Professional Documents
Culture Documents
שירה בציבור
שירה בציבור
ימי בנימינה
ועכשיו אם יום או ליל, אם רע לי ואם טוב אין לי רגע זמן לשבת ולחשוב. לפעמים אני כמעט מדעתי יוצא כל ימי אני הולך לשם ולא מוצא. אני רוצה לחזור... מה קרה לילד שנרדם בחול החם שיום אחד, לפתע, קם ונעלם?
מה קרה לילד שדיבר אל כוכבים שהמתיק סודות עם סביונים ושחפים שספר כל נמש חרש ובחול נרדם - מה קרה לו יום אחד שקם ונעלם? אני רוצה לחזור אל הימים הכי יפים שלי הימים היחפים של בנימינה - כן, אני זוכר, הכל זרם לאט, השמש לא מיהר אנשים אמרו שלום, חבר היה חבר. "היורה ירד מחר הבט בלבנה" "איך היה יבול הענבים השנה?" "היכנסו הערב יש ריבה מתות גינה", "ובלילה תתכסו כי תהיה צינה." אני רוצה לחזור...
נתת לי יד, הראית לי דרך להרבה דברים הבאת חיוך יפה כמו פרח וכח להאמין. ואני עוד זוכרת את השיר ששרת את החלק הטוב מכל מה שאמרת. היי, מלאך ושטן, התשוב לעצור את הזמן דברים שרואים משם לא רואים מכאן.
לקחת את ידי בידך ואמרת לי: בואי נרד אל הגן. לקחת את ידי בידך ואמרת לי: דברים שרואים משם - לא רואים מכאן ניגנת לי שיר על הגיטרה וקולך רעד רוח בי קמה, רוח שרה, והזמן כאילו עמד ואני עוד זוכרת כל טעם וריח את חלקת השדה לאור הירח קול התן מן הואדי וכובד הפרי בבוסתן, דברים שרואים משם לא רואים מכאן. הייתי לבדי ודרכי אבדה לי ובאת, באת לי בזמן. הייתי לבדי ודרכי אבדה לי דברים שרואים משם לא רואים מכאן.
זרעי קיץ
אז מהו הקיץ שבא להיות ממה שהריח לי דק מן הדק גל אהבה שנוסע אלינו נשבר על כמיהה למרחק. זרעי קיץ נישאים ברוח מעירים זכרונות מעוררים ערגונות זרעי קיץ באים בנחיריים ורומזים איזה קיץ הולך להיות.
היית רוצה להיות גל נשבר אל חוף ההומה רוחצים רוחצות? עושה אותי מלך משוח במלח מוכתר בזרים של אצות. תרצה תהיה סיגריה גנובה בפי נערים בתשוקה ראשונה או אז תימצץ תישאף אלי אפר יאמרו זה הבהוב - הבהוב העונה! זרעי קיץ נישאים ברוח מעירים זכרונות מעוררים ערגונות זרעי קיץ באים בנחיריים ורומזים איזה קיץ הולך להיות -
זרעי קיץ נישאים ברוח מעירים זכרונות מעוררים ערגונות זרעי קיץ באים בנחיריים ורומזים איזה קיץ הולך להיות - בוקר אחד פתחתי חלון ותיכף הריח לי דק מן הדק קיץ מסוג שהיה כאן כבר פעם אמרתי בא קיץ - קיץ חזק. איך מוצא חן בעיניך להיות פרח עושה לו כדור לבנבן? רוח קלה בו תבוא לעת ערב תפזר את ראשך הלאה הלאה אי אן.
קח לך אישה
אני רוכב, לא יתפסוני חי כן אני זוכר אותה איתי, רוכבת איתי אני עוזב, אולי כהו עיני והיא עומדת שם צוחקת אלי. קח לך אישה ובנה לה בית קח לך, קח לך, קח לך אישה ובנה לה בית קח לך, קח לך. אני רוכב השמש בגבי. כן, אני מרגיש אותך איתי כאילו עכשיו הזמן עוקב וכבר נוגע בי ואין כבר דרך להמשיך ולרכב. אולי אשוב בצהרי היום כן, אני זקן יותר ואת זוכרת אותי זה לא עצוב כשמסתיים חלום זה לא עצוב כי את נשארת איתי. קח לך אישה...
נתת לי יד, הראית לי דרך להרבה דברים הבאת חיוך יפה כמו פרח וכח להאמין. ואני עוד זוכרת את השיר ששרת את החלק הטוב מכל מה שאמרת. היי, מלאך ושטן, התשוב לעצור את הזמן דברים שרואים משם לא רואים מכאן.
לקחת את ידי בידך ואמרת לי: בואי נרד אל הגן. לקחת את ידי בידך ואמרת לי: דברים שרואים משם - לא רואים מכאן ניגנת לי שיר על הגיטרה וקולך רעד רוח בי קמה, רוח שרה, והזמן כאילו עמד ואני עוד זוכרת כל טעם וריח את חלקת השדה לאור הירח קול התן מן הואדי וכובד הפרי בבוסתן, דברים שרואים משם לא רואים מכאן. הייתי לבדי ודרכי אבדה לי ובאת, באת לי בזמן. הייתי לבדי ודרכי אבדה לי דברים שרואים משם לא רואים מכאן.
גלי
בואי גלי, בואי גלי לי, מאין באות הדמעות? בואי גלי בואי גלי לי גם אני עוד רוצה לבכות
האם את נזכרת איך הוילון עם השמש רקד כל היום, כל היום בחלון בואי גלי, בואי גלי לי, מאין זכרת את האור? בואי גלי, בואי גלי לי, גם אני עוד רוצה לזכור. גלי, גלי מדוע בכית כשהגשם הראשון התדפק על החלון? מדוע בכית? האם הוא סיפר לך דבר איום על חתול שנרטב שנרטב ועלה לו החום?
גלי, גלי מדוע צחקת כשלקחת את הדובון והשכבת אותו לישון? מדוע צחקת? האם הוא סיפר לך סיפור מצחיק על שעון שתקתק ותקתק ותקתק ותיק תיק? בואי גלי, בואי גלי לי, מאין הצחוק המתוק? בואי גלי, בואי גלי לי, גם אני עוד רוצה לצחוק. גלי, גלי מדוע שאלת מה קרה ומה פתאום שכבר לילה ולא יום? מדוע שאלת?
עוד יבוא לנו בוקר, מתוך הסדינים יעלה שוב ריחו של הגוף. יצחקו צהריים חזק בפנים וצחוקם מסנוור וחצוף. עוד ירד לנו חושך, מבלי שנרגיש ידלקו פנסים ראשונים. והלילה יבוא ויפול על הכביש וילחש בשמות נכונים. זה שיר אהבה פשוט, פשוט שיר אהבה ללילה בקיץ, לרוח טובה. זה שיר אהבה פשוט, פשוט שיר אהבה ללילה בקיץ.
שבתות וחגים
ותתפלאי לדעת אני מכירה אותך אני יודעת בדיוק איפה כל דבר מונח ואולי את כבר יודעת אולי שמעת את שמי או ישנה לך שם בשקט לא חושדת בקיומי. אבל אני תמיד אתכם, רואה אתכם ואיני נראית כשאתה שם, מה נשאר לך ממני כעת? לבד על הגג... אתה יודע איך הרגשתי כשראיתי אתכם ברחוב לא מזמן הייתי בסדר, לא הראיתי שום סימן אבל בלילה איך בכיתי איך הרטבתי את הכר למה אני מתאהבת תמיד במה שאי אפשר.
עכשיו אתה בבית, עכשיו אתה שם הילדים קופצים עליך, הם הכי יפים בעולם אתה נמס, פורש ידיים, אתה מאושר ממש ועוד מעט תקרא סיפור מהספר החדש. איש משפחה למופת אתה, אבא מושלם בסוף אתה תמיד חוזר, לא עוזב לעולם בכל פעם שנוסע, לא שוכח מתנות לכולם ועכשיו אתה בבית, עכשיו אתה שם. ואני שותפה סמויה אני בצל כשעולה האור אני ילדה עדה אילמת שנשארת מאחור. לבד על הגג - שבתות וחגים לבד על הגג - שבתות וחגים
ימים לבנים
ימים לבנים, ארוכים, כמו בקיץ קרני החמה. שלוות בדידות גדולה על מרחב הנהר. חלונות פתוחים לרווחה אל תכלת דממה. גשרים ישרים וגבוהים בין אתמול ומחר. כל כך קל לשאת שתיקתכם, ימים לבנים וריקים הן עיני למדו לחייך וחדלו משכבר לזרז על לוח שעון את מרוץ הדקים. ישרים וגבוהים הגשרים בין אתמול ומחר. לבבי התרגל אל עצמו ומונה במתינות דפיקותיו. ולמתק הקצב הרך מתפייס, מוותר ונרגע, כתינוק מזמר שיר ערשו טרם סגור את עיניו, עת האם הלאה פסקה מזמר ונרדמה.
מילים: יענקל'ה רוטבליט ומאיר אריאל ׀ לחן: שמוליק קראוס ושלום חנוך
קניתי במכולת מצרכים בשביל שבת קצת פירות ויין גם גבינות ומישהו מגיע עוד מעט והדלקתי נרות כך שבינתיים אצלי הכל בסדר השבוע כבר מצאתי לי חדר סביבה נחמדה האמת, פחדתי שאברח מפה מהר תוך יום או יומיים איכשהו נדמה לי שאפשר להסתדר נשיקות לכולם כך שבינתיים
אצלי הכל בסדר השבוע כבר מצאתי לי חדר סביבה נחמדה ואולי גם אמצא עבודה על גג כניסה נפרדת קצת עכור והתקרה יורדת מרבד מקומט אבל לי לא איכפת כמה אנשים כבר חייכו אלי ברחוב גם היכרתי שניים אחד כזה גבוה שרוצה עלי לכתוב מאמר בעיתון כך שבינתיים אצלי הכל בסדר מאחד החלונות בחדר רואים את הים הסתכלתי משם
שיעור מולדת
כך זה היה, פשטות רכה זה הצטייר בילדותנו שהיתה יפה. וכך בדמיוננו התרבו פלאות הפטישים ניגנו מחרשות רנות יש כורמים ויש יוגבים ארץ של רועים - כך זה הצטייר בילדותנו שהיתה יפה.
אז בבית הספר על הקיר תמונה והאיכר חורש בה את האדמה וברקע, הברושים שמי שרב חיוורים האיכר יצמיח לנו לחם שנהיה גדולים. והמורה אומרת: "עוד מעט כבר סתיו". בשיעור מולדת היא מראה חצב. היורה יבוא עכשיו שפע טיפותיו כוילון שקוף על פני העמק הפורש שדותיו.
סוס עץ
בן אדם, תתאמץ עד הקץ קצה הדרך אין סוס עץ, תהיה או תחדל זאת הדרך שלך, כן ניסית אחרת ושמעת את צחוק הגורל כן, שמעת את צחוק הגורל (שרוק משהו...)
בן אדם, תתאמץ... הפנים: הבעה של כאב ובלי הגה אין תנועה, רק הצל מתארך התמונה כמו קפואה, הדמעה מתפוגגת ועכשיו לאט לאט לחייך בן אדם, תתאמץ עד הקץ קצה הדרך אין סוס עץ, תהיה או תחדל זאת הדרך שלך, כן ניסית אחרת ושמעת את צחוק הגורל כן, שמעת את צחוק הגורל בן אדם, תתאמץ, עוד מעט קצה הדרך בן אדם, עד סוף המרוץ החידה, לך איתה, תעשה מזה סרט אל תפחד, לא נשארת בחוץ אל תפחד, לא נשארת בחוץ
הפנים מקרוב, מצלמה מתרחקת חצוצרה מיותמת תקעה עננים לוהטים, תפאורה מדוייקת בסרטי הרקיע שקיעה הפנים אחרות, הבעה מאוכזבת והאור אז יימוג ויחדל קרוסלה של גן ילדים מסתובבת כל סוסי העץ רצים במעגל בן אדם, תתאמץ, עוד מעט קצה הדרך בן אדם, עד סוף המרוץ החידה, לך איתה, תעשה מזה סרט אל תפחד, לא נשארת בחוץ אל תפחד, לא נשארת בחוץ מצלמה מן הגב בתנועה מאופקת מתקרבת אליך כעת הסתכל בה ישר, ככה טוב ובשקט כן, שיחקת אותה באמת
בגללך
בגללך לילה לא לילה איך בגללך - אני למטה, למעלה איך בגללך - כלום לא הולך
קוסם שולף שפן כמו מלצר שעורך שולחן אוהב אותך, אוהב אותך אוהב אותך כמתאבד שקופץ ממגדל כמו אסטרונאוט אבוד בחלל אוהב אותך, אוהב אותך אוהב אותך כמו קוסם ששולף שפן כמו מלצר שעורך שולחן אוהב אותך,אוהב אותך אוהב אותך מאבד את שיווי המשקל מאבד את עצמי ובכלל אוהב אותך, אוהב אותך אוהב אותך
אהבת נעורי
ולא הייתי איתך כמעט כל כך מעט ואמרת לי שאת נוסעת ואולי לא אראה אותך שוב הייתי ילד בלילות עצוב משוטט לבד לא נתתי לאיש לדעת את היית אהבת נעורי
הייתי ילד בלילות עצוב משוטט לבד לא נתתי לאיש לדעת את היית אהבת נעורי הייתי ילד בימים חולם מנגן ושר מדמה לי שאת שומעת את השיר הראשון בחיי מסתכל איך את רוקדת מסתובבת ונצמדת רק אני צופה מהצד אני נשאר ואת עוזבת רחוקה לא מתקרבת זיכרון שעולה בי שוב פרדס רטוב יללת התנים ואת שהיית אהבת נעורי
אצלך בעולם
כל הלילה היינו תחת כישוף כל הלילה גילינו סודות של הגוף תני לי יד, תני לי מקום תני יד, תני לי מקום אצלך בעולם תני לי יד, תני לי מקום תני לי יד תני לי מקום. השדים של הלילה יוצאים כבר לרקוד הם נוגעים בי, נוגעים בך נוגעים עוד ועוד. תני לי יד.... זה אני מנגן לך מנגן לך ניגון זה אני שלוקח אותך לטיול. תני לי יד...
לילה שקט
חוץ מכוכב אחד קטן שהתחזה נצנוץ חשוד הפזמונים עברו בסך בלי שום דבר ועוד מבט על הירח על העיר ועל הים ואז חבר בא ואומר זמנך עבר. נפלו שני תה פלחי תפוח עוד ארבע חמש סיגריות כי פתאום נתקע לי כאן השיר, אבל עכשיו הוא יצחק אותה על המיטה הרחבה שלו והוא אחד העצובים בעיר. לילה שקט עבר על כוחותינו...
נפלו איש על צווארי אישה היא בדרנית של חיילים אבל הלילה היא שלו אם הוא רוצה היתה אשתו הראשונה והם עכשיו נוסעים אליו אני עכשיו אל השמירה יוצא ירח שועלים מלא מרביץ בהיר את כל העיר ההר, הים, גזרת המגננה ומצלצל הטלפון ומודיעים שכנראה חוליית אויב אחת הסתננה הלוך חזור עם המשקפת שנמשכת לירח כמו הים אך שום תנועה אינה נראית. ולך לך שרים לי במצעד הפזמונים הייתי טס לא רק הולך מכאן כעת. אולי מחר אני יוצא סוף סוף הביתה לחופשה אני נצמד אל המשקפת לא לחשוב באוהל מחכים לי אור ותה פלחי תפוח וסיגריה וסיפור חזק וטוב.
קורא "איים בזרם" מאת ארנסט המינגווי תרגם את זה יפה אהרן אמיר. אז עוד מעט הוא יצחק אותה על המיטה הרחבה שלו והוא אחד העצובים בעיר. הוא כבר איבד שלושה בנים אז הוא עובד כאיש ביון וזה מלחמת העולם הכי שנייה יושב בבאר שבהוואנה, לא חלום שהוא יפגוש בה כאן זאת שכבר שנים, האין שנייה. חופשה של ארבעה ימים, זונה זקנה שותה איתו רוצה סיפור ושיכניס בו אהבה. הוא מספר לה על הונג קונג וכל הסיניות שלו פתאום נכנסת היא, מדי צבא,
נועה של הים
והגלים יורדים עולים ועננים כתומים סגולים והשקיעה כל כך כחולה - אפשר לטבוע ולא לשמוע שיר על נועה לפעמים צוחקת ככה סתם היא פשוט כזאת נועה של הים
לפעמים צוחקת ככה סתם היא פשוט כזאת נועה של הים גם כשהיא ביחד היא תמיד לבד נועה של עצמה ושל אף אחד בואי הנה נועה נשב על החול הצדפים ורודים והים גדול מסביב שמיים ועולם ובאמצע נועה של הים נעלמה יומיים מי ראה איפה היא צודקת? ומתי טועה? היא בקצה המזח אין מה לעשות כשעד כלות האופק לא רואים ספינות השיער שלה מתנופף ברוח יש לה בשקית ספר ותפוח יש לה נטיה בלי סיבה לסבול נועה של שמיים נועה בכחול
עוד חוזר הניגון שזנחת לשווא והדרך עודנה נפקחת לאורך וענן בשמיו ואילן בגשמיו מצפים עוד לך, עובר אורח והרוח תקום ובטיסת נדנדות יעברו הברקים מעליך וכבשה ואיילת תהיינה עדות שליטפת אותן והוספת ללכת שידיך ריקות ועירך רחוקה ולא פעם סגדת אפיים לחורשה ירוקה ואישה בצחוקה וצמרת גשומת עפעפיים.
שוב
חזרתי פתאום, הנה, אני בבית. תני לי רק דקה לנשום, באתי לך כל כך, כל כך פתאום! היה לך קשה, ואת לא מתלוננת, את הרי יודעת ש... שגם לי היה ודאי לא קל. אם, אם רק, ורק אם נרצה, נהיה פה גם מחר לא נתנצל - כעת זה לא נראה חשוב תני לי דקה להתרגל אלייך שוב... שוב..
חזרת פתאום, הנה אתה בבית. תן לי רק דקה לנשום באת לי כל כך, כל כך פתאום. היה לי קשה, אני לא מתלוננת כי אני יודעת ש... גם לך היה ודאי לא קל. אם, אם רק, ורק אם תרצה, נהיה פה גם מחר אל תתנצל תראה כעת זה לא חשוב תן לי דקה להתרגל אליך שוב...
וכל מה שהיה אולי יהיה לעד זרח השמש שוב השמש בא עוד השירים שרים אך איך יוגד כל המכאוב וכל האהבה הן זה אותו העמק, הן זה אותו הבית אבל אתם הן לא תוכלו לשוב ואיך קרה, ואיך קרה ואיך קורה עדיין שהחיטה צומחת שוב
שדות שפוכים הרחק מאופק ועד סף וחרובים וזית וגלבוע - ואל ערבו העמק נאסף ביופי שעוד לא היה כמוהו. זה לא אותו העמק, זה לא אותו הבית, אתם אינכם ולא תוכלו לשוב השביל עם השדרה, ובשמיים עיט אך החיטה צומחת שוב מן העפר המר העיריות עולות ועל הדשא ילד וכלבו מואר החדר ויורדים לילות על מה שבו ומה שבליבו זה לא אותו העמק...
וידוי
באותה השמלה הפשוטה משמלות אם יהיה זה שנית אל יהיה זה אחרת יהיה כך, כך יהיה אות באות הן ידעתי שאין לי אוהב מלבדך וידעתי: המוות יבוא מידיך ואני מחכה ומצפה לזיוו הוא יבוא פתאומי, כגרזן על עץ יער או יקרב לאיטו, בעינוי ובצער אבל לא מידי זר - מידיך יבוא וגם אז לביתך, בליל שכול וליל עוני בחלום עוד אשובה, כסילה שכמוני ואומר: הנה באתי מנדוד בשבילי כי היה לי ברור כמו שתיים ושתיים שאבוא לביתך בעצמך עיניים עד אשר ישאוך בדרך אלי
אם יהיה זה שנית אל יהיה זה אחרת יהיה כך, כך יהיה אות באות וקינאתי לך ובחושך ארבתי ושנאתי לך ועד דמע אהבתי וביתנו שמם מחיוך ומצחוק ובשובך אל הבית, מרוד כמו כלב עלבונות של זרים בי נקמת פי אלף ואדע כי חשבת עלי מרחוק ובלילה ההוא, עת הטחת בדלת והלכת לעד ואני נושאת ילד רק חשך אור עיני אך לבי לא נשבר כי היה לי ברור כמו שתיים ושתיים שתשוב עוד אלי ותיפול על ברכיים ואני בפניך אביט ואומר כן, היה זה לא טוב, היה רע לתפארת אבל טוב שנפגשנו בליל מלילות אם יהיה זה שנית - אל יהיה זה אחרת רק אותה אהבה עניה וסוררת באותו מעילון עם אותו ציץ הורד
מעילי הפשוט ופנס על הגשר, ליל הסתיו ושפתי הלחות מני גשם כך ראית אותי ראשונה, התזכור? והיה לי ברור כמו שתיים ושתיים, כי אהיה בשבילך כמו לחם ומים וכאל מים ולחם אלי תחזור. בענינו המר, בעבור אותך זעם גם למוות אתה קיללתני לא פעם וכתפי הקרות רעדו משמחה כי היה לי ברור כמו שתיים ושתיים שיובילו אותך בגללי בנחושתיים וגם אז לבבי לא יסור מעמך כן היה זה לא טוב, היה רע לתפארת אבל זכור איך נפגשנו בליל מלילות אם יהיה זה שנית - אל יהיה זה אחרת רק אותה אהבה עניה וסוררת, באותו מעילון עם אותו ציץ הורד באותה השמלה הפשוטה משמלות
אם היו עינויים - הם הפליגו אליך מפרשי הלבן אל האופל שלך תנני ללכת תנני ללכת לכרוע על חוף הסליחה. ולמדתי שם לכל ריס וציפורן...
כן היה זה לא טוב, היה רע לתפארת אבל עד לי האל החורץ גורלות אם יהיה זה שנית - אל יהיה זה אחרת רק אותה אהבה עניה וסוררת באותו מעילון עם אותו ציץ הורד באותה השמלה הפשוטה משמלות אם יהיה זה שנית - אל יהיה זה אחרת יהיה כך, יהיה אות באות סליחות באת אלי את עיני לפקוח, וגופך לי מבט וחלון וראי, באת כלילה הבא אל האוח להראות לו בחושך את כל הדברים. ולמדתי: שם לכל ריס וציפורן ולכל שערה בבשר החשוף וריח ילדות ריח דבק ואורן הוא ניחוח לילו של הגוף.
לילה
הלילה הזה...
בחלונות כבו מזמן כל האורות, ושתי עיניים ירוקות שולחות סימפוניות אנקות סולם מינורי. בביתני התינוקות מיללים בהפסקות. נצבט הלב "היי אמא, עורי"אומר הלילה ושוכב. הלילה הזה... החלה רוח שורקת אלף מנגינות חצר פניה מליטה, עוצרת את נשימתה כי בא אורח. הסהר מעגל את פיו במן חיוך כל כך חביב ומסתרק "אתה קירח"אומר הלילה וצוחק.
מעל הצמרות עדים העננים כשהירח אל הגן מניד ראשו, נותן סימן "אפשר לשבת"שם בפינה אותו ספסל קלט את כל כמות הטל והתרטב "תיקח מגבת"אומר הלילה ושותק. הלילה הזה, שום סימן הוא לא נותן. הוא מעוור, הוא מכוון את התנועה בשלל גחליליות. הוא מספר מעשיות והוא חושב שילדים מאמינים לזה, מן לילה שכזה, כזה.
אני רוצה לפקוח את עיני לצמוח לאיטי. הרביתי לחלום החלומות טרפו אותי, רציתי לנחם - אבל מרדה בי תשוקתי. היה מיקסם ילדות, היתה גם סערה בזרועותי. אני יודעת שהדליקה אש זרה את לילותי. היו, היו ערבי געגועים היו ימים טרופים. היה כאב חבוי ורגעים מכושפים. אני אזכור מבט מגע ידיים בכתפי. אני אהיה לצל חולף בשדותיכם לסוד נסתר. היו שלום, אני חייתי ביניכם כמו צמח בר.
וכל קבצנייך עומדים בתפילה, ובנייך בנותייך חתן כלה, וכל קבצנייך אחים. עלובה שלי, אביונה ומרה, למלך אין בית, למלכה אין כתר - רק אחת בעולם את שבחך אמרה וגנותך חרפתך כל היתר. ועל כן אלך לכל רחוב ופינה, לכל שוק וחצר וסמטה וגינה, מחורבן חומתייך כל אבן קטנה - אלקט ואשמור למזכרת. ומעיר לעיר, ממדינה למדינה אנודה עם שיר ותיבת נגינה לתנות דלותך הזוהרת
מכורה שלי, ארץ נוי אביונה - למלכה אין בית, למלך אין כתר. ושבעה ימים אביב בשנה וסגריר וגשמים כל היתר. אך שבעה ימים הורדים פורחים, ושבעה ימים הטללים זורחים, ושבעה ימים חלונות פתוחים, וכל קבצנייך עומדים ברחוב ונושאים חיוורונם אל האור הטוב, וכל קבצנייך שמחים. מכורה שלי, ארץ נוי אביונה, למלכה אין בית למלך אין כתר. רק שבעה ימים חגים בשנה ועמל ורעב כל היתר. אך שבעה ימים הנרות ברוכים ושבעה ימים שולחנות ערוכים, ושבעה ימים הלבבות פתוחים,
געגועים
שאבא כבר שמע שאמא מתגאה רוצה להיות ילדה טובה אני לא בוכה רק מתגעגעת כל כך הרבה פנים כל כך הרבה אוזניים ואין למי לשיר שרים תמיד לשניים וכשהשניים מסתלקים שרים אל השמים אני לא בוכה רק מתגעגעת.
ובשבת בבוקר אין למי לצלצל ולספר איך עברה ההופעה ואבא לא שואל: היה קהל? ואמא לא אומרת: את נשמעת עייפה וכשכותבים עלי איזו מילה רעה אני עדיין חרדה שאבא לא יקרא שאמא לא תדע רוצה להיות ילדה טובה ולא עוברים בבית בדרך לצפון ולא עוצרים שם בדרך חזרה והמרפסת שממנה נופפו לי לשלום תלויה כמו עריסה ריקה וכשכותבים עלי איזו מילה טובה אני עדיין מקווה
גן נעול
מי אתה? מדוע יד מושטת לא פוגשת יד אחות? ועיניים, אך תמתנה רגע, והנה שפלו כבר נבוכות גן נעול גן נעול - לא שביל אליו לא דרך. גן נעול - אדם. גן נעול. האלך לי, או אכה בסלע עד זוב דם.
עטור מצחך
שוכנת נפשי בין כתלי ביתך ושבויה בין כתלייך ממני נפרדת עת אני בגופי נפרד ממך. פרוש חלומי כמרבד לרגליך צעדי אהובה על פרחיו פסיעותיך לבשי חלוקך הורוד לעת ליל עוד מעט ואבוא אליך. ומצחך העטור זהב שחור יקרב אל שפתי כחרוז אל שיר אז אלחש באזניך עד בוקר עד אור כשיכור... עטור מצחך זהב שחור.
עטור מצחך זהב שחור (אינני זוכר אם כתבו כך בשיר) מצחך מתחרז עם עיניים ואור, (אינני זוכר אם חרזו כך בשיר) אך למי שתהיי חייו מלאי שיר. חלוקך הורוד צמרירי ורך. את בו מתעטפת תמיד לעת ליל. לא הייתי רוצה להיות לך אח, לא נזיר מתפלל לדמותו של מלאך ורואה חלומות עגומים של קדושה ולמולו את אישה... את אוהבת להיות עצובה ושותקת להקשיב לסיפור על קרוב על רחוק ואני, שלא פעם אביט בך בשקט אין קול ודברים שוכח הכל על אודות אחרים.
הרדופים
רק בהר על קו הרכס מישהו מוסיף ללכת, מן הואדי והאבן, לרכסים, אל הרוחות. עד אשר בכסות הערב, יחזור נוגה אלייך, עם פכפוך פלגים, עם רחש הרדופים ליד החוף. .
לא נפרח כבר פעמיים, והרוח על המים, יפזר דממה צוננת על פנינו החיוורות שמה בין איבי הנחל, בשעה אחת נשכחת, זכרונות אזוב שלנו מתרפקים על הקירות. בלי תוגה, כפופי צמרת, בלוריות שיבה נבדרת באשר יפות התואר, בין שריקות העדרים. תפנוקי גוון ירטיטו, בלכתן לרחוץ בזרם נכלמים נשפיל עיננו, אל המים הקרירים. לא נוסיפה עוד לנוע, משתאים נביט ברוח איך הוא יחד עם המים, מפרקים את הסלעים. תאנה חנטה פגיה, והנשר היגע - אל קינו חזר בחושך מדרכי האלוהים. הרדופים שלי, כמוני, וכמוך שכל ימייך, את פרחי האור שלנו את פיזרת לכל רועה. לא עופות מרום אנחנו, ואל גובה השמיים, גם אתם, גם אנוכי - לא נגיע כנראה.
ליל חניה
גם זה נשלב במלחמה כל זה גם יחד כמו אבחת אביב נמסך בעם מליל ומשחרים. כל זה מתל ומגדות נחל יהיה עולה ביעף ושב נקטע בילל של איש זונק ואיש יורה ואיש נופל של איש זונק ואיש יורה ואיש נופל....
בו מליצת סיסמות הזמן, אשר לא פרק שירה צרופה בן יעסוק, חלילה לו ורק הזמר הנפוץ, שלא דבר ערך ולא שכיית חמדה הוא, יישאן במלוא צווחת צבעיו החריפים על חלילו. על אהבה הוא מדבר (בה הוא פותח) ועל חובה וקרב ועול, הכל בכל אין הוא אומר את זאת בכל דקויותיה של השירה, אבל אומר בקול גדול בלי מורך לב ובלי חשש מפני הזול. ליל חניה, ליל זמר... עת מלחמה גם צלם הדברים האלה היה צלמה לקול זמרת פזמון תועה עוד ימשכו המה כמו נימה מחלב נפשו של דור, גם בשדה זרועה לזכור, לא רק לרע, ימי רעה.
ליל חניה. בקול דברים, בשחוק, בגדף בהמולת מלאכות הוא קם, הנה הנו כמו פני עיר נבנית פניו של שדה הקטל בהתפרש המחנה אשר דינו להיות שופך דם האדם ומגינו. ליל חניה, ליל זמר, ליל שחקים רקוע ליל רוב מלאכות חופזות, ליל אד מן הדוודים ליל שמוסך את כישופה של רעות רוח בבניינה של ממלכה, ליל נדודים ניצב פרוש על היחיד והגדודים. מתוך אשמורת ראשונה, בין חוף וגבע היה נשקף פתאום מראה המלחמה כמו הווי צוען, חבור יתד וחבל בו חירותם של מסעות וחירומם בו הכלים והחוקות בעירומם. ליל חניה, ליל זמר...
האיש מן הביקעה
הציפורים פרחו ועפו, על שפת ירדן קני סוף הוצפו, בצחוק פתוח, בלי לומר מדוע, הולך הוא, הולך רחוק האיש מן הבקעה. בעננים תלויה הקשת אך עוד לוחש מכשיר הקשר מילה או שתיים כמו משק כנפיים ענה לי, רות סוף אומר האיש מן הבקעה האגדות יפות הן...
כבחלום תמיד אזכורה - האיש עובר כעובר אורח, נוגס תפוח, בין אבק ורוח, נוסע על גב המשאית אל הבקעה. האגדות יפות הן, עד שפתאום עפות הן רק אלוהים ידע לאן. אני מגדל הקמתי, בו לבדי חלמתי, נסיך שלי על סוס לבן. חמה הדרך, ארוכה היא, ושם הוא בין קוצי הקיץ, רץ כמו פרא לחפש לי פרח. חוזר הוא - נושא קנה סוף אלי מן הבקעה. האגדות יפות הן...
זה נראה כמו קלף בטוח אתה דוהר, אתה על גב הסוס פותחים לך דלתות כולם ומדברים בנימוס אתה יושב ומצטלם ממש כמו סמל הצלחה אתה חושב שהעולם כולו מונח כבר בכיסך כי אחרי ככלות הקול והתמונה... אתה חי כמו בסרט אתה כוכב עליון בהפקת חלום תזהר שלא ידליקו אור ותתעורר פתאום ואז תראה מלמעלה עד למטה יש אותו מרחק ואז תלמד מי יהיה האחרון אשר יצחק
החיוך שלך מרוח על כל העיר כמו הבטחה גדולה ויש לך עדת מעריצים שרים איתך במקהלה מה יש לומר כל הכרטיסים נמכרו מראש מה יש לומר אל תתן לזה לעלות לך לראש כי אחרי ככלות הקול והתמונה מישהו יכול לשאול בלי כוונה מתי בפעם האחרונה עשית משהו בשביל מישהו
שיר סיום
היו שלום בינתיים, אחים שלי מחר יאיר השחר לכם ולי עכשיו קטיפה שחורה נפרשת על העיר עכשיו מותר "שלום" לומר ולהיפרד בשיר. לי לא איכפת...
הצרצרים בקיץ שרים להם ימים קצרים בקיץ עוברים להם והנמלה תאמר בקול עצוב מאוד, כנר יקר - זמרת כבר - עכשיו אולי תרקוד! לי לא איכפת, לי דווקא די נעים לשיר באוזניכם את השירים הכי פרועים ולהתייצב בפני האלוהים עם שתי גומות של חן ועם שישה מיתרים קרועים עונים הסקספונים - האח, האח החלילים הערב צלולים כל כך תופי הדוד מכים, שרים הכינורות רק הנמלה האומללה תמיד רואה שחורות לי לא איכפת...
יש אי שם
שיר לך שר שיר עצוב סנטימנטלי שיר שלא משאיר אותך לבד שיר לך שר השחר מחכה כבר מעבר לפינה השמש מסתובבת עכשיו לעוד תנומה אני מסתכל על פנייך את חלומך מלטפת קרן אור קטנה יש אי שם מישהו חושב עלייך מישהו רוצה אותך נורא יש אי שם.
יש אי שם מישהו חושב עלייך מישהו רוצה אותך נורא יש אי שם יש אי שם מישהו חולם עלייך מישהו אוהב אותך כל כך יש אי שם אז אל תבכי הלילה ראשך הניחי כאן כוכב נופל מאיר את לילך שואל לאן ומה תבקשי מלמעלה אם זה אותי אז הנה אני שלך מזמן
טוב שאת ליבנו עוד ידך לוכדת, אל תרחמיהו בעייפו לרוץ, אל תניחי לו שיאפיל כחדר בלי הכוכבים שנשארו בחוץ. שם לוהט ירח כנשיקת טבחת, שם רקיע לח את שיעולו מרעים, שם שקמה תפיל ענף לי כמטפחת ואני אקוד לה וארים. ואני יודע כי לקול התוף, בערי מסחר חרשות וכואבות, יום אחד אפול עוד פצוע ראש לקטוף את חיוכנו זה מבין המרכבות.
כי סערת עלי, לנצח אנגנך שוא חומה אצור לך, שוא אציב דלתיים! תשוקתי אלייך ואלי גנך ואלי גופי סחרחר, אובד ידיים! לספרים רק את החטא והשופטת. פתאומית לעד, עיני בך הלומות, עת ברחוב לוחם, שותת שקיעות של פטל, תאלמי אותי לאלומות. אל תתחנני אל הנסוגים מגשת. לבדי אהיה בארצותייך הלך. תפילתי דבר איננה מבקשת, תפילתי אחת והיא אומרת: הא לך! עד קצווי העצב, עד עינות הליל ברחובות ברזל ריקים וארוכים, אלוהי ציווני שאת לעוללייך, מעוניי הרב שקדים וצימוקים.
השיר על הארץ
מילים: יהושע סובול ׀ לחן: יוני רכטר
בואו נשיר את השיר המטורף של הארץ בואו נשיר את השיר הצהוב של החול יחפנים מתהלכים לאורכה ולרוחבה של הארץ ועושים איתה אהבה, אנשים פורקי עול. איפה הארץ ההיא, שקראו לה קטנטונת? איפה אותה אהבה מגוללת בחול? אנרכיסטים הולכים בדרכים, לעורם רק כותונת ובוערת אש בראשם ששורפת הכל? תנו לי לשוב אל אותה הפינה הנידחת איפה אותם החיים עם שמחת הפשטות תנו לי מילים עזובות, מנגינה נשכחת, להוציא מבין הקוצים, קרעים של ילדות. תנו לי לשיר את השיר החולה, הקודח מאוהב וזרוק אמיתי בלי זהות וזכויות תנו לי לחזור בדרכים החולות אהבה לירח שוב לחזור ללכת יחף על שברי זכוכיות.
דצמבר
מילים: נתן אלתרמן ׀ לחן: משה וילנסקי
לוחץ, קורע ודורש, הלב רוצה להתעטש. לוחץ, קורע ודורש, הלב רוצה להתעטש. אויר שקיעות, ניחוח דק... דצמבר חודש מקוטר ריחות תפוח ומטר, אתה נותן כוחות גנוזים להרוגי התמוזים, אתה יודע להשיב מעט אביב לתל אביב. אתה יודע להשיב מעט אביב לתל אביב. אויר שקיעות, ניחוח דק...
ריח ים ורוח סתיו ומיץ של תפוחי זהב ומין סגריר מתוק חמוץ מושך מבית אלי חוץ ללכת לכת ולנשום אויר שקיעות כחול אדום ללכת לכת ולנשום אויר שקיעות כחול אדום. אויר שקיעות, ניחוח דק, הגשם זה עתה נפסק. עלה ושוט והסתכל עד מה יפה היא התבל. עלה ושוט והסתכל עד מה יפה היא התבל. הפנסים חוורי פנים, כחולות עיני העננים ומשהו מוזר כזה לוחץ דומם על החזה,
אני שהנחתי לרגש יחף לרחף, כבר יודעת כי התפתלה דרכי ומגובה רב ראשי עכשיו נרכן - כבר יודעת כי התפתלה דרכי ובאה עד כאן. למדני את השיר הפשוט של הלחם.
חיי וחייך אורות וצללים מכילים בעיני שבת, בעיני חולין. לו מחר שלך ייגש אל אתמולי בעיני שבת, בעיני חולין, שלך ושלי. קחני עם אבק היומיום על השכם כשתראני לפניך.
למדני את השיר הפשוט של הלחם ופרוס לי חלק משלומך. קחני עם אבק היומיום על השכם כשתראני לפניך. אני שהנחתי לרגש יחף לרחף, כבר יודעת כי התפתלה דרכי ומגובה רב ראשי עכשיו נרכן - כבר יודעת כי התפתלה דרכי ובאה עד כאן. למדני את השיר הפשוט של הלחם...
רוח סתיו
מילים: יחיאל מוהר ׀ לחן: יוחנן זראי
אתה צוחק: "שטויות, שטויות". מן התרגשות, "הו, מה פתאום..." אז למה זר סיתוניות שלחת לילדה שלשום? זה הסתיו עם הענן... דמעה, אל תתאדם, חבר, היא לא תגרום שום נזקים. תאמר: "זה גשם לא יותר", אבל הן שנינו זאת יודעים. זה הסתיו עם הענן...
אל תתבייש, היה עצוב. אל תצטער, אם תצטער: זאת היא עונה כזאת, חבוב, זה רק הסתיו וזה עובר. לך ערירי בליל העיר, הבט לרום, חפש כוכב, מותר, מותר גם לצעיר להיות טיפה זקן בסתיו. זה הסתיו עם הענן ועם הרוח המיבב, ואם אתה סתם ציניקן בכל זאת זה צובט בלב. הנה באוירה כזאת לנערה שוב אין אומרים: "הי, בובה, מותק, בואי לרקוד" - אלא: "הביטי, ליל סתוים..."
לפנות ערב
מילים: יעקב שבתאי ׀ לחן: סשה ארגוב
שימי ראשך אצלי על ברך, בצמה השחורה אקלע לך פרח, ציפורים שרות את שיר הדרך, על חורשת האקליפטוס כבר הלילה מכסה. אך... בין ברושים עולה ירח, הסתכלי, כל כך שקוף הלילה, במרחב שדות ינשוף צורח ואחריו יללת התן.
בין ברושים יורד הערב, הסתכלי, הצל קרב אלינו, יחפים נלך בשדות השלף כי היום, יפתי, עובר. על כתפך ידי תנוח וצלי על יד צלך פוסע, מן הים עכשיו נושב הרוח כי היום, יפתי, עובר. בואי נשב, הכל רוגע, בין עצי הפרדס היום שוקע בעלי גפנים הצל נוגע, בחורשת האקליפטוס כבר החושך מתחבא. אך... אור שקיעה מאיר פנייך, צמתך בתוך ידי מוטלת, ושחורות שחורות הן שתי עינייך, והיום, יפתי, עובר.
מרדף
מילים: ירון לונדון ׀ לחן: נחום היימן
תום המרדף מסתתר בנקיק ומצפין את פניו במחבוא, במחבוא, אך לסופו הוא יבוא כמו השמש אשר ממזרח היא תבוא. אז לא יותר אמהות תקוננה ולא על בניהם האבות, כן הוא יבוא ורגלינו עד אז לא תלאינה לרדוף בעקבי התקוות.
ארץ טובה שהדבש בעורקיה אך דם בנחליה כמים נוזל. ארץ אשר הרריה נחושת אבל עצביה ברזל. ארץ אשר מרדפים קורותיה, אלפיים דפים ועוד דף, עד שנשרף עוד מעט כל חמצן ריאותיה בגלל מרוצת המרדף ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף. היא את אויביה תשיג, אך אויביה הם לא ילכדוה בכף. זו הרואה את חייה מנגד תלויים כעלה הנידף. היא יראה, אבל כמו לא היתה כלל מודאגת תמתין עד לתום המרדף.
כמו בלדה
אם זר קוצים כואב זה מה שאת אוהבת אלך אל המדבר ושם אלמד לכאוב ואם שירים אהבת רק שכתובים באבן בין הכפים אגור ובסלעים אכתוב. ואז כשנתכסה עם החולות בחושך וספר הדברים בחושך יתכסה תגידי לי מילים יפות מבכי ואושר הוא כנראה אהב אותי, האיש הזה.