‫אלגברה ליניארית ‪2‬א ‪ -‬תרגול ‪10‬‬

‫רותם יערי‬

‫‪ 4‬במרץ ‪2024‬‬

‫ערכים עצמיים‬

‫מיצאו נוסחה סגורה לאיבר ה‪ n -‬של סדרת פיבונאצ’י המוגדרת ע“י‬ ‫תרגיל‬

‫‪a0 = a1 = 1‬‬

‫)‪an = an−1 + an−2 (n ≥ 2‬‬

‫פתרון נכתוב אותה בכתיב מטריציוני‪:‬‬

‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬

‫‪an−1‬‬ ‫‪an−2‬‬ ‫‪0 1‬‬
‫‪‬‬ ‫‪=‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪an‬‬ ‫‪1 1‬‬ ‫‪an−1‬‬

‫‪   ‬‬
‫‪a0‬‬ ‫‪1‬‬
‫לכל ‪ n ≥ 2‬ו‪ .  =   -‬כלומר‪ ,‬אם נסמן את המטריצה ב‪ ,Q -‬אז‬
‫‪a1‬‬ ‫‪1‬‬

‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪ ‬‬

‫‪an−1‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪‬‬ ‫‪ = Qn−1  ‬‬
‫‪an‬‬ ‫‪1‬‬

‫‪1‬‬
 ‫נמצא את ‪ Qn−1‬בעזרת ליכסון‪ .‬הפולינום האפייני של ‪ Q‬הוא‬

‫! √‬ ‫! √‬
‫‪x‬‬ ‫‪−1‬‬ ‫‪1+ 5‬‬ ‫‪1− 5‬‬
‫= )‪pQ (x‬‬ ‫= ‪= x2 − x − 1‬‬ ‫‪x−‬‬ ‫‪x−‬‬
‫‪−1 x − 1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬

‫√‬ ‫√‬
‫= ‪ .Ψ := Φ−1‬נמצא וקטורים עצמיים ‪:‬‬ ‫‪5−1‬‬
‫‪2‬‬
‫= ‪ Φ‬נקרא יחס הזהב‪ ,‬ומקיים ‪ .Φ2 = Φ + 1‬נסמן גם‬ ‫‪1+ 5‬‬
‫‪2‬‬
‫המספר‬

‫‪  ‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬

‫‪ 1 ‬‬ ‫‪ 1 ‬‬
‫‪VΦ = span   ; V−ψ = span ‬‬ ‫‪‬‬
‫‪ Φ ‬‬ ‫‪ −Ψ ‬‬

‫ולכן אם נסמן‬

‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪P =‬‬ ‫‪‬‬
‫‪Φ −Ψ‬‬

‫נקבל כי‬

‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪Φ 0‬‬
‫‪Q=P‬‬ ‫‪ P −1‬‬
‫‪0 −Ψ‬‬

‫כלומר‬

‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪n−1‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬

‫‪an−1‬‬ ‫‪Φ 0‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪Φ‬‬ ‫‪n‬‬
‫‪−‬‬ ‫)‪(−Ψ‬‬ ‫‪n‬‬
‫‪‬‬ ‫‪=P‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪P −1   = √ ‬‬ ‫‪‬‬
‫‪an‬‬ ‫‪0 −Ψ‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪Φ‬‬ ‫‪n+1‬‬
‫)‪− (−Ψ‬‬ ‫‪n+1‬‬

‫ולכן‬

‫‪Φn+1 − (−Ψ)n+1‬‬
‫= ‪an‬‬ ‫√‬
‫‪5‬‬

‫‪2‬‬
 ‫הצבת מטריצות והעתקות בפולינומים‬
‫‪Pk‬‬
‫פולינום ותהי ) ‪ A ∈ Mn (F‬מטריצה עם מקדמים ב‪ .F -‬ההצבה של ‪ A‬ב‪-‬‬ ‫‪i=0‬‬ ‫הגדרה יהי ]‪ai xi = f ∈ F [x‬‬
‫‪ f‬מוגדרת על ידי‬

‫‪X‬‬
‫‪k‬‬
‫= )‪f (A‬‬ ‫) ‪ai Ai ∈ Mn (F‬‬
‫‪i=0‬‬

‫כאשר ‪ .A0 = I‬נאמר ש‪ A -‬מאפסת את ‪ f‬אם ‪) f (A) = 0‬מטריצת האפס(‪ .‬יהי ‪ V‬מ"ו מעל ‪ F‬ו ‪T : V → V‬‬
‫העתקה ליניארית‪ .‬נגדיר חזקה של ‪ T‬באופן האינדוקטיבי הבא‬

‫‪T 0 = IdV‬‬

‫‪T i+1 = T ◦ T i‬‬

‫נגדיר הצבה של ‪ T‬ב‪ f -‬ע"י‬

‫‪X‬‬
‫‪k‬‬
‫= ) ‪f (T‬‬ ‫‪ai T i‬‬
‫‪i=0‬‬

‫נאמר ש‪ T -‬מאפסת את ‪ f‬אם ‪) f (T ) = 0‬העתקת האפס(‪.‬‬

‫חשבו את )‪ f (A) , f (B‬עבור ‪f (x) = x2 + 3x + 2‬‬ ‫תרגיל‬

‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬

‫‪1 2‬‬ ‫‪−2 0‬‬
‫‪A=‬‬ ‫‪,B = ‬‬ ‫‪‬‬
‫‪3 4‬‬ ‫‪0 −1‬‬

‫‪3‬‬
 ‫פתרון‬

‫‪‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬‫‪‬‬ ‫‪‬‬

‫‪1 2‬‬ ‫‪1 2‬‬ ‫‪1 0‬‬
‫‪f (A) = A2 + 3A + 2I = ‬‬ ‫‪ + 3‬‬ ‫‪ + 2‬‬ ‫=‪‬‬
‫‪3 4‬‬ ‫‪3 4‬‬ ‫‪0 1‬‬

‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬

‫‪7‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪6‬‬‫‪12 16‬‬ ‫‪2 0‬‬
‫‪=‬‬ ‫‪+‬‬ ‫‪+‬‬ ‫‪=‬‬ ‫‪‬‬
‫‪15 22‬‬ ‫‪9 12‬‬ ‫‪0 2‬‬ ‫‪24 36‬‬
‫‪‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫‪‬‬
‫‪4‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪−6‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬
‫‪f (B) = B 2 + 3B + 2I = ‬‬ ‫‪+‬‬ ‫‪+‬‬ ‫‪=‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪0 1‬‬ ‫‪0 −3‬‬ ‫‪0 2‬‬ ‫‪0 0‬‬

‫למעשה ‪ f‬הוא בדיוק הפולינום האופייני של ‪ ,B‬ולכן העובדה ש‪ f (B) = 0 -‬היא מקרה פרטי של המשפט‪:‬‬

‫משפט קיילי המילטון תהי ) ‪ ,A ∈ Mn (F‬אז ‪) pA (A) = 0‬כלומר זו מטריצת האפס(‪.‬‬

‫טענה עבור ]‪ α ∈ F ,f, g ∈ F [x‬ו ) ‪ A ∈ Mn (F‬מטריצה ריבועית‪ .‬אז‬

‫‪.(f + g) (A) = f (A) + g (A) .1‬‬

‫‪.(αf ) (A) = αf (A) .2‬‬

‫‪.(f · g) (A) = f (A) g (A) .3‬‬

‫‪ f (A) .4‬ו )‪ g (A‬מתחלפים‪.‬‬

‫‪P‬‬ ‫‪P‬‬
‫= ‪.g‬‬ ‫= ‪bi xi ,f‬‬ ‫נוכיח את הסעיף הראשון‪ :‬נסמן ‪ai xi‬‬ ‫הוכחה‬

‫‪X‬‬ ‫‪X‬‬ ‫‪X‬‬

‫= )‪(f + g) (A‬‬ ‫= ‪(ai + bi ) Ai‬‬ ‫‪ai A i +‬‬ ‫)‪bi Ai = f (A) + g (A‬‬

‫‪4‬‬
‫דוגמה נניח שאנחנו רוצים להציב מטריצה ‪ A‬בפולינום ‪ .f (x) = x2 + 3x + 2‬מתקיים )‪f (x) = (x + 2)(x + 1‬‬
‫ולכן לפי סעיף ‪,3‬‬

‫)‪.f (A) = (A + 2I)(A + I‬‬

‫טענה יהי ‪ V‬מ"ו נוצר סופית מעל ‪ B ,F‬בסיס של ‪ T : V → V ,V‬העתקה ליניארית ו‪ .f ∈ F [x] -‬אז‬

‫‪f ([T ]B ) = [f (T )]B‬‬

‫פולינום מינימלי‬

‫הגדרה תהי ) ‪ A ∈ Mn (F‬מטריצה )בהתאמה‪ T : V → V ,‬ליניארית של מ“ו נוצר סופית מעל ‪ .(F‬פולינום מתוקן‬
‫)כלומר בעל מקדם מוביל ‪ f ∈ F [x] (1‬ש‪ A -‬מאפסת )בהתאמה ‪ (T‬בעל מעלה מינימלית נקרא הפולינום המינימלי‬
‫של ‪.A‬‬

‫טענה פולינום מינימלי מחלק כל פולינום המאפס את ‪) A‬בהתאמה‪.(T ,‬‬

‫הוכחה יהי ‪ mA‬פולינום מינימלי של ‪ A‬ויהי ‪ g‬פולינום המאפס את ‪ .A‬נחלק את ‪ g‬ב‪ mA -‬עם שארית‬

‫)‪g (x) = mA (x) · q (x) + r (x‬‬

‫כאשר ‪ .deg r < deg f‬נציב את ‪ A‬במשוואה ונקבל‪:‬‬

‫)‪g (A) = mA (A) · q (A) + r (A‬‬

‫‪5‬‬
‫אבל לפי הנתון ‪ mA (A) = g (A) = 0‬ולכן גם ‪ .r (A) = 0‬ממינימליות המעלה של ‪ r = 0 ,mA‬ולכן ‪ g‬מתחלק ב‪-‬‬
‫‪.mA‬‬

‫מסקנה הפולינום המינימלי יחיד‪ ,‬והוא הפולינום המתוקן היחיד שמחלק כל פולינום שמאפס את ‪ .A‬במילים אחרות‪,‬‬
‫האידיאל המתאפס של ‪,A‬‬

‫}‪I0 (A) = {f ∈ F [x] : f (A) = 0‬‬

‫הוא מהצורה‪:‬‬

‫}]‪I0 (A) = {mA · p : p ∈ F [x‬‬

‫כדי למצוא את הפולינום המינימלי‪ ,‬אפשר להיעזר גם בטענה הבאה‪:‬‬

‫טענה‬

‫‪ .1‬בהינתן ) ‪) mA |pA ,A ∈ Mn (F‬הפולינום המינימלי מחלק את האופייני(‪.‬‬

‫‪ λ ∈ F .2‬ערך עצמי של ‪ A‬אם ורק אם ‪.mA (λ) = 0‬‬

‫דוגמאות‬

‫‪ .1‬יהי ‪ V = R2‬ו ‪ T : V → V‬שיקוף סביב ציר ה‪ .y-‬המטריצה המייצגת של ‪ T‬ביחס לבסיס הסטנדרטי היא‬

‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪−1 0‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫‪0‬‬ ‫‪1‬‬

‫הפולינום ‪ x2 − 1‬מאפס את ‪ T‬ולכן הפולינום המינימלי מחלק את ‪ .x2 − 1‬אבל ‪ x − 1‬ו ‪ x + 1‬לא מאפסים את‬
‫‪ T‬ולכן ‪ x2 − 1‬הפולינום המינימלי‪ .‬זה גם הפולינום האופייני‪.‬‬

‫‪6‬‬
‫‪ .2‬יהי ‪ V = R2‬ו ‪ T : V → V‬סיבוב ב‪ π3 -‬נגד כיוון השעון סביב הראשית‪ .‬המטריצה המייצגת את ‪ T‬ביחס לבסיס‬
‫הסטנדרטי היא‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪cos‬‬ ‫‪π‬‬
‫‪− sin‬‬ ‫‪π‬‬
‫‪‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪3‬‬

‫‪sin π3‬‬ ‫‪cos π3‬‬

‫‪ x3 + 1‬מאפס את ‪ T‬לכן הפולינום המינימלי מחלק את )‪ .x3 + 1 = (x + 1) (x2 − x + 1‬בדיקה מראה ש‪-‬‬
‫‪ x2 − x + 1‬מאפס את ‪ T‬ומפני שהוא א"פ‪ ,‬הוא הפולינום המינימלי‪ .‬זה גם הפולינום האופייני‪.‬‬

‫‪ .3‬תהי ‪ T : F 3 → F 3‬הפועלת ע"י‬

‫‪   ‬‬
‫‪a‬‬ ‫‪a‬‬
‫‪ 1   3 ‬‬
‫‪   ‬‬
‫‪T a2  =  0 ‬‬
‫‪   ‬‬
‫‪a3‬‬ ‫‪0‬‬

‫המטריצה המייצגת של ‪ T‬ביחס לבסיס הסטנדרטי היא‬

‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪0 0 1‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪0 0 0 ‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪0 0 0‬‬

‫הפולינום האופייני של ‪ T‬הוא ‪ .x3‬לפי הטענה האחרונה‪ ,‬הפולינום המינימלי הוא ‪ xk‬עבור ‪ k ≤ 3‬כלשהו‪ .‬בדיקה‬
‫מראה ש‪ x -‬אינו מאפס את ‪ T‬ו‪ x2 -‬כן‪ ,‬ולכן הפולינום המינימלי הוא ‪.x2‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪0 0‬‬
‫‪ A = ‬הוא ‪.x‬‬ ‫‪ .4‬הפולינום המינימלי של ‪‬‬
‫‪0 0‬‬

‫‪7‬‬
 ‫‪ .5‬תהי‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪2‬‬ ‫‪1 0 0‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪0‬‬ ‫‪2 0 0‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪.A = ‬‬ ‫‪‬‬
‫‪0‬‬ ‫‪0 3 0‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪0‬‬ ‫‪0 0 3‬‬

‫‪ .pA (x) = (x − 2)2 (x − 3)2‬לפי הטענה האחרונה‪ mA |pA ,‬ויש להם אותם שורשים‪ ,‬וזה משאיר אותנו עם‬
‫ארבע אופציות לפולינום המינימלי‪ .‬מתוכן‪ (x − 2)2 (x − 3) ,‬פולינום שמאפס את ‪ ,A‬ואף גורם שלו אינו מאפס‬
‫את ‪ A‬ולכן זה הפולינום המינימלי‪.‬‬

‫העתקות ומטריצות נילפוטנטיות‬

‫הגדרה מטריצה ) ‪ A ∈ Mn (F‬נקראת נילפוטנטית אם קיים ‪ k ∈ N‬כך ש‪ .Ak = 0 -‬העתקה לינארית ‪T : V → V‬‬
‫נקראת נילפוטנטית אם קיים ‪ k ∈ N‬עבורו ‪) T k = 0‬מה הקשר ביניהן?(‪ .‬הטבעי המינימלי המקיים תנאי זה נקרא‬
‫אינדקס הנילפוטנטיות של ‪ A‬ושל ‪.T‬‬

‫נביט בהעתקה ‪ T : F n → F n‬המוגדרת על ידי‬ ‫דוגמה‬

‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ a2 ‬‬
‫‪  ‬‬
‫‪a‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪.. ‬‬
‫‪. ‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪..  =  ‬‬
‫‪‬‬
‫‪   ‬‬
‫‪   an ‬‬ ‫‪‬‬
‫‪an‬‬ ‫‪ ‬‬
‫‪0‬‬

‫‪8‬‬
 ‫המטריצה המייצגת שלה בבסיס הסטנדרטי היא‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪0‬‬ ‫··· ‪1 0‬‬ ‫‪0‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪0‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪. . .. ‬‬
‫‪Nn = ‬‬
‫‪‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. .‬‬‫‪‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0 · · · 1‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬

‫והיא נילפוטנטית מאינדקס ‪.n‬‬

‫טענה לכל ‪ ,T i = 0 ,i ≥ n‬ועבור ‪ ,T i ,i < n‬היא ”הרמה“ של ‪ i‬רכיבים‪:‬‬

‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪ai+1 ‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪   ... ‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪ a1  ‬‬ ‫‪‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪i  .. ‬‬
‫‪‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪n ‬‬
‫‪T .=‬‬ ‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪   0 ‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪an‬‬ ‫‪ . ‬‬
‫‪ .. ‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪0‬‬

‫ולכן היא נילפוטנטית מאינדקס ‪ .n‬באופן מקביל‪ Nni = 0 ,‬ל‪ i ≥ n -‬ועבור ‪ Nni ,i < n‬היא מטריצה של אפסים‪ ,‬פרט‬
‫לאלכסון שמתחיל בעמודה ה‪ i + 1 -‬בו הרכיבים הם ‪:1‬‬

‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫··· ‪0‬‬ ‫‪1 ··· 0‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪ ..‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪. .. ‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪Nn = ‬‬
‫‪i‬‬
‫‪0‬‬ ‫‪0 · · · 1‬‬ ‫‪‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪.. ‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫··· ‪0‬‬ ‫‪0 ··· 0‬‬

‫ולכן היא ניל’ מאינדקס ‪.n‬‬

‫‪9‬‬
 ‫ הוא המטריצה‬λ ‫ עם ע“ע‬n × n ‫בלוק ז’ורדן בגודל‬ ‫הגדרה‬
 
λ 1 0 0
 
 
0 λ 1 · · · 0
 
 
.Jn (λ) = 
 0 0 λ 0  = λI + Nn

 .. 
 .. ..
. .
 . 
 
0 0 0 ··· λ

‫דוגמה‬
 
6 1 0
 
 
J3 (6) = 0 6 1
 
0 0 6

.Jn (0) = Nn

‫ תכונות של בלוק ז’ורדן‬- ‫טענה‬

pJn (λ) (x) = (x − λ)n .1

mJn (λ) (x) = (x − λ)n .2

‫ מתקיים‬.3

 
X
k
k
Jn (λ)k =   λk−i Nni
i=0 i

10
 ‫)ואת ‪ Nn‬אנחנו כבר יודעים להעלות בחזקה(‪ .‬למשל עבור ‪,k ≥ n − 1‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫
‬ ‫
‬ ‫
‬
‫‪λ‬‬
‫‪k‬‬ ‫‪k‬‬
‫‪1‬‬
‫‪λ‬‬ ‫‪k−1‬‬ ‫‪k‬‬
‫‪2‬‬
‫‪λ‬‬ ‫‪k−2‬‬
‫···‬ ‫···‬ ‫‪k‬‬
‫‪n−1‬‬
‫‪λ‬‬ ‫‪k−n+1‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬ ‫
‬ ‫
‬ ‫‪‬‬
‫‪‬‬ ‫‪λ‬‬ ‫‪k‬‬ ‫‪k‬‬
‫‪λ‬‬ ‫‪k−1‬‬
‫··· ···‬ ‫‪k‬‬
‫‪λ‬‬ ‫‪k−n+2 ‬‬
‫‪‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪n−2‬‬ ‫‪‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪‬‬
‫‪‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫‪Jn (λ) = ‬‬
‫‪k‬‬
‫‪‬‬ ‫‪..‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪‬‬
‫‪‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫‪‬‬ ‫
‬ ‫‪‬‬
‫‪‬‬ ‫‪λk‬‬ ‫‪k‬‬
‫‪λk−1‬‬ ‫‪‬‬
‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪‬‬
‫‪λk‬‬

‫הוכחה‬

‫‪ .1‬נובע מכך ש‪ Jn (λ) -‬משולשית עליונה‪.‬‬

‫‪ .2‬בגלל שהפולינום המינימלי מחלק את האופייני‪ mJn (λ) (x) = (x − λ)k ,‬עבור ‪ .k ≤ n‬אבל‬

‫‪(Jn (λ) − λI)k = Nnk‬‬

‫ואינדקס הניל’ של ‪ Nn‬הוא ‪ ,n‬כלומר ‪ Nnk ̸= 0‬עבור ‪.k < n‬‬

‫‪ .3‬נביט בפולינום ]‪ .p = (λ + x)k ∈ F [x‬לפי נוסחת הבינום של ניוטון‪:‬‬

‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪X‬‬
‫‪k‬‬
‫‪k‬‬
‫=‪p‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪ λk−i xi‬‬
‫‪i=0‬‬ ‫‪i‬‬

‫ולכן‪:‬‬

‫‪‬‬ ‫‪‬‬
‫‪X‬‬
‫‪k‬‬
‫‪k‬‬
‫= ) ‪.Jn (λ)k = (λI + Nn )k = p(Nn‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪ λk−i Nni‬‬
‫‪i=0‬‬ ‫‪i‬‬

‫‪11‬‬
‫תרגיל יהי ‪ V‬מ“ו‪ dim V = n ,‬ו‪ T : V → V -‬נילפוטנטית‪ .‬הוכיחו כי ‪ ,T n = 0‬כלומר אינדקס הניל’ של ‪ T‬הוא‬
‫לכל היותר ‪.n‬‬

‫למה לכל ‪ ker T k ⊂ ker T k+1 ,k ∈ N‬ואם יש שיוויון אז גם ‪.ker T k+1 = ker T k+2‬‬

‫הוכחה נניח ש‪ ,v ∈ ker T k -‬אז ‪ T (T k v) = T (0) = 0‬ולכן ‪.v ∈ ker T k+1‬‬

‫נניח שיש שיוויון ויהי ‪ .v ∈ ker T k+2‬אז ‪ ,T k+1 (T v) = 0‬כלומר ‪ T v ∈ ker T k+1‬ולכן מהשיוויון גם ∈ ‪T v‬‬
‫‪ ,ker T k‬כלומר ‪ T k+1 v = 0‬ו‪v ∈ ker T k+1 -‬‬

‫פתרון יהי ‪ r‬אינדקס הניל’ של ‪ ,T‬כלומר ‪ T r = 0‬אבל ‪ .T r−1 ̸= 0‬במילים אחרות‪.ker T r−1 ⊊ ker T r = V ,‬‬
‫לפי הלמה‪,‬‬

‫‪0 = ker T 0 ⊊ ker T ⊊ ker T 2 ⊊ · · · ⊊ ker T r = V‬‬

‫בכל שלב בסדרה יש תת‪-‬מרחב מממד נמוך יותר ולכן האורך שלה הוא לכל היותר ‪ ,n‬כלומר ‪.r ≤ n‬‬

‫‪12‬‬