« X 3 0 0 0 tX 3 tX X 3 0 a 6 » a a 0 0 8 X 3 C 3 0 8 3 a a tX X 3 tX X X 3 a 0 6 a a 6 3 8 S 0 6 K K ^ ^

‫שנה סו‬ ‫־ת ד‬

(‫)להופעתו בארצות־הברית‬
(‫)נוסד בשנת תרע״ג בפולין ע״י הרב ר׳ שמואל אהרן הלוי פרדס ז״ל‬

‫חודש טבת תשנ״ב‬

‫הפרדס‬
‫העורר והמו״ל ^ הועתק והוכנס לאינטרנט‬
‫קובץ ר בני חדשי‬ ‫<־‬
‫^ ס‬
‫רו זיי־‬
in ^ ‫ ס‬C
^ 0*
X

‫^ עז‬
<‫י‬

‫ נס‬tr
www.hebrewbooks.org ‫הרב שמחה‬ •< ‫ •־־‬JL
‫ע״י חיים תשס״ט‬ ‫י‬ ‫י‬ -< 1/5
.‫י‬.‫ נ‬,‫ברוקלין‬
~‫ס‬
‫ס‬ 5 |<
‫יי‬ ‫ס‬ ‫ס‬ s»

“HAPARDES ‫ס‬

Rabbinical Journal Published Monthly

by Rabbi S. Elberg

OFFICE OF PUBLICATION
235 East Broadway, New York, N. Y. !
Ja n u a ry , 1992 V o l. 66 N o . 4

Residence * i
RABBI S. ELBERG, Editor •
4809 - 14th Avenue, Brooklyn, N. Y. 11219
HAPARDES (USPS 234-700) is published Monthly, Except Aug.-Sept., for $15.00 per year by Ratoi S. Elberg,
Editor. 235 East Broadwy, New York, N.Y. 10002, Second class postage is paid at Post Otfice, New Yoili.
POSTMASTER: Send address changes to HAPARDES, 235 East Broadwy, New York, N.Y. 10002.

p a t3 o a a H a t.1oa8aaogat«.‫׳‬M 83aoaoata0aB3t38atst3taae3BM t3atK 3t30oat8^^

 ‫מו ד ע ה נ חו צ ה‬
‫הופיע ספר חדש יקר נחוץ ומיוחד במינו‬

‫ובא לציון גואל‬

‫מאת‬

‫הרה״ג ר׳ אברהם אמסעל שליט״א‬

‫מחבר חשוב תלמיד חשוב למרץ הגאון רבי משה פיינשטיין זצרק״ל‬

‫)בן הגה״צ ר׳ יצחק‪ ,‬אילאקער רב זצ״ל(‬

‫בהסכמת הגדולים והגאונים‬

‫ר׳ מיכל פיינשטיין‪ ,‬ר׳ שמעון שוואב‪ ,‬ר׳ חיים פנחס שיינבערג‪ ,‬ר׳‬
‫משה שטערן ור׳ ראובן פיינשטיין שליט״א‬

‫הספר מבאר עניינים המעכבים הגאולה והנחיצות לשוב על החטאים שגרמו‬

‫לחורבן בית ראשון ושני בכלל‪ ,‬ועל החטאים של שנאת חנם וענפיה בפרט‪,‬‬
‫בכרי שנזכה לקרב ביאת המשיח‬

‫הספר היחיר הכביר הזה אין רוגמתו בנושא זה‪ ,‬ונחוץ לכל ת״ח ובן תורה‪.‬‬

‫הספר כולל ‪ 266‬רפים — המחיר ‪$10‬‬

‫אפשר להשיג אצל כל מוכרי הספרים‬

‫המכירה הראשית בארה״ב‬

‫אצל מאזנים פאבלי שינג‬
‫‪ 44‬סטריט ‪ 12 -‬עווניו‬

‫בארץ ישראל‪ :‬גיטלר רח׳ בילו ‪ 4‬תל אביב‪,‬‬

‫רח׳ קוטלר ‪ 18‬בני ברק‬
 ‫הפרדס‬
‫קובץ רבני חדשי‬
‫ה ר ב ש מ ח ה ע ל ב ע רג‪ ,‬עורך ומר״ל‬
‫ברוקלץ‪ ,‬נ‪.‬י‪.‬‬

‫חוברת ד‬ ‫טבת תשנ״ב‬

‫התוכן‬
‫מחודש לחודש‬
‫הרב שמחה עלברג‬ ‫לילות חנוכה בדורשה‬

‫מדור ההלכה‬
‫הרב שמחה עלברג‪ ,‬ברוקלין‪ .‬נ‪.‬י‪.‬‬
‫הרב שמעון רם‪ ,‬ניו יורק‪ .‬נ‪.‬י‪.‬‬
‫הרב טובי׳ שטרן‪ ,‬מיאמי‪ .‬פלו׳‬
‫הרב משה סאכאטשעווסקי‪ ,‬באלטימאר‪ .‬מד‪.‬‬
‫זאב וואלף חרל״פ‪ .‬ירושלים‬
‫הרב יצחק קלעפפיש‪ ,‬ברוקלין‪ .‬נ‪.‬י‪.‬‬
‫הרב חיים זלמן כהן‪ ,‬לורנס‪ .‬נ‪.‬י‪.‬‬
‫קיום מצות אכילת פסח בחלב‬
‫ביאורים במסכת שבת‪ .‬ובהל׳ יסודי התורה‬
‫אכילת קדשים ומנחות‬
‫מצות הקהל כשחל בשבת‬
‫הבועל ארמית קנאין פוגעין בו‬
‫איסור שתי נשים לכהן גדול‬
‫ברכה ראשו׳ באוכל פחות מכשיעור‬

‫הו ע ת ק והל׳כנט ל‪ 14‬י נ ט ר נ ט‬

‫‪www.hebrewbooks.org‬‬
‫ע^־י ‪ m rs‬תשט׳׳׳ג‬ ‫משלחן הספרים‬
‫ספר ״נר משפט״ על מסכת סנהדרין‪ .‬שיעורי הלכה שנאמרו בישיבת בית‬
‫יוסף נוברדוק‪ .‬ברוקלין‪ .‬נ‪.‬י‪ ,.‬מאת יעקב חיים יפהן נ״י — הרב ע‪ .‬פרייד‬

‫בעולם הרבנים והרבנות‬

‫החלטת ״מפלגת עבודה״ על הפרדת הדת מהמדינה עלולה להרוס את המדינה‪—.‬‬
‫משלחת רבנים מא״י למזרח איתפה לבדיקה ושיפוץ מקוואות‪ 40 — .‬אחח מעולי‬
‫אתיופיה אינם יהודים‪ — .‬אגוה״ר דורשת להפסיק החפיתת של קברי ישראל —‬
‫‪I‬‬
‫הג״ר משה דוד שטיינווארצעל זצ״ל‪ — .‬הרה״ח ר׳ מרדכי פינק ז״ל‪.‬‬
‫‪i‬‬
‫‪’'^■iSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSSS‬‬
 ‫שנה סו‬ ‫הפרדס‬ ‫חוברת ד‬ ‫‪2‬‬
‫הרב שמחה עלברג‬
‫*‬ ‫עורך הפרדס — ברוקלין‪ ,‬נ‪.‬י‪.‬‬

‫לילות חנוכה בוורשה‬

‫נדמה שבשום מקום לא הרגישו את ימי החנוכה‪ ,‬עם כל להט־הנשמה‪ ,‬כמו‬
‫שהדגישו אותם היהודים של וורשה‪ ,‬אשר קיבלו את הימים הללו כחג אמיתי‪ ,‬כשהם‬
‫מתעטפים לקדאת הדלקת הנדות‪ ,‬במלבוש־שידאץ של שבת ובחובשם לדאשיהם את‬
‫השטדיימל‪ .‬יהודים של שלא־כדדך־הטבע היו יהודי וודשה‪ .‬הם חיו עם נסים‪ ,‬ציפו‬
‫לנסים דבד יום ביומו‪ .‬ופידנסו את עצמם בתקוות נסיות‪ .‬שאלמלא כץ‪ ,‬היו מתמוטטים‪,‬‬
‫פיסות ודוחנית‪ .‬אשד על כץ‪ ,‬ציפו הם בדדיכות של קדושה לימי־החנוכה‪ ,‬ימי‪-‬הנסים‬
‫שהוסיפו להם עידוד ויכולת עמידה בחייהם המיוגעים‪ .‬היהודי המלומד בנס‪ ,‬הדגיש‬
‫את עצמו בימי־נסים אלה כמו אצלו בביתו‪ ,‬בטוח יותד ומלא תקוות‪ .‬בימים אלה נעשה‬
‫אצלו הנס לחלק מהטבע‪ .‬הוא האמיץ בעומק לבו‪ ,‬כי כמו בימים ההם‪ ,‬כך גם היום‪,‬‬
‫חחד הנס עצמו ומתדחש למי שזקוק לו‪ .‬ואם הנס‪ ,‬בימי חנוכה‪ ,‬היא תופעה אפשדית‪,‬‬
‫הדי שחנוכה הוא אכץ יום־טוב אמיתי‪.‬‬
‫לו דצו להגדיד במלה אחת את המהות של יהודי‪ ,‬איש פוליץ־וודשה‪ ,‬הדי ההגדדה‬
‫היא ‪ :‬יהודי‪-‬של‪-‬נס‪ .‬עצם קיומו של היהודי בפוליץ ובוודשה‪ ,‬מציאת פדנסה דחוקה‬
‫כלשהי‪ ,‬היכולת לחיות שנים כה דבות במקום‪ ,‬ועוד להקים מספד כה דב של גאונים‬
‫וקדושים — כל זה מהווה נס גדול ועצום‪ .‬שכל אחד נשאד עומד בפניו נדהם ונפעם‪,‬‬
‫אלף שנים חי היהודי בפוליץ‪ ,‬ותמיד‪ ,‬בכל הזמנים ובכל התקופות — מלבד תקופה‬
‫קצדה ביותד — הוא היה מוקף מסביבו שונאים־בדם‪ ,‬שאדגנו לו פוגדומים‪ .‬תמ ‪T‬‬
‫דדפו אותו‪ ,‬תמ ‪ T‬הסיתו נגדו‪ ,‬פגעו בביתו‪ ,‬חתכו את זקנו‪ ,‬סגדו בפניו את מקודות‬
‫הפדנסה והפכוהו למיץ ישות מופקדת‪.‬‬
‫ומאליה נשאלת השאלה‪ :‬הכיצד יכול ומסוגל היה היהודי לחיות תמ ‪ T‬במצוקות‬
‫כה קשות ? היכץ מצא פת־לחם כדי לפדנס את ביתו שהיה מלא ילדים ? וכיצד עוד‬
‫מסוגל היה יהודי נרדף ומעונה זה לקחת לו חתנים שיהיו סמוכים לשולחנו‪ ,‬כדי‬
‫שיוכל לשבת במנוחה על התורה ועל העבודה?‬
‫תשובה אחת יש לכל זה ‪ :‬נס‪ .‬היהודי מוורשא‪ ,‬כמו בדדך־כלל היהודי בפוליץ‬
‫כולה‪ ,‬חי כל חייו‪ ,‬מץ העריסה ועד לקבר‪ ,‬עם נסים‪ .‬הוא התעודד משנתו עם נס ושכב‬
‫שוב על יצועו עם נס‪ .‬הוא נהפך במרוצת הזמץ למהות של נס‪ .‬ולכץ היה חג החנוכה כה‬
‫קרוב ללבו‪ .‬היהודי המלומד בנס היה מחיה את נפשו עם ימי־החנוכה‪ ,‬שמילאו אותו‬
‫תקוות מחודשות למחר טוב יותר‪ .‬יהודי זה נהפך חלק אורגני מץ החנוכה‪ ,‬אותו יהודי‪,‬‬
‫שעצם קימו שימש כמופת חי של נסים גלויים‪ ,‬היה מתעודד מחדש בימים אלה ומקבל‬
‫חיות חדשה‪ .‬שכץ‪ ,‬מי עוד כיהודי מוורשה‪ ,‬שבכל ימות‪-‬השנה סבל משכניו הגויים‬
‫וממש נאכל מרוב שנאה ושיטנה‪ ,‬מסוגל היה לחוש בכל פנימיותו‪ ,‬את שמחת וחדוות‬
‫נצחוץ־חנוכה החוזר וניעור תמיד בימים אלה‪.‬‬

‫הלילות של חנוכה‪ ,‬בתקופה שביץ סוף כסלו לתחילת טבת‪ ,‬היו לבנים‪ .‬אדמת‬
‫האבץ היתה עטורה שלג צחור‪ ,‬כמו מפת‪-‬שבת לבנה‪ .‬כפור עז ה ‪ T‬ק את השלג לאדמה‬
 ‫שנה סו‬ ‫הפרדס‬ ‫חוברת ד‬
‫ושמר היטב כי הארמה לא תגלה את פניה השחורות‪ .‬לילרת־שלג לבנים היו משרים‬
‫אווירה של קסם על הארם המרגיש‪ ,‬ער שהיא שוקע לתוך עולם חרש של חלומות‪.‬‬
‫ואיש־החלומות הלזה‪ ,‬כמו נולר מחרש‪ ,‬היה מתמה ושואל בעינים פעורות‪ :‬האם‬
‫העולם הלבן הזה הוא ממשי‪ ,‬או שמא יגוז ויעלם מיר לאחר שקרני־שמש יצוצו‬
‫דתחילו לחמם אותו ? איש־החלום היה מביט ואיננו מאמין למראה־עיניו; הכי אפשרי‬
‫הוא שהעולם יהיה כה יפה‪ ,‬כה צחור בנקיונו‪ ,‬ללא כתם וללא גרגר אבק ? הן העולם‬
‫הוא שחור כלילה נטול־ירח‪ ,‬ושמים ארומים כגוון הארגמן של רם צעיר השפוך‬
‫על־פני שרות־קרב — כיצר איפוא התכסתה ארמתו של עולם שחור־ארום זה במעטה‬
‫לבן?‬
‫לילות לבנים של טבת בוורשה — מי יוכל לשכוח אתכם ? רק מי שהשחור שלך‬
‫הפחיר אותו באלפי פחרים‪ ,‬רק הוא הרגיש את הגירוי שהיה בלבוש השלג שלך‪.‬‬
‫בלילות כאלה נעשה הארם רענן וצעיר וכמי שנולר מחרש‪ .‬מעט שלג כיסה על ריוקנך‬
‫האפור וריפא את פצעי־הנעורים שלך‪ .‬שלג כסוף‪ ,‬שימחת והפחיר אותי גם יחר‪ ,‬כי‬
‫אולי השלג הםא תכריכים לבנים שבהם עטופים את המתים; ואולי השלג הוא‬
‫שמלת־חופה לבנה המכסה ער לראשה את הכלה־הארמה‪ .‬צריך אולי לקנא בשלג‪,‬‬
‫שבואו הוא חרישי ועור יותר חרישי הוא גווחנתו‪.‬‬
‫בלילות כאלה פמזו להם רבבות‪ ,‬רבבות נרות־חנוכה והציצו מבער לחלונות‪ .‬על‬
‫מה הביטו ומה הם ראו? למה מרצדים כל כך הנרות הרקיקים הללו‪ ,‬כמו מקפצים‬
‫מעלה‪-‬מטה בתהליך דעיכה ? אולי מפני הפחד‪ ,‬שמא פיסה של שלג תימס ואדמה‬
‫תבצבץ בינות לפתיתי־השלג בעיניה השחורות והקרות? ואולי מתייראים הנרות מכך‬
‫שהעולם יסיר מעליו את האדרת הלבנה ויתגלה שוב הדמותו האפורה? מתבוננים‬
‫הנרות באדיבותו של הלילה ורואים בריאה חדשה‪ .‬עולם לבן נולד מחדש‪ ,‬״התחדשות‬
‫הבריאה״ — כפי שמלמדת הקבלה‪ .‬עולם חדש‪ ,‬שטוף באור־התורה‪ ,‬הבוקע‬
‫מנרות־החנוכה‪.‬‬

‫״מצותה משתקע החמה״) שבת‪ ,‬כא ‪ .(:‬מרגע שפאתי־השמים החלו מחשיכים‪,‬‬

‫אבל עדיין בעיצומו של יום‪ ,‬כבר התחילו יהודים בוורעוה לעזוב את עסקיהם‪ ,‬סוגרים‬
‫את מפעליהם ויוצאים מבתי‪-‬המלאכה‪ ,‬כדי שיוכלו להיות כבר עם רדת הלילה‬
‫בבתיהם‪ ,‬להדליק נר חנוכה‪ ,‬מ ‪ T‬אחרי תפילת ערבית‪ ,‬כמנהג חם ‪T‬ים‪.‬‬
‫בבינות־הערביים של חנוכה לא הלכו יהודים לבתיהם‪ ,‬אלא הם רצו בצזנדים מהירים‪,‬‬
‫הם ממש ריחפו באוויר‪ .‬והכל כדי שיוכלו לקיים מוקדם יותר את מצוות הדלקת‬
‫נר־חנוכה‪ .‬הדחוב ומדוצת האנשים הע ‪T‬ו שחנוכה היום‪ .‬והיו יהודים שאף הפגינו‬
‫מסידת־נפש כדי שיוכלו להיות בבתיהם בימי החנוכה‪ .‬ממקומות מרוחקים חזדו כדי‬
‫להדליק נרות־חנוכה לכל המשפחה‪ .‬שהרי אור הנורת הללו שונה הוא מכל אור‬
‫שבעולם‪ ,‬ואין לו שום תחליף‪ ,‬ולו בזרקורי החשמל העצומים ביותר‪ .‬נדות‪-‬חנוכה‬
‫אינם בוערים‪ ,‬אלא מאירים באור של קדושה‪ .‬הנדות אמנם דולקים רק זמן קצר‪,‬‬
‫מחצית השעה או שעה שלימה‪ ,‬אבל אורם נמשך ומתמיד ימים ולילות רבים‪ ,‬ולפעמים‬
‫גם למשך חדשים ארוכים עד חג החנוכה השני‪ .‬לכן רצה כל אחד‪ ,‬כי ביתו‪ ,‬קירותיו‬
‫והאוויר שבו‪ ,‬יספגו את ניצוצות הנדות הזערוריים הללו‪ .‬היו יהודים שנאלצו במשך‬
 ‫שנה סו‬ ‫הפרדס‬ ‫חוברת ד‬
‫חדשים לחסוך פת־לחם מפיהם‪ ,‬כדי שיוכלו לקנות קנקן שמץ־זית טהור‪ .‬כמה שבועות‬
‫ל פ ד חנוכה כבר חיפשו שמץ־זית מא ‪ p‬־ישראל‪ ,‬שבאותם השדם היה מצרך יקר ולא‬
‫קל היה להשיגו‪.‬‬
‫הדלקת נדות חנוכה — עבודת קודש היא‪ .‬״הנדות הללו קודש הם״ — קדושים‬
‫היו הנרות המודלקים‪ ,‬וקדושים היו מדליקיהם‪ ,‬ש ק בזמץ ההדלקה היתה מכוח‬
‫ההתהלבות־דקדושה נדלקת גם אש־קודש שהתפשטה בכל חדרי־הלב‪ .‬ואף כי‪ ,‬כאמר‪,‬‬
‫זמץ ההדלקה לא נמשך אלא מחצית השעה הרי האור שנוצר בלב האיר לזמן ארוך‬
‫וממושך‪ .‬ההלכה היא ״כבתה אץ זקוק לה״) שבת‪ ,‬כא‪ ,(:‬אץ צורך להדליק מחדש‪,‬‬
‫אבל האש שבלב היהודי צריכה ליקוד תמיד‪ .‬ומנורתו של היה ‪T‬י הוורשאי דלקה‬
‫תמ ‪ .T‬היהודי הוא בית־מקדש חי‪ .‬״ושכנתי בתוכם‪ ,‬בתוכו לא נאמר אלא בתוכם‪,‬‬
‫בתוכו של כל אחד ואחד״ — אמרו חכמינו ז״ל‪ .‬בבית־המקדש היתה השראת שכינה‪.‬‬
‫כנאמר ״ושכנתי בתוכם״‪ ,‬וכך הוא גם האדם המתעלה לדרגת בית־מקדש‪ .‬״אם האדם‬
‫הוא קדוש נחשב האדם בית־המקדש‪ ,‬ואם חטא‪ ,‬הוא מטמא ע״י חטאו את בית‬
‫המקדש הנמצא בתוכו של האדם״‪ ,‬כותב המהר״ל מפראג)״נתיבות עולם״‪ ,‬נתיב‬
‫התשובה‪ ,‬פ״א; ראה רעייז זה גם ב״יערות דבש״ ח״ב‪ ,‬דרוש ז׳ באב(‪ .‬ובבית־מקדש‬
‫עצמי זה מדליק היהודי אור נצחי‪ .‬לב יהודי נהפך מנורה קדושה ומאירה‪ .‬שאסור לה‬
‫לכבות לעולם‪ ,‬ואור זה הוא המעיץ המפכה שממנו הוא שואב את חיו ומאיר את כל‬
‫דרך־חייו‪.‬‬
‫מקהלה אדירה של יהודים קדושים בוורשה שרה בהתלהבות וביקור‪ :‬״הנרות‬
‫הללו קודש הם״‪ .‬ש ‪ T‬ת־קודש היתה זו‪ ,‬והיא מילאה לבבו שמחה‪ ,‬אושר וערגת־קודש‬
‫לקל חי וקיים‪ .‬היתה זו שירה של תקוה למחר מופץ אור ושטוף־שמש‪.‬‬

‫ואוי לנו לאשר קרה לעיר מנודה זו‪ :‬וורשה‪ .‬בבת־אחת נמס השלג הצחור‬
‫והכסוף‪ .‬האדמה נעשתה אדומה מדם מיליוני הקדבנות היהודיים‪ .‬נד־החנוכה ביחד‬
‫עם מדליקיו כבו‪ .‬קמה ״מלכי יוץ הרשעה״ חדשה‪ ,‬אשר שרפה את בית־המקדש החי‬
‫ששבץ בקדב מליוני לבבות יהודיים‪ .‬הסטדא‪-‬אחדא גברה ונס לא התרחש‪ .‬ואולי טעות‬
‫היא לומר‪ ,‬כי אז‪ ,‬בשנות‪-‬החורבץ‪ ,‬לא התחרחש נס ולא השפיע‪ .‬אחרת היא השטן מגיע‬
‫לב ‪ r‬וע כל המשימה של ״להשמ ‪ T‬ולהדוג את כל היהודים״‪ ,‬ואילו ח״ו קרה הדבר‪,‬‬
‫לא היה לנו כיום העולם החדש המפרסם את שם ה׳ ובחללו מתהדדהד בדמה קול‬
‫התורה‪ .‬ולכן אומד אני‪ :‬עד כמה שהכל היה טראגי‪ ,‬היה בכל זאת הנס של ״שארית‬
‫הפליטה״‪ ,‬שממנה צמחה יהדות חדשה‪ ,‬יהדות המזכירה את וורשה שהיתה‪ ,‬על‬
‫מדליקי נרות החנוכה שלה‪ .‬הענץ של ״בימים ההם בזמן הזה״ לא הפסיק אף פעם‬
‫להשפיע‪ .‬ולכן יכולים אנו לקרוא ליהדות ימינו ללא היסוס‪ :‬יהדות של נס‪.‬‬
 ‫שנה סו‬ ‫הפרדס‬
‫בפסח מצדים‪ .‬ועי׳ ירושלמי מגילה פ׳׳א ה״א‬
‫— ואולי יש לומר‪ ,‬דאה ׳׳נ דלא קרבו שלמים‬
‫לבד נח‪ ,‬כ׳׳ז קרבן שלמים הבא רק בתורת‬
‫שלמים אבל פסח שאני דכיון דנצטוו על פסח‪,‬‬
‫ממילא יש עליו ג״כ חלות דשלמים‪ ,‬דשאד‬
‫שלמים הבאץ בפ׳׳ע דלא נאמרו לב״נ משלמים‬
‫שיש על קרבן פסח‪.‬‬
‫ואם דמא דשאני פסח מצרים מפסח רותת‪,‬‬
‫דחלות שלמים על פסח אמרי׳ רק בפסח רותת‬
‫אבל לא בפסח מצרים‪ ,‬א״כ תהא נפ״מ גדולה‬
‫בזמן האכילה בין פסח מצרים לפסח דורות‪.‬‬
‫דאף רבתי׳ הגר׳׳ח‪ ,‬ו ק האו״ש ח ‪T‬שו דגם‬
‫לראב׳׳ע דסובר דקרבן פסח אינו נאכל אלא עד‬
‫חצות‪ ,‬ופירשו‪ ,‬דהכוונה עד חצות היינו מה‬
‫שנוגע לדינא דאכילת הפסח‪ ,‬דאכילתו רק עד‬
‫חצות‪ ,‬ואח׳׳כ אץ קיום מצוה באכילתו‪ ,‬אבל כ״ז‬
‫לגבי החיוב של אכילת פסח‪ ,‬אבל מדינא‬
‫דשלמים‪ ,‬אפשר לאכול לאחר חצוו^ גם‬
‫לראב״ע‪ — .‬ולדברינו כ׳׳ז יש לומר בפסח‬
‫דורות כיץ שיש עליו חלות דשלמים יכול משם‬
‫כך לאכול גם לאחר חצות אבל פסח מצרים דאין‬
‫‪ p‬שלמים עליו אז לראב׳׳ע היה נאכל רק על‬
‫חצות‪ ,‬וכ״ז צ׳׳ע וביתר‪ .‬ועי׳ פסחים‪ ,‬צ׳׳ו‪.‬‬
‫במשנה מה בץ פסח מצתם לפסח רותת וכו׳‬
‫— ולא קחשיב חילוק בזמן אכילה — ואץ‬
‫ראי׳ מכאן דהת כל דב תד הוא לראב׳׳ע‪ ,‬אבל‬
‫רע׳׳ק חולק עליו וסובר דאכ״פ כל הלילה‪ ,‬עי׳‬
‫פסחים ק״כ‪:‬‬
‫ודע ת ש לעי׳ טובא אי יש הלאו דנותר בחלב‬
‫של ק ״פ ומלבד שכתבנו‪ ,‬דכיץ דאי אפשר לצאת‬
‫המ״ע דאכילת פסח‪ ,‬משום דחלב לאו בכלל‬
‫בשר‪ ,‬וקיום המצוה דאכ׳׳פ תלד בבשר משום‬
‫דכתיב ואכלו את הבשר בלילה הזה ואם אץ‬
‫קיום מצוה באכילת חלב‪ ,‬אץ בו תן נותר‬
‫והבאתי הרבה סמוכץ לרבת‪ ,‬ועלה בדעתי‬
‫דאולי יש לומר עוד טעם אחר מדוע אץ תן‬
‫נותר בחלב‪.‬‬
‫דהנה‪ ,‬כדי לקיים המ׳׳ע דאכילת פסחים צתך‬
‫שיאכל תוקא בשר כדכתיב‪ ,‬ואכלו את הבשר‬
‫בלילה הזה )שמות יב‪-‬ח( וכל המיעוט מדכתיב‬
‫בשר וממעט דבר שאינו בכלל בשר‪ ,‬בגץ ג ת ץ‬
‫חוברת ד‬
‫הרב שמחה עלברג‬
‫עורך ה״פרדס׳׳ — בתקלץ‪ ,‬נ‪.‬י‪.‬‬
‫סימן כד‬
‫קיום מצות אכילת פסח‬
‫בחלב*‬
‫א‪.‬‬
‫הנה מש״ב דגם אם נימא דאץ יוצאין בחלב‬
‫המ״ע דאכילת פסח משום הקיום מצרת אכ״פ‬
‫הוא דווקא בבשר כדכתוב‪ :‬ואכלו את הבשר‬
‫בלילה הזה‪ ,‬וחלב לאו בכלל בשר‪ ,‬כ״ז לגבי‬
‫אכילת פסח אבל שאר קרבנות בקד״ק או קדשים‬
‫קלים‪ ,‬לא צריך דווקא בשר לקיום המ״ע‬
‫דאכ״ק‪ ,‬וא״כ לדברי הגר״ח וכן האור שמח‪,‬‬
‫דיש דין שלמים על קרבן פסח ולאחר חצות‪ ,‬אם‬
‫דאינו יוצא‪ ,‬לראב״ע מצות אכילת פסח‪ ,‬אבל‬
‫שפיר מותר לאכל גם לאחר חצות מדין שלמים‪,‬‬
‫וקיים גם מ״ע דאכ״ק לכמה ראשונים‪ ,‬דיש מ״ע‬
‫באכילת קק״ל — וצריך לומר דמה שאמרי׳‬
‫דיש שד דינים בקרבן פסח‪ ,‬א׳‪ ,‬דץ ק״פ‪ ,‬ב׳ דין‬
‫שלמים‪ ,‬ולפי דברינו‪ ,‬גם על פסח מצרים הי׳ דין‬
‫שלמים ואם אוכל חלב‪ ,‬איהכ״נ דאינו יוצא‬
‫מצות עשה דאכ״פ אבל מקיים ע״י אכילת חלב‬
‫המ״ע דאכילת שלמים‪.‬‬
‫אולם צ״ע אם יתכן לומר בפסח מצרים שדין‬
‫שלמים עליו‪ ,‬דאפשר דרק בפסח דורות אחר‬
‫שדתנה התורה וריד קרבנות ושלמים בכללן‪ ,‬אז‬
‫שייך לומר דחלות שלמים על הפסח אבל‬
‫במצתם נצטוו רק על חיוב הבאת פסח ולא‬
‫נצטוו כלל על קרבנות שלמים‪ ,‬דגם במדבר טרם‬
‫הי׳ קרבן שלמים‪ ,‬עי׳ זבחים קט״ז דקאמר שם‪:‬‬
‫תד ר׳ חייא ור׳ יהושע בן לד חד אמר יתת קודם‬
‫מתן תורה היה וחד אמר יתרו אחר מתן תורה‬
‫היה‪ .‬למ׳׳ד קודם מתן תוחז היה קסבר שלמים‬
‫הקריבו בני נח‪ ,‬ולמ׳׳ד דיתת לאחר מתן תורה‬
‫לא קרבו שלמים בד נח‪ .‬ולמ׳׳ד דלא קרבו‬
‫שלמים בד נח‪ ,‬א׳׳א לומר דיש דין שלמים‬
‫»( המשך סחודש‪ ,‬חשק‪ ,‬ש‪.‬ז‪.‬‬
 ‫שנה סו‬ ‫הפרדס‬
‫דאימורי פסח מצרים מ ק דלא הי׳ מזבח‬
‫להקטיר עליו האימורין‪ ,‬אק על האימורין ‪P‬‬
‫אימורין עד שנימא דעובד על לא ילק חלב חגי‬
‫ובו׳‪ ,‬דדק בקרבן שאימוריו נקטרין‪ ,‬ע׳׳ז יש‬
‫הלאו דלא ילין חלב חגי‪.‬‬
‫ובן יש לעי׳ אי חלב בבלל בשד לגבי הא‬
‫דמבואד בפסחים ע׳׳ז דאם אק דם אין בשד ואם‬
‫אק בשד אק דם‪ ,‬מהו ה ^ אם יש חלב‪ .‬אי‬
‫אמרי׳ דהד יש בשד ואמרי׳ יש דם או דאף דיש‬
‫חלב אבל חלב לא הד בבלל בשד והד במו אק‬
‫בשד ואז אמרי׳ דאם אק בשד אין דם‪ ,‬חני׳ בס׳‬
‫בנין ציק‪ ,‬ח׳׳ב סי׳ פ׳ מש׳׳ב בזה‪.‬‬
‫הערה‬
‫הטלפים שבהם — מפני שהם אינן בבלל בשד‬
‫במאמרי הדאשק )חודש חשק ש‪.‬ז‪ (.‬בחבתי‬
‫להסחפק אם אפשר לקיים מצות אב״פ בחלב‬
‫בשד דאה דברי הגרעק׳׳א בסנהד ‪ p‬דף ד‪:‬‬
‫בגליק הש״ס שם שב׳ דבל שומן דבהמה מקרי‬
‫חלב אלא דעל הקדב אסרה חורה״ דש חלב‬
‫בבהמה שאסור דש חלב שמותר‪ ,‬ועי׳ יוד״ד‪ ,‬סי׳‬
‫ס״ד‪ .‬סעיף י״ב‪ .‬חלב שעל הבליוח נאסר ולא‬
‫שבתוך הבליות‪ ,‬עיי״ש‪ ,‬הרי מצינו חלב בשד דש‬
‫עוד הרבה חלב שבשר לאבילה‪ ,‬עי׳ ביוד״ד שם‪,‬‬
‫סעיף ט׳ ובו׳( שיש חלב בשד לבן נשאלת שפיד‬
‫השאלה אי חלב זה הבשר הד בבלל בשד‪.‬‬
‫וראיתי בס׳ שו״ת ״בנין ציק״ לבעל ״ערוך‬
‫לנד״ ח״ב‪ .‬סי׳ פ׳ שבתב שדבר ברוד‪ ,‬דחלב‬
‫איקרי בשד שהרי ד׳ יהושע יליף בפסחים )דך‬
‫ע״ז( מהקדא‪ :‬ועשית עולחיך הבשר והדם‬
‫)דברים י״ב( דאם אין דם אין בשד אם אין בשד‬
‫אק דם‪ ,‬וד׳ יהועזע ג״ב סובד בפסחים‪ ,‬ע״ט‪ ,‬בל‬
‫הזבחים שבתודה שנשתייר מהן בדת בשד או‬
‫בזית חלב זו ‪ p‬את הדם ובעולה אפילו בחצי דח‬
‫בשד ובחצי דח חלב זורק את הדם ומפורש דר״י‬
‫דסובד ראם לא נשחייד אלא בדת חלב זו ‪ p‬את‬
‫הדם‪ .‬ס״ל דאם אק בשד אק וע״ב דס״ל דחלב‬
‫בבלל בשד עיי״ש‪.‬‬
‫ולענ״ד אין מבאן שום דאי׳ דחלב סתם הד‬
‫בבלל בשר‪ ,‬הרי יש שני מיני חלב‪ .‬א׳ חלב־שומן‬
‫ב׳ חלב‪-‬אימורין ומה שקאמר ר״י‪ .‬דבל הזבחים‬
‫חוברת ד‬
‫הגיס־ן ולא מן הקתים ולא מן הטלפים‪ ,‬וממעט‬
‫מדכתיב מבשר‪ ,‬והני לאו בשד נינהו‪ ,‬וא״כ אי‬
‫אמרי׳ דחלב לאו בבלל בשד דלא אמרי׳‬
‫בשהותדה נבלה הותרה חלבה‪ ,‬משום דחלב לאו‬
‫בבלל בשד‪ ,‬במש׳׳ב רש׳׳י פסחים‪ ,‬ב״א‪— :‬‬
‫ומפורש באן דדבד דלאו בשד אין בו דין נותר‪.‬‬
‫ודע דיש להע ‪ ,T‬מדוע בבל מקום דבתיב‪:‬‬
‫בשד וקא ממעט דברים שונים‪ ,‬ובשום מקום לא‬
‫נזבד חלב בק הני שאינם בשד והם בבלל‬
‫המיעוט‪ ,‬בפסח בתיב ואבלו את הבשד וקא‬
‫ממעט גידין ועצמות במבואר במבילתא‪ ,‬פ׳‬
‫שמות‪ ,‬ובן בנבלה דבתיב‪ :‬מבשרם לא תאבלו‬
‫)דקדא י׳׳א — ח( וקא ממעט בתו׳׳ב שם‪,‬‬
‫מבשרם לא מן העצמות ולא מן הג ‪ T‬ק ולא מן‬
‫ובן בנותר בתיב והנוחר מבשר הזבח בו׳ באש‬
‫ישדף וקא ממעט בתו׳׳ב שם לא מן העצמוח ולא‬
‫מן הגידין בו׳ ולא נדבר חלב ואם חלב לאו בבלל‬
‫בשד נינהו‪ ,‬הו״ל להבניס בתוך המיעוטים ג׳׳ב‬
‫חלב וע״ב מובח מבאן דהתו׳׳ב סובר דחלב‬
‫בבלל בשד בפסחים שם‪ ,‬ולדידי׳ שפיר יוצאין‬
‫מצות אב״פ בחלב‪ ,‬ויש דין נותר בחלב ומה מאד‬
‫נעמו דברי הגרי׳׳ז מבריסק זצ״ל‪ ,‬דבפסח מצרים‬
‫יש חובה לאבול החלב — דהוא במו בשד —‬
‫משום קיום מצות אבילת פסח וגם שלא יבוא‬
‫ליס־ נותר‪.‬‬
‫ובאמת יש עוד נפ״מ אי חלב בבלל בשד‪,‬‬
‫דהרי אמד‪ :‬יקדש להיוח במוה אם פסולה היא‬
‫תפסל ואם בשדה היא תאבל בחומר שבה‬
‫)זבחים‪ ,‬צ׳׳ז ע״ב(‪ ,‬ואם אמרי׳ דחלב בבלל בשד‬
‫אז אם נוגע בחלב והד במו נוגע בבשר ואמרי׳‬
‫הדין דיקדש במוה‪.‬‬
‫והנה לפי דעת הד״ח דאימורי‪-‬פסח מצדים‬
‫הי׳ אובלם‪ ,‬וצריך לומד — אי נימא דחלב לאו‬
‫בבלל בשד ‪ -‬דבאבילת האימו ‪ p‬אין קיום‬
‫מצוה‪ ,‬דבחלב‪ ,‬דלאו בשד א״א לקיים מצות‬
‫אבילת פסח‪ ,‬וחובת אבילת ה אי מ ו ן היתה ‪P‬‬
‫בדי שלא יבואו לידי נותר דממ״נ יש נותר‬
‫באימורין‪ ,‬אי מצד אימורין‪ ,‬הרי יש הלאו דלא‬
‫ילק חלב חגי‪ ,‬ואם הם בבלל בשד‪ ,‬הרי הן בבל‬
‫תות ‪T‬ו במו שאד בשד פסח‪ — ,‬אך יש לומד‬
 ‫שנה סו‬ ‫הפרדס‬
‫אמר רב נחמן אמר רבה בר אבדה תרי קראי‬
‫כתיבי ״ושמרו בני ישראל את השבת״)שמדת‬
‫ל״א( וכתיב ״איש אמו ואביר תיראדן דאת‬
‫שבתותי תשמדרד״ )ויקרא י״ט(״‪ ,‬ועיין שם‬
‫בסוגיא מאיזה פסוק לומדים שמירה אחת‬
‫לשבתות הרבה ומאיזה פסוק לומדים שמירה‬
‫אחת לכל שבת ושבת‪ ,‬ובסוגיא בדף ס״ת מביאה‬
‫הגמרא מחלוקת בין רב ושמואל ובין רבי ידחנז‬
‫דרבי שמעון בן לקיש איך לפרש את דברי‬
‫המשנה ״כל השוכח עיקר שבת״‪ ,‬דבמסקנא רב‬
‫ושמואל דאמרי תרודייהד אפילו תינוק שנשבה‬
‫בק הנכרים וגר שנתגייר לבין הנכרים כהכיר‬
‫ולבסוף שכח דמי וחייב חטאת ז״א בק שידע‬
‫פעם עיקר שבת ושכח‪ ,‬ובין תינוק שנשבה בין‬
‫הנכרים שלא ידע אף פעם על עיקר שבת שניהם‬
‫נחשבים לשוגגים וחייבים חטאת‪ ,‬דרבי ידחנז‬
‫דרבי שמעדן בן לקיש חולקים ומעמידים את‬
‫המשנה דדקא בהכיר עיקר שבת דאח״ב שכח‬
‫אבל תינוק שנשבה בין הנכרים וגם שנתגייר בין‬
‫הנכרים פטור מקרבן‪ ,‬ומפרש רש״י דקסברי רבי‬
‫יוחנן דרבי שמעץ בן לקיש אנוס הוא ולא שוגג‬
‫כמד אומר מותר שהוא אנוס‪ ,‬בהמשך הסוגיא‬
‫מיתיבי כלל גדול אמרו בשבת כל השוכח עיקר‬
‫שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה אינו‬
‫חייב אלא אחת‪ ,‬כיצד תינוק שנשבה לבין‬
‫הנכרים וגר שנתגייר בין הנכרים ועשה מלאכות‬
‫הרבה בשבתות הרבה אינו חייב אלא חטאת אחת‬
‫וחייב על הדם אחת ועל החלב אחת ועל ע״ז‬
‫אחת‪ ,‬ומונבז פוטר‪ ,‬וכך היה מונבז דן לפני רבי‬
‫עקיבא הואיל ומדד קרד חוטא ושוגג קרד‬
‫חוטא מה מזיר שהיתה לו ידיעה אף שוגג‬
‫שהיתה לו ‪T‬יעה‪ ,‬ז״א לאפוקי תינוק שנשבה‬
‫ובו׳ שלא היתה לו אף פעם ידיעה‪ ,‬אמר לו רבי‬
‫עקיבא הריני מוסיף על דבריך אי מה מדד‬
‫שהיתה הידיעה בשעת מעשה אף שוגג שהיתה‬
‫לו יד־עה בשעת מעשה‪ ,‬אמר לו הן וכל שכן‬
‫שהוספת‪ ,‬אמר לו לדבריך אק זה קרד שוגג אלא‬
‫מזיר‪ ,‬עד כאן סוף הברייתא‪ ,‬ממשיכה הגמרא‬
‫קתני מיהת כתנד תינוק‪ ,‬בשלמא לרב ושמואל‬
‫ניחא‪ ,‬אלא לרבי יוחנן ולרבי שמעק בן לקיש‬
‫קשיא‪ ,‬אמרי לך רבי יוזזנן וריש לקיש לא מי‬
‫חוברת ד‬
‫הרב שמעון רם‬
‫ר״מ בישיבת רבינו יצחק אלחנן‪ ,‬נ‪.‬י‪.‬‬
‫סימן כה‬
‫ביאורים וחידושים במסכת‬
‫שבת‪ ,‬בהלכות יסודי התורה‬
‫ובהלכות איסורי ביאה‬
‫שנינו במשנתינו בדף ס״ז ע״ב ״כלל גדול‬
‫אמרו בשבת כל השוכח עיקר שבת ועשה‬
‫מלאכות הרבה בשבתות הרבה אינו חייב אלא‬
‫חטאת אחת‪ ,‬היודע עיקר שבת ועשה מלאכות‬
‫הרבה בשבתות הרבה חייב על כל שבת ושבת‪,‬‬
‫והגמרא בדף ס״ט ע״ב שואלת ״מנא הני מילי‪,‬‬
‫שנשתייר כדת חלב זורק את הדם היינו‬
‫חלב‪-‬אימך ‪ ,p‬דהרי אכילת מזבח‪ ,‬דהטזנם פשוט‬
‫דכמו שאמרי׳ ראם נשתייר כזית בשר דהד‬
‫אכילת אדם‪ ,‬זורק את הדם‪ ,‬הכ״נ בנשתייר כדת‬
‫אימורין‪ ,‬דהד אכילת מזבח זורק את הדם‪,‬‬
‫דמשו״ה אמרי׳ שם בגמ׳ כחצי דת בשר וכחצי‬
‫דת חלב אינו זורק את הדם ‪ ....‬משום דאכילת‬
‫אדם ואכילת מזבח לא מצטרתק‪ ,‬כמש״ב רש״י‬
‫שם אבל בנשתייר כדת חלב שפיר זורק דהד‬
‫ג״ב אכילה‪ ,‬אכילת מזבח ובכמה ענינים אמרי׳‬
‫בש״ס דאכילת מזבח כאכילת אדם‪ ,‬ע״י זבחים‬
‫י״ג‪ :‬ודף כ״ז‪ .‬ואם האכל יאכל מבשר זבח‬
‫שלמיו ביום השלישי וגד׳ אחד בשתי אכילות‬
‫הכתוב מדבר‪ ,‬אחד אכילת אדם ואחד אכילת‬
‫מזבח ובו׳‪.‬‬
‫ועי׳ במאירי פסחים ע״ט שם דבמקום חלב‬
‫כותב‪ :‬אימדרין שב׳ חז״ל ‪ :‬ואם אין דם אין בשר‪,‬‬
‫תדע שלא נאמר כן אלא אם אבד אד נשרף שאם‬
‫נשתייר כדת מן הבשר אד האימדרין זורק ולא‬
‫הורצה הואיל דאק כדת בשר אד מן האימדריז״‪.‬‬
‫כד׳‪ ,‬עיי״ש — ושוב אין משם שום ראי׳ לומר‬
‫בחלב — לא חלב דאימדרין אלא חלב כשר‪,‬‬
‫דבל שומן שרבתיה נקרא חלב כמד שהבאתי‬
‫בשם הגרעק״א‪ ,‬בסנהדרין‪ ,‬דף ד‪ .‬רלפי״ז אין‬
‫שום ראי׳ משם דחלב בכלל כשר‪ ,‬וצ״ב‪.‬‬
 ‫שנה סד‬ ‫הפרדס‬
‫שיטת רש״י ברורה ומובנת שבאמת רבי יוחנן‬
‫וריש לקיש אינם סוברים כמונבז בכל שיטתו רק‬
‫בפרט זה של ״תינוק שנשבה״ וטעמם הוא מפני‬
‫שזה אונס גמור‪ .‬ורוצה אני להוסיף שאפילו‬
‫לאלו האמוראים שסוברים במסכת מכות ״אומר‬
‫מותר״ קרוב למזיד הוא‪ .‬מפרשים שם רש״י‬
‫ותוספות משום שהיה לו ללמוד ולדעת‪ .‬אבל‬
‫תינוק שנשבה לבין הנכרים וגדל שם ואינו יודע‬
‫על ישראל ועל דתם כלשונו של הרמב״ם‬
‫בהלכות שגגות לא ידע אף פעם שהוא יהודי‬
‫ולא היה יכול לדעת שום דבר מדיני התודה אין‬
‫לך אונס גדול מזה חהו טעמם של רבי יוחנן‬
‫וריש לקיש בפירוש המשנה‪.‬‬
‫ועכשיו שמסרתי את תורף הסוגיא בדעתי‬
‫בע״ה להתעמק ולחדש ולהדחיב את הדיבור‬
‫בשיטת הרמב״ם שפוסק את ההלכה בשני‬
‫מקומות בהלכות שגגות‪ .‬חה לשונו בפרק ב׳‬
‫הלכה ו׳ ״כל המחדב חטאת קבועה על שגגתו‬
‫ועשה בשגגה ונודע לו אחר שחטא אע״פ שלא‬
‫היתה לו ‪T‬יעה בתחילה שזה חטא הוא הרי זה‬
‫חייב חטאת כיצד תינוק שנשבה לבק העכו״ם‬
‫וגדל והוא אינו יודע מה הם ישראל ולא דתם‪.‬‬
‫ועשה מלאכה בשבת ואכל חלב ודם וכיוצא בהן‬
‫כשידוע לו שהיא ישראל ומצווה על כל אלו‬
‫חייב להביא חטאת על כל עבירה ועבירה וכן כל‬
‫כיוצא בזה״‪ .‬ובפרק ז׳ מהלכות שגגות הלכה ב׳‬
‫הוא מביא להלכה את הסוגיא שלנו חה לשונו‪.‬‬
‫״כלל גדול אמרו בשבת כל השוכח עיקר שבת‬
‫ושכח שנצטוו ישראל על השבת או שנשבה‬
‫והוא קטן לבין העכו״ם או נתגייר קטן והוא בין‬
‫העכו״ם אע״פ שעשה מלאכות הרבה בשבתות‬
‫הרבה אינו חייב אלא חטאת אחת שהכל שגגה‬
‫אחת וכן חייב חטאת אחת על כל חלב שאכל או‬
‫דם שאכל וכן כל כיוצא בזה ובו׳״‪ .‬רואים אנו‬
‫שהרמב״ם פוסק כרב ושמואל נגד רבי יוחנן‬
‫וריש לקיש שפוטרים בתינוק שנשבה לבין‬
‫הנכרים‪ .‬והכסף משנה מבאר בפרק ב׳ מהלכות‬
‫שגגות הלכה ו׳ אף שתמיד פוסקים את ההלכה‬
‫כדבי יוחנן נגד רב ושמואל אבל בהלכה זו פוסק‬
‫הרמב״ם כחכמים בברייתא נגד מונבז שהוא‬
‫יחיד והלכה כדבים נגד היחיד והוא עוד מוסיף‬
‫חוברת ד‬ ‫‪10‬‬
‫אירא מונבז דפטר‪ .‬אנן דאמרינן כמונבז‪,‬‬
‫ובהמשך הסרגיא הגמרא מביאה מקור לשיטת‬
‫התנא שמקיש שוגג למזיד מפסוק בפרש שלח‬
‫״‪...‬תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה״ וסמיך‬
‫ליה ״והנפש אשר תעשה ביד רמה״ הקיש שוגג‬
‫למז ‪ T‬מה מדיד שהיתה לו ידיעה אף שוגג‬
‫שהיתה לו ‪T‬יעה ובו‪ /‬והגמרא שואלת למונבז‬
‫ואלא שגגה במאי‪ .‬ז״א אם יש לו ידיעה איך הוא‬
‫נקרא שוגג‪ ,‬והגמרא מתרצת כגון ששגג בקרבן‬
‫ז״א אף שהוא יודע את הלאו ואת הכרת אבל‬
‫אינו יודע שחייבים על זה קרבן נקרא שוגג‬
‫וחייב להביא חטאת‪ .‬שואלת הגמרא ורבנן שגגה‬
‫במאי רבי יוחנן אומר כיון ששגג)אע״פ ששגג(‬
‫בכרת‪ .‬אף על פי שהזיד בלאו‪ .‬וריש לקיש עד‬
‫שישגוג בלאו וכרת‪ .‬ובאמת סוף הסוגיא תמוהה‬
‫הלא רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש סוברים‬
‫כמונבז למה הם מפרשים את שיטת חכמים‬
‫החולקים על מונבז‪ .‬ועיין בתוספות ד״ה ״אמר‬
‫קרא אשר לא תעשינה״ שהר״י עומד על קושיא‬
‫זו‪ .‬ובאמת חשבתי להגיד שרבי יוחנן וריש לקיש‬
‫סוברים כמונבז רק בדין הראשון שלו בתינוק‬
‫שנשבה לבק הנכרים שלא הכיר אף פעם ולא‬
‫‪T‬ע כלום בדיני התורה כמו בעיקר שבת ע״ז‬
‫חלב ודם והם סוברים שזה לא נקרא שוגג אלא‬
‫אונס אבל לכל השיטה של התנא מונבז ששוגג‬
‫צריך שתהיה לו ‪T‬יעת החטא בשעת מעשה כמו‬
‫מזיד והשוגג מתבטא רק בזה שאינו יודע בחיוב‬
‫הקרבן‪ .‬בזה רבי יוחנן וריש לקיש חולקים עלו‬
‫וסוברים כרבנן ובגלל זה מפרשים את שיטתם‬
‫״לרבנן שגגה במאי״ חה מתרץ קושית תוספות‬
‫שהזכרתי לעיל‪ .‬ומצאתי סמוכים לזה בספר פני‬
‫יהושע בשם אביו זקנו הגאון בעל ״מגיני‬
‫שלמה״ ושמחתי שכוונתי לדעתם הגדולה‪ .‬ובזה‬
‫יכולים להבק את פירוש רש״י שהבאתי לעיל‬
‫שטעמם של רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש‬
‫שפוטרים בתינוק שנשבה הוא מפני שהם‬
‫סוברים ״אומר מותר״ אנוס הוא והתוספות‬
‫מקשים למה צריך לטעם הזה ששנד במחלוקת‬
‫במסכת מכות פרק שני הלא הטעם שלהם הוא‬
‫מפד שהם סוברים כמונבז והוא דורש את זה‬
‫מכתובים בתורה בפרשת שלח‪ .‬אבל לפי האמור‬
‫‪11‬‬ ‫שנה סר‬ ‫הפרדס‬
‫מתחייב בנפשו‪ .‬ובל מי שנאמר בו יהר^ ואל‬
‫יעבור ונהרג ולא עבר הרי זה קידש את השם ואם‬
‫היה בעשרה מישראל הרי זה קידש את השם‬
‫ברבים בדניאל חנניה משאל ועזריה ורבי עקיבא‬
‫וחבריו‪ .‬ואלו הן הרוגי מלבות שאין מעלה על‬
‫מעלתן‪ .‬ועליהם נאמר ״בי עליך הורגנו בל‬
‫היום״ ובל מי שנאמר בו יהרג ואל יעבור‪ .‬ועבר‬
‫ולא נהרג הרי זה חילל את השם ברבים‪ .‬ובטל‬
‫מצות עשה של קידוש השם ועבר על מצות לא‬
‫תעשה של חילול השם ואעפ״ב מפני שעבר‬
‫באונס אין מלקין אותו ואין צריך לומר שאין‬
‫ממיתין אותו בית דין אפילו הרג חברו באונס‬
‫שאין מלקין וממיתין אלא לעובר ברצונו‬
‫ובעדים ובהתראה שנאמר בנותן מזרעו למולך‬
‫״ונתתי אני את פני באיש ההוא״ מפי השמועה‬
‫למדו חבמינו ההוא ולא אנוס ולא שוגג ולא‬
‫מוטעה ומה אם עבודת בובבים שהיא חמורה מן‬
‫הבל העובד אותה באונס אינו חייב ברת ואינו‬
‫צריך לומר מיתת בית דין ק״ו לשאר מצות‬
‫האמורות בתורה ובעדיות הוא אומר ולנערה לא‬
‫תעשה דבר ובר״‪.‬‬
‫והתפלאתי מאד על מאור עינינו הרמב״ם ז״ל‬
‫שמביא ממרחק את לחמו לפטור את האונס הלא‬
‫הלבה זו רווחת בבל הש״ס אונס רחמנא פטריה‬
‫מן הבתוב ״ולנערה לא תעשה דבר״ ולמה הוא‬
‫צריך להביא את הדרשה מפי השמועה של‬
‫הספרא בפרשת קדושים‪ .‬אבל באמת הפליאה‬
‫היא גם על דרשת הספרא‪ .‬הלא זה פסוק מפורש‬
‫בתורה ״ולנערה לא תעשה דבר״ לפטור את‬
‫האונס ולמה באה הדרשה הזאת ומה היא באה‬
‫ללמדנו‪ .‬ומגודל הפליאה באתי לידי לימוד‬
‫חדש‪ .‬״מעז יצא מתוק״ שישנם ״שני מיני אונס״‬
‫אחד הוא שהאדם עובר בלי בחירה בלל במו‬
‫בפרשת נערה המאורסה האנוסה שמצא אותה‬
‫המאנס בשדה‪ .‬צעקה הנערה ואין מושיע לה אין‬
‫לנערה חטא מות‪ .‬״בי באשר יקום איש על דעהו‬
‫ודצחו נפש בן הדבר הזה״ ז״א שהוא לא עשתה‬
‫שום פעולה רצונית בבחירתה במו הנרצח שנהרג‬
‫ע״י הרוצח שהוא הנרצח רק נפעל ולא פועל‬
‫בלל‪ .‬ומסוג זה הם בל האונסים שהגמרא מדברת‬
‫עליהם במסבת בתובות דף ב׳ וג׳ ובמסבת נדרים‬
‫חוברת ד‬
‫שגם רבי יוחנן וריש לקיש אחר ששמעו‬
‫מהברייתא פוסקים ג״ב ברבנן ומחייבים חטאת‬
‫בתינוק שנשבה ומביא גם ראיה לזה מפני שהם‬
‫מבארים את דברי חבמים בסוף הסוגיא ״לרבנן‬
‫שגגה במאי״ ולפי מה שביארנו לעיל שהם‬
‫סוברים במונבז רק בתינוק שנשבה הראיה הזאת‬
‫של מרן המחבר בבסף משנה נופלת‪ .‬אבל מה‬
‫שאני תמה תמיהה גדולה על פסק ההלבה‬
‫ברמב״ם זה הלא תינוק שנשבה וגר קטן בן יומו‬
‫שנתגייר בסוגית הגמרא במסבת בתובות דף י״א‬
‫גר קטן מטבילין אותו על פי בית דין והוא נטמע‬
‫בין האומות וגדל בין העבו״ם ואינו יודע שום‬
‫דבר על ישראל ועל תורתם הרי זה אונס גמור‬
‫ובמו שהארבתי והובחתי בע״ה באחד ממאמרי‬
‫ש״אונס רחמנא פטריה״ זה לא רק פטור מעונש‬
‫אלא שזה לגמרי לא נחשב למעשה עבירה‬
‫בביטוי הירושלמי במסבת גיטין פרק ז׳ אונס‬
‫במאן דלא עביר ובמו שהובחתי מהרמב״ם‬
‫בפרק א׳ מהלבות תשובה וזה לשונו ״בל מצות‬
‫שבתורה בין עשה ובין לא תעשה אם עבר אדם‬
‫על אחת מהן בין בזדון ובין בשגגה בשיעשה‬
‫תשובה וישוב מחטאו חייב להתודות לפני הא‪-‬ל‬
‫ברוך הוא ובר״ ודייקתי מזה שרק מזיר או שוגג‬
‫מצווה על מצות התשובה ולא אונס ומצאתי את‬
‫זה אחר בך בערוך השולחן בהלבות ראש השנה‬
‫סימן תר״ב סוף סעיף ז׳ שחוטא באונס אינו חייב‬
‫בתשובה ומוביח את זה מהרמב״ם בפירוש‬
‫המשניות סוף מסבת יומא‪ .‬וא״ב תינוק שנשבה‬
‫לבין העבו״ם וגר קטן שנתגייר בן יומו וגדל בין‬
‫העבו״ם ואינו יודע בלום על ישראל ועל תורתו‪.‬‬
‫אין לך אונס גדול מזה למה הוא חייב להגיא‬
‫קרבן בשידוע לו אח״ב שהוא יהודי וחלל‬
‫שבתות ובדומה מאחר שבאונס זה לא מעשה‬
‫עבירה בלל ואונסא במאן דלא עביר‪.‬‬
‫ובדי להבין ולתרץ את בל זה בעזרת הי״ת‬
‫החונן לאדם דעת‪ .‬הנותן בים דרך‪ .‬ובמים עזים‬
‫של תורתינו הקדושה נתיבה‪ .‬רוצה אני בזה‬
‫לגלות נתיבה חדשה בנבבי הענינים האלה תביתי‬
‫ללמוד את זה מהלבה ברמב״ם בפרק ה׳ מהלבות‬
‫יסודי התורה הלבה ד׳ וזה לשונו ״בל מי שנאמר‬
‫בו יעבור ואל יהרג ונהרג ולא עבר הרי זה‬
 ‫שנה סד‬ ‫הפרדס‬
‫כמו הנערה האנוסה וכמו החצי עבד ויצי בן‬
‫חותן שאינו יכול לקיים מצות פרו ורבו מפני‬
‫שלישא שפחה אינו יכול ולישא בת חורין אינו‬
‫יכול ולפי התוספות במסכת בבא בתרא דף י״ג‬
‫זה לא נקרא שהוא בטל מצות עשה של פרו ורבו‬
‫מפני שהוא אנוס מפני שבמקתם אלו הוא לא‬
‫פועל ולא בוחר רק הוא נפעל בעל כרחו‪ .‬אבל‬
‫האונס מסוג השני איפוא שהאדם פועל‬
‫בבחירתו תחת לחץ של אונס מבחוץ או איזה‬
‫כוח של מכתח חזק או מצב של אונס כמו בעדן‬
‫של יהרג ולא יעבור על שלוש העבירות‬
‫החמורות שהאדם החלש נכנע לכוח של המאנס‬
‫החזק המכתח אותו לבחור לעבור כת להשאר‬
‫בחיים ולרצוח או לעבוד עבירה זרה או כמו‬
‫באונס של תינוק שנשבה לבין העכו״ם שהוא‬
‫נמצא במצב של אונס של אי יתעה על ישראל‬
‫ועל דתו והוא מחלל שבתות הרבה ואוכל חלב‬
‫ודם אז מה שהוא עושה הוא פעל בבחירתו בשני‬
‫המקתם האלה הוא פטור מעונש מהפסוק‬
‫״ההוא״ ולא אנוס אבל מעשה עבירה ישנה כאן‬
‫וחייב הוא לעשות תשובה במקתם אלו ולכן‬
‫יכולים להבץ היטב את פסק הרמב״ם בהלכות‬
‫שגגות פרק ב׳ ופרק ז׳ בתינוק שנשבה בין‬
‫הנכתם וגר קטן שנטמע בין האומות והוא אנוס‬
‫גמור שלא ידע על ישראל ועל יהדותו ועל תורת‬
‫ישראל אבל מה שעשה היה הוא הפועל‬
‫בבחירתו ולא נפעל וא״כ ישנה כאן מעשה‬
‫עבירה‪ ,‬הוא פטור מעונש מצד שהוא אנוס אבל‬
‫מעשה עבירה ישנה כאן והוא חייב חטאת כרבנן‬
‫של מונבז בבתיתא של כלל גדול וכרב ושמואל‬
‫בפירושם במשנה של כלל גדול‪ ,‬ולפי האמת רבי‬
‫יוחנן ותש לקיש שסובתם כמו התנא מונבז‬
‫שתינוק שנשבה לבץ הנכתם פטור מחטאת‬
‫ומעמידים את המשנה בהכיר עיקר שבת ולבסוף‬
‫שכח אז הוא חייב חטאת אחת על כל השבתות‬
‫שחילל סובתם שגם באונס מסוג השני שפועל‬
‫מחמת האונס בבחירתו ג״כ נלמד מהפסוק‬
‫״ולנערה לא תעשה דבר״ וגם באונס כזה מסוג‬
‫השני אץ כאן מעשה עבירה ואונסא כמאן דלא‬
‫עביר‪.‬‬
‫ובזה יכולים להפיץ אור חדש על סוגיא‬
‫חוברת ד‬ ‫‪12‬‬
‫דף כ״ז ובפרק ז׳ במסכת גיטץ כמו הענין שחלה‬
‫הוא או חלתה היא בדין אונס לענין הגעת זמן‬
‫הנשואין לענין חיוב מזונות או הרי זה גיטך אם‬
‫לא באתי מכאן עד שנים עשר חודש ומת או‬
‫חלה‪ ,‬או בכל המקרים של התנאים בגט אם לא‬
‫אעמוד מחולי זה ונפל עליו הבית או הכישו נחש‬
‫או אכלו ארי בכל המקרים האלה והדומים להם‬
‫האדם הוא הנפעל ולא פועל אז כמובן דיד אונס‬
‫אלה שייכים לסוג הראשון‪ .‬ללמוד של פרשת‬
‫נערה המאורסה האנוסה ולפסוק ולנערה לא‬
‫תעשה דבר ואונס רחמנא פטריה‪ ,‬אבל ישנו‬
‫אונס מסוג שד הוא שהאדם כן פועל ועשה‬
‫בבחירתו אבל תחת לחץ חיצוני שמכריח אותו‬
‫לבחור ולפעול ככה כמו מי שאונסים אותו‬
‫לרצוח או בעדני עריות או למסור את בנו‬
‫למולך‪ ,‬שבאמת הדין הוא יהרג ואל יעבור אבל‬
‫הוא נכנע לאונס ובוחר לחיות ולעבור אז‬
‫הפעולה שהוא עושה זה בבחירתו אבל לא‬
‫בבחירה רצונית וחפשית רק תחת הלחץ של‬
‫הסכנה לחייו הוא בוחר לעבור לעבוד עבודה‬
‫זרה או לרצוח או אשה להביא עליה את העתה‪,‬‬
‫אונס כזה לא יכולים ללמוד מן הפסוק ולנערה‬
‫לא תעשה דבר מפני שהנערה המאורסה האנוסה‬
‫לא בוחרת ולא פועלת כלל היא נפעלת ולא‬
‫פועלת‪ ,‬בשביל זה באה הדרשה מפי השמועה‬
‫בספרא בפרשת קדושים ההוא ולא ■אנוס ולא‬
‫מוטעה שגם שם פוטרת אותו התורה מתני‬
‫מיתת בית תן כרת ומלקות מפני שהוא פועל‬
‫ובוחר תחת לחץ חיצוני של אונס מבחוץ ולא‬
‫מבחירתו החופשית ומזרק לבו וא״כ צודק הוא‬
‫ואמתי ומובן הוא הרמב״ם בפרק ה׳ מהלכות‬
‫יסודי התורה שמביא את הדרשה של הספרא‬
‫״ההוא ולא אנוס״ לפטור את אלה שעובתם ולא‬
‫נהרגץ על שלוש העבירות החמורות שעליהם‬
‫נאמר יהרג ולא יעבור‪ [,‬ומעכשיו אני רוצה‬
‫ללכת עוד צעד אחד הלאה ולחדש עוד סברא‬
‫וכלל הגיוני שזה שאמרנו שתן אונס רחמנא‬
‫פטתה זה לא רק פטור מעונש אלא שזה לא‬
‫מעשה עבירה כלל ואונסא כמאן דלא עב ‪T‬‬
‫ובשביל זה אינו צתך תשובה זה הכל באונס‬
‫מסוג הראשק שהאדם אינו בוחר ופועל כלל‬
 ‫‪13‬‬ ‫שנה סו‬ ‫הפרדס‬
‫ועכשיו נשאר לי לבאר פסק הלכה ברמב״ם‬
‫פרק א׳ הלכה ט׳ מהלכות איסורי ביאה שנראה‬
‫כסתירה לפסק הלכה של הרמב״ם בפרק ה׳‬
‫מהלכות יסודי התורה הלכה ד׳ שהבאנו‬
‫באריכות לעיל‪ ,‬חה לשק הרמב״ם בהלכות‬
‫איסורי ביאה פרק א׳ הלכה ט׳ ״אנוס פטור‬
‫מכלום מן המלקות ומן הקרבן ואץ צריך לומר‬
‫מן המיתה שנאמר ״הינערה לא תעשה דבר״‬
‫בד״א שנאנס הנבעל אבל הבועל אץ לו אונס‬
‫שאין קישד אלא לדעת‪ ,‬הלכה זו מיוסדת על‬
‫גמרא במסכת יבמות דף נ״ג ע״ב אשר שם אומר‬
‫רבא ״אץ אונס לערוה לפי שאין קישד אלא‬
‫לדעת״ וכדי שלא תהיה סתירה מהגמרא הזאת‬
‫לפסק הלכה של הרמב״ם בפרק ה׳ מהלכות‬
‫יסודי התורה הלכה ד׳ שבשלוש העבירות‬
‫החמורות שבהן אמרה התורה יהרג ואל יעבור‬
‫אם עבר ולא נהרג מכיץ שזה היה באונס אין‬
‫מלקץ אותו ואץ צריך לומר שאץ ממיתץ אותו‬
‫אפילו הרג חבירו או עבד עבודה זרה וכר‪ ,‬וא״ב‬
‫לפי ההלכה הזאת למה יגרע הבועל באונס שסוה‬
‫עכו״ם לבוא על הערוה אף שאץ קישד אלא‬
‫לדעת‪ ,‬למה זה שונה ממעשה רציחה שזה מעשה‬
‫ב ‪T‬ים ממש או עבודה זרה‪ ,‬והתןרה פטרה אותם‬
‫מעונש מטעם אונס‪ ,‬אבל כבר מפרשים‬
‫התוספות בכמה מקומות פה בסוגיתינו ביבמות‬
‫ובסנהדרין דף ע״ד ע״ב ובמסכת עבודה זרה נ״ד‬
‫ע״א שהגמרא מתכוונת להג ‪ T‬שהוא מחדיב‬
‫למסור את נפשו ליהרג ולא לעבור מפני שאץ‬
‫קישד אלא לזחנת‪ ,‬אבל אם היה קישד שלא‬
‫לדעת או אם היה כבר מקושה אינו חייב למסור‬
‫את עצמו כיץ שאינו עושה שום מעשה כיץ‬
‫שהעכו״ם הדביקו אותו על העתה‪ ,‬והיה כ ק ^ ע‬
‫עולם‪ ,‬וגם ברוצח דסברא היא ״מאי חזית דדמא‬
‫תדך סומק טפי״ זה לא שייך אלא באונסץ אותו‬
‫להרוג ב ‪T‬ים‪ ,‬אבל אם תצים לזרוק אותו על‬
‫התינוק שיתמעך אינו מחדב למסור את נפשו‬
‫כיץ שאינו עושה פעולת רצח ב ‪T‬ים‪ ,‬וא״ב מה‬
‫שהגמרא אומרת אץ קישד אלא לדעת זה רק‬
‫להג ‪ T‬שהוא מצווה לקדש את השם וליהרג ולא‬
‫לעבור אבל אם עבר ולא נהרג הוא פטור מעונש‬
‫מפד שהוא אנוס‪ ,‬זוהי שיטת התוספות‪ ,‬אבל‬
‫הרמב״ן והרשב״א בסוגיא ביבמות מביאים בזה‬
‫חוברת ד‬
‫עמומה במסבת עבודה זרה דף נ״ד ע״א ולבאר‬
‫באופן מחודש את המחלוקת בץ רבי זירא מצד‬
‫אחד ורמי בר חמא ורבא מצד השני בדין של‬
‫הברייתא איזהו נעבד )שאסור לגבוה( בל‬
‫שעובדים בין בשוגג ובץ במדד בין באונס ובץ‬
‫ברצק ורמי בר חמא מפרש את הדין הזה של‬
‫הברייתא שנעבד אסור לגבוה אפילו באונס בגק‬
‫שאנסוהו עובדי בובבים והשתחוה לבהמתו‬
‫דידיה והתוספות מפרשים שאמרו להורגו אם‬
‫לא ישתחוה מאליו יעדן שם בתוספות‪ ,‬ועל זה‬
‫מתקיף רבי דרא אונס רחמנא פטריה דבתיב‬
‫ולנערה לא תעשה דבר ז״א שגם אונס שבזה‬
‫שהאדם תחת לחץ של האונס משתחוה לבהמתו‬
‫ועובד עבודה זרה בבחירתו לעבור ולא ליהרג‬
‫ג״ב נלמד מהפסוק ולנערה לא תעשה דבר‬
‫ומשם אנו לומדים שעבירה באונס אינה מעשה‬
‫עבירה בלל מהפסוק בי באשר יקום איש על‬
‫רעהו ורצחו נפש בן הדבר הזה ז״א שמעשה‬
‫העבירה של הנערה המאורסה האנוסה אינה‬
‫מעשה עבירה בלל ואונסא במאן דלא עביר ורבי‬
‫דרא מדמה את מעשה העבירה של המשתחוה‬
‫לבהמתו באונס למקרה של הנערה המאורסה‬
‫האנוסה‪ ,‬וממילא הוא סובר שמעשה ההשתחדה‬
‫ע״י אונס באילו לא היתה והבהמה הנעבדת לא‬
‫נאסרה לגבוה‪ ,‬ועל זה חולק רבא שם בסוגיא‬
‫וסובר שהבהמה הנעבדת ‪ p‬נאסרה משום שהוא‬
‫סובר שאונס בזה איפוא שהאדם פועל בבחירתו‬
‫אפילו אם זה נעשה בדי להציל את חייו אינו‬
‫נלמד מהבתוב ״ולנערה לא תעשה דבר״ אלא‬
‫מדרשת הספרא בפרשת קדועזים ״ההוא ולא‬
‫אונס ולא מוטעה״ ומשם אנו לומדים רק הפטור‬
‫מעונש‪ ,‬אבל מעשה עבירה ישנה בה מפני‬
‫שהאדם העובר פועל בבחירתו אז ממילא‬
‫הבהמה הנעבדת אסורה לגבוה מפד שנעשתה‬
‫בה פעולת השתחדה מעשה עבודה זרה ובך היא‬
‫גם שיטת רמי בר חמא בעל האוקימתא בברייתא‬
‫הנ״ל אז הסוגיא הזאת בעבודה זרה יבולה‬
‫לשמש בסיוע לפסק הלבה של הדמב״ם בהלבות‬
‫שגגות ברב ושמואל נגד רבי יוחק וריש לקיש‬
‫ולחייב בתינוק שנשבה ל ^ הנכרים וגר קטן‬
‫שנטמע ‪ p‬האומות בהבאת קרבן חטאת על‬
‫השבתות שחילל כל ימי חייו‪.‬‬
 ‫שנה סו‬ ‫הפרדס‬ ‫חוברת ד‬ ‫‪14‬‬

‫שתי שיטות היש מפרשים שהם מביאים אומרים הרב טובי׳ שטרן‬
‫שאין קישוי אלא לרעת והוא חייב מיתה בבית מיאמי‪ ,‬פלו׳‬
‫דין אם עבר ולא נהרג‪ ,‬והמגיר משנה על הלבה‬
‫סימן כו‬ ‫זו בפרק א׳ מהלבות איסורי ביאה ‪.‬אומר וזה‬
‫אכילת קדשים ומנחות‬ ‫לשונו ״ויש מפרשים שאם אמרו לו עבו״ם‬
‫לבוא על הערוה ואם לאו שיהרגו אותו ובא‬
‫הרמב׳׳ם בפ״י מהל׳ מעה״ק ה״א אכילת החטאת‬
‫עליה מומת על ירה לפי שאין קישוי אלא לרעת‬
‫והאשם מצות עשה שנאמר ואכלו אותם אשר‬
‫וזו רעת רבינו״‪ ,‬עב״ל‪ .‬והתפלאתי על זה פליאה‬
‫כופר בהם הכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים‬
‫עצומה הלא זוהי סתירה מפורשת לפסק הלבה‬
‫והוא הרין לשאר הקרשים שהכהנים אוכלין‬
‫של הרמב״ם בפרק ה׳ מהלבות יסודי התורה‬
‫אותן שאכילתן מצוה‪ ,‬שם הל׳ ב׳ כתב הרמב׳׳ם‬
‫שהבאתי לעיל שפוסק אפילו ברציחה או‬
‫בעבורה זרה שאלו הם מעשה בירים ממש הוא‬
‫והנראה לי בע״ה לישב את שני פסקי‬ ‫פטור אם העבו״ם אונסים ואומרים לו אם לא‬
‫תרצח את רעך נהרוג אותך ועבר ולא נהרג שהוא הרמב״ם שכולם מתאימות ושכולה אין בהם‬
‫פטור מהפסוק ״ההוא״ ולא האנוס ולא המוטעה וסתירה אין ביניהם‪ ,‬רהנה יש לחלק ולהבריל בין‬
‫ובר‪ ,‬ואחרי החפוש במפרשים שונים של מעשה רציחה או עבורה זרה אפילו עבירת‬
‫הרמב״ם מצאתי שהגאון בעל ״מרבבת המשנה״ עריות באשה שהיא אנוסה להביא את הערוה‬
‫בספרו בבר עמר על תמיהה זו וזה לשונו שם עליה שעל זה נאמר תיהרג ואל תעבור עיין‬
‫הלבה ט׳ ר״ה אנוס פטור מבלום ובר‪ ,‬ועיין בתוספות ור״ן בסנהררין ע״ר ואם עברה ולא‬
‫במ״מ ורבריו הם חירושי הרמב״ן והרשב״א קרשה את השם היא פטורה מעונש מיתה מטעם‬
‫אמנם מה שאמר ברעת רבינו שאם אנסוהו אונס מפני שהפעולות שהם עושים הם ע״י‬
‫עבו״ם לבוא על הערוה ואם לאו יהרגוהו חייב כפייה גמורה בלי שום רצון ורגש כלל וכל מה‬
‫בדיני בית דין‪ ,‬ליתא רהא בהריא פסק רבינו שעועזים זה מעשה קוף בעלמא באופן מיכאני‬
‫בפרק ה׳ מהלבות יסורי התורה שאנוס פטור וברגש של בחילה לפעולה שהם מוכרחים‬
‫מהררשה ההוא ולא אנוס ובר‪ ,‬והוא מפרש לעשות מפחר שלא יהרגו אותם‪ ,‬אבל בועל‬
‫שהרמב״ם סובר במו הרמב״ן והרשב״א בלשון מאונס‪ ,‬הקישוי הוא מרעת ז״א מרצון רגשי‬
‫הראשק וזוהי שיטת התוספות שהבאנו לעיל לעשות ולבצע את מעשה העבירה כי אחרת לא‬
‫שהגמרא מרברת לענין הרין של יהרג ואל יעבור היה באפשרותו להתקשות ולבעול‪ ,‬נמצא שיש‬
‫ולא לענין לחייבו מיתה אם יעבור‪ ,‬ומתפלא אני כאן רצון לעשות את העבירה של עריות ועל זה‬
‫מאר על הגאון הגרול בעל מרבבת המשנה הלא הוא חייב מיתה‪ ,‬ויש לי הוכחה גמורה לסברתי‬
‫לשונו של הרמב״ם מוביח שפירושו של המגיר מסופה של הלכה בפרק א׳ הלכות איסורי ביאה‬
‫משנה צורק ואמתי הלא הרמב״ם בותב ״אנוס הלכה ט׳ וזה לשונו ואשה שתחלת ביאתה באונס‬
‫פטור מבלום מן המלקות ומן הקרבן ואין צריך וסופה ברצון פטורה מכלום שמכיון‬
‫לומר מן המיתה שנאמר ״ולנערה לא תעשה שמשהתחיל לבעול באונס אין בידה שלא תרצה‬
‫רבר״ בר״א שנאנס הנבעל אבל הבועל אין לו שיצר הארם וטבעו כופה אותה לרצות עכ״ל‪,‬‬
‫אונס שאין קישוי אלא לדעת״ הלא זה ברור ז״א יצרא אלבשה חה כבר אונס בטבע שאי‬
‫שהרמב״ם מחייב אותו בעונשין בירי ארם בי אפשר לאשה להתגבר ואין הקב״ה בא בטרוניא‬
‫בהלכה זו לא מרובר על הרץ של קירועז השם על בריותיו‪ ,‬ומשום הכי היא פטורה אבל הבועל‬
‫דהרג ואל יעבור כי אין זה מקומו‪ ,‬פה מרבר מפחר איום של מיתה מתחילתו הוא מכניס את‬
‫הרמב״ם על איסורי ביאה ועל העונשין וא״ב עצמו להסכמה ורצון לבצע ולעשות את מעשה‬
‫הקועזיא היא עצומה והסתירה בץ שני פסקי העבירה ומשום זה הוא חייב‪ ,‬הרי פסקי הרמב״ם‬
‫שניהם מתאימים צורקים ומאירים‪.‬‬ ‫הרמב״ם עומרת בתוקפה‪.‬‬
 ‫‪15‬‬ ‫שנה סו‬
‫במס׳ שבת צ׳׳א איתא הכי תניתיה אבא שאול‬
‫אומד שתי הלחם ולחם הפנים שיעו ‪p‬‬
‫בכגתגדת ובו׳ כלומד כלפי הוצאה בשבת ובמס׳‬
‫סוכה נ׳׳ו איתא הכי איתמד אמדדב סוכה ואח׳׳ב‬
‫זמן דכה בד בד חנה אמד זמן ואח׳׳ב סוכה ובו׳‬
‫תנן בעצדת אומד לו הילך מצה הילך חמץ‬
‫תיובתא דדב אמד לך דב תנאי היא דתניא הילך‬
‫מצה הילך חמץ אבא שאול אומד הילך חמץ‬
‫הילך מצה‪ ,‬והנה הקשה הגאץ דבי מנחם זמבא‬
‫זצ׳׳ל בספת תוצאות חיים בסוף הקונטרס‪ ,‬למה‬
‫השמיט אבא שאול במס׳ שבת תנו של הוצאה‬
‫במנחת העומד וכן קשה כאן במס׳ סוכה מאי‬
‫תנו של אכילת העומד בפסח שחל בשבת אי‬
‫אוכלץ לחם הפנים ואח׳׳ב שית מנחת העומד או‬
‫מנחת העומד קודם ועו׳׳ק למה נקטו חז׳׳ל מצה‬
‫וחמץ ולא נקטו בגלד לחם הפנים ושתי הלחם‪.‬‬
‫במק׳׳א ביארתי לחלק ‪ p‬עומד לשתה׳׳ל‬
‫ולחה״פ על פי תסוד של חילוק שיעו ‪p‬‬
‫באוכלין ושיעו ‪ p‬בעצם אכילה שיעוד עצם‬
‫אכילה ת א בכזית וכל פחות מכדת לא חשיבא‬
‫אכילה אמנם אוכלץ היא בכגתגדת ואפילו‬
‫ל ת ק דאמתנן גתגדת גדולה מבדח מכ״מ י׳׳ל‬
‫דעצם אכילה אחשביה לאוכל אפילו פחות‬
‫מכגדוגדת אבל לעולם בכל שהוא אוכל אבל‬
‫אינו נאכל ועוד לא אכלו אותו הוא בכגרוגרת‬
‫ולא אמתנן אחשביה אלא או באיסור או במצוה‬
‫ולכן בשלמא עומד שהוא שיתים ונעשה אוכל‬
‫למזבח ואכילת המזבח כאכילת הבעלים ‪P‬‬
‫למצוה והן לאיסור פיגול נותר וטומאה ולכן‬
‫נעשה מנחת העומד רבד אכילה מפד שכבד‬
‫קדמו אכילת המזבח ונשתנה שיעות משיעור‬
‫אוכלץ שהיא בכגתגדת לשיעת אכילה שהיא‬
‫בכדת לכן יש לומד דגם איסור הוצאה של עומד‬
‫היא שיעתו בכדת וכן מצינו בפסח בש׳׳ס‬
‫פסחים פ׳׳ו‪ ,‬הוציא פסח בכדת חייב אע׳׳ג‬
‫דמדמינן הוצאה של פסח מחבורה לחבורה‬
‫להוצאה של שבת זה דוקא גבי עקירה והנחה‬
‫ואע׳׳ג דבל שיעתי הוצאה באוכלין היא‬
‫בכגדוגדת כמבואר שם מןז׳׳ס ע׳׳א‪ ,‬קצר או טחן‬
‫כגתגדת בשבת חייב כלומד כל שיעות אוכלין‬
‫הן בכגתגדת גבי שבת ולא הוצאה בלבד מפד‬
‫שאין אנו דנץ על האכילה אלא על האוכלץ‬
‫הפרדס‬ ‫חוברת ד‬
‫וכן אכילת שירי מנחות מצות עשה שנאמד‬
‫והנותרת ממנה יאכלו אהק ובניו‪.‬‬
‫דבינו בספר המצות מצוה פ״ח מביא מצות‬
‫אכילת מנחות ברישא ובמצוה פ״ט מביא מצות‬
‫אכילת קדשים‪ ,‬ומבאר שם לחלק בין קדשי‬
‫קדשים לקדשים קלים קדשי קדשים אכילתם‬
‫לכפדה ואכילת קדשים קלים למצוה משום‬
‫שהיא נגדדת אחרי המצוה משא״ב אכילת שירי‬
‫מנחות היא מצוה בפני עצמה יסודה במקרא ולא‬
‫מצוה גדודה‪ ,‬הרי יש לפנינו שלש אכילות‬
‫אמלה של כפרה ואכילה של מצוה ואכילה של‬
‫מצוד‪ ,‬גדודה‪ ,‬אמנם יש מצוה רביעית באכילת‬
‫קדשים והיא של עבודה כגון אכילת לחם הפנים‬
‫ושתי הלחם שלא באו לא לכפדה ולא למצוה‬
‫אלא לעבודה אלא שדבינו מחלק בין אכילת שתי‬
‫הלחם לאכילת לחם הפנים‪ ,‬אכילת לחם הפנים‬
‫אינו מונה דבינו בפ ‪T‬וש למצוה אלא הוא מבאר‬
‫סז ‪ 7‬חלוקתן מן הש״ס סוף מס׳ סוכה אבל‬
‫אכ״לת שתי הלחם שנאכלין יחד עם כבשי‬
‫השלמים וקמחדש לן דבינו בפ״ח הי״א מהל׳‬
‫תו״מ ח״ל ושתיהן)חלות( נאכלות אותו היום‬
‫והלילה כבשד קדשי קדשים משום שנאכלות עם‬
‫השלמים וזבחי שלמי צבוד שהן באים עם שתי‬
‫הלחם הם קדשי קדשים כי כל קדבנות צבור הם‬
‫קדשי קדשים ולכן מנחת העומד שהיא שירי‬
‫מנחות גם כן נאכל דק יום ולילה כשאד מנחות‬
‫שהן קדשי קדשים‪ ,‬ולכן אכילה רביעית שהיא‬
‫אכילת שתי הלחם ושאר מנחות המה אכילה‬
‫מגדד עבודה חה שאמדו חז״ל אכילת קדשים‬
‫לפעמים היא לצודת עבודה ולפעמים אכילת‬
‫קדשים עבודה עצמה וכן כתב הדא״ה בספר‬
‫החינוך שאכילת לחם הפנים היא עבודת כהונה‪.‬‬
‫יען כי דבינו מונה אכילת שירי מנחות למצוה‬
‫ומנחת העומד קחשיב דבינו כשירי מנחות עיין‬
‫פ״ז הי׳׳ב מהל׳ תו״מ אבל לחם הפנים ושתי‬
‫הלחם אינו מונה כשירי מנחות והטעם פשוט כי‬
‫מנחת העומד יש בה חלק למזבח והשיריים‬
‫נאכלץ לכהנים אבל לחם הפנים ושתי הלחם אין‬
‫להן חלק למזבח לכן אין שם שיריים אלא גופן‬
‫נאכלות לכהנים חה שיש לעומד חלק למזבח‬
‫ולשתה׳׳ל ולחה׳׳פ שאץ למזבח חלק בהם מזה‬
‫יוצא לנו הבדל יסודי בהלכה‪.‬‬
 ‫שנה סו‬ ‫הפרדס‬ ‫חוברת ד‬ ‫‪16‬‬

‫ולכן יש לומר באוכלץ שנפסל מאכילת כלב הרב משה סאכאטשעווסקי‬

‫שהוציאו בשבת אע״ג דכלפי אכילה לאו שמיה בעמח׳׳ס משכן משה — באלטימאר‪ ,‬מד‪.‬‬
‫אכילה היא אבל כלפי אוכלץ אוכלץ איקרי‬
‫סימן כז‬ ‫ושיעור חיוב הוצאה בשבת היא כשיעור אוכלין‬
‫מצות הקהל כשחל להיות‬ ‫שהיא גרוגרת‪.‬‬
‫ובזה יש להבין כי שתי הלחם ולחם הפנים‬
‫בשבת‬ ‫שאין להן חלק למזבח אם כן נעשו להן דין‬
‫הרמב״ם בהלכות חגיגה)פ״ג הל״ז( כתב‬ ‫אכילה מגדר דין אכילת המזבח שהיא נאסרת א(‬
‫באכילה על הבעלים ואף על הכהנים ושיעור ח״ל יום הקהל שחל להיות בשבת מאח ‪ p‬אותו‬
‫אכילה מגדר מצוה ועבודה גם כן לא נעשה עד לאחר השבת מפני תקיעת החצוצרות והתחינות‬
‫שלא אכלו ועד שלא אכלו לא נשתנה שיעור שאינן רוחץ את השבת עכ״ל‪ .‬ומקורו‬
‫שלק מכגרוגרת שהיא שיעור אוכלץ לכזית מהירושלמי במגלה)פ״א הל״ד( הקהל מאחרין‬
‫שהוא שיעור אכילה לכן שפיר אמר אבא שאול ל א מקדימין דאיתא‪ ,‬ר׳ בא כריה דר׳ חיי בר בא‬
‫ששיעוק בכגרוגרת כשיעור הוצאת אוכלץ אמר מפני התקיעה ר׳ יצחק בר ר׳ חייה אמר‬
‫בשבת דהא מיד שיצאו ח ק לעזרה שוב אסו ‪ p‬מפני הבימה‪ ,‬וסבר הרמב״ם כר׳ בא כריה דר׳‬
‫באכילה א ״כ לא נעשו בגדר אכילה מעולם ולא חייא‪ .‬והמראה הפנים על הירושלמי שם הקשה‬
‫יהיו בגדר אכילה לאתר שיצאו‪ .‬והנה במס׳ שבת דאמאי מאחרין משום התקיעה והא אץ שבות‬
‫נקט אבא שאול שתי הלחם קודם ללחם הפנים במקדש ומהאי טעמא תוקעין השופר במקדש‬
‫וגם במס׳ סוכה סבר הילך חמץ הילך מצה הרי גם כשחל ר״ה להיות בשבת כדתנן בר׳׳ה)כט‪(:‬‬
‫הוא מקדים שתי הלחם ללחם הפנים וגם יעו יוט של ר״ה שחל להיות בשבת במקדש היו‬
‫טעם למה נקט מצה וחמץ וחמץ ומצה דמשמע תוקעץ אבל לא במדינה‪ ,‬ואע״פ שתקעין‬
‫שהרמז שרמזו בה חז״ל שתה״ל להחמץ בחוצרות בכל ירושלים הא גם בשופר של ר״ה‬
‫ולחה״פ למצה בא ללמדנו שהמחלוקת היתה לא תוקעץ בכל ירושלים אפילו כשחל להיות בשבת‬
‫בלבד תדיר ומצות היום אלא בין ‪ p‬קדימה כמ״ש הרמב״ם בפירושו למשניות שם שכל‬
‫למצה וחמץ דלכאורה על פי הש״ס מנחות מ״ה ירושלים בכלל מקדש‪ ,‬וא״ב גם במצות הקהל‬
‫שתי הלחם מעכבץ את הכבשים ואץ הכבשים נימא דאין שבות במקדש דתקעו בחצוצרות גם‬
‫מעכבץ את הלתם אם כן לא היו יכולים לאכול כשחל יום הקהל להיות בשבת‪.‬‬
‫ראיתי בספר נזר הקודש שכתב דכוונת‬ ‫שתה׳׳ל בלתי בשר וממלא אכילת שתה״ל או‬
‫שנעשה שתי מצות אכילה הן של לחם והן של הרמב׳׳ם בעיקר משום התחינות שאסור בשבת‬
‫בשר או שהיא מצוה אחת והיא של בשר כי גם במקדש בכדי שלא לבטל מעונג שבת‪ ,‬וגם‬
‫אכילת בשר היא לכפרה ואכילת לחם היא יש איסור דאודרייתא מפני התקיעות בחצוצרות‬
‫למצוה או לעבודה ל כן אכלת הלחם נגררת שאמרה תורה ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם‬
‫אחרי אכילת הכבשים ‪P‬א אמרינן במס׳ מנחות ועל זבחיכם או על הצר הצורר אתכם אבל בחסר‬
‫נ״ד‪ :‬שיש מותר שתי הלחם ומותר לחה״פ אע״פ אחת משתי אלה יש בזה איסור תורה דהד לאו‬
‫שאין בהם לאיעוים כמו שכתבנו למעלה שאין הבא מכלל עשה עיי׳׳ש‪ .‬ובמש״ב שעיקר הטעם‬
‫למזבח חלק בהם אבל הכבשים מתירים את משם התחינות זה קשה שהרי הירושלמי לא‬
‫הלחם‪ ,‬וכן הבזיכים מתירים את לחה״פ ואל מזכיר הטעם של תחינות בכלל וא׳׳ב עיקר חסר‬
‫תקשה מזה ממה שכתבנו למעלה שאין שיעור מן הספר‪ ,‬וגם הרמב״ם שכתב טעמא של תחינות‬
‫שתה׳׳ל לחה״פ נשתנה לכזית דמשום זה לא מ״מ ממה שכתב משום תקיעת חצוצתת ברישא‬
‫אמרינן שינד מפני שאין מגופם לאיעזים‪ ...‬מבואר שעיקר הטעם משום התקיעה‪.‬‬
‫וגם מה שכתב הנזר הקודעז שיעז איסור‬ ‫הנחתי הקושיא למה שרמז הש״ס בשבת מצוה‬
‫דאורייתא דלאו הבא מכלל עשה כשתקעה‬ ‫וחמץ ואי׳׳ה נ ע ק בזה לעתיד‪.‬‬
‫‪17‬‬ ‫שנה סר‬
‫חגיגה )פ״א הל״ב( שעולת ראיה ושלמי חגיגה‬
‫אינן רוחץ את השבת לפי שאין להם זמן קבוע‬
‫כקרבנות הצבור כיץ שיש להם תשלומץ עיי״ש‪.‬‬
‫ואע״פ שבאותו יום של שבת לא יקיים מצותו‬
‫מ״מ נדחו לאחר השבת‪ .‬ועיין בפסחים)רף עו‪(:‬‬
‫ובגירסת התוס׳ שם‪ .‬ולפי הדשב״א גם במצות‬
‫הקהל כיץ שלא יקיים מצותו ביום ראשץ של‬
‫חוה״מ י״ל שלא ידחה מצוה בזמנה משום‬
‫שבות‪ ,‬ואולי גם חוס׳ והרמב״ם מודים בזה ודק‬
‫בל״ת סברו שלא ידחה הל״ת בשביל עשה כיץ‬
‫שאפשר לקיים שניהם למחר אבל משום שבות‬
‫שבמקדש אץ לאחר המצוה‪.‬‬
‫ועוד י״ל שמה שאין תוקעץ בד״ה כשחל‬ ‫ג(‬
‫להיות בשבת משום גדרה שמא יטלנו השופר‬
‫ב ‪T‬ו דלך אצל בקי ללמוד דעבירנו ר׳ אמות‬
‫בדה״ר והיינו טעמא דלולב והיינו טעמא‬
‫דמגילה כדאיתא בר״ה שם‪ ,‬והקשו דאמרי לא‬
‫גזרינן משום שמא יתקן כלי שיד דמה״ט אץ‬
‫לוקחץ שום כלי שיר בשבת‪ .‬והט״ז באו״ח)סי׳‬
‫תקפ״ח סק״ה( מתרץ רכיץ שקול שופר לא דתן‬
‫לשיר אץ השופר כלי שיר רהד תקיעה של מצוה‬
‫בלבר ואץ בזה משום יתקן כלי שיר‪ ,‬ועוד תירץ‬
‫רכיץ שהטעם דשמא יתקן כלי שיר שייך גם‬
‫ביו״ט שהרי גם ביו״ט כלי שיר מוקצה דשמא‬
‫יתקנו אי גזרו על תקיעת שופר שלא יתקע כשחל‬
‫להיות בשבת משום שמא יתקן כלי שיר בשבת‬
‫שוב גם כשחל ר״ה בחול לא יתקע דשמא יתקן‬
‫כלי שיר ביו״ט דעקור מצות תקיעת שופר‬
‫לגמרי ואץ כח לעשות כזה‪ ,‬ומשו״ה גזרו על‬
‫שופר משום שמא יעבירנו ר׳ אמות ברשות‬
‫הרבים דהד גזרה רק לשבת אבל בשאר השנים‬
‫כשחל ר״ה להיות בחול יקיים מצות תקיעת‬
‫שופר עיי׳׳ש ועי׳ במג״א ובפר״ח שם‪.‬‬
‫ולפי׳׳ז הרי יש חילוק בץ שופר של ר׳׳ה ובין‬
‫חצוצרות של הקהל‪ ,‬שבשופר של ר׳׳ה כשחל‬
‫להיות בשבת יש בו רק הגדרה שלא יתקע שמא‬
‫יעביתו ר׳ אמות ברה׳׳ר אבל בחצוצרות של‬
‫הקהל כשחל להיות בשבת מלבר הגדרה של‬
‫שמא יעביתו ד׳ אמות ברה׳׳ר יש שם גם הגדרה‬
‫דשמא יתקן כלי שיר שהרי כלי שיר המה ושופר‬
‫שלא ניתן לשיר אץ בכלל שמא יתקן כלי שיר‬
‫הפרדס‬ ‫חוברת ד‬
‫בחצוצרות בלי קרבן ובלי צר הצורר‪ ,‬זה תמוה‬
‫לעשות איסור חדש מדעת עצמו שאינו מחבר‬
‫משום מקום‪ .‬ועוד הא תוקעץ בחצוצרות‬
‫בשמחת בית השואבה בדאיתא בסובה)דף נא‪(:‬‬
‫אע״פ שאינה על הקרבץ או משום צר הצורר‪,‬‬
‫וגם במיח■ ראינו במקרש תקעו בחצוצרות בדי‬
‫לבטל העם מן המלאבה בערב שבת בדאיתא‬
‫בסובה )רף נג‪ ,(:‬וע״ב שליבא שום איסור של‬
‫תקיעת החצוצרות‪ .‬ובן מובח ממצות הקהל גופא‬
‫שהמצוה לתקועה בחצוצרות להקהל את העם‪,‬‬
‫הרי שגם בלי קרבן ובלי צר הצורר ליבא שום‬
‫איסור של תקיעת החצוצרות‪ ,‬וא״ב גם כשחל‬
‫יום הקהל להיות בשבת דהד תקיעה להקהל את‬
‫העם לית ביה שום איסור‪.‬‬
‫ולענ״ר י״ל שאץ מצות הקהל רומה‬ ‫ב(‬
‫למצות שופר של ר״ה‪ ,‬שזמן מצות שופר הר רק‬
‫בר״ה ואי גזרו שלא יתקעו כשחל להיות בשבת‬
‫שוב לא יקיימו מצותזזקיעת שופר בשום מקום‬
‫שבעולם‪ ,‬ונהי שגזרינן שאין תוקעץ במדינה‬
‫מ״מ במקדש כיץ שאץ שבות במקדש לא גזרינן‬
‫היכא דיבטל המצוה לגמרי‪ .‬אבל בהקהל אץ‬
‫המצוה רוקא יום ראשץ של חול המוער סוכות‬
‫אלא גם שאר ימי חוה״מ הר זמן של מצות‬
‫הקהל וכמ״ש הטורי אבן במגילה )רף ה‪(.‬‬
‫רכשחל מוצאי יו״ט הראשץ בשבת רמאחרין‬
‫ליה אץ בזה משום עבר זמנה שאפילו אחר‬
‫מוצאי יו״ט ראשץ נמי אתחלתא רמוער מיקרי‬
‫ואפשר שעד חצי המועד מיקרא אתחלתא‬
‫רמוער רכיץ שרוב המועד עדיין מבחוץ עיי״ש‪.‬‬
‫וא״ב גם כשחל יום ראשץ של חוה״מ בשבת‬
‫רדתה יום אחר מקיים מצות הקהל ובכה״ג שלא‬
‫נתבטל המצוה גזרינן משום שבות גם במקדש‪.‬‬
‫אלא דלכאודה זה תליא בשיטת הדשב״א‬
‫בשבת )דף כד‪ (:‬שגם היכא שאפשר להמתין‬
‫ולקיים המצוה למחר מ״מ כיץ שאי אפשר‬
‫לקיים מצותו היום לא מיקרי אפשר לקיים‬
‫שדהם וגם בכה״ג עשה רוחה לא תעשה‪ .‬וכן‬
‫כתב הדשב״א בביצה )דף ח‪ (:‬בדין כיסר הדם‪.‬‬
‫אבל שיטת חוס׳ ביבמות)דף ה ‪ (:‬דבכה״ג כיץ‬
‫שאפשר לקיים שניהם לאחר זמן אץ עשה דוחה‬
‫ל״ת‪ ,‬וכן נראה שיטת הרמב״ם ממש״ב בהלכות‬
 ‫שנה סו‬ ‫הפרדס‬ ‫חוברת ד‬ ‫‪18‬‬

‫כמ״ש הט״ז אבל חצוצרות רהוי כלי שיר גמור של ר״ה ולא סתם ר״ה שחל להיות בשבת כבכל‬
‫הד בכלל הגזירה רשמא יתקן כלי שיר‪ .‬וגם לפי דובתא דתני ר״ה גרידא ולא יו״ט של ר״ה‬
‫תירץ השני של הט״ז שאין גזרינץ גזירה היכא עיי״ש‪ .‬ולבאורה לא זבר החשק שלמה שיש עוד‬
‫שיעקר את המצוה לגמרי‪ ,‬זה שייך בשופר של מקום דתנא הלשון של יו״ט של ר״ה וזה המשנה‬
‫ר״ה רלעולם חל ביו״ט ואי כשחל ר״ה להיות דר״ה )דף לב‪ (:‬העובר לפני התיבה ביו״ט של‬
‫בשבת גזרינץ משום שמא יתקן כלי שיר גם בכל ר״ה השני מתקיע ובשעת ההלל הראשון מקרא‬
‫ר״ה גזרו משום יו״ט דעקר המצוה לגמרי‪ ,‬אבל את ההלל‪ .‬אבל משום זה י״ל דנקט המשנה יו״ט‬
‫מצות הקהל שאינה ביו״ט ורק בחוה״מ של ר״ה משום הדין של השני מתקיע והיינו‬
‫כשגזרינץ משום שמא יתקן כלי שיר כשיום בתפלת מוסף וביון שיש תפלת מוסף רק משום‬
‫הקהל חל להיות בשבת לא יעקר המצוה לגמרי דהוי יו״ט לבך תנא יו״ט של ר״ה‪ ,‬ואע״פ שיש‬
‫כיון שבשאר כל השנים שאין בה משום שבת תפלת מוסף בר״ח ור״ה הוי ר״ח תשרי מ״מ‬
‫תוקעין ומקיים מצותה‪ .‬וא״כ היכא שחל יום בר״ה אין מזבירין פסוקי מוסף של ר״ה במ״ש‬
‫הקהל להיות בשבת אסור לתקוע בחצוצרות גם הרמ״א באו״ח )סי׳ תקצ״א סע״ב(‪ ,‬אבל במשנה‬
‫משום הגזירה דשמא יעבירנו ר׳ אמות ברה״ר של יו״ט של ר״ה שחל להיות בשבת במקדש היו‬
‫כשופר וגם משום שמא יתקן כלי שיר ככל כלי תוקעין אבל לא במדינה‪ ,‬קשה אמאי תנא יו״ט‬
‫של ר״ה‪.‬‬ ‫שיר‬
‫בספר אבן העוזר בעירובין )רף לה‪(:‬‬
‫ולפי דברי הט״ז י״ל דאי לא תנא יו״ט של‬ ‫ובתשובות רע״א ז״ל )סימן קנ״ט( כתבו רכמו‬
‫שזה שאין גוזרין שבות בין השמשות הוי רק ר״ה סד״א דטעמא דאין תוקעין במדינה בשר״ה‬
‫בשבות אחר אבל היכא שיש שני שכותים גם בין חל להיות בשבת היינו משום גזירה דשמא יתקן‬
‫השמשות גזרינן‪ ,‬ה״ה במה שאין גזרינן שבות בלי שיר‪ ,‬ולהבי תני יו״ט של ר״ה להזביר שבל‬
‫במקדש שזה רק היכא שיש משום חר שבות ר״ה הוי יו״ט ואי גזרינן משום שמא יתקן בלי‬
‫בלבד אבל כשיש שני שכותים גם במקדש גזרינן שיר בשבת גם בבל ר״ה יגזר בך ויעקר מצות‬
‫עיי״ש ועי׳ גם בשדי חמד)ח״א מערכת האל״ף שופר לגמרי וע״ב מה שאין תוקעין במדינה‬
‫אות רפ״ג ובפאת השדה אות ט״ז( מה שהוסיף אינה משום שמא יתקן בלי שיר‪ .‬ולפי מה‬
‫ראיות לזה‪ .‬ולפי״ז א״ש מה שמאחרין מצות שבתבתי י״ל דתנא יו״ט של ר״ה שחל להיות‬
‫הקהל כשחל להיות בשבת משום תקיעת בשבת גם להדין שבמקדש היו תוקעין‪ ,‬דאי‬
‫החצוצרות אע״פ שתוקעין בשופר בירושלים גזרינן משום שמא יתקן בלי שיר יהא בתקיעת‬
‫כשחל ר״ה להיות בשבת משום שאין שבות שופר משום שני שבותים משום שמא יתקן בלי‬
‫במקדש‪ ,‬דשאני שופר של ר״ה שיש בו רק שיר ומשום שמא יעבירנו ד׳ אמות ברה״ר‬
‫משום שבות אחד דשמא יעבירנו ד׳ אמות והיבא שיש משום שני שבותים גם במקדש‬
‫ברה״ר ושבות אחד אין גזרינן בקמדש‪ ,‬אבל גזרינן ובמו שמאחרין יום הקהל בשחל להיות‬
‫בחצוצרות של הקהל כשחל להיות בשבת שיש בשבת מהאי טעמא‪ .‬אבל ביון דתנא יו״ט של‬
‫בו משום שני שכותים משום שמא יעבירנו ד׳ ר״ה שחל להיות בשבת להזביר שבבל ר״ה יש‬
‫אמות ברה״ר וגם משום שמא יתקן כלי שיר גם משום יו״ט ע״כ דלא גזרינן בשופר משום שמא‬
‫יתקן בלי שיר דאל״כ יעקר מצות תקיעת שופר‬ ‫במקדש גזרינן‪.‬‬
‫ד( ובזה יש לפרש גם לשון המשנה של ר״ה לגמרי‪ ,‬וביון שלא גזרו בשופר משום שמא יתקן‬
‫שחל להיות בשבת במקדש היו תוקעין אבל לא בלי שיר שוב הוי רק שבות אחד ובמקדש היו‬
‫במדינה‪ ,‬שהקשה החשק שלמה דאמאי תני יו״ט תוקעין‪.‬‬
 ‫‪19‬‬ ‫שנה סו‬ ‫הפרדס‬ ‫חוברת ד‬
‫ביאה ה״ה( דבשמביא את מאמר הש״ס שינה את‬ ‫זאב וואלף חרל׳׳פ‬
‫סדר הדברים ובתב ח״ל‪ ,‬ואין הקנאי רשאי‬ ‫כולל חוף ימים‪ .‬ירושלים‬
‫לפגוע בהן אלא בשעת מעשה ובר‪ ,‬אבל אם‬
‫פירש אין הורגין אותו‪ ,‬ואם הרגו נהרג עליו‪,‬‬ ‫םימן כח‬
‫ואם בא הקנאי ליטול רשות מבי״ד להרגו אין‬
‫מורין לו‪ ,‬ואעפ״י שהוא בשעת מעשה‪ ,‬ולא עוד‬ ‫הבועל ארמית קנאין פוגעין‬
‫אלא שאם בא הקנאי להרוג את הבועל‪ ,‬ונשמט‬ ‫בו‬
‫הבועל והרג את הקנאי בדי להציל את עצמו‬ ‫א‪.‬‬
‫מ ‪T‬ו‪ ,‬אין הבועל נהרג עליו ובר עב״ל ע״ש‪ ,‬הרי‬
‫תנן בשלהי הנשרפין )סנהדרין פא‪ ,‬ב(‬
‫בנראה הרגיש הרמב״ם ז״ל בקושיתנו הנ״ל‪,‬‬
‫והבועל ארמית קנאין פוגעין בו‪ ,‬ואמרינן עלה‬
‫ולבן הפך את סדר הדברים‪ ,‬והקדים הא דצריך‬
‫בש״ס שם )פב‪ .‬א( הבא לימלך אין מורין לו‪,‬‬
‫להיות דוקא בשעת מעשה )שהוא הלמ״מ(‪,‬‬
‫ולא עוד אלא שאם פירש זמרי והרגו פינחס‬
‫ואח״ב בתב הא ראם בא לימלך אין מו ‪ p‬לו‪,‬‬
‫נהרג עליו‪ ,‬נהפך זמרי והרגו לפינחס אין נהרג‬
‫ובתוצאה מזה הוסיף ד״ולא עוד״ אלא שאם‬
‫עליו שהרי רודף הוא ע״ש‪ ,‬והנה מלשון‬
‫נהפך זמרי והרג את פינחס היה פטור )והוא‬
‫הש״ס״ולא עוד ובר״ היה נראה דהא ראם פירש‬
‫בטעם הר״ן הנ״ל — שאינו עושה ברשות‬
‫זמרי ובר הוא המשך ותוצאה מהא דהבא לימלך‬
‫בי״ד(‪ ,‬ולפלא בעיני שלא עמדו בזה המפרשים‬
‫אק מורין לו‪ ,‬ודבר זה טעון הסבר‪ ,‬שהרי מבואר‬
‫— נושאי בליו של הרמב״ם ז״ל‪ ,‬ומקום הניח‬
‫בראשונים ז״ל‪ ,‬דהא דאסור לקנאי לפגוע בבועל‬
‫לנו להתגדר בו‪.‬‬ ‫אחרי שפירש מן האשה הוא חלק מן ההלבה‬
‫כ‪.‬‬ ‫למשה מסיני דקנאין פוגעק בו — דדוקא‬
‫הנה ידועה היא ספיקת המשנה למלך )פ״א‬ ‫בשעת מעשה פוגעין בו‪ ,‬ולא אח״ב‪ ,‬וא״ב איזה‬
‫מהלבות רוצח הט״ו( ברודף אחר חבית דניתן‬ ‫קשר והמשך יש בין הא דאק מורין לו להא ראם‬
‫להצילו בנפשו‪ ,‬מהו התן אם נהפך הרודף והרג‬ ‫פירש ובר‪ ,‬בשלמא הדין השני דנהפך זמרי‬
‫למציל‪ ,‬אם נהרג עליו‪ ,‬אם דמי לקנאק פוגעק בו‬ ‫והרגו לפינחס אין נהרג עליו ובר‪ ,‬שפיר הדא‬
‫ראם הרגו לפינחס לא היה נהרג עליו‪ ,‬ומסיק שם‬ ‫תוצאה מהא דאין מורין לו‪ ,‬ובדברי הר״ן ז״ל‬
‫לחלק בק קנאין פוגעין בו שהוא רשות ובין‬ ‫)בחידושיו שם( בטעמא דהאי מילתא ח״ל‪,‬‬
‫רודף שהוא מצוה‪ ,‬ולבן אין לו תן רודף ע״ש‬ ‫אעפ״י שברשות הוא עושה וגם שהוא מצווה‬
‫היטב‪ ,‬ובחידושי הת״מ )חו״מ סימן ז׳( תמה‬ ‫בדבר‪ ,‬אין האחר נהרג עליו מאחר שאינו עושה‬
‫ע״ז דאיך עלה על דעתו דדודף שנהפך והרגו‬ ‫ברשות בי״ד‪ ,‬ראם בא לימלך אק מו ‪ p‬לו ובר‬
‫יהיה פטור‪ ,‬הא ביבול להציל באחד מאבתו‬ ‫ע״ש‪ ,‬אבל ה ^ הראשון שאם פירש זמרי ובר‬
‫והרגו חייב )ובדבת הרמב״ם ז״ל שם הי״ג(‪,‬‬ ‫לבאורה אינו שייך בלל להא דאק מו ‪ p‬לו‬
‫ובזה הרודף שיבול להציל את עצמו בזה שלא‬ ‫ובנ״ל‪ ,‬ואולי הבוונה בזה הוא דאף אם בשהלך‬
‫יעשה העבירה‪ ,‬יניח דציל עצמו ולא יהרגנו‪,‬‬ ‫הקנאי להרוג את הבועל עוד היה הבעול דבוק‬
‫ואם נהפך והדג את המציל ודאי שיהא נהרג‬ ‫באשה‪ ,‬ובן בשהוציא את חרבו בדי להרגו עוד‬
‫עליו‪ ,‬ע ‪ p‬שם שהשאיר בצ״ע‪ ,‬ובספר בלי‬ ‫לא פירש ממנה‪ ,‬ורק באמצע המעשה קודם‬
‫חמדה )סוף פרשת בלק(‪ ...‬ובתב ע״ז‪ ,‬שבן יש‬ ‫שהחרב נגע בגוף הבועל פירש מן האשה‪ ,‬ומיד‬
‫לתמוה על החי׳ הת״מ בעצמו‪ ,‬הלא אותה‬ ‫אח״ב המיתו החרב‪ ,‬דהו״א בבה״ג יהא הקנאי‬
‫הקושיא יש להקשות על הגמרא גבי זמת‪ ,‬שאם‬ ‫פטור הואיל והתחיל ברשות‪ ,‬קמ״ל דביק שאם‬
‫היה נהפך זמת והרגו לפינחס לא ת ה נהרג‪,‬‬ ‫בא לימלך אק מורין לו — שוב לא חשיב‬
‫אע״ג תבול להצילו באחד מאבתו עי״ז‬ ‫בהתחלה ברשות וחייב‪.‬‬
‫שיפרוש את עצמו מן הביאה ובר ע״ש‪.‬‬ ‫שוב ראיתי ברמב״ם )פי״ב מהלבות איסורי‬
 ‫שנה סו‬ ‫הפרדס‬
‫להורגו דבול להצילו באחד מאבריו ולא הציל‬
‫שנהרג עליו‪ ,‬ופירש״י ח״ל‪ ,‬דבול הנרדף להציל‬
‫עצמו באחד מאבריו של רודף ובו׳ ע״ש‪ ,‬הרי‬
‫להדיא שלא בדעת הריב״ש הנ״ל‪ ,‬וא״ב הדרא‬
‫קושיא לדובתה‪.‬‬
‫ואבי־זקני רבינו גאון ישראל וקדושו זצ״ל‬
‫בתב בספרו הגדול ׳׳בית זבול״)ח״ב סי׳ ב׳ אות‬
‫ח׳( לת ‪ p‬באופן אחר‪ ,‬והוא שחידש דהא דקנאין‬
‫פוגעין בו בבועל ארמית היינו דוקא בגמר ביאה‬
‫‪ -‬שראוי ללידה‪ ,‬אבל קודם לבן אין להם רשות‬
‫לפגוע בו)ובבלי חמדה שם בבר בתב קצת בעי״ז‬
‫ע׳׳ש(‪ ,‬דסד את סברתו על דברי הרמב״ם ז׳׳ל‬
‫)בהלבות איסורי ביאה שם‪ ,‬ה״ז( שחומר עק‬
‫הבא על הארמית הוא מפני שהבן הנולד מן‬
‫הבותית אינו בנו‪ ,‬ובחוב בי יסור בנך מאחרי ובו׳‬
‫עי״ש‪ ,‬ובשעת גמר ביאה י״ל דשוב א״א לו‬
‫להציל את עצמו ע״י שיפרוש מן האשה‪ ,‬דבבר‬
‫אנוס הוא מחמת ‪ ,^ r‬עיין שם היטב באדיבות‬
‫דבריו‪ ,‬ולענ״ד דבריו יותר מדי מחודשים הם‪,‬‬
‫שהרי בש״ס וברמב״ם שם נרשמו בל פרטי‬
‫הלבה זו‪ ,‬שצריך להיות בפרהסיא ובשעת מעשה‬
‫ובו׳‪ ,‬ולמה לא בתבו להדיא גם פרט זה‪ ,‬שצריך‬
‫להיות דוקא בשעת גמר הביאה אבל בהעראה‬
‫לבד לא סגי‪ ,‬ומסתימת דבריהם משמע שבל זמן‬
‫שהוא דבוק בה שרי להרגו‪.‬‬
‫ובתורת החוף ימים ‪ -‬שפתי חיים )סימן ל׳(‬
‫בתב אאזמו״ר הגאון זצ״ל לת ‪ p‬בדרך החידוד‪,‬‬
‫דשאני ברודף בעלמא דמותר להציל את הנרדף‬
‫בנפשו של הרודף‪ ,‬והיינו בדי להציל ולמנוע את‬
‫הרודף מלעבור באיסור רציחה‪ ,‬אבל מ ‪T‬‬
‫בשהתחיל בעבירה שוב לא ניתנה רשות להרגו‪,‬‬
‫אלא צריבים לקחתו לבי״ד ולהשאיר את הדבר‬
‫בידי הדיינים‪ ,‬ובדברי הרמב׳׳ם ז״ל בפ״א‬
‫מהלבות רוצח הי׳׳ב וז׳׳ל‪ ,‬רדף אחר ערוה‬
‫ותפשה ושבב עמה והערה‪ ,‬אעפ״י שלא גמר‬
‫ביאתו אין ממיתין אותו עד עמדו ב ‪ p‬ובו׳‬
‫ע׳׳ש‪ ,‬משא״ב בבועל ארמית שהוא להפך‪,‬‬
‫‪p‬ודם שבעלה הרי אסור להרגו‪ ,‬ו ‪ p‬אחרי‬
‫שבבר התחיל בעבירה אז דתנה הרשות לקנאין‬
‫לפגוע בו)תה הרי חלק מח ‪T‬ושה של הלבה זו(‪,‬‬
‫והנה בשעה שבא זמדי על המדינית הלא היו ״כל‬
‫חוברת ד‬ ‫‪20‬‬
‫חג^ בחלקת יואב )ח״ב קונטרס העתת‪,‬‬
‫הערה י״ז( ובאהל משה)להגרא״ם הורוביץ ז״ל‪,‬‬
‫בםנהד ‪ p‬שם( שבתבו לת ‪ p‬דשאני התם בבועל‬
‫ארמית דאסור לפרוש ממנה באבר חי‪ ,‬ובמו‬
‫שמצינו בנדה דיציאתו הנאה לו בביאתו ע״ש‪,‬‬
‫בלומר דאולי הבועל הזה חזר בתשובה באמצע‬
‫המעשה‪ ,‬וזהיר הוא שלא לפרוש ממנה באבר‬
‫חי‪ ,‬וממילא הרי הוא בגדר‪ ,‬אי אפשר להצילו‬
‫באחד מאבריו‪ ,‬ושרי להציל את עצמו בנפשו של‬
‫הקנאי‪ ... ,‬הזה מובן מאליו)וע״ע בדברי יחזקאל‬
‫סי׳ ב״ג סקי״ב(‪] ,‬ועיין בחבמת שלמה )אה״ע‬
‫סי׳ ט״ז ס״ב( שבתב בטעמא דמילתא דהא‬
‫דקנאין פוגע ץ בו הוא דוקא בשעת מעשה ולא‬
‫אח׳׳ב‪ ,‬משום דבשלמא בעבירות שיש בהן מיתת‬
‫בי׳׳ד‪ ,‬דלא מהני בהן תשובה‪ ,‬ולבך ביון שעבר‬
‫עבירה נתחייב במיתה ודאית‪ ,‬ושוב יבולים בי׳׳ד‬
‫להמיתו אפילו במה שנים אח״ב משא״ב בזה‬
‫)הבועל ארמית( ביק דהבי״ד אינו חייב‪ ,‬ורק‬
‫הקנא ץ פוגעין בו ‪ -‬והוא בעין מיתה בידי שמים‪,‬‬
‫ובמיתה ב ‪T‬״ש מהניא תשובה‪ ,‬א״ב יש לחשוש‬
‫דאולי הרהר תשובה בלבו )וכדחיישינן‬
‫בק‪tmT‬ין ע״מ שאני צדיק גמור ‪ -‬עיין)קידושין‬
‫מט‪ ,‬ב(‪ ,‬ומשו״ה דוקא בשעת מעשה קנאין‬
‫פוגעין בו‪ ,‬דאז לא מהני תשובה ביק דהוה‬
‫בטובל וש ‪ p‬בידו‪ ,‬אבל מיד אח״ב לא‪ ,‬דאולי‬
‫בבר הרהר תשובה בלבו ע״ש‪ ,‬ולבאורה לפי‬
‫דברי הגאונים הנ״ל‪ ,‬הלא בן אפשר שהרהר‬
‫בתשובה אף באמצע המעשה‪ ,‬ומשו״ה נזהר‬
‫שלא לפרוש ממנה באבר חי‪ ,‬דש לעח(‪.‬‬
‫עוד בתבו המפרשים ז״ל לתרץ עפ׳׳י דברי‬
‫הריב׳׳ש המובאים במל״מ סוף הלבות חובל‬
‫ומדק‪ ,‬דהא דאסור להרוג את הרודף בשאפשר‬
‫להצמיו באחד מאבריו‪ ,‬היינו דוקא באדם אחר‬
‫מן ה ח ^ שבא להציל את הנרדף‪ ,‬אבל על הנרדף‬
‫עצמו אק ‪ p‬בזה‪ ,‬ומותר לו להרוג את הרודף‬
‫מ ‪ T‬ע״ש‪ ,‬וא״ב הה״נ בזמרי בשראה את פינחס‬
‫בא להרגו‪ ,‬מותר היה לו להרגו מ ‪ T‬אף שיש לו‬
‫דרך אחרת להציל את עצמו‪ ,‬אמנם אבתי יש‬
‫ל ‪ p‬ולברר אם הרמב״ם ז״ל מזיטת הריב׳׳ש‬
‫הנ״ל או לא‪ ,‬ועיין בלשק רש״י בסנהדרין)קז‪,‬‬
‫א( בדינא דרבי יונתן בן שאול דרודף אחר חבירו‬
‫‪21‬‬ ‫שנה סו‬ ‫הפרדס‬
‫וא״כ למה שינה הרמב״ם וכתב ״ונשמט״‪.‬‬
‫ועיין בפרישה )אה״ע סי׳ ט״ז סק״ו( שכתב‬
‫ע״ז ח״ל‪ ,‬נראה דלאו דוקא נשמט קאמר‪ ,‬דהא‬
‫כשנשמט ופירש מהמעשה אסור להורגו‪ ,‬אלא‬
‫אם עדיק עוסק בעבירה והשכים והרגו פטור‪,‬‬
‫ואע״ג דבאותו שעה בן מות הוא ומותר הקנאי‬
‫להורגו וכו׳ ע״ש‪ ,‬אמנם כמובן דבר זה מאד‬
‫קשה להולמו‪ ,‬שהרמב״ם ישנה מלשק הש״ס‬
‫בלי שום כוונה ואכן בקרי״ס שם כתב להפך‬
‫ח״ל‪ ,‬ונדאה דדוקא נשמט והרגו לקנאי פטור‪,‬‬
‫דכיק דנשמט ופירש לא היה הוא חייב‪ ,‬שלא‬
‫נאמרה הלכה אלא בעזעת מעשה‪ ,‬אבל אם בעועת‬
‫מעשה בלא פרישה הרגו לקנאי נהרג עליו‪ ,‬דהא‬
‫חייב היה כיק שהיה עושה מעשה וכו׳ עכ״ל‬
‫ע״ש‪ ,‬אך א״כ חזרה קושית הפרישה למקומה‪,‬‬
‫דמאחר שכבר כתב דאין הקנאי רשאי לפגוע בו‬
‫אלא בשעת מעשה וכר‪ ,‬אבל אם פירש אק‬
‫הורגק אותו‪ ,‬ואם הרגו נהרג עליו‪ ,‬הרי שוב‬
‫מילתא פשיטא הוא שאם בא הקנאי להרגו שלא‬
‫בשעת מעשה‪ ,‬מותר לו לבועל להציל את עצמו‬
‫אפילו בנפש הקנאי‪ ,‬שהרי זהו עיקר הדין‬
‫ד״הבא להרגך השכם והרגו״‪] ,‬אם לא דנימא‬
‫כמש״כ בראשית דברינו)לעיל אות א׳( ביישוב‬
‫לשק הש״ס‪ ,‬דמיירי באופן דכשהלך הקנאי‬
‫להרוג את הבועל ‪ -‬עוד היה הבועל דבוק באשה‪,‬‬
‫ואם כשהוציא את חדבו כדי להרגו עוד לא פירש‬
‫ממנה‪ ,‬ורק באמצע המעשה ‪ -‬קודם שהחרב נגע‬
‫בגוף הבועל פירש הוא מן האשה והזדרז והרג‬
‫הוא את הקנאי‪ ,‬דהו״א דבכה״ג יהא נהרג עליו‬
‫הואיל והתחיל הקנאי ברשות‪ ,‬קמ״ל דכיק שאם‬
‫בא לימלך אק מורין לו • שוב לו חשיב כהתחלה‬
‫ברשות‪ ,‬וחייב‪ ,‬ואהיי גם מדוייק הכי מאתכות‬
‫לשק הרמב״ם‪ ,‬שלא כתב סתם‪ ,‬ולא עוד אלא‬
‫שאם נשמט הבועל וכו״׳‪ ,‬אלא הוסיף וכתב‬
‫״ולא עוד אלא שאם בא הקנאי להרוג את‬
‫הבועל‪ ,‬ונשמט הבועל וכו׳״‪ ,‬ומשמע שתחילה‬
‫בא הקנאי להרוג את הבועל )שעדיין היה דבוק‬
‫באשה( ורק אח״כ נשמט הבועל‪ ,‬וקמ״ל דאף‬
‫בכה״ג אם קם הבועל והרג לקנאי ־ אק הבועל‬
‫נהרג עליק‪ ,‬ועוד קשה לפי דבתו על עצם לשק‬
‫הש״ס‪ ,‬דבמקום ״נשמט״ איתא ״נהפך״‪,‬‬
‫חוברת ד‬
‫ישראל בוכים פתח האהל״ מפני שנתעלמה מהם‬
‫הלכה זו‪ ,‬ופינחס בעצמו‪ ,‬״ראה מעשה ונזכר‬
‫הלכה״‪ ,‬ואז כבר לא היה זמרי שם)ונמצא שהוא‬
‫עוד לא ידע מן ההלכה(‪ ,‬וכשבא פינחס להרגו‬
‫הרי תמה זמרי בלבו‪ ,‬דאיך הוא בא להרגנו והלא‬
‫כבר התחלתו בעבירה‪ ,‬ומה ירדת הוא בהריגתו‬
‫אותו‪ ,‬וכיק שלא יחנ מן ההלכה עצמה ‪ -‬הרי‬
‫בודאי לא ידע מפרט זה שאם היה פורש ממנה‬
‫שוב לא היה פינחס יכול להרגהו‪ ,‬וכיון שכן הרי‬
‫תו לא חשיב ״יכול להצילו באחד מאבריו״‪,‬‬
‫משא״כ בשאר רודפים דכיח שבאים להצילו מן‬
‫העבירה שרוצה לעבור‪ ,‬חה הרי יכול לעשות‬
‫בעצמו שיניח ולא יהרוג את הנרדף‪ ,‬ואז לא‬
‫יהרגוהו המצילים‪ ,‬הרי שפיר חשיב כיכול‬
‫להצילו באחד מאבריו עכת״ד ע״ש היטב‪ ,‬ואם‬
‫כי בגמרו נאמר בחריפות ומתוק הוא מדבעז‪ ,‬אך‬
‫באמת קשה להולמו‪ ,‬שהרי לפי דבריו היה עולה‬
‫דדין זה שאם נהפך זמרי והרגו לפינחס ‪ -‬לא היה‬
‫נהרג עליו‪ ,‬נאמר לשעתו)שעוד לא ‪T‬ע זמרי‬
‫מכל ההלכה דקנאים( ולא נאמר לדורות‪,‬‬
‫דעכשיו ש ‪T‬ועה היא ההלכה וכל פרטיה הרי‬
‫שוב הוה בגדר ״יכול להצילו באחד מאבריו״‪,‬‬
‫אמנם מזה דהרמב״ם והטור כן הביאו דין זה‬
‫להלכה למעשה‪ ,‬הרי מוכח דס״ל דאף אתה ‪-‬‬
‫לאחר שנתגלה לנו ההלכה ‪ -‬יכול הבועל להרוג‬
‫את הקנאי‪ ,‬וא״כ הדרא קועזיא לדוכתה דאמאי‪,‬‬
‫הלא יכול הוא להצילו באחד מאבריו עי״ז‬
‫שיפרוש את עצמו מן האשה וצ״ע‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫והנה בעיקר לשק הרמב״ם הנ״ל ״ולא עוד‬
‫אלא שאם בא הקנאי להדוג את הבועל‪ ,‬ונשמט‬
‫הבועל והרג את הקנאי כדי להציל את עצמו‬
‫^ ו ‪ ,‬אק הבועל נהרג עליו וכר‪ ,‬כבר דייקו‬
‫המפרשים ז״ל בזה שעדנה מלשון הש״ס‬
‫ד״נהפך״ וכתב הוא ״נשמט״‪ ,‬ומלשק הש״ס‬
‫שכתב תחלה ״ולא עוד אלא שאם פירש זמרי‬
‫והרגו פינחס נהרג עליו״‪ ,‬ואח״כ חזר וכתב‬
‫״נהפך זמ ת והרגו לפינחס‪ ,‬אינו נהרג עליו״‪,‬‬
‫היה משמע להדיא ד״נהפך״ מיירי אפילו‬
‫כשעוד לא פ ‪T‬ש ממנה‪ ,‬אלא עודנו דבוק בה‪,‬‬
 ‫שנה סו‬ ‫הפרדס‬ ‫חוברת ד‬ ‫‪22‬‬

‫ומשמע דמיירי אפילו כשעודנו דבוק בה‪ ,‬ולפי הרב יצחק קלעפפיש‬
‫דבריו הלא ״אם בשעת מעשה בלא פרישה הרגו ברוקלין‪ .‬נ‪.‬י‪.‬‬
‫לקנאי‪ .‬נהרג עליו״‪ .‬ובמאי קמיפלגי הש״ס‬
‫סימן כט‬ ‫והרמב״ם‪] .‬ואולי י״ד דבש״ס ״נהפך זמרי והרגו‬
‫לפינחס וכד״ הוא המשך להא ד״אם פירש זמרי איסור שתי נשים לכהן גדול*‬
‫והרגו פינחס נהרג עליו״‪ .‬וקאי על זה הבועל‬
‫ז( ונראה עוד לומר דגם מלשון הרמב״ם‬ ‫עצמו שפירש מן האשה‪ .‬שאם נהפך הוא והרג‬
‫לקנאי פטור‪ .‬אבל הרמב״ם ז״ל שחילק והפריד משמע דס״ל כדעת התוספות בחגיגה דגם נשים‬
‫בין שני הדינים )וכמו שהערנו לעיל באות א׳( מוזהרות באיסור בעולה לכ״ג כדעת תוספות‬
‫היה צריך לפרש להדיא גם כאן שנשמט מן בחגיגה‪ .‬הכתב בהל׳ נערה בתולה פ״א הל״ד‪,‬‬
‫וז״ל ״היתה אנוסה זו אסורה עליו אפילו מחייבי‬ ‫האשה‪ .‬ויש לעיין[‪,‬‬
‫אמנם שוב ראיתי בצפנת פענח על הרמב״ם עשה ואפילו שניה הרי זה לא ישאנה״ ובהל״ו‬
‫שם‪ .‬שנקט גם הוא כדעת המבי״ט ז״ל הנ״ל ״כהן גדול שאנס בתולה או שפיתה אותה הרי זה‬
‫)דבדוקא כתב הרמב״ם ״ונשמט״( אבל מטעמא לא יכנוס מפני שהוא מצווה ליקח את הבתולה‬
‫אחרינא וז״ל‪ .‬דוקא נשמט‪ .‬אבל אם הוא בועל ובשעה שישא זו אינה הבתולה״‪ .‬והנה הרמב״ם‬
‫אז חייב אם הרג לקנאי משום דהוה כמו יכול מעתיק המשנה מכתובות לט;‪ .‬אכן יש לדקדק‬
‫להצילו באחד מאבריו‪ .‬היכול לפרוש ושוב לא בדבריו דהלא כבר כתב בהלכה ה׳ האפילו מי‬
‫יהרגהו הקנאי וכד ע״ש היטב‪ .‬אך אכתי קשה שאנס חייבי עשה דאין המאנס נושא אותה מפני‬
‫עליו כנ״ל‪ .‬דאמאי לא הרגיש בזה הש״ס‪ .‬ובמאי דאין האשה נקראת ״אשה הראויה לו״‪ .‬למה‬
‫קמיפליגי הש״ס והרמב״ם‪ .‬ואולם נראה הפריד והדגיש דין מיוחד בנוגע כהן גדול שאנס‬
‫שבמזיגת דברי הגאון הרוגאצובר זצ״ל עם דברי בתולה דאינו נושא אותה‪ ,‬הלא אשה זאת אסורה‬
‫הגאון אאזמו״ר זצ״ל גם יחד‪ .‬יתבאר הענין כולו עליו מפני חייבי עשה וכדאיתא ברמב״ם להדי׳‬
‫באופן נפלא‪ .‬והוא שהרי בש״ס שם כשמתייחס בהלכות איסורי ביאה פי״ז הל׳ י״ג‪.‬‬
‫ונראה בזה לומר דאיתא בגמרא כתובות דף‬ ‫לבועל ולקנאי נקט דרך משל זמרי ופינחס‪.‬‬
‫ובמעשה זמרי כבר בררנו שלא היתה שייכת כל מ‪ .‬״אמר רב כהנא אמריתא לשמעתא קמיה הרב‬
‫הטענה ד״אפשר להצילו באחד מאבריו״ ע״י זביד מנהרדעא ניתי עשה )ד״לו תהי׳ לאשה״(‬
‫שיפרוש מן האשה‪ .‬הואיל וזמרי עדיין לא ידע ונדחי ל״ת אמר לי היכא אמרינן ניתי עשה‬
‫מכל ההלכה הזאת‪ .‬ולכן אצלו ‪ -‬אפילו אם רק ונידחי ל״ת כגק מילה בצרעת הלא אפשר‬
‫״נהפך״ )כלומר ועוד לא פירש מן האשה( והרג לקיומה לעשה אבל הבא אי אמרה הלא בעינא‬
‫את פינחס היה פטור )כיון שלא ידע שאפשר מי איתיה לעשה כלל״‪ .‬וביארו בתוספות ישנים‬
‫להציל את עצמו ע״י שיפרוש מן האשה(‪ .‬אבל בד״ה כגון וז״ל ״ול״נ דהכא גבי דידה ליכא‬
‫היום ‪ -‬שכבר ידועה היא ההלכה וכל פרטיה‪ .‬עשה ההא אי בעיא אמרה לא בעינא ליה הלכך‬
‫הו״ל לבועל לפרוש מן האשה כדי להציל את אין לה לעבור בלאו משום עשה דידיה ההיא‬
‫עצמו‪ .‬ואין לו רשות להשכים ולהרוג את הקנאי מוזהרת כמותו והשוה הכתוב אשה לאיש‬
‫הבא להורגו כל זמן שהוא דבוק באשה‪ .‬שהרי כדאמרינן ביש מותרות״ עכ״ל‪ .‬ולפי״ז י״ל‬
‫בידו הוא לעצור בעד המגיפה עי״ז שיפרוש מן בביאור הרמב״ם דאה״נ במי שאנס אשה אסורה‬
‫האשה‪ .‬ומשו״ה דקדק הרמב״ם וכתב דדוקא ואפילו מי שהיתה רק מחייבי עשה אמרינן דאין‬
‫״אם נשמטו הבועל והרג את הקנאי וכד פטור״‪ .‬האשה מיקרי אשה הראויה לו אבל בכהן גדול‬
‫שהרי כבר עשה כל מה שביכולתו‪ .‬ושוב הוה שאנס בתולה אפשר שאני‪ .‬דאע״פ שכבר כתב‬
‫הרמב״ם בהל׳ איסורי ביאה דכ״ג אסור בבעולה‪.‬‬
‫שפיר בגדר ״הבא להרגך השכם והרגו״‪ .‬ובזה‬
‫נמי יתיישב היטב תי׳ של אאזמו״ר הגאון זצ״ל‬
‫*( המשך‪ .‬חשון‪ ,‬ש‪.‬ז‪.‬‬ ‫לקושית הכלי חמדה הנ״ל ודוק‪.‬‬
‫‪23‬‬ ‫שנה סו‬ ‫הפרדס‬
‫על נשים נתחללו בביאתו‪ ,‬וכמו אלו שמונה‬
‫הרמב״ם בהל׳ איסורי ביאה פי״ט הל׳ ג׳ ח״ל‬
‫״כיצד כהן בן תשע שנים דום אחד שבא על‬
‫הגדושה או על הזונה‪ ,‬וכהן גדול שבא עליהן או‬
‫על האלמנה או שנשא בעמיה ובא עליה הרי אלו‬
‫נתחללו לעולם״ עכ״ל‪ .‬אבל בכ״ג שנשא ב׳‬
‫נשים דהאיסור הד ‪ p‬עליו לא עליה‪,‬‬
‫וכדביארנו‪ ,‬ולא מצינו שנשים אלו נעשות‬
‫חללות בביאת הכ״ג‪ ,‬הדעת מחייבת דלא אמרי^‬
‫‪ p‬של מוציאה בגט‪ .‬חה בדוד‪.‬‬
‫ט( ואם כנים אנחנו‪ ,‬היה אפשר לבאר דברי‬
‫הרמב״ם התמוהים שכתב בהלכות כלי מקדש‬
‫פ״ה הל״י ח״ל ״וכבר ביארנו בספר קדושה‬
‫שכהן אסור באלמנה ומצווה על הבתולה‪ .‬ואינו‬
‫נושא שתי נשים‪ ,‬ואם נשא שתים אינו יכול‬
‫לעבוד ביום הצום עד שיגרש לאחת״‪ ,‬עכ״ל‪.‬‬
‫וצ״ע ד ב ^ דיש איסוד על הכ״ג להינשא לב׳‬
‫נשים מהיכי יהיה לו שתי נשים כשיגיע יום‬
‫הכיפורים אם נאמר דבנשא שתי נשים דכופין‬
‫אותו לגרש אחת‪ ,‬דדוחק לומד ששהא עם אשה‬
‫מאיסורי כהונה כל השנה‪ .‬אכן לפי מה שכתבנו‬
‫אתי שפיר‪ ,‬דמיירי הרמב״ם דעבר ונשא שתי‬
‫נשים וכיק דקי״ל דאין כופץ להוציא את הנשים‬
‫הרי יש לו השתי נשים ברשות עד יום כיפור‪.‬‬
‫ולזה כותב הרמב״ם דיש לו החוב לגרש אחת‬
‫משום עבודת יוה״ב שאסור לו לעבוד עבודה עד‬
‫שיגרש לאחת‪ .‬ועיץ באור שמח כאן ובחתם‬
‫סופר בכתובות נו‪ :‬שתירצו בדרך אחרת‪.‬‬
‫י( וראיתי בשו״ת זרע אברהם מהג״ר מנחם‬
‫זמבא זצוק״ל שהקשה על הא דאיתא בכתובות‬
‫כט‪ :‬״ולאפוקי מהאי תנא‪ ,‬דתניא ״ולא תהיה‬
‫לאשה״ שמעח התימני אומד‪ ,‬אשה שיש בו‬
‫הדה‪ ,‬ר״ש בן מנסיא אומד‪ ,‬״אשה הראדה‬
‫לקיימה״‪ .‬והקשה הגמרא מאי איכא בינייהו‪,‬‬
‫ומסיק דלמ״ד דיש ממזר אפילו מחייבי עשה‪,‬‬
‫איכא בינייהו ״בעולה לכ״ג״‪ .‬ונדחקו המפרשים‬
‫בגמרא למצוא החילוק דתהיה האשה בעולה‬
‫ושיהיה חיוב אונסין בשאנסה הכה״ג‪ .‬ע ‪ p‬שם‬
‫ברש״י‪ ,‬ובתוס׳ וברא״ש‪ .‬והקשה הזרע אברהם‬
‫ח״ל ״יש להעיר לשיטת הרמב״ם דכהן ג ^ ל לא‬
‫ישא שתי נשים דכתיב אשה אחת ולא שתים‪,‬‬
‫חוברת ד‬
‫הלא לא כתב הרמג״ם דגם האשה מחהרת‪,‬‬
‫ואפשר שאין האיסור בעולה לכ״ברק עליו ולא‬
‫עליה )וכסברת הגחנק״א( וא״ב ביק דהיא אינה‬
‫מוזהרת ״אין היא עוברת הלאו משום עשה‬
‫רידיה״ ועל איסור דידיה אמרינן עשה דוחה‬
‫ל״ת‪ ,‬פירוש‪ ,‬דנאמר רעשה של ״לא תהיה‬
‫לאשה״ תדחה האיסור עשה של ״כי אס בתולה‬
‫מעמיו״ ולא בעולה‪ .‬ואע״פ ״דבתולה ולא‬
‫בעולה״‪ ,‬הד איסור עשה ולא לאו גמור‪ ,‬הרי‬
‫כתב הפני יהושע להדיא בכתובות דף מ‪ .‬בד״ה‬
‫בתוס׳ דלאו הבא מכלל עשה הד כמו לאו גמור‬
‫בנוגע דין רעשה דוחה אותה‪ .‬ע״ז כתב הרמב״ם‬
‫‪ p‬מיוחד בנוגע כ״ג שאנס בתולה לומר דלא‬
‫אמרינן כן שהיא אינה מחהרת‪ .‬אלא אדרבה‬
‫שהיא מחהרת כמו הכהן גדול עצמו‪ ,‬ועל כן אין‬
‫הכה״ג יכול לנושאה אחר שאנסה דהיא נמי‬
‫מיקרי אינה ראדה‪ .‬חה מה שכתב הרמב״ם‬
‫דבשעה שצריך לנושאה אחר שאנסה‪ ,‬היא אינה‬
‫עוד בתולה‪ ,‬ונמצא דהאיסור לכהונה בא גם‬
‫מחמתה כמו שאר פסולי כהונה‪ ,‬וממילא גם היא‬
‫מוזהרת כמותו כמו בשאר פסולי כהונה ״דבל‬
‫היכא דהוא מחהר היא מחהרת״ ועל כן אין‬
‫יכולץ לומר עשה דוחה לל״ת‪ ,‬וכסברת תוספות‬
‫ישנים‪ ,‬דאין לה לעבור הלאו בשביל עשה‬
‫דידיה‪.‬‬
‫ח( והנה בכהן שנשא פסולי כהונה ה ‪ p‬הוא‬
‫דמוציאה בגט כדאיתא ברמב״ם בהלכות איסורי‬
‫ביאה פי״ז הל״ז ואפילו בנשאה ספק פסולי‬
‫כהונה הדין כן‪ .‬ודין זה מקורו בגמרא יבמות דף‬
‫פח‪ :‬״מתיב רבא מנין שאם לא רצה דפנו‪ ,‬ת״ל‬
‫״וקדשתו״ בעל ברחו״‪ .‬פירוש‪ ,‬דכופין לכהן‬
‫שנשא אשה פוסלה לגרשה‪ .‬וכן הדין בכ״ג‬
‫שנשא בעולה‪ .‬כמו שכתב הדמב״ם בהלכות‬
‫איסורי ביאה פי״ז הל׳ ט״ו ח״ל ״כ״ג שנשא‬
‫בעולה אינו לוקה אבל מוציא בגט״‪ .‬ונראה‬
‫לומר דאץ הדין כן בכ״ג שנשא ב׳ נשים‪ ,‬ואי‬
‫עבר הכ״ג ונשא ב׳ נשים דאינו צריך לגרש‬
‫אפילו אחת מהן‪ .‬ובאמת רכן מסתבר‪ ,‬דה ‪p‬‬
‫דמתיאה בגט הד דוקא בנשים שהן מחהתת‬
‫כמותו ונכלל ביסוד הלכה דבל היכא דהוא‬
‫מחהר היא מחהדת‪ ,‬וגם מה שאמרינן דכשבא‬
 ‫שנה סו‬ ‫הפרדס‬ ‫חוברת ד‬ ‫‪24‬‬

‫א״כ יש נפקותא בכה״ג שנשא ב׳ נשים דיש בה הדב חיים זלמן כהן‬
‫הדה דאינו שדה בכל כמד בעולה לכ״ג אבל אינה לורנם‪ ,‬נ״י‬
‫דאדה לקיימה״‪ .‬עכ״ל‪ .‬ולפי דבדינו דבכה״ג‬
‫סימן ל‬ ‫שנשא ב׳ נשים דהאיסוד דק עליו ולא עליה‪ ,‬י״ל‬
‫בענין ברכה ראשונה על‬ ‫דכיץ דאץ כאץ איסוד עליה נמצא דכ״ג שאנס‬
‫אשה‪ ,‬והיא נמי אשה שניה שפיד אמדינן דעשה‬
‫אכילת פחות מכשיעור‬ ‫של ״ולא תהיה לאשה״ דוחה האיסוד עשה של‬
‫פתח דבר‬ ‫״אשה אחת ולא שתים״‪ .‬דביק דהיא אינה‬
‫הנה מצאתי בילקוט שמעוני לספר מלכים א׳‬ ‫מחהדת אץ כאן חסדק של ״אי אמדת לא בעינא‬
‫סימן קפד דכשהשלים שלמה המלך את בדן בית‬ ‫לה‬ ‫מי איתא לעשה כלל״ ואץ כאן דין ״אץ‬
‫לעבוד בלאו משום עשה דידיה״‪ .‬וא״כ אפילו המקדש היה אז חודש בול היינו מרחשון‪ ,‬והיה‬
‫לדב מנסיא שפיד הד אשה שדה ״דאדה הבית נעול יב חודש שהקב״ה חשב לערב שמחת‬
‫בית המקדש בחודש שנולד בו אברהם‪ ,‬בירח‬ ‫לקיימה״‪.‬‬
‫האיתנים זה חודש תשרי שנאמר משכיל לאיתן‬ ‫של‬ ‫דעשה‬ ‫אמדינן‬ ‫דלא‬ ‫את״ל‬ ‫אפילו‬ ‫ועוד‪,‬‬
‫האזרחי‪ ,‬וכן אתה מוצא במלאכת המשכן‪,‬‬ ‫הד‬ ‫אכתי‬ ‫עשה‪,‬‬ ‫איסוד‬ ‫דוחה‬ ‫לאשה״‬ ‫תהיה‬ ‫״ולא‬
‫אשה שדה זו ״דאדה לקיימה״ כיץ דאי נשא שנגמר המשכן בכ״ה כסלו ועשה מקופל עד א׳‬
‫לאשה שנייה לא אמדינן דמוציאה בגט‪ .‬אבל בדסן דהקב״ה חשב לערב שמחת המשכן‬
‫לד״ש בן מנסיא בעולה לכ״ג שיד מיקדי ״אינה בחודש שנולד בו יצחק דכתיב לועזי ועשי עוגות‬
‫דאדה לקיימה״ כיץ דהיא מחהדת ומוציאה ואמרו שוב אשוב אליך‪ ,‬ומעתה הפסיד כסלו‬
‫אותה בגט‪ .‬אבל בנשא אותה שאנסה והיא אשתו שנגמרה בו המלאכה‪ ,‬אמר הקב״ה עלי לשלם‪,‬‬
‫שניה כיון דאין מוציאץ אותה בגט שפיד מיקדי מה שלם לו הקב״ה חנוכת חשמונאי‪ ,‬וכן‬
‫״דאויה לקיימה״ וא״ב אין נפקותא בץ שמעץ מרחשון עתיד הקב״ה לשלם לו‪.‬‬
‫במשפחתנו החודש מרחשץ הוא מר ביותר‬ ‫התימני וד״ש בן מנסיא‪.‬‬
‫כיץ שנסתלק ביום ח׳ בו עטרת ראשינו אבי אבי‬ ‫מקום‬ ‫כאן‬ ‫דאץ‬ ‫לומד‬ ‫נדאה‬ ‫יא( ואחד העיץ‬
‫לקושיית זדע אבדהם כלל‪ .‬דאץ כאן היכי תמצא הרב הגאץ המפורסם ר מאיר כהן זצ״ל מחבר‬
‫דלא יהא על אשה שדה זו ‪ p‬בעולה לכ״ג דאי ספר חלקת מאיר על הרמב״ם ומנהל אגוה״ר‬
‫הד האופן דאנס אשה שניה זו כדדכה‪) ,‬זה‬
‫כפידש הד״ח בכתובות ל‪ .‬בבעולה לכ״ג( אז‬
‫הדא אשה זו אסודה עליו משום בעולה‪ ,‬דהיא בעולה‪ ,‬ואפילו בלא האיסור של קיחת ב׳ נשים‪.‬‬
‫נקדאת ״בעולת עצמו״ ואסודה על הכ״ג ואי הד הה״ת דאנס אשה שדה שלא כדרכה‪,‬‬
‫כבעולה ממש כדאיתא בדמב״ם בהלכות איסודי וא״ב יש קנס אבל עדיין היא בתולה)זה כפירעז‬
‫ביאה פי״ז הל׳ ט״ז ח״ל ״אנס נעדה בתולה‪ ...‬רעז״י בכתובות ל‪ .‬בבעולה לכ״ג( זה נמי לא אתי‬
‫הדי זה לא יכנוס ואם כנס מוציא״ עכ״ל‪ .‬ואי הד שפיר דהלא אפילו בשבא עליה שלא כדרכה‬
‫האופן דאנס האשה בהעדאה דהד נשיקת האבד הדא סתימת הפוסקים דהיא נקראת בעולה‬
‫וא״ב יש קנס אבל עדיץ הד האשה בתולה‪) ,‬זה וממילא אפילו בלא האיסור של קיחת שתי נשים‬
‫כפידש הדא״ש בכתובות ל‪ .‬בבעולה לכ״ג( היא אסורה על הכה״ג משום איסור בעולה‪ .‬עיין‬
‫עדיין לא אתי שפיד‪ ,‬דהלא להדמב״ם העדאה משנה למלך פי״ז מהלכות איסורי ביאה הל׳ י״ג‪.‬‬
‫הד הכנסת העטרה‪ ,‬כדאיתא בדבדיו בהלכות ובעזער המלך שם‪ .‬ולפי״ז נמצא דבכל האופנים‬
‫איסורי ביאה פ״א הל׳ י׳ וא״ב אי אנסה בהעראה אפילו בלא ‪ p‬של קיחת ב׳ נשים‪ ,‬האשה‬
‫אה״נ הוא מחריב קנס אבל באופן זה היא נעשית שנאנסה אסורה על הכה״ג משום בעולה לכה״ג‪,‬‬
‫בעולה וא״כ היא אסורה על הכה״ג משום ול״ק קועזיית הזרע אברהם‪.‬‬
 ‫‪25‬‬ ‫שנה סר‬
‫תי ‪ p‬על זה בתשובה שאיסור אכילה בלי ברכה‬
‫לפניה היא כעין איסור הנאה‪ .‬וכמו שאמרו‬
‫בברייתא אסור לו לאדם שיהנה מן העוה׳׳ז בלא‬
‫ברכיי — ואפי׳ הנאה כל שהו נחשבת הנאה‪.‬‬
‫דש ראיה גדולה לדבריו מן הירושלמי רמודה‬
‫ר׳׳ל לר׳ יוחנן באיסורי הנאה דחצי שיעור אסור‬
‫מן התורה‪.‬‬
‫והנה ע״פ הנחת הרלב״ח המרמה איסור‬
‫אכילה בלא ברכה בפחות מכשיעור לאיסור‬
‫ח״ש במאכלות אסורות‪ .‬כתב אבא מארי זצ׳׳ל‬
‫ביאור נפלא ח׳׳ל כ ‪T‬וע ישנה חקירה בץ‬
‫האחרונים אם איסור ח׳׳ש הוא ממץ האיסור —‬
‫והאוכל ח״ש מבשר טריפה עובר על איסור‬
‫טריפה‪ .‬או איסור ח״ש הוא איסור בפני עצמו‪.‬‬
‫)וכבר הסביר הצפנת פענח שיש נפ״מ לדינא‪.‬‬
‫אם איסור ח׳׳ש הוא איסור בפ׳׳ע ‪ p‬ח״ש של‬
‫בב״ח כ ‪ p‬שאר איסורים‪ .‬ואם ח׳׳ש הוא ממץ‬
‫האיסור ‪ p‬ח״ש של הב׳׳ח כ ‪ p‬בב״ח ואסור‬
‫מה״ת אפי׳ שלא כ ר ^ אכילה והנאה(‪.‬‬
‫כ‪.‬‬
‫לפי זה נוכל להסביר היטב הפלוגתא הנ״ל ;‬
‫הפוסקים שעל משהו אוכל או משהו משקה‬
‫מברכין הברכה הראדה לאותו המץ סוברים‬
‫שח״ש הוא כמץ הרבר ואיסורו רומה לגמרי‬
‫לאיסור הרבר שהוא אוכל‪ .‬וממילא גם לעדן‬
‫הברכה אמרינן כן והאוכל ח׳׳ש מלחם הרי הוא‬
‫אוכל לחם ואכילת לחם חייבת בברכת המוציא‬
‫— ובלי זה האכילה אסורה‪ .‬והיש אומרים‬
‫שהביא הכל בו סוברים שח״ש הוא איסור בפני‬
‫עצמו ואכילת ח׳׳ש של פת אינה אכילת פת‪ .‬ולכן‬
‫ברכתה היא שהכל עכ׳׳ל‪.‬‬
‫אמנם דאנא כחלא בר חמרא לגבי אבא‬
‫אמרתי לבאר מחלוקת האחים בררך אחרת‪.‬‬
‫דהנה כד חיקת בברכת שהכל תמצא שהיא‬
‫משונה משאר ברכות בפרט יסודי‪ .‬במטבע של‬
‫כל ברכות האכילה בפרק כיצר מברכץ החבר‬
‫ענץ אכילה כגק המוציא לחם מן הא ‪ .p‬בורא‬
‫פח הגפן וכרומה‪ .‬רק בברכת שהכל אץ שום‬
‫הזכרה לאכילה ‪ -‬אלא מברך על הנאה כללית‬
‫דהכל מקוב׳׳ה ית׳‪.‬‬
‫הפרדס‬ ‫חוברת ד‬
‫יותר מעשרים שנה‪ .‬ועכשו ברוך הטוב והמטיב‬
‫שגמלנו כל טוב חכינו בהאי ירחא לששון‬
‫ושמחה מפוארה לקיים רברי המשורר הפכת‬
‫מספדי למחול לי‪ .‬יהי רצק שכאשר זכינו לשמח‬
‫בו בתור יחידים‪ .‬כן נזכה לשמח בו הקהל ערת‬
‫מי מנה‪ .‬כהבטחת הילקוט‪ .‬ולא יקרא עור שמו‬
‫בישראל‪.‬‬
‫א‪.‬‬
‫ברכות רף לח ע״ב‪ :‬ועור אמר ר׳ חייא בר‬
‫אבא אני ראיתי את ר׳ יוחנן שאכל דת מליח‬
‫וכריך עליו תחלה וסוף ובו׳ אמר ליה רבי ירמיה‬
‫לרבי זירא רבי יוחנן היכי מ ב ^ על זית מליח‬
‫ביק דשקילא לגרעיניה בצר ליה שיעורא‪.‬‬
‫עי׳ בתוס׳ רף לט ע״א ר״ה בצר שכתבו‬
‫רקושיית ר׳ ירמיה היא רוקא על הברכה אחרונה‬
‫שבי^ ר׳ יוחנן‪ .‬אבל הברכה ראשונה שפיר‬
‫בי ^ ר׳ יוחנן אפי׳ על פחות מכשיעור ביק‬
‫ראסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה בין‬
‫לענין אכילה בין לענין שחיה‪.‬‬
‫והנה יש פלוגתא בראשונים באיזה ברכה‬
‫מברך בשארם אוכל או שותה פחות מכשיעור‪.‬‬
‫הרמב״ם סובר רמב^ הברכה הראדה לאותו‬
‫המץ‪ .‬ר׳׳ל אם אכל פחות מכדת פת מ ב ^ ברכת‬
‫המוציא‪ .‬ואם שתה פחות מרביעית יין מ ב ^‬
‫בורא פה״ג‪) .‬רמב״ם פ״ג מהל׳ ברכות הלכה יב‬
‫וכן בטור ושו׳׳ע סימן רי(‪ .‬אמנם יש מהראשונים‬
‫שחלקו על זה וסוברים דעל פחות מכשיעור אינו‬
‫מברך אלא ברכת שהכל )דעה זו הובא בתר״י‬
‫ובכל בו סימן פד דין הלכות סעודה וברכת‬
‫הפירות(‪.‬‬
‫בהפררס שנת תשכ״ז כתב אבא מארי זצ״ל‬
‫לבאר פלוגתא זו עפ״י קושיית הכ״מ בפ׳׳ג מהל׳‬
‫ברכות הלכה יב‪ :‬למה ראו חכמים להחמיר‬
‫באכילת חצי שיעור בברכה ראשונה שהיא‬
‫מררבנן יותר מבברכה אחרונה שהיא‬
‫מדאורייתא‪ .‬ותי ‪ p‬שם הכ״מ שלכך אמרו‬
‫דבתחלה י ב ע אפי׳ על כ״ש שמא ימלך דאכל‬
‫כקהנור ונמצא שהיה צריך ברכה ראשונה ואין‬
‫ב ‪T‬ו לתקן‪ .‬אבל לאחריה אוקמוה אדינא שאם‬
‫אכל השיעור י ב ^ ואם לאו לא י ב ^‪ .‬והרלב׳׳ח‬
 ‫שנה סו‬ ‫הפרדס‬
‫הספר ים‬
‫מאת יעקב חיים בא״א מו״ר הגאון החסיד ר׳‬
‫אברהם יפהןזצלה״ה‬
‫אלול — תשנ״א‬
‫שמו של המחבר הגדול‪ ,‬שהנו אחד מגדולי‬
‫ראשי הישיבה באמריקה‪ ,‬הולך לפניו כגאון‬
‫שהכל אלא על אכילה ושתיה ולא אשאר הנאות‬
‫‪) ,‬ובאמת זו היא סברת המגן גבורים המובא‬
‫במשנה ברורה סי׳ רטז סקי״ג ראם בירך אריח‬
‫ברכת שהכל דאפי׳ בדיעבד לא יצא יעד״ש(‪,‬‬
‫אלא ע״ב צ״ל דהתוס׳ סוברים שאין זה שינד‬
‫במטבע שטבעו חכמים מאחר דברכת שהכל‬
‫הוא ברכת ההנאה‪ ,‬ומה לי הנאת אכילה מה לי‬
‫הנאת הריח דכולן חרא היא‪.‬‬
‫‪ . 1‬ונראה דיש עוד נפקותא לדינא בנוגע‬
‫להתראה‪ ,‬דיש שיטות שצריכץ לפרט בהתראה‬
‫בשם האיסור‪.‬‬
‫‪ .2‬ראה מאמרו של אבא מארי יזל״ל ״ברכה‬
‫שלפני אכילת או שתיית חצי שיעור״‪ .‬הפרדס‪,‬‬
‫שנה מא חוברת ה )שבט תשכז(‪.‬‬
‫‪ .3‬ועי׳ בספר חלקת מאיר על הרמב״ם ח״א‬
‫פ״ט מהל׳ ברכות הל׳׳א שהסביר אבא מארי‬
‫זצ״ל הב׳ ריעות בתום׳‪ :‬הנה זה פשוט דלדעה‬
‫ראשונה שבתום׳ אם אמר ברכת שהכל יצא‬
‫בדיעבד‪ ,‬ואפשר שלדעת הר״מ מקוצי ג״ב יצא‬
‫בדיעבד‪ ,‬ודוקא במקום שנסתפק וצריך לברך‬
‫לכתחלה אמרינן שיברך בורא מיני בשמים מפני‬
‫שהיא יותר פרטית מברכת שהכל‪ ,‬אבל בדיעבד‬
‫י״ל שיצא גם כשהכל‪ ,‬לכן גם לדידן דנקטינן‬
‫כדעת הר״מ מקוצי‪ ,‬כמבואר בשו״ע סימן רטז‪,‬‬
‫י׳׳ל שבדיעבד יצא בברכת שהכל עכ״ל אבא‬
‫מארי זצ״ל‪.‬‬
‫‪ .4‬לפי מה שהעליתי בהערה )‪ ,(3‬י״ל ג׳׳ב‬
‫בדעת הר׳׳מ מקוצי דברכת שהכל נמי שייך‬
‫להנאת ריח אם באמת יצא בדיעבד בברכה זו‬
‫וצ׳׳ע‪.‬‬
‫חוברת ד‬ ‫‪26‬‬
‫משלח ן‬
‫ספר ״נר משפט״‬
‫על מסכת סנהדרין‬
‫שיעורי הלבה שנאמרו בישיבת בית יוסף‬
‫נוברדוק‪ ,‬ברוקלין נ״י‬
‫וא״ב יש לומר דשאני ברכת שהכל שאינה‬
‫ברכת אכילה אלא ברכת הנאה‪ ,‬ולפי זה היש‬
‫אומרים בספר כל בו רעל פחות מכשיעור‬
‫מברכין רק שהכל סוברים דכיון שעל פחות‬
‫מכשיעור מברכין ברכה ראשונה מטעם דאסור‬
‫לו לאדם שיהנה מן העוה״ז בלא ברכה‪ ,‬ועוד‬
‫קיי״ל דאין אכילה פחות מכזית — א״ב על‬
‫הנאה שאינה בגדר אכילה שפיר מברכינן ברכת‬
‫שהכל שהיא ברכת ההנאה‪ ,‬ובאמת סברא זו‬
‫מדויקת בלשון הכל בו וז״ל ויש אומרים רעל‬
‫פחות מכשיעוד אינו מברך רק שהכל דברכת‬
‫הנהנין היא עכ״ל‪ ,‬ולכאורה מאי קמ״ל דברכת‬
‫הנהנין היא הלא כל שאר ברכות כגון המוציא או‬
‫בורא פה״ע נמי ברכות הנהנין הן — אלא ע״ב‬
‫צ״ל דשאני ברכת שהכל שהוא רק ברכת הנהנין‬
‫ולא ברכת אכילה משא״כ שאר הברכות דהאי‬
‫פרקין חשיבי לברכות הנהנין על דדך הנאת‬
‫אכילה‪ ,‬ושפיר ס״ל להיש אומרים דבכה״ג‬
‫מברך רק שהכל‪.‬‬
‫ומצאתי סעד גדול לסברא זו בדברי התום׳‬
‫לקמן דף מג ע״א ד״ה ועל ההדס שכתבו וז״ל‬
‫ומי שהולך בבית שיש שם בשמים ויש שם מיני‬
‫בשמים שמריח בהן‪ ,‬ומספקא ליה אי ממין עץ‬
‫אי ממין אדמה הוא יש מפרשים שמברך שהכל‬
‫נהיה בדברו‪ ,‬רעל כולן אם ברך שהכל יצא‪ ,‬והרב‬
‫רבינו משה מקוצי היה אומר שיברך בורא מיני‬
‫בשמים עכ״ל‪.‬‬
‫ולכאורה יש להקשות על דעה הראשונה‬
‫בתום׳ דהלא אין לך משנה במטבע שטבעו‬
‫חכמים בברכות גדול מזה‪ ,‬דלא נתקנה ברכת‬
‫‪27‬‬ ‫שנה סו‬ ‫הפרדס‬
‫להתפעל משקדנותו של המחבד שלן תמיד‬
‫בעמקה של הלכה‪ ,‬הוא מן היחידים שאפשד‬
‫להעמ ‪T‬ו בשודה דאשונה של גדולי דאשי ישיבה‬
‫מובהקים אלה שזכינו להם בדודות הקודמים‪,‬‬
‫הוא מן היח ‪T‬ים שמוצא מקום להתגדד בשטחים‬
‫שאין אחדים עוסקים בהם ועשה עבודה גדולה‬
‫בהוצאת ספדו הדאשון בס ‪T‬דה‪ ,‬ואחדיו יבואו‬
‫אי״ה עוד ספדים דכים‪.‬‬
‫ועלי להעיד‪ ,‬אמת‪ ,‬מע ‪T‬ים הם החידושי תודה‬
‫שבספדו על ישדותו וגאונותו‪ ,‬על הבנתו העמוקה‬
‫אבל הם דק דוגמאות משפעת האודה שהמחבד‬
‫אוצד בקדבו‪ .‬משחד ילדותו עלה ונתעלה כאחד‬
‫הגדולים המובהקים ואשד נהידין לי׳ שבילי‬
‫הש״ס ומכמני הדאשונים כאחד מגדולינו בדוד‬
‫הישן‪ ,‬הממשיך הישד של תודת ושיטת נובדדוק‪.‬‬
‫זה עשדות בשנים שהוא מדביץ תודה לעדדים‬
‫בישיבת נובדודוק שהוא עומד בדאשה‪ ,‬הקים‬
‫כבד תלמידים דכים‪ ,‬חינכם לגדלות התודה אבל‬
‫לא הדבה יודעים מהאוד הגנת הזה‪ ,‬אין הוא‬
‫מסדד ק ‪T‬ושץ ואין הוא מופיע בתוד אודח —‬
‫הנשף‪ ,‬תודתו אומנתו — הוא לומד ולומד‬
‫ומחדש יום יום חידושים וכל שאיפתו בחיים‬
‫מתבלט בלימוד התודה‪ ,‬בודח הוא מן הפדסום‬
‫ותמ ‪ T‬נשאד ב״סוד העלם״‪ ,‬אץ הוא משתייך‬
‫למפלגה‪ .‬חלקו וכל מעיניו בתודה‪ ,‬לא מתבלט‬
‫בחיים הציבודיים ומקומו בפינתו השקטה‪ ,‬בה‬
‫מצלצל תמיד קול התודה שלו בניגון נובדודקאי‪.‬‬
‫אפדיון נמטייה להמחבד על החלטתו להפיץ‬
‫את אודו לדבים וניגש להדפיס את ספדו ובטחוני‬
‫כי ספדו יתקבל באהדה דבה בחוגי בני תודה‪ ,‬כן‬
‫החובה להודות לחתן המחבד הדב משה עספודמס‬
‫משיקאגו‪ ,‬על תדומתו להוצאת הספד‪ ,‬וכן בודאי‬
‫יאפשד את הדפסתם של עוד ספדים אחדים‬
‫מכבוד הדב המחבד הגאוני שליט״א‪.‬‬
‫אנו מבדכים את המחבד הפודה שדכה להפיץ‬
‫מעיינותיו חוצה ולהדביץ תודה בישדאל‪ ,‬שזה כל‬
‫מאוויי נפשו השוקקת‪.‬‬
‫הרב ע‪ .‬פרייד‬
‫חוברת ד‬
‫מיוחד במינו‪ ,‬שמעטים הם באופק הישיבות‪ ,‬הוא‬
‫מבין היחידים הממשיך את מסורת ראשי ישיבה‬
‫הגדולים שהאידו את שמי היהדות התודנית‬
‫בתודתם‪.‬‬
‫מחבדנו‪ ,‬הנודע בעולם הישיבות הנו באמת‬
‫מיחידי סגולה הנושא את עטדת דאש הישיבה‬
‫בגאון ובעת‪ ,‬בספדו הנוכחי משתקפת גדלותו‬
‫המקודית וחתידתו לאמיתה של התודה‪ ,‬בכדי‬
‫להאיד את בני העלי׳ מעולם התודה בהבנה‬
‫קולעת‪.‬‬
‫הספד ״נד משפט״ הוא פדי של אחד המיוחד‬
‫בן זמננו‪ ,‬מתמיד‪ ,‬שקדן ועמקן היושב כל ימי‬
‫חייו‪ ,‬מבוקד ועד עדב בד׳ אמות של ההלכה‪ ,‬אין‬
‫למחבדנו ענינים שוטפים‪ ,‬בלשון דכים‪ ,‬יש לו דק‬
‫ענין אחד — לעסוק בתודה להג ‪ T‬שיעודים לפני‬
‫תלמידים שהם בעצמם כבד גדולי תודה‪.‬‬
‫הספד לא גדול כל‪-‬כך בדפים — בכמותו אבל‬
‫גדול הוא באיכותו‪ ,‬כל ענין הנ ‪T‬ון בו מעיד על‬
‫גדלותו הנפלאה של המחבד הצולל בים התלמוד‪,‬‬
‫דאשונים ואחדונים וכמובן‪ ,‬שהספד‪ :‬״נד‬
‫משפט״ אינו נכנס בתחום הספדים הדגילים‬
‫המציפים כיום את שוק הספדים‪ ,‬ספד זה מצטיין‬
‫בנימה חדשה ובגישה מקודית ומדווה את נפשו‬
‫של ההוגה בו ועי״ז המעיין בו מושפע‬
‫ממהלך־מחשבתו ומחידושיו היסודיים‪.‬‬
‫אפשד לומד בלי הגזמה כי יצידה גדולה‬
‫לפנינו‪ ,‬וחושפת לפנינו גדלות אמיתית של אחד‬
‫המסתיד את אודו כי בדצונו להישאד בצל שקוע‬
‫באהלה של תודה‪.‬‬
‫המחבד דנן בכל הנושאים שהוא דן — בכולם‬
‫הוא ממצה את כל שנכתב ונאמד בענין שהואדש‬
‫בו‪ ,‬מביא את דעתם של דאשונים וגדולי‬
‫האחדונים‪ ,‬מחדש סבדות ומעמיד את הענין לפי‬
‫הבידוד הנוקב‪.‬‬
‫לא אגזים אם אומד‪ ,‬כי לא נדאה כבושם הזה‬
‫בזמן האחדון‪ ,‬אישיותו של גאון ועילוי מתגלה‬
‫במלא יפעתה והדדתה‪ ,‬כדאי שהעולם התודה‬
‫יקדיש לב להופעה זו שהיא מיוחדת במינה‪ ,‬יש‬
 ‫שנה סו‬ ‫הפרדס‬ ‫חוברת ד‬ ‫‪28‬‬

‫בע ולם הרב נ ים והרב נ ות‬

‫שהגיעזה קבוצת ה״יונים״ ואשר הציג אותה ח״ב‬ ‫החלטת ״מפלגת עבודה״ על‬
‫אברהם בורג‪ ,‬לעומת ההצעה של הועדה‬
‫המכינה‪ ,‬ההצעה נתקבלה ברוב של ‪ 390‬לעומת‬
‫הפדדת הדת מהמדינה עלולה‬
‫‪ 302‬קולות‪.‬‬ ‫להדום את המדינה‬
‫לאחר קבלתה השתררה מבוכה בקרב ראשי‬ ‫אגודת הרבנים כמכתב לשמעון סרס‪.‬‬
‫המפלגה שתמכו בהצעת הוועדה המכינה‪,‬‬ ‫פלצות אחותנו ער זעזוע־נפש עמוק‬
‫ונבדקו דרכים חוקיות כיצד לשנות את‬ ‫בקוראינו ‪ n3rTn‬המחתדה כל לב ישראל‪,‬‬
‫ההחלטה‪ ,‬יו״ר המפלגה ח״ב שמעון פרס אמר‬ ‫הרואג לקיומה של ארצנו הקדושה‪ ,‬כי מפלגת‬
‫כי הוא מצטער על קבלת ההחלטה שעלולה‬ ‫העבודה‪ ,‬שכבודו עומר בראשה‪ ,‬מתכננת‬
‫לגרום לקרע בעם‪.‬‬ ‫להגיש‪ ,‬הצעה מחפירה‪ ,‬שה״כנסת״ תחליט‬
‫בהחלטה נאמר‪ ,‬כי ״יש להבטיח את אי‬ ‫להפתד הדת מן המדינה‪.‬‬
‫תלותה של הדת מהמדינה״ בהמשך נאמר‪ ,‬כי‬ ‫אוי לנו‪ ,‬לשמוע הצעה כזו‪ ,‬שאם תתקבל חס‬
‫יובטח חופש הפולחן לכל הדתות לעדותיהן‬ ‫ושלום‪ ,‬עלולה להרוס את המדינה‪ ,‬ולחלל‬
‫השונות ושל הדת היהודית לזרמיה‪ ,‬קהילותיה‬ ‫באופן נורא ומבהיל‪ ,‬את קדושת אח־ישראל‪,‬‬
‫ועדותיה‪ ,‬תובטח זכותם של כל דת‪ ,‬זרם‪ ,‬קהילה‬ ‫יחד עם קדושת עם ישראל‪ ,‬שבסיסה היסודי הוא‬
‫או עדה דתית לקיים שירותים לחבריה ומוסדות‬ ‫הדת השומרת את חומת ארצנו הקדושה‪.‬‬
‫דתיים משלה‪ ,‬לרבות מוסדות שיפוט בין חבריה‬ ‫בשם ״אגודת הרבנים״ — מוסד רבני ותיק‪,‬‬
‫בעניינים דתיים במידה וירצו בכך‪ ,‬כמו כן ימנעו‬ ‫המונה יותר משש מאות חברים‪ ,‬רבנים וראשי‬
‫לחץ או כפיה גלדים או מוסודם נגד הדת או‬ ‫ישיבה‪ ,‬הננו פונים אליכם בלב נשבר ונדכא‪,‬‬
‫בעדה‪ ,‬נגד או בעד קהילה‪ ,‬זרם או עדה דתית״‪.‬‬ ‫ואומרים ‪ :‬אל תגעו בקודש‪ ,‬אל תחבלו את נשמת‬
‫הרבנות הראשית לישראל הביעה את צערה‬ ‫ישראל‪.‬‬
‫העמוק על התקרית המצערת שאירעה בוע ‪T‬ת‬
‫מקדם אנו שהצעה זו של הפרדת הדת מן‬
‫מפלגת העבודה‪ ,‬שבסיומה הועברה בחטף‬
‫המדינה לא תתקבל‪ ,‬והשם יתברך ירחם על עמו‬
‫החלטה על הצעה להפרדה בין הדת והמדינה‪.‬‬
‫וא ‪ p‬יעזראל תבנה על טהרת הקודש‪.‬‬
‫בהודעת הרבנות נאמר‪ ,‬כי כעת‪ ,‬בחודש‬
‫אגודת הרבנים דארצות הכרית וקנדה‬
‫כסלו‪ ,‬שהוא חודש הנצחץ של היהדות על‬
‫ההתייוונות‪ ,‬קמו קומץ ההולכים בדרכי‬
‫המתיוונים‪ ,‬שמנסים להתם את דגל המתרה‬ ‫ועידת מפלגת העבודה‬
‫בדת ובאחדות האומה‪.‬‬ ‫החליטה להפדיד את הדת‬
‫מהמדינה‬
‫אגודת ישראל; התדרדרות‬ ‫ועידת מפלגת העבודה שדנה כנושא הדת‬
‫תהומית של מפלגת העבודה‬ ‫והמדינה‪ ,‬קיבלה החלטה על הפרדת הדת‬
‫יו״ר סיעת אגודת ישראל בכנסת הרב משה‬ ‫מהמדינה בהצבעה שנערכה כהיכל התרבות‬
‫זאב פלדמן הביע אמש זעזוע על החלטת וע ‪T‬ת‬ ‫בתל אביב‪.‬‬
‫מפלגת‪-‬העבודה‪ ,‬״זו התדרדרות תהומית של‬ ‫זה‪,‬‬ ‫בנושא‬ ‫ההסתייגות‬ ‫את‬ ‫קיבלה‬ ‫הווע ‪T‬ה‬
 ‫‪29‬‬ ‫שנה סו‬ ‫הפרדס‬ ‫חוברת ד‬
‫‪r‬יאתה של המשלחת‪ ,‬הינה יחמה משותפת‬ ‫מפלגה שעשתת שדם גילתה אחריות על מנת‬
‫של המרכז הארצי למען טהדת המשפחה‬ ‫לא לגתם פלוג בעם‪.‬‬
‫עתה מתדרדדת מפלגת העבודה לשפל בארה״ק‪ ,‬עם ראשי המועצה הדתית בירועזלים‬
‫מדאיג‪ ,‬כדאי שמפלגת העבודה תזבוד‪ ,‬שבשעה ובתאום עם המשרד לעדד דת — אשד נענו‬
‫שדמסה ברגל גאוה את קדושת שבת־קודש‪ ,‬יחדיו לפנייתם של רבנים וראשי קהילות‬
‫קדתה למערך הפרדת המפלגה מן השליטה בארצות אלו לקיים בקוד זה‪.‬‬
‫במשלחת משתתפים הרה״ג‪:‬דבי שמואל‬ ‫במרינה‪.‬‬
‫מינצבדג — רב פוסק ומפקח על המקוואות‪,‬‬
‫דבי אברהם מיכאל הלפ ‪ — p‬רב גבעת שפ ‪T‬א‬
‫‪ 40‬אחוז מעולי אתיופיה אינם‬
‫— הגבעה הצרפתית בירושלים ועמם מומחים‬
‫בנושא בניה ושיפוץ מקוואות‪ ,‬הם יבקת במזרח‬ ‫יהודים‬
‫ארבעים אחח מן העולים מאתיופיה אינם ברלין‪ ,‬ודשה‪ ,‬ללינגדד‪ ,‬למבדגד־לבוב‪,‬‬
‫יהודים‪ ,‬וניתנת להם זכות כניסה ואזרחות ברדיטשוב וחדקוב‪.‬‬
‫בישראל בתוקף חוק השבות‪ ,‬בהיותם נשואים‬
‫אגודת הרבנים במברק למר י‪.‬‬ ‫אצל‬ ‫ליהודים — עובדה זו עודדה תגובות זעם‬
‫חברים במועצת הרבנות הראשית שתבעו מן‬
‫הדבדם הראשיים לתבוע מן הסוכנות היהודית שמיר‪ ,‬ראש ממשלת ישראל‪,‬‬
‫להפסיק עליה זו ולדרוש את תיקון חוק השבות‪ .‬היא דורשת במפג^ג להפסיק‬
‫העליה מיד את החפירות של קברי‬ ‫מחוגים בסוכנות הסבירו‪ ,‬כי שליחי‬
‫מסבירים לעולים הלא יהודיים‪ ,‬שהם עלולים‬
‫להיתקל בקשיי קליטה ובעיות דתיות הלכתיות ישראל‪ ,‬שומרי גבולות א״י‪.‬‬
‫הפגיעה בקברי ישראל על ‪T‬י החפ ‪T‬ות‬ ‫שימנעו את התאקלמותם בחברה הישראלית‪,‬‬
‫אולם הסברה זו נחלה כשלק‪ ,‬העולים נקלטים הסעירה כל היהדות החרדית כולה באמעריקה‪,‬‬
‫כאן על ‪T‬י מרבד הקליטה והם מתערבים בין האודכאולוגים על ‪T‬י עבודת החפירה מחללים‬
‫את קברי ישראל שאסור על פי דת תורתנו‬ ‫יהודים מבלי שאיש ‪T‬ע על זהותם‪,‬‬
‫לדעתם של אנשי הסוכנות‪ ,‬גם בגל הדאשק הקדושה‪ .‬ידע נא ראש הממשלה מד יצחק‬
‫של העליה מאתיופיה היו עשרה אחח מהם לא שמ ‪ ,T‬כי קבת גדולים וקדושים שומרים את‬
‫יהודים‪ ,‬פק ‪T‬י הרישום של משרד הפדם גבולות א ‪ p‬ישראל‪ .‬אנו דורשים מכבודו לפעול‬
‫מתקשים לקבוע את זהותם הלאומית‪ ,‬כיון מ ‪ T‬להפסקת החפ ‪T‬ות‪ ,‬לא נשקוט עד שיופסקו‬
‫החפיתת הנוגדים את ההלכה דסודות דת‬ ‫שרבים באים ללא תעודות מתאימות‪.‬‬
‫קדשנו‪,‬‬
‫בכבוד רב‪,‬‬ ‫משלחת רבנים מא״י למזרח‬
‫אגודת הרבנים דארצות הברית וקנדה‪.‬‬
‫אירופה לבדיקת ושיפוץ‬
‫הגאון רבי משה דוד‬ ‫מקוואות‬
‫משלחת רבדם יוצאת בימים אלו לסיוד‬
‫שטיינווארצעל זצ״ל‬ ‫בפולץ‪ ,‬רוסיה ומזרח גרמדה‪ ,‬כרי לעמוד‬
‫ראש יעזיבת באבוב בארה״ב‬ ‫מקתב על הטעון תיקץ במקוואות‪ ,‬שיפוץ‬
‫ביום ג׳ פ׳ דשב הסתלק פתאום הגאון רבי‬ ‫הישנות ותיחזוק המשופצות — כדי לאפשר‬
‫משה דוד שהיה ‪ p‬ונכד להרה״ק ר׳ אפרים זלמן‬ ‫לכאים ליטהר להתחזק בכל גדרי הקדועזה‪.‬‬
 ‫שנה סו‬ ‫הפרדס‬
‫הרה״ח ר׳ מרדכי פינק ד׳ל‬
‫ובדרך נס הגיע לפני מלחמת העולם בקטנותו‬
‫ביום ד׳ ס׳ וישלח י״ג כסליו‪ ,‬הדבני הנכבד‬
‫דבי יוסף מדדכי פינק ז״ל‪ ,‬מחשובי ויק ‪ T‬י‬
‫בודו־פאדק‪ ,‬וחתנו של כ״ק האדמו״ד הדה״ק‬
‫מקופישניץ זצוק״ל‪ ,‬השיב את נשמתו‬
‫הטהודה לבודאה‪ ,‬לאחד מחלה קשה ודבת‬
‫מכאוב‪ ,‬בשנת השבעים ושמונה לימי חייו‪.‬‬
‫המנוח ז״ל‪ ,‬נולד בשנת תרע״ה בדארמיל‬
‫שבגליציה לאביו הגה״ח רבי יואל פינק זצ״ל‪,‬‬
‫תלמירו המובהק של מרן הגאון מטשעבין‬
‫זצוק״ל‪ ,‬מגרולי הרבנים באמריקה ומראשי‬
‫ישיבת ״תורה ורעת״ בברוקלין‪ ,‬בה גם התחנך‬
‫וקיבל תורה בשנות בחרותו‪ ,‬בשנת תש״ג נשא‬
‫לאשה את רעייתו מרת מאניה תבלח״ט‪ ,‬בתו של‬
‫היה ירוע בסיני ועוקר הרים ובל רז לא אניס‬
‫הרה״ק מקופישניץ זצוק״ל‪ ,‬שהיתה לו כל‬
‫השנים לעזר נאמן וסייעה בירו במסירות‬
‫בפעולותיו המבורכות‪ ,‬ובמעשי החסר בהם‬
‫הצטיין‪.‬‬
‫רבי מררכי ז״ל היה חביב ואהור על כל‬
‫יודעיו ומכריו ונורע לשם ולתהילה בנועם‬
‫הליכותיו‪ ,‬באצילות דרכיו ובמידותיו התרומיות‬
‫שהיו לסמל ולדוגמא‪. ,‬‬
‫לפני שנים אחרות נפטרה על פניו בתו‬
‫הצעירה ברמי ימיה‪ ,‬כשהיא מותירה אחריה‬
‫יתומים רכים‪ ,‬אסון שהשפיע קשות על מצב‬
‫בריאותו ער שחלה ל״ע במחלה קשה וממארת‬
‫שהסבה לו יסורים מרים‪ ,‬אותם קיבל ברומיה‬
‫ובאהבה‪ ,‬שהפליא את הסובבים אותו להם‬
‫כשהוא ממשיך באורחות חייו הישרים הסרירים‬
‫שהשרו אמונה ובטחון‪.‬‬
‫בתקופה האחרונה הוחמר מצבו ביום ג׳ פ׳‬
‫וישלח נתבקש לישיבה של מעלה‪ ,‬למגינת לב‬
‫בני המשפחה הרוממה ורבת היחס וצבור יריריו‬
‫ומוקיריו‪ ,‬בהלדיתו בבורו פארק‪ ,‬השתתפו‬
‫חוברת ד‬ ‫‪30‬‬
‫מרגלית זצוק״ל‪ .‬נולד בשנת תרצ״ה בוינה‬
‫עם אביו לארה״ב שם גרל בתורה ובחס ‪T‬ות בבר‬
‫בצעירותו הראה נפלאות בתורה והיה לאחר‬
‫העילדים המפוארים ש ‪T‬עה העיר ניו יורק‪,‬‬
‫בצע ‪T‬ותו למר בבית מררש העליון והיה‬
‫מחשובי התלמירים של הגאון רבי גדליה שור‬
‫זצ״ל‪.‬‬
‫לאחר נשואיו נתקבל לראש בולל בישיבת‬
‫תורה ודעת ורב בבית מררש בעיר וויליאמסבורג‬
‫ובתחילה שנות תש״ב נתמנה לראש ישיבת‬
‫באבוב בדו יורק‪ ,‬שם שימש ער יומו האחרון‪,‬‬
‫במו״ב היה רב בבית מררשו ״בית אפרים״ בעיר‬
‫פלעטבוש‪.‬‬
‫ליה‪ ,‬שעוריו המופלאים היו לשם בעולם התורה‬
‫וחריפותו ובקיאותו בתורה היתה להפליא‪.‬‬
‫הקים רור מפואר בארה״ב של בנין וחתנין‬
‫רבנן גרולי תורה ויראה ראשי בוללים ורבנים‪,‬‬
‫ביניהם חתנו ב״ק ארמו״ר מקרלין סטולין‬
‫שליט״א ובן בנים ונברים גרולי היחס מגרולי‬
‫הארמורי״ם ורבנים בישראל‪.‬‬
‫הגאון החסיר זצ״ל שהיה ירוע בצרקותו‪,‬‬
‫בתב הרבה חירושי תורה בנגלה ואף יריו רב לו‬
‫בתורת הנסתר‪ ,‬הוא השאיר אחריו תבריך רב של‬
‫בתבים בנגלה ובתורת הנסתר‪ ,‬בליל י״ח בסלו‪,‬‬
‫בעת שהכין עצמו לומר שיעורו הקבוע נרם לבו‬
‫לפתע‪ ,‬למגינת לב המשפחה הענפה תלמיריו‬
‫ומעריציו וכל בית ישראל‪.‬‬
‫הלוויה רבת משתתפים התקיימה ליר בית‬
‫מררשו בעיר פלעטבוש וארונו הובא לישיבת‬
‫באבוב בבורו פארק‪ ,‬שם השתתפו המונים רבים‪,‬‬
‫וגרולי הארמורי״ם רבנים וראשי הישיבות‬
‫בארה״ב שכיבו מרה את הסתלקותו‪.‬‬
‫ארונו הובל לירושלים ההלוויה בררכה להר‬
‫הזתים‪.‬‬
‫‪31‬‬ ‫שנה סו‬ ‫הפרדס‬ ‫חוברת ד‬
‫כבר בתו המנוחה ע״ה‪.‬‬ ‫מאות רבות של מלוים‪ ,‬בתוכם אדמורי״ם‪,‬‬
‫השאיר אחריו דור ישרים מבורך‪ ,‬בתו‪,‬‬ ‫רבנים‪ ,‬ראשי ישיבות‪ ,‬ונאמני בית‬
‫הנשואה להרב ר׳ זאב טרנק‪ ,‬נכדים ונכרות‪,‬‬ ‫קופישניץ־רוזין‪ ,‬בהתאם לצוואתו לא נישאו‬
‫הממשיכים דרכי אבות לתפארת‪.‬‬ ‫הספדים אך לבקשתו נאמרו מספר פרקי תהילים‬
‫לעילוי נשמתו ולאחר מכן הובא למנוחות ל ‪T‬‬

‫אריב איר ודלט הנאה האבן פון אגוטען‬

‫און געשמאקען געטראנק ‪ -‬נוצט‬
‫קאקא־קאלא‬
‫כשר לכל השנה ולפסח‬
‫תחת השגחת הרב ר׳ חיים יהוסף רלבג שליט״א‬
‫‪CO C A-C O LA‬‬
‫‪Under the supervision of‬‬
‫‪Rabbi J. H. Ralbag‬‬
‫‪is Kosher all year round as well as for Passover‬‬

‫‪Enjoy‬‬

‫‪'em‬‬ ‫^‪TnWm mkd‬‬

 ‫שנה סו‬ ‫הפרדס‬ ‫חוברת ד‬ 32

‫^ייסיע‬ ‫ ר»חצירער ®ת די בעג‬8 ‫״ מי ע־ מ ^ ק ״ איז וועים־טנעדקענם טלם די‬

^‫אץ סעכנטלטנישען זין מי אין איר סערווי‬

‫אינתסמריע דעם כעסמעז אויסוואל פת‬-‫ ״ גי® די פלייש־ אץ ילפייז‬p8B*ynD »

^ ^ ‫ עלו‬6 ‫ לוי® באש‬£‫קייסיע צוגע»טה‬

T e c p a k

2 North Riverside Plaza, Chicago. Illinois 60606

Atlanta. Georgia— Bethlehem. Pennsylvania

Danville, Illinois— LaMlirada, California
N. Kansas City, Missouri— Winamac. Indiana
Toronto. Ontario. Canada
 ‫היו סז הסחןחזם מנזת‬
‫הן הנ?ני>זע של היסהינגס‬
‫‪BW1v,W®tw‬״‪ fcnm‬תגוו‪5‬ל הנונשאוזג‬
‫עוונח נאמת חיא ‪8‬ל איכותם ‪! rm‬מדוע‬
‫■■!כרכשאות מיסודם של ״ ו ו י ס ק י נ ג ״ משתמשים בכל בתי‬
‫‪ f‬ן החרושת הכשרים לנקניקים‪ ,‬במשך שנים ו ‪r‬ופוו‪ J‬הם‬
‫נשמרים ונעשים בכשתת מדויקת וראויה‪ .‬כל בעלי־בתי‬
‫החרושת הכשרים מודים שאין דוגמתם באיכות־הכשרוו‪ J‬הכרכשאות‬
‫המלאכותיים הללו נעשים מסאלאיד‪ ,‬ומעוד מיני חומרי־ניר‪ ,‬שאץ‬
‫עליהם שום חשש‪ ,‬אין בהם שום חלב או שומן‪ ,‬וכשרם בתכלית הכשרות‪.‬‬
‫רבנים גדולים ומובהקים בקרו הרבה פעמים בית חרושת זה ומצאו‬
‫את הכל כדת וכדץ בלי פקפוק כלל‪.‬‬
‫בעלי בית החרושת ״וויסקינג׳ המפורסמים ללקווצ־תיהם בתור‬
‫אנשים ישרים בדרכי המסחר משתדלים בכל כחותיהם להכניס א‪T‬י־‬
‫אלים חדשים לטובת תעשית־הנקניקים והתפתחותה‪.‬‬
‫לא רק גורמים הם לפתותם ושגשוגם של פרי־עבודתם אלא‬
‫מעוררים גם תעמולה כבמה והתענינות מרובה בחוגי־המסחר בכדי‬
‫להרחיב ולהפת תוצרת חשובה זו‪.‬‬

‫‪VISKASE‬‬ ‫‪CORPORATION‬‬
‫‪FILMS •PACKAGING DIVISiON‬‬
‫‪(fomMrlr VISKING C 04‬‬
‫‪8733 West Sfaciy-FUlli StraM‬‬
‫‪CHICAGO, ILLINOIS‬‬

‫‪ Canada‬״‪**CcmadcR VISKING UMIIED, Lindsay, Oniaik‬‬

 ‫‪ ,‬כל מיני מז ר מעף‪8‬זן עקניקים הנןן‪8‬זים‬
‫כבית החרושת המפורסם לשם ולתהלה זה יותר מיובל שנים‬

‫פודס סארפ‪.‬״‬ ‫״סיני כשר‬

‫בשיסאגא‬
‫נתקנים על ידי אנשים מומחיס וםוחזקים‬

‫‪%m1‬‬
‫כזהירות יתירה וכתכלית הנקיון וטוב‬
‫טעם‪ .‬וכבר יצא לו לכית החרושת זה‬
‫מוניטין והכרה כ כ ל ח ו ג י ה ח ר ד י ם‬
‫ומדקדקים כמצוות‪ ,‬וכשרים ועםיסים הם‬
‫► להיותר מהדרין ולמפונקים כיותר‪.‬‬
‫כ ה כ שר ם‬
‫של הרבנים המפורסמים‬
‫הכרים חשובים של אגודת הרבנים דארצות‬
‫אך‬
‫‪48‬‬
‫הכרית וקנדה‪ ,‬ומנהלי ומנהיגי‬
‫מרכז הרבנים דשיקאגא ‪:‬‬
‫בשר‬
‫הרב יהודה דוד נאלדמאן שליט״א‪ ,‬והרב יוסח ארי׳ הלוי לען« שליס״א‬
‫וכהשגחתם התדירית והדייקנית של משגיחים תמידיים שינמצאים שם‬
‫בל היום‪ ,‬ומפקהים על הכשרות באופן היותר טוכ ומועיל‪.‬‬
‫הסתבלו במספר ארבעים ושמונה ‪ 48‬ואין אתם באים לידי עבירה‬
‫‪SINAI KOSHER FOODS CX)RP.‬‬
‫־‪1000 West Pershing Road, Chicago, 111. 60609 - Tel.: 800-6215044‬‬
‫‪312-650-6330‬‬

‫״‬ ‫כית החרושת של‬ ‫י‬

‫היכרו ניישאנאל כשר וואורשס‬
‫‪MASPETO, L.I.‬‬
‫כל מיני נקניקים הנןך‪8‬זים בבית הרושת זה מתוקנים בדייקנות רבה‬
‫כעניני הכשרות‪ ,‬נערכים כתכלית הנקיץ‪ ,‬ונעימים כטעם‬
‫בית חרושת זה עומד תחת הכשרו והשגחתו של הרב הגאון המובהק‬
‫ר׳ טובי׳ שטרן שליט״א‬
‫מגדולי רבני אמריקה‬
‫משגיחים תמידיים נמצאים בבית החרושת כל היום ומפקחים על הכשרות‬
‫בזהיתת רבד‪4‬‬
‫ד&תכלו על מספר הממשלה ‪—552 -‬ואי אתה בא לידי טעות‬
‫‪HEBREW NATIONAL KOSHER FOODS, INC.‬‬
‫‪Maurice and 56th Avenue, Maspeth, L. I.‬‬ ‫‪TW4-4300‬‬

‫‪nriK GRAPHICS, 1 5 1 7 - 54th Street, Brooklyn, H.Y. 1 1 2 1 9 - (718) 4 3 8 -4 1 4 8‬‬

‫‪MORIA OFFSET, 115 Empire Blvd., Brooklyn, H.Y. - (7 1 8 ) 6 9 3 -3 8 0 0‬‬