‫בעזהי " ת‬

‫שיעורי ראש הישיבה‬

‫זצ " ל‬ ‫רבי רךר פךנכרכוקי‬

‫מרח‬
‫כ ת ו ב ו ת‬
‫‪- 2‬‬
‫‪, 11‬‬

‫שנערך‬
‫‪.‬‬
‫האתק‬
‫‪org‬‬

‫מכתבי תלמידים‬

‫בני ברק ‪ ,‬תשים‬

‫האתק ושוננם לאינטרנט‬

‫‪.‬‬
‫‪ww v hebrewbooks orE‬‬ ‫‪.‬‬
‫תשסף‬ ‫ע‬
‫" י חיים‬
‫~‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫כתובות ‪ -‬שיעור שיהה‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫שיעור פתיחה‬
‫אשת כהן ופחותה מבת ג ' ‪ ,‬ורק דנחלקו מ " ט‬ ‫מתני ' בתולה נשאת ליום הרביעי וכו ' ‪,‬‬ ‫)‬
‫תיקנו נמי בשאר נשים [ ואע " ג דהוי ספק‬ ‫בתולים ‪,‬‬ ‫טענת‬ ‫לו‬ ‫היה‬ ‫שאם‬ ‫"‬
‫משום‬ ‫לרש " י‬ ‫לאוסרה ]‬ ‫ספיקא ואינו נאמן‬ ‫דין ‪.‬‬ ‫היה קשכים לבית‬
‫דעי " ז יצא הקול ושמא יבואו עדים שראו‬ ‫לב " ר‬ ‫ויבא‬ ‫ופירש רש " י ‪ ,‬לע " י שישנים‬
‫שזינתה ‪ ,‬ולתוס ' הוא רק משום לא פלוג רבנן‬ ‫יתברר הדבר כשיצא הקול ושמא‬
‫בתקנתא ‪.‬‬ ‫יבואו עדים שזינתה ‪ [ ,‬ותאסר לבעלה ע " י העדים ] ‪.‬‬
‫פלוגתתם כתב הגר " ש איגר [ הובא‬ ‫ובביאור‬ ‫אבל התוס ' פירשו ‪ ,‬דע " י עצם הטענה שלא‬

‫דהנה בגמ ' לקמן‬ ‫הגרעק " א ]‬ ‫בחי '‬ ‫מצא לה בתולים נאסרת לבעלה מספק‬

‫היה ס " ד ראין אשה נאסרת לבעלה‬ ‫)‬ ‫ט‪.‬‬ ‫( דף‬ ‫שמא זינתה תחתיו ‪ ,‬ואף רזה רק באשת כהן‬

‫כשזינתה אלא ע " י עדים שראו מעשה הזנות ‪,‬‬ ‫או בפחותה מבת שלש דהוי רק ספק אחד ‪,‬‬

‫הבעל‬ ‫אפי '‬ ‫אבל בלא עדים אינה נאסרת‬ ‫[ אבל בשאר נשים הוי ספק ספיקא ואינה‬

‫שזינתה ‪ ,‬משום דאץ דבר שבערוה‬ ‫בעצמו ראה‬ ‫נאסרת ע " י טענתו] ‪ ,‬מ " מ לא פלוג רבנן‬

‫פחות משנים ‪ ,‬ודבעינן דוקא עדי קיום ע " ז ‪,‬‬ ‫בתקנתא ‪ ,‬ומשום אשת כהן ופחותה מבת ג ' ‪,‬‬

‫ומי] ‪.‬‬ ‫[ ע " ש בתוס ' ד " ה‬

‫ד' ‪.‬‬ ‫תיקנו בכל הנשים שינשאו ביום‬
‫הביא פירש " י‬ ‫( בשטמ " ק )‬ ‫והנה הריטב " א‬
‫ס " ד זה לכאורה יקשה מתני ' דהכא איך‬ ‫ולפי‬
‫הלפירושו כל‬ ‫אומרים‬ ‫דיש‬ ‫וכתב‬
‫לב " ד ויאמר‬ ‫תאסר לבעלה ע " י שיבא‬
‫התקנה דמתני ' הוי דוקא בשאר נשים דהוי‬
‫שלא מצא לה בתולים ‪ ,‬הרי אפי ' אם באמת‬
‫לאוסרה צריכין עדים‬ ‫ספיקא ‪ ,‬וכדי‬ ‫ספק‬
‫ידעינן בבירור שזינתה ‪ ,‬כגון שיביא עדים על‬
‫יצא‬ ‫שעי " ז‬ ‫שזינתה ‪ ,‬לכן בעינן שיבא לב " ד‬
‫טענת דמים ‪ ,‬מ " מ הרי אין לנו עדים שראו‬
‫הקול ויבואו עדים ‪ ,‬אבל באשת כהן ‪ ,‬ופחותה‬
‫מעשה הזנות ‪ ,‬וזנות כזה שלא היה בפני עדים ‪,‬‬
‫מבת ג ' דהוי רק ספק אחד ‪ ,‬ואף בלא עדים‬
‫כלל ‪.‬‬ ‫אינו אוסר‬
‫אסורה לו מספק ‪ ,‬לא תיקנו חכמים כלל ‪ ,‬שהרי‬
‫ובישוב קושיא זו נחלקו רש " י ותו ' ‪ ,‬דרש " י‬
‫ב "ד‪.‬‬ ‫הוא אוסרה על עצמו ואינו צריך‬
‫סובר דלהס " ד [ דבעינן דוקא עדים‬
‫התוס ' כאן ( ד " ה שאם ) מבואר‬ ‫אכן מדברי‬
‫שראו הזנות ] ע " כ מוכרח דתקנת המשנה הוא‬
‫איפכא ‪ ,‬דאדרבה גם לרש " י עיקר התקנה‬
‫דע " י שישכים לכ " ד יצא הקול ועי " ז שמא‬
‫ג ' ‪ [ ,‬כדי‬ ‫הוי רק משום אשת כהן ופחותה מבת‬
‫יבואו עדים שהיו בשעת מעשה וראו מעשה‬
‫מספק ]‬ ‫שישכים לב " ד ויאמרו שהיא אסורה לו‬
‫הזנות ‪ ,‬ותאסר ‪ [ ,‬ואף באשת כהן ופחותה מבת‬
‫עדים‬ ‫ויבואו‬ ‫הקול‬ ‫דיצא‬ ‫טעמא‬ ‫דמשום‬
‫ג ' הוי נמי רק משום כך ‪ ,‬כיון דבלא עדים הרי‬
‫לחודיה ‪ ,‬לא היו מתקנים ‪ ,‬ורק דכיון דכבר‬
‫אינה נאסרת להס " ד] ‪ ,‬וסובר רש " י דכיון‬ ‫תקנו באשת כהן ופחותה מבת ג ' משום דנאמן‬
‫דלהס " ד מוכרחים לפרש כן ‪ ,‬לכן גם להמסקנא‬ ‫לאוסרה עליו ‪ ,‬ממילא תיקנו נמי בשאר נשים‬
‫[ דבאמת א " צ עדים בשעת הזנות ‪ ,‬ובאשת כהן‬ ‫משום שמתוך כך יצא הקול ויתברר ע " י עדים ‪,‬‬
‫טענתו גרידא‬ ‫ע "י‬ ‫ופחותה מבת ג ' נאמן‬ ‫אבל משום זה לחוד לא היו מתקנים ‪ [ ,‬כיון‬
‫לאוסרה ‪ ,‬מ " מ בשאר נשים ] נשאר הטעם כמו‬ ‫דזנות בעדים הוי מילתא דלא שכיחא ‪ ,‬עיין‬
‫להס " ד דהוא כדי שיבואו עדים ‪ ,‬ראין הכרח‬ ‫ריטב " א ] ‪.‬‬
‫לפרש דלא כהס " ד ולחדש דהטעם משום לא‬ ‫ונטצא דלדברי התוס ' ‪ ,‬לכו " ע [ בין לרש " י‬
‫כתוס ' ‪.‬‬ ‫פלוג ‪ ,‬ולכן לא פי ' רש " י‬ ‫ובין לתוס ' ] סיבת התקנה הוי משום‬
 ‫זצ " ל‬ ‫מוברמקי‬ ‫נתונות ‪ -‬שיטור טתיחה‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫ד‬

‫דכ " ז דוקא באשת כהן ופחותה מבת ג ' ‪,‬‬
‫אבל בשאר נשים הרי אף דהוי פתח‬
‫פתוח מ " מ הא הוי ספק ספיקא ואינה נאסרת ‪,‬‬
‫פלוג ‪.‬‬ ‫ע " ז כחכו דאעפ " כ תיקנו משום לא‬
‫הגר " ש איגר שם הביא כן מהבית‬ ‫רזונה‬
‫סקי " ב )‬ ‫שמואל ( אהע " ז סי ' מ " ב‬
‫שכתב ראם עדים ראו הטבעת בידו ‪ ,‬ואמר הרי‬
‫את מקודשת לי בטבעת זו ‪ ,‬ולא ראו את‬
‫ורק‬ ‫התוס ' לא ניח " ל ליישב כרש " י דלהס " ד‬ ‫אבק‬
‫הוי טעם התקנה משום דע " י הקול‬
‫שמא יבואו עדים שזינתה ‪ [ ,‬רזה לא שכיח‬
‫דאף‬ ‫הנ " ל ]‬ ‫וכנ " ל ] אלא ס " ל [ ליישב קושיא‬
‫‪)3‬‬ ‫להס " ד דבעינן עדים על הזנות ‪ ,‬מ " מ לא בעינן‬
‫דוקא עדי " ראיה " שיראו מעשה הזנות ‪ ,‬אלא‬
‫סגי נמי בעדי " ידיעה " ‪ ,‬ראם יראו אח " כ פתח‬
‫פתוח דעי " ז יודעים שזינתה ‪ ,‬תשיבי נמי שפיר‬

‫הנתינה ‪ ,‬רק מיד אח " כ ראו הטבעת בידה‬ ‫דהם עדים על הזנות ‪ [ ,‬וכמו שכתב כן הבית‬

‫היא‬ ‫הרי‬ ‫נתינה ‪,‬‬ ‫שהיה‬ ‫דמוכרח‬ ‫באופן‬ ‫שמואל גבי עדים שלא ראו מסירת הטבעת ‪,‬‬

‫מקודשת ‪ ,‬דאף דלא הוו עדי " ראיה " מ " מ הוו‬ ‫דאפ " ה מהני מדין עדי ידיעה הובא להלן‬

‫בעדים ‪.‬‬ ‫עדי " ידיעה " ‪ ,‬ומיקרי מקרש‬

‫בסמוך ] ‪.‬‬
‫הב " ש ראיה דמהני עדי ידיעה מהא‬ ‫והניא‬ ‫ט‪.‬‬ ‫גן הגוש " א מדבריהם לקמן ( דף‬ ‫והוכיח‬
‫תוד " ה ומי) ‪ " 71‬ל אכל אהא דאמר ר '‬
‫דאמרינן הן הן עדי יחוד הן הן עדי‬
‫אלעזר דנאמן " בלא עדים " לומר פתח פתוח‬
‫ביאה ‪ ,‬והיינו דאף שלא ראו את הביאה ממש ‪,‬‬
‫פריך שפיר ‪ ,‬עכ " ל ‪ [ ,‬והיינו דפריך על ר " א איך‬
‫מ " מ סגי במה שראו את היחוד דבזה הו " ל‬
‫נאמן בלא עדים לומר פתח פתוח ‪ ,‬הרי בעינן‬
‫עדי ידיעה על הביאה ‪ ,‬וה " נ הו " ל ערי ידיעה‬
‫הנתינה ‪.‬‬ ‫על‬
‫ע " ש] ‪.‬‬ ‫להס " ד‬ ‫דוקא עדים שראו הזנות‬
‫משטת מדבריהם ראם היה מביא עדים על‬
‫הרי אינו דומה ‪,‬‬ ‫הגוש " א דלכאורה‬ ‫וכתב‬
‫פתה פתוח היה ניחא ‪ ,‬ואע " פ שכתי‬
‫דבשלמא בעדי יחוד ‪ ,‬הו " ל עדי ידיעה‬
‫הרי העדים ראו רק פתח פתוח ‪ ,‬ולא ראו את‬
‫" בשעת " הביאה ‪ ,‬דבשעה שראו היחוד ידעו‬
‫מעשה הזנות ואמאי תאסר ‪ ,‬אלא מוכח כמ " ש‬
‫ע " פ אומדנא דעכשיו בא עליה ‪ ,‬ושפיר הוו‬
‫דס " ל דלא בעינן דוקא עדי " ראיה " ‪ ,‬אלא סגי‬
‫מעשה ‪.‬‬ ‫עדים בשעת‬
‫נמי בעדי ידיעה ‪ ,‬וכיון דעכשיו יודעים שזינתה‬
‫אבל בעדים שלא ראו נתינת הטבעת ‪ ,‬רק‬
‫בעדים ‪.‬‬ ‫מיקרי שפיר זנות‬
‫אח " כ ‪ ,‬הרי בשעת הנתינה לא היה להם‬
‫וכתב דהתוס ' הוציאו סברתם מכח קושיא‬
‫אפי ' ידיעה ‪ ,‬ורק אח " כ יש להם ידיעה שהיה‬
‫עדים‬ ‫דוקא‬ ‫דבעינן‬ ‫רלהס " ד‬ ‫הנ " ל‬
‫קודם נתינה ‪ ,‬ומנלן דאף בכה " ג מהני הידיעה‬
‫בשעת הזנות קשה מתני ' איך נאסרת ע " י‬
‫למפרע ‪.‬‬ ‫של אח " כ שיחול קידושין‬
‫בתולים ‪,‬‬ ‫מצא‬ ‫שלא‬ ‫ויאמון‬ ‫לב " ו‬ ‫שיבא‬
‫נתב הגרש " א דמדברי התוס ' הנ " ל מוכח‬ ‫אכן‬ ‫עדים‬ ‫שיבואו‬ ‫כרש " י‬ ‫ניח " ל‬ ‫לא‬ ‫[ דהתוס '‬
‫שפיר כהב " ש ראין לחלק בזה ‪ ,‬ואף‬ ‫שזינתה ‪ ,‬דעדי זנות לא שכיח ‪ ,‬וכנ " ל] ‪ ,‬ומזה‬
‫בכה "ג מהני ‪ ,‬דהרי גם גבי זנות דנתבאר דע " י‬ ‫הוכיחו לחדש דסגי בעדי ידיעה ‪ ,‬והביאור‬
‫שראו פתח פתוח הוו עדי ידיעה על הזנות הרי‬ ‫ויביא עדים על‬ ‫לב " ר‬ ‫במשנה הוא דישכים‬
‫נמי הוי כל הידיעה רק אח " כ כשראו הפתח‬ ‫כדלקמן ]‬ ‫פתח פתוח [ דהיינו על טענת דמים‬
‫פתוח ‪ ,‬אבל בשעת מעשה הזנות עדיין לא‬ ‫ועי " ז חשים נמי שפיר זנות בעדים ונאסרת‬
‫ידעו ‪ ,‬ואעפ " כ אמרינן דמיקרי זנות בעדים ע " י‬ ‫עליו ‪ [ ,‬ואף דהוי רק ספק ‪ ,‬מ " מ להצר שזינתה‬
‫ידיעתם של אח " כ ‪ ,‬וא " כ ה " ה בקידושין מיקרי‬ ‫חשים שפיר זנות בפני עדים ( ועיין לקמן‬
‫דאח " כ ‪.‬‬ ‫מקדש בעדים ע " י הידיעה‬ ‫בזה ) ] ‪.‬‬ ‫מש " כ‬
 ‫ה‬ ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫פתיחה‬ ‫‪1 ptW‬‬ ‫כתונות ‪-‬‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫‪-‬‬

‫עדים אח " כ ‪ ,‬ויהיו עדי ידיעה ‪ ,‬אמאי תהא‬ ‫אלא הבאמת זה גופא צ " ע איך יכול להועיל‬
‫מקודשת ‪.‬‬ ‫ידיעת העדים של אח " כ ‪ ,‬סו " ס כיון‬
‫ולא דמי לעדי חתימה ‪ ,‬דהתם ידע הכעל‬ ‫נאסרת‬ ‫אינה‬ ‫הזנות‬ ‫שראו‬ ‫עדים‬ ‫דבלא‬
‫שיתוודע הדבר ע " פ השטר שתחת ידה ‪,‬‬ ‫[ להס " ד] ‪ ,‬ובלא עדים שראו הקידושין אינה‬
‫והו " ל כמו שמסר בפני עדים אבל הכא שלא‬ ‫אח " כ ‪,‬‬ ‫מה שייך שיועיל עדים‬ ‫מקודשת ‪,‬‬
‫ידע הרי הוי כמו עדים אחורי הגדר דלא מהני ‪,‬‬ ‫שיחול למפרע ‪ ,‬סו " ס הרי בשעת המעשה לא‬
‫ידיעה ‪.‬‬ ‫היה לא עדי ראיה ולא עדי‬
‫ולכאורה יש לתמוה אף על הקצוה " ח מ " ט‬ ‫מוכרח‬ ‫היה‬ ‫בשעת המעשה‬ ‫וכששמא אי‬
‫ועדים‬ ‫מקרש‬ ‫דהוי‬ ‫רק‬ ‫הקשה‬ ‫שידעו מזה עדים אח " כ ‪ ,‬א " ש טפי‬
‫רואים אחורי הגדר ‪ ,‬דביותר הו " ל להקשות‬ ‫ויאפשר דחשיב דאיכא עדים בשעת מעשה ‪,‬‬
‫ההכא אפי ' אחורי הגדר נמי לא הוי עדים‬ ‫אבל הרי גבי זנות אין מוכרה כלל בשעת‬
‫וכמו שהקשינו לעיל כיון דבשעת הנתינה אפי '‬ ‫הזנות שיהיו עדים אח " כ ע " ז ‪ ,‬וא " כ תמוה איך‬
‫ידיעה נמי לא היה להם ‪ ,‬ונמצא דלא היו עדים‬ ‫עדים ‪.‬‬ ‫מהני מה דיהיה אח " כ‬
‫כלל ‪ ,‬ומ " ט הקשה רק משום דהוו עדים אחורי‬ ‫הביא‬ ‫סק " ז )‬ ‫צ'‬ ‫( סימן‬ ‫והנה הקצוה " ח‬
‫הגדר ‪.‬‬ ‫דהתומים הקשה על הב " ש איך מהני‬
‫באופן‬ ‫מיירי‬ ‫דהב " ש‬ ‫הסובר‬ ‫לומר‬ ‫ואין‬ ‫עדי ידיעה בקידושין ‪ ,‬הא כיון דאיכא גזה " כ‬
‫דבשעת הנתינה היה מוכרח שידעו עדים‬ ‫דבקידושין בעינן עדים לקיומי ‪ ,‬ובלא עדים לא‬
‫אח " כ מהנתינה ‪ ,‬ולכן תשיב שפיר דאיכא‬ ‫הלים הקידושין כלל ‪ ,‬מה בכך דהידיעה היא‬
‫הנתינה ‪.‬‬ ‫עדים בשעת‬ ‫עדים ‪.‬‬ ‫אמת שנתקדשה ‪ ,‬סו " ס התורה הצריכה‬
‫דא 'יכ מה הקשה עליו דהוי כעדים אחורי‬ ‫וכתב הקצוה " ח רזה לא קשה ‪ ,‬רעדי ידיעה‬
‫הגדר הרי כיון דמצד המעשה היה‬ ‫חשיבי שפיר עדים ממש ומהני אף‬
‫מוכרח שידעו תיכף ‪ ,‬א " כ הרי ידעו המקדש‬ ‫לקיומי ‪ ,‬וכמו דביאר הר " ן בפ ' המגרש בשיטת‬
‫והמתקדשת דידעו עדים מזה ‪ ,‬וע " כ מוכרח‬ ‫הרי " ף והראב " ד דהא דמהני עדי חתימה אף‬
‫דמיירי באופן שלא היה מוכרח שידעו העדים‬ ‫אינו משום דמודה‬ ‫כרתי ]‬ ‫לר " א [ רס " ל ע " מ‬
‫מזה ‪ ,‬וא " כ צ " ע כנ " ל דנמצא דלא היו כלל‬ ‫ר " א דע " ח נמי כרתי ‪ ,‬אלא משום רס " ל דע " ח‬
‫ואיך יועיל ‪.‬‬ ‫עדים בשעת הנתינה‬ ‫הוו נמי עדים על המסירה ‪ ,‬שהרי הגט יוצא‬
‫ו‪21‬כ " פ בדעת הב " ש י " ל דמיירי באופן שהיה‬ ‫מתחת ידה בעדים הללו ובידוע שהבעל מסרו‬
‫מוכרח שידעו העדים מזה ‪ [ ,‬וממילא‬ ‫לה ונמצא כאילו הן עצמן מעידין על המסירה‬
‫לא קשה קושית הקצוה " ח דהוי כעדים אחורי‬ ‫ע "ש ‪.‬‬
‫הגדר ‪ ,‬וכן לא קשה קושייתינו דליכא עדים‬ ‫וא " ש ה " ה הכא כיון דידוע לעדים הללו‬
‫כלל ‪ ,‬כיון דבאמת איירי דמוכרח דהעדים ידעו‬ ‫שבודאי מסר לה הטבעת ‪ ,‬חשיבי שפיר‬
‫בשעת‬ ‫עדים‬ ‫חשיבי‬ ‫שפיר‬ ‫ולכן‬ ‫מזה ] ‪,‬‬ ‫הנתינה ‪.‬‬ ‫עדי קיום על‬
‫הקידושין כמו עדי חתימה דחשיבי עדי מסירה‬ ‫הב " ש ‪,‬‬ ‫על‬ ‫הקצוה " ח‬ ‫הקשה‬ ‫דמ " מ‬ ‫אלא‬
‫הקצוה " ח ‪.‬‬ ‫כמו שביאר‬ ‫דסו " ס הרי הוי כמו מקדש אשה ועדים‬
‫אכן אנתי צ " ע דלכאורה לא דמי לע " ח ‪,‬‬ ‫רואים מאחורי הגדר ‪ ,‬דאינה מקודשת ‪ ,‬ומשום‬
‫דהתם כעצם הנתינה הוי הכרח דיוודע‬ ‫דכיון שהמקדש והמתקדשת לא ידעו שעדים‬
‫הנתינה ע " י ע " ה שבו ‪ ,‬ולכן חשיב שפיר‬ ‫רואים ‪ ,‬לא נתכוונו לקידושין גמורין ‪ ,‬וה " נ כיון‬
‫דבשעת הנתינה כבר ידעינן מהנתינה ‪ ,‬אבל‬ ‫דבשעה שמסר לה הטבעת לא ידעו שידעו‬
 ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫נתונות ‪ -‬שיעור פתיהן‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫נבעלת‬ ‫והיא‬ ‫בועל‬ ‫שהוא‬ ‫הוא‬ ‫דמציאות‬ ‫הכא הרי עצם הנתינה אינו מוכרח דיהא זה‬
‫ומציאות זו נשאר לעולם ‪ ,‬ולכן אם יהיו אח " כ‬ ‫עדים בהנתינה ‪ [ ,‬דרק לפי הענין מוכרה דיהא‬
‫עדי ידיעה שפיר יחול אח " כ חלות האיסור ע " י‬ ‫עדים אח " כ ‪ ,‬אבל לא דהנתינה עצמו מכריה‬
‫( ועיין לקמן ) ] ‪.‬‬ ‫המעשה האוסר‬ ‫דיהא עדים ‪ ,‬דנימא דבשעת הנתינה חשיכ כבר‬
‫דהנה‬ ‫הריטב " א ‪,‬‬ ‫בדברי‬ ‫להדיא‬ ‫מוכח‬ ‫וכן‬ ‫עדים ] ‪ ,‬וא " כ הדק " ל מ " ט באמת מהני להב " ש‬
‫ד " ה ולדרוש ) הביאו‬ ‫‪:‬‬ ‫בתוס ' לקמן ( דף ג‬ ‫הקידושין ‪.‬‬ ‫הא ליכא עדים כלל בשעת‬
‫שיטת ר " ת באשת איש שזינתה עם עכו " ם‬ ‫לנמר בכוונת הב " ש דבאמת חלות‬ ‫ואפשר‬
‫ואח " כ נתגייר ‪ ,‬דמותרת לו ‪ ,‬דלא שייך בזה‬ ‫בשעה‬ ‫אח " כ‬ ‫רק‬ ‫הוי‬ ‫הקידושין‬

‫איסור דאחד לבעל ואחד לבועל ‪ ,‬כיון דביאת‬ ‫שהעדים רואים את הטבעת בידה ‪ ,‬ולא דחל‬

‫בהמה ‪.‬‬ ‫עכו " ם הוי כביאת‬ ‫דעכשיו‬ ‫אלא‬ ‫הנתינה ‪,‬‬ ‫בשעת‬ ‫למפרע‬
‫כשיודעים שהיה נתינה נעשים עדי ידיעה על‬
‫כשסמ " ק ( ד " ה וכתוב בתי ' הריטב " א‬ ‫וכתב‬
‫ז " ל ) וז " ל ועל כל זה אומר ה " ר יחיאל‬ ‫הקידושין ‪ ,‬ועכשיו ברגע זה חלים הקידושין ‪,‬‬
‫ומיושב שפיר מה דהקשינו [ דליכא עדים כלל‬
‫ז " ל כי דינו של ר " ת ז " ל במעשה שהיה ‪ ,‬דין‬
‫דהא עכשיו שפיר הוו עדים ‪,‬‬ ‫הקידושין ]‬ ‫על‬
‫אמת הוא ‪ ,‬וכיון שבשעה שנאסרה על בעלה ‪,‬‬
‫ורק דהוי עדי ידיעה ‪ ,‬וכן מיושב נמי קושית‬
‫עובד כוכבים הוה ‪ ,‬וליכא למימר ביה שאסורה‬
‫הקצוה " ח דלא הוי כעדים אחורי הגדר ‪ ,‬כיון‬
‫לבועל ‪ ,‬השתא נמי לא מיתסרא עליה ‪ ,‬דגר‬
‫דעכשיו יודעים המקדש והמתקדשת דאיכא‬
‫שנתגייר כקטן שנולד דמי ‪ ,‬וכן היה אומר ריי‬
‫עדי ידיעה ‪ [ ,‬וכבר בתחילה היה דעתו שיחולו‬

‫דסובר דהא דלא הל איסור מעיקרא ‪,‬‬ ‫ולזיינך‬

‫ידיעה ] ‪.‬‬ ‫הקידושין אח " כ כשירעו העדי‬
‫הב " ש ]‬ ‫לכאורה כ " ז שייך רק [ באופן של‬ ‫אכן‬
‫[ אינו כמ " ש התוס ' משום דהוי כביאת‬
‫לענין קידושין דאמרינן דהחלות חל רק‬
‫בהמה ‪ ,‬דא " כ מהיכי חיתי כלל שיחול איסור‬
‫אח " כ ‪ ,‬אבל הכא גבי זנות דביאר הגר " ש איגר‬
‫אח " כ כשנתגייר ‪ ,‬וא " צ כלל לטעם דכקטן‬
‫דמהני נמי מדין עדי ידיעה כהב " ש ‪ [ ,‬רעדי‬
‫הוא משום‬ ‫דהטעם ]‬ ‫שנולד דמי ‪ ,‬ורק דסובר‬
‫פתח פתוח ‪ ,‬הוי כעדים על הזנות ‪ ,‬ולכן אף‬
‫דכיון דהיה עכו " ם לא שייך איסור בועל עליו ‪,‬‬
‫להס " ד חשיב כזינתה בעדים ונאסרת ] ‪ ,‬בזה‬
‫ולכן אף היא נמי מותרת לו מחמת איסור‬
‫לכאורה לא שייך לומר דהאיסור יחול עכשיו‬
‫בועל ‪ ,‬או משום דכל היבא דהוא מוזהר היא‬
‫כשנעשו עדי ידיעה ‪ ,‬דהרי עכשיו ליכא מעשה‬
‫מוזהרת ‪ ,‬והיכא דהוא אינו מוזהר אף היא‬
‫זנות ‪ ,‬וע " כ דכונת התוס ' דהאיסור חל למפרע‬
‫אינה מוזהרת ‪ ,‬ורק דאכתי הוקשה לו דמ " מ‬ ‫מחמת מעשה הזנות ‪ ,‬וא " כ תמוה כנ " ל דכיון‬
‫עכשיו שנתגייר וכבר אינו עכו " ם ‪ ,‬מ " ט אינו‬ ‫דסו " ס בשעת הזנות לא היה לא עדי ראיה ולא‬
‫אסור ‪ ,‬וע " ז כתב דגר שנתגייר כקטן שנולד‬
‫עדי ידיעה ‪ ,‬ולא הוי זה מעשה האוסר כלל ‪,‬‬
‫דמי ‪.‬‬ ‫דאח " כ ‪.‬‬ ‫איך יחול איסור ע " י עדי ידיעה‬
‫מובן מ " ט הוצרך לטעם זה‬ ‫ולכאורה אינו‬ ‫רגם גבי זנות שייך לומר דעכשיו‬ ‫ונראה‬
‫דכקטן שנולד דמי ‪ ,‬הא עכשיו לא‬ ‫קידושין ‪,‬‬ ‫גבי‬ ‫כמו‬ ‫האיסור ‪,‬‬ ‫יחול‬
‫הזנות‬ ‫מחמת‬ ‫תיאסר עכשיו‬ ‫ואיך‬ ‫זינתה ‪,‬‬ ‫[ והביאור רכל מה דבעינן עדי קיום בזנות‬
‫כיון‬ ‫דסו " ס‬ ‫בהיותו עכו " ם ‪,‬‬ ‫עמו‬ ‫שזינתה‬ ‫[ להס " ד ] היינו רק לענין הלות האיסור בפועל‬
‫דבשעת הזנות לא נאסרה ‪ ,‬מה שייך כלל‬ ‫אבל לענין שיחול על מעשה הזנות דין מעשה‬
‫זנות ‪.‬‬ ‫שיחול עכשיו איסור ‪ ,‬הא עכשיו ליכא‬ ‫עדים ‪,‬‬ ‫בלא‬ ‫אף‬ ‫חל‬ ‫שפיר‬ ‫האוסר ‪,‬‬ ‫זנות‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫נתונות ‪ -‬שיעור סתיהה‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫דהתוס ' סברי דבאמת גם בזנות שייך‬ ‫ומוכח‬ ‫מונח נמ " ש דאף בזנות שייך לומר‬ ‫א‪5‬א‬
‫דניבעי עדים לקיומי כמו כקידושין ‪,‬‬ ‫דמחמת מעשה נות הקודם יחול איסור‬
‫~‬
‫ובלא עדים לא יחול האיסור ‪ [ ,‬וכמו הם " ד‬ ‫עכשיו ‪ ,‬ומשום רעצם המציאות של הזנות‬
‫וזה גופא מה דהקשו מ " ט‬ ‫)]‬ ‫ט‪.‬‬ ‫לקמן ( דף‬ ‫ויש עליה שם‬ ‫עדיין קיים ‪ ,‬דנעשית זונה ‪,‬‬
‫באמת למסקנא לא בעינן עדי קיום בזנות כמו‬ ‫נבעלת ועליו שם בועל ‪ ,‬ולא נתבטל השם זנות‬
‫בקידושין ‪.‬‬ ‫חלות‬ ‫עכשיו‬ ‫שיחול‬ ‫שפיר‬ ‫ושייך‬ ‫לעולם ‪,‬‬
‫כתבו לחלק ( מסברא ) דדוקא בקידושין‬ ‫וזב " ז‬ ‫האיסור דזנות ‪ ,‬ולכן כתב דהטעם שלא חל‬
‫דאפשר לפרש נמי את המעשה דהוי‬ ‫איסור עכשיו הוי רק משום דגר שנתגייר כקטן‬
‫מעות מתנה ‪ ,‬משו " ה בעינן עדי קיום על‬ ‫שנולד דמי ‪ ,‬דהוי כאדם אחר ולא הראשון‬
‫המעשה דעי " ז יהיה מעשה קידושין ויחולו‬
‫הבועל ‪.‬‬
‫הקידושין ‪.‬‬ ‫חלות‬
‫)‬ ‫סו ‪.‬‬ ‫ולן מוכח מדברי התוס ' בקידושין ( דף‬
‫בזנות דאי אפשר לפרש המעשה‬ ‫משא " כ‬ ‫דבגמ ' שם איבעיא להו אשתו זינתה בעד‬
‫מציאות‬ ‫הוא‬ ‫דהרי‬ ‫אחר‬ ‫לדבר‬
‫אחד ‪ ,‬ושותק מהו ‪ ,‬אמר אביי נאמן ‪ ,‬רבא אמר‬
‫שזינתה ויש עליו שם בועל ועליה שם נבעלת‬
‫אינו נאמן הוי דבר שבערוה ואין דבר שבערוה‬
‫לא בעינן דוקא עדים לקיומי ע " ז ‪ ,‬ואף בלא‬
‫משנים ‪.‬‬ ‫פחות‬
‫עדים הל עי " ז שמ מעשה האוסר ‪ ,‬וכן תל נמי‬
‫תימה והא‬ ‫אביי )‬ ‫התוס ' ( ד " ה אמר‬ ‫והקשו‬
‫חלות האיסור בפועל ‪ [ ,‬והיינו דכיון דלעצם‬
‫אמרת המקדש בע " א אין חוששין‬
‫המעשה חל שם מעשה האוסר אף בלא עדים‬
‫וי " ל‬ ‫משניס ‪,‬‬ ‫דשב " ע פחות‬ ‫לקידושיו דאין‬
‫לקיומי ‪ ,‬ממילא אף חלות האיסור בפועל חל‬
‫בפני עדים‬ ‫אפשר כיון דלא קידשה‬ ‫דהתם‬
‫לקיומי ] ‪.‬‬ ‫נמי בלא עדים‬
‫המעות מתנה ‪ ,‬אבל הכא הביאה אוסרת בין‬
‫דלכאורה א " כ צ " ב מאי ס " ד לקמן ( דף‬ ‫א‪5‬א‬
‫בעדים בין שלא בעדים ואין אנו צריכין אלא‬
‫דגם בזנות בעינן עדי קיום ‪ [ ,‬הא‬ ‫)‬ ‫ט‪.‬‬
‫שפיר כחכו התוס ' סברא דכיון דזנות הוי‬
‫עכ " ל ‪.‬‬ ‫שידע הבעל האמת‬

‫מציאות שזינתה וא " א לפרש למעשה אחר לא‬
‫בעינן ע " ז עדי קיום שיחול ע " ז דין מעשה‬
‫האוסר ] ‪.‬‬
‫הס " ד לקמן דבעינן עדי קיום‬
‫התוס ' תמוהים מה הקשו‬ ‫ולכאורה דברי‬
‫כלל מקידושין ‪ ,‬הא קידושין הוי‬
‫ענין חלות ומשו " ה כעינן עדים לקיומי כדי‬
‫וצייץ דאה " נ‬ ‫שיחולו הקידושין ‪ ,‬משא " כ בזנות הא הוי סתם‬

‫בזנות אינו לענין שיחול ע " ז דין מעשה‬ ‫איסור טומאה לבעלה ע " י שזינתה ‪ ,‬ומה שייך‬

‫האוסר ‪ ,‬דע " ז איכא סכרת התוס ' רחל אף בלא‬ ‫לקיומי ‪.‬‬ ‫בזה כלל עדים‬

‫עדים לקיומי ‪ ,‬ורק לענין חלות האיסור בפועל‬ ‫דבאמת היה כזה ס " ד בגמ ' לקמן ( רף‬ ‫[ ואף‬
‫דבשב " ע‬ ‫היה הס " ד דניבעי עדי קיום דאין‬ ‫דגם בזנות בעינן עדים לקיומי ‪ ,‬מ " מ‬ ‫)‬ ‫ט‪.‬‬
‫האיסור ‪.‬‬ ‫פחות משנים ‪ ,‬ובלא עדים לא יחול‬ ‫כן ] ‪.‬‬ ‫הרי למסקנא אינו‬

‫התוס ' לקמן‬ ‫ו‪5‬פי " ז יש ליישב שפיר דברי‬ ‫משמע רזה גופא מה שתירצו דזנות הוי‬ ‫ולא‬
‫שכתבו דלהס " ד דבעינן עדי‬ ‫)‬ ‫ט‪.‬‬ ‫( דף‬ ‫איסור בעלמא ולכן לא שייך עדי קיום ‪,‬‬
‫אח " כ ‪,‬‬ ‫בזנות מהני אפי ' עדי ידיעה‬ ‫קיום‬ ‫דא " כ מה האריכו כ " כ בלשונם דבקידושין הוי‬
‫[ והקשינו דכיון דהאיסור צריך לחול בשעת‬ ‫המעות מתנה משא " כ בזנות הביאה אוסרת‬
‫מעשה הזנות ‪ ,‬ואז לא היו שום עדים ‪ ,‬איך‬ ‫וכו ' ‪ ,‬הו " ל לומר בפשיטות דבזנות לא שייך‬
‫אח " כ ] ‪.‬‬ ‫יחול איסור‬ ‫קיום ‪.‬‬ ‫כלל עדי‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫כתונות ‪ -‬שיעור פתינה‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫ח‬

‫עדי ידיעה על מעשה הזנות ‪ ,‬ונאסרת לבעלה‬ ‫לפמש " נ בדברי התוס ' בקידושין א " ש‬ ‫אכן‬
‫דוקא ] ‪.‬‬ ‫על ידם ‪ [ ,‬להס " ד שם דכעינן עדים‬ ‫דביארנו רכל מה דס " ד דבעינן עדי קיום‬
‫כאורה קשה ‪ ,‬נהי ההעדים יודעים שזינתה ‪,‬‬ ‫ו‬ ‫כזנות היינו רק לחלות האיסור בפועל ‪ ,‬אבל‬
‫אך הרי אינס‬ ‫פתוח ]‬ ‫[ ע " י פתח‬ ‫לענין עצם מעשה הזנות ודאי חל עליו שם‬
‫‪-‬‬
‫אפי '‬ ‫יודעים אם זינתה ברצון או באונס ‪ ,‬וא " כ‬ ‫מעשה האוסר אף בלא עדים לקיומי ‪ ,‬וא " כ י " ל‬
‫אם באמת זינתה ברצון מ " מ מאחר שהעדים‬ ‫בפועל ‪,‬‬ ‫שפיר דאף דבשעתו לא חל איסור‬
‫אין יודעים זה בבירור ‪ ,‬לא הוי עדות ‪ [ ,‬דספק‬ ‫מ " מ כיון דעכ " פ יש עליו שם מעשה האוסר‬
‫עדים לא הוי עדים ] ‪ ,‬ואיך נאסרת לבעלה על‬ ‫הרי אינו בטל לעולם ‪ ,‬דתמיד יש כאן הסיבה‬
‫ידם ‪.‬‬ ‫המציאות שזינתה ונשאר‬ ‫שיחול איסור ע " י‬
‫להקשות נמי דהא הוי ספק אם זינתה‬ ‫וכן יש‬ ‫עליו שם בועל ועליה שם נבעלת ‪ ,‬ולכן כיון‬
‫דיודעים‬ ‫תחתיו או לאו תחתיו ‪ ,‬דאף‬ ‫שח " כ איכא עדי ידיעה שיודעים הזנות שפיר‬
‫העדים שזינתה ‪ ,‬מ " מ כיון דהוי ספק שמא לא‬ ‫יכול לחול האיסור אח " כ בשעת ידיעת העדים ‪,‬‬
‫זינתה תחתיו כלל ‪ ,‬הרי חסר בעדותן ‪ ,‬שאינם‬ ‫טבעת‬ ‫גבי‬ ‫הב " ש‬ ‫בדברי‬ ‫הביארנו‬ ‫וכמו‬
‫כלל ‪.‬‬ ‫מעידים על האיסור‬ ‫קידושין דיחולו הקידושין אח " כ בשעת ידיעת‬
‫כזה דהנה כתב בהגהות מיימוניות‬ ‫ונראה‬ ‫העדים ‪.‬‬
‫( הל ' אישות סימן א ' הובא בב " ש‬ ‫שפיר דברי הגרש " א שכתב לדמות‬ ‫[ ומיושב‬
‫דאם ראו שני עדים שזרק קידושין‬ ‫ל')‬ ‫סימן‬ ‫עדי ידיעה דזנות לדברי הב " ש גבי‬
‫לאשה ושניהם מסופקין אם נפלו קרוב לו או‬ ‫עדי ידיעה בקידושין וכמ " ש דבתרוייהו חל‬
‫אפי '‬ ‫קרוב לה ‪ ,‬אין כאן בית מיחוש ‪ ,‬ולא הוי‬ ‫האיסור אח " כ בראיית העדים ‪ ,‬ושפיר חשיבי‬
‫ספק קידושין ‪ ,‬דאוקמא אחזקה ‪ ,‬ואפי ' היא‬ ‫החומים‬ ‫קושיות‬ ‫ומיושב‬ ‫לקיומי‬ ‫עדים‬
‫בעצמה יודעת שנפלו קרוב לה ‪ ,‬אינה מקודשת‬ ‫והקצוה " ח כמ " ש ‪ ( .‬א " ה ‪ ,‬ע " ש בדברי הגרש " א‬
‫דבעינן דוקא שני עדים ע " ז שהגיעו הקידושין‬ ‫למפרע ) ] ‪.‬‬ ‫דמשמע דלמד רחל‬
‫ע"ש‪.‬‬ ‫קרוב אליה ‪,‬‬ ‫( ש " א פי " ח ) כתב ‪ ,‬דקטן שבא‬ ‫ובשערי ‪ -‬ישר‬
‫והקשה בכית הלוי ( ת " ג סי ' ט " ז ) דבתתילה‬ ‫על א " א גדולה ‪ ,‬כיון דכשעה‬
‫כתב הטעם משום דאוקמא אחזקה‬ ‫שבא עליה לא שייך איסור דאחד לבועל שוב‬
‫סיים טעם אחר דגם‬ ‫ואח " כ‬ ‫[ שהיא פנויה ] ‪,‬‬ ‫לא חל אפי ' לכשיגדל וכמו שהתיר הרא " ש‬
‫כשהיא יודעת שנפל קרוב לה אינה מקודשת‬ ‫לדעת ר " ת באשה שזינתה עם עכו " ם ונתגייר‬
‫משום דהעדים אינם יודעים ‪ ,‬דהיינו דכיון דהוי‬ ‫שמותר לקיימה כיון שלא חל בשעתו שוב לא‬
‫ספק לעדים ‪ ,‬לא הוו עדים כלל ‪ ,‬וא " כ מ " ט‬ ‫ע "ש ‪.‬‬ ‫חל יותר איסור לבועל ‪,‬‬
‫כתב בתחילה הטעם משום דאוקמה אחזקה ‪,‬‬ ‫הלא כהריטב " א שכתב כל הטעם רוקא‬ ‫וזהו‬
‫עדים ‪.‬‬ ‫תיפו " ל משום ראין כאן‬ ‫נגר דכקטן שנולד דמי ובאמת בשטמ " ק‬
‫המוכח מדבריו דבאמת עדים שראו‬ ‫וין ' רץ‬ ‫הביא לבסוף דברי הרא " ש שלא הזכיר הטעם‬
‫מעשה המסופק שפיר יש עליהם דין‬ ‫ע "ש ‪.‬‬ ‫שכתב הריטב " א דכקטן שנולד דמי‬
‫עדות לאסור מספק ‪ ,‬וכל מה ההכא לא הוו‬ ‫הבאנו לעיל דברי הגר " ש איגר‬ ‫והנה‬ ‫ג)‬

‫עדים היינו רק משום החזקה ‪ ,‬דכיון דמעמידין‬ ‫ט‪.‬‬ ‫שדייק מלשון התוס ' לקמן ( דף‬
‫אותה על חזקה נמצא דראו מעשה שאין בו‬ ‫ראם יבואו אח " כ עדים על פתח‬ ‫ומי )‬ ‫ד"ה‬
‫אפי ' ספק קידושין ‪ ,‬אבל בעלמא היכא דליכא‬ ‫חשיבי שפיר‬ ‫דמים ]‬ ‫פתוח [ דהיינו על טענת‬
 ‫ט‬ ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫כתונות ‪ -‬שיעור מתיהר‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫ועצם האוסר הוי רק מעשה הזנות ‪ ,‬א " כ כל‬ ‫חזקה ונשאר ספק ‪ ,‬שפיר הוו עדים על ספק ‪,‬‬
‫מה דבעינן העדות לקיומי היינו רק על מעשה‬ ‫[ הכמו דבראו מעשה ודאי הוו עדים על ודאי ‪,‬‬
‫הרצון ‪.‬‬ ‫הזנות ולא על‬ ‫הספק ] ‪.‬‬ ‫א " כ בראו ספק הוו נמי עדים על‬

‫בקידושין ‪),‬‬ ‫מילואים ( סי '‬

‫לקיומי כ " ז סק " ו‬ ‫באבני עדים‬
‫שכתב דבעינן‬
‫דהא‬ ‫וכמי‬ ‫הס ' ]‬ ‫ו פי " ז יש ליישב נמי‬
‫הכא [ על קושיא‬
‫ההקשינו על הגרש " א מה מהני מה‬ ‫~‬
‫היינו רק על מעשה הקידושין של הבעל ‪ ,‬אבל‬ ‫ידיעה‬ ‫עדי‬ ‫הוו‬ ‫דעי " ז‬ ‫פתוח‬ ‫פתח‬ ‫דראו‬
‫על רצון האשה לא בעינן עדים ‪ ,‬כיון דעיקר‬ ‫שזינתה ‪ ,‬הא אכתי הוי ספק שמא לא זינתה‬
‫הר " ן‬ ‫כמ " ש‬ ‫הקידושין הוי מצד המקדש ‪,‬‬ ‫בעדותן ‪.‬‬ ‫תחתיו כלל ‪ ,‬ואכתי חסר‬
‫פועלת‬ ‫אינה‬ ‫דהאשה‬ ‫ל')‬ ‫( דף‬ ‫בנדרים‬ ‫שראו‬ ‫עדים‬ ‫הרי‬ ‫הביה " ל‬ ‫לפמש " כ‬ ‫אכן‬
‫בקידושין כלום ‪ ,‬רק מבטלת דעתה ורצונה‬ ‫מעשה ספק שפיר הוו עדים ע " ז לאסור‬
‫ומשוי נפשה אצל הבעל כדבר של הפקר ‪ ,‬ולכן‬ ‫לה‬ ‫דמוקמינן‬ ‫למימר‬ ‫ליבא‬ ‫והכא‬ ‫מספק ‪,‬‬
‫עיקר הדבר שבערוה הוי על מעשה הבעל ורק‬ ‫אחזקת כשרות לומר שלא זינתה תחתיו ‪ ,‬ושוב‬
‫לקיומי ‪.‬‬ ‫ע " ז בעינן עדים‬ ‫לא הוי ספק ‪ ,‬דהא כנגד זה איכא נמי חזקת‬
‫הגמ '‬ ‫דברי‬ ‫ליישב‬ ‫בזה‬ ‫והאבנ ‪,‬ימ נתב‬ ‫הגוף שאומר שזינתה מאוחר יותר כשהיתה‬
‫רבעי להוכיח‬ ‫)‬ ‫נ‪.‬‬ ‫בקידושין ( דף‬ ‫תחתיו ‪ ,‬וכיון דהוי חזקה כנגד חזקה ‪ ,‬נשאר‬
‫דדברים שבלב אינן דברים מהא דתנן שם ( דף‬ ‫ספק ‪ ,‬ונמצא שראו העדים מעשה של ספק‬
‫המקדש את האשה ע " מ שאני כהן‬ ‫‪):‬‬ ‫מט‬ ‫ושפיר הוו עדים לאסור מספק ‪ [ ,‬דלהצד שהיה‬
‫ונמצא לוי וכו ' ‪ ,‬אינה מקודשת אע " פ שאמרה‬ ‫וכמ " ש ] ‪.‬‬ ‫תחתיו הרי הם עדי קיום ע " ז‬
‫בלבי היה להתקדש לו ‪ [ ,‬אפי ' שאין תנאו‬ ‫כל זה ניחא רק לענין הספק אם זינתה‬ ‫אכן‬
‫אמת] ‪ ,‬ואמאי הא בלבה היה להתקדש ‪ ,‬אלא‬ ‫תחתיו או לא ‪ ,‬אבל אכתי [ קשה קושיא‬
‫ע "ש ‪.‬‬ ‫מוכח דדברים שבלב אינן דברים‬ ‫הא ' ד ] הא איכא נמי ספק אם זינתה ברצון או‬
‫דאפי ' אם דברים שבלב היה דברים ‪,‬‬ ‫וקשה‬ ‫באונס ‪ ,‬ולענין ספק זה הא שפיר איכא חזקת‬
‫דחסר‬ ‫תיפו " ל‬ ‫מקודשת ‪,‬‬ ‫תהא‬ ‫איך‬ ‫כשרות לומר שהיה אונס ‪ ,‬וא " כ הרי שוב לא‬
‫עדים על מה שחשבה בלבה ‪ ,‬דהרי העדים ראו‬ ‫הוו עדים כלל אפי ' על ספק ‪ ,‬וכמ " ש הביה " ל‬
‫רק מעשה קידושין על תנאי ‪ ,‬וחסר עדי קיום‬ ‫דהיכא דאיכא חזקת היתר ‪ ,‬לא חשים דראו‬
‫אלו ‪.‬‬ ‫לקידושין‬ ‫כלל ‪.‬‬ ‫אפי ' ספק וא " כ הרי אינם עדים‬
‫האב " מ כנ " ל דמוכח רעל רצון האשה‬ ‫‪1‬ר‪ ' 2‬רץ‬ ‫בזה דהנה יש לחקור בהא האשת‬ ‫ונראה‬
‫לא בעינן עדים ‪ ,‬אע " פ שהוא מעכב‬ ‫איש שזינתה ברצון נאסרת לבעלה ‪,‬‬
‫בקידושין ‪ ,‬מ " מ כיון שאינו פועל בקידושין‬ ‫מעשה הזנות הוא‬ ‫מהו האוסר האם עצם‬
‫ואינו חלק מעיקר מעשה הקידושין לא הוי‬ ‫האוסר ‪ ,‬והרצון הוי רק תנאי או הכשר לקבל‬
‫ע "ש‪.‬‬ ‫בכלל הדשב " ע דניבעי עדים לקיומי ע " ז‬ ‫האוסר ‪.‬‬ ‫[ג " כ ]‬ ‫טומאה ‪ ,‬או דלמא הרצון הוא‬
‫דכיון‬ ‫כנ " ל‬ ‫י"ל‬ ‫בזנות‬ ‫הכא‬ ‫וא " כ ה " ה‬ ‫אינו‬ ‫דהרצון‬ ‫זצ " ל‬ ‫הגרב " ד‬ ‫בשם‬ ‫וכתבו‬
‫דהאוסר הוא רק מעשה הזנות ‪ ,‬א " כ‬ ‫האוסר ‪ ,‬רק הזנות הוי האוסר ‪ ,‬והרצון‬
‫אע " פ דבעינן ג " כ הכשר של רצון ‪ [ ,‬והוא‬ ‫הוי רק הכשר דהיכא דאיכא רצון אז הביאה‬
‫מעכב באיסור ] מ " מ כיון שאינו חלק מהאוסר‬ ‫אוסרת ‪.‬‬
‫רק תנאי ‪ ,‬אינו בכלל הדשב " ע דניבעי ע " ז‬ ‫מה דאין‬ ‫הא ' ]‬ ‫ולפי " ז לא קשה כלל [ קושיא‬
‫עדים לקיומי ‪ ,‬ולכן סגי הכא מה דיודעים‬ ‫העדים יודעים אם היה ברצון או‬
‫העדים דודאי זינתה ‪ ,‬אע " פ דהוי ספק ברצון‬ ‫באונס ‪ ,‬הכיון דהרצון הוי רק תנאי והכשר ‪,‬‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫עתונות ‪ -‬שיעור פתיהן‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫כהגר " ח‬ ‫( סי ' כ " ד ) כתב ג " כ‬ ‫ובזכר יצחק‬ ‫ספק באונם ‪ ,‬ואין זה חסרון בעדות לקיומי‬
‫דמעשה האוסר הוא הזנות ולא הרצון ‪,‬‬ ‫כמש " נ ‪.‬‬
‫אבל לא כתב דהרצון הוי תנאי והכשר ‪ ,‬ובאונס‬ ‫[ אכן ב " ז רק לגבי הספק דאונם או רצון ‪,‬‬
‫חסר בהתנאי ובהכשר ‪ ,‬אלא דבאמת גם באונס‬ ‫אינה‬ ‫ספק‬ ‫תחתיו‬ ‫ספק‬ ‫לענין‬ ‫אבל‬
‫לא חסר כלום בהטומאה ‪ ,‬ורק דבאונס הוי‬ ‫תחתיו לא שייך כן דהתם הוי באמת ספק‬
‫היתר התורה שהתירה לבעלה ‪.‬‬ ‫בעצם האוסר ראם לא היה תחתיו אין זה זנות‬
‫נמי א " ש דלא שייך בזה דין ספק‬ ‫ובזה‬ ‫כלל ‪ ,‬ובזה צריך ליישב כמש " ל דכיון דליכא‬
‫טומאה ברה " י ספיקו טמא ‪ ,‬כיון ראין‬ ‫וכנ " ל] ‪.‬‬ ‫חזקה ‪ ,‬שפיר הוו עדים על ספק‬

‫הספק בהמטמא ‪ ,‬דהיינו בעצם הזנות ‪ ,‬אלא‬ ‫אמר רבי‬ ‫‪.‬‬

‫בגמ ' לקמן ( דף ט )‬ ‫ודונה איתא‬ ‫ד)‬

‫ספק בההיתר ראם היה באונס איכא היתר ‪,‬‬ ‫אלעזר האומר פתח פתוח מצאתי‬

‫ספק ‪.‬‬ ‫ואם ברצון ליכא היתר ‪ ,‬ולכן שפיר נשאר‬ ‫נאמן לאוסרה עליו ‪ ,‬ופריך ואמאי ספק ספיקא‬

‫לכאורה‬ ‫‪):‬‬ ‫וכ‪1 ] 1‬רי הבעה " מ כיבמות ( דף נו‬ ‫‪4‬‬ ‫‪,‬‬ ‫אין תחתיו ‪ ,‬ואת " ל‬ ‫הוא ספק תחתיו ספק‬
‫מוכח כדברי הזכר יצחק ‪ ,‬דכתב צד‬ ‫ברצון ‪.‬‬ ‫תחתיו ספק באונס ספק‬
‫לומר דאע " פ דאשת כהן שנאנסה ‪ ,‬אסורה‬ ‫והקשה בשטמ " ק ( ד " ה ואמאי ספק ספיקא‬
‫לבעלה ‪ ,‬אפ " ה אשת ישראל שנאנסה ‪ ,‬דמותרת‬ ‫מאי פריך דהוי ס " ס ‪ ,‬הא הוי‬ ‫הוא )‬

‫לבעלה ‪ ,‬מתוך שהותרה לבעלה הותרה נמי‬ ‫ספק טומאה ברה " י וקי " ל דברה " י כל ספקות‬
‫ע "ש ‪.‬‬ ‫לכהונה‬ ‫טמא ‪.‬‬ ‫שאתה יכול להרבות ספיקו‬

‫הזכר יצחק מבואר היטב דמעיקר‬ ‫ולדברי‬ ‫בשם הגר " ח לבאר רכל הדין ספק‬ ‫וכתבו‬
‫הדין היתה צריכה להאסר אף‬ ‫ספיקו טמא היינו רק‬ ‫ברה " י‬ ‫טומאה‬

‫לבעלה ישראל ‪ ,‬ורק דבאונס הוי היתר התורה ‪,‬‬ ‫אם הספק הוא במטמא ‪ ,‬כגון ספק שרץ ספק‬
‫אף‬ ‫הותרה‬ ‫לבעלה‬ ‫שהותרה‬ ‫מתוך‬ ‫ולכן‬ ‫צפרדע ‪ ,‬או ספק נגע ספק לא נגע ‪ [ ,‬או ספק חי‬
‫לכהונה ‪.‬‬ ‫ספק מת ] ‪ ,‬אבל אם כל הספק הוא רק בהנטמא‬
‫הוא האוסר‬ ‫ושמ " פ זה ודאי מוכח דהזנות‬ ‫[‬ ‫בזה לא‬ ‫טומאה ]‬ ‫[ כגון ספק אם הוכשר לקבל‬
‫ולא הרצון ‪ ,‬דאי גימא דהרצון הוא‬ ‫טמא ‪.‬‬ ‫הוי דין ספק טומאה ברה " י ספיקו‬
‫האוסר ודאי דלא שייך לומר מתוך שהותרה‬ ‫ה " ה הכא בספק אונס ספק רצון הוי זה‬ ‫ופז " מ‬
‫לבעלה וכו ' דהא אין כאן שום היתר כלל אלא‬ ‫ספק כהנטמא ‪ ,‬כיון דמעשה האוסר‬
‫דליכא כלל סיבה לאסור ‪ ,‬משא " כ לכהן דיש‬ ‫תנאי והכשר‬ ‫הוי רק‬ ‫והרצון‬ ‫הזנות ‪,‬‬ ‫הוא‬
‫סיבה לאסור מחמת הזנות מ " ט לא תאסר ‪,‬‬ ‫בעלמא כמשנ " ל ‪ ,‬וכיון דהזנות הוי ודאי ‪ ,‬וכל‬
‫אלא ודאי מוכח דהזנות הוא האוסר ‪ ,‬ולכן‬ ‫הספק הוא רק בהכשר אם היה רצון או לא‬
‫שייך שפיר דמתוך שאין הזנות אוסר לבעלה‬ ‫בזה לא הוי דין ספק טומאה ברה " י ‪ ,‬ונשאר‬
‫לכהונה ] ‪.‬‬ ‫הישראל כמו כן נמי אינו אוסר‬
‫ספק ‪.‬‬
‫הגר " ח הנ " ל [ דרק‬ ‫והנה לפי דברי דברי‬ ‫[ אייה ‪ ,‬לכאורה כ " ז ניחא רק לגבי הספק‬
‫בספק בהמטמא איכא דין ספק טומאה‬ ‫אונס ספק רצון ‪ ,‬אבל לענין הספק‬
‫ליישב‬ ‫כתבו‬ ‫בהנטמא ]‬ ‫בספק‬ ‫ברה " י ולא‬ ‫תחתיו ספק אין תחתיו ‪ ,‬הא הוי ספק בהמטמא‬
‫דהגמ ' שם‬ ‫קושיית הגרעק " א לקמן ( דף ט ‪, ) .‬‬ ‫ויהא בזה דין ספק טומאה ברה " י דיחשב‬
‫משני דהא דנאמן לאוסרה כשאומר פתח פתוח‬ ‫בודאי תחתיו ‪ ,‬ושוב אין כאן ב ' ספיקות‬
‫מיירי באשת‬ ‫מצאתי ‪ [ ,‬ולא הוי ספק ספיקא ] ‪,‬‬ ‫להקל] ‪.‬‬
 ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫‪.‬‬
‫כתוגות ‪ -‬וף ב ' ע א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫גבי איכא פרוצות דמשום ומעלה מעל אסורה‬ ‫ישראל וכגון דקביל בה אבוה קידושין פחותה‬
‫ע"ש ‪.‬‬ ‫אף דהוי נמי אונס ] ‪,‬‬ ‫אחד ‪.‬‬ ‫מכת ג ' שנים ויום‬
‫לפמש " נ לעיל דגבי זנות ‪ ,‬האוסר הוא‬ ‫אכן‬ ‫‪):‬‬ ‫ג‬ ‫( דף‬ ‫ר "ת‬ ‫לשיטת‬ ‫הגרעק " א‬ ‫והקשה‬
‫מעשה שנות ‪ ,‬והרצון הוי רק תנאי או‬ ‫הוי כביאת בהמה‬ ‫דביאת עכו " ם‬
‫הכשר ‪ ,‬ליכא כלל ראיה [ מזנות באונס ורצון‬ ‫ואינה אוסרת ‪ ,‬מה משני דהוי רק ספק אחד ‪,‬‬
‫די " ל‬ ‫יחד ]‬ ‫יחד ‪ ,‬לקיום תנאי באונס וברצון‬ ‫[ ספק אונס ספק רצון ] ‪ ,‬הא אכתי איכא עוד‬

‫דדוקא גבי זנות ‪ ,‬רכל מה דבעינן הרצון הוי‬ ‫ספק דשמא לעכו " ם נבעלה ‪ ,‬ואכתי הוי ספק‬

‫רק משום דבלא זה חסר בהכשר או בהתנאי ‪,‬‬ ‫ספיקא ‪.‬‬

‫אבל בעצם מעשה האוסר לא חסר ‪ ,‬משו " ה לא‬ ‫הגר " ח א " ש דהא ספק זה הוי‬ ‫אבל לדברי‬
‫אכפ " ל כלל מה דהיה ג " כ באונס ‪ ,‬דסו " ס כיון‬ ‫שפיר ספק בהמטמא כמו ספק שרץ‬

‫דעכ " פ היה ג " כ ברצון ולא חסר בהכשר או‬

‫ספיקו‬ ‫ברה " י‬ ‫דע " ז הוי הדין ספק טומאה‬

‫הזנות ‪.‬‬ ‫בתנאי ‪ ,‬שפיר נאסרת ע " י מעשה‬

‫ישראל] ‪.‬‬ ‫טמא ‪ [ ,‬ותשיב כודאי זינתה עם‬

‫ראם לא באתי ‪ ,‬דכל עיקר‬ ‫משא " כ גבי תנאי‬ ‫נחלקו האחרונים היכא דלא קיים‬ ‫ויקנה‬ ‫ס)‬

‫התנאי מחמת אונס ‪ ,‬וגם ברצון ‪,‬‬

‫מעשה קיום התנאי הוי בזה שלא‬
‫כגון שאמר הרי זה גיטך אם לא באתי ונאנס‬
‫בא ‪ ,‬א " כ היכא דלא בא גם באונס וגם ברצון ‪,‬‬
‫[ כגון שחלה ] ולא היה יכול לבא ‪ ,‬וגם ברצונו‬
‫י " ל שפיר דכיון דסו " ס היה ג " כ כאונס ‪ ,‬לא‬
‫היה שלא לבא ‪ [ ,‬דגם אם לא היה נאנס ‪ ,‬ג " כ‬
‫התנאי ‪.‬‬ ‫נחשב זה מעשה לקיום‬
‫לא היה בא ] ‪ ,‬האם בכה " ג מיקרי אונס או‬
‫לעיל )‬ ‫הזכר יצחק ( שהבאנו‬ ‫אכן לפי דברי‬
‫הי " ח )‬ ‫רצון ‪ ,‬דהאו " ש ( פ " ט מהל ' גירושין‬
‫דלא שהרצון הוא הכשר או תנאי ‪ ,‬רק‬
‫כתבו דמיקרי אונס ‪ ,‬אבל‬ ‫‪):‬‬ ‫והבית יעקב ( דף ב‬
‫אדרבה היכא דהוי זנות באונס הוי היתר‬
‫ובשו " ת הגרעק " א‬ ‫אחרון )‬ ‫( בקונטרס‬ ‫הפנ " י‬
‫התורה ‪ ,‬א " כ הרי גם בזנות תלוי בנידון זה אי‬
‫בשם הגר " ש איגר כתבו דמיקרי‬ ‫קכ " ו )‬ ‫( סי '‬
‫מעשה באונס וברצון ‪ ,‬מיקרי אונס או רצון ‪,‬‬
‫רצון ‪.‬‬
‫דאם מיקרי אונס שפיר איכא היתר תורה ‪ ,‬ואי‬
‫דמיקרי רצון‬ ‫‪):‬‬ ‫כתב ההפלאה לקמן ( דף ג‬ ‫וכן‬
‫התורה ‪.‬‬ ‫לא מיקרי רצון ליכא היתר‬
‫והוכיח כן מהא רגבי זנות אם זינתה‬
‫ולפיזוז שפיר הוכיח ההפלאה ‪ ,‬דכיון דלגבי‬ ‫באונס וגם ברצון [ דהיינו שאנסה וממילא‬
‫באונס‬ ‫דמעשה‬ ‫ע "כ‬ ‫אסורה‬ ‫זנות‬ ‫דאסורה ‪ ,‬ומוכח דחשיב רצון ‪ ,‬וא " ב‬ ‫נתרצתה ]‬

‫וברצון מיקרי רצון ולא אונס ‪ ,‬וא " כ ה " ה לגבי‬ ‫ה " ה לגבי קיום התנאי באונס וברצון חשיב‬
‫מעשה של קיום תנאי באונס וברצון ‪ ,‬נמי‬ ‫רצון ‪ [ ,‬וכן הוכיח מהא דלא אפשר וקמכוין‬
‫רצון ‪.‬‬ ‫מיקרי‬ ‫דאסורה ‪ ,‬דמוכח דהוי זה רצון ‪ ,‬וכן כתב לקמן‬

‫דף ב ' ע " א‬

‫כקידושין‬ ‫ברשב " א‬ ‫דהנה‬ ‫קשה‬ ‫ולכאורה‬ ‫נשאת ‪ ,‬הא דלא קתני נושאין את‬ ‫וך " ה‬ ‫י‬ ‫‪)1‬‬

‫מי‬ ‫דיש‬ ‫הביא‬ ‫‪):‬‬ ‫ב‬ ‫דף‬ ‫( שם‬ ‫הבתולה כמו האיש מקדש ‪ ,‬לפי‬ ‫~‬
‫שהקשה מאי משני שם דאי הוה תני האיש‬ ‫שעתה מקצר יותר ‪ ,‬ועוד דאי תני הכי הו " א‬
‫קונה הוה ס " ד דניקנית בע " כ ‪ ,‬היכן מצינו‬ ‫אפי ' בעל כרחה כדמשני גבי הא דפריך וליתני‬
‫כרחו ‪.‬‬ ‫מקנה בעל‬ ‫קונה ‪.‬‬ ‫האיש‬
 ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫ב ' ע"א‬ ‫ה‬ ‫נתונות ‪-‬‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫תליוהו וקדיש ומרין‬ ‫ע "י‬ ‫לפרש דהס " ד היה‬ ‫הרשב " א דהא דקאמר דס " ד דנקנית‬ ‫ושירץ‬
‫אקפעינהו ‪ ,‬אבל בנישואין שפיר היה הס " ד‬ ‫כע " כ ‪ ,‬איל הכונה בעל כרחה לגמרי ‪,‬‬
‫( כאן )‬ ‫שיועיל בע " כ לגמרי ‪ ,‬וכמ " ש המהרש " ל‬ ‫אלא באופל התלוה וקדיש ‪ [ ,‬דהכריח אותה עד‬
‫כיון דהוי אחר קידושין ‪ ,‬וע " ז אשמעינן דאף‬ ‫דהוי‬ ‫ס"ד‬ ‫דבזה‬ ‫להתקדש ] ‪,‬‬ ‫שהסכימה‬
‫בע " כ [ ולא בעינן כלל לדין‬ ‫נשואין לא מהני‬ ‫קידושין ‪ ,‬דכמו דתליוהו וזבין זביניה זביני ‪,‬‬
‫אפקעינהו] ‪.‬‬ ‫כמו כן תלוה וקדיש קידושיה קידושין ‪ ,‬דאגב‬
‫שאם היתה לו טענת בתולים‬ ‫רצדד " ה‬ ‫ו)‬ ‫אונסא וזוזי גמרה ומקנה נפשה ‪ ,‬וכמו רס " ל‬
‫וכו ' ‪ ,‬אבל בשאר נשים דאיכא‬ ‫לאמימר ( בב " ב דף מח ‪ , ) :‬ולזה קמ " ל האשה‬
‫וכו ' ‪.‬‬ ‫ד'‬ ‫ספק ספיקא אמאי תנשא ליום‬ ‫נקנית ‪ ,‬מדעתה אין ‪ ,‬בע " כ לא ‪ ,‬והיינו כמר בר‬
‫הגרעק " א נימא דחקנו יום ד ' אף‬ ‫והקשה‬ ‫רב אשי שם דס " ל דבקידושין אינה מקודשת ‪,‬‬
‫באשת ישראל כדי לידע אם מותרת‬ ‫דכיון שהוא עשה שלא כהוגן עשו עמו שלא‬
‫לכהן לאחר מיתתו ‪ ,‬דכיון דלגבי כהן הוי רק‬ ‫ע "ש‪.‬‬ ‫כהוגן ואפקעינהו רבנן לקידושין מיניה ‪,‬‬
‫ספק אחד ‪ ,‬תחתיו או לא ‪ ,‬שפיר תיקנו אף‬ ‫לנאורה ה " ה הכא צריך לומר כן‬ ‫ולפי " ז‬
‫דאע " ג‬ ‫לב " ר ‪,‬‬ ‫שישכים‬ ‫כדי‬ ‫באשת ישאל‬ ‫דהא דכתבו התוס ' דאי הוה תני‬
‫אסורה ‪.‬‬ ‫דלבעלה תהא מותרת ‪ ,‬מ " מ לכהן תהא‬ ‫נושאין את הבתולה הו " א אפי ' בעל כרחה ‪,‬‬
‫דבנוגע לאחרים אינו נאמן כלל לומר‬ ‫וכתב‬ ‫אין הכונה כע " כ לגמרי ‪ ,‬אלא כאופן דתליוהו‬
‫שמצא פתח פתוח ורק לעצמו נאמן‬ ‫וזבין כמו התם גבי קידושין ‪ [ ,‬דאל " כ מאי ס " ד‬
‫ע "ש ‪.‬‬ ‫משום שויא אנפשיה חתיכא דאיסורא‬ ‫בע " כ ] ‪.‬‬ ‫כלל שיועיל‬
‫הרמב " ם‬ ‫כתב‬ ‫דהא‬ ‫צ "ע ‪,‬‬ ‫אלא דלכאורה‬ ‫קשה מ " ט באמת לא יועיל ‪ ,‬דבשלמא‬ ‫וא " כ‬
‫דע " א נאמן לומר אשה זו זונה היא‬ ‫רבנן‬ ‫אפקעינהו‬ ‫שייך‬ ‫קידושין‬ ‫גבי‬
‫לאוסרה לכהן ‪ ,‬וביאר בש " ש דהרמב " ם סבר‬ ‫לקידושין מיניה ‪ ,‬דעשו הפקר ב " ר על הכסף‬
‫דכיון דהוי רק איסורים ‪ ,‬ע " א נאמן ע " ז ‪ ,‬וכ " כ‬ ‫קידושין ‪ ,‬או במקדש בביאה שויוהו לבעילתו‬
‫להלן ‪.‬‬ ‫בבית יעקב‬ ‫בעילת זנות ‪ ,‬אבל בנישואין דע " י המציאות של‬
‫לכהן ‪.‬‬ ‫וא " כ ה " ה הכא יהא נאמן לאוסרה‬ ‫בזה‬ ‫שייך‬ ‫מה‬ ‫נשואה ‪,‬‬ ‫נעשית‬ ‫היחוד‬
‫י " ל דכיון דהכא היא מכחישתו שלא‬ ‫אך‬ ‫יפקיעו ‪.‬‬ ‫אפקעינהו ‪ ,‬דאת מה‬
‫נאמן ‪.‬‬ ‫זינתה כלל ‪ ,‬לכן אינו‬ ‫לומר דאף דלא שייך בזה דין אפקעינהו ‪,‬‬ ‫ואץ‬
‫צ " ע דהרי כתב בקובץ שיעורים דאינה‬ ‫אוזם‬ ‫אדעתא‬ ‫המקדש‬ ‫כל‬ ‫בדין‬ ‫סגי‬ ‫מ "מ‬
‫נאמנת כלל לומר דאינה זונה ‪ ,‬כיון‬ ‫דרבנן ‪ ,‬ורבנן לא ניחא להו בזה ‪ ,‬ולכן לא מהני ‪,‬‬
‫דהויא בע " ד ע " ז ‪ ,‬ואף רפסולים ג " כ נאמנין‬ ‫דהרי כיון רעשה שלא כדין ‪ ,‬אינו מקדש כלל‬
‫מדין ע " א ‪ ,‬מ " מ בע " ד אינו עד כלל אפי '‬ ‫דרבנן ‪.‬‬ ‫אדעתא‬
‫יכולה‬ ‫אינה‬ ‫וא " כ‬ ‫בע " א ‪,‬‬ ‫דסגי‬ ‫במקום‬ ‫ועוד דאי גימא דהמקדש אדעתא דרבנן הוי‬
‫נאמן ‪.‬‬ ‫להכחישו כלל ולמה לא יהא‬ ‫מדין תנאי ‪ ,‬הרי נסתפקו כבר אי מהני‬
‫רכל‬ ‫י "ל‬ ‫הגרעק " א‬ ‫אכן בעיקר קושיית‬ ‫בנשואין ‪.‬‬ ‫כלל תנאי‬
‫התקנה דתקנו רבנן לינשא ביום מסוים‬ ‫דכתבו התוס ' דהוי ס " ד דמהני‬ ‫ואפשר דהא‬
‫מותרים ‪,‬‬ ‫נישואין‬ ‫שיהיו‬ ‫בשבילם‬ ‫רק‬ ‫הוי‬ ‫נשואין אפי ' בע " כ ‪ ,‬היינו כפשוטו‬
‫שיהיה נשואיהם בהיתר ‪ ,‬אבל רק כדי לברר‬ ‫בעל כרחה לגמרי ‪ ,‬ולא באופן של תליוהו‬
‫אם היא אסורה או מותרת לכהן ‪ ,‬דלא הוי זה‬ ‫וזבין ‪ ,‬דדוקא גבי קידושין לא היה ס " ד כלל‬
‫תקנה לדידהו כלל לא היו רבנן מתקנים תקנת‬ ‫שיועיל בע " כ לגמרי ‪ ,‬ולכן הוכרח הרשב " א‬
 ‫יג‬ ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫כתובות ‪ -‬וף ב ' ע ‪ -‬א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫לאפוקי אלמנה ‪ ,‬הדוקא בתולה דעיקר תקנת‬ ‫לעכב הנשואין בשביל זה ‪ ,‬ולכן‬ ‫יום נישואין ‪,‬‬
‫יום ד ' הוי משום טענת בתולים ‪ ,‬הו " ל תקנה‬ ‫כתבו דמשום אשת ישראל גרידא דהוי ס " ס‬
‫קבועה דלעולם נשאת דוקא ביום ד ' ואפי '‬ ‫ד' ‪.‬‬ ‫לא היו מתקנים יום‬
‫טרח ‪ ,‬אכל באלמנה דהוי רק משום ברכה ‪ ,‬לא‬ ‫טורח‬ ‫שיהא‬ ‫וכו '‬ ‫חכמים‬ ‫שקדו‬ ‫גב '‬ ‫מ)‬

‫ע "ש‪.‬‬ ‫הוי תקנה קבועה אלא רק עצה טובה ‪,‬‬ ‫בסעודה שלשה ימים אחד בשבת‬
‫וז " ל‬ ‫ד "ה‬ ‫( במתני '‬ ‫השטמ " ק‬ ‫עוד דייק‬ ‫ושני בשבת ושלישי בשבת וברביעי כונסה‬
‫הרא " ש ‪ ,‬ולקמן סוף דף ג ‪ .‬ד " ה הא כעינן‬ ‫וכו ' ‪.‬‬
‫שקדו ) מלשון רש " י לקמן ( דף ג ‪ .‬ד " ה דטריח‬ ‫בלשון אחד בשבת שני‬ ‫וש " ב אמאי האריך‬
‫וז " ל אם טרח לפני השבת ותיקן צרכי‬ ‫ליה )‬ ‫קאמר‬ ‫ולא‬ ‫בשבת‬ ‫שלישי‬ ‫בשבת‬
‫סעודה כונסה באחד בשבת או בשני בשבת ‪,‬‬ ‫ימים ‪.‬‬ ‫בקצרה שתקנו ג '‬
‫עכ " ל ‪.‬‬ ‫דבא לומר דלא היה זה תקנה אחת‬ ‫ואפשר‬
‫וצ " ב מהו שסיים או בשני בשבת ‪ ,‬דלכאורה‬ ‫של ג ' ימים ‪ ,‬דממילא אם יום ראשון‬
‫הוא ‪.‬‬ ‫מיותר‬ ‫לא יוכל לטרוח יבטל כל התקנה ‪ ,‬אלא דהיה‬
‫דדוקא‬ ‫לאשמועינן‬ ‫דכא‬ ‫השטמ " ק‬ ‫וכתב‬ ‫זה תקנה על כל יום בפני עצמו ‪ ,‬וממילא אף‬
‫בזמן שיכול לישא גם בשני בשבת ‪,‬‬ ‫אם לא יוכל לטרוח באחד בשבת אכתי נשאר‬
‫דהיינו בזמן דליכא תקנת עזרא ‪ ,‬דאשה נשאת‬ ‫( וע " ע‬ ‫התקנה של שני בשבת ושלישי בשבת‬
‫בכל יום ‪ ,‬אז מהני מה דטריח ליה קודם שבת ‪,‬‬ ‫בזה ) ‪.‬‬ ‫מש " כ‬ ‫‪:‬‬ ‫לקמן דף ג‬
‫וכונסה אף ביום א ' ‪ ,‬אבל בזמן דאיכא תקנת‬ ‫ותנשא באחד כשבת שאם היו לו‬ ‫גמ '‬ ‫ט)‬

‫עזרא ‪ ,‬ראין יכולה לינשא בשבת בשבת ‪ ,‬ה " ה‬ ‫טענת בתולים היה משכים לב " ר ‪,‬‬
‫דביום א ' נמי אינו כונסה ‪ ,‬ולא מהני מה‬ ‫שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל שיהא‬
‫דטריח ליה ‪ ,‬דכיון דבזמן דאיכא תקנת עזרא‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫טורח בסעודה שלשה ימים‬
‫הוי תקנה קבועה שתנשא דוקא ברביעי ‪ ,‬לכן‬ ‫דכבר טרח‬ ‫היכא‬ ‫והנה נחלקו הראשונים‬
‫אפי ' טרח אינה נשאת ביום א ' רק ביום ד '‬ ‫והכין צרכי הסעודה קודם שבת ‪ ,‬האם‬
‫וכמש " ל ‪.‬‬ ‫סובר [ הובא‬ ‫יכול לישא ביום א ' ‪ ,‬דהר " ן‬
‫לכאורה צ " ב לדעת הר " ן והראשונים‬ ‫והנה‬ ‫כשסמ " ק ( במתני ' ‪ ,‬ולקמן סוף דף ג ‪ .‬ד " ה הא‬
‫שסוברים דהיכא דטרח ‪ ,‬יכול לישא‬ ‫א'‪.‬‬ ‫דיכול לישא ביום‬ ‫שקדו ) ]‬ ‫בעינן‬
‫מה‬ ‫עזרא ]‬ ‫ביום א ' ‪ [ ,‬אף בזמן דאיכא תקנת‬ ‫בשיטת רש " י כתב השטמ " ק ‪ ,‬דסובר‬ ‫אכן‬
‫איבא ביום ד ' טפי מיום א ' ‪ ,‬ואמאי תנן בתולה‬ ‫דאחר שתקנו שתנשא ברביעי הוי דוקא‬
‫נשאת ליום " הרביעי " ‪ ,‬דממ " נ אם טרח קודם‬ ‫ברביעי ‪ ,‬ואפי ' היכא דטרח כבר ‪ ,‬אינה נשאת‬
‫שבת ‪ ,‬הרי יכול לישא נמי ביום א ' כמו ביום‬ ‫)‬ ‫ג‪.‬‬ ‫באחד בשבת ‪ [ ,‬והא דאיתא לקמן ( דף‬
‫ד ' ‪ ,‬ואם לא טרח ‪ ,‬הרי גם ביום ד ' אינו יכול‬ ‫דבטריח ליה ‪ ,‬נשאת אף באחד בשבת ‪ ,‬היינו‬
‫לישא אם לא טרח עד יום ד ' ‪ ,‬וא " כ מה נפ " מ‬ ‫דוקא בזמן דליכא תקנת עזרא ‪ ,‬ראשה נשאת‬
‫ד' ‪.‬‬ ‫בין יום א ' ליום‬ ‫בכל יום ‪ ,‬אכל בזמן דאיכא תקנת עזרא הויא‬
‫דהנפ " מ הוא לענין חיוב מזונות בהגעת‬ ‫וצ " ע‬ ‫ליה תקנה קבועה דנשאת דוקא ביום ד ' ואפי '‬
‫הזמן ‪ ,‬ראם לא טרח קודם השבת והגיע‬ ‫טרח ] ‪.‬‬
‫זמן באחד בשבת אינו חייב במזונות ‪ ,‬כיון‬ ‫כתב )‬ ‫והר " ן‬ ‫( ד "ה‬ ‫השטמ " ק‬ ‫זה‬ ‫ודקדק‬
‫ביום ד ' ‪,‬‬ ‫משא " כ‬ ‫דאין עליו לטרוח קודם שבת ‪,‬‬ ‫בד " ה‬ ‫שכתב‬ ‫במתני '‬ ‫מלשון רש " י‬
‫אם לא טרח קודפ יום ד ' ‪ ,‬חייב במזונותיה [ אם‬ ‫‪.‬‬
‫שפעמים בשבת ‪ ,‬אבתולה קאי ‪ ,‬עכ " ל דכוונתו‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫‪.‬‬
‫כתונות ‪ -‬דן נ ' ע א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫גופא אין הכרח כן כיון דיש לפרש נמי כתירוץ‬ ‫כיון דהיה לו לטרוח‬ ‫ד']‬ ‫הגיע הזמן כיום‬
‫וכמש " נ ‪.‬‬ ‫הב '‬ ‫רצופים ‪.‬‬ ‫קודם ‪ ,‬ג ' ימים‬
‫ששנינו‬ ‫ועכשיו‬ ‫הגמ '‬ ‫[ על‬ ‫בשטמ " ק‬ ‫אכן‬ ‫כתב בשטמ " ק לקמן ( סוף דף ג ' ע " א ד " ה‬ ‫וכן‬
‫הביא‬ ‫השטמ " ק )‬ ‫מדפי‬ ‫‪:‬‬ ‫( דף ה‬ ‫שקדו ]‬ ‫ד'‬ ‫דטריח ליה ) דהחילוק בין יום א ' ליום‬
‫מהרשב " א והרמב " ן דמוכח מדבריהם דבאמת‬ ‫הוא היכא דלא טרח ‪ ,‬דביום א ' אינו מעלה לה‬
‫דין זה דאין מעלה מזונות כשהגיע זמן ביום‬ ‫מזונות כיון ראין אנו יכולין לכופו לכנוס ‪,‬‬
‫א ' ‪ ,‬הוא מוכרח מהמשנה ‪ ,‬וזהו ועכשיו ששנינו‬ ‫משום תקנת שקדו ‪ ,‬אבל ביום ד ' כיון דהיה‬
‫שקדו ‪.‬‬ ‫מזונות ‪.‬‬ ‫יכול לטרוח קודם ‪ ,‬מעלה לה‬

‫יכול‬ ‫דבטריח‬ ‫הראשונים‬ ‫לדעת‬ ‫והנה‬ ‫)‬ ‫י‬ ‫צ " ע דא " כ נמצא דדין זה דהגיע הזמן‬ ‫אכן‬
‫לישא ביום א ' ‪ ,‬א " כ הא דמבואר‬ ‫באחד בשבת אינו מעלה לה מזונות ‪,‬‬

‫בגמ ' דהגיע זמן ביום א ' אינו מעלה מזונות ‪,‬‬ ‫אינו חידוש דרב יהודה אמר שמואל ‪ ,‬דהרי‬

‫היינו דוקא היכא דלא טרח ‪ ,‬אבל היכא דטרח ‪,‬‬ ‫הוא מוכרח ממתני ' ‪ ,‬סמה דנקט ליום הרביעי ‪,‬‬
‫וכמש " נ דזהו כל החילוק בין אחד בשבת‬
‫א " כ לדעת הראשונים ריכול לישא ביום א ' ‪,‬‬
‫ה " ה דמעלה לה מזונות אם הגיע הזמן ביום‬ ‫לרביעי בשבת רק לענין חיוב מזונות בהגעת‬

‫א'‪.‬‬ ‫הזמן ‪.‬‬

‫הביא דהרמ " ה‬ ‫( שם )‬ ‫בשטמ " ק לקמן‬ ‫ואמנם‬
‫בדפי השטמ " ק ‪,‬‬ ‫‪:‬‬ ‫וכן משמע בשטמ " ק ( דף ג‬
‫כתב תיררן אחר ‪ ,‬דהחילוק בין יום א '‬
‫ד " ה ויש לי לפרש ) שכתב וז " ל הגיע זמן‬
‫ליום ד ' הוא לענין אם נאמן לומר שטרח ‪,‬‬
‫באחד בשבת ‪ ,‬והיא אמרה אי אפשי בתקנה‬
‫דביום א ' אם אמר דטרח לא מהמגינן ליה ‪,‬‬
‫[ דשקדו ] ‪ ,‬ואיהו מתלי תלי נפשיה בתקנה זו ‪,‬‬
‫ע"ש ‪.‬‬ ‫ליה ‪,‬‬ ‫אבל ביום ד '‬
‫מעוכב מתקנת חכמים מקרי ואין עכבה זו‬ ‫מהמניני‬
‫דהטעם דלא כתב הרמ " ה כהתירוץ‬ ‫ולנפשר‬
‫שלו ‪ ,‬אע " ג דאי בעי הוה נטיב ביום א ' ‪ ,‬מ " מ‬
‫הקודם דנפ " מ לענין חיוב מזונות‬
‫להכי אהני תקנה זו למקרייה מעוכב מתקנ " ח‬
‫בהגעת זמן ‪ ,‬משום [ קושיא הנ " ל ] ‪ ,‬דא " כ יהא‬
‫ע "ש ‪.‬‬ ‫וכו '‬ ‫לפוטרו ממזונות‬
‫מוכרח זה ממתני ' דבהגיע הזמן כיום א ' אינו‬
‫[ פי ' דאע " פ שהיא אומרת אי אפשי כתקנ " ה ‪,‬‬
‫מעלה לה מזונות ולא הוי חידוש דרב יהודה‬
‫מ " מ כיון דעכ " פ הוא אינו נושאה מחמת‬
‫שמואל ‪.‬‬ ‫אמר‬
‫במזונותיה ] ‪.‬‬ ‫תקנה זו דשקדו ‪ ,‬אינו חייב‬
‫נראה דלא קשה מידי ‪ ,‬דכיון דעכ " פ יש‬ ‫אכן‬
‫משמע דבאופן דבאמת לא יהא שייך כלל‬
‫לפרש המשנה נמי כתירוץ הב ' ‪ [ ,‬דנפ " מ‬
‫מקודם ‪,‬‬ ‫טרח‬ ‫שכבר‬ ‫התקנה כגון‬
‫הרי שוב אין‬ ‫דטרח ]‬ ‫לענין אם נאמן לומר‬
‫דאינו מעוכב כלל מחמת התקנה ‪ ,‬באמת מעלה‬
‫ממתני ' כלל דבהגיע זמן ביום א ' אינו‬ ‫הכרח‬
‫לה מזונות אף שהגיע הזמן ביום א ' ‪ ( ,‬אבל‬ ‫ד'‬ ‫מזונות ‪ ,‬דהרי אפשר דדין יום‬ ‫מעלה לה‬
‫עכ " פ היבא דלא טרח מקודם כזה איכא נפ " מ‬
‫דקתני במתני ' היינו לענין דנאמן לומר שטרח ‪,‬‬
‫וכמש " ל ) ‪.‬‬ ‫בין יום א ' ליום ד '‬ ‫וא " כ באמת הוי‬ ‫ביום א ' אינו נאמן ‪,‬‬ ‫משא " כ‬
‫אותה‬ ‫שקדו ‪,‬‬ ‫ששנינו‬ ‫גב ' ועכשיו‬ ‫י‪) 5‬‬ ‫אמר שמואל‬ ‫זה רק חידוש של רב יהודה‬
‫נישאו‬ ‫ולא‬ ‫זמן‬ ‫הגיע‬ ‫ששנינו‬ ‫א ' אינו מעלה לה מזונות ‪ ,‬וכל‬ ‫דהגיע זמן ביום‬
‫אוכלות משלו ואוכלות בתרומה ‪ ,‬הגיע זמן‬ ‫מה שכתבו בתירוץ הא ' רזה הנפ " מ במתני '‬
‫באחד בשבת מתוך שאינו יכול לכנוס אינו‬ ‫א ' ליום ד ' ‪ ,‬היינו רק לפי האמת אחר‬ ‫בין יום‬
‫מזונות ‪.‬‬ ‫מעלה לה‬ ‫אמר שמואל ‪ ,‬אבל ממתני '‬ ‫ר "י‬ ‫שחידש כן‬
 ‫טי‬ ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫כתונות ‪ -‬רן נ ' ע " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫צריך לטרוח ‪ ,‬והוי כמו דנתקיים כבר התקנה‬ ‫ולכאורה קשה אמאי אינה יכולה לומר אי‬
‫דשקדו ‪.‬‬ ‫אפשי כתקנת חכמים [ דשקדו ] ‪,‬‬
‫אי‬ ‫מהני‬ ‫לא‬ ‫דלהוציא‬ ‫לבע " ח‬ ‫[ ולא דמי‬ ‫וממילא יוכל לכונסה ביום א ' ‪ ,‬ונמצא דיהא‬
‫דהתם כיון דלא מהני א " א ‪,‬‬ ‫אפשי ‪,‬‬ ‫חייב לה מזונות בהגיע הזמן ביום א ' ‪ [ ,‬ועיין‬
‫ממילא מוכרח דהוי דינו בבינונית כהתקנה ‪,‬‬ ‫דעכ " פ‬ ‫בשטמ " ק שהבאנו לעיל בסמוך דכיון‬
‫אכל הכא כיון דעכ " פ התקנה דשקדו הוי רק‬ ‫הוא אינו כונסה מחמת התקנה מקרי מעוכב‬
‫לטובתה כמו שהוכחנו מקושיית השטמ " ק ‪,‬‬ ‫ממזונות] ‪.‬‬ ‫מתקנ " ח ופטור‬
‫א " כ הרי כיון דעכ " פ מוחלת תו ליכא חיוב‬
‫אכן הקשה כן על‬ ‫‪):‬‬ ‫ובשטמ " ק בב " ק ( דף ז‬
‫שקדו ולהוי כמו טריח ‪ ,‬ואמאי אינו מעלה לה‬
‫הגמ ' שם דאיתא דמלוה אין יכול‬
‫מזונות] ‪.‬‬ ‫לתבוע מהלוה שיפרע לו מזיבורית פורתא ‪,‬‬
‫רעל חיוב שקדו לא שייך כלל ענין‬ ‫ונראה‬
‫והקשה מ " ט אין יכול לומר אי אפשי בתקנ " ח ‪,‬‬
‫של מחילה ‪ ,‬כיון דאינו חיוב ממונות‬
‫דהרי מן התורה דינו בזיבורית ‪ ,‬ורק רבנן תיקנו‬
‫אליה ‪ ,‬דאינו חייב " לה " כלום ‪ [ ,‬וכל דין שקדו‬
‫בבינונית ‪ ,‬וא " כ יאמר א " א בתקנ " ח ויגבה‬
‫הוי רק תקנה לעכב זמן הנשואין ‪ ,‬דלא יהא‬
‫מזיבורית ‪.‬‬ ‫כדינו‬
‫עדיין תביעת נשואין ] ‪ ,‬וממילא לא שייך ע " ז‬
‫ןןזירץ ( בשם הרא " ש ) דאין אומרים אי אפשי‬
‫דע " י מחילתה יחשב כמו‬ ‫דנימא‬ ‫מחילה ‪,‬‬
‫בתקנ " ח אלא להחזיק את מה שבידו ‪,‬‬
‫טריח ‪.‬‬
‫להוציא ‪.‬‬ ‫ולא‬
‫דהשטמ " ק הקשה דעכ " פ יועיל מדין אי‬ ‫ורק‬
‫ולפי " ז נתב ( בשם המהר " י כ "ץ ) ליישב נמי‬
‫אפשי בתקנ " ח ‪ ,‬דע " י שטוענת אי אפשי‬
‫הגיע זמן באחד בשבת‬ ‫הכא מ " ט‬
‫הרי אינה תובעת לעכב הנשואין בשביל שקדו ‪,‬‬
‫אינו מעלה לה מזונות ‪ ,‬מחמת תקנה דשקדו ‪,‬‬
‫וממילא שוב יחשב כמו שהגיע זמן הנישואין ‪,‬‬
‫מזונות ‪.‬‬ ‫ותוכל לתבוע‬
‫בתקנת חכמים ‪.‬‬ ‫אי אפשי‬ ‫תימא‬

‫השטמ " ק דהכא לא מהני אי‬ ‫וע " ז תירו‬

‫כנ " ל דלא מהני אי אפשי להוציא ‪,‬‬ ‫ור ירץ‬
‫ע "ש‪.‬‬ ‫~‬
‫אפשי כיון דהוי להוציא ‪ ,‬והיינו דכיון‬
‫דע " י האי אפשי יהא עכשיו חיוב נישואין ‪,‬‬ ‫מבואר מדברי השטמ " ק דסובר דתקנת‬ ‫והנה‬
‫שקדו הוי רק לטובתה ‪ ,‬דאי נימא דהוי‬
‫דתביעתה לנישואין יהא תביעה ‪ ,‬א " כ הוי כמו‬
‫להוציא ‪.‬‬ ‫להוציא ‪ ,‬ולא מהני אי אפשי‬ ‫נמי לטובתו בשבילו ( עיין לקמן ) ‪ ,‬מה הקשה‬
‫עכ " פ‬ ‫כלל דתאמר אי אפשי בתקנ " ח ‪ ,‬דהא‬
‫לומר דמה דחשיב להוציא היינו‬ ‫[ א " ה ‪ ,‬ואין‬
‫משום דמתהייכ לה מזונות ‪ ,‬דהרי זהו‬ ‫ניח " ל בהתקנה ‪ ,‬אלא ודאי דסובר דהוי רק‬ ‫הוא‬

‫כבר מידי דממילא דע " י דהוי הזמן לנישואין‬ ‫לטובתה ולכן הקשה דתאמר אי אפשי ‪ ,‬ותירץ‬
‫ע " י אי אפשי ‪ ,‬ממילא מתחייב מזונות ‪ ,‬וכן אסו‬ ‫אפשי ‪.‬‬ ‫דלהוציא לא מהני אי‬
‫הממון של מזונות ג ' ימים הוי יותר מהממון‬ ‫צ " ע לדעת הסוברים דהיכא דטרח‬ ‫אכן אנתי‬
‫של שקדו ג ' ימים ‪ [ ,‬ומ " ש מכל אי אפשי‬ ‫קודם שבת יכול לכונסה אף ביום א ' ‪,‬‬

‫מה‬ ‫רעצם‬ ‫כמ " ש‬ ‫דהביאור‬ ‫ורק‬ ‫דעלמא ]‬ ‫והוכחנו לעיל דבכה " ג ה " ה אם הגיע הזמן‬
‫דנעשה הזמן לנישואין ויש חיוב נישואין ‪,‬‬ ‫ביום א ' חייב במזונותיה ‪ ,‬א " כ נהי דאינה‬
‫להוציא ] ‪.‬‬ ‫תשיב‬ ‫יכולה לבטל התקנה ע " י אי אפשי משום דהוי‬
‫כמו שיתבאר לקמן בס " ד ‪,‬‬ ‫ובפרט אי נימא‬ ‫דסו " ס הרי היא מוחלת‬ ‫להוציא ‪ ,‬מ " מ כיון‬
‫דדין הגעת זמן אינו רק דין תביעת‬ ‫עכ " פ תו אינו‬ ‫ע " ז ‪ ,‬להוי כמו דטריח ליה ‪ ,‬דהא‬
 ‫מוברםקי זצ " ל‬ ‫נ' ע"א‬ ‫כתומת ‪ -‬יף‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫טז‬

‫גמי רתנשא באחד בשבת וכו ' ‪ ,‬שקדו‬ ‫ינ )‬ ‫נישואין‬ ‫לתבוע‬ ‫שיכולה‬ ‫[דכיון‬ ‫נישואין ‪,‬‬
‫חכמים על תקנת בנות ישראל שיהא‬ ‫ממילא חל חיובי הנישואין ] ‪ ,‬אלא דבעצם‬
‫טורח בסעודה שלשה ימים אחד בשבת ושני‬ ‫הגעת זמן נחשבת כבר ממש כנשואה וכמו‬
‫כונסה ‪.‬‬ ‫בשבת ושלישי בשבת וברביעי‬ ‫הי " ט )‬ ‫שהוכיח באור שמח ( פ " י מהל ' אישות‬
‫וכן‬ ‫ותנשא ) ‪,‬‬ ‫( בתוד " ה‬ ‫והמהרש " א‬ ‫מדברי הספרי זוטא דמדרבנן נכללת בקרא‬
‫לפיכך )‬ ‫שם‬ ‫(ד"ה‬ ‫הגרעק " א‬ ‫רכל טהור בביתך ‪ ,‬דמיירי בנשואה ‪ ( ,‬עיין‬
‫הקשו ‪ ,‬למה הוצרך לומר דהא דכונס ברביעי‬ ‫א " כ פשוט יותר דחשיב זה להוציא ‪,‬‬ ‫לקמן )‬

‫הוא משום דתקנת שקדו הוי ג ' ימים ‪ ,‬הא אף‬ ‫( וע " ע‬ ‫נשואה ‪.‬‬ ‫כיון דהאי אפשי עושה דין‬
‫אי תקנת שקדו הוי רק יום אחד נמי סגי דאין‬ ‫בסמוך ) ‪.‬‬ ‫לקמן‬
‫יכול לכנוס קודם יום ד ' ‪ ,‬דביום א ' הוי הטעם‬ ‫חתם סופר ( מהדו " ח ‪ ,‬כאן‬ ‫והנה בחידושי‬
‫משום שקדו ‪ ,‬וביום ב ' וג ' הרי איכא טעמא‬ ‫כתב ליישב קושית‬ ‫משכים )‬ ‫ד " ה היה‬
‫דטענת בתולים ‪ ,‬וא " כ אמאי איצטריך להא‬ ‫א "א‬ ‫לומר‬ ‫יכולה‬ ‫דאינה‬ ‫דהא‬ ‫השטמ " ק‬
‫ימים ‪.‬‬ ‫דתקנת שקדו הוי ג '‬ ‫בתקנ " ח ‪ ,‬היינו משום דהתקנה דשקדו לא היה‬
‫המהרש " א והגרעק " א דנפ " מ לענין‬ ‫ותירצו‬ ‫רק בשבילה ‪ -‬לטובתה ‪ ,‬אלא גם לטובתו‬
‫הגעת זמן ‪ ,‬דאם תקנת שקדו היה רק‬ ‫[ דעי " ז יהיה נאמן משום חזקה דאין אדם‬
‫יום אחד ‪ ,‬א " כ אם הגיע הזמן ביום ב ' או ג '‬ ‫דהיא‬ ‫אף‬ ‫ולכן‬ ‫ומפסידה ]‬ ‫בסעודה‬ ‫טורה‬
‫היה חייב להעלות לה מזונות ‪ ,‬דמה שאינו‬ ‫אומרת א " א בתקנ " ח ‪ ,‬יכול הוא לטעון [ דהוא‬
‫יכול לכנוס מחמת טענת בתולים ‪ ,‬אינו פוטרו‬ ‫דאם לא אמצא בתולים יליזו‬ ‫בהתקנה ]‬ ‫רוצה‬
‫ממזונות כיון דאין זה תקנה בשבילה ‪ ,‬אלא‬ ‫עלי לומר שבתחילה היה מרמה בלבי ומשום‬
‫בשבילו ‪ ,‬והוי העיכוב מחמתו ולא מחמתה ‪,‬‬ ‫ע "ש‪.‬‬ ‫כן לא הטרחתי בסעודה הרבה עכ " ל‬
‫ולכן קאמר האמת דתקנת שקדו הוי ג ' ימים ‪,‬‬ ‫זה ודאי דעיקר התקנה הוי לטובתה‬ ‫[ יאכן‬
‫וממילא נמצא דגם ביום ב ' וג ' הוי העיכוב‬ ‫כלשון הגמ ' שקדו חכמים על תקנת‬
‫מזונות ‪.‬‬ ‫מחמת תקנה דידה ואינו מעלה לה‬ ‫בנות ישראל ‪ [ ,‬והוא או משום שעי " ז לא יעליל‬
‫[ וכתב המהרש " א דלפי " ז נמצא דאם באמת‬ ‫כשסמ " ק ]‬ ‫עליה ‪ ,‬או משום עצם השמתה עיין‬
‫הגיע הזמן כיום ה ' או ו ' דליכא בזה‬ ‫דהרי זהו הטעם דכשהגיע הזמן באחד בשבת‬
‫טעמא דשקדו רק משום טענת בתולים ‪ ,‬באמת‬ ‫אינו מעלה מזונות ‪ ,‬משום דהוי זה עיכוב‬
‫ע" ש‪.‬‬ ‫יעלה לה מזונות‬ ‫משלה ‪ ,‬ורק דעכ " פ כתב החת " ס דהוי זה תקנה‬
‫הפוסקים‬ ‫כל‬ ‫דמסתימת‬ ‫כתב‬ ‫בפנ " י‬ ‫( אכן‬ ‫אפשי] ‪.‬‬ ‫נמי לטובתו ‪ ,‬ומשו " ה לא שייך בזה אי‬
‫משמע המחמת טענת בתולים נמי אין‬ ‫אק אנתי צ " ע מה מהני מה דהוי התקנה נמי‬
‫מעלה לה מזונות אם הגיע הזמן ביום ה ' ודלא‬ ‫מצידה לא‬ ‫דהיא‬ ‫כיון‬ ‫סו " ס‬ ‫לטובתו ‪,‬‬
‫כהמהרש " א ‪ ,‬וע " ש עוד מה שהקשה עליו ‪,‬‬ ‫שלטובתה ואומרת א " א‬ ‫בהתקנה‬ ‫לה‬ ‫ניחא‬
‫לקמן ) ] ‪.‬‬ ‫הובא‬ ‫בתקנ " ח ‪ ,‬הרי נמצא דנשאר כל התקנה רק‬
‫ההפלאה אמאי כתב דהנפ " מ‬ ‫והקשה עליו‬ ‫בשבילו וא " כ מ " ט לא יהא חייב מזונות ‪ ,‬דהא‬
‫הוא באופן שהגיע הזמן ביום ב '‬ ‫להלן ]‬ ‫[ הובא‬ ‫והגרעק " א‬ ‫כתבו המהרש " א‬
‫וביום ג ' ‪ ,‬הרי אף אם הגיע הזמן ביום א ' נמי‬ ‫תקנה דמחמתה פטור‬ ‫דדוקא כשמעוכב ע " י‬
‫הוה הנפ " מ האם יהיה חייב להעלות לה‬ ‫ממזונות ‪ ,‬אבל אם מעוכב רק מחמת תקנה‬
‫המזונות מיום ב ' והלאה ‪ ,‬דנהי רעל יום א '‬ ‫דלטובתו חייב ‪ ,‬וה " נ כשאומרת א " א ‪ ,‬דנשאר‬
‫עצמו יהא פטור ‪ ,‬כיון דהוה העיכוב משום‬ ‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫כל התקנה רק מחמתו ‪ ,‬יהא חייב‬
 ‫יז‬ ‫פדברמקי זצ " ל‬ ‫כתונות ‪ -‬דף ב ' ע " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬

‫כתב דהיכא דהעיכוב הוי משום תקנה‬ ‫דהרי‬ ‫שקדו דהוי מחמתה ‪ ,‬מ " מ על יום ב ' וג ' דהוי‬
‫דידיה ‪ ,‬מעלה לה מזונות ‪ ,‬ואי כל‬ ‫העיכוב רק מחמתו ‪ ,‬יהא חייב כשהגיע הזמן‬
‫החיוב הוי משום קנס ‪ ,‬מה שייך לומר דקנסו‬ ‫ביום א ' ‪ ,‬ולמה נקט באופן שהגעת הזמן היה‬
‫תקנה ‪.‬‬ ‫אותו סו " ס הרי היה אנוס מחמת‬ ‫וג ' ‪.‬‬ ‫ביום ב '‬
‫ע " כ מוכרח דהחיוב הרא משום דדין‬ ‫אלא‬ ‫ההפלאה דצ " ל רס " ל להמהרש " א ראם‬ ‫וכתב‬
‫הגעת זמן הוי דין תביעס נישואין דהוי‬ ‫הגיע הזמן ביום א ' ‪ ,‬יהיה פטור לגמרי‬
‫לגבי החיובים ‪.‬‬ ‫כמו נישואין‬ ‫אף אם תקנת שקדו הוי רק יום אחד ‪ ,‬דכיון‬
‫וא " ש הדק " ל מ " ט אם הגיע הזמן ביום א '‬ ‫דמחמת תקנה דידיה היה יכול לישא ביום א ' ‪,‬‬
‫לא יהא חייכ לה מזונות מיום ב '‬ ‫ביום ב ' ] ‪ ,‬ומה שנתעכב‬ ‫לב " ר‬ ‫[ דיוכל לבא‬
‫הגיע ‪.‬‬ ‫והלאה ‪ ,‬כיון דעכ " פ הזמן כבר‬
‫מלישא היה רק משום שקדו דהוי תקנה דידה ‪,‬‬
‫לומר דאדרבה אי נימא דגדר החיוב‬ ‫ואפשר‬ ‫תו אינו חייכ כמזונותיה אפי ' מיום כ' והלאה ‪,‬‬
‫בהגעת זמן הוא דהוי כנשואה ‪ ,‬א " ש‬
‫דאע " פ דהעיכוב דיום ב ' הוי מחמתו דידיה ‪,‬‬
‫טפי ‪ ,‬די " ל רעצם ההגעת הזמן הוי כמעשה‬
‫מ " מ כיון שהיא גרמה לזה ‪ ,‬דהא מצידו היה‬
‫נישואין ‪ ,‬דמעשה הגעת הזמן עושה הנשואין‬
‫אז ‪ ,‬שוב‬ ‫א ' ‪ ,‬ורק מחמתה לא כנסה‬ ‫כונסה ביום‬
‫ואם בשעת הגעת הזמן לא חל דין נישואין ‪,‬‬
‫אינו חייב במזונותיה ‪ ,‬ולכן כתב דהנפ " מ הוא‬
‫שוב ליכא אח " כ סיבה לעשות הנישואין ‪ ,‬ולכן‬
‫וג ' אז‬ ‫רק אם הגעת הזמן גופא היתה ביום ב '‬
‫אם הגיע הזמן ביום א ' דלא נעשית כנשואה‬
‫יהא חייב במזונותיה אם תקנת שקדו הוי רק‬
‫כיון דהעיכוב הוא מחמת תקנה דידה ‪ ,‬שוב לא‬
‫אחד ‪.‬‬ ‫יום‬
‫שייך שיהיה חייב מזונות מיום ב ' והלאה ‪ ,‬כיון‬
‫אכן צ " ב סכרת הדבר מה אכפ " ל מה דמצידו‬
‫דאח " כ אין כאן עוד הגעת זמן שנית שיעשה‬
‫היה כונסה כיום א ' ‪ ,‬סו " ס כיון דעכ " פ‬
‫נישואין ‪ ,‬דדין נשואה נעשית רק ביום הגעת‬
‫מה דאינו כונסה ביום ב ' הוי רק משום תקנה‬
‫אח " כ ‪.‬‬ ‫הזמן ‪ ,‬וכיון דאז לא הל שוב לא חל‬
‫דידיה ולא משום תקנה דידה ‪ ,‬והוי כבר הזמן‬
‫[ אבל אי נימא דהחיוב בהגעת זמן הוי משום‬
‫קנס שקנסוהו מחמת שאינו כונסה ‪,‬‬
‫פטור ‪.‬‬ ‫לנישואין מ " ט יהא‬

‫מ " ט לא יקנסוהו אח " כ כשאינו‬ ‫יהא קשה‬ ‫התקנה‬ ‫גדר‬ ‫בעיקר‬ ‫תלוי‬ ‫רזה‬ ‫ואפשר‬
‫דבהגעת זמן מעלה לה מזונות ‪ ,‬האם‬
‫כונסה ביום ב ' דמה אכפ " ל שהגיע הזמן ביום‬
‫א ' ‪ ,‬סו " ס כל רגע שאינו כונס מחמת תקנה‬ ‫הוי מדין קנס ‪ ,‬דקנסוהו חכמים ליחן מזונות‬

‫מזונות ‪.‬‬ ‫דידיה הוי סיבה לחייבו‬

‫כשהגיע הזמן ולא כנסה ‪ ,‬או דהתקנה היה‬

‫יוה " כ צ " ל כמ " ש דס " ל דגדר החיוב הוי‬ ‫דכשהגיע הזמן לינשא דאיכא תביעת נישואין ‪,‬‬

‫משום דהוי כנשואה ‪ ,‬וזה דוקא היכא‬ ‫נשואה ‪,‬‬ ‫היא‬ ‫כאילו‬ ‫הנישואין‬ ‫חיובי‬ ‫חל‬

‫דשייך שיחול דין נישואין ביום הגעת הזמן ‪,‬‬ ‫במזונותיה ‪.‬‬ ‫ומשו " ה חייב‬

‫אבל אם באותו יום לא נעשה נישואין שוב לא‬ ‫ואי‪ ,‬כ בשלמא אי נימא דהוי קנס ‪ ,‬אפשר‬
‫וכמש " ג] ‪.‬‬ ‫נעשה דין נישואין למחר‬ ‫א ' כשהגיע‬ ‫לומר שפיר דכיון דביום‬
‫יש לעיין היכא דהגיע הזמן‬ ‫דלפי " ז‬ ‫אקא‬ ‫הזמן היה מעוכב מחמת תקנה דידה ‪ ,‬לא שייך‬
‫א ' ‪ ,‬והוא לא כנסה גם אח " כ ביום‬ ‫ביום‬ ‫אפי ' דאח " כ‬ ‫קנס עליו ‪ ,‬שוב לא קנסו אותו‬
‫ד ' כפשיעה ‪ ,‬האם יהא חייב לה מזונות ‪,‬‬ ‫דידיה ‪.‬‬ ‫ביום כ ' הוי העיכוב מתמתו‬

‫דלכאורה לפמש " נ לא יהא חייב מזונות ‪ ,‬דכיון‬ ‫ראין‬ ‫מוכרח‬ ‫המהרש " א‬ ‫אכן הרי מדברי‬
‫דביום א ' כשהגיע הזמן לא היה יכול לכונסה‬ ‫קנס ‪.‬‬ ‫החיוב מזונות משום‬
 ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫כתונות ‪ -‬דף ב ' ע " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫יה‬

‫אכן לפמש " נ לעיל יש ליישב קושית הפנ " י‬ ‫מחמתה ‪ ,‬ולא חל דין נישואין ‪ ,‬שוב ממילא אף‬
‫דשפיד יליף חלה מרכא ‪ ,‬דביארנו דדין‬ ‫אח " כ כיום ד ' לא יחול דין נישואין ‪ ,‬ואינו‬
‫הגעת זמן דחייב במזונותיה ‪ ,‬אינו דין קנס ‪ ,‬וכן‬ ‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫מעלה לה מזונות מחמת דין הגעת זמן‬
‫לא הוי זה סתם דין חדש דהגעת זמן הוי חיוב‬ ‫ואוש יש לבאר [ כנוסח אחר בהא ראם הגיע‬

‫מזונות ‪ ,‬רק דהוי זה דין דנעשית כנשואה ‪,‬‬ ‫הזמן ביום א ' אינו מעלה מזונות מיום‬
‫דכיון דבהגעת זמן איכא תביעת נישואין ‪ ,‬לכן‬ ‫דכיון דדין תביעת נישואין הוי אף דין‬ ‫ב ']‬

‫אמרו רכל מה שהנשואין מחייבין ‪ ,‬הרי הוא‬ ‫דיריה דתובע נישואין ‪ ,‬וכיון דביום א ' הוי‬
‫חייב כבר תיכף בהגעת הזמן דמה שלא נשא‬ ‫העיכוב מחמתה על תביעתו ‪ ,‬ממילא אינה‬
‫אינו פוטרו וחייב כל חיובי נישואין ‪ ,‬אבל‬ ‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫יכולה לתבוע ביום ב '‬
‫עכ " פ עצם דין הגעת זמן הוי רק דין תביעת‬ ‫[ א " ה ‪ ,‬ילפי " ז י " ל דביום ד ' דליכא שום‬
‫הנישואין ‪.‬‬ ‫נישואין ‪ ,‬דעי " ז מתחייב חיובי‬ ‫עיכוב אלא בפשיעה אינו כונסה שפיר‬
‫סובר המהרש " א דהיכא דהגיע הזמן‬ ‫ולכן‬ ‫במזונותיה ‪.‬‬ ‫יהא חייב‬
‫בזמן שמעוכב מלישא מחמת תקנ " ח ‪,‬‬ ‫והנה עיין בלשון הרמב " ם ( פ " י מהל ' אישות‬
‫הרי זה תלוי מי המעכב ‪ ,‬דאם העיכוב מחמת‬ ‫הגיע הזמן‬ ‫שכתב וז " ל ואם‬ ‫הי " ט )‬

‫תובעת נישואין ‪ ,‬דכיון‬ ‫אינה‬ ‫רידה‬ ‫תקנתא‬ ‫באחד בשבת או בער " ש אינו מעלה לה מזונות‬
‫דהתקנה הוי משום דידה אין לה דין תביעת‬ ‫" לאותו היום " ‪ ,‬מפני שאינו יכול לכנוס ע " ש ‪,‬‬
‫מזונות ‪.‬‬ ‫נישואין ‪ ,‬וממילא ליבא חיוב‬ ‫משמע דבאמת מיום ב ' והלאה יהא חייב‬
‫תקנתא‬ ‫משום‬ ‫הוי‬ ‫דהעיכוב‬ ‫אב‪ 5‬היכא‬ ‫וצ " ת] ‪.‬‬ ‫במזונות ודלא כההפלאה‬
‫דידיה ‪ ,‬סובר המהרש " א דתביעתה הוי‬ ‫והנה הקשה הפנ " י לדברי המהרש " א שכתב‬
‫[ מחמת‬ ‫כונסה‬ ‫ראין‬ ‫מה‬ ‫וממילא‬ ‫תביעה ‪,‬‬ ‫דדוקא אם העיכוב הוא מחמתה ‪ [ ,‬כגון‬
‫אין זה פטור שלא להתחייב חיובי‬ ‫התקנה ]‬ ‫משום שקדו ] ‪ ,‬אינו מעלה לה מזונות ‪ ,‬אבל אם‬
‫נישואין ‪ ,‬כיון דעכ " פ תביעתה לנישואין הוי‬ ‫טענת‬ ‫משום‬ ‫[ כגון‬ ‫מחמתיה‬ ‫הוא‬ ‫העיכוב‬
‫תביעה ‪.‬‬ ‫בתולים ] ‪ ,‬חייב במזונותיה ‪ ,‬א " כ מאי קאמר‬

‫א " ש דכל זה דוקא היכא דשייך בו‬ ‫‪51‬פי " ז‬ ‫לפיכך חלה הוא אינו מעלה לה מזונות ‪ ,‬הא‬
‫נישואין ורק שמעוכב מחמת תקנה‬ ‫בחלה אין העיכוב מחמתה כלל ‪ ,‬ואיך יליף‬
‫דידיה ‪ ,‬בזה י " ל דתביעתה הוי תביעה ‪ ,‬אבל‬ ‫מזונות ‪.‬‬ ‫חלה ‪ ,‬מהכא דאינו מעלה‬
‫שייך בו נישואין כלל‬ ‫היכא רחלה הוא ‪ ,‬דלא‬ ‫חלה )‬ ‫לפיכך‬ ‫(ד"ה‬ ‫בשטמ " ק‬ ‫באמת‬ ‫ואכן‬
‫כיון דהוא חולה ‪ ,‬לא שייך ממילא נמי תביעה‬ ‫כתב דרב יוסף חולק על שמואל ‪ ,‬דהרי‬
‫לנישואין ‪ ,‬ושפיר יליף מהכא דהיכא דלא שייך‬ ‫כשהעיכוב‬ ‫דדוקא‬ ‫מוכח‬ ‫שמואל‬ ‫מרבדי‬
‫מזונות ‪.‬‬ ‫תביעה לנישואין אינו מעלה לה‬ ‫מחמתה דידה אינו מעלה מזונות ‪ [ ,‬דקאמר‬
‫גמ ' אותה ששנינו הגיע הזמן ולא נישאו‬ ‫יג )‬ ‫ועכשיו ששנינו שקדו ‪ ,‬אלמא דוקא משום‬
‫בתרומה ‪.‬‬ ‫אוכלות משלו ואוכלות‬ ‫אבל היכא דהוי‬ ‫דידה ]‬ ‫שקדו דהוי תקנתא‬
‫נתבנו לעיל דבפשוטו דין חיוב מזונות‬ ‫נהנה‬ ‫תקנתא הידיה מעלה לה מזונות ‪ ,‬וה " ה חלה‬
‫בהגעת זמן ‪ ,‬אינו מדין קנס ‪ [ ,‬וכן לא‬ ‫מעלה מזונות ‪ ,‬ורק דרב יוסף פליג וסובר דאף‬
‫הוי דין חיוב חדש מחמת הגעת הזמן ] ‪ ,‬אלא‬ ‫אם העיכוב מחמתיה דידיה נמי אין מעלה‬
‫דהוי מדין חיוב נישואין ‪ ,‬דכיון דבהגעת זמן‬ ‫מזונות ‪ ,‬וא " כ הא דקאמר לפיכך חלה וכו ' רב‬
‫איכא תביעת נישואין תקנו שתהא כנשואה‬ ‫יוסף הוא דקאמר לה ‪ [ ,‬ובאמת לא יליף לה‬
‫וחלו חיובי הנישואין ‪ ,‬וא " כ חיוב המזונות אינו‬ ‫ע " ש] ‪.‬‬ ‫מהכא ‪,‬‬
 ‫יט‬ ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫כתונות ‪ -‬ר ב ' ע " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫~‬

‫משום‬ ‫הוי‬ ‫זה‬ ‫לישאנה ] ‪,‬‬ ‫יכול‬ ‫כשאינו‬ ‫חיוב חדש ‪ ,‬אלא דהוי אותו חיוב מזונות‬
‫זה ) ‪.‬‬ ‫דנסתהפה שדהו ‪ ,‬ומזלו גרם לו הפסד‬ ‫לאשתו ‪.‬‬ ‫שחייב הכעל‬
‫הגמ ' נמי יש להוכיח דלא‬ ‫ולכאורה מדברי‬ ‫אוכלות‬ ‫( בד " ה‬ ‫כאן‬ ‫מרש " י‬ ‫משמע‬ ‫ומן‬
‫הוי חיוב מדין קנס ‪ ,‬אלא דהוי‬ ‫אשתו‬ ‫במזונות‬ ‫חייב‬ ‫שהבעל‬ ‫משלו ) ‪,‬‬
‫כנשואה ‪ ,‬דאי הוי מדין קנס מה הנידון בחלה‬ ‫מתקנת ב " ר כדלקמן בפרק נערה ‪ ,‬ע " כ ‪ .‬משמע‬
‫ובחלתה אי חייב במזונותיה בהגעת זמן הא‬ ‫ראין זה סתם קנס שקנסוהו מזונות על שאינו‬
‫קנס ‪.‬‬ ‫התם לא שייך‬ ‫נושאה ‪ ,‬אלא דהוי אותו גדר חיוב שחייב‬
‫סק " י )‬ ‫[ א " ה ‪ ,‬אנן בדברי יחזקאל ( סי ' ט " ז‬
‫כנשואה ‪.‬‬ ‫הבעל במזונות אשתו ‪ ,‬והיינו דהויא‬
‫דקי " ל‬ ‫דאדרבה כיון‬ ‫מכאן‬ ‫הוכיח‬
‫( בסוף העמוד‬ ‫ולן משמע נמי מדברי רש " י‬
‫רחלה פטור מוכח דלא הוי מדין חיוב כנשואה‬
‫כלומר מזלך גרם ‪,‬‬ ‫שדהו )‬ ‫ד " ה נסתחפה‬
‫דהא בחיוב הבעל לאשתו לא שייך פטור‬
‫עכ " ל ‪.‬‬ ‫כי מהיום אני מוטלת עליך לזון‬
‫ע " ש] ‪.‬‬ ‫דאונס‬
‫( ולכאורה צ " ב מהו הלשון כי מהיום אני‬
‫הי " ט )‬ ‫נאור שמח ( פ " י מהל ' אישות‬ ‫אמנם‬
‫מוטלת עליך לזון הרי זה גופא‬
‫באמת נסתפק נזה אי חיוב מזונות‬
‫לא ) ‪.‬‬ ‫הנידון אם חייב לזון או‬
‫בהגעת זמן הוי אותו חיוב כמו בנשואה ‪ ,‬או‬
‫בשטמ " ק דבאמת בפי ' הא דאמרינן‬ ‫[ וביאר‬
‫דהוי חיוב חדש עבור שמעוכבת מלינשא והוי‬
‫מזלך גרם יש לפרש ב ' אופנים ‪ ,‬או‬
‫קנס ‪.‬‬ ‫כמו‬
‫דזהו הטעם שחייב ‪ ,‬כיון דמזלו גרם את המצב‬
‫כתב להסתפק לענין מעשה ידיה למי הם‬ ‫וכן‬
‫הזה ‪ ,‬או דזהו דכבר התוצאה ‪ ,‬כלומר דכיון‬
‫תחת‬ ‫לבעלה‬ ‫שייכים‬ ‫האם‬ ‫שייכים ‪,‬‬
‫דהדין הוא שחייב ‪ ,‬ממילא הפסיד מזלו ‪ [ ,‬והפי '‬
‫המזונות ‪ ,‬או לאביה [ כשהיא נעדה ‪ ,‬ולעצמה‬
‫הפסיד ] ‪.‬‬ ‫גרם ‪ ,‬היינו‬
‫בוגרת ] ‪.‬‬ ‫כשהיא‬
‫דהתוס '‬ ‫ותוס ' ‪,‬‬ ‫רש " י‬ ‫נחלקו‬ ‫דבזה‬ ‫וכרוב‬
‫תלוי בהספק הקודם דאי גדר חיוב‬ ‫ולכאורה‬
‫דאדרבה‬ ‫מציא )‬ ‫ד"ה‬ ‫( בע " ב‬ ‫הקשו‬
‫דהויא‬ ‫משום‬ ‫הוא‬ ‫המזונות‬
‫נימא מזלה גרם וכו ' ע " ש ‪ ,‬והיינו משום רס " ל‬
‫כנשואה ‪ ,‬א " כ כמו דבנשואה הוי מעש " י‬
‫דמזלו גרם הוי הטעם של החיוב ולכן הקשה‬
‫לבעלה תחת מזונותיה ‪ ,‬ה " ה בהגעת זמן יהא‬
‫דאדרבה גימא דמזלה גרם ‪ ,‬וע " ז תירצו דכיון‬
‫המזונות ‪.‬‬ ‫מעש " י לבעלה תחת‬
‫המזונות הוי קנס בעלמא ‪ ,‬י " ל‬ ‫אבק אי חיוב‬ ‫דהוא מצווה על פריה ורביה אמרינן דמזלו‬

‫לעצמה או לאביה ‪,‬‬ ‫דהמעש " י הוי‬ ‫שפיר‬

‫הגורם ‪.‬‬
‫פירושו‬ ‫אין‬ ‫סובר דמזלו גרם‬ ‫אבק רש " י‬
‫רהקנס היה שיהיה חייב לזונה בלא לקבל‬
‫מעש " י ‪ ,‬וכל שעה ושעה יכול לכונסה ויפטר‬ ‫שהוא הגורם ‪ ,‬רק פירושו דמזלו הפסיד ‪,‬‬

‫מחיוב זה לזון בלא מע " י ‪ ,‬וכתב דלפי " ז חיוב‬ ‫כבר‬ ‫דעומדת‬ ‫משום‬ ‫הוא‬ ‫החיוב‬ ‫[ ועצם‬

‫המזונות הוי חיוב חדש בכל יום ויום ‪ ,‬וזהו‬ ‫לנישואין ] ‪ ,‬וזהו שכתב מזלך גרם [ פי ' הפסיד ] ‪,‬‬

‫ע "ש ‪.‬‬ ‫דלא כרש " י ותוס ' בפרק המדיר‬ ‫ע " ש] ‪.‬‬ ‫כי מהיום אני מוטלת עליך לזון‬
‫אין זה מוכרח ‪ ,‬דאף אי נימא דהוי רק‬ ‫אכן‬ ‫רש " י משמע דעצם החיוב הוי‬ ‫ו נכ " פ מדברי‬
‫קנס ‪ ,‬מ " מ י " ל דגדר הקנס היה שתחשב‬ ‫כונתו‬ ‫וזהו‬ ‫כנשואה ‪,‬‬ ‫דהוי‬ ‫משום‬ ‫~‬
‫כנשואה ‪ ,‬וממילא כמו דחייב לזונה כמו כן‬ ‫דמהיום חייב לזונה והיינו משום דהגעת זמן‬
‫הויא‬ ‫הקנס‬ ‫דמחמת‬ ‫כיון‬ ‫שלו ‪,‬‬ ‫יהא מע " י‬ ‫הוי כנשואה ‪ ( ,‬ואי משום דהרי אינו יכול‬
‫כנשואה ‪.‬‬ ‫לעשות נישואין [ ולמה לו להפסיד ליחן מזונות‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברסקי‬ ‫כתונות ‪ -‬דף כ ' ע " א‬ ‫העדרי רבי דוד‬
‫כספו ‪ ,‬אבל על דין האסמכתא דילפינן מקרא‬ ‫רמצא בספר המקנה‬ ‫אח " כ ‪,‬‬ ‫נתב‬ ‫והאו " ש‬
‫זה דמדרבנן הגעת מן הוי כנשואה לא גזרו ‪,‬‬ ‫שצידד קצת האין לו מעשה ידיה ‪,‬‬
‫~‬
‫אוכלת ‪.‬‬ ‫ולכן שפיר‬ ‫כיה )‬ ‫וכן בהרא " ש ביבמות ( פרק החולץ סי '‬
‫גבי‬ ‫)‬ ‫סג ‪.‬‬ ‫נתב הגועק " א לקמן ( דף‬ ‫והנה‬ ‫שלו ‪.‬‬ ‫מוכח דאין מע " י‬
‫מורדת ‪ ,‬ראם אין אשה יכולה לומר‬ ‫הביא דבשטמ " ק הביא בשם הריטב " א‬ ‫אוזם‬
‫איני ניזונית ואיני עושה ‪ ,‬א " כ ה " ה בהגעת זמן‬ ‫דמע " י של בעל וזכה במע " י ובמציאתה ‪,‬‬
‫כיון‬ ‫מורדת ‪,‬‬ ‫הויא‬ ‫ממלאכה‬ ‫מורדת‬ ‫אם‬ ‫ולבסוף כתב המדברי המיסרי זוטא מוכח‬
‫הוי מורדת ‪ ,‬ע " ש ‪.‬‬ ‫וא " כ‬ ‫דמלאכתה הוי שלו‬ ‫כהריטב " א דמע " י לבעל ‪ ,‬דכתב על‬
‫צ " ע דאף אי נימא דמעשה ידיה‬ ‫ולכאורה‬ ‫מקרא רכל טהור בביתך ‪ ,‬פרט לבת ישראל עד‬
‫נמי הוי שלו ‪ ,‬מ " מ הרי זהו דוקא‬ ‫שלא זכה במעשה ידיה ‪ ,‬ומנין אתה מרבה‬
‫אם היא תובעת מזונות ‪ ,‬אבל אם אינה תובעת‬ ‫משזכה במעשה ידיה ‪ ,‬אמרת כל טהור בביתך‬
‫מזונות ‪ ,‬מ " ט יהא מעש " י שלו שתהא מורדת ‪,‬‬ ‫יאכל אותו ‪ ,‬הרי דמוכח דבהגעת זמן [ דאוכלת‬
‫נשואה ‪.‬‬ ‫ואסו בע " כ דילה עשו אותה כמו‬ ‫נכנסה‬ ‫שלא‬ ‫אף‬ ‫בתרומה‬ ‫ואוכלת‬ ‫משלו‬
‫י " ל דלפי מה דמשמע מהסיפרי‬ ‫[ א " ה ‪ ,‬ואולי‬ ‫ע "ש‪.‬‬ ‫לחופה ] ‪ ,‬זכה הבעל במעשה ידיה ‪,‬‬
‫זוטא ‪ ,‬לכאורה מבואר דהא דהגעת‬ ‫גבי תיקנו‬ ‫מ "ז)‬ ‫( דף‬ ‫לקמן‬ ‫בפנ " י‬ ‫[ והנה‬
‫תביעת‬ ‫מדין‬ ‫רק‬ ‫אינו‬ ‫כנישואין ‪,‬‬ ‫הוי‬ ‫זמן‬ ‫כתב‬ ‫ידיה ‪,‬‬ ‫מעשה‬ ‫תחת‬ ‫מזונות‬
‫נישואין רעי " ז חל חיובי הנישואין וכמש " ל ‪,‬‬ ‫דבהגעת זמן מעלה לה מזונות ומע " י שלה‬
‫אלא דהוי תקנה רעצם הגעת זמן נחשבת‬ ‫ע " ש] ‪.‬‬
‫כנשואה ממש ‪ ,‬דלכן נמי אוכלת בתרומה מדין‬ ‫האו " ש‬ ‫שהביא‬ ‫ואכן מדברי הספרי זוטא‬
‫בביתך ‪.‬‬ ‫נשואה מקרא דכל טהור‬ ‫תקנה‬ ‫הוי‬ ‫זמן‬ ‫הגעת‬ ‫דדין‬ ‫מוכח‬
‫לפי " ז י " ל דמשו " ה נמי יש לה דין‬ ‫וא " כ‬ ‫דמן‬ ‫קי " ל‬ ‫דהרי‬ ‫ממש ‪,‬‬ ‫כנשואה‬ ‫שנעשית‬
‫מורדת כיון דהתקנה היתה דהוי ממש‬ ‫התורה ארוסה אוכלת בתרומה ‪ ,‬ומדרבנן אינה‬
‫כנשואה ] ‪.‬‬ ‫אוכלת מחמת גזירה ‪ ,‬או משום שמא תשקה‬
‫מה דהוי‬ ‫דבאמת כל‬ ‫בפשוטו נראה‬ ‫אכן‬ ‫או משום סמפון ‪ ,‬ואחר הגעת זמן פליגי משנה‬
‫נשואה הוי רק מחמת תביעתה ‪ ,‬ואה " נ‬ ‫ראשונה‬ ‫למשנה‬ ‫אחרונה ‪,‬‬ ‫ומשנה‬ ‫ראשונה‬
‫אם מתחילה לא תבעה כלל המזונות ‪ ,‬לא‬ ‫אוכלת ‪.‬‬ ‫אוכלת ‪ ,‬ולמשנה אחרונה אינה‬
‫מסתבר דתהא חייבת ליחן לו מעש " י וליזון‬ ‫נימא דבהגעת זמן לא נעשית כנשואה ‪,‬‬ ‫ואי‬
‫ממנו ‪ ,‬ורק דהגרעק " א מיירי שתבעה וניזונת‬ ‫וכל מה דאוכלת למשנה ראשונה ‪ ,‬הוי רק‬
‫ממנו ‪ ,‬דבזה נשאר דינה דין היוכ נישואין‬ ‫מחמת דין קנין כספו דארוסה ‪ [ ,‬ומשום דכל‬
‫ממש ‪ ,‬ולכן כתב ראם בנשואה יש לה דין‬ ‫הגזירה דרבנן שייך רק קודם הגעת זמן ‪ ,‬אבל‬
‫מורדת ראין יכולה לומר איני ניזונית ואיני‬ ‫אחר הגעת זמן דלא שייך הגזירה כדאיתא‬
‫מורדת ‪.‬‬ ‫עושה ‪ ,‬ה " ה בהגעת זמן יש לה דין‬ ‫לקמן נשאר דאוכלת מדין ארוסה ] ‪ ,‬א " כ איך‬
‫הנראה י " ל דהגעת זמן תיקנו שיהא זה‬ ‫ולפי‬ ‫יליף זה הסיפרי מקרא דכל טהור בביתך‬
‫בהקידושין ‪ ,‬דכמו דשאר חיובים שעל‬ ‫יאכלנו ‪ ,‬דהא קרא זה מיירי על נשואה ולא על‬
‫הבעל ‪ ,‬הוי דין בהקידושין לבא בהנישואין ‪,‬‬ ‫ארוסה ‪.‬‬
‫כמו כן נמי דין זה דכהגעת זמן יתחייב מזונות‬ ‫ע " כ מוכרח דהתקנה היתה דכהגעת זמן‬ ‫אקא‬
‫ע " ז כי מעתה חייב‬ ‫הוי נמי בהקידושין ‪ ,‬ושייך‬ ‫הוי כנשואה ‪ ,‬ולכן שפיר אוכלת ‪ ,‬כיון‬
‫שדהו ‪.‬‬ ‫במזונותיה ונסתחפה‬ ‫דכל הגזירה דשמא תשקה היה רק על דין קנין‬
 ‫כא‬ ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫כתיבות ‪ -‬רן נ ' ע " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫ומשו " ה א " ש דחשיב להוציא כיון דע " י אי‬ ‫בתחילת הסוגיא‬ ‫‪:‬‬ ‫וכן מבואר במאירי ( דף ב‬
‫וכמשנ " ל ‪.‬‬ ‫אפשי מקבלת דין כנשואה‬ ‫ביאור )‬ ‫ראין אונס בגיטין ד " ה ולענין‬
‫ביאור‬ ‫אותו‬ ‫הוא‬ ‫הנ " ל‬ ‫לכאורה ביאור‬ ‫שכתב וז " ל שהאשה נתקדשה לו על דעת‬
‫שכתבנו לעיל דגדר החיוב הוא‬ ‫שכשיגיע זמן תתרצה היא לינשא לו ‪ [ ,‬ו ] אם‬
‫משום דהוי כנשואה ‪ ,‬ומשו " ה תשיב להוציא‬ ‫לא ישאנה יעלה לה מזונות והרי הוא כאילו‬
‫לעשות דין דאורייתא ורק דלעיל ביארנו רזה‬ ‫קדשה על תנאי שיעלה לה מזונות בהגעת זמן‬
‫נעשה ע " י דין תביעת נשואין ‪ ,‬ועכשיו נתבאר‬ ‫ע "ש‪.‬‬ ‫שהרי תנאי ב " ר הוא וכו ' ‪,‬‬
‫הזמן‬ ‫דכהגעת‬ ‫שחל בקידושין‬ ‫דין‬ ‫דהוא‬ ‫[ וקפי דברי המאירי ‪ ,‬מבואר לשון הרמב " ם‬
‫הנישואין ‪.‬‬ ‫יתחייב חיובי‬ ‫שכתב ( בפ " י מהל ' אישות הי " ט ) גבי‬
‫אפשר דמבואר יותר דברי הגרעק " א‬ ‫‪51‬פי " ז‬ ‫ארוסה הגיע הזמן שנתנו לאיש ולא נשאה ‪,‬‬
‫שהבאנו דכתכ ריש‬ ‫סג ‪) :‬‬ ‫לקמן ( דף‬ ‫" נתחייב במזונותיה " אע " פ שלא כנס ‪ ,‬ואילו‬
‫לה דין מורדת אם אומרת איני ניזונית ואיני‬ ‫גבי יבמה כתב ( שם פי " ח הט " ז ) תבעה יבמה‬
‫עושה ‪ ,‬והקשינו דאטו עשו אותה כנשואה בעל‬ ‫לכנוס וגו ' הרי זו ניזונת משל יבם ע " ש ‪ ,‬וצ " ב‬
‫כרחה ‪ ,‬דהרי כיון שאינה תובעת מזונות מ " ט‬ ‫שינוי הלשון דהתם כתב ניזונת משל יבם ‪,‬‬
‫לעיל ‪.‬‬ ‫יהא מעש " י שלו ותחשב מורדת ‪ ,‬עיין‬ ‫במזונותיה ‪.‬‬ ‫וכאן כתב הלשון נתחייב‬
‫לפמש " נ עתה י " ל דכיון דהוי כבר דין‬ ‫אכן‬ ‫אכן לדברי המאירי א " ש דכיון דהוי תנאי‬
‫ותנאי בהקידושין דבהגעת זמן איכא‬ ‫בהקידושין דיתן מזונות בהגעת זמן ‪,‬‬
‫חיוב מזונות כנשואה ככל חיובי בעל לאשתו ‪,‬‬ ‫ע " כ מוכרח דהתנאי היה רק שיחול עליה דין‬
‫וצ " ת] ‪.‬‬ ‫משו " ה הויא שפיר מורדת ככל נשואה ‪,‬‬ ‫כנשואה שיש עליו חיוב מזונות ‪ ,‬דאי נימא‬
‫נמי לחקור‬ ‫א ' ) כתב‬ ‫ובברכת שמואל ( סימן‬ ‫ההתנאי היה שיתן בפועל מזונות אסו אם לא‬
‫בעיקר חיוב מזונות דהגעת זמן‬ ‫יתן יתבטלו הקידושין מחמת התנאי ‪ ,‬וע " כ‬
‫האם התביעה הוא בתורת חוב בעלמא ‪ ,‬או‬ ‫דהתנאי היה רק שיחול חיוב ‪ ,‬ולכן כתב הלשון‬
‫בתורת אישות ‪ ,‬וכתב דנראה רזה ברור דבתורת‬ ‫נתחייב במזונותיה ‪ ,‬משא " כ ביבם הוי רק דין‬
‫לקמן‬ ‫דפריך‬ ‫מהא‬ ‫והוכיח‬ ‫הוא ‪,‬‬ ‫אישות‬ ‫קנס בעלמא שעליו ליתן מזונות ‪ ,‬וע " ע לקמן‬
‫בהמדיר ( דף ע ' ) דכיון דמשועבד לה היכי מצי‬ ‫ב ‪. ]) :‬‬ ‫( דף‬
‫בעודה‬ ‫ומשני דמיירי שהדירה‬ ‫מדיר לה ‪,‬‬ ‫מזונות‬ ‫חיוב‬ ‫דדין‬ ‫נמצא‬ ‫‪1‬עכ " פ לפי " ז‬
‫ארוסה ‪ ,‬ובאופן שהגיע הזמן ‪ [ ,‬ופירש " י דכיון‬ ‫בהגעת הזמן אינו דין חדש שחייב‬
‫דמדאורייתא אינו חייב לה מזונות שפיר חל‬ ‫לזונה ‪ ,‬אלא דהוי בכלל דין המזונות שחייב‬
‫דמיירי דבשעה שהדירה‬ ‫פי '‬ ‫והתוס '‬ ‫הנדר ‪,‬‬ ‫אשתו ‪.‬‬ ‫הבעל במזונות‬
‫פי '‬ ‫עדיין לא הגיע הזמן ‪ ,‬לכן חל הנדר ‪ ,‬ועוד‬ ‫בב " ק‬ ‫השטמ " ק‬ ‫דברי‬ ‫טפי‬ ‫א "ש‬ ‫‪51‬פי " ז‬
‫הזמן ‪ ,‬מ " מ חל הנדר‬ ‫דאפי ' הדירה אחר שהגיע‬ ‫( שהובא לעיל ) דאין יכולה לומר אי‬
‫כיון דלא אלמוה רבנן לשעבודא ראשה כל‬ ‫אפשי בתקנ " ח [ דשקדו ] משום רהוי להוציא ‪,‬‬
‫נשאת] ‪.‬‬ ‫זמן שלא‬ ‫והיינו כיון דחיוב מזונות דהגעת זמן הוי בכלל‬
‫נימא דחיוב מזונות של הגעת זמן הוא‬ ‫ואי‬ ‫חיוב חדש ‪,‬‬ ‫יה‬ ‫חיוב מזונות הבעל לאשתו ואין‬
‫הנדר‬ ‫רחל‬ ‫הרי פשוט‬ ‫חוב בעלמא ‪,‬‬ ‫ודלא כהאו " ש שרצה לומר דהוי חיוב חדש כל‬
‫ומפקיע החוב ‪ ,‬דקי " ל הקדש חמץ ושחרור‬ ‫ותוס ' בהמדיר] ‪,‬‬ ‫כרש " י‬ ‫[ ודלא‬ ‫ויום ‪,‬‬ ‫יום‬
‫מפקיע מידי שעכור ‪ [ ,‬ומה צריך לכל הטעמים‬ ‫דלדברינו הרי זה חיוב אחד עם נישואין ‪,‬‬
‫הנ " ל מ " ט חל הנדרן אלא מוכח דהחיוב‬ ‫והיינו דהוי אותו גדר חיוב כמו נשואה ‪ [ ,‬א " ה ‪,‬‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫כתונות ‪ -‬דה כ ' ' א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫כב‬
‫~‬

‫דתנן‬ ‫דהתביעה‬ ‫כהרמב " ם‬ ‫דסובר‬ ‫הוכיח‬ ‫מזונות של הגעת זמן אינו חוב בעלמא אלא‬
‫ס "ל‬ ‫דאי‬ ‫לנשואין ‪,‬‬ ‫תביעה‬ ‫היינו‬ ‫במתני '‬ ‫בתורת חיובי אישות ‪ [ ,‬וכמו חיוב כתובה דהוי‬
‫כפירש " י יקשה קושיית המהרש " א שם ‪ ,‬וכן‬ ‫נמי מחיובי אישות ואף אי כתובה דרבנן נמי‬
‫כתב ליישב קושית המהרש " א‬ ‫שם‬ ‫בפנ " י‬ ‫הוי מחיובי אישות ‪ ,‬וה " ה החיוב דרבנן בהגעת‬
‫דהתוס ' ס " ל כהרמב " ם ע " ש ‪ ,‬אכן במהר " ם‬ ‫אישות] ‪.‬‬ ‫זמן הוי מחיובי‬
‫ע " ש] ‪.‬‬ ‫שיף כתב שם ביאור אחר בדברי התוס '‬ ‫גמ ' הגיע הזמן ולא נישאו אוכלות משלו‬ ‫יד )‬

‫דבאמת בין לרש " י ובין להרמב " ם‬ ‫ונראה‬ ‫בתרומה ‪.‬‬ ‫ואוכלות‬
‫וכמשנ " ל‬ ‫לנישואין‬ ‫תביעה‬ ‫בעינן‬ ‫נותנין‬ ‫תנן‬ ‫)‬ ‫נז ‪.‬‬ ‫( דף‬ ‫לקמן‬ ‫כמתני '‬ ‫הנה‬
‫דעיקר דין חיוב מזונות בהגעת זמן הוי מחמת‬ ‫לבתולה שנים עשר חודש משתבעה‬
‫דין תביעת נישואין ‪ ,‬וסובר הרמב " ם דהיכא‬ ‫הבעל ‪ ,‬לפרנס את עצמה ‪ ,‬וכשם שנותנין לאשה‬
‫תביעה‬ ‫היה‬ ‫כבר‬ ‫הרי‬ ‫אותו‬ ‫היא‬ ‫דתבעה‬ ‫כך נותנין לאיש לפרנס את עצמו ‪ [ ,‬והיינו‬
‫לנישואין ‪ ,‬ולכן תיכף כשהגיע הזמן שנתנו לו‬ ‫דהזמן של שנים עשר חודש נותנים גם לאשה‬
‫חייב במזונות ‪ ,‬אבל היכא דתבע הוא אותה‬ ‫מזמן שתבעה הבעל ‪ ,‬וגם לאיש נותנים זמן זה ‪,‬‬
‫הרי עדיין לא היה תביעה לנישואין ממנה ‪,‬‬ ‫האשה ] ‪.‬‬ ‫מזמן שתבעה אותו‬
‫ולכן באמת אחר שהגיע הזמן צריכה לתבוע‬ ‫תנן הגיע הזמן ולא נישאו אוכלות‬ ‫ואח " ם‬
‫במזונותיה ‪.‬‬ ‫ממנו ואז באמת יתחייב‬ ‫משלו ואוכלות בתרומה ‪ ,‬ויש לעיין‬
‫ועכ " פ היכא דהיא תבעה אותו בתחילה הרי‬ ‫על מה קאי הגיע הזמן ולא נישאו ‪ ,‬האם על‬
‫ממילא יש כבר תביעה ‪ ,‬והיכא דהוא‬ ‫הזמן שנתנו לבעל משתבעתו האשה ‪ ,‬או על‬
‫תבע אותה בעיק דאת " כ תתבע תיכף ‪ ,‬ואז‬ ‫הכעל ‪.‬‬ ‫הזמן שנתנו האשה משתבעה‬
‫לה ‪.‬‬ ‫יהיה חייב‬ ‫מהל ' הי " ט ) וכן בשו " ע ( סי '‬ ‫וברממ " ט ( פ " י‬
‫ע "י‬ ‫רחל‬ ‫נשואין‬ ‫לפמשנ " ל דהדין‬ ‫אמנם‬ ‫כתבו הגיע הזמן‬ ‫א ')‬ ‫נ " ו סעי '‬
‫באותו יום‬ ‫הוי דוקא‬ ‫הגעת הזמן‬ ‫שנתנו לאיש ולא נשאה נתחייב במזונותיה‬
‫שהגיע הזמן רעצם הגעת הזמן הוי כנשואין ‪,‬‬ ‫אע " פ שלא כנס ‪ ,‬מבואר דקאי על תביעת‬
‫ואם לא חל אז תו לא יחול אח " כ ‪ ,‬א " כ מוכרח‬ ‫האשה שתבעה אותו ונתנו לו זמן והגיע הזמן ‪,‬‬
‫שתהא התביעה דוקא עם הגעת הזמן דאם‬ ‫משמע מדבריו ראם תבע הוא אותה והגיע‬
‫תתבע אח " כ ‪ ,‬כבר לא יחול דין נשואין ‪ ,‬דדין‬ ‫הזמן שנתנו לה לא הוי בזה דין הגעת זמן‬
‫נישואין הוי רק בהגעת הזמן ולא בזמנים‬ ‫במזונותיה ‪.‬‬ ‫שיתחייב‬
‫אחרים ‪.‬‬ ‫ברש " י כאן מבואר דאף בזה הוי דין‬ ‫אכן‬
‫גמ ' לפיכך חלה הוא או שחלתה היא או‬ ‫טו )‬ ‫הגעת זמן ‪ ,‬דכתב דנותנין לבתולה שנים‬
‫מזונות ‪.‬‬ ‫שפירסה נדה אינו מעלה לה‬ ‫עשר הודש משתבעה הבעל ‪ ,‬וכשהגיע זמן‬
‫מרכא על דברי‬ ‫ולעיל הבאנו דהפנ " י הקשה‬ ‫" זה " ולא נישאו אוכלות משלו וכו ' ‪ ,‬ובהמקנה‬
‫היכא‬ ‫דדוקא‬ ‫שכתב‬ ‫המהרש " א‬ ‫ע "ש ‪.‬‬ ‫( בקונטרס אחרון סי ' נ " ו ) עמד על זה‬
‫דמעוכב מחמת תקנה דידה פטור ממזונות ‪,‬‬ ‫עוד בהרמב " ם‬ ‫דייק‬ ‫אכן‬ ‫שם‬ ‫[ ובהמקנה‬
‫אבל אם מעוכב מחמת תקנה דיריה חייב ‪ ,‬והרי‬ ‫והשו " ע דפירשו הא דתנן במתני '‬
‫הכא בחלה הוא ‪ ,‬הרי מעוכב מחמת דידיה‬ ‫משתבעה הבעל או שתבעה היא ‪ ,‬דהכונה‬
‫פטור ‪.‬‬ ‫ולמה‬ ‫תביעה לנישואין ‪ ,‬אכן ברש " י במתני ' שם פי '‬
‫מעוכב מחמת‬ ‫אם‬ ‫החילוק‬ ‫וביארנו יכל‬ ‫תכשיטיה ‪,‬‬ ‫להכין‬ ‫להזהירה‬ ‫הבעל‬ ‫דתכעה‬
‫תקנה דידה או דידיה היינו משום‬ ‫בגרה )‬ ‫ד"ה‬ ‫‪:‬‬ ‫[ ומדברי התוס ' לקמן ( דף נז‬
 ‫כג‬ ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫כתונות ‪ -‬זה כ ' ע " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫אבל‬ ‫לכתחילה ‪,‬‬ ‫דוקא‬ ‫היינו‬ ‫היא ‪,‬‬ ‫חופה‬ ‫דיסוד חיוב המזונות הוא משום דע " י תביעת‬
‫בדיעבד אם עבר איסור ונתייחד עמה מהני‬ ‫נישואין חל חיובי הנישואין ‪ ,‬ולכן כשמעוכב‬
‫החופה ‪ ,‬וקנה אותה ‪ ,‬כרמסקינן ביבמות ( דף‬ ‫מחמת דידה דלא שייך שתתבע הנישואין ‪,‬‬
‫דיש חופה לפסולות ‪ ,‬כגון חייבי לאוין‬ ‫‪):‬‬ ‫גז‬ ‫פטור ‪ ,‬משא " כ כשמעוכב מחמת תקנה דיריה ‪,‬‬
‫דאסורות לעולם בביאה וביחוד ‪ ,‬ואעפ " כ מהני‬ ‫שייך שפיר תביעה לנישואין ‪ ,‬ולכן חייב ‪.‬‬
‫החופה ‪ ,‬וה " ה בנדה מהני ‪ ( ,‬וע " ע לקמן מ " ט‬ ‫אבץ היבא רחלה הוא ‪ ,‬דלא שייך כלל‬
‫דחובת נדה‬ ‫אינו מעלה מזונות להסוברים‬ ‫תביעה‬ ‫שייך‬ ‫לא‬ ‫הנישואין‬ ‫לעשות‬
‫קונה ) ‪.‬‬ ‫ופטור ‪.‬‬ ‫לנישואין ולא נעשית כנשואה‬
‫ה " ב)‬ ‫אבץ הרמב " ם פסק ( בפ " י מהל ' אישות‬ ‫נסתפקתי היכא דחלה הוא ‪ ,‬ויש לו ג " כ‬ ‫והנה‬
‫דחופת נדה אינה קונה אפי ' בדיעבד ‪,‬‬ ‫רצון לא לכנוס ‪ ,‬דגם אם לא היה חלה‬
‫וז " ל אבל אם היתה נדה אע " פ שנכנסה לחופה‬ ‫גמ לא היה כונסה ‪ ,‬האם זה דומה להנידון‬
‫ונתייחד עמה לא גמרו הנישואין והרי היא‬ ‫להלן ( הובא לעיל) כשיש גם אונס וגם רצון‬
‫עכ " ל ‪.‬‬ ‫כארוסה עדיין ‪,‬‬ ‫רצון ‪.‬‬ ‫בקיום התנאי דנחלקו אי תשיב אונס או‬
‫אע " פ ‪ ,‬בדפי‬ ‫הר " ן לקמן ( פרק‬ ‫וקומה עליו‬ ‫דלמא כיון דעכ " פ לא היה לכונסה מחמת‬ ‫או‬
‫הרי " ף דף כב ‪ ) :‬דכיון דקי " ל ביבמות‬ ‫כמו‬ ‫כלל‬ ‫חשיב‬ ‫לא‬ ‫וממילא‬ ‫שחלה ‪,‬‬
‫( דף נז ‪ ) :‬דיש חופה לפסולות ‪ [ ,‬כגון אלמנה‬ ‫שהגיע הזמן ‪ ,‬לא אכפ " ל מה דאיכא ג " כ רצון ‪,‬‬
‫לכ " ג ושאר חייבי לאוין ] ‪ ,‬דאע " פ שאסורות‬ ‫הגעת זמן ‪.‬‬ ‫דסו " ס לא הוי זה‬
‫ביחוד ולא חזיא לביאה ‪ ,‬אפ " ה חופה קונה ‪,‬‬ ‫או שפירסה נדה ‪ ,‬אינו מעלה לה‬ ‫גמ '‬ ‫טו )‬

‫תקנה ‪.‬‬ ‫למה חופת נדה לא‬ ‫מזונות ‪.‬‬

‫הלח " מ דהרמב " ם סובר הדין חופה‬ ‫ויצירץ‬ ‫מהו‬ ‫מחלוקת ראשונים‬ ‫הביא‬ ‫הר " ן‬ ‫והנה‬
‫הראוי לביאה אין הכונה דראוי ע " פ‬ ‫חופה ‪ ,‬האם חופה היינו יחוד ‪ [ ,‬ועי " ז‬
‫דין ‪ ,‬אלא לפי כוונתו ‪ ,‬דאם במציאות דעתו‬ ‫היינו הכנסה‬ ‫או דחופה‬ ‫נשואה ] ‪,‬‬ ‫נעשית‬
‫לבא עליה הוי חופה הראוי ' לביאה ‪ ,‬ולכן‬ ‫לרשותו ‪ [ ,‬דע " י שמביאה לביתו לשם נישואין‬
‫בשאר חייבי לאוין חשיב שפיר חופה העומדת‬ ‫נשואה ] ‪.‬‬ ‫נעשית‬
‫לביאה ‪ ,‬דכיון שהם אסורות לעולם ‪ ,‬ואפ " ה‬ ‫היינו‬ ‫דחופה‬ ‫מהכא‬ ‫שהוניחו‬ ‫וכתב דיש‬
‫עושה בהם חופה כדי לבוא עליהם אחר אותה‬ ‫יחוד ‪ ,‬דאי גימא דחופה הוי רק הכנסה‬
‫חופה ‪ ,‬הרי חזיזן דרוצה לישא אשה האסורה‬ ‫לרשותו ‪ ,‬מ " ט אם פירסה נדה אינו מעלה לה‬
‫לו ‪ ,‬ולכן אע " פ שהביאה פסולה ‪ ,‬מ " מ קנאה‬ ‫מזונות ‪ ,‬הרי עדיין יכול לעשות נישואין ע " י‬
‫ע " י החופה ‪ ,‬כיון דעכ " פ חזינן דדעתו לבא‬ ‫הכנסת לרשותו ‪ ,‬אלא ודאי מוכח דחופה היינו‬
‫לביאה ‪.‬‬ ‫עליה ע " י חופה זו ‪ ,‬והוי יחוד העומד‬ ‫יחוד ‪ ,‬וכיון דהיא נדה ואסורה להתייחד עמו ‪,‬‬
‫בנדה שעומדת להטהר ‪ ,‬הרי אע " פ‬ ‫משא " כ‬ ‫מזונות ‪.‬‬ ‫לאו בת חופה היא ואינו מעלה לה‬
‫דכנסה כשהיא נדה ‪ ,‬מ " מ אין דעתו‬ ‫אבץ האחרים סוברים דאע " פ דחופה לאו‬
‫לבא עליה רק אחר שתטהר ‪ ,‬דבודאי אין דעתו‬ ‫היינו יחוד אלא הכנסה לרשותו ‪ ,‬מ " מ‬
‫למיעבד איסורא ‪ ,‬וא " ב יחוד זה אינו עומד‬ ‫כיון דפירסה נדה ואין חופה זו מסורה לביאה‬
‫ע "ש ‪.‬‬ ‫לביאה ‪ ,‬ולכן אינו קונה‬ ‫לא חייבוהו חכמים לכונסה ‪ ,‬ולכן אינו מעלה‬
‫זטוכח מדברי הלה " מ דסוכר דהא דחופת‬ ‫לה מזונות ‪.‬‬
‫נדה אינו קונה ‪ ,‬הוי החסרון במעשה‬ ‫להסוברים דחופה היינו‬ ‫דאפי '‬ ‫הר " ן‬ ‫וכתב‬
‫היחוד ‪ ,‬דאין זה מעשה שיכול לקנות ‪ ,‬ולא‬ ‫יחוד ‪ ,‬ונדה שאסורה להתייחד לאו בת‬
 ‫פוברפקי זצ " ל‬ ‫כתונות ‪ -‬וף ב ' ע " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫כד‬

‫דדין זה דכלה בלא ברכה אסורה לבעלה‬ ‫דהוי חסרון בעצם הקנין דלא שייך קנין באשה‬
‫כנדה ‪ ,‬קאי אחר הנישואין ‪ ,‬דאף אחר הנישואין‬ ‫האסורה לו ‪ ,‬דאי הוי חסרון דלא שייך קנין‬
‫נדה ‪.‬‬ ‫עדיין אסורה לו בלא ברכה כמו‬ ‫באסורה לו ‪ ,‬מה נפ " מ בין נדה ושאר חייבי‬
‫לפי " ז קשה איך מהני כלל החופה‬ ‫וא " כ‬ ‫לאוין ‪ ,‬אלא ודאי דהוי רק חסרון בהמעשה‬
‫קודם הברכה הרי כיון דעדיין אסורה‬ ‫ראין זה יחוד העומד לביאה וממילא אין יחוד‬
‫לו מדרבנן עד שיברך ‪ ,‬א " כ הא הוי חופה דלא‬ ‫כזה קונה ‪ ,‬ולכן כתב דהיכא דרוצה לישא‬
‫חזיא לביאה ‪ ,‬דהרמב " ם סובר דלא הוי מעשה‬ ‫האסורה לו הוי שפיר היחוד עמה ‪ ,‬מעשה קנין‬
‫קנין ‪ ,‬דמשו " ה חופת נדה אינה קונה ‪ ,‬ואיך‬ ‫נשואין ‪.‬‬
‫קונה חופה בלא ברכה כיון דעכשיו אסורה לו‬ ‫אמנם בעיקר דעת הרמב " ם דחופת נדה אינה‬
‫כנדה ‪.‬‬ ‫קונה ‪ ,‬לכאורה קשה ‪ ,‬דהנה בשלטי‬
‫כאמת ברמכ " ם לא כתב כלל לשון זה‬ ‫אמנם‬ ‫הביא לשון‬ ‫הרי " ף )‬ ‫בדפי‬ ‫ב‪:‬‬ ‫הגיבורים ( דף‬
‫דכלה בלא ברכה אסורה ‪ ,‬רק כתב‬ ‫ריא " ז וז " ל ואסרו חכמים להתייחד הארוס עם‬
‫י ' מהל ' אישות ) דארוסה אסורה‬ ‫( ריש פרק‬ ‫ארוסתו עד שברכו עליהן הברכות הנזכרות‬
‫לבעלה ‪ ,‬ואחר נישואין מותרת לו ‪ ,‬ולא נזכר‬ ‫בנשואין ‪ ,‬וכך אמרו כלה בלא ברכה אסורה‬
‫לאיסור ‪.‬‬ ‫כלל דין ברכה להיתר או‬ ‫לבעלה כנדה ‪ ,‬ואפי ' אם כנסה לחופה אסורה‬
‫ע " ש בפרישה ( אות ט ' ) דהביא‬ ‫[ א " ה ‪ ,‬יאכן‬ ‫הברכות‬ ‫היא לו בלא ברכה ‪ ,‬כירך עליה‬
‫בפסקיו דהא דאיתא‬ ‫מהרא " י‬ ‫שכתב‬ ‫הנזכרות הותר לו לבא עליה כנשואתו אבל דין‬
‫כלה בלא ברכה הרי היא כנדה ‪ ,‬אין ר " ל ברכה‬ ‫ארוסה יש לה לכל דבר עד שיפרוש טלית‬
‫ממש ‪ ,‬אלא כלומר בלא חופה ‪ ,‬ומשום רקודם‬ ‫עכ " ל ‪.‬‬ ‫עליה לשם חופה ‪,‬‬
‫חופה תקנו לומר לכתחילה ברכת חתנים ‪,‬‬ ‫דסובר דהא רכלה בלא ברכה אסורה‬ ‫והיינו‬
‫משו " ה נקט בלא ברכה ע " ש ‪ ,‬וא " כ באמת אין‬ ‫אחר‬ ‫אפי '‬ ‫היינו‬ ‫כנדה ‪,‬‬ ‫לבעלה‬
‫תלוי רק בברכה אלא רק בנישואין ‪ ,‬ותיכף אחר‬ ‫הנישואין ‪ ,‬נמי אסור לו בלא ברכה ‪ ,‬דסובר דרק‬
‫ברכה ] ‪.‬‬ ‫הנישואין מותר אף בלא‬ ‫הברכה מתיר אותה ‪ ,‬ולא הנישואין ‪ ,‬ולכן כתב‬
‫מהל ' אישות‬ ‫(פ " י‬ ‫נתב הומב " ם שם‬ ‫והנה‬ ‫דה " ה אם בירך הברכות קודם הנישואין ‪ ,‬נמי‬
‫ה " ו ) וז " ל ולא תנשא נדה עד שתטהר ‪,‬‬ ‫מותר לו לבא עליה כנשואתו ‪ ,‬כיון דהמתיר‬
‫ואין מברכין לה ברכת חתנים עד שתטהר ‪ ,‬ואם‬ ‫הנישואין ‪.‬‬ ‫הוי רק הברכה ‪ ,‬ולא‬
‫עכ " ל ‪.‬‬ ‫עבר ונשא וברך אינו חוזר ומברך ‪,‬‬ ‫מוכח‬ ‫ג')‬ ‫אכן מדברי הטור ( סי ' ס " ב סעיף‬
‫הרמב " ם ( שם‬ ‫ולכאורה קשה דכיון דסובר‬ ‫דהרמב " ם חולק ע " ז וסובר דאין הברכה‬
‫קונה ‪,‬‬ ‫אינה‬ ‫נדה‬ ‫דחופת‬ ‫ה " ב)‬ ‫מתיר בלא נישואין ‪ ,‬דהביא שכתב הרמב " ם‬
‫דסובר‬ ‫מוכח‬ ‫א "כ‬ ‫היא ‪,‬‬ ‫ארוסה‬ ‫ועדיין‬ ‫המארס את האשה‬ ‫ה " ו)‬ ‫( בפ " י מהל ' אישות‬
‫ברכה‬ ‫זה ]‬ ‫וברך ‪ ,‬דהוי‬ ‫[ נדה ]‬ ‫דנכשעבר ונשא‬ ‫וברך ברכת חתנים ולא נתייחד עמה בביתו ‪,‬‬
‫על ארוסה אינו חוזר ומברך ‪ ,‬וא " כ אמאי כתם‬ ‫עדיין אסורה היא ‪ ,‬שאין ברכת חתנים עושה‬
‫הלכה זו גבי נדה ‪ ,‬היה לו לכתוב זה לעיל גבי‬ ‫ע "ש‪.‬‬ ‫נישואין אלא כניסה לחופה‬
‫דיני ארוסה ‪ ,‬ראם בירך על ארוסה ברכת‬ ‫בלשון הרמב " ם שלפנינו איתא עדיין‬ ‫ואכן‬
‫ומברך ‪.‬‬ ‫נישואין אינו חוזר‬ ‫" ארוסה " היא ‪ ,‬אכן הטור העתיק לשון‬
‫ואכן המאירי תמה על הרמב " ם אמאי באמת‬ ‫היא ‪.‬‬ ‫הרמכ " ם עדיין " אסורה "‬
‫כשעבר ונשא נדה וברך אינו חוזר‬ ‫נימא כן בדעת הרמב " ם דהברכה אינו‬ ‫ואי‬
‫ומברך ‪ ,‬הרי כיון דסובר דחופת נדה אינה קונה‬ ‫מתיר רק הנישואין ‪ ,‬א " כ ע " כ מוכרח‬
 ‫כה‬ ‫פוברםקי זצ " ל‬ ‫כתונות ‪ -‬וף נ ' ע " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫ידיה ‪ ,‬ב ' ‪ ,‬דנעשה היתר לבא עליה ‪ ,‬וא " כ כתב‬ ‫ועדיין היא ארוסה ‪ ,‬הרי ברכה זו היא כמי‬
‫דאפשר דהא דכתכ הרמכ " ם דחופה היינו‬ ‫ומברך ‪.‬‬ ‫שאינה ‪ ,‬וס " ט אינו חוזר‬
‫יחוד ‪ ,‬הוי זה לענין ההיתר ביאה ‪ ,‬דלענין זה‬ ‫ארוסה‬ ‫על‬ ‫דבירך‬ ‫היכא‬ ‫דבאמת‬ ‫ואפשר‬
‫אינה נקנית לו אלא ע " י יחוד ‪ ,‬אבל לענין‬ ‫מודה הרמב " ם דחחר ומברך ‪ ,‬כיון‬

‫לקנותה ליורשה ולטמא לה וכו ' סגי נמי‬ ‫דכשבירך על ארוסה ‪ ,‬לא בירך על נישואין‬

‫לביתו ‪.‬‬ ‫בהבאה‬ ‫שלה ‪ ,‬ואין זה ברכת נישואין ‪ ,‬משא " כ בנדה‬
‫ורק‬ ‫שלה ‪,‬‬ ‫נישואין‬ ‫על‬ ‫באמת בירך‬ ‫הרי‬
‫נתב רכל מה שכתב הרמב " ם דחופת‬ ‫ולפי " ז‬
‫נדה אינה קונה ‪ ,‬היינו רק לגבי ההיתר‬ ‫דהנישואין לא מהני ‪ ,‬וכיון דעכ " פ הברכה‬

‫ביאה דבעינן יחוד דוקא ‪ ,‬דלענין זה לא מהני‬ ‫בירך על הנישואין אינו חוזר ומברך ‪ ,‬דדין‬

‫חופת נדה ולא נעשה היתר ‪ ,‬אבל לענין שאר‬ ‫נישואין ‪.‬‬ ‫הפסק ליכא כאן בברכת‬

‫הקנינים דסגי בהבאה לביתו שפיר קונה אותה‬

‫ע " ת דסו " ס כיון דעכ " פ לא נעשה‬ ‫[ א " ה‪,‬‬
‫עכשיו נישואין איך מהני ברכות אלו ‪,‬‬
‫נדה ‪.‬‬ ‫אף כשהיא‬
‫ואי דעכ " פ מהני בשביל הנישואין שיעשה‬
‫ובזה א " ש מהא דקי " ל דיש חופה לפסולות ‪,‬‬
‫אח " כ ‪ ,‬דאין בזה דין הפסק ‪ ,‬א " כ גם בארוסה‬
‫לשאר‬ ‫לקנותה‬ ‫לענין‬ ‫מיירי‬ ‫דהתם‬
‫נישואין‬ ‫כשביל‬ ‫הברכות‬ ‫יועיל‬ ‫נמי‬ ‫ממש‬
‫דברים ליורשה וכו ' ‪ ,‬ולענין זה שפיר קונה ע " י‬
‫שיעשה אח " כ ‪ ,‬ואולי בנדה אף שלא נגמרו‬
‫עצם ההבאה לביתו אף שהיא נדה ‪ ,‬וע " ש עור‬
‫לכמה‬ ‫מהני‬ ‫עכ " פ‬ ‫מ"מ‬ ‫עכשיו ‪,‬‬ ‫הנישואין‬
‫ע "ש ‪.‬‬ ‫מש " כ ליישב על פי זה‬
‫דברים עיין בסמוך ‪ ,‬ולכן שפיר יש ע " ז שם‬
‫ה " ב)‬ ‫ולפיזוז א " ש לשון הרמב " ם שם ( פ " י‬
‫ברכת נישואין ואינו חוזר ומברך ‪ ,‬ועיין במגיה‬
‫שכתב וז " ל אבל אם היתה נדה אע " פ‬
‫שם ‪.‬‬ ‫על המאירי‬
‫גמרו‬ ‫לא‬ ‫עמה ‪,‬‬ ‫ונתייחד‬ ‫לחופה‬ ‫שנכנסה‬
‫מחלוקת‬ ‫הביא‬ ‫דהר " ן‬ ‫לעיל‬ ‫נתבנו‬ ‫והנה‬
‫עכ " ל ‪.‬‬ ‫הנישואין והרי היא כארוסה עדיין ‪,‬‬
‫חופה היינו יחוד ‪ ,‬או‬ ‫אם‬ ‫ראשונים‬
‫הנישואין ‪,‬‬ ‫גמרו‬ ‫לא‬ ‫הלשון‬ ‫וצרב מהו‬
‫משמע‬ ‫לכאורה‬ ‫וברמב " ם‬ ‫לרשותו ‪,‬‬ ‫הבנסה‬
‫דמשמע דהוי נישואין ורק דלא גמרו ‪,‬‬ ‫דחופה היינו יחוד ‪ ,‬דכתב ( בפ " י מהל ' אישות‬
‫( דהא לא כתב אינם נישואין ) ‪ ,‬וכן מהו הלשון‬ ‫וייחוד זה הוא הנקרא כניסה לחופה‬ ‫ה " א)‬
‫כארוסה ‪.‬‬ ‫שמזכיר שהיא‬ ‫והוא הנקרא נשואין בכל מקום ע " ש ‪.‬‬
‫לפמש " נ א " ש דבאמת חופת נדה מהני‬ ‫אכן‬ ‫הרמב " ם‬ ‫אכן בלח " מ ( שם ה " ו ) דייק מלשון‬
‫לגבי שאר דברים ‪ ,‬לקנותה ליורשה וכו ' ‪,‬‬ ‫לביתו ‪,‬‬ ‫דתרתי בעינן גם יחוד וגם הבאה‬
‫ורק דלא גמרו הנישואין לענין שיהיה היתר‬ ‫[ דהרי בהלכה א ' שם כתב [ לפני שכתב וייחוד‬
‫שאסורה ‪.‬‬ ‫ביאה ‪ ,‬אלא הרי היא עדיין כארוסה ‪,‬‬ ‫וה הוא הנקרא כניסה לחופה ] וז " ל אסור לו‬
‫בהלכה ו ' שם כתב המארס את האשה‬ ‫[ וכן‬ ‫לבא עליה ביאה שניה בבית אביה עד שיביא‬
‫וברך ברכת חתנים ולא נתייחד עמה‬ ‫אותה לתוך ביתו ויתייחד עמה ויפרישנה לו ‪,‬‬
‫בביתו עדיין ארוסה היא וכו ' ‪ ,‬וכונתו כנ " ל‬ ‫וייחוד זה הוא הנקרא כניסה לחופה וכו ' ‪,‬‬
‫כארוסה‬ ‫היא‬ ‫עדיין‬ ‫ביאה‬ ‫ההיתר‬ ‫דלענין‬ ‫עכ " ל ‪ ,‬משמע דבעינן ג " כ הבאה לביתו דוקא‬
‫שאסורה ‪.‬‬ ‫היחוד ] ‪.‬‬ ‫ורק אז מהני‬
‫ולזיינך דהיה מקום לומר רעצם הברכה הוא‬ ‫ע " י הנישואין‬ ‫בחי ' הגרנ " ט דבאמת‬ ‫וקויאר‬
‫המתיר ‪ ,‬וכמו רס " ל להריא " ז ( הובא‬ ‫ב ' דברים ‪ ,‬א ' ‪ ,‬רקונה אותה‬ ‫איכא‬
‫דהמתיר הוא הברכות אפי ' בלא חופה‬ ‫לעיל )‬ ‫ליורשה ולטמא לה ולהפר נדריה ‪ ,‬ולמעשה‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫נתונות ‪ -‬וף נ ' ע " כ‬ ‫שיעורי רבי דוד‬

‫דסוברים‬ ‫ולכאורה צ " ב לדעת הראשונים‬ ‫ולזה קמ " ל דעדיין היא כארוסה ואסורה ‪ ,‬דרק‬
‫דחופת נדה קונה ‪ ,‬מ " ט אינו מעלה‬ ‫וכמשנ " ל ] ‪.‬‬ ‫החופה מתיר ‪,‬‬

‫זמן ‪.‬‬ ‫לה מזונות כשפירסה נדה בהגעת‬ ‫כתב דדעת הרמב " ם‬ ‫ה "ב)‬ ‫אכן במ " מ ( שם‬
‫בשטמ " ק בשם הריטב " א רכל אדם‬ ‫וכתב‬ ‫הוא ראין חופת נדה קונה כלל לא‬
‫רוצה לעשות חופה בטהורה הראויה‬ ‫והוא לכאורה‬ ‫לה ע " ש ‪.‬‬ ‫ליורשה ולא לטמא‬
‫לביאה כדי שלא יעכב ביאתו ‪ ,‬ודומיא רחלה‬ ‫כהגרנ " ט ‪.‬‬ ‫דלא‬
‫ע "ש ‪.‬‬ ‫הוא או שחלתה היא ‪ ,‬ע " כ ‪,‬‬ ‫נואכן בבית מאיר ( סי ' ס " א ) כתב להיפך‬
‫דסברת הדבר כמש " נ לעיל דכל דין‬ ‫ונראה‬ ‫מדברי הגרנ " ט דהא דחופת נדה אינו‬
‫הגעת זמן הוי דין תביעת נישואין ‪,‬‬ ‫קונה היינו דוקא לענין הקנינים ליורשה וכו '‬
‫תביעת נישואין נעשית כנשואה והייכ‬ ‫דע "י‬ ‫דלענין זה היא כארוסה ‪ ,‬אבל לענין ההיתר‬
‫חיובי הנישואין ‪ ,‬ולכן הכא כיון דלא חזיא‬ ‫ביאה שפיר מהני חופת נדה ומותרת לו לאחר‬
‫לביאה לא שייך תביעה לנישואין ‪ ,‬וממילא לא‬ ‫שתטהר ע " ש כל דבריו ‪ ( ,‬וע " ע בדברי יחזקאל‬

‫הגעת הזמן ואינו מעלה‬ ‫חשיבא כנשואה ע " י‬ ‫הרמב " ם ) ] ‪.‬‬ ‫סי ' ט " ז ‪ ,‬מש " כ לבאר בדברי‬
‫מזונות ‪.‬‬ ‫לה‬ ‫גב ' או שפירסה נדה ‪ ,‬אינו מעלה לה‬ ‫יו )‬

‫מזונות ‪.‬‬
‫דף ב ' ע " ב‬

‫בספר תפארת מנחם הקשה איך נאמנת‬ ‫והנה‬ ‫או דלמא כיון דאיכא נשי דקא‬ ‫גמ '‬ ‫)‬ ‫יח‬
‫כלל לומר שראתה שלא בשעת וסתה‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫משנייא ווסתייהו כשעת ווסתה דמי‬

‫הא הוי נגד חזקה שמוחזקת לראות בשעת‬ ‫הולכין‬ ‫אין‬ ‫דהא‬ ‫יוסף‬ ‫בספר גן‬ ‫והקשה‬
‫וסתה ‪.‬‬ ‫דמיעוט‬ ‫וכיון‬ ‫הרוב‬ ‫אחר‬ ‫בממון‬

‫דנאמנת שלא‬ ‫רהא‬ ‫כתב ‪,‬‬ ‫ובש " ש באמת‬ ‫נשים משנים ווסתייהו א " כ נימא פשוט רהוי‬
‫בשעת וסתה היינו רק מדין שויא‬ ‫אמרה נסתחפה שדהו ‪.‬‬ ‫כשעת וסתה ולא מציא‬
‫אנפשה חד " א ולא מדין ע " א כיון דהוי נגד‬ ‫אכן נואה דהכא לא הוי זה ספק גלל על‬
‫חזקה ‪.‬‬ ‫אשה זו אם היא מהרוב שאין משנות‬
‫אכן לפי " ז קשה יותר איך נאמנת כאן ‪ ,‬ואפי '‬ ‫ווסתייהו ‪ ,‬או מהמיעוט ‪ ,‬אלא דהספק על עצם‬
‫נימא דבעלמא נאמנת נגד חזקה ‪ ,‬מ " מ‬ ‫שינוי ווסת בכל הנשים ‪ ,‬אי לא הוי כאורחייהו ‪,‬‬
‫הכא דהוי הוצאת ממון איך נאמנת להוציא‬ ‫והוי נסתחפה שדהו ‪ ,‬או דכיון דאיכא דמשני ‪,‬‬
‫ממון ‪.‬‬ ‫הוי‬ ‫ולא‬ ‫וסתה ‪,‬‬ ‫וכשעת‬ ‫כאורחייהו‬ ‫הוי‬
‫דמיירי הכא דהוא מאמינה שראתה ‪,‬‬ ‫י "ל‬ ‫אכן‬ ‫נסתחפה שדהו ‪ ,‬וא " כ לא שייך זה לענין לילך‬
‫או שאנו יודעים בבירור שראתה שלא‬ ‫כלל ‪.‬‬ ‫אחר הרוב‬
 ‫בז‬ ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫כתונות ‪-‬‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫ליבמה שחלה אחר העמדה בדין ‪ ,‬אלא בכל‬ ‫בשעת וסתה ‪ ,‬ולא הוי ספק בזה ‪ ,‬ועל זה‬
‫פטור ‪.‬‬ ‫נונא‬ ‫האיבעיא אי שלא בשעת וסתה הוי נסתחפה‬
‫א " ש דכתבו התוס ' על רש " י ואין‬ ‫ולפי " ז‬ ‫או לא ‪.‬‬ ‫שדהו‬
‫נראה " כדמשמע " בירושלמי ‪ ,‬ולא‬ ‫תוד " ה לפינן חלה הוא אינו מעלה לה‬ ‫יט )‬
‫הקשו מהא דמפורש בירושלמי דה " ה חלה ‪,‬‬ ‫דאמר‬ ‫לר " י‬ ‫קשה‬ ‫מזונות ‪,‬‬
‫כיון דרש " י אזיל בשיטת הבבלי דפליג על‬ ‫בהחולץ [גבי יבמה שתבעה את היבם או כנוס‬
‫הירושלמי לענין ארוסה כמש " נ ‪ ,‬ורק דכונתם‬ ‫או פטור ‪ ,‬ו ] עמד בדין ‪ ,‬וכרח ‪ ,‬ניזונת משל יבם ‪,‬‬
‫דעכ " פ מלשון הירושלמי משמע דחלה הוי‬ ‫והכא‬ ‫חלה ‪,‬‬ ‫ה "ה‬ ‫ברח‬ ‫בירושלמי‬ ‫ומפרש‬
‫בחלה ‪.‬‬ ‫דינו כבדח ‪ ,‬וכיון דברח חייב א " כ אף‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫אמרינן רחלה אין מעלה לה מזונות ‪,‬‬
‫ד " ה וכן‬ ‫בדפי הספר ‪,‬‬ ‫‪.1‬‬ ‫בשטמ " ק ( דף‬ ‫והנה‬ ‫ואח " כ הביאו התוס ' ‪ ,‬דרש " י פי ' שם ביבמות‬
‫כתבו) כתב ג " כ ליישב כנ " ל ‪ ,‬ורק‬ ‫דדוקא אם כרח היבם ‪ ,‬ניזונת משל‬
‫סובר‬ ‫דהירושלמי‬ ‫דאפשר‬ ‫קצת ‪,‬‬ ‫בשינוי‬ ‫יבם ‪ ,‬אבל חלה ‪ ,‬אינו חייב במזונות ‪ ,‬וכתבו‬
‫כהלשון השני כאן דקאמר את " ל חלה הוא‬
‫ע "כ ‪.‬‬ ‫עליו ואין נראה כדמשמע בירושלמי ‪,‬‬
‫מעלה לה מזונות ‪ ,‬וכרפשיט רב אחאי דחלה‬ ‫וצי' נ בלשונם שכתבו " כדמשמע " בירושלמי‬
‫חייב במזונות ‪ ,‬ולכן סובר נמי התם גבי יבם‬
‫מפורש‬ ‫דהוא‬ ‫מקודם‬ ‫הביאו‬ ‫דהרי‬
‫שעמד בדין דחלה מעלה לה מזונות ‪ ,‬אבל‬
‫בירושלמי דברת וה " ה חלה ‪ ,‬ומה כתבו דרק‬
‫סובר כלישנא קמא הכא דחלה אינו‬ ‫רש " י‬
‫‪.‬‬
‫משמע כן בירושלמי‬
‫מעלה לה מזונות ‪ ,‬ולכן ה " ה גבי יבמה כתב‬
‫דמעצם דברי הירושלמי שכתב‬ ‫יימר‬ ‫ואפשר‬
‫מזונות ‪.‬‬ ‫דחלה אינו מעלה‬
‫רחלה נמי ניזינת משל יבם לא קשה‬
‫תמוה לשון השטמ " ק דכתב כן בלשון‬ ‫אוים‬
‫כלל על רש " י ‪ ,‬דהנה הירושלמי לקמן בפרק‬
‫סובר‬ ‫דהירושלמי‬ ‫ד " אפשר "‬ ‫ספק‬
‫אע " פ סובר דבארוסה שהגיע הזמן ולא נישאת‬
‫כלישנא בחרא דחלה מעלה מזונות ‪ ,‬דהרי הוא‬
‫מחמת שחלה ‪ ,‬מעלה לה מזונות ‪ ,‬ודוקא אם‬
‫אע " פ )‬ ‫מפורש כן להריא בירושלמי ( בפרק‬
‫לא נישאת מחמת אונס דתקנת חכמים ‪ ,‬אינו‬
‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫דחלה הוא ‪ ,‬מעלה מזונות כמש " ל ‪,‬‬
‫מעלה לה‬ ‫אבל חלה ‪,‬‬ ‫מזונות ‪,‬‬ ‫מעלה לה‬
‫דאיכא‬ ‫התוס '‬ ‫כדעת‬ ‫פסק‬ ‫הרמב " ם‬ ‫והנה‬
‫מזונות ‪ ,‬ודלא כהגמ ' דילן דקאמר דחלה אינו‬
‫חילוק בין ארוסה ליבמה ‪ ,‬רגבי ארוסה‬
‫פסק ( פ " י מהל ' אישות הי " ט ) דאם הגיע הזמן ‪,‬‬
‫מזונות ‪.‬‬ ‫מעלה לה‬

‫וחלה ‪ ,‬אינו מעלה לה מזונות ‪ ,‬וגבי יבמה פסק‬ ‫מדברי‬ ‫ךלפי " ז הרי לא קשה על רש " י‬
‫ראם עמד בדין‬ ‫הט " ז )‬ ‫( פי " ח מהל ' אישות‬ ‫דכתב‬ ‫דהא‬ ‫די " ל‬ ‫שם ‪,‬‬ ‫הירושלמי‬

‫יבם ‪.‬‬ ‫וברח או חלה הרי זו ניזונת משל‬ ‫הירושלמי גבי יבם שעמד בדין ‪ ,‬דה " ה חלה‬
‫רס " ל כהחילוק שכתבו התוס ' דהתם‬ ‫[ וצ " ע‬ ‫מעלה לה מזונות ‪ ,‬היינו משום דסובר גם הכא‬

‫גבי יבם כבר נתחייב כשעמד בדין‬ ‫בארוסה שהגיע זמנה וחלה ‪ ,‬דמעלה מזונות ‪,‬‬
‫משא " כ בארוסה חלה‬ ‫קודם שחלה ‪ ,‬ולכן חייב ‪,‬‬ ‫כן ‪.‬‬ ‫ולכן כיבם נמי סובר‬
‫החיוב ] ‪.‬‬ ‫קודם הגעת הזמן ‪ ,‬ולכן לא חל‬ ‫להגמ ' דילן דאמר הכא גבי‬ ‫אשל וש " י אזיל‬
‫בלשון הרמב " ם שם מבואר דאיכא‬ ‫ואמנם‬ ‫ארוסה ‪ ,‬דחלה אינו מעלה לה מזונות ‪,‬‬
‫חילוק נמי כעיקר גדר החיוב מזונות‬ ‫ולכן כתב נמי גבי יכם בעמד בדין ‪ ,‬דדוקא‬
‫בארוסה בהגעת זמן ‪ ,‬מביבמה בעמד בדין ‪,‬‬ ‫ברח אבל חלה לא ‪ ,‬ולא ס " ל החילוק שחילקו‬
‫דגבי ארוסה כתב הלשון הגיע זמן שנתנו‬ ‫התוס ' בין ארוסה שחלה קודם הגעת הזמן ‪,‬‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫כתוגות ‪ -‬רף ב ' ע " ב‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫כה‬

‫לומר דארוסתו‬ ‫דיש‬ ‫פטור ]‬ ‫בארוסה חלה‬ ‫לאיש ולא נשאה " נתחייב " במזונותיה וכו ' ‪,‬‬
‫מיבמתו ‪.‬‬ ‫אגידא ביה טפי‬ ‫וגבי יבמה כתב הלשון הרי זו ניזונת משל יבם‬
‫והקשה המהרש " א אמאי הקשו קושיא זו רק‬ ‫ע "ש‪.‬‬
‫לפירש " י ‪ ,‬הא לפירושם נמי קשה ‪,‬‬ ‫רס " ל כמשנ " ל רגבי ארוסה בהגעת‬ ‫ואפשר‬
‫דהרי בגמ ' שם מבואר דדוקא עמד בדין וברח‬ ‫הוי הגדר שנעשית כנשואה ‪,‬‬ ‫זמן‬
‫או חלה ‪ ,‬חייב ‪ ,‬אבל לא עמד בדין ‪ ,‬וברח או‬ ‫ומעשה ידיה הוי שלו ‪ ,‬וזהו הלשון נתחייב‬
‫חלה ‪ ,‬פטור ‪ ,‬וא " ב ה " נ בארוסה דלא עמדה‬ ‫בנשואה ‪.‬‬ ‫במזונותיה דהוי זה חיוב מזונות כמו‬
‫פטור‬ ‫רחלה‬ ‫מהתם‬ ‫למפשט‬ ‫הו " ל‬ ‫בדין‬ ‫אבל גבי יבם הוי רק דין שניזונת ממנו‬
‫דארוסתו‬ ‫לתרץ‬ ‫מוכרחים‬ ‫וע " כ‬ ‫ממזונות ‪,‬‬ ‫מחמת קנס ‪ ,‬שכוויין אותו ליחן לה‬
‫אגידא ביה טפי מיבמתו ‪ ,‬ואמאי כתבו כן רק‬ ‫שלה ‪.‬‬ ‫מזונות ‪ ,‬ומעשה ידיה הוי באמת‬
‫לרש " י ‪.‬‬ ‫ן‪12‬יין לעיל דכתבנו דלפי דברי המאירי שכתב‬
‫י " ל רזה גופא הספק‬ ‫הלדברי התוס '‬ ‫ירנירץ‬ ‫דארוסה הוי כמו‬ ‫דהחיוב בהגעת זמן‬
‫אי בארוסה חלה חייב ‪,‬‬ ‫בגמ '‬ ‫הכא‬
‫תנאי מהקידושין שיתן מזונות כהגעת זמן ‪,‬‬
‫וה " ה התם ביבמה יהיה חייב ‪ ,‬ולאו דוקא נקט‬
‫ע " כ מוכרח כן דהוי רק דין שנתחייב ע " י‬
‫חייב ‪ ,‬או דלמא‬ ‫דה " ה לא עמד‬ ‫התם עמד בדין ‪,‬‬
‫התנאי ‪ ,‬דאי נימא דהוי סתם דין ליתן מזונות ‪,‬‬
‫הכא בארוסה חלה פטור ‪ ,‬והתם דוקא בעמד‬
‫אטו אם לא יתן לא יהא קידושין ‪ ,‬וע " כ רהוי‬
‫ע "ש‪.‬‬ ‫בדין חייב‬
‫וכמש " ג ‪.‬‬ ‫רק דין שנתחייב במזונות‬
‫תמה על המהרש " א מה הקשה‬ ‫אכן הפנ " י‬
‫והתוס '‬ ‫להירושלמי‬ ‫ע "ב‬ ‫והנה לכאורה‬
‫כלל לפי ' התוס ' דליפשוט מהתם דכמו‬
‫והרמב " ם רגבי יבם שעמד בדין ‪ ,‬ה " ה‬
‫דחלה קודם שעמד בדין ביבמה פטור ‪ ,‬ה " ה‬
‫חלה חייב במזונותיה ‪ ,‬מ " ט איתא שם עמד‬
‫בארוסה פטור ‪ ,‬דהרי קודם שעמד בדין ביבמה ‪,‬‬
‫בדין ו " ברח " ‪ ,‬ולא קאמר נמי חלה כיון דהא‬
‫הוי כמו קודם שהגיע כלל הזמן בארוסה ‪ ,‬ובזה‬
‫פשוט דלא שייך חיוב מזונות כלל ‪ ,‬דכל מש " כ‬
‫מזונות ‪.‬‬ ‫אף חלה מעלה לה‬

‫התוס ' דהכא כיירי כחלה קודם הגעת הזמן ‪,‬‬

‫דבאמת הרי עמד בדין גבי יבם לא‬ ‫ואפשר‬
‫היינו רק לענין שיהיה חייכ במזונות של אחר‬ ‫דגבי‬ ‫בארוסה ‪,‬‬ ‫זמן‬ ‫כהגעת‬ ‫הוי‬

‫שיגיע הזמן ‪ ,‬אבל לענין קודם שיגיע הזמן‬ ‫ארוסה תיכף שהגיע הזמן איכא חיוב מזונות‬
‫ביבם כשעמד בדין‬ ‫כמו נישואין ‪ ,‬משא " כ‬
‫ודאי פטור ממזונות ‪ ,‬והגעת הזמן בארוסה‬
‫היינו כעמד בדין דיבמה ‪ ,‬וא " כ לא שייך כלל‬ ‫גרידא עדיין אינו חייב במזונות ‪ ,‬ורק בברח‬

‫לפשוט חלה גבי הגעת זמן דפטור ‪ ,‬מהא‬ ‫אח " כ ‪ [ ,‬דאי נימא דתיכף כשעמד בדין חייב‬
‫רקודם שעמד בדין ביבמה פטור ‪ ,‬כיון רקודם‬ ‫במזונות ‪ ,‬א " כ אמאי חלה אח " כ יהא פטור‬

‫שעמד בדין ביבמה הוי כמו קודם שהגיע הזמן‬ ‫וע " כ דבהעמדה בדין חייבוהו ב " ד‬ ‫לרש " י ‪,‬‬
‫כלל דפשוט ראין שום סברא לחייבו ‪ ,‬ולכן‬ ‫לייבם או לחלוץ ‪ ,‬וכשנתרצה לייבם ‪ ,‬ואינו‬
‫לפירש " י ‪.‬‬ ‫הקשו שפיר רק‬ ‫כתוס '‬ ‫מייבם תיכף ‪ ,‬וברח או חלה חייב ‪ ,‬עיין‬
‫באמת בשטמ " ק הקשה נמי כקושיית‬ ‫אכן‬ ‫שם ] ‪.‬‬ ‫ביבמות‬

‫המהרש " א דלפי ' התוס ' נמי קשה דהו " ל‬ ‫בא " ד ולפירושו אין להקשות מאיכא‬ ‫שם‬ ‫כ)‬

‫לפשוט דחלה פטור מהא וימשמע התם דקודם‬ ‫רבעו לה מיבעיא ‪ ,‬אמאי לא פשיט‬
‫שעמד בדין פטור ‪ ,‬ותירצו דאה " נ לתוס ' הוה‬ ‫לה מהתם [ פי ' זיכיון ההתם מבואר דדוקא‬
‫פשיטא להו דארוסתו אגידא ביה טפי מיבמתו ‪,‬‬ ‫ברח אבל חלה פטור ‪ ,‬א " כ לפשוט דה " ה הכא‬
 ‫כט‬ ‫פרברכמקי זצ " ל‬ ‫כתונות ‪ -‬וף ב ' ע " כ‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫תקנה ‪ ,‬דאילו מעיקר הדין ודאי איכא טענת‬ ‫ורק לרש " י היה סבור דארוסתו אגידא ביה‬
‫אונס אף בגיטין ‪ ,‬ורק דמקשה מנליה לרבא הא‬ ‫ע "ש‪.‬‬ ‫כיבמתו‬
‫דתיקנו שלא יהא טענת אונס ‪ ,‬ומסיק דרבא‬ ‫ובאמת אף לדברי הפנ " י דהגעת הזמן‬ ‫[ א "ה‬
‫ע" ש ‪.‬‬ ‫אמר כן מסברא דגפשיה‬ ‫דארוסה הוי כמו עמד בדין ביבמה ‪,‬‬
‫גמי אילימא מהא דתנן הרי זה גיסיך‬ ‫כג )‬ ‫לפמש " נ אכתי איכא חילוק ‪ ,‬דבהגעת הזמן‬
‫אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר‬ ‫בארוסה מתחייב תיכף במזונות ‪ ,‬משא " כ בעמד‬
‫חודש ומת בתוך שנים עשר חודש אינו גט ‪,‬‬ ‫בדין אינו חייב תיכף ורק דאז חייבוהו ב " ר‬
‫מת הוא דאינו גט הא חלה הרי זה גט ‪ ,‬ודלמא‬ ‫לייבם או לחלוץ ‪ ,‬ואח " כ כשאינו מייבם [ אחר‬
‫לעולם אימא לך חלה נמי אינו גט ‪ [ ,‬דיש אונס‬ ‫שנתרצה לייבם כפי ' ר " י בתוס ' שם ] וברח ‪ ,‬אז‬
‫וכו ' ‪.‬‬ ‫בגיטין ]‬ ‫חייב] ‪.‬‬
‫אונס בגיטין [ וכן הוא מעיקר‬ ‫ממואר יאי יש‬ ‫בא " ד ואר " י דהתם חלה או ברח‬ ‫טמ‬ ‫‪,‬‬ ‫כ‪) 5‬‬

‫אם נאנס ולא‬ ‫בסמוך ) ]‬ ‫הדין ( כמש " ל‬ ‫לאחר שעמד בדין שכבר נתחייב‬
‫גט ‪.‬‬ ‫בא לא הוי‬ ‫לה במזונות ‪ ,‬אבל הכא בחלה קודם הגעת‬
‫בזה בב ' אופנים ‪ ,‬חרא ‪ ,‬דהוי מדין‬ ‫ויש יבאר‬ ‫הזמן ‪.‬‬
‫אומדנא ‪ ,‬דאמדינן דעתיה שנתכוין שיהא‬ ‫במהר " ם שי " ף דלפי " ז להלשון הב '‬ ‫והקשה‬
‫גט רק אם יתקיים התנאי ברצון ‪ ,‬ולא באונס ‪,‬‬ ‫רבעי לה מיבעיא מיירי נמי בהלה‬
‫ולכן כשנתקיים באונס אין דעתו שיהיה גט ‪,‬‬ ‫קודם הגעת הזמן ‪ ,‬וא " כ איך פשיט רב אחאי‬
‫גט ‪.‬‬ ‫ולא הוי‬ ‫מהתם דמעלה לה מזונות דלמא התם מיירי‬
‫די " ל דהוי מדין אונס דכל התורה כולה ‪,‬‬ ‫או‬ ‫הזמן ‪.‬‬ ‫אחר שהגיע‬
‫ע " ש מש " כ‬ ‫ג‪.‬‬ ‫( וכמ " ש רש " י לקמן דף‬ ‫רכל מה שכתבו התוס ' דמיירי דוקא‬ ‫וכתר‬
‫בוה ) דילפינן מקרא דולנערה לא תעשה דבר ‪,‬‬ ‫קודם שהגיע הזמן ‪ ,‬אבל אחר שהגיע‬
‫המעשה באונס לא נחשב מעשה ‪ ,‬ולכן ה " נ‬ ‫הזמן מעלה לה מזונות ‪ ,‬היינו דוקא בחלה‬
‫כשנתקיים התנאי באונס לא חשיב מעשה של‬ ‫הוא ‪ ,‬אבל בחלתה היא מיבעיא ליה בכל‬
‫גט ‪.‬‬ ‫קיום התנאי דלא בא ‪ ,‬ומשו " ה לא הוי‬ ‫ע"ש ‪.‬‬ ‫גוונא ‪,‬‬
‫האחרונים‬ ‫במחלוקת‬ ‫תלוי‬ ‫ולכאורה זה‬ ‫צ " ב לפמש " נ דגדר החיוב בהגעת‬ ‫ולכאורה‬
‫דנחלקו היכא דנתקיים התנאי גם‬ ‫כנשואה ‪ ,‬מה הצד‬ ‫זמן משום דהוי‬

‫באונס וגם ברצון ‪ ,‬כגון שחלה ולא היה יכול‬ ‫דאם חלתה אחר הגעת הזמן יהא פטור ‪ ,‬דהא‬
‫לבא ‪ ,‬וגם ברצונו היה שלא לבא ‪ ,‬האם דינו‬ ‫פשוט דכיון דכבר נחשבת כנשואה ‪ ,‬חייב ‪,‬‬
‫כמו אונס ולא הוי גט ‪ ,‬או דדינו כמו רצון והוי‬ ‫ואיך ס " ד דיועיל חלתה היא לפוטרו ‪ ,‬וכן הרי‬
‫גט ‪.‬‬ ‫אחר הגעת זמן מסתבר יותר דנסתחפה שדהו‬
‫טענת‬ ‫כתב ‪,‬‬ ‫אהרון )‬ ‫( כקינטרס‬ ‫דהפנ " י‬ ‫מזונות ‪.‬‬ ‫ופשוט שיהיה חייב‬
‫אונס‬
‫דדיי‬
‫כשהיה רק‬ ‫אונס הוי דוקא‬ ‫כ‪ ) 3‬גב ' אמר רבא ולענין גיטין אינו כן ‪,‬‬
‫לחוד ‪ ,‬אבל אם היה ג " כ רצון שלא לבא חשיב‬ ‫אלמא קסבר רבא אין אונס בגיטין ‪,‬‬
‫שנתקיים התנאי ברצון והוי גט ‪ ,‬ולכן כתב‬ ‫מנא ליה לרבא הא וכו ' ‪ ,‬ומסיק אלא רבא‬
‫דהא דאמרינן דחלה לא הוי גט הוי רק מספק ‪,‬‬ ‫סברא דנפשיה קאמר משום צנועות ומשום‬
‫גט ‪.‬‬ ‫דהרי שמא היה ג " כ רצון והוי‬ ‫וכו' ‪.‬‬ ‫פרוצות‬
‫דאם היה גם‬ ‫‪):‬‬ ‫וכן כתב ההפלאה לקמן ( דף ג‬ ‫בשטמ " ק רזה ודאי ידע אף מעיקרא‬ ‫וכתב‬
‫אונס וגם רצון חשיב רצון והוי גט ‪ ,‬כיון‬ ‫דהא ראין אונס כגיטין הוי רק מחמת‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫כתונות ‪ -‬דף ב ' ע " ב‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫סברתם [ דנתבאר דאי הוי מדין אומדנא ‪ ,‬הוי‬ ‫דעכ " פ אף ברצונו לא בא ‪ ,‬וכן מוכח נמי‬
‫כמו אונס ‪ ,‬ולא הוי גט ‪ ,‬ואי הוי מדין אונס דכל‬ ‫בסוגיא ‪.‬‬ ‫בלשון המאירי כאן‬
‫התורה חשיב רצון והוי גט ] ‪ ,‬אין זה מוכרח ‪,‬‬ ‫האור שמח ( ס " ט מגירושין הי " ח ) כתב‬ ‫אבל‬
‫די " ל נמי להיפך ‪ ,‬דאי הוי מחמת אומדנא ‪ ,‬י " ל‬ ‫דהיכא הנתקיים גם באונם וגם ברצון‬
‫דהאומדנא הוא דרצונו שיהא גט ‪ ,‬דכיון דהוא‬ ‫לא הוי דינו כמו רצון ‪ ,‬כיון דדעתו בתנאו היה‬
‫עכ " פ ג " כ רצה לא לבא ‪ ,‬שפיר הוי בזה קיום‬ ‫שע " י שלא יבא יהא גילוי דעת על רצונו שלא‬
‫גט ‪,‬‬ ‫שיהא‬ ‫ורצונו‬ ‫דעתו‬ ‫דנתקיים‬ ‫תנאו‬ ‫לבא ‪ ,‬דהיינו שיתברר רצונו שרוצה שיהיה גט ‪,‬‬
‫גט ‪.‬‬ ‫והאומדנא הוי שרוצה שיהיה‬ ‫אבל אם יהיה ג " כ אונס שלא יוכל לבא ‪ ,‬דתו‬
‫י "ל‬ ‫אי הוי מדין אונס דכל התורה כולה‬ ‫אבל‬ ‫לא יתברר שרוצה לקיים את הגט ע " י שאינו‬
‫דכיון דעכ " פ היה אנוס על המעשה‬ ‫בא ‪ ,‬אין רצונו בחלות הגט כלל ‪ ,‬ולכן דוקא‬
‫הזה ‪ ,‬חשיב אונס ולא רצון ‪ ,‬דאף דברצונו נמי‬ ‫אם לא היה אונס ‪ ,‬אז הוי גט ע " י שלא בא ‪,‬‬
‫מ " מ הרי עכ " פ מה דלא בא ‪ ,‬הוי‬ ‫היה כן ‪,‬‬ ‫ע "ש‪.‬‬ ‫אבל אם היה ג " כ אונס לא הוי גט ‪,‬‬
‫האונס ‪.‬‬ ‫מחמת‬ ‫סובר נמי המלבושי יו " ט ראם היה גם‬ ‫וכן‬
‫" נתבטל " התנאי‬ ‫ודקנה יש לעיין איך הדין אם‬ ‫אונס וגם רצון הוי כמו אונס ‪ ,‬אבל הוא‬
‫כאונס ‪ ,‬דהיינו כגון שבא באונס ‪ ,‬האם‬ ‫סובר כנראה מטעם אחר ‪ ,‬דכיון דעכ " פ היה‬
‫יש בזה דין טענת אונס ‪ ,‬או לא ‪.‬‬ ‫ג " כ אונס ‪ ,‬א " כ הרי מה שלא בא לא היה‬
‫רבא‬ ‫ובשממ ‪,‬יק כשם הרא " ה כתב דאע " פ‬ ‫מחמת הרצון אלא מחמת האונס ‪ ,‬כיון דהרי‬
‫רק מחמת אונס ‪ ,‬מ " מ הא עכ " פ‬ ‫לא היה יכול לבא ‪ ,‬ולכן נחשב זה אונס ולא‬
‫לא נתקיים התנאי של לא באתי ‪ ,‬ובמאירי‬ ‫ע "ש‪.‬‬ ‫הוי גט‬
‫מתחילה כתב דשייך טענת אונס ויהא כמו‬ ‫מדבריהם דנחלקו אי טענת אונס‬ ‫ומבואר‬
‫וכ " כ‬ ‫נתקיים ‪ ,‬אך אח " כ כתב דלא הוי קיום ‪,‬‬ ‫או‬ ‫אומדנא ‪,‬‬ ‫משום‬ ‫הוי‬ ‫בגיטין‬
‫בב " ש הובא באב " מ ( סי ' ל " ח סק " א ) דלא‬ ‫מגזה " כ רכל התורה ‪ ,‬דהאו " ש סובר ודאי דהוי‬
‫התנאי ‪ ,‬ועיין במשל " מ‬ ‫חשיב כמו שנתקיים‬ ‫מדין אומדנא דכשיש אונס אינו רוצה שיהא‬
‫בזה ‪.‬‬ ‫מש " כ‬ ‫פי " א מהל ' מכירה‬ ‫גט ‪.‬‬
‫הנ " ל ‪ ,‬דאי‬ ‫ולכאורה זה תלוי נמי בנידון‬ ‫אבל מדברי ההפלאה מבואר להדיא דהוי‬
‫נימא דדין טענת אונס בגיטין הוי‬ ‫אונס דכל התורה ‪ ,‬דהרי כתב שם‬ ‫מדין‬
‫דמה‬ ‫דכיון‬ ‫שפיר‬ ‫אפשר‬ ‫אומדנא ‪,‬‬ ‫מחמת‬ ‫לדמות זה לשאר דוכתי ‪ ,‬כגון זנות באונס‬
‫שנתבטל התנאי היה ע " י אונס ‪ ,‬והוא רצה‬ ‫וברצון ‪ [ ,‬דנאנסה וגם נתרצתה ] ‪ ,‬דכתב דכמו‬
‫שיהיה מקויים ‪ ,‬א " כ מחמת האומדנא הוי זה‬ ‫דהתם גני זנות תשיב רצון ונאסרת ‪ ,‬ה " ה הכא‬
‫קיום ‪.‬‬ ‫חשיב רצון ‪ ,‬ואי גימא דהכא הנידון הוא‬
‫אונס דכל התורה ‪,‬‬ ‫אבל אי נימא דהוי מדין‬ ‫באומדנא איך היה דעתו בהתנאתו ‪ ,‬אינו ענין‬
‫דכעינן " מעשה " של קיום התנאי כמו‬ ‫כלל להתם ‪ ,‬אלא מוכרח דהנידון הוא בעיקר‬
‫חשיב מעשה‬ ‫דלא‬ ‫שהתנה ‪ ,‬דלכן כשנאנס‬ ‫דין אונס דכל התורה אי מעשה כזה שנעשה‬
‫קיום ‪ ,‬לא הוי גט ‪ ,‬א " נ אפשר דכשנתבטל‬ ‫באונס וברצון ‪ ,‬חשיב אונס או רצון ‪ ,‬ובזה כתב‬
‫באונס לא שייך לומר דכיון שהיה באונס ‪ ,‬יהא‬ ‫דחשיב רצון ואין חסרון במעשה של קיום‬
‫גט ‪ ,‬דהא סו " ס גם לא נתקיים וחסר המעשה‬ ‫התנאי ‪.‬‬
‫של קיום התנאי ‪ ,‬וא " כ לא מהני מה שהביטול‬ ‫דמוכח הפליגי אי הוי מדין אומדנא ‪,‬‬ ‫אכן אף‬
‫בסמוך ) ‪.‬‬ ‫היה מחמת אונס ‪ ( ,‬וע " ע‬ ‫או מדין אונס דכל התורה ‪ ,‬אך בעיקר‬
 ‫לא‬ ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫כתותת ‪ -‬וף ב ' ע " כ‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫הבעל לאחר מיתתו ‪ ,‬כיון דמחמתו בלא " ה כבר‬ ‫זה גיסיך אם לא באתי מנאן‬ ‫גמ ' הרי‬ ‫כל )‬
‫לגרש ‪.‬‬ ‫הותרה ואין מה‬ ‫ועד שנים עשר חודש ‪ ,‬ומת בתוך‬
‫דרש " י סובר דדין [ איסור‬ ‫ומזה מביאים ראיה‬ ‫שנים עשר חודש ‪ ,‬אינו גט ‪ ,‬מת הוא דאינו גט ‪,‬‬
‫זיקת יבום ‪ ,‬אינו‬ ‫ע "י]‬ ‫לשוק‬ ‫יבמה‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫הא חלא הרי זה גט ‪,‬‬
‫מחמת היבם אלא מחמת המת ‪ ,‬דהיבא דאיכא‬ ‫רש " י ( ד " ה מת הוא דאינו גט ) דהא לא‬ ‫וכנ נ‬
‫יבם ‪ ,‬עדיין נשאר עליה אישות המת עד‬ ‫שויא גיטא עד י " ס חודש והוא מת‬ ‫"‬
‫שתתייבם ‪ [ ,‬לענין שאסורה לשוק ] ‪ ,‬ולכן שפיר‬ ‫בתוך הזמן ומאן קא מגרש לה מהשתא אין‬
‫שייך גירושין אף לאחר מיתתו ‪ ,‬וכל הטעם‬ ‫עכ " ל ‪.‬‬ ‫המתים מגרשים ‪,‬‬
‫דלא מהני הוא רק משום דהוי דין ראין‬ ‫דמשמע מלשונו דהוי רק " דין " דמתים‬ ‫וצ " ע‬
‫המתים מגרשים ‪ ,‬דלאחר מיתתו אין לו כח‬ ‫תיפו " ל‬ ‫ולכאורה‬ ‫לגרש ‪,‬‬ ‫אין יכולין‬
‫מגרש ‪.‬‬ ‫דלא שייך כלל גירושין ‪ ,‬דככר אין מה לגרש ‪,‬‬
‫‪):‬‬ ‫וכן מונח נמי בדברי רש " י ביבמות ( דף נח‬ ‫דפקע‬ ‫אישות כלל ‪,‬‬ ‫שמת תו ליכא‬ ‫דכיון‬
‫דאיתא שם דאשת כהן שנפלה ליבום ‪,‬‬ ‫במיתתו ‪.‬‬
‫אוכלת‬ ‫אינה‬ ‫חלל ‪,‬‬ ‫הוא‬ ‫האחין‬ ‫מן‬ ‫ואחד‬ ‫צ " ב בדברי רש " י להלן ( ד " ה זה גיטיך‬ ‫[ וכן‬
‫משום‬ ‫הוא‬ ‫דהטעם‬ ‫ופירש " י‬ ‫בתרומה ‪,‬‬ ‫[ החולי ]‬ ‫וז " ל שהרי משפסק‬ ‫מתי )‬ ‫אם‬
‫דמשתמרת לביאה פסולה ‪ ,‬ולכן אפי ' דהיא בת‬ ‫אינו בחיים ואינו יכול לגרש עכ " ל ‪ ,‬דמשמע‬
‫כהן דיש לה זכות אכילה מחמת עצמה ‪ ,‬נמי‬ ‫רק דאינו יכול לגרש ‪ ,‬ולנאורה תיפו " ל דכבר‬
‫אינה אוכלת כיון דמשתמרת לביאה פסולה ‪,‬‬ ‫האישות ע " י‬ ‫דנפקע‬ ‫כיון‬ ‫לגרש‬ ‫מה‬ ‫אין‬
‫מלאכול‬ ‫דפסלוה‬ ‫דרבנן‬ ‫דין‬ ‫זה‬ ‫[ דהוי‬ ‫מיתתו ] ‪.‬‬
‫בהרומה ] ‪ ,‬ע " ש ‪.‬‬ ‫צ " ב מה נפ " מ כלל אי הוי גט או דלא‬ ‫ועוד‬
‫רשיי‬ ‫הוצרך‬ ‫מה‬ ‫שם‬ ‫אורה‬ ‫הקרן‬ ‫וצומה‬ ‫הוי גט ‪ ,‬דהא כיון דעכ " פ עכשיו הוא‬
‫לטעם זה ‪ ,‬תיפו " ל משום זיקת החלל ‪,‬‬ ‫מת ‪ ,‬הרי בלא " ה מותרת מדין מיתת הבעל‬
‫דכיון שזקוקה לו והוי קנין כספו שלו ‪ ,‬ממילא‬ ‫גט ‪.‬‬ ‫דמתרת נמי כמו‬
‫פוסלה מלאכול בתרומה כמו כל בת כהן‬ ‫וצ " ‪ 5‬דמיירי שמת בלא כנים ‪ ,‬ויש לו אח ‪,‬‬
‫הקנויה לישראל ‪ [ ,‬וכן באמת כתב הרמב " ם‬ ‫דנופלת לפניו ליבום ‪ [ ,‬וזהו הנפ " מ אי‬
‫( פ " ז מהל ' תרומות הכ " ב ) דאינה אוכלת מפני‬ ‫הוי גט או לא ‪ ,‬דאי הוי גט אינה זקוקה ליבום‬
‫לטעם‬ ‫רש " י‬ ‫הוצרך‬ ‫ולמה‬ ‫החלל ] ‪,‬‬ ‫זיקת‬ ‫ומותרת לשוק ‪ ,‬אבל אי אינו גט אסורה לשוק ‪,‬‬
‫פסולה ‪.‬‬ ‫דמשתמרת לביאה‬ ‫יבם ] ‪.‬‬ ‫דמיתת הבעל אינה מתרת כשיש‬
‫לפמש " נ א " ש דהרי שיטת רש " י דהזיקה‬ ‫אכן‬ ‫‪51‬פי " ז א " ש דכיון דזקוקה ליבם ואסורה‬
‫ליבום הוי זה אישות המת ולא אישות‬ ‫לשוק שפיר שייך עדיין גירושין‬
‫היבם ‪ ,‬וא " כ לא שייך לומר דאסורה בתרומה‬ ‫להתירה לגמרי שלא תהא זקוקה ליבום ‪ ,‬ולכן‬
‫מחמת קנין כספו של החלל כיון דעדיין אינה‬ ‫שפיר כתב רש " י דהוי רק דין דמתים אין‬
‫קנויה לו ולא חשיבא אשתו ‪ ,‬ולכן הוצרך רש " י‬ ‫לגרש ‪.‬‬ ‫יכולין‬
‫פסולה ‪.‬‬ ‫לומר דהטעם משום דמשתמרת לביאה‬ ‫אכן אכתי צ " ב מה מהני מה דאיכא יבם‬
‫כ ') ‪.‬‬ ‫( ועי ' ישוע " ד ח " ד סימן‬ ‫ואסורה לשוק ‪ ,‬סו " ס הרי האישות של‬
‫גמי הרי זה גיסיך אם לא באתי מכאן‬ ‫כב )‬ ‫הבעל כבר נפקע במיתתו ‪ ,‬וכל מה דאסורה‬
‫ועד י " ב חודש וכו ' ‪ ,‬לעולם אימא‬ ‫אכתי‬ ‫וא " ב‬ ‫לשוק הוי רק מחמת זיקת היבם ‪,‬‬
‫וכו ' ‪.‬‬ ‫לך חלה נמי אינו גט ‪,‬‬ ‫מה שייך גירושין כלל ‪ ,‬דאיך יועיל גט של‬
 ‫זצ " ל‬ ‫מיברמקי‬ ‫ב ' ע" ב‬ ‫כתונות ‪ -‬די‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫לב‬

‫כמו שבא ‪ ,‬ונמצא שנתבטל התנאי ‪ ,‬ולכן שפיר‬ ‫חקרו האחרונים ( עי ' חידושי הגרש " ש‬ ‫והנה‬
‫גט ‪.‬‬ ‫מבטל את המעשה ולא הוי‬ ‫וחי ' הגרנ " ט ) בעיקר דין תנאי ‪ ,‬אי תנאי‬
‫זה אינו ‪ ,‬דהא פשוט דביטול התנאי זה‬ ‫אכן‬ ‫קיום ‪ ,‬או תנאי ביטול ‪ ,‬פי ' ‪ ,‬האם קיום התנאי‬
‫" ויבאתי " נחשב נמי באונס ‪ ,‬דהרי כל מה‬ ‫הוא המקיים את המעשה ‪ ,‬דרק אם יתקיים‬
‫דנחשב שבא הוי רק מחמת דין אונסא כמאן‬ ‫התנאי יחול המעשה ‪ ,‬או דלמא להיפך ביטול‬
‫דעביד ‪ ,‬ולא מחמת רצונו ‪ ,‬וא " כ בודאי דלכל‬ ‫התנאי הוא המבטל את המעשה ‪ ,‬דהמעשה‬
‫היותר חשיב ביאה זו רק ביאה באונס ‪ ,‬והרי‬ ‫מצד עצמו הוי מעשה אף אם לא יתקיים‬
‫כמו דקיום התנאי ד " לא באתי " לא נחשב‬
‫התנאי ‪ ,‬ורק ראם יעבור על התנאי יתבטל‬
‫קיום ‪ ,‬כיון שהיה באונס ‪ ,‬כך ביטול התנאי‬ ‫המעשה ‪.‬‬
‫ד " באתי " נמי לא נחשב ביטול כיון שהיה‬ ‫ולא‬ ‫נתקיים ‪,‬‬ ‫לא‬ ‫דהתנאי‬ ‫ונפרץ! היבא‬
‫באונס ‪ ,‬ונמצא החשיב דתנאי זה לא נתקיים‬
‫שנתקיים ע " י אונס ‪,‬‬ ‫נתבטל ‪ [ ,‬כגון‬
‫ולא נתבטל ‪ ,‬ואפ " ה קאמר דלא הוי גט ‪ ,‬וא " כ‬
‫דלא תשיב זה קיום ‪ ,‬וגם לא עבר על התנאי ] ‪,‬‬
‫מוכח שפיר דעיקר תנאי הוא הקיום ‪ ,‬וכיון‬
‫האם יחול המעשה או לא ‪ ,‬דאם עיקר התנאי‬
‫גט ‪.‬‬ ‫דעכ " פ לא נתקיים ‪ ,‬לא הוי‬
‫המקיים‬ ‫הוא‬ ‫התנאי‬ ‫דקיום‬ ‫הקיום ‪,‬‬ ‫הוא‬
‫נראה ראין ראיה ‪ ,‬דהא לכאורה בכל‬ ‫אכן‬
‫המעשה ‪ ,‬א " כ כיון שלא נתקיים לא יחול‬
‫הקיום‬ ‫הצדדים‬ ‫שני‬ ‫דאומר‬ ‫תנאי‬
‫המעשה ‪.‬‬
‫והביטול ‪ [ ,‬כגון אם לא באתי יו ‪ ,‬א גט ‪ ,‬ואם‬
‫אם העיקר הוא הביטול ‪ ,‬דהמעשה הוי‬ ‫אבל‬
‫דסתרי ‪.‬‬ ‫באתי לא יהא גט ] ‪ ,‬הוי תרתי‬
‫מעשה גם בלא קיום ורק דכשמבטל‬
‫מלשון הקיום משמע דרק אם לא באתי‬ ‫דהא‬
‫התנאי מתבטל המעשה ‪ ,‬א " כ כיון דלא נתבטל‬
‫יהא גט ‪ ,‬אבל כל שאר האופנים שאינו‬
‫בכלל לא באתי ‪ [ ,‬וכגון שלא בא מחמת אונס‬
‫המעשה ‪.‬‬ ‫התנאי ‪ ,‬שפיר חל‬
‫גט‬ ‫לה‬ ‫דנתן‬ ‫מהכא‬ ‫להוכיח‬ ‫שכתבו‬ ‫ויש‬
‫גט ‪.‬‬ ‫דלא נחשב לא באתי ] לא יהא‬
‫בתנאי אם לא באתי יהא גט ‪ ,‬ואם באתי‬
‫גיסא מלשון הביטול שאם באתי לא‬ ‫ומאידך‬
‫לא יהא גט ‪ ,‬ולבסוף נאנס ולא בא ‪ ,‬וקאמר‬
‫יהא גט משמע דרק אם באתי לא‬
‫יהא גט ‪ ,‬אבל שאר האופנים שאינו בכלל‬
‫גט ‪.‬‬ ‫דאם יש אונס בגיטין לא הוי‬
‫טענת אונס לא חשיב‬ ‫ולכאורה נהי המחמת‬
‫גט ‪.‬‬ ‫באתי ‪ [ ,‬וכגון שנאנס ולא בא ] ‪ ,‬יהא‬
‫שנתקיים התנאי ‪ ,‬דלא מיקרי " לא‬
‫דנשנאנס ולא בא ‪ ,‬או שנאנס ובא ‪,‬‬ ‫ונמצא‬
‫דלא הוי בכלל באתי ולא הוי בכלל‬ ‫באתי " ‪ ,‬מ " מ הרי ביטול התנאי " הבאתי " נמי‬

‫לא באתי ‪ ,‬הוי תרתי דסתרי בדבריו ‪ ,‬דמצד‬ ‫אין כאן ‪ ,‬דסו " ס הרי לא בא ‪ ,‬ומ " ט לא יהא‬

‫לשון הקיום לא הוי גט ‪ ,‬ומצד לשון הביטול‬ ‫גט ‪ ,‬אלא מוכרח דעיקר דין תנאי הוא הקיום ‪,‬‬

‫גט ‪.‬‬ ‫הוי‬ ‫דהמעשה מצד עצמו אינו מעשה כלל ‪ ,‬ורק‬

‫וע " כ מוכרח דבאמת צדדי התנאי תלויים הם‬ ‫קיום התנאי הוא שעושה שיחול ‪ ,‬ולכן כיון‬

‫באומדנא ‪ ,‬איך הוי עיקר דעתו ורצונו ‪,‬‬ ‫לא חל‬ ‫אונס ]‬ ‫דלא נתקיים [ כיון דהיה ע " י‬
‫" לא באתי " ‪,‬‬ ‫האם כונתו רכל מה שאינו בכלל‬ ‫המעשה ‪.‬‬
‫" באתי " ‪ ,‬או דאדרבה כל מה דאינו‬ ‫יהא בכלל‬ ‫דלכאורה היה מקום לדחות דאי אמרינן‬ ‫אקא‬
‫באתי " ‪.‬‬ ‫בכלל " באתי " יהא בכלל " לא‬ ‫דאונסא כמאן דעביד דמי ‪ ,‬אין זה ראיה ‪,‬‬
‫דרוגיה‬ ‫האומדנא‬ ‫הוי‬ ‫הרי‬ ‫גט‬ ‫" כ גבי‬ ‫ויפ‬ ‫דלעולם י " ל דתנאי ביטול ‪ ,‬והא דאינו גט‬
‫שחלות גמר הגט יהיה עדיין בידו ‪,‬‬ ‫כשנאנס ולא בא ‪ ,‬משום דע " י האונס חשיב‬
 ‫לג‬ ‫פוברפקי זצ " ל‬ ‫כתונות ‪ -‬דה ב ' ע " ב‬ ‫שיעורי רבי דוד‬

‫ןיפי " ז הרי אין ראיה כלל מהכא דעיקר‬ ‫וא " כ‬ ‫שלא יהא גט רק אם ירצה שיהא גט ‪,‬‬
‫התנאי הוי הקיום ‪ ,‬אלא דלעולם תלוי‬ ‫העיקר רוצה שיהא לא באתי ‪ ,‬רק אז יהא גט ‪,‬‬
‫באומדנא ‪ [ ,‬וכמש " ג רגבי גט דהלא באתי הוי‬ ‫אבל כל דאינו בכלל לא באתי הוי בכלל‬
‫קיום התנאי ‪ ,‬הוי האומדנא דכל שאינו בכלל‬ ‫באתי ‪.‬‬
‫הקיום דלא באתי ‪ ,‬יהא בכלל הביטול דבאתי ‪,‬‬ ‫אם קידש‬ ‫וכן גבי קידושין דפליגי בירושלמי‬
‫וגבי קידושין דהלא באתי הוי ביטול התנאי ‪,‬‬ ‫פלוני יהא‬ ‫עד זמן‬ ‫יבא‬ ‫בתנאי ראם‬
‫הוי באומדנא דהעיקר הוא הביטול דלא באתי ‪,‬‬ ‫קידושין ואם לאו ‪ ,‬לא יהא קידושין ‪ ,‬ונאנס ולא‬
‫דכל שאינו בכלל לא באתי הוי בכלל באתי‬ ‫בא ‪ ,‬אי הוי קידושין ‪ [ ,‬וכתבו העיטור ועוד‬
‫קידושין ] ‪.‬‬ ‫והוי‬ ‫ראין‬ ‫סק " א ) ]‬ ‫ראשונים ( הובאו באב " מ סי ' ל " ת‬
‫אולם אכתי יש להוכיח דתנאי קיום מדברי‬ ‫הקידושין בטלים ‪ ,‬דכיון דהיה באונס הוי‬
‫הובא בתוס '‬ ‫)‬ ‫עג ‪.‬‬ ‫הגמ ' בגיטין ( דף‬ ‫תנאו ע " ש ‪.‬‬ ‫כאילו בא ונתקיים‬
‫דאם אמר הרי זה‬ ‫איכא )‬ ‫ד "ה‬ ‫ג‪.‬‬ ‫לקמן ( דף‬ ‫דמסתמא‬ ‫הוא‬ ‫בנ " ל דהאומדנא‬ ‫נמי‬ ‫והיינו‬
‫גיסיך אם לא אעמוד מחולי זה או אם מתי‬ ‫נמי דהעיקר הוא ראם לא באתי‬ ‫רוצה‬
‫מחולי זה ‪ ,‬ונפל עליו הבית או נשכו נחש או‬ ‫לא יהא קידושין ‪ ,‬וכל שאר האופנים דאינו‬
‫הוי גט ‪.‬‬ ‫אכלו ארי ‪ ,‬לא‬ ‫קידושין ‪.‬‬ ‫בכלל לא באתי הוי בכלל באתי והוי‬
‫דהיינו‬ ‫ביטול ‪,‬‬ ‫ולכאורה אי גימא דתנאי‬ ‫[ א " ה ‪ ,‬עיין ישו " ד חו " מ ( סי ' י " א ) דכתב בזה‬
‫ההמעשה מצר עצמו הוי מעשה ‪,‬‬ ‫והראשונים‬ ‫העיטור‬ ‫שיטת‬ ‫ליישב‬
‫ורק דביטול התנאי מבטל את המעשה ‪ ,‬א " כ‬ ‫הנ " ל ‪ ,‬דלכאורה אמאי הוי קידושין הא כיון‬
‫הרי הכא ליכא הביטול כלל ‪ ,‬דהביטול הוא מה‬ ‫שנאנס לא‬ ‫דגל מה דנהשב שכא הוי רק ע " י‬
‫שיעמוד מהחולי ‪ ,‬ולא עמד ומה יבטל את‬ ‫לבא ‪ ,‬דאמרינן אונסא כמאן דעביד ‪ ,‬א " כ הרי‬
‫הגט ‪.‬‬ ‫לכל היותר מיקרי זה ביאה באונס ‪ ,‬ואיך הוי‬

‫דקיום התנאי נמי ליכא ‪ ,‬דכיון דלא‬
‫שכיח שיאכלנו ארי ולא אסיק אדעתיה ‪,‬‬
‫ממילא נחשב כאילו אמר סתם אם ימות‬
‫מחולי זה יהא גט ‪ ,‬והוא לא מת מהחולי ‪ ,‬מ " מ‬
‫הרי צד הביטול של התנאי הוי האומדנא‬
‫דכונתו דוקא שיעמוד בפועל מהחולי הוא‬
‫יהיה המבטל ‪ ,‬וכיון דעכ " פ זה לא נתקיים דהא‬
‫הגט ‪.‬‬ ‫לא עמד מהחולי ‪ ,‬מה יבטל את‬
‫אלא מונח דתנאי קיום ‪ ,‬דהיינו דבעינן דוקא‬
‫שיחול‬ ‫התנאי כדי‬ ‫של‬ ‫הקיום‬
‫המעשה ‪ ,‬ולכן שפיר אמרינן דכיון דלא אסיק‬
‫אדעתיה שיאכלנו ארי הוי כאילו התנה סתמא‬
‫אם מתי מחולי זה יהא גט ‪ ,‬דזהו צד הקיום‬
‫המקיים את המעשה ‪ ,‬ולכן כשאכלו ארי דחסר‬
‫קיום התנאי דלא מת מהחולי ‪ ,‬לא הוי גט ‪,‬‬
‫ליכא ‪.‬‬ ‫אע " פ דגם ביטול‬
‫ונהי‬ ‫קידושין ‪ ,‬דהא דעתו בתנאי היה שיהא חלות‬
‫הקידושין תלוי בו ‪ [ ,‬דמה " ט כתב האו " ש גבי‬
‫גט ראם נאנס ולא בא ‪ ,‬וגם היה ברצונו שלא‬
‫לבא ‪ ,‬לא הוי גט כיון דדעתו שיהיה תלוי רק‬
‫ברצונו ‪ ,‬וא " כ ה " נ כיון דמה שבא הוי באונס‬
‫אמאי יהא קידושין דאף שרוצה נמי לבא ‪ ,‬מ " מ‬
‫כרצונו ] ‪.‬‬ ‫הא רעתו שיהא תלוי רק‬
‫להנ " ל א " ש ‪ ,‬דאף דדעתו בתנאו שיהא‬ ‫אכן‬
‫תלוי בו ‪ ,‬מ " מ אין דעתו שיהא " קיום‬
‫את‬ ‫התנאי " תלוי בדעתו ‪ ,‬אלא " ביטול התנאי " ‪,‬‬
‫דהיינו דביטול התנאי דאם לא באתי לא יהא‬
‫קידושין יהא ברצון ‪ ,‬וכל שאינו בכלל לא‬
‫באתי הוי בכלל באתי ‪ ,‬ולכן כשנאנס ולא בא‬
‫דלא הוי בכלל לא באתי דעתו שיהא בכלל‬
‫באתי ‪ ,‬ומשו " ה ממילא הוי קידושין ‪ ,‬וע " ש מה‬
‫בזה ] ‪.‬‬ ‫שהאריך‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫כתובות ‪ -‬וף ב ' ע " נ‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫לד‬

‫ימות מחולי זה ‪ ,‬אבל אכלו ארי דלא הוי בכלל‬ ‫גם בזה יש לדחות כנ " ל דלעולם עיקר‬ ‫אכן‬
‫גט ‪.‬‬ ‫קיום התנאי ‪ ,‬לא הוי‬ ‫התנאי הוא הביטול ‪ ,‬ורק דכיון רכל תנאי‬
‫צ "ע ‪,‬‬ ‫אקא דלכאורה אי נימא דתנאי קיום‬ ‫בעינן תנאי כפול ‪ ,‬ראם לא אעמוד מחולי זה‬
‫דהנה כתב בשו " ת הרא " ש ראם גירש‬ ‫הוי המקיים ‪ ,‬ואם אעמוד הוי המבטל וזה הרי‬
‫על תנאי ‪ ,‬יכול לבטל תנאו מדין אתי דיבור‬ ‫תרתי סתרי וכנ " ל ‪ ,‬ע " כ דכונתו דכל מה שלא‬
‫ומבטל דיבור ‪ ,‬ואי נימא דעיקר התנאי הוא‬ ‫יהא בכלל המקיים דלא אעמוד מחולי זה הוי‬

‫הקיום ‪ ,‬דהמעשה מצד עצמו לא חל ורק קיום‬ ‫בכלל המבטל ‪ ,‬וא " כ אף אי נימא דתנאי ביטול‬
‫שפיר חשים דאיכא כאן הביטול כיון רכן הוי‬
‫המעשה ‪ ,‬מה שייך‬ ‫התנאי הוא המקיים את‬
‫כלל לבטל את התנאי ‪ ,‬דמה בכך שביטל את‬ ‫תנאו דכל שלא יהא בכלל הקיום ‪ ,‬הוי בכלל‬

‫מעשה‬ ‫בעצם‬ ‫חסרון‬ ‫הוי‬ ‫הא‬ ‫מו " ס‬ ‫התנאי ‪,‬‬

‫הביטול ‪.‬‬
‫הגירושין כיון דכל המעשה עשה רק על תנאי‬
‫כתב הרא " ה כשסמ " ק ‪ ,‬דכל דין טענת‬ ‫והנה‬
‫כשתולה‬ ‫דוקא‬ ‫שייך‬ ‫בגיטין‬ ‫אונס‬
‫זה ‪ ,‬וכל זמן שאינו מקיים התנאי ‪ ,‬אין כאן‬
‫מעשה גירושין ‪.‬‬ ‫התנאי בעצמו או באשה ‪ [ ,‬דהיינו אם לא באתי‬
‫או שהיא לא תבא ] אבל אם תלה התנאי באדם‬
‫במעשה‬ ‫מ "מ‬ ‫קיום ‪,‬‬ ‫דתנאי‬ ‫דאע " פ‬ ‫ולנ " ל‬
‫אחר ‪ ,‬שאין הגט נוגע לו כלל לא שייך כלל‬
‫דקיום‬ ‫ורק‬ ‫כלל ‪,‬‬ ‫חסרון‬ ‫עצמו ליכא‬
‫דין טענת אונס דנימא שאם נאנס ולא בא לא‬
‫התנאי מעכב את חלות המעשה שיחול רק‬
‫כשתלה‬ ‫דדוקא‬ ‫[ ומשום‬ ‫בא ‪,‬‬ ‫שלא‬ ‫יחשב‬
‫הוא‬ ‫דהתנאי‬ ‫[ ולא‬ ‫התנאי ‪,‬‬ ‫את‬ ‫כשיקיים‬
‫בעצמו או באשה אמרינן דעדיין לא גמר לגרש‬
‫שעושה כל החלות דבאמת כבר הכל מונח‬
‫אלא תלה ברצונו או ברצונה שיוכל עדיין‬
‫שיתקיים‬ ‫התנאי בעינן‬ ‫במעשה ‪ ,‬ורק דמדין‬
‫לבטל ‪ ,‬ולכן בזה שייך לומר דכשנאנם ולא בא‬
‫התנאי כדי שלא יעכב החלות ] ‪ ,‬ולכן שייך‬
‫לא הוי גט כיון דלא נתקיים רצונו ‪ ,‬אבל היכא‬
‫שפיר ביטול על התנאי ‪ ,‬וממילא הוי המעשה‬
‫דתלה באחר דאין נוגע לו ענין הגירושין ‪,‬‬
‫תנאי ‪.‬‬ ‫קיים בלא שום‬
‫אמרינן דהתנאי הוא בעצם המעשה הפשוט‬
‫תנאי‬ ‫או‬ ‫קיום‬ ‫תנאי‬ ‫אי‬ ‫הנידון‬ ‫ובעיקר‬ ‫אם יבא או לא יבא ‪ ,‬ולא שתלה כרצונו ‪ ,‬והוי‬
‫ביטול ‪ ,‬עיין בישועות יעקב שכתב‬
‫כמו שאר תנאי דע " מ שירדו גשמים ‪ ,‬ולכן לא‬
‫לחלק בין תנאי של " אם " לתנאי ד " מעכשיו " ‪,‬‬
‫שייך בזה כלל דין טענת אונס ‪ ,‬דאף דלא בא‬
‫דבתנאי דמעכשיו הוי תנאי ביטול ‪ ,‬ובתנאי‬ ‫מחמת אונס ‪ ,‬הוי גט ‪ ,‬כיון דהתנאי היה בעצם‬
‫קיום ‪.‬‬ ‫דאם הוי תנאי‬ ‫גט ] ‪.‬‬ ‫המעשה הפשוט שאם לא יבא יהא‬
‫גמ ' דלמא מת דוקא דלא ניחא ליה‬ ‫כו )‬
‫גבי אם לא‬ ‫מ "ט‬ ‫ולמאורה צ " ע דא " כ לדבריו‬
‫יבם ‪.‬‬ ‫דתיפול קמי‬ ‫אעמוד מחולי זה שייך טענת אונס‬
‫עוד‬ ‫התנה‬ ‫ובפשוטו הביאור דהוי כאילו‬ ‫הא התם נמי הוי כמו דתולה תנאו באחר ‪,‬‬
‫לא‬ ‫אם‬ ‫שמתנה‬ ‫מה‬ ‫תנאי דכל‬ ‫וא " כ‬ ‫שהרי אין זה דבר התלוי ברצונו כלל ‪,‬‬
‫באתי היינו רק כשיחיה ולא יבא ‪ ,‬אבל אם‬ ‫מה שייך בזה טענת אונס כלל ‪.‬‬
‫ימות ‪ ,‬רוצה שיהיה גט בכל נונא ‪ ,‬דלא ניח " ל‬ ‫דכיון‬ ‫א " ש‪,‬‬ ‫קיום ‪,‬‬ ‫דתנאי‬ ‫נימא‬ ‫אכן אי‬
‫יבם ‪.‬‬ ‫דתיפול קמי‬ ‫רבעיקר בעינן את קיום התנאי ‪ ,‬והוא‬
‫לפי " ז צ " ע ‪ ,‬דהקשו בתוס ' ( ד " ה דלמא‬ ‫אכן‬ ‫התנה אם לא אעמוד מחולי זה או אם מתי‬
‫מת דוקא ) מהא דאיתא בגיטין אכלו ארי‬ ‫מחולי זה יהא גט ‪ ,‬ומשום דלא אסיק אדעתיה‬
‫אינו גט ואמאי הא ניח " ל דלא תיפול קמי יבם ‪,‬‬ ‫אחרת ‪ ,‬א " כ ממילא קיום התנאי הוי רק אם‬
 ‫לה‬ ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫כתונות ‪ -‬רן ב ' ע " ב‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫לשלם ‪ ,‬כ " ש אונס דלא שכיח ‪ ,‬דמסתמא לא‬ ‫ותירצו וי " ל דבאונס דלא שכיח כלל לא אסיק‬
‫ע"ע ‪.‬‬ ‫יהיה כלל ‪ ,‬בודאי היה מסכים לקבל‬ ‫ע "ש ‪.‬‬ ‫אדעתיה שירצה שיהיה גט‬
‫דהביאור כזה כנ " ל ‪ ,‬דאה " נ היה מסכים‬ ‫אלא‬ ‫מה אכפ " ל דלא שכיח כלל סו " ס הרי‬ ‫וצ " ב‬
‫לקבל על עצמו ‪ ,‬מ " מ כיון רכל חיובו‬ ‫על הצד שימות לא עשה תנאי כלל‬
‫הוא רק משום שנתחייב ‪ ,‬א " כ על כמה דאסיק‬ ‫ימות ‪.‬‬ ‫וכנ " ל ומה נפ " מ איך‬
‫אדעתיה ונתחייב בפועל חייב לשלם ‪ ,‬אבל‬ ‫הקשה הגרעק " א מדברי התוס ' כאן על‬ ‫ועוד‬
‫אונס דלא שכיח דלא אסיק אדעתיה שיארע‬ ‫ד " ה איכא‬ ‫ג‪.‬‬ ‫דברי התוס ' לקמן ( דף‬
‫אונס כזה ולא היה בכלל התחייבותו ‪ ,‬הרי לא‬ ‫דאמרי ) שהקשו על פסק הר " ח כלישנא קמא‬
‫פטור ‪.‬‬ ‫נתחייב עליו לשלם ולכן‬ ‫ראין אונס בגיטין ‪ ,‬מהא דאכלו ארי אינו גט ‪,‬‬
‫הכא ‪ ,‬כיון רבעינן שיוציא עצמו מכלל‬ ‫וה " ה‬ ‫דמוכח שיש אונס בגיטין ‪ ,‬ולכאורה הרי ככר‬
‫התנאי ‪ ,‬כל כמה דלא אסיק אדעתיה‬ ‫תירצו התוס ' כאן דלא דמי אינס דשכיח לאונס‬
‫הוא ‪.‬‬ ‫להוציאו עדיין בכלל תנאו‬ ‫ע "ש‪.‬‬ ‫דלא שכיח ומה הקשו כלל‬
‫מיושב שפיר קושית הגרעק " א ‪ ,‬דכל זה‬ ‫ובזה‬ ‫בזה ‪ ,‬דהא דקאמר במת כ " ש דניח " ל‬ ‫ונראה‬
‫הוא רק להס " ד דכעי למימר שיש טענת‬
‫דלא תיפול קמי יבם ‪ ,‬אין הכונה דהוי‬
‫אונס בגיטין ורק במת הוי גט משום דניח " ל‬
‫כאילו עשה עוד תנאי שאם ימות יחול הגט‬
‫דלא תיפול קמי יבם ‪ ,‬ובזה חילקו שפיר בין‬
‫אומדנא‬ ‫מדין‬ ‫דהוי‬ ‫אלא‬ ‫יבוא ‪,‬‬ ‫לא‬ ‫אפי '‬
‫וכנ " ל ‪.‬‬ ‫מיתה דשכיח למיתה דלא שכיח‬
‫דאמדינן לדעתיה רעל הצד שימות מפקיע‬
‫דמסיק שאין אונס כגיטין‬ ‫)‬ ‫ג‪.‬‬ ‫אבל לקמן ( דף‬
‫תנאי ‪.‬‬ ‫עצמו מכלל התנאי ‪ ,‬ועושה כלא‬
‫משום תקנת צנועות ופרוצות ‪ ,‬שוב אין‬
‫וא " כ כ " ז שייך דוקא בדבר דאסיק אדעתיה‬
‫הטעם משום אומדנא כלל ‪ ,‬אלא דהתקנה‬
‫בשעת עשיית התנאי שאם יהיה דבר‬
‫היתה שיהא התנאי בעצם המעשה הפשוט‬
‫זה אינו רוצה שיהיה בכלל התנאי ‪ ,‬אבל מאי‬
‫דהוי כמו שתלה תנאו באחר דלא שייך טענת‬
‫דלא אסיק אדעתיה להוציא מכלל משמעות‬
‫אונס כלל כמ " ש הרא " ה בשטמ " ק שהבאנו‬
‫לעיל ‪.‬‬ ‫התנאי ‪.‬‬ ‫התנאי ‪ ,‬הרי ממילא נשאר בכלל‬

‫גלכן שפיר הקשו למה אכלו ארי אין לנו ‪ ,‬הא‬
‫למסקנא דלא הוי משום אומדנא אין‬
‫שכיח ‪.‬‬ ‫לחלק בין שכיח ללא‬
‫כתבו שם התוס ' לתרץ דכיון שאמר‬
‫מחולי זה ‪ ,‬לכן באכלו ארי שאין זה‬
‫מחולי זה לא הוי גט ‪ ,‬ולא דמי לאומר אם לא‬
‫כאתי דשפיר נתקיים תנאו אף באכלו ארי‬
‫שפיר כתבו תוס ' הכא לחלק דדוקא‬ ‫ךלכז‬
‫מיתה דשכיח אמרינן דאסיק אדעתיה‬
‫בשעת תנאו להוציאו מכלל התנאי כדי שלא‬
‫תיפול קמי יבם ‪ ,‬אבל אכלו ארי ‪ ,‬דהוי אונס‬
‫( ( ‪ " 111‬ז‬
‫רלא שכיח כלל דלא אסיק אדעתיה להוציאו‬
‫מכלל התנאי ‪ ,‬ממילא נשאר עדיין בכלל התנאי‬
‫גט ‪.‬‬ ‫וכיון שנתקיים באונס לא הוי‬

‫( וע " ע ישוע " ד חו " מ סי '‬ ‫בא ) ) ‪.‬‬ ‫דסו " ס הרי לא‬ ‫גמי ההוא גברא‬ ‫)‬ ‫עג ‪.‬‬ ‫וכן מבואר בגיטין ( דף‬
‫שקיבל על עצמו כל אונסא דאיתייליד ‪,‬‬
‫וש " מ באור שמח בדעת הרמב " ם דבתנאי‬ ‫וקאמר בגמ ' דדוקא אונסא דשכיח קביל עליה‬
‫דאם לא באתי דמשום התקנה אין‬ ‫אבל אונסא דלא שכיחא לא קביל עליה ‪ ,‬דלא‬
‫טענת אונס ‪ ,‬שוב מגרש בכל האופנים ‪ ,‬וממילא‬ ‫כזה ‪.‬‬ ‫אסיק אדעתיה להתחייב כאונס‬
‫אף באונס דלא שכיח כגון באכלו ארי נמי הוי‬ ‫אונס‬ ‫ראם‬ ‫הוא ‪,‬‬ ‫כ"ש‬ ‫וא‪1‬נ " פ דלכאורה‬
‫גט כיון שמגרש אם לא יבא בכל אופן שיהיה ‪,‬‬ ‫עצמו‬ ‫על‬ ‫לקבל‬ ‫הסכים‬ ‫השכיח‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫כתלות ‪ -‬דף ב ' ע ‪ -‬כ‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫שכבר אי אפשר לעבור הנהר ‪,‬‬ ‫וצ " ץ ימיירי‬ ‫יה‬ ‫ורק גבי הרי זה גיסיך אם מתי מחולי‬
‫והוא חשב דמה שהגיע עד שם ‪ ,‬שמיה‬ ‫ואכלו ארי ‪ ,‬אז באמת לא הוי גט משום דלא‬
‫מתיא ‪ ,‬וא " ל דלא שמיה מתיא ‪ ,‬וכיון דכבר‬ ‫אסיק אדעתיה ‪ ,‬וממילא הוי תנאו רק אי ימות‬
‫אינו יכול לעבור הנהר ‪ ,‬מגורשת תיכף אף‬ ‫מחולי זה ‪ ,‬וגבי אם לא אעמוד מחולי זה הוי‬
‫קודם שנגמרו שלשים יום ‪ ,‬וע " ש בשטמ " ק‬ ‫ספק משום דשמא לא היה עומד מחולי זה אף‬
‫מ " ש מתנאי דהרי זה גיסיך מעכשיו אם לא‬ ‫ארי ‪.‬‬ ‫אם לא אכלו‬
‫באתי עד י " ב חודש יהא גט ‪ ,‬ומת בתוך י " ב‬ ‫הוי‬ ‫אונס‬ ‫דבכל‬ ‫ברמב " ם‬ ‫אכן הפנ " י דייק‬
‫יבא ‪,‬‬ ‫חודש דהוי גט ‪ ,‬וקי " ל ראע " פ דבודאי לא‬
‫ספק דשמא אף בלא האונס נמי לא היה‬
‫ע "ש ‪.‬‬ ‫שהרי מת ‪ ,‬אעפ " כ אסורה עד זמן התנאי‬ ‫כא כרצון ‪ ,‬והיינו דהפנ " י סובר דהיכא שלא‬
‫שם הביא דיש שפירשו דבאמת‬ ‫ונתחילה‬ ‫בא באונס וברצון ‪ ,‬נחשב רצון ‪ ,‬והוי גט ‪ ,‬ולכן‬
‫היה אפשר עדיין לעבור הנהר ‪,‬‬
‫כל אונס הוי ספק דשמא אף בלא האונס לא‬
‫ורק דהאונס היה ע " י טעותו ‪ ,‬דמיירי רבא‬
‫בא ‪.‬‬ ‫היה‬
‫בתוך הזמן עד סמוך למברא ואמר חזו דאתאי ‪,‬‬
‫אבל כמלבושי יו " ט ובאו " ש פליגי דנחשב‬
‫דהיה סבור דסגי בזה ‪ ,‬והלך לו ‪ ,‬וע " ז אמר‬
‫אונס ‪ ,‬ולכן כתב האו " ש ראין זה תלוי‬
‫שמואל דלא שמיה מתיא ‪ ,‬ונמצא שנתקיים‬
‫אם היה בא בלא האונס ‪ ,‬אלא תלוי רק אם היה‬
‫בטעות ‪.‬‬ ‫התנאי‬
‫אונס או לא ‪ ,‬ולכן גבי לא אעמוד דהמיתה אינו‬
‫ע " ז השטמ " ק ראין זה ענין לאונס‬ ‫והקשה‬
‫בידו והוי כתלה תנאו באחר הוי ככל תנאי‬
‫כלל ‪ ,‬כיון דרק הוא טעה בחשבו‬
‫ספק ‪.‬‬ ‫ולכן הוי‬
‫שכבר בא ‪ ,‬ובאמת עדיין לא בא ‪ ,‬ואין כאן שום‬
‫‪211‬כ " פ ה " ה הכא אחר התקנה דאין זה משום‬
‫ע "ש‪.‬‬ ‫אונס‬
‫אומדנא הוי ככל תנאי שאין חילוק‬
‫מ " ט לא חשיב זה אונס ‪ ,‬הא‬ ‫וצ " ב בדבריו‬
‫בודאי מה שטעה וסבור שבא והלך לו ‪,‬‬
‫וכנ " ל ‪.‬‬ ‫בין אונס דשכיח או לא שכיח‬
‫גב ' דההוא דאמר להו אי לא אתינא מכן‬ ‫בז )‬
‫ממש ‪.‬‬ ‫הרי זה בודאי אונס‬
‫ועד תלחין יומין ליהוי גיטא ‪ ,‬אחא‬
‫ואדרבה לאידך גיסא צ " ע מה משני הגמ '‬
‫שכיח ‪.‬‬ ‫אונסא השכיח שאני ‪ ,‬הא אונס כזה לא‬ ‫בסוף תלתין יומין ופסקיה מברא ‪ ,‬א " ל חזו‬

‫אבל עכ " פ מה דהקשה השטמ " ק דלא הוי‬ ‫דאתאי חזו דאתאי אמר שמואל לא שמיה‬
‫אונס כלל ‪ ,‬צ " ע למה לא הוי אונס ממש ‪,‬‬ ‫מתיא ‪.‬‬
‫כמ " ש ‪ [ ,‬וכן מבואר נמי בסוגיא בגיטין ( דף‬ ‫וכתב רשיי ( ד " ה לא שמיה מתיא ) והוי גיטא‬
‫גבי ההוא דאמר להו אי לא נסיבנא לריש‬ ‫)‬ ‫לד ‪.‬‬ ‫ואם רצתה תינשא לאחר ‪ ,‬וגם לכהונה‬
‫ירחא דאדר ליהוי גיטא ‪ ,‬כי מטא ריש ירחא‬ ‫ע"כ ‪.‬‬ ‫נפסלת ‪ ,‬מהיום ‪,‬‬
‫דאדר אמר להו אנא לריש ירחא דניסן אמרי ‪,‬‬ ‫מתיא ‪,‬‬ ‫שמיה‬ ‫לא‬ ‫(ד "ה‬ ‫בשטמ " ק‬ ‫וכתב‬
‫[ והיינו דלא בא מחמת שטעה וסבר שאמר ער‬ ‫דמה שכתב רש " י מהיום ‪ ,‬לא‬ ‫( בסופו ) )‬

‫ר " ח ניסן ] ‪ ,‬למאי ניחוש לה אי משום אונס אין‬ ‫קאי רק על מה שנפסלת לכהונה ‪ ,‬אלא גם על‬
‫אונס בגיטין וכו ' ‪ ,‬מבואר דבכה " ג חשיב אונס‬ ‫מותרת לינשא‬ ‫דכבר היום‬ ‫לאחר ‪,‬‬ ‫תינשא‬
‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫לאחר ‪.‬‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫כתונות ‪ -‬נמין אונס ביום אהרון‬ ‫שיעורי רבי דוד‬

‫כללי‬ ‫שקי‬
‫בענין אונס ביום אחרון‬
‫כל הי " ב חודש ‪ ,‬לא אכפ " ל מה שהיה אנוס‬ ‫גמ ' אלא מההוא דאמר להו אי לא‬ ‫כמ )‬

‫ביום האחרון ‪ ,‬ולא חשיב זה אונס ‪ ,‬ולכן הוצרך‬ ‫אתינא מיכן ועד תלחין יומין להוי‬
‫בע " כ ‪.‬‬ ‫הלל לתקן שיוכל לגאול ע " י נתינה‬ ‫גיטא ‪ ,‬אחא בסוף תלתין יומין ופסקיה מברא ‪,‬‬
‫נ " ה סק " א ) כתב לדחות‬ ‫אכן הקצוה " ח ( סי '‬ ‫אמר להו חזו דאתאי חזו דאתאי ‪ ,‬אמר שמואל‬
‫ראיה זו ‪ ,‬די " ל דהא דהוצרך הלל לתקן ‪,‬‬ ‫מתיא ‪.‬‬ ‫לא שמיה‬
‫אינו משום דאונס ביום אחרון לא מיקרי אונס ‪,‬‬ ‫אונס‬ ‫ראין‬ ‫מזה‬ ‫בעי להוכיח‬ ‫וצ " ב איך‬
‫אלא משום דהתם לא שייך כלל דין אונס ‪,‬‬ ‫בגיטין ‪ ,‬דלמא לעולם יש אונס ורק‬
‫היה אנוס כל הי " כ חודש ‪ ,‬כיון דכל‬ ‫ואפי '‬ ‫הכא לא השיב אונס כלל כיון דהיה יכול לבא‬
‫הזכות גאולה נתנה לו תורה רק בתוך י " ב‬ ‫שנאנס ‪.‬‬ ‫אתמול קודם‬
‫חודש ולא יותר ‪ [ ,‬והיינו דהמכירה נגמרה מיד‬ ‫ולכאורה מוכח מהכא דאונם ביום אחרון‬
‫ורק שהתורה נתנה זכות למוכר שיכול לגאול‬ ‫תשיב שפיר אונס ככל אונס ‪ ,‬וכיון‬
‫בתוך י " ב חודש ] ‪ ,‬וא " כ מה אכפ " ל מאיזה‬ ‫דאפ " ה הוי גט שפיר בעי להוכיח דאין אונס‬
‫סיבה לא גאל תוך י " ב חודש ‪ ,‬ואפי ' היה‬ ‫בגיטין ‪.‬‬
‫מחמת אונס ‪ ,‬סו " ס כיון דבמציאות עבר הזמן‬ ‫האגודה ( הובא ברמ " א יו " ד‬ ‫אכן בחידושי‬
‫די " ב חודש פקע זכות זו ‪ ,‬דלא נתנה התורה‬ ‫סי ' רל " ב סעי ' י " ב ) כתב דאונם ביום‬
‫הזכות יותר מי " ב חודש ‪ ,‬ולא שייך בזה לומר‬ ‫אחרון לא חשיב אונס ‪ ,‬ולכן כתב דמי שנשבע‬
‫באמת גאל ‪,‬‬ ‫מחשבינן כאילו‬ ‫דע " י האונס‬ ‫מיד ‪,‬‬ ‫או נדר לעשות דבר תוך שנה ‪ ,‬ולא עשהו‬
‫דאונס כמאן דעביד לא אמרינן ‪ ,‬ולכן שפיר‬ ‫כי אמר עדיין יש לי פנאי לעשותו ‪ ,‬ולבסוף‬
‫הוצרך הלל לתקן שיוכל לגאול בע " כ ‪ ,‬דבלא‬ ‫אונס ‪.‬‬ ‫שכח או נאנס ולא עשאו ‪ ,‬לא מיקרי‬
‫זה היה נחלט ולא משום דאונס ביום אחרון‬ ‫כן מהמשנה בערכין ( דף לא ‪ , :‬הובא‬ ‫והוכיח‬
‫לא מיקרי אונס ‪ ,‬אלא דלא שייך התם כלל דין‬ ‫גבי בתי ערי חומה‬ ‫עד ‪) :‬‬ ‫בגיטין דף‬
‫כמש " ג ‪.‬‬ ‫אונס‬ ‫[ דכתיב בקרא דיכול המוכר לגאול רק תוך י " ב‬
‫בכתבי‬ ‫[ וכ " כ‬ ‫צ "ל‬ ‫האגודה‬ ‫בדעת‬ ‫אמנם‬ ‫חודש ‪ ,‬ואם לא גאל ‪ ,‬נחלט הבית ללוקח ‪ ,‬ותנן‬
‫הגר " ח ] דס " ל דאין הכיאור דהמכירה‬ ‫שם ] בראשונה היה נטמן [ הלוקח ] ביום אחרון‬
‫נגמרה מיד ורק שהתורה נתנה זכות גאולה‬ ‫של י " ב חודש כדי שיהא חולט לו [ פי ' ‪ ,‬דאם‬
‫בתוך י " ב חודש ‪ ,‬אלא דאדרבה מה שהבית‬ ‫עדיין לא גאל המוכר עד אז ‪ ,‬היה נטמן שלא‬
‫נחלט הוי מחמת זה שאינו גואל י " ב חודש‬ ‫יוכל לגאול ויהא נחלט לו ] ‪ ,‬התקין הלל הזקן‬
‫דמצד הזכות גאולה יש לו באמת זכות לגאול‬ ‫שיניח המעות בלשכה ושובר הדלת של ביתו‬
‫לעולם ‪ ,‬ורק דאמרה תורה דע " י מצב של אי‬ ‫ע "ש‪.‬‬ ‫ונכנס‬
‫גאולה במשך זמן של י " ב חודש ‪ ,‬נחלט לו‬ ‫זו‬ ‫ולכאורה אמאי הוצרך הלל לתקן תקנה‬
‫לגאול ‪.‬‬ ‫הבית ‪ ,‬ושוב ממילא תו אינו יכול‬ ‫תיפו " ל‬ ‫בע " כ ] ‪,‬‬ ‫נתינה‬ ‫[ דיועיל‬
‫ן‪5‬פי " ז שפיר כתב האגודה דאף בבתי ערי‬ ‫הלוקח ‪ ,‬הוי המוכר אנוס במה‬ ‫דכיון שנטמן‬

‫חומה שייך דין אונס שאם היה אנוס‬ ‫שלא גאל וממילא לא יחלט הנית ‪.‬‬
‫במה שלא גאל ‪ ,‬היה צריך להיות שלא יחלט‬ ‫מוכח דאונס ביום אחרון לא חשיב‬ ‫א‪5‬א‬
‫לו ע " י האי גאולה ‪ ,‬ומהא דמבואר שם דהיה‬ ‫אונס ‪ ,‬וכיון דמעיקרא היה בידו לגאול‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫כתובות ‪ -‬נענין אונס ביום אהרון‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫לה‬

‫הרי כעינן‬ ‫דסו " ס‬ ‫אונס ‪,‬‬ ‫אחרון נמי נחשב‬ ‫נחלט לו בלא התקנה דהלל ‪ ,‬מוכח דאונס ביום‬
‫שיתקיים התנאי במשך כל הזמן ‪ ,‬ואם ביום‬ ‫אונס ‪.‬‬ ‫אחרון לא תשיב זה‬
‫האחרון נאנס ולא נתקיים נמצא דחסר בכל‬ ‫נ " ה סק " א )‬ ‫הקצוה " ח והנתיבות ( סי '‬ ‫אמנם‬
‫התנאי ‪.‬‬ ‫קיום‬ ‫הקשו על האגודה מהסוגיא דהכא‬

‫ןלפי " ז א " ש דברי האגודה ‪ ,‬דהכא גבי הרי‬
‫זה גיסיך אם לא באתי מכאן ועד י " כ‬
‫חודש ‪ ,‬או מכאן ועד ל ' יום ‪ ,‬דמבואר דאונס‬
‫ביום אחרון הוי אונס ‪ ,‬היינו משום דבזה הוי‬
‫הזמן די " ב חודש ‪ ,‬ול ' יום ‪ ,‬מעצם קיום התנאי ‪,‬‬
‫דרוצה שיהיה מצב של אי ביאה כל משך זמן‬
‫זה ‪ ,‬דזה היה התנאי שכל יום ויום של משך‬
‫הזמן יהיה מצב של אי ביאה ‪ ,‬ולכן בזה אף‬
‫האגודה מודה דחשיב אונם אף ביום האחרון ‪,‬‬
‫ואי יש אונס בגיטין לא הוי גט ‪ ,‬כיון דרק‬
‫קיום ‪.‬‬ ‫באונס נתקיים דלא חשיב זה‬
‫היכא‬ ‫אף‬ ‫דא " כ‬ ‫לפי " ז‬ ‫[ אלא דיש לעיין‬
‫דנאנס בתחילת הזמן ואח " כ לא היה‬
‫אנוס ‪ ,‬נמי נימא דחסר במשך הזמן של י " ב‬
‫דעכ " פ יום‬ ‫חודש שיוכל לבא ולא בא ‪ ,‬כיון‬
‫אחד היה באונס ולא הוי מעשה של קיום‬
‫התנאי ‪ ( ,‬אכן י " ל דבהזמן של אח " כ שלא היה‬
‫אנוס בו ‪ ,‬נחשב נמי אי ביאה על הזמן הראשון‬
‫אנוס ) ] ‪.‬‬ ‫שהיה‬
‫א " כ צ " ע איך כתב האגודה גבי בתי ערי‬ ‫אכן‬
‫חומה דאונס כיום אחרון לא הוי אונס ‪,‬‬
‫הרי התם הוי נמי כמו סוגיא דהכא [ דהזמן‬
‫דהרי ביארנו לעיל דע " כ‬ ‫התנאי ]‬ ‫הוא מעצם‬
‫האגודה סובר רעצם מה שאינו גואל במשך‬
‫הזמן של י " ב חודש הוא המחליט הכית‬
‫דמפורש דאונם ביום אחרון מיקרי אונס ‪ ,‬דהרי‬
‫ההוא גברא דפסקיה מברא ביום שלשים ‪ ,‬היה‬
‫יכול לבא אתמול ‪ ,‬והו " ל אונס רק ביום אחרון ‪,‬‬
‫אונס ‪.‬‬ ‫ואפ " ה מוכח בגמ ' דמקרי‬
‫מהגמ ' לעיל ראם לא‬ ‫[ דהקצוה " ה הוכיח‬
‫חודש‬ ‫י"ב‬ ‫ועד‬ ‫מכאן‬ ‫כאתי‬
‫דמדייק דאם חלה הוי גט ובעי להוכיח ראין‬
‫אונס בגיטין ‪ ,‬ואע " פ דהיה יכול לבא קודם‬
‫שחלה ‪ ,‬והוי כאונס ביום אחרון ‪ [ ,‬ואי גימא‬
‫דאונס ביום אחרון לא חשיב אונס כלל מה‬
‫ראיה ראין אונס בגיטין ‪ ,‬הא לא הוי אונס‬
‫כלל ] ‪ ,‬אלא מוכח ‪ ,‬דאונס ביום אחרון נמי‬
‫כהאגודה ] ‪.‬‬ ‫מיחשב אונס ‪ ,‬ודלא‬
‫בכתבי הגר " ח ליישב ‪ ,‬דהנה איבא תרי‬ ‫וכתב‬
‫אופנים בעשיית תנאי על זמן ‪ ,‬חדא‬
‫דהזמן אינו בכלל התנאי ‪ ,‬אלא עיקר התנאי‬
‫הוא רק שיעשה איזה מעשה פעם אחת ‪ ,‬ורק‬
‫דמאריך זמן הקיום ריכול לקיים התנאי במשך‬
‫זמן זה ‪ ,‬ועוד אופן איכא דהזמן הוא מעצם‬
‫קיום התנאי דהתנאי הוא שיתקיים הדבר כל‬
‫משך הזמן שקבע ‪ ,‬כגון ע " מ שתשמשי את‬
‫אבא ג ' שנים דהזמן הוא מעצם קיום התנאי‬
‫שיהיה שימוש של ג ' שנים ‪ ,‬ואם יחסר אפי '‬
‫התנאי ‪.‬‬ ‫יום אחד מהזמן ‪ ,‬לא נתקיים‬
‫נתב דכל הנידון של האגודה אי אונס‬ ‫‪rtt ~ tft‬‬

‫ללוקח ‪ [ ,‬דאי נימא להיפך דהחליטה הוי מיד‬ ‫ביום אחרון מיקרי אונס או לא ‪ ,‬שייך‬
‫ורק דיש לו רק זכות לגאול בתוך י " ב חודש ‪,‬‬ ‫דוקא באופן הראשון דהזמן אינו מעצם קיום‬
‫לא שייך בזה כלל ענין של אונס כמו שהקשה‬ ‫התנאי ‪ ,‬ורק דצריך לקיים התנאי פעם אחת‬
‫אי‬ ‫של‬ ‫דהמעשה‬ ‫דסובר‬ ‫וע " כ‬ ‫הקצוה " ח ‪,‬‬ ‫בתוך זמן זה ‪ ,‬ובזה שפיר כתב האגודה לחדש‬
‫גאולה במשך זמן של י " ב חודש הוא המחליט‬ ‫דכיון שהיה יכול לקיים התנאי קודם שנאנס ‪,‬‬
‫הרי כיון דנתבאר‬ ‫וא " כ‬ ‫ולכן שייך אונס ] ‪,‬‬ ‫האחרון ‪,‬‬ ‫מה שנאנס ביום‬ ‫לא חשיב אונס‬
‫דבאופן דהזמן הוי מעצם התנאי אף האגודה‬ ‫אונס ] ‪.‬‬ ‫[ ודוקא אם היה אנוס כל הזמן מיקרי‬
‫כיון‬ ‫אונס ‪,‬‬ ‫הוי‬ ‫אחרון‬ ‫ביום‬ ‫דאונס‬ ‫מודה‬ ‫אבל באופן דהזמן הוא מעצם קיום התנאי‬
‫ערי‬ ‫ה " ה בבתי‬ ‫בקיום התנאי ‪ ,‬א " כ‬ ‫דעכ " פ חסר‬ ‫ביום‬ ‫אונס‬ ‫דאף‬ ‫מודה‬ ‫האגודה‬ ‫גם‬
 ‫לט‬ ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫כתונות ‪ -‬נענין אונס ביום אחרון‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫וכשעבר י " ב חודש משעה שהקדיש איבד‬ ‫חומה כיון דהזמן הוא המחליט ‪ ,‬א " כ אפי ' אס‬
‫זכותו ‪.‬‬ ‫היה אונס רק כיום אחרון הרי עכ " פ חסר יום‬
‫דמהקדש יכול לגאול לעולם היינו רק‬ ‫( ואף‬ ‫אחד ‪ ,‬ואיך יהא נחלט ‪ ,‬ומה כתב האגודה דכיון‬
‫כשגואל מיד הקדש אבל כשבא לגאול‬ ‫דאונם ביום אהרון לא מקרי אונס ‪ ,‬נחלט ‪ ,‬הרי‬
‫מיד הלוקח מהקדש ‪ ,‬יש לו זכות על שדהו דק‬ ‫אונס ‪.‬‬ ‫ביארנו דבזה אף האגודה מודה דחשיב‬
‫בתוך י " ב חודש מאז שיצא ממנו ‪ ,‬ומ " ש‬ ‫מה דכתבנו דהזמן של י " ב חודש‬ ‫נובעיקר‬
‫ממבר) ‪.‬‬ ‫הקדש‬ ‫ע " ש בכתבי הגר " ח‬ ‫המחליט ‪,‬‬ ‫הוא‬

‫אקא מוכח רכל החליטה נעשה ע " י עצם זה‬ ‫מהל '‬ ‫( פי " ב‬ ‫שהוכיח כן גם מדברי הרמב " ם‬
‫הוא‬ ‫גאולה‬ ‫דהאי‬ ‫גואל ‪,‬‬ ‫שאינו‬ ‫שמיטה ה " ח ) שכתב המקדיש בתי ערי תומה‬
‫המחליט ‪ ,‬ולכן שפיר יש לחלק כנ " ל דכיון‬ ‫הי " ב חודש‬ ‫וגאלה אחר ‪ ,‬הרי זה גואל כל‬
‫דהקדש אינו חולט ‪ ,‬לא שייך שיצטרף האי‬ ‫משעת הפדייה ואין מחשבין משעת ההקדש ‪,‬‬
‫גאולה של הזמן שהיה ביד הקדש להחליט‬ ‫ע "ש ‪.‬‬ ‫שאין הקדש חולט שנאמר לקונה אותו‬
‫הבית כיון דהקדש אינו חולט ‪ ,‬ולכן מתחיל‬ ‫ולכאורה צ " ב מהו שהוסיף שאין הקדש‬
‫הזמן רק משעת פדיית הלוקח ‪ ,‬משא " כ במכר‬ ‫וכו ' ‪ ,‬וביאר הגר " ח דכוונתו‬ ‫חולט‬
‫מצטרף שפיר הזמן שהיה ביד הלוקח הראשון‬ ‫קי " ל‬ ‫ליישב מ " ש הקדש ממכר ‪ ,‬רגבי מכר‬
‫משעת‬ ‫חודש‬ ‫הי " ב‬ ‫בסוף‬ ‫הבית‬ ‫להחליט‬ ‫שנה ‪ ,‬יכול‬ ‫י "ב‬ ‫לאחר ‪ ,‬בתוך‬ ‫דאם מכר הלוקח‬

‫ראשונה ‪.‬‬ ‫מכירה‬ ‫המוכר הראשון לגאול רק בתוך י " ב חודש‬

‫צ " ע כמש " ל‬ ‫ועכ " פ כדברי האגודה אכתי‬ ‫ממכירה ראשונה ‪ ,‬וא " כ למה בהקדש מונין‬
‫דהרי מדבריו נמי מוכרח כן דהאי‬ ‫הפדייה ‪.‬‬ ‫הי " א חודש משעת‬
‫גאולה מחליט ‪ ,‬ולא דיש לו זכות גאולה תוך‬ ‫כתב הרמב " ם דהטעם הוא משום ראין‬ ‫ולזה‬
‫י " ב חודש ‪ ,‬דא " כ הרי לא שייך בזה כלל ענין‬ ‫הקדש חולט ‪ ,‬פירוש ‪ ,‬דבהקדש לא ניתן‬
‫הקצוה " ח ‪ ,‬וכיון שכן הרי‬ ‫אונס כמו שהקשה‬ ‫נחלט ‪,‬‬ ‫דין חליטה ‪ ,‬דאף דעכר י " כ חודש אינו‬
‫קשה לאידך גיסא מ " ט באמת לא יחשב אונס‬ ‫ויכול לגאול לעולם ‪ ,‬ולכן לא שייך להחשיב‬
‫כשהיה אונס ביום אחרון ‪ ,‬הרי ביארנו דהיכא‬ ‫הזמן שהיה ביד הקדש בכלל הי " ב חודש ‪,‬‬
‫אפי ' חסר רק יום‬ ‫דהזמן הוא מעצם התנאי ‪,‬‬ ‫שהרי מה שאינו גואל כשהיה ביד הקדש אינו‬
‫אחד חסר בכל הזמן ‪ ,‬וא " כ אפי ' נאנס ביום‬ ‫עושה דין חליטה ‪ ,‬ולכן מתחיל הי " ב חודש רק‬
‫האחרון הרי חסר בהזמן של י " ב חודש ואיך‬ ‫ההקדש ‪.‬‬ ‫משעה שלקחו מיד‬
‫נחלט ] ‪.‬‬ ‫יהא‬ ‫הלוקח‬ ‫דאצל‬ ‫שמכר ‪,‬‬ ‫משא " כ בלוקח‬
‫דנתבאר‬ ‫דאף‬ ‫לבאר‬ ‫הגר " ת‬ ‫ולכן כתב‬ ‫הראשון נמי איכא דין חליטה שאם‬
‫גאולה ‪ ,‬מ " מ‬ ‫ע " י האי‬ ‫דהחליטה נעשה‬ ‫לא גאל המוכר תוך י " ב חודש נחלט ללוקח ‪,‬‬
‫אין הביאור דהמעשה של אי פדייה של המוכר‬ ‫חודש‬ ‫די " ב‬ ‫הזמן‬ ‫דמתחיל‬ ‫אמרינן‬ ‫שפיר‬
‫במשך י " ב חודש הוא המחליט אותה ‪ ,‬אלא‬ ‫משעת קניית הראשון ראם לא גאלו המוכר‬
‫דהוי דין בבית דמה שאין הבית נגאל ‪ ,‬דהיינו‬ ‫הבית ‪.‬‬ ‫הראשון נחלט‬
‫שעבר עליה שנה ולא נגאלה ‪ ,‬ולא נתקיים‬ ‫הגר " ח דמזה מוכח נמי כמ " ש דהאי‬ ‫וכתב‬
‫בהבית דין גאולה במשך שנה ‪ ,‬הוא המחליט‬ ‫גאולה הוא המחליט את הבית ‪ ,‬דאי‬
‫ללוקת ‪.‬‬ ‫אותה‬ ‫גימא דההליטה נעשה מיד ורק דיש לו זכות‬
‫ולפי " ז שפיר כתב האגודה דאם היה אנוס‬ ‫גאולה בעלמא תוך י " ב חודש ‪ ,‬מ " ש הקדש‬
‫ביום אחרון לא חשיב אונס ‪ ,‬דכיון‬ ‫ממכירה ‪ ,‬סו " ס הרי גם הקדש חשיבא מכירה‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫נתונות ‪ -‬בשין אונם ביום אהרון‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫פשוט דאם היה גם אונס וגם רצון ‪ ,‬לכו " ע‬ ‫דהוי דין בבית ‪ ,‬תו לא אכפ " ל מה דמצד‬
‫חשיכ אונס ‪ ,‬דהרי עד כמה שנוגע להכית‬ ‫המוכר חסר בזמן של י " כ חודש ‪ ,‬אלא העיקר‬
‫במציאות היה אונס שלא נפדה ‪ ,‬ומה אכפ " ל‬ ‫תלוי האם בהבית היה יכול להיות גאולה‬
‫מה שהאדם ג " כ רצה לא לפדות ‪ ,‬ודוקא אם‬ ‫הי " ב חודש או לא ‪ ,‬ראם באמת היה‬ ‫בתוך‬
‫שלו‬ ‫פדייה‬ ‫אי‬ ‫דמעשה‬ ‫בהאדם‬ ‫דין‬ ‫היה‬ ‫הי " ב חודש ‪ ,‬לא נחשב כלל שעבר על‬ ‫אנוס כל‬

‫מחליט ‪ ,‬שייך לומר דכיון דג " כ רצה ‪ ,‬חשיב‬ ‫הבית אי גאולה במשך שנה ‪ ,‬כיון שלא היתה‬
‫רצון ‪ ,‬אבל כיון דהוי דין בהבית ‪ ,‬א " כ אין תלוי‬ ‫באופן שיכולה להגאל ‪ ,‬אבל אם לא היה אנוס‬
‫זה ברצון האדם ‪ ,‬אלא בעצם המעשה של האי‬ ‫כל השנה ‪ ,‬והיה לה אפשרות להיות גאולה‬
‫המעשה‬ ‫דמצד‬ ‫כיון‬ ‫כשלעצמו ‪,‬‬ ‫פדיה‬ ‫קודם שנאנס ‪ ,‬שפיר חשיב אי גאולה של שנה‬
‫לכו " ע ‪.‬‬ ‫כשלעצמו היה באונס ‪ ,‬חשיב אונס‬ ‫שלמה ‪ ,‬כיון דעכ " פ היה שייך בה דין גאולה‬

‫לדחות ‪ ,‬דהנה לכאורה יש להקשות‬ ‫אכן יש‬ ‫בתוך השנה ‪ ,‬ואונס ביום אחרון לא חשיב‬

‫הרא " ה‬ ‫כתב‬ ‫הגר " ח ‪ ,‬דהא‬ ‫על דברי‬

‫אונס ‪.‬‬
‫בשטמ " ק רכל דין טענת אונס בגיטין שייך‬ ‫אם היה זה דין בהמוכר ‪ ,‬דהמעשה‬ ‫ודוקא‬
‫שנה ‪,‬‬ ‫במשך‬ ‫שלו‬ ‫גאולה‬ ‫אי‬ ‫של‬
‫דוקא היכא דתלה התנאי בו או בה ‪ ,‬אבל אם‬
‫מחליט ‪ ,‬אז הוי כל הזמן מעצם התנאי ואם‬
‫תלה באדם אחר שאם יבא אותו אדם יהא גט ‪,‬‬
‫היה אנוס יום אחד חסר במעשה התנאי שלו ‪,‬‬
‫ואם לאו ‪ ,‬לא יהא גט לא שייך טענת אונס‬
‫אבל כיון דהוי דין בהבית ‪ ,‬א " כ אין הזמן של‬
‫כלל ‪ ,‬והיינו דהיכא דתלה באחר ‪ ,‬הוי התנאי‬
‫המוכר נכלל בהתנאי ‪ ,‬וסגי מה שהיה שייך בו‬
‫הוא בעצם המעשה הפשוט אם יבא או לא ‪,‬‬
‫דין גאולה קודם שנאנס ‪ ,‬ולכן שפיר כתב‬
‫והוי כמו שתלה אם ירדו גשמים או לא ‪ ,‬דלא‬
‫האגודה דאף התם אונס ביום אחרון לא הוי‬
‫אונס ‪.‬‬ ‫שייך בזה כלל טענת‬
‫אונס ‪.‬‬
‫צ " ע בדברי הגר " ח דה " נ מה שייך‬ ‫ולפי " ז‬
‫והנה לפי דברי הגר " ח יש להסתפק ‪ ,‬ההנה‬
‫כלל דין אונס בשלא גאל מחמת‬
‫הבאנו לעיל מחלוקת אחרונים היכא‬
‫אונס ‪ ,‬הרי כיון דהאי פדייה אינו תלוי בהמוכר ‪,‬‬
‫דאמר הרי זה גיסיך אם לא באתי ‪ ,‬ונאנס ולא‬
‫אלא דהוי דין בבית ‪ ,‬א " כ הרי הוי כתלה‬
‫בא ‪ ,‬והיה ג " כ רצון שלא לבא ‪ ,‬דקיום התנאי‬
‫התנאי באחר ‪ ,‬דתלוי בעצם המעשה הפשוט‬
‫דהאי ביאה היה באונס וברצון ‪ ,‬דהפנ " י כתב‬
‫אם נעשה בו דין גאולה או לא ומה נפ " מ אם‬
‫וכן משמע במאירי דכיון דסו " ם היה ג " כ‬
‫וברצון ‪.‬‬ ‫היה באונס‬
‫ברצון חשיב שפיר שנתקיים התנאי ברצון והוי‬
‫דכל הסברא דבתלה באחר אין טענת‬ ‫וצ " ע‬ ‫גט ‪.‬‬
‫אונס ‪ ,‬היינו משום דכיון שאינו יודע‬
‫אבל האור שמח והמלבושי יו " ט כתבו דכיון‬
‫אם יוכל אותו אדם לבא או לא ‪ ,‬ואין זה תלוי‬ ‫דעכ " פ היה ג " כ אונס ‪ ,‬ולא היה יכול‬
‫בו ‪ ,‬ע " כ דנתכוין לתלות בעצם המעשה ביאה‬ ‫באונס ‪.‬‬ ‫לבא ‪ ,‬חשיב המעשה‬
‫שלו ‪ ,‬בין אם יבא כאונס או ברצון ‪ ,‬וא " כ זה‬ ‫לעיין איך יהא הדין הכא בבתי ערי‬ ‫ויש‬
‫דוקא כשתלה באחר ‪ ,‬שאין תלוי בעצמו כלל ‪,‬‬ ‫יכול‬ ‫היה‬ ‫שלא‬ ‫דנאנס‬ ‫היכא‬ ‫חומה‬
‫אבל הכא אף דהאי פדייה הוי דין בהבית ‪,‬‬ ‫לגאול ‪ ,‬וגם היה ברצון שלא לגאול ‪ ,‬דלכאורה‬
‫מ " מ הרי אין הבית פודה את עצמו ‪ ,‬ורק‬ ‫ע " י אי גאולה לא‬ ‫הגר " ח דמה שנחלט‬ ‫לדברי‬
‫המוכר הוא שגואל ‪ ,‬וא " ב שפיר חשיב כתולה‬ ‫אי גאולה שלו‬ ‫הוי דין בהמוכר ‪ ,‬דמעשה‬
‫בעצמו ‪ ,‬דתלוי בדעתו דדוקא אם נעשתה האי‬ ‫מחליט ‪ ,‬אלא דהוי דין בהבית ‪ ,‬א " כ לכאורה‬
 ‫מא‬ ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫כתונות ‪ -‬רף ב ' ע " ב‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫פדייה‬ ‫האי‬ ‫מעשה‬ ‫בתר‬ ‫אזלינן‬ ‫לכו " ע‬ ‫פדייה מרצונו נחלט הבית ‪ ,‬אבל אם היה‬
‫כשלעצמו דכיון שהוא היה באונס ‪ ,‬חשיב‬ ‫לא ‪.‬‬ ‫באונס‬
‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫אונס ‪,‬‬ ‫ולפי " ז שוב יש לעיין היבא דלא גאל גם‬
‫צ " ת בעיקר דברי הגר " ח ‪ ,‬אם כוונתו‬ ‫[ אייה‪,‬‬ ‫מחמת אונס ‪ ,‬וגם ברצון ‪ ,‬דכתבנו‬
‫דוקא דהוי דין בהבית ‪ ,‬דלכאורה עיקר‬ ‫א " כ לכו " ע נחשב‬ ‫לעיל דכיון דהוי דין בהבית ‪,‬‬
‫אי הוי דין בהמוכר ‪ ,‬דהעיקר‬ ‫י " ל אף‬ ‫סברתו‬ ‫אונס כיון דאזלינן רק בתר המעשה כשלעצמו‬
‫הוא דהדין אי גאולה בבתי ערי חומה אין‬ ‫באונס ‪.‬‬ ‫דהוי‬
‫הזמן מעצם התנאי ‪ ,‬שהוא המחליט ‪ ,‬אלא רק‬ ‫לפמש " נ עתה אכתי יש לעיין דכיון‬ ‫אכן‬
‫דהוי הארכת הזמן דבמשך זמן זה ‪ ,‬האי גאולה‬ ‫דסו " ס האדם הוא הפודה ‪ ,‬והוא היה ג " כ‬
‫הוא המחליט ‪ ,‬ולכן שייך בזה לומר דאונם‬ ‫ברצון ‪ ,‬י " ל שפיר דיהא תלוי במחלוקת הנ " ל‬
‫ביום אחרון לא הוי אונס ‪ ,‬כיון דלא הזמן הוא‬ ‫רצון ‪.‬‬ ‫דלהפנ " י והמאירי יחשב‬
‫חסר‬ ‫אחד‬ ‫יום‬ ‫דכשחסר‬ ‫דנימא‬ ‫המחליט‬ ‫אי תשיב‬ ‫דאפשר דדוקא לגבי הנידון‬ ‫או‬
‫ר ' שמואל רוזובסקי‬ ‫בהתנאי ‪ ( ,‬ועי ' בחידושי‬ ‫תולה באחר ‪ ,‬י " ל דכיון דהוא הפודה לא‬
‫זצ " ל ) ] ‪.‬‬ ‫חשיכ כתולה באחר ‪ ,‬אבל לגבי אונס ורצון‬
‫כאחד ‪ ,‬י " ל דכיון דעכ " פ הוי דין בהבית ‪,‬‬

‫רף ב ' ע " ב‬

‫נתב ‪ ,‬דה " ה אם נשבע או נדר לעשות‬ ‫ומה " צ‬ ‫אלא מההוא דאמר להו אי לא‬ ‫גב '‬ ‫כס )‬

‫איזה דבר תוך ל ' יום ‪ ,‬והמתין ליום‬ ‫אתינא מיכן ועד תלחין יומין להוי‬
‫אחרון ‪ ,‬ולבסוף נאנס ‪ ,‬לא חשיב אונס ‪ ,‬כיון‬ ‫גיטא ‪ ,‬אחא בסוף תלתין יומין ופסקיה מברא‬
‫קודם ‪.‬‬ ‫דהיה יכול לעשותו‬ ‫וכו ' ‪.‬‬
‫והקצוה " ח והנתיבות הקשו מסוגיא דהכא‬ ‫הקצוה " ח והנתיבות ( סי ' נ " ה סק " א )‬ ‫והנה‬
‫רבעי להוכיח ראין אונס בגיטין‬ ‫הביאו דברי האגודה דכתב האונס ביום‬
‫מהא דאם אמו אם לא כאתי מכאן ועד י " כ‬ ‫אחרון לא חשיכ אונס ‪ ,‬והוכיח כן מהא דאיתא‬
‫חודש וחלה ‪ ,‬הוי גט ‪ ,‬וכן מהא ראם לא באתי‬ ‫גבי בתי ערי חומה דתנן‬ ‫עד ‪) :‬‬ ‫בגיטין ( דף‬
‫מכאן ועד ל ' יום ונאנס ביום אחרון ע " י‬ ‫דבראשונה היה נטמן הלוקח ביום האחרון של‬
‫דפסקיה מברא ואפ " ה יהוי גט דמוכח ראין‬ ‫שנים עשר חודש ‪ ,‬כדי שלא יוכל המוכר לגאול‬
‫אונס בגיטין ‪ ,‬ולכאורה אי גימא דאונם כיום‬ ‫הבית ויהא נחלט לו ‪ ,‬ותיקן הלל שיניח מעותיו‬
‫אחרון לא נחשב אונס כלל ‪ ,‬איך מוכיח דאין‬ ‫ע "ש ‪.‬‬ ‫בלשכה ושובר הדלת ונכנס ‪,‬‬
‫אונס בגיטין ‪ ,‬הא לא חשיב זה אונס כלל ‪ ,‬אלא‬ ‫מה הוצרך הלל לתקן כלל ‪ ,‬תיפו " ל‬ ‫ולכאורה‬
‫מוכח מסוגיית הגמ ' דאף אונס ביום אחרון‬ ‫הלוקח‬ ‫שנטמן‬ ‫כיון‬ ‫אונס‬ ‫דהוי‬
‫כהאגודה ‪.‬‬ ‫חשיב אונס ודלא‬ ‫הבית ‪.‬‬ ‫ואינו יכול לגאול ואיך יחלט לו‬

‫דהאגודה‬ ‫ליישב ‪,‬‬ ‫כתוב‬ ‫ובכתבי ‪ -‬הגר " ח‬ ‫מזה האגודה דאונס כיום אחרון לא‬ ‫והוכיח‬
‫מיירי דוקא באופן שהתנאי‬ ‫חשיב אונס ‪ ,‬ולכן כיון שהיה יכול‬
‫היה לעשות איזה מעשה פעם אחת במשך זמן‬ ‫לפדות קודם שנאנס ‪ ,‬אף דביום האחרון הוא‬
‫מסוים ‪ ,‬דבזה כתב שפיר דכיון שלא היה אנום‬ ‫אונס ‪.‬‬ ‫אנוס ‪ ,‬לא חשיב‬
‫כל הזמן והיה יכול לקיים תנאו קודם שנאנס ‪,‬‬ ‫ולכן הוצרך לתקן שיוכל לגאול ע " י נתינה‬
‫כלל ‪.‬‬ ‫לא חשיב אונס‬ ‫כרחו ‪.‬‬ ‫בעל‬
 ‫פוברםקי זצ " ל‬
‫התנאי כל הי " ב חודש הוא משום דרק עי " ז‬
‫הוי ההחלטה לגרש ‪ ,‬וכל שכמחשבתו לבא‬
‫בחודש האחרון ‪ ,‬אין כאן החלטה לגרש ‪ ,‬ורק‬
‫עי " ן‬ ‫ע " י שמחליט לא לבא בחודש האחרון‬
‫חל הגירושין ‪ ,‬ומשו " ה בנאנס דחסר ההחלטה ‪,‬‬
‫אינו גט ‪ ,‬וא " כ ה " ה הכא כיון דטעה וסבור‬
‫שאמר עד ר " ח ניסן ‪ ,‬נמצא דאע " פ שבאמת‬
‫הגיע הזמן בר " ח אדר ‪ ,‬מ " מ החודש " האחרון "‬
‫אכתי לא היה ‪ [ ,‬דאע " פ שמצד הכמות של‬
‫חסר ]‬ ‫הזמן לא חסר ‪ ,‬מ " מ באיכות של הזמן‬
‫ואי גימא דיחול הגט הוי זה גט באונס ולא‬
‫החודש‬ ‫של‬ ‫ההחלטה‬ ‫דחסר‬
‫האחרון ‪ ,‬ולכן חשיב כמו שלא הגיע הזמן והוי‬
‫שפיר כמו גבי אם לא באתי ‪ ,‬דחסר בהזמן של‬
‫התנאי ‪.‬‬
‫ופסקיה‬ ‫יומין‬ ‫תלחין‬ ‫בסוף‬
‫מברא וכו ' ‪ ,‬הנה הבאנו לעיל דברי‬
‫האגודה שכתב דאונס ביום אחרון לא מיקרי‬
‫אונס ‪ ,‬והביאו הרמ " א ( ביו " ד סי ' רל " ב סעי '‬
‫י " ב ) גבי מי שנדר או נשבע לעשות איזה דבר‬
‫יום והמתין ליום אחרון ‪ ,‬ולבסוף‬
‫נאנס ‪ ,‬דדעת הר " ן דמיקרי אונס ‪ ,‬ודעת האגודה‬
‫אונס ‪.‬‬ ‫דלא מיקרי‬
‫כתה‬ ‫ח ')‬ ‫בשו " ע ( או " ח סי ' ק " ח סעיף‬
‫וז " ל מי שלא התפלל בעוד שיש לו זמן‬
‫להתפלל מפני שסבור שעדיין ישאר לו זמן‬
‫אחר שיגמור אותו עסק שהוא מתעסק בו ‪ ,‬ובין‬
‫כך ובין כך עברה לו השעה ‪ ,‬וכו ' ‪ ,‬חשובים‬
‫ע"כ ‪.‬‬ ‫אנוסים ויש להם תשלומין ‪,‬‬
‫הביא‬ ‫דהרי ביו " ד‬ ‫( סקי " א )‬ ‫במ " א‬
‫שבועה ‪,‬‬ ‫הרמ " א מחלוקת בזה ‪ ,‬לענין‬
‫דלדעת האגודה אונס ביום אחרון לא הוי‬
‫אונס ‪ ,‬וכנ " ל ‪ ,‬וא " כ מ " ט הכא נקט בפשיטות‬
‫תשלומין ‪.‬‬ ‫דחשיב אונס ‪ ,‬ויש לו‬
‫וביותר צ " ע דבנימו " י בב " ק ספ " ב ( בדפי‬
‫הביא כ ' הדינים ‪ ,‬הדא‬ ‫‪):‬‬ ‫הרי " ף דף י‬
‫לענין תפילה דמי שלא התפלל מפני שסבור‬
‫שישאר לו זמן אח " כ ‪ ,‬ולבסוף שכח או נאנס ‪,‬‬
‫כתונות ‪ -‬דף נ ' ע " ב‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫הנא באומר הרי זה גיסיך אם לא באתי‬ ‫אבל‬
‫מכאן ועד ל ' יום ‪ ,‬או עד י " ס חודש ‪ ,‬הוי‬
‫הזמן מעצם התנאי ‪ ,‬דהתנאי הוא שיהיה מצב‬
‫של אי ביאה במשך כל זמן זה ‪ ,‬וא " כ בזה‬
‫פשוט ראם חסר יום אחד מהי " ב חודש הרי‬
‫חסר בכל קיום התנאי ‪ ,‬וא " כ אפי ' אם היה‬
‫אנוס רק ביום אחרון ‪ ,‬דלא חשיב שנתקיים‬
‫התנאי ביום זה ‪ ,‬חסר בכל התנאי ‪ ,‬ולכן שפיר‬
‫אמר בגמ ' דגבי תנאי דאם לא באתי אף דנאנס‬
‫ביום אחרון חשים אונס ‪ ,‬ומוכיח שפיר ראין‬
‫מה‬ ‫הגר " ח‬ ‫בכתבי‬ ‫[ וע " ע‬ ‫בגיטין ‪.‬‬ ‫אונס‬
‫כיון‬ ‫ברצון‬ ‫ועיין‬ ‫ערי חומה ‪,‬‬ ‫לבאר גבי בתי‬ ‫שהאריך‬
‫בזה ] ‪.‬‬ ‫בשיעור כללי שהארכנו‬
‫)‬ ‫לד ‪.‬‬ ‫אולם קשה דהנה איתא בגיטין ( דף‬
‫ההוא דאמר להו אי לא נסיבנא לריש‬
‫אחא‬ ‫גמ '‬ ‫‪)5‬‬ ‫ירחא דאדר להוי גיטא ‪ ,‬כי מטא ריש ירחא‬
‫דאמר אמר להו אנא לריש ירחא דניסן אמרי ‪,‬‬
‫וקאמר למאי ניחוש לה ‪ ,‬אי משום אונס [ דהיה‬
‫ניסן ]‬ ‫אנוס במה דטעה וסבר שאמר עד ר " ח‬
‫ע"ש‪.‬‬ ‫גט ]‬ ‫אין אונס בגיטין ‪ [ ,‬והוי‬
‫ל'‬ ‫בתוך‬ ‫ולכאורה לדברי הגר " ח מ " ט חשיב התם‬
‫אונס כלל הרי היה יכול לבא קודם‬
‫ר " ח אדר ‪ ,‬וכל מה רגבי אם לא באתי חשיב‬
‫והנה‬ ‫אונס הוי רק משום דחסר בהזמן של התנאי‬
‫דהתנאי היה שיהיה אי ביאה כל הזמן ‪ ,‬אבל‬
‫התם הרי לא היה חסר כלל בהזמן של התנאי‬
‫שהרי באמת היה יכול לישא עד היום האחרון‬
‫דהוא ר " ח אדר ‪ ,‬ורק דהאונס היה במה שטעה‬
‫שסבר שיש לו עוד זמן ‪ ,‬וכיון דלא חסר כהומן‬
‫והקשה‬ ‫של התנאי מ " ט נחשב אונס ‪ ,‬מ " ש מאונס ביום‬
‫אחרון דלא חשיב אונס כלל ‪ ,‬מחמת מה שהיה‬
‫יכול לבא קודם שנאנס ‪ ,‬וה " נ התם הרי היה‬
‫קודם ‪.‬‬ ‫יכול לבא‬
‫לנמר ההתם נמי חשיב דחסר בהזמן‬ ‫ואפשר‬
‫של התנאי ‪ ,‬דכיון דלפי טעותו היה‬
‫סכור שיש לו עוד חודש ‪ ,‬וטעה בעיקר צורת‬
‫התנאי ‪ ,‬הרי זה חשיב אונס דחסר לו בזמן של‬
‫קיום התנאי ‪ ,‬דהא כל מה דבעינן שיתקיים‬
 ‫מג‬ ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬
‫לא יחשב אונס ‪ ,‬דמה אכפ " ל רעל החיוב‬
‫תפילה של תהילת הזמן היה פושע ‪ ,‬מו " ס על‬
‫החיוב תפילה שחל עליו בסוף הזמן לא היה‬
‫פושע אלא אנוס ‪ ,‬ושפיר כתב השו " ע דבזה‬
‫תשלומין ‪.‬‬ ‫לכו " ע יש לו‬
‫גבי שבועה דהוי עליו אותו חיוב‬ ‫ודוקא‬
‫ולא‬ ‫יום ‪,‬‬ ‫ל'‬ ‫בתוך‬ ‫הדבר‬
‫מתחדש חיוב כל רגע ורגע ‪ ,‬שפיר אמרינן‬
‫דכיון שבתחילה לא היה אנוס ‪ ,‬שוב לא מיקרי‬
‫אנוס אף שנאנס לבסוף כיון דעכ " פ היה לו‬
‫לעשותו קודם ‪ ,‬משא " כ הכא בתפילה דהוי‬
‫חיוב חדש כל רגע ‪ ,‬א " כ פשוט דהחיוב שחל‬
‫עליו בסוף שאז היה אנום יש לו תשלומין ‪,‬‬
‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫כמ " ש‬
‫אכן יתכן דהיכא דהאונס לבסוף היה ע " י‬
‫שנעשה שוטה ‪ ,‬שפיר יהא תלוי בדין‬
‫אונס ביום אחרון ‪ ,‬דהרי כיון דנעשה שוטה‬
‫שוב לא נתחדש עליו חיוב תפילה בסוף הזמן ‪,‬‬
‫וכל חיובו היה רק בתחילה ‪ ,‬והדין תשלומין‬
‫הוי נמי רק עבור מה שהיה חייב בתחילת‬
‫אם‬ ‫א "כ‬ ‫הזמן ‪ ,‬וכיון דבתחילה היה פושע ‪,‬‬
‫אונס ביום אחרון לא מיקרי אונס ‪ ,‬אין לו דין‬
‫תשלומין ‪.‬‬
‫הרא " ש בסוף מו " ק ( פ " ג סי ' צ " ו ) כתב‬ ‫והנה‬
‫בשם רבינו מאיר מי שמת אביו או‬
‫אמו ‪ ,‬והיה קטן באותה שעה ‪ ,‬והגדיל בתוך‬
‫שלשים יום ‪ ,‬חייב להתאבל משהגדיל שבעה‬
‫ושלשים ‪ ,‬ולא אמרינן דכיון דבשעת מיתה לא‬
‫היה ראוי להתאכל ‪ ,‬יפטר עולמית ‪ ,‬כיון ראין‬
‫)‬ ‫לג ‪.‬‬ ‫דיחוי אצל מצות ‪ ,‬כדאיתא ביבמות ( דף‬
‫ראם הביא שתי שערות בשבת חל עליו איסור‬
‫זרות ושבת בבת אחת ‪ ,‬ואע " ג דבתחילת השבת‬
‫היה קטן ולא היה עליו חיוב שבת ‪ ,‬לא אמרינן‬
‫יומא‬ ‫כולי‬ ‫אידתי‬ ‫ביהש " מ‬ ‫ונדחה‬
‫דשבת ‪.‬‬ ‫מאיסורא‬
‫עליו‬ ‫הקשה‬ ‫[ וכן‬ ‫כנ " ל‬ ‫צ "ע‬
‫הרא " ש שם בסופו ] דאטו החיוב שבת‬
‫הוי מחמת הרגע הקודם ‪ ,‬הא פשוט דכל רגע‬
‫‪ :‬בנות ‪ -‬וה ב ' ע " נ‬ ‫דוד‬ ‫שיעורי ריי‬
‫אינו נקרא מזיד אלא שוגג ויש לו תשלומין ‪,‬‬
‫וכן מי שנשנע ליחן מעות לחנירו כיום פלוני‬
‫ואמר בלבו עוד היום גדול ולבסוף שכח הרי‬
‫כאנוס ‪.‬‬ ‫זה‬
‫ומיהו לענין תפילה‬ ‫]‬ ‫ואח " כ נתב [ הנימו " י‬
‫יש לחוש יותר ‪ ,‬מפני שאמרו חז " ל‬
‫לעשות‬ ‫לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה ‪ ,‬ולא‬
‫לדין שמא יעבור ‪ ,‬וכיון שזה אינו רשאי לומר‬
‫אני אעשה ולא אעבור ‪ ,‬כשעושה הרי הוא‬
‫כפושע כנ " ל עכ " ל ‪ .‬והיינו דלענין תפילה הוי‬
‫יותר ‪.‬‬ ‫פשיעה‬
‫וא " כ הרי ביותר קשה כיון דתפילה הוי‬
‫פשיעה טפי מ " ט לא הביא ג " כ דעת‬
‫אונס ‪ ,‬כמו שהביאו לגבי‬ ‫האגודה דלא מיקרי‬
‫אונס ‪.‬‬ ‫שבועה ‪ ,‬ואמאי נקט בפשיטות דהוי‬
‫המ " א דצ " ל דדוקא גבי שבועה דחמיר‬ ‫וכתב‬
‫טפי חשש לחומרא ‪ ,‬וכתב דבאמת דיש‬
‫לדחות ראיית האגודה מבתי ערי חומה ‪ ,‬דהתם‬
‫לא שייך כלל אונס [ כסברת הקצוה " ח הובא‬
‫דהתם אין החליטה ע " י שאינו גואל ‪,‬‬ ‫]‬ ‫לעיל‬
‫אלא החליטה היא תיכף ‪ ,‬ורק דיש לו זכות‬
‫גאולה בתוך שנה ‪ ,‬וא " כ לא שייך בזה אונס‬
‫כלל ‪ ,‬אלא כיון דעכ " פ עבר השנה אין לו‬
‫הזכות ‪ ,‬ואינו כלל משום דאונס כיום אחרון לא‬
‫הגעק " א‬ ‫בהגהות‬ ‫שם‬ ‫וכ " כ‬ ‫אונס ‪,‬‬ ‫חשינ‬
‫רהמכר נגמר מיד אלא דרחמנא זיכה להמוכר‬
‫ע"ש‪.‬‬ ‫שיכול לגאול ולא שייך בזה אונס‬
‫אמנם בעיקר דברי המ " א צ " ע סובא מה‬
‫שייך כלל דין אונס כיום אחרון ‪ ,‬גבי‬
‫תפילה ‪ ,‬דאטו מה שחייב להתפלל בסוף הזמן‬
‫הוא מחמת החיוב תפילה שהיה לו קודם ‪ ,‬הא‬
‫פשוט רכל רגע ורגע הוי חיוב תפילה מצד‬
‫קטן שהגדיל סמוך לסוף‬ ‫אפי '‬ ‫עצמו ‪ ,‬דהא‬
‫הואיל‬ ‫נמי‬ ‫שערות ]‬ ‫הזמן תפילה ‪ [ ,‬כגון שהביא ב '‬
‫חייב להתפלל ‪ ,‬וע " כ משום רכל רגע ורגע הוי‬
‫נמי‬ ‫והתם‬ ‫חיוב חדש מצד עצמו להתפלל ‪ ,‬וא " כ מה שייך‬
‫כלל לומר בזה ראם לא התפלל בתחילה‬
‫מחמת שסבור שישאר לו זמן ולבסוף נאנס ‪,‬‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫ג ' ע" א‬ ‫נתונות ‪-‬‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫מד‬
‫‪-‬‬
‫הרגע דעכשיו ‪ ,‬ומה הוכיח מזה ראין נזה דין‬ ‫ורגע הוי חיוב חדש כשלעצמו מתמת דעכשיו‬
‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫דיחוי ‪,‬‬ ‫מהיכי חיתי לא יתחייב קטן‬ ‫וא " כ‬ ‫הוא שכת ‪,‬‬
‫שהגדיל באמצע שבת ‪ ,‬סו " ס יהא חייב מחמת‬

‫רף נ ' ע " א‬

‫ואף שעשאו באונס ‪ ,‬ומקרא זה הוא דילפינן‬ ‫(‪ ) 6‬גמ ' ומי איכא מידי דמדאורייתא לא‬
‫[ ואפי '‬ ‫דידיה ‪,‬‬ ‫מעשה‬ ‫נחשב‬ ‫לא‬ ‫דבאונס‬ ‫להוי גט וכו ' וכתב רש " י שמצינו‬
‫זה ] ‪.‬‬ ‫בנפשרה בידו נמי פטור רק משום קרא‬ ‫טענת אונס מן התורה שנאמר ולנערה לא‬
‫טענת אונס‬ ‫וא ‪,‬יכ י " ל דבאמת גם לרש " י דין‬ ‫ע "כ ‪.‬‬ ‫תעשה דבר ‪,‬‬
‫הוי מחמת אומדנא ‪ ,‬ורק דכל עיקר‬ ‫בעצם הפטור דולנערה לא תעשה דבר ‪,‬‬ ‫והנה‬
‫יסוד אונסין ילפינן מהך קרא ‪ ,‬דבלא הקרא אין‬ ‫יש שפי ' דהוא משום דמעשה הנעשה‬
‫כלל ‪.‬‬ ‫שום חסרון באונס‬ ‫באונס לא מתייחס אליו ‪ ,‬ולא נחשב מעשה‬
‫כתב ג " כ את ב ' הדברים‬ ‫וונונרכו‪ - 2‬כגמוא‬ ‫פטורה ‪.‬‬ ‫דיריה כלל ‪ ,‬ולכן‬
‫טענת אונס‬ ‫נאחד ‪,‬‬
‫צ " ע דא " כ אמאי באומר מותר נמי פטור‬ ‫אכן‬
‫דדיי‬ ‫‪-‬‬
‫הוי מחמת אומדנא ‪ ,‬וכן הביא הקרא דולנערה‬ ‫ממיתה מהאי קרא דולנערה ל " ת דבר ‪,‬‬
‫לא תעשה דבר ע " ש ‪ ,‬והביאור כנ " ל דמהך‬
‫הא התם לא הכריחוהו לעשות המעשה ומ " ט‬
‫אונס ‪.‬‬ ‫קרא ילפינן עיקר דין‬
‫הפטור‬ ‫כל‬ ‫[ דאב‬ ‫דידיה ‪,‬‬ ‫יחשב מעשה‬ ‫לא‬
‫[ א " ה צ " ת אי הוי משום אומדנא מה תלוי‬
‫א " כ באומר‬ ‫משום דלא נחשב מעשה דידיה‬
‫כלל אי איכא דין אונס בכל התורה או‬
‫מ "ט‬ ‫מותר ‪ ,‬דודאי נחשב שפיר מעשה דידיה ‪,‬‬
‫שנתכוין‬ ‫הוא‬ ‫האומדנא‬ ‫הרי‬ ‫סו " ס‬ ‫לא ‪,‬‬
‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫פטור ]‬ ‫יהא‬
‫באונס ] ‪.‬‬ ‫שמרצונו לא יבא ולא‬
‫והנה בעיקר דין טענת אונס כגיטין כתבנו‬
‫לכאורה צ " ב מה כתב רש " י‬ ‫אתר )‬ ‫[ ( נוטח‬
‫לעיל דיש לבאר כב ' אופנים ‪ ,‬או דהוי‬
‫דהטעם הכא הוי משום ולנערה לא‬
‫מדין אומדנא ‪ ,‬דדעתו היה שיתקיים התנאי‬
‫תעשה דבר ‪ ,‬הא בפשוטו כל דין טענת אונס‬
‫ברצון ולא באונס ‪ ,‬או דהוי מדין אונס דכל‬
‫הכא הוי רק משום דכל עיקר התנאי היה‬
‫שיהיה הקיום ברצונו ולא באונס ‪ ,‬ואינו ענין‬
‫התורה כולה דקיום התנאי באונס לא חשיב‬

‫התורה ‪.‬‬ ‫כלל לדין אונס דכל‬

‫התנאי ‪.‬‬ ‫מעשה של קיום‬

‫ךנראה דהרי הכא לא התנה בהדיא שיהא‬ ‫דהוי‬ ‫מוכרח‬ ‫כאן‬ ‫רש " י‬ ‫ו כאורה מדברי‬
‫ברצונו ‪ ,‬ורק אמר סתם אם לא באתי ‪,‬‬ ‫מדין אונס דכל התורה דהרי כתב‬
‫‪-‬‬
‫וא " כ שפיר תלוי בדין אונס דכל התורה ‪ ,‬דאחר‬ ‫דהטעם דדין טענת אונס הוי מקרא דולנערה‬

‫דילפינן מקרא דולנערה ל " ת דבר דלא נחשב‬ ‫דבר ‪.‬‬ ‫לא תעשה‬

‫מעשה ‪ ,‬ממילא אין זה לא באתי ‪ ,‬ומשו " ה לא‬ ‫כתב‬ ‫דהנה‬ ‫מוכרח ‪,‬‬ ‫זה‬ ‫אין‬ ‫אכן באמת‬
‫חשיב קיום התנאי ‪ ,‬אבל אי לא היה דין אונס ‪,‬‬ ‫הרשב " א בב " ק ( דף כ " ט ) דאבוה רכולה‬

‫הרי ממילא מתקיים שפיר לא באתי אף באופן‬ ‫אונסין הוא מקרא דולנערה לא תעשה דבר ‪,‬‬
‫דלא מחמת אונס ‪ ,‬כיון דעכ " פ לא בא ‪ ,‬ולכן רק‬ ‫והביאור דמקרא זה ילפינן דיש מושג של‬
‫מחמת דין אונס דכל התורה לא חשיב לא‬ ‫אונסין ‪ ,‬דבלא קרא זה היה כל מעשה האדם‬
‫באתי ‪.‬‬ ‫נחשב מעשה גמור כאילו עשאו בדעת גמורה ‪,‬‬
 ‫מה‬ ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫ג ' ע"א‬ ‫נתונות ‪ -‬דה‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫הגרעק " א איך מהני תנאי זה הא‬ ‫והקשה‬ ‫אלא דלכאורה צ " ע דהא קי " ל דאדם המזיק‬
‫קי " ל דבתנאי דע " מ שירצה אבא‬ ‫חייב אף באונס ‪ ,‬וא " כ הרי מוכח דאף‬
‫תלוי בדין ברירה ‪ ,‬דאי אין ברירה לא מהני ‪,‬‬ ‫דיריה ‪.‬‬ ‫באונס הוי מעשה‬
‫וא " כ ה " נ איך חלין כלל הקידושין כיון דתלוי‬ ‫דזתו רק חידוש מיוחד באדם המזיק ‪,‬‬ ‫וצ " ע‬
‫ותירץ‬ ‫ברירה ‪.‬‬ ‫אם ירצו רבנן ‪ ,‬ואיבא חסרון‬ ‫אבל בכל דוכתא ילפינן מולנערה לא‬
‫דהכא אין התנאי ע " מ שירצו רבנן אלא ע " מ‬ ‫תעשה יודוש דבאונס לא הוי מעשה דידיה ‪,‬‬
‫רכנן ‪.‬‬ ‫שלא ימחו‬ ‫באתי ‪.‬‬ ‫וממילא לא חשיב לא‬

‫‪ 71111‬כתב דאחר תקנת חכמים לא ישתנה‬ ‫ולפי " ז באמת אין זה מחמת אומדנא ‪,‬‬ ‫( א " ה‪,‬‬
‫ע "ש ‪.‬‬ ‫לעולם ואין בזה חסרון ברירה‬ ‫ורק רעצם קיום התנאי תלוי בדין‬

‫דכל חסרון ברירה בע " מ שירצה אבא‬ ‫וכונתו‬ ‫אונס דכל התורה אי נחשב שנתקיים התנאי‬

‫הוא משום דאפשר שישנה דעתו אבל‬ ‫וכנ " ל ) ] ‪.‬‬ ‫דלא באתי או לא ‪,‬‬

‫כאן בתקנת חכמים שתקנו כן לעולם וקבוע‬ ‫וסברה דאניס וכו ' וא " ת מת תוך‬ ‫י‪2‬דד " ה‬ ‫‪5‬נ )‬

‫ברירה ‪.‬‬ ‫ועומד הוא ולא ישתנה ‪ ,‬אין חסרון‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫י " ב חודש נמי יהא גט מה " ט‬
‫וצ " ב הא בפשוטו כל מה דאפקעינהו רבנן‬
‫דרבנן‬ ‫אדעתא‬ ‫שמקדש‬ ‫מאחר‬ ‫רצ " ב‬ ‫אקא‬
‫הגט ‪ ,‬דאפי '‬ ‫לקידושין היינו דוקא ע " י‬
‫להא‬ ‫בעינן‬ ‫למה‬ ‫תנאי ‪,‬‬ ‫דהו " ל‬
‫( וכמדויק‬ ‫חכמים ‪,‬‬ ‫הכשירוהו‬ ‫פסול‬ ‫שהגט‬
‫דאפקעינהו רבנן לקידושין הא סגי שימחו‬
‫בלשון רש " י כאן ) אבל בלא גט כלל אין רבנן‬
‫התנאי ‪.‬‬ ‫רבנן וממילא לא יהיה קידושין משום‬
‫קידושין ‪.‬‬ ‫עוקרין‬
‫דבמקום‬ ‫‪):‬‬ ‫כמ " ש תוס ' בב " ב ( דף מח‬ ‫וצ " ע‬
‫תליוהו‬ ‫מדין‬ ‫בע " כ‬ ‫[ ודוקא היכא דקידש‬
‫שמקדש להדיא שלא אדעתא דרבנן‬
‫וזבין אז אפקעינהו רכנן לקידושין‬
‫ואינו עושה תנאי התם בעינן לאפקעינהו וכו ' ‪,‬‬
‫חל‬ ‫רצון ולא‬ ‫שתקנו דלא חשיב‬ ‫מעיקרא‬
‫ע " ש‪.‬‬ ‫צ " ע)‬ ‫( ועדיין‬
‫קידושין ‪ ,‬אבל אחר שחל קידושין אין עוקרין‬
‫תפקר‬ ‫בכספא‬ ‫‪21‬וד " ה תינח יקדיש‬ ‫‪5‬ד )‬
‫גט ] ‪.‬‬ ‫רבנן בלא‬
‫ב " ה היה הפקר ‪ ,‬והוו מעות‬
‫הכא שאמר שיחול הגט רק לאחר י " ב‬ ‫וא " כ‬
‫מתנה ‪ ,‬וממילא יהיו כל כעילותיו זנות ‪ ,‬קדיש‬
‫חודש ומת תוך י " ב חודש הרי אין זה‬
‫כביאה מאי איבא למימר ‪ ,‬איך יפקיעו ביאה‬
‫גט ‪.‬‬ ‫גט כלל ומה הקשו התוס ' שיהא‬
‫וכו ' ‪.‬‬ ‫של קדושין‬
‫הכא שייך שיהא גט ‪ ,‬דהא‬ ‫דגם‬ ‫ואפשר‬
‫בזה דבשלמא קדיש בכספא ‪ ,‬אע " פ‬ ‫ךהביאור‬ ‫רבותינו ס " ל זמנו של שטר מוכיח‬
‫שע " י הפקעת הקידושין נמי הוו כל‬
‫עליו והוי כמעכשיו וחל למפרע ‪ ,‬וא " כ אפשר‬
‫הביאות ביאת זנות ‪ ,‬לא אכפ " ל בזה ‪ ,‬דסו " ס‬
‫דאפי ' באופן שלא כתוב בו זמן מ " מ יעשו‬
‫בעצם העקירה אינם מכשילים אותו בעבירה ‪,‬‬ ‫רבנן אפקעינהו דיחשב כאילו כתוב בו זמן‬
‫אלא רק מפקיעים החלות של הכסף ‪ ,‬וממילא‬ ‫ושוב גימא זמנו של שטר מוכיח עליו ויחול‬
‫הוו הביאות שלאחר מכן ביאת זנות ‪ ,‬משא " כ‬ ‫אפקעינהו‬ ‫ככל‬ ‫הוי‬ ‫ושפיר‬ ‫למפרע ‪,‬‬ ‫הגט‬
‫קדיש בביאה [ דצריכים לעשות באופן ישיר‬ ‫מדרבנן ‪.‬‬ ‫שמפקיעין הקידושין ע " י גט זה‬
‫איך‬ ‫קשה ]‬ ‫על הביאה שתהיה בעילת זנות ‪,‬‬ ‫גמ ' כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש‬ ‫‪5‬ג )‬
‫יפקיעו ביאה של קירושין לעשות מעשה דה‬ ‫כו ' ‪.‬‬
‫גופא לעבירה ‪ ,‬דבעיקר הפקעתן עושין מעשיו‬ ‫אדעתא ‪ ,‬דלכן אומרים כדת משה‬ ‫ובתוד " ה‬
‫למעשה איסור ‪.‬‬ ‫תנאי ‪.‬‬ ‫וישראל ‪ ,‬והיינו דהוי‬
 ‫פוברםקי זצ " ל‬ ‫ג ' ע"א‬ ‫יף‬ ‫נתונות ‪-‬‬ ‫יעררי רבי דוד‬
‫וצ " ב אמאי הקשה רק משום ההתראה דהוי‬ ‫ךע " ז משני דשויוהו רכנן לבעילותיו בעילת‬
‫התראת ספק ‪ ,‬ולא הקשה על עצם‬ ‫זנות ‪ ,‬והיינו דרבנן מפקיעין את כח קנין‬
‫המיתה ‪ ,‬דשמא יתברר שאינה חייבת מיתה‬ ‫ביאתו ‪ ,‬ורק ממילא איכא איסור עי " ז ‪ ,‬ושפיר‬
‫אותה ‪.‬‬ ‫כלל ‪ ,‬ואיך הורגין‬ ‫הוי כמו בכסף דמפקיעין הקנין אע " פ הממילא‬
‫ולנ " ל דאחר שיהרגוה באמת לא שייך כלל‬ ‫בביאה‬ ‫יו‬ ‫כל הביאות הן ביאת זנות ‪ ,‬וה " נ‬
‫אפקעינהו לקידושין ‪ ,‬ולכן שפיר לענין‬ ‫כן ‪.‬‬ ‫נמי‬
‫עצם המיתה לא שייך שיתברר שהיה בטעות ‪,‬‬ ‫צ " ב לשון התוס ' בסופו שכתבו‬ ‫אלא יאכתי‬
‫וכל קושייתו רק מטעם התראת ספק ‪ ,‬דשמא‬ ‫שויוה רבנן " בעילותיו " בעילת זנות ‪,‬‬
‫קודם המיתה יפקיעו הקידושין ‪ ,‬ונמצא דהוי‬ ‫ביאת‬ ‫דהיינו‬ ‫יחיד‬ ‫לשון‬ ‫בעילתו‬ ‫דהול " ל‬
‫התראת ספק ‪ ,‬ואיך חל חיוב מיתה ע " י התראה‬ ‫הקידושין ‪.‬‬
‫זו ‪.‬‬ ‫דברי‬ ‫המשך‬ ‫על‬ ‫הקשה‬ ‫המהרש " ל‬ ‫זנקנה‬
‫ובשטם " ק תיוץ ‪ ,‬דאזלינן בתר רוב נשים‬ ‫התוס ' שכתבו דהא דאיתא גבי תרם מן‬
‫קידושיהן ‪ ,‬ולכן‬ ‫דלא‬ ‫הטמא על הטהור ראין תרומתו תרומה ‪ ,‬ריכלו‬
‫מפקיעיי‬
‫שפיר תשיב התראת ודאי ‪ ,‬ועוד כתב דהתראת‬ ‫רבנן לעקור ‪ ,‬היינו משום דהתם ליכא עבירה ‪,‬‬
‫ספק הוי דוקא היכא רבידו של מותרה הוא‬ ‫לטיבלא ‪.‬‬ ‫כיון דהדר‬
‫אם לעשות או לא ‪ ,‬אבל הכא אינו בידה‬ ‫דהא גם זה עבירה ‪ ,‬מה שחוזר להיות‬ ‫והקשה‬
‫לעשות שיהיו הקידושין בטלים ‪ [ ,‬וצ " ב בזה‬ ‫ע "ש ‪.‬‬ ‫טבל‬
‫דוכתי ] ‪.‬‬ ‫מכמה‬ ‫לפמש " נ א " ש ‪ ,‬דזהו ככר ממילא ‪ ,‬דהרי‬ ‫אכן‬
‫נתב ‪ ,‬א " נ דלא מיקרי התראת ספק אלא‬ ‫עוד‬ ‫עצם זה שנעשה טבל אינו עבירה ורק‬
‫במילתא דשכיח הפטור כמו החיוב אבל‬ ‫מה שיאכל אח " כ הוי עבירה ‪ ,‬ובזה לא אכפ " ל‬
‫הפטור כמו החיוב ‪,‬‬ ‫שכיח‬ ‫בכל דבר דלא‬ ‫כסף ‪.‬‬ ‫כיון דהוי ממילא ‪ ,‬וכמו בקידושי‬
‫התראת ודאי היא וכו ' ‪ [ .‬וכונתו אף בלא טעם‬ ‫לא ס " ל החילוק שכתבנו אם‬ ‫ובמהרש " א‬
‫רוב ] ‪.‬‬ ‫דאזלינן בתר‬ ‫אח " כ ‪.‬‬ ‫האיסור הוא בעיקר הפקעתן או‬
‫אמרינן‬ ‫דכי‬ ‫דמתרצי‬ ‫ואית‬ ‫‪21‬וד כתב ‪,‬‬ ‫די‪ " 111‬ש דפי ' בכונת התוס ' כרש " י דקושית‬
‫אפקעינהו רבנן לקידושין מיניה לאו‬ ‫הגמ ' היא דבשלמא קדיש בכספא ‪,‬‬
‫משעת קידושין אלא השתא משעת מעשה וכל‬ ‫ועל בעילותיו לא נתכוין שיהיו לקידושין ‪,‬‬
‫זמן שלא נעשה המעשה שלא קיבלה גט‬ ‫שפיר הוי בעילת זנות ‪ ,‬אבל קדיש בביאה ‪,‬‬
‫וכו ' ‪.‬‬ ‫באונס כה " ג חייבת בחנק‬ ‫שנתכוין לקדש בזה ‪ ,‬איך נפקעין הקידושין ‪,‬‬
‫עוד דהא דאיתא כיבמות הוא עשה‬ ‫וכתב‬ ‫דמה תהא על ביאתו כיון שנתכוין לקדש בה‬
‫לגמרי‬ ‫והפקיעו‬ ‫וכו '‬ ‫כהוגן‬ ‫שלא‬ ‫והיינו דהקושיא על עיקר הדין איך‬ ‫ע "ש‪.‬‬
‫הקידושין למפרע היינו דוקא התם שהפקיעו‬ ‫ע "ש‪.‬‬ ‫יכולין להפקיע‬
‫בלא גט כלל וע " כ הוא למפרע ‪ ,‬אבל הכא‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫גמ ' יאפקעינהו רבנן לקידושי‬ ‫‪5‬ט )‬

‫דהוו קידושין מעליא ‪ ,‬ורק דרבנן הכשירו את‬ ‫ו‪1‬שטמ " ק הקשה ‪ ,‬איך אפשר לחייב חנק‬
‫הגט ‪ ,‬בזה הוי האפקעינהו רק מכאן ולהבא ‪,‬‬ ‫באשת איש שזינתה ‪ ,‬הא שמא‬
‫ע"ש‪.‬‬ ‫דאל " כ אין לך חנק באשת איש‬ ‫לבסוף יפקיעו רבנן את הקידושין ‪ ,‬אם יתן גט‬
‫ולהבא ‪,‬‬ ‫מכאן‬ ‫הפקיעו‬ ‫איך‬ ‫כיה‬ ‫וצ " ע‬ ‫בתנאי ויאנס בקיום התנאי ‪ ,‬דאפקעינהו רבנן‬
‫דבשלמא למפרע שייך שהפקיעו את‬ ‫לקידושין ונתברר שלא היתה א " א כלל ‪ ,‬וא " כ‬
‫מכאן‬ ‫אבל‬ ‫הגמ ' ‪,‬‬ ‫הקידושין לגמרי כלשון‬ ‫לה ‪.‬‬ ‫לעולם הו " ל התראת ספק ‪ ,‬ואיך קטלינן‬
 ‫מז‬ ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫כתומת ‪ -‬וף ג ' ע " ב‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫כמש " ג ‪.‬‬ ‫ב " ד ‪ ,‬ולא נתבטלה התקנה לעולם‬ ‫ולהבא איך יפקיעו רבנן את האיסור אשת איש‬
‫מהל '‬ ‫(פ " י‬ ‫הרמב " ם‬ ‫לשון‬ ‫בזה‬ ‫ומדוייק‬ ‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫דהרי עד עתה נשאר האיסור‬
‫אישות ) שכתב אשה נשאת בכל יום‬ ‫‪ ) 15‬גמ ' אי איבא בתי דינין דקבועין האידנא‬
‫ומקום שב " ר יושבין בב ' וה ' נשאת ביום ד '‬ ‫יום ‪.‬‬ ‫נקודם תקנת עזרא אשה נשאת בכל‬
‫ע"ש‪.‬‬ ‫הקשה ‪ ,‬דהא בעלמא לא מבטלים‬ ‫וכשממ " ק‬
‫התקנה‬ ‫היה‬ ‫גופא‬ ‫דזה‬ ‫בנ " ל ‪,‬‬ ‫ומשמע‬ ‫התקנה ‪.‬‬ ‫תקנת חכמים ‪ ,‬אע " פ שבטלה טעם‬
‫שבמקומות אלו נשאת בכל יום דלא‬ ‫וכתב רזה גופא אשמועינן רב שמואל הכיון‬
‫דוקא ‪.‬‬ ‫היה כלל תקנה ביום ד '‬ ‫דקתני טעם התקנה במתני ' שפעמים‬
‫ו ) ב " ‪2‬נ אם יהא מקום שב " ד יושבים ביום‬ ‫בשבת ב " ד יושבין וכו ' ‪ ,‬היינו לומר דאי איכא‬
‫אחר ‪ ,‬האם גם שם יהא התקנה הנ " ל‬ ‫בתי דינין האידנא בכל יום הוי כקודם תקנת‬
‫לינשא ביום הקודם ‪ ,‬דבפשוטו משמע דרק על‬ ‫ע " ש‪.‬‬ ‫עזרא שאשה נשאת בכל יום‬
‫יום ד ' היה תקנה כשקבועין בב ' וה ' ‪ ,‬אבל על‬ ‫בונתו ‪ ,‬דרס שמואל בא לומר דתקנת‬ ‫וביאור‬
‫זו ‪.‬‬ ‫יום אחר ליכא תקנה‬ ‫יום ד ' לא הוי תקנה תקנה מיוחדת‬
‫י " ל דבאמת על יום אחר לא משכחת‬ ‫אמנם‬ ‫על יום רביעי דוקא ‪ ,‬אלא כל עיקר התקנה היה‬
‫דהא‬ ‫קביעת יום נשואין ‪ ,‬דכיון‬ ‫לה‬ ‫שתנשא ערב ישיבת ב " ד ‪ ,‬ורק דכיון דב " ד‬
‫איכא נמי תקנת שקדו ג ' ימים ‪ ,‬א " כ בלא " ה‬ ‫יושבין כב ' וה ' ממילא הוי התקנה שתינשא‬
‫לא אפשר שתנשא ביום אחר וכל ההיכי תמצי‬ ‫ד' ‪.‬‬ ‫ביום ד ' ‪ ,‬אבל לא דהיה תקנה מצד יום‬
‫רק אם הם קבועין ביום ו' דמתקיים תקנת‬ ‫נמצא ראם האידנא יהיה שוב ישיבת‬ ‫ו פי " ז‬
‫שקדו שייך נידון הנ " ל האם יהא דין לינשא‬ ‫ב " ד ביום ב ' וה ' יהא שוב הדין‬ ‫~‬
‫ב"ד‬ ‫ביום ה ' ‪ ,‬אולם הא נמי ליתא דהא אין‬ ‫דנשאת ביום ד ' שהוא ערב ישיבת ב " ד ‪ ,‬אף‬
‫נפ " מ‬ ‫קבועין כיום ו ' דהוי ערב ש " ק ‪ ,‬וא " כ אין‬ ‫בלא שום תקנה מיוחדת ע " ז ‪ ,‬כיון דזה גופא‬
‫הנ " ל ‪.‬‬ ‫לנידון‬ ‫היה כל התקנה מעיקרא שתינשא ערב ישיבת‬

‫נ ע" ב‬ ‫יף‬
‫ערקתא‬ ‫לשנויי‬ ‫כמו‬ ‫דת‬ ‫על‬ ‫העברה‬ ‫הוי‬ ‫‪ ) 15‬גמי מאי סכנה ‪ ,‬אילימא דאמרי בתולה‬
‫דמסאנא ] ‪ ,‬אבל כיון דהגזירה כאן לא היתה‬ ‫?‬‫הנשאת ליום הרביעי תיהרג ‪ ,‬נהגו‬
‫עליהם רק על הנשים ‪ ,‬שפיר מותר לרבנן‬ ‫לגמרי ניעקריה ‪ ,‬והקשה בשו " ת הריב " ש ( סי '‬
‫שיעקרו‬ ‫שפיר‬ ‫פריך‬ ‫ולכן‬ ‫תקנתם ‪,‬‬ ‫לעקור‬ ‫למאי‬ ‫נהגו )‬ ‫שע "ג הובא בשטמ " ק כאן ד " ה‬
‫[ סכנה ]‬ ‫תקנתם כדי שלא יבואו הנשים לידי‬ ‫דס " ד השתא דהגזירה היתה שתיהרג הרי‬
‫לעבור ‪.‬‬ ‫ליהרג ולא‬ ‫בודאי כוונתם להעביר על דת ‪ ,‬וא " כ הא הוי‬
‫ולפי " ז כתב דבאמת תרתי קפריך ‪ ,‬חרא דכיון‬ ‫הדין תיהרג ואל תעבור ‪ ,‬ומאי פריך שיעקרו‬
‫דאיכא סכנה לנשים ‪ ,‬ועל רבנן לא‬ ‫התקנה ‪.‬‬ ‫את‬
‫היתה הגזירה ‪ ,‬היה להם לעקור את התקנה ‪,‬‬ ‫דאה " נ על הנשים הוי הדין ליהרג ולא‬ ‫ופירץ‬
‫ועוד דכל זמן שלא עקרו איך באמת נהגו‬ ‫לעבור על התקנה ‪ ,‬כיון רעליהם היתה‬
‫הנשים לישא בשלישי ‪ ,‬הא צריכות ליהרג ולא‬ ‫הגזירה ‪ ,‬אבל על רבנן הרי לא היתה גזירה‬
‫תקנ " ח ‪.‬‬ ‫לעכור כיון דהוי גזירת שמד לעקור‬ ‫שיעקרו תקנת יום ד ' ‪ ,‬דאה " נ אם היו גוזרים‬
‫המהרש " א‬ ‫כתבו‬ ‫דהא‬ ‫צ "ע‬ ‫לכאורה‬ ‫אכן‬ ‫על רבנן לעקור תקנתם היו צריכים ליהרג ולא‬
‫דתקנת יום ד '‬ ‫)‬ ‫כ‪.‬‬ ‫והגרעק " א לעיל ( דף‬ ‫לעקור ‪ ,‬כיון דהוי שעת השמד ‪ [ ,‬ועצם העקירה‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫כתונות ‪ -‬וף ג ' ע " נ‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫מח‬

‫אחרים ‪,‬‬ ‫דכל הקושיא הוא רק שיתקנו ימים‬ ‫מחמת טענת בתולים הוי תקנה דיריה ‪ ,‬דמשום‬
‫אכל בשביל לעקור תקנה זו דיום ד ' ‪ ,‬באמת‬ ‫הכי היה חייב להעלות לה מזונות כיון דהוי‬
‫אין צריך לעקירתם ‪ ,‬וכנ " ל ‪ ,‬דכיון המעיקרא לא‬ ‫עיכובא דידיה ‪ ,‬וא " ב הרי נמצא רכל התקנה‬

‫תיקנו אדעתא דהכי ‪ ,‬ממילא אף בלא עקירתם‬ ‫היום ד ' הוי רק עליו ולא עליה ‪ ,‬דהיא מצידה‬

‫זו ‪.‬‬ ‫אין לה למסור נפשה על תקנה‬ ‫ורק מחמתו‬ ‫אחר ‪,‬‬ ‫ביום‬ ‫אף‬ ‫יכולה לינשא‬

‫בפשיטות הלא שייך הכא דין יהרג‬ ‫( וא " ש‬ ‫ד' ‪.‬‬ ‫צריכה לינשא ביום‬

‫ואל יעבור ‪ ,‬כיון דמעיקרא לא תיקנו‬ ‫דכל זמן שלא עקרו‬ ‫הריב " ש‬ ‫וא " כ מה נתב‬
‫בכה " ג ‪ ,‬וכן אין זה מבטל דברי ב " ד חבירו ‪,‬‬ ‫רבנן את התקנה ‪ ,‬צריכה ליהרג ולא‬

‫)‬ ‫תיקנו ‪.‬‬ ‫אלא דמעיקרא לא‬ ‫לעבור ‪ ,‬הרי היא בלא " ה אינה עוברת על‬

‫ע " ב מ " ש תקנה זו משאר כל‬ ‫אלא דבאמת‬ ‫התקנה כלל כשנשאת ביום אחר ‪ ,‬כיון ההתקנה‬

‫דינים‬ ‫בשאר‬ ‫דהא‬ ‫דרבנן ‪,‬‬ ‫תקנות‬ ‫לא היה עליה כלל ‪ ,‬ואי משום דהוא עובר על‬

‫מדבריהם איכא דין יהרג ואל יעבור אי גוזרים‬ ‫התקנה ‪ ,‬הרי עליו לא היה הגזירה כלל שיהרג ‪,‬‬
‫רק עליה ‪ ,‬ומה שייך כאן כלל עליה דין תיהרג‬
‫עליהם להעביר על דת ‪ ,‬ובמה נשתנה תקנה‬
‫דהכא דאמרינן דמעיקרא לא ניתקן באופן‬
‫תעבור ‪.‬‬ ‫ואל‬
‫כהמהרש " א‬ ‫הלא‬ ‫סובר‬ ‫דהריב " ש‬ ‫ובווכח‬
‫נפשות ‪.‬‬ ‫שיהיה סכנת‬
‫זו דנישאת‬ ‫רתקנה‬ ‫אלא‬ ‫והגרעק " א‬
‫לפמש " ל דתקנה זו דנשאת ליום‬ ‫ונראה בזה‬
‫ד ' הוי אף על האשה ‪ ,‬וכשנשאת ביום‬ ‫ביום‬
‫ד ' לא הוי כלל איסור דרבנן ‪ ,‬ככל‬
‫אחר הרי היא עוברת על תקנה דרבנן ‪ ,‬ולכן‬
‫דרבנן ‪ ,‬דהא חזינן דרק במקומות דב " ד יושבין‬
‫שפיר יש בה דין תיהרג ואל תעבור ‪.‬‬
‫גב ' וה ' הוי תקנה זו דיום ד ' ‪ ,‬וע " כ דכל מה‬
‫אולי י " ל דאף להמהרש " א והגרעק " א‬ ‫זא " ה‬
‫שתקנו יום ד ' הוי רק עצה ותקנה שלא יתקרר‬
‫נהי דסברי דסיבת התקנה הוי מחמתו ‪,‬‬
‫דעתו אבל לא התיקנו איזה דין על יום ד '‬
‫ומיקרי עיכוב דידיה לחייבו מזונות ‪ ,‬מ " מ עצם‬
‫דיהא איסור ביום אחר ‪ ,‬ולכן בתקנה זו י " ל‬
‫התקנה הוי על שניהם שינשאו ברביעי ‪ ,‬ואולי‬
‫שפיר דמעיקרא לא תיקנו תקנתם באופן שיהא‬
‫אם עכ " פ התקנה היה על שניהם לא שייך‬
‫נפשות ‪.‬‬ ‫סכנת‬
‫הוי‬ ‫לתקנה‬ ‫שהסיבה‬ ‫אף‬ ‫מזונות‬ ‫לחייבו‬
‫וכן מבואר מדברי הירושלמי שהובא במאירי‬
‫וצ " ת ‪.‬‬ ‫מחמתו ‪ ,‬ומוכרח דהתקנה הוי רק עליו‬
‫בהא דקתני ובשני לא יכנוס ‪,‬‬ ‫ובפנ " י‬
‫הקשה הריב " ש מאי פריך ניעקריה הא‬ ‫עוד‬
‫דהטעם הוא משום טענת בתולים דאין דומה‬
‫קי " ל האין ב " ר יכול לבטל דברי ב " ד‬
‫איקרורי דעתא דשני ימים לשלשה ימים ע " ש ‪,‬‬ ‫חבירו אלא א " כ גדול ממנו בחכמה ובמנין ‪,‬‬
‫והיינו דאף דגם כשנושאה ביום שלישי יש‬ ‫וכתב דמזה ראיה דהיכא דאיכא סברא שאם‬
‫לחוש לאיקרורי דעתא עד יום ה ' שיש בו‬ ‫היה מסכים להתיר ‪,‬‬ ‫אותו ב " ד קיים‬ ‫היה‬
‫ישיבת ב " ד ‪ ,‬מ " מ אם ישאנה בשני איכא טפי‬ ‫ע "ש ‪.‬‬ ‫שנשתנה הענין ‪ ,‬אין זה ביטול דבריו‬
‫איקרורי דעתא עד יום ה ' ‪ ,‬ולכן רק בשלישי‬ ‫נתב השטמ " ק דרש " י פי ' הסוגיא באופן‬ ‫אכן‬
‫כשני ‪.‬‬ ‫התירו לכנוס ‪ ,‬ולא‬ ‫אחר ולדבריו לא קשה מידי ‪ ,‬זיכיון דיש‬
‫ולכאורה צ " ב היכן מצינו כלל איסור לכנוס‬ ‫א " כ בודאי כשתיקנו‬ ‫סכנת נפשות בדבר ‪,‬‬
‫ביום ב ' ‪ ,‬הא כל התקנה דטענת‬ ‫תיקנו ‪.‬‬ ‫חכמים מעיקרא לאו אדעתא דהכי‬
‫ד'‬ ‫בתולים היה לכנוס ביום ד ' ‪ ,‬וכיון דביום‬ ‫ד " ה ניעקריה ‪ ,‬ויתקנו‬ ‫וכוונתו להא דפירש " י‬
‫אינו כונס מחמת הסכנה ‪ ,‬מאיזה דין יהא אסור‬ ‫וימשמע‬ ‫עכ " ל ‪,‬‬ ‫ימים אחרים ‪,‬‬ ‫להם‬
 ‫מט‬ ‫זצ " ל‬ ‫פדברמקי‬ ‫כתונות ‪ -‬זן ג ' ע " ב‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫בשם‬ ‫בשטמ " ק‬ ‫( הובא‬ ‫הרשב " א‬ ‫והקשה‬ ‫לכנוס ביום ב ' מחמת איקרורי דעתא ‪ [ ,‬הרי לא‬
‫מ " ט אונס שרי ‪ ,‬הא הכא‬ ‫הרמב " ן )‬ ‫ע "ז] ‪.‬‬ ‫היה תקנה‬
‫הוי פרהסיא ‪ ,‬ושעת השמד ‪ ,‬וא " ב הא הדין הוא‬ ‫לא הוי‬ ‫ד'‬ ‫כמ " ש דתקנת יום‬ ‫אלא מינרח‬
‫תעבור ‪.‬‬ ‫דתיהרג ואל‬ ‫תקנה של איסור נישואין ביום אחר ‪ ,‬וכן‬
‫דכיון דהגזירה היתה תיבעל להגמון ‪,‬‬ ‫ותירץ‬ ‫לא הוי תקנת מצוה לישא ביום ד ' ‪ ,‬אלא‬
‫ולא גזרו תיהרג ‪ ,‬ודאי מתכוונים הם‬ ‫דהתקנה היתה דבמקום שיש ב " ד ישא סמוך‬
‫להנאת עצמן ‪ ,‬והיכא דמתכוונים להנאת עצמן ‪,‬‬ ‫לישיבת הדיינים ‪ ,‬והיינו דהוי עצה ותקנה‬
‫אפי ' בשעת השמד מותר ‪ ,‬ותעבור ואל תיהרג ‪,‬‬ ‫שישא באופן שלא יתקרר רעתו ‪ ,‬ולכן ממילא‬
‫דסובר‬ ‫הראב " ד‬ ‫כדעת‬ ‫שלא‬ ‫דזהו‬ ‫וכתב‬ ‫הוי נמי בכלל זה שלא יכנוס בשני ‪ ,‬אף דאינו‬
‫ואל‬ ‫תיהרג‬ ‫להנאתן ‪,‬‬ ‫אפי '‬ ‫השמד‬ ‫דבשעת‬ ‫כונס בר ' ‪ ,‬כיון דעכ " פ ביום ב ' איכא איקרורי‬
‫תעבור ‪.‬‬ ‫טפי ‪.‬‬ ‫דעתא‬
‫נתב דאפשר דהכא אף הראב " ד מודה‬ ‫אכן‬ ‫זו ‪.‬‬ ‫צ " ע אם איכא לא תסור על תקנה‬ ‫ואכן‬
‫דמותר ‪ ,‬וז " ל ואפשר שכל בשעת השמד‬ ‫ופירש " י וז " ל‬ ‫יכנוס ‪,‬‬ ‫לא‬ ‫גב ' יבשני‬ ‫‪5‬מ )‬

‫אפי ' בהנאת עצמן כדי שלא יהיו המצות‬ ‫ובשני לא יכנוס בשביל אותה סכנה‬
‫בזויות בעיניהם וקלות לבטלם מאחר שהם‬ ‫ואין צריך לעקור בשבילה תקנת חכמים אלא‬
‫גוזרים שמד לבטל חורתינו ‪ ,‬אבל כאן שכל‬ ‫יום אחד ‪ ,‬ויהיה טורח מיהת שני ימים בצורכי‬
‫עיקר לא גזרו אלא להנאת עצמן אינו שמד ‪,‬‬ ‫עכ " ל ‪.‬‬ ‫סעודה ‪,‬‬
‫עכ " ל ‪.‬‬ ‫ואין זה נכוןי‬ ‫תקנת‬ ‫הוי משום‬ ‫דהטעם‬ ‫מבואר בדבריו‬
‫דוקא‬ ‫מיירי‬ ‫דהראכ " ד‬ ‫ןבפשוטו כונתו‬ ‫שקדו ‪ ,‬והיינו דסובר דהתקנה דשקדו‬
‫בעלמא דהוי ממש שעת השמד ‪,‬‬ ‫לא הוי תקנה אחת של טרחה ג ' ימים ‪ ,‬דא " כ‬
‫ולכן אף דיש גזירות שעושין להנאת עצמן ‪,‬‬ ‫הרי כשחסר יום אחד ‪ ,‬שוב לא מתקיים תקנת‬
‫אפ " ה יהרג ואל יעבור ‪ ,‬משא " כ הכא רעשו רק‬ ‫שקדו כלל כיון דהתקנה היה לטרוח ג ' ימים ‪,‬‬
‫גזירה זו ‪ ,‬א " נ כיון דהוי להנאת עצמן ‪ ,‬ממילא‬ ‫בפנ " ע‬ ‫ורק הסובר דהוי תקנה על כל יום‬
‫כלל ‪ ,‬כיון דלא גזרו בשביל‬ ‫אינו שעת השמד‬ ‫ראשון בשבת ‪ ,‬שני בשבת ‪ ,‬שלישי כשבת ‪ ,‬ולכן‬
‫הראב " ד‬ ‫שמד רק להנאת עצמן ‪ ,‬ובזה גם‬ ‫שפיר כתב דאף דחסר יום אחד ‪ ,‬עדיין נשאר‬
‫מודה ‪.‬‬ ‫התקנה דשני ימים ‪ ,‬ולכן בשני לא יכנוס כדי‬
‫צ " ע דהא מתחילת דבריו משמע דהכא‬ ‫אכן‬ ‫ימים ‪.‬‬ ‫ב'‬ ‫יקיים תקנת שקדו‬ ‫שעכ " פ‬
‫הוי שעת השמד לא רק מחמת גזירה זו ‪,‬‬ ‫זה א " ש נמי לשון הגמ ' דהאריך כ " כ ‪,‬‬ ‫[ ולפי‬
‫וא " כ שוב מה אכפ " ל דגזירה זו לא הוי מחמת‬ ‫שקדו חכמים אחד נשנת שני בשבת‬
‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫שמד רק להנאתן ‪,‬‬ ‫שלישי בשבת ‪ ,‬והיינו משום דלא הוי תקנה‬
‫ומשני‬ ‫שרי ‪,‬‬ ‫דאונס‬ ‫גב ' ולדרוש להו‬ ‫מ)‬ ‫אחת של ג ' ימים רק דהוי דין על כל יום‬
‫איכא פרוצות ‪ ,‬ופירש " י דאי מקילינן‬ ‫כמש " נ ‪.‬‬ ‫בפנ " ע‬
‫ע "כ ‪.‬‬ ‫להו עבדי ברצון ונאסרות על בעליהן ‪,‬‬ ‫בפנ " י והמאירי הביאו ירושלמי דפי '‬ ‫אכן‬
‫הדרש דאונס‬ ‫משמע מלשונו דרק מחמת‬ ‫דהטעם שלא יכנוס בשני הוא משום‬
‫שרי יעשו ברצון ‪ ,‬אבל אי לא נדרוש ‪,‬‬ ‫טענת בתולים דאם יכנוס בשני איכא יותר‬
‫לא יעשו ברצון ‪ ,‬ואכן ככר הקשו התוס ' ד " ה‬ ‫חשש דאיקרורי דעתא ע " ש ‪ .‬ועיין לעיל בסמוך‬
‫דהא פרוצות אף אי לא דרשינן‬ ‫(ב')‬ ‫ולדרוש‬ ‫בזה ‪.‬‬ ‫מש " כ‬
‫נפשייהו ‪.‬‬ ‫להו דאונס שרי ‪ ,‬לא מסרי‬ ‫שרי ‪.‬‬ ‫להו דאונם‬ ‫גמ ' ילידרוש‬ ‫(‬ ‫‪vs‬‬
 ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫וף ג ' ע " ב‬ ‫תוכית ‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫שיעורי רבי דוד‬

‫א " ש דברי רשיי דאי לא נדרוש להו‬ ‫ולפי " ז‬ ‫ההפלאה דאף דהפרוצות לא מסרי‬ ‫וביאר‬
‫דאונס שרי ‪ ,‬אף דסכורות דנאסרות‬ ‫נפשייהו ‪ ,‬מ " מ עכ " פ ברצדן נמי לא‬
‫לבעליהן כמו ברצון ‪ ,‬ויעשו ג " כ ברצון ‪ ,‬מ " מ‬ ‫באונס נאסרות‬ ‫עכרי ‪ ,‬דכיון דסוברות דאף‬
‫לא חשיב זה רצון ‪ ,‬כיון דמשום כך הרי לא‬ ‫לבעליהן ואין רצונן להאסר לבעליהן ‪ ,‬ממילא‬
‫יעשו ברצון ממש ‪ ,‬דהיינו אפי ' אם יניחנה ‪,‬‬ ‫יעשו רק מחמת האונם ‪ ,‬והוי רק אונס גרידא‬
‫אלא רק דבזמן שמאנסים אותה מתרצית נמי ‪,‬‬ ‫ואין נאסרות ‪ ,‬אבל אי נדרוש להו דאונם שרי ‪,‬‬
‫ברצון ‪ ,‬ושפיר‬ ‫תעשה‬ ‫יניחנה לא‬ ‫אבל אם‬ ‫וידעו דיהיו מותרות לבעליהן ‪ ,‬הרי ממילא‬
‫נאסרת ‪.‬‬ ‫חשיב אונס גמור ואינה‬ ‫יעשו גם ברצון ‪ [ ,‬היסכימו להאונס ‪ ,‬והו " ל אונס‬
‫יש‬ ‫שרי ‪,‬‬ ‫נדרוש להו דאונס‬ ‫משא " כ אם‬ ‫ולכן לא דרשינן להו ‪ ,‬ועיין‬ ‫דנאסרות ]‬ ‫ורצון‬
‫לחוש שיעשו ברצון ממש באופן‬ ‫רש " ש ‪.‬‬
‫דאפי ' אם יניח אותה ‪ ,‬ג " כ תעשה ברצון ‪ ,‬כיון‬ ‫ורצון‬ ‫דאונס‬ ‫מהכא‬ ‫מוכרח‬ ‫ויפי " ז יהא‬
‫אף‬ ‫ובכה " ג‬ ‫כלל ‪,‬‬ ‫נאסרות‬ ‫דאין‬ ‫דסבורות‬ ‫כאחד ‪ ,‬חשים רצון ‪ ,‬דהא אף שיעשו‬
‫דאיכא נמי אונס עם הרצון ‪ ,‬אפ " ה חשיב רצון ‪,‬‬ ‫ברצון מ " מ הא עכ " פ הוי ג " כ באונס ‪ [ ,‬ולעיל‬
‫כיון דעכ " פ איכא רצון ממש ‪ [ ,‬וזהו שכתב‬ ‫בזה ] ‪.‬‬ ‫הבאנו מחלוקת אחרונים‬
‫רש " י דרק אי דרשינן להו ‪ ,‬יעשו ברצון ‪ ,‬ויאסרו‬ ‫אכן צ " ע [ וכן ביאר כשטמ " ק את קושית‬
‫לבעליהן דכוונתו דלרצון ממש יש לחוש רק‬ ‫התוס ' ] מ " ט אם נדרוש להם דאונס שרי‬
‫וכמש " ג ] ‪.‬‬ ‫אם נדרוש להו‬ ‫יעשו הפרוצות ברצון ‪ ,‬אדרבה אם לא נדרוש‬
‫דהתוס ' והשטמ " ק לא תירצו כן ‪ ,‬צ " ל‬ ‫יהא‬ ‫כרצון ‪ ,‬וכיון‬ ‫להן יש יותר חשש שיעשו‬
‫דהוה קשה להו דסו " ס ע " י שנדרוש להן‬ ‫דסוברות דאף באונס נאסרות לבעליהן ‪ ,‬ואונס‬
‫דאונס שרי אין אנו מקילים לפרוצות יותר‬ ‫כיון‬ ‫ברצון ‪,‬‬ ‫אפי '‬ ‫א " כ יעשו‬ ‫שוה לרצון ‪,‬‬
‫מקודם ‪ ,‬ולכן פי ' דקושית הגמ ' ולדרוש להו‬ ‫דסכורות שאין להם מה להפסיד ע " י רצון‬
‫ראונס שרי ‪ ,‬היינו אמאי לא מיחו בידם חכמים‬ ‫אבדתי ‪.‬‬ ‫יותר מבאונס ‪ ,‬וכאשר אבדתי‬
‫הא כיון דנדרוש להו דאונם שרי תו ליבא‬ ‫נדרוש להם דאונס שרי ‪ ,‬אפשר‬ ‫משא " כ אם‬
‫ע"ש‪.‬‬ ‫סכנה ‪,‬‬ ‫דשוב לא יעשו ברצון ‪ ,‬כיון דיודעות‬
‫הקשה בספר תפארת‬ ‫פי ' התוס '‬ ‫בעיקר‬ ‫אכן‬ ‫דרק כשהן אנוסות מותרות ‪ ,‬אבל ברצון יהיו‬
‫מנחם מאי פריך דימחו בהם חכמים ‪ ,‬הא‬ ‫אסורות ‪ ,‬וא " כ לא יעשו ברצון ‪ ,‬ומאי משני‬
‫כיון דכל התקנ " ח היתה משום טענת בתולים ‪,‬‬ ‫ברצון ‪.‬‬ ‫הגמ ' דאי נדרוש להן דאונס שרי ‪ ,‬יעשו‬
‫א " כ כיון דנבעלה להגמון תחילה תו לא שייך‬ ‫בזה הכל הנידון באונס ורצון יחד ‪ ,‬אי‬ ‫ונראה‬
‫כלל תקנת בתולים ‪ ,‬דהא כודאי ככר אין לה‬ ‫רק‬ ‫היינו‬ ‫רצון ‪,‬‬ ‫או‬ ‫אונס‬ ‫חשיכ‬
‫דוקא ‪.‬‬ ‫בתולים ‪ ,‬ולמה תנשא ברביעי‬ ‫כשמתרצית לו באופן דאפי ' אם יניח אותה‬
‫שתיבעל‬ ‫ודאי‬ ‫היה‬ ‫דלא‬ ‫דהא‬ ‫[ ואפשר‬ ‫תתרצה להבעל לו ‪ ,‬דיש כאן רצון ממש ‪,‬‬ ‫ג "כ‬

‫להגמון ‪ ,‬ולכן היו צריכין למחות‬ ‫וגם אונס ‪ ,‬דבזה י " ל דחשיב רצון גמור ‪ ,‬דאע " פ‬

‫שתנשא דוקא בד ' על הצד שלא תיבעל אח " כ‬ ‫מ " מ הא רצון ממש נמי‬ ‫אונס ‪,‬‬ ‫דאיכא ג " כ‬

‫ואפי ' בלא זה‬ ‫בתולים ‪.‬‬ ‫להגמון שיהיה טענת‬ ‫איכא ‪.‬‬
‫תקנת חכמים ] ‪.‬‬ ‫אין זה סיבה לעקור‬ ‫דעכ " פ‬ ‫י"ל‬ ‫היכא דהרצון הוי רק עם האונס ‪ ,‬דרק‬
‫דכיון‬ ‫כנ " ל ‪,‬‬ ‫הקשה‬ ‫ג "כ‬ ‫כאמת‬ ‫ובפנ " י‬ ‫משום שמאנס אותה מתרצית ג " כ ‪ ,‬אכל‬
‫אבי‬
‫שתבעל להגמון הרי לא שייך טענת‬ ‫אם יניחנה ‪ ,‬לא תעשה ברצון ‪ ,‬לכו " ע חשיב זה‬
‫בתולים ולמה העמידו דבריהם כמקום סכנה ‪,‬‬ ‫רצון ‪.‬‬ ‫רק אונס ולא‬
 ‫נא‬ ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫כתונות ‪ -‬דף ג ' ע " ב‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫מהכתיב ושכב איש אותה ‪ ,‬ועכו " ם נמי הוי‬ ‫וכתב דמש " ה הוצרך רש " י לפרש מטעמא‬
‫ככלל איש ‪ ,‬ורק בהמה ממעטינן מאיש ‪ ,‬ולכן‬ ‫ע "ש ‪.‬‬ ‫דשקדו‬
‫שפיר נאסרת לבעלה ע " י ביאת עכו " ם ‪ ,‬והא‬ ‫מותרת‬ ‫איך‬ ‫מנחם‬ ‫בתפארת‬ ‫הקשה‬ ‫עךד‬
‫רלבועל מותרת ‪ ,‬היינו כמ " ש הרא " ש הכיון‬ ‫הנישואין ‪.‬‬ ‫להנשא ולהכניס עצמה לאונס ע " י‬
‫דבלא " ה היתה אסורה לו ‪ ,‬לא אמרינן בזה‬ ‫שכתבו הראשונים גבי מילה כתינוק‬ ‫וכמו‬
‫לבועל ‪.‬‬ ‫כשם שאסורה לבעל כך אסורה‬ ‫שאשתפיך חמימיה אם מותר להכניס‬
‫דהוצרך ר " ת להטעם דאין חייבין מיתה‬ ‫והא‬ ‫עצמו לסכנה ע " י שימול ‪ ,‬וממילא יהא אח " כ‬
‫על בעילת מצרי ‪ [ ,‬המשמע המשום כך‬ ‫נפש ‪.‬‬ ‫פיקוח‬
‫מותרת לבועל ] ‪ ,‬כתב הפנ " י דהיינו משום דאי‬ ‫אפי ' להמתירים ‪ ,‬היינו דוקא התם‬ ‫ולכישורה‬
‫הוי בכלל אשת איש הוי לן למיסרה אבועל‬ ‫ראיכא מצות מילה ‪ ,‬אבל הכא למה‬
‫מיהא מדרבנן כדתנן הנטען על אשת איש אם‬ ‫תהא האשה מותרת לינשא להכניס עצמה‬
‫בנס מוציא ‪ ,‬ומשו " ה בהב ר " ת דכיון דאין‬ ‫לאונס ‪.‬‬
‫חייבין מיתה על בעילת מצרי דלא הוי בכלל‬ ‫מוכח בדבריו דהוי‬ ‫ג ')‬ ‫( מצוה ה ' אות‬ ‫ובמנ " ח‬
‫א " א אלא ביאת איסור בעלמא ‪ ,‬א " כ הו " ל‬ ‫פיקו " נ ‪.‬‬ ‫איסור תורה להכניס עצמו להיות‬
‫כנטען על פנויה או על הכותית ונתגיירה שאם‬ ‫דהכא הוי רק ספק דאינו ודאי‬ ‫[ אכן יתכן‬
‫כנס אינו מוציא ‪ ,‬ומשו " ה התירה ר " ת להמומר‬ ‫וצ " ע ] ‪.‬‬ ‫שיבוא‬
‫‪. W" D‬‬ ‫שכבר כנסה מעיקרא ‪ ,‬ע " כ‬ ‫רזה לא נחשב כלל מכניס עצמה ‪,‬‬ ‫ואפשר‬
‫הפנ " י ‪.‬‬ ‫בשטמ " ק לא משמע כן כדברי‬ ‫אך‬ ‫ההא בעצם המעשה נישואין לא הוי‬
‫לבעלה‬ ‫דאסורה‬ ‫דהא‬ ‫בזה ‪,‬‬ ‫לומר‬ ‫ונראה‬ ‫שום הכנסה לאונם ‪ ,‬ורק דאח " כ נולד האונם‬
‫מעל ‪ ,‬דלענין‬ ‫מחמת ומעלה‬ ‫היינו‬ ‫מצד אחר ‪ ,‬ולא דמי למילה דבעצם המעשה‬
‫האיסור לבעלה תלוי רק אי הוי זה ומעלה‬ ‫פיקו " נ ‪.‬‬ ‫גופא נעשה‬
‫מעל ‪ ,‬ולכן אף דלשאר דיני תורה הוי ביאתו‬ ‫יזוד " ה כלדרוש להו וכו ' ותירץ ר " ת‬ ‫נ( ‪) 6‬‬

‫כביאת בהמה ולא ביאת אדם ‪ ,‬מ " מ לענין‬ ‫ראין חייבין מיתה על בעילת‬
‫ומעלה מעל הוי זה מעילה וזנות ונאסרת על‬ ‫מצרי וכו ' ומתוך כך התיר ר " ת לבת ישראל‬
‫בעלה ‪.‬‬ ‫שהמירה ובא עליה עובד כוכבים ‪ ,‬לקיימה‬
‫דעבדי‬ ‫פרוצות‬ ‫לענין‬ ‫בהפלאה‬ ‫כתב‬ ‫וכן‬ ‫לאותו עובד כוכבים כשנתגייר דלא שייך‬
‫כרצון ‪ ,‬דאף דהוי נמי אונס ‪ ,‬והוי אונס‬ ‫למימר אחד לבעל ואחד לבועל בביאת מצרי‬
‫ורצון יחד ‪ ,‬אפ " ה נאסרת לבעלה ‪ ,‬כיון דמעלה‬ ‫דהוי כביאת בהמה ‪ ,‬ואין נראה לריב " ם דהא‬
‫שעשתה גם ברצון ‪ ,‬וא " כ ה " ה‬ ‫בו מעל ע "י‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫ע " י ביאת עובד כוכבים נאסרה לנעלה‬
‫הכא בביאת נכרי הוי ומעלה מעל ‪ ,‬אבל לבועל‬ ‫דדעת התוס ' הוא דע " י ביאת עכו " ם‬ ‫משמע‬
‫מותרת משום דלענין להאסר לבועל תלוי רק‬ ‫נאסרת ‪.‬‬ ‫אף לבעלה אינה‬
‫אי הוי זנות דעריות ‪ ,‬ובביאת נכרי דלא הוי‬ ‫בשטמ " ק כתב דאף לר " ת דהוי כביאת‬ ‫אכן‬
‫לבועל ‪.‬‬ ‫זנות דעריות ‪ ,‬לא נאסרה‬ ‫בהמה ‪ ,‬אפ " ה לבעלה נאסרת ע " י ביאתו ‪,‬‬
‫דברינו דהאיסור לבעלה הוי מחמת‬ ‫והנה לפי‬ ‫וכל מה שהתיר ר " ת היינו רק לבועל ‪ ,‬ולא כתב‬
‫ומעלה מעל אף ראין זה זנות דעריות ‪,‬‬ ‫בזה ‪.‬‬ ‫טעם‬
‫א " כ היכא דהוי להיפך באופן דלא הוי ומעלה‬ ‫בפנ " י ג " נ כתב ליישב שיטת ר " ת‬ ‫ואמנם‬
‫מעל ‪ ,‬אבל זנות דעריות הוי ‪ ,‬וכגון דאנסוה‬ ‫הריב " ם ]‬ ‫שהקשה‬ ‫הקושיות‬ ‫[ מכל‬
‫דמחוייבת‬ ‫מעשה ] ‪,‬‬ ‫להבעל לישראל [ ע " י‬ ‫דר " ח נמי מודה דאסורה לבעל מדאורייתא ‪,‬‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫כתונות ‪ -‬דף ג ' ע " כ‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫נב‬

‫יעבור ‪ ,‬וא " כ הרי אכתי יקשה למה אסתר לא‬ ‫למסור נפשה דתיהרג ואל תעבור ‪ ,‬והיא לא‬
‫מסרה נפשה מחמת גילוי עריות ‪ ,‬דאף דהוי‬ ‫מסרה נפשה רק עשתה באונס ‪ ,‬תהא מותרת‬
‫קרקע עולם ‪ ,‬אכתי צריך שיהא דין יהרג ואל‬ ‫לבעלה ‪ ,‬דאע " פ דהוי זנות דעריות ‪ ,‬מ " מ אין‬
‫לא הוי‬ ‫עכו " ם‬ ‫יעבור ‪ ,‬וע " כ מוכח דביאת‬ ‫ואינה‬ ‫באונס ‪,‬‬ ‫דהיה‬ ‫מעל כיון‬ ‫ומעלה‬ ‫זה‬
‫וכנ " ל ‪.‬‬ ‫עריות אלא כביאת בהמה‬ ‫נאסרת ‪.‬‬
‫דר " ח חולק דלא‬ ‫והקשו התוס ' אהא דפריך ולדרוש לתו‬ ‫והא‬
‫דבאמת אין מוכרח‬ ‫וי~ ירץ‬
‫מהני סברא דקרקע עולם לגבי עריות ‪,‬‬ ‫דאונם שרי מהא דאמרינן בפרק בן סו " מ‬

‫ורק רס " ל דלא מצינו סברא זו כי אם לגבי דין‬ ‫רעל גילוי עריות יהרג ואל יעבור ‪ ,‬אין כונתם‬

‫פרהסיא לענין חילול השם ‪ ,‬ולא מצינו לגבי‬ ‫להקשות דממילא תהא נמי אסורה לבעלה ‪,‬‬

‫עריות ‪.‬‬ ‫אלא כל הקושיא הוא רק איך פריך דנימא להו‬

‫אה " נ יתכן שפיר רזה גופא משני דאף‬ ‫אבל‬ ‫דכאונם מותרת להבעל לו ‪ ,‬הא הדין הוא‬
‫דיהרג ואל יעבור ‪ ,‬אבל אה " נ דלבעלה בכל‬
‫לגבי עריות מהני סברא דקרקע עולם‬
‫יעבור ‪.‬‬ ‫דלא יהא חיוב יהרג ואל‬ ‫גוונא מותרת ‪ ,‬כמ " ש דאע " ג דהוי גילוי עריות‬

‫ולכן מתירוץ הגמ ' אין ראיה ‪ ,‬ורק מקושיית‬

‫מעל ‪.‬‬ ‫מ " מ לא הוי ומעלה‬
‫וכן נראה נמי מדברי המאירי כאן שכתב‬
‫הגמ ' דלא פריך מחמת עריות אלא‬
‫אשת ישראל שנאנסה מותרת לבעלה ‪,‬‬
‫משום פרהסיא ‪ ,‬מוכח דביאת נכרי לא הוי‬
‫ואף היא אינה מחוייבת למסור עצמה למיתה‬
‫עריות ‪.‬‬
‫מדין גלוי עריות שתהא ככלל יהרג ואל יעבור‬
‫בא " ד וי " ל דהכי פריך ולדרוש להו‬ ‫שם‬ ‫מג )‬
‫וכו '‬ ‫אלא בצדדים ידועים על הדרך שביארנום‬
‫דאונס שרי לפי שהאשה היא קרקע‬
‫ע"ש‪.‬‬
‫וכו ' ‪.‬‬ ‫עולם ולא עבדה מעשה‬
‫ולנשמעות דבריו דרק לגבי הא דאינה חייבת‬
‫וצ " ב מה אכפ " ל דלא עבדה מעשה ‪ ,‬סו " ם‬
‫למסור עצמה למיתה כתב שתלוי‬
‫הא בכה " ג נמי איכא איסור עריות ‪,‬‬
‫איזה אונס ‪ ,‬אבל תחילת דבריו שכתב שמותרת‬
‫דילפינן מדכתיב הנפשות העושות ‪ ,‬לחייב גם‬
‫לבעלה כתב בסתמא ‪ ,‬דמשמע דבכל אונס‬
‫האשה ‪ ,‬וא " כ למה לא יהא בזה דין יהרג ואל‬
‫באונס‬ ‫דאף‬ ‫כמ " ש‬ ‫והיינו‬ ‫מותרת לבעלה ‪,‬‬
‫יעבור ‪.‬‬
‫שמחוייבת למסור נפשה נמי מותרת לבעלה‬
‫דכיון‬ ‫עד ‪) :‬‬ ‫ומרגבך כזה ( תוס ' סנהדרין דף‬
‫לגבי‬ ‫ורק‬ ‫מעל‬ ‫ומעלה‬ ‫ליבא‬ ‫דסו " ס‬ ‫כיון‬
‫רכל עיקר דינא דיהרג וא " י בעריות‬
‫חיובים דידה אי מחוייבת למסור נפשה כתב‬
‫ילפינן לה שם מרציחה ‪ [ ,‬מקרא דכאשר יקום‬
‫ידועים ‪.‬‬ ‫שתלוי בצדדים‬
‫איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה ] ‪,‬‬
‫חייבין‬ ‫דאין‬ ‫ר "ת‬ ‫ותירץ‬ ‫בא " ד ‪,‬‬ ‫שם‬ ‫נ( ‪) 3‬‬
‫וברציחה הטעם הוא משום סברא דמאי חזית‬ ‫מיתה על בעילת מצרי וכו ' ‪ ,‬ומייתי‬
‫רדמך סומק טפי וכו ' ‪ ,‬והרי סברא זו הוא דוקא‬ ‫ראיה דפריך בפרק בן סו " מ הא אסתר פרהסיא‬
‫כשעושה מעשה ‪ ,‬משא " כ בלא מעשה איכא‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫הואי‬
‫מאי חזית איפכא דמי יימר דדמא דההוא‬ ‫והגר " ש איגר הקשה ‪ ,‬למה הביא ראיה רק‬
‫גברא סומק טפי ‪ ,‬ונמצא דכל מה שמצינו‬ ‫הביא‬ ‫ולא‬ ‫שם ‪,‬‬ ‫הגמ '‬ ‫מקושיית‬
‫ברציחה דיהרג וא " י הוא דוקא בעושה מעשה ‪,‬‬ ‫ראיה נמי מתירוץ הגמ ' רמשני אסתר קרקע‬
‫וא " כ ממילא ה " ה בעריות דילפינן מרציחה ‪,‬‬ ‫עולם הואי ‪ ,‬דהא ר " ת אינו סובר כהריב " ם‬
‫נמי דוקא ע " י מעשה יהרג וא " י כמו ברציחה ‪,‬‬ ‫שמחלק דבקרקע עולם אין חיוב יהרג ואל‬
 ‫מרברמקי זצ " ל‬ ‫כתונות ‪ -‬רן ג ' ע " ב‬ ‫רבי דוד‬ ‫עירי‬
‫וכו ' ‪,‬‬ ‫משום דב ' הנפשות שקולין ומאי חזית‬ ‫משא " כ קרקע עולם דלא עבדא מעשה ‪ ,‬תעבור‬
‫בין ע " י מעשה‬ ‫לחלק‬ ‫סברא‬ ‫איכא‬ ‫לכן‬ ‫תיהרג ‪.‬‬ ‫ואל‬
‫גילוי עריות אחר דילפינן‬ ‫אבל‬ ‫לשוא " ת ‪,‬‬ ‫צ " ע בדברי התוס ' שם שכתבו דרציחה‬ ‫אכן‬
‫מרציחה דיהרג וא " י ‪ ,‬הרי הוי משום חומר‬ ‫מעשה ‪ ,‬היינו כשאומרים לו הנח‬ ‫כלא‬

‫איסור ערוה ‪ ,‬ולכן ס " ל דשוב אין לחלק בין‬ ‫עצמך שיזרקו אותך על התינוק ואם לאו נהרוג‬
‫לשוא " ת ‪.‬‬ ‫עם מעשה‬ ‫אותך ‪.‬‬
‫י " ל בדעת הרמב " ם דבאמת חולק גם‬ ‫עוד‬ ‫בנה " ג אינו רוצח כלל דהרי הוא‬ ‫ד‪5‬כאורה‬
‫רציחה בשוא " ת‬ ‫דאף‬ ‫וס " ל‬ ‫ברציחה‬ ‫כאבן ביר הוורק ‪ ,‬שהזורק הוא‬
‫יהרג ואל יעבור דדוקא לגבי הצלה דריש ר " ע‬ ‫ואפי ' לא‬ ‫הרוצח ‪ ,‬אבל הנזרק אינו רוצח כלל ‪,‬‬

‫חייך קודמין ‪ ,‬אבל לא גבי רציחה ‪ ,‬וממילא‬ ‫תעשה ‪ ,‬ואיך אפשר למילף לעריות‬ ‫בשב ואל‬

‫עכ " פ איסור‬ ‫בשוא " ת ‪ ,‬רגבי עריות הא איכא‬

‫לרצוח אדם בכל גונא יהרג וא "י ‪ ,‬ומש " ה‬
‫חילוק ‪.‬‬ ‫ממילא אף בעריות אין‬ ‫עריות אף בכה "ג ‪ ,‬ואיך גילף מרציחה ראין דין‬

‫שכאורה אף אי נימא כהביאור הראשון ‪,‬‬

‫בזה ‪.‬‬ ‫יהרג וא " י‬

‫דהרמב " ם פליג גבי עריות ‪ ,‬דס " ל‬

‫דכיון‬ ‫מ " ח)‬ ‫סי '‬ ‫קוה " ע‬ ‫שכתבו ( עי '‬ ‫ויש‬
‫דעכ " פ ברציחה לא מצינו דיהרג וא " י‬
‫ראין סברא לחלק ‪ ,‬מ " מ ע " כ צ " ל דממילא גבי‬
‫בשוא " ת כיון דבכה " ג הוא אינו הרוצח כלל ‪,‬‬
‫רציחה נמי חולק הרמב " ם וסובר דיהרג ואל‬
‫הרי ממילא שוב אין לנו מקור כעריות מהיכן‬
‫יעבור בשוא " ת ( אף לביאור הראשון שכתבנו ) ‪,‬‬
‫ללמוד שיהיה דין תיהרג ואל תעבור בלא‬
‫אית לן‬ ‫ה "נ‬ ‫רהא כמו רילפינן עריות מרציחה ‪,‬‬
‫בלא‬ ‫ברציחה‬ ‫דעכ " פ‬ ‫כיון‬ ‫מעשה ‪,‬‬ ‫עבדה‬
‫מעריות ‪ ,‬וכיון‬ ‫רציחה‬ ‫למילף נמי איפכא‬
‫זה ‪.‬‬ ‫מעשה לא אשכחן דץ‬
‫קו " ע‬ ‫רביארנו דבעריות אין סברא לחלק בין‬
‫חי ' הגר " ח ) דבאמת איכא‬ ‫ויש שכתבו ( עיין‬
‫לשוא " ת ‪ ,‬ובכל גונא יהרג ‪ ,‬וא " י ‪ ,‬ה " נ שוב נילף‬
‫בשוא " ת ‪ ,‬דאע " פ דלא‬ ‫למילף מרציחה‬
‫וא " י ‪.‬‬ ‫נמי רציחה מעריות ‪ ,‬דאף בשוא " ת יהרג‬
‫בשוא " ת וכנ " ל ‪ ,‬מ " מ‬ ‫משכח " ל שיהיה רוצח‬
‫מבואר‬ ‫וכו ' ‪,‬‬ ‫ולדרוש‬ ‫תוד " ה‬ ‫( שם‬ ‫מל )‬
‫הרי מצד הסברא רמאי חזית דשייך רק כקום‬
‫דפליגי ר " ת והריב " ם ‪ ,‬דר " ח סובר‬ ‫ועשה ‪ ,‬אית לן למימר דבלא מעשה לא יהא‬
‫דבעריות אין חילוק בין קרקע עולם או עושה‬
‫חיוב יהרג וא " י ‪ ,‬דהא איכא מאי חזית איפכא ‪,‬‬
‫מעשה ‪ ,‬דבכל גונא איכא דינא דיהרג וא " י ‪,‬‬
‫ולכן שפיר איכא למילף דה " נ בגלוי עריות אין‬
‫ס " ל דכקרקע‬ ‫[ וכ " כ הגרש " א והפנ " י] ‪ ,‬וריב " ם‬ ‫וא " י ‪.‬‬ ‫דין יהרג‬
‫וא " י ‪.‬‬ ‫עולם ליכא דין יהרג‬ ‫משמע‬ ‫התורה )‬ ‫נומב " ם ( פ " ה מיסודי‬ ‫והנה‬
‫בשלמא‬ ‫הא ‪,‬‬ ‫מנלן‬ ‫לעיל‬ ‫וחבר ביארנו‬ ‫שחולק על הריב " ם ‪ ,‬וסובר דבגילוי‬
‫ברציחה דהמקור הוא מסברא דמאי‬ ‫בראשונים‬ ‫וא " י ‪ ,‬ועיין‬ ‫עריות אף בשוא " ת יהרג‬
‫חזית ‪ ,‬שפיר אמרינן דבשוא " ת איכא מאי חזית‬ ‫שתלוי בגרסאות אי גרסינן בנערה המאורסה‬
‫איפכא ‪ ,‬אבל בעריות דמשום חומר איסור‬ ‫ע "ש‪.‬‬ ‫או תיהרג ואל תעבור‬ ‫יהרג וא " י ‪,‬‬
‫ערוה יהרג וא " י ‪ ,‬מהיכי חיתי דבשוא " ת כגון‬ ‫הגר " ח שם בדעת הרמב " ם רס " ל דאף‬ ‫וי‪1411‬ר‬
‫בן ‪.‬‬ ‫קרקע עולם לא יהא‬ ‫בלא מעשה תיהרג ואל תעבור ‪ ,‬דהא‬

‫הוא‬ ‫המקור‬ ‫דכל‬ ‫משום‬ ‫בזה‬ ‫י‪1‬יארנו‬ ‫באמת מצד חומר העבירה דגילוי עריות הרי‬
‫מרציחה ‪ ,‬וכיון דברציחה בשוא " ת‬ ‫אין חילוק בין עם מעשה או בלא מעשה‬
‫לא מצינו היכי תימצי שיהרג וא " י ‪ ,‬שוב אין‬ ‫ודוקא ברציחה דהטעם דיהרג ואל יעבור הוא‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫כפכות ‪ -‬דף נ ' ע " ב‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫נד‬

‫וע " כ צ " ל רכל החיוב למסור נפשו הוא רק‬ ‫לנו מקור ע " ז ‪ ,‬ואין לך אלא חידושו דילפינן‬
‫משום ובכל נפשך דילפינן מע " ז לכל‬ ‫ע " י מעשה שיהרג וא " י ותו לא מידי ‪ ,‬ע " ש ‪.‬‬
‫[ וזה דוקא‬ ‫המצוות שמחויב למסור נפשו ‪,‬‬ ‫החולקים י " ל דס " ל דלא שייך הכא‬ ‫ובדעת‬
‫בישראל ] ‪ ,‬וע " ז כתיב וחי בהם דבשאר עבירות‬ ‫לומר אין לך אלא חידושו אלא כיון‬
‫אינו מחויב למסור נפשו ‪ ,‬ובזה כתב רש " י‬ ‫דילפינן עיקר דין מסירות נפש בעריות שיהרג‬
‫דסברא דמאי חזית מסלק ההיתר דוחי בהם‬ ‫וא " י שוב לא מפלגינן אי איבא מעשה או‬
‫נפשך ‪.‬‬ ‫משום ובכל‬ ‫דמסי " נ‬ ‫ושוב הדר חיובא‬ ‫ליבא מעשה ולא בעינן שיהיה הדין לגמרי‬
‫בכל‬ ‫דליכא‬ ‫נח‬ ‫דבבן‬ ‫נמצא‬ ‫לפי " ז‬ ‫וא " כ‬ ‫כברציחה ‪.‬‬ ‫ממש‬
‫נפשך באמת יהא הדין דיעבור ואל‬ ‫דמעתה יש לעיין אי ילפינן איפכא ‪,‬‬ ‫[ אלא‬
‫אפי ' ברציחה ‪ ,‬ראין לו שום חיוב מסי " נ‬ ‫יהרג‬ ‫בשוא " ת יהרג‬ ‫מעריות דאף‬ ‫רציחה‬
‫הוא באמת שיטת המהר " ש יפה‬ ‫כלל ‪ ,‬וכן‬ ‫דסו " ס איכא סברא דמאי‬ ‫וא " י ‪ ,‬דיתכן דכיון‬
‫הובא במנ " ח ( מצוה רצ " ו ) דב " נ אף על רציחה‬ ‫חזית איפכא ליכא למילף מעריות דיהא חיוב‬
‫וא " י ‪.‬‬ ‫יעבור‬ ‫בשוא " ת ] ) ‪.‬‬ ‫למסור נפשו‬

‫אמנם המשל " מ בפרשת דרכים כתב דאף‬ ‫)‬ ‫עד ‪.‬‬ ‫בסנהדרין ( דף‬ ‫רש " י‬ ‫כדעת‬ ‫ודונה‬ ‫נוס )‬
‫בב " נ איכא סברת מאי חזית ברציחה‬ ‫על‬ ‫שחולק‬ ‫מבואר‬ ‫לכאורה‬
‫יעבור ‪.‬‬ ‫דיהרג ואל‬ ‫הזית‬ ‫דמאי‬ ‫הסברא‬ ‫דכתכ לבאר‬ ‫הריב " ם ‪,‬‬
‫דסובר דמאי חזית אינו רק דמסלק‬ ‫ונראה‬ ‫דברציחה יהרג וא " י ‪ ,‬וז " ל ‪ ,‬דכי אמר רחמנא‬
‫ההיתר דותי בהם ושוב איכא היוכ‬ ‫לעבור על המצוות משום וחי בהם משום‬
‫דבכל נפשך ‪ ,‬אלא רעצם סברא דמאי חזית הוי‬ ‫דיקרה בעיניו נשמה של ישראל והכא גבי‬
‫סברא שיהיה דין יהרג ואל יעבור משום מאי‬ ‫רוצח כיון דסו " ס איכא אבוד נשמה למה יהא‬
‫חזית רדמך סומק טפי וכו ' ולכן ס " ל שה " ה‬ ‫מותר לעבור ‪ ,‬מי יודע שנפשו חביבה ליוצרו‬
‫כן ‪.‬‬ ‫בבן נח‬ ‫יותר מנפש תבירו ‪ ,‬הלכך דבר המקום לא ניתן‬
‫לפי " ז נראה דכ " ז דוקא בקום ועשה דאז‬ ‫אכן‬ ‫ע "כ ‪.‬‬ ‫לדחות‬
‫איכא סברא זו לחייבו למסור נפשו אבל‬ ‫נפש‬ ‫איבוד‬ ‫איכא‬ ‫דבלא " ה‬ ‫דכיון‬ ‫וו יינו‬
‫בשוא " ת דליכא לסברא זו כלל ‪ ,‬דאדרבה איכא‬ ‫ע "ש‪.‬‬ ‫ועבירה נעשית אין היתר דוחי בהם‬
‫‪-‬‬
‫סברא איפכא ‪ ,‬אז לא יהא מחויב למסור נפשו‬ ‫קום‬ ‫בין‬ ‫לחלק‬ ‫אין‬ ‫זו‬ ‫ולכאורה לסברא‬
‫הריב " ם ‪.‬‬ ‫וכדעת‬ ‫ועשה לשוא " ת כיון דהרי באמת‬
‫רש " י‬ ‫דבפלוגתת‬ ‫נראה‬ ‫וא " כ לכאורה‬ ‫איכא חיוב מסירות נפש ‪ ,‬ורק דבכל שאר‬
‫והריב " ם [ אי בשוא " ת איכא דין יהרג‬ ‫עבירות איכא וחי בהם ‪ ,‬אבל הכא דליכא וחי‬
‫וא " י ] איכא נפ " מ נמי לענין בן נח ‪ ,‬וכדפליגי‬ ‫בהם הדר תיובא דמסי " נ ומה יש לחלק בין‬
‫והמשל " מ ‪.‬‬ ‫המהר " ש יפה‬ ‫קו " ע לשוא " ת ‪ ,‬דבתרוייהו הא איכא איבוד‬
‫דסברת מאי חזית הוא רק לדחות‬ ‫דלרש " י‬ ‫וא " י ‪.‬‬ ‫נפש ‪ ,‬וליכא וחי בהם ‪ ,‬וממילא יהרג‬
‫וחי בהם והחיוב מסי " נ הוא משום‬ ‫לפי " ז דהסברא דמאי חזית‬ ‫אלא דיש לעיין‬
‫קו " ע‬ ‫אין לחלק בין‬ ‫בכל נפשך [ דלפי " ז‬ ‫רק מסלק ההיתר דוחי בהם ‪ ,‬וממילא‬
‫יהיה דין יהרג‬ ‫א " כ לענין ב " ג לא‬ ‫לשוא " ת] ‪,‬‬ ‫מסי " נ משום גזירת מלך ‪ ,‬א " כ בכן‬ ‫איכא חיוב‬
‫יפה ‪.‬‬ ‫כהמהר " ש‬ ‫וא " י‬ ‫נח שאין לו היתר דוחי בהם ‪ ,‬היה צריך להיות‬
‫דין יהרג‬ ‫להריב " ם [ דדוקא בקו " ע איכא‬ ‫אבל‬ ‫יעבור ‪ ,‬לא רק‬ ‫הדין שבכל מצוותיו יהרג ואל‬
‫וא " י ] ‪ ,‬דס " ל דמאי חזית מצד עצמו הוי‬ ‫ברציחה ‪ ,‬והרי זה אינו ‪.‬‬
 ‫נה‬ ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫כתושת ‪ -‬וף ג ' ע " ב‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫מנכח מדבריו רס " ל דסברא דמאי‬ ‫ן ? כאורה‬ ‫סברא לחייב מסי " נ ‪ ,‬לא משום בכל נפשך ‪,‬‬
‫חזית מצד עצמה הוי סברא לחייב‬ ‫א " כ ממילא אף בב " ג יהא חיוב מסי " נ משום‬
‫מסירות נפש ולא משום דדחי היתר דוחי בהם‬ ‫וכנ " ל ‪.‬‬ ‫הך סברא וכהמשל " מ‬
‫והחיוב משום בכל נפשך ‪ ,‬דהא לר ' ישמעאל‬ ‫דא " כ צ " ע בדברי הר " ן בפסחים‬ ‫אלא‬ ‫מו )‬

‫אין חיוב בכל נפשך בצינעא ‪ ,‬וע " כ דמאי חזית‬ ‫שכתב כשיטת הריב " ם‬ ‫‪):‬‬ ‫( דף כה‬
‫גופא הוי סברא לחייב מסי " נ ‪ ,‬וא " כ לפי " ז ה " ה‬ ‫יוא חזית הוי דוקא בקו " ע ‪ ,‬ומיד אח " כ הביא‬

‫בב " ז יהא דין יהרג וא " י משום הך סברא‬ ‫הנ " ל דמאי חזית הוי‬ ‫דברי רש " י בסנהדרין‬
‫דמאי חזית וכהמשל " מ ‪.‬‬ ‫סברא משום דאיכא תרתי איבוד נפש ועבירה‬

‫נפ " מ בין ישראל לב " ז‬ ‫[ אקא כאנתי יהא‬ ‫נעשית ‪.‬‬
‫היבא שעבר ולא מסר נפשו ‪ ,‬דישראל‬ ‫הא ביארנו דלסברת רש " י צריך‬ ‫ולמאורה‬
‫פטור ‪ ,‬דאע " פ שמחויב למסור נפשו ‪ ,‬מ " מ‬ ‫להיות אף בשוא " ת יהרג וא " י ‪,‬‬
‫בכה " ג ] ‪.‬‬ ‫נחשב אונס ופטור ‪ ,‬משא " כ ב " ג חייב‬ ‫ואיך כתב הר " ן כדברי הריב " ם ‪ ,‬וגם הביא‬
‫דלר '‬ ‫מבואר‬ ‫כאן‬ ‫בהגהות ‪ -‬הרא " ש‬ ‫ואכן‬ ‫ע"ש‪.‬‬ ‫דברי רש " י‬
‫מחויב למסור‬ ‫ישמעאל בכולהו אין‬ ‫סובר‬ ‫רש " י‬ ‫גם‬ ‫דבאמת‬ ‫דסובר‬ ‫ונראה‬
‫ע "ש‪.‬‬ ‫נפשו בצינעא אף ברציחה ועריות ‪,‬‬ ‫כהריב " ם דבשוא " ת יעבור וא " י ‪ ,‬וכל‬
‫הסברא‬ ‫רכל‬ ‫דסובר‬ ‫משום‬ ‫י"ל‬ ‫ולכאורה‬ ‫סברתו הוא רק מ " ט לא יהא כאן היתר דוחי‬
‫דמאי חזית היינו רק לסלק היתר‬ ‫בהם דיהא מותר נמי להרוג את תבירו בקום‬
‫דוחי בהם ושוב הוי החיוב משום ככל נפשך‬ ‫עשה ‪ ,‬וע " ז כתב דליכא וחי בהם בזה ‪ ,‬ומעתה‬
‫ומיו " ט לר ' ישמעאל דלית ליה בכל נפשך‬ ‫הוי ממילא ב ' הנפשות שקולות דהדין הוא‬
‫בצינעא ממילא אף רוצח אין חיוב למסור‬ ‫לעולם שוא " ת ‪ ,‬ולכן נמצא דכשאונסים אותו‬
‫דה " ה בב " נ שאין‬ ‫נפשו בצינעא ‪ ,‬ולפי " ז נמצא‬ ‫להרוג בקו " ע צריך ליהרג ולא לעשות מעשה ‪,‬‬
‫יהיה דין יהרג וא " י ברציחה‬ ‫בכל נפשך לא‬ ‫וכן איפכא כשאונסים אותו להרוג בשוא " ת ‪,‬‬
‫יפה ‪.‬‬ ‫וכהמהר " ש‬ ‫ג " כ הוי הדין שב ואל תעשה מעשה ‪ ,‬וממילא‬
‫לדחות דאף להמנ " ח והמהרש " א‬ ‫אמנם יש‬ ‫הריב " ם ‪.‬‬ ‫אין לו חיוב למסור נפשו וכדעת‬
‫יפה ‪.‬‬ ‫לא יהא חיוב מסי " נ בב " נ וכהמהר " ש‬ ‫לקמן ) ‪.‬‬ ‫וע " ע ישועת דוד ח " ד סי " ב ( וע " ע‬

‫די " ? דכל ההיתר לר ' ישמעאל בצינעא הוא‬ ‫יפה‬ ‫המהר " ש‬ ‫פלוגתת‬ ‫ובעיקר‬ ‫מז )‬

‫רק משום וחי בהם ‪ [ ,‬ולא משום דלית‬ ‫והמשל " מ היה נראה לתלות‬
‫ליה בכל נפשך ‪ ,‬אלא ] דכיון דאיכא חיוב דבכל‬ ‫בזה עוד מחלוקת ‪ ,‬דהנה ר ' ישמעאל סובר‬
‫נפשך ‪ ,‬והיתר דוחי בהם ‪ ,‬דלכאורה הוי סתירה ‪,‬‬ ‫דע " ז הוי ככל שאר‬ ‫)‬ ‫עד ‪.‬‬ ‫בסנהדרין שם ( דף‬
‫ע " כ דאמרינן דובכל נפשך קאי אבפרהסיא ‪,‬‬ ‫עבירות שבתורה שאינו מחויב למסור נפשו‬
‫בהם ‪.‬‬ ‫ובצינעא איכא היתר דוחי‬ ‫אכל בצינעא‬ ‫השם‬ ‫בפרהסיא וחילול‬ ‫אלא‬
‫ונמצא דאף לר " י דין חיוב מסי " נ הוא משום‬ ‫יהרג ‪.‬‬ ‫יעבור ואל‬
‫בכל נפשך ורק דס " ל דוחי בהם הוי‬ ‫ובמהרש " א ( בסנהדרין‬ ‫רצ " ו )‬ ‫( מי‬ ‫ובמנייח‬
‫בצינעא ‪.‬‬ ‫היתר‬ ‫כתבו ‪ ,‬דכ " ו רק בע " ז ‪ ,‬אבל‬ ‫שם )‬

‫דאיכא סברא דמאי‬ ‫דברציחה‬ ‫וא " כ יתכן‬ ‫כרציחה דאיכא סברא דמאי חזית אף בצינעא‬
‫חזית אפי ' בצינעא דשוב ליכא וחי‬ ‫יהרג וא " י ‪ ,‬וכן בעריות דילפינן מרציחה נמי‬
‫בהם הדר חיובא דבכל נפשך אף בצינעא ‪,‬‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫כתונות ‪ -‬ף ג ' ע " נ‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫נו‬
‫‪-‬‬

‫באמת כתב ‪ ,‬דבשוא " ת בג '‬ ‫והגר " ש ‪ -‬איגר‬ ‫ועריות ילפינן מרציחה ‪ ,‬ולכן כתבו דר " י מודה‬
‫אף‬ ‫מותר‬ ‫עבירות‬ ‫בצינעא ‪.‬‬ ‫ברציחה ועריות היהרג וא " י‬
‫להתרפאות ‪ ,‬כגון כהעלתה טינא כלבה ‪ ,‬אע " פ‬ ‫נמצא דכ " ז שייך רק כישראל אכל‬ ‫ו פי " ז‬
‫דזה לא הוי אונס ‪ ,‬מ " מ כיון דהוא בשוא " ת‬ ‫בב " ג דליכא בכל נפשך ליבא חיובא‬
‫‪-‬‬
‫דפקו " נ וממילא‬ ‫היתר‬ ‫איכא‬ ‫דבכה " ג‬ ‫ס"ל‬ ‫ואין לו דין יהרג וא " י יו‬ ‫דמסי " נ כלל‬
‫להתרפאות ‪.‬‬ ‫מותר‬ ‫אף להמהרש " א והמנ " ח ‪.‬‬ ‫יפה‬
‫אכן בשטמ " ק ( בסוף ד " ה וא " ת ) הביא בשם‬ ‫ובדעת הגהות הרא " ש י " ל רס " ל דוחי בהם‬
‫דאפי '‬ ‫הר " ן דגירסת הרז " ה יהרג ‪ ,‬וכתב‬ ‫כלל‬ ‫דמסי " נ‬ ‫חיוב‬ ‫דליכא‬ ‫מגלה‬
‫א "נ‬ ‫אי גרסינן תיהרג איירי או בעבדה מעשה ‪,‬‬ ‫בצינעא ואין צריך להיתר דוחי בהם ‪ ,‬ולכן סבר‬
‫כשעלה בלבה טינא שאין להתרפאות מגילוי‬ ‫דלר " י אף בצינעא יעבור ואל יהרג ‪ ,‬ועכ " פ‬
‫ע "ש ‪.‬‬ ‫עריות‬ ‫מדסבר כן אף ברציחה דיעבור וא " י ע " כ רס " ל‬
‫מפורש האף להשיטה דבקרקע עולם אין‬ ‫זמרי‬ ‫דמאי חזית מצד עצמו אינו מחייב מסי " נ‬
‫היום מסי " נ [ דהא דוקא בעבדה מעשה‬ ‫ומוכח כהמהר " ש יפה דכ " נ לא יהא דין מסי " נ‬
‫אסור ‪.‬‬ ‫חייבת ליהרג ] אפ " ה להתרפאות‬ ‫וכנ " ל ‪.‬‬
‫אזיל להטעם‬ ‫יתכן דהשטמ " ק שם‬ ‫אמנם‬ ‫בפ " ב‬ ‫הפלאה‬ ‫הביא‬ ‫במנ " ח‬ ‫[ והנה‬ ‫מם )‬

‫הראשון שהביא לפני כן בשם הר " ן‬ ‫שכתב דלר ' ישמעאל נמי דוקא‬
‫בהא דמשני גבי אסתר קרקע עולם וז " ל שאחר‬ ‫באונס ס " ל דיעבור ואל יהרג אפי ' בג ' עבירות ‪,‬‬
‫שאפשר לאנוס אותה בעל כרחה ולעשות בה‬ ‫שאסור ‪.‬‬ ‫אבל במתרפאין מודה‬
‫מעשה מה תועיל אם תמסור עצמה להריגה‬ ‫ע " ב כיון דסובר דוחי בהם מגלה‬ ‫ולכאורה‬
‫הרי לא יהרגוה אלא שיעשו בה מעשה בעל‬ ‫דדוקא בפרהסיא איכא בכל נפשך‬
‫ע"ש‪.‬‬ ‫כרחה‬ ‫ולא בצינעא א " כ מ " ש משאר כל המצוות‬
‫נתב הטעם השני דכיון שהיא קרקע‬ ‫ואח " כ‬ ‫דוחה ‪.‬‬ ‫דפיקו " נ‬
‫אינה‬ ‫מעשה‬ ‫עושה‬ ‫ואינה‬ ‫עולם‬ ‫ו כאורה מונח דסוכר דקרא זה הוי רק‬
‫מחויבת למסור נפשה ‪ ,‬ועכ " פ לטעם הא ' ליכא‬ ‫לימוד לאונס אבל לא למתרפאין‬
‫‪-‬‬
‫היתר זה דשוא " ת אלא פשוט דלא שייך כאן‬ ‫ובשאר כל המצוות הוי לימוד מקרא אחר‬
‫מסירות נפש שהרי אינם באים להורגה אלא‬ ‫דוחה ] ‪.‬‬ ‫דפיקו " נ‬
‫דיהא‬ ‫היכא‬ ‫אבל‬ ‫בע " כ ‪,‬‬ ‫המעשה‬ ‫עושים‬ ‫דקרקע‬ ‫הריב " ם‬ ‫דעת‬ ‫והנה בעיקר‬ ‫מט )‬

‫בשוא " ת ‪.‬‬ ‫מדעתה אין נפ " מ אם הוא כקו " ע או‬ ‫רציחה‬ ‫וכן‬ ‫בעריות ‪,‬‬ ‫עולם‬
‫דמש " כ כאן דלהתרפאות אסור‬ ‫וא " כ יחנן‬ ‫בשוא " ת ‪ ,‬אין דין יהרג וא " י ‪ ,‬צ " ע איך הדין‬
‫אזיל להך טעמא דאפי ' קרקע עולם‬ ‫אם אפ " ה רוצה למסור נפשו וליהרג ‪ ,‬אם‬
‫אה " נ דלטעם השני דק " ע מותר‬ ‫אסור ‪ ,‬אבל‬ ‫מותר ‪ ,‬או דלמא כיון דהדין הוא דיעבור ואל‬
‫משום דהוי שוא " ת ה " נ יהא מותר להתרפאות‬ ‫יהרג ‪ ,‬הוי ממילא היתר גמור דפיקו " נ ‪ ,‬ואפי '‬
‫כהגרש " א ‪.‬‬ ‫משום היתר דפיקו " נ‬ ‫רוצה למסור נפשו ג " כ יהיה אסור ‪ ,‬להסוברים‬
‫דין‬ ‫ליכא‬ ‫נח‬ ‫דבבן‬ ‫כיון‬ ‫צ "ב‬ ‫ויתנזק‬ ‫ג)‬ ‫דבכל איסורי תורה דנדחים מפני פיקו " נ ‪ ,‬אסור‬
‫לו‬ ‫אסור‬ ‫אמאי‬ ‫נפש‬ ‫מסירות‬ ‫למסור נפשו אפי ' רוצה ‪ ,‬וה " נ עריות ורציחה‬

‫להתרפאותי דאע " פ שאין לו היתר דוחי בהם‬ ‫בשוא " ת הוי היתר ממש משום פיקו " נ וממילא‬
‫מ " מ הא אינו מחויב למסור נפשו ‪.‬‬ ‫איסורים ‪.‬‬ ‫איכא נמי איסור למסור נפשו כשאר‬
 ‫נז‬ ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫‪.‬‬
‫כתונות ‪ -‬דף ג ' ע ב‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫לכאורה נראה דאדרבה ‪ ,‬מהתם הוי‬ ‫אוים‬ ‫היכא‬ ‫דאף‬ ‫דקי " ל‬ ‫בישראל‬ ‫גם‬ ‫ע "ב‬ ‫וכן‬
‫הריב " ם ‪.‬‬ ‫ראיה כדעת‬ ‫שמחויב למסור נפשו אם עכר ולא מסר‬
‫דהא סברת הריב " ם דבשוא " ת יעבור וא " י ‪,‬‬ ‫פטור ממיתה כיון דסו " ס הוי אונס דפטור‬
‫הוא משום רכל החיוב יהרג וא " י‬ ‫למה גבי‬ ‫דבר ‪ ,‬וא " כ‬ ‫תעשה‬ ‫מולנערה לא‬
‫ברציחה הוא משום דכיון ששניהן שקולין ‪,‬‬ ‫בעצי‬ ‫יוחויב‬ ‫עבר‬ ‫שאם‬ ‫קי " ל‬ ‫מתרפאין‬
‫דמאי חזית דהמך סומק‬ ‫שוא " ת ‪,‬‬ ‫ממילא הוי‬ ‫אנוס ‪.‬‬ ‫אשירה חייב ‪ ,‬והא הוי‬
‫טפי ‪ ,‬ולכן סובר דכשאונסים אותו בשוא " ת ‪,‬‬ ‫ה " ו)‬ ‫( פ " ר מהל ' יסודי התורה‬ ‫ובאור ‪ -‬שמח‬
‫שקולין ‪.‬‬ ‫הוי ג " כ הדין שוא " ת ‪ ,‬כיון ששניהן‬ ‫ביאר ‪ ,‬דאונס נחשב דוקא אם‬
‫מהגמ ' שם נמי מוכח כן דשניהן שוין ‪,‬‬ ‫והרי‬ ‫ימות מחמת העבירה דכיון שאם לא יעבור‬
‫דמה " ט דרש בן פטורא ישתו שניהן ‪,‬‬ ‫העבירה להרוג תבירו ‪ ,‬יהרגנו המאנסו ‪ ,‬ולכן‬
‫והביאור דכמו ראם היו שנים מהלכין בדרך ‪,‬‬ ‫הוי זה אונס דאינו עושה ברצונו רק ברצון‬
‫והיה שם אדם שלישי שבידו קיתון של מים ‪,‬‬ ‫אחרים ‪.‬‬
‫שהרי‬ ‫יחד ‪,‬‬ ‫לשניהם‬ ‫ליחן‬ ‫שצריך‬ ‫דפשוט‬ ‫משא " כ גבי מתרפאין הלא החולי באה עליו‬
‫מחויב בהצלת שניהן ‪ ,‬ה " נ אף כשהמים ביד‬ ‫בלא סיבת אונס ‪ ,‬ורק שהוא יכול‬
‫אחד מהן ‪ ,‬נמי לא עדיף הוא מנפש חבירו ‪,‬‬ ‫להציל את עצמו ע " י שיהרוג פלוני או ע " ז‬
‫הן ‪.‬‬ ‫ומשום כך ישתו שניהן דשקולין‬ ‫פלונית א " כ זה מקרי רצון גמור מחמת רצונו‬
‫וא " כ הרי מוכח מהתם כהריב " פ דשניהם‬ ‫לחיות ‪ ,‬שהרי לא אנסוהו לכך ומש " ה חייב ‪,‬‬
‫וכנ " ל ‪.‬‬ ‫שוים ‪,‬‬ ‫ולכן ה " נ בן נח אע " פ שאין מחויב למסור‬
‫דר " ע פליג ‪ ,‬היינו דוקא התם דהוי דין‬ ‫ואף‬ ‫נפשו מ " מ להתרפאות לא תשיב אונס כלל‬
‫הצלה ‪ ,‬דאיכא ע " ז קרא דחייך קודמין ‪,‬‬ ‫וחייב ‪.‬‬
‫אבל ברציחה דליכא קרא ‪ ,‬מודה דשניהן שוין ‪,‬‬ ‫הגר " ח בהל ' יסודי התורה כתב‬ ‫והנה‬ ‫ג‪) 6‬‬

‫וא " כ הרי מוכח שפיר שצריך להיות הדין‬ ‫הרמב " ם‬ ‫לדעת‬ ‫ראיה‬ ‫להביא‬
‫דבאונס‬ ‫הריב " ם‬ ‫וכדעת‬ ‫שוא " ת‬ ‫תמיד‬ ‫שחולק על הריב " ם וס " ל דבעריות תיהרג וא " י‬
‫יהרג ‪.‬‬ ‫בשוא " ת ‪ ,‬נמי שוא " ת ולא‬ ‫אף בקרקע עולם דלא עבדה מעשה ‪ ,‬מהא‬
‫דדין זה‬ ‫רצ " ו )‬ ‫כתב במנ " ח ( מ '‬ ‫ווינה‬ ‫נב )‬ ‫שנים שהיו מהלכין‬ ‫)‬ ‫סב ‪.‬‬ ‫דאיתא בב " מ ( דף‬
‫של בן פטורא שישתו שניהם חיי‬ ‫בדרך וביד אחד מהן קיתון של מים אם שותין‬
‫שעה היינו רק היכא דשניהם גדולים שכל‬ ‫שניהם מתים ואם שותה אחד מהן מגיע‬
‫אחד מחויב בהצלתו של חבירו אבל אם אחד‬ ‫לישוב דרש בן פטורא מוטב שישתו שניהן‬
‫גדול ואחד קטן שהגדול מחויב בהצלתו של‬ ‫וימותו וכו ' עד שבא ר " ע ולימד וחי אחיך‬
‫הקטן משום לא תעמוד וגו ' והקטן אינו‬ ‫ע " ש‪.‬‬ ‫עמך חייך קודמין לחיי חבירך‬
‫מצווה ‪ ,‬ישתה הקטן והגדול ימות ‪ ,‬כיון דהוי‬ ‫אלא‬ ‫כלל‬ ‫מעשה‬ ‫עושה‬ ‫אינו‬ ‫התם‬ ‫והרי‬
‫מאי חזית ואיכא תרתי איבוד נשמה ועבירה‬ ‫בשוא " ת וכן לא הוי דין רציחה כלל‬
‫הלא תעמוד על דם ריעך ‪ ,‬ממילא אין כאן‬ ‫אלא רק דין הצלה ואפ " ה רק התם בהצלה‬
‫ע"ש‪.‬‬ ‫היתר דפיקו " נ לדחות הלאו ויתן לקטן‬ ‫דאיכא קרא דוחי אחיך עמך דריש ר " ע דחייך‬
‫בדרך דלאחד סגי‬ ‫נו ' ש לדון בשנים המהלבין‬ ‫קודמין אבל כרציחה דליכא קרא ‪ ,‬בכל ענין‬
‫לשתות מעט ויגיע לישוב ולשני לא סגי‬ ‫יהרג ואל יעבור ‪ ,‬ולכן שפיר פסק הרמב " ם‬
‫דלכאורה ישתה זה ‪ ,‬וא " כ לעולם איך ישתו‬ ‫דה " ה בעריות אפי ' בשוא " ת נמי איכא דין‬
‫שניהם הא מיד כשהתחיל האחד לשתות הרי‬ ‫וכנ " ל ‪.‬‬ ‫תיהרג וא " י כמו לענין רציחה‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫כתונות ‪ -‬דף ג ' ע " ב‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫נח‬

‫מכריעות‬ ‫המצוות‬ ‫ראין‬ ‫להריב " ם‬ ‫אבץ‬ ‫כבר אין צריך הרבה מים כמו השני וסגי לו‬
‫אמרינן‬ ‫בנפשות ‪ ,‬דלכן כששניהן‬ ‫בקצת מים להגיע לישוב ונמצא שהשני מחויב‬
‫שקוליי‬
‫אף שעי " ז יהרוג את חבירו ועבירה‬ ‫שוא " ת‬ ‫ליחן לזה לשתות הכל ‪ ,‬ואסו הכונה שישתו‬
‫נעשית ‪ ,‬כיון דלא אזלינן בתר העבירה ‪ ,‬אלא‬ ‫וצ " ע ] ‪.‬‬ ‫שניהן בבת אחת‬
‫כיון דמצד הנפשות הן שוין ‪ ,‬שוא " ת ‪ ,‬א " כ ה " נ‬ ‫יו‬ ‫דכיון‬ ‫הריב " ם‬ ‫בדעת‬ ‫לפמש " כ‬ ‫אכן‬
‫כיון דמצד הנפשות שניהן שקולין יכול להציל‬ ‫הנפשות שקולות אמרינן שוא " ת ואין‬
‫שרוצה ‪.‬‬ ‫איזה‬ ‫שנמצא‬ ‫דאף‬ ‫בנפשות ‪,‬‬ ‫מכריעות‬ ‫המצוות‬
‫י " ל דגם רש " י סובר כהריב " ם דאין‬ ‫אמנם‬ ‫שעובר על רציחה בשוא " ת ואיכא תרתי איבוד‬
‫מצוות מכריעות בנפשות ‪ ,‬ובשוא " ת‬ ‫נפש ועבירה נעשית ‪ ,‬לא אכפ " ל בזה ‪ ,‬כיון‬
‫באמת הדין דיעבור ואל יהרג וכמו שהוכחנו‬ ‫דסו " ס ב ' הנפשות שקולות והדין בזה הוא‬
‫שכתב בתחילה‬ ‫‪:‬‬ ‫לעיל מהר " ן בפסחים כה‬ ‫שוא " ת ‪ [ ,‬דמה " ט כשאונסין אותו בקו " ע יהרג‬
‫אין חיוב מסי " נ ‪,‬‬ ‫דבשוא " ת‬ ‫כשיטת הריב " ם‬ ‫וא " י ‪ ,‬וכשאונסים אותו בשוא " ת יעבור וא " י‬
‫פליגי ‪.‬‬ ‫ואח " כ הביא שיטת רש " י וע " כ דלא‬ ‫הלעולם בשניהן שוין שוא " ת ] ‪ ,‬א " כ ה " ה הכא‬
‫בזה ‪ ,‬דרש " י נמי סבר דכיון דב '‬ ‫והביאור‬ ‫כיון דסו " ס שניהן שוין אין המצוות מכריעות‬
‫הנפשות שקולות אמרינן שב ואל‬ ‫בנפשות דנימא דמשום לאו דלא תעמוד על‬
‫תעשה ‪ ,‬ורק דבא לבאר למה לא יהא היתר‬ ‫דם ריעך יהיה מחויב ליתן לקטן ‪ ,‬אלא כיון‬
‫דפיק " נ מוחי בהם כשאונסים אותו להרוג‬ ‫שוא " ת‬ ‫דמצד הנפשות שניהן שוין אמרינן‬
‫בקו " ע ‪ ,‬וע " ז כתב רש " י דכיון דאיכא תרתי‬ ‫וישתו שניהם וימותו כמו הדין בהיה מים ביד‬
‫איבוד נפש ועבירה נעשית אין כאן היתר דוחי‬ ‫שוין ‪.‬‬ ‫שלישי שהיה נותן לשניהם דשניהן‬
‫בידים ‪.‬‬ ‫בהם להרוג‬ ‫הגר " ח‬ ‫וכל דברי המג " ח יתכן רק לדברי‬
‫אב‪ 5‬זה ודאי דהיכא דאין צריך להיתר דוחי‬ ‫רס " ל דכיון ששניהן שוין ממילא אין‬
‫להרוג‬ ‫אותו‬ ‫באונסים‬ ‫כגון‬ ‫בהם‬ ‫היתר דפיקו " נ ויהרג וא " י אף בשוא " ת והוא‬
‫בשוא " ת דמצד עצם הדבר שהנפשות שקולות‬ ‫דכיון דבלא " ה‬ ‫)‬ ‫כדעת רש " י בסנהדרין ( דף עד ‪.‬‬
‫דשוא " ת‬ ‫רש " י‬ ‫מודה‬ ‫ליהרג ‪,‬‬ ‫מחויב‬ ‫אין‬ ‫נפש אנודה אין היתד לעבור עבירה ויהרג‬
‫כהריב " ם ומה דלמעשה יש כאן עכירה ‪ ,‬אין‬ ‫וע " ע ישועת דוד ח " ד‬ ‫בשוא " ת ‪.‬‬ ‫וא " י אף‬
‫להרוג ‪.‬‬ ‫זה מכריע בנפשות לומר את מי‬ ‫זה ) ‪.‬‬ ‫סי " פ ( וע " ע להלן שיש לדחות‬ ‫‪.‬‬
‫דמצד‬ ‫ועשה‬ ‫בקום‬ ‫להרוג‬ ‫ודוקא לענין‬ ‫להסתפק היכא דיש לפניו ב '‬ ‫ודונה יש‬ ‫זג )‬

‫וצריך‬ ‫חזית‬ ‫מאי‬ ‫איכא‬ ‫הנפשות‬ ‫נפשות להציל [ דמצד דין קדימתן‬
‫ליהרג ‪ ,‬ורק בעינן שיהיה היתר דוחי בהם ‪ ,‬ע " ז‬ ‫שניהן שוין דשניהם ת " ח ‪ ,‬וישראלים וכו ' ] ואת‬
‫כתב רש "י שאין היתר זה כיון דבלא " ה נפש‬ ‫האהד יכול להציל רק ע " י חילול שבת ואת‬
‫נעשית ‪.‬‬ ‫אבודה ועבירה‬ ‫השני יכול להציל בלא חילול שבת ‪ ,‬ויכול‬
‫וככ " כ ה " ה הכא בהיו לו ב ' להציל ‪ ,‬האחד‬ ‫להציל ‪.‬‬ ‫להציל רק אחד מהן ‪ ,‬את מי מחויב‬
‫עם חילול שבת והשני נלא חילול‬ ‫רש " י‬ ‫במחלוקת‬ ‫תלוי‬ ‫זה‬ ‫דלכאורה‬
‫שבת ‪ ,‬אף לרש " י יכול להציל איזה שרוצה‬ ‫היכא‬ ‫רכל‬ ‫דלרש " י‬ ‫והריב " ם ‪,‬‬
‫כיון שמצד הנפשות שקולין הן אין המצוות‬ ‫דבלא " ה נפש אבודה ליכא היתר דפיקו " נ א " כ‬
‫מכניעות בנפשות ‪ ,‬דלא אכפ " ל מה שיעבוד‬ ‫יהא מחויב להציל את השני בלא חילול‬ ‫ה "נ‬

‫עבירה בשבת להציל נפש דהא פיקו " נ דוחה ‪,‬‬ ‫שבת ‪ ,‬כיון דבלא " ה נפש אחת אבודה וליכא‬
‫ואין המצוה יכולה להכריע להציל השגי ‪,‬‬ ‫שבת ‪.‬‬ ‫היתר דפיק " נ לחלל‬
 ‫נט‬ ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫כתוגות ‪ -‬וף ג' ע " כ‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫שהוחזק האיסור ע " פ ע " א שהוא אסור שוב‬ ‫ודוקא כשמצד הנפשות אינן שקולות דאיכא‬
‫דכיון‬ ‫גימא‬ ‫וה " נ‬ ‫מלקות ‪,‬‬ ‫איכא‬ ‫ממילא‬ ‫מאי חזית ליהרג אז אמרינן דליכא היתר דוחי‬
‫ממילא‬ ‫ישראל‬ ‫שהוא‬ ‫הרוב‬ ‫ע "פ‬ ‫שהוחזק‬ ‫סברא ‪.‬‬ ‫בהם משום הך‬
‫עליו ‪.‬‬ ‫ההורגו נהרג‬ ‫נראה לבאר עוד ‪ ,‬דהנה בריב " ם‬ ‫ויפי " ז‬ ‫גד )‬

‫לענין‬ ‫ההוחזק‬ ‫הא‬ ‫דבאמת‬ ‫בזה‬ ‫ופיארו‬ ‫לעריות‬ ‫מרציחה‬ ‫ראיה‬ ‫הביא‬
‫מלקות ע " ב הא כיון שאין ע " א נאמן‬ ‫תעבור ואל תיהרג ‪,‬‬ ‫עולם ]‬ ‫דבשוא " ת [ דקרקע‬
‫לגבי מלקות ‪ ,‬איך אמרינן שהוחזק שהוא חלב‬ ‫והקשה הגר " ח ההא ברציחה לא משכח " ל כלל‬
‫הא בנוגע למלקות לא הוחזק כלל דאין לו‬ ‫בשוא " ת דמה שזורקים אותו על תינוק לא הוי‬
‫ביה ] ‪.‬‬ ‫בש " ש‬ ‫נאמנות ע " ז [ עיין‬ ‫רוצח כלל אלא הזורקו רוצח ואיך גילף עריות‬
‫אכילת‬ ‫עצם‬ ‫על‬ ‫אינו‬ ‫וצ " ‪ 5‬דהמלקות‬ ‫מרציחה בשוא " ת דלא משכח " ל וע " ש מש " כ‬

‫" מציאות " של חלב ‪ ,‬אלא על אכילת‬ ‫בזה ‪.‬‬

‫נאמן‬ ‫שע " א‬ ‫וכיון‬ ‫חלב ‪,‬‬ ‫של‬ ‫" האיסור "‬ ‫לדברינו י " ל דהנידון גבי רציחה הוא רק‬ ‫אכן‬
‫באיסורים והוחזק חתיכה זו באיסור חלב שוב‬ ‫שוין ‪ ,‬ולכן‬ ‫דגבי נפשות הוו שניהם‬
‫ולוקה ‪.‬‬ ‫ממילא האוכלו עבר על איסור חלב‬ ‫בין‬ ‫בהצלה‬ ‫בין‬ ‫שוא " ת‬ ‫דין‬ ‫הוי‬ ‫ממילא‬
‫ב " ז דוקא גבי מלקות שהוא משום‬ ‫אוקם‬ ‫ברציחה ‪ ,‬וממילא ילפינן שפיר לעריות דנמי‬
‫שעבר על האיסור ‪ ,‬משא " כ חיוב מיתה‬ ‫בעבדה מעשה‬ ‫וממילא‬ ‫שוא " ת ‪,‬‬ ‫הוי הדין‬
‫שבתורה אינו משום שעבר על האיסור רציחה‬ ‫שוא " ת ‪.‬‬ ‫תיהרג ואל תעבור ‪ ,‬ובקרקע עולם נמי‬
‫אלא משום עצם המעשה רציחה שהרג נפש‬ ‫נפשות הוי נידון של ב ' נפשות‬ ‫[ ואע " פ דגבי‬
‫כדכתיב מכה נפש אדם ‪ ,‬ולכן ע " ז לא מהני‬ ‫בעריות הוי זה‬ ‫משא " כ‬ ‫שקולין ‪,‬‬
‫רוב ‪ ,‬דסו " ס במציאות אפשר דאינו ישראל ‪,‬‬ ‫נפש וזה עבירה דהוו ב ' דברים נפרדים ולא‬
‫דאע " פ דלגבי איסורים אזלינן בתר דין רוב‬ ‫הוי נידון של שקולין ‪ ,‬ועכ " פ ילפינן דלעולם‬
‫שישראל הוא ואיכא איסור ‪ ,‬מ " מ החיוב מיתה‬ ‫סי " פ ) ‪.‬‬ ‫שוא " ת ] ( וע " ע ישועת דוד ח " ד‬

‫שאינו על עבירת האיסור אלא על מציאות‬ ‫מהו החומר בשפיכות‬ ‫והנה יש לעיין‬ ‫גס )‬

‫הריגת נפש מישראל ‪ ,‬לא מהני רוב ‪ ,‬לכן כתב‬ ‫דמים דיהרג ואל יעבור האם הוא‬
‫עליו ‪.‬‬ ‫הרמב " ם שאין נהרג‬ ‫יותר‬ ‫חמור‬ ‫איסור‬ ‫דהוי‬ ‫העבירה‬ ‫במעשה‬
‫ואי‪ ,‬כ יש להסתפק היכא דאנסוהו להרוג‬ ‫משאר איסורים שבתורה ‪ ,‬וכמו בע " ז ונ " ע‬
‫אדם כזה דרק ע " י דין רוב הוי ישראל ‪,‬‬ ‫או‬ ‫איסורין ‪,‬‬ ‫משאר‬ ‫טפי‬ ‫חמיר‬ ‫דאיסורן‬
‫האם יהא דין יהרג ואל יעבור ‪ ,‬או דילמא יהא‬ ‫דהחומרא הוא משום אבדן הנפש ‪ ,‬דאיבוד‬
‫מותר לו להורגו ‪ ,‬ראם החומרא דברציחה יהרג‬ ‫נפשות דבר חמור הוא שאמרה תורה יהרג‬
‫וא " י הוא משום איבוד נפש ‪ ,‬א " כ בודאי יהא‬ ‫וא " י ‪.‬‬
‫מותר לו להורגו ‪ ,‬דבודאי עדיף נפשו של עצמו‬ ‫ונפ " ם דהנה כתב הרמב " ם בתינוק הנמצא‬
‫שהוא ודאי ישראל ‪ ,‬מאיבוד נפשו של ספק‬ ‫בעיר שרובו ישראל דינו כישראל‬
‫ישראל ‪.‬‬ ‫דאזלינן בתר רוב ‪ ,‬אולם אפ " ה לענין מיתה‬
‫הוא‬ ‫פשוט‬ ‫זה ‪,‬‬ ‫בלא‬ ‫דאפי '‬ ‫אמנם יחנן‬ ‫כתב הרמב " ם ראין הולכין בתר רוב וההורגו‬
‫שישראל זה שהוא ודאי ‪ ,‬עדיף מהשני‬ ‫עליו ‪.‬‬ ‫אין נהרג‬
‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫שהוא רק ספק וליכא מאי הזית ככה " ג‬ ‫מי ‪ ,‬ש מע " א נאמן כאיסורים שכתב‬ ‫שכאורה‬
‫ובפטייג נסתפק לענין ספק גילוי עריות ‪ ,‬הובא‬ ‫עליו ‪,‬‬ ‫לוקין‬ ‫דאח " כ‬ ‫הרמב " ם‬

‫ע "ש ‪.‬‬ ‫בהגרעק " א יו " ד סי ' קנ " ז‬ ‫דאע " פ שע " א אין נאמן למלקות מ " מ כיון‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬
‫ישנו עליו הא הוי מדת סדות ‪ ,‬ולכן כופין אותו‬
‫ע "ש ‪.‬‬ ‫על מדת סדום ליחן לעבדו ‪,‬‬
‫ובטנ " ח יעוד הקשו ‪ ,‬למה השמיט הרמב " ם‬
‫הלכה זו ‪ ,‬וכתב במנ " ח משום דהוא‬
‫מחלוקת בבלי וירושלמי דהא ר " ע דריש מוחי‬
‫אחיך עמך ‪ ,‬דחייך קודמין ‪ ,‬וא " כ ה " נ גבי ע " ע‬
‫דכתיב כי טוב לו עמך נמי בעינן למדרש דהוא‬
‫השמיט‬ ‫שפיר‬ ‫ולכן‬ ‫להעבד ‪,‬‬ ‫קודם‬
‫הרמב " ם דין זה ‪ ,‬כיון דפסק כר " ע ‪ ,‬והירושלמי‬
‫ע "ש‪.‬‬ ‫אזיל לבן פטורא‬
‫לדברינו נראה דלא שייך זה כלל להא‬ ‫אנן‬
‫דר " ע ‪ ,‬דהא ביארנו דכל מה דדריש ר " ע‬
‫חייך קודמין היינו רק משום דהעמך מיותר ‪,‬‬
‫ומשום דאף בלא עמך ידעינן שמחויב בהצלתו‬
‫של חבירו דפשוט הוא ששניהם שוין ואפי '‬
‫כשאין רוצה להציל עצמו פשוט שמחויב‬
‫בהצלתו של חבירו ‪ ,‬וכיון דלא איצטריך עמך‬
‫דינייך קודמין ‪.‬‬ ‫לגופיה ‪ ,‬לכן דרש מיניה ר " ע‬
‫עבד עברי אין העמך מיותר כלל ‪,‬‬ ‫אנק גבי‬
‫דהא איצטריך ליה לגופיה דהעבד יהיה‬
‫שוה לו ‪ ,‬דבלא קרא זה לא הוי ידעינן כלל‬
‫ששניהן שוין ‪ ,‬וא " כ פשוט דשייך ללמוד מקרא‬
‫כלל ‪.‬‬ ‫זה רק ששניהם שוין ולא שהוא קודם‬
‫הא דהשמיטו הרמב " ם היינו משום‬ ‫ולפי " ז‬
‫דהרי משום קרא דכי טוב לו עמך‬
‫ששניהן שוין אין מחויב כלל ליתן לעבד הכר ‪,‬‬
‫דכל חיובו הוא עמך שיהיה שוה לו ‪ ,‬והוי רק‬
‫איסור על האדון לישן על כר זה וכל מה‬
‫שכתב בירושלמי שמחויב ליתן הכר לעבד‬
‫סדום ‪.‬‬ ‫הוא רק משום כופין על מדת‬
‫ומע " ה שפיר השמיטו הרמב " ם דהרמב " ם‬
‫שהם‬ ‫הדינים‬ ‫בעיקרי‬ ‫רק‬ ‫מיירי‬
‫מחיובי האדון לעבד אבל ליתן לו הכר שאינו‬
‫משום קרא דכי טוב לו עמך וכנ " ל אלא סתם‬
‫חיוב בעלמא דמדת סדום משום כך השמיטו‬
‫הרמב " ם אבל לא שייך כלל לדרשא דר " ע‬
‫וכנ " ל ‪.‬‬ ‫דדריש כל משום יתור דעמך‬
‫כתובות ‪ -‬וף ג ' ע " ב‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫בעיקר הנידון צ " ע ‪ ,‬דלכאורה בשלמא‬ ‫אמנם‬
‫אי החומרא דרציחה הוא משום עצם‬
‫המעשה איסור דרציחה א " ש החילוק בין‬
‫רציחה שע " י מעשה לכלא מעשה ‪ ,‬דבשוא " ת‬
‫וא " י ‪.‬‬ ‫ליכא חומרא זו ויעבור‬
‫אנק אי גימא דהחומר הוא משום איבוד נפש‬
‫מה נפ " מ אם הורג ע " י מעשה או בלא‬
‫עצמו‬ ‫מעשה ‪.‬‬
‫[ א " ה אנן לפמשכ " ל א " ש דסו " ס כיון דב '‬
‫הנפשות הן שקולות אמרינן שוא " ת‬
‫וכנ " ל ] ‪.‬‬
‫נימא כן דהחומר הוא משום מעשה‬ ‫ואי‬
‫האיסור ‪ ,‬ניחא הא דבהלבנת פנים אין דין‬
‫יהרג ואל יעבור אע " פ שחמור הוא כשפיכות‬
‫דמים ‪ ,‬דמ " מ כיון דהתם ליכא מעשה רציחה‬
‫אלא רק החלק של שפיכות דמים של רציחה ‪,‬‬
‫וכנ " ל ‪.‬‬ ‫ומשום כך אין דין יהרג וא " י‬
‫הבאנו לעיל הא דדריש ר " ע וחי‬ ‫והנה‬ ‫נו )‬
‫לחיי‬ ‫קודמין‬ ‫חייך‬ ‫עמך‬ ‫אחיך‬
‫חבירך ‪.‬‬
‫צ " ב היכן מוכח בהך קרא דחייך‬ ‫ולכאורה‬
‫קודמין ‪.‬‬
‫אראה בזה משום רעמך מיותר הוא דהא‬
‫פשוט הוא שחייב כהצלתו של תבירו‬
‫אפי ' כשאינו עמך ‪ ,‬וכגון אם הוא חולה באופן‬
‫שהמים לא יצילוהו או שסתם אינו רוצה‬
‫להציל עצמו אסו לא יהא מחויב להציל חבירו‬
‫עצמו ‪.‬‬ ‫אפי ' כשאין מציל את‬
‫וא " ש מהו רכתיב וחי אחיך " עמך " וע " כ‬
‫וכו ' ‪.‬‬ ‫דמיותר הוא ולכן דרש ר " ע חייך קודמין‬
‫וזפי " ז יש ליישב קושית המג " ח ועוד ‪ ,‬דהנה‬
‫כל הקונה‬ ‫‪.‬‬
‫איתא בקידושין ( דף כ )‬
‫עבד עברי כקונה אדון לעצמו דכעינן כי טוב‬
‫עמך ‪.‬‬ ‫לו‬
‫ובתוס ' שם הביאו ירושלמי ‪ ,‬ראם אין לו‬
‫אלא כר אחד מוכרח ליחן להעבד ‪,‬‬
‫כיון דהוא עצמו אסור לו לישון עליו כשאין‬
‫לעבד דבעינן כי טוב לו עמך ‪ ,‬ואם שניהם לא‬
 ‫סא‬ ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫כתשת ‪ -‬וף ד ' ע " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫דף ר ' ע " א‬
‫באמת יהיה אסור בעילת מצוה אפי ' קודם‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫ובועל בעילת מצוה ופורש‬ ‫גמ '‬ ‫מ)‬

‫וכנ " ל ‪.‬‬ ‫קבורה ודוקא במת קודם החופה מותר‬ ‫רש " י ויקברו את המת מיד דכיון רחלה‬ ‫וכרוב‬
‫כתב‬ ‫אכן‬ ‫צ' )‬ ‫אות‬ ‫ובקרבן ‪ -‬נתנאל ( כאן‬ ‫עליו חתונה הויא לגביה כרגל ולא‬
‫להרא " ש ראם היה החופה‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫אתיא אכילות וחיילא‬
‫קודם שמת ‪ ,‬אף בלא הביאה הוי כרגל ודוחה‬ ‫מבואר ‪ ,‬דדעת רש " י דדוקא ע " י‬ ‫ובשטם " ק‬
‫האבילות ‪ ,‬אבל במת קודם החופה בעינן דוקא‬ ‫חופה וביאה הוי כרגל שלא יחול‬
‫חופה וביאה שיהא כרגל לדחות האבילות‬ ‫אבילות אבל ע " י חופה גרידא בלא ביאה לא‬
‫ע "ש‪.‬‬ ‫הוי כרגל וכן מבואר בהגהות מיי ' ( פ " ר מהל '‬

‫ולפי " ז צ " ל דה " ה לרש " י כל מה דמותר‬ ‫שכתב דאי הוי בעיל אח " כ ‪ ,‬כבר חל‬ ‫אבל )‬

‫הביאה היינו רק במת קודם החופה ‪,‬‬ ‫ע "ש ‪.‬‬ ‫עליו אבילות‬
‫אבל במת אחר החופה דכבר חל הרגל שוב‬ ‫בתום ' מבואר דע " י חופה גרידא נמי הוי‬ ‫אכן‬
‫אסור בבעילת מצוה ‪ ,‬כיון דלדידיה לא מצינו‬ ‫כרגל [ דכתבו דהא דאינו בועל לאחר‬
‫היתר באנינות יותר מבאבילות ‪.‬‬ ‫שנקבר הוא משום דדברים שבצינעא נוהג ‪,‬‬
‫לשיטת התוס ' דע " י חופה לחוד נמי חל‬ ‫אנף‬ ‫מבואר דהרגל חל אף בלא בעילת מצוה ‪ ,‬אלא‬
‫דין רגל ‪ ,‬ע " כ מוכה דמה דמותר בעילת‬ ‫לחודיה ] ‪.‬‬ ‫בחופה‬
‫מאבילות ‪.‬‬ ‫מצוה הוי משום רס " ל דאנינות קיל‬ ‫מה שהתירו בעילת מצוה‬ ‫ומבואר דלרש " י‬
‫נמצא דפליגי רש " י ותוס ' בטעמא‬ ‫ועכ " פ‬ ‫אין זה משום דהקילו באנינות יותר‬
‫דלרש " י הוי‬ ‫דבועל בעילת מצוה‬ ‫מבאבילות ‪ ,‬אלא דהוי היתר מיוחד הכא כדי‬
‫הכא כדי שיוכל לנהוג‬ ‫ן‬ ‫היתר מיוחד דוק‬ ‫לדחות האכילות כדי שיוכל לנהוג שבעת ימי‬
‫שבעת ימי המשתה או כמ " ש ההפלאה שיהיה‬ ‫המשתה ‪.‬‬
‫דנעשה‬ ‫להתוס '‬ ‫חופה הראויה לביאה ‪ ,‬אבל‬ ‫דמשום מצות חכמים מעוכב‬ ‫ואפשר דכיון‬
‫כרגל ע " י חופה לחוד ע " כ דההיתר דבעילת‬ ‫מלקוברו‬ ‫כנתייאשו‬ ‫הוי‬ ‫מלקוברו‬
‫מצוה הויי סתם היתר בעלמא שהתירו כאנינות‬ ‫ואין כאן דין אנינות כלל ולכן ממילא מותר‬
‫מבאבילות ‪.‬‬ ‫יותר‬ ‫מצוה ‪.‬‬ ‫בעילת‬
‫זה‬ ‫דין‬ ‫דליכא‬ ‫קרובים‬ ‫ונברק! בשאר‬ ‫לכאורה בנתיאש מלקוברו ‪ ,‬ראין דין‬ ‫[א"ה‬
‫דמכניסין המת לחדר וכו ' אלא נוהג‬ ‫אנינות ‪ ,‬חל תיכף דין אבילות ‪ ,‬ואמאי‬
‫קודם אכילתו ואח " כ ז ' ימי המשתה ‪ ,‬האם יהא‬ ‫וצ " ת] ‪.‬‬ ‫מותר בעילת מצוה ‪,‬‬
‫מותר בעילת מצוה כ " ז שעדיין לא נקבר ‪,‬‬ ‫ובהפלאה נתב בטעם דרש " י דהתירו בעילת‬
‫דלרש " י לכאורה אסור רכזה לא היה היתר‬ ‫דבעינן‬ ‫משום‬ ‫כאנינות‬ ‫מצוה‬
‫הנ " ל [ אבל לתוס ' דהוי סתם היתר באנינות‬ ‫חופה הראויה לביאה בהיתר ‪ ,‬שלא יהיה אפי '‬
‫מותר ] ‪.‬‬ ‫טפי מאבילות יתכן דה " ה הכא‬ ‫איסור דרבנן ‪ ,‬ולכן כיון דבעינן חופה קודם‬
‫הביא דעת הרי " ף ועוד‬ ‫‪) '1‬‬ ‫ובראמה ( סימן‬ ‫ע " כ בעינן נמי להיתר ביאה ולכן התירו הכא‬
‫דאף היכא דליכא פסידא נמי בועל‬ ‫באנינות ‪.‬‬ ‫בעילת מצוה‬
‫ע" ש ‪.‬‬ ‫בעילת מצוה קודם שנקבר המת‬ ‫החופה‬ ‫כבר‬ ‫שעשו‬‫ו פי " ז‬
‫דהיכא‬ ‫נמצא‬
‫בועל בעילת מצוה וכו ' ואור " י‬ ‫רנוד " ה‬ ‫גם )‬ ‫קודם המיתה ‪ ,‬ומת אחר החופה ‪,‬‬ ‫~‬
‫דם‬ ‫משום‬ ‫פורש‬ ‫דהמ " ל‬ ‫דבשעת החופה היה חופה הראויה לביאה ‪ ,‬אז‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫ו' ע"א‬ ‫כתונות ‪-‬‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫סב‬

‫‪-‬‬
‫נמי היה אסור מצד איסור מלאכה ברגל ‪ ,‬מ " מ‬ ‫בתולים כדאמרינן בפ ' תינוקת אבל מהוא ישן‬
‫הואיל ונהג איסור על כל פנים יהיה מאיזה‬ ‫בין האנשים דייק שפיר דהוי משום אבילות‬
‫ג "כ ‪.‬‬ ‫טעם שיהיה לכן עולה לענין אבילות‬ ‫דאי משום נדות כיון דבעיל אשתו ישנה עמו‬
‫ג " כ ביאר כן ‪ ,‬והביא עוד‬ ‫נובקרבן ‪ -‬נתנאק‬ ‫ע "כ ‪.‬‬ ‫וכו ' ‪,‬‬
‫ע " ש] ‪.‬‬ ‫תירוץ‬ ‫שהביא‬ ‫הר " מ‬ ‫לדעת‬ ‫במהרש " א‬ ‫והקשה‬
‫הגמ '‬ ‫דברי‬ ‫היטב‬ ‫דמיושב‬ ‫נתב‬ ‫ולפי " ז‬ ‫הרא " ש דאף משום דם בתולים אין‬
‫דמוכיח מהא דהוא ישן בין האנשים‬ ‫כמו‬ ‫ליה‬ ‫דקילא‬ ‫כיון‬ ‫עמו‬ ‫ישינה‬ ‫אשתו‬
‫דע " כ ס " ל דדברים שבצינעא נוהג דלא נחשב‬
‫וכו '‬ ‫אבילותי ולכן נמי הוא ישן בין האנשים‬
‫כ "כ ‪.‬‬ ‫אבילות‬ ‫א " כ קשה מה מדייק בגמ ' בסמוך מהא דישן‬
‫אפי '‬‫נימא דבאמת ס " ל שאינו נוהג‬ ‫דאי‬ ‫בין האנשים וכו ' דמסייע לר ' יוחנן דדברים‬
‫דברים שבצנעא ‪ ,‬ורק הטעם דהוא ישן‬ ‫שבצינעא נוהג ‪ ,‬גימא דמשום דם בתולים הוא‬
‫וכו ' ‪ ,‬הוא משום דם בתולים ‪ ,‬א " כ‬ ‫בין האנשים‬ ‫למ " ר דברים שבצינעא אינו נוהג נמי‬ ‫ואפי '‬

‫אמאי קתני שנוהג שבעת ימי המשתה ואח " כ‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫הוא ישן בין האנשים‬
‫ימי‬ ‫אח " כ ז '‬ ‫שבעת ימי אבילות למה ינהוג‬ ‫( מ ‪ ,‬רס " ר סק " ב ) תירץ ‪ ,‬דהנה צריך‬ ‫ובמנייח‬
‫אכילתו הרי כבר עלה בתוך ז ' ימי המשתה‬ ‫ברגל‬ ‫מתו‬ ‫כשקובר‬ ‫מ "ט‬ ‫להבין‬
‫שבצינעא ‪ ,‬דהא למ " ד זה‬ ‫בזה שנהג דברים‬ ‫דברים שבצינעא נוהג ברגל ואפ " ה אינו עולה‬
‫דדברים שבצינעא אינו נוהג היינ ‪ ,‬משום דס " ל‬ ‫לו למנין שבעה הא כיון דנהג אבילות ה " נ‬
‫דעכ " פ‬ ‫כיון‬ ‫וא " ב‬ ‫אבילות ‪,‬‬ ‫ניהוג‬ ‫דנחשב‬ ‫לו ‪.‬‬ ‫יעלה‬
‫במציאות נהג כן אע " פ שנהג כן משום סיבה‬ ‫אכן איתא משום שלא נהג‬ ‫‪):‬‬ ‫( דף יט‬ ‫ובמו " ק‬
‫אחרת דדם בתולים ‪ ,‬סו " ם הרי נהג ‪ ,‬וכמבואר‬ ‫ע "ש‪.‬‬ ‫מצות שבעה ברגל‬
‫שלשים ‪,‬‬ ‫למנין‬ ‫עולה‬ ‫רגל‬ ‫דמש " ה‬ ‫ברא " ש‬ ‫וע " כ‬ ‫ולכאורה הוי נהג דברים שבצינעא ‪,‬‬
‫משום דנהג גיהוץ ותספורת אפי ' שנהג כן‬ ‫צ " ל רס " ל דזה לא נחשב ניהוג‬
‫מחמת הרגל ולא מדין אבילות ‪ ,‬וה " נ כיון‬ ‫אבילות כלל ‪ ,‬וזה גופא הטעם שסובר דמותר‬
‫דעכ " פ נהג דין אבילות דדברים שכצינעא‬ ‫לנהוג דברים שבצנעא ברגל ‪ ,‬כיון דלא תשיב‬
‫שהוא משום דם‬ ‫אפי '‬ ‫בשבעת ימי המשתה‬ ‫אבילות ‪.‬‬ ‫זה ניהוג‬
‫אכילות ‪.‬‬ ‫בתולים למה צריך לנהוג אח " כ ז ' ימי‬ ‫בזה גופא פליג אידך מ " ר שסובר‬ ‫ובאמת‬
‫א‪5‬א שפיר מוכיח הגמ ' דמסייע לר ' יוחנן‬ ‫שאין נוהג דברים שבצינעא ברגל ‪,‬‬
‫דלא‬ ‫והיינו‬ ‫נוהג‬ ‫שכצינעא‬ ‫דדכרים‬ ‫דהוא סובר דאף דברים שבצינעא נחשב ניהוג‬
‫מיחשב אבילות כ " כ ‪ ,‬ולכן שפיר צריך לנהוג‬ ‫ברגל ‪.‬‬ ‫אבילות ‪ ,‬ואסור‬
‫אח " כ דיני אבילות מאחר שלא נהג עדיין ‪,‬‬ ‫הרא " ש כאן ( סימן ו ' ) והובא‬ ‫והנוף הרי כתב‬
‫ע "ש ‪.‬‬ ‫סי ' שצ " ט ) דהטעם דרגל‬ ‫בטור ( יו " ד‬
‫אנתי צ " ב כיון דלא מיחשב אבילות כ " כ‬ ‫אכן‬ ‫עולה למנין ל ' [ ראם קבר מתו כרגל אע " פ‬
‫למה באמת דברים שבצינעא נוהג ואסור‬ ‫שלענין שבעה אינו עולה מ " מ לענין ל ' עולה‬
‫בהם ‪ ,‬הא אין בזה משום ניהוג אבילות ומ " ט‬ ‫שא " צ אמ " כ עוד ל ' יום שלמים ] הואיל דנהג‬
‫בזה ‪.‬‬ ‫יהא אסור‬ ‫ותספורת‬ ‫גיהוץ‬ ‫לענין‬ ‫ברגל‬ ‫מצות שלשים‬
‫זצ " ל דהאיסור תשמיש המטה באכילות אין‬ ‫ע" ש ‪.‬‬
‫זה מדין ניהוג אבילות ככל דיני ניהוג‬ ‫דמה שנהג איסור גיהוץ ותספורת לא‬ ‫ואע " פ‬
‫אבילות ‪ ,‬אלא דהוי איסור על האבל ‪ ,‬וכמו דגם‬ ‫היה רק מצד האכילות ‪ ,‬דהא בלא " ה‬
 ‫סג‬ ‫זצ " ל‬ ‫פוברפקי‬ ‫‪.‬‬
‫כתמות ‪ -‬וף ו ' ע א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬

‫דעת הראב " ד דימי המשתה נמי עולין‬ ‫אב‪5‬‬ ‫אונן אסור בתשמיש המטה ‪ ,‬אע " פ שאין לו דין‬
‫שלשים ‪.‬‬ ‫למנין‬ ‫אצילות ‪.‬‬ ‫ניהוג‬
‫בד " ת כל שלשים יום‬ ‫וכן משמע מרש " י כאן‬ ‫אע " פ שאינו נוהג אבילות עכשיו מ " מ‬ ‫וה " נ‬
‫ע " ש ‪ ,‬דמשמע‬ ‫וכו ' וכ " ש משלשים ואילך‬ ‫בלא דיני ניהוג‬ ‫איסור על האבל אף‬ ‫הוי‬
‫דמיד אחר שעברו ל ' יום מהמיתה ליכא כבר‬ ‫אבילות ‪.‬‬
‫דין ל ' יום והיינו משום דימי המשתה עולין‬ ‫דלפי " ז צ " ע מאי פליגי אי נוהג במועד ‪,‬‬ ‫א‪5‬א‬
‫כהראב " ד ‪.‬‬ ‫ל'‬ ‫לו לימי‬ ‫או לא ‪ ,‬הא כיון דהוי איסור בפנ " ע על‬
‫וצ " ב בדעת הראב " ד ורש " י ‪ ,‬דהא בפשוטו‬ ‫הגברא ‪ ,‬אפי ' בלא ניהוג אבילות וכמו דאונן‬
‫הטעם שעולה למנין ל ' משום דכיון‬ ‫אסור ‪ ,‬א " כ מהיכי חיתי דנימא שאין נוהג‬
‫שדברים שבצינעא נוהג ‪ ,‬נחשב זה לניהוג‬ ‫האיסור ‪.‬‬ ‫במועד ויהא מותר ‪ ,‬להיכן הלך‬
‫אכילות ‪ ( ,‬ודלא כמנ " ח הנ " ל ) ‪ ,‬ומש " ה עולין לו‬ ‫רס " ל דכיון דרגל דוחה אבילות הרי‬ ‫ואפשר‬
‫ל' ‪.‬‬ ‫למנין‬ ‫הוא דוחה לגמרי כל האכילות אף‬
‫אינו עולה בזה‬ ‫שבעה‬ ‫וא " כ מ " ט למנין‬ ‫לענין שלא יהיה עליו נמי איסורי אבל ‪ ,‬ולא‬
‫בדברים‬ ‫אבילות‬ ‫מקצת‬ ‫כבר‬ ‫שנהג‬ ‫רק דיני ניהוג אבילות ‪ ,‬ומש " ה ס " ל שאין נוהג‬
‫רעולה ‪.‬‬ ‫שבצינעא ‪ ,‬דמ " ש ממנין ל '‬ ‫ברגל ‪.‬‬
‫ימי‬ ‫ז'‬ ‫ראין‬ ‫הרא " ש‬ ‫[ במש " נ‬ ‫ועוד צ " ב‬ ‫דצ " ע דהבא מוכח דגל הנידון הוא רק‬ ‫א‪5‬א‬
‫המשתה עולין למנין ל ' ‪ ,‬כיון דחתן‬ ‫דדברים‬ ‫המשתה‬ ‫ימי‬ ‫שבעת‬ ‫על‬
‫מותר בגיהוץ ותספורת ‪ ,‬ולכן תשיב שלא נהג‬ ‫שבצינעא נוהג ‪ ,‬אבל מיד לאחר ז ' ימי המשתה‬
‫אבילות] ‪ ,‬דהא אף בחתן כיון שהוא ישן בין‬ ‫מותר ‪ ,‬ואפי ' בעילת מצוה היה מותר אחר‬
‫האנשימ וכו ' דאטור בתשמיש המטה א " כ הרי‬ ‫האבילות ‪ ,‬ואע " ג דהוי תוך שלשים אפ " ה‬
‫ג " כ נהג אבילות ‪ ,‬ומ " ש מגיהוץ ותספורת דהוי‬ ‫מותר ‪.‬‬
‫דנוהג ‪ ,‬ועולה מה " ט‬ ‫משום דברים שבצינעא‬ ‫דאפי '‬ ‫אבל )‬ ‫דהא כתבו התוס ' ( ד " ה‬ ‫וקשה‬
‫למנין ל ' ‪ ,‬ולמה בחתן לא גימא דנחשב ניהוג‬ ‫היכא דהיה היתר נישואין תוך ל ' ‪,‬‬
‫וכו ' ‪.‬‬ ‫אבילות מה דישן כין האנשים‬ ‫אפ " ה ביאה אסורה עד לאחר ל ' ‪ ,‬והיינו בעילת‬
‫בכונת הרא " ש דס " ל דדוקא היכא‬ ‫ונראה‬ ‫מצוה ‪ ,‬ומ " ש הכא דמבואר ראם היה נישואין‬
‫כמו‬ ‫שבצינעא‬ ‫דברים‬ ‫כל‬ ‫דנהג‬ ‫מיד ‪.‬‬ ‫קודם ‪ ,‬מותר לאחר שבעה‬
‫במועד ‪ ,‬שאסור בתשמיש ובגיהוץ ותספורת ‪,‬‬ ‫כהנא ניון דכבר הכל מוכן אצלו ‪,‬‬ ‫ואפשר‬
‫אז עולה לו למנין ל ' ‪ ,‬משא " כ בחתן דלא נהג‬ ‫הדברים ‪.‬‬ ‫לכן מותר לאמר ז ' בכל‬
‫בגיהוץ‬ ‫מותר‬ ‫שהרי‬ ‫שבצינעא‬ ‫דברים‬ ‫בל‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫נוהג וי ימי המשתה ואח " כ‬ ‫גב '‬ ‫גט )‬

‫עולה ‪.‬‬ ‫ותספורת מש " ה אינו‬ ‫והנה נחלקו הרמב " ם והראב " ד ( בפי " א מהל '‬
‫צ " ע מה אכפ " ל שלא נהג הכל ‪,‬‬ ‫אכן אנתי‬ ‫האם ז ' ימי המשתה‬ ‫ה "ז )‬ ‫אבילות‬
‫אחד‬ ‫בדבר‬ ‫נהג‬ ‫דעכ " פ‬ ‫כיון‬ ‫סו " ס‬ ‫שלשים ‪.‬‬ ‫דחתן עולין לו למנין‬
‫אבילות ‪ ,‬הרי זה נחשב שכבר נהג אכילות ‪,‬‬ ‫כתב שאין עולין לו וכ " כ ברא " ש‬ ‫דנרמב " ם‬
‫לו ‪.‬‬ ‫ואמאי לא יעלה‬ ‫כאן דדוקא רגל עולה למנין ל '‬
‫בזה ‪ ,‬דחלוק ניהוג ז ' ימי אכילות ‪,‬‬ ‫והנראה‬ ‫כיון שנהג איסור לענין גיהוץ ותספורת ‪ ,‬אכל‬
‫ימי‬ ‫דניהוג‬ ‫יום ‪,‬‬ ‫דל '‬ ‫מאבילות‬ ‫חתן שמותר בגיהוץ ותספורת אינו עולה לו‬
‫אבילות לא הוי רק " איסורים " גרידא ‪ ,‬אלא‬ ‫ל' ‪.‬‬ ‫למנין‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פ[ רברמקי‬ ‫כתומת ‪ -‬וף ו ' ע " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫סד‬

‫דהטעם שיו " ט שני עולה מן המנין‬ ‫ומבואר‬ ‫הנוהג בפועל האפילות ‪ ,‬משא " כ באפילות דל '‬
‫לא מחמת דספק חול הוא ‪ ,‬אלא‬ ‫בעלמא ‪.‬‬ ‫יום הוי רק איסורים‬
‫הוא ‪.‬‬ ‫משום דמדרבנן‬ ‫והרא " ש‬ ‫דהרמכ " ם‬ ‫פלוגתתם ‪,‬‬ ‫א "ש‬ ‫ובזה‬
‫וקשה דהא שמחת חתן דז ' ימי המשתה נמי‬ ‫סברי [ דכיון דדין שלשים הוי רק לנהוג‬
‫מדרבנן הוא ואפ " ה מונה אח " כ ז ' ימי‬ ‫האיסורים של שלשים ‪ ,‬א " כ ] דוקא כשנוהג כל‬

‫אבילות ‪ ,‬ואמאי לא נימא דכיון ההוא רק‬ ‫איסורי שלשים ‪ ,‬אז נחשב שכבר קיים דין‬
‫מדרבנן יעלה ז ' ימי אבילות בתוך ימי המשתה‬ ‫ל ' כיון‬ ‫שלשים ‪ ,‬ומש " ה במועד עולה לו למנין‬
‫שני ‪.‬‬ ‫כמו ביו " ט‬ ‫שלשים ‪.‬‬ ‫של‬ ‫האיסורים‬ ‫כל‬ ‫כאמת‬ ‫שנהג‬
‫דביו " ט‬ ‫הרמב " ם‬ ‫דעת‬ ‫דהא‬ ‫צ "ע‬ ‫וביורקך‬ ‫משא " כ בחתן שלא נהג כל האיסורים של‬
‫אחרון אף דברים שבצינעא אינו נוהג‬ ‫שלשים ‪ ,‬הרי לא נהג איסורי שלשים ‪ ,‬ולכן אין‬
‫ז ' ‪ ,‬וגבי חתן הוי איפכא‬ ‫ואפ " ה עולה למנין‬ ‫לו ‪.‬‬ ‫עולין‬
‫ואפ " ה אין עולה למנין‬ ‫דדברים שבצינעא נוהג‬ ‫הראב " ד ורש ‪ ,‬יי ס " ל דאף אם נהג איסור‬ ‫אבל‬
‫בזה ‪.‬‬ ‫ברא " ש מש " כ‬ ‫ז ' ‪ ,‬ועיין‬ ‫ל' ‪.‬‬ ‫אחד מאיסורי שלשים נמי עולה לו למנין‬
‫בזה דדין רגל של חתן עיקרו מתחיל‬ ‫ונראה‬ ‫שפיר דעת הרא " ש ‪ ,‬דאף הלענין מנין‬ ‫וביושב‬
‫משום שמחת חתן ‪ ,‬דלכן תקנו חכמים‬ ‫ז ' אף בדבר אחד שנהג חשיב שנהג‬
‫דמשום שממת תתן ‪ ,‬יהא לו דין רגל ‪ ,‬ולענין‬ ‫ימי אבילות היינו דוקא בז ' ימי אכילות דהוי‬
‫שמחת חתן הא אין נפ " מ אי הוי מה " ת או‬ ‫דין ניהוג והרי נהג ‪ ,‬משא " כ בל ' יום דהוי דין‬
‫דרבנן דהא עכ " פ איכא שמחת חתן ומשום‬ ‫שיקיים כל האיסורים‬ ‫בעינן‬ ‫של איסורים‬
‫השמחה תקנו שיהא כרגל ולכן תיקנו שיהא‬ ‫וכנ " ל ‪.‬‬
‫כמו ברגל דאורייתא שדוחה אבילות משום‬ ‫וכן לפי " ז מיושב שפיר דעת הראב " ד ורש " י‬
‫השמחה ‪.‬‬ ‫דאע " פ שעולה למנין ל ' ‪ ,‬מ " מ למנין ז '‬

‫משא " כ גבי יו " ט שני הוי להיפוך דדין‬ ‫לא‬ ‫שבצינעא‬ ‫דדברים‬ ‫ומשום‬ ‫עולה ‪,‬‬ ‫אינו‬
‫שמחה הוי משום הרגל דברגל חייב‬ ‫נחשב ניהוג אפילות אלא הוי רק איסורים‬
‫לשמוח ‪ ,‬וכיון דהוי רגל דרבנן נמצא דכל הדין‬ ‫גרידא דהוי איסור על האבל ‪ ,‬אבל לא הוי‬
‫שמחה הוי רק דרבנן ולכן שפיר כתב הרמב " ם‬ ‫ניהוג אבילות ‪ ,‬ולכן דוקא למנין ל ' דהוי דין‬
‫רחל עליו אבילות ועולה לו מן המנין ‪ ,‬ואף‬ ‫איסורים בעלמא שפיר חשיב שקיים איסורי ל '‬
‫דבאמת אינו נוהג כלל אבילות ואפי ' דברים‬ ‫ל' ‪.‬‬ ‫אפי ' שנהג רק איסור אחד ועולה למנין‬
‫שבצינעא ומשום דסו " ס יש לזה דין רגל ‪ ,‬מ " מ‬ ‫משא " כ למנין ז ' ימי אבילות דהוי דין ניהוג‬
‫כיון דהוי רק מדבריהם וממילא אף החיוב‬ ‫שנהג‬ ‫מה‬ ‫סגי‬ ‫לא‬ ‫לזה‬ ‫בפועל ‪,‬‬ ‫אבילות‬
‫שמחה מדבריהם שפיר חל עליו האבילות‬ ‫אבילות ‪.‬‬ ‫" איסורי "‬
‫נהג ‪.‬‬ ‫ועולה לו אע " פ שלא‬ ‫גב ' ונוהג שבעת ימי המשתה ואח " כ‬ ‫ס)‬

‫ז ' ימי המשתה של חתן הוי‬ ‫משא " כ גבי‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫נוהג שבעת ימי אבילות‬
‫שבצינעא‬ ‫דברים‬ ‫דלענין‬ ‫איפכא‬ ‫ה "ט )‬ ‫נתב הרמב " ם ( פ " י מהל ' אבל‬ ‫והנה‬
‫נוהג כיון דכל עיקרו של רגל זה הוא רק תקנה‬ ‫ימים‬ ‫שני‬ ‫שעושין‬ ‫המקומות‬ ‫וז " ל ‪,‬‬
‫דרבנן ומש " ה חל עליו אכילות לנהוג דברים‬ ‫האחרון ‪,‬‬ ‫שני‬ ‫מיו " ט‬ ‫השבעה‬ ‫מונה‬ ‫טובים‬
‫שבצינעא ‪ ,‬אבל מ " מ אינו עולה לו ז ' ימי‬ ‫אע " פ שאינו נוהג אבילות ‪ ,‬הואיל ומדבריהם‬
‫המשתה לאכילות ניון דסו " ס שמחתו הוי‬ ‫ע"ש ‪.‬‬ ‫הוא עולה לו מן המנין וכו '‬
 ‫מה‬ ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫כתוגות ‪ -‬דף ד ע " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫תעשה ‪.‬‬ ‫ונמצא דהוי עקירה רק בשב ואל‬ ‫שמחה שדוחה אבילות ואגנו אבל כלל ורק‬
‫כללי] ‪.‬‬ ‫[ ונתבאר יותר בשיעור‬ ‫וכנ " ל ‪.‬‬ ‫שבפועל צריך לנהוג דברים שבצינעא‬
‫מודיה אבל איפכא לא וכו ' ומיהו‬ ‫ק‪) 3‬‬ ‫לבאר נמי סברת רש " י שכתב דרק‬ ‫ובזה יש‬
‫וכו ' ‪.‬‬ ‫ל'‬ ‫לבעול אסור עד לאחר‬ ‫הוי כרגל‬ ‫חופה ובעילת מצוה‬ ‫ע "י‬
‫וברמב " ם ( פ " ‪ 1‬מהלי אבל ה " ה ) פסק דאבל‬ ‫ודוחה אבילות ‪ ,‬והיינו דכיון דהרגל הוי מחמת‬
‫אסור בנישואין כל ל ' יום ‪ ,‬ואם‬ ‫שמחת החתן וכנ " ל לכן סובר דרק ע " י חופה‬
‫לא קיים פריה ורביה או שיש לו בנים קטנים‬ ‫ובעילת מצוה איכא שמחה רתקנו שיהא לו‬
‫הרי זה מותר לארסה ולכונסה מיד ואסור לו‬ ‫כרגל ‪.‬‬
‫לבא עליה עד ל ' יום וכן האשה שהיתה‬ ‫באמת הקשה מ " ש יו " ט האחרון‬ ‫ובמאירי‬
‫אבילה לא תבעל עד ל ' יום ‪ .‬ועיין בכסף משנה‬ ‫של חג שעולה למנין ז ' ימי‬
‫שבעה ‪.‬‬ ‫אפי ' תוך‬ ‫דמותר לכנוס מיד ‪ ,‬היינו‬ ‫עולה ‪.‬‬ ‫אבילות ‪ ,‬משכעת ימי המשתה שאין‬
‫וצ " ב דהא ( בפי " א סוף ה " ח ) כתב ‪ ,‬אבל אם‬ ‫תירךן הרמב " ן ראם יעלה כל ז ' ימי‬ ‫והניא‬
‫מת אביה וכו ' נוהגין שכעת ימי האכל‬ ‫המשתה לז ' ימי אבילות הרי נמצא‬
‫תחילה ואח " כ תכנס לחופה וכו ' ע " ש דמשמע‬ ‫עולה ‪.‬‬ ‫שלא ינהג אבילות כלל ‪ ,‬ולכן אינו‬
‫דאסור לכנוס מיד תוך ז ' ‪ ,‬והרי כאן בפ " ו כתב‬ ‫‪ W1‬בהגה " ה דא " כ היכא רמת באמצע ז '‬
‫‪~W‬‬
‫מיד ‪.‬‬ ‫שמותר‬ ‫מ " ט לא יעלו הא בכה " ג‬ ‫ימי המשתה‬
‫מיירי שיש לו בנים ולכן‬ ‫יבפי " א‬ ‫ואפשר‬ ‫ע "ש‪.‬‬ ‫ליתא לסברא הנ " ל ‪ .‬וכתב דלא פלוג‬
‫דמותר‬ ‫והא‬ ‫ז' ‪,‬‬ ‫אסור לכנוס תוך‬ ‫ובחת " מ מחדש דבאמת דוקא במת ביום‬
‫ז ' ‪ ,‬אף דביש לו בנים מבואר דאסור‬ ‫לאחר‬ ‫ראשון לחתונתו ‪ ,‬אז נדחה האבילות‬
‫י " ל דהכא שאני כיון שהכל‬ ‫לישא עד אחרי ל ' ‪,‬‬ ‫ע "ש‪.‬‬ ‫לאח " כ ‪ ,‬ולא במת תוך ז ' ימי המשתה ‪,‬‬
‫מותר ‪.‬‬ ‫כבר מוכן אצלו מקודם‬ ‫וכנ " ל ‪.‬‬ ‫אולם לא משמע כן‬
‫דהא דכתב בפ " ו שמותר לכנוס מיד‬ ‫נואפשר‬ ‫ס "ח )‬ ‫הקשה בשאגת אריה ( סי '‬ ‫והנה‬ ‫ס‪) 6‬‬

‫היינו דוקא במתה אשתו דקילא ‪,‬‬ ‫דהא ליל יו " ט ראשון אינו חייב‬
‫כזה ] ‪.‬‬ ‫ועיין כמאירי מש " כ‬ ‫דאכילות ‪.‬‬ ‫כשמחה ‪ ,‬ואיך דוהה יום ראשון‬
‫אקא דבעיקר דברי הרמב " ם צ " ע כיון דבעינן‬ ‫ואפי ' אי גימא דאיכא חיוב שמחה מדרבנן אף‬
‫ראוי לביאה איך קונה בנישואין אלו‬ ‫בליל יו " ט ‪ ,‬מ " מ כיון דאבילות יום ראשון הוי‬
‫תוך ל ' כיון שאסור לו לבא עליה עד לאחר‬ ‫מה " ת איך דוחה שמחה דרבנן ‪ ,‬בקום ועשה ‪,‬‬
‫ל' ‪.‬‬ ‫דאורייתא ‪.‬‬ ‫איסור‬
‫‪ (aD‬וקנה עיין במאירי שכתב דיראה לי דדין‬ ‫חיובי‬ ‫תרי‬ ‫דאיכא‬ ‫הגר " ח‬ ‫בכתבי‬ ‫ווזירץ‬
‫זה דז ' ימי המשתה דוהה אבילות‬ ‫שמחה ‪ ,‬חדא שמחה דבשר קרבנות ‪,‬‬
‫הוי רק בבחור ‪ ,‬אבל כאלמון שנשא אלמנה ‪,‬‬ ‫ועוד ‪ ,‬שמחה בדברים של חול והיינו יין ובגדי‬
‫רק יום ראשון דוחה אבילות ‪ ,‬ויש חולקין דהוי‬ ‫צבעונים ‪ ,‬והא דליכא שמחה בליל יו " ט היינו‬
‫ימים ‪.‬‬ ‫ג'‬ ‫רק שמחה דבשר קרבנות ‪ ,‬אבל מצות שמחה‬
‫ועיין‬ ‫מלאכה ‪,‬‬ ‫איסור‬ ‫לענין‬ ‫וכן נחלקו‬ ‫דיין וכו ' איכא גם בליל יו " ט ולכן שפיר דוחה‬
‫שכתב‬ ‫שמ " ב )‬ ‫סי '‬ ‫( יו " ד‬ ‫בהגרעק " א‬ ‫דבריו ‪.‬‬ ‫אבילות ע " ש כל‬
‫וכן באו " ח ( סי '‬ ‫משתה ‪.‬‬ ‫דהוי ג ' ימי‬
‫קל " א ) לענין נפילת אפים כתב הפר " ח והט " ז‬
‫מדעתיה‬ ‫דהכא אין זה עקירה בקום ועשה ‪,‬‬
‫לנהוג דיני‬ ‫כיון שכל חיובו הוא‬
‫'י‬ ‫‪121‬ך "‬

‫בבית חתן‬ ‫דרק בבחור או בבתולה אין‬ ‫אבילות ‪ ,‬והאיסור הוי רק בזה שאינו מתאבל‬
‫נופליי‬
 ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫' ע"כ‬ ‫כתונות ‪ -‬וו י‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫סו‬

‫פי " א ופי " א ) לכאורה מוכח רתמיד הוי ז ' ימי‬ ‫ז ' ימים אבל באלמון שנשא אלמנה הוי דוקא‬
‫ועי ' בישועת דוד ( ח " ד סימן ה ' )‬ ‫המשתה ‪.‬‬ ‫להלכה ‪.‬‬ ‫ג ' ימים ולא יותר ‪ ,‬ע " ש שכ " כ‬
‫הרמב " ם ‪.‬‬ ‫מש " כ בזה בדעת‬ ‫פ "ב ‪,‬‬ ‫ברכות‬ ‫( הלכות‬ ‫ברמב " ם‬ ‫אמנם‬
‫ובהלכות אבל פ " א ‪ ,‬ובהלכות אישות‬

‫דף ד ' ע " ב‬

‫ולכאורה צ " ב דא " כ להרמב " ם למה אין הכהן‬ ‫עד שיסתם הגולל ‪ ,‬ועוד י " מ‬ ‫ונוד " ה‬ ‫סד )‬

‫מת ‪.‬‬ ‫מוזהר עליו הא הוי טומאת‬ ‫באהל ‪,‬‬ ‫מטמא‬ ‫דגולל‬ ‫אע " ג‬

‫דאף דהוי טומאה מחמת המת מ " מ הוי‬ ‫וצ " ע‬ ‫מ " מ יכולין לדלג ולטמאות עצמם בגולל ‪,‬‬
‫טומאה חדשה מג ה " כ ולא הוי טומאת‬ ‫דתניא במסכת שמחות כל טומאה שאין נזיר‬
‫~‬
‫מת עצמו ‪ ,‬וכמו בדין חרב הוי הוא כחלל ראין‬ ‫מגלח עליה אין כהן מוזהר עליה ‪ ,‬ואור " ת‬
‫כהן לוקה עליו אף דיש עליו דין טומאת מת‬ ‫דמשובשת היא דהא רביעית דם אין נזיר‬
‫מגזה " כ ‪ ,‬מ " מ אינו המת עצמו וה " ה בגולל אף‬ ‫עליה ‪.‬‬ ‫מגלת עליה ‪ ,‬וכהן מונהר‬
‫שכל טומאתו מכח המת הוא מ " מ אינו המת‬
‫נראה די " ל דפונת הברייתא דנזיר וכהן‬ ‫אכן‬
‫וכנ " ל ‪.‬‬ ‫עצמו‬
‫שוין הן ששניהם מוזהרין רק על טומאת‬
‫כ " ת סובר דאף בחרב הרי הוא כחלל‬ ‫אב‬ ‫מת עצמו כדכתיב בקראי ‪ ,‬וכל שאין נזיר‬
‫נמי כהן לוקה עליו ‪ ,‬ולכן אף גולל נמי‬
‫‪-‬‬ ‫מגלח עליו משום הלאו טומאת מת הוא‬
‫עליו ‪.‬‬ ‫אף כשפירש מן המת כהן לוקה‬
‫ע "ז ‪.‬‬ ‫ממילא ה " ה כהן אינו מוזהר‬
‫ועוי " ל בדעת הרמב " ם דבאמת גולל טמא‬ ‫דם כהן מוזהר היינו משום‬ ‫והא דרביעית‬
‫מחמת עצמו ולא מחמת המת ‪ ,‬ואפ " ה‬
‫דהתם איכא ריבוי גבי כהן רעל כל‬
‫כשפירש מן הקבר אינו טמא ‪ ,‬ומשום דהא‬
‫" נפשות " מת לא יבא דנתרכה דרביעית דם‬
‫באמת אינו לא כלי ולא אוכל ‪ ,‬וכל טומאתו‬
‫נמי חשיב טומאת מת לגבי כהן ‪ ,‬משא " כ גבי‬
‫הוי רק מתמת דהוי גולל ‪ ,‬וא " כ עכשיו דאינו‬
‫נזיר שלא נתרבה לא חשיב טומאת מת ‪ ,‬ואינו‬
‫גולל ‪ ,‬כטלה טומאתו ממילא ‪ ,‬ודוגמא לזה‬
‫מצינו במשקין שטמאין ראשון ונקרשו דמעתה‬
‫ע "ז ‪.‬‬ ‫מגלח‬
‫עכ " פ בדבר שאינו טומאת מת ‪ ,‬שוין הן‬ ‫אב‬
‫הוי טומאתן רק שני ולא ראשון ‪ ,‬ומשום דנגעו‬
‫כהן ונזיר ‪ ,‬ולכן שפיר כתבו דלענין גולל‬
‫בשעת קרישתן ‪.‬‬ ‫בראשון‬ ‫‪-‬‬
‫שאין נזיר מגלח ‪ ,‬דלאו טומאת מת עצמו הוא ‪,‬‬
‫למה לא יהא ראשון מכח טומאתן‬ ‫ו כאורה‬
‫הראשונה ‪ ,‬רטומאה שבהן להיכן‬ ‫ה " ה כהן נמי אינו מוזהר עליו דלאו מת הוא‬
‫‪-‬‬ ‫וכנ " ל ‪.‬‬
‫הלכה ‪ ,‬וביארו בזה דכיון שטומאת משקין הוי‬
‫דין ראשון רק מדין משקין ועכשיו תו לא הוו‬ ‫רש " י‬ ‫במחלוקת‬ ‫זה‬ ‫תלוי‬ ‫לכאורה‬ ‫אכן‬
‫משקה ממילא פרחה טומאתן [ עיין בפסחים‬ ‫והרמב " ם ‪ ,‬דרש " י סובר דגולל מטמא אף‬

‫הוי‬ ‫בזה ] וה " ה הכא דכל טומאת גולל‬ ‫מש " כ‬ ‫כשפירש מן הקבר וכמו שהביאו התוס ' כאן ‪,‬‬

‫משום שם גולל ‪ ,‬וכשפירש פקע מיניה שם‬ ‫והרמב " ם סובר דכשפירש מן הקבר אינו טמא ‪.‬‬
‫שטהור ‪.‬‬ ‫גולל ‪ ,‬ולכן סובר הרמב " ם‬ ‫דרש " י סובר דטומאת‬ ‫פלוגתתם‬ ‫ושפשופו‬
‫ת "ד)‬ ‫( פ " ז מטומאת מת‬ ‫ובחת ‪ -‬ר " ח ‪ -‬הלוי‬ ‫גולל לאו מחמת המת הוא ‪ ,‬אלא‬
‫בראב " ד ‪,‬‬ ‫סתירא‬ ‫הביא‬ ‫טומאת עצמו הוא ולכן אף כשפירש טמא ‪,‬‬
‫דבפי " ב כתב הראב " ד הטעם דמדלגין היינו‬ ‫והרמכ " מ סובר רכל טומאתו רק מחמת המת ‪,‬‬
 ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫נתונות ‪ -‬דף ד ' ע " כ‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫ומשמע דכונתו דבתוך הארונות איכא חלל‬ ‫על גבי ארונות משום דטומאת קבר שוה‬
‫דרוכ‬ ‫דכונתו‬ ‫ולא‬ ‫טפח ‪,‬‬ ‫פותח‬ ‫לטומאת גולל ודופק דתנן בנזיר שאין נזיר‬
‫ארונות הוו פתוחים טפח מן הצד דממילא אין‬ ‫עליו ‪.‬‬ ‫מגלח עליהן ולכן גם כהן אין מוזהר‬
‫זה קבר סתום ‪ ,‬דהא אין רוב הארונות כן ‪ ,‬וע " כ‬ ‫להוכיח שאם‬ ‫ז ‪ ,‬ה " ד כתב הראב " ד‬ ‫ובפרק‬
‫טפח ‪.‬‬ ‫כונתו דבתוך הארון איכא פותח‬ ‫פנוי בתוך‬ ‫יוכ‬ ‫יש חלל טפח על‬
‫‪):‬‬ ‫דעת הריב " ם בתוס ' ב " ב ( דף ק‬ ‫אמנם‬ ‫במגע ]‬ ‫הקבר אינו מטמא באוהל [ אלא רק‬
‫דאדרבה קבר היינו דוקא בסתום ויש‬ ‫מהא דמדלגין היינו ע " ג ארונות דע " כ היה‬
‫בו תלל פותח טפח אז יש לו דין קבר שמטמא‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫בהם פותח טפח ‪ ,‬דאל " כ איך מדלגין‬
‫כל סביביו ‪ ,‬אבל אם אין בפנים חלל טפח אין‬ ‫וצ " ע דהא לפמש " כ בפי " ב ‪ ,‬אפי ' אין בהן‬
‫זה קבר אלא ככל טומאה רצוצה דרק כנגד‬ ‫הרי‬ ‫נמי‬ ‫טומאה ‪,‬‬ ‫דיש בהם‬ ‫פו " ט ‪,‬‬
‫הצדדים ‪.‬‬ ‫המת בוקעת ועולה ולא מן‬ ‫טומאת קבר הוי כגולל ודופק שאין כהן מוזהר‬
‫שם חולק וסובר דבקבר סתום בין יש‬ ‫והר " י‬ ‫כלל ‪.‬‬ ‫עליו‬
‫בו פותח טפח ובין אין בו פו " ט יש‬ ‫דהא‬ ‫הדברים ‪,‬‬ ‫לכ '‬ ‫דבעינן‬ ‫הגר " ח‬ ‫וו‪ ' 2‬רץ‬
‫סביביו ‪.‬‬ ‫לו דין קבר ואף מן הצדדים מטמא כל‬ ‫דכתב דהוי כגולל ודופק שאין כהן‬
‫טו " מ )‬ ‫( פ " ז מהלי‬ ‫הרמכ " ם‬ ‫דעת‬ ‫ונאמת‬ ‫מוזהר עליו היינו רק לענין דין טומאת מגע‬
‫כדעת הריב " ם דדוקא ביש חלל טפח‬ ‫בקבר ‪ ,‬משא " כ לענין דין אוהל בדליכא טפח‬
‫יש לו דין קבר ‪ ,‬אבל אם המת ממעט‬ ‫פנוי‬ ‫פנוי התם הוי זה מדין טומאה רצוצה דבוקעת‬
‫מהטפח אין זה קבר ‪.‬‬ ‫בוקע‬ ‫עצמו‬ ‫שהמת‬ ‫נחשב‬ ‫וממילא‬ ‫ועולה‬
‫שם השיג עליו דאיכא ג ' אופנים‬ ‫והראב " ד‬ ‫ועולה ולא רק הקבר ונמצא דכנגד המת הוי‬
‫אם יש חלל טפח פנוי שאין המת‬ ‫טומאת מת עצמו ולכן שפיר הוכיח הראב " ד‬
‫ממעט מהטפח לא הוי קבר לענין טומאת‬ ‫בפ " ו דמיירי דאיכא פותח טפח שאז אין דין‬
‫אוהל אלא רק לטומאת מגע ‪ ,‬ואם יש טפח‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫אוהל ולכן שפיר מדלגין היינו‬
‫והמת ממעט מהחלל טפח שעי " ז אין טפח‬ ‫אלא דאכתי הא יש לחוש לטומאת מגע‬
‫פנוי אז הוי הדין קבר גם לטומאת אוהל ‪ ,‬ואם‬ ‫דקבר מטמא כל סביביו במגע אפי '‬
‫אין בו טפח כלל לא הוי דין קבר לא לאוהל‬ ‫שיש בו פותח טפח ‪ ,‬ולזה הוצרך לומר בפי " ב‬
‫ולא למגע אלא רק טומאה רצוצה בוקעת‬ ‫דטומאת קבר הוי כגולל ודופק שאין כהן‬
‫המת ‪.‬‬ ‫ועולה כנגד‬ ‫מוזהר עליה ‪ ,‬והיינו דאע " ג דלענין אוהל אין‬
‫ו‪2‬נכ " פ מסתימת הריב " ם שלא חילק דדוקא‬ ‫זה טומאת קבר מ " מ לענין מגע הוי קבר ‪ ,‬ע " ש‬
‫אם המת ממעט מהטפה משמע דהוי‬ ‫בזה ‪.‬‬ ‫בהגר " ח מה שהאריך‬
‫הרמב " ם ‪.‬‬ ‫קבר אף כשאינו ממעט והיינו כדעת‬ ‫ועכ " פ מבואר כמש " ל דהא רכל שאין הנזיר‬
‫ר " ת י " ל רס " ל כהראב " ד דכשיש‬ ‫ובדעת‬ ‫מגלח אין כהן מוזהר ‪ ,‬היינו דתרוייהו‬
‫אוהל ‪.‬‬ ‫פותח טפח אין לו דין קבר לטומאת‬ ‫מוזהרין דוקא על טומאת מת עצמו ולא‬
‫דעת הר " י דסובר דאף כשאין בו פותח‬ ‫אכן‬ ‫טומאה אחרת ‪ ,‬ומיושב שפיר מרביעית דם‬
‫הוי דלא‬ ‫קבר לגמרי‬ ‫הוי דין‬ ‫טפח‬ ‫וכנ " ל ‪.‬‬
‫כהראב " ד ‪.‬‬ ‫כהרמב " ם ודלא‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫הגולל‬ ‫עד שיסתם‬ ‫שם תוד " ה‬ ‫סם )‬

‫וא " כ לכאורה צ " ע כדברי הר " י כתוס ' כאן ‪,‬‬ ‫ור " ת מפרש וכו ' ומחמת המת לא‬
‫שמקשה על ר " ת רק אמאי דפי ' דגולל‬ ‫היו מיטמאין דרוב ארונות יש בהן פותח טפח‬
‫היינו מצבה ‪ ,‬הא הו " ל להקשות בעיקר דבריו‬
 ‫מוברמקי זצ " ל‬ ‫נתונות ‪ -‬דף ה ' ע ‪ -‬ג‬ ‫שיעורי רכי דוד‬ ‫סח‬

‫כמ " ש ‪.‬‬ ‫דלהר " י זה אינו‬ ‫קבר‬ ‫הוי‬ ‫לא‬ ‫טפח‬ ‫פותח‬ ‫דכשיש‬ ‫שכתב‬

‫יעי ר‬ ‫רף ה‬

‫מיפקד פקיד או חבורי מיחבר אידי ואידי‬ ‫גמ ' איבעיא להו דם מיפקד פקיד או‬ ‫תו )‬

‫מפרק הוא ‪ ,‬ונמצא דלדברינו שביארנו דלא‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫תבורי מיחכר‬
‫שייך כאן משום מפרק כיון שאין צריך לזה‬ ‫הקשה ‪ ,‬אפי ' אי‬ ‫ה ')‬ ‫ונמנ " ה ( מ ' ל " ב אות‬
‫ליכא בזה שם מלאכה דאין דרך דישה בכך ‪,‬‬ ‫יו‬ ‫לחייב‬ ‫נמי‬ ‫פקיד‬ ‫מיפקד‬
‫אי חבורי מיחכר נמי יהא פטור ‪,‬‬ ‫אפי '‬ ‫וא " כ‬ ‫מפרק לדעת הרמב " ם דסובר דאדם נחשב‬
‫יתחייב ‪.‬‬ ‫דמשום מאי‬ ‫גידולי קרקע ‪ ,‬וכמו בחולב דחייב משום מפרק‬
‫ונראה דיש לחלק ‪ ,‬דאי חיבורי מיחבר ‪ ,‬דיש‬ ‫אע " פ דהחלב מיפקד פקיד כמ " ש רש " י בשבת‬
‫כאן מציאות של הפרדה ממש ‪ ,‬שפיר‬ ‫( דף צה ‪ , ) .‬וכן הרי גבי משקה דזתים וענבים‬
‫יתחייב משום מפרק אף דאין צריך לדם ‪ ,‬כיון‬ ‫דמיפקד‬ ‫‪):‬‬ ‫פסק הרמב " ם כתנא דפסחים ( דף לג‬
‫דסו " ס צריך הוא לעצם ההפרדה דהוי מפרק ‪,‬‬ ‫פקיד ואפ " ה הסוחט זחים וענבים חייב משום‬
‫משא " כ אי מיפקד פקיד דאין כאן משום‬ ‫מפרק ‪ ,‬וא " ב ה " נ אפי ' דמיפקד פקיד למה לא‬
‫הפרדה כלל ‪ ,‬ורק דבעינן שיקבל דין של מפרק‬ ‫יתחייב משום מפרק ‪ ,‬דהא אדם הו " ל גידולי‬
‫מה שמוציא משם ‪ ,‬בזה אמרינן דכיון שא " צ‬ ‫כנ " ל ‪.‬‬ ‫קרקע‬
‫לזה נחשב כשופך דם בעלמא ולא מקבל שם‬ ‫וכן גבי מפיס מורסא צ " ע למה אינו חייב‬
‫דישה בכך ‪,‬‬ ‫שאינו דרך‬ ‫כיון‬ ‫כלל‬ ‫מפרק‬ ‫משום מפרק ‪ ,‬ואפי ' אי גימא שאינו צריך‬
‫משא " כ אי חבורי מיחבר דבמציאות מפרק‬ ‫הרמב " ם‬ ‫פסק‬ ‫הא‬ ‫מ "מ‬ ‫ולמורסא ‪,‬‬ ‫לדם‬
‫מפרק ‪.‬‬ ‫הוא ‪ ,‬שפיר חייב משום‬ ‫חייב ‪.‬‬ ‫דמלאכה שא " צ לגופה‬

‫ועוד י " ל ביותר ( עי ' חת " מ ) דגבי חלב וזחים‬ ‫מסוכריא‬ ‫גבי‬ ‫‪.1‬‬ ‫( לקמן‬ ‫אמנם במאירי‬
‫וענבים הרי הוא העושה את מעשה‬ ‫מבואר דהטעם שאינו חייב‬ ‫דנזייתא )‬

‫אפי ' דמיפקר פקיד נחשב מפרק ‪,‬‬ ‫הפירוק ולכן‬ ‫משום דש דכיון שהולך לאיבוד אינו כעין‬
‫אי מיפקר‬ ‫דכמעשיו מפרק הוא ‪ ,‬משא " כ הכא‬ ‫דישה ‪ ,‬והיינו ראין דרך דישה בכך ‪ ,‬וה " ה‬
‫פקיר הרי את הדם אין הוא מוציא כלל ורק‬ ‫למפרק דהוא תולדה דרש ‪ ,‬וא " כ אין זה שייך‬
‫שעושה הפתח וממילא יוצא הדם ולא שייך‬ ‫למלשאצל " ג אלא רגבי דישה כה " ג אין ע " ז‬
‫מפרק ‪ ,‬ודוקא אי חיבורי מיחכר דהוא‬ ‫בזה כלל‬ ‫כלל ‪.‬‬ ‫שם מלאכה‬
‫עושה הפירוק חייב ‪ ,‬וכן בחולב וסוחט אפי '‬ ‫וכן כתב בחתם סופר דכיון שאין צריך הדם‬
‫מיפקד פקיד הוי מעשה דיריה שחולב וסוחט ‪,‬‬ ‫לא שייך כלל לחייב משום דש ‪ ,‬דכל‬
‫משא " כ גבי דם [ אי מיפקד פקיד ] הדם יוצא‬ ‫לזה ‪,‬‬ ‫כצריך‬ ‫רק‬ ‫הוי‬ ‫עיקר מלאכת דישה‬
‫ע " י הפתת והוא עושה רק את הפתח‬ ‫מעצמו‬ ‫פטור ‪.‬‬ ‫ומיושב שפיר דעת הרמב " ם דמש " ה‬
‫עיקר ‪.‬‬ ‫ולא דמי למפרק כל‬ ‫אכן קשה ‪ ,‬דבמנ " ח שם הקשה עוד ‪ ,‬מה נפ " מ‬
‫ר וד " ה דם מיפקד פקיד וכו ' אבל גבי‬ ‫מז )‬ ‫אי דם מיפקד פקיד או חבורי מיחבר הא‬
‫איסורא‬ ‫מילה משמע דאיכא‬ ‫~‬ ‫משמע ברמב " ם דאף להצר דחבורי מיחבר נמי‬
‫ר'‬ ‫בפרק‬ ‫דאמרינן‬ ‫דאורייתא בהוצאת דם‬ ‫כל חיובו רק משום מפרק ולא משום נטילת‬
‫וכו ' ‪.‬‬ ‫אליעזר האי אומנא דלא מייץ סכנתא‬ ‫נשמה ‪ ,‬דדוקא בשוחט שנוטל נשמתו לגמרי‬
‫הקשה ‪ ,‬למה הוצרכו להוכיח דהוי‬ ‫ונ‪ :‬פנ " י‬ ‫שלא יחיה ‪ ,‬חייב משום כך ‪ ,‬ולא בחובל ‪ ,‬וכיון‬
‫איסור תורה ממציצה הא יש להוכיח‬ ‫דכל חיובו רק משום מפרק מה נפ " מ אי‬
 ‫סט‬ ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫כתונות ‪ -‬וף ה ' ע " כ‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫קשה דהא ההיתר דמציצה הוי משום‬ ‫ועוד‬ ‫מעצם היתר התורה דאיצטריך קרא להתיר‬
‫פיקוח נפש ואין זה משום היתר דמילה‬ ‫מלאכה‬ ‫דהוי‬ ‫מוכח‬ ‫דע " כ‬ ‫בשנת‬ ‫מילה‬
‫כלל ‪ ,‬וכן לא הוי מקלקל ‪ ,‬וכל ההיתר דמילה‬ ‫דאורייתא ‪.‬‬
‫איצטריך רק על חתיכת הערלה ‪ ,‬והדם היוצא‬ ‫בשטמ " ק דהא דהוצרכה התורה‬ ‫אמנם עיין‬
‫ע " י החתיכה הוי ממילא ואין בזה משום‬ ‫להתיר מילה ‪ ,‬היינו על חתיכת הערלה‬
‫דחיית שבת ‪ ,‬דהא בהטפת דם ברית באמת‬ ‫תולש ‪.‬‬ ‫דהוי מלאכת‬
‫נחלקו אי הוי מה " ת או לא וכן אי דחי שבת ‪,‬‬ ‫י " ב)‬ ‫לי ‪ ,‬ב ‪ ,‬בל " ט מלאכות אות‬ ‫( מי‬ ‫ובמנ " ח‬
‫וא " כ הרי כל הדחיה הוא רק חתיכת הערלה‬ ‫הביאו ‪ ,‬וכתב דכונתו דהוי גוזז רכל‬
‫ואין בזה היתר במקלקל בחבורה כלל ‪ ,‬אלא‬ ‫גוזז ‪.‬‬ ‫דבר שעומד לעוקרו הוי בכלל מלאכת‬
‫בזה ‪.‬‬ ‫בתולש ‪ .‬ועיין בדבר אברהם מה שהאריך‬ ‫הקשה שם דהא הוי מלאכה שאין‬ ‫אוים‬
‫בהא‬ ‫כסמוך ‪,‬‬ ‫בהפלאה‬ ‫לפמש " כ‬ ‫י "ל‬ ‫אכן‬ ‫צריכה לגופה ‪ ,‬וכתב דקאי או לר " י‬
‫הוא ‪,‬‬ ‫בחבורה‬ ‫את " ל מקלקל‬ ‫דקאמר‬ ‫דמלשאצל " ג חייב ‪ ,‬או דסוכר כהריב " ש ( סי '‬
‫במקלקל הלכה כר " י או הלכה כר " ש ‪ ,‬דהקשה‬
‫רצ " ד) דתולש הוי אפי ' בשאין צריך להשער‬
‫דמילה הוי‬ ‫)‬ ‫קג ‪.‬‬ ‫ס " ל בשבת ( דף‬ ‫דהא ר " י‬ ‫אלא כיון שמשביח את העור נמי תשיב צריכה‬
‫תיקון משום דהוי צורך מצוה ‪ ,‬וא " כ ה " נ‬
‫לגופה וחייב משום תולש ‪ ,‬דכך היה כמשכן‬
‫באשה נימא דבעילת מצוה הוי תיקון ולא‬
‫ע "ש ‪.‬‬
‫כלל ‪.‬‬ ‫קלקול‬
‫ולכן‬ ‫גוזז‬ ‫איסור‬ ‫שפיר‬ ‫שייך‬ ‫וא " כ ה " נ‬
‫דבאמת התם גבי מילה אין הכרח‬ ‫ותירץ‬
‫הוצרכה התורה להתיר מילה בשבת‬
‫הוי‬ ‫המצוה‬ ‫דמשום‬ ‫דטעמא דר " י‬
‫ואין ראיה מזה דאיכא איסור תורה כהוצאת‬
‫המילה תיקון ולא קלקול ‪ ,‬אלא דהתיקון הוא‬
‫דם ‪.‬‬
‫אח " כ בהוצאת הדם ‪ ,‬דהרי אם לא יוציא הוי‬
‫דמדאיצטריך‬ ‫גן ‪,‬‬ ‫תירץ‬ ‫נמי‬ ‫ונבית ‪ -‬יעקב‬
‫סכנה ‪ ,‬וא " כ הוי תירון ‪ ,‬וע " ז איצטריך קרא‬
‫קרא למישרי מילה אין ראיה ‪,‬‬
‫להתיר ‪ ,‬דבלא קרא היה אסור משום מפרק ‪,‬‬
‫פיקו " ג מ " מ‬ ‫מותר משום‬ ‫ואע " ג דבלא " ה‬ ‫תולש ‪.‬‬ ‫די " ל דהוי משום מלאכת‬
‫הקשה למה לא הוכיחו התוס ' בשבת ( דף‬ ‫אך‬
‫איצטריך קרא דיהא מותר למול להכניס עצמו‬
‫להכניס‬ ‫דהאיסור‬ ‫דסובר‬ ‫[ ומוכח‬ ‫לפיקו " נ ‪,‬‬
‫דמוכיח מדאיצטריך קרא למישרי‬ ‫)‬ ‫קו ‪.‬‬
‫מילה שמקלקל בחבורה חייב ‪ ,‬דאי פטור מה‬
‫עצמו לפיקו " נ הוא איסור תורה וכן מוכח‬
‫דהוי איסור תורה ‪,‬‬ ‫ד')‬ ‫במנ " ח ( מצוה ה ' אות‬ ‫צריך קרא להתיר מילה תיפו " ל דהוי מקלקל‬

‫בזה ] ‪.‬‬ ‫ועיין כרש " ש מש " כ‬

‫ע " ש‪.‬‬
‫איצטריך‬ ‫דשפיר‬ ‫בדבריו‬ ‫ועכ " פ מבואר‬ ‫מוכרח דבמילה איכא רק משום‬ ‫וא " כ הרי‬
‫משום‬ ‫ההיתר דמילה דוחה שבת‬ ‫חובל ‪ ,‬דאי גימא דאיכא נמי חיובא‬

‫אפ " ה‬ ‫פיקו " נ‬ ‫משום‬ ‫דהוי‬ ‫ואף‬ ‫המציצה‬ ‫דתולש א " ב נילף נמי מקלקל בתולש שיהא‬

‫איצטריך קרא להתיר להכנס לפיקו " נ וכנ " ל ‪.‬‬ ‫חייב ‪ ,‬וע " כ מוכח דמילה הוי רק משום חבורה‬

‫( וע " ע לקמן מש " כ בדברי ההפלאה ) ‪.‬‬ ‫ולא משום תולש ‪ ,‬וא " כ הדק " ל אמאי הוצרכו‬

‫נטם בא " ד דהכא אין צריך לחלישות‬ ‫סח )‬ ‫ממציצה ‪.‬‬ ‫התוס ' להוכיח‬

‫וכו ' ‪.‬‬ ‫האשה‬ ‫דאפשר לומר [ דלעולם החיוב משום‬ ‫וכתב‬
‫וצ " ע בבונתם האם כיון שא " צ לחלישות‬ ‫תולש] ‪ ,‬ובאמת בכל המלאכות שנעשו‬
‫האשה לא הוי מלאכה כלל ‪ ,‬או דהוי‬ ‫ודוחק ‪.‬‬ ‫ע " י חבורה ‪ ,‬מקלקל חייב ‪,‬‬
 ‫זצ " ל‬ ‫מיברמקי‬ ‫כתובות ‪ -‬דף ה ' טיב‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫ע‬

‫אע " ג דהוי פס " ר לא הוי אסור אלא במתקן‬ ‫מלאכה שא " צ לגופה כיון שאין צריך לגוף‬
‫ע"ש‪.‬‬ ‫וכו '‬ ‫המלאכה ‪.‬‬
‫מה מיישב בכך סו " ס הרי הוא פס " ר‬ ‫וש " ב‬ ‫( ד " ה דם מיפקד פקיד וכו ' ) כתב ‪,‬‬ ‫ובשטמ " ק‬
‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫ואמאי אינו חייב‬ ‫צריך‬ ‫אין‬ ‫הכא‬ ‫אבל‬ ‫וז " ל ‪,‬‬
‫ואפשר דהביאור בתוס ' כאן דבאמת אין‬ ‫להחליש א " כ ליכא חילול שבת דהוי מלאכה‬
‫קושיא‬ ‫לתרץ‬ ‫והר " י‬ ‫הר " ת‬ ‫כונת‬ ‫שאינה צריכה לגופה ‪ ,‬ואע " ג דלר " ש מתעסק‬
‫ראשונה דהוי פס " ר אלא כא לפרש מהו לדם‬ ‫בחכורה חייב ומקלקל בחבורה חייב וכרמייתי‬
‫הוא צריך ‪ ,‬ולמה לא הוי מלאכה שא " צ לגופה‬ ‫התוס ' לקמן ומלאכה שאצל " ג נמי ליחייב ‪ ,‬י " ל‬
‫דשרי במקום צערא [ ועיין בתוס ' שאנ "ץ שפי '‬ ‫דהיינו דוקא כשהוא מתקן והכא מקלקל הוא‬
‫בפנ " י‬ ‫וע " ע בשטמ " ק מש " כ בזה ‪ ,‬ועיין‬ ‫כן ]‬ ‫שמחליש כח האשה ור ' יהודה נמי דחייב‬
‫מש " כ לבאר למה ר " ת לא פי ' כר " י ‪.‬‬ ‫כמלאכה שאצל " ג אינו אלא כמתקן והכא‬
‫במ " א ( סי ' שי " ד סק " ה ) הביא דברי‬ ‫ודקנה‬ ‫ע "ש‪.‬‬ ‫מקלקל הוא וכו '‬
‫התרומת הדשן דחופר גומא ואין צריך‬ ‫מפורש רכונת התוס ' דכיון שמחלישה‬ ‫עכ " פ‬
‫חייב ‪ ,‬והיינו רכל המחלוקת בגמ '‬ ‫אפי ' לעפרה‬ ‫כלל ‪.‬‬ ‫ממילא לא הוי מלאכה‬
‫" אלא " לעפרה ‪ ,‬דעכ " פ בעפר יש‬ ‫הוא כשא " צ‬ ‫צ " ב בתירוצו דהא ר " ש סבר דמקלקל‬ ‫אכן‬
‫משא " כ כשאין לו שום צורך כלל ‪,‬‬ ‫לו צורך ‪,‬‬ ‫בחבורה חייב אף דמקלקל הוא ולא‬
‫לכו " ע ‪.‬‬ ‫בעפר ‪ ,‬חייב‬ ‫לא בגומא ולא‬ ‫מתקן וא " כ ה " נ הכא מה אכפ " ל שמקלקל הוא‬
‫ושהג " א שם הקשה עליו ‪ ,‬דהא הוי אינו‬ ‫מלשאצל "ג ‪.‬‬ ‫לחייב משום‬
‫מתכוין ‪ ,‬וכן הוא מקלקל ‪ ,‬וכן הוי‬ ‫דדוקא בעלמא גבי מקלקל בחבורה‬ ‫ואפשר‬
‫שחייב ‪.‬‬ ‫מלאכה שאצל " ג ‪ ,‬ואיך יתכן‬ ‫דאף שיש לזה שם מלאכת מקלקל ‪,‬‬
‫נתב לגרוס בדבריו וא " צ " אלא " לעפרה‬ ‫ולכן‬ ‫מ " מ הרי הוא צריך לזה ‪ ,‬ובשבילו לא הוי‬
‫חייב ‪ ,‬אבל בלא שום צורך פטור לכו " ע ‪,‬‬ ‫קלקול אלא תיקון ‪ ,‬ורק דהמלאכה הוא מלאכת‬
‫בזה ‪.‬‬ ‫וע " ש בט " ז ועיין במנ " ח מש " כ‬ ‫קלקול ולכן ר " ש מחייב כיון דעכ " פ בשבילו‬
‫לבאר הגירסא דבאמת חייב לכו " ע ‪,‬‬ ‫ונראה‬ ‫הוא תיקון ‪ .‬משא " כ הכא שמחליש כח האשה ‪,‬‬
‫מלאכה‬ ‫למ " ר‬ ‫רס " ל‬ ‫דהא‬ ‫ומשום‬ ‫ואין לו שום צורך בזה ‪ ,‬הוי מקלקל ממש ‪,‬‬
‫שא " צ לגופה פטור היינו משום דצורך האחר‬ ‫כלל ‪.‬‬ ‫ומש " ה לא הוי מלאכה‬
‫מלאכה ‪.‬‬ ‫שיש לו במלאכה מפקיע ממנו שם‬ ‫לדם הוא צריך ושרי ‪ ,‬וא " ת‬ ‫רניד " ה‬ ‫קט )‬
‫מבואר ברש " י במקו " א דרק משום שיש‬ ‫וכן‬ ‫והא פסיק רישיה הוא לענין‬
‫לו צורך במלאכה לדבר אחר ‪ ,‬רק עי " ז‬ ‫הפתח וצ " ל וכו ' ‪ ,‬פי ' ר " ת שצריך להוציא הדם‬
‫אבל‬ ‫)‬ ‫ח‪.‬‬ ‫חשיב מלשאצל " ג ‪ ( ,‬עיין רש " י ביצה‬ ‫שלא יתלכלך וכו ' ‪ ,‬ור " י מפרש לדם הוא צריך‬
‫כשאין לו שום צורך אחר שיפקיע ממנו שם‬ ‫ע"כ‪.‬‬ ‫שצריך לראות אם היא בתולה‬
‫המלאכה‬ ‫הרי פשוט שנשאר שם‬ ‫מלאכה ‪,‬‬ ‫שצריך‬ ‫כיון‬ ‫סו " ס‬ ‫בכך ‪,‬‬ ‫מתרץ‬ ‫מה‬ ‫ו‪ " 11‬ב‬
‫כמות שהיא דהוי מלאכה גמורה שחייבין‬ ‫לראות אם היא בתולה הרי צריך הוא‬
‫עליה ‪.‬‬ ‫להפתח והדק " ל דהוי פסיק רישיה אצל הפתח ‪.‬‬
‫שיתפור‬ ‫אדם‬ ‫דאטו‬ ‫בסברא ‪,‬‬ ‫נראה‬ ‫וכן‬ ‫התוס ' )‬ ‫ד " ה ובגליון‬ ‫‪:‬‬ ‫ועיין בשטמ " ק ( לקמן ו‬
‫מנעלים בשכת ע " מ לזורקם לרה " ר ‪ ,‬שאין‬ ‫שהקשה נמי אמאי חכמים מתירין והא פס " ר‬
‫לו שום צורך בהם ‪ ,‬אסו יהא פטור משום דהוי‬ ‫הוא ‪ ,‬ותירץ ר " י דה " פ וכו ' דאיכא תלתא‬
‫מלאכה שאצל " ג ‪ ,‬הא זה אינו ‪ ,‬שהרי במציאות‬ ‫היברא אינו מחכוין ‪ ,‬ובעילת מצוה ‪ ,‬ומקלקל ‪,‬‬
 ‫עא‬ ‫פוברמקי וצ " ל‬ ‫כתוגות ‪ -‬דף ה ' ע " ב‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫שמוציא הדם רק כדי שלא יתלכלך ואין כזה‬ ‫אכפ " ל שאין לו‬ ‫עשה מלאכה דאורייתא ‪ ,‬ומה‬
‫שום צורך בגוף האשה בהוצאת הדם ‪ ,‬וכן את‬ ‫בזה ‪ ,‬ודוקא היבא דיש לו צורך אחר ‪ ,‬דה‬ ‫צורך‬

‫הדם עצמו נמי אין צריך משום כך חשיב‬ ‫מפקיע ממנו שם מלאכה ‪ .‬וכן מבואר בריטב " א‬

‫לגופה ‪,‬‬ ‫מלאכה שאין צריכה‬ ‫כהתרוה " ד ‪.‬‬ ‫ק " ו)‬ ‫בשבת ( רף‬

‫וצ " ע דא " כ נמצא דהוי זה מלאכה בלא שום‬ ‫וה " נ י " ל הכא ‪ ,‬דכשעושה פתח ‪ ,‬אם יש לו‬

‫צורך אחר ‪ ,‬דלא חשיב מלאכה כלל‬ ‫שום צורך אחר בפתח ‪ ,‬אז הוי עשיית‬

‫לגופה ‪.‬‬ ‫ואמאי כתב דהוי מלאכה ורק שא " צ‬ ‫הפתח מלשאצל " ג ‪ ,‬אבל כשאין לו שום צורך‬

‫ויהא מוכח מכאן דאף בלא צורך אחר נחשב‬ ‫אחר בהפתח ‪ ,‬אלא רק שעי " ז יוכל לראות אם‬

‫מלשאצל " ג כהמ " א ודלא כתרוה " ד שהבאנו‬

‫היא בתולה ‪ ,‬בכה "ג לא תשיב צורך אחר ‪ ,‬וא " ב‬

‫לעיל גבי חופר ואינו צריך לא לגומא ולא‬ ‫הנ " ל ‪.‬‬ ‫תלוי כשאלה‬
‫וכן גבי מפיס מורסא התם הרי צריך להפתח‬
‫ע "ש‪.‬‬ ‫לעפרה‬
‫להוציא המורסא משא " כ הכא הרי אין לו‬
‫מלשאצל "ג ‪.‬‬ ‫צ " ב אמאי נקט‬ ‫אכן אנתי‬
‫שום צורך אחר בפתח אלא רק לראות כמ " ש‬
‫להמ " א‬ ‫כלל‬ ‫הכא‬ ‫שייך‬ ‫דלא‬ ‫אכן יתנן‬
‫ותרוה " ד רכל סברת התרוה " ד הוא הרי‬
‫ר "י‪.‬‬
‫ס " ל כהמ " א דאף בכה " ג‬ ‫וא " כ יחנן דהר " י‬
‫דכשאין לו צורך אחר ‪ ,‬ממילא אין מפקיע‬
‫חשיב אין מחכוין ולכן שפיר אין באן‬
‫מיניה שם מלאכתו והוי כאילו עושה עיקר שם‬
‫חסרון דפס " ר כיון דבכה " ג שאין לו שום צורך‬
‫וחייב ‪.‬‬ ‫המלאכה‬
‫לקמן ) ‪.‬‬ ‫לא הוי מלאכה כלל ( וע " ע‬
‫משא "כ הכא לא חשיב שאין לו סיבה‬
‫לק ה ' סימן ד ' ) ביאר קצת‬ ‫(‬ ‫[ ובישועת ‪ -‬דוד‬
‫לעשות המלאכה דהא במציאות יש‬ ‫בע " א ‪ ,‬וע "ע "‬
‫ישועת דוד או " ח סי ' כ " ו ‪.‬‬
‫]‬
‫לו סיבה אחרת לבך ומש " ה חשיב שפיר‬
‫שם באי‪ ,‬ד לדם הוא צריך וכו ' ‪ .‬פי ‪ ,‬ר " ת‬ ‫ע)‬
‫מלשאצל " ג אף להתרוה " ד ‪ .‬וכ " כ בישועת דוד‬
‫שצריך להוציא הדם שלא יתלכלך‬
‫מורסא ‪.‬‬ ‫( או " ח סי ' כ " ט סק " ב) לגבי מפיס‬
‫וכו ' ‪.‬‬ ‫וכו ' אע " ג רהויא מלאכה שא " צ לגופה‬
‫ד " ה לדם הוא צריך ושרי ‪ ,‬וא " ת‬ ‫שם‬ ‫‪( hD‬‬
‫הקשה ‪ ,‬אי גימא דזה חשיב‬ ‫והבית ‪ -‬יעקב‬
‫וכו ' ‪.‬‬ ‫והא פס " ר הוא אצל הפתח‬
‫משאצל " ג כיון שא " צ להדם‬
‫הרשב " א והראב " ד שפי '‬ ‫ובשטמי‪ ,‬ק הביא‬ ‫קאמר‬ ‫אמאי‬ ‫א "כ‬ ‫יתלכלך‬ ‫כדי שלא‬ ‫רק‬
‫כונת התוס ' ‪ ,‬ואת " כ הביא שיטה‬ ‫דמציצה גבי מילה הוי מלאכה דאורייתא הא‬
‫ישנה שפי ' לדם הוא צריך דכל אשה שדמיה‬ ‫הוי נמי מלשאצל " ג שאינו צריך להדם רק‬
‫ע "כ ‪.‬‬ ‫מרובין בניה מרובין‬ ‫הולד ‪.‬‬ ‫שלא יסתכן‬
‫והשתא להאי פירושא ניחא קושית‬ ‫וכתב‬ ‫בריב " ש‬ ‫לפמש " כ‬ ‫תירץ ‪,‬‬ ‫והבית ‪ -‬יעקב‬
‫התוס ' דאינו צריך להוציא הדם ולא‬ ‫דכשמוריד השער מהעור חייב‬
‫חפץ בהוצאת דמיה אלא דניח " ל בריבוי בניה ‪,‬‬ ‫משום גוזז אע " פ שאין צריך השיער ‪ ,‬מ " מ כיון‬
‫ע " ש‪.‬‬ ‫שצריך את העור ‪ ,‬שפיר חשיב מלאכה הצריכה‬
‫וצינע מה מיישב כוה ‪ ,‬מו " ס הרי צריך הוא‬ ‫ועופה ‪.‬‬
‫לפתח לראות דמיה ‪ ,‬וא " כ אכתי קשה‬ ‫ויצה " ט כתב דה " נ לענין מציצה אע " פ שאין‬
‫הפתח ‪.‬‬ ‫דהא הוי פסיק רישא משום‬ ‫צריך הוא את הדם מ "מ כיון שצריך‬
‫שצריך הוא‬ ‫ר "י‬ ‫צ " ב בהא דהביא פי '‬ ‫וכן‬ ‫הוא להתינוק שיצא ממנו הדם חשיב שפיר‬
‫לראות אם היא בתולה ‪ ,‬וכתב דלפי " ז נמי‬ ‫משא " כ הכא באשה‬ ‫לגופה ‪.‬‬ ‫מלאכה הצריכה‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫ה' ע " ב‬ ‫כתונות ‪ -‬דה‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫עב‬

‫התוס ' ) ‪.‬‬ ‫הו " ל מלאכה שאצל " ג ( וכמ " ש‬ ‫מיושב קושית התוס ' שאינו חפץ שיצאו דמיה‬
‫היא‬ ‫אס‬ ‫לראות‬ ‫שצויך‬ ‫ובשץטא לפו " י‬ ‫כתולה ‪.‬‬ ‫אלא רק לידע שהיא‬
‫בתולה נחשב שצריך הדם והו " ל‬ ‫כנ " ל ‪ ,‬דסו " ס הרי צריך הוא להפתח כדי‬ ‫וצ " ב‬
‫אצל " ג ‪.‬‬ ‫צריכה לגופה אבל לר " ת הו " ל‬ ‫פס " ר ‪.‬‬ ‫לראות ‪ ,‬ושוב הו " ל‬
‫צריך כדי‬ ‫אם‬ ‫אף‬ ‫לכאורה‬ ‫לפמש " נ‬ ‫אכן‬ ‫עוד שכתב ומיהו הרא " ש כתב לשון‬ ‫וע " ש‬
‫לראות הא כתבנו הלא חשיב צורך אחר‬ ‫ר " י שצריך להראות וכו ' ‪ ,‬וכיון שצריך‬
‫שאצל " ג ‪.‬‬ ‫כלל ואמאי נחשב מלאכה‬ ‫שהיא בתולה מעתה‬ ‫הדם להראות לעולם‬
‫דהכא דמיירי לענין הדם ‪ ,‬חשיב זה‬ ‫ואפשר‬ ‫צריך הוא להוצאת הדם והדרא קושית התוס '‬
‫צורך ורק כשהנידון לגבי הפתח לא‬ ‫ע"ש‪.‬‬ ‫לדוכתא וכו ' ‪,‬‬
‫חשיב צורך וכמ " ש שם דלענין הפתח נשאר‬ ‫מדבריו דפתח חשיב דוקא כשעשוי‬ ‫ומיגואר‬
‫וכנ " ל ] ‪.‬‬ ‫בתירוצו הקודם‬ ‫שצריך‬ ‫וכגון‬ ‫ולהכניס ‪,‬‬ ‫להוציא‬
‫וכו ' ‪.‬‬ ‫הוא ‪,‬‬ ‫גמ ' מקלקל‬ ‫ע‪) 3‬‬ ‫להוציא משם הדם ‪ ,‬אבל אם צריך הפתח רק‬
‫בהפלאה לר ' יהודה דסובר דתקוני‬ ‫והקשה‬ ‫כדי לידע אם דמיה מרובין או לידע אם היא‬
‫מצוה חשיב תיקון דמה " ט פליג על‬ ‫בתולה ואין צריך להוצאת הדם ‪ ,‬לא חשיב‬
‫דמקלקל‬ ‫ממילה‬ ‫ראיה‬ ‫ראין‬ ‫וס " ל‬ ‫ר "ש‬ ‫פתח ‪.‬‬
‫בחבורה חייב ומשום דמילה דהוי מצוה לא‬ ‫ולכן דוקא להרא " ש שכתב דצריך להראות ‪,‬‬
‫חשיב קלקול אלא תיקון ‪ ,‬ה " ה הכא גימא‬ ‫דהדק " ל ‪.‬‬ ‫דע " כ צריך להוציא הדם כתב‬
‫דבעילת מצוה לא חשיב קלקול כלל אלא‬ ‫וצרב דסו " ס אף כשאינו צריך להוציא מ " מ‬
‫הוא ‪.‬‬ ‫תיקון ואמאי קאמר דמקלקל‬ ‫לראות ‪.‬‬ ‫הרי צריך הוא לפתח כדי‬
‫אכן לנאורה יש לחלק דדוקא גבי מילה הוי‬ ‫לבאר לפמש " נ לעיל דהיכא שאינו‬ ‫ונראה‬
‫תיקון מצוה בגוף עצמו של הנימול‬ ‫צריך להוצאת הדם אלא רק לראות ‪,‬‬
‫שיהא מהול ‪ ,‬ולכן לא חשיב מקלקל ‪ ,‬משא " כ‬ ‫לא חשיב צורך אחר ‪ ,‬וממילא לדעת המ " א אין‬
‫הכא ליכא שום תיקון מצוה בגוף האשה ורק‬ ‫לזה שם מלאכה כל עיקר ולכו " ע פטור ודלא‬
‫שהוא מקיים מצוה ע " י הקלקול ‪ ,‬ולכן קיום‬ ‫רק‬ ‫שצריך‬ ‫הר " י‬ ‫שכתב‬ ‫וזהו‬ ‫כהתרוה " ר ‪,‬‬
‫מצוה דיריה לא מפקיע שם קלקול ממלאכתי‬ ‫לראות אם היא בתולה לכן לא השיב צורך‬
‫הוא ‪.‬‬ ‫ושפיר קאמר דמקלקל‬ ‫כלל ‪.‬‬ ‫אחר ולא הוי מלאכה‬
‫(ד" ה‬ ‫בשטמ " ק‬ ‫דיעויין‬ ‫צ "ע ‪,‬‬ ‫אכן אכתי‬ ‫להרא " ש שצריך להראות הדם שצריך‬ ‫אבץ‬
‫שכתב דהכא לא מקלקל הוא‬ ‫לפתח )‬ ‫להוצאה ‪ ,‬שפיר חשיב צורך אחר ולכן‬

‫אלא יש בו תיקון קצת ולכן חייב לענין שבת ‪,‬‬
‫והוכיח כן מהא דשוחט בשבת לע " ז חייב ‪,‬‬
‫)‬ ‫ח‪.‬‬ ‫אע " פ דמקלקל הוא וכדאיתא בחולין ( דף‬
‫דמותר לשחוט בסכין של ע " ז דמקלקל הוא ‪,‬‬
‫אפ " ה לענין שבת חייב כיון שיש בו תיקון‬
‫קצת להוצאה מידי אבר מן החי ולכן ה " נ‬
‫ע "ש‪.‬‬ ‫חשיב תיקון קצת‬
‫לפי " ז צ " ב למה באמת חשיב הכא‬
‫קלקול הא כמו גבי סכין של ע " ז‬
‫מ"מ‬ ‫הבהמה ‪,‬‬ ‫שמקלקל בכך‬
‫דהדק " ל ‪.‬‬ ‫כתב‬
‫נתב דלר " ת שצריך להוציא הדם שלא‬ ‫וכן‬
‫יתלכלך נמי הדק " ל דהוי פס " ר ‪ ,‬והיינו‬
‫כנ " ל דכיון שצריך הפתח להוצאת הדם שפיר‬
‫חשיב בכך צורך אחר בפתח וצריך שיהיה‬
‫חייב ולכן כתב רע " כ צריך לתירוץ התוס '‬
‫ד'] ‪.‬‬ ‫ע " ש ‪ [ .‬וע " ע ישועת דוד ח " ה סימן‬
‫ולכאורה‬ ‫בשטמ " ק דכ " ז ללישנא קמא ‪,‬‬ ‫[ ‪11‬נ " ש עיד‬
‫אבל לאידך לישנא דחכורי מיחבר‬
‫דאע " פ‬ ‫חזינן‬ ‫ואם לדם הוא צריך אסור לכאורה לר " ת הא‬
 ‫עג‬ ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫כתונות ‪ -‬וף ו ' ע " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫מלאכתו חשיב מלאכת תיקון ואף בלא סברא‬ ‫לגבי עצם המלאכה חשיב זה מלאכת תיקון‬
‫בכ " ז ‪.‬‬ ‫דתיקון מצוה נימא דחשיב תיקון וצ " ע‬ ‫ה " נ גימא דאע " פ שמקלקל באשה מ " מ לגבי‬

‫ע ר‬ ‫ן‬ ‫רף‬

‫מוחק יש לדון אי בעינן נמי ב '‬

‫"‬
‫וא כ גבי‬ ‫"‬ ‫וכו '‬ ‫את " ל‬ ‫הקודם )‬ ‫( בעמוד‬ ‫תוד " ה‬ ‫עג )‬

‫אותיות דאי נימא דהוי סתם איסור‬ ‫משום דטעם שניהם דפטורין‬
‫מוחק מהיכי חיתי דליבעי דוקא ב ' אותיות‬ ‫דבעינן‬ ‫משום‬ ‫הוי‬ ‫שבת‬ ‫מלאכות‬ ‫בשאר‬
‫וצ " ע ואכמ " ל ‪ ( .‬ועיין ישועת דור או " ח סי '‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫מלאכת מחשבת‬
‫כ"ח)‪.‬‬ ‫מה שדנו בפטור דמלאכה שא " צ לגופה‬ ‫ך‪2‬נ ' ין‬
‫והכא‬ ‫וכו '‬ ‫האי מסוכרייתא‬ ‫וצוד " ה‬ ‫עד )‬ ‫לר " ש ‪ ,‬האם הוא משום דבעינן מלאכת‬
‫למימר‬ ‫אומך ר " ת דליכא‬
‫מחשבת ‪ ,‬ובאינה צריכה לגופה חסר במלאכת‬
‫הולך‬ ‫דהנסחט‬ ‫כיון‬ ‫מפרק ‪,‬‬ ‫משום‬ ‫דאסור‬ ‫מחשבת ‪ ,‬או דלמא כל החסרון הוא רק משום‬
‫פי '‬ ‫וכן‬ ‫רישא ‪,‬‬ ‫דהוי פסיק‬ ‫אע " ג‬ ‫לאיבוד ‪,‬‬
‫דלא הוי דומיא דמלאכות המשכן דכמשכן‬
‫וכו ' ‪.‬‬ ‫בערוך רכל פס " ר דלא ניח " ל שרי‬ ‫לגופה ‪.‬‬ ‫היה רק צריכה‬
‫על הגליון כתב ‪ ,‬דלר " ת דוקא בלא‬ ‫ובהגה " ה‬
‫כאן‬ ‫התוס '‬ ‫מדברי‬ ‫הוכיח‬ ‫ובבית ‪ -‬יעקב‬
‫שרי ‪.‬‬ ‫ניח " ל כלל‬
‫מלאכת‬ ‫חסרון‬ ‫דאינו משום‬
‫היינו דהערוך סובר דהא דנחשב‬ ‫ומפשוטו‬ ‫כתבו רבמקלקל הוי משום‬ ‫מחשבת דהא‬
‫דוקא‬ ‫היינו‬ ‫פס " ר‬ ‫ע "י‬ ‫מחכוין‬
‫מקלקל‬ ‫בין‬ ‫וחילקו‬ ‫מחשבת‬ ‫מלאכת‬
‫בניח " ל אבל בלא ניח " ל חשיב שפיר אין‬
‫ע "ש ‪.‬‬ ‫למשאצל " ג ע " ש ‪ .‬ובפנ " י האריך בזה‬
‫לר " ש ‪.‬‬ ‫מתכוין ומותר‬
‫בהא דמוחק ע " מ לכתוב חייב ‪ ,‬נמי יש‬ ‫והנה‬
‫והתוס ' סברי דאף בלא ניח " ל חשיב מתכוין‬
‫לדון אמאי בעינן דוקא ע " מ לכתוב ‪ ,‬אי‬
‫מלאכה‬ ‫דחשיב‬ ‫ורק‬ ‫פס " ר‬ ‫ע "י‬
‫משום דבלא זה הו " ל מקלקל ‪ ,‬או משום דלא‬
‫שאצל " ג דאסור מדרבנן ‪ ,‬ודוקא היכא דלא‬
‫הוי דומיא דמלאכת המשכן ‪ ,‬דבמשכן היה רק‬
‫ניח " ל כלל ‪ ,‬לא חשיב מלאכה כלל ומותר‬
‫בזה ] ‪.‬‬ ‫נוע " ע ישועת דוד ח " ה סימן ג ' מש " כ‬
‫לכתוב ‪.‬‬ ‫ע "מ‬

‫לענין קשירה‬ ‫עג ‪ ) .‬דנו‬

‫ו‪ :1‬ר וס ' בשבת ( דף‬
‫שם בא " ד ‪ ,‬וראיות הערוך אינן ראיות ‪,‬‬ ‫עס )‬
‫היכא דמתיר שלא ע " מ לקשור האם‬ ‫~‬
‫דההיא דמתיר ר " ש לזלף ייך ע " ג‬
‫חייב או דלמא דוקא ע " מ לקשור חייב ‪ .‬וכתבו‬
‫וכו ' ‪.‬‬ ‫האישים ‪ ,‬איכא למימר דמצוה שאני‬
‫דלכאורה מדלא תנן לה כמתני ' מתיר ע " מ‬
‫ולכאורה קשה ‪ ,‬דבשלמא אם היה זה איסור‬
‫איסור‬ ‫רק‬ ‫הוי‬ ‫דממילא‬ ‫שבת ‪,‬‬ ‫חייב ‪.‬‬ ‫לקשור מוכח דאף שלא ע " מ לקשור‬

‫דרבנן כיון דהוי משאצל " ג ‪ ,‬שייך לומר דמצוה‬ ‫אולם דחו זה ‪ ,‬דהא ה " נ לא תנן במתני ' סותר‬

‫שאני ומותר ‪ ,‬אבל הכא במזלפין יין הרי הוי‬ ‫ע " מ לבנות ‪ ,‬והתם פשוט דשלא ע " מ‬

‫איסור דעלמא ‪ ,‬דהוי איסור דאורייתא ‪ ,‬וא " כ‬ ‫במתני ' ‪.‬‬ ‫לבנות פטור וע " כ אין ראיה מדלא תנן‬

‫מה שייך בזה לומר מצוה שאני ‪ ,‬הא הוי איסור‬ ‫משמע שחייב שלא‬ ‫וע " ש מש " ב דלרש " י‬
‫דאורייתא ‪.‬‬ ‫ע " מ לקשור ‪ ,‬ולפי ' ר " ח אינו כן וע " ש‬
‫וזקתנו דהא פלוגתא דר " י ור " ש הוא בכל‬ ‫[‬ ‫ואכמ " ל ‪.‬‬ ‫בהגרעק " א מש " כ בזה‬
‫התורה כולה ‪ ,‬דלר " ש אין מתכוין‬ ‫ונפ " מ בנידון הנ " ל במוחק אי בעינן שיעורא‬
‫מותר ולר " י חייב ‪ ,‬משא " כ בשבת דבעינן‬ ‫אותיות ‪.‬‬ ‫דכתיבה ‪ ,‬דשיעור כותב הוא בב '‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫כתונות ‪ -‬וף ו ' ע " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫עד‬

‫התוס ' לדחות ראייתו דהא‬ ‫ך‪5‬זה הוא דכתבו‬ ‫מלאכת מחשבת אף לר " י אינו חייב מה " ת ‪,‬‬
‫שאני ‪,‬‬ ‫דמצוה‬ ‫י "ל‬ ‫וכו '‬ ‫יין‬ ‫דמזלפין‬ ‫אלא רק מדרבנן אסור ‪ ,‬וא " כ בשלמא לענין‬
‫דהיינו דיתכן דהתם לא ניח " ל כלל ‪ ,‬וכסברת‬ ‫שבת דהוי רק מדרבנן ‪ ,‬שייך לומר מצוה שאני ‪,‬‬
‫דאפ " ה‬ ‫ר " ת דמשום כך חשים אין מתכוין ורק‬ ‫אבל בכל התורה דלר " י דחייב ‪ [ ,‬וכן לר " ש‬
‫מדרבנן צריך שיהיה אסור ולזה כתבו דכיון‬ ‫הרי הוא חייב מה " ת ‪,‬‬ ‫לר " י ] ‪,‬‬ ‫בפס " ר דהוי כמו‬
‫דמצוה שאני מותר אפי ' לכתחילה אבל עכ " פ‬ ‫שאני ] ‪.‬‬ ‫מה שייך בזה מצוה‬
‫ר"ת‬ ‫כל ההיתר דמצוה שאני היינו רק לדעת‬ ‫בתחילה‬ ‫שם‬ ‫בגמ '‬ ‫דהנה‬ ‫לזמר ‪,‬‬ ‫ואפשר‬
‫אין מתכוין‬ ‫דבלא ניח " ל כלל לכו " ע חשיב‬ ‫קאמר סתמא שמותר לזלף יין ע " ג‬
‫וכנ " ל ‪.‬‬ ‫האישים ויליף לה מקרא ‪ ,‬ופריך והא מכבה ‪,‬‬
‫הביאו נמי דחייה זו‬ ‫בראשונים כאן‬ ‫אכן‬ ‫ומשני כיבוי דמצוה שאני ע " ש ‪ ,‬ולא קאמר‬
‫דמצוה שאני ‪ ,‬ולא הביאו כלל דעת ר " ת‬ ‫משום דאינו מכוין לכבות ‪ ,‬אלא דכיון שכך‬
‫דבלא ניח " ל כלל מותר ‪ ,‬הרי דהוי סברא מצד‬ ‫הוא המצוה ממילא ליבא איסור כיבוי ‪ ,‬והדר‬
‫כהתירוץ‬ ‫צ"ל‬ ‫[ וע " כ‬ ‫שאני ‪,‬‬ ‫דמצוה‬ ‫עצמו‬ ‫פריך עלה מברייתא דתניא שאסור לזלף ע " ג‬
‫בכ " ז ] ‪.‬‬ ‫הראשון שנתבנו וצ " ע‬ ‫ר"ש‪.‬‬ ‫האישים ומשני הא ר " י הא‬

‫כתב‬ ‫דהנה‬ ‫עוד ‪,‬‬ ‫ליישב‬ ‫יש‬ ‫דברינו‬ ‫וקפי‬ ‫דאף בתר רמשני דהא דמותר‬ ‫ו‪ " 14‬כ יתכן‬
‫בשבת פרק הבונה דכל מש " כ‬ ‫הרא " ש‬ ‫היינו לר " ש דדבר שאין מחכוין מותר ‪,‬‬
‫הערוך דפס " ר דלא ניח " ל חשיב אין מתכוין‬ ‫עדיין בעינן לטעמא קמא דעיקר הטעם שמותר‬
‫ומותר ‪ ,‬היינו דוקא בשבת דאיכא דין מלאכת‬ ‫היינו משום דמצותו בכך וליכא איסור מה " ת ‪,‬‬
‫מחשבת ‪ ,‬ובלא ניח " ל לא הוי מלאכת מחשבת‬ ‫ורק דמ " מ מדרבנן איכא איסור ‪ ,‬ולזה קאמר‬
‫והוי אין מתכוין ‪ ,‬אבל בשאר איסורין דכל‬ ‫מותר ‪.‬‬ ‫דאזיל לר " ש דדבר שאין מתכוין‬
‫התורה אי הוי פס " ר אע " פ דלא ניח " ל חשיב‬ ‫התום '‬ ‫מש " כ‬ ‫שפיר‬ ‫מבואר‬ ‫לפי " ז‬ ‫וא " כ‬
‫ואסור ‪.‬‬ ‫מתכוין‬ ‫והיינו‬ ‫שאני ‪,‬‬ ‫מצוה‬ ‫דהתם‬ ‫לדחות‬
‫מהגמ ' הנ " ל בזבחים‬ ‫והרא " ש הביא ראיה‬ ‫דמה " ת ההיתר הוא כדקאמר מעיקרא דמצותו‬
‫ע "ג‬ ‫יין‬ ‫צא ‪ ) :‬דמותר לזלף‬ ‫( דף‬ ‫‪ ,‬ולכן כיון‬ ‫בכך ‪ ,‬וכל האיסור הוא רק‬
‫האישים ‪ ,‬ופריך והא מכבה וכו ' ‪ ,‬ולכאורה מאי‬ ‫מדרכני‬
‫שאינו מתכוין אע " פ דהוי פם " ר מ " מ במקום‬
‫ניח " ל שפיר מותר ‪,‬‬ ‫פריך כלל הא כיון דלא‬ ‫מצוה לא אסרו רבנן ונשאר כדין אין מתכוין‬
‫אלא ע " כ מוכח דבשאר איסורים שבתורה לא‬ ‫שמותר ‪.‬‬ ‫דבל התורה‬
‫מהני מה דלא ניח " ל ‪ ,‬אלא כיון דפס " ר הוא ‪,‬‬ ‫לעיל‬ ‫כתבנו‬ ‫כבר‬ ‫דהא‬ ‫לומר‬ ‫עוד אפשר‬
‫ואסור ‪.‬‬ ‫חשיב מתכוין‬ ‫דבהגה " ה בגליון כתב דדוקא בלא ניחא‬
‫מקושית‬ ‫ליה כלל מותר אפי ' פם " ר ‪ ,‬והרש " ש כתב‬
‫טהו על הרא " ש מה מביא ראיה‬ ‫וי~‬
‫הגמ ' הא מיד אח " כ קאמר דתלוי‬ ‫דמהראיות שהביא אח " כ הערוך לא משמע כן‬
‫בר " י ור " ש ‪ ,‬דלר " ש שאין מתכוין מותר משו " ה‬ ‫דהא התם מיירי אפי ' היכא דרק אינו מקפיד‬
‫מותר לזלף ע " ג האישים ‪ ,‬הרי מפורש איפכא‬ ‫נמי אינו מותר ולא דוקא היכא דלא ניח " ל‬
‫דאף בשאר איסורי תורה חשיב אין מתכוין‬ ‫ע "ש ‪.‬‬ ‫כלל‬
‫אע " פ דפס " ר הוא ‪ ,‬וע " כ משום דמהני מה דלא‬ ‫אכן יתכן דבאמת ב ' שיטות הן ‪ ,‬דשיטת ר " ת‬
‫וכנ " ל ‪.‬‬ ‫ניה " ל‬ ‫דדוקא לא ניח " ל כלל מותר ‪ ,‬והערוך‬
‫לפמש " נ א " ש דכל מה דמשני לבסוף‬ ‫אכן‬ ‫סובר דאפי ' לא מקפיד נמי מותר ‪ ,‬דחשיב אין‬
‫דלר " ש אין מתכוין מותר היינו רק בתר‬ ‫אסור ] ‪.‬‬ ‫מתכוין ‪ [ ,‬ודוקא בניח " ל‬
 ‫עה‬ ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫‪.‬‬
‫ע א‬ ‫‪'1‬‬ ‫כתועת ‪ -‬וף‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫מלאכת מחשבת ‪ ,‬בזה אינו תלוי כלל בכונה‬ ‫רמשני בתחילה כיבוי דמצוה שאני דכיון‬
‫ורצון כי אם בדעת שעושה את המלאכה ‪ ,‬דאם‬ ‫שזהו גוף המצוה לזלף אין בזה איסור תורה‬
‫יודע בודאי שיעשה המלאכה שוב אין חסר‬ ‫בכך ‪.‬‬ ‫של כיבוי דמצותו‬
‫במלאכת מחשבת ‪ ,‬וא " ב היכא דהוי פס " ר ‪,‬‬ ‫עכ " פ‬ ‫איסור‬ ‫שיהיה‬ ‫צריך‬ ‫ואך דאכתי‬
‫דשפיר הוי מלאכת מחשבת ‪ ,‬יהא חייב אע " ג‬ ‫מדרבנן ‪ ,‬וע " ז קאמר דתלוי בר " י ור " ש ‪,‬‬
‫דלא ניח " ל ‪ ,‬כיון דלר " י אינו מתכוין חייב ‪ ,‬דלא‬ ‫דלר " ש דבכל התורה אין מחכוין מותר ה " נ‬
‫בעינן כונתו ורצונו ‪ ,‬אלא שיהא נעשה בדעתו‬ ‫מותר ‪ ,‬אבל עכ " פ הכל הוא רק בתר דמשני‬
‫ובמחשבתו ‪ ,‬וא " כ כיון דהוי פס " ר ‪ ,‬אע " ג דלא‬ ‫אבל‬ ‫וכמ " ש ‪,‬‬ ‫בכך‬ ‫דמצותו‬ ‫שאני‬ ‫דמצוה‬

‫חייב ‪.‬‬ ‫ניח " ל ‪ ,‬מ " מ כיון דנעשה מדעתו‬ ‫בתחילה דאכתי לא ידע דמצוה שאני ופריך‬

‫דבאמת יהא תלוי דין פס " ר דלא‬ ‫[ ונמצא‬ ‫דמוכח‬ ‫הרא " ש‬ ‫הוכיח‬ ‫שפיר‬ ‫מכבה‬ ‫והא‬

‫כר " י ור " ש ‪ ,‬דלר " ש דככל‬ ‫ניה " ל‬ ‫דבשאר איסורי תורה אע " פ דפס " ר דלא ניח " ל‬

‫התורה כולה אין מתכוין מותר ‪ ,‬יהא מותר אף‬ ‫ואסור ‪.‬‬ ‫הוא תשיב מתכוין‬

‫בפס " ר דלא ניח " ל ‪ ,‬דאף שאין חסר במלאכת‬ ‫[ אכן ברש " י שם כתב דלא חשיב פס " ר כלל‬
‫מחשבת וכנ " ל מ " מ תיפו " ל שאין כאן כונה‬ ‫כיון שיכול לזלף טפין דקין שלא יכבה‬

‫כולה ‪.‬‬ ‫ורצון לעבירה דלר " ש מותר בכל התורה‬ ‫ע"ש‪.‬‬ ‫ולכן אפי ' זילף הרבה אין מתכוין הוא‬
‫אין‬ ‫כולה‬ ‫התורה‬ ‫דבכל‬ ‫רס " ל‬ ‫אנץ לר " י‬ ‫הניון דלמצותו סגי בדקין אפי ' נשפך‬ ‫והיינו‬
‫מתכוין חייב ‪ [ ,‬וה " ה פם " ר דלא ניח " ל‬ ‫ניח " ל ] ‪.‬‬ ‫הרבה והוי פס " ר מ " מ חשיב לא‬

‫חייב ‪ ,‬דהא לכל היותר הוי אין מתכוין דסובר‬ ‫שם להרא " ש‬ ‫ונ‪ :‬וקרצ " ס כאן האריך בסוגיא‬
‫שחייב ] ‪ ,‬א " כ אף דלענין שבת ס " ל לר " י‬ ‫ע "ש‪.‬‬ ‫וכתב דהוא מחלוקת שם בזה‬

‫שאסור רק מדרבנן דכיון שאינו מתכוין אין זה‬ ‫הי " ז )‬‫מהל ' שבת‬ ‫( פ "י‬ ‫ונחי ' ‪ -‬ר " ח ‪ -‬הלוי‬
‫הרמב " ם‬ ‫בדעת‬ ‫כתב‬
‫מלאכת מחשבת ‪ ,‬מ " מ בפם " ר יהיה חייב אפי '‬
‫להיפך מדעת הרא " ש ‪ ,‬שהרי הרא " ש כתב‬
‫היכא דלא ניח " ל ‪ ,‬דכיון רכל הפטור לר " י‬
‫דלהערוך דפס " ר דלא ניח " ל מותר הוא דוקא‬
‫בשבת הוא רק משום מלאכת מחשבת ‪ ,‬א " כ‬
‫הרמב " ם‬ ‫ודעת‬ ‫התורה ‪,‬‬ ‫בכל‬ ‫ולא‬ ‫בשבת‬
‫כל דהוי פס " ר אע " פ דלא ניח " ל מ " מ נעשה‬
‫איפכא ‪ ,‬דהא דפס " ר דלא ניח " ל נחשב אין‬
‫וכמשנ " ת] ‪.‬‬ ‫מדעתו ויהא חייב ‪,‬‬
‫מתכוין ‪ ,‬ומותר ‪ ,‬היינו דוקא בשאר איסורי‬
‫דתלוק שפיר דין פס " ר דלא ניח " ל‬ ‫ונמצא‬
‫אסור ‪.‬‬ ‫תורה ‪ ,‬משא " כ בשבת אפי ' לא ניח " ל‬
‫לר " ש בכל התורה כולה לדעת הערוך‬
‫בזה הגר " ח ‪ ,‬דהא רס " ל לר " ש בכל‬ ‫וביאר‬
‫בשבת דאפי ' לא‬ ‫שמותר ‪ ,‬מדין פס " ר לר " י‬
‫התורה ראין מתכוין מותר ‪ ,‬הוא משום‬
‫‪.‬‬
‫ניח " ל חייב ע " ש כל דברי הגר " ח בזה [ וע " ע‬
‫דהעיקר תלוי בכונתו ורצונו ‪ ,‬ואפי ' אם יודע‬
‫בזה ] ‪.‬‬ ‫בשיעור הבא מש " כ‬
‫שבודאי יעשה הדבר והוא עושה הדבר בדעת ‪,‬‬
‫וכו ' ‪ ,‬ובערוך‬ ‫וד " ה האי מסוכרייתא‬ ‫י‬ ‫עו )‬
‫לא ‪.‬‬ ‫מ " מ תלוי בכונתו אם מתכוין לזה או‬
‫דשמא‬ ‫וכו '‬ ‫אחר‬ ‫לשון‬ ‫פי '‬ ‫~‬ ‫סובר ר " ש דבכל התורה כשאין מתכוין‬ ‫ו מן‬
‫תנטל הסתימה אצל הגיגית ויעשה כלי כשכת‬ ‫אע " פ דהוא פס " ר ויודע בבירור שיעשה‬
‫[ וכן הביא ברמב " ן פי ' זה דיהיה חייב משום‬ ‫‪-‬‬
‫מ " מ כיון דלא ניח " ל לא הוי מתכוין לעבירה‬
‫פס " ר ] ‪.‬‬ ‫בונה אע " פ שאינו מכוין הו " ל‬ ‫מתכוין ‪.‬‬ ‫ונשאר ההיתר דאינו‬
‫ואין נראה לר " י וכו ' וי " ל בדוחק‬ ‫וכרציפך‬ ‫שבת דאף‬ ‫משא " כ בדין אין מתכוין גבי‬
‫שהוא מתכוין לבטלה ואינו מתכוין‬ ‫לר " י איסורו רק מדרבנן כיון שאינו‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברםקי‬ ‫ע‪-‬ב‬ ‫‪'1‬‬ ‫נת‪1‬נ‪1‬ת ‪ -‬רף‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫עו‬

‫ע "כ ‪.‬‬ ‫לעשות כלי ושייך ביה פס " ר הואיל ואינו‬

‫וצ " ב כנ " ל דממ " נ אי אזלינן בתר השתא‬ ‫ע "כ ‪.‬‬ ‫מחכוין לגמרי לעשות כלי‬
‫דכיון שיש לו אחר לא חשיב תיקון‬ ‫ור " ש ‪ ,‬דממ " נ‬ ‫וצ " ב בזה מה שייך זה לר " י‬
‫יצטרך ‪,‬‬ ‫שאח " כ‬ ‫כלי ואינו מלאכה ‪ ,‬מה אכפ " ל‬ ‫אי אזלינן בתר הסוף דכיון שלבסוף‬
‫ואי אזלינן בתר הסוף דכיון דאפשר שאח " כ‬ ‫זה‬ ‫יבטלנו שם תשיב עשיית כלי ‪ ,‬לא יויב‬
‫יצטרך לו חשיב עתה תיקון כלי א " כ אף‬ ‫כלל לאין מתכוין ופס " ר וצריך שיתחייב אף‬
‫לר " ש גימא כן ולמה סובר דלא הוי תיקון כלי‬ ‫לר " ש ‪.‬‬
‫לו ‪.‬‬ ‫מחמת דשמא לא יצטרך‬ ‫אזלינן בתר השתא שאין כונתו לעשות‬ ‫ואי‬
‫ע " כ מוכח מדברי התוס ' רזה תלוי נמי‬ ‫אלא‬ ‫כלי מה שייך בזה פס " ר כלל לחייבו על‬
‫במחלוקת ר " י ור " ש דכיון דהוי רק ספק‬ ‫כונת ביטול של אח " כ הא עתה אין כאן שום‬
‫חשיב זה ככל אין מתכוין ‪ ,‬ואע " פ דעכשיו‬ ‫עשיית כלי כלל ‪.‬‬
‫באמת אינו עושה תיקון כלי ‪ ,‬רכל זמן שאינו‬ ‫באמת‬ ‫דמתכוין‬ ‫שם )‬ ‫( בשטמ " ק‬ ‫וטש " כ‬
‫ע " ז שם עשיית כלי מ " מ כיון‬ ‫צריך לזה אין‬ ‫ולא‬ ‫היין‬ ‫יתקלקל‬ ‫שלא‬ ‫לבטלה‬
‫דהוי ספק דשמא אח " כ יצטרך לו ואז יהא ע " ז‬ ‫יוציאנה משם אבל אינו צריך לעשיית כלי ‪ ,‬זה‬
‫שם כלי היה מקום לאסור דהא יהא תיקון‬ ‫לא מהני אלא דעי " ז נחשב למלאכה שאצל " ג‬
‫כלי ‪ ,‬אבל מ " מ כיון דעתה הוי רק ספק חשיב‬ ‫וכנ " ל ‪.‬‬ ‫אבל לענין פס " ר לא שייך זה כלל‬
‫זה אינו מתכוין ולכן שפיר תלוי זה במחלוקת‬ ‫בחת " ס דכונתם דכיון שאח " כ יתלכלך‬ ‫[ ‪ ' 211‬ין‬
‫ר " י ור " ש ‪.‬‬ ‫ויבטלנו ‪ ,‬לכן הוי רק פס " ר ‪ ,‬דעושה‬

‫איתא הך נידון גבי כוורת דבורים שאינו‬ ‫וכן‬ ‫ע"ש‪.‬‬ ‫כלי בלא כונתו ‪,‬‬
‫יודע אם יש בתוכו דבורים האם מותר‬ ‫דבאמת אין מניחו שם בשביל סתימה‬ ‫והיינו‬
‫לסגור הכוורת דהוי בזה ספק צידה דאיתא‬ ‫צורך‬ ‫לו שום‬ ‫ראין‬ ‫הכלי ‪,‬‬ ‫לסתום‬

‫ור " י ‪.‬‬ ‫שתלוי במחלוקת ר " ש‬ ‫בהסתימה ‪ ,‬ורק דממילא כיון שמתלכלך לא‬

‫צ " ב מה שייך לר " י ור " ש ‪ ,‬דממ " נ‬ ‫דלכאורה‬ ‫יטלנו משם וממילא הוי כלי ‪ ,‬אבל אם לא היה‬
‫אם יש שם דבורים הוי מלאכה‬ ‫נוטלו אף אם לא היה מתלכלך אז ע " כ דהוי‬
‫מותר ‪.‬‬ ‫גמורה ואי ליבא‬ ‫משום סתימת הכלי ותשיב עשיית כלי ‪ ,‬ולכן‬

‫מוכח כמ " ש דבספק ‪ ,‬כיון שאינו ודאי‬ ‫ו‪ " 22‬כ‬ ‫נוטלו ] ‪.‬‬ ‫כתב דרק משום שמתלכלך אינו‬
‫מתכוין‬ ‫אין‬ ‫חשיב‬ ‫המלאכה‬ ‫עושה‬ ‫צ " ב כמש " כ התוס ' לעיל בסמוך לדחות‬ ‫וכן‬
‫בפלוגתתם ‪.‬‬ ‫ותלוי זה‬ ‫ראיית הערוך מהא דממעטים ענבי הדס‬

‫[ א " ה עייז בביאור הלכה ( סי ' שט " ז סעיף ג '‬
‫ד " ה ולכן ) שכתב להוכיח מהתוס ' הכא‬
‫לסגירת תיבה דספק פס " ר לא חשיב פס " ר ‪,‬‬
‫אלא ככל אין מתכוין ‪ ,‬וכמש " ג ‪ ,‬וע " ש מש " כ‬
‫זה ) ‪.‬‬ ‫לדחות‬
‫[ ומשני ]‬ ‫ביו " ט ‪ ,‬די " ל דה " פ והא פס " ר הוא ‪,‬‬
‫דאית ליה הושענא אחריתי ‪ ,‬והואיל וכן שרי‬
‫לר " ש דשמא לא יצטרך לו ונמצא שלא תיקן‬
‫כלי והלכך לאו פס " ר הוא אבל לר " י אסור‬
‫דשמא יצטרך לה ואגלאי מילתא רכלי עבד ‪,‬‬

‫דף ו ' ע " ב‬

‫צ " ב מהו האיסור ‪ ,‬מ " ש משאר דיני אבילות‬ ‫דקי " ל דאונן אסור בבשר ויין ואבל‬ ‫בהא‬ ‫עז )‬
‫באונן ‪,‬‬ ‫ולא‬ ‫כאכל‬ ‫רק‬ ‫להיפך‬ ‫דהוי‬ ‫מותר ‪.‬‬
 ‫עז‬ ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫כתעות ‪ -‬וף ו ' ע " כ‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫נמצא דברגל או חתן שאינו נוהג דיני‬ ‫ו‪5‬פי " ז‬ ‫וביותר צ " ב אמאי אסור לאונן רק בשעה‬
‫אכילות לא שייך כלל האיסור להניח‬ ‫שמתו מוטל לפניו אבל כשלקחוהו מותר‬
‫תפילין כיון רכל האיסור משום דהוי סתירא‬ ‫הוא ‪.‬‬ ‫אע " פ שעדיין אונן‬
‫אבילות ‪.‬‬ ‫לאכילות ‪ ,‬וברגל וחתן הא אין נוהג‬ ‫מזה דהוי הלכה מצד חסרון כבוד‬ ‫ומוכזב‬
‫בהל '‬ ‫רק‬ ‫זה‬ ‫דין‬ ‫הביא‬ ‫ברמב " ם‬ ‫ןהנה‬ ‫המת וכמו שאסור לאכול כפניו משום‬
‫להניח‬ ‫אסור‬ ‫דאבל‬ ‫דכתב‬ ‫אבילות ‪,‬‬ ‫אפי ' שלא בפניו‬ ‫ויין אסור טפי‬ ‫יו‬ ‫בזיון ה " נ‬
‫תפילין ‪ ,‬אכל בהל ' תפילין כתב רק דמי שפטור‬ ‫כ " ז שמתו מוטל לפניו ‪ ,‬אבל אחר שלקחוהו‬
‫מק " ש פטור מתפילין וכן מצטער ואין דעתו‬
‫ומש " ה נאבל לא‬ ‫מכאן שוב אין כאן בזיון ‪,‬‬
‫מיושבת עליו פטור מתפילין שאסור להסיח‬
‫איסור ‪.‬‬ ‫שייך כלל הך‬
‫ע "ש‪.‬‬ ‫דעת מתפילין‬
‫גמ ' אבל חייב בכל המצוות האמורות‬ ‫עת )‬
‫מהא דבהלי תפילין לא כתב איסור‬ ‫ומוכח‬ ‫פאר ‪.‬‬ ‫בתורה חוץ מן התפילין שנאמר בהן‬
‫על אבל ורק בהל ' אבילות כתב איסור‬
‫[ וצ " ‪ 5‬דהכונה ליום ראשון דאבילות ‪ ,‬דאילו‬
‫הנחת תפילין באבל ‪ ,‬ע " כ דכל האיסור הוי רק‬
‫תפילין ] ‪.‬‬ ‫כשאר ימי אכילות הרי הוא מניח‬
‫מדיני האכילות ‪ ,‬ורק דיתכן שיהיה פטור גם‬
‫רש " י ד " ה שנאמר בהן פאר וכו ' ואבל‬ ‫וכתב‬
‫משום דיני תפילין ‪ ,‬אבל עכ " פ איסור ליכא רק‬
‫מעולל בעפר קרנו וראשו ואין זה פאר‬
‫משום דין האבילות ‪ ,‬הרי דמבואר דכל האיסור‬
‫ע "כ ‪.‬‬ ‫לתפילין ‪,‬‬
‫האבילות ‪.‬‬ ‫הוי רק משום דיני‬
‫פטור‬ ‫דאבל‬ ‫כתב‬ ‫תפילין‬ ‫בהל '‬ ‫ונטור‬ ‫בהל הלכה בהלכות‬ ‫ראין זה‬
‫אכילות אלא‬
‫מדבריו‬ ‫ומשכסי‬
‫' תפילין ‪ ,‬שאסור‬
‫ע "ש ‪.‬‬ ‫מתפילין ובהל ' תפילין כתב שאסור‬
‫לאבל ללבוש תפילין כיון שאינו פאר לתפילין ‪.‬‬
‫ילפי " ז יתכן דגם כחתן ורגל יהיה‬ ‫[ א" ה‬
‫וצ " ע דברש " י ביחזקאל ובסוכה ( דף כה ‪) .‬‬
‫פטור מתפילין דרק איסור דאבילות‬
‫כתב וז " ל וכשמתפאר בעצמו מראה‬
‫ליכא אבל הפטור דמצד תפילין שאין דעתו‬
‫שאינו אבל ‪ ,‬עכ " ל ‪ ,‬דמשמע דהוי מצד הלכות‬
‫וצ " ע ] ‪.‬‬ ‫מיושבת יתכן גם בכה " ג‬
‫אכילות שלא יניח תפילין והכא משמע דהוי‬
‫בתוס ' ( ד " ה חוץ )‬ ‫‪51‬פי " ז יש לבאר עוד דהנה‬
‫רש " י לטעם זה‬ ‫כתבו דהא דהוצרך‬
‫תפילין ‪.‬‬ ‫משום הל '‬

‫יליף כפשוטו מקרא‬ ‫וכו ' ולא‬ ‫דאבל מעולל‬ ‫דבאמת גם באן בונת רש " י דהוי‬ ‫ואפשר‬
‫משום דיני הלכות האבילות ‪ ,‬דכיון‬
‫דיחזקאל היינו כדי ליחן טעם דלא לילף שאר‬
‫ע " ש‪.‬‬ ‫מצוות נמי מתפילין‬ ‫שמקום התפילין הוי פאר דזהו דין הנחת‬

‫דרש " י בא לומר‬ ‫לפמש " נ י " ל כפשוטו‬ ‫אכן‬ ‫תפילין על מקום פאר ‪ ,‬ואבל צריך להיות עפר‬

‫דיש בזה ג " כ איסור מדיני האבילות ‪,‬‬ ‫על ראשו דהיינו שיהיה האבילות על ראשו‬

‫דאי הוי ילפינן רק מיחזקאל הרי הוי רק‬ ‫ולא פאר ממילא הוי איסור משום האבילות‬

‫ילפותא לענין " שפטור " מתפילין ‪ ,‬אבל אכתי‬ ‫תפילין ‪.‬‬ ‫לעשות ראשו למקום‬

‫מנלן " דאיסור " נמי יש כזה ‪ ,‬ולכן שפיר הוצרך‬ ‫כונת רש " י דאבל מעולל בעפר קרנו‬ ‫וזהו‬
‫לטעם זה דאבל מעולל וכו ' דאיכא נמי איסור‬ ‫וראשו ואין זה פאר לתפילין ‪ ,‬דמדיני‬
‫וכמ " ש ‪.‬‬ ‫בזה‬ ‫האבילות מחויב שיהיה האבילות על ראשו ‪,‬‬
‫דמהילפותא‬ ‫דסברי‬ ‫י"ל‬ ‫בדעת התוס '‬ ‫אכן‬ ‫וממילא אין לו מקום הנחת תפילין על ראשו‬
‫מיחזקאל ידעינן ממילא נמי דאסור ראם‬ ‫והוי דין בהל ' אבילות שאסור לעשות ראשו‬
‫וע " כ‬ ‫לא היה בו איסור מ " ט פטרתו תורה ‪,‬‬ ‫תפילין ‪.‬‬ ‫למקום‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫נתונות ‪ -‬ד ו ' ט " ב‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫עח‬
‫~‬

‫עוסק במצוה דפטור ממצוה ורק דטרדא כזו‬ ‫דסברא הוא רכל דפטרתו תורה ע " כ איסורא‬
‫שהוא מחמת המצוה נמי יש לו דין כעוסק‬ ‫נמי איכא ‪ ,‬ולכן כתבו דוש " י הזצדך לזה כדי‬
‫במצוה לפוטרו מק " ש משום דא " א לו לכוין‬ ‫מתפילין ‪.‬‬ ‫שלא נילף שאר מצוות‬
‫אבל טירדא אחרת אין פוטרו מק " ש דהא אין‬ ‫ונשטמ " ק כתב ג " כ כתוס ' דרש " י הוצרך‬
‫טרוד ‪.‬‬ ‫לו להיות‬ ‫לזה שלא נילף שאר מצוות‬
‫דצ " ע דהא מבואר הבליל שבת נמי‬ ‫אלא‬ ‫מתפילין ‪ ,‬ועוד כתב דרש " י כתב זה ליישב‬
‫פטור מק " ש מחמת דטרוד שאינו יכול‬ ‫מ " ט תפילין ילפינן מיחזקאל לאסור דמדהתיר‬
‫לבעול בשבת וטרוד בזה שאינו יכול לקיים‬ ‫ליחזקאל מוכח דלכו " ע אסור ‪ ,‬ובת " ת אמרינן‬
‫המצוה ובזה הרי לא הוי עוסק במצוה כלל‬ ‫ע "ש ‪.‬‬ ‫דכמו דיחזקאל אסור כן נמי לכו " ע אסור‬
‫פטור ‪.‬‬ ‫ומ " ט‬ ‫[ ועכ " פ משמעות דבריו כמ " ש דהוי איסור‬
‫וברש " ש הקשה נמי דלפי " ז יהא אבל נמי‬ ‫וצ " ע ] ‪.‬‬ ‫מדין האבילות וכנ " ל‬
‫פטור מק " ש מהמת שטרוד מהא‬ ‫פטור מקריאת שמע וכו ' ‪,‬‬ ‫חתן‬ ‫גב '‬ ‫עט )‬

‫דאינו יכול לקיים מצות הנחת תפילין כמו‬ ‫מאי לאו וכו '‬ ‫ד"ה‬ ‫וכתב רש " י‬
‫הכא דחשיב טירדא לפוטרו מחמת שאינו יכול‬ ‫המצוה ‪.‬‬ ‫והעוסק במצוה פטור מן‬
‫לקיים המצוה עתה ‪ ,‬ע " ש שכתב רטרוד הוא‬ ‫וצ " ע דא " כ שיפטר נמי מכל שאר מצוות‬
‫מה שפשע ולא בעל קודם בימות החול ולא‬ ‫שבתורה ‪.‬‬
‫על עצם זה שאינו יכול לקיים עתה המצוה‬ ‫הל ' תפילין כתב דכבר כתב רבינו‬ ‫וככ " מ‬
‫רבזה הא הוי אונס דרחמנא פטריה ואינו טרוד‬ ‫דחתן פטור מכל המצוות ‪ ,‬וצ " ע היכן‬
‫ע "ש ‪.‬‬ ‫מוכח זה ברמב " ם רהא בהל ' ק " ש כתב רק‬
‫צ " ע דהנא טרדא זו על שלא בעל ‪ ,‬לא‬ ‫אכן‬ ‫לכן כתב‬ ‫ורק דקורם‬ ‫פטור מק " ש ‪,‬‬ ‫דחתן‬
‫הוי טרדא דמצוה ‪ ,‬ואין בזה דין עוסק‬ ‫דהעוסק במצוה פטור מן המצוה [ ולא כתב זה‬
‫במצוה שיהא פטור מן המצות ‪ ,‬וא " כ מ " ש‬ ‫וצ " ע ] ‪.‬‬ ‫על חתן‬
‫טירדא זו מכל שאר טרדות שאין פוטרות‬ ‫אכן במאירי כאן כתב הטעם דחתן פטור‬
‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫מק " ש ‪,‬‬ ‫לבוין ‪.‬‬ ‫מק " ש דמשום הטורד אי אפשר לו‬
‫ואם להוציא ממנה ליחה פטור ‪,‬‬ ‫ונוד " ה‬ ‫פ)‬ ‫פשוט דהוי טעם רק לפטור מק " ש‬ ‫ויפי " ז‬
‫שמואל‬ ‫דהא‬ ‫ותימה‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫ולא לפטור משאר המצוות שהרי אין‬
‫במלאכה שאצל "ג ס " ל כר " י וכו ' ‪ ,‬ועוד דמדבר‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫זה משום עוסק במצוה‬
‫שאין מחכוין דשרי ר " ש הו " ל לאקשויי ולא‬ ‫דאכתי צ " ב מה מחלק מטרדא דטכעה‬ ‫אלא‬
‫וכו ' ‪.‬‬ ‫ממלאכה שאצל " ג‬ ‫ספינתו בים דאינו פטור מק " ש ומשום‬
‫וכתבו לפי " ז ליישב דעת הרמב " ם דפסק‬ ‫דרק טרדא דמצוה פוטרו ‪ ,‬והרי לדברי המאירי‬
‫כר " י דמלאכה שאצל " ג חייב ומאידך‬ ‫אף בטרדא דמצוה אין הפטור משום המצוה‬
‫גיסא פסק הא דמפיס מורסא אם להוציא‬ ‫אלא משום עצם הטירדא גופיה שא " א לו‬
‫פטור ‪.‬‬ ‫ממנה ליחה‬ ‫לכוין וא " כ מה הנפ " מ בין טרדא דמצוה‬
‫מוקמינן‬ ‫‪):‬‬ ‫בגמ ' בשבת ( דף קז‬ ‫וקשה דהרי‬ ‫אחרת ‪.‬‬ ‫לטרדא‬
‫לה כר " ש דמשאצל " ג פטור ואיך פסק זה‬ ‫דגם להמאירי הוי רק מחמת דין עוסק‬ ‫ומוכח‬
‫הרמב " ם ‪.‬‬ ‫במצוה ‪ ,‬דכיון שטרוד מחמת המצוה‬
‫י " ל דמקור הרמב " ם מכח קושית התוס '‬ ‫אכן‬ ‫לו לכוין הרי זה פוטרו מק " ש ‪ ,‬דטרדא‬ ‫וא " א‬

‫רמזה למד הרמב " ם דע " כ הא דמפיס‬ ‫זו הוי נמי כמו עוסק במצוה ולא דהוי ממש‬
 ‫עט‬ ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫‪.‬‬
‫ע ב‬ ‫‪'1‬‬ ‫כתונות ‪ -‬וף‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫כסוגייתנו רמפיס מורסא פטור משום ראין‬ ‫מורסא ‪ ,‬הו " ל אין מחכוין ‪ ,‬וסוגיות חלוקות הן‬
‫שאצל " ג ‪.‬‬ ‫מתכוין הוא ולא תלוי כלל כמלאכה‬ ‫דהגמ ' בשבת ס " ל דהו " ל משאצל " ג וסוגיא‬
‫הקשה הגרעק " א מה כתבו בתוס ' לעיל‬ ‫והנה‬ ‫דהכא ס " ל דהוי אין מתכוין ומש " ה שפיר פסק‬
‫להוכיח ממפיס מורסא דפס " ר דלא‬ ‫)‬ ‫(ו‪.‬‬ ‫מותר ‪.‬‬ ‫כר " ש דדבר שאין מתכוין‬
‫ניח " ל אסור ‪ ,‬מה שייך זה לפס " ר דדוקא‬ ‫מהלי‬ ‫( פ "ז‬ ‫הגר " ח‬ ‫כמ " ש‬ ‫בזה ‪,‬‬ ‫והתיאור‬
‫כשהוא עושה דבר אחר ורק שממילא נעשה‬ ‫שבת ‪ ,‬הובא לעיל ) דעיקר פלוגתת‬
‫מלאכה ע " י ‪ ,‬אז הוי אין מתכוין ושייך בזה‬ ‫ר " ש ור " י בדבר שאין מתבוין בבל התורה‬
‫פם " ר ‪ ,‬משא " כ הכא הרי הוא עושה את הפתח‬ ‫דלר " ש מותר משום דבעינן שיהא מתכוין‬
‫בידים ממש דזהו כל פעולתו שהולך לעשות‬ ‫לעבירה וכל שאין מכוין מותר ‪ ,‬והיכא דהוי‬
‫הפתח ולכל היותר יש לפוטרו משום מלאכה‬ ‫פס " ר דניח " ל תשיב שפיר שמכוין למעשה‬
‫ופס " ר ‪.‬‬ ‫שאצל "ג ומה ענין זה לאין מתכוין‬
‫פס " ד דלא ניח " ל‬ ‫אסור ‪ ,‬אבל‬ ‫העבירה ולכן‬
‫לפמש " נ בדעת הרמב " ם א " ש דלר " ש‬ ‫אכן‬ ‫כיון שאינו נעשה ברצונו אע " פ שיודע בבירור‬
‫ראין מתכוין מותר בכל התורה ומשום‬
‫שיעשה מ " מ הא אינו מכוין למעשה העבירה‬
‫דבעינן דעתו ורצונו שיכוין למעשה העבירה ‪,‬‬
‫ולכן כל שלא ניח " ל אפי ' פס " ר חשיב אין‬
‫א " כ הכא במפיס מורסא שעיקר כונתו רק‬
‫מתכוין ‪.‬‬
‫להוציא המורסא ולא על הפתח כלל ‪ ,‬אע " פ‬
‫לר " י אף דפטור בשבת באין מתכוין‬ ‫משא " כ‬
‫דהפתח הוא להכניס ולהוציא מ " מ הוא אין‬
‫משום החסר במלאכת מחשבת מ " מ‬
‫כונתו לזה כלל ‪ ,‬ולכן שפיר מדמה לפס " ר דהא‬
‫כל דהוי פס " ר אפי ' לא ניח " ל שוב אין חסרון‬
‫אינו מתכוין למלאכה גמורה ‪ ,‬ועכ " פ להרמב " ם‬
‫וחייב ‪.‬‬ ‫במלאכת מחשבת‬
‫נמצא דלא רק שאינו מלאכה שאצל " ג כקושית‬
‫הרעק " א אלא אפי ' פס " ר נמי אינו אלא רק אין‬
‫מבואר היטב מחלוקת הסוגיות ‪ ,‬דהא‬ ‫ולפי " ז‬
‫הסוגיא בשבת מיירי שם לרב דפסק‬
‫מתכוין ‪.‬‬
‫דבכל התורה כולה אין מתכוין אסור‬ ‫כר " י‬
‫מיושב נמי דברי התוס ' ביומא ( דף‬ ‫ובזה‬
‫והיינו דלא בעינן דוקא כונה לעבירה ורק‬
‫דבתחילה כתבו דמפיס מורסא הוי‬ ‫‪):‬‬ ‫לד‬
‫מלאכה שאצל " ג כהרעק " א ‪ ,‬ובסוף דבריהם‬ ‫מלאכת‬ ‫דבעינן‬ ‫משום‬ ‫פטור‬ ‫שבת‬ ‫דלגבי‬
‫מחשבת ‪ ,‬דכל שאינו יודע שהוא מלאכה אינו‬
‫שם הקשו מזה על הערוך דמוכח רפס " ר דלא‬
‫חייב ‪ ,‬ולכן ממילא במפיס מורסא דהוי פם " ר‬
‫ניח " ל אסור ‪ ,‬הרי דנקטו דהוי אין מתכוין‬
‫חסר במלאבת‬ ‫אין‬ ‫ניח " ל תו‬ ‫דלא‬ ‫אע " פ‬
‫ופס " ר ‪.‬‬
‫להנ " ל א " ש דבתחילת דבויהם מיירי‬ ‫אכן‬ ‫מחשבת וצריך שיהיה חייב אי לאו משום‬

‫שם לר " י דהוי באמת מלשאצל " ג ולא‬ ‫לגופה ‪.‬‬ ‫דהו " ל מלאכה שא " צ‬

‫דמי כלל לאין מתכוין ופס " ר דהא לר " י אף‬ ‫ולכן קאמר בסוגיא שם דתלוי במחלוקת‬
‫אין מתכוין חייב וזהו לשיטתם דלא ס " ל‬ ‫חייב או פטור ‪ ,‬אבל סוגיא‬ ‫דמשאצל " ג‬

‫והוי‬ ‫מתכוין‬ ‫החשיב‬ ‫ס "ל‬ ‫אלא‬ ‫כהערוך‬ ‫דהכא השמואל קאמר לה ‪ ,‬דפסק בזבחים ( רף‬

‫משאצל " ג ‪ ,‬ולבסוף כתבו לדעת הערוך דפס " ר‬ ‫כר " ש דבכל התורה כולה דבר שאין‬ ‫‪):‬‬ ‫צא‬

‫דלא ניח " ל מותר דע " כ הו " ל אין מתכוין ורק‬ ‫מתכוין מותר ‪ ,‬ומשום דבעינן דעתו ורצונו‬

‫הערוך ‪.‬‬ ‫דהוי פס " ר ולכן הקשו מזה על‬ ‫למעשה העכירה ‪ ,‬וממילא אף כפס " ר כל דלא‬

‫[ ובישועת ‪ -‬דוד ( חלק ה ‪ ,‬סימן ג ' וחלק או " ח‬ ‫ניח " ל יהא מותר כהערוך כיון שעדיין אין‬
‫בזה ] ‪.‬‬ ‫סי ' כ " ט ) האריך‬ ‫הרמב " ם‬ ‫פסק‬ ‫שפיר‬ ‫ולכן‬ ‫הוא ‪,‬‬ ‫מתכוין‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫כתשת ‪ -‬דף ‪ ' :‬ע " א‬ ‫שיעורי רכי דוד‬ ‫מ‬

‫בעינן דוקא רוב צדדיפ שלא יעשה העבירה ‪,‬‬ ‫הן וכו ' ‪ ,‬ולכן אינו‬ ‫גמ ' רוב בקיאין‬ ‫ס‪) 6‬‬

‫ואל " כ הוי פס " ר ‪ ,‬תשוט רזה אינו ‪ ,‬וה " נ אפי '‬ ‫פס " ר ‪.‬‬
‫אי הוי רק ספק אי יטה וליכא רוב ‪ ,‬תו לא הוי‬ ‫נתב ‪ ,‬דלאו דוקא רוב ‪ ,‬ובאמת אינו‬ ‫ובמאירי‬
‫פס " ר ‪.‬‬ ‫מובן דמה זה ענין לרוב כלל ‪ ,‬דהא‬
‫דאף אי אימא רוב שיהיה פס " ר נמי‬ ‫וביותר‬ ‫פס " ר הוי דוקא כשמוכרח להיות כך ‪ ,‬אבל‬
‫יצא‬ ‫שלא‬ ‫שאפשר‬ ‫דכיון‬ ‫גימא‬ ‫הכא כיון דשייך נמי לבעול בלא עשיית פתח ‪,‬‬
‫ומותר ‪.‬‬ ‫המלאכה יהא לו דין אין מתכוין‬ ‫שוב לא הוי פס " ר כלל ‪ ,‬דאטו בכל אין מחכוין‬

‫ן ע " ‪4‬ל‬ ‫רוו‬

‫שהותרה שלא לצורך אוכל נפש מ " מ בעינן‬ ‫גמ ' מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי‬ ‫טנ )‬

‫שיהיה צורך קצת וא " כ יתכן דמוגמר שאינו‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫שלא לצורך‬
‫צריך לכל נפש חשיב כאין בו שום צורך כלל‬ ‫יש‬ ‫שהותרה ‪,‬‬ ‫דמתוך‬ ‫היתר‬ ‫בעיקר‬ ‫ויקנה‬
‫אסור ‪.‬‬ ‫דבזה לא אמרינן דין מתוך ולכן‬ ‫מפרשים דהיינו רכל דלא הוי מלאכת‬
‫ו גכ " פ הגדוים שהתורה התירה הוא דוקא‬ ‫‪,‬‬ ‫עבודה הותר ‪ ,‬וזהו דאמרינן מתוך שהותר‬
‫דבר שאינו מלאכת עבודה ולכן‬ ‫לצורך אוכל נפש ‪ ,‬מחמת דלא הוו מלאכת‬
‫מלאכת דש באמת אסור ‪ .‬וכן יש נידון לענין‬ ‫עבודה ‪ ,‬ממילא הותר לגמרי ‪ ,‬דהא כל מה‬
‫צידה דלכאורה הוי נמי מלאכת עבודה אע " פ‬ ‫שהותר לצורך א " נ הוא דוקא דבר שאינו‬
‫אסור ‪.‬‬ ‫דהוי אוכל נפש ‪ ,‬ולכן‬ ‫מלאכת עבודה ‪ ,‬אבל כגון חורש ודש וכו ' דהוי‬
‫כשלעצמה‬ ‫המלאכה‬ ‫רעצם‬ ‫משום‬ ‫ואפשר‬ ‫הותר ‪.‬‬ ‫מלאכת עבודה לא‬
‫אינה מלאכה של אוכל נפש ‪ ,‬אע " פ‬ ‫בחוה " מ למ " ר האסור במלאכה מה " ת ‪,‬‬ ‫וכן‬
‫שלמעשה עי " ז יוכל לאכול ‪ ,‬מ " מ אין זה‬ ‫היינו דוקא מלאכת עבודה ‪ ,‬וכנ " ל ‪ ,‬אבל‬
‫מלאכה בעצמותה של אוכל נפש כמו מבשל‬ ‫מבשל ואופה וכיוצ " ב דלאו מלאכת עבודה‬
‫ואופה ‪ ,‬וכמו בתולש פרי ואכל אסו נימא‬ ‫הוא והותר לצורך אוכ " נ ביו " ט ע " כ דהותרו‬
‫החשיב מלאכת אוכל נפש ‪ ,‬דפשוט דזה אינו ‪,‬‬ ‫אף שאר מלאכות שאינן מלאכות עבודה מדין‬
‫כיון שמצד המלאה עצמה אינה מלאכת אוכל‬ ‫רמב " ן ) ‪.‬‬ ‫מתוך ‪ ( ,‬ועיין‬
‫נפש ‪.‬‬ ‫שפי ' דדין מתוך ילפינן מקרא דלכם לכל‬ ‫ויש‬
‫וכוי ‪.‬‬ ‫מתוך שהותרה חבורה לצורך‬ ‫גמ '‬ ‫סג )‬ ‫דבר‬ ‫לכל‬ ‫ילפינן‬ ‫דמהתם‬ ‫ערכיכם ‪,‬‬
‫נפנ " י לדעת הרמב " ם דחובל חייב‬ ‫והקשה‬ ‫הגב '‬ ‫שמותר ‪ ,‬אכן צ " ע דא " כ מאי פריך‬
‫נטילת‬ ‫משום‬ ‫ולא‬ ‫מפרק‬ ‫משום‬ ‫דילפינן‬ ‫הב '‬ ‫להפירוש‬ ‫דבשלמא‬ ‫ממוגמר ‪,‬‬

‫נשמה ‪ ,‬והרי מפרק לא הותר כלל ביו " ט ‪ ,‬א " כ‬ ‫מלכם לכל צרכיכם א " ש דלא הותר מוגמר‬

‫מאי קאמר דמדין מתוך יהא מותר לבעול‬ ‫דהא לאו שוה לכל נפש הוא ‪ ,‬אבל לפי ' ראשון‬
‫ביו " ט ‪ ,‬דהא יש בזה איסור מפרק דלא מצינו‬ ‫הוי מלאכת‬ ‫דהוא משום דהותר כל דלא‬
‫לצורך ‪.‬‬ ‫שהותר אפי '‬ ‫עבודה צ " ע אמאי לא הותר נמי מוגמר דהא‬
‫מה‬ ‫דהרי‬ ‫קושייתו ‪,‬‬ ‫ביאר‬ ‫ובבית ‪ -‬יעקב‬ ‫עבודה ‪.‬‬ ‫אינו מלאכת‬
‫דהותר לשחוט ביו " ט לא הוי‬ ‫לומר דבאמת הא נחלקו אי הותרה‬ ‫ואפשר‬
‫בזה היתר נמי על מפרק ‪ ,‬דכיון שא " צ לדם ‪,‬‬ ‫נמי שלא לצורך כלל ‪ ,‬רי " א דאף‬
 ‫פא‬ ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫כתונות ‪ -‬זה ו ' ע " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫וכו '‬ ‫לצורך‬ ‫שהותרה‬ ‫יצדד " ה מתוך‬ ‫סר )‬ ‫לא הוי מלאכת מפרק כלל ‪ ,‬משא " כ הכא‬
‫אבל שלא לצורך היום כלל לא‬ ‫שלדם הוא צריך והוי מפרק הרי ליכא בזה‬
‫כמו הוצאת אבנים דמחייב והאופה מיו " ט‬ ‫שהותרה ‪.‬‬ ‫מתוך‬
‫וכו ' ‪.‬‬ ‫לחול לרב חסדא דאמר לוקה‬ ‫וכרוב הבית ‪ -‬יעקב ‪ ,‬דהרמכ " ם לשיטתו א " ש ‪,‬‬
‫ממקומות‬ ‫להוכיח‬ ‫הוצרכו‬ ‫‪ U1‬אמאי‬
‫‪"S‬‬ ‫אף‬ ‫חייב ‪,‬‬ ‫רס " ל דמלאכה שאצל " ג‬
‫אחרים דשלא לצורך כלל לא אמרינן‬ ‫הותר‬ ‫ושפיר‬ ‫מפרק ‪,‬‬ ‫משום‬ ‫איבא‬ ‫בשוחט‬
‫מתוך ‪ ,‬הא מהגמ ' הכא מוכח כן להדיא מהא‬ ‫מלאכת מפרק ביו " ט בזה שמותר לשחוט ולכן‬
‫דמוגמר אסור והרי לא גרע משלא לצורך כלל‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫שפיר קאמר מתוך שהותרה לצורך‬
‫ראי גימא דשלא לצורך בלל נמי איכא מתוך‬ ‫שכתבו‬ ‫והפנ " י‬ ‫המאירי‬ ‫דברי‬ ‫אבל לפי‬
‫אמאי לא יהא מוגמר מותר ‪ ,‬ולמה לא הוכיחו‬ ‫ואינו צריך לזה לא ונשיב‬ ‫דבמפרק‬
‫אסור ‪.‬‬ ‫מכאן דשלא לצורך כלל‬ ‫מפרק ‪ ,‬דאין דדך דישה בכך ואין ע " ז שם‬
‫לומד דממוגמר אין ראיה דיש בזה‬ ‫ואפשר‬ ‫מפרק כלל הרי נמצא דבשוחט שא " צ לדם אין‬
‫איסור דאורייתא דיתכן שכל האיסור‬ ‫דרך דישה בכך ולא הוי מפרק והרק " ל רהכא‬
‫הוא רק מדרבנן ולכן הניאו ראיות דחייב‬ ‫שצריך לדם והוי מפרק היכן מצינו כה " ג‬
‫התורה ‪.‬‬ ‫ולוקה דע " כ הוי איסור מן‬ ‫ביו " ט ‪.‬‬ ‫שהותר מפרק‬
‫לנוד אפשר לומר דרנה בשטמ " ק הביא שיטה‬ ‫לפמש " נ לעיל לחלק דדוקא אי מיפקד‬ ‫אכן‬
‫רכל מה דבעינן שיהא צורך היום היינו‬ ‫פקיד אמרינן דכשאין צריך לוה אין דרך‬
‫רק במה שמותר מחמת דין מתוך אבל מה‬ ‫דישה בכך ולא מקבל דין מפרק עי " ז ‪ ,‬אבל אי‬
‫דהוי אוכל נפש ממש כגון שוחט ומכשל ‪,‬‬ ‫חיבורי מחבר דהוי כמציאות מפרק ממש‬
‫אפי ' שלא לצורך היום כלל דדוקא מה‬ ‫מותר‬ ‫שמפריד זה מזה לא שייך בזה אין דרך דישה‬
‫ע " י מתוך לא הותר שלא לצורך כלל‬ ‫שהותר‬ ‫בכך דהא בפועל הוא מפרק לע " ש שכתבנו‬
‫אבל באוכל נפש גופא דלאו מדין מתוך הוא ‪,‬‬ ‫לפי " ז ליישב קושית המג " ח מה נפ " מ אי‬
‫ע "ש ‪.‬‬ ‫אפי ' שלא לצורך כלל‬ ‫מותר‬ ‫מיחבר ] ‪.‬‬ ‫מיפקד פקיד או חבורי‬
‫ע " ז דהרי כתבו‬ ‫חולקים‬ ‫כאן‬ ‫התוס '‬ ‫אכן‬ ‫לפי " ז א " ש דה " נ בשוחט אע " פ שאינו‬ ‫א =כ‬
‫דהאופה מיו " ט לחול לוקה משום דלא‬ ‫צריך לדם מ " מ בזה דבפועל הוא מפרק‬
‫הוי לצורך היום כלל ‪ ,‬אע " פ דאופה הוי אוכל‬ ‫ממש בודאי תשיב מפרק ולא שייך בזה אין‬
‫נפש ממש אפ " ה ס " ל דבעינן דוקא לצורך‬ ‫דרך דישה ככך וא " ש אף להמאירי והפנ " י‬
‫היום ‪.‬‬ ‫דבשוחט הותר מלאכת מפרק ואמרינן שפיר‬
‫וא " כ לפי " ז מיושב למה לא הוכיחו מגמ '‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫מתוך שהותרה לצורך‬
‫דכונתם‬ ‫כיון‬ ‫אסור ‪,‬‬ ‫דמוגמר‬ ‫דידן‬ ‫הנ " ל ‪,‬‬ ‫סברא‬ ‫בלא‬ ‫אף‬ ‫עוד‬ ‫י "ל‬ ‫ובאמת‬
‫לאפוקי נמי משיטה זו ‪ ,‬דהם סוברים דלעולם‬ ‫דאע " פ דכשוחט אינו צריך להדם‬
‫כעינן דוקא לצורך היום ‪ ,‬ולכן הוכיחו מאופה‬ ‫צריך הוא לבשר ותשיב שפיר מפרק‬ ‫מ " מ הרי‬

‫דחזינן דאפי ' דהוי אוכל נפש ‪ ,‬אפ " ה שלא‬ ‫וכסברת הריב " ש גבי גוזז דאף שאין צריך‬
‫לצורך היום לוקה ‪ ,‬אבל מהגמ ' כאן הרי אין‬ ‫להשער ‪ ,‬מ " מ כיון שצריך להעור סגי בזה‬
‫ראיה לזה דהא מוגמר לא הוי אוכל נפש ‪ ,‬וכל‬ ‫גוזז ‪.‬‬ ‫להייכ משומ‬
‫היתרו היה שייך רק מדין מתוך ‪ ,‬וא " כ בזה הרי‬ ‫שוחט חשיב מפרק אע " פ שא " צ‬ ‫וה " נ גבי‬
‫גם אותו שיטה מודה דשלא לצורך כלל אסור ‪,‬‬ ‫הבשר ‪.‬‬ ‫הדם כיון שצריך את‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫נתונות ‪ -‬דן ו ע " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫פב‬

‫דהיכא דהוי צורך או " נ מעיקרא לא אסרו כלל‬ ‫ולכן הוכיחו דוקא מאופה דאפי ' באוכל נפש‬
‫וכנ " ל ‪.‬‬ ‫לא שייך נזה מתוך‬ ‫היום ‪.‬‬ ‫גופא בעינן דוקא לצורך‬

‫ו פי " ז יש ליישב עוד ‪ ,‬דהנה עוד הקשה‬ ‫מאופה‬ ‫קשה‬ ‫דלא‬ ‫י"ל‬ ‫ושדעת השטמ " ק‬
‫בבית יעקב אמאי איכא הכא איסור‬ ‫מיו " ט לחול דלוקה [ אע " פ רס " ל‬
‫‪-‬‬
‫בגמ ' דכל מה‬ ‫איתא‬ ‫הא‬ ‫מוקצה ‪,‬‬ ‫טלטול‬ ‫די " ל‬ ‫דאוכ " נ מותר אפי ' שלא לצורך כלל] ‪,‬‬
‫שאסרו מוקצה הוא גזירה משום הוצאה שלא‬ ‫דכשאופה ביו " ט לצורך חול גרע טפי מאופה‬

‫יבא להוציא מרשות לרשות [ וברמב " ם כתב‬ ‫כלל ‪ ,‬שהרי עושה הוא‬ ‫לצורך‬ ‫שלא‬ ‫סתם‬
‫יבא לעבוד ולעשות‬ ‫אחר כדי שלא‬ ‫טעם‬ ‫ע "ש‪.‬‬ ‫במיוחד לצורך חול ולכן לוקה‬
‫ע " ש] ‪.‬‬ ‫מלאכות‬ ‫לשורפו‬ ‫ליה‬ ‫שרינן‬ ‫ולא‬ ‫שם נא " ד ‪,‬‬ ‫פס )‬

‫וליון דאיתא בגמ ' רעל הוצאה גופא אמרינן‬
‫מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא‬
‫לצורך ואין איסור הוצאה ביו " ט איך יהא‬
‫איסור מוקצה לצורך היום דהא לא שייך‬
‫הגזירה הנ " ל מאחר שאף הוצאה מותר ואמאי‬
‫ביו " ט ‪.‬‬ ‫אסור לשרוף‬
‫הוצאה‬ ‫איסור‬ ‫דאה " נ‬ ‫א "ש‬ ‫לפמש " נ‬
‫התירה התורה לצורך או " נ ואמרינן בזה‬
‫מתוך שהותרה וכו ' דלאו מלאכת עבודה הוא‬
‫או משום לכם לכל צרכיכם דממילא הוי היתר‬
‫מ " מ לענין‬ ‫איסור דאורייתא דהוצאה ‪,‬‬
‫דהוי מדרבנן גזירה‬ ‫איסור טלטול מוקצה‬
‫משום עצם מלאכת הוצאה וכל האיסור רבנן‬
‫לצורך אוכל נפש משא " כ‬ ‫רק שלא‬
‫לצורך או " נ מעיקרא לא אסרו כלל ממילא אין‬
‫כאן מתיר על איסור זה דהא אין כאן גדרי‬
‫ההיתר של מתוך ‪ ,‬ולכן שפיר נשאר האיסור‬
‫דרבנן של טלטול מוקצה אע " פ שהוצאה גופא‬
‫מותר ‪.‬‬
‫נטם בסוה " ד והא דקאמר ואי אתה‬
‫אוסרו בדבר המותר לו היינו משום‬
‫ע "ש ‪.‬‬ ‫דמותר להוציא לצורך ‪,‬‬
‫ובמהרש " א הקשה אמאי לא אמרינן נמי גבי‬
‫ע " ש‪.‬‬ ‫תחומין דין מתוך שהותרה לצורך‬
‫ורומה עליו הרש " ש דהא אפי ' לצורך אוכל‬
‫נפש לא התירו איסור תחומין כדמוכח‬
‫ע"ש‪.‬‬ ‫בכ " ד‬
‫משום מתוך ‪ ,‬היינו משום דאסור‬
‫דאסור לטלטלו ‪.‬‬ ‫לשורפו מדרבנן משום מוקצה‬
‫והקשה בבית יעקב דהא כתבו התוס ' בביצה‬
‫דלצורך אוכל נפש הותר‬ ‫‪):‬‬ ‫( דף כח‬
‫טלטול מוקצה ‪ ,‬וא " כ הרי כמו דאם היה איסור‬
‫טלטול מוקצה מדאורייתא ‪ ,‬הוה אמרינן מתוך‬
‫אכן‬ ‫שהותרה טלטול מוקצה לצורך אוכל נפש‬
‫הותר נמי אף לכל שאר צורך היום ‪ ,‬וא " ב אף‬
‫אי כל איסור טלטול מוקצה רק מדרבנן נמי‬
‫גימא כן דמתוך שהותר לצורך או " נ הותר נמי‬
‫על‬ ‫לכל צורך היום ‪ ,‬ולמה כתבו דאסור לשרוף‬
‫חמץ ביו " ט משום טלטול מוקצה הא איכא‬
‫מתוך ‪.‬‬
‫אסרו‬ ‫בזה רכל הדין מתוך הוא דוקא היכא‬ ‫ונראה‬
‫דהוי היתר או משום דלאו מלאכת‬
‫עבודה הוא ‪ ,‬או משום לכם לכל ערכיכם ‪,‬‬
‫דממילא הותר לגמרי וכמש " ל ‪ .‬משא " כ טלטול‬
‫מוקצה דהוי רק איסור דרבנן ‪ ,‬מה דמותר‬
‫לצורך אוכל נפש לא הוי מחמת " היתר " ‪ ,‬אלא‬
‫פו )‬ ‫דמעיקרא לא אסרו חכמים כלל טלטול מוקצה‬
‫לצורך או " נ ‪ ,‬אלא כל מה שאסרו הוא דוקא‬
‫כשאינו לצורך אוכל נפש ‪ ,‬וא " כ לא שייך בזה‬
‫כלל מתוך שהותרה ‪ ,‬דהא לא הותר בלל אלא‬
‫אסרו ‪.‬‬ ‫רק מה שאסרו‬
‫דהוי‬ ‫דאורייתא‬ ‫מלאכה‬ ‫ודוקא באיסור‬
‫מלאכה ורק שהתורה התירה לצורך‬
‫או " נ אפי ' הוי הותרה ולא דחויה מ " מ הוי‬

‫על המהרש " א כתב בזה דהכא‬ ‫ובקרני ‪ -‬ראם‬ ‫היתר ואמרינן מתוך ‪ ,‬משא " כ באיסור דרבנן‬
‫לא התירו כיון דתחומין הוי‬ ‫דלכתחילה אסרו רק כשאינו צורך אוכל נפש ‪,‬‬
‫פג‬ ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫כתובות ‪ -‬וף ו ' ע " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫דלכאורה מ " ש משאר כל ברכת המצוות דלא‬ ‫מקרב עצמו אל האוכל ולא האוכל אליו וזה‬
‫בעינן עשרה ‪ ,‬וע " כ משום רברבת אירוסין הוי‬ ‫חשים לצורך דבר אחר המחשב רק כמכשירי‬
‫עשרה ‪.‬‬ ‫כרכת השבח והודאה ומשום הכי צריך‬ ‫ע "ש ‪.‬‬ ‫אוכל נפש‬

‫שנשא‬ ‫באלמון‬ ‫דאי‬ ‫פריך‬ ‫שפיר‬ ‫ולפי " ז‬ ‫לענין‬ ‫כתב ‪,‬‬ ‫רח " צ )‬ ‫( מצוה‬ ‫במנ " ח‬ ‫והנה‬
‫חתנים‬ ‫ברכת‬ ‫בעינן‬ ‫לא‬ ‫אלמנה‬ ‫אי‬ ‫מחמר ושביתת בהמתו ותחומין‬

‫בעשרה ומשום דלא תיקנו חכמים כרכת שבח‬ ‫אסורין נמי ביו " ט ‪ ,‬דאי כל אלו הוי בכלל‬

‫בנישואין אלו של אלמון ואלמנה ממילא שוב‬ ‫מלאבה ‪ ,‬א " ב אף ביו " ט אסורים ‪ .‬אבל אי נימא‬
‫שיהו אסורים‬ ‫דלא הוו בכלל מלאכה‬
‫אף ברכת אירוסין שלהם נמי לא הוי ברכת‬
‫ביו " ט הא רק בשבת מצינומנלי‬
‫איסורים ע " ז ולא‬
‫השבח אלא ברכת המצוות גרידא דא " צ עשרה‬
‫ע " ז וכיון רגבי בועז היו עשרה ע " כ מוכרה‬
‫ע"ש‪.‬‬ ‫ביו " ט‬

‫דאף באלמון שנשא אלמנה הוי ברכת השבה‬

‫הוי‬ ‫ותחומין‬ ‫המחמר‬ ‫ולכאורה אי נימא‬
‫בבלל מלאכה ‪ ,‬והרי מלאכה הותר‬
‫וממילא מברכים נמי ברכת נישואין רהא בהא‬
‫לצורך אוכל נפש א " כ למה לא יהא היתר זה‬
‫ובנ " ל ‪.‬‬ ‫תליא‬
‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫דלצורך או " נ אף במחמר ותחומין‬
‫וברמב " ם פ " ג מאישות משמע דא " צ עשרה‬
‫גמ ' והאמר רב נחמן וכו ' מניין לברכת‬ ‫סו )‬
‫עשרה‬ ‫דין‬ ‫כלל‬ ‫הזכיר‬ ‫מדלא‬
‫חתנים בעשרה וכו ' ובועו אלמון‬
‫בברכת אירוסין וכתב נמי דהוי ברכת המצוות‬
‫וכו ' ‪.‬‬ ‫שנשא אלמנה הוה‬
‫ע "ש‪.‬‬ ‫האם לא בירך קודם א " צ לברך עור‬
‫דהנה כרא " ש סי ' י " ב‬ ‫והקשה בכית יעקב‬
‫אנן בביאור דעת הבית יעקב י " ל רס " ל‬
‫הביא מחלוקת לענין ברכת אירוסין‬
‫דבאמת עצם ברכת אירוסין הוי כרכת‬
‫על הקידושין אי נמי בעינן עשרה וז " ל כתב‬
‫המצוות ‪ ,‬והא דצריך עשרה הוא משום דנוסח‬
‫רב אחאי רברבת אירוסין בי ' ‪ ,‬וה " ר שמואל‬
‫הברכה הוא נוסח של שבח ולכן בזה ודאי אין‬
‫הנגיד נחלק עליו ואמר שא " ע י ' אלא לברכת‬
‫לחלק ‪ ,‬דאף באלמון שנשא אלמנה כיון דסו " ס‬
‫ועוד‬ ‫בה ‪,‬‬ ‫חתנים בלבד שלא הוזכרו י ' אלא‬
‫עשרה ‪.‬‬ ‫נוסח הברכה הוא נוסח של שבת בעינן‬
‫הרי קידושין בפני ב ' ואתה מצריך עשרה ‪ ,‬ול " נ‬
‫ולכן הקשה שפיר מאי מוכיח מבועז דתיקנו‬
‫דברי רב אחאי דלמאי דילפינן מבוען הרי‬
‫ברכת נישואין באלמון שנשא אלמנה‬ ‫בועז עשה גם ברכת אירוסין בעשרה וכו '‬
‫נימא דאיצטריך עשרה משום ברכת אירוסין‬ ‫ע "ש ‪.‬‬
‫אבל אין ראיה שיתקנו נמי ברכת נשואין‬ ‫הרא " ש‬ ‫לדברי‬ ‫הקשה ‪,‬‬ ‫ובכית ‪ -‬יעקב‬
‫תן ‪.‬‬ ‫משום שבח כיון שאלמנות‬ ‫אחאי דברכת‬ ‫כרב‬ ‫שהוכיח‬
‫ולפי " ז יש ליישב נמי מה שהקשה ה " ר‬ ‫אירוסין נמי בעי עשרה ‪ ,‬מאי מוכיח בגמ ' מהא‬
‫ברא " ש )‬ ‫( שם‬ ‫הנגיד‬ ‫שמואל‬ ‫דבועז דברכת חתנים בעשרה אף באלמון‬
‫עשרה ‪,‬‬ ‫מצריך‬ ‫ואתה‬ ‫ב'‬ ‫בפני‬ ‫דקידושין‬ ‫שנשא אלמנה ‪ ,‬נימא דהא דהוצרך עשרה היה‬
‫דלפמש " כ הרי כל מה שצריך עשרה הוא רק‬ ‫בשביל ברכת אירוסין דבזה אין חילוק בין‬
‫לכתחילה משום הנוסח הברכה הוי שבח ולא‬ ‫אלמון ואלמנה לבחור ‪ ,‬אבל משום ברכת‬
‫חשיב שאתה מצריך עשרה לקידושין ‪.‬‬ ‫נישואין נימא דבאמת א " צ עשרה באלמון‬
‫[ ובישועת דור הלק ד ' סימן ר ' האריך בזה ] ‪.‬‬ ‫אלמנה ‪.‬‬ ‫שנשא‬
‫באלמון יום אחד לברכה וג ' ימים‬ ‫גמ '‬ ‫סם )‬ ‫לומר דבאמת הרי כל הטעם לדעה‬ ‫ואפשר‬
‫וכו ' ‪.‬‬ ‫לשמחה‬ ‫בעשרה‬ ‫נמי‬ ‫אירוסין‬ ‫דברכת‬ ‫זו‬
 ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫‪.‬‬
‫כתמות ‪ -‬דף ‪ ' :‬ע ב‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫פד‬

‫ג'‬ ‫ימים אבל בשמחה חייב עם כל אחת‬ ‫שהביא‬ ‫)‬ ‫ד‪.‬‬ ‫( דף‬ ‫והנה עיין במאיני לעיל‬
‫ג " כ דוחה‬ ‫ימים מהו דין שמחה זו האם‬ ‫מחלוקת לענין אפילות באלמון שנשא‬
‫אבילות להיש חולקין במאירי רס " ל דדין רגל‬ ‫אלמנה ‪ ,‬די " א הדוקא כבחור אמרינן דז ' ימי‬
‫רק יום‬ ‫שבמברכיי‬ ‫אע " פ‬ ‫הוי ג ' ימי שמחה‬ ‫המשתה רוחין ז ' ימי אפילות אבל באלמון‬
‫אחד ‪.‬‬ ‫ג'‬ ‫ואלמנה רק יום ראשון דוחה ‪ ,‬ויש אומרים‬
‫אכן יתכן דאף כאן ידחה האבילות עד אחר‬ ‫ימים ‪ .‬וכן נחלקו לענין איסור מלאכה אם אסור‬
‫כולן ‪.‬‬ ‫ימי שמחה של‬ ‫ימים ‪.‬‬ ‫רק יום אחד או ג '‬
‫לענין‬ ‫מחלוקת‬ ‫במאירי‬ ‫מבואר‬ ‫ושכ " מ‬ ‫כתב‬ ‫שמ " ב )‬ ‫סי '‬ ‫והגרעק " א ( ביו " ד‬
‫אבילות ומלאכה אם הוא יום אחד או‬ ‫מדעתיה ‪ ,‬דהוי דין ג ' ימי משתה‬
‫ג ' ימים ‪ .‬וכן יש לדון לענין נפילת אפים ראין‬ ‫דדותה אבילות ‪ ,‬והיינו דכיון שחייב לשמחה‬
‫נופלין בבית חתן ‪ .‬ועיין באו " ח סי ' קל " א בט " ז‬ ‫ימים וימי השמחה הוי כרגל שדוחה‬ ‫ג'‬

‫ובפר " ח שכתבו דדין ז ' ימים הוי רק בבחור‬ ‫אבילות ממילא הוי דין ג ' ימי משתה ‪.‬‬
‫שנשא בתולה אבל אלמון שנשא אלמנה הוי‬ ‫בסברת המאירי שהביא דרק יום אחד‬ ‫וצ " ע‬
‫ע "ש‪.‬‬ ‫רק ג ' ימים ‪ ,‬ולאחר ג ' ימים נופלין‬ ‫דוחה ‪ ,‬דאע " פ דברכה הוי רק יום אחר‬
‫כתב ‪,‬‬ ‫ה"א)‬ ‫ברמב " ם ( פ " א מהל ' אבל‬ ‫ווינה‬ ‫ימים ‪.‬‬ ‫מ " מ הא איבא שמחה ג '‬
‫משה תיקן להם לישראל ז ' ימי אבילות‬ ‫דסברתו רכל התקנה דשקדו שהייכ‬ ‫ואפשר‬
‫וז ' ימי משתה ולא הזכיר דהוא דוקא בבחור‬ ‫לשמחה ג ' ימים היינו תקנה רק‬
‫ולא באלמון ומשמע דתיקן לכולם ז ' ימי‬ ‫לטובתה וממילא אין זה דין רגל בשבילו‬
‫ברכה ‪.‬‬ ‫משתה ולא כמו שחילק לענין‬ ‫לדחות אבילות ולכן אזלינן רק בתר הברכה‬
‫ואפשר רמשה תיקן וק עיקר הדין של ז ' ימי‬ ‫דמברכין רק יום אחד ומשום דזהו עיקר דין‬
‫המשתה ‪ ,‬אבל הדין חיוב שמחה דג '‬ ‫שמחה שלו דהוי רק יום אחד ומש " ה רק יום‬
‫ימים תקנו אח " כ ‪ ,‬ובישועת דוד חלק ד ' סימן‬ ‫אבילות ‪.‬‬ ‫ראשון הוי דין רגל שדוחה‬
‫בזה ‪.‬‬ ‫ה ' האריך‬ ‫בנשא כמה נשים דמברך רק שבעה‬ ‫ויש לעיין‬
‫ע" ב‬

‫חזינן דבעינן שיהיו כולם מחויבים משא " כ‬ ‫סברא‬ ‫אין‬ ‫וכו '‬ ‫עודיה במקהלות‬ ‫פט )‬
‫הכא דהוי הלכה דבעינן הברכה " בפני " עשרה‬ ‫לעשרים‬ ‫עשרה‬ ‫בין‬ ‫לחלק‬
‫בשביל שיהא ריבוי שבח והודאה דהא החיוב‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫לענין שום מילתא‬
‫ברכה הוי משום החתן ולא דנעיק עשרה‬ ‫בין‬ ‫חילוק‬ ‫מצינו‬ ‫דהא‬ ‫ברש " ש‬ ‫והקשה‬
‫מחויבים בברכה ובזה שפיר כתבו התוס ' דלא‬ ‫שלשים לפחות דאיתא בפסחים ( דף‬
‫מצינו שיהיה תוספת שבח בפני עשרים יותר‬ ‫דוקא‬ ‫בעינן‬ ‫פסח‬ ‫קרבן‬ ‫דבשחיטת‬ ‫‪):‬‬ ‫סד‬
‫מבפני עשרה ‪ ,‬ולכן פשוט דבעינן עשרה ושוב‬ ‫שלשים ‪ ,‬ולדברי התוס ' כאן שאין לחלק בין‬
‫אין חילוק בין כ ' ול ' משא " כ התם דהוי דין‬ ‫עשרה לעשרים ה " ה דאין חילוק לשלשים ‪,‬‬
‫גזה " כ בקרבן פסח דבעינן ל ' שוחטים שפיר‬ ‫כן ‪.‬‬ ‫והתם מצינו לא‬
‫עיקר ‪.‬‬ ‫בעינן דוקא ל ' ולא דמי להכא כל‬ ‫בדבריו דלא דמי כלל דהא התם הוי‬ ‫וצ " ב‬
‫קנה ‪.‬‬ ‫גב ' המזכה לעובר‬ ‫‪)5‬‬ ‫דין בהל ' הבאת קרבן פסח שיהיה ע " י‬
‫אח " כ לכשיולד שהרי‬ ‫ובפשוטו היינו שקונה‬ ‫ג ' כיתות של עשרה עשרה המחויכים בקרבן‬
‫לקנות ‪.‬‬ ‫עכשיו אינו בעולם כלל‬ ‫פסח ‪ ,‬ולא הוי דין של " בפני " ל ' בני אדם דהא‬
 ‫פה‬ ‫זצ " ל‬ ‫פוברפקי‬ ‫תסות ‪ -‬וף ו ' ע " ב‬ ‫‪-‬‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫האיסור ארוסה הוא בכלל איסור‬ ‫הרי יכל‬ ‫אכן ע " כ איך יכול לעשות אפי ' את המעשה‬
‫מעשיו ‪.‬‬ ‫פנויה ולא חל שום איסור ע " י‬ ‫לעולם ‪.‬‬ ‫קנין עבורו כ " ז שעדיין לא בא‬
‫דלא‬ ‫הוא‬ ‫הנ " ל‬ ‫דתירוץ‬ ‫בשטמ " ק‬ ‫[ וע " ש‬ ‫לנמר הזכיה לא הוי כמו שליחות ‪,‬‬ ‫ואפשר‬
‫כרש " י] ‪.‬‬ ‫עבור‬ ‫המעשה‬ ‫עושה‬ ‫דבשליחות‬

‫הרא " ה והרשב " א כתבו דאיסור ארוסה‬ ‫אכן‬ ‫המשלח ומתייחס אליו כאילו עשה המשלח ‪,‬‬

‫הוי איסור מדין אשת איש ‪ ,‬הכיון דלא‬ ‫משא " כ בזכיה המעשה קנין עושה לעצמו ‪ ,‬ורק‬

‫קניא לגמרי ע " י הקידושין ‪ ,‬הלבך הוי לגביה‬ ‫דאה הזכיה גרידא מזכה עבור השני שיהיה לו‬

‫כארוסה של אחר שאסורה לו משום אשת איש‬ ‫הזכיה בפועל ‪ ,‬אבל עצם מעשה הקנין הוי של‬

‫ע "ש‪.‬‬ ‫העושה ‪.‬‬

‫וצ " ע בזה מה שייך איסור א " א לגבי עצמו‬ ‫וא " כ ה " נ בעובר שייך שפיר זכיה כיון דרק‬

‫דבשלמא אי גימא דאיסור א " א הוי‬ ‫את הזיכוי גרידא מזכה לו ‪ ,‬ולא את‬

‫לומר‬ ‫שייך‬ ‫דא " א‬ ‫ערוה‬ ‫שם‬ ‫חלות‬ ‫סתם‬ ‫וכנ " ל ‪.‬‬ ‫עצם המעשה קנין שיתייחס אליו ‪,‬‬
‫אכן אכתי צ " ע גבי עכו " ם שקידש אשה‬
‫א " א ואסורה לו‬ ‫דבקידושין אלו חלו שם‬
‫לכשיתגייר ‪ ,‬איך מהני מעשה קידושין‬
‫משום כך ‪ ,‬אבל הרי מבואר בכמה דוכתי דיסוד‬
‫של עכו " ם שיחול אח " כ ‪ ,‬כיון דעכשיו הוא‬
‫איסור אשת איש הוא דהאישות שלו הוא‬
‫עכו " ם דאין לו אף דין מעשה קידושין כלל ‪,‬‬
‫האוסר ‪ ,‬רעצם זה שהיא אשתו שלו הרי זה‬
‫אוסרה על אחרים וא " כ הרי לא שייך זה כלל‬
‫וצ " ע ‪.‬‬
‫וכו ' ‪.‬‬ ‫ואסר לנו את הארוסות‬ ‫‪ ) 65‬גמ '‬
‫לגבי עצמו שתהא ארוסתו אסורה לו משום‬
‫מצינו‬ ‫היכן‬ ‫הקשו ‪,‬‬ ‫בשטמ " ק‬ ‫ובראשונים‬
‫מחמת‬ ‫הוי‬ ‫הא " א‬ ‫האיסור‬ ‫כיק דכל‬ ‫א "א‬
‫שמברכין על איסורים כמו הכא‬
‫אישות דיריה רזה שייך רק בנוגע לאחרים ולא‬
‫שמברך ואסר לנו את הארוסות ‪ .‬ותירצו דכיון‬
‫לעצמו ‪.‬‬
‫מעשיו שפיר מברכין ע " ן ‪,‬‬ ‫שהאיסור בא ע " י‬
‫דכונתם רק לגדר איסור א " א ולא‬ ‫ואפשר‬
‫ולא רמי לאיסור בשר בחלב דג " כ נעשה ע " י‬
‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫איסור א " א ממש ‪,‬‬
‫מעשיו ואין מברכין ‪ ,‬דהתם הרי הוי מעשה‬
‫כה " ג גבי איסור יבמה לשוק דליבם‬ ‫ומצינו‬ ‫האיסור ‪ ,‬משא " כ הבא דהאיסור בא ע " י מעשה‬
‫ג " כ אסורה בלא יבום ‪ ,‬והאם ליבם‬
‫שפיר‬ ‫לכן‬ ‫הקדושין‬ ‫מעשה‬ ‫דהיינו‬ ‫מצוה‬
‫גופיה הוי נמי אותו איסור כמו אכו " ע דהוי‬
‫מצוה ‪.‬‬ ‫מברכין על איסור זה הבא ע " י מעשה‬
‫המת ‪.‬‬ ‫משום אשת איש דהיינו אישות‬
‫וצ " ע מה הוקשה להם מבשר בחלב דהוי‬
‫כתבו ‪ ,‬שאין תפיסת‬ ‫ונתום ' יבמות ( דף מט‬
‫נמי ע " י מעשה הא איסור בשר בחלב‬
‫‪):‬‬

‫ליבם‬ ‫לא‬ ‫ואף‬ ‫ביבמה‬ ‫קידושין‬ ‫שייך אף בנתבשל מאליו ולא דוקא ע " י מעשה‬
‫ומשמע דהוי חד איסורא לכולם דאף ליבם‬ ‫האדם משא " כ הכא ומה הוצרך להא דהתם‬
‫הלאו ‪.‬‬ ‫אסור מצד‬ ‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫בא ע " י מעשה איסור ‪,‬‬
‫וצ " ע דנפשוטו איסורו משום אשת אח הוא‬ ‫משום‬ ‫מברכין‬ ‫דהכא‬ ‫דבריהם‬ ‫ובעיקר‬
‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫הוא דלא‬ ‫דהאיסור כא ע " י מעשיו ‪,‬‬
‫חדשות ‪.‬‬ ‫גמ ' והוא שבאו פנים‬ ‫‪5‬נ )‬ ‫כדעת רש " י ‪ .‬שהרי רש " י פי ' שאיסור ארוסה‬
‫ע"כ ‪.‬‬ ‫בכל יום ‪ ,‬שלא היו שם אתמול‬ ‫וברש " י‬ ‫הוא משום איסור פנויה ‪ ,‬דרבנן גזרו איסור‬
‫וצ " ע בכונתו דמשמע ראם אתמול באמת לא‬ ‫יחוד על פנויה ואף ארוסה לא התירו עד‬
‫היה ורק יום לפני אתמול היה שם ‪,‬‬ ‫ע"ש‪.‬‬ ‫שתכנס לחופה ובברכה וכו '‬
 ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫נתונות ‪ -‬ון ט ' ע " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫סו‬

‫ימים לכולם ‪ ,‬משא " כ שמחה חייב לכל אחת‬ ‫שפיר תשיב פנים חדשות ‪ ,‬וזה אינו ‪ ,‬דהרי‬
‫נינהו ‪.‬‬ ‫ואחת הרי דהשמחה והכרכות תרי מילי‬ ‫בחופה ‪.‬‬ ‫העיקד הזא שלא היה‬
‫ז'‬ ‫איכא כרכות‬ ‫מהא דככל נישואין‬ ‫[ אכן‬ ‫אמר‬ ‫וכתב כשסמ " ק רכונת רש " י לבאר למה‬
‫ימים אין‬ ‫ג'‬ ‫ימים וחיוב שמחה רק‬ ‫דמשמע‬ ‫חדשות‬ ‫פנים‬ ‫רבים‬ ‫בלשון‬
‫הכרח דברכה אין תלוי בשמחה ‪ ,‬דבאמת הא‬ ‫דבעינן שנים חדשים ‪ ,‬ולכן כתב בכל יום שלא‬
‫הוי דין של ז ' ימי משתה ורק ההחיוב לשמח‬ ‫היו שם אתמול דהלשון פנים בלשון רבים קאי‬
‫אותה הוי רק ג ' ימים ( ועיין בישועת דוד ח " ד‬ ‫על כל יום ויום דבעינן כל יום ‪ ,‬אדם אחד‬
‫בזה ) ] ‪.‬‬ ‫סי ' ה ' מש " כ‬ ‫ע"ש‪.‬‬ ‫חדש‬
‫הרא " ש סכר דהא דמכרכים משום פנים‬ ‫אבל‬ ‫היה‬ ‫אם‬ ‫והרא " ש‬ ‫הרמב " ם‬ ‫נחלקו‬ ‫ודקנים‬
‫וריבוי‬ ‫תוספת‬ ‫משום‬ ‫הוא‬ ‫חדשות‬ ‫בשעת החופה ולא בשעת הסעודה אי‬
‫השמחה ולכן תלוי אם היה בשעת הסעודה ‪,‬‬ ‫נחשב לפנים חדשות דברא " ש כתב דכיון שלא‬
‫ע "ש ‪.‬‬ ‫מה " ט‬ ‫וכן שבת נמי הוי פנים חדשות‬ ‫היה בסעודה אכתי נחשב פנים חדשות אע " פ‬
‫ולפי " ז היבא דהיה רק בשעת הסעודה [ ולא‬ ‫בחופה ‪.‬‬ ‫שהיה‬
‫היה בחופה ] ולא שמע הברכות‬ ‫הרמב " ם סוכר דאם היה אפי ' רק כשעת‬ ‫אבל‬
‫אכל‬ ‫חדשות‬ ‫פנים‬ ‫עריין‬ ‫הוי‬ ‫להרמב " ם‬ ‫חופה ושמע הברכות תו לא הוי פנים‬
‫להרא " ש צ " ע ההא כיון דהעיקר הוא מה‬ ‫ע " ש‪.‬‬ ‫חדשות‬
‫שניתוסף שמחה בשבילו יתכן דכיון שהיה‬ ‫רס " ל שדין הברכות‬ ‫וןקרמזב " ם אזיל לשיטתו‬
‫כבר בשעת הסעודה אע " פ שלא שמע ברכות‬ ‫אינו תלוי בשמחה דהא מברכין ז '‬
‫חדשות ‪.‬‬ ‫לא הוי פנים‬ ‫ימים באלמנה לבחור אף דשמחה הוי רק ג '‬
‫כשכת דלא בעינן זה שמרכים שמחה‬ ‫אכן‬ ‫ימים [ עיין ברמב " ם פ " י מהל ' אישות ] וכן הרי‬
‫בשבילו בודאי ‪ -‬לכו " ע מהני כה " ג שהיה‬ ‫סובר הרמב " ם דשבת לא הוי כפנים חדשות‬
‫רק בסעודה ‪ ,‬דלהרמב " ם מברכין כיון שלא‬ ‫ודלא כמ " ש התוס ' כאן דשבת נמי נחשב‬
‫שמע הברכות ‪ ,‬ולהרא " ש נמי מברכין דהא‬ ‫כפנים חדשות משום דמרבים בשמחה ‪ ,‬הרי‬
‫שבת מצד עצמו איכא ריבוי שמחה וא " ע‬ ‫דלהרמב " ם אינו תלוי כלל בשמחה ‪ ,‬אלא הוי‬
‫לפנים חדשות ונמצא דבכה " ג בשבת ממ " ג‬ ‫רק דין בברכות דכיון שלא שמע הכרכות לכן‬
‫לכו " ע ‪.‬‬ ‫מברכין‬ ‫השמחה ‪.‬‬ ‫מברכין בשבילו ‪ ,‬ולא משום ריבוי‬
‫ז'‬ ‫וכן כשנושא הרבה נשים ביחד מברך רק‬

‫דף נ ע " א‬
‫אלא בעינן דוקא שגם הוא בעצמו יטען לא‬ ‫גמי אמו רבי אלעזר האומר פתח פתוח‬ ‫‪5‬ג )‬

‫מצאתי לבתך בתולים ‪ ,‬א " כ הרי נמצא דבל‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫מצאתי נאמן לאוסרה עליו‬
‫מוצש " ר נאסרת עליו לא רק משום העדים‬ ‫וכרגל רש " י דלגבי נפשיה מהימן לשוייה‬
‫אלא משום דשויא אנפשיה חד " א כמבואר‬ ‫ע "ש‪.‬‬ ‫עליה חתיכה דאיסורא‬
‫הכא דהטוען פ " פ נאמן לאוסרה עליו ‪ ,‬וא " כ‬ ‫הסוגיא )‬ ‫בסוף‬ ‫בבית יעקב ( לקמן‬ ‫והקשו‬
‫איך משכח " ל באשת כהן דמחויב לקיימה‬ ‫ובישועת יעקב‬ ‫תקנ " ד )‬ ‫(מ'‬ ‫ובמנ " ח‬
‫משום ולו תהיה לאשה וכשמגרשה לוקה ‪ ,‬הא‬ ‫לדעת הרמב " ם דדין‬ ‫סק " ד )‬ ‫( אה " ע סי ' י " א‬
‫לעולם הויא לגביה אשה שאין ראויה לקיימה‬ ‫מוציא שם רע לא סגי במביא עדים לחוד ‪,‬‬
 ‫פז‬ ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫כתונות ‪ -‬וף ט ' ע " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫באינה ראויה לקיימה אין העשה דולו תהיה‬ ‫כיון דלהרמב " ם לעולם בעינן שיטען שזינתה‬
‫לאשה ‪ ,‬נימא עשה דוחה ל " ת ‪ ,‬ומשני דהכא אי‬ ‫או עכ " פ שמצא פ " פ ‪ ,‬ונאסרת עליו מדין‬
‫ע "ש ‪.‬‬ ‫אמרה לא בעינא מי איתיה לעשה כלל‬ ‫שואחד " א ‪.‬‬
‫רלדירה ליכא עשה שהרי יכולה לומר‬ ‫והיינו‬ ‫ואפי ' שהוכחשו הערים או הוזמו ויש כאן‬
‫הלית ‪.‬‬ ‫לא בעינא וממילא היא אסורה משום‬ ‫עדים שלא בדבריו ‪ ,‬מ " מ הוא נאמן‬

‫כתבו דהכא כיון שהיא מכחישתו ‪,‬‬ ‫ו‪5‬פי " ז‬ ‫ע " ע יותר מהם וכמו שהביא במשל " מ ( פ " ט‬
‫ונאמנת לגבי עצמה שאינה אסורה‬ ‫דעת הרשב " א דאדם נאמן על‬ ‫מהל ' אישות )‬

‫כלל ‪ ,‬שוב הדר דאמרינן בזה עשה דוחה ל " ת ‪,‬‬ ‫עדים ‪.‬‬ ‫עצמו מדין שאחד " א אפי ' נגד‬
‫דלדידיה אף שאסורה לו מ " מ יש לו עשה‬ ‫אכן בריטב " א לכאורה מבואר דלא מהני‬
‫שדוחה הל " ת ‪ ,‬ולגבי דידה אף שאין עשה ‪ ,‬הרי‬ ‫עדים ‪.‬‬ ‫שאחד " א נגד‬
‫גם ל " ת ליכא ‪ ,‬וממילא שפיר ראויה לקיימה‬ ‫דע " ש שהקשה למה נאסרת עליו בטוען‬
‫היא ‪.‬‬ ‫פ " פ מצאתי במכחשת אותו ‪ ,‬הא כיון‬
‫אוקם דכריהם תמוהים ‪ ,‬דהא כיון רעל עצמו‬ ‫דנאמנת לומר משארסתני נאנסתי ממילא אף‬
‫נאמן לגמרי שאסורה לו ‪ ,‬הרי לפי‬ ‫עתה שמכחישתו תהא נאמנת במיגו שהיתה‬
‫הנאמנות שלו אין כאן עשה כלל דהא לדבריו‬ ‫נאנסתי ‪.‬‬ ‫טוענת משארסתני‬
‫אין זה הוצאת שם רע ‪ ,‬אלא אמת הדבר‬ ‫ראין זה מיגו טוב כיון שאז היתה‬ ‫ותירץ‬
‫שזינתה דמשום כך נאסרת עליו ‪ ,‬שנאמן לגבי‬ ‫ע"ש‪.‬‬ ‫עי " ז לכהונה‬ ‫נאסרת‬
‫עצמו ‪ ,‬ולא שייך כאן שום עשה כלל ואיך יהא‬ ‫דאפי ' נגד מיגו שלה‬ ‫עכ " פ מבואר מדבריו‬
‫כאן דין דולו תהיה לאשה מדין עשה דוהה‬ ‫עצמו ‪,‬‬ ‫לא מהני שאחד " א לאוסרה על‬
‫ל " ת ‪ .‬אם לא דנימא רכל דין שאחד " א הוי רק‬ ‫א " כ כ " ש עדים יהיו נאמנים יותר שלא יועיל‬
‫מטעם נדר ולא שנאמן באמת על המעשה‬ ‫עליו ‪.‬‬ ‫שאחד " א לאוסרה‬
‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫דבאמת צ " ע בדבריו איך תהא נאמנת‬ ‫א‪5‬א‬
‫משמע דהא‬ ‫הרמב " ם‬ ‫ועוד צ " ע דמלשון‬ ‫יותר מחמת המיגו שלא תאסר עליו‬
‫דקאמר אי אמנה לא בעינא מי איתיה‬ ‫סו " ס הרי לגבי עצמו הוא נאמן ע " ע שמצא‬
‫לעשה כלל אין זה משום דלדידה ליבא עשה ‪,‬‬ ‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫פתח פתוח‬
‫ע "ש ‪.‬‬ ‫אלא רק מטעם דאפשר לקיים שניהם‬ ‫לומר רבאמת אין כונת הריטב " א שלא‬ ‫ואץ‬
‫וא " ש לעולם לא שייך בזה עשה דוחה ל " ת ‪,‬‬ ‫יהא לו נאמנות נגד מיגו שלה ‪ ,‬ורק‬
‫והדק " ל איך משבח " ל ולו תהיה לאשה‬ ‫דמחמת המיגו נימא שטעה ואינו בקי ‪ ,‬דהא‬
‫כהן ‪.‬‬ ‫באשת‬ ‫הריטב " א הקשה בפירוש דנימא דהוא משקר‬
‫צ " ע בעיקר תירוץ הגמ ' שם דכיון‬ ‫דבאמת‬ ‫ע "ש ‪.‬‬
‫עדל " ת‬ ‫דלגבי דידה ליכא עשה אין‬ ‫ך‪12‬כ " פ לפי מה דמבואר בריטב " א ‪ ,‬דבאמת‬
‫דהא קי " ל גבי יבום דאף אי העשה דיבום הוי‬ ‫אינו נאמן ע " ע נגד עדים ‪ ,‬א " ש ‪ ,‬אבל‬
‫רק על היבם ולא על היבמה ונמצא ריש לה‬ ‫לדעת הרשב " א שהובא במשל " מ שנאמן ע " ע‬
‫מתייבמת ‪ ,‬ומשום דכל‬ ‫אפ " ה‬ ‫לאו דאשת אח ‪,‬‬ ‫אפי ' נגד עדים צ " ע כנ " ל איך משבחת באשת‬
‫היבא שהוא אינו מוזהר אף היא אינה מחהרת‬ ‫כהן דין זה דמוצש " ר דולו תהיה לאשה ולוקה‬
‫כיון‬ ‫ולכן‬ ‫‪):‬‬ ‫פד‬ ‫דף‬ ‫יבמות‬ ‫הגמ '‬ ‫( כלשון‬ ‫לקיימה ‪.‬‬ ‫כשמגרשה ‪ ,‬הא לעולם אינה ראוייה‬
‫דלדידיה ליכא איסור משום עדל " ת ה " נ לדידה‬ ‫כבישועת יעקב תירצו ‪ ,‬דהנה‬ ‫ובבית ‪ -‬יעקב‬
‫ליכא איסור ‪ ,‬וא " כ ה " ה הכא נימא כן דאף‬ ‫אמאי‬ ‫פריך‬ ‫)‬ ‫מ‪.‬‬ ‫( דף‬ ‫לקמן‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫‪ :‬שנות ‪ -‬וף ט ' ע " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫פח‬

‫נאמן לאוסרה על עצמו מדין שויה אנפשיה‬ ‫דלדידה ליכא עשה דמציא אמרה לא בעינא ‪,‬‬
‫חד " א ‪.‬‬ ‫מ " מ כיון דלדידיה ליכא איסור משום עדל " ת‬
‫הויא‬ ‫דאיסורא‬ ‫החתיכא‬ ‫דהא‬ ‫ועוד קשה‬ ‫איסור ‪.‬‬ ‫אף לדידה ליכא‬
‫האשה ‪ ,‬וזהו כל הטעם שאינה יכולה‬ ‫יש שכתבו דהכא כל העשה הוא רק‬ ‫אכן‬
‫כיון‬ ‫לו‬ ‫אסורה‬ ‫שתהא‬ ‫עצמה‬ ‫לאסור‬ ‫דהיא‬ ‫כיון‬ ‫ולכן‬ ‫לטובתה ‪,‬‬ ‫בשבילה‬
‫דמשועבדת לו ואינה בעלים על עצמה ‪ ,‬אבל‬ ‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫אסורה לו שוב ליכא לעשה כלל‬
‫הכא שהוא אוסר אותה על עצמו ‪ ,‬ולא שאוסר‬ ‫במנ " ח שם תירץ על קושיא הנ " ל לפי‬ ‫והנה‬
‫עצמו עליה ‪ ,‬א " כ כיון ההיא החתיכא דאיסורא‬ ‫אישות )‬ ‫דברי המשל " מ ( פ " ט מהל '‬
‫שעליה חל האיסור ‪ ,‬מ " ט לא יוכל לאסור‬ ‫דאף דמהני שאחד " א נגד עדים מ " מ אם אח " כ‬
‫אותה על עצמה ‪ ,‬וכן הרי איתא בנדרים ( דף‬ ‫חוזר בו ומודה לעדים נאמן לחזור בו ואף‬
‫ראם אוסרת הנאתה על הבעל לא חל‬ ‫‪):‬‬ ‫פא‬ ‫בלא אמתלא ‪ ,‬וא " ב לפי " ז א " ש דמשכח " ל ולו‬
‫אוסרת על‬ ‫הנדר דמשועבדת לו ‪ ,‬אבל אם‬ ‫תהיה לאשה היכא דהור בו אח " כ והודה‬
‫עצמה הנאתו בקונם שפיר חל ראין מאכילין‬ ‫לעדים דעי " ז נתבטל האיסור רשויה אנפשיה‬
‫לו ‪.‬‬ ‫את האדם דבר האסור‬ ‫לקיימה ‪.‬‬ ‫והויא שפיר ראויה‬
‫שהאשה היא החתיכא דאיסורא ‪,‬‬ ‫וזו " נ ניון‬ ‫אכן ב " ז דוקא להסוברים ריכול לחזור בו אף‬
‫א " כ אע " פ שמשועבד לה לקיים דין‬ ‫בלא אמתלא אבל להסונרים דרק עם‬
‫ולו תהיה לאשה ‪ ,‬מ " מ כשהוא אומר פ " פ‬ ‫אמתלא יכול לחזור בו לא א " ש ‪ ,‬דהכא הרי‬
‫מצאתי הרי אינו אוסר עצמו עליה אלא אוסר‬ ‫מעשה‬ ‫לא מהני אמתלא כיון שהיה ע " י‬
‫לשויה‬ ‫יכול‬ ‫שפיר‬ ‫ובזה‬ ‫עצמו‬ ‫על‬ ‫אותה‬ ‫במנ " ח ‪.‬‬ ‫שהביא עדים ‪ ,‬ע " ש‬
‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫אנפשיה חד " א שתהא אסורה לו וכנ " ל ‪,‬‬ ‫עוד תירץ בבית יעקב ‪ ,‬והנה תנן בנדרים ( דף‬
‫דאשה האומרת טמאה אני לך ‪,‬‬ ‫פא‬
‫לכהונה‬
‫כשרהת ונוקמה‬
‫וכו ' וא "‬
‫שהיא‬
‫צריכא‬
‫אחזקה‬
‫לא‬ ‫ו~ וד " ה‬ ‫)‬ ‫‪5‬י‬ ‫‪):‬‬

‫נאמנת ‪.‬‬ ‫למשנה אחרונה אינה‬

‫ונימא דלאו תחתיו זינתה ‪ ,‬וי " ל דאדרבה אית‬ ‫כיון דשויא אנפשה‬ ‫מו " ס‬ ‫הואשונים‬ ‫והקשו‬
‫לן למימר דהשתא נבעלה דאוקמה אחזקת‬ ‫חד " א אין מאכיליך לאדם דבר האסור‬
‫ע"כ ‪.‬‬ ‫הגוף שהיתה בתולה ‪,‬‬ ‫בזה ‪.‬‬ ‫לו ‪ ,‬ע " ש מה שתירצו‬
‫הרא " ש‬ ‫( ובתוס '‬ ‫הגרעק " א‬ ‫רכן‬ ‫והפנ " י‬ ‫וער " ן כתב בתירוץ אחד דכיון דמשועבדת‬
‫הקשו ‪ ,‬אמאי לא גימא הרי‬ ‫בש " מ )‬ ‫לו אינה יכולה לאסור עצמה עליו‬
‫בעולה לפניך ואיתרע חזקת הגוף ‪ ,‬וממילא‬ ‫[ והטעם י " ל הנאמנות דשאחד " א הוא גדר‬
‫כשאינה‬ ‫שנבעלה‬ ‫היתר‬ ‫אחזקת‬ ‫מוקמינן‬ ‫נאמנות של בעלים וכיון שמשועבדת לו לא‬
‫תחתיו ‪ ,‬וכמו גבי מקוה שנמדד ונמצא חסר‬ ‫מהימנא] ‪.‬‬ ‫מיהשבא כבעלים ולא‬
‫רכל טהרות שנעשו ע " ג‬ ‫‪):‬‬ ‫דאיתא בנדה ( דף ב‬ ‫וא " ע ה " ה הכא כיון דמשועבד לה משום דין‬
‫טמאות ‪ ,‬דאע " פ שיש למקוה הזקה דמעיקרא‬ ‫ולו תהיה לאשה אינו יכול לאסור‬
‫שהיתה כשרה ‪ ,‬מ " מ איכא תרתי לריעותא ‪,‬‬ ‫לקיימה ‪.‬‬ ‫עצמו עליה ושפיר הויא אשה הראויה‬
‫לפניך ‪.‬‬ ‫חזקת טומאה של הטובל ‪ ,‬וכן הרי חסר‬ ‫ניחא התם דבאמת משועבדת‬ ‫"‪7‬‬ ‫ותטוה דנ‬
‫וכן בסכין שנמצאת פגומה אע " פ שיש חזקת‬ ‫לו ולכן אמרינן שאינה כעלים לאסור‬
‫כשרות לסכין ‪ ,‬מ " מ איכא תרתי לריעותא ‪,‬‬ ‫עצמה עליו ‪ ,‬אבל הכא הרי לפי דבריו אינו‬
‫וא " כ‬ ‫זבוחה ‪.‬‬ ‫דפגום לפניך ‪ ,‬וכן חזקת אינה‬ ‫שבשעת‬ ‫טוען‬ ‫שהרי‬ ‫כלל‬ ‫לה‬ ‫משועבד‬
‫ה " ה הכא אע " פ שיש חזקת הגוף מ " מ איכא‬ ‫הנישואין כבר היתה אסורה לו ‪ ,‬ושפיר יהא‬
 ‫פט‬ ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫נתשת ‪ -‬וף ט ' ע" א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫בספק שוה פרוטה ונתברר אח " כ דשו " פ אי‬ ‫תרתי לטיבותא דהרי בעולה לפניך ‪ ,‬וחזקת‬
‫אדלינן בתר חזקה דהשתא לומר דמקודשת‬ ‫היתר ‪.‬‬
‫ואכמ " ל ] ‪,‬‬ ‫והגרעק " א תירץ ‪ ,‬דדין תרתי לריעותא הוי‬
‫מה‬ ‫הרעק " א‬ ‫סברת‬ ‫צ "ע‬ ‫ולב ' הטעמים‬ ‫רק היכא דהריעותא הוי ג " כ‬
‫אכפ " ל אם הריעותא מסייע ג " כ לחזקה‬ ‫וכמו‬ ‫יותר ‪.‬‬ ‫סיוע לחזקה שבנגדה ומחזקה‬
‫שכנגדה או לא ‪ ,‬סו " ס כיון דאיכא נמי חזקה‬ ‫במקוה דהריעותא שבמקוה מורה נמי שהטמא‬
‫תרתי‬ ‫דין‬ ‫איבא‬ ‫לפניך‬ ‫דבעולה‬ ‫דהשתא‬ ‫בטומאתו מחמת שאין זה מקוה ‪ .‬משא " כ הכא‬
‫אחת ‪.‬‬ ‫לריעותא דב ' חזקות עדיפות מחזקה‬ ‫הריעותא בחזקת הגוף אינו מסייע נמי לחזקת‬
‫לטעם הב ' דמקליש החזקה ‪ ,‬נמי גימא‬ ‫ומן‬ ‫היתר ‪ ,‬דהא אדרבה אם לא היה ריעותא זה‬
‫הכא דכיון דבעולה לפניך איקלישא לה‬ ‫דבעולה לפנינו היתה ודאי מותרת טפי וכיון‬
‫חזקת הגוף ‪ ,‬ושפיר אית לן למיזל בתר חזקת‬ ‫דהוי רק ריעותא בחזקת הגוף גרידא ולא‬
‫היתר דהוי חזקה גמורה ‪ ,‬ומה שייך בזה סברא‬ ‫שמסייע לחזקה השניה שכנגדה ליכא בזה דין‬
‫לחלק ‪.‬‬ ‫היתר ‪.‬‬ ‫תרתי לטיבותא לילך בתר החזקת‬
‫בזה דהא לכאורה צריך להבין מהו‬ ‫יהנראה‬ ‫צ " ע בזה ‪ ,‬דהנה בדין תרתי לריעותא‬ ‫אתם‬
‫עדיף‬ ‫חזקות‬ ‫דב '‬ ‫הסברא‬ ‫כלל‬ ‫דיש שכתבו‬ ‫אופנים ‪.‬‬ ‫יש לפרש כב '‬
‫מחזקה אחת ‪ ,‬או שחזקה גמורה עדיפא מחזקה‬ ‫דהוי מדין ב ' חזקות נגד חזקה אחת דאזלינן‬
‫עם ריעותא ‪ ,‬הרי דין הדקה לא הוי ראיה‬ ‫בתר השנים ‪ ,‬ומשום דהא דחסר לפניך הוי נמי‬
‫ובירור כמו עדות ורוב וכיוצ " ב ‪ ,‬ורק דהוי דין‬ ‫ע " ז דין חזקה ‪ ,‬דהיינו הזקה דהשתא ‪ ,‬וכמבואר‬
‫יש‬ ‫ידוע שנשתנה ‪,‬‬ ‫שלא‬ ‫רכל זמן‬ ‫גזה " כ‬ ‫גבי קידשה אביה‬ ‫)‬ ‫עט ‪.‬‬ ‫( רף‬ ‫ברש " י בקידושין‬
‫להתנהג כמו שהיה קודם וזהו דין לילך בתר‬ ‫בררך וקידשה עצמה בעיר ביום שנעשית‬
‫חוקה ‪ ,‬וא " ב מה נפ " מ אם יש חזקה אחת או‬ ‫בוגרת ‪ ,‬דרב סובר הרי בוגרת לפנינו מדהשתא‬
‫ב ' חזקות דמה תוסיף החזקה השניה יותר‬ ‫בוגרת ‪ ,‬בצפרא נמי בוגרת ‪ ,‬ופירש " י דכיון ראין‬
‫מהראשונה ‪ ,‬הא אין בזה שום בירור יותר‬ ‫חזקה דמעיקרא ביום זה לכן אזלינן בתר חזקה‬
‫לא הוי בירור כלל ‪.‬‬ ‫מחזקה האחרת דהא חזקה‬ ‫דהשתא ומשום דחזקה דהשתא נמי הוי חזקה ‪,‬‬
‫הוא‬ ‫חזקה‬ ‫דיסוד‬ ‫כיון‬ ‫גופא ‪,‬‬ ‫דהא‬ ‫וצ " ע‬ ‫ורק דבעלמא חזקה דמעיקרא עדיף ‪ ,‬אבל‬
‫להעמיד הדבר בלא השתנות דזהו דין‬ ‫בדליכא חזקה דמעיקרא אזלינן בתר חזקה‬
‫חזקה ‪ ,‬שכל זמן שהוא ספק אין לנו לעשות‬ ‫דהשתא ‪ ,‬ולכן בדאיכא תרתי לריעותא אזלינן‬
‫במקום‬ ‫אפי '‬ ‫א "כ‬ ‫שהיה ‪,‬‬ ‫מכמות‬ ‫שנויים‬ ‫החזקה‬ ‫דנגד‬ ‫דהשתא ‪ ,‬דכיון‬ ‫בתר חזקה‬
‫שבודאי נשתנה ‪ ,‬ורק דספק אם נשתנה סובא‬ ‫דמעיקרא הרי יש חזקה אחרת כנגדה ‪ ,‬ממילא‬
‫או פורתא ‪ ,‬נמי אית לן למימר שנשתנה כמה‬ ‫דהשתא ‪.‬‬ ‫נשאר חזקה‬
‫שפחות דזהו דין חזקה לא לשנות מהמצב‬ ‫שפי ' בדין תרתי לריעותא דכיון דאיכא‬ ‫ויש‬
‫שאפשר ‪.‬‬ ‫הקודם כמה‬ ‫ריעותא בחזקה דמעיקרא מחמת דחסר‬
‫חזקות עדיפות‬ ‫דב '‬ ‫שפיר אמרינן‬ ‫ומה " צ‬ ‫לפניך ‪ ,‬ממילא הוי חזקה קלישתא לנכי החזקה‬
‫מחזקה אתת ‪ ,‬וכן חזקה מעליא כלא‬ ‫שכנגדה ‪ ,‬ולכן אזלינן בתר החזקה השניה דהוי‬
‫ריעותא ‪ ,‬עדיפא מחוקה עם ריעותא ‪ ,‬משום‬ ‫רש " י ‪.‬‬ ‫וכהתוס ' שם שחולק על‬ ‫חזקה גמורה ‪,‬‬
‫דבזה הוי השתנות יותר מהשתנות דחזקה‬ ‫[ ונשב ‪ -‬שמעתתא ( ש " ג פי " ז ) האריך בזה ‪,‬‬
‫אחת וכן חזקה בלא ריעותא הוי השתנות יותר‬ ‫אם יש כזו חזקה של‬
‫מחזקה עם ריעותא ‪ ,‬ולכן יש כאן דין חזקה‬ ‫חזקה דהשתא או לא וכן נפ " מ במקדש אשה‬
 ‫זצ " ל‬ ‫מוברמקי‬ ‫נתונות ‪ -‬וף ט ' ע" א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫צ‬

‫נפנ " י שם הקשה לדברי התוס ' דתזקת‬ ‫והנה‬ ‫חזקות או חזקה בלא‬ ‫ב'‬ ‫יותר לילך בתר‬
‫הגוף אלימא ‪ [ ,‬וליכא ריעותא דבעולה‬ ‫ריעותא ‪.‬‬
‫לפניך ע " ש ] ‪ ,‬א " כ ה " נ באשת ישראל אמאי‬ ‫מבואר היטב סברת הגרעק " א דכ " ז‬ ‫ילפי " ז‬
‫ספיקא הרי חזקת הגוף‬ ‫ספק‬ ‫קאמר דהוי‬ ‫דהשתא של‬ ‫דהחזקה‬ ‫היכא‬ ‫דוקא‬
‫מכריע דתחתיו זינתה ומעתה איכא רק ספק‬ ‫להזקה‬ ‫מסייע נמי‬ ‫החסר לפניך ‪,‬‬ ‫הריעותא‬
‫אחד ספק אונס ספק רצון ובפרט להסוברים‬ ‫האחרת ‪ ,‬לומר שהוא בטומאתו ‪ ,‬או שהסכין‬
‫דחזקת הגוף עדיף מכל החזקות בודאי קשה‬ ‫פגומה ‪ ,‬דאז איכא סברא הנ " ל דהוי השתנות‬
‫אמאי חשים ס " ס הא ודאי זינתה תחתיו משום‬ ‫יותר לילך בתר חזקת כשרות דמעיקרא ‪ ,‬דהא‬
‫הגוף ‪.‬‬ ‫חזקת‬ ‫איכא צירוף של ב ' החזקות לומר יותר שלא‬
‫דזה תלוי בהנידון אי מהני ס " ס נגד‬ ‫וכרגב‬ ‫מטומאתו ‪.‬‬ ‫נשתנה הטמא‬
‫חזקה או לא ‪ ,‬דאי מהני ‪ ,‬שפיר קאמר‬ ‫לטעם הס ' דחזקה בלא ריעותא עדיפא ‪,‬‬ ‫וכן‬
‫ס "ס ‪.‬‬ ‫דמותרת משום‬ ‫לחזקה‬ ‫מסייעת‬ ‫דהריעותא‬ ‫כיון‬ ‫נמי ‪,‬‬
‫כתב דלא‬ ‫פ "נ )‬ ‫בש " ש ( ש " א פי " ח ש " ג‬ ‫אכן‬ ‫האחרת הוי סיבה לומר יותר שלא נשתנה ‪,‬‬
‫דמי הכא לכל ס " ס נגד חזקה דהתם הוו‬ ‫ולכן הוי דין תרתי לריעותא להעמידו על‬
‫ב ' הספיקות נגד החזקה ‪ ,‬ולכן יש צד דס " ס‬ ‫טומאתו ‪.‬‬
‫מהני נגד החזקה ‪ ,‬אבל הכא דהחזקה הוי רק‬ ‫לפניך‬ ‫הבעולה‬ ‫דהריעותא‬ ‫משא" כ הכא‬

‫נגד ספק אחד בזה לכו " ע אזלינן בתר החזקה‬ ‫אינה מסייעת כלל לחזקת היתר ‪,‬‬
‫לומר שתחתיו זינתה וממילא נשאר רק ספק‬ ‫שהרי הא דבעולה לפניך אינו פושט הספק‬
‫אחד ‪.‬‬ ‫לומר דלא נשתנה ‪ ,‬דאדרבה היא גופא עושה‬
‫בדעת הפנ " י י " ל דס " ל דהנידון אי מהני‬ ‫אכן‬ ‫היתה יותר‬ ‫בעולה‬ ‫הספק ראם לא היתה‬
‫ס " ס נגד חזקה הוא משום די " ל דכל דין‬ ‫מותרת וא " כ לא שייך בזה שתצטרף לחזקה‬
‫חזקה הוא רק בספיקות דכשיש לנו ספק‬ ‫שכנגדה לומר דהוי יותר השתנות אם לא גילך‬
‫אזלינן בתר חזקה ‪ ,‬אבל היכא דיש ס " ס דכבר‬ ‫בתרה ולכן אין דין תרתי לטיבותא ושפיר‬
‫הוכרע הספק מכח ספק ספיקא לא שייך בזה‬ ‫כתבו התוס ' דהוי ספק חזקת היתר נגד חזקת‬
‫דין חזקה כלל ולכן שפיר סבר דאפי ' אם‬ ‫הגוף ואין כאן שום השתנות יותר מחמת הא‬
‫החזקה הוא רק נגד ספק אחד נמי לא שייך‬ ‫דבעולה לפניך כיון שאינה מסייעת לחזקה‬
‫חזקה ‪ ,‬כיון דכבר אין לנו שום ספק כלל שהרי‬ ‫בס " ד) ‪.‬‬ ‫וכנ " ל ( וע " ע לקמן בסמוך מ " ש בזה‬ ‫‪.‬‬
‫הוכרע לגמרי מדין ס " ס ושוב לא שייך שום‬ ‫( שער ב ' פרק ג ' ) כתב ליישב‬ ‫ונשערי ‪ -‬ישר‬
‫כלל ‪.‬‬ ‫חזקה‬ ‫בע " א ניתרתי לריעותא הוי רק‬
‫ריב " ש דתרי‬ ‫[ אכן בש " ש ( ש " ג פ " ו ) הביא‬ ‫אם החזקה השניה נוגע רק לספק זה ‪ ,‬רפפני‬
‫כרוב ‪.‬‬ ‫חזקות הוו‬ ‫עצמו אין לו שום דין ונפ " מ ‪ ,‬אז הוי דין תרתי‬
‫רק‬ ‫דין‬ ‫הוי‬ ‫לא‬ ‫דחזקה‬ ‫לכאורה‬ ‫ומוכח‬ ‫הרי נוגע נמי‬ ‫לריעותא ‪ ,‬אבל חזקת הגוף‬
‫בספיקות ‪ ,‬דכיון שאינו יודע צריך‬ ‫לעצמו לענין כתובה ויש לו שם חזקה בפנ " ע‬
‫להיות כהחזקה ‪ ,‬דא " כ ‪ ,‬הא ליכא חילוק בין‬ ‫תרתי‬ ‫מדין‬ ‫שיהיה‬ ‫הכא‬ ‫שייך‬ ‫לא‬ ‫ולכן‬
‫חזקות ‪.‬‬ ‫חזקה אחת לשני‬ ‫בזה ‪.‬‬ ‫לריעותא ‪ ,‬ע " ש מה שהאריך‬
‫דהא‬ ‫דלכאורה כלא " ה צ " ע ‪ ,‬כיון‬ ‫ונראה ‪,‬‬ ‫ולנוד תירץ דכעולה לפניך אינו אומר שלא‬
‫חזקה אינו ראיה ובירור ‪ ,‬ומה שייך‬ ‫זינתה עוד פעם תחתיו ‪ ,‬ומשום כך אין‬
‫כרוב ‪.‬‬ ‫כלל לומר דהוי‬ ‫דבריו ‪.‬‬ ‫זה יכול להיות סיבה להיתר ‪ ,‬ע " ש בכל‬
 ‫צא‬ ‫זצ " ל‬ ‫פיברמקי‬ ‫כתישת ‪ -‬דף ט ' ע " א‬ ‫רבי דוד‬ ‫עירי‬
‫ואש " ל במ " ש בכתבי הגר " ח דהא דסוטה הוי‬ ‫צ " ל כמש " ל דכיון דיסוד חזקה הוא‬ ‫וע " כ‬
‫ספק טומאה בדה " י היינו דוקא כשיש‬ ‫כב ' חזקות‬ ‫לא לעשות שינויים ‪ ,‬לכן‬
‫לה דין סוטה דהיינו ע " י קינוי וסתירה ‪ ,‬אבל‬ ‫הוי השתנות יותר ‪ ,‬והוי כמו רוב דאיכא סברא‬
‫היבא דהוי סתם ספק אם זינתה או לא ‪ ,‬לא הוי‬ ‫טפי לילך בתרה ] ‪.‬‬
‫אפי ' ספק כלל ‪ ,‬דהא קי " ל ראין אוסרין על‬ ‫בעיקר הא דחזקה נגד ס " ס יש שכתבו‬ ‫והנה‬
‫ע "ש‪.‬‬ ‫היחור‬ ‫ב'‬ ‫איפכא ‪ ,‬דהיכא דהחזקה הוי נגד‬
‫הספיקות אזלינן בתר חזקה ולא בתר ס " ס ‪,‬‬
‫עוי " ל לפמש " כ הגר " ח ( הובא לעיל בשיעור‬
‫פתיחה ) רהרצון הוי רק הכשר לקבל‬ ‫ומשום דהונרעו ב ' הספיקות ע " י החזקה ושוב‬

‫טומאה אבל עצם השם טומאה והאוסר הוא‬ ‫בלל ‪.‬‬ ‫אין לנו ספיקות‬

‫מעשה הזנות ‪ ,‬וא " כ בספק אונס ספק רצון‬ ‫שהחזקה הוי רק נגד ספק‬ ‫משא " כ היבא‬
‫אחד אז נשאר ס " ס ‪ ,‬ומשום רכל‬
‫דהוי ספק רק על ההכשר לא שייך כזה דין‬
‫הדין של חזקה הוא דוקא כשמכריע הדין אם‬
‫כרה " י ‪.‬‬ ‫ספק טומאה‬
‫מותר או אסור ‪ ,‬אבל לא נאמר דין חזקה רק‬
‫עוי " ץ כמ " ש בזכר יצחק‬
‫( סי ' כ " ד ‪ ,‬הובא‬
‫ולכן‬ ‫המעשה ‪,‬‬ ‫היה‬ ‫איך‬ ‫ולהכריע‬ ‫לברר‬
‫לעיל שם ) דהא דזנות באונס מותרת‬
‫כשהחזקה רק נגד ספק אחד דגם אחר החזקה‬
‫היינו רק משום היתר התורה ‪ ,‬שהתורה התירה‬
‫ישאר עדיין ספק איסור מחמת ספק השני ‪ ,‬בזה‬
‫כשהיה באונס אבל משום הטומאה אין חילוק‬
‫ספיקא ‪.‬‬ ‫לא נאמר דין חזקה ‪ ,‬ונשאר ספק‬
‫בין אונס לרצון דגם באונס הוי טומאה ורק‬
‫באונס ‪.‬‬ ‫שהתורה התירה‬
‫גימא נןי מיושב שפיר קושית הפנ " י דלא‬ ‫ואי‬
‫מהני הכא חזקת הגוף להכריע דלא‬
‫ספק‬ ‫הוי‬ ‫לא‬ ‫אונס‬ ‫דכספק‬ ‫וץפי " ז נמצא‬ ‫זינתה תחתיו כיון דאכתי נשאר ספק אונס ספק‬
‫טומאה ‪ ,‬דהא ודאי נטמאה ‪ ,‬אלא הוי‬
‫אבל אכתי באשת‬ ‫‪. D" O‬‬ ‫רצון ולכן שפיר נשאר‬
‫ספק היתר ומש " ה לא שייך בזה דין ספק‬
‫כהן דהוי רק ספק אחד קשה אמאי לא נכריע‬
‫טומאה ברה " י ספיקו טמא דבספק היתר לא‬
‫ע " פ חזקת הגוף דתחתיו זינתה ואסורה בודאי‬
‫אסור ‪.‬‬ ‫נאמר דין זה דספיקו‬
‫וצ " ע ‪.‬‬
‫וכתב לפי " ז ליישב נמי קושית התוס ' ( בד " ה‬
‫הקשו הראשונים מאי קאמר בגמ '‬ ‫הנה‬ ‫‪5‬ס )‬
‫באשת‬ ‫שהקשו‬ ‫אימא )‬ ‫בעית‬ ‫ואי‬ ‫דבאשת ישראל מותרת משום ספק‬
‫ישראל פחותה מבת ג ' דנוקמה בחזקת היתר‬ ‫ספיקא הא הוי דין ספק טומאה כרה " י דקי " ל‬
‫באונס ‪.‬‬ ‫לבעלה ‪ ,‬שהיה‬ ‫רכל ספיקות שאתה יכול להרבות נמי טמא‬
‫בזכר יצחק דכיון דטומאה ודאי איכא‬ ‫ורשירץ‬ ‫ס "ס ‪.‬‬ ‫ואיך תהא מותרת משום‬
‫וכנ " ל דאף באונס הוי טומאה ורק‬ ‫כהן‬ ‫באשת‬ ‫התוס '‬ ‫שהקשו‬ ‫מה‬ ‫על‬ ‫אכן‬
‫דהוי ספק אי איכא היתר דאונם א " כ אין ספק‬ ‫שתהא מותרת מחמת חזקת היתר אין‬ ‫~‬
‫מוציא מידי ודאי ונחשב לודאי איסור וממילא‬ ‫להקשות דהא הוי דין ספק טומאה ברה " י דלא‬
‫היתר כלל ‪.‬‬ ‫לא שייך בזה חזקת‬ ‫מהני בזה חזקה ‪ ,‬דהא באשת כהן הוי הספק‬
‫לא נימא דאדרבה כיון דאחר‬ ‫[ וצ " ע אמאי‬ ‫אם זינתה תחתיו או אינה תחתיו ולא ספק‬
‫ודאי‬ ‫אלא‬ ‫ספק‬ ‫הוי‬ ‫לא‬ ‫החזקה‬ ‫אונס ספק רצון ולענין ספק תחתיו לא הוי‬
‫מותרת ‪ ,‬שפיר מוציא מידי ודאי ואמאי לא ניזל‬ ‫ספק טומאה ברה " י כלל ‪ ,‬אבל בספק רצון‬
‫בכה " ג ‪.‬‬ ‫בתר חזקה‬ ‫כנ " ל] ‪.‬‬ ‫באשת ישראל דהוי ס " ס קשה‬
 ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫כתמוה ‪ -‬דה ט ' ע " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫צב‬

‫אבל בלא קו " ס דליכא רגלים לדבר ליכא דין‬ ‫היינו לתלות‬ ‫תכונתו דיסוד חזקה‬ ‫ואפשר‬
‫ע "ש ‪.‬‬ ‫זה‬ ‫הדבר כשלעצמו כמו שהיה קודם‬
‫דלכאורה כיון דבספק סוטה בדליכא‬ ‫אקא‬ ‫שלא נשתנה ‪ ,‬אבל הכא דבודאי נשתנה ורק‬
‫רגלים לדבר ליכא דין ספק טומאה‬ ‫דהוי היתר התורה לא שייך ביה חזקה כלל‬
‫ברה " י שיהא ודאי טמא ‪ ,‬א " כ נוקמה אחזקה‬ ‫וכנ " ל ] ‪.‬‬ ‫דהא הוי סתם היתר חדש של התורה‬
‫דמוקמינן‬ ‫שבתורה‬ ‫ספיקות‬ ‫שאר‬ ‫כבכל‬ ‫לכאורה יש להקשות על התירוץ‬ ‫אכן‬ ‫נו )‬

‫אחזקה ‪ ,‬רמ " ש חזקה מס " ס ‪ [ ,‬ואמאי קאמר‬ ‫שנתבאר דבספק זינתה ליבא דין‬
‫דמותרת רק משום ס " ס תיפו " ל משום‬ ‫בגמ '‬ ‫ספק טומאה כרה " י ‪ ,‬דהא קי " ל ראם נסתרו‬
‫ספיקות] ‪.‬‬ ‫חזקה כבכל שאר‬ ‫שני אנשים עם אשה אחת אסורה לשניהם ‪,‬‬
‫ןבחידושי ‪ -‬ר ' ‪ -‬שלמה ניאר ‪ ,‬דכאמת כדין‬ ‫ומשמע ברמב " ם דאפי ' לא שהו כדי ביאה רק‬
‫ברה " י‬ ‫טומאה‬ ‫ספק‬ ‫לשניהם ‪.‬‬ ‫עם אחר מהן נמי אסורה‬
‫נאמרו בזה ב ' הלכות ‪ .‬חדא דלא אזלינן בתר‬ ‫הא לכל אחד מהם איבא ספק‬ ‫דיכאורה‬
‫חזקה לטהר ‪ ,‬ועוד ‪ ,‬לא רק שנשאר ספק אלא‬ ‫כלל ‪,‬‬ ‫זינתה‬ ‫לא‬ ‫דשמא‬ ‫ספיקא‬
‫טמא ‪.‬‬ ‫דהוי ודאי‬ ‫ואפי ' אי זינתה שמא זינתה עם השני ולמה‬
‫רק דין‬ ‫‪):‬‬ ‫ר ' שמעון ס " ל בנדה ( דף ב‬ ‫ואכן‬ ‫לשניהם ‪.‬‬ ‫אסורה‬
‫הראשון דספק טומאה ברה " י נשאר‬ ‫וע " כ מוכח דספק זינתה נמי הוי ספק טומאה‬
‫ספק ‪ ,‬אבל לא דהוי ודאי טמא ‪ ,‬ופליג על‬ ‫טמא ‪.‬‬ ‫ברה " י דאפי ' ספק ספיקא‬
‫חכמים ‪.‬‬ ‫אכן י " ל דהתם לא חשים ס " ס כלל דהא לגבי‬
‫והמנו דס " ל דהגוה " כ בספק טומאה ברה " י ‪,‬‬ ‫הבעל הוי רק ספק אחד אם זינתה או‬
‫הוא רק דישאר ספק ‪ ,‬ולא ניזל כתר‬ ‫לדידיה עם מי זינתה ‪,‬‬ ‫נפ " מ‬ ‫לא ‪ ,‬דהרי אין‬
‫טמא ‪.‬‬ ‫חזקה ‪ ,‬אבל לא דיהיה ודאי‬ ‫זינתה ‪.‬‬ ‫וא " ב הוי רק ספק אחד אם‬
‫וא " כ אף לדידן דקי " ל דספק טומאה דסוטה‬ ‫וכן לגבי כל אחד מהשנים נמי הוי רק ספק‬
‫ברה " י הוי ודאי ‪ ,‬היינו דוקא היכא‬ ‫אחד ‪ ,‬אם זינתה עמו או לא ‪ ,‬דהא מה‬
‫דאיכא רגלים לדבר שזינתה אז נתחדש דהו " ל‬ ‫דאפשר שזינתה עם השני אינו נפ " מ לדידיה ‪,‬‬
‫כודאי ‪ ,‬אבל בלא רגלים לדבר אף לדידן הוי‬ ‫רזה הכל בכלל שלא זינתה עמו ‪ ,‬וא " כ הוי רק‬
‫כמו לר " ש דלא הוי ודאי ‪ ,‬אבל מ " מ איכא דין‬ ‫ספק אחד אם זינתה עמו או לא ולכן אסורה‬
‫הראשון דגזה " כ שנשאר ספק ולא מוקמינן‬ ‫לשניהם ‪.‬‬
‫אחזקה ‪.‬‬ ‫בשטמ " ק ובפניי תירצו קושיא דלעיל‬ ‫והנה‬
‫מבואר היטב דדוקא ע " י ספק ספיקא‬ ‫ו ? פי " ז‬ ‫אמאי אשת ישראל מותרת משום ס " ס‬
‫אנו מתירים בליכא רגלים לדבר ולא‬ ‫אפי ' ס " ס ‪ ,‬וכתבו‬ ‫הא ספק טומאה ברה " י טמא‬
‫ע " י חזקה דכיון דהוי גזה " כ שישאר ספק ולא‬ ‫דהכא כיון דליכא רגלים לדבר שזינתה לא‬
‫ליזל בתר חזקה לא שייך בזה חזקה ‪ ,‬אבל מ " מ‬ ‫דין ספק טומאה ברה " י ‪.‬‬ ‫נאמר בזה‬

‫כשיש ספק ספיקא ‪ ,‬ולא רק ספק אחד ‪ ,‬שפיר‬ ‫ואע " ג דבכל שאר טומאות דילפינן מסוטה‬
‫רגלים‬ ‫משא " כ כשיש‬ ‫להתיר ‪,‬‬ ‫סיבה‬ ‫איבא‬ ‫לא בעינן דוקא רגלים לדבר אלא כל‬
‫לדבר לא שייך היתר דס " ס ומשום דאז איכא‬ ‫ספק שיש ‪ ,‬אמרינן ס " ט ברה " י ספיקו טמא‬
‫גם הלכה הב ' דהוי ודאי טומאה ומה יועיל‬ ‫מ " מ כסוטה גופא איכא דין זה דוקא כשיש‬
‫לודאי ‪.‬‬ ‫הא כבר הוכרע‬ ‫ס"ס‬ ‫רגלים לדבר שזינתה דהיינו ע " י קינוי וסתירה‬
 ‫צג‬ ‫פוברסקי זצ " ל‬ ‫אונות ‪ -‬דף ט ' ע " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫טרם שנתארסה ‪ ,‬דהא כיון שעד עתה היתה‬ ‫ודוקא בליכא רגלים לדבר ‪ ,‬דהגזה " כ הוי רק‬
‫קטנה ורק עכשיו נעשית גדולה א " כ הרי‬ ‫שישאר ספק א " כ כשיש עוד ספק‬
‫מסתבר יותר שזינתה בקטנותה דהוי יותר זמן ‪,‬‬ ‫דהוי ס " ס שפיר מותר ‪ ,‬אבל חזקה לא שייך‬
‫ולמה חשיב זה ספק אונס ספק רצון הא איכא‬ ‫וכנ " ל ‪.‬‬ ‫בזה מגזה " כ‬
‫רוב דהיה באונס דזהו רוב הזמן של קטנות‬ ‫אס " א באשת ישראל וכגון דקביל‬ ‫גר '‬ ‫‪) 15‬‬

‫אונס ‪.‬‬ ‫דהוי‬ ‫בה אביה קידושין פחותה מבת ג '‬

‫לכאורה להנ " ל יש ליישב גם קושיא וו‬ ‫אכן‬ ‫אחד ‪.‬‬ ‫שנים ויום‬
‫דאורך הזמן אינו מצטרף לספק השקול‬ ‫תמה בזה ‪ ,‬דאבתי הא‬ ‫והגרעק " א בחידושיו‬
‫לעשותו רוב ‪ ,‬כיון שאין בזה שום תוספת‬ ‫איבא ספק שמא לעכו " ם נבעלה ‪,‬‬
‫בטבע שיהיה קודם או אח " כ ונמצא דעדיין‬ ‫לשיטת ר " ת דביאת עכו " ם הוי כביאת בהמה ‪,‬‬
‫הוי ספק אחד על זמן המקרה אם היה קודם‬ ‫פתיחה‬ ‫בשיעור‬ ‫לעיל‬ ‫ועי '‬ ‫אוסרת ‪.‬‬ ‫ואינה‬
‫אח " כ ‪.‬‬ ‫או‬ ‫בזה ‪.‬‬ ‫משנ " ת‬

‫התוס '‬ ‫דברי‬ ‫המשך‬ ‫לבאר‬ ‫יש‬ ‫לפי " ז‬ ‫וכן‬ ‫יזדד " ה ואי בעית אימא וכו ' דהאי רובא‬ ‫‪5‬מ )‬

‫דכתבו דרוב רצון לא הוי רוב גמור אלא‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫דברצון אינו רוב גמור‬
‫רק מדרבנן אשר לבאורה אינו מובן אסו יש‬ ‫דאם היה רוב גמור ‪ ,‬לא הוי ס " ס ‪,‬‬ ‫ומפואר‬
‫קטן ‪.‬‬ ‫חילוק בין רוב גדול לרוב‬ ‫ואסורה ‪.‬‬
‫אך הביאור הוא ‪ ,‬דרוב זה דהוי ברצון אינו‬ ‫ובן הוש " ש הקשו ‪ ,‬נהי דספק אונס‬ ‫והפנ " י‬
‫רוב של מספר דהרי לא שייך לומר בזה‬ ‫לא הוי ספק השקול ‪ ,‬כיון דהוי רוב‬
‫דרוב נשים הוי ברצון ‪ ,‬אלא דהוי רק השערה‬ ‫שהיה ברצון ‪ ,‬מ " מ הרי הספק תחתיו הוי ספק‬
‫וסברה דמסתבר יותר דהוי כרצון ולכן כזה‬ ‫השקול ‪ ,‬וא " כ גימא סמוך מיעוטא דאונם‬
‫רוב גמור ‪.‬‬ ‫רוב לא תשיב‬ ‫לפלגא דלאו תחתיו ‪ ,‬והו " ל רובא להתירא ‪,‬‬
‫כהן‬ ‫באשת‬ ‫אכתי‬ ‫וא " ת‬ ‫בא " ד ‪,‬‬ ‫שם‬ ‫‪5‬ט )‬ ‫ותהא מותרת ומה הקשו התוס ' דבס " ס נמי‬ ‫‪.‬‬
‫ובקיבל כה אביה קידושין פחותה‬ ‫תיאסר משום דספק אונס כמאן דליתא מחמת‬
‫מכת ג ' לישראל איכא ס " ס דספק מוכת עץ‬ ‫לפלגא ‪.‬‬ ‫רוב ‪ ,‬דעכ " פ גימא סמוך מיעוטא‬
‫וכו ' ‪.‬‬
‫היינו‬
‫לפלגא ) דהא‬ ‫בש " ש ( ש‬
‫מיעוטא" א פי " ח‬ ‫דאמרינן וכן‬
‫סמוך‬ ‫הרש " ש‬ ‫וי~ ירץ‬
‫ונן הגרעק " א כתבו ‪ ,‬דהנה יש נידון‬ ‫והפנ " י‬
‫אי בכל ספק ספיקא בעינן דוקא ס " ס‬ ‫דוקא במחצה על מחצה של טבע כגון מחצה‬
‫המתהפך ‪ ,‬דהיינו דבכל ספק שנתחיל להסתפק‬ ‫זכרים ומחצה נקיבות ומיעוט מפילות דהוי‬
‫שייך להמשיך ג " כ ספק השני כגון ספק תחתיו‬ ‫רוב ממש ‪ ,‬בזה אמרינן סמוך מיעוטא דמפילות‬
‫ספק אינה תחתיו דאפי ' נימא דתאסר משום‬ ‫ואיכא רוב שאינו זכר ‪ ,‬משא " כ בסתם ספק‬
‫דהוי תהתיו עדיין יש ספק להתיר דשמא היה‬ ‫מיעוטא‬ ‫דסמוך‬ ‫זה‬ ‫דין‬ ‫שייך‬ ‫ספיקא לא‬
‫באונס ‪ .‬וכן אפשר נמי להתחיל איפכא שמא‬ ‫לפלגא ‪ ,‬ואיכא רק דין ספיקות ‪ ,‬וכיון דספק‬
‫אונס שמא רצון ‪ ,‬ואפי ' כרצון אכתי יתכן דלאו‬ ‫אונס לא הוי שקול לא הוי ספק כלל ‪ ,‬ונשאר‬
‫תחתיו וינתה ‪ ,‬אבל הכא הרי אינו מתהפך רכל‬ ‫רק ספק אחד דתחתיו ‪ ,‬ושפיר הקשו התוס '‬
‫הס " ס שייך רק אם נתחיל שמא היתה מוכת‬ ‫רבס " ס נמי תיאסר ביון דספק אונס לא הוי‬
‫עץ ואפי ' את " ל דאשת איש עדיין יש להתיר‬ ‫ספק ‪.‬‬
‫משום אונס ‪ ,‬או לאו תחתיו ‪ .‬אבל איפכא לא‬ ‫ברש " ש שם הקשה עוד מדוע לא גילך‬ ‫והנה‬
‫שייך להתחיל דאיך נימא ספק אונס ספק רצון‬ ‫באשת כהן אחר רוב הזמן שעבר עליה‬
 ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫כתונות ‪ -‬דף ט ' ע ‪ -‬א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫שמא ע " י מוכ " ע והוי ס " ס ‪ ,‬אבל באשת ישראל‬ ‫הרי זה לא‬ ‫?‬ ‫ואפי ' את " ל רצון שמא מוכת עץ‬
‫דאם נתחיל להסתפק שמא אונס שמא רצון לא‬ ‫שייך כלל דאם נבעלה ברצון הרי אינה מוכת‬
‫שייך שוב להסתפק אפי ' רצון שמא מוכ " ע‬ ‫המתהפך ‪ ,‬וכתבו‬ ‫עץ כלל ונמצא דלא הוי ס " ס‬
‫מוכ " ע ‪.‬‬ ‫דהא אי הוי ברצון תו לא הוי ספק‬ ‫ס"ס‬ ‫להוכיח מדעת התוס ' רס " ל דלא בעינן‬
‫ומוכרחים להתחיל בספק מוכ " ע א " כ אין אנו‬ ‫המתהפך ‪.‬‬
‫מתחילין להסתפק כלל כיון דלא שכיח ‪ ,‬ולכן‬ ‫הגרעק " א והבית הלוי כתבו ‪ ,‬דכ " ז דוקא‬ ‫אכן‬
‫שפיר כתב כן הרי " ף רק על אשת כהן ולא‬ ‫באשת ישראל ‪ ,‬אבל באשת כהן שפיר‬
‫באשת ישראל ‪ ,‬אפי ' אי לא בעינן מתהפך‬ ‫הוי מתהפך ‪ ,‬ומשום דהוי ספק על עצם אבידת‬
‫וכנ " ל ‪.‬‬ ‫הבתולים אי אבדה בתוליה קודם הנישואין או‬
‫אכן צ " ב סברתו בזה ‪ ,‬דהא כיון דאין אנו‬ ‫תחתיו ‪ ,‬יאי ' אי הוי תחתיו אולי הוי ע " י מוכת‬
‫מתחילין להסתפק שמא מוכ " ע ‪ ,‬משום‬ ‫עץ ‪.‬‬
‫דלא שכיח ואינו ספק ‪ ,‬א " כ למה אחר שכבר‬ ‫ואייכ שייך שפיר להתחיל הספק נמי מספק‬
‫יש ספק אחד ‪ ,‬אז כן הוי ספק מעליא לעשות‬ ‫ואפי ' תחתיו‬ ‫תחתיו או אינה תחתיו‬
‫ספק ‪.‬‬ ‫ס " ס הא הוי ספק דלא שכיח שאינו‬ ‫מוכ " ע כיון דהספק הוא מתי אבדה‬ ‫ע"י‬ ‫שמא‬

‫דכשאין שום ספיקות והוי דבר ברור ‪,‬‬ ‫וזו " ז‬ ‫בתוליה ‪.‬‬
‫מהיכי חיתי להתחיל להסתפק בסתם‬ ‫להוכיח כן מהרי " ף שהקשה קושיית‬ ‫וכתב‬
‫דכבר יש‬ ‫;‬ ‫ספיקות דלא שכיחי אבל היכ‬ ‫התוס ' רק על אשת כהן מ " ט לא הוי‬
‫ספיקות ועיקר מילתא לא ברירא ‪ ,‬אז יש כבר‬ ‫ס " ס משום ספק מוכ " ע ‪ ,‬ומדלא הקשה כן נמי‬
‫להסתפק נמי כל שאר הספיקות ועדיין יש‬ ‫על אשת ישראל מוכח דס " ל דכעינן ס " ס‬
‫בזה ‪.‬‬ ‫לדון‬ ‫הוי מתהפך‬ ‫המתהפך ובאשת ישראל לא‬
‫דאף‬ ‫( והגרעק " א )‬ ‫נראה יותר כהפנ " י‬ ‫אמנם‬ ‫משום דהספק הוא שמא אונס שמא רצון ‪,‬‬
‫באשת כהן לא הוי ס " ס המתהפך ‪,‬‬ ‫וברצון לא שייך שוב להסתפק שמא מוכ " ע‬
‫דע " כ הספק הוא אם תחתיו נבעלה או לא ‪,‬‬ ‫דהא מוכ " ע הוי באונס ולא ברצון ולכן כתב‬
‫ולא רק אם תחתיו אבדה בתוליה ‪ .‬דהא לענין‬ ‫וכמ " ש ‪.‬‬ ‫כן רק על אשת כהן דהוי מתהפך‬
‫האיסור שאנו דנין עליו אין שום נפ " מ בזה‬ ‫הביה " ל כתב עוד ‪ ,‬ראין ראיה מהרי " ף‬ ‫אוזמן‬
‫כלל מתי אבדו בתוליה ולא שייך ע " ז כלל‬ ‫די " ל‬ ‫המתהפך‬ ‫ס "ס‬ ‫דבעינן‬ ‫דסובר‬
‫הספק אי לאו תחתיו או תחתיו וע " כ מוכרח‬ ‫באמת דלא בעינן מתהפך ואפ " ה כתב כן רק‬
‫דתיכף הוי הספק אם תחתיו נבעלה או לאו‬ ‫על אשת כהן ולא באשת ישראל ומשום רכל‬
‫תחתיו נבעלה ‪ ,‬וא " כ שוכ לא שייך להסתפק‬ ‫מה דספק מוכ " ע הוי ספק לעשות ס " ס היינו‬
‫שמא מוכ " ע ‪ ,‬דהא להצר דתחתיו נבעלה הוי‬ ‫דוקא היכא דהוא הספק השני של הס " ס ‪ ,‬אבל‬
‫נבעלה ואינה מוכ " ע כלל ‪ ,‬ושייך להתחיל‬ ‫יהיה‬ ‫מוכ " ע רזה‬ ‫להתחיל הס " ס ע " י ספק‬
‫הספק רק משמא מוכ " ע וא " כ לא הוי מתהפך‬ ‫הספק הראשון בזה לא הוי ספק כיון דמוכת‬
‫כהן ‪.‬‬ ‫אף באשת‬ ‫עץ לא שכיח וליכא התחלה של ספק ‪ ,‬ורק על‬
‫הוא ‪.‬‬ ‫בא ‪ ,‬יד ‪ ,‬וי " ל דשם אונס חד‬ ‫שם‬ ‫ק)‬ ‫זה ‪.‬‬ ‫ספק השני מהני אף ספק‬
‫פליגי רב ורב‬ ‫‪):‬‬ ‫בגמ ' בחולין ( דף כח‬ ‫ווינה‬ ‫ולכן דוקא באשת כהן דשייך להתחיל ספק‬
‫כהנא מה הדין בשחיטה ששחט מחצה‬ ‫הראשון אם תהתיו או אינה תחתיו‬
‫על מחצה ‪ ,‬רב סבר דכשרה ‪ ,‬רכך היתה ההלכה‬ ‫ואח " כ ספק מו " ע ‪ ,‬שסיר יש להסתפק אח " כ‬
‫למשה מסיני אל תשייר רובא ‪ ,‬דאין דין‬ ‫עוד ספק אפי ' דאינו שכיח ‪ ,‬דאפי ' תחתיו ‪,‬‬
 ‫צח‬ ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫כתשת ‪ -‬וף ט ' ט ' א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫אין חסרון שאינו מתהפך ‪ ,‬דלא רק משום‬ ‫לשחוט רוב ורק לא לשייר רוב ‪ ,‬ולכן מחצה‬
‫שאינו מתהפך מוכרת להתחיל מספק זה ‪ ,‬אלא‬ ‫על מחצה כשר ‪ .‬ורב כהנא סכר דההלמ " מ היה‬
‫הראשון‬ ‫הספק‬ ‫זהו‬ ‫לעולם‬ ‫דע " כ‬ ‫משום‬ ‫שחוט רופא ולכן מחצה על מחצה דליכא רוב ‪,‬‬
‫וכנ " ל ‪.‬‬ ‫שמוכרח להסתפק‬ ‫אמוראים‬ ‫פליגי‬ ‫וכן‬ ‫פסולה ‪.‬‬ ‫שחיטה‬ ‫הוי‬
‫וכן בנה " ג לא שייך לומר דשם אונס חד‬ ‫אסור ‪.‬‬ ‫בעירובין לגבי פרוץ כעומד אי מותר או‬
‫הוא ‪ ,‬כיון שהרי מוכרח הוא להסתפק מיד‬ ‫‪):‬‬ ‫פתוס ‪ ,‬בחולין שם ובעירובין ( דף ה‬ ‫והקשו‬
‫האם זה נכון מה שרואה לפניו ששחט מחצה‬ ‫מעוצמם‬ ‫שיהיה‬ ‫כלל‬ ‫שייך‬ ‫דמה‬
‫או לא ואח " כ שוב יש לו ספק אפי ' את " ל‬ ‫בדיוק מחצה על מחצה הא א " א לצמצם בידי‬
‫שאינו מחצה שמא היה רוב ‪ ,‬וא " כ ע " כ הוי‬ ‫אדם ‪ ,‬ע " ש מה שדנו בזה אם אפשר לצמצם‬
‫ס " ס ‪ ,‬ולא הוי סתם ספק על השחיטה אם‬ ‫אדם ‪.‬‬ ‫בידי‬
‫כשרה אלא דמעיקרא נולד הספק על מעשיו‬ ‫דאפי ' אם א " א לצמצם ‪,‬‬ ‫וכתבו עיד תירוץ‬
‫אי הוי באמת מחצה על מחצה מצומצם או‬ ‫מ " מ איכא נפ " מ בהלכה זו דמחצה‬
‫לא ‪ ,‬ושוב אח " כ איכא עוד ספק ‪ ,‬ולכן ע " כ הוי‬ ‫על מחצה לענין ספק ספיקא ‪ ,‬דאי נימא‬
‫ס"ס‪.‬‬ ‫אפי ' שאינו יכול‬ ‫דמחצה על מחצה כשר ‪ ,‬א " כ‬
‫לפי " ז יש לבאר דברי התוס ' לקמן ( דף‬ ‫וכן‬ ‫מ " מ יהיה כשר משום ס " ס ‪ ,‬דשמא‬ ‫לצמצם‬
‫ד " ה אי למיתב ) ‪ ,‬דכתבו ספק ספיקא‬ ‫‪:‬‬ ‫ט‬ ‫שחט בדיוק מחצה מצומצם וכשר ‪ ,‬ואפי ' אינו‬
‫ספק אם בקי בפתח פתוח או לאו וספק אונס‬ ‫מחצה שמא שחט מעט יותר ובודאי כשר ‪,‬‬
‫ספק רצון ‪ ,‬דלכאורה הא התם נמי אינו מתהפך‬ ‫ס " ס להתיר ‪ ,‬משא " כ אי מחצה‬ ‫ולכן שפיר הוי‬
‫דע " כ לא שייך להתחיל מספק אונס ספק רצון‬ ‫אררבה ‪,‬‬ ‫פסול ליכא ס " ס להתיר כלל ‪ [ ,‬אלא‬

‫ואפי ' את " ל רצון שמא אינו בקי ‪ ,‬דהא כיון‬ ‫ע " ש‪.‬‬ ‫הוי ס " ס לאסור] ‪,‬‬
‫דנקטינן שהיה ב ‪ - ,‬צון מה שטען פתח פתוח‬ ‫בזה דהא התם נמי הוי שם אונס חד‬ ‫והקשו‬
‫ולא מצא בתולים ‪ ,‬ע " כ נקטינן שהוא בקי ‪,‬‬ ‫הוא דהא הוי ספק אחד אם שחט‬
‫וע " כ צריך להתחיל הספק רק משמא בקי‬ ‫לא ‪.‬‬ ‫שחיטה בשרה או‬
‫שמא אינו בקי ואפי ' בקי שמא באונס ‪ ,‬וא " ב‬ ‫דהא התם לא הוי ס " ס המתהפך‬ ‫ועוד הקשו‬
‫מתהפך ‪.‬‬ ‫אינו‬ ‫דהא א " א להתחיל הספק שמא יותר‬
‫לפמש " כ א " ש דהתם נמי ע " ב צריך‬ ‫אכן‬ ‫את " ל‬ ‫ואפי '‬ ‫פחות ממחצה‬ ‫שמא‬ ‫ממחצה‬
‫להתחיל הספק אם בקי בכלל או לא ‪,‬‬ ‫פחות שמא היה מחצה דהא אם פחות הוא ‪,‬‬
‫ורק אח " כ יש לדון אפי ' אם בקי שנאמן‬ ‫אינו מחצה ‪ ,‬וע " כ צריך להתחיל הספק שמא‬
‫שזינתה עדיין יש להסתפק אונס או רצון ‪ ,‬וכיון‬ ‫מחצה שמא לא ‪ ,‬ואפי ' לא ‪ ,‬שמא יותר וא " כ‬
‫רעכ " פ מוכרח הספק להתחיל מספק בקי לא‬ ‫מתהפך ‪.‬‬ ‫הרי אינו‬
‫מתהפך ‪.‬‬ ‫בעינן‬ ‫בזה דרוקא בעלמא ראין לו הכרח‬ ‫ונראה‬
‫מקומות שדנו אי הוי מתהפך אף‬ ‫[ אכן יש‬ ‫להתחיל הס " ס מספק אחר דוקא אז‬
‫וצ " ת] ‪.‬‬ ‫בכה " ג‬ ‫בעינן שיהיה מתהפך ויוכל להתחיל הס " ס מב '‬
‫אכן אכתי צ " ע בדברי השטמ " ק בכתובות‬ ‫הצדדים ‪ ,‬משא " כ הכא ע " כ מוכרח הוא תמיד‬
‫פרק המדיר גבי ספק בהרת קדמה לשער‬ ‫להתחיל מספק אם שחט מחצה או לא ‪ .‬שהרי‬
‫לבן ‪ [ ,‬דאו טמא ] ‪ ,‬ספק שער לבן קדם ‪ ,‬וטהור ‪,‬‬ ‫זהו מעשה הספק שלפנינו ששחט מתצה על‬
‫וכתב השטמ " ק ראם באו שניהם בב " א הוי‬ ‫מחצה ומוכרח הוא להסתפק קודם אם זה נכון‬
‫ע "ש ‪.‬‬ ‫טהור ‪ ,‬וא " כ בספק הוי ס " ס לטהר‬ ‫מה שרואה ששחט מחצה או לא ‪ ,‬ולכן בכה " ג‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫‪.‬‬
‫כתונות ‪ -‬וו ט ‪ ,‬ע א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫צו‬

‫בזה אמרינן שפיר רכל שהמעשה לא אסר על‬ ‫התם הוי ככל ספיקות דאפשר‬ ‫ולכאורה הרי‬
‫הבועל ‪.‬‬ ‫הבעל אין אוסר על‬ ‫להתחיל הספק מכל הצדדים איך‬
‫נתב ברש " ש דאף דלמסקנא אם ראה‬ ‫יהנה‬ ‫היה אם בהרת קדמה או שער לבן קדם או‬
‫דלא‬ ‫בלא עדים ‪,‬‬ ‫אף‬ ‫נאסרת‬ ‫הבעל‬ ‫נעשו שניהם ככ " א ובכה " ג ליחיה לתירוץ‬
‫כעינן עדי קיום ונאסרת גם לבועל ‪ ,‬מ " מ היכא‬ ‫שחיטה ‪.‬‬ ‫הנ " ל רגבי‬
‫שהבעל אינו יודע ‪ ,‬דמותרת לבעל ‪ ,‬הרי היא‬ ‫וא " כ אכתי תקשי דהא לא הוי ס " ס המתהפך‬
‫מותרת ג " כ לבועל דכל שלא אסרה על הבעל‬ ‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫וכן גימא דשם אונס חד הוא וכנ " ל‬
‫אינה אסורה לבועל וכתב רכן נ " ל להורות‬ ‫ואפי '‬ ‫אמר ר ' אלעזר וכו '‬ ‫וזוד " ה ומי‬ ‫)‬ ‫ק‬
‫ע " ש‪.‬‬ ‫הלכה למעשה‬ ‫ראה אדם שזינתה אשתו ‪ ,‬רק‬ ‫"‬
‫יודע‬ ‫בעצמו‬ ‫הבועל‬ ‫דהא‬ ‫הוא ‪,‬‬ ‫וככמוה‬ ‫שלא היה שם עדים לא היתה נאסרת עליו‬
‫שאסורה היא באמת לבעל ואסו מפני‬ ‫וכו ' ‪.‬‬
‫שהבעל אינו יודע נחשבת מותרת לו ‪ ,‬ואיך‬ ‫שבערוה‬ ‫דבר‬ ‫שאין‬ ‫כיון‬ ‫דלהס " ד‬ ‫והיינו‬
‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫תהא מותרת לבועל‬ ‫זנות‬ ‫ע "י‬ ‫פחות משנים אינה נאסרת‬

‫נ " נ נתב סברא זו להס " ד דלא‬ ‫ובשטם " ק‬ ‫אלא ע " פ שני עדים ואפי ' ראה בעצמו אינה‬
‫ס " ל כהתוס ' דלהס " ד אפי ' ראה‬ ‫אסורה ‪.‬‬
‫לו ‪ ,‬אלא דבכה " ג באמת תהא‬ ‫שזינתה מותרת‬ ‫קשה דהא כתבו התוס ' ביבמות‬ ‫ולכאורה‬
‫אבל מ " מ היכא‬ ‫קיום ‪.‬‬ ‫אסורה אף בלא עדי‬ ‫לחד תירוצא דלגבי הבועל‬ ‫‪):‬‬ ‫( דף ג‬
‫שהבעל אינו יודע דמותרת לו אז תהא מותרת‬ ‫לא אמרינן טומאה כתיב בה כעריות וא " כ לא‬
‫לבועל ‪.‬‬ ‫נמי‬ ‫ונמצא‬ ‫הבועל ‪,‬‬ ‫לגבי‬ ‫שבערוה‬ ‫דבר‬ ‫הויא‬
‫בזה צ " ע כנ " ל דבשלמא להתוס ' דבלא‬ ‫וגם‬ ‫דנאסרת לבועל אף בלא עדים ואיך היתה בת‬
‫עדים לא הוי מעשה האוסר לבעל שפיר‬ ‫לדור ‪.‬‬ ‫שבע מותרת‬
‫מותרת לבועל ‪ ,‬אבל להשטמ " ק שנאסרת אף‬ ‫רק‬ ‫היינו‬ ‫לבועל‬ ‫שאסורה‬ ‫מה‬ ‫‪/‬‬ ‫וצ " ‪ 9‬דכ‬
‫בלא עדים ורק שאין הבעל יודע ‪ ,‬א " כ הבועל‬ ‫מחמת שאסרה לבעל ‪ ,‬אכל הכא דלבעל‬
‫שיודע האמת שאסורה איך תהא מותרת לו‬ ‫לא אסרה כיון דלא היו עדים לכן שפיר אין‬
‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫לבועל ‪.‬‬ ‫נאסרת אף‬
‫כתוס '‬ ‫ס " ל להשטמ " ק‬ ‫דלא‬ ‫ואפשר דאף‬ ‫דלכאורה א " כ אשה שזינתה ‪ ,‬ונאסרה‬ ‫אלא‬
‫י "ל‬ ‫מ "מ‬ ‫שזינתה ‪,‬‬ ‫דראה‬ ‫היכא‬ ‫לבעלה ‪ ,‬ואח " כ זינתה שוב עם אחר ‪,‬‬
‫כתוס '‬ ‫דהיכא דאינו יודע שזינתה הוי הטעם‬ ‫דהבועל השני אינו אוסרה לבעלה דהא כבר‬
‫דאין דשב " ע פחות משנים ‪ ,‬ובאמת מותרת‬ ‫הבועל ‪.‬‬ ‫אסורה ועומדת למה תיאסר על‬
‫וא " כ על‬ ‫לבועל ‪.‬‬ ‫היא ‪ ,‬ולכן שפיר מותרת‬ ‫וצ " ‪ 5‬דהתם מה שאינו אוסר על הבעל אינו‬
‫קשה ‪.‬‬ ‫השטמ " ק לא‬ ‫גריעותא במעשה האוסר ורק דפשוט‬
‫של‬ ‫הטעם‬ ‫מסתבר שזהו‬ ‫באמת לא‬ ‫אכן‬ ‫כבר אסור מקודם ‪ ,‬ואין היכי תימצי לאסור ‪,‬‬
‫דבדאה שזינתה‬ ‫השטמ " ק ‪ ,‬דהא כיון‬ ‫אבל מצד המעשה שפיר אוסר‪ ,‬ולכן אסורה‬
‫נאסרת ‪ ,‬ולא מצרכינן ב ' עדים משום דשב " ע ‪,‬‬ ‫לבועל ‪.‬‬
‫ה " נ כשאינו יודע צריך שתהא אסורה אפי '‬ ‫דוקא עדים‬ ‫הכא דלהס " ד בעינן‬ ‫משא" כ‬
‫בלא עדים ‪ ,‬וע " כ דסכרתו כמש " כ הרש " ש ‪,‬‬ ‫בעיקר‬ ‫חסרון‬ ‫הוי‬ ‫עדים‬ ‫ובלא‬
‫כנ " ל ‪.‬‬ ‫וא " כ צ " ע‬ ‫מעשה האוסר דלא חל עי " ז שום איסור לבעל‬
 ‫צז‬ ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫ט' ע "א‬ ‫יף‬ ‫נתונות ‪-‬‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫הביא נודע‬ ‫י')‬ ‫והנה באבני מילואים ( סימן‬ ‫בא " ר ‪ ,‬וי " ל רס " ל למקשן ראין דבר‬ ‫שם‬ ‫קנ )‬

‫ביהודה ‪ ,‬דסוטה אע " פ שטומאה כתיב‬ ‫שבערוה פחות משנים ואפי ' ראה‬
‫בה כעריות לגבי יבום וכיוצ " ב ‪ ,‬מ " מ אינה‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫אדם שזינתה אשתו‬
‫ערוה ממש ולא בעינן בה ב ' עדים אלא ע " א‬ ‫הקשה ‪ ,‬איך ס " ד דבלא עדים‬ ‫ובבית ‪ -‬יעקב‬
‫ע "ש ‪.‬‬ ‫נאמן‬ ‫שזינתה אינה נאסרת ‪ ,‬הא כתב‬
‫המקור‬ ‫כל‬ ‫דהא‬ ‫האב " מ‬ ‫והקשה עליי‬ ‫אחר נאמן‬ ‫סנהדרין ) רעד‬ ‫הרמב " ם ( פט " ז מהל '‬
‫דדשב " ע בעינן ב ' עדים ילפינן דבר‬ ‫לומר על אשה שהיא זונה ואסורה לכהונה‬
‫דבר מממון ‪ ,‬והוא ממה דכתיכ דבר בסוטה כי‬ ‫ומשום רזונה לא הוי דשב " ע אלא איסורים ‪,‬‬
‫מצא בה ערות דבר ואיך יתכן דסוטה גופא לא‬ ‫וא " כ אה " נ דלענין סוטה אינו נאמן דהוי‬
‫הוי דשב " ע ולא ליגעי ב ' עדים ‪ ,‬ע " ש כל‬ ‫דשב " ע ובעינן ב ' עדים מ " מ הא לענין איסור‬
‫בזה ‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫דבריו ‪ .‬וכישוע " ד ( אה " ע סי ' י " ז האריך‬
‫זונה דהוי איסורים שפיר נאסרת אף בלא עדים‬
‫הנה בעיקר הא דפתח פתוח מצאתי‬ ‫קג )‬
‫כלל ‪.‬‬ ‫ומה הס " ד דבלא עדים אינה נאסרת‬
‫הבאשת ישראל מותרת משום ספק‬
‫וצ " ע כדבריו דהא מפורש כרמכ " ם ( הל '‬
‫ספיקא הקשו הראשונים אי מיירי במכחישתו‬
‫דלאסור אשה לבעלה אפי '‬ ‫איסו " ב )‬
‫וטוענת בתולה אני ‪ ,‬א " כ לדבריה שלא נאנסה‬
‫שבערוה ‪.‬‬ ‫משום איסור זונה נמי הוי דבר‬
‫אין כאן ספק ספיקא אלא ספק אחד אי תחתיו‬ ‫צ " ל כמ " ש שם הגרי ' ח ( וכ " ה באבנ " מ‬ ‫וע" כ‬
‫ס "ס ‪.‬‬ ‫או לא ואיך אפשר להתירה משום‬
‫סי ' מ " ו סק " ה ) דהא דע " א נאמן שהיא‬
‫ב'‬ ‫ןצ " ‪ 2‬דהא ממ " ג מותרת הלדבריו הרי יש‬
‫זונה ‪ ,‬לא מיירי שבא לאוסרה לבעלה ‪ ,‬ורק‬
‫הרי ודאי‬ ‫ספיקות להתיר ‪ ,‬ולדבריה‬
‫שנאמן לגבי האיסור גרידא שתיאסר אח " כ‬
‫תיאסר ‪.‬‬ ‫מותרת שהרי בתולה היא ‪ ,‬ואיך‬
‫לכהן ‪ ,‬וכמו שנאמן לגבי חלב ‪ ,‬אבל‬ ‫לינשא‬
‫וצ " ‪ 5‬דכונתם דלדבריה הרי עושה את עצמה‬
‫דשב " ע אפי '‬ ‫לאוסרה על בעלה הוי בוראי‬
‫ועיין‬ ‫דאיסורא ‪,‬‬ ‫חתיכה‬ ‫הבעל‬ ‫על‬
‫איסורים ‪.‬‬ ‫רעצם איסור זונה הוי‬
‫בזה ‪.‬‬ ‫במאירי מש " כ‬
‫ינכה " ג שמכחישתו מפורש שלא‬ ‫[ ואפשר‬ ‫בע " א ‪ ,‬דמש " כ הרמב " ם‬ ‫וונש‪21‬ר ' ‪ ' -‬שר ביאר‬
‫שע " א נאמן עליה שהיא זונה‬
‫נאנסה כלל ‪ ,‬איך אפשר להסתפק‬
‫הספיקות של אונס ורצון או תחתיו או לא ‪,‬‬ ‫מיירי באשה שאין מבירין אותה ‪ ,‬דהוי גילוי‬
‫מילתא בעלמא בזה ע " א נאמן דהוי איסורים ‪,‬‬
‫ע "ש ‪,‬‬ ‫הרי כל הספק הוא אם הוא צודק או היא‬
‫בכ " ז ] ‪.‬‬ ‫וצ " ע‬ ‫אבל סתם לומר על אשה שזינתה הוי דשב " ע‬

‫ברא " ש הביא בשם רבינו יונה דהא‬ ‫והנה‬ ‫כלל ‪.‬‬ ‫ואין ע " א נאמן‬

‫נאמן‬ ‫מצאתי‬ ‫פתוח‬ ‫פתח‬ ‫דהאומר‬ ‫‪ " 211‬ש שהביא תוס ' ר ' דאפי ' לומר על אשה‬

‫לאוסרה עליו מיירי רוקא במכחישתו ‪ ,‬אבל אם‬ ‫שאין אנו מכירים שהיא אשת איש נמי‬
‫מודה לדבריו שמצא פ " פ אבל נאנסה תחתיו‬ ‫ע "ש‪.‬‬ ‫נאמן ע " א ומשום רכל שלברר נאמן ע " א‬
‫עדיף ‪.‬‬ ‫נאמנת דברי ושמא ברי‬ ‫עדים‬ ‫דבלא‬ ‫הס " ד‬ ‫א"ש‬ ‫ועכ " פ לפי " ז‬

‫תלמידיו לכותבו‬ ‫וטעו‬ ‫הרא " ש‬ ‫ע "ז‬ ‫וליהב‬ ‫נאסרת לבעלה כלל‬ ‫אינה‬ ‫שזינתה‬
‫דכיון‬ ‫מעולם‬ ‫אמרה‬ ‫לא‬ ‫כי‬ ‫בשמו‬ ‫אפי ' מדין איסור סוטה ‪ ,‬כיון דהוי דשב " ע ‪,‬‬
‫לחומרא‬ ‫אזלינן‬ ‫ספיקא‬ ‫חד‬ ‫אלא‬ ‫דליכא‬ ‫[ להגר " ח משום דלאסור אבעלה הוי דשב " ע‬
‫ובדיבורה לא מיהמנא וכו ' כ " ש הכא והברי‬ ‫ולהשע " י עצם זינתה הוי דשב " ע ] ‪ ,‬ושפיר‬
‫וכו ' ‪.‬‬ ‫גרוע‬ ‫לגמרי ‪.‬‬ ‫מותרת לבעלה‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫ט' ע"ב‬ ‫‪ :‬תצות ‪-‬‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫צח‬
‫‪-‬‬

‫ולפי " ז מבואר כונת הקרבן נתנאל דבתחילה‬ ‫כתב ‪ ,‬ומיהו נראה לי לקיים דבריהם‬ ‫ולבמוף‬
‫הרי כתב הטעם משום ברי ושמא ברי‬ ‫מההיא דהיתה מעוברת וכו ' אפ " ה‬
‫עדיף ‪ ,‬וכונתו לדין ברי ושמא דעלמא דאינו‬ ‫ע "ש‪.‬‬ ‫אלים לה ברי ומהימנא עכ " ל ‪,‬‬
‫המוחזק ‪,‬‬ ‫נחשב‬ ‫דהוא‬ ‫רק‬ ‫נאמנות ‪,‬‬ ‫מדין‬ ‫שלבסוף מקיים דבריהם איך כתב‬ ‫[ וצ " ע כיון‬
‫כמשנ " ת ‪.‬‬ ‫שטעו] ‪.‬‬ ‫בתחילה בלשון כזה‬
‫וע " ז הקשה הרא " ש דהכא לא שייך כלל ברי‬ ‫שלבסוף‬ ‫מה‬ ‫דבל‬ ‫מ ')‬ ‫( אות‬ ‫בק " ג‬ ‫וע " ש‬
‫ברי גרוע‬ ‫הוי‬ ‫ההכא‬ ‫בפרט‬ ‫ושמא ‪,‬‬ ‫מסכים עמו היינו רק לעצם הדין אבל‬
‫ולכו " ע לאו ברי עדיף ולא מהני ברי דידה ‪,‬‬ ‫לא מטעמו שכתב ברי עדיף רזה אינו ע " ש ‪.‬‬
‫ולכן כתב טעם אחר דהוא מדין נאמנות ולא‬ ‫צ " ב בזה דבתחילה כתב דלא שייך‬
‫דאינו משום נאמנות‬ ‫[ דממונות ] ‪-‬‬ ‫מדין כרי‬ ‫הכא כלל ברי ולבסוף כתב דאלים‬ ‫ועדיי‬
‫כנ " ל ‪ ,‬אלא הוי מדין כדי [ דאיסורים ] שנאמנת ‪,‬‬ ‫ומהימנא ‪.‬‬ ‫הכרי‬
‫דניון שהוא אינו יודע כלום והיא יודעת הרי‬ ‫לבאר כזה ‪ ,‬דהנה לכאורה למ " ר ברי‬ ‫ונראה‬
‫ממילא דנאמנת ‪ ,‬ואין זה דין ברי ודין שמא‬ ‫מהני‬ ‫איך‬ ‫צ"ב‬ ‫עדיף‬ ‫ברי‬ ‫ושמא‬
‫דבעלמא דהוי נגד מוחזק דהוי נידון על מי‬ ‫גרידא ‪.‬‬ ‫להוציא ממוחזק ע " י טענת ברי‬
‫להביא ראיה ‪ ,‬ורק דהכא הוי נידון דכשאחד‬ ‫דיסוד פלוגתתם אי ברי עדיף או לאו‬ ‫וצ י‬
‫"‬
‫אין יודע והשני יודע אזלינן ממילא בתריה‬ ‫ברי עדיף היינו מי צריך להביא העדות‬
‫נאמנת ‪.‬‬ ‫להאמינו לגמרי ‪ ,‬ולכן שפיר‬ ‫דכתיב בתורה ע " פ שנים עדים יקום דבר ‪ ,‬דהא‬
‫היטב בלשון הרא " ש שבתחילה כתב‬ ‫ומדויק‬ ‫איתא דסברא הוא מאן‬ ‫מו ‪) :‬‬ ‫בגמ ' ב " ק ( דף‬
‫הלשון כרי ושמא ברי עדיף ‪ ,‬ולבסוף‬ ‫דכאיכ ליה כאיבא אזיל לכי אתיא דהיינו‬
‫לא הזכיר הלשון ברי " עריף " ורק שכתב אלים‬ ‫המוציא‬ ‫ולכן‬ ‫עדים ‪,‬‬ ‫להביא‬ ‫צריך‬ ‫התובע‬
‫לה כרי " ומהימנא " והיינו דהוי מדין כרי של‬ ‫מחבירו עליו הראיה ‪ ,‬ובזה פליגי ‪ ,‬רמ " ד ברי‬
‫נאמנות דכל שיש ספק והאחד הוא ברי ‪,‬‬ ‫עדיף סובר כיון שהוא ברי ממילא הוא נחשב‬
‫אזלינן בתריה ‪ ,‬ולאו מדין ברי ושמא דעלמא‬ ‫למוחזק והשני הוא המוציא ועל השני להביא‬
‫דהוי רק נידון מי עדיף ומי נחשב המוציא‬ ‫ראיה ‪ ,‬ולמ " ר לאו ברי עדיף סובר דהמוחזק‬
‫משא " כ הכא הוי נאמנות וכנ " ל ‪ .‬ועי ' ישוע " ד‬ ‫כפועל הוי מוחזק ונמצא דהברי בא להוציא‬
‫כ "ו‪.‬‬ ‫סי '‬ ‫אה " ע‬ ‫והמומע " ה ‪.‬‬
‫רף ט ' ע " ב‬

‫דהכא עדיפא מכל טענינן ‪ ,‬דהוי כעין‬ ‫וצ " ע‬ ‫להפסידה‬ ‫לאו‬ ‫אלא‬ ‫ו"ה‬ ‫לש " י‬ ‫קו )‬

‫כלל ‪.‬‬ ‫טענה ברורה ‪ ,‬שאין צריך לטעון‬ ‫כתובתה ‪ ,‬וביהודה לא מפסידה‬
‫לאו )‬ ‫בלשון התוס ' ( כד " ה מאי‬ ‫ובאמת עיין‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫על פיו דאמרינן הוא בא עליה באירוסין‬
‫שמתייחד‬ ‫כיון‬ ‫דכיהודה‬ ‫שכתבו‬ ‫ובששמ " ק דייק ‪ ,‬דמשמע מלשון רש " י דאפי '‬
‫עמה " ודאי " בא עליה ולא כתב כלשון רש " י‬ ‫שהיא אינה טוענת כלום אפ " ה‬
‫עליה ‪.‬‬ ‫דרק " שמא " בא‬ ‫חייב כתובה ומשום רין טענינן דאגו טוענין‬
‫דנחשב‬ ‫התוס '‬ ‫נונת‬ ‫באמת‬ ‫דזהו‬ ‫ואפשר‬ ‫עכורה שהוא כא עליה ‪ ,‬וקשה דהא קי " ל דאין‬
‫ודאי שא " צ אפי ' טענה ‪ ,‬דמסתמא כך‬ ‫דין טענינן להוציא ‪ ,‬והכא הרי הוא להוציא‬
‫הוא ‪.‬‬ ‫בשבילה ‪.‬‬ ‫ואיך טענינן‬
 ‫צט‬ ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫ט ' ע "ג‬ ‫כתונות ‪ -‬וה‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫מפסדת‬ ‫אינה‬ ‫ואמאי‬ ‫באיסור‬ ‫שהבשילתו‬ ‫התוס ' מדויק טפי כמ " ש שאינו רק‬ ‫ובישון‬
‫כתובתה ‪.‬‬ ‫משום טענה אלא דבודאי בא עליה ‪,‬‬
‫גבי ספק מתי נאנסה היא‬ ‫!)‬ ‫ולקמן ( דף יב‬ ‫י "ל‬ ‫ואפי לרש " י שכתב שמא בא עליה נמי‬
‫וכו ' ‪ ,‬כתב‬ ‫אומרת משארסתני נאנסתי‬ ‫טענה ‪.‬‬ ‫דמסתמא הוא כך בלא‬

‫הגרעק " א דכ " ז באשת ישראל אבל באשת כהן‬ ‫המהרש " א בהא‬ ‫ולפי " ז יש ליישב קושית‬
‫נאנסה‬ ‫אם‬ ‫דאף‬ ‫כתובתה‬ ‫מפסידה‬ ‫ממ " נ‬ ‫בגליל‬ ‫אבל‬ ‫( בד " ה‬ ‫התוס '‬ ‫דכתבו‬
‫מפסידה‬ ‫באיסור‬ ‫שהכשילתו‬ ‫כיון‬ ‫תחתיו ‪,‬‬ ‫דביהודה נאמנת לומר בתולה הייתי‬ ‫ונו ' )‬

‫כתובתה כדין עוברת על דת דאיתא לקמן ( דף‬ ‫במינו דאי בעיא אמרה באירוסין בא עליה ‪,‬‬
‫כתובתה ‪.‬‬ ‫דמשמשתו נדה מפסידה‬ ‫)‬ ‫עב ‪.‬‬ ‫והקשה דהא הוי מיגו להוציא דע " י הך מיגו‬
‫וא " כ ה " נ צ " ב אמאי כתבו התוס ' דאפי '‬ ‫להוציא ‪.‬‬ ‫באה לתבוע כתובתה ואיך מהני מיגו‬
‫אשת כהן באונס לא מפסדה כתונתה ‪,‬‬ ‫להנ " ל א " ש דהכא לא הוי ככל מיגו‬ ‫אכן‬
‫הרי הכא שהכשילתו באיסור ‪ ,‬דהא טוען פ " פ‬ ‫אלא הוי הפה שאסר וכן הוי מיגו דאי‬
‫וכנ " ל ‪.‬‬ ‫מצאתי ‪ ,‬הרי היא עוברת על דת‬ ‫בעיא שתקה ‪ ,‬דהא ביארנו דא " צ טענה שהוא‬
‫לומה דעיקר כונת התוס ' הוא לאשת‬ ‫נואיך‬ ‫בא עליה אלא דמסתמא כך הוא וכיון דהוי‬
‫ישראל שאינה מפסדת כתובה באונס ‪,‬‬ ‫להוציא ‪.‬‬ ‫הפה שאסר שפיר מהני אף‬
‫ורק דכתבו דאפי ' אשת כהן בעלמא אינה‬ ‫יש ליישב נמי מה שהקשו השטמ " ק‬ ‫ולפי " ז‬
‫באשת‬ ‫הכא‬ ‫ה"ה‬ ‫ממילא‬ ‫באונס‬ ‫מפסדת‬ ‫ומהר " מ שיף על קושית התוס ' דנימא‬
‫ישראל ‪ ,‬רזה אינו ‪ ,‬דהא לאשת ישראל אין‬ ‫הייתי ‪.‬‬ ‫דאף בגליל נאמנת לומר בתולה‬
‫צריכין לראיות שבאונס אינה מפסידה ‪ ,‬דהא‬ ‫אף‬ ‫דא " כ‬ ‫כן ‪,‬‬ ‫לומר‬ ‫יתכן‬ ‫והקשו איך‬
‫משארסתני‬ ‫דטוענת‬ ‫מפורשת‬ ‫משנה‬ ‫הוא‬ ‫כשתאמר באירוסין כא עליה נמי ע " כ‬
‫נאנסתי ותובעת כתובה ‪ ,‬מפורש דבאונס יש לה‬ ‫נאמנת משום מיגו דאי בעיא אמרה בתולה‬
‫כתובה ] ‪.‬‬ ‫הייתי דנאמנת ואיך משבח " ל שבגליל אינה‬
‫לכאורה תלוי זה במחלוקת אחרונים ‪,‬‬ ‫אכן‬ ‫נאמנת ‪ ,‬כיון דלעולם אית לה מיגו דבתולה‬
‫גבי חיוב‬ ‫)‬ ‫נב ‪.‬‬ ‫דהנה איתא לקמן ( דף‬ ‫הייתי ע " ש ‪.‬‬
‫תנאי כתובה שאם נשבית אשתו חייב לפדותה‬ ‫לפמש " נ א " ש דהך מיגו וראי הוי מיגו‬ ‫אכן‬
‫וכו '‬ ‫שכך כותב לה ואהדרינך לי לאינתו‬ ‫להוציא ררוקא ביהודה במיגו ההוא בא‬
‫ואהדרינך‬ ‫נותב‬ ‫לו ‪,‬‬ ‫שאסורה‬ ‫כהן‬ ‫ובאשת‬ ‫עליה ביארנו דהוי הפה שאסר ‪ ,‬אבל בגליל‬
‫ע "ש‪.‬‬ ‫למדינתך ונו '‬ ‫דבעינן שתהא נאמנת מיגו הבתולה הייתי ‪ ,‬בזה‬
‫בהפלאה שם מה הדין באשת כהן‬ ‫ונסתפק‬ ‫ודאי הוי מיגו ככל מיגו דעלמא דלא מהני‬
‫זינתה‬ ‫ואה " כ‬ ‫ונאנסה‬ ‫שנשבית‬ ‫שי " ף‬ ‫על המהר " מ‬ ‫ועיין במגיה‬ ‫להוציא ‪.‬‬
‫לא ‪.‬‬ ‫כרצון ‪ ,‬האם מפסדת כתוכתה או‬ ‫ע"ש ‪.‬‬ ‫בביאור שלא עמד על חילוק זה‬
‫מחלוקת הב " ש וח " מ לענין אם חייב‬ ‫והביא‬ ‫וכו '‬ ‫כתובה‬ ‫לה‬ ‫למיתב‬ ‫וצוד " ה אי‬ ‫קס )‬

‫לפדותה בכה " ג כשזינתה ברצון אחר‬ ‫דאפי ' אשת כהן באונס לא‬
‫שנאסרה משום שבויה ‪ ,‬דהב " ש כתב שפטור‬ ‫ע "כ ‪.‬‬ ‫מפסדה כתובתה ‪,‬‬
‫מלפדותה דהו " ל גרם איסור דבר אחר ודלא‬ ‫דכיון‬ ‫בעלמא‬ ‫דוקא‬ ‫שייך‬ ‫דכ " ז‬ ‫וקשה‬
‫ע "ש ‪.‬‬ ‫כהח " מ‬ ‫שאנוסה היא אינה מפסדת כתובתה ‪,‬‬
‫שזינתה‬ ‫שכיון‬ ‫תיפו " ל‬ ‫דלכאורה‬ ‫והקשה‬ ‫אבל הכא שאחר שנאנסה בא עליה ‪ ,‬שהרי‬
‫ותנאי‬ ‫כתובתה‬ ‫הפסידה‬ ‫ברצון‬ ‫נמצא‬ ‫הרי‬ ‫מצאתי ‪,‬‬ ‫פתוח‬ ‫פתח‬ ‫טוען‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫כתונות ‪ -‬וף ט ' ע " כ‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫שפיר הקשה הגרעק " א דהכא באשת‬ ‫ולכן‬ ‫כתובה ככתובה וא " ב תיפו " ל דממילא פטור‬
‫כהן שנאנסה שהכשילתו באיסור אמאי‬ ‫לא‬ ‫רכה " ג‬ ‫רס " ל‬ ‫משמע‬ ‫אלא‬ ‫מפרקונה ‪,‬‬
‫שאינה מפסדת כתובתה אע " פ‬ ‫התוס '‬ ‫כתבו‬ ‫הפסידה כתובתה ‪ ,‬כיון דבלא " ה כבר נאסרה‬
‫הכשילתו‬ ‫מ "מ‬ ‫לגרשה‬ ‫מחויב‬ ‫שבלא " ה‬ ‫ע "ש ‪.‬‬ ‫עליו והניח בצ " ע‬
‫באיסור ולא דמי לזינתה ברצון אחרי שנאנסה ‪,‬‬ ‫צ " ב מה הקשה הגרעק " א דהכא באשת‬ ‫ואייכ‬
‫וכמשנ " ת ‪.‬‬ ‫דהתם לאו משום קנס הוא‬ ‫כתובתה כיון‬ ‫תפסיד‬ ‫שנאנסה‬ ‫כהן‬
‫באמת יש סברא נמי לומר איפכא רגבי‬ ‫אכן‬ ‫שהכשילתו באיסור והרי היא כעוברת על דת‬
‫זינתה ברצון אחרי שכבד נאנסה מפסדת‬ ‫דהא זה תלוי בנידון הנ " ל ‪ ,‬דהא כיון דבלא " ה‬
‫כתובתה ‪ ,‬כיון שעשתה מעשה האוסרה עליו‬ ‫אסורה לו וחייב להוציאה משום האונס ‪ ,‬ולא‬
‫אע " פ דבלא " ה היתה כבר אסורה לו וחייב‬
‫מדין עוברת על דת יתכן שפיר דבכה " ג אין‬
‫לגרשה מ " מ סו " ס הרי היא עשתה עתה מעשה‬
‫לה דין עוברת על דת שמפסידה כתובתה ‪,‬‬
‫להפסידה‬ ‫סיבה‬ ‫בו‬ ‫שיש‬ ‫עליו‬ ‫האוסרה‬
‫דדוקא כשמוציאה משום עוברת על דת שאין‬
‫כתובתה ‪.‬‬
‫אדם דר עם נחש וכו ' אז אין לה כתוכה אבל‬
‫משא " כ גבי מכשילתו באיסור דאינה נאסרת‬
‫התוס '‬ ‫כתבו‬ ‫שפיר‬ ‫מגרשה‬ ‫דבלא " ה‬ ‫הכא‬
‫דמפסדת‬ ‫אלא‬ ‫זה ‪,‬‬ ‫מחמת‬ ‫עליו‬
‫כתובה ‪.‬‬ ‫שאינה מפסדת‬
‫כתובה מחמת שאינו יכול להיות עמה שאין‬
‫צ " ב מה נסתפק ההפלאה כלל אי בכה " ג‬ ‫וכן‬
‫אדם דר עם נחש וכו ' א " כ היכא שכבר אסורה‬
‫מפסדת כתובתה הרי הוא מפורש בתוס '‬
‫לו בלא " ה ולא נאסרה עתה מחמת שהכשילתו‬
‫כיון ראשת כהן שנאנסה והכשילתו לבעל‬
‫כתובתה ‪.‬‬ ‫באיסור ליכא סיבה כלל להפסירה‬
‫אינה מפסדת כתובה וע " כ הטעם כמ " ש רכל‬
‫נסתפק ההפלאה ‪ ,‬דאע " פ שמבואר‬ ‫מכן שפיר‬
‫שבלא " ה אסורה לו אין לה דין עוברת על דת‬
‫כאן שאשת כהן שנאנסה אינה‬ ‫בתוס '‬

‫מפסדת כשהכשילתו מ " מ בזינתה ברצון יתכן‬

‫באונס ‪.‬‬ ‫וא " כ ה " ה בזינתה ברצון אחר שזינתה‬

‫וכמש " ג ‪.‬‬ ‫שמפסידה‬ ‫דהגרעק " א סובר דלא דמי הכא כלל‬ ‫ואפשר‬
‫לזינתה ברצון ‪ ,‬דהתם מה דמפסדת‬
‫בהגרעק " א הרי מבואר איפכא דהקשה‬ ‫אכן‬
‫על תוס ' דהכא פשוט שמפסדת כתובתה ‪,‬‬
‫כתוכתה הוא משום דהיא גרמה הגירושין בזה‬

‫וצ " ע שלא הזכיר כלל דברי הב " ש והח " מ‬ ‫שזינתה ברצון שנאסרה עליו ‪ ,‬ולכן בזה איכא‬

‫כנ " ל ‪.‬‬ ‫שפיר סברא דכל שהיתה אסורה לו בלא " ה ‪,‬‬

‫והשתא‬ ‫וכו '‬ ‫למיתב לה‬ ‫תוד " ה אי‬ ‫קו )‬

‫דנמצא שבזה שזינתה ברצון לא גרמה שום‬

‫א " ש וכו ' וקאמר ר ' יהושע‬ ‫גירושין ‪ ,‬כיון דכלא " ה היה מחויב לגרשה‬

‫דאינה נאמנת ומפסדת כתובתה וכו ' ואע "ג‬ ‫מפסדת‬ ‫אינה‬ ‫שנאנסה ‪,‬‬ ‫כהן‬ ‫אשת‬ ‫מדין‬

‫וכו ' ‪.‬‬ ‫דהוי ס " ס‬ ‫כתובתה ‪ .‬משא " כ בעוברת על דת שמכשילתו‬

‫הביא‬ ‫)‬ ‫פ "י‬ ‫שוב‬ ‫(‬ ‫דהנה בשב שמעתתא‬ ‫וקשה‬ ‫בדבר איסור דמפסידה כתובתה אף באופנים‬
‫דברי המהרי " ט שהקשה בהא דקאמר‬ ‫שלא נאסרה עליו ‪ ,‬ע " כ דהוי סתם משום קנס‬
‫דלר " ג נאמנת משום דאיכא‬ ‫י "ב)‬ ‫לקמן ( דף‬ ‫שקנסוה חכמים שתפסיד כתובתה מחמת עצם‬
‫חזקת הגוף עם ברי ‪ ,‬דכ " ז שייך רק לגבי ספק‬ ‫הדבר שהכשילתו בדבר איסור ‪ .‬וכזה אין נפ " מ‬
‫תחתיו ‪ ,‬אכל לנכי ספק אונס ספק רצון לא‬ ‫אם כבר אסורה לו מקודם בלא " ה או לא ‪,‬‬
‫שייך חזקת הגוף ‪ .‬ותירץ דלענין זה הוי כאיני‬ ‫דסו " ס הרי הכשילתו באיסור וקנסוה חכמים‬
‫ע "ש‪.‬‬ ‫יודע אם פרעתיך דחייב לשלם‬ ‫כתובה ‪.‬‬ ‫להפסיד‬
 ‫קא‬ ‫מרברמקי זצ " ל‬ ‫שומת ‪ -‬וף ט ' ע " כ‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫אכתי קשה ‪ ,‬דהנה בש " ש ( שמעתא א ' פ '‬ ‫אכן‬ ‫שרצו‬ ‫כאן‬ ‫התוס '‬ ‫ולכאורה קשה מדברי‬
‫כתב ‪ ,‬דהא דמבואר בתוס ' דמהני‬ ‫כ " ד)‬ ‫להוכיח דס " ס מהני לחייב כתובה‬
‫ספק ספיקא להוציא ממון היינו דוקא בכתובה‬ ‫מהא דאיכא מ " ר דאית לה מנה אף לר ' יהושע‬
‫אבל לא שאר ממונות ‪ ,‬ומשום דדוקא כתובה‬ ‫ומשום דהוי ס " ס אימור לאו תחתיו ‪ ,‬ואפי '‬
‫דהוי כגבוי כבר ‪ ,‬מהני ספק ספיקא להוציא ‪,‬‬ ‫ע " ש‪.‬‬ ‫את " ל תחתיו אימור באונס הוה‬
‫וכן מה " ט מהני רוב בכתובה ולא בשאר ממון‬ ‫וקשה דהא להמהרי " ט ספק אונס הוי א " י‬
‫כגבוי ‪.‬‬ ‫ומשום דכתובה הוי‬ ‫אם פרעתיך ומה הוכיחו בתוס ' דחייב‬
‫ו )ל " ‪ 21‬דלפי מה שהוכחנו בדעת התוס ' דספק‬ ‫מדין ‪ , O " D‬הא י " ל שפיר דאע " פ דלא מהני‬
‫חיוב כתובה הוי כא " י אם נתחייבתי‬ ‫ס " ס לחייב כתובה הכא חייב אף לר ' יהושע‬
‫איך יתכן לומר דהוי כגבוי כיון דהוי ספק אם‬ ‫פרעחיך ‪.‬‬ ‫א " י אם‬ ‫מדין‬
‫נתחייב כלל ‪ .‬וכן צ " ב בתוד " ה לא דקא טעין‬ ‫ונפוכח דרעת התוס ' דספק אונס ספק רצון‬
‫וכו ' בסוה " ד שכתבו ואי לא אמרינן מיגו‬ ‫לא חשיב א " י אם פרעתיך אלא א " י‬
‫דמשמע‬ ‫עכ " ל ‪,‬‬ ‫שפיר‬ ‫נמי‬ ‫אתי‬ ‫להוציא‬ ‫אם נתחייבתי ודלא כהמהרי " ט ‪ ,‬וכן מוכח‬
‫להוציא ‪.‬‬ ‫דנסתפקו אי אמרינן מיגו‬ ‫שהקשו אמאי‬ ‫‪):‬‬ ‫באמת בתוס ' כסוטה ( דף כה‬
‫הא בכל דוכתי פשוט להתוס ‪ ,‬דלא‬ ‫ולכאורה‬ ‫סוטה מפסדת כתובתה הא הוי ברי ושמא‬
‫הכא ‪.‬‬ ‫אמרינן מיגו להוציא ומה נסתפקו‬ ‫דאיכא מ " ד דברי עדיף ‪ ,‬ע " ש שכתבו לדמות‬
‫וע " כ כמ " ש דכתובה שאני משום דהוי כגבוי‬ ‫זה למחלוקת ראיני יודע אם נתחייבתי דלמ " ד‬
‫כמ " ש בש " ש ‪ ,‬וא " ב צ " ב כנ " ל דהא‬ ‫ע "ש‪.‬‬ ‫חייב ה " נ שפיר חייב‬
‫הוכחנו דהוי א " י אם נתחייבתי דספק אם יש‬ ‫דכתובה הוי כאיני יודע אם‬ ‫ומבואר דסבוי‬
‫כגבוי ‪.‬‬ ‫חיוב כלל ואיך שייך לומר בזה‬ ‫)‬ ‫לא ‪.‬‬ ‫נתחייבתי ‪ .‬וע " ש ברש " ש ( דף‬
‫לומר דאע " פ ראין כאן חיוב ודאי‬ ‫ואפשר‬ ‫הטעם ‪.‬‬ ‫מה שביאר בזה‬
‫דהא הוי א " י אם נתחייכתי ‪ ,‬מ " מ הא‬ ‫דוקא‬ ‫הוא‬ ‫כתובה‬ ‫החיוב‬ ‫רכל‬ ‫והביאור‬
‫עצם דין כתובה הוי ודאי לנו דיש לה דין‬ ‫כשהוא מת או גירשה ‪ ,‬אבל אם‬
‫כתובה שתיטול אח " כ כשימות או יגרשנה ‪,‬‬ ‫היא מתה ‪ ,‬מעולם לא תל שום חיוב כלל‬
‫ורק דעכשיו נעשה באן טענות וספיקות בעיקר‬ ‫ונמצא דבשיש ספק אם זעתה הוי הספק‬
‫החיוב ‪ ,‬ולכן מהני בזה דין הודאי לנו לסלק‬ ‫דשמא לא נתחייב לה כלל כיון דרק הגירושין‬
‫הספיקות לומר דמסתמא היא ככל אשה שיש‬ ‫מחייב הכתובה וגירושין אלו הוי ספק אם‬
‫לה דין כתובה ולכן שייך לומר דדין זה הוי‬ ‫מחייבים כלל כתובה דשמא זינתה ולכן הוי‬
‫כגבוי ‪ ,‬ולא תשיב כ " כ להוציא ממון ‪.‬‬ ‫נתחייבתי ‪.‬‬ ‫כאיני יודע אם‬
‫ולכן שפיר כתבו דמהני בזה ס " ס לחייב ‪.‬‬ ‫המהרי " ט כיון‬ ‫אלא דאכתי תקשי קושית‬
‫וכן מה " ט נסתפקו דשמא מהני מיגו להוציא‬ ‫דקאמר לקמן בטעם דר " ג משום חזקת‬
‫כיון דלא חשיב כ " כ להוציא משום דין‬ ‫הגוף בהדי ברי ‪ ,‬א " כ בספק אונס ספק רצון‬
‫כגבוי דנחשב דין ודאי אע " פ שמצד עצם‬ ‫הרי לא שייך וזזקת הגוף ( דמכח קושיא וו הרי‬
‫נתחייבתי ‪.‬‬ ‫החיוב הוי א " י אם‬ ‫הוכיח המהרי " ט דחיוב כתובה הוי א " י אם‬
‫הבאנו לעיל דברי המהרי " ט דספק אונס‬ ‫והנה‬ ‫פרעתיך ) ‪.‬‬
‫חייב ‪.‬‬ ‫ספק רצון הוי א " י אס פרעתיך דמה " ט‬ ‫לומו דהתוס ' סברי דחוקת כשרות‬ ‫ואפשר‬
‫בחומים ( סי ' ע " ה סקכ " ב ) הוכיח בדעת‬ ‫אכן‬ ‫נמי הוי כחזקת הגוף ולכן מהני‬
‫התוס ' דהיכא דלא הו " ל למידע פטור‬ ‫ברי ‪.‬‬ ‫שפיר בהדי‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫‪.‬‬
‫ע א‬ ‫ר‬ ‫כתובות ‪ -‬רן‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫קב‬

‫חזקת הגוף איכא חשש שמא נבעלה קודם‬ ‫אפי ' באיני יודע אם פרעתיך וא " כ לעולם‬
‫החזפה בעודה ארוסה זלא נתחייב לה כתובה‬ ‫בספק אונס ספק רצון הדי לא הו " ל למידע‬
‫נתחייבתי ‪.‬‬ ‫כלל והוי א " י אם‬ ‫וא " כ אפי ' אי הוי כאיני יודע אם פרעתיך נמי‬
‫יא " נ אשת כהן שנאנסה ממי ' נ אין‬ ‫והקשה‬ ‫כהמהרי " ט ‪.‬‬ ‫פטור והלא‬
‫לה כתובה דמשום אירוסין הרי אינו‬ ‫וקשה אמאי מפסדת כתובתה‬ ‫בא " י‬ ‫שם‬ ‫קו )‬

‫חייב כתובה ואי משום הנישואין שכנסה הרי‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫הא איכא ס " ס‬
‫הוי אשה האסורה לו דלא תיקנו לה כתובה‬ ‫דהא התוס ' ס " ל דארוסה‬ ‫וכרגב בבית יעקב‬
‫דבריו ‪.‬‬ ‫ע " ש כל‬ ‫כלל ‪,‬‬ ‫אין לה כתובה ‪ ,‬ממילא לר " י דלית ליה‬

‫י‪ ,‬ע"א‬ ‫יף‬

‫‪:‬‬ ‫קשה דהא כתבו התוס ' לעיל ( דף ט‬ ‫או ם‬ ‫גמ ' חכמים תקנו להם לבנות ישראל‬ ‫קח )‬

‫ד " ה לא דקא טעין וכו ' ) דאע " ג דבעיא‬ ‫והם‬ ‫וכו '‬ ‫מאתיים‬ ‫לבתולה‬
‫‪-‬‬
‫היא בס " ק דב " ב אי אמרינן מיגו במקום חזקה‬ ‫האמינוהו שאם אמר פ " פ מצאתי נאמן וכו '‬
‫ע " ש‪.‬‬ ‫או לא ‪ ,‬שמא חזקה דהכא עדיפא‬ ‫ומפסידה ‪.‬‬ ‫חזקה אין אדם טורח בסעודה‬
‫דחזקה‬ ‫לומר‬ ‫יתכן‬ ‫איך‬ ‫תמוה‬ ‫ולכאורה‬ ‫הרע " ב דמשום חזקה זו האמינו לבעל‬ ‫וכתב‬
‫דהכא עדיפא ‪ ,‬הא חזקה ראין אדם‬ ‫אפי ' בלא שבועה [ וכ " כ הרמב " ם פי " א‬
‫פורע חו " ז מהני אף על חיוב ממון גמור‬ ‫הט " ז ] ‪.‬‬ ‫מאישות‬
‫מדאורייתא ‪ ,‬משא " כ חזקה דהכא מהני רק‬ ‫ובאור ‪ -‬גדול הקשה ‪ ,‬הא חזקה זו לאו חזקה‬
‫משום הם אמרו והם אמרו ‪ ,‬ועוד הרי‬ ‫על‬ ‫רק‬ ‫דהא‬ ‫היא ‪,‬‬ ‫מעלייתא‬
‫חזקה ‪,‬‬ ‫הוי‬ ‫אי‬ ‫בזה‬ ‫נחלקו‬ ‫דהכא‬
‫בדרכני‬
‫בחזקה‬ ‫כתוכה דרבנן מהני אכל לענין התוספת שחייב‬
‫משא " כ חזקה דא " א פורע תו " ז הוי ודאי‬ ‫מה " ת לא מהני החזקה לפטור עצמו כמבואר‬
‫חזקה ‪.‬‬ ‫ברי " ף וברמב " ם שם ‪ ,‬וא " כ איך יפטור אותו‬
‫וא " ש בודאי דחזקה דהכא גריעא טפי ואיך‬ ‫חזקה זו משבועת היסח ‪ ,‬הא אפי ' בכופר הכל‬
‫עדיפא ‪.‬‬ ‫כתבו שמא חזקה דהכא‬ ‫שחייב‬ ‫דמהני טענתו לפטור עצמו מממון‬
‫בצירוף‬ ‫איכא‬ ‫דהכא‬ ‫הכונתם‬ ‫צ"ל‬ ‫וע " כ‬ ‫מה " ת ‪ ,‬אפ " ה חייב שבועת היסת ‪ ,‬כ " ש כאן‬
‫החזקה גם מוחזק דהרי החזקה הוא‬ ‫דלא מהני הך חזקה לפטור אותו מחיוב ממון‬
‫לבעל שהוא מוחזק בממון ולכן יתכן שעדיף‬ ‫דאורייתא ‪ ,‬ודאי יהא חייב שבועת היסת ‪ ,‬ואיך‬
‫המוחזק ‪.‬‬ ‫תו " ז דהוי נגד‬ ‫מחזקה דא " א פורע‬ ‫משבועה ‪.‬‬ ‫כחכו דמהני חזקה גרועה זו לפטור‬
‫ולכן דוקא התם הוי ספק אי מהני מיגו של‬ ‫בזה ‪ ,‬דהא דכופר הכל פטור מממון‬ ‫ונראה‬
‫הלוה דהוא המוחזק נגד החזקה שיש‬ ‫ולא‬ ‫מוחזק‬ ‫דהוא‬ ‫משום‬ ‫רק‬ ‫הוי‬
‫למלוה דא " א פורע תו " ז או לא ‪ .‬משא " כ הכא‬ ‫לטענתו ‪.‬‬ ‫משום דאיכא ראיה ובירור‬
‫דהמיגו הוי נגד ב ' הדברים דהכעל גם מוחזק‬ ‫ולכן שפיר איכא עליו חיוב שבועת היסת‬
‫וגם יש לו חזקה בזה ודאי לא מהני מיגו של‬ ‫לברר טענתו ‪ .‬משא " כ חזקה ‪ 17‬אע " פ‬
‫ממון ‪.‬‬ ‫האשה להוציא‬ ‫דמהני רק על חיוב כתובה דרבנן מ " מ מה‬
‫לפי " ז הדרא קושיא לדוכתא איך מהני‬ ‫אכן‬ ‫דמהני הוא משום דהוי קצת בירור ‪ ,‬ומש " ה‬
‫חזקה זו לפטור משבועה כיון דבל כוחה‬ ‫שפיר כתבו דלא שייך חיוב שבועה לברר כיון‬
‫של חזקה זו הוא רק בצירוף הא דהבעל הוי‬ ‫החזקה ‪.‬‬ ‫דכבר יש לנו הבירור ע " י‬
 ‫קג‬ ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫כתונות ‪ -‬דה י ' ע ‪ -‬א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫ברמב " ן למה נאמן רק אי כתובה‬ ‫והקשה‬ ‫מוחזק ‪ ,‬ומצד מוחזק הוי חייב שבועה כדחזינן‬
‫דרבנן הא אפי ' אי כתובה דאורייתא‬ ‫בכופר הכל דהוי מוחזק וחייב שבועה ‪ ,‬ולמה‬
‫יהא נאמן אף בלא חזקה דא " א טורח וכו ' ‪,‬‬ ‫החזקה ‪.‬‬ ‫יפטר משבועה ע " י‬
‫שהרי היא צריכה לברר התנאי שהיתה בתולה‬ ‫כעין זה הבכה " ג אינו פוטר משבועה ‪,‬‬ ‫ומצינו‬
‫ככל מוציא שטר עם תנאי דאמרינן ליה זיל‬ ‫ע"ח)‬ ‫( סי '‬ ‫המשפט‬ ‫בשער‬ ‫דהנה‬
‫פ " פ ואינה‬ ‫וה " נ כ " ז שטוען‬ ‫תנאך ‪.‬‬ ‫קיים‬ ‫הקשה על יוכה " ג והע " ש שכתמו דכתו " ז‬
‫מבררת שהיתה בתולה למה יהיה לה כתובה‬ ‫מהני ברי נגד שמא כגון שמת המלוה חו " ז ‪,‬‬
‫כלל ‪.‬‬ ‫והלוה טוען ברי שפרע הרי הוא פטור ‪ ,‬משא " כ‬
‫הביא קושיא זו ‪ ,‬וכתב‬ ‫פ "י)‬ ‫ושש " ש ( ש " ב‬ ‫גבי שטר אף דהלוה טוען ברי שפרע ובני‬
‫ליישב ע " פ מה דאיתא בש " ס כל מי‬ ‫השטר ‪.‬‬ ‫המלוה שמא ‪ ,‬מ " מ גובין עם‬
‫שנולד הספק ברשותו עליו הראיה כגון בטבח‬ ‫איפכא‬ ‫חזינן‬ ‫שבועה‬ ‫לגבי‬ ‫ההא‬ ‫והקשה‬
‫שמכר בהמה ונמצאת טריפה דעל הלוקח‬ ‫בלא‬ ‫החזקה‬ ‫מכח‬ ‫גובה‬ ‫דתו " ז‬
‫מקודם ‪ ,‬וכ " ג‬ ‫טרפה‬ ‫שהיתה‬ ‫ראיה‬ ‫להביא‬ ‫שבועה ‪ ,‬משא " כ כשגובה עם שטר נוטל דוקא‬
‫שאינו מביא ראיה חייב לשלם דמי הבהמה‬ ‫עם שבועה ‪ ,‬וא " ב איך יתכן הלגבי ברי ושמא‬
‫שאינו טוען ברי ‪ ,‬ומשום דכיון‬ ‫אפי '‬ ‫לטבח‬ ‫מחו " ז ‪.‬‬ ‫הוי שטר עדיף‬
‫שנולד הספק ברשותו של הלוקח אמרינן כאן‬ ‫חו " מ )‬ ‫וביארנו בזה במק " א ( עיין ישועת דוד‬
‫לרשות ‪.‬‬ ‫נמצא כאן היה ואין מחזיקין מרשות‬ ‫דבתו " ז מה שנוטל היינו מצד דין‬
‫וא " כ ה " ה הכא דאיכא ספק מתי נעשית‬ ‫ודאי הע " י החזקה איכא ודאי חיוב ‪ ,‬ולא שייך‬
‫בעולה גימא כאן נמצא כאן היה דכיון‬ ‫בזה שבועה ‪ ,‬ולכן בברי ושמא דתו לא הוי‬
‫דמה שנמצאת שאינה בתולה הוי כשהיא‬ ‫כלל ‪.‬‬ ‫ודאי חיוב ‪ ,‬אינו נוטל‬
‫תחתיו ‪ ,‬תלינן שזינתה תחתיו ‪ ,‬ואפי ' דליכא ברי‬ ‫עם כח שטר הרי אין זה‬ ‫משא " כ כשנוטל‬
‫ושמא [ אלא היא שותקת ומכחישתו ואינה‬ ‫משום ודאי חיוב ‪ ,‬ורק דזהו דין כח‬
‫הרא " ש‬ ‫משארסתני נאנסתי וכמ " ש‬ ‫טוענת‬ ‫השטר שגובה עם השטר אף היבא דלא הוי‬
‫והר " ן ] ‪.‬‬ ‫ודאי חיוב ‪ ,‬ומש " ה אפי ' דהוי שמא נמי נוטל‬
‫בזה שפיר קושית הרמב " ן דאי הוי‬ ‫ושיושב‬ ‫עם כח השטר ‪ ,‬וכן לענין שבועה שפיר שייך‬
‫כתובה דאורייתא לא היה נאמן דהא‬ ‫שבועה דכיון שאינו נוטל משום ודאי חיוב‬
‫נתקיים שפיר התנאי שהיתה בתולה מכח כאן‬ ‫ע " ש‪.‬‬ ‫צריך לישבע לברר דאינו פרוע‬
‫נמצא כאן היה ‪ ,‬דעי " ז נחשב דידעינן ודאי‬ ‫וא " כ לפי " ז ע " כ ה " נ למה לא ישבע מהמת‬
‫שזינתה תחתיו ‪ ,‬ורק דהוי ספק אי ברצון זינתה‬ ‫חזקה זו ראין אדם טורח בסעודה ‪,‬‬
‫או באונס ‪ ,‬וע " ז אינו נאמן לומר שהיה ברצון‬ ‫זיכיון רכל מה שפוטר חזקה משבועה הוא‬
‫כיון שהרי נתקיים התנאי ‪ ,‬ולכן קאמר דרק‬ ‫החזקה ‪.‬‬ ‫משום דהוי דין ודאי מחמת‬
‫משום הכתובה דרבנן הם האמינוהו משום‬ ‫א " כ הנא דהוכחנו בתוס ' הע " כ מהני החזקה‬
‫ע"ש‪.‬‬ ‫חזקה דא " א טורח וכו ' ‪,‬‬ ‫רק בצירוף מה דהוא מוחזק ולא הוי דין‬
‫התוס '‬ ‫ואנ " ש מש " כ לפי " ז ליישב קושית‬ ‫ודאי מחמת החזקה ‪ ,‬א " כ אמאי לא ישבע‬
‫כחזקת‬ ‫כנסה‬ ‫לס " ד‬ ‫חזקה )‬ ‫(ד " ה‬ ‫וצ " ע ‪.‬‬
‫בתולה ונמצאת בעולה יש לה כתובה מנה‬ ‫תקנו וכו ' חזקה א " א טורח‬ ‫גמ ' חכמים‬ ‫קט )‬
‫וכו ' ‪.‬‬ ‫דא " א טורח‬ ‫למה נאמן הא ליבא לחזקה‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫‪.‬‬
‫נתונות ‪ -‬וה י ‪ -‬א ע א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫קד‬

‫מתעורר ספק על רשות הקודם אלא רק ברשות‬ ‫לקמן ( דף‬ ‫התוס '‬ ‫דברי‬ ‫ע"פ‬ ‫ליישב‬ ‫וכתב‬
‫זו שנולד בו הספק ‪ .‬וכגון בספק אם הוא מקח‬ ‫ועפמש " כ הריב " ש דדוקא כשבא‬ ‫‪):‬‬ ‫עו‬
‫טעות או לא אמרינן כיון שהספק נולד ברשות‬ ‫לבטל קנין או מקח מחמת הספק אמרינן כאן‬
‫הלוקח עליו להביא ראיה ולא מעוררים ספק‬ ‫נמצא כאן היה דכיון שנולד הספק ברשותו‬
‫המוכר ‪.‬‬ ‫זה על זמן הקודם כשהיה אצל‬ ‫שאין הקנין‬ ‫יו‬ ‫עליו להביא ראיה אבל‬
‫לא דהוי סברא זו בירור כשלעצמה‬ ‫אבל‬ ‫מתבטל ע " י הספק כגון במחליף פרה בחמור‬
‫שנעשה אח " כ ‪ ,‬דמה סברא יש בזה ‪ ,‬אסו‬ ‫ברשותו ‪.‬‬ ‫אין הולכין אחר מי שנולד הספק‬
‫משום שעבר קצת יותר זמן גימא שעכשיו‬ ‫א " ש דלמ " ד כנסה בחזקת בתולה‬ ‫ולפי " ז‬
‫נעשה ‪ ,‬דמהיכי חיתי שישתנה עכשיו יותר‬ ‫וכו ' יש לה כתובה מנה ‪ ,‬ואין זה מקח‬
‫לענין שלא‬ ‫‪17‬‬ ‫ממקודם ‪ ,‬ורק דכתוב סברא‬ ‫טעות נמצא ראין זה עושה ספק על הקנין ‪,‬‬
‫נסתפק על רשות הקודם ‪ .‬אכל הכא דהוי סתם‬ ‫ממילא לא שייך כאן נמצא כאן היה ‪ ,‬והדרא‬
‫ספק אם נתקיים התנאי שהיא בתולה כמו‬ ‫סכרת הרמנ "ן דשפיר נאמן הבעל להפסידה‬
‫כ "ה‬ ‫שהקשה הרמב " ן איך יברר סברא זו דכ " נ‬ ‫כתובתה להך מ " ר אף בלא חזקה ‪ ,‬דכיון דהוי‬
‫בתולה ‪.‬‬ ‫שהיתה‬ ‫ספק תחתיו או לא ‪ ,‬ממילא כ " ז שאינה מקיימת‬
‫בשטמ " ק לקמן ‪ ,‬דאטו בסברא קלישתא‬ ‫וקניין‬ ‫התנאי אין לה כתובה ‪ ,‬ורק דהסוגיא אזלא‬
‫ע"ש‪.‬‬ ‫דכ " נ כ " ה נתיר אשת איש לעלמא‬ ‫למ " ר דהוי מק " ט דממילא איכא סברא דכאן‬
‫אע " פ דרוב‬ ‫דלהתיר א " א לא מהני‬ ‫וכיון‬ ‫נמצא כאן היה דתחתיו זינתה ‪ ,‬וממילא ע " כ‬
‫להוציא ממון דלא מהני‬ ‫כ"ש‬ ‫מהני ‪,‬‬ ‫דבריו ‪.‬‬ ‫כל‬ ‫ע"ש‬ ‫נאמן רק משום החזקה ‪,‬‬
‫רוב ‪ ,‬בודאי לא יועיל סברא זו דכ " נ כ " ה‬ ‫צ " ע כעיקר דבריו מה שייך הכא כלל‬ ‫אפנם‬
‫ורק דבעלמא הוי סברא לא‬ ‫ממון ‪.‬‬ ‫להוציא‬ ‫כאן נמצא כאן היה ‪ ,‬דאיך יברר את‬
‫להסתפק כלל על הרשות הקודם וממילא על‬ ‫דהא‬ ‫דתחתיו זינתה ‪,‬‬ ‫הספק‬ ‫של‬ ‫המציאות‬
‫הלוקח להביא ראיה אבל הכא דאיכא ספק אם‬ ‫סברא זו דכאן נמצא כ " ה ‪ ,‬אינו ראיה ובירור‬
‫נתקיים התנאי אין בזה שום ראיה ובירור‬ ‫שמברר ופושט ספיקות כלל ‪ ,‬ורק כשבאים‬
‫הש " ש ‪.‬‬ ‫לפשוט הספק ‪ ,‬וצ " ע דברי‬ ‫לעורר ספיקות אמרינן דמשום כ " ג כ " ה אין‬

‫רף י " א ע " א‬

‫ושוב כשיטבילוהו הויא ליה זכות ‪ ,‬ונגמרה‬ ‫גמ ' גר קטן מטבילין אותו על דעת‬ ‫)‬ ‫קי‪6‬‬
‫כנ " ל ‪ .‬עכ " ל ‪.‬‬ ‫מלאכתו על דעת ב " ד שפיר ‪,‬‬ ‫ב " ר וכו ' ‪ ,‬וכתב רש " י דאין לך גר‬
‫צ " ע דהא מעשה הגירות הוי ע " י‬ ‫ולכאורה‬ ‫וטבילה ‪.‬‬ ‫בלא מילה‬
‫מילה וטבילה ‪ ,‬ובעינן זכיה עבורו‬ ‫נקט‬ ‫אמאי‬ ‫המפרשים ‪,‬‬ ‫הקשו‬ ‫ובש " מ‬
‫גירות ‪.‬‬ ‫גם על עצם המעשה שיהא זה מעשה‬ ‫מטבילין ‪ ,‬ולא קאמר מלין ‪ ,‬וכתב בזה כמה‬
‫ט "ו)‬ ‫[ וכמ " ש בברכת שמואל ( קידושין סימן‬ ‫תירוצים ‪.‬‬
‫עניני‬ ‫ב'‬ ‫איכא‬ ‫דגירות‬ ‫דבזכייה‬ ‫אחד כתב ‪ ,‬וז " ל ‪ ,‬אפשר דלהכי נקט‬ ‫ובתירוץ‬
‫חרא ‪ ,‬על עצם הגירות ‪ ,‬כמו כל שאר‬ ‫‪:‬‬ ‫זכיות‬ ‫טבילה ‪ ,‬משום דחשיבא זכות גמור ‪,‬‬
‫זכיית ממון שמזכה לו ומכניס לרשותו ‪ ,‬ה " נ‬ ‫אבל מילה כיון דמצטער לא חשיבא זכות ‪ ,‬ולא‬
‫בגירות מזכה לו הגירות וקדושת ישראל ‪ ,‬ולכן‬ ‫ומיהו כיון‬ ‫ב"ר‪,‬‬ ‫שייך ביה למימר על דעת‬
‫קטן שאינו יכול לזכות בממון ה " נ אינו יכול‬ ‫דכבר מל אפי ' הויא חובתו כבר יצא ידי מילה ‪,‬‬
 ‫קה‬ ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫נתונות ‪ -‬זה י " א ע " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫לפמש " נ א " ש ‪ ,‬רעל המילה לא בעינן‬ ‫אכן‬ ‫כזכות בזכיה דגירות ‪ ,‬ובעינן דוקא לדין זכיה‬
‫כלל לדין זכיה ‪ ,‬דהוי רק הכשר בעלמא‬ ‫ב "ר ‪.‬‬ ‫ושליחות ע " י אחרים דהיינו‬
‫להכשירו לגירות ‪ ,‬ולכן כל שנימול לשם יהדות‬ ‫ועוד דין זכיה איכא בגירות על עצם המעשה‬
‫שוב מהני גירות אח " כ ע " י מעשה טבילה‬ ‫מילה וטבילה ‪ ,‬דבעינן שיהא על דעת‬
‫ברית ‪.‬‬ ‫לחוד ‪ ,‬ולכן לא צריך הטפת דם‬ ‫הבעלים כדדרשינן מקרא דאי אתה מל כעל‬
‫דאפשר דאפי '‬ ‫מסיק‬ ‫( שם )‬ ‫במנ " ח‬ ‫אולם‬ ‫ברחו ‪ ,‬וכמו בהפרשת תרומה רבעי דעת בעלים‬
‫כשירצה‬ ‫צריך‬ ‫אינו‬ ‫נמי‬ ‫טבילה‬ ‫וה " נ מילה וטבילה‬ ‫גופא ‪.‬‬ ‫על עצם ההפרשה‬
‫ע "ש‪.‬‬ ‫להתגייר אח " כ ‪ ,‬אלא סגי בקבלת מצוות‬ ‫דבעינן דעת על עצם המעשה ‪ ,‬וקטן לאו בר‬
‫ודאי אינו מובן ‪ ,‬דהא כיון שמיחה הרי‬ ‫וזה‬ ‫לדין זכיה‬ ‫צריך דוקא‬ ‫ממילא‬ ‫הוא ‪,‬‬ ‫דעת‬
‫שוב אין כאן מעשה גירות כלל ואיך‬ ‫מעשה‬ ‫שיהא‬ ‫המעשה‬ ‫עצם‬ ‫על‬ ‫ושליחות‬
‫יעשה אח " כ ‪ ,‬גר כקבלת מצוות גרידא ‪ ( ,‬דהא‬
‫גירות ] ‪.‬‬
‫קבלת‬ ‫הוי‬ ‫גירות‬ ‫דעיקר‬ ‫כמ " ר‬ ‫קי " ל‬ ‫לא‬
‫המעשה‬ ‫בשטמ " ק‬ ‫לפמש " כ‬ ‫וא " ע קשה‬
‫מצוות ) ‪.‬‬ ‫המילה הוי תום כיון שמצטער ‪ ,‬ואין‬
‫התוס '‬ ‫לשיטת‬ ‫אזיל‬ ‫ואפשר דהמנ " ח‬
‫כלל ‪.‬‬ ‫בזה דין זכיה ‪ ,‬נמצא ראין זה מילה‬
‫שכתבו לבאר‬ ‫‪):‬‬ ‫בסנהדרין ( דף סח‬
‫[ ואח " כ כשיתגייר לכאורה יצטרך שוב הטפת‬
‫דגירות דהכא הוי מה " ת ‪ ,‬וז " ל ‪ ,‬דמה שב " ר‬
‫בסמוך ) ] ‪.‬‬ ‫דם כדי שיהיה מילה וטבילה ( עיין‬
‫מטבילין אותו ‪ ,‬אינם ווכין בעבורו ‪ ,‬אלא הוא‬
‫וא " כ איך מהני הכא הגירות בזה שמטבילין‬
‫זוכה בעצמו ובגופו וכו ' ‪ ,‬שהזכייה בעצמו הוא‬
‫ע " ד ב " ד ‪ ,‬והוי הטבילה זכות ‪ ,‬כיון‬
‫ע "ש ‪.‬‬ ‫כדפרישית שהמילה והטבילה בגופו וכו '‬
‫" במעשה "‬ ‫דכונתם דלענין הזביה‬ ‫וכנראה‬
‫דמילה ‪.‬‬ ‫דהרי חסר במעשה גירות‬
‫דסובר דמילה לא הוי חלק ממעשה‬ ‫ואפשר‬
‫הגירות דמילה וטבילה ‪ ,‬כיון דהוי‬
‫דהוי‬ ‫ורק‬ ‫הטבילה ‪,‬‬ ‫כמו‬ ‫הגירות‬
‫בגופם מהני מה " ת ‪ ,‬ולענין עצם זכיית הגירות‬
‫" הכשר " בעלמא ‪ ,‬וכל עיקר מעשה הגירות‬
‫דהוי בזכיית ממון ‪ ,‬בנה מהני נמי שפיר ע " י‬
‫הוא רק מעשה הטבילה גרידא ‪ ,‬ראם רק מלוהו‬
‫דב " ד ‪.‬‬ ‫דעת מקנה‬
‫ואע " ג‬ ‫וז " ל ‪,‬‬ ‫דבריהם ‪,‬‬ ‫בסוף‬ ‫שם‬ ‫והקשו‬
‫גירות ‪.‬‬ ‫לשם יהדות שוב הוי טבילתו טבילת‬
‫אכפ " ל מה דהמילה הוי חוב ‪ ,‬דכיון‬ ‫ולכן לא‬
‫יכולין‬ ‫הגדילו‬ ‫בכתובות‬ ‫דאמרינן‬
‫למחות [ והיינו דכיון דהוי כנעשה ע " י עצמו ‪,‬‬ ‫דבמציאות כבר מהול הוא לשם גירות ‪,‬‬

‫אמרינן‬ ‫הא‬ ‫ותירצו ]‬ ‫מחאתו ‪,‬‬ ‫יועיל‬ ‫איך‬ ‫ומעשה הטבילה רהוא " מעשה הגירות " הוי‬

‫דכשגדלו שעה אחת ולא מיחו ‪ ,‬שוב אין‬ ‫זכות ‪ ,‬שפיר יש כאן דין זכיה על מעשה‬

‫יכולין למחות ‪ ,‬דמועיל להו מילה וטבילה של‬ ‫ומהני ‪.‬‬ ‫הגירות‬

‫קטנות שהיתה בגופם ואין חסירים אלא קבלת‬ ‫מבואר במנ " ח ( מצוה ב ' ) שכתב דגר קטן‬ ‫וכן‬
‫מצות ‪ ,‬ומתוך שגדלו ולא מיחו היינו קבלה‬ ‫מיחה ‪,‬‬ ‫וכשהגדיל‬ ‫ב "ד‬ ‫ע "ד‬ ‫שנתגייר‬
‫עכ " ל ‪.‬‬ ‫ואח " כ רוצה להתגייר ‪ ,‬סגי בטבילה לחוד ‪ ,‬ואין‬

‫בנה רחוץ ממילה וטבילה כעינן‬ ‫והביאור‬ ‫צריך הטפת דם ברית ‪ ,‬כיון שהמילה אן היתה‬
‫נמי קבלת מצות ‪ ,‬ורק דאינו מקניני‬ ‫ישראל ‪.‬‬ ‫לשם הכנסה בדת‬
‫ולכן‬ ‫תנאי ‪,‬‬ ‫כעין‬ ‫רק‬ ‫הוי‬ ‫אלא‬ ‫הגירות ‪,‬‬ ‫הא כיון שמיחה כשהגדיל ‪ ,‬הרי‬ ‫ולכאורה‬
‫כשהגדילו ולא מיחו דיש עתה קבלת מצות‬ ‫נתברר שאז לא היה זכות ‪ ,‬ונתבטל‬
‫למפרע ‪.‬‬ ‫מהני הגירות‬ ‫דאז ‪.‬‬ ‫כל מעשה הגירות ‪ ,‬ואיך מהני מילתו‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫כתונות ‪ -‬דף י " א ע " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫קן‬

‫כשר ‪ ,‬ומשום דבאמת מה " ת אינו גר עדיין ‪,‬‬ ‫פ שפיר יכולין למחות כשהגדילו ‪,‬‬
‫אבל מ " מ מדרבנן הוי גר תיכף לענין סתם יינם‬
‫עכ "‬
‫אע " פ שכבר נעשה מעשה גירות דמילה‬
‫אבי‬
‫דהוי איסור דרבנן שיהא מגעו כשר ‪ ,‬אבל גר‬ ‫וטבילה בגופם ‪ ,‬מ " מ לענין הקבלת מצות דהוי‬
‫כשיגדיל ‪.‬‬ ‫גמור מה " ת יהא רק אח " כ‬ ‫תנאי בגירות ‪ ,‬שפיר יכולין למחות לא לקבל‬

‫מבואר דלא בעינן הקבלת מצות יחד‬ ‫ולפי " ז‬ ‫המצות ‪ ,‬ורק דכשלא מיחו ואיבא קבלת מצות ‪,‬‬
‫אפי '‬ ‫אלא‬ ‫והטבילה ‪,‬‬ ‫המילה‬ ‫עם‬ ‫כמ " ש ‪.‬‬ ‫מהני למפרע‬
‫בזמנים רחוקים נמי מהני ‪ ,‬דהמילה והטבילה‬ ‫המג " ח‬ ‫מש " כ‬ ‫להבין‬ ‫יש‬ ‫לפי " ז‬ ‫ועכ " פ‬
‫הויין בקטנותו ‪ ,‬והגירות נעשה רק אח " כ מכאן‬ ‫אח " כ‬ ‫ורוצין‬ ‫כשהגדילו‬ ‫דכשמיחו‬
‫למפרע ‪.‬‬ ‫ולהבא ולא‬ ‫להתגייר ‪ ,‬אפשר דסגי בקבלת מצוות גרידא ‪,‬‬
‫וא " כ לפי " ז א " ש נמי דברי המנ " ח דאח " כ‬ ‫והיינו משום דלשיטה זו הרי עצם המעשה‬
‫טבילה ‪.‬‬ ‫כשמקבל מצות נעשה גר אפי ' בלא‬ ‫גירות דמילה וטבילה עדיין קיים ‪ ,‬כיון דהוי‬
‫דאכתי צ " ע ‪ ,‬כיון דהגירות חל רק‬ ‫אך‬ ‫קים )‬ ‫בגופם וזוכין בעצמן ‪ ,‬ורק דהגירות תלוי ועומד‬
‫זכיה ‪.‬‬ ‫אח " כ כשיגדיל ‪ ,‬למה בעינן כלל לדין‬ ‫לכשיגדילו אם יהיה קבלת מצות ‪ ,‬ולכן אפי '‬
‫באמת צ " ע אף בגירות של גדול ‪ ,‬דמבואר‬ ‫וכן‬ ‫שמיחו ‪ ,‬אם אח " כ יהיה קבלת מצות ‪ ,‬מהני‬
‫דהוי נמי מדין‬ ‫‪):‬‬ ‫בתוס ' בסנהדרין ( דף סח‬ ‫למפרע ‪.‬‬ ‫שפיר הגירות‬
‫מטעם‬ ‫זכיה עבורו ‪ ,‬דכתבו דאע " פ שזכיה‬ ‫אכן אכתי צ " ע דהרי התנאי הוי שיהא קבלת‬
‫שליחות ‪ ,‬ואין שליחות לעכו " ם ‪ ,‬וא " כ כל גרים‬ ‫מצות בשעה שהגדיל ואז יחול למפרע ‪,‬‬
‫איך מטבילין אותו ‪ ,‬אלא כיון דזכייתו וידו‬ ‫וכיון שאז מיחה וחסר התנאי ‪ ,‬הרי ממילא‬
‫ע "ש ‪.‬‬ ‫באין כאחד שאני‬ ‫נתבטל המילה וטבילה ‪ ,‬ואין זה מעשה גירות‬
‫דכיון שע " י מעשה זה גופא נעשה‬ ‫והיינו‬ ‫אח " כ‬ ‫ירצו‬ ‫ששוב‬ ‫מה‬ ‫יועיל‬ ‫ומה‬ ‫כלל ‪,‬‬
‫זכיה ‪.‬‬ ‫ישראל ‪ ,‬והוי כב " א ‪ ,‬שייך בו שפיר דין‬ ‫להתגייר ‪.‬‬
‫צ " ב על מה צריך הזכיה כלל ‪ ,‬הא‬ ‫ולכאורה‬ ‫( ד " ה על‬ ‫ברש " י‬ ‫לומר ‪ ,‬דהנה‬ ‫ואפשר‬ ‫קים )‬
‫קבלת המצות הוא מקבל ע " ע ‪ ,‬ולא‬ ‫דעת נ " ר ) כתב ‪ ,‬והרי הוא גד‬
‫שייך ע " ז זכיה ‪ ,‬ולענין המילה והטבילה הא‬ ‫עכ " ל ‪.‬‬ ‫על ידיהן ‪ ,‬ומגעו ביין כשר‬
‫נמי כיון שגדול הוא ‪ ,‬עושה בעצמו ‪ ,‬ועל מה‬ ‫אסו רק לענין זה הוא ישראל ולא‬ ‫י‬
‫וב " ‪:‬‬
‫זכיה ‪.‬‬ ‫צריך לדין‬ ‫עכו " ם ‪ ,‬הא כיון דגר הוא הוי ישראל‬
‫דבלא דין זכיה לא הוי מעשה גירות‬ ‫וצ " ע‬ ‫גמור ‪ ,‬ואמאי כתב רק נפ " מ זו רמגעו ביין‬
‫כלל ‪ ,‬כיון דהוי מעשה מילה טבילה של‬ ‫כשר ‪.‬‬
‫עכו " ם ‪ ,‬דאינו כלום ‪ ,‬וחסר בכל עיקר מעשה‬ ‫דס " ל דמעיקר הדין‬ ‫רש " י‬ ‫שפי ' כדעת‬ ‫ויש‬
‫הגירות ‪ ,‬ולכן כדי שיחול על המילה וטבילה‬ ‫ליכא הכא דין גירות מה " ת עד שיגדיל‬
‫שם מעשה גירות ‪ ,‬כעינן דוקא ע " י מעשה של‬ ‫מעשה‬ ‫דמצד‬ ‫דאע " פ‬ ‫מצות ‪,‬‬ ‫עליו‬ ‫ויקבל‬
‫ועושין עבורו למעשה‬ ‫ישראל שהם זוכין‬ ‫הגירות מהני המילה והטבילה נקטנות עבורו ‪,‬‬
‫וכמש " נ ‪.‬‬ ‫גירות ‪,‬‬ ‫כיון שנעשה בגופו וכנ " ל ‪ ,‬אפ " ה מהני רק‬
‫כתבו שאין חסרון זכיה לעכו " ם כיון‬ ‫ו‪ " 27‬ז‬ ‫אח " נ כשיהיה גם קבלת מצות ‪ ,‬ולא שיועיל‬
‫שע " י מעשה זה גופא נעשה ישראל מהני‬ ‫למפרע כמש " ג ‪ ,‬אלא דכאותה שעה שיגדיל‬
‫הזכיה ‪.‬‬ ‫מה " ת ‪.‬‬ ‫ולא ימחה ויקבל מצות אז נעשה גר‬
‫נתבאר עתה דלהתוס ' בסנהדרין‬ ‫קיד ) ויהנה‬ ‫הגירות‬ ‫שמהני‬ ‫מה‬ ‫רכל‬ ‫ולכן נתב רש " י‬
‫לגירות ‪.‬‬ ‫אף בגדול בעינן דין זכיה‬ ‫בקטנותו היינו רק לענין שמגעו כיין‬
 ‫קו‬ ‫מוברמקי זצ " ל‬ ‫כתונות ‪ -‬ון י " א ע " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫למסקנת דברי התוס ' נמי בעינן לדין זכיה ‪ ,‬ורק‬ ‫התוס '‬ ‫אכן נחלקו בזה באחרונים ‪ ,‬למסקנת‬
‫דזכיה כזו דהוי בגופו מהני אפי ' לקטן ‪ ,‬מה " ת ‪,‬‬ ‫אי סנרי דלא בעינן דין זכיה כלל ‪,‬‬ ‫שם ‪,‬‬

‫זכיה ‪.‬‬ ‫אבל עכ " פ הוי באמת דין‬ ‫לא ‪.‬‬ ‫דלא כתחלת דבריהם ‪ ,‬או‬
‫דמה " ט מהני הכא טפי מבכל‬ ‫וכתב עיד‬ ‫ובנידון‬ ‫וז " ל ‪,‬‬ ‫כתב ‪,‬‬ ‫באן‬ ‫דהבית ‪ -‬יעקב‬
‫דוכתי ‪.‬‬ ‫מש " כ התוס ' עוד בסנהדרין‬

‫בקצוה " ח ( סי ' רמ " ג ) כתב ‪ ,‬דאף דמהני‬ ‫דהא‬ ‫שם כי לא שייך בזה ענין שליחות שזוכה‬

‫דעת אחרת מקנה להקנות לקטן ‪ ,‬מ " מ‬ ‫לזה ‪.‬‬ ‫בעצמו ‪ ,‬יש להבין מה ענין ב " ד‬

‫בעינן דוקא שיהא הקטן קצת בר דעת לענין‬ ‫דהוא כעין הא דמבואר בחולין ( דף‬ ‫ונראה‬
‫לרשותו ‪ ,‬אבל קטן פחות מזה לא‬ ‫להכניס‬ ‫דנדה שנאנסה וטבלה לא מהני‬ ‫‪):‬‬ ‫לא‬
‫טבילה לתרומה ולבעל ‪ ,‬ואמרינן שם דאי אנסה‬
‫מהני ‪.‬‬ ‫מהני ‪ ,‬ואף לגט לא‬
‫ואפייה הנא ‪ ,‬כיון דהמילה והטבילה הוא‬ ‫היא ‪.‬‬ ‫חברתה ‪ ,‬כוונה דחברתה כוונה מעלייתא‬

‫אפי ' לקטן כזה‬ ‫בגופו ‪ ,‬מהני שפיר‬ ‫ו‪5‬פי " ז צריך שיהא הדבר לזכות לו ‪ ,‬כי אין‬
‫תבין לאדם שלא מדעתו ‪ ,‬או שיהיה‬
‫הגדול ‪.‬‬ ‫ע " י זכיית‬ ‫שאינו בר דעת כלל ‪,‬‬
‫הדבר שהוא חייב לעשותו במצות רחמנא ‪,‬‬
‫א‪5‬א דאכתי צ " ב כיון דקי " ל ראין זכיה לקטן ‪,‬‬
‫ויכולין לעשות לו בע " כ ‪ ,‬אבל בלא " ה א " א‬
‫זכיה ‪.‬‬ ‫אמאי הכא דהוי בגופו מהני‬
‫ע "ש‪.‬‬ ‫שיהיה כוונת חבירו מועיל עכ " ל‬
‫צ " ל דדוקא זכין שצריך להכניס‬ ‫שכאורה‬
‫דהוקשה לו ‪ ,‬להתוס ' שם דכיון דהוי‬ ‫והיינו‬
‫זכין‬ ‫דאין‬ ‫הדין‬ ‫בזה‬ ‫לרשותו ‪,‬‬
‫בגופו אי " צ לזכיה ‪ ,‬א " כ מ " ט אין‬
‫לקטן ‪ ,‬אבל הכא דהוי בגופו ‪ ,‬דאין זה הכנסה‬
‫יכולין אפי ' בע " כ כמו בטבילת נדה דמהני‬
‫לרשותו ‪ ,‬אלא רק לעשותו למעשה גירות ‪,‬‬
‫בע " כ ‪ ,‬וע " ז כתב דבעינן דוקא או שיהא זכות‬
‫שפיר זכין לו ‪ ,‬וממילא דאף לקטן ממש נמי‬
‫עבורה ‪.‬‬ ‫לה ‪ ,‬או שמחוייבים לעשות זה‬
‫מהני ‪.‬‬ ‫ולכן בגירות דלא מהני בע " כ ‪ ,‬בעינן דין זכות‬
‫דבריהם‬ ‫סוף‬ ‫לפי‬ ‫דאף‬ ‫נמצא‬ ‫ענ " פ‬ ‫אב‪5‬‬ ‫גירות ‪.‬‬ ‫לבוין עבורו שיהא המעשה לשם‬
‫בעינן עדיין לדין זכין לעשותו למעשה‬
‫רכל מה שצריך את הב " ר היינו רק‬ ‫[ והיינו‬
‫גירות ‪ ,‬וא " כ אף בגדול נמי בעינן לדין זכיה‬
‫לכוונת המעשה ‪ ,‬דמהני כונתם עבורו‬
‫כמ " ש‬ ‫גירות ‪,‬‬ ‫למעשה‬ ‫זה‬ ‫לעשות‬ ‫עבורו ‪,‬‬ ‫שיהא מעשה גירות ‪ ,‬וכל מה דמהני כונתם הוא‬
‫דבריהם ‪.‬‬ ‫בתחילת‬ ‫רק משום דהוי זכות ‪ ,‬אבל לא הוי מדין זכיה‬
‫ורק דבתחילת דבריהם סברי דלקטן לא מהני‬ ‫שזוכין לו איזה דבר ‪ ,‬אלא כיון שהוא זכות‬
‫אף זכיה כזו ‪ ,‬ואח " כ כתבו דזכיה כזו‬ ‫עבורו ] ‪.‬‬ ‫מהני כונה‬
‫זכין ‪.‬‬ ‫מהני אף לקטן ‪ ,‬אבל עכ " פ הוי מדין‬ ‫ו‪5‬פי " ז נמצא דבגדול שיש לו דעת לכוין‬
‫הלמסקנת‬ ‫יעקב‬ ‫בבית‬ ‫[ דז~ ‪5‬א כהמבואר‬ ‫בעצמו ‪ ,‬אין צריך כלל לדין זכות הוא לו ‪.‬‬
‫דבריהם לא הוי מדין זכין כלל ‪ ,‬ורק‬ ‫דזהו דלא כתחילת דבריהם שכתבו‬ ‫ונטצא‬
‫הבקטן בעינן לומר דזכות הוא לו כדי שיועיל‬ ‫לדין‬ ‫בעינן‬ ‫שמתגייר‬ ‫בגדול‬ ‫דאף‬
‫וכנ " ל ] ‪.‬‬ ‫הב " ד עבורו כמו בטבילת נדה‬ ‫כונת‬ ‫זכיה ‪ ,‬דהא לפי סוף דבריהם א " צ כלל לדין‬
‫ובברכ " ש ( שם ) הביא דברי הב " י שלא כדבריו‬ ‫זכיה ‪ ,‬כיון דהוי בגופם ‪ ,‬ולכן אף בקטן מהני‬
‫ע"ש‪.‬‬ ‫וכמ " ש‬ ‫זכיה ‪.‬‬ ‫מה " ת כיון דא " צ לדין‬
‫גמי מאי קמ " ל זכין לאדם שלא בפניו‬ ‫קטו )‬ ‫אכן בברכת שמואל ( קידושין סי ' י " א‬ ‫קטו )‬

‫וכו ' ‪.‬‬ ‫חנינא‬ ‫כתב בשם הגר " ח ‪ ,‬דאף‬ ‫סק " ה )‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫ע" א‬ ‫י‬
‫כתונות ‪ -‬רן " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫קח‬

‫להם‬ ‫היה‬ ‫לא‬ ‫עדיין‬ ‫שקודם‬ ‫הכיון‬ ‫וצ " ע‬ ‫וכשממ " ק ( ד " ה עוד כתב הריטב " א ) הקשה ‪,‬‬
‫גרים‬ ‫נעשו‬ ‫דבמ " ת‬ ‫נמצא‬ ‫מצוות ‪,‬‬ ‫וז " ל ‪ ,‬וא " ת ואמאי לא מייתי מן‬
‫גמורים ע " י מילה וטבילה " וקבלת מצוות " ‪,‬‬ ‫העומדים כסיני ‪ ,‬שהיו שם כמה קטנים שנכנסו‬
‫ושפיר תשיב גירות ‪ ,‬דאע " פ שאף קודם היה‬ ‫ומלום‬ ‫והטבילום‬ ‫תחת כנפי השכינה‬ ‫שם‬
‫להם דין ישראל לגבי עכו " ם הבא על כ " י ‪,‬‬ ‫עליהם ‪ ,‬וי " ל דהתם משום שנתגיירו אבותיהם ‪,‬‬
‫מ " מ הוי זה גירות לענין שיהיו ישראל עם‬ ‫וניחא להו במאי דעבדו אבוהון ‪ ,‬ותו דאילו‬
‫קבלת מצוות ‪ ,‬ולענין גירות זו לא אמרינן גר‬ ‫זרע אברהם כבר נצטוו על המילה ולהכניסם‬
‫שפיר‬ ‫ולכן‬ ‫דמי ‪,‬‬ ‫שנולד‬ ‫כקטן‬ ‫שנתגייר‬ ‫מקטנותם בבריתו ‪ ,‬ואין זה אלא גמר גירות‬
‫האבות ‪.‬‬ ‫מתייחסים אנו אחר‬
‫ע " ש‪.‬‬ ‫כנ " ל עכ " ל‬
‫שזהו נמי נונת הריטב " א במש " כ‬ ‫ואפשר‬ ‫דלא כתב כהבית יעקב שהבאנו‬ ‫[ ומבואר‬
‫שאין זה אלא גמר גירות ‪ ,‬והיינו‬
‫לעיל דהיכא דמצוה לטבול ‪ ,‬מהני‬
‫דכיון שכבר היו ישראלים קודם ‪ ,‬אלא שעדיין‬ ‫בע " כ אף שאינו זכות וכמו בטבילת נדה‬
‫היה חסר קבלת מצוות ‪ ,‬נמצא דעתה במ " ת ע " י‬ ‫שמצווה הוא מהני בע " כ ‪ ,‬אלא כתב דמהני רק‬
‫מילה וטבילה הוי רק גמר גירות ‪ ,‬שיהיה‬ ‫גירות ] ‪.‬‬ ‫משום דהוי גמר‬
‫ישראל עם מצוות ‪ ,‬דמהני בע " כ ‪ ,‬ולכן אף‬
‫וצ " ב בדבריו מהו כונתו שכתב דהוי רק גמר‬
‫כלל ‪.‬‬ ‫קטנים נתגיירו בלא דין זכיה‬
‫גירות ‪.‬‬
‫בתוס '‬ ‫ו פי " ז מבואר עוד ‪ ,‬דהנה כתבו‬ ‫קיז )‬
‫כיון דבמתן‬ ‫צ "ב‬ ‫בזה דהנה לכאורה‬ ‫ונראה‬
‫מן‬ ‫קטן‬ ‫גר‬ ‫דמשכח " ל‬ ‫כאן‬ ‫~‬ ‫תורה נעשו גרים ע " י מילה וטבילה ‪,‬‬
‫שנתגיירה ‪ ,‬דבנה אין צריך‬ ‫התורה במעוברת‬
‫אנו‬ ‫איך‬ ‫א "כ‬ ‫( מו ‪, ) .‬‬ ‫ביבמות‬ ‫וכדאיתא‬
‫ע"ש‪.‬‬ ‫טבילה ‪ ,‬והוי גר כה " ת‬
‫מתייחסים אחר אברהם אבינו ושאר אבות ‪ ,‬הא‬
‫למ " ר עובר ירך‬ ‫והגרעק " א הקשה ‪ ,‬בשלמא‬
‫אמו ‪ ,‬שפיר נעשה גר בלא זכיה ‪,‬‬
‫דמי ‪.‬‬ ‫קי " ל גר שנתגייר כקטן שנולד‬
‫באמת כתב הרמב " ן עה " ח ( סוף פרשת‬ ‫אכן‬
‫אבל למ " ד עוכר לאו ירך אמו ‪ ,‬אע " פ שבנה‬
‫שכבר היה להם דין ישראל אף‬ ‫אמור )‬
‫זכיה‬ ‫לדין‬ ‫בעינן‬ ‫ע "כ‬ ‫מ "מ‬ ‫טבילה ‪,‬‬ ‫א "צ‬
‫קודם מתן תורה ‪ ,‬מעת שכא אברהם כברית ‪,‬‬
‫שיועיל הגירות עבורו ‪ ,‬והדק " ל כיון דזכיה רק‬
‫וכבר היה אז הדין של עבד ועכו " ם הבא על‬
‫מה " ת ‪.‬‬ ‫מדרבנן איך יהא גר‬
‫בת ישראל ‪ ,‬ע " ש גבי פרשת המקלל דכתיב‬
‫מש " כ בזה ( מהגרש " א ) דאפשר דמהני‬ ‫ומ " ש‬
‫וכתב‬ ‫ישראלית ‪,‬‬ ‫ואמו‬ ‫מצרי‬ ‫אביו‬ ‫שהיה‬
‫וכו ' כמו לגבי‬ ‫משום מיגו דזכי לנפשה‬
‫שנתייחס אחר אמו שיהיה לו דין ישראל כדין‬
‫ע "ש‪.‬‬ ‫שליח לדבר עבירה‬
‫עכו " ם ועבד הבא על ב " י ‪ ,‬ראם אחר מתן‬
‫אכן צ " ע בזה ‪ ,‬דכ " ז שייך רק לגבי מעשה‬
‫הטבילה ‪ ,‬דהוי מעשה אחד לשניהם ‪ ,‬ע " ז‬ ‫תורה הולד כשר ‪ ,‬כ " ש קודם מת " ת הולד כשר ‪,‬‬

‫שייך לומר מיגו דזכי לנפשה מהני הזכיה נמי‬ ‫שהביא‬ ‫[ע " ש‬ ‫ישראל ‪,‬‬ ‫כני‬ ‫מכלל‬ ‫שיהיה‬

‫לעובר ‪ ,‬אבל הגירות עצמו דבעינן נמי זכיה‬ ‫ע"ש‪.‬‬ ‫מחלוקת בזה ]‬

‫בזה לזכות לו הגירות עצמו ‪ ,‬הרי בזה הוי ב '‬ ‫צ " ב כיון שכבר היה להם דין‬ ‫ולכאורה‬
‫זכיות נפרדות לה ולעובר ‪ ,‬והוי כמזכה שני‬ ‫איזה‬ ‫תורה ‪,‬‬ ‫מתן‬ ‫ישראל קודם‬
‫חפצים לשני בני אדם דלא שייך בזה מיגו‬ ‫גירות נעשה אח " כ בשעת מ " ת ‪ ,‬הא כבר היו‬
‫דזכי לנפשיה ‪ ,‬כמ " ש שם עצמו בסוף דבריו ‪,‬‬ ‫ישראלים ‪ ,‬ומה איתא ביבמות דישראל נכנסו‬
‫וא " כ ה " נ כיון דצריך דעת לזכות הגירות ‪,‬‬ ‫ישראל ‪.‬‬ ‫לברית במילה וטבילה ונעשו אז‬
 ‫קט‬ ‫זצ " ל‬ ‫פוירמקי‬ ‫נתונות ‪ -‬רן י " א ע " א‬ ‫שיעורי רכי דוד‬
‫הוי כמו טבילת נדה דמהני בע " כ בלא‬ ‫ובעינן ע " ז זכיה ‪ ,‬איך יועיל מה שזוכה לעצמה‬
‫דין זכיה כלל ‪ ,‬או דבאמת הוי נמי מדין זכיה ‪,‬‬ ‫אדם ‪.‬‬ ‫דהוי שני זכיות לשני בני‬
‫[ עיין לעיל‬ ‫לקטן ‪.‬‬ ‫ורק דזכיה כזו מהני אף‬ ‫שמעשה הגירות נעשה ע " י‬ ‫ואפשר דכיון‬
‫שהבאנו בזה מחלוקת הבית יעקב וברכת‬ ‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫מעשה אחד לשניהם ‪ ,‬סגי בזה ‪,‬‬
‫וצ " ע ] ‪.‬‬ ‫סי ' י " א ]‬ ‫שמואל בקידושין‬ ‫דאף‬ ‫לתרץ ‪,‬‬ ‫נתב‬ ‫ובחי ' ‪ -‬הגרנ " ט‬ ‫)‬ ‫קיח‬
‫מז ‪ ) .‬עכו " ם‬ ‫גן בבכורות ( דף‬ ‫ומצינו‬ ‫קיט )‬ ‫למ " ר לאו ירך אמו ‪,‬‬
‫למ " ד‬ ‫אף‬ ‫לויה‬ ‫על‬ ‫הבא‬ ‫אפ " ה א " צ לדין זכיה ‪ ,‬דכיון שאמו נתגיירה‬
‫מבכורה ‪,‬‬ ‫הולד‬ ‫פטור‬ ‫הולד‬ ‫את‬ ‫מזהמין‬ ‫והיא ישראלית ‪ ,‬לא יתכן שבנה יהיה עכו " ם ‪,‬‬
‫ופירש " י דהיינו ההולד הולך אחר העכו " ם‬ ‫ישראלית ‪.‬‬ ‫דע " כ ישראל הוא כיון שאמו‬
‫ע "ש‪.‬‬ ‫כהאב ואפיה פטור מבכורה ‪,‬‬
‫שיש לו שם‬ ‫לענין‬ ‫מהני רק‬ ‫דנ " ז‬ ‫א א‬
‫וכן פי ' בתוס ' שם ורק שכתבו דאי אין‬
‫ישראל ‪ ,‬אבל עדיין אינו ישראל גמור ‪,‬‬
‫למ " ד דהוי ממזר והוי ישראל‬ ‫מזהמין היינו‬ ‫‪-‬‬
‫דלענין קדושת ישראל כתיב למשפחותם לבית‬
‫ע"ש‪.‬‬
‫אבותם ‪ ,‬וכיון שאביו עכו " ם ‪ ,‬אין לו קדושת‬
‫צ " ב דין זה כיון שעכו " ם הוא מה‬ ‫ז כאורה‬
‫ישראל ‪ ,‬והו " ל ישראל בלא דין מצוות ‪ ,‬והרי‬
‫שייך לומר שהוא לוי פסול ופטור‬ ‫~‬
‫בלא‬ ‫ישראל‬ ‫שהיו‬ ‫במדבר‬ ‫כהקטנים‬ ‫הוא‬
‫מבכורה ‪.‬‬
‫מצוות ‪ ,‬שמחוייבים להכנס תחת כנפי השכינה‬
‫כמ " ש ‪ ,‬דאינו ממש עכו " ם ‪ ,‬אלא‬ ‫אקא מיכרה‬
‫גמורה ‪.‬‬ ‫ע " י גירות‬
‫הוא ישראל בלא מצוות ‪ ,‬דכיון דאמו‬
‫וזל " ז הוא דקאמר מעוברת שנתגיירה בנה‬
‫ישראלית ע " כ הולד נמי ישראל וכנ " ל ‪ ,‬ורק‬
‫א " צ טבילה ‪ ,‬דלא הוי חציצה דהיינו‬
‫דלענין מצוות הרי הוא עכו " ם כאביו ‪ ,‬והוא‬
‫רביתיה ‪ ,‬דלענין זה מהני טבילת האם לבנה‬
‫ישראל בלא מצות ‪ ,‬ושפיר קאמר דהוא לוי‬
‫שיהיה לו דין גר גמור עם קבלת מצוות ‪ ,‬אבל‬
‫ופטור‬ ‫אמו‬ ‫דין‬ ‫שמקבל‬ ‫אמו‬ ‫מכח‬ ‫פסול‬
‫לעצם שם ישראל לא כעינן כלל טבילה ‪ ,‬כיון‬
‫מבכורה ‪ ,‬ובזה שפיר קאמר הכא רבכה " ג אין‬
‫וכנ " ל ‪.‬‬ ‫צריך לדין זכין לגיירו‬
‫ישראלית ‪.‬‬ ‫דממילא ישראל הוא מחמת שאמו‬

‫ולד זה‬ ‫שאם‬ ‫לפי " ז חידוש ‪,‬‬ ‫[ אקא דנמצא‬ ‫שפיר דלא בעינן כלל לדין‬ ‫ולפי " ז מיושב‬
‫ישא אשה כמותו ‪ ,‬יהיה גם לבניהם דין‬ ‫זכין ‪ ,‬וכמש " ג לגבי הקטנים במדבר ‪,‬‬

‫ישראל ויחוס בלא מצות ‪ ,‬ומשכח " ל ישראלים‬ ‫דכיון שהיו כבר ישראלים ‪ ,‬ורק הוצרכו לגירות‬

‫בלא מצות ( בזה " ז ) ‪ ,‬אכן כאמת מחוייבים הם‬ ‫דקבלת מצות ‪ ,‬מהני אף בלא דין זכין ‪ ,‬א " כ‬

‫לקבל מצות וכנ " ל‬ ‫להתגייר גירות גמורה‬ ‫ה " ה מעוברת שנתגיירה כיון רכל טבילתה‬

‫וצ " ע] ‪.‬‬ ‫לקמן )‬ ‫( וע " ע‬ ‫שמועיל לגירות העובר הוא רק לענין שיהיה‬

‫סקילה‬ ‫גבי‬ ‫מ "ד)‬ ‫( דף‬ ‫לקמן‬ ‫ובהפלאה‬ ‫ישראל עם מצות ‪ ,‬אבל שם ישראל יש לו גם‬
‫דנערה המאורסה על פתח בית‬ ‫וכנ " ל ‪.‬‬ ‫בלא זה ‪ ,‬ממילא לא בעינן לדין זכין‬
‫אב ‪ ,‬דאיתא דהורתה שלא בקדושה ולידתה‬ ‫נכ " פ מבואר כמש " ג דישראל קודם מ " ת‬ ‫ו‬
‫בקדושה ג " כ יש לה דין ישראלית ‪ ,‬ויליף לה‬ ‫דהוי ישראל בלא מצוות מהני לגיירו‬ ‫~‬
‫ע " ש‪.‬‬ ‫מקרא‬ ‫לעשותו ישראל עם מצות אף בלא דין זכיה ‪,‬‬
‫שם בגמ ' שאין לעובר דין גר ‪ ,‬אלא‬ ‫ךכונואר‬ ‫ולכן שפיר מהני גירות המעוברת לבנה אף‬
‫ישראלית ‪ ,‬וע " כ כמ " ש דבמעוברת‬ ‫זכיה ‪.‬‬ ‫בלא דין‬
‫שנתגיירה הוי ממילא העובר ישראל ‪ ,‬דכיון‬ ‫[ אלא דיש לעיין אם טבילה זו דמהני בע " כ‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫נתונות ‪ -‬רן ךא ע " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫דברי‬ ‫סוף‬ ‫דלפי‬ ‫יעקב‬ ‫הבית‬ ‫לדעת‬ ‫אחל‬ ‫יהא‬ ‫לא‬ ‫שהוא‬ ‫יתכן‬ ‫לא‬ ‫שאמו ישראלית‬
‫התוס ' בסנהדרין שם לא בעינן דין זכיה‬ ‫ישראל ‪.‬‬
‫לגדול ‪ ,‬קשה כנ " ל ‪ ,‬דמשכח " ל שפיר גר קטן‬ ‫צ " ע למה לא הקשה שם הגרעק " א‬ ‫ובאמת‬
‫גירותו‬ ‫דמהני‬ ‫דעת ‪,‬‬ ‫לכלל‬ ‫כשהגיע‬ ‫מה " ת‬ ‫למ " ר עובר לאו ירך אמו איך מהני‬
‫מה " ת דהוי גדול ‪ ,‬ומשנעשה ישראל הו " ל קטן‬ ‫הכא ‪,‬‬ ‫שהקשה‬ ‫כמו‬ ‫להעובר ‪,‬‬ ‫הגירות‬ ‫כלל‬
‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫וכנ " ל ‪,‬‬ ‫וצ " ע ‪.‬‬
‫סברא זו יש לבאר עוד ‪ ,‬דהנה‬ ‫ולפי‬ ‫קכנ )‬ ‫כנ " ל‬ ‫כתב‬ ‫נמי‬ ‫ד')‬ ‫( סימן‬ ‫ובזכר ‪ -‬יצחק‬
‫כתב בתורי " ד כאן ‪ ,‬וז " ל ‪ ,‬והגדילו‬ ‫דבמעוברת שנתגיירה לא בעי‬
‫דר " י לאו דוקא שבאו לכלל עונשין ‪ ,‬אלא‬ ‫הולד טבילה כי אם להתירו כבת ישראל ‪ ,‬אבל‬
‫דעת ‪ ,‬ועדיין לא באו לכלל עונשין‬ ‫שבאו לכלל‬ ‫גר הוא מיד ‪ ,‬ולא כעי זכיה כלל בטבילה זו ‪,‬‬
‫עכ " ל ‪.‬‬ ‫רכל אדם יכול להטבילו כמו טבילת כלים ‪,‬‬
‫מסתבר באמת ‪ ,‬דכיון שע " י מחאתו נעשה‬ ‫וכן‬ ‫כיון דבמעי אמו נתקדש בקדושת ישראל ‪ ,‬ורק‬
‫עכו " ם ‪ ,‬א " כ גדלותו הוי כשהגיע לכלל‬ ‫אותו מטומאת עכו " ם כמו כלים‬ ‫דטובלין‬
‫דישראל ‪.‬‬ ‫דעת ‪ ,‬ולא תלוי בדיני גדלות‬ ‫ע "ש ‪.‬‬
‫נתיישב‬ ‫אלו‬ ‫רבינו‬ ‫דבדברי‬ ‫כתב‬ ‫והמגיה‬ ‫וא " ת והיכי‬ ‫וכו ' ‪,‬‬ ‫רנוד " ה מטכילין‬ ‫)‬ ‫קכ‬
‫קשה ) ‪,‬‬ ‫( בד " ה‬ ‫קושית הת " י כאן‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫משכח " ל גר קטן מה " ת‬ ‫"‬
‫והיינו דבתוס ' ישנים על הגליון הקשה בהא‬ ‫ולכאורה קשה דהא משכח " ל שפיר בבן נח‬
‫דקאמר הגדילו יכולין למחות ‪ ,‬וז " ל ‪ ,‬קשה א " כ‬ ‫פחות מבן י " ג שנה ‪ ,‬שיש לו כבר‬
‫מתי תדע שעת המחאה ‪ ,‬דהא בקטנות אינה‬ ‫דעת ‪ ,‬דבדיני עכו " ם נעשה כבר גדול משהגיע‬
‫ע "ש ‪.‬‬ ‫יכולה למחות כר " י וכו ' ‪,‬‬ ‫לכלל דעת ‪ ,‬ולא בעינן שנים ושערות ‪ ,‬וא " כ‬
‫רמתי תמחה ‪ ,‬הא קודם גדלות לא הוי‬ ‫ןהיינו‬ ‫בכה " ג שיש לו דעת ‪ ,‬והוי גדול ‪ ,‬מהני גירותו‬
‫למחות ‪.‬‬ ‫מחאה ‪ ,‬ולאחר גדלות כבר אינה יכולה‬ ‫מה " ת ‪ ,‬ומיד כשנעשה ישראל הדר הו " ל קטן ‪,‬‬
‫ןצ " ב מה נתיישב טפי להתורי " ד ‪ ,‬דאף דס " ל‬ ‫שהרי עדיין אינו בן י " ג שנה ‪ ,‬ומשכח " ל שפיר‬
‫דהגדילו יכולין למחות היינו גדלות‬ ‫מדאורייתא ‪.‬‬ ‫גר קטן‬
‫דכאו לכלל דעת ‪ ,‬מ " מ לכאורה יכולה למחות‬ ‫אי‬ ‫לעיל )‬ ‫אכן זה תלוי בהנידון ( המובא‬
‫רק כתחילת גדלותה ‪ ,‬דמה סברא יש שתוכל‬ ‫בגירות של גדול בעינן גמי לדין זכין ‪.‬‬
‫למחות גם אחר כך עד גדלות ממש ‪ ,‬שתבא‬ ‫נימא דבעינן זכין אף לגדול ‪ ,‬ואע " פ‬ ‫דאי‬
‫לכלל שנים ‪ ,‬וא " כ אכתי קשה כנ " ל ‪ ,‬דממ " נ‬ ‫ראין זכיה ושליחות לעכו " ם ‪ ,‬מ " מ‬
‫קודם שבאה לכלל דעת אינה יכולה למחות ‪,‬‬ ‫באין כאחת ‪ ,‬דבזה שנעשה ע " י‬ ‫זכייתו וידו‬
‫נמי אינה יכולה למחות ‪ ,‬ומה מיושב‬ ‫ואח " כ‬ ‫הגירות ישראל ‪ ,‬תשיב שפיר זכין לישראל ‪,‬‬
‫להתורי " ד ‪.‬‬ ‫דאע " פ‬ ‫לפי " ז הכא לא מהני הגירות כלל ‪,‬‬
‫לדברינו לעיל יש מקום לומר שתועיל‬ ‫אכן‬ ‫שע " י‬ ‫אפ " ה כיון‬ ‫דבדיני עכו " ם הוא גדול ‪,‬‬
‫דשנים ‪.‬‬ ‫מחאתו משבא לכלל דעת עד גדלות‬ ‫הגירות יהא נעשה ישראל קטן ‪ ,‬ואין וכיה‬

‫זמן המחאה מתחיל משבא לכלל דעת‬
‫כמ " שי כיון שע " י המחאה שלא‬
‫להיות גר נשאר עכו " ם ‪ ,‬נמצא רשעת גדלותו‬
‫הוא משבא לכלל דעת ‪ ,‬אבל מ " מ כ " ז דאינו‬
‫מוחה ‪ ,‬ונשאר כישראל ‪ ,‬הרי עדיין קטן הוא ‪,‬‬
‫דודאי‬ ‫לקטן ‪ ,‬הרי לא שייך לומר זכייתו וידו באין‬
‫כאחת ‪ ,‬דממ " נ לא מהני ביה דין זכין ‪ ,‬דמדין‬
‫ב " ג אין זכיה לעכו " ם ‪ ,‬ומדין ישראל הא הו " ל‬
‫קטן ‪ ,‬ושפיר הקשו התוס ' דלא משכח " ל גר‬
‫בכה " ג ‪.‬‬ ‫קטן מה " ת‬
 ‫קיא‬ ‫זצ " ל‬ ‫מרברמקי‬ ‫ע "א‬ ‫כתובות ‪ -‬וף י " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫עליו קדושת ישראל לענין מצות ‪ ,‬וטבילה כזו‬ ‫ולכן שפיר יכול למחות עד גדלות דישראל‬
‫מהני אפי ' בע " כ בלא דין זכיה בלל ‪ .‬וכמ " ש‬ ‫שיבא לכלל שנים ‪ ,‬דעד אז עדיין קטן הוא ‪,‬‬
‫הגר " ח ( בהל ' איסו " ב פי " ג הי " ב ) ראין צריך‬ ‫ורק דכיון שע " י המחאה נעשה עכו " ם ‪ ,‬והו " ל‬
‫דעתו על טבילה זו ‪ ,‬כיון דעצם הגירות כבר‬ ‫גדול ‪ ,‬מש " ה מהני שפיר מחאתו משעת גדלות‬
‫מה " ת ‪.‬‬ ‫נעשה ע " י השחרור ‪ ,‬ולכן שפיר הוי גר‬ ‫דעת ‪.‬‬ ‫דעכו " ם דהוא משבא לכלל‬
‫אם היתה סתם נכרית מעוברת ‪ ,‬יתכן‬ ‫משא " כ‬ ‫עוד צ " ע בדברי התוס ' שהקשו‬ ‫והנה‬ ‫קכג )‬

‫האם‬ ‫טבילת‬ ‫יועיל‬ ‫דלא‬ ‫רס " ל‬ ‫איך משבח " ל גר קטן מה " ת ‪ ,‬הא‬
‫לעובר ‪ ,‬דעדיין אין על העוכר דין ישראל‬ ‫משכח " ל שפיר בעבד קטן ששיחררו רבו ‪ ,‬דהוי‬
‫לקדושת‬ ‫בע " כ‬ ‫טבילה‬ ‫בו‬ ‫יועיל‬ ‫דממילא‬ ‫גר מה " ת שאין לו יורשין ‪ ,‬האחר שיחרורו הוי‬
‫ישראל ‪ ,‬ודלא כמש " נ ראם האם ישראלית ע " כ‬ ‫רמי ‪.‬‬ ‫גר שנתגייר כקטן שנולד‬
‫ישראל ‪.‬‬ ‫כנה‬ ‫לו ממון מה " ת ‪ ,‬כמבואר שם לענין‬ ‫והא דיש‬
‫נקט שפחה ‪ ,‬דבזה לכו " ע הו " ל העובר‬ ‫ולכן‬ ‫גזל הגר ‪ ,‬אע " פ שאין קטן זוכה מה " ת ‪,‬‬
‫ממילא ישראל כמו אמו השפחה ‪ ,‬ורק‬ ‫י " ל שעשה עבודה דיש לו שכר פעולה שזוכה‬
‫דצריך לקבל רק קדושת ישראל גרידא ‪ ,‬ולזה‬ ‫התוס '‬ ‫כן‬ ‫שכתבו‬ ‫[ וכמו‬ ‫התורה ‪,‬‬ ‫מן‬ ‫בו‬
‫כמ " ש ‪.‬‬ ‫מהני טבילת אמו בע " כ‬ ‫בסנהדרין ‪ ,‬ודלא כהתוס ' כאן שכתבו דיש לו‬
‫דאבתי צ " ב למה כתב רק למ " ר עובר ירך‬ ‫אך‬ ‫ע " ש] ‪.‬‬ ‫ממון ע " י שירש את אמו‬
‫מהני ‪.‬‬ ‫אמו ‪ ,‬הא ה " ה למ " ד לאו ירך אמו נמי‬ ‫כתב ‪,‬‬ ‫אכן‬ ‫הריטב " א ‪,‬‬ ‫בשם‬ ‫ובשטם " ק‬
‫צ " ב כמש " ל למה צריך טבילה כלל‬ ‫ולנוד‬ ‫דמשכחת גר קטן מה " ת בשפחה‬
‫גמור ‪.‬‬ ‫לעובר ‪ ,‬הרי אינו גר כלל ‪ ,‬אלא ישראל‬ ‫מעוברת שנתגיירה ‪ ,‬דלכו " ע עלתה לו טבילת‬
‫ו‪14‬פשר דבאמת אין כונתו לדין עובר ירך‬ ‫אמו וה " ל גר ‪ ,‬דעובר ירך אמו הוא ‪ ,‬ובהא‬
‫דכונתו דהוי‬ ‫אלא‬ ‫אמו דעלמא ‪,‬‬ ‫ע "ש‪.‬‬ ‫אשכחן גר קטן וכו '‬
‫העובר כאמו שיש לו דין עבד ‪ ,‬וזה גופא‬ ‫בדבריו ‪ ,‬דכיון שכתב משום דעובר ירך‬ ‫וזו " נ‪:‬‬
‫הסיבה שצריך הוא נ " נ לדין טבילה שתועיל‬ ‫אמו ‪ ,‬א " כ למה הוצרך לומר דוקא‬
‫עבורו ‪ ,‬כיון שיש לו דין אמו השפחה ‪ ,‬ממילא‬ ‫שפחה מעוברת ‪ ,‬הא ה " ה כל נכרית שנתגיירה‬
‫גם הוא צריך טבילה ככל עבד שמשתחרר ‪.‬‬ ‫אמו ‪.‬‬ ‫נמי הדין כן ‪ ,‬כיון דעובר ירך‬
‫נתב הריטב " א דטבילה זו דעבד מהני‬‫ובזה‬ ‫ועוד צ " ע מהו שנתב דעלתה לו טבילת אמו ‪,‬‬
‫אפי ' בע " כ ‪ ,‬וכמשנ " ת כיון שכבר יש לו‬ ‫דמה טבילה הוא צריך כלל ‪ ,‬הא כיון‬
‫דין ישראל ‪ ,‬ורק שצריך לקבל הקדושת ישראל‬ ‫שנשתחררה הוי ממילא ישראל גמור ‪ ,‬ואינו גר‬
‫ע " י הטבילה ‪ ,‬ואין צריך דעתו וקבלתו לזה ‪,‬‬ ‫כלל ‪.‬‬
‫מדאורייתא ‪.‬‬ ‫מש " ה שפיר הו " ל בכה " ג גר קטן‬ ‫דכונתו דהא אף כעבד שנשתחרר‬ ‫ואפשר‬
‫ונמצא לפי " ז דכלא טבילה ישאר עליו דין‬ ‫צריך טבילה ‪ ,‬ודעת הרמכ " מ דהוי‬
‫ישראל בלא מצוות ‪ ,‬אלא רק מחויב‬ ‫מדאורייתא ‪ ,‬וסובר דבעינן הטבילה דוקא אחר‬
‫במצוות כעבד כמו קודם ‪ ,‬שהרי חסר לו עדיין‬ ‫קודם‬ ‫אף‬ ‫דמהני‬ ‫התוס '‬ ‫ודעת‬ ‫השחרור ‪,‬‬
‫מצוות ‪.‬‬ ‫טבילה שיהיה ישראל עם‬ ‫מדרבנן ‪.‬‬ ‫השחרור דהוי רק‬
‫[ וצ " ע בזה ‪ ,‬אסו ישאר כך לעולם ‪ ,‬ישראל‬ ‫וא " ש אפשר דמש " ה נקט שפחה מעוברת ‪,‬‬
‫בלא מצות ‪ ,‬וכן יהיו בניו כמוהו אם‬ ‫לכו " ע יכולה להטבילו בע " כ ‪,‬‬ ‫דאז‬
‫ישא אחת כמוהו ‪ ,‬ותמוה לומר כן דמשכח " ל‬ ‫דכיון שנשתחררה הו " ל ממילא ישראל ‪ ,‬ורק‬
‫מצות ‪.‬‬ ‫דורות של ישראלים בלא חיוב‬ ‫שעדיין צריך טבילה לקבלת מצות ‪ ,‬שיחול‬
 ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫"א‬ ‫י‬ ‫כתובות ‪ -‬רן י " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫קיב‬

‫צ " ע בעיקר דברי המ " מ שהטעם‬ ‫א‪5‬א דעדיין‬ ‫במעוברת‬ ‫לעיל‬ ‫הגרנ " ט‬ ‫בדברי‬ ‫צ "ע‬ ‫וכן‬
‫דהוי‬ ‫משום‬ ‫בלילה‬ ‫טבילה‬ ‫שמועיל‬ ‫שנתגיירה אם לא עלתה לו טבילה יהיה‬
‫גמר ‪ ,‬דכ " ז שייך רק באיש ‪ ,‬דכבר היה מילה‬ ‫ישראל בלא מצות ‪ ,‬ותמוה כנ " ל אסו יהיו‬
‫ביום ‪ ,‬לכן הטבילה הוי גמר ‪ ,‬אבל כאשה‬ ‫וצ " ע ] ‪.‬‬ ‫דורות בישראל בלא חיוב מצוות ‪,‬‬
‫דאיכא רק טבילה הא אינו גמר ‪ ,‬ואיך סתם‬ ‫צ " ע אמאי לא כתב בפשיטות‬ ‫אקא דאכתי‬
‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫הרמב " ם דטבילת גרים כשרה בלילה ‪,‬‬ ‫דמשכח " ל גר קטן מה " ת כגון שהאדון‬
‫ד " ה ( על דעת ב " ר ) אם אין לו‬ ‫רש " י‬ ‫קנט )‬ ‫שיחרר עבד קטן ‪ ,‬דהוי גר מה " ת בלא יורשין ‪,‬‬
‫עכ " ל ‪.‬‬ ‫אב ‪ ,‬ואמו הביאתו להתגייר‬ ‫ולמה כתב רק שפחה מעוברת שנתגיירה ‪,‬‬
‫וצ " ע אמאי כתב רש " י דוקא כה " ג שאין לו‬ ‫וצ " ע ‪.‬‬
‫הביאתו ‪.‬‬ ‫אב ‪ ,‬ואמו‬
‫הסוגיא )‬ ‫ביאונו לעיל ( בתחילת‬ ‫הנה‬ ‫)‬ ‫קכי‬
‫ואפייך לפמש " כ בזכו יצחק ( סימן ב ' ) לדייק‬ ‫הוא‬ ‫דעיקר מעשה הגירות‬
‫הוי בעלים‬ ‫הרמב " ם דעכו " ם‬ ‫בלשון‬ ‫אבל המילה אינו אלא‬ ‫במעשה הטבילה ‪,‬‬
‫על בנו שיכול למוכרו לעבד ‪ ,‬כמו שמצינו‬ ‫הכשר בעלמא ‪ ,‬שאחר שמל נעשה גר ע " י‬
‫בישראל שיכול האב למכור את בתו לאמה ‪,‬‬ ‫הטבילה ‪ ,‬ולא דהוי חלק ממעשה הגירות עם‬
‫את בנו ‪,‬‬ ‫ה " נ כעכו " ם יכול האב למכור‬ ‫הטבילה ‪.‬‬
‫הוא ‪.‬‬ ‫דברשותו‬ ‫אכן לכאורה תליא בזה מחלוקת הרמב " ם‬
‫[ ‪51‬פי " ז א " ש דנקט רש " י דוקא שאין לו אב ‪,‬‬ ‫והרמב " ן ‪ ,‬דהא קי " ל דגירות הוא דוקא‬
‫שאז יכולה אמו לגיירו ‪ ,‬אבל אם יש‬ ‫ביום ולא בלילה ‪ ,‬וכתב הרמב " ם ראם טבל‬
‫לו אב ‪ ,‬אין אמו יכולה להפקיעו מרשותו של‬ ‫בלילה ג " כ כשר ‪ ,‬והרמב " ן חולק ‪ ,‬וכתב המ " מ‬
‫להתגייר] ‪.‬‬ ‫האב ‪ ,‬להביאו‬ ‫דדעת הרמב " ם הוא דטבילה חשיב כגמר דין‬
‫ובאסת צ " ע אם גם האם יש לה שם בעלים‬ ‫בלילה ‪.‬‬ ‫דכשר אפי '‬
‫על בנה ‪ ,‬היכא דליכא אב ‪ ,‬שאז יהיה‬ ‫שכאורה כ " ז ניחא אי גימא כמ " ש דהמילה‬
‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫הבן עבד של אמו ‪,‬‬ ‫הוי רק הכשר ‪ ,‬ועצם הגירות הוא‬
‫כגר‬ ‫דה " ה‬ ‫נראה‬ ‫דלפי " ‪7‬‬ ‫שם עוד‬ ‫יכתב‬ ‫הטבילה ‪ ,‬מש " ג אמרינן דהמילה נחשב כבר‬
‫שנתגייר ונשאר לו בן גוי ‪ ,‬יכול למוכרו‬ ‫דין ‪.‬‬ ‫התחלה ‪ ,‬והטבילה הוא כגמר‬
‫לעבד דלא גרע מעכו " ם שיש לו קנין בבנו ‪,‬‬ ‫אב‪ 5‬אי נימא דהמילה הוי נמי חלק ממעשה‬
‫הכל מה שישראל אינו מובר בנו משום רהבן‬ ‫דהגירות‬ ‫ונמצא‬ ‫כהטבילה ‪,‬‬ ‫הגירות‬
‫ישראל הוא ‪ ,‬אבל כאן שבנו עכו " ם יכול‬ ‫נעשה בצירוף ב ' הדברים יחד ‪ ,‬מילה וטבילה ‪,‬‬
‫למוכרו ‪ [ ,‬וכן בישראל הכא על הנכרית שהבן‬ ‫א " כ הרי אין הטבילה גמר כלל ‪ ,‬אלא כל אחד‬
‫כמותה ‪ ,‬ג " כ הדין כן שיוכל האב‬ ‫עכו " ם‬ ‫עצמו ‪.‬‬ ‫מהן הוי דבר בפני‬
‫למוכרו] ‪.‬‬ ‫הישראל‬ ‫ואפשר רזה באמת סברת הרמב " ן דהוא הרי‬

‫נמצא שיהא בנו קנוי לו בקנין הגוף‬ ‫ו‪5‬פי ‪,‬יז‬ ‫סובר דטבילה קודם מילה נמי מהני ‪,‬‬
‫ממש בתורת עבר כנעני ‪ ,‬ע " ש ‪ ,‬והיינו‬ ‫וא " כ הרי ע " כ סובר רכל אחד הוי מעשה‬
‫דקנין הגוף‬ ‫)‬ ‫משום דהא איתא ביבמות ( דף מו ‪.‬‬ ‫בפנ " ע ‪ ,‬ולא רק תנאי לטבילה ‪ ,‬ולכן סובר‬
‫דעבד כנעני יש רק לישראל ולא לעכו " ם [ ויש‬ ‫באמת דלא מהני בלילה ‪ ,‬כיון דלא חשיב כגמר‬
‫שאלה אי דוקא אחר מילה וטבילה או גם‬ ‫כלל ‪.‬‬ ‫דין‬
‫קודם ] ‪ ,‬אבל לעכו " ם יש רק קנין למעשה ידיו ‪,‬‬ ‫באמת סובר כמ " ש דהוי רק הכשר‬ ‫והרמב " ם‬
‫ולא קנין הגוף דילפינן מאתם קונים מהם וכו ' ‪.‬‬ ‫וכנ " ל ‪.‬‬
 ‫קיג‬ ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫י"א ע"א‬ ‫כתשת ‪ -‬וי‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫חורין הרי זה בל חורין ‪ ,‬הרי כבר כתב‬ ‫דהקונה‬ ‫לומר‬ ‫מקום‬ ‫היה‬ ‫ינאורה‬ ‫וא " י‬
‫קודם לשם גר הרי זה גר ‪ ,‬ומה בין גר לבן‬ ‫מעכו " ם את בנו או את עצמו לעבד ‪,‬‬
‫חורין ] ‪.‬‬ ‫יהיה לו ג " כ רק קנין למעש " י ‪ ,‬ולא יותר ‪ ,‬דהא‬
‫דברי‬ ‫א "ש‬ ‫יצחק ‪,‬‬ ‫בזכר‬ ‫לפמש " כ‬ ‫אכן‬ ‫ובעצמו ‪.‬‬ ‫לעכו " ם קנין בבנו‬ ‫רק זה מה שהיה‬
‫הרמב " ם ‪ ,‬דבתקף עכו " ם קטן או מצא‬ ‫נתב הגר " ח דאינו כן ‪ ,‬דבישראל יש רק‬ ‫אולם‬
‫תינוק עכו " ם הרי הוא קצהו למעש " י ‪ ,‬כמו‬ ‫קנין אחד של עבד בנעני ‪ ,‬דהוא קנין‬
‫שלו‬ ‫עבד‬ ‫ונעשה‬ ‫בו ‪,‬‬ ‫קנץ‬ ‫לאביו‬ ‫שיש‬ ‫הגוף ‪ ,‬ולא שייך עב " כ רק למעש " י ‪ ,‬וממילא‬
‫למעש " י ‪ ,‬ולכן ממילא יכול להטבילו למה‬ ‫כשקונה מעכו " ם את בנו או עצמו נעשה אצלו‬
‫שרוצה ‪ ,‬ראם יטבילו לשם עבדות יהיה לו‬ ‫מיד גופו קנוי ‪.‬‬
‫ממילא ג " כ קנין הגוף ‪ ,‬וכן יכול להטבילו לשם‬ ‫ועכייפ לפי " ז נמצא דה " נ בישראל שיש לו‬
‫חירות ‪ ,‬וא " צ שיהיה דוקא ע " ד ב " ד ‪ ,‬דכיון‬ ‫בן גוי ‪ ,‬כגון שנתגייר רק האב ‪ ,‬או‬
‫שהוא כבד נעשה בעלים עליו ‪ ,‬יכול ממילא‬ ‫יש לו קנין במע " י‬ ‫דלפמש " נ‬ ‫שבא על הנכרית‬
‫חורין ‪.‬‬ ‫לגיירו לעבדות או לבן‬ ‫שיכול למוכרו ‪ ,‬הרי דממילא נעשה ג " כ גופו‬
‫משמעתא‬ ‫הוא‬ ‫דהמקור‬ ‫[ ומש " כ בכ " מ‬ ‫קנוי ככל עבד כנעני ‪ ,‬דלא גרע מהקונה‬
‫דהכא ‪ ,‬י " ל דהכא הרי מבואר דהיכי‬ ‫מעכו " ם את בנו שנעשה קנין הגוף לישראל‬
‫דיש לו שם בעלים עליו ‪ ,‬יכול לגיירו ‪ ( ,‬וכמ " ש‬ ‫מכח מכירת קנין מע " י של האב ‪ ,‬וה " נ כשהוא‬
‫דלכן הרי כתב רש " י דאק לו אב ‪ ,‬רביש לו אב‬ ‫בעצמו האב נעשה ממילא עבד כנעני שלו‬
‫וכמש " ל ) ] ‪.‬‬ ‫הכל תלוי בדעת האב‬ ‫ע " ש‪.‬‬
‫אלא הלכאורה קשה בעיקר דברי הזכר‬ ‫קכז )‬ ‫" ז יש ליישב עוד ‪ ,‬דהנה הרמב " ם‬ ‫דיפי‬ ‫קבו )‬

‫יצחק רבן של נכרי הוי עבדו ‪ ,‬וכן‬ ‫( פ " ח מהל ' עבדים ה " כ ) כתב ‪,‬‬
‫ישראל הוי אדל על בנו העכו " ם ‪ ,‬דהא נחלקו‬ ‫ישראל שתקף עכו " ם קטן או מצא תינוק‬
‫בזה בישראל שקנה עבד כנעני ‪ ,‬אם יכול‬ ‫עכו " ם והטבילו לשם גר הרי זה גר ‪ ,‬לשם עבד‬
‫למולו ולהטבילו בעל כרחו ‪[ ,‬ואי הוי בעלים‬ ‫הרי זה עבר ‪ ,‬לשם בן חורין הרי זה בן חורין‬
‫בע " כ] ‪.‬‬ ‫עליו ‪ ,‬למה לא יוכל נמי‬ ‫עכ " ל ‪.‬‬
‫ובגמ ' נאן קאמר הגדילו יכולין למחות ‪ ,‬וכתב‬ ‫ומכ " ם כתב ‪ ,‬וז " ל ‪ ,‬זה פירש רבינו על מה‬
‫עמו ‪.‬‬ ‫רש " י אפי ' בגר שנתגיירו בניו‬ ‫שאמרו בפ "ק דכתוכות א " ר הונא גר‬
‫שהאב גיירו ‪ ,‬איך יוכל למחות‬ ‫ולכאורה ניון‬ ‫דעת ב " ר עכ " ל ‪.‬‬ ‫קטן מטבילין אותו על‬
‫ולהיות עכו " ם לגמרי ‪ ( ,‬הא לכל‬ ‫ובצח " ם שם הקשה עליו ‪ ,‬דהיה לו לפרש‬
‫הפתות ישאר עליו חיוב מצות כעבד) ‪ ,‬נואפשר‬ ‫דהיו ב " ד המטבילין אותו ‪ ,‬דאל " כ‬
‫דלענין קבלת מצוות לא מהני כלל מה שגיירו‬ ‫אינו גר וכו ' ‪ ,‬ויותר קשה הלשון שכתב ישראל‬
‫וצ " ת בכ " ז ] ‪.‬‬ ‫אביו בע " כ ‪,‬‬ ‫שתקף עבד קטן ‪ ,‬דמשמע אפי ' תקפו בע " כ הוי‬
‫מה‬ ‫רכל‬ ‫נתב‬ ‫שם‬ ‫ובזכר ‪ -‬יצחק‬ ‫מ)‬ ‫ק‬ ‫גר ‪ ,‬ואמאי נהי דקטן הוי מ " מ צריך שיהיה‬
‫שהעכו " ם הוי בעלים‬ ‫"‬ ‫ע "ש ‪.‬‬ ‫מדעת וכו '‬
‫על בנו היינו דוקא כקטנותו ‪ ,‬ולא כשהגדיל ‪,‬‬ ‫ועוד צ " ב בעיקר הדבר ‪ ,‬איך יעשה עבדו ע " י‬
‫כמו שמצינו ברין התורה באב שמובר את בתו ‪,‬‬ ‫טבילה גרידא שהטבילו לשם עבדות ‪,‬‬
‫ורק דכשמכרו בקטנותו לא נפקע המכירה‬ ‫עיקר ‪.‬‬ ‫הא אין לו בו שום קנין כל‬
‫ע "ש‪.‬‬ ‫אפי ' כשהגדיל‬ ‫ע " ב לשון הרמב " ם שכתב לשם בל‬ ‫נוזנוד‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פדברמקי‬ ‫א ע"א‬ ‫נתונות ‪ -‬דו י ‪.‬‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫קיד‬

‫לשם בן חורין ‪ ,‬ואמאי הכא שנתגיירה וטבלו‬ ‫וצ " ע איך אפשר ללמוד זה ממכירת בתו‬
‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫לפניה יצאו לחירות ‪,‬‬ ‫לאמה ‪ ,‬דהא אין זה בעלות של האב‬
‫ק () גב ' הגדילו יכולין למחות ‪ ,‬והיינו דע " י‬ ‫על בתו שהיא עתה אמהתו ‪ ,‬אלא שהוא דין‬
‫עכו " ם ‪.‬‬ ‫המחאה נשאר‬ ‫מכירה בעלמא שנתנה תורה לאב ‪ ,‬ודין מכירה‬
‫כתב ‪,‬‬ ‫ה "ג )‬ ‫ברמב " ם ( פ " י מהל ' מלכים‬ ‫אכן‬ ‫זו הוי רק עד גרלות ‪ ,‬משא " כ בעכו " ם דהוי דין‬
‫וז " ל ‪ ,‬ואם היה קטן כשהטבילוהו ב " ד ‪,‬‬ ‫אפשר‬ ‫איך‬ ‫עבד של אביו ‪,‬‬ ‫עבדות ‪ ,‬שהבן‬
‫יכול למחות בשעה שיגדיל ‪ ,‬ויהיה גר תושב‬ ‫ע"י‬ ‫למילף זה מישראל שיפקע בעלותו מעבדו‬
‫ע " ש‪.‬‬ ‫בלבד‬ ‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫גדלות ‪,‬‬
‫ולכאורה מינח דאפשר לכופו שיהא נעשה‬ ‫דישראל‬ ‫היכר יצחק‬ ‫מש " כ‬ ‫ושלניקר‬ ‫קכט )‬

‫כע " כ ‪.‬‬ ‫גר תושב‬ ‫הקונה מעכו " ם את בנו או‬
‫כתב ‪,‬‬ ‫ה "י)‬ ‫והא הרמב " ם ( פ " ח שם‬ ‫וצ " ע‬ ‫אפי '‬ ‫עצמו יש לו בו ממילא קנין הגוף‬
‫דלהיות גר תושב בעינן שיקבל עליו ז '‬ ‫שהמוכר עצמו היה לו רק קנין למע " י ‪ ,‬היינו‬
‫מצוות בני נח ‪ ,‬אז הוי גו תושב ‪ ,‬וכמכוש‬ ‫דוקא בקונה את כנו ‪ ,‬אבל הקונה מעכו " ם את‬
‫ע "ז ‪.‬‬ ‫בגמ '‬ ‫עבדו יש לו בתחילה רק קנין למעש " י כמו‬
‫וא " ב הכא שהיה קטן כשגיירוהו ‪ ,‬ומוחה‬ ‫בעליו המוכרו שהיה לו רק קנין למעשיי ‪ ,‬ולנן‬
‫אח " כ ‪ ,‬למה יהא גר תושב ‪ ,‬הא ליכא‬ ‫בקדם וטבל לשם בן חורין יצא בן חורין ‪,‬‬
‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫קבלה ע " ז כלל‬ ‫משא " כ בקנה עכו " ם עצמו לעבד ‪ ,‬עיין סוגיא‬
‫ואנ " ש עוד ברמב " ם ( פ " י ה " ג ) שכתב ‪ ,‬בן נח‬ ‫מו ‪. ) .‬‬ ‫דיבמות ( דף‬
‫שנתגייר ומל וטבל ‪ ,‬ואח " כ רצה לחזור‬ ‫נאמת אמאי לא נימא גם בזה שקנה‬ ‫וצ " ב‬
‫מאחרי השם ולהיות גר תושב בלבד כשהיה‬ ‫את עבדו דממילא יחול נמי מיד קנין‬
‫מקודם ‪ ,‬אין שומעין לו ‪ ,‬אלא יהיה כישראל‬ ‫הגוף מכה עצמו ‪ ,‬דהא הוא עבד של ישראל‬
‫ע "ש ‪.‬‬ ‫לכל דבר ‪ ,‬או יהרג‬ ‫וברשותו ‪ ,‬ולא יועיל שיטבול לשם בן חורין‬
‫בהגרי " ז‬ ‫וצנוע מה חיוב מיתה יש בזה ‪ ,‬ועיין‬ ‫וצ " ב ‪.‬‬ ‫עצמו ‪,‬‬ ‫עכו " ם‬ ‫כמו בקנה‬
‫בזה ‪.‬‬ ‫מש " כ‬ ‫צ " ע דכיון שכל היבא שנעשה עבדו‬ ‫וביותר‬
‫משכה " ל‬ ‫וכו ' ‪,‬‬ ‫מטבילין‬ ‫ר וד " ה‬ ‫ק (‪) 6‬‬ ‫של ישראל נעשה ממילא ג " כ קנין‬
‫אמו ‪.‬‬ ‫~‬
‫במעוברת שנתגיירה וכו ' כגון שירש את‬ ‫הגוף ‪ ,‬א " כ נמצא דעכו " ם שיש לו עברים‬
‫הקשה ‪ ,‬בשלמא‬ ‫לעיל )‬ ‫( מובא‬ ‫והגרעק " א‬ ‫ונתגייר ‪ ,‬יהיו עתה העבדים קנויין לו ממילא‬
‫למ " ר עובר ירך אמו ‪ ,‬שפיר מהני‬ ‫כקנין הגוף ‪ ,‬אע " פ דעד עכשיו היו רק קנין‬
‫הגירות לעובר ‪ ,‬אבל למ " ד עובר לא ירך אמו ‪,‬‬ ‫דמים למעש " י ‪ ,‬מ " מ עתה שנתגייר ונעשה‬
‫עדיין בעינן לדין זכיה לזכות לעובר ‪ ,‬ואיך‬ ‫הגוף ‪.‬‬ ‫ישראל נעשה ממילא קנין‬
‫מה " ת ‪.‬‬ ‫מהני‬ ‫איתא ביבמות ( דף מו ‪ ) .‬במעשה‬ ‫ואקאי‬
‫י " ל דאף אי לאו ירך אמו ‪ ,‬אפ " ה‬ ‫ולכאורה‬ ‫דבלוריא הגיורת שקדמו עבדיה‬
‫לעובר‬ ‫מהני‬ ‫אמו‬ ‫דטבילת‬ ‫הא‬ ‫מיד‬ ‫הא‬ ‫חורין ‪,‬‬ ‫בן‬ ‫דיצאו‬ ‫לפניה ‪,‬‬ ‫וטבלו‬
‫משום דהיינו רביתיה ‪ ,‬י " ל הטעם דאברי האם‬ ‫להתגייר ונעשית ישראלית נעשו‬ ‫כשטבלה‬
‫הוי איבריו לטבילה ‪ ,‬וכמו שאומרים כדין בן‬ ‫ממילא עבדיה קנויין נקנין הגזף ‪ ,‬ככל עבד‬
‫פקועה דסימני האם תשיב סימנים של העובר ‪,‬‬ ‫כנעני של ישראל ‪ ,‬והוי ממש כמו קונה עובד‬
‫והוי שחיטה גם עבורו ‪ [ ,‬ואין תלוי אי עובר‬ ‫כוכבים גופיה דקאמר התם שאין יכול לטבול‬
 ‫קטי‬ ‫מיברמקי זצ " ל‬ ‫י‬
‫כהונות ‪ -‬וף " א ע " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫סיבות לפסול עובר ‪ ,‬דהא כתיב תרי‬ ‫ירך אמו כלל ] ‪ ,‬ה " נ טבילת האם הוי טבילה‬
‫זימני לא יחלל ‪ ,‬ודרשינן אחד שמחלל האשה‬ ‫שלו ‪.‬‬
‫זרעו ‪.‬‬ ‫ואחד שמחלל‬ ‫לגבי הדעת י " ל דדעת האם הוי נמי‬ ‫וכן‬
‫ונמצא דאיכא תרי סיבות לפסול זרעו ‪ ,‬חרא‬ ‫דעתו ‪ ,‬וכמו הא דאיתא היא וולדה נגחו ‪,‬‬
‫מצד עצמו שיצירתו בעבירה דאיסורי‬ ‫נמי ‪.‬‬ ‫דחשיב נגיחה של הולד‬
‫כהונה ‪ ,‬ועוד שמתייחס אחר אמו שהיא ג " כ‬ ‫ונמצא שפיר דאיכא גירות של גדול ממש‬
‫חללה ‪.‬‬ ‫לגבי הולד ‪ ,‬כיון שדעת האם הוי נמי‬
‫ניון דבלא " ה איבא פסול מחמת‬ ‫ולכאורה‬ ‫דעתו ‪ ,‬מש " ה הוי שפיר גירות מהית אפי ' לאו‬
‫אחר‬ ‫הולך‬ ‫דהולד‬ ‫האם ‪,‬‬ ‫יחוס‬ ‫אמו ‪.‬‬ ‫ירך‬
‫לקרא‬ ‫באמת‬ ‫איצטריך‬ ‫למה‬ ‫א "כ‬ ‫הפגום ‪,‬‬ ‫דבמעוברת‬ ‫הגרנ " ט ‪,‬‬ ‫תירוץ‬ ‫הובא‬ ‫ולעיל‬
‫לפסול זרעו מצד עצמו ‪ ,‬תיפו " ל משום פסול‬ ‫שנתגיירה לא בעינן דין זכיה כלל ‪,‬‬
‫האם ‪.‬‬ ‫כיון דבלא " ה ישראל הוא מכח האם ‪ ,‬ורק‬
‫דנפ " מ בזה ‪ ,‬רכל הפסול מחמת האם‬ ‫וכתבו‬ ‫דבעינן שיחול עליו דין ישראל עם מצות ‪,‬‬
‫בשעה‬ ‫אז‬ ‫כבר‬ ‫אם‬ ‫דוקא‬ ‫הוא‬ ‫ע "ש ‪.‬‬ ‫ולענין זה מהני בע " כ ע " י טבילת האם‬
‫שנתעברה היתה פסולה ‪ ,‬אבל אם אז לא היתה‬ ‫אנתי קשה איך יורש את אמו למ " ר‬ ‫אוים‬
‫חללה ‪ ,‬ורק אח " כ נעשית חללה [ עי " ז ] ‪ ,‬לא‬ ‫לאו ירך אמו ‪ ,‬הא גר שנתגייר כקטן‬
‫היה זה פוסל את הולד ‪ ,‬ולכן איצטריך עוד‬ ‫שנולד דמי ‪ ,‬וכמו דאינו יורש את אחיו דלא‬
‫פסול מחמת העובר מצד עצמו ‪ ,‬דכיון שיצירתו‬ ‫חשיב אחיו מחמת דכקטן שנולד דמי ‪ ,‬ה " נ‬
‫פסול ‪.‬‬ ‫כעבירה‬ ‫אמו ‪.‬‬ ‫איך יירש את‬
‫אם‬ ‫שאף‬ ‫דיתכן‬ ‫לדון ‪,‬‬ ‫ך‪21‬כ " פ הנא יש‬ ‫ולמה הקשה הגרעק " א רק מטעם דלמ " ד לאו‬
‫נתחללה אח " כ ‪ ,‬נמי יהא פסול ‪ ,‬כיון‬ ‫ירך אמו אינו גר ‪ ,‬הא קשה ביותר אפי '‬
‫שכל יחוסו רק ע " י הלידה ‪ ,‬ואז הרי נולד‬ ‫גימא דהוי גר ‪ ,‬מ " מ הוא כקטן שנולד ואיך‬
‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫מפסולה ‪,‬‬ ‫אמו ‪.‬‬ ‫יירש את‬
‫לעיל בחי ' הגרנ " ט דכיון‬ ‫לפמש " כ‬ ‫ך‪21‬כ " פ‬ ‫דע " י הלידה שנולד במציאות מאמו ‪,‬‬ ‫ואפשר‬
‫שאמו ישראלית ע " כ שגם העובר‬ ‫יורשה ‪.‬‬ ‫מתייחס אחריה ותשיב בנה ‪ ,‬וממילא‬
‫ישראל הוא ‪ ,‬וכדאיתא בבכורות דהוי לוי‬ ‫ואע " פ דלגבי פסול תלוי ביצירת העובר ‪,‬‬
‫מחמת אמו ‪ ,‬והיינו דהו " ל ישראל בלא מצוות ‪,‬‬ ‫דרק אם אז היתה פסולה ‪ ,‬נפסל‬
‫ויורשה ] ‪.‬‬ ‫מש " ה שפיר מתייחס אחריה‬ ‫הולד ‪ ,‬אבל אם נבעלה לפסול כשהיא מעוברת ‪,‬‬
‫תוד " ה מטכילין וכו ' ה " מ בדבר‬ ‫וצם‬ ‫ק (כ)‬ ‫אע " פ שהיא נפסלה ‪ ,‬לא נפסל העוכר ‪ ,‬כיון‬
‫שיש בו קצת חובה ‪ ,‬כגון להפריש‬ ‫שתלוי רק בעיבור אם נתעכר מפסולה ‪ ,‬מ " מ‬
‫תרומתו וכו ' ‪ ,‬אכל הכא שזכות גמור הוא לו ‪,‬‬ ‫לענין יחוס האם יתכן דסגי בלידה דחשיב בנה‬
‫ע "כ ‪.‬‬ ‫יש לו שליחות‬ ‫ויורשה ‪.‬‬
‫הקשה איך כתבו דכל הטעם‬ ‫והגרעק " א‬ ‫דמעתה יש לדון הכא שמתייחס אחריה‬ ‫אלא‬
‫שאין תורמין לקטן משום דהוי‬ ‫רק מחמת הלידה ‪ ,‬א " כ אם נפסלה אחר‬
‫קצת חובה ‪ ,‬ואי הוי זכות גמור מהני זכיה‬ ‫שכבר נתעברה ‪ ,‬יתכן שיהיה הולד נמי פסול ‪,‬‬
‫לקטן ‪ ,‬הא אפי ' זכות גמור נמי לא מהני הכא ‪,‬‬ ‫כיון שכל יחוסו אתר אמו מתמת הלידה ‪ ,‬ואז‬
‫כדאיתא בגמ ' שם דאפי ' לגדול לא מהני זכיה ‪,‬‬ ‫בכ " ן ‪.‬‬ ‫הרי היתה פסולה ‪ ,‬וצ " ע‬
‫בעלים ‪.‬‬ ‫דבעינן דוקא דעת‬ ‫פסול הולד ‪ ,‬מבואר בגמ ' דאיכא ב '‬ ‫[ ובעצם‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫כתובות ‪ -‬דף י " א ע " ב‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫קטז‬

‫לו ‪. ) :‬‬ ‫להפריש בעצמו ‪ ( ,‬עיין גמ ' נדרים דף‬ ‫הא כל‬ ‫לגבי קטן ‪,‬‬ ‫הכא‬ ‫ולע " כ מה נפיימ‬

‫כ " ז דוקא בגדול דדוי קצת חוב ‪ ,‬בעינן‬ ‫יא " כ‬ ‫הנידון אי יש זכיה לקטן או לא ‪ ,‬היינו‬
‫דוקא שליחות ‪ ,‬אבל בקטן שאין יכול‬ ‫היבא הלגדול יש זכיה ‪ ,‬אבל הכא דאפי ' לגדול‬
‫לתרום כעצמו ‪ ,‬והו " ל זכות ‪ ,‬שוב י " ל כרס " ר‬ ‫אין זכיה ‪ ,‬הכעינן דוקא דעתו ‪ ,‬כודאי פשוט‬
‫בגמ ' בב " מ דמהני יאוש שלא מדעת ‪ ,‬דאף‬ ‫זכיה ‪.‬‬ ‫דאף לקטן אין‬
‫להמסקנא כל היכא דהוי זכות מהני ישל " מ‬ ‫ס "ד‬ ‫)‬ ‫כא ‪.‬‬ ‫ואפשר לומר דהא בגמ ' ב " מ ( דף‬
‫בהמ " ד ‪.‬‬ ‫כמו‬ ‫בגמ ' דמהני יאוש שלא מדעת לענין‬
‫ומשייה בקטן שפיר צריך להיות דין זכין ‪,‬‬ ‫ממש ‪.‬‬ ‫תרומה ‪ ,‬ודחי הגמ ' הבעינן לדעתכם‬
‫הלא ‪ ,‬משום‬ ‫דע " ז כתבו הטעם‬ ‫ורק‬ ‫י " ל רהא כל הטעם דבעינן לדעתכם‬ ‫וא " כ‬
‫לקטן ‪.‬‬ ‫דהוי קצת חוב ‪ ,‬אבל בזכות גמור זכין‬ ‫חוב ‪ ,‬דרוגה‬ ‫ממש ‪ ,‬משום דהוי קצת‬

‫רף י " א ע " ב‬

‫איכא פלוגתא כזה ‪ ,‬ואיכא‬ ‫)‬ ‫יג ‪.‬‬ ‫ולקמן ( דף‬ ‫כא " ד ‪ ,‬אכל הכא שזכות גמור הוא‬ ‫שם‬ ‫ק ( ג)‬

‫מאתיים ‪.‬‬ ‫מ " ר הטענתם במתני ' שם הוא במנה‬ ‫שליחות ‪.‬‬ ‫לו יש לו‬
‫חיוב‬ ‫יהיה‬ ‫לא‬ ‫אמאי‬ ‫הקשו‬ ‫ושראשונים‬ ‫דאיתא‬ ‫מטלז )‬ ‫הגר " ח‬ ‫חי '‬ ‫והקשו בזה ( עיין‬
‫שבועה דאורייתא משום מודה‬ ‫בב " מ ראין קנין חצר לקטן משום‬
‫במקצת ‪ ,‬שהרי היא טוענת שבתולה היתה‬ ‫דחצר מטעם שליחות איתרבאי ‪ ,‬ואין שליחות‬
‫וכתובתה מאתיים ‪ ,‬והוא טוען שבעולה היתה‬ ‫מציאה ‪.‬‬ ‫לקטן ‪ ,‬ולכן אין חצירו קונה לו אפי '‬
‫שבועה‬ ‫מחויב‬ ‫הו " ל‬ ‫א "כ‬ ‫מנה ‪,‬‬ ‫וכתובתה‬ ‫מציאה הוי זכות גמוד לו ‪,‬‬ ‫הא‬ ‫ולכאורה‬
‫דאורייתא ‪ ,‬וכיון שאינו יודע בודאי שנבעלה‬ ‫בקנין חצר ‪ ,‬הא‬ ‫ולמה לא קנה‬
‫קודם ‪ ,‬דהא טוען שמא ‪ ,‬גימא מתוך שאינו יכול‬ ‫לקטן ‪.‬‬ ‫בזכות גמור יש שליחות‬
‫פטור‬ ‫יהושע‬ ‫לר '‬ ‫ואמאי‬ ‫משלם ‪,‬‬ ‫לישבע‬ ‫בקצוה " ח ( סי ' רמ " ג סקי " א ) כתב לבאר‬ ‫אכן‬
‫מלשלם ‪.‬‬ ‫קונה‬ ‫מתנה‬ ‫דבאמת‬ ‫הראב " ד ‪,‬‬ ‫לדעת‬

‫דהכא לא הו " ל למידע ‪ ,‬ולכן לא‬ ‫ופירצו‬ ‫אחרת מקנה ‪,‬‬ ‫דעת‬ ‫ע " י חצר משום‬ ‫הקטן‬

‫ופטור ‪.‬‬ ‫אמרינן מתוך שא " י לישבע משלם‬ ‫קונה ‪.‬‬ ‫משא " כ מציאה אינו‬
‫ןן‪2‬וך תירצו דהכא הו " ל ממון שאין יכול‬ ‫דהא באמת לחצר עצמה הרי אין דעת ‪,‬‬ ‫והיינו‬
‫לה‬ ‫חייב‬ ‫בודאי‬ ‫מנה‬ ‫שהרי‬ ‫לכפור ‪,‬‬ ‫וכל מה דמהני קנין חצר הוא רק‬
‫ממ " ג ‪ ,‬וכיון שאין יכול לכפור ‪ ,‬ליכא בזה מתוך‬ ‫משום דעת האדם הכעלים על החצר ‪ ,‬שעי " ז‬
‫שאיל " מ ‪ ,‬וכן מבואר בפניי לקמן ( דף יב ‪ :‬ד " ה‬ ‫קונה לו חצירו ‪ ,‬וא " כ כקטן שאין לו דעת וגם‬
‫אביי ) ‪.‬‬ ‫א "ל‬ ‫חצירו ‪.‬‬ ‫לחצירו אין דעת ‪ ,‬איך יקנה לו‬
‫לכאורה קשה ‪ ,‬דהא דעת הרמב " ם האף‬ ‫אכן‬ ‫דעת אחרת מקנה ‪,‬‬ ‫ולכן דוקא במתנה שיש‬
‫היכא דלא הו " ל למידע ‪ ,‬נמי איכא חיוב‬ ‫קונה ע " י חצירו ‪ ,‬וכן בגירות דאיכא‬
‫שאיל " מ ‪.‬‬ ‫שבועה ‪ ,‬ומתוך‬ ‫על הגירות ‪ ,‬מהני ‪ ,‬אבל במציאה‬ ‫הב " י‬ ‫דעת‬
‫הונא )‬ ‫ד " ה רב‬ ‫‪:‬‬ ‫לקמן ( דף יב‬ ‫סגל כתוס '‬ ‫ולא‬ ‫שאין דעת ‪ ,‬אע " פ שהוא זכות גמור ‪ ,‬לא מהני‬
‫פטורים‬ ‫שיורשים‬ ‫דהטעם‬ ‫שכתבו‬ ‫חצירו ‪.‬‬ ‫לקנות ע " י‬
‫משבועה משום דלא הו " ל למידע ‪ -‬וה " ה בכל‬
‫ונמצאת‬ ‫מנה ‪.‬‬
‫בתולה‬
‫כתובה‬
‫בחזקת‬
‫כנסהיש לה‬ ‫קקי) גמ '‬
‫בעולה ‪,‬‬
‫עצמו ‪.‬‬ ‫מקום דלא הו " ל למידע פטור אפי ' הוא‬
 ‫קיז‬ ‫זצ " ל‬ ‫מוברםקי‬ ‫כתונות ‪ -‬ור י " א ע ‪ -‬ב‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫שבועה מדין העדאת עדים ‪ ,‬אע " פ דהוי ממון‬ ‫דהרמב " ם ס " ל דהוא דין דוקא ביורשים‬ ‫אקא‬
‫ע "ש ‪.‬‬ ‫שא " י לכפור‬ ‫שפטורים משום דין טענינן ‪,‬‬
‫שטועניי‬
‫להם אילו היה אביהם חי ‪ ,‬היה נשבע ונפטר ‪,‬‬
‫הגרעק " א בכ " מ ( דף ד ' ) באמת‬ ‫אמנם‬ ‫קנט )‬

‫בעינן‬ ‫למה‬ ‫טעמים‬ ‫כתב ב '‬ ‫חייב ‪.‬‬ ‫אבל בעלמא אפי ' לא הו " ל למידע נמי‬
‫דוקא הודאה בממון שיכול לכפור ‪ ,‬חרא כנ " ל‬ ‫לענין ממון שאין יכול לכפור ‪ ,‬נמי שיטת‬ ‫וכן‬
‫דאז נשאר החזקה דא " א מעיז פניו ‪ ,‬ואז י " ל‬ ‫הרמב " ם דאפ " ה חייב שבועה ‪ ,‬אפי ' אין‬

‫זו ‪,‬‬ ‫סברא‬ ‫דליכא‬ ‫דבהעדאת עדים‬ ‫כמ " ש ‪,‬‬ ‫יכול לכפור ‪ ,‬כמ " ש לקמן ( בריש פ " ב ) האשה‬

‫ואפ " ה חייב ‪ ,‬ע " כ דאין חילוק אם יכול לכפור‬ ‫שנתארמלה או נתגרשה ‪ ,‬היא אומרת בתולה‬

‫לא ‪.‬‬ ‫או‬ ‫נשאתני והוא אומר אלמנה נשאתיך ‪ ,‬וכתב‬

‫אולם נתב שם עוד סברא ‪ ,‬דדוקא בממון‬ ‫דמוב " מ ‪.‬‬ ‫הרמב " ם דחייב שבועה דאורייתא‬

‫שיכול לכפור תשיב בכלל התביעה ‪,‬‬ ‫וא " כ לדעת הרמב " מ הדרא קושיא לדוכתא ‪,‬‬

‫וממילא הוי כי הוא זה ‪ ,‬משא " כ בממון שאין‬

‫למה לא יתחייב כאן משום מוב " מ ומתוך‬

‫יכול לכפור ‪ ,‬אינו ככלל התביעה כלל ‪ ,‬והוי‬

‫שאיל " מ ‪.‬‬
‫מה שתירצו דהכא הוי‬ ‫ועוד קשה בעצם‬
‫כלל ‪.‬‬ ‫חסרון בכי הוא זה ‪ ,‬דלא שייך בו שבועה‬
‫ממון שא " י לכפור ‪ ,‬דלכאורה בפשוטו‬
‫ןלפי " ז אין לחלק בין מוב " מ להעדאת עדים ‪,‬‬
‫כל מה דבעינן דוקא הודאה בממון שיכול‬
‫דבתרוייהו כעינן דוקא ממון שיכול לכפור ‪.‬‬
‫דמודה‬ ‫שבועה‬ ‫בחיוב‬ ‫דוקא‬ ‫הוא‬ ‫לכפור ‪,‬‬
‫שפיר מש " כ השטמ " ק הטעם דליכא‬ ‫וכיושב‪:‬‬
‫במקצת ‪ ,‬כיון דיסוד חיובו הוא משום דאיכא‬
‫לכפור ‪.‬‬ ‫הכא חיוב שבועה ‪ ,‬משום דאין יכול‬
‫ריעותא בחזקה של אין אדם מעיז פניו ‪ ,‬דהא‬
‫אכן הרי מדברי הפנ " י דכתב דהכא דהוי‬
‫חזינן שמודה על מקצת ואינו יכול להעיז ‪,‬‬
‫העדאת עדים ‪ ,‬וחייב אפי ' שאין יכול‬
‫וממילא נשאר החזקה ראין אדם תובע אלא‬
‫לכפור ‪ ,‬ע " כ ס " ל כאידך טעמא דאינו חסרון‬
‫א " כ יש לו ‪ ,‬ולכן מחויב שבועה ‪ ,‬משא " כ‬
‫בכי הוא זה ‪ ,‬וא " כ הדק " ל אמאי לא יתחייב‬
‫כשמודה בממון שאין יכול לכפור ‪ ,‬דמה שיכול‬
‫לכפור ‪.‬‬ ‫הכא אפי ' שאין יכול‬
‫לכפור ‪ ,‬כפר הכל ‪ ,‬אז ליכא סברא הנ " ל ‪ ,‬אלא‬
‫לומד דבאמת הא צ " ב כיון‬ ‫ואפשר‬ ‫)‬ ‫קלי‬ ‫דינו ככופר הכל שנשאר החזקה דא " א מעיז‬
‫דביארנו דחיוב מוב " מ הוא‬
‫משבועה ‪.‬‬ ‫פניו ופטור‬
‫משום ההוכחה מדבריו שמוכח שאין יכול‬
‫דאין‬ ‫עדים ‪,‬‬ ‫דהעדאת‬ ‫שבועה‬ ‫אבל בחיוב‬
‫להעיז ‪ ,‬וא " כ בהעדאת עדים דליכא סברא זו ‪,‬‬
‫חיובו משום סברא זו ‪ ,‬ע " כ דהוי סתם‬
‫חייב כאמת שבועה ‪.‬‬ ‫למה‬
‫חיוב שבועה מדין העדאת עדים כשמתחייב‬
‫הראשונים דאדרבה בהערגות עדים‬ ‫וביארו‬ ‫לשלם חלק מהתביעה ‪ ,‬וא " כ בזה אין סברא‬
‫כבר יצא מחזקתו ‪ ,‬כיון שהעידו על‬ ‫לחלק כין ממון שיכול לכפור ‪ ,‬לממק שאין‬
‫מקצת שכפר ‪ ,‬שהוא כן חייב והעיז פניו ‪ ,‬וא " כ‬ ‫לכפור ‪.‬‬ ‫יכול‬
‫יצא מכלל החזקה שא " א מעיז פניו וכו '‬ ‫ה " נ ניון דאגן סהדי שחייב לה מנה‬ ‫ואייש‬
‫שבועה ‪.‬‬ ‫ומחויב‬ ‫מחויב שבועה מדין העדאת עדים ‪,‬‬
‫וא " כ לפי " ז י " ל פשוט דהכא לא שייך האי‬ ‫ואפי ' שאין יכול לכפור נמי מחויב שבועה‬
‫טעמא דיצא מחזקתו ‪ ,‬דאיזה חזקה‬ ‫והק " ל ‪.‬‬
‫איכא הכא שיצא ממנו ‪ ,‬וא " כ לא שייך כלל‬ ‫א "ל‬ ‫בגמרא‬ ‫ד "ה‬ ‫‪:‬‬ ‫יב‬ ‫ובפנויי לקמן ( דף‬
‫הטעם דהעדאת עדים לחייבו ‪ ,‬וכל חיובו שייך‬ ‫כתב סברא זו ‪ ,‬דהכא יתחייב‬ ‫אביי )‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוכרמקי‬ ‫כתונות ‪ -‬דף י " א ע" ב‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫קיח‬

‫דלפי " ז אכתי צ " ב אמאי הכא‬ ‫א‪5‬א‬ ‫ק (מ )‬ ‫רק משום מוב " מ ‪ ,‬ובזה בעינן דוקא ממון‬
‫לא יהיה חייב שבועה דאורייתא‬ ‫לכפור ‪.‬‬ ‫שיכול‬
‫דמוב " מ ‪ ,‬הא לפמש " נ ליכא חסרון דהודאה‬ ‫פ " ב)‬ ‫אכן קשה דהא תנן לקמן ( ריש‬ ‫‪( tsp‬‬

‫ככתובה ‪.‬‬ ‫כממון שאין יכול לכפור‬ ‫אלמנה שנתארמלה או נתגרשה ‪,‬‬
‫לקמן‬ ‫דדוקא‬ ‫שאני ‪,‬‬ ‫דהכא‬ ‫ואפשר‬ ‫היא אומרת בתולה נשאתני ‪ ,‬והוא אומר לי כי‬
‫תביעת‬ ‫עתה‬ ‫דאיכא‬ ‫שנתגרשה ‪,‬‬ ‫אלא אלמנה נשאתיך וכו ' ‪ ,‬וברא " ש שם כתב‬
‫כתובה ‪ ,‬והוי נידון כמה חייב לשלם לה ‪ ,‬בזה‬ ‫ע "ש‪.‬‬ ‫דליכא חיוב שבועת מוב " מ דהו " ל הילך‬
‫איבא חיוב שבועה דמודה במקצת ‪ ,‬משא " כ‬ ‫ברמב " ם ( פט " ז מהל ' אישות ) כתב ‪ ,‬ראם‬ ‫אכן‬
‫הכא ראין כאן גירושין ‪ ,‬רק דלא מצא בתולים ‪,‬‬ ‫הבעל קיים ‪ ,‬יש לה להשביעו שבועת‬
‫ונולד הספק כמה נתחייב לה עתה ‪ ,‬מנה או‬ ‫דמוב " מ ‪.‬‬ ‫התורה‬
‫מאתיים ‪ ( ,‬ואין כאן שום תביעה עתה על‬ ‫ובש " פ הקשה עליו ‪ ,‬כיון שאין יכול לטעון‬
‫הממון בפועל ) ‪ ,‬בזה הרי לא שייך כלל שבועת‬ ‫א " כ הו " ל‬ ‫פרעתי על עיקר הכתובה ‪,‬‬
‫המנה ‪.‬‬ ‫מוב " מ על‬ ‫ממון שאין יכול לכפור ‪ ,‬ואיך יהיה חייב בזה‬
‫אפשר לומר ‪ ,‬דכל הטעם דלקמן ליכא‬ ‫ועוד‬ ‫שבועת התורה ‪ ,‬והובא לקמן בקרבן נתנאל‬
‫משום‬ ‫לכפור ‪,‬‬ ‫שא " י‬ ‫דממון‬ ‫חסרון‬ ‫רפ " ב ‪.‬‬
‫דכתובה לא דמי לשטר ‪ ,‬דבשטר דנוטל מכח‬ ‫לומר דכל החסרון דהודאה בממון‬ ‫ואפשר‬
‫השטר אע " פ שצריך שבועה מ " מ חשיב ממון‬ ‫באופן‬ ‫היינו דוקא‬ ‫לכפור ‪,‬‬ ‫שא " י‬
‫שא " י לכפור ‪ ,‬כיון רעצם כח הנטילה הוא מכח‬ ‫שהיה יכול לכפור פחות ‪ ,‬והוא כפר כל הממון‬
‫השטר ‪.‬‬ ‫שיכול לכפור ‪ ,‬דאז הוי ריעותא בהודאתו ‪,‬‬
‫בכתובה דהוי תקנה דרבנן ‪ ,‬והם‬ ‫משא " כ‬ ‫דע " כ מה שמודה כמקצת הוא רק מפני שאין‬
‫אמרו והם אמרו שלא תיטול אלא‬ ‫יכול לכפור בו ‪ ,‬ולא משום שבאמת מודה ‪ ,‬וזהו‬
‫בשבועה ‪ ,‬נמצא דכל כח נטילתה הוא רק עם‬ ‫כל הסברא דהודאה כזו שהיה יכול להודות‬
‫השבועה ‪ ,‬וכל זמן שלא נשבעה חשיב ממון‬ ‫יותר ‪ ,‬והודה רק מה שא " י לכפור ‪ - ,‬לאו‬
‫לכפור ‪.‬‬ ‫שיכול‬ ‫וכנ " ל ‪.‬‬ ‫הודאה היא ‪ ,‬דהוי ריעותא‬
‫ובאה‬ ‫שנתגרשה‬ ‫לקמן‬ ‫דוקא‬ ‫וא " כ ב " ז‬ ‫אב‪ 5‬הכא בכתובה ליכא ריעותא זה ‪ ,‬דהא כל‬
‫לגבות ‪ ,‬שצריכה שבועה אף על המנה ‪,‬‬ ‫הנידון הוא רק אם מנה או מאתיים ‪ ,‬ולא‬
‫משא " כ הכא דהנידון על עצם החיוב כמה‬ ‫שייך שיכפור פחות ממנה ‪ ,‬ויודה על מאה‬
‫נתחייב לה ‪ ,‬והרי על מנה ודאי הוא שנתחייב‬ ‫וחמישים ‪ ,‬דהא כל חיובו הוא או מנה או‬
‫לה ‪ ,‬דלא שייך ע " ז שום כפירה כלל ‪ ,‬הרי נמצא‬ ‫מאתיים ‪ ,‬וא " כ אפי ' כשכופר כל מה שיכול ‪,‬‬
‫דמה שמודה על מנה זה אין זה הודאה כלל ‪,‬‬ ‫ומודה רק במה שא " י לכפור ‪ ,‬ליכא ריעותא‬
‫דהא ודאי חייב הוא אותו מנה ‪ ,‬ולא שייך הכא‬ ‫להודות‬ ‫באמת‬ ‫מחכוין‬ ‫דאינו‬ ‫לומר‬ ‫הנ " ל‬
‫כלל שבועת מוב " מ ‪ [ ,‬ובישועת דוד ( חו " מ סי '‬ ‫מדמודה רק במה שא " י לכפור ‪ ,‬שהרי לא שייך‬
‫בזה ] ‪.‬‬ ‫ל " ה ) האריך‬ ‫שיודה על קצת יותר ‪ ,‬דהא אם יודה על יותר ‪,‬‬
‫תחתיו זינתה‬ ‫רשוד " ה וניחוש שמא‬ ‫)‬ ‫קוט‬ ‫וכנ " ל ‪.‬‬ ‫יצטרך להודות בכל‬
‫וכו ' דהא מצי לשנויי דהא‬ ‫ולכן שפיר חשיב הודאה אפי ' שמודה בממון‬
‫דאינו יכול לטעון היינו להפסידה מכתובתה‬ ‫שא " י לכפור ‪ ,‬ולכן כתב הרמב " ם דחייב‬
‫וכו ' ‪.‬‬ ‫במקצת ‪.‬‬ ‫שבועת מודה‬
 ‫קיט‬ ‫פוברםקי זצ " ל‬ ‫ע" כ‬ ‫יתומת ‪ -‬דף י " ג‬ ‫שיעורי רכי דוד‬
‫שותקת ‪ ,‬דאין כאן בדי ושמא ‪ ,‬ואפ " ה מבואר‬ ‫הביא קושית‬ ‫פכ " ג )‬ ‫א'‬ ‫ובש " ש ( שמעתא‬
‫דלא‬ ‫כתובה‬ ‫להוציא‬ ‫ס "ס‬ ‫דמהני‬ ‫בתוס '‬ ‫דכתבו התוס '‬ ‫ט')‬ ‫הפנ " י לעיל ( דף‬
‫כהפנ " י ‪.‬‬ ‫דע " י ס " ס מוציאין ממון ‪ ,‬הא ס " ס לא עדיף‬
‫בשם‬ ‫כהן‬ ‫בתקפו‬ ‫מש " כ‬ ‫וע " ש שהביא‬ ‫הרוב ‪.‬‬ ‫מרוב ‪ ,‬וקי " ל אין הולכין בממון אחר‬
‫מהר " ן לב ‪ ,‬דבאמת כמו שאין הולכין‬ ‫ס "ס‬ ‫נתב דכל מש " כ התוס ' דע " י‬ ‫והפנ " י‬
‫אחר הרוב להוציא ממון ‪ ,‬ה " ה ס " ס אין מוציא‬ ‫מוציאין כתובה ‪ ,‬הוא רק בהדי ברי‬
‫ממון ‪ ,‬וכונת התוס ' לעיל דכיון שא " א לאוסרה‬ ‫ושמא ‪ ,‬ואע " פ דלגבי שור לרידיא קי " ל ראין‬
‫עליו משום דאיכא ס " ס ‪ ,‬וע " כ שמותרת לו ‪,‬‬ ‫הולכין אחר הרוב אפי ' בהדי ברי ושמא ‪ ,‬כגון‬
‫מ " מ ע " כ צריך שיהיה לה כתובה ‪ ,‬דלא יתכן‬ ‫שהלוקח טוען ברי דלרידיא זבני ‪ ,‬היינו דוקא‬
‫שתפסיד כתובה ותהא מותרת ‪ ,‬וכיון דמותרת‬ ‫התם משום דהיה לו לפרש ‪ ,‬אבל בעלמא‬
‫דבריו ‪.‬‬ ‫ע " כ יש לה כתובה ‪ ,‬ע " ש כל‬ ‫ע"ש‪.‬‬ ‫מוציאין‬
‫אולם הקשה עליו הש " ש ‪ ,‬דהא בתוס ' כאן‬ ‫הקשה עליו ‪ ,‬מהתוס ' הכא שכתבו‬ ‫ובש " ש‬
‫באשת כהן‬ ‫מפורש דאף‬ ‫)‬ ‫יב ‪.‬‬ ‫( דף‬ ‫רמצי לשנויי דהא דאין יכול לטעון‬
‫שאסורה לו אפ " ה נוטלת כתובתה משום ס " ס ‪,‬‬ ‫לטענת בתולים היינו להפסידה כתובתה כיון‬
‫וא " כ מפורש דכונתם הוא דמכח ס " ס נוטלת‬ ‫שיש לה מטעם ס " ס ‪ ,‬והרי הכא ע " כ מיירי‬
‫כתוכה דאפשר להוציא ממון ע " י ס " ס ‪ ,‬ע " ש‬ ‫דליכא ברי ושמא ‪ ,‬דהא אם היא טוענת ברי‬
‫דבריו ‪.‬‬ ‫כל‬ ‫כמ " ש‬ ‫דנאמנת‬ ‫ודאי‬ ‫נאנסתי ‪,‬‬ ‫משארסתני‬
‫הרא " ש ‪ ,‬וע " כ דמכחישתו דבתולה היא או‬

‫דף י " ב ע " ב‬

‫אומרת‬ ‫היא‬ ‫וכו '‬ ‫הנושא‬ ‫מתני '‬ ‫קמ‪) 6‬‬ ‫גמי כגון שקירש ובעל לאלתר ‪ ,‬ועיין‬ ‫קמ )‬

‫וכו ' ‪.‬‬ ‫משגורסתני נאנסתי‬ ‫בהגרעק " א מה שפי ' קושיית הגמ '‬

‫ולכאורה גל זה מיירי רק לענין עיקר כתובה‬ ‫וניחוש וכו ' ‪ ,‬והביא דברי התוס ' ראם יהיה‬
‫שאפשר שהתחייב משעת קידושין ‪,‬‬ ‫הכעל השני כהן או אפי ' ישראל יש לנו‬
‫דבזה טוענת דלא היה מקח טעות בקידושין ‪,‬‬ ‫כהן ‪.‬‬ ‫להפסידה גזירה שמא יראה‬
‫אבל לענין תוספת כתובה‬ ‫אח " כ ‪,‬‬ ‫דנאנסה‬ ‫ע " ז א " כ מאי משני כשקידש ובעל‬ ‫והקשה‬
‫שמתחייב לעולם רק בנישואין ‪ ,‬ואז הרי גם‬ ‫לאלתר ‪ ,‬מה בכך ‪ ,‬מ " מ כהן שיקדש‬

‫לדבריה היה הנישואין בטעות ‪ ,‬שהרי טוענת‬ ‫ולא יבעול לאלתר ‪ ,‬לא יבא לב " ר ‪ ,‬כיון שרואה‬
‫מודה‬ ‫וא " כ‬ ‫ארוסה ‪,‬‬ ‫כשהיא‬ ‫שנאנסה‬ ‫אותה לבעולה וכו ' ‪ ,‬ע " ש‬ ‫שהב " ר מחזיקין‬
‫שהנישואין היה מקח טעות ‪ ,‬א " כ פשוט ראין‬ ‫בצע "ג ‪.‬‬ ‫שהניח‬
‫המאתיים‬ ‫לענין‬ ‫ורק‬ ‫כתובה ‪,‬‬ ‫תוספת‬ ‫לה‬ ‫נתב ליישב לפי " ז דכדי התוס '‬ ‫ובנית ‪ -‬יעקץ‬
‫בטעות ‪.‬‬ ‫שנתחייב בקידושין טוענת שלא היה‬ ‫( בד " ה כגון שקירש ) דלכאורה‬
‫טעות‬ ‫שייך‬ ‫אם‬ ‫תלוי‬ ‫זה‬ ‫לכאורה‬ ‫אכן‬ ‫מה כתבו דגם הראשון קידש וכעל לאלתר‬
‫בנישואין ‪ ,‬דאי גימא דכמו דלא שייך‬ ‫שלא תאסר לכהן ‪ ,‬הא יש לה חזקת הגוף‬
‫תנאי בנישואין ‪ ,‬ה " ה נמי לא שייך טעות‬ ‫מה‬ ‫וע " ש‬ ‫נבעלה ‪,‬‬ ‫שאח " כ‬ ‫היתר‬ ‫וחזקת‬
‫תוספת ‪.‬‬ ‫בנישואין ‪ ,‬ה " נ יהיה חייב‬ ‫הנ " ל ע " ש ‪.‬‬ ‫שהאריך ליישב ע " פ קושיא‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫ע" נ‬ ‫נשנות ‪ -‬וף י " מ‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫קכ‬

‫תירץ ‪ ,‬דכ " ז ניחא רק‬ ‫פ "ו)‬ ‫ובש " ש ( שם‬ ‫( פ " י מהל ' אישות ה " ב ) מבואר‬ ‫ובאור ‪ -‬שמח‬
‫באופן שטוענת משארסתני נאנסתי ‪,‬‬ ‫לומר‬ ‫מקום‬ ‫דהיה‬ ‫בדבריו‬
‫דהכונה משכנסתני ‪ ,‬דהיינו לאחר הנישואין ‪,‬‬ ‫שייך ‪.‬‬ ‫דאפי ' ראין תנאי בחופה ‪ ,‬מ " מ טעות‬
‫כמו שפי ' רש " י ותוס ' לקמן בהמדיר ‪ ,‬דאו‬ ‫מהרמב " ם דטעות נמי‬ ‫דכתב להוכיח‬ ‫ורק‬
‫באמת לא בעינן טענת ברי משום דכ " נ כ " ה ‪,‬‬ ‫ליכא בנישואין ‪ ,‬ומשום דלא אכפת לו‬
‫אבל ר " ג הרי מיירי גם באופן שטוענת מוכת‬ ‫בזה כיון דבלא " ה הקידושין הוי קידושין‬
‫עץ אני ‪ ,‬והוא אומר דרוסת איש את ‪ ,‬דהיא‬ ‫טעות‬ ‫הוי‬ ‫לא‬ ‫ממילא‬ ‫לגרשה ‪,‬‬ ‫ומוכרח‬
‫מודה שכבר היה קודם האירוסין ‪ ,‬ורק שטוענת‬ ‫ע "ש‪.‬‬ ‫בנישואין‬
‫מכ " ע אני ‪ ,‬וא " ב בזה לא שייך כלל כאן נמצא‬ ‫טעות‬ ‫דשייך‬ ‫אמרינן‬ ‫הוי‬ ‫ועכ " פ אי‬
‫כאן היה ‪ ,‬ולכן אמר בגמ ' דנאמנת רק בהדי‬ ‫דתוספת‬ ‫פשוט‬ ‫א "כ‬ ‫בנישואין ‪,‬‬
‫ברי ‪.‬‬ ‫כתוכה אין חייב לה ‪ ,‬אבל עכ " פ לפמש " כ‬
‫צ " ע בזה ‪ ,‬דאפי ' בלא טענת ברי נמי יהא‬ ‫אכן‬ ‫דליכא טעות בנישואין נמצא דשפיר תובעת‬
‫לה כתובה בטוענת מוכ " ע אני ‪ ,‬דממ " נ ‪,‬‬ ‫תוספת ‪.‬‬ ‫נמי‬
‫אם נאמנת שהיא מוכ " ע בודאי יש לה כתובה ‪,‬‬ ‫‪ " 111‬ש עיד שהוכיח דליכא טעות בחופה ‪,‬‬
‫תלינן‬ ‫אלא‬ ‫לה ‪,‬‬ ‫מאמינים‬ ‫אנו‬ ‫אין‬ ‫ואם‬ ‫מהא דאיתא לקמן ( דף מה ‪ ) .‬שאני‬
‫שנבעלה ‪ ,‬וע " ז הרי לא הודתה שהיה קודם‬ ‫מוציא ש " ר דחידוש הוא ‪ ,‬דהא נכנסה לחופה‬
‫היה‬ ‫כאן‬ ‫נמצא‬ ‫נימא כאן‬ ‫א "כ‬ ‫אירוסין ‪,‬‬ ‫ואילו‬ ‫בחנק ‪,‬‬ ‫וזינתה‬ ‫בעלמא‬ ‫נבעלה‬ ‫ולא‬
‫ונבעלה אחר נישואין ‪ ,‬דאיך אמרינן שהיה‬ ‫דמוצש " ר אחר‬ ‫בסקילה ‪ ,‬ופירש " י‬ ‫מוצש " ך‬

‫קודם ע " י הודאתה ‪ ,‬דהא לדבריה לא נבעלה‬ ‫שכנסה אע " פ שהעדים מעידים שזינתה קודם‬
‫היא ‪.‬‬ ‫מעולם ‪ ,‬אלא רק מונ " ע‬ ‫החופה ‪ ,‬בסקילה ‪ ,‬אע " פ ראשתני דינא האילו‬
‫שנבעלה‬ ‫חוששין‬ ‫שאנו‬ ‫מה‬ ‫וא " כ לענין‬ ‫ע "ש ‪.‬‬ ‫זינתה עכשיו אחר החופה בחנק‬
‫ואינה מוכ " ע הדק " ל רנימא כאן נמצא‬ ‫ולכאורה הא כיון שבאו עדים שזינתה קודם‬
‫ברי ‪.‬‬ ‫כ " ה ויהא לה כתובה אף כלא‬ ‫החופה ‪ ,‬נמצא שהכניסה לחופה‬
‫דבאמת נאמנת רק לחצאין ‪ ,‬דמה‬ ‫ואפשר‬ ‫ונשארת‬ ‫בטלים ‪,‬‬ ‫והנישואין‬ ‫בטעות ‪,‬‬ ‫היתה‬
‫שאומרת שהיה קודם ‪ ,‬נאמנת ‪ ,‬אבל‬ ‫ארוסה כמו שהיתה ‪ ,‬ולא אישתני דינא כלל‬
‫מה שאומרת מכ " ע אינה נאמנת ‪ ,‬אלא דזה‬ ‫וכלל ‪ ,‬ומה מוכיח דחידוש הוא דלא אמרינן‬
‫בזה ‪.‬‬ ‫צ " ע איך שייך להאמינה לחצאין ‪ ,‬וצ " ע‬ ‫דינא ‪.‬‬ ‫בה אישתני‬
‫באמת כתב ‪ ,‬דיתכן‬ ‫( פ "ח)‬ ‫בש " ש שם‬ ‫אכן‬ ‫ע " כ מוכח דלא שייך טעות בנשואין ‪,‬‬ ‫אלא‬
‫שאומרת‬ ‫דמה‬ ‫ותוס '‬ ‫לרש " י‬ ‫אפי '‬ ‫ע "ש‪.‬‬ ‫כמו דליכא תנאי בנישואין‬
‫ולא‬ ‫משארסתני ‪,‬‬ ‫בדוקא‬ ‫היינו‬ ‫משארסתני‬ ‫בעיקר הא דטוענת משארסתני נאנסתי ‪,‬‬ ‫והנה‬
‫שנאמנת לומר משארסתני‬ ‫ורק‬ ‫משכנסתני ‪,‬‬ ‫דהוא‬ ‫כגמ '‬ ‫מבואר‬ ‫נאמנת ‪,‬‬ ‫דלר " ג‬
‫במינו שהיתה יכולה לטעון משכנסתני ‪ ,‬דאז‬ ‫הברי ‪.‬‬ ‫משום דאיכא נמי מיגו או חזקה בצירוף‬
‫היו ע " ש ‪.‬‬ ‫היתה נאמנת משום כאן נמצאו כאן‬ ‫הקשה ‪ ,‬אמאי לא‬ ‫ופ " ו )‬ ‫(ש " נ פ " ז‬ ‫ובש " ש‬
‫א " ש מאי דקאמר דכעינן דוקא ברי‬ ‫ו פי " ז‬ ‫נימא כאן נמצאו כאן היו ‪ ,‬ואפי '‬
‫שטוענת‬ ‫דכיון‬ ‫המיגו ‪,‬‬ ‫עם‬ ‫~‬ ‫בלא טענת ברי ‪ ,‬אפ " ה יש לנו לומר שנאנסה‬
‫משארסתני ‪ ,‬ועכשיו היא נשואה ‪ ,‬לא שייך כאן‬ ‫תחתיו ‪ ,‬דהא כתבו תוס ' לקמן בהמדיר ( דף‬
‫נמצאו כאן היו ‪ ,‬ורק שנאמנת מדין מיגו וברי‬ ‫ד " ה רישא ) דאיירי בענין שיכול להיות‬ ‫‪:‬‬ ‫עה‬
‫ע "ש ‪.‬‬ ‫ע"ש‪.‬‬ ‫שנאנסה תחת בעלה‬
 ‫קנא‬ ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫י‬
‫כתובות ‪ -‬דף " ג ע " ב‬ ‫שיעורי רבי דוד‬

‫גרוע‬ ‫ברי‬ ‫דהתם‬ ‫וי " ל‬ ‫בא " ד ‪,‬‬ ‫נטם‬ ‫קפד )‬ ‫כ " ז נפ " מ לנידון שהבאנו‬ ‫[ א " ה ‪ ,‬לכאורה‬
‫לי בידך‬ ‫וכו ' אבל מנה‬ ‫ושמא טוב‬ ‫תביעת תוספת כתובה‬ ‫לעיל לענין‬
‫וכו ' ‪.‬‬ ‫הברי טוב והשמא גרוע‬ ‫שכתבנו רכל הנידון רק לענין המאתיים ‪ ,‬אבל‬
‫לעיין מה הדין אם יהיו שניהם טוב גם‬ ‫ויש‬ ‫תוספת שחל בנישואין בודאי הוי בטעות ‪ ,‬אבל‬
‫הברי וגם השמא ‪ ,‬או ששניהם גרוע ‪,‬‬ ‫אי גימא דהכונה משכנסתני נאנסתי ‪ ,‬לכאורה‬
‫דבתוס ' רק חילקו אם ברי טוב ושמא גרוע או‬ ‫ה " ה יהא לה תוספת ‪ ,‬ראין כאן שום טעות‬
‫שוים ‪.‬‬ ‫איפכא ‪ ,‬וא " כ מה הדין כששניהם‬ ‫ופשוט ] ‪.‬‬ ‫בנישואין ‪,‬‬

‫ביאר ‪ ,‬דהעיקר בעינן שיהא‬ ‫והעלוי ‪ -‬ממיצ ' מ‬ ‫רנוד " ה רב הונא וכו ' לכאורה נראה‬ ‫ג)‬ ‫ק‬
‫כרי טוב ‪ ,‬אז כרי עדיף ‪ ,‬ורק‬ ‫"דלית להו דר ' אבא דאמר משאיל " מ וכו ' ‪.‬‬
‫דלעולם תלויים זה בזה דכשהשמא גרוע אז‬ ‫דכיון דברי ושמא חייב ‪ ,‬לא משכח " ל‬ ‫והיינו‬
‫הוי הברי טוב ‪ ,‬אבל אם השמא טוב ע " כ‬ ‫מתוך שאיל " מ ‪ ,‬כיון דלעולם חייב‬
‫הוא ‪.‬‬ ‫דהכרי גרוע‬ ‫לשלם כשאומר חמשין לא ידענא ‪.‬‬
‫משום דכל הדין דברי טוב הוא‬ ‫והמעם‬ ‫בשבועת‬ ‫משכח " ל‬ ‫דהא‬ ‫והקשו בזה‬
‫מחמת חזקה דאין אדם תובע אלא‬ ‫השומרים שגם האב אינו יודע כיצד‬
‫א " כ יש לו ‪ ,‬דעי " ז יש לנו ראיה מתביעתו‬ ‫מתה ‪ ,‬ואין כאן ברי ושמא ‪ ,‬אלא שמא ושמא ‪,‬‬
‫שטוען אמת ‪ ,‬שאם היה משקר ‪ ,‬לא היה תובע ‪,‬‬ ‫וחייב לשלם משום מתוך שאיל " מ ‪ ,‬וע " ז יהא‬
‫דבודאי יכפור השני ‪ ,‬ודוקא אם הוא אמת‬ ‫קאי המיעוט דשבועת השם תהיה בין שניהם‬
‫השני ‪.‬‬ ‫שחייב לו אז תובע אפי ' שיכפור‬ ‫פטורין ‪.‬‬ ‫דהיורשים‬
‫דוקא היכא דהשמא גרוע דהו " ל למידע‬ ‫ו כן‬ ‫תירץ דליורשים אין טוענין נאנסה‬ ‫ובהפ אה‬
‫שיכול לכפור ‪ ,‬אז הוי ברי טוב ‪ ,‬דיש לנו‬ ‫דהוי טענה דלא שכיחא ‪ ,‬וא " כ לא‬
‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫ראיה דחזקה זו שטוען אמת ‪ ,‬וכנ " ל ‪ ,‬אבל אם‬ ‫משכח " ל שיהיו היורשים פטורים גבי שבועת‬
‫השמא הוא טוב דלא הו " ל למידע ‪ ,‬הרי ממילא‬ ‫השומרים ‪ ,‬דדוקא האב יכול לטעון נאנסה‬
‫דהברי גרוע הוא ‪ ,‬שאין לנו ראיה של החזקה‬ ‫ופטור ‪ ,‬אבל טענינן ליורשים לא שייך בזה ‪,‬‬
‫שתובע מה שתייכ ‪ ,‬דהא יתכן שאינו חייב‬ ‫ושפיר כתב דלא משכת " ל משאיל " מ כיורשים‬
‫ואפ " ה תובע כיון שיודע שאין השני יכול‬ ‫ושמא ‪.‬‬ ‫בלא ברי‬
‫לכפור ‪ ,‬ונמצא דלעולם הא בהא תליא ‪ ,‬ראם‬ ‫הקשה ע " ז ‪ ,‬דהא כל מה דלא‬ ‫ובבית ‪ -‬יעקב‬
‫השמא גרוע אז הוי ברי טוב ‪ ,‬ואם השמא טוב‬ ‫טענינן ליתומים נאנסה היינו‬
‫גרוע ‪.‬‬ ‫שוב ממילא הוי ברי‬ ‫דוקא היכא דלא ידעינן היכן הבהמה ‪ ,‬דיתכן‬
‫יהיה ברי טוב‬ ‫לפי " ז דהיכא דבאמת‬ ‫ונמצא‬ ‫שעדיין הוא ברשותם ‪ ,‬ולכן לא טענינן להו‬
‫גם כשהשמא הוא טוב ‪ ,‬וכגון שאין‬ ‫היכא‬ ‫אבל‬ ‫שכיחא ‪,‬‬ ‫דלא‬ ‫באונס‬ ‫שמתה‬
‫התובע יודע שהנתבע לא הו " ל למידע ‪ ,‬דאז‬ ‫שהבהמה מתה לפנינו [ או שהוכר הגנב] ‪ ,‬וכל‬
‫אע " פ שהשמא טוב מ " מ גם הברי טוב ‪ ,‬אז‬ ‫הספק אם מתה בפשיעה או באונס ‪ ,‬בזה ודאי‬
‫באמת יהיה ברי עדיף ‪ ,‬כיון שהעיקר הוא מה‬ ‫באונס ‪.‬‬ ‫שייך טענינן ‪ ,‬שנטעון להם שמתה‬
‫עדיף ‪.‬‬ ‫שהברי טוב ‪ ,‬דאז הוי ברי‬ ‫משאיל " מ‬ ‫משכח " ל‬ ‫דשפיר‬ ‫הדק " ל‬ ‫וא " ש‬
‫דבעלמא תלוי בשמא ‪ ,‬דאי השמא טוב‬ ‫ורק‬ ‫ביורשים בלא ברי ושמא ‪ ,‬בשבועת‬
‫הוי ממילא הברי גרוע וכנ " ל ‪ ,‬אבל היכא‬ ‫השומרים היכא דמתה לפנינו שאז טענינן‬
‫דהברי טוב אפי ' שהשמא גרוע ‪ ,‬נמי יהא ברי‬ ‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫ליתומים נאנסה ‪ ,‬ומה הקשו התוס '‬
 ‫פוירמקי זצ " ל‬ ‫עי " כ ע " נ‬ ‫נהנות ‪-‬‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫קכב‬

‫למ " ר ברי עדיף ‪ ,‬באופן שאין טוען ברי ‪ ,‬אלא‬ ‫עדיף ‪ ,‬כיון שהעיקר תלוי בברי אם הוא טוב‬
‫מנה ‪.‬‬ ‫שעד אחד מעיד שחייב לחבירו‬ ‫וכנ " ל ‪.‬‬ ‫או גרוע ‪,‬‬
‫לתירוץ‬ ‫ליחיה‬ ‫זה‬ ‫באופן‬ ‫הא‬ ‫ולכאורה‬ ‫וזקנה בנתיבות הקשה ‪ ,‬היבא המודה‬ ‫קנוס )‬

‫הנתיבות הנ " ל ‪ ,‬והדק " ל אמאי יהא‬ ‫על מקצת ‪ ,‬ועל השאר הוא‬
‫משאיל " מ ‪ ,‬נהימניה דבאמת אינו יודע ‪ ,‬מיגו‬ ‫שמא ‪ ,‬כגון חמשין ידענא וחמשין לא ידענא ‪,‬‬
‫דאי בעי היה כופר בכל ‪ ,‬דבכה " ג לא הוי מיגו‬ ‫שאיל " מ ‪,‬‬ ‫המחויב שבועת מודה במקצת ומתוך‬
‫דהעזה ‪ ,‬כיון שאין הבע " ד מכחישו ‪ ,‬דהוא ג " כ‬ ‫הכל ‪.‬‬ ‫אמאי לא יהא נאמן במינו שהיה כופר‬
‫אינו יודע ‪ ,‬וא " כ יש לו מיגו דנהמניה דבאמת‬ ‫כזה מה יועיל כאן מיגו ‪ ,‬דהא גם‬ ‫והקשו‬
‫כלל ‪.‬‬ ‫אינו יודע ‪ ,‬ולא יהא מחויב שבועה‬ ‫אחר המיגו יהא נאמן רק שאינו יודע ‪,‬‬
‫בזה לפמש " כ העלוי ממצי " ט לבאר‬ ‫ונראה‬ ‫כמו שטוען ‪ ,‬ובזה הרי הדין דמחויב שבועת‬
‫לא‬ ‫להוציא‬ ‫דמיגו‬ ‫בהא‬ ‫החילוק‬ ‫שאיל " מ ‪.‬‬ ‫מוב " מ ומתוך‬
‫אמרינן ‪ ,‬ומיגו להחזיק אמרינן ‪ ,‬וביאר דבאמת‬ ‫דהא מבואר כאן בתוס ' הבלא הו " ל‬ ‫וצ " ע‬
‫הרי בכל מיגו הא לבתר דאמרינן דנאמן מכח‬ ‫למידע ליבא דין מתוך דאיל " מ ‪ ,‬אלא‬
‫המיגו ‪ ,‬הרי שוב בטל ראיית המיגו ‪ ,‬דהא‬ ‫רק בהו " ל למידע ‪ ,‬והיינו משום דבהו " ל למידע‬
‫הראיה של המיגו מדהיה יכול לטעון טענה‬ ‫תלינן שבאמת יודע ‪ ,‬ורק שמשקר לומר איני‬
‫שהיה נאמן בה וטען טענה זו ‪ ,‬הרי זה ראיה‬ ‫יודע ‪ ,‬ולכן אמרינן מתוך שאיל " מ ‪ ,‬משא " כ‬
‫שאומר אמת ‪ ,‬ונאמן בטענה זו ‪ ,‬אולם הא‬ ‫בלא הו " ל למידע אמרינן שבאמת אינו יודע ‪,‬‬
‫לבתר דהוי הדין דנאמן בטענה זו ‪ ,‬הרי שוב‬ ‫שאיל " מ ‪.‬‬ ‫וליכא בזה מתוך‬
‫ליכא לראיה של המיגו ‪ ,‬שהרי מה שטען טענה‬ ‫מבואר היטב קושית הנתיבות ‪ ,‬דאף‬ ‫וא " כ‬
‫זו הוא משום דידע דמהימנינן ליה בטענה זו ‪,‬‬ ‫נאמן‬ ‫יהא‬ ‫למידע ‪,‬‬ ‫דהו " ל‬ ‫היכא‬
‫המיגו ‪.‬‬ ‫ואין לנו הבירור של‬ ‫שבאמת אינו יודע ‪ ,‬מיגו שהיה יכול לכפור‬
‫הרי אי נימא שלא יהא נאמן בטענה זו ‪,‬‬ ‫אכן‬ ‫הכל ‪ ,‬וממילא יהא לו דין כמו לא הו " ל למידע‬
‫הרי שוב חוזר‬ ‫דבטל המיגו ‪,‬‬ ‫משום‬ ‫שאין אנו חושדין אותו שמשקר ‪ ,‬אלא דבאמת‬
‫הראיה של המיגו שאומר אמת ‪ ,‬דכיון שהיה‬ ‫שאיל " מ ‪.‬‬ ‫אינו יודע ‪ ,‬ולא יהא מתוך‬
‫יכול לטעון טענה שניה שנאמן בה ‪ ,‬וטען‬ ‫זה מיגו כלל ‪ ,‬דהוי מיגו‬ ‫וע " ז תירץ ראין‬
‫אמת ‪.‬‬ ‫טענה זו שאינו נאמן ‪ ,‬ע " כ שאומר‬ ‫דהעזה ‪ ,‬וכיון דהו " ל למידע ‪ ,‬אמרינן‬
‫גלגל‬ ‫הוי‬ ‫דמיגו‬ ‫בירור‬ ‫דלעולם‬ ‫ונמצא‬ ‫וכנ " ל ‪.‬‬ ‫מתוך שאיל " מ‬
‫הא בטל‬ ‫נאמן‬ ‫יהא‬ ‫ראם‬ ‫החוזר ‪,‬‬ ‫העלוי‬ ‫כסברת‬ ‫רלא‬ ‫זהו‬ ‫לכאורה‬ ‫( אכן‬
‫המיגו ‪ ,‬ורק דאם לא יהא נאמן אז הוי המיגו ‪,‬‬ ‫ממצי " ט הנ " ל ‪ ,‬דהא ביאר דהעיקר הוא‬
‫ונמצא דאין אנו יכולין להכריע ‪ ,‬לא שיהא‬ ‫הברי טוב ‪ ,‬ורק דבעלמא אם השמא הוא טוב‬
‫נאמן ‪ ,‬ולא שלא יהא נאמן ‪ ,‬דאו שוב יהא מיגו‬ ‫הוי ממילא הברי גרוע ‪ ,‬אבל היכא דנשאר ברי‬
‫וכנ " ל ‪.‬‬ ‫אע " פ‬ ‫ברי עדיף ‪ ,‬וא " כ הכא‬ ‫טוב אמרינן‬
‫אמרינן דע " י מיגו מהני להחזיק ‪,‬‬ ‫ומשייה‬ ‫שנאמן במיגו דהוי שמא טוב מ " מ גם הברי‬
‫אבל לא להוציא ‪ ,‬דלהוציא א " א ע " י‬ ‫טוב ) ‪.‬‬ ‫הוא‬
‫המיגו ‪ ,‬כיון דממילא הרי שוב ליכא מיגו ‪,‬‬ ‫ממצי " ט )‬ ‫העלוי‬ ‫אכן אכתי קשה ( וכה " ק‬
‫ולהחזיק מהני כיון דאם נחליט שאינו מיגו‬ ‫משאיל " מ‬ ‫דמשכח " ל‬ ‫התוס '‬ ‫דכתבו‬
 ‫קכג‬ ‫זצ " ל‬ ‫מיברמקי‬ ‫כתונות ‪ -‬וף י " ג ע " ב‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫הונא ורב יהודה אמרי חייב‬ ‫גב ' יב‬ ‫קמו )‬ ‫ע " כ דמהני‬ ‫הרי שוב הוי מיגו וכנ " ל ‪ ,‬ולכן‬
‫עדיף ‪.‬‬ ‫וכו ' ברי‬ ‫ע "ש‪.‬‬ ‫להחזיק ולא להוציא‬

‫והקשו לפי " ז איך ילפינן ( רש " י קידושין דף‬ ‫י " ל דה " ה הכא לענין שבועת ע " א ‪,‬‬ ‫ו‪5‬פי " ז‬
‫המקור של הודאת בע " ד כמאה‬ ‫‪):‬‬ ‫סה‬ ‫דהקשינו דע " י המיגו נהמניה דבאמת אינו‬
‫עדים דמי ממודה במקצת דכתיב כי הוא זה ‪,‬‬ ‫יודע ‪.‬‬
‫הא למ " ר ברי ושמא ברי עדיף נמצא ראין‬ ‫להנ " ל הרי גם הכא הוי גלגל החוזר ‪,‬‬ ‫אכן‬
‫צריך להודאתו כלל ‪ ,‬שהרי אפי ' אם היה טוען‬ ‫לחייבו‬ ‫לא‬ ‫יכולין‬ ‫אנו‬ ‫ראין‬ ‫ונמצא‬
‫שמא ‪ ,‬נמי מחויב לשלם הך מקצת משום אכרי‬ ‫שבועה ‪ ,‬וכן לא לפוטרו משבועה ‪ ,‬דהא אי‬
‫עדיף ‪.‬‬ ‫מהני מיגו להאמינו ‪ ,‬שוב בטל המיגו ‪ ,‬ואם‬
‫ונמצא דחיוב שבועה דמודה במקצת אינו‬ ‫מיגו ‪.‬‬ ‫יתבטל המיגו שוב הוי‬
‫מחמת שנאמן בהודאתו ‪ ,‬ורק נעיק‬ ‫דנשאר ספק אם מחויב שבועה או לא ‪,‬‬ ‫וכיון‬
‫שלא יכפור הכל ‪ ,‬ואז ממילא חייב אף בלא‬ ‫לכן שפיר יש לנו לחייבו שבועה בתורת‬
‫הודאתו ‪ ,‬דהא טענת שמא לאו הודאה הוא ‪,‬‬ ‫שבועה‬ ‫חיוב‬ ‫עיקר‬ ‫כל‬ ‫זהו‬ ‫דהא‬ ‫ודאי ‪,‬‬
‫ואפ " ה חייב וכנ " ל ‪ ,‬ואיך ילפינן מהכא דין‬ ‫שבתורה ‪ ,‬לברר הספק ‪ ,‬וכיון דהכא יש לנו‬
‫בע " ד ‪.‬‬ ‫הודאת‬ ‫ספק אם יש לנו בירור מכח המיגו ‪ ,‬או לא ‪,‬‬
‫להקשות אפי ' למ " ד ברי ושמא לאו‬ ‫וכן יש‬ ‫דאם יהא מבורר הרי שוב בטל ראיית המיגו ‪,‬‬
‫מחמת‬ ‫חיובו‬ ‫אין‬ ‫דג " כ‬ ‫עדיף ‪,‬‬ ‫ברי‬ ‫ונשאר ספק ‪ ,‬לכן ממילא פשוט שנשאר חיוב‬
‫הודאתו ‪ ,‬דכל מה רס " ל לאו ברי עדיף הוא‬ ‫שבועה ‪.‬‬ ‫לברר הספק ע " י‬
‫דוקא בטוען שמא ‪ ,‬אבל באופן ששותק לגמרי ‪,‬‬ ‫בממונות אמרינן דא " א להוציא ממון‬ ‫ודוקא‬
‫אז לכו " ע חייב אף בלא דין שתיקה כהודאה ‪,‬‬ ‫להחזיק ‪,‬‬ ‫רק‬ ‫ונשאר‬ ‫המיגו ‪,‬‬ ‫ע "י‬
‫ורק מחמת דכיון שיש עליו טענת ברי שחייב‬ ‫לברר‬ ‫הוא‬ ‫דיסודו‬ ‫שבועה‬ ‫לענין‬ ‫משא " כ‬
‫לשלם ‪ ,‬צריך הוא לטעון כנגדו ‪ ,‬או ע " י כפירה‬ ‫וכנ " ל ‪.‬‬ ‫ממילא נשאר החיוב לברר ע " י שבועה‬
‫ודאית ‪ ,‬או ע " י טענת שמא דהוי נמי דין כפירה‬ ‫זה מצינו בש " ך שכתב דבתרי ותרי‬ ‫וכעין‬
‫שכופר בטענתו שבודאי חייב וטוען דרק שמא‬ ‫המכחישים אם חייב שבועה ‪ ,‬דשנים‬
‫חייב וזה ג " כ כפירה חשיב ‪ ,‬אבל היכא דשותק‬ ‫אומרים שחייב שבועה ‪ ,‬ושנים אומרים אינו‬
‫כפירה כלל בטענת‬ ‫שום‬ ‫בזה‬ ‫שלא מונח‬ ‫מחויב לישבע ‪.‬‬ ‫חייב ‪ ,‬הרי הוא‬
‫לכו " ע ‪.‬‬ ‫התובע ‪ ,‬לכאורה בזה חייב‬ ‫ממון‬ ‫לגבי‬ ‫מתו " ת‬ ‫מ "ש‬ ‫ולכאורה קשה‬
‫חיובו‬ ‫אין‬ ‫במקצת‬ ‫שמודה‬ ‫דמה‬ ‫ונמצא‬ ‫היכא דלוה מחבירו ממון ‪ ,‬ושנים‬
‫מחמת עצם ההודאה ‪ ,‬ורק עצם מה‬ ‫אומרים פרע ‪ ,‬ושנים אומרים לא פרע ‪ ,‬דהוא‬
‫שאינו כופר ‪ ,‬דהא אף בשתיקה חייב וכנ " ל ‪,‬‬ ‫דהמומע " ה ‪.‬‬ ‫פטור‬
‫בע " ד ‪.‬‬ ‫וא " ב איך ילפינן לדין הודאת‬ ‫וצ " ‪ 5‬במ " ש ‪ ,‬דבממון היכא דנשאר ספק קי " ל‬
‫לשלם‬ ‫החיוב‬ ‫שלעיקר‬ ‫דאע " פ‬ ‫ואפשר‬ ‫המומע " ה ופטור ‪ ,‬משא " כ בספק חיוב‬
‫המקצת לא בעינן להודאתו ‪ ,‬אלא‬ ‫כיון דזהו יסוד חיובו של שבועה לברר הספק‬
‫העיקר שלא כפר ‪ ,‬מ " מ לענין חיוב השבועה‬ ‫השבועה ‪ ,‬א " כ ספק זה נמי בכלל חיובו‬ ‫ע "י‬
‫שמתחייב לישבע על השאר שכופר ‪ ,‬זה חל רק‬ ‫השבועה ‪ ,‬ולכן אף באופן‬ ‫הוא לבררו ע " י‬
‫דע " י‬ ‫המקצת ‪,‬‬ ‫על‬ ‫ההודאה‬ ‫עצם‬ ‫מחמת‬ ‫שספק אם מחויב שבועה ‪ ,‬נמי חייב לישבע‬
‫הודאתו על המקצת הרי זה מאלים את טענת‬ ‫לברר הספק ‪ [ ,‬ועיין בחי ' הגר " ח במק " א כעין‬
‫התובע ‪ ,‬וממילא חייב שבועה על השאר ‪ ,‬אבל‬ ‫זה ] ‪.‬‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫נתונות ‪ -‬וף י " ג ע " ב‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫קפד‬

‫עדים ‪ ,‬דהא הכא אפי ' שמא חייב ‪ ,‬וע " כ דלאו‬ ‫אע " פ שבפועל‬ ‫אי הודאתו לא הוי מחייבתו ‪,‬‬
‫הוא ‪.‬‬ ‫משום הודאתו‬ ‫חייב לשלם מחמת שאין כפירה על טענת‬
‫מה‬ ‫כל‬ ‫עדיף‬ ‫ברי‬ ‫למ " ד‬ ‫דאף‬ ‫ואפשר‬ ‫התובע ‪ ,‬מ " מ לא היה חיוב שבועה על השאר ‪,‬‬
‫דאמרינן דטענת שמא חשיב טענה ‪,‬‬ ‫ולכן שפיר איכא למילף ממוב " מ דכתיב בי‬
‫ולא הוי כשותק ‪ ,‬הוא רק אם יש דין של‬ ‫עדים ‪.‬‬ ‫הוא זה שנאמן בהודאתו כמאה‬
‫הודאת בע " ד כמאה עדים ‪ ,‬דאל " כ כל שמא‬ ‫דבחמישים‬ ‫חזינן‬ ‫דהא‬ ‫קשה ‪,‬‬ ‫אכן אנתי‬
‫הוי כשותק שאינו רוצה לענות לו כלל ‪ ,‬ואינו‬ ‫ידענא וחמישים לא ידענא באופן דהוי‬
‫מחויב להשיבו ‪ ,‬ואין ע " ז שם טענה כלל ‪ ,‬ורק‬ ‫אני יודע אם פרעתיך תשיב מודה במקצת כיון‬
‫אחר שיש דין של הודאת בע " ד ‪ ,‬תו שייך לומר‬ ‫לשלם ‪.‬‬ ‫שחייב‬
‫טענה ‪.‬‬ ‫דשמא הוי‬ ‫אם‬ ‫יודע‬ ‫באיני‬ ‫ה"ה‬ ‫לפי " ז‬ ‫וא " כ הרי‬
‫שפיר איכא למילף מקרא דכי הוא זה‬ ‫וא " כ‬ ‫נתחייבתי ‪ ,‬נמי יהא חייב ‪ ,‬כיון דברי‬
‫דהודאת בע " ד כמאה עדים ‪ ,‬דרק משום‬ ‫ושמא ברי עדיף וחייב לשלם ‪ ,‬ומה אכפ " ל‬
‫כך חייב המודה במקצת אף כשטוען שמא‬ ‫דאינו מתמת הודאתו ‪ ,‬הא כמו שבא " י אם‬
‫וכנ " ל ‪.‬‬ ‫אם נתחייבתי יהא‬ ‫פרעתיך חייב ‪ ,‬ה " נ בא " י‬
‫אפשר לומר דאי לאו דילפינן מכי הוא‬ ‫עוד‬ ‫עדיף ‪.‬‬ ‫חייב למ " ר ברי‬
‫זה רהודאת בע " ד כמאה עדים דמי ‪ ,‬היה‬ ‫ואפי ' דלהלכה קי " ל רבא " י אם נתחייבתי‬
‫יכול אח " כ לחזור בו ולכפור ‪ ,‬אפי ' שכבר טען‬ ‫פטור ‪ ,‬דלאו ברי עדיף ‪ ,‬מ " מ כמו שאם‬
‫שמא ‪.‬‬ ‫קודם‬ ‫היה הרין שחייב ‪ ,‬היה נחשב מוב " מ לחיוב‬
‫לא אפשר כלל לחייבו שבועה מתמת‬ ‫וא " כ‬ ‫שבועה על השאר ‪ ,‬א " כ ה " נ להאמת דבשותק‬
‫טענת התובע ‪ ,‬אפי ' דטוען שמא ‪ ,‬דמ " מ‬ ‫על חמישים לכו " ע חייב אפי ' למ " ד לאו ברי‬
‫הא יכול עדיין לחזור בו ולכפור ואיך נחייבו‬ ‫עדיף וכמש " ל למה לא יהא חיוב שבועה‬
‫שבועה ‪.‬‬ ‫דמוב " מ אף בלא הוראתו אלא משום עצם‬
‫ע " נ דמשום כי הוא זה ידעינן דהודאת‬ ‫אקא‬ ‫פרעתיך ‪.‬‬ ‫חיובו כמו בא " י אם‬
‫דין‬ ‫דמי ‪ ,‬דהוי‬ ‫עדים‬ ‫כמאה‬ ‫בע " ד‬ ‫ואפשר דשותק גרע טפי משמא ‪ ,‬דבאמת‬
‫הודאה שאין יכול לחזור בו ‪ ,‬ואף שמא נמי‬ ‫אינו מתחייב כלל לשלם כששותק ‪,‬‬
‫הוי הודאה שאינו יוד ‪ ,‬ע ולכן חייב שבועה על‬ ‫וכמ " ש בעליות דרכינו יונה ( בריש פרק חזקת‬
‫השאר ‪ ,‬אבל אי לאו כהודאה היה יכול לחזור‬ ‫דכשתובעו אינו מחויב כלל להשיב‬ ‫הבתים )‬

‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫בו ‪,‬‬ ‫על טענתו בלא עדים ‪ ,‬ע " ש שמחלק בין קרקע‬
‫רב הונא ורב יהודה אמרי חייב‬ ‫גמ '‬ ‫קמו )‬ ‫למטלטלין ‪ ,‬ונמצא דבשותק אינו מתחייב כלל‬
‫ברי ושמא ברי עדיף ‪ ,‬רב נחמן‬ ‫לשלם ‪.‬‬
‫בחזקת מריה ‪.‬‬ ‫ור " י אמרי פטור אוקי ממונא‬ ‫‪ " 111‬כ כל חיובו למ " ד לאו ברי עדיף רק‬
‫ולכאורה צ " ב מהו הלשון ברי " עדיף " ‪ ,‬וכן‬ ‫מחמת עצם הודאתו ‪ ,‬דבלא הודאה ‪ ,‬רק‬
‫צ " ב איך מהני להוציא ממון ‪ ,‬מ " ש‬ ‫ע " י שמא או שתיקה לא חיים לשלם ‪ ,‬ושפיר‬
‫מעד אחד שאינו מוציא ממון כשמעיד ודאי‬ ‫דמוב " מ דהודאת בע " ד‬ ‫ילפינן מכי הוא זה‬
‫שפלוני חייב לחבירו אע " פ ששניהם שמא ‪,‬‬ ‫עדים ‪.‬‬ ‫כמאה‬

‫ואמאי הכא ע " י ברי לחוד אמרינן ברי עדיף‬ ‫למ " ד ברי ושמא ברי עדיף ‪ ,‬דע " י טענת‬ ‫אכן‬
‫ומוציאין ממון ‪ ,‬וכן באיני יודע אם פרעתיך‬ ‫מחמת הברי ‪,‬‬ ‫חייב לשלם‬ ‫ג"כ‬ ‫שמא‬
‫ממון ‪.‬‬ ‫לכו " ע ברי עדיף להוציא‬ ‫אכתי תיקשי מנלן דין הודאת בע " ד כמאה‬
 ‫קכה‬ ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫כתשת ‪ -‬רן י " ג ע " ב‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫שלו ‪ ,‬ודאי שאין למוצא להגביה החפץ כלל ‪,‬‬ ‫דהטעם רמ " ד ברי‬ ‫‪):‬‬ ‫כמש " ל ( דף ט‬ ‫וצ " ע‬
‫דכיון שאין שום בע " ד על החפץ ‪ ,‬בודאי נאמן‬ ‫עדיף הוא משום דע " י טענתו שטוען‬
‫שלו ‪.‬‬ ‫שהוא‬ ‫ברי נעשה כמו שהוא המוחזק ‪ ,‬וכיון דהוא‬

‫למה אחר שהגביה ונתחייב כהשבה ‪,‬‬ ‫וא " כ‬ ‫המוחזק ממילא חייב השני לשלם ‪ ,‬וזהו הלשון‬

‫לא יהא נאמן אידך בטענת ברי ‪ ,‬אסו‬ ‫ברי עדיף ‪ ,‬דאין זה משום נאמנות ‪ ,‬ורק דנעשה‬

‫בשביל חיובו של זה יפסיד הלה את ממונו ‪,‬‬ ‫הוא המוחזק ‪ ,‬ואידך מ " ר ס " ל אוקי ממונא‬

‫דמצד עצם הממון הרי נאמן הלה בטענת ברי‬ ‫בחזקת מריה דאזלינן בתר המוחזק בפועל‬

‫כמ " ש ‪.‬‬ ‫עדיף ‪.‬‬ ‫דלאו ברי‬

‫ן‪21‬וד קשה דבגמ ' בב " מ דקאמר דרשהו מאי‬ ‫י " ל באופן אחר רכל הדין שאמרה תורה‬ ‫צוד‬
‫היכא דטענת‬ ‫רק‬ ‫הוא‬ ‫עדים ‪,‬‬ ‫להביא‬
‫והקשו‬ ‫בעדים ‪,‬‬ ‫לא‬ ‫בסימנים ‪,‬‬ ‫לאו‬
‫שניהם שוים ‪ ,‬אכל בברי ושמא ראין טענת‬
‫בראשונים בשטמ " ק שם מאי קמ " ל שמחזירין‬
‫בערים ‪ ,‬פשיטא ‪ ,‬ומה צריך קרא רדרשיהו‬ ‫השני טענה כלל ‪ ,‬שהרי טוען שמא ‪ ,‬שוב‬
‫ממילא הוי שלו מחמת עצם טענתו ‪ [ ,‬ואולי‬
‫ע"ש ‪.‬‬
‫קרא‬ ‫שפיר צריך‬ ‫הא‬ ‫ולכאורה לדבריהם‬
‫יחד] ‪.‬‬ ‫בעינן לשני הסברות‬
‫בפנ " י הקשה ‪ ,‬למ " ר ברי עדיף אמאי‬ ‫והנה‬
‫שלא יחזיר מחמת טענת ברי ‪ ,‬מדין‬
‫אין מחזירין אבידה בלא סימנים ע " פ‬
‫בעדים ‪.‬‬ ‫ברי ושמא ברי עדיף ‪ ,‬אלא דוקא‬
‫טביעות עין לחוד ‪ ,‬הא כיון דטוען ברי ששלו‬
‫גרע‬ ‫אכן באמת לפמש " כ לעיל דשותק‬
‫הוא ‪ ,‬והמוצא אעו יודע ‪ ,‬גימא ברי ושמא ברי‬
‫משמא ה " נ לא תשיב טענת שמא כלל‬
‫סימנים ‪.‬‬ ‫עדיף ‪ ,‬ויחזיר גם בלא‬
‫אלא כשותק שאין בזה דין ברי ושמא כלל‬
‫קשה ‪ ,‬דהא היבא דלית ליה חזקת‬ ‫וביותר‬
‫עדיף ‪.‬‬ ‫דיו ‪ ,‬א ברי‬
‫ממון ‪ ,‬לכו " ע אמרינן ברי ושמא ברי‬
‫בזה דבאבידה לא שייך כלל דין ברי‬ ‫ונראה‬
‫עדיף ‪ ,‬וא " כ באבידה שאין לו חוקת ממון ‪,‬‬
‫ושמא ‪ ,‬דרק בין בעלי דברים שייך‬
‫שהרי בודאי אינו של המוצא ‪ ,‬ורק אין ידוע‬
‫ברי ושמא ( וכנ " ל דמחמת ריעותא דשמא‬ ‫ברי עדיף ‪.‬‬ ‫של מי ‪ ,‬א " כ לכו " ע‬
‫נעשה ברי דאידך עדיף ) ‪ ,‬אבל כאן המוצא‬ ‫וין ' רץ דהוי ברי נגד רוב ‪ ,‬דהא יתכן שנפל‬
‫כלל ‪ ,‬וא " ב מה‬ ‫ע "ז‬ ‫אבידה אינו בעל דבר‬
‫איבא‬ ‫וא " כ‬ ‫דעלמא ‪,‬‬ ‫רובא‬ ‫משאר‬
‫שאחר טוען ברי שהוא שלו ‪ ,‬אין לו להאמינו‬ ‫רובא דעלמא דלאו ממנו נפל ‪ ,‬ולכן לא סמכינן‬
‫כלל ‪ ,‬כיון שהוא מחויב להחזירו לבעלים ‪,‬‬ ‫על ברי דיריה לומר שנפל ממנו ולא מרוב‬
‫ואינו יודע אם זה הבעלים ‪ [ ,‬דאין עליו שום‬ ‫ע "ש‪.‬‬ ‫העולם‬
‫חיוב דדיני ממונות ליתן לו ‪ ,‬דהא אין כאן דין‬ ‫שתירצו דכיון דכתיב דרשיהו אם רמאי‬ ‫ויש‬
‫ברי ושמא ‪ ,‬וכיון שהחפץ בידו תייבתו תורה‬ ‫הוא ‪ ,‬א " כ הוי גזה " כ מהמת היוכ השבת‬
‫להשיב האבידה לבעלים ‪ ,‬ואין לו להחזיר בלא‬ ‫אבידה שיש עליו דין לברר מי הוא הבעלים‬
‫ראיה ] ‪.‬‬ ‫ברי ‪.‬‬ ‫ע " י עדים או סימנים ‪ ,‬ולא סגי ע " י‬
‫רב הונא ורב יהודה וכו ' ‪,‬‬ ‫ר וד " ה‬ ‫קמח )‬ ‫אולם אינו מובן ‪ ,‬דכיון דמצד הדיני ממונות‬
‫יהודה‬ ‫דרב‬ ‫לומר‬ ‫ואין‬ ‫~‬ ‫הוי שלו ‪ ,‬איך יועיל דין השבת אבידה‬
‫כסומכוס דאמר ממון המוטל בספק חולקין ‪,‬‬ ‫ממונו ‪.‬‬ ‫דאידך להפקיע ממנו‬
‫ולא אזיל בתר חוקת ממון ‪ ,‬ולהכי כי איכא ברי‬ ‫זה פשוט דכל זמן שמונח החפץ ברה " ר‬ ‫דהא‬
‫ע"כ‪.‬‬ ‫ושמא נוטל הכל וכו '‬ ‫ועדיין לא הגביהו ‪ ,‬ואומר אחד שהוא‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫כתובות ‪ -‬דן י " ג ע ‪ -‬א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫קמו‬

‫ע "כ ‪.‬‬ ‫וכו '‬ ‫אוקמה אחזקה‬ ‫דלסומכום רס " ל יחלוקו ‪ ,‬ולא אזיל‬ ‫והיינו‬
‫וחזקה דמוציאין ממון בהדי‬ ‫ומבואר דמינו‬ ‫עדיף ‪,‬‬ ‫ברי‬ ‫ה "נ‬ ‫ממון ‪,‬‬ ‫חזקת‬ ‫בתר‬
‫להוציא ‪.‬‬ ‫ברי ‪ ,‬וכמו ברוב ומיגו המהני‬ ‫משא " כ לרבנן הלא ס " ל יחלוקו ‪ ,‬אלא חזקת‬
‫בברי ושמא ומיגו בעלמא לכו " ע‬ ‫ובאמת‬ ‫עדיף ‪.‬‬ ‫ממון עדיף ‪ ,‬ה " נ לאו ברי‬
‫מוציאין ממון ‪ ,‬ואפי ' באיני יודע אם‬ ‫בסברא זו ‪ ,‬דהא בפשוטו הא דיחלוקו‬ ‫וצ " ב‬
‫נתחייבתי ‪ ,‬ולא נחלקו בזה ‪ ,‬אלא רק הכא‬ ‫לסומכוס הוי רק תקנת חכמים ‪ ,‬דאי‬
‫פליגי משום דהך מיגו לא הוי מיגו ממש ‪ ,‬ורק‬ ‫מדאורייתא היכן יש לו קרא ע " ז ‪ ,‬וא " כ מה‬
‫דהיתה יכולה לטעון טענה מעלייתא כמבואר‬ ‫שייך לברי ושמא כלל ‪ ,‬הא הוי סתם תקנה‬
‫בסוגיא ‪.‬‬ ‫הנולד‬ ‫ספק‬ ‫דהוי‬ ‫דממונא‬ ‫בדררא‬ ‫בעלמא‬
‫כתורי " ד כתב דהא דמהני הכא חזקת‬ ‫אכן‬ ‫דכברי‬ ‫להכא‬ ‫ראיה‬ ‫ומה‬ ‫מעצמו דיחלוקו ‪,‬‬
‫הגוף עם ברי להוציא ‪ ,‬היינו רק משום‬ ‫ושמא נמי לא אזיל בתר חזקת ממון ויהא ברי‬
‫דהוא מהוייכ ועומד כבר ליחן לה כתובה ‪,‬‬ ‫עדיף ‪.‬‬
‫דאיכא נמי חזקת חיוב ‪ ,‬מש " ה מהני להוציא ‪,‬‬ ‫הפוכה ‪ ,‬דדוקא‬ ‫שכתבו סברא‬ ‫ובאמת יש‬
‫אבל בעלמא לא מהני מיגו וחזקה להוציא‬ ‫לרכנן שייך כרי ושמא כרי עדיף ‪,‬‬
‫ע "ש‪.‬‬ ‫ממון‬ ‫אבל לסומכוס דס " ל חולקין היכא דהוי ספק ‪,‬‬
‫ע " ב מה שייך כאן חוקת הגוף ‪ ,‬הא‬ ‫ולכאורה‬ ‫לא יועיל כזה ברי ושמא כלל ‪ ,‬כיון דסו " ס‬
‫אם נתחייב לה‬ ‫זה גופא הספק‬ ‫הו " ל ספק ולא הוכרע ע " י טענת ברי ‪ ,‬ממילא‬
‫כתובה או לא ‪ ,‬ואיך נחייבנו מחמת חזקת‬ ‫כקודם ‪.‬‬ ‫נשאר דין יחלוקו‬
‫חיוב ‪.‬‬ ‫וכו ' )‬ ‫לימא‬ ‫ד"ה‬ ‫‪:‬‬ ‫קטז‬ ‫יבתוס ' ב " מ ( דף‬
‫ראין כונתו משום חזקת חיוב דעלמא ‪,‬‬ ‫וצ " ע‬ ‫באמת כתבו איפכא ממש " כ כאן ‪,‬‬
‫ורק דכיון המסתמא בדרך כלל הרי יש‬ ‫דהא דחולקין משום השפיר תשיבי כמוחזקין ‪,‬‬
‫לאשה כתובה ‪ ,‬שהבעל מחויב ועומד ליתן לה‬ ‫כיון שאנו יודעין שיש לכל אחד החצי אע " פ‬
‫כתובה ‪ ,‬ממילא כשבא בטענה דאינו חייב ‪ ,‬כיון‬ ‫שבמציאות אין מוחזקין ‪ ,‬וכן בתוס ' שם ( דף‬
‫דהוי רק שמא ‪ ,‬אין טענתו טענה ‪ ,‬ומהני ברי‬ ‫ואמרינן בזה דברי ושמא פטור ע " ש ‪,‬‬ ‫‪):‬‬ ‫צז‬
‫דידה עם חזקת הגוף לחייבו כתובה ‪ ( ,‬ומהני‬ ‫וע " ש בגליון הש " ס שציין למש " כ הכא איפכא‬
‫הוא‬ ‫מחויב‬ ‫דמסתמא‬ ‫כיון‬ ‫טפי מבעלמא‬ ‫ע"ש‪.‬‬
‫כתובה ככל אשה ‪ ,‬ואין לנו להסתפק בזה ‪ ,‬ולכן‬ ‫גמ ' עד כאן לא קאמר ר " ג התם אלא‬ ‫קמט )‬

‫וכנ " ל ) ‪.‬‬ ‫לא מהני טענתו כלל‬ ‫דאיכא מיגו וכו ' ‪ ,‬אלא דאמרינן‬

‫דף י " ע " א‬

‫בהן [ מיוחס ] ‪ ,‬אין בזה שום ריוח ‪ ,‬ורק העיקר‬ ‫גמ ' מה טיבו של עובר זה ‪ ,‬מאיש פלוני‬ ‫קג )‬

‫הוא ‪.‬‬ ‫דכשר‬ ‫הוא ‪.‬‬ ‫וכהן‬

‫אכן נתפלאה כתב דנפ " מ שטענתה היכא‬ ‫כלומר מיוחס הוא ‪ ,‬וכן כתב המאירי‬ ‫וברש " י‬
‫ליפסל‬ ‫רוצה‬ ‫ואינה‬ ‫כהן‬ ‫בת‬ ‫שהיא‬ ‫הוא ‪.‬‬ ‫דמיוחס‬
‫מאכילת תרומת בית אביה מהמת עובר זה אם‬ ‫טענה‬ ‫שום‬ ‫בזה‬ ‫ובפשטות הדברים אין‬
‫הוא זר ‪ ,‬ולכן טוענת שמעוברת מאיש פלוני‬ ‫טענה‬ ‫מיוחדת ‪ ,‬אלא הוי סתם‬
‫וכהן הוא ‪ ,‬דממילא אין העובר זר אלא כהן ‪,‬‬ ‫שטוענת שהוא כשר ולא פסול ‪ ,‬אבל זה שהוא‬
 ‫קכז‬ ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫כתונות ‪ -‬וף י " ג ע " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫העובר עדיין זר הוא ‪ ,‬עיין בעונג יו " ט ס '‬ ‫ואינו פוסלה מתרומת בית אביה ‪ ,‬ואוכלת‬
‫קט " ו ‪.‬‬ ‫כהן ‪.‬‬ ‫שפיד מכח עצמה שהיא כהניח ‪ -‬בת‬
‫ביארנו ‪,‬‬ ‫כללי )‬ ‫בשיעור‬ ‫קמא ‪.‬‬ ‫ושת " ג‪ ( :‬דף‬ ‫נכית יעקב כתב האפשר האף נהנית‬ ‫אולם‬
‫דהא דזר הוא ‪ ,‬משום ראת היחוס‬ ‫המעוברת מכהז אוכלת נמי רק מכח‬
‫שמקבל מהאב להיות בהן היינו רק בלידה ‪,‬‬ ‫הבן ‪ ,‬ולא מכח אביה ‪ ,‬הכתיב בנעוריה וגו ' ‪,‬‬
‫וכ " ז שלא נולד עדיין אינו מקבל קדושת‬ ‫וע " כ אוכלת רק מכח‬ ‫ומעוכרת אינה בנעוריה ‪,‬‬
‫כהן ‪.‬‬ ‫כהונה מהאב ‪ ,‬ורק בלידה נעשה‬ ‫הבן ‪ ,‬והוא הרי ספק כהן ‪ ,‬וא " כ אין יכולה‬
‫לענין מה שהוא ישראל ולא עכו " ם ‪ ,‬זה‬ ‫אבל‬ ‫בתרומה ‪.‬‬ ‫לאכול‬
‫שאמו‬ ‫דכיון‬ ‫כמש " ג‬ ‫ממילא ‪,‬‬ ‫הוי‬ ‫אולם דחה זה דאינו כן ‪ ,‬דא " כ נמצא דכהנית‬
‫הוא ‪.‬‬ ‫ישראלית ע " כ ישראל‬ ‫המעוברת מכהן לא תאכל כלל ‪ ,‬דמכח‬
‫מה שכתבו נמי לענין ירושה להסוברים‬ ‫ך‪ ' 22‬ין‬ ‫אביה לא תאכל כנ " ל דמעוברת היא ‪ ,‬ומכח‬
‫שאין מתייחס אחר האב עד הלידה איך‬ ‫העובר הרי נמי אינה אוכלת דעובר אינו‬
‫ואכמ " ל ‪.‬‬ ‫יירש‬ ‫מאכיל ‪.‬‬
‫טיצני ' אלא הרי זו בחזקת מעוברת‬ ‫קגג )‬ ‫ע " כ צ " ל דרק עובר זר פוסל את אמו‬ ‫אלא‬
‫לדבריה ‪.‬‬ ‫מנתין וממזר ‪ ,‬עד שתביא ראיה‬ ‫כהן ‪,‬‬ ‫עובר‬ ‫ולא‬ ‫בתרומה ‪,‬‬ ‫מלאכול‬

‫הקשה ‪ ,‬מה יועיל מה‬ ‫והגרעק " א במשניות‬ ‫דאע " פ שאין העובר מאכיל ‪ ,‬אבל מ " מ נמי אין‬

‫שתביא ראיה לדבריה ‪ ,‬הא אכתי‬ ‫אביה ‪.‬‬ ‫פוסל ‪ ,‬ושפיר אוכלת מעוכרת מכח‬
‫איכא ספק שמא נבעלה גם לפסול אחר ‪ ,‬רכשם‬ ‫נתב הבית יעקב דאעפ " כ אינה נאמנת‬ ‫אוים‬
‫לעלמא ‪.‬‬ ‫שהפקירה עצמה לזה הפקירה נמי‬ ‫מה שאומרת כהן הוא לענין שתאכל‬
‫דכיון שאומרת שנבעלה רק לזה ‪,‬‬ ‫ואפשר‬ ‫כתרומה ‪ ,‬כיון ההא איכא ספק אם הוא זר או‬
‫ולא לאחר כלל ‪ ,‬נאמנת ‪ ,‬דהא אף ר '‬ ‫לא ‪ ,‬ולענין העובר עצמו הרי אינה נאמנת לומר‬
‫יהושע מודה שנאמנת לומר לא נבעלתי ‪ ,‬וה " נ‬ ‫שכהן הוא ‪ ,‬ראין מעלין על פיה לכהונה ‪ ,‬וכיון‬
‫נבעלתי ‪.‬‬ ‫חשים כאומרת לא‬ ‫דנשאר ספק על העובר ‪ ,‬ומחזיקין אותו לזר ‪,‬‬
‫הרי בתוס ' הביאו ב ' שיטות בזה ‪ ,‬אם‬ ‫אכן‬ ‫דבאמת אינה‬ ‫בתרומה ‪ ,‬ונמצא‬ ‫איך תאכל‬
‫באומרת לא נבעלתי אף ר ' יהושע מודה‬ ‫ע "ש ‪.‬‬ ‫נאמנת ע " ז ואינה אוכלת בתרומה‬
‫שנאמנת וכשרה ‪ ,‬וברש " י מוכח דאף באומרת‬ ‫צ " ע ‪ ,‬נהי רעל העובר אינה נאמנת לומר‬ ‫אכן‬
‫לא נבעלתי נמי אין נאמנת לר ' יהושע כן‬ ‫שהוא כהן ‪ ,‬מ " מ היא עצמה למה לא‬
‫ועיין‬ ‫המאירי‬ ‫דעת‬ ‫וכן‬ ‫כהפלאה‬ ‫הוכיח‬ ‫תאכל בתרומה ‪ ,‬כיון דסו " ס הוי ספק ‪ ,‬ויש לה‬
‫בזה ‪.‬‬ ‫בשטמ " ק מש " כ‬ ‫חזקת כשרות שלא נפסלה ‪ ,‬ממילא תאכל‬
‫נאמנת לומר לא‬ ‫שאינה‬ ‫וא " כ להסוברים‬ ‫החדקה ‪.‬‬ ‫שפיר בתרומה מחמת‬
‫נבעלתי ‪ ,‬קשה מה יועיל מה שתביא‬ ‫דאף‬ ‫עיסה ‪,‬‬ ‫אלמנת‬ ‫גבי‬ ‫לקמן‬ ‫וכדאיתא‬
‫ראיה לדבריה ‪ ,‬אכתי יש להסתפק שנבעלה נמי‬ ‫שהוא פסול ונשאר ספק ‪ ,‬אפ " ה‬
‫לפסול מדאפקרה לזה אפקרה נמי לאחריני‬ ‫כיון דהיא עצמה יש לה חזקת כשרות ‪ ,‬כשרה ‪,‬‬
‫ע "ש ‪.‬‬ ‫וה " נ למה לא תאכל מחמת חזקה אע " פ‬
‫לכאורה יש לדון בזה ‪ ,‬רכל מה שסוברים‬ ‫אכן‬ ‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫דהעובר נשאר ספק זר‬
‫נאמנת לר ' יהושע לומר לא‬ ‫שאינה‬ ‫ר‬ ‫וזמנה בעיקר הא דעובר במעי זרה‬ ‫)‬ ‫קנ‬
‫אין‬ ‫דנסתרה‬ ‫משום‬ ‫רק‬ ‫היינו‬ ‫נבעלתי‬ ‫תהא‬
‫~‬
‫האם‬ ‫שאלה‬ ‫יש‬ ‫הוא ‪,‬‬ ‫"‬
‫שנבעלה‬ ‫לחוש‬ ‫ויש‬ ‫לעריות ‪,‬‬ ‫אפוטרופוס‬ ‫הא‬ ‫דלכאורה‬ ‫מותרת ליכנס לאוהל המת ‪,‬‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פיברמקי‬ ‫‪.‬‬
‫כתובות ‪ -‬דף יע ט א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫קפה‬

‫בגמ ' באמת אינו‬ ‫התם‬ ‫אלא יאכתי למה‬ ‫לאחרים ג " כ ‪ ,‬אבל בלא זה נאמנת שפיר לומר‬
‫מחלק כן ‪ ,‬דגבי משארסתני הוי להוציא‬ ‫לא נבעלתי לכו "ע ‪ ,‬וא " ב הכא נאמנת שפיר‬
‫מיגו ‪.‬‬ ‫ממון ‪ ,‬ולכן לא מהני‬ ‫לכו " ע לומר לא נבעלתי לאחר ‪ ,‬ומהני שפיר‬
‫וארשרש כתב משום דלקמן גבי שדה זו של‬ ‫לדבריה ‪.‬‬ ‫ראיה‬
‫אביך וכו ' ‪ ,‬נמי חשיב להוציא ‪ ,‬כיון‬ ‫לנאורה כ " ז ניחא דוקא גבי ראוה‬ ‫אמנם‬
‫שמודה שהיה אביו מוחזק בו ‪ ,‬ואפ " ה מהני‬ ‫שספק‬ ‫מעוברת‬ ‫גבי‬ ‫אבל‬ ‫מדברת ‪,‬‬
‫מיגו ‪ ,‬ולכן ע " כ צריך לחלק משום דהכא שור‬ ‫לפנינו ממי נבעלה ‪ ,‬בזה ודאי יש לחוש למי‬
‫ע "ש ‪.‬‬ ‫שחוט לפניך‬
‫נבעלה ‪ ,‬ודוקא היכא שרק נסתרה עם אחד ‪ ,‬אז‬
‫ע " ב בזה ‪ ,‬אמאי חשיב לקמן גבי שדה ‪,‬‬ ‫אכן‬ ‫יש סברא לומר דנאמנת לומר לא נבעלתי ‪ ,‬ולא‬
‫שמוציא ממון ‪ ,‬כיון דכל מה דידעינן‬
‫מאחר ‪.‬‬ ‫חיישינן שנבעלה‬
‫שהיה של אביו ‪ ,‬הוא רק ע " פ הודאתו של זה ‪,‬‬
‫היינו‬ ‫לעריות ‪,‬‬ ‫אפוטרופוס‬ ‫[ ואע " פ שאין‬
‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫לא חשיב זה מיגו להוציא ממון ‪,‬‬
‫דוקא לזה שנסתרה עמו ‪ ,‬אכל עם‬
‫בעיקר קושייתו נראה דע " כ הוצרכו‬ ‫אמנם‬ ‫נבעלתי ] ‪.‬‬ ‫אחר לא חיישינן שנאמנת לומר לא‬
‫התוס ' לומר דהטעם דר ' יהושע הוא‬
‫אבל הכא שמעוברת היא ‪ ,‬והוי ספק ממש‬
‫משום דלא הוי מיגו גמור ‪ ,‬ולא כתבו משום‬
‫לפנינו ‪ ,‬הרי אין זה מברר כלל מה‬
‫להוציא ‪.‬‬ ‫דהוי מיגו‬
‫שמביאה ראיה שנבעלה לאדם כשר דהא אכתי‬
‫ומשום רזה ודאי מודה ר ' יושע דבברי‬
‫‪.‬‬
‫עם אחר ‪ ,‬וצ " ע וע " ע לקמן‬ ‫יש לחוש שנבעלה‬
‫ושמא ומיגו גמור ‪ ,‬מהני אף להוציא‬
‫בזה ‪.‬‬ ‫מש " כ‬
‫ממון וכמש " ט ‪ ,‬וא " כ אי הכא גבי משארסתני‬
‫רב אסי וכו ' וא " ת והא ר " א‬ ‫וזוד " ה‬ ‫קנג )‬
‫נאנסתי היה מיגו גמור ‪ ,‬היה מודה ר ' יהושע‬
‫לית ליה מיגו גבי משארסתני‬
‫ושמא ‪.‬‬ ‫שנאמנת גם להוציא ‪ ,‬כיון דהוי גם ברי‬
‫נאנסתי ‪ ,‬וי " ל דהתם לא הוי מיגו גמור וכו '‬
‫ולכן הוברחו התוס ' לומר דכל הטעם משום‬
‫שאין זה מיגו גמור ‪ ,‬אלא רק טענה‬
‫ע "כ ‪.‬‬ ‫אלא לפי שהיא טענה מעולה ביותר ‪,‬‬
‫וברש " ש נח דלכאורה י " ל פשוט דדוקא‬
‫מעולה יותר ‪ ,‬ורק משום כך לא מהני מיגו זה‬
‫להוציא ‪.‬‬ ‫במתני ' סובר ר " י דאינה נאמנת‬
‫ע " י מיגו משום דהוי מיגו להוציא ממון דהא‬
‫דמודה‬ ‫)‬ ‫טז ‪.‬‬ ‫גופא מה דקאמר לקמן ( דף‬ ‫וזה‬
‫תובעת כתובתה ‪ ,‬משא " כ הכא דהנידון רק אם‬
‫ר ' יהושע בשדה זו של אביך היתה‬
‫משום ראין שור שחוט לפניך ‪ ,‬דהיינו דהוי‬ ‫כשרה או פסולה ‪ ,‬שפיר מהני מיגו ‪ ,‬וכדאיתא‬
‫ואף ר ' יהושע סבר דמהני‬ ‫ע "ה)‬ ‫לקמן ( דף‬
‫מיגו טוב ‪ ,‬וכזה מיגו מהני לר " י אפי ' להוציא‬
‫דהוי ברי ושמא ‪.‬‬ ‫ממון היכא‬ ‫חזקה ‪ ,‬ורק להוציא ממון לא מהני שם ע " ש ‪,‬‬

‫וכו ' ‪,‬‬ ‫יזוד " ה ואין אוסרין על היחוד‬ ‫קנו )‬

‫כל ‪.‬‬ ‫וא " כ הו " ל להתוס ' לתרץ‬

‫וק " ק דלכאורה נראה דיהוד‬ ‫וכתב ומ " מ וצו לתרץ כמו דמתרץ הגמ '‬
‫איחוד פריך ‪ ,‬מדפריך לזעירי ולא לרב אסי ‪,‬‬ ‫המודה ר ' יהושע לקמן‬ ‫)‬ ‫טז ‪.‬‬ ‫לקמן ( דף‬
‫ע"כ ‪.‬‬ ‫דסמכינן אמיגו ‪ ,‬משום דהתמ אין שור שחוט‬
‫איחוד‬ ‫דמיחוד‬ ‫ראיה‬ ‫מה‬ ‫ע "ב‬ ‫ולכאורה‬ ‫לפניך ‪ ,‬והכא שור שחוט לפניך ‪ ,‬ופירשו שם‬
‫קפריך מדפריך לזעירי ולא לרב‬ ‫בתוס ' דהכונה ההכא אין זה מיגו מעליא ‪,‬‬
‫אסי ‪ ,‬הא לרב אסי אפשר לתרץ הקושיא כמ " ש‬ ‫כמ " ש התוס ' כאן ‪ ,‬ולכן שפיר כתבו הכא‬
‫מספיקא‬ ‫דהתם‬ ‫ספיקא‬ ‫דשאני‬ ‫בשטמ " ק ‪,‬‬ ‫לקמן ‪.‬‬ ‫כהגמ '‬
 ‫קכט‬ ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫ע"א‬ ‫י‬
‫ף "ג‬
‫כתומת ‪-‬‬ ‫ורי רבי דוד‬
‫‪-‬‬

‫מעלה עשו ביוחסין וכו ' אין‬ ‫תוד " ה‬ ‫קנו )‬ ‫דהכא ‪ ,‬דהתם הוי ספיקא אי נבעלה כלל ‪ ,‬להכי‬
‫אוסרין על היחוד לא איירי‬ ‫ספק ‪.‬‬ ‫לא אסרינן לה ‪ ,‬דיחוד אינו עושה אפי '‬
‫אלא באשת איש ‪ ,‬וא " ת והא אמרינן בפ " ב‬ ‫דאף‬ ‫יבום )‬ ‫מזה כתב הגר " ח ( הל '‬ ‫ויווצר‬
‫דנדרים גבי ההוא נואף דעייל לגבה דההיא‬ ‫ביחוד אחר קינוי ‪ ,‬דקי " ל בכל דוכתי‬
‫ה " ט ‪ ,‬היתה‬ ‫איתתא וכו ' ‪ ,‬משמע דאי לאו‬ ‫דקינוי וסתירה ספק כודאי ‪ ,‬דאיכא בזה תרי‬
‫וכו ' ‪ .‬ע " כ ‪.‬‬ ‫ע " י יחוד‬ ‫נאסרת‬ ‫דינים ‪ ,‬חרא דהוי ספק ולא מוקמינן אחזקה ‪,‬‬
‫על תוס ' למה הקשו רק עתה ‪ ,‬אחר‬ ‫והקשו‬ ‫טומאה ‪.‬‬ ‫ועוד דהוי כודאי‬
‫היחוד‬ ‫על‬ ‫אוסרין‬ ‫ראין‬ ‫שהוכיחו‬ ‫ב " ז וק לגבי איסור טומאה של קינוי‬ ‫אפ " ה‬
‫איירי דוקא בא " א ולא בפנויה ‪ ,‬הא קושיא זו‬ ‫עצם‬ ‫על‬ ‫בפרשה‬ ‫הכתוב‬ ‫וסתירה‬
‫הו " ל להקשות אף אי אין אוסרין על היחוד‬ ‫הטומאה דהוי כעריות ‪ ,‬אבל לומר שזינתה‬
‫מיירי בפנויה ‪ ,‬דהא כ " ש הוא ‪ ,‬דאי אפי ' פנויה‬ ‫אפי ' ספק נמי לא הוי אפי ' ע " י קינוי וסתירה ‪,‬‬
‫אין אוסרין ‪ ,‬כ " ש דבאשת איש בודאי אין‬ ‫ותלינן שבודאי לא זינתה ‪ ,‬וצרתה מתייבמת‬
‫דאוסרין על‬ ‫בנדרים מוכח‬ ‫והתם‬ ‫אוסרין ‪,‬‬ ‫אוסרין על היחוד ‪.‬‬ ‫כיון שאין‬
‫היחוד אפי ' באשת איש ‪ ,‬וא " כ הו " ל להקשות‬ ‫הנא כיון שראינוה שנבעלה ‪ ,‬תו לא‬ ‫משא " כ‬
‫על רב מסוגיא דהתם ‪ ,‬אף בלא סוגיא דהכא‬ ‫מספקא לן במידי ‪ ,‬רכל שמזנה אינה‬
‫כלל ‪.‬‬ ‫בודקת ומזנה ‪ ,‬וא " כ לא דמי כלל ספק דהכא‬
‫בתוס '‬ ‫הקשו‬ ‫דהנה‬ ‫תיוץ ‪,‬‬ ‫ובבית ‪ -‬יעקב‬ ‫להתם ‪.‬‬
‫אמאי‬ ‫הגליון )‬ ‫ישנים ( כאן על‬ ‫דהכא שלא ראינוה‬ ‫ורק לזעירי פריך שפיר ‪,‬‬
‫לא פריך הכא מכולי תלמודא וסתם משניות‬ ‫שנבעלה רק על פיה ‪ ,‬והוי ספק אחד אם‬
‫דאין האשה נאסרת על בעלה אלא ע " י קינוי‬ ‫לכשר או לפסול ‪ ,‬וכן התם הוי ספק אחד כיון‬
‫וסתירה ‪ ,‬ואיך הכא נאסרת לזעירי ע " י סתירה‬ ‫שהיא אשת איש אם נבעלה מיד נאסרה ‪ ,‬וא " כ‬
‫גרידא ‪ ,‬ואמאי פריך רק מרב דאין אוסרין על‬ ‫פריך שפיר דכמו דהכא מחזקינן שנבעלה ‪ ,‬ה " נ‬
‫היחוד ‪ .‬ע " ש ‪.‬‬ ‫התם ‪ ,‬ולמה אין אוסרין על היחוד ‪ ,‬אבל לרב‬
‫דהתוס ' ס " ל דלא קשה כלל ‪ ,‬דהא‬ ‫ונראה‬ ‫וכנ " ל ‪.‬‬ ‫אסי לא קשה‬
‫דקי " ל בכל מקום שאין נאסרת רק‬ ‫וא " כ לכאורה צ " ב מה כתבו התוס ' וק " ק‬
‫להוציאה‬ ‫לענין‬ ‫מיירי‬ ‫וסתירה ‪,‬‬ ‫קינוי‬ ‫ע "י‬ ‫דלכאורה נראה דמיחוד איחוד קפריך‬
‫מבעלה ‪ ,‬דבזה קי " ל שאין מוציאין מבעלה כי‬ ‫מדפריך לזעירי ולא לרב אסי ‪ ,‬הא לרב אסי‬
‫אם ע " י קינוי וסתירה ‪ ,‬אבל על הבועל יתכן‬ ‫שפיר ‪.‬‬ ‫מיושב‬
‫שפיר שנאסרת אף ע " י סתירה גרידא בלא‬ ‫‪1‬צ " ‪ 5‬דמ " מ הו " ל להש " ס למיפרך אף לרב‬
‫קינוי ‪.‬‬ ‫אסי ‪ ,‬ולתרץ כן דלא דמי ‪ ,‬ואמאי לא‬
‫‪1‬זאת בא וב לחדש דאין אוסרין על היחוד‬ ‫פריך " כלל " לרב אסי ‪ ,‬מזה הוכיחו דמיתוד‬
‫אוסרין ‪.‬‬ ‫היינו אפי ' על הבועל נמי אין‬ ‫קפריך ‪.‬‬ ‫איחוד‬
‫‪51‬פיייז מבואר שפיר דפריך לזעירי רק מרב ‪,‬‬ ‫היטב לשון השטמ " ק שם שכתב‬ ‫ומדויק‬
‫דהא זעירי לא מיירי כלל לענין איסור‬ ‫כלשון התוס ' ‪ ,‬והוסיף מדפריך לזעירי‬
‫לבעלה ‪ ,‬אלא דאוסרין לכהונה ע " י יחוד‬ ‫כמ " ש דאע " פ‬ ‫ולא לרב אסי " כלל " ‪ ,‬וכונתו‬
‫דא " כ ה " ה תהא נאסרת על‬ ‫גרידא ‪ ,‬ולכן פריך‬ ‫שבאמת אפשר לתרץ הקושיא לרב אסי ‪ ,‬מ " מ‬
‫הבועל ע " י יחוד גרידא ‪ ,‬ולמה אמר רב שאין‬ ‫ולשנוי ‪ ,‬ומדלא פריך לרב אסי‬ ‫הו " ל למיפרך‬
‫ע " י יחוד ‪.‬‬ ‫אוסרין על הבועל‬ ‫קפריך ‪.‬‬ ‫" כלל " ‪ ,‬מוכח דיחוד איחוד‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פיברמקי‬ ‫חג ע " א‬ ‫כתונות ‪ -‬די‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫קל‬

‫דרק לאב נתנה התורה נאמנות מדין יכיר‬ ‫וע " ז משני דרק לכהונה אוסרין ע " י יחוד ‪,‬‬
‫נאמנת‬ ‫אינה‬ ‫ומש " ה‬ ‫להאם ‪,‬‬ ‫ולא‬ ‫לפוסלו ‪,‬‬ ‫אבל‬ ‫ביוחסין ‪,‬‬ ‫עשו‬ ‫דמעלה‬ ‫ומשום‬
‫לפוסלו ‪.‬‬ ‫כדב ‪.‬‬ ‫לבועל מודה ראין אוסרין על היחוד‬
‫הקשה אמאי לפסול חשיב‬ ‫ובבית ‪ -‬שמואל‬ ‫מבואר היטב מה שהקשו התוס '‬ ‫ילפי " ז‬
‫שנאמנת בדאורייתא להתירו‬ ‫מההיא דנדרים רק מכח סוגיא דהכא ‪,‬‬
‫אף בלא דיבורה היה מותר‬ ‫בממזרת ‪ ,‬הא‬ ‫ומשום דבלא סוגיא דהכא ‪ ,‬לא קשה התם ‪,‬‬
‫בממזרת ‪ ,‬דקי " ל דספק ממזר מותר בישראלית‬ ‫דהא אפשר לחלק דסוגיא דנדרים מיירי באשת‬

‫ומותר בממזרת ‪ ,‬ולמה לא תהא נאמנת לומר‬ ‫איש ‪ ,‬ולענין לאוסרה על הבועל דאוסרין על‬

‫מותר‬ ‫שבלא " ה‬ ‫כיון‬ ‫ממזר ‪,‬‬ ‫ודאי‬ ‫שהוא‬ ‫היחוד לבועל ‪ ,‬והא דאמר רב דאין אוסרין על‬

‫בממזרת ‪.‬‬ ‫לאוסרה‬ ‫היחוד י " ל דמיירי בפנויה ולענין‬

‫לכהונה ‪ ,‬דסובר רב דלא עשו מעלה ביוחסין‬
‫פי " ז )‬ ‫ש "ב‬ ‫בש " ש‬ ‫( הובא‬ ‫ובבית ‪ -‬מאיר‬
‫ס " ל כהריטב " א‬ ‫תירץ ‪ ,‬דהמ " מ‬ ‫אבל בא " א מודה‬ ‫ואין אוסרין על היחוד ‪,‬‬

‫בקידושין ( דף ע " ג ) דרבא אינו סוכר הך דרשא‬

‫דאוסרין על הבועל ע " י יחוד ‪ ,‬ולא קשה‬

‫יבוא ‪ ,‬דהיינו דממזר ודאי מותר‬ ‫דבספק קהל‬

‫מנדרים ‪.‬‬
‫בספק ממזר ‪ ,‬ונמצא דבאמת ספק ממזר מותר‬ ‫דהכא דמוכח דליוחסין מודה‬ ‫אבל מסוגיא‬
‫רב שאסורה ‪ ,‬וע " כ הא דאמר אין אוסרין‬
‫בממזרת ‪.‬‬ ‫רק בישראלית ולא‬
‫על היחוד ‪ ,‬מיירי בא " א ‪ ,‬לענין לאוסרה על‬
‫נאמנת רק להכשיר ולא לפסול ‪,‬‬ ‫וא " ש דאינה‬
‫הבועל ‪ ,‬דאפי ' לבועל נמי אוסרין ומותרת ‪,‬‬
‫בממזרת ‪.‬‬ ‫דאז הוי נאמנות בדאורייתא להתיר‬
‫ולכן שפיר הקשו מההיא דנדרים ‪ ,‬דמפורש‬
‫הש " ש הקשה ‪ ,‬דהא שיטת הרמב " ם‬ ‫אוקם‬
‫דאוסרין ע " י יחוד לכל הפחות לבועל ‪ [ ,‬דאילו‬
‫דכל הדין דספיקא דאורייתא לחומרא‬
‫לבעל בודאי אין אוסרין בלא קינוי וסתירה‬
‫הוא רק מדרבנן לחומרא ‪ ,‬אבל סה " ת לקולא ‪,‬‬
‫וכנ " ל] ‪.‬‬
‫וא " כ הכא בספק ממזר מה " ת אזלינן לקולא ‪,‬‬
‫אומרים‬ ‫ור " א‬ ‫גמליאל‬ ‫ובן‬ ‫טתני '‬ ‫קגמ )‬
‫בדאורייתא ‪.‬‬ ‫והדק " ל אמאי השיב שנאמנת‬
‫וכו ' ‪.‬‬ ‫נאמנת‬
‫אסור‬ ‫איסורא ‪,‬‬ ‫דאיקבע‬ ‫כיון‬ ‫דהכא‬ ‫וכתב‬
‫כתב ‪,‬‬ ‫הי " כ )‬ ‫( פט " ו מהל ' איסו " ב‬ ‫והרטב " ם‬
‫מה " ת בספק קהל ‪ ,‬ע " ש כל דבריו ‪,‬‬
‫דכל מה שנאמנת לר " ג ור " א היינו‬
‫נאמנת‬ ‫שאינה‬ ‫שפיר ס " ל להרמב " ם‬ ‫ולכן‬
‫רק להכשיר ולומר שהעובר כשר ‪ ,‬אבל לפסול‬
‫ורק‬ ‫בממזרת ‪,‬‬ ‫אסור‬ ‫דמה " ת‬ ‫כיון‬ ‫לפסול ‪,‬‬
‫אינה נאמנת לומר שנבעלה לממזר והעובר‬
‫וכנ " ל‪.‬‬ ‫נאמנת‬ ‫להכשיר דהוי‬
‫ממזר ‪.‬‬
‫כדרכני‬
‫( הובא בש " ש ש " ב‬ ‫והבית ‪ -‬ריטואל‬ ‫קנט )‬
‫ובמ " ע ביאר דכל הטעם שנאמנת הוא דכיון‬
‫עוד‬ ‫הקשה‬ ‫פט " ו )‬
‫דהוי ספק ממזר ‪ ,‬דמן התורה מותר‬
‫שנאמנת‬ ‫הטעם‬ ‫דכל‬ ‫דכתב‬ ‫המ " מ ‪,‬‬ ‫על‬ ‫לבא בקהל ‪ ,‬וכל האיסור רק מדרבנן שאסרו גם‬
‫להכשיר ‪ ,‬הוא משום דהוי נאמנות רק בדרבנן‬ ‫ספק ממזר לבא בקהל ‪ ,‬ולכן באיסור דרבנן‬
‫כיון שמה " ת ספק ממזר מותר בישראלית ‪ ,‬והרי‬ ‫העובר ‪.‬‬ ‫האמינוה להכשיר‬
‫מבואר בגמ ' דר " ג מכשיר אפי ' ברוב פסולין‬ ‫אבץ היבא שבאה לפוסלו לומר שהוא ודאי‬
‫אצלה ‪ ,‬דאז הרי מדאורייתא אסור בישראלית ‪,‬‬ ‫בזה אם תהא נאמנת אנו מקילין‬ ‫ממזר ‪,‬‬
‫דאזלינן בתר רוב שהוא ממזר ‪ ,‬ואיך תהא‬ ‫שע " י דיבורה יהא מותר לישא ממזרת ‪ ,‬בשל‬
‫להכשירו ‪.‬‬ ‫נאמנת‬ ‫תורה דהרי מדאורייתא אינה נאמנת על בנה ‪,‬‬
 ‫קלא‬ ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫כתונות ‪ -‬רף יג ע ‪ -‬א‬ ‫רבי דוד‬ ‫ירי‬
‫רובא דליתיה קמן ‪ ,‬דהוי וראי ע " י‬ ‫ודוקא‬ ‫ותירץ כיון רשמא אזלא איתי לגביה ‪ ,‬ואז‬
‫ע "א ‪.‬‬ ‫הרוב ‪ ,‬לא שייך נאמנות‬ ‫הוי קבוע ‪ ,‬וכל קבוע כמחצה על‬
‫בזה ג " כ סברא דברובא דאיתיה‬ ‫ובאמת דיש‬ ‫מחצה ‪ ,‬נמצא דהוי ספק השקול אם הוא ממזר‬
‫קמן הרי אין הע " א מעיד נגד הרוב‬ ‫או לאו ‪ ,‬ואין כאן דין רוב ‪.‬‬
‫כלל ‪ ,‬שהרי הרוב והמיעוט שניהם לפנינו ‪,‬‬ ‫קושית‬ ‫יותי‬ ‫בש " ש שם הקשה ‪ ,‬דא " כ‬ ‫אכן‬
‫והע " א רק מברר שאדם זה מהמיעוט ‪ ,‬ואין‬ ‫ר'‬ ‫לדוכתא ‪ ,‬דפריך איך מדמה‬ ‫הש " ס‬
‫כלל ‪.‬‬ ‫עיקר עדותו נגד הרוב‬ ‫יהושע מעוברת לשבויה דאינה נאמנת ‪ ,‬הא‬
‫משא" כ נרובא דליתיה קמן דהוי רוב של‬
‫כריב " ל‬ ‫בשבויה רוב פסולין אצלה ‪ ,‬ומשני‬
‫סברא לתלות שהוא מהרוב ‪ ,‬בזה‬ ‫פסולים ‪,‬‬ ‫ברוב‬ ‫אפי '‬ ‫דמכשיר מכשיר‬ ‫דמאן‬
‫שהע " א מעיד נגד הרוב ‪ ,‬וסותר לרוב ‪,‬‬ ‫חשיב‬ ‫משבויה ‪.‬‬ ‫וע " ז מביא ראיה‬
‫דזהו כל עיקר עדותו לומר שאינו מהרוב ‪ ,‬ולכן‬
‫לפמש " נ כיון דהכא הוי ספק דלמא‬ ‫והרי‬
‫נאמן ‪.‬‬ ‫אינו‬
‫קבוע‬ ‫והו " ל‬ ‫לגבייהו ‪,‬‬ ‫איהי‬ ‫אזלא‬
‫דברי‬ ‫שביאר‬ ‫המ " מ‬ ‫לפ " ר‬ ‫והנה‬ ‫קם )‬
‫כמחצה על מחצה ‪ ,‬נמצא דלעולם ליכא רוב‬
‫הרמכ " ם ררק להכשיר נאמנת ‪,‬‬
‫הכא ‪ ,‬משא " כ בשבויה הוי רוב פסולים בודאי ‪,‬‬
‫משום דבלא " ה היה מותר מדאורייתא דספק‬
‫יהושע ‪.‬‬ ‫ואיך מדמה ר '‬
‫ממזר מותר ‪ ,‬וכל האיסור רק מדרבנן ‪ ,‬ולכן‬
‫כתב בש " ש לחדש ‪ ,‬דשאני רובא דאיתא‬ ‫ולכן‬
‫נאמנת ‪ ,‬א " כ כ " ז דוקא לענין להכשירו לקהל ‪,‬‬
‫קמן ‪ ,‬דאע " ג דהוי רוב ‪ ,‬אפ " ה חשיב‬
‫דבזה היה מותר מה " ת ‪ ,‬אבל לכהונה דאסור‬
‫ספק ולא ודאי ‪ ,‬ודוקא ברובא דליתיה חשיב‬
‫מדאורייתא דהוי ספיקא דאיסורא ‪ ,‬לא תהא‬
‫ודאי ‪ ,‬ומש " ה לגבי דין ספק ממזר שמותר‬
‫נאמנת ‪ ,‬ומדויק בזה לשון הרמב " ם שכתב רק‬
‫בישראלית אע " פ הרוב פסולין אצלה ‪ ,‬מ " מ‬
‫בקהל ‪.‬‬ ‫שנאמנת להכשיר לבא‬
‫כיון דהוי רובא דאיתא קמן ‪ ,‬חשיב עדיין ספק‬
‫דלש " ש ( ש " ב פי " ח ) הביא קושיית הרמ " א‬
‫שמותר מה " ת ‪ ,‬וכל האיסור רק מדרבנן ‪ ,‬ולכן‬
‫למה לא כתב‬ ‫י "ח )‬ ‫( בתשובות סי '‬
‫שפיר נאמנת להכשירו ‪ ,‬כיון דהוי רק באיסור‬
‫לכהונה ‪.‬‬ ‫הרמב " ם נמי שכשירה‬
‫והש " ש נתב דלדברינו א " ש ‪ ,‬דאה " נ לכהונה‬
‫דרבנן ‪.‬‬
‫באמת אינה נאמנת להכשיר ‪ ,‬דהוי‬ ‫פרוצין‬ ‫רוב‬ ‫דעכו " ם‬ ‫משא " כ בשבויה‬
‫בעריות חשיב כרובא דליתיה קמן ‪,‬‬
‫לקהל‬ ‫רק‬ ‫שייך‬ ‫נאמנותה‬ ‫וכל‬ ‫דאורייתא ‪,‬‬
‫ישראל ‪ ,‬דאף בלא נאמנותה מותרת מה " ת ‪,‬‬ ‫רעל כל אחד ואחד איכא רוב דסברא ‪ ,‬ותשיב‬

‫וכנ " ל ‪.‬‬ ‫ולכן נאמנת‬ ‫כליחיה קמן ‪ ,‬ומש " ה שם באמת לא מהני מה‬

‫כרש " י נתב להדיא דכשרה אף לכהונה ‪,‬‬ ‫אכן‬ ‫אומרת ע " ש ‪.‬‬ ‫שהיא‬

‫וע " כ דלא ס " ל כהמ " מ בדעת הרמב " ם‬ ‫( פ " ז ) כ " כ לגבי ע " א נגד רוב ‪ ,‬וכ " כ‬ ‫ובשייו‬
‫דהטעם משום דספק ממזר מותר ‪ ,‬דהא לכהונה‬ ‫דאע " פ שאין ע " א‬ ‫והפנ " י‬ ‫הגרעק " א‬

‫ליכא הלכה זו דספק מותר וכנ " ל ‪ ,‬וע " כ דהוי‬ ‫נאמן נגד רוב ‪ ,‬היינו דוקא ברובא דליתיה קמן ‪,‬‬

‫דאורייתא ‪.‬‬ ‫סתם נאמנות להכשיר אפי ' בדין‬ ‫ע"א‪.‬‬ ‫אבל ברובא דאיתיה קמן נאמן‬
‫[ וא " ש יתכן שה " ה לפסול תהא נאמנת לדעת‬ ‫ומשום דרובא דאיתיה קמן עדיין ספק הוא ‪,‬‬
‫וצ " ע ] ‪.‬‬ ‫רש " י‬ ‫ורק שאמרה תורה מגזה " כ לילך אחר‬
‫דלכאורה אכתי צ " ב ‪ ,‬איך תהא‬ ‫אלא‬ ‫ק‪) 60‬‬ ‫הרוב ‪ ,‬ולכן כשיש ע " א המברר ‪ ,‬וליכא ספק תו‬
‫דספק‬ ‫כיון‬ ‫לכהונה ‪,‬‬ ‫אסורה‬ ‫זה כלל ‪.‬‬ ‫לא שייך רוב‬
 ‫שברסקי זצ " ל‬ ‫כתובות ‪ -‬דף י " ג ע " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫קלב‬

‫נבעלתי ‪ ,‬אינה נאמנת במיגו שהיתה אומרת לא‬ ‫נמי‬ ‫מותר‬ ‫יהא‬ ‫ע "כ‬ ‫בקהל ‪,‬‬ ‫מותר‬ ‫ממזר‬
‫נבעלתי ‪ ,‬ראין זה מיגו ‪ ,‬כיון שיראה לומד לא‬ ‫לכהונה ‪ ,‬דהרי הא בהא תליא ‪ ,‬וממ " ג ‪ ,‬אם אנו‬
‫לעריות ‪.‬‬ ‫נבעלתי שין אפוטרופוס‬ ‫מתירין אותו לקהל ‪ ,‬ע " כ לאו ממזר הוא ‪ ,‬ולמה‬
‫בזה דהא גם אם היתה אומרת לא‬ ‫והקשו‬ ‫לכהונה ‪.‬‬ ‫יהא אסור‬
‫נמי‬ ‫לטעון‬ ‫עדיין‬ ‫יכולה‬ ‫נבעלתי ‪,‬‬ ‫נתב שם לדמות להא דנחלקו יו‬ ‫ובש " ש‬
‫זה‬ ‫היה‬ ‫שכשר‬ ‫עכשיו‬ ‫שטוענת‬ ‫הטענה‬ ‫ומקצתה‬ ‫קבוע‬ ‫שמקצתה‬ ‫בהמה‬
‫שנסתרה עמו ‪ .‬ולמה יראה לומר לא נבעלתי‬ ‫פריש ‪ ,‬כגון דהיתה ספק טריפה ספק כשירה ‪,‬‬
‫מהמת שלא יאמינוה ‪ ,‬כיון שאכתי יכולה לומר‬ ‫וקי " ל כל קבוע כמחצה על מחצה ‪ ,‬ואה " כ‬
‫ב ' הדברים גם ‪ ,‬לא נבעלתי וגם שכשר היה ‪,‬‬ ‫פרש מקצת מהבהמה ‪ ,‬דבזה קי " ל בעלמא כל‬
‫ואז אפי ' אי לא יאמינוה שלא נבעלה הרי נמי‬ ‫פריש ‪.‬‬ ‫דפריש מרובא‬
‫אמרה שכשר היה ‪ ,‬ולא גרע ממה שאומרת‬ ‫הבהמה‬ ‫שמקצת‬ ‫כיון‬ ‫די " א‬ ‫בזה ‪,‬‬ ‫ונחלקו‬
‫עתה נבעלתי וכשר היה ‪ ,‬וא " כ לעולם אית לה‬ ‫מותרת משום כל דפריש ‪ ,‬ע " כ כל‬
‫מיגו שפיר שהיתה אומרת לא נבעלתי וכשר‬ ‫הבהמה נמי מותרת ‪ ,‬וי " א כיון שמקצת קבוע‬
‫נבעלתי ‪.‬‬ ‫היה ‪ ,‬ומה כתבו שיראה לומר לא‬ ‫ואסור ‪ ,‬כולה אסורה ‪ ,‬וי " א וכן הכריע בש " ש‬
‫ב'‬ ‫לומר‬ ‫יראה‬ ‫דאפ " ה‬ ‫לומר‬ ‫ואפשר‬ ‫דמה שפריש יהא מותר משום רוב ‪ ,‬והחלק‬
‫הדברים ‪ ,‬דהוששת שלא יאמינוה גם‬ ‫אסור ‪.‬‬ ‫שקבוע יהיה‬
‫שמשקרת במה‬ ‫היה ‪ ,‬היאמרו כשם‬ ‫שכשר‬ ‫כתב דה " ה הכא יש לחלק ‪ ,‬ולענין‬ ‫וסג " מ‬
‫שאומרת לא נבעלתי דהא אין אפוטרופוס‬ ‫ע "ש ‪.‬‬ ‫ממזר מותר ‪ ,‬ולכהונה אסור‬
‫לעריות ‪ ,‬ה " נ משקרת במה שאומרת כשר היה‬ ‫נואה רכל מה שהוצרך לזה היינו רק‬ ‫אוקם‬
‫זה שנסתרה עמו ‪ ,‬ולכן רוצה לטעון רק לכשר‬ ‫אי נימא דספק ממזר מותר היינו משום‬
‫מיגו ‪.‬‬ ‫נבעלתי ‪ ,‬ושפיר כתבו שאין זה‬ ‫ההתורה התירה שאמרה שספק ממזר אינו‬
‫ובהפלאה באמת הקשה קושיא זו היכולה‬ ‫ממזר כלל בתורת ודאי ‪ ,‬דלפי " ז שפיר הקשה‬
‫וכנ " ל ‪.‬‬ ‫לטעון שתי הטענות‬ ‫שהתורה‬ ‫כיון‬ ‫לכהונה ‪,‬‬ ‫אסורה‬ ‫תהא‬ ‫למה‬
‫התוס '‬ ‫אלא דההפלאה פירש בכונת דברי‬ ‫התירה שאינו ממזר ‪ ,‬תו אין סיבה לאסור‬
‫דיראה לומר לא נבעלתי דהוא משום‬ ‫לכהונה ‪.‬‬
‫דהוי טענה דלא שכיח ‪ ,‬דלא אמרינן ביה מיגו‬ ‫דספק ממזר מותר ‪ ,‬הוי רק‬ ‫י " ל דהא‬ ‫אכן‬
‫שכיח ‪.‬‬ ‫דהיתה טוענת טענה דלא‬ ‫הלכה בהיתר ‪ ,‬שהתורה התירה לממזר‬

‫בזה דאע " פ שאם היתה טוענת לא‬ ‫והביאור‬ ‫כזה לבא בקהל ‪ ,‬אבל לא שמספק אינו ממזר‬

‫נבעלתי היתה נאמנת ‪ ,‬דהוי טענה ‪,‬‬ ‫כלל ‪.‬‬

‫מ " מ כל דלא טענה כן בפועל ‪ ,‬אין ע " ז שם‬ ‫וכיון דעדיין נשאר עליו שם ספק ממזר ‪ ,‬הרי‬
‫מיגו ‪.‬‬ ‫טענה כלל ‪ ,‬וממילא אין זה‬ ‫הוא אסור לכהונה ‪ ,‬דדוקא לקהל התירה‬
‫והחנך דלא הוי סיבה למה אינה נאמנת ‪ ,‬אלא‬ ‫התורה ‪ ,‬אבל לכהונה נשאר ככל ספק איסור‬
‫למה אין זה מיגו ‪ ,‬דכיון שהוא טענה‬ ‫וכנ " ל ‪.‬‬ ‫שאסור מהית‬
‫וכנ " ל ‪.‬‬ ‫דלא שכיח לא הוי מיגו‬ ‫תוד " ה השבתנו וכו ' שאינה נאמנת‬ ‫קסם )‬

‫אכן לפי " ז ב " ב מה הקשה למה אין לה מיגו‬ ‫ע "כ ‪.‬‬ ‫במיגו לפי שיראה לומר לא נבעלתי וכו '‬
‫דאכתי יכולה לטעון שתי הטענות ‪ ,‬הא‬ ‫אי נימא שנאמנת לומר לא‬ ‫דאפי '‬ ‫והיינו‬
‫המו " ס עתה אומרת נבעלתי ‪ ,‬לא הוי מיגו‬ ‫כיון‬ ‫שנחלקו‬ ‫(ע " א )‬ ‫נבעלתי ‪ [ ,‬עיין לעיל‬
‫נבעלתי ‪,‬‬ ‫כלל מה שהיתה יכולה לטעון לא‬ ‫בזה ] ‪ ,‬מ " מ היכא שאומרת נבעלתי ולכשר‬
 ‫קלג‬ ‫זצ " ל‬ ‫פוירפקי‬ ‫כתונות ‪ -‬וף י " ג ע " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫דפריש מרובא פריש ‪ ,‬ואנו יודעים בודאי שזה‬ ‫דהא הוי טענה דלא שכיחא ‪ ,‬ומה אכפ " ל מה‬
‫חציה השניה ‪ ,‬ממילא ע " כ דגם חצי זה מותרת ‪,‬‬ ‫שהיתה יכולה לטעון שניהם ובזה אינה ידאה ‪,‬‬
‫דאיך נחלק בהמה אחת לשנים שתהא חציה‬ ‫סו " ס טענת לא נבעלתי הוי טענה דלא שכיח ‪,‬‬
‫מותרת ‪.‬‬ ‫אסורה וחציה‬ ‫ראין אפוטרופוס לעריות ‪ ,‬ומה הקשה על תוס '‬

‫דיש מתירים כל הבהמה מטעם הנ " ל ‪,‬‬ ‫והביא‬ ‫מיגו ‪.‬‬ ‫דאית לה‬

‫ויש אוסרים כולה מטעם הנ " ל שאין‬ ‫דדוקא טענת לא נבעלתי גרידא לא‬ ‫ולנפשר‬
‫לחלק בהמה אחת ‪ ,‬וכיון רעל חציה לא מהני‬ ‫הוי טענה כל עוד שלא טענה כן ‪,‬‬
‫רוב מטעם קבוע ‪ ,‬שוב לא מהני הרוב כלל ‪ ,‬גם‬ ‫אבל היכא שיכולה לטעון נמי שכשר היה ‪,‬‬
‫למה שפירש ‪ ,‬והפר " ח כתב שחציה מותרת‬ ‫שפיר איבא שם טענה על שניהם יחד ‪ ,‬ושפיר‬
‫ע"ש‪.‬‬ ‫וחציה אסורה‬ ‫מיגו ‪.‬‬ ‫הוי‬
‫להוכיח מסוגיא דהכא כמש " ל דמהני‬ ‫וכתב‬ ‫אכן יתכן דכיון שמצד עצמה לא הוי טענה ‪,‬‬
‫ב'‬ ‫שהם‬ ‫אע " פ‬ ‫להבת‬ ‫האם‬ ‫חזקה‬ ‫לא מהני מה דנצרף לה טענת כשר היה ‪,‬‬
‫ספיקות נפרדות ‪ ,‬דפסול הולד אינו מכח האם ‪,‬‬ ‫בזה ‪.‬‬ ‫וצ " ע‬
‫אלא מצד עצמה ‪ ,‬אפ " ה כיון שבא הכל מחמת‬ ‫גב ' א " ר יוחנן לדברי המכשיר בה‬ ‫קסם )‬

‫האם‬ ‫חזקת‬ ‫דמהני‬ ‫אמרינן‬ ‫אחד ‪,‬‬ ‫מעשה‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫מכשיר בבתה וכו ' אמר רבה מ " ט דר " א‬
‫להכריע על המעשה שלא נבעלה לפסול ‪,‬‬ ‫רבעי רק מ " ט דר " א ‪ ,‬אבל‬ ‫כגמ '‬ ‫ומשמע‬
‫מותרת ‪.‬‬ ‫וממילא אף הבת‬ ‫ניחא ‪.‬‬ ‫טעמא דר ' יוחנן‬
‫וא " כ ב " ש הנא דרוב עדיף מחזקה ‪ ,‬ראם יש‬ ‫בזה אמאי מכשיר בבתה ‪ ,‬איך יועיל‬ ‫וש " ב‬
‫הכרע דרוב על חצי בהמה ‪ ,‬בודאי‬ ‫חזקת האם להבת ‪ ,‬דהא הוי ב ' חילולין‬
‫דמהני אף על חצי השני להתירה כולה ‪ ,‬ע " ש‬ ‫נפרדים כדדרשינן מקרא דלא יחלל ב ' חילולין‬
‫דבריו ‪.‬‬ ‫כל‬ ‫הוא עושה אחד לה ואחד לבתה ‪ ,‬רהבת אינה‬
‫דאמרינן‬ ‫וס " ל‬ ‫להחולקים‬ ‫א"כ‬ ‫ולכאורה‬ ‫נפסלת מכח יחוס האם ‪ ,‬אלא פסול עצמי ואיך‬
‫איפכא מדלא מהני לחציה מטעם‬ ‫האם ‪.‬‬ ‫יועיל לה חזקת‬
‫קבוע לא מהני הרוב כלל ‪ ,‬וכן להפר " ח דעל‬ ‫( ש " ד פ " ר ) כתב ‪ ,‬דכיון דסו " ס ב '‬ ‫ובש " ש‬
‫החצי שיש רוב מותר וחצי השני אסור ‪ ,‬יקשה‬ ‫שני החילולין באו ע " י מעשה אחד ‪,‬‬
‫מסוגיא דהכא כמו שמוכיח הש " ש דמפורש‬ ‫שפיר מהני חזקת כשרות דהאם אף להבת ‪,‬‬
‫דמהני חזקה דהאם להתיר אף על הולד שאין‬ ‫דלא יתכן שהיא כשרה והבת פסולה ‪ ,‬כיון‬
‫זה ‪.‬‬ ‫עליו חזקה‬ ‫ששניהם באו תחת מעשה אחד שפוסל שניהם ‪,‬‬
‫נזה דיש לחלק ‪ ,‬דהכא הרי החזקה‬ ‫ונראה‬ ‫ולכן טעם דר " י פשוט הוא דמאן דמכשיר בה‬
‫מכריעה את עיקר סיבת הספק ‪ ,‬דלא‬ ‫וכנ " ל ‪.‬‬ ‫מכשיר נמי בבתה‬
‫חיישינן שנבעלה לפסול לה ‪ ,‬וממילא שוב לא‬ ‫לענין‬ ‫דהכא‬ ‫מסוגיא‬ ‫להוכיח‬ ‫לפי " ז‬ ‫וכתב‬
‫אחד‬ ‫ביניהם ‪ ,‬כיון דהוי ספק‬ ‫שייך לחלק‬ ‫בהמות ‪,‬‬ ‫השאלה באחד ששחט שבע‬
‫שהוכרע ‪.‬‬ ‫ואח " כ נמצא שהאחת היתה טריפה ‪ ,‬ונתערבו‬

‫הכרעה‬ ‫זה‬ ‫ראין‬ ‫גבי רוב‬ ‫משא " כ התם‬ ‫הטריפה בכשירות ‪ ,‬וקודם שנולד הספק נמכר‬

‫בעיקר הספק כלל ‪ ,‬ורק שהוא דין‬ ‫חציה של בהמה אחת בחזקת כשרות האם ‪,‬‬
‫היתר שחל על הבהמה שלא מצד עיקר סיכת‬ ‫נימא דגם חציה השני של בהמה זו מותרת ‪,‬‬
‫וא " כ אין בזה שום הכרח שאם הותר‬ ‫הספק ‪.‬‬ ‫דאע " פ שהחצי הנשאר הוי קבוע ולא מהני בה‬

‫חציה מכח רוב ‪ ,‬ממילא אף השני הותר ‪ ,‬אלא‬ ‫רוב ‪ ,‬מ " מ כיון שחציה הנמכר מותרת מדין כל‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫נתונות ‪ -‬וף י " ג ע " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫קלד‬

‫ספק נתגרשה ‪ ,‬דבתחילה היתה ודאי אסורה‬ ‫אסורים‬ ‫כל חצי נשאר כדינו ‪ ,‬או דשניהם‬
‫באיסור אשת איש ‪ ,‬וספק אם נתגרשה ‪ [ ,‬הכה " ג‬ ‫לא‬ ‫עכ " פ‬ ‫להסוברים דא " א לחלק וניניהם ‪ ,‬אבל‬
‫חשיב איקבע איסורא ‪ ,‬או כגון בחתיכה מב '‬ ‫דמי להכא ההחזקה הוי הכרעה בעיקר סיבת‬
‫חתיכות ע " ש ] ‪ ,‬ועתה נבעלה לאחר ‪ ,‬אע " פ‬ ‫לפוסלו ‪.‬‬ ‫הספק השוב אין לנו שום סיבה‬
‫מ"מ‬ ‫רעליה הוי ספק של איקבע איסורא ‪,‬‬ ‫בעיקר הא דמהני חזקת האב‬ ‫והנה‬ ‫)‬ ‫[ קסי‬
‫הולד הוי סתם ספק ממזר ‪ ,‬אבל אינו ספק‬ ‫דהספק‬ ‫היבא‬ ‫אפי '‬ ‫להבת‬
‫איסורא ‪.‬‬ ‫דאיקבע‬ ‫מחמת יחוס האם שהיא ספק פסולה ‪ ,‬וכדאיתא‬

‫דאע " ג דספיקו הוא רק מכח ספיקת‬ ‫ומשום‬ ‫גבי ינאי המלך שהיה ספק על האם אם‬

‫האם ‪ ,‬אפ " ה הרי מה שנעשה ממזר‬ ‫אבהתא ‪,‬‬ ‫נשבתה ‪ ,‬והכשירוהו מחמת חזקת‬

‫אינו מדין יחוס שמתייחס אחר ממזרת ‪ ,‬אלא‬

‫וע " ש‬ ‫ולקמן כו ‪, ] :‬‬ ‫לב ‪.‬‬ ‫[ הובא בתוס ' ב " ב‬

‫נעשה ממזר ‪ ,‬והוי שתי‬ ‫רק שע " י ביאת עבירה‬

‫האם ‪.‬‬ ‫שנחלקו לענין חזקת‬

‫ספיקות נפרדות על האם ועל הולד ‪ ,‬ולכן רק‬

‫שהוא ולד כהן ‪ ,‬שהרי‬ ‫והביאור בזה זיכיון‬
‫אביו כהן ‪ ,‬ממילא אית לן למימר‬
‫הולד ‪.‬‬ ‫ספק האם הוי איקבע איסורא ‪ ,‬ולא ספק‬
‫שהוא ג " כ כהן ‪ ,‬אבל בכהנת ליכא למימר כן‬
‫ספק‬ ‫הויא‬ ‫דהאם‬ ‫דהיכא‬ ‫נמצא‬ ‫ולפי " ז‬
‫שבן כהנת הוא כהן ‪ ,‬דהא יחוס משפחת כהונה‬
‫שנתערבה‬ ‫תערובת‬ ‫מחמת‬ ‫ממזרת‬
‫האב ‪.‬‬ ‫אינו משום האם כלל ‪ ,‬אלא רק מכח‬
‫ממזרת בכשירות באופן דאיקבע איסורא ‪ ,‬אז‬
‫מהא דנחלקו הרמב " ם והר " ן אם‬ ‫וכדמוכח‬
‫באמת גם על הולד יהיה דין ספק של איקבע‬
‫בן של גר מישראלית בכלל קהל‬
‫מה‬ ‫הרי‬ ‫ממזרת‬ ‫שהאם‬ ‫דבאופן‬ ‫איסורא ‪,‬‬
‫הוא ‪ ,‬רמקבל דין קהל מכח אמו הישראלית ‪,‬‬
‫שהולד ממזר הוא מכח יחוס האם ‪ ,‬דהולד‬
‫ראם תהא אמו כהנת ‪,‬‬ ‫לכו " ע‬ ‫אבל זה פשוט‬
‫הולך אחר הפגום ‪ ,‬שמקבל פסול האם ‪ ,‬וכיון‬
‫ודאי לא יהא בן גר כהן מכח אמו ‪ ,‬אע " ג ראין‬
‫דספיקא ההאם הוי ספק דאיקבע איסורא ‪ ,‬ה " נ‬
‫כאן יחוס אב כלל שיפקיע את יחום האם ‪,‬‬
‫דהולד ‪.‬‬ ‫ספיקא‬
‫וע " כ כמ " ש דלא שייך‬ ‫כהן ‪.‬‬ ‫ולמה לא יהיה‬
‫לכ " ג ‪ ,‬דהולד‬ ‫דה " ה באלמנה‬ ‫נמצא‬ ‫ויפי " ז‬ ‫האם ‪.‬‬ ‫כלל יחוס משפחת כהונה מכח‬
‫חלל ‪ ,‬ונתבאר במק " א דהוא מחמת ב '‬
‫גוע טפי חזקת האם מחזקת האב ‪,‬‬ ‫ומש " ח‬
‫מאיסורי כהונה ‪,‬‬ ‫משום שנולד‬ ‫א'‪,‬‬ ‫‪:‬‬ ‫סיבות‬
‫מהני‬ ‫האב‬ ‫חזקת‬ ‫מכח‬ ‫דדוקא‬
‫דמצד עצמו הוי חלל ‪ ,‬ב ' ‪ ,‬הוי חלל מחמת יחוס‬
‫חזקת האם ‪ ,‬וכל מה‬ ‫להכשירו ‪ ,‬ולא מכח‬
‫שהיא ג " כ חללה ‪ ,‬והולד הולך אחר‬ ‫האם‬
‫דמהני חזקת האם היינו רק באופן דשניהם‬
‫הפגום ‪ ,‬ונמצא דבספק תללה דאיקבע איסורא ‪,‬‬ ‫עומדים בספק אחד ‪ ,‬דכיון שהוכרע ספק האם‬
‫איסורא ‪.‬‬ ‫יהיה נמי הבן ספק חלל דאיקבע‬ ‫הולד ‪.‬‬ ‫ע " י החזקה ‪ ,‬ממילא הוכרע נמי ספק‬
‫אכן לכאורה צ " ע ‪ ,‬דהנה הגרעק " א לקמן ( דף‬ ‫בארוכה ] ‪.‬‬ ‫ועיין להלן מה שביארנו‬
‫כתב ‪ ,‬דהיכא‬ ‫עיסה )‬ ‫יד ‪ .‬כתוד " ה אלמנת‬ ‫מאן דמכשיר בה מכשיר בבתה ‪,‬‬ ‫גמ '‬ ‫)‬ ‫קת‪,‬‬
‫דהאב לפנינו ‪ ,‬ויש עליו ספק אם כשר או‬ ‫והיינו דאע " ג דלהבת עצמה ליכא‬
‫פסול ‪ ,‬לכו " ע לא אמרינן חזקת האם מהני לבת‬ ‫חזקה ‪ ,‬אפ " ה כיון שספק הבת יוצא מכח ספק‬
‫שנכשיר את הולד ע " י חזקת האם ‪ ,‬אלא נשאר‬ ‫האם ‪ ,‬שהוכרע ע " י חזקת האם ‪ ,‬ממילא הוכרע‬
‫כמוהו ‪.‬‬ ‫ספק כמו האב ‪ ,‬רכנו‬ ‫הבת ‪.‬‬ ‫נמי הספק על‬
‫כשאיל האב לפנינו ‪ ,‬אז מהני חזקת‬ ‫ודוקא‬ ‫כתב ‪ ,‬דהיכא דאיכא על‬ ‫פ"א)‬ ‫(ש"א‬ ‫ובש " ש‬
‫הולד ‪.‬‬ ‫האם להכשיר‬ ‫כגון‬ ‫איסורא ‪,‬‬ ‫דאיקבע‬ ‫ספק‬ ‫האם‬
 ‫קלה‬ ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫נתונות ‪ -‬דף י ‪ -‬ג ע " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫דכשהאב‬ ‫הגרעק " א‬ ‫כתב‬ ‫שפיר‬ ‫בזה‬ ‫ולכן‬ ‫ולכאורה לפי " ז יש לעיין היכא דהאב כהן‬
‫שעליו הספק הוא לפנינו ‪ ,‬לא שייך‬ ‫כשר ‪ ,‬ובא על ספק גרושה ‪ ,‬דהכן‬
‫שיכריע חזקת האם בנוגע להבת ‪ ,‬דהא קי " ל‬ ‫הוא ספק בן גרושה ‪ ,‬וקי " ל דאית ליה חזקת‬
‫דהולד מתייחס אחר אביו ‪ ,‬וע " כ בנו כמותו ‪,‬‬ ‫בב " ב ( דף‬ ‫אבהתא לומר שהוא כשר ‪ ,‬כדאיתא‬
‫שנשאר עליו הספק ‪ ,‬ולא יכריע חזקת האם‬ ‫בתוס ' ) ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫לב ע " ש‬
‫להבת ‪.‬‬ ‫ולכאורה ה " נ גימא דתלוי אם האם לפנינו ‪,‬‬
‫משא " כ בנידון דירן ‪ ,‬דהספק מחמת האם ‪,‬‬ ‫ראם היא לפנינו איך יועיל חזקת‬
‫כיון‬ ‫לפנינו ‪,‬‬ ‫שהיא‬ ‫אכפ " ל‬ ‫לא‬ ‫אבהתא להכשירו ‪ ,‬כיון שהוא פסול נמי מחמת‬
‫דחזקת אבהתא הביאור שממילא הוי חזקה‬ ‫יחוס האם כמש " נ דכמו שהאם ספק חללה‬
‫שלו בעצמו ‪ ,‬שזהו רין חזקת אבהתא שממשין‬ ‫ממילא ע " כ גם הבן ספק חלל כמותה ‪ ,‬ומה‬
‫כשרותו על בניו ‪ ,‬ולכן שפיר איכא חזקה זו‬ ‫להכשירו ‪.‬‬ ‫יועיל חזקת האב‬
‫בכל הספיקות ‪ ,‬אפי ' כשנולד הספק מחמת‬ ‫בזה דחלוק חזקת אבהתא מחזקת‬ ‫ונראה‬
‫( וע " ע‬ ‫וכנ " ל ‪.‬‬ ‫יחוס האם דהלך אחר הפגום‬ ‫אין‬ ‫אבהתא‬ ‫חזקת‬ ‫דעיקר‬ ‫האם ‪,‬‬
‫י " ד) ‪.‬‬ ‫ישועת דוד אה " ע סי '‬ ‫הביאור שמקבל חזקת האב מאביו ‪ ,‬אלא דזהו‬
‫גמ ' אלא שמשתיקין אותו מדין כהונה‬ ‫קסם )‬ ‫חזקה דיריה ‪ ,‬דיסוד חזקה היינו לא לשנות‬
‫יעבוד‬ ‫שלא‬ ‫רש " י‬ ‫וכתב‬ ‫וכו ' ‪,‬‬ ‫מסה דמוחזק לנו ‪ ,‬וכיון שמוחזק לנו שאביו‬
‫ע"כ‪.‬‬ ‫עבודה ולא יאכל בתרומה ‪,‬‬ ‫כהן כשר ‪ ,‬ה " נ מוחזק שבניו צריכים להיות‬
‫ובשטמ " ק הביא מהריטב " א ‪ ,‬דמשתקין אותו‬ ‫כהנים כשרים ‪ ,‬ואם נאמר שבן זה יהיה ספק‬
‫רק מדין כהונה ממש ‪ ,‬לעבוד‬ ‫כהן ‪ ,‬הרי זה משנה את מה שמוחזק לנו שהוא‬
‫עבודה וכיוצ " ב ‪ ,‬אבל מתרומה לא משתקינן‬ ‫כהן ‪.‬‬
‫ע "ש‪.‬‬ ‫דסו " ס בן כהן כשר הוא‬ ‫ליה ‪,‬‬ ‫ומשייה אין נפ " מ אם האם לפנינו או לא ‪,‬‬
‫דדוקא לענין קדושת כהונה לעבודה ‪,‬‬ ‫והיינו‬ ‫ספק‬ ‫ונעשה‬ ‫לפנינו ‪,‬‬ ‫שהיא‬ ‫דאפי '‬
‫בעינן שיהיה זרעו מיוחס אחריו ‪ ,‬אבל‬ ‫יש לו‬ ‫סו " ס הרי‬ ‫האם ‪ ,‬אפ " ה‬ ‫כהן מחמת יחוס‬

‫לתרומה סגי כל שידעינן שיש לו יחוס אחר‬ ‫חזקה דידיה שהוא כשר ‪ ,‬דזהו יסוד חזקת‬
‫אביו ‪.‬‬ ‫כהן ‪ ,‬אפי ' שאין מיוחס אחר‬ ‫אבהתא לומר דלא נשתנה מהאב ‪ ,‬ולא רק‬
‫צ " ב דבשלמא התם גבי עשרה כהנים‬ ‫אכן‬ ‫שכיון שיש לאב חזקת כשרות ה " נ עובר אליו‬
‫עומרים ופירש אחד מהן ובעל ‪ ,‬ידעינן‬ ‫חזקה וו ‪ ,‬אלא דהוי חזקה דיריה מצד עצמו ‪,‬‬
‫ודאי שהבן כהן ‪ ,‬ורק ראין ידוע מי הוא אביו ‪,‬‬ ‫ושפיר מכריע בכל הספיקות ‪ ,‬אף ספק שמקבל‬
‫אבל הכא שרק " היא " אומרת שנבעלה לכהן ‪,‬‬ ‫האם ‪.‬‬ ‫מכח‬
‫הרי אין ידוע לנו אם אביו היה כהן כלל ‪ ,‬ולמה‬ ‫דהגרעק " א גבי חזקת האם‬ ‫משא " כ בנידון‬
‫בתרומה ‪.‬‬ ‫יאכל‬ ‫דמהני להבת ‪ ,‬הרי לא שייך התם‬
‫דידעינן‬ ‫מיירי‬ ‫הכא‬ ‫אף‬ ‫דבאמת‬ ‫ואפשר‬ ‫לומר דהחזקה של האם ‪ ,‬היא עצמה הוי נמי‬
‫שאביו היה כהן ‪ ,‬ורק אין ידוע מי‬ ‫חזקה על הבת ‪ ,‬שהרי אין הולד מתייחס אחר‬
‫וכנ " ל ‪.‬‬ ‫הוא ‪ ,‬דאפ " ה הוי שתוקי‬ ‫אמו כלל ‪ ,‬ואיך יועיל חזקה שיש להאם בשביל‬
‫מבואר שם בשטמ " ק ( ד " ה לא שתוקי‬ ‫וכן‬ ‫הבת ‪ ,‬וע " כ הביאור דכיון ששניהם עומדים‬
‫דאינה נאמנת לומר מכהן זה‬ ‫וכשר )‬ ‫תחת סיכת ספק אהד ‪ ,‬ממילא כשהוכרע הספק‬
‫להיות מיוחס אחריו ע " ש ‪ ,‬והיינו דהנידון הוא‬ ‫מכח חזקת האם ‪ ,‬ממילא הוכרע נמי בנוגע‬
‫נולד ‪.‬‬ ‫מאיזה כהן‬ ‫להבת ‪.‬‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫דף י " ג ו ' א‬ ‫נעות ‪-‬‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫קלי‬
‫דסונר דדין זה ראין מיוחס אחריו הוי‬ ‫והיינו‬ ‫ומצאתי‬ ‫וז " ל ‪,‬‬ ‫כתב ‪,‬‬ ‫שם‬ ‫כשממ " ק‬ ‫אכן‬
‫זה פסול לכהונה ‪ ,‬דמי שאין לו יחוס‬ ‫להרא " ה ז " ל שכתב ‪ ,‬וז " ל ‪ ,‬שמשתקין‬
‫עכו " ם‬ ‫פסול לכהונה מה " ת ‪ ,‬ולכן כיון שאביו‬ ‫אותו מדין כהונה לומר שאם בן הוא ‪ ,‬אינו‬
‫ועבד שאין לו יחוס ‪ ,‬הוי זד דין תורה שפסול‬ ‫נושא את כפיו ‪ ,‬ואם בת היא ‪ ,‬אינה אוכלת‬
‫לכהונה ‪.‬‬ ‫ומיהו‬ ‫אחריו ‪.‬‬ ‫בתרומה ‪ ,‬דבעינן זרעו מיוחס‬

‫הכא ‪,‬‬ ‫חכמים‬ ‫שגזרו‬ ‫מה‬ ‫א"ש‬ ‫ולפי " ז‬ ‫מסתברא כדאמרה איהי לכהן נבעלתי ולא‬
‫דהוסיפו עוד אפי ' שיש לו יחום של‬ ‫ידענו מנו ‪ ,‬אבל היכא דהיא אמרה בברי מאיש‬
‫אביו ‪ ,‬דידעינן שהוא כהן ‪ ,‬אפ " ה אי לא ידעינן‬ ‫מיהא‬ ‫כהונה‬ ‫לענין‬ ‫למהימנא‬ ‫כהן‬ ‫פלוני‬
‫הדי‬ ‫התוס ' ] ‪,‬‬ ‫מי הוא אביו ‪ [ ,‬מחמת זנות כמ " ש‬ ‫ע"כ ‪.‬‬ ‫דקרינא ביה זרעו מיוחם אחריו‬
‫ושפיר הוי זה כעין‬ ‫לכהונה ‪.‬‬ ‫הוא נמי פסול‬ ‫ז " ל לא‬ ‫רש " י‬ ‫ע " ז שם אבל מלשון‬ ‫דכתה‬
‫דאורייתא ‪ ,‬דמה " ת הוי דוקא מי שאין לו יחוס‬ ‫משמע כן ‪ ,‬דהא כתב מיוחס אחריו‬
‫כלל ‪ ,‬ורבנן הוסיפו לגזור גם מי שאין ידוע מי‬ ‫שאנו יודעים מי אביו ‪ ,‬אלמא דבעינן " שאנו "‬
‫וע " ש בראשונים שהקשו על הראב " ד ‪,‬‬ ‫אביו ‪.‬‬ ‫עכ " ל ע " ש ‪.‬‬ ‫נדע מי אביו ‪ ,‬ולא מפיה נהיה חיין‬
‫הראב " ד ‪.‬‬ ‫ועכ " פ זהו שיטת‬ ‫כאופן‬ ‫אפי '‬ ‫( ומשמע רהרא " ה ס " ל דמיירי‬
‫בברכת שמואל שם כמ " ש ‪ ,‬דעצם זה‬ ‫וכן ביאר‬ ‫שאין אנו יודעים שהוא כהן ‪ ,‬ורק היא אומרת‬
‫ע"ש‪.‬‬ ‫שאין לו יחוס כלל הוי פסול לכהונה‬ ‫כן ‪.‬‬
‫יש לבאר שפיר דעת רש " י הכא דאף‬ ‫ויפי " ז‬ ‫אפשר דהרא " ה נמי מיירי באופן דידעינן‬ ‫אנן‬
‫אינו אוכל בתרומה ‪ ,‬דכיון דהמקור‬ ‫וצ " ע ) ‪.‬‬ ‫שכהן הוא ‪,‬‬
‫בדאורייתא הוא מהתם ‪ ,‬דמיירי שאין לו אב‬ ‫בתרומה ‪,‬‬ ‫שאוכל‬ ‫שכתב‬ ‫ועכסת הריטכ " א‬
‫כלל ‪ ,‬דממילא פסול אף לתרומה ‪ ,‬א " כ ה " ה‬ ‫בפשוטו היינו דסובר דכיון דהוי רק‬

‫הכא בגזירה דרבנן ‪ ,‬שגזרו אף כשיש אב ‪ ,‬ורק‬ ‫גזירה דרבנן ‪ ,‬לכן רק לענין עבודה גזרו דין זה‬

‫שאין ידוע מי הוא ‪ ,‬שיהא כמו התם שפסול‬ ‫דהוי חסרון שאינו מיוחס אחריו ‪ ,‬אבל לענין‬
‫לכהונה ‪ ,‬הוי ממש דומיא דהתם ‪ ,‬דאף אינו‬ ‫תרומה סגי מה שבמציאות כהן הוא ‪ ,‬ובזה לא‬
‫וכמשנ " ת ‪.‬‬ ‫אוכל בתרומה‬ ‫חכמים ‪.‬‬ ‫גזרו‬

‫אוכל‬ ‫אי‬ ‫נחלקו‬ ‫ממזר‬ ‫בהן‬ ‫[ ובאמת גבי‬ ‫בדעת רש " י צ " ב למה באמת לא יאכל‬
‫בתרומה ‪ ,‬ואיתא שם דאפי ' למ " ר‬ ‫בתרומה ‪.‬‬ ‫אני‬
‫שאוכל בתרומה מ " מ לענין עכורה לכו " ע‬ ‫כזה ‪ ,‬דכעיקר דין זה דבעינן זרעו‬ ‫ונראה‬
‫פסול ‪ ,‬דלענין עבודה מהני ממזרות להפקיע‬ ‫דרבנן‬ ‫דין‬ ‫דהוי‬ ‫אחריו ‪,‬‬ ‫מיוחס‬
‫כהונה ‪.‬‬ ‫קדושת‬ ‫זה‬ ‫כעין‬ ‫מצינו‬ ‫היכן‬ ‫אקרא ‪,‬‬ ‫ואסמכוה‬
‫הכא לא שייך להתם כיון דהכא הוי‬ ‫אולם‬ ‫בדאורייתא דעי " ז תקנו חכמים כאן דומיא‬
‫אף‬ ‫דממילא‬ ‫דאורייתא‬ ‫כעין‬ ‫גזירה‬ ‫בעלמא‬ ‫גזירה‬ ‫סתם‬ ‫הוי זה‬ ‫דאטו‬ ‫דהתם ‪,‬‬
‫וכמ " ש ] ‪.‬‬ ‫תרומה אין אוכל‬ ‫דמנ " ל‬ ‫אחריו ‪,‬‬ ‫מיוחס‬ ‫זרעו‬ ‫דוקא‬ ‫שכעינן‬
‫וכו '‬ ‫וארוסתו‬ ‫ארוס‬ ‫אודטה ההוא‬ ‫קלט )‬ ‫כזו ‪.‬‬ ‫לדרוש כן להמציא הלכה‬
‫מודה‬ ‫אבל‬ ‫הדיבור )‬ ‫( בסוף‬ ‫דהנה הראב " ד ( בהשגות על הרי " ף‬ ‫ונראה‬
‫דהכא דקאמר מיניה היינו כגון שבא עליה‬ ‫כתב ‪,‬‬ ‫)‬ ‫מה ‪.‬‬ ‫יבמות פרק החולץ דף‬
‫תמיד ‪,‬‬ ‫אצלה‬ ‫רגיל‬ ‫והיה‬ ‫הרבה ‪,‬‬ ‫כיאות‬ ‫כהא דעכו " ם ועבד הכא על כת ישראל הולד‬
‫ע"כ‪.‬‬ ‫הבעל ‪.‬‬ ‫וכדאמרינן רוב בעילות הלך אחר‬ ‫פגום לכהונה ‪ ,‬הוא משום דאין מיוחס אחריו‬
‫שכ " כ ‪.‬‬ ‫ועיין תורי " ד‬ ‫ע " ש‪.‬‬
 ‫קלו‬ ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫ע "א‬ ‫כתצות ‪ -‬וף י " ד‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫עור ‪ ,‬ודוקא כשיש עובר לפנינו ‪ ,‬דאז הוי הספק‬ ‫העובר‬ ‫לגבי‬ ‫בשלמא‬ ‫צ "ב‬ ‫א‪5‬א הלכאורה‬
‫של מי העובר ‪ ,‬בזה אמרינן דמשום דידעינן‬ ‫רוב‬ ‫משום‬ ‫מהארוס‬ ‫שהוא‬ ‫תלינן‬
‫שבא עליה הארוס ‪ ,‬לא הוי בירור שהעובר‬ ‫בעילות אחר הבעל ‪ ,‬אבל לגבי עצמה דיש לנו‬
‫שלו ‪ ,‬דהא אפשר דאחר נמי כא עליה ‪ ,‬ואין‬ ‫לחשוש שנבעלה לאחר מדאפקרה נפשה וכו ' ‪,‬‬
‫ביאת הארוס מכריע בלל שבודאי בא ממנו ‪,‬‬ ‫ונאסרה עליו ‪ ,‬מה מועיל הא דנבעלה ביאות‬
‫וכו ' ‪.‬‬ ‫דאפשר מדאפקרה‬ ‫יש‬ ‫הרבה ורוב בעילות אחר הבעל ‪ ,‬הא אכתי‬
‫אב‪ 5‬בלא ספק העוכר ‪ ,‬אלא מצד האשה‬ ‫ונאסרה ‪.‬‬ ‫לחוש שזינתה נמי עם אחרים‬
‫שנבעלה ‪.‬‬ ‫עצמה ‪ ,‬מהיכי תיתי לחוש כלל‬ ‫דבל מה דחיישינן מדאפקרה הוי רק‬ ‫ואפשר‬
‫עובר ‪,‬‬ ‫שיש‬ ‫באופן‬ ‫דאף‬ ‫כתב‬ ‫ומחנ " ה‬ ‫לפסול יוחסין או ממזרות דהולד‬
‫דממילא הוי ספק נמי על האשה ‪,‬‬ ‫פסול עי " ז ‪ ,‬אבל לאסור אשה לבעלה לא‬
‫מ " מ כיון דמצד העובר יש לנו לתלות שבודאי‬ ‫מבעלה ‪.‬‬ ‫חיישינן כזה להוציאה‬
‫כא מהארוס ‪ ,‬כיון שבא עליה ביאות הרבה‬ ‫כונת הרמב " ן שכתב א " נ לגבי‬ ‫ואפשר דזהו‬
‫ורוב בעילות אחר הבעל ‪ ,‬ואין לנו ספק על‬ ‫ולד חיישינן ‪ ,‬אבל היא שריא לבעלה‬
‫העובר ‪ ,‬שוב ממילא אין לנו להסתפק נמי מצד‬ ‫ע " ש ‪ ,‬וכונתו דלאסרה על בעלה לא חיישינן‬
‫האשה ‪ ,‬כיון שעליה מצד עצמה אין לנו לחוש‬ ‫מדאפקרה ‪.‬‬
‫כלל שמא נבעלה עוד מאחרת כנ " ל ‪ ( .‬ועיין‬ ‫ובחידושי ‪ -‬ר ‪ - ,‬שקמה ביאר דבסתמא לא‬
‫כסמוך ) ‪.‬‬ ‫חיישינן כלל שנבעלה‬
‫עוד פעם מאחר ‪ ,‬דמהיכי חיתי ניחוש שזינתה‬

‫דף י " ד ע " א‬

‫נאמנות דיכיר שהאב נאמן על בנו אינו דוקא‬ ‫גב ' חרא דהא קא מודה ‪ ,‬ועוד הא אמר‬ ‫קכ )‬

‫היבא שיודע בעצמו ומכיר שהוא כך ‪ ,‬אלא‬ ‫כר "ג ‪.‬‬ ‫רב יהודה אמר שמואל הלכה‬
‫ה " ה כשמאמין לאחרים שאומרים לו כן וסומך‬ ‫ובשמם " ק כשם הרמב " ן דהא דקאמר ועוד ‪,‬‬
‫עליהם ‪ ,‬נמי נאמן מדין יכיר ‪ ,‬ע " ש מה שביאר‬ ‫אין הכונה אפי ' אין מודה אלא‬
‫הרא " ש ‪.‬‬ ‫כן בדברי הרמב " ם ושו " ת‬ ‫מכחיש ‪ ,‬דא " כ הו " ל ברי וברי ‪ ,‬אלא הפי ' ועוד‬
‫הר " י מג " ש דקאמר חדא‬ ‫ו‪5‬פי " ז מיושב דברי‬ ‫כר "ג ‪.‬‬ ‫אפי ' ליחיה קמן שיודה ‪ ,‬נמי הלכה‬
‫ומאמין‬ ‫שמודה‬ ‫היינו‬ ‫מודה‬ ‫דקא‬ ‫מג " ש רהכונה ועוד ‪ ,‬ראמר‬ ‫פי ' הר " י‬ ‫והביא‬
‫לדבריה שלא זינתה עם אחר ‪ ,‬וממילא כשר‬ ‫בודאי שנאתי עליה ‪ ,‬אבל איני יודע‬
‫העובר מדין יכיר ‪ ,‬וכמ " ש דאף בכה " ג שמאמין‬ ‫לאחר כמו שהפקירה‬ ‫הפקירה עצמה‬ ‫אם‬
‫לאחרים נמי נאמן מדין יכיר ‪ ,‬וע " ן קאמר ועוד‬ ‫לי ‪.‬‬ ‫עצמה‬
‫אפי ' אינו אומר שמאמין לדבריה ‪ ,‬וממילא יש‬ ‫הקשה עליו ‪ ,‬דא " כ מהו הטעם‬ ‫והרמב " ן‬
‫לחוש מדאפקרה וכו ' ‪ ,‬ואין כאן דין יכיר ‪ ,‬מ " מ‬ ‫חדא‬ ‫בגמ '‬ ‫דקאמר‬ ‫הראשון‬
‫כר " ג ‪.‬‬ ‫נאמנת דהלכה‬ ‫דקמודה ‪ ,‬אסו יודע הוא בודאי שלא הפקירה‬
‫להגשיר‬ ‫אחא‬ ‫לא‬ ‫ובש " ש ביאר דהועוד‬ ‫עצמה לאחר ‪ ,‬ואיך פירש דזהו הועוד שאינו‬
‫הולד ‪ ,‬אלא להנשיר האשה ‪ ,‬דהרי‬ ‫מודה ‪ ,‬היינו שאינו יודע אם נבעלה לאחר‬
‫הטעם הראשון דהוי מדין יכיר מהני רק על‬ ‫ע "ש ‪.‬‬
‫העובר ‪ ,‬אבל לגבי האשה עצמה דלא שייך‬ ‫כתב לבאר‬ ‫פ "כ)‬ ‫(ש "ב‬ ‫יבשב ‪ -‬שמעתתא‬
‫יכיר כלל ‪ ,‬מ " ט תהא מותרת ‪ ,‬ניחוש מדאפקרה‬ ‫דעת הר " י מג " ש ‪ ,‬דהנה‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫י‬
‫כתוגות ‪ -‬וף " ג ע " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫קלח‬

‫יכיר כמו ךר " י ‪ ,‬לכאורה כש " ש כאן מכואר‬ ‫וכו ' שנבעלה עוד פעם ותיאסר לבעלה ‪ ,‬וב " ז‬
‫נינינו ‪.‬‬ ‫דתדי דינים‬ ‫נאסרת ‪,‬‬ ‫קאמר ועוד ‪ ,‬דלגכי דידה נמי אין‬
‫הקשה ‪ ,‬מהא דפריך‬ ‫דבריו )‬ ‫( בסוף‬ ‫דהש " ש‬ ‫ע "ש ‪.‬‬ ‫דהלכה כר " ג שנאמנת‬
‫בב " ב יכיר למה לי ‪ ,‬תיפו " ל משום‬ ‫זהו דלא כפי מה שנתבאר לעיל ‪ ,‬דהא‬ ‫אכן‬
‫מיגו ‪ ,‬והקשה דהא נפ " מ היכא שכעצמו אינו‬ ‫וכו '‬ ‫דמדאפקרה‬ ‫החשש‬ ‫רכל‬ ‫ביארנו‬
‫יודע ‪ ,‬ורק שמאמין לאחרים ‪ ,‬דאי משום מיגו ‪,‬‬ ‫היינו רק לגבי הולד ‪ ,‬אכל לגבי עצמה ליכא‬
‫בכה " ג ‪.‬‬ ‫ליכא מיגו‬ ‫כלל חשש זה דמדאפקרה וכו ' לחוש שנבעלה‬
‫לחלק הדוקא לר " י הוי כבע " ד ‪ ,‬דמהני‬ ‫וכונס‬ ‫עוד ‪.‬‬
‫מה שסומך ומאמין לאחרים ‪ ,‬משא " כ‬ ‫ספק על הולד ‪ ,‬אז הוי נמי‬ ‫ורק דהיכא דהוי‬
‫ע"ש‪.‬‬ ‫וכו '‬ ‫לרכנן אינו כע " ד‬ ‫שהוכרע‬ ‫אבל כל‬ ‫עצמה ‪,‬‬ ‫לגבי‬ ‫ספק‬
‫ומבואר דלרבנן אינו אותו נאמנות כמו לר " י ‪,‬‬ ‫ביאות‬ ‫שבא עליה‬ ‫הספק של הולד ‪ ,‬כגון‬
‫ולכאורה נפ " מ לענין להכשיר אם‬ ‫הרבה ‪ ,‬דיש לתלות בודאי בבעל משום רוב‬
‫בזה ] ‪.‬‬ ‫נאמן ‪ [ .‬ובשיעור כללי בב " ב הארכנו‬ ‫בעילות אחר הבעל ‪ ,‬שוב ליכא ספק נמי על‬
‫והנה בעיקר הא דכתכ בש " ש לפרש‬ ‫קעכ )‬ ‫כמ " ש ‪.‬‬ ‫האשה‬
‫הסוגיא דהא דמודה מהני מדין‬ ‫ה " ה הכא ‪ ,‬כיון שהוכרע הספק על‬ ‫וא " כ‬
‫חרא )‬ ‫יכיר ‪ ,‬לכאורה קשה דהנה בתוס ' ( ד " ה‬ ‫העובר מדין יכיר ‪ ,‬שנאמן להכירו ע " פ‬
‫כתבו לפרש ‪ ,‬דהא דקאמר ועוד ‪ ,‬היינו כפשוטו‬ ‫מה שמאמין לה שלא נבעלה עוד ‪ ,‬והוי הולד‬
‫אפי ' לא יודה ‪ ,‬ולאו דקאמר דלאו מיניה ‪,‬‬ ‫ודאי שלו ‪ ,‬שוב ממילא גם היא מותרת ‪ ,‬וליבא‬
‫דכהא לא מכשיר ר " ג ‪ ,‬כיון דהוי ברי וברי וכו '‬ ‫חשש מדאפקרה לגבי דידה ‪ ,‬ומה הוצרך להא‬
‫עכ " ל ‪.‬‬ ‫כר " ג ‪.‬‬ ‫דהלכה‬
‫ווסתנו ראין הכונה שמכחיש שאינו ממנו ‪,‬‬ ‫דאפ " ה יש חשש נמי על‬ ‫ומבואר מדבריו‬
‫נאמנת ‪.‬‬ ‫דא " כ הוי ברי וברי ואינה‬ ‫כמ " ש ‪.‬‬ ‫האשה מדאפקרה וכו ' ‪ ,‬והלא‬
‫ולכאורה מה כתבו דהוי הכחשה דברי וברי ‪,‬‬ ‫ההוכחנו עוד מהש " ש‬ ‫)‬ ‫סו ‪.‬‬ ‫[ וע " ע לקמן ( דף‬
‫כיון‬ ‫הא‬ ‫ממזר ‪,‬‬ ‫ספק‬ ‫ונשאר‬ ‫כמש " ל] ‪.‬‬ ‫והגרעק " א דלא‬
‫דנאמנות דיריה הוי מדין יכיר ‪ ,‬דהוי נאמנות‬ ‫מבואר‬ ‫הש " ש‬ ‫דברי‬ ‫בעיקר‬ ‫והנה‬ ‫קע‪) 6‬‬

‫כתרי עדים ‪ ,‬אינה יכולה כלל להכחישו ‪ ,‬ואמאי‬ ‫דנקט לדברי פשוט דיכיר מהני‬
‫לא יהא נאמן לפוסלו בתורת ודאי שיהא ודאי‬ ‫לפסול ‪.‬‬ ‫גם להכשיר ‪ ,‬ולא רק‬
‫ממזר ‪.‬‬ ‫הרי איתא לענין‬ ‫קכ " ז )‬ ‫ב " ב ( דף‬ ‫דבגמ '‬
‫דהנא אומר שאינו בנו ‪ ,‬דיש בזה‬ ‫זאע " ג‬ ‫גוועה ‪.‬‬ ‫לפסול לזמר שהוא ממזו זבן‬
‫נידון אי יש בזה דין יכיר כלל ‪ ,‬אפ " ה‬ ‫ובקצוה " ח נתב דלכאורה כ " ש להכשיר יהא‬
‫הרי שיטת התום ' הוא דדין יכיר איכא אפי '‬ ‫נאמן ‪.‬‬
‫כאומר זה אינו בני ‪ ,‬וא " כ כיון דנאמנותו הוא‬ ‫הארכנו בזה ‪ ,‬דיש סוברים דדוקא‬ ‫ובב " ב‬
‫מדין יכיר דהוי כתרי עדים ‪ ,‬איך יועיל כלל מה‬ ‫להכשיר ‪.‬‬ ‫לפסול נאמן ‪ ,‬ולא‬
‫ספק ‪.‬‬ ‫שהיא מכחישתו לעשותו‬ ‫גל דברי הש " ש כאן דסוגיא דהכא‬ ‫ועכ " פ‬
‫כתב שנאמן להכשירו אף‬ ‫וכן הרי בנימו " י‬ ‫מדין יכיר הוא ‪ ,‬היינו רק אם נאמן‬
‫שהיא מכחישתו ‪ ,‬כמו שהביא בש " ש שם ‪,‬‬ ‫לפסול ‪.‬‬ ‫להכשיר כמו‬
‫וא " כ ה " ה לפוסלו למה לא יהא נאמן ‪ ,‬ויהא‬ ‫בהא דדנו שם אי בצריך הכירא ‪ ,‬דאף‬ ‫וכן‬
‫ממזר ‪.‬‬ ‫ודאי‬ ‫לרבנן נאמן מדין יכיר ‪ ,‬אי הוי אותו דין‬
 ‫קלט‬ ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫כתובות ‪ -‬די י ‪. .‬‬
‫וע א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫זוכרין ‪ ,‬יכולין להחזיר ולהעיד ‪ ,‬הואיל ושתקו‬ ‫גוה " כ שנאמן כב '‬ ‫ו‪14‬פשר הכיון ריכיר הוי‬
‫שאמרו‬ ‫ממר‬ ‫בהפך‬ ‫אמרו‬ ‫ולא‬ ‫תחלה ‪,‬‬ ‫עדים ‪ ,‬א " כ הכיה " כ הוא דוקא היכא‬

‫באחרונה ‪.‬‬ ‫המכחישתו ‪,‬‬ ‫היכא‬ ‫אבל‬ ‫מכחישתו ‪,‬‬ ‫שאינה‬

‫שם בשם סמ " ע ‪ ,‬דבאומר אינו‬ ‫ובקצוה " ח‬ ‫בכה " ג ‪.‬‬ ‫מעיקרא לא חידשה תורה דין יכיר‬
‫זוכר ‪ ,‬תלוי ‪ ,‬אם אמר עתה ‪ ,‬יכול‬ ‫ובשו " ע ( סימן ד ' סעיף כ " ז ) באמת כתב כאן‬
‫אח " כ לחזור ולהגיד ‪ ,‬אבל אמר סתם ‪ ,‬אין חוזר‬ ‫דבאומר אינו בני הוי ודאי ממזר ‪,‬‬
‫ע "ש ‪.‬‬ ‫ומגיד‬ ‫בר " ן כאן‬ ‫[ והיינו כמו שהקשינו על תוס ' ] ‪ ,‬אכן‬
‫מה כתב הרמ " א דבאמרו אין‬ ‫צ "ב‬ ‫ולכאורה‬ ‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫כתב כתוס ' דהוי ברי וברי ע " ש‬

‫אנו יודעין מהני אמתלא ‪ ,‬ממ " ג אי‬ ‫ודבה בעיקר דברינו דיכיר הוי כב '‬ ‫קעג )‬

‫חשיב עדות מה שאמרו אין אנו יודעין ‪ ,‬א " כ‬ ‫עדים ‪ ,‬צ " ע ההא קי " ל ראין יכיר‬
‫הרי קי " ל אין חוזר מגיד ‪ ,‬ומה מועיל אמתלא ‪,‬‬ ‫אחר יכיר ‪ ,‬שאין יכול לחזור בו אא " כ נותן‬
‫ואי לא חשיב חוזרין ומגידין כיון דלא הוי‬ ‫אמתלא לדבריו ‪ [ ,‬משא " כ בע " א יכול לחזור בו‬
‫אמתלא ‪.‬‬ ‫עדות כלל ‪ ,‬א " כ מה צריך‬ ‫אפי ' בלא אמתלא ] ‪ ,‬אבל בב ' עדים קי " ל שאין‬
‫דבאמת הוי זה עדות‬ ‫ולפמש " כ יש לבאר‬ ‫אמתלא ‪.‬‬ ‫אפי ' עם‬ ‫חוזרין ומגידין‬
‫כך צריך‬ ‫שאין יודעין ‪ ,‬ומשום‬ ‫לפמש " כ דיכיר הוי נאמנות כב '‬ ‫ולכאורה‬
‫אמתלא ‪ ,‬אבל מ " מ לא שייך בזה הגזה " כ דאין‬ ‫ע"י‬ ‫בו‬ ‫לחזור‬ ‫יכול‬ ‫איך‬ ‫עדים ‪,‬‬

‫אין חוזרין בהם‬ ‫דסו " ס‬ ‫חוזרין ומגידין ‪ ,‬כיון‬ ‫מעדים ‪.‬‬ ‫מ"ש‬ ‫אמתלא ‪,‬‬
‫מעצם המעשה לומר ההיפך ממה שאמרו‬ ‫יכולין‬ ‫האין‬ ‫מה‬ ‫דבעדות‬ ‫ביארנו ‪,‬‬ ‫ובב " ב‬
‫יודעין ‪.‬‬ ‫קודם ‪ ,‬ורק שאמרו שאינן יודעין ועתה‬ ‫לחזור בהן ‪ ,‬חוץ מהטעם שאין נאמנין‬
‫דליכא בזה הגזה " כ שאין חוזר ומגיד ‪,‬‬ ‫וליון‬ ‫איבא עוד דין דהוי גזה " כ שאין חוזר ומגיד ‪,‬‬
‫אלא כל הטעם רק משום שאין נאמנים ‪,‬‬ ‫ולכן אפי ' באופן שאין חסרון מצד הנאמנות ‪,‬‬
‫כשנותנין אמתלא לדבריהם ‪ ,‬דשפיר‬ ‫מש " ה‬ ‫כגון ע " י אמתלא ‪ ,‬מ " מ אכתי איכא דין השני ‪,‬‬
‫איכא סיכה להאמינם ‪ ,‬הרי הם נאמנין לומר‬ ‫כלל ‪.‬‬ ‫מחמת הגזה " כ שאין יכולין להזור‬

‫שיודעיו ‪.‬‬ ‫כתב ‪ ,‬דגזה " כ זה‬ ‫‪):‬‬ ‫ובהפלאה לקמן ( דף יח‬
‫יכולה‬ ‫איך‬ ‫הכא‬ ‫ובהא דהקשינו‬ ‫קכס )‬ ‫אפי ' באותה עדות עצמה ‪ ,‬שאין‬
‫האשה להכחישו ‪ ,‬הרי דין יכיר‬ ‫יכול לומר אותה שוב ‪ ,‬כיון שהגיד שוב אינו‬
‫הוי כשנים ‪ ,‬כעין זה מקשים גבי ע " א שמעיד‬ ‫ע"ש‪.‬‬ ‫חוזר ומגיד‬
‫אע " פ‬ ‫שמת בעלה ‪ ,‬דמדרבנן נאמן כשנים ‪,‬‬ ‫כב '‬ ‫נאמנות‬ ‫דהוי‬ ‫אע " פ‬ ‫משא " כ ביכיר ‪,‬‬
‫דהוי דשכ " ע ‪.‬‬ ‫עדים ‪ ,‬מ " מ הגזה " כ שיש בעדות ‪,‬‬
‫א " כ איך מהני ע " א להכחישו ‪ ,‬הא‬ ‫והקשו‬ ‫ליכא ביכיר ‪ .‬ורק כל הטעם שאין יכול לחזור‬
‫כיון שכבר נאמן כשנים ‪ ,‬אין דבריו‬ ‫הוא רק משום חסרון נאמנות ‪ ,‬שאין נאמן בזה ‪,‬‬
‫של אחד במקום שנים ‪ ,‬ואיתא דבאמת רק‬ ‫ולכן ע " י אמתלא דשפיר יש לנו ראיה שאומר‬
‫בב " א יכול להכחישו ‪ ,‬אבל בזה אחר זה אין‬ ‫בו ‪.‬‬ ‫אמת ‪ ,‬נאמן לחזור‬
‫מ "ש ‪.‬‬ ‫יכול להכחישו ‪ ,‬ולכאורה צ " ב‬ ‫ס"א)‬ ‫כ"ט‬ ‫( סי '‬ ‫חויימ‬ ‫ובשו " ע‬ ‫קטל )‬

‫דבאמת הרי הוא רק ע " א ‪ ,‬ורק אחר‬ ‫וצ " ע‬ ‫חרם‬ ‫כשנותנים‬ ‫ברמ " א ‪,‬‬

‫שמאמינים לו נעשה כתרי ‪ ,‬אבל כ " ז‬ ‫בבית הכנסת אחר עדות שיעידו קודם שיצאו‬

‫שעדיין לא האמינוהו ‪ ,‬הרי הוא עדיין רק ע " א ‪,‬‬ ‫להגיד ‪,‬‬ ‫ולאחר שיצאו באו עדים‬ ‫מביהכ " נ ‪,‬‬

‫ולכן בב " א הוי ע " א בהכחשה ‪ ,‬משא " כ בזא " ז‬ ‫לא שמנו ליבנו אז להעיד ‪ ,‬ועתה‬ ‫ואומרים‬
 ‫פוברמקי ז )ב " ל‬ ‫כתונות ‪ -‬דף י ‪ -‬ד ע ‪ -‬א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫קם‬

‫רספק אחד על גוף החלל אם הוא‬ ‫וימיינו‬ ‫שכבר האמינהו והרי הוא כשנים ‪ ,‬אין ע " א‬
‫התערובת‬ ‫ע"י‬ ‫אחד‬ ‫וספק‬ ‫חלל ‪,‬‬ ‫להכחישו ‪.‬‬ ‫יכול‬
‫שנתערב במשפחה ‪ ,‬דכה " ג לא הוי ס " ס ‪ ( ,‬ועיין‬ ‫הכא ביכיר לא שייך לומר כן ‪ ,‬דהא דין‬ ‫[ אב‬
‫בזה ) ‪.‬‬ ‫לקמן הסברא‬ ‫כח‬ ‫שזהו‬ ‫כתרי ‪,‬‬ ‫לעולם‬ ‫הוי‬ ‫יכיר‬
‫‪-‬‬
‫הקשה עליהם ‪ ,‬דכה " ג תשיב‬ ‫והבית ‪ -‬מאיר‬ ‫נאמנות שנתנה תורה לאב ‪ ,‬וא " כ מה מועיל‬

‫מעליא ‪,‬‬ ‫ספיקא‬ ‫ספק‬ ‫שפיר‬ ‫וצ " ע ] ‪.‬‬ ‫מה שמכחישתו לעשותו ספק וכנ " ל ‪,‬‬

‫דהא כתב הש " ך ראם היה בחצר תרנגולת ספק‬ ‫גמי ומי אמו ר ' יהושע אינה נאמנת ‪,‬‬ ‫קעו )‬

‫טריפה ‪ ,‬ועוד תרנגולת כשרה ‪ ,‬ומצא ביצה‬ ‫ורמינהו וכו ' ‪ ,‬ופירש " י דהקושיא‬
‫בחצר ‪ ,‬ואינו יודע אם הוא מהספק טריפה ‪ ,‬או‬ ‫דהכא לא מוקמינן לה אחזקה והתם מוקמינן‬
‫מהכשירה ‪ ,‬הרי היא מותרת מטעם ס " ס ‪ ,‬דספק‬ ‫אחזקה ‪.‬‬
‫שהיא‬ ‫ואת " ל‬ ‫מהכשירה ‪,‬‬ ‫היא‬ ‫שמא‬ ‫אחד‬ ‫אלא דצ " ע למה מקשה הגמ ' קושיא זו רק‬
‫ארוס‬ ‫דההוא‬ ‫דין‬ ‫שהביאה‬ ‫אחר‬
‫כשירה ‪.‬‬ ‫מהספק טריפה ‪ ,‬שמא באמת גם היא‬
‫וארוסתו וכו ' ‪ ,‬הא בלא " ה נמי קשה קושיא זו‬
‫כמו‬ ‫הם‬ ‫הרי‬ ‫והאלמנה‬ ‫הבת‬ ‫וא " כ ה " נ‬
‫הביצה ‪ ,‬שאין הנידון על התערובת‬
‫ר "י ‪.‬‬ ‫מר " י על‬
‫נתב ‪ ,‬דבלא הגמ ' דלעיל ‪ ,‬היה‬ ‫ובשטמ " ק‬
‫עצמה [ על הבעל עצמו ‪ ,‬אם הוא כשר או ספק‬
‫אפשר לומר דרק לכתחילה פוסל‬
‫נולדו‬ ‫שהם‬ ‫ובתה‬ ‫על האם‬ ‫אלא‬ ‫חלל ] ‪,‬‬
‫ר ' יהושע ‪ ,‬ולא בדיעבד ‪ ,‬ורק משום דזינתה ‪,‬‬
‫ב ' הספיקות ‪,‬‬ ‫מהתערובת ‪ ,‬ובשעה אחת חלו‬
‫אבל הכא דלא זינתה ‪ ,‬אף לכתחילה מכשיר‬
‫ואפי '‬ ‫אותה ‪ ,‬או לא ‪,‬‬ ‫האם הספק חלל בעל‬
‫וע " ש עוד בשטמ " ק ‪.‬‬ ‫משום חזקה ‪,‬‬
‫ב ' ספיקות‬ ‫בעל ‪ ,‬שמא כשר הוא ‪ ,‬והוי שפיר‬
‫אלמנת עיסה וכו ' ‪.‬‬ ‫גמי‬ ‫קנח )‬
‫אחד ‪ ,‬ולא חשיב כלל ספק‬ ‫בענין אחד וגוף‬
‫הביא‬ ‫סק " ד )‬ ‫כ'‬ ‫( סימן‬ ‫ובאבני ‪ -‬מי ואים‬
‫אחד בגוף וספק אחד בתערובת [ אלא דוקא‬
‫ספק‬ ‫הוי‬ ‫דהא‬ ‫קושיא ‪,‬‬
‫עצמה ] ‪.‬‬ ‫כשהספק על התערובת‬ ‫‪-‬‬
‫בתערובת ‪.‬‬ ‫אחד בגוף וספק אחד‬
‫שם הקשה עליו ‪ ,‬דהא לא דמי כלל‬ ‫והאב " מ‬
‫עיסה‬ ‫באלמנת‬ ‫דפי '‬ ‫בשו " ע‬ ‫ע"ש‬ ‫[ א "ה‬
‫לביצה ‪ ,‬דהרי בביצה מיירי שאין‬
‫כתוס ' ‪ ,‬וז " ל ‪ ,‬משפחה שנתערב בה‬
‫ומש " ה‬ ‫ידוע כלל איזו תרנגולת הטילה אותה ‪,‬‬
‫ספק חלל ‪ ,‬כל אשה כשרה שנשאת לאחד‬
‫חשיב שבב " א נולדו שתי הספיקות ‪ ,‬אבל זה‬
‫אסורה לכהן‬ ‫מאותה משפחה ‪ ,‬ונתאלמנה ‪,‬‬
‫ודאי אם היה ידוע איזו מהתרנגולות הטילה‬ ‫לכתחילה ‪ ,‬ואם נשאת לא תצא ‪ ,‬מפני שהם‬
‫אותה ‪ ,‬בודאי לא עדיף מהתרנגולת עצמה ‪,‬‬
‫שתי ספיקות ‪ ,‬שמא זו אלמנת אותו כהן ‪ ,‬שמא‬
‫וכמו שנחתך אחד מאברי תרנגולת אחת ‪,‬‬ ‫אינה אלמנתו ‪ ,‬ואם נאמר שהיא אלמנתו שמא‬
‫שבודאי לא עדיף מהתרנגולת עצמה ‪ ,‬וחשיב‬ ‫חלל ‪.‬‬ ‫אינו‬
‫ספק על התערובת עצמה אמ היא הכשירה או‬ ‫כתב וי " א דוקא האלמנה דהו " ל‬ ‫וברמ " א‬
‫הספק טריפה ‪ ,‬דהוי ספק אחד בגוף ואחד‬ ‫אפי '‬ ‫בתה‬ ‫אבל‬ ‫כשרות ‪,‬‬ ‫חזקת‬
‫ס "ס ‪.‬‬ ‫כתערוכת דלא תשיב‬ ‫נשאת תצא ‪ ,‬ויש מקילין ואומרים שאין חילוק‬
‫וא " כ ה " נ באלמנה ובת שירוע שהאלמנה‬ ‫עכ " ל ‪.‬‬ ‫בינה לבתה‬
‫היא אשת פלוני וכן הבת היא בת‬ ‫כתב טעם למה בתה תצא‬ ‫( סקי " ד )‬ ‫ובש " ש‬
‫פלוני ‪ ,‬והפלוני הוא ספק חלל ‪ ,‬הרי דממילא‬ ‫משום ‪ ,‬דלאו ס " ס גמור הוא ‪ ,‬דהוי‬
‫פשוט שדין האלמנה והבת הוא כדין הפלוני ‪,‬‬ ‫ע " ש] ‪.‬‬ ‫ספק אחד בגוף וספק אחד בתערובת‬
 ‫קמא‬ ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫נתונות ‪ -‬וף י " ד ע"א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫ע "ש ‪.‬‬ ‫האם‬ ‫ותשיב ספק על התערובת עצמה ‪ ,‬דהוי ספק‬
‫ה " נ כיון דסו " ס על הספק חלל אין‬ ‫ובש " פ‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫אחד בגוף‬
‫דין ס " ס ‪ ,‬דהוי ספק אחד כגוף ואחד‬ ‫ושזו " נ אם היה הספק על הבת מי אביה ‪ ,‬ועל‬
‫בתערובת ‪ ,‬ממילא ע " כ שגם האלמנה והבת יש‬ ‫האלמנה מי בעלה ‪ ,‬אז הוי כמו ספק‬
‫להן אותו ספק ‪ ,‬אפי ' שלא ידעינן מי הבעל ‪,‬‬ ‫על הביצה שאין ידוע מאיזו תרנגולת היא ‪,‬‬
‫וצ " ע ] ‪.‬‬ ‫ואין נפ " מ אי יודעין או לא ‪,‬‬ ‫ובב " א נולדו ב ' הספיקות ‪ ,‬אבל הכא דידוע מי‬

‫בגוף‬ ‫אהד‬ ‫דכספק‬ ‫הסבוא‬ ‫ובעיקר‬ ‫קט )‬ ‫אניה ובעלה ‪ ,‬נחשב הספק עליו עצמו ‪ ,‬ושפיר‬
‫וספק אחד בתערובת לא הוי‬ ‫אחד‬ ‫וספק‬ ‫בגוף‬ ‫אחד‬ ‫ספק‬ ‫דהוי‬ ‫הקשו‬

‫ס " ס ‪ ,‬היינו משום דכיון דהספק אחד בגוף כבר‬ ‫ע " ש‪.‬‬ ‫בתערובת וכנ " ל‬

‫היה קודם ‪ ,‬ואז היה רק ספק אחד ‪ ,‬ונאסר מדין‬ ‫והא " מ ‪,‬‬ ‫הב " מ‬ ‫בדברי‬ ‫צ "ע‬ ‫אדשם‬ ‫קעט )‬

‫ספק ‪ ,‬דוהו הדין ספק טריפה אסור ‪ ,‬שוב אין‬ ‫ממ " ג איך מיירי ‪ ,‬אי כל הספק‬

‫להתיר מכת עוד ספק אתר ע " י תערובת ‪ ,‬כיון‬ ‫רק על הביצה מאיזו תרנגולת היא ‪ ,‬אבל‬

‫שכבר הוחזק לאיסור ‪ ,‬ולכן ממילא הביצה נמי‬ ‫התרנגולות עצמן אינן מעורכות כלל ‪ ,‬אלא‬

‫מספק ‪.‬‬ ‫כמותה שאסורה‬ ‫ידעינן שזו היא הודאי כשרה וזו היא הספק‬
‫טריפה ‪ ,‬א " כ צ " ע דברי הב " מ מה היה ס " ד‬
‫שנתערבה‬ ‫טריפה‬ ‫דתרנגולת‬ ‫קי " ל‬ ‫והנה‬
‫כלל לדמות לספק אחד בגוף וספק אחד‬
‫משום‬ ‫כרוב ‪,‬‬ ‫בטלה‬ ‫אינה‬ ‫בכשרות ‪,‬‬
‫בתערובת ‪ ,‬הרי אין כאן שום תערובת כלל ‪,‬‬
‫ברובא ‪.‬‬ ‫דהוי בריה ‪ ,‬ובריה לא בטיל‬
‫לדון מה הדין של ביצה שנמצאה שם ‪,‬‬ ‫ויש‬
‫הביצה ‪.‬‬ ‫אלא הוי ס " ס מעליא על‬

‫דלכאורה אי לא ירעינן איזו תרנגולת‬
‫הסילתו ‪ ,‬אמרינן כל דפריש מרובא פריש ‪ .‬אבל‬
‫היכא דידעינן איזו תרנגולת הטילתו ‪ ,‬לכאורה‬
‫עצמה ‪.‬‬ ‫תליא בדין התרנגולת‬
‫תלוי במחלוקת אחרונים גבי בהמה‬
‫ספק טריפה קבוע ‪ ,‬ופרש הצי בהמה ‪,‬‬
‫שהביא בש " ש ( ש " ד פ " ג ) ג ' שיטות בזה ‪ ,‬אי‬
‫בתר רוב רכל דפריש ע " ש ( וע " ע‬
‫לקמן ) ‪.‬‬
‫בעיקר פירושא דאלמנת עיסה ‪,‬‬ ‫ווינה‬
‫דהוי‬ ‫ברש " י‬ ‫ראשון‬ ‫לפירוש‬
‫ספק על החלל ‪ ,‬וממילא הוי ספק על אשתו ‪,‬‬
‫צ " ע אמאי השיב ס " ס ‪ ,‬הא הכל ספק אחד‬
‫הוא ‪.‬‬
‫ואפשר דכיון דאיכא על ספק זה תרי חזקות ‪,‬‬
‫אחד עליו ואחד עליה ‪ ,‬דלו יש חזקת‬
‫בשרות וכן לה ‪ ,‬מש " ה תשיב שפיר ס " ס‬
‫להתיר ‪ ,‬ואכתי צ " ב בדה ‪ ,‬וע " ע בשטמ " ק מש " כ‬
‫בזה ‪.‬‬
‫גימא דמיירי שהיו התרנגולות מעורבות ‪,‬‬ ‫ואי‬
‫שלא ידעינן איזו הודאי כשרה ואיזו‬
‫הספק ‪ ,‬א " כ צ " ע דברי האב " מ ‪ ,‬מה חילק אם‬
‫ידעינן מי הבועל או לא ‪ ,‬הא אפי ' לא ידעינן‬
‫מי הבועל ‪ ,‬כיון דסו " ס על כל אחד מהתערובת‬
‫ויהיה‬
‫נחשב ספק אחד בגוף וספק אחד בתערובת‬
‫שאין ע " ז דין ס " ס ‪ ,‬שוב ממילא גם האלמנה‬
‫והבת הוו כמותם ‪ ,‬דיש עליהם אותו שם ספק ‪,‬‬
‫אזלינן‬
‫ויהיו אסורות כמו במקום שידעינן בודאי מי‬
‫הבועל ‪.‬‬
‫קפ‪) 6‬‬
‫מהיכן‬ ‫ודוקא גבי ביצה יש לחלק אי ידעינן‬
‫באה או לא ‪ ,‬משא " כ הכא דהוי אותו‬
‫ספק על בל אחד ואחד ‪ ,‬ע " כ ממילא גם עליהם‬
‫איכא אותו ספק ‪ ,‬והוי ממש כמו דידעינן מי‬
‫הוא הבועל ‪ ,‬ואין לחלק כלל אי ידעינן או לא‬
‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫וכנ " ל ‪,‬‬
‫דכשהאב‬ ‫הגרעק " א‬ ‫דברי‬ ‫הבאנו‬ ‫וולעיל‬
‫לפנינו לא שייך חזקת כשרות על‬
‫הבת ‪ ,‬כיון דהספק לפנינו ‪ ,‬ובתו כמותו ‪ ,‬ממילא‬
‫אף עליה הוי אותו ספק ‪ ,‬ולא יוכרע ע " י חזקת‬
 ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫כרוכות ‪ -‬וף י " ר ע " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫קמב‬

‫‪:‬‬ ‫חלוקים‬ ‫מתני ' א " ר יוסי כו ' אם רוב אנשי‬ ‫קפנ )‬

‫דכיון שפרש ואינו במקום הקביעות ‪,‬‬ ‫אדא ‪,‬‬ ‫לכהונה ‪.‬‬ ‫העיר משיאין לכהונה ‪ ,‬הרי זו תנשא‬
‫וליכא גזה " כ דכל קבוע כמחצה ע " מ ‪,‬‬ ‫והגרעק " א נתב ראם יהיו בעיר חמישים‬

‫לכן ממילא הוי דין רוב ‪ ,‬ולא מצד עצם מעשה‬ ‫פסולימ ‪ ,‬וחמישים ואחד כשריס ‪,‬‬

‫הפרישות ‪ ,‬אלא דכמו שבלא גזה " כ דקבוע ‪ ,‬הוי‬ ‫וכהן מאנשי העיר רוצה לישא אותה ‪ ,‬הרי היא‬

‫אזלינן בתר רוב אפי ' כשהחתיכות מונחות‬ ‫לו ‪.‬‬ ‫אסורה‬

‫זה ‪.‬‬ ‫במקומן ‪ ,‬ה " נ בפריש חוזר דין רוב‬ ‫כהן מעיר אחרת ‪ ,‬מותר בה משום‬ ‫דדוקא‬
‫ועוד דין איבא ‪ ,‬דבפריש דנין על מעשה‬ ‫רוב כשרים ‪ ,‬אבל כהן מעיר זו ‪ ,‬שהוא‬
‫יודע בעצמו שלא אנסה ‪ ,‬הרי לדידיה ליכא רוב‬
‫הפרישה שהיתה מהרוב ‪ ,‬והוא דין רוב‬
‫מחמת עצם‬ ‫פריש‬ ‫מרובא‬ ‫דאמרינן‬ ‫חדש‬ ‫כלל ‪ ,‬אלא מתצה כשרים מחצה פסולים ‪ ,‬דהוא‬
‫יכול‬ ‫אין‬ ‫עליה ‪,‬‬ ‫בא‬ ‫שלא‬ ‫שיודע‬ ‫בעצמו‬
‫בזה ‪.‬‬ ‫הפרישה ‪ ,‬ע " ש מש " כ‬
‫צריך‬ ‫הטעמים‬ ‫ב'‬ ‫ואייש צ " ב דהכא מצד‬
‫כשרים ‪.‬‬ ‫להצטרף לרוב‬
‫והיש " ע תמה עליו מהא דאיתא בב " ב ( דף‬
‫אפי ' שיודע בעצמו‬ ‫שיהיה דין רוב‬
‫גבי ניפול הנמצא בין שתי‬ ‫‪):‬‬ ‫כג‬
‫שלא אנסה ‪ ,‬בין להטעם דמעשה הפרישות הוי‬
‫שובכות ‪ ,‬ואין ידוע מאיזה שובך יצא ‪ ,‬אזלינן‬
‫רוב חדש ‪ ,‬דה " נ איכא רוב זה ‪ ,‬ובין להטעם‬
‫יונים ‪.‬‬ ‫כתר רוב ‪ ,‬ושייך להשובך שיש בו רוב‬
‫דכיון שאינו קבוע הדר הו " ל ככל רוכ לומר‬
‫הגרעק " א מה שייך בזה רוב כלל ‪,‬‬ ‫ולסברת‬
‫וכנ " ל ] ‪.‬‬ ‫שהוא מן הרוב ולא מן המיעוט‬
‫היונים שבשובך אינם בכלל‬ ‫הא‬
‫בזה דלא דמי כלל לשובך ‪,‬‬ ‫רנראה‬ ‫קפד )‬
‫הספק כלל ‪ ,‬שהרי הספק הוא רק על גוזל זה ‪,‬‬
‫דהתם הרי כל הספק הוא רק‬
‫אכל שאר היונים בודאי לא הלכו כאן ‪ ,‬ואיך‬
‫מהיכן פרש גוזל זה ‪ ,‬דהא על שאר היונים אין‬
‫לרוב ‪.‬‬ ‫יצטרפו‬
‫שום ספק כלל ‪ ,‬דהא נשארו במקומם ‪ ,‬והוי רק‬
‫וכסו דהתם כתב הגרעק " א דכשיודע בעצמו‬
‫ספק של פרישות גרידא מהיכן פרש ‪ ,‬ולכן‬
‫שלא אנסה ‪ ,‬אינו בכלל הספק ‪ ,‬וממילא‬
‫וכנ " ל ‪.‬‬
‫שפיר אמרינן מרובא פריש‬
‫אינו מצטרף להיות נכלל מהרוב ‪ ,‬ה " נ שאר‬
‫פרש‬ ‫משא" כ הכא ‪ ,‬חוץ מהספק מהיכן‬
‫היונים שאין עליהם ספק ‪ ,‬לא יצטרפו להיות‬
‫או מהפסולים ‪,‬‬ ‫הבועל ‪ ,‬מהכשרים‬
‫הרוב ‪.‬‬ ‫מכלל‬
‫הרי יש לנו להסתפק עוד ספק על כל אחד‬
‫רוב‬ ‫בתר‬ ‫דאזלינן‬ ‫התם‬ ‫חזינן‬ ‫ע "נ‬ ‫אקא‬
‫ואחד מאנשי העיר ‪ ,‬האם הוא היה הבועל או‬ ‫צדדים ‪ ,‬דכיון שכשוכך אחד יש יותר‬
‫לא ‪ ,‬וזה כבר אינו ספק של פרישות ‪ ,‬מהיכן‬ ‫הרכה יונים ‪ ,‬תלינן שמסתמא פרש משובך יה ‪,‬‬
‫פרש הבועל ‪ ,‬אלא הספק הוא על כל אחד‬ ‫שזהו דין כל דפריש מרובא פריש לומר שפרש‬
‫מהכשרים והפסולין עצמן ‪ ,‬האם בעל או לא ‪,‬‬ ‫הרוב ‪.‬‬ ‫מתוך‬
‫ועל ספק זה שייך רק רוב מכח רוב צדדי ספק‬ ‫וא " כ ה " ה הכא ‪ ,‬מה אכפ " ל שהוא יודע‬
‫של כולן יחד ‪ ,‬דאיכא רוב צדדים שהבועל היה‬ ‫לנו‬ ‫יש‬ ‫סו " ס‬ ‫אנסה ‪,‬‬ ‫שלא‬ ‫בעצמו‬
‫כשר ‪.‬‬ ‫לתלות שפרש מהרוב ‪ ,‬דזהו כל עיקר דינא דכל‬
‫הגרעק " א דכשיודע‬ ‫ואי‪ ,‬כ בזה שפיר כתב‬ ‫פריש וכנ " ל ‪.‬‬ ‫דפריש מרובא‬
‫הכהן הכשר בעצמו שהוא בודאי לא‬ ‫דכל דפריש מרובא פריש ‪,‬‬ ‫ובדינא‬ ‫[ קפג )‬

‫בעל ‪ ,‬הרי נמצא שאינו בכלל צדדי הספק אם‬ ‫באמת ביאר הגר " ח ( הובא‬
‫ואסור ‪.‬‬ ‫בעל ‪ ,‬ונשאר מחצה על מחצה‬ ‫דאיכא ב ' דינים‬ ‫ל " ז)‬ ‫בקובץ שיעורים אות‬
 ‫קמג‬ ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫כתיבות ‪ -‬זה י " ד ע " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫דהחתיכה‬ ‫גימא‬ ‫מ "ט‬ ‫הטריפה ‪,‬‬ ‫בחנות‬ ‫ואש " פ דאפשר להסתפק נמי באופן האחר‬
‫המשולשת שנמצאה תהא כשרה ‪ ,‬דמה מוסיף‬ ‫מהיכן פרש הבועל ‪ ,‬ובזה שפיר איבא‬
‫מה שיש הרבה אנשים בחנות הכשרה שקונים‬ ‫רוב דמרובא פרש ‪ ,‬מ " מ כיון שאפשר להסתפק‬
‫אחרים ‪.‬‬ ‫דברים‬ ‫אופנים ‪ ,‬דהיינו גם על כל אחד בפנ " ע‬ ‫בא '‬

‫נימא דאנשים אין מקפידים על החתיכות‬ ‫ואי‬ ‫האם הוא הבועל ‪ ,‬א " כ אית לן למיזל לחומרא ‪,‬‬
‫אם מרובעות או משולשות ‪ ,‬א " כ פשוט‬ ‫וכיון רעל ספק זה ליבא רוב כשיודע בעצמו‬
‫הוא שהולכין בתר חנות הכשרה הגדולה ‪ ,‬ומה‬ ‫שלא בעל כמ " ש ‪ ,‬הרי זה נשאר מחצה על‬
‫לפי מה שכתב לעיל ‪ ,‬הא‬ ‫כתב הרש " ש לחדש‬ ‫לו ‪.‬‬ ‫מחצה ואסורה‬
‫פשוט רכיון שהחתיכה פרשה רק ע " י בני אדם‬ ‫משא " כ גבי ניפול לא שייך ב ' ספיקות ‪ ,‬כיון‬
‫שלקחו שם ‪ ,‬ואין נפ " מ אצלם מרובעות או‬ ‫רכל הספק הוי רק על ניפול זה‬
‫משולשות ‪ ,‬א " כ נחשב ספק סתם מצד עצם‬ ‫מהיכן פרש ‪ ,‬א " כ כספק זה ודאי אמרינן‬
‫הבשר אם הוא מהכשרה או מהטריפה ‪ ,‬ופשוט‬ ‫וכנ " ל ‪.‬‬ ‫מרובא פריש‬
‫דהוי ככל רוב דאזלינן בתר החנות הכשרה‬ ‫שם כתב עוד ‪ ,‬דלפמש " כ‬ ‫וברש " ש‬ ‫קסם )‬

‫יש‬ ‫נפ " מ היכן‬ ‫שיש שם רוב בשר ‪ ,‬ואין שום‬ ‫נראה ראם היו ב ' חנויות ‪,‬‬
‫רוב מרובעות או משולשות ‪ ,‬דהא אין זה‬ ‫ובחנות הכשרה היו ארבעים חתיכות מרובעות‬
‫הספק כלל ‪ ,‬אלא רק מצר הבשר ‪ ,‬כיון שאין‬ ‫ועשרה חתיכות משולשות ‪ ,‬ובחנות הטריפה‬
‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫הרש " ש ‪,‬‬ ‫מקפידין ‪ ,‬ומה נסתפק בזה‬ ‫היו רק עשרים חתיכות וכולן משולשות ‪ ,‬ומצא‬
‫בתינוקת‬ ‫מעשה‬ ‫יוסי‬ ‫מונני ' א " ר‬ ‫קפו )‬ ‫ע"ש‪.‬‬ ‫חתיכה משולשת ‪ ,‬הרי היא כשרה‬
‫שירדה למלאות מים מן העין ‪,‬‬ ‫דאע " פ שמשולשות איכא רוב בחנות‬ ‫והיינו‬
‫ונאנסה ‪ ,‬אר " י בן נורי אם רוב אנשי העיר‬ ‫הטריפה ‪ ,‬מ " מ כיון דא לינן בתר רוב‬
‫~‬
‫לכהונה ‪.‬‬ ‫משיאין לכהונה ‪ ,‬הרי זו תנשא‬ ‫סיבות של פרישות ‪ ,‬ואיכא רוב אנשים של‬
‫ומבואר דאי ליכא רוב כשרים ‪ ,‬הרי היא‬ ‫פרש‬ ‫שמסתמא‬ ‫תלינן‬ ‫ממילא‬ ‫הכשרה ‪,‬‬
‫משום‬ ‫והיינו‬ ‫לכהונה ‪,‬‬ ‫פסולה‬ ‫מהכשרה ‪.‬‬
‫דחיישינן שנבעלה לפסול ‪ ,‬והרי היא זונה‬ ‫וצ " ע בזה ‪ ,‬ממ " נ אם אנשים מקפידים על‬
‫לכהונה ‪.‬‬ ‫שאסורה‬ ‫צורת החתיכות ‪ ,‬שיש מקפידים ורוצים‬
‫כ'‬ ‫איכא‬ ‫‪):‬‬ ‫נו‬ ‫( דף‬ ‫ביבמות‬ ‫וקשה דהא‬ ‫דוקא‬ ‫שלוקחים‬ ‫ויש‬ ‫מרובעות ‪,‬‬ ‫דוקא‬
‫לשונות בגמ ' ‪ ,‬אי אשת כהן שנאנסה ‪,‬‬ ‫משולשות ‪ ,‬איך גילך בתר רוב בני אדם שקונים‬
‫הויא נמי זונה ‪ ,‬או לא ‪ ,‬דללישנא בחרא שם רק‬ ‫הכשרה ‪.‬‬ ‫בחנות‬
‫לבעלה אסורה משום טומאה ‪ ,‬אבל פסול זונה‬ ‫אם יהא חנות גדולה המוכרת הרכה‬ ‫אסו‬
‫ברצון ] ‪.‬‬ ‫ליכא באונס ‪ [ ,‬אלא דוקא אם זינתה‬ ‫סחורה ‪ ,‬ויש שם לוקחים הרבה ‪ ,‬ובסמוך‬
‫וא " כ קשה ממתני ' ‪ ,‬דהכא לא שייך משום‬ ‫יש חנות המוכרת מנעלים ‪ ,‬ומצאו נעל ‪ ,‬אטו‬
‫טומאה ‪ ,‬וע " כ כל מה שפסולה לכהונה‬ ‫גימא שפרש מהחנות הגדולה מחמת שיש שם‬
‫רק משום דהויא זונה ‪ ,‬א " כ מפורש דאף באונס‬ ‫רוב אנשים הקונים שם ‪ ,‬הא פשוט רזה אינו ‪,‬‬
‫הויא זונה שפסולה לכהונה ‪ ,‬ומה פליגי בזה‬ ‫דהא אזלינן בתר הדבר הנמצא לומר שבא‬
‫הלשונות ‪.‬‬ ‫התם ב '‬ ‫אותו ‪.‬‬ ‫מהחנות ששם קונים‬
‫שם כתב לחלק ‪ ,‬דהכא מיירי‬ ‫ובבעל ‪ -‬המאור‬ ‫וא " ש ה " נ אי מקפידים על צורת החתיכות ‪,‬‬
‫בשאר כל עריות או בנבעלה‬ ‫ודאי שיש לילך בתר מקום שיש רוב‬
‫לפסול לה ‪ ,‬דבזה לכו " ע נעשית זונה אפ "‬ ‫חתיכות כאלו ‪ ,‬וכיון דאיכא רוב משולשות‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברםקי‬ ‫כתונות ‪ -‬דהית ע " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫קמד‬

‫‪. O" D‬‬ ‫להרבות נמי טמא אפי '‬ ‫מיירי בערוה‬ ‫שם‬ ‫ביבמות‬ ‫משא " כ‬ ‫כאונס ‪,‬‬
‫לפמש " כ א " ש ‪ ,‬דהא קי " ל דדוקא ספק‬ ‫אכן‬ ‫דאשת איש ‪ ,‬דבזה פליגי שם אי באונס נמי‬
‫במטמא ספיקו טמא ‪ ,‬כגון ספק שרץ‬ ‫לא ‪.‬‬ ‫וגה או‬ ‫נעשית‬
‫~‬
‫ספק צפרדע וכיוצ " ב ‪ ,‬אבל הכא הרי המטמא‬ ‫דאפי '‬ ‫דיתכן‬ ‫עוד ‪,‬‬ ‫שם‬ ‫כתב‬ ‫והבעה ‪,‬ימ‬
‫ודאי היה ‪ ,‬דהיינו הזנות ‪ ,‬ורק דהוי ספק היתר ‪,‬‬ ‫ללישנא קמא שם דנעשית זונה‬

‫דאונם הוי רק היתר כמ " ש ‪ ,‬ולכן לא שייך בזה‬ ‫דכיון‬ ‫שנאנסה ‪,‬‬ ‫כהן‬ ‫באשת‬ ‫דוקא‬ ‫היינו‬

‫ברה " י] ‪.‬‬ ‫דין ס " ט‬ ‫שהאונס היה תחת כהן שאונס אוסר עליו ‪ ,‬הרי‬

‫ובקרן אורה‬ ‫סק " ה )‬ ‫( מצוה רס " ו‬ ‫ונמנ " ח‬ ‫היא זונה ‪ ,‬אבל באשת ישראל שנאנסה ‪ ,‬דאינה‬

‫כהן‬ ‫דאשת‬ ‫כתבו ‪,‬‬ ‫‪):‬‬ ‫יבמות נו‬ ‫(‬ ‫ברצון איכא‬ ‫[ דדוקא‬ ‫לבעלה ‪,‬‬ ‫כלל‬ ‫נאסרת‬

‫שנאנסה שאסורה לבעל משום טומאה ‪ ,‬היינו‬ ‫טומאה לישראל ] ‪ ,‬אז אינה נעשית זונה כלל‬
‫ע " י האונס ‪ ,‬ומותרת אפי ' לכהן ‪ ,‬וחולק על רב‬
‫דוקא לבעל ולבועל ‪ ,‬אבל לכהונה מותרת ‪,‬‬
‫עמרם אמר רב ששת שם שאמר אשת ישראל‬
‫לכהן ‪.‬‬ ‫דהיינו אחר שמת בעלה מותרת לינשא‬
‫ע "ש ‪.‬‬ ‫ע " ש‪.‬‬ ‫שנאנסה אסורה לכהונה‬

‫וצ " ב בזה ממ " ג ‪ ,‬אי גימא דהא דאסורה‬

‫מעשה‬ ‫מצד‬ ‫דבאמת‬ ‫ביאר‬ ‫ובזכר ‪ -‬יצחק‬
‫אונס‬ ‫בין‬ ‫אין חילוק‬ ‫הזנות‬
‫לבעלה משום טומאה היינו טומאת‬
‫לרצון ‪ ,‬דאף באונס איכא הסיבה שתהא נעשית‬
‫אישות ‪ ,‬דכמו בישראל ברצון הוי טומאת‬
‫זונה ‪ ,‬ורק דכאשת ישראל הוי היתר מיוחד‬
‫א " כ אמאי‬ ‫אישות ה " נ בכהן הוי אפי ' באונס ‪,‬‬
‫שהתירה התורה מעשה זנות זה שלא יחשב‬
‫בגמ ' דאיכא ג '‬ ‫לכהונה ‪ ,‬הא דרשינן‬ ‫מותרת‬
‫זנות ‪.‬‬ ‫למעשה‬
‫לבעל ‪ ,‬ואחד לבועל ‪ ,‬ואחד‬ ‫אחד‬ ‫ונטמאה ‪,‬‬
‫דהוי היתר גמור לבעלה ‪ ,‬ממילא ה " נ‬ ‫וכיון‬
‫לתרומה והיינו שאסורה לכהונה ‪ ,‬ואמאי כתב‬
‫שאינה‬ ‫לענין‬ ‫לגמרי גם‬ ‫היתר‬ ‫הוי‬
‫דאיכא טומאה רק לבעל ולבועל ‪ ,‬הא אשת‬
‫נעשית זונה כלל ‪ ,‬ולכן מותרת ג " כ לכהן ‪ ,‬כיון‬
‫ג'‬ ‫כהן באונס הוי כרצון בישראל דאיכא‬
‫שהרי שהתירה תורה שלא יחשב מעשה זנות‬
‫ונטמאה ‪.‬‬
‫כלל ‪.‬‬
‫נימא דבאמת אין זה טומאת אישות כמו‬ ‫ואי‬ ‫תחת כהן‬ ‫שנאנסה‬ ‫אשת כהן‬ ‫ולכן דוקא‬
‫בישראל ‪ ,‬אלא סתם דין טומאה לכהונה ‪,‬‬
‫אסורה ‪ ,‬אבל אשת ישראל מותרת אף לכהן‬
‫א " כ ה " נ תהא אסורה‬ ‫שאסורה לבעלה הכהן ‪,‬‬
‫וכנ " ל ‪.‬‬
‫לטומאה‬ ‫דין‬ ‫דהוי‬ ‫מאחר‬ ‫הכהנים ‪,‬‬ ‫לכל‬
‫כ " ז דוקא בערוה דאשת איש ‪ ,‬דאיכא‬ ‫אכן‬
‫כיניהם ‪.‬‬ ‫לכהונה ‪ ,‬ואיך כתב לחלק‬
‫היתר זה דלבעלה ‪ ,‬אבל בשאר עריות‬
‫דבאמת סובר דהוי טומאת אישות ‪,‬‬ ‫ואפשר‬ ‫שלא מצינו שום היתר כזה ‪ ,‬ממילא אין חילוק‬
‫אלא דנתרבה דוקא לבעלה ‪ ,‬דהרי כל‬ ‫כין אונס לרצון ‪ ,‬ולכן שפיר כתב הכעה " מ‬
‫הג ' ונטמאה נאמר כאשת ישראל ברצון דוקא ‪,‬‬ ‫דהכא מיירי בשאר עריות דאף באונס נעשית‬
‫דהא איכא מיעוט באונס ‪ .‬וממילא גם באשת‬ ‫זונה ‪.‬‬
‫כהן ליכא ג ' ונטמאה באונס ‪ ,‬ורק דלבעלה‬ ‫ביארנו לפי " ז לתרץ הא‬ ‫ט ')‬ ‫[ ולעיל ( דף‬
‫אפי ' באונס ‪,‬‬ ‫איכא ריבוי דיהא טומאת אישות‬ ‫דקאמר דאיכא ספק ספקא להתיר‬
‫היינו משום דיסוד‬ ‫והא דאסורה גם לבועל‬ ‫משום ספק אונס ספק רצון ספק תחתיו ספק‬
‫האיסור לבועל הוא מחמת שאסרה על הבעל‬ ‫אינה תחתיו ‪ ,‬דלכאורה הא קי " ל ספק טומאה‬
‫וכמש " נ ‪ ,‬ולכן כיון שבמציאות אסרה לבעל‬ ‫כרה " י ספיקו טמא ‪ ,‬וכל ספיקות שאתה יכול‬
‫קמה‬ ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫כטנק ‪ -‬דף ין ע " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫דלהראב " ד אין לוקה באונס כע " א משום‬ ‫אע " פ שהיה באונס ‪ ,‬מש " ה נאסרת אף על‬
‫זונה ‪ ,‬משום רזתה הוי נדשב " ע‬ ‫הבועל ‪.‬‬
‫שאין ע " א נאמן ‪ ,‬ורק משום טומאה לוקה ‪,‬‬ ‫שפיו כתבו דדוקא לבעל ולבועל אסורה‬ ‫ולכן‬
‫ולוה הביא ראיה מלישנא בחרא דיבמוח לענין‬ ‫משום דנטמאה אישות הבעל כשהוא‬
‫טומאה ‪.‬‬ ‫שלוקה משום‬ ‫כהן אפי ' באונס ‪ ,‬אבל לכהונה מותרת כיון‬
‫הרמב " ם סובר דאף בע " א לוקה ‪ ,‬דאדיל‬ ‫אבץ‬ ‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫דליכא ג ' ונטמאה כאונס וכמ " ש‬
‫איסורים ‪ ,‬ולא דבר‬ ‫לשיטתו רזונה הו " ל‬ ‫האיסור על‬ ‫רכל‬ ‫לפמש " כ‬ ‫[ אלא לכאורה‬
‫שבערוה ‪ ,‬וע " א נאמן כאיסורים ‪ ,‬ולכן לוקה‬ ‫הבועל הוא מחמת שאסרה אבעל ‪ ,‬א " כ‬
‫זונה ‪.‬‬ ‫משום‬ ‫כשנבעלה עוד פעם ‪ ,‬דבועל שני לא אסרה ‪,‬‬
‫על‬ ‫דהכא‬ ‫ממתני '‬ ‫הקושיא‬ ‫מיושב‬ ‫ובזה‬ ‫שהרי בלא " ה כבר אסורה מחמת בועל ראשון ‪,‬‬
‫לישנא בתרא דהתמי דהכא במתג "‬ ‫השני ‪.‬‬ ‫אסו תהיה מותרת לו לבועל‬
‫בדאיכא ב ' עדים שנאנסה ‪ ,‬ולכן לכו " ע‬ ‫מיירי‬ ‫עצמו הוא‬ ‫מצד‬ ‫שהמעשה‬ ‫דכיון‬ ‫והירצו‬
‫אסורה לכהונה משום זונה ‪ ,‬אבל התם ביבמות‬ ‫מעשה האוסר ‪ ,‬אע " פ שבפועל לא‬
‫מיירי בער אחד כמ " ש הראב " ד ‪ ,‬ורק אן אינו‬ ‫אסרה ‪ ,‬מ " מ כיון שצריך לאסור ‪ ,‬הרי היא‬
‫טומאה ‪,‬‬ ‫משום‬ ‫אלא‬ ‫זונה‬ ‫משום‬ ‫לוקה‬ ‫לבועל] ‪.‬‬ ‫אסורה‬
‫דלהראב " ד זונה הוי דשב " ע ולא איסורים ‪,‬‬ ‫באמת ברש " י ביבמות שם כתב דהאיסור‬ ‫אכן‬
‫ומש " ה אין ע " א נאמן ‪ ,‬ושפיר מיושב הסוגיות‬ ‫לבעלה כהן הוא משום כי תהיה לאיש זר‬
‫דבריו ‪.‬‬ ‫לדעת הראב " ד ‪ ,‬ע " ש כל‬
‫ע" ש ‪.‬‬
‫עצמו‬ ‫סותר‬ ‫מילואים‬ ‫דבאבני‬ ‫צ "ע‬ ‫אכן‬
‫דס " ל דבאמת אין כאן טומאה כלל ‪,‬‬ ‫והיינו‬
‫למש " ב כאן בש " ש ‪ ,‬דכתב שם ( סי ' מ " ו‬
‫ולא זונה ‪ ,‬ורק דלבעל לחודיה אסורה‬
‫סק " ה ) לומר בדעת הרמב " ם ‪ ,‬דהא דזתה הו " ל‬
‫אבל‬ ‫לבועל ‪,‬‬ ‫גם‬ ‫אסורה‬ ‫וממילא‬ ‫מקרא ‪,‬‬
‫איסורים ולא דבר שכערוה וע " א נאמן ‪ ,‬היעו‬
‫מותרת ‪.‬‬ ‫לכהונה‬
‫דוקא קודם שנשאת לכהן ‪ ,‬אבל אחר שכבר‬
‫ובש " ש ( ש " א פי " ג ) הביא מחלוקת הרמב " ם‬
‫נשאת לכהן ‪ ,‬אם בא ע " א להעיד שהיא גרושה‬
‫איסו " ב ) ‪,‬‬ ‫מהל '‬ ‫( בפ " א‬ ‫והראב " ד‬
‫או זונה להוציאה מבעלה ‪ ,‬הוי רשב " ע ואינו‬
‫דהרמב " ם בחב המקנא לאשתו ‪ ,‬ונסתרה ‪ ,‬ובא‬
‫נאמן ‪.‬‬
‫ע " א והעיד שנטמאה ‪ ,‬והיה בעלה כהן ‪ ,‬ובא‬
‫וא ‪,‬יכ לא יתכן מש " כ כאן בש " ש לבאר דעת‬
‫וכו '‬ ‫עליה אח " כ ‪ ,‬הרי זה לוקה משום זונה‬
‫הרמב " ם שע " א נאמן לענין שבעלה‬
‫לוקה משום זונה ‪ ,‬משום דהו " ל איסורים וע " א‬
‫ע "ש ‪.‬‬
‫והראב " ד השיג עליו ‪ ,‬דאינו לוקה משום‬
‫להוציאה‬ ‫הוי‬ ‫הכא‬ ‫דהא‬ ‫באיסורים ‪,‬‬ ‫נאמן‬
‫טומאה ‪ ,‬דכל‬ ‫זונה אלא משום‬
‫מבעלה דחשיב דשכ " ע ‪ ,‬ומבואר כאן דם " ל‬
‫אונס בע " א לא קרינן ביה דונה ‪ ,‬אלא משום‬
‫דשב " ע ‪ ,‬ודלא‬ ‫דאפ " ה הו " ל איסורים ולא‬
‫וכנ " ל ‪.‬‬ ‫כמ " ש באב " מ‬ ‫טומאה ‪ ,‬והכי איתא ביבמות כלישנא בחרא‬

‫כ "כ‬ ‫חשיב‬ ‫דלא‬ ‫שאני ‪,‬‬ ‫[ ואפשר דהכא‬ ‫ע "ש ‪.‬‬ ‫דרכה‬

‫דבלא " ה‬ ‫כיון‬ ‫מבעלה ‪,‬‬ ‫להוציאה‬

‫לבאר בפלוגתתם ‪ ,‬רזה ודאי‬
‫דבאיכא ב‬
‫מש " כ‬ ‫ולי " ש‬
‫נאסרה כבר לבעלה מכח מעשה הזנות ‪ ,‬וצריך‬ ‫' עדים ‪ ,‬בעלה כהן לוקה‬
‫בא‬ ‫דהע " א‬ ‫חשיב‬ ‫לא‬ ‫וא " כ‬ ‫להוציאה ‪,‬‬ ‫עליה משום זונה אפי ' באונס לכו " עי ורק‬
‫להוציאה ‪ ,‬ושפיר נאמן לאוסרה באיסור זונה‬ ‫בע " א ‪.‬‬ ‫דפליגי דוקא‬
 ‫ז )ו " ל‬ ‫פיברמקי‬ ‫"ג ע "א‬ ‫וה י‬ ‫מונות ‪-‬‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫קמו‬

‫הרמב " ם סובר דע " י ע " א אין נאמן כלל‬ ‫אבל‬ ‫וצ " ע ] ‪.‬‬ ‫דהוי רק איסורים‬
‫לטומאה דהוי דשב " ע ‪ ,‬משא " כ לענין‬ ‫שאר‬ ‫בין‬ ‫הכעה " מ שמחלק‬ ‫ו ‪211:‬צם סברי‬
‫דין זונה זו ‪ ,‬שפיר לוקה ‪ ,‬דכיון דסו " ס הרי‬ ‫עריות לא " א ‪ ,‬י " ל משום דדוקא שאר‬
‫ממילא‬ ‫דטומאה ‪,‬‬ ‫עשה‬ ‫באיסור‬ ‫לו‬ ‫אסורה‬ ‫עריות דאסורות משום קורבה כגון אחותו‬
‫נעשית זונה בביאה זו ‪ ,‬וזהו הדין דכשכהן בא‬ ‫הויא זונה אפי ' באונם ‪ ,‬משא " כ אשת איש הרי‬
‫על אשה שנעשית זונה ע " י ביאה זו ‪ ,‬הרי הוא‬ ‫בעלמא ‪.‬‬ ‫אינה קרובה לו ורק דין אישות‬
‫דע " א נאמן‬ ‫לוקה משום זונה ‪ ,‬ממילא הכא‬ ‫ותוס '‬ ‫[ ולסנהדרין ( דף י ' ) ביארנו פי ' רש " י‬
‫לאוסרה באיסור עשה דטומאה ‪ ,‬ונעשית זונה‬ ‫והרמב " ם בהא דס " ד אדם קרוב‬
‫בביאה זו ‪ ,‬לכן לוקה משום זונה ‪ ,‬ע " ש בכל‬ ‫אצל עצמו אמרינן ואצל אשתו לא אמרינן ‪,‬‬
‫דבריו ‪.‬‬ ‫דהיינו שאינו קרוב אלא בע " ד ‪ ,‬וממילא שייך‬
‫עדים‬ ‫דבב '‬ ‫אכן צ " ע בדבריו ‪ ,‬דא " כ נמצא‬ ‫הו " ל עד כשר‬ ‫מיגו שכשנעשה עד ע " י הפלוני ‪,‬‬
‫עליה‬ ‫ובא‬ ‫באונס ‪,‬‬ ‫שזינתה‬ ‫מעידים‬ ‫קרוב ‪.‬‬ ‫גם לאשתו ‪ ,‬ומשום דאינו‬
‫אח " כ ‪ ,‬צריך שילקה שתים ‪ ,‬משום טומאה‬ ‫וזקתנו כנ " ל ‪ ,‬דאשת איש לא הוי קרוב ‪ ,‬אלא‬
‫העדים היה רק‬ ‫ומשום זונה ‪ ,‬דאע " פ שע " י‬ ‫דוקא מי שנולד במציאות ע " י קורבה‬
‫איסור טומאה ‪ ,‬מ " מ הרי כיון שבביאה זו‬ ‫דשאר כגון אחותו ‪ ,‬ולכן ה " ה הכא א " א לא‬
‫שאסורה לו משום טומאה נעשית זונה ‪ ,‬צריך‬
‫באונס ] ‪.‬‬ ‫הוי עריות דקורבה ‪ ,‬ולא נעשית זונה‬
‫גרע מע " א‬
‫דטומאה ‪,‬‬
‫זונה ‪ ,‬דלא‬
‫עשה‬ ‫באיסור‬
‫שילקה נמי משום‬
‫לאוסרה‬ ‫שנאמן‬
‫כתב לבאר‬ ‫מאיסו " ב )‬ ‫(פ "א‬ ‫‪,‬‬
‫וונז י ' ‪ -‬הגמ " ח‬
‫והראב " ד‬ ‫מחלוקת הרמב " ם‬
‫זונה ‪.‬‬ ‫וממילא לוקה משום‬
‫הנ " ל בע " א ‪ ,‬דהראכ " ד סובר כשיטת הבעה " מ ‪,‬‬
‫דככ ' עדים ילקה‬ ‫וא " כ למה לא הוזכר דין זה‬
‫[ אכן אין זה ממש כהבעה " מ ‪ ,‬שהרי הבעה " מ‬
‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫שתים משום טומאה ומשום זונה‬
‫כתב לחלק בין שאר עריות ופסולים ‪ ,‬לאשת‬
‫צ " ע דא " כ כהן גדול שאסור בבעולה‬ ‫ועוד‬
‫איש ‪ ,‬ובדעת הראב " ד פי ' הגר " ח שאין חילוק ‪,‬‬
‫אשה בבתוליה‬ ‫כאיסור עשה דוהוא‬
‫ע " ש] ‪.‬‬ ‫דאף א " א בכלל שאר עריות‬
‫יקח ‪ ,‬אמאי הוי רק איסור עשה ‪ ,‬הא איכא נמי‬
‫זונה‬ ‫נעשית‬ ‫זו‬ ‫בביאה‬ ‫דהא‬ ‫רזונה ‪,‬‬ ‫לאו‬
‫כדאי דאף כא " א הו " ל זונה נאונס כמו‬ ‫וזה‬
‫רב עמרם אמר ר " ש שם ‪ ,‬ורק דתרי לישני‬
‫לפמש " כ הגר " ח דאף הבא על איסור עשה‬
‫התם פליגי בדין זונה דא " א שבא ע " י דין‬
‫נעשית זונה כביאה זו ולוקה עליה ‪ ,‬ואמאי‬
‫בעולה לכ " ג דהוי איסורי כהונה לא יהיה נמי‬
‫איכא עוד‬ ‫דברצון‬ ‫וסתירה ‪.‬‬ ‫טומאה דקינוי‬

‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫מלקות בזה ‪,‬‬ ‫קו " ס ‪.‬‬ ‫איסור זונה מחמת‬

‫מתני ' אם רוב אנשי העיר משיאין‬ ‫קפו )‬

‫אונס ‪ ,‬אי נמי‬ ‫ונזה פליגי באשת כהן ע " י‬
‫וכו ' ‪.‬‬ ‫לכהונה‬ ‫איכא דין זונה זו ‪ ,‬או רק טומאה ולא‬

‫וצ " ע דמשמע ראם דק יש רוב שמשיאיך‬ ‫זונה ‪ ,‬ונפ " מ לענין ע " א ‪ ,‬דמדין איסור זונה‬

‫בנותיהן ואלמנותיהן לכהונה ‪ ,‬הרי היא כשרה ‪.‬‬ ‫‪H"S‬‬ ‫דעלמא דמחמת דין עריות ‪ ,‬בזה ודאי אין‬

‫ולכאורה הא כיון דיש לה מסתמא ג " כ‬ ‫נאמן ‪ .‬משא " כ הכא דאיכא עוד דין זונה מחמת‬
‫קרובין בעיר שמשיאין בנותיהן‬ ‫דין טומאה דקיו " ס [ באשת איש ] ‪ ,‬כזה פליגי‬
‫לכהונה ‪ ,‬הרי הם מצטרפין לפסולים ‪ ,‬ושוב‬ ‫לא ‪.‬‬ ‫אי ע " א נאמן ע " ז או‬
‫ליבא רוב כשרין ‪ ,‬ואיך תנן סתמא דברוב‬ ‫מש " כ הגאב " ד שנאמן ע " א רק לענין‬ ‫וזה‬
‫מותרת ‪.‬‬ ‫משיאין בנותיהן לכהונה ‪,‬‬ ‫לא ‪.‬‬ ‫הטומאה ‪ ,‬אכל לענין דין זונה זה ‪,‬‬
 ‫קמז‬ ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫מץ ע " א‬ ‫נתונות ‪ -‬רה‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫ולכאורה הא איכא נמי מיעוט קרוביה ‪ ,‬וע " כ‬ ‫באמת כתב ‪ ,‬רכל מה‬ ‫פכ " ב )‬ ‫ובש " ש ( ש " ד‬
‫מוכח ראין לחוש להד כלל ‪ ,‬כיון‬ ‫שחשו חכמים לא לסמוך על רוב‬
‫שאין להם שם פסול מצד עצמן ‪ ,‬ורק שפסולין‬ ‫אחד ‪ ,‬הוא דוקא כשיש פסול קבוע במקומו ‪,‬‬
‫וכנ " ל ‪ .‬ע " ש ‪.‬‬ ‫לזה משום ערוה‬ ‫דאג השו לא לסמוך על רוב אפי ' באולא‬
‫צ " ע דכ " ז שייך רק לענין חשש קבוע ‪,‬‬ ‫נאכן‬ ‫אינהו לגבה ‪ ,‬אכל היכא דאינו פסול בעצמו ‪,‬‬
‫דאמרינן ראם כל העיר משיאין לכהונה ‪,‬‬ ‫אלא רק פסול לאשה זו ‪ ,‬כגון שהוא אביה או‬
‫אין חוששין לזה וכנ " ל ‪ ,‬אבל אם רק רוב העיר‬ ‫אחיה ‪ ,‬לא חשו חכמים לדון בהם דין קבוע‬
‫כשרים כלשון המשנה ‪ ,‬ויש מיעוט פסולים ‪,‬‬ ‫רובא ‪.‬‬ ‫להחמיר בחד‬
‫למיעוט‬ ‫ערוה‬ ‫פסולי‬ ‫יצטרפו‬ ‫לא‬ ‫אמאי‬ ‫מהנא דתנן אם רוב משיאין לכהונה‬ ‫והוכיח‬
‫פסולים ‪.‬‬ ‫פסולים ‪ ,‬ונמצא דאיכא במציאות רוב‬ ‫הרי זו תנשא לכהונה ‪ ,‬ואי גימא‬
‫בנותיהן‬ ‫שמשיאין‬ ‫ברוב‬ ‫דסגי‬ ‫תנן‬ ‫ואיך‬ ‫דהיישינן לאביה ולקרוביה ‪ ,‬א " כ ליחיה להאי‬
‫לכהונה ‪ ,‬הא מיעוט קרובים שמשיאין‬ ‫לכהונה ‪.‬‬ ‫כללא ‪ ,‬דהא קרוביה משיאין‬
‫נמי יצטרפו לפסולים ‪ , ,‬ואין רוב כשרים כלל ‪,‬‬ ‫נתב דרוב העיר משיאין ‪ ,‬דמשמע‬ ‫וברש " י‬
‫וצ " ע ] ‪.‬‬ ‫אם כל העיר משיאין לכהונה ‪ ,‬אין‬
‫כלל ‪.‬‬ ‫צריך לחוש‬

‫דף ט " ו ע " א‬

‫מט ' חנויות דאזלינן בתר רוב ‪ ,‬וה " נ ניזל בתר‬ ‫דאמר‬ ‫ריכ " נ‬ ‫לר " נ ‪,‬‬ ‫רבא‬ ‫גב ' א " ל‬ ‫קסם )‬

‫רוב ‪ ,‬היינו דוקא היכא דידעינן בודאי דאזל‬ ‫ברוב‬ ‫אפי '‬ ‫כר " ג ‪,‬‬ ‫אי‬ ‫כמאן ‪,‬‬
‫פריש ‪.‬‬ ‫איהו לגבה ‪ ,‬דהו " ל ודאי‬ ‫אפי ' ברוב כשרים‬ ‫פסולים נמי מכשר ‪ ,‬אי כר " י ‪,‬‬
‫בדלא ידעינן מי הלך למי ‪ ,‬בזה ודאי לא‬ ‫אב‪5‬‬ ‫א "ר‬ ‫נמי פסיל ‪ ,‬א " ל הכי אמר רב יהודה‬
‫קשה למה אין הולכין אחר הרוב ‪ ,‬כמ " ש‬ ‫וכו ' ‪ ,‬ומי‬ ‫בקרונות של ציפורי הוה מעשה‬
‫דכיון דהוי‬ ‫סקל " ט )‬ ‫בבית שמואל ( סימן ד '‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫רובי ‪ ,‬והתניא תשע חנויות‬ ‫בעינן תרי‬
‫ספק קבוע ‪ ,‬לא אזלינן בתר רוב ‪ ,‬דחיישינן‬ ‫וכעה " מ פירשו ‪ ,‬דאמר ליה דלעולם‬ ‫וברש " י‬
‫קבוע ‪.‬‬ ‫שמא אולא איהי והו " ל‬ ‫מתני ' כר ' יהושע ‪ ,‬והא המכשר הכא‬
‫ויפ " כ דכל קושית הגמ ' רק היכא דידעינן‬ ‫רובי ‪.‬‬ ‫ע " י רוב כשרים ‪ ,‬משום דאיכא תרי‬
‫בודאי שהבועל אזל לגבה ‪ ,‬דניזל בתר‬ ‫כר " ג ‪,‬‬ ‫דמתני '‬ ‫חולק ‪,‬‬ ‫במלחמות‬ ‫והרמב " ן‬
‫חנויות ‪.‬‬ ‫בט '‬ ‫רוב כמו‬ ‫ורק דמיירי שאינה טוענת ברי ‪,‬‬
‫ו‪5‬פי " ז א " ש דלעיל לא שייך למיפרך על ר " י‬ ‫רובי ‪.‬‬ ‫ולכן מכשיר דוקא בתרי‬
‫למה פוסל ברוב כשרים ‪ ,‬דהא כתב‬ ‫הקשה על הבעה " מ ‪ ,‬מהא דפריך‬ ‫וברמב " ן‬
‫מאיסו " ב )‬ ‫הרמכ " מ ( כפ " ג מהל ' יבום ופט " ו‬ ‫כסמוך ומי כעינן תרי רוכא והתניא‬
‫דכל היכא שזינתה ‪ ,‬חיישינן שכשם שזינתה עם‬ ‫תשע חנויות וכו ' ‪ ,‬דלכאורה אמאי פריך לה‬
‫וכו ' ‪.‬‬ ‫זה כך זינתה עם אחר ‪ ,‬מדאפקרה נפשה‬ ‫דוקא הכא ‪ ,‬הא מפורש כבר לעיל דר ' יהושע‬
‫ונמצא דאפי ' ידעינן בודאי שהבועל אזל‬ ‫פוסל אפי ' ברוב כשרים ‪ ,‬ואמאי לא פריך ליה‬
‫לגבה ‪ ,‬אכתי יש לנו לחוש שזינתה‬ ‫התם מס ' חנויות דמוכח דאזלינן בתר רובא ‪,‬‬
‫נמי עם אחר ‪ ,‬ויתכן שבזנות האחר היא הלכה‬ ‫ע"ש‪.‬‬ ‫ואמאי הקשה רק הכא‬
‫אליו ‪ ,‬דהו " ל קבוע ‪ ,‬נמצא דלעולם הוי ספק‬ ‫דעת‬ ‫ליישב‬ ‫כתב‬ ‫פכ " א )‬ ‫ובש " ש ( ש " ד‬
‫קבוע ‪.‬‬ ‫הבעה " מ ‪ ,‬רכל קושית הגמ ' להוכיח‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫כתובות ‪ -‬דף ט " ו ע " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫קמח‬

‫דהוי רק חשש לגבי‬ ‫‪):‬‬ ‫ודלא נמש " ל ( בדף יג‬ ‫לעיל א " ש דר " י פוסל ברוב כשרים ‪ ,‬ולא‬ ‫ולכן‬
‫הולד שאין ידוע מי אביו ‪ ,‬אבל לגבי‬ ‫רוב ‪.‬‬ ‫אזיל בתר‬
‫אחר ‪.‬‬ ‫עצמה לא חיישינן שזינתה עם‬ ‫בנאנסה ‪,‬‬ ‫דמיירי‬ ‫בסוגייתינו‬ ‫הנא‬ ‫אבל‬
‫דלש " ש הכא מוכח להדיא דהוי חשש גמור‬ ‫דבאונס לא חיישינן כשם שזינתה עם‬
‫גם לגבי עצמה ‪ ,‬דחיישינן שמא‬ ‫זה כך זינתה עם אחר ‪ ,‬א " כ היכא דידעינן‬
‫זינתה נמי עם אחר ‪ ,‬ושמא אזלא איהי לגביה‬ ‫דאזל איהו לגבה ‪ ,‬אית לן למיזל בתר רוב אחד‬
‫קבוע ‪.‬‬ ‫והו " ל‬ ‫ולהכשיר ‪.‬‬
‫וכן מוכח נמי מדברי הגרעק " א ( בשו " ת סי '‬ ‫ולכן שפיר פריך על ר ' יהושע דפוסל ברוב‬
‫שמקשה לר " י מה מהני שתביא‬ ‫פ "ה)‬
‫אחד ‪ ,‬מהא דט ' חנויות ‪ ,‬דמוכח שאזלינן‬
‫אכתי‬ ‫הא‬ ‫נבעלה ‪,‬‬ ‫דלכשר‬ ‫לדבריה‬ ‫ראיה‬
‫רובא ‪.‬‬ ‫בתר חד‬
‫חיישינן מדאפקרה וכו ' ‪ ,‬ושמא זינתה עם אחר‬
‫אבל לעיל אין הכרח דר " י לא אזיל בתר‬
‫פסול ‪ ,‬ותירץ דע " כ דלענין זה אף לר " י נאמנת‬
‫רובא ‪ ,‬דיתכן שהוא רק משום שאין רוב ‪,‬‬
‫ע " ש‪.‬‬ ‫הכא דליכא‬ ‫דיש סברא מדאפקרה ‪ ,‬ורויא‬
‫דס " ל דהוי חשש גמור גם‬ ‫ואוכח להדיא‬
‫מדאפקרה מוכח דלית ליה רוב ‪ ,‬ולכן רק הכא‬
‫לגבי עצמה ‪ ,‬ודלא כמש " ל דהוי רק‬
‫כמ " ש ‪.‬‬ ‫פריך‬
‫ע "ש‪.‬‬ ‫חשש לגבי הולד‬
‫מתני ' כמאן‬ ‫אקא דא " נ מאי פריך לעיל רבא‬
‫דע " כ‬ ‫להוכיח‬ ‫יש‬ ‫לכאורה‬ ‫אכן‬ ‫ק‪) 65‬‬
‫כר ' יהושע אפי ' ברוב כשרים‬ ‫אי‬ ‫וכו '‬
‫מדאפקרה לא הוי חשש גמור לגבי עצמה‬
‫נמי פסיל ‪ ,‬דהא לפמש " כ אין מוכרח מדברי‬
‫שזינתה עוד פעם ‪.‬‬
‫דלא אזיל בתר רוב ‪ ,‬אלא דבעלמא הוי‬ ‫ר "י‬
‫ספק תחתיו‬ ‫הקשו לעיל ( דף ט ‪ ) .‬גבי‬ ‫דחנה‬
‫ספק קבוע ‪ ,‬וא " כ הכא בנאנסה שפיר מכשיר‬
‫ספק לאו תחתיו ‪ ,‬אמאי מותרת ‪ ,‬הא‬
‫וכמ " ש ‪.‬‬ ‫ע " י רוב‬
‫טמא ‪.‬‬ ‫הוי ספק טומאה ברה " י ‪ ,‬דאפי ' ס " ס‬
‫לשיטתו‬ ‫אזיל‬ ‫דרבא‬ ‫שם‬ ‫וכתב בש " ש‬
‫דספק תחתיו ספק‬ ‫( בשטמ " ק )‬ ‫שתירצו‬ ‫ויש‬
‫בקידושין ‪ ,‬ראין חשש מדאפקרה וכו ' ‪,‬‬
‫אינה תחתיו הוי רק ספק רשויות ‪ ,‬באיזה‬
‫רשות נעשה הזנות ‪ ,‬אבל לא הוי ספק בעצם‬ ‫וכיון דלא חיישינן שזינתה נמי עם אחר ‪ ,‬ע " כ‬

‫הטומאה ‪.‬‬ ‫דטעמא דר ' יהושע משום דאין הולכין אחר‬

‫איכא עוד ספק על‬ ‫ולכאורה קשה דהא‬ ‫הרוב ‪ ,‬דהא לא הוי ספק קבוע כדידעינן דאזל‬

‫תחתיו ‪ ,‬דאפי ' נימא דלאו תחתיו‬ ‫איהו לגבה ‪ ,‬ולכן שפיר א " ל רבא לר " נ מתני '‬

‫זינתה ‪ ,‬מ " מ הא כיון שזינתה אז [ כשאינה‬ ‫כמאן ‪ ,‬דלר " י אפי ' ברוב כשרים נמי פסיל‬

‫תחתיו] ‪ ,‬איכא סברא דמדאפקרה וכו ' ‪ ,‬ויש‬ ‫ע "ש ‪.‬‬

‫תחתיו ‪.‬‬ ‫לחוש שזינתה עוד פעם‬ ‫ידע דטעמא דר ' יהושע‬ ‫צ " ע דכיון דרבא‬ ‫אכן‬
‫ונמצא רחוץ מספק זה " מתי " זינתה ‪ ,‬יש עוד‬ ‫משום דלא אזיל בתר רוב ‪ ,‬ולא משום‬
‫ספק האמ זינתה תחתיו או לא ‪ ,‬וספק‬ ‫דהוי ספק קבוע ‪ ,‬א " כ למה לא פריך כבר לעיל‬
‫זה הא הוי ספק טומאה ברה " י ‪ ,‬דמשום ‪3‬ך‬ ‫מ " ש מתשע חנויות דתניא להדיא דאזלינן בתר‬

‫תהא ספיקו טמא ‪ ,‬דהא אין זה ספק רשויות ‪,‬‬ ‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫רוב ‪,‬‬

‫ממש ‪.‬‬ ‫אלא ספק טומאה‬ ‫רס " ל‬ ‫מוכח‬ ‫הש " ש‬ ‫דברי‬ ‫ונקניקך‬ ‫ק‪) 5‬‬

‫וע " כ מונח כמש " נ ‪ ,‬רכל סברא דמדאפקרה‬ ‫דסברא דמדאפקרה הוי באמת חשש שזינתה‬
‫הוי רק ספק בנוגע לולד ‪ ,‬אבל לגבי‬ ‫פעם ‪.‬‬ ‫עוד‬
 ‫קמט‬ ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫ט"ו ע"א‬ ‫כתונות ‪-‬‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫‪-‬‬
‫איהי לגביה ‪ ,‬והו " ל קבוע ‪ ,‬וכיון דספק קבוע‬ ‫עצמה לא חיישינן כלל שזינתה עוד פעם ‪ ,‬ולכן‬
‫הוא ‪ ,‬אסודר מן הדין ‪ ,‬ולמה קאמר דק משום‬ ‫כל הספק רק על זנות זה שידוע לנו שזינתה ‪,‬‬
‫מעלה ‪.‬‬ ‫אימת היה ‪ ,‬תחתיו או לאו תחתיו ‪ .‬וזה הוי ספק‬
‫עצמה‬ ‫היא‬ ‫לגביה ‪,‬‬ ‫אזלא‬ ‫דאפי '‬ ‫ושירץ‬ ‫רשויות ‪ ,‬אבל לחוש שמא זינתה עוד פעם‬
‫מותרת ‪ ,‬דהא טוענת ברי ‪ ,‬וליכא ספק‬ ‫כלל ‪.‬‬ ‫תחתיו ‪ ,‬לא חיישינן‬
‫על עצמה ‪ ,‬ורק לרירן איכא ספק לענין הולד ‪,‬‬ ‫אכן י " ל דאפי ' גימא דחיישינן נמי לגבי‬
‫אם הוא כשר או פסול ‪ ,‬ולענין ספק זה הא הוי‬ ‫עצמה ‪ ,‬מ " מ אכתי הוי ספק רשויות ‪ ,‬דאף‬
‫במצב של פריש ולא קבוע ‪ ,‬ושפיר אית לן‬ ‫לגבי חשש זה שזינתה עוד פעם ‪ ,‬אכתי יש לנו‬
‫למיזל בתר רובא ‪ ,‬ורק משום מעלה עשו‬ ‫ספק אימת היה ‪ ,‬ושמא גם זנות זה לאו תחתיו‬
‫ביוחסין ‪.‬‬ ‫רשויות ‪.‬‬ ‫וא " ב לעולם הוי ספק‬ ‫הוא ‪,‬‬
‫( הובא בש " ש ש " ד פי " ז ) כתב לענין‬ ‫וגנונ " י‬ ‫י " ל אפי ' אי נימא דחיישינן מדאפקרה‬ ‫ועוד‬
‫הולד הנמצא ‪ ,‬החשיב פריש ‪ ,‬כיון‬ ‫וכו ' נמי לגבי עצמה ‪ ,‬מ " מ לא הוי‬
‫שהאם אינה לפנינו ‪ ,‬ורק עכשיו נעשה הספק‬ ‫חשש גמור לעשות עי " ז ספק טומאה ברה " י ‪,‬‬
‫על הולד ‪ ,‬ואז הוי פריש ‪ ,‬ולא אכפ " ל אי אזלא‬ ‫ורק דהוי ריעותא גרידא שלא נוכל לסמוך על‬
‫ע "ש‪.‬‬ ‫איהי לגביה ‪ ,‬או איהו לגבה‬ ‫גמור ‪.‬‬ ‫הכרעה דרוב כשרים ‪ ,‬אבל לא הוי ספק‬
‫כתב ‪ ,‬דאי אזלא איהי‬ ‫פכ " ג )‬ ‫( ש"ד‬ ‫[ דבש " ש‬ ‫ק נ ) גם ' בקרונות של ציפורי הוה מעשה ‪,‬‬
‫לגביה ‪ ,‬אפי ' אי איכא תרי רובי ‪ ,‬נמי‬ ‫וכדר " א וכו ' ‪ ,‬והיינו דהוי תרי רובי‬ ‫~‬
‫קבוע ‪.‬‬ ‫לא מהני ‪ ,‬כיון דהוי‬ ‫העיר וכו ' ‪.‬‬ ‫וכו ' ‪ ,‬גזירה רוב סיעה אסו רוב‬
‫ושהכא דהוי ספק אי אזלא איהי לגביה או‬ ‫וצ " ע בזה מה מוסיף הא דאיכא תרי רובי ‪,‬‬
‫וריטב " א‬ ‫רשב " א‬ ‫שם‬ ‫הביא‬ ‫לא ‪,‬‬ ‫הא ברוב העיר גופיה אין נפ " מ אם‬
‫כקידושין דיש להתיר מטעם ספק ספיקא ‪,‬‬ ‫הוא רוכ גדול או קטן ‪ ,‬דאף באחד יותר‬
‫שמא אזל איהו לגבה ‪ ,‬ואפי ' איהי אזלא ‪ ,‬שמא‬ ‫ממחצה יש לו אותו דין רוב ‪ ,‬כמו שיש הרבה‬
‫היה ‪.‬‬ ‫כשר‬ ‫יותר ממחצה ‪ ,‬וא " כ מה מוסיף מה שיש עוד‬
‫אך כש " ש שם כתב דמהפוסקים משמע דלא‬ ‫אנשים של הסיעה ‪ ,‬מו " ס הרי נכנסו לעיר‬
‫ע " ש] ‪.‬‬ ‫הוי ‪ , D " D‬דשם אונס חד הוא‬ ‫ונתערבו שם ‪ ,‬והו " ל כאילו שיש יותר אנשים‬
‫לכאורה צ " ב כיון דהספק הוא על‬ ‫[ והנה‬ ‫רובי ‪.‬‬ ‫בעיר עצמו ‪ ,‬ומאי עדיפותא דתרי‬
‫הבועל מי הוא ‪ ,‬ועכשיו הוא קבוע ‪,‬‬ ‫כתבו ‪ ,‬דהוי מדין ספק ספיקא ‪,‬‬ ‫ושראשונים‬
‫וכמ " ש בתוס ' ( ד " ה דלמא ) דבהדרא לניחותיה‬ ‫ספיקות ‪.‬‬ ‫דחשיב כב '‬
‫לא שייך כל דפריש ‪ ,‬דחשיב קבוע ‪ ,‬וא " כ ה " נ‬ ‫" ע דהא שם אונם חד הוא ‪ ,‬והוי ספק אחד ‪,‬‬ ‫יצ‬
‫אמאי יחשב הספק על התינוק ספק של פריש ‪,‬‬ ‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫ואמאי תשיב ס " ס ‪,‬‬
‫כיון רכל הספק הוא מחמת הבועל ‪ ,‬דעכשיו‬ ‫דכיון דהוי הכל רק גזירה דרבנן ‪,‬‬ ‫יאפשר‬
‫קבוע ‪.‬‬ ‫הוי‬ ‫בכה " ג‬ ‫א "כ‬ ‫קבוע ‪,‬‬ ‫אטו‬ ‫שגזרו‬
‫באמת לא דמי להתם ‪ ,‬דשם הרי מבירין‬ ‫אכן‬ ‫דאיכא תרי רובי לא גזרו ‪ ,‬והוי גדר בעלמא‬
‫קרובותיה של המתקדשת עתה ‪ ,‬והספק‬ ‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫בגזירה דרבנן ‪,‬‬
‫עליהם אם נתקדשו ע " י השליח ‪ ,‬והם הרי‬ ‫ביוחסין ‪.‬‬ ‫מעלה עשו‬ ‫גב '‬ ‫קנג )‬

‫קבועים עתה במקוממי לכן הוי קבוע ‪ ,‬משא " כ‬ ‫ובהפלאה הקשה ‪ ,‬אמאי קאמר דאסורה רק‬
‫הכא שאין מכירין הבועל ‪ ,‬נמצא דכל הספק‬ ‫משום מעלה ‪ ,‬הא מן הדין צריכה‬
‫פריש ] ‪.‬‬ ‫רק על האשה והתינוק דהוי‬ ‫להיות אסורה ‪ ,‬דהא איכא ספק שמא אזלא‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫ט ‪-‬ו ע ‪ -‬א‬ ‫‪-‬‬ ‫נתץ‬ ‫שיעורי רבי דרך‬ ‫קנ‬
‫" ‪-‬‬
‫דמי ‪.‬‬ ‫כל קבוע כמחצה על מחצה‬ ‫קנו ) גמ '‬ ‫הובא לעיל רין תרנגולת טריפה‬ ‫והנה‬ ‫קפד )‬
‫מרשיי‬ ‫וכן‬ ‫הראשונים ‪,‬‬ ‫הקשו‬ ‫ונשפמי' ק‬ ‫שנתערבה בכשירות ‪ ,‬דלא בטלה‬
‫במק " א ‪ ,‬מגלן דקבוע הוי כספק‬ ‫ברוב משום דהוי בריה ‪ ,‬אבל מ " מ לענין ביצה‬
‫השקול דמחצה על מחצה ‪ ,‬גימא דהגזה " כ הוי‬ ‫דמותרת ‪.‬‬ ‫שנמצאת שם ‪ ,‬קי " ל‬
‫דבקבוע נחשב כאילו יש רוב לאידך גיסא ‪,‬‬ ‫הוי זה ממש דומה לנידון דהכא‬ ‫ולכאורה‬
‫ונפסוק כהמיעוט בתורת ודאי ‪ ,‬ומגלן דהוי‬ ‫גבי ולד ‪ ,‬יוכאורה שהאיסור קבוע ‪,‬‬
‫מחצה ‪.‬‬ ‫ממש כמחצה על‬ ‫מ " מ כיון דהולד הוי פריט ‪ ,‬איכא דין רוב ‪,‬‬
‫שהקשו ע " ז ‪ ,‬דלא יתכן לומר דנחשב רוכ‬ ‫ויש‬ ‫וה " ה בביצה אע " פ שהתרנגולת עצמה אינה‬
‫לאידך גיסא ‪ ,‬דהא אכתי לאותו רוב איבא‬ ‫בטלה ברוב ‪ ,‬מ " מ על הביצה דהוי פריש ‪ ,‬ולאו‬
‫נמי מיעוט איפכא ‪ ,‬וכיון דהוי קבוע א " כ הרי‬ ‫רוב ‪.‬‬ ‫בריה היא ‪ ,‬איכא דין‬
‫גם על רוכ זה יהא דין קבוע לא ליזיל כתריה ‪,‬‬ ‫היה מקום לדון דכ " ז דוקא גבי ביצה ‪,‬‬ ‫אכן‬
‫דהמיעוט של אותו רוב יהפך נמי להיות רוב‬ ‫דעל הביצה עצמה איכא רוב ‪ ,‬משא " כ‬
‫לילך אחר המיעוט ‪ ,‬ונמצא דלעולם לא שייך‬ ‫נולד דהרוב הוי על הבועל ‪ ,‬ולא על הולד‬
‫לומר כלל דין רוב בקבוע ‪ ,‬ולכן ע " כ דהוי‬ ‫עצמו ‪ ,‬לכן בזה יש לדון דלמא אזלא אימיה‬
‫ספק ‪.‬‬ ‫פריש ‪.‬‬ ‫לגבי הבועל ‪ ,‬והוי קבוע ולא‬
‫צ " ב מה הקשה רש " י והראשונים רכל‬ ‫וא " כ‬ ‫דבאמת זהו בכלל הנידון שהביא בש " ש‬ ‫או‬
‫גיסא ‪.‬‬ ‫קבוע נימא דיהיה דין רוב לאידך‬ ‫( שיד פ " ג ) גבי אבר הנפרש מבהמה ספק‬
‫ואפ " ‪ 5‬דהנה בגמ ' בסמוך מייתי כמה ראיות‬ ‫טריפה שנתערבה בכשרות ‪ ,‬אי אזלינן בתר רוב‬
‫להוכיח רכל קכוע כמחצה על מחצה ‪,‬‬ ‫לא ‪.‬‬ ‫על אבר זה ‪ ,‬או‬
‫לחומרא‬ ‫מ "ש‬ ‫וצ " ב‬ ‫לחומרא ‪,‬‬ ‫התם‬ ‫ודחי‬ ‫י " ל כיון דהמעשה הוי‬ ‫אנ‪ 5‬הכא גבי ולד ‪,‬‬
‫מלקולא ‪ ,‬דאי לחומרא אמרינן כמע " מ ‪ ,‬מ " ש‬ ‫ולא‬ ‫כקבוע ‪,‬‬ ‫תשיב‬ ‫קביעות ‪,‬‬ ‫במקום‬
‫כן ‪.‬‬ ‫דלקולא לא נימא‬ ‫כלל ‪.‬‬ ‫שייך בו פריש‬
‫דהס " ד דרק לחומרא‬ ‫( בשטמ " ק )‬ ‫שכתבו‬ ‫ויש‬ ‫לפמש " כ כל דין קבוע הוי דוקא במקום‬ ‫אכז‬
‫היינו דס " ד דהוי רק דין‬ ‫אמרינן כן‬ ‫הקביעות ‪ ,‬אבל שלא במקום הקביעות‬
‫דרבנן ‪ ,‬ומש " ה רק לחומרא החמירו חכמים‬ ‫בס " ד ) ‪.‬‬ ‫שפיר רוב ( ועיין לקמן‬
‫שכל קכוע יהא כמחצה ע " מ ‪ ,‬אבל לקולא לא‬ ‫ך " זמ דלמא אזלא וכו ' ‪ ,‬התם הדרא‬ ‫‪4‬‬ ‫י‪,‬‬ ‫קלס )‬
‫הקילו ‪.‬‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫לניחותא‬ ‫~‬
‫לבאר בע " א ‪ ,‬דכל הסברא דקבוע‬ ‫אכן יש‬ ‫דמהני פריש לבטל דין קבוע אע " פ‬ ‫ומבואר‬
‫היינו משום דע " י שהאיסור קבוע ‪ ,‬יש לו‬ ‫קבוע ‪,‬‬ ‫להיות דין‬ ‫שאח " כ יחזור‬
‫חשיבות טפי שאין לנו לילך בתר רוב ‪ ,‬וזהו‬ ‫הדר‬ ‫הספק‬ ‫עיקר‬ ‫בשעת‬ ‫אם‬ ‫תלוי‬ ‫דהכל‬
‫סברא מיוחדת באיסור ‪ ,‬דשם האיסור חשיב‬ ‫לגיחותיה או לא ‪ ,‬וזהו הטעם דבתינוק ( חשיב‬
‫טפי ע " י קביעות ‪ ,‬ואינו מתבטל ‪ ,‬אבל להיתר‬ ‫רוב ‪ ,‬ולא אכפ " ל מה דאח " כ הדר לגיחותיה ‪,‬‬
‫כן ‪.‬‬ ‫לא שייך‬ ‫לקמן ) ‪.‬‬ ‫עיין‬
‫הסברא דרק לחומרא אמרינן כל קבוע‬ ‫וזהו‬ ‫ובעיקר דינא דבקבוע לא אזלינן כתר רוב ‪,‬‬
‫כמע " מ ‪ ,‬שאז חשיב שם האיסור יותר ‪,‬‬ ‫בפמ " ג נסתפק לענין ספק ספיקא ‪,‬‬
‫כמע " מ ‪.‬‬ ‫משא " כ לקולא לא הוי‬ ‫אם ג " כ לא יועיל בקבוע ‪ ,‬וכן חזקת האם ‪ ,‬או‬
‫ו‪5‬פי " ז מובן מה שהקשו דנימא דכל קבוע‬ ‫קרוב ‪ ,‬האם קבוע מבטל כל אלו הדינים כמו‬
‫הוי כאילו יש רוב איפכא ‪ ,‬ולא רק‬ ‫לא ‪.‬‬ ‫שמבטל רוב ‪ ,‬או‬
 ‫קנא‬ ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫‪.‬‬
‫כתונות ‪ -‬וף ט ו ע " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫ולן בעשירי ודאי ולא ספק ‪ ,‬אמרה תורה רכל‬ ‫כמע " מ ‪ ,‬ומשום הכיון שכל הענין של קבוע‬
‫חיובו דוקא כשהוא ודאי ‪ ,‬אבל אם אינו‬ ‫דכמע " מ הוא משום החשיבות של האיסור ע " י‬
‫פטור ‪.‬‬ ‫אפי ' שבאמת הוא עשירי ‪ ,‬אפ " ה‬ ‫ודאי ‪,‬‬ ‫א " כ גימא דחשיב כ " כ עד דיחשב‬ ‫קביעות ‪,‬‬
‫ולכן אפי ' בדאיכא רובא דאיתיה קמן ‪ ,‬כיון‬ ‫לאיסור ‪ ,‬ולא רק ספק ‪.‬‬ ‫רוב‬
‫שאינו נעשה ודאי ע " י רוב זה ‪ ,‬ועדיין‬ ‫יו‬ ‫להקשות מה שהקשינו ‪ ,‬איך יהא‬ ‫ואין‬
‫ספק הוא ‪ ,‬נשאר עליו עדיין היתר התורה‬ ‫לאיסור ‪ ,‬דאבתי על אותו רוב נמי יהיה‬
‫שהתירה בספיקות אפי ' אי באמת ממזר הוא‬ ‫לעולם ‪.‬‬ ‫דין קבוע ‪ ,‬ושוב יהיה רוב איפכא ‪ ,‬וכן‬
‫וכנ " ל ‪.‬‬ ‫אינו ‪ ,‬דכיון דרק לחומרא אמרינן דין‬ ‫רזה‬
‫לא כן בספק טומאה ברה " י ‪ ,‬דהתם לא‬
‫טימאה התורה אפי ' להצד שטהור ‪ ,‬ורק‬
‫אבי‬ ‫קבוע ‪ ,‬א " כ לא שייך לומר דגם המיעוט‬
‫של הרוב שנעשה מכח דין קבוע ‪ ,‬נמי יהיה לו‬
‫דגזה " כ דכל שספק הוא ‪ ,‬נאמר דין לתלות‬
‫דין רוב ‪ ,‬שהרי אותו דין מיעוט הוי לקולא ‪,‬‬
‫שהוא טמא ‪ ,‬דמה " ט אפי ' בס " ס נמי טמא ‪ ,‬כיון‬
‫קבוע ‪.‬‬ ‫שאין לו חשיבות להעשות דין רוב ע " י‬
‫דעדיין יש עליו שם ספק טומאה הרי הוא‬
‫מה שהקשו דע " י דין קבוע נימא‬ ‫ושפיר‬
‫טמא ‪.‬‬ ‫שיהיה דין רוב לחומרא ‪ ,‬שנפסול כן‬
‫רוב ‪ ,‬אפי ' רובא דאיתא קמן ‪,‬‬ ‫ולכן בדאיכא‬
‫מספק ‪.‬‬ ‫בתורת וראי ‪ ,‬ולא רק‬
‫כבר אין עליו דין ספק ‪ ,‬כיון דאית לן‬
‫עכ " פ להאמת אינו כן ‪ ,‬דלעולם בין‬ ‫אב‪5‬‬
‫למיזל בתר רוב ‪ ,‬ואיך נימא דטמא ‪ ,‬דהא להצד‬
‫כמע " מ ‪.‬‬ ‫לקולא בין לחומרא הוי‬
‫שטהור הוא ‪ ,‬הוי באמת טהור ‪ ,‬ולא אמרה‬
‫וכו ' ‪.‬‬ ‫אלא מתשעה צפרדעים‬ ‫גמ '‬ ‫קזז )‬
‫תורה שטמא כתורת ודאי ‪ ,‬ולכן בדאיכא רוב‬
‫דבלא דין קבוע ‪ ,‬הוי אזלינן בתר רוב‬ ‫ומשמע‬
‫שטמא ‪.‬‬ ‫שטהור ‪ ,‬אין לנו לומר‬
‫מבואר‬ ‫הרי‬ ‫ברה " י ‪,‬‬ ‫אפי '‬ ‫לטהר‬
‫אפי '‬ ‫תורה‬ ‫שהתירה‬ ‫ממזר ‪,‬‬ ‫בספק‬ ‫ודוקא‬
‫ספיקא ברה " י ספיקא טמא ‪,‬‬ ‫דאע " ג דספק‬
‫להצד שממזר ודאי הוא ‪ ,‬לא יועיל‬
‫אפי '‬ ‫אפ " ה אי איכא רוב בספק טומאה ברה " י ‪,‬‬
‫התורה ‪.‬‬ ‫רוב ‪ ,‬כיון שעדיין נשאר היתר‬
‫וטהור ‪.‬‬ ‫רובא דאיתא קמן ‪ ,‬אזלינן בתר רוב‬
‫תימה‬ ‫להקל ‪,‬‬ ‫נפשות‬ ‫וספק‬ ‫רצדד " ה‬ ‫קרס )‬

‫למ " ר התראת ספק לא שמה‬

‫לכאורה ע " כ דרוב עדיף מס " ס ‪ ,‬ומשום‬ ‫וא " כ‬
‫התראה אפי ' ספק נפשות להחמיר פטור משום‬
‫כלל ‪.‬‬ ‫דע " י רוב לאו ספק הוא‬

‫וכו ' ‪.‬‬ ‫דהתראת ספק היא‬ ‫בזה ‪ ,‬דהא בממזר קי " ל דספק ממזר‬ ‫והקשו‬
‫מותר אפי ' כשיש רובא דאיתיה קמן ‪,‬‬
‫צ " ב מה כתבו אפי ' ספק נפשות‬ ‫ולכאורה‬
‫להחמיר פטור משום התראת ספק ‪,‬‬ ‫הוא ‪.‬‬ ‫והיינו משום דעדיין ספק‬

‫הרי אי הוי להחמיר נמצא דשוב אינו התראת‬ ‫לענין דין‬ ‫‪):‬‬ ‫מבואר בשטמ " ק ב " מ ( דף ו‬ ‫וכן‬
‫מיתה ‪.‬‬ ‫ספק כלל ‪ ,‬דהא בודאי חייב הוא‬ ‫עשירי ודאי ולא עשירי ספק ‪ ,‬דברובא‬
‫נפשות‬ ‫צ " ב מה שייך כלל ספק‬ ‫וביותר‬ ‫דאיתיה קמן עדיין לא נחשב עשירי ודאי ‪,‬‬
‫להחמיר ‪ ,‬אטו משום כך נהרגנו ‪ ,‬הא‬ ‫בש " ש] ‪.‬‬ ‫[ ועיין‬
‫ואיך‬ ‫מספק ‪,‬‬ ‫לחייבו‬ ‫א "א‬ ‫בממונות‬ ‫אפי '‬ ‫ואפשר לומר דלא דמי זה לזה ‪ ,‬דהא דספק‬
‫לחומרא ‪.‬‬ ‫בנפשות שייך לומר דניזיל‬ ‫ממש ‪,‬‬ ‫מותר‬ ‫היינו‬ ‫מותר‬ ‫ממזר‬
‫בהא דקאמר ספק נפשות‬ ‫ואפשר דהביאור‬ ‫דהתירתו תורה אפי ' להגד שבאמת ממזר הוא ‪,‬‬
‫להקל היינו דמשום כך אינו מעשה‬ ‫מ " מ כ " ז שהוא ספק אצלינו ‪ ,‬הרי הוא מותר‬
‫הקשו התוס ' למ " ר התראת‬ ‫וע " ן‬ ‫עבירה כלל ‪,‬‬ ‫לגמרי ‪.‬‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫נתשת ‪ -‬וף ט ‪ -‬ו ע ‪ -‬א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫קנב‬

‫התראת‬ ‫יחשב‬ ‫ואמאי‬ ‫דיבור ‪,‬‬ ‫כדי‬ ‫בתוך‬ ‫ספק לא שמה התראה אפי ' נימא דספק נפשות‬
‫ודאי ‪.‬‬ ‫הראשון התראת‬ ‫להחמיר דהיינו דחשיב מעשה עבירה ‪ ,‬אפ " ה‬

‫השני ‪ ,‬וזהו‬ ‫משום דכונתו להכות גם‬ ‫דשי‬ ‫התראה ‪.‬‬ ‫לא יהא חייב מיתה כיון שאין כאן‬
‫התואתו שיודע שאם יכה גם את השני‬ ‫אמאי לא‬ ‫התראה‬ ‫שמה‬ ‫למ " ד‬ ‫הקשו‬ ‫וכן‬
‫חייב מיתה ‪ ,‬א " כ הרי ה " ה הכא מתרים בו‬ ‫מיחייב מיתה כשנמצא שישראל הרג ‪ ,‬הא‬
‫שאם יהרוג ישראל יתחייב מיתה ‪ ,‬ויודע הוא‬ ‫מיחייב כהכה את זה וחזר והכה את זה ‪ ,‬כיון‬
‫בודאי כן שאם יהרוג ישראל חייב מיתה ‪ ,‬ורק‬ ‫וע " ז תירצו‬ ‫אביו ‪.‬‬ ‫שידעינן בודאי שהרג את‬
‫דכיון דאינו יודע בודאי אם יהרוג ישראל‬ ‫דשאני התם שיודע כודאי שיבא לידי איסור‬
‫חשיב התראת ספק ‪ ,‬וא " כ הרי ה " ה התם‬ ‫וכו ' ‪ ,‬אבל הכא אינו יודע בודאי שיבא לידי‬
‫בודאי‬ ‫יודע‬ ‫אינו‬ ‫הראשון‬ ‫הכאת‬ ‫בשעת‬ ‫ע"ש‪.‬‬ ‫איסור ובו ‪, ,‬‬
‫מיתה ‪.‬‬ ‫שיתחייב‬
‫הקשה ‪ ,‬דא " כ אדרבה קשה יותר ‪,‬‬ ‫ובשפמ " ק‬
‫את‬ ‫לבסוף‬ ‫כשמכה‬ ‫דהתם‬ ‫לומר‬ ‫ואפשר‬ ‫כיון דהכא לכו " ע התראת ספק‬
‫השני הרי מתחייב את המיתה גם‬ ‫לאו שמה התראה ‪ ,‬כיון שאינו יודע את מי‬
‫מחמת הכאת הראשון דחיוכו רק ע " י הכאת‬
‫יכה ‪ ,‬א " כ ודאי קשה למה הוצרך להא דספק‬
‫שניהם ונמצא דההתראה על הכאת הראשון‬
‫נפשות להקל ‪ ,‬הא אפי ' הוי להחמיר ‪ ,‬אין כאן‬
‫הוי שפיר התראה מעליא שיודע הוא שעל‬
‫התראה ‪.‬‬ ‫התראה דלכו " ע לאו שמה‬
‫גם‬ ‫מתחייב מיתה כשישלים‬ ‫הכאה‬ ‫אותה‬
‫דאי הוי ספק נפשות להחמיר ‪ ,‬אין‬ ‫ותירצו‬
‫הכאת השני ‪ .‬משא " כ הכא כל עיקר ההתראה‬
‫לחלק בין נידון דהכא להכה את זה‬
‫הוי רק אם יהרוג ישראל רעל הצד שיהרוג‬
‫וחזר והכה את זה ‪ ,‬כיון דה " נ מה שמכניס‬
‫עכו " ם לא יתחייב מיתה כלל ‪ ,‬וכיון דהוי ספק‬
‫עצמו לספק נפשות ‪ ,‬הוי איסור ‪ ,‬והוי התראה‬
‫כלל ‪.‬‬ ‫את מי יהרוג לא הוי התראה‬
‫מעליא דומיא דהתם ‪ ,‬ורק משום דספק נפשות‬
‫הוא רק‬ ‫התוס '‬ ‫אנתי צ " ב ‪ ,‬רכל תירוץ‬ ‫אכן‬
‫להקל אמרינן דהכא לכו " ע לאו התראה היא ‪,‬‬
‫למ " ד שמה התראה ‪ ,‬דהכא מודה דלאו‬
‫ולכן שפיר אמר בגמ ' הטעם דספק נפשות‬
‫התראה הוא ‪ ,‬אכל מה שהקשו למ " ר לאו שמה‬
‫התראה ‪ ,‬לא תירצו כלום למה קאמר משום‬
‫התראה ‪.‬‬ ‫להקל ‪ ,‬דמשום כך לא הוי‬
‫עוד בשטמ " ק דפי ' הא דספק נפשות‬ ‫וע " ש‬
‫להקל ‪ .‬וצ " ע ‪.‬‬ ‫דספק נפשות‬
‫להקל דחשיב שלא נתכוין לישראל ‪,‬‬
‫שיודע‬ ‫התם‬ ‫דשאני‬ ‫וי " ל‬ ‫בא " ד ‪,‬‬ ‫)‬ ‫שם‬ ‫ר)‬
‫משא " כ אי ספק נפשות להחמיר חשיב כאילו‬
‫בודאי שיבא לידי איסור אם יותיר‬
‫או יכה שניהם ‪ ,‬מש " ה שמה התראה ‪ ,‬אבל‬ ‫ע"ש ‪.‬‬ ‫נתכוין לישראל‬

‫הכא אינו יודע שודאי יבוא לידי איסור ‪ ,‬שאינו‬ ‫דסברת הדבר הוא‬ ‫ושכזפ לפמש " כ נראה‬

‫ע" כ ‪.‬‬ ‫יודע את מי יכה ‪,‬‬ ‫דמשום ספק נפשות להקל אין זה‬

‫‪):‬‬ ‫הקשה ‪ ,‬דאיתא בחולין ( דף יא‬ ‫והגרעק " א‬ ‫מעשה עבירה כלל ‪ ,‬ולכן לא שייך בזה התראה‬

‫גבי מגלן דאזלינן בתר רובא ‪,‬‬ ‫וכמש " ג ‪.‬‬ ‫כלל ‪ ,‬כיון שאין כאן מעשה עבירה‬

‫ובעי למיסר דילפינן מרוצח שחייב מיתה ‪,‬‬ ‫אכן בעיקר תירוץ התוס ' ‪ ,‬צ " ב מה‬ ‫קלע )‬

‫דלכאורה הא יש לחוש שמא הנרצח היה‬ ‫לידי‬ ‫יבא‬ ‫ודאי‬ ‫דהתם‬ ‫חילקו‬
‫משום‬ ‫וע " כ‬ ‫לרוצח ‪,‬‬ ‫קטלינן‬ ‫טריפה ואיך‬ ‫איסור ‪ ,‬סו " ס בשעה שהכה הראשון עדיין אינו‬
‫דאזלינן בתר רובא ‪ ,‬ובעי למידחי דבדקינן‬ ‫ודאי שיכה את השני ‪ ,‬והו " ל התראת ספק ‪,‬‬
‫לא ‪.‬‬ ‫לנרצח לראות אם היה טריפה או‬ ‫דהא לא מיירי שהכה שניהם כבת אחת ‪ ,‬או‬
 ‫קנג‬ ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫כתובות ‪ -‬וף ט ‪ -‬ו ע ‪ -‬נ‬ ‫שיעורי רבי דוד‬

‫על רוב ‪ ,‬אלא בדקינן ליה לנרצח אם הוא‬
‫טריפה ‪.‬‬
‫התראה שהוא תלוי בדעתו‬ ‫וכגשום דלענין‬
‫שפיר חשיב שמקבל‬ ‫הרוצח ‪,‬‬
‫עליו התראה כיון שיודע שיש רוב שאינו‬
‫טריפה ‪ ,‬ולכן לענין התראה שפיר אזלינן בתר‬
‫רוב ‪.‬‬
‫אלא דלכאורה הא התראת ספק אינו תלוי רק‬
‫בדעתו ‪ ,‬אלא תלוי בדין התראה ‪ ,‬דדוקא‬
‫אי הוי רציחה ודאי ‪ ,‬הוי התראת ודאי ‪ ,‬וכיון‬
‫דסו " ס הוי רק ספק רציחה ‪ ,‬נמצא דאבתי הו " ל‬
‫ספק ‪.‬‬ ‫רק התראת‬
‫אתר ‪ ,‬דאעייג רבאמת לא‬ ‫י " ל באופן‬
‫קטלינן ליה מחמת רוב ‪ ,‬אפ " ה בעצם‬
‫מעשה העבירה לא הוי חסרון ‪ ,‬כיון דאיכא רוב‬
‫שהוא מעשה רציחה ‪ ,‬וכיון שכן לא שייך בזה‬
‫תו ספק נפשות להקל לומר דלא הוי מעשה‬
‫התראה ‪.‬‬ ‫עבירה ולא הוי‬
‫דדוקא משום דספק נפשות להקל‬
‫דלא הוי מעשה עבירה ‪ ,‬לכן לא הוי‬
‫התראה כלל ‪ ,‬אבל כיון דמחמת הרוב חשיב‬
‫מעליא ‪.‬‬ ‫מעשה עבירה ‪ ,‬שפיר הוי התראה‬
‫הקשו ‪,‬‬ ‫וכו ' )‬ ‫ובתום ' שם ( ד " ה וכי תימא‬
‫וז " ל ‪ ,‬אך קשה לי מאי קאמר וכי‬
‫תימא דכדקינן ליה ‪ ,‬הא מ " מ הו " ל התראת‬
‫של‬ ‫ספק אי לא אזלינן בתר רובא ‪ ,‬ושמא קסבר‬
‫עכ " ל ‪.‬‬ ‫רשמה התראה ‪,‬‬
‫דהקשו מה יועיל שיבדקוהו אח " כ ‪,‬‬ ‫יומה‬
‫סו " ס הרי בשעת הרציחה היה ספק‬
‫טריפה ‪ ,‬והו " ל התראת ספק ‪ ,‬ואיך קטלינן ליה ‪,‬‬
‫התראה ‪.‬‬ ‫וע " ז תירצו דשמא סבר שמה‬
‫הגרעק " א מה תירצו התוס ' דשמא‬ ‫והקשה‬
‫סבר שמה התראה ‪ ,‬הרי כאן כתבו‬
‫התוס ' דבכה " ג לכו " ע לא שמה התראה ‪ ,‬כיון‬
‫אמנם‬ ‫דספק נפשות להקל ואין כאן מעשה עבירה‬
‫ספק ‪.‬‬ ‫כלל לא חשיב אפי ' התראת‬
‫וזו " נ התם כיון דהוי ספק אי הוי מעשה‬
‫עבירה כלל ‪ ,‬דשמא טריפה הוא ‪ ,‬לכו " ע‬
‫לא שמה התראה ‪ ,‬והדק " ל מה יועיל מה‬
‫לא ‪.‬‬ ‫שיבדקוהו אח " כ אם הוא טריפה או‬
‫וכמע " נ‬ ‫נתב דלולא דברי התוס ' היה‬ ‫והגרעק " א‬
‫אפשר לומר דלענין התראה ספק‬
‫אזלינן שפיר בתר רוב דיחשב התראת ודאי ‪,‬‬
‫ודוקא לענין המיתה להרוג הרוצח לא סמכינן‬

‫רף ט " ו ע " ב‬

‫מפני ישראל ‪ ,‬פירש אחד מהן לחצר אחרת‬ ‫גמי מצא בה תינוק מושלך ‪ ,‬אם רוב‬ ‫וג )‬

‫ונפלה עליו וכו ' ‪ ,‬מפקחין עליו ‪ ,‬שמא זה‬ ‫עכו " ם ‪ ,‬עכו " ם וכו ' ‪ ,‬אמר שמואל‬
‫שפירש ישראל היה והנשארים עכו " ם ‪ ,‬נעקרו‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫ולפקח עליו את הגל אינו כן‬
‫ובעת‬ ‫אחרת ‪,‬‬ ‫לחצר‬ ‫מחצר זו לילך‬ ‫כולן‬ ‫דלא‬ ‫פסק‬ ‫מאיסו " ב )‬ ‫והרמב " ם ( פט " ו‬
‫עקירתן פירש אחד מהן ונכנס לחצר ‪ ,‬ונפלה‬ ‫כשמואל ‪ ,‬אלא דברוב עכו " ם אין‬
‫עליו מפולת וא " י מי הוא ‪ ,‬אין מפקחין ‪ ,‬כיון‬ ‫מפקחין עליו את הגל ‪ ,‬אלא דוקא במחצה‬
‫שנעקרו כולן אין כאן ישראל ‪ ,‬וכל הפורש מהן‬ ‫עכו " ם ומחצה ישראל ‪ ,‬ומשום דגם בפיקוח‬
‫שפירש‬ ‫בחזקת‬ ‫הוא‬ ‫הרי‬ ‫מהלכים ‪,‬‬ ‫כשהן‬ ‫נפש הולכין אחר הרוב ‪ ,‬והיכא דרוב עכו " ם ‪,‬‬
‫ע "ש ‪.‬‬ ‫מהרוב עכ " ל‬ ‫מפקחין ‪.‬‬ ‫אין‬
‫ומפורש דבפירש אחד מהן מפקחין אף ברוב‬ ‫והקשו בזה דהרמב " ם סותר עצמו ‪ ,‬שכתב‬
‫בפקו " נ ‪.‬‬ ‫עכו " ם ‪ ,‬דאין הולכין אחר הרוב‬ ‫חצר שיש‬ ‫ה "כ)‬ ‫( בפ " ב מהל ' שבת‬
‫למש " כ בהל ' איסו " ב דגם בפיקו " נ‬ ‫ומוותר‬ ‫בה עכו " ם וישראלים ‪ ,‬אפי ' ישראל אחד ואלף‬
‫תינוק‬ ‫דהרי‬ ‫הרוב ‪,‬‬ ‫אחר‬ ‫הולכין‬ ‫עכו " ם ‪ ,‬ונפלה עליהם מפולת ‪ ,‬מפקחין על הכל‬
 ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫כתונות ‪ -‬דן ט " ו ע " כ‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫קגד‬

‫שפרש בזמן שהיו כולן במצב של נייד ‪ ,‬ואח " כ‬ ‫שנמצא בעיר שרובה נכרים ‪ ,‬דמי ממש לפירש‬
‫נכנסו לחצר אחרת דהו " ל קביעות מהורשת ‪,‬‬ ‫עיקר‬ ‫כטיל‬ ‫אחרת דלא‬ ‫לחצר‬ ‫מהן‬ ‫אחד‬
‫תו לא שייך הסברא דהדר לגיחותיה ‪ ,‬דדוקא‬ ‫הרוב ‪.‬‬ ‫הקביעות ‪ ,‬ואמאי הולכין בזה אחר‬
‫כשחוזר למקום קביעותו הראשון הו " ל הדר‬ ‫בזה ‪,‬‬ ‫מבואר‬ ‫( נכתבים )‬ ‫ובחי ' ‪ -‬הגר " ח‬
‫לניחותיה ‪.‬‬ ‫דבאדם גדול ובר דעת לא‬
‫קבוע ‪,‬‬ ‫ולא‬ ‫פריש ‪,‬‬ ‫דין‬ ‫עליו‬ ‫ולכן נשאר‬ ‫שייך לומר דחשיב יו ‪ ,‬אלא דמי ללקח מן‬
‫דאזלינן בתר רובא לומר שהוא עכו " ם ‪,‬‬ ‫הקבוע ‪ ,‬שלקח ופירש את עצמו מן הקבוע ‪,‬‬
‫הגל ‪.‬‬ ‫ולכן אין מפקחין עליו את‬ ‫דפריש ‪.‬‬ ‫וא " כ לא שייך בו כלל דינא רכל‬
‫רס " ל רכל מה שאין על אדם בר דעת‬ ‫והיינו‬ ‫בתינוק שאינו בר דעת ‪ ,‬או בניפול ‪,‬‬ ‫ודוקא‬
‫דין פריש ‪ ,‬הוא רק מחמת דין הדר‬ ‫מרובא‬ ‫דפריש‬ ‫דכל‬ ‫הנידון‬ ‫שייך‬
‫קביעותו ‪.‬‬ ‫לניחותיה ‪ ,‬שאח " כ יחזור למקום‬ ‫פריש ‪ ,‬דהוי כמו בשר הנמצא גבי ט ' חנויות ‪,‬‬
‫הדר‬ ‫לא‬ ‫דתו‬ ‫כולם ‪,‬‬ ‫ונמצא דבפירשו‬ ‫רוב ‪.‬‬ ‫דהוי פריש ויש עליו דין‬
‫קביעותם‬ ‫בטלה‬ ‫דכבר‬ ‫לניחותיה ‪,‬‬ ‫הרוב ‪,‬‬ ‫אחר‬ ‫הולכין‬ ‫תינוק‬ ‫גבי‬ ‫ומשייה‬
‫הראשונה ‪ ,‬שוב נשאר עליו דין פריש דקי " ל‬ ‫משא " כ גבי חצר שעכו " ם וישראל‬
‫ע "ש‪.‬‬ ‫כל דפריש מרובא פריש ‪,‬‬ ‫ן‬ ‫דרים בה ‪ ,‬לא שייך דין פריש כלל ‪ ,‬ומש " ה אין‬
‫אלא רצ " ב במש " כ דהיכא דליכא דין פריש ‪,‬‬ ‫הולכין אחר הרוב בפיק " נ ‪.‬‬
‫אלא נייד ‪ ,‬נחשב קבוע מהמת דהדר‬ ‫כתב הגר " ח ‪ ,‬דאע " פ שביארנו דאדם‬ ‫או ם‬
‫דאמרינן‬ ‫וכו '‬ ‫חנויות‬ ‫בט '‬ ‫לניחותיה ‪ ,‬א " כ‬ ‫אין לו דין פריש ‪ ,‬מ " מ דין קבוע נמי‬
‫‪-‬‬
‫דבלקח לא אזלינן בתר רוב ‪ ,‬משום דלאו פריש‬ ‫קבוע ‪.‬‬ ‫אין לו ‪ ,‬דהא מו " ס הוא נייד ואינו‬
‫נייד ‪.‬‬ ‫הוא ‪ ,‬אמאי ‪ ,‬הרי עתה הוי‬ ‫וא " כ לכאורה היה לנו לילך בתר רוב לומר‬
‫הדר‬ ‫דאח " כ‬ ‫ולבשר הרי לא שייך לומר‬ ‫שהוא עכו " ם אפי ' שאינו פריש ‪ ,‬כיון‬
‫אינו מחזיר אח " כ‬ ‫לניחותיה ‪ ,‬דהא‬ ‫הגל ‪.‬‬ ‫דאינו קבוע ‪ ,‬ואמאי מפקחין עליו את‬
‫וא " ב אף בלקח ממקום‬ ‫משם ‪,‬‬ ‫לחנות שלקחו‬ ‫דניון שיחזור למקום קביעותו אחר‬ ‫וכתב‬
‫רוב ‪ ,‬דהא הוי נייד דיש לו‬ ‫הקביעות ניזל בתר‬ ‫שנפקח עליו את הגל ‪ ,‬ויהיה לו דין‬
‫דין פריש דאזלינן בתר רוב כל שלא יהיה‬ ‫ג "כ‬ ‫קבוע דהוי ישראל ‪ ,‬דזהו דין הדר לניחותא‬
‫אסור ‪.‬‬ ‫הדר לניחותיה וכנ " ל ‪ ,‬ואמאי בלקח‬ ‫דכשחוזר אח " כ למקומו הקבוע נחשב קבוע ‪,‬‬
‫ואפשר לומר דדוקא באדם בר דעת ‪ ,‬שייך‬ ‫משו " ה אין לנו לילך בתר רוב ‪ ,‬אלא שפיר יש‬
‫לומר דחשיב נייד לבטל הקביעות‬ ‫קבוע ‪.‬‬ ‫לו דין ישראל מדין‬
‫לילך כתר רוב ‪ ,‬משא " כ בכשר אין לו כלל דין‬ ‫ודוקא היכא דהוי פריש ממש ‪ ,‬אז אמרינן‬
‫מקום היכן מקומו ‪ ,‬דהא אין לו שום נפ " מ‬ ‫דאזלינן בתר רוב ‪ ,‬ולא אכפ " ל מה‬
‫היכן מונח ‪ ,‬ולא חשיב הבשר לא פריש ולא‬ ‫דאח " כ יהיה הדר לניחותא ‪ ,‬כיון דהשתא יש‬
‫נייד ‪ ,‬אלא קבוע ‪ ,‬כיון שבמקומו הראשון היה‬ ‫לו דין פריש ‪ ,‬משא " כ באדם שאין לו דין‬
‫קבוע הרי הוא רק מעביר אותו קביעות למקום‬ ‫פריש ‪ ,‬ורק דנייד הוא ‪ ,‬בזה אמרינן כיון דאח " כ‬
‫אחר ‪ ,‬אבל לא חשיב נייד כלל ‪ ,‬ומש " ה לא‬ ‫יהדר לניחותא ‪ ,‬יש לו דין קבוע ומפקחין את‬
‫רוב ‪.‬‬ ‫אזלינן בתר‬ ‫הגל ‪.‬‬
‫אנשי‬ ‫כל‬ ‫דבפרשו‬ ‫ועכ " פ לדבריו נמצא‬ ‫כתב לבאר סוף דברי הרמב " ם‬ ‫ולפי " ו‬
‫החצר [ שרובם עכו " ם ] ‪ ,‬ונפל הגל על‬ ‫דבנעקרו כולן לילך לחצר אחרת‬
‫כולם ‪ ,‬מפקחין הגל ‪ ,‬ולא מדין קביעות דכל‬ ‫ופירש אחד וכו ' אין מפקחין ‪ ,‬ומשום דכיון‬
 ‫קנה‬ ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫כתונות ‪ -‬וף ט " ו ע ‪ -‬ב‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫חשים מצוה של ממון ‪ ,‬ואמאי לא נימא ספקת‬ ‫קבוע כמע " מ וחשיכ ספק ישראל ‪ ,‬דהא כיון‬
‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫מצוה להחמיו‬ ‫דפרשן ממקומם הרי בטלה קביעותם וליכא‬
‫וכו ' ‪.‬‬ ‫גב ' להחזיר לו אבידתו‬ ‫רז )‬ ‫בזה דין הדר לגיחותיה ‪ ,‬ורק משום ראין‬
‫קי " ל דדין השבת אבידה הוא דוקא‬ ‫והנה‬ ‫הרוב ‪.‬‬ ‫הולכין בפיקו " נ אחר‬
‫באבידת ישראל ‪ ,‬אבל אבידת עכו " ם‬ ‫בפרש אחד מהן ונפל עליו ‪ ,‬דיש עליו‬ ‫ודוקא‬
‫ליכא דין השבה ‪ ,‬דנתמעט מדכתיב לכל אבידת‬ ‫אמרינן בל דפריש‬ ‫אז‬ ‫פריש ‪,‬‬ ‫דין‬
‫אחיך למעוטי עכו " ם ‪ ,‬ועוד דרשינן באותו‬ ‫מרופא פריש דנחשב עכו " ם ‪ ,‬אבל בנפל על‬
‫פסוק אשר תאבד פרט לאבידה פחות משו " פ‬ ‫כולם דניידי ‪ ,‬ואין כאן פריש ‪ ,‬לא אזלינן בתר‬
‫שאין דין השבה ‪ ,‬ועוד דרשינן דדוקא קודם‬ ‫רוב לומר שלא יפקחו מחמת שרוב ענו " ם ‪,‬‬
‫יאוש חייב להשיב ולא אחר יאוש ‪ ,‬ועוד יש‬ ‫מפקחין ‪.‬‬ ‫אלא‬
‫מיעוט בפסוק דה ראבירה מדעת נמי ליכא דין‬ ‫עכ " פ לענין תינוק שאינו כר דעת בכל‬ ‫אבל‬
‫השכה ‪.‬‬ ‫פריש ‪.‬‬ ‫ענין תשיב‬
‫לירון בכל הנך מיעוטים ‪ ,‬אם הוא רק‬ ‫ויש‬ ‫הרמב " ם שהולכין אחר הרוב‬ ‫ולכן שפיר כתב‬
‫פטור מהמצוה שאין חיוב להשיב ‪ ,‬אבל‬
‫רכל דפריש מרובא פריש ואין מפקחין את‬
‫גם לעצמו אסור לו ליטול ‪ ,‬או דדרשינן מהנך‬
‫הגל ‪.‬‬
‫המוצא ‪.‬‬ ‫קרא דהרי הוא שלו של‬
‫מש " כ בזה שאין הדין שוה בכולם ‪,‬‬ ‫וטיק‬ ‫רקט " ד " ה אלא להחיותו ב " ר מצווין‬ ‫'‬ ‫)‬ ‫וי‬
‫‪.‬‬
‫לפרנסו משום וחי אחיך עמך ‪ ,‬ע " כ‬
‫שלו] ‪.‬‬ ‫[ דלענין פחות משו " פ בודאי הוי‬
‫וצ " ע מה שייך זה לב " ר ‪ ,‬הא הוי מצוה‬
‫וצ " ע מנלן לחלק ‪ ,‬כיון דכולהו ילפינן מחד‬
‫המוטלת על כל יחיד משום וחי אחיך‬
‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫קרא ‪,‬‬
‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫עמך ‪ ,‬ומה כתב " ב " ד " מצווין לפרנסו ‪,‬‬
‫רוב‬ ‫לדעת‬ ‫עכו " ם‬ ‫אבידת‬ ‫לענין‬ ‫ועכסה‬
‫למימר‬ ‫הו " מ‬ ‫להחזיר וכו '‬ ‫יעדד " ה‬ ‫רט )‬
‫לעצמו ‪.‬‬ ‫הפוסקים הו " ל הפקר וזוכה בו‬
‫וכו ' ‪.‬‬ ‫להחיותו‬
‫)‬ ‫ב‪.‬‬ ‫בב " מ ( דף‬ ‫ויש שכתבו להוכיח מרש " י‬
‫וצ " ע דמשמע דדוקא משום רוב ישראל ‪ ,‬לכן‬
‫גבי ומצאתה ‪ ,‬דמשמע שם שיכול ליטול‬
‫על‬ ‫במחצה‬ ‫אבל‬ ‫להחיותו ‪,‬‬ ‫מצווין‬
‫בזה ) ‪.‬‬ ‫נמי לעצמו דהוי שלו ‪ ( ,‬וע " ש מש " כ‬
‫מחצה ‪ ,‬אין מצווין להחיותו ‪ ,‬ואמאי הא הוי‬
‫בב " ח כתב דאבידת עכו " ם נתמעט רק‬ ‫אנן‬
‫מחיוב השבה ‪ ,‬אבל של המוצא נמי לא‬
‫דאורייתא ‪.‬‬ ‫ספק מצוה‬
‫דאזלינן‬ ‫דאורייתא‬ ‫ספיקי‬ ‫וב " ש משאר‬
‫הוי ‪ ,‬ואינו שלו ‪ ,‬וכל המיעוט הוא רק שפטור‬
‫שמצאו ‪.‬‬ ‫מהשבה ‪ ,‬ויכול להחזירו למקום‬ ‫לתומרא ‪ ,‬ובפרט הכא דספק מצוה‬
‫[ וצ " ע באמת מ " ש מאבידה פחות משו " פ‬ ‫הוא ‪ ,‬דיש שדנו לומר דאפי ' להשיטות רספיקא‬

‫דפשוט הוא דהוי של המוצא ‪ ,‬וכיון‬ ‫דאורייתא רק מדרבנן לחומרא אבל מה " ת‬

‫דילפינן מחד קרא ‪ ,‬מנלן דאבידת עכו " ם אינו‬ ‫אזלינן‬ ‫מה " ת‬ ‫מצוה ‪,‬‬ ‫בספק‬ ‫מ "מ‬ ‫להקל ‪,‬‬

‫ואכמ " ל] ‪.‬‬ ‫כן ‪ ,‬וצ " ע ‪,‬‬ ‫מספק ‪.‬‬ ‫להחמיר ולמה לא יהא מחויב‬

‫במחנה אפרים ( הל ' גזילה סי ' ל " א‬ ‫אתם‬ ‫לומר דחשיב מצוה של ממון ‪ ,‬דוה דוקא‬ ‫ואץ‬
‫הקשה ‪ ,‬דהנה בתוס ' ( ד " ה‬ ‫בהשמטות )‬ ‫בפדיון הבן וכיוצ " ב שכל עיקר המצוה‬
‫הקשו ‪ ,‬וז " ל ‪ ,‬ואפי '‬ ‫וכו ' )‬ ‫להחזיר לו אבידה‬ ‫הוא חיוב ממון ‪ ,‬משא " כ הכא הוי כשאר‬
‫לשמואל ראמר אין הולכין בממון אחר הרוב ‪,‬‬ ‫מצוות ‪ ,‬ורק שצריך להוציא ממון על המצוה ‪,‬‬
‫נגחן ‪,‬‬ ‫ונמצא‬ ‫לחבירו‬ ‫שור‬ ‫במוכר‬ ‫היינו‬ ‫וכמו מצות אתרוג דמספק מחויב לקנות דלא‬
 ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫כתונות ‪ -‬רה ט " ו ע " ב‬ ‫דוך‬ ‫שיעורי רבי‬ ‫קנו‬

‫מהני היאוש אח " כ דהוי של המוצא דלא שייך‬ ‫שבהיתר באו המעות לידו ‪ ,‬ומדעתו נתנם‬
‫א "ל ‪.‬‬ ‫בזה כאיסורא‬ ‫הלוקח ‪ ,‬אכל הכא מודי דאזלינן בתר רופא‬
‫וא " כ הנא דאזלינן בתר רוב שהוא ישראל‬ ‫עכ " ל ‪.‬‬
‫דאפי '‬ ‫היינו‬ ‫אבידתו ‪,‬‬ ‫לו‬ ‫להחזיר‬ ‫ולכאורה בשלמא אי גימא דאבידת עכו " ם‬
‫נתייאש אח " כ ‪ ,‬לא מהני היאוש ‪ ,‬ובזה הקשו‬ ‫הרי הוא של מוצאו ‪ ,‬א " ש מה‬
‫שפיר לשמואל דאין הולכין בממון אחר הרוב‬ ‫שהקשו דכיון ראין הולכין בממון אחר הרוב‬
‫איך אזלינן אחר הרוב ‪ ,‬הא להנד שהוא עכו " ם‬ ‫ויש להסתפק שמא הוא עכו " ם וזכה בו‬
‫נעשה שלו אחר יאוש ‪ ,‬והוי מוחזק ‪ ,‬ואיך נוציא‬ ‫להחזיר ‪.‬‬ ‫המוצאו ‪ ,‬אמאי חייב‬
‫ממנו ע " י רוב לומר שהוא אבידת ישראל דלא‬ ‫אבל לדברי הב " ח דבאבידת עכו " ם לא הוי‬
‫מהני היאוש אחר שאחא לידו ‪ ,‬הא הוי ממש‬ ‫של מוצאו ‪ ,‬מה הקשו כלל לשמואל‬
‫הוצאת ממון ע " י רוב דאין מוציאין ממון ע " פ‬ ‫דאין הולכין אחר הרוב ‪ ,‬הא כיון דהישראל‬
‫רוב ‪.‬‬ ‫המוצאו בלא " ה לא יזכה בו ולא חשים מוחזק‬
‫דוקא‬ ‫כן‬ ‫אמר‬ ‫דשמואל‬ ‫ונעצם תיווצם ‪,‬‬ ‫כלל ‪ ,‬והוי רק ספק מצוה בעלמא ‪ ,‬האמ מהויכ‬
‫כדאתא לידיה בהתירא ‪ ,‬צ " ע מכמה‬ ‫בהשבה או לא ‪ ,‬הרי בזה פשוט דאזליגן בתר‬
‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫דוכתי דלא משמע כן ‪,‬‬ ‫רוב לומר שמחויב במצוה ‪ ,‬ולא חשיב כלל‬
‫גמי מחצה על מחצה ‪ ,‬ישראל ‪ ,‬למאי‬ ‫מ)‬ ‫הקשו ‪.‬‬ ‫הוצאת ממון ע " י גוב ‪ ,‬ומה‬
‫הלבתא ‪ ,‬אמר ר " ל לנזקין וכו ' ‪,‬‬ ‫דבמגביה‬ ‫קי " ל‬ ‫הא‬ ‫דהנה‬ ‫לומר‬ ‫ואפשר‬
‫ע "כ ‪.‬‬ ‫אייתו ראיה דלאו ישראל אנא ואתן לכון‬ ‫אבידת ישראל נעשה שומר אבידה‬
‫ברוב עכו " ם‬ ‫והראשונים הקשו דא " כ אפ "‬ ‫ומחויב בשמירתו ‪ ,‬וא " כ הכא שמגביה אבידה‬
‫ראיה‬ ‫אייתו‬ ‫להו‬ ‫לימא‬ ‫נמי‬ ‫של ספק ישראל ספק עכו " ם ‪ ,‬דקאמר בגמ '‬
‫דלאו ישראל אנא ‪ ,‬דהא אין הולכין בממון‬ ‫הברוב ישראל יש לו דין ישראל להחזיר לו‬
‫אחר הרוב להוציא ממוחזק ‪ ,‬ונמצא שאף ברוב‬ ‫אבידתו ‪ ,‬מסתבר דה " ה לענין שיהיה שומר‬
‫עכו " ם יהא רינו כישראל לניזקין ‪ ,‬דבנגח תורא‬ ‫ממש‬ ‫הוי‬ ‫לא‬ ‫הרי‬ ‫דאל " כ‬ ‫עליו ‪,‬‬ ‫אבידה‬
‫ח "נ ‪.‬‬ ‫רידיה יתחייב רק‬ ‫כישראל לגבי אבידה ‪ ,‬וע " כ שיש לו דין‬
‫מוחזק‬ ‫כלל‬ ‫חשיב‬ ‫לא‬ ‫דעכו " ם‬ ‫ותירצו‬ ‫שומר ‪.‬‬ ‫ישראל לגמרי שנעשה‬
‫חזקה דממונא‬ ‫דלית ליה‬ ‫בממון ‪,‬‬ ‫וא " כ מיושב שפיר קושית התוס ' ‪ ,‬דהא דין‬
‫דנימא אוקי ממונא בחזקת מריה ‪ ,‬ולכן אזלינן‬ ‫ממונות‬ ‫דיני‬ ‫חשיב‬ ‫אבידה‬ ‫שומר‬
‫שפיר בתר הרוב לחייבו ג " ש ‪ ,‬דלא חשיב כלל‬ ‫שמחויב לשלם כדין שומר ‪ ,‬וא " כ לשמואל‬
‫ממוחזק ‪.‬‬ ‫הוצאת ממון‬ ‫שאין הולכין בממון אחר הרוב ‪ ,‬איך הלך בתר‬
‫דא " כ במחצה על מחצה אמאי‬ ‫אולם קשה‬ ‫רוב ישראל לענין דיני הממון לחייבו מדין‬
‫פטור מהחצי השני ‪ ,‬גימא יחלוקו כיון‬ ‫אבידה ‪.‬‬ ‫שומר‬
‫דלא חשיב מוחזק ‪ ,‬רהא ספק מוחזק אין לו‬ ‫נאפי ' גימא שאין עליו חיובי שומר ‪,‬‬ ‫י "ל‬ ‫ועוד‬
‫דין מוחזק ‪ ,‬והוי כממון המוטל בספק בלא‬ ‫מ " מ אכתי יש בזה הוצאת ממון ע " י‬
‫ג ' חלקים ‪,‬‬ ‫מוחזק דיחלוקו ‪ ,‬ואמאי לא ישלם‬ ‫הרוב ] ‪ ,‬דהא קי " ל המגביה מציאה קודם יאוש ‪,‬‬
‫יחלוקו ‪.‬‬ ‫דעל חצי השני המסופק ‪,‬‬ ‫ואח " כ נתייאשו הבעלים ‪ ,‬לא מהני היאוש‬
‫יאע " פ שאין לו דין מוחזק ‪ ,‬אפ " ה‬ ‫ואפשר‬ ‫לידיה ‪.‬‬ ‫שיהיה שלו ‪ ,‬כיון דכאיסורא אחא‬
‫כיון שבמציאות הוא תפוס בממון ‪,‬‬ ‫משא " כ באבידת עכו " ם שאין חיוב להשיב ‪,‬‬
 ‫קנז‬ ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫כתובות ‪ -‬וף ט " ו ע " כ‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫הולכין בממון אחר הרוב להוציא ממוחזק‬ ‫וצריך להוציאו ממנו ‪ ,‬אין בזה דין יחלוקו ראין‬
‫דעתה שנתגייר הוי מוחזק ‪ ,‬ומזה הרי מוכרח‬ ‫מספק ‪.‬‬ ‫מוציאין ממון מתפוס‬
‫דמיירי שלא נתגייר ‪ ,‬וא " כ הדק " ל דהו " ל עדות‬ ‫השני ‪,‬‬ ‫מהחצי‬ ‫פטור‬ ‫ע "מ‬ ‫במחצה‬ ‫ויכף‬
‫שאאי " ל ‪.‬‬ ‫משא " כ ברוב ישראל מוציאין שפיר‬
‫)‬ ‫ג‪.‬‬ ‫[ א " ה ‪ ,‬עיין מה שנתבאר במס ' מכות ( דף‬ ‫מתפוס ‪ ,‬דדוקא מדין מוחזק לא מהני רוב‬
‫בפלוגתא דהאחרונים אי בממון בעינן‬ ‫להוציא ‪.‬‬
‫להוימה ] ‪.‬‬ ‫כלל עדות שאתה יכול‬ ‫מיירי‬ ‫דכ " ו‬ ‫מהרשב " א‬ ‫ובשפם " ק הביא‬
‫דברי הגרעק " א והבית יעקב מבואר‬ ‫ובעיקר‬ ‫דוקא כשלא נתגייר התינוק ‪ ,‬אכל‬
‫רעדות שאי אתה יכול להזימה לא‬ ‫אם גיירוהו על דעת ב " ר הרי הוא ישראל‬
‫חשיב עדות פסולה לענין דין תחילתו בפסול‬ ‫גמור ‪ ,‬וממילא אפי ' ברוב עכו " ם לא ישלם‬
‫וסופו ככשרות פסול ‪ ,‬דא " כ מה יועיל מה‬ ‫ג " ש על נגיהותיו הקידמין ‪ ,‬כיון דעתה ישראל‬
‫דנתגייר עכשיו והוי עדות שאי " ל ‪ ,‬מו " ס הרי‬ ‫הוא והוי מוחזק בממון ‪ ,‬אין הולכין בממון‬
‫קודם שנתגייר הו " ל עדות שאאי " ל ‪ ,‬ובשעת‬ ‫אחר הרוב להוציא ממוחזק ‪ ,‬וכ " כ הגרעק " א‬
‫ראיית הנזק היו פסולים והוי תחילתו בפסול ‪,‬‬ ‫נתגייר ע " ש ‪.‬‬ ‫דע " כ מיירי דעדיין ספק הוא ולא‬
‫שיהיה דין‬ ‫וע " כ דאין זה פסלות בעדים‬ ‫דא " כ אמאי מחצה‬ ‫והגרעקי‪ ,‬א שם הקשה ‪,‬‬
‫בפסול ‪.‬‬ ‫תחילתו‬ ‫על מחצה משלם חצי נזק ‪ ,‬הא‬
‫בוה ‪.‬‬ ‫כמכות ‪ ,‬אכן נסתפק‬ ‫וכגבורת ‪ -‬ארי‬ ‫העדים הו " ל ערות שאי אתה יכול להזימה ‪,‬‬
‫לענין עדות שבטלה‬ ‫ועיין בתוס ' בסנהדרין‬ ‫דהם יאמרו אייתי ראיה דישראל את ונשלם‬
‫דע " י שנעשה‬ ‫כולה ‪.‬‬ ‫מקצתה בטלה‬ ‫כאשר זמם ‪ ,‬ונמצא ראינן חייבין כאשר זמם‬
‫כולם ‪.‬‬ ‫אחד מהעדים עדות שאאי " ל נמי בטלה‬ ‫עדות ‪.‬‬ ‫כלל דשמא נכרי הוא ולא הוי‬
‫דלא חשיב פסול בעד ‪ ,‬מה‬ ‫ו כאורה אי גימא‬ ‫בשנתגייר‬ ‫דמיירי‬ ‫תירץ ‪,‬‬ ‫וכנית ‪ -‬יעקב‬
‫שייך עשבמב " כ ‪.‬‬ ‫רישראל גמור הוא ‪,‬‬ ‫עכשיו ‪,‬‬
‫‪-‬‬
‫רס " ל דהוי פסול בעד ‪ ,‬וממילא ה " נ‬ ‫ו‪ " 12‬כ‬ ‫ושפיר הוי עדות על ישראל דאיכא דין הזמה‬
‫כמ " ש‬ ‫בפסול‬ ‫דתחלתו‬ ‫חסרון‬ ‫יהא‬ ‫ע "ש‪.‬‬
‫( ועיין ברמב " ם דלא פסק ההיא שמעתא‬ ‫תמוה עליו קושית הגרעק " א דאי מיירי‬ ‫אכן‬
‫התוס ' ) ‪.‬‬ ‫שהביאו‬ ‫שנתגייר עתה א " כ ברוב עכו " ם נמי יהא‬
‫דינו כישראל שאין משלם ג " ש וכנ " ל ראין‬

‫הדרן עלך בתולה נשאת‬

‫בסמוך ד " ה אי אמרת) ‪ ,‬אבל בתובעו אינו‬ ‫כמתני ' האשה שנתארמלה וכו ' ומודה‬ ‫למ )‬
‫נאמן ‪.‬‬ ‫שאסר‬ ‫שהפה‬ ‫ר ' יהושע וכו '‬
‫ומודה וכוי ) פירשו ‪ ,‬דמיירי אפי '‬ ‫( דייה‬ ‫ובתום ‪,‬‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫הוא הפה שהתיר‬
‫ע "ש‪.‬‬ ‫תובעו‬ ‫נחלקו בזה ‪ ,‬רש " י פי ' דמיירי‬ ‫והראשונים‬
‫)‬ ‫יג ‪.‬‬ ‫הקשה דהא לעיל ( דף‬ ‫ובבית ‪ -‬יעקב‬ ‫דוקא שאין הלה תובעו דאז יש‬
‫אסי מאי‬ ‫זעירי ורב‬ ‫פליגי‬ ‫לו מיגו דאי בעי שתיק ‪ ,‬ולכן נאמן ‪ ( ,‬עיין רש " י‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫נתונות ‪ -‬וף ט " ו ע " כ‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫קנה‬

‫עצמו שפיר מודה ר ' יהושע דאמרינן מיגו‬ ‫מדברת ‪ ,‬זעירי אמר נסתרה ‪ ,‬ורב אסי אמר‬
‫ע" ש ‪.‬‬ ‫ר'‬ ‫נבעלה ‪ ,‬ולרב אסי אם רק נסתרה מודה‬
‫צ " ב אי גימא דמיגו הוי בירור ‪,‬‬ ‫ולכאורה‬ ‫יהושע שנאמנת לומר לכשר נבעלתי ‪ ,‬במינו‬
‫מה‬ ‫אמת‬ ‫שאומר‬ ‫ראיה‬ ‫שהוא‬ ‫דאי בעיא אמרה לא נבעלתי [ ע " ש בתוד " ה רב‬
‫אכפ " ל שכל המיגו רק על האיסור והיתר ‪,‬‬ ‫אסי ] ‪.‬‬
‫סו " ס יש לנו בירור מהמת האיסור שאומרת‬ ‫הרי מפורש יוינו יהושע מודה אף בהלה‬
‫אמת ‪ ,‬ושוב יועיל זה גם להממון ‪ ,‬דהא כבר‬ ‫תובעו שנאמנת ע " י מיגו דאי בעי טעין ‪.‬‬
‫משקרת ‪.‬‬ ‫מבורר שאינה‬ ‫כתב רש " י כאן דלר ' יהושע שייך רק‬ ‫וזליך‬
‫ולכאורה מוכח דמיגו הוי זכות הטענה ולכן‬ ‫מיגו דאי בעי שתיק ‪ ,‬אבל בהלה תובעו‬

‫כיון שלענין הממון אין לה טענה‬ ‫כלל ‪.‬‬ ‫דהוי מיגו דאי בעי טעין ‪ ,‬לית ליה מיגו‬

‫אחרת שהיתה יכולה לטעון תו אין כאן מיגו‬ ‫דתביעה נחשב דוקא תביעה של בעל‬ ‫ווזירץ‬
‫כתב רש " י‬ ‫הכא‬ ‫דוקא‬ ‫דבר ‪ ,‬ולכן‬
‫הממון ‪.‬‬ ‫כלל על‬
‫אכן יש לדחות דאפי ' אי נימא דמיגו הוי‬ ‫דמיירי באין הלה תובעו ‪ ,‬דבהלה תובעו דהוי‬
‫לעיל לא‬ ‫משא " כ‬ ‫תביעת בע " ד לא מהני מיגו ‪,‬‬
‫שייך הכא שיועיל‬ ‫לא‬ ‫אפ " ה‬ ‫בירור ‪,‬‬
‫הוי תביעת בע " ד כלל ‪ .‬אלא תביעת בית דין‬
‫דא " כ יתבטל כל הבירור של‬ ‫המיגו על הממון ‪,‬‬
‫תביעה ‪.‬‬ ‫בעלמא דלא תשיב‬
‫המיגו ‪.‬‬
‫ואע " פ שצריכה להשיב לב " ד אם נבעלה ‪,‬‬
‫מטענת‬ ‫גריע‬ ‫טענת מוכת עץ‬ ‫לפי " ז‬ ‫דהא‬
‫שם‬ ‫ע "ז‬ ‫אין‬ ‫מ"מ‬ ‫נבעלה ‪,‬‬ ‫ולמי‬
‫כשטוענת‬ ‫שהרי‬ ‫נאנסתי ‪,‬‬ ‫משארסתי‬
‫שתובע ‪.‬‬ ‫תביעה כל שאין בעל דבר‬
‫מוכ " ע אני אין לה כתובה ‪ ,‬דהא לר " י אינה‬
‫התם שפיר אית ליה מיגו דאי בעי טעין ‪,‬‬ ‫ולכן‬
‫נאמנת ‪ ,‬ובטוענת משארסתי נאנסתי יהא לה‬
‫ודוקא הכא אי הלה תובעו דהוי תביעת‬
‫האיסור ‪.‬‬ ‫כתובה מחמת בירור המיגו של‬
‫מיגו ‪.‬‬ ‫בע " ד ‪ ,‬לא אמרינן‬
‫אני‬ ‫מוכ " ע‬ ‫תטען‬ ‫לא‬ ‫לעולם‬ ‫שנן‬ ‫וכיון‬
‫לדעת תוס ' מיירי הכא אף בהלה‬ ‫ועכ " פ‬
‫שמפסדת בזה יותר ‪ ,‬ונמצא דתו אין לנו‬
‫תובעו ומודה ר ' יהושע דנאמן במיגו‬
‫שום בירור של מיגו אף לגבי האיסור ‪ .‬שהרי‬
‫דאי בעי טעין ‪ ,‬והא דלעיל פליג ר ' יהושע‬
‫מה שטוענת משארסתני נאנסתי ולא טוענת‬
‫היינו משום דלעיל שור שחוט לפניך דלא הוי‬
‫מוכ " ע הוא מפני שרוצה להרויח כתובה ‪ ,‬ואין‬
‫התם ‪.‬‬ ‫מיגו גמור וכמ " ש בתוד " ה‬
‫אמת ‪.‬‬ ‫לנו שום ראיה שאומרת‬
‫הא‬ ‫פי '‬ ‫להרמב " ם‬ ‫המשניות‬ ‫בפי '‬ ‫אוקם‬
‫ע " כ דלא מהני מיגו זה לענין הממון‬ ‫ו‪5‬כ‪:‬ן‬ ‫דמודה ר ' יהושע הכא דאית ליה מיגו‬
‫ומש " ה שפיר הוי‬ ‫כתובה ‪.‬‬ ‫לה‬ ‫שיהא‬
‫דאינה‬ ‫סבר‬ ‫נאנסתי‬ ‫משארסתני‬ ‫גבי‬ ‫ולעיל‬
‫מיגו מעליא לענין האיסור גרידא דיש לנו‬ ‫נאמנת ‪ ,‬משום דלעיל כל המיגו הוא רק על‬
‫לכהונה ‪.‬‬ ‫ראיה שאומרת אמת מדפסלה נפשה‬ ‫איסור והיתר שהיתה יכולה לזמר מוכת עץ‬
‫שייך להאמינה מכח הך מיגו אף לגבי‬ ‫תא‬ ‫אני דלא פסלה נפשה מכהונה ועתה שאומרת‬
‫הכתובה ‪ ,‬דא " כ שוב אין כאן שום בירור‬ ‫משארסתני נאנסתי פסלה נפשה מכהונה ‪ ,‬אבל‬
‫וכנ " ל ‪.‬‬ ‫של מיגו כלל‬ ‫לענין הממון אין לה שום מיגו כלל ולכן אין‬
‫לא‬ ‫דר " י‬ ‫המשניות‬ ‫מהפי '‬ ‫ך‪21‬כ " פ מבואר‬ ‫לנו להאמינה יותר מהמינו עצמו וכיון שכל‬
‫פליג על כל מיגו כלל ‪ ,‬ורק דוקא‬ ‫המיגו רק על איסור והיתר אינה נאמנת לענין‬
‫לעיל דליכא מיגו על הממון כלל אלא רק‬ ‫משא " כ הכא דהוי המיגו על הממון‬ ‫כתובה ‪,‬‬
 ‫קנט‬ ‫זצ " ל‬ ‫מוברמקי‬ ‫כתונות ‪ -‬וף ת "ו ע " ג‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫אבל מ " מ הפה שאסר עדיף טפי משאר מיגו‬ ‫כן‬ ‫ואיסור מש " ה אינה נאמנת ‪ ,‬אבך אה " נ‬
‫דעלמא ולא משום דהוי נאמנות חזקה יותר‬ ‫לר " י ‪.‬‬ ‫היכא דאיכא מיגו שפיר מהני אף‬
‫ורק דפשוט כל הכח שיש לשני הוא מכח מה‬ ‫בשטמ " ק מבואר דבל מה שמודה ר '‬ ‫אכן‬
‫שנתן לו ולכן יכול להתיר דרק עד כמה שאסר‬ ‫הפה‬ ‫דהוי‬ ‫הכא‬ ‫דוקא‬ ‫היינו‬ ‫יהושע‬
‫וכנ " ל] ‪.‬‬ ‫נתן לו‬ ‫וסובר‬ ‫יו‬ ‫שאסר ‪ ,‬אבל בכל מיגו דעלמא‬
‫מש " ב ליישב בזה אמאי מודה במקצת‬ ‫וע " ש‬ ‫מיגו ‪.‬‬ ‫דליכא‬
‫חייב שבועה אה " נ מיגו דאי בעי‬ ‫וכונך דאפי ' אי מייני הכא בהלה תובעו נמי‬
‫שתיק ליכא דהא מחויב להשיב לטענתו מ " מ‬ ‫תשיב הפה שאסר כיון התובעו בלא‬
‫הא הוי הפה שאסר דהרי רק ע " י הודאתו‬ ‫ערים לא חשיב עורר כלל ואין זה תביעה ולכן‬
‫במקצת יש בכוחו לחייבו שבועה וא " ב למה‬ ‫אפי ' דלר " י לא מהני מיגו כלל ‪ ,‬מ " מ הכא דלא‬

‫שאסר ‪.‬‬ ‫לא יהא נאמן כלא שבועה מדין הפה‬ ‫נחשב זה תביעה כלל הוי הפה שאסר דמהני‬

‫כח‬ ‫שכל‬ ‫היכא‬ ‫דוקא‬ ‫דכ " ‪7‬‬ ‫לבאר‬ ‫וכתב‬ ‫לר " י ‪.‬‬ ‫אף‬

‫מכח‬ ‫רק‬ ‫הוי‬ ‫התובע‬ ‫של‬ ‫טענתו‬ ‫בדעת רש " י דמודה‬ ‫אף‬ ‫שכתב כן‬ ‫ואנ " ש‬
‫כל כח‬ ‫עדיין‬ ‫אחר שהודה‬ ‫דגם‬ ‫הודאתו‬
‫אפי ' בהלה תובעו ורק‬ ‫רש " י דמיירי‬
‫דנחשב זה כאעו תובעו כיון ראין לו עדים אין‬
‫משא " כ‬ ‫שהודה ‪,‬‬ ‫כמה‬ ‫עד‬ ‫הוא‬ ‫תביעתו‬
‫זה עורר כלל ( וחשיב שפיר מיגו דאי בעי‬
‫במוב " מ אחר שהודה ‪ ,‬יש לתובע בת טענה‬
‫שתיק ) [ ולכן באמת כשהביאו תוס ' דברי רש " י‬
‫מצד עצמו דזהו דין חיוב שבועת מוב " מ שע " י‬
‫כתבו מתוך פ " ה " משמע " וכו ' והיינו דיש‬
‫טענה וכפירה הוא דמאחר שמודה במקצת‬
‫שוב יש לתובע כת תביעת שבועה מצד עצמו‬
‫כהשטמ " ק ] ‪.‬‬ ‫לפרש נמי‬
‫אנץ ענ " פ לדעת התום ‪ ,‬בפשוטו י " ל דר " י‬
‫ולא חשיב שהוא האסר שיהיה בכוחו להתיר‬
‫חולק על כל מיגו דלית ליה מיגו כלל‬
‫דהא ממילא נעשה חיוב שבועה ע " י טענה‬
‫ודוקא הכא מודה משום דהוי הפה שאסר ‪,‬‬
‫וכפירה ‪.‬‬
‫ודלא כהפיהמ " ש דבאמת מודה בכל מיגו‬
‫לעיל מש " כ בזה לבאר החילוק בין‬ ‫ועיין‬
‫דאמרינן מיגו ‪ ,‬ודוקא לעיל ליכא מיגו על‬
‫מוב " מ להעדאת עדים דזהו כל הסברא‬
‫כלל ‪.‬‬ ‫הממון‬
‫של מוב " מ שנעשה ריעותא בטענתו משא " כ‬
‫צ " ב כיון דהלה תובעו ואין לו‬ ‫אלא דלכאורה‬
‫בהעדאת עדים הוא משום דיצא מחזקתו של‬
‫שאסר ‪.‬‬ ‫מיגו דאי בעי שתיק אמאי נחשב הפה‬
‫ע " ש‪.‬‬ ‫א " א מעיז פניו ‪,‬‬
‫שאסר‬ ‫הפה‬ ‫ביאר ‪,‬‬ ‫ונחשדת ‪ -‬שימה‬
‫אלא דלכאורה [ הרי יש להסתפק אי הפה‬ ‫כח‬ ‫דכל‬ ‫דדיי‬
‫דכית‬ ‫היינו‬
‫שאסר אלים טפי ממיגו דאי בעי שתיק ‪,‬‬ ‫התביעה נעשה רק ע " י הודאתו של זה ‪ ,‬ממילא‬
‫וא " כ ]‬ ‫או מיגו דאי בעי שתיק אלים מהפש " א ‪,‬‬ ‫אין לו כה לתבוע יותר ממה שנותן לו כח‬
‫אי גימא דמיגו דאי כעי שתיק עדיף טפי ‪,‬‬ ‫ולכן הכא דטענתו גרידא אינה‬ ‫בהודאתו ‪.‬‬
‫הדק " ל אמאי מודה במקצת חייב שבועה יהא‬ ‫מחייבת כלל כיון דעורר בלא עדים לא הוי‬
‫שתיק ‪.‬‬ ‫נאמן במינו דאי בעי‬ ‫עורר כלל וכל כח תביעתו רק מחמת הודאתו‬
‫בל תירוצו של החמדת שלמה שייך רק‬ ‫דהא‬ ‫שהתיר ‪.‬‬ ‫מש " ה אמרינן הפה שאסר הוא הפה‬
‫בהפה שאסר ‪ ,‬וכמ " ש דבמוב " מ לא בא‬ ‫[ אכן היכא דיש לו מיגו דאי בעי שתיק ‪,‬‬
‫להתיר מה שאסר ‪ ,‬כיון שכבר יש לשני כח‬ ‫לכאורה אלים טפי מהפה שאסר דהא‬
‫טענה מכח עצמו ‪ ,‬אבל אכתי אמאי לא יפטר‬ ‫אי בעי הוי שתיק ולא היה צריך לטעון כלל ‪,‬‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫ט "ו ע‪ -‬כ‬ ‫כתונות ‪-‬‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫קם‬
‫‪-‬‬
‫בשבויה‬ ‫דהתם‬ ‫לדחות ‪,‬‬ ‫כתב‬ ‫והשטמ " ק‬ ‫משבועה מחמת מיגו דאי בעי שתיק העדיף‬
‫שאני ‪ ,‬משום דבשבויה הקילו שתהא נאמנת‬ ‫מהפש " א ‪.‬‬ ‫טפי‬
‫בכה " ג ‪.‬‬ ‫הנ " ל ‪ ,‬דאע " פ‬ ‫כזה י " ל סברא‬ ‫דגם‬ ‫ונראה‬
‫ד"ה‬ ‫כג ‪.‬‬ ‫כאמת בשטמ " ק לקמן ( דף‬ ‫אכן‬ ‫מ "מ‬ ‫שיש לו מיגו דאי בעי שתיק ‪,‬‬
‫הביא בזה מחלוקת ‪,‬‬ ‫בהשלמה )‬ ‫כתוב‬ ‫הרי לתובע כבר יש לו כח טענה מכח עצמו ‪,‬‬
‫אפי ' באו עדים‬ ‫דיש סוברים הכמו בשבויה‬ ‫ומה אכפ " ל שיש לזה מיגו שהיה שותק ולא‬
‫אח " כ נשאר הפה שאסר ‪ ,‬ה " ה הכא גבי שרה‬ ‫סו " ס מאחר‬ ‫היה נותן לו כח תביעת שבועה ‪,‬‬
‫וכו ' אפי ' באו עדים אח " כ‬ ‫זו של אביך היתה‬ ‫קיבל התובע כח הטענה‬ ‫דלא שתק הרי ממילא‬
‫אביו ‪ ,‬אין מוציאין מידו ‪ ,‬דכיון‬ ‫שהיתה של‬ ‫עצמו ‪.‬‬ ‫ויש לו כח תביעת שבועה מכח‬
‫דהימנוהו הימנוהו ונשאר לו נאמנות דהפה‬ ‫הסברא שאין הפה שאסר משום דאחר‬ ‫וכמו‬
‫שאסר ‪ ,‬ויש חולקים ע " ש ‪.‬‬ ‫הודאתו יש לו כבר הכח טענה מכת‬
‫צ " ע למה לא הביאו הראשונים‬ ‫שכאורה‬ ‫עצמו ‪ ,‬ה " ה מה " ט לא מהני מיגו דהיה שותק‬
‫ראיה מפרוע מיגו דמזויף דאיתא‬ ‫כיון דסו " ס לא שתק וכבר יש לו הכח מצר‬
‫דאע " פ שנאמן מ " מ אח " כ‬ ‫)‬ ‫יט ‪.‬‬ ‫לקמן ( דף‬ ‫עצמו שוב ממילא מחויב שבועה מחמת טענת‬
‫כשמקיים השטר אינו נאמן דאמרינן להו זילו‬ ‫התובע ‪.‬‬
‫קיימו שטרייכו וחותו לדינא ע " ש ‪ [ .‬דזהו דין‬ ‫מתני ' ואם יש עדים שהיא של אביו ‪,‬‬ ‫)‬ ‫ה‬
‫מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו שנאמן לומר‬ ‫נאמן ‪.‬‬ ‫והוא אומר לקחתיה הימנו ‪ ,‬אינו‬ ‫"‬
‫לשלם ] ‪.‬‬ ‫פרוע ‪ ,‬וכשמקיימו חייב‬ ‫ההא הכא מיירי שאין לו שני חזקה‬ ‫והיינו‬
‫מבואר‬ ‫הבית‬ ‫את‬ ‫המוכר‬ ‫פרק‬ ‫וברמב " ן‬ ‫ונאמן רק משום הפה שאסר ולכן‬
‫דפרוע מיגו המזויף לא הוי סתם‬ ‫נאמן ‪.‬‬ ‫כשיש עדים דתו ליכא הפש " א אינו‬
‫מיגו אלא הפה שאסר [ ועיין בכתבי הגר " ח‬ ‫אפי ' שבאו עדים אחר‬ ‫ויש לעיין אי מיירי‬
‫ואכמ " ל] ‪.‬‬ ‫ובית הלוי ח " ג מש " כ בזה‬ ‫הפה שאסר ‪ ,‬או‬ ‫האמינוהו ע " י‬ ‫שכב ‪- ,‬‬

‫למה לא הזכירו הראשונים דין זה‬ ‫צ "ע‬ ‫‪41‬ש " כ‬ ‫שהאמינוהו ‪.‬‬ ‫דוקא בבאו קודם‬
‫דאע " פ שנאמן משום הפה‬ ‫להוכיח‬ ‫כתב ‪,‬‬ ‫רש " י )‬ ‫דברי‬ ‫ולי‬ ‫ובשטם " ק ( בד " ה‬
‫השטר‬ ‫נתקיים‬ ‫שאח " כ‬ ‫כיון‬ ‫אפ " ה‬ ‫שאסר‬ ‫דהכא אשמעינן דאע " ג דהמנינן‬
‫ונתבטל הפה שאסר תו אין לו נאמנות וה " ה‬ ‫ליה כבר משום הפה שאסר ‪ ,‬אם שוב יבואו‬
‫הכא ‪.‬‬ ‫העדים שהיא של אביו לא מהימנינן ליה מאי‬
‫דלא דמי כלל ‪ ,‬דדוקא הכא יש מקום‬ ‫ונראה‬ ‫דטעק מעיקרא לקתתיה ממנו וכו ' [והיינו‬
‫לומר כיון דהימנוהו הימנוהו אפי '‬ ‫משום דעתה ידעינן שהיא של אביו ע " פ‬
‫באו עדים אח " כ ‪ .‬ומשום דאחר שהודה שהיתה‬ ‫למפרע ] ‪.‬‬ ‫העדים תתבטל הפה שאסר‬
‫של אביו של חבירו דהוי הודאה גמורה כמאה‬ ‫)‬ ‫כב ‪.‬‬ ‫‪1‬כ‪21‬ל דאין להקשות מדתנן לקמן ( דף‬
‫עדים ואפ " ה האמינוהו לומר שלקחה ‪ ,‬נמצא‬ ‫גבי שבויה שאמרה נשביתי וטהורה‬
‫דעתה שכאים עדים לומר שהיתה של אביו‬ ‫אני נאמנת משום הפה שאסר הוא הפה‬
‫אינם מחדשים לנו כלום שהרי גם קודם ידענו‬ ‫נאמנת ‪.‬‬ ‫שהתיר ואם יש עדים שנשבית אינה‬
‫ואפ " ה‬ ‫אביו‬ ‫של‬ ‫שהיתה‬ ‫בבירור‬ ‫ככר‬ ‫ואיתא בגמ ' ראם כבר התירוה לינשא ואח " כ‬
‫ולכן‬ ‫שאסר‬ ‫הפה‬ ‫האמינוהו שלקחה ע " י‬ ‫באו עדים לא תצא ‪ ,‬וא " כ לכאורה מוכח שכיון‬
‫אמרינן כיון דכבר הימנוהו ונפסק שהוא שלו ‪,‬‬ ‫שאסר ‪.‬‬ ‫שכבר האמינוה נשאר הפה‬
 ‫קמא‬ ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫"א‬ ‫כתונות ‪ -‬וף ט‪ -‬ז י‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫שטר ואפ " ה פטור ‪ .‬ורק כל פטורו רק מחמת‬ ‫אפי ' באו‬ ‫נשאר נאמנות זו ואין מוציאין מידו‬
‫שטר ‪.‬‬ ‫זה שאין‬ ‫עדים ‪.‬‬
‫יתקיים אח " כ השטר‬ ‫לכו " ע אם‬ ‫ולכן בזה‬ ‫פרוע מיגו דמזויף מה שנפטר‬ ‫משא " כ גבי‬
‫דמעתה יש לו כבר שטר ‪ ,‬ויש לו עם מה‬ ‫הלוה ע " י טענה זו אין זה משום‬
‫לגבות ‪ -‬עם כח השטר ‪ ,‬שפיר גובה החוב ‪ ,‬דלא‬ ‫נאמנות שבאמת פטור ‪ ,‬ורק משום דפשוט אין‬
‫דהרי‬ ‫הימנוהו ‪,‬‬ ‫דהימנוהו‬ ‫כיון‬ ‫בזה‬ ‫שייך‬ ‫למלוה עם מה לגבות דכל כח המלוה לגבות‬
‫מעולם לא הימנוהו כלל שבאמת פטור ‪ ,‬ורק‬ ‫הוא רק מכח השטר ותיקנו חכמים דבלא קיום‬
‫דפשוט לא היה למלוה במה לגבות ‪ ,‬ולכן עתה‬ ‫חיישינן למזויף ואין השטר שטר כלל ‪ ,‬ואף‬
‫גובה ‪.‬‬ ‫שיש לו במה לגבות‬ ‫כשטוען פרוע אין הביאור שבאמת הוא שטר‬
‫משא " כ הכא גבי שדה זו של אביך היתה‬ ‫ואפ " ה נאמן שפטור ‪ ,‬שהרי שטר שהוא פרוע‬
‫וכו ' ‪ ,‬דמה שנשאר הקרקע כידו ע " כ‬ ‫כלל ‪.‬‬ ‫נמי אין לו יותר דין שטר‬
‫משום דהימנוהו הוא ‪ ,‬דאל " כ הרי היה מחויב‬ ‫אלו )‬ ‫ד " ה הרי‬ ‫‪:‬‬ ‫וכמ " ש התוס ' לקמן ( דף יח‬
‫אביו‬ ‫של‬ ‫שהיתה‬ ‫הודה‬ ‫שהרי‬ ‫להחזירו ‪,‬‬ ‫דכיון שהצריכו חכמים קיום הכא לא‬
‫משום‬ ‫וע " כ‬ ‫עדים ‪,‬‬ ‫כמאה‬ ‫בע " ד‬ ‫והודאת‬ ‫תשיב בלל קיום מה שאומרים כתב ידינו הוא‬
‫דנאמנות גמורה היא שהימנוהו במה שטען‬ ‫זה ‪ ,‬כיון דאינהו גופייהו אמרי תוכ " ד אנוסים‬
‫לקחתיה הימנו ‪ ,‬לכן אמרינן כיון שהימנוהו‬ ‫ע " ש‪.‬‬ ‫היינו וכו '‬
‫הימנוהו שכבר נאמן לגמרי שהוא שלו ‪ .‬ואין‬ ‫ודל " ה גבי פרוע לא חשיב קיום כלל [ וכ " כ‬
‫מוסיף כלום מה שבאו עדים אח " כ ונתבטל‬ ‫ברמב " ם דאחר התקנה שצריך קיום לא‬
‫נאמן ‪.‬‬ ‫הפה שאסר כיון שכבר‬ ‫הגר " ח ] ‪.‬‬ ‫הוי שטר בלא קיום ועיין בחי '‬
‫התם דלאו משום נאמנות הוא שפיר‬ ‫ודוקא‬ ‫דכל מה שנאמן פרוע מיגו דמזויף‬ ‫ונמצא‬
‫לשלם ‪.‬‬ ‫מוסיפים העדים בעדותם ומתחייב‬ ‫היינו רק לומר שאין למלוה שטר‬
‫שיוכל לגבות ‪ ,‬אבל לא דנאמן בהודאתו שהוא‬

‫רף מ " ז ע " א‬

‫‪):‬‬ ‫שחייב שבועת מודה במקצת ‪ .‬ולעיל ( דף יא‬ ‫מונני ' היא אומרת בתולה נשאתני והוא‬ ‫)‬ ‫ריס‬
‫ע "ש ‪.‬‬ ‫הארכנו בזה‬ ‫אלמנה נשאתיך וכו ' ‪.‬‬ ‫אומר לא כי אלא‬
‫ואפ "‬ ‫האשה אם יש עדים וכו '‬ ‫רנוד " ה‬ ‫ריב )‬ ‫לעיל מש " כ בפלוגתת הראשונים אי‬ ‫ועיין‬
‫למ " ר הטוען אחר מעשה ב " ד‬ ‫לא ‪.‬‬ ‫חייב שבועת מודה במקצת או‬
‫ואמר פרעתי נאמן מ " מ אין נאמן כאן לומר‬ ‫כרמב " ם שחייב שבועה שהרי מודה על‬ ‫ועירן‬
‫אלמנה נשאתיך במיגו דאי בעי אמר פרעתי‬ ‫בזה ‪.‬‬ ‫מנה ועיין ברא " ש מש " כ‬
‫וכו ' ‪.‬‬ ‫דצ " ע בדעת הומב " ם אמאי חייב‬ ‫ור כםהנו‬
‫הקשו ‪,‬‬ ‫וליחוש )‬ ‫ד"ה‬ ‫‪:‬‬ ‫ובתום ' לקמן ( דף טז‬ ‫שבועה הרי מנה דאלמנה הוי ממון‬ ‫~‬
‫היבא דטוען פרעתי כולו אמאי אינו‬ ‫שאין יכול לכפור ואינו בכלל התביעה כלל‬
‫נאמן כלל למ " ד הטוען אחר מעשה ב " ד אינו‬ ‫דבכל דוכתא אין בזה דין מוכ " מ ואמאי חייב‬
‫נאמן ‪ ,‬יהא נאמן לכל הפחות על מנה מיגו‬ ‫שבועה ‪.‬‬
‫שהיה יכול לטעון אלמנה נשאתיך ‪ ,‬כן פירש‬ ‫דמדרבנן הרי יכול לתבוע ממנה‬ ‫וביארנו‬
‫במהרש " א שם את קושית התוס ' ‪ ,‬והקשו עליו‬ ‫שיכול‬ ‫וכיון‬ ‫כתוכה‬ ‫על‬ ‫שבועה‬
‫דהא הוי מיגו לחצי טענה שהרי עתה טוען‬ ‫לתבוע ואינו תובע חשיב בזה הודאה לענין‬
 ‫פוב‪ :‬רמקי זצ " ל‬ ‫ע"א‬ ‫ףף כ " ז‬ ‫כתובות ‪-‬‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫קסב‬

‫נמו שהבאנו לעיל דברי התורי " ד‬ ‫וכונתו‬ ‫שפרע הכל וכל המיגו אית ליה רק על מנה ‪,‬‬

‫דחייכ משוס דהוא מחויב ועומד ‪,‬‬ ‫שם ‪.‬‬ ‫עיין ברש " ש‬
‫מ"מ‬ ‫מחויב ‪,‬‬ ‫אם‬ ‫שספק‬ ‫דאע " פ‬ ‫וביארנו‬ ‫ולכאורה צ " ע אמאי נחשב זה מיגו לחצי‬
‫הנישואין הוו בחזקת בתולה ‪ ,‬שמסתמא יש לה‬ ‫ב'‬ ‫טענה ‪ ,‬הא אכתי יכול לטעון‬
‫כתובה ככל אשה ‪ ,‬ומש " ה אינו נאמן ‪ ,‬משא " כ‬ ‫הטענות יחד גם פרעתי כולו וגם אלמנה‬
‫הכא שהנידון בעיקר הנישואין שטוען שהיתה‬ ‫נשאתיך ‪ ,‬ונמצא ולענין מנה הוי שפיר מיגו‬
‫ספק‬ ‫והוי‬ ‫נאמן‬ ‫נתחייב‬ ‫ולא‬ ‫אלמנה‬ ‫מעליא ואין בזה חסרון דמיגו לחצי טענה כלל‬
‫בסמוך ‪.‬‬ ‫והמומע " ה ‪ ,‬ועיין‬ ‫[ א " ה ‪ ,‬עיין בכ " כ פרק יש נוחלין שהבאנו‬

‫גמי כיון הרוב נשים בתולות נישאות ‪,‬‬ ‫רכו )‬

‫דברי האו " ש כנ " ל וביכול לטעון ב ' הדברים‬

‫דמי ‪.‬‬ ‫כי ברי ושמא‬

‫ע " ש] ‪.‬‬ ‫אין חסרון דמינו לחצי טענה‬

‫קשה לדברי התורי " ד הנ " ל שכתב‬ ‫ולכאורה‬
‫לעיל דאף ברי ושמא וחזקת הגוף‬
‫כל מה שחייב ליחן לה כתוכה הוא משום‬
‫‪17‬‬ ‫דמחוייב ועומד ‪ ,‬א " כ הכא דלא שייך סברא‬
‫כסמוך )‬ ‫דמחויב ועומד כמו שביארנו ( לעיל‬
‫דהא הנידון הוי על עיקר הנישואין כמה‬
‫נתחייב שהוא טוען אלמנה נשאתיך וכתובתה‬
‫רק מנה ‪ ,‬א " כ איך היה ס " ד לחייבו מאתיים‬
‫מחמת דנחשב כבדי ושמא הא אינו מחויב‬
‫ועומד ‪.‬‬
‫לומר דכאמת בעיקר דברי הגמ ' צ " ע‬ ‫יאפשר‬
‫מה ס " ד דע " י רוב תשיב ברי ושמא‬
‫דאמרינן ברי עדיף ‪ ,‬דא " כ ה " נ בכל רוב גימא‬
‫כן שיהיה תלוי במחלוקת דברי ושמא אי ברי‬
‫הרוב נחשב כברי‬ ‫שע " י‬ ‫עדיף או לא ‪ ,‬כיון‬
‫ושמא ‪ ,‬והרי זה אינו ‪ ,‬דהא קי " ל אין הולכין‬
‫בממון אחר הרוב ‪ ,‬ודוקא בברי ושמא נחלקו‬
‫אי ברי עדיף ‪ ,‬וא " כ מאי ס " ד שע " י רוב יהא‬
‫עדיף ‪.‬‬ ‫דין ברי ושמא דברי‬
‫ויה " כ מוברח בזה דהא רס " ר דע " י רוב הוי‬
‫כברי ושמא ‪ ,‬הביאור דכיון שעד עתה‬
‫שבאו לדון על הכתוכה ‪ ,‬היתה מוחזקת לפנינו‬
‫וכתובתה‬ ‫נשאה‬ ‫שבתולה‬ ‫הרוב‬ ‫כחזקת‬
‫מאתיים דהא רוב נשים בתולות נישאות ‪,‬‬
‫ועכשיו הוא בא לטעון נגד מה שהוחזק לנו‬
‫הרוב ‪ ,‬בזה ס " ד דטענתו לא הוי טענה ‪,‬‬
‫כמו שמצינו כברי ושמא דטענת שמא לא הוי‬
‫וכאמת אינו דוצה לטעון אלמנה‬ ‫אק יתנע‬
‫אלא רק לטעון פרעתי הכל שהרי אם‬
‫תביא ראיה שהיתה בתולה יפסיד ‪ ,‬וע " כ רוצה‬
‫דוקא לטעון פרעתי כולו שיהיה פטור אפי '‬
‫תביא ראיה שהיא בתולה ‪ ,‬ולכן שפיר הקשו‬
‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫דהוי מיגו לחצי טענה ‪,‬‬
‫גב ' טעמא דאיכא עדים ‪ ,‬הא ליכא עדים‬ ‫עיד )‬
‫וכו ' ‪.‬‬ ‫כעל מהימן‬
‫הקשו ‪ ,‬כיון דאיכא רוב נשים‬ ‫והראשונים‬
‫בתולות נשאות ‪ ,‬וכן יש חזקת‬
‫הגוף שהיתה בתולה ‪ ,‬אמאי יהא הבעל נאמן‬
‫רכל מה‬ ‫)‬ ‫י‪.‬‬ ‫בברי וברי ‪ ,‬הא איתא לעיל ( דף‬
‫שנאמן לטעון טענת פתח פתוח הוא רק משום‬
‫דכתובה דרבנן ‪ ,‬והם האמינוהו מחמת חזקה‬
‫שא " א טורח בסעודה ‪ ,‬אבל בלא זה ‪ ,‬אינו נאמן‬
‫ברי ‪.‬‬ ‫אפי ' שטוען‬
‫ואייכ הנא דליכא חזקה זו דא " א טורח ‪ ,‬אמאי‬
‫הגוף ‪.‬‬ ‫יהא נאמן נגד רוב וחזקת‬
‫בשם הר " י מג " ש תירץ ‪ ,‬דהתם‬ ‫ובשטם " ק‬
‫כתובתה ידועה וקיימת וקא מעין‬
‫עלה טענה שמפסדת כה כתובתה כגון טענת‬
‫זנות וכיוצ " ב רביון שכתובתה קיימת היא ‪ ,‬לאו‬
‫כל כמיניה רקא טעין עלה טענה שמפסדת בה‬
‫אבל הכא לאו כתובה ידועה‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫כתובתה‬
‫היא שהרי חלוקתם כעיקר הכתובה היא אם‬
‫הוא מנה או מאתיימ ‪ ,‬איהו מהימן וכו ' הלכך‬
‫ע "י‬ ‫הו " ל הטענה שאין כיד אחד מהן שטר דקי " ל‬
‫עכ " ל ע " ש‪.‬‬ ‫המומע " ה וכו '‬
 ‫קסג‬ ‫זצ " ל‬ ‫פיברמקי‬ ‫שונות ‪ -‬וף כ " ז ע "א‬ ‫עורי רבי דוד‬
‫והמוכר שמא קי " ל דאפ " ה אין הולכין בממון‬ ‫טענה ‪ ,‬כמו כן הכא כיון שבלא טענתו היתה‬
‫אחר הרוב אע " פ דאיכא נמי ברי בהדיה ‪ .‬ואילו‬ ‫לפנינו מחמת הרוב שכתובתה מאתיים לא הוי‬
‫גבי מיגו קי " ל דמצטרף בהדיה ברי ושמא ‪ ,‬אם‬ ‫טענה ‪.‬‬ ‫טענתו‬
‫לכו " ע אפי ' להוציא ממון‬ ‫יש לברי מיגו מהני‬ ‫הס " ד שיהיה מחויב כתובה‬ ‫[ ומבואר היטב‬
‫מרוב ‪.‬‬ ‫כמ " ש בש " ך ‪ ,‬הרי מבואר דמיגו עדיף‬ ‫כסברת התורי " ד לעיל דגם הכא‬

‫וא " כ ה " ה הכא איך ממכינן על מה שראה‬ ‫שייך הא המחויב ועומד כיון דע " י הרוב היה‬
‫בקוטנו מחמת רוב הא לבעל יש מיגו‬ ‫יבזה‬ ‫מוחזק לנו שכתובתה מאתיים כמ " ש ורק‬

‫שהיתה‬ ‫מרוב ויהא נאמן‬ ‫דעדיף‬ ‫דפרעתי‬ ‫קאמר דאפ " ה חשיב ברי וברי דטענתו טענה‬

‫ע " ש בשעה " מ ‪.‬‬ ‫אלמנה‬ ‫ללעיל‬ ‫דמי‬ ‫ולא‬ ‫מלשלם‬ ‫ופטור‬ ‫מעליא‬

‫דמיגו‬ ‫כבריו צ " ע שהוכיח‬ ‫בעיקר‬ ‫אמנם‬ ‫ונמשנ " ל ] ‪.‬‬

‫אין‬ ‫דלשמואל‬ ‫מהא‬ ‫מרוב‬ ‫עדיף‬ ‫גמי וכיון סרוב נשים כתולות נישאות‬ ‫)‬ ‫יטו‬
‫הולכין בממון אחר הרוב ‪ ,‬ובמיגו לדעת הרבה‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫כי לא אתו עדים מאי הוי‬
‫פוסקים מהני להוציא ‪ .‬דלכאורה הרי לדעת רב‬ ‫( סי ' ל " ה סק " ב ) הקשה ‪,‬‬ ‫ובשער ‪ -‬המשפם‬
‫שחולק על שמואל תוינן איפכא ערוב עדיף‬ ‫‪.‬‬
‫בהא דתנן לקמן ( דף נח )‬

‫ממיגו דברוב ס " ל שהולכין אחר הרוב להוציא‬ ‫אלו נאמנין להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן‬

‫ממון ‪ ,‬ואילו במיגו הרי יש סוכרים דלא‬ ‫וכו ' זכור הייתי בפלונית שיצאת בהינומא‬

‫אמרינן מיגו להוציא ונמצא דהוא ממש איפכא‬ ‫‪.‬‬

‫וראשה פרוע וכו ' ומפרש בגמ ' הטעם שנאמן‬

‫משמואל ‪.‬‬ ‫כיון דרוב נשים בתולות נישאות גילוי מלתא‬

‫באמת הגרעק " א במק " א כתב רכל מה‬ ‫[ אכן‬ ‫ע "ש‪.‬‬ ‫בעלמא הוא‬

‫שסובר רב הולכין בממון אחר הרוב ‪,‬‬
‫דוקא בברי ושמא כגון גבי זבין לרריא‬
‫שהמוכר שמא ‪ ,‬אז מהני ברי של הלוקח עם‬
‫רוב ‪ ,‬אבל בשניהם ברי לא מהני רוב להוציא‬
‫בב " ב ‪.‬‬ ‫אף לרב ‪ ,‬וכ " כ בשטמ " ק‬
‫לא יהא נאמן הבעל במינו‬ ‫ולכאורה אמאי‬
‫דפרעתי ‪ ,‬דהא כל הטעם במתני '‬
‫הכא שאינו נאמן במיגו כתבו בתוד " ה האשה ‪,‬‬
‫משום דהוי מיגו נגד עדים שמעידים שיצאת‬
‫בהינומא אבל לקמן דליכא עדים למה לא יהא‬

‫נמצא דלא מצאנו איפכא לרב שיהיה‬ ‫ו‪5‬פי " ז‬
‫דוב עדיף ממיגו כיון דבכה " ג שמהני‬
‫רוב דהיינו ברי ושמא ה " ה דמיגו מהני לכו " ע ‪.‬‬
‫בעיקר דבריהם צ " ע מהגמ ' הכא דפריך‬
‫לרב דאזיל בתר רובא ניזל הכא בתר רוב‬
‫שהיא בתולה ‪ ,‬והרי הכא מיירי בברי וברי שאז‬
‫רוב ‪.‬‬ ‫מודה רב דלא אזלינן בתר‬
‫וצ " ‪ 5‬שאין כונתם דבכל דוכתא אמר רב‬
‫דוקא בברי ושמא ‪ ,‬אלא דוקא התם גבי‬
‫שור לרדיא דאי הוי ברי וברי לא שייך למיזל‬
‫במיגו ‪.‬‬ ‫נאמן‬
‫לומו דרובא דווב נשים בתולות נישאות‬ ‫ואץ‬
‫עדיף ממיגו ‪ ,‬דהא חזינן ככמה דוכתא‬
‫אק‬ ‫דמיגו עדיף מרוב דהא קי " ל שאין הולכין‬
‫בממון אחר הרוב להוציא ממוחזק ‪ ,‬ואילו‬
‫להוציא ‪.‬‬ ‫במיגו דעת הרבה פוסקים דמהני אפי '‬
‫יש להוכיח מהא דרוב לא מצטרף בהדי‬ ‫וכז‬
‫ברי ושמא להוציא כגון במוכר שור‬
‫רוב שקונים‬ ‫לחבירו ונמצא נגחן דאיכא‬
‫לרדיא ‪ ,‬ואם הלוקח טוען ברי שקנה לרדיא ‪,‬‬
 ‫פוברםקי זצ " ל‬ ‫ט" ז ע"ב‬ ‫כתונות ‪ -‬די‬ ‫דרך‬ ‫שיעורי רבי‬ ‫קסד‬

‫ממון ואילו ע " י מיגו יש סוברים דמהני‬ ‫בתר רוב ‪ ,‬כיון דסו " ס הרי יש מיעוט שקונים‬

‫להוציא ‪ ,‬דאין שייכות כלל זה לזה ‪ ,‬דדוקא רוב‬ ‫לשחיטה ומה שיין הבדעת דזב כלל ולכן‬

‫דהוי משום בירור וראיה ‪ ,‬לא סגי בזה להוציא‬ ‫ברי ] ‪.‬‬ ‫דוקא שם כתבו דמיירי שאין המוכר‬
‫ממון ‪ ,‬משא " כ מיגו דמאלים הטענה שפיר‬ ‫דבאמת אין‬ ‫כהשעה " מ ‪,‬‬ ‫דלא‬ ‫בזה‬ ‫ונראה‬
‫מהני להוציא ממון ע " י כח הטענה ‪ ,‬אבל לא‬ ‫מיגו עדיף מרוב כלל ‪ ,‬ומש " כ להוכיח‬
‫משום דבירור דמיגו עדיף טפי מרוב ‪.‬‬ ‫מהא דמינו מצטרף עם ברי להוציא משא " כ‬
‫וז‪ " 4‬ה כיון דרוס נשים וכו ' לרב פריך‬
‫ר‬ ‫ריו )‬ ‫הוא ‪.‬‬ ‫ברוב ‪ ,‬מטעם אחר‬
‫הרוב ‪.‬‬ ‫~‬
‫דאית ליה הולכין בממון אחר‬ ‫הביאור‬ ‫אין‬ ‫לברי‬ ‫המיגו‬ ‫דמצטרף‬ ‫דהא‬
‫כתבו ‪ ,‬אפשר דאפי ' לשמואל‬ ‫ובתום ' ‪ -‬ישנים‬ ‫שמכח ב ' הדברים מהני להוציא ‪ ,‬ורק‬
‫לן למיזל בתר רובא‬ ‫הוה‬ ‫שהמינו מאלים את כח הברי דהוי טענה‬
‫וכו ' ‪.‬‬ ‫ולא אחר חזקת ממון‬ ‫ממון ‪.‬‬ ‫אלימא שבכוחו להוציא‬
‫שסובר‬ ‫מה‬ ‫רכל‬ ‫דמשמע‬ ‫וצ " ב בלשונו‬ ‫אפיי למ " ד בעלמא דברי ושמא לאו ברי‬ ‫ו כן‬
‫שמואל דאין הולכין בתר הרוב הוא‬ ‫עדיף ‪ ,‬מודה הוא דכשיש לברי גם מיגו‬
‫‪-‬‬
‫משום דהולכין בתר חזקת ממון ובזה הוא‬ ‫נתאלם טענת הברי ‪ ,‬ומהני כמו למ " ד בעלמא‬

‫דפליגי רב ושמואל אי הולכין בתר הזקת ממון‬ ‫ברי ‪.‬‬ ‫דברי עדיף ‪ ,‬דהוא מצד עצם טענת‬
‫לא ‪.‬‬ ‫או‬ ‫ובירור‬ ‫ראיה‬ ‫מדין‬ ‫דהוי‬ ‫רוב‬ ‫משא " כ‬
‫בפשוטו פליגי אי סגי ברוב להוציא‬ ‫והרי‬ ‫שמחזק‬ ‫לומר‬ ‫שייך‬ ‫לא‬ ‫בעלמא ‪,‬‬
‫ממון או דנעינן דוקא עדות ומה נקט‬ ‫רברים‬ ‫ב'‬ ‫סתם‬ ‫דאיכא‬ ‫ורק‬ ‫הברי ‪,‬‬ ‫טענת‬
‫ממון ‪.‬‬ ‫משום דאזלינן כתר חזקת‬ ‫נפרדים ‪ ,‬טענת כרי וראיה של רוב ‪ ,‬לכן כיון‬
‫דסבר דבאמת בזה גופא פליגי רב‬ ‫ונראה‬ ‫שכל אחד מצד עצמו אין בכוחו להוציא ממון‬
‫ושמואל מי נחשב המוחזק דממילא‬ ‫מהני ‪.‬‬ ‫לא‬

‫דרס סובר דהולכין אחר‬ ‫מוציא ‪.‬‬ ‫הוי השני‬ ‫ומיגו שייך לומר שע " י המיגו‬ ‫ודוקא ברי‬
‫הרוב והיינו דע " י הרוב נחשב הוא המוחזק‬ ‫מהני כח הברי להוציא ‪ ,‬אבל סתם‬
‫דאיתרע חזקת ממון דאידך ‪ .‬ולכן שפיר הולכין‬ ‫כלל ‪.‬‬ ‫לצרף ב ' דברים נפרדים לא שייך‬
‫בתר הרוב ‪ ,‬אבל שמואל סובר דאזלינן בתר‬ ‫נמצא ראין שום עדיפותא למינו יותר‬ ‫ו פי " ז‬
‫חזקת ממון דהמוחזק במציאות הוא נחשב‬ ‫מרוב ‪.‬‬
‫‪-‬‬
‫המוחזק וממילא הוי אידך המוציא ולא מהני‬ ‫לפי " ז אין ראיה מהא דהוכיח לשמואל‬ ‫וכן‬
‫ממוחזק ‪.‬‬ ‫רוב להוציא‬ ‫דאין הולכין בממון אחר הרוב להוציא‬

‫דף ש " ז ע " ב‬

‫זה דהוה לן למימר תרוייהו כמאן דליתא‬ ‫הואיל ואין לה קול איתרע‬ ‫ר וד " ה יזו‬ ‫ריח )‬

‫בתולות נישאות‬ ‫נשים‬ ‫דרוב‬ ‫כתבו‬ ‫ואמאי‬ ‫דרוב‬ ‫וי " ל‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫רובא‬ ‫לה‬ ‫~‬
‫עריפא ‪.‬‬ ‫נשים‬ ‫מרוב‬ ‫בתולות נישאות עדיף‬ ‫נשים‬
‫לימי ‪ ,‬דהנה ביארנו במקו " א דברוב‬ ‫ואפשר‬ ‫הנישאות בתולות יש להן קול ‪ .‬וכי אין לה קול‬
‫איכא ב ' דברים ‪ ,‬חדא דהוי " בירור "‬ ‫ע "כ ‪.‬‬ ‫לא יתרע כל כך רוב דבתולות וכו ' ‪,‬‬
‫וראיה מכח הרוב שמברר ומכריע את עיקר‬ ‫בזה מה נפ " מ בין רוב זה לרוב זה‬ ‫וצ " ב‬
‫הספק שמסתבר שהוא כך ‪ ,‬ועוד איכא דין רוב‬ ‫סו " ס יש כאן ב ' רוב הסותרים זה את‬
 ‫קמה‬ ‫פוברמקי זצ " ל‬
‫הואיל ולא הוכר עוברה לשליש ימיה איתרע‬
‫ע "ש ‪.‬‬ ‫וכו '‬ ‫לה דוכא‬
‫הקשו ‪ ,‬תימה‬ ‫הואיל )‬ ‫ובתוס ' שם ( ד " ה וזו‬
‫דאמאי לא מוקמינן לה בחזקת היתר‬
‫ליבם ולא יתחייב באשם תלוי ויהא נמי ולד‬
‫שני כשר דסמוך מיעוט יולדת לשבעה אחזקה‬
‫ואיתרע ליה רובא ונסמוך ארוכא דעוברה ניכא‬
‫ע "ש ‪.‬‬ ‫לשליש ימיה‬
‫והגרעקי‪ ,‬א והקרן אורה שם הקשו ‪ ,‬אמאי‬
‫סמוך‬ ‫יק משים‬ ‫החוס '‬ ‫הקשו‬
‫מיעוטא לחזקה ‪ ,‬הו " ל להקשות בפשיטות דהא‬
‫הוי תרי רובי הסותרים זה את זה ‪ .‬דמוקמינן‬
‫רוב כנגד רוב ואוקי אשה אחזקתה שמותרת‬
‫להתייבם דמחמת רוב נשים לט ' ילדן תלינן‬
‫שהוא בן של ראשון ‪ ,‬ומחמת רוב עוברן ניכר‬
‫לשליש ימיה תלינן שהוא בן של שני והוי רוב‬
‫רוב דיש לנו להעמידה על חזקתה‬
‫ומתייבמת ‪ ,‬ולמה הקשו התוס ' רק משום סמוך‬
‫ע"ש ‪.‬‬ ‫מיעוטא לחזקה‬
‫לפמש " כ נראה דלא שייך הכא כלל‬
‫לומר רהוי רוב כנגד רוב ‪ ,‬דרוב נשים‬
‫לט ' ילדן הוי רובא עדיפא דשייך ביה נמי‬
‫הדין רוב להכריע ישר עליה לומר שהיא מרוב‬
‫לט ' ‪.‬‬ ‫נשים אלו שהן יולדות‬
‫משא " כ באידך רוב שעוברן ניכר לשליש‬
‫ימיה לא שייך לומר בזה שהיא‬
‫שייכת לרוב נשים אלו שעוברן ניכר דזה אינו‬
‫רוב גמור בטבעי נשים שנוכל לומר על אשה‬
‫זו שהיא שייכת לרוב הנשים שכשיולדות לט '‬
‫עוברן ניכר לשליש ימיה ‪ ,‬ורק לכל היותר יש‬
‫לזה סברא ואומדנא מכח רוב לומר שמסתמא‬
‫הוא בן של השני ‪ ,‬ולכן לאו רוב מעליא הוא‬
‫ריכול‬ ‫ורק‬ ‫הסותרים ‪,‬‬ ‫רובי‬
‫לעשות ריעותא באידך רוב כדקאמר איתרע‬
‫ליה רובא ‪ ,‬ולכן הקשו התוס ' רק מדין סמוך‬
‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫מעיוטא לחזקה‬
‫כתובות ‪ -‬דף ט " ז ע " ב‬ ‫עררי רבי דרך‬
‫לענין גוף הספק שיש לדון על אדם זה האם‬
‫דע " ז יש " דין "‬ ‫למיעוט ‪.‬‬ ‫הוא שייך לרוב או‬
‫מהרוב ‪.‬‬ ‫רוב לומר שהוא‬
‫וה " ‪ 1‬ברוב נשים בתולות נישאות איבא ב '‬
‫הדברים ‪ ,‬דלענין עיקר הספק על שעת‬
‫הנישואין אם היא בתולה או אלמנה ‪ ,‬יש לנו‬
‫אומדנא והכרעה מכח הרוב שמסתבר שהיא‬
‫בתולה ‪ ,‬וכן נמי יש ההלכה השניה לתלות‬
‫בתולות ‪.‬‬ ‫שהיא מהרוב נשים שנישאות‬
‫רוב דרוב נשים הנישאות‬ ‫משא " כ באידך‬
‫כתולות יש להן קול ‪ ,‬שייך רק את‬
‫הראיה והבירור של הרוב דהוי אומדנא מכח‬
‫הרוב שמסתבר שאינה בתולה ‪ ,‬אבל דין הלך‬
‫אחר הרוב לא שייך בזה כלל ‪ ,‬שהרי אין זה‬
‫דבר בגוף האשה שיהא שייך לומר שיש רוב‬
‫לרוב ‪.‬‬ ‫נשים כאלו ומיעוט באלו והיא שיינה‬
‫כנגד‬
‫ברוב נשים בתולות נישאות דהוי דבר‬ ‫ודוקא‬
‫בגוף האשה שרוב הן בתולות ומיעוט‬
‫אלמנות בזה שייך דין רוב להכריע על אשה‬
‫זו עצמה שהיא מהרוב בתולות משא " כ באידך‬
‫אכן‬
‫רוב שרוב יש להן קול שאינו בגוף האשה לא‬
‫שייך בזה לומר שהיא שייכת לרוב מסויים‬
‫שיש להן קול ‪ ,‬ולכל היותר הוי רק דין אמדנא‬
‫אלמנה ‪.‬‬ ‫בעלמא מכת רוב לומר שמסתמא היא‬
‫תשיב תרי רובי‬ ‫ולכן שפיר כתבו דלא‬
‫זא " ז ‪ ,‬כיון דרוב נשים בתולות‬ ‫הסותרים‬
‫נשאות הוי רוב מעליא טפי וכנ " ל ‪ ,‬ולכן אידך‬
‫רוב דיש להן קול יכול רק לעשות ריעותא‬
‫יותר ‪.‬‬ ‫בעלמא ברוב זה ‪ ,‬ולא‬
‫ולפי " ז יש ליישב עוד ‪ ,‬דהנה איתא ביבמות‬
‫( דף לז ‪ ) .‬גבי ספק בל ט ' לראשון ספק‬
‫בן ז ' לאחרון דאינה מתייבמת וחייבת באשם‬
‫תלוי ( ראם הוא בן של האחרון הויא לה אשת‬
‫כתרי‬ ‫דיחשב‬ ‫אח שיש לה בנים ) ופריך בגמ ' לימא אחר רוב‬
‫נשים ‪ ,‬ורוב נשים לתשעה ילדן וכו ' א " ל רוב‬
‫וכל‬ ‫לשבעה‬ ‫ומיעוט‬ ‫ילדן‬ ‫לתשעה‬ ‫נשים‬
‫היולדת לתשעה עוברה ניכר לשליש ימיה ‪ ,‬וזו‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫ע"א‬ ‫"ז‬ ‫דף י‬ ‫כתובות ‪-‬‬ ‫דרך‬ ‫שיעורי רבי‬ ‫קסו‬

‫רף י " ז ע " א‬

‫ע " ב מה שייך זה התם בב " ב דבזה שנפל‬ ‫וכן‬ ‫דתפסה מאתיים ואמרה אנא‬ ‫גס ‪ ,‬זימנין‬ ‫פיט )‬

‫קודם לרשות אחד מהן ליכא בזה שום‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫בתולה הואי‬
‫בירור של חזקה כ " מ שתח " י אדם שלו ולא‬ ‫בשם הרשב " א דיש מי שפירש‬ ‫ובשטמ " ק‬
‫מוחזק קודם‬ ‫דר " א שהיה‬ ‫דמי כלל לנסכא‬ ‫שתפסה אפי ' כעדים וקשיא להו‬
‫שלו ‪.‬‬ ‫דהו " ל בירור שהוא‬ ‫תקפה אחד‬ ‫‪) 1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫הא דאמרינן בפ " ק דב " מ ( דף‬
‫ואעניג דמבואר שם דבנפל לרשותא רחד‬ ‫בפנינו מוציאין אותה מידו [ וה " נ איך תועיל‬
‫מ "מ‬ ‫מוחזק ‪,‬‬ ‫לדין‬ ‫נחשב‬ ‫מנייהו‬ ‫דהתם כשרבו עליה תחלה‬ ‫ותירצו]‬ ‫תפיסתה‬
‫הבירור של חזקה כ " מ שתח " י אדם שלו לא‬ ‫הלכך מההיא שעתא הוה דינא דיחלוקו וכיון‬
‫שייך בזה ומה כתב הרשב " א לדמות באלו‬ ‫שתקפה חד מנייהו בפנינו הוה ליה כגוזל את‬
‫דר " א ‪.‬‬ ‫המקומות לנסכא‬ ‫תבירו ‪ ,‬אבל הכא דתפסה מקמי דנחלקו בה‬
‫כללי )‬ ‫( שיעור‬ ‫בב " ב‬ ‫ושארנו בזה‬ ‫[‬ ‫ולכתר דנחלקו בה לא תפסה כלל אמרינן ביה‬
‫דהרשב " א ס " ל דיסוד דין נסכא‬ ‫המומע " ה ‪.‬‬
‫דר " א הוא דתפיסה אינה יכולה להועיל לאדם‬ ‫ע " ז הרשב " א ] ‪ ,‬ואינו מחוור כלל רכל‬ ‫[ וכתב‬
‫בארוכה ] ‪.‬‬ ‫כלום ‪ ,‬ע " ש מה שנתבאר‬ ‫מאי דאיתא ברשותיה דאיניש בדיריה‬
‫וכו ' ‪.‬‬ ‫גב ' מעכירין את המת מלפני כלה‬ ‫רכ )‬ ‫מחזקינן ליה והיינו נסבא דר ' אבא וכן נמי גבי‬
‫עניני‬ ‫כל‬ ‫אם‬ ‫מחלוקת‬ ‫ובשממ " ק הביא‬ ‫תקפו כהן שאמרו שם מוציאין אותו מידו וכו '‬
‫לא ‪.‬‬ ‫או‬ ‫למת‬ ‫קודמין‬ ‫הכלה‬ ‫עכ " ל ‪ .‬ע " ש ‪.‬‬
‫קודם‬ ‫כלה‬ ‫שכבוד‬ ‫שכמו‬ ‫סובר‬ ‫דהרמב " ן‬ ‫דע " כ הכונה דתפסה שלא בעדים‬ ‫‪51‬נן פירש ‪,‬‬
‫לכבוד מת ‪ ,‬ה " נ צרכי הכלה קודמין לצרכי‬ ‫ע " ש‪.‬‬
‫המת ‪ .‬אבל הרמב " ם סובר שדוקא כבוד כלה‬ ‫גבי כותל‬ ‫ג ')‬ ‫וכן כתב ברשב " א בב " ב ( דף‬
‫עדיף מכבור המת ‪ ,‬אבל להתפרנס מן הצדקה ‪,‬‬ ‫שבין שתי חצירות שנפל לחצר אחת ובא‬
‫לכלה ‪.‬‬ ‫המת קודם‬ ‫אבא ע " ש ‪.‬‬ ‫השני ופינהו לחצרו היינו נסכא דר '‬
‫לבאר דדוקא לענין כבוד בעלמא‬ ‫ואפשר‬ ‫וצ " ע מה זה שייך כאן לנסכא דד " א דהא‬
‫הכלה עדיפא ממת ‪ ,‬אבל לענין חיובי‬ ‫הכא אין הנידון של מי הכסף ‪ ,‬דהרי זה‬
‫צדקה לקבורת המת ‪ ,‬דהוי משום בזיון המת ‪,‬‬ ‫אנו יודעין ודאי שאינו שלה וכל הספק האם‬
‫בזה ודאי רמת עדיף מכלה שלא היה לו בזיון ‪,‬‬ ‫הוא מחויב לה או לא ‪ ,‬וכל עיקר תפיסתה מדין‬
‫וכנ " ל ‪.‬‬ ‫ודוקא לענין כבוד גרידא כלה עדיפא‬ ‫גבייה בעלמא הוא אפי ' שברור שהיה שלו‬
‫גמ ' אפי ' למ " ר נשיא שמחל על כבודו‬ ‫רכ‪) 6‬‬ ‫מקודם ‪ ,‬וא " ב מה שייך זה לנסכא דר " א דהתם‬
‫וכו ' ‪.‬‬ ‫כבודו מחול‬ ‫הוי הנידון על עצם הדבר למי שייך דנזה‬
‫הא דפליגי בנשיא שמחל על‬ ‫והנה בעיקר‬ ‫אמרינן דמחמת הזקתו דכ " מ שתח " י אדם שלו‬
‫כבודו אי כבודו מחול או לא ‪ ,‬היה‬ ‫הוי כבירור שהוא שלו ולא מהני תפיסה של‬
‫מקום לומר דפליגי איזה דין כבוד יש לו ‪ ,‬אי‬ ‫החוטף ‪.‬‬
‫חשיב כמלך וממילא אין כבודו מחול ‪ ,‬או דהוי‬ ‫משא " כ הנא דהנידון רק אם מחויב לה ‪,‬‬
‫רק מדין כבוד התורה כדין ת " ח שכבודו‬ ‫ואין הנידון כלל למי שייך הממון ‪,‬‬
‫מחול ‪.‬‬ ‫להתם ‪.‬‬ ‫מה שייך זה‬
 ‫קסז‬ ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫כתובות ‪ -‬וף י " ז ע " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫לנאורה להכסף משנה והראשונים דם " ל‬ ‫אכן‬ ‫אכן י " ל ראף למ " ר אין כבורו מחול נמי‬
‫לאינו‬ ‫מובהק‬ ‫רבו‬ ‫נין‬ ‫חילוק‬ ‫ראין‬ ‫החיוב משום כבוד התורה ‪ ,‬דהרי הנשיא‬
‫מובהק דבכל נונא יכול למחול א " כ לכאורה‬ ‫הוא מחמת התורה שבידו ‪ ,‬ומשום כך אין יכול‬
‫מ " ט אין נשיא יכול למחול על נבודו ‪ ,‬דלא‬ ‫למחול ‪.‬‬
‫מסתבר דס " ל דבאמת הוי חיוב משום כבוד‬ ‫ואע " פ שח " ח יכול למחול על כבוד התורה ‪,‬‬
‫וכמ " ש ‪.‬‬ ‫מלכות‬ ‫שאני ‪.‬‬ ‫י " ל דנשיא‬
‫למחול‬ ‫יכול‬ ‫ת"ח‬ ‫דדוקא‬ ‫דס " ל‬ ‫ואפשר‬ ‫הרב‬ ‫כתב ‪,‬‬ ‫ת " ת)‬ ‫( בהל '‬ ‫הרמב " ם‬ ‫דחנה‬
‫משום רתורתו דיליה היא משא " כ‬ ‫המובהק שרצה למחול על כבודו וכו ' הרשות‬
‫כנשיא הוי חיוב כבוד משום עצם כבוד התורה‬ ‫בידו ‪.‬‬
‫למחול ‪.‬‬ ‫ולא משים תורה דיליה ולכן אינו יכול‬ ‫נתב ‪ ,‬דלאו דוקא רכו מובהק‬ ‫ונכסף ‪ -‬משנה‬
‫כגמ ' לעיל כסמוך א " ר זירא קא מכסיף‬ ‫וזלנה‬ ‫שאפי ' אינו מובהק נמי יכול‬
‫ופירש " י שמזלזל בכבוד‬ ‫סבא ‪,‬‬ ‫לן‬ ‫יכול למחול ‪.‬‬ ‫למחול ורק דקמ " ל דאפי ' מובהק‬
‫ע "כ ‪.‬‬ ‫תלמידי חכמים ונוהג קלות ראש בעצמו‬ ‫הגרי " ז שם ביאר דדוקא נקט רכו מובהק‬ ‫אכן‬
‫צ " ב דהא ת " ח יכול למחול על‬ ‫ולכאורה‬ ‫הכבוד‬ ‫דלענין‬ ‫והיינו‬ ‫למחול ‪,‬‬ ‫שיכול‬
‫סבא ‪.‬‬ ‫כבודו ‪ ,‬ומאי קאמר קמכסף לן‬ ‫שמחויב לו מחמת שהוא רבו מובהק ‪ ,‬ע " ז‬

‫י " ל כהגרי " ז הנ " ל דדוקא על כבוד‬ ‫ואולי‬ ‫יכול למחול ‪ ,‬משא " כ שאר חיובים שמחויב אף‬
‫שמחויב מדין רבו מובהק יכול למחול‬ ‫לרבו שאינו מובהק ‪ ,‬בזה לא שייך מחילה‬
‫משא " כ כבוד שחייב מדין כל ת " ח אין יכול‬ ‫כלל ‪ ,‬כיון שזהו מדיני כבוד התורה שמחויב‬
‫למחול ‪.‬‬ ‫דבריו ‪.‬‬ ‫לכל ת " ח ‪ ,‬ע " ש כל‬
‫י " ל בפשיטות דהכא אין זה ענין למוחל‬ ‫אכן‬ ‫וא " כ לפי " ז י "ל דלכן בנשיא אין כבודו‬
‫על " כבודו " כלל אלא הוי משום זילזול‬ ‫משום דכבודו הוי‬ ‫זה )‬ ‫מחול ( למ " ר‬
‫וקלות ראש שמזלזל בכבוד ת " ח ולכן אמר קא‬ ‫משום כבוד התורה עצמה ‪ ,‬דע " ז אינו יכול‬
‫מכסיף לן סבא דיש בזה בזיון גם להם דלא‬ ‫למחול ‪ [ ,‬דומיא החיוב כבוד של רבו שאינו‬
‫שייך זה לענין מחילת " כבוד " כלל דאע " פ‬ ‫מובהק דהוי משום כבוד התורה שא " י למחול‬
‫שיכול למחול על הכבוד אבל בזיון ע " י זלזול‬ ‫כמ " ש ] ‪.‬‬
‫אסור ‪.‬‬ ‫וקלות ראש‬ ‫מונח נמי דחיוב כבוד נשיא הוי‬ ‫וברמנ " ם‬
‫רכ‪ ) 3‬גמי אמרו עליו על אגריפס המלך‬ ‫מדין‬ ‫ולא‬ ‫התורה ‪,‬‬ ‫כבוד‬ ‫מדין‬
‫שעבר מלפני הכלה ושיבחוהו וכו '‬ ‫כבוד מלכות ‪ ,‬דכתכ דין זה שנשיא מוהל כהל '‬
‫והא " ר אשי וכו ' מלך שמחל על כבודו אין‬ ‫התורה ‪.‬‬ ‫ת " ת ומוכח לכאורה דהוי מדין כבוד‬
‫כבודו מחול שנאמר שום תשים עליך מלך‬ ‫[ אייה ‪ ,‬לכאורה אין הכרח מזה דגם למ " ד אין‬
‫וכו ' ‪.‬‬ ‫כבודו מחול הוי משום כבוד החורה ‪,‬‬
‫ז "ל‬ ‫רש " י‬ ‫כתב‬ ‫וז " ל ‪,‬‬ ‫נתב ‪,‬‬ ‫ובשפמ " ק‬ ‫דהרמב " ם פסק כמ " ר כבודו‬ ‫דיתכן דרק משום‬
‫שימות‬ ‫הכתוב‬ ‫ריבה‬ ‫שלפיכך‬ ‫מחול דלדידיה ודאי הוי מדין כבוד התורה‬
‫הרבה משום דאין כבודו מחול ‪ ,‬פי ' רכל שעה‬ ‫לכן כתבה בהל ' ת " ת ‪ ,‬אבל למ " ד אין בבודו‬
‫שמוחל על כבודו הרי הוא כאילו הסיר עצמו‬ ‫מחול יתכן שפיר רס " ל דהוי חיוב כבוד מדין‬
‫ממלך ‪ ,‬וצריך אתה להשימו עליך מחדש ‪,‬‬ ‫כבוד מלכות ולכן אינו מחול אלא רזה אינו‬
‫וכתבו תלמידי רבי ' יונה ז " ל מלך שמחל על‬ ‫דפליגי] ‪.‬‬ ‫מסתבר דבזה גופא הוא‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫א‬ ‫‪ff‬‬ ‫כתונות ‪ -‬דו ‪,‬‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫קסה‬
‫ע"‬ ‫"‬
‫דמקרא זה ילפינן דכבודו לאו דיריה‬ ‫ואפשר‬ ‫כבודו אין ככורו מחול דכתיכ שום תשים‬
‫ישראל ‪.‬‬ ‫היא ‪ ,‬אלא כבוד מלכות‬ ‫עליך מלך ודרשי ' שתהא אימתו עליך ‪ ,‬וא " כ‬
‫גבי נשיא דלא מהני מחילתו‬ ‫מש " ב‬ ‫וכעץ‬ ‫לא היה לו לעשות כדי שהם לא ימעטו פעמים‬
‫" תורתו "‬ ‫משום דאינו מחמת כבוד‬ ‫ע"ש‪.‬‬ ‫אחרות ממוראו ומכבודו עכ " ל‬
‫דידיה אלא כבוד התורה ‪ .‬וה " נ במלך הוי חיוב‬ ‫וצינע בשלמא לפירוש הב ' א " ש דילפינן נמי‬
‫ישראל ‪.‬‬ ‫כבוד משום כבוד מלכות‬ ‫שאסור למלך עצמו לעשות שום דבר‬
‫לפי " ז כמו שאין ינול למחול לאחרים‬ ‫וא " כ‬ ‫נגד כבודו כדי שלא יזלזלו בו ‪ ,‬אבל לפירוש‬
‫שום‬ ‫לעשות‬ ‫בעצמו‬ ‫לו‬ ‫אסור‬ ‫ה "נ‬ ‫א ' מאי פריך על אגריפס ‪ ,‬הא מקרא זה ידעינן‬
‫כבודו ‪.‬‬ ‫מעשה נגד‬ ‫רק שלא מהני מחילת המלך בנוגע לאדם אחר ‪,‬‬
‫דזה היה טענתה של מיכל שאמרה‬ ‫ואפשר‬ ‫שאסור לו לעשות שום דבר נגד כבוד המלך‬
‫דהיינו‬ ‫אתה ‪,‬‬ ‫ישראל‬ ‫מלך‬ ‫לדוד‬ ‫כבודו ‪ ,‬אבל מה ראיה שאף‬ ‫אפי ' כשמוחל על‬
‫שאסור לו להתבזות משום דין מלך ישראל‬ ‫למלך עצמו יהא אסור לעשות מעשה נגד‬
‫וכנ " ל ‪.‬‬ ‫אגריפס ‪.‬‬ ‫כבודו ‪ ,‬ומאי פריך על‬

‫רף י " ח ע " א‬

‫כו '‬ ‫יהושע‬ ‫ר'‬ ‫מודה‬ ‫וליתני‬ ‫גב '‬ ‫פכו )‬ ‫יהושע באומר‬ ‫ר'‬ ‫גמ ' וליתני מודה‬ ‫רכו )‬

‫כלא‬ ‫שנאמן‬ ‫והיינו‬ ‫כו ' ‪,‬‬ ‫פרס‬ ‫והאכלתיו‬ ‫להכרו מנה לויתי ממך ופרעתיו‬
‫שבועה ‪.‬‬ ‫לך שהוא נאמן ‪ ,‬והיינו משום הפה שאסר הוא‬
‫דאכתי קשיא‬ ‫( בשטמ " ק )‬ ‫הראשונים‬ ‫והקשו‬ ‫שהתיר ‪.‬‬ ‫הפה‬
‫סיפא ראם יש עדים שהלוהו אינו‬ ‫הא‬ ‫יהושע‬ ‫ר'‬ ‫קמ " ל‬ ‫מאי‬ ‫צ "ב‬ ‫ושכאווה‬
‫נאמן ‪ ,‬אמאי לא ‪ ,‬הא אין צריך לפורעו בעדים ‪,‬‬ ‫דינא‬ ‫בעיקר‬ ‫בתורה‬ ‫כן‬ ‫מפורש‬

‫ונמצא דעדיין יש לו הפה שאסר שהרי אין‬ ‫דמודה כמקצת שפטור מלשלם המקצת שכופר‬

‫העדים יודעין שלא פרע ‪ ,‬אלא רק שלוה ‪ ,‬וכיון‬ ‫וכן כופר הכל דפטור ‪ .‬דע " כ הוא משום הפה‬
‫שאין כאן תביעה עדיין הוי משיב אבידה‬ ‫שאסר הוא הפה שהתיר ‪ ,‬שהרי מודה שהיה‬
‫ולמה לא יהא נאמן כסיפא בלא שבועה כמו‬ ‫הלואה ורק טוען שפרע ומוכח להדיא דמהני‬
‫ברישא ‪.‬‬ ‫יהושע ‪.‬‬ ‫הפה שאסר ומאי קמ " ל ר '‬
‫ואפשר לומר דמעיקר דין מודב " מ וכופר‬
‫אינו‬
‫למיתני ואם‬
‫אצלו פרס‬
‫לאביומצי‬
‫שהיה דמ " מ‬
‫עדיםא וז " ל‬
‫הריטב "‬
‫יש‬ ‫וי~ ירץ‬
‫יתכן‬ ‫דהא‬ ‫ראיה‬ ‫שום‬ ‫אין‬ ‫הכל‬
‫נאמן דכיון שהם מעידים שהיה הייכ לו פרס‬ ‫שלא לוה‬ ‫להד " ם שטוען‬ ‫דמיירי בכפירה של‬
‫בשעת מיתתו כגון שהודה לו בפניהם שוב אין‬ ‫כלל רק חמישים או שכופר הכל בטענה שלא‬
‫כאן משיב אבידה דהא לא מצי כפר בכל‬ ‫לוה כלל ראין בזה הפה שאסר כלל אלא‬
‫וחייב הוא שבועה כדין מוב " מ כשזה תובעו‬ ‫מכחיש את כל עיקר החיוב אבל היבא שמודה‬

‫עכ " ל ‪.‬‬ ‫בברי‬ ‫אפשר‬ ‫שפרע היה‬ ‫טוען‬ ‫ורק‬ ‫חייב‬ ‫שהיה‬
‫ניון דהעדים מעידים רק על פרס ואינן‬ ‫וצהב‬ ‫יהא נאמן ובזה קמ " ל שפיר‬ ‫שבאמת לא‬
‫יודעין כלל על יותר למה צריך לישבע‬ ‫דמודה ר ' יהושע בהפה שאסר שנאמן ולכן אף‬
‫הא אין כאן שום תביעה כלל דהא כל תביעתו‬ ‫כשמודה שלוה וכופר ע " י טענת פרעתי נמי‬
‫רק מכח העדים ואינם מעידים על יותר מפרס‬ ‫נאמן דהפה שאסר הוא הפה שהתיר אכל‬
‫שבועה ‪.‬‬ ‫כלל ולמה יתחייב‬ ‫וכנ " ל ‪.‬‬ ‫ענ " פ מעיקר דין התורה אין ראיה‬
 ‫קסט‬ ‫פיברמקי זצ " ל‬ ‫י "ח ע " א‬ ‫נתונות ‪ -‬זה‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫לכאורה צריך לפרש כן ג " כ בכונת‬ ‫וא " כ‬ ‫ב " ב בלשונו שכתב דתובעו בברי ‪ ,‬דאיזה‬ ‫וכן‬
‫הריטב " א דלא מיירי שהעידו דק על‬ ‫טענת ברי יש כאן הרי הוא לא ידע כלל‬
‫פרס שהיה חייב בשעת מיתתו ‪ ,‬אלא העידו‬ ‫ורק הלוה בעצמו בא וא " ל מנה לאביך בידי‬
‫נמי על כל המגה שידעו שאביו הלוהו מנה‬ ‫כאן ‪.‬‬ ‫והאכלתיו פרס ומה ברי יש‬
‫ומחמת עדות זו חשיב תביעה מעליא לחייבו‬ ‫דערים אלו לא‬ ‫שכונת הריטב " א‬ ‫ואפשר‬
‫חיוב ‪.‬‬ ‫שבועה ע " י שהעידו על חזקת‬ ‫העידו רק שהיה חייב פרס בשעת‬
‫דא " כ צ " ע למה הוצרך הריטב " א לומר‬ ‫אלא‬ ‫מיתתו אלא העידו נמי על עיקר ההלואה‬
‫מיתת‬ ‫בשעת‬ ‫פרס‬ ‫שחייב‬ ‫שהעידו‬ ‫שאביו הלוהו מנה ‪ ,‬ובשעת מיתתו היה חייב‬
‫המלוה ‪ ,‬הרי גם כלא עדות זו יהא חייב‬ ‫תביעה לחייבו‬ ‫שפיר חשיב‬ ‫ומש " ה‬ ‫פרס ‪,‬‬
‫שבועה כיון שיש כאן תביעה על מנה והוא‬ ‫שבועת מוב " מ ע " י עירי ההלואה אע " פ שאין‬
‫מורה פרס ‪ ,‬ומה נפ " מ אם עדים מעידים על‬ ‫צריך לפורעו כעדים ויתכן שפרע הפרס השני‬
‫מודה ‪.‬‬ ‫פרס שחייב או הוא‬ ‫מ " מ כיון שהעדים מעידים על החזקת חיוב‬
‫הריטב " א צ " ע ממ " ג אם כונתו‬ ‫ןא " כ דברי‬ ‫שלוה מנה חשיב זה שפיר תביעה מעליא על‬
‫שהעדים מעידים רק על פרס שחייב לו‬ ‫שבועת מוב " מ ‪.‬‬ ‫כל המנה וחייב‬
‫ולא על ההלואה ‪ ,‬הרי אין כאן תביעה כלל ולא‬ ‫באמת הביא השטמ " ק עוד תירוץ ליישב‬ ‫וכן‬
‫מוב " מ ‪.‬‬ ‫שייך שבועת‬ ‫הסיפא ( בד " ה ובפרש " י כתיבת יד נמצא‬
‫צ " ל דכונתו שמעידין נמי על ההלואה‬ ‫וע " כ‬ ‫דסיפא שפיר קא אתיא כדלעיל ואם‬ ‫בגליון )‬

‫הוצרך‬ ‫מה‬ ‫א "כ‬ ‫שם‬ ‫וכהשטמ " ק‬ ‫יש עדים שהלוה אביו והוא אומר האכלתיו‬
‫שחייב פרס כשעת מיתתו ‪.‬‬ ‫להוסיף שמעידין‬ ‫פרס אינו נאמן אלא צריך לישבע דהא מודה‬
‫צ " ב בלשון הריטב " א שכתב דהוי כדין‬ ‫וכן‬ ‫מקצת הטענה הוא ‪ ,‬וכי אמרינן המלוה את‬
‫מוב " מ כשזה תובעו בברי דהא הכא לא‬ ‫תבירו בעדים א " צ לפורעו בערים הני מילי‬
‫בכ " ז ‪.‬‬ ‫מיירי שתובעו ברי כלל וכנ " ל וצ " ע‬ ‫כשאומר פרעתיך כולו אבל פרעתיך חציו‬
‫אבדה פטור‬ ‫עמ ' יראב " י לית ליה משיב‬ ‫פכח )‬ ‫מודה מקצת הטענה הוא וצריך אני ראיה‬
‫משבועה ‪.‬‬ ‫עכ " ל ‪.‬‬ ‫ברורה כזה הדבר וצ " ע‬
‫וברשפי דבאמת מה " ט חייב שבועה לראב " י‬ ‫מובן כיון דסו " ס אין‬ ‫ולכאורה הרי אינו‬
‫כיון דלית ליה משיב אבדה פטור ‪.‬‬ ‫צריך לפורעו בעדים נמצא דמה‬
‫הקשה דמ " מ מה שייך שבועה‬ ‫והגרעק " א‬ ‫שהעדים יודעים מההלואה אין זה ראיה כלל‬
‫הא קי " ל ראין נשבעין על טענת‬ ‫שלא פרע וא " כ אין כאן תביעה כלל ואיך יהא‬
‫שמא וכיון דיש כאן רק טענת שמא איך‬ ‫במקצת ‪.‬‬ ‫חייב שבועת מודה‬
‫עיקר ‪.‬‬ ‫יתחייב שבועה כל‬ ‫צ " ל כמ " ש רזה נמי חשיב תביעה כיון‬ ‫וע " כ‬
‫מקום לומר דמיירי באמת שיש טענת‬ ‫יופיה‬ ‫שהעדים מעידים שלוה והיה לו הזקת‬

‫ברי וכגון שאחרי שמודה על ההלואה‬
‫שוב טוען אידך טענת ברי שלא פרע כלום ‪,‬‬
‫שלא ידע בעיקר החוב שלוה מאביו ‪,‬‬
‫כלום ]‬ ‫מ " מ טוען שיודע שלא החזיר לאביו‬
‫דלפי דבריך שהיית חייב לאבי ‪ ,‬יודע אני‬
‫בודאי שלא החזרת כלום ושפיר הוי שבועה‬
‫על טענת ברי [ ואע " פ רכל הטענה הוא רק ע " י‬
‫חיוב הרי זה תביעה שחייב לו ‪ ,‬דתביעת חזקת‬
‫חיוב הוי תביעה ממש ולכן שפיר חייב שבועת‬
‫[ דאע " פ‬ ‫ואע " פ דלכאורה הא‬ ‫מוב " מ מחמת תביעה זו‬
‫יש לו מיגו שהיה כופר בכל דהא אין הבן של‬
‫המלוה יודע אם פרע או לא וצ " ל דסובר‬
‫דמינו לאפסורי משבועה לא אמרינן ולכן‬
‫שבועה ‪.‬‬ ‫שפיר חייב‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פיברמקי‬ ‫י‬
‫כתונות ‪ -‬דן " ה ע " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫קע‬

‫כרי‬ ‫שטוען‬ ‫אפי '‬ ‫יתכן לומר דבאמת‬ ‫אכן‬ ‫הודאתו מ " מ הא בזה ס " ל לראב " י דמשיכ‬
‫שלא החורת נחשב שפיר הפה שאסר‬ ‫חייב] ‪.‬‬ ‫אבדה‬
‫דדוקא בכל מוב " מ בעלמא דגם קודם שהודה‬ ‫הרי‬ ‫דא " כ‬ ‫אינו‬ ‫רזה‬ ‫הרעק " א‬ ‫אולם כתב‬
‫לו ולכן‬ ‫שחייב‬ ‫לטעון‬ ‫ידע המלוה‬ ‫הלוה‬ ‫שאין‬ ‫דקי " ל‬ ‫לתביעה‬ ‫הודאה‬ ‫קדמה‬
‫אמרינן דאע " פ שנעשה טענה רק ע " י הודאתו‬ ‫ע " ש‪.‬‬ ‫שבועת מוב " מ בכה " ג וצע " ג‬
‫מעתה הוי טענה מכח עצמה לחייב‬ ‫מ "מ‬ ‫אחר‬ ‫דתיכף‬ ‫אכתי משבח " ל‬ ‫לכאורה‬ ‫אכן‬
‫מיגו ‪,‬‬ ‫אלא‬ ‫שאסר‬ ‫הפה‬ ‫זה‬ ‫ואין‬ ‫שבועה ‪,‬‬ ‫שאמר מנה לאביך בידי קודם שאמר‬
‫משא " כ הכא הבלא הודאתו של השני לא ידע‬ ‫והאכלתיו פרס מיד טען השני דעדיין אתה‬
‫כלל שחייב לאביו מנה וכל טענתו הוא רק ע " י‬ ‫חייב לו שיודע אני שלא החזרת כלום ‪ ,‬ורק‬
‫שהשני הודה שהיה חייב לאביו ‪ ,‬שפיר נחשב‬ ‫אח " כ אמר האכלתיו פרס דנמצא שבאמת‬
‫זה הפה שאסר שכל עיקר טענתו של התובע‬
‫היתה התביעה קודם ההודאה על המקצת ולכן‬
‫הוא רק עי " ז שהודה ‪ ,‬דהוא בעצמו לא היה לו‬
‫שפיר חייב שבועת מונ " מ כיון שיש כאן‬
‫טענה כל עיקר כמ " ש וא " כ מיושב שפיר‬
‫ההודאה ‪.‬‬ ‫טענת ברי קודם‬
‫קושית הרעק " א דבאופן זה הוי שפיר טענת‬
‫משיב‬ ‫באמת‬ ‫נחשב‬ ‫לא‬ ‫דככה " ג‬ ‫ואפשר‬
‫ברי שטוען ברי שלא החזרת לאבי תיכף אחר‬
‫קודם‬ ‫שתבעו‬ ‫כיון‬ ‫כלל‬ ‫אבידה‬
‫שאמר‬ ‫קודם‬ ‫בידי‬ ‫לאביך‬ ‫מנה‬ ‫שאמר‬
‫הודאתו ורק דיש לו מיגו בעלמא שלא היה‬
‫והאכלתיו פרס דהוי תביעה קודמת להודאה‬
‫מודה לו בתחלה שהיה חייב לאביו וזה הרי‬
‫משיב אבידה‬ ‫אפי ' דהוי‬ ‫וחייב שבועת מוד " מ‬
‫הוי מיגו למפרע דלא הוי מיגו ולכן ע " כ דלא‬
‫וכמשנ " ת ‪.‬‬ ‫מחמת הפה שאסר‬
‫מיירי בכה " ג ‪ ,‬אכן י " ל ראין זה מיגו אלא הפה‬
‫אלא דאבתי יש לדון אמאי יחשב משיב‬
‫שאסר כיון שרק ע " י מה שאמר קודם שחייב‬
‫אבידה מחמת הפה שאסר הא הוי הפה‬
‫לאביו התחיל לתובעו וגימא הפה שאסר הוא‬
‫כב ‪.‬‬ ‫( דף‬ ‫לקמן‬ ‫וכדאיתא‬ ‫למפרע‬ ‫שאסר‬
‫הפה שהתיר דבזה אין חסרון למפרע ( עיין‬
‫תוכ " ד ‪.‬‬ ‫בתוד " ה מניין ) דבעינן דוקא‬
‫יעוי " ש בשטמ " ק דנחלקו אי אמרינן‬ ‫אכן‬ ‫לקמן ) ‪.‬‬
‫הפה שאסר למפרע ‪ ,‬דיש שיטות רס " ל‬
‫לדתות דע " כ לא הוי הפש " א דהא‬ ‫אמנם יש‬
‫ביארנו לעיל דלגכי מודה במקצת לא‬
‫דרק באיסורים מהני הפה שאסר למפרע עיין‬
‫קג " ב ) ‪.‬‬ ‫סי '‬ ‫בטור ( אה " ע‬ ‫הוי הפה שאסר אלא מיגו וכמ " ש בחמדת‬
‫שלמה דדוקא היכא שכל עיקר תביעתו של‬
‫כ ')‬ ‫וכ " כ בחידושי הגר " ש שקאפ ( ב " ב סימן‬
‫דדוקא לענין איסורים שכל נאמנותה‬ ‫השני הוא רק מכח הודאתו הוי הפה שאסר‬

‫רק לעצמה ולא לאחרים בזה מהני הפש " א‬ ‫משא " כ לגבי שבועת מוב " מ שאחר הודאתו‬

‫למפרע משא " כ בממונות לא מהני אח " כ אלא‬ ‫טענה‬ ‫עצמה‬ ‫מצד‬ ‫התובע‬ ‫טענת‬ ‫נעשה‬

‫ע "ש‪.‬‬ ‫מדין מיגו ולמפרע לא מהני‬ ‫המחייבת לא תשיב הפה שאסר אלא הוי מיגו‬

‫לממונות‬ ‫דגם‬ ‫הביא‬ ‫לקמן‬ ‫בשטמ " ק‬ ‫אכן‬ ‫בעלמא דאי בעי שתיק ‪ ,‬וא " כ מבואר שפיר מה‬

‫מהני הפה שאסר למפרע וא " כ לפי " ז‬ ‫שהקשה ברעק " א דבאופן הנ " ל שתבעו קודם‬

‫כזה ] ‪.‬‬ ‫מש " כ‬ ‫כג ‪:‬‬ ‫‪.‬‬

‫א " ש כמ " ש [ וע " ע לקמן‬ ‫שהודה במקצת לא הוי הפה שאסר אלא מיגו‬

‫אפשו לומו דמשכה " ל משיכ אבידה‬ ‫עוד‬ ‫ואינו משיב אבידה כלל ‪ ,‬וע " כ מוכרה דלא‬
‫קודם‬ ‫לו‬ ‫שאמר‬ ‫כגון‬ ‫ברי ‪,‬‬ ‫וטענת‬ ‫מיירי בכה " ג שטוען ברי אלא שמא וא " כ הא‬
‫שהודה ‪ ,‬אם לוית מאבי מנה ‪ ,‬עדיין לא החזות‬ ‫שמא ‪.‬‬ ‫אין נשכעין על טענת‬
 ‫קעא‬ ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫י‬
‫שומת ‪ -‬וף ייה " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫דאידך ‪ ,‬ועוד אפשר לחייבו אפי ' למ " ר לאו‬ ‫כלום ואח " כ הוא מודה מנה לאביך בידי‬
‫מדין מתוך שאינו יכול לישכע‬ ‫ברי עדיף‬ ‫והאכלתיו פרס דבכה " ג חשיכ שפיר קדמה‬
‫משלם שהרי מחויב שבועת מוב " מ ומתוך‬ ‫תביעה להודאה וכמ " ש ברמב " ן בגיטין על‬
‫שאיל " מ ‪.‬‬ ‫הבעה " מ דכה " ג נמי תשיב תביעה ( קודם‬
‫בזה אם יכול לומר נזכרתי ‪ ,‬דכתב‬ ‫ונפ " מ‬ ‫אע " ג דעדיין אין ע " ז שם תביעה‬ ‫להודאה )‬

‫דהיכא‬ ‫סק " ח )‬ ‫ע"ה‬ ‫( סי '‬ ‫בקצוה " ח‬ ‫כלל כל זמן שאינו מודה שהרי אינו יודע כלל‬
‫איני יודע אם פרעתיך דחייב לשלם ‪,‬‬ ‫דטוען‬ ‫תביעה והודאה‬ ‫אפ " ה לענין דין‬ ‫אם חייב‬
‫יכול לחזור ולטעון אח " כ נזכרתי שאיני חייב‬ ‫דבעינן לדין שבועה יש לזה דין תביעה כיון‬
‫ופטור מלשלם ‪ ,‬כיון שכל חיובו רק משום ספק‬ ‫שהכין כבר התביעה קודם ויש לזה דין תביעה‬
‫משא " כ היכא‬ ‫א " כ כיון שעתה טוען ברי פטור ‪,‬‬ ‫לחייבו שבועה ולכן קאמר בגמ ' דרק משום‬
‫כגון‬ ‫שאיל " מ‬ ‫דנתתייב לשלם מרין מתוך‬ ‫משיב אבדה פטור לא יתחייב שבועה אבל‬
‫שאמר חמשין ידענא וחמשין לא ידענא דאינו‬ ‫לראב " י שפיר חייב שבועה ‪ ,‬ואין כאן שום‬
‫חיוב רק משום ספק אלא נתחייב בדין מחמת‬ ‫פרע‬ ‫חסרון כיון שיש כאן טענת ברי שלא‬
‫משאיל " מ בזה לא יועיל מה שטוען אח " כ ברי‬ ‫וכנ " ל ‪.‬‬ ‫שהיא קדמה להודאה‬
‫ע "ש ‪.‬‬ ‫ראין טוען וחוזר וטוען‬ ‫לפמשכ " ל יש ליישב קושית התוס ' על‬ ‫והנה‬
‫לבאר ביותר דמה שנתחייב גבי ברי‬ ‫[ ויש‬ ‫רש " י בהא דפריך וראב " י לית ליה‬
‫ושמא אינו מחמת חיוב שנתחייב ורק‬ ‫משיב אבידה פטור ופירש " י הא תקנתא דרבנן‬
‫דפשוט אין כאן טוען ונטען שלא טען כלום‬ ‫היא במס ' גיטין המוצא מציאה לא ישבע מפני‬
‫וממילא חייב בטענת ברי דאידך ולכן שפיר‬ ‫תיקון העולם וכו ' והקשו בתוס ' ד " ה ורבי וכו '‬
‫יכול לטעון עתה נזכרתי ‪ ,‬משא " כ במשאיל " מ‬ ‫רהא משיב אבידה פטור מדאורייתא מטעם‬
‫דיסוד חיובו שנתחייב לשלם הוא ע " י חיוב‬ ‫המשנה ‪.‬‬ ‫מיגו וכו ' אלא פריך רק מכח‬
‫ב " ר שחייבוהו ממון לא מהני תו טענת נזכרתי‬ ‫לפמש " כ י " ל ביותר דרש " י סבר שאין‬ ‫אכן‬
‫כללי] ‪.‬‬ ‫להוריד החיוב ‪ ,‬עיין בשיעור‬ ‫כאן מיגו כלל ‪ ,‬דהא מיירי שאחר שאמר‬
‫כגון‬ ‫שאיל " מ‬ ‫דמתוך‬ ‫דינא‬ ‫בעיקר‬ ‫והנה‬ ‫מנה לאביך בידי תיכף אמר לו יודע אני שלא‬
‫ידענא‬ ‫לא‬ ‫וחמשין‬ ‫ידענא‬ ‫בחמשין‬ ‫החזרת וממילא אתה חייב לי הכל ‪ ,‬ואח " כ טען‬
‫דילפינן מקרא דהוא דוקא בין שניהם ולא בין‬ ‫האכלתיו פרס ריש כאן תביעה מעליא דבכה " ג‬
‫‪:‬‬ ‫היורשין ‪ ,‬נחלקו בזה הראשונים‬ ‫לא הוי הפה שאסר כיון דסו " ס אחר שמודה‬
‫להו‬ ‫הוה‬ ‫דלא‬ ‫משום‬ ‫דהוא‬ ‫התוס '‬ ‫דעת‬ ‫הוה תביעתו של השני מצד עצמה טענה‬
‫למידע ולכן פטורימ ‪ ,‬ואין זה דין דוקא‬ ‫כמ " ש ]‬ ‫המחייבת ככל מוב " מ [ אם לא שנחלק‬
‫ביורשים אלא גם הוא עצמו היכא דלא הו " ל‬ ‫וכיון דהוי רק מיגו הרי הוי מיגו למפרע דלא‬
‫ופטור ‪.‬‬ ‫למידע ליכא דין מתוך שאיל " מ‬ ‫ומש " ה שפיר כתב דפריך רק‬ ‫הוי מיגו כלל‬
‫הרמב " ם חולק וסובר דלא הו " ל למידע‬ ‫אבל‬ ‫שאין‬ ‫משום תקנת חכמים ולא משום מיגו כיון‬
‫ביורשים ‪.‬‬ ‫חייב והכל הפטור הוא דוקא‬ ‫כאן מיגו וכנ " ל ‪ .‬ועיין בבית יעקב מה שהאריך‬
‫נתב בקצוה " ח ( סי ' ס " ט סק " ז ) דהוא‬ ‫והטעם‬ ‫ע "ש ‪.‬‬ ‫בביאור דעת רש " י‬
‫להם‬ ‫שטוענין‬ ‫טענינן‬ ‫דין‬ ‫משום‬ ‫וקנה היכא דטוען חמשין ידענא‬ ‫רכט )‬
‫ע"ש ‪.‬‬ ‫וכמ " ש בש " ך‬ ‫טענת אביהם‬ ‫וחמשין לא ידענא ‪ ,‬יש לחייכו‬
‫ולפיזוז נמצא דדין טענינן הוא ממש דין תורה‬ ‫לשלם מחמת ב ' סיבות ‪ ,‬חרא אי ברי ושמא‬
‫להו ‪.‬‬ ‫דילפינן מהך קרא דמדאורייתא טענינן‬ ‫ברי עדיף הרי חייב לשלם משום טענת ברי‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוירםקי‬ ‫כתובות ‪ -‬דרי ‪ -‬ח ע ‪ -‬א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫קעב‬

‫כאילו‬ ‫שיחשב‬ ‫לעשות‬ ‫יכול‬ ‫אין‬ ‫דטענינן‬ ‫דנפ " מ‬ ‫סק " ז )‬ ‫ס "ט‬ ‫( סי '‬ ‫בקצוה " ח‬ ‫וע " ש‬
‫נשבע ‪ [ ,‬ויש לדון בזה אם שייך כזה טענינן‬ ‫היכא דנתתייב שבועה ואח " כ נעשה‬

‫וצ " ע ] ‪.‬‬ ‫שאם היה חי היה נשבע‬ ‫דהא‬ ‫שאיל " מ ‪,‬‬ ‫אי נימא בזה מתוך‬ ‫חשוד ‪,‬‬

‫חשוד‬ ‫דהיה‬ ‫דהיכא‬ ‫כקצוה " ח‬ ‫וע " ש עיד‬ ‫כתבו ב ' תירוצים למה כל‬ ‫‪.‬‬
‫בתוס ' ב " מ ( דף ה )‬

‫עשה תשובה‬ ‫בשעת שבועה ואח " כ‬ ‫חשוד אמרינן שכנגדו נשבע ונוטל ולא אמרינן‬
‫כמ " ש‬ ‫תשובה ‪ ,‬או‬ ‫[ רס " ל להירושלמי שמהני‬ ‫אי‬ ‫תירוצים‬ ‫ב'‬ ‫וכתבו‬ ‫שאיל " מ‬ ‫מתוך‬
‫הב " ח דגזלן שגזל פעם אחת והחזיר נעשה‬ ‫ע " ש‪.‬‬ ‫מדאורייתא או מדרבנן‬
‫כיון‬ ‫מ "מ‬ ‫ע " י כפיה‬ ‫כשר אפי ' שהחזיר רק‬ ‫ב " ז דוקא אם היה חשוד בתחילה ‪ ,‬אבל‬ ‫אכן‬
‫שהחזיר כשר הוא ודוקא גזלן שגזל פעמים‬ ‫אם לא היה חשוד וחייבוהו שבועה ורק‬
‫רבות פסול לשבועה אפי ' החזיר ] ‪ ,‬מ " מ הכא‬ ‫אח " כ נעשה חשוד שאינו יכול לישבע לכאורה‬
‫שהיה חשוד ונתחייב כבר לשלם הרי הוא‬ ‫שאיל " מ ‪.‬‬ ‫בזה צריך להיות הדין מתוך‬
‫חייב לשלם לכו " ע ‪ .‬דלהתוס ' דלא הו " ל למידע‬ ‫דלדעת‬ ‫הנ " ל ‪,‬‬ ‫במחלוקת‬ ‫אלא רזה תלוי‬
‫פטור משום דתלוי בריע טענתיה א " כ פשוט‬ ‫התוס ' דבלא הו " ל למידע פטור משום‬
‫מדין‬ ‫ונתחייב‬ ‫טענתיה‬ ‫ריע‬ ‫שחשוד‬ ‫דכיון‬ ‫דלא ריע טענתיה ה " נ כיון שאינו נשבע רק‬
‫משאיל " מ שיהא דין שכנגדו נשבע ונוטל אפי '‬ ‫מפני שאין מניחין אותו ולא ריע טענתיה לא‬
‫ואפי '‬ ‫לשלם‬ ‫חייב‬ ‫עדיין‬ ‫תשובה‬ ‫שעשה‬ ‫שייך משאיל " מ ‪.‬‬
‫להרמב " ם שאינו תלוי בריע טענתיה מ " מ כיון‬ ‫להרמב " ם דאף בלא הו " ל למידע‬ ‫משא" כ‬
‫שבשעת חיוב השבועה היה חשוד ונתחייב‬ ‫חייב שבועה אפי ' דלא ריע טענתיה‬
‫לשלם ‪.‬‬ ‫לשלם מדין משאיל " מ קם דינא וחייב‬ ‫ה " ה הכא כשנעשה חשוד יהא דין משאיל " מ‬
‫עוד ( בסי ' ל " ד סק " ב ) מש " כ לפי " ז‬ ‫וע " ש‬ ‫טענתיה ‪.‬‬ ‫אף דלא ריע‬
‫ליישב מה שהקשו על הכ " מ מסוגיא‬ ‫עוד נפ " מ לאידך גיסא היכא שכבר‬ ‫וכתש‬
‫גבי ההוא רעיא שחייבוהו‬ ‫)‬ ‫ה‪.‬‬ ‫דב " מ ( דף‬ ‫קודם‬ ‫ומת‬ ‫שבועה‬ ‫האב‬ ‫נתחייב‬
‫לשלם על מה שהעידו העדים שגזל ‪ ,‬ועל‬ ‫שנשבע ‪ ,‬דלהתוס ' יהיו חייבים לשלם כיון‬
‫השאר בעי למימר שישבע ופריך והא גזלן‬ ‫שכל הפטור הוא רק משום דלא הו " ל למידע‬
‫לשבועה ‪.‬‬ ‫הוא דפסול‬ ‫א " כ כ " ז הוא סברא דוקא לענין שא " א לחייבם‬
‫ולכאורה הרי כיון שהחזיר מה שגזל ‪ ,‬ע " י‬ ‫השבועה וליכא מתוך ‪ ,‬משא " כ היכא שכבר‬
‫העדים שוב אינו גזלן ולמה אין‬ ‫נתחייב האב עצמו לישבע שוב איכא מתוך‬
‫יכול לישבע הרי הוא רק גזלן פעם אחת‬ ‫שאיל " מ אבל להרמב " ם דהפטור הוא משום‬
‫לערות‬ ‫כשר‬ ‫שכשהחזיר אפי ' ע " י כפיה‬ ‫טענינן י " ל דה " נ פטורים דטענינן להו שהאב‬
‫הב " ח ‪.‬‬ ‫ולשבועה כמ " ש‬ ‫השבועה ‪.‬‬ ‫היה נפטר ע " י‬
‫בזה הקצוה " ח כמש " ל דאע " פ שאח " כ‬ ‫וכתב‬ ‫להרמב " ם י " ל‬ ‫לדון בזה דאף‬ ‫אמנם יש‬
‫כשר‬ ‫באמת יהיה‬ ‫הגזילה‬ ‫כשיחזיר‬ ‫דחייב כיון דטענינן עושה רק שאין‬
‫לשבועה מ " מ עתה כשב " ר פוסקים החיוב‬ ‫כאן חיוב שבועה דכ " ז שעדיין לא נתחייב‬
‫הוא‬ ‫ופסול‬ ‫החזיר‬ ‫לא‬ ‫הרי עדיין‬ ‫שבועה‬ ‫האב אז אנו טוענין להם שלא היה מתחייב‬
‫לשבועה ונעשה מחויב לשלם משום דין מתוך‬ ‫כלל ‪ ,‬משא " כ היכא שכבר נתחייב השבועה‬
‫שאיל " מ ולכן קם דינא ומחויב לשלם אפי '‬ ‫דכבר מונח בזה חיוב לשלם אם לא ישבע‬
‫ע"ש‪.‬‬ ‫שאח " נ נעשה כשר וכמ " ש‬ ‫יתכן דבזה לא שייך כלל טענינן לפטור אותם ‪,‬‬
 ‫קעג‬ ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫כתומת ‪ -‬רן יח ע " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫תורה מוב " מ ישבע יהא נאמן במיגו ‪ ,‬אין זה‬ ‫מפני מה וכו ' דהא איצטריך‬ ‫וזוד " ה‬ ‫ר‪) 5‬‬

‫קשה כמ " ש כתומים דהא זה גופא הנידון‬ ‫להיכא שמעידים שגנב לו והוא‬
‫שלא יהא חיוב שבועה מעיקרא דדוקא היכא‬ ‫יודע ‪.‬‬ ‫אינו‬
‫שכבר מחויב שבועה ורוצה ליפטר ע " י מיגו ‪,‬‬ ‫דדעת התוס ' דע " א מחייב שבועה‬ ‫ומבואר‬
‫לא מהני המיגו לאפסורי משבועה משא " כ‬ ‫תובעו ‪.‬‬ ‫אפי ' השני אינו יודע כלום ואינו‬
‫בגמ ' דהנידון על עיקר החיוב א " ש דקאמר‬ ‫דעת הרמב " ם דבכה " ג פטור ‪ ,‬ודוקא אם‬ ‫אכן‬
‫מפני מה וכו ' יהא נאמן בסיגי ‪ ,‬אכל הכא‬ ‫חייב ‪.‬‬ ‫תובעו‬
‫בדברי התוס ' שהקשו אחר שכבר יש דין‬ ‫צ " ב בזה בדעת הרמב " ם ‪ ,‬דכתב ( בהלכות‬ ‫אך‬
‫שבועת מוב " מ דאפ " ה בפקדון יהא נאמן‬ ‫וז " ל ‪ ,‬אין נשבעין על‬ ‫ה "ט)‬ ‫טוען פ " ה‬
‫במיגו להפטר מהשבועה צ " ע כנ " ל הא הוי‬ ‫טענת חרש שוטה וקטן ‪ ,‬אחד הבא בטענת‬
‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫מיגו לאפטורי משבועה‬ ‫אביו או בטענת עצמו ‪ ,‬לפי שזה המקצת‬
‫[ סי ' בתומים ( סימן פ " ב בכללי מיגו אות‬ ‫שהודה בו לקטן אינו אלא כמשיב אבידה ‪ ,‬וכן‬
‫מיגו לאפטורי‬ ‫דאמרינן‬ ‫דדעת תוס '‬ ‫קי " ג )‬ ‫אם כפר בכל ובא ע " א והעיד לקטן ‪ ,‬אינו‬
‫ע " ש] ‪.‬‬ ‫משבועה‬ ‫נשבע ‪ ,‬שזה עד אחד ואין שם תובע ‪ ,‬שתביעת‬
‫גבי‬ ‫דהא‬ ‫וכו '‬ ‫יזוד " ה ובכולי בעי‬ ‫ר‪5‬ג )‬ ‫ע " ש‪.‬‬ ‫קטן אינה תביעה גמורה כו '‬
‫נסכא דרבי אבא משמע דאי‬ ‫תביעה ‪,‬‬ ‫דשבועת ע " א בעינן דוקא‬ ‫והיינו‬
‫אמר לא חטפי היה נשבע להכחיש את העד‬ ‫שבועה ‪.‬‬ ‫ובלא תביעה אין הע " א מחייב‬
‫וכו ' ‪.‬‬ ‫אע " ג דחשיד אממונא‬ ‫צ " ב מאי טעמא כתב בתחילת‬ ‫ומעתה הרי‬
‫הקשה ‪ ,‬מה ראיה‬ ‫בב " מ ( דף ג ‪) :‬‬ ‫והגרעק " א‬ ‫דבריו דבשבועת מוב " מ פטור משום‬
‫שהיה נשבע נימא דאדרבה כיון‬ ‫דהוי כמשיב אבידה ‪ ,‬תיפו " ל דתביעת קטן לא‬
‫דחשיד אממונא חשיד אשבועתא שוב אין‬ ‫הוי תביעה גמורה ‪ ,‬ואין כאן תביעה לחייבו‬
‫שחמיר ' ממון כמו שבועה א " כ‬ ‫להשיבעו כיון‬ ‫מוב " מ ‪.‬‬ ‫שבועת‬
‫בכפירה לחוד איכא ג " כ חזקה שלא יגזול זה‬ ‫לבאר דאע " ג דתביעת קטן לא הוי‬ ‫וצריך‬
‫ובזה שכופר ואומר לא חטפי הוי ממש כמו‬ ‫תביעה גמורה ‪ ,‬אפ " ה דין טענה אית‬
‫הכפירה‬ ‫חומר‬ ‫אותו‬ ‫הוא‬ ‫שהרי‬ ‫שנשבע‬ ‫ליה ‪.‬‬
‫והשבועה וממילא לא יצטרך באמת לישבע‬ ‫שבועת ע " א דבעינן תביעה ‪,‬‬ ‫ולכן דוקא לגבי‬
‫וכנ " ל ע " ש ‪.‬‬ ‫גמורה ‪.‬‬ ‫אינו נשבע משום דלא הוי תביעה‬
‫בא " ד ‪ ,‬למה גזלן פסול לשבועה‬ ‫שם‬ ‫ר‪5‬ד )‬
‫משא" כ במוב " מ דליכא דין רבעי תביעה ‪,‬‬

‫וכו ' לא יפרוש ע " י השבועה וכו '‬ ‫הרמב " ם הטעם דאינו‬ ‫משו " ה כתב‬
‫מה " ת ‪.‬‬ ‫והיינו דלתירוץ זה גזלן פסול לשבועה‬ ‫נשבע רק משום דהוי כמשיב אבידה ‪ ,‬דאי לאו‬
‫והנה בכל חשוד דאמרינן שכנגדו נשבע ונוטל ‪,‬‬ ‫הכי היה נשבע ‪ ,‬כיון דשפיר תשיב טענת הקטן‬
‫היינו רק דין לכתחילה שאין משביעין אותו ‪,‬‬ ‫מעליא ‪.‬‬ ‫טענה‬
‫אבל זה פשוט שאם כבר נשבע הוי שבועתו‬ ‫חזקה אין אדם מעיז וכו ' דא " כ‬ ‫ר‪ ) 65‬יזוד " ה‬
‫שבועה ‪ ,‬וכדמוכח מהא דאיתא בב " ק ( דף‬ ‫בפקדון מודה במקצת נמי יהא פטור במיגו‬
‫גבי נשבע וחזר ונשבע ארבע פעמים‬ ‫‪):‬‬ ‫סה‬ ‫כו ' ‪.‬‬
‫ע "ש‪,‬‬ ‫והודה דחייב חומש על כל שבועה‬ ‫ולכאורה קשה איך יפטר ע " י מיגו ‪ ,‬הא מיגו‬
‫אע " פ שבשעת שבועה שניה כבר היה חשוד‬ ‫אמרינן ‪,‬‬ ‫לא‬ ‫משבועה‬ ‫לאפסורי‬
‫מחמת שבועה הראשונה אפ " ה הוי שבועה‬ ‫וכשלמא בעיקר דברי גמ ' דמפני מה אמרה‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫כתרות ‪ -‬דף י " א ע " ‪1‬‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫קער‬

‫אין משביען אותו‬ ‫שב " ר‬ ‫שבועה מעליא ורק‬ ‫לחייבו כפל הרי מבואר דשבועת חשוד הוי‬
‫וכמ " ש ‪.‬‬
‫רף י " ח ע " ב‬

‫קרעינן‬ ‫ולכן‬ ‫שטר‬ ‫שאינו‬ ‫גמורה‬ ‫נאמנות‬ ‫מועני ' העדים שאמרו כתב ידינו הוא‬ ‫)‬ ‫רכס‬
‫השטר ‪.‬‬ ‫זה אבל אנוסים היינו קטנים‬
‫לפמש " כ התוס ' בד " ה אין נאמנין וכו '‬ ‫אמנם‬ ‫היינו פסולי עדות היינו הרי אלו נאמנים ‪ ,‬וכתב‬
‫דבשני עדים לא אמרינן מיגו א " כ הרי‬ ‫במהרש " א שנאמנין לגמרי וקורעין את השטר‬
‫לא שייך תירוץ הב " י שנאמנין מחמת מיגו‬ ‫ע "ש ‪.‬‬
‫והדק " ל אמאי קרעינן השטר ‪ ,‬ואפשר דסברי‬ ‫הא כל הנאמנות הוא רק‬ ‫והקשה בבית יעקב‬
‫התוס ' שיש להן נאמנות גמורה מדין עדים ‪,‬‬ ‫משום הפה שאסר הוא הפה שהתיר‬
‫דע " י הפה שאסר יש להן כח עדות שנאמנין‬
‫דמה שאסרו התירו ‪ ,‬והרי אי לא היו אוסרים‬
‫לפסול השטר לגמרי וקרעינן ליה [ אמנם בב " י‬
‫כלל ‪ ,‬לא היו קורעין השטר ‪ ,‬רכל שטר שאינו‬
‫קרעינן ] ‪.‬‬ ‫כתב דלתירוץ זה בתוס ' באמת לא‬
‫מקויים לא קרעינן ליה ‪ ,‬ולמה הכא שאסרו‬
‫אי הוי מדין עדות איך נאמנין הא‬ ‫צ "ב‬ ‫אכן‬ ‫והתירו מה שאסרו קרעינן השטר הא הוי‬
‫הוי תחילתו כפסול וסופו בכשרות שהרי‬ ‫כלל ‪.‬‬ ‫כאילו לא אסרו‬
‫ראיית המעשה שעתה מעידין עליו דהיינו‬
‫בב " י דקרעינן השטר משום דאית להו‬ ‫וכיזב‬
‫שמעשה חתימת השטר היה בקטנותן הרי‬
‫נמי מיגו שהיו יכולים לומר מזויף הוא‬
‫מעידין מכח ידיעתן שבאה להם אז בקטנות‬
‫דאז הוה קרעינן השטר מתמת עדותן שהוא‬
‫א " כ אע " פ דעתה בשעת ההגדה הם גדולים‬
‫עתה שאומרים קטנים היינו‬ ‫מזויף ולכן גם‬
‫מ " מ הרי מעידים ע " פ ידיעתן בקטנות ואיך‬
‫במינו‬ ‫לגמרי‬ ‫דנאמנין‬ ‫השטר‬ ‫קורעין‬ ‫וכו '‬
‫אפשר לקבל עתה עדותן שתחילתה בזמן שהיו‬
‫דמזויף ‪.‬‬
‫וסופו‬ ‫בפסול‬ ‫תחלתו‬ ‫הו " ל‬ ‫הא‬ ‫פסולין‬
‫בכשרות ‪.‬‬ ‫צ " ב דהרי ברש " י כתב דהטעם שנאמנין‬ ‫אכן‬
‫הוא מעתם הפה שאסר הוא הפה שהתיר‬
‫לומר דמ " מ איכא ממ " ג שאין זה שטר‬ ‫ואץ‬
‫כלל ‪ ,‬ראם היו באמת קטנים או פסולי‬
‫כנ " ל ‪.‬‬ ‫ולא מטעם מיגו וא " כ אכתי צ " ע‬

‫עדות הרי ממילא אינו שטר כלל אף בלא‬ ‫לומר דבאמת בעינן לב ' הדברים ‪,‬‬ ‫ואפשר‬
‫עדותן ‪ ,‬ואם באמת לא היו קטנים או פסולי‬ ‫דאי לאו הפה שאסר לא היו נאמנים‬

‫עדות שפיר נאמנין שהרי תחילתן בכשרות ‪,‬‬ ‫כלל אפי ' משום מיגו דהא כיון שהגיד שוב‬

‫וממ " ג יש להאמינם שהשטר פסול ‪ ,‬זה אינו‬ ‫אינו תחר ומגיד ותו אין להאמינם מחמת מיגו‬

‫דהא עכ " פ אין כאן עדות לפנינו שאינו שטר ‪,‬‬ ‫דמזויף ולכן כתב רש " י דנאמנין משופ הפה‬

‫דלהצד שהיו באמת קטנים ‪ ,‬אינו שטר מצד‬ ‫שאסר הוא הפה שהתיר דמכח זה אין חסרון‬

‫עצמו אף בלא עדותם ונמצא שאין לנו עדות‬ ‫דחוזר ומגיד ושוב יש להאמינם אף משום‬
‫השטר ‪.‬‬ ‫לפנינו לפסול‬ ‫מיגו דהיו יכולין לומר מזויף ולכן שפיר‬
‫י " ל דמיירי שמעירים העדים שמעולם‬ ‫אכן‬ ‫קרעינן השטר דאף דמחמת הפה שאסר גרידא‬
‫לא חתמו על שטר זה בגדלותם או‬ ‫אין סיבה לקרוע השטר כיון דנשאר רק כמו‬
‫בכשרותם ונמצא שאין זה עדות על זמן שהיו‬ ‫שאין קיום מ " מ מהני לענין שאין חסרון דחוזר‬
‫פסולין דנימא דהוי תחילתו בפסול אלא עדותן‬ ‫דהוי‬ ‫המיגו‬ ‫להועיל‬ ‫יכול‬ ‫וממילא‬ ‫ומגיד‬
 ‫קעה‬ ‫זצ " ל‬ ‫פוברפקי‬ ‫נתונות ‪ -‬וף י " ה ט " ב‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫כלל על עיקר ההלואה שלא לוה ורק טוען על‬ ‫הוא שבכשרות לעולם לא חתמו ושפיר היו‬
‫השטר גרידא שהוא מזויף ולכן לא מונח בזה‬ ‫עדות מעליא שאין זה שטר כלל וקרעינן‬
‫פרעתי ) ‪.‬‬ ‫שאמר לא‬ ‫השטר ‪ ,‬אכן יעויין בחי ' הרי " מ בסוגיין שכתב‬
‫בא " ד ‪ ,‬ועוד דבשני עדים לא אמרינן‬ ‫שם‬ ‫לנו )‬ ‫כמ " ש ‪.‬‬ ‫דהוי תחילתו בפסול ( עיין לקמן ) וצ " ע‬
‫שתקי ‪.‬‬ ‫מיגו וברישא נאמנים משום דאי בעו‬ ‫אולם עיין בש " ש שמעתא ז ' ס " ה שכתב‬
‫דלכאורה‬ ‫)‬ ‫יט ‪.‬‬ ‫לקמן ( דף‬ ‫בפנ " י‬ ‫כתב‬ ‫והנדק‬ ‫לבאר דהכא נאמנין רק משום מיגו‬
‫לעולם בקיום שטרות סגי בקיום של‬ ‫ולא מחמת עדות כלל משום דהוי חוזר ומגיד‬
‫אחד מהחתומים שמקיים חתימת ידו לחייבו‬ ‫[ וע " ש מש " כ ליישב בזה קושיית הגרעק " א‬
‫שבועה דהא יש לו דין ע " א שמעיד שחייב‬ ‫וא " ב לכאורה צ " ע איך‬ ‫בס " ד ]‬ ‫יובא לקמן‬
‫ומחייבו שבועה ‪ ,‬וא " כ היכא דהלוה אינו טוען‬ ‫גרידא ‪.‬‬ ‫קרעינן השטר מחמת מיגו‬
‫מזויף אלא פרוע יהא חייב לשלם ע " י קיום‬ ‫לנמר כעין משכ " ל דכל מה שאינן‬ ‫ואפשר‬
‫של האחד דכיון שכל נאמנותו דפרוע הוא‬ ‫עדים היינו רק בלא המיגו דאז איבא‬
‫במיגו דמזויף ואם היה טוען מזויף היה חייב‬ ‫חסרון שאינן חוזרין ומגידין אבל היכא שיש‬
‫לישבע א " כ גם עתה מחויב לישבע וכיון‬ ‫נחשב שאין כאן קיום שוב‬ ‫דעי " ן‬ ‫להם מיגו‬
‫שאינו יכול לישבע להכחיש העד [ שהרי טוען‬ ‫יכולים ממילא להעיד נמי מתורת עדות ושפיר‬
‫ומתוך‬ ‫שבועה‬ ‫מחויב‬ ‫הו " ל‬ ‫שפרוע ]‬ ‫רק‬ ‫נאמנין לגמרי ורק זיכיון האין נאמנין ע " י מיגו‬
‫דר " א ‪ ,‬ונמצא דהיכא‬ ‫שאיל " מ כמו בנסכא‬ ‫משום דהוי נגד חזקה כמ " ש בש " ש שם ‪ ,‬שוב‬
‫ב'‬ ‫שהלוה טוען פרוע לא צריך כלל לקיים‬ ‫לא שייך להאמינם מדין עדות כיון דהוי חוזר‬
‫החתימות אלא סגי לקיים אחד דבזה כבר‬ ‫ומגיד וכמ " ש ‪ ,‬ולכן אי היו נאמנין דהוי מדין‬
‫לקמן ) ‪.‬‬ ‫מחויב לשלם מדין משאיל " מ ‪ ( ,‬ועיין‬ ‫השטר ‪.‬‬ ‫עדות שפיר קרעינן‬
‫הקשה בפנ " י מה כתבו התוס ' דברישא‬ ‫וא " כ‬ ‫ליכא‬ ‫הכא‬ ‫נאמנים‬ ‫אין‬ ‫וזוד " ה‬ ‫רוו )‬

‫נאמנין משום מיגו דאי בעי שתקי‬
‫דדוקא מיגו דעלמא לא אמרינן בתרי כמ " ש‬
‫ראין אחד יודע מה בלב‬ ‫‪):‬‬ ‫התוס ' לקמן ( דף יט‬
‫חבירו משא " כ מיגו דאי בעו שתקי דיכולין‬
‫לשתוק ‪ ,‬אבל הרי לפמש " כ גם במיגו דאי בעו‬
‫שתקי איכא הכא הך סברא שאין אחד יודע‬
‫מה בלב חבירו כיון דהרי סגי בקיום של אחד‬
‫מהן ‪ ,‬וא " כ אין יכולין לשתוק כיון שירא‬
‫וחושש שאפי ' ישתוק שמא חבירו יקיים כתב‬
‫ידו ויחייבו לשלם מדין שאיל " מ ‪ ,‬ונשאר הכא‬
‫חסרון דמיגו בתרי לא אמרינן דאין אחד יודע‬
‫מה בלב חבירו ומה כתבו התוס ' דברישא‬
‫שתקי ‪.‬‬ ‫נאמנים טפי משום דאי בעו‬
‫אולם כתב דבאמת לדעת התוס ' שפי ' לקמן‬
‫א"ש‬ ‫דמיירי שהלוה טוען מזויף‬ ‫‪:‬‬ ‫יט‬
‫דאפי ' יקיים האחד כת " י לא יתחייב לשלם‬
‫אלא לישבע שהוא מזויף להכחיש את העד ‪,‬‬
‫לאקשויי דלהימנו במינו דאי בעו אמרי פרוע‬
‫וכו ' ‪.‬‬
‫והקשה בפנ " י מה שייך להאמינם במיגו‬
‫הפרוע הא מיירי שהלוה טוען מזויף‬
‫או טענה אחרת ‪ ,‬וא " כ הרי אי הוו אמרי העדים‬
‫פרוע היה מתחייב לשלם כדקי " ל כל האומר‬
‫לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי שאם באו‬
‫עדים שלוה ופרע חייב לשלם וא " כ ה " נ כיון‬
‫שהוא טוען מזויף איך שייך להאמין לעדים‬
‫לפסול השטר ולפוטרו במיגו דפרוע ‪ ,‬דהא אי‬
‫הוו אמרי פרוע היה מתחייב לשלם מדין כל‬
‫וכו ' ‪.‬‬ ‫האומר לא לויתי‬
‫דצ " ל דהתוס ' סוברים כדעת הרשב " א‬ ‫וכיהב‬
‫הדוקא אם אומר הלוה בלשון " לא‬
‫לויתי " אז אמרינן דכאומר לא פרעתי דמי אכל‬
‫פרעתי ‪.‬‬ ‫כשרק טוען מזויף לא הוי כאומר לא‬
‫( אפשר דהסברא דבטענת מזויף אינו אומר‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברפקי‬ ‫נתונות ‪ -‬וף י " ה ע " ב‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫קעו‬

‫החתימות לא מהני לחייבו שבועה ומשאיל " מ ‪,‬‬ ‫אבל לרש " י שפי ' לקמן דמיירי שמודה שאינו‬
‫ולא ביאר סברת החילוק בין ע " א המקיים‬ ‫מזויף שאם יקיים האחד חתימת ידו יהא חייב‬
‫הלוה ‪.‬‬ ‫שטר לע " א המקיים כתב ידו של‬ ‫ותירץ‬ ‫כנ " ל ‪.‬‬ ‫משאיל " מ קשה‬ ‫לשלם מדין‬
‫לבאר בזה דדוקא בכתב ידו דהוי‬ ‫ונראה‬ ‫דרש " י לית ליה האי סברא כלל‬ ‫הפנ " י ויאפשר‬
‫ראיה על עיקר החיוב שהרי הוא‬ ‫דמינו בשנים לא אמרינן ולא רק מיגו דאי בעו‬
‫שקיום‬ ‫אמרינן‬ ‫שמחויב ולכן בזה‬ ‫הודאה‬ ‫שתקי אלא ה " ה כל מיגו נמי אמרינן אפי '‬
‫הע " א הו " ל נמי עדות בעיקר החוב והרי הוא‬ ‫בתרי ‪ .‬ועוד כתב דרש " י לשיטתו דהפה שאסר‬
‫ככל ע " א המעיד על הלואה שמחייבו שבועה‬ ‫עדיף ממינו ולכן שפיר מהני הך מיגו דאי בעי‬
‫משא " כ בשטר רעדים המקיימים החתימות‬ ‫שתיק אפי ' נגד ע " א כיון דהוי הפה שאסר‬
‫אינן יודעים כלל בעיקר החיוב וכל עדותם‬ ‫ע "ש ‪.‬‬ ‫שהרי הם המקיימים‬
‫הוא רק לקיים החתימות שעי " ז יהא דין‬ ‫בפנ " י שם מבואר שכתב לחלק דדוקא‬ ‫והנה‬
‫נחקרה לב " ר דעדים החתומים על השטר‬ ‫אם אחד מעדי השטר יקיים חתימתו אז‬
‫נעשה כמי שנחקרה עדותן בב " ר ‪ ,‬וממילא‬ ‫מחייב שבועה ויהא דין משאיל " מ ‪ ,‬אבל אם‬
‫עי " ז ב " ד מחייבין ממון ‪ ,‬א " כ ע " א המקיים ב '‬ ‫יבא עד אחד מן השוק ויקיים ב ' חתימות‬
‫החתימות אינו מעיד על שום חיוב כלל רעצם‬ ‫העדים לא יהא הלוה מחיוב שבועה להכחיש‬
‫מה שמעיד שנחקרה אינו עדות על חיוב כלל‬ ‫את העד ‪ ,‬ומה " ט הקשה דוקא הכא היועיל‬
‫ומצד נחקרה שנעשה על פיו נמי אין לחייב‬ ‫מדין‬ ‫לחייבו‬ ‫השטר‬ ‫מעדי‬ ‫האחד‬ ‫קיום‬
‫שהרי לא נעשה שום נחקרה ע " פ אחד אלא‬ ‫משאיל " מ ‪ ,‬ולא הקשה כן על כל עיקר דינא‬
‫רק ע " י קיום של ב ' עדים ולכן אינו מחייב‬ ‫דקיומ שטרות למה צריך ב ' עדים לקיים הא‬
‫כלל ‪.‬‬ ‫שבועה‬ ‫שיחייבו‬ ‫החתימות‬ ‫ב'‬ ‫המקיים‬ ‫בע " א‬ ‫סגי‬
‫השטר‬ ‫עדי‬ ‫מתוך‬ ‫דאחד‬ ‫משא " כ היכא‬ ‫שבועה ויתחייב לשלם מדין מתוך שאיל " מ‬
‫מקיים חתימתו דאז הוי עדות על‬ ‫רס " ל‬ ‫משום‬ ‫והיינו‬ ‫פרוע ] ‪,‬‬ ‫דטוען‬ ‫[ היכא‬
‫עיקר החוב רעל מנה שבשטר הן מעידין [ או‬ ‫רדוקא כשאחר מעידי השטר מקיים חתימתו‬
‫מעליא על‬ ‫נחקרה‬ ‫איכא דין‬ ‫דבזה‬ ‫משום‬ ‫מהני לחייכו שבועה ולא בע " א דעלמא וצ " ע‬
‫בשטר ]‬ ‫חתימתו והו " ל עדות גמורה של ע " א‬ ‫שנשטר ‪.‬‬ ‫באמת מ " ש ע " א דעלמא מע " א‬
‫שפיר מחייבו שבועה ככל ע " א המעיד על‬ ‫הקשה‬ ‫סק " ו )‬ ‫מ"ו‬ ‫( סי '‬ ‫בנתיבות‬ ‫ובאמת‬
‫חיוב שחייב לישבע להכחישו ‪ ,‬ושפיר כתב‬ ‫קושיא זו על כל עיקר דינא דקיום‬
‫בפנ " י דדוקא בע " א המקיים כת " י או באחד‬ ‫שטרות למה צריך ב ' עדים לקיים הא סגי‬
‫מעידי השטר איבא חיוב שבועה דהוי עדות‬ ‫בע " א שיחייבו שבועה ומתוך שאיל " מ וכנ " ל‬
‫על עיקר החיוב משא " כ בע " א המקיים ב '‬ ‫בזה ‪.‬‬ ‫ע " ש מש " כ‬
‫חתימות שכל שאין דין נחקרה על חתימתן אין‬ ‫צ " כ מ " ש אחד מעדי‬ ‫ועכ " פ בדברי הפנ " י‬
‫כאן עדות על חיוב כלל ‪ ,‬וכן דין נחקרה לא‬ ‫השטר המקיים חתימתו לע " א בעלמא המקיים‬
‫נעשה כלל ע " י ע " א מש " ה בזה אין חיוב‬ ‫את חתימת ב ' העדים ‪.‬‬
‫כלל ‪.‬‬ ‫שבועה‬ ‫צ " ב בפנ " י שם שהביא דברי הש " ך‬ ‫ועוד‬
‫בכה " ג‬ ‫דה " ה‬ ‫שהקשה‬ ‫הנתיבות‬ ‫[ ובדעת‬ ‫ראם ע " א מקיים את כתב ידו של‬
‫יחייב ע " א שבועה צ " ל רס " ל דאף‬ ‫הלוה ‪ ,‬והלוה טוען פרעתי הרי הוא מחויב‬
‫מה שמעיד ע " א על הוכחה לחיוב נמי נחשב‬ ‫שבועה ומתוך שאיל " מ ‪ ,‬ואח " כ הביא הפנ " י‬
‫לעדות על חיוב שמחייב שבועה וכמו שנחלקו‬ ‫ב'‬ ‫חילוק הנ " ל דכשטר כה " ג שע " א מקיים‬
 ‫קעז‬ ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫ע"כ‬ ‫י‬
‫כתונות ‪ -‬דף " ס‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫ויפ " כ מוכח ההא דא " א משים עצמו רשע‬ ‫לענין ע " א המעיד שעתה הוא חו " ז אי איכא‬
‫היינו אפי ' היבא שאינו נפסל עי " ז‬ ‫מק " י ‪,‬‬ ‫בקצוה " ח ס ' ע " ה‬ ‫חיוב שבועה עיין‬
‫לעדות אלא עצם הדבר שמספר על עצמו‬ ‫וא " כ ה " ה הכא י " ל דמה שמעיד על נחקרה‬
‫שעשה מעשה רשע אינו נאמן בזה ולכן אינן‬ ‫אע " פ‬ ‫ממון‬ ‫לחייבו‬ ‫צריכים‬ ‫היינו‬ ‫דעי " ז‬
‫נאמנין לומר שלא היה הלואה דבזה הרי‬ ‫דבפועל אין כאן נחקרה כיון שאין כ ' עדים‬
‫רשעות‬ ‫מעשה‬ ‫שעשו‬ ‫עצמן‬ ‫על‬ ‫מספרים‬ ‫מ " מ סגי בזה לחייבו שבועה ] ‪ ,‬וע " ע לקמן ( דף‬
‫שקר ‪.‬‬ ‫שחתמו‬ ‫בזה ‪.‬‬ ‫מש " כ‬ ‫)‬ ‫כא ‪.‬‬
‫‪):‬‬ ‫ע " ז מהא דאיתא ביבמות ( דף כה‬ ‫והקשה‬ ‫ד " ה פסולי עדות היינו ‪ ,‬קרובים‬ ‫רש " י‬ ‫ר (מ )‬
‫ראם בא עד אחד ומעיד הרגתי את‬ ‫בקוביא ‪.‬‬ ‫או משחקים‬
‫בעלך אם גזלן פסול לעדות אשה אינו נאמן‬ ‫שיהיו‬ ‫נ "ל‬ ‫ואינו‬ ‫וז " ל‬ ‫והקשה בתורי " ד‬
‫שהרי הוא רשע דאורייתא אבל אם גזלן כשר‬ ‫בקוביא‬ ‫משהקים‬ ‫לומר‬ ‫נאמנין‬
‫לעדות אשה ה " נ יהא נאמן לומר הרגתיו‬ ‫דאמרינן לקמן שאין אדם נאמן לשום עצמו‬
‫להשיא את אשתו ‪ ,‬ולכאורה מה מהני מה‬ ‫רשע ואפי ' ע " י מגו הלכך אין לפרש פסולים‬
‫דגזלן כשר לערות אשה ‪ ,‬סו " ס הרי מספר על‬
‫ע "ש‪.‬‬ ‫היינו אלא מחמת קורבה עכ " ל‬
‫עצמו שעשה מעשה רשע שהרגו ונימא דא " א‬
‫ובדעת רש " י י " ל דלא הוי ככל פסולי רשע‬
‫משים עצמו רשע ולא יהא נאמן ‪ ,‬וע " כ מוכח‬
‫כיון שהוא רק פסול דרבנן שאין‬
‫מהתם דהא רא " א מע " ר היינו דוקא לפסול‬
‫עולם ‪.‬‬ ‫עוסקין בישובו של‬
‫עצמו לעדות שבזה אין אדם יכול לפסול עצמו‬
‫אבל אמרו אנוסים היינו מחמת‬ ‫גמ '‬ ‫‪S‬‬
‫‪( W1‬‬
‫אבל סתם לספר שעשה מעשה רשע נאמן ולכן‬
‫ממון אין נאמנין מ " ט אין אדם‬
‫נאמן לומר הרגתיו כיון שאינו נפסל עי " ז ‪,‬‬
‫רשע ‪.‬‬ ‫משים עצמו‬
‫וא " כ קשה הכא למה לא יהא נאמן לומר‬
‫והגרעק " א הקשה מה שייך הכא הך חסרון‬
‫אנוסים היינו מחמת ממון משום דא " א משע " ר‬
‫דא " א משים עצמו רשע הרי מה‬
‫הא אפי ' שאינו נאמן לפסול עצמו מ " מ יהא‬
‫שאנו באים לפסול השטר ע " פ ‪ ,‬אינו משום‬
‫נאמן לומר שלא היה מעשה הלואה והשטר‬
‫שנאמן על פסלותו לומר שהוא רשע ופסול‬
‫פסול כיון ראין השטר פסול מכח זה דהוא‬
‫לעדות ומחמת פסול זה יתבטל השטר ‪ ,‬אלא‬
‫פסול אלא מצד השטר כשלעצמו אינו שטר‬
‫שנכתב בשקר ומה אכפ " ל מה דמונח בזה ג " כ‬ ‫משום רעצם השטר היה שקר שמעולם לא‬

‫נאמן ‪.‬‬ ‫שמשים עצמו רשע שע " ז אינו‬ ‫היה מעשה כזה אלא היו אנוסים מחמת ממון‬

‫לפמש " כ בש " ש מיושב שפיר ‪ ,‬דהנה‬ ‫אמנם‬ ‫לחתום שקר ‪ ,‬ומה שנפסל לערות הוי ממילא‬

‫בש " ש ( ש " ז פ " ה ) הביא שו " ע ( אה " ע‬ ‫מחמת השקר אבל עצם עדותן עתה שבאים‬

‫סי ' י " ז ס " ו ) דבשעת הגזרות [ שמד ] מתירים‬ ‫להעיד הוא על עיקר ההלואה שלא היה‬

‫נשים ע " פ בעלי תשובה שמעידים מה שראו‬ ‫מעולם וזהו עדות מעליא אף אם יהיו עדים‬
‫אונס ‪ ,‬דלא‬ ‫ואע " פ שהמירו דתן מכח‬ ‫בעת צרה‬ ‫מחמת‬ ‫באנוסים‬ ‫וכדחדינן‬ ‫לערות ‪,‬‬ ‫כשרים‬

‫דאע " פ‬ ‫הוי תחילתו בפסול כיון דאנוסים היו‬
‫שהדין הוא יהרג ואל יעבור מ " מ אם עבר ולא‬
‫נהרג אינו נפסל לעדות ‪ [ ,‬אולם הקשה דהא‬
‫כתב הרמב " ם דבג ' עבירות דיהרג ואל יעבור‬
‫אם עכר ולא נהרג ביטל עשה דונקדשתי‬
‫נפשות שאינן נפסלין ואפ " ה נאמנין שאינו‬
‫שטר כיון שאין פסול השטר מחמת פסלותם‬
‫וא " כ ה " נ באנוסים מחמת ממון מה אכפ " ל‬
‫שאין נאמנין לפסול עצמן מ " מ יהיו נאמנין‬
‫שקר ‪.‬‬ ‫שלא היה הלואה וכל השטר הוא‬
 ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫כתונות ‪ -‬דן י " ה ע " ב‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫קעת‬

‫לעדות הוא דא " א מע " ר ‪ ,‬וא " כ מאי קאמר הכא‬ ‫ואמאי לא נפסל לעדות עי " ז דאע " פ דרשע‬
‫ראם משים עצמו שאינו חסיד נמי איכא בזה‬ ‫ליפסל לעדות הוא דוקא כעכירה שיש בו‬
‫הגרעק " א‬ ‫[ וכקושית‬ ‫מע " ר ‪,‬‬ ‫דא " א‬ ‫חסרון‬ ‫מלקות או מיתת ב " ר ולא כעשה ‪ ,‬כ " ז דוקא‬
‫וכנ " ל ] ‪.‬‬ ‫שהקשה מאנוסים מחמת ממון‬ ‫בעושה להכעיס אבל הכא שעושה לתיאבון‬
‫עשה ‪ ,‬מ " מ כתב‬ ‫צריך שיהיה פסול אפי ' ע " י‬
‫בש " ש דהא דמבואר הכא דא " א‬‫מע‬ ‫וי~ ירץ‬
‫" ר אפי ' רק לספר שעשה מעשה‬ ‫דנראה דהכא הטעם דכשרים משום דיצרו‬
‫רשע היינו דוקא הכא שאינו נאמנות מתורת‬ ‫ע " ש] ‪.‬‬ ‫תקפו‬
‫עדות כלל דהא כיון שהגיד שוב אינו חוזר‬ ‫הנודע ביהודה מהגמ ' בסמוך‬ ‫והביא קישית‬
‫ומגיד ורק רכל מה שנאמנין לומר אנוסים‬ ‫שאין‬ ‫דר " מ‬ ‫דטעמא‬ ‫למימר‬ ‫דבעי‬
‫היינו הוא רק משום מיגו בעלמא בזה אמרינן‬ ‫העדים נאמנים לומר אנוסים היינו אפי ' מחמת‬
‫שאינן נאמנין אפי ' רק לספר ע " ע שעשו‬ ‫שאמרו להם‬ ‫דקסבר רעדים‬ ‫נפשות משום‬
‫מעשה רשע כיון דיש חזקה על האדם שהוא‬ ‫חתמו שקר ואל תהרגו יהרגו ואל יחתמו שקר‬
‫חסיד ואינו עושה מעשים שלא כדין וכתורה‬ ‫וכיון שחתמו ולא נהרגו הו " ל רשעים וא " א‬
‫והו " ל מיגו נגד חזקה ‪ ,‬וא " כ כ " ז שייך דוקא‬ ‫משים עצמו רשע ולכן אינן נאמנין לפוסלו‬
‫הכא שכל נאמנותן רק מכח מיגו ‪ ,‬אבל היכא‬ ‫אנוסים היינו ‪ ,‬ומפורש דבכה " ג שיש דין‬ ‫ע "י‬
‫דנאמנין מתורת עדות ממש ‪ ,‬לא מיפסל אלא‬ ‫יהרג ואל יעבור אם עבר ולא נהרג ‪ ,‬באמת‬
‫היכא דמשוי נפשיה רשע הפסול לעדות ‪ ,‬אבל‬ ‫כהנ " ל ‪.‬‬ ‫פסול לעדות דהו " ל רשע ודלא‬
‫אם רק יספר שעשה מעשה רשע שאינו נפסל‬ ‫בש " ש לפמש " כ בקצוה " ח ( סי ' ל " ה‬ ‫ושירץ‬
‫עי " ז לעדות שפיר נשאר עליו עדיין דין עד‬ ‫עי " ז‬ ‫נפסלין‬ ‫אינן‬ ‫שבאמת‬ ‫סק " ד )‬

‫כשר שנאמן ‪ ,‬ולכן בההיא דהרגתיו דהוי מדין‬ ‫כדין‬ ‫שלא‬ ‫שעשו‬ ‫כל‬ ‫דמ " מ‬ ‫אלא‬ ‫לעדות‬

‫עדות שפיר נאמן לספר שהרגו משא " כ הכא‬ ‫וכתורה נאמר בזה ג " כ הכלל דא " א משים‬
‫דנאמן רק מדין מיגו אינו נאמן דהו " ל מיגו‬ ‫עצמו רשע שאינו נאמן לספר על עצמו שעשה‬
‫ע "ש‪.‬‬ ‫במקום חזקה‬ ‫שלא כהוגן וכמו שאין נאמנין לומר שהוא‬
‫ולפי " ז מיושב שפיר נמי קושית הגרעק " א‬ ‫ע "ש‪.‬‬ ‫שטר אמנה משום דאעולה לא חתמי‬
‫דהא‬ ‫ע " ש)‬ ‫( וכ " כ הגרעק " א ביבמות‬ ‫מהרשב " א לקמן בסמוך דאף שאינו‬ ‫וכן הביא‬
‫נאמנין‬ ‫אין‬ ‫מחמת ממון‬ ‫דאנוסים‬ ‫דקאמר‬ ‫איסור תורה אלא שאינו תסיד בכך הו " ל‬
‫אינו‬ ‫דהכא‬ ‫משום‬ ‫היינו‬ ‫דאאמע " ר‬ ‫משום‬ ‫נמי משוי נפשיה רשיעא דמה " ט אינו נאמן‬
‫נאמנות מתורת עדות אלא מדין מיגו ולכן הכא‬ ‫לספר שאינו חסיד וב " ש היכא דעובר על דת‬
‫אינו נאמן אפי ' רק לספד שעשה מעשה רשע‬ ‫ע"ש ‪.‬‬ ‫דא " א מע " ר‬
‫שהתמו מחמת ממון דהו " ל מיגו נגד חזקה ‪,‬‬ ‫‪):‬‬ ‫הקשה ע " ז מההיא דיבמות ( דף כה‬ ‫אוים‬
‫ושפיר קאמר דאאמע " ר אפי ' שאינו פוסל‬ ‫גבי הרגתיו דמכואר בגמ ' דאי גזלן‬
‫עצמו לעדות ‪ ,‬משא " כ כההיא דהרגתיו שנאמן‬ ‫דאורייתא כשר לעדות אשה היה נאמן לומר‬
‫מדין עדות אם אינו פוסל עצמו לעדות שפיר‬ ‫אע " ג רמשים עצמו רשע ‪ ,‬וע " כ מוכח‬ ‫הרגתיו‬
‫נאמן ע " ע אפי ' שאומר שעשה מעשה רשע‬ ‫דדוקא לפסול עצמו לעדות תשיב משים עצמו‬
‫וכנ " ל ‪.‬‬ ‫משא " כ אם רק מספר שעשה מעשה רשע‬ ‫רשע‬
‫שהכא‬ ‫דאע " פ‬ ‫בזה‬ ‫מש " כ‬ ‫לעיל‬ ‫[ ועיין‬ ‫מע " ר וכן מהא דקאמר‬ ‫אין בזה חסרון דא " א‬
‫נאמנותן רק משום מיגו דלא מהני נגד‬ ‫שם לרצונו רשע הוא והתורה אמרה על תשת‬

‫חזקה ‪ ,‬מ " מ היכא דליכא חסרון זה ונאמנין‬ ‫ידך אם רשע דמבואר דדוקא היכא דפסול‬
 ‫קעט‬ ‫מרברמקי זצ " ל‬ ‫כתובות ‪ -‬דף הה ק " ג‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫להס " ד דחוזרין ומגידין ‪ ,‬שפיר הו " ל מדין‬ ‫כמיגו אז שוב הדר דין עדות ונאמנין מתורת‬
‫עדות שאז נאמן לספר ע " ע שעשה מעשה‬ ‫עדות ולבן כתב מהרש " א במתני ' דקרעינן‬
‫רשע ולמה לא יהיו נאמנין לומר כן שהיו‬ ‫השטר כיון שאינו רק משום מיגו גרידא‬
‫אנוסים מחמת ממון ולא היה מעשה הלואה‬ ‫וכנ " ל ] ‪.‬‬
‫כל עיקר ‪ ,‬דבזה ליכא שום חסרון של אאמע " ר‬ ‫בעיקר דברי הש " ש צ " ע אמאי אנוסים‬ ‫אמנם‬
‫דמשום הא ראין נאמנין לפסול עצמן לא הוי‬ ‫לר " מ‬ ‫נאמנין‬ ‫ראין‬ ‫נפשות‬ ‫מחמת‬
‫סיבה להכשיר השטר וכמש " ל דאין פסול‬ ‫השיב מיגו נגד חזקה רלמה מדת חסידות זו‬
‫השטר מחמת פסולם ‪ ,‬ומשום מה שמספרים‬ ‫תחשב לחזקה ועוד הא בעיקר מיגו נגד חזקה‬
‫שעשו מעשה רשע נמי לא הוי חסרון כיון‬ ‫הוא בעיא דלא איפשטא בב " ב ( דף ה ‪ , ) :‬ואיך‬
‫דמתורת עדות הל מעידים ולא מדין מיגו‬ ‫נקט בפשיטות דלא אמרינן ‪ ,‬ובאמת בתוס ' כאן‬
‫הש " ש ‪.‬‬ ‫וכמ " ש‬ ‫כבר הקשו דהכא משמע דלר " מ לא אמרינן‬
‫תמוה דברי רש " י כד " ה אלא שאמרו‬ ‫ובאמת‬ ‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫מיגו נגד חזקה ולרבנן אמרינן ע " ש‬
‫אנוסים היינו מחמת ממון דלאו כל‬ ‫[ והנה בעיקר סוגיא דיבמות שם דמבואר דאי‬
‫כמיכיהו לשווי נפשייהו רשעים בעדות פיהם‬ ‫גזלן דאורייתא פסול לעדות אשה לא‬
‫ולפסול את השטר דארם קרוב אצל עצמו וכו '‬ ‫יהא נאמן שהרג דא " א מע " ר ‪ ,‬צ " ע דהא ממ " ג‬
‫ע"ש‪.‬‬ ‫הוא אם אינו נאמן שהרג נמצא דכשר הוא‬
‫תמוה כנ " ל דחסרון זה לא שייך הכא‬ ‫והוא‬ ‫דאינו רשע כלל ושוב יש לנו להאמינו ואם‬
‫כלל דמה אכפ " ל שאין נאמנין לפסול‬ ‫נאמינו הרי הוא רשע וא " א להאמינו וא " כ הוי‬
‫עצמן סו " ס הרי השטר פסול מחמת שלא היה‬ ‫גלגל החוזר ראם יהא נאמן הוא רשע ואינו‬
‫מעשה הלואה ולא מחמת פסולן ‪ ,‬ורק דהן‬ ‫נאמנן וביון שאינו נאמן נמצא שאינו רשע‬
‫נפסלין בתוצאה מהשקר ומה אכפ " ל שאין‬ ‫להאמינו ‪.‬‬ ‫ושוב אנו צריכים‬
‫נאמנין ע " ז וכמו שכבר הקשינו לעיל רמזה‬ ‫דבאמת הרי הוא דשב " ע לומר שמת‬ ‫וצ " ע‬
‫הוכיח הגרעק " א רכל חסרון דאאמע " ר הוא‬ ‫לע " א‬ ‫האמינו‬ ‫דחכמים‬ ‫ורק‬ ‫בעלה ‪,‬‬
‫שאינו נאמן שעשה מעשה רשע אפי ' שאינו‬ ‫ולפסולים ‪ ,‬וא " ב הכא דהוא פסול כזה שאם‬
‫פוסל עצמו ובוה כתבנו כהש " ש דכ " ז דוקא‬ ‫לא‬ ‫אשה‬ ‫לעדות‬ ‫פסול‬ ‫יהא‬ ‫נאמן‬ ‫יהא‬
‫מדין מיגו דאז הו " ל מיגו נגד חזקה ‪,‬‬ ‫כלל] ‪.‬‬ ‫האמינוהו חכמים‬
‫כשנאמניי‬
‫להס " ד דרמב " ח דהוי מדין עדות שאז‬ ‫אבל‬ ‫רכל זה ניחא רק במסקנת הגמ '‬ ‫אוקם קשה‬
‫נאמן ע " ע שעשה מעשה רשע הדק " ל אמאי‬ ‫דאין‬ ‫דמתני '‬ ‫אדישא‬ ‫קאי‬ ‫דרמב " ח‬
‫ממון ‪.‬‬ ‫לא יהיו נאמנין שהיו אנוסים מחמת‬ ‫כת " י יוצא ממק " א דנאמנותן רק מדין מיגו‬
‫הקשה כן‬ ‫‪):‬‬ ‫הגרעק " א ביבמות ( דף כה‬ ‫[ אכן‬ ‫ולא משום עדות דהא אין חוזר ומגיד ‪ ,‬ולכן‬
‫נאמנין מחמת‬ ‫וכתב דלהס " ד שאינן‬ ‫מהמת ממון אין נאמנין דהו " ל מיגו נגד חזקה ‪,‬‬
‫ממון אינו משום אאמע " ר אלא מטעם ממה‬ ‫אכל להס " ר דרמב " ח קאי אסיפא דאפי ' בכת " י‬
‫נפשך כמו גבי פלוני רבעני לרצוני דאמרינן‬ ‫יוצא ממקום אחר נאמנין לומר אנוסים היינו‬
‫ממ " נ לדבריך רשע אתה ואין עדות לרשע‬ ‫מחמת נפשות דאין חסרון כיון שהגיד שוב‬
‫ולכן אע " פ שאאמע " ר מ " מ א " א להאמינו על‬ ‫אינו חוזר ומגיד אלא ס " ל דחוזרין ומגידין ‪,‬‬
‫וא " כ ה " ה‬ ‫דיבורא ]‬ ‫הפלוני [ אי לאו דפלגינן‬ ‫א " כ למה לא יהיו נאמנין ג " כ לומר אנוסים‬
‫הכא להס " ד דרמב " ח אע " פ דחוזרין ומגידין‬ ‫היינו מחמת ממון הא בזה לא שייך תיררן‬
‫והו " ל דין עדימ מ " מ איבא ממ " נ לדבריכם‬ ‫הש " ש הנ " ל דהוי מיגו במקום חזקה ‪ ,‬דהרי‬
 ‫פיברמקי זצ " ל‬ ‫‪.‬‬
‫נתונות ‪ -‬זן י " ח ח נ‬
‫דהוי תחילתו בפסול מש " ה אין נאמנין ‪ ( .‬א " ה ‪,‬‬
‫והביאור בזה כיון שידיעה זו שמעידין על פיה‬
‫הרי נודע להם כשהיו קטנים נמצא רעדות זו‬
‫גופא הו " ל תחילתו בפסול שהרי מה שמעידין‬
‫קטנים היינו הוא מכח שחתמו בקטנות והו " ל‬
‫ככל עדות שראו המעשה בפסול ומעידין‬
‫אח " כ ‪ ,‬וכן כשמעידין אנוסים היינו הרי ראיית‬
‫המעשה שעל פיה הן מעידין הוא בשעה שהיו‬
‫רשעים ופסולים והוי שפיר תחילתו בפסול ‪,‬‬
‫ופשוט ) ‪,‬‬
‫מבואר שפיר מש " כ הגרעק " א דאץ‬ ‫[ ולפי " ז‬
‫נאמנין לומר אנוסים מהמת ממון‬
‫אתם וכו '‬ ‫רשעים‬ ‫משום דממ " נ לדבריכם‬
‫דהקשינו הרי עתה כבר עשו תשובה וכשרים‬
‫הל ולמה יהיו פסולין ‪ ,‬אכן להנ " ל א " ש‬
‫דלדבריכם שאז הייתם פסולין הרי איבא‬
‫חסרון בעדות משום תחלתו בפסול וסופו‬
‫מצד הממ " ג‬ ‫להאמינם‬ ‫אין‬ ‫בכשרות ולכן‬
‫]‬ ‫וכנ " ל ‪.‬‬ ‫דלדברינם פסולים להעיד‬
‫אמנם צ " ע דהא יכולים להעיר מעולם לא‬
‫חתמנו על שטר זה בגדלות ובכשרות‬
‫ובכה " ג אין כאן שום תחילתו בפסול כלל רהא‬
‫אומרים שחתמו בפסול ‪ ,‬אלא‬ ‫בכה "ג אין‬
‫דמעולם לא חתמו ככשרות והוי שפיר עדות‬
‫מעליא שאין זה שטר ‪ ,‬ואמאיאין נאמנין לומר‬
‫שהיו קטנים ופסולי עדות כיון דס " ל דחוזרין‬
‫ומגידין ‪.‬‬
‫ונראה בזה דהנה נסתפק בחומים ( בכללי‬
‫מיגו סקנ " א) ברמב " ח להס " ד דאע " פ‬
‫שהגיד חוזרין ומגידין ‪ ,‬אי הוי כתרי ותרי ‪,‬‬
‫דבאמת נשארת הגדה הראשונה מדץ עדות‬
‫ורק דהשתא הוי כמו שבאו עדים אחרים שיש‬
‫בכחם לומר עוד הגדה הפוכה ונשאר ככל תרי‬
‫ותרי ‪ ,‬או דלמא דהעדים בעצמם יש להם כח‬
‫לחזור בהן ולבטל הגדתן הראשונה לגמרי‬
‫אחרונה ‪.‬‬ ‫ונשאר עתה רק עדות של הגדה‬
‫ניבא כצד הב' שדין חוזר ומגיד היינו‬ ‫ואי‬
‫לבטל עדות הראשונה לגמרי י " ל דמ " ז‬
‫שיעורי רבי ליד‬ ‫קפ‬
‫רשעים אתם ואין עדות לרשע [ דהכא הרי לא‬
‫שייך פלגינן דיכורא כמ " ש התוס ' כאן בד " ה‬
‫ולכן אין נאמנין לומד אנוסים היינו‬ ‫ואין ]‬
‫מחמת ממון משום דממ " נ הוא וכנ " ל ‪ .‬וכתב‬
‫דבזה א " ש למה לא קאמר בגמ ' בהו " א הטעם‬
‫דמחמת ממון אין נאמנין משום אאמע " ר ורק‬
‫במסקנא הוא דקאמר כן ומשום דבהו " א דהוי‬
‫מדין עדות אין זה הטעם באמת אלא רק משום‬
‫כמ " ש ‪ .‬ע " ש ‪.‬‬ ‫ממ " נ‬
‫אולם צ " ע בזה מה שייך הכא כלל לדבריכם‬
‫רשעים אתם ‪ ,‬הרי עשו ככר תשובה‬
‫ואומרים רק שאז כשהתמו היו רשעים ‪ ,‬ולא‬
‫דמי כלל לפלוני רבעני לרצוני דא " א לקבל‬
‫עדותו מחמת דעכשיו הוא פסול ע " י הגדה זו ‪,‬‬
‫משא " כ הכא שבאים רק לפסול השטר שאז‬
‫היו רשעים ועתה כשרים הם מה שייך בזה‬
‫]‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫ממ " נ לדבריכם רשעים אתם‬
‫צ " ע בעיקר דברי הגמ ' להס " ד רס " ל‬ ‫ולנוד‬
‫לרמב " ח דחוזרין ומגידין מתורת עדות‬
‫למה אין נאמנין לומר נמי קטנים היינו פסולי‬
‫עדות היינו הא כל הטעם מבואר כגמ ' משום‬
‫דמלוה סידק דייק וחזקה אין העדים חותמין‬
‫על השטר אא " כ נעשה בגדול ‪ ,‬וזה שייך רק‬
‫למסקנא דנאמנותן רק מדין מיגו לכן נזה‬
‫הו " ל מיגו נגד חזקה ואין נאמנין אבל להס " ד‬
‫דהוי מתורת עדות דמהני נגד חזקה למה לא‬
‫יהיו נאמנין להעיד עתה ‪ ,‬שהיו קטנים או‬
‫עדות ‪.‬‬ ‫פסולי‬
‫חסרון‬ ‫דאיכא‬ ‫הרי " מ‬ ‫ואש " ל כמ " ש בחי '‬
‫דתחילתו בפסול וסופו בכשרות דכיון‬
‫שמעידים עתה בתורת עדות שהיו קטנים או‬
‫קרובים א " כ בעינן כל דיני עדות שיהיה‬
‫תחלתו וסופו בכשרות וכיון דתחילת עדותן‬
‫היה בפסול מש " ה פסולים הם להעיד עתה‬
‫אע " פ שכשרים הם ולכן נאמנין דוקא לומר‬
‫אנוסים היינו מחמת נפשות דבזה לא היו‬
‫פסולין והוי עדות מעליא כתחילתו וסופו‬
‫ככשרות משא " כ מחמת ממון וקטנים וקרובים‬
 ‫קפא‬ ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫כתובות ‪ -‬רף י " ר ע ‪ -‬כ‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫שום עדות שוב יש לו כח לומר עתה עדות‬ ‫דוקא כשחוזרין מאותה הגדה עצמה שאמרו‬
‫אחרת ‪ ,‬אבל לא שנתנה לו תורה כח הגדת‬ ‫ועתה אומרים אחרת אבל אם אומרים סתם‬
‫עדות לבטל הגדתו הראשונה ‪ ,‬ורק שיש לו כח‬ ‫הגדה חדשה אינן נאמנין יותר מעדים אחרים‬
‫חזרה גרידא לחזור בו מהגדתו ואז ממילא‬ ‫דהוי רק תרי ותרי ‪ ,‬וא " כ י " ל שפיר כמ " ש בחי '‬
‫מחדש ‪.‬‬ ‫יוכל נמי להגיד‬ ‫תחילתו‬ ‫משום‬ ‫החסרון‬ ‫הוי‬ ‫דהכא‬ ‫הרי " מ‬
‫גימא כצד הב ' דכל מה שחוזר ומגיד‬ ‫ואי‬ ‫בפסול ומה שהקשינו דיכולין להעיד באופן‬
‫היינו רקדממילא אחר שנתבטלה עדותו‬ ‫אחר שמעולם לא חתמנו בגדלות ובכשרות ‪ ,‬זה‬
‫ע " י החזרה יכול שוב להעיד א " כ א " ש דברי‬ ‫אינו ‪ ,‬דזהו כבר הגדה חדשה שאין נאמנין יותר‬
‫הגמ ' להס " ד שאין יכולין לחזור בהם ולומר‬ ‫מערים אחרים וע " כ מוכרחים להעיר דוקא‬
‫אנוסים היינו מחמת ממון או קטנים היינו ‪ ,‬או‬ ‫דהגדתן אז היתה בקטנותם דבזה הו " ל חזרה‬
‫פסו " ע היינו ‪ ,‬כיון דהרי יש חזקה דמלוה מידק‬ ‫בעצם ההגדה דמהני חזרתן וחוזרין ומגידץ‬
‫דייק וכן יש חזקת כשרות שלא היו רשעים‬ ‫דתחלתו בפסול ‪.‬‬ ‫ובזה שפיר איכא חסרון‬
‫ואין יכולים כלל לחזור בהם לומר נגד החזקה‬ ‫ואולי י " ל בפשטות רכל מה שחוזרין ומגידין‬
‫וממילא אין יכולין נמי להגיד ההגדה החדשה‬ ‫היינו דוקא " כשחוזרין מהגדתן " אבל‬
‫דדוקא אי נימא שדין חוזר ומגיד היינו שיש‬ ‫באופן שאומר לעולם לא הגדתי אין זה חוזר‬
‫ועי " ז‬ ‫חזרה‬ ‫קודם‬ ‫הגדה‬ ‫כח‬ ‫כבר‬ ‫להם‬ ‫מהגדתו ואינו חוזר ומגיד ולכן ע " כ לא יתכן‬
‫יש‬ ‫אז‬ ‫ראשונה‬ ‫הגדה‬ ‫ממילא‬ ‫מתבטלת‬ ‫לומר שאומרים מעולם לא חתמנו בגדלות‬
‫להקשות כנ " ל מה אכפ " ל דיש חזקה הרי‬ ‫ובכשרות דבכה " ג אין זה חוזר מהגדתו ולא‬
‫עדות עדיפא מחזקה ‪ ,‬אבל אי נימא שאין להם‬ ‫כלל ‪.‬‬ ‫מהני‬
‫כח עדות כלל אלא כח חזרה גרידא ורק דאחר‬ ‫אולם אכתי קשה דבתוס ' מבואר דלהס " ד‬
‫שחזרו יכולין שוב להעיד א " כ הכא דהוי נגד‬ ‫הא ראין‬ ‫דחוזרין ומגידין‬ ‫דרמב " ח‬
‫חזקה אין יכולין כלל לחזור בהן דהך חזרה‬ ‫נאמנין לומר קטנים היינו אינו משום תחילתו‬
‫נגד חזקה הוא ולכן שפיר קאמר ראינן נאמנין‬ ‫בפסול ‪ ,‬אלא משום חזקה דמלוה גופיה מירק‬
‫ושפיר יש לבאר הס " ד נמי כהש " ש ראינן‬ ‫דייק כדקאמר בסמוך עיין תוד " ה לא שנו ‪,‬‬
‫נאמנין משום דהוה נגד חזקה וכנ " ל דאע " ג‬ ‫וא " כ הדק " ל כיון שנאמנותם בתורת עדים‬
‫רלהס " ר ברמכ " ח קאי אסיפא דהוי מדין עדות‬ ‫רעדיפי מחזקה למה אין נאמנין לומר שהיו‬
‫כ " ז רק אחר חזרתן אכל עצם חזרתן לא מהני‬ ‫עדות ‪.‬‬ ‫קטנים או פסולי‬
‫נאמנין ‪.‬‬ ‫כל שהוא נגר חזקה ולכן אין‬ ‫לומר דהנה יש לעיין בהא דיכולים‬ ‫ואפשר‬
‫בחי ' הוי " מ דהוי‬ ‫[וכן לפי "ז מבואר מש " כ‬ ‫העדות‬ ‫ומתבטל‬ ‫ולהעיד‬ ‫לחזור‬
‫תחילתו בפסול והקשינו דהא משכח " ל‬ ‫הראשונה לגמרי ‪ ,‬האם הכיאור שנתנה לו‬
‫שיעידו שמעולם לא התמו בכשרות ובגדלות‬ ‫תורה כת הגדת עדות גם אתר שכבר הגיד וזהו‬
‫דנמצא שאין עדות זו מתחלת כלל בזמן שהיו‬ ‫הסיבה שמתבטלת הגדה הראשונה דאל " כ הרי‬
‫אין להם שום‬ ‫להנ " ל א " ש דהא‬ ‫פסולים ‪ ,‬אכן‬ ‫יהא סתירה בעדותו וממילא בהכרח מהא‬
‫כ " ז שלא חזרו מהגדתן הראשונה‬ ‫כח עדות‬ ‫דנתנה לו התורה עדיין כח עדות ‪ ,‬מונח בזה‬
‫בפסול ] ‪.‬‬ ‫ולחזור בו לא מהני דהא הוי תחילתן‬ ‫שעי " ז מתבטל הגדתו הראשונה ‪ ,‬או די " ל‬
‫הסברא בזה אכתי צ " ב אמאי‬ ‫אלא דבעצם‬ ‫דמתחיל איפכא ‪ ,‬שהתורה נתנה לו כח רק‬
‫מהגדה‬ ‫לחזור בו‬ ‫קודם‬ ‫הוא‬ ‫צריך‬ ‫לחזור בו מעדותו הראשונה ולבטלו ‪ ,‬ורק‬
‫ראשונה הא כיון דסו " ס למעשה יוכל לומר‬ ‫דממילא מאחר שכבר חזר מעדותו ואין כאן‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫י‬
‫נתונות ‪ -‬דף " ג ע " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫קפב‬

‫הגדתו‬ ‫בעצם‬ ‫דהא‬ ‫בזה‬ ‫צ "ב‬ ‫אכן אכתי‬ ‫א " כ בעצם הגדה‬ ‫הגדה אחרת ע " י החזרה ‪,‬‬
‫החדשה מונח ג " כ חזרה מהגדה ראשונה‬ ‫האחרת מונח כבר ממילא חזרה על הגדה‬
‫וא " כ אף כשמעיד הגדה חדשה בלא לחזור בו‬ ‫הראשונה ואמאי צריך שיחזור בו קודם ולא‬
‫מ " מ יהא מונח בזה‬ ‫נהי דלא מהני מדין הגדה‬ ‫סגי רק שיאמר הגדה חדשה ויהא מונח בזה‬
‫חזרה מהגדה ראשונה ושישאר לכל הפחות‬ ‫החזרה ‪.‬‬
‫כלל ‪.‬‬ ‫אין יכול לחזור בו‬ ‫ספק ואמאי‬ ‫לומר דהנה הרי להאמת דקי " ל כיון‬ ‫ואפשר‬
‫צ " ע בעיקר דברינו דהא לכאורה י " ל‬ ‫וביותר‬ ‫שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד איכא‬
‫דכל מה שיכולין לחזור בהן היינו‬ ‫בזה תרי דינים חרא שאין לו נאמנות כלל‬
‫נמי רק מכח דין עדות אבל בלא דין עדות לא‬ ‫לחזור בו מהגדתו ועוד דהוי גזה " כ דבדבר‬
‫שייך כלל לחזור מעדות וכיון רעצם החזרה‬ ‫ולהגיד‬ ‫לחזור‬ ‫יכול‬ ‫אינו‬ ‫הגיד‬ ‫שכבר‬
‫מדין עדות הדק " ל למה לא יוכלו לחזור אפי '‬ ‫[ ובהפלאה לקמן כ " א גבי עד ודיין מצטרפין‬
‫טפי‬ ‫כשהוא נגד חזקה דהא עדות אלים‬ ‫מבואר דאפי ' לחזור ולהגיד אותו הגדה עצמה‬
‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫מחזקה וכנ " ל‬ ‫אינו יכול והיינו משום דהוא גזה " כ דלא שייך‬
‫הראשון‬ ‫להצר‬ ‫לעיין‬ ‫יש‬ ‫לכאורה‬ ‫והנה‬ ‫וא " כ י " ל דכל מה דסובר‬ ‫]‬ ‫כלל ‪.‬‬ ‫תו שום הגדה‬
‫שכתבנו דהא דחוזרין ומגידין לרמב " ח‬ ‫רמב " ח להס " ד דבשטר חוזרין ומגידין היינו‬
‫הוא רק מכח הגדה שניה ‪ ,‬דנתנה לו תורה כח‬ ‫רק לעניז דין הראשון דסובר דיש לו נאמנות‬
‫להגיד עוד הגדה ועי " ז מתבטל ממילא הגדתו‬ ‫לחזור בו מהגדתו אבל לא דפליג וסובר‬
‫נמי‬ ‫יועיל‬ ‫לא‬ ‫אמאי‬ ‫דלכאורה‬ ‫הראשונה ‪,‬‬ ‫דליתיה לגזה " כ כלל דזה ודאי מודה דכ " ז‬
‫אמתלא גרידא רק לבטל הגדתו ולמה צריך‬ ‫שהגדה ראשונה קיימת איכא גזה " כ דלא שייך‬
‫הגדה חדשה ‪ ,‬ומה גרע אמתלא‬ ‫דוקא ע " י‬ ‫עוד הגדה ‪ ,‬ורק רס " ל דלענין לחזור בו נאמן‬
‫מהגדה חדשה ‪ ,‬דהא בפשוטו כל הטעם דלא‬ ‫לחזור ‪ ,‬ואז ממילא כיון שכבר נתבטלה ההגדה‬
‫מהני לחזור מעדות ע " י אמתלא לפי האמת‬ ‫ואין כאן שום הגדה כלל יוכל ממילא להגיד‬
‫הוא משום גזה " כ דבעדות ממון אין חו " מ ‪,‬‬ ‫הגדה חדשה ‪ ,‬אבל עכ " פ לפי " ז נמצא דכל‬
‫אכל באיסורים מהני ‪ ,‬וא " כ לרמב " ח דחוזר‬ ‫כוחו להגיד הגדה הדשה הוא דוקא רק אתר‬
‫אמתלא גרידא‬ ‫ומגיד למה לא יועיל ע " י‬ ‫שחזר בו וא " ש כנ " ל דכל שאין יכול לחזור בו‬
‫דעדיף טפי מסתם חזרה ולמה בעינן דוקא‬ ‫דעי " ז יהא נעשה רשע דהוי נגד חזקה ממילא‬
‫הגד ראשונה‬ ‫תתבטל‬ ‫הגדה חדשה שעי " ז‬ ‫להגיד ‪.‬‬ ‫אין יכול‬
‫וצ " ע ‪.‬‬
‫רף י " ס ע " א‬

‫שאסר אנו מוציאין ממון כיון שהשובר שביד‬ ‫בשלמא לרבנן כי טעמייהו שהפה‬ ‫גמ '‬ ‫)‬ ‫רם‬
‫לשלם ‪.‬‬ ‫הלוה פסול הרי הוא מחויב‬ ‫שהתיר ‪.‬‬ ‫שאסר הוא הפה‬ ‫"‬
‫וז " ל ומ " מ איני‬ ‫אולם המאירי דחה ראיה זו‬ ‫שיטות‬ ‫הביא‬ ‫במתני '‬ ‫והנה במאירי‬
‫מבין דבריהם בזו שבשמועה זו הוא‬ ‫שמחלקים בין מיגו להפה שאסר דמינו‬
‫שמוציאין ממון ע " י טעם זה מפני שהוא‬ ‫שאסר‬ ‫הפה‬ ‫משא " כ‬ ‫אמרינן‬ ‫לא‬ ‫להוציא‬
‫מאמר העדים ומיגו אינו אלא בבעל דבר הא‬ ‫אמרינן אפי ' להוציא ‪ ,‬ומביאין ראיה מעדי‬
‫אף טעם הפה שאסר היוצא מבעל דבר אין‬ ‫שובר המעידים כתב ידינו הוא אבל אנוסים‬
‫ע "ש‪.‬‬ ‫מוציאין ממון על פיו עכ " ל‬ ‫היינו דנאמנין לפסול השובר ונמצא דע " י הפה‬
 ‫קסג‬ ‫פיברמקי זצ " ל‬ ‫י‬
‫נתונות ‪ -‬רן " ט ע " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫עדותן בב " ר דמה " ט מה " ת לא חיישינן לזיוף‬ ‫כלל‬ ‫חשית‬ ‫לא‬ ‫רהכא‬ ‫והנאור בבונתו‬
‫כלל ‪ ,‬הא זה גופא הנידון האם הם עדים כלל‬ ‫שמוציאין ממון ע " י הפה שאסר‬
‫דמי יימר שחתמו על השטר כלל דלמא מזויף‬ ‫השטר שביד‬ ‫דהרי הוצאת הממון הוא ע " י‬
‫הוא ואין כאן " עדים החתומים על השטר "‬ ‫הלוה ‪ ,‬ורק דהפש " א מבטל כח השובר ושוב‬
‫כלל ואיך אמרינן דמה " ת כמי שנחקרה עדותן‬ ‫ממילא גובה מכח עדות שבשטר ואין זה‬
‫דמי ‪ ,‬וע " כ צ " ל דאין זה ראיה מכח העדים‬ ‫הוצאת ממון ע " י הפש " א כלל ‪ .‬ועכ " פ מבואר‬
‫החתומים אלא דהוא דין חזקת השטר מצד‬ ‫הפה שאסר אין‬ ‫חידוש במאירי דאף ע " י‬
‫השטר עצמו שהוא מורה על כשרותו דזהו‬ ‫מוצאין ממון וכן כתב דמיגו והפש " א אינן‬
‫הגזה " כ בדין שטר וכשחתומים בו עדים הרי‬ ‫יט ‪.‬‬ ‫אלא בבעלי דברים ע " ש ( ועיין לקמן דף‬
‫הס עדים שאין השטר מזויף וממילא הוי‬ ‫בזה ) ‪.‬‬ ‫מש " כ‬
‫כנחקרה עדותן וא " כ לפי " ז הרי לא שייך כלל‬ ‫גמי בשלמא פסולי עדות מלוה גופיה‬ ‫רמנ )‬

‫שלא חתמו‬ ‫מצד עצמן‬ ‫חזקה על העדים‬ ‫מעיקרא מירק דייק ומחתם ‪,‬‬
‫בקטנות שהרי עליהם מצד עצמן אין אגו‬ ‫כרשב " ל דאמר ר " ל אין העדים‬ ‫קטנים נמי‬
‫יודעים כלל אם חתמו ‪ ,‬וכל עיקר כח השטר‬ ‫בגדול ‪.‬‬ ‫חותמין על השטר אא " כ נעשה‬
‫הוא מצד חזקת השטר דהיינו מצד בעל השטר‬ ‫שחתמו‬ ‫שאומרים‬ ‫כיון‬ ‫הגרעק " א‬ ‫והקשה‬
‫שמסתמא לא עשה שלא כהוגן וא " כ כל‬ ‫כשהם קטנים מה שייך חזקה על‬
‫החזקה שייך רק על בעל השטר ולא על‬ ‫ובשלמא‬ ‫חותמין ‪,‬‬ ‫שאעין‬ ‫עצמן‬ ‫הקטנים‬
‫העדים עצמן ושפיר הקשה הגרעק " א לפי '‬ ‫לפירש " י א " ש רפי ' דהוא חזקה על בעל‬
‫וכנ " ל ‪.‬‬ ‫התוס ' מה שייך הך חזקה על קטנים‬ ‫השטר שמחתים רק גדולים עיין רש " י ד " ה‬
‫בהא דכתבנו דמה " ת לא היישינן כלל‬ ‫והנה‬ ‫אא " כ וכו ' חזקה אין הלוקח מחתים בו קטנים‬
‫למזויף וכל מה שהצריכו קיום הוא רק‬ ‫עכ " ל והוא מטעמא דמלוה גופיה מידק דייק ‪,‬‬
‫בגליון מהרש " א‬ ‫( הגרעק " א )‬ ‫מדרבנן הקשה‬ ‫אבל לתוס ' שכתבו בד " ה קטנים ‪ ,‬דהו " מ‬
‫בתוס ' ‪ ,‬רהא‬ ‫ראיכא בזה סתירא‬ ‫)‬ ‫יט ‪.‬‬ ‫לקמן ( דף‬ ‫למימר דהטעם בקטנים משום דמלוה גופיה‬
‫איתא בגמ ' קיום שטרות‬ ‫כח )‬‫‪.‬‬ ‫( דף‬ ‫לקמן‬ ‫מידק דייק דמשמע דסברי דהך חזקה דאין‬
‫דרבנן ‪ ,‬והקשו בתוס ' כיון שמדאורייתא כשר‬ ‫העדים חותמין על השטר טעמא אחריתי היא‬
‫בלא קיום א " נ כל אדם שירצה יזייף ויכתוב‬ ‫דהוי חזקה על העדים עצמן א " כ מה שייך‬
‫ויחתום מה שירצה ויגבה ממנו ‪ ,‬ותירצו דמיירי‬ ‫ע " ש‪.‬‬ ‫כלל חזקה זו על הקטנים עצמן‬
‫שהלוה מודה שכתבו ורק שטוען פרוע ולכן‬ ‫וצ " נ אמאי לא שייך חזקה על קטנים הרי‬
‫דוקא בכה " ג כל הקיום רק מדרבנן ‪ ,‬אולם‬ ‫כל קטן [ הסמוך לי "ג שנה ] יש לו כבר‬
‫כתבו להוכיח מריש גיטין דאפי ' היכא דאין‬ ‫שכל ויודע שעדיין קטן הוא ואעו יכול לחתום‬
‫מכירין החתימה כלל הוי מדאורייתא כמי‬ ‫וכמו שיודע שאינו מניח תפילין וכיוצ " ב ‪,‬‬
‫ע "ש ‪.‬‬ ‫שנחקרה עדותן‬ ‫ושפיר איכא חזקה על קטנים עצמן שאינן‬
‫לכן ציין המגיה על הגליון ] מהתוס '‬ ‫והקשה‬ ‫חותמין ‪.‬‬
‫בסמוך ( דף יט ‪ .‬בד " ה מודה ) שכתבו‬ ‫לומד דאין קושיתו דמשום דקטן‬ ‫ואפשר‬
‫דהיכא שאין הלוה טוען מזויף אין צריך שום‬ ‫הוא לא שייך עליו הך חזקה ‪ ,‬אלא‬
‫קיום כלל מדאורייתא אפי ' אינו מודה שכתבו ‪,‬‬ ‫דע " כ כל עיקר החזקה שייך רק על עיקר‬
‫וכן קשה אמאי הקשו התוס ' שם רק מהגמ '‬ ‫השטר ‪ ,‬דהא לכאורה צ " ב איך אמרינן עדים‬
‫נמי‬ ‫‪:‬‬ ‫בגיטין הנ " ל הא מסוגיא דלקמן כא‬ ‫כמי שנחקרה‬ ‫נעשה‬ ‫השטר‬ ‫על‬ ‫החתומים‬
 ‫פוברמקי ז )ב " ל‬ ‫שוכות ‪ -‬וף י " ס ע " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫קפד‬

‫כתב כל לפי האמת דרק לר " מ‬ ‫וברמב " ן‬ ‫מבואר רכל דין קיום שטרות הוא רק מדרבנן‬
‫לא‬ ‫לרבנן‬ ‫אבל‬ ‫מזויף‬ ‫טענינן‬ ‫מה " ת ‪.‬‬ ‫למזויף‬ ‫ומשמע דככל נונא אין‬
‫טענינן מזויף ‪ ,‬וא " כ מוכח דלר " מ איכא יותר‬ ‫רבא שטר‬
‫חוששיי‬
‫ודאי היבא‬ ‫לזמר דזה‬ ‫ואפשר‬
‫חשש מזויף מלרבנן דרק לר " מ טענינן להו‬ ‫שאנו‬ ‫בו עדים‬ ‫לפנינו שחתומים‬
‫איפכא דלרבנן‬ ‫מזויף וקשה מהכא דחזינן‬ ‫מכירים אותם ‪ ,‬ניחא להו להתום ' דמה " ת אין‬
‫איכא יותר השש מזויף מלר " מ דלכן רק לרכנן‬ ‫למזויף ‪.‬‬ ‫צריך שוס קיום דלא חיישינן‬
‫הו " ל הסה שאסר שאינו שטר כלל מחמת‬ ‫הוא בשטר‬ ‫‪.‬‬
‫התוס ' לקמן ( דף כח )‬ ‫וכל קושית‬
‫זיוף ‪.‬‬ ‫חשש‬ ‫כזה שאין שום אדם כאן המכיר את‬
‫ובאמת יש להקשות כן בדברי הרמב " ן עצמו‬ ‫העדים החתומים בו שאינו עומד להתקיים‬
‫‪.‬‬
‫שכתב בב " ב ( דף ע ) דפרוע מיגו‬ ‫כלל דבזה יש לנו לחוש טפי שמא מזויף הוא ‪,‬‬
‫ע "ש ‪.‬‬ ‫דמזויף נחשב הפה שאסר ולא רק מיגו‬ ‫וא " כ מגלן שגם בזה א " צ קיום מה " ת וע " ז‬
‫עצמו ‪ ,‬דכיון‬ ‫סותר דברי‬ ‫וא " כ הוי הוא‬ ‫דגם‬ ‫)‬ ‫ג‪.‬‬ ‫כתבו להוכיח מהגמ ' בגיטין ( דף‬
‫שכתכ דלרבנן לא טענינן מזויף שלא‬ ‫ככה " ג אין חוששין מה " ת למזויף דהרי שם‬
‫בפניו אלא רק פרוע וע " כ משום דס " ל דסתם‬ ‫מיירי שהשליח הביא גט ממדינת הים שאין‬
‫שטר כשלעצמו יש לו דין שטר מעליא ולא‬ ‫מכירין כלל את העדים החתומים בו ואפ " ה‬
‫חיישינן שמזויף א " כ כשטוען פרוע אין הוא‬ ‫אמרינן שם דקיום שטרות מדרבנן הוא א " כ‬
‫האוסר כלל דהא אף בלא הודאתו שאינו‬ ‫מוכח דאף בכה " ג אין חוששין מה " ת למזויף ‪,‬‬
‫מזויף ידעינן שאינו מזויף ולכל היותר יש לו‬ ‫אין לנו ראיה שגם‬ ‫‪):‬‬ ‫אבל מהסוגיא ( בדף כא‬
‫רק מיגו שהיה יכול לטעון מזויף אכל בזה‬ ‫בכה " ג כל הקיום רק מדרבנן ‪ ( ,‬וע " ע לקמן דף‬
‫שלא טעז לא נחשב שהוא אסר ועשאו לשטר ‪,‬‬ ‫בזה ) ‪.‬‬ ‫יט ‪ .‬מש " כ‬
‫כיון דמצד עצמו הוא שטר דלא חיישינן לזיוף‬ ‫גב ' בשלמא לרבנן כי טעמייהו שהפה‬ ‫רמם )‬

‫שאסר ‪.‬‬ ‫ואיך כתב הרמב " ן דהוי הפה‬ ‫אלא‬ ‫שהתיר‬ ‫הפה‬ ‫הוא‬ ‫שאסר‬
‫נזה רטענת מזויף לא רמי כלל לכל‬ ‫ונראה‬ ‫לר " מ מ " ט וכו ' ומסיק אלא טעמא דר " מ כדרב‬
‫שאר טענות ‪ ,‬דהנה כגון כטענת פרוע‬ ‫הונא אמר רב דא " ר הונא א " ר מודה בשטר‬
‫הרי יש ללוה זכות טענה לטעון אחר זמנו‬ ‫לקיימו ‪.‬‬ ‫שכתבו א " צ‬
‫לפרעון ‪,‬‬ ‫שהשטר עומד‬ ‫פרוע כיוון‬ ‫שהוא‬ ‫מר " מ‬ ‫חיישו טפי למזויף‬ ‫דוכנן‬ ‫ומבואר‬
‫משא " כ טענת מזויף מצך עצמה לא הוי טענה‬ ‫דהרי לרבנן כיון שאינו מקוים יש‬
‫כלל דאין כזה זכות טענה של מזויף ‪ [ ,‬וכמ " ש‬ ‫השטר שטר כלל ‪,‬‬ ‫שאסר דאין‬ ‫הפה‬ ‫כאן‬
‫בתוד " ה מודה בשטר שכתבו עיין לקמן ‪ ] ,‬ורק‬ ‫נאמן ‪.‬‬ ‫משא " כ לר " מ הוי שטר מעליא ואינו‬
‫דחכמים תקנו שיוכל לטעון מזויף ולהצריכו‬ ‫)‬ ‫ב‪.‬‬ ‫קשה דכתבו בתומי גיטין ( דף‬ ‫ילכאורה‬
‫קיום ובזה פליגי ר " מ ורבנן מה היה התקנ " ח ‪,‬‬ ‫לדון היכא דאין הלוה בפנינו אי‬
‫דרבנן סברי דאע " פ דבאינו טוען מזויף הוי‬ ‫טענינן ליתומים וללקוחות מזויף דיתכן דדוקא‬
‫שטר מעליא מ " מ כשמערער וטוען מזויף תקנו‬ ‫לר " מ שאינו נאמן לטעון פרוע כתיגו דמזויף‬
‫חכמים שהשטר מצד עצמו לא יהיה לו דין‬ ‫ולכן ע " כ טענינן להו מזויף דאל " כ לא שכקת‬
‫שטר כלל ולא רק שיהיה דין " טענה " בעלמא‬ ‫חיי וכו ' אבל לרבנן דנאמן נמי בטענת פרוע‬
‫אלא רתקנו שיכול לערער על השטר דכ " ז‬ ‫אין ראיה דטענינן מזויף דאפשר דרק פרוע‬
‫שלא יקיימנו לא יהיה שטר כלל ‪ ,‬אכל ר " מ‬ ‫טענינן ורק לר " מ דלינא טענת פרוע ע " כ‬
‫סבר שהתקנה היתה רק שיהיה לזה דין טענה‬ ‫ע "ש ‪.‬‬ ‫טענינן מזויף ולבסוף דחו זה‬
 ‫קפה‬ ‫פוברמקי זצ " ל‬
‫שאין בא לגבות ולתבוע עם השובר כלל וכנ " ל‬
‫צ "ע ‪.‬‬
‫וכו '‬ ‫שכתבו‬ ‫בשטר‬ ‫מודה‬ ‫ר וד " ה‬
‫וי " ל דשמא ירא לוה לומר‬ ‫~‬
‫מזויף פן יכתישוהו וליבא מיגו ‪ ,‬ופירש הקונט '‬
‫במקום אחר דטעמא משום רדבר תורה א " צ‬
‫קיום רעדים החתומים על השטר וכו ' ורבנן‬
‫וכו ' ‪.‬‬ ‫הוא דאצרכוהו קיום כי טעין מזויף הוא‬
‫וע " נ בתירוץ ראשון דאטו בזה פליגי ר " מ‬
‫ורבנן אם ירא פן יכחישוהו או לא‬
‫איכא ‪.‬‬ ‫דמה " ט לר " מ ליכא מיגו ולרבנן‬
‫ועוד צ " ב דבזה א " ש רק למה ליכא הבירור‬
‫של המיגו משום דירא לטעון כך אבל‬
‫מ " מ הא אכתי אית ליה כח הטענה שאם היה‬
‫מיגו ‪.‬‬ ‫טוען כך היה נאמן ואכתי הוה‬
‫צ " ב בתירכן הב ' רדבר תורה וכו ' ורבנן‬
‫הוא‬ ‫הוא שהצריכו קיום וכו ' ‪ ,‬מה‬
‫תירווי‬
‫זה על קושיתם סו " ס הרי יש לו מיגו שהיה‬
‫יכול לטעון מזויף והיה נאמן ומה אכפ " ל שרק‬
‫קיום ‪.‬‬ ‫רבנן הצריכו‬
‫אחר ‪,‬‬ ‫תירוץ‬ ‫הכל‬ ‫דבאמת‬
‫מזויף‬ ‫לטעון‬ ‫שירא‬ ‫תירצו‬ ‫דבתחילה‬
‫וממילא אין כאן הברור של המיגו שהרי ירא‬
‫הוא אלא דאכתי הא יש לו כח הטענה של‬
‫‪.‬‬
‫המיגו דבמציאות היה נאמן אם היה טוען ע " ז‬
‫הביאו פי ' הקונטרס דמה " ת אין צריך כלל‬
‫קיום ורק מדרבנן הצריבו נשטוען מזויף ‪ ,‬א " כ‬
‫התקנה היתה דוקא כשטוען במציאות מזויף‬
‫אז יש לזה שם טענה אבל כ " ז שאינו טוען‬
‫בפועל לא שייך בזה מיגו שהיה יכול לטעון‬
‫דאץ כח טענה של מזויף אלא דוקא כשטוען‬
‫בפועל ולכן שפיר לא שייך הכא מיגו כלל לא‬
‫משום בירור ולא משום כח טענה ‪ [ ,‬אבל רבנן‬
‫סברי דאינו משום טענה כלל אלא דהוי דין‬
‫נאמן ] ‪.‬‬ ‫ערעור וממילא הו " ל הפה שאסר ולכן‬
‫לכאורה צ " ע כמש " ל דנמצא מבואר‬
‫מדברי התוס ' כאן דאף כשטוען מזויף‬
‫כל מה שצריך קיום הוא רק מדרבנן אבל‬
‫כתובות ‪ -‬וף י ‪ -‬ם ע " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫אפי ' שם טענה לית‬ ‫גרידא דבלא תקנה הרי‬
‫ליה ובזה תקנו שיוכל לטעון אבל לא שאינו‬
‫רהט )‬ ‫כלל ‪.‬‬ ‫שטר‬
‫א " ש דלרבנן נחשב זה הפה שאסר ‪,‬‬ ‫ולפי " ז‬
‫ראע " פ שב " ו שאינו טוען מזויף הו " ל‬
‫שטר מעליא ‪ ,‬מ " מ כיון שיכול לערער מזויף‬
‫ואז לא יהיה שטר כלל נמצא דבזה שאינו‬
‫מערער אלא מודה שאינו מזויף הרי הוא‬
‫העושה את השטר לשטר דלא דמי לכל מיגו‬
‫שהיה יכול רק לטעון טענה בעלמא ‪ ,‬דהכא מה‬
‫שהיה יכול לטעון מזויף לא הוי רק טענה אלא‬
‫רעי " ז לא היה שטר כלל ‪ ,‬נמצא דבזה שמודה‬
‫וטוען רק פרוע הרי הוא האוסר ועושה השטר‬
‫לשטר ולכז סכרי רבנן שנאמן להתיר נמי‬
‫ולומר פרוע דהפה שאסר הוא הפה שהתיר‬
‫וכן‬ ‫[ והוא באמת חידוש דגם כה " ג נחשב הפה‬
‫שאסר ‪ ,‬ועכ " פ הטעם מכיון שאינו סתם מיגו‬
‫כבל מיגו דאי בעי " טעין " וכנ " ל ] אבל לר " מ‬
‫" טענה "‬ ‫שהתקנה היתה שיוכל לטעון רק‬
‫דמזויף אין זה הפה שאסר אלא ככל מיגו‬
‫שכחכו‬ ‫ויש‬ ‫דעלמא ובזה סובר דלא מהני מיגו זה ‪ ,‬והטעם‬
‫הוא כמ " ש התוס ' דזכות טענה זו יש לו דוקא‬
‫אי טוען בפועל ‪ ,‬אבל אם אינו טוען לא שייך‬
‫לקמן ) ‪.‬‬ ‫להאמינו דפרוע במיגו דמזויף ‪ ( ,‬ועיין‬
‫דלפי " ז יש לעיין לענין שובר אי שייך‬ ‫אקא‬
‫בזה טענת מזויף דכתבו בתוס ' לקמן‬
‫דמיירי לענין שובר ע " ש ‪.‬‬ ‫ואוקי )‬ ‫‪.‬‬
‫( דף כ ד " ה‬
‫תביעה‬ ‫על‬ ‫רוקא‬ ‫שיין‬ ‫טענה‬ ‫דיכאורה‬
‫דכשבא עם שטר לתובעו ממון‬
‫שייך טענה ששטר זה מזויף ולא יוכל לתבוע ‪,‬‬
‫אבל בשובר שאינו בא להוציא ממון אלא רק‬
‫ראיה בעלמא שהשטר פרוע מה שייך בזה‬
‫טענה ‪ ,‬ובשלמא לרבנן שביארנו דמזויף אינו‬
‫דין טענה אלא דין ערעור שתקנו חכמים שע " י‬
‫ערעור אינו שטר כלל א " כ ה " נ בשובר שייך‬
‫אמנם‬ ‫ערעור דממילא עי " ז אין השוכר שובר כלל ‪,‬‬
‫אבל לר " מ דמזויף הוי רק דין טענה לכאורה‬
‫בשובר לא שיך כל נידון של טוען ונטען כיון‬
 ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫א‬ ‫‪.‬‬
‫י"ט ע‬ ‫נתונות ‪ -‬די‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫קפי‬
‫כשטוען מזויף הוי כל הדין קיום רק מדרבנן ‪,‬‬ ‫כשטוען‬ ‫אפי '‬ ‫כלל‬ ‫קיום‬ ‫א "צ‬ ‫מד " ת‬

‫דבזה י " ל שפיר דסברי כמ " ש לקמן כח ‪ .‬דהוי‬
‫מדאורייתא אלא דמדאורייתא הוי רק מדין‬
‫טענה כעלמה ומדרבנן תקנו שלא יהא שטר‬
‫כלל ובזה כתבו הכא דאע " פ דחקנו רבנן שלא‬
‫יהיה שטר כלל מ " מ לא הוי הפה שאסר כיון‬
‫דכל תקנה זו הוא דוקא כשטוען אז תקנו‬
‫חכמים שאינו שטר אבל כשאינו טוען לא‬
‫וכנ " ל ‪.‬‬ ‫חששו רבנן וא " ב לא הוי הפה שאסר‬
‫וכ " ז רק לר " מ אבל לרבנן הרי בארנו לעיל‬
‫דסברי דכה " ג נמי נחשב הפה שאסר‬
‫כיון שאין זה סתם מיגו דאי כעי טעין אלא‬
‫דע " י הטענה לא יהא שטר כלל נמצא רכזה‬
‫שאין טוען מזויף הוא העושה השטר לשטר‬
‫ולכן נאמן ‪ ,‬אבל ר " מ סבר דכיון דסו " ס צריך‬
‫טענה לזה לא תשיב זה הפה שאסר [ ולפי " ז‬
‫נמצא דלא כמ " ש לעיל דר " מ שחולק ס " ל‬
‫דחכמים תקנו רק שיהיה דין טענה בעלמא ‪,‬‬
‫שע " י‬ ‫ג " כ מודה כרבנן דתקנו‬ ‫אלא כאמת ר " מ‬
‫הטענה והערעור לא הוי שטר כלל ורק דאפ " ה‬
‫לא הוי הפה שאסר כיון דסו " ס בעינן דוקא‬
‫]‬ ‫מזויף ‪.‬‬ ‫שיטעון‬
‫בעיקר סתירת דברי התוס ' י " ל כפשוטו‬ ‫אנן‬
‫כמש " ל דבאמת גם התוס ' לקמן סברי‬
‫כהכא דמה " ת אין צריך קיום אפי ' טוען מזויף‬
‫ורק דהתם מיירי בשטר כזה שאין מכירין כלל‬
‫העדים החתומים בו ואנו יודעים שאין כאן מי‬
‫שיקיים אותם ‪ ,‬דבזה סברי התוס ' הכשטוען‬
‫מזויף צריך קיום מה " ת ולכן הוכיחו נמי רק‬
‫מה " ת‬ ‫חיישינן‬ ‫בכה " ג לא‬ ‫מההיא דגיטין דאף‬
‫בכה " ג‬ ‫למזויף ומשום דבגיטין שם נמי מיירי‬
‫שאין מכירין העדין החתומים כלל כשבא‬
‫ישועת דוד‬ ‫(ע "ע‬ ‫ממדינת ‪ -‬הים וכמש " ל ‪,‬‬
‫)‬ ‫נ "ב ‪.‬‬ ‫אה " ע סימן נ ' נ " א‬
‫דעת‬ ‫פירקין )‬ ‫( ריש‬ ‫לעיל‬ ‫הבאנו‬
‫הראשונים בשטמ " ק דהיכא שהימנוהו‬
‫מצד הפה שאסר אפי ' באו אח " כ עדים כיון‬
‫שהימנוהו הימנוהו ונשאר הפה שאסר ‪ ,‬ויש‬
‫נתוס '‬ ‫מזויף ‪ ,‬וקשה דסותרים דברי עצמם שהרי‬
‫כתבו ראם הלוה טוען מזויף‬ ‫)‬ ‫כח ‪.‬‬ ‫לקמן ( דף‬
‫צריך קיום גמ מדאורייתא ודוקא כשמודה‬
‫שאינו מזויף אז קיום שטרות רק מדרבנן ורק‬
‫דהוכיחו מגיטין דבכל גונא הוי רק מדרבנן ‪,‬‬
‫אבל הרי הכא נמי כתבו להדיא דאף בטוען‬
‫מזויף א " צ קיום מה " ת וכבר ציין כן המגיה‬
‫מהרש " א ‪.‬‬ ‫על הגליון וכן בגליון‬
‫בזה לבאר דברי התוט ' בע " א דבאמת‬ ‫ונראה‬
‫התוס ' הכא ג " כ סברי דדוקא כשאינו‬
‫טוען מזויף א " צ קיום מה " ת ‪ ,‬אבל בטוען‬
‫מזויף צריך קיום מה " ת ורק דכונתם כאן‬
‫ליישב למה אין כאן מיגו ולא הפה שאסר‬
‫והכל תירוץ אחד הוא ‪ ,‬דבתחילה כתבו דאע " פ‬
‫דע " י טענת מזויף צריך קיום מה " ת מ " מ כיון‬
‫דבלא טענה אין חשש מזויף מה " ת והוא ירא‬
‫לטעון מזויף א " כ אין כאן מיגו ‪ ,‬אלא דאכתי‬
‫כיון דמדרבנן חיישינן למזויף וכדהזינן מהא‬
‫דטענינן ליתומים וללקוחות מזויף ‪ ,‬א " כ מאחר‬
‫שהשטר מצד עצמו אינו שטר אפי ' בלא טענה‬
‫נמצא דכשאומר פרוע הו " ל הפה שאסר שהוא‬
‫העושה השטר לשטר שאינו מזויף ומתירו‬
‫הפש " א ‪.‬‬ ‫ואומר פרוע ולמה לא יהא נאמן מדין‬
‫הצריכו קיום הוא‬ ‫מה‬ ‫ו‪ " 12‬ז תינצו דאף‬
‫והיינו רכל מה‬ ‫דרכני‬
‫מזויף‬ ‫דוקא כי טעין‬
‫שתקנו חכמים שלא יהא שטר כלל הוא דוקא‬
‫כשטוען ומערער שהוא מזויף אז ממילא אינו‬
‫שטר כלל [ וכן ליתומים ולקוהות הוי רק מדין‬
‫טענינן ] ולכן סובר ר " מ שאין זה הפה שאסר‬
‫כיון שצריך טענה אע " פ דכשטוען אינו שטר‬
‫כלל מצד עצמו ולא משום דהטענה עושה‬
‫החשש מ " מ אין זה הפה שאסר דסו " ס הרי‬
‫צריך שיטעון ויערער ולא ס " ל לר " מ כמו‬
‫והנה‬ ‫שכתבנו לעיל לרבנן דכה " ג ג " כ נחשב הפה‬
‫שאסר ‪.‬‬
‫לפי " ז נמצא שאין כונת התוס ' דרבנן‬ ‫ועכ " פ‬
‫דאף‬ ‫וכו '‬ ‫כי טעין‬ ‫דאצרוך‬ ‫הוא‬
 ‫קפז‬ ‫וצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫כתובות ‪ -‬וף י " מ ע " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫אמאי לא הא אית ליה מיגו שהיה יכול לטעון‬ ‫כג ‪.‬‬ ‫חולקים ע " ז וכתבו האין להוכיח מלקמן‬
‫פרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו למדינת הים‬ ‫אפי '‬ ‫גבי שבויה דכיון שהתירוה לינשא מותרת‬
‫בטוען‬ ‫אף‬ ‫וא " כ‬ ‫זו‬ ‫בטענה‬ ‫שנאמן‬ ‫דקי " ל‬ ‫ע " ש‪.‬‬ ‫באו עדים משום דבשבויה הקילו‬
‫פרעתי כלא עדים יהא נאמן במיגו דפרעתיך‬ ‫למה לא הביאו מהא דמודה בשטר‬ ‫והקשינו‬
‫ופלוני ‪.‬‬ ‫בפני פלוני‬ ‫שכתבו צריך לקיימו דאע " פ שיש‬
‫בביה " ל דכתב הרא " ש כפי שבועת‬ ‫והביא‬ ‫לו מיגו דמזויף והוי הפה שאסר מ " מ אח " כ‬
‫הדיינים ראין זה מיגו דירא שמא‬ ‫דבטל הפה שאסר‬ ‫חייב לשלם‬ ‫כשנתקיים‬
‫יבואו העדים ויכחישוהו ‪ ,‬והביא דהקשה ע " ז‬ ‫ומוכח דלא אמרינן כיון דהימנוהו הימנוהו‬
‫בחומים מ " ש מהא דאמרינן הכא מודה בשטר‬ ‫נאמן ‪.‬‬ ‫אלא כיון שנתברר האמת תו אינו‬
‫שכתבו צריך לקיימו ונאמן לומר פרוע מיגו‬ ‫שנאמן‬ ‫מה‬ ‫כל‬ ‫דהא‬ ‫א"ש‬ ‫לפמש " כ‬ ‫אכן‬
‫המזויף ורק לר " מ אינו נאמן משום דירא פן‬ ‫בפרוע מיגו דמזויף דנחשב הפה שאסר‬
‫יכחישוהו כמ " ש התוס ' אבל לרבנן מבואר‬ ‫הוא משום דטענת מזויף לא הוי סתם דין‬
‫דשפיר הוי מיגו מעליא ולא אמרינן דירא‬ ‫טענה ככל טענה אלא שתקנו חכמים דע " י‬
‫ומ " ש התם דאמרינן דאינו מיגו משום רירא‬ ‫ערעור דמזויף אינו שטר כלל ונמצא דאף‬
‫יכחישהו ‪.‬‬ ‫פן‬ ‫כשטוען פרוע ג " כ כל נאמנותו הוא רק שאין‬
‫דהא‬ ‫מידי‬ ‫קשה‬ ‫לא‬ ‫לפמש " כ‬ ‫ולכאורה‬ ‫כאן שטר דהרי זהו הפה שאסר הוא הפה‬
‫הוא‬ ‫רבנן‬ ‫דפליגי‬ ‫דמה‬ ‫ביארנו‬ ‫שהתיר ונשאר החסרון שאין כאן שטר ‪ ,‬ולכן‬
‫משום דס " ל דהכא לאו מיגו הוא כלל אלא‬ ‫אח " כ עדים‬ ‫לכו " ע דכשיבואו‬ ‫פשוט‬ ‫בזה‬
‫הפה שאסר ולא דפליגי בסברא אי אמרינן‬ ‫ויקיימוהו חייב לשלם דלא שייך כאן כלל כיון‬
‫מיגו בירא ורק דכיון דהוא הפש " א משו " ה‬ ‫היה נאמן‬ ‫דהימנוהו הימנוהו דמעולם לא‬
‫נאמן להתיר ‪ ,‬משא " כ התם דע " כ מטעם מיגו‬ ‫שפטור באמת ודוקא לעיל גבי שדה זו של‬
‫אחינן עלה אפשר דאף רבנן מודו דבירא ליכא‬ ‫אביך היתה וכן גבי שבויה דע " י הפה שאסר‬
‫מיגו כיון דסו " ס ירא לטעון כך ‪ ,‬אכן מדבריהם‬ ‫היה נאמן בדבריו שהשדה שלו בזה שייך כיון‬
‫שהקשו מוכח דס " ל דאף לרבנן מטעם מיגו‬ ‫דהימנוהו הימנוהו ונשאר הנאמנות גם אחרי‬
‫הוא ולכן הקשו כיון דע " כ לרבנן אמרינן מיגו‬ ‫שנתבטל מה שאסר מחמת העדים ‪ ,‬משא " כ‬
‫במיגו ‪.‬‬ ‫אפ " בירא מ " ט התם לא יהא נאמן‬ ‫הכא שלא האמינוהו כלל על עצם החיוב‬
‫לחלק דלא‬ ‫הרי " מ ]‬ ‫[ ובחי '‬ ‫בביה " ל‬ ‫וכתבו‬ ‫שפטור ורק לענין שאינו שטר וכמש " ג בזה‬
‫דמי כלל דדוקא הכא סברי רבנן דהוי‬ ‫ודאי דלכו " ע אחר שיקיימוהו עדים דהוי שטר‬
‫מיגו מעליא ואינו ירא מה שיבחישוהו וימצא‬ ‫( ועיין לעיל‬ ‫ובנ " ל ‪.‬‬ ‫מעליא יכול לגבות בו‬
‫שקרן כיון דסו " ס לא יפסיד ממון אם יטען‬ ‫בארוכה ) ‪.‬‬ ‫שכבר ביארנו זה‬
‫מזויף יותר מאשר אם יטען פרוע דפין אם‬ ‫מודה בשטר שכתבו וכו ' וי " ל‬ ‫וזוד " ה‬ ‫רמו )‬

‫יטען כך או כך ‪ ,‬אם יקיימו את השטר יתחייב‬ ‫דשמא ירא הלוה לומר מזויף‬
‫לשלם את הכל ולכן אין לו לירא שיפסיד יותר‬ ‫מיגו ‪ .‬ע " כ ‪.‬‬ ‫פן יכחישוהו וליכא‬
‫אם יטען מזויף מבטענת פרעתי ולכן שפיר‬ ‫ג ' ) ובחי '‬ ‫( ח " ג פי ' מ " ב אות‬ ‫ובבית ‪ -‬ה וי‬
‫ס " ל לרבנן דהוי מיגו ‪ ,‬משא " כ התם גבי אל‬ ‫הרי " מ ( חו " מ סי ' מ " ו ) כתבו ‪,‬‬
‫‪-‬‬
‫תפרעני אלא בעדים מה דידא לטעון פרעתי‬ ‫דלכאורה קשה בהא דקי " ל המלוה את תבירו‬

‫בפני פלוני ופלוני הוא משום שאז אם יבואו‬ ‫בעדים‬ ‫אלא‬ ‫תפרעני‬ ‫אל‬ ‫וא " ל‬ ‫עדים‬ ‫בפני‬
‫ויכחישוהו הרי יתחייב לשלם ומפסיד בזה‬ ‫ואח " כ טוען פרעתיך בלא עדים אינו נאמן ‪,‬‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫ע" א‬ ‫כתונות ‪ -‬וף י ‪ -‬ם‬
‫ם‬
‫‪-‬‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫קפח‬

‫ובחי ' הרי " מ‬ ‫הגר " ח )‬ ‫בביה " ל ( בשם‬ ‫וונירצו‬ ‫יותר מאשר אם היה טוען פרעתי סתם דאז‬
‫דלכן האריך הש " ס לומר האי שטרא‬ ‫יהא נאמן כן לעולם ‪ ,‬ולכן עתה שטוען פרעתי‬
‫חספא בעלמא וכו ' ראין זה מדין מיגו דעלמא‬ ‫סתם דאז ירא נאמן כן לעולם ‪ ,‬ולכן עתה‬
‫אלא דהו " ל הפה שאסר שהלוה הוא שעושה‬ ‫לנו‬ ‫אין‬ ‫עדים‬ ‫בלא‬ ‫סתם‬ ‫פרעתי‬ ‫שטוען‬
‫השטר לשטר ובהפה שאסר לא אכפ " ל מאי‬ ‫להאמינו כן צמיגו שהיה טוען פרעתיך בפני‬
‫דטענה גרועה היא וירא לטעון אותה כיון‬ ‫פלוני פלוני כיון דעדיפא ליה לטעון פרעתי‬
‫דסו " ס במציאות היה יכול לטעון הפה שאסר‬ ‫בלא עדים שאז נאמן כן לעולם מאשר לטעון‬
‫דבריו ‪.‬‬ ‫הוא הפה שהתיר ‪ ,‬ע " ש כל‬ ‫פרעתיך בפני פלוני ופלוני שנאמן רק עד‬
‫כתב ג " כ דכל מש " כ התוס ' הכא‬ ‫ובהפלאה‬ ‫שיבואו העדים ונמצא שאין כאן מיגו כלל וזה‬
‫דירא לומר מזויף היינו רק לר " מ‬ ‫פן יכחישוהו‬ ‫דירא‬ ‫הרא " ש דהיכא‬ ‫מש " כ‬
‫דהו " ל מיגו אבל לרבנן דהוי הפה שאסר לא‬ ‫שעי " ז יתחייב לשלם דנמצא דטענת המיגו‬
‫ע " ש‪.‬‬ ‫אכפ " ל דירא הוא‬ ‫גריעא טפי בזה גם רבנן מודו ראין זה מיגו‬
‫גמ ' ר ' נתן אומר מנין לנושה בחצירו‬ ‫רמו )‬ ‫ודוקא הכא דירא בעלמא פן יוחזק לשקרן בזה‬
‫מניין‬ ‫ויחבירו‬ ‫ותבירו‬ ‫מנה‬ ‫מעליא ‪.‬‬ ‫דוקא פליגי ‪ ,‬דלרבנן הוי שפיר מיגו‬
‫שמוציאין מזה ונותנין לזה ת " ל ונתן לאשר‬ ‫מהא‬ ‫הרי " מ‬ ‫ובחי '‬ ‫בביה " ל‬ ‫הקשו‬ ‫אוזם‬
‫לו ‪.‬‬ ‫אשם‬ ‫שנים אדוקים‬ ‫)‬ ‫ז‪.‬‬ ‫דאיתא בב " מ ( דף‬
‫בר " ן מה צריך קרא לזה שמשועבד‬ ‫והקשה‬ ‫ונפל ממני‬ ‫הוא‬ ‫אומר שלי‬ ‫בשטר מלוה‬
‫ישר למלוה של המלוה תיפו " ל שכל‬ ‫ומצאתיו ולוה אמר שלך הוא ופרעתיו לך‬
‫נכסי הלוה משועבדים למלוה ושיעבוד זה‬ ‫יתקיים השטר בחותמיו רברי רבי רשב " ג‬
‫שיש ללוה עליו נמי בכלל נכסיו הוא הממילא‬ ‫אומר יחלוקו ומסיק דפליגי בשטר שאינו‬
‫משועבד ישר למלוה ‪ ,‬וכגון ראובן שהלוה‬ ‫מקויים דרבי סבר מודה בשטר שכתבו צריך‬
‫לשמעון ושמעון הלוה ללוי הרי פשוט הוא‬ ‫לקיימו ורק אם יקיימו יהיה דין יחלוקו אבל‬
‫שכבר‬ ‫דכיון‬ ‫לראובן‬ ‫ישר‬ ‫משועבד‬ ‫דלוי‬ ‫אם לא יקיימו פטור לגמרי מ " ט האי שטרא‬
‫משועבד לוי לשמעון נמצא דכשלוה שמעון‬ ‫חספא בעלמא הוא מאן קמשוי ליה להאי‬
‫מראובן ומשעבד כל נכסיו הו " ל שיעבוד שיש‬ ‫שטרא לוה ‪ ,‬הא קאמר ויפריע ע " ש ‪ ,‬ובפשוטו‬
‫לו על לוי נמי בכלל נכסיו ופשוט שמשתעבד‬ ‫כהכא ‪.‬‬ ‫היינו שנאמן בפרוע מיגו דמזויף‬
‫ממנו ‪.‬‬ ‫לראובן וגובה‬ ‫דהא התם דמיא ממש לאל תפרעני‬ ‫והקשו‬
‫הו " ן דכיון דשטרות אין גופו ממון‬ ‫ושירץ‬ ‫אלא בפני עדים דכיאר הרא " ש שאינו‬
‫ולאו בני גוביינא נינהו לא הוי נכסי‬ ‫מיגו כלל כמ " ש ‪ ,‬דהרי התם נמי ירא הוא‬
‫הלוה שישתעבדו לראובן ולכן איצטריך קרא‬ ‫לטעון מזויף שהרי בטענת מזויף יפסיד יותר‬
‫ע" ש‪.‬‬ ‫לזה‬ ‫אם יקיימו השטר מאשר אם היה טוען פרעתי‬
‫ברעק " א דהרי הר " ן בעצמו כתב‬ ‫והקשה‬ ‫דהרי עתה שטוען פרוע אם יקיימו השטר הרי‬
‫אח " כ דכשיעכודא דר " נ אין שמעון‬ ‫הוא תייג לשלם רק חציו דיחלוקו ‪ ,‬משא " כ‬
‫יכול למחול החוב של לוי כיון שחייב לוי ישר‬ ‫אם היה טוען מזויף ואח " כ יקיים השטר היה‬
‫לראובן ( וכמ " ש התוס ' ) וא " כ הרי פשוט הוא‬ ‫מתחייב לשלם כולו כיון שכל טענתו היתה רק‬
‫הבעינן קרא לשיעבודא דר " נ דבלא קרא הרי‬ ‫כשנתקיים‬ ‫וא " כ‬ ‫שפרע‬ ‫ולא‬ ‫מזויף‬ ‫שהוא‬
‫היה מועיל מחילה וא " כ מה הקשה הר " ן‬ ‫שאינו מזויף חייב לשלם הכל וא " כ אין זה‬
‫דפשוט הוא שלוי חייב לראובן ולא צריך קרא‬ ‫הרא " ש ‪.‬‬ ‫כמ " ש‬ ‫מיגו כלל דירא לומר מזויף‬
 ‫קשט‬ ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫ההענוה ‪ -‬דן י " ס ע " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬

‫נשתעבד ישר לו איך יפקע זה ע " י מכירה במה‬ ‫לדין שיעבודא דר " ג הא לפי מה שכתב בעצמו‬
‫כתובתה ‪.‬‬ ‫שמכרה לו‬ ‫בהמשך דבריו דלא מהני מחילה ודאי צריך‬
‫ע " ז בקצוה " ח דליתיה דאין בזה משום‬ ‫יכתב‬ ‫ע " ש‪.‬‬ ‫קרא לזה וצע "ג‬
‫גביה בטעות וכו ' וכן קושיא שניה נמי‬ ‫לומר דהנה עיין בקצוה " ח ( סי ' פ " ו‬ ‫ואפשר‬
‫ליחיה דפשוט הוא דכיון שנפקע השיעבוד של‬ ‫שם‬ ‫בשו " ע‬ ‫דכתב‬ ‫בהא‬ ‫סק " ו )‬

‫מלוה השני ואינו משועבר עור לראשון פקע‬ ‫דבשיעבודא דרי נתן לא מהני מחילה דהקשו‬
‫כאן‬ ‫ואין‬ ‫האחרון‬ ‫לוה‬ ‫של‬ ‫הגוף‬ ‫שעבוד‬ ‫הראשונים מהגמ ' בהחובל דפריך אמאי עבד‬
‫שיעבודא דר " נ וה " נ בזה שפרעה חובה לנחבל‬ ‫באחרים‬ ‫חבלו‬ ‫שאם‬ ‫רעה‬ ‫פגיעתן‬ ‫ואשה‬
‫ונפקע שיעבודו אין הבעל משועבד לו כלל‬ ‫פטורין מפני שאין להם ממון הרי יכולה‬
‫שט " ח‬ ‫מוכר‬ ‫ככל‬ ‫לבעלה‬ ‫למחול‬ ‫ויכולה‬ ‫למכור כתובתה לנחבל בטובת הנאה ‪ ,‬ומשני‬
‫דבריו ‪.‬‬ ‫לתנירו וכנ " ל ‪ ,‬ע " ש כל‬ ‫דבל לגבי בעלה ודאי מחלה ע " ש ‪.‬‬
‫ונראה לבאר פלוגתתם ‪ ,‬דהנה ביסוד דינא‬ ‫ברמב " ן וברשב " א ובר " ן איך תוכל‬ ‫והקשו‬
‫הסמ " ע‬ ‫נחלקו‬ ‫דר " נ‬ ‫דשיעבודא‬ ‫למחול לבעלה את הכתוכה הא איכא‬
‫ס " ה)‬ ‫והש " ך ( ומבואר בקצוה " ח סי ' פ " ה‬ ‫חייבת רמי החבלה‬ ‫שיעבודא דר " נ שהיא‬
‫באיזה אופן איכא שיעבודא דר " נ האם דוקא‬ ‫לנחבל ובעלה חייב לה כתובה ונמצא שהבעל‬
‫כשלוה קודם שמעון מראובן ואח " ב לוה לוי‬ ‫חייב ישר לנחבל דבכה " ג אין יכולה למחול‬
‫משמעון ‪ ,‬או דוקא איפכא כשלוה קודם לוי‬ ‫כמ " ש ‪.‬‬ ‫כלל‬
‫מראובן ‪.‬‬ ‫משמעון ואח " כ שמעון‬ ‫דהש " ק תירץ דע " י המכירה שמוכרת‬ ‫והביא‬
‫דהממ = ע סוכר דדוקא אם קודם לוה לוי‬ ‫כתובתה לנחבל נפקע השיעבוד שהרי‬
‫משמעין ורק אח " כ לוה שמעון‬ ‫כבר נפרע בזה דמי החבלה וכיון שאינה‬
‫מראובן אז איכא ד ' נא בשיעבודא דר " נ ומשום‬ ‫משועבדת לו יותר לו ואין כאן יותר שיעבודא‬
‫תורה‬ ‫הוא דחידשה‬ ‫דינא‬ ‫הך‬ ‫רס " ל דיסוד‬ ‫דר " נ שיהא הבעל משועבד לו אלא הוי ככל‬
‫שהשיעבוד שיש לשמעון על לוי בכלל שאר‬ ‫מכירת שטרות שמכרה הכתובה לנחבל שהרי‬
‫נכסיו הוא דכשלוה מראובן משתעבד נמי‬ ‫העיקר במבירה זו הוא כדי שיהיה לה מעות‬
‫השעבודים שלו לראובן כשאר נכסיו ורק‬ ‫לפרוע החבלה וכמו שיכולה למכור לאחר‬
‫דהחידוש הוא דאע " פ דשטרות לאו גופן ממון‬ ‫ולשלם בדמים ה " נ מוברת לו בעצמו ובמקום‬
‫אפיה משתעבד שיעבוד זה לראובן ולכן ע " כ‬ ‫לשלם הדמים לאשה מעכבן לעצמו וא " כ‬
‫דוקא אם היו משועבדים כבר לשמעון בשעת‬ ‫נמצא דהוי פשוט מכירה ככל מכירת שטרות‬
‫אח " כ לא‬ ‫הלואתו מראובן אבל אם הלוה ללוי‬ ‫ולכן שפיר קאמר דיכולה למחול ע " ז כמו בכל‬
‫משתעבד יותר לראובן אי לא כתב דאיקני כמו‬ ‫מוכר שט " ח לחבירו שיכול למחול דאין כאן‬
‫שאר נכסים שקנה אחר הלואה דאין משתעבד‬ ‫שיעבודא דר " נ כלל כיון שפרעה ככר דמי‬
‫דאיקני ‪.‬‬ ‫בלא‬ ‫בזה ‪.‬‬ ‫החבלה‬
‫דין‬ ‫עיקר‬ ‫דאדרבה‬ ‫סוכו‬ ‫אנק הש " ך‬ ‫שם הביא דבתומים הקשה על‬ ‫ונקצוה " ח‬
‫שיעבודא דר " נ שייך דוקא אם לוה לוי‬ ‫הש " ך דאין כדאי לדחות דברי‬
‫מואובן‬ ‫שמעון‬ ‫אחר שכבר לוה‬ ‫משמעון‬ ‫רהכא רכל הגביה הוי ע " י‬ ‫חיא‬ ‫הרמב " ן והר " ן‬
‫ומשום שס " ל דיסוד זזך דינא אינו משום‬ ‫ב " ר ולא מרצונה הו " ל בטעות ‪ ,‬ועוד כיון‬
‫שהשיעבוד משתעבד ‪ ,‬אלא דנחשב שלוי חייב‬ ‫שכבר היה לנחכל שיעבוד הגוף על האשה‬
‫הממון ישר לראובן שכאילו לוה ממנו בעצמו‬ ‫שהבעל‬ ‫דר " נ‬ ‫שיעבודא‬ ‫דין‬ ‫נעשה‬ ‫וכבר‬
 ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫כפכות ‪ -‬דה י " ס ע " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫קצ‬

‫הבעל משועבד לו ואין כאז שיעבודא דר " נ‬ ‫ולכן שייך זה כשקודם לוה שמעון מראובן‬
‫כלל ‪.‬‬ ‫ואח " כ הלוה ללוי דחשבינן כאילו הלוה לו‬
‫דשדר " נ‬ ‫וכל קושית החומים הוא רק לשיטתו‬ ‫המעות עצמן שקיבל מראובן ונחשב עי " ז‬
‫היינו שמשועבד מכח שעבודו להנחבל‬ ‫כאילו לוה מראובן ‪ ,‬אבל אם בשעה שלוה לוי‬
‫דהוי ככלל שאר נכסיה רכזה לא נחשב פרעון‬ ‫לא היה שמעון חייב לראובן לא שייך כלל‬
‫מכירה זו כיון דבלא " ה כבר‬ ‫חוב גמור ע " י‬ ‫לומר שיחשב שלוי לוה ישך מראובן ולכן בזה‬
‫וכנ " ל ‪.‬‬ ‫משועבד לו‬ ‫שדר " נ ‪.‬‬ ‫לא שייך כלל‬
‫וזפי " ז יש ליישב שפיר קושית הרעק " א איך‬ ‫מבואר היטב מחלוקת הש " ך והחומים‬ ‫ולפי " ז‬
‫הקשה הר " ן למה צריך קרא‬ ‫לשיטתייהו ‪.‬‬ ‫הכא ‪ ,‬דאזלי‬
‫דשענודא דר " נ ‪ ,‬הא צריך להא ראין יכול‬ ‫נתב שם כהסמ " ע דדוקא אם לוה‬ ‫דבתומים‬
‫כמ " ש הר " ן עצמו ‪ ,‬ונראה דכל קושיא‬ ‫למחול‬
‫לוי משמעון קודם שלוה שמעון‬
‫דר " נ הוא‬ ‫אי נימא דדין שיעכודא‬ ‫זו דוקא‬
‫מראובן אז יש שיעבודא דר " נ וע " כ דס " ל‬
‫שמחויב לו ישר לראובן דה " ט נמי אין יכול‬
‫כסכרת הממ " ע דיסוד דינא דשיעבודא דר " נ‬
‫וא " כ קשה שפיר דע " כ‬ ‫שמעון למחול ללוי ‪,‬‬
‫לראובן ‪.‬‬ ‫הוא שהשיעבודים משתעבדים‬
‫לזה ‪.‬‬ ‫צריך קרא‬
‫הקשה הכא שפיר על תירוץ הש " ך‬ ‫ומחנ " ה‬
‫בדעת הר " ן י " ל דסבר כסברת הסמ " ע‬ ‫אכן‬
‫מה מועיל מה שמכרה האשה את‬
‫והתומים וכדמוכת מהר " ן עצמו שהקשה‬
‫שיעבודה ( דהיינו הכתובה שהבעל משועבד‬
‫מהגמ ' בהחובל הנ " ל ולא תירץ בתירוץ הש " ך‬
‫נשתעבד‬ ‫שכבר‬ ‫כיון‬ ‫מו " ס‬ ‫להנחבל‬ ‫לה )‬
‫ומשום דס " ל כהתומים וכמשנ " ת ‪ ,‬והיינו רדין‬
‫הכתוכה לנחבל מדין שיעבודא דר " נ דהוי‬
‫שיעבודא דר " נ הוא שהשיעבוד שיש לשמעון‬
‫בכלל שאר נכסי האשה לא נפקע שעבודו‬
‫שמעון‬ ‫נכסי‬ ‫שאר‬ ‫בכלל‬ ‫הוא‬ ‫לוי‬ ‫על‬
‫מחמת המכירה דבזה שהוסיפה כח של מכירה‬
‫המשתעבדים לראובן ויש לו לראוכן שעבוד‬
‫על שיעבוד שמשועבדת לו הרי עדיין נשאר‬
‫על השעבוד וס " ל להר " ן דשעבוד זה הוא גם‬ ‫‪.‬‬
‫שיעבודו קיים וכמו שקודם לא יכלה למחול‬
‫שם )‬ ‫על שעבוד הגוף דלוי ( וכ " כ בקצוה " ח‬
‫ומה " ט אין יכול למחול דגל מה שמוכר‬
‫מחילתה ‪.‬‬ ‫כן עתה לא מהני‬

‫שט " ח לחבירו יכול למחול דעת ר " ת משום‬ ‫דינא‬ ‫דיסוד‬ ‫דס " ל‬ ‫לשיטתו‬ ‫הש " ך‬ ‫אבל‬
‫דשעכודא דר " נ הוא שלוי נעשה מחויב‬
‫דהלוקח לא קנה שיעבוד הגוף משא " כ הכא‬
‫ישר לראובן שכאילו לוה ממנו עצמו ‪ ,‬וה " נ‬
‫שבשיעבוד על שיעבוד שיש לראובן איבא נמי‬
‫למחול ‪.‬‬ ‫שיעבור הגוף שפיר אין יכול‬ ‫הכא נחשב שהבעל מיטוענד ישר להנחבל‬

‫ולכן הקשה שפיר הר " ן למה איצטריך קרא‬ ‫עצמו ולא משום שיש לו דין שיעבוד על‬

‫לשעבודא דר " נ הא אף בלא קרא ידעינן‬ ‫שיעבודים של האשה [ דבזה ס " ל להש " ך דלא‬

‫הר " ן‬ ‫שאין יכול למחול דהא בקושיתו סבר‬ ‫שייך כיון דלאו גופן ממון ורק דנחשב שהבעל‬

‫ראין חילוק בין גופו ממון לאין גופו ממון‬ ‫משועבד מצד עצמו להנחבל ] א " כ שפיר כתב‬

‫וא " כ כיון דיש לראובן שעבוד על שעבוד‬ ‫דכשמוכרת לו את הכתובה הרי זה דבר חדש‬
‫הגוף שיש לשמעון על לוי ממילא אינו יכול‬ ‫לו מכח‬ ‫משועבד‬ ‫היה‬ ‫שלא‬ ‫לו‬ ‫שנותנת‬
‫למחול וע " ז תירץ דצריך קרא לומר דגם באין‬ ‫שיעכור נכסים דידה וא " כ עכשיו כשמוכרת לו‬
‫כיון‬ ‫ועכ " פ‬ ‫דינו כגופו ממון‬ ‫גופו ממון‬ ‫הכתובה שהוא דבר השוה ממון מונח בזה‬
‫דבקושיתו דסבר שאין חילוק בין גופו ממון‬ ‫פרעון החוב לגמרי וכיון שנפרע שוב אין‬
 ‫קצא‬ ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫י‬
‫י"ס "א‬
‫אכן מדברי התוס ' ע " כ מוכח כסברת הש " ך‬
‫דיסוד דין שעכודא דר " נ הוא דנחשכ‬
‫וממילא‬ ‫עצמו‬ ‫מראובן‬ ‫ישר‬ ‫לוה‬
‫משתעבד איליו ישר ולא מדין שעבוד על‬
‫שיעבוד אלא כל עיקר החוב הוא לראובן ‪,‬‬
‫ולכן סברי התוס ' איפכא דכ " ז דוקא אם בשעה‬
‫שלוה לוי משמעון היה כבר שמעון חייב ללוי‬
‫דאז שייך לומר דנחשב עי " ז שלוי לוה ישר‬
‫מראובן ונשתעבד איליו ‪ ,‬אבל אם קודם לוה‬
‫לוי משמעון ורק אח " כ לוה מראובן הרי לא‬
‫שייך כלל לומר דיחשכ שלוה לוי ישר מראובן‬
‫דהא בשעת הלואתו ע " כ היה הלואתו רק‬
‫משמעון שהרי לא היה עדיין שום חוב לראובן‬
‫דר " נ ‪.‬‬ ‫כלל ולכן בזה לא שייך שעבודא‬
‫ד' )‬ ‫בהגהות אשר " י בב " ק ( פ " ר סימן‬ ‫אמנם‬
‫כתב להריא כדעת הממ " ע וז " ל ודוקא‬
‫כתומת ‪ -‬זה‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫לאין גו " מ לכן הקשה שפיר אמאי איצטריך‬
‫קרא ומשום דיסוד שעבודא דר " נ הוא שיעבוד‬
‫שלוי‬ ‫על שיעבוד ולא שמשתעבד לוי ישר לראובן‬
‫כאילו לוה ממנו ובדמוכח מהא דלא תירץ‬
‫הר " ן כהש " ך וכיון דיסודו הוא שיעבוד על‬
‫שיעבוד הקשה שפיר דאף בלא קרא ידעינן‬
‫וכנ " ל ‪.‬‬ ‫שאין יכול למחול מחמת כן‬
‫ברשב " א בשטמ " ק תירץ כהש " ך ומוכח‬ ‫אכן‬
‫רס " ל דשדר " נ משתעבד ישר ‪ ,‬ויש לעיין‬
‫דפליגי הרשב " א והש " ך היכא שיש‬ ‫מהא‬
‫לשמעון נכסים האם יכול ראובן לגבות מלוי ‪,‬‬
‫דברשב " א כתב דאינו גובה ‪ .‬ולכאורה זה דוקא‬
‫אי נאמר דשעדר " נ הוי מדין שיעכור על‬
‫חו " מ‬ ‫‪.‬‬
‫שיעבוד כהסמ " ע וצ " ע ועיין ישועת דוד‬
‫ל"ח )‪.‬‬ ‫( סי '‬
‫ועוד " ה וכגון שחב לאחרים וכו ' וי " מ‬ ‫רמש )‬

‫היכא שלוה לוי מנה משמעון ואח " כ לוה‬ ‫דדוקא במוכר שט " ה יכול‬
‫ונותנין‬ ‫מלוי‬ ‫מוציאין‬ ‫אז‬ ‫מראובן‬ ‫שמעון‬ ‫למחול שקדם חובו של מוכר אכל הנושה‬
‫לראובן אכל היכא שלוה שמעון מנה מראובן‬ ‫בחכרו שקדם חוכו לחוב של תכירו אינו יכול‬
‫ואח " כ לוה לוי מהמעון לא עכ " ל והיינו דסבר‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫למחול‬
‫שהשעבוד‬ ‫מחמת‬ ‫הוא‬ ‫שדר " נ‬ ‫דין‬ ‫דכל‬ ‫רכל דין שעבודא דר " נ שאין יכול‬ ‫להיינו‬
‫לראובן ‪,‬‬ ‫משתעבד לראובן ולא שמתחייב ישר‬ ‫שנתחייב‬ ‫בחוב‬ ‫דוקא‬ ‫הוא‬ ‫למחול‬
‫ולכן דוקא כשכבר היה לשמעון שעבוד על‬ ‫אח " כ רקודם היה שמעון חייב לראובן ואח " כ‬
‫לוי בשעה שלוה מראובן שייך שישתעבד‬ ‫נתחייב לוי לשמעון אבל אם היה קודם לוי‬
‫הסמ " ע ‪.‬‬ ‫השעבוד לראובן וכמו שביארנו בדעת‬ ‫חייב לשמעון ואח " כ נתחייב שמעון לראובן‬
‫כתב ראין‬ ‫ס " א)‬ ‫וצ " ע דבשו " ע ( סי ' פ " ו‬ ‫ליכא דין שעבודא דר " נ ויכול למחול ומה " ט‬
‫חילוק מי נתחייב קורם ‪ ,‬דלא שנא אם‬ ‫למחול ‪.‬‬ ‫במוכר שט " ח יכול‬
‫נתחייב לו כבר לשמעון בשעה שלוה מראובן‬ ‫הסמ " ע‬ ‫ולכאורה נואה דזה תליא במחלוקת‬
‫ל " ש נתחייב לו אח " כ דבכל האוטנים איכא‬ ‫דבסמ " ע‬ ‫לעיל‬ ‫שהבאנו‬ ‫והש " ך‬
‫ע"ש ‪.‬‬ ‫דין שעבודא דר " נ‬ ‫הרי כתב איפכא דכל דין שעבודא דר " נ הוא‬
‫הרי ממ " נ אי ס " ל דנתחדש בקרא‬ ‫ויכאורה‬ ‫דוקא אם לוי לוה משמעון אחר שלוה שמעון‬

‫דלוי מתחייב ישר לראובן כהש " ך‬ ‫מראובן ומשום דיסוד הך דינא הוא מדין‬
‫הרי זה שייך דוקא אם נתחייב אח " כ ואי ס " ל‬ ‫שיעבוד על שיעבוד ששעבוד שיש לשמעון‬
‫דיסוד הדין הוא משום שעבוד על שעבוד‬ ‫על לוי בכלל שאר נכסיו הוא שמשתעבד‬
‫שייך זה דוקא בנתחייכ קודם ואיך פסק‬ ‫לי‬ ‫לראובן ולכן ע " כ דוקא אם כבר היה‬
‫השו " ע דאין חילוק אם נתחייב קודם או‬ ‫משעבד ‪,‬‬ ‫מראובן‬ ‫הלואתו‬ ‫בשעת‬ ‫השעבוד‬
‫אח " כ ‪.‬‬ ‫דאיקני ‪.‬‬ ‫דאל " כ לא משתעבד אח " כ בלא‬
 ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫כתובות ‪ -‬דרי ‪ -‬ט ע " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫קצב‬

‫לראובן דאי רק מדין שיעבוד הוא איך יוכל‬
‫לגבות מטלטלין מיתומים ‪ ,‬וע " כ דס " ל הנחשב‬
‫גביה ישר מהלוה שנתחייב אליו ישר ולכן‬
‫הקשו שיוכל לגבות גם ממטלטלין כיון דאין‬
‫זה גביה מיתומים כלל וא " כ קשה מה תירצו‬
‫לחלק בין קרקע למטלטלין ראין מסתבר לומר‬
‫רזה גופא תירצו דיסוד דין שדר " נ הוא רק‬
‫מדין שיעבוד על שיעבוד ולא שמתחייב אליו‬
‫ישר ולכן ממילא חלוק קרקע ממטלטלין ‪,‬‬
‫והתירונו ‪.‬‬ ‫דבדבריהם לא משמע שזהו הקושיא‬
‫כן ‪,‬‬ ‫פירש‬ ‫באמת‬ ‫במהרש " א‬ ‫אמנם‬
‫דבקושיתם למדו שהלוה של אביהם‬
‫נחשב שלוה ממנו ‪ ,‬וע " ז תירצו דהוא רק משום‬
‫נשתעבדו ‪.‬‬ ‫שנכסיו‬
‫וכיון‬ ‫כן ‪,‬‬ ‫משמע‬ ‫רלא‬ ‫בזה‬ ‫אכן צ " ב‬
‫מוכח דס " ל דחשיב‬ ‫דבקושיתם ע " כ‬
‫תירצו ‪.‬‬ ‫שמחויב ישר אליו א " כ מד‬
‫ובקצוהייח ( סי ' פ " ה סק " ה ) הוכיח מתירוצם‬
‫שיעבודא‬ ‫דדין‬ ‫הסמ " ע‬ ‫כמ " ש‬
‫דר " נ הוי מדין שיעבוד על שיעבוד ‪ ,‬וכתב‬
‫אין התחלה לקושיתם ע " ש ‪ ,‬ועכ " פ‬ ‫דלפי " ז‬
‫‪.‬‬
‫צ " ב מה הקשו ומה תירצו‬
‫אכן לפמש " כ יש לבאר דשפיר סברי התוס '‬
‫דהוא חיוב שמתחייב ישר לראובן ולכן‬
‫הקשו שפיר שיגבה ג " כ מטלטלין כיון דלא‬
‫תשיב גביה מיתומים כלל אלא ישר מהלוה ‪,‬‬
‫וע " ז תירצו כמש " ל דכיון רכל יסוד חיוב זה‬
‫שמתחייב ישר אליו הוא רק משום דהפוכי‬
‫מאטרתא למה לי א " כ כמטלטלין לא שייך זה‬
‫שהרי אם היו גוכין היתומים מטלטלין לא‬
‫שייך זה שהרי אם היו גובין היתומים‬
‫מטלטלין לא היו חייבים לפרוע לבע " ח נמצא‬
‫שאין כאן הפוכי מאטרתא ל " ל וממילא לא‬
‫שייך בזה כלל דין שדר " נ שיהיה ישר חיוב‬
‫איליו ‪ ,‬ודוקא בקרקע דכת שיעבוד היא שהיו‬
‫גובים גם מהיתומים איכא בזה סברת הפוכי‬
‫מאטרתא ל " ל ואיכא דינא דשדר " נ לגבות ישר‬
‫לא במטלטלין ‪.‬‬ ‫מהלוה אבל‬
‫דשעבודא‬ ‫דינא‬ ‫דיסוד‬ ‫רס " ל‬ ‫בזה‬ ‫ונראה‬
‫דר " נ הוא משום דהפוכי מאטרתא‬
‫למה לי רזה כל הטעם שעי " ז נעשה משועבד‬
‫ישר לראובן דכיון שעל שמעון ליחן לראובן‬
‫מה שגבה מלוי לכן אמרה תורה שגובה ראובן‬
‫ישר מלוי ולכן סברי ראין חילוק אם לוה לוי‬
‫קודם או אח " כ ‪ ,‬דבכל נונא דאיכא סברת‬
‫הפוכי מאטרתא למה לי איכא דין זה שמחויב‬
‫אליו ‪.‬‬ ‫לו ישר ונעשה משועבד‬
‫מבואו הא דכתכ בשו " ע ( סי ' פ " ו‬ ‫ולפי ‪,‬‬
‫"‬
‫ס " ה ) ראם פרע לוי לשמעון ולא‬
‫לראובן חייב לשלם לראובן רק מצד מזיק‬
‫שיעבודו של תבירו כמ " ש שם בביאור הגר " א‬
‫אבל עכ " פ עצם החוב נפקע ולכאורה כיון‬
‫דמשום שדר " נ נתחייב ישר לראובן מה שייך‬
‫שיפרע לשמעון כלל וכמו דלא מהני מחילת‬
‫שמעון ה " נ איך יועיל מה שפרע לו ‪ ,‬אכן‬
‫לפמש " כ א " ש כיון דיסוד חיובו לראובן הוא‬
‫משום הפוכי מאסותא למה לי א " כ הכא‬
‫שפרע לשמעון דתו ליכא לסברא זו נפקע‬
‫חיובו ואין חייב לראובן כלל ורק מדין מזיק‬
‫וכנ " ל ‪.‬‬ ‫שיעבודו של חבירו‬
‫יש ליישב עוד דהנה בפסחים ( דף‬ ‫ולפי " ז‬
‫לא ‪ ) .‬בהא דיתומים שגבו קרקע‬
‫בתובת אביהם בע " ח תוזר וגובה מהם פריך‬
‫מכאן ולהבא הוא גובה‬ ‫[ בע " ח ]‬ ‫אי אמרת‬
‫אמאי חוזר וגובה מהם הא הוי כמאן דזבין‬
‫יתמי נכסי דמי ‪ ,‬ואילו קני יתמי נכסי מי קא‬
‫משום‬ ‫דנובה‬ ‫ומשני‬ ‫לבע " ח ‪,‬‬ ‫משתעבדא‬
‫ע"ש ‪.‬‬ ‫שעבודא דר " נ‬
‫בתוס ' דא " כ במטלטלין נמי נימא הכי‬ ‫והקשו‬
‫חייב‬ ‫שהיה‬ ‫מהלוה‬ ‫ישר‬ ‫שגובה‬
‫לאביהן ותירצו דדוקא בקרקע שייך למימר‬
‫הכי דבת שעבוד היא וכו ' אבל מטלטלין אין‬
‫ע" ש ‪.‬‬ ‫להחשיבם כאילו הם ביד ראובן וכו '‬
‫וצרב בזה דהא מקושיתם ע " כ מוכח דס " ל‬
‫דדין שדר " נ אינו משום דהוי שיעבוד‬
‫על שיעבוד אלא משום דלוי נתחייב ישר‬
 ‫קצג‬ ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫ע "א‬ ‫הס‬ ‫כתונות ‪ -‬דה‬ ‫עורי רבי דוד‬
‫האי וכו '‬ ‫פעולתו ליורשיו אף‬ ‫שכיר‬ ‫מה‬ ‫והנה הבאנו לעיל מש " ב בהגהות אשר " י‬
‫תיפו " ל דמהא גופא דקריה רחמנא שכיר מוכח‬ ‫פ " ד דשעבודא דר " נ הוא דוקא‬ ‫בב " ק‬
‫דהוי חוב וממילא ידעינן שדינו ככל חוב‬ ‫היכא שלוה לוי משמעון ואח " כ לוה שמעון‬
‫שכיר‬ ‫מה‬ ‫הוסיף‬ ‫ולמה‬ ‫ליורשיו‬ ‫שמשלם‬ ‫מראובן אבל היבא דקורם לוה שמעון מראובן‬
‫פעולתו ליורשיו וכו ' וע " כ מוכח רזה היה‬ ‫והחומים‬ ‫כהסמ " ע‬ ‫אין דין שרר " נ [ והיינו‬
‫פשוט לגמ ' שהענקה הוא רק מצוה ולא חוב‬ ‫כמשנ " ת לעיל ] ‪.‬‬
‫כלל שאינו חייב לו זה עבור עבודתו ורק‬ ‫בהגהות הגר " א שם כתב וז " ל נ " ב אבל‬ ‫אכן‬
‫מצוה בעלמא ליחן לו הענקה ‪ ,‬ורק דפריך‬ ‫בעה " ת וש " פ חולקין על זה ועבפ " ק‬
‫דהיינו‬ ‫רחמנא‬ ‫קרייה‬ ‫ששכיר‬ ‫ביון‬ ‫דמ " מ‬ ‫דקידושין ט " ו ע " א וי " ל דטעמו דבהא פליגי‬
‫שרצתה התורה שיהיו התשלומין כמו בשכיר‬ ‫ת " ק ור " א שם ופסק כח " ק עכ " ל ולכאורה‬
‫צורת‬ ‫מ"מ‬ ‫מצוה‬ ‫באמת‬ ‫שהוא‬ ‫דאע " פ‬ ‫דבריו אינם מובנים כלל מה זה ענין למחלוקת‬
‫התשלומיך כחוב של שכיר א " כ כמו כשכיר‬ ‫ת " ק ור " א שם דפליגי לענין אי דרשינן לו ולא‬
‫פעולתו ליורשיו ה " נ בעינן שיהיה מצוה ליחן‬ ‫דרשינן ‪.‬‬ ‫לבע " ח או לא‬
‫הענקה ליורשיו ומשני דאה " נ לא ממעטינן‬ ‫ונראה בזה דהנה בגמ ' בקידושין שם ( דף‬
‫יורשים אלא לו ולא לבע " ח דאע " פ דמצד‬ ‫פליגי מה לדרוש מהענק תעניק‬ ‫)‬ ‫סו ‪.‬‬
‫שעבודא דר " נ היה חיוב ליתן ישר לבע " ח‬ ‫" לו " ת " ק ממעט לו ולא למוכר עצמו ‪ .‬ור " א‬
‫בהענקה ‪.‬‬ ‫נתמעט הכא דליבא שדר " נ‬ ‫מיכעיא לו ולא ליורשיו ופריךיורשיו אמאי לא‬
‫כלל‬ ‫בזה‬ ‫שייך‬ ‫מה‬ ‫צ "ב‬ ‫אלא דלכאורה‬ ‫שכיר קריה רחמנא מה שכיר פעולתו ליורשיו‬
‫מוכח‬ ‫לפמש " כ‬ ‫הא‬ ‫דר " נ‬ ‫שעבורא‬ ‫אף האי פעולתו ליורשיו ‪ ,‬ומשני אלא לו ולא‬
‫דסברה הגמ ' דהענקה הוי רק מצוה ולא חוב‬ ‫לבע " ח מדסבירא לן בעלמא כרבי נתן דתניא‬
‫ואין לו שום שיעבוד כלל לעבד ואיך יהיה‬ ‫א " ר נתן מנין לנושה ויחכירו וכו ' אחא לו‬
‫משועבד לבע " ח של העבד מדין שדר " נ ‪ ,‬וע " כ‬ ‫לאפוקי ואידך בעלמא נמי לא סבירא לן כר '‬
‫משום‬ ‫אינו‬ ‫שדר " נ‬ ‫דיסוד‬ ‫רס " ל‬ ‫מוכח‬ ‫ע " ש‪.‬‬ ‫נתן‬
‫דהשיעבוד משתעבד לבע " ת ‪ ,‬אלא דהוי חיוב‬ ‫מהו תיוג הענקה‬ ‫ולכאורה הרי יש לחקור‬
‫ישר אליו ולכן אפי ' דהענקה הוי רק מצוה‬ ‫האם הוא חיוב ממון ככל חוב‬
‫ולא חוב מ " מ כיון שהעכר חייב ממון לבע " ח‬ ‫ממון ‪ ,‬או דהוי רק מצוה בעלמא ולא חוב‬
‫והאדון צריך ליתן ממון לעבד הרי הוא צריך‬ ‫ממון ‪ ,‬ולכאורה הרי מההו " א מוכרח דהוי רק‬
‫ליתן הענקה ישר לבע " ח ( ובפרט לפמש " כ‬ ‫מצוה ולא חוב דאי הוי חוב מאי ס " ד למעט‬
‫ל "ל ) ‪.‬‬ ‫דהוא משום הפוכי מאטרתא‬ ‫לו ולא ליורשיו מהיכי חיתי לא יתנו ליורשיו‬

‫מבואר היטב דברי הגר " א דהגהות‬ ‫ולפי " ז‬
‫אשר " י ס " ל דבהא נחלקו ת " ק ור " א‬
‫והיינו כנ " ל דר " א דדרש לו ולא לבע " ח משום‬
‫רסבר דיסוד שרר " נ הוא שמתחייב ישר למלוה‬
‫הראשון ולא מדין ששעבודו משתעבד ולכן‬
‫שייך זה גם בהענקה וצריך קרא למעוטי שאין‬
‫סופד דכל דין‬ ‫ת" ק‬ ‫שדר " נ בהענקה אבל‬
‫שדר " נ הוא רק שהשיעבוד שמשועבד לשמעון‬
‫משתעבד לראובן ‪ ,‬וא " כ בהענקה דאינו חוב‬
‫מ " ש מכל חוב דעלמא שמחזיר ליורשיו ‪ ,‬ואין‬
‫מסתבר לומר רזה גופא נתמעט בקרא זה‬
‫דהענקה הוי רק מצוה ולא חוב ‪ ,‬ועכ " פ זה‬
‫חוב ‪.‬‬ ‫מוכרח מהס " ד דהענקה הוי מצוה ולא‬
‫וכן מונח נמי מהמסקנא שם הפריך אמאי לא‬
‫שכיר קרייה רחמנא מה שכיר פעולתו‬
‫וכו ' דלבאורה צ "ב אם נונת הגמ ' להוכיח‬
‫משכיר קרייה רחמנא דהענקה הוי חוב ולא רק‬
‫מצוה א " כ מה הוצרכה הגמ ' להאריך ולומר‬
 ‫פוברפקי זצ " ל‬ ‫וף " ט ע " א‬‫י‬ ‫כתמות ‪-‬‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫קצר‬

‫תורה דנחשב‬ ‫יכול להתנות כן דהא חישה‬ ‫אלא מצוה ואין באן שום שיעבוד של חוב‬
‫דבע " כ‬ ‫נמצא‬ ‫עצמו‬ ‫מראובן‬ ‫ישר‬ ‫שלוה‬ ‫כלל לא שייך שיהיה משועבד לראובן ולא‬
‫משתעבד ישר אליו וא " כ נזה יותר רחוק לומר‬ ‫איצטריך קרא למעט שדר " נ ‪ ,‬וזהו כפלוגתת‬
‫וצ " ע ‪,‬‬ ‫שיוכל להתנות‬ ‫דר " נ‬ ‫הש " ך והסמ " ע ביסוד דין שיעבודא‬
‫מודה‬ ‫וכו '‬ ‫לוה‬ ‫דקאמר‬ ‫לעולם‬ ‫גמ '‬ ‫רג )‬ ‫רס " ל‬ ‫כח " ק‬ ‫אשר " י‬ ‫ההגהות‬ ‫וכמ " ש ופסק‬
‫א " צ לקיימו וכו '‬ ‫בשטר שכתבו‬ ‫משתעבד‬ ‫שהשיעבוד‬ ‫משום‬ ‫יסודו‬ ‫דשדר " נ‬
‫וכו ' ‪.‬‬
‫וכגון שחב לאחרים‬ ‫וכסברת הסמ " ע ולכן פסק שפיר דדוקא אם‬
‫ונתוש בשבת ( דף עח ‪ ) :‬כתבו ‪ ,‬רגבי מודה‬
‫כבר נשתעבד לוי לשמעון קודם שלוה שמעון‬
‫בשטר שכתבו שמודה הלוה שאינו‬ ‫שדר " נ ולא כשלוה‬ ‫מראובן רק אז שייך דין‬
‫מזויף מהני לגבות מלקוחות ואיז צריך קיום‬ ‫לוי אח " כ ומבואר היטב דברי הגהות הגר " א‬
‫ע " ש‪.‬‬ ‫שם ‪.‬‬
‫לחוב‬ ‫הודאתו‬ ‫מהני‬ ‫איך‬ ‫צ "ב‬ ‫ולכאורה‬ ‫נמצא דלא כהתוס ' שם שכתבו דלא‬ ‫ולפי " ז‬
‫בב " מ‬ ‫הרי איתא‬ ‫וכן‬ ‫לאחרים ‪,‬‬ ‫קי " ל כרבי נתן מהא דקאמר ואידך‬
‫לקנוניא ‪.‬‬ ‫ככמה דוכתי דחיישינן‬ ‫בעלמא נמי לא ס " ל דר ' נתן‬ ‫ת " ק]‬ ‫[ דהיינו‬
‫בנפל‬ ‫רדוקא‬ ‫הב " ח‬ ‫בהגהות‬ ‫יעיי " ש‬ ‫אכן‬ ‫וכיון דהלכה כח " ק ע " כ דאין הלכה כר " ג אכן‬
‫משא " כ‬ ‫לקנוניא‬ ‫חיישינן‬ ‫דאיתרע‬ ‫לפמש ‪ ,‬יכ הרי לא פליגי כלל על עיקר דינא דר '‬
‫חיישינן לקנוניא ושפיר טורף‬ ‫לא‬ ‫בעלמא‬ ‫נתן אלא כעיקר יסודו אי הוי מטעם שעבוד‬
‫הודאתו ‪.‬‬ ‫ממשועבדים עם כח השטר שע " י‬ ‫על שעבוד או חיוב ישר אליו אבל לכו " ע סבר‬
‫לדינא ‪.‬‬ ‫גמי זילו קיימו שטרייכו וחותו‬ ‫)‬ ‫[ רג‬ ‫כר " נ וא " כ אף דקי " ל כח " ק שפיר קי " ל כר " ג‬

‫ובתורי " ד נתב ‪ ,‬פירוש ‪ ,‬בך אני רגיל וכו '‬ ‫"‬ ‫ודק דלפי " ז יהא מוכח כהסמ " ע דהוי משום‬
‫קיומו של לוה שמודה שכתבו‬ ‫אשרי ‪.‬‬ ‫שעבוד על שעבוד וכמ " ש כהגהות‬
‫אינו מועיל לך וכו ' והיינו דהודאתו מונח בזה‬ ‫נא " ה צ " ת בזה שהרי לשון הגמ ' שם ואידך‬
‫מזויף ] ‪.‬‬ ‫שטוען פרעתי דמודה הוא שאינו‬ ‫כר " ג‬ ‫לן‬ ‫סבירא‬ ‫לא‬ ‫נמי‬ ‫בעלמא‬
‫וא " ת‬ ‫שחב לאחרים ‪,‬‬ ‫וכגון‬ ‫רנוד " ה‬ ‫לגב )‬ ‫דמפורש דפליג על עיקר דינא דר " נ ‪ ,‬ואולי‬
‫במיגו וכו ' ‪.‬‬ ‫וליהמניה‬ ‫כונת הגמ ' בעלמא כה " ג דלא שייך שיעבוד‬
‫וצ " ב מה שייך הכא מיגו כלל הא הבאנו‬ ‫על שיעבוד לא שייך שדר " נ וכנ " ל ודוחק‬
‫דכתכ במאירי דמיגו‬ ‫‪):‬‬ ‫לעיל ( דף יח‬ ‫וצ " ע ] ‪.‬‬
‫שייך רק בבע " ד שנאמן לטעון לגבי עצמו‬ ‫נתב בכנסת הגדולה שיכול לוי לומר‬ ‫והנה‬
‫במיגו ‪ ,‬משא " כ הכא דהוי מיגו רק לגבי אחרים‬ ‫שאינו רוצה שיהיה דין שעבודא דר " נ‬
‫שיהיה המלוה נאמן ע " י מיגו להפסיד למלוה‬ ‫רוצה‬ ‫לשמעון‬ ‫ורק‬ ‫מחויב לראובן‬ ‫להיות‬
‫שלו איך יהא נאמן במיגו כלל הא הוי סתם‬ ‫ע " ש‪.‬‬ ‫להשתעבד ולא לאחר‬
‫כעדות בעלמא ולאו דין טענה של בע " ד הוא‬ ‫בשלמא להסמ " ע א " ש כיון דיסוד‬ ‫ולמאורה‬
‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫ומה שייך בזה מיגו כלל‬ ‫שהשיעבודים‬ ‫הוא‬ ‫שדר " נ‬
‫כא " ד ‪ ,‬ואם נאמו דמכירת שט " ח‬ ‫שם‬ ‫לגג )‬ ‫משתעבדים ג " כ לראובן לכן יכול להתנות‬
‫וכר ‪.‬‬ ‫אינו אלא מדרבנן הוה א " ש‬ ‫כשעה שלוה שאינו רוצה שישתעבדו לשום‬
‫דין‬ ‫בעיקר‬ ‫דהא‬ ‫נכונתם‬ ‫צ "נ‬ ‫ולכאורה‬ ‫מלוה אחר וכמו בשאר נכסיו שיכול להתנות‬
‫מכירת שטרות נחלקו בזה דעת‬ ‫שלא ישתעבדו ‪ ,‬אבל להש " ך דיסוד שדר " נ‬
‫ר " ת שמה " ת יכול למכור רק שיעכור נכסים‬ ‫הוא שמשתעבד ישר לראובן בזה יש לדון אם‬
 ‫קצה‬ ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫מוטת ‪ -‬דף י " ס ע " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫דכיון דמתנת שכ " מ מדאורייתא אין יכול‬ ‫ומש " ה יכול‬ ‫אבל שיעבוד הגוף לא נמכר‬
‫למחול דמשמע רס " ל דאפי ' אי רק מכירת‬ ‫למחול ‪ ,‬ויש לעיין להסוברים רכל המכירה רק‬

‫שיעבוד נכסים הוי מדאורייתא נמי אין יכול‬ ‫מה " ת‬ ‫מדרבנן מה היו סוברים אם היה מועיל‬
‫בכ " ז ‪.‬‬ ‫למחול וצ " ת‬ ‫האם היה מועיל המכירה גם על שיעבוד הגוף‬

‫בא " ד הרי שהיה נושה באחיו וכו '‬ ‫שם‬ ‫רגע )‬ ‫דשייך‬ ‫ר " ת רס " ל‬ ‫דיתכן דבזה הוא דפליגי על‬
‫וכו ' ‪.‬‬ ‫שאינו יורש אלא מכחה‬ ‫שה " ג ורק דכיון שהוא רק מדרבנן‬ ‫מכירה על‬
‫ע " נ מיירי שהיו עוד אחים‬ ‫ולכאורה הוי‬ ‫לכן יכול למחול וא " כ היכא דמהני המכירה‬

‫דאל " כ הרי אף בלא יבום הוא‬ ‫מדאורייתא מה דאינו יכול למחול הוא משום‬

‫היורש היחידי ואמאי קאמר משום דהואיל‬ ‫הגוף ‪.‬‬ ‫דאז הוי המכירה גם על שיעבוד‬
‫שייך מכירה על‬ ‫לכו " ע לא‬ ‫י " ל דזה‬ ‫אכן‬
‫ואני יורש מכח יבום החזקתי וע " כ דמיירי‬
‫שיש עוד אחים והוא היורש מכח היבום אלא‬
‫שיעבוד הגוף ‪ ,‬ורק דהחולקימ על ר " ת‬
‫ס " ל איפכא דמדאורייתא לא מהני מכירה כלל‬
‫דיש לדון לענין חלקו שהיה נוטל בלא " ה מדין‬
‫אפי ' לא על שיעבוד נכסים ורק מדרבנן תקנו‬
‫אח האם עתה שמיכם ג " כ נוטל מדין ירושת‬
‫מכירה על שעבוד נכסים ולכן מהני מחילה‬
‫אח ‪ ,‬או דיתכן דכמו שהיבום מפקיע משאר‬
‫אבל היכא דמהני המכירה מדאורייתא אף‬
‫האחים ה " נ מפקיע נמי חלק עצמו שיטול רק‬
‫שמבר רק שעבוד נכסים בבר סגי בזה שאינו‬
‫יבום ‪.‬‬ ‫מדין‬
‫יכול למחול כיון דכבר חל מכירה גמורה על‬
‫כלנאורה צ " ב מה כתבו החוסי לדחות‬ ‫אלא‬
‫נכסים ‪.‬‬ ‫שיעבר‬
‫דשאני התם שאין יורש אלא מכחה ‪ ,‬לא‬
‫הא דא " א למכור חוב מהיית הוא‬ ‫[ ובפשוטו‬
‫מיו התוס ' לדחות דשאני התם שאין יורש אלא‬
‫משום דאינו דבר הנקנה כלל ‪ ,‬אכן‬
‫מכחה ‪ ,‬לא מיבעיא אם את חלקו נוטל מדין‬
‫בהגר " ח מבואר דהוא בר קנין ורק דהוי חסרון‬
‫אח הרי אין זה מכחה כלל ואפי ' אי גימא‬
‫ואכמ " ל ] ‪.‬‬ ‫במעשה הקנין‬
‫דנוטל הכל רק מדין ירושת יבם ולא מדין אח‬
‫כר " ת‬ ‫ס "ל‬ ‫‪111‬כ " פ צ " ע בדעת התוס ' אי‬
‫אכתי לאו מכחה הוא שהרי זהו דין התורה‬ ‫שא " א למכור שיעכוד הגוף או לא ‪,‬‬
‫שהמייבם הוא יורש כל הנכסים ומדין ירושה‬
‫בתוס ' כאן לא הזכירו כלל ענין זה של‬ ‫שהרי‬
‫מכחה ‪.‬‬ ‫הוא דנוטל ואמאי חשיב כלל שיורש‬
‫שיעבוד הגוף ורק חילקו אי הוי מדאורייתא‬
‫הכתובה‬ ‫לענין‬ ‫דמיירי‬ ‫דנונתם‬ ‫ואפשר‬ ‫או מדרבנן ומשמע דכל הטעם שיכול למחול‬
‫שמעכב לעצמו ואינו נותן לה עתה‬
‫הוא משום דכל המבירה מדרבנן אבל בנושה‬
‫דקי " ל שהיבם כונסה ע " מ כתובתה של כעלה‬ ‫אין יכול למחול‬ ‫כו ' דהוי מדאורייתא‬ ‫בחבירו‬
‫הראשון שהוא עומד במקומו [ ויש בזה נידון‬ ‫אפי ' שכל הראורייתא הוא רק על שיעבוד‬
‫בחיוב הבתובה שחייב לה היבם אם הוא חיוב‬ ‫נכסים‬ ‫השיעבוד‬ ‫שרק‬ ‫וכנ " ל‬ ‫נכסים‬
‫חדש שמתחייב או רכל חיובו הוא רק חיוב‬ ‫מדאורייתא ‪.‬‬
‫ועכ " פ כיון ראין‬ ‫הראשך ]‬ ‫הקודם של הבעל‬ ‫צ " ע בהמשך דברי התוס ' שכתבו דגבי‬ ‫וכן‬
‫לה כתובה מחמת שהוא עומד במקום אחיו‬ ‫יכול‬ ‫אין‬ ‫מדאורייתא‬ ‫הוי‬ ‫אי‬ ‫שכ " מ‬
‫א " כ י " ל דזהו שכתבו התוס ' שיורש רק מכחה‬ ‫למחול דמאי אולמא האי יורש מהאי יורש‬
‫דכתובה זו שאינו פורע לה אלא מחזיק לעצמו‬ ‫דלכאורה בשלמא לר " ת א " ש דהתם דהוי‬
‫הוא רק מכחה שמייבמה ונכנס תחת בעלה‬ ‫ירושה שייך לומר דאף שיעבוד הגוף עובר‬
‫דע " כ‬ ‫ולכן אינו יכוללהפקיעו ע " י מחילה‬ ‫אבל בתוס ' הרי לא הזכיר מזה בלל ורק חילקו‬
 ‫זצ " ל‬ ‫ו‬ ‫י"ס‬ ‫שומת ‪ -‬ה‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫קצו‬
‫פוברמקי‬ ‫"‬
‫גרמי דהא כיון שנתבאר דאיכא שדר " נ ולא‬ ‫מחויב לפרוע לבסוף כמקום הבעל הקודם‬
‫הועילה מחילתו ע " ז הרי מה שמשלם לו הוי‬ ‫וצ "ע ‪.‬‬
‫פרעון חוב בעלמא ונמצא דכל מחילתו הוי רק‬ ‫בא " ד וי " מ דדוקא המוכר שט " ח‬ ‫שם‬ ‫רנו )‬

‫על העשרים הנשארים ‪ ,‬והרי חוב של עשרים‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫יכול למחול שקדם חובו של מוכר‬
‫ג " כ נמכר בפחות כגון בששה עשר וא " כ הרי‬ ‫וצ " ע בלשונם הא פשוט הוא דהחוב קדם‬
‫על ששה עשר איכא שעבודא דר " נ שחייב‬ ‫למכירה דאל " כ מה מכר ‪ ,‬ומה שייך‬
‫מצד גרמי ולא מועיל מחילתו וכן הלאה על‬ ‫בזה כלל שיעבודא דר " נ דהא הוי סתם מכירה‬
‫השאר לעולם נמצא שכל המזיק הוא רק על‬ ‫בעלמא ואין זה הלואה כלל דאטו חייב המוכר‬
‫השאר וצריך למדוד החיוב גרמי ביחס לכפי‬ ‫בכ " ז ‪.‬‬ ‫ללוקח משהו ‪ ,‬וצ " ע‬
‫השיעור שמזיק רמה שפורע הו " ל פרעון חוב‬ ‫בא " ד דהא המוכר שט " ח לחבירו‬ ‫שם‬ ‫רגו )‬

‫ולא חיוב מזיק ולעולם ההיוכ גומי הוא רק‬ ‫מחול ‪.‬‬ ‫והזר ומחלו‬
‫על השאר עד שלא נשאר שאר ומתחייב לשלם‬ ‫נתב הרמ " א ( סי ' ס " ו סכ " ו ) די " א רכל‬ ‫והנה‬
‫הכל רק מדין פרעון חוב ולא הועילה מחילתו‬ ‫מה שיכול המוכר למהול שט " ח הוא‬

‫כלום ‪.‬‬ ‫דוקא אם יש לו נכסים לשלם ללוקח אבל אם‬

‫כדרב‬ ‫גמי ידקאמרת אמאי לא מהמני‬ ‫רגם )‬ ‫אין לו במה לפרוע אין יכול למחול ‪ ,‬והוא ב " י‬
‫כהנא דאמר ר " כ אסור לו לאדם‬ ‫הרא " ש ‪.‬‬ ‫כשם‬
‫שישהה שטר אמנה בתוך ביתו וכו ' כיון‬ ‫תמה ע " ז ‪ ,‬דמה תלוי‬ ‫( סקל " ד )‬ ‫ובקצוה " ח‬
‫חתמי ‪.‬‬ ‫רעולה הוא אעולה לא‬ ‫בזה אם יש לו נכסים או לא אסו‬
‫וברש " י ובי אמרי חתמנו אין נאמנין להרשיע‬ ‫מפני שאין לו נכסים לשלם ללוקח יפסיד‬
‫עצמן ‪.‬‬ ‫את‬ ‫לו ‪.‬‬ ‫הלוה שלא יוכל למחול‬
‫הש " ך ( סי ' פ " ב ) דכ " ז דוקא כשהעדים‬ ‫וכתב‬ ‫הקצוה " ח דכיון דע " י מחילתו הרי‬ ‫ושירץ‬
‫נאמנין‬ ‫אינן‬ ‫אמנה‬ ‫שהיה‬ ‫אומרים‬ ‫מתחייב מיד לשלם ללוקח מדין גרמי‬
‫להרשיע את עצמן אבל אם הלוה אומר שהוא‬ ‫יש כאן דין שעבודא דר " נ דלא מהני מחילתו ‪,‬‬
‫מקויים ‪.‬‬ ‫שטר אמנה נאמן כל זמן שאין השטר‬ ‫מחויב‬ ‫אינו‬ ‫עדיין‬ ‫המחילה‬ ‫דקודם‬ ‫אע " ג‬
‫דהא הוי‬ ‫הקשה ‪,‬‬ ‫סק " א )‬ ‫( שם‬ ‫וכקצוה " ח‬ ‫ללוקח מ " מ כיון דבבת אחת יחול המחילה‬
‫היכא‬ ‫שהרי‬ ‫עדים‬ ‫נגר‬ ‫מיגו‬ ‫והשעבודא רר " נ ‪ ,‬לא מהני המחילה ולכן שאין‬
‫דהלוה מודה שאין השטר מזויף ורק שטוען‬ ‫לו נכסים אין יכול למחול ללוה כיון דכב " א‬
‫שהעדים החתומים בו הם גזלנים אינו נאמן‬ ‫ע " י המחילה נתחייב לו מצד גרמי ומשתעבד‬
‫אע " פ שיש לו מיגו שהיה טוען מ " מ הו " ל‬ ‫ע "ש ‪.‬‬ ‫הלוה ישר ללוקח ולא מהני המחילה‬
‫מיגו נגד עדים וא " כ ה " נ נשטוען שהוא שטר‬ ‫אולם הקשו בזה אמאי אינו יכול למחול כלל‬
‫אמנה והעדים ידעו מזה והם רשעים ע " פ ‪ ,‬נמי‬ ‫הא כל מה שמתחייב מצד גרמי הוא‬
‫לא יהא נאמן דאף שיש לו מיגו שהיה טוען‬ ‫רק כפי השויות של החוב הנמכר בשוק ‪ ,‬ורק‬
‫היכא‬ ‫ומ " ש‬ ‫עדים‬ ‫נגד‬ ‫מיגו‬ ‫הו " ל‬ ‫מזויף‬ ‫ע " ז איכא שעבודא דר " נ וא " כ אכתי למה לא‬
‫דהעדים אומרים שהוא שטר אמנה להיכא‬ ‫יועיל המחילה על שאר החוב שאינו חייב‬
‫הוא ‪.‬‬ ‫שהלוה עצמו אומר שטר אמנה‬ ‫הגרמי ‪.‬‬ ‫מצד‬
‫וכתב הקצוה " ח רבאמת עדים שחתמו על‬ ‫מצד‬ ‫לשלם‬ ‫שמחויב‬ ‫דהחלק‬ ‫וצהל פשוט‬
‫אמנה אינו רשעות גמורה שיפסלו עי " ז‬ ‫הנמכר‬ ‫מנה‬ ‫של‬ ‫שטר‬ ‫כגון‬ ‫גרמי‬
‫לעדות ורק דהוי מעשה רשעות בעלמא ולכן‬ ‫בשמונים למעשה אינו משלם השמונים מדין‬
 ‫קצי‬ ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫כתצות ‪ -‬וף י ‪ -‬ם ע ‪ -‬ב‬
‫ם‬
‫‪-‬‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫רעדים שחתמו על אמנה‬ ‫מ " ו)‬ ‫( בסי '‬ ‫דוקא העדים עצמן כשאומרים שהוא אמנה‬
‫נפסלים לעדות וא " כ קשה איך כתב החומים‬ ‫דאמרינן אין אדם משים עצמו‬ ‫אינן‬
‫כעצמו כהש " ך רהלוה עצמו נאמן לומר דהוי‬ ‫נאמניי נאמן לומר שעשה אפי ' רק מעשה‬
‫רשע שאינו‬
‫אמנה הא כיון שעי " ז נפסלים לערות הו " ל‬ ‫רשע וכמש " ל אבל הלוה בעצמו נאמן כיון‬
‫וכנ " ל ‪.‬‬ ‫מיגו נגד עדים ‪,‬‬ ‫דסו " ס אינן נפסלין עי " ז לא תשיב כ " כ מיגו‬
‫י " ל רס " ל רכל מה דנפסלים הוא רק‬ ‫ואולי‬ ‫נגד עדים ‪.‬‬
‫התימן‬ ‫דבשעת‬ ‫חתימתן‬ ‫גמר‬ ‫אחר‬ ‫דבעדים אין‬ ‫‪:‬‬ ‫יה‬ ‫לפמשכ " ל‬ ‫[ א " ה ‪ ,‬צ "ע‬
‫ממש עדיין כשרין היו ולכן לא חשיב מיגו נגד‬ ‫חסרון בזה שמספרים שעשו מעשה‬
‫עדים וכן איתא גבי השוחט בשבת שנעשה‬ ‫רשע אלא דוקא כשפוסלין עצמן לעדות רק אז‬
‫השחיטה‬ ‫אחר‬ ‫רק‬ ‫לעדות‬ ‫ונפסל‬ ‫מומר‬ ‫אמרינן אאמע " ר כמבואר בש " ש וברעק " א‬
‫בזה ) ‪.‬‬ ‫( ובקצוה " ח סי ' נ " ב סק " א האריך‬ ‫לומר אמנה הוא‬ ‫למה הכא לא יהיו‬
‫אקא דבעיקר איסור זה רעולה יש לעיין איזה‬
‫נאמניי‬
‫דהא הוי מדין עדות שכל שאין פוסלין עצמן‬
‫איסור כזה‬ ‫איסור זה ואיך יפסל ע " י‬ ‫וצ " ת] ‪.‬‬ ‫נאמנין‬
‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫בקצוה " ח שם הביא דבתומים כתב‬ ‫אוים‬
‫דף י " מ ע " ב‬

‫ספרי תלמוד בזמן‬ ‫הויטב " א דה " ה‬ ‫וכתב‬ ‫רד " ה זימנין דמשהי ליה אפשיטי‬ ‫י‬ ‫רגם )‬

‫הזה שנתנו ליכתב משום עת לעשות ‪,‬‬
‫אבל הר " י מגש כתב רזה דוקא בס " ת שקורין‬
‫בה ברבים וברמב " ם נמי כתב ס " ת ‪ ,‬והטעם‬
‫דאסור רק יותר מל ' יום ולא פחות כתב‬
‫בשטמ " ק דילפינן מקרא זה דאל " תשכון "‬
‫באהליך עולה דשכונה הוי בעלמא ל ' יום ‪ ,‬או‬
‫דילפינן מתיבת " אל " תשכון דהוא בגמטריא‬
‫ל " א ודרשינן מיניה דכל האיסור דוקא ל " א‬
‫יום אבל ל ' יום מותר ‪ ,‬אלא דאכתי צ " ב מהו‬
‫גדר איסורו יותר מל ' יום והאם יהא מותר‬
‫לא ‪.‬‬ ‫לקרות בו או‬
‫וכו ' ‪.‬‬ ‫גמ ' אמנה היו דברינו אין נאמנץ‬
‫ה "ג)‬ ‫גירושין‬ ‫מהל '‬ ‫ובחי ' ‪ -‬הגר " ח ( פי " ב‬
‫הרמב " ם ‪,‬‬ ‫בדברי‬ ‫הקשה‬
‫דלגבי גירושין חילק ראם טוען הבעל מזויף‬
‫נאמן ואינה מגורשת בלא קיום אבל אם מודה‬
‫וכו ' ‪.‬‬ ‫דספרא‬ ‫~‬
‫וצ " ע כאמת בהיתר זה סו " ס הרי אותז הוא‬
‫שטר פרוע דהוה עולה ומה אכפ " ל‬
‫דיש לו צורך דפשיטי דספרא ‪ ,‬ועיין בתורי " ד‬
‫דכל המחלוקת הוא דוקא אם פרע כל החוב‬
‫ומשההו לפשיטי דספרא גרידא אבל אם עדיין‬
‫לא פרע כל החוב שפיר מותר לכו " ע להחזיק‬
‫השטר בשביל מקצת החוב הנשאר ‪ ,‬ולכאורה‬
‫בשלמא בזה א " ש דמחזיק השטר עכור החוכ‬
‫הכתוב בשטר ‪ ,‬אבל בשביל פשיטי דספרא‬
‫למה יהא מותר ‪ ,‬אסו יהא מותר להחזיק שטר‬
‫לס‪) 6‬‬ ‫פרוע בשביל הוכ אחר לגמרי שחייב לו שיוכל‬
‫לגבות כשטר הפרוע הרי זה ודאי דאסור ‪,‬‬
‫וא " כ ה " נ פשיטי דספרא לא עדיף מחוב אחר‬
‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫ואמאי ס " ל למ " ר זה דמותר‬
‫אתמר ספר שאינו מוגה אמר רב‬ ‫גמ '‬ ‫רס )‬

‫שכתבו ורק טוען שלא נתן לה אלא נפל ממנו‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫אמי עד ל ' יום מותר להשהותו‬
‫ואילו לגבי שט " ח‬ ‫נאמן ‪.‬‬ ‫ומצאה אותו אינו‬ ‫ספר שאינו מוגה ‪ ,‬תורה נביאים‬ ‫וברש " י‬
‫כתב הרמב " ם פי " ד מהל ' מלוה ולוה דגם‬ ‫וכתובים ‪.‬‬
 ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫נתוצת ‪ -‬וף י " ס ע " ב‬
‫ממק " א ולכאורה מ " ש מאנוסים היינו שנאמנין‬
‫באין כת " י יצא ממק "א ‪ ,‬זע " כ מוכח רס " ל‬
‫דכיון שעצם השטר כשר הוא אין בזה משום‬
‫מחוסר קיום א " כ הרי מבואר הלא בדברינו‬
‫הנ " ל ‪.‬‬
‫אכן נראה דהתם טעמא משום דנהי‬ ‫וכינוב‬
‫דאיכא בהגדתן צין חסרון קיום ‪ ,‬מ " מ‬
‫שהשטר כשר ‪ ,‬א " כ‬ ‫מאחר דעכ " פ הא מעיניין‬
‫שוב הדר דינא דהשטר מכחיש ומבטל להגדת‬
‫היה וממילא דלא‬ ‫אמנה‬ ‫שאומרים‬
‫( וע " כ‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫מהניא גם טעמא דחסרון קיום‬
‫)‬ ‫בזה ‪.‬‬ ‫כונתו‬
‫יישב דברי הרמב " ם ‪ ,‬רבאמת‬ ‫לפי " ז‬
‫חלוק גט משט " ח היכא דמוען שכתב‬
‫ונפל ממנו דבגט אינו נאמן ובהלואה נאמן ‪,‬‬
‫ומשום דבאמת הא הוי טענה דלא שכיחא‬
‫דאף מיגו לא מהניא בזה אבל מ " מ אכתי צריך‬
‫להיות נאמן היכא שאין כת " י יוצא ממק " א דאז‬
‫לאו מדין מיגו אתיק עלה אלא דמתוסר קיומ‬
‫הוא וכנ " ל וא " כ כ " ז שייך דוקא בשטרי‬
‫הלואה שצריך קיום אז אמרינן דבטענה זו הוי‬
‫מחוסר קיום ונאמן ‪ ,‬אבל בגט אשה שפסק‬
‫הרמב " ם בפ " ז מהלי גירושין שא " ע קיום כלל‬
‫א " כ כשהודה שנכתב כהלכתו לא שייך לומר‬
‫שמחוסר קיום ורק מיגו איכא שהיה יכול‬
‫לטעון מזויף והרי מיגו לא שייך כיון דלא‬
‫שכיחא כמ " ש ולכן שפיר כתב דבגט אינו‬
‫ע"ש‪.‬‬ ‫נאמן לטעון כך עכת " ד‬
‫ר "מ‬ ‫בין‬ ‫חילוק‬ ‫דאיכא‬ ‫לפי " ז נמצא‬
‫לרבנן דהרי ביארנו לעיל דדוקא לרבנן‬
‫קיום‬ ‫שמחוסר‬ ‫דהיינו‬ ‫שאסר‬ ‫הפה‬
‫ומשום דלאו מדין טענה הוא אלא כל שיש‬
‫ערעור הלוה תקנו חכמים שאינו שטר כלל‬
‫משא " כ לר " מ דהוי רק מדין טענה לא חשיב‬
‫הפה שאסר אלא מיגו בעלמא וא " כ לר " מ‬
‫נמצא שבאמת אין חילוק בין גט לשטר הלואה‬
‫דבתרוייהו לא הוי הפה שאסר אלא רק מרין‬
‫שיעררי רבני דוד‬ ‫קצת‬
‫כשמודה הלוה שכתבו אלא שטוען שלא לוה‬
‫בו או אמנה הוא נאמן כמו בטוען מזויף‬
‫שנאמן ‪.‬‬
‫הקשו‬ ‫‪:‬‬ ‫כבאמת הרי בתוס ' לעיל יח‬ ‫ותירץ‬
‫למה אם אין כת " י יוצא ממקום אחר‬
‫נאמנין לומר אנוסים היינו הא הוי תרי ותרי‬
‫וכו ' ותירצו כיון שהצריכו חכמים קיום הכא‬
‫הוא‬ ‫לא תשיב קיום כלל מה שאומרים כת " י‬
‫זה כיון דאינהו גופייהו אמרי תוכ " ד קטנים או‬
‫עדותן‬ ‫אנוסים היינו וכאור הדברים דהכא לאו מדין‬
‫מיגו אחינן עלה ורק דקיומם לא מהני כיון‬
‫שטר כלל וכו ' [ ומבואר‬ ‫זה‬ ‫דאמרי שאין‬
‫כדבריו שלא כתב הלשון דהוה הפה שאסר‬
‫ועכ " פ‬
‫הוא ] ‪.‬‬ ‫ורק דכתב דלאו מיגו‬
‫וכתב דיש להסתפק לענין אומר כתבתי ללות‬
‫ולא לויתי מה דינו ‪ ,‬דיתכן דדוקא‬
‫כאנוסים היינו דלפי דבריהם עצם השטר בטל‬
‫אז אמרינן דהוי מחוסר קיום משא " כ בכתבתי‬
‫ללות דמודה דעצם השטר קיים דעדיין ראוי‬
‫ללות בו בזה רק מדין מיגו אחינן עלה או‬
‫דלמא כ "ז שלא לוה ולא מסרו למלוה לא‬
‫נגמר עדיין עדות שבשטר א " כ כיון דלפי‬
‫דבריו אין כאן עדות הרי הוא מחוסר קיום כמו‬
‫היינו ‪.‬‬ ‫באנוסים‬
‫עדים‬ ‫גבי‬ ‫דהכא‬ ‫מסוגיא‬ ‫וכיח‬ ‫וכתב י‬
‫הגמ '‬ ‫שאמרו אמנה היו דברינו דמחלק‬ ‫"‬
‫אם כתב ידם יוצא ממקום אחר או לא וע " כ‬
‫הא דבאין כת " י יצא ממק " א נאמנין הוא רק‬
‫משום דדיינינן ליה כמחוסר קיום ראל " כ הו " ל‬
‫אכן‬ ‫תו " ת כמו בכת " י יוצא ממקו " א ‪ ,‬והרי באמנה‬
‫הוי כמו בכותב ללות ולא לוה שהרי עצם‬
‫נחשב‬ ‫השטר כשר עדיין ללות בו ‪ ,‬וע " כ מוכח האף‬
‫בכה " ג שעצם השטר כשר מ " מ כיון שאומרים‬
‫עליו שאין בו עדות להלואה נחשב מחוסר‬
‫היינו ‪.‬‬ ‫קיום כמו באנוסים‬
‫אולם הקשה מהא דא " ר נחמן העדים שאמרו‬
‫אמנה היו דברינו אין נאמנין ולדעת‬
‫הרבה ראשונים מיירי אף באין כת " י יוצא‬
 ‫קצם‬ ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫ע"ב‬ ‫כתצות ‪ -‬דף י " ס‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫שבועה מעיקרו כלל ואין זה ענין לעד המסייע‬ ‫מיגו אחינן עלה וכיון דלא שכיח הוא לא מהני‬
‫לפטור ‪.‬‬ ‫שבא‬ ‫נאמן ‪.‬‬ ‫מיגו בזה ואינו‬
‫ע"א‬ ‫ע "י‬ ‫שבועה‬ ‫דמתחייב‬ ‫דהא‬ ‫ואפשר‬ ‫להביאור השני שכתבנו שם דגם ר " מ‬ ‫ואף‬
‫האומר אינו תנאי אין הביאור שהער‬ ‫מודה לרבנן דלאו מדין טענה הוא אלא‬
‫הוא המחייבו שבועה אלא דכיון שמקיים את‬ ‫רכל שיש ערעור אינו שטר כלל מ " מ הרי ס " ל‬
‫השטר נמצא דהשטר מצד עצמו המחייבו‬ ‫דאינו הפה שאסר כיון דסו " ס צריך שיטען‬
‫שבועה דהשטר מעיד שהיה בלא תנאי וא " כ‬ ‫ויערער אע " פ שאין ע " ז דין טענה מ " מ לאו‬
‫כשע " א אומר שהיה תנאי הרי הוא מכחיש את‬ ‫הפה שאסר הוא אלא מיגו ונמצא דלר " מ אין‬
‫השטר ולכן לא הוי ככל ע " א בהכחשה אלא‬ ‫וכמ " ש ‪.‬‬ ‫חילוק בין גט להלואה‬
‫יש לו דין של עד המסייע שפוטר מהשבועה‬ ‫גמ ' עד אומר תנאי ועד אומר אינו תנאי‬ ‫רסס )‬

‫שנתחייב מכח השטר ‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫וכו ' ‪.‬‬

‫בקצוה " ח שם הקשה איך מהני הכא‬ ‫והנה‬ ‫כתב ‪ ,‬דכטור‬ ‫סקי " ח )‬ ‫ובקצוה " ח ( סי ' פ " ב‬
‫עד המסייע לפטור הרי אם היה חתום‬ ‫הביא בזה ב ' דיעות בע " א אומר‬
‫בשטר רק ע " א בלבד והלוה אומר כת " י הוא‬ ‫תנאי וע " א אומר שלא היה תנאי דעת הרמ " ה‬
‫זה אבל תנאי היה ‪ ,‬הרי היה מתחייב לשלם‬ ‫להכחיש‬ ‫דאורייתא‬ ‫שבועה‬ ‫לישבע‬ ‫שצריך‬
‫מדין מתוך שאיל " מ כנסכא דר " א כיון שכל‬ ‫העד האומר לא היה תנאי שהרי אם היו שנים‬
‫נאמנותו רק במינו שהיה מכחיש את העד ואז‬ ‫מעידים שלא היה תנאי היה צריך לשלם וא " כ‬
‫היה מחויב שבועה וא " נ ה " נ בשע " א אומר‬ ‫בע " א שמעיד כן הרי הוא כשנים וחייב לישבע‬
‫לא היה תנאי והוא טוען תנאי דהע " א מחייבו‬ ‫שבועה דאורייתא ‪ ,‬אולמ הר " ר מתתיהו גאון‬
‫שבועה ואינו יכול לישבע הרי הוא מחויב‬ ‫סובר שנשבע רק שבועת היסת ונפטר ואין‬
‫לשלם ואיך יועיל בזה עד המסייע לפוטרו‬ ‫טעם‬ ‫הב " י‬ ‫וכתב‬ ‫כלל ‪,‬‬ ‫ע "א‬ ‫שבועת‬ ‫כאן‬
‫מממון הרי כתב הרא " ש דהיכא דחייב לשלם‬ ‫מחלוקתם דהרמ " ה ס " ל רעד המסייע אינו‬
‫מדין משאיל " מ אין עד המסייע פוטר ‪ ,‬אלא‬ ‫דעד‬ ‫ס"ל‬ ‫מתתיהו‬ ‫והר " ר‬ ‫משבועה‬ ‫פוטר‬
‫ע " כ מוכח מהכא דאף כשחייב לשלם מדין‬ ‫המסייע פוטר משבועה ‪ ,‬והיינו דהעד האומר‬
‫משאיל " מ נמי מהני עד המסייע לפטור כיון‬ ‫שהיה תנאי הוא מסייע לדבריו לומר שאינו‬
‫דכל חיוב הממון בא רק מכח השבועה לכן‬ ‫חייב שבועה ובזה פליגי אי עד המסייע פוטר‬
‫עד המסייע פוטרו מחיוב השבועה וממילא‬ ‫משבועה או לא ‪ ,‬וע " ש שביאר הגמ ' כאן דבזה‬
‫ע "ש ‪.‬‬ ‫אין חיוב ממון‬ ‫ע " ש‪.‬‬ ‫פליגי ר " פ ורב הונא ברד " י‬
‫דיש נידון בזה היכא דאמרינן מתוך‬ ‫ו‪4 :1‬ש‪ !1‬ר‪2‬‬ ‫אכן צ " ע בזה מה שייך זה לעד המסייע‬
‫שאיל " מ האם נחשב זה עדיין שיש‬ ‫דבשלמא אם היו באים בזה אחר זה‬
‫עליו רק חיוב שבועה ‪ ,‬או דבאמת חשיב לחיוב‬ ‫דכבר נתחייב לישבע ע " י ע " א שאומר לא היה‬
‫ממון ונפ " מ לענין גלגול שבועה דאי נימא‬ ‫תנאי ורק אח " כ בא ע " א ואומר שהיה תנאי‬
‫דעדיין חיוב שבועה עליו שייך לגלגל עוד‬ ‫פוטר‬ ‫המסייע‬ ‫עד‬ ‫אי‬ ‫הנידון‬ ‫שייך‬ ‫בזה‬
‫שבועה אחרת ‪ .‬אבל אם הוא רק חיוב ממון לא‬ ‫משבועה שנתחייב בבר או לא ‪ ,‬אבל הכא‬
‫הכא‬ ‫ועכ " פ‬ ‫כלל ‪,‬‬ ‫שבועה‬ ‫גלגול‬ ‫שייך‬ ‫שבאו בכ " א עד אומר תנאי ועד אומר אינו‬
‫בקצוה " ח מבואר דעדיין הוי חיוב שבועה‬ ‫תנאי הרי הוי ככל ע " א בהכחשה דתרוייהו‬
‫לפטור ‪.‬‬ ‫דמה " ט שייך עד המסייע‬ ‫נתחייב‬ ‫לא‬ ‫ומעולם‬ ‫דמי‬ ‫דליתנייהו‬ ‫כמאן‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫נתונות ‪ -‬דה י ‪. .‬‬
‫ט ע ב‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫אולש נר " ן הקשה דאי גימא כן דבכת " י יוצא‬ ‫כתב דהכא‬ ‫סקכ " ד )‬ ‫בנתיבות ( סי ' מ " ו‬ ‫אכן‬
‫דסתם‬ ‫ומשום‬ ‫נאמנין‬ ‫אין‬ ‫ממקו " א‬ ‫דהא שפיד יכול‬ ‫משאיל " מ‬ ‫ליכא כלל‬
‫שטר אין עומד לתנאי אם לא כתוב בו בפירוש‬ ‫הוא לישבע להכחישו ולומר דהיה תנאי ‪ ,‬ואף‬
‫וכמו דלא חיישינן למזויף ה " נ לא חיישינן‬ ‫ע " א בשטר לא עדיף מע " א בע " פ לפנינו‬
‫שהיה בו תנאי א " כ למה באין כת " י יוצא‬ ‫דכשאומר לא היה תנאי והוא טוען שהיה תנאי‬
‫ממקו " א יהיו נאמנין הא א " א משום עצמו‬ ‫הרי הוא נשבע להכחישו וה " ה ע " א בשטר אף‬
‫רשע וכמו דאיתא לעיל גבי אמנה היו דברינו‬ ‫דנחזיקו בחתימתו כאילו אומר בפירוש בלא‬
‫משוי‬ ‫כן‬ ‫לעשות‬ ‫שאסור‬ ‫כין‬ ‫נאמנין‬ ‫אין‬ ‫תנאי והוא אומר שהיה תנאי הרי הוא נאמן‬
‫נפשייהו רשעים א " כ ה " ה הכא הרי היה אסור‬ ‫לטעון כנגדו ואין כאן שום דין משאיל " מ‬
‫להם לחתום כשטר כזה שהיה בו תנאי ואינו‬ ‫ע " ש‪.‬‬ ‫כלל ‪,‬‬
‫כתוב בשטר דהרי השטר עצמו מעיד שלא‬ ‫לכאורה בודאי יש לחלק דשטר שאני‬ ‫אמנם‬
‫היה בו תנאי והו " ל חוזרים ומגידים דסותרים‬ ‫דהא אי ידעינן בודאי שהשטר אמת‬
‫דבריהם ומשוו נפשייהו רשעים ואיך יהיו‬ ‫לא היה נאמן הלוה לטעון שהיה תנאי כיון‬
‫ממקו " א ‪.‬‬ ‫נאמנין אפי ' אין כת " י יוצא‬ ‫הרי כאילו שהשטר‬ ‫סתמא‬ ‫השטר‬ ‫שנכתב‬
‫ולכן פי ' הר " ן דבאמת מיירי בין שכת " י יצא‬ ‫עצמו מעיד שלא היה תנאי וא " כ ה " ה בשטר‬
‫ממקו " א ובין אין כת " י יצא ממקו " א‬ ‫בע " א כשמודה שהשטר אמת דיש כאן הודאה‬
‫אי נחשב כאילו‬ ‫הגמ '‬ ‫ובזה גופא ספיקת‬ ‫בגוף החיוב אינו נאמן כלל לטעון שהיה תנאי‬
‫והו " ל סותרים‬ ‫נתפרש בשטר שאין בו תנאי‬ ‫ואפי ' בלא ע " א כלל כל שהודה בגוף החיוב‬
‫דבריהם ומשוו נפשייהו רשעים או דלמא תנאי‬ ‫ואח " כ בא לטעון שהיה תנאי נאמן רק מכח‬
‫מילתא אחריתי ולא תשיב כאילו נתפרש בו‬ ‫מיגו שלא היה מודה וה " נ בשטר בע " א כל מה‬
‫דבריו ‪.‬‬ ‫ע " ש כל‬ ‫שאין תנאי ‪,‬‬ ‫שנאמן לטעון תנאי הוא רק מכח מיגו וא " כ‬
‫דבשו " ע איכא מתירא בזה ‪ ,‬דבסי '‬ ‫אוקם קשה‬ ‫וכ " כ‬ ‫שאיל " מ‬ ‫מתוך‬ ‫דאיכא‬ ‫כתב‬ ‫שפיר‬
‫ידם‬ ‫מ " ו סל " ז פסק דדוקא כשאין כתב‬ ‫ע " ש‪.‬‬ ‫במשובב נתיבות שם‬
‫כת "י‬ ‫ממקו " א נאמנין וז " ל עדים שאין‬ ‫יוצא‬ ‫אכן יעויין כמאירי כאן שכתב דבאמת חייב‬
‫יצא ממקו " א ואמרו כת " י הוא זה ואומרים‬ ‫הוא שבועת התורה לישבע להכחיש‬
‫בתוכ " ד אנוסים היינו וכו ' או תנאי היה בדבר‬ ‫העד שאומר אינו תנאי ולא אמרינן אוקי חד‬
‫הרי אלו נאמנין וכו ' ואם כת " י יוצא ממקו " א‬ ‫לבהדי חד כיון שרחמנא הימניה לשבועה‬
‫וכו ' אין נאמנין בשום דבר שיאמרו לבטל את‬ ‫ע " ש‪.‬‬ ‫כבתרי והרי הוא כשנים‬
‫ע"ש ‪.‬‬ ‫השטר וכו '‬ ‫מדבריו חרא דאפי ' כב " א אמרינן‬ ‫[ ומשואר‬
‫פ " ב סי " ב ) כתב להדיא וז " ל‬ ‫( בסי '‬ ‫ו‪5‬ה‪5‬ן‬ ‫שחייב שבועה ועוד דאפי ' שיש‬
‫ואפי ' עירי השטר עצמם נאמנים לומר‬ ‫ע " א המסייע נמי אין פוטר משבועה ודלא‬
‫ידם יוצא‬ ‫שנעשה על תנאי אפי ' אם כתב‬ ‫כמש " ל ‪ ,‬ועוד דבאמת לא אמרינן משאיל " מ‬
‫ע"ש‪.‬‬ ‫וכו '‬ ‫ממקום אתר ונפטר הלוה‬ ‫וכמ " ש‬ ‫הע " א‬ ‫להכחיש‬ ‫הוא‬ ‫נשבע‬ ‫אלא‬

‫הרי מפורש כאן כהר " ן ראין חילוק בין כת " י‬ ‫ע " ש] ‪.‬‬ ‫בנתיבות‬
‫יצא ממקו " א או לא ‪ ,‬וא " כ סותר למש " כ בסי '‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫גב ' תנאי היו דברינו‬ ‫רקג )‬

‫מ "ו ‪.‬‬ ‫דהא‬ ‫פי '‬ ‫וכרמב " מ‬ ‫ובתוס '‬ ‫ברש ‪ ,‬יי‬ ‫והנה‬
‫ונראה ליישב ‪ ,‬דהא זה ודאי אם אחר שנכתב‬ ‫דנאמנין לומר תנאי היו דברינו הוא‬
‫השטר סתמא בלא תנאי רוצה לעשות‬ ‫ממקו " א ‪.‬‬ ‫דוקא באין כת " י יוצא‬
 ‫יא‬ ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫כתובות ‪ -‬וף י " מ ע " נ‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫סתמא שלא היה אז תנאי ואמאי חשים דהם‬ ‫תנאי בשעת חלות הקנין ודאי יכול להעמיד‬
‫ומגידים ‪.‬‬ ‫חוזרים‬ ‫עדים ע " ז שיעידו על תנאי זה שנעשה אח " כ‬
‫צ " ע בקושית הר " ן שהקשה אמאי נאמנין‬ ‫וכנן‬ ‫שמוסר השטר של המכירה או המתנה וכל‬
‫כיון‬ ‫ממקו " א‬ ‫אפי ' באין כת " י יוצא‬ ‫כיוצ " ב רק על תנאי זה ‪ ,‬ולא שייך בזה כלל‬
‫דמשוו נפשייהו רשעים כמו באמנה ‪ ,‬הלכאורה‬ ‫לומר דיש כאן תרי ותרי ‪ -‬דעידי השטר‬
‫לא דמי כלל דדוקא באמנה שלא ניתן ליכתב‬ ‫מעידים שהיה בלא תנאי ואלו אומרים שהיה‬
‫כל עיקר ‪ ,‬הו " ל רשעים ‪ ,‬משא " כ הכא דבלא " ה‬ ‫תנאי דהא פשוט דהוי עדות אחרת שאין שום‬
‫יכול להוסיף תנאים אח " כ שלא יהיו כתובים‬ ‫שייכות לשטר כלל וא " ב אפי ' עירי השטר‬

‫בשטר דלא הוו נגד שטר כלל ‪ ,‬א " כ אפי '‬ ‫בע " פ‬ ‫עצמן אם יעידו שנעשה תנאי אח " כ‬

‫תנאים שנעשו בתחילה אם לא יכתבום בשטר‬ ‫בודאי נאמנים דזהו עדות נפרדת לגמרי וכמו‬

‫לא נעשו רשעים בכך שחתמו בשטר סתמא‬ ‫עדים אחרים שאינמ סותרים כלל לעצם השטר‬
‫אלא רק מוסיפים שהיה עוד תנאי בעיקר חלות‬
‫וכנ " ל וצ " ע ‪.‬‬ ‫דאכתי ישאר תנאי זה עדות בע " פ‬
‫ת " ר שנים החתומימ על השטר‬ ‫גר '‬ ‫רמס )‬
‫הקנין ‪.‬‬
‫וכו ' ‪.‬‬ ‫ומתו‬ ‫השו " ע ‪ ,‬דבסי '‬‫וא " ש יש ליישב שפיר דברי‬
‫פ " ב שכתב דנאמנין אפי ' כת " י יצא‬
‫עדות‬ ‫הבעינן‬ ‫קי " ל‬ ‫דהא‬ ‫ולכאורה קשה‬
‫מיירי כה " ג שאומרים שהיה תנאי‬ ‫ממקו " א‬
‫שאתה יכול להזימה ‪ ,‬ולא סגי מה‬
‫אח " כ בשעת הקנין ולא בשעת עשיית השטר‬
‫שיכול להזימה בשעת הגדת העדות אלא בעינן‬
‫כת " י יוצא‬ ‫ולכן בזה פשיטא שנאמנין אפי '‬
‫יכול להזימה גם בשעת גמ " ד וא " כ הכא שמתו‬
‫כלל ‪.‬‬ ‫ממק " א שהרי אינן סותרין לשטר‬
‫העדים ובאים לפסוק הדין ע " פ שטר זה איך‬
‫השו " ע שאומרים שהיה‬ ‫מיירי‬ ‫בסי ' מ " ו‬ ‫אבל‬
‫יגמרו הדין הא הו " ל עתה עדות שאאי " ל ‪ ,‬אכן‬
‫תנאי כעצם עשיית השטר ולא שעשה‬
‫יתכן דממון שאני דלא כעינן בשעת גמ " ד‬
‫תנאי אח " כ ולכן בזה כתב שפיר דדוקא באין‬
‫שיהא יכול להזימה עיין בזכר יצחק מש " כ‬
‫ממקו " א נאמנין משום מיגו אבל‬ ‫כת " י יוצא‬
‫בזה ‪ ,‬וע " ע מה שנתבאר במסכת מכות דנחלקו‬
‫דכיון‬ ‫נאמנין‬ ‫אין‬ ‫ממקו " א‬ ‫ככת " י יוצא‬
‫ע "ש‪.‬‬ ‫בזה אי בעינן בכלל עשאי " ל בממון‬
‫שהשטר נכתב סתמא בלא שום תנאי הו " ל‬
‫[ וע " ע ישועת דוד ( חו " מ סי ' י " ט ) ובחלק ה '‬
‫עדות שלא היה אז תנאי ולכן איכא חסרון‬
‫ס " א] ‪.‬‬ ‫סימן‬
‫רביון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ואינו נאמן ‪.‬‬
‫ואם כתב ידם יוצא ממקו " א‬ ‫תדד " ה‬ ‫רמו )‬
‫ומגידין‬ ‫אכן אכתי צ " ע אמאי נחשב‬
‫שעדיין‬ ‫שאומרים‬ ‫לא‬ ‫וכו '‬
‫תנאי‬
‫חוזריי‬
‫הא כיון שיכול לעשות אח " כ‬
‫וכו ' ‪.‬‬ ‫פסולין דא " כ אמאי אין נאמנים‬ ‫בשעת הקנין רזה אינו סתירא כלל לעדות‬
‫שאומרים‬ ‫אפ "‬ ‫ברא " ש כתב דמיירי‬ ‫אבץ‬
‫שבשטר כמ " ש ‪ ,‬א " כ הרי נמצא דשוב אין לנו‬
‫נאמנין ‪.‬‬ ‫שעתה הם פסולים אפ " ה אין‬ ‫שום עדות מכח סתימת השטר ‪ -‬שנכתב‬
‫בזה דאיך יתכן שהעדים יהיו פסולים‬ ‫וב " ב‬ ‫סתמא ‪ ,‬שלא היה כאן תנאי דהרי עדיין יכול‬
‫והשטר כשר ‪ ,‬ואיך אמר בגמ ' דכיון‬ ‫לעשות אח " כ ‪ ,‬וא " כ שוב אפי ' אם עשה התנאי‬
‫ממקו " א אין נאמנין והשטר כשר‬ ‫שכת " י יוצא‬ ‫נמי בשעת עשיית השטר נמי אין מוכרח‬
‫דסו " ס כיון דהעדים בעצמן פסולין איך יתכן‬ ‫לכותבו בשטר כיון שבלא " ה יכול להוסיף‬
‫)‬ ‫כ‪.‬‬ ‫שהשטר יהא כשר וצ " ע ‪ .‬ועיין לקמן ( דף‬ ‫אח " כ תנאים בע " פ שלא יהיו נכתבים בשטר ‪,‬‬
‫בזה ‪.‬‬ ‫מש " כ‬ ‫וא " כ אמאי חשים כלל שהשטר מעיד מדנכתב‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫כתובות ‪ -‬דף כ ' ע " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫רב‬

‫להזימם ‪ ,‬דכוי שנוכל לקיים דין הזמה בעינן‬

‫בא " ד וא " ת וכו ' להימכו במינו‬ ‫שם‬ ‫)‬ ‫רסי‬
‫שההכחשה תהיה בפניהם ‪ ,‬אבל הכא שכבר‬ ‫וכו ' ‪.‬‬
‫מתו העדים ולעולם לא יבואו לידי הזמה מה‬ ‫דהא כיון דסו " ס עתה שאין אומרים כן‬ ‫וצ " ע‬
‫שייך להצריך הכחשה בפניהם משום דהכחשה‬ ‫הוו תרי ותרי ‪ ,‬ומה יועיל המיגו מה‬
‫ע "ש‪.‬‬ ‫תחילת הזמה‬ ‫שהיו יכולים לטעון דהא קי " ל תרי כמאה‬

‫אמנם במאיני ביאו הגמ ' דלעולם הרי חלוק‬ ‫דאפי ' יבואו עוד עדים אינו כלום וא " כ ה " נ‬
‫הזמה מהכחשה דהזמה הוא בגוף‬ ‫מה יועיל מה שיש להם מיגו ‪ .‬ובפרט לפי מה‬

‫משא " כ‬ ‫ראו המעשה ‪,‬‬ ‫העדים לומר שלא‬ ‫שהבאנו לעיל דברי המאירי דמינו שייך רק‬

‫הכחשה אינה בגוף העדים אלא מכחישים את‬ ‫ע" ש‪.‬‬ ‫בבעל דבר ולא בעדים‬

‫משא " כ הכחשה דהכא הוא‬ ‫הדבר מצד אחר‬ ‫וא " כ הוי בע " כ דכל המיגו הכא לאו מיגו‬
‫של כח הטענה הוא אלא רק בירור‬
‫ממין הזמה שהרי מעיד על גוף העדים שהיו‬
‫וראיה גרידא שאומרים אמת וא " כ מה יוסיף‬
‫אנוסים או פסולי עדות והוא שנקראת תחילת‬
‫עוד ראיה במקום שיש תרי ותרי ‪ ,‬ובאמת יש‬
‫הזמה ר " ל שאינה הזמה גמורה אלא שהיא‬
‫מהראשונים שתרצו כן על קושית התוס ' דהוי‬
‫ממינה ‪ ,‬וכו ' ולכן כמו שבהזמה שלא בפניהם‬
‫מיגו נגד עדים וכונתם כמ " ש דכיון שיש עדים‬
‫בפניהם‬ ‫דאילו הזימום‬ ‫מחתינן חד דרגא‬
‫נגדם והוי תו " ת אין מועיל המיגו כלל דנגד‬
‫חייבים כאשר זמם ‪ ,‬ושלא בפניהם רק מבטלין‬
‫עדים לא מועיל שום בירור וראיות ‪ ,‬וצ " ע‬
‫העדות א " כ ה " נ בהכחשה שאף בפניהם אינה‬
‫אלא בבטול עדות א " כ כשאינה בפניהם אף‬
‫התוס ' ‪.‬‬ ‫בדברי‬
‫מעליא‬ ‫בשטרא‬ ‫כיה‬ ‫גם ' ימגבינן‬ ‫רסמ )‬
‫ע"ש‪.‬‬ ‫ביטול עדות אין בה עכת " ד‬
‫ואמאי תרי ותרי נינהו אמר רב‬
‫לפי " ז א " ש דהכחשה שלא בפניהם‬ ‫ועכ " פ‬
‫ששת ז " א הכחשה תחילת הזמה וכשם שאין‬
‫ליכא אפי ' ביטול עדות ‪ ,‬ואף כשמתו‬
‫וכו ' ‪.‬‬ ‫מזימין את העדים אלא בפניהם‬
‫דרגא ‪.‬‬ ‫העדים ‪ ,‬דלעולם מחתינן ליה חד‬
‫וצ " ב דמ " מ אכתי איך יגבו עם שטר זה וכמו‬
‫צ " ע דהא הכא אינן באין לפסול העדים‬ ‫אכן‬ ‫ראין‬ ‫אע " פ‬ ‫כפניהם‬ ‫שלא‬ ‫דכהזמה‬
‫אה " נ רעל‬ ‫אלא לפסול השטר וא " כ‬ ‫עונש כאשר זמם מ " מ עדותן בטלה ובודאי לא‬
‫העדים אין נאמנין לבטלן מדין הכחשה שלא‬ ‫יגבו עם השטר ה " נ בהכחשה שלא בפניו איך‬
‫בפניהם מו " ס הרי יש כאן עדות שהשטר הוא‬ ‫יגבו ‪.‬‬
‫פסול ומאי ס " ד שלא יועיל עדותן לפסול‬ ‫ן‪22‬וד הקשה ברעק " א מה שייך הכא כלל‬
‫השטר ראין בזה שום עדות על גופן של עדות‬ ‫הכחשה תחילת הזמה דלכן בעינן דוקא‬
‫לקמן ‪.‬‬ ‫וצ " ע ועיין‬ ‫בפניהם הא כ " ז שייך רק אם אח " כ יהיה שייך‬

‫רף כ ' ע " א‬

‫בדברי משפט ובחי ' הרי " מ דבאמת‬ ‫וביארו‬ ‫גר ' השתא דליתנהו דאילו הוו קמן‬ ‫אקט )‬

‫הרי קי " ל שהעדים יכולים לחזור‬ ‫מהימני ‪.‬‬ ‫דלמא הוו מודו להו‬
‫בהם קודם דרישה וחקירה ורק דבעלמא הא‬ ‫בזה מה הודאה היה שייך אם היו‬ ‫והקשו‬
‫קי " ל דבדיני ממונות לא בעינן דו " ח [ מתקנ " ח‬ ‫באים לפנינו הא כיון שהגיד שוב‬
‫ואין יכולין לחזור ‪,‬‬ ‫וכו ' ]‬ ‫שלא תנעול דלת‬ ‫אינו חוזר ומגיד ואין הודאתו הודאה כלל‬
‫אולם היבא שהדיינים רואים שהוא דין מרומה‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫ומאי קאמר אילו הוו קמן הוו מודו‬
 ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫כתובות ‪ -‬דף כ ' ע " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫הגרעק " א ( סי ' ק " ה ) כתב לדון בהא‬ ‫והנה‬ ‫וא " כ הכא שבאו ב '‬ ‫יש דין דו " ח גם בממון ‪,‬‬
‫ראין מקבלין עדים שלא בפני בע " ד‬ ‫עדים להכחיש עירי השטר הו " ל דין מרומה‬
‫לילך‬ ‫שצריכין‬ ‫כגון‬ ‫אונס‬ ‫בדאיכא‬ ‫ורק‬ ‫הבעינן דו " ח ולכן שפיר היו יכולים לחזור‬
‫אפי ' שלא‬ ‫למדינ " ה או אונס אחר מקבלין‬ ‫אין חסרון‬ ‫דו " ח‬ ‫בהם אם היו לפנינו רקודם‬
‫בפני בע " ד ‪ ,‬אי הוי מדאורייתא דבעינן דוקא‬ ‫חו " מ ‪.‬‬ ‫דכיון שהגיד שוב אינו‬
‫בפני בע " ד ורק דבדאיכא אונס עשו רבנן‬ ‫צ " ב דהא בשעת חתימתן עדיין לא‬ ‫אולם‬
‫הפקר ב " ר הפקר דיהיה אפשר לקבל העדים‬ ‫באו עדים אלו להכחישן ולא היה אז‬
‫אף שלא בפניו ‪ ,‬או דלמא כל הדין דאין‬ ‫מרומה כלל וכבר נגמר עדותן ( דכמי‬ ‫דין‬
‫בע " ד הוא רק תקנ " ח‬ ‫מקבלין עדים שלא בפני‬ ‫וא " כ מה שייך‬ ‫דמי )‬ ‫שנחקרה עדותן בב " ר‬
‫מדרבנן ולכן בדאיכא אונס העמידו על דין‬ ‫ומגידין‬ ‫להיות תוזרין‬ ‫שיוכלו‬ ‫עתה‬ ‫לומר‬
‫בע " ד ‪.‬‬ ‫תורה שא " צ בפני‬ ‫ע "פ ‪.‬‬ ‫מחמת דין מרומה הא כבר נפסק הדין‬
‫שנתבו להוכיח מהא דקי " ל דבלא‬ ‫והביא‬ ‫משום‬ ‫רק‬ ‫בגמ '‬ ‫קאמר‬ ‫דמאי‬ ‫ך‪12‬וד צ " ב‬
‫שלחו ליה ולא בא ג " כ אין מקבלין‬
‫דדלמא אי הוו קמן הוו מודו הא אף‬
‫עדות שלא בפני בע " ד דע " כ שאין הטעם‬
‫בלא הודאתן נמי לאו עדות הוא כלל דכיון‬
‫משום הפקר כ " ד ‪ ,‬דלמה יפקירו ממונו של זה‬
‫שיש כאן הכחשה דעי " ז הוי דין מרומה א " כ‬
‫היכי דלא פשע ודחה זה הרעק " א דפעמים‬
‫אף בלא חזרתן לא הוו עדות כלל עד שיהיה‬
‫רבות מצינו בחז " ל תקנות כה " ג וכו ' ‪ ,‬ע " ש מה‬
‫דרישה וחקירה וכיון שכבר מתו העדים דלא‬
‫בזה ‪.‬‬ ‫שהאריך‬
‫שייך יותר דו " ח בעדות זו הרי חסר בכל עצם‬
‫וכתב להוכיח מסוגיא דהכא דע " כ הוי דין‬
‫העדות ‪ ,‬ואמאי קאמר רק משום דדלמא הוו‬
‫דאורייתא דאי גימא דהוא רק מדרבנן‬
‫מודו להו הא אף בלא זה הוי דין מרומה‬
‫וכשיש אונס לא תקנו חכמים כלל דליבעי‬
‫עדות ‪.‬‬ ‫שא " א לברר דלא הוי‬
‫בפני בע " ד ‪ ,‬אמאי קאמר הכא דאין מזימין‬
‫ואפשר לומר דבאמת הרי כל מה דלא בעינן‬
‫ומכחישין את העדים אלא בפניהם הא כיון‬
‫משום‬ ‫תקנ " ח‬ ‫הוא‬ ‫בר " מ‬ ‫דו " ח‬
‫שכבר מתו עדים שבשטר ולעולם לא יהיה‬
‫נעילת דלת משא " כ כשהוא דין מרומה אמרו‬
‫אפשר לקבל בפניהם הרי אין לך אונס גדול‬
‫חכמים דחוזר הדין דאורייתא דבעינן דוקא‬
‫מזה דבאונס הרי מקבלין שלא בפני בע " ד ‪,‬‬
‫שבשעת חתימת‬ ‫דאע " פ‬ ‫א "ש‬ ‫ולכן‬ ‫דו " ח‬
‫אלא ע " כ מוכח דהוא דין תורה שאין מקבלין‬
‫השטר כבר נגמרה עדותן מ " מ עתה שרואים‬
‫עדים שלא בפני בע " ד ורק דבאונס תקנו‬
‫חכמים משום הפקר ב " ר רמקבלין ולכן בוה‬ ‫שהוא דין מרומה הרי נתברר דמעולם לא‬
‫נגמרה עדותן כלל דהא חסר דרישה וחקירה‬
‫י " ל דדוקא בממון תקנו כן חכמים אבל בהזמה‬
‫דהוא קנס וכן שבאים לפסול העדים בזה לא‬ ‫ולכן יכולין שפיר לחזור בהן ‪ ,‬אלא דבזה‬

‫תקנו חז " ל שיקבלו שלא בפניהם ושפיר קאמר‬ ‫קאמר הגמ ' דכל מה דחקנו חכמים להעמיד‬

‫דבהזמה והכחשה אין מקבלין העדים שלא‬ ‫על דין תורה שצריך דו " ח ‪ ,‬הוא דוקא משום‬

‫גונא ‪.‬‬ ‫בפניהם בכל‬ ‫הסברא דדלמא אי הוו קמן הוו מודו דאז תקנו‬

‫אולם נתב הרעק " א [ דאפי ' אי נימא דהוא‬ ‫להעמיד על ד " ת שמעולם לא היה שטר בלא‬
‫רק דין דרבנן ובאונס לא תקנו נמי‬ ‫לחזור ‪.‬‬ ‫דוית‬
‫בהא‬ ‫‪):‬‬ ‫א " ש ] לפמש " כ בנימו " י בב " ק ( דף קיב‬
‫ויכוליי‬
‫גב ' וכשם שאין מזימין את העדים אלא‬ ‫ער )‬

‫דאין מקבלין עדים בפני קטנים דלכאורה מ " ש‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫בפניהם‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫כתונות ‪ -‬דן כ ' ע " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫רד‬

‫להיות‬ ‫צריך‬ ‫שאין‬ ‫פשוט‬ ‫לפי " ז‬ ‫[ ועכ " פ‬ ‫מהיה חולה דמבואר שם דמקבלין עדים אפי '‬
‫אינו עדות‬ ‫שהרי‬ ‫בפניהם‬ ‫דוקא‬ ‫ההכחשה‬ ‫שלא בפניו וכתב דלא דמי לחולה דהתם מיהת‬
‫כב ‪.‬‬ ‫עליהם כלל וכנ " ל וצ " ע ] ‪ ( ,‬וע " ע לקמן דף‬ ‫איתיה לבעל דין בעלמא אבל הכא ליכא בעל‬
‫הגר " ח ) ‪.‬‬ ‫מש " כ בדברי‬ ‫ע"ש‪.‬‬ ‫דין כלל עכ " ל‬
‫צ " ע דברי המאירי שהבאנו לעיל דס " ד‬ ‫וכן‬ ‫דהינא דליכא בע " ד בלל בעולם‬ ‫ושנואר‬
‫דכמו בהזמה ‪ ,‬דכפניהם מקיימין בהם דין‬ ‫גרע ראין מקבלין אפי ' באנוס וא " כ‬
‫כאשר זמם ‪ ,‬ושלא בפניהם מחתינן חד דרגה‬ ‫ה " ה הכא אע " פ שהם אנוסים מ " מ כיון שכבר‬
‫בהכחשה‬ ‫ה "נ‬ ‫עדותן ‪,‬‬ ‫את‬ ‫מבטלין‬ ‫ורק‬ ‫מתו ראינן בעולם כלל גרע דאין מקבלין עדים‬
‫דבפניהם מבטלין את עדותן א " כ שלא בפניהם‬ ‫ע "ש‪.‬‬ ‫שלא בפני בע " ד וכנ " ל‬
‫ע "ש‪.‬‬ ‫אף אין מבטלין עדותן‬ ‫אמנם צ " ע בעיקר דבריו מה שייך הכא כלל‬
‫וצ " ע בזה כנ " ל איך ס " ר רבהכחשה שלא‬ ‫להנידון אי מקבלין עדים שלא בפני‬
‫בפניהם הכא לא יהיה ביטול עדות‬ ‫בע " ד או לא דהא אין הנידון על העדים עצמן‬
‫כלל הרי אין זה עדות על העדים עצמן לפוסלן‬ ‫כל עיקר אלא רק על השטר ולענין השטר לא‬
‫עליו שפסול ומאי‬ ‫אלא על השטר‬ ‫תשיבי העדים בעלי דברים כלל [ ובשלמא‬
‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫שמעידיי‬
‫ס " ד דלא תועיל עדותן‬ ‫בעלמא שייך לומר דדנין על השטר וגם על‬
‫וכו ' ‪.‬‬ ‫רע ) גמ ' מידי‬
‫דהוה אנכסי דבר שטיא‬ ‫העדים ולגבי הזמת העדים הרי בעינן בפניהם‬
‫והגרעק " א הקשה למאי הוצרך לאחויי הא‬ ‫"‬ ‫אבל הכא ] שכבר מתו העדים רכל עיקר הנידון‬
‫דנכסי דבר שטיא ‪ ,‬הא ככולי‬ ‫העדים‬ ‫אם‬ ‫והלוה‬ ‫למלוה‬ ‫בנוגע‬ ‫רק‬ ‫הוא‬
‫דוכתי אמרינן כן בתוית אוקי תרי להדי תרי‬ ‫לגבי‬ ‫נפ " מ‬ ‫שום‬ ‫ואין‬ ‫פסולים‬ ‫או‬ ‫כשרים‬
‫ואוקי ממונא בחזקת מריה ‪ ,‬וכן בגמ ' הכא‬ ‫העדים עצמן מה שייך להא דאין מקבלין‬
‫פריך בפשיטות ומגבינן ביה כבשטרא מעליא‬ ‫עדים שלא בפני בע " ד הא אינן בע " ד כלל‬
‫שטיא ‪.‬‬ ‫וכו ' ‪ ,‬וא " כ מאי מייתי מבר‬ ‫וצ " ע ‪.‬‬
‫הוי‬ ‫תו " ת‬ ‫אי‬ ‫נחלקו‬ ‫הרי‬ ‫דבאמת‬ ‫‪1‬ר‪ ' 2‬רץ‬ ‫מאי ס " ד דרב‬ ‫הגמ '‬ ‫צ " ע בעיקר דברי‬ ‫וכן‬
‫ספיקא דאורייתא או ספיקא דרבנן ‪,‬‬ ‫ששת לדמות להזמה שלא בפניהם דהתם‬
‫דלמ " ד ספיקא דרבנן היינו דס " ל דמדאורייתא‬ ‫ההזמה הוי על העדים ולכן בעינן בפניהם‬
‫איכא חזקה ‪ ,‬ולכן כל הספק רק מדרבנן ‪ ,‬אבל‬ ‫משא " כ הכא הרי כתבו התוס ' לעיל דמיירי‬
‫היינו דס " ל‬ ‫דאורייתא‬ ‫ספיקא‬ ‫תו " ת‬ ‫למ " ר‬ ‫שאומרים פסולי עדות " היו " אבל עכשיו‬
‫דבתו " ת לא מהני שום חזקה כלל ‪ ,‬דכמו שעוד‬ ‫כשרים וא " כ הרי אין עדותן על העדים כלל‬
‫עדים לא יוסיפו כלום נגד עדים ‪ ,‬ה " נ חזקה לא‬ ‫אלא רק על השטר שבאים לפסול השטר וא " כ‬
‫דאורייתא ‪.‬‬ ‫מהני ‪ ,‬ולכן נשאר ספיקא‬ ‫בפניהם ‪.‬‬ ‫מ " ש מכל הכחשה דלא בעינן‬
‫דבפשוטו היה מקום לומר דכ " ז רק‬ ‫אלא‬ ‫נתב הגר " ח דלעולם הכחשה דתרי‬ ‫דחנה‬
‫לענין חזקת מ " ק ‪ ,‬אבל מוחזק מהני‬ ‫ותרי אין הביאור שכל כת מעידה על‬
‫שפיר שלא להוציא מהמוחזק ‪ ,‬אולם כתב דכדי‬ ‫הכת האחרת שהיא פסולה דא " כ הרי צריכה‬
‫לישב הקושיא הנ " ל י " ל דלמ " ד תו " ת ספיקא‬ ‫כל כת להעיד על עצמה שהיא כשרה וזה לא‬
‫דאורייתא מסלקין לכל החזקות ‪ ,‬ואפי ' חזקת‬ ‫אפשר דהא אינן נאמנין על עצמן ‪ ,‬וע " כ שאין‬
‫מוחזק ‪.‬‬ ‫כל אחת פוסלת חברתה ‪ ,‬אלא דהם מכחישים‬
‫דנסתפק‬ ‫להא‬ ‫להוכיח‬ ‫יש‬ ‫לפי " ז‬ ‫אכן‬ ‫רק בעצם המעשה וממילא רואים הכ " ד שיש‬
‫בקונטרס הספיקות מהו חזקת מ " ק האם‬ ‫כאן עדות שקר בין שניהם והוי ספק עליהם‬
 ‫יה‬ ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫כ' ט‪ -‬א‬ ‫כתונות ‪-‬‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫‪-‬‬
‫חודיה אלא אמר רב נחמן וכו ' וא " ת‬ ‫כעג )‬ ‫הוא כמו חזקה קמייתא באיסורים דהיינו מדין‬
‫וכו ' ‪.‬‬ ‫וכו ' רכל אחת באה בפנ " ע ומעידה‬ ‫חזקה דמעיקרא או דהוי מדין חזקת ממון‬
‫כתב ‪ ,‬דכל‬ ‫סקכ " א )‬ ‫מ "ו‬ ‫ובקצוה " ח ( סי '‬ ‫מוחזק ‪.‬‬ ‫בעלמא מדין‬
‫לשיטתם‬ ‫רק‬ ‫הוא‬ ‫קושיתם‬ ‫הגועק " א הנ " ל מוכח דהוי מדין‬ ‫ומדקרי‬
‫דפסולי‬ ‫ואם )‬ ‫בד " ה‬ ‫‪:‬‬ ‫שכתבו לעיל ( דף יט‬ ‫חזקה קמייתא ‪ ,‬שהרי בתחילה רצה‬
‫עדות דקתני לא שאומרים שעדיין פסולין אלא‬ ‫לומר דבתו " ת ספיקא דאורייתא לא אזלינן רק‬
‫כשרים ‪.‬‬ ‫פסולים הוו אז ועתה הם‬ ‫בתר חזקת מ " ק ‪ ,‬אבל חזקת המוחזק מהני‬
‫אפי ' שאומרים‬ ‫דמיירי‬ ‫להרא " ש שכתב‬ ‫אבל‬ ‫שא " א להוציא ממנו ‪ ,‬וא " ב הרי מפורש דחזקת‬
‫שעדיין הם פסולים כיון דאגן סהדי‬ ‫הוא ‪.‬‬ ‫מ " ק לאו מדין מוחזק‬
‫אפי ' שהם באמת‬ ‫שהשטר וחתם בכשרות ולכן‬ ‫עלץ ) גב ' והזמה שלא בפניהם נהי דהזמה‬
‫פסולין מ " מ לענין השטר הוי תו " ת ‪ ,‬א " כ לא‬ ‫הויא ‪.‬‬ ‫לא הויא הכחשה מיהא‬
‫שייך הכא כלל‬ ‫התוס ' דלא‬ ‫קשה כלל קושית‬ ‫וכתם בריב " ש דמ " מ אין זה ככל הכחשה‬
‫חזקת כשרות של העדים ‪ ,‬דהרי לגבי העדים‬ ‫ששני הכיתות מוכחשים אלא דהכא‬
‫עצמן באמת נאמנין האחרונים כיון שמעידים‬ ‫רק המוזמין מוכחשין ופסולין אבל המזימין‬
‫על גופן שעדיין פסולין ורק לגבי השטר עצמו‬ ‫כשרין דרק לענין דין המיוחד של כאשר זמם‬
‫תו " ת ועל השטר הא ליכא חזקה ומש " ה‬ ‫הוי‬ ‫ליכא שלא בפניהם אבל לבטל עדותן נאמנין‬
‫ע "ש ‪.‬‬ ‫אין גובין בו‬ ‫השניים ‪.‬‬
‫דצ " ע בזה איך יתכן לומר כן שהעדים‬ ‫אקא‬ ‫אקא דלכאורה יש לדון היכא דהזימום שלא‬
‫עצמן יהיו ודאי פסולים שהאחרונים‬ ‫והזימום‬ ‫שוב‬ ‫באו‬ ‫ואח " כ‬ ‫בפניהם‬
‫נאמנים לגמרי לפוסלם ‪ ,‬והשטר עצמו יהא‬ ‫זמם ‪.‬‬ ‫בפניהם ‪ ,‬האם יהא דין כאשר‬
‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫כשר דאיך אפשר לחלק ביניהם‬ ‫דעת הרמב " ם דהזמה והכחשה בבת‬ ‫דהא‬
‫ל"ז)‬ ‫סעיף‬ ‫מ "ו‬ ‫( סי '‬ ‫ובאמת בשו " ע שם‬ ‫אחת ליכא בזה דין כאשר זמם ‪ ,‬ולכאורה ה " ה‬
‫הרמ " א מחלוקת אם העדים‬ ‫הביא‬ ‫הכא ‪.‬‬
‫עדיין חיימ וב ' עדים אתרימ באים לפוסלן ‪,‬‬ ‫דמי כלל להתם ‪,‬‬ ‫דהכא לא‬ ‫נואה‬ ‫אמנם‬
‫אע " פ‬ ‫השטר נפסל‬ ‫ראשונה גם‬ ‫דלשיטה‬ ‫דדוקא התם דע " י ההכחשה כעיקר‬
‫שכת " י יוצא ממקו " א ‪ ,‬ויש חולקין ומכשירין‬ ‫המעשה הו " ל כבר מוכחשין והוה ספק על‬
‫דאע " פ‬ ‫הנ " ל‬ ‫הרא " ש‬ ‫דעת‬ ‫וזהו‬ ‫השטר ‪,‬‬ ‫עיקר המעשה לא שייך שוב להזימן משא " כ‬
‫אפ " ה‬ ‫חיים )‬ ‫שנאמנין לפסול העדים ( שעדיין‬ ‫הכא בהזמה שלא בפניהם שאין מכחישין כלל‬
‫כשר ‪.‬‬ ‫השטר‬ ‫את המעשה שלא היה ורק אומרים עמנו‬
‫והקשה בש " ך ( ס " ק ק " ב ) איך יתכן להכשיר‬ ‫הייתם ‪ ,‬אע " פ שנתבטלה עדותן עדיין יכולין‬
‫השטר הא איתא בב " ק ( דף ע " ד ) גבי‬ ‫זמם ‪.‬‬ ‫להזימם בפניהם לקיים דין כאשר‬
‫פלוגתא דאביי ורבא אי עד זומם חידוש הוא‬ ‫לדברי‬ ‫הכא‬ ‫דה " ה‬ ‫לדון‬ ‫אכן אכתי יש‬
‫ומכאן ולהבא הוא נפסל ‪ ,‬או דלמפרע הוא‬ ‫הוי‬ ‫בפניהם‬ ‫שלא‬ ‫דהזמה‬ ‫הריב " ש‬
‫דנפ " מ היכא דפסלינהו בגזלנותא דבזה‬ ‫נפסל‬ ‫הכחשה אע " פ שאינו הכחשה בעיקר המעשה‬
‫וע " ש בתוס ' דאף‬ ‫ליכא חידוש ונפסל למפרע ‪,‬‬ ‫מ " מ כיון דסו " ס נתבטלה כבר עדותן תו לא‬
‫השטרות שחתמו בנתיים פסולין כיון שנתברר‬ ‫שייך בזה הזמה ואפי ' יוזמו בפניהם יתכן דלא‬
‫שכבר אז היו פסולין ‪.‬‬ ‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫יהא כאשר זמם‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫כתפות ‪ -‬וף כ ' ע " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫רך‬

‫תורה להאמין לאחרונים אפי ' שמכחישין רק‬ ‫גם‬ ‫העדים‬ ‫שפוסלי‬ ‫דבכה " ג‬ ‫ומפורש‬
‫גוף ההלואה ולא גוף העדים ‪ ,‬וכיון שאין‬ ‫כאן‬ ‫הרא " ש‬ ‫כתג‬ ‫ואיך‬ ‫פסולין ‪,‬‬ ‫השטרות‬
‫עדותן כלל על העדים אלא רק נגד המלוה‬ ‫כשר ‪.‬‬ ‫שהשטר‬
‫שהוא הבע " ד פשוט דמהני הזמתן לפסול‬ ‫הוכיח הש " ך דהעיקר כדעה ראשונה‬ ‫ולכן‬
‫השטר אף שלא בפני העדים ורק דכ " ז הוא רק‬ ‫פסול ‪.‬‬ ‫ראם העדים פסולין גם השטר‬
‫כשאנו באים לדון לגבי עצם ההלואה בנוגע‬ ‫אם‬ ‫דמחלק‬ ‫צ"ל‬ ‫הרא " ש‬ ‫דלדעת‬ ‫וכיזב‬
‫למלוה ‪ ,‬אבל לענין גוף העדים לפוסלן או‬ ‫פוסלין אותם בפניהם או לא דבגמ '‬
‫להענישן בכאשר זמם ‪ ,‬דלענין זה הם הבעלי‬ ‫שם מיירי שפוסלין אותם בפניהם דהנידון הוא‬
‫דברים שדנין אותן ‪ ,‬בעינן שיהיה ההזמה דוקא‬ ‫עליהם ולכן כיון שהם נפסלים גם השטר פסול‬
‫בפניהם ‪.‬‬ ‫אבל הכא שאינן לפנינו שאין הנידון עליהם‬
‫וא " כ מיושב שפיר רכל מה שחילק הש " ך‬ ‫כלל רק על השטר ולכן אין יכולין לפסול‬
‫לדעת הרא " ש היינו דוקא הכא שבאין‬ ‫השטר וכן לשיטה ראשונה ברמ " א שנפסל‬
‫לפסול גוף העדים דכיון שאינו בפניהם לא‬ ‫השטר מ " מ היכא רמתו העדים השטר כשר‬
‫מהני לפסול השטר ג " כ ‪ ,‬אבל גבי הזמה דעיקר‬ ‫דלא שייך לומר בזה שהעדים פסולים דהא‬
‫עדותן על ההלואה לא בעינן בפניהם כלל‬ ‫מתו ‪.‬‬ ‫כבר‬
‫ושפיר פסק השו " ע דבכל גונא נפסל השטר‬ ‫והקשה בנתיבות דא " כ לפי " ז ה " ה בהזמה‬
‫הזמתן ‪.‬‬ ‫ע "י‬ ‫כה " ג שכבר מתו העדים ‪ ,‬או לשיטה‬
‫הקצוה " ח‬ ‫דברי‬ ‫מובן‬ ‫[ א " ה ‪ ,‬ואולי לפי " ז‬ ‫ב ' אפי ' כשהם עדיין חיים ואינן לפנינו ‪ ,‬לא‬
‫דלהרא " ש א " ש קושית התוס ' כיון‬ ‫יפסל השטר ע " י הזמה זו ‪ ,‬כמו היבא שמעידים‬
‫שמעידיך שגם היום פסולין לא שייך חזקת‬ ‫על העדים עצמן שהם פסולים דלא נפסל‬
‫כשרות של העדים ‪ ,‬אבל אה " נ דהעדים לא‬ ‫השטר ‪ ,‬א " כ ה " ה בהזמה לא יפסל השטר ‪,‬‬
‫יהיו פסולין כיון שאין הנידון עליהם כלל‬ ‫ותרי ‪.‬‬ ‫אלא ישאר תרי‬
‫בכ " ז ] ‪.‬‬ ‫וכנ " ל ‪ ,‬וצ " ע‬ ‫כתב דשייך הזמה‬ ‫ל " ד)‬ ‫בשו " ע ( סי '‬ ‫ודירי‬
‫בא " ד ‪ ,‬הכא נמי כיון ראין מכחישין‬ ‫שם‬ ‫רעו )‬ ‫לפסול השטר ‪ ,‬ואינו מחלק כלל אם‬
‫וכו ' ‪.‬‬ ‫אותם לומר שלא לוה‬ ‫העדים לפנינו ‪ ,‬או לא ‪ ,‬או אם מתו העדים ‪,‬‬
‫בזה מה יועיל מה דהעדים כשרים ‪ ,‬הרי‬ ‫וצ " ב‬ ‫השטר ‪.‬‬ ‫רמשמע דבכל נונא נפסל‬
‫הם אינם מעידים כלל על ההלואה‬ ‫הכא מבואר רכל שאין הנידון על העדים‬ ‫והרי‬
‫אלא כל הגביה הוא רק מכח השטר [ דהא אין‬ ‫עצמן אין השטר נפסל ‪.‬‬
‫זה מלוה ע " פ אלא מלוה בשטר ] ומצד השטר‬ ‫בפסלינהו‬ ‫דדוקא‬ ‫לחלק‬ ‫בנתיבות‬ ‫וכתב‬
‫עדים‬ ‫יש כאן‬ ‫דהא‬ ‫אינו שטר כלל‬ ‫הרי‬ ‫בגזלנותא בעינן דוקא בפניהם ומשום‬
‫המעידין שאינו שטר כלל דלא שייך בזה חזקת‬ ‫דעיקר העדות הוא על גופן של עדים והשטר‬
‫זה ‪.‬‬ ‫כשרות כלל ואיך נוציא ממון ע " פ שטר‬ ‫אנו פוסלין ממילא ולכן כיון שהם הבעלי‬
‫זה פשוט דהיכא דאיכא תרי ותרי‬ ‫דנונה הרי‬ ‫דברים שאנו באים לדון עליהם ‪ ,‬אם הוא שלא‬
‫על אדם מסוים אם הוא כשר או פסול ‪,‬‬ ‫בפניהם א " א לפוסלן ומש " ה השטר כשר‬
‫לא שייך בזה חזקת כשרות לומר שהוא כשר ‪,‬‬ ‫והו " ל תו " ת ‪ ,‬אבל גבי הזמה דלא מיקרי‬
‫פסול ‪.‬‬ ‫כיון דיש שנים המעידים עליו שהוא‬ ‫שמעידין על גופן של עדים דהא אי לאו‬
‫ופץ מה דסבר רב הונא בתרי כיתי עדים‬ ‫חידוש התורה שנאמנין השניים היה הדין ככל‬
‫המכחישות זו את זו דמוקמינן כל אחת‬ ‫ורק דחידשה‬ ‫דתרוייהו מוכחשים‬ ‫הכחשה‬
 ‫יז‬ ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫נתונות ‪ -‬ט נ ' ע " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫[ וכדקי " ‪ 5‬בב ' כיתות המכחישות כמה לוה‬ ‫ראין‬ ‫הגר " ח‬ ‫היינו כמ " ש‬ ‫בחזקת כשרות ‪,‬‬
‫דגובין הפחות שבשניהם ‪ ,‬ודוקא‬ ‫הביאור שכל אחת מעידה על גוף העדות‬
‫אם היה נחשב לכ ' תביעות נפרדות היה שייך‬ ‫השניה שהם שקרנים ‪ ,‬דא " כ לא היה שייך בזה‬
‫גובה‬ ‫כשרה‬ ‫בפנ " ע‬ ‫שכת זו‬ ‫דכיון‬ ‫לומר‬ ‫עדים‬ ‫כאן‬ ‫יש‬ ‫דהא‬ ‫כלל ‪,‬‬ ‫כשרות‬ ‫חזקת‬
‫וחשיב‬ ‫שניהם‬ ‫שתובע‬ ‫כיון‬ ‫אבל‬ ‫מאתיים‬ ‫פסולים ‪.‬‬ ‫המעידים עליהם שהם‬
‫תביעה אחת צריכין אנו לדון ע " פ כל העדים‬ ‫ע " כ דבל הכחשתן הוא רק במעשה ‪,‬‬ ‫א‪5‬א‬
‫כאחת ] ‪.‬‬ ‫מהן‬ ‫שאחת‬ ‫הב " ר‬ ‫רואים‬ ‫דממילא‬
‫אכן הקשה בחי ' הרי " מ דהא אכתי איכא‬ ‫שקרנים ‪ ,‬אבל לאו עדות הוא שמעידין עליהן ‪,‬‬
‫חסרון רעדות שאי אתה יכול להזימה ‪,‬‬ ‫משא " כ בתו " ת על אדם ששנים אומרים כשר‬
‫דהא כה "ג במלוה ע " פ ‪ ,‬יכולה כל כת לומר‬ ‫ושנים אומרים פסול ‪ ,‬לא שייך חזקת כשרות‬
‫שהגביה נעשתה ע " פ הכת השניה ולא ע " פ‬ ‫עדים ‪.‬‬ ‫כלל נגד‬
‫עדותינו וא " כ ה " נ בשטר הו " ל נמי עדות‬ ‫וא " כ ה " נ צ " ב מה הקשו התוס ' שיגבו ע " פ‬
‫שאאי " ל ‪.‬‬ ‫שטר זה ‪ ,‬הא יש כאן עדים המעידין על‬
‫לומר דכיון דסו " ס לגבי עצמן הרי‬ ‫ואפשר‬ ‫כלל ‪.‬‬ ‫שטר זה שהוא פסול דלא שייך חזקה‬
‫יש להם חזקת כשרות שהם כשרים‬ ‫כ "ה)‪.‬‬ ‫( ועיין בישועת דוד חו " מ סי '‬
‫א " כ נחשב שב " ר הוציאו ג " כ על פיהם והו " ל‬ ‫בפנ " ע‬ ‫אחת באה‬ ‫דכל‬ ‫בא " ד ‪,‬‬ ‫שם‬ ‫לעו )‬
‫להזימה ‪.‬‬ ‫שפיר ערות שאתה יכול‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫ומעידה‬
‫בא " ד ‪ ,‬אבל הכא שאומרים קטנים‬ ‫טמ‬ ‫‪,‬‬ ‫רעם )‬ ‫והנה נתב בשו " ע ( סי ' ל " א ס " ב ) מלוה שיש‬
‫היו או קרובים משנולדו עד עתה‬ ‫לו על לוה אחד ב ' שטרות ‪ ,‬שטר אחד‬
‫שנתרחקו ליכא למימר אוקמינהו אחזקתייהו‬ ‫שחייב לו מנה ואחד שחייב לו מאתים וכפר‬
‫וכו ' ‪.‬‬ ‫דפסלינן אותן משנולדו‬ ‫הלוה בשתי השטרות ועל כל שטר חתומה כת‬
‫( ש " ג פי " ז ) הקשה ‪ ,‬מה תירצו התוס '‬ ‫ובש " ש‬ ‫אחרת שהכחישו זה את זה כמקום אחר אם‬
‫דאין כאן חזקת כשרות דמעיקרא‬ ‫ע"ש ‪.‬‬ ‫הוציאן כאחד לא ישלם אלא מנה‬
‫כיון דפסלינן משנולדו מ " מ נוקמינהו אחזקה‬ ‫דכיון שכל אחת כשרה רק בפנ " ע הרי‬ ‫והיינו‬
‫דהשתא ‪ ,‬דהא בכל דוכתי היכי דליכא חזקה‬ ‫א " א לקבל ב ' הכיתות יחד דממ " נ חד‬
‫דמעיקרא אזלינן בתר חזקה דהשתא וגימא‬ ‫מינייהו פסולין ולכן ידו על התחתונה וגובה‬
‫כשרים ‪.‬‬ ‫מדעכשיו הם כשרים גם אז היו‬ ‫המנה ‪.‬‬ ‫רק עם השטר של‬
‫שם האריך לדון בזה אם יש כזו‬ ‫ובפט " ז‬ ‫וצייה דהא כיון דכל כת בפנ " ע כשרה אמאי‬
‫חזקה של חזקה דהשתא ורק דחזקה‬ ‫נהי‬ ‫יגבה בשטר של מאתיים‬ ‫לא‬
‫חזקה‬ ‫דליכא‬ ‫והיכא‬ ‫עדיפא‬ ‫דמעיקרא‬ ‫דשתיהן אינו יכול לגבות כיון דידעינן דכת‬
‫דמעיקרא אזלינן בתר הזקה דהשתא או דליכא‬ ‫אחת פסולה מ " מ כשאנו דנין על כל אחד‬
‫ונפ " מ הכא‬ ‫דהשתא‬ ‫כלל ענין של חזקה‬ ‫בנפרד הרי הוא כשר ולמה לא יוכל לגבות‬
‫דקידשה בדבר שהיה ספק אם שוה פרוטה‬ ‫מאתיים ‪.‬‬ ‫בשטר של‬
‫בתר חזקה‬ ‫אזלינן‬ ‫אי‬ ‫שו " פ‬ ‫היה‬ ‫ואח " כ‬ ‫ב'‬ ‫את‬ ‫יחד‬ ‫תובע‬ ‫שהוא‬ ‫דכיון‬ ‫ואפשר‬
‫דהשתא לומר שגם בשעת קידושין היה שו " פ‬ ‫החובות הרי זה חשיב תביעה אחת‬
‫לא ‪.‬‬ ‫או‬ ‫על שלש מאות ואין כאן דין נפרד על מנה‬
‫וכתת דהוא מחלוקת רש " י ותוס ' בזה דרק‬ ‫ודין נפרד על מאתיים כי אם דין תביעה אחת‬
‫רש " י ס " ל דאזלינן בתר חזקה דהשתא‬ ‫הכל כאחת ‪.‬‬ ‫על ג ' מאות ולכן אנו צריכין לדון‬
 ‫זצ " ל‬ ‫מוברמקי‬ ‫כתונות ‪ -‬וף כ ' ע " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫רה‬

‫השטר ואין בזה חסרון מפי כתבם כיון שקצת‬ ‫ותוס ' פליגי ‪ ,‬וא " כ להתוס ' ודאי לא קשה מידי‬
‫מעצמו ‪.‬‬ ‫הוא זוכר‬ ‫כיון דלית להו חזקה דהשתא ‪ ,‬ולרש " י נמי לא‬
‫בדברי רב הונא לא כתב רש " י דבעינן‬ ‫ולכן‬ ‫פי ' דפסולי עדות הינו משחקין‬ ‫קשה שהרי‬
‫שיזכר מעצמו ע " י השטר ‪ ,‬ורק בדברי ר '‬ ‫ע "ש‪.‬‬ ‫שייך לחזקה דהשתא כלל‬ ‫בקוביא דלא‬

‫יוחנן כתב רש " י דאע " פ שאין זוכרה מעצמו‬ ‫דאפי ' אם הם עדיין משחקין בקוביא‬ ‫[ דהיינו‬
‫בלבו ונזכר וכו ' ‪.‬‬ ‫אלא לאחר שרואה בשטר נתן‬ ‫אינן נפסלין לעדות רק מדרבנן ולכן‬
‫אפי '‬ ‫ור " י ‪ ,‬דלר " י‬ ‫ר "ה‬ ‫והיינו דבזה פליגי‬ ‫אין פוסלין אותו כמו היכא שמעידין שהם‬
‫ע "י‬ ‫דמעצמו אינו זוכר כלל מ " מ אם נזכר הכל‬ ‫ותרי ] ‪.‬‬ ‫גזלנין ונשאר רק תרי‬
‫השטר מהני ‪ ,‬אבל לר " ה לא מהני מה שנזכר‬ ‫דבריו נראה דהכא לא שייך‬ ‫אמנם בעיקר‬
‫ע " י השטר כלל אלא דוקא אם זוכר מקצת‬ ‫כלל חזקה דהשתא ‪ ,‬דהא יסוד חזקה‬
‫מעצמו סגי נזה אפי ' שאת השאר לא נזכר‬ ‫דהשתא הוא מסיכי תיהי לומר שהיה אחרת‬
‫הכתב ‪.‬‬ ‫כלל ויכול להעיד הכל ע " פ‬ ‫ממת שמצאנו עתה ‪ ,‬וא " כ זה שייך דוקא כגון‬
‫ש " מ מדר '‬ ‫ראיה לזה מהא דאמר רבא‬ ‫והביא‬ ‫בספק אם היה שו " פ בשעת קידושין ועתה‬
‫יוחנן הנהו ב ' תרי דידעי סהדותא‬ ‫הוא שו " פ ‪ ,‬דבזה אמרינן מהיכי חיתי להסתפק‬
‫ומנשי חד מנייהו מדכר חר לחבריה דלכאורה‬ ‫שאז לא היה שו " פ ‪ ,‬ומש " ה סמכינן אחזקה‬
‫ש " מ ראם זוכר‬ ‫אמאי לא קאמר נמי לרב הונא‬ ‫דהשתא ‪.‬‬
‫השאר ‪ ,‬רזה אינו‬ ‫מקצת יוכל תבירו להזכירו‬ ‫אנץ הכא דמיירי בתרי ותרי ‪ ,‬הרי לא שייך‬
‫כיון דלרב הונא לא מיירי שנזכר השאר ע " י‬ ‫לומר מהיכי תיתי להסתפק שהיו אז‬
‫אפי ' שלא נזכר כלל יכול להעיד‬ ‫השטר אלא‬ ‫פסולים מהמת דעכשיו הם כשרים ‪ ,‬דהא‬
‫ע " פ הכתב מחמת ד וכר מקצת א " כ זה שייך‬ ‫בודאי יש כאן ספק לפנינו דשנים אומרים‬
‫~‬
‫דוקא היכא דהשאר מעיד ע " פ כתב דהוא אמת‬ ‫שהיו אז פסולים ‪ ,‬ואיך נאמר מדעכשיו כשרים‬
‫ורק דפסול הוא מגזה " כ ולכן אמרינן דסגי בזה‬ ‫כשרים ‪.‬‬ ‫הן אף קודם היו‬
‫שזוכר מקצת מעצמו ‪ ,‬אבל באופן שאת השאר‬ ‫כתבו התוס ' דכיון שאין חזקה‬ ‫ו כן שפיר‬
‫מעיד דק ע " פ חנידו לא מהני כלל אפי ' שזוכר‬ ‫אותם‬ ‫שפוסלים‬ ‫מאחר‬ ‫דמעיקרא ‪,‬‬
‫‪-‬‬
‫מקצת דסו " ס על השאר ה " ל עד מפי עד‬ ‫אחזקה‬ ‫לאוקמי‬ ‫שייך‬ ‫לא‬ ‫תו‬ ‫משכולאו‪,‬‬
‫דחיישינן שמשקר דלא הוי עדות כלל ולכן‬ ‫דהשתא ‪ ,‬אלא נשאר לפנינו ספק ברור של תרי‬
‫לר " ה לא משכ " ל כה " ג שיעיד ע " פ תכירו‬ ‫ותרי ‪.‬‬
‫לר " י שנזכר ע " י השטר הכל ה " נ ע " י‬ ‫ודוקא‬ ‫ת " ר כותב אדם עדותו על השטר‬ ‫גמי‬ ‫רעש )‬

‫להעיד ע " ש ‪.‬‬ ‫כשנזכר הכל מעצמו יכול‬ ‫חבירו‬ ‫לאחר כמה‬ ‫אפי '‬ ‫ומעיד עליה‬
‫צ " ב בדבריו איך באמת מהני לרב הונא‬ ‫אכן‬ ‫שנים אמר רב הונא והוא שזוכרה מעצמו ‪ ,‬ר '‬
‫מה שמעיד השאר ע " י הכתב דמה נפ " מ‬ ‫יוחנן אמר אע " פ שאין זוכרה מעצמו אמר‬
‫בין מקצת להכל דכמו שאם אינו זוכר כלום‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫רבה ש " מ מדר ' יוחנן‬
‫איכא חסרון מפי כתבם א " כ אף בזוכר מקצת‬ ‫בד " ה שזוכרה מעצמו בלא ראיית‬ ‫וברש " י‬
‫אכתי השאר שאינו זוכר למה לא יהיה חסרון‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫השטר נזכר קצת מעדותו מאליו ‪,‬‬
‫כתבם ‪.‬‬ ‫מפי‬ ‫נתב בכונת רש " י דלרב הונא‬ ‫ונבית ‪ -‬יעקש‬
‫הכרח לפרש‬ ‫רש " י אין‬ ‫בעצם דברי‬ ‫ובאשת‬ ‫סגי בזה שזוכר קצת מעצמו‬
‫כן ‪ ,‬די " ל דבאמת גם לרב הונא בעינן‬ ‫ואע " פ שאת השאר אינו נזכר כלל אפי ' ע " י‬
‫שיהיה נזכר הכל גם השאר ע " י הכתב ומש " כ‬ ‫השטר מ " מ יכול להעיד גם את השאר מכח‬
 ‫יט‬ ‫זצ " ל‬ ‫פוברסקי‬ ‫ע"א‬ ‫יבאשת‬ ‫כתובות ‪ -‬וף‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫דלר " ה לא בעינן‬ ‫אב‪ 5‬לדברי הבית יעקב‬ ‫דזוכר מקצת בא לפרש דהא דאמר רב‬ ‫רש " י‬
‫שיהא נזכר השאר כלל צ " ע כאמת איך‬ ‫הונא והוא שזוכרה מעצמו אין הכונה דכעינן‬

‫מהני דמ " ש מקצת מכולו כמו דבכולו מפי‬ ‫שיזכור הכל מעצמו דא " כ מאי קמ " ל רב הונא‬
‫הכתב איכא חסרון מפי כתבם אמאי במקצת‬ ‫דמהני ‪ ,‬ועוד למה כותב הא בלא " ה צריך‬
‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫ליכא חסרון‬ ‫לזכור ‪ ,‬ולכן פירש " י דהכונה דבעינן שיזכור‬
‫כמ " ש דבאמת גם‬ ‫ועכי‪ ,‬פ בראשונים מבואר‬ ‫קצת מעצמו ואז מהגי מה שיזכר השאר ע " י‬
‫ע "י‬ ‫לר " ה בעינן שיזכר השאר מעצמו‬ ‫השטר ‪ ,‬אבל עכ " פ זה ודאי דגם לר " ה בעינן‬

‫השטר ורק דפליגי אי בעינן שיהיה זוכר מקצת‬ ‫שיזכר השאר ע " י השטר וכמ " ש רש " י אח " כ‬

‫מעצמו בלא השטר או אפי ' אין זוכר כלום ‪,‬‬ ‫וכל‬ ‫הכל‬ ‫נזכר‬ ‫השטר‬ ‫בדברי ר " י רע " י‬
‫נזכר הכל ‪.‬‬ ‫ורק ע " י השטר‬ ‫הוא אי בעינן שיזכור‬ ‫פלוגתתם דר " ה ור " י‬
‫קצת מעצמו או לא ‪ ,‬דלר " י אפי ' מעצמו אינו‬
‫כן היטב כלשון הגמ ' דקאמר כסברי‬ ‫ומדויק‬
‫זוכר כלום ‪ ,‬מ " מ אם ע " י השטר נזכר הכל‬
‫ר ' יוחנן אע " פ שאין זוכרה דלכאורה‬
‫מהני ולר " ה בעינן דוקא שיהא זוכר בעצמו‬
‫לדברי הבית יעקב הו " ל לגמ ' להדגיש בעיקר‬
‫מקצת ורק אז מהני מה שיזכר השאר ע " י‬
‫שצריך ליזכר הכל גם השאר ולא סגי בזנירת‬
‫השטר ‪ ,‬וכן מבואר בריטב " א וברמב " ן עיין‬
‫מקצת שהרי בזה עיקר פלוגתתם אי סגי‬
‫בזכירת מקצת ומדקאמר רק אע " פ שאץ זוכרה‬
‫בשטמ " ק ‪.‬‬
‫ילפי " ז צ " ב אמאי קאמר רק ש " מ מדר '‬ ‫א‪5‬א‬
‫מעצמו משמע דלכו " ע צריך שיזכר הכל ורק‬
‫יוחנן שיבול להזכיר אחד לחבירו הא‬
‫פליגי אי צריך שיהיה זוכר מעצמו דלר " י‬
‫לרב הונא נמי הדין כן שמועיל שיזכירו תבירו‬
‫זוכרה ‪.‬‬ ‫אע " פ שאין‬
‫השאר והו " ל למימר נמי ש " מ מדר " ה ‪ ,‬וצ " ל‬
‫וכן לדברינו א " ש הא דאיכעיא להו עצמו‬
‫רבעי למימר אפי ' היכא ראין זוכר כלל אפי '‬
‫מאי ‪ ,‬דלדברי הב " י ע " כ כל הספק הוא רק‬
‫לא מקצת דאפ " ה מהני מה שמזכירו חבירו ‪,‬‬
‫לר " ה לא שייך כלל הך איכעיא‬ ‫לר " י דאילו‬
‫ולכן קאמר רק ש " מ מדר " י דרק לר " י מהני‬
‫דכיון שבעינן שיהיה זוכר מקצת מעצמו שוב‬
‫כלום ‪.‬‬ ‫אפי ' אינו זוכר‬
‫אינו צריך גלל ליזכר השאר ‪ ,‬אלא השאר מעיד‬
‫א‪5‬א דלכאורה אכתי צ " נ בדברי רב הונא ‪,‬‬
‫ע " פ הכתב וזה לא שייך גבי עצמו כלל שיעיד‬
‫מאי שנא אי זוכר מקצת או שאין זוכר‬
‫הבע " ד ‪.‬‬ ‫עפ " י‬ ‫כלום ‪ ,‬וכמו דבאין זוכר כלום ס " ל דלא מהני‬
‫לפמש " כ כפי ' הראשונים דבעינן שיהיה‬ ‫אכן‬ ‫מה שיזכר ע " י הכתב או ע " י חבירו ‪ ,‬למה אם‬
‫נזכר גם השאר ורק דפליגי אי חיישינן‬ ‫זוכר מקצת מעצמו יועיל מה שיזכר את‬
‫שאומר ברדמי דלכן לר " ה דוקא בזוכר מקצת‬ ‫השאר ‪.‬‬
‫מעצמו לא חיישינן שפיר יש להסתפק אף‬ ‫כלום‬ ‫זוכר‬ ‫שאין‬ ‫דהיכא‬ ‫דסובר‬ ‫ואפשר‬
‫לר " ה עצמו מאי אי מהני מה שהבע " ד עצמו‬ ‫השטר‬ ‫מעצמו יש לחוש דגם ע " י‬
‫מזכירו השאר דשמא יש לחוש בזה טפי‬ ‫אינו נזכר באמת מעצמו ורק נדמה לו שנזכר‬
‫שיאמר בדדמי דרק יהא נדמה לו שנזכר ‪,‬‬ ‫ואומר ברדמי וכדאיתא בסמוך גבי רב אשי‬
‫אמנם בר " ן מבואר כדברי הב " י ודלא כשאר‬ ‫ורב כהנא אבל כשזוכר מקצת מעצמו לא‬
‫ראשונים ‪.‬‬ ‫חיישיק כ " כ שיאמר בדדמי דמסתבר דכיון‬
‫כהנא‬ ‫לרב‬ ‫דחזייה‬ ‫בסמוך‬ ‫רקאמר‬ ‫ובהא‬ ‫שבאמת כבר זוכר מקצת מעצמו הרי הוא נזכר‬
‫דהוה מחסם צ " ב מה נסתפק הרי אפי '‬ ‫השטר ‪.‬‬ ‫באמת השאר ע " י‬
 ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫ם ע "א‬ ‫כתוגות ‪-‬‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫‪-‬‬
‫התוס ' רכל שטר הוי כאילו נתקרה עדותן‬ ‫שבאמת מכר ע " י מה שהזכיר לו ‪ ,‬הא קאמר‬
‫רתוס '‬ ‫ככ " ד וליבא חסרון מפ " כ ‪ ,‬ורק דס " ד‬ ‫להעיד ‪.‬‬ ‫דצורכא מרכנן יכול‬
‫דרק משעה שהובא השטר לכ " ד היה תקנ " ח‬ ‫דחשב אולי סומך עליו אפי ' שלא‬ ‫ואפשר‬
‫בב " ד ‪.‬‬ ‫שיהיה אז כנחקרה עדותן‬ ‫נזכר עי " ז מעצמו ‪ ,‬או דשמא לא ידע‬
‫לר " ת רס " ל דיכולין לשלוח כתב ידם‬ ‫[ ונזמו‬ ‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫הדין רצורבא מרבנן‬
‫רק‬ ‫הוא‬ ‫העדות‬ ‫כל‬ ‫דבודאי‬ ‫לב " ר‬ ‫וצודתה ורבי יוחנן וכו ' ‪ -‬דחזו בכתבא‬ ‫רפ )‬
‫כשבא ליד ב " ר כמ " ש ברמ " א בתשובה ( סי '‬ ‫ואתו ומסהדי ואמר רחמנא מפיהם ולא מפי‬
‫י " ב ) ע " ש ‪ ,‬ולכן ה " נ בשטר שהכשירוהו חז " ל‬ ‫כתבם ‪.‬‬
‫לכ " ד ] ‪.‬‬ ‫לא הוי עדות עד שיבא‬
‫צ " ב מה שייך הכא חסרון דמפי‬ ‫שכאורה‬
‫החוס ' רק מנמחק שטר חובו וכו '‬ ‫ולכן הקשו‬ ‫דוקא‬ ‫היינו‬ ‫דבפשוטו‬ ‫כתבם‬
‫או משורף שטרו של חבירו דמיירי שם‬ ‫כשמעידין ע " י כתב כגון ששולחין עדותן‬
‫דעדיין לא בא לב " ד ואפ " ה יכולין לכתוב‬ ‫בכתב לב " ר דבזה דרשינן שצריך שיעידו‬
‫מוכת‬ ‫א "כ‬ ‫שטר אחר ע " פ שטר הראשון‬
‫בפיהם ולא מפי כתבם ‪ .‬וכן באופן שהם באים‬
‫דמשעה שחתמו הוי כבר כאילו נחקרה עדותן‬
‫בפיהם אלא‬ ‫בעצמם לכ " ד ואינם מעידים‬
‫ולא הוי מפ " כ ולכן הקשו דה " נ אמאי לא מצו‬
‫כותבין לפניהם דאע " פ דבעלמא יש בזה נידון‬
‫ע" ש ‪.‬‬ ‫חזו ככתכא ולאסהודי‬
‫אי כתיבה כדיבור לענין ק " ש וכיוצ " ב מ " מ‬
‫חתימתן‬ ‫דבשעת‬ ‫להס " ד‬ ‫[ א‪5‬א דלכאורה‬
‫הכא דרשינן דבעינן דוקא מפיהם ולא מפי‬
‫עדיין לא הוי שטר א " כ איך יהפך‬
‫כתבם אבל הכא שבאמת הם מעידים בפיהם‬
‫מעצמו להיות שטר כשיבא לב " ד ‪ ,‬וצ " ל דוהו‬
‫ורק שידיעתם הוא מכח הכתב מנלן דלא מהני‬
‫כונתו שכתב דהוה תקנ " ח דזהו דין דרבנן‬
‫כה "ג ‪.‬‬
‫שטר ] ‪.‬‬ ‫דכשיבא לב " ר יהיה‬
‫וצ " ‪ 5‬דלכן הביאו מההיא דיבמות דמוכח‬
‫צ " ב דלהס " ד דתוס ' דכ " ז שלא‬ ‫אכן לדבריו‬
‫דאף כה "ג הוי חסרון מפי כתכם רזה‬
‫בא השטר לב " ד אין עליו דין שטר כלל ‪,‬‬
‫ג " כ מונח בהך גזה " כ שהכל יהיה מפיהם ולא‬
‫למה לא יוכלו העדים לחזור בהם ומהו כל דין‬
‫המשנה דלעיל דהעדים שאמרו כת " י הוא זה‬
‫כתבם ‪.‬‬ ‫יהא כלל מפי‬
‫ושם כא " ד וא " ת ואמאי לא מצו חזא‬ ‫)‬ ‫רפ‬
‫אבל אנוסים היינו וכו ' תיפו " ל דבלא " ה יהיו‬
‫לחזור בהם ‪.‬‬ ‫יכולין‬
‫וכו ' ‪.‬‬ ‫בכתבא ולאסהודי‬ ‫"‬
‫וכן צ " ב דהא בזה שאומרים אנוסים היינו‬
‫מה שייך קושיא זו להכא הרי הוא סתם‬ ‫וצ " ב‬
‫השיב שאומרים אין אנו זוכרין רכיון‬ ‫קושיא על סוגיא דיבמות ולמה הקשו הכא‬

‫שהיו אנוסים הרי באמת לא היה מעשה‬ ‫וצ " ע ‪.‬‬

‫הלואה מעולם וא " כ אף ככת " י יוצא ממק " א‬ ‫בא " ד וא " ת ואמאי לא מצו חזא‬ ‫שים‬ ‫רסס )‬

‫אמאי אין נאמנין הרי כל שאין זוכרין העדות‬ ‫בכתבא ולאסהודי הא תנן בגט‬

‫בסמוך ‪.‬‬ ‫לא מהני השטר כלל עיין‬ ‫פשוט מי שנמחק שטר חובו וכו ' אלמא לא‬

‫שהשטר כבר בא לב " ד‬ ‫יצ " ט דמתנ " מיירי‬ ‫כתכם ‪.‬‬ ‫חשבינן ליה מפיהם ולא מפי‬
‫דכבר יש לזה דין שטר ‪ ,‬אלא דצ " ע אי‬ ‫הקשה ‪ ,‬אמאי לא הקשו התוס '‬ ‫ונבית ‪ -‬יעקב‬
‫נחשב זה שכא לב " ד כשאין כת " י יוצא‬ ‫מכל שטרורו דעלמא דמהני‬
‫ממק " א ראי נימא דלא נחשב שבא לב " ד אכתי‬ ‫ולא הוי מפי כתבם ואמאי הוצרכו להוכיח רק‬
‫קשה למה הוצרך להא דאנוסין הא בלא " ה נמי‬ ‫מנמחק שטר חובו ובו ‪ , ,‬ותירץ דזה ודאי ידעו‬
 ‫ריא‬ ‫מוברמקי כשנ " ל‬ ‫נ ' ע "א‬ ‫כתונות ‪-‬‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫‪-‬‬
‫בכל השטרות‬ ‫דגם‬ ‫דדעת הרמב " ם‬ ‫והיינו‬ ‫אמאי לא יוכלו לחזור בהם כ " ז שלא בא לידי‬
‫ורק‬ ‫העדות‬ ‫שיזכרו‬ ‫דוקא‬ ‫בעינן‬ ‫ב" ר‪.‬‬
‫ממק " א אינן נאמנין לומר שאין‬ ‫דבכת " י יוצא‬ ‫כאף להס " ד דתוס ' דלא הוי דין‬ ‫ואפשר‬
‫זוכרין שמא רוצים לחזור בהן אבל עכ " פ‬ ‫נחקרה רק כשיבא לב " ר מ " מ משעת‬
‫העדות ‪.‬‬ ‫בעינן דוקא שיהיו זוכרין‬ ‫חתימתן נחשב כבר הגדת עדות ונגמר בבר‬
‫כזה צ " ל דהרמב " ם לשיטתו שכתב‬ ‫והטעם‬ ‫הגדתן לענין שאין יכולין לחזור ‪ [ ,‬וכמש " ג‬
‫ה " ד דמדין תורה‬ ‫מהל ' עדות‬ ‫בפ " ג‬ ‫לגבי קבלת עדות בלילה‬ ‫)‬ ‫קיד ‪.‬‬ ‫בב " ב ( דף‬
‫ליבא דין שטר כלל דהא הוי מפי כתבם ורק‬ ‫דדעת הרשב " ם דמצד העדות הוי הגדת עדות‬
‫מדרבנן תקנו דין שטרות שלא תנעול דלת‬ ‫מעליא ונגמרה הגדתן ורק דלענין דין נחקרה‬
‫ע "ש‪.‬‬ ‫דהוי כמו דין לכ " ד שנחשב שיש להם המעשה‬
‫וא " ש י " ל רכל התקנה היה רק לענין דין מפי‬ ‫לפניהם לפסוק ע " פ רזה הוי במו גמ " ד בפנ "ע‬
‫העדים‬ ‫להביא‬ ‫יצטרך‬ ‫שלא‬ ‫כתבם‬ ‫ביום ] ‪.‬‬ ‫על נחקרה זה שייך שב " ר יעשו דוקא‬
‫לב " ד‬ ‫עצמם לב " ד אלא יוכלו לשלוח כתבם‬ ‫ואייס ה " נ בשעת חתימתן תשיב כבר גמר‬
‫יהיה חסרון מפי כתבם אבל לענין שאר‬ ‫ולא‬
‫הגדת העדות ורק לענין הדין נחקרה‬
‫מילי יש לשטר דין עדות כאילו מעידין בע " פ‬ ‫לב " ר ולא קודם ולכן‬ ‫הנ " ל זהו רק כשבא‬
‫דאל " כ‬ ‫ולכן בעינן שיהיו זוכרין העדות דוקא‬
‫אין יכולין לחזור בהם כיון שנגמר‬ ‫שפיר‬
‫הגדת עדות כלל ‪.‬‬ ‫אין כאן‬
‫הגדתן קודם ‪ ,‬ורק דהקשו איך יכולין להעיד‬
‫אכן לפי " ז צ " ע אמאי אין יכולין לחזור בהן‬
‫על מה שראו בשטר כ " ז שלא היה ע " ז דין‬
‫אחר שחתמו בשטר הא כיון דכל הן‬
‫נחקרה ‪.‬‬
‫שטר הוא רק מרין שולח עדותו לב " ר רמה " ט‬
‫וזל " ז תירצו דבאמת איכא דין נחקרה אף‬
‫בעינן שיזכרו העדות א " כ ה " נ אמאי לא יוכלו‬
‫לב " ד משעת חתימתן ולכן‬ ‫קודם שבא‬
‫בהן ‪.‬‬ ‫לחזור‬
‫יכולין להעיד מה שראו בשטר וכל החסרון‬
‫ך‪2‬גוד צ " ע למה בכת " י יוצא ממק " א אין‬
‫הוא דוקא אם יעידו בסתם באילו ווכרין ע " ש ‪.‬‬
‫לומר שאינן זוכרין הא לא שייך‬
‫נאמניי‬ ‫והנה לתירוץ התוס ' דשטר איכא דין שטר‬
‫חסרון דחתר ומגיד דהא אף אי‬ ‫בזה כלל‬
‫משעת חתימתן ויכולין להעיד שכך‬
‫האמת כמו שנכתב בשטר מ " מ הרי יש עוד‬
‫ראו בשטר ‪ ,‬ע " כ הא דאמר רב הונא דבעינן‬
‫דין דבעינן שיהיו זוכרין עדיין הערות ואמאי‬
‫שיהיה זוכר מעצמו היינו דוקא בסתם נייר‬
‫לא יהיו נאמנין עתה לומר שאינן זוכרין דהרי‬
‫אינן חוזרין כלל ממה שכתוב בשטר ואמאי‬
‫בשטר ‪.‬‬ ‫שכתב לעצמו ולא‬

‫בזה ‪.‬‬ ‫לא יהיו נאמנין‬

‫כתב‬ ‫ה " ד)‬ ‫אכן הרמב " ם ( פ " ח מהל ' עדות‬
‫דשטר שיצא לב " ד ובאו עדים ואמרו‬
‫כבאמת סובר הרמב " ם דאתר שתקנו‬ ‫ואפשר‬
‫חכמים שיש דין שטר ראיה שוב‬
‫הוא זה אבל מעולם לא ידענו עדות זו‬ ‫כת " י‬
‫הו " ל דין שטר כמו שטר קנין ולא רק מדין‬ ‫ואין אנו זוכרים שזה לוה מזה או מכר לו לא‬

‫שולח עדותו בכתב אלא דין שטר הוא ואף‬ ‫נתקיים השטר והרי הן כחרשים עד שיזכרו‬

‫באין זוכרין עדותן נמי מהני כיון שאינו מדין‬ ‫יוצא ממק " א או‬ ‫עדותן אבל אם היה כת " י‬
‫הגדת עדות כלל אלא מרין שטר ‪ ,‬ורק רכשאין‬ ‫את השטר‬ ‫שהיו שם עדים שזה כת " י מקיימין‬
‫כת " י יוצא ממק " א סובר הרמב " ם דכיון שאין‬ ‫ואין משגיחין על דבריהם וכו ' ומטעם זה‬
‫השטר מקוים נמצא דעכשיו הוי הגדת עדות‬ ‫ע "ש ‪.‬‬ ‫וכו '‬ ‫מקיימין כל השטרות‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫סתורת ‪ -‬רן כ ' ע " נ‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫ריב‬

‫בא " ד ( בע " ב ) והאחד בעל פה לא‬ ‫‪aw‬‬ ‫רסס )‬ ‫שיזכרו‬ ‫דוקא‬ ‫צריך‬ ‫ולכן‬ ‫שמקיימים‬ ‫בזה‬
‫שאומר שראה הוא המלוה אלא‬ ‫בכת " י‬ ‫העדות ובאין זוכרין לא הוי קיום אבל‬
‫וכו ' ‪.‬‬ ‫שראה מסירת השטר‬ ‫יוצא ממקו " א מהני מדין שטר ולא מדין הגדת‬
‫וצ " ע בזה איך מצטרפין בזה להיות שני‬ ‫העדות כלל ‪.‬‬ ‫עדות ומש " ה לא בעינן שיזכרו‬
‫עדים דהא כל מה דמהני לר " א ע " י‬ ‫אמנם לשון הרמכ " ם לא משמע כן שהרי‬
‫סהדי על‬ ‫הוא רק משום דהוי אנן‬ ‫ע"ח‬ ‫כתב רכל מה דבכת " י יוצא ממק " א‬
‫המסירה וא " כ בשלמא בב ' עדים חתומים‬ ‫אין נאמנין הוא משום דשמא חזרו בהן ואין‬
‫חשיבי עדים על המסירה ‪ ,‬אבל בע " א אסו‬ ‫נאמנין לפסול השטר ולפי דברינו אפי ' היה כך‬
‫חשיב ע " א על המסירה ואיך יצטרפו להיות‬ ‫עי " ז‬ ‫באמת שאינן זוכרין לא נפסל כלל השטר‬
‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫עדים על המסירה‬ ‫כיון דמדין שטר הוא ולא מדין הגדת עדות‬
‫וצ " ע ‪.‬‬
‫רף כ ' ע " ב‬
‫ע"פ ‪.‬‬ ‫נשאר דהו " ל רק מלוה‬ ‫זה אומר כתב ידי וכו ' צריכין‬ ‫נ"‬ ‫ל‬ ‫לפד )‬
‫י~‬
‫דבאמת הרי מה " ת לא צריך כלל קיום‬
‫ורק דמדרבנן חששו הבאמת לא היה‬
‫י‬ ‫ות "‬ ‫לצרף עמהן אחר דברי רבי‬
‫וחכ " א אינן צריכין לצרף וכו ' ‪ ,‬ומפרש בגמ '‬
‫~‬

‫הלואה והוא מזויף ולכן הצריכו רבנן קיום ‪,‬‬ ‫דלחכמים על מנה שבשטר הן מעידין ולכן סגי‬
‫ולכן הכא שמעידין על מנה שבשטר שיש לנו‬ ‫גרידא ‪.‬‬ ‫שכל אחד מעיד על כת "י‬
‫עדות שכאמת היה הלואה ואין לנו שום‬ ‫מלוה‬ ‫זה‬ ‫יהיה‬ ‫איך‬ ‫א "כ‬ ‫צ "ב‬ ‫ולכאורה‬
‫חששות שוב לא הצריכו חכמימ קיום כלל‬ ‫רק עדות על‬ ‫דהוי‬ ‫בשטר כיון‬
‫והוי שטר מעליא מצד עצמו דלא חיישינן‬ ‫המנה של ההלואה ואין כאן קיום של תרי‬
‫בשטר ‪.‬‬ ‫למזויף בכה " ג ושפיר הו " ל מלוה‬ ‫וא " כ הרי‬ ‫מיויף‬ ‫עדים על השטר עצמו שאינו‬

‫דף כ " א ע " א‬

‫נפ " מ‬ ‫והגרעקייא כתב דהו " מ למימר עוד‬ ‫על כתב ידן הן מעידין וכו '‬ ‫הודיה‬ ‫לסת )‬
‫לענין קיום חתימות של שובר‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫וכן לרבנן אפי ' אומרים בהדיא‬
‫ממילא לא הוי שובר‬ ‫דאי ודאי על כת " י‬ ‫זהו דלא כהירושלמי שהביאו לעיל‬ ‫ולכאורה‬
‫ומוציאין ממון ע " י השטר ‪ ,‬משא " כ אי הוי רק‬ ‫דכשאין זוכרין העדות אף‬ ‫‪):‬‬ ‫(כ‬
‫ספק א " א להוציא ממון ע " י השטר דדלמא על‬ ‫רבנן מודו רעל כת " י הן מעידין דלכאורה‬
‫מנה שבשטר מעידין ואיבא שפיר קיום מעליא‬ ‫מתוס ' כאן משמע דלרבנן לא משבח " ל על‬
‫השובר ‪.‬‬ ‫על‬ ‫וכו '‬ ‫בהדיא‬ ‫אומרים‬ ‫דאפי '‬ ‫מעידין‬ ‫כת " י‬
‫‪ 71211‬נפ " מ כתב לענין שבועה דלכאורה לרבי‬ ‫דמשמע אפי ' יאמרו שאינן זוכרין ההלואה‬
‫דעל כת " י הן מעידין יהיה חייב שבועת‬ ‫ג " כ על מנה שבשטר מעידין ודלא כהירושלמי‬
‫ע " א דאע " פ שכל אחד מקיים חתימה אחרת‬ ‫הנ " ל ובאמת דכבר בתוס ' לעיל כתבו על‬
‫מ " מ מצרפין עדותן ויש לב " ר ב ' ע " א שאינו‬ ‫הירושלמי דלשון כותב אדם לא משמע הכי‬
‫מזויף וכמו בהלואה אחר הלואה דמצטרפין‬ ‫ע"ש ‪.‬‬
‫ואע " ג דהוי על כ ' היוכיס נפרדים מצטרפין‬ ‫מהו דתימא לרבי ספוקי מספקא‬ ‫גמי‬ ‫רפו )‬
‫וה " נ כל אחד מעיד שיש ע " א בשטר וא " כ‬ ‫ליה אי על כת " י הן מעידין וכו '‬
‫העד ‪,‬‬ ‫להכחיש‬ ‫שבועה‬ ‫להצריכו‬ ‫מצטרפין‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫ונפקא מינה‬
 ‫תיג‬ ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫כתומת ‪ -‬דף כ " א ע " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫מקיים חתימת האחד הרי לא תשיב קיום כלל‬ ‫משא " כ אי נימא דלרבי ספוקי מספקא ליה‬
‫וכן קיום של עד השני ואיך יצטרפו לחייבו‬ ‫דשמא על מנה שבשטר הן מעידין א " כ א " א‬
‫שבועה הרי אינן מעידין כלל על שום חיוב‬ ‫למסור לו שבועה דלצד זה הרי זה שבועה נגד‬
‫ממון כלל אלא רק על הקיום וקיום של ע " א‬ ‫ב ' עדים ‪ ,‬דהוי ודאי שבועת שקר וא " א למסור‬
‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫אינו קיום כלל ואיך יתחייב שבועה‬ ‫ע "ש ‪.‬‬ ‫לו שבועה‬
‫צי ‪ ,‬ע בדבריו דהא כתב בשו " ע ( סימן ל '‬ ‫ולנוד‬ ‫אמאי לא יהיה דין מתוך‬ ‫צ " ע בזה‬ ‫אכן‬
‫וז " ל ‪ ,‬העיד האחד בב " ר זה‬ ‫סי " א )‬ ‫שאיל " מ דכיון שהוא מחויב בודאי או‬
‫והעיד השני בב " ד אחר יבא ב " ר אצל ב " ד‬ ‫ממון או שבועה ‪ ,‬א " כ אף להצר שהוא מחיוב‬
‫אחרים‬ ‫אבל‬ ‫ברמ " א‬ ‫ונתב‬ ‫עדותן‬ ‫ויצרפו‬ ‫רק שבועה מ " מ כיון שמחמת הספק א " א‬
‫ששמעו הענין אין יכולין להצטרף דהוי ער‬ ‫להשביעו נימא שישלם מתוך שאיל " מ ולהצד‬
‫מפי עד עכ " ל ע "ש ‪.‬‬ ‫שאינו חייב שבועה הרי בודאי חייב הוא ממון‬
‫מבואר לכאורה דכה " ג נחשב עד מפי עד‬ ‫הרי‬ ‫משום רעל מנה שבשטר מעידין וא " כ ממ " נ‬
‫ולא מהני מה שע " א אומר ראיתי עד‬ ‫יחייבוהו ממון וכמו דהקשו התוס ' בב " מ ( דף‬
‫אחד שנחקרה עדותו בב " ד וא " כ איך כתב‬ ‫גבי חשוד על השבועה אמאי לא אמרינן‬ ‫)‬ ‫ה‪.‬‬
‫הרעק " א הכא דיועיל עדות של ע " א שראה‬ ‫מתוך שאיל " מ ‪.‬‬
‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫כתב יד של ע " א לחייכו שבועה ‪,‬‬ ‫ובשלמא לתירכן ב ' בתוס ' שם דכיון שהוא‬
‫ע " ש בסמ " ע שכתב אפי ' ששמעו‬ ‫ובאמת‬ ‫ברצונו ישבע אם נניחו לא אמרינן‬
‫הא '‬ ‫בב " ד‬ ‫והעידו‬ ‫העדים‬ ‫שני‬ ‫בזה משאיל " מ ה " ה הכא י " ל דכיון שרק אנו‬
‫שנחקרה עדותן בב " ד מ " מ לא יעידו כפני נ " ר‬ ‫משאיל " מ ‪.‬‬ ‫אין מוסרין לו שבועה לא אמרינן‬
‫אחר לדון עפ " י עדותן ודוקא כשראו ב ' עדים‬ ‫באמת‬ ‫דמדאורייתא‬ ‫שם‬ ‫א'‬ ‫אבל לתירתן‬
‫ע "ש‪.‬‬ ‫שנחקרה עדותן מהני‬ ‫אמרינן משאיל " מ בחשוד ורק משום לא‬
‫כתב רנראה ברור‬ ‫( סק " י )‬ ‫בקצוה " ח שם‬ ‫אכן‬ ‫שבקת חיי תקנו שכנגדו נשבע ונוטל א " כ‬
‫דכה " ג לא חשיב עד מפי עד כיון שכבר‬ ‫הדק " ל אמאי הכא דלא שייך סברא הנ " ל לא‬
‫נחקרה עדותן של כל ע " א בפנ " ע והם מעידים‬ ‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫יהא רין משאיל " מ‬
‫שראו עדות שנחקרה ושפיר מהני לצרף עדותן‬ ‫דאה " נ‬ ‫לומר‬ ‫מקום‬ ‫היה‬ ‫[ א " ת‪ ,‬לכאורה‬
‫כדמוכח משטר שנמחק דהיכא דנחקרה ליכא‬ ‫שאיל " מ‬ ‫מתוך‬ ‫הכא‬ ‫יהא‬ ‫דבאמת‬
‫חסרון עד מפי עד ‪ ,‬אולם נתב דיש לחלק‬ ‫ושפיר איכא נפ " מ כמ " ש הרעק " א ראי על‬
‫דשטר עדיף כיון דלכמה דברים נהשכ כגבוי‬ ‫כת " י מעירין ישבע ואם ספוקי מספקא ליה‬
‫דבריו ‪.‬‬ ‫כבר ‪ ,‬ע " ש כל‬ ‫לרבי ‪ ,‬ישלם ממק מחמת מתוך שאיל " מ ‪ ,‬אלא‬
‫ך‪21‬כ " פ מבואר דלכו " ע אם שני עדים ראו‬ ‫דמלשון הרעק " א משמע דיהיה פטור לגמרי‬
‫חקירת ע " א ‪ ,‬ושנים אחרים חקירת‬ ‫ישלם ] ‪.‬‬ ‫ולכן צ " ע כנ " ל דממ " נ‬
‫ע " א אחר לנו " ע אין מצטרפין אלא רק יבואו‬ ‫אלא רצ " ע בעיקר דברי הגרעק " א שכתב דאי‬
‫הרמ " א ‪,‬‬ ‫כמ " ש‬ ‫ויצטרפו‬ ‫ב "ד‬ ‫אצל‬ ‫ב "ר‬ ‫לחייבו‬ ‫מצטרפין‬ ‫על כת " י מעידין‬
‫והביאור בזה רכל עיקר דין הגדת עדות בב " ד‬ ‫שבועה ע " פ ע " א שבשטר כמו בהלואה אחר‬
‫הוא דע " י שנחקרה עדותן נחשב שככר יש‬ ‫הלואה ‪ ,‬דלכאורה לא דמי כלל דכשלמא התם‬
‫לב " ר את המעשה לפניהם שיכולין לדון עליו‬ ‫איבא עדות גמורה של ע " א על כל חיוב‬
‫דהרי מה " ט אם ראו המעשה בעצמן יכולין‬ ‫בפנ " ע ומצטרפין משא " ב הכא מה שע " א‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברםקי‬ ‫י‬
‫כהונות ‪ -‬דף כ " א " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫ריר‬

‫הן‬ ‫ידן‬ ‫כתב‬ ‫על‬ ‫רבי‬ ‫לדברי‬ ‫גמ '‬ ‫כפח )‬ ‫לדון בלא עדות משום דלא תהא שמיעה‬
‫מעידים ‪.‬‬ ‫גדולה מראיה וה " נ כשעדים מעידים ונחקרה‬
‫והקשה בפנ " י למה צריכין לצרף עמהן אחר‬ ‫ב"ר ‪.‬‬ ‫עדותן נחשב שבא המעשה לפני‬
‫מן השוק לרבי ובלא זה פטור הרי‬ ‫כ " ז שייך דוקא בעדות של שנים דאז‬ ‫וא " כ‬
‫הוא הוחזק כפרן דהרי הוא טוען שהשטר‬ ‫ידיעת‬ ‫כאן‬ ‫דיש‬ ‫נחקרה‬ ‫דין‬ ‫שייך‬
‫מזויף ויש לנו ב ' עדים שמעידים שהוא כת " י‬ ‫המעשה לפני ב " ד ויש להם כח לדון על‬
‫ואינו מזויף ונמצא דיש כאן ב ' עדים שמעידים‬ ‫מעשה זה מכח העדות ‪ ,‬משא " כ בע " א שקיבלו‬
‫מזויף ‪.‬‬ ‫עליו שהוא כפרן ואיך יהא נאמן לטעון‬ ‫עדותו דעדיין אין כאן ידיעת המעשה לפני‬
‫אכן לנאורה היה מקום לומר דאה " נ אם‬ ‫ב " ד וכן עדיין אין להם כלל כח לחייב ממון‬
‫מחמת‬ ‫נאמן‬ ‫יהא‬ ‫לא‬ ‫מזויף‬ ‫יטעון‬
‫ע " פ ‪ ,‬מה יועיל צירוף של ב ' ע " א ששנים‬
‫דהוחזק כפרן ‪ ,‬אבל מ " מ כשטוען טענת פרוע‬
‫מעידים עליהם לצרפם יחד מו " ס עדיין אין‬
‫יהא נאמן דבזה לא הוחזק כפרן ‪ ,‬וכיון שכן ‪,‬‬
‫לדון ‪.‬‬ ‫כאן נחקרה שיהא לב " ר על מה‬
‫אפי ' יטען מזויף יהא נאמן במינו שהיה טוען‬
‫כתב הרמ " א דדוקא אם יבואו כ " ד אצל‬ ‫ולכן‬
‫פרוע ‪ ,‬אולם זה אינו דהרי כל נאמנות דטענת‬
‫ב " ר שאז יש להן יחד ידיעת המעשה‬
‫פרוע הוא רק במיגו המזויף וכיון דהכא אין‬
‫מצטרפין ‪.‬‬ ‫וכח לדון ע " פ ב ' עדים שפיר‬
‫לו טענת מזויף דאיכא ב ' עדים שאינו מזויף‬
‫דבע " א‬ ‫ב ‪):‬‬ ‫ובאמת נתב הר " ן בב " מ ( רף‬
‫שוב לא יהא נאמן לטעון אפי ' פרוע וא " כ‬
‫וע " א‬ ‫שבועה‬ ‫חיוב‬ ‫על‬ ‫המעיד‬
‫אמאי צריכין לצרף עמהן אחר מן השוק‬
‫מכחישו אין חילוק אם בבאו בב " א או בזא " ז ‪,‬‬
‫וכנ " ל ‪.‬‬
‫דלעולם הוו שניהם מוכחשים ‪ ,‬ודלא כבע " א‬
‫נראה דכל קושיתו הוא דוקא אי נימא‬ ‫אמנם‬
‫שמת בעלה דבזא " ז כבר נהשכ הראשון כשנים‬
‫דמזויף הוי דין טענה ככל טענות‬
‫דבזה י " ל דכיון שהוחזק כפרן לא הוי טענתו‬
‫ע"ש‪.‬‬
‫טענה ‪.‬‬ ‫בזה דבע " א על שבועה לא שייך כלל‬ ‫וביארו‬
‫כיון‬ ‫נחקרה שיחשב עי " ז כשנים‬
‫דמזויף לא הוי‬ ‫)‬ ‫יט ‪.‬‬ ‫אב‪ 5‬לפמש " נ לעיל ( דף‬
‫טענה כלל ורק שרבנן תקנו דהיכא‬ ‫שאינו בא כלל להעיד על המעשה אלא רכל‬

‫דמערער וטוען מזויף לא הוי שטר כלל מצד‬ ‫עדותו הוא רק לענין שב " ר מחייבין להכחישו‬

‫עצמו ולא מחמת דין טענה כלל ואפי ' לר " מ‬ ‫ע"ש ‪.‬‬ ‫ע " י שבועה‬

‫דלא הוי הפש " א נמי לאו מדין טענה הוא ורק‬ ‫ה " ה הכא שפיר נשאר חסרון עד מפי‬ ‫ולכן‬
‫רס " ל דכיון שצריך עועור לאו הפש " א הוא‬ ‫לענין‬ ‫עכ " פ‬ ‫אבל‬ ‫לצרפן‬ ‫וא " א‬ ‫עד‬

‫א " כ לא שייך בזה כלל להקשות הכא דהוחזק‬ ‫שבועה עדיין יש לדון אם יכול ע " א לומר‬

‫כפרן הוא דהא אע " פ שהוא כפרן ואין לו‬ ‫לחייבו‬ ‫עדותו לענין‬ ‫שנחקרה‬ ‫ראיתי ע " א‬
‫נאמנות כטענתו מ " מ הרי השטר לא הוי שטר‬ ‫שבועה ‪.‬‬
‫כלל כל שאינו מקויים ולכן שפיר צריכין‬ ‫שם ‪,‬‬ ‫ל ' סקי ‪ ,‬ט ) כתב‬ ‫ובשער ‪ -‬המשפט ( סימן‬
‫השוק ‪.‬‬ ‫לצרף עמהן אחר מן‬ ‫הסמ " ע הוא רק‬ ‫רכל דברי‬
‫תירץ הלא בעינן שיטען מזויף על ב '‬ ‫ובפנ " י‬ ‫לצרפן לחיוב ממון אבל לענין חיוב שבועה‬
‫החתימות ‪ ,‬דהא אף אם חתימה אחת‬ ‫שפיר יכול לומר ראיתי ע " א שנחקרה עדותו‬
‫מזויף נמי א " א לגבות בשטר זה ‪ ,‬ולכן אפי '‬ ‫ע "ש ‪.‬‬
‫ב ' החתימות נאמן במיגו‬ ‫כשטוען מזויף על‬ ‫הרעק " א ] ‪.‬‬ ‫לפי " ז א " ש דברי‬ ‫[ ואייכ לנאורה‬
 ‫הטי‬ ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫י‬
‫כהונות ‪ -‬וף כ " א " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫הן מעידין תשיבי כתרי והו " ל תו " ת ‪ ,‬אבל אם‬ ‫שהיה טוען מזויף על חתימה אחת שהיה נאמן‬
‫העדים עצמן אומרים כל אחד על עצמו אין‬ ‫כפרן ‪.‬‬ ‫בזה ‪ ,‬שאז לא הוחזק‬
‫הוא זה‬ ‫זה כתב ידי ואחרים אומרים כת " י‬ ‫ע"א‬ ‫יתחייב שבועה מחמת‬ ‫צ " ע דא " כ‬ ‫אכן‬
‫הו " ל תרי בחד כיון דלענין אין זה כת " י לא‬ ‫השני שאינו מזויף ‪ ,‬ואפשר דע " א בשטר‬
‫שייך לומר דאמנה שבשטר מעידין ונמצא‬ ‫בפנ " י ‪.‬‬ ‫שאני ‪ ,‬וצ " ע ע " ש‬
‫ע"א‬ ‫רק‬ ‫חתימתו‬ ‫על‬ ‫אחד‬ ‫כל‬ ‫דהו " ל‬ ‫לכאורה יש לדון בעיקר דבריו אי‬ ‫אמנם‬
‫חתימה ‪.‬‬ ‫והמכחישים הם שנים על כל‬ ‫שייך הכא חסרון דהוחזק כפרן דהא‬
‫בירושלמי דר ' יוסי הוכיח כן ממתני '‬ ‫ומסיק‬ ‫קי " ל דדוקא לאותו ממון שהוחזק עליו כפרן‬
‫דלעיל אם יש עדים שהוא כתב ידן‬ ‫אינו נאמן אבל לממון אחר נאמן וא " כ יש‬
‫אין נאמנין ומשום דאו כבר אין להם הפה‬ ‫לדון הכא דמה שכופר ב ' החתימות ועל כל‬
‫שאסר מכיון דאפי ' אי יאמרו אין זה כתב ידינו‬ ‫חתימה איבא עד אחר שהוא כפרן הרי מה‬
‫אינן נאמנין וע " כ הטעם כנ " ל דהו " ל תרי בחד‬ ‫מחזיקו‬ ‫אינו‬ ‫זה‬ ‫עד‬ ‫ע "פ‬ ‫כפרן‬ ‫שהוחזק‬
‫זה‬ ‫דמה שהם מעידים כל אחד על כת " י שאין‬ ‫ככפרנות גם על עד השני וא " כ יתכן דבזה‬
‫כת " י הו " ל רק ע " א והעדים המקיימים הו " ל‬ ‫ליכא חסרון דהוחזק כפרן דכל עד מחזיקו‬
‫כת " י ‪.‬‬ ‫שנים ולכן אינן נאמנין לומר שאינו‬ ‫כפרן בדבר אחר דממילא אין לו דין הוחזק‬
‫הקצוה " ח מה ראיה מהתם הרי כתבו‬ ‫והקשה‬ ‫כפרן כלל ‪ ,‬אכן כפשוטו הכא תשיב ששניהם‬
‫בתוס ' רמינו בתרי לא אמרינן וכל‬ ‫מעידים יחר על אותו ממון שחייב ועל ממון‬
‫הטעם שנאמנין לומר אנוסים באין כת " י יוצא‬ ‫אינו נאמן כלל ‪.‬‬ ‫זה שפיר הוחזק כפרן דשוב‬
‫ממקו " א בסיגו שהיו אומרים אין זה כת " י‬ ‫דצ " ע אי בכלל שייך שיהפך להיות‬ ‫אקא‬
‫היינו משום דסגי שרק אחד מהן יאמר שאינו‬ ‫עדות זה של קיום‬ ‫ע "י‬ ‫הוחזק כפרן‬
‫כת " י דעי " ז כבר אינו שטר ולא הוי מיגו בתרי‬ ‫שטרות שהרי אין זה עדות עליו כלל שבאין‬
‫ובזה שפיר קאמר דביש עדים שהוא כת " י אין‬ ‫לחייבו ולא מעידין עליו שום פסול וא " כ אין‬
‫נאמנין מחמת מיגו זה דיאמר האהד אינו כת " י‬ ‫זה בגדר עדות דעלמא דיחשב להוחזק כפרן‬
‫הו " ל תרי כחד אבל אין ראיה מזה‬ ‫כיון שאז‬ ‫וצ "ע ‪.‬‬ ‫עי " ז‬
‫דאם שניהם יאמרו אין זה כת " י דג " כ יהיה דין‬ ‫הן מעידין ‪,‬‬ ‫גמי לדברי רבי על כת " י‬ ‫רפט )‬

‫תרי בחד דיתכן שפיר דאע " פ שכל אחד מעיד‬ ‫ואינו נאמן לומר זה כתב ידי בלא‬
‫ותרי ‪.‬‬ ‫רק על כת " י הו " ל תרי‬ ‫שני ‪.‬‬ ‫צירוף ע " א‬

‫כת אמרינן דבשנים האומרים אין‬

‫" י חשיב תרי כנגד תרי‬
‫ירץ זה‬
‫דאי הוי‬ ‫יי~‬ ‫לעיין היכא דאומר אין זה כתב ידי בלא‬
‫צירוף ע " א שני אי גם בזה צריך רוקא‬
‫ויש‬

‫המכחישים ‪ ,‬וע " כ משום דכל אחד המעיד על‬ ‫ב ' עדים שיאמרו אין זה כת " י ‪ ,‬או דבזה מודה‬
‫א " כ אף כאופן‬ ‫כת " י שאינו כת " י דינו כתרי‬ ‫רבי דכל אחד נאמן על עצמו כשנים שאין זה‬
‫שרק אחד אומר שאין זה כת " י נמי צריך‬ ‫ידי ‪.‬‬ ‫כתב‬
‫להיות דינו כתרי ונמצא דאף כשיש עדים‬ ‫ונקצוה " ח ( סי ' מ " ו סק " ו ) הביא ירושלמי ‪,‬‬
‫מיגו‬ ‫עדיין‬ ‫איכא‬ ‫כת " י‬ ‫שהוא‬ ‫המעידים‬ ‫דאם העדים אומרים כתב ידינו‬
‫שהאחד יאמר אין זה כת " י ויהיה לו דין תרי‬ ‫הוא זה ואחרים מעידים שאין זה כתב ידם הוי‬
‫וכנ " ל וכיון דתנן שאין נאמנין ע " כ‬ ‫כנגד תרי‬ ‫תרי ותרי ואע " פ דכל אחד מעיד רק על‬
‫מוכח דמה שמעיד על עצמו שאינו כת " י לא‬ ‫חתימתו שהוא כת " י והמכחישין הם תרי על‬
‫ע " ש‪.‬‬ ‫חשיב כתרי וממילא ה " ה בשנים‬ ‫בל חתימה אפ " ה כיון דלרבנן אמנה שבשטר‬
 ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫כתונות ‪ -‬דף כ " א ע " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫רטז‬

‫דעת הראב " ד דבשטר ליכא חזקה אין‬ ‫הנה‬ ‫דבודאי יש לחלק כמו‬ ‫אולם דבריו תמוהים‬
‫אדם פורע חו " ז ‪ ,‬וביאר כאור שמה‬ ‫שהקשה דדוקא כששנים מעידין יחד‬
‫הטעם דדוקא‬ ‫מהל ' מלוה ולוה הי " ג )‬ ‫( פי " ד‬ ‫שייך לומר דחשיבי תרי ותרי אע " פ שאמנה‬
‫זמנו‬ ‫קודם‬ ‫לפרוע‬ ‫רוצה‬ ‫אינו‬ ‫ע "פ‬ ‫מלוה‬ ‫שבשטר מעידין ואין מסייעין זה לזה מ " מ יש‬

‫משא " כ במלוה בשטר אין אדם רוצה שיהיו‬ ‫כאן כ ' עדים על המנה נגד שנים המכחישים ‪,‬‬

‫עליו שטרות דעי " ז זילי נכסי שאין קוגין ממנו‬ ‫וכן איפכא כששניהם אומרים אין זה כת " י‬
‫קרקעותיו מחשש שיטרפו מהן ולכן בזה איכא‬ ‫כיון ששניהם אומרים יחד נגד השטר יש להם‬

‫תו " ז ‪.‬‬ ‫סברא ורוצה לפרוע אפי '‬ ‫דין תרי עדים אע " פ שכל אחד מעיד רק על‬

‫אכן נ " ז שיין וק בשטרות שגובין מהן‬ ‫כת " י ‪ ,‬משא " כ כשרק אחד אומר אין זה כת " י‬
‫הנ " ל‬ ‫סברא‬ ‫איכא‬ ‫דאו‬ ‫ממשועבדים‬ ‫איך יתכן שיהיה לו דין של ב ' עדים נגד שנים‬
‫אחרים וא " כ שפיר הקשה הקצוה " ח דמה‬
‫שרוצה לפרוע שלא יהיה זיילי נכסיה ‪ ,‬אבל‬
‫ראיה ממתני ' דלעיל גבי ע " א רחשים תרי בחד‬
‫ככתב ידו שאינו גובה ממשועבדים שאין‬
‫דגם בשנים האומרים אין זה כת " י נמי חשים‬
‫סיבה שלא יקנו קרקעותיו שפיר נשאר התנקה‬
‫תרי בחד הא בשנים המעידים יש הרבה יותר‬
‫תו " ז ‪.‬‬ ‫דא " א פורע‬
‫סברא להחשיכן כשנים אע " פ שכל אחד מעיד‬
‫בתוד " ה הוציא לענין אם יכול‬ ‫והנה עיין‬
‫שיכול‬ ‫פסק‬ ‫רברי " ף‬ ‫פרעתי‬ ‫לטעון‬
‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫על עצמו וא " כ צ " ע מה שתירץ‬
‫גמ ' דא " כ קנפיק נכי ריבעא דממונא‬ ‫ר‪) 5‬‬
‫לטעון פרעתי ולא מצי א " ל שטרך בידי מאי‬
‫וכו ' ‪.‬‬ ‫סהדא‬ ‫דחי‬ ‫אפומא‬
‫בעי ואין נראה לרבינו יצחק וכו ' דבכל שטר‬
‫ע "ש‪.‬‬ ‫אינו רגיל לפרוע עד שיחזיר לו שטרו‬
‫נתב ‪ ,‬וז " ל ‪ ,‬ומיהו אם בא‬ ‫ובחי ' ‪ -‬אנשי ‪ -‬שם‬
‫אחד מן השוק והעיד על‬
‫ןמוכח דהתוס ' ס " ל דהא ראין יכול לטעון‬
‫חתימת החי ואה " כ כא החי והעיד על עצמו‬
‫פרעתי בשטר הוא מתמת הראיה‬
‫מצטרף הוא החי עם אחר שבשוק ומעיד על‬
‫דשטרך בידי מאי בעי ולכן איכא נידון הכא‬
‫חתימת המת דהשתא ליכא אמומא דהחי אלא‬
‫ראיה ‪.‬‬ ‫אי איכא‬ ‫פלגא ‪ ,‬אכל העיד ראשונה החי עצמו הוה‬
‫ראיה ‪,‬‬ ‫משום‬ ‫שאינו‬ ‫מוכח‬ ‫ברמב " ם‬ ‫אכן‬ ‫אידך יתר שהוא כנטול זו סברת הריטב " א ז " ל‬
‫מהל ' מלוה ולוה )‬ ‫שהרי כתב ( בפי " א‬ ‫ע "ש ‪.‬‬ ‫עכ " ל‬
‫המלוה את חבירו בשטר צריך לפורעו בעדים‬ ‫בזה דדוקא אחר שכבר קיים החי‬ ‫והביאור‬
‫ע "ש‪.‬‬ ‫לפיכך אין יכול לטעון פרעתי‬ ‫את חתימתו לא מהני תו עדות על‬
‫נתב איפכא ‪ ,‬דכיון שאין יכול לטעון‬ ‫זסד א‬ ‫חתימתו שהרי כבר ידעינן החיוב ע " פ קיום‬
‫פרעתי ‪ ,‬צריך לפורעו בעדים ‪ ,‬הרי‬ ‫דיריה וכמו היכא שהודה שחייב ממון לחכירו‬
‫‪-‬‬
‫מוכח דמה שאין יכול לטעון פרעתי הוא‬ ‫ואח " כ כא ע " א להעיד על כך דפשוט שאין‬
‫משום דין כח השטר ולא משום ראיה בעלמא‬ ‫מוסיף כלום ולכן ה " נ אין מקבלין הע " א‬
‫זה ‪.‬‬ ‫וא " כ הכא בכתב ידו ודאי לא שייך דין‬ ‫מאחר שכבר מקוים ‪ ,‬משא " כ איפכא שהע " א‬
‫ואכמ " ל ‪.‬‬ ‫העיד קודם וכבר נתקבל בב " ר שוב לא חשיב‬
‫גב ' אמר רב יהודה אמר שמואל עד‬ ‫ר‪5‬כ )‬ ‫שמוציאין חצי זה רק ע " פ החי אלא ע " י‬
‫דקא‬ ‫מאי‬ ‫וכו'‬ ‫מצטרפין‬ ‫ודיין‬ ‫שניהן שהרי כבר נתקבל בב " ד ‪.‬‬
‫וכו ' ‪.‬‬ ‫מסהיד סהדא לא קמסהיד דיינא‬ ‫ר‪ ) 65‬גב ' הוציא עליו כתב ידו וכו ' ‪.‬‬
 ‫פיז‬ ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬
‫דהרא " ש ס " ל דזה ודאי לא ס " ד כלל‬ ‫ונראה‬
‫שיועיל קיום הדיין מחמת שבזה יהא‬
‫מונח עדות קיום על עירי השטר דזה ודאי לא‬
‫מהני דהא אכתי אין כאן ב ' עדים על חתימת‬
‫עד השני וכמו שהקשינו לעיל ורק דס " ד‬
‫דמהני קיום " כתב יד " הריין גרירא בצירוף‬
‫קיום " מנה שבשטר " שע " י העד דבזה לחודיה‬
‫נחשב קיום מעליא לשטר ולא משום דקיום‬
‫הדיין הוי עדות על עידי השטר ( דזהו " מנה‬
‫שבשטר " דיריה ) אלא מצד עצם קיום כתב ידו‬
‫של הדיין מצטרף עם קיום מנה שבשטר של‬
‫העד ‪ ,‬ולכן שפיר כתב הרא " ש דדוקא אם יש‬
‫שני עדים על כת " י הדיין מהני ולא סגי בדיין‬
‫כעצמו ‪[ ,‬דהא לעולם היכא רעל כת " י מעידין‬
‫בעינן דוקא שנים ודוקא היכא דאמנה שבשטר‬
‫מעידין סגי בו עצמו והכא דמהני מדין כת " י‬
‫ולא מדין קיום בעינן דוקא שנים ואז מצטרף‬
‫עם הע " א וכנ " ל ] ‪ ,‬ובזה דחי הגמ ' דאפ " ה לא‬
‫מצטרפין דמאי דקמסהיד סהדא לא קמסהיד‬
‫אמנה‬ ‫דיינא דהרי העד שמקיים כת " י הוי‬
‫שבשטר ‪ ,‬והדיין שמקיימים חתימתו הוי רק על‬
‫מצטרפין ‪.‬‬ ‫כת " י ואין‬
‫לעיין לדעת הרא " ש היכא דיהיו ב ' עדים‬
‫חתימת העד מעידי השטר‬ ‫מקיימים‬
‫ושנים אחרים מקיימים חתימת הדיין האם‬
‫דבכה " ג‬ ‫יצטרפו דמרש " י משמע לכאורה‬
‫מצטרפין דפי ' קושית הגמ ' דהעד מעיד על‬
‫מנה שבשטר והדיינים מעידים בפנינו נתקיים‬
‫ומשמע ראם שנים יעידו על כת " י העד רהוי‬
‫מצטרפין וא " כ יש לעיין‬ ‫נמי עדות על בת " י‬
‫כה " ג ‪.‬‬ ‫לדעת הרא " ש אי מהני‬
‫ולכאורה יש להוכיח מדברי הרא " ש שכתב‬
‫שם דכיון שעד ודיין אין מצטרפין‬
‫אין חוששין אם יהיו הדיינים קרובין לעדים‬
‫ע " ש ולכאורה אי גימא דבכה " ג שיש ב ' עדים‬
‫אין‬ ‫למה‬ ‫מצטרף לדיין‬ ‫על חתימת העד‬
‫חוששין אם יהיו קרובים הדיינים לעירי השטר‬
‫הא אכתי משכח " ל שיהיה צירוף קרובים‬
‫כתונות ‪ -‬זה כ "א ע "א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫דמיירי שאחד מעידי השטר מעיד‬ ‫ופירש " י‬
‫על כת " י ואחד מל הדיינים מעיד‬
‫להכשירו ‪.‬‬ ‫על כת " י מצטרפין‬
‫ס " ד דמצטרפין בשלמא בעלמא‬ ‫וקשה מאי‬
‫דשני עירי השטר מקיימין חתימתן‬
‫מהני כיון רעל מנה שבשטר הן מעידין ‪ ,‬אבל‬
‫הכא אפי ' גימא דקיומו של הריין אינו רק על‬
‫כתב ידו אלא על גוף השטר דממילא חשיב‬
‫כמעיד ממש על חתימות העדים דהוי קיום‬
‫סו " ס הרי הוא רק ע " א ‪ ,‬ואה " נ דהעד שאומר‬
‫כת " י הוי חתימתו מקוים ‪ ,‬מ " מ על עד השני‬
‫שבשטר הרי ליבא קיום של ב ' עדים כלל אלא‬
‫רק קיום של ע " א דהיינו הדיין ואיך ס " ד כלל‬
‫השטר ‪.‬‬ ‫שיצטרפו לגבות ממון ע " י‬
‫דיין שמעיד על‬ ‫של‬ ‫דהעדות‬ ‫דס " ד‬ ‫וצייץ‬
‫השטר שהוא מקוים חשיב נמי כעין‬
‫עדות על המנה שבשטר כיון דהוא עדות‬
‫בהכשר השטר וע " י שניהם שמעידין על‬
‫השטר נעשה כח שטר לפנינו ולכן נחשב שפיר‬
‫ששניהם מעידין על מנה שבשטר ‪ [ ,‬ובפרט‬
‫לפמשכ " ל דהא דמהני על מנה שבשטר הוא‬
‫משום דבכה " ג העמידו חכמים את השטר על‬
‫ויש‬
‫דין תורה שא " צ קיום כיון שיש עדות שהיה‬
‫הלואה א " כ ה " נ י " ל רכל שיש קיום של שנים‬
‫מתוך השטר אע " פ שאחד עד ואחד דיין‬
‫]‬ ‫קיום ‪.‬‬ ‫מצטרפין וא " צ‬
‫ן‪2‬ג " ז פריך רבא דמ " מ מאי דקמסהיד סהדא‬
‫לא קמסהיד ריינא וכו ' והיינו דס " ל‬
‫דסו " ס אין זה אותו עדות שהרי הע " א מעיד‬
‫על עיקר החיוב והריין מעיר רק על הכשר‬
‫חיוב ‪.‬‬ ‫השטר ואין כאן שום צירוץ על‬
‫ברא " ש פי ' בהא רעד ודיין מצטרפין‬ ‫אמנם‬
‫דמייני שעד אחד החתום בשטר מעיד‬
‫על כתב ידו ושני עדים מעידים על כתב יד‬
‫אחד מן הדיינין או הדיין עצמו ואחר עמו‬
‫מצטרפין ‪ ,‬אכל הדיין לבדו לא אפי ' לרבנן‬
‫ע "ש‪.‬‬ ‫ראין מעיד על מנה שבשטר וכו '‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברםקי‬ ‫‪ :‬שנות ‪ -‬דף ‪ " :‬א ע " א‬ ‫שיעורי רכי דוד‬ ‫ריח‬

‫וצ " ל דר ' יונה חולק אזה וס " ל דהדיין לבד‬ ‫להוציא ממון וע " כ מוכח דאף בכה " ג אין‬
‫יכול להעיד על כת " י ‪ ,‬והב " י מחלק דשאני‬ ‫מצטרפין הער והדיין לדעת הרא " ש וכ " כ‬
‫הכא ששני הדיינים מעיד כל אחד על כתב‬ ‫שם ‪.‬‬ ‫בקרבן נתנאל‬
‫ודוחק ‪ .‬עכ " ל ‪.‬‬ ‫ידו ‪,‬‬ ‫אנן אכתי צ " ע דהא הביא בקרבן נתנאל שם‬
‫הב " י‬ ‫חילוק‬ ‫היטב‬ ‫מבואר‬ ‫לפמש " כ‬ ‫אכן‬ ‫חתימותהעדים ‪,‬‬ ‫כ'‬ ‫מקיים‬ ‫ע"א‬ ‫ראם‬
‫דהא פשוט דבשני‬ ‫כלל )‬ ‫( ואינו דוחק‬ ‫ושנים מן השוק מקיימים חתימת הדיין הרי הן‬
‫דיינים המעידים על כת " י הרי מנה דבשטר‬ ‫עדים‬ ‫כ'‬ ‫לנו‬ ‫יש‬ ‫דעתה‬ ‫כיון‬ ‫מצטרפין‬

‫דידהו הוא הקיום שכשטר ומש " ה שפיר מהני‬ ‫הע " א‬ ‫דהיינו‬ ‫העדים‬ ‫חתימות‬ ‫המקיימים‬

‫כששני דיינים מעידים על כת " י דהוי עדות‬ ‫המקיים וכן הדיין שמקיימים חתימתו הרי הוא‬

‫קיום על ב ' עירי השטר ותו לא כעינן קיום ‪,‬‬ ‫ג " כ עד קיום על ב ' העדים ושפיר איכא קיום‬

‫וכל מש " כ הרא " ש לעיל דבדיין המעיד על‬ ‫כתב‬ ‫איך‬ ‫הדק " ל‬ ‫לפי " ז‬ ‫ולכאורה‬ ‫מעליא‬
‫הרא " ש דיכולין העדים להיות קרובים לדיינים‬
‫כת " י עצמו לא מהני הוא משום דאפי ' אי‬
‫משום ראין מצטרפין הרי בכה " ג מצטרפין הן‬
‫מעיד על קיום שבשטר הרי עדיין הוא רק ע " א‬
‫המקיים והעד שאומר זה כתב ידי הרי אינו‬
‫הדיין ‪.‬‬ ‫העדים עם‬

‫מקיים כלל כתב ידו של עד השני ‪ ,‬ונמצא רעל‬

‫צירוף‬ ‫מחמת‬ ‫אינו‬ ‫דהתם‬ ‫פשוט‬ ‫וצ " ע‬
‫על‬ ‫העדים‬ ‫של‬ ‫השטר‬ ‫שמצטרפין‬
‫עד השני שבשטר ליכא קיום רק של הדיין‬
‫הקיום ‪,‬‬ ‫על‬ ‫הדיין‬ ‫של‬ ‫השטר‬ ‫עם‬ ‫המנה ‪,‬‬
‫דהו " ל רק ע " א ומשו " ה לא הוי קיום כלל ולא‬
‫ממון ‪ ,‬ורק דמהני מדין‬ ‫ששניהם יהד‬
‫ס " ד שיצטרף ולכן כתב הרא " ש רכל הס " ד‬ ‫מוציאיי‬
‫העדים שמצטרף עם ע " א‬ ‫קיום על חתימות‬
‫הוא רק כב ' מקיימים כת " י הדיין דאז הוי‬
‫שג " כ מעיד על קיום החתימות דע " י שניהם‬
‫צירוף של שטר הדיין עם שטר העד וכמש " ל‬
‫הוי השטר של העדים מקוים ומעתה מוציאין‬
‫אבל עכ " פ הכא שכ ' הדיינים מעידים שמכירין‬
‫הממון רק ע " פ העדים גרידא ואין כאן שום‬
‫כתכ ידן שפיר אמרינן דאקיום שכשטר הן‬
‫צירוף של עד ודיין יחד אלא דוקא להס " ד‬
‫מעידין ושפיר יש כאן קיום של ב ' עדים על‬
‫דמהני צירוף קיום כת " י הדיין עם קיום כת " י‬
‫דמהני ‪.‬‬ ‫עידי השטר ולכן כתכ הוא " ש כהר " י‬ ‫העד דהוי צירוף של ב ' שטרות יחד ‪ ,‬שטר רעד‬
‫ובדעת הקובן נתנאל דלא ס " ל כן י " ל‬
‫ושטר דדיין אז לא מהני כשהן קרובין אבל‬
‫דסוכר ראם היה שייך בדיינים לומר‬
‫למסקנא ראין מצטרפין וכל מה דמהני באופן‬
‫דאקיום שבשטר מעידין א " כ אף באופן שרק‬ ‫הנ " ל הוא רק מדין עדות על קיום העד בזה‬
‫להועיל נמי‬ ‫דיין אחד מעיד על כת " י היה צריך‬ ‫בקרובים ‪.‬‬ ‫אין שום חסרון‬
‫על כתב ידו כמו היכא ששנים מעידים על‬ ‫יונה‬ ‫רה " ר‬ ‫והנה הביא הרא " ש בסוף דבריו‬
‫כת " י דהא כיון שנאמן אקיום שבשטר הרי‬ ‫ז " ל כתב אם שני דייני הקיום כל אחד‬
‫ממילא מונח בזה קיום מעליא גם על חתימתו‬ ‫מעיד על כתב ידו השטר מקוים ולא אמרינן‬
‫בשטר‬ ‫שזהו כתב ידו וכמו העד החתום‬ ‫על כת " י הן מעידים אלא כל אחד ואחד מעיד‬
‫שאומר זה כתב ידי אע " פ שמעיד אמנה‬ ‫על קיום השטר שהוא כשר והרי הן כשני‬
‫שכשטר מ " מ אמרינן דממילא הוי שטר מעליא‬ ‫טעם הם‬ ‫עדים שמקיימין השטר ודברים של‬
‫אפי ' שהוא רק ע " א וא " כ ה " נ בדיין כשמעיד‬ ‫עכ " ל ‪.‬‬
‫על קיום שכשטר הוה לן למיסר דממילא מונח‬ ‫וכתב בקרבן נתנאל וז " ל וקשה הא רבינו‬
‫בזה ג " כ שחתימתו מקוים ושוב היה צריך‬ ‫כתב לעיל בסמוך אבל הדיין לבדו לא ‪,‬‬
 ‫ניט‬ ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫נ "א א"א‬ ‫שונות ‪-‬‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫‪-‬‬
‫וכמש " ל וא " כ צ " ע‬ ‫כת " י‬ ‫שבשטר אלא על‬ ‫להצטרף להס " ד מחמת קיום כתב ידו כמו‬
‫דהאופן‬ ‫שם‬ ‫בשו " ע‬ ‫אח " כ‬ ‫כתב‬ ‫אמאי‬ ‫הדיין ‪.‬‬ ‫בששנים מעידין על כת " י של‬
‫שמצטרפין הוא כשע " א מן השוק מעיד על ב '‬ ‫הקר " נ‬ ‫למד‬ ‫מהני‬ ‫דלא‬ ‫ובודכרשנ הרא " ש‬
‫חתימות העדים ושנים על חתימת הדיין או‬ ‫דע " כ דבדיינים לא אמרינן כלל‬
‫הדיין בעצמו משום דהוי הכל עדות אחתעל‬ ‫דאקיום שבשטר הן מעידין ולכן הקשה שפיר‬
‫קיום השטר דמשמע מזה דאם שנים יקיימו רק‬ ‫דה " נ בשני דיינין המעידין על כת " י ג " כ לא‬
‫חתימת ע " א ושנים על הדיין אין מצטרפין הא‬ ‫יועיל כיון רתזינן מדעת הרא " ש דבדיינין לא‬
‫לפי מה שהוכחנו אף בכה " ג מהני וצ " ע ‪ ,‬וע " ש‬ ‫וכנ " ל ‪.‬‬ ‫אמרינן כלל אקיום שבשטר הן מעידין‬
‫זה ‪.‬‬ ‫בש " ך מה שהאריך בכל‬ ‫יונה‬ ‫רבינו‬ ‫תלמידי‬ ‫בשם‬ ‫בשטמ " ק‬ ‫אכן‬
‫בשטמ " ק בשם הרשב " א הביא שיטת‬ ‫והנה‬ ‫מבואר כמ " ש ‪ ,‬דבתחילה הקשה כנ " ל‬
‫מצטרפין‬ ‫ודיין‬ ‫דעד‬ ‫כהא‬ ‫הרי " ף‬ ‫מאי ס " ד דמצטרפץ הא על עד שני שבשטר‬
‫דהכונה שעד מעיר שראה ההלואה ודיין מעיד‬ ‫עדיין ליבא קיום של ב ' עדים רק של אחד‬
‫שנתחייב בבית דינו ע " פ עדים מצטרפין וע " ד‬ ‫ותירץ דס " ד דכיון שהדיין מעיד על קיום עדי‬
‫מסיק רבא דאין מצטרפין דהעד מעיד על‬ ‫עדות‬ ‫שראה‬ ‫מעיד‬ ‫כאילו‬ ‫נחשב‬ ‫השטר‬
‫ההלואה והדיין מעיד רק שבבית רינו נתחייב‬ ‫שנחקרה בב " ד דחשיב זה עדות על חיוב‬
‫אבל אינו יודע אם נתחייב באמת או בשקר‬ ‫ומצטרף עם העד שבשטר שג " כ מעיד על מנה‬
‫ע " ש‪.‬‬ ‫ולא דמי להודאה אחר הלואה‬ ‫שבשטר וכמו בהלואה אחר הלואה שמצטרפין‬
‫רס " ל דעד שמעיד על ההלואה ועד‬ ‫והיינו‬ ‫וע " ז פריך דלא נחשב שהדיין מעיד על החיוב‬
‫מצטרפין ‪,‬‬ ‫אין‬ ‫נחקרה‬ ‫על‬ ‫שמעיד‬ ‫אלא מעיד על השטר שהוא אמת והשטר הוא‬
‫)‬ ‫(כ‪.‬‬ ‫והביאור בזה כמ " ש בדברי הפנ " י לעיל‬ ‫המחייב הממון הלכך אין עדותן מענין אחד‬
‫דע " א המקיים שטר של ב ' עדים אינו מחייב‬ ‫מצטרפין ‪.‬‬ ‫ואין‬
‫שבועה ואע " פ שע " י קיום השטר הו " ל עדות‬ ‫הביא שם ראם זה אומר זה כתב ידי‬ ‫ואח " ם‬
‫שנחקרה בב " ר שגובין ממון וא " כ כשיש כאן‬ ‫וזה אומר זה כתב ידי נ " ל שנאמנין‬
‫יהייכ שבועה‬ ‫לא‬ ‫למה‬ ‫ע "ז‬ ‫ע " א שמעיד‬ ‫וכו ' ע " ש כדבריו דמבואר דמיירי על שנים מן‬
‫וביארנו דבל חיוב שבועה דע " א הוא דוקא‬ ‫הדיינים שמקיימים כת " י שאז נאמנין כיון‬
‫כשמעיד על עיקר החיוב משא " כ היכא שמעיד‬ ‫ששניהם מעידין על קיום השטר שהוא כשר‬
‫רק על הוכחה שחייב וכגון הכא שמעיד רק‬ ‫ע "ש‪.‬‬ ‫והיינו כמש " ג ודלא כהקרבן נתנאל‬
‫שנחקרה דממילא יש לב " ר עי " ז כח לחייב‬ ‫בשם‬ ‫שכתב‬ ‫מה‬ ‫בשטמ " ק‬ ‫וע " ש עיד‬
‫ע " פ השטר בזה אין חיוב שבועה ‪ ,‬וכמו היכא‬ ‫הרמב " ן דאפי ' איכא ב ' עדים על כת " י‬
‫דמעיד שהוא חו " ז אע " פ דממילא חייב לשלם‬ ‫הדיין עדיין אין כאן עדות קיום שלם לקיים‬
‫מהמת חזקה א " א פורע תו " ז מ " מ כיון שאינו‬ ‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫חתימת אותו עד שני ע " ש כל דבריו‬
‫מעיד על עיקר החיוב ליכא שבועת ע " א ע " ש‬ ‫ובשו " ע ( סי ' מ " ו סי " ד ) נתב ‪ ,‬אם ע " א מעיד‬
‫שנחלקו בזה ולכן ה " נ ס " ל ראין מצטרפין כיון‬ ‫על כת " י והדיין על כת " י או שנים‬
‫שעדות על נחקרה לא הוי עדות על עיקר חיוב‬ ‫על כת " י הדיין לא מהני משום דהעד מעיד על‬
‫וכנ " ל ‪.‬‬ ‫כרש " י ‪.‬‬ ‫מנה שבשטר והיינו‬
‫ע"א‬ ‫‪ " 121‬ש שנתבנו לחלק דהיכא שמעיד‬ ‫ו פי " ז נמצא דאם יעידו ב ' עדים מן השוק‬
‫שראה כתב ידו באמת נאמן לחייב‬ ‫על עד אחד מהשטר ועל דיין אחד‬ ‫~‬
‫באמת חיוב ממון‬ ‫דכת " י הוי‬ ‫שבועה ומשום‬ ‫מנה‬ ‫על‬ ‫מעידין‬ ‫אין‬ ‫שאז‬ ‫כיון‬ ‫מצטרפין‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוכרמקי‬ ‫כתומת ‪ -‬וף כ" א ע " כ‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫רב‬

‫נמצא ראין כאן שום נחקרה לב " ר ואין להם‬ ‫ונמצא שמעיד על חיוב ממון ממש משא " כ‬
‫על מה לדון שהרי כל החיוב יכולין לפסוק רק‬ ‫כשמעיר רק שראה שטר שנמקרה לא השיב‬
‫אחר שחקרו העדות וכיון דע " י ע " א לבדו אין‬ ‫וכנ " ל ‪.‬‬ ‫ערות על עיקר החיוב‬
‫לב " ד על מה לפסוק‬ ‫עדיין נחקרה כל עיקר אין‬ ‫י " ל דהרי כע " א על נחקרה כל מה‬ ‫וביותר‬
‫חיוב כלל ‪.‬‬ ‫שייך שום‬ ‫ולא‬ ‫שכ " ד יכולין לפסוק הנחקרה הוא רק‬
‫ע " פ עד אחד זה וכיון שאין ע " א נאמן ע " ז‬

‫רף כ " א ע " ב‬

‫ג " כ כסברא‬ ‫ושלמ " ע ( סי ' מ " ו סקנ " ד ) ביאר‬ ‫אימא לך צריכין ושאני‬ ‫לעולם‬ ‫גב '‬ ‫וגל )‬

‫בזה ) ‪.‬‬ ‫ב ' דעות‬ ‫הנ " ל ( ובשו " ע שם הביא‬ ‫בחד‬ ‫הגדה‬ ‫מקיימא‬ ‫דקא‬ ‫הכא‬
‫לכתחילה‬ ‫בעינן‬ ‫הרי‬ ‫דלכאורה‬ ‫אלא‬ ‫וכתב הרא =ש וז " ל ויש לדקדק מכאן שאין‬
‫שהדיינים יהיו יושבין כמ " ש בשו " ע ס '‬ ‫צריך להעיד על חתימת העדים בפני כל‬
‫כ " ח והכא הרי כיון שהם מעידין הרי הם‬ ‫שלשתן יחד אלא די שיעידו בפני כל אחר‬
‫עומדים ואיך יהיו באותו זמן ג " כ דיינים ‪,‬‬ ‫ואחד בפנ " ע דלא פסלינן הכא אלא בשביל‬
‫ואפשר דכיון דהכא הוי רק מדרבנן ‪ ,‬הקילו‬ ‫עכ " ל ‪.‬‬ ‫שחתמו שקר‬
‫לכתחילה ‪.‬‬ ‫בזה שיהיו עומדין אף‬ ‫אכן בקרבן נתנאל הביא דבתשובת הרמב " ן‬
‫צ " ע להרא " ש והראשונים דלא‬ ‫אולם אנתי‬ ‫חולק וז " ל ומה שמדקדק רבינו אינו כיון‬
‫יחר ולכן‬ ‫בעינן שיעידו בפני שלשה‬ ‫דהכא סיירי ששנים מכירין החתימות מעצמן‬
‫כפני השלישי ולא משום‬ ‫סגי הכא‬ ‫והן בעצמן מעידין בפני השלישי ה " ל כאילו‬
‫שמעידיי‬
‫א "כ‬ ‫שהם עצמן ג " כ דיינים על מה שמעידים‬ ‫קיבלו שלשתן העדות יחר ‪ ,‬ועיין בשו " ע הו " מ‬
‫אכתי איך יכולין שנים אלו להצטרף עם זה‬ ‫ע "ש ‪.‬‬ ‫סי ' מ " ו סכ " ה ‪ ,‬עכ " ל‬
‫השלישי לקיים השטר הא צריכין הם לפסוק‬ ‫דלדעת הרמב " ‪ 7‬שכעינן קבלת עדות‬ ‫והיינו‬
‫ע " פ עדות והם הרי לא קיבלו שום עדים ואיך‬ ‫דוקא בפני כל השלשה יחד [ דלא‬
‫ימסור להם היחיד הקבלת עדות שקיבל ‪,‬‬ ‫כהרא " ש ] ע " כ הא דמהני הכא הוא משום‬
‫דבשלמא בכל ב " ד של שלשה שקיבלו עדות‬ ‫דבאותה שעה שמעידין בפני השלישי הרי הם‬
‫ואח " כ באו עוד דיינים שפיר מהני הקבלת‬ ‫את עצמן ושפיר נחשב קבלת עדות‬
‫עדות אף לאלו שלא שמעו העדים כיון דלכל‬ ‫שומעיי‬
‫בשלשה דזהו דין עד נעשה דיין שבבת אחת‬
‫הפחות איכא שנים מהדיינים שאומרים להם ‪,‬‬ ‫הם גם עדים וגם דיינים ומקבלים עדות עצמו ‪,‬‬
‫אבל הכא דהעידו רק בפני אחד אסו ג " כ יכול‬ ‫[ ורק ראם שלשתן מכירין החתימה לא מהני‬
‫להם ‪.‬‬ ‫למסור‬ ‫מה שיחזרו על ידיעתן ויאמרו לעצמן ‪ ,‬שהרי‬
‫דנראה‬ ‫במלחמות‬ ‫בימב " ד‬ ‫אמנם עיין‬ ‫אין זה הגדה כלל ודוקא כשיש שלישי שאינו‬
‫מדברין דבאמת ס " ל דהא דמהני הכא‬ ‫מכיר דמקבל שם הגדה שוב תשיב הגדה גם‬
‫אינו משום " דהקבלת עדות " היה גם ע " י‬ ‫]‬ ‫עצמן ‪.‬‬ ‫לגבי‬
‫עצמן כמ " ש אלא דבאמת כל הקבלת עדות‬ ‫וכן מבואר סברא זו בשטמ " ק ( ד " ה ושאני‬
‫היה רק בפני אחד זה לחוד ורק דמהני מדין‬ ‫שנחלקו‬ ‫ואשונים‬ ‫שהביא‬ ‫ע" ש‬ ‫הכא )‬

‫שראו עדות שנחקרה עדותן בב " ד שהרי ראו‬ ‫והרמב " ן ‪.‬‬ ‫במחלוקת הרא " ש‬
 ‫רבא‬ ‫‪13‬ו‪11‬רסקי זצ " ל‬ ‫נתוסת ‪ -‬וף כ "א ע "ב‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫חתימת הדיינין ‪ ,‬וחתימת הדיינים דומה ג " כ רק‬ ‫עדות עצמן שהעידו בפני היחיד ולכן שפיר‬
‫לעדות שמעידים שהם מכירים חתימות העדים‬ ‫יכולין להיות דיינים מדין לא תהא שמיעה‬
‫ע "ש ‪.‬‬ ‫שבשטר וא " ב נראה זה כעד מפי עד‬ ‫גדולה מראיה דכמו שיכולין להעיד כן שראו‬
‫הגרעק " א רס " ל דגם בקיום‬ ‫ומפורש בדברי‬ ‫עדות שנחקרה שוב יכולין נמי בעצמן לדון‬
‫מפי כתבם ‪.‬‬ ‫שטרות איכא הגזה " כ דמפיהם ולא‬ ‫זו ‪.‬‬ ‫ע " פ ראייתן‬
‫הוא נגד דברי הרמ " א ( סי ' מ " ו‬ ‫ושכאורה‬ ‫א " ש נמי לדעת שאר ראשונים דהא‬ ‫[ ולפי " ז‬
‫וז " ל‬ ‫ס " ז ) שכתב בשם הריב " ש‬ ‫הוא‬ ‫היחיד‬ ‫בפני‬ ‫הגדתן‬ ‫דמהני‬
‫ויכולין להעיד עדות זה ( דקיום שטרות) מתוך‬ ‫משום דשוב יכולין לדון עפ " ז מדין ראינו‬
‫ע "ש ‪.‬‬ ‫כתבם ואינן צריכין להעיד בפיהם‬ ‫עדות שנחקרה א " ה ‪ ,‬ע " ע ברעק " א מש " כ‬
‫מפי‬ ‫חסרון‬ ‫אין‬ ‫שטרות‬ ‫ובפורש דכקיום‬ ‫בכ " ז ] אלא דאכתי יש לעיין מה שייך בזה כלל‬
‫כתבם וא " כ מה הקשה הרעק " א‬ ‫דין ראינו עדות שנחקרה בס " ד הא כיון שכל‬
‫כלל דהו " ל למימר משום מפי כתבם הא לא‬ ‫הגדתן היה רק בפני יחיד אין בזה הלכה של‬
‫שייך הך תסרק הכא כלל ‪ ,‬ועכ " פ מבואר‬ ‫נחקרה אלא סתם שמיעת עדות גרידא דומיא‬
‫ברעק " א שלמד בדעת התוס ' דפליגי וס " ל דאף‬ ‫דקיבלו עדות בלילה שלא נפסק שום דין‬
‫כתבם ‪.‬‬ ‫בקיום שטרות בעינן מפיהם ולא מפי‬ ‫בב " ב‬ ‫הגרנ " ט‬ ‫נחקרה על העדות וכמ " ש‬
‫נבר הקשו בזה מתירא בדעת הרמ " א‬ ‫ונאמת‬ ‫וכמש " ל ‪ .‬ואיך יחשב זה כראינו עדות שנחקרה‬
‫שהרי בסעיף ל " ו שם סתם המחבר‬ ‫בב " ד ‪.‬‬
‫חתם בשהיה בריא ונשתתק הוא אינו יכול‬ ‫דברי‬ ‫עיקד‬ ‫בכל‬ ‫צ"ת‬ ‫ולנאורה‬ ‫[א"ה ‪,‬‬
‫להעיד על כתב ידו וכו ' ולכאורה הרי לדעת‬ ‫הרא " ש איך מהני מה שיעידו בפני כל‬
‫הרמ " א כאן שפסק נהריב " ש רבקיום שטרות‬ ‫אחד בפנ " ע הא אין יכולין אח " כ להצטרף‬

‫מהני מפי כתבם אמאי לא השיג הרמ " א שם‬ ‫יחד ‪ ,‬ועיין לעיל מש " כ לענין הא דכתב בשו " ע‬
‫שיכול האלם עצמו ג " כ לקיים כת " י ע " י‬ ‫אם העיד ע " א בב " ד זה וע " א בב " ד זה יבוא‬
‫בזה ‪.‬‬ ‫כתיבה וע " ש בש " ך סקצ " ג מש " כ‬ ‫ובקצוה " ח‬ ‫כממ " ע‬ ‫וע " ש‬ ‫ב" ר‬ ‫אצל‬ ‫כ"ד‬

‫ובקצוה " ח שם ( סקי " ט ) האריך בזה דהטעם‬ ‫]‬ ‫ואכמ " ל ‪.‬‬
‫משום דאלם הו " ל פסול הגוף‬ ‫וכו '‬ ‫המכירין‬ ‫ריינין‬ ‫וש " מ‬ ‫ס ) תודהה‬

‫דאינו ראוי להעיד כלל ולא משום הפרון מפי‬ ‫דכשאין מעידין כפניהם אין נראה אלא כעד‬
‫~‬

‫ע " ש‪.‬‬ ‫כתבם‬ ‫עד ‪.‬‬ ‫מפי‬

‫ל ולא דברי הש " ך והקצוה " ח ‪ ,‬היה נראה‬ ‫אולם‬ ‫והקשה הרעק " א אמאי נראה כעד מפי עד‬
‫לפרש כונת הריב "ש בע " א ‪.‬‬ ‫הרי הם כותבין שהם עצמם מנירים‬
‫לשון‬ ‫הביא‬ ‫סקט " ז‬ ‫שם‬ ‫בש " ך‬ ‫דנונה‬ ‫והם עצמם מקיימים החתימות ומה נפ " מ אי‬
‫הריב " ש ‪ ,‬וז " ל ‪ ,‬ויכולין להעיד עדות זו‬ ‫ולמה‬ ‫בכתיבה‬ ‫או‬ ‫באמירה‬ ‫כן‬ ‫מקיימים‬
‫מתוך כתבם אלא שצריך עוד ב " ד לקבל‬ ‫בכתיבה יחשב עד מפי עד ‪ ,‬אלא ההו " ל‬
‫הכ " ד‬ ‫וחותמים‬ ‫זה‬ ‫כתכם‬ ‫מתוך‬ ‫עדותם‬ ‫להתוס ' לומר משום הפרון דמפי כתכם כיון‬
‫ונתקיים השטר עב " ל ואינו מובן מה חידוש‬ ‫וא " כ‬ ‫כעדים‬ ‫אלא‬ ‫דיינים‬ ‫נראים‬ ‫שלא‬
‫הוא זה שצריך ב " ד לקבל עדותם מתוך כתבם‬ ‫כשכותבין זה שייך בזה חסרון מפיהם ולא‬
‫ע "ז ‪.‬‬ ‫הא פשוט שצריך ב " ד‬ ‫רש " ש ) ‪.‬‬ ‫מפי כתבם ( ועיין‬
‫צ " ב מש " כ הריב " ש [ הובא בש " ך שם‬ ‫ונוד‬ ‫דצ " ל שכונת התוס ' דאם אח " כ יבא‬ ‫ושירץ‬
‫דהא דמהני מפי כתבם בקיום‬ ‫סקי " ז ]‬ ‫שטר זה בפני ב " ד שאינם מכירין‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫כתובות ‪ -‬וף כ " א ע " ב‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫רכב‬

‫ונתקיים השטר והיינו דכל עדותם הוי רק מדין‬ ‫שטרות הוא משום דלא בעינן רשות בע " ד‬
‫וכנ " ל ‪.‬‬ ‫שטר‬ ‫אפי ' עומד וצווח כותבין עדותן‬ ‫ומקיימים‬
‫כשו " ע‬ ‫מתירא‬ ‫שום‬ ‫א " ש שאין‬ ‫לפי " ז‬ ‫וכן‬ ‫ע "ש ‪.‬‬ ‫ושולחים לב " ר‬
‫למש " כ בסעיף ל " ו דנשתתק אין יכול‬ ‫שאפשר‬ ‫דמשום‬ ‫איכא‬ ‫שייכות‬ ‫מה‬ ‫וצ " ב‬
‫לקיים כת " י והיינו דאף הריב " ש מודה שיש‬ ‫לקיים שלא בפניהם ואפי ' עומד וצווח‬
‫חסרון מפי כתבם בקיום שטרות אולם מדברי‬ ‫דמה " ט יועיל נמי מפי כתבם ‪ ,‬דהא ככל דוכתא‬
‫הש " ך והקצוה " ח וכל האחרונים מבואר דלא‬ ‫דעלמא נמי מהני עדותן אפי ' עומד וצווח‬
‫כהנ " ל ולכן הקשו עליו קושיות ובנ " ל וצ " ע‬ ‫כתבם ‪.‬‬ ‫ואפ " ה בעינן מפיהם דוקא ולא מפי‬
‫א "ש‪.‬‬ ‫כמ " ש והכל‬ ‫דלכאורה יש לפרש‬ ‫לומר דכונת הריב " ש הוא רק לענין‬ ‫ואפשר‬
‫וכו '‬ ‫החודש‬ ‫לערות‬ ‫אודיה הנח‬ ‫לנו )‬ ‫שיכולין העדים לכתוב שטר קיום‬
‫וטעמא ראין עד נעשה דיין‬ ‫אם נכתב‬ ‫שלא מדעת המתחייב ‪ ,‬הבעלמא‬
‫משום דבעינן שיעידו לפגי הדיינין וכו ' לפני‬ ‫השטר שלא מדעת המתחייב הרי יש בו חסרון‬
‫ע"כ‪.‬‬ ‫השם אלו הדיינין‬ ‫מפי כתכם וכזה כתב הריב " ש דכקיום שטרות‬
‫נונתם לומר בזה טעם אלא שזהו המקור‬ ‫ואץ‬ ‫ליבא חסרון זה ויכולין לכתוב שטר קיום‬
‫דהוא גזה " כ דבעינן שיעמדו העדים‬ ‫שהוא עדות על השטר שמקוים וכשר וזהו‬
‫הדיינין ‪.‬‬ ‫לפני‬ ‫הטעם שכתב דכיון שבעלמא יכולין לקיים‬
‫צ " ב א " כ איך קי " ל לא תהא שמיעה‬ ‫אולם‬ ‫שלא בפניו ואפי ' עומד וצווח הרי מוכח שאין‬
‫הדיינין לדון‬ ‫מראיה ויכולין‬ ‫גדולה‬ ‫הוא הבע " ד כלל כיון שכל עדותן הוא רק על‬
‫בלא עדות הרי לא מתקיים קרא זה דועמדו‬ ‫שהשטר כשר ולא‬ ‫העדים שבשטר‬
‫שני האנשימ לפני הדיינין וכמו דמה " ט אין עד‬ ‫ג " כ דעת המתחייב‬
‫שמעידיי‬
‫ומש " ה לא בעינן‬ ‫על הלוה‬
‫נעשה דיין ה " נ איך יועיל ראייתן מדין לא‬ ‫וממילא ראין חסרון מפי כתבם אם יכתבו‬
‫מראיה ‪.‬‬ ‫ההא שמיעה גדולה‬ ‫עדות קיום זה ‪ ,‬בשטר ‪ ,‬דשפיר יהא ע " ז דין‬
‫לומר דכל הדין דבעינן ועמדו וכו '‬ ‫ואפשר‬ ‫שטר אף בלא דעת המתחייב כיון שאין הלוה‬
‫הוא רק דין בעידי הגדה שאז אמרה‬ ‫המתחייב בדין זה [ ודומיא דשטר שנמחק‬
‫תורה שצריך שיאמרו ההגדה לפני הדיינין‬ ‫לכתוב העדים שטר אחר בלא דעת‬
‫ולכן אין המעיד יכול להיות דיין שאין הגדתו‬ ‫רק על הערות שראו ] ‪.‬‬ ‫שיכוליי‬
‫המתחייב כיון שמעידין‬
‫לפני הדיינין ‪ ,‬משא " כ בלא תהא שמיעה גמ " ר‬ ‫לב " ד יתכן‬ ‫אכל לענין לשלוח עדותן בכתב‬
‫דהוי הלכה חדשה שיכולין לדון ע " פ ראיתם‬ ‫שפיר דגם הריב " ש מודה דאיכא חסרון‬
‫ועמדו ‪.‬‬ ‫בזה לא נאמר כלל דין‬ ‫מפי כתבם אף בקיום שטרות דכל עדות בעינן‬
‫צ " ב דהא קי " ל דיחיד מומחה יכול‬ ‫אכן אכתי‬ ‫דוקא שיהיה מפיהם ולא מפי כתבם ולכן‬
‫ממונות יחידי ולא בעינן‬ ‫לדון דיני‬ ‫שפיר כתב הרעק " א בדעת התוס ' דאף הכא‬
‫שלשה ‪ ,‬אבל לענין קבלת עדות נחלקו אי יכול‬ ‫בקיום שטרות איכא חסרון דמפי כתבם וכל‬
‫ג " כ לקבל עדות ביחידי דיש סוברים דיחיד‬ ‫דברי הריב " ש הוא רק לענין שיכולין לכתוב‬
‫מומחה תשיב ג " כ כב " ר לקבל עדות וא " כ הרי‬ ‫שטר שלא מדעת המתחייב ואין חסרון מפי‬
‫יש לדון אי איכא ביחיד מומחה נמי דין לא‬ ‫כתבם ‪ ,‬ומדויק כן בלשונו דזהו מה שהוכיח‬
‫תהא שמיעה גמ " ר שיוכל לדון ע " פ עצמו אם‬ ‫מהא דמהני קיום שלא בפניו ושלא לדעתו‬
‫מכיר החתימות ולא יצטרך קיום ב " ד כלל‬ ‫דע " כ אינו בע " ד ‪ ,‬וכן א " ש מש " כ שצריך עוד‬
‫אלא יוכל לקיים השטר ע " פ ידיעתו מדין ל " ת‬ ‫ב " ר לקבל עדותן מתוך כתבם וחותמים הב " ר‬
 ‫יכג‬ ‫פיברמקי זצ " ל‬ ‫כתובות ‪ -‬דף כ " א ע " ב‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫לענין קבלת עדות‬ ‫מק " ן )‬ ‫( סימן ז '‬ ‫ובקצוה " ח‬ ‫שגמ " ר ועיין בקצוה " ח ( סימן ז ' סק " ה ) מש " כ‬
‫שאין‬ ‫דקי " ל‬ ‫ויו " ט‬ ‫בשבת‬ ‫בזה ‪.‬‬
‫מקבלין מדרבנן ואפי ' אם קיבלו נמי לא מהני‬ ‫נראה רזה אינו ‪ ,‬רכל יסוד דין ל " ת‬ ‫אכן‬
‫ע "ש ‪.‬‬ ‫שגמ " ר הוא ג " כ רק מכח דין עדות‬
‫לדון לענין לא תהא שמיעה גדולה‬ ‫אכן יש‬ ‫דראייתן הוי ראיית עדות ובמו שינולין לפסוק‬
‫מראיה אי מהני ראייתן שראו בשכת‬ ‫הדין ע " פ עדים ה " נ נתחדש שיבולין לדון ע " פ‬
‫ואכמ " ל ‪.‬‬ ‫ויו " ט‬ ‫ראייתן דנחשב זה נמי כמו לדון ע " פ עדות‬
‫בא " ד וי " מ משום דבעינן עדות‬ ‫)‬ ‫שב‬ ‫רנו )‬ ‫וא " כ לפי " ז ביחיד מומחה שאין שום כח עדות‬
‫וכו ' שלא‬ ‫שאתה יכול להזימה‬ ‫לראייתו כשהוא יחידי ‪ ,‬לא שייך כלל שיפסוק‬
‫יקבלו הזמה על עצמן ‪ ,‬וע " ז הקשו דאבתי הא‬ ‫ע " פ עצמו מדין ל " ת שמיעה גמ " ר ופשוט‬
‫יכולין להזימם בב " ד אחר ושפיר הו " ל עדות‬ ‫שאין יכול לקיים החתימות לבדו מכח ידיעת‬
‫להזימה ‪.‬‬ ‫שאתה יכול‬
‫לתשמגמ " ר ‪.‬‬ ‫עצמו מדין‬
‫( סימן ז ' סק " ד ) כתב ‪ ,‬בשם השר‬ ‫ובקצוה " ח‬ ‫אלא דלכאורה א " כ צ " כ כמש " ל איך מהני‬
‫הו " ל‬ ‫דאכתי‬ ‫ליישב ‪,‬‬ ‫מקוצי ‪,‬‬ ‫כלל דין ל " ת שמיעה גמ " ר הא כיון‬
‫עדות שאאי " ל דאף אם יזימום בב " ד אחר לא‬
‫דהוי מדין עדות כמ " ש והרי בעדות יש גזה " כ‬
‫יהיה דין כאשר זמם ההא קי " ל עד זומם‬
‫דבעינן ועמדו לפני הדיינים דמה " ט אין עד‬
‫למפרע הוא נפסל וכן קי " ל שאין העדים‬
‫נעשה דיין וא " כ ה " נ איך יועיל עדות זו שהם‬
‫נעשין זוממין עד שיגמר הדין על פיהמי וא " כ‬
‫דנין ע " פ עצמם משום לת " ש גמ " ר הא ליכא‬
‫אם יוזמו כב " ר אחר הרי נתברר שהיו פסולין‬
‫ועמדו ‪.‬‬
‫למפרע ולא היו יכולין לעשות גמ " ד כלל‬
‫צ " ל כמש " ל דאע " פ דהוי מדין עדות‬ ‫‪21‬נ " כ‬
‫שהרי היו דיינים מסולין שנתברר שלא היה‬
‫מ " מ אין זה עידי הגדה אלא עידי‬
‫גמ " ד ושוב לא שייך כלל דין כאשר זמם שהרי‬
‫ראיה וכל דין ועמדו לפני הדיינים הוי רק דין‬
‫אינן נעשין זוממין עד שיגמר הדין ע " פ ונמצא‬
‫בעירי הגדה שב " ר דנין ע " פ הגדת ערותן אד‬
‫שלעולם אינן נעשין זוממין אפי ' יוזמו בב " ד‬
‫נאמר הגזה " כ שיעמדו לפני ב " ר אבל היכא‬
‫ע"ש ‪.‬‬ ‫אחר וכנ " ל‬
‫דאינו מדין " הגדת " עדות אע " פ שמדין עדות‬
‫הראשונים‬ ‫שאר‬ ‫בדעת‬ ‫צ "ב‬ ‫אלא דאכתי‬
‫אמאי לא כתבו כן בפשיטות דהטעם‬
‫וגו ' ‪.‬‬ ‫הוא ליבא דין ועמדו‬
‫וכן לפי " ז מבואר בהא דעידי שטר יש להם‬
‫הו " ל‬ ‫שאין ער נעשה דיין הוא משום רלעולם‬
‫עדות שאאי " ל ואמאי כתבו דחשיב יכול‬ ‫ג " כ דין עדות שנחקרה עדותן בב " ר‬

‫להזימה בב " ד אחר ‪ ,‬הא שפיר כתב הקצוה " ח‬ ‫דשייך בהם דין הזמה כמבואר לעיל ‪ ,‬ולכאורה‬

‫להזימה ‪.‬‬ ‫א "א‬ ‫דלעולם‬ ‫איך מהני עדות זו הא לא מתקיים בהם דין‬

‫לומר רס " ל דדוקא אם היה מתברר‬ ‫ואפשר‬ ‫ועמדו וכו ' לפני הדיינים וכמו ראין עד נעשה‬

‫על הדיינים שפסולים פסול אחר‬ ‫שבשטר ‪.‬‬ ‫דיין ה " נ איך יועיל עדות‬
‫מחמת עצמן אז שייך לומר דאיגלאי מילתא‬ ‫‪21‬נ " כ צ " ל כמ " ש דכל עיקר דין ועמדו לפני‬
‫שלא היה גמ " ד וליכא דין הזמה אבל הכא‬ ‫כ " ד הוי גזה " כ דוקא בעירי הגדה‬
‫שכל מה שהדיינים נפסלים הוא רק משום‬ ‫שפוסקים הדין ע " פ " הגדת " עדותן משא " כ‬
‫חידוש דהזמה דבלא חידוש התורה שהמוזמין‬ ‫בשטר שאינן עידי הגדה אלא סתם דין עדות‬
‫פסולין הרי היו כשרים דתרי ותרי נינהו ‪ ,‬א " כ‬ ‫כלל ‪.‬‬ ‫בעלמא בזה ליכא הך דינא דנעמדו‬
 ‫זצ " ל‬ ‫מיברמקי‬ ‫כ " א ע "נ‬ ‫כתונות ‪-‬‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫רכד‬

‫‪-‬‬
‫בא " ד ואם העדים נעשו דיינים ‪,‬‬ ‫שם‬ ‫ס‪) 5‬‬ ‫הרי זה גופא סגי שיחשב עדות שאתה יכול‬
‫וכו ' ‪.‬‬ ‫עדות שא " א יכול להזימה היא‬ ‫להזימה ‪ ,‬וכמו בכל עדים זוממים דאע " פ שע " י‬
‫וצ " ב דהא בפשוטו כל מה דבעינן עדות‬ ‫ההזמה נתברר שהם פסולים ונמצא שלא היה‬
‫שאתה יכול להזימה הוא משום דעי " ז‬ ‫גמ " ד ע " פ עדים כשרים כלל ואפ " ה זה גופא‬
‫מפחדים העדים ולא יאמרו שקר ולכן נאמנין‬ ‫מה‬ ‫הכא‬ ‫ה"ה‬ ‫א "כ‬ ‫זוממים ‪,‬‬ ‫רעדים‬ ‫דינא‬
‫מפחדים‬ ‫אבל כשא " א יכול להזימה אינם‬ ‫שנפסלים רק מחמת דין הזמה ‪ ,‬דרק מחמת כן‬
‫מהזמה ואין להאמינם ‪ ,‬וא " כ לפי " ז בעינן‬ ‫לא הוי גמ " ד ולא מחמת פסול אחר הרי זה‬
‫דוקא בשעת הגדתן שיהא יכול להזימה שעי " ז‬ ‫שפיר עדות‬ ‫של הזמה ונחשב‬ ‫הדין‬ ‫גופא‬
‫יפחדו ויאמרו האמת אבל אחר שכבר הגידו‬ ‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫שאתה יכול להזימה‬
‫להזימן ‪.‬‬ ‫תו לא אכפ " ל דבשעת גמ " ד א " א‬
‫צ " ע בעיקר דברי השר מקוצי אמאי‬ ‫ובאמת‬
‫סק " ד )‬ ‫מדברי הקצוה " ח הנ " ל ( סימן ז '‬ ‫אכן‬ ‫שאתה יכול‬ ‫נחשב זה כלל עדות‬
‫מוכח דאף בגמ " ד בעינן שיהיה עדות‬
‫להזימה הרי אין כאן לא עדות ולא כלום‬
‫מהא רעד‬ ‫שאי " ל דיעוי " ש שכתב להוכיח‬
‫דאחר שהוזמו ונתברר שהיו פסולים למפרע‬
‫החתום בשטר אין יכול להיות דיין דע " כ אין‬
‫נתברר שהכל הוא פשוט גזילה ורמאות של‬
‫הטעם משום ועמדו דהא בשטר ליבא הך דינא‬
‫רשעים שהם היו גם העדים וגם הדיינים‬
‫וע " כ הטעם משום עדות שאאי " ל דנתברר‬
‫ויודעים שהכל שקר ומתכונים להוציא ממון‬
‫גכ ' ד וכמש " ל ‪,‬‬ ‫שפסולין למפרע ולא היה‬
‫בשקר דהוי פשוט מעשה גזילה ואין זה ענין‬
‫ע "ש ‪.‬‬
‫להזימה ‪.‬‬ ‫כלל לעדות שאתה יכול‬
‫רכל דין עשאי " ל הוא‬ ‫ולכאורה אי נימא‬
‫דנשלסא בעלמא שהיה הגדה בפני ב " ר‬
‫בשעת‬ ‫ולא‬ ‫בשעת הגדה‬ ‫דוקא‬
‫אע " פ שהוזמו ונתברר ששקרנים‬
‫גמ " ד א " כ הכא שכבר העיד בשטר דהוי כמו‬
‫הם מ " מ הרי עדותן היה בע " ד ורצו לשקר את‬
‫בעינן‬ ‫לא‬ ‫תו‬ ‫עדותו‬ ‫ונתקבלה‬ ‫שנחקרה‬
‫הב " ד וזהו דין עדות שאתה יכול להזימה אבל‬
‫דיין ‪.‬‬ ‫עשאי " ל ולמה לא יוכל להיות‬
‫הכא שהם ג " כ הדיינים הרי ע " י הזמה נתברר‬
‫דס " ל ראף בגמ " ד איכא חסרון‬ ‫ויפ " כ מוכח‬
‫שלא היה כאן שום קבלת עדות כלל אלא סתם‬
‫דעשאאי " ל ומשום דאינו סתם סברא‬
‫אמת אלא‬ ‫ויאמרו‬ ‫העדים‬ ‫שיפחדו‬ ‫בעלמא‬ ‫משחק בעלמא שעשו הכל בשקר כאילו היה‬

‫דהוא ג " כ גזה " כ בשעת גמ " ד שיוכלו להזימן‬ ‫עדות בפני ב " ד והאמת שלא היה כלום אלא‬

‫כנ " ל ‪.‬‬ ‫וכן מבואר בחי ' הרי " מ‬ ‫סתם מעשה גזילה בעלמא ואינו ענין לעדות‬

‫ה "ח )‬ ‫עדות‬ ‫מהל '‬ ‫(פ " כ‬ ‫באור שמח‬ ‫אכן‬ ‫להזימה כלל ‪.‬‬ ‫שאתה יכול‬

‫נסתפק בזה היכא דבשעת הגדה היה‬ ‫היבא שמעידין בפני אחד‬ ‫צ "ב‬ ‫[ וכן באמת‬
‫עדות שאתה יכול להזימה ואח " כ בשעת גמ " ד‬ ‫שהם‬ ‫משום‬ ‫דמהני‬ ‫הרמב " ן‬ ‫וכדעת‬
‫א " א יכול להזימן אם יש בזה חסרון רעדות‬ ‫שומעין את הגדת עצמן שמגידים בפני האחד ‪,‬‬
‫וכגון באופן שנעשה טריפה אחר‬ ‫שאאי " ל ‪.‬‬ ‫הלכאורה ה " נ כשהוזמו הרי נתברר שלא היה‬
‫שהעידו עליו דבשעת הגדתן הוי יכול להזימן‬ ‫קבלת עדות כלל שהרי הכל בשקר‬ ‫כאן‬
‫ובגמ " ד אאי " ל ‪ ,‬וע " ש שהביא חומים שנראה‬ ‫וכמ " ש ] ‪.‬‬
‫ע "ש‪.‬‬ ‫מדבריו שהעיקר תלוי בשעת הגדה‬ ‫ובאמת אפי ' אי גימא דעדים זוממין מכאן‬
‫דהיכא‬ ‫‪):‬‬ ‫ובאמת עיין בסוגיא בב " ק ( דף עה‬ ‫ולהבא הוא נפסל לכאורה נמי קשה‬
‫דהבע " ד מודה לעדים סובר סומכוס‬ ‫כזה ) ‪.‬‬ ‫כנ " ל ‪ ( .‬ועיין כשסמ " ק כב " ק מש " כ‬
 ‫יכה‬ ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫כ "כ ע"א‬ ‫כתפות ‪ -‬רה‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫במסכת מכות הטעם בזה דבעינן‬ ‫[ וניארנו‬ ‫דאין בזה חסרון עדות שאאי " ל כיון דאדרבה‬
‫אף בגמ " ד ‪ ,‬משום דבעינן שיוכל‬ ‫מה שא " א להזיבן הכא הוא משום דקושטא‬
‫לחול הגמ " ר או עליו או על הזוממין שזהו כל‬ ‫קאמרי ‪ ,‬א " כ מכל שכן שעדותן עדות שהרי‬
‫דין כאשר זמם שנכנס תחתיו לקבל הדין וא " כ‬ ‫מסייע להם ע " ש ‪.‬‬
‫בגמ " ד בעינן נמי שיהא יכול להזימה ולחול‬ ‫דכל הטעם דכעינן עדות שאי " ל‬ ‫ומבואר‬
‫ע " ש] ‪.‬‬ ‫הדין על הזוממין ואכמ " ל‬ ‫הוא כדי שיפחדו ולא ישקרו ולכן‬
‫בפשוטו אי בעינן גם בגמ " ד עשאי " ל‬ ‫ועכ " פ‬ ‫כיון שמודה להם ואנו יודעים שאומרים אמת‬
‫ע " כ דהוי סתם גזה " ב בעלמא ולא רק‬ ‫לא בעינן כלל עשאי " ל וא " כ לפי " ז לכאורה‬
‫שיפחדו הערים ‪ ,‬ובישועת דוד ( חו " מ סי ' י " ס )‬ ‫הוי רק דין בשעת הגדה שיהא עשאי " ל ‪ ,‬אכן‬
‫בזה ‪.‬‬ ‫האריך‬ ‫הרי בקצוה " ח הנ " ל מבואר דאף בגמ " ד בעינן‬
‫עשאי " ל ‪.‬‬
‫דף כיב ע " א‬

‫פסול אין לנו לומר שהוא פסול אלא כשר ‪,‬‬ ‫נינהו ‪.‬‬ ‫גב ' אי ערער דגזלנותא תרי ותרי‬ ‫סג )‬

‫ומש " ה ה " נ בתרי ותרי כיון שיש להם חזקת‬ ‫ופירש " י בי אמרי לא גזל הו " ל תרי ותרי ולא‬
‫כשרות שוב הו " ל ככל עדות דעלמא דהם‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫מתכשר בהכי‬
‫עדים כשרים מצד עצמן ונמצא הלא חשיב‬ ‫הונא‬ ‫דרב‬ ‫אליבא‬ ‫דהכא‬ ‫הקשו ‪,‬‬ ‫ובתום '‬
‫הוצאמתממון ע " י חזקה כלל אלא מכח דין‬ ‫קיימינן דאית ליה דזו באה בפנ " ע‬
‫עדות ולכן שפיר כתבו התוס ' רמוקמינן להו‬ ‫ומעידה דאית לן למימר אוקי גברא אחזקתיה ‪,‬‬
‫על חזקה אע " פ שעי " ז יהא הוצאת ממון כיון‬ ‫ע "ש ‪.‬‬
‫וכנ " ל ‪.‬‬ ‫דאין זה ע " י החזקה כעצמה‬ ‫שכאורה צ " ע איך נוציא ממון ע " י חזקה זו‬
‫הביא‬ ‫סק " ה )‬ ‫ל "ד‬ ‫( סי '‬ ‫בקצוה " ח‬ ‫אמנם‬ ‫הרי רובא וחזקה רובא עדיף וכיון‬
‫ריב " ש גבי עד שהעידו עליו שהוא‬ ‫רוב אין מוציאין דקי " ל אין הולכין‬ ‫דע " י‬
‫רשע שעבר עברה ואין אנו יודעין מתי עבר‬ ‫חזקה אין‬ ‫בממון אחר הרוב כ " ש שע " י‬
‫העברה דמוקמינן ליה אחזקת כשרות ואמרינן‬ ‫מוציאין ממון ומה כתבו התוס ' דמוקמינן להו‬
‫השתא הוא דאיתרע ‪ ,‬וכל העדויות שהעיד‬ ‫עי " ז ‪.‬‬ ‫על חוקה ונוציא ממון‬
‫בשרים ‪.‬‬ ‫האטת הרי " ף כתב ראין מוציאין ממון ע " י‬ ‫‪.‬‬
‫הקשה ע " ז ‪ ,‬מ " ש ממקוה שנמדד‬ ‫והקצוה " ח‬ ‫חזקה זו ועיין בשטמ " ק שהביא בנה‬
‫ונמצא חסר דכל הטהרות שנעשו‬ ‫בר " ן שהאריך בזה ‪,‬‬ ‫מחלוקת ראשונים ועיין‬
‫ע " ג פסולין משום דאיכא תרתי לריעותא ‪,‬‬ ‫דלא מוקמיק להו‬ ‫רש " י‬ ‫וזהו באמת דעת‬
‫העמד טמא על חזקתו ‪ ,‬והרי חסר לפניך וכן‬ ‫אחזקה ‪ ,‬אבל עכ " פ בדעת התוס ' צ " ע איך‬
‫ששכח‬ ‫שנתברר‬ ‫שוחט‬ ‫גבי‬ ‫ביו " ד‬ ‫בט " ז‬ ‫ממון ‪.‬‬ ‫נסמוך על חזקה להוציא‬
‫העמד‬ ‫משום‬ ‫כל הכלים‬ ‫מטריף‬ ‫הלכותיו ‪,‬‬ ‫לבאר סברת התוס ' דהכא לא תשיב‬ ‫ינראה‬
‫בהמה על חזקתו חזקת איסור והרי חסר לפניך‬ ‫כלל שמוציאין ממון ע " פ חזקה אלא‬
‫ע"ש ‪.‬‬ ‫ע " י כח העדים ‪ ,‬דהא זהו דין עדות דעלמא‬
‫ה " נ גבי ספק מתי נעשה ושע גימא‬ ‫וא " ב‬ ‫שסתם עד כל זמן שלא ידעינן שהוא פסול הרי‬
‫תרתי לריעותא ‪ ,‬חזקת ממון שהנתבע‬ ‫הוא כשר ‪ ,‬ולא רק משום חזקת כשרות אלא‬
‫ליה‬ ‫מוקמינן‬ ‫ולמה‬ ‫לפניך ‪,‬‬ ‫ורשע‬ ‫מוחזק ‪,‬‬ ‫דהוא כשר מצד עצמו דכל שלא ידעינן שהוא‬
 ‫פוברמקי זצ " ל‬
‫דלרב הונא יהא כשר משום חזקת כשרות הרי‬
‫כשרות ‪.‬‬ ‫ככה " ג אזלינן כתר חזקת‬
‫צ " ב מה שהקשו לרב חסדא דממילא‬
‫מתכשר ‪ ,‬הא אפי ' לרב חסדא דפוסל‬
‫העדים הרי אינן פסולין ודאי אלא רק מספק‬
‫וא " כ אה " נ דלשאר עדויות אין אנו סומכין‬
‫כלל על עדותן לפסול דבהדי סהדי שקרי למה‬
‫לי ‪ ,‬מ " מ הכא בעדות זו גופא שהוכחשו בה‬
‫ודאי צריך לישאר ספק פסולין ואיך כחכו‬
‫דמתכשר ממילא מחמת שהן פסולין הא לענין‬
‫עדות זו עצמה שנפסלין בה שפיר הוי ספק‬
‫עדות להיות ספק פסולין ולמה יהיו כשרים‬
‫וצ " ע ‪.‬‬
‫הגר " ח לכאורה מפורש‬ ‫ובאסת עיקר דברי‬
‫סכ " ח )‬ ‫בשו " ע ‪ ,‬דפסק ( בסי ' ל " ד‬
‫שאם שנים העידו על אחד שהוא פסול ושנים‬
‫פסול ‪.‬‬ ‫מכחישים שהוא כשר הרי הוא ספק‬
‫בזה דהרי השו " ע עצמו פסק כרב‬
‫הונא דבב ' כיתי עדים המכחישים ‪ ,‬זו‬
‫באה בפנ " ע ומעידה דמוקמינן להו אחזקת‬
‫כשרות ולמה הכא לא מוקמינן אחזקת נשרות ‪.‬‬
‫הב " ח‬ ‫הביא תירוץ‬ ‫( סק " ו )‬ ‫שם‬
‫כיתי‬ ‫דבשני‬ ‫הגר " ח ]‬ ‫[ כמ " ש‬
‫עדים המכחישים אין מי שמעיד עליו שהוא‬
‫פסול ורק שאנו רואים לפי דבריהם שאחד‬
‫פסול ולכן מוקמינן אחזקה משא " כ הכא בתרי‬
‫ותרי המעידים על אדם זה כיון שיש עליו תרי‬
‫עדים שהוא פסול לא שייך להכשירו ע " י‬
‫ע"ש‪.‬‬ ‫חזקה נגד העדים‬
‫וע " ש עוד בקצוה " ח שהביא תירתן החכם‬
‫בזה‬ ‫שהאריך‬ ‫מה‬ ‫עוד‬ ‫וע " ש‬
‫והביא דברי התוס ' הכא ע " ש ‪ ,‬ועכ " פ תירוץ‬
‫כמ " ש ‪.‬‬ ‫הב " ח הוא מפורש כהגר " ת‬
‫מאיד וזהו תימה איך יתברר הדבר‬
‫כמאה ‪.‬‬ ‫לעולם וכו ' דברי‬
‫דשייך‬ ‫אופנים‬ ‫ריש‬ ‫ס "ל‬
‫לברר ע " י הכחשה כגון בבא הרוג‬
‫דאפי ' במקום עדים הוי בירור וא " כ‬
‫כתובות ‪ -‬ף ע " ב ע " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫רכו‬
‫אחזקת כשרות להכשיר עדותו ולהוציא ממון ‪,‬‬
‫דגמ‬ ‫הא איכא תרתי לריעותא וכנ " ל ‪ ,‬ע " ש כל‬
‫ועוד‬ ‫דבריו ‪.‬‬
‫אכן לפמש " כ א " ש דהא כשרות עדים לאו‬
‫מדין חזקה הוא אלא רכל שלא ידעינן‬
‫שהם פסולים הרי הם כשרים והו " ל עדות‬
‫מעליא וא " כ לא שייך בזה תרתי לריעותא כל‬
‫עיקר דכיון שרק עכשיו נתברר שפסול הוא‬
‫לעדות ועל זמן הקודם לא ידעינן שהוא פסול‬
‫הרי ממילא כשר הוא ושפיר מוציאין ממון‬
‫ע " פ ‪ ,‬ולא תשיב הוצאת ממון ע " י חזקה דנימא‬
‫דאיכא תרתי לריעותא נגד אותה חזקה ‪ ,‬אלא‬
‫דאנו מוציאין הממון ע " פ כח העדים דהוא דין‬
‫וכנ " ל ‪.‬‬ ‫עדות שאין לנו לחשוש שהם פסולין‬
‫וקשה‬ ‫ותרי נינהו וכו '‬ ‫תרי‬ ‫רצוז‪ " 4‬ה‬ ‫עג )‬
‫דהכא אליבא דרב הונא וכו '‬
‫ועוד דלרב חסדא דאמר בהדי מהדי שקרי ל " ל‬
‫והקשו‬
‫מודה הכא דהאי גברא ממילא מתכשר שהרי‬
‫אם כת אחת מאלו מעידה על אדם אחד שהוא‬
‫פסול לרב חסדא דחשיב להו סהדי שקרי לא‬
‫וכו ' ‪.‬‬ ‫היתה נאמנת‬
‫ובקצוה " ח‬
‫כהגר " ח‬ ‫דלא‬ ‫מתוס '‬ ‫ולכאורה מבואו‬
‫שהבאנו לעיל דכתב דבכל תרי‬
‫כיתי עדים המכחישים זה את זה אין הביאור‬
‫שכל כת מעידה על כת השניה שהיא פסולה‬
‫דא " כ לא היתה יכולה לומר עדות כלל שהרי‬
‫אינה יכולה להעיד על עצמה שהיא כשרה ‪,‬‬
‫ורק הביאור שכל כת מעידה רק על המעשה‬
‫והכ " ד רואים שיש כאן כת אחת פסולה מכח‬
‫צבי‬ ‫ההכחשה ‪ ,‬אבל לא שמעידין על גופן של‬
‫עדים ומה " ט כתב דהיכא שיש תו " ת על אדם‬ ‫‪.‬‬
‫שפסול ושנים‬ ‫עליו‬ ‫מעידים‬ ‫אחד ששנים‬
‫שם‬ ‫רם )‬ ‫מעידים שכשר לא שייך להכשירו מדרבנן‬
‫שפסול ‪.‬‬ ‫מכח חזקה שהרי יש שנים שאומרים‬
‫ואפשר דרש " י‬ ‫אק הוי מדברי התוס ' כאן מפורש לא כן‬
‫דהרי מיירי שיש כאן תרי ותרי על אדם‬
‫ברגליו‬ ‫התוס '‬ ‫זה אם הוא כשר או פסול ואפ " ה כתבו‬
 ‫רכז‬ ‫זצ " ל‬ ‫פוברםקי‬ ‫כתונות ‪ -‬רן כ " כ ע " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫כשר למפרע מ " מ כיון שבשעת המושב לא‬ ‫ה " נ יתכן דמשכח " ל שיתברר ע " י המציאות‬
‫ע "ש ‪.‬‬ ‫ידענו שהיה כשר כבר נתבטל המושב‬ ‫בעלמא ‪.‬‬ ‫ושפיר הוי גילוי מילתא‬
‫דיש‬ ‫נראה‬ ‫הרש " ש‬ ‫אמנם בעיקר קושית‬ ‫וכשממייק בשם הריטב " א דיש מקשים בהא‬
‫סברא‬ ‫לפסול איכא‬ ‫רדוקא‬ ‫לחלק ‪,‬‬ ‫דיוריך גילוי מילתא בעלמא הוא ‪,‬‬
‫שפסול למפרע ומשום ההפסול בא ע " י מעשה‬ ‫דמנלן שהיה מתברר מאליו ענינו למתר‬
‫מעשה עבירה ולכן יש‬ ‫הפוסלו דהיינו ע " י‬ ‫להכשר דילמא יתברר לפסול ‪ ,‬וי " ל דלענין‬
‫סברא דמאז שיש עליו מעשה הפוסלו הרי‬ ‫פסול יוחסין כל המשפחות בחזקת כשרות הן‬
‫הוא פסול עד שיודע לנו כשרותו ‪ ,‬משא " כ‬ ‫ע "ש ‪.‬‬ ‫עומדות‬
‫הביאור‬ ‫אין‬ ‫תשובה‬ ‫ע"י‬ ‫שנעשה‬ ‫ההכשר‬ ‫בסוה " ד ‪ ,‬דהואיל ואמת הוא שנפסל‬ ‫שם‬ ‫טס )‬
‫שתשובה הוא " מעשה המכשיר " ‪ ,‬אלא ההוא‬
‫כשרותו ‪.‬‬ ‫הוי בחזקת פסלות עד שנודע לנו‬
‫העברה ]‬ ‫וק מוויד את מעשה הפוסל [ דהיינו‬
‫נתב דהש " ך הביא ראיה לסתור‬ ‫וברש " ש‬
‫וממילא כשר הוא דבזה שנתבטל רשעותו ע " י‬
‫דברי התוס ' מהא דקי " ל עד וומם‬
‫תשובה אין כאן יותר מעשה הפוסלו וכשר‬
‫הכשך ‪.‬‬ ‫למפרע הוא נפסל וכ " ש לענין‬
‫ממילא ‪.‬‬ ‫עצמו הקשה ביותר דאפי ' לרבא‬ ‫והרש " ש‬
‫דוקא אם היה בא אז לפנינו לדין היה‬ ‫ויכף‬ ‫דעה זומם מכאן ולהבא הוא נפסל‬
‫מתכשר ‪ ,‬שהיו ב " ד מכשירין אותו ‪ ,‬אבל‬
‫היינו דוקא בעד זומם דאיכא טעם מיוחד או‬
‫עתה ב " ז שלא בא לדין הרי אין כאן מעשה‬
‫דלקוחות ‪,‬‬ ‫פסידא‬ ‫משום‬ ‫או‬ ‫חידוש‬ ‫משום‬
‫המכשירו להיות צדיק ולכן נשאר עליו מעשה‬
‫נותנת‬ ‫הסברא‬ ‫אלו ‪,‬‬ ‫טעמים‬ ‫מבואר דבלא‬
‫הפוסלו עד שנודע כשרותו והכשרנוהו [ אכן‬
‫שיפסל למפרע וא " כ לענין הכשר ודאי צריך‬
‫כדבר‬ ‫דהוי‬ ‫מכשירתו‬ ‫דתשובה‬ ‫נימא‬ ‫אי‬
‫שיהיה כשר למפרע מאז שעשה תשובה ‪ ,‬ואיך‬
‫( ועכ " פ לפמש " כ‬ ‫כנ " ל ]‬ ‫המכשיר אכתי קשה‬
‫כתבו התוס ' שעדיין פסול הוא עד שנודע‬
‫דוקא‬ ‫דבעינן‬ ‫הריטב " א‬ ‫סברת‬ ‫להבין‬ ‫יש‬
‫וכנ " ל ) ‪.‬‬ ‫שיכשירוהו בב " ד‬
‫כשרותו ‪.‬‬
‫וכן הקשה בר " ן וז " ל אבל הדבר מתמיה‬
‫האשה שאמרה אשת איש הייתי‬ ‫מרסניי‬ ‫סו )‬

‫וגרושה אני נאמנת שהפה שאסר הוא הפה‬ ‫דודאי אין עדותן מכשירתו אלא שמגלה‬
‫על הכשירו וכיון שהעידו עליו שעשה תשובה‬
‫שהתיר ‪.‬‬
‫היה‬ ‫שראוי‬ ‫איגלאי מילתא‬ ‫קודם שחתמו‬
‫הקשה למה צריך כלל לדין הפה‬ ‫והגרעק " א‬
‫שאסר הרי מעולם לא נאסרה‬ ‫להצטרף כאותה שעה וכו ' לפיכך נראין יותר‬

‫כלל ‪ ,‬דהא בדיבורה שאומרת אשת איש הייתי‬ ‫דברי רש " י וכו ' עכ " ל והיינו דמה " ט חולק על‬

‫אינה נאמנת מתורת עדות ונאמנות ‪ ,‬דלזה‬ ‫תוס ' ‪.‬‬

‫תרי עדים ‪ ,‬ורק מדין שויא אנפשה‬ ‫בעינן‬ ‫כשסמ " ק הקשה ג " כ קושיא זו כשם‬ ‫אכן‬
‫חתיכה דאיסורא שייך שתהא נאסרת ‪ ,‬וכיון‬ ‫הריטב " א ותירץ ב ' תירוצים ‪ ,‬וז " ל וי " ל‬

‫דמיה אומרת וגרושה אני ואיני אסורה הרי‬ ‫ההא ליבא שאין זה נכשר עד שהעידו עליו‬

‫למעשה לא שויא אנפשה חד " א ולא נאסרה‬ ‫[ והיינו דבעינן שיפסקו עליו הב " ר‬ ‫בב " ר‬

‫שאסר ‪.‬‬ ‫מעולם ומה צריך לדין הפה‬ ‫שהוא כשר ורק אז נעשה כשר ] ועוד אפי ' הוא‬
‫אכן לנאורה י " ל דדין שויא אחד " א אינו‬ ‫נכשר למפרע משום שחזר בתשובה כיון שלא‬
‫סתם איסור מטעם נדר אלא הביאור‬ ‫נתברר הכשרו עד עכשיו דין הוא שיתבטל‬
‫שעל עצמו אדם נאמן כמאה ערים בנוגע‬ ‫הצירוף עכ " ל והיינו דאע " פ שבאמת נעשה‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫ע "א‬ ‫כתובות ‪ -‬רף כ " י‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫רכח‬

‫הפה שאסר הרי היא נאמנת גם על עצמה‬ ‫וא " כ‬ ‫שבערוה‬ ‫בדבר‬ ‫אפי '‬ ‫עצמו‬ ‫יאסור‬
‫הוא ‪.‬‬ ‫וא " כ לכאורה ה " נ מדין עדות‬ ‫כשאמרה אשת איש הייתי אין זה סתם איסור‬

‫באשת איש הייתי וגרושה אני ע " כ‬ ‫כשא " ש‬ ‫כנדר שאוסרת עצמה אלא הוא כאמת נאמנות‬

‫דאינה נאמנת מדין עדות שהרי כל‬ ‫מדין שויא אחד " א ‪ ,‬וא " כ איך תהא נאמנת‬

‫נאמנותה שהיתה א " א הוא רק מדין שויא‬ ‫לחזור ולומר וגרושה אני הא להיתר אינה‬

‫אתד " א דהא הוי דשב " ע דבעינן תרי עדים‬ ‫נאמנת על עצמה ולכן שפיר בעינן לדין הפה‬

‫וכיון שכל נאמנותה רק משום שאהד " א א " כ‬ ‫שהתיר ‪.‬‬ ‫שאסר הוא הפה‬

‫ה " נ מה שנאמנת להתיר שהיא גרושה מדין‬ ‫הוא‬ ‫שאחד " א‬ ‫דדין‬ ‫למד‬ ‫הגרעק " א‬ ‫[ אבל‬
‫מדין איסור בעלמא שבכחה לאסור‬
‫הפה שאסר הוי נמי רק מדין נאמנות בעלמא‬
‫מיד‬ ‫שאומרת‬ ‫דהכא‬ ‫הקשה‬ ‫ולכן‬ ‫עצמה‬
‫של הפה שאסר הוי נמי רק מדין נאמנות‬
‫וגרושה אני הרי נמצא שלא אסרה עצמה כל‬
‫בעלמא של הפה שאסר ולא מדין עדות ‪ ,‬ודוקא‬
‫עיקר וא " צ לדין הפש " א אכן לפמש " כ שהוא‬
‫דאז‬ ‫נאמן‬ ‫שע " א‬ ‫איסורים‬ ‫דהוי‬ ‫בנשביתי‬
‫נאמנת לאסור מכח עדות י " ל דמה שנאמנת‬
‫כמ " ש] ‪.‬‬ ‫דין נאמנות א " ש‬
‫צ " ע אמאי בעינן לדין‬ ‫אקא דלכאורה אכתי‬
‫להתיר נמי מדין עדות הוא ( ונפ " מ היכא דבאו‬
‫הפה שאסר מ " ש מאומרת אשת איש‬
‫בסמוך ) ‪.‬‬ ‫עדים אח " כ עיין לקמן‬
‫אני ‪ ,‬פנויה אני דבודאי יכולה לחזור תוכ " ד אף‬
‫בנשביתי‬ ‫דאף‬ ‫להוכיח‬ ‫יש‬ ‫לנאורה‬ ‫אכן‬
‫וא " כ‬ ‫בראשונים )‬ ‫בלא דין הפה שאסר ( עיין‬
‫וטהורה אני לאו מדין עדות הוא ‪ ,‬דכבר‬
‫למה כשאומרת גרושה אני בתוכ " ד צריך דוקא‬
‫דהוכיח‬ ‫)‬ ‫יט ‪.‬‬ ‫ודף‬ ‫טז ‪.‬‬ ‫( דף‬ ‫לעיל‬ ‫הנאנו‬
‫הפש " א ‪.‬‬ ‫לדין‬
‫מהא‬ ‫כ "ג)‬ ‫רף‬ ‫לקמן‬ ‫( בשטמ " ק‬ ‫בהשלמה‬
‫פשוט דכשאומרת פנויה אני הרי היא‬ ‫וצ " ע‬
‫דבשבויה נאמנת אפי ' שאח " כ באו עדים‬
‫חוזרת כה סמה שאמרה א " א אני וזה‬
‫דכיון שהימנוה‬ ‫דמוכח‬ ‫ונתבטל ההפש " א ‪,‬‬
‫ודאי יכולה לחזור בתוכ " ד ‪ ,‬אבל כשאומרת‬
‫הימנוה ‪ ,‬לכן ה " ה לעיל ( רפ " ב ) בהא דמודה ר '‬
‫וגרושה אני הרי אינה חתרת מדיבורה הראשון‬
‫יהושע בשדה זו של אביך היתה ולקחתיה‬
‫אלא דבאמת היתה אשת איש ובאה להתיר‬
‫הימנו דנאמן משום הפש " א ‪ ,‬אפי ' אם יבואו‬
‫עצמה מחמת שהיא גרושה ‪ ,‬ולכן בעינן דוקא‬
‫אח " כ עדים שהיתה של אביו ‪ ,‬עדיין נאמן הוא‬ ‫לדין הפש " א שתהא נאמנת ‪.‬‬
‫הימנוהו ע " ש ‪.‬‬ ‫כיון שהימנוהו‬ ‫‪ ,‬אמרה נשביתי וטהורה אני‬
‫שם מתני‬ ‫)‬ ‫סי‬
‫דמה שנאמנת הכא לומר‬ ‫ולכאורה אי גימא‬ ‫נאמנת שהפה שאסר הוא הפה‬
‫הפש " א מתורת‬ ‫ע "י‬ ‫טהורה אני‬ ‫ע "כ ‪.‬‬ ‫שהתיר ואם יש עדים וכו ' לא תצא‬
‫עדות הוא ‪ ,‬מה ראיה להתם ‪ ,‬הא יתכן דדוקא‬ ‫לכאורה איכא חילוק גדול בין הפה‬ ‫והנה‬
‫הכא שכבר הימנוה מדין עדות לכן אפי ' שבאו‬ ‫שאסר באומרת נשביתי וכו ' להפש " א‬
‫אח " כ עדים ואין הפש " א מ " מ כיון שכבר‬ ‫באומרת אשת איש הייתי וכו ' ‪ ,‬דהא באומרת‬
‫הימנוה בתורת עדות נאמנת ‪ ,‬משא " כ לעיל‬ ‫עדות‬ ‫בתורת‬ ‫היא‬ ‫רנאמנת‬ ‫י"ל‬ ‫נשביתי ‪,‬‬
‫שכל נאמנותו רק מדין הפש " א גרידא ולא‬ ‫לפמש " כ בש " ש בדעת הרמב " ם רזונה הוי‬
‫מדין עדות כלל אפשר דבזה לא אמרינן כיון‬ ‫איסורין שע " א נאמן ‪ ,‬וא " כ כשאומרת טהורה‬
‫דהימנוהו הימנוהו ‪ ,‬ולכאורה מוכח דסבר דאף‬ ‫אני ‪ ,‬נמי מדין עדות הוא ‪ ,‬דאע " פ דבעלמא אין‬
‫בנשביתי הוי נאמנות רק מחמת דין הפש " א‬ ‫אשה נאמנת על עצמה שטהורה היא ורק אשה‬
‫עדות ‪.‬‬ ‫ולא מדין‬ ‫אחרת נאמנת מדין עדות ‪ ,‬מ " מ הכא דיש לה‬
 ‫ננט‬ ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫י‬
‫כ " ע‪-‬א‬ ‫נתונות ‪-‬‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫‪-‬‬
‫כתי נתתי לאיש הזה לאשה ‪ ,‬לאיש אסרה ‪ ,‬הזה‬ ‫אמנם יתכן ראין זה ראיה דאע " פ דהכא הוי‬
‫וכו ' ‪.‬‬ ‫התירה‬ ‫מ"מ‬ ‫מדין עדות והתם לאו מדין עדות‬
‫ונתוס ' ( ד " ה מגין וכו ' ) דמיירי שהיה האיש‬ ‫כין דסו " ס הוי התם נאמנות גמורה של‬
‫עומד לפניו ולכן נאמן דוקא אם אמר‬ ‫דכיון‬ ‫הדין‬ ‫להיות‬ ‫צריך‬ ‫שפיר‬ ‫הפש " א‬
‫תוכ " ד לאיש הזה דאז יש לו מיגו אבל אם‬ ‫שהימנוהו הימנוהו כמו הכא גבי שבויה ולכן‬
‫אמר קדשתי את בתי ולאחר ב " ר אמר לאיש‬ ‫דאפי ' באו עדים נשאר‬ ‫שפיר הוכיח מהכא‬
‫ע"ש‪.‬‬ ‫הזה לא יהא נאמן‬ ‫הקורמת ‪.‬‬ ‫נאמנות‬
‫דא " כ מה צריך כלל לדין הפה שאסר‬ ‫וצ " ע‬ ‫א‪5‬א כלבאורה צ " ע אמאי לא הוכיח איפכא‬
‫כיון דמיירי שאמר תוכ " ד לאיש הזה‬ ‫מהא דאשת איש הייתי וגרושה אני‬
‫הרי הוא ממש דיבור אחד שמפרש דבריו‬ ‫‪.‬‬
‫דמבואר לקמן כג ראם אח " כ באו עדים ‪ ,‬אפי '‬
‫שקידש כתו לזה ונמצא דלאחרים לא אסרה‬
‫אם נשאת תצא ‪ ,‬ודוקא בנשביתי וטהורה אני‬
‫מעולם ואי מיירי לאחר כ " ר הרי אף מצד‬
‫לא תצא משא " כ בא " א הייתי וכו ' וא " כ הא‬
‫הפש " א אינו נאמן כמ " ש התוס ' דליכא מיגו ‪,‬‬
‫איפכא דכשבאו עדים נתבטל הפה‬ ‫מוכח‬
‫וכיון דע " כ מיירי בתוכ " ד למה לא יהא נאמן‬
‫שאסר ‪.‬‬
‫כן ) ‪.‬‬ ‫שהק '‬ ‫מצד מפרש דבריו ‪ ( .‬עיין ברעק " א‬
‫כמש " ל ליישב הא דלא הוכיח‬ ‫וצריך לימי‬
‫וצ " ‪ 5‬דמפרש ‪ ,‬הוי דוקא כשאומר בבת אחת‬
‫מבואר‬ ‫דג " כ‬ ‫דמזויף‬ ‫מיגו‬ ‫מפרוע‬
‫ממש דהיינו בהמשך אחד בלא הפסק‬
‫היבא‬ ‫דדוקא‬ ‫וביארנו‬ ‫ההפש " א ‪,‬‬ ‫שבטל‬
‫אע " פ‬ ‫מעט‬ ‫דהפסיק‬ ‫היכא‬ ‫משא " כ‬ ‫כלל ‪,‬‬
‫שמחמת ההפש " א היה לו כח נאמנות אז‬
‫ב'‬ ‫דהמשיך בתוך כדי דיבור ‪ [ ,‬דהיינו אחר‬
‫אמרינן כיון שהימנוהו הימנוהו משא " כ בפרוע‬
‫אחד‬ ‫כדיבור‬ ‫נחשב‬ ‫חזרה‬ ‫דלענין‬ ‫תיבות]‬
‫מיגו המזויף לא היה נאמן שבאמת פרוע‬
‫שיוכל לחזור מ " מ לענין מפרש לא הוי פירוש‬
‫ופטור ורק כל נאמנותו הוא שאינו שטר ולכן‬
‫כיון דסו " ס הפסיק ושתק דמשמע ודאי שאינו‬
‫כשבאו עדים אח " כ וקיימוהו דהו " ל שטר‬
‫ע " כ כל נאמנותו רק‬ ‫מכיר כמ " ש התוס ' ולכן‬
‫שפטור ‪.‬‬ ‫שפיר גובה בו דע " ז לא הימנוהו עולם‬
‫מחמת מיגו מדין הפה שאסר ושפיר קאמר‬
‫ואיים ה " ה הכא י " ל דבאשת איש הייתי‬
‫בגמ ' דמהכא ילפינן דין הפה שאסר הוא הפה‬
‫וגרושה אני הרי לא האמינוה מעולם‬
‫שהתיר וכמ " ש ‪.‬‬
‫שהיא באמת גרושה להתיר איסור אשת איש‬
‫[ א " ה ‪ ,‬אנן עיין ברעק " א שהקשה על לשון‬
‫את בתי‬ ‫אמר‬ ‫התוס ' שכתבו מדלא‬
‫ורק לגבי האיסור שהיתה אסורה מחמת‬
‫שאחד " א על איסור זה האמינוה להתירו ‪ ,‬ולכן‬
‫" בלא הפסק‬ ‫נתתי לזה או לאיש הזה כיחד‬
‫מרובה " ‪ ,‬דמבואר מדבריהם דבהפסק מועט‬ ‫כשבאו עדים אח " כ ומעידים שהיא כאמת‬

‫בתוכ " ר ולכן‬ ‫עריין חשיב מפרש כל שהוא‬ ‫א " א הרי עי " ז מעולם לא האמי‪1‬וה ולכן פשוט‬

‫ע " ש] ‪.‬‬ ‫הקשה ממ " ג כנ " ל‬ ‫שאסורה ‪ ,‬משא " כ גבי נשביתי וכו ' וגבי שדה‬

‫הקשה בשטמ " ק ( בשם הרשב " א ) למה‬ ‫והנה‬ ‫זו של אביך היתה שהיו נאמנים בעיקר הדבר‬

‫איתא‬ ‫הא‬ ‫שאסר‬ ‫הפה‬ ‫לדין‬ ‫צריך‬ ‫אפי '‬ ‫שפיר אמרינן כיון שהימנוהו הימנוהו‬
‫בקידושין דר " א גופיה סובר שגם אחר נאמן‬ ‫ט " ז)‬ ‫[ ובישועת דוד ( אה " ע סי '‬ ‫עדים ‪.‬‬ ‫באו‬

‫להתירה כגון כאומר קדשתי את כתי ואיני‬ ‫כזה] ‪.‬‬ ‫האריך‬

‫אני‬ ‫ואמר‬ ‫אחר‬ ‫ובא‬ ‫קידשתיה‬ ‫למי‬ ‫יודע‬ ‫גמי א " ר אסי מנין להפה שאסר הוא‬ ‫סט )‬

‫קידשתיה נאמן ‪ [ .‬וגל היבא דע " א נאמן אפי '‬ ‫הפה שהתיר מן התורה שנאמר את‬
 ‫פדברמקי ז )נ " ל‬ ‫נתונות ‪ -‬דף כ " כ ע" א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫רל‬

‫צ " ע כיון דמיירי שהפלוני מודה למה‬ ‫וביתר‬ ‫קרוב נאמן ] וא " כ אף האב יהא נאמן להתירה‬
‫כלל ‪,‬‬ ‫האב‬ ‫מצד‬ ‫לנאמנות‬ ‫צריך‬ ‫כמו שאחר נאמן ולמה אמר הכא ר " א שהוא‬
‫אני‬ ‫לומר‬ ‫שנאמן‬ ‫הפלוני‬ ‫מצד‬ ‫תיפו " ל‬ ‫הפש " א ‪.‬‬ ‫רק מדין‬
‫קידשתיה [ כמבואר בקידושין שם רבא אחר‬
‫משקרלומר אני‬
‫אחר נאמן‬
‫דחזקה לא‬
‫קדשתיהק דדוקא‬
‫בשטמ "‬ ‫וי~ ירץ‬
‫ואמר קדשתיה נאמן ] ומה צריך כלל לדין הפה‬ ‫דרתותי‬
‫האב ‪.‬‬ ‫שאסר של‬ ‫מרתת דלמא מדכר אב וכו ' והיינו דירא שמא‬
‫בזה דכיון דכל מה שנאמן הפלוני‬ ‫ונראה‬ ‫יכחישנו האב ולכץ שפיר איכא ראיה שאומר‬
‫לומר אני קדשתיה הוא משום דירא‬ ‫אמת ונאמן אבל האב שאינו ירא לומר למי‬
‫פן יכחישהו האב וא " כ הרי הכא שהאב ג " כ‬ ‫קידשה שהרי אין מי שיכחיש אותו לא היה‬
‫שאינו‬ ‫ורואה‬ ‫לו‬ ‫שקידשה‬ ‫כמוהו‬ ‫אומר‬ ‫נאמן בלא דין הפה שאסר ולכן שפיר ילפינן‬
‫מכחישו שוב אינו ירא לומר אני קדשתיה‬ ‫שהתיר ‪.‬‬ ‫מקרא זה דהפה שאסר הוא הפה‬
‫ואינו נאמן וע " כ כל ההיתר הוא רק מחמת‬ ‫אץא כיש לעיין בזה ‪ ,‬דהא כתבנו ( לעיל דף‬
‫לאב ‪.‬‬ ‫ההפה שאסר שיש‬ ‫גבי דין יכיר שהאמינתו תורה לאב‬ ‫‪),‬‬ ‫יד‬
‫לפי " ז א " ש מש " כ בשטמ " ק שהאב אינו‬ ‫[ וכן‬ ‫להכיר את בנו האם יכול אחד להבחישו ‪ ,‬דיש‬
‫והקשינו‬ ‫מירתת‬ ‫דלא‬ ‫כיון‬ ‫נאמן‬ ‫מהני הכחשה כיון שהתורה‬ ‫דלא‬ ‫סוברים‬
‫להשיטות דאפשר להכחיש האב א " כ גם האב‬ ‫האמינתו כתרי עדים וע " א המכחישו רק ע " א ‪,‬‬
‫הפש " א ‪.‬‬ ‫ירא הוא ולמה לא יהא נאמן אף בלא‬ ‫ולא מהני ע " א במקום שנים וא " כ לפי " ז ה " ה‬
‫אכן לפמש " כ א " ש כיון דהרי מיירי הכא‬ ‫הכא בדין שהאב נאמן לומר קדשתי את בתי‬
‫שהפלוני מודה לו שהוא קידשה הרי שוב גם‬ ‫נמי לא יועיל הכחשת ע " א כיון שהאב נאמן‬
‫האב אינו ירא שיכהישהו ונמצא דביל האב‬ ‫שהאמינתו תורה ‪.‬‬ ‫כשנים ע " י‬
‫ובין הפלוני א " א להאמינם מתורת עדות ולכן‬ ‫להשיטות דביכיר מהני ע " א להכחישו‬
‫דהפש " א ] ‪.‬‬ ‫שפיר הוצרך דוקא לטעמא‬ ‫ה "ה‬ ‫לכאורה‬ ‫א "כ‬ ‫אמירתו‬ ‫בשעת‬
‫אני‬
‫ברעק " א כתב דמיירי שהפלוני מכחישו‬ ‫אכן‬ ‫בקדשתי את בתי יועיל הכחשת ע " א ‪ [ .‬וא " כ‬
‫ונאמן האב נגד הפלוני מדין הפה שאסר‬ ‫מה כתב השטמ " ק דהאב אינו ירא שיכחישוהו‬
‫ומיישב בזה קושית השטמ " ק הנ " ל ע " ש כל‬ ‫ולכן אינו נאמן כלא הפש " א ‪ ,‬אמאי לא הא‬
‫בזה ‪.‬‬ ‫דבריו מה שהאריך‬ ‫להכחישו ] ‪.‬‬ ‫שפיר יכול‬
‫והנה בעיקר קושית השטמ " ק יש ליישב‬ ‫אלא דבאמת לא נתבאר איך מיירי הכא‬
‫בע " א ‪ ,‬דהא לכאורה צ " ב בעיקר דין זה‬ ‫כשאומר האב לפלוני קדשתיה ‪ ,‬מה‬
‫שהפלוני נאמן לומר אני קידשתיה איך נאמן‬ ‫אומר הפלוני האם הוא מודה או מכחיש ‪,‬‬
‫הא הוי דשב " ע ראין ע " א נאמן ‪ ,‬וכמ " ש הר " ן‬ ‫ובאמת ברעק " א כתב ליישב קושית השטמ " ק‬
‫בגיטין ( דף ס " ד ) גבי שליח שקידש אשה ומת‬ ‫הנ " ל דהכא מיירי שמכחישו ולכן ע " כ כל‬
‫השלית וספק את מי קידש ‪ ,‬דאין הקרובות‬ ‫ע" ש ‪.‬‬ ‫נאמנותו רק מדין הפש " א‬
‫נאמנות לומר שלא נתקדשו דממילא תהא זאת‬ ‫אולם הרי מתירוץ השטמ " ק שלא תירץ כן‬
‫מותרת אפי ' דהוא רק לברר כיון דהוי דשב " ע ‪,‬‬ ‫אלא כתב שאב לא מירחת ואינו נאמן‬
‫וה " נ איך יועיל דברי הפלוני אפי ' לברר הא‬ ‫משמע דמיירי באמת שהפלוני מודה שהוא‬
‫שבערוה ‪.‬‬ ‫הוי דבר‬ ‫צ " ע כנ " ל להשיטות דמהני‬ ‫קידשה וא " כ‬
‫וצ " ץ דהא דנאמן הוא משום דאמר ברי לי‬ ‫הכחשה לאב ה " נ האב מירתת ולמה לא יהא‬
‫כמבואר כגמ ' לקמן כב ‪ :‬דבאומרת בגי‬ ‫מתורת עדות ‪.‬‬ ‫נאמן כאחר‬
 ‫רלא‬ ‫וצ " ל‬ ‫מוברמקי‬
‫ענות ‪ -‬וף כ ב ע " א‬
‫נ " ז הוא רק בנוגע להיתר האשה‬ ‫אוזם‬
‫שנאמן עליה כיון שרק מברר ‪ ,‬אבל‬
‫לגבי עצמו ע " כ מהני רק מטעם ברי ‪ ,‬דהרי‬
‫לגבי עצמו אינו רק בירור ‪ ,‬אלא עדות ממש‬
‫בדשב " ע ‪ ,‬שהרי קודם היתה אסורה עליו מצד‬
‫ספק ערוה ועכשיו אומר שמותרת לו ‪ ,‬וע " כ‬
‫רזה מהני רק מטעם ברי דידיה ‪ ,‬ועכ " פ נמצא‬
‫דמה שנאמן לומר אני קידשתיה הוא רק מברר‬
‫בצירוף ב ' הסברות יחד דמצד האשה אין כאן‬
‫עדות כלל בדשכ " ע כיון שהוא רק למי היתה‬
‫מותרת קודם ‪ ,‬ומצד עצמו אע " פ דהוי דשב " ע‬
‫כמ " ש ‪.‬‬ ‫נאמן מטעם ברי דיריה‬
‫לפי " ו נמצא דלא קשה כלל קושית‬ ‫וא " ש‬
‫השטמ " ק שיהא אב נאמן בלא הפש " א‬
‫כמו שהפלוני נאמן ‪ ,‬דדוקא בשאומר הפלוני‬
‫אני קדשתיה יש כאן ברי אבל באמירת האב‬
‫אין כאן שום ברי כלל ואיך יהא נאמן להתירה‬
‫אמירתו‬ ‫מהני‬ ‫האשה‬ ‫דלגבי‬ ‫נהי‬
‫להתירה כסברת הבה " ל כין שרק מברר ואינו‬
‫מתיר הדשב " ע ‪ ,‬אכל בנוגע למקדש כל ההיתר‬
‫רק משום ברי וזה לא שייך כלל באמירת האב ‪,‬‬
‫וא " כ מקושית הראשונים בשטמ " ק ותירוצם‬
‫שלא תירצו כן מוכת רס " ל רהא רנאמן הפלוני‬
‫לומר אני קידשתיה אינו מתורת ברי אלא‬
‫דנאמן הפלוני לברר מדין ע " א אף לגבי עצמו‬
‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫בלא ברי ודלא כמ " ש‬
‫דלפמשכ " ל‬ ‫לומר‬ ‫מסתבר‬ ‫ואין‬
‫דהפלוני מודה לאב מהני שפיר מצד‬
‫הברי של הפלוני דהא כיון דמצד אמירת‬
‫הפלוי לא מהני כיון דלא מירחת ואינו ירא‬
‫דמה " ט צריך להגיע לאמירת האב כמ " ש ‪ ,‬א " כ‬
‫מסתבר שאין עליו דין ברי כלל אכן י " ל דכ " ז‬
‫דוקא בנוגע לאשה אינו נאמן לברר עליה כיון‬
‫שאינו מירתת אבל בנוגע לעצמו הוי סתם דין‬
‫טענת ברי ולא משום נאמנות כלל ‪ ,‬וא " ב י " ל‬
‫שפיר דמש " ה הקשה השטמ " ק שיהיה האב‬
‫נאמן על האשה בצירוף אמירתו של הפלוני‬
‫‪.‬‬
‫שיעורי רבי דוד‬
‫לי מהני ‪ ,‬אולם צ " ע דכ " ז א " ש רק לגבי‬
‫המקדש שהוא ברי לו שהוא המקדש ‪ ,‬אבל‬
‫הבת שאינה יודעת מי קידשה ואינה אומרת‬
‫דידה ‪.‬‬ ‫ברי לי איך יועיל ברי שלו לגבי‬
‫לתרץ בזה ע " פ הכלל‬ ‫ולכאורה היה מקום‬
‫רכל היכא שהוא מותר גם היא‬
‫מותרת וכמו דאיתא גבי יבום וככמה דוכתי‬
‫גבי עשה דוחה ל " ת דאף שהעשה רק עליו‬
‫ולא עליה ‪ ,‬אפ " ה אמרינן כל היכא דהוא מותר‬
‫גם היא מותרת ואע " פ דגבי חציו עבד וחב " ח‬
‫)‬ ‫יג ‪.‬‬ ‫לא אמרינן כן כמבואר בתוס ' ב " ב ( דף‬
‫שהקשו אמאי כוסין את רבו לשחררו ולא‬
‫אמרינן יבא עשה דפרו ורבו וידחה ל " ת ‪,‬‬
‫ע "ש ‪.‬‬ ‫ותירצו בתירוץ אחד דלדידה ליבא עשה‬
‫ב " ז דוקא התם כמ " ש המג " ח משם‬ ‫או ם‬
‫דאיכא לאו מיוחד דלא יהיה קדש גם‬
‫‪-‬‬
‫על האשה ‪ ,‬משא " כ בעלמא ראין לאו מיוחד‬
‫לפלוני ‪,‬‬
‫על האשה אלא לאו אחד על שניהם אמרינן‬
‫כל היכא שהוא מותר גם היא מותרת ‪ ,‬וא " כ‬
‫לבאורה ה " ה הכא נימא כן דכיון שהוא מותר‬
‫מותרת ‪.‬‬ ‫משום ברי ה " נ תהא היא‬
‫זה אינו שהרי הכא אין זה " היתר "‬ ‫אוזם‬
‫כלל ‪ ,‬ורק דאצלו הוא ברי שאינה אשת‬
‫איש אבל אין זה מחמת " היתר " דנימא שגם‬
‫היא מותרת ‪ ,‬וא " כ הדק " ל אמאי נאמן להתירה‬
‫( א "ה ‪,‬‬
‫לדידה ‪.‬‬ ‫הא הוי דשב "ע ואיך יועיל ברי דיריה‬
‫תירץ ‪ ,‬דהא‬ ‫ל " ז)‬ ‫( ח " ב ס "ס‬ ‫ובבית ‪ -‬הקוי‬
‫רק‬ ‫הוא‬ ‫דאיסורא‬ ‫החתיכה‬
‫האשה עצמה שהיא הערוה ולא הוא ובה הרי‬
‫לא נשתנה כלום ממקודם דכמו שקודם היתה‬
‫ערוה לכל העולם חוון מאחד ה " נ עתה נשארת‬
‫היא אותו ערוה ראשת איש לכל חונן מלזה ‪,‬‬
‫ולכן שפיר נאמן ע " א לברר מי הוא אותו אחד‬
‫עצמה שהיא‬ ‫שהרי בהאשם‬ ‫לו‬ ‫שמותרת‬
‫הדשב " ע לא נשתנה בלום והוי רק גילוי‬
‫נאמן ‪.‬‬ ‫מילתא בעלמא ולכן‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫נ"נ ע"א‬ ‫כתובות ‪ -‬יין‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫רלב‬

‫סוברים דע " א נאמן בדשב " ע בלא אתחזק הוא‬ ‫רק‬ ‫דמהני‬ ‫כמ " ש‬ ‫השטמ " ק‬ ‫סובר‬ ‫ושפיר‬
‫משום דם " ל דאז לא חשיב דשב " ע ‪ ,‬משא " כ‬ ‫בכ "ז ) ‪.‬‬ ‫בצירוף בדי ושפיר יש כאן ברי וצ " ת‬
‫היכא דאתחזק דהוי דשב " ע שוב אין ע " א‬ ‫גמי מנין לאב שנאמן לאסור את בתו‬ ‫סי )‬

‫נאמן בו כלל ולא מהני מה שבידו רזה ודאי‬ ‫מה " ת שנאמר את בתי נתתי וכו ' ‪.‬‬
‫ראין הבידו יכול לעקור שם דשב " ע ולכן‬ ‫להסתפק בדין זה שנאמן האב לומר‬ ‫והנה יש‬
‫בדשב " ע שאתחזק לא מהני ע " א לכו " ע אפי '‬ ‫קידשתי את בתי האם נאמן גם על‬
‫בש " ש )‬ ‫בידו ( ע " ש‬ ‫הזמן של למפרע כגון שאומר שקידש לפני‬
‫קושית‬ ‫ליישב‬ ‫כתב‬ ‫פ " ב)‬ ‫ובש " ש ( שיו‬ ‫עשרה ימים האם נאמן מאותו יום שקידשה או‬
‫התוס ' בב " ב דמתקנת זמן בגיטין‬ ‫ולהבא ‪.‬‬ ‫רק מכאן‬
‫מוכח דאין הבעל נאמן למפרע לומר גרשתי ‪,‬‬ ‫כתב ‪ ,‬בהא דע " א‬ ‫פ "א)‬ ‫בש " ש ( ש " ו‬ ‫דחנה‬
‫דא " כ אכתי ימפה עליה שיאמר גרשתי קודם‬ ‫איסורא‬ ‫ובאתחזק‬ ‫באיסורים ‪,‬‬ ‫נאמן‬
‫הזנות ‪ ,‬וא " כ מאי קמ " ל למ " ר פלגינן דיבורא‬ ‫אינו נאמן ‪ ,‬דמ " מ היבא דהוא בידו נאמן ‪ ,‬ואף‬
‫שאינו נאמן למפרע הא כבר ידעינן לה מתקנת‬ ‫למפרע [ דהיינו גם על זמן הקודם שעכשיו‬ ‫‪.‬‬
‫בגיטין ‪.‬‬ ‫זמן‬ ‫אז] ‪.‬‬ ‫כבר אינו בידו על‬
‫שכתב לתרץ לפי מאי דס " ד בגמ ' דהא‬ ‫וע " ש‬ ‫וא " כ ה " ה הכא יש לדון כיון שנאמנות האב‬
‫דבעינן תרי בדשב " ע הוא רק לאסור‬ ‫משום בידו הוא אפשר שיהא נאמן אף‬
‫אכל להתיר הוי ככל איסורים דמהני בידו‬ ‫למפרע ככל ע " א נגד איתחזק שנאמן ע " י בידו‬
‫וא " כ לפי " ז בגרשתי היה צריך להיות נאמן‬ ‫למפרע ‪.‬‬ ‫אף‬
‫למפרע כיון שהיה בידו פעם אחת וכמו גבי‬ ‫שהוא תלוי בטעמא דע " א נאמן‬ ‫אמנם יחנן‬
‫נתייסך יינך ‪ ,‬אלא דכ " ז רק לגבי איסור יהא‬ ‫ע " י בידו למפרע ‪ ,‬דיש שכתבו רבידו‬
‫נאמן להתיר למפרע אבל לענין מיתה לא יהא‬ ‫כאיסורים מוריד האתחזק נוכ " כ רש " י בריש‬
‫נאמן לפטור דלגבי עונש מיתה ודאי הוי‬ ‫ונשאר כשאר איסורים דלא אתחזק‬ ‫גיטין ]‬

‫ודוקא בעלמא‬ ‫נאמן ‪.‬‬ ‫כדשב " ע שע " ז אינו‬ ‫שע " א נאמן אף על למפרע ‪ ,‬וא " כ לפי " זה " ה‬
‫הרמב " ם‬ ‫כתב‬ ‫המעשה‬ ‫קודם‬ ‫כשמעיד‬ ‫למפרע ‪.‬‬ ‫הכא ע " י כידו הוא נאמן אף‬
‫שהאיסור עצמו בע " א יוחזק ואח " כ יש לחייבו‬ ‫שכתבו דבידו מהני מדין בעלות ולא‬ ‫אכן יש‬
‫מלקות ומיתה אבל הכא דהנידון על המיתה‬ ‫מטעם מיגו ( עיין בש " ש שם ) וא " כ יתכן‬
‫לענין‬ ‫רק‬ ‫ע"ז‬ ‫הו " ל דשב " ע שאינו נאמן‬ ‫דכ " ז דוקא באיסורים ששייך לומר שהוא‬
‫גרידא ‪.‬‬ ‫האיסור‬ ‫כעלים על האיסור משא " כ הכא דלא שייך דין‬
‫לפי "ז‬ ‫דלכאודה‬ ‫בזה‬ ‫מש " כ‬ ‫זו‪ " 2‬ש עוד‬ ‫הבת דהא הוי דשב " ע‬ ‫איסור‬ ‫כעלות על‬
‫בזמ " ה שאין עונש מיתה יהא נאמן‬ ‫אלא‬ ‫דילפינן מממון דלא הוי כעלים ע " י בידו‬
‫למפרע ‪ ,‬וא " כ הקשה בדברי‬ ‫גרשתי‬ ‫לומר‬ ‫רק מתורת מיגו ‪ ,‬וא " כ לפי " ז לא יהא נאמן‬
‫התוס ' פ " ב דגיטין שהקשו למה תקנו זמן‬ ‫אמרינן ‪.‬‬ ‫למפרע דהא מיגו למפרע לא‬
‫בגיטין בזמ " ה הא ליכא חשש חיפוי כיון שאיז‬ ‫אלא דלכאורה להטעם דבידו מוריד האתחזק‬
‫מיתה ‪ ,‬ותירצו דחקנו לענין שלא יחפה על‬ ‫דכיון שהוא בידו נחשב כאילו לא‬
‫לפמש " כ‬ ‫וא " כ‬ ‫הבנים שלא יהיו ממזרים ‪,‬‬ ‫אתחזק כלל ‪ ,‬א " כ להסוכרים דע " א נאמן אפי '‬
‫הדק " ל מה הועילו חכמים בתקנתם כיון שגם‬ ‫בדשכ " ע כל שלא אתחזק ‪ ,‬אמאי לא יהא נאמן‬
‫אחר שתקנו זמן הא נאמן על למפרע שאין‬ ‫אפי ' באתחזק היכא דכידו שהרי ע " י בידו‬
‫וכתב דלענין לפסול אדם‬ ‫מיתה ‪.‬‬ ‫נידון על‬ ‫וצ " ל רכל מה שהם‬ ‫אתחזק ‪.‬‬ ‫תשיב כלא‬
 ‫דלג‬ ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫ע' ב‬ ‫שוכות ‪ -‬וף ם‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫שהוא חלב ואכל מקצתו ואח " כ בא ע " א‬ ‫לקהל שהוא פסול הגוף הו " ל דשב " ע ובעינן‬
‫ומכחישו שאינו חלב דבכה " גשיש עדין נפ " מ‬ ‫ע " ז כמו לגבי‬ ‫דוקא שנים וא " כ לא יהא נאמן‬
‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫להבא יתכן שיהא השני נאמן‬ ‫דבריו ‪.‬‬ ‫מיתה ע " ש כל‬
‫הכא אם קידשה אביה לאדם זה‬ ‫וכן יש לעיין‬ ‫בעיקר דבריו שכתב דלאחר מעשה‬ ‫והנה‬
‫ואח " כ אומר האב כבר קידשתיה לפני כן‬ ‫מיתה‬ ‫מעונש‬ ‫לפוטרו‬ ‫נאמן‬ ‫אינו‬
‫לאדם אחר אי גימא דאב נאמן למפרע מה יהא‬ ‫ולמלקות יש לעיין מה הדין היבא דעדיין יש‬
‫לקמן )‬ ‫הדין בכה "ג וצ " ע ‪ ( .‬ועיין‬ ‫נפ " מ להבא כגון שע " א העיר על חתיכה‬

‫רף כ " ב ע " ב‬

‫שוב אינו חו " מ הוא דוקא בהגדת שני עדים ‪,‬‬ ‫חזרה ואמרה טהורה אני מהו ‪,‬‬ ‫תוד " ה‬ ‫טי‪) 6‬‬

‫אבל בע " א שאין צריך ב " ר יכול לחזור ולהגיד‬ ‫לא ‪.‬‬ ‫פי ' מועיל אמתלא או‬
‫אמתלא ‪.‬‬ ‫ע "י‬ ‫אבל אין לפרש מהו אם צריכה אמתלא או לא‬
‫דלכאורה כיון שאין חסרון חוזר ומגיד‬ ‫א‪5‬א‬ ‫וכו ' ‪.‬‬
‫בע " א למה צריך אמתלא כלל למה לא‬ ‫צ " ב מה היה הצד שלא יועיל‬ ‫‪51‬באורה‬
‫יהא נאמן לחזור אף בלא אמתלא ‪ ,‬ולכאורה‬ ‫אני ‪.‬‬ ‫אמתלא מ " ש מא " א הייתי וגרושה‬
‫מוכח ראם היה הדין שחוזר ומגיד היה נשאר‬ ‫לומר דיש מקום לומר דדוקא באשת‬ ‫ואפשר‬
‫האמת כהגדתו‬ ‫לנו ספק כתרי ותרי האם‬ ‫איש הייתי דהוי דשב " ע וע " ב בל‬
‫דוקא‬ ‫צריך‬ ‫ולכן‬ ‫כהשניה ‪,‬‬ ‫או‬ ‫הראשונה‬ ‫נאמנותה רק מדין שויא אחד " א לכן מהני בזה‬
‫עכשיו ‪.‬‬ ‫אמתלא שעי " ז נכריע כמו שמעיד‬ ‫שפיר אמתלא אבל בטמאה אני לך דהוי‬
‫באמת נסתפק בזה מה היה הדין‬ ‫ובבוטים‬ ‫איסורים ונמצא שנאמנת לגמרי מדין ע " א בזה‬
‫בלא גזה " כ דאין חוזר ומגיד אי‬ ‫יש להסתפק דשמא לא יועיל אמתלא כמו‬
‫היה נשאר ספק כתו " ת או דע " י חזרתו סמכינן‬ ‫דבתרי עדים לא מהני אמתלא דאין חוזרין‬
‫על הגדתו השניה שמעיד עכשיו ‪ ( .‬ועיין לעיל‬ ‫בע " א ‪.‬‬ ‫ומגידין ה " נ‬
‫ועכ " פ שהכא דצריך אמתלא‬ ‫בזה )‬ ‫מש " כ‬ ‫פשט ליה דנע " א שפיר מהני אמתלא‬ ‫‪ " 121‬ז‬
‫ספק ‪.‬‬ ‫לכאורה מוכח דהיה נשאר‬ ‫דדוקא בב ' עדים איכא גזז‪ " :‬כ שאין‬
‫לדחות דהא דצריך אמתלא הוא כדי‬ ‫אכן יש‬ ‫בע " א ‪.‬‬ ‫חוזר ומגיר ‪ ,‬ולא מהני אמתלא ‪ ,‬משא " כ‬
‫להוריד מה שאסרה על עצמה מדין‬ ‫מקום לפרש נמי איפכא דהספק אם‬ ‫אכן היה‬
‫שויא אחד " א שהרי כבר נאסרה עי " ז לכן‬ ‫צריך אמתלא והיינו משום דדוקא באשת‬
‫בע " א‬ ‫בעלמא‬ ‫אבל‬ ‫אמתלא‬ ‫דוקא‬ ‫צריכה‬ ‫איש הייתי דהוי דשב " ע אע " פ שלמעשה אינה‬
‫שחוזר ומגיד יתכן שפיר שנאמן אף כלא‬ ‫נאמנת רק מדין שאחד " א מ " מ סו " ס הרי הוא‬
‫אמתלא ‪.‬‬ ‫דשב " ע ולכן צריכה אמתלא משא " כ בטמאה‬
‫אטבם אכתי לאידך פי ' יש להוכיח איפכא‬ ‫אני שהוא רק איסורים שנאמנת מדין ע " א‬
‫דהספק אם צריכה אמתלא או אינה‬ ‫לומר טמאה יתכן שא " צ אמתלא כלל דכמו‬
‫צריכה ‪ ,‬והטעם שאינה צריבה כמש " ל כיון‬ ‫שנאמנת לומר טמאה ה " נ נאמנת לומר טהורה ‪,‬‬
‫דהוי רק מדין ע " א נאמן באיסורים דהדין הוא‬ ‫ובתוס ' הוכיחו דע " כ ספיקת הגמ ' הוא אי‬
‫שחוזר ומגיד נאמנת לומר נמי טהורה ויכולה‬ ‫שכתבנו ‪.‬‬ ‫מהני אמתלא כפי הראשון‬
‫לחזור בלא אמתלא ‪ ,‬וא " כ יהא מוכח דהיכא‬ ‫י‬
‫ובשייש ( ש " פ " ח ) הוכיח מסוגיא זו דכע " א‬
‫שהוזר ומגיד הרי הוא נאמן כמה שמעיד‬ ‫מהני אמתלא דכל דין כיון שהגיד‬
 ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫נתונות ‪ -‬וף כ " ס ע " ג‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫אלד‬

‫אמתלא איך לוקין ע " פ ‪,‬‬ ‫יכול לחזור בו ע " י‬ ‫עכשיו ולא הוי ספק כתרי ותרי אלא מהני‬
‫ודאי ‪.‬‬ ‫הא אין זה איסור‬ ‫לבסוף ‪.‬‬ ‫חזרתו לגמרי וישאר כמו שהעיד‬
‫‪51‬כן כתב בש " ש דהא דלוקין ע " י ע " א היינו‬ ‫צריכה‬ ‫אם‬ ‫דהנידון‬ ‫לומר‬ ‫אכן אולי יש‬
‫דוקא אם אחר עדותו הוחזק כן שלשים‬ ‫שכל‬ ‫האפשר‬ ‫הוא‬ ‫לא ‪,‬‬ ‫או‬ ‫אמתלא‬
‫יום האז אין מועיל אמתלא ורק אז לוקין עליו‬ ‫נאמנות ע " א לא הוי כלל דין עדות אלא רק‬
‫דבריו ‪.‬‬ ‫ע " ש כל‬ ‫סתם נאמנות שמאמינים לו אבל לא בתורת‬
‫תמהו על רבריו מה מוסיף מה דהוחזק‬ ‫וכבר‬ ‫עדות כלל ‪ ,‬ולכן יכול סתם לחזור בו בלא‬
‫כן סו " ס כל מה שהוחזק הוא רק‬ ‫עיקר ‪.‬‬ ‫אמתלא כיון שאין לזה תורת עדות כל‬
‫המיד אחר‬ ‫וכיון‬ ‫ע"א‪,‬‬ ‫מחמת עדותו של‬ ‫דא " כ צ " ע איך לוקין אח " כ מחמת‬ ‫א‪5‬א‬
‫שהעיד עדיין לא חשיב איסור ודאי מה מוסיף‬ ‫עדותו של ע " א כיון דהוי רק סתם‬
‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫מה שהוחזק כן ל ' יום‬ ‫נאמנות בעלמא ולא מדין עדות ‪ [ ,‬דבשלמא אי‬
‫קושיתו נראה דלא דמי כלל לרמב " ן‬ ‫ובעיקר‬ ‫הוי דין עדות שייך לומר דהאמינתו תורה‬
‫והרשכ " א ‪ ,‬דכל מה שכתבו שאם‬ ‫כשנים אבל אי לא הוי מתורת עדות כלל איך‬
‫יכולה לחזור ע " י אמתלא אין לוקין היינו‬ ‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫]‬

‫דוקא התם דלא אמרה בפירוש שהיא טמאה‬ ‫כתב‬ ‫סק " ו )‬ ‫ו'‬ ‫סימן‬
‫לוקיי‬
‫[ ובאחיעזר ( אהע " ‪7‬‬

‫ורק מחמת שהוחזקה נדה בשכנותיה ובזה‬
‫שפיר כתבו שאם יכולה ליחן אמתלא על‬
‫מעשיה למה החזיקה עצמה כן א " כ הרי נמצא‬
‫שחסר בעיקר ההוכחה שהיא טמאה ומעולם‬
‫לא הוחזק לנו בתורת וראי שהיא נדה דשמא‬
‫תתן אמתלא ויתברר למה עשתה כן ולכן כתבו‬
‫מש " כ‬ ‫לחלק בערות ע " א ‪ ,‬רכל‬
‫הרמב " ם דהאיסור עצמו בע " א יוחזק והאוכלו‬
‫אח " כ חייב מלקות היינו דוקא אם היה ע " א‬
‫כשר אז אמרינן כל מקום שהאמינה תורה ע " א‬
‫הרי הוא כשנים ‪ ,‬אבל אם היה ע " א פסול‬
‫אע " פ שנאמן הוא לאיסור מ " מ לא אמרינן‬

‫דאי הוי מועיל אמתלא לא שייך מלקות עי " ז ‪,‬‬ ‫ביה שיהיה כשנים ואין לוקין ע " פ כשאכלו‬
‫ומהא דבעלה לוקה עליה ע " כ דאין מועיל‬ ‫וצ " ע] ‪.‬‬ ‫אח " כ ע " ש ‪ ,‬והוא חידוש‬
‫אמתלא ‪.‬‬ ‫לפמש " כ‬ ‫הקשה‬ ‫פ " י)‬ ‫( ש "ו‬ ‫שם‬ ‫ובש " ש‬
‫ואסור‬ ‫חלב‬ ‫שזה‬ ‫שהעיד‬ ‫בע " א‬ ‫משא " כ‬ ‫להונית מסוגיא דהכא דבע " א מהני‬
‫לאוכלו ‪ ,‬בודאי יש לחייב האוכלו‬ ‫כבב '‬ ‫אמתלא ( ראין חסרון דאין חוזר ומגיד‬
‫מלקות שהרי ע " י עדותו של ע " א אנו יודעים‬ ‫עדים ) א " כ איך לוקין ע " י ע " א שאמר זה חלב‬

‫בודאי שאסור כאיסור חלב ואה " ב שאם יחזור‬ ‫ואת " כ אכלו כמ " ש הרמב " ם דהאיסור עצמו‬
‫בו ע " י אמתלא מהני ‪ ,‬מ " מ כל זמן שלא חזר‬ ‫בע " א יוחזק והאוכלו לוקה הרי כיון שעדיין‬
‫בו יש כאן איסור ברור ע " י עדות גמורה של‬ ‫יכול לחזור בו ע " י אמתלא ולומר שאינו הלב‬
‫ע " א ומהיכי חיתי לחוש שמא יחזור בו ‪.‬‬ ‫אין ללקות עליו ‪ ,‬וכדמוכח מדברי הרמב " ן‬
‫וע‪ - 5‬דרך מש " כ התוס ' כגיטין ( דף לג ‪ ) .‬איך‬ ‫נדה‬ ‫הוחזקה‬ ‫רגבי‬ ‫שכתבו‬ ‫והרשב " א‬
‫אפשר לחייב אשת איש מיתה‬ ‫בשכנותיה אינה נאמנת לחזור ע " י אמתלא‬
‫ואן‬ ‫ניחוש שמא הבעל ישלח לה גט ויבטלנו‬ ‫נדה‬ ‫הוחזקה‬ ‫דקי " ל‬ ‫מהא‬ ‫כן‬ ‫והוכיחו‬
‫הרי אפקענהו רננן לקידושין מיניה ויתברר‬ ‫בשכנותיה בעלה לוקה עליה משוס נדה ואם‬
‫שמעולם לא היתה אשת איש וכן איך נזיר‬ ‫היתה יכולה לחזור ע " י אמתלא אין זה איסור‬
‫לוקה כשטימא עצמו שמא ישאל על מירותו ‪,‬‬ ‫ודאי שיהא לוקה ‪ ,‬וא " כ ה " נ כיון דכל ע " א‬
 ‫תלה‬ ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫וף כ " ‪ 1‬ע ' ג‬ ‫‪111‬ת ‪-‬‬ ‫"‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫וכן ביכיר כתב‬ ‫בזה ]‬ ‫דשב " ע לא יהא נאמן‬ ‫וע " כ כתבו דלא חיישינן לזה וכיון דבמצכ של‬
‫שהוא‬ ‫אי מהני אמתלא דיתכן כיון‬ ‫לדון‬ ‫עכשיו עבר על איסור א " א ועל איסורי נזיר‬
‫נאמנות גמורה מה " ת א " א לחזור בו אם לא‬ ‫הרי הוא חייב מיחה ‪ ,‬ומלקות ‪ ,‬וא " ב ה " ה הכא‬
‫דנימא שיש יכיר אחר יכיר ‪ ,‬ע " ש מה שהאריך‬ ‫שפיר לוקין ע " פ ע " א אע " פ שיכול לחזור ע " י‬
‫בזה ‪.‬‬ ‫אמתלא מ " מ אין לנו לחשוש כן וכל זמן שלא‬
‫בר " ן ובשטמ " ק הביאו ראיה שכתב‬ ‫והנה‬ ‫חזר בו שפיר לוקה ‪ ,‬ודוקא התם גבי הוחזקה‬
‫לאחרים‬ ‫לחוב‬ ‫אמתלא‬ ‫מהני‬ ‫דלא‬ ‫נדה כתבו שפיר דאי מהני אמתלא הרי נמצא‬
‫דהיינו אם אמרה שנתקרשה לפלוני שוב לא‬ ‫שלא הוחוק שום איסור מעולם כלל ראם רק‬

‫מהני אח " כ אמתלא לומר שלא נתקדשה כיון‬ ‫שייך לפרש סיבה אחרת למעשיה אין לנו שום‬

‫דהוא חיב לפלוני ודוקא אי אמרה נתקדשתי‬ ‫ראיה כלל שהיא נדה ולכן כתבו דאי מהני‬

‫סתם אז מהני אמתלא ‪ ,‬והטעם משום דהוי‬ ‫כמ " ש ‪.‬‬ ‫אמתלא לא יתכן שילקה‬

‫חסרון בנאמנות על האמתלא ‪ ,‬דהיכא שהוא‬ ‫והנה בשלטי הגיבורים הביא דברי הרמב " ם‬
‫שכתב ג " כ דלא מהני אמתלא בהוחזקה‬
‫אמת ‪.‬‬ ‫חוב לאחרים אמרינן שהאמתלא אינה‬
‫עדיף‬ ‫למה‬ ‫עליו‬ ‫ותמה‬ ‫בשכינותיה ‪,‬‬ ‫נדה‬
‫שאמרה האמתלא תוכ " ד א " כ‬ ‫אכן אי מיירי‬
‫הוחזקה נדה מאומרת בפירוש טמאה אני ‪,‬‬
‫הרי ניון שיכולה לחזור בה נמצא שאין‬
‫וא " כ כ " ש כשרק הוחזקה נדה ולא אמרה כן‬
‫זה חב לאחריני כלל ושפיר יועיל אמתלא‬
‫בכה " ג ‪.‬‬ ‫ע "ש‪.‬‬ ‫בפירוש אמאי לא תהא נאמנת‬
‫הטעם בזה דכיון שעשתה‬ ‫אכן במאירי ביאר‬
‫הבא עליה באשם תלוי קאי ‪,‬‬ ‫רנוד " ה‬ ‫יל )‬

‫תימה דבחטאת קאי וכו ' הא‬ ‫"‬ ‫מעשה להחזיק עצמה ‪ ,‬אינה נאמנת ליחן‬
‫אמתלא ולומר שעשתה כן בשביל סיבה אחרת‬
‫אחזקה ‪.‬‬ ‫עד נמי בחנק קאי דאוקמה‬
‫דעד כדי כך לעשות מעשה המחזיקה כנדה לא‬
‫בזה דאטו ס " ל להתוס ' שבאמת יקבל‬ ‫וצ " ב‬
‫היתה עושה אם לא היתה באמת נדה ‪ ,‬ולכן‬
‫חנק בספק דתו " ת מחמת חזקת דא " א‬
‫דוקא באמירה בעלמא שאומרת טמאה אני‬
‫דהא אפי ' ממון אין מוציאן ע " י חזקה גרידא‬
‫נאמנת לומר שאמרה כן בשביל אמתלא אבל‬
‫ואיך יהרגו אותו כחנק ע " י חזקה זו הא לאו‬
‫ע "ש ‪.‬‬ ‫כשעשתה מעשה אינה נאמנת‬
‫הוא ‪.‬‬ ‫בירור גמור‬
‫בזה אם נתנה אמתלא לדבריה‬ ‫גמ ' אף‬ ‫סיג )‬
‫התוס ' הוא רק מצד שיש‬ ‫ואפשר דקושית‬ ‫נאמנת ‪.‬‬
‫" איסור " חנק מחמת החזקה וא " כ‬ ‫הוכיח‬ ‫לעיל )‬ ‫הובא‬ ‫;‬ ‫פ "ח‬ ‫ובשייש ( ש " ו‬
‫אפי ' טוען ברי איך נותנין לו לקיימה הא איכא‬ ‫מהכא דאף היכא שנאמן לגמרי [ לא‬
‫איסור חנק ‪ ,‬והנה מהא דלא הקשו דבחטאת‬
‫ג " כ מהני אמתלא וכגון‬ ‫שאחד " א ]‬ ‫רק מדין‬
‫קאי ‪ ,‬מבואר דהעד באמת לא יביא חטאת כיון‬ ‫וכנ " ל ‪.‬‬ ‫בע " א שנאמן באיסורים‬
‫דסו " ס הרי טוען ברי לי א " א לחייבו להביא‬ ‫לפי " ז דה " ה גבי אב שהאמינתו תורה‬ ‫וכתב‬
‫חטאת ועיין בפנ " י בזה ‪ ,‬ורק מפני שיש בזה‬ ‫לומר קידשתי את בתי אע " פ שנאמן‬
‫לקיימה ‪.‬‬ ‫עבירה של חנק איך נותנין לו‬ ‫לגמרי נב ' עדים מ " מ אין בזה דין ראין חוזר‬
‫נמצא חידוש דהאוכל חלב ואומר‬ ‫ולפי " ז‬ ‫ומגיד ויכול לחזור בו ע " י אמתלא [ אכן יתכן‬
‫כרי לי שאינו חלב ‪ ,‬לענין חטאת‬ ‫שכל מה שהאמינתו תורה הוא רק לומר‬
‫מהני הברי ולא יביא חטאת ‪ ,‬אבל במדיד‬ ‫קידשתי את בתי אבל כשבא להזור בו שלא‬
‫שטוען ברי ובנ " ל ‪.‬‬ ‫שחייב מלקות לא יועיל מה‬ ‫קידש הרי ע " ו לא האמינתו תורה וכיון דהוי‬
 ‫פיברמקי זצ " ל‬ ‫שוכות ‪ -‬דף כ " כ ע " כ‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫רלו‬

‫דלא מהימן אלא מדרבנן לא תשיב כשנים‬ ‫בא " ד ואומר ר " ת דחזקה ראשה‬ ‫שם‬ ‫סטו )‬

‫ע "ש ‪.‬‬ ‫אלא בזה אחר זה וכו '‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫דייקא ומינסבא מרעה לה להך חזקה‬
‫נאמן‬ ‫שהוא‬ ‫דהיכא‬ ‫בזה‬ ‫והביאור‬ ‫וצ " ע מה מהני חזקה זו דדייקא ומינסבא הא‬
‫כשנים‬ ‫הוא‬ ‫הרי‬ ‫מדאורייתא ‪,‬‬ ‫קי " ל בתרי ותרי שאפי ' יבואו כל עדים‬
‫אחר‬ ‫שיש‬ ‫אפי '‬ ‫ולכן‬ ‫גרידא‬ ‫באמירתו‬ ‫שבעולם לא מהני כלום ‪ ,‬דתרי כמאה ונשאר‬
‫המכחישו בב " א כיון שלזה האמינה תורה‬ ‫ספק ומוקמינן אחזקה דמעיקרא ‪ ,‬וא " ב איך‬
‫כשנים ולא לחבירו מש " ה נאמן ‪ ,‬משא " כ היכא‬ ‫מהני ראיה של חזקה זו להכריע נגד החזקה‬
‫שנאמן רק מדרבנן וכגון שאומר מת ‪ ,‬דמה " ת‬ ‫מהני ‪.‬‬ ‫יותר משאר ראיות דלא‬
‫אינו נאמן דהוי דשב " ע ‪ ,‬א " כ כל מה שנעשה‬ ‫זו‬ ‫דחזקה‬ ‫שכתבו‬ ‫התוס '‬ ‫לשון‬ ‫ע "ב‬ ‫וכן‬
‫אחר שקיבלנו‬ ‫כשנים מדרבנן היינו דוקא‬ ‫" מרעה " להך חזקה וכו ' למה כתבו רק‬
‫דבריו והתרנו האשה אז נחשב כשנים ולא‬ ‫משום ריעותא ולא כתבו דהוי חזקה נגד‬
‫מהני תו ע " א להכחישו ‪ ,‬אבל קודם שהתירוה‬ ‫חזקה ‪ ,‬ומהו בכלל כל עיקר חזקה זו דאשה‬
‫ע " פ הרי הוא עדין רק ע " א ולכן אם יבא עד‬ ‫ומנסבא ‪.‬‬ ‫" דייקא "‬
‫אחר כב " א ויכהישנו הו " ל ע " א בהכחשה כיון‬ ‫נזה דהא ככר ביארנו בכמה מקומות‬ ‫ונראה‬
‫שעדיין אינו כשנים ‪ ,‬משא " כ היכא שנאמן‬ ‫דיסודו של חזקה הוא לתלות שלא‬
‫מה " ת כגון בסוטה דאז הו " ל מצד עצמו‬ ‫נשתנה מכמות שהיה וזהו חזקת א " א דתלינן‬
‫לבזא " ז ‪.‬‬ ‫כשנים אין חילוק בין בב " א‬ ‫שלא נשתנה ועדיין היא א " א ‪ ,‬משא " כ הך‬
‫וצם בא " ד דמראורייתא ע " א מהימן‬ ‫)‬ ‫סי‬ ‫חזקה דדייקא ומינסבא הרי כל עיקר החזקה‬
‫בסוטה וכו ' ‪.‬‬ ‫'‬ ‫הוא שהיא מדייקת ומחפשת לשנות תמה‬
‫ולחי ' ‪ -‬הגך " ח ( הל ' סוטה ) דכל מה שנאמן‬ ‫שהיה קודם ‪ ,‬א " כ הוא ריעותא בכל עיקר‬
‫ע " א בסוטה היינו דוקא קודם‬ ‫חזקת א " א ‪ ,‬וא " כ לא דמי לשאר חזקות או רוב‬
‫ההשקאה דאז אסורה מצד הקינוי וסתירה בזה‬ ‫דלא מהני בתוית דהתם לא הוי ריעותא בעיקר‬
‫אמרה תורה שנאמן ע " א אבל אחר ההשקאה‬ ‫חזקת א " א אלארק עוד ראיות אחרות כנגד‬
‫דשוכ אין איסורה משום קינוי וסתירה הדר‬ ‫חזקת א " א דבזה אמרינן תרי כמאה ואין‬
‫ע " ש‪.‬‬ ‫הו " ל ככל דבר שבערוה שאין ע " א נאמן‬ ‫מוסיף מה שיש עוד ראיות נגד החזקה אלא‬
‫איש‬ ‫באשת‬ ‫תרוייהו‬ ‫ד"ה‬ ‫ע‬ ‫בשו "‬ ‫סיס )‬ ‫נשאר תו " ת דמוקמינן אחזקה משא " כ הכא‬
‫קמסהדי ‪ ,‬תימה דמה לנו לאותו‬ ‫הוא‬ ‫ומינסבא‬ ‫דדייקא‬ ‫החזקה‬ ‫עיקר‬ ‫רכל‬
‫עד שאומר לא נתגרשה בלא איהו נמי תצא‬ ‫ריעותא ככל יסוד חזקת א " א שאומר לא‬
‫ראין דשב " ע פחות משנים דהא ליכא למימר‬ ‫לשנות ‪ ,‬וחזקה זו עיקרה הוא לומר שנשתנה‬
‫שלא היינו יודעים שהיא א " א כי אם על פיהם‬ ‫א "א ‪.‬‬ ‫מש " ה מהני שפיר להוריד חזקת‬
‫וי " ל וכו ' ‪.‬‬ ‫וכו '‬ ‫היטב לשון התוס ' שלא כתבו דהוי‬ ‫ומדויק‬
‫ולכאורה תמוה מה שרצו לפרש [ וכן נשארו‬ ‫חזקה נגד חזקה אלא דמרעה להך‬
‫מיגו ]‬ ‫בזה לפי תירוצם ראין זה‬ ‫חזקה דא " א דכל מה דמהני הוא משום דהוי‬
‫דמיירי שאין יודעים שהיא אשת איש כי אם‬ ‫ריעותא בעיקר ההזקה דאל " כ היה נשאר‬
‫על פיהם ולכן רק מפני הכחשת השני שאומר‬ ‫כמ " ש ‪.‬‬ ‫כתו " ת‬
‫לא נתגרשה ‪ ,‬תצא דהא אף בלא הכחשתו צריך‬ ‫וגו ' ועוד אור " י וכו '‬ ‫צדדיה אי הני‬ ‫סטו )‬

‫מעידים‬ ‫שניהם‬ ‫דסו " ס‬ ‫להיות שתצא כיון‬ ‫התם דמדאורייתא עד‬ ‫ה "מ‬
‫שהיא אשת איש וזה שאומר נתגרשה הו " ל רק‬ ‫אחד מהימן בסוטה וכו ' אבל הכא גבי אשה‬
 ‫כלז‬ ‫פוברמקי זצ " ל‬
‫קרוב לה ואחד אומר קרוב לו ובזה נראה דכל‬
‫מה דתלינן בטעות היינו דוקא כשיש לפנינו‬
‫כ ' עדים המכחישים שאחד אומר קרוב לו‬
‫ואחד אומר קרוב לה דכדי לקיים עדותן שלא‬
‫יהיו מוכחשין תלינן שהאחד טועה ‪ ,‬אבל אם‬
‫היה רק ע " א שאומר קרוב לה ונתגרשה אין‬
‫לנו לחשוש שמא טעה ‪ ,‬דהוא דבר רחוק‬
‫לתלות בטעות " ומעתה נראה דקושיא אחת‬
‫מתורצת בחברתה ‪ ,‬דע " כ בעינן דוקא לע " א‬
‫ע"נ‬ ‫נ "נ‬ ‫נתונות ‪-‬‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫‪-‬‬
‫ע " א דפשוט שאינו נאמן בדשב " ע וא " כ אכתי‬
‫נתגרשה ‪.‬‬ ‫קשה מה צריך לע " א האומר לא‬
‫גימא דכיון שכל מה שידעינן שהיא א " א‬ ‫ואי‬
‫הוא רק על פיהם מש " ה היה נאמן לומר‬
‫נתגרשה משום דהפה שאסר הוא הפה שהתיר ‪,‬‬
‫א " כ גם עתה שעד השני מכחישו ואומר לא‬
‫נתגרשה ג " כ יהא נאמן זה לומר נתגרשה‬
‫הפש " א רכל מה שידעינן שהיא א " א‬ ‫מחמת‬
‫הוא ע " פ ועתה אומר נתגרשה ( וע " כ דהכא‬

‫שאומר לא נתגרשה דרק אז תצא ‪ ,‬דבלאו איהו‬ ‫ליכא הפש " א כמו שתירצו ראין כאן מיגו דאי‬

‫היה נשאר הסברא כקושיא השניה שהקשינו‬ ‫לע " א אומר‬ ‫בעי שתיק וא " כ הדק " ל מה צריך‬
‫שיש לנו להתירה בממ " נ דכיון שיש רק ע " א‬ ‫וכנ " ל ) ‪.‬‬ ‫לא נתגרשה‬

‫האומר נתגרשה ואין לנו לתלות בטעות ‪ ,‬א " כ‬ ‫צ " ע איך אפשר לא להאמין לזה‬ ‫ושיותר‬
‫אי‬ ‫ממ " ג‬ ‫דהא‬ ‫נתגרשה‬ ‫שאומר‬
‫אם לא נקבל דבריו הרי אנו מניחים ששיקר‬
‫אמרינן שאינו נאמן [ וכמו שתירצו התוס '‬
‫והו " ל רשע מחמת השקר ושוב אין לנו שום‬
‫שאין לו מיגו] הרי נמצא שהעיד שקר והו " ל‬
‫עדות על הקידושין כלל ותהא מותרת מחמת‬
‫אין לנו שום‬ ‫וא " כ שוב‬ ‫רשע ופסול לעדות‬
‫שאין כאן קידושין וממ " ג מותרת ‪ ,‬ולכן שפיר‬
‫עדות על הקידושין שהיא אשת איש ‪ ,‬שהרי‬
‫בעינן לעד השני האומר לא נתגרשה דהיינו‬
‫התוס ' נשארו בזה דכל מה שידעינן שהיא‬
‫שנפל קרוב לה וכשיש לנו הכחשה הרי‬
‫ע " פ שניהם וא " כ ממ " נ תהא‬ ‫א " א הוא רק‬
‫מוכרחים אנו לתלות שהאחד מהן טועה ‪ ,‬ושוב‬
‫שנתגרשה ‪ ,‬או מפני שאין לנו‬ ‫מותרת או מפני‬
‫נמצא דאין לנו הממ " ג הנ " ל דאף אם לא נקבל‬
‫תצא ‪.‬‬ ‫עדות שנתקדשה כלל ואמאי‬
‫דבריו שנתגרשה אין זה מחמת שקר כלל אלא‬
‫ברמב " ן‬ ‫הקשו‬ ‫כבר‬ ‫דהנה‬ ‫והנראה בזה‬
‫דיש לנו לתלות שהאמת כהשגי והוא טעה‬
‫איך‬ ‫ברעק " א )‬ ‫( הובא‬ ‫ובר " ן‬
‫ואכתי הו " ל עד כשר על הקידושין ולכן שפיר‬
‫מצרפינז להו כלל ואמרינן תרוייהו באשת איש‬
‫תצא דתרוייהו בא " א קמסהדי ועכ " פ לדברי‬
‫קמסהדי ‪ ,‬הרי כיון שמכחישים זה את זה‬
‫הר " ן דמיירי הכא בקרוב לו או לה א " ש דרק‬
‫שאחד אומר נתגרשה ואחד אומר לא נתגרשה‬
‫הע " א שאומר לא נתגרשה תצא ‪ ,‬אבל‬ ‫ע "י‬
‫הרי אחד מהן רשע ופסול לעדות ואיך אפשר‬
‫וכנ " ל ‪.‬‬ ‫בלא " ה היתה מותרת מכח ממ " נ‬
‫לצרפן לעדות שהיא א " א ‪.‬‬
‫אקא דלכאורה לפי " ז צ " ע מה כתבו התוס '‬
‫דלא מיירי שמכחישין זא " ז אם היה‬ ‫ותירצו‬
‫דאמר‬ ‫להאי‬ ‫להימניה‬ ‫דא " כ‬ ‫וז " ל‬ ‫ודאי‬ ‫דזה‬ ‫אלא‬ ‫גירושין ‪,‬‬ ‫מעשה‬
‫מדורשת בסיגו דאי בעי שתיק ‪ ,‬הא לפי מה‬ ‫מודים שניהם שזרק לה גט ורק אחד אומד‬
‫שביארנו שתלינן שטעה מה שייך ביה מיגו ‪,‬‬ ‫קרוב לה ונתגרשה והשני אומר שנפל קרוב לו‬
‫שייך‬ ‫שמשקר‬ ‫אותו‬ ‫כשחושדין‬ ‫דדוקא‬ ‫ולא נתגרשה ובכה " ג לא הוי רשע כיון דאפשר‬
‫להאמינו במיגו שאומר אמת אבל הכא שאנו‬ ‫לתלות בטעות שאחד מהן טועה ואינו רשע‬
‫יודעין שאינו משקר ורק שאנו חולין שטועה‬ ‫א"א‪.‬‬ ‫ולכן שפיר מצרפינן להו לעדות שהיא‬
‫ואומר ברדמי מה יוסיף המיגו שאומר אמת‬
‫יש לבאר היטב דברי התוס ' ישנים ‪,‬‬ ‫ויפי " ז‬
‫שטועה ‪.‬‬ ‫אכתי תלינן‬ ‫דס " ל נמי דמיירי בכה " ג שאחד אומר‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫כתונות ‪ -‬וף כ " ג ע " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫רלה‬

‫כשיש רק ע " א אמרינן ממ " ג שאם אינו‬
‫נאמן שנתגרשה ה " נ אינו נאמן שנתקדשה ‪,‬‬
‫דה " נ נימא רכל מה שאינו נאמן שנתגרשה‬
‫משום דתלינן שטעה ‪ ,‬וכמו דבב ' המכחישים‬
‫תלינן בטעות כדי שלא לפסול משום רשע ה " נ‬
‫באחד מהי " ת שאם אינו נאמן היינו מפני‬
‫ליבא‬ ‫דטעה ולעילם‬ ‫משום‬
‫וצ " ת ] ‪.‬‬ ‫ממ " נ ‪,‬‬
‫לנמר דבל מה שאנו חולין שטעה‬ ‫ואפשר‬
‫היינו רק סברא לענין שלא לפסול‬
‫אחד מהן משום רשע שמשקר אבל מצד עצם‬
‫העדות כל אחד כשלעצמו הו " ל עדות מעליא‬
‫ולכן לענין דין מיגו שפיר שייך מיגו מעליא‬
‫שנתלה שהשני הוא הטועה ולא הוא ובזה‬
‫שמשקר נימא‬ ‫ע "ש‪.‬‬ ‫כתבו התוס ' דהכא אין לו מיגו‬
‫דצ " ת בעיקר הדברים למה‬ ‫‪ ,‬אלא‬ ‫[א"ה‬
‫דף כ " נ ע " א‬

‫דבאיסור ערוה דרבנן ע " א נאמן להתירה כיון‬ ‫וד " ה תווייהו בפנויה קמסהדי ‪ ,‬וכו '‬ ‫י‬ ‫)‬ ‫סיט‬
‫שרבנן אסרו רק באיסור בעלמא ונשאר בזה‬ ‫אבל תימה אמאי לא תנשא‬ ‫~‬
‫הדין דע " א נאמן באיסורים ‪ ,‬אבל העד השני‬ ‫לכתחילה דהוה לן לאוקמה אחזקה ‪ ,‬וי " ל כגון‬
‫שנתקדשה‬ ‫מעיד‬ ‫דבזה‬ ‫לה‬ ‫קרוב‬ ‫שאומר‬ ‫שאנו יודעים שזרק לה קידושין ומספקא לן אי‬
‫מדאורייתא דהוי דשב " ע אינו נאמן ולכן שפיר‬ ‫קרוב לו או קרוב לה והני ב ' סהדי הד אמר‬
‫תצא ‪.‬‬ ‫לא‬ ‫קרוב לו וכו ' לית לן למימר אוקמה אחזקה ‪,‬‬
‫צ " ב כיון דסו " ס מעידים שניהם בב " א‬ ‫אכן‬ ‫ע "כ ‪.‬‬
‫והו " ל מוכחשין בב " א וכמאן דליתנייהו‬ ‫וצ " ע בזה כיון דבלא הנך תרי המכחישים ‪,‬‬
‫דמי ונשאר רק הספק הקודם שהיה לפנינו‬ ‫נמי כבר היה לנו ספק אם קרוב לו או‬
‫ואמאי לא ישאר הדין שתצא כמו שהיה הדין‬ ‫ומצד אותו ספק מבואר‬ ‫בתוס ' ]‬ ‫לה [ כמבואר‬
‫בלא העדים דמחמת הספק החמירו חכמים‬ ‫בריטב " א כאן וברשב " א ובריטב " א ביבמות‬
‫כחי ' הגרנ " ט מש " כ כזה )‬ ‫שתצא ‪ ( .‬ועיין‬ ‫דהיה הדין שאסורה לינשא מדרבנן‬ ‫)‬ ‫לא ‪.‬‬ ‫( דף‬
‫‪1‬נראה בזה דכל מה שהחמירו חכמים שתצא‬ ‫ספק לפנינו‬ ‫דהוי‬ ‫תצא דכיון‬ ‫נשאת‬ ‫ואם‬
‫היינו דוקא מצד עצם הספק של‬ ‫שראינו זריקת הקידושין החמירו רבנן לא‬
‫זריקת הקידושין שלא ידעינן אי קרוב לו או‬ ‫לסמוך על חזקה ותצא ‪ ,‬א " כ למה עתה שבאו‬
‫לה רעל ספק זה החמירו שתצא ‪ ,‬אבל היבא‬ ‫ב ' עדים המכחישים אם קרוב לו או לה‬
‫דבאו אח " כ ב ' עדים המכחישים זה את זה‬ ‫אמרינן דלא תצא דמה מוסיף מה דע " א אומר‬
‫דמעתה הוי כבר ספק חדש מצד העדים מי‬ ‫קרוב לו ולא נתקדשה הא הוי דשב " ע שאין‬
‫משניהם מדייק יותר ‪ ,‬אבל ספק הקודם כבר‬ ‫ע " א נאמן ומה עדיף מאילו לא באו עדים כלל‬
‫אינו ספק שהרי יש לנו כאן אחד האומר קרוב‬ ‫שתצא ‪.‬‬ ‫שאז היה הדין‬
‫לו ולא נתקדשה ורק שיש לנו עתה ספק חדש‬ ‫‪51‬כאורה היה מקום לומר דכיון דהוי רק‬
‫אם נאמן ‪ ,‬בספק זה לא החמירו חכמים לאסור‬ ‫חומרא מדרבנן לא לסמוך על‬
‫מספק ולכן בזה הדין שלא תצא ‪ [ ,‬אע " פ דע " י‬ ‫חזקה שפיר נאמן הע " א שאומר לא נתקדשה ‪,‬‬
 ‫כלט‬ ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫כ"ג ע"א‬ ‫כתפות ‪ -‬דה‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫נדחה שבת אצלם ולכן אע " פ שהעבודה כשרה‬ ‫ההכחשה של השני אין בעדותו של זה כלום‬
‫שבת ‪.‬‬ ‫מ ‪ ,‬ימ חייב מיתה משום‬ ‫מ " מ הוי זה ספק חדש שעל ספק זה לא‬
‫שחלל‬ ‫דאע " פ‬ ‫התוס '‬ ‫כתבו‬ ‫וא " כ שפיר‬ ‫וכנ " ל] ‪.‬‬ ‫החמירו‬
‫עבודתו כשרה מ " מ אם עבד בשבת‬ ‫נעין זה גבי שבויה ראם ע " א מעיד‬ ‫ומצינו‬
‫חייב מיתה כיון שלא נדחה שבת אצלו דזר‬ ‫וטהורה ועד אחר מעיד‬ ‫שנשבית‬
‫ע "ש‪.‬‬ ‫הוא וכנ " ל‬ ‫שנשבית וטמאה [ דיש מהראשונים שכתבו‬
‫תירץ ‪ ,‬הא דחייב סקילה היינו‬ ‫ובהפלאה נאן‬ ‫קודם ] ‪.‬‬ ‫שתלוי איזה עד בא‬
‫ביוה " כ‬ ‫ויעבוד‬ ‫כ "ג‬ ‫יהיה‬ ‫אם‬ ‫א‪ 92‬בדעת הרמב " ם מבואר שהיא טהורה‬
‫שחל בשבת רכל מה דילפינן דעבודתו כשרה‬ ‫בג ‪. ) :‬‬ ‫( הובא בר " ן דף‬

‫היינו דוקא לענין כהן הדיוט ‪ ,‬אבל להיות כהן‬ ‫בזה אמאי טהורה הא כיון דהוי ע " א‬ ‫והקשו‬
‫גדול ודאי לא יתכן שחלל יהיה כ " ג אפי '‬ ‫בהכחשה דכמאן דליתא דמי הרי‬

‫בדיעבד ולכן שפיר כתבו התוס ' שיכול לבא‬ ‫נשאר כסתם שבויה דמספק אסורה ולמה כתב‬

‫לידי סקילה אם יהיה כהן גדול ויעכוד כיוה " כ‬

‫שטהורה ‪.‬‬
‫שחל בשבת דכיון שכל עבודות היום דוקא‬
‫וצ " ‪ 5‬כמ " ש רכל מאי דקי " ל דסתם שבויה‬
‫אסורה מספק היינו כשהוא ספק מצד‬
‫ע"ש ‪.‬‬ ‫בכ " ג והוא אינו כ " ג הרי חילל שבת‬
‫עצם מה שנשבית שלא ידעינן אי נטמאה או‬
‫הקשה ‪ ,‬דהא בגמ '‬ ‫כ "ה)‬ ‫( סי '‬ ‫ובקאר ‪ -‬יצחק‬
‫לא אבל כשבאו ע " א בהבחשה דמעתה הוי‬
‫מפורש דאף‬ ‫‪):‬‬ ‫במכות ( דף יא‬
‫ספק חדש של נאמנות למי להאמין אם לזה‬
‫בכ " ג הדין כן שאם נתברר שהוא חלל ‪ ,‬היה לו‬
‫שאומר נטמאה או לזה שאומר לא נטמאה‬
‫דין כהן גדול ‪ ,‬דפליגי שם בגמ ' בנגמר דינו‬
‫וכבר נתבטלה ספק הקודם של " שבויה " שהרי‬
‫לגלות ואח " כ נתברר שהכ " ג הוא חלל ‪ ,‬דאיכא‬
‫יש באן ע " א שנטמאה ‪ ,‬מעתה כיון דהוי ספק‬
‫מ " ד מתה כהונה ‪ ,‬דנחשב כאילו מת הכ " ג‬
‫חדש של נאמנות הו " ל כשאר ספיקות דרבנן‬
‫ופטור מגלות ‪ ,‬ואיכא מ " ר הבטלה כהונה ‪,‬‬
‫וכנ " ל ‪.‬‬ ‫דאמרינן ספק דרבנן לקולא ‪,‬‬
‫דנתברר שהיה גמ " ד כשאין כ " ג שאין יוצא‬
‫וכו '‬ ‫איתמר‬ ‫טומאה‬ ‫רנוד " ה עדי‬ ‫טפל )‬
‫לעולם ‪.‬‬ ‫איסור‬ ‫נמי איכא‬ ‫דבשבויה‬
‫ך‪212‬י למימר דפליגי בפלוגתא זו ‪ ,‬אי כהן‬ ‫סקילה אם נשאת לכהן שישמש בנה ע " ג‬
‫שעבד ונתברר שהוא חלל אי עבודתו‬
‫יב ‪) :‬‬ ‫המזבח בשבת [ וכ " כ בתוס ' קידושין ( דף‬
‫כשרה ‪ ,‬רמ " ד מתה כהונה סבר דעבודתו כשרה‬ ‫ע " ש] ‪.‬‬
‫והיינו משום דעד עתה שנתברר שהוא חלל‬
‫דהא‬ ‫כיון‬ ‫וברש " ש‬ ‫שם‬ ‫ההפלאה‬ ‫והקשו‬
‫היה לו דין כהן כשר ורק עכשיו נחשב שמת‬
‫כשרה‬ ‫עבודתו‬ ‫שעבד‬ ‫חלל‬ ‫קי " ל‬
‫ולכן נפטר מגלות עי " ז ‪ ,‬ואידך מ " ד סבר‬ ‫דילפינן לה מקרא דופועלידיו תרצה וכיון‬
‫דעבודתו פסולה דנתברר שלא היה כהן כלל‬ ‫מיתה‬ ‫חייב‬ ‫יהיה‬ ‫אמאי‬ ‫כשרה‬ ‫דעבודתו‬
‫ולכן בטלה כהונה ומסיק דלכו " ע עבודתו‬ ‫בשעבד בשבת ‪.‬‬
‫גלות ע " ש ‪.‬‬ ‫כשרה ‪ ,‬ופליגי רק לענין‬ ‫לפמש " כ‬ ‫תירץ ‪,‬‬ ‫שם )‬ ‫ךהרש " ש ( בקידושין‬
‫מפורש להדיא דדין זה שחלל שעבד‬ ‫ך‪ " 222‬פ‬ ‫רש " י‬ ‫בדעת‬ ‫לג ‪) :‬‬ ‫( דף‬ ‫ביבמות‬
‫עבודתו כשרה דהיה לו דין כהן כשר ‪,‬‬ ‫דאע " פ ששחיטה כשרה בזר מ " מ זר ששחט‬
‫הוא אף בכהן גדול ‪ ,‬ואיך כתב ההפלאה לחלק‬ ‫בשבת חייב מיתה רכל מה דשבת הותרה אצל‬
‫גדול ‪.‬‬ ‫בין כהן הדיוט לכהן‬ ‫עבודה היינו רוקא אצל כהנים אבל לזרים לא‬
 ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫‪.‬‬
‫כתובות ‪ -‬דף ת " ג ע א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫רמ‬

‫כמ " ש ועתה שנודע שהוא חלל אינו כהן יותר‬ ‫בזה דבאמת בדין זה דחלל שעבד‬ ‫וביארו‬
‫הו " ל מתה כהונה ככל כ " ג שמת ופקע כהונתו‬ ‫עבודתו כשרה ‪ ,‬פליגי בגמ ' בקידושין‬
‫ולהבא ‪.‬‬ ‫מכאן‬ ‫מ"ר‬ ‫מהיכן ילפינן לה ‪ ,‬דאיכא‬ ‫סו ‪) :‬‬ ‫( דף‬
‫מ " ד בטלה כהונה סבר דילפינן מקרא‬ ‫אנץ‬ ‫דילפינן מקרא דופועל ידיו תרצה אפי ' חולין‬
‫דין‬ ‫רק‬ ‫דהוי‬ ‫תרצה‬ ‫ידיו‬ ‫דופועל‬ ‫שבו תרצה ‪ ,‬ואיכא מ " ד דילפינן מקרא דוכאת‬
‫שעבודתו כשרה אבל אינו כהן ממש ולכן סבר‬ ‫אל הכהן אשר יהיה בימים ההם וכי תעלה על‬
‫דבטלה כהונה למפרע שהרי נתברר שלא היה‬ ‫דעתך שאדם הולך אצל כהן שלא היה בימיו‬
‫נתרבה‬ ‫העבודה‬ ‫לענין‬ ‫ורק‬ ‫מעולם ‪,‬‬ ‫כהן‬ ‫אלא זה כשר ונתחלל ‪ ,‬והיינו דאע " פ שעכשיו‬
‫פליגי‬ ‫גופא‬ ‫בזה‬ ‫וא " ב‬ ‫כשרה‬ ‫שעבודתו‬ ‫נתברר שהוא חלל ואינו כהן ‪ ,‬מ " מ בימים ההם‬
‫למסקנא אע " פ דלכו " ע עבורתו כשרה מ " מ‬ ‫כהן ‪.‬‬ ‫היה‬
‫וכנ " ל ‪.‬‬ ‫פליגי אם היה לו דין כהן ממש או לא‬ ‫מבואר‬ ‫ה " א)‬ ‫פ"ח‬ ‫( תרומות‬ ‫ובירושלמי‬
‫פסק‬ ‫הי " ג )‬ ‫רוצח‬ ‫מהלי‬ ‫וברמב " ם ( פ " ז‬ ‫זו ‪ ,‬היה אז‬ ‫להדיא דלילפותא‬
‫כמ " ד בטלה כהונה ‪ ,‬וכתב בכ " מ‬ ‫ע " ש‪.‬‬ ‫כהן ‪ ,‬ואח " כ אינו כהן‬
‫דבפ " ג‬ ‫משום‬ ‫הרמב " ם‬ ‫כן‬ ‫שפסק‬ ‫דהטעם‬ ‫ב ' הילפותות הוא אם היה לו‬ ‫והנפ " מ בין‬
‫כקידושין אמרינן דטעמא דר ' יהושע משום‬ ‫דין כהן ממש כשהיה חלל ‪ ,‬דאי‬
‫ויכתיב ברך השם חילו ופועל ידיו תרצה ואתי‬ ‫ילפינן מקרא הבימים ההם ע " כ דהיה לו דין‬
‫ע "ש‪.‬‬ ‫כמ " ד בטלה כהונה וכו '‬ ‫כהן ממש שהרי זהו כל הלימוד דבימים ההם‬
‫חיתי‬ ‫מהיכי‬ ‫בדבריו‬ ‫צ "ע‬ ‫ולכאורה הרי‬ ‫היה לו דין ובאת אל הכהן שנחשב כהן‬
‫הטעם זה דברך השם חילו אתי‬ ‫כמ " ש ‪ ,‬אבל אי גימא דילפינן מקרא דופועל‬
‫כהונה ‪.‬‬ ‫כמ " ד בטלה כהונה ולא למ " ד מתה‬ ‫ידיו תרצה אין ראיה שהיה לו דין כהן ממש ‪,‬‬
‫אכן לפמש " כ מבואר היטב הע " נ בזה גופא‬ ‫כשרה ‪.‬‬ ‫אלא רק ילפינן דעבודתו‬
‫פליגי דלמ " ד מתה כהונה ע " כ יליף‬ ‫בשלמא למ " ר דיליף מופועל ידיו‬ ‫ולכאורה‬
‫מקרא הכימים ההם שאז היה כהן ולכן חשיכ‬ ‫תרצה שפיר תירץ ההפלאה דכיון‬
‫כמיתת כ " ג ורק מ " ד בטלה כהונה יליף מקרא‬ ‫שכאמת אינו כהן ורק דילפינן שעבודתו כשרה‬
‫רק‬ ‫ילפותא‬ ‫דהוי‬ ‫וגו '‬ ‫חילו‬ ‫השם‬ ‫דברך‬ ‫א " כ כ " ז דוקא בכהן הדיוט אבל בכהן גדול‬
‫שעבודתו כשרה ולא שהוא כהן וכיון דיש‬ ‫הנתברר שלא היה כהן גדול ומה ששחט הפר‬
‫סתמא דגמ ' דטעמא דר ' יהושע מקרא דברך‬ ‫לא היה פר של כ " ג כלל וכן שאר העבודות‬
‫כהונה ‪.‬‬ ‫השם חילו לכן פסק הרמב " ם דבטלה‬ ‫סקילה ‪.‬‬ ‫לא היו בכ " ג שפיר חייב‬
‫[ א " ה ‪ ,‬בקהילות יעקב במכות כתב דאולי‬ ‫למי ‪ ,‬ד דיליף מקרא דוכאת אל הכהן‬

‫הוא ט " מ בכ " מ ‪ ,‬וב " ל דהרמב " ם סמך‬
‫ולא‬ ‫עב ‪) :‬‬ ‫( דף‬ ‫בפסחים‬
‫בקידושין ‪ ,‬שהרי בקידושין מייתי הגמ ' כל‬
‫הטעמים יחד ‪ ,‬וע " כ צ " ל כסתם גמ ' בפסחים‬
‫רמייתי רק טעם זה וע " ש עוד בכל אריכות‬
‫בזה] ‪.‬‬ ‫דבריו‬
‫מבואו מש " כ הרמב " ם ( פ " ו מהל '‬
‫ביאת מקדש ה " י ) וז " ל ‪ ,‬כהן שעבד‬
‫ונבדק ונמצא חלל עבורתו כשירה לשעבר‬
‫וכו ' דהילפותא שהיה לו באמת דין כהן‬
‫אבי‬
‫דגמ '‬ ‫אסתמא‬ ‫ממש עד שנודע שהוא חלל והרי קרא זה כתיב‬
‫בכהן גדול א " כ הרי מפורש וישפיר היה לו דין‬
‫כ "ג והיה עבודה מעליא של כ " ג ואמאי יהיה‬
‫סקילה ‪.‬‬ ‫חייב‬
‫לומר דבזה גופא פליג בגמ ' מכות‬ ‫ואפשר‬
‫ולפי " ז‬ ‫שם ‪ ,‬דמ " ר מתה כהונה סכר דילסינן‬
‫מקרא דובאת אל הכהן וכו ' ולכן סובר שמתה‬
‫כהונה דכיון שעד עתה היה לו דין כהן ממש‬
 ‫כמא‬ ‫פוברמקי זצ " ל‬
‫שלא נודע שהוא כלל אז היה לו דין כהן‬
‫ממש ‪ ,‬אבל אחר שנודע שהוא חלל שוב אינו‬
‫כהן כלל ואיך יהיה עבודתו כשרה ‪ ,‬ולכן כתב‬
‫הרמב " ם באמת הטעם דופועל ידיו תרצה‬
‫ומבואר היטב דהרמב " ם לשיטתו שפסק כמ " ד‬
‫בטלה כהונה משום הגמ ' דקאמר טעמא דר '‬
‫יהושע מברך השם חילו כמש " ל דהוי לימוד‬
‫רק לגבי העבודה ולא שהיה כהן ‪ ,‬ולכן פסק‬
‫ג " כ דאף להבא עבודתו כשרה כיון דבלא " ה‬
‫לא היה אז כהן ורק הכשירה תורה עבודתו‬
‫של חלל וא " כ אץ נפ " מ בץ קודם לאח " כ‬
‫כמ " ש ‪.‬‬
‫מבואר שפיר תירוץ ההפלאה דסובר‬
‫בטלה‬ ‫כמ " ד‬ ‫הרמב " ם‬ ‫דפסק‬
‫כהונה משום דליף מקרא דופועל ידיו תרצה‬
‫דבאמת נתברר שמעולם לא היה כהן ורק‬
‫נתרבה שעבודתו כשרה ‪ ,‬ולכן תירץ שפיר דכ " ז‬
‫שייך רק בכהן הדיוט אבל ביוה " כ דבעינן כהן‬
‫גדול והרי כהן גדול אינו שהרי נתברר שהוא‬
‫בשבת ]‬ ‫חלל נמצא שחילל שבת [ כשחל יוה " כ‬
‫סקילה ‪.‬‬ ‫ומש " ה חייב‬
‫רף כ " ג ע " ב‬
‫דאגן סהדי שאומר אמת ‪ ,‬אלא דהוא זכות‬
‫הטענה שכיון שהיה נאמן בטענה האחרת לכן‬
‫נאמן אף בטענת זו ולכן הכא שכבר יש עדים‬
‫ואין לה טענת לא נשביתי מש " ה אינה נאמנת‬
‫ע"ש‪.‬‬
‫נראה דשפיר י " ל דלעולם נאמנות מיגו‬
‫הוי מחמת הבירור שאומר אמת מדלא‬
‫טען הטענה האחרת שהיא טובה יותר ‪ ,‬משא " כ‬
‫הכא אדרבה הטענה ‪ .‬שטוענת עתה עדיפה היא‬
‫שהרי חוששת היא שיבואו אח " כ עדים ונמצא‬
‫שאם היתה טוענת לא נשביתי ‪ ,‬היתה נאסרת‬
‫ע " י העדים וא " כ טוב לה יותר לומר נשביתי‬
‫וטהורה אני דעכשיו ההא מוחרת אפי ' יבואו‬
‫עדים אח " כ ונמצא דבאמת אין לנו שום בירור‬
‫של מיגו שאומרת אמת ושפיר כתבו התוס '‬
‫כתונות ‪ -‬וף כ " ג ע" נ‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫ואינו עובד להבא ואם עבד לא חילל שנאמר‬
‫ברך השם חילו ופועל ידיו תרצה אף חולין‬
‫עכ " ל ‪.‬‬ ‫שבו תרצה‬
‫דחלל‬ ‫זה‬ ‫דדין‬ ‫הרמב " ם‬ ‫דסובר‬ ‫וכינואר‬
‫שעבד עבודתו כשרה אינו רק מה‬
‫שעבד בזמן שלא נודע שהוא חלל אלא גם‬
‫להבא אחר שנודע שהוא חלל נמי כשר מהך‬
‫קרא ‪.‬‬
‫ובכ " כ שם הטעם דכיון שלא מצאנו שחילל‬
‫אלא אדרבה אשכחן שאינו מחלל ‪,‬‬
‫מהי חיתי לל לומר שאם עבד אח " כ חילל‬
‫ע "ש ‪.‬‬
‫ולפי " ז‬ ‫לנאורה דין זה תלוי כב ' הילפותות‬ ‫אכן‬
‫נמי‬ ‫דדוקא אי ילפינן מברך השם חילו שייך‬
‫לומר כן ‪ ,‬כיון דהוי לימוד על עבודתו שהיא‬
‫כשרה ‪ ,‬א " כ מה נפ " מ אם הוא קודם שנודע‬
‫שהוא חלל או אח " כ סו " ס כתיב אפי ' חללין‬
‫שבו תרצה ‪ ,‬אכן אי ילפינן מובאת אל הכהן‬
‫אשר יהיה בימים ההם דדרשינן שבימים ההם‬
‫היה כהן ואינו כהן לאחר זמן כמ " ש בירושלמי‬
‫הנ " ל א " כ הרי כל הילפותא הוא רק על הזמן‬
‫שתי נשים וכו ' ומיהו יש‬ ‫סננ) ‪71‬וד " ה‬
‫לקיים הגירסא ראיירי דאינהו‬
‫לא ידעי דאיכא עדים ואשמועינן דאפ " ה לא‬
‫ע "כ‪.‬‬ ‫מהימנא ‪,‬‬
‫וצ " ב אמאי באמת אינה נאמנת ‪ ,‬אה " נ דאין‬
‫אכן‬ ‫כאן הפה שאסר כיון שאסורה כבר‬
‫מחמת העדים מ " מ תהא נאמנת מחמת מיגו‬
‫דיש לנו בירור והוכחה שאומרת אמת ‪ ,‬שהרי‬
‫היא לא ידעה שיש עדים והיתה יכולה לומר‬
‫לא נשביתי ואפ " ה אמרה נשביתי וטהורה אני‬
‫וא " כ יש לנו בירור והוכחה של מיגו לדבריה‬
‫אמת ‪.‬‬ ‫שאומרת‬
‫בחב‬ ‫ג ')‬ ‫סימן‬ ‫( ח "ב‬ ‫ובקונץ ‪ -‬שיעורים‬
‫להוכיח מהכא דנאמנות‬
‫של מיגו אינו מחמת הבירור רמה לו לשקר‬
 ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫ע "נ‬ ‫כתשות ‪ -‬והכ " ג‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫רמב‬

‫גם אחר שיש לה הפש " א הרי אין לנו בירור‬ ‫שפיר‬ ‫י "ל‬ ‫בעלמא‬ ‫אבל‬ ‫נאמנת ‪,‬‬ ‫שאינה‬
‫והוכחה שאומרת אמת [ כמש " ל דעדיף לה‬ ‫הוא ‪.‬‬ ‫דנאמנות מיגו מחמת בירור‬
‫לטעון נשביתי וטהורה אני מאשר לטעון לא‬ ‫אלא הלכאורה צ " ב אמאי אם באו עדים אחר‬
‫ורק דהוי דין‬ ‫ערים ]‬ ‫נשביתי דשמא יבואו‬ ‫שאמרה נשביתי וטהורה אני נאמנת‬
‫בעלמא של הפש " א שנאמנת וא " כ כ " ז רק‬ ‫ולא תצא מהתירה הראשון כדאיתא לעיל ‪ ,‬הרי‬
‫מדין הפה שאסר אבל מדין עדות לא שייך‬ ‫מצד ההפש " א שהיה לה בתחילה כבר נתבטל‬
‫להאמינה כל שאין לנו הוכחה ברורה שאינה‬ ‫ולכר‬ ‫האוסרת ‪,‬‬ ‫היא‬ ‫שאין‬ ‫הערים‬ ‫כשבאו‬
‫משקרת ‪.‬‬ ‫של‬ ‫הבירור‬ ‫מחמת‬ ‫להועיל‬ ‫יכול‬ ‫היותר‬
‫שכיון‬ ‫)‬ ‫בג ‪.‬‬ ‫אכן יעויין בבית יעקב ( לעיל‬ ‫ההפש " א שאומרת אמת דבירור זה נשאר גם‬
‫שנאמנת משום הפש " א שוב נאמנת נמי‬ ‫אחר שבאו עדים ‪ ,‬אבל כיון דנתבאר עתה ראין‬
‫ע" ש ‪.‬‬ ‫מתורת עדות‬ ‫כאן שום בירור של מיגו כלל שאומרת אמת‬
‫רס " ל דאע " פ שאין לנו בירור והוכחה ‪,‬‬ ‫וצ " ע‬ ‫באו עדים ‪.‬‬ ‫ההפש " א שהיה לה אז הרי כבר‬
‫מ " מ כיון שע " כ אנו מאמינין לה מדין‬ ‫שהימנוה‬ ‫דכיון‬ ‫בשטמ " ק‬ ‫כמ " ש‬ ‫וצ " ע‬
‫הפש " א וע " כ אנו מקבדלים דבריה ותולים‬ ‫הימנוה ‪ ,‬והיינו דבאמת הפה שאסר לאו‬
‫שאינה משקרת דא " כ איך נאמנת שוב יש לנו‬ ‫מטעם מיגו הוא אלא דהוא דין נאמנות של‬
‫עדות ‪.‬‬ ‫להאמינה שפיר נמי מדין‬ ‫הפש " א דהיכא שנאמן לאסור נאמן אף להתיר‬
‫להוכיח‬ ‫יש‬ ‫דלכאורה‬ ‫מש " כ‬ ‫לעיל‬ ‫ועיין‬ ‫וכיון שכבר הימנוה להתיר האיסור נשאר‬
‫באמת שאינו מדין עדות מהא דכתבו‬ ‫אח " כ ‪.‬‬ ‫ההיתר אפי ' באו עדים‬
‫הראשונים לדמות הפש " א דהכא להפש " א‬ ‫‪.‬‬
‫צ " ע דהנה כתבנו לעיל ( דף כב )‬ ‫אקא דאכתי‬
‫דלעיל גבי שדה זו של אביך היתה דכמו הכא‬ ‫לדון בנאמנות דהפש " א גבי נשביתי‬
‫אפי ' באו עדים אח " כ אמרינן כיון שהימנוה‬ ‫וטהורה אני אם נאמנת מדין עדות או לא ‪,‬‬
‫הימנוה ה " ה לעיל אפי ' באו עדים אח " כ נאמן ‪,‬‬ ‫רגבי אשת איש וגרושה אני בודאי לא הוי‬
‫ואי גימא דהכא נאמנת מדין עדות מה ראיה‬ ‫מדין עדות שהרי הוא דבר שבערוה וכל מה‬
‫ללעיל הא יתכן דדוקא הכא דהוי מדין עדות‬ ‫שאסרה הוי רק מדין שואחד " א וע " ז נאמנת‬
‫אמרינן כיון שהימנוה הימנוה משא " כ לעיל‬ ‫להתיר מדין הפש " א ‪ ,‬אבל גבי נשביתי דהוי‬
‫דלאו מדין עדות הוא ‪ ,‬וע " כ דלמדו דגם הכא‬ ‫איסורים [ לפמש " כ בש " ש ש " ו פט " ו דמה " ט‬
‫לאו מדין עדות הוא ועיין לעיל מש " כ בזה‬ ‫ע " א נאמן לומר שהיא זונה ודלא כמבואר‬
‫ט "ז )‬ ‫לרחות ‪ .‬ובישועת דור ( אהע " ז סי ' ט " ו‬ ‫ע " ש] ‪.‬‬ ‫בחי ' הגר " ח הל ' איסו " ב דהוי דשב " ע‬
‫בזה ‪.‬‬ ‫האריך‬ ‫א " כ יחנן שפיר דמה שנאמנת להתיר ע " י‬
‫בעיקר דברינו שכתבנו דע " כ הפש " א‬ ‫אמנם‬ ‫הפש " א הוי באמת מדין עדות ‪ ,‬דהא כל‬
‫צ "ע‪.‬‬ ‫לאו מטעם מיגו הוא ‪,‬‬ ‫מה שאינה נאמנת בעלמא מדין עדות לומר על‬
‫דנונה נחלקו הראשונים אי נאמנות דהפש " א‬ ‫עצמה שהיא טהורה הוא רק משום חשש‬
‫הוי דוקא בתוכ " ד או אפי ' לאחר כדי‬ ‫משקר ‪ ,‬אבל כשיש לה הפש " א דהוי הוכחה‬
‫מבואר דדוקא‬ ‫)‬ ‫כב ‪.‬‬ ‫דיבור ‪ ,‬דבתוס ' לעיל ( דף‬ ‫שאינה משקרת שפיר תהא נאמנת נמי מתורת‬
‫בתוכ " ד נאמן משום הפש " א אבל בשטמ " ק‬ ‫אני ‪.‬‬ ‫ערות לומר טהורה‬
‫דאפי ' לאחר‬ ‫הביא דעת ההשלמה‬ ‫)‬ ‫כג ‪.‬‬ ‫( בדף‬ ‫אכן לדברינו צ " ע איך תהא נאמנת מתורת‬
‫כדי דיבור נמי נאמן מחמת הפש " א ‪ ,‬וביאר‬ ‫עדות ‪ ,‬דהא כיון דבלא הפש " א לא היתה‬
‫איסו " ב‬ ‫מהל '‬ ‫פי " ח‬ ‫סוף‬ ‫אפרים‬ ‫במחנה‬ ‫נאמנת מתורת עדות דחיישינן שמשקרת א " נ‬
 ‫כמג‬ ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫נתונות ‪ -‬וף כ " ג ע " ב‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫לאחר כדי דיבור הא כבר פקע ממנו דין‬ ‫דהפש " א מטעם מיגו הוא [ ורק‬ ‫דהתוס ' סברי‬
‫נאמנותו דבעינן כבר רק כח עדות של ממונות‬ ‫דאלים הוא משאר כל מיגו ] וכיון דהוי מדין‬
‫לאחר כ " ד ‪.‬‬ ‫להוציא מיד חבירו ואיך יועיל שם‬ ‫מיגו הרי מיגו למפרע לא אמרינן ולכן נאמן‬
‫נטוו מבואר שחילק כן בין ממונות‬ ‫ובאמת‬ ‫סברי‬ ‫אבל שאר ראשונים‬ ‫דוקא בתוכ " ד ‪,‬‬
‫קג " ב )‬ ‫( סי '‬ ‫דבאבה " ע‬ ‫לאיסורים ‪,‬‬ ‫דהפש " א אינו מטעם מיגו כלל אלא הוא דין‬
‫הביא דעה זו דמהני הפש " א למפרע דהיינו‬ ‫נאמנות של הפש " א דכמו שנאמן על האיסור‬
‫לאחר כ " ד ‪ ,‬ואילו בחו " מ לא הביא הטור כלל‬ ‫נאמן גם על ההיתר ולכן נאמן אף לאחר כדי‬
‫דעה זו שמועיל הפש " א למפרע ‪ ,‬ומשמע דיש‬ ‫בזה ‪.‬‬ ‫דיבור ‪ ,‬וע " ש עוד מה שהאריך‬

‫כמ " ש ‪.‬‬ ‫לחלק‬ ‫[ א " ה יא " כ צ " ע לדעת התוס ' דהוי מדין מיגו‬

‫כ ' ) כתב‬ ‫והגר " ש ‪ -‬שקאפ ( בחי ' ב " ב סימן‬ ‫א " כ הכא גבי שבויה דליכא מיגו‬

‫איסורים‬ ‫בין‬ ‫ג "כ‬ ‫לחלק‬

‫כמש " ל דאין כאן שום בירור של מה לי לשקר‬
‫איך תהא נאמנת מדין הפש " א ‪ ( ,‬דהרי כבר‬
‫לממונות [ דבאיסורים הוי מדין נאמנות מהני‬
‫הוכחנו לעיל דע " כ הפש " א לאו מדין מיגו‬
‫לאחר כ " ד אבל בממונות הוי רק מדין מיגו‬
‫הכא דלכן מהני הפש " א אע " פ שאין מיגו אבל‬
‫ע"ש‪.‬‬ ‫מהני ]‬ ‫ולא‬
‫ואפשר רכל מה שכתבנו לעיל‬ ‫‪.‬‬
‫להתוס ' צ " ע )‬
‫דאף‬ ‫דס " ל‬ ‫ההשלמה‬ ‫בדעת‬ ‫י "ל‬ ‫ואוזי‬
‫דהפש " א לאו מטעם מיגו היינו דאינו מטעם‬
‫בממונות מהני הפש " א לאחר כ " ד ‪,‬‬
‫" בירור " של מיגו ‪ ,‬אבל יתכן שפיר רס " ל‬
‫משום דהוי נאמנות טענה ‪ ,‬דהא מצינו נאמנות‬
‫להתוס ' דאע " פ הבירור ליכא מ " מ מהני מטעם‬
‫הוי ‪.‬‬ ‫טענה ואף דעדות לא‬
‫מיגו בלא בירור ומש " ה בעינן תוכ " ד דמיגו‬
‫ונודפה אין רישא וסיפא וכו ' דלא‬ ‫סכג )‬
‫וצ "ע ‪.‬‬ ‫למפרע לא אמרינן‬
‫היכא‬ ‫אחכרתה‬ ‫מהימנא‬
‫מש " כ‬ ‫‪.‬‬
‫ב " ב ( דף ל )‬ ‫וע " ע בקובץ שיעורים‬
‫דנפשה ‪.‬‬ ‫דליכא עדים ומשתריא חברתה אפומא‬
‫הפש " א‬ ‫אי‬ ‫ותוס '‬ ‫רש " י‬ ‫במחלוקת‬
‫התוס ' כדעת‬ ‫ולכאורה קשה אי גימא דסברי‬
‫בכ " ז ] ‪.‬‬ ‫מטעם מיגו או לא ע " ש וצ " ת‬
‫לומר על‬ ‫דע " א נאמן‬ ‫הרמב " ם‬
‫ההשלמה‬ ‫בשם‬ ‫כתב‬ ‫שם‬ ‫בשטמ " ק‬ ‫והנה‬
‫אשה שהיא זונה ‪ ,‬למה אינה נאמנת הכא לומר‬
‫דכמו דמהני הכא הפש " א לאחר כדי‬
‫על חברתה שהיא טמאה מ " ש מכל ע " א‬
‫דיבור ‪ ,‬ה " ה לעיל גבי שדה זו של אביך היתה‬
‫וטמאה ‪.‬‬ ‫שנאמן לומר שהיא זונה‬ ‫יכול לחזור ולומר לקחתיה ממנו ‪ ,‬אפי ' אחר‬
‫דמיד‬ ‫אחת‬ ‫בבת‬ ‫הכא‬ ‫ואפשר דמיירי‬ ‫ע "ש‪.‬‬ ‫כדי דיבור ‪,‬‬
‫כשאומרת על חברתה שהיא טמאה ‪,‬‬ ‫וצ " ע בזה דבשלמא הכא גבי א " א הייתי‬
‫חברתה אומרת שהיא טהורה דהו " ל ע " א‬ ‫וגרושה אני או גבי נשביתי וטהורה‬
‫בהכחשה וממילא מותרת מחמת חזקת כשרות‬ ‫אני דהוי איסורים שייך שפיר שיהא נאמן אף‬
‫דידה ‪.‬‬ ‫לאחר כ " ד כיון שהיא עשתה כל האיסור‬
‫' אי גימא דמיירי בזה אחר זה ‪ ,‬מ " מ אי‬ ‫ואפי‬ ‫דשואחד " א ולא פקע ממנה הדין נאמנות על‬
‫נימא כהש " ש דלהעיד על זונה הוי רק‬ ‫האיסור להתירו אף לאחר כ " ד ‪ ,‬אבל לעיל גבי‬
‫איסורין ולא דשכ " ע א " כ הרי יכולה להכחישו‬ ‫ממון דאיכא דין הודאת בע " ד כמאה עדים‬
‫כשנים ]‬ ‫גם אח " כ מדין עדות [ דהא לא הוי‬ ‫דמי ומיד כשהודה שדה זו של אביך היתה‬
‫ואע " פ שעל‬ ‫ושפיר הו " ל ע " א בהכחשה ‪,‬‬ ‫נעשה חבירו הבעלים על השדה ומוחזק בו‬
‫עצמה אינה נאמנת מ " מ י " ל דלענין הכחשה‬ ‫איך יהיה נאמן אח " כ לחזור ולומר לקחתיה‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫כתונות ‪ -‬וף כ " ג ע " ב‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫רמד‬

‫דתנן גבי ר ' זכריה בן הקצב שנשבע על אשתו‬ ‫שפיר הוי הכחשה וממילא מותרת ע " י חזקת‬
‫[ שנשבית] שהיא טהורה ואפ " ה אסרו אותה‬ ‫כשרות ‪.‬‬
‫ע "ש‪.‬‬ ‫עליו‬ ‫התוס ' נראה יותר דסברי ראין לה‬ ‫אכן מדברי‬
‫‪:‬‬ ‫הא כמו דבתרי ותרי איתא בגמ ' כב‬ ‫והקשה‬ ‫דין עד כלל לומר על חברתה לומר‬
‫דבאומרת ברי לי לא תצא כשנשאת‬ ‫ע "ש ‪.‬‬ ‫טמאה היא ולא רק מחמת ההכחשה ‪,‬‬
‫לעד ‪ ,‬א " כ ה " נ ר ' זכריה בן הקצב שטוען ברי‬ ‫רב פפא דמיירי‬ ‫והנה בעיקר הסוגיא המשני‬
‫תצא ‪.‬‬ ‫לי ונשבע ע " ז אמאי‬ ‫דקמפיך ‪,‬‬ ‫ע "א‬ ‫ואיכא‬ ‫עדים‬ ‫דאיכא‬
‫צ " ל דהא דשבויה אסורה אינו מטעם‬ ‫וע " כ‬ ‫הקשה הר " ן על הרמב " ם שפסק דאף בזא " ז‬
‫ספק ‪ ,‬אלא מטעם ודאי דחכמים אסרוה‬ ‫משתריא אפומא רעד [ כגון שהיא אמרה על‬
‫כ " ז שלא יבורר לנו ע " פ עדות שלא נטמאה ‪,‬‬ ‫חברתה שהיא טמאה ואח " כ בא ע " א וקא‬
‫ברי לי דדוקא‬ ‫שפיר לא שייך בזה‬ ‫ולכן‬ ‫העד ]‬ ‫מפיך שהיא טהורה הרי היא מותרת ע " פ‬
‫בספיקות מהני ברי לי שלא נוכל להוציא ממנו‬ ‫ולכאורה הא הוי ע " א בהכחשה ואיך תהא‬
‫משא " כ הכא כ " ז שאינו מבורר אצלנו שלא‬ ‫שנשבית ‪.‬‬ ‫מותרת הא איכא ב ' עדים‬
‫נטמאה חשיבא ודאי שנטמאה ולכן לא מהני‬ ‫בסוגיא דלעיל איכא חילוק‬ ‫והיינו ינשלמא‬
‫לי ‪.‬‬ ‫ברי‬ ‫אם באו בב " א או בזא " ז כיון דהוי‬
‫וא " כ לכאורה לפי " ז מה אכפ " ל שיש כאן‬ ‫דשב " ע ולכן כיון שהאמינוהו לומר מת הו " ל‬
‫ספק חרש של ע " א בהכחשה סו " ס הרי‬ ‫כשנים ושוב לא מהני השני להכחישו דאין‬
‫הספק הקודם דמחמת שבויה הרי עדיין לא‬ ‫( וה " ה הכא‬ ‫שנים ‪.‬‬ ‫דבריו של אחד במקום‬
‫הוברר שלא נטמאה וכ " ז שלא הוברר הרי עשו‬ ‫לפמש " כ הגר " ח רזונה הוי דשב " ע שפיר יש‬
‫לי ‪.‬‬ ‫חכמים לאיסור ודאי דמה " ט לא מהני ברי‬ ‫לבב " א ) ‪.‬‬ ‫לחלק בין בזה אחר זה‬
‫וא " כ לכאורה ה " ה הכא אפי ' שיש כאן ע " א‬ ‫אפי ' איפכא שקודם‬ ‫אבל הנא הרי מבואר‬
‫בהכחשה הו " ל להיות אסורה באיסור‬ ‫העד‬ ‫אמר‬ ‫אח " כ‬ ‫ורק‬ ‫טמאה‬ ‫אמרה‬

‫ודאי מחמת שבויה ‪ ,‬ולכן דחה תירוץ הנ " ל ‪,‬‬ ‫מותרת ‪ ,‬וכן להש " ש דהו " ל‬ ‫נמי‬ ‫שטהורה‬
‫ע " ש כחי ' הגרנ " ט ‪.‬‬ ‫איסורים בעלמא בודאי אין שום נפ " מ מתי‬
‫לנאורה י " ל שפיר כמ " ש דנהי דשבויה‬ ‫אכן‬ ‫הו " ל ע " א בהכחשה ולמה תהא‬ ‫באו וא " כ‬
‫הוי איסור ודאי אבל כ " ז דוקא היכא‬ ‫מותרת ‪.‬‬
‫דהיינו שכל‬ ‫" שבויה "‬ ‫ספק‬ ‫היא‬ ‫שאצלינו‬ ‫אסורה‬ ‫ששבויה‬ ‫מה‬ ‫רכל‬ ‫כמש " ל‬ ‫וצ " ע‬
‫הספק הוא מחמת שנשבית בזה אסרו חכמים‬ ‫מדרבנן ‪,‬‬ ‫רק‬ ‫היינו‬ ‫ודאי‬ ‫בתורת‬
‫בתורת ודאי ולא רק ספק ‪ ,‬ולכן כאמת לא‬ ‫מחמת‬ ‫רק‬ ‫שהיא ספק‬ ‫בשבויה‬ ‫שהחמירו‬
‫מהני ברי לי כיון דהתם עדיין נשאר הספק‬ ‫" שבויה " אז אסרוה בתורת ודאי ‪ ,‬אבל הכא‬
‫מחמת " שבויה " דבזה אסרו בודאי ולא רק‬ ‫שיש כאן ע " א בהכחשה דהוי ספק חדש של‬
‫מספק ‪.‬‬ ‫נאמנות אם להאמין לעד זה או לשני ‪ ,‬ואין זה‬
‫אבל היבא שבאו עדים המכחישים זה את זה‬ ‫ספק הרגיל של שבויה דהא אותו ספק כבר‬
‫הרי לא הוי עתה ספק שבויה כלל אל ' ‪:‬‬ ‫נתבטל ע " י העדים ולכן בספק חדש זה לא‬
‫ספק זונה בעלמא מחמת העדים ובזה לא אסרו‬ ‫שאר‬ ‫ככל‬ ‫ונשאר‬ ‫בודאי‬ ‫לאסור‬ ‫החמירו‬
‫מספק ולכן שפיר מותרת מספק ‪ ,‬דלא השיב‬ ‫מותרת ‪.‬‬ ‫ספיקות דרבנן לקולא ולכן‬
‫שלא הוברר הספק הקודם כיון שמעכשיו הוא‬ ‫לכאורה בחי ' הגרנ " ט דחה תירוץ זה ‪,‬‬ ‫אכן‬
‫וכמש " נ ‪.‬‬ ‫כבר ספק חדש‬ ‫‪):‬‬ ‫דהביא קושית הרעק " א לקמן ( דף כז‬
 ‫ימה‬ ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫כטפת ‪ -‬דף כ " ג ע " כ‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫להניח אותו לעבור על דברי תורה ‪ ,‬וכיון דהוי‬ ‫קרשית הרעק " א עיין בחי ' הגרנ " ט‬ ‫ובעיקר‬
‫דין עלינו לקדשו לא מהני ברי דיריה לגבי‬ ‫דאפי '‬ ‫ליישב בע " א ‪,‬‬ ‫שכתב‬ ‫שם‬
‫דירן ‪.‬‬ ‫גימא דבאמת איסור שבויה הוי רק מספק ולא‬
‫ודוקא בישראל שהוא רק איסור לעצמו מהני‬ ‫לי ‪.‬‬ ‫מתורת ודאי אפ " ה לא מהני שם ברי‬
‫ברי דידיה לגבי עצמו אבל בכהן‬ ‫דגבי כהן‬ ‫‪):‬‬ ‫( דף פח‬ ‫ומשום דאיתא ביבמות‬
‫שהוא חיוב על הישראל לקדשו לא מהני ברי‬ ‫אם שנים אומרים מת ושנים אומרימ‬
‫דידיה ‪.‬‬ ‫לא מת אינו מועיל טענת ברי ואפי ' נשאת‬
‫ולכן שפיר אסרו על ר ' זכריה בן הקצב שהיה‬ ‫תצא אפי ' באומרים ברי לי ומשום דגבי כהן‬
‫ע "ש‪.‬‬ ‫כהן דלא מהני ברי דידיה כלל כמ " ש‬ ‫כתיב וקדשתו שהוא חיוב עלינו לקדשו ולא‬
‫דף כ " ג ע " ב‬
‫ע " ש וצ " ע לאיזה שסמ " ק כונתו כאן [ א " ה ‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫תנא מודה רבי יהושע‬ ‫גב ' צריכי דאי‬ ‫סכו )‬
‫אפשר דכונתו להשטמ " ק לעיל דף י " ח ע " ש‬ ‫[ באומר לחבירו שרה זו של אביך‬
‫וצ " ע] ‪.‬‬ ‫היתה ולקחתיה ] משום דאיכא רררא דממונא ‪,‬‬
‫נראה דהא דלא קאמר כן בגמ ' ‪ ,‬משום‬ ‫אמנם‬ ‫אבל עדים [ שאמרו כתב ידינו הוא אבל‬
‫דאין זה חידוש בדין הפש " א כלל ‪,‬‬ ‫לא ‪.‬‬ ‫אנוסים וכו ' ] ‪ ,‬דליכא דררא דממונא אימא‬
‫שהרי מה שאנו קורעין השטר אינו מדין‬ ‫נתב דהו " מ למימר בפשיטות‬ ‫ונשית ‪ -‬יעקב‬
‫הפש " א ‪ ,‬אלא מדין עדים ‪ ,‬ורק דבלא הפש " א‬ ‫דאיכא חידוש טפי גבי עדים‬
‫לא היו העדים נאמנין משום דכיון שהגיד שוב‬ ‫דלא הוה שמעינן לה מהא דמורה ר ' יהושע ‪,‬‬
‫אינו חוזר ומגיד ‪ ,‬ובזה הוא דמהני הפש " א‬ ‫דהא גבי ר ' יהושע אינו נאמן ע " י ההפש " א‬
‫שאין זה חוזר ומגיד ואז שוב נאמנין מדין‬ ‫יותר מטענת המיגו שהיה יכול לטעון לא‬
‫עדים ‪.‬‬ ‫היתה של אביך מעולם ‪ ,‬משא " כ גבי עדים‬
‫דאיז זה חידוש מיוחד בדין הפש " א של‬ ‫וטית‬ ‫הוא וכו ' הרי נאמנין יותר ע " י‬ ‫שאמרו כת " י‬
‫עדים יותר משאר הפש " א ‪ ,‬לכן קאמר‬ ‫היו שותקין לא היו‬ ‫ההפש " א ‪ ,‬שהרי אם‬
‫רק מטעם רהכא ליבא דררא דממונא ‪ ,‬דבזה‬ ‫הפש " א‬ ‫קורעין השטר ‪ ,‬ועכשיו שנאמנין ע " י‬
‫עדים ‪.‬‬ ‫הוי חידוש יותר בעצם הפש " א גבי‬ ‫קרעינן להשטר ‪ ,‬כמ " ש במהרש " א שם ‪ ,‬ושפיר‬
‫צ " ל רס " ל דכיון דסו " ס‬ ‫[ ובדעת הבית יעקב‬ ‫איצטריך לאשמעינן הך מתני ' רעדים נאמנין‬
‫יש בזה למעשה חידוש דין יותר ‪,‬‬ ‫כמ " ש ‪.‬‬ ‫ע " י הפש " א יותר מטענת המיגו‬
‫אע " פ שאין זה תירוש בעצם דין הפש " א של‬ ‫‪ " 2‬ש שכתב דהטעם הוא כמ " ש כשסמ " ק‬ ‫‪,‬‬ ‫‪1‬‬
‫עדים ‪ ,‬מ " מ הו " מ למימר דמחמת כן הוצרך‬ ‫כסוגיא זו ‪ ,‬דכשאינו מקוים נאמנין‬
‫בשביל‬ ‫עדים‬ ‫גבי‬ ‫מתני '‬ ‫לאשמעינן‬ ‫שפיר‬ ‫מטעם עדים ‪ ,‬ושפיר קמ " ל סובא שע " י הפש " א‬
‫זה ] ‪.‬‬ ‫חידוש‬ ‫נאמנין שוב מדין עדים ‪ ,‬ולא מטעם מיגו בלבד‬
‫רף ב " ר ע " א‬
‫הפש " א ‪ ,‬הרי כל המקור ראין דשב " ע פחות‬ ‫הני תרתי משום‬ ‫גב ' יאי אשמעינן‬ ‫סכו )‬

‫משנים ילפינן דבר דבר מממון דבעינן דוקא‬ ‫דממונא אבל אשת איש דאיסורא‬
‫ב ' עדים ‪ ,‬וכיון דבממון סגי בהפש " א ולא‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫אימא לא‬
‫ס "ד‬ ‫ומאי‬ ‫בדכשב " ע ‪,‬‬ ‫כ "ש‬ ‫עדים ‪,‬‬ ‫בעינן‬ ‫הקשה איך ס " ד דאשת איש‬ ‫ונבית ‪ -‬יעקב‬
‫עדים ‪.‬‬ ‫דבא " א לא יועיל הפש " א רק‬ ‫מהני‬ ‫דלא‬ ‫מממון‬ ‫עדיף‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫‪.‬‬
‫כתונות ‪ -‬וף ע " ד ע א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫רמו‬

‫ת " ר אני כהן וחכרי כהן נאמן‬ ‫גמ '‬ ‫סכם )‬ ‫מה דמהני הפש " א בממון גבי‬ ‫ותירץ יכל‬
‫נאמן‬ ‫ואינו‬ ‫בתרומה‬ ‫להאכילו‬ ‫מודה ר ' יהושע היינו להחזיק ‪ ,‬אבל‬
‫להשיאו אשה וכו ' ר ' יהודה אומר אף אינו‬ ‫לא להוציא ‪ ,‬וגבי אשת איש דמי כמו להוציא‬
‫נאמן להאכילו בתרומה ‪ ,‬ומסיק דפליגי אי‬ ‫ממון ‪ ,‬וכיון דגבי ממון לא תנן דמהני להוציא ‪,‬‬
‫ליוחסין ‪.‬‬ ‫מעלין מתרומה‬ ‫כי אם להחזיק ‪ ,‬שפיר ס " ד דבא " א לא מהני‬
‫מעלין‬ ‫אין‬ ‫דקי " ל‬ ‫דלהלכה‬ ‫הר " ן‬ ‫וכתב‬ ‫הפש " א ‪ [ .‬ואע " פ דגבי עדים שאמרו כת " י הוא‬
‫ע"א‬ ‫נאמן‬ ‫שפיר‬ ‫ליוחסין‬ ‫מתרומה‬ ‫היינו וכו ' משכח " ל נמי‬ ‫אנוסים‬ ‫אבל‬ ‫זה‬
‫להאכילו בתרומה ואפי ' בתרומה דאורייתא ‪,‬‬ ‫להוציא ‪ ,‬כגון בהעידו על שובר ‪ ,‬מ " מ מהתם‬
‫ומשום דע " א נאמן באיסורים וכ " ש במילתא‬ ‫ליכא כלל למילף לאשת איש ‪ ,‬דהתם הוי‬
‫לגלויי ‪.‬‬ ‫דעבידא‬ ‫הפש " א לעלמא ‪ ,‬משא " כ בא " א דהוא לנפשיה ‪,‬‬
‫נתב דדעת הרמב " ם פ " כ מהל ' איסו " ב‬ ‫אתם‬ ‫וכמו שמחלק הש " ס לעיל ‪ ,‬וכל הקושיא היתה‬
‫דכל מה דפשיטא לן בסוגיין דלתרומה‬ ‫רק ממודה ר " י ‪ ,‬ובזה י " ל כמ " ש דהתם הוי‬
‫מעלין ע " פ ע " א היינו דוקא לתרומה דרבנן ‪,‬‬ ‫ע " ש] ‪.‬‬ ‫להחזיק‬
‫אבל לתרומה דאורייתא בעינן דוקא ב ' עדים‬ ‫לבאר בזה רכל מה דבממון בעינן תרי‬ ‫ויש‬
‫ולפיכך מעלין מתרומה דאורייתא ליוחסין ‪,‬‬ ‫תובע‬ ‫דיש‬ ‫היכא‬ ‫דוקא‬ ‫היינו‬ ‫עדים ‪,‬‬
‫ע "ש‪.‬‬ ‫והר " ן הקשה עליו מסוגיות הגמ '‬ ‫ונתבע ‪ ,‬דאיכא נידון בין בעלי דברים ‪ ,‬אז‬
‫אלא דלכאורה צ " ב בסברת הרמב " ם למה‬ ‫נחשב ממונות ‪ ,‬דמה " ט כתב הר " ן דבהשבת‬
‫באמת לא יהא נאמן מדין ע " א נאמן‬ ‫אבידה נאמן ע " א ‪ ,‬וכמ " ש במק " א משום ראין‬
‫באיסורין שהרי תרומה הו " ל איסורין ולמה לא‬ ‫שם נידון בין ב ' בע " ד למי שייך ‪ ,‬ובכה " ג לא‬
‫דאורייתא ‪.‬‬ ‫יהא נאמן אף לתרומה‬ ‫תרי עדים ‪.‬‬ ‫חשיב ממונות ולא בעינן‬
‫רס " ל דכל ההלכה של ע " א נאמן‬ ‫ואפשר‬ ‫משא " כ כשבא להתיר ספק ערוה ‪ ,‬לעולם הוי‬
‫נאמרה דוקא כשהנידון‬ ‫באיסורים‬ ‫עדים ‪.‬‬ ‫ערוה דילפינן מממון דבעינן תרי‬
‫הוא על החפצא ‪ ,‬אם הוא חתיכא דאיסורא או‬ ‫בגמ ' דס " ד דדוקא בממון‬ ‫ולכן שפיר קאמר‬
‫לא ‪ [ ,‬דהיינו אם הוא איסור או היתר] ‪ ,‬דבזה‬ ‫להחזיק ‪,‬‬ ‫שבא‬ ‫היכא‬ ‫הפש " א‬ ‫מהני‬
‫האיסור ‪ ,‬וכן גבי זונה לדעת‬ ‫ע " א נאמן על‬ ‫ומשום דע " י הפש " א לא חשיב ממונות כלל ‪,‬‬
‫ע " א נאמן‬ ‫הרמב " ם שע " א נאמן בה [ מדין‬ ‫דחשיב שאין כאן תובע ונתבע ‪ ,‬משא " כ גבי‬
‫באיסורים היינו משום דהנידון בעצם החפצא‬ ‫א " א דאיסורא דלעולם יש לה דין ערוה ‪ ,‬נמצא‬
‫או לא ] ‪.‬‬ ‫אי אשה זו היא חתיכא דאיסורא‬ ‫דלעולם כשבא להתירה חשיב כמו להוציא‬
‫הנא אין הנידון על התרומה אלא‬ ‫משא" כ‬ ‫איצטריך‬ ‫ולכן‬ ‫הפש " א ‪,‬‬ ‫מהני‬ ‫דלא‬ ‫ממון‬
‫רק על הגברא אם הוא כהן או‬ ‫הפש " א ‪.‬‬ ‫לאשמועינן גבי א " א דאפ " ה מהני‬
‫ישראל ‪ ,‬ורק דממילא תלוי האיסור וההיתר‬ ‫י " ל דגבי ממון דהוי להחזיק לא‬ ‫וביותר‬
‫וא " כ בכה " ג לא‬ ‫בגברא אם הוא כהן או לא ‪,‬‬ ‫ע"י‬ ‫בעינן כלל דין עדים אלא סגי‬
‫נאמר הדין דע " א נאמן כאיסורים ‪ [ .‬דאטו אם‬ ‫טענה גרידא שא " א להוציא ממנו ‪ ,‬ולכן ה " ה‬
‫יבא ע " א ויעיד על אשה ישראלית שהיא‬ ‫ע " י הפש " א נמי מהני משא " כ בא " א דאיסורא‬
‫נשואה לכהן תאכל בתרומה מחמת דהוי רק‬ ‫דהוי דשב " ע ובא להתיר האיסור לעולם חשיב‬
‫איסורין ‪ ,‬דזה ודאי אינו ‪ ,‬כיון שאין הנידון על‬ ‫כמו להוציא דבעינן דוקא עדים ולא סגי‬
‫החפציא אם הוא איסור או היתר אלא הנירון‬ ‫הבית יעקב‬ ‫כונת‬ ‫כנראה‬ ‫[ וזהו‬ ‫בהפש " א ‪.‬‬
‫על האשה אם היא מותרת בתרומה וזה לא‬ ‫ע " ש] ‪.‬‬
 ‫המז‬ ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫ת"ד ע"א‬ ‫ה‬ ‫כתונות ‪-‬‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫בעלה‬ ‫שמת‬ ‫להעיד‬ ‫נאמנות‬ ‫שאינן‬ ‫דכיון‬ ‫וה " ה הכא מה שמעיד שהוא‬ ‫איסורין ]‬ ‫חשיב‬
‫אוכלת בתרומה והיינו דס " ל דאינה נאמנת‬ ‫ע "ז ‪.‬‬ ‫כהן לא חשיב איסורין ואין ע " א נאמן‬
‫כלל ומוקמינן ליה בחזקת חי וממילא ה " ה אין‬ ‫ובש " ש ( ש " ‪ 1‬פט " ו ) ביאר ‪ ,‬מ " ש ע " א המעיד‬
‫איסור קרובות ‪ ,‬אבל הראב " ד שם חולק וסובר‬ ‫על אדם שהוא ממזר שאינו נאמן‬
‫שאינה אוכלת בתרומה והיינו משום דנשאר‬ ‫דבעינן דוקא שני עדים [ ודוקא האב נאמן‬
‫ספק א " א וא " כ הוי ספק מקודשת ואסור‬ ‫מדין יכיר אבל סתם אדם אינו נאמן לומר‬
‫בקרובותיה ‪.‬‬ ‫שהוא ממזר ] ‪ ,‬ומ " ש מלהעיד על זונה דקי " ל‬
‫אין‬ ‫דודאי‬ ‫דנראה‬ ‫כתב‬ ‫שם‬ ‫בש " ש‬ ‫אשל‬ ‫שנאמן ע " א לומר על אשה זו שהיא זונה‬
‫קידושין תופסין בה כלל דהא כל מה‬ ‫וכנ " ל ‪.‬‬ ‫כמבואר ברמב " ם‬
‫ע " א לומר מת בעלה הוא רק מדרבנן‬ ‫שנאמן‬ ‫לבאר בזה דדוקא זונה נחשב איסורין‬ ‫יכולב‬
‫שהקילו משום עיגונא דאילו מדאורייתא הוי‬ ‫שע " א נאמן בו דהוא דבר שנתהוה בה‬
‫דשב " ע דבעינן דוקא ב ' עדים ‪ ,‬וא " כ כל מה‬ ‫במקרה שנאסרה לכהונה והוי כמו נתייסך יינך‬
‫שעקרו חכמים דין תורה היינו דוקא היכא‬ ‫שבא‬ ‫פסול בתולדה‬ ‫דהוא‬ ‫ממזר‬ ‫משא " כ‬
‫עגונא ‪ ,‬אבל בעדות חמש נשים‬ ‫שעי " ז לא תהא‬ ‫לפוסלו מקהל ישראל [ מהמת שנולד כן ] הרי‬
‫דבלא " ה תשאר עגונא שאסורה לינשא שוב‬ ‫זה פסול הגוף דבעינן דוקא תרי עדים ואין‬
‫לא עקרו חכמים ונשאר דין תורה דהו " ל‬ ‫ע " א נאמן ע " ז אלא רק האב נאמן לכדו מדין‬
‫דשב " ע וצריכין דוקא ב ' עדים וא " כ נשארת‬ ‫ע " ש כל דבריו ‪.‬‬ ‫יכיר ‪,‬‬
‫שאוכלת‬ ‫ודאי א " א ושפיר כתב הרמב " ם‬ ‫ועכ " פ מבואר כמ " ש דרוקא זונה ע " א נאמן‬
‫בתרומה ‪ ,‬וע " ש שהביא ראיה לזה מהא דצרה‬ ‫כיון שמעיד על החתיכה דאיסורא‬
‫אינה נאמנת להכחיש וליכא אפי ' ספק וע " כ‬ ‫משא " כ להעיד שהוא ממזר או כהן דהוי עדות‬
‫כמ " ש ע " ש ‪.‬‬ ‫על הגברא לא תשיב איסורין לפוסלו בפסול‬
‫דעת הראב " ד דאסורה בתרומה [ כתב‬ ‫ונישוב‬ ‫תרי עדים ‪.‬‬ ‫הגוף אלא בעינן‬
‫בתחילה ע " פ דברי הירושלמי ע " ש ‪,‬‬ ‫דא " כ צ " ע בדעת הר " ן רס " ל דנאמן אף‬ ‫אלא‬
‫נאמן‬ ‫דע " א‬ ‫משום‬ ‫דהוא‬ ‫כתב‬ ‫ואח " כ ]‬ ‫להאכילו בתרומה דאורייתא דלפמש " כ‬
‫אפי '‬ ‫דנאמן‬ ‫הכא‬ ‫הר " ן‬ ‫וכדעת‬ ‫באיסורים‬ ‫דס " ל דדוקא‬ ‫הא אין זה איסורים כלל ‪ ,‬ואפשר‬
‫שפיר‬ ‫נאמנת‬ ‫ומש " ה‬ ‫דאורייתא‬ ‫בתרומה‬ ‫לגבי יוחסין לא מקרי איסורין אלא דשב " ע ‪,‬‬
‫נאמן‬ ‫ע "א‬ ‫מדין‬ ‫לאוסרה לאכול בתרומה‬ ‫איסורין‬ ‫שפיר‬ ‫חשיב‬ ‫לתרומה‬ ‫אבל בנוגע‬
‫כאיסורים ‪ ,‬ואע " פ שיש לנו לחשוש דשמא‬ ‫זה ‪.‬‬ ‫שע " א נאמן לגבי‬
‫משקות שהרי מה " ט אינה נאמנת להתירה‬ ‫ושש " ש ( ש "ז פ "ר) הביא משנה למלך ( פי " ב‬
‫לינשא ‪ .‬צ " ל דמ " מ הרי יש לנו ספק על פיה‬ ‫דקי " ל‬ ‫בהא‬ ‫שנסתפק‬ ‫מגירושין )‬

‫אומרת האמת וא " כ מספק אסורה‬ ‫דשמא‬ ‫דחמש נשים אין מעידות שמת בעלה האם‬
‫בתרומה ‪ ,‬אבל לינשא לכו " ע אינה עדות כלל‬ ‫אינן נאמנות כלל ומוקמינן לה בחזקת חי והיא‬
‫כיון דהוי דשב " ע וכמ " ש וע " ש עוד מה‬ ‫ודאי אשת איש ‪ ,‬או דאע " פ שאין נאמנות‬
‫בזה ‪.‬‬ ‫שהאריך‬ ‫שמא‬ ‫הרי‬ ‫מ "מ‬ ‫משקרות‬ ‫דשמא‬ ‫להתירה‬
‫ושכזפ צ " ע בזה כנ " ל אמאי נאמן ע " א לומר‬ ‫אומרים האמת והו " ל ספק א " א ‪ ,‬ונפ " מ אם‬
‫שהוא כהן להאכילו בתרומה מ " ש‬ ‫נתקדשה אשה זו לאחר האם יאסר בקרובותיה‬
‫מלומר עליו שהוא ממזר שאינו נאמן [ רכל מה‬ ‫הרמב " ם‬ ‫לתלות במחלוקת‬ ‫וכתב‬ ‫לא ‪,‬‬ ‫או‬
‫היינו רק בין זונה‬ ‫( לעיל )‬ ‫בש " ש‬ ‫שחילק‬ ‫והראב " ד שם לענין תרומה דברמב " ם כתב‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫כתונות ‪ -‬רף ט " ו ע " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫רמח‬

‫שאין‬ ‫והר " ח‬ ‫רש " י‬ ‫פ'‬ ‫ובתורי " ד הביא‬ ‫אבל‬ ‫איסורין ]‬ ‫לממזר דזונה חשיב כמעיד על‬
‫להשיאו אשה מיוחסת הראויה‬ ‫להעיד שהוא כהן הרי הוי ממש כעדות שהוא‬
‫לכהונה ‪ ,‬והקשה עליהם דא " כ איזה אשה יקח‬ ‫ממזר דתרוייהו בתולדה הן ומ " ש דלומר ממזר‬
‫דהא כשרה לכהונה אנו אוסרים עליו ‪ ,‬ופסולה‬ ‫נאמן ‪.‬‬ ‫אינו נאמן ולומר שהוא כהן‬
‫לכהונה נמי אסורה לו דהא שויא אתד " א‬ ‫פסול‬ ‫דהו " ל‬ ‫ממזר‬ ‫דדוקא‬ ‫לזמר‬ ‫ואפשר‬
‫ואיזה אשה יקח ועוד איך אנו אוסרים עליו‬ ‫משא " כ‬ ‫כדשב " ע‬ ‫חשיב‬ ‫משפחה‬

‫כשרה הא לא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין ‪,‬‬ ‫כהונה דהוי איסור בעלמא שפיר חשיב ככל‬

‫" לו " אשה‬ ‫ראין הכונה להשיא‬ ‫פי '‬ ‫ולכן‬ ‫י "ל‬ ‫איסורין שע " א נאמן באיסורין וביותר‬

‫מיוחסת ‪ ,‬אלא להשיא את בתו או אלמנתו‬ ‫דדוקא ממזר דהו " ל ענין של פסלות חשיב‬

‫לכהונה דבזה חיישינן שהוא חלל וממילא בתו‬ ‫עדות כדשב " ע משא " כ כהונה אינו שום חלות‬

‫ע" ש ‪.‬‬ ‫ואלמנתו פסולים מספק‬ ‫השתנות של פסול אלא הוא ענין של מציאות‬

‫בדעת רש " י י " ל רס " ל שבאמת אסור לו‬ ‫אכן‬ ‫של " שם " משפחה דיש כהן ‪ ,‬לוי ‪ ,‬ישראל ‪ ,‬ואין‬

‫לכשרה ‪ ,‬דמאחר שאנו צריכים‬ ‫לינשא‬

‫בזה שום ענין של פסול כלל ולכן כשמעיד‬
‫כדשב " ע כלל ושפיר נאמן‬ ‫שהוא כהן לא הוי‬
‫לבדוק אותו משום חללות שוב צריך לבדוק‬
‫התוס ' ונמצא‬ ‫משום כל שאר הששות כמ " ש‬
‫ע"א‪.‬‬
‫דשוב אנו חוששין שמא ממזר [ הוא וכמ " ש‬
‫קצת אסמכתא לזה מהא דגבי יכיר איתא‬ ‫ויש‬
‫שנאמן אדם לפסול בניו‬ ‫‪:‬‬ ‫בב " ב קכ " ז‬
‫לקמן דף כה ‪ ] :‬דדוקא בסתמא אנו מחזיקים‬

‫כל אחד לפי מה שמוחזק לנו שאין חוששין‬

‫וכו ' ‪.‬‬ ‫לומר שהוא ממזר‬
‫ובקצוה " ח ( סי ' רע " ז סק " ב ) הביא נידון אי‬
‫עליו אבל הכא שהצריכו לבודקו משום מעלה‬
‫מהני נמי להכשירו לומר שהוא‬
‫ואין סומכין על מה שמוחזק לנו שוב צריך‬
‫שאם נאמן לפוסלו כ " ש‬ ‫כהן והביא נימו " י‬
‫ע "ש‪.‬‬ ‫לבודקו אף משום ממזרות ונתינות‬
‫ע"ש ‪.‬‬ ‫להכשירו‬
‫מש " ה שפיר אסור לו באמת לישא‬ ‫והמ " פ‬
‫צ " ב מאי כ " ש הוא זה למה‬ ‫ולכאורה הרי‬
‫כשרה משום חשש ממזרות ונתינות‬
‫מלפסול ‪.‬‬ ‫להכשיר פשוט יותר‬
‫וכו ' ] ‪.‬‬ ‫[ ותו לא קשה נמי מהא דלא הוזהרו‬
‫אכן לפמש " נ א " ש ( דדוקא על פסול חשיב‬
‫אבל וכו ' פי ' בקונטרס משום‬ ‫רנוד " ה‬ ‫)‬ ‫ט‪5‬‬
‫יותר דשב " ע דבעינן תרי עדים משא " כ‬
‫וכו ' ‪.‬‬ ‫חשש ממזרות‬ ‫"‬ ‫דלאו פסול הוא כלל כמ " ש ) ‪.‬‬ ‫לומר שהוא כהן‬
‫דהוא רק חשש הו " ל רק ספק‬ ‫וצ " ב ניון‬
‫גב ' נאמן להאכילו בתרומה ואינו נאמן‬ ‫טכט )‬
‫ממזר וספק ממזר מותר מה " ת ומה‬
‫להשיאו אשה ‪.‬‬
‫חשש איכא [ ואפשר דחיישינן שהוא ממזר‬
‫להסתפק מה הדין לגבי איסורי כהונה‬ ‫יש‬
‫ודאי ידוע ‪ ,‬ורק לנו אינו ידוע ובכה " ג לא‬ ‫האם נאמן לגבי זה שאם אח " כ יעבור על‬
‫חשיב ספק ממזר ( וצ " ע דא " כ אמאי לא סגי‬ ‫איסורי כהונה חייב מלקות וכמו גבי חלב‬
‫וצ " ע ) ] ‪.‬‬ ‫בע " א הא הוי גילוי מילתא בעלמא‬ ‫שכתב הרמב " ם דהאיסור עצמו בע " א יוחזק‬
‫בא " ד דלכו " ע בני ישראל מקוה‬ ‫שם‬ ‫ט‪) 35‬‬ ‫וה " נ הוחנק לגבי האיסורין שהוא כהן ויתחייב‬
‫לחללות ‪.‬‬ ‫טהרה‬ ‫מלקות ‪ ,‬או דלמא לגבי מלקות אינו נאמן כלל‬
‫לר '‬ ‫דס " ל‬ ‫ישראלית‬ ‫שנשא‬ ‫בחלל‬ ‫והנה‬ ‫שהוא כהן ‪ ,‬וכן יש נידון גבי יכיר די " א שאינו‬
‫דהולד‬ ‫ע "ז)‬ ‫דוסתאי ( בקידושין דף‬ ‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫לוקה ואכמ " ל‬
‫כשר רבנות ישראל נמי מקוה טהרה לחללין‬ ‫אשה ‪.‬‬ ‫נאמן להשיאו‬ ‫גמ ' יאינו‬ ‫ט‪) 5‬‬
 ‫כמט‬ ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫כתונות ‪ -‬דף ע " ד ע " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫כ " ז שהוא אצלנו בספק מעושר אבל היכא‬ ‫יש להסתפק מה דין הבן האם הוא ישראל‬
‫דכבר אינו ספק ‪ ,‬פקע ממילא האיסור ודאי ‪,‬‬ ‫כשר ‪.‬‬ ‫כשר או כהן‬
‫ונמצא דבזה שמעשר הדמאי אין זה מעשה‬ ‫כתב‬ ‫איסו " ב )‬ ‫ובחי ' ‪ -‬הגר " ח ( פי " ז מהל '‬
‫הפרשה בבל הפרשת תרו " מ שמתקן הטבל‬ ‫דנשאר נמו אביו שאין לו‬
‫דע " י שמעשר‬ ‫אלא‬ ‫ע " י מעשה ההפרשה ‪,‬‬ ‫קדושת כהונה ואינו עובד ואסור בתרומה ורק‬
‫מספק דמעכשיו הוי ממ " ג מתוקן ‪ -‬או מחמת‬ ‫ראין לו " הפסול " כהונה של אביו אבל מ " מ‬
‫מעשה‬ ‫שכבר היה מעושר מקודם או ע " י‬ ‫גמור ‪.‬‬ ‫אינו כהן‬
‫הפרשה זו של עכשיו ממילא פקע האיסור‬ ‫אבץ באו " ש פי " ח מאיסו " כ כתב רהבן יהיה‬

‫ודאי ‪ ,‬כיון שכל מה שאסרו חכמים בתורת‬ ‫כהן כשר שהרי אביו כאמת כהן ורק‬
‫ודאי הוא רק כל כמה שהוא ספק וכיון שעישר‬ ‫שיש לו פסול וכיון דאצל הבן ליכא פסול‬
‫האיסור דמאי ‪.‬‬ ‫מספק נפקע‬ ‫כשר ‪.‬‬ ‫נשאר ממילא כהן‬
‫דאע " פ שהאיסור דמאי הו " ל איסור‬ ‫ונמצא‬ ‫חללה‬ ‫שנשא‬ ‫בישראל‬ ‫לפי " ז‬ ‫לעיין‬ ‫ויש‬
‫לגבי איסור אכילה‬ ‫ודאי זהו רק‬ ‫רבני ישראל‬ ‫לעולם‬ ‫דהולדות כשרין‬
‫שאסור לאוכלו כאיסור ודאי אבל מ " מ מעשה‬ ‫מקוה טהרה לחללות מאיזה טעם הכנים‬
‫הפרשת תרומ " ע מדמאי הו " ל רק ספק ‪ ,‬דמהני‬ ‫מה שהארכנו בזה‬ ‫‪:‬‬ ‫כשרים ועיין לקמן כס‬
‫מכח ממ " נ וכנ " ל שאז פקע האיסור ודאי ולכן‬ ‫ועיין בישועת דוד אבה " ע סי ' י " ב מה שהאריך‬
‫שפיר אין מברכין על הפרשת תרומ " ע מדמאי‬ ‫בזה ‪.‬‬
‫אע " פ שהאיסור הוא ודאי מ " מ ההפרשה הוא‬ ‫וצדדנה אביי אמר וכו ' ספק דבריהם‬ ‫ג)‬ ‫ט‬
‫רק ספק וכיון דרוב עמי הארץ מעשרין הן ‪,‬‬ ‫לא בעי ברכה ‪ ,‬רבא אמר רוב‬ ‫~‬
‫הו " ל רוב שמעושר כבר ולבן אין מברכין ‪ ,‬וכן‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫עמי האוץ מעשרין הן‬
‫מה " ט אין מעשרין מדמאי על דמאי אע " פ‬ ‫וצ " ע דמבואר הכא שבל האיסור דמאי הוא‬
‫שהוא איסור ודאי מ " מ כיון שמצד מעשה‬ ‫רק מחמת הספק שמא אינו מעושר‬
‫ההפרשה הו " ל ספק ויתכן שהאחד מעושר ואז‬ ‫דמה "ט לא בעי ברכה משום דרוב עמי הארץ‬
‫נמצא שלא חל ע " ו שם מעשר נורק שפקע‬ ‫מעשרין הן וכן מבואר מהא דאין מעשרין‬
‫אבל מ " מ כיון‬ ‫וכנ " ל]‬ ‫האיסור מכח ממ " נ‬ ‫מדמאי על דמאי משום דשמא זה מעושר‬
‫שלצד זה לא חל מעשר אינו יכול לתקן דמאי‬ ‫והשני אינו מעושר או איפכא וע " כ משום רכל‬
‫השני ‪.‬‬ ‫החיוב לעשר דמאי הוא רק מחמת הספק ‪,‬‬
‫בעיקר מש " כ דאיסור אכילת דמאי הוי‬ ‫יהנה‬ ‫וצ " ע דהא קי " ל בכמה מקומות דדמאי הוי‬
‫איסור ודאי ‪ ,‬יש שכתבו להוכיח כן‬ ‫איסור ודאי ולא רק איסור מספק [ כמבואר‬
‫ר ' פנחס‬ ‫מהגמ ' בחולין דף ז ‪ :‬גבי חמורו של‬ ‫שא " ל לך וקח לך מן העובד‬ ‫)‬ ‫לא ‪.‬‬ ‫במנחות ( דף‬
‫יאיר שלא רצה לאכול השעורין שהניחו‬ ‫בן‬ ‫כוכבים שחייב רק מדרבנן ויעשר מזה על‬
‫לפניו מפני שלא היה מעושר ‪ ,‬ופריק מרתק‬ ‫דמאי ע " ש ‪.‬‬
‫פטור מהדמאי ‪,‬‬ ‫וכו '‬ ‫הלוקח לזרע לבהמה‬ ‫דדמאי תשיב איסור ודאי שחייב‬ ‫ימפורש‬
‫דליכא חיוב הפרשת תרומ " ע מדמאי בשביל‬ ‫בתרומ " ע מדרבנן ] וא " כ אמאי אין‬
‫ע "ש ‪.‬‬ ‫להאכיל לבהמה‬ ‫מעשרין מדמאי על דמאי ואמאי אין מברכין‬
‫נימא דכל האיסור לאכול דמאי הוא רק‬ ‫ואי‬ ‫איסור ודאי ‪.‬‬ ‫דהו " ל‬ ‫כיון‬
‫להצר שבאמת אינו מעושר דהיינו מחמת‬ ‫רזה ודאי שאסרו חכמים לאבול דמאי‬ ‫וצ " ע‬
‫הספק א " ב מאי פריך כלל למה לא אכל ‪ ,‬הא‬ ‫כאיסור ודאי אלא דאיסור וה הוא רק‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫י‬
‫כתונות ‪ -‬וף כ " ע" ב‬ ‫שיעורי רבני דוד‬ ‫רנ‬

‫אכתי איבא ספק שמא באמת אינו‬ ‫מאותו טעם דאמרינן שידע החמור שזה דמאי‬
‫מעושר ואכתי גימא שידע החמור שבאמת‬ ‫ולא רצה לאכול גימא שידע נמי שכאמת אינו‬
‫וצ " ת ]‬ ‫אינו מעושר ולכן לא אכל ומה פריך‬ ‫מעושר ולכן לא אכל ומאי פריך מכל דמאי ‪,‬‬
‫ב'‬ ‫ועכ " פ בפשוטו נמצא דהאוכל דמאי איכא‬ ‫וע " כ מוכה ראין האיסור לאכול דמאי מחמת‬
‫איסורים חדא ספק איסור דאורייתא שמא אינו‬ ‫הספק אלא דהוי איסור ודאי שאסרו חכמים‬
‫מעושר ‪ ,‬ועוד ודאי איסור דרבנן שאסרו לאכול‬ ‫וכנ " ל ‪.‬‬ ‫כוזורת ודאי‬
‫וכנ " ל ‪.‬‬ ‫דמאי בתורת ודאי‬ ‫[ אאה צ " ב דאע " פ דהו " ל איסור ודאי מ " מ‬

‫ע"ב‬ ‫רף כ " י‬

‫דמהני‬ ‫מה‬ ‫דכל‬ ‫והבעה " מ‬ ‫כש " י‬ ‫דירסת‬ ‫להעלות‬ ‫מהו‬ ‫להו‬ ‫גב ' איבעיא‬ ‫ז)‬ ‫ס‬
‫בעלמא משום דהוי מדעת המתחייב‬ ‫משטרות ליוחסין וכו ' מאי אמנה‬ ‫~‬
‫הרי הכא בודאי לא מהני [ הודאת עצמו שיהיה‬ ‫שבשטר קמסהדי או דלמא אכולא מילתא‬
‫כהן עי " ז ‪ ,‬וכן באמת יש נידון אם יכולים עירי‬ ‫קמסהדי ‪.‬‬
‫קידושין לכתוב שטר ראיה על קידושי כסף‬ ‫אכולא מילתא‬ ‫ובפשושו היינו דאי מעידין‬
‫וכן להרמכ " ‪ 7‬לא שייך הכא‬ ‫ואכמ " ל ]‬ ‫שראו‬ ‫היינו שמעידין גם על מה שכתוב‬
‫נוסח שטר ע " ז שהוא כהן ‪ ,‬וכן להרמכ " מ דכל‬ ‫אני פלוני " כהן " לויתי וכו ' וחשיב שפיר ערות‬
‫רין שטר הוי רק מדרבנן היינו דוקא כממונות‬ ‫כהן ‪.‬‬ ‫שהוא‬
‫וכגט שתקנו כן אבל בשאר דברים שלא תקנו‬ ‫הקשה ‪ ,‬דהא‬ ‫מק " ו )‬ ‫ובקצוה " ח ( סי ' כ " ת‬
‫יועיל הכא ‪.‬‬ ‫הרי נשאר חסרון מפי כתכם ואיך‬ ‫איכא ד ' שיטות לבאר איך מהני‬
‫ורק לשיטת ר " ת תתיישב הסוגיא דכל חסרון‬ ‫עדות שבשטר אמאי ליכא חסרון דמפיהם ולא‬
‫מפ " כ הוא דוקא באלם שאינו ראוי‬ ‫כתבם ‪.‬‬ ‫מפי‬
‫להגיד וא " כ הכא שראוי להגיד שפיר אין‬ ‫והכעה " מ דכיון שאין כותבין‬ ‫רש " י‬ ‫דעת‬ ‫א‪.‬‬
‫כנ " ל ‪.‬‬ ‫חסרוז מפ " כ ‪ ,‬אבל לאידך שיטות קשה‬ ‫השטר אלא מדעת המתחייב לא הוי מפי‬
‫לתרץ ‪ ,‬דאפשר דכיון דכל המשפחות‬ ‫וכוזב‬ ‫" כתבם " אלא מפי " כתבו " דזהו יסור שטר‬
‫בחזקת כשרות ואפי ' ע " א היה נאמן‬ ‫שכתוב מדעת המתחייב ‪.‬‬
‫לענין יוחסין מדין ע " א נאמן באיסורים או לאו‬ ‫שיטת הרמב " ן דכל החסרון דמפי כתבם‬ ‫נ‪.‬‬
‫משום רעשו מעלה ביוחסין כמבואר בתוס '‬ ‫הוא דוקא כשאינו כתוב בנוסח שטרות‬
‫ובר " ן וכיון שהוא רק מעלה מדרבנן להצריכו‬ ‫אבל היכא דנכתכ בנוסח שטר הו " ל כמי‬
‫שני עדים אין חסרון מפ " כ דהא במידי דרבנן‬ ‫מפ " כ ‪.‬‬ ‫שנחקרה עדותן כב " ר ואץ חסרון‬
‫הכשירו מפי כתבם כמ " ש ברמ " א ס ' מ " ו בשם‬ ‫שיטת תוס ' בשם ר " ת דכל חסרון מפ " כ‬ ‫ג‪.‬‬
‫הריב " ש לענין קיום שטרות דכיון שהוא רק‬ ‫הוא דוקא באלם שאינו ראוי להגיד בפה‬
‫ע "ש‪.‬‬ ‫מדרבנן הכשירו בו מפ " כ‬ ‫אבל מי שראוי להגיד בפה יכול שפיר להגיד‬
‫אקא דלכאורה הרי הוכחנו מהרעק " א לעיל‬ ‫הראוי לבילה וכו ' ‪.‬‬ ‫בכתב דכל‬
‫בדעת התוס ' שם שאינו סובר‬ ‫‪:‬‬ ‫כא‬ ‫ד ‪ .‬שיטת הרמב " ם דאה " נ מה " ת לא מהני‬
‫כהריב " ש דכתבו בד " ה וש " מ ‪ ,‬דצריך להעיד‬ ‫שטר ראיה ‪ ,‬דהו " ל מפ " כ ‪ ,‬וכל מה דמהני‬
‫בפניהם על חתימת העדים שלא יהיה נראה‬ ‫מדרבק ‪.‬‬ ‫הוא רק‬
‫כעד מפי עד והרעק " א הקשה דהול " ל משום‬ ‫ואייש הקשה מסוגיא דהכא איך מהני עדות‬
‫ע "ש ‪.‬‬ ‫מפי כתבם‬ ‫כתבם ‪.‬‬ ‫בשטר שהוא כהן הא לגבי זה הוי מפי‬
 ‫תנא‬ ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫י‬
‫נתונות ‪ -‬דן כ " ע " נ‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫כהן שלוה וממילא אין כאן חסרון מפי כתבם‬ ‫ומבואר רס " ל דאיכא חסרון מפ " כ אף בקיום‬
‫שטרות ‪.‬‬ ‫דשפיר נכתב זה בנוסח שטר ככל‬ ‫דרבנן ‪.‬‬ ‫שטרות דהוי‬
‫דהיינו‬ ‫קמסהדי‬ ‫מילתא‬ ‫אכולא‬ ‫אבל אי‬ ‫מש " כ לדחות שהריב " ש ג " כ מודה‬ ‫[ ו‪ " 21‬ש‬
‫שהעדות שהוא כהן אינו נכלל בעצם‬ ‫שטרות‬ ‫בקיום‬ ‫מפ " כ‬ ‫חסרון‬ ‫דיש‬
‫ההלואה אלא ב ' עדויות נפרדות הן הרי נמצא‬ ‫לשלוח עדותן בכתב ורק דס " ל דבקיום שטרות‬
‫שהעדות שהוא כהן הו " ל מפי כתבם דהא אינו‬ ‫לא תשיב הלוה בע " ד לענין דעכו המתחייב‬

‫ענין של ר " מ כלל ואין בזה נוסח שטר ואיכא‬ ‫אלא יכולין לכתוב שטר על הקיום שלא‬

‫כהן ‪.‬‬ ‫חסרון דמפ " כ ואינו‬ ‫מדעתו וא " כ לפי " ז אף להריב " ש לא שייך‬

‫אמנה שבשטר מעידין דאז הוי‬ ‫ודוקא אי‬ ‫הכא להכשיר מפ " כ דהא ליבא כללא דבמידי‬

‫עדות אחת שמונח בעדותן על הממון‬ ‫דרבנן כשר מפ " כ ורק באופן הנ " ל גבי קיום‬

‫שהלוה הוא כהן שפיר הוי שטר מעליא שהוא‬ ‫שטרות] ‪.‬‬
‫מפ " כ ‪.‬‬ ‫כהן ואינו‬ ‫דבריו שתירץ דהכא הוי רק משום‬ ‫ובעיקר‬
‫דלפי " ז מיושב קושית התוס ' בד " ה‬ ‫וכתב‬ ‫רק לגבי יוחסין‬ ‫דכ " ‪7‬‬ ‫מעלה צ " ע‬

‫אמנה ‪ ,‬מהא דאיתא בגט פשוט דבשני‬ ‫דקדושת ישראל דהנידון אם הוא ישראל כשר‬

‫יוסף בל שמעון כותבין כהן ומה מועיל כיון‬ ‫או פסול אמרינן דרוב בחזקת כשרים וכל מה‬

‫שעדים חותמין אע " פ שאין מכירין בו אם הוא‬ ‫שצריך ב ' עדים הוא רק משום מעלה עשו‬
‫ע "ש ‪.‬‬ ‫כהן וכו '‬ ‫ביוחסין ‪ ,‬אבל הכא דהנידון הוא אם הוא כהן‬

‫לפמש " כ א " ש דאין ספקת הגמ ' אם‬ ‫אכן‬ ‫או לא ‪ ,‬אסו גימא דרובא דאינשי כהנים הם ‪,‬‬

‫חותמין אע " פ שאין מכירין או לא ‪ ,‬דזה‬ ‫הא אדרבה רוב העולם אינם כהנים וא " כ‬

‫ודאי שחותמין דוקא כשמכירין כל מש " כ‬ ‫פשוט דבעינן ב ' עדים מה " ת או לכל הפחות‬
‫כשטר ‪ ,‬ורק האיבעיא הוא אי יש ע " ז דין שטר‬ ‫ע " א ואיך כתב רכל מה שצריך עדות הוא רק‬

‫מהני‬ ‫דלא‬ ‫מפ " כ‬ ‫דהו " ל‬ ‫או‬ ‫כהן‬ ‫שהוא‬ ‫משום מעלה מדרבנן ‪ ,‬הא מה " ת צריך עדות‬
‫להכשירו וכמ " ש אבל עכ " פ זה ודאי שחותמין‬ ‫כמ " ש ‪ ,‬ודוקא בקיום שטרות דהשטר מצד‬
‫ע "ש‪.‬‬ ‫רק כשמכירין שהוא כהן ‪,‬‬ ‫עצמו שטר כשר הוא וכל החשש רק מדרבנן‬

‫לפי " ז י " ל עוד נפ " מ באיבעיא זו ‪,‬‬ ‫ולכאורה‬ ‫בזה הכשירו מפ " כ אבל הכא הא הוי חשש‬
‫כותב ארם‬ ‫כ‪.‬‬ ‫איתא לעיל‬ ‫דהא‬ ‫מעלה ‪.‬‬ ‫דאורייתא ואיך כתב שהוא רק משום‬
‫עדותו על השטר ומעיד עליה אפי ' לאחר כמה‬ ‫וע " ש עיד בקצוה " ח שכתב ליישב לדעת‬
‫שנים אמר רב הונא והוא שזוכרה מעצמו וכו '‬ ‫הרמכ " ן [ דמפ " כ הוא כשאינו כתוב‬
‫וביארנו שם דאין הכונה שזוכר רק קצת אלא‬ ‫דהאיבעיא בגמ ' הוא להיפך‬ ‫שטרות ]‬ ‫בנוסח‬
‫השטר נזכר בכל העדות ‪ ,‬והלא כמ " ש‬ ‫שע " י‬ ‫ותוס ' ‪.‬‬ ‫מפי ' רש " י‬
‫בבית יעקב שם דסגי לרב הונא מה שזוכר רק‬ ‫רזה ודאי כשחותמין על השטר ‪ ,‬יודעין הם‬
‫קצת והשאר יעיד רק ע " י השטר דאיך יועיל‬ ‫בשטר ‪.‬‬ ‫ומעידים על כל מה שכתוב‬
‫מה שזוכר רק קצת ‪ ,‬וע " כ דבעינן שע " י השטר‬ ‫דזה גופא הספק אם העדות שהוא כהן‬ ‫ורק‬
‫יהא נזנר הכל וכמבואר בראשונים שם ‪ ,‬ולפי " ז‬ ‫נבלל בעצם העדות על ההלואה ‪ ,‬או דהוי‬
‫יהא נפ " מ הכא אם זוכרים רק את ההלואה‬ ‫עדות נפרדת ‪ ,‬דאי אמנה שבשטר הן מעידים‬
‫שבשטר הן‬ ‫אמנה‬ ‫ראם‬ ‫כהןי‬ ‫שהוא‬ ‫ולא‬ ‫הכונה שעדות זה שמעידים שהוא כזקן נכלל‬
‫מעידים דהכונה שהעדות שהוא כהן ‪ ,‬מונח‬ ‫בעצם גוף העדות של ההלואה שמעידין על‬
 ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫ת "ו ע" כ‬ ‫‪ -‬ין‬ ‫נתונות‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫רנב‬

‫דהיכא‬ ‫וי " ל‬ ‫וכו '‬ ‫אמנה‬ ‫ועודיה‬ ‫סוט )‬ ‫בעצם ההלואה דהוי חלק מגוף השטר א " כ‬
‫דהוחזקו שני יוסף בן שמעון‬ ‫הרי בעינן שיהיה זוכר הכל ואם לא יהיו‬
‫ודאי אכולא מילתא קמסהדי כי אז הן צריכין‬ ‫אם הוא כהן שוב לא יועיל השטר כלל‬
‫וכו ' ‪.‬‬ ‫לידע אם בן כהן הוא‬ ‫[ וכ " ז הוא רק לדעת הרמב " ם דגם בכל שטרות‬
‫זוכריי‬
‫בזה דאטו צריכים העדים תמיד לבדוק‬ ‫וצ " ב‬ ‫כעינן שיהיו העדים זוכרים ולא רק כשכתבו‬
‫בכל העיר אם אין עוד אחד שיש לו‬ ‫העדות לעצמן ] ‪.‬‬
‫אותו שם שבזו; תלוי אם מונח בעדותן שהוא‬ ‫אב‪ 5‬אי נימא דאכולא מילתא קמסהדי דהיינו‬
‫לא ‪.‬‬ ‫כהן או‬ ‫וכב '‬ ‫נפרדות‬ ‫עדויות‬ ‫כב '‬ ‫שנחשב‬
‫צ " ב בכל דוכתי כגון כגט הנמצא דקי " ל‬ ‫זנן‬ ‫שטרות הם דמה שמעידין שהוא כהן אינו חלק‬
‫דבלא הוחזקו אין חוששין שנפל מאחר‬ ‫מההלואה א " כ לענין עדות ההלואה לא בעינן‬
‫ששמו כשמו ואמאי אין אנו מצריכין בדיקה‬ ‫מה‬ ‫דסגי‬ ‫כהן‬ ‫שהוא‬ ‫העדות‬ ‫גם‬ ‫שיזכרו‬
‫בכל העיר שמא יש עוד שם כזה כמו הכא גבי‬ ‫שזוכרין ההלואה רזה לבדו נחשב שזוכרין כל‬
‫וצ " ב ‪.‬‬ ‫עדים‬ ‫שטרות‬ ‫כב '‬ ‫דנחשכ‬ ‫כיון‬ ‫שבשטר‬ ‫העדות‬
‫שם בא " ד ‪ ,‬וי " ל דהיכא ההוחזקו ודאי‬ ‫סקו )‬ ‫כשני‬ ‫מצינו‬ ‫ההכי‬ ‫ודומיא‬ ‫כמ " ש‬ ‫נפרדים‬
‫אז‬ ‫כי‬ ‫קמסהדי‬ ‫מילתא‬ ‫אכולא‬ ‫הלואות נפרדות שכתובים בשטר אחד כגון‬
‫וכו ' ‪.‬‬ ‫צריכין לידע‬ ‫שכתוב ראובן לוה משמעון וכן ראובן לוה‬
‫ונרעק " א הקשה דא " כ אם לא יהיה כתוב‬ ‫מלוי ונתבטלה עדות האחת דכתבו הראשונים‬
‫כהן לא נוכל לדעת איזה יוסף בן‬ ‫דלא אמרינן בזה עדות שבטלה מקצתה כטלה‬
‫שמעון לוה שהרי יתכן שלא ידעו העדים‬ ‫כולה כיון שאין שייכות כלל כין עדות זו‬
‫בבירור אם הוא כהן או לא ולכן לא כתבו‬ ‫לעדות השניה דהוו ב ' עדויות נפרדות וא " ב‬
‫כלום ויתכן שהוא באמת הלוה ואין לנו שום‬ ‫ה " ה לכאורה לענין זכירת העדות לא בעינן‬
‫ע "ש ‪.‬‬ ‫ראיה שזהו יוסף בן שמעון הישראל‬ ‫שיזכרו שני העדויות אלא כשזוכר הלואה‬
‫אמנם יתכן דאה " נ באופן שאינם יודעים‬ ‫שטר זה‬ ‫שזוכר לענין‬ ‫שפיר‬ ‫חשיב‬ ‫אחת‬
‫כבירור אם הוא כהן או לא ‪ ,‬אסור‬ ‫וכמ " ש ‪.‬‬
‫להם לחתום כלל ‪ ,‬דכיון שהוחזקו הרי אנו‬ ‫ותה " פ בעצם דברי הקצוה " ח בפי ' ספיקת‬
‫צריכים שיהיה לנו סימן מתוך השטר מי הוא‬ ‫להיפך‬ ‫בראשונים‬ ‫מבואר‬ ‫הגמ '‬

‫הלוה ואם היה להם ספק לא היו חותמין ‪ ,‬ולכן‬ ‫וכמ " ש ‪.‬‬ ‫וכמבואר בתוס '‬
‫שפיר יש לנו ראיה בתורת ודאי מדלא כתוב‬ ‫נתב ‪ ,‬וז " ל ‪ ,‬ואילו נתבו שני עדים‬ ‫ובתורי " ד‬
‫הישראל ‪.‬‬ ‫כהן ע " כ שזהו אידך יוסף בן שמעון‬ ‫פלוני כהן לוה מפלוני דליכא‬
‫ונצנצם ספיקת הגמ ' אי אמנה שבשטר הן‬ ‫מאן דפליג דודאי מעלין דהא עדים מעידים כי‬
‫מעידים או אכולא מילתא צ " ע האם‬ ‫עכ " ל ‪.‬‬ ‫הוא כהן‬
‫עוברים בזה על לא תענה אם יהא עדות שקר‬ ‫דלא כהקצוה " ח אלא‬ ‫ומפורש נמי להדיא‬
‫דאטו לאו דלא תענה של עדות שקר תלוי‬ ‫איפכא דכשמעדין אכולא מילתא‬
‫בכונתם ראם נתכונו להעיד אכולא מילתא יהא‬ ‫הוי עדות מעליא שהוא כהן ולכן כתב דבכה " ג‬
‫לא תענה ואי לא לא ‪ ( .‬דבפשוטו תלוי בעצם‬ ‫שמעידים כפירוש שהוא כהן הוי שפיר כהן ‪,‬‬
‫העדות ואם מחמת העדות אין ראיה שנתכוין‬ ‫אכולא‬ ‫דאי‬ ‫איפכא‬ ‫הוי‬ ‫הרי‬ ‫ולהקצוה " ח‬
‫על הכל יתכן שאין בזה לא תענה כל שלא‬ ‫מילתא קמסהדי איכא חסרון מפ " כ ואינו כהן‬
‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫בפירוש )‬ ‫העירו‬ ‫וצ " ת בכ " ז ‪.‬‬ ‫וכמש " נ ‪,‬‬
 ‫ים‬ ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫נתונות ‪ -‬דה ת " ו ע " כ‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫בגמ '‬ ‫כדמסיק‬ ‫לפרש‬ ‫אפשר‬ ‫שהרי‬ ‫ראיה‬ ‫כפים‬ ‫מנשיאות‬ ‫להעלות‬ ‫מהו‬ ‫גמ '‬ ‫סלח )‬
‫דהכונה לא במידי דאקרי קודש ולא במידי‬ ‫ליוחסין כו ' ‪ ,‬אבל נשיאות כפים דאיסור עשה‬
‫דאיקרי קדשים וכל הראיה רק מר " י וא " כ‬ ‫לא ‪.‬‬
‫כנ " ל ‪.‬‬ ‫קשה‬ ‫ד " ה האיסור עשה כה תברכו אתם‬ ‫ופירש " י‬
‫ך‪12‬וך הקשה שם דהא לר ' יהורה דפליג על‬ ‫ע "כ ‪.‬‬ ‫ולא זרים ולאו הבא מכלל עשה עשה ‪,‬‬
‫ר ' יוסי וס " ל שאסור לנשים לסמוך‬ ‫ואמר ר ' יוסי‬ ‫‪):‬‬ ‫איתא בשכת ( דף קיח‬ ‫והנה‬
‫בר " ה דף ל " ג ובעירובין דף צ " ו‬ ‫פירש " י‬ ‫מימי לא עברתי על דברי חברי יודע‬
‫דהאיסור הוא משום בל תוסיף ‪ ,‬ובתוס ' שם‬ ‫אני בעצמי שאיני כהן אם אומרים לי תבירי‬
‫וא " כ‬ ‫בקדשים ‪.‬‬ ‫כתבו משום דעביד עבודה‬ ‫עלה לדוכן אני עולה ‪ ,‬וכתבו שם בתוס ' לא‬
‫הקשה איך יתבן לפרש דהסוגיא דהבא אזיל‬ ‫ידע ר " י מה איסור יש בור העולה לדוכן אם‬
‫אסרות לסמוך‬ ‫דנשים‬ ‫יהודה‬ ‫כר '‬ ‫להלכה‬ ‫ע " ש‪.‬‬ ‫לא כשביל ברכה לבטלה וכו '‬
‫דמה " ט נמי איכא איסור לזר לישא כפיו ‪ ,‬דא " כ‬ ‫תמהו בזה אמאי לא ידע ר " י מה איסור‬ ‫וכבר‬
‫דפי ' שהאיסור לר ' יהודה הוא‬ ‫ממ " נ לרש " י‬ ‫הכא‬ ‫מפורשת‬ ‫סוגיא‬ ‫הא‬ ‫בזה‬ ‫יש‬
‫משום בל תוסיף א " כ ה " ה הכא הול " ל דאיכא‬ ‫לדוכן ‪.‬‬ ‫דאיכא איסור עשה בזר העולה‬
‫איסור לאו דבל תוסיף ואמאי קאמר רק משום‬ ‫התוס ' שם‬ ‫ונמג " א ( סי ' קכ " ח ) תירץ דמש " כ‬
‫איסור עשה ‪ .‬ואם נפרש כהתוס ' דהאיסור התם‬ ‫דלינא איסור לזר העולה לדוכן‬
‫משום עבודה בקדשים ובלא טעם וה מודה ר '‬ ‫היינו רק לר ' יוסי דסובר גבי סמיכה דגם נשים‬
‫יהורה לר " י דמותר ‪ ,‬א " כ הכא דלא שייך טעם‬ ‫סומכות אע "פ רכתיב בני ישראל היינו רק‬
‫זה דעבודה בקדשים [ דהא זהו רק סברא‬ ‫למצוה אבל בנשים רשות ‪ ,‬ולכן סבר דה " ה‬
‫כשסומך על קרבן ] צריך להיות שיהיה מותר‬ ‫בנשיאות כפים אע " פ דכתיב בני אהרן היינו‬
‫לגמרי כמו לר ' יוסי ואמאי קאמר דאיכא‬ ‫רק לחובה אבל ישראלים רשות ולכן ס " ל דאין‬
‫עשה ‪.‬‬ ‫איסור‬ ‫אסור ‪ ,‬אבל סוגיא דהכא אזיל להלכה דקי " ל‬
‫ולכן נתב העונג יו " ט דע " כ צ " ל רבין לר '‬ ‫נשים אסורות לסמוך דנתמעטו לגמרי וא " כ‬
‫יהורה וכין לר ' יוסי ילפינן איסור עשה‬ ‫ה "ה הכא ממעטינן לגמרי רוקא בני אהרן ולא‬
‫מקרא זה דנתמעט ישראלים ‪ ,‬ומשום דדוקא‬ ‫ישראלים ולכן שפיר קאמר דאיכא איסור‬
‫גבי סמיכה איצטריך המיעוט שלנשים אין‬ ‫עשה ‪.‬‬
‫מצוה לסמוך ‪ ,‬אבל בנשיאות כפים לא שייך‬ ‫ונעונג ‪ -‬יו " ש ( סי ' ט " ו ) הקשה עליו ‪ ,‬דהרי‬
‫לומר דאתי קרא לומר שאין מצוה בישראלים ‪,‬‬ ‫בעי לאחויי ראיה‬ ‫בגמ ' בסמוך‬

‫דכבר מסברא ידעינן כן ‪ ,‬דאי נימא דגם ישראל‬ ‫וכו '‬ ‫מהברייתא דר ' יוסי אומר גדולה חזקה‬
‫מברכין א " כ מי יהיו המתברכין ובדאיתא‬ ‫דמובח שאין מעלין מנשיאות בפים ליוחסין ‪,‬‬
‫כסוטה רף ל " ת כיה " כ שכולה כהנים מברכים‬ ‫ולתירוץ הס " א ליכא שום ראיה מר ' יוסי שהרי‬
‫ע"ש ‪.‬‬ ‫ופריך למי מכרכין וכו '‬ ‫ר " י עצמו סובר שאין שום איסור לזר לעלות‬
‫ה " ה הכא כיון דמטברא ידעינן שאין‬ ‫וא " כ‬ ‫ראתי‬ ‫חיישינן‬ ‫לא‬ ‫ולכן‬ ‫כמ " ש‬ ‫לדוכן‬
‫להם מצוה לברך ‪ ,‬וע " כ מוכרח דהא‬ ‫לאסוקינהו ליוחסין כיון שאין שום ראיה‬
‫דנתמעטו ישראלים היינו לומר דאיכא איסור‬ ‫שמיוחס הוא משא " כ לדידן דקי " ל דאיכא‬
‫לר " י ‪.‬‬ ‫ושפיר איכא איסור אף‬ ‫איסור עשה יתכן שמעלין מנ " ב ליוחסין‬
‫‪51‬פי " ז א " ש גמי אמאי ליכא בל תוסיף דכיון‬ ‫דמדשבקינן להו לפרוס כפים דהוי איסור‬
‫שמוכרח מקרא דאתי לאסרו באיסור‬ ‫ומעצם הפסוק ליכא‬ ‫הוא ‪.‬‬ ‫ע " כ דנהן‬ ‫עשה ‪,‬‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברסקי‬
‫יחידי ומשום דהעשה אינו מה שמברך ‪ ,‬אלא‬
‫מצוה על‬ ‫שאינו מתכרך דכמו שיש‬
‫הכהנים לברך את ישראל ה " נ איכא מצוה‬
‫עשה לישראל להתברך מן הכהנים וממילא‬
‫כשעולה לדוכן עם כהנים אחרים הרי הוא‬
‫מבטל העשה שאינו מתברך מן הכהנים פני‬
‫כנגד פנים משא " כ כשנושא כפיו יחידי שאז‬
‫אין כאן כהן שיהיה מצוה להתברך ממנו ליכא‬
‫כפיו ‪.‬‬ ‫שום עשה ליטא‬
‫נתב דיתכן דאפי ' דהסוגיא בשבת‬
‫מיידי עם כהנים אחרים מ " מ כיון‬
‫שעובר רק בשב ואל תעשה כמ " ש שהעשה‬
‫הוא להתברך והוא אינו מתכרך ‪ ,‬שפיר עלה‬
‫שלא לעבור על דברי חבריו ומדויק הלשון‬
‫בגמ ' שא " ל עלה לדוכן דמשמע שהאיסור‬
‫מצד עצם העליה שאינו מחברי פנים כנגד‬
‫פנים ומש " כ בתוס ' לא ידע ר " י מה איסור וכו '‬
‫היינו היכא דליכא כהן אחר דאז ליכא מניעת‬
‫העשה שיתברך מץ הכהנים מה איסור יש אס‬
‫לבטלה ‪.‬‬ ‫לא משום ברכה‬
‫‪51‬פי " ז נתב ליישב קושית התוס ' ( לקמן‬
‫כה ) בד " ה או דלמא ‪ ,‬דאיבעי ליה‬
‫למימר אפי ' למ " ד אין מעלין מתרומה ליוחסין‬
‫ה " מ תרומה דתולקין לעבד בלא רבו ואיבא‬
‫למיחש דלמא עבד הוא אבל נשיאות כפים‬
‫לעולם אימא לך דמעלין דאין עכר נושא כפיו‬
‫עכ " ל ע " ש ‪.‬‬
‫רק‬ ‫הוא‬ ‫העשה‬ ‫דכל‬ ‫כתב דלדכרינו‬
‫לו עשה‬ ‫בעבד שאין‬ ‫א "כ‬
‫להתברך אינו עובר כלל על שום עשה בזה‬
‫שנושא כפיו וא " כ אררבה מנשיאות כפים‬
‫לכו " ע אין מעלין דיתכן שהוא עכר דהא לית‬
‫וכנ " ל ע " ש ‪.‬‬ ‫ליה עשה‬
‫ושש " פ מבואר מחלוקת הפוכה דלהרמ " א כל‬
‫האיסור דוקא יחידי ולא עם אחרים ‪,‬‬
‫ולההפלאה כל האיסור עשה דוקא עם אתרים‬
‫שונות ‪ -‬רף ע " ד ע " כ‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫רנד‬
‫עשה ע " כ דכא לומר דאיכא רק עשה גרידא‬
‫מה‬ ‫ולא לאו דבל תוסיף וכמו שמצינו חילוק בין‬
‫בשכת‬ ‫מניח תפילין בלילה למנית תפילין‬
‫ויו " ט ‪ ,‬דמגיח בלילה אין עוכר בבל תוסיף‬
‫מימים‬ ‫מיוחד‬ ‫עשה‬ ‫דאיכא‬ ‫דכיון‬ ‫ומשום‬
‫ימימה שלא יניח בלילה ע " כ דאתי לאפוקי‬
‫שלא יהיה בו לאו אלא רק עשה ‪ ,‬משא " כ‬
‫בשבת ויו " ט דליכא איסור עשה מיחד ‪ ,‬אלא‬
‫רק פטור בעלמא ‪ ,‬ממילא עובר בבל תוסיף ‪,‬‬
‫ועכ " פ לפי " ז א " ש סוגיא דירן דאיכא איסור‬
‫ו‪5‬פי " ז‬
‫יבל‬ ‫עשה אף לר ' יוסי ‪ ,‬וכן ליכא איסור לאו‬
‫וכמ " ש ‪.‬‬ ‫תוסיף‬
‫מה‬ ‫א‪5‬א דאכתי קשה אמאי לא ידע ר " י‬
‫איסור יש בדבר ‪ ,‬הא מבואר הכא לכו " ע‬
‫דיש איסור וכתב ליישב דכל האיסור הוא‬
‫דוקא כשמכוין למצות נשיאות כפים ‪ ,‬אבל‬
‫התם במסכת שבת דכל מה שעלה ר ' יוסי‬
‫לדוכן היה רק כדי שלא לעבור על דברי‬
‫הכיריו ולא נתכוין למצות נ " כ כלל ליכא בזה‬
‫שום איסור ולכן שפיר כתבו התוס ' לא ידע‬
‫ר " י מה איסור יש בזה ‪ ,‬ועיין במ " כ סי ' קכ " ח‬
‫סק " ג שהביא תירוץ זה בשם המגן גבורים‬
‫‪.‬‬ ‫( וע " ש מש " כ בזה ) ‪.‬‬
‫והרמ " א ( סי ' קכ " ח ס " א ) כתב ליישב‬
‫דאפשר דרק זר לברו הנושא כפיו‬
‫עובר בעשה אבל אם נושא כפיו עם כהנים‬
‫אחרים מותר ולכן לא ידע ר " י מה איסור יש‬
‫ע " ש‪.‬‬ ‫בזה ודק משום ברכה לבטלה‬
‫אכן‬ ‫מנ " ל לחלק ראם כהנים‬ ‫‪1‬נהפ‪5‬אה תמה עליו‬
‫להתברך ‪,‬‬
‫קושיות ‪.‬‬ ‫אחרים יהא מותר ‪ ,‬וע " ש עוד כמה‬
‫צ " ע אי נימא דבכהן יחידי ליכא מצות‬ ‫וענוד‬
‫עשה כלל לברך אלא רק לכל הפחות‬
‫הא‬ ‫א "כ‬ ‫ס ' קכ " ח )‬ ‫ב ' כהנים ( עיין שו " ע‬
‫אדרבה ע " כ המיעוט הוא דוקא כשהוא עם‬
‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫כהנים אחרים ולא כשהוא לבדו‬
‫אכתב בהפלאה ליישב איפכא דכל האיסור‬
‫דוקא עם כהנים אחרים ולא כשהוא‬
 ‫ינה‬ ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫כתונות ‪ -‬דף כ "כ ע " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫שפיר דבזר העולה לדוכן ליבא שום איסור‬ ‫ולא כשהוא יחידי ‪ ( ,‬והמ " כ שם כתב דמסקנת‬
‫וכו ' ‪.‬‬ ‫כלל ושפיר כתבו התוס ' שם לא ידע ר " י‬ ‫האחרונים לאסור בין יחידי כין עם אחרים‬
‫כתב ליישב קושיא הנ " ל בע " א ‪ ,‬הכל‬ ‫ונפנ " י‬ ‫ע " ש) ‪.‬‬
‫האיסור עשה בזר הנושא את כפיו‬ ‫נתב ליישב הקושיא למה לא‬ ‫ונשית ‪ -‬יעקב‬
‫דמברכין בשם‬ ‫בבית הבחירה‬ ‫היינו דוקא‬ ‫ידע ר " י מה איסור יש בזר‬
‫המפורש אכל בגבולין ליכא עשה ולכן לא ידע‬ ‫הנושא את כפיו דבסוגין מפורש דיש איסור‬
‫ר " י מה איסור יש כשנושא כפיו בגבולין דהוי‬ ‫עשה ‪ ,‬וכתב לבאר ראין נוגח הגמ ' כלל שיש‬
‫רק כקורא בתורה ‪ ,‬ואע " פ דהכא בגמ ' מיירי‬ ‫איסור עשה על הזר הנושא נפיו אלא דאיכא‬
‫נמי בגבולין ואפ " ה אמר דאיכא עשה ‪ ,‬צ " ל‬ ‫וזהו‬ ‫את כפיו ‪.‬‬ ‫עשה על כהן שאינו נושא‬
‫רכונת הגמ ' למ " ד אין מעלין מנשיאות כפים‬ ‫ראיה מתרומה ‪.‬‬ ‫אין‬ ‫דקאמר בגמ ' דמש " ה‬
‫דהיינו אפי ' מבית הבחירה נמי אין מעלין כיון‬ ‫דדוקא מתרומה מעלין ליוחסין משום ראם‬
‫ע "ש ‪.‬‬ ‫שהוא רק איסור עשה‬ ‫באמת אינו כהן איכא מיתה ולכן ע " כ ראיה‬
‫ולכאורה להפנ " י נמצא רכל המצות עשה‬ ‫ליוחסין ‪.‬‬ ‫שבאמת כהן הוא ומעלין‬
‫לכהנים לברך הוי נמי רק בבית‬ ‫בתרומה ‪.‬‬ ‫להאכילו‬ ‫נאמן‬ ‫ע "א‬ ‫סוט) ואין‬
‫הבחירה בשם המפורש ראי נימא דאף כגבולין‬ ‫משא " כ נשיאות כפים דאדרבה‬
‫איכא עליהם עשה א " כ נמצא דהמיעוט כהנים‬ ‫איכא עשה אם לא ישא כפיו נמצא דמה‬
‫ולא ישראלים קאי גם אגבולין וע " כ מוכרח‬ ‫שנושא כפיו אין לנו שום ראיה שבאמת כהן‬
‫דגם העשה על הכהנים הוי רק בבית הבחירה ‪,‬‬ ‫הוא כיון דגם מספק מחויב לישא כפיו שלא‬
‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫יעבור בעשה ממילא אין מעלין ליוחסין ויהא‬
‫נאמן ע " א ג " כ שישא כפיו ‪ ,‬ועב " פ לפי " ן יתכן‬

‫דף כ " ה ע " א‬

‫שבנות ישראל מקוה טהרה לחללים‬ ‫איכא‬ ‫דהא‬ ‫וכו '‬ ‫דלמא‬ ‫או‬ ‫‪21‬וד " ה‬ ‫טמ )‬

‫דנמצא שלבת אין פסלות של חלל אי תאכל‬ ‫למיחש דלמא עבד כהן הוא‬
‫בתרומה דפשוטו אפי ' נימא שיש עליה שם‬ ‫וכו ' ‪ ,‬והיינו דאוכל משום קנין כספו וכן שפחה‬
‫חללה לענין שיהיה בנה חלל מ " מ כיון שאין‬ ‫אוכלת מה " ט ‪.‬‬
‫עליה פסלות של חלל ומותרת לינשא לכהן‬ ‫צ " ע דהא אשתו נמי אוכלת משום‬ ‫ולכאורה‬
‫אה " ע‬ ‫ועיין ישועת דוד‬ ‫ה " נ אוכלת בתרומה‬ ‫קנין כספו ואפ " ה היבא דזינתה‬
‫סי ' י " ב] ‪.‬‬ ‫נפסלה מאכילת תרומה וא " כ ה " נ שפחה כיון‬
‫בדר " י‬ ‫הונא‬ ‫רב‬ ‫גמי דאמר‬ ‫טמ‪) 6‬‬ ‫שיש לה שם זונה [ במבואר בכמה דובתי] איך‬
‫אשכחתינהו לרבנן בבי רב דיתבי‬ ‫בתרומה ‪.‬‬ ‫אוכלת‬
‫וקאמרי אפי ' למ " ד תרומה בזמ " ה דרבנן ‪ ,‬חלה‬ ‫שכתבו דמשום איסור זונה לחוד אינה‬ ‫ויש‬
‫שחילקו‬ ‫וז '‬ ‫שכיבשו‬ ‫ז'‬ ‫שהרי‬ ‫דאורייתא‬ ‫דוקא‬ ‫ולכן‬ ‫תרומה‬ ‫מאכילת‬ ‫נפסלת‬
‫נתחייבו בחלה ולא נתחייבו בתרומה ‪ ,‬ואמינא‬ ‫כאשתו שזינתה דיש לה " פסול " זונה נפסלת‬
‫להו אנא אדרבה אפי ' למ " ד תרומה בזמ " ה‬ ‫מתרומה אבל שפחה שלא ידעינן שזינתה‬
‫וכו ' ‪.‬‬ ‫דאורייתא חלה דרבנן דתניא בבואנם‬ ‫בפועל ורק דבסתמא אסורה לכהונה משום‬
‫" ע לרבנן דתרומה בזמ " ה דרבנן ‪,‬‬ ‫ושכאורה צ‬ ‫מתרומה ‪.‬‬ ‫" איסור " זונה גרידא אינה נפסלת‬
‫שניה‬ ‫דקדושה‬ ‫משום‬ ‫והיינו‬ ‫( לפי " ז ) בבת הלל לר ' דוסתאי‬ ‫נויש לעיין‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫כתומת ‪ -‬דף רד ע "א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫רנו‬

‫תרומה בזמ " ה דאורייתא מחמת קדושת עזרא‬ ‫קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבא והוי‬
‫אפ " ה חלה דרבנן כיון שלא‬ ‫שלא בטלה‬ ‫עתה כמו חו " ל ‪ ,‬איך יהיה חייב בחלה מה " ת‬
‫ע " ש] ‪.‬‬ ‫נתקדשה דלא באו כולם‬ ‫ומה הביאו ראיה מז ' שכיבשו ז ' שחילקו האז‬
‫אכן בבית הלוי ( ח " ג סימן א ' אות ד ' ) הביא‬ ‫כבר נתקדש בקדושת הארץ ורק‬ ‫[ לכאורה ]‬

‫כשם כנו הגר " ח ‪ ,‬דביאר הגמ ' בע " א‬ ‫שלא היה עדיין כיבוש וחילוק והוי גזה " כ‬
‫דלכו " ע נתקדשה הארץ תיכף קודם כיבוש‬ ‫אמ " ה‬ ‫אבל‬ ‫מחלה‬ ‫ולא‬ ‫מתרומה‬ ‫לפטור‬
‫וחילוק ומה " ט נתחייבו בחלה מיד כיון השפיר‬ ‫בחלה ‪.‬‬ ‫שבטלה הקדושה איך יתחייבו‬
‫איכא קדושה ‪ ,‬ורק רכונת הגמ ' הכא חלה‬ ‫ס "ח)‬ ‫החדשות‬ ‫( בשו " ת‬ ‫ולשאגת ‪ -‬אריה‬
‫" בזמן הזה " דאורייתא היינו בזמן עזרא קודם‬ ‫בז '‬ ‫ביאר ‪ ,‬דרבנן סברי האף‬
‫חורבן בית שני דאז ודאי קידשה לשעתה ובזה‬ ‫שכיבשו וז ' שחילקו עדיין לא נתקדשה הארץ‬
‫ס " ל דתרומה דרבנן וחלה דאורייתא ומשום‬ ‫כלל ואפ " ה נתחייבו במלה א " כ ע " כ מוכח‬
‫דאע " פ שקידשה עזרא בקדושה דאורייתא‬ ‫" קדושת " הארץ‬ ‫דלחיוב חלה לא בעינן דוקא‬
‫היה כיבוש וחילוק דכיון שהיו‬ ‫מ " מ לא‬ ‫שבטלה‬ ‫בזמ " ה‬ ‫דאף‬ ‫קאמרי‬ ‫שפיר‬ ‫ולכן‬
‫משועבדים למלכי פרס לא הוי כיבוש ‪ ,‬וכן‬ ‫בז ' שכיבשו וכו '‬ ‫הקדושה חייבין בחלה כמו‬
‫חילוק לא הוי כיון שהיו רק מקצת ישראל שם‬ ‫וכנ " ל ‪.‬‬
‫ואין זה חלוקה וזהו דקאמרי רבנן דאע " פ‬ ‫ורב הונא בריה דר ' יהושע פליג רחלה תלוי‬
‫שתרומה היה דרכנן מ " מ חקה דאורייתא‬ ‫בקדושת הארץ וסובר דתיכף כשנכנסו‬
‫שהרי ז ' שכיבשו וז ' שחילקו ג " כ נתחייבו‬ ‫וחילוק‬ ‫כיבוש‬ ‫קודם‬ ‫אף‬ ‫נתקדשה‬ ‫לארץ‬
‫עתה‬ ‫ה "נ‬ ‫וא " כ‬ ‫הקדושה ‪,‬‬ ‫מחמת‬ ‫בחלה‬ ‫ומה " ט נתחייבו מיד בחלה אבל עכשיו בזמ " ה‬
‫בלא‬ ‫אף‬ ‫הקדושה‬ ‫מחמת‬ ‫נתחייבו בחלה‬ ‫שנתבטלה הקדושה ובביאת עזרא לא נתקדשה‬
‫כיבוש‬ ‫בעי‬ ‫תרומה‬ ‫ודוקא‬ ‫כיבוש וחילוק‬ ‫לגבי חלה כיון שלא היה ביאת כולם ‪ ,‬ממילא‬
‫וחילוק ‪.‬‬ ‫מחלה ‪.‬‬ ‫פטור‬
‫ות " ז פליג רב הונא ראינו כן דבכיאת עזרא‬ ‫שהיו פטורין‬ ‫בטעמא‬ ‫ונמצא דפליגי נמי‬
‫לא בעינן כלל כיבוש וחילוק ושפיר‬ ‫מתרומה בז ' שכיבשו וז ' שחילקו‬
‫רחלה‬ ‫ורק‬ ‫מדאורייתא‬ ‫בתרומה‬ ‫נתחייבו‬ ‫דלרבנן פטורין משום דעדיין לא נתקדשה‬
‫כולכם ‪.‬‬ ‫מדרבנן משום קרא דבעינן ביאת‬ ‫הארץ ולרב הונא הוי פטור בעלמא משום‬
‫ח "ו‬ ‫ופלוגתתם תליא במחלוקת בירושלמי‬ ‫ראין יובל נוהג כמ " ש רש " י [ א " ה ‪ ,‬וצ " ע דהרי‬
‫דכתיב‬ ‫בהא‬ ‫שביעית‬ ‫מהל '‬ ‫רש " י כתב כאן בטעם של רבנן ולפמש " כ הרי‬
‫והטיבך והרבך מאבותיך דר ' יוסי כר חנינא‬ ‫וצ " ת] ‪.‬‬ ‫לרבנן הטעם שלא היה קדושה עדיין‬
‫דרש לה על ירושה שניה דכקידוש של עזרא‬ ‫מה שביאר דע " כ רב הונא סוכר כן‬ ‫[ ‪ " 121‬ש‬
‫לא בעינן כיבוש וחילוק כמו בירושה ראשונה‬ ‫כשנכנסו‬ ‫מיד‬ ‫הארץ‬ ‫דנתקדשה‬
‫ור '‬ ‫וחילוק ‪.‬‬ ‫שלא נתחייב ועד אחר כיבוש‬ ‫ומש " ב נתחייבו בחלה ‪ ,‬דאי הוה סבר כרבנן‬
‫אלעזר הריש לה על לעתיד לבא דאבותיך‬ ‫וכנ " ל לא היה מועיל טעמא דליכא ביאת‬
‫ירשו ז ' עממים ולעת " ל ירשו עוד ג ' עממין ‪,‬‬ ‫הועיל‬ ‫דלא‬ ‫סברא‬ ‫רק‬ ‫שזהו‬ ‫כיון‬ ‫כולכם‬
‫דברי הירושלמי ‪.‬‬ ‫ע " ש כל‬ ‫הקדושה של עזרא לגבי חלה ‪ ,‬ואי הוה ס " ל‬
‫דלר " א ליכא קרא פלא כעינן כיבוש‬ ‫ינמצא‬ ‫שנתחייבו בחלה בז ' שכיבשו וז ' שחילקו אף‬
‫וחילוק בירושה שניה ‪ ,‬ובזה פליגי‬ ‫בלא קדושה שוב אין סיכה לפטור וע " כ רס " ל‬
‫נמי הכא דרבנן סברי כר " א דבעינן כיבוש‬ ‫שחלה תלוי כקדושה ולכן אמר דאפי ' למ " ר‬
 ‫גנז‬ ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫וף כ " ח ע " נ‬ ‫שינות ‪-‬‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫תמהו בזה דהא דרשא זו דביאת כולכם‬ ‫וכנר‬ ‫וחילוק כמו בירושה ראשונה ‪ ,‬ולכן זהו רק‬
‫דרשינן גבי חלה ולא גבי תרומה ולמה‬ ‫לגבי תרומה ולא לגבי חלה ‪ ,‬ורב הונא סבר‬
‫מדרבנן ‪.‬‬ ‫בימי עזרא הוי כל החיוב תרומ " ע רק‬ ‫כריב " ח דאפי ' אי חלה דרבנן משום דליכא‬
‫א " ש רכונת הרמב " ם רביון‬ ‫וכתב ילרבריו‬ ‫ביאת כולכם מ " מ תרומה דאורייתא אף בלא‬
‫שלא היה ביאת כולכם הרי ממילא‬ ‫כיבוש וחילוק משום קרא דוהטיבך והרבך‬
‫ליכא כיבוש וחילוק וכיון דבתרומ " ע בעינן‬ ‫מאבותיך וכנ " ל ‪.‬‬
‫כיבוש וחילוק דלא דריש והטיבך והרבך על‬ ‫א‪5‬א דהקשה בביה " ל שם אמאי לא דרשינן‬
‫ימי עת כולכם דממילא ליכא כיבוש וחילוק‬ ‫חלה‬ ‫לגבי‬ ‫דוהטיבך‬ ‫קרא‬ ‫הך‬ ‫נמי‬
‫ונמש " ל ‪.‬‬ ‫שיתחייבו בירושה שניה אף בלא ביאת נולכם‬
‫כחדושי ג " ח הלוי ( פ " א מהל ' תרומות‬ ‫אמנם‬ ‫וכמו דדרשינן לחייב בתרומה בלא כיבוש‬
‫הרמכ " ם‬ ‫כדעת‬ ‫לבאר‬ ‫כתב‬ ‫)‬ ‫פ "י‬ ‫וחילוק ‪ .‬ותירץ דדוקא לגבי תרומ " ע שהאבות‬
‫כאן דתרומ " ע תלוי במנין‬ ‫לפמש " כ רש " י‬ ‫לא נתחייבו בפועל עד אחר כיבוש וחילוק‬
‫שנות השמיטה וממילא דקרא דכי תבואו‬ ‫שייך לדרוש כן דאיכא הטבה עתה יותר‬
‫האמור בשמיטה קאי נמי על תרומ " ע וממילא‬ ‫שנתחייבו בלא כיבוש וחילוק ‪ ,‬אבל לענין‬
‫בעינן דוקא ביאת כולכם מהך קרא דכי תבואו ‪,‬‬ ‫יותר‬ ‫הטבה‬ ‫שום‬ ‫בזה‬ ‫אין‬ ‫ביאת כולבם‬
‫וכתב דלפי " ז הא דלא נהג שמיטה ויובל בבית‬ ‫מאבותיך שהרי גם הם נתחייבו בחלה תיכף‬
‫שני בימי עזרא הוא מב ' טעמים ‪ ,‬חרא משום‬ ‫ואף דאז היה הטעם שהיה ביאת כולם ועתה‬
‫דלא היו כל יושביה עליה וכדדרשינן בערכין‬ ‫בביאה שניה לא נצרך ביאת כולם מ " מ אין זה‬
‫דף לב ‪ :‬ועוד משום דבעינן ביאת כולכם מהך‬ ‫הטבה מהאבות כיון דסו " ס גם הם נתחייבו‬
‫והראב " ד שם‬ ‫לתרומ " ע ‪.‬‬ ‫קרא דילפינן מיניה‬ ‫בחלה מיד ‪ ,‬ולכן דרשינן לה רק לענין תרומ " ע‬
‫ויובל ‪.‬‬ ‫חולק שא " צ ביאת כולכם גבי שמיטה‬ ‫שהאבות לא נתחייבו מיד רק אחר כיבוש‬
‫הוא חלות פטור‬ ‫אם‬ ‫לבאר בזה‬ ‫‪1‬האריך‬ ‫מיד ‪.‬‬ ‫וחילוק ובעזרא נתחייבו‬
‫בעצם הקרקע או רק דין בפנ " ע‬ ‫‪51‬פי " ז נתב ליישב דברי הרמב " ם פ " א מהל '‬
‫כניהוג היוכל שלא ינהוג אלא כשעה שכל‬ ‫תרומות הל ' כ " ו דפסק דתרומה בזמן‬
‫יושביה עליה וכזה נפ " מ בין הטעמים ‪ ,‬ע " ש‬ ‫הזה דרבנן ואפי ' בימי עזרא ‪ ,‬כיון דבעינן דוקא‬
‫דבריו ‪.‬‬ ‫כל‬ ‫דבריו ‪.‬‬ ‫ביאת כולכם ‪ ,‬ע " ש כל‬

‫רף כ " ה ע " ב‬

‫רואים שקרא ראשון בביהכ " נ אין זה רק ראיה‬ ‫כחזקה ‪.‬‬ ‫גב ' עדות הבאה מכח חוקה‬ ‫טמנ )‬

‫שהוא כהן אלא שאין אנו צריכים להסתפק‬ ‫נקבל ונאכילו‬ ‫העדות‬ ‫ופירש " י‬
‫כלל ‪ ,‬וא " כ היה מקום לומד דכ " ז דוקא היכא‬ ‫כתרומה כאילו ראינוה אק לאותה חזקה שזה‬
‫שאנו ראינו החזקה אז אין אנו מסתפקים ‪ ,‬אבל‬ ‫העיד עכ " ל ‪.‬‬
‫היכא שכבר היה ספק שצריכים לברר ולפשוט‬ ‫וצ " ע בזה מאי קמ " ל דאיך ס " ד שלא נאמין‬
‫הספק בזה י " ל דע " י עדים לא תשיב שאין כאן‬ ‫לעדים מ " ש מכל עדים שנאמנים ומאי‬
‫מקום ספק בלל וממילא לא יועיל העדים על‬ ‫חזקה ‪.‬‬ ‫ס " ה שלא נאמין לעדי‬
‫חזקה זו כיון שבכה "ג אין החזקה מבררת‬ ‫חסרון‬ ‫הוי‬ ‫דכה " ג‬ ‫דס " ד‬ ‫לומר‬ ‫ואפשר‬
‫כשאנו‬ ‫דוקא‬ ‫אלא‬ ‫ספק כלל‬ ‫יהיה‬ ‫שלא‬ ‫הוא‬ ‫דיסוד חזקה‬ ‫בחזקה ומשום‬
‫בעצמנו ראינו החזקה אז מעולם לא התנזלנו‬ ‫שאין לנו להסתפק ולחשוש כלל וכגון כשאנו‬
 ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫כתונות ‪ -‬דף ה " ה ע " כ‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫רנת‬

‫דע " כ לוי הוא דאל " כ היו קוראים‬ ‫ופירש " י‬ ‫להסתפק כלל אבל כשכבר יש ספק וצריך‬

‫ובזה צריך להוסיף מש " כ כאן‬ ‫כהנים ‪.‬‬ ‫לשני‬ ‫מהני ‪.‬‬ ‫לעדות העדים לא‬
‫רש " י דמיירי שהיה שם כהן אחר וא " ב ע " כ‬ ‫עדות נמי חשיב כאילו‬ ‫ונזה קמ " ל דע " י‬
‫שזה אינו ישראל אלא לוי ‪ ,‬וכתב דלפי " ז מוכח‬ ‫ראינו בעצמנו החזקה וכלשון רש " י‬

‫שאם לא היה כהן אחר היה קורא ישראל ‪ ,‬שני ‪,‬‬ ‫כאילו ראינוה אנן לאותה חזקה ושפיר מהני‬

‫ולכן ע " כ שהיה כהן אחר וכיון שלא קראו‬ ‫החזקה אף בכה " ג שלא נסתפק כלל ושפיר‬

‫ע"ש‪.‬‬ ‫לכהן השני ע " כ שזה לוי‬ ‫כחזקה ‪.‬‬ ‫קמ " ל רעדות חזקה‬

‫ךעכ " פ מבואר בדעת רש " י ( כד " ה שקרא‬ ‫כד ‪.‬‬ ‫לפי " ז יש לבאר דברי התוס ' לעיל דף‬ ‫וכן‬
‫לפניו ) דכשאין לוי קוראין ב ' כהנים‬ ‫ד " ה אבל אינו נאמן ‪ ,‬שהקשו כיון שאין‬

‫ולא אותו כהן ב ' פעמים ‪ ,‬שהרי כתב להדיא‬ ‫בודקין רק משום חללות ‪ ,‬לא יבדקו אלא יתום‬

‫שאם לא היה לוי ‪ " ,‬שני כהנים היו קוראים‬ ‫אביה כלבד וכו ' ותירצו אגב שהוצרכו לכיוק‬
‫משום חללות הוצרכו לבדוק כל פסול שבא‬
‫( נט ‪. ) :‬‬ ‫לפניו " ‪ ,‬וזהו כהס " ד בגיטין‬
‫כד " ה שקרא לפניו כהן ‪,‬‬ ‫בתוס ' כאן‬ ‫אכן‬
‫ע " ש‪.‬‬ ‫גם של ממזרות ונתינות‬
‫ולמאורה הרי צ " ע מה שייכות זה לזה ומ " ט‬
‫כתבו ‪ ,‬פירוש פעם אחת ‪ ,‬עכ " ל ‪ ,‬וכונתם‬
‫שם דהכי קי " ל דכשאין לוי‬ ‫הגמ '‬ ‫כמסקנת‬
‫ונתינות ‪.‬‬ ‫הצריכו לבדוק גם ממזרות‬
‫לפמש " כ א " ש דיסוד חזקה הוא שלא‬ ‫אכן‬
‫קורא כהן ראשון ב ' פעמים ולא ב ' כהנים ‪,‬‬
‫להסתפק שהוא ממזר או נתין ‪ ,‬אכל כיון‬
‫וא " כ הראיה בגמ ' הכא מדקרא הראשון פעם‬
‫שהחמירו לבדוק משום חללות ולא אמריץ‬
‫אחת ולא ב ' פעמים ע " כ שזה לוי דאל " כ היה‬
‫שיהא כמו שמוחזק לנו אלא יש לנו ספק עליו‬
‫ע "ש ‪.‬‬ ‫קורא ראשון ב' פעמים וכ " כ במהדש "א‬
‫שוב יש לנו כבר להסתפק ולחשוש גם על‬
‫הרי שבא ואמר בני זה וכהן הוא‬ ‫גם '‬ ‫דמם )‬
‫הכל ‪.‬‬ ‫ממזרות ונתינות וצריך לבדוק‬
‫ואינו‬ ‫בתרומה‬ ‫להאכילו‬ ‫נאמן‬
‫גב ' שקרא אחריו לו ‪ ,‬ועיין ברש " י‬ ‫ממג )‬
‫נאמן להשיאו אשה דברי רבי א " ל ר ' חייא אם‬
‫שהביא ב ' פי ' א ' ‪ ,‬דאין לוי קורא‬
‫וכו ' ‪.‬‬ ‫אתה מאמינו להאכילו כתרומה‬
‫כשאין כהן ‪ ,‬כ' ‪ ,‬י " מ דכשאין כהן ‪ ,‬יכול ישראל‬
‫הקשה ‪ ,‬אמני‬ ‫סק " ב )‬ ‫ונקצוהי' ח ( סי ' וע " ז‬
‫לקרוא לפני לוי ‪ ,‬ודוקא כשאין כהן אבל הכא‬
‫לא יהא האב נאמן על בנו שהוא‬
‫סיירי שהיה שם כהן אחר דאז לא נתפרדה‬
‫כהן מדין יכיר [ ואף בלא מיגו שבידו להאכילו‬ ‫החבילה וא " כ ע " כ זה שקרא ראשון היה כהן‬
‫דאב לפוסלו שהוא בן גרושה נאמן‬ ‫תרומה ]‬
‫ע "ש‪.‬‬ ‫דאל " כ לא היה לוי קורא אבתריה‬
‫להכשירו ‪.‬‬ ‫האב מדין יכיר ‪ ,‬כ " ש‬ ‫הקשה אי מיירי ככה " ג שהיה‬ ‫ונמהרש " א‬
‫אקא יזה תלוי במחלוקת הראשונים האם כל‬ ‫הוצרך‬ ‫למה‬ ‫אחר‬ ‫כהן‬ ‫שם‬
‫נאמנות יכיר הוא דוקא כשכבר הוחזק‬ ‫לאתויי הראיה מהא דקרא אחריו לוי תימו " ל‬
‫אפי ' שלא הוחזק ‪ ,‬דהא‬ ‫וידוע שהוא בנו או‬ ‫שאין גדול עולה במקום שיש כהן ואם לא‬
‫בנו‬ ‫שהוא‬ ‫הוחזק‬ ‫בגמ ' כאן משמע שלא‬ ‫היה זה כהן לא היה עולה כשיש כהן אחר‬
‫דקאמר הרי שבא ואמר בני זה וכהן הוא ‪,‬‬ ‫הוא ‪.‬‬ ‫וע " כ שכהן‬
‫ב‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫דמשמע שאומר ב ' דברים ‪ ,‬א שהוא בנו ‪,‬‬ ‫והרש " ש באמת הגיה בדברי רש " י שהיה‬
‫הוא ‪.‬‬ ‫וכהן‬ ‫אחר ‪,‬‬ ‫" כהן "‬ ‫ולא‬ ‫אחד‬ ‫" גדול "‬
‫וא " כ בשלמא לדעת הרשב " ם ותוס ' בב " ב‬ ‫וע " ש דיתכן דקאי זה על הגמ ' אח " כ שהביא‬
‫א "ש ‪.‬‬ ‫דבלא הוחזק ליכא דין יכיר‬ ‫קלד ‪) :‬‬ ‫( דף‬ ‫כהן ‪,‬‬ ‫לפניו‬ ‫דקרא‬ ‫מהא‬ ‫לוי‬ ‫שהוא‬ ‫ראיה‬
 ‫ננט‬ ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫כתונות ‪ -‬וף ע " ה ע " ב‬
‫בקידושין פ ' עשרה יוחסין דדרשינן לתת לו‬
‫ולא ליקח ממנו דבל מה שנאמן האב להכירו‬
‫שהוא בנו בכורו הוא רק לתת לו פ " ש ‪ ,‬אבל‬
‫לו להחזיק את עצמו כאב לירש את בנו וה " ה‬
‫הכא לא מהני הכרתו שהוא בנו להחזיק עצמו‬
‫כאב שעי " ז יהיה לו דין יכיר לפוסלו ‪ ,‬ע " ש כל‬
‫דבריו] ‪.‬‬
‫הרמב " ם דבפ " ב‬ ‫ובזדן מיושב סתירת דברי‬
‫מהל ' נחלות מפורש דנאמן לומר שהוא‬
‫בנו אפי ' כשלא הוחזק לבנו ‪ ,‬ובפט " ו מהל '‬
‫איסו " ב הט " ז משמע דדוקא על בנו נאמן‬
‫לומר שהוא ממזר ולא על אחר שלא הוחזק‬
‫לנו ‪ ,‬ולפמש " נ א " ש דלגבי ירושה דהוי רק דין‬
‫יכיר אחד לגבי הבן שיירשנו נאמן אפי ' בלא‬
‫לבנו ‪ ,‬משא " כ לפוסלו שהוא ממזר‬ ‫הוחזק‬
‫דאל " כ תרי יכיר לא‬ ‫דוקא בהוחזק‬ ‫נאמן‬
‫כמ " ש ‪.‬‬ ‫אמרינן‬
‫הקצוה " ח שהוכיח שאינו‬ ‫והנה בעיקר דברי‬
‫בהוחזק‬ ‫נאמן כלל להכשירו ואפי '‬
‫וירוע שהוא בנו ‪ ,‬כתב הגרנ " ט לבאר דדוקא‬
‫לפוסלו נאמן משום דסגי באחר מב ' סיבות ‪,‬‬
‫או מדין יחוס האם דהולד הולך אחר הפסול‬
‫שהיא פסולה אף הוא פסול ‪ ,‬או מחמת פסול‬
‫עצמו שנוצר מביאת עכירה של חייכי כריתות‬
‫שעי " ז נעשה ממזר ‪ ,‬ולכן אע " פ שאינו נאמן‬
‫על האם שהיא ממזרת מ " מ הרי לפוסלו לא‬
‫בעינן שתהא האם ממזרת ושפיר נאמן לפוסלו‬
‫מחמת פסול דידיה ‪ ,‬אבל כשבא להכשירו דאז‬
‫ע " כ צריך להכשיר ב ' הסיבות שלא יהיה פסול‬
‫‪.‬‬
‫לא מצד עצמו ולא מצד האם א " כ בזה אינו‬
‫נאמן דרק על פסול דידיה נתנה לו תורה כה‬
‫הכרה ולא בנוגע להאם ולכן לעולם אינו נאמן‬
‫להכשירו ע " ש ‪.‬‬
‫בב " ב ביארנו בזה טעם אחר דכל דין‬ ‫אכן‬
‫יכיר הוא שנתנה לו תורה כח בעלים על‬
‫בנו כמו שהוא בעלים על עצמו [ וכמבואר‬
‫ברמב " ם פט " ו מהל ' איסו " כ הט " ז דמהני‬
‫שויא אנפשיה חד " א אף על בנו ועיין בישועת‬
‫שיעורי רבי דוד‬
‫בלא‬ ‫דאף‬ ‫והרא " ש‬ ‫הרמב " ם‬ ‫אב‪ 5‬לדעת‬
‫הוחזק איבא נאמנות יכיר לומר שהוא‬
‫בנו וגם בכור ‪ ,‬הדק " ל דה " נ יהא נאמן מדין‬
‫יכיר לומר שהוא בנו ‪ ,‬וגם שהוא כהן כשר ‪,‬‬
‫להכשירו ‪.‬‬ ‫ראם לפוסלו נאמן ‪ ,‬כ " ש‬
‫זה כהן ‪ ,‬דמשמע‬ ‫ונתורי " ד הגיוסא בני‬
‫נג " ל ‪.‬‬ ‫שהוחזק לבנו ‪ ,‬וא " כ ודאי קשה‬
‫נתב בקצוה " ח שם דבירושלמי כאן‬ ‫אוקם‬
‫מבואר דאפי ' בידוע שהוא בנו ‪ ,‬נמי‬
‫אינו נאמן להכשירו לכהונה ‪ ,‬דע " ש שפי ' שר '‬
‫מייא שאלו ממ " נ אם אתה מאמינו שהוא בנו‬
‫האמינו שהוא כהן ואם אי אתה מאמינו שהוא‬
‫כהן אל תאמינו שהוא בנו וכיון שאינו בנו‬
‫יהא נאמן מתורת עדות עליו שהוא כהן ‪ ,‬וא " כ‬
‫ממ " נ יהא כהן או מדין ערות או מרין יכיר ‪,‬‬
‫וע " ז א " ל אני מאמינו שהוא בנו אלא שהוא‬
‫בן גרושה וב " ח ‪ ,‬והיינו דאע " פ שהוא בנו אינו‬
‫נאמן להכשירו מדין יכיר ‪ ,‬ולכאורה כיון שהוא‬
‫בנו למה לא יהא נאמן מדין יכיר להכשירו‬
‫דדוקא‬ ‫משמע‬ ‫ע"כ‬ ‫אלא‬ ‫כמ " ש בנימו " י ‪,‬‬
‫‪. wff‬‬ ‫לפוסלו נאמן ולא להכשירו וצ " ע ‪,‬‬
‫בשערי ישר ( שער ו ' פי " ג ) כתב ליישב‬ ‫אמנם‬
‫דעת הרמב " ם והרא " ש דבאמת נאמן‬
‫אף להכשיר ‪ ,‬אלא מה רס " ל שנאמן אפי '‬
‫כשאינו ידוע שהוא בנו היינו רק לומר הכרה‬
‫אחת שהוא בנו ‪ ,‬וממילא ירשנו ‪ ,‬אבל כשבא‬
‫לפסול או להכשיר נאמן דוקא בידוע שהוא‬
‫בנו דלא נתנה לו תורה דין יכיר ב ' פעמים‬
‫דאל " כ יכול כל אחד לפסול כל העולם שיאמר‬
‫על כל אחד זה בני וממזר הוא ‪ ,‬אלא ע " כ‬
‫שנתנה לו תורה רק כח הכרה אתת או לפוסלו‬
‫כשמוחזק לנו ‪ ,‬וכשאינו מוחזק נאמן רק לומר‬
‫שהוא בנו ולא יותר דתרי זימני יכיר לא‬
‫אמרינן ‪.‬‬
‫[ אייה ‪ ,‬ע " ש שביאר הטעם שנתנה לו תורה‬
‫להחזיקו‬ ‫בנוגע לבן‬ ‫רק‬ ‫הכרה‬ ‫כח‬
‫שהוא בנו ‪ ,‬אבל להחזיק את עצמו לאב לא‬
‫נתנה לו תורה דין הנרה וכדאיתא בירושלמי‬
 ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫כ"כ ק " ג‬ ‫כתשה ‪ -‬דה‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫רם‬

‫כיון שיסודו מדין בעלות וכמו שעל עצמו אינו‬
‫נאמן לטובתו ה " נ על בנו ‪ ,‬א " כ לעולם אינו‬
‫נאמן להכשירו וא " ב אפ " נימא דמהני יכיר‬
‫נגד עדים מ " מ הכא לא יועיל יכיר להכשירו‬
‫ממזר ‪.‬‬ ‫ושפיר כתב הרמב " ם דהוי ספק‬
‫דוד ח " ד סי ' ל " ג וע " ע לקמן ] ולכן כמו שעל‬
‫עצמו הוי בעלים רק לחובתו שנאמן לפסול‬
‫עצמו ולא להכשיר עצמו ה " נ הכח בעלות‬
‫שנתנה לו תורה על בנו להכירו ‪ ,‬הוא רק‬
‫לפוסלו ולא להכשירו ‪ ,‬ועכ " פ הכא כגמ ' אינו‬

‫והאטת יתכן דאף להגרנ " ט נמי לא יועיל‬ ‫נאמן או משום שלא הוחזק לבנו ‪ ,‬ואינו נאמן‬

‫הכא יכיר להכשיר כיון שצריך הוא‬ ‫כלל כמ " ש ‪ ,‬ואפי ' אי מיירי שהוחזק לבנו ג " כ‬

‫להעיד נמי על כשרות האס שהרי היא מקור‬ ‫אינו נאמן ‪ ,‬דרק לפסול נאמן ולא להכשיר‬

‫הספק אם נתגרשה או לא וכיון שעליה אינו‬ ‫כמ " ש ‪.‬‬

‫נאמן ויש כאן ספק מגורשת לפנינו ע " נ דהולד‬ ‫לכאורה איבא נפ " מ בין הטעמים הנ " ל‬ ‫והנה‬
‫דהנה‬ ‫להכשיר ‪,‬‬ ‫נאמן‬ ‫דאינו‬ ‫בהא‬
‫גמי ספק ממזר ואינו יכול להכשירו מדין יכיר‬
‫הביא קושית הבית מאיר‬ ‫כב ‪:‬‬ ‫כחת " ס לעיל‬
‫וא " כ יתכן דבאמת מהני יכיר נגד עדים והא‬
‫דלא מהני הכא הוא משום דלהכשיר אינו‬
‫גבי שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת‬
‫שאם נשאת לאחד מעדיה ואומרת ברי לי לא‬
‫כמ " ש ‪.‬‬ ‫נאמן‬
‫תצא ואמאי הא כיון שהולד יהיה ספק ממזר‬
‫נגד עדים הביא‬ ‫והאטת בעיקר דין יכיר‬
‫איך מתירין לעשות ספק ממזרין בישראל ‪,‬‬
‫במשל " מ פ " ב מהל ' נחלות הי " ד‬
‫שנחלקו בזה דהמהרשד " ם כתב דלא מהני‬
‫כשר ‪.‬‬ ‫ותירץ שהאם נאמנת על הולד שהוא‬
‫והחת " מ הקשה עליו ‪ ,‬דבשלמא גבי ראוה‬
‫יכיר נגר ערים אבל המהריב " ל כתב דמהני‬
‫עצמה‬ ‫על‬ ‫שנאמנת‬ ‫מדברת‬
‫עדים ‪.‬‬ ‫יכיר אפי ' נגד‬
‫האמינוה ממילא אף בנוגע לולד אבל הכא‬
‫אקא דיש לעיין כמאי פליגי אי דוקא גבי‬
‫שהיא ספק א " א איך יועיל אמירתה להכשיר‬
‫נחלה סובר המהריב " ל דמהני יכיר נגד‬
‫הולד והול " ל שהאב יהא נאמן מדין יכיר אבל‬
‫ולהכשיר ‪,‬‬ ‫לפסול‬ ‫לענין‬ ‫אפי '‬ ‫או‬ ‫עדים‬
‫כלל ‪.‬‬ ‫האם אינה נאמנת‬
‫הבפשוטו אין מסתבר שיהא נאמן נגד עדים‬
‫אפי ' האב איך יהא נאמן מדין יכיר כיון‬ ‫אק‬
‫לפסול ולהכשיר בדשב " ע ‪ ,‬ודוקא לענין נחלה‬
‫דהא איבא תרי ותרי והוי יכיר נגד עדים‬
‫שהוא בעלים על נכסיו יש לו כח לומר זה בני‬
‫כתב‬ ‫באמת‬ ‫שברמב " ם‬ ‫והביא‬ ‫מהני ‪,‬‬ ‫דלא‬
‫לו נכסיו ‪.‬‬ ‫ליחן‬
‫ע " ש‪.‬‬ ‫שהולד יהא ספק ממזר‬
‫לפי " ז נמצא דלהמהרשד " ם שאינו נאמן‬ ‫אנן‬ ‫אכן לכאורה נראה דרק להגרנ " ט היה שייך‬
‫נגד ערים היינו אפי ' לנחלה ג " כ לא‬
‫עדים ]‬ ‫שם יכיר ןאי לאו דהוי יכיר נגד‬
‫על‬ ‫שחולק‬ ‫הוא‬ ‫בזה‬ ‫רהא‬ ‫נאמן‬ ‫יהיה‬ ‫ומשום דאע " פ דהוי יכיר להכשיר ‪ ,‬מ " מ הרי‬
‫המהריב " ל וצ " ב אמאי לא יהא נאמן מו " ס הרי‬ ‫כל הטעם דלא מהני להכשיר כתב ההוא משום‬
‫נכסיו ‪.‬‬ ‫הוא בעלים על‬ ‫שאינו נאמן להעיד על כשרות האם ‪ ,‬אבל הכא‬
‫( קידושין פ " ד ה " ו) דרשינן לתת‬ ‫ונירושלמי‬ ‫הרי אין הספק על האם אם היא ממזרת‬
‫לו ולא ליקח ממנו דהינורק לגבי‬ ‫שתפסול הבן מדין הלך אחר הפסול ‪ ,‬אלא כל‬
‫שהבן יירש אותו מהני יכיר ולא לענין שהוא‬ ‫הספק רק על הביאה אם נולד מחיי " נ א " כ‬
‫יירש את כנו ולכאורה אי נימא שכל דין יכיר‬ ‫כזה שפיר שייך יכיר אף להכשירו וע " כ הטעם‬
‫בנחלה הוא מפני שהוא בעלים על נכסיו מה‬ ‫דלא מהני משום דהוי נגד עדים ‪ ,‬אכן לדברינו‬
‫צריך קרא למעט תיפו " ל בלא " ה שעל נכסי‬ ‫דלהכשיר לא נתנה לו תורה כח הכרה כלל‬
 ‫יטא‬ ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫ע"נ‬ ‫כתונות ‪ -‬דה כ "‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫לר " י ‪ ,‬אבל לרבנן בצריך הכירא יתכן שיהא‬ ‫בנו הרי אינו בעלים כלל ואיך ס " ד שיהיה‬
‫נחלקו‬ ‫כבו‬ ‫דבאמת‬ ‫להכשיר‬ ‫אף‬ ‫נאמן‬ ‫למעוטי ‪.‬‬ ‫שייך ע " ז יכיר דאיצטריך‬
‫האחרונים בדעת רבנן ‪ ,‬דבקצוה " ח סי ' רע " ט‬ ‫בל מה שביארנו דדין יכיר הוא מדין‬ ‫אמנם‬
‫סק " א כתב דכל דין יכיר לרבנן נאמר רק לגבי‬ ‫בעלות דהאב תשיב בעל דבר על הבן‬

‫פ " ש‪.‬‬ ‫נחלה ליחן לו‬ ‫במו שהוא בע " ד לגבי עצמו דמש " ה נאמן‬

‫פ " ר ובזכר יצחק סי '‬ ‫אנ‪ 5‬המקנה בקידושין‬ ‫לחובתו כ " ז רק לר ' יהודה ולא לרבנן ‪ ,‬דהא‬

‫י " ג כתבו דאף לפוסלו נאמן כמו לר " י‬ ‫דלר " י נאמן האב‬ ‫‪:‬‬ ‫פליגי בגמ ' בב " ב קכ " ז‬
‫ע " ש ‪ .‬וא " כ נראה דלהסוברים דלרבנן כשצריך‬ ‫אפי ' נגד חזקה ‪ ,‬שאם היה מוחזק לכשר נאמן‬

‫הכירא הוי דין יכיך כמו לר " י מסתבר שיהיה‬ ‫לומר שהוא ממזר או בן גרושה ‪ ,‬משא " כ‬

‫נאמן אף להכשיר ררוקא לר " י רהוי מדין‬ ‫לרבנן אינו נאמן נגד חזקה אלא דוקא היכא‬

‫בעלות ביארנו דנאמן רק לחובתו ולא לטובתו‬ ‫דצריך הכירא ‪ .‬והיינו משום דלרבנן הוי רק‬

‫כמו על עצמו ‪ .‬אבל לרבנן דהוי מדין נאמנות‬

‫שהאמינתו תורה לאב כמו עדות ‪ ,‬א " כ אין שום‬
‫להכשירו ‪.‬‬ ‫חילוק בין לפוסלו או‬
‫להביאור שביאר הגרנ " ט שאינו נאמן על‬
‫כשרות האם ‪ ,‬הרי היכא דצריך הכירא‬
‫דידעינן שיש אחת פסולה ואחת כשרה ורק‬
‫צריך להכירו ממי נולד הרי אין צריך להעיד‬
‫כלל על כשרות האם וא " כ לרבנן יהא נאמן‬
‫להכשיר ‪.‬‬ ‫אף‬
‫דר " י‬ ‫שכאורה עיד‬
‫נפ " מ איכא בין יכיר‬
‫ליכיר דרבנן היכא דאיכא שני בני‬
‫ע "ן‬ ‫אדם המכחישים זא " ז שכל אחד אומר‬
‫שהוא בנו ‪ ,‬דלר " י אין בזה שום חסרון ויחשב‬
‫בנו של שניהם לענין ירושה שירש את שניהם‬
‫כיון שכל אחד בעלים על נכסיו ויכול לומר‬
‫עליו שהוא בנו וכמו דלא אכפ " ל שמכחיש‬
‫‪.‬‬
‫עדים ה " נ לא אכפ " ל שאחר מכירו לבנו אכל‬
‫לרבנן דהוי מדין נאמנות יתכן שפיר דבכה " ג‬
‫לא מהני ביון דסו " ס יש כאן אחר המכחישו‬
‫‪.‬‬
‫ואין אנו יודעים למי להאמין וע " ע ישועת דוד‬
‫ל "ג ‪.‬‬ ‫חלק ד ' סי '‬
‫א " ל ר ' חייא אם אתה מאמינו‬
‫להאכילו בתרומה האמינו להשיאו‬
‫וכו ' ‪.‬‬ ‫אשה ואם אי אתה מאמינו‬
‫אם‬ ‫ממ " נ‬ ‫היתה‬ ‫דקושיתו‬
‫האמינו‬ ‫בתרומה‬ ‫מאמינו‬
‫גזה " כ של נאמנות שהאמינה תורה לאב ולא‬
‫מטעם כעלות ולכן דוקא כשאינו נגד חזקה‬
‫חזקה ‪.‬‬ ‫האמינתו תורה ולא נגד‬
‫מבואר בש " ש ש " ב פ " כ דמה " ט לר '‬ ‫וכן‬
‫וכן‬
‫יהודה מהני יכיר אף שאינו יודע בעצמו‬
‫ורק שמאמין לאחרים שאמרו לו בך משא " כ‬
‫לרבנן לא מהני כן אלא דוקא כשהוא בעצמו‬
‫יודע ולא סגי בהכרה ע " י אחרים ‪ ,‬ומשום‬
‫שעשאו התורה לאב כעלים על‬ ‫דדוקא לר " י‬
‫בנו נאמן אף ע " י אחרים משא " כ לרבנן דהוי‬
‫הלכה של נאמנות א " כ זה דוקא כשיודע‬
‫בעצמו אז יכול להעיד על בנו ויהא נאמן ולא‬
‫ע " ש‪.‬‬ ‫כשמעיר ע " י אתרים ‪,‬‬
‫דלרבנן א " ש שאינו נאמן נגד‬ ‫[ א " ה ‪ ,‬יאפשר‬
‫עדים אף לנחלה אע " פ שהוא בעלים‬
‫על נכסיו ומשום דיסוד דין יכיר משום נאמנות‬
‫נאמנות ‪.‬‬ ‫הוא ‪ ,‬ונגד עדים לא נתנה לו תורה‬
‫א " ש ההיא דידושלמי דאיצטריך מיעוט‬ ‫וכן‬
‫לתת לו ולא ליקח ממנו ההקשינו מאי‬
‫ס " ד שיהא נאמן ליקח הא אינו כע " ד על נכסי‬
‫בנו ‪.‬‬
‫לפמש " כ אולי י " ל דכיון דלרבנן הוי‬ ‫אכן‬
‫גמי‬ ‫סמו )‬ ‫יכיר מדין נאמנות א " כ ס " ד שיהא נאמן‬
‫לגמרי שהוא בנו אף לירש את בנו ולכן שפיר‬
‫בכ " ז ] ‪.‬‬ ‫איצטריך מיעוט ע " ז וצ " ת‬
‫פי '‬ ‫ונריפנ " א‬ ‫עוד רכל מש " כ לעיל לבאר שנאמן‬ ‫ונראה‬
‫אתה‬ ‫רק לפוסלו ולא להכשירו היינו דוקא‬
 ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫ע"נ‬ ‫נ "י‬ ‫כתונות ‪-‬‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫רסב‬
‫‪-‬‬
‫לדבריך כותי אתה ואין‬ ‫בהחולץ‬ ‫כדאמרינן‬ ‫להשיאו אשה ‪ ,‬והיינו דמדין יכיר יש לנו‬
‫עדות לכותי ‪ ,‬ואין אדם נאמן לפסול את בנו‬ ‫ע "ש ‪.‬‬ ‫להאמינו כמו על תרומה‬
‫ע "כ ‪.‬‬ ‫וכו '‬ ‫צ " ב מה ענה לו רבי הרי לא ענה לו‬ ‫ולפי " ז‬
‫הקשה מה אכפ " ל דלדבריו קרוב‬ ‫וברעק " א‬ ‫כלל למה לא יהא נאמן מדין יכיר ‪,‬‬
‫הוא ‪ ,‬סו " ס הרי באנו להאמינו‬ ‫אכן לפמשכ " ל י " ל דהטעם דלא מהני משום‬
‫מתורת מיגו דיש כאן בירור שאומר אמת‬ ‫יכיר או משום דלהכשיר אין לו דין יכיר כלל ‪,‬‬

‫שבאמת קרוב הוא יהא נאמן מחמת‬ ‫ואפי '‬ ‫או משום דמיירי שאינו ידוע שהוא בנו ולא‬

‫הבירור של המיגו ודוקא התם דבעינן לנאמנות‬ ‫או להכשיר באינו בנו‬ ‫לפסול‬ ‫מהני יכיר‬
‫דיכיר אמרינן דלדבריך דכותי אתה אין יכיר‬ ‫וכמש " ל ‪.‬‬
‫לכותי אבל הכא אפי ' הקרוב הוא אסו קרוב‬ ‫ינוד " ה הוי שאמר בני זה וכהן הוא‬ ‫סננו )‬

‫ע"ש ‪.‬‬ ‫אינו נאמן בסיגו‬ ‫וכו ' ותימה א " כ יהא נאמן‬

‫בירור‬ ‫סתם‬ ‫הוי‬ ‫לא‬ ‫דמינו‬ ‫בזה‬ ‫ותירצו‬ ‫לכו " ע לתרומה וליוחסין במינו דאי בעי אמר‬

‫נאמן‬ ‫המיגו‬ ‫דע " י‬ ‫אלא‬ ‫בעלמא ‪,‬‬ ‫אינו בנו וכו ' ‪.‬‬
‫בטענה וו כמו שהיה נאמן באותה טענה שהיה‬
‫הקשה מה מיגו הוא זה הא רוצה‬ ‫וברסק " א‬
‫שיירשנו ואינו רוצה לומר שאינו‬
‫טוען ‪ ,‬וכיון שבטענה ההיא שהיה אומר אינו‬
‫בנו ואין כאן שום מיגו כלל ‪ ,‬ואע " פ דמצד‬
‫כני וכהן הוא ‪ ,‬היה נאמן מתורת עדות ‪ ,‬א " כ‬
‫לו עכשיו‬ ‫הרי יכול ליחן‬ ‫ירושת הנכסים‬
‫אף עכשיו צריך להאמינו רק מתורת עדות‬
‫במתנה ושפיר יש לו מיגו ‪ ,‬מ " מ הרי איתא‬
‫קרוב‬ ‫הו " ל עד‬ ‫קרוב‬ ‫דלדבריו הוא‬ ‫וכיון‬
‫דלא חשיכ זה מיגו מה‬ ‫קכ " ‪: 7‬‬ ‫בגמ ' ב " ב‬
‫שפסול לעדות ונמצא דלא שייך כלל כת‬
‫שיכול ליחן לו הנכסים כיון שנכסים שיפלו לו‬
‫הטענה של המיגו שיהיה נאמן באותה טענה‬
‫כשהוא גוסס אין יכול ליתן עתה ולכן בעינן‬
‫כיון שאז היה ע " כ רק מדין עד ולדבריו שהוא‬
‫כלל ‪.‬‬ ‫לדין יכיר ע " ש וא " כ ה " נ אין זה מיגו‬
‫קרוב אינו נאמן מתורת עד ושפיר תירצו‬
‫נואה די " ל דכ " ז דוקא התם דאגו באים‬ ‫אכן‬
‫מיגו ‪.‬‬ ‫התוס ' דלא שייך כאן‬
‫להאמינו שהוא " בנו " לענין שיירשנו‬
‫הקשה ג " כ דכיון דלתרומה נאמן‬ ‫וברש " ש‬
‫מחמת מיגו זה שבידו ליתן נכסיו ע " ז אמרינן‬
‫גם ע " א ואין כאן הלכה של עדות‬
‫שלא תשיב מיגו ‪ ,‬מחמת נכסים שיפלו אח " כ ‪,‬‬
‫אלא העיקר שנדע בירור הדבר א " כ אכתי‬
‫אבל הכא דאנו באים להאמינו על כשרותו‬
‫שייך מיגו ומה תירצו התוס ' דלדבריך קרוב‬
‫שהוא " כהן " בזה הוי שפיר מיגו מעליא מה‬
‫אתה ע " ש ‪ ,‬אכן לדברינו י " ל דהכא לאו משום‬
‫שיכול לומד אינו בני זאת הננסים יתן לו‬
‫בירור בעלמא הוא ולכן כיון שבטענה ההיא‬
‫במתנה ‪ ,‬דאע " פ שנכסים שיפלו אח " כ לא יוכל‬
‫דאינו בני היה נאמן רק מדין ערות דע " א א " כ‬
‫ליתן לו מ " מ כיון שהנידון הוא על כשרותו‬
‫אף עתה בטענה זו הוי נמי רק מדין ע " א וכיון‬ ‫ובעינן רק ראיה של מיגו להאמינו שפיר הוי‬
‫המיגו ‪.‬‬ ‫דלדכריו קרוב הוא לא מהני‬ ‫ראיה מעליא כזה שהיה יכול לומר אינו בני‬
‫כלנאורה א " כ איך נאמן בטענת פרוע‬ ‫אלא‬ ‫וליחן לו נכסיו עכשיו ולא אכפ " ל מנכסים‬
‫במיגו דמזויף הרי אם היה טוען מזויף‬ ‫שיפלו אח " כ כשהוא גוסס כיון שאין הנידון‬
‫היה נפטר מחמת שאין זה שטר כלל אכל‬ ‫עלה ‪.‬‬ ‫על נכסים ורק מדין מיגו הוא דאתינן‬
‫עכשיו שטוען פרוע שמודה שהוא שטר אין‬ ‫דאע " ג דאיכא מיגו‬ ‫שם בא " ד ‪ ,‬וי " ל‬ ‫סתם )‬
‫המיגו ‪.‬‬ ‫לו אותו כח טענה של מזויף ואיך מהני‬ ‫הוא‬ ‫קרוב‬ ‫דלדבריו‬ ‫מהימן‬ ‫לא‬
 ‫יסג‬ ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬
‫נאמן רק מדין עד הרי צריך שיהיה נאמן אף‬
‫עכשיו בטענה זו מדין עד כמו בטענה ההיא‬
‫ובזה שוב איכא חסרון דעדות שבטלה מקצתה‬
‫ב " ב שלא שייך נאמנות מתורת עדות ונמצא‬
‫דלא שייך להאמינו לא מדין עדות דע " א על‬
‫תרומה ולא מחמת מיגו ביון דשוב הו " ל עד‬
‫כמ " ש ‪.‬‬ ‫ואיכא עשבמב " כ‬
‫לפי " ן דהיכא דהאדם מעיד על עצמו‬
‫שהוא כהן דלא חשיב עדות שבטלה‬
‫לענין יוחסין שהרי הוא בע " ד ואין עליו דץ‬
‫שבמב " כ א " כ אם‬ ‫עד כלל אין כאן דין עדות‬
‫יש לו מיגו יהא נאמן שפיר לגבי תרומה כיון‬
‫דע " י המיגו אינו משקר ואז שוב יש לו דין‬
‫בזה‬ ‫שייך‬ ‫לא‬ ‫דהא‬
‫עשבמב " כ כיון דליוחסין אין לו שם עד כלל‬
‫וכנ " ל ‪.‬‬
‫הראוי‬ ‫ב"ר‬ ‫בפני‬ ‫שלא‬
‫לפסוק דיני ממונות דנמצא דלגבי יוחסין‬
‫לא היה כאן דין הגדת עדות כלל וממילא לא‬
‫י‬
‫כתונות ‪ -‬רף כ " ע " כ‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫לפמשכ " ל א " ש דאף בפרוע מה שא " ע‬ ‫אכן‬
‫לשלם הוא משום דחשיב שאין כאן‬
‫שטר דמחוסר קיום הוא וזהו כל נאמנותו‬
‫שאין באן שטר וא " ב שפיר הוי אותו בת טענה‬
‫כמו מזויף והוי מיגו מעליא ‪ ,‬משא " כ הכא רכל‬
‫נאמנותו בטענה האחרת מדין עדות הוא וזה‬
‫לא שייך עתה בטענה זו שלדבריו קרוב הוא‬
‫וכתב‬ ‫ולכן אינו מיגו [ א " ה ‪ ,‬ע " ע בקוב " ש ח " ב מ " ג‬
‫בזה ] ‪.‬‬ ‫סק " ח מש " כ‬
‫ם אכתי קשה דהא קי " ל בכל דוכתא‬ ‫א‬
‫דהיכא דע " א נאמן אף פסול נמי נאמן‬ ‫~‬
‫דכל מקום שהאמינה תורה ע " א ‪ ,‬אפי ' קרוב‬
‫ופסול ‪ ,‬וא " כ ה " נ מה אכפ " ל דלדבריו קרוב‬
‫תרומה‬ ‫לגבי‬ ‫ע"א‬ ‫הוא הא אף קרוב נאמן ‪ [ ,‬ואין לומר דהכא גרע‬
‫טפי ‪ ,‬דאיכא חשש משקר ( שמעיד לטובת בנו ) ‪,‬‬
‫דהא כיון דסו " ס יש לו מיגו ‪ ,‬יש לנו הוכחה‬
‫וכן היכא שהעיד‬ ‫שאומר אמת ואינו משקר ושוב הו " ל ככל עד‬
‫דאע " פ שהוא קרוב כשר הוא היכא דע " א‬
‫והדרא קושית הרעק " א לדוכתא אמאי‬ ‫נאמן ]‬

‫שייך בזה עשבמב " כ ויהא נאמן שפיר לענין‬ ‫לא יהא נאמן מחמת מיגו ואז שוב יהא לו דין‬
‫תרומה מדין ע " א באיסורים דלאיסורים הרי‬ ‫קרוב ‪.‬‬ ‫עד וכשר אפי ' שהוא‬
‫לא בעינן הגדה בב " ר והוי שפיר עדות מעליא‬ ‫ו כאורה יהא מוכח מהכא דלא אמרינן כן ‪-‬‬
‫בתרומה ‪.‬‬ ‫להכשירו‬ ‫שכשיש לנו ראיה שאינו משקר‬
‫‪-‬‬
‫נסתפק‬ ‫קכ " ד )‬ ‫סי '‬ ‫כשו " ת‬ ‫(‬ ‫והגרעק " א‬ ‫חתר להיות לו דין עד [ וכמש " ל גבי נשביתי‬
‫בעדות אשה שנאמן ע " א לומר‬ ‫וטהורה אני שכתבנו לדון אם מחמת הפה‬
‫מת בעלה וכן כל הפסולין כשרין חוץ מגזלן‬ ‫שאסר יהא לה שוב נאמנות מתורת עד כיון‬
‫האם יהא בזה הלכה דנמצא אחד מהן קרוב‬ ‫דמהכא‬ ‫לא ]‬ ‫שאין לנו לחוש שמשקרת ‪ ,‬או‬
‫או פסול כגון שיבואו כמה עדים ואחד מהן‬ ‫מוכח שאע " פ שיש לנו ראיה שאינו משקר אין‬
‫גזלן הפסול לעדות אשה האם בטלה כולן או‬ ‫עד ‪.‬‬ ‫חוזר להיות לו דין‬
‫לא ‪.‬‬ ‫כתב לבאר הא‬ ‫ס "ט)‬ ‫( שער ו '‬ ‫ובשערי ‪ -‬ישר‬
‫דנראה דלא שייך בזה כלל דין נמצא‬ ‫וכילב‬ ‫לגבי תרומה‬ ‫נאמן‬ ‫דאינו‬
‫א " מ קא " פ דכיון שכל הפסול של‬ ‫אע " פ דהוי איסורים ‪ ,‬משום רעדות שבטלה‬
‫הגזלן הוא משום שחשור לשקר הרי לא שייך‬ ‫מקצתה בטלה כולה ‪ ,‬הכיון שהוא מעיד גם על‬
‫לומר דמדין עשבמב " כ יהיו כולן חשודין‬ ‫תרומה וגם על יוחסין ‪ ,‬ולענין יוחסין הו " ל עד‬
‫לשקר ‪ ,‬ואי משום דנימא דהוי סתם פסול‬ ‫פסול שבטלה עדותו ממילא בטלה עדותו אף‬
‫מגזה " כ שמתפשט שם הפסול על כולן ונמצא‬ ‫לענין תרומה ואינו עד כלל לתרומה ‪ ,‬ולפי " ז‬
‫כיון‬ ‫הרי‬ ‫מ "מ‬ ‫גזלנין ‪,‬‬ ‫שם‬ ‫לבולן‬ ‫שיש‬ ‫דאע " פ דמחמת מיגו היה‬ ‫[ כמש " ל ]‬ ‫י " ל שפיר‬
‫שהכשירו כל הפסולין לעדות אשה ה " נ פסול‬ ‫שייך להאמינו מ " מ כיון דבטענת המיגו היה‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫ב‬ ‫כתובות ‪ -‬וף יין ע ‪.‬‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫רסד‬

‫נפרדות ע " ש מה שהקשה על הנתיבות דהתם‬ ‫זה גם הכשירו רכל מה שלא הכשירו גלן הוא‬
‫ע " ש‪.‬‬ ‫מיירי בעדות אחת ולא כב ' עדויות‬ ‫משום דחשוד לשקר אבל הם שאינן חשודין‬
‫נראה לחלק דכ " ן דוקא כשבטלה עדותן‬ ‫אכן‬ ‫לשקר שפיר הכשירו גם פסול זה שנפסלו ע " י‬
‫לאחד מחמת פסול קרובים דאז לא‬ ‫עשבמב " כ ‪.‬‬
‫בטלה הגדה האחרת כיון דהם ב ' עדויות ‪ ,‬אבל‬ ‫דאף‬ ‫בגיטין‬ ‫מר " ן‬ ‫להוכיח‬ ‫נתב‬ ‫אוזם‬
‫אם היתה הגדתן בטלה מחמת עדות שקר‬ ‫באיסורין אמרינן עשבמב " כ שכתב שם‬
‫בזה לכו " ע‬ ‫אחת )‬ ‫[ וכגון שהוזמו על הגדה‬ ‫גבי קרוב של אשה שהביא גט ממדה " י וכתוב‬
‫בטלה כל עדותן שכשטר אף מה שהעידו‬ ‫בו עצמך ונכסי שכיון שבטלה עדותו לגבי‬
‫בנוגע לשמעון [ ודוקא אם יהא ב ' עדויות לכ '‬ ‫בזה ‪.‬‬ ‫הממון בטלה לגמרי ע " ש מש " כ‬
‫אנשים לא בטלה כולן כיון שהם ב ' כיתות‬ ‫אכן כשערי ישר שם כתב לדחות דבאיסורים‬
‫אע " פ‬ ‫אנשים ]‬ ‫נפרדות אבל בעדות אחת לב '‬ ‫לא שייך כלל דין נמצא א " מ קא " פ דהא‬
‫דנחשב לב ' הגדות מ " מ כשבטלה מחמת עדות‬
‫כל עיקר דין זה נאמר כממון ולא באיסורים‬
‫הכל ‪.‬‬ ‫שקר בטלה‬
‫ורק דהתם מיירי הר " ן שמעיד גם על ממון וגם‬
‫דהוא דוקא אם העדות שקר נאמר‬ ‫[ ופעום‬ ‫על איסורים דבזה אמרינן שפיר כיון שכטלה‬
‫בתורת הגדת עדות אז מתבטל ג " כ‬
‫עדותו לגבי הממון ה " נ בטלה נאמנותו לגבי‬
‫האחרת אבל אם יאמרו סתם שקר‬ ‫הגדה‬
‫האיסורים ‪.‬‬
‫עי " ז ] ‪.‬‬ ‫בעלמא בס " ד בודאי לא בטלה עדותן‬
‫דהא בדין עשבמב " כ איכא ב ' דינים ‪,‬‬ ‫והיינו‬
‫ועכ " פ לפי " ז מבואר דברי השערי ישר דה " ה‬
‫חרא " בגוף העדים " ‪ ,‬דכשנמצא אחד‬
‫הכא כיון שאינו נאמן ליוחסין מחמת‬
‫מהערים קרוב או פסול בטלה עדות כולן ‪ ,‬ועוד‬
‫חשש משקר ממילא אמרינן בזה עשבמב " כ‬
‫דין איבא " בהגדת העדות " שאם בטלה מקצת‬
‫בנוגע לתרומה [ דאפי '‬ ‫ובטלה הגדתו אף‬
‫אע " פ‬ ‫וא " כ‬ ‫השאר ‪,‬‬ ‫גם‬ ‫בטלה‬ ‫הגדתו‬
‫נחשיב לב ' הגדות נפרדות ‪ ,‬ליוחסין ‪ ,‬ולתרומה ‪,‬‬
‫דבאיסורין ליבא דין הא ' לומר עשבמב " כ‬
‫הגדה האחת מחמת שקר ‪,‬‬ ‫מ " מ כשבטלה‬
‫לבטל את שאר העדים הכשרים ‪ ,‬מ " מ לענין‬
‫לתרומה‬ ‫אינו נאמן‬ ‫ומש " ה‬ ‫כולה ‪,‬‬ ‫בטלה‬
‫הגדתו נאמר זה אף באיסורים שאם בטלה‬
‫וכמש " ט ‪.‬‬
‫מקצת הגדתו כגון שהעיד על ממון בטלה‬
‫נתב לבאר הא דאינו‬ ‫[ ובחי ' ‪ -‬רבי ‪ -‬א יעזר‬
‫לתרומה משום‬ ‫נאמן‬
‫כולה ‪.‬‬ ‫ההגדה‬
‫‪-‬‬ ‫ו כן א " ש דכיון שבטלה הגדת האב לענין‬
‫דכל מה דקי " ל כ " מ שהאמינה תורה ע " א אפי '‬
‫קרוב או פסול היינו דוקא באיסורים ‪ ,‬אבל‬ ‫תרומה ‪.‬‬ ‫יוחסין שוב בטלה אף לגבי‬
‫‪-‬‬
‫בממון היכא דסגי בע " א כגון דליכא מוחזק אז‬ ‫( סי ' נ " ב סק " א ) כתב ‪,‬‬ ‫ושמשוכב ‪ -‬נתיבות‬
‫כשר ‪.‬‬ ‫בעינן דוקא ע " א‬ ‫הגדות‬ ‫ב'‬ ‫יהא‬ ‫שאם‬

‫להאמינו‬ ‫באים‬ ‫שאנו‬ ‫בתרומה‬ ‫הכא‬ ‫ו כן‬ ‫נפרדות בשטר אחד שמעיד עדות לראובן‬

‫ליקח תרומה דיש בזה גם ענין של ממון‬ ‫עשבמב " כ‬ ‫בזה‬ ‫שייך‬ ‫לא‬ ‫לשמעון‬ ‫ועדות‬
‫‪-‬‬
‫בעינן שיהיה ע " א כשר ולא קרוב ( ושפיר‬ ‫וכמ " ש בירושלמי הובא ברי " ף ספ " ק דמכות‬

‫נאמן )‬ ‫כתבו התוס ' דכיון שהוא קרוב אינו‬ ‫שאם כתב כשטר שמכר שדה פלונית לראובן‬
‫ע " ש] ‪.‬‬ ‫והיו‬ ‫עדים‬ ‫וחתמו‬ ‫לשמעון‬ ‫פלונית‬ ‫ושדה‬

‫נאמן להאכילו בתרומה ‪ ,‬וכו '‬ ‫ונוד " ה‬ ‫סג‪) 6‬‬ ‫בנוגע‬ ‫עדותן‬ ‫בטלה‬ ‫לא‬ ‫לראובן‬ ‫קרובים‬
‫אחר להשיאו אשה וכו ' ‪.‬‬ ‫האמינו עם‬ ‫לשמעון [ לדעת ר' יוחנן] כיון דהוי תרי עדויות‬
 ‫יסה‬ ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫ילכן ע "נ‬ ‫נתונות ‪ -‬וה‬ ‫שיעורי רבי דוד‬

‫לומר דבאמת לא נתכוין ר ' חייא‬ ‫ואפשר‬ ‫ובפנויי הקשה מה ראיה מתרומה בשלמא‬
‫אלא‬ ‫להשיאו אשה‬ ‫נאמן‬ ‫שיהיה‬ ‫מהני‬‫בתרומה דסגי בע " א מש " ה‬

‫אדרבה כיון שע " כ להשיאו אשה אינו נאמן‬ ‫אפי ' קרוב או פסול ‪ .‬אבל ליוחסין [ להשיאו‬
‫משום דהו " ל קרוב שוב לא יהא נאמן אף‬ ‫הא כמו דבעינן שני עדים ה " נ בעינן‬ ‫אשה ]‬

‫לתרומה דעדות שבטלה מקצתו בטלה כולו‬ ‫שיהיו שניהם כשרים ככל שני עדים בעלמא‬
‫ליכא‬ ‫דבעדות אשה‬ ‫דאפי ' גימא‬ ‫וכמש " ל‬ ‫ואיך ס " ד שיועיל שהוא יצטרף עם אחר הרי‬
‫הלכה דנמצא אחד מהן קא " פ כולן בטלים‬ ‫קרוב ‪.‬‬ ‫הוא‬
‫שפיר‬ ‫אמרינן‬ ‫אחת‬ ‫הגדה‬ ‫כשבטלה‬ ‫מ "מ‬ ‫כהא דקי " ל דבאתחזק איסורא לא‬ ‫אמנם‬
‫וה " נ‬ ‫האחרת‬ ‫הגדה‬ ‫גם‬ ‫לבטל‬ ‫עשבמב " כ‬ ‫מהני ע " א אלא בעען שני עדים ‪ ,‬איכא‬
‫תתבטל הגדתו לענין התרומה ‪ [ ,‬וכ " כ בשערי‬ ‫נידון אי בעינן ששני העדים יאמרו ההגדה‬
‫דבריו] ‪.‬‬ ‫ישר ש " ו פ " ט ופי "ג ‪ ,‬ע " ש כל‬ ‫דוקא בב " ר ‪ ,‬או דהוא רק דין שיהיו ב ' עדים‬
‫דהנה נחלקו הראשונים‬ ‫לומר ]‬ ‫[ עוד אפשר‬ ‫אבל אין דין הגדה בכ " ד כלל ‪ ,‬וכן יש לדון‬
‫גבי פלוני בא על‬ ‫)‬ ‫י‪.‬‬ ‫בסנהדרין ( דף‬
‫נמי אי בעינן שיהיו שניהם כשרים או לא ‪ ,‬דאי‬
‫אשתי הוא ואחר מצטרפין להורגו ולא להורגה‬ ‫לא בעינן הגדה בב " ד יתכן שה " ה יועיל אפי '‬
‫ופריך מאי קמ " ל בזה הא כבר אמר לעיל מינה‬
‫פסולין ככל ע " א באיסורים ‪ ,‬וא " כ י " ל דה " ה‬
‫דפלגינן דיבורא ‪ ,‬ומשני מהו דתימא אדם קרוב‬
‫פסול ‪.‬‬ ‫הכא מהני שפיר להצטרף אפי ' שהוא‬
‫אצל עצמו אמרינן ‪ ,‬אצל אשתו לא אמרינן‬
‫כתב ‪ ,‬דאע " פ‬ ‫סק " ז )‬ ‫כ "ח‬ ‫( סי '‬ ‫וננר ינות‬
‫ותוס ' והרמב " ם דס " ד מיגו‬ ‫קמ " ל ‪ ,‬ופירש " י‬
‫ב ' עדים ‪ ,‬באתחזק איסורא‬ ‫שצריך‬ ‫~‬
‫שנאמן להרוג הפלוגי ה " נ יהא נאמן להרוג‬
‫בב " ד דוקא דרק בממונות‬ ‫מ " מ א " צ שיעידו‬
‫האשה קמ " ל דלא ‪ .‬אבל בראב " ד ובראשונים‬
‫פ " ח ודלא‬ ‫בעינן ב " ר ע " ש וכ " כ בש " ש ש " ו‬
‫שם פי ' דס " ד דכיון שאינו נאמן על אשתו‬
‫כהט " ז ע " ש ‪.‬‬
‫הו " ל עשבמב " כ ולא יהרגו גם את הפלוני‬
‫קמ " ל ‪.‬‬ ‫מקום לדון דה " ה יועיל אפי '‬ ‫ויפי " ז היה‬
‫עדים פסולים ‪ ,‬אכן אין זה מסתבר‬
‫ותוס ' והרמב " ם ס " ל‬ ‫בזה ררש " י‬ ‫יליארנו‬
‫דהא בפשוטו כל מקום דבעינן תרי עדים‬
‫להס " ד אין אדם קרוב אצל‬ ‫דהפ "‬
‫בעינן שיהיו כשרים וכן הוכיח בשערי ישר‬
‫אשתו היינו שאין לו פסול קרוב כלל אלא רק‬
‫שער ו ' פ " ה דע " כ בעינן שיהיו כשרים ‪ ,‬והא‬
‫בע " ד ולכן כתבו דס " ד מתוך שמקבל שם עד‬
‫דלא בעינן הגדתן בכ " ד כתב לבאר ‪ ,‬משום‬
‫ה " נ יהרגו האשה כיון שאין לו‬ ‫ע " י הפלוני‬
‫דעדות אין תלוי בשם ב " ד אלא העיקר שיעיד‬
‫שום פסול קרוב ורק שבע " ד אינו עד ועתה‬
‫שנעשה ער יהא נאמן אף עליה קמ " ל דאדם‬ ‫לפני מי שיכול להחליט ע " פ הגדת העד את‬

‫קרוב אצל אשתו שיש לו ג " כ פסול קרוב ולכן‬ ‫בירור הדין ‪ ,‬ולכן דוקא בממון שבעינן פסק‬
‫של ב " ד צריך ההגדה בפני ב " ד ‪ ,‬משא " כ‬
‫אפי ' שמקבל שם עד ע " י הפלוני עריץ פסול‬
‫הוא ‪.‬‬ ‫כאיסורים סגי שיגיד לפני מי שראוי להורות‬
‫אדם‬ ‫אין‬ ‫דפי '‬ ‫ס "ל‬ ‫אנץ שאר ראשונים‬ ‫הוראה באיסור והיתר ומש " ה לא בעינן ב " ד ‪,‬‬
‫אבל עכ " פ בעינן שיהיו כשרים כמו בכל‬
‫דאינו‬ ‫היינו‬ ‫אשתו‬ ‫אצל‬ ‫" קרוב "‬
‫" מקורב " אליה ובע " ד שלה אלא רק פסול‬ ‫דוכתא דכעינן תרי ע " כ כשרים הם ‪ ,‬וא " כ צ " ע‬
‫קרוב ולכן נימא עשבמכ " כ ‪ ,‬וע " ז קמ " ל ארם‬ ‫כנ " ל איך יוכל להצטרף עם אחר להשיאו‬
‫קרוב אצל אשתו דהיינו שהוא מקורב ובע " ד‬ ‫כשרים ‪.‬‬ ‫אשה הא הו " ל קרוב ואין כאן שנים‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫נתונות ‪ -‬ם כ ‪ -‬ה ע " ב‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫רמו‬

‫איסור טומאה שיש עליה נחשב זה נמי כעדות‬ ‫כאן‬ ‫ואין‬ ‫כלל‬ ‫עד‬ ‫אינו‬ ‫וממילא‬ ‫שלה‬
‫בעלמא על חתיכה דאיסורא [ והוי כמעידה על‬ ‫ע "ש ‪.‬‬ ‫עשבמב " כ‬
‫אתר ] ‪ ,‬מש " א כשבויה דהוי טומאה לבעלה‬ ‫גבי‬ ‫‪:‬‬ ‫דהא תנן לקמן דף כז‬ ‫ולכאורה קשה‬
‫שנפסלה לכהונה בזה שפיר תשיב עדות עליה‬ ‫ר ' זכריה בן הקצב שנשבית אשתו‬
‫ועל בעלה [ הכהן ] ולכן תנן שפיר דבזה אע " פ‬ ‫ונשבע שלא נטמאה ‪ ,‬ואמרו לו אין אדם מעיד‬
‫שע " א נאמן ואפי ' קרוב או פסול מ " מ בע " ד‬ ‫על עצמו ‪ ,‬ובפשוטו היינו משום דחשיב בע " ד‬
‫אינו נאמן ובעל נמי חשיב בע " ד כמ " ש שהרי‬ ‫עליה ‪ ,‬שהרי מה " ט אינה נאמנת לומר על‬
‫הנידון ג " כ עליו משא " כ בשחיטה ונדה ושאר‬ ‫עצמה טהורה אני כדתנן בדף כז ‪ .‬שאין אדם‬
‫בע " ד כלל כמ " ש ‪.‬‬ ‫איסורין שבתורה לא חשיב‬ ‫נאמן ע " ע דהיינו משום דבע " ד אינו נאמן‬
‫וללירז מיושב היטב דלא קשה על הראב " ד‬ ‫מבואר דה " נ הבעל נחשב בע " ד על‬ ‫וא " כ‬
‫הכא‬ ‫דדוקא‬ ‫מהכא‬ ‫והראשונים‬ ‫ס " ד בגמ '‬ ‫אשתו דמה " ט אינו נאמן ‪ ,‬וא " כ איך‬
‫בשבויה דהנידון הוי עליו ועליה מש " ה חשיב‬ ‫בסנהדרין לפי ' הראב " ד והראשונים רבעל אינו‬
‫בע " ד על האיסור מצד עצמו ואין זה שייך‬ ‫בע " ד לאשתו ‪ ,‬אלא רק קרוב ‪ ,‬הא מפורש הכא‬
‫כלל להגמ ' בסנהדרין דהוי נידון אי נחשב‬ ‫במתני ' דבעל הוי בע " ד לאשתו ‪ ,‬וכשלמא‬
‫בע " ד מצד אשתו דאשתו כגופו דס " ד שהוא‬ ‫לרש " י ותוס ' והרמכ " ם כל הנידון בגמ ' אי הוי‬
‫רק קרוב אליה ולא בע " ד ממש ודוקא בשבויה‬ ‫אבל‬ ‫הוי‬ ‫ודאי‬ ‫בע " ד‬ ‫אבל‬ ‫קרוב ‪,‬‬ ‫פסול‬
‫עצמו ‪.‬‬ ‫רהוי נידון גם עליו הו " ל מעיד על‬ ‫להראב " ר והראשונים דפסול קרוב ודאי הוי‬

‫[ וע" ע ) ‪ TD‬כז ‪ :‬מש " כ להוכיח ראין הכונה‬ ‫ורק הנידון אם הוא בע " ד איך ס " ד שאינו‬
‫כלל מצד בע " ד אלא רק משום חשש‬
‫~‬ ‫בע " ד ‪.‬‬
‫דמי‬ ‫כעצמה‬ ‫דשפחתה‬ ‫קאמר‬ ‫דהא‬ ‫משקר‬ ‫)‬ ‫כז ‪.‬‬ ‫לומר דהנה הקשה בפנ " י ( דף‬ ‫ואפשר‬
‫ע " ש] ‪.‬‬ ‫בהא דתנן שאינה נאמנת לומר ע " ע‬
‫התוס ' הכא‬ ‫יש ליישב נמי דברי‬ ‫]‬ ‫[ ולפי " ז‬ ‫שהיא טהורה משום ראין אדם נאמן ע " ע ‪,‬‬
‫ס " ד שיוכל להצטרף‬ ‫איך‬ ‫דהקשינו‬ ‫דמשמע דבל מקום שאנו מכשירים קרוב או‬
‫עם אתר להשיאו אשה הא הו " ל קרוב אכן י " ל‬ ‫פסול אפ " ה בע " ד פסול ‪ ,‬וזה ליתא דהא קי " ל‬
‫דהכא לא חשיב שמעיד על הקרוב כיון‬ ‫נאמן‬ ‫דע " א‬ ‫היכא‬ ‫כולה‬ ‫התורה‬ ‫שבכל‬
‫שמעיד רק על האיסורים וכמו דבנדה ליכא‬ ‫באיסורין אפי ' הכע " ד בעצמו נאמן ואדרבה‬
‫ה " ה הכא‬ ‫חסרון בע " ד כיון שמעיד על האיסור‬ ‫עיקר הילפותא דע " א נאמן ילפינן מוספרה לה‬
‫נחשב שמעיד רק על האיסורים ולכן שפיר‬ ‫לעצמה דכתיב בזבה או מדכתיב בשחיטה‬
‫בזה )‬ ‫מצטרף עם אחר ‪ ( .‬ועדין צ " ע‬ ‫בשבויה‬ ‫רק‬ ‫דין‬ ‫דהוי‬ ‫וע " כ‬ ‫וכו '‬ ‫וזבחת‬
‫ותוס ' והרמב " ם דהס " ד‬ ‫ובעיקר פי ‪ ,‬וש " י‬ ‫שהחמירו עליה שאינה נאמנת ‪ ,‬ע " ש כל דבריו ‪.‬‬
‫שהוא רק בע " ד ולא קרוב ‪ ,‬הקשה‬ ‫לכאורה יש לחלק דבשחיטה לא שייך‬ ‫אכן‬
‫ברמ " ה שם מהא דתנן שם דקרובי אשתו‬ ‫לומר דחשיב בע " ד שהרי כל הנידון הוא‬
‫תשיבי קרובים ופסולים לעדות וא " כ כיון‬ ‫רק על החתיכה דאיסורא דהיינו הבשר אם‬
‫ס"ד‬ ‫איך‬ ‫קרובים‬ ‫אשתו נחשבים‬ ‫שקרובי‬ ‫הוא אסור או מותר ואין זה מעיד על עצמו‬
‫שאשתו עצמה אינה קרובה כלל רק בע " ד‬ ‫כלל ‪ ,‬וכן בנדה י " ל דלא תשיב שמעידה ע " ע‬
‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫דדוקא בעלמא שמעיד על עצמו אם הוא פסול‬
‫לשאר ראשונים דהס " ד שהוא‬ ‫וכן הקשה נמי‬ ‫או כשר הרי זה עדות ע " ע דהו " ל בע " ד ‪,‬‬
‫רק קרוב ולא בע " ד למה יפסל בקרובי‬ ‫משא " כ נדות ראין זה " פסלות " עליה ורק רין‬
 ‫יסז‬ ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫נתונות ‪ -‬רן ת " ו ע " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫פסול קרוסין וצ " ע ‪ .‬וע " ש עוד ברמ " ה מש " כ‬ ‫אשתו הא הוי קרובי קרובין דקי " ל שאין בזה‬
‫ואכמ " ל ‪.‬‬ ‫כזה‬

‫דף כ " ו ע " א‬

‫להעמידו על אותה חזקה כיון דהוי דין תו " ת‬ ‫גב ' אנן אחתינן ליה ואנן מסקינן ליה‬ ‫טגנ )‬

‫דלא מוקמינן על חזקה ‪ ,‬ורק משום שכבר היה‬
‫עליו ספק וכבר הכרענו עליו דין חזקה ‪ ,‬מהני‬
‫יותר חזקה זו שכבר השתמשנו בו להחזיקו‬
‫לכהן ‪.‬‬
‫דמש " ה נמי קאמר שיצא‬ ‫בשטמ " ק‬
‫עליו קול ולא סגי מה שהיה ע " א‬
‫מעיד מעצמו ‪ ,‬משום דבלא קול אין אנו דנין‬
‫ע " פ העד כלל ורק משום שיצא קול אז קיבלנו‬
‫עדותו של העד להשתמש בחזקת אבהתא‬
‫להכשירו משום כך מסקינן ליה עתה אף‬
‫תזקה ‪.‬‬ ‫בתו " ת ע " פ אותה‬
‫וכו ' וכתב רש " י ואי קשיא תרי‬
‫ותרי נינהו ‪ ,‬אוקי תרי לבהדי תרי ואוקמינן‬
‫אחזקיה קמייתא דאסקיניה ע " פ עד הראשון‬
‫ע " ש‪.‬‬ ‫שהוא נאמן וכו '‬
‫וש " ש‬ ‫והקשו בזה למה הוצרך רש " י לומר דמסקינן‬
‫ליה ע " י החזקה שע " פ העד תיפו " ל‬
‫משום עצם חזקת אבהתא דהוה מוחזק לן‬
‫באביו שהוא כהן וממילא רהבן ג " כ כהן ולמה‬
‫הע " א ‪.‬‬ ‫לנו לחזקה שע " י עדות‬
‫נתב רוש " י בא לתרץ קושית התוס '‬ ‫ובפנ " י‬
‫מההיא דינאי המלך דלא מוקמינן‬

‫שכתב‬ ‫רש " י‬ ‫לשון‬ ‫( ו פי " ז יש לבאר‬ ‫אחזקת אבהתא והיינו משום דבתרי ותרי לא‬
‫הראשון‬ ‫עד‬ ‫ע "פ‬ ‫דאסקיניה‬ ‫~‬ ‫אזלינן בתר חזקת אבהתא ולכן כתב רש " י‬
‫דלכאורה הרי באמת הע " א מצד עצמו אינו‬ ‫דמוקמינן רק על חזקת כשרות שהכשרנו ע " י‬
‫ע "ז‬ ‫עדים‬ ‫ב'‬ ‫להכשירו שהרי צריך‬ ‫נאמן‬ ‫העד ‪ ,‬והא דלא מוקמינן על חזקת איסור‬
‫הע " א הוא רק‬ ‫כהן ‪ ,‬וכל מה שמועיל‬ ‫לעשותו‬ ‫שנאסר ע " י הקול ‪ ,‬משום דע " י הקול לא נעשה‬
‫לבטל הקול דממילא נשאר כהן כקודם מצד‬ ‫כלל חזקת איסור וזהו שכתב רש " י וקול לאו‬
‫חזקת אבהתא ‪ ,‬ונמצא שלא החזקנוהו כלל ע " י‬ ‫עוררין הוא ‪ ,‬ורק ע " י מה שהכשרנו ע " י העד‬
‫הע " א ‪.‬‬ ‫הו " ל חזקת כשרות ורק עי " ז מכשירין אותו ‪,‬‬
‫לפמש " כ א " ש דרק ע " י שבא הע " א שאז‬ ‫אכן‬ ‫ע "ש ‪.‬‬ ‫ע " ש ‪ .‬וכ " כ בר " ן כדעת רש " י ‪,‬‬
‫העמדנו אותו על חזקה ‪ ,‬רק משום כך‬ ‫אנן אכתי ע " ב אמאי לא סגי בזה שכבר היה‬
‫יש להעמידו עתה על אותה הזקה וכמ " ש ‪,‬‬ ‫מוחזק לכהן ע " י חזקת אבהתא דהא‬
‫וזהו מש " כ רש " י אוקי תרי בהדי תרי‬ ‫מיירי שיצא הקול אחר שכבר היה מוחזק‬
‫ואוקמיניה אחזקה שהשתמשנו אז ע " י שבא‬ ‫לכהן וא " כ תיפו " ל משום אותו חזקת כשרות‬
‫כמ " ש ) ‪.‬‬ ‫הע " א דרק משום כך מהני בתו " ת‬ ‫לחזקה‬ ‫רוקא‬ ‫הוצרך‬ ‫ולמה‬ ‫לו‬ ‫שהיה‬
‫והר " ן הביא קושית הרמב " ן על רש " י איך‬ ‫הע " א ‪.‬‬ ‫שהכשרנוהו ע " י‬
‫מהני חזקה זו שהכשרנו ע " י העד הא‬ ‫במ " ש בשטמ " ק רכל מה דמהני הכא‬ ‫וצ " ע‬
‫כיון דאיכא תרי ותרי ואפי ' יבואו עוד עדים‬ ‫הך חוקה היינו רק משום שכבר היה‬
‫הוי תרי כמאה א " כ מה הוסיף חזקה זו הבאה‬ ‫עליו נידון וספק והכשרנוהו ע " י חזקה ‪ ,‬דעי " ז‬
‫מכח עדים הא אפי ' עדים ממש לא מהני ‪,‬‬ ‫הו " ל חזקה מעליא דמוקמינן ליה השתא נמי‬
‫ז " ל סובר דחזקת‬ ‫ונתב דאפשר לומר דרש " י‬ ‫על אותה חזקה ‪ ,‬אבל אם לא היה קול יוצא ‪,‬‬
‫וכו '‬ ‫אכוה מהניא ליה לאיצטרופי גבי סהדי‬ ‫דנמצא דמעולם לא הוצרכנו עריין להעמידו‬
‫ע "ש ‪.‬‬ ‫על חזקה ממילא אף עתה לא היינו יכולין‬
 ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫י‬
‫כתמות ‪ -‬וף כ " ע " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫רסח‬

‫ולכן דוקא בחזקת האם בעינן שתהיה לפנינו‬ ‫מובן איך יועיל חזקה זו להצטרף סו " ס‬ ‫ואינו‬
‫דכ " ז שאין אנו מעמידים את האם על‬ ‫תו " ת‬ ‫וכמו הבכל‬ ‫תו " ת‬ ‫איבא‬ ‫הא‬
‫חזקה זו אין יכול להועיל להבן ‪ ,‬משא " כ חזקת‬ ‫דעלמא לא מוקמינן אחזקה ‪ ,‬אמאי הכא יועיל‬
‫אבהתא דהוי חזקה של הבן עצמו ולא הזקה‬ ‫המכשירים ‪.‬‬ ‫חזקה זו להצטרף לצד העדים‬
‫של האב לא בעינן שיהיה האב לפנינו אלא‬ ‫י " ל לפמש " כ דהכא שאני הכיון שכבר‬ ‫אכן‬
‫דלבן עצמו איכא חזקה זו דמוקמינן ליה עליו‬ ‫היה עליו נידון וספק והכרענו להכשירו‬
‫וכמ " ש ‪.‬‬ ‫בתו " ת‬ ‫אפי '‬ ‫מהני‬ ‫מע " ה‬ ‫החזקה‬ ‫ע"פ‬

‫אנתי צ " ב א " כ גבי ינאי המלך שכתב‬ ‫אכן‬ ‫בעלמא‬ ‫ודוקא‬ ‫המכשירים‬ ‫לעדים‬ ‫שמצטרף‬
‫רש " י דלא הועיל חזקת האם כיון שלא‬ ‫שעדיין לא השתמשנו בחזקה לא מוקמינן ליה‬
‫היתה לפנינו ‪ ,‬מ " מ אמאי לא נעמידו על חזקת‬ ‫על אותו חזקה בתוית ‪.‬‬
‫אבהתא דהא נתבאר שחזקת אבהתא הוי חזקה‬ ‫אנן אחתינן ליה וכו ' וקשה‬ ‫תוד " ה‬ ‫חגג )‬

‫דיריה של הכן עצמו דמהני אפי ' שאין האם‬
‫זו ‪.‬‬ ‫לפנינו ולמה לא העמידו אותו על חזקה‬
‫וצ " ‪ 5‬נמש " ל בשם השטמ " ק [ וע " ש שכתב‬
‫דבאמת במקום‬ ‫זו ]‬ ‫זאת לתרץ קושיא‬
‫שיש תרי ותרי לא מקמינן אחזקת אבהתא‬
‫מדרבנן ודוקא הכא בגמ ' דמיירי שיצא קול‬
‫ובא ע " א והכשרנוהו ע " פ החזקת אבהתא ורק‬
‫אח " כ באו התו " ת בזה אמרינן דכיון שכבר‬
‫הכרענו עליו דין חזקה זו ‪ ,‬אית לן להעמידו‬
‫נמי עכשיו אפי ' שיש תו " ת ‪ ,‬אבל התם גבי‬
‫ינאי שעדיין לא היה עליו ספק שהוצרכנו‬
‫להכריע ע " פ החזקה ולא העמדנו אותו מעולם‬
‫על אותו חזקה ממילא כשבאו תו " ת הדר דינא‬
‫אבהתא ‪.‬‬ ‫אחזקת‬ ‫בתו " ת‬ ‫דמדרבנן לא מוקמינן‬
‫דאכתי היה יכול להועיל חזקת האם‬ ‫ורק‬
‫דכיון שעליה הוכרע ככר תזקת כשרות‬
‫שוב ממילא מהני גם לינאי אם חזקת האם‬
‫מהני לבת ולכן בזה כתב רש " י דלא מהני כיון‬
‫שאינה לפנינו ואין אנו דנין עליה לא שייך‬
‫לינאי ‪.‬‬ ‫להעמידה על חזקת כשרות כדי שיועיל‬
‫א‪5‬א דאכתי צ " ב למה אם היתה לפנינו היה‬
‫מועיל חזקת כשרותה סו " ס הא איכא‬
‫תו " ת וכמו דחזקת אבהתא לא מהני למה‬
‫יועיל חזקת האם ‪ ,‬ואפ " ל דכל מה דלא מהני‬
‫בתו " ת מדרבנן היינו דוקא חזקת אבהתא דגרע‬
‫אין זה חזקה‬ ‫סו " ס‬ ‫משאר החזקות דהא‬
‫דמעיקרא של הכן עצמו אלא שממשיך חזקת‬
‫לר " י דבפרק האומר בקידושין‬
‫קאמר גבי ינאי וכו ' דהא לא באו להעיד על‬
‫אמו אלא על ינאי ולו לא היה חזקת כשרות ‪,‬‬
‫החזקת האם מהני גם לינאי‬ ‫ואין נראה לר " י‬
‫וכו ' ‪.‬‬
‫הטעם דלא מהני‬ ‫אכן כרשי‪ ,‬י שם מבואר‬
‫חזקת האם לינאי כיון שהיא אינה לפנינו‬
‫כלל ‪.‬‬ ‫אין לנו לדון בה דין חזקה‬
‫א‪5‬א דא " כ ע " ב מ " ש חזקת אכהתא דמכואר‬
‫הכא דמוקמינן עליה אע " פ שאין האב‬
‫לפנינו ‪ ,‬ונראה בזה דהא ביסוד חזקת אבהתא‬
‫לכאורה צ " ב איך מהני כלל להכשיר הבן‬
‫דאטו מכיון שהאב כשר מוכרח שיהיה הבן‬
‫נמי כשר ‪ ,‬הא מאחר שיש לנו ספק שמא האם‬
‫גרושה נמצא רהבן הוא ספק כהן ומה חזקה‬
‫יש כאן לבן שאינו בן גרושה מחמת שהאב‬
‫לכהן ‪.‬‬ ‫מוחזק‬
‫ריסוני חזקת‬ ‫‪):‬‬ ‫וע " כ צ " ל כמש " ל גדף יג‬
‫אבהתא אינו מצד שהחזקה של האב‬
‫מועיל גם לבן אלא דלכן עצמו יש הזקה זו‬
‫מצד עצמו שמסתמא כהן הוא כאביו דכל‬
‫שאין לנו בירור גמור שנפסל יש לנו לומר‬
‫שבנו של כהן ‪ ,‬כהז כשר הוא ולא דמי כלל‬
‫לחזקת האם מהני לכת דהתם הוא החזקה של‬
‫משא " כ‬ ‫האם שמכריע נמי ספק של הבת ‪,‬‬
‫חזקת אבהתא אינו חזקה של האב אלא של‬
‫עצמו ‪.‬‬
 ‫הסט‬ ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫י‬
‫מוכות ‪ -‬דף כ " ע " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫פשוט דלגבי בת שנולדה אחר שהוכשרה האם‬ ‫אביו עליו ‪ ,‬ולכן בתו " ת לא מוקמינן על חזקה‬
‫ע " י החזקה ודאי שכשרה וכל המחלוקת הוא‬ ‫זו ‪ ,‬משא " כ חזקת כשרות דהוי חזקה מעליא‬
‫רק לגבי בת שנולדה מביאת ספק זה ‪ ,‬וא " כ‬ ‫שפיר מהני אפי ' בתו " ת ‪ ,‬וממילא מבואר היטב‬
‫הכא גבי ינאי שנולד אח " כ ‪ ,‬לכו " ע צריך‬ ‫דמצד חזקת אבהתא לא מהני‬ ‫שיטת רש " י‬
‫שיהיה כשר כיון שנולד מאשה כשרה ולמה‬ ‫אע " פ שא " ע שיהיה לפנינו מ " מ כיון דאיכא‬
‫הקשו רק מטעם דחוקת האם מהני לינאי הא‬ ‫תו " ת ולא העמדנו אותו לפני כן על חזקה זו‬
‫אינו צריך כלל שהזקת האם תכשירו אלא‬ ‫לא מהני כתו " ת ‪ ,‬ואי משום חזקת כשרות של‬
‫שפשוט נולד אחר שכבר הוכשרה אמו ולכו " ע‬ ‫האם דמהני אפי ' בתו " ת ‪ ,‬מ " מ כיון שאינה‬
‫כשר ‪.‬‬ ‫יהא‬ ‫לפנינו א " א להכריע ע " פ אותה חזקה ‪ ,‬וע " ע‬
‫ו‪ " 11‬כ צ " ל רכיון שאינה לפנינו ‪ ,‬אין לנו לדון‬ ‫כ"א‪.‬‬ ‫סי '‬ ‫ישועת דוד חו " מ‬
‫בה סתם חזקה ומש " ה הוי ספק על‬ ‫דבזה יש לבאר יותר כונת‬ ‫[ א " ה ‪ ,‬יאפשר‬
‫ינאי ‪ ,‬וא " כ מה הקשו כלל על רש " י מטעם‬ ‫השטמ " ק שמחלק אם הכרענו עליו‬
‫חוקת האם מפני לבת הא שפיר בתם ראין כאן‬ ‫דין חזקת אבהתא מקודם או לא ‪ ,‬האפשר הע " י‬
‫הזקת אם כיון שאינה לפנינו ‪ ,‬ועכ " פ ממ " נ‬ ‫הע " א‬ ‫ע"י‬ ‫מקודם‬ ‫אותו‬ ‫הכשרנו‬ ‫שככר‬
‫צ " ע אי ס " ל להתוס ' שיש לנו לדון בה חזקה‬ ‫להעמידו על חזקת אבהתא ‪ ,‬הרי מעתה הו " ל‬
‫אפי ' שאינה לפנינו למה הקשו רק מטעם‬ ‫ככר חזקת כשרות להעמידו על כשרותו ולכן‬
‫חזקת האם מהני לבת תיפו " ל שנולד אח " כ‬ ‫מהני בתו " ת ‪ ,‬משא " כ אם לא העמדנו אותו‬
‫שאז לכו " ע כשר הוא ‪ ,‬ואי דאין אנו דנין בה‬ ‫עדין על חזקת אבהתא ‪ ,‬נמצא שאין לו חזקת‬
‫חזקה כשאינה לפנינו מה הקשו מטעם חזקת‬ ‫מהני‬ ‫לא‬ ‫וזה‬ ‫חזקת אבהתא ‪,‬‬ ‫כשרות ורק‬
‫לבת ‪.‬‬ ‫האם מהני‬ ‫בתו " ת] ‪.‬‬
‫ונראה בזה ‪ ,‬דהא לכאורה ע " ב מש " כ רש " י‬
‫האםד ‪ ,‬ואין נראה לר " י דחזקת‬
‫בא "‬ ‫שם‬ ‫)‬ ‫בגי‬
‫דלא מהני חזקת האם לינאי כיון‬ ‫מהני גם לינאי כדמשמע‬
‫שאינה לפנינו ‪ ,‬מ " ש ממקוה שנמדד ונמצא‬ ‫הכא ואמרינן נמי לעיל בס " ק לדברי המכשיר‬
‫הוי‬ ‫לריעותא‬ ‫דתרתי‬ ‫חסרון‬ ‫דבלא‬ ‫חסר‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫בה מכשיר בבתה‬
‫מוקמינן למקוה על חזקת כשרות והרי השתא‬ ‫נתב די " ל רכל מה דמהני חזקת האם‬ ‫ובפנ " י‬
‫המקוה כבר אינה לפנינו שהרי חסרה היא ואין‬ ‫לבת מבואר בסוגיא לעיל דהוא רק‬
‫לה השתא חזקה לטהר ומה צריך לטעמא‬ ‫בצירוף טענת ברי דמהני מדין ע " א נאמן‬
‫לריעותא ‪.‬‬ ‫דתרתי‬ ‫באיסורים אבל הכא דליכא ברי י " ל דמש " ה‬
‫שכל‬ ‫כיון‬ ‫מקוה‬ ‫גבי‬ ‫דהתם‬ ‫לנמר‬ ‫וצריך‬ ‫ע "ש ‪.‬‬ ‫לא מכשרינן ע " י חזקה להוד‬
‫הספק על הכלים או האדם שטבלו‬ ‫צ " ע בזה דהא גבי אלמנת עיסה ( לעיל‬ ‫אכן‬
‫הוא רק תלוי בספק של המקוה אם היתה‬ ‫נמי לא שייך ברי ואפ " ה כשרה‬ ‫)‬ ‫יד ‪.‬‬
‫חסרה או לא מש " ה חשים שפיר שהמקוה‬ ‫האלמנה מחמת חזקה הרי ההחזקה מצד‬
‫עתה מחמת‬ ‫שהרי זהו כל הנידון‬ ‫לפנינו‬ ‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫עצמה מהני לא רק משום צירוף הברי‬
‫המקוה ממילא נחשב שהנידון הוא על המקוה‬ ‫בא " ד ‪ ,‬ואין נראה לר " י דחזקת‬ ‫שם‬ ‫כגס )‬

‫כשרות ‪.‬‬ ‫ושפיר יש להעמידו על חזקת‬ ‫האם מהני גם לינאי וכו ' לדברי‬
‫טשא ‪,‬יכ גבי ינאי המלך אינו רק ספק פסול‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫המכשיר בה מכשרי בבתה‬
‫מחמת האם אלא דהוי ספק אם יש‬ ‫צ " ע מה שייך זה כלל לפלוגתא אי‬ ‫ויכאורה‬
‫לו פסול גם מחמת עצמו דהא דרשינן מקרא‬ ‫חזקת האם מהני לבת ‪ ,‬הרי זה‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫ט "ו ע" א‬ ‫כתונות ‪ -‬רר‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫ער‬

‫בא " ד ‪ ,‬אילימא דתרי אמרי אשתבאי‬
‫וכו ' ‪.‬‬
‫הקשה ‪,‬‬ ‫סק " ה )‬ ‫ע"ח‬ ‫( סי '‬
‫אהנה כתב רש " י ביבמות דף‬
‫דאשת כהן שנאנסה נאסרת רק מקרא‬
‫דובת כהן כי תהיה לאיש זר וכתבו בביאור‬
‫הגד " א באבהע " ז סי ' ו ' ס " ק כ " ג וכן בהפלאה‬
‫בספרו נתיבות לשבת דיתכן שבזה לא נאמר‬
‫כלל הרין שמתחללת ‪ ,‬ומחללת זרעה ‪ ,‬אלא‬
‫שאסורה‬ ‫עליה‬ ‫בעלמא‬ ‫איסור‬
‫לכהונה ‪ ,‬ודוקא כשזינתה ברצון דיש עליה שם‬
‫זונה ‪ ,‬ילפינן מקרא דלא יחלל שהיא מתחללת‬
‫וכן הולד חלל ‪ ,‬משא " כ באונס ‪ ,‬לא קאי עלה‬
‫ע" ש ‪.‬‬ ‫קרא דלא יחלל‬
‫וא " כ מאי פריך גבי ינאי שיהיה פסול מחמת‬
‫שאמו נשבית הא אפי ' נשבית הו " ל רק‬
‫אונס ואין הולד חלל כמ " ש ‪ [ .‬ואע " פ דבשבויה‬
‫חיישינן שנאנסה משאר פסולים ולא רק מצד‬
‫איסור אשת איש ‪ ,‬מ " מ להשיטות דבכל אונס‬
‫לא נעשית זונה אפי ' נאנסה משאר פסולים‬
‫ורק משום כי תהיה לאיש זר ‪ ,‬ע " כ יהא מוכח‬
‫אמו‬ ‫מחמת‬ ‫ינאי‬ ‫את‬ ‫לפסול‬
‫שנאנסה ‪ ,‬דאף משום כי תהיה לאיש זר נמי‬
‫ע " ש] ‪.‬‬ ‫נעשה חלל ודלא כהגר " א וההפלאה‬
‫תירץ דהתם גבי ינאי‬ ‫ובמלנושי ‪ -‬יוי' מ‬
‫חיישינן נמי שמא נתרצתה‬
‫נפשות‬ ‫כדתנן בסמוך רהאשה שנחבשה ע " י‬
‫אסורה לבעלה ופי ' רש " י ותוס ' שאסורה אפי '‬
‫לבעלה ישראל דחיישינן שמא נתרצתה ולכן‬
‫ה " נ באמו של ינאי חיישינן לרצון שאז הו " ל‬
‫זונה ושפיר פריך דהו " ל ספק חלל ‪ ,‬ואפי '‬
‫לדעת הרמב " ן שחולק וסובר דלא חיישינן‬
‫בפנויה ‪.‬‬ ‫לרצון היינו דוקא באשת איש ולא‬
‫דפליגי רש " י‬ ‫צ " ב דהא מבואר בסמוך‬
‫ותוס ' למה חיישינן לרצון ‪ ,‬דברש " י כתב‬
‫בה הפקר תוששין‬ ‫דהואיל‬
‫ונוהגיי‬
‫שמא נתרצתה באחד מהן ‪ ,‬אבל בתוד " ה ועל‬
‫ידי נפשות כתבו דחיישינן שמא נתרצת כדי‬
‫שמו‬ ‫סגו )‬ ‫רחוץ מהפסול שמקבל מחמת יחוס האם יש‬
‫לו פסול מצד עצמו שנולד מביאת איסורי‬
‫ובעמודי ‪ -‬אור‬ ‫כהונה ‪ ,‬ולכן בזה כתב רש " י דכשהאם אינה‬
‫לפנינו לא שייך לומר רנחשב שהיא לפנינו‬
‫לה ‪.‬‬ ‫מחמת הספק של ינאי ‪ ,‬דדוקא אם כל הספק‬
‫עליו היה רק מחמת האם א " כ היה הדין כמו‬
‫במקוה דנחשכ שהנידון עליה והיא לפנינו ‪,‬‬
‫אבל כיון שיש לו ספק פסול עצמי שלו ולו‬
‫הרי אין חזקה שוב לא שייך כאן כלל חזקת‬
‫סתם‬ ‫דהוי‬ ‫וכמ " ש ‪.‬‬ ‫האם כיון שהיא אינה לפנינו‬
‫התוס ' ס " ל דאף הכא הוי כמו במקוה‬ ‫אבל‬
‫חזקת‬ ‫דנחשבת לפנינו דכיון שע " י‬
‫כשרות האם שנכשירו מצד פסול יחס האם‬
‫נכשירו לגמרי גם את הפסול שיש לו מחמת‬
‫עצמו ‪ ,‬מש " ה תשיב שפיר עי " ז שהאם לפנינו‬
‫כמו גבי מקוה שהנידון על הטמא חשיב נידון‬
‫על המקוה ה " נ כיון שכשרותו של ינאי נעשה‬
‫ע " י כשרותה של האם שפיר יש לנו לדון‬
‫חזקה על האם כדי שעי " ז נכשיר את ינאי ‪,‬‬
‫ובזה הוא דפליגי רש " י ותוס ' ‪ ,‬דרש " י ס " ל‬
‫דדוקא אם כל הפסול של ינאי הוא רק מחמת‬
‫הרצו‬ ‫מהא‬ ‫האם אז היה נחשב שהנידון על האם ‪ ,‬אבל‬
‫התוס ' ס " ל דאפי ' שמצד הפסול אינו תלוי‬
‫כיון שהכשרות‬ ‫אפ " ה‬ ‫באם אלא פסול עצמי ‪,‬‬
‫תלוי באם לכן למ " ר חזקת האם מהני לבת‬
‫חשיב שהנידון על האם להכשיר את ינאי‬
‫עי " ז ‪.‬‬
‫לפי " ז א " ש למה הקשו התוס ' רק‬ ‫ך‪21‬כ " פ‬
‫משום חזקת האם מהני לבת ולא‬
‫הקשו לכו " ע שיהיה ינאי כשר כיון שנולד‬
‫אחר שכבר הוכשרה ‪ ,‬דהא כיון שאינה לפנינו‬
‫לא שייך לדון בה חזקה סתם שממילא יהא‬
‫כשר ‪ ,‬ורק משום דנחשבת לפנינו שהנידון‬
‫אכן‬ ‫עליה מחמת שאנו באים להכשירו ע " י חזקת‬
‫וא " ב זה שייך רק למ " ד חזקת האם‬ ‫כשרותה ‪,‬‬
‫( במשנה )‬ ‫מהני לבת ‪ ,‬דמה " ט חשיב שהיא לפנינו ‪ ,‬שנוכל‬
‫וע " ע‬ ‫עי " ז ‪.‬‬ ‫לדון בה חזקה להכשיר את ינאי‬
‫כ"א‪.‬‬ ‫ישוע " ד חו " מ סימן‬
 ‫יעא‬ ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫נתחות ‪ -‬וה כ "כ ע " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫הא‬ ‫וכו '‬ ‫לפניך‬ ‫דנטמאת‬ ‫ריעותא‬ ‫דאיכא‬ ‫למצוא חן שלא יהרגנה וכו ' והיינו דמשום‬
‫ריעותא זה הוא רק כהזקת התרומה ולא כספק‬ ‫פחד מיתה נתרצת וכזה חולק הרמב " ן וס " ל‬
‫וכנ " ל ‪.‬‬ ‫של העירוב‬ ‫רכל שנבעלה משום פחד מיתה אפי ' נתרצת‬
‫דכונתם להקשות ‪ ,‬דאי הוי תחומין‬ ‫ואפשר‬ ‫רצון ‪.‬‬ ‫תשיב אונס ולא‬
‫חזקה‬ ‫על‬ ‫לאוקמיה‬ ‫הו " ל‬ ‫דרבנן‬ ‫וא " כ לפי " ז צ " ב מה שייך לחלק בין א " א‬
‫לומר דהוי עירוב כמו דלגבי התרומה מוקמינן‬ ‫לפנויה סו " ס הא בתרוייהו איכא פחד‬
‫אחוקה מחמת רהוי ררכנן ה " נ לענין ספק‬ ‫רצון ‪.‬‬ ‫מיתה והוי אונס ולא‬
‫עירוב בתו " ת הו " ל לאוקמיה אחזקה וע " ז‬ ‫כתב‬ ‫אכן לפירש " י שפיר יש לחלק שהרי‬
‫תירצו דתחומין דאורייתא ‪ ,‬א " נ איכא ריעותא‬ ‫שמא‬ ‫חיישינן‬ ‫הפקר‬ ‫דמחמת‬
‫חזקה ‪.‬‬ ‫ולא מהני‬ ‫נתרצת ‪ ,‬ובזה סובר הרמכ " ן שיש חילוק בין‬
‫אפשר לומר דהא לכאורה כיון דכל‬ ‫עוד‬ ‫אשת איש לפנויה דבאשת איש כיון שהדין‬
‫הספק אם היה טמא או לא ‪ ,‬נוגע רק‬ ‫יהרג ואל יעבור לא חיישינן שנתרצת ‪ ,‬אבל‬
‫ודאי‬ ‫בנוגע לתרומה‬ ‫דהרי‬ ‫העירוב ‪,‬‬ ‫לענין‬ ‫בפנויה חיישינן ועכ " פ לפי " ז א " ש דאמו של‬
‫טמאה היא עכשיו ואסורה ‪ ,‬וא " כ מה שייך‬ ‫ינאי הרי היתה פנויה ולכן אף להרמכ " ן‬
‫כלל להכריע בה חזקת התרומה מאחר שאין‬ ‫זונה ‪,‬‬ ‫דהויא‬ ‫ברצון‬ ‫זינתה‬ ‫שמא‬ ‫חיישינן‬
‫דנין כלל מצד דיני התרומה ‪ ,‬וע " כ צ " ל רביון‬ ‫חלל ‪.‬‬ ‫וממילא הוי ינאי‬
‫חשיב‬ ‫בתרומה‬ ‫תלוי‬ ‫בעירוב‬ ‫הספק‬ ‫שכל‬ ‫אלא יאכתי צ " ב לדעת ר " ת לעיל ג ‪ :‬דביאת‬
‫דמה " ט מהני‬ ‫הוא לגבי התרומה‬ ‫שהנידון‬ ‫עכו " ם הוי כביאת בהמה ואינו פוסל‬
‫חזקת התרומה אף להעירוב ולכן שפיר הקשו‬ ‫א " כ איזה פסול היה שייך על ינאי ‪ ,‬כיון‬
‫דכיון דלגבי התרומה אזלינן בתר חזקה בתו " ת‬ ‫שנבעלה רק לעכו " ם ואינו פוסל ‪ ,‬וכתבו בזה‬
‫בזה ‪,‬‬ ‫החמירו‬ ‫ולא‬ ‫דרבנן‬ ‫דתרומה‬ ‫משום‬ ‫מדרבנן ‪.‬‬ ‫דאה " נ הוי פסול רק‬
‫ממילא ה " נ צריך שיהיה העירוב עירוב כיון‬ ‫בא " ד ‪ ,‬ובפרק בכל מערבין גבי‬ ‫שם‬ ‫צנח )‬

‫שכל ספק העירוב תלוי בתרומה ומהני חזקתו‬
‫כמ " ש ‪.‬‬ ‫גם להעירוב‬
‫שתחומין‬ ‫דכיון‬ ‫כן‬ ‫דאינו‬
‫דאורייתא ‪ ,‬לא יועיל חזקת התרומה‬
‫יותר מחזקת העירוב עצמו וכיון דבדאורייתא‬
‫החמירו חכמים לא לאוקמיה אחזקה לא יועיל‬
‫חזקת התנומה לספק עירוב דאורייתא ‪.‬‬
‫א " ‪ 1‬שאני התם דאיכא ריעותא דהרי נטמאת‬
‫לפניך ולא אמרינן השתא הוא דאיטמי ‪,‬‬
‫והיינו דכיון שעל הספק מצד התרומה איכא‬
‫ליה‬ ‫מוקמינן‬ ‫דנטמאת לפניך לא‬
‫אחזקה וממילא דלא מהני נמי לענין ספק‬
‫העירוב ‪.‬‬
‫אקא דצ " כ כזה מ " ש דבריעותא לפנינו [לא‬
‫מהני חזקה לענין דרבנן מ " ש מתרי‬
‫דלא‬ ‫הא‬ ‫וכו '‬ ‫ונטמאה‬ ‫תרומה‬
‫מוקמינן אחזקתה שלא נטמאת אע " פ דתרומה‬
‫וע " ז תירצו‬ ‫בזמ " ה דרבנן היינו משום דעירובי תחומין‬
‫ע "כ‪.‬‬ ‫דאורייתא לר " מ‬
‫בזה מה שייך התם כלל דין תרומה‬ ‫וצ " ע‬
‫דרבנן שעי " ז נוקמא אחזקה ‪ ,‬הא אין‬
‫הנידון כלל על התרומה אם מותר לאוכלו או‬
‫לא אלא כל הנידון על העירוב האם קנה‬
‫העירוב או לא וזהו כבר ספק כמציאותהאם‬
‫היה אז טהור או טמא ואיך נכריע ע ‪ ,‬י חזקת‬
‫ריעותא‬ ‫התרומה מחמת שתרומה בזמ " ה דרבנן הא‬
‫התרומה ודאי טמאה עתה ואין הנידון עליה‬
‫כלל ‪ ,‬רק על העירוב כמ " ש ‪ ,‬וכן מה תירצו‬
‫משום דתחומין דאורייתא הא אפי ' אי‬
‫תחומיי‬
‫על‬ ‫דרבנן ‪ ,‬נמי אין הספק על התרומה רק‬

‫ותרי דבעלמא לא מהני חזקה ואפ " ה בספק‬ ‫העירוב כמ " ש וכן מה כתבו א " נ שאני התם‬‫‪.‬‬
 ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫ט"ו יא‬ ‫כתמוה ‪-‬‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫ערב‬

‫‪-‬‬
‫כהנא לא שייך דין ספיקא ררבנן‬ ‫ואפשר‬ ‫לא מהני‬ ‫לפנינו ]‬ ‫דרבנן מהני ולמה בריעותא‬
‫תרי‬ ‫איכא‬ ‫דסו " ס‬ ‫כיון‬ ‫לקולא‬ ‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫חזקה בתו " ת אף לענין דרבנן‬
‫האוסרים דהא הוו תרי ותרי ולכן ע " כ בעינן‬ ‫ועוד צ " ע דהא לכאורה מה דקי " ל ספיקא‬
‫דמעיקרא ‪.‬‬ ‫דוקא לחזקה‬ ‫דרבנן לקולא היינו אף בלא חזקה‬
‫בא " ד ‪ ,‬ואין סברא שיועיל מה שעד‬ ‫שם‬ ‫מגט )‬ ‫משום‬ ‫דרק‬ ‫מבואר‬ ‫כאן‬ ‫התוס '‬ ‫ומדברי‬
‫קודם ‪.‬‬ ‫אחד המכשיר העיד‬ ‫דמוקמינן על חזקה קמייתא ‪ [ ,‬דמה " טו כתבו‬
‫רס " ל הדוקא‬ ‫ביארנו גן בדעת רש " י‬ ‫ויעיל‬ ‫אחזקה‬ ‫לאוקמיה‬ ‫דבריעותא לפנינו דליכא‬
‫בכה " ג מהני כיון שכבר הכשרנו אותו‬ ‫דמעיקרא הו " ל ספק ] ולכאורה תיפו " ל משום‬
‫ע " י הע " א והעמדנו אותו על החזקה לכן מהני‬ ‫לקולא ‪.‬‬ ‫ספיקא דרבנן‬
‫ע "ש ‪.‬‬ ‫בתו " ת‬

‫דף כ " ז ע " א‬

‫דהספק אם יש לזה שם מהבואה כלל ריחכן‬ ‫ולפי '‬ ‫וכוי‬ ‫בכרכום‬ ‫כאן‬ ‫רנוד " ה‬ ‫מס )‬

‫דדוקא אם יכולות כמה נשים להתחבאות שם‬ ‫חרא‬ ‫סובא‬ ‫קשה‬ ‫הקונטרס‬
‫אבל‬ ‫מחבואה שמצלת ‪,‬‬ ‫שם‬ ‫אז יש לזה‬ ‫דפריק נתלי לחומרא וגבי מחבואה תלינן‬
‫במחזקת רק אחת יתכן שאין לזה שם מחבואה‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫לקולא‬
‫כלל דאין זה מקום דיור כלל אלא חור‬ ‫והריין תירץ דרוקא כשהספק אם היא שבויה‬
‫בעלמא ‪.‬‬ ‫הצד‬ ‫דעל‬ ‫במחבואה‬ ‫כגון‬ ‫כלל‬
‫בלשון התורי " ד משמע דהספק האם אנו‬ ‫אכן‬ ‫שנחבאת אינה שבויה כלל בזה מקילינן כל‬
‫אומרים על כל אחת שמא היא שנחבאת‬ ‫משא " כ הכא דהן‬ ‫הקולות דבשבויה הקילו ‪,‬‬
‫הגמ ' ‪.‬‬ ‫שם ע " ש ‪ ,‬וכן משמע לשון‬ ‫ודאי שבויות ורק דספק אם נטמאה או לא בזה‬

‫צ " ע כנ " ל מה נפ " מ אם מחזיק אחת או‬ ‫ונזה‬ ‫עבדינן כל החומרות ודאי שבויות ורק דספק‬

‫יש‬ ‫רוב‬ ‫מחזיק‬ ‫שאין‬ ‫העיקר‬ ‫יותר‬ ‫אם נטמאה או לא בזה עבדינן כל החומרות‬

‫להסתפק כנ " ל מה נפ " מ אם מחזיק אחת או‬ ‫דשבויה תשיב כודאי‬ ‫יג ‪:‬‬ ‫לעיל‬ ‫כדאמרינן‬

‫יותר העיקר שאין מחזיק רוב יש להסתפק‬ ‫ובשיעור כללי הארכנו‬ ‫נבעלה ע " ש כרש " י‬
‫כנ " ל מה נפ " מ אם מחזיק אחת או יותוו העיקר‬ ‫בזה ‪.‬‬
‫כנ " ל ‪.‬‬ ‫שאין מחזיק רוב יש להסתפק‬ ‫גב ' בעי ר ' ירמיה אינה מהזקת אלא‬ ‫‪( bpn‬‬

‫צ " ב כלשון הרמב " ם שכתב חידוש אפי '‬ ‫ותן‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫אחת מהו‬
‫במחזקת אחת ג " כ מצילה ‪ ,‬מאי קמ " ל‬ ‫וצ " ע אמאי בעי רק במחזקת אחת הא גם‬
‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫באחת יותר מבשתיים‬ ‫במחזקת שתים או מעט יותר נמי יש‬

‫י " ל דכשמחזקת כמה נשים אז יש‬ ‫ואולי‬ ‫להסתפק כן דכיון שאינה מחזקת כל נשים‬
‫לתלות שהלכו שם להתחבאות משא " כ‬ ‫שבעיר או לכל הפחות רובן אפשר שאין מציל‬
‫במחזקת רק אחת יש להסתפק דשמא אינה‬ ‫אחת ‪.‬‬ ‫ואמאי נקט בגמ ' דוקא‬
‫הולכת כלל להתחבאות שאינן נפרדות זו מזו ‪,‬‬ ‫היה מקום לומר דבאמת אין הספק‬ ‫יבפשו‬
‫אחת] ‪.‬‬ ‫[ ולכן הספק דוקא במחזקת‬ ‫על אתת אם היא נחבאה ‪ ,‬אלא‬ ‫~‬
 ‫כעג‬ ‫זצ " ל‬ ‫שברסקי‬ ‫כתונות ‪ -‬רה כ " ז ‪ -rv‬א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫ממילא טהורה היא ע " ש שהוכיח כן מהגמ '‬ ‫נתב בשם הרמב " ן דהספק הוא‬ ‫וכשממ " ק‬
‫בסמוך ‪.‬‬ ‫דכיון שאין מחזקת אלא אחת מיתזי כשיקרא‬
‫דסברתו בזה ‪ ,‬דכיון שהטעם דמבואה‬ ‫ונראה‬ ‫ע "ש ‪.‬‬
‫מצלת משום דאינה נחשבת שבויה‬ ‫בזה צ " ע כנ " ל אסו באחת הוי יותר מחזי‬ ‫וגם‬
‫כלל א " כ הרי ממילא מותרת בלא היתר ב " ר‬ ‫כשיקרא מבשתים או מעט יותר הא כל‬
‫ואינה צריכה לטעון כלל שהיא טהורה אלא‬ ‫החילוק הוא רק בין מיעוט למרובה ואמאי‬
‫שבויה ‪.‬‬ ‫דממילא ככר אינה נחשבת‬ ‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫נקט מחזקת אחת ‪,‬‬
‫מבואר‬ ‫וברמב " ם‬ ‫וברי " ף‬ ‫ועכ " פ ברש " י‬ ‫הכי‬ ‫( בד " ה‬ ‫הריטב " א‬ ‫ובשטם " ק בשם‬
‫הגמ '‬ ‫על‬ ‫דכתבו‬ ‫לטעון‬ ‫שצריכה‬ ‫ראין‬ ‫דמשום‬ ‫שביאר‬ ‫השתא )‬

‫בסמוך דבאמרה לא נחבאתי ולא נטמאתי‬ ‫מחזקת אלא אחת מכספא לה לומר שהיא‬
‫שנאמנת מטעם מה לי לשקר ההכונה אי בעיא‬ ‫לבדה נחבאת שם ‪ ,‬ומה " ט כתב דספיקת הגמ '‬
‫אמרה נחבאתי ‪ ,‬ומוכח דלא סגי בשתיקתה‬ ‫בסמוך לא נחבאתי ולא נטמאתי מהן ‪ ,‬מיירי‬
‫דעכ " פ‬ ‫או‬ ‫נחבאתי ‪,‬‬ ‫לטעון‬ ‫צריכה‬ ‫אלא‬ ‫אחת ע " ש ‪.‬‬ ‫בכה " ג שאין מחזקת אלא‬
‫כשאומרת טהורה אני נאמנת במינו הנחבאתי‬ ‫ומשמע דבאמת כל הספק דוקא במחזקת‬
‫בר " ן ‪.‬‬ ‫עיין‬ ‫אחת שאז מפחדת לומר שנחבאת ‪,‬‬
‫זה שצריכה לטעון ‪,‬‬ ‫אקא דיש לעיין מהו דין‬ ‫לומר‬ ‫כסיפא‬ ‫אינה‬ ‫יותר‬ ‫במחזקת‬ ‫אבל‬
‫האם הוא דין עדות שנאמנת באמירה זו‬ ‫שם ‪.‬‬ ‫שנחבאה‬
‫מדץ ע " א נאמן באיסורים ‪ ,‬רכל מה דשבויה‬ ‫והראשונים‬ ‫הר " ן‬ ‫לשיטת‬ ‫דלכאורה‬ ‫אלא‬
‫בעלמא אינה נאמנת לומר טהורה אני הוא‬ ‫דביש מחבואה אינה צריכה כלל לטעון‬
‫ע "א‬ ‫שהחמירו שאינה נאמנת מדין‬ ‫משום‬ ‫נחבאתי ( עיין בסמוך ) מה חסרון איכא בהא‬
‫[ וכמ " ש בפנ " י דבשבויה החם ‪ -‬רו דבע " ד אינו‬ ‫דכסיפא הא בלא " ה אינה צריכה לטעון כלל‬
‫אבל הכא שמעידה שאינה‬ ‫עצמו ]‬ ‫נאמן על‬ ‫וא " כ לכאורה סברא זו הוא דוקא להרמב " ם‬
‫שבויה כלל [ מחמת שנחבאת ] שפיר נאמנת על‬ ‫לטעון ‪.‬‬ ‫והרי " ף ורש " י שצריכה‬
‫עצמה מדין ע " א באיסורים ‪ ,‬או די " ל דבאמת‬ ‫י " ל דאף להר " ן י " ל כן דדוקא באופן‬ ‫אכן‬
‫לאו מדין עדות הוא כלל דכיון שאינה שבויה‬ ‫לטעון ‪ ,‬אז אינה צריכה‬ ‫שאינה כסיפא‬
‫אין צריכה עדות בלל ורק‬ ‫המחבואה ]‬ ‫[ע "י‬ ‫לטעון בפועל הממילא נחשבת כאינה שבויה‬
‫דבעינן דין טענה בעלמא ‪ ,‬דכיון דסו " ס מה‬ ‫כיון שיכולה לטעון אבל במחזקת רק אחת‬
‫דאינה שבויה הוי רק מחמת המחבואה מש " ה‬ ‫דמכספא לטעון נחבאתי לא חשיב שיש כאן‬
‫שבויה ‪.‬‬ ‫בעינן טענה שנחבאת ואעה‬ ‫מחבואה כלל ולכן אף להר " ן איבא חסרון‬
‫נראה דהוי נאמנות מדין עדות‬ ‫ולכאורה היה‬ ‫וכמ " ש ‪.‬‬ ‫הנ " ל‬
‫ולכן צריכה כל אחת לבא להעיד‬ ‫גמ ' אם יש שם מחבואה אחת מצלת‬ ‫סקנ )‬

‫נחבאתי וכן כשאומרת לא נחבאתי וטהורה‬ ‫הנהנות בולן וכו ' ‪.‬‬ ‫על‬
‫אני נמי מדין עדות הוא וכמש " ל גבי נשבתי‬ ‫ונחקקו הראשונים אי בעינן טעה דוקא או‬
‫וטהורה אני דנאמנת מטעם עדות ‪ ,‬ע " ש מש " כ‬ ‫לא ‪ ,‬דדעת הרי " ף והרמב " ם ורש " י‬
‫בזה ‪.‬‬ ‫שצריכה לבא ולומר נחבאתי רק אז מהגי‬
‫בהפלאה מבואר דהכא הוי מדין טענה‬ ‫אנן‬ ‫המחבואה להצילה ‪ ,‬אבל הר " ן חולק שאינה‬
‫בסמוך‬ ‫אשי‬ ‫רב‬ ‫בעי‬ ‫מאי‬ ‫דהקשה‬ ‫צריכה כלל לטעון אלא כיון שיש שם מחבואה‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫‪.‬‬
‫כתונות ‪ -‬וף כ " ז ע א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫עדר‬

‫היא‬ ‫שהרי‬ ‫הפש " א‬ ‫שפיר‬ ‫נחשב‬ ‫נטמאתי‬ ‫באמרה לא נחבאתי ולא נטמאתי מהו ‪ ,‬מ " ש‬
‫האוסרת ‪.‬‬ ‫אני ‪.‬‬ ‫מנשבתי וטהורה‬

‫ולפי " ז מדויק לשון הגמ ' דקאמר אם יש שם‬ ‫דמהכא נראה ראיה להרמב " ם שצריכה‬ ‫וכתב‬
‫דמשמע‬ ‫וכו '‬ ‫מצלת‬ ‫מחבואה‬ ‫כל אחת לומר נחבאתי וטהורה אני‬
‫שהמחבואה מצלת ולא טענתה ולכאורה הרי‬ ‫וא " כ לא דמי כלל לנשבתי וטהורה אני דהתם‬
‫הוא ‪.‬‬ ‫להרמב " ם מחמת טענתה‬ ‫הוי הפה שאסר ולכן פשוט שנאמנת משא " כ‬
‫לפמש " כ א " ש דכל הטענה בעינן רק כדי‬ ‫אכן‬ ‫שצריכה‬ ‫ורק‬ ‫שנשבית‬ ‫שאנו יודעים‬ ‫הכא‬
‫שלא יהא באן הודאה ונמצא שבאמת‬ ‫לטעון שנחבאת א " כ כשאומרת לא נחבאתי‬
‫הטענה ‪.‬‬ ‫המחבואה היא שמצלת ולא עצם‬ ‫וטהורה אני אין כאן הפה שאסר אלא מטעם‬

‫ולפי " ז יש ליישב קושית הר " ן שהקשה‬ ‫הוא ‪.‬‬ ‫מיגו בעלמא‬
‫לדעת הרמכ " ם מה מדמה בגמ ' לשני‬ ‫לטעון‬ ‫צריכה‬ ‫שאינה‬ ‫הר " ן‬ ‫לדעת‬ ‫אבל‬
‫דהכא נמי כיון דשרי להו לכולהו ככת‬ ‫נחבאתי נמצא דכשאומרת לא נחבאתי‬
‫אחת דמי הרי כיון שצריכה כל אחת לטעון‬
‫שביליי‬ ‫ע "ש‪.‬‬ ‫ולא נטמאתי הו " ל שפיר הפה שאסר‬
‫נחבאתי מנא ידעה שיבאו כולן לטעון ואמאי‬ ‫[ וע " ש עוד דכל מה שחולק הרמב " ם הוא‬
‫נחשב שבאו כולן בב " א ‪ ,‬ומזה הוכיח שאין‬ ‫ע " ש] ‪.‬‬ ‫דוקא במחזקת רק אחת‬
‫צריכות טענה אלא ממילא טהורות ולכן נחשב‬ ‫נואה די " ל דאף לדעת הרמב " ם הו " ל‬ ‫אבנם‬
‫והרי " ף‬ ‫הרמב " ם‬ ‫לדעת‬ ‫ועכ " פ‬ ‫אחת‬ ‫כבת‬ ‫הפה שאסר ולא רק מיגו ( ובביאור‬
‫כנ " ל ‪.‬‬ ‫ורש " י צ " ע‬ ‫הגמ ' עיין לקמן ) ומשום דהא דצריכה כל אחת‬
‫לפמש " כ א " ש דכיון דלא בעינן לעצם‬ ‫אכן‬ ‫לומר נחבאתי וטהורה אני אינו מדין עדות או‬
‫יהא‬ ‫שלא‬ ‫כדי‬ ‫ורק‬ ‫בפועל‬ ‫טענתה‬ ‫מדין טענה אלא דכל שאינה טוענת כן נחשב‬
‫ואינה‬ ‫לפנינו‬ ‫דכשהיא‬ ‫כהודאה‬ ‫שתיקתה‬ ‫שתיקתה כהודאה שלא נחבאה ‪ ,‬ונטמאה ‪ ,‬ורק‬
‫כשאינה‬ ‫ונסתמא‬ ‫וא " כ‬ ‫הודאה‬ ‫הוי‬ ‫טוענת‬ ‫משום כך צריכה לטעון נחבאתי כדי שלא‬
‫לפנינו דליכא ריעותא זה ‪ ,‬של שתיקה כהודאה‬ ‫יהיה מונח הודאה כשתיקונה ‪ ,‬וכיון שאין אנו‬
‫מדמי שפיר‬ ‫מש " ה‬ ‫אף בלא טענה מותרת‬ ‫צריכים לעצם טענתה מדין טענה נחשב שפיר‬
‫דמי ‪.‬‬ ‫להתם דכיון דשרי לכולהו כבת אחת‬ ‫הפה שאסר וכמש " ל דף יט ‪ .‬גבי פרוע מיגו‬
‫גמ ' בעי רב אשי אמרה לא נחבאתי‬ ‫אסג )‬ ‫דמזויף שכתב הרמב " ן בכ " כ דנחשב הפה‬
‫ולא נטמאתי מהו מי אמרינן מה לי לשקר‬ ‫שאסר אע " פ דבלא ‪ ,‬טענה אין חוששין למזויף‬
‫וכו ' ‪.‬‬ ‫מ " מ מה שצריך קיום אינו מדין טענה כשאר‬
‫" ט מה הספק בזה ‪ ,‬מ " ש מנשפיתי וטהורה‬ ‫יצ‬ ‫טענות אלא דחקנו חכמים דהשטר מצד עצמו‬
‫אני דתנן לעיל שנאמנת [ ועיין לעיל‬ ‫אינו שטר כלל כשמערער שהוא מזויף ‪ ,‬ולכן‬
‫מש " כ בדברי ההפלאה ] וכתב בשטמ " ק דכיון‬ ‫כשאינו טוען מזויף נחשב הפש " א שהוא‬
‫שהיא סכורה דריע טענתה לומר אב " ד שהיא‬ ‫העושהו לשטר וה " ה הכא כיון שלא בעינן‬
‫הדין שנאמנת‬ ‫אע " פ ששורת‬ ‫לבדה נחבאת שם‬ ‫לעצם טענת נחבאתי ורק דבעינן שלא יהא‬
‫בזה מ " מ אין לנו לומר בזה מה לי לשקר‬ ‫וכשטוענת‬ ‫כהודאה‬ ‫יחשב‬ ‫שאז‬ ‫שתיקה‬
‫דאיהי סברה דאי אמרה נחבאתי לא מהימנא‬ ‫נחבאתי מה דאינה שבויה אינן מכח הטעה‬
‫וכו ' עכ " ל‬ ‫ואין לומר מיגו אלא כשהיה יכול‬ ‫ורק דכיון שאינה מודה שוב ממילא אינה‬
‫עיי " ש והיינו דאע " פ שבמציאות היתה נאמנת‬ ‫שבויה משיה כשאומרת לא נחבאתי ולא‬
 ‫ערה‬ ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫כתשות ‪ -‬וף כ " ז ע " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬

‫לא נטמאתי ‪,‬‬ ‫"כ‬ ‫הדוקא שאומרת ג‬ ‫ותשאירי‬ ‫בטענה מ " מ אין כאן הבירור של המיגו רמ " ל‬
‫הא כל שאומרת לא נחבאתי ואינה‬ ‫נאמנת ‪.‬‬ ‫לשקר כיון שהיא סבורה שלא היתה‬
‫עכ " ל ‪.‬‬ ‫אומרת לא נטמאתי ‪ ,‬טמאה ‪,‬‬ ‫לעובדא‬ ‫בגמ '‬ ‫מדמה‬ ‫מה‬ ‫צ "ע‬ ‫לפי " ז‬ ‫אכן‬
‫דכמו‬ ‫פשוט‬ ‫הא‬ ‫בזה ‪,‬‬ ‫קמ " ל‬ ‫וצ " נ מאי‬ ‫דנהר פקוד להוכיח מהתם לענין מיגו‬
‫באמרה נשביתי ולא אמרה טהורה אני ‪,‬‬ ‫במקום עדים הא לא דמי כלל דהתם הא ליכא‬

‫בודאי טמאה ‪ ,‬ה " ה הכא שהיא שבויה ‪ ,‬פשיטא‬ ‫שום חסרון בטענת המיגו שהיה יכול לטעון‬
‫שטמאה כשואמרת לא נחבאתי ואינה אומרת‬ ‫ורק החסרון הוא בטענה של עכשיו רחשים‬
‫קמ " ל ‪.‬‬ ‫לא נטמאתי ומאי‬ ‫נגד עדים כיון דידעינןדאיכא מיא בדרך זה ‪,‬‬

‫בזה דהנה כתבנו לעיל כב ‪ .‬דנחלקו‬ ‫ונראה‬ ‫המיגו‬ ‫בטענת‬ ‫החסרון‬ ‫הוי‬ ‫הכא‬ ‫משא " כ‬

‫הראשונים באומרת נעשביתי וטהורה‬ ‫שיראה לטעון אותה טענה דסבורה שאינה‬

‫אני דנאמנת מטעם הפה שאסר האם בעינז‬

‫עוברא ‪.‬‬ ‫נאמנת ולא דמי כלל לההוא‬

‫שתאמר טהורה אני דוקא בתוך כדי דיבור או‬ ‫בפנ " י כתב לבאר דס " ד דה " נ חשיבא‬ ‫אמנם‬
‫הטענה שטוענת עתה נגד עדים דכיון‬
‫אפי ' לאחר כ " ד ‪ ,‬וא " כ י " ל דזהו כונת המאירי‬
‫שרוב עכו " ם פרוצין בעריות א " כ כל שאומרת‬
‫דאפי ' דלעיל בנשביתי וטהורה אני נאמנת‬
‫לא נחבאתי קס " ד שהיא בחזקת שודאי נבעלה‬
‫לפרש אפי ' לאחר כדי דיבור מ " מ הכא בעיר‬
‫כולנו עדים שנבעלה ‪,‬‬ ‫‪:‬‬ ‫וכמ " ש רש " י לעיל יג‬
‫שכבשהוהו כרכום ואמרת לא נחבאתי בעינן‬
‫ומש " ה ס " ד דכרכום גרע משבניה ‪ -‬דמנוולה‬
‫שתאמר לא נטמאתי בתוך כרי דיבור דוקא ‪,‬‬
‫נפשה ‪ ,‬ולכן אע " פ דבשבויה נאמנת ס " ד דהכא‬
‫אמרה לא נטמאתי ‪,‬‬ ‫וזהו כונתו שאם לא‬
‫לא מהני מיגו כיון דהוי נגד עדים ‪ ,‬וע " ז מייתי‬
‫טמאה ‪ ,‬דהיינו שאם לא אמרה בתוכ " ד תו לא‬
‫מהתמ ‪.‬‬ ‫שפיר ראיה‬
‫אח " כ ‪.‬‬ ‫מהני שתאמר‬
‫ע " ב לפמש " כ דהכא הוי הפש " א‬ ‫אלא האנתי‬
‫בזה דדוקא בשבויה דעלמא רכל מה‬ ‫והטורם‬
‫תהא‬ ‫לא‬ ‫למה‬ ‫הרמב " ם‬ ‫לדעת‬ ‫אפי '‬
‫שירעינן שהיא שבויה הוא רק על‬
‫נאמנת כמו גבי שנסיתי וטהורה אני דהא יש‬
‫פיה מש " ה כמאנת לפרש אפי ' לאחר כ " ד‬
‫שאסר ‪.‬‬ ‫לה הפה‬
‫שהיא טהורה ‪ ,‬משא " כ הכא שאנו יודעים‬
‫לבאר בצירוף סברת השטמ " ק עם‬ ‫ונראה‬
‫שנשבית ורק שיש צד שנחבאה שעי " ז אינה‬
‫סברת הפנ " י ‪ ,‬דאה " נ אם היתה טוענת‬
‫שבויה ‪ ,‬וא " כ כשאומרת לא נחבאתי דאז שוב‬
‫נחבאתי היתה נאמנת מ " מ כיון שיראה לומר‬
‫אנו יודעים מעצמנו שהיא שבויה תו לא מהני‬
‫נחבאתי דסבורה שלא יאמינוה ממילא ליכא‬
‫נטמאתי ‪.‬‬ ‫מה שתאמר לאחר כ " ד לא‬ ‫דנחשבת כודאי‬ ‫וכיון‬ ‫דהפש " א‬ ‫בירור‬ ‫תו‬
‫י " ל ביותר דאף בשבויה שאנו יודעים‬ ‫ואולי‬ ‫שבויה כמ " ש הפנ " י ממילא שוב הטענה‬
‫תהא‬ ‫מחבואה ]‬ ‫שם‬ ‫[ ויש‬ ‫שנשבית‬ ‫שטוענת עכשיו הוי נגד עדים ושפיר מדמה‬
‫נאמנת לומר לא נחבאתי ולאחר כדי דיבור‬ ‫דהטעה‬ ‫פקוד‬ ‫דנהר‬ ‫עובדא‬ ‫לההוא‬ ‫הגמ '‬
‫לומר לא נטמאתי ‪ ,‬ודוקא הכא בעיר שכבשוהו‬ ‫שטוענת עתה הוי נגד עדים דבלא " ה היתה‬
‫כרי‬ ‫כרכום גרע הבעינן דוקא שתאמר בתוך‬ ‫נאמנת מחמת הפה שאסר ורק משום דהוי‬

‫אח " כ ‪.‬‬ ‫דיבור ולא‬ ‫נאמנת ‪.‬‬ ‫טענתה עתה נגד עדים אינה‬

‫כדעת‬ ‫נמי‬ ‫מבואר‬ ‫בדעת המאירי‬ ‫ועכ " פ‬

‫ע"ש‪.‬‬ ‫הרמב " ם דבעינן דוקא טענה נחבאתי‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫גמ ' לא נסבאתי ולא נטמאתי מהו‬ ‫)‬
 ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫‪.‬‬
‫כתונות ‪ -‬דף כ " ז ע נ‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫רעו‬

‫אכפ " ל דיש כאן ממ " ג שהוא ממזר המ " מ כל‬ ‫טוענת‬ ‫דבאין‬ ‫יעקב‬ ‫בישועת‬ ‫מבואר‬ ‫וכן‬
‫מותר ‪.‬‬ ‫ספק ממזר‬ ‫נחבאתי לא יצאה מגדר עיר שכששוה כרכום‬
‫לעיל מש " כ בזה רגבי ממזר התירה‬ ‫ועיין‬ ‫ע " ש‪.‬‬
‫התורה את הספק אפי ' להצר שהוא‬ ‫נא " ה ‪ ,‬לפי " ז לכאורה לדעת המאירי הו " ל רק‬
‫באמת ממזר ולכן לא אכפ " ל שיש ממנ " י‬ ‫מיגו ולא הפש " א כיון שהרי בעינן‬
‫ממזרת‬ ‫מותר בספק‬ ‫שפצוע דכא‬ ‫וכדקי " ל‬ ‫טענה וכמ " ש בהפלאה ‪ ,‬דלפמש " כ לעיל דאף‬
‫אע " פ שאסור כין כישראלית ובין כממזרת‬ ‫להרמב " ם הוי הפש " א כיון שאין זה דין טענה‬
‫וא " כ בספק ממזרת יהא ממ " ג אסור ואפ " ה‬ ‫כלל דאף בלא זה תלינן שנחבאה לכאורה אינו‬
‫מותר ומשום דספק ממזר הוי היתר התורה‬ ‫מתיישב עם מש " כ בסברת המאירי דהכא‬
‫הוא ‪.‬‬ ‫אפי ' להצד שממזר‬ ‫בעינן דוקא תוכ " ד ( והיינו משום דהוי מיגו‬
‫טיהרה‬ ‫ברס " ר לא‬ ‫משא " כ בספק טומאה‬ ‫בעלמא )] ‪.‬‬
‫התורה אפי ' אם להאמת הוא טמא‬

‫ורק שהוא גזה " כ לתלות שהוא טהור ‪ ,‬ולכן‬ ‫באחד וכוי אם יגעו שניהם‬ ‫תוד " ה יהלך‬ ‫)‬

‫אין בזה‬ ‫הכא דיש לנוממ " נ שבודאי טמא הוא‬ ‫אחד וכו ' ‪.‬‬ ‫בכיכר‬
‫הכלל דס " ט ברה " ר ספיקו טהור ועיין עוד מה‬ ‫בזה דהא קי " ל ספק טומאה ברה " ר‬ ‫והקשו‬
‫ואכמ " ל ‪.‬‬ ‫שהאריכו בזה‬ ‫ספיקו טהור והו " ל טהור גמור ומה‬

‫רף כ " ז ע " ב‬

‫דבר שבערוה שצריך עדות של שנים כשרים‬
‫להתירה ורק דרבנן הכשירו בעדות אשה שאין‬ ‫גב ' ואם יש להן עדים אפי ' עבד ואפי '‬ ‫)‬

‫צריך עדות וסגי בע " א וככל הפסולין חוץ‬ ‫‪.‬‬ ‫שפחה הרי אלו‬
‫מגזלן א " כ ע " כ דה " ה הכא אין גזלן נאמן‬
‫נאמניי‬
‫בסוגיא שהכשירו כל הפסולין בזה‬ ‫ומבואר‬
‫שהרי לא מצינו שיהיה עוד דרגה של עדות‬ ‫חוץ משפחתה דידה ‪ ,‬ויש לעיין מה‬
‫שכולן נאמנים בו גם גזלן וע " נ דהוא אותו‬ ‫הדין בגזלן דאורייתא שפסול לעדות אשה‬
‫שהכשירו כל‬ ‫עדות של עדות אשה‬ ‫גדר‬ ‫לומר שמת כעלה ‪ ,‬דאף התם הכשירו כל‬
‫וכמ " ש ‪.‬‬ ‫הפסולין חתן מגזלן‬ ‫הפסולים חוץ מגזלן ‪ ,‬וא " כ מה יהיה הדין הכא‬

‫( סימן י ' סק " ב ) הביא‬ ‫ובאבני ‪ -‬מילואים‬ ‫דאורייתא ‪.‬‬ ‫לגבי גזלן‬
‫דהנודע ביהודה נסתפק‬ ‫יש‬ ‫הריטב " א ‪,‬‬ ‫בשם‬ ‫( במשנה )‬ ‫ובשטם " ק‬
‫אי איסור סוטה חשיב דשב " ע או רק איסורים‬ ‫ושפחה‬ ‫עבד‬ ‫דוקא‬ ‫שפירשו‬
‫ונפ " מ אם יהא ע " א נאמן לומר על הסוטה ‪,‬‬ ‫דליכא אלא פסול יוחסין לעדות אכל גזלן‬
‫שודאי לא נטמאת וכתב בזה להתיר כיון דהוי‬ ‫שפסולין‬ ‫כשם‬ ‫זו‬ ‫לעדות‬ ‫פסולין‬ ‫וכיוצ " ב‬
‫רק איסור לאו לא מקרי דשב " ע וגם לא‬ ‫לעדות אשה שמת בעלה שלא התירו בה אלא‬
‫ע "ש‪.‬‬ ‫אתחזק‬ ‫גזלן דדבריהם ע " ש ‪ ,‬והיינו דכיון שבגזלן‬
‫שם הקשה עליו ‪ ,‬דהא כל המקור‬ ‫והאב " מ‬ ‫נאמן ‪.‬‬ ‫איכא חשש משקר ה " ה הכא אינו‬
‫דכעינן שני עדים בדבר שבערוה‬ ‫דבאיסורים‬ ‫ראע " פ‬ ‫בזה ‪,‬‬ ‫לבאר‬ ‫ואפשר‬
‫דילפינן דבר דבר ממון היינו מדכתיב רבר גבי‬ ‫שנאמן ע " א ה " ה גזלן דאורייתא ג " כ‬
‫סוטה הרי דמפורש דסוטה נחשב דשב " ע‬ ‫נאמן היינו משום דלאו דיןעדות הוא משא " כ‬
‫דהוא כל המקור לדשב " ע שצריך שנים ואיך‬ ‫הכא ובעדות אשה שמת בעלה דבעצם נחשב‬
 ‫יעז‬ ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫כתובות ‪ -‬דף כ " ז ג " כ‬ ‫רבי דוד‬ ‫עירי‬
‫שיכבשו עדותן וקיימו באם לא יגיד וכו ' עכ " ל‬ ‫כתב דסוטה הוי רק לאו ככל איסורים ולא‬
‫ע" ש ‪.‬‬ ‫ע "ש ‪.‬‬ ‫דשב " ע‬
‫מובן מה נפ " מ אם לא יבואו‬ ‫ולכאורה אינו‬ ‫אכן י " ל דספקת הנוב " י הוא ריחכן שכל מה‬
‫כלל להעיד או שיבואו ויאמרו אין‬ ‫דוקא‬ ‫היינו‬ ‫דשב " ע‬ ‫נחשתב‬ ‫שסוטה‬
‫אנו יודעין הא בתרוייהו אינן מעידין ואמאי‬ ‫בא‬ ‫שעי " ז‬ ‫שנטמאה‬ ‫אישה‬ ‫על‬ ‫כשמעיד‬
‫חשיב תרתי ‪ ,‬דלהמבואר ברש " י איכא תרי‬ ‫להוציאה מבעלה דברה צריך שני עדים ‪ ,‬אבל‬

‫עדותו ‪ .‬ב ‪.‬‬ ‫ראם לא יגיד דכובש‬ ‫לאוין ‪ .‬א ‪.‬‬ ‫כעריות‬ ‫חמור‬ ‫שאינו‬ ‫יתכן‬ ‫האיסור‬ ‫עצם‬

‫כאן ]‬ ‫רעדות שקר אבללהשטמ " ק [ וכן בתוס '‬ ‫אומר לא נטמאת שאינו‬ ‫כשע " א‬ ‫וממילא‬

‫שיאמרו אין אנו יורעין יש כאן רק לאו דכוכש‬ ‫אוסרה לבעלה תשיב כמעיד בשאר איסורים‬

‫תרתי ‪.‬‬ ‫עדותו ואמאי חשיב‬ ‫וע " ע ישועת דוד אבה " ע סי ' י " ז‬ ‫נאמן ‪.‬‬ ‫שע " א‬

‫לפמש " נ א " ש גדם כזה הכונה שהם‬ ‫אכן‬ ‫מש " כ בזה אלא דצ " ע להנוב " י דהוי כשאר‬ ‫‪.‬‬
‫איסורים האם יהיה גזלן ג " כ נאמן בזה כמו‬
‫מרגישים שעושים ב ' עוולות חרא עצם‬
‫זה שבאים ‪ ,‬שהרי היה להם לא לבא ‪ ,‬וכן לבוא‬ ‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫שנאמן בשאר איסורים ‪,‬‬

‫ולהעיד שאינם יודעים נחשב זה אצלם לתרתי‬

‫השתא נמי אתיא ומשקרא ‪ ,‬תרתי‬ ‫גב '‬ ‫ססס )‬

‫לא עברה וכו ' ‪ ,‬ובפשוטו היינו‬

‫וכנ " ל ‪.‬‬ ‫ולא משום דאיכא תרי איסורים‬
‫גמי א " ל אית לי סהדי ומסחפו מיניה‬ ‫סמו )‬
‫איסורים ‪.‬‬ ‫שלא תעשה ב '‬
‫וברעק " א הקשה למה חשיב תרתי ‪ ,‬הרי אם‬
‫וכו ' ‪.‬‬ ‫דגברא אלמא הוא‬
‫היתה שותקת אין בזה שום עול ‪,‬‬
‫וצ " ע בזה איך מותר להם לימנני מלהערי‬
‫שהרי בשתיקותה נמי אסורה ‪ ,‬כל שאץ עדות‬
‫מחמת פחד אסו פיקוח נפש הוה ‪ ,‬וא " כ‬
‫על טהרתה ‪ ,‬וא " כ בזה שמעידה בשקר שהיא‬
‫הרי חייבין להעיד אפי ' דמפחדין דהא איכא‬
‫טהורה ‪ ,‬לא עבדה אלא חרא איסורא ‪ ,‬ומאי‬
‫לאו על כבישת עדות ‪.‬‬
‫תרתי איכא הכא ‪ ,‬והו " ל למימר מטעם אחר‬
‫לגבי דיינים שבאו שנים‬ ‫ו ‪):‬‬ ‫( דף‬ ‫ובסנהדרין‬
‫דמעשה לא עבדה ‪ ,‬דלא תלך להעיד שקר ‪,‬‬
‫אחד רך ואחד‬ ‫לפניהם לדין‬
‫ע "ש ‪.‬‬ ‫אבל לשון תרתי לא מתיישב שפיר‬
‫קשה ‪ ,‬עד שלא תשמע דבריהם או משתשמע‬
‫ואפשר לומר דבאמת אין כונת הגמ ' תרתי ‪,‬‬
‫דבריהם ואי אתה יודע להיכן דין נוטה ‪ ,‬אתה‬
‫ב ' איסורים ‪ ,‬ורק שאצלה זה נחשב‬
‫רשאי לומר להם אין אני נזקק לכם שמא‬ ‫לב ' עוולות שמרגישה בזה שעושה ב ' דברים‬
‫נתחייב חזק ונמצא חזק רודפו ‪ ,‬משתשמע‬ ‫שלא כהוגן חרא עצם מה שאומרת שהרי לא‬
‫דבריהם ואתה יודע להיכן דין נוטה אי אתה‬ ‫היה לה לומר ‪ ,‬ועוד שאומרת שקר שהיא‬
‫יכול לומר להם איני נזקק לכם שנאמר לא‬ ‫טהורה ונחשב זה אצלה לב ‪ ,‬עוולות ומש " ה‬
‫ע "ש‪.‬‬ ‫תגורו מפני איש‬ ‫שתשקר ‪.‬‬ ‫לא חיישינן לזה‬
‫צ " ב מה נפ " מ אם התחיל לדון או‬ ‫ולכאורה‬ ‫לבאר גבי מרי בר איסק ‪ ,‬דבשטמ " ק‬ ‫וכן יש‬
‫לא הא אע " פ דהלאו נאמר רק‬ ‫כתב ‪ ,‬וז " ל ‪ ,‬ומרנו פי '‬ ‫לט ‪) :‬‬ ‫בב " מ ( דף‬
‫אחר שהתחיל לדון מ " מ הא איכא נמי עשה‬ ‫סו " ס אתו ומשקרי שיאמרו אין אנו יודעין‬
‫לדון ‪,‬‬ ‫שמחויב‬ ‫עמיתך‬ ‫תשפוט‬ ‫הבצדק‬ ‫ערות זו ‪ ,‬ראלו להעיד שקר ח " ו לא נחשדו‬
‫אשר " י דבשניהם חזקים‬ ‫וכמבואר שמ כהגהות‬ ‫ישראל וכ " ש כזה שהוא שלא לצורך דמסתייה‬
‫חייב ליטפל בדינם משום מ " ע דבצדק תשפוט‬ ‫למרי שיאמרו אין אנו יודעין ‪ ,‬ואמרינן תרתי‬
‫התוס ' ) ‪.‬‬ ‫עמיתך ע " ש ( דאז השני יסייעו כמ " ש‬ ‫לא עבדי שלא יבואו מחמת יראה ‪ ,‬ואם יבואו‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫כתוגות ‪ -‬דף כ " ז ע " כ‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫רעה‬

‫משום דהוי חיוב לחבירו ולכן חייב‬ ‫והיינו‬ ‫וא " כ מ " ש העשה מהלאו הלגבי העשה אינו‬
‫הקרא‬ ‫משמע‬ ‫[ וכן‬ ‫לצי " ש‬ ‫לשלם‬ ‫מחויב כשמפחד דלכן אינו חייב ליזקק‬
‫רעדות שקר דכתיב לא תענה " ברעך " עד שקר‬ ‫ולגבי הלאו מחויב‬ ‫קשה ]‬ ‫[ באחד רך ואחד‬
‫כמ " ש ] ‪.‬‬ ‫דהוי דין לחכירו‬ ‫להם ‪.‬‬ ‫לקיימו דלכן כשהתחיל לדון הייכ ליזקק‬
‫דאבתי ע " ב מ " ש גבי השבת אבידה‬ ‫א‪5‬א‬ ‫לומר דהעשה דבצדק תשפוט עמיתך‬ ‫ואפשר‬
‫דהלאו דלא תוכל להתעלם הוי רק חיוב‬ ‫הוי מצוה לחבירו לדון אותו להציל‬
‫לשמים דמה " ט כשהתעלם ולא הגביה אינו‬ ‫עשוק מיד עושקו ‪ ,‬משא " כ הלאו דלא תגורו‬
‫מחויב לצי " ש ואפ " ה אמרינן שלך קודם [ א " ה ‪,‬‬ ‫הוי ל " ת לשמים וכדכתיב כי המשפט לאלוקים‬
‫עיין ברמב " ן בדינא דגרמי דמכואר לכאורה‬ ‫הוא ‪.‬‬
‫וע " ע ישוע " ד ח " ד סי '‬ ‫ע"ש ‪.‬‬ ‫שמחויב לצי " ש‬ ‫קודם שהתחיל לדון דאיכא רק מ " ע‬ ‫ולכן‬
‫כ "ג] ‪.‬‬ ‫לתכירו אמרינן שלך קודם דכשמפחד‬
‫מ " מ אזהרת‬ ‫‪ S " S‬דאע " פ דהוי לאו לשמים‬ ‫שיצא לו הפסד עי " ז אינו מחויב לדון ‪ ,‬משא " כ‬
‫הלאו היא כדי לקיים העשה של ממון‬ ‫~‬ ‫אחר שהתחיל לדון דאיכא לאו לשמים הרי‬
‫דהוי מצוה לחבירו ‪ ,‬ומש " ה אמרינן שפיר שלך‬ ‫הפסד עי " ז ‪.‬‬ ‫הוא מחויב אפי ' יצא לו‬
‫קודם ‪ ,‬ולכאורה היה מקום לומר כן גם גבי‬
‫עדות שמחויב להעיד‬ ‫וטעתה יש לעיין גבי‬
‫" חיוב "‬ ‫לאו דכבישת עדות דאפי ' גימא דהוי‬
‫לחבירו כשיודע לו עדות האם הוי‬
‫לשמים מ " מ כיון שהוא לאו " בשביל " תבירו‬
‫מצוה לשמים או לחבירו ‪ ,‬דלכאורה מהכא‬
‫להעיד‬ ‫מחויב‬ ‫ואינו‬ ‫קודם‬ ‫שלך‬ ‫אמרינן‬
‫מוכח דהוי מצוה לתבירו דמה " ט א " ש דמחמת‬
‫כשמפחד ‪.‬‬
‫שמסחפו מיניה פטורים מלהעיד ‪ ,‬אבל אי הוי‬
‫מהא דחזינן דחייכ לצאת ידי שמים‬ ‫אכן הרי‬
‫מצוה לשמים כמו לא תגורו מפני איש הרי‬
‫בכבישת עדות ע " כ מוכח רעצם החיוב‬
‫ממנו ‪.‬‬ ‫היו מחוייכים אפי ' שיראים‬
‫הוי חיוב ממונות נמי לחבירו ‪ ,‬וא " כ פשוט‬
‫וכן מינח מדברי הרמב " ם שכתב בריש הל '‬
‫קודם ‪.‬‬ ‫דשלך‬
‫הוא דוקא‬ ‫החיוב להעיד‬ ‫עדות שכל‬
‫במצות כיבוד אב ואם איכא נידון אי הוי‬ ‫ישן‬
‫מצוה לשמים ככל שאר המצוות עשה או‬
‫לחבירו ‪.‬‬ ‫כשתובעו להעיד ע " ש ‪ ,‬הרי דהוי דין‬
‫מהא דבהיו העדים אנוסין לילך‬ ‫[ וכן מוכח‬
‫יוה " כ‬ ‫ונפ " מ לענין‬ ‫לחכירו ‪,‬‬ ‫כמצוה‬ ‫דהוי‬
‫יכולין לילך ואין מחויב להתעכב כרי‬
‫שאינו מכפר בעבירות שבין אדם לחבירו עד‬
‫שירצה את תבירו ובזה נפ " מ דאי כיבוד אב‬
‫וכנ " ל ] ‪.‬‬ ‫להעיד וע " כ דהוי חיוב לחבירו‬
‫לפי " ז א " ש דמש " ה כשמסתפו‬ ‫ועכ " פ‬
‫ואם הוי מצדה לחבידז אין יזה " כ מכפר עד‬
‫פטוריי‬ ‫קודם ‪.‬‬ ‫מלהעיד רשלך‬
‫לשמים ‪.‬‬ ‫שיפייסם ‪ ,‬משא " כ אי הוי מצוה‬
‫כבשת עדות‬ ‫לענין‬ ‫הזה‬ ‫נפ " מ‬ ‫וכן איכא‬ ‫ב כ דהא בעדות נמי איכא לאו‬ ‫אכן אכתי‬
‫דאם לא יגיד כשכובש עדותו וגומאי לא‬
‫"‬
‫והשבת אבידה אי הוי חיוב לחבירו או לשמים‬
‫וכנ " ל ‪.‬‬ ‫אין כאן‬ ‫אפי ' במפחד דהא‬ ‫יהיה מחויב להעיד‬
‫[ א‪5‬א דאכתי צ " ב בעיקר דברי הגמ ' אמאי‬ ‫פיקו " נ ‪.‬‬
‫הוצרך לשנויי דלא חיישינן שישקרו‬ ‫וצ " ‪ 5‬דאף לאו זה הוי חיוב לחכירו ומה " ט‬
‫משום דתרתי לא עבדי תיפו " ל דאיסור שקר‬ ‫איתא כריש פרק הכונס דהכובש עדותו‬
‫וע " ז ליבא היתר דשלך קודם‬ ‫הוי ודאי לשמים‬ ‫( וע " ש‬ ‫שמים‬ ‫לצאת ידי‬ ‫בתשלומין‬ ‫חייב‬
‫שיהיה מותר להם לעבור על הלאו מחמת‬ ‫אדם ) ‪.‬‬ ‫במאירי למה אינו חייב בידי‬
 ‫העט‬ ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫ל "ז ע" ג‬ ‫כתונות ‪ -‬זה‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫אינו נאמן לברר שהוא האח ולמה התם נאמן‬ ‫פחד ‪.‬‬
‫לומר אני הלוקח ( דהא בב ' האופנים מיירי‬ ‫אכן לדברי השטמ " ק בב " מ שהבאנו לעיל‬
‫ממון ) ‪.‬‬ ‫לענין‬ ‫וכו ' ורק‬ ‫א " ש דכתיב דח " ו שיאמרו שקר‬
‫‪):‬‬ ‫בוה דהנה מבואר בב " ב ( דף לה‬ ‫ונראה‬ ‫אין אנו יודעין שאין בזה‬ ‫הנידון שמא אמרו‬

‫ראם מונח חפץ ברה " ר ובא אחד‬ ‫משום שקר רק משום כבישת עדות ובזה א " ש‬
‫ואמר שלי הוא נאמן ואין יכול אחר לומר‬ ‫כמ " ש ‪.‬‬
‫אח " כ שהוא שלו ולהוציא מהראשון כיון‬ ‫ליש " י ותוס ' כאן שהחשש שיאמרו שקר‬ ‫אכן‬
‫המוחזק דזהו הדין‬ ‫כבר‬ ‫נעשה‬ ‫שהראשון‬ ‫צ " ע] ‪.‬‬
‫דכשטוען על חפץ שהוא שלו ואין עליו‬ ‫גב ' כי הא דמרי בר איפק וכו ' א " ל לא‬ ‫טסו )‬

‫גזלן ‪.‬‬ ‫עורריז נעשה מוחזק והחוטף ממנו הוי‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫ידענא לך‬
‫מבואר שפיר מש " כ הרמ " א דכיון‬ ‫ו‪5‬פי " ז‬ ‫משמע רזה היה ברור שיש לו עוד‬ ‫ובפשוטו‬
‫שאמר שדה מכרתי דמודה בזה‬ ‫אח ורק דהנידון היה אם זה הוא‬
‫שהוא בבר אינו מוחזק בזה שהרי מכרה שוב‬ ‫האח או לא [ עיין בראשונים ] ומבואר שצריך‬
‫הו " ל כסתם חפץ המונח ברה " ר ולכן שפיר‬ ‫להביא ראיה שהוא האח ‪ ,‬דאל " כ אינו נוטל ‪,‬‬
‫הלוקח ‪.‬‬ ‫נאמן לומר אני‬ ‫ולכאורה קשה אמאי לא יהא נאמן לומר‬
‫הכא במרי בר איסק דמיירי לענין‬ ‫משא " כ‬ ‫שהוא האח בלא עדות ‪ ,‬וכמו בהאומר קדשתי‬
‫ירושה וכ " ז שאין אחר הרי הוא‬ ‫את בתי ואיני יודע למי קדשתיה ובא אחד‬
‫המוחזק בכל הנכסים ולכן שפיר אינו נאמן‬ ‫ואמר אני קדשתיה רקי " ל שנאמן וה " נ כיון‬
‫ידעינן בודאי שיש‬ ‫ראפ "‬ ‫לטעון שהוא האח‬ ‫שיש ספק מי האח שירש הצי הנכסים אמאי‬
‫אח מ " מ צריך להביא ראיה שהוא האח מאחר‬ ‫האח ‪.‬‬ ‫לא יהא נאמן לומר אני‬
‫ממוחזק ‪.‬‬ ‫שבא להוציא‬ ‫‪):‬‬ ‫לט‬ ‫( דף‬ ‫בב " מ‬ ‫אמנם בהגהות אשר " י‬
‫מש " ג בהגהות אשר " י בב " מ דאינו נאמן‬ ‫וכן‬ ‫שאני ‪,‬‬ ‫דממון‬ ‫לחלק‬ ‫שיש‬ ‫מבואר‬
‫כלל‬ ‫דמי‬ ‫לא‬ ‫הלוקח ‪,‬‬ ‫שהוא‬ ‫לומר‬ ‫דכתב דב " ה האומר מכרתי אחת משדותי ואין‬
‫האומר‬ ‫שכתב‬ ‫בלשונו‬ ‫דיעוי " ש‬ ‫להרמ " א ‪,‬‬ ‫יודע למי וכא אחד ואמר אני לקחתי ‪ ,‬לאו כל‬
‫מכרתי אחת משדותי ואין יורע למי וכו ' ‪,‬‬ ‫הימנו עד שיביא ראיה שהוא לקחה וכמו הכא‬
‫והיינו דלא מייר שמכר שדה מסוימת אלא‬ ‫שאינו נאמן לומר שהוא האח אע " פ שהם‬
‫שמכר שדה משדותי דנ " ז שאין ידוע מי‬ ‫אח ‪.‬‬ ‫מודים שיש להם עוד‬
‫בכל‬ ‫המוכר למוחזק‬ ‫עדיין‬ ‫נחשב‬ ‫הלוקח‬ ‫שכאורה מ " ש מקדשתי את בתי שנאמן ‪,‬‬
‫שדותיו ודמי למרי בר איסק דהוא עדיין‬ ‫לקמן ) ‪.‬‬ ‫וצ " ל דממון שאני ‪ ,‬וצ " ב אמאי ( עיין‬
‫ראיה ‪.‬‬ ‫מוחזק ולכן אינו נאמן בלא‬ ‫צ " ע דהנה ברמ " א ( ס ' רכ " ב ס " ד )‬ ‫ונכונר‬
‫הומ " א מייני להדיא שמכר שדה‬ ‫משא " כ‬ ‫כתבי וז " ל ‪ ,‬יש מי שכתב האומר‬
‫ידועה ואינו יודע למי דבזה יש‬ ‫שרה מכרתי ואיני יורע למי ובא אחד ואמר‬
‫הסברא לומר דהמוכר ככר אינו מוחזק ולכן‬ ‫אני הלוקח נאמן עכ " ל וכתב בש " ק סק " ח‬
‫הלוקח ‪.‬‬ ‫שפיר נאמן לומר אני‬ ‫דהרשב " א חולק על אין זה וס " ל דאינו נאמן ‪,‬‬
‫שזהו החילוק דממון שאני ולא דמי‬ ‫יאפשר‬ ‫ועיין ברשב " א בקידושין גבי קירשתי את בתי‬
‫לאומר אני קידשתיה והיינו משום‬ ‫נאמן ‪.‬‬ ‫דהביא הירושלמי דאינו‬
‫דהכא במרי בר איסק דהוי ממון והוא המוחזק‬ ‫וצ " ע להרמ " א מ " ש מהכא דמבואר דאע " פ‬
‫בנכסים אינו נאמן להוציא ממנו בלא ראיה ‪,‬‬ ‫שיודע שיש לו אח ‪ ,‬וספק אם זה האח ‪,‬‬
 ‫פוברמקי וצ " ל‬ ‫ע "א‬ ‫כ "ח‬ ‫יתדות ‪ -‬זה‬ ‫שיעורי רכי דוד‬ ‫רפ‬

‫הטעם‬ ‫שנקט‬ ‫דבריו‬ ‫בעיקר‬ ‫לכאורה‬ ‫אכן‬ ‫משא " כ בקירושין ראין כאן הוצאה ממוחזק ‪,‬‬
‫שאינה נאמנת משום בע " ד צ " ע דהא‬ ‫דהרמ " א ‪.‬‬ ‫שפיר נאמן ‪ ,‬וכמו בגונא‬
‫בגמ ' לעיל בסמוך משני דשפחתה דידה נמי‬ ‫מתני ' אמר ר ' זכריה בן הקצב וכו '‬ ‫מסח)‬

‫כעצמה דמי ‪ ,‬ואי נימא דהטעם בעצמה משום‬ ‫עצמו ‪.‬‬ ‫אמרו לו אין אדם מעיד על‬
‫דהויא בע " ד הרי בשפחתה לא שייך כן לומר‬ ‫לעיין אמאי נחשב כמעיד על עמצו האם‬ ‫ויש‬
‫דהויא בע " ד וע " כ מוכח דלאו מטעם בע " ד‬ ‫משום אשתו כגופו דלכן כשמעיד עליה‬
‫לשקר ‪.‬‬ ‫הוא אלא משום דחשודה‬ ‫או משום‬ ‫ע "ע‪,‬‬ ‫שהיא טהורה נחשב מעיד‬
‫ר " ה ואעפ " כ ‪ ,‬שאסרו עליו לפי‬ ‫רש " '‬ ‫טסט)‬ ‫רכיון שמתירה לעצמו נחשב זה ממש עדות‬
‫שכהן היה ‪ ,‬והיינו רנקטו כן‬ ‫על עצמו ולא משום היתר האשה אלא היתר‬
‫לקולא ראע " פ שאסרו מ " מ ייתר לה בית‬ ‫שהבאנו דברי הפנ " י‬ ‫‪:‬‬ ‫דידיה ‪ ,‬ועיין לעיל כה‬
‫בחצץ ‪.‬‬ ‫שאין‬ ‫דמבואר בדבריו דהטעם‬ ‫בז )‬ ‫( לעיל‬
‫אכן בראשונים פי ' איפכא להחמיר דאע " פ‬ ‫הבעל נאמן הוא מאותו טעם שאין האשה‬
‫שנשבע שלא זזה ידה מתוך ידו אעפ " כ‬ ‫נאמנת ע " ע רהיינו משום בע " ד ולכן לא תנן‬
‫היה צריך כ " כ‬ ‫אמאי‬ ‫החמיר עליו וצ " ע‬ ‫לעיל אין " האשה " נאמנת ע " ע אלא אין אדם‬
‫להחמיר ‪.‬‬ ‫נאמן ע " ע לאשמועינן דבעלה נמי אינו נאמן‬
‫בזה ‪.‬‬ ‫ועיין לעיל מש " כ‬

‫דף כ " ח ע " א‬

‫תשיב‬ ‫אפי ' דלא‬ ‫אותו ראיה‬ ‫להעיד ע " פ‬ ‫מתני ' ואלו נאמנין להעיד בגודלן מה‬ ‫)‬

‫בפסול ‪.‬‬ ‫תחילתו‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫שראו בקוטנן‬

‫בלא " ה י " ל דחסרון תחילתו בפסול אין‬ ‫אכן‬ ‫אשה ועכו " ם ראינן יכולין להעיר ‪ ,‬אינו‬ ‫והנה‬
‫זה הלכה של פסול אלא דהעיקר בעינן‬ ‫מחמת פסולי עדות אלא שאינן בני‬
‫שיהיה תחילתו וסופו בכשרות יוכל שאין‬ ‫עדות כלל ואין בזה עדות שבטלה וכו ' ‪ ,‬אבל‬
‫תחילתו בכשרות אינו ראוי להעיד ‪ ,‬וא " כ אין‬ ‫בקטן נסתפק בחי ' הרי " מ אי נמי לא הוי עד‬
‫זה נפ " מ אם הוא עד פסול או שאינו עד כלל‬ ‫כלל ‪ ,‬או דבאמת השיב עד ורק דהוי עד פסול ‪.‬‬
‫בפסול] ‪.‬‬ ‫לעולם נחשב תחילתו‬ ‫ונפ " ם לאין דין עשבמב " כ כנ " ל ‪ ,‬וכן נפ " מ‬
‫דקטן‬ ‫להדיא‬ ‫מוכר‬ ‫המחנ " א‬ ‫אכן מדברי‬ ‫לענין חסרון תחילתו בפסול וסופו‬
‫נחשב עד פסול דכתב במחנ " א הל '‬ ‫בכשרות דדוקא אי נחשב עד ורק שהוא עד‬
‫עדות סי ' ט " ו וז " ל מי שנתחייב שבועת היסת‬ ‫פסול שייך לומר דהוי תחילתו בפסול משא " כ‬
‫והביא ע " א הנתבע כדי לאיפסורי נפשיר‬ ‫אי לא הוי עד כלל ליבא חסרון תחילתו בפסול‬
‫משבועה ואשתכח סהדא דקרוכ ונתרתק הוא ‪,‬‬ ‫כבע " ד ‪.‬‬ ‫וכמו‬
‫כיון דשבועת היסת מדבריהם היא לא בעיא‬ ‫בתור " ד כאן מבואר דהחסרון בקטן זה‬ ‫אכן‬
‫תחלתו וסופו בכשרות כאותה שאמרו ואלו‬ ‫בפסול ‪.‬‬ ‫הוא משום תחילתו‬
‫נאמנין להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן עכ " ל‬ ‫דצ " ע דא " כ אסו בעכו " ם יהיה כשר‬ ‫נאלא‬
‫ע "ש ‪.‬‬ ‫להעיד מה שראה בגיותו כיון שלא הוי‬
‫והבנך ההוכיח מהכא דלגבי עדות דרבנן אין‬ ‫בפסול ‪.‬‬ ‫עד כלל ואין חסרון תחילתו‬
‫חסרון תחלתו בפסול ‪ ,‬דמה " ט נאמן‬ ‫תשיב‬ ‫לא‬ ‫וקטן‬ ‫דראיית עכו " ם‬ ‫י"ל‬ ‫אכן‬
‫ולכןה " ה‬ ‫בקוטן‬ ‫שראה‬ ‫מה‬ ‫להעיד‬ ‫הכא‬ ‫ראיית עדות כלל ופשוט שאין‬
‫יכוליי‬
 ‫הפא‬ ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫נתשת ‪ -‬דף כ ‪ -‬ה ע ‪ -‬א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬

‫שבועה דאורייתא לשבועה דרבנן ‪ ,‬ע " ש כמה‬ ‫בעלמא יהא כשר ע " א לפוטרו משבועת היסח‬
‫נפ " מ ‪.‬‬ ‫כפסול ‪.‬‬ ‫אע " פ שתחילתו‬

‫לא קאמר נפ " מ זו לענין תחילתו‬ ‫ואפנאי‬ ‫ולכאורה אי נימא דקטן לא חשיב עד כלל‬
‫בפסול וסופו ככשרות דלגבי שבועה‬ ‫ולא שהוא עד פסול מה ראיה‬
‫דאורייתא פסול לעדות ‪ ,‬ולגבי שבועה דרבנן‬ ‫מהכא לשאר פסולי עדות דאין חסרון תחלתו‬

‫מהני עדותו ‪.‬‬ ‫כפסול בדרבנן ‪ ,‬דהא במחנ " א שם מיירי לענין‬

‫למימר‬ ‫ההו " ל‬ ‫להשעה " מ‬ ‫דקשה‬ ‫ומ " ש‬ ‫קרוב שנתרחק ומה ראיה מקטן שגדל דלא‬
‫דאיכא ביניינו אי קרוב זוקק לשבועה ‪,‬‬ ‫היה בראייתו שום פסול ורק דאז לא היה‬
‫דבשבועה דאורייתא אין קרוב נאמן ‪ ,‬משא " כ‬ ‫אפשר לסמוך עליו ולבן עתה שהוא גדול בשר‬

‫דרבנן ‪.‬‬ ‫לשבועת היסת‬ ‫לעדות בדרבנן אבלהיכא דהיה עד פסול מה‬

‫דרבנן‬ ‫דבשבועה‬ ‫רכל מש " כ‬ ‫בזה‬ ‫ונראה‬ ‫שהכשירוהו בדרבנן ‪.‬‬ ‫שראיה‬

‫בפסול‬ ‫תחילתו‬ ‫או‬ ‫קרוב‬ ‫הכשירו‬ ‫מונח רס " ל דקטן נמי נחשב עד והוא‬ ‫‪ " 211‬כ‬
‫היינו רק משום דיסוד חיוב שבועת היסת הוא‬ ‫רהוא עד פסול וכמו קרוב ולכןשפיר‬
‫הוכיח דכמו דהכא הכשירוהו אע " פ שתחילתו‬
‫רק חיוב לברר טענתו ‪ ,‬ואין בו שום חיוב‬
‫ממון ‪ ,‬אבל אם היה חיוב ממון כמו בשבועה‬
‫נמי ‪.‬‬ ‫בפסול ה " ה שאר פסולים‬

‫דאורייתא שחיובו או שבע או שלים ‪ ,‬ודאי לא‬

‫דלכאורה אכתי יש לעיין דהרי בגמ '‬ ‫אקא‬
‫קאמר והוא שיש גדול עמו ‪ ,‬וא " כ מגלן‬
‫שייך לחלק בין שבועה דאורייתא לשבועה‬
‫שנאמן ע " א לבדו היבא דתחילתו בפסול ‪,‬‬
‫דרבנן ‪ ,‬דהא לחיוב ממון בעינן עדים כשרים‬
‫ואפשר דהרי בתוס ' כתב דלא מיירי על תרומה‬
‫ומה אכפ " ל מהו סיבת החיוב אי מדאורייתא‬
‫עמו ] ‪.‬‬ ‫דהתם נאמן לבדו בלא גדול‬
‫או מדרבנן וע " כ דהטעם משום דשבועה דרבנן‬
‫ונתרחק‬ ‫דקרוב‬ ‫המחנ " א‬ ‫ושעיקר דברי‬
‫הוא ‪.‬‬ ‫לאו חיוב ממון‬
‫המסייעו ‪ ,‬פוטרו משבועת היסת עיין‬
‫שהו באמת תירתן הגמ ' שם רמשני‬ ‫ונמצא‬
‫סי ' ע " ה סקט " ו שכתב ביותר‬ ‫בשער המשפט‬
‫דהחילוק הוא אי נחתינן לנכסיה או‬
‫דאפי ' הוא קרוב עדיין ולא נתרחק נמי מסייעו‬
‫לא דרק בשבועה דאורייתא דהוי חיוב ממון‬
‫לפוטרו משבועת כיסת ‪ ,‬דיעוי " ש שכתב לבאר‬
‫נחתינן לנכסיה ‪ ,‬משא " כ בשבועה דרבנן דהוי‬
‫לחייבו‬ ‫בדת הרמ " א שעד אחד קרוב יכול‬
‫חיוב שבועה בעלמא לברר לא נחתינן לנכסיה ‪,‬‬
‫שבועת היסת וממילא כמו דבעלמא ילפינן‬
‫ונמצא רכל מש " כ דהכשירו תחילתו בפסול או‬
‫מק " ו שעד המסייע פוטרו משבועה ה " ה לענין‬
‫קרוב היינו רק אחר תירץ הגמ ' שזהו החילוק‬
‫היסת ‪.‬‬ ‫שבועת‬
‫לדרבנן ‪.‬‬ ‫בין שבועה דאורייתא‬
‫היסת‬ ‫שבועת‬ ‫דעיקר חיוב‬ ‫וע " ש דאע " פ‬
‫א " ש נמי מה שהקשו אמאי לא משני‬ ‫ונזה‬ ‫נתקנה מחמת חזקה אין אדם תובע‬
‫מתוך‬ ‫אמרינן‬ ‫אי‬ ‫בינייהו‬ ‫דאיכא‬ ‫אא " כ יש לו ‪ ,‬מ " מ כשיש עד המסייע איבא‬
‫דאורייתא‬ ‫בשבועה‬ ‫דרק‬ ‫דקי " ל‬ ‫שאיל " מ‬ ‫חזקה איפכא דאין אדם חוטא ולא לו ‪ ,‬וא " כ‬
‫דרבנן ‪.‬‬ ‫אמרינן כן ולא בשבועה‬ ‫ע "ש‪.‬‬ ‫הרי אין נפ " מ אם קרוב הוא או לא‬
‫לפמש " כ הרי זהו כאמת מה רמשני‬ ‫אכן‬ ‫ועכ " פ מבואר דאפי ' קרוב ממש שלא נתרחק‬
‫שאמרינן‬ ‫הטעם‬ ‫בל‬ ‫שהרי‬ ‫הגמ ' ‪,‬‬ ‫משבועה ‪.‬‬ ‫נמי פוטר‬
‫משאיל " מ רק בשבועה דאורייתא הוא משם‬ ‫הקשו על המחנ " א מהגמ ' בשבועות‬ ‫והנה‬
‫ריסוד חיובו הוא או נשבע או שלים רמה " ט‬ ‫בין‬ ‫איכא‬ ‫מאי‬ ‫דקאמר‬ ‫)‬ ‫מא ‪.‬‬ ‫( דף‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫‪.‬‬
‫נתונות ‪ -‬רן כ ם ע " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫רפם‬

‫החתימה כלל הוי מדאורייתא כמי‬ ‫מבירין‬ ‫נחתינו לנכסיה ‪ ,‬וזהו דבאמת משני דהחילוק‬
‫הב " ר ‪.‬‬ ‫שנחקרה עדותן‬ ‫הוא אי נחתינן לנכסיה או לא וכנ " ל ‪.‬‬
‫הקשו בדברי התוס ' ‪ ,‬אמאי‬ ‫)‬ ‫יט ‪.‬‬ ‫( דף‬ ‫בתוד " ה ולד ' יוסי וכו ' ולפמש " כ יש‬ ‫( ואנ " ש‬
‫הוצרכו להביא מהגמ ' בגיטין תיפו " ל‬
‫ולעיי‬ ‫[ ועיין ישועת‬ ‫ע "ש) ‪.‬‬ ‫ליישב קושיתם‬
‫דבכולי דוכתי מבואר דקיום שטרות דרבנן‬ ‫ל '] ‪.‬‬ ‫סימז‬ ‫חו " מ‬ ‫דוד‬
‫מזויף ‪.‬‬ ‫אפי ' בטוען‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫גמ ' כיון דקיום שטרות דרבנן‬ ‫סע )‬

‫דבונת התוס ' להוכיח דאף באופן‬ ‫וביארנו‬ ‫ולכאורה אמאי חשים שמעיד מה שראה‬
‫שאין העדים מוכרין לנו כלל וא " א‬ ‫החתימות ‪.‬‬ ‫בקוטנו תיפו " ל שהיום הוא מכיר‬
‫לקיימו ג " כ הוי רק מדרבנן ולזה הוצרכו‬ ‫ומבואר הכיון שזמן הכותו היתה בקטנות‬
‫לאחויי מגיטין שמביא גט ממדינת הים שאין‬ ‫ועכשיו מעיד ע " פ מה שהכיר אז‬
‫אנו מכירין העידם כלל ואינו עומד להתקיים‬ ‫חשיב זה תחילתו בקטנות ‪ ( .‬ועיין תוס ' לעיל‬
‫ואפ " ה מדאורייתא אין חוששין לזיוף ועיין‬ ‫כא ‪. ) :‬‬
‫בזה ‪.‬‬ ‫לעיל מש " כ‬ ‫שטרות וכו ' ומיהו בריש‬ ‫רנוד " ה קידם‬ ‫)‬

‫דאין‬ ‫היכא‬ ‫דאפי '‬ ‫מוכח‬ ‫גיטין‬

‫האשה שנתארמלה‬ ‫על‬ ‫הדרן‬

‫דה כ " ט ע " א‬

‫חתנות ורק בנתינים גזרו מדרבנן א " כ שאר ז '‬ ‫מתני ' אלו נערות שיש להן קנס הבא‬ ‫סעס )‬

‫ולשיטת הרמב " ן והרשב " א‬ ‫מותרים ‪.‬‬
‫שרק הם שנתגיירו אסורים אבל בניהם מותרים‬
‫ורק בנתינים דוד גזר עליהם א " כ בשאר ז '‬
‫מותרים ‪.‬‬ ‫אומות בניהם‬
‫ורק דיש לעיין בזה מה נחשב דור אשון‬
‫שאסורים ‪ ,‬האם דוקא אז בזמן הגבעונים‬
‫עליהם היה הלאו ותולדותם כיום מותרים ‪ ,‬או‬
‫דלעולם‬ ‫ראשון‬ ‫דור‬ ‫איכא‬
‫כשיבוא אחד מהם להתגייר הוא יהא אסור‬
‫מותרים ‪.‬‬ ‫מה " ת ובניו‬
‫ובשפם " ק כאן כתב ‪ ,‬דיתכן שכך הוא ג " כ‬
‫כאן‬ ‫רש " י‬ ‫שיטת‬ ‫באמת‬
‫כהרשב " א והרמב " ן שרק דור ראשון אסורים‬
‫מה " ת אבל כניהם מותרים ורק דדוד גזר‬
‫בזה ‪.‬‬ ‫עליהם וע " ע לקמן מש " כ‬
‫להסתפק כאיסור דלא תתחתן בם‬
‫דנתינים אסורים מה " ת ‪ ,‬האם הוי זה‬
‫פסול קהל כשאר פסולי קהל יממזר ומצרי‪,‬‬
‫או דהוי רק איסור בעלמא ‪ ,‬דדוקא בעלמא‬
‫דכתיכ לא יבא כקהל השם הוי פסול קהל‬
‫אומות‬ ‫על הממזרת ועל הנתינה וכו '‬
‫וכתב רש " י נתינה מן הגבעונים והיא אסורה‬
‫לקהל רדוד גזר עליהם וכו ' והיינו דאסורים‬
‫ורק מדרבנן משום גזירה ‪ ,‬וכן דעת הרמב " ם‬
‫שהוא רק מדרבן ‪ ,‬והיינו כהס " ד דרבא ביבמות‬
‫[ כמו שהביאו התום ' ] דלאו דלא תתחתן קאי‬
‫בנכריותן דוקא ‪ ,‬אבל בגירותן ליבא איסור‬
‫דלעולם‬ ‫דלמא‬ ‫חתנות ורק מדרבנן אסורים ‪ .‬אכן בדעת התוס '‬
‫מבואר הכא רכל הלאו הוא דוקא בגירותן ולא‬
‫בגיותן ע " ש ‪ ,‬ויש עוד שיטה דהלאו הוא בין‬
‫בגיותן ‪.‬‬ ‫בגירותן ובין‬
‫אטבם דעת הרמב " ן והרשב " א ביבמות ( דף‬
‫דלאו דלא תתחתן קאי בגירותן‬ ‫‪):‬‬ ‫עח‬
‫אבל רק אותו דור ראשון שנתגיירו אבל בניהם‬
‫‪.‬‬ ‫עליהם ‪.‬‬ ‫אינם אסורים מה " ת ורק דוד גזר‬
‫והנה יש‬ ‫דמחלוקת זו אינו דוקא בנתינים אלא‬ ‫ונטצא‬
‫אומות דלהראשונים‬ ‫בכל ז '‬ ‫ה "ה‬
‫שהלאו דלא תתחתן מיירי אחר גירות דהוו‬
‫פסולי קהל לעולם ה " ה בכל ז ' אומות כן אבל ‪.‬‬
‫לשיטת הרמב " ם שאחר גירות ליכא בהו איסור‬
 ‫ספג‬ ‫פוברמקי זצ " ל‬
‫שמסתבר שהוא רק איסור ולא פסול‬
‫דלכן רק דוד ראשון אסורים ובניהם מותרים ‪,‬‬
‫והכא מבואר שהוא פסול מדלא בעינן קידש‬
‫וצ " ע] ‪.‬‬ ‫ובעל כמ " ש ‪,‬‬
‫לפי " ז אף להראשונים דנתינים אינו‬
‫איסור רק על דור ראשון נמי איכא‬
‫ראיה דהוי איסור ולא פסול כיון דהא סברי‬
‫כתונות ‪ -‬רף כ " ט ע " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫משא " כ הכא שלא הוזכר איסור קהל אלא רק‬
‫איסור חתנות יתכן דהוי רק איסור בעלמא ולא‬
‫פסול ‪ ,‬ונפ " מ האם פוסל אשה בביאתו דאם‬
‫הוא פסול קהל ‪ ,‬פוסל האשה ‪ ,‬משא " כ אם הוא‬
‫ועכ " פ‬ ‫פוסל ‪.‬‬ ‫רק איסור גרידא אינו‬
‫הרמב " ן והרשפו כשרים ‪,‬‬ ‫ולכאורה לשיטת‬
‫ואע " ג דמויינו כה " ג במצרי שני‬

‫ההאיסור רק דרך אישות ולא דרך זנות ע " כ‬ ‫שהוא פסול לקהל ובנו בשר ‪ ,‬מ " מ לא דמי‬

‫כמ " ש ‪.‬‬ ‫דהוי איסור ולא פסול קהל‬ ‫דהתם הרי כך כתוב בפירוש בתורה דרק עד‬
‫דור שלישי לא יבוא בקהל ודור שלישי מותר ‪,‬‬
‫‪51‬פי " ז יש לבאר דברי התוס ' ביבמות ( דף‬
‫עח ‪ ) :‬דבגמ ' שם ( עז ‪ ) :‬פליגי ר '‬ ‫משא " כ הכא דכתיב בתורה לא תתחתן בם‬

‫יהודה וריש אי דרשינן מצרי ולא מצרית כמו‬ ‫סתמא אין לנו לחלק בינם לבניהם ‪ ,‬ואי היה‬
‫זה פסול קהל הרי ממילא דגניהם נמי פסולים‬
‫בעמוני ולא עמונית ‪ ,‬ההבנות כשרות או לא‬
‫בקהל ‪ ,‬וע " כ מסתכר דס " ל דהוי רק איסור‬
‫דר " ש סבר שמותרות ‪ ,‬ור " י סבר דאסורות ‪ ,‬אמר‬
‫בעלמא ולכן מחלקים שכל האיסור רק עליהם‬
‫ר ' יוחנן אי לאו דאמר ר " י הכתוב חלאן בלידה‬
‫לא מצא ידיו‬ ‫אסורות ]‬ ‫[ דהיינו שגם בנות‬
‫בניהם ‪.‬‬ ‫ולא על‬
‫מהא דכתב בחינוך מצוה‬ ‫וכן יש להוכיח‬
‫ורגליו בביהמ " ד ‪ ,‬כיון דאמר מר קהל גרים‬
‫לא‬ ‫האיסור‬ ‫רכל‬ ‫שם‬ ‫ובמנ " ח‬ ‫תכ " ז‬
‫איקרי קהל מצרי שני במאי יטהר וכו ' והיינו‬
‫תתחתן בז ' עממין הוי דוקא ע " י אישות ולא‬
‫דכיון שמצרית מותרת והויא בכלל קהל הרי‬
‫ע "ש‪.‬‬ ‫דרך זנות‬
‫אסורות לינשא למצרי ואיך יתכן שיהיה מצרי‬
‫מ " ש מכל‬ ‫שכאורה אי נימא דהוי פסיל קהל‬
‫שלישי ‪ ,‬והקשו בתוס ' שם ד " ה מצרי וכו '‬
‫שאר פסולי קהל דאיכא איסור‬
‫וא " ת וישא נתינה והולד כשר לר ' יוחנן דאמר‬
‫כביאה לחוד אף שלא ע " י אישות ואף הכא‬
‫בסמוך מצרי שני שנשא מצרית ראשונה בנה‬
‫נימא כן ואע " פ שלשון הלאו משמע דרך‬
‫ע "ש‪.‬‬ ‫שלישי הרי דבתר דיריה שדינן ליה‬
‫חתנות דוקא מ " מ אם הוא פסול קהל הרי לא‬
‫ובפורי ‪ -‬אבן מגילה ( יד ‪ [ ) :‬עיין בגליון הש " ס‬ ‫איסור‬ ‫רק‬ ‫שייך לחלק בזה ‪ ,‬וע " כ שהוא‬
‫שמן הקשה ‪ ,‬מה נרויח בזה‬
‫בעלמא ‪.‬‬
‫אחר‬ ‫הולך‬ ‫דהולד‬ ‫קי " ל‬ ‫שישא נתינה הא‬ ‫ריטב " א‬ ‫ט " ז סק " ב ) הביא‬ ‫‪1‬באנ " מ ( סי '‬
‫הפגום ‪ ,‬ונתין הוי פגום טפי וא " ב הרי הולד‬ ‫בדעת הרמב " ן דלא בעינן דוקא‬
‫יהא נתין שאסור לעולם ‪ ,‬ודוקא כששניהם‬ ‫קידש ובעל אלא אף בבעל לחוד דרך זנות נמי‬
‫מצריים סובר ר ' יוחנן דשדינן בתר דיריה‬ ‫אסור ‪ ,‬אכן בפנ " י כאן כתב הדוקא בקידש‬
‫שיהיה שלישי כיון שהם עם אחד וליכא בזה‬ ‫לוקה ‪.‬‬ ‫ובעל‬
‫דין הלך אחר הפסול ‪ ,‬אבל בנושא נתינה איכא‬ ‫זה תלוי במש " כ ראם הוא‬ ‫ועכ " פ לכאורה‬
‫נתין ‪.‬‬ ‫דין הלך אחר הפסול שיהיה‬ ‫איסור אף בלא‬ ‫פסול קהל איכא‬
‫זצ " ל‬ ‫הרב‬ ‫אמר‬ ‫וכן‬ ‫א "ש‬ ‫לפמש " נ‬ ‫אכן‬ ‫קידש אלא מחמת הביאה לחוד משא " כ אי הוי‬
‫דאיסור נתינים לא הוי פסלות כלל אלא‬ ‫איסור בעלמא בעינן דוקא קידש ובעל כשאר‬
‫רק איסור בעלמא ולכן אין בזה דין הלך אחר‬ ‫וכיצ " ב ‪.‬‬ ‫איסורים כמו אלמנה וגרושה‬
‫[ קהל ]‬ ‫הפסול שיהיה הכן נתץ דדוקא בפסולי‬ ‫[ א " ה צ " ע דהא לעיל כתבנו בדעת הרמב " ‪7‬‬
 ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫"א‬ ‫כתושת ‪ -‬זה כ "ט י‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫רפד‬

‫אכן אכתי צ " ע דכ " ז ניחא בעמונית שמותרת‬ ‫אמרינן כן ושפיר הוי דומיא דמצרי שני שנשא‬
‫כישראלית‬ ‫שנחשבת‬ ‫אמרינן‬ ‫לגמרי‬ ‫דידיה ‪.‬‬ ‫ראשונה דשדינן בתר‬
‫גמורה ואין לה שם עמוני כלל ‪ ,‬אבל הכא‬ ‫‪21‬נ " ש בתוס ' דתירצו דר ' יוחנן דהא סבר‬
‫בנתינה דסו " ס היא אסורה לקהל אע " פ שאינו‬ ‫כאידך דר " י וכו ' דבנה שני הוי דפתר‬
‫פסלות מ " מ אסורה לקהל ‪ ,‬ואיך יוכשר זה הבן‬ ‫דידה שדינן ליה ‪ ,‬והיינו דכיון דאזלינן בתר‬
‫על ידה שיהיה מותר לקהל ‪ ,‬הרי גם האב וגם‬ ‫דידה ממילא לא נרויח מה שישא נתינה‬
‫האם אסורים לקהל ‪ ,‬ומהיכן יקבל זה הבן‬ ‫ע "ש ‪.‬‬ ‫כיו‪7‬שהולד כמוה‬
‫ישראל ‪.‬‬ ‫קדושת‬ ‫לבאר דהא בגמ ' שם מבואר דהטעם‬ ‫וצריך‬
‫[ א " ת לנאורה כמו כל מצרי שני שנשא‬ ‫דבתר דידה שדינן ליה הוא או משום‬
‫מצרית שניה הוי הבן ישראל ה " נ הוי‬ ‫קרא דאשר יולדו הכתוב חלאן בלידה ‪ ,‬או‬
‫מצרי שלישי שכשר בקהל כיון שאין אמו‬ ‫משום רעובר ירך אמו ‪ ,‬והכא הרי לא שייך‬
‫וצ " ת] ‪.‬‬ ‫פסולה דנימא הלך אחר פסולו‬ ‫כתיב כל‬ ‫לא‬ ‫[ רהא‬ ‫יוולדו‬ ‫דאשר‬ ‫טעמא‬
‫( פי " ב מאיסו " ב הי " ט ) מבואר‬ ‫‪1‬באור ‪ -‬שטח‬ ‫וא " כ צ " ל‬ ‫בנתינה ] ורק משום עובר ירך אמו‬
‫כהקוב " ע ‪ ,‬שכתב לפשוט‬ ‫ג "כ‬ ‫דאע " פ שאין כאן שום פסלות אלא איסור‬
‫דורות בעבד‬ ‫אי מונין‬ ‫ספיקת הירושלמי‬ ‫מדין עובר ירך אמו הוי כהאם‬ ‫אפ " ה‬ ‫גרידא‬
‫[ דהיינו אם מצרי או אדומי נקנה לעבד כנעני‬ ‫ואסור וכמו התם במצרי דאע " פ שהם עם אחד‬
‫ונשא שפחה מצרית וילדו וכן עשו בניהם‬ ‫ולא שייך דין הלך אחר פסולו ואפ " ה בתר‬
‫והדור השלישי נשתחרר האם יהיה מותר‬ ‫כמוה ‪.‬‬ ‫דידה שדינן ליה שהולד‬
‫דורות‬ ‫מונין‬ ‫אי‬ ‫הלכאורה‬ ‫וכתב‬ ‫בקהל ]‬ ‫צ " ע בקושית התוס ' ‪ ,‬דהנה קי " ל‬ ‫אוקם אנתי‬
‫משכת " ל שפיר מצרי שלישי בכה " ג ואמאי‬ ‫עמוני ולא עמונית ‪ ,‬ואם נשא ישראל‬
‫ר "י‬ ‫קאמר בגמ ' דאי מצרית מותרת לא מצא‬ ‫עמונית הולד כשר כמו האב ‪ ,‬דלא שייך כיון‬
‫ע "ש‪.‬‬ ‫ורגליו בביהמ " ד‬ ‫ידיו‬ ‫לו הלך אחר הפסול כיון שאין האם פסולה‬
‫נמצא‬ ‫כהקוב " ע‬ ‫דלא‬ ‫שכאורה אי גימא‬ ‫שבא על עמונית כתב‬ ‫כלל אבל בעכו " ם‬
‫אמו‬ ‫כמו‬ ‫כשר‬ ‫יהיה‬ ‫דהולד‬ ‫בקובץ הערות סי ' כ " ו סק " ד שיהא הולד‬
‫המצרית דהא ולד שפחה נמוחה וכיון שהיא‬ ‫עמוני כיון שאין לו יחוס אב לקבל קדושת‬
‫ולא‬ ‫מיד‬ ‫מותר‬ ‫הבן‬ ‫גם‬ ‫ממילא‬ ‫מותרת‬ ‫ישראל ממילא נשאר כאמו שהיא עמוניתוכיון‬
‫משכח " ל כלל שיהיה מצרי שלישי ‪ ,‬וא " כ‬ ‫בקהל ‪.‬‬ ‫שהוא עמוני ‪ ,‬פסול הוא‬
‫לכאורה מוכח רס " ל כהקוכ " ע דאף שהיא‬ ‫מה הקשו התוס ' וישא נתינה סו " ס הרי‬ ‫וא " כ‬
‫מותרת לקהל עדיין שם מצרית עליה לענין‬ ‫הבן יהיה נתין בהאם דאע " פ שאינה‬
‫שהבן יהיה מצרי ‪ ,‬ועיין עוד בישועת דוד‬ ‫פסולה כמ " ש ממילא גרעה מעמונית שכתב‬
‫בכ " ז ‪.‬‬ ‫אה " ע סי ' י " ב מה שהאריך‬ ‫הקובע דאע " פ שהיא מותרת הוי הבן עמוני‬
‫ד " ה כותית ‪ ,‬קסבר גירי אריות‬ ‫רש " י‬ ‫סעו )‬ ‫כשהאב עכו " ם וה " נ לא יהא הבן מצרי אלא‬
‫הן וישנן בלאו לא תתחתן בם ‪,‬‬ ‫נתין ‪.‬‬
‫[ ועיין בתוד " ה ועל הכותית דרש " י לשיטתו‬ ‫דלא‬ ‫התוס '‬ ‫מדברי‬ ‫מוכרח‬ ‫ולבאורה‬
‫בגיותן ] ‪.‬‬ ‫דלאו דלא תתחתן קאי‬ ‫כיון‬ ‫דעמונית‬ ‫אלא‬ ‫כהקוב " ע‬
‫בדברי השטמ " ק שהבאנו לעיל שכתב‬ ‫וצ " ע‬ ‫שמותרת אץ לה דין עמונית כלל ‪ ,‬אלא היא‬
‫בדעת רש " י דס " ל כהראשונים שמה " ת‬ ‫גיורת ככל גיורת וממילא כשבא עליה עכו " ם‬
‫אסורים רק דור ראשון ודוד גזר עליהם איסור‬ ‫כשר ‪.‬‬ ‫יהיה הבן ישראל‬
 ‫יפה‬ ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫כתונות ‪ -‬רן כ " ט ע " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫יפקיע ‪ ,‬דלא שייך באיסורא הפקר ב " ד הפקר‬ ‫דרש " י סובר נמי‬ ‫הרי נמצא‬ ‫דורות וא " כ‬
‫ע "ש‪.‬‬ ‫וכו '‬ ‫כמסקנת רבא דהלאו קאי בגירותן ולא בגיותן‬

‫דהאיסור‬ ‫כיון‬ ‫דהא‬ ‫הקשה‬ ‫ונקרני ‪ -‬ראם‬ ‫וא " כ איך כתב גבי כותית דגירי אריות הן‬
‫תלוי בממון שייך שפיר הפקר‬ ‫בם ‪.‬‬ ‫וישנן בלאו דלא תתחתן‬
‫ב " ד גם על האיסור דע " י שיפקע הממון יפקע‬ ‫צ " ע בדברי החינוך שכתב דבגיותן איכא‬ ‫וכן‬
‫ממילא גם האיסור ושפיר קשה גם לרש " י‬ ‫לאו דלא תתחתן בם ואפ " ה כתב דנתינים‬
‫נימא הפקר ב " ד הפקר ויהא נפקע האיסור‬ ‫תתחתן ‪.‬‬ ‫אסורים משום לאו דלא‬
‫ג "כ ‪.‬‬ ‫כתב שיטה אחרת באיסור דנתינים‬ ‫ונ‪ :‬כ! אירי‬
‫לפמש " נ א " ש דאי נימא ראין האיסור‬ ‫אכן‬ ‫ולא‬ ‫הם‬ ‫אף‬ ‫והנתינים‬ ‫וז " ל‬
‫משום לא יהיה קדש ע " כ דהוו תרי‬ ‫להחזיקם בגרים גמורים לענין חתנות אלא‬
‫גזירות נפרדות ‪ ,‬גזירה אחת שיעבדו ‪ ,‬ועוד גזר‬
‫שהם חייבים בתרי " ג מצוות וכו ' אבל כל‬
‫שיהיה איסור חיתון א " כ פשוט שאין תלוי זה‬
‫שחזרו בניהם ונתגיירו מתחלה הרי הם מן‬
‫בזה ואף אם נפקע גזירת העבדות עדיין לא‬
‫התורה כשאר גרים שאין להם איסור דורות‬
‫וכנ " ל ‪.‬‬ ‫יותר האיסור‬
‫דבריו ‪.‬‬ ‫וכו ' ‪ ,‬ע " ש כל‬
‫שהאיסור‬ ‫משמע‬ ‫המהרש " א‬ ‫בלשון‬ ‫אכן‬ ‫שחייבין‬ ‫זה‬ ‫הוא‬ ‫גירות‬ ‫דין‬ ‫וצינע איזה‬
‫והעבדות הוא באמת חרא גזירה איסור‬
‫בתרי " ג מצות ולא לענין חתנות הא‬
‫עבדות מי יפקיע וכו ' ע " ש ‪ ,‬משמע להדיא‬
‫כיון שחל גירות לחייבם במצוות איך ישאר‬
‫דהאיסור הוא משום העבדות ‪ ,‬וא " כ שפיר‬
‫בזה ‪.‬‬ ‫עכו " ם לענין חתנות וע " ש כמגיה מש " כ‬
‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫הקשה הקרני ראם‬
‫אלו נערות וכו ' כיון דעבדות‬ ‫תוד " ה‬ ‫סעו )‬
‫שיפקע‬ ‫דע " י‬ ‫כנ " ל‬ ‫ג "כ‬ ‫וברשרש הקשה‬
‫ממש גזר עלייהו שמתוך כך‬
‫ממילא‬ ‫האיסור‬ ‫יהיה‬ ‫השיעבור‬
‫נאסרו לבוא בקהל משום לא יהיה קדש וכו '‬
‫עכ " ל ‪.‬‬ ‫בטל כדלעיל דף ג ‪ .‬בתוד " ה הנח ע " ש ‪,‬‬
‫ומיהו הא י " ל דלאו ממש גזר עלייהו עבדות‬
‫לעיל ‪,‬‬ ‫להסוגיא‬ ‫איכא‬ ‫וצ " ע מה שייכות‬
‫מעות‬ ‫את‬ ‫מפקיעים‬ ‫רבנן‬ ‫דהתם‬
‫וכו ' ‪.‬‬ ‫לאסור בלא יהיה קדש‬

‫הקידושין שיהא מתנה וממילא מתברר שלא‬

‫נפ " מ בגדר האיסור ‪ ,‬דאי הוי‬ ‫ו לאורה איבא‬
‫משום לא יהיה קדש ‪ ,‬הוי האיסור‬
‫היה חלות קידושין כלל ‪ ,‬ומה דמיון להכא‬ ‫‪-‬‬
‫שע " י הפקר ב " ד על הממון יהא נפקע האיסור‬ ‫בתוצאה מדין העבדות ‪ ,‬דרבנן עשאוהו ככל‬

‫ממילא ‪.‬‬ ‫עבד ‪ ,‬אבל אי לא אסרוהו משום לא יהיה קדש‬

‫‪ 71121‬צ " ע בעיקר קושיתם דהא רק שמואל‬ ‫הוי סתם איסור קהל שגזרו עליהם וא " כ הוו‬

‫סובר כן דהאיסור תלוי בממון דמה " ט‬ ‫ב ' גזירות דלא תליא זה כזה כלל ורק גזרו‬

‫ס " ל המפקיר עבדו א " צ גט שחרור אכל למ " ר‬ ‫קהל ‪.‬‬ ‫עליהם עברות ועוד גזרו איסור‬

‫דצריך גט שחרור הרי אין האיסורים תלויים‬ ‫ולמי " ז יש לבאר דברי המהרש " א שביאר‬
‫בממון כלל ‪ ,‬ואפשר דבאמת כונתם להקשות‬ ‫מש " כ התוס ' בסמוך ואע "ג דקי " ל‬

‫דרבי ‪.‬‬ ‫רק לשמואל מהך‬ ‫הפקר ב " ד היה הפקר וכו ' רקאי דה רק לשיטת‬
‫מחמת‬ ‫האיסור‬ ‫דאין‬ ‫ג "כ‬ ‫י " ל דס " ל‬ ‫אנן‬ ‫התוס ' דהתם מיירי רק מצד הממונות דלכן‬
‫העבדות אלא הוי עוד גזירה שפסלוהו‬ ‫הוקשה להם נימא הפקר ב " ד הפקר ‪ ,‬אבל‬
‫לקהל ורק דמ " מ לא עשו זה לסתם איסור‬ ‫לפירש " י רדוד גזר גם האיסור שפיר קאמר‬
‫בפנ " ע אלא שמתלי תלי וקיימא בעבדות ולכן‬ ‫דחלק מזבח דעביד בהו איסור עבדות מי‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫כ" כ ע "א‬ ‫ימר‬ ‫כתומת ‪-‬‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫רפו‬
‫"‬
‫למוכרה לשפחות להכי אין לה קנם דהו " ל‬ ‫הקשו שפיר דאי מפקיעין העבדות יהא בטל‬
‫ע "ש ‪.‬‬ ‫שפחה ‪ ,‬ושפחה אין לה קנס וכו ' עכ " ל‬ ‫ממילא גם האיסור כיון שהוא תלוי בעבדות‬
‫דהטעם דשפחה אין לה קנס אינו‬ ‫ומפורש‬ ‫ג ‪. ).‬‬ ‫וכנ " ל ושפיר הוכיח הרש " ש מלעיל ( דף‬
‫מטעם שאין לה הויה ‪ ,‬שהרי בבתו‬ ‫לפמשכ " ל יש לחלק [ ואפשר שזהו‬ ‫‪111‬כ " פ‬
‫ודאי יש לו הויה וע " כ דהוי מיעוט מצד‬ ‫דדוקא בכל עבד‬ ‫המהרש " א ]‬ ‫דעת‬
‫שפחה שאין לה קנס ‪ ,‬אכן תמוה דהא מכרה‬ ‫שהאיסור הוא בתוצאה מחמת קנין ממון‬
‫רק לאמה העבריה ולא שפחה ממש ולמה לא‬ ‫אמרינן דכשפקע הממון פקע ממילא האיסור‬
‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫יהיה לה קנט‬
‫משא " כ הכא שהם ב ' גזירות נפרדים יתכן‬
‫ועובדת‬ ‫וכו '‬ ‫לעט ) עודיה יעל הכותית‬ ‫שאין תלוי זה בזה ולכן שפיר קאמר חלק‬
‫כוכבים אין לה קנס כדפדיך בפ " ק וכו ' ‪.‬‬ ‫לפרש " י ‪.‬‬ ‫מזבח מי יתיר‬
‫וברעק " א הקשה אמאי לא הקקה בפשיטות‬
‫שם בא " ד ‪ ,‬ואי משום דנתינה מנטרא‬ ‫לעס )‬
‫דאי גירי אריות נינהו אמאי תני‬ ‫בירושלמי‬ ‫אמר‬ ‫הא‬ ‫נפשה ‪,‬‬
‫וכתב דיתכן‬ ‫נכרית ‪,‬‬ ‫ליתני‬ ‫כותית‬ ‫במתני '‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫דשפתה אפי ' משומרת אין לה קנס‬
‫הנכרית אין לה קנס ‪ ,‬דכיון שקנאין פוגעין בו‬
‫של‬ ‫דהטעם‬ ‫י "ל‬ ‫דהא‬ ‫הקשה‬ ‫וברעק " א‬
‫הו " ל כמו חייבי מיתות ב " ד דקלב " מ ‪ ,‬משא " כ‬
‫הירושלמי דאפי ' משומרת אין לה‬
‫כותית אע " פ שגירי אריות הל מ " מ אפשר‬
‫קנס הוא משום דלאו בני הויה נינהו ודרשינן‬
‫שהרבה מהם נתגיירו לשם שמים והוו רק ספק‬
‫מולו תהיה לאשה דבמהוה עצמה הכתוב‬
‫גויים ‪ ,‬ונמצא שהבא על הכותית אין קנאין‬
‫תפיסת‬ ‫בה‬ ‫ששייך‬ ‫באשה‬ ‫דהיינו‬ ‫מדבר‬
‫פוגעין בו ‪ ,‬ואף רקמי שמיא גליא שהיא גויה‬
‫קידושין ‪ ,‬משא " כ שפחה ‪ ,‬ולא דמי לקטנה‬
‫גמורה ‪ ,‬מ " מ כיון דלנו איכא ספק ואין קנאין‬
‫ולחיי " כ ששייך בהם אע " פ שגזרו עבדות מ " מ‬
‫פוגעין בו הרי אינה מחויבת מיתה וליבא‬
‫הרי לא הקילו עליהם בדאורייתא לומר דלא‬
‫קלב " מ והיה צריך לשלם קנס ולכן הוצרכו‬
‫יתפסו בהם קידושין וגם הא נתיני בחרורי‬
‫ברעק " א ‪.‬‬ ‫להוכיח דאף בכה "ג פטור ‪ ,‬ע " ש‬
‫מותרים זה בזה וכיון דשייך בהם הויה משו " ה‬
‫לה ‪.‬‬ ‫בב " ק דף‬ ‫מבואר לכאורה ברש " י‬ ‫סם )‬

‫דבספק‬ ‫ידעינן ‪,‬‬ ‫ומנא‬ ‫ד "ה‬

‫קנס ‪.‬‬ ‫שפיר יש להם‬

‫ובפשוטו היינו‬ ‫ע "ש‪,‬‬ ‫חייב לשלם‬ ‫קלב " מ‬

‫דהטעם‬ ‫נימא‬ ‫דאפי '‬ ‫י "ל‬ ‫לנאורה‬ ‫אכן‬
‫בשפחה הוא משום דלית בה הויה מ " מ‬
‫משום דיש ודאי מעשה המחייבו ממון ‪ ,‬וספק‬
‫קלב " מ הפוטרו ולכן מספק חייב ככל א " י אם‬ ‫אין סיבת המיעוט " מחמת " שאין בה קידושין‬

‫פרעתיך ‪.‬‬ ‫אלא דוה רק סימן ששפחה נתמעטה מקרא זה ‪,‬‬

‫ד " ה עבד ) כתב ‪,‬‬ ‫‪:‬‬ ‫בשטמ " ק ב " ק ( דף סא‬ ‫אכן‬ ‫והסיבה היא מפני שהיא שפחה שאין לה קנס‬

‫גבי גדיש שעבד כפות לו וגדי סמוך לו‬ ‫וא " ב לפי " ז לא אכפ " ל מה דתופס קידושין‬

‫ואין ידוע מי נשרף קודם פטור מן התשלומין‬ ‫בנתינה ‪ ,‬דמ " מ כיון שגזרו עליהם עבדות ‪,‬‬

‫פטור ‪.‬‬ ‫ע " ש ‪ ,‬מבואר לכאורה דספק קלב " מ‬ ‫ומדרבנן יש לה דיני שפחה ממילא אין לה‬
‫סק " א )‬ ‫מבואר במנ " א ( או " ח סי ' רע " ח‬ ‫וכן‬ ‫שפחה ‪.‬‬ ‫קנס דמדרבנן יש עליה המיעוט של‬
‫שכתב ליישב סתירא בטור ‪ ,‬דבחו " מ סי '‬ ‫מונה בשטמ " ק שכתב לבאר הטעם דר " מ‬ ‫וכן‬
‫תכ " ד פסק דהחובל ויחבירו בשבת פטור מן‬ ‫דכ " מ שיש מכר אין קנס וז " ל בד " ה‬
‫ס'‬ ‫התשלומין משום שחייב מיתה ‪ ,‬ובאו " ח‬ ‫שהיה ר " מ אומר וכו ' ‪ ,‬פי ' מלתא בטעמא‬
‫רע " ח פסק דמלאכה שאינה צריכה לגופה‬ ‫אביה‬ ‫ורשאי‬ ‫מכר‬ ‫שיש לה‬ ‫קאמר דכיון‬
 ‫יפז‬ ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫וא‬ ‫ףף ם‬ ‫נינות ‪-‬‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫כתבנו גבי ינאי דשייך חזקת אבהתא אע " פ‬ ‫פטור ‪ ,‬וא " כ הרי נמצא שאינו חייב מיתה ולמה‬
‫שהספק שמא נפסל מצד אמו מ " מ החזקה היא‬ ‫‪.‬‬ ‫פטור‬
‫מתשלומיי‬
‫שכיון שהאב כהן כשר ה " נ בנו כמוהו ולכן‬ ‫אי‬ ‫בזה‬ ‫מסופק‬ ‫דהטור‬ ‫והטג " א תירץ‬
‫כותית ‪.‬‬ ‫שפיר איכא הכא נמי חזקה שהיא‬ ‫משאצל "ג חייב או פטור והתם גבי‬
‫א דאכתי אמאי לא ניחוש שגם אביו‬ ‫[( א‬ ‫ממון כיון רהוי ספק המומע " ה ופטור ע " ש ‪,‬‬
‫וצ " ל כמ " ש בשטמ " ק‬ ‫עבד ) ‪,‬‬ ‫היה‬ ‫נמי פטור מממון ‪.‬‬ ‫קלב " מ‬ ‫הרי מפורש דכטפק‬
‫‪-‬‬
‫בשם הרא " ש דאיבא הכא גם חזקת האם‬ ‫נתב‬ ‫שם )‬ ‫( בב " ק‬ ‫ונחיי ‪ -‬הגך " ש שקאפ‬
‫והיינו דבתחילה הרי נתערבו באופן שהכותי‬ ‫דכתב כן‬ ‫לבאר דברי רש " י ‪,‬‬
‫נשא שפחה והעבד נשא כותית ‪ ,‬וא " כ לעולם‬ ‫רק להס " ד שם דעדיין לא ידע דין דחייבי‬
‫נשאר חזקת האב וחזקת האם של לפני דורות‬ ‫מיתות שוגגין נמי איכא קלב " מ וסבר דדוקא‬
‫כותית] ‪.‬‬ ‫הרבה שהיא‬ ‫המיתה בפועל פוטר מממון ולכן כתב רש " י‬
‫יצוד " ה ועל אשת אחיו וגו ' וכיון‬ ‫סטג )‬ ‫דבספק חיוב מיתה כיון דבפועל ליכא מיתה‬
‫וכו ' ‪.‬‬ ‫דלעצמה מפותה אין לה קנס‬ ‫חייב ממון ‪ ,‬אבל להמסקנא שם האף חייבי‬
‫לחקור בהא דמפותה אין לה קנס האם‬ ‫ויש‬ ‫מיתות שוגגין פטורין ולא בעינן מיתה בפועל‬
‫הוי רק מטעם מחילה דמעיקר הרין חל‬ ‫פשוט שגם ספק חיוב מיתה נמי פוטר כדין‬
‫באמת חיוב קנס ורק שמוחלת ‪ ,‬או דלמא כיון‬ ‫פטור ‪.‬‬ ‫חייבי מיונת שוגגין וספק קלב " מ‬
‫שהיא מפותה ומדעתה עבדה לא שייך כלל‬ ‫לפי " ז צ " ב דברי הרעק " א הכא שכתב‬ ‫אכן‬
‫אליה ‪.‬‬ ‫דין קנס‬ ‫דמה " ט כתב‬ ‫דספק קלב " מ חייב ממת‬
‫שאינה‬ ‫כפירוש‬ ‫שאומרת‬ ‫ונפ " ם היבא‬ ‫שכותית דהוי ספק גירי אריות אין לפטור קנס‬
‫מוחלת ‪ ,‬או באופן שלא ידעה שהיא‬ ‫בו ‪.‬‬ ‫משום ספק חיוב מיתה דקנאין פוגעין‬
‫צריכה לקבל הקנל דלא ידעה למחול ‪ ,‬דהנה‬ ‫נואה דלא דמי כלל לכל ספק קלב " מ ‪,‬‬ ‫אמנם‬
‫הקשה ברעק " א על קושית התוס ' דנתארסה‬ ‫דדוקא בעלמא דאיכא ספק " חיוב "‬
‫ונתגרשה קנסה לעצמה ומחלה ‪ ,‬דהא משכח " ל‬ ‫מיתה מש " ה פטור מתשלומין ‪ ,‬משא " כ הכא‬
‫בפשוטו שקידשה אביה בלא ידיעתה וכן קיבל‬ ‫דכל מה שהוא בכלל " חייבי מיתות " הוא רק‬
‫הגט שלא בידיעתה דנמצא שהיא לא ידעה‬ ‫א " כ כיון‬ ‫בו‬ ‫פוגעין‬ ‫דקנאין‬ ‫מחמת הדין‬
‫שהקנס‬ ‫וסברה‬ ‫ונתגרשה‬ ‫שנתארסה‬ ‫כלל‬ ‫רכותית היא ספק גיורת ‪ ,‬דממילא אין דין‬
‫לאביה וממילא לא מחלה ושפיר חייב לה‬ ‫קנאין פוגעין בו כלל ‪ ,‬נמצא שבתורת ודאי‬
‫הקנס ‪ [ ,‬ודמי ממש לדין הירושלמי בבא על‬ ‫שפיר כתב ראין לפטור מקנס משום ספק‬
‫כתו עד שלא מת או כגרה ואח " כ מת או כגרה‬ ‫קלכ " מ ‪ ,‬דלא תשיב כלל ספק קלב " מ כיון‬
‫אף דנתברר שהקנס למפרע שלה מ " מ לא הוי‬ ‫שלמעשה אין עליו אפי ' ספק " חיוב " מיתה‬
‫ע "ש ‪.‬‬ ‫מחילה ] ‪,‬‬ ‫וכנ " ל ‪.‬‬
‫רמפותה מחלה‬ ‫מפורש בדבריו רהא‬ ‫הרי‬ ‫ועל הגותית וכו ' דמוקמינן‬ ‫ונוד " ה‬ ‫טס‪)5‬‬

‫היינו כפשוטו רק מדין מחילה ולא כאן‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫לה אחזקת אבהתא‬
‫מחילה ‪ ,‬וכן מבואר בשטמ " ק שתירץ רמיירי‬ ‫ונקוב " ש הקשה מה שייך חזקת אבהתא‬
‫שאמרה בפירוש שאינה מוחלת מבואר להדיא‬ ‫כיון דיש ספק שמא אמו שפחה‬
‫עלה ‪.‬‬ ‫רמטעם מחילה אתיק‬ ‫כזה ‪.‬‬ ‫ואינו מתייתם כלל אחר אביו ע " ש מש " כ‬
‫סק " א )‬ ‫תכ " ד‬ ‫( סי '‬ ‫בקצוה " ח‬ ‫מבואר‬ ‫וכן‬ ‫על‬ ‫חזקה‬ ‫דהוא‬ ‫לפמשכ " ל‬ ‫ונראה ביותר‬
‫שכתב גבי חובל בעבד כנעני שלו פטור‬ ‫דמה " ט‬ ‫כיוצ " ב‬ ‫שתולדותיו‬ ‫האב‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫כ "ט ע ‪ -‬א‬ ‫כתובות ‪ -‬יפת‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫רפת‬

‫שמת האב ‪ ,‬הרי הארבעה דברים או ואם מת‬ ‫אפי ' ממלקות אע " פ רכל היכא שאין חיוב‬
‫האב אחר עמידתה כדין הרי הן של אתיל שהן‬ ‫הכא לא תשיב שאין תיוכ‬ ‫‪D"D‬‬ ‫ממון לוקה ‪,‬‬
‫יורשי האב ‪ ,‬שמעת שעמדה בדין זכה בהן‬ ‫ממון דבאמת הו " ל בר תשלומין ורק דמה‬
‫עכ " ל ‪.‬‬ ‫האב‬ ‫שקנה עבד קנה רבו וחוזר האדון וזוכה מן‬
‫א"א‬ ‫וז " ל‬ ‫כתב‬ ‫שם‬ ‫בהשגות‬ ‫והראב " ד‬ ‫העבד וכיון דנחשב שיש חיוב ממון אינו‬
‫השלשה במפותה אם מת האב‬ ‫לוקה ‪.‬‬
‫עכ " ל ‪.‬‬ ‫למה ‪ ,‬וכי יורשת אביה היא‬ ‫)‬ ‫לב ‪.‬‬ ‫( דף‬ ‫לקמן‬ ‫דאיתא‬ ‫והקשה בהא‬
‫ובכ " ט הקשה עליו ‪ ,‬דהרי זה משנה מפורשת‬ ‫דביתומה ומפותה לוקה כיון דמחלה‬
‫לקמן ( דף מא ‪ ) :‬דכלא הספיקה‬ ‫ואינו משלם ‪ ,‬והרי ע " כ שאין זה מחילה על‬
‫לעמוד בדין עד שבגרה וכו ' הרי הן של‬ ‫עיקר דין נזק דא " כ הו " ל מתנה עמש " כ בתורה‬
‫הראב " ד ‪.‬‬ ‫עצמה ‪ ,‬ומה השיג‬ ‫כמ " ש התוס ' לקמן נ " ו דרק כשאומר שבור‬
‫אופנים ‪,‬‬ ‫בב '‬ ‫לבאר‬ ‫כתב‬ ‫שם‬ ‫ובמשליים‬ ‫כדי והפטר ‪ ,‬פטור ‪ ,‬אבל אם היה אומר ע " מ‬
‫בתחילה כתב בדעת הראב " ד דרק‬ ‫שאין לי עליך דין נזק הוי חשים מתנה‬
‫קנס זוכה האב בהעמב " ד משא " כ בשת ופגם‬ ‫עמשכב " ת ‪ ,‬וא " כ ה " נ ע " כ שאינה מוחלת על‬
‫זוכה האב מיד ולכן השיג על הבושת ופגם‬ ‫דין הקנס רק על הממון וא " כ אמאי במפותה‬
‫למה שלה ‪ ,‬אולם דתה זה דא " כ למה הקשה‬ ‫לוקה ‪.‬‬ ‫לוקה מ " ש מתובל בע " כ שלו דאינו‬
‫רק במפותה הא גם באנוסה קצה למה יהא‬ ‫וכתב דאי גימא דלר ' יהודה מהני מתנה‬
‫שלה ‪.‬‬ ‫בושת ופגם‬ ‫עמשככ " ת בדבר שבממון אפי ' במתנה‬
‫כתב לפרש דס " ל להראב " ד דכל שלא‬ ‫ולכן‬ ‫שלא יהא בו דין ניחא דמפותה נמי לית בה‬
‫עמדה בדין בחיי אביה איגלאי מילתא‬ ‫ע "ש ‪.‬‬ ‫דין נזק כלל‬
‫מחלה‬ ‫הרי‬ ‫וממילא‬ ‫אליה‬ ‫החיוב‬ ‫שהיה‬ ‫ד‪21‬כ " פ מפורש בדבריו דמטעם מחילה הוא ‪,‬‬
‫ע "ש ‪.‬‬ ‫במפותה‬ ‫שמוחלת או על הממון או על הדין‬
‫בלא‬ ‫למה‬ ‫הרמב " ם‬ ‫בדעת‬ ‫מצ " ב‬ ‫[ אקא‬ ‫ולא משום דלא חייבה התורה דין קנס לעצמה‬
‫הספיקה לעמוד בדין עד שבגרה או‬ ‫[ א " ה עיין בקוב " ש מש " כ‬ ‫מפותה ‪.‬‬ ‫כשהיא‬
‫יהיה גם הבושת ופגם שלה הא כיון‬ ‫מת האב‬ ‫בזה ] ‪.‬‬
‫שאינן קנס אלא ממון בעלמא ‪ ,‬זכה בהן האב‬ ‫ברא " ש ובר " ן לקמן מוכח דהא דלא‬ ‫[ אכן‬
‫[ ועיין‬ ‫להלן ]‬ ‫מיד ולמה יהא שלה ועיין‬ ‫מהני מחילתה הוא משום דכיון דהוי‬
‫בזה ] ‪.‬‬ ‫מ ' מה שהאריך‬ ‫כישועת דוד ח " ה ס "‬ ‫של האב אין היא בעלים למחול ולכאורה‬
‫הרמב " ם‬ ‫מחלוקת‬ ‫אפס ) ובעצם ביאור‬ ‫לפי " ז כיון שהבעלים הוא האב איך יתכן כלל‬
‫דהנה‬ ‫נראה ‪,‬‬ ‫והראב " ד‬ ‫שיהיה קנס לעצמה וכ " ה ברשב " א לקמן ( דף‬
‫ברמב " ם שם פ " ב הי " ג כתב וז " ל אמרה לו‬ ‫ל " ו ) ומוכה דזה ודאי ראין האב בעלים ע " ז‬
‫אנסת אותי והוא אומר לא כי אלא פתיתי הרי‬ ‫אלא הוי דין שלה שהיא סיבת החיוב ורק‬
‫זה נשבע שבועת התורה על דמי הצער ומשלם‬ ‫שהאב זוכה מדין שבח נעורים ולכן הוא אינו‬
‫בשת ופגם שהרי הודה במקצת הטענה וכו '‬ ‫יכול למחול וכן היא אינה יכולה למחול‬
‫עכ " ל ‪.‬‬ ‫באריכות בס " ד ] ‪.‬‬ ‫ויבואר להלן‬
‫והראב " ד השיג ‪ ,‬וז " ל ‪ ,‬אין כאן שבועה לפי‬ ‫כתב הרמב " ם ( פ " ב מהלי נערה‬ ‫והנה‬ ‫ספד )‬

‫וכו '‬ ‫שאין כאן תובע שהתשלומין אינן שלה‬ ‫בתולה הט " ו ) מפותה או אנוסה‬
‫ע "ש‪.‬‬ ‫עד‬ ‫שלא תבעה עד שבגרה ‪ ,‬או עד שנשאת ‪ ,‬או‬
 ‫מפט‬ ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫ע" א‬ ‫נתונות ‪ -‬וף ם‬ ‫רבי דוד‬ ‫עירי‬
‫הגאב " ד לשיטתו דכל עיקר החיוב הוא‬ ‫אנו‬ ‫התובע‬ ‫נחשב‬ ‫מי‬ ‫מחלוקת‬ ‫בנה‬ ‫ומבואר‬
‫לאב דהוא נחשב סיבת החיוב ולכן‬ ‫שהמעשה‬ ‫דכיון‬ ‫ס "ל‬ ‫דהרמב " ם‬
‫השיג למה במת האב ‪ ,‬יהיו הג ' דברים שלה‬ ‫נעשה בה והיא סיבת החיוב אע " פ שאמרה‬
‫מחמת‬ ‫החיוב‬ ‫דהא‬ ‫היא ‪,‬‬ ‫יורשת‬ ‫בת‬ ‫וכי‬ ‫תורה שהתשלומין יהיו לאב מ " מ כיון שהיא‬
‫זה ‪.‬‬ ‫המעשה הוא לאב ואיך היא תזכה בממון‬ ‫סיבת החיוב נחשבת שפיר תובעת ומחייבת‬
‫דאגתי צ " ב למה השיג רק במת האב‬ ‫אזא‬ ‫שבועת מוב " מ ‪.‬‬ ‫אותו‬
‫הא ה " ה בבגרה קשה כן למה יהיה‬ ‫הראב " ד ס " ל דהתורה אמרה שכל עיקר‬ ‫ארז‬
‫שלה הא כבר זכה האב וכן למה הקשה רק‬ ‫החיוב הוא ישר לאב ולא רק דין כלל ‪,‬‬
‫באנוסה ‪.‬‬ ‫במפותה ולא‬ ‫רק האב התובע וממילא אין כאן שבועת‬
‫מנלן‬ ‫‪):‬‬ ‫ואפוזז דהנה איתא בקידושין ( דף ג‬ ‫מוב " מ ‪.‬‬
‫שכסף קידושין לאביה ובעי למימר‬
‫אקא דלכאורה צ " ב להרמב " ם ‪ ,‬דהא איתא‬
‫דילפינן מבושת ופגם ‪ ,‬והקשו בתוס ' שם הרי‬
‫לקמן ( דף מ ‪ ) :‬דהטעם דבושת ופגם‬
‫כל המקור שבושת ופגם לאביה הוא רק‬
‫לאביה משום דאי בעי מסר לה למנוול ומוכה‬
‫מקידושין מהא דאי בעי מסר לה וכו ' ואיך‬
‫שחין הרי דמשמע שכל עיקר ההיזק הוא של‬
‫אמר בגמ ' דנילף וביאר במאירי שם דבאמת‬
‫לו ‪.‬‬ ‫האב שהזיקו‬
‫ההיזק דבשת ופגם הוי היזק לתרוייהו גם לאב‬
‫תורה‬ ‫אמרה‬ ‫למה‬ ‫סברא‬ ‫רק‬ ‫דזהו‬ ‫וצ " ז‬
‫וגם לבת ומצד הדין היה צריך להיות דין‬
‫שהתשלומין יהיו לאב אבל עצם ההיזק‬
‫יחלוקו ורק שהתורה עשתה חלוקה באופן‬
‫הוא לה והיא כל סיבת החיוב ולכן שפיר‬
‫אחר לא שכל אחד יקבל מחצה אלא שתלוי‬
‫נחשבת היא התובעת ויכולה לחייב שבועת‬
‫מתי יהיה התביעה אם כשהיא עדיין ברשות‬
‫מוב " מ ‪.‬‬
‫אביה אז יהא הכל לאביה ‪ ,‬ואם אחר שיצאה‬
‫דלכאורה למה בכל מפותה אינה יכולה‬ ‫אזא‬
‫שלה ‪.‬‬ ‫מרשות אביה אז יהא הכל‬
‫למחול להפקיע זכות האב הא כיון דכל‬
‫[ וזפי " ז יש לבאר השגת הראב " ד ( דהשיג‬
‫החיוב בעיקרו הוא אליה ‪ ,‬והיא מוחלת הרי‬
‫דוקא במת האב) ‪ ,‬דכשלמא כגרה‬
‫ממילא אין כבר יותר מה לשלם לאב ואמאי‬
‫כיון שכך קבעה התורה צורת התשלומין א " ש‬
‫רכשעמדה בדין אחר שבגרה שכבר יצאה‬
‫ביתומה ] ‪.‬‬ ‫לא מהני מחילתה [ כמו‬

‫מרשות אב יהיה הכל שלה כיון שבאמת‬ ‫דכיון דסו " ס אמרה תורה שהתשלומין‬ ‫וצ " ז‬
‫לאב ‪ ,‬סגי בזה דתו לא תוכל למחול‬
‫ההיזק הוא לשניהם וכך הוא צורת התשלומין‬
‫דבכה " ג החיוב הוא לבת ולאו מדין ירושה‬
‫מהאב ‪.‬‬ ‫להפקיע דין התשלומין‬

‫הוא אבל במת אביה ראין זה יציאה והפקעה‬ ‫‪.‬‬ ‫ט "ו‬ ‫בהלכה‬ ‫פלוגתתם‬ ‫וזפיי‪ ,‬ז מבואר‬

‫מרשות אב ורק שאין כאן אב שיקבל את‬
‫הבושת ופגם ‪ ,‬למה יהא שלה אסו במקום‬
‫אביה היא לירש אותו ‪ ,‬דהא כיון שאין כאן‬
‫יציאה מרשותו עדיין הוי דין התשלומין לאב‬
‫יורשת ‪.‬‬ ‫וממילא שייך ליורשיו והיא אינה‬
‫דהרמב " ם כתב דבמת האב או בגרה‬
‫קודם שעמדה בדין הכל שלה ‪ ,‬והיינו משום‬
‫דאזיל לשיטתו דסיבת החיוב הוא הבת ורק‬
‫התשלומין לאב ולכן כשמת האב שלא שייך‬
‫תשלומין לאב ‪ ,‬הדר דינא דכיון שהיא סיכת‬

‫השיג ג " כ דוקא במפותה ‪ ,‬דאילו‬ ‫ויכל‬ ‫החיוב יהבינן לה הג ' דברים ובאמת לאו מדין‬
‫באנוסה אע " פ שאינה יורשת אביה מ " מ‬ ‫ירושה הוא כלל אלא דכל החיוב בעיקרו הוא‬
‫כיון דסו " ס ההיזק הוא לשניהם יכולה לתבוע‬ ‫וכנ " ל ‪.‬‬ ‫אליה‬
 ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫כתושת ‪ -‬וף כ "ט ע " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫רצ‬

‫באמת לתרוייהו ‪ ,‬ולכן בשלמא באנוסה שאינה‬ ‫מחמת חיוב עצמי שלה ‪ ,‬משא " כ במפותה‬
‫מוחלת א " ש דאחר בגרות הוי שלה וכהמאירי ‪,‬‬ ‫שמחלה על החיוב שמחמתה ‪ ,‬ובאה ליטול רק‬
‫אבל במפותה שמוחלת בשלמא בבגרה י " ל‬ ‫היא ‪.‬‬ ‫מכח האב ע " ז השיג וכי יורשת אביה‬
‫דלא כהמאירי אלא דהתורה זיכתה הכל לאב‬ ‫צ " ע דא " כ ה " נ בבגרה נימא הכי דכיון‬ ‫אכן‬
‫ורק ביציאתה מרשותו זיכתה לה התורה דכמו‬ ‫שמפותה מחלה על החיוב שבא מחמת‬
‫שהיא יוצאת מרשות אביה כך יוצא עמה‬ ‫היזק שלה למה בעמדה בדין אחר בגרות יהא‬
‫החיוב בושת ופגם שיהא לעצמה ‪ ,‬אבל במת‬ ‫שלה [ משום רכך חילקה תורה את התשלומין‬
‫האב דלא שייך סברא זו כיון שאינה יציאה ‪,‬‬ ‫וכנ " ל] הרי במפותה כבר מחלה על חיוב דידה‬
‫וכן לא מהני סברת המאירי דא " כ הרי מחלה‬ ‫מ " ש בגרה ממת האב דבתרוייהו ע " כ‬ ‫והדק " ל‬
‫לעצמה ‪.‬‬ ‫וכנ " ל ולכן השיג בזה דאמאי יהא‬ ‫עצמה ‪.‬‬ ‫באה לגבות רק מכח האב ולא מכח‬
‫מהראב " ד דלא‬ ‫אכן לפי " ז יהא ראיה‬ ‫קפו )‬ ‫דלא‬ ‫י "ל‬ ‫בבגרה‬ ‫לומד דבשלמא‬ ‫ואפשר‬
‫דהיכא‬ ‫שכתב‬ ‫הנ " ל‬ ‫כהרעק " א‬ ‫התורה‬ ‫שקבעה‬ ‫דלא‬ ‫כהמאירי ‪,‬‬
‫ונתגרשה‬ ‫נתארסה‬ ‫כגון‬ ‫דמחלה‬ ‫ידעה‬ ‫דלא‬ ‫אלא‬ ‫בגרות ‪,‬‬ ‫אחר‬ ‫שלה‬ ‫שיהיה‬ ‫מתחילה‬
‫בלא ידיעתה אינה מוחלת ויהא קנס שלה ‪,‬‬ ‫דבאמת כל החיוב הוא רק לאב [ ולכן אפי '‬
‫וא " כ ה " נ למה אמרינן שמחלה על היוכ דידה‬ ‫במפותה לא מהני מחילתה כלום ] ‪ ,‬ורק שאה " ב‬
‫הא כיון שאז היה שייך לאב הרי לא ידעה‬ ‫כשבגרה אמרה תורה ולכן בזה אתי ליה שפיר‬
‫דמחלה וע " כ מוכח רס " ל דהטעם במפותה‬ ‫דבהעמב " ד אחר בגרות זיכתה לה התורה‬
‫דכיון שמדעתה עבדה לא שייך כלל קנס‬ ‫שלה ‪.‬‬ ‫שיהיה‬
‫לעצמה ‪ ,‬וכל מה שיכולה לקבל הוא רק מכח‬ ‫במת האב ‪ ,‬קשה לו ממ " ג ‪ ,‬ראי ניבא‬ ‫אנש‬
‫אביה ( איה ‪ ,‬לכאורה לפמש " כ לבאר ע " פ‬ ‫התורה‬ ‫חילקה‬ ‫כהמאירי שלכתחילה‬
‫המאירי שפיר ידעה ומהלה כיון שידעה שכך‬ ‫צורת התשלומין שיהיה שלה כשלא יהיה אב ‪,‬‬
‫הוא צורת התשלומין שאחר בגרות או מיתת‬ ‫הרי לא שייך כלל שיהיה שלה דכיון שהיא‬
‫האב יהיה הקנס לעצמה הרי מחלה לכתחילה‬ ‫מפותה הרי מהלה על חיוב דידה שחל אז‬
‫על היום זה ושפיר י " ל כהרעק " א וצ " ת בכ " ז ) ‪.‬‬ ‫ואינו מחויב כלל ‪ ,‬ואי נימא דלא כהמאירי‬
‫;‪ ( rDt‬והנה בעיקר דברי הרמב " ם צ " ע למה‬ ‫אלא דבתחילה כל החיוב הוא רק לאב ‪ ,‬ורק‬
‫בלא הספיקה לעמוד בדין עד‬ ‫שאמרה תורה שביציאתה מרשות אביה אז‬
‫שבגרה או ער שמת האב הוי הכל שלה‬ ‫מתחדש החיוב להיות אליה [ ולכן לא הועיל‬
‫בשלמא קנס ‪ ,‬כל החיוב חל רק בהעמדה בדין ‪,‬‬ ‫המחילה שמהלה אז ] ‪ ,‬מ " מ אכתי תקשי דמ " ז‬
‫אבל בושת ופגם דממונא הוא וחל מיד למה‬ ‫שייך רק בבגרה דבגרות הוי יציאה מרשות אב‬
‫ליורשיו ‪.‬‬ ‫לא יהיה שייך‬ ‫אבל במת האב שאין זה יציאה מרשותו למה‬
‫יש שכתבו רכל‬ ‫מא ‪) :‬‬ ‫לקמן ( דף‬ ‫ובראשונים‬ ‫יחול החיוב אליה וע " כ שייך רק מדין ירושה‬
‫הנידון במתני ' שם גבי לא‬ ‫היא ‪.‬‬ ‫שתירש את אביה ‪ ,‬וכי בת יורשת‬
‫הספיקה לעמוד בדין עד שבגרה או עד שמת‬ ‫הרמב " ם‬ ‫פלוגתת‬ ‫היטב‬ ‫ועכ " פ מבואר‬
‫מיירי רק לגבי הקנס ‪ ,‬אבל הנו " פ באמת‬ ‫והראב " ד דהרמב " ם לשיטתו שהחיוב‬
‫ליורשיו ‪ ,‬אכן ברמב " ם ובתוס ' שם כתבו‬ ‫ורק‬ ‫התובעת‬ ‫והיא‬ ‫לבת‬ ‫הוא‬ ‫בעיקרו‬
‫דמיירי על כל הג ' רברים דלעצמה וצ " ע כנ " ל ‪.‬‬ ‫שהתשלומין א " ש דפין בגרה ובין מת האב‬
‫וציוד דהוא גזה " כ למי שזה ניתן זה ניתן‬ ‫הכל שלה אבל הראב " ד לשיטתו דעיקר החיוב‬
‫לח ‪, ) :‬‬ ‫תוס ' שם ( עפמש " כ בדף‬ ‫כמ " ש‬ ‫הוא לאב וכמ " ש במאירי שם רההיזק הוא‬
 ‫יצא‬ ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫נתונות ‪ -‬דף כ " ט ע" א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫קנסה לעצמה ובו " פ לאביה ‪ ,‬מה הדין אם לא‬ ‫דמי שמקבל הקנס מקבל גם הבו " פ ולכן כיון‬
‫הספיקה לעמוד בדין עד שבגרה או שמת האב‬ ‫שלה ‪.‬‬ ‫שבכה " ג הקנס ניתן לה אף הבו " פ‬
‫או נשאת ‪ ,‬האם יהא גם הבו " פ לעצמה ‪ ,‬או לא ‪,‬‬ ‫דתנן‬ ‫קשה ‪,‬‬ ‫לכאורה‬ ‫הרמב " ם‬ ‫בדעת‬ ‫אכן‬
‫די " ל דדוקא באופן שאם לא בגרה או מת‬ ‫שנתארסה‬ ‫נערה‬ ‫)‬ ‫לח ‪.‬‬ ‫( דף‬ ‫לקמן‬
‫האב ‪ ,‬היה הכל לאביה אז אמרינן דע " י בגרות‬ ‫ונתגרשה ר " ע אומר קנסה לעצמה דדריש לה‬
‫הכל עובר אליה כיון דהוקש בו " פ לקנס [ דלמי‬ ‫מקרא דדוקא אשר לא אורשה לאביה הא‬
‫שזה ניתן זה ניתן או כמש " ל דהוקש לענין‬ ‫ע "ש‪.‬‬ ‫אורשה לעצמה‬
‫שכל הזכייה הוא רק בשעת העמב " ד] ‪ ,‬אבל‬ ‫והרמב " ם פסק כן כר " ע ‪ ( ,‬ולא כריה "ג שם ) ‪,‬‬
‫בנתאדסה ונתגרשה דמתחלק הבו " פ מהקנס‬ ‫הבו " פ לאביה ‪.‬‬ ‫וכתב דכ " ז רק הקנס אבל‬
‫דרק הבו " פ לאביה והקנס לעצמה יתכן דבזה‬ ‫שם חולק עליו דהבו " פ הוקש לקנס‬ ‫ונרא " ש‬
‫כבר לא הוקשו זל " ז וממילא זכה האב בבו " פ‬ ‫ע "ש‪.‬‬ ‫דלמי שזה ניתן זה ניתן‬
‫אפי ' דלא‬ ‫העמב " ד וממילא‬ ‫מיד אף קודם‬ ‫וא " כ צ " ע לדעת הרמב " ם דאינו סובר למי‬
‫הספיקה לעמוד בדין עד שבגרה וכו ' ישאר‬ ‫שזה ניתן זה ניתן דמש " ה אפי ' שקנסה‬
‫בו ‪.‬‬ ‫הבו " פ לאב כיון שכבר זכה‬ ‫הספיקה‬ ‫למה בלא‬ ‫לאביה ‪,‬‬ ‫לעצמה בו " פ‬
‫צ " ע לר " מ דס " ל דקטנה אין לה קנס ‪,‬‬ ‫ושיותר‬ ‫הבו " פ‬ ‫גם‬ ‫יהא‬ ‫עד שבגרה‬ ‫בדין‬ ‫לעמוד‬
‫ויש רק בו " פ לאביה מה הדין בלא‬ ‫לעצמה ‪.‬‬
‫הספיקה לעמוד בדין עד שהגדילה ובגרה למי‬ ‫לומר ‪ ,‬דהא נתארסה ונתגרשה אין‬ ‫ואפשר‬
‫יהיה שייך הבו " פ ‪ ,‬דלכאורה בזה ודאי לא‬ ‫כאן יציאה מרשות האב שהרי עדיין‬
‫שייך הסברא דלמי שזה ניתן זה ניתן ‪ ,‬שהרי‬ ‫לא נשאת ‪ ,‬ונשאר דין כל שבח נעורים לאביה‬
‫אינו מחויב קנס כלל וכן אי משום דהוקש‬ ‫ורק דהוי גזה " כ בקנס ששייך לעצמה ולכן‬
‫בו " פ לקנס שזוכה רק בהעמב " ד הרי כיון‬ ‫שפיר סוכר הרמב " ם דדוקא הקנס לעצמה ‪,‬‬
‫מיד ‪.‬‬ ‫שאין כאן קנס כלל לא הוקש וזוכה האב‬ ‫אבל בבו " פ דליכא גזה " כ שיהא לעצמה נשאר‬
‫שכתב‬ ‫נתנאל‬ ‫הקרבן‬ ‫ברברי‬ ‫צ "ע‬ ‫וא " כ‬ ‫ליה‬ ‫נדלית‬ ‫דלאביה ‪,‬‬ ‫נעוריה‬ ‫שבח‬ ‫ככל‬
‫( באות ז ' ) דלר " מ שקטנה אין לה קנס‬ ‫להדמב " ם למי שזה ניתן זה ניתן] ‪ ,‬משא " כ‬
‫ורק בו " פ לאביה ‪ ,‬אפ " ה כשבגרה יהיה הבו " פ‬ ‫הרמב " ם‬ ‫בלא הספיקה לעמוד בדין עד סובר‬
‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫לעצמה כמתני ' דלקמן מא ‪ :‬ודלא כמ " ש‬ ‫שהכל לעצמה גם הכו " פ ‪ ,‬ומשום רס " ל דהא‬

‫דס " ל דכיון דגלי קרא היכא דיש‬ ‫( ואפשר‬ ‫בו " פ בפרשה של קנס בקרא דתחת‬ ‫דהוקש‬

‫קנס שזוכה האב בבו " פ רק בשעת‬ ‫אשר עינה ‪ ,‬אין ההיקש סתמא דלמי שזה ניתן‬
‫אף‬ ‫הוי גילוי לכל דוכתא‬ ‫העמב " ד שוב‬ ‫זה ניתן ורק דההיקש בא לומר שהזכייה‬
‫בדליכא קנס שזוכה רק אבל בקטנה שאין קנס‬ ‫בבו " פ הוא רק בשעת העמב " ד כמו הקנס ולכן‬
‫רק חיוב ממון גרידא דבו " פ הא לא בעינן שום‬ ‫בשלא הספיקה לעמוד בדין עד אחר בגרות או‬
‫העמב " ר כלל ומה " ת שלא יחול החיוב מיד ‪,‬‬ ‫מיתת האב שלא זכה האב הוי הכל לעצמה‬
‫בכ " ז ) ‪.‬‬ ‫וצ " ע‬ ‫היא‬ ‫שעדיין‬ ‫ונתגרשה‬ ‫בנתארסה‬ ‫משא " כ‬

‫אקא דבאמת בעיקר תיובא דבושת‬ ‫מסט )‬ ‫ברשות האב ‪ ,‬אז בשעת העב " ד יחול החיוב‬
‫דילפינן‬ ‫ומפתה‬ ‫באונס‬ ‫ופגם‬ ‫בו " פ לאב מדין שבח נעוריה וכנ " ל ניע " ע‬
‫מקרא דתחת אשר עינה וכו '‬ ‫‪):‬‬ ‫‪.‬‬
‫לקמן ( דף לג מ‬ ‫מ '] ‪.‬‬ ‫בישועת דוד ח " ה סימן‬
‫נחלקו הראשונים לקמן אם הוא חיוב חדש של‬ ‫הרמב " ם‬ ‫לדעת‬ ‫לעיין‬ ‫והנה יש‬ ‫פסח )‬

‫בו " פ שנתחדש בפרשת אונס ומפתה ‪ ,‬או‬ ‫והרשב " א דבנתארסה ונתגרשה‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברםקי‬ ‫כתובות ‪ -‬וף כ " ט ע " ב‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫רצב‬

‫רס " ל‬ ‫ופי ' בדעתו‬ ‫הקנס לעצמה ובו " פ לאביה‬ ‫הבאמת הוא החיוב כו " פ של פרשת חבלות‬
‫דבו " פ הוי חיוב כשאר חבלות ‪ ,‬ולא חיוב חדש‬ ‫שינתן‬ ‫רהוקש הבא לקנם‬ ‫ורק‬ ‫ככל בו " פ‬
‫נעורים ‪.‬‬ ‫דאו " מ ‪ ,‬ולכן הוי לאביה כשבח‬ ‫מבואר‬ ‫‪):‬‬ ‫לאביה וכמש " ל וברש " י לקמן ( לג ‪ .‬מ‬

‫לפי " ז הרי לאא שייך לומר למי שזה‬ ‫אכן‬ ‫ההוא משום הפרשה של חבלה ‪ ,‬ע " ש בלשונו‬

‫ניתן זה ניתן ‪ ,‬דברא " ש שם ובראשונים‬ ‫ע "ש ‪.‬‬ ‫שכתב כשאר חובלים‬
‫מבואר דתליא בעיקר תיובא דבו " פ ‪ ,‬הדוקא‬ ‫ובהי ' ‪ -‬הגר " ח ( פ " ב מהל ' נערה ) האריך בזה ‪,‬‬
‫אם הוא חיוב חדש של בו " פ שייך לומר למי‬ ‫וע " ע בשיעור כללי לקמן ובישוע " ד ח " ה סימן‬
‫שזה ניתן זה ניתן ‪ ,‬משא " כ אם הוא מצד‬ ‫מ'‪.‬‬
‫חבלות ‪.‬‬ ‫פרשת‬ ‫ואל "כ לשאר ראשונים רהוי פרשה חרשה של‬
‫כיון‬ ‫ברמב " ם ‪,‬‬ ‫צ "ע‬ ‫דא " כ‬ ‫לעיל‬ ‫ותמהנו‬ ‫בפשוטו‬ ‫להבין‬ ‫יש‬ ‫דאו " מ‬ ‫בו " פ‬

‫חבלות ‪,‬‬ ‫דע " כ ס " ל דהוי מצד פרשת‬ ‫דבנתארסה ונתגרשה ואח " כ בגרה יהא הכל‬
‫ניתן ‪.‬‬ ‫הא ליכא למימר למי שזה ניתן זה‬ ‫אע " פ שקודם כבר נתחלק הבו " פ מהקנס‬ ‫שלה‬
‫צ " ל כנ " ל ‪ ,‬דס " ל דילפינן מההיקש רכל‬ ‫וע " כ‬ ‫או " מ‬ ‫מ " מ כיון דהבו " פ הוי גזה " כ חדש מדין‬
‫החיוב חל בשעת העמב " ד ‪ ,‬ולכן בלא‬ ‫ובפרשה זו נתחדש דאחר שבגרה הוי לעצמה ‪,‬‬
‫הספיקה לעמוד בדין הוי הכל שלה ‪ .‬וכישוע " ד‬ ‫אפי ' דהקנס‬ ‫ממילא אף הבו " פ יהיה שלה‬
‫ח " ה סימן מ ' מ " א האריך בזה ‪ ,‬וע " ע בשיעור‬ ‫בלא " ה נבר היה שלה מקורם שבגרה ‪.‬‬
‫לקמן ‪.‬‬ ‫כללי‬ ‫אנץ נדברי הקרבן נתנאל אכתי צ " ב דהא‬
‫קטנה נתמעטה מכל הפרשה של או " מ‬
‫מכר ‪.‬‬ ‫גמ ' קטנה מבת יום אחד יש לה‬ ‫)‬ ‫ופשוט דכמו דקנס ליכא ‪ ,‬ה " ה בו " פ ליכא ‪,‬‬
‫הקשה ‪ ,‬אמאי קאמר דוקא בת יום‬ ‫ובקוב " ש‬ ‫מדין פרשת חבלה ולא‬ ‫בוש‬ ‫דיש לה רק‬ ‫וע " כ‬

‫אחד ‪ ,‬הא אף עובר אפשר למכור ‪,‬‬ ‫או " מ ‪ ,‬ואיך יתכן שאחר שגדלה ובגרה‬ ‫מדין‬
‫הרי כתב‬ ‫ואי גימא הלא שייך בה יעוד ‪,‬‬ ‫יהא הבו " פ לעצמה הא בזה ודאי הו " ל ככל‬

‫עובר ‪.‬‬ ‫הרמב " ם ואפשר לקדש‬ ‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫ממון שזכה כבר האב מיד ‪,‬‬

‫האישות‬ ‫הגר " ח‬ ‫כתב‬ ‫בזה ‪ ,‬דהא‬ ‫צ "ע‬ ‫אכן‬ ‫ונרא " ש לקמן ( דף ל " ח סימן ה ' ) הביא דעת‬
‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫לכו " ע לא שייך בעובר ‪,‬‬ ‫ונתגרשה‬ ‫דבנתארסה‬ ‫הרמב " ם‬

‫דף כ " ט ע " ב‬

‫אין זה דין ביטול זכות האב כי אם דהוי גזה " כ‬ ‫דאמר אביי בא עליה ומתה פטור‬ ‫גמ '‬ ‫ט‪) 5‬‬

‫לפטור מקנס ובאמת היא עדיין ברשות אביה‬ ‫מתה ‪.‬‬ ‫שנאמר ונתן לאבי הנערה ולא לאבי‬
‫ורק פטור בעלמא על קנס ‪ ,‬ולכן שפיר לענין‬ ‫הט " ו )‬ ‫נערה‬ ‫מהל '‬ ‫(פ " א‬ ‫הומב " ם‬ ‫ודעת‬
‫בושת ופגם הוי לאב כיון דע " ז ליכא מיעוט‬ ‫חייב‬ ‫אבל בושת ופגם‬ ‫מקנס ‪,‬‬ ‫דפטור רק‬
‫ברשותו ‪.‬‬ ‫ועדיין היא‬ ‫לאביה ‪.‬‬
‫י " ל דבאמת הוי דין ביטול זכות האב‬ ‫עוד‬ ‫וצ " ע מ " ש מלא הספיקה לעמוד בדין עד‬
‫אבל עדיין אינו כמו בגרות ‪ ,‬דע " י בגרות‬ ‫שבגרה דכתב הרמב " ם שגם הבושת‬
‫הוי הפקעה מרשותו של אב מ " מ במתה‬ ‫ופגם לעצמה כמו הקנס ולמה במתה אמרינן‬
‫הנערה לא הופקעה מרשותו בלל ורק רכך הוא‬ ‫הקנס ‪.‬‬ ‫דהמיעוט קאי רק על‬
‫גזה " כ דבמתה אין להאב דין זכיית ממון של‬ ‫שם כתב לבאר כב ' אופנים ‪,‬‬ ‫וגח ‪ - -‬הגר " ח‬
‫שבח נעורים שכה ‪ ,‬ולכן זה דוקא קנס שעדיין‬ ‫או דהמיעוט דלא לאבי מתה‬
 ‫יצג‬ ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫כתונות ‪ -‬וף כ " ט ע " כ‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫כל שלא נגמר עדיין זכייתו בשבח נעורים‬ ‫לא זכה עד העמב " ד ‪ ,‬משא " כ בו " פ שכבר זכה‬
‫אכתי צריך להבת וכיון שמתה ‪ ,‬דבטל זכותו‬ ‫שפיר הוי שלו ‪,‬‬ ‫העמב " ד )‬ ‫תיכף ( אף קודם‬
‫בשבח נעורים ממילא אין לו והא דלא עובר‬ ‫דבריו ‪.‬‬ ‫ע " ש כל‬
‫צ " ל כנ " ל דאע " פ דהוי חיוב‬ ‫התשלומין אליה‬ ‫לפמשכ " ל בדעת הרמב " ם לבאר דאע " פ‬ ‫[ אכן‬
‫דידה מ " מ כיון שבשעת מעשה היה דין שבח‬ ‫דבו " פ דאו " מ הוי בכלל הפרשה של‬
‫נעורים לאביה אינו עובר אליה כל שאין‬ ‫שאר חבלות דממילא לא שייך בזה לומר למי‬
‫פטור ‪.‬‬ ‫הפקעה מהאב למפרע ולכן שפיר‬ ‫שזה ניתן זה ניתן מההיקש שכל החיוב בו " פ‬
‫וכו '‬ ‫ההוא מבעיא ליה לכדאביי‬ ‫גמ '‬ ‫ט‪) 65‬‬ ‫חל רק בשעת העמב " ד עם הקנס ‪ ,‬א " כ לא‬
‫מתה ‪.‬‬ ‫לאבי נערה ולא לאבי‬ ‫שייך לזמך כהצר השני שכתב הגד " ח שזכה‬
‫וברעק " א הקשה אמאי לא אמר בפשיטות‬ ‫בבו " פ מיד קודם שמתה שהרי ע " כ זוכה רק‬
‫דאיצטריך הנערה למעט ראם בא‬ ‫כמ " ש] ‪.‬‬ ‫ההעמב " ד‬
‫עליה דלאבי נערה ולא לאבי בוגרת ע " ש ( דף‬ ‫פלוגתת‬ ‫בביאור‬ ‫לפמשכ " ל‬ ‫ך‪21‬וד צ " ע‬
‫ע "ש ‪.‬‬ ‫לט ‪ , ) .‬וא " כ הול " ל דאיצטריך קרא לזה ‪,‬‬ ‫סובר‬ ‫דהרמב " ם‬ ‫והראב " ד ‪,‬‬ ‫הרמב " ם‬
‫בשטמ " ק כאן כתב ‪ ,‬דמיעוט זה הו " מ‬ ‫אכן‬ ‫דצורת‬ ‫ורק‬ ‫אליה‬ ‫הוא‬ ‫החיוב‬ ‫שעיקר‬
‫למילף אפי ' אם היה כתוב רק ונתן‬ ‫התשלומין הוא לאב ‪ ,‬ולכן נחשבת התובע‬
‫לאביה דמשמע נמי לאביה של הנערה ולא של‬ ‫לחייבו שבועת מודב " מ משום דהיא סיבת‬
‫מתיבת‬ ‫זה‬ ‫למילף‬ ‫איצטריך‬ ‫ולא‬ ‫הבוגרת‬ ‫החיוב ‪ ,‬א " כ למה במתה פטור לגמרי נימא‬
‫" נערה " ולכן קאמר דוקא דאיצטריך למעט‬ ‫דכיון שכל המיעוט הוא שאין האב זוכה‬
‫ע "ש ‪.‬‬ ‫מתה‬ ‫בממונות מדין שבח נעורים ממילא יהא הקנס‬
‫גב ' חילולין הוא עושה ואין עושה‬ ‫ט‪) 35‬‬ ‫הוי דין שלה‬ ‫דבעיקרו הרי‬ ‫לעצמה כיון‬
‫ממזרים ‪.‬‬ ‫שההיוכ אליה ‪ ,‬ודוקא בעלמא זיכתה התורה‬
‫ה מיעוט בהקרא דדרשינן‬ ‫לעיין אם‬ ‫ויש‬ ‫את הממונות לאב אבל הכא שאין זוכה ישאר‬
‫~‬ ‫שלה ‪.‬‬ ‫הקנס‬
‫עושה‬ ‫שאין‬ ‫למעט‬ ‫באה‬ ‫שהתורה‬
‫או דהוי רק ילפותא מהמשמעות ‪,‬‬ ‫ממזרים‬ ‫דבלא הפקעה למפרע לא יהא ממילא‬ ‫וצ " ע‬
‫דממילא משמע כן דכיון שהזכירה התורה רק‬ ‫שלה ‪ ,‬כיון דסו " ס איכא דין כל שבח‬
‫ממזר ‪.‬‬ ‫חלל ע " כ דאינו‬ ‫נעורים לאביה והמעשה היה בשעה שהיה דין‬
‫אכן הרי נחלקו בזה בכהן שבא על אחותו‬ ‫זה ‪ -‬דשבח נעורים לאביה ולכן תו לא יהא‬
‫דהולד ממזר אם נשאר ג " כ בקדושת‬ ‫לבסוף ‪.‬‬ ‫שלה אע " פ שלא יזכה האב‬
‫כהונה או לא ( עיין לקמן ) ‪ ,‬ואי גימא דנשאר‬ ‫עכ " פ ה " נ מוכח דע " כ הוי חיוב דילה‬ ‫אכן‬
‫כהן ‪ ,‬דגם ממזר יכול להיות כהן ‪ ,‬מה הראיה‬ ‫דאל " כ מה אכפ " ל שמתה הבת אה " נ לא‬
‫של הגמ ' שחילולין עושה ולא ממזרין נימא‬ ‫זכה עדיין במעות הקנס מ " מ הרי תביעת הקנס‬
‫דהוו נמי ממזרין ואפ " ה שפיר איצטריך קרא‬ ‫כבר נגמר במעשה ואח " כ א " צ עוד להבת‬
‫לומר דהוו חללין כיון שממזרות אינו סתירא‬ ‫וכמו בנגיחת שורו שהשור כבר מת ואפ " ה‬
‫לכהונה ושפיר צריך קרא לומר שממזר זה לא‬ ‫תובע קנס עבורו [ כיון שכבר נגמר זכות‬
‫יהיה כהן אלא חלל ‪ ,‬והיכן יש משמעות‬ ‫תביעתו ‪.‬‬ ‫תביעתו בקנס ] וה " נ הרי נגמר זכות‬
‫שדוקא חילולין עושה ולא ממזרים ‪ ,‬אבל אי‬ ‫וע " כ צ " ל נמש " ל דבאמת הוי סיבת חיוב‬
‫נימא דממזר אינו יכול להיות כהן ‪ ,‬יש ללמוד‬ ‫שלה ורק הוא זוכה בממון מדין שבח‬
‫שפיר מהמשמעות דמדאיצטריך קרא לומר‬ ‫נעורים וכיון רעצם החיוב הוי חיוב דידה לכן‬
 ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫כתונות ‪ -‬דף כ " ט ע " ב‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫רצד‬

‫רזה ודאי שהוא כהן ורק רנסתפקו‬ ‫ומבואר‬ ‫שנעשה חלל מאיסורי כהונה ע " כ שאינו ממזר‬
‫אם נעשה חלל או דהוא כהן כשר ומותר‬ ‫דאם היה ממזר הרי בלא " ה אינו כהן כלל ולא‬
‫בתרומה ‪.‬‬ ‫משכח " ל שיהיה תלל כלל וע " כ שאין עושה‬
‫אכן במנ " ח ( מצוה רמ " ד ) האריך בנידון זה ‪,‬‬ ‫ממזריו ‪.‬‬
‫כהן ‪ ,‬והביא דהוכיחו‬ ‫אי ממזר הוא‬ ‫מהשטמ " ק באן מוכח ראין הילפותא‬ ‫אמנם‬
‫מהר " י צרפתי והרשב " א דממזר אינו כהן‬ ‫מהמשמעות אלא דהוי מיעוט מיותר‬
‫דכיון שהוא ממזר הו " ל ממילא חלל שאין בו‬ ‫למעט שאינו ממזרי דכתב לתרץ קושית התוס '‬
‫כהן ‪.‬‬ ‫דין כהונה כלל אע " פ שאביו‬ ‫דתפסי קידושין באלמנה‬ ‫דלר ' יהושע‬
‫נראה דאפי ' נימא דממזר אינו כהן‬ ‫אמנם‬ ‫מנלי‬
‫לכ " ג דהא לדידיה אף היכא דלא הוי ממזר לא‬
‫אלא חלל הוי ‪ ,‬מ " מ אין לו פסלות של‬ ‫תפסי קידושין כמו בחיי " כ ‪ ,‬דלא תליא זב " ז ‪,‬‬
‫חלל וכגון אם יבא כהן כשר על ממזרת כת‬ ‫לכ " ג ‪.‬‬ ‫וא " כ מנליה דקידושין תופסין כאלמנה‬
‫כהן אינו לוקה גם משום לא יחלל כיון שאין‬ ‫דכיון דכתיב ולא יחלל דאינו עושה‬ ‫ירץ‬ ‫ון‬
‫נולדה‬ ‫לא‬ ‫שהרי‬ ‫חללה ‪,‬‬ ‫של‬ ‫פסלות‬ ‫לה‬ ‫ממזרים ‪ ,‬והרי לר ' יהושע לא איצטריך‬ ‫~‬
‫מאיסורי בהונה ורק דהוי חילול מכהונה שאין‬ ‫קרא לזה כיון דאפי ' חייבי כריתות אין עושין‬
‫להם קדושת כהונה ‪ ,‬ומסתבר נמי דמה שאינו‬ ‫ממזרין כ " ש לכ " ג אפי ' למ " ר אי עביר לא‬
‫כהן אינו מאותו סיבה שנעשה ממזר ‪ -‬שהוא‬ ‫ע "ש ‪.‬‬ ‫מהני כיון דלממזר לא איצטריך‬
‫ג " כ מפקיעו מקדושת כהונה ‪ ,‬אלא רעצם מה‬ ‫ראתי‬ ‫בהקרא‬ ‫מיעוט‬ ‫דהוי‬ ‫רס " ל‬ ‫ומוכח‬
‫מקדושת‬ ‫מחללו‬ ‫גופיה‬ ‫זה‬ ‫ממזר‬ ‫שנעשה‬ ‫ולכן‬ ‫משמעות ]‬ ‫רק‬ ‫[ ולא‬ ‫למעט‬
‫כהן ‪.‬‬ ‫כהונה שלא יהא‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫אמרינן אם אינו ענין‬
‫וכן מצינו לר ' רוסתאי דס " ל בקידושין ( דף‬
‫לממזריי‬
‫אכן צ " ע דא " כ מוכח איפכא דע " כ שממזר‬
‫טהרה‬ ‫מקוה‬ ‫נמי‬ ‫רבנות ישראל‬ ‫)‬ ‫עז ‪.‬‬ ‫יכול להיות כהן ‪ ,‬מדאיצטריך קרא למעט‬
‫לחללין שאם חלל נשא בת ישראל בתה כשרה‬ ‫שאינו עושה ממזרין ‪ ,‬דאי נימא שאין ממזר‬
‫כשרה ‪,‬‬ ‫הכונה‬ ‫מה‬ ‫בזה‬ ‫ונחלקו‬ ‫לכהונה‬ ‫כהן מה צריך מיעוט שאין עושה ממזרים‬
‫דהגר " ח בחב בפי " ז מאיסו " ב דאף שהיא‬ ‫תיפו " ל מצד המשמעות מהא דכתיב שהוא‬
‫כשרה לכהונה אפ " ה היא חללה ואינה כהניח‬ ‫חלל דע " כ שאינו ממזר [ ראם היה ממזר אמאי‬
‫ואסורה בתרומה וכן הבן אינו עובד ורק‬ ‫איצטריך לומר שהוא חלל תיפו " ל שבלא " ה‬
‫פסלות דחלל ליבא אבל מ " מ לא עדיפא מהאב‬ ‫וע " כ דממזר יכול להיות כהן‬ ‫כלל ]‬ ‫אינו כהן‬
‫דהוי חלל ואה " נ דאם עבד עבודתו כשרה כיון‬ ‫איצטריך‬ ‫רק‬ ‫מהמשמעות‬ ‫ראיה‬ ‫אין‬ ‫ולכן‬
‫דסו " ס כהן הוא כאביו אבל מ " מ חלל הוא‬ ‫דוקא ‪.‬‬ ‫מיעוט‬
‫חלל ‪.‬‬ ‫בלא פסול‬ ‫הנידון אי ממזר הוי כהן או‬ ‫ובמיקר‬ ‫)‬ ‫סוד‬
‫אב‪ 5‬כאו " ש ( פי " ח מהל ' איסו " ב ה " א ) כתב‬ ‫לא ‪ ,‬עיין בשו " ת הרשב " א סי '‬
‫שהולד כהן כשר לגמרי הוא וראוי‬ ‫ר " א שנשאל בכהן שבא על הערוה‬ ‫אלף‬
‫לעבודה ‪ ,‬והיינו משום דס " ל דאף חלל הוי כהן‬ ‫והוליד ממנה ולד דהוי ממזר האם אוכל‬
‫ורק שיש לו פסול וכיון שבנות ישראל מקוה‬ ‫בתרומה או לא מי אמרינן אין חלל אלא‬
‫טהרה לחללין ואין לבן פסול שוב הו " ל כהן‬ ‫מאיסורי כהונה וכו ' או דלמא איהי גופה נמי‬
‫מעליא ‪.‬‬ ‫ע "ש‪.‬‬ ‫הויא חללה בגמר ביאה וכו '‬
 ‫יצה‬ ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬
‫שם הביא פי ' הרמב " ן דהכונה‬
‫באמת גם לבן דילפינן מאלמנה‬
‫לכ " ג דבנה פגום ‪ ,‬ואח " כ הביא פירש " י דבנה‬
‫לאו דוקא אלא בתה כיון דבבן אין נפ " מ‬
‫דאפי ' הוא פגום נמי מותר בכהנת ‪ ,‬והסכים‬
‫כרש " י רהבן אינו פגום וא " כ הקשו דהרי‬
‫בת ‪.‬‬ ‫בשו " ת כתב דגם בנה פגום ולא רק‬
‫וצייץ דהרשב " א בשו " ת הרי סיירי בכהן‬
‫שבא על הערוה דבזה שייך שפיר‬
‫שיהיה פגום שנפגמה כהונתו שקיבל מאביו‬
‫שאין ממזר‬ ‫דאפי ' לר ' יהושע‬ ‫ולכן שפיר כתב‬
‫פגום ‪.‬‬ ‫מחיי " כ מ " מ הבן‬
‫התם ביבמות דמיירי בעכו " ם ועבד‬
‫הבא על ב " י ‪ ,‬דלא שייך בו כהונה‬
‫כלל שהרי אביו עכו " ם בזה ס " ל להרשב " א‬
‫כרש " י דלא שייך לומר שהוא פגומ לענין‬
‫בבת שהיא‬ ‫בביאתו ודוקא‬ ‫שיפסול אשה‬
‫בעצמה אסורה לכהונה שייך לומר שהיא‬
‫דוקא ‪.‬‬ ‫פגומה ולכן כתב כרש " י דבנה לאו‬
‫לפמשכ " ל דלר ' דוסתאי בחלל שנשא‬
‫ישראלית הוי הבן חלל רק מכהונה‬
‫אבל פסול חלל לית ליה ‪ ,‬יש להסתפק אם נשא‬
‫חללה פסולה איך יהא דין הבן דלכאורה כיון‬
‫דליכא פסול באביו הוי כמו ישראל שנשא‬
‫חללה דהולד כשר דאזלינן אחר הזכר שאינו‬
‫פסול ‪.‬‬
‫דוסתאי‬ ‫כר '‬ ‫דקי " ל דלא‬ ‫נפ " מ לדידן‬
‫דרק‬ ‫אינו כהן‬ ‫דממזר‬ ‫בהא‬
‫קדושת כהונה אין לו דנתחלל מכהונה אבל‬
‫פסול חללות אין לו וכגון כהן שבא על הערוה‬
‫דהבן ממזר בלא קדושת כהונה אבל אין לו‬
‫פסול חלל ‪ ,‬וא " כ יש להסתפק כנ " ל אם נשא‬
‫חללה האם הבן יהיה חלל ‪ ,‬או רכיון שאין‬
‫פסול באביו לא גרע מישראל שנשא חללה‬
‫כשר ‪.‬‬ ‫שהבן‬
‫אכן נואה לפי מה שמבואר ( ברמב " ם פי " ט‬
‫רכל הטעם כישראל‬ ‫הי " ד )‬ ‫מאיסו " ב‬
‫שנשא חללה דהולד כשר הוא משום דכל‬
‫כתונות ‪ -‬ףף כ " ט ט " ב‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫ונרשב " א‬ ‫שאין לו פסול‬ ‫הגר " ח ס " ל דאע " פ‬ ‫אנ‪5‬‬
‫לקבל‬ ‫מהיכן‬ ‫לו‬ ‫אין‬ ‫מ "מ‬ ‫חללות‬
‫הקדושת כהונה ולכן אין לו יותר מאביו‬
‫וממילא אם עבד עבודתו כשרה ‪ ,‬אבל מ " מ‬
‫בתרומה אסור כיון שאין לו קדושת כהונה‬
‫חלל ‪.‬‬ ‫אע " פ שאין לו פסול‬
‫וא " כ ה " נ גבי ממזר אפי ' נימא דהוא חלל‬
‫היינו רק שאין לו קדושת כהונה אבל‬
‫וכמ " ש ‪.‬‬ ‫מ " מ פסול חללות אין בו‬
‫שחילולין‬ ‫דמוכיח‬ ‫בגמ '‬ ‫ו‪5‬פ ' " ז הביאור‬
‫עושה ולא ממזרים היינו דאם היה‬
‫עושה ממזרים הרי ע " כ שאין לו קדושת‬
‫משא " כ‬
‫כהונה כלל ולא שייך בו שום פסול חלל כלל ‪,‬‬
‫ואפי ' נימא דשייך ביה פסול חלל מ " מ הלאו‬
‫דלא יחלל לא שייך בממזר כיון שאינו בא‬
‫מאיסורי כהונה ורק דממילא נתחלל מקדושתו‬
‫מחמת שהוא ממזר וכנ " ל וע " כ מהא דכתיב‬
‫ממזרים ‪.‬‬ ‫לא יחלל ע " כ דחילולין עושה ולא‬
‫ושע " פ נמצא דאיכא ג ' דרגות ‪ ,‬חרא יש חלל‬
‫והנה‬
‫פסול ‪.‬‬ ‫פסול ‪ ,‬וכן יש חלל בלא‬
‫תרומה יש לרון אם יאכל דיתכן‬ ‫נו‪5‬ענק‬
‫שלזה אין צריך קדושת כהונה אלא‬
‫פסול חלל] ‪.‬‬ ‫סגי מה שבא מן הכהן ואין לו‬
‫וכן יש אופן שנעשה ממזר שבו לא שייך כלל‬
‫לא הפסול ולא הלאו של חללות כיון‬
‫וכן‬ ‫דבלא " ה אין בו קדושת כהונה ‪ .‬ובישועת דוד‬
‫לפמש " כ‬ ‫בזה ‪.‬‬ ‫אהע " ז סי ' י "ג האריך‬
‫והנה הקשו סתירא בדעת הרשב " א ‪ ,‬דבשו " ת‬
‫הרשב " א הנ " ל כתב דכהן שבא על‬
‫הערוה אפי ' לר ' יהושע שאין הולד ממזר‬
‫מחייבי כריתות רק מחייבי מיתות ב " ד אפ " ה‬
‫הבן פגום לכהונה ‪ ,‬ולא רק הבת פגומה אלא‬
‫פגום ‪.‬‬ ‫אף הבן‬
‫גבי‬ ‫‪):‬‬ ‫בזה דאיתא ביבמות ( דף מה‬ ‫והקשו‬
‫עכו " ם ועבד הבא על בת ישראל‬
‫דפליגי אי הולד ממזר או לא וקאמר דהכל‬
‫מודים דבנה פגום לכהונה ‪.‬‬
 ‫פוברמקי ונק " ל‬ ‫כתובות ‪ -‬דף כ " ט ע " ב‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫רצו‬

‫גופא הלאו שלא יעשה מעשה זה שהיה חך‬ ‫פסול חללות שייך דוקא במשפחת כהונה ‪,‬‬
‫הלאו ‪.‬‬ ‫כלא‬ ‫דשם איכא ב ' סיבות לעשות הולד חלל ‪ ,‬או‬
‫היה‬ ‫כיון שבלא הלאו‬ ‫ה " נ בגירותן‬ ‫וא " כ‬ ‫משום שנולד מאיסורי כהונה ‪ ,‬או מדין הלך‬
‫תופס קידושין ‪ ,‬וכל המעכב תפיסת‬ ‫הפגום ‪.‬‬ ‫אחר‬
‫וא " כ בזה גופא הוא‬ ‫הקידושין הוא רק הלאו‬ ‫דוד‬ ‫בישועת‬ ‫( הובא‬ ‫הגר " ח‬ ‫[ וכמו שדייק‬
‫שחייבה תורה ‪ ,‬משא " כ בגיותן דאף בלא הלאו‬ ‫‪:‬‬ ‫חו " מ סי ' כ " א ) מהמשנה בקידושין סו‬
‫עכו " ם ‪,‬‬ ‫שייך כלל חתנות מחמת דהוי‬ ‫לא‬ ‫כל מקום שיש קידושין ויש עבירה הולד הולך‬
‫שפיר כתבו דבזה לא שייך לעבור על לאו דלא‬ ‫אחר הפגום כגון אלמנה לכ " ג וכהן הבא על‬
‫תתחתן בם כיון דלית להו חתנות מחמת עצמן‬ ‫ע"ש‪.‬‬ ‫חללה וכו '‬
‫הלאו וכמש " ג ‪.‬‬ ‫אף בלא‬ ‫דבכהונה הוי הולד חלל נמי מדין‬ ‫מבואר‬
‫גמ ' ולאפוקי מהאי תנא דתניא ולא‬ ‫‪) 150‬‬ ‫שם‬ ‫וכדתנן‬ ‫הפגום‬ ‫אחר‬ ‫הלך‬
‫תהיה לאשה שמעון התימני אומר‬ ‫בישראל הבא על הממזרת דהולד ממזר ‪ ,‬וע " ש‬
‫אשה שיש בה הויה ‪ ,‬ר ' שמעון בן מנסיא אומר‬ ‫בזה ] ‪.‬‬ ‫בסי ' המשניות מש " כ‬
‫וכו ' ‪.‬‬ ‫אשה הראויה לקיימה‬ ‫אבל‬ ‫כהונה ‪,‬‬ ‫במשפחת‬ ‫דוקא‬ ‫ועכבת ב " ז‬

‫תנאי‬ ‫להנהו‬ ‫ס "ל‬ ‫מאי‬ ‫ובשפם " ק הקשה‬ ‫אחר‬ ‫זה דהלך‬ ‫בישראל ליכא דין‬

‫לענין עצם המצות עשה דולו‬ ‫הפגום שיהיה לבן פסול חלל אם האם חללה‬

‫תיהיה לאשה דאונם שותה בעציצו אי גימא‬ ‫וא " ב כ " ז דוקא בישראל שנשא חללה ‪ ,‬אבל‬

‫דגם בזה פליגי ‪ ,‬רלשמעון התימני אם יש בה‬ ‫הכא בבן של כהן שאין לו הפסלות של חלל ‪,‬‬

‫הויה חייב לקיים המ " ע דולו תהיה לאשה‬ ‫כיון דסו " ס הוא ממשפחת כהונה שפיר יהא‬
‫אע " פ שאינה ראויה לו ולרשב " מ אינו חייב‬ ‫הדין דהולד הולך אחר הפגום ויקבל הפסול‬

‫במ " ע ‪ ,‬א " ב מגליה להגמ ' דפליגי נמי לענין‬ ‫פסול ‪,‬‬ ‫יהא‬ ‫ג "כ‬ ‫שהוא‬ ‫אמו‬ ‫של‬ ‫חללות‬

‫קנס נימא דלכו " ע אית להו קנס מכח הנך‬ ‫י " ס [ ובחלק חו " מ סי '‬ ‫ס"‬ ‫ובישועת דוד ח " ה‬

‫ריבויי דלעיל ואמאי קאמר לאפוקי מהאי תנא‬ ‫בזה ‪.‬‬ ‫כ " א ] האריך‬

‫וכו ' ‪.‬‬ ‫גב ' ולר ' עקיבא דאמר אין קידושין‬ ‫ס‪5‬ו )‬

‫נימא דלגבי גופיה דקרא [ במ " ע דולו‬ ‫ואי‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫תופסין בחיי " ל‬
‫תהיה לאשה ] לכו " ע ליכא כשאינה‬ ‫הקשה בהא דכתבו תוס '‬ ‫ובקובץ ‪ -‬שיעורים‬
‫דלא‬ ‫)‬ ‫מ‪.‬‬ ‫ראויה לקיימה וכדאיתא לקמן ( דף‬ ‫דע " כ לאו‬ ‫(ע " א)‬ ‫לעיל‬
‫אמרינן בזה עשה דוחה ל " ת כיון דאי אמרה‬ ‫דלא תתחתן בם קאי בגירותן ולא בגיותן ‪ ,‬כיון‬
‫א " כ קשה‬ ‫כלל ‪.‬‬ ‫לעשה‬ ‫ליכא‬ ‫כעינא‬ ‫לא‬ ‫כרש " י‬ ‫דבגיותן לא שייך בהם תחנות ודלא‬
‫לשמעון התימני איך יתכן דלגכי עצם הפסוק‬ ‫ראין‬ ‫עקיבא‬ ‫דלר '‬ ‫והקשה‬ ‫בגיותן ‪,‬‬ ‫דקאי‬
‫דהיינו המ " ע לכונסה מפרש קרא דתהיה לשון‬ ‫קידושין תופסין בחיי " ל נמצא דגם בגירותן‬
‫קיום שאם אינה ראויה לקיימה ליכא עשה ‪,‬‬ ‫לא שייך חתנות דהא לא תפיס קידושין מחמת‬
‫קידושין ‪,‬‬ ‫לשון‬ ‫תהיה‬ ‫מפרש‬ ‫קנס ‪,‬‬ ‫ולענין‬ ‫הלאו ומה ההכרח דקאי בגירותן טפי מבגיותן ‪.‬‬
‫נונא ‪.‬‬ ‫ואמאי לא מפרש תרוייהו בחד‬ ‫י " ל דהנה כתב במנ " ח ההמקדש חייבי‬ ‫אכן‬
‫וכתל דאפ " ל דבקרא זה איכא יתור לשון‬ ‫שאין‬ ‫אע " פ‬ ‫לאו ‪,‬‬ ‫על‬ ‫עובר‬ ‫כריתות‬
‫דע " כ לא סיירי הקרא לענין העשה רק‬ ‫קידושין תופסין כתיי " כ מ " מ עוכר כלאו דלא‬
‫הול " ל‬ ‫העשה‬ ‫דהא בשביל‬ ‫הקנס ‪,‬‬ ‫לענין‬ ‫יקח ‪ ,‬והביאור דכיון שבלא הלאו היה תופס‬
‫וישאנה ‪ ,‬ואמאי האריך לומר ולא תהיה לאשה ‪,‬‬ ‫קידושין ורק מחמת הלאו אין תופס א " כ זה‬
 ‫יעז‬ ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫נתונות ‪ -‬רן ל ' ע " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫שנשאה אפי ' שאסורה לו ג " כ נפטר‬ ‫הלכך דרשינן לה לענין קנסא דבעינן דוקא‬
‫מקנס ‪ ( ,‬רכך הדין במפותה שחייב קנס דוקא‬ ‫הויה ‪.‬‬ ‫שיש כה‬
‫וברמב " ם השמיט דין זה‬ ‫כונסה )‬ ‫אם אינו‬ ‫ראיכא‬ ‫הסוגיא‬ ‫רלמסקנת‬ ‫עוד‬ ‫שם‬ ‫וכתב‬
‫שכנסה ‪.‬‬ ‫דאפי ' אסורה לו נפטר ע " י‬ ‫בינייהו בעולה לכ " ג אין תימה לומר‬

‫כתב ‪ ,‬האפשר הסובר‬ ‫ס "א)‬ ‫ו‪1‬טנ " ח ( מצוה‬ ‫לשמעון‬ ‫ס"ל‬ ‫נמי‬ ‫בעציצו‬ ‫שותה‬ ‫הלענין‬
‫דבעינן חופה הראוי לביאה וכיון‬ ‫התימני דכיון שיש בה הויה ‪ ,‬תנשא לו ‪ ,‬דאין‬
‫שהיא אסורה לו הרי אינה ראויה לביאה ולכן‬ ‫ע "ש‪.‬‬ ‫כאן אלא עשה שאין שוה בבל וכו '‬
‫ס " ל שבאמת אינו נפטר מקנם בזה שכנסה ‪,‬‬ ‫וזה אינו מובן איך יהא מותר בעולה לכ " ג‬
‫אולם דחה זה דהא קי " ל דיש חופה לפסולות ‪,‬‬ ‫הא אין עשה דוחה עשה ‪ ,‬ועוד ( אפי '‬
‫דרק חופת נדה לא מהני אבל בעלמא מהני‬ ‫גימא שדוחה עשה שאין שוה ככל ) הא איתא‬
‫לו ‪.‬‬ ‫חופה באסורה‬ ‫דהכא אין העשה דוחה כיון דאי‬ ‫)‬ ‫מ‪.‬‬ ‫לקמן ( דף‬
‫כתב‬ ‫ה "ג )‬ ‫( פ " א מהל ' נערה‬ ‫ובאור ‪ -‬שמח‬ ‫אמרה לא בעינא מי איכא לעשה כלל וא " כ‬
‫לבאר השמטת הרמב " ם ‪ ,‬רס " ל‬ ‫לישאנה ‪.‬‬ ‫איך יהא מותר לו‬
‫דהמחלוקת דר " ש התימני ור " ש בן מנסיא אינו‬ ‫)‬ ‫ל‪.‬‬ ‫אכן יתכן דלפמש " כ ברעק " א לקמן ( דף‬
‫בקרא דולו תיהיה לאשה דכתיב גבי אונס ‪,‬‬ ‫לחדש דבעולה לכ " ג ליבא עשה עליה‬
‫אלא בקרא דמהר ימהרנה לו לאשה דכתיב‬ ‫אפשר דהכונה‬ ‫[א " ה‬ ‫כלל רק עליו א " ש ‪,‬‬
‫גבי מפותה ‪ ,‬ובזה פליגי התם אי קרא זה‬ ‫דהביאור‬ ‫)‬ ‫מ‪.‬‬ ‫לפמש " כ בתוס ' ישנים לקמן ( דף‬
‫דנפטר מקנס ע " י הויה ‪ ,‬מיירי אף באשה‬ ‫בהא דאי אמרה לא בעינא ליכא לעשה כלל ‪,‬‬
‫דבריו ‪.‬‬ ‫האסורה לו או לא ‪ ,‬ע " ש כל‬ ‫דממילא אין לה עשה שידחה האיסור שלה ‪,‬‬
‫הגמ '‬ ‫‪ " 0111‬פ לפי " ז כתב לבאר נמי לשון‬ ‫וא " ב לפי " ו בבעולה לכ "ג שאין עליה איסור‬
‫תנא‬ ‫מהאי‬ ‫ולאפוקי‬ ‫דקאמר‬ ‫הכא‬ ‫עשה כלל לא אכפ " ל מה ראי אמרה לא בעינא‬
‫אמר מהאי תנא הא‬ ‫בתו " י אמאי‬ ‫דכבר הקשו‬ ‫עשה] ‪.‬‬ ‫ליכא‬
‫אתי לאפוקי מתרוייהו וכתבו דאה " נ מפקא‬ ‫האריך‬ ‫ה "ג)‬ ‫ובמש‪ " 5‬ם ( פ " א מהל ' נערה‬
‫מתרוייהו וכונת הגמ ' מתנא דברייתא ‪ ,‬אכן‬ ‫בזה ‪ ,‬והביא שם ג " כ אי למ " ר‬
‫דר " ש‬ ‫פלוגתתם‬ ‫רעצם‬ ‫טפי‬ ‫א "ש‬ ‫להנ " ל‬ ‫ראשה שיש בה הויה יש קנס ‪ ,‬אי ג " כ כונסה‬
‫התימני ור " ש בן מנסיא הרי לא הוי כלל לענין‬ ‫אע " פ דאסורה לו ‪ ,‬ואולי כאמת אסור לבא‬
‫אונס אלא לענין מפתה כמ " ש ושפיר מצו‬ ‫עליה ‪ ,‬ורק דדין ולו תהיה לאשה מקיים בזה‬
‫סברי כמתני ' דהכא ורק התנא דכרייתא דפי '‬ ‫שנשאה ועשה מעשה נשואין ‪ ,‬ונימא דבזה‬
‫לפלוגתתם בקרא דולו תהיה לאשה דמיירי‬ ‫פליגי ‪ ,‬דר " ש התימני סבר דדוקא אי תופס‬
‫באנוסה מפקא מיניה מתני ' ‪ ,‬דבמתני ' מוכח‬ ‫קידושין איכא מ " ע זו ‪ ,‬ור " ש בן מנסיא סובר‬
‫דאפי ' היי " כ יש קנס ‪ [ ,‬וא " כ ע " כ דלא פליגי‬ ‫לאשה ‪.‬‬ ‫דתלוי בראוי לקיימה לו‬
‫ע "ש ‪.‬‬ ‫באנוסה אלא במפותה כמ " ש ] ‪,‬‬ ‫דמפותה‬ ‫‪):‬‬ ‫נט‬ ‫( דף‬ ‫והנה איתא ביבמות‬

‫ע"א‬
‫ץן‬

‫‪4‬‬ ‫"‬

‫הקשה‬ ‫איסו " ב )‬ ‫מהלי‬ ‫( פי " ט‬ ‫ובמשיפם‬ ‫בעולה לכ " ג וכו '‬ ‫גמ ' איכא בינייהו‬ ‫סגם )‬

‫דיש‬ ‫‪):‬‬ ‫לדעת ראב " י ( ביבמות עז‬ ‫שלא‬ ‫קודם‬ ‫שנבעלה‬ ‫ופירש " י‬
‫חללה גם מחייבי עשה א "כ הא נעשית כבר‬ ‫חולקים ] ‪.‬‬ ‫כדרכה ואח " כ אנסה כ " ג ‪ [ ,‬ובתוס '‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫כהונות ‪ -‬דף ל ' ע " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫רהצ‬

‫אכפ " ל שלאיסור יש‬ ‫משאר כריתות ‪ ,‬דמה‬ ‫ג " כ חללה מחמת עשה גיבעולה לכ " ג והו ‪ ,‬יל‬
‫כרת ‪.‬‬ ‫היתר סו " ס הכרת הוא אותו‬ ‫עשה ‪.‬‬ ‫ככל חייבי לאוין ולא רק‬
‫צ " ל דבאמת אין עצם הכרת פוטר אלא‬ ‫וע " כ‬ ‫לפמש " כ שם התוס ' א " ש האף דנעשית‬ ‫אכן‬
‫העבירה שחייבין עליו כרת פוטר ‪ ,‬ולכן‬ ‫עשה מ " מ ליכא‬ ‫חללה לראב " י מחייבי‬
‫עבירה של נדה שאני משאר כריתות כיון שיש‬ ‫לאו לכהן הבא עליה ‪ ,‬רק עשה כיון דסו " ס‬
‫היתר לאיסורו ואינו פוטר ‪ ,‬אלא דא " כ צ " ב‬ ‫נעשית חללה רק מחייבי עשה ‪ ,‬וא " ב שפיר‬
‫בדעת רש " י מ " ש שוגג ממזיד כיון דאין הכרת‬ ‫עשה ‪.‬‬ ‫הו " ל אכתי רק‬
‫יפטור ‪.‬‬ ‫פוטר אלא העבירה א " כ ה " נ בשוגג‬ ‫דהבעולה‬ ‫שם‬ ‫הרמב " ם‬ ‫י " ל לשיטת‬ ‫וינוד‬
‫ואפשר דסובר רש " י דבשוגג לא נחשב בלל‬ ‫לכ " ג כל מה שמתחללת הוא דוקא‬
‫אע " פ‬ ‫למעשה עבירה של כרת ‪ ,‬ולכן‬ ‫לא‬ ‫קידש‬ ‫ולא‬ ‫בעל‬ ‫אבל‬ ‫ובעל‬ ‫בקידש‬
‫דבאמת המעשה העבירה פוטר ולא החיוב‬ ‫נתחללה ‪ ,‬וא " כ לפי " ז א " ש נמי ‪ ,‬דהכא הא‬
‫כרת מ " מ בעבירה של כרת לא נחשב מעשה‬ ‫מיירי בבעל לחור בלא קידש ולכן לא נעשית‬
‫עבירה שיש בו ברת כשנעשה בשוגג ולא דמי‬ ‫חללה ‪.‬‬
‫לשאר חייבי מיתות ב " ד דאף בשוגג נחשב‬ ‫גמ ' הכל מודים בבא על הנדה שמשלם‬ ‫סלט )‬

‫מיתה ‪.‬‬ ‫עבירה שיש בו‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫קנס‬

‫ולפי " ז יש ליישב עוד דהנה כתב באור שמח‬ ‫דהא‬ ‫)‬ ‫כס ‪.‬‬ ‫שיטת רש " י בפסחים ( דף‬ ‫ויקנה‬
‫פ " ז מהל ' ממרים ה " ז בהא דאמרינן‬ ‫דברת פוטר ממון הוא דוקא במזיד ‪,‬‬
‫לקמן לאי הזורק חץ מתחילת ארבע לסוף‬ ‫אבל בשוגג שאינו חייב כרת בפועל חייב‬
‫ארבע וקרע שיראין בהליכתו פטור מדמי‬ ‫ממון דאין בזה דין חייבי כריתות שוגגין כמו‬
‫השיראין אע " פ שהמיתה חל עליו רק בהנחה ‪,‬‬ ‫פוטר ‪,‬‬ ‫בשוגג‬ ‫שגם‬ ‫מיתות שוגגין‬ ‫כחייבי‬
‫מ " מ עקירה צורך הנחה ‪ ,‬וכתב דאפ " ה כל מה‬ ‫חולקים ‪.‬‬ ‫ובתוס ' שם‬
‫שפטור היינו רק מדין חייבי מיתות שוגגין‬ ‫דכרת‬ ‫דהא‬ ‫סובר‬ ‫דרש " י‬ ‫מנכח‬ ‫ולכאורה‬
‫דהא סו " ס בשעה שקרע השיראין עדיין לא‬ ‫פוטר היינו חיוב הכרת עצמו ‪ ,‬ולא‬
‫נתחייב המיתה ורק מדין חייבי מיתות שוגגין‬ ‫עצם העבירה שחייבין עליו כרת ‪ ,‬ולכן דוקא‬
‫פטור ‪ ,‬ולכן כתב רגבי מלקות כה " ג למ " ד‬ ‫במזיד דאיכא חיוב כרת ‪ ,‬איכא קלב " מ לפטור‬
‫שחייבי מלקיות שוגגין חייבין לא יפטר מחמת‬ ‫י "ל‬ ‫ב "ד‬ ‫מיתות‬ ‫בחייבי‬ ‫[ משא " כ‬ ‫ממון‬
‫הנחה ‪.‬‬ ‫עקירה צורך‬ ‫שוגג‬ ‫הוקש‬ ‫שפיר‬ ‫פוטרת ולכן‬ ‫דהעבירה‬
‫ולכאורה קשה דא " כ לשיטיו רש " י דכל מה‬ ‫העבירה ] ‪.‬‬ ‫למזיד שגם בשוגג פוטרת‬
‫שכרת פוטר מממון לר ' נחוניא בן‬ ‫דלפי " ז צ " ע בדברי הירושלמי שכתב‬ ‫אלא‬
‫הקנה הוא דוקא במזיד ולא בשוגג דחייבי‬ ‫דאף לר ' נחוניא בן הקנה שכרת פוטר‬
‫כריתות שוגגין אין פוטר ממון ‪ ,‬איך קאמר‬ ‫מ " מ בנדה מודה שמשלם קנס כיון שיש‬ ‫ממיל‬
‫לקמן נמי לענין כרת דהגבהה צורך אכילה‬ ‫לאיסורו ‪.‬‬ ‫היתר‬
‫ומש " ה נפטר על הממון שנתחייב כשהגביה‬ ‫[ אייה ‪ ,‬וגן משמע כאן לכאורה בשיטת רש " י‬
‫הא כל מה דמהני סברא זו הוא רק מדין חייכי‬ ‫דכתב אהא דקאמר ולאפוקי מדר '‬
‫פוטר‬ ‫אינו‬ ‫כה " ג‬ ‫ולרש " י‬ ‫שוגגין‬ ‫כריתות‬ ‫נחוניא ‪ ,‬אדמתני ' קאי וכו ' ‪ ,‬דמשמע ‪ ,‬דבנדה‬
‫מממון ‪.‬‬ ‫מוכרח ] ‪.‬‬ ‫" הכל " מודים שמשלם קנס ‪ ,‬ואין‬
‫לפמש " כ א " ש דגם לרש " י אין החיוב‬ ‫אכן‬ ‫רעצם הכרת הוא הפוטר‬ ‫ולכאורה אי נימא‬
‫כרת בפועל ‪ ,‬הפוטר ‪ ,‬אלא עבירת הכרת‬ ‫דנדה‬ ‫כרת‬ ‫מ "ש‬ ‫העבירה ‪,‬‬ ‫ולא‬
 ‫יצט‬ ‫פוברכקי זצ " ל‬ ‫ע"א‬ ‫'‬ ‫י‬ ‫כתונות ‪ -‬וף‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫בספק דבמציאות לא הותר דמו לא שייך בזה‬ ‫פוטרת ‪ ,‬ורק רס " ל דבשוגג לא נחשב מעשה‬
‫עיקר ‪.‬‬ ‫פטור קלכ " מ כל‬ ‫עכירה של כרת כלל ‪ ,‬וא " כ כ " ז דוקא כשוגג‬
‫‪1‬זוז‪ " 4‬ך‪ 7‬הכל מודים וכו ' ומיהו ר " ש‬ ‫מ‪) 6‬‬ ‫דעבר‬ ‫אכילה‬ ‫צורך‬ ‫בהגבהה‬ ‫אבל‬ ‫ממש‬
‫דר '‬ ‫ליה‬ ‫לית‬ ‫ע "כ‬ ‫התימני‬ ‫העבירה במזיד שפיר ס " ל שפוטר מממון‬
‫נחוניא מדאיצטריך למעוטי חייבי כריתות מלו‬ ‫אע " פ ראין כרת עדיין והוי כחייבי כריתות‬
‫וכו ' ‪.‬‬ ‫תהיה לאשה‬ ‫שוגגין כיון דלמעשה אינו שוגג אלא מזיד ‪.‬‬
‫בזה ( בדברי משפט ) דהא איכא נפ " מ‬ ‫והקשו‬ ‫אכן אכתי צ " ב מהא דהוכחנו לעיל ( דף כס ‪) .‬‬

‫אי חייב לצאת ידי שמים ‪ ,‬וא " כ אפי '‬ ‫בדברי הרעק " א דהבא על הנכרית פטור‬
‫ס " ל כר ' נהוניא דיש קלב " מ כחיי " כ מ " מ‬ ‫בו‬ ‫פוגעין‬ ‫דקנאין‬ ‫קילב " מ‬ ‫משום‬ ‫מקנס‬
‫אכתי איצטריך ולו תהיה לאשה למעוטי שאין‬ ‫משא " כ בבא על הכותית דאיכא ספק שמא‬
‫חיוב קנס כלל בחיי " כ ואינו חייב אפי ' לצי " ש ‪,‬‬ ‫נתגיירה באמת ליבא למיפטר משום קלב " מ‬
‫וכן נפ " מ נמי לענין תפיסה ומה ראיה דר " ש‬ ‫אין קנאין פוגעין בו ‪,‬‬ ‫כיון שמחמת ספק‬
‫נחוניא ‪.‬‬ ‫התימני לית לי דר '‬ ‫מיתות‬ ‫חייבי‬ ‫משאר‬ ‫מ "ש‬ ‫לבאר‬ ‫וכתבנו‬
‫צ " ל דס " ל להתוס ' דבקנס ליכא חיוב‬ ‫ויפ " כ‬ ‫קלבד " מ ‪,‬‬ ‫איבא‬ ‫נמי‬ ‫מיתה‬ ‫חיוב‬ ‫דבספק‬
‫לצאת ידי שמים כל עיקר ‪ ,‬כיון הכל‬ ‫וביארנו דדין קלב " מ הוא מצד החיוב מיתה‬
‫החיוב קנס חל רק ב " ר א " כ בקלב " מ שאין‬ ‫שיש עליו ‪ ,‬ולא המיתה בפועל פוטר אלא‬

‫ב " ד מחייבין אינו מחויב לצי " ש נולא מהני‬ ‫החיוב מיתה ולכן בספק חיוב מיתה נמי פוטר ‪,‬‬
‫לאו ‪.‬‬ ‫תפיסה ] וכמ " ש בתוס ' לקמן דף לג ‪ :‬ד " ה‬ ‫משא " כ בקנאין פוגעין בו דמחמת הספק אין‬
‫הקשו לקמן מאי פריך למה צריך‬ ‫( ובאמת‬ ‫עליו חיוב כלל דהא כל החיוב הכא שפוטר‬
‫תרי קראו לקלב " מ ‪ ,‬גימא דחדא‬ ‫הוא עצם הא דהותר דמו שהקנאין פוגעין בו‬
‫אתי לומר שאינו חייב אפי ' לצי " ש דפטור‬ ‫וכיון שלא הותר דמו מחמת הספק נעשה ודאי‬
‫לגמרי) ‪.‬‬ ‫קלב " מ ‪.‬‬ ‫אינו מחויב ולכן אין‬
‫כל עיקר ראית התוס ' הוא רק‬ ‫[ אלא דבאמת‬ ‫וא " כ צ " ע לפי מה שהוכחנו עתה שאין‬
‫דתיי " כ‬ ‫)‬ ‫פט ‪.‬‬ ‫לשיטתם בפסחים ( דף‬ ‫התיוכ כרת פוטר אלא עצם העכירה‬
‫שוגגין נמי פטורין מתשלומין אבל לשיטת‬ ‫שיש בו כרת הוא הפוטר מממון ‪ ,‬א " כ הדק " ל‬
‫דרק במזיד איכא‬ ‫לעיל ]‬ ‫רש " י שם [ והובא‬ ‫דבספק קנאין פוגעין בו ג " כ יהא קלב " מ‬
‫קלב " מ ולא בשוגג ליכא ראיה כלל דר " ש‬ ‫אע "פ שמצד החיוב מיתה ליבא שום דין מיתה‬
‫התימני לא ס " ל כר ' נחוניא כיון דבשוגג ליכא‬ ‫כמ " ש מ " מ מצד העבירה דהוי ספק עבירה של‬
‫קלב " מן ‪.‬‬ ‫קנאין פוגעין בו הו " ל לפטור מממון כשאר‬
‫הנידון אם יש חיוב לצי " ש בקנס‬ ‫ובעיקר‬ ‫פוטר ‪.‬‬ ‫קלב " מ שהעבירה‬
‫)‬ ‫עה ‪.‬‬ ‫( דף‬ ‫בב " ק‬ ‫כרשב " א‬ ‫עיין‬ ‫קלב " מ ‪ ,‬ודוקא‬ ‫נונא‬ ‫תרי‬ ‫דאיכא‬ ‫ואפשר‬
‫שהוכיח ממעשה דר " ג שסימא את עין סבי‬ ‫בעלמא שייך לומר שהעבירה פוטר‬
‫עבדו וכו ' ואמרו לו אין בדבריך כלום שכבר‬ ‫היא‬ ‫העבירה‬ ‫מחמת‬ ‫מיתה‬ ‫שהחיוב‬ ‫כיון‬
‫הודית ע " ש ‪ ,‬דע " כ מוכח שאף לצי " ש אינו‬ ‫משא " כ הכא דהא דנחשב חיוב מיתה אינו‬
‫ע "ש ‪.‬‬ ‫חייב כיון דהוי קנס והביא כן מירושלמי‬ ‫משום דאיכא חיוב מיתה על העבירה ורק‬
‫לצי " ש‬ ‫ובדברי ‪ -‬משפט הביא חינוך דאיכא‬ ‫משום דסגי בהא דהותר דמו דקנאין פוגעין בו‬
‫בקנס ‪.‬‬ ‫אף‬ ‫לאשוויי נמי כחיוב מיתה לפטור ממון ולכן‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫נתונות ‪ -‬וף ל ' ע " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫ש‬

‫גבי‬ ‫‪):‬‬ ‫לא דמי להא דאיתא בב " מ ( דף כו‬ ‫דמן‬ ‫נואה דאפ " ה יש לחלק בין חיוב לצי " ש‬ ‫אכן‬
‫ע " מ לגוזלה וכו ' דאע " ג‬ ‫מגביה מציאה‬ ‫דדוקא‬ ‫בממון‬ ‫לצי " ש‬ ‫לחיוב‬ ‫בקנס‬
‫דיהיב ליה ‪,‬‬ ‫הוא‬ ‫בעלמא‬ ‫מתנה‬ ‫דאהדריה‬ ‫בממון ‪ ,‬כגון באתנן אסרה תורה אפי ' בא על‬
‫מקום‬ ‫ואין‬ ‫להחזירו‬ ‫מחויב‬ ‫אינו‬ ‫דהתם‬ ‫אמו דבאמת הוא מחויב ממש ממון ורק שאין‬
‫הוא ‪,‬‬ ‫בעלמא‬ ‫מתנה‬ ‫לתשלומין כלל ולכן‬ ‫ב " ר מחייבין אותו ‪ ,‬וכגון ברי ושמא דלאו ברי‬
‫בעלמא ‪.‬‬ ‫משא " כ הכא למה נימא שיהיה מתנה‬ ‫עדיף דהוי ספק חיוב ממון ולכן כיון דאיכא‬
‫א‪5‬א דלכאורה ע " ב בהא דהוכיח הירולשמי‬ ‫חיוב ממון חייב הוא לצאת ידי שמים ‪ ,‬משא " כ‬
‫מהא דלא‬ ‫חיוב לצי " ש בקנס‬ ‫ראין‬ ‫בקנס דאינו חייב ממון ‪ ,‬בתורת ודאי ‪ ,‬שהרי לא‬
‫שחרר ר " ג את סבי עבדו לצי " ש ‪ ,‬דלכאורה הא‬ ‫חייבוהו ב " ד סמוכין ‪ ,‬בזה ליכא חיוב לצי " ש‬
‫איבא עשה דלעולם בהם תעבודו והמשחרר‬ ‫מצוה‬ ‫חיוב‬ ‫שהוא‬ ‫ורק‬ ‫בירושלמי‬ ‫כמ " ש‬
‫עבדו עובר בעשה ומה ראיה דאין חיוב לצי " ש‬ ‫שכדאי לו לשלם לצי " ש ליפטר מעונש ‪ ,‬ועיין‬
‫בקנס ‪ ,‬אפי ' דחייב לצי " ש הרי אסור לעבור‬ ‫בישועת דוד ח " מ ס ' ב ' שהאריך לבאר דחלוק‬
‫שחררו ‪.‬‬ ‫בעשה ולכן לא‬ ‫דין לצי " ש בקנס דהוי רק חיוב מצוה משא " כ‬
‫רכל העשה במשחרר עבדו הוא רק‬ ‫ומ‪5 " :‬‬ ‫בשאר ר " מ הוי חיוב ממון לצי " ש וממילא אין‬
‫משא " כ‬ ‫העבד ‪,‬‬ ‫בשביל‬ ‫כשמשחררו‬ ‫ע "ש‪.‬‬ ‫מוכרח מתוס ' הנ " ל דס " ל הלא כהחינוך‬
‫כשמשחרר לצורך עצמו אינו עובר בעשה ‪,‬‬ ‫ובחי ' ‪ -‬הרי " מ נסתפק בזה אם שילם קנס‬
‫וא " כ הרי מותר לו לשחררו לצי " ש רזה הוי‬ ‫בזמה " ז דליכא חיוב ע " י ב " ד‬
‫לצורך עצמו וליבא עשה ‪ ,‬ועדיף טפי מהא‬ ‫אפי '‬ ‫עי " ז‬ ‫דנפטר‬ ‫תשלומין‬ ‫נחשב‬ ‫אי‬
‫דרבים‬ ‫מצוה‬ ‫משום‬ ‫עבדו‬ ‫ר "א‬ ‫דשחרר‬ ‫שיחייבוהו ב " ד כשיבנה ביהמ " ק בב " א ‪ ,‬או‬
‫להתפלל בציבור דהתם לא תשיב כ " כ לעצמו‬ ‫דמתנה בעלמא הוא דיהיב ליה ולא נחשב‬
‫ועכ " פ הכא ודאי לצורך עצמו הוא וליכא‬ ‫תשלומין כלל ובפרט יש לדון בהא דאיתא‬
‫עשה ‪ ,‬ומדלא שחררו מוכח שבקנס אין חיוב‬ ‫שמתא‬ ‫בשו " ע דבזמה " ז כופין החובל ע " י‬
‫לצי " ש ‪.‬‬ ‫לשלם לנחבל דלכאורה אם אינו תשלומין אסו‬
‫איפכא ‪ ,‬דיתכן‬ ‫די " ל נמי‬ ‫צ "ע‬ ‫אכן אכתי‬ ‫פעם ‪.‬‬ ‫יתחייב לשלם אח " כ עוד‬
‫דבכה " ג שיש איסור עשה לשחררו לא‬ ‫ובאמת נחלקו לענין מלקות בזמה " ז ‪ ,‬בהא‬
‫נעשה מחויב לו כל עיקר ואין מתחיל כלל‬ ‫דחיי " כ שלקו נפטרו מידי כריתתן‬
‫חיוב אפי ' לצי " ש ‪ ,‬ולכן לא שחררו וא " כ שוב‬ ‫אם בא אחד ומבקש לקבל מלקות כדי להפטר‬
‫אין ראיה דבקנס אין חיוב לצי " ש כיון דהתם‬ ‫רב כתב דיכול לבקש‬ ‫מן הכרת ‪ ,‬דמהר " י כי‬
‫האיסור ‪.‬‬ ‫בלא " ה אין חיוב לצי " ש מחמת‬ ‫מקלות בזמה " ז ‪ ,‬ורלב " ח חולק דלא שייך כלל‬
‫א‪5‬א דהקשו התם גבי מעשה דר " ג שסימא‬ ‫בזמה " ז ‪.‬‬ ‫מלקות‬
‫עין טבי עבדו רא " ל אין בדבריך כלום‬ ‫נואה דלא דמי להכא דיתכן דדוקא‬ ‫אכן‬
‫קדמה‬ ‫בקנסות בעינן‬ ‫דהרי‬ ‫הודית ‪,‬‬ ‫שכבר‬ ‫מלקות בלא ב " ד ס " ל שאין ע " ז שם‬
‫תביעה להודאה ‪ ,‬והתם טבי לא תבע כלל והוי‬ ‫מלקות כלל והו " ל הכאה כעאלמא ילין ס " ל‬
‫הודאה קודמת לתביעה ואיך יהא מודה בקנס‬ ‫אבל‬ ‫בזמה " ז ‪,‬‬ ‫מלקות‬ ‫לבקש‬ ‫יכול‬ ‫שאין‬
‫כלל [ ועיין בתרומת הכרי שיש ג ' תנאים בקנס‬ ‫שם‬ ‫ע "ז‬ ‫שיחול‬ ‫שייך‬ ‫שפיר‬ ‫בתשלומין‬
‫ע " ש] ‪.‬‬ ‫והא ' שיהיה תביעה דוקא‬ ‫תשלומין שהרי הוא אותו ממון שצריך לשלם‬
‫לומר דהנה בעצם יציאת עבד כשן‬ ‫ואפשר‬ ‫ע " י ב " ד וא " כ יתכן דבזה לכו " ע הוי תשלומין‬
‫ועין יש לחקור האם הוא תשלומין‬ ‫כבר ‪.‬‬ ‫מעליא ונפטר בזה ששילם‬
 ‫שא‬ ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫י‬
‫ל' "א‬ ‫כתובות ‪ -‬וי‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫דכ " ז שייך רק אי נימא דהוי חיוב תשלומין‬ ‫לעבד שישחררו ‪ ,‬או דהוי רק דין קנס בעלמא‬
‫לעבד ‪ ,‬אז שייך לומר דאע " פ שלא חייבוהו‬ ‫וא " כ כל‬ ‫לחירות ‪,‬‬ ‫שיצא‬ ‫שקנסוהו‬ ‫לאדון‬
‫חייב לצי " ש ‪ ,‬אבל אי כל עיקר‬ ‫ב " ר הקנס‬ ‫קושיא הנ " ל רק אי נימא דיציאתו הוא מגדרי‬
‫השחרור הוי רק קנס לאדון ואינו חיוב לעבד‬ ‫תשלומין לעבד דממילא בעינן שפיר תביעה‬
‫כלל לא שייך בזה חיוב לצי " ש ‪ ,‬וכמש " ל דף‬ ‫של העבד ע " ז ‪ ,‬אבל אי נימא דהוי רק קנס‬
‫כז ‪ :‬בדין כובש עדותו והשבת אבידה דדוקא‬ ‫לאדון שקנסוהו שיפסיד עבדו ‪ ,‬הרי אין להעבד‬
‫לצי " ש‬ ‫בחיוב להבירו שייך לומר שמחויב‬ ‫דק תובע כלל ע " ז שהרי אינו חיוב אליו ולכן‬
‫ע "ש‪.‬‬ ‫שפיר קאמר דהוי הודאה מעליא אף בלא‬
‫להוכיח‬ ‫שכתב‬ ‫הירושלמי‬ ‫והמ " פ מדברי‬ ‫תביעה ‪.‬‬
‫מסבי עבדו שבקנס אין חיוב לצי " ש‬ ‫שנתבו ליישב בזה הא דאיתא‬ ‫ובאמת יש‬
‫לכאורה מוכח רס " ל דהוי באמת חיוב לעבד‬ ‫רבעי למימר‬ ‫כד ‪) :‬‬ ‫בקידושין ( דף‬
‫קנס ‪.‬‬ ‫ולכן היה שייך חיוב לצי " ש אי לאו דהוי‬ ‫דבשן ועין לא בעי גט שחרור ובשאר ראשי‬
‫וכו ' לכך נראה לר " ת‬ ‫מ‪ ) 3‬שודפה אי לאפוקי‬ ‫איברים צריך גט שחרור וע " ש בתוס ' הטעם‬
‫וכו ' ‪.‬‬ ‫דגרסינן כפ " ק דיבמות חד אמר בלאו‬ ‫בזה ‪.‬‬
‫וצ " ע לגירסת רש " י דהוי בעשה ‪ ,‬מהיכן בא‬ ‫‪1‬יש שכתבו לפמשייכ דבשן ועין הוי רק‬
‫עשה זה ‪ ,‬דהרי קודם היה יכול לייבם‬ ‫משום קנס לאדון ולכן א " צ גט שחרור‬
‫צרתה ‪.‬‬ ‫אחת משניהם ואיך נעשה עשה על‬ ‫משא " כ בשאר ראשי איברים הוי דין תשלומין‬
‫שכתבו דהוי איסור עשה מצד אשת אח‬ ‫ויש‬ ‫דוקא ‪.‬‬ ‫ולכן צריך נ " ל ושם באמת צריך תביעה‬
‫שאחר שיבם אחת חוזר להיות עשה מצד אשת‬ ‫יש ליישב קושית המהר " ץ חיות‬ ‫ו‪5‬פי " ז‬
‫אח ‪.‬‬ ‫בגיטין דף י " כ שהקשה לר " מ דס " ל‬
‫לדבר כמש " ל דכתבו התום ' ביבמות‬ ‫ודוגטא‬ ‫רבו לחירות ‪,‬‬ ‫חוב הוא לעבד שיצא מתח " י‬
‫דבעולה לכ " ג שנעשית חללה הוי‬ ‫למה יוצא לחירות ע " י שן ועין ‪ ,‬אסו מפני‬
‫רק איסור עשה ‪ ,‬כיון שכל התללות בא רק‬ ‫שעשה לו האדון חוב אחד שהוציא שינו או‬
‫ע "ש ‪.‬‬ ‫מחמת איסור עשה‬ ‫לחירות ‪.‬‬ ‫עינו נעשה לו עוד חוב שיצא‬
‫הנא כל מה שחוזר איסור אשת אח רק‬ ‫וה " ה‬ ‫‪ W1‬מש " כ בזה דדוקא אדון בעלמא הוי‬
‫‪"U‬‬
‫עשה ‪.‬‬ ‫מחמת עשה ולכן הו " ל רק‬ ‫חוב לצאת לחירות אבל כזה אדון‬
‫המאירי‬ ‫כתב‬ ‫נמי‬ ‫זיקה‬ ‫באיסור‬ ‫וננאמת‬ ‫שחובל בעבדו לכו " ע הוי זכות שיצא לחירות‬
‫שהאיסור הוא מצד אשת אח ורק‬ ‫ע "ש‪.‬‬
‫דכרת ליכא כיון דסו " ס יבמה היא ולכן אחותה‬ ‫דצ " ע בזה ממעשה דר " ג דבודאי שהיה‬ ‫א‪5‬א‬
‫אסורה מהת ' ‪ [ ,‬דבפשוטו הוי רק איסור דרבנן‬ ‫מתח " י ‪.‬‬ ‫אדון טוב והוי חוב שיצא‬
‫אל עכ " פ במאירי מבואר שאחותה אסורה‬ ‫אכן לפמש " כ י " ל בעיקר הקושיא ‪ ,‬אי נימא‬
‫מדאורייתא משום דזיקה הוי נמי האיסור של‬ ‫דאינו דין תשלומין לעבד כלל ורק קנס‬
‫א " א] ‪.‬‬ ‫לאדון לכן יוצא לחירות אפי ' דהוי חוב לעבד‬
‫ביארנו בדברי הנימו " י‬ ‫‪):‬‬ ‫( דף יח‬ ‫וביתמות‬ ‫דקנסוהו לאדון אע " פ שאין זה תשלומין לעבד‬
‫שם שסותר עצמו ‪ ,‬דבתהילה כתב‬ ‫ב ' מה‬ ‫חו " מ סי '‬ ‫כלל ‪ ,‬וע " ע כישועת דוד‬
‫קידושין‬ ‫אמאי‬ ‫שהקשר‬ ‫דאורייתא‬ ‫דזיקה‬ ‫שהאריך בכ " ז ‪.‬‬
‫תופסין באחות זקוקתו מ " מאחות אשתו‬ ‫‪51‬פיי‪ ,‬ז נראה בהא דכתבנו לעיל לדון אי‬
‫דזיקה‬ ‫ומוכח‬ ‫כרת ‪,‬‬ ‫דליכא‬ ‫משום‬ ‫ותירץ‬ ‫העבד ‪,‬‬ ‫לצי " ש לשחרר‬ ‫איכא חיוב‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫כתונות ‪ -‬וף ל ' ע " א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫שב‬

‫אוקם הקשו בזה דהא כתב כן הרמב " ם גס‬ ‫הוי רק‬ ‫דזי ' ה‬ ‫כתב‬ ‫אח " כ‬ ‫דאורייתא ‪ ,‬ומיד‬
‫והוציא‬ ‫שניה‬ ‫נשא‬ ‫דאם‬ ‫במוצש " ר‬ ‫ע "ש‪.‬‬ ‫דרבנן‬
‫עליה שם רע דאיכא מ " ע דולו תהיה לאשה ‪,‬‬ ‫שעומדת‬ ‫קיימת‬ ‫שהיבמה‬ ‫דכ " ז‬ ‫וביארנו‬
‫אותו להוציא ‪,‬‬ ‫מ " מ כיון שהיא שניה‬ ‫אבל‬ ‫דאורייתא‬ ‫זיקה‬ ‫הוי‬ ‫ליבום‬

‫היא כבר אשתו‬

‫כופיי‬
‫שהרי‬ ‫והתם הרי אינו בשוא " ת‬ ‫היכא שמתה היבמה [ דבזה מייני שם אח " כ‬

‫ואיך עקרו חכמים דין תורה בקום ועשה‬ ‫לענין אי מותר באמה ] כיון שכבר אין עומדת‬

‫להוציא ‪.‬‬ ‫לכופו‬ ‫ליבום לא שייך זיקה דאורייתא כלל ‪ ,‬ולכן‬

‫דבשעה שקידשה כבר היה‬ ‫ואפשר דכיון‬ ‫כשמתברר לבסוף שמתה ע " כ שכל הזיקה רק‬

‫עליו דין להוציאה שהרי אסורה לו‬ ‫דרבנן דמדרבנן הוי זיקה מצד עצם המצב‬

‫באיסור שניה ‪ ,‬שוב לא יתכן שע " י שהוציא‬ ‫שזקוקה אבל שלבסוף לא יהיה יבום יעו " ש‬

‫שם רע יהא חוטא נשכר שיקיימנה‬ ‫עליה‬ ‫בזה ‪.‬‬ ‫בחי ' הגרנ " ט ומה שהארכנו‬

‫ושפיר תשיב שוא " ת דנשאר דין הקודם שצריך‬

‫וכו ' לא ישא ואם‬ ‫תדד " ה איבא בינייהו‬ ‫תג )‬

‫לגרשה ‪ ,‬ואע " פ דסו " ס יש לו עתה מצוה‬

‫שקודם לא היה לו מצוה זו מ " מ אינו דומה‬
‫לכל קום ועשה ‪ [ ,‬וכמ " ש התוס ' דביש טעם‬
‫בקום ועשה וע " ע במשל " מ מה‬ ‫אפ "‬
‫נערה ‪.‬‬ ‫שהאריך בפ " א מהל '‬
‫והנה בעיקר הא דמכואר הכא דאיכא חילוק‬
‫בין החיוב קנס ‪ ,‬למצוה דולו תהיה‬
‫לאשה ‪ [ ,‬דבאינה ראויה לקיימה חייב קנס‬
‫והרמב " ם‬ ‫אע " פ שאינו כונסה ] ‪ ,‬נחלקו תוס '‬
‫לענין מוצש " ר ‪ ,‬דבתוס ' בסנהדרין דף ה ‪ :‬כתבו‬
‫דהוא דוקא הכא באו " ם אבל במוצש " ר תלוי‬
‫זה בזה דבאינה ראויה לקיימה דליכא עשה‬
‫דולו תהיה לאשה ה " נ אין חיוב קנס דמאה‬
‫כסף כיון רתרוייהו כהבי בהדי הדדי ‪ ,‬ודוקא‬
‫באונס ומפתה איכא ריבוי דנערה וכו ' דחייב‬
‫לקיימה ‪.‬‬ ‫קנס אע " פ שאין רואיה‬
‫דינו כאונס‬ ‫דמוצש " ר‬ ‫דעת הרמב " ם‬
‫ומפתה דאף באופן דליכא לעשה דולו‬
‫תהיה לאשה חייב קנס ‪ ,‬ע " ש פ " ג מהל ' נערה‬
‫קנס ‪.‬‬ ‫בתולה ה " ה שלא הזכיר לענין‬
‫הביא ראיות ‪ .‬לדעת‬ ‫תקנ " ד )‬ ‫( מצוה‬
‫הרמב " ם ‪ ,‬וע " ש דאין זה ראיות כ " כ‬
‫הרמב " ם ‪.‬‬ ‫מפורשות בדעת‬
‫לדקדק בזה ליישב לפי " ז הא דבשניה‬
‫כופין להוציא אי תשיב קו " ע או שוא " ת ‪,‬‬
‫נשוי וכו ' ‪.‬‬ ‫נשא‬
‫וצאר דבשלמא באיסורים דרבנן שייך איסור‬
‫רק לכתחילה ובדיעבד מותר ‪ ,‬אבל הכא‬
‫דמיירי באיסור דאורייתא מה שייך איסור‬
‫עוקרין‬
‫נשוי ‪.‬‬ ‫לכתחילה רלא ישא ואם נשא‬
‫ואפשר לומה ראין הכונה באמת לחלק בין‬
‫לכתחילה לבדיעבד ורק דכל האיסור‬
‫שאסרה תורה הוא רק עצם מעשה הלקיחה ‪,‬‬
‫אבל בזה שמקיימה אח " כ לא אסרה תורה כלל‬
‫ולכן דוקא לא ישא שזהו האיסור ‪ ,‬ואם נשא‬
‫נשוי דאחר שכבר האיסור ונשאה הרי כבר‬
‫אינו עובר כשמקיימה ולכן נשוי ‪ ,‬ועכ " פ אין‬
‫זה משום לכתחילה ובדיעבד כלל וכמ " ש שם‬
‫( ובפנ " י )‬ ‫בא " ד ור " ת לא פי כן ‪ ,‬עיין ברעק " א‬
‫כזה ‪.‬‬ ‫מה שהאריך‬
‫להלכה קי " ל כתנא דמתני ' דדרשינן‬ ‫והנה‬
‫מקרא דאף בחיי " כ יש קנס אבל לגבי‬
‫אנ‪5‬‬ ‫עצם המצות עשה דולו תהיה לאשה בעינן‬
‫דוקא ראויה לקיימה ‪ ,‬ועיין ברמב " ם דפסק‬
‫שניה שרק מדרבנן אסורה לו ‪ ,‬ג " כ‬ ‫ראפ "‬
‫ואינו כונסה ‪.‬‬ ‫נחשבת אין ראויה לקיימה‬
‫יבמנ " ח‬ ‫מ " ע דאורייתא דולו‬
‫א‪5‬א דלכאורה הא איכא‬
‫תהיה לאשה ‪ ,‬ואמאי לא ידחה איסור‬
‫שניה שהוא רק מדרבנן ‪ ,‬ותירץ מהר " א ששון‬
‫ויש‬ ‫שיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה‬
‫בשוא " ת ‪.‬‬
 ‫שג‬ ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫ע" ב‬ ‫י‬ ‫כתונות ‪ -‬וף‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫גם העונש הקל הרי ממילא הנפטר גם מהכופר‬ ‫דתליא אי הקנס והמצוה תלויין זב " ז או לא‬
‫אע " פ דהוי כפרה דהא בכלל מאתיים מנה‬ ‫ואכמ " ל ‪.‬‬
‫ונחשב ששילם הכופר ‪ ,‬ולכן באתרו פשיטא‬ ‫מל ) גמ ' אף יוה " כ מתחייב בנפשו ופטור מן‬
‫שלא שייך חיוב כופר ‪ ,‬ולכן פי ' דדוקא בלא‬ ‫התשלומיו ‪.‬‬
‫אתרו ביה דלא עבדינן החומרא והוי רק דין‬ ‫ונקצוה ‪,‬יח ( סי ' ב " ח ) הביא מהרש " ל שכתב‬
‫פטור בעלמא בזה י " ל דכפרה אינו נפטר ע " י‬ ‫רכל החיוב לצאת ידי שמים‬

‫כופר ‪.‬‬ ‫קלב " מ ושפיר פריך שיתחייב אז‬ ‫בקלב " מ דמש " ה אתנן אסרה תורה אפי ' בא‬
‫על אמו היינו דוקא בדלא עברינן ליה את‬
‫באופן דריבתה תורה לתשלומין ולא‬ ‫והנה‬
‫הדבר החמור ‪ ,‬אכל בעברינן ליה החומרא אין‬
‫למלקות כגון באונס ומפתה וכחובל‬
‫שום חיוב ממון כלל אפי ' לצי " ש ‪ ,‬וביארו בזה‬
‫כתב‬ ‫ל "ב) ‪,‬‬ ‫( דף‬ ‫לקמן‬ ‫כדאיתא‬ ‫בחבירו‬
‫הטעם דבעבדינן החומרא נתשכ שקיבל גם‬
‫בשעת‬ ‫דוקא‬ ‫דתלוי‬ ‫תכ " ד )‬ ‫( סי '‬ ‫בקצוה " ח‬
‫עבדינן‬ ‫בדלא‬ ‫משא " כ‬ ‫הקל‬ ‫העונש‬ ‫את‬
‫מעשה המחייב דאם אז מחלה על הממון כמו‬
‫החומרא הוי פטור בעלמא ולא משום דכאילו‬
‫כמפותה הוי ממילא מתחייב את המלקות ולא‬
‫שילם הממון ולכן שפיר נשאר חיוב לצי " ש‬
‫את הממון ‪ ,‬אבל באופן שמוחלת רק אח " כ על‬
‫קלב " מ ‪.‬‬ ‫ועכ " פ לפי " ז איכא תרי גונא‬
‫הכסף או שנפקע חיוב הממון מסיבה אחרת‬
‫הקנה‬ ‫בן‬ ‫נחוניא‬ ‫לר '‬ ‫הכא‬ ‫להסתפק‬ ‫ויש‬
‫אין חוזר עליו החיוב מלקות כיון שכבר חל‬
‫דבכרת נמי איכא קלב " מ לפטור הממון‬
‫עליו רק חיוב הממון ‪.‬‬
‫האם בזה נמי נחשב עבדינן החומרא שלא יהא‬
‫קשה דהא בירושלמי מפורש להדיא‬ ‫אוקם‬
‫חיוב לצי " ש או לא ‪ [ ,‬דהא בכרת מהני תשובה‬
‫לא בן ‪ ,‬דעיין בתוס ' במכות דף יז‬
‫‪:‬‬
‫וצ " ע ] ‪.‬‬
‫הבגונב מן הגר ומת הגר חייב מלקות ‪ ,‬דכל‬
‫והנה ע " פ דברי המהרש " ל הנ " ל יש לבאר‬
‫הטעם דבעלמא אין לוקה משום דניתק לעשה‬
‫בגמ '‬ ‫‪.‬‬
‫דברי רש " י בב " ק ( דף ד ) דפריך‬
‫רוהשיב ולכן בגר שמת ואין לו יורשים דא " א‬
‫שיהא אדם חייב כופר ק " ו משורו ‪,‬‬ ‫שם‬
‫לקיים העשה לוקה ומפורש דאע " פ שלא חל‬ ‫ופירש " י דהכונה היכא דלא אתרו ביה שאז‬
‫עליו חיוב מלקות בשעת הגניבה אלא חיוב‬ ‫יתחייב כופר ‪,‬‬ ‫קלב " מ‬ ‫אין חיוב מיתה וליכא‬
‫ממון אפ " ה כל שאינו משלם הממון בפועל‬ ‫והקשה ברשב " א מה נפ " מ אי אתרו ביה או‬
‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫חוזר עליו החיוב מלקות ‪,‬‬ ‫לא אתרו ביה הא חייבי מיתות שוגגין נמי‬
‫וכו ' ‪.‬‬ ‫גמי מיום שחרב ביהמ " ק‬ ‫מס )‬ ‫פטורין מתשלומין וא " כ אף בלא אתרו ביה‬
‫כתב כזה ‪ ,‬דלכאורה הא לחיוב ד '‬ ‫ובקינ " ש‬ ‫איכא קלב " מ ‪.‬‬
‫ושיתיר‬ ‫התראה ‪,‬‬ ‫בעינן‬ ‫מיתות‬ ‫אכן י " ל דבאמת הרי בכופר דהוי כפרה לא‬
‫עצמו למיתה ובלא זה לא היה דין מיתה כלל‬ ‫קלב " מ כמ " ש תוס ' לקמן לא ‪:‬‬ ‫שייך כלל‬
‫וא " כ הרי אין זה הדין ד ' מיתות שהיה קודם‬ ‫לרש " י דבאתרו ביה דעבדינן ליה‬ ‫אלא רס " ל‬

‫בטלו ‪.‬‬ ‫החורבן ומאי קאמר דלא‬ ‫החומרא שמקבל המיתה דאז נחשב שמקבל‬

‫ל ע מ‬ ‫ד‪4‬ף‬

‫שכבר נתחייב בגניבה קודם שיבא לידי איסור‬

‫"‬ ‫גמ ' ולאביי פטור וכו ' מודה רנבה " ק‬ ‫סו )‬

‫וכו ' ‪.‬‬ ‫חלב‬ ‫בגונב חלבו של תבירו שהוא חייב‬

 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫' ע"נ‬ ‫י‬ ‫כתונות ‪ -‬וף‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫דש‬

‫הרי אינו יכול לתפוס כלל ונמצא השפיר איכא‬ ‫בזה דאכתי איכא נפ " מ לענין יוקרא‬ ‫והקשו‬
‫נפ " מ בין אביי לרבא בנתקייר דלאביי פטור‬ ‫וזולא דקי " ל דאב אבד ממילא משלם‬
‫כשעת‬ ‫משלם‬ ‫ולרבא‬ ‫האכילה‬ ‫שעת‬ ‫על‬ ‫כשעת הגזילה ‪ ,‬משא " כ אם איבדו בידים הרי‬
‫מש " כ ע " פ דברי‬ ‫האכילה וצ " ע וע " י בסמוך‬ ‫הוא מתחייב כשעת הוצאה מן העולם וא " כ‬
‫הנ " ל ‪.‬‬ ‫הצל " ח‬ ‫איכא נפ " מ סובא הכא אם נתייקר שנפטר מצד‬
‫זר שאכל תרומה וכו ' ולפי " ז‬ ‫וז‪ " 4‬ה‬ ‫י‬ ‫מז )‬ ‫כשעת היוקר ‪,‬‬ ‫לשלם‬ ‫יצטרך‬ ‫שלא‬ ‫קלב " מ‬
‫צ " ל דהכפרה תלויה בהפרשה‬ ‫~‬ ‫בשעאת ההנאה ‪ ,‬רק כשעת ההגבהה ‪ ,‬ושפיר‬
‫וכו ' אבל לאחר שהפריש יכול למחול לו‬ ‫איכא נפ " מ בין אביי לרבא דלאביי פטור על‬
‫ע"כ‪.‬‬ ‫שיהא שלו ‪,‬‬ ‫האכילה ‪.‬‬ ‫האכילה ולרבא חייב אף על‬
‫ע " ב דמשמע מתוס ' שיכול למחול‬ ‫ולכאורה‬ ‫דקי " ל דמהני‬ ‫ובתפארת ‪ -‬מנחם תירץ דכיון‬
‫אטר ההפרשה ‪ ,‬ולמה לא‬ ‫דוקא‬ ‫משום‬ ‫נקלב " מ‬ ‫תפיסה‬
‫יוכל למחול נמי קודם ההפרשה ‪ ,‬ואח " כ יפריש‬ ‫דאיכא חיוב לצי " ש נמצא דשוב ליכא נפ " מ‬
‫לעצמו ובזה לו כפרה בהפרשה ולמה דוקא‬ ‫בין אביי ורבא דכיון רעל עיקר הגניבה מחויב‬
‫מהני ‪.‬‬ ‫במחל אח " כ‬ ‫לשלם א " כ על כל זוז וזוז שישלם יכול לומר‬
‫אי‬ ‫יוראב " ש‬ ‫רב‬ ‫פליגי‬ ‫דהא‬ ‫ועוד צ " ב‬ ‫שתופס זה עבור החיוב של האכילה שנפטר‬
‫הפרשתן מקדשתן או נתינתן מקדשתן‬ ‫שעת‬ ‫של‬ ‫החיוב‬ ‫עיקר‬ ‫וישאר‬ ‫קלב " מ‬ ‫ע "י‬
‫וא " כ למ " ד הפרשתן מקדשתן הרי אין צריך‬ ‫לאביי ובין לרבא יוכל‬ ‫הגניבה ונמצא רבין‬
‫כלל למחילת הכהן דמיך בהפרשה כבר נתכפר‬ ‫להוציא ממנו את כל הדמים כשעת היוקר ‪.‬‬
‫לו ‪ ,‬ולמ " ר נתינתן מקדשתן איך סגי באמת‬ ‫וכן‬
‫כתב בשו " ע ( סי ' נ " ת ) דביש למלוה על‬
‫בהפרשה שמפריש לעצמו הא בעינן דוקא‬ ‫הלוה ב ' חובות אחד בשטר ואחד בע " פ‬
‫לקדשו ‪.‬‬ ‫נתינה לכהן‬ ‫ומשלם לו עבור החוב שבשטר יכול המלוה‬
‫ולףש " ש כאן האריך בזה דהיכא דלא בעינן‬ ‫לומר שתופס הממון עבור החוב שבע " פ וא " כ‬
‫הפרשתן מקדשתן ‪,‬‬ ‫לכו " ע‬ ‫נתינה‬ ‫וכנ " ל ‪.‬‬ ‫ה " ה הכא יכול לתפוס כן‬
‫וכמבואר לענין פטר חמור דס " ל לר " א דדוקא‬ ‫כתב‬ ‫לג ‪) .‬‬ ‫( דף‬ ‫בפסחים‬ ‫הצל " ח‬ ‫אכן‬
‫נתינתו מקדשתו [ דאם מת השה קודם נתינה‬ ‫דלרנבה " ק הבכרת איכא קלב " מ ע " כ‬
‫ואפ " ה ס " ל דבספק פט " ח מפריש‬ ‫אינו פדוי ] ‪,‬‬ ‫דפוטר נמי את החיוב לצי " ש ( דהא דילפינן‬
‫שה והוא שלו ולכאורה הרי כיון דנתינתו‬ ‫מקרא דאיכא פטור קלב " מ בכרת ליכא למילף‬
‫מקדשתו איך סגי בהפרשה ‪ ,‬אלא מוכח רכל‬ ‫הכל ) ‪.‬‬ ‫שיהיה חייב לצי " ש וע " כ דפוטר‬
‫שמצד הממון אינו מחויב ליחן ‪ ,‬בין אם הוא‬
‫[ ו פי " ז נתב שם דממילא לרנבה " ק לעולם‬
‫סגי‬ ‫לכו " ע‬ ‫מחילה ‪,‬‬ ‫מצד‬ ‫או‬ ‫ספק‬ ‫מצד‬ ‫בכל קלב " מ נמי ליכא חיוב לצי " ש ‪,‬‬
‫ע"ש ‪.‬‬ ‫מהפרשה‬ ‫‪-‬‬
‫ודק לדידן דרק מיתה פוטר ולא כרת איכא‬
‫צ " ב כיון דסו " ס מהני מתילתו‬ ‫אכן אכתי‬ ‫חיוב לצאת י " ש כקלב " מ ע " ש מש " כ ליישב‬
‫קלב " מ‬ ‫ליכא‬ ‫אמאי‬ ‫ההפרשה‬ ‫אחר‬ ‫ג'‬ ‫בזה דלכן יש אוכל אכילה אחת וחייב‬
‫בתשלומי תרומה שיפטר עי " ז מנתינה ויהא רק‬ ‫חטאות ואשם ואינו נפטר משום קלב " מ ‪ ,‬עיין‬
‫נתינתו‬ ‫למ " ד‬ ‫דאפי '‬ ‫לעצמו‬ ‫הפרשה‬ ‫דין‬ ‫בזה ‪,‬‬ ‫סי ' כ " ח סק " א מה שהאריך‬ ‫בקצוה " ח‬
‫מקדשתו ‪ ,‬כיון דמחמת קלב " מ פטור מנתינה‬ ‫ע " ש] ‪.‬‬ ‫הנ " ל‬ ‫ובזה כתב הצל " ח ליישב לפי‬
‫הרי לכו " ע הפרשתו מקדשתו ואמאי לא סגי‬ ‫כרת‬ ‫כיון דע " י החיוב‬ ‫לפי " ז הדק " ל‬ ‫ועכ " פ‬
‫יעקב ] ‪.‬‬ ‫בהפרשה לעצמו ‪ [ ,‬ועיין בבית‬ ‫נפטר לגמרי וליכא אפי ' חיוב לצי " ש‬
 ‫שה‬ ‫פוברסקי זצ " ל‬ ‫‪.‬‬ ‫י‬
‫כתונות ‪ -‬וף ' ע ב‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫אבל עכ " פ אי נימא‬ ‫בחיי " כ )‬ ‫לצי " ש ( לכה " פ‬ ‫לצי " ש‬ ‫הוא‬ ‫מחויב‬ ‫דסו " ס‬ ‫ואש " ף דניון‬
‫כמ " ש ‪.‬‬ ‫דאיכא חיוב לצי " ש י " ל‬ ‫נמצא שעדיין יש כאן דין נתינה‬
‫והנה בעיקר דין תשלומי תרומה דבעי בגמ '‬ ‫רנתינתו מקדשתו ולכן לא סגי בהפרשה גרידא‬
‫בפסחים שם אי לפי מדה משלם או‬ ‫קלב " מ ‪.‬‬ ‫ע "י‬
‫דהא‬ ‫ובריטב " א‬ ‫ברשב " א‬ ‫עיין‬ ‫דמים‬ ‫לפי‬ ‫הפרשתו‬ ‫למ " ר‬ ‫אף‬ ‫דהכא‬ ‫י "ל‬ ‫וביותר‬
‫דמשלם לפי דמים היינו כפי השויות של חולין‬ ‫בהפרשה‬ ‫סגי‬ ‫לא‬ ‫נמי‬ ‫מקדשתו‬
‫של מדה שאכל אע " פ שע " י שיבא נעשה‬ ‫לעצמו ‪ ,‬דנראה דיסוד דין תשלומי תרומה הוא‬
‫תרומה אח " כ הרי כבר שוה פחות ונמצא שלא‬ ‫להחזיר התרומה למקומו דמה " ט צריך להחזיר‬
‫קיבל השויות של דמי התרומה שאכל אפ " ה‬ ‫לכהן שממנו לקח ואכל ‪ ,‬וכמו דלמ " ד נתינתו‬
‫סגי בזה ‪ ,‬וצ " ע באמת למה אינו חייב לשלם‬ ‫מקדשתו דבודאי עיקר נתינתה בעינן לכהן‬
‫מהתרומה ‪.‬‬ ‫כל שיעור דמי גזילתו שגזל‬ ‫שממנו אכל ‪ ,‬ה " נ למ " ד הפרשתו מקדשתו‬
‫ב ' שיטות במשלם‬ ‫ונרשב " א בגיטין הביא‬ ‫היינו דבהפרשה גרידא סגי שיחזור להיות‬
‫שנעשה‬ ‫שאח " כ‬ ‫טמאין‬ ‫חולין‬ ‫הנגזל ‪.‬‬ ‫שייך לכהן‬
‫תרומה הו " ל תרומה טמאה דלא שוה ואפ " ה‬ ‫‪51‬פי " ז יש ליישב קושית הרעק " א בהא רבעי‬
‫יש אומרים דהוי תשלומין אע " פ שמכסיר‬ ‫בפסחים דף לב ‪ .‬אי תשלומי תרומה‬
‫עו " ש וע " ע בישועת דוד ח " ד סי ' י " ס מש " כ‬ ‫לפי מדה משלם או לפי דמים וקאמר דאי‬
‫בזה ‪.‬‬ ‫לכו " ע לפי‬ ‫מעיקרא שויא די ולבסוף זוזא‬
‫להסתפק בתשלומי תרומה אם יכול‬ ‫והנה יש‬ ‫דמים משלם ‪ ,‬והקשה ברעק " א דאכתי נפ " מ אי‬
‫הכהן לומר שוה לי ‪ ,‬וכן יש להסתפק‬ ‫דאפי ' נימא דלפי‬ ‫צריך לשלם הכל בפירות ‪,‬‬
‫בפדיון פט " ח דקי " ל שאם פודה בשה אין‬ ‫דמים משלם מ " מ סגי שישלם המדה בפירות‬
‫צריך בשויו ‪ ,‬אבל כשפודה בדבר אחר צריך‬ ‫והשאר שמשלם מחמת שעת גזילה ישלם‬
‫דוקא בשויו ‪ ,‬וא " כ מה הדין אם אמר הכהן על‬ ‫ע "ש‪.‬‬ ‫במעות ‪,‬‬
‫דבר שאינו שוה ‪ ,‬לדידי שוה לי נשווי החמור‬ ‫לפמש " כ הביאור בזה דכיון דלפי דמים‬ ‫אכן‬
‫לא ‪.‬‬ ‫אי מהני או‬ ‫משלם א " כ היינו דהו " ל גזילה מרשות‬
‫לומר דדוקא בפדיון הבן דהוי חוב‬ ‫דנראה‬ ‫תרומה ומשו " ה צריך לשלם לרשות תרומה‬
‫לכהן שפיר יכול לומר הכהן לדידי‬ ‫כשאר גזלנין כשעת הגזילה והכל בפירות‬
‫כן ‪.‬‬ ‫ש " ל ‪ ,‬ויש לשא כתבו‬ ‫תרומה ‪.‬‬ ‫דוקא רכך מחזירין לרשות‬
‫י " ל דה " ה בתשלומי‬ ‫נראה רלפמש " כ‬ ‫וכן‬ ‫ועכבת לפי " ז יש לחלק דלא דמי הכא‬
‫תרומה לא מהני אמרתי לדידי ש " ל אע " פ‬ ‫פדיון‬ ‫דין‬ ‫דהתם‬ ‫פט " ח‬ ‫לפדיון‬
‫שהוא חיוב לשלם מ " מ הרי אין זה חיוב לנגזל‬ ‫בעלמא הוא משא " כ בתרומה הוי דין השבה‬
‫ככל נגזל דהא חזינן שאין צריך להחזיר לו‬ ‫או לכהן שאכל ממנו או לרשות תרומה ‪ ,‬וא " כ‬
‫בדיוק אותו שוויות של הממון שגזל אלא סגי‬ ‫אפי ' למ " ד הפרשתו מקדשתו נמי לא מהני‬
‫בדמים של שוויות החולין וכנ " ל ‪ ,‬וע " כ מוכח‬ ‫קלב " מ דיהא סגי שיפריש לעצמו דכיון דצריך‬
‫ראין זה דין השבה לכהן אל לרשות תרומה ‪,‬‬ ‫לצי " ש לכן נעשה דוקא של כהן‬ ‫ליחן לכהן‬
‫וא " כ יתכן דכיון שהוא אינו הבעלים ע " ז לא‬ ‫אכל ‪.‬‬ ‫זה שממנו‬

‫ש "ל‪.‬‬ ‫מהני נמי אמירתו לדידי‬ ‫כ " ז הוא רק אי נימא דלא כהצל " ח‬ ‫אכן‬
‫גמ ' מדאגביה קנייה וכו ' והיינו דאע " פ‬ ‫תם )‬ ‫לדבריו‬ ‫דהא‬ ‫( בסמוך )‬ ‫שהבאנו לעיל‬
‫שלא נתכוין להגביה ע " מ לגוזלו‬ ‫קלב " מ הוי פטור לגמרי שאין חיוב אפי '‬
 ‫פוברמקי זצ " ל‬ ‫ע "כ‬ ‫כתונות ‪ -‬דה ל‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫שו‬

‫דאיתא‬ ‫הא‬ ‫לבאר‬ ‫לפי " ז‬ ‫" ש מש " ב‬ ‫יע‬ ‫רק ע " מ לאוכלו אפ " ה תשיב כונת גזילה ולא‬
‫כסנהדרין בדמים קנינהו דמשמע דוקא‬ ‫להזיק ‪.‬‬ ‫רק כמחכוין‬
‫באופן זה שיש חיוב מיתה ולא היכא דאיכא‬ ‫גמ ' והאמר ר " ח מורה רנבה " ק בגונב‬ ‫חט )‬

‫ע "ש‪.‬‬ ‫רק מלקות כגון דגזל ביו " ט‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫חלבו‬
‫עוד דלכאורה כשלמא בחובל בחבירו‬ ‫וע " ש‬ ‫קשה אמאי לא פריק נמי לדידן‬ ‫ולכאורה‬
‫הטעם שמשלם הוא משום דבפירוש‬ ‫דכרת אינו פוטר ‪ ,‬מ " מ הא איכא‬
‫ריבתה תורה ולכן לא אכפ " ל שנצטרף עוד‬ ‫נמי מלקות דקי " ל דלוקה ואינו משלם ‪ ,‬וא " כ‬
‫לאו משא " כ בגניבה הרי הטעם שאיז לוקה‬ ‫בהתרו בו למלקות דהיה צריך להיות פטור‬
‫משום דניתק לעשה וא " כ זהו רק לאו זה‬ ‫מלשלם משום קלב " מ ואפ " ה חייב מדאגביה‬
‫דגניבה אבל כשנצטרף לאו אחר למה לא‬ ‫קנייה ונתחייב קודם ואמאי אמר רק לרנבה " ק ‪,‬‬
‫הממון ‪.‬‬ ‫יפטור את‬ ‫[ וכן קשה מכל שאר איסורי אכילה כגון נבילה‬
‫כ " ז דוקא היכא שהגניבה‬ ‫אקא דבאמת הרי‬ ‫יהא‬ ‫לא‬ ‫דאפ " ה‬ ‫לאו‬ ‫רק‬ ‫דאיכא‬ ‫וכיוצ " ב‬
‫עדיין בעין אבל כשאינו בעין דתו ליכא‬ ‫קנייה ] ‪.‬‬ ‫קלב " מ מחמת המלקות מדאגביה‬
‫עשה כתב הרמב " ם שפטור משום דהו " ל לאו‬ ‫ואפשר יאה " נ ורק דכיון דלרבנן לא פסיקא‬
‫שניתן לתשלומין ובזה כתב דתלוי מהו הטעם ‪,‬‬ ‫ליה שהרי באופן שלא היה התראה‬
‫אי הוי רק משום דהלאו הוא קל שגילתה‬ ‫לא משכח " ל דין זה ‪ ,‬ולכן נקט לרנבה " ק דא " צ‬
‫התורה שרק משלם ובזה מתקן הלאו החטא‬ ‫התראה ובכל גונא איכא דין זה דהקלב " מ אינו‬
‫והוי כמו ניתק לעשה וא " כ לפי " ז הדק " ל דכ " ז‬ ‫קנייה ‪.‬‬ ‫פוטר מדאגביה‬
‫דוקא בלאו זה ‪ ,‬אכן כתב די " ל דלאו שניתן‬ ‫כתב‬ ‫כ " א)‬ ‫אכן באחיעזר ( חלק אה " ע סי '‬
‫לתשלומין היינו דבפירוש ריבתה תורה שיהיה‬ ‫( פ " ד מהל ' חובל‬ ‫הרמב " ם‬ ‫לפמש " כ‬
‫דוקא תשלומין ולא מלקות וא " כ י " ל שפיר‬ ‫דכיון שבפירוש ריבתה תורה הובל‬ ‫ה "ט)‬

‫כמ " ש דאף כשיש עוד לאו אחר עמו ‪ ,‬נמי‬ ‫לוקה ‪,‬‬ ‫ואינו‬ ‫שמשלם‬ ‫לתשלומין‬ ‫בחבירו‬
‫נשאר הדין דבפירוש ריבתה תורה שמשלם‬ ‫שיתחייב עוד מלקות‬ ‫באופן‬ ‫אפי '‬ ‫ממילא‬
‫ואינו לוקה ‪ ,‬ולפי " ז נמצא דלר " מ דאית ליה‬ ‫בשעת החבלה וכגון בחובל ביוה " כ ‪ ,‬אפ " ה‬
‫ומשלם ‪.‬‬ ‫לוקה ומשלם ה " נ בגזילה יהא לוקה‬ ‫ישאר הדין שמשלם ואינו לוקה ‪ ,‬וא " כ כתב‬
‫ברמב " ם פ " ג מהל ' גניבה‬ ‫[ אלא דבאמת עיין‬ ‫דה " ה בגניבה כיון דהתורה ריבתה שמשלם‬
‫שכתב דהגונב כיס בשבת וכן אם קצץ‬ ‫ע "י‬ ‫ואינו לוקה שוב לא שייך כלל קלב " מ‬
‫אילן חבירו ביו " ט והתרו בו או שהדליק גדיש‬ ‫‪ .‬מלקות ‪ ,‬ואפי ' אם יהא עוד לאו בשעת הגניבה‬
‫קלב " מ ‪,‬‬ ‫משום‬ ‫פטור‬ ‫בו‬ ‫והתרו‬ ‫כיוה " כ‬ ‫ישאר הדין דמשלם ואינו לוקה ‪ ,‬ולכן שפיר‬
‫כיון‬ ‫דהא‬ ‫כהאחיעזר‬ ‫משמע דלא‬ ‫ולכאורה‬ ‫נקטה הגמ ' דוקא חיי " כ לרנבה " ק ‪ ,‬דאילו‬
‫דאיכא לאו דגניבה דריכתה תורה שמשלם‬ ‫בחייבי לאוין לרבנן ליכא כלל קלב " מ בגונב‬
‫ואינו לוקה הרי אפי ' נצטרף נמי לאו דיו " ט‬ ‫הממון ‪.‬‬ ‫חלבו של חבירו דלעולם חייב רק‬
‫ממון ‪.‬‬ ‫ויוה " כ נמי חייב‬ ‫וכן דייק בלשון הרמב " ם פ " ב מהל ' גניבה‬
‫מלשון‬ ‫דאדרבה‬ ‫באחיעזר‬ ‫ע "ש‬ ‫אמנם‬ ‫הגונב טבלו של חבירו ואכלו וכן חלב‬
‫הרמב " ם שכתב גנב רוקא בשבת דהוי‬ ‫של חבירו משלם לו דמי טבלו וחלבו ‪ ,‬ולא‬
‫מיתה ‪ ,‬ואילו גבי מלקות לא כתב גנב מוכח‬ ‫הזכיר הרמב " מ דמיירי דוקא שלא היה כב " א ‪,‬‬
‫כמ " ש דבגנב באמת ליכא קלב " מ ע " י מלקות‬ ‫ומשמע דאפי ' אם היה הגניבה והאכילה בב " א‬
‫ע " ש] ‪.‬‬ ‫אחר וכנ " ל ‪,‬‬ ‫כמ " ש ‪.‬‬ ‫ואפי ' בהתרו בו נמי חייב וע " כ‬
 ‫שז‬ ‫זצ "ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫כזוכות ‪ -‬וף ל ע" ב‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫כבר נתקלקל ועל מה יתחייב ‪ ,‬ומשמע בגמ '‬ ‫מש " כ באו " ש‬ ‫אמנם לפי מה שהבאנו לעיל‬
‫כמ " ש ‪.‬‬ ‫דעדיין לא נתקלקל ודלא‬ ‫בחייב מיתות‬ ‫פ " ז מהל ' ממרים דדוקא‬
‫איבעיא ליה‬ ‫בד " ה‬ ‫ועוד צ " ב כמש " כ רש " י‬ ‫אמרינן עקירה צורך הנחה משום דהוי מדין‬
‫לאהדורי וכו ' דראשון לאו מידי עבד ‪,‬‬ ‫חיי " מ שוגגין משא " כ במלקות כגון זרק חץ‬
‫דהא אפי ' אי ראשון נמי עבד ‪ ,‬יש לחייב גם‬ ‫ביוה " כ דחייבי מלקיות שוגגין חייבין ה " נ לא‬
‫וכו ' דרצה מזה גובה‬ ‫השני בדין הגוזל ומאכיל‬ ‫מהני עקירה צורך הנהה לפוטרו ‪ ,‬א " כ שפיר‬
‫רמ " ג ‪ .‬ואי נימא דבא לפרש הטעם דהתוחב‬ ‫נקט הגמ ' דוקא לרנבה " ק דאילו לדידן דאיכא‬
‫אמאי אמר רק מערם דלאו‬ ‫צ "ב‬ ‫פטור ‪ ,‬אכתי‬ ‫רק מלקות לא שייך בזה הגבהה צורך אכילה‬
‫מידי עביר ‪ ,‬הא בגוזל ע " מ להזיק יש סוברים‬ ‫וכמ " ש ‪.‬‬
‫דהו " ל גזלן דוקא בנזק רבידים אבל היכא‬
‫נבר הקשינו לעיל לשיטת רשיי דכרת‬ ‫אכן‬
‫דהוזק ממילא לא הוה גזלן וא "ת ה " נ דלא‬
‫ג " כ אינו פוטר רק במזיד ולא בשוגג הרי‬
‫הזיק בידים פטור ואמאי הוצרך דלאו מידי‬
‫אין חילוק בין כרת למלקות ואיך אמר הגבהה‬
‫עביד ‪ ,‬ובפרט דצ " ב מה נוגע הכא אם הראשון‬
‫צורך אכילה לגבי כרת ‪ ,‬אולם כתבנו די " ל‬
‫עיקר הנידון הוא על‬ ‫ג " כ עביד או לא הא‬
‫דסברת רש " י דבשוגג לא הוי עברת כרת כלל‬
‫השני ‪.‬‬ ‫משא " כ‬ ‫ממון‬ ‫פוטר‬ ‫אינו‬ ‫כך‬ ‫משום‬ ‫ורק‬
‫ואפ " ל דניון שהראשון הוארק גוזל ע " מ‬
‫בעקירה צורך הנחה דסו " ס הו " ל מזיד שפיר‬
‫של‬ ‫בליעתו‬ ‫בבית‬ ‫לתחוב‬ ‫לאבד‬
‫במלקות ‪.‬‬ ‫אמרינן עקירה צורך הנחה משא " כ‬
‫חבירו ‪ ,‬א " כ הרי אם יש אפשרות להוציא מירו‬
‫האו " ש שנקט בפשטות דהזורק‬ ‫ונעצם סברי‬
‫שלא יאבד אינו גזלן כלל וזהו שכתב רש " י‬
‫חץ ביוה " כ והתרו בו וקרע שיראין‬
‫דאי מצי לאהדורי לא חשיב גוזל ע " מ לאבד‬
‫בהליכתו דחייב בתשלומין כיףון רהוי רק‬
‫כיון שיכול להוציאו ‪ ,‬וא " כ י " ל דכיון שכל‬
‫כחייבי מלקיות שוגגין ‪ ,‬צ " ע דהא אי בעי‬
‫שיכול השני להוציאו לא הוי הראשון גזלן ‪,‬‬
‫לאהדורי לא מצי מהדר לה ונחשב ממש כבת‬
‫א " כ נמצא דהחיוב של השני תלוי בפטור של‬
‫אחת ולא רק מדין עקירה צורך הנחה הוא‬
‫הראשון ראם הראשון היה תייכ ע " כ משום‬
‫מעשהו דרק מה " ט‬ ‫דכבר נחשב אבוד ע " י‬ ‫זה ) ‪.‬‬ ‫ולמה לא יפטר ‪ ( ,‬ללשון‬

‫הראשון‬ ‫שייך לחייבו וכיון דכבר אבוד ע " י‬ ‫ד " ה שתחב לו תבירו וכו ' דמי‬ ‫רש " י‬ ‫)‬ ‫מי‬
‫שוב אין מה לחייב השני ורק משום דהראשון‬
‫הנייח מעיו וכו ' ‪.‬‬
‫השני ‪.‬‬ ‫לאו מידי עבד אפשר לחייב‬ ‫בזה דמה נוגע כמה‬ ‫וצ " ב מה כונת וש " י‬
‫ולא דמי לגוזל ומאכיל וכו ' דהתם כבר נגמר‬ ‫דכונתו‬ ‫ואפשר‬ ‫שמתתייכ ‪,‬‬ ‫השיעור‬

‫חיובו של ראשון אף בלא אכילתו דאידך‬ ‫לפרש דדוקא להס " ד שנתחייב מקודם נתחייב‬

‫מחמת‬ ‫דראשון‬ ‫חיוכו‬ ‫רכל‬ ‫הכא‬ ‫משא " כ‬ ‫דמי כולה אבל עתה שמתחייב רק על הניית‬
‫איבודו של החפץ ע " י השני שפיר תלוי חיובו‬ ‫מעיו ואז כבר מקולקל קצת אין חייב דמףי‬

‫של הראשון כמ " ש ‪.‬‬ ‫של השני בפטורו‬ ‫כולה ‪ ,‬או דאפשר רכונתו לומר דמה שמשלם‬

‫ו וד " ה יאי דלא וכו ' אע "ג ריכול‬ ‫מי‪) 6‬‬ ‫הוא משום הנאתו ולא משום משתרשי ליה‬
‫וכו ' ‪.‬‬ ‫לנתקו‬ ‫~‬ ‫ראי משום משתרשי היה חייב לשלם דמי‬
‫הקשה דכוא גמי מפורשת שם ‪,‬‬ ‫ונרעק " א‬ ‫וצ "ע ‪.‬‬ ‫כולה‬
‫אולם נראה דאדרבה לא דמי כלל‬ ‫אלא יא " נ צ " ב מאי פריך בגמ ' אי דמצי‬
‫להתם דהא הכא מיירי שהתוחב עדיין אוחז‬ ‫לאהדורי אמאי לא דהא בבית הבליעה‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמסי‬ ‫נהולת ‪ -‬רף ל' עיר‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫שח‬

‫בו זר נמי נתחללה דכל הטעם הכא רק משום‬ ‫ומתויק ברבר עצמו ונמצא רחסר בעצם הקנין‬
‫שלא גמר הנאתו משמע ראם זר יסוך בו נמי‬ ‫משא " כ התם דכעצם הגט אינו מהזיק כלל ‪ ,‬רק‬
‫בו ‪.‬‬ ‫יהא מותר אח " כ לזר להתעגל‬ ‫במשיחה שקשור בהגט ואינו חסרון בעצם‬
‫לחלק‬ ‫רצה‬ ‫)‬ ‫פא ‪.‬‬ ‫( דף‬ ‫בתו " י ביומא‬ ‫אכן‬ ‫הקנין רק מצד כריתות וצ " ב באמת מהו‬
‫דהוי‬ ‫כהן‬ ‫כו‬ ‫בסך‬ ‫דרק‬ ‫דאפשר‬ ‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫הדמיון‬
‫השתמשות המותרת אז מותר לישראל לבולעו ‪,‬‬
‫אסור ‪.‬‬ ‫אבל ע " י השתמשות של זר‬ ‫בנפשו לא הוי עד דאכיל ליה‬ ‫גמ ' מתחייב‬ ‫)‬

‫דחה שאין נראה לחלק כן ולכן שפיר‬ ‫אולם‬ ‫וכו ' ‪.‬‬
‫אמר שם דזר שבלע שזפין של תרומה‬ ‫כיון‬ ‫וא " ת‬ ‫הקשו‬ ‫( עה " ג )‬ ‫ונתוס ' ‪ -‬ישנים‬
‫והקיאן ואכלן אחר וכו ' משלם רק דמי עצם‬ ‫דלעס ליה נתקלקל והאיך‬
‫ע"ש ‪.‬‬ ‫ז‪.‬‬ ‫חייב תו עלה כדאמר בפ " ק דכריתות דף‬
‫ועכבה מבואר בדבריו ג " כ דלא רק שמותר‬ ‫כהן שסך שמן של תרומה ‪ ,‬בן בתו ישראל‬
‫לסוך במה שנתחלל אלא מותר גם‬ ‫מתעגל בו ואינו חושש ‪ ,‬וי " ל דהתם ודאי‬
‫הכא ‪.‬‬ ‫באכילה כמבואר‬ ‫נתקלקל שכבר נגמרה כל הנאתו אבל הכא לא‬
‫נואה דיש לחלק ביה ‪ ,‬דהנה ביומא דף‬ ‫אדים‬ ‫ע "ש ‪.‬‬ ‫נגמרה כל הנאתו בלעיסה לחודיה‬
‫עז ‪ .‬הביאו בתוס ' דעת ר " ת דהא דסיכה‬ ‫צ " ב דאדרבה הכא נתקלקל יותר‬ ‫כאורה‬
‫כשתיה היינו רק מדרבנן ‪ ,‬והוכיח מהא דכהן‬ ‫ע " י אכילתו מהתם שרק סך בו ‪,‬‬ ‫~‬
‫שסך שמן של תרומה ‪ ,‬בן בתו ישראל מתעגל‬ ‫ואפשר דאע " פ שנתקלקל בנוגע לאחרים ‪ ,‬מ " מ‬
‫כשתיה‬ ‫דסיכה‬ ‫דאי נימא‬ ‫ואינו חוש‬ ‫בו‬ ‫כלפי עצמו לא נתקלקל כלל ולכן כיון שלא‬
‫מדאורייתא איך מותר לישראל להתעגל בו הא‬ ‫ע "ז ‪.‬‬ ‫נגמרה הנאתו יש לחייבו‬
‫ע "ש‪.‬‬ ‫סיכה בשתיה ‪ ,‬וע " כ דהוה רק מדרבנן‬ ‫בפשוטו נראה דבאמת אץ תלוי כלל‬ ‫אכן‬
‫ונמנ " ח הביא כפות תמרימ שתמה על ר " ת‬ ‫בקלקול אלא עיקר טעמא דהתם הוא‬
‫אמר בגמ '‬ ‫ז‪.‬‬ ‫דהא בכריתות דף‬ ‫משףום שכבר נשתמר בו וכמבואר בלשון‬
‫דכהן שנטל שמן המשחה מראשו וסך ע " ג כני‬ ‫הרא " ש בשטמ " ק שהקשה נ " נ קושיא זו ולא‬
‫מתעגל בו‬ ‫מעיו חיי כרת ‪ ,‬ופריך מהא רבן בתו‬ ‫כתב לשון קלקול אלא לשון חילול דאיך‬
‫ואינו חושש ומשני דהוי רק דין בתרומה‬ ‫מתחייב על בליעתו מיתה הרי כבר נתחללה‬
‫שכבר נתחללה ע " י הסיכה משא " כ בשמן‬ ‫התרומה והיינו דע " י עצם השתמשות בתרומה‬
‫ע"ש‪.‬‬ ‫המשחה‬ ‫נתחללה ‪ ,‬וע " ז תירץ דדוקא התם שכבר גמר‬

‫נימא דסיכה כשתיה רק מדרבנן מאי‬ ‫ואי‬ ‫להשתמש נתחללה משא " כ הכא שלא גמר‬
‫פריך כלל הא בתרומה דכל האיסור רק‬ ‫ההשתמשות של האכילה לבולעו עדיין לא‬
‫משום סיכה כשתיה הו " ל רק איסור‬ ‫נתחללה ‪.‬‬
‫ולכן מתעגל בו משא " כ בשמן המשחה דרכני‬
‫דהוי‬
‫‪111‬כ " פ מבואר בדברי התו " י והרא " ש רבכהן‬
‫איסור דאורייתא על עצם הסיכה שפיר אסור‬ ‫שסך שמן של תרומה מותר אח " כ‬
‫אפי ' אחר שככר השתמש בו על ראשו ‪ ,‬וע " ש‬ ‫לזר אפי ' לשתותו ולא רק לסוך בו שהרי‬
‫מר " ת עצמו ‪.‬‬ ‫מה שהקשה סתירה‬ ‫הקשו הכא שלא יתחייב על אכילתו ‪ ,‬ועוד‬
‫אסור‬ ‫דתרומה‬ ‫בהא‬ ‫דהנה‬ ‫לומר‬ ‫ואפשר‬ ‫ע "י‬ ‫התרומה‬ ‫שנתחללה‬ ‫זה‬ ‫דדין‬ ‫מוכח‬
‫דחוין‬ ‫הלכות ‪,‬‬ ‫ב'‬ ‫איכא‬ ‫לזרים ‪,‬‬ ‫השתמשות אינו דוקא בהשתמשות המותרת‬
‫מאיסור אכילה דאיכא ככל שאר מאכלות‬ ‫ע " י כהן אלא אף ע " י לעיסה של זר או שסך‬
 ‫שט‬ ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫כתונות ‪ -‬זה ל ' ע " נ‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫שנתחלל פקע מיניה עיקר שם תרומה דתו‬ ‫אסורות איכא עוד איסור מצד עצם קדושת‬
‫אכילה ] ‪.‬‬ ‫ליכא אפי ' איסור‬ ‫התרומה דילפינן מטא יחללו וכו ' דהוי רק‬
‫ובאמת יש נידון היכא דמבטל תרומה ברוב‬ ‫לכהן דוקא ולזר אסור אפי ' הנאה של כילוי ‪,‬‬
‫אי איכא בזה איסור מצד מפסיד‬ ‫וא " כ י " ל דכל מה דאמרינן דתרומה שנתחללה‬
‫תרומה ‪ ,‬וכן יש נידון במאכיל לבהמתו אי הוי‬ ‫אין איסור לזרים היינו דוקא באיסור שמצד‬
‫רק איסור הפסד בעלמא או דתריב שהוא‬ ‫התרומה שלא ישתמש בו ישראל אפי ' הנאה‬
‫ואכמ " ל ‪.‬‬ ‫נשתמש בה שלא כדינה‬ ‫של כילוי וכגון ע " י סיכה ‪ ,‬אבל ע " י אכילה‬
‫באיזה‬ ‫ונתייקר דיל סיכה כשתיה יש לדיז‬ ‫ממש ליכא בזה שום היתר לזר אפי ' שכבר‬
‫שיעור עובר האיסור דלכאורה לא‬ ‫נשתמש ונתחלל ‪ ,‬דאבתי נשאר ע " י איסור‬
‫שייך בזה שיעור שתיה דרביעית או שיעור‬ ‫אכילה כשאר מאכלות אסורות ‪ ,‬וכן נראה‬
‫ואכמ " ל ‪.‬‬ ‫איסור בכזית‬
‫דסובר ר " ת דכל מה דאמרינן דסיכה כשתיה‬
‫הוי רק איסור דרבנן היינו רק מה שאנו‬
‫הרשב " א )‬ ‫נתב בשטמ " ק ( ד " ה וז " ל‬ ‫הנה‬ ‫)‬
‫אוסרים הסיכה מדין השתיה דהוי כאכילה ‪,‬‬
‫וז " ל והרא " ש ז " ל כתב וכו ' וכיון‬
‫אבל מצד האיסור הנאה של כילוי ע " י סיכה ‪,‬‬
‫שתחב לו במקום שאינו יכול להחזירו אנוס‬
‫זה אסור מדאורייתא כיון דלאו מדין סיכה‬
‫ע "ש‪.‬‬ ‫הוא ואפי ' בהנאת גרונו לא ליחייב ‪,‬‬
‫וצ " ע למה לא יתחייב בהנאת גרונו הא קי " ל‬
‫של כילוי ‪.‬‬ ‫" כשתיה " אסו ראלא מצד ההנאה‬
‫מיושב שפיר הא דמקשה הגמ ' בכהן‬ ‫וא " כ‬
‫במקום‬ ‫אפי '‬ ‫חייב‬ ‫הנאה‬ ‫דמחמת‬
‫שנטל משמן המשחה וכו ' דחייב כרת‬
‫קא ‪.‬‬ ‫שפטור מצד מזיק ‪ ,‬דכתבו תוס ' בב " ק דף‬
‫מהא דבן בתו מתעגל וכו ' דהתם יש לאסור‬
‫דהנאה חייב או בנהנה גופו או מעשה בהמתו‬
‫ג " כ מצד עצם הסיכה דאסור בהנאה של כילוי‬
‫והוכיחו מהכא דתוחב לו חבירו חייב אפי ' אף‬
‫ולא רק מדין סיכה כשתיה דהוי מדרבנן וע " ז‬
‫גופו ‪.‬‬ ‫שנהנה‬ ‫בלא מעשה כית‬
‫משני שפיר הגמ ' דכיון דנתחללה ע " י סיכה‬
‫מהשטמ " ק מוכח דלא ס " ל כן אלא‬ ‫ולכאורה‬
‫אע " פ‬ ‫של הראשון שוה ליכא איסור לסוך בו ‪,‬‬
‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫אף בהנאת גופו בעינן מעשה להתחייב ‪,‬‬
‫נתב לדון אי יש קלב " מ באונס‬ ‫ונרעק " א‬ ‫דאכתי איכא איסור שתיה מהת ' הע " ז לא מהני‬

‫כמו בשוגג ‪ ,‬או לא ‪ ,‬ובשטמ " ק‬ ‫מה דנתחללה מ " מ כיון שסיכה כשתיה הוא‬

‫ע "ש ‪.‬‬ ‫הביא דליכא קלב " מ‬ ‫בו ‪.‬‬ ‫רק מדרבנן שפיר מתעגל‬

‫ו כאורה היה מקום לדון לדעת הרמב " ן‬ ‫מיושב שפיר נמי הכא דאע " פ‬ ‫ולפי " ז‬
‫דאדם המזיק חייב אפי ' באונס‬ ‫שנתחלל ע " י הלעיסה עדיין חייב‬
‫‪-‬‬ ‫מיתה על בליעתו כיון דלענין אכילה לא מהני‬
‫גמור הרי לכאורה מוכח דחשיב מעשה דיריה‬
‫וא " כ יתכן דשפיר איכא קלב " מ דהוי כחיי " מ‬ ‫כלל מה דכבר נתחלל ועדיין אסור כשאר‬
‫שוגגין ‪.‬‬ ‫איסורי אכילה כמ " ש ולא קשה כלל מהא דבן‬
‫אוזם יחנן דאף להרמב " ן אינו חייב על עצם‬ ‫‪.‬‬
‫בתו מתעגל וכו ' דהוי רק סיכה וכמש " נ‬
‫רס " ל דבממון כל‬ ‫המעשה באונס ‪ ,‬ורק‬ ‫( בסופו‬ ‫ונחת ‪ -‬מרן ‪ -‬רי " ז ‪ -‬הלוי במכתבים‬

‫שחבירו הופסד מחמתו הרי הוא חייב לשלם‬ ‫שם ) כתב‬ ‫‪:‬‬ ‫עמוד עח‬
‫לו דמי נזקו אע " פ שאין כאן מעשה המחייב‬ ‫שהאריך‬ ‫ע "ש‬ ‫הרמב " ם‬ ‫בדעת‬ ‫כן‬ ‫לחלק‬
‫מ " מ כיון שהוא הפסידו‬ ‫שהרי היה באונס‬ ‫להוכיח כן בלשונו ויישב קושית התוס ' ישנים‬
‫חייב לשלם וא " כ אין ראיה כלל לדין קלב " מ ‪.‬‬ ‫התו " י מוכח דלמד שע " י‬ ‫ע " ש ‪ [ ,‬ועכ " פ מדברי‬
 ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫י‬
‫כתונות ‪ -‬יסל " א ו ‪ -‬א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫שי‬
‫"‬
‫וכיוצ " ב ‪ ,‬ולא סגי במה שנכנס לחצירו גרידא‬ ‫דלא וכו ' ‪ ,‬דכשתוחב לו‬ ‫תוד " ה יאי‬ ‫)‬ ‫מיס‬
‫עיי " ש ‪ ,‬א " כ לכאורה איך הכא קונינו בתוחב‬ ‫בפיו‬ ‫כשמשים‬ ‫מיד‬ ‫מרצונו‬
‫לו תבירו ‪ ,‬הא ליכא שום מעשה גזילה לקנותו ‪,‬‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫ולא אהדרה קנאה מיד להתחייב באונסין‬
‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫לפמש " כ בקצוה " ח דכגניבה בעינן‬ ‫לעיין‬ ‫ויש‬
‫דוקא מעשה גניבה ‪ ,‬כגון נעל בפניו‬

‫ל ת ע"א‬ ‫ו‪4‬ף‬

‫המעשה העברה בהנאה ‪ ,‬וע " כ צ " ל דאפ " ה‬

‫"‬ ‫הכא‬ ‫וכו ' ‪ ,‬דחשיב‬ ‫הודיה רב אשי‬ ‫תיג )‬

‫שייך בזה דין זה ניכיון דלחיוב המיתה הרי‬ ‫מיתה לזה ותשלומין לזה ‪ ,‬לפי‬
‫צריך לזה לכן שפיר נכלל בעברה להיות‬ ‫שהן ב ' מעשים ‪ ,‬אכילת תרומה וקריעת שיראין‬
‫עי " ז ‪.‬‬ ‫קלב " מ‬ ‫וכו ' ‪.‬‬
‫נראה דאע " פ שהוכחנו דעקירה‬ ‫אכן אנתי‬ ‫אכתי‬ ‫מעשים‬ ‫אכפ " ל דהוי ב '‬ ‫וצ " ב מה‬
‫צורך הנחה אינו רק מצד עצם העקירה ‪,‬‬ ‫לשמים הוא ‪ ,‬דחשיב לאחד דאפי ' בב '‬
‫אלא דכיון שנצרך למלאכה חשיב נמי כחלק‬ ‫דדוקא‬ ‫לבאר ‪,‬‬ ‫ויש‬ ‫קלב " מ ‪,‬‬ ‫אימא‬ ‫מעשים‬
‫מן המלאכה ‪ ,‬מ " מ אכתי איכא נמי דין זה‬ ‫במעשה אחד לא שייך לומר דחשיב לזה ולזה ‪,‬‬
‫דהעקירה מצד עצמו הוי מגוף המחייב ‪ ,‬ונפ " מ‬ ‫כיון דליכא מה שיעשה לכ ' חיובים ‪ ,‬דלשמים‬
‫נצרך‬ ‫ההגבהה‬ ‫או‬ ‫העקירה‬ ‫שאין‬ ‫באופן‬ ‫לא חשיב חיוב נפרד ‪ ,‬אבל הכא דהוי ב '‬
‫אחר ‪ ,‬דאי כל‬ ‫אלא יכול באופן‬ ‫להעברה‬ ‫מעשים שוב נחשב זה שפיר לב ' חיובים‬
‫הפטור קלב " מ בעקירה הוא רק משום שנצרך‬ ‫המעשים ‪.‬‬ ‫מחמת ב '‬
‫להנחה א " כ כשיכול באופן אחר שאינו נצרך‬ ‫גמי שעקירה צורך הנחה היא ה " נ‬ ‫מיד )‬

‫לא יהא קלב " מ ‪ ,‬משא שהוא גוף המחייב‬ ‫‪.‬‬

‫הגבהה צורך אכילה היא וכו '‬
‫זה ‪.‬‬ ‫מיתה שפיר איכא קלב " מ אף באופן‬ ‫ובשפט " ק הקשה אמאי לא נימא דדוקא גבי‬
‫לבאר דברי התוס ' בד " ה הכא נמי‬ ‫ובזה יש‬ ‫כיון‬ ‫כן‬ ‫אמרינן‬ ‫מלאכת שבת‬
‫דאפשר בגרירה כך לי עקירה‬ ‫וכו ' אע " ג‬ ‫דהעקירה וההנתה הוי מעיקר גוף החיוב ‪,‬‬
‫זו כמו עקירה אחרת וכו ' ‪ ,‬והיינו דאע " פ שיכול‬ ‫משא " כ באכילת חלב שחיובו רק על האכילה‬
‫באופן אחר מ " מ גבי שבת דהעקירה הוא גוף‬ ‫ואין ההגבהה חלק מגוף החיוב כלל לא שייך‬
‫האיסור שפיר איכא קלב " מ אף מצד עצם‬ ‫קלב " מ ‪.‬‬ ‫בזה‬
‫העקירה ‪ [ ,‬משא " כ גבי חלב כה " ג לא יהיה‬ ‫דמלשון הגמי דקאמר עקידה צורך‬ ‫ותירץ‬
‫קלב " מ דהתם כל הקלב " מ הוי רק משום‬ ‫משום‬ ‫הטעם‬ ‫דאין‬ ‫משמע‬ ‫הנחה‬
‫וכנ " ל ] ‪.‬‬ ‫שהוא נצרך להעכרה הוי חלק ממנו‬ ‫דהעקירה הוי חלק מהמלאכה אלא רק משום‬
‫כזה ‪ ,‬דמסתבר רכל מה‬ ‫י "ל‬ ‫נפ " מ‬ ‫ועוד‬ ‫דהוא לצודך ההנחה שמתחייב אז ‪ ,‬ולכן שפיר‬
‫דאמרינן הגבהה צורך אכילה לפטור‬ ‫הגמ ' דמוכח שכל המעשה שנצרך‬ ‫מדמה‬
‫בקלב " מ היינו דוקא חיוב ממון שמתחייב מצד‬ ‫ואיכא קלב " מ ‪.‬‬ ‫לעברה תשיב כחלק מהעברה‬
‫עצם מעשה זה של ההגבהה ‪ ,‬אבל חיוב ממון‬ ‫אלא דלכאורה צ " ע דהא באכילת איסור הוה‬
‫שיבוא עליו מחמת מעשה יותר אע " פ דהוא‬ ‫העברה בעצם " ההנאה " שבאכילה ולא‬
‫באותה שעה שעושה ההגבהה בזה לא מהני‬ ‫באתוון‬ ‫וכמ " ש‬ ‫האכילה‬ ‫" מעשה "‬ ‫רק‬
‫משא " כ‬ ‫הא דהגבהה צורך אבילה לפוטרו‬ ‫דאורייתא סי ' כ " ד ‪ ,‬וא " ב הרי לכאורה לא שייך‬
‫בעקירה צורך הנחה דביארנו שיש בזה ג כ"‬ ‫בכלל‬ ‫נמי‬ ‫הוי‬ ‫בהגבהה‬ ‫שהלקיחה‬ ‫לומר‬
 ‫שיא‬ ‫זצ " ל‬ ‫פוברמקי‬ ‫ע"א‬
‫מעשים לא שייך פטור עי " ז דהרי ההוצאה הוי‬
‫מיד כשהגיע לאויר רה " י והקנין רק כשהגיע‬
‫לאויר המחיצות דאז הוי רק נצרך למחייב ולא‬
‫גוף החיוב ולכן שפיר ליכא קלב " מ כזה‬
‫כמ " ש ‪.‬‬
‫יש ליישב מה שהקשו על המאירי‬ ‫לפי " ז‬ ‫וכן‬
‫מהגמ ' בסמוך הגונב כיס בשבת דפריק‬
‫נימא הגבהה צורך הוצאה ‪ ,‬ולכאורה הרי‬
‫בקנינים לא אמרינן כן דה הכא לא הוי כמו‬
‫בחלב שמגביה ע " מ לאבד ע " י אכילה ‪ ,‬אלא‬
‫מגביה ע " מ לגזול דבעינן קנין לזה דאי לא‬
‫נתכוין לגנוב הרי אינו חייב וא " כ לסברת‬
‫הוצאה ‪.‬‬ ‫המאירי מה שייך בזה הגבהה צורך‬
‫דסו " ס‬ ‫כיון‬ ‫דהתם‬ ‫א "ש‬ ‫לפמש " כ‬
‫הדברים‬ ‫ב'‬ ‫המחייבת‬ ‫היא‬ ‫ההגבהה‬
‫שהרי העקירה בשכת הוי חלק מהמחייב מיתה‬
‫בזה שפיר מודה המאירי שפוטר אפי ' מעשה‬
‫אחר ‪ ,‬ודוקא התם בזרוק גניבותיך דמה שנמצא‬
‫באויר ומגיע לאויר המחיצות לא הוי מעשה‬
‫המחייב רק משום צורך ההנחה בזה ליכא‬
‫מעשים ‪.‬‬ ‫קלב " מ בב '‬
‫נראה דאף בלא זה יש לחלק דגבי גניבה‬ ‫אכן‬
‫אע " פ שאם לא נתכוין אינו גניבה מ " מ‬
‫כשנתכוין הרי המעשה גניבה מחייבתו וחשיב‬
‫מעשה אחד לחיוב מיתה וגניבה ‪ ,‬משא " כ‬
‫במכירה גבי זרוק גניבותיך ‪ ,‬הרי אין המעשה‬
‫מחייבו רק מה שנקנה ללוקח זהו המחייבו‬
‫ממון וכן מבואר בשטמ " ק ( ד " ה וז " ל שיטה‬
‫ישנה ) שאין קניית הלוקח מתערבת עם חיובו‬
‫של מוכר בגניבה זו ע " ש ‪ ,‬ומש " ה חשיב שפיר‬
‫כמעשה אחר דלא אמרינן ע " ז עקירה צורך‬
‫הנחה כמ " ש ‪ ,‬משא " כ גבי גניבה פשוט הוא‬
‫אחד ‪.‬‬ ‫דפטור דהוי מעשה‬
‫י " ל נמי בדעת התוס ' דלכאורה הרי‬ ‫ולפי " ז‬
‫מהא דהקשו מסוגיא דזרוק גניבותיך‬
‫וכו ' ולא תירצו כמ " ש מוכח רס " ל דאף מעשה‬
‫אחר שעושה עם העקירה שהיא צורך הנחה‬
‫נמי פטור משום קלב " מ ‪ ,‬אכן להנ " ל י " ל דס " ל‬
‫כתושת ‪ -‬וף ם‬ ‫שיעורי רבי דוד‬
‫פטור מצד עצם העקירה שהוא מעשה המחייב‬
‫מיתה מצד עצמו שפיר יתכן שפוטר בקלב " מ‬
‫אף על מעשה אחר שעושה בשעת העקירה ‪,‬‬
‫משא " כ בהגבהה צורך אכילה מסתבר דהוי‬
‫כמו תנאי לחיוב מיתה דביארנו דגם התנאי‬
‫פוטר ממון אבל מסתבר נמי שהוא רק בממון‬
‫שמתחייב ע " י מעשה זה עצמו ולא ע " י מעשה‬
‫אחר ‪.‬‬
‫‪ t1‬יש ליישב עוד דהנה ברמב " ם כתב‬
‫‪" ~ DS‬‬
‫גבי גנב ומכר בשבת דפטור באומר‬
‫זרוק גניבותיך לחצרי ולא תקנה חצרי עד‬
‫שתנות ע " ש ‪ ,‬והוא כהאוקימתיו בגמ ' בב " ק‬
‫ע ‪. ):‬‬ ‫( דף‬
‫אכן‬ ‫הקשו עליו כקושית התוס ' כאן בד " ה‬ ‫וכנר‬
‫שעקירה ‪ ,‬דהא כיון שפסק עקירה צורך‬
‫הנחה אמאי הוצרך לאוקימתיו באומר עד‬
‫שתנוח הא אפי ' בקנה קודם שתנוח נמי איכא‬
‫קלב " מ ‪.‬‬
‫כתב ‪ ,‬דכקנינים לא אמרינן עקירה‬ ‫ובמאירי‬
‫צורך הנחה ‪ ,‬ולכאורה סברתו בזה‬
‫משום דהוי ה ' מעשי חיוב נפרדים ‪ ,‬דמעשה‬
‫הקנין הוי כמעשה אחר ‪ ,‬ואע " פ דבעלמא אף‬
‫מעשים ‪.‬‬ ‫בב '‬
‫לנאורה לפמש " כ דדוקא בהגבהה צורך‬ ‫אכן‬
‫אכילה מסתבר דליכא קלב " מ לפטור‬
‫מעשה אחר ‪ ,‬משא " כ בעקירה צורך הנחה‬
‫דהעקירה גופה מחייבת המיתה אמאי לא יהיה‬
‫קלב " מ ‪.‬‬
‫דדוקא‬ ‫לחלק‬ ‫הגר " ח‬ ‫ואפזיל לפמש " כ‬
‫במעביר ר ' אמות ברה " ר הוי כל‬
‫הלק מהמחייב משא " כ כהוצאה‬ ‫ההעברה‬
‫העקירה‬ ‫רק‬ ‫המחייב הוא‬ ‫מרה " י לרה " ר ‪,‬‬
‫וההנחה ולא מה שנושא ברה " י עד ההוצאה ‪,‬‬
‫ומה שנושא ברה " ר עד ההנחה ‪ ,‬וא " כ לפי " ז‬
‫נמצא דמה שנושא אחר ההוצאה עד ההנחה‬
‫הוי רק כמו הגבהה צורך אכילה שהרי אינו‬
‫מעשה המחייב מיתה כלל כמו העקירה ושפיר‬
‫כב '‬ ‫י " ל דבזה כתב המאירי דבקנינים דתריב‬
 ‫מיברמקי זצ " ל‬ ‫י‬
‫כתונות ‪ -‬וף " א ע"א‬ ‫שיעורי רבי דוד‬ ‫שיב‬

‫וכו ' דעקירה לא הוי עד‬ ‫תוד " ה גימא‬ ‫‪( rwn‬‬ ‫דאף במכירה הוי כמו שביארנו גבי גניבה‬
‫וכו ' ‪.‬‬ ‫שיגביה ג '‬ ‫דה " נ החיוב הוא בשביל עצם מעשה המכירה‬
‫הקשה מה אכפ " ל ‪ ,‬סו " ס כשהגביה‬ ‫ובפנ " י‬ ‫ושפיר חשיב מעשה אחד שאין עקירה זו‬
‫טפח נמי הוי צורך העקירה שזהו‬ ‫ממון ‪.‬‬ ‫יכולה לחייכו‬
‫התחלת העקירה ‪ ,‬ועוד צ " ב דהא כל עקירה כך‬ ‫דאי בעי נהין ואיכל וכו '‬ ‫יצוד " ה‬ ‫תטו )‬

‫הוא דכך הוא מעשה העקירה שחייכין עליו‬
‫מיתה ‪.‬‬
‫( או " ח סי ' ל " ת ) כתב להוכיח‬ ‫ובישועת ‪ -‬דוד‬
‫מהכא דדין לבוד אינו כמונח‬
‫ע "ש ‪.‬‬ ‫על הארץ אלא כמונח במקומו‬
‫ה " ה לגבי תפילין שדנו התוס ' לענין‬
‫קלוטה כמי שהונחה אם הפסיק בין‬
‫הברכה להגחת תפילין של ראש דהוי כמי‬
‫שהונחה ודחו דכיון דבירו ‪ ,‬לא שייך קלוטה‬
‫ע " ש ‪ ,‬ולא כתבו מטעם לבוד משום ‪ ,‬דלבוד‬
‫דכמונח לא הוי כמונח על הראש אלא מונח‬
‫דבריו ‪.‬‬ ‫במקומו ‪ ,‬ע " ש כל‬
‫וכו ' ‪.‬‬ ‫וקשה‬
‫רס " ל‬ ‫ובקצוה " ח נתב ליישב דעת רש " י‬
‫דמהני מדין יד ולכן מהני בפחות‬
‫משלשה ‪ ,‬אולם בנתיבות כתב דקנין יד מהני‬
‫רק מה שנמצא כולו בתוך ידו דומיףא דחצר‬
‫ולכן‬ ‫ע "ש ‪.‬‬ ‫שקונה רק מה שמונח בתוך החצר‬
‫צ " ב מה דומה לחצירו ‪ ,‬דבשלמא בחצר‬ ‫אכן‬
‫מה שאינו מונח בחצר אינו ברשותו כלל‬
‫ואין סיבה לקנותו משא " כ בקנין יד שסו " ס‬
‫אוחז בכל החפץ מה אכפ " ל מה שאין נמצא‬
‫ע "י‬ ‫הכל ממש בתוך ידו סו " ס הכל ברשותו‬
‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫אחיזתו ‪,‬‬