‫סוציולוגיה של התרבות‬

‫רונן פרידמן (רכז הוראה ומנחה הקבוצה)‪ronenf@openu.ac.il -‬‬

‫ימי שני ‪16:00-18:00‬‬

‫מטלות‪ :‬יש ‪ 4‬מטלות אשר צריך להגיש ‪ 3‬מתוכן‪.‬‬

‫ממן ‪ -11‬לאחר סיום חומר הלימוד של פרקי ‪ 1‬ו‪ 2‬ב‪03.04‬‬
‫אתר הקורס‪ :‬יש באתר עוד חומרי לימוד (גרסה קולית של ספר הקורס‪ ,‬הקלטות של שיעורים מסמסטרים‬
‫קודמים‪ ,‬מספר מצגות‪ ,‬בחינות לדוגמה וכו')‬
‫בחינות‪ :‬הבחינה בכלליות מורכבת משני חלקים‪ ,‬בחלק אחד זה שאלות דיון שדורשות שילוב בין פרקים‬
‫או השוואה בין חוקרים ובחלק השני זה שאלות על מושגים‪.‬‬
‫בסוף הסמסטר רונן יפרסם מיקוד של שאלות שהוא יבסס כמאגר של שאלות שמתוכו יילקחו השאלות‬
‫לבחינה בכל מועדי הסמסטר‪.‬‬
‫ספר הקורס‪:‬‬
‫ספר הקורס ללא מאמרים או נספחים המציג מבוא כללי בנוסף מדריך למידה‪.‬‬
‫‪ 8‬פרקים בספר הקורס‪.‬‬
‫פרק ‪ -1‬תרבות וסוציולוגיה‪ :‬הגדרות‪ ,‬גישות תאורטיות ותחומי מחקר‪ :‬מציג כמה הגדרות וגישות‬
‫תאורטיות למושג תרבות‪.‬‬
‫פרק ‪ -2‬כיצד פועלת התרבות‪ :‬שואל כיצד פועלת התרבות כלומר כיצד מייצרים ומתאימים משמעויות‬
‫למוצרי תרבות‪ ,‬כיצד מפיצים את הרעיונות האלו‪ ,‬כיצד מייצרים נשאי תרבות ובאיזה אופן מוצרי‬
‫התרבות מתקבלים ברב הצרכנים?‬
‫פרק ‪ -3‬הסביבה המוסדית של ייצור התרבות‪ :‬בוחן את הסביבה המוסדית של ייצור התרבות כלומר‪,‬‬
‫נבחו את התרבות והאומנות כסוג של מקצוע ועיסוק ונשאל מהן ההשפעות של מוסדות‪ ,‬ארגונים‪ ,‬מדינה‪,‬‬
‫טכנולוגיה וכו' על המבנה הארגוני של ארגונים יצרני תרבות‪ ,‬כיצד כל אלה משפיעים על החדשנות ועל‬
‫יצירה תרבותית‪.‬‬
‫פרק ‪ -4‬אמנות ותרבות פופולרית‪ :‬בין מודרניות לפוסטמודרניות‪ :‬יבחן באופן היסטורי את המעמד של‬
‫התרבות והאומנות בחלוקה של ‪ 2‬תקופות (המודרניות המוקדמת והפוסט מודרניות) ונשאל מה‬
‫המאפיינים‪ ,‬הסגנון והמעמד של התרבות והאומנות של ‪ 2‬התקופות האלו‪.‬‬
‫פרק ‪ -5‬אידיאולוגיה‪ ,‬הגמוניה‪ ,‬ביקורתיות וחתרנות‪ :‬ניאו מרקסיזם‪ ,‬האופן שבו הדעות הניאו‬
‫מרקסיסטיות בוחנות את התרבות בהקשרים של הגמוניה‪ ,‬ביקורת‪ ,‬שעתוק וחתרנות כלומר‪ ,‬האם התרבות‬
‫והאומנות משרתות את המציאות הקפיטליסטית או יוצאות כנגדה וחותרות נגד הקפיטליזם‪.‬‬
‫בנוסף נעסוק ב‪ 3‬זרמים מחשבתיים‪ -‬אסכולת פרנקפורט‪ ,‬אסכולת ברמינגהם ולימודי תרבות‪.‬‬
‫פרק ‪ -6‬הון תרבותי ושדה הייצור התרבותי‪ :‬עבודתו של פייר בורדייה‪ :‬עבודתו של הסוציולוג פייר‬
‫בורדייה שמתאר את בוחן התרבות והאומנות כזירה של מאבקים חברתיים‪ ,‬כאמצעי להיבדלות חברתית‪,‬‬
‫אמצעי להשגת יוקרה‪ ,‬הערכה‪ ,‬הכרה וכו'‪.‬‬
‫פרק ‪-7‬מיון אומנותי‪ ,‬היבדלות חברתית וצריכה תרבותית‪ :‬ממשיך את פרק ‪ 6‬ובוחן את המושגים‬
‫שבורדייה ולמעשה מעדכן אותם בנוסף חוזרים לאחד הצירים המרכזיים בקורס הציר ההיסטורי ובפרק ‪7‬‬
‫נבחן את המיון האומנותי באבחנה בין המודרניות המוקדמת והמודרניות המאוחרת (פוסט מודרניות)‪.‬‬
‫פרק ‪ -8‬תרבויות לאומיות וגלובליזציה‪ :‬על תרבויות לאומיות גלובליזציה תרבותית ונראה שתהליך‬
‫הגלובליזציה התרבותית מאפיין את המודרניות מראשיתה אבל הוא משתנה שוב בחלוקה היסטוריה בין‬
‫הגלובליזציה במודרניות המוקדמת לבין הגלובליזציה תרבותית במודרניות המאוחרת‪.‬‬

‫פרק ‪ -1‬תרבות וסוציולוגיה‪ :‬הגדרות‪ ,‬גישות תאורטיות ותחומי מחקר‬

‫מיקוד למבחן‪:‬‬
 ‫אמיל דורקהיים‬
‫זיגמונד פרויד‬
‫קליפורד גירץ‬

‫סוציולוגיה של התרבות‪ -‬תחום של ידע סוציולוגי‪ ,‬תחום של ידע ומחקר כמו תחומים סוציולוגיים‬
‫אחרים (של המשפחה‪ ,‬של הדת‪ ,‬של ריבוד ואי שוויון‪ ,‬ארגונים וכו')‪.‬‬
‫תחום זה עוסק במגוון ובמנעד רב של תרבות ואומנות‪ ,‬תופעות שנושאות מסרים‪ ,‬רעיונות‪ ,‬ערכים‪,‬‬
‫משמעויות והיחס אליהם והצריכה שלהן נעשה על פי שיפוטי טעם אסטטיים (קולנוע‪ ,‬סרטים‪ ,‬קעקועים‪,‬‬
‫טלוויזיה‪ ,‬לבוש‪ ,‬עיצוב הבית הגוף וכו') כאשר האדם שואל את עצמו האם זה יפה בעיניו ומבטא את‬
‫הזהות שלו‪ ,‬האם הוא מזדהה עם המסר‪ ,‬האם זה עכשווי או מעודכן‪ ,‬האם זה ישן או מוכר וכו'‪.‬‬
‫הכוונה הינה להדגיש שהסוציולוגיה של התרבות והאמונות עוסקת בתופעות פומביות ומוחצנות (כתיבה‬
‫של שיר למגירה או שאדם אוהב לרקוד או לשיר או לעשות הצגות בבית כלומר היצירה לא מוצגת כלפי‬
‫חוץ היא מכריעה לגבי העניין של תחום אקדמי) כלומר‪ ,‬תופעות התרבות שהאדם עוסק בהם זה תמיד‬
‫מתקשר אל מול קשרים חברתיים וסביבתיים כמו אל מול צרכנים וכו'‪.‬‬
‫סביבה חברתית שיש בה אנשים‪ ,‬דמויות‪ ,‬אמנים‪ ,‬בעלי גלריות‪ ,‬מנהלי מוסדות‪ ,‬ארגונים ומוסדות בין אם‬
‫זה החל ממשרד התרבות דרך תאטרון ועד לאוניברסיטה הפתוחה‪.‬‬
‫כך שניתן להגדיר את הסוציולוגיה של התרבות כתחום של מחקר ידע ותאוריה שעוסק במרחב‬
‫התופעות‪ ,‬המוסדות והפעילויות בתחומי האומנות והתרבות אשר לגביהם נקבעות העדפות טעם‬
‫ומבוצעים שיפוטי ערך אסטטי‪.‬‬
‫במילים אחרות סוציולוגיה של התרבות מבקשת לבדוק את המשמעויות וההשלכות של ייצור וצריכת‬
‫תרבות כלומר‪ ,‬מתייחסים לדברים מנקודת המבט של היוצר או האמן של היצירה עצמה ושל קהל‬
‫הצרכנים‪.‬‬

‫קליפורד גירץ‪ -‬האומנות כמערכת תרבותית‪:‬‬

‫הסוציולוגיה של התרבות הולכת במידה רבה לפי חוקר זה‪ ,‬הוא שואל על האומנות כמערכת תרבותית‬
‫והשאלה שהוא מבקש לברר היא מה משותף לכל האומנויות בכל התרבויות בכל החברות בעולם?‬
‫תפיסת האומנות המערבית המודרנית‪ -‬התפיסה זו טוענת שהמשותף לכל האומנויות הוא החיפוש אחר‬
‫יופי‪ ,‬ביטוי אסתטי של האדם או החיים החברתיים והצורך לבטא באופן אסתטי את היופי שקיים בטבע‪,‬‬
‫באדם וכו'‬
 ‫התפיסה הינה תפיסה חדשה של האומנות המודרנית כיוון שהאומנות עד התקופה המודרנית הייתה‬
‫מבוססת על תפיסה של שירות האינטרסים הדתיים‪ ,‬הפוליטיים והכלכליים‪.‬‬
‫התקופה המודרנית הביאה איתה תפיסה חדשה של האומנות‪ ,‬ועם המודרניות האומנות נתפסה ככלי לשם‬
‫עצמו (אומנות לשם אומנות)‪ ,‬אומנות טהורה ואוטונומית שלא משרתת אינטרסים של אף אחד אחר אלא‬
‫את הכישרון והרעיונות של האמן עצמו‪.‬‬

‫תפיסתו האנתרופולוגית של גירץ‪ -‬גירץ יוצא כנגד התפיסה העצמית של האומנות המערבית ותשובתו‬
‫לשאלה (מה משותף לכל האומנויות בכל התרבויות בכל החברות בעולם?) היא שהאומנות והתרבות הן‬
‫נועדו להעביר רעיונות‪ ,‬מסרים ומשמעויות שאפשר לקלוט אותן באמצעות החושים כלומר‪ ,‬יש רעיונות‬
‫שהם מופשטים וכלליים (דמוקרטיה‪ ,‬אהבה‪ ,‬מאבק‪ ,‬קנאה‪ ,‬תחרות‪ ,‬לכידות‪ ,‬זהות וכו') והתפקיד של‬
‫האומנות הוא להעביר את אותם רעיונות לתוך מוצרי תרבות שאנשים יכולים לקלוט אותם באמצעות‬
‫החושים כלומר לגעת בהם‪ ,‬להאזין להם‪ ,‬לקרוא אותם‪ ,‬לצפות בהם וכו'‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬העובדה שבני האדם קולטים את הרעיונות‪ ,‬מסרים והמשמעויות הללו באמצעות החושים‬
‫מאפשרת להם לעבור חוויה הכוללת תחושות‪ ,‬רגשות וכו'‪.‬‬
‫ההגדרה של גירץ מספקת הגדרה אנתרופולוגית לאומנות‪ -‬האומנות הינה אמצעי להעביר‪ ,‬להבנות ולחוות‬
‫את מציאות החיים‪.‬‬
‫(למשל‪ -‬המושג הכללי "אהבה"‪ ,‬סרט קולנוע או ספר או שיר או פסל שייקחו את הרעיון המופשט הזה‬
‫והופך אותו לקונקרטי יותר כזה שבני אדם יכולים לראות‪ ,‬להרגיש‪ ,‬לחוות)‪.‬‬
‫באופן הזה ההגדרה של גירץ מטשטשת את האבחנה בין סוגי תרבות ואומנות שונים כלומר‪ ,‬בין אומנות‬
‫יפה (ציור‪ ,‬פיסול‪ ,‬יצירות שמוצגות במוזאונים‪ ,‬גלריות‪ ,‬בתי אופרה וכו') לבין תרבות פופולרית (מוזיקת‬
‫רוק‪ ,‬קולנוע‪ ,‬טלוויזיה‪ ,‬אינטרנט‪ ,‬פרסומות וכו') או כל מיני מוצרי תרבות ברחובות (שלטי פרסום‪,‬‬
‫חלונות ראווה מעוצבים‪ ,‬פרטי לבוש‪ ,‬אביזרים שעונדים או מחזיקים וכו')‪.‬‬
‫לפי גירץ כולם הם סוג של אומנות מכיוון שכולם מעבירים רעיונות‪ ,‬משמעויות‪ ,‬מסרים ותפיסות עולם‪,‬‬
‫כולם נטויים ומעוגנים במציאות החברתית וכולם מעוררים תחושות ורגשות בקרב הקהל או הצרכנים‪.‬‬

‫המשותף לאומנות ותרבות לפי גירץ (סיכום של חלק שכתוב בתפיסה האנתרופולוגית)‪:‬‬
‫‪ -‬מעבירות באופן פומבי משמעויות‪ ,‬רעיונות ותפיסות עולם‪.‬‬
‫‪ -‬נקלטות באמצעות החושים‪.‬‬
‫‪ -‬מעוררות תחושות‪ ,‬רגשות ומחשבות‪.‬‬
‫‪ -‬מעוגנות במציאת החברתית‪.‬‬

‫גישות תאורטיות מרכזיות לתרבות במאה ה‪:20‬‬

‫(הסברים סוציולוגים שונים למה הוא המהות של התרבות‪ ,‬מה התפקיד החברתי של התרבות‪ ,‬מה הגישה‬
‫הסוציולוגיה לחקר התרבות לפי הגשות התאורטיות השונות)‪.‬‬
‫כללי‪ :‬יש ‪ 5‬גישות קלאסיות שהולכות בעקבות אבות הסוציולוגיה‪:‬‬
‫אמיל דורקהיים וממשיכיו‪ :‬תרבות כגורם מארגן‪ ,‬מגדיר ומלכד‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫קרל מרקס וממשיכיו‪ :‬תרבות כגורם אידיאולוגי‪ ,‬הגמוני וביקורתי‪.‬‬ ‫‪.2‬‬
‫מקס ובר וממשיכיו‪ :‬תרבות כעולם משמעויות ייחודי ומשתנה‪.‬‬ ‫‪.3‬‬
‫גאורג זימל וממשיכיו‪ :‬תרבות כביצוע ומופע חיי היומיום‪.‬‬ ‫‪.4‬‬
‫זיגמונד פרויד וממשיכיו‪ :‬תרבות כדיכוי הטבע האנושי‪.‬‬ ‫‪.5‬‬

‫אמיל דורקהיים וממשיכיו‪:‬‬

 ‫(הוא המייסד של הסוציולוגיה של הדת אבל הוא בחן את הדת ואת חשיבותה הרבה כתופעה חילונית‬
‫כלומר‪ ,‬הוא היה אתאיסט בגישתו לחיים ראה את החשיבות הרבה שיש בדת לטובת ניהול חיים חברתיים‪,‬‬
‫הדת אצלו היא לא אמונה באלוהים אלא מערכת כל שהיא של אלים ופולחנים שהתפקיד שלה הוא ליצור‬
‫לכידות‪ ,‬סולידריות‪ ,‬נאמנות ומחויבות לקהילה חברתית כל שהיא)‪.‬‬
‫הוא רואה את התרבות כגורם שהוא מגדיר ומלכד כלומר‪ ,‬תפקיד שהוא אוניברסלי של התרבות‪ ,‬הוא‬
‫מתקיים בכל חברה ולמעשה חברה לא יכולה להתקיים ללא תרבות כיוון שהתרבות היא הדבק שמאחד‬
‫ומחבר בין אנשים והתרבות היא כלי שנועד לנהל ולארגן את החיים החברתיים‪.‬‬
‫לתרבות יש ‪ 2‬תפקידים מרכזיים‪:‬‬
‫ייצוג קולקטיבי‪ -‬בצורתה הבסיסית ביותר התרבות הופיעה כחפץ שבני אדם יצרו כדי לסמל את‬ ‫‪.1‬‬
‫השותפות ביניהם כלומר‪ ,‬כלי שבאמצעותו חברי הקהילה מציגים את עצמם לעצמם (למשל‪-‬‬
‫דגל‪ ,‬לאום‪ ,‬אלוהים וכו') כולם היו ביטוי לכוחות חיצוניים המבוססים בקדושה כאשר תפקידם‬
‫החילוני היה להוות ייצוג סמלי של החברה עצמה כלומר‪ ,‬כלים או אמצעים שהם ביטוי וייצוג של‬
‫החברה (למשל‪ -‬אמונות‪ ,‬ערכים‪ ,‬רעיונות שמשותפים לכל חברי הקהילה וכו')‪.‬‬
‫כאשר קהילה סוגרת לקדושה היא עובדת עבור החברה עצמה כדי ליצור מחויבות וסולידריות‬
‫בין החברים בה‪ ,‬כתוצאה מכך ההתפתחות האנושית גרמה לכך שהחפץ הוחלף באלוהות‬
‫המופשטת כלומר‪ ,‬הטוטם או האל מייצגים את החברה ומקבלים מעמד של קדושה‪.‬‬
‫מערכות מיון‪ -‬לנסח מערכות מיון כלומר‪ ,‬כלים להסדרה של החיים החברתיים‪ ,‬כלים שקובעים‬ ‫‪.2‬‬
‫מה נכון ומה לא נכון‪ ,‬מה ראוי ומה לא ראוי‪ ,‬מה מותר ומה אסור‪ ,‬מה מתאים ומה לא מתאים‬
‫ויש מיונים וסוגים שונים של מערכות מיון‪.‬‬
‫קיימות ‪ 3‬סוגים של מערכות מיון‪:‬‬
‫‪ -‬מערכת מיון של קודש וחול‪ :‬אצל דורקהיים מערכת מיון זו היא החשובה ביותר‪ ,‬הראשונית‬
‫והבסיסית כלומר‪ ,‬אותה מערכת מיון שמסווגת את הימים בין ימי חול לבין ימים קדושים‬
‫ומקודשים‪.‬‬
‫‪ -‬מערכת מיון של המשפחה‪ ,‬מין ונישואין‪ :‬מי נחשב ומי נכלל בתוך המשפחה ומי לא? מה‬
‫היא משפחה נכונה וראויה ומה היא משפחה לא נכונה ולא ראויה? עם מי מותר לקיים יחסי מין‬
‫ועם מי אסור? עם מי מותר להתחתן ועם מי אוסר?‬
‫מהמיון הבסיסי של משפחה הנורמטיבית‪ :‬משפחה מורכבת מגבר ואישה שהם נשואים והם‬
‫מקיימים יחסי מין במרחב הפרטי שלהם‪.‬‬
‫וישנם גישות חדשות של משפחה אשר מנסחות מחדש את המשפחה‪ :‬משפחות הומולסביות‪,‬‬
‫משפחות מרובות משתתפים וכו'‪.‬‬
‫‪ -‬מערכת המיון של זמן ומרחב‪ :‬מה נחשב בטריטוריה שלנו ומה מחוץ לה? מהם הגבולות ומה‬
‫הם המקומות וכו'‪.‬‬

‫זיגמונד פרויד וממשיכיו‪:‬‬

‫פרויד מתאר את תפקיד התרבות כדיכוי של הטבע האנושי‪ ,‬את הדחפים החייתיים של האדם‪ ,‬פרויד מתאר‬
‫את נפש האדם כמורכבת מה"איד" שהוא החלק בנפש של האדם שבו מצויים הדחפים והיצרים הביולוגיים‬
‫של האדם‪ ,‬בעקר מיניות‪ ,‬אלימות ותוקפנותו אל מול האיד ממקום "סופר אגו" שהוא המקום שמייצג את‬
‫התרבות‪ ,‬את המוסר והחוקים‪ ,‬את הערכים והנורמות‪ ,‬את מה שמותר ואסור ובין שניהם עומד ה"אגו"‬
‫שהוא מבטא את חושבת העצמאיות של האדם‪ ,‬האגו הוא מי שמתווך ומפשר בין האיד לבין הסופר אגו‪.‬‬
‫המאבק בין הדחפים והיצרים הביולוגים (איד) לבין הציוויים התרבותיים הוא מה שעיקרי (למשל‪ -‬אדם‬
‫שהוא מאוד רעב והדחף הביולוגי מוביל אותי להתנפל על האוכל ולאכול בלי אבחנה והסופר אגו מציג‬
‫בפניי את כללי נימוס השולחן ואומר לאכול בנימוס‪ ,‬בפה סגור‪ ,‬סכין ומזלג וכו')‪.‬‬
‫פרויד מושפע מהשפעה מיקרו אבל בעקבות הדיון שלו בנפש האדם ומבחינה הזו פרויד מציג את התרבות‬
‫כאמצעי לריסון ודיכוי של הדחפים הביולוגיים של האדם‪.‬‬
 ‫פרק ‪ -2‬כיצד פועלת התרבות?‬

‫מיקוד למבחן‪:‬‬
‫נשא תרבות על פי מייקל שדסון‬
‫המעגל התרבותי על פי סטיוארט הול‬

‫מבוא כללי לפרק‪ :‬התרבות היא נשאית של משמעויות כמו מילים‪ ,‬מחוות גוף‪ ,‬קעקועים ופירסינג‪ ,‬אביזרי‬
‫לבוש שונים‪ ,‬אביזרי עיצוב לבית‪ ,‬דימויים חזותיים‪ -‬בפרסומות‪ ,‬בפסלים‪ ,‬בטלוויזיה‪ ,‬סלבס וכו' כולם‬
‫מוטענים במשמעויות ובתכונות‪ ,‬כולם מעבירים מסר מסוים‪ ,‬לכולם יש פוטנציאל להשפעה על ההתנהגות‬
‫של בני האדם‪ ,‬על תפיסת העולם‪ ,‬על האופן שבו בני האדם מבינים את המציאות‪ ,‬מתארים אותה ומגיבים‬
‫אליה וכולם נתונים לפרשנות והתקבלות על ידי בני החברה‪.‬‬
‫העובדה שאדם צורך תרבות ויודע לפרש סימנים ומבין את המסרים והמשמעויות שמגולמים בצורות‬
‫התרבות מעיד על כך שהוא שייך לקולקטיב שמחזיק באותן משמעויות וכל מי שטייל בעולם מכיר את‬
‫הפער הזה שבני אדם מרגישים כאשר הם נתקלים בתרבות בפעם הראשונה בין מה שהם רואים לבין מה‬
‫שהם מבינים מאותה תרבות לאומית‪ ,‬דתית‪ ,‬היסטורית וכו' שהיא שונה ממה שהוא מכיר‪.‬‬
‫בפרק זה נעסוק בנושאים הבאים‪:‬‬
‫המעגל התרבותי‪ :‬מעמדם של מוצרי תרבות בחברה‬ ‫‪.1‬‬
‫(הקשר בין מוצרי תרבות לבין מציאות החיים‪ ,‬נציג ‪ 2‬מודלים לגבי אופן ההשפעה והשימוש‬
‫שאנשים עושים במוצרי תרבות)‬
 ‫‪ -‬מיקל שדסון‪ -‬נשא תרבות‬
‫‪ -‬סטוארט הול‪ -‬המעגל התרבותי‬
‫עיקרי הסמיוטיקה‪ -‬תורת הסימנים‬ ‫‪.2‬‬
‫(נבחן איך מוטענות משמעויות בחפצים‪ ,‬איך מובנה הייצוג של תכונות‪ ,‬מסרים‪ ,‬תפיסות עולם‬
‫ומשמעויות בחפצים‪ ,‬מנהגים‪ ,‬טקסים וכו')‬
‫התקבלות ופרשנות של מוצרי תרבות‬ ‫‪.3‬‬
‫(האופן שבו בני אדם מפרשים או מקבלים תוצרים תרבותיים‪ ,‬מושג מרכזי הוא קהילה פרשנית)‬
‫הבניה היסטורית וחברתית של משמעויות‬ ‫‪.4‬‬
‫(האופן שהסביבה החברתית והנסיבות ההיסטוריות מבנות משמעויות באמצעות המושגים של‬
‫פוקו וגופמן)‬
‫‪ -‬מישל פוקו‪ -‬שיח‪ ,‬תצורת שיח‪ ,‬ידע‪ /‬כוח‬
‫‪ -‬ארווינג גופמן‪ -‬זהות מגדרית‬

‫המעגל התרבותי‪ :‬מעמדם של מוצרי תרבות החברה‬

‫כיצד מתפקדים מוצרים תרבותיים בסביבה החברתית בה הם מיוצרים‪ ,‬מופצים ונצרכים?‬

‫(תמיד מופיע בבחינה שאלות על המודלים האלו)‬
‫מוצרי תרבות מוטענים במשמעויות‪ ,‬משפיעים על הבנת המציאות ועל ההתנהגות‪ ,‬נתונים לפרשנויות‬
‫ואופני התקבלות שונים וצריכתם מעידה על שייכות לקולקטיב‪.‬‬
‫סוציולוגים של התרבות שואלים מהו הקשר בין מוצרי תרבות לבין דפוסי חשיבה ופעולה של בני אדם?‬
‫והפרק מציע ‪ 2‬מודלים מרכזיים‪:‬‬
‫שדסון (נשא תרבות)‪ -‬מה היא היעילות‪ ,‬העובדה והפעולה של מוצר תרבות?‬
‫הול (המעגל החברתי)‪ -‬הוא ממשיך את שדסון ומבקש להוסיף גם הקשרים של זהות והטענת משמעויות‬
‫שמאתר חסרים אצל שדסון‪.‬‬

‫מייקל שדסון‪ :‬איך תרבות עובדת?‬

‫הוא שואל איך תרבות עובדת? מה משפיע על היעילות של מוצרי תרבות? איך מוצרי תרבות משפיעים‬
‫על בני אדם?‬
‫שדסון שואל איזו השפעה יש לסמלים תרבותיים על אופן החשיבה והפעולה של בני אדם ואיך אפשר‬
‫למדוד את זה?‬
‫(במאמר המקורי שלו הוא מתמקד באמצעי התקשורת ושואל איזו השפעה יש לטלוויזיה על חשיבתם‬
‫ופעולתם של בני אדם (פרטים וקבוצות) מתוך זה שהוא מגדיר סדרות טלוויזיונית ודמויות טלוויזיות‬
‫כנשאי תרבות אך עבור הקורס נשא תרבות הוא מכלול של תכנים ומשמעויות כמו‪ -‬אנדרטה‪ ,‬שיר‬
‫פופולרי‪ ,‬ספר‪ ,‬טקסים‪ ,‬מזוזה‪ ,‬מסגד‪ ,‬כותל‪ ,‬הצג‪ ,‬קברים‪ ,‬דמות מסוימת של סלבריטאי וכו' )‪.‬‬
 ‫נשא תרבות (מושג מרכזי)‪ :‬כל אותם טקסים‪ ,‬חפצים‪ ,‬טקסטים‪ ,‬אביזרים‪ ,‬מוצרים‪ ,‬אנדרטאות‪ ,‬מנהגים‬
‫וכו' שנוצרים ונצרכים על ידי בני תרבות מסוימת ומצוי בהם פוטנציאל להשפעה על פרטים וקבוצות‬
‫באותה חברה‪.‬‬

‫שדסון מציע ‪ 5‬קריטריונים למדידת ההשפעה של כל נשא תרבות‪:‬‬

‫מה היא מידת היעילות של נשא תרבות? ככל שמוצר תרבות עומד ביותר קריטריונים כך משמעותו‬
‫ועוצמתו חזקות יותר הקהל והצרכנים של אותו נשא תרבות (מוצרי התרבות יכולים להיות יעילים יותר‬
‫בקריטריון אחד יותר מהאחר)‪.‬‬
‫יכולת אחזור (נגישות)‪ -‬מידת הנגישות והזמינות של מוצר התרבות‪ ,‬ככל שהמוצר התרבותי‬ ‫‪.1‬‬
‫מצוי בשגרת החיים של בני האדם וככל שהוא קל למראה ולהשגה כך הוא יעיל ומשפיע יותר‬
‫כלומר‪ ,‬כדי להיות בעל השפעה נשא תרבות צריך להיות נגיש ונפוץ הוא צריך להיות כזה שקל‬
‫לדעת עליו‪ ,‬קל להשיג אותו‪ ,‬קל להחזיק אותו‪ ,‬קל לראות אותו‪ ,‬קל לרכוש אותו (למשל‪ -‬עיתון‬
‫ישראל היום נגיש מאחר והוא עיתון חינמי לעומת מופע אופרה שהוא לא נגיש כי צריך להגיע‬
‫עד לבית האופרה‪ ,‬לשלם מחיר יקר‪ ,‬להתלבש בקוד לבוש מסוים וכו')‪.‬‬
‫כוח רטורי‪ -‬האופן בו מוצר התרבות פונה אל הציבור‪ ,‬מה היוקרה החברתית של מי שמזוהים‬ ‫‪.2‬‬
‫עם המוצר‪ ,‬באיזה אופן עוברים המסרים שלו ומה המדיום דרכו מופץ מוצר התרבות כלומר‪,‬‬
‫באיזה אופן נשא התרבות מדבר לבני האדם כלומר‪ ,‬איך הוא מעביר את המסר‪ ,‬מי עומד‬
‫מאחוריו‪ ,‬מי מדבר בשמו לכן הזהות של המוען חשובה מאוד ככל שהמוען הוא עם סטטוס גבוה‬
‫יותר ויש לו גיבוי על ידי האליטות כך ההשפעה תהיה משמעותית יותר (למשל‪ -‬בפרסומות‬
‫לאבקת כביסה נראה גבר על חלוק לבן שמסביר איך הכדוריות נכנסות בין הסיבים ומנקות וכו'‬
‫למרות שיהיה כתובית שהמציג הוא לא רופא אך הדימוי החזותי של כרופא היוקרה שלו גבוה)‪.‬‬
‫נשאל מה המסגרת או הסיטואציה שבה מועבר המסר‪ ,‬מה הקשר התרבותי שבו המסר מועבר‬
‫וככל שהמסגרת החברתית תרבותית תהיה גבוה ומכובדת יותר כך הכוח הרטורי חזק יותר‬
‫ההשפעה חזקה יותר (למשל‪ -‬ציור שמוצג בתערוכה מוזיאון לעומת ציור שמוצג בתערוכה‬
‫במתנ"ס‪ ,‬שניהם ציורים אך הכוח הרטורי של ציור במוזיאון גבוה יותר)‪.‬‬
‫נבדוק גם מה המדיום של נשא התרבות (למשל‪ -‬החדשות בטלוויזיה נחשבים כז'אנר אמין לעומת‬
‫פרסומות בטלוויזיה)‪.‬‬
‫תהודה (הדהוד)‪ -‬מידת ההתאמה והרלוונטיות של מוצר התרבות להשקפת עולם‪ ,‬אמונות וידע‬ ‫‪.3‬‬
‫של צרכנים כלומר‪ ,‬נבדוק את עוצמתו של נשא התרבות על פי מידת ההתאמה שלו להשקפת‬
‫העולם של הצרכנים כלומר‪ ,‬עד כמה מוצר התרבות מהדהד ואפשר לקשר אותו לערכים ואמונות‬
‫שמצויים בקונצנזוס וככל שיש יותר התאמה והדהוד לתפיסת העולם של הצופה או של הצרכן‬
‫ככה השפעה חזקה יותר (למשל‪ -‬האופרה נחשבת כפחות נגישה אבל היא פחות מהדהדת‬
‫למציאות החיים‪ ,‬ערכים ואומנות של הצרכנים בהשוואה לכיפה שהיא נגישה וזולה אבל היא‬
‫מאוד מהדהדת לציבור בעיקר ליהודים בישראל)‪.‬‬
‫שמירה מוסדית (חיזוק מוסרי)‪ -‬מידת התמיכה שמקבל מוצר התרבות מגורמים ממסדיים‬ ‫‪.4‬‬
‫כלומר‪ ,‬נבדוק עד כמה תומכים המוסדות החברתיים (מערכת החינוך‪ ,‬אנשי דת‪ ,‬פוליטיקאים‪,‬‬
‫תקשורת‪ ,‬רבנים וכו') בנשא התרבות‪ ,‬עד כמה הם מקדמים אותו‪( ,‬למשל‪ -‬אם נרצה לבחון את‬
‫ההשפעה והיעילות של שיר מסוים והעובדה הזה או אותו זמר פופולרי מופיע כחלק מרשימת‬
‫ההשמעה של גלגל"צ מבטיחה לו חיזוק מוסדי לעומת שיר שלא מופיע ברשימות ההשמעה של‬
‫גלגל"צ)‪.‬‬
‫נבדוק באיזה מידה המוסדות החברתיים מחזקים ומתגמלים את מי שמכבד את נשא התרבות ועד‬
‫כמה הם מקדמים אותו ומדברים עליו ועד כמה הם מטילים סנקציות במי שפוגע בכבודו של נשא‬
‫התרבות (למשל‪ -‬דגל ישראל מקבל חיזוק מוסדי גבוה‪ ,‬הוא מופיע בכל מוסד תרבות‪ ,‬בטלוויזיה‬
‫כשפוליטיקאים מדברים יש את הדגל מאחוריהם ומנגד יש גינויים למי שפוגע בכבודו של הדגל)‪.‬‬
‫החלטיות (הנחיות לפעולה)‪ -‬מידת הקשר בין מוצר התרבות לבין התנהגות בפועל‪ ,‬בודקים עד‬ ‫‪.5‬‬
‫כמה נשא התרבות כולל בתוכו הוראות והנחיות לפעולה כלומר‪ ,‬נבדוק עד כמה מוצר התרבות‬
 ‫כולל בתוכו הוראות והנחיות איך לפעול‪ ,‬מה לעשות בכדי להתחבר לנשא התרבות (למשל‪-‬‬
‫ארוחת ליל הסדר כולל בתוכה הנחיות ברורות לפעולה על ידי ההגדה של פסח שהוא טקסט‬
‫שמכיל בתוכו את ההנחיות של הטקס‪ ,‬מה לעשות ומתי לברך לשיר וכו')‪.‬‬

‫סטיוארט הול‪ :‬המעגל התרבותי‬

‫הול מרחיב את נקודת המבט של שדסון‪ ,‬הוא מציג מודל מורכב שבו יש תחנות שונות שבהן מופיעים‬
‫מוצרי תרבות וכמו במעגל חשמלי כל התחנות הללו קשורות אחת לשנייה‪ ,‬הן משפיעות ממיינות‬
‫ומסווגות‪.‬‬
‫בין התחנות מקיימים יחסים מורכבים של זרימת משמעויות של מוצרי תרבות (הגדה של פסח‪ ,‬שירים‪,‬‬
‫תנועות גוף‪ ,‬טקסים‪ ,‬סרטי טלוויזיה וכו') בכל תחנה במודל המשמעות עוברת טיפול ועיבוד‪.‬‬

‫חמשת רכיבי המעגל התרבותי במודל של הול‪:‬‬

‫זהות‪ -‬בני אדם חווים את קיומם במסגרת זהויות קולקטיביות שונות הנעות בין זהות ברמת מקרו‬ ‫‪.1‬‬
‫(לאומית‪ ,‬אתנית‪ ,‬מעמדית‪ ,‬דתית) לבין רמת מיקרו (משפחה‪ ,‬עבודה‪ ,‬חברים)‪.‬‬
‫זהות היא מכלול של משמעויות המיוחסות לחפצים‪ ,‬טקסטים‪ ,‬התנהגויות‪ ,‬עיצוב ראה וכו'‬
‫המשותפות לקולקטיב מסוים כלומר‪ ,‬זהות של קולקטיב של קבוצה (קטנה‪ /‬גדולה‪ ,‬רקע עדתי‪/‬‬
‫דתי‪ ,‬רקע לאומי‪ ,‬זהות של נוער‪ ,‬תרמילאים וכו')‪ ,‬הזהות נקבעת מעצם העובדה שאותם אנשים‬
‫הם שותפים למשמעויות שמיוחסות לאותו מוצר תרבות (חפץ‪ ,‬טקס‪ ,‬פריט עיצוב וכו')‪.‬‬
‫כלומר הפיענוח והצריכה של אותו מוצר תרבות משותפים לבני הקולקטיב וזה מה שהופך את‬
‫הזהות שלהם למשותפת‪.‬‬
‫ייצור‪ -‬מוצרי התרבות ונשאי המשמעות שבאמצעותם מתממשת חווית הזהות והם מיוצרים על‬ ‫‪.2‬‬
‫ידי גורמים שונים (אנשי חינוך‪ ,‬תקשורת‪ ,‬אמנות‪ ,‬מוסיקה‪ ,‬פרסום‪ ,‬אופנה וכו')‪.‬‬
‫מוצרים נושאי משמעות עולים לתודעת הציבור באמצעות תכניות לימוד‪ ,‬מודעות פרסום‪ ,‬סיקור‬
‫טלוויזיוני וכו'‪.‬‬
‫צריכה‪ -‬חווית הזהות מתממשת באמצעות שימוש ומגע עם מוצר התרבות נשא משמעות כלומר‪,‬‬ ‫‪.3‬‬
‫עם צריכת המוצר‪ -‬רכישת חפצים והמימוש בהם‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬המימוש של חווית הזהות ולכן צריכה וזהות הן שתי תחנות שהקשר ביניהם בולט וצריך‬
‫לתת עליו דגש‪.‬‬
‫הצריכה באה לידי ביטוי בין אם זה צריכה של מוצרים של הרכישה שלהם (פריטי לבוש‪ ,‬ספרים‬
‫וכו') אבל גם המימוש במוצרים (הצפייה בסרט‪ ,‬האזנה לשיר וכו')‪.‬‬
‫רגולציה‪ -‬זרימת המשמעויות עוברת סינון‪ ,‬ויסות‪ ,‬מיון‪ ,‬הבטלה‪ ,‬הסתרה וכו' בידי גורמים‬ ‫‪.4‬‬
‫ארגוניים ומוסדיים שונים‪.‬‬
 ‫גורמים רגולטוריים משמים כאמצעי למשא ומתן ולמאבקים חברתיים בין זהויות קולקטיביות‬
‫שונות כלומר‪ ,‬בין עולמות משמעות או בין תרבויות שונות‪.‬‬
‫גורמי הרגולציה למשל‪ -‬עורכי מוסיקה ברדיו‪ ,‬מועצת הרשות השנייה‪ ,‬קרן הקולנוע הישראלי‪,‬‬
‫המועצה הפדגוגית במשרד החינוך וכו'‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬יש ייחוס להיבטים אירגוניים‪ ,‬מוסדיים‪ ,‬ארגונים רגולטורים שמנתבים‪ ,‬מווסתים‪,‬‬
‫ממיינים ומבליטים או מסתירים מוצרי תרבות או משמעויות (קידום של שיר‪ -‬גורמים‬
‫רגולטורים שונים משתתפים בקידום או בהסתרה של השיר בין אם זה רשימת השמעה של רדיו‬
‫או השימוש בתכניות טלוויזיה וכו')‪.‬‬
‫קיים תפקיד משמעותי למדינה דרך חוקים‪ ,‬צנזורה‪ ,‬גורמים רגולטורים שפועלים מטעם המדינה‬
‫וכו'‪.‬‬
‫ייצוג‪ -‬מוקד של עבודת התרבות שבו מוטענות משמעויות על מוצר התרבות‪ ,‬על נשא התרבות‬ ‫‪.5‬‬
‫(אותו סגנון לבוד‪ ,‬אותו סגנון מוזיקלי‪ ,‬אותו דפוסי בילוי‪ ,‬וכו') אותם חפצים ואביזרים מוטענים‬
‫במשמעות והופכים להיות מייצגים של זהות כל שהיא (הכותל מוטען במשמעות של קדושה‪,‬‬
‫יהדות‪ ,‬ישראליות וכו')‪.‬‬
‫מבקרים‪ ,‬פרשנים‪ ,‬מורים‪ ,‬אנשי תרבות‪ ,‬אנשי מנהל החינוך‪ ,‬אנשי אקדמיה וכו' הם אלו‬
‫שעוסקים בייצוג והטענת משמעויות ומדברים על מוצר התרבות ומציגים ומתווכים אותו לציבור‬
‫(בטורי ביקורת של טלוויזיה‪ ,‬קולנוע‪ ,‬מסעדות וכו')‪.‬‬
 ‫פרק ‪ -4‬אומנות ותרבות פופולרית‪ :‬בין מודרניות לפוסט מודרניות‬

‫מיקוד למבחן‪:‬‬
‫עקרונות האומנות האוטונומית‬
‫תרבות פופולרית כאומנות‬
‫תאוריית המחבר**‬

‫עקרונות האומנות האוטונומית‪:‬‬

‫האידיאולוגיה של האומנות האוטונומית התמסדה בשלושה היבטים ותכונות בולטים‪:‬‬
‫אוטונומיות של הפעילות האומנותית‪ -‬קיימת דרישה שהאמן או היוצר צריך להיות אוטונומי‬ ‫‪.1‬‬
‫ומשוחרר מלחצים חיצוניים (דתיים‪ ,‬פטרוניים‪ ,‬פוליטיים‪ ,‬כלכליים)‪ ,‬האמן הוא גאון בעל כישרון‬
‫והוא צריך להביא לידי ביטוי את הכישרון שלו ואת היכולות שלו בלבד ולכן הוא מסור ומחויב‬
‫ליצירה אסתטית בלבד כלומר‪ ,‬הוא לא מחויב לאף אחד ולא אמור לשרת כוחות אחרים ולאף‬
‫גורם אסור להתערב ביצירות שלו (חופש ביטוי‪ ,‬חופש יצירה‪ ,‬יצירה טהורה)‪.‬‬
‫אפקט ואן גוך‪ -‬האומנים נשפטים על פי אפקט ואן גוך כלומר‪ ,‬אמן שמקריב את עצמו‪ ,‬שסובל‪,‬‬
‫שיכול לעבור ייסורים נפשיים ובריאותיים קשים‪ ,‬התנהגויות שונות וחריגות‪.‬‬
‫עיסוק ביצירתו ובחייו האישיים של ואן דוך יצר דימוי‪ ,‬מיתוס וסטראוטיפ של האמן המודרני‬
‫כמי "שחי על הסף"‪ ,‬מחויב באופן טוטאלי ליצירה כולל הקרבה אישית‪ ,‬ייסורים וחיים של‬
‫סטייה מהנורמות המקובלות‪.‬‬
‫מכאן הדרישה לגישה סלחנית יותר לאומנים שסוטים מהנורמות ומהמקובל בחברה‪.‬‬
‫חדשנות ואוונגרד‪ -‬האומנות האוטונומית ביקשה לשחרר את האומנות מכבלים חברתיים ולראות‬ ‫‪.2‬‬
‫ביצירה מעשה טהור כך שהיצמדות למוסכמות וסגנונות אומנותיים מוכרים ולתבניות אומנותיות‬
‫מקובלות נתפסה באופן שלילי‪ ,‬כהיעדר מחויבות אמתית ליצירת האומנות כלומר‪ ,‬אם אדם‬
‫מעתיק משהו שאחרים הרי שהוא נתפס כאדם חסר מחויבות אומנותית אמיתית‪ ,‬כמישהו‬
‫שמחפש פשרה יצירתית ומתחנף לקהל הבורגני‪.‬‬
‫הציפייה מהאמן מודרני צריך להיות "ילד רע"‪ ,‬הוא צריך להפר ולשבור מוסכמות תרבותיות‪,‬‬
‫להטריד ולזעזע מתוך מחויבות ליצירתיות טהורה‪.‬‬
‫ולכן היצמדות לז'אנרים‪ ,‬לטכניקות מוכרות נתפסה כשלילי בעוד שחדשנות אומנותית נתפסה‬
‫כמישהו שמבטא מחויבות טוטאלית לאומנות‪ ,‬מקוריות‪ ,‬ייחודיות‪ ,‬אתגר אסתטי וכו'‪.‬‬
‫אוונגרד (מושג מרכזי)‪ -‬הפרה של סגנונות מוכרים‪ ,‬הפרה של קונבנציות סגנוניות‪ ,‬הטרדה‪,‬‬
‫הובלה למקומות אחרים כך שאוונגרד מסמן את האמן כמי שחי על ה"סף" ועל גבול הסטייה‬
‫עקרון של חדשנות מתמדת באומנות המקדם פיתוחים של זרמים וסגנונות פורצי דרך‪ ,‬חלוציים‪,‬‬
‫נועזים‪ ,‬מטרידים ולעיתים מוקעים כבלתי אומנותיים‪.‬‬
‫האמן האוונגרד הוא מעין ילד רע שמטריד ומזעזע את הקהילה האומנותית או את הציבור (ההפך‬
‫מאוונגרד הוא תרבות נמוכה‪ ,‬תרבות שגויה בנוסחאות שנועדה להנות‪ ,‬לרגש וכו')‪.‬‬
‫(למשל‪ -‬ליידי גאגא היא מייצגת אומנות ששוברת את ההסכמות החברתיות)‪.‬‬
‫התפתחות שיח רציונלי והתגבשות קאנון‪ -‬במודרניות השיח על האומנויות הופך להיות שיח‬ ‫‪.3‬‬
‫מדעי‪ ,‬תבוני ורציונלי על אומנות שנועד לנתח באופן רציונלי את המבנה המודרני‪ ,‬התוכן הפנימי‬
‫והמשמעויות של היצירה האומנותית או את סגנון העבודה של היוצר‪.‬‬
‫השיח הרציונלי מבקש לקבוע את ייחודם שכלולם ומורכבותם של יוצרים ויצירות‪.‬‬
‫השיח התמסד באתרי תצוגה (למשל‪ -‬המוזיאון לתזמורת הפילהרמונית) ובמחלקות האקדמיות‬
‫(למשל‪ -‬תולדות האומנות‪ ,‬תורת הספרות ומוסיקולוגיה) והוא מגדיר את המקומות הראויים‬
‫להציג אומנות יפה והאוטונומית‪.‬‬
‫התוצאה מכך השיח האומנותי המודרני יצר אבחנה בין אומנויות שפונות לתבונה ולמחשבה‬
‫ואותם הוא תיאר כאומנות יפה לבין אומנויות שמהנות‪ ,‬משעשעות ומעבירות את הזמן ואותם‬
‫הוא תיאר תרבות פופולרית‪.‬‬
‫הוא עשה גם אבחנה בין צורות האומנות השונות והוא הכניס תחת האומנות היפה את הציור‪,‬‬
‫הפיסול‪ ,‬המוזיקה הקלאסית‪ ,‬שירה‪ ,‬ספרות‪ ,‬תאטרון ואדריכלות‪.‬‬
‫מתוך האומנויות היפות נוצר קאנון מאגרי יצירות המופת של אומנות המערבית ואף האנושות‬
‫כולה בתחומן וכתוצאה מכך‪ ,‬מתגבש תהליך של הכללה והדרה (מה שמקובל לפי הקריטריונים‬
‫רק נכלל במאגר) (למשל קאנון של אומנות יפה‪ -‬באך‪ ,‬בטהובן‪ ,‬ואן גוך‪ ,‬מוצרט‪ ,‬לאונרדו דה‬
‫וינצי‪ ,‬פיקאסו‪ ,‬מיכאלנגלו‪ ,‬שייקספיר וכו')‪.‬‬
‫יוצרים ויוצרות שנבחנים על פי הפרמטרים של האומנות האוטונומית ומוכללים בה מה שאומר‬
‫שאחרים שלא מוכללים בה הם מודרים מתוכה והתהליך מתרחש במקביל של הכללה והדרה‪.‬‬

‫לסיכום מודרניות ואומנות‪:‬‬

‫‪ -‬במונחיו של פוקו (פרק ‪ )2‬האידיאולוגיה של האומנות המודרנית היא תצורת שיח על אומנות שהחליפה‬
‫תצורת שיח קודמת (דתית‪ ,‬פטרונית‪ ,‬פוליטי) וכעת נוצרה תצורת שיח חדשה שהיא הכלילה תחת‬
‫המסגרת של אומנות צורות תרבות ואומנות שאפשר לחשוב עליהן באופן רציונלי ואפשר לנתח אותן‬
‫באופן תבוני וכמובן לצד התהליך של ההכללה (אומנות יפה) יש תהליך של הדרה (תרבות פופולרית) וכך‬
‫נוצרה היררכיה שלא הייתה קיימת קודם לכן‪.‬‬
‫(למשל‪ -‬לפני השיח על האומנות היה ערבוב בין אומנות יפה לתרבות פופולרית כלומר‪ ,‬היה אפשר ללכת‬
‫ליריד או לפסטיבל ושם גם נגנו בכלים קלאסיים אבל גם היו קרקסים‪).‬‬
‫תצורת השיח יצרה תיחום והגדרה של מה ראוי להיכלל כ"אומנות" הפונה לתבונה והכרה ובעיקר‪ :‬ציור‪,‬‬
‫פיסול‪ ,‬מוסיקה קלאסית‪ ,‬דרמה‪ ,‬שירה וספרות‪.‬‬
‫תצורת השיח הדירה תחומי אומנות אחרים כמו‪ :‬עיצוב‪ ,‬מלאכה דקורטיבית ומוסיקה פופולרית וכן צורות‬
‫תרבות חדשות שצמחו במודרניות כמו" צילום וקולנוע‪.‬‬
 ‫פוסט מודרניזם ותרבות פופולרית‪:‬‬
‫(עיקר החשיבות בפרק הזה‪ -‬העלייה וההתרחבות העצומה של התרבות הפופולרית שאנחנו מוקפים בה‬
‫באופן יומיומי)‬
‫שינויים בתרבות הפופולרית הם ביטוי מובהק למצב התרבותי החדש‪ ,‬הפוסט מודרני‪.‬‬
‫השינויים התרחשו ב‪ 2‬שלבים‪:‬‬
‫השלב הראשון‪ -‬האידיאולוגיה של האומנות האוטונומית יושמה על חלקים בתרבות הפופולרית והובילה‬
‫להכרה בהם כ"אומנות" (בעיקר על קולנוע‪ ,‬צילום‪ ,‬וידיאו‪ ,‬מוזיקת רוק)‪.‬‬
‫השלב השני‪ -‬חל שינוי בתוך התרבות הפופולרית‪ ,‬הופיעו צורות תרבות שהשתמשו בלקטנות‪ ,‬ציטוט‬
‫והכלאה בין רבדים תרבותיים שונים ובמודע התרחקו מעקרונות של ייחודיות‪ ,‬מקוריות ואותנטיות‬
‫(וידיאו‪ ,‬קליפ‪ ,‬מוזיקת ראפ‪ ,‬רשתות החברתיות שמאפשרות תיעוד)‪.‬‬

‫שלב ‪ - 1‬יישום האידיאולוגיה של האומנות (עקרונות האומנות המודרנית) האוטונומית על הקולנוע‪:‬‬

‫אוטונומיה של הפעילות האומנותית‪ -‬אנשי אקדמיה‪ ,‬מבקרי קולנוע‪ ,‬במאים ושחקנים ואף אנשי‬ ‫‪.1‬‬
‫מקצוע (צילום‪ ,‬אפקטים) דרשו את ההכרה הזו והם הציגו את עצמם כיוצרים אוטונומיים‬
‫המחויבים ליצירה עצמאית טהורה‪ ,‬הם גאונים בתחומם ויצירתיים‪.‬‬
‫‪ -‬תאוריית המחקר‪ :‬במאי הקולנוע כאמן המבע הקולנועי הוא מי שישלב בין תסריט‪ ,‬פעולת השחקנים‪,‬‬
‫עיצוב הדמויות‪ ,‬עלילה‪ ,‬זווית הצילום וכו'‪ ,‬שילוב של כל אלה נתפס כמעשה אומנות‪.‬‬
‫חדשנות מתמדת‪ -‬הערכה לבמאים שמחדשים בשפה הקולנועית ומבטאים ייחודיות סגנונית‬ ‫‪.2‬‬
‫(מורכבות התוכן‪ ,‬מורכבות המבע הקולנועי וכו') (בעיקר האומנים אירופאים והיפנים‪ ,‬בישראל‬
‫זה מגיע לקרן לסרטי איכות שהעדיפה במאים אומנותיים)‪.‬‬
‫שיח תבוני והתגבשות קאנון‪ -‬נפתחו מחלקות לקולנוע באקדמיה (שהונחו על ידי שחקנים‪,‬‬ ‫‪.3‬‬
‫במאים‪ ,‬מפיקים וכו') והתפתח שיח אקדמאי‪ ,‬ביקורתי ותבוני‪.‬‬
‫השיח לא כמו בעבר שהתבסס על רכילות ושטחיות אלא הוא התבסס על ביקורת והשוואה‬
‫בכלים רציונליים וכך התגבש קאנון של יוצרים ויצירות מופת (למשל‪ -‬סרטים שכל הזמן‬
‫נכללים ברשימה ה‪ 100‬סרטים הטובים)‪.‬‬

‫יישום נוסף של האידיאולוגיה של האומנות (עקרונות האומנות המודרנית) האוטונומית על מוזיקת‬

‫רוק‪:‬‬
‫אסתטיקת הרוק‪ -‬קיבלה הכרה כתוצאה מהעובדה שכלים טכנולוגיים חדישים לעשיית מוסיקה‬ ‫‪.1‬‬
‫כמו כלי נגינה חשמליים‪ ,‬טכנולוגיית אולפן‪ ,‬אמצעי הגברה ועוד מוצגים כאמצעי הבעה‬
‫לגיטימיים (הבעת רגשות) ושימוש מקור ויצירתי בהם הוא אומנות‪.‬‬
‫המוצר התרבותי‪ -‬תקליט אלבום‪.‬‬
‫היוצר‪ -‬מחבר‪ -‬להקה נחשבים כיוצרים אוטונומיים (יחידים) וגאונים השולטים בכל מרכיבי‬ ‫‪.2‬‬
‫היצירה כלומר‪ ,‬אומנים שהם גם כותבים‪ ,‬מנגנים בכלים שונים‪ ,‬יודעים לעבוד באולפן וכו'‬
‫(יישום של תאוריית המחבר הקולנועי על יצירת הרוק)‪.‬‬
‫חדשנות‪ -‬יישום מקורי ואוטונומי של ניסוח אסתטיקת הרוק ושילובים שונים שנכנסו לתוך‬ ‫‪.3‬‬
‫שהכלולים (בין אם זה שכלולים טכנולוגיים‪ -‬אפקטים ובין אם זה שכלולים יצירתיים וסגנוניים)‬
‫והרוק נתפס ככלי למחאה ולהעברת מסרים חברתיים‪ ,‬התנגדות ואמצעי לביקורת חברתית‪.‬‬
‫שיח תבוני וקאנון‪ -‬באמצעות כתבי עת התפתח הגות של מבקרים‪ ,‬פרשנים ומומחים שניתחו‬ ‫‪.4‬‬
‫יוצרים ויצירו ופירקו את השירים לרכיבים המוזיקליים (כמו במקרה של הקולנוע)‪.‬‬
 ‫סיכום שלב ‪:1‬‬
‫‪ -‬בשנות ה‪ 60-70‬יושמה האידיאולוגיה של האומנות האוטונומית על חלקים בצורות תרבות פופולריות‬
‫כגון הקולנוע ומוסיקה הרוק (הדוגמות שלמעלה)‪.‬‬
‫דבר זה הוביל לטשטוש הבחנות מסורתיות בין אומנות ותרבות פופולרית אך טשטוש זה שימר את ההיגיון‬
‫של האומנות האוטונומי ויצר היררכיה פנימית בקולנוע ובמוזיקה הרוק‪ ,‬אבחנה בין יצירות ויוצרים ובין‬
‫אלה שהם בידוריים‪.‬‬

‫שלב ‪ -2‬פוסט מודרניזם בקולנוע ובמוזיקת הפופ‪:‬‬

‫בשלב השני משנות ה‪ 80‬והלאה חלו שינויים בתוך התרבות הפופולרית עצמה‪ -‬פוסט מודרניזם בקולנוע‬
‫ובמוזיקה הפופולרית‪.‬‬
‫‪ 2‬שינויים עיקריים‪:‬‬
‫טשטוש ההיררכיה הפנימית בתרבות הפופולרית וגם צורות וסגנונות בידור נבחנו בכלים‬ ‫‪.1‬‬
‫אומנותיים כמו מוזיקת פופ‪ ,‬סרטים הוליוודיים מסחריים‪ ,‬סדרות טלוויזיה פופולריות‪ ,‬ריאליטי‪.‬‬
‫הרגישות פוסט מודרנית קיבלה הכרה כלומר‪ ,‬כבר אין חיפוש אחרי דמות טהורה שמבטאת איזה‬
‫שהיא אמת של היוצר אלא יש הכרה בחוסר אותנטיות כמצב באותנטי‪ ,‬בתנאים שבהם בני האדם‬
‫חיים עם שפע של גירויים‪ ,‬אפשרויות‪ ,‬השפעות שבאות מכל כיוון ואי אפשר להיות אותנטי‬
‫וחוסר האותנטיות הוא המצב היחידי שאפשרי תחת תנאים מסחריים‪ ,‬פופולריים‪ ,‬גלובליים וכו'‪.‬‬
‫אומנים בהתאם למצב מחליפים תדמיות ומשנים את הדימויים שלהם ואת המראה החיצוני שלהם‬
‫כלומר‪ ,‬הכל מזויף ומפוברק‪.‬‬
‫בני האדם מודעים להעמדת הפנים הזו והם לומדים להנות ממנה ומזהים בה ריחוק אירוני‬
‫ומקבלים אותה כאותנטיות (למשל‪ -‬ליידי גאגא‪ ,‬ביילי אייליש)‪.‬‬
‫שינוי בטכניקות היצירה‪ -‬פוסט מודרניזם כמעשה יצירתי של לקטנות‪ ,‬ציטוט‪ ,‬ערבוב‪ ,‬הכלאה‬ ‫‪.2‬‬
‫בין ז'אנרים (סגנונות) שונים‪.‬‬
‫(למשל‪ -‬מוזיקת ההיפ הופ שימוש נרחב בציטוט לקטנות וקולאז' של קטעי מוזיקה קיימים תוך‬
‫חיבור לקטעי מוזיקה חדשים‪ ,‬זה התאפשר בגלל טכניקות נגינת תקליטים בפטיפון וטכנולוגיות‬
‫לדגימת צלילים)‪.‬‬

‫תיאורית המחבר‪:‬‬
‫תיאוריה של אנדרה באזין – מבקר קולנוע צרפתי ‪ -‬המציגה את במאי הקולנוע כאמן המבע הקולנועי‪.‬‬
‫הבמאי היוצר נתפס כאמן על ביטוי אישי וייחודי‪ .‬הסגנון החזותי של עבודת הבימוי נתפס כמוקד ניתוח‬
‫היצירה הקולנועית‪ .‬הבמאי משלב בין התסריט‪ ,‬המשחק‪ ,‬עיצוב הדמויות‪ ,‬תנועת המצלמה‪ ,‬שימוש‬
‫באפקטים ועוד – השילוב הזה שהוא עבודת הבמאי נתפס כמעשה אמנות‪.‬‬
‫בתחילה תיאוריה זו הוחלה על הבמאים האירופאים והיפנים ובהמשך גם אמנים אחרים מהוליווד ותחת‬
‫תנאים מסחריים נתפסו גם הם כיוצרי אמנות‪.‬‬
‫תיאוריה זו תרמה להתפתחותה של התרבות הפופולרית‪ ,‬מכיוון שעיקרון האוטונומיות והמחויבות ליצירה‬
‫טהורה שמקורם ב"אמנות היפה" הוחלו על הקולנוע שנתפס כחלק מהתרבות הפופולרית‪.‬‬
‫הדיונים הביקורתיים והפרשניים שהתפתחו סביב סרטי הקולנוע ועבודת הבימוי תרמו למיסוד שיח‬
‫קולנועי כפי שהיה נהוג שיח אמנותי בתחומי האמנות היפה‪.‬‬

‫פרק ‪ -5‬אידיאולוגיה‪ ,‬הגמוניה‪ ,‬ביקורתיות וחתרנות‪:‬‬

‫מיקוד למבחן‪:‬‬
‫אסכולת פרנקפורט‬
 ‫אסכולת ברמינגהם‬

‫נושאי הלימוד בפרק‪:‬‬

‫מעשה שלושה שלבים של התפתחות לחשיבה הניאו מרקסיסטית‪.‬‬
‫אסכולת פרנקפורט‪ -‬שנות ה‪ 20-30‬ועד שנות ה‪.60‬‬ ‫‪.1‬‬
‫אסכולת ברמינגהם‪ -‬שנות ה‪70-80‬‬ ‫‪.2‬‬
‫חתרנות וביקורת‪ -‬בין אחרות לעונג‪ ,‬שנות ה‪ 90‬ואילך‪.‬‬ ‫‪.3‬‬

‫הנחות יסוד של ניאו מרקסיזם‪:‬‬

‫מרקסיזם קלאסי‪ -‬התמקדות ביחסים הכלכליים והתייחסות מועטה לתרבות ואומנות כלומר‪ ,‬משטר‬
‫הקפיטליסטי עצמו מבוסס על יחסי כוח וניצול‪ ,‬חשיבה תכליתית ותועלתנית‪ ,‬חשיבה מסחרית שהשורה‬
‫התחתונה שלה היא רווח כספי וזה לפעמים בא על ערכים של שיוויון‪ ,‬צדק‪ ,‬רווחה וכו'‪.‬‬
‫המציאות הקפיטליסטית הזו הינה מציאות בלתי נסבלת שיש לשנות אותה‪ ,‬לבקר אותה‪ ,‬להתנגד לה‬
‫ולחקור נגדה‪.‬‬
‫בתנאים כאלו נשאלת השאלה מה התפקיד של התרבות והאומנות?‬
‫ניאו מרקסיזם‪ -‬זרם הגליאני‪ :‬התמקדות ברעיונות‪ ,‬ערכים‪ ,‬רבות ואידיאולוגיה‪.‬‬

‫בתנאים כאלו נשאלת השאלה מה התפקיד של התרבות והאומנות במשטר הקפיטליסטי?‬

‫התרבות האומנות במשטר הקפיטליסטי הוא שגה שמתחולל בו מאבק שבין כוחות משעתקים (מאששים)‬
‫לבין כוחות ביקורתיים וחתרניים‪.‬‬
‫לפי הניאו מרקסיזם יש לה אחד משני התפקידים הבאים‪:‬‬
‫אישוש‪ -‬תרבות ואומנות נותנת לגיטימציה והצדקה למציאות החברתית הנצלנית‪ ,‬לא שוויונית‪,‬‬ ‫‪.1‬‬
‫מנוכרת‪ ,‬פוגעת ורציונלית ומציגה אותה כטבעית‪ ,‬מובנת מאליה וכלגיטימית‪.‬‬
‫ביקורת‪ -‬תרבות ואומנות משמשות לביקורת‪ ,‬חתרנות והתנגדות על המציאות החברתית להצגה‬ ‫‪.2‬‬
‫ולחשיפה של כוחניות‪ ,‬אי שוויון והיעדר צדק‪( .‬התרבות= כלי חתרני)‪.‬‬
‫**בניאו מרקסיזם ערך תרבותי ואומנותי קשור בביקורתיות ולחתרנות‪ ,‬החוקרים הניאו מרקסיסטיים‬
‫מחפשים את הביקורת וההתנגדות כנגד המוסרניות‪ ,‬הקפיטליזם והניצול במוצרי אומנות ותרבות אבל‬
‫נראה במהלך הפרק כי החוקרים חלוקים ביניהם מה היא הביקורת התרבות ואומנות‪ ,‬כיצד נוצרת‪ ,‬מי‬
‫יוצר אותה ובאיזה פעילות ויצירות היא קיימת‪**.‬‬

‫אסכולת פרנקפורט‪:‬‬
‫האסכולה התפתחה במסגרת המכון למחקר חברתי בפרנקפורט בגרמניה‪ ,‬מכון מחקר שהוקם כמכון חוץ‬
‫אוניברסיטאי שפעלו בו בעיקר יהודים‪.‬‬
‫בעליית השלטון של היטלר בשנת ‪ 1933‬הם עברו לניו יורק כאשר המטרה שלהם היה לבצע מחקר‬
‫עצמאי של רעיונות מרקסיסטיים ולשאול בו מדוע לא הייתה מהפכה?‬
‫אישים בולטים בפרק‪ -‬וולט בנימין‪ ,‬תיאודור אדורונו ומקס הורקהיימר‪.‬‬
 ‫אודורנו והורקהיימר עם כל המהפכנות החשיבתית שלהם הם שימרו את האבחנה המסורתית בין אומנות‬
‫יפה ותרבות פופולרית (פרק ‪ )4‬והם מי שראו באומנות היפה כמי שקיים בה פוטנציאל לביקורת כנגד‬
‫הקפיטליזם בעוד שהתרבות הפופולרית (תעשיית התרבות) משמשת לאישוש ושעתוק של החיים‬
‫הקפיטליסטים‪.‬‬
‫אומנות‪ -‬פוטנציאל לביקורת וחתרנות נגד הקפיטליזם‪.‬‬
‫תעשיית התרבות‪ -‬אישוש ושעתוק המשטר הקפיטליסטי‪.‬‬

‫תפקיד או מעמד האומנות‪:‬‬

‫אומנות ככלי חברתי‪ -‬האומנות היא כלי לביקורת חברתית ויצירות אומנות ביקורתיות וטובות הן אלה‬
‫המשמשות לביקורת חברתית ולהפניה אל מציאות אוטופית כלומר‪ ,‬מאפשרות הימלטות מהמציאות‬
‫הקפיטליסטית ומחיי היומיום המדכאים ומציעות אלטרנטיבה לקיום חברתי‪.‬‬
‫תפיסה חדשה בגישה המרקסיסטית מאחר ועד אודורנו המרקסיסטים ייחסו ביקורת למוצא המעמדי של‬
‫היוצר כלומר‪ ,‬אם היוצר בא ממעמד הפועלים אז היצירה שלו היא ביקורתית או הוא מתאר ביצירה שלו‬
‫את חיי הפועלים אז זו יצירה ביקורתית טובה‪.‬‬
‫לפי אודורנו‪ :‬לא כל אומנות גבוהה היא ביקורתית אלא רק אומנות שיש בה יסודות דיס הרמוניים‪ ,‬צורה‬
‫אוונגרדית‪ ,‬יצירת אוטונומית וצרכים אוריינים כלומר‪ ,‬אודורנו מעביר את מוקד העניין לתכונות של‬
‫יצירה כאוטופית וחדשנית (אוונגרדית) והתכונות של היוצר כמי שמחויב לאוטונומיות יצירתית‪ ,‬חדשנות‬
‫ושבירה של מוסכמות אומנותיות‪.‬‬
‫אודורנו מעניק ערך לאומנות האוונגרדית וזה מייחס ערך נמוך ומזלזל בתעשיית התרבות הפופולרית‪.‬‬
‫אודורנו מציג כמה פרמטרים לבחינת הביקורת באומנות‪ ,‬ערכן של יצירות אומנות נקבע לפי כמות תכונות‬
‫של היצירה‪ ,‬ייצור וצריכתה‪:‬‬
‫(במידה מסוימת חוזרים כאן עם שינוים על העקרונות של האידיאולוגיה האוטונומית)‬
‫מבנה פנימי‪ -‬שילוב יסודות סותרים ביצירה‪ :‬צורה ותוכן‪ ,‬פונקציה וביטוי‪ ,‬מרכיבים‬ ‫‪.1‬‬
‫אובייקטיבים וסובייקטיביים‪.‬‬
‫יחד עם ממד הרמוני זה צריך להתקיים ממד דיס הרמוני הרומז למציאות קשה‪ ,‬רמז על סתירות‬
‫הקיימות במציאות שצריך ליישב אותן‪.‬‬
‫חדשנות‪ -‬ערך ביקורתי ניתן לא לכל יצירה של אומנות יפה אלא רק לאומנות יפה שהיא‬ ‫‪.2‬‬
‫חדשנית‪ ,‬אוונגרדית‪ ,‬שוברת מוסכמות‪ ,‬נוסחאות וטכניקות ייצוג שבלוניות של השפה‬
‫האומנותית‪.‬‬
‫על האומנות לצאת נגד השגרה מאחר ועל פי תפיסתם לנוסחאות ולשבלונות אין כוח ביקורתי‪.‬‬
‫אוטונומיה‪ -‬האמן ותהליך היצירה צריכים להיות משוחררים מלחצים וכוחות לא אומנותיים‪,‬‬ ‫‪.3‬‬
‫מעורבות וביקורת חברתית נובעת ממחויבות של האמן ליצירה ולא מכוונה מודעת‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬האמן והיצירה ממחויבים לאומנות ללא שיקולים תועלתניים‪ ,‬מסחריים‪ ,‬דתיים וכו'‪.‬‬
‫הכוונה לא לאוטונומיות קיצונית ומעמד מנוכר של האמן מאחר והאמן עצמו גם נדרש להיות‬
‫במידה מסוימת מעורב מבחינה חברתית‪.‬‬
‫אוריינות‪ -‬כדי שהקהל יוכל לחוות את הביקורתיות שביצירה או היעדרה של הביקורתיות‬ ‫‪.4‬‬
‫ביצירות אחרות נדרש מהקהל (הצרכנים) להיות בעלי ידע מוקדם לצורך הבנה של היצירה‪,‬‬
‫ניתוח היצירה ופרשנות היצירה בכדי שהקהל יוכל לזהות‪ ,‬להבין ולחוות את הביקורת‪.‬‬

‫אודורנו והורקהיימר‪ -‬תעשיית התרבות‪:‬‬

‫(למשל‪ -‬פרסומות מייצרות צרכים שגורמים לאשליה שאם אכן רכוש אותם נממש את עצמנו ונקדם את‬
‫עצמנו ואותו דבר הקולנוע‪ ,‬השיר הפופולרי)‬
‫הם מציגים את התרבות פופולרית כתעשייה ומערכת ייצור שמפיקה מוצרים מסחריים בפס ייצור אחיד‬
‫שמטרה של התעשייה היא הונאת המונים כלומר‪ ,‬לגרום לציבור לקבל את המציאות הקפיטליסטית‬
‫ולהאמין בה כמציאות היחידה האפשרית‪.‬‬
 ‫ליצור אצל האנשים אשליה שמה שהם צורכים בתרבות הפופולרית (שהם צופים בסרטי הקולנוע‪,‬‬
‫טלוויזיה‪ ,‬פרסומות‪ ,‬מוזיקה‪ ,‬אופנה וכו') אל מול המציאות שיש להאמין בה ובתקווה שהיא מעניקה‪,‬‬
‫בפתרונות שהיא מציעה‪.‬‬
‫(למשל‪ -‬עולם הפרסום מייצר אצל אנשים צרכים שונים ואשליה של מימוש והגשמה דרך רכישת‬
‫מוצרים‪ ,‬עולם הקולנוע מייצר אשליה של יתרון למצוקות היומיום באמצעות קונבנציות של פתרון‪ ,‬בעיות‬
‫ו"סוף טוב" לסרטים)‪.‬‬
‫קיים ניסיון של תעשיית התרבות להציג איך מוצרי התרבות (סרטי הקולנוע‪ ,‬מוזיקה פופולרית) שהם די‬
‫דומים‪ ,‬אחידים ושטחיים ומוצגים שהם למעשה שונים זה מזה כלומר‪ ,‬חלק מההונאה של תעשיית‬
‫התרבות זה ליצור אשליה של ייחודיות ואינדיבידואליות של מוצרי תרבות מה שיוצר אצל הצרכן אשליה‬
‫של חופש בחירה‪ ,‬רצון חופשי‪ ,‬סיפור צרכם שמותאם לכל אחד כי כביכול כל אחד יכול לבחור בז'אנר‬
‫החביב עליו מבחינה קולנועית‪ ,‬טלוויזיונית‪ ,‬מוזיקה פופולרית וכו'‪.‬‬
‫תעשיית התרבות פועלת על פי רוח כלכלי מסחרי למרות שיש כמה ז'אנרים של סרטים בדרך כלל הכל‬
‫דומה זה לזה‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬אודורנו והורקהיימר רואים בתעשיית התרבות כעומדת בניגוד לאומנות (זה לא אומנות ואין‬
‫בתעשיית התרבו שום אותנטיות) אלא זו תעשייה שפועלת על פי שיקולי רווח מסחריים כאחד‬
‫מהמאפיינים של החברה המודרנית (אין משהו חריג בעולם התרבות הפופולרית)‪.‬‬
‫מי ששולט בתעשייה הם בעלי ההון (למשל‪ -‬בעלי האולפנים‪ ,‬המפיקים‪ ,‬המשקיעים וכו')‪.‬‬
‫תעשיית התרבות‪ -‬בעזרת כוחה הרבה מנטרלת כוחות תרבות שהיו יכולים להציג אלטרנטיבה לתרבות‬
‫הפופולרית ועל ידי הנטרול הזה תעשיית התרבות מבטלת את מה היה יכול לאיים עליה או להציע חלופה‬
‫לה כמו אומנות רצינית‪ ,‬בידור‪ ,‬תרבות עממית‪ ,‬אותנטיות‪.‬‬
‫היא הופכת אותם למערכת אחת של מוצרי צריכה ומדכאת בכך את האפשרות לתרבות ביקורתית‪.‬‬
‫תעשיית התרבות היא לא מרדנית‪ ,‬חתרנית ואוטנטית אלא היא משמרת ומשעתקת את המציאות‬
‫הקפיטליסטית הקיימת ואף תעשייה התרבות יוצרת אשליה שיש פתרון לבעיות וקהל הצרכנים מאמין‬
‫שהפתרונות והתכנים האלו באמת רלוונטיים למציאות חייו‪.‬‬

‫**אם כך על פי אודורנו והורקהיימר המהפכה החברתית לא התקיימה בגלל תעשיית התרבות שיצרה‬
‫חברה‪ ,‬תרבות‪ ,‬אנשים א פוליטיים‪.‬‬
‫תעשיית התרבות והצרכנים שלה הם לא עוסקים ביחסי כוח החברה‪ ,‬ניצול וניכור‪ ,‬אי שוויון‪.‬‬
‫תעשיית התרבות לא מסייעת לבנות תודעה מעמדית כלומר‪ ,‬לא מסייעת לבנות הכרה משותפת של‬
‫הצרכנים באינטרסים המשותפים שלהם ואם תעשיית התרות היא לא פוליטית גם החברה היא לא פוליטית‬
‫והאנשים בה מקבלים את הסדר החברתי הקיים כטבעי וכמובן מאליו‪.‬‬

‫וולטר בנימין‪:‬‬
‫מציג גישה אופטימית וגמישה יותר‪ ,‬והוא עורך את האבחנה בין אומנות יפה לתרבות פופולרית באמצעות‬
‫המושגים הילה ושעתוק‪.‬‬
‫הילה‪ -‬תכונה של יצירת אומנות הנובעת מייחודה הפיזית והחד פעמיות שלה‪ ,‬חוויה המדומה לחוויה דתית‬
‫שחווים מול היצירה האחת המצריכה הגעה פיזית אל היצירה מאחר ויש רק אחד כזה‪.‬‬
‫שעתוק‪ -‬ייצור של עותקים רבים וזהים‪ ,‬שכפול של אותו מוצר תרבות‪.‬‬
‫כך בנימין מתאר את התרבות הפופולרית‪ ,‬צורת תרבות חדשה שנוצרה בעקבות שכלולים טכניים בעיקר‬
‫צילום וקולנוע‪.‬‬
‫בנימין טוען שגם ביצירות משועתקים קיים פוטנציאל ביקורתי למשל בקולנוע‪:‬‬
‫שכפול (הקולנוע מאפשר להגיע למספר רב של אנשים)‪ ,‬צפייה המונית (צפייה משותפת מאפשרת חוויה‬
‫קולקטיבית של ביקורת)‪ ,‬שפה קולנועית (מאפשר ייצוגים חדשים של המציאות)‪.‬‬
‫סרט הקולנוע העשוי באופן ביקורתי כלומר‪ ,‬שובר מוסכמות של שפה קולנועי ושל חוויות המציאות יכול‬
‫להגיע לצופים רבים ולעורר בהם חווית הימלטות משחררת המועצמת הודות לצפייה משותפת‪.‬‬
‫בנימין גם כן ראה אישוש‪ ,‬שעתוק ולגיטימציה של התרבות הפופולרית והוא גינה זאת אבל הוא ביקש‬
‫להצביע על האפשרות לביקורת והתנגדות באמצעות הקולנוע‪.‬‬

‫סיכום אסכולת פרנקפורט‪:‬‬

‫האסכולה פעלה עד שנות ה‪ 60‬ולא הייתה הגמונית מבחינה אקדמית‪ ,‬היא פעלה במקביל לגישות‬
‫פונקציונליסטיות ששלטו בסוציולוגיה‪.‬‬
‫העמדות של הוגי האסכולה הלכו ונחלשו בשנות ה‪ 60‬בעיקר בגלל ההופעה של תרבות פופולרית שהכילה‬
‫תכנים ביקורתיים וחתרניים‪.‬‬
‫‪ -‬אודורנו והורקהיימר מציגים גישה פסימית ביחס לאפשרות לביקורת חברתית אל מול תעשיית התרבות‬
‫וכוחה המשעתק והמאשש‪.‬‬
‫‪ -‬אליטיזם‪ -‬אודורנו והורקהיימר משמרים אבחנות מסורתיות בין אומנות לתרבות פופולרית‪ ,‬הם מבטאים‬
‫אליטיזם מרקסיסטי‪ -‬מתן ערך ליצירות מורכבות ומתוחכמות‪ ,‬אוונגרדיות ויחס מזלזל כלפי התרבות‬
‫הפופולרית‪.‬‬
‫‪ -‬בנימין מציג גישה אופטימית וגמישה יותר וטוען שגם בתרבות הפופולרית קיים פוטנציאל לביקורת‬
‫תרבותית‪.‬‬

‫אסכולת ברמינגהם‪:‬‬

‫רקע‪:‬‬
‫קבוצת חוקרים שפעלה במכון למחקר התרבות בת זממנו שבאנגליה‪.‬‬
‫הרקע לאסכולה חלה בעקבות שינויים חברתיים והתפתחות התרבות הפופולרית כלומר‪ ,‬השינויים‬
‫החברתיים התרבותיים והדרמטיים שהתחוללו בשנות ‪ 60‬והופיעו גם בצורה חזקה באנגליה (רוקנרול‪,‬‬
‫ילדי הפרחים) וכל תרבות הנגד של המאבקים לשוויון זכויות (נשים‪ ,‬מיעוטים‪ ,‬שחורים‪ ,‬הגרים וכו')‬
‫וכמובן ההתרחבות של התרבות הפופולרית בעיקר של הטלוויזיה‪ ,‬הקולנוע והמוזיקה‪.‬‬
‫בנוסף אנשי ברמינגהם היו אנשי שמאל במרקסיזם כלומר‪ ,‬הם תמכו ברעיונות המהפכניים של שנות ה‬
‫‪ , 60‬הם ראו בעצמם כמי שמחייבים לתהליכים החברתיים ולתרבות הנגד והם מחויבים לחשיבה ניאו‬
‫מרקסיסטית‪.‬‬
‫אל מול החולשה והלקויות של יחסה של אסכולה פרנקפורט לתרבות הפופולרית אז אנשי אסכולה‬
‫ברמינגהם ביקשו להתמקד בתרבות הפופולרית (במדיה‪ ,‬בתרבות של צעירים) שאנשי פרנקפורט ראו‬
 ‫באור לא חיובי בכלל ויש סיפורים ידועים גם על ההתנגדות של אודורנו לסטודנטים שלו בשנות ה‪60‬‬
‫והאופן שבו הוא יצא כנגד המאבק של הסטודנטים וראה בהם כפרעה‪.‬‬
‫הם ראו בתרבות שדה דינמי המצוי במאבק תמידי כאשר בכל זמן שולטת בחברה אידיאולוגיה דומיננטית‬
‫וצורה תרבותית הגמונית‪.‬‬
‫אל מול הצורה ההגמונית פועלות צורות תרבות מנוגדות‪ ,‬חתרניות וביקורתיות המאתגרות אותה‪.‬‬
‫הם התמקדו בתרבות הפופולרית ובמדיה (ההפך מאסכולת פרנקפורט)‪.‬‬
‫אנשי האסכולה פיתו הקשר תאורטי ומחקרי ייחודי כזה שמבחינה תאורטית נשענה על אלתוסר וגרמשי‬
‫עם התפיסה שלהם של הגמוניה תרבותית ומבחינה מחקרית הם ביקשו לשלב גם מחקרים אתנוגרפיים‬
‫ואנתרופולוגיים וגם מחקרים סמיוטיים בנוסח בארט (פרק ‪.)2‬‬
‫אישים בולטים‪ :‬סטיוארט הול‪ ,‬דיק הבדיג'‪.‬‬

‫גם אנשי האסכולה הזו שהעלו את השאלה הניאו מרקסיסטית קלאסית‪-‬‬

‫האם התרבות והאומנות הם גורמים משעתקים או ביקורתיים? וביקשו להתמקד בתרבות הפופולרית‪.‬‬

‫אנשי ברמינגהם ראו בתרבות אידיאולוגיה דומיננטית כלומר‪ ,‬כזו המצויה שמצויה במעמד הגמוני אבל גם‬
‫מתונה לשינויים והם הצביעו על תחומים‪ ,‬אפשרויות ופרקטיקות תרבותיים ויצירתיים שמתנגדים‪,‬‬
‫חתרנים וביקורתיים כלפי האידיאולוגיה הדומיננטית‪.‬‬
‫דוגמה ובסיס תיאורטי לכך אשר מציע הול הוא המחקר שלו‪" :‬הצפנה‪ ,‬פענוח"‪.‬‬

‫סטיוארט הול‪ -‬הצפנה ופענוח‪:‬‬

‫רקע‪:‬‬
‫הול מפרק ‪ 2‬על המעגל התרבותי‪ ,‬הקשרים מפרק ‪:2‬‬
‫‪ -‬כאן עוסקים בתחנות הזהות של צעירים‪ ,‬תרבות נגד ותחנת הייצוג כלומר‪ ,‬הטענה של משמעויות על‬
‫מוצרי תרבות וכמובן תחנת הצרכנות של צרכנות וזהות שתמיד מגיעות יחדיו כאשר השימוש והצריכה‬
‫של המוזיקה הפופולרית‪ ,‬סגנונות אופנה חדשים וכו' ביטאו את הזהות של הצעירים‪.‬‬
‫‪ -‬הקשר של בארט והסמיוטיקה והיחס בין המסמן למסומן‪.‬‬

‫הנחת היסוד של הול‪:‬‬

‫הול בודק את הקשר בין אידיאולוגיה דומיננטית לבין התנגדות‪.‬‬
‫הבנייה של משמעויות והבחירה במסמנים הם תוצאה של הבנייה חברתית תרבותית והוא מבקש להסביר‬
‫את הדברים באמצעות ‪ 2‬מושגים הבאים‪:‬‬
‫הצפנה (יוצרי תרבות)‪ -‬בניית הייצוג של המציאות ותהליך של הטענת המשמעויות והאופן שבו מספרים‬
‫את הסיפור היא פעולה אידיאולוגית המבטאת סוג מסוים של מציאות ואופי מסוים של מסרים (תחנת‬
‫הייצוג במעגל התרבותי בפרק ‪.)2‬‬
 ‫כלומר‪ ,‬הול מצביע על כך שזה לא מעשה אובייקטיבי ונטרלי אלא פעולת ההצפנה היא פעולה‬
‫אידיאולוגיה שזה היוצר מבקש להצפין מסר כלשהו (למשל‪ -‬סרט הקולנוע או כתבת החדשות בטלוויזיה‪,‬‬
‫הפלייליסט בתחנת הרדיו‪ ,‬הכתבה בעיתון‪ ,‬הטקס של יום הזיכרון או הדלקת המשואות הם כולם מבטאים‬
‫סוג מסוים של מציאות שבה היוצרים של הטקס או הכתבה החדשותית וכו' מבקשים להצפין משמעויות‪,‬‬
‫מסרים‪ ,‬תפיסות עולם ואידיאולוגיה שקרובים אליהם)‪.‬‬
‫בטלוויזיה זה נעשה באמצעות ההבנייה של הנרטיב‪ ,‬זוויות צילום‪ ,‬משחק המצלמה (זום אין או אאוט)‬
‫תסריט וכו' הם כולם כלים לבנייה של המציאות‪.‬‬
‫המצפינים הם אמנים‪ ,‬יוצרים‪ ,‬מקצועני תרבות‪ ,‬תסריטאים‪ ,‬במאים‪ ,‬עורכים מוזיקאליים וכו כאשר בדרך‬
‫כלל הם פועלים על פי מוסכמות של ייצוג מתוך אמונה שזו הדרך הנכונה‪ ,‬המקובלת והראויה להציג את‬
‫הדברים מתוך תפיסה שזו הדרך שבה הקהל דורש לייצוג המציאות‪.‬‬

‫פענוח (צרכנים)‪ -‬קריאה‪ ,‬שימוש וצריכה של טקסטים ומוצרי תרבות (צרכנות ומעגל תרבותי)‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬התוצר הסופי מייצגים סוג מסוים של המציאות אבל המוצר הסופי לא די בכך שהוא עובר הצפנה‬
‫אלא הוא צריך לעבור פרשנות ופיענוח (קריאה או הבנה) של הטקסט‪ ,‬האם הפענוח תואם את הכוונות‬
‫של המצפין וההצפנה? האם הפענוח שונה או מתנגד להצפנה האידיאולוגית‬
‫הול מתאר את הדברים כאל לא מובנים מאליהם וכמובן כאשר מדברים על פענוח מדברים על תחנת‬
‫הצרכנות במעגל התרבותי‪.‬‬
‫הקריאה והצריכה של הטקסט מביאים לידי ביטוי דיאלוג כלשהוא בין המוצר התרבותי (הטקסט) לבין‬
‫הקורא כלומר‪ ,‬בטקסט יש מסרים ומשמעויות מוצפנים ושונים והקורא בוחר את המשמעויות שמתאימות‬
‫לו והפענוח תלוי כמובן בניסיון החיים של הקורא‪ ,‬בהשתייכות החברתית‪ ,‬מעמדית‪ ,‬מגדרית והדתית של‬
‫הקורא‪ ,‬בהון התרבותי שלו‪ ,‬בידע שלו וכו'‪.‬‬
‫(הדוגמה של הול‪ :‬בעבר שידורי החדשות נתפסו כמבטאות טקסט סגור שיש בו משמעות מועדפת‬
‫לאידיאולוגיה של הממסד והצרכנים (הקהל) ראו בחדשות כמי שמתארים את המציאות עצמה אבל‬
‫כשבדקו את התגובות של הצופים מצאו שהקהל לא בהכרח מפרש את המסר כפי שיוצרי הכתבות‬
‫(המוען‪ -‬המצפינים) התכוונו לכך)‪.‬‬

‫הול מציע ‪ 3‬צורות של פענוח‪:‬‬

‫פענוח דומיננטי הגמוני (מאפיין את רוב הצופים)‪ -‬הצרכן פועל בתוך הקוד הדומיננטי‪ ,‬הוא‬ ‫‪.1‬‬
‫מקבל את המשמעויות ומפענח את המסרים באידיאולוגיים כפי שהוצפנו‪ ,‬התרבות פועלת ככוח‬
‫משעתק‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬רוב הצופים מפרשים את הטקסט לפי הכוונה של המוען‪ ,‬הם מסכימים עם ההצפנה של‬
‫המסרים ומקבלים אותם ולמעשה רוב הצרכנים באים מאותו מעמד ורקע חברתי תרבותי של‬
‫המוען‪.‬‬
‫פענוח מתדיין‪ -‬הצרכן מפענח באופן מורכב את מוצר התרבות‪ ,‬הוא מסכים עם רוח הדברים אך‬ ‫‪.2‬‬
‫מוסיף משמעויות משל עצמו‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬כאן המוען מאמץ קריאה מורכבת‪ ,‬הקורא מסכים על רוח הדברים הטקסט ומקבל את‬
‫הדמויות העיקריות אבל לא מסכים עם כל המשמעויות אלא מוסיף גם משל עצמו (הידע הכללי‬
‫שלו הוא מלביש על הטקסט עצמו)‪.‬‬
‫יש כאן פוטנציאל לביקורת אך זה תלוי מצב ונסיבות‪.‬‬
‫פענוח אופוזיציוני‪ -‬הצרכן מודע לאידיאולוגיה ההגמונית המוצפנת אך מתנגד לה וצורך את מוצר‬ ‫‪.3‬‬
‫התרבות מתוך עמדה חברתית ביקורתית ומתנגדת‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬הצופה מודע לאידיאולוגיה ההגמונית בטקסט אבל הוא מתנגד לאופן הצפנת המסרים‬
‫ולמשמעויות‪ ,‬תפיסת העולם שעולה מהטקסט והוא קורא מתוך ביקורת ועמדה פוליטית מתנגדת‪.‬‬
 ‫הדגשה‪:‬‬
‫כמה דברים שכדי לתת להם תשומת לב בעקבות המושגים‪ -‬הצפנה ופענוח‪:‬‬
‫הול מיישב בין התפיסה של התרבות כאידיאולוגיה דומיננטית לבין האפשרות שאומנם האידיאולוגיה היא‬
‫הגמונית ודומיננטית אבל אפשר להתנגד לה‪ ,‬לבקר לה ולחתור כנגדה באמצעות השימוש במוצר והפענוח‪.‬‬
‫החידוש הגדול של הול הוא שהוא מעביר את מוקד העניין מהיצירה עצמה‪ ,‬מהיוצר‪ ,‬מהמוען ממי שמצפין‬
‫את המסרים אל הצרכנות‪ ,‬הצריכה התרבותית‪ ,‬הפענוח והפרשנות‪.‬‬
‫הוא מציג שהשימוש שאנשים עושים במוצר יכול להיות פעולת התנגדות בפני עצמה כלומר‪ ,‬ההתנגדות‬
‫לא חייבת להיות באמצעות יצירה אומנותית כמו שאנשי אסכולה פרנקפורט טענו אלא ם תוך כדי שימוש‬
‫בחפצים‪ ,‬במוצרי תרבות‪ ,‬בסגנונות פופולריים‪ ,‬בלבוש‪ ,‬בסגנון דיבור שכולם פעולה של התנגדות‬
‫וביקורת‪.‬‬

‫פענוח אופוזיציוני‪ -‬התנגדות האמצעות טקסים‪:‬‬

‫אנשי ברמינגהם חקרו את התרבות של צעירים והם שמו לב שלאורך השנים כל פעם הסגנון המוזיקלי ‪,‬‬
‫סגנון הלבוש‪ ,‬השפה וכו' של הצעירים משתנה (הרוק‪ ,‬הפאנק וכו')‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬תת תרבויות של צעירים ביטוי של מחאה‪ ,‬התנגדות ביקורת וחתרנות כנגד האידיאולוגיה‬
‫הדומיננטית‪ ,‬קפיטליסטית‪ ,‬בורגנית‪ ,‬לאומית וכו' החורגות ממשמעויות ומתכנים המוסכמים של התרבות‬
‫הדומיננטית‪ -‬בפריטי לבוש‪ ,‬עיצוב שיער‪ ,‬התנהלות יומיומית‪ ,‬סגנון דיבור‪ ,‬רעיונות‪ ,‬העדפות מוזיקליות‬
‫הם מבטאות את הפעולה של ההתנגדות למצב הקיים‪.‬‬
‫בריקולאז'‪ -‬טכניקה תרבותית של לקטנות המשלבת חפצים ומוצרי צריכה שלכאורה אין ביניהם קשר‬
‫לוגי‪ ,‬לכיד ורציף לכדי סגנון אחד וברור המזוהה עם קבוצה חברתית‪.‬‬
‫זהו תהליך פירוק‪ ,‬שיבוש ועיוות של משמעותם המקובלת של אותם חפצים‪ ,‬הצבתם של הסגנונות זה לצד‬
‫זה יוצרת משמעות חדשה (למשל‪ -‬היפים ופאנק מציג היפוך ניגוד של מדדים אסתטיים‪ ,‬ניקיון‪ ,‬סדר‪,‬‬
‫לבוש‪ ,‬תספורת‪ ,‬מוזיקה צעקנית והם הציגו את התפיסה האופטימית של אהבה שוויון)‪.‬‬
‫תת תרבותי של צעירים כאלה משמשות את הייצוג הקונבנציונלי של המציאות והם מפרות את המוסכמות‬
‫האומנותיות ויש בהן פוטנציאל של איום על החברה והתרבות ההגמונית מאחר שהן מפרות את הסדר‬
‫החברתי ומציעות אלטרנטיבה של הסדר הקיים ולכן לתרבות ההגמונית יש אינטרס לצאת נגדן‪ ,‬לאלף‬
‫אותן‪ ,‬לרסן אותן ואפילו להכחיד אותן‪.‬‬

‫מה היחס של התרבות ההגמונית כלפי תת תרבויות חתרניות?‬

‫באמצעות המושגים פאניקה מוסרית והטמעה (של דיק הבדיג')‪.‬‬
‫פעולות התנגדות שמבטאות תת תרבויות של צעירים משבשות את הייצוג הקונבנציונלי של המציאות‪ ,‬הן‬
‫מפרות את הסדר החברתי ויש בהן פוטנציאל של איום על התרבות הדומיננטית‪.‬‬

‫התרבות ההגמונית פועלת נגד תת תרבויות חתרניות‪:‬‬

‫(לפי ברמינגהם תמיד יהיה ביקורת)‬
‫פאניקה מוסרית‪ -‬מתקפה בוטה נגד התת תרבות כאשר המטרה היא להכניס אותה לקטגוריה של סטייה‬
‫(הפרעה) חברתית על ידי הבלטה של מרכיבים שליליים‪ -‬סמים‪ ,‬אלימות‪ ,‬עבריינות וכו' ולנסות להכחיד‬
‫אותה‪.‬‬
‫הפאניקה מוסרית מופעלת על ידי מורים‪ ,‬אנשי דת‪ ,‬אנשי חינוך‪ ,‬פוליטיקאים‪ ,‬עיתונאים וכו'‪.‬‬
‫הטעמה‪( -‬מנגנון חברתי חזק יותר מפאניקה מוסרית) שילוב ואימוץ של מרכיבים מהתת תרבות המתנגדת‬
‫אל תוך התרבות ההגמונית והטמעה היא ביטוי מובהק של תהליך ההגמוניה‪.‬‬
‫המטרה של ההטעמה היא לא להכחיד ולהעלים את התת תרבות אלא לנטרל את החתרנות‪ ,‬התנגדות מחאה‬
‫שקיימת בה‪.‬‬
‫‪ 2‬סוגי הטמעה‪ :‬הטמעה כצורה אידיאולוגית והטמעה כצורת מוצר הצריכה‪.‬‬
 ‫הטמעה כצורה אידיאולוגית‪ -‬הכנסת מרכיבים של התת תרבות המתנגדת לתוך קטגוריות‬ ‫‪.1‬‬
‫ומשמעויות ידועות ומקובלות של התרבות הדומיננטית בכך הופכים את התת תרבות למשהו‬
‫מוכר וקרוב‪ ,‬רגיל‪ ,‬נורמלי‪.‬‬
‫למשל‪ -‬פנקיסט אוהב חתולים ויושב עם סבתא‪ ,‬הופכים את הפאנק מוכר וקרוב‪ ,‬לא משהו‬
‫מאיים‪ ,‬זר ומרוחק (בפאניקה מוסרית הפנקיסט הוא רוצח חתולים ומתעלל בקשישים)‪.‬‬
‫הטמעה כצורת מוצר צריכה‪ -‬הפיכת הסגנון הייחודי של התת תרבות ומותאם להמונים כלומר‪,‬‬ ‫‪.2‬‬
‫סמלים‪ ,‬עיצוב שיער‪ ,‬פריטי לבוש‪ ,‬סגנון ומוזיקה וכו' מאומצים על ידי תעשיות ההמונים והמוצר‬
‫צריכה נטמע בתרבות הפופולרית המסחרית‪.‬‬
‫(מאמצים על ידי תעשיות תרבות‪ ,‬ג'ינס‪ ,‬חצאית מיני‪ ,‬פירסינג‪ ,‬קעקועים‪ ,‬מוזיקת רוק‪ ,‬היפ הופ‪,‬‬
‫ראפ‪ ,‬בר רפאלי בפרסומת פוקס כהיפית זה ביטוי להתמסחרות)‪.‬‬
‫צורת מוצר הצריכה מבטא תהליך של התמסחרות גם החוקרים וגם חברי התת תרבות רואים‬
‫בכך ככישלון של האמירה החתרנית והביקורתית‪.‬‬
‫אנשי האסכולה מציגים את ההתמסחרות לא כמזימה של ההגמוניה אלא זה קורה בגלל סגנון‬
‫השוק הקפיטליסטי והנטייה של התאגידים לקחת רכיבים מהרחוב ולאמץ אותם‪.‬‬
‫ההתמסחרות על פי אסכולת פרנקפורט הם מבטאים גישה פאסימית לגבי כך והיו רואים‬ ‫‪‬‬
‫כהתמסחרות כביטוי לכוח של התרבות לנטרל ביקורת‪ ,‬ליצור חברה א פוליטית‪ ,‬לשרת‬
‫את בעלי ההון השולטים בתאגידים של תעשיות התרבות‪.‬‬
‫ההתמסחרות על פי אסכולת ברמינגהם שהגישה שלהם היא אופטימית יותר אומנם יש‬ ‫‪‬‬
‫התמסחרות והם לא מכחישים אותה אבל האמירה הביקורתית לא נעלמת אלא היא‬
‫תמיד תלבש צורות חדשות בתת תרבויות חדשות שנוצרות ומתחלפות‪.‬‬
‫מחזיר אותנו לפענוח מתנגד שמבטיח לנו ייצור בלי נפסק של סגנונות ואמירה‬
‫ביקורתית ולכן הגישה של ברמינגהם היא גישה אופטימית‪.‬‬
‫גם כאשר תת התרבות מוטמעת ומנוטרלת תמיד ייווצרו קבוצות חברתיות שיפתחו‬
‫סגנונות‪ ,‬תכנים ומשמעויות של קבוצות ופרטים שהם חסרי נחת מהמציאות ושהם‬
‫סובלים מהדרה‪ ,‬אפליה‪ ,‬חוסר הזדמנויות‪ ,‬אי שוויון וכו' כך שגם כאשר השדה‬
‫התרבותי נשלט על ידי אידיאולוגיה דומיננטית או הגמונית תמיד אפשר להתנגד‬
‫להגמוניה על ידי פענוח מתנגד‪.‬‬

‫סיכום אסכולת ברמינגהם‪:‬‬

‫‪ -‬החוקרים מתארים באופן אופטימי את האפשרות לביקורת חברתית בצורות פופולריות של התרבות‪.‬‬
‫‪ -‬פענוח מתנגד מאפשר ייצור בלתי פוסק של סגנונות חתרניים לכן‪ ,‬למרות תהליכי ההתמסחרות‬
‫והאמירה הביקורתית לא נעלמת אלא רק לובשת צורות אחרות‪.‬‬
‫‪ -‬בהשוואה לאסכולת פרנקפורט‪ ,‬אנשי ברמינגהם מרחיבים את הערך הביקורתי של התרבות‪.‬‬
‫ההתנגדות אינה מצויה רק באומנות האוונגרדית והיא אינה מנוטרלת על ידי תעשיות התרבות כפי שטענו‬
‫הראשונים‪.‬‬
 ‫פרק ‪ -6‬הון תרבותי ושדה הייצור התרבותי‪ :‬עבודתו של פייר בורדייה‬

‫מיקוד למבחן‪:‬‬
‫הון תרבותי‬
‫הומולוגיה‬

‫נושאי הלימוד‪:‬‬
‫‪ -‬הון תרבותי והביטוס‪ -‬מושגים שמתארים דפוסי צריכה של תרבות ואומנות ואת היכולת של האדם‬
‫להפעיל פענוח‪ ,‬הנאה‪ ,‬הכרה והטעם האסתטי שלו‪.‬‬
‫‪ -‬שדה הייצור התרבותי‪ -‬שדה המאבקים‪ ,‬שדה יחסי הכוח שבין יצרני אומנות‪ ,‬בעלי תפקידים קרובים‬
‫וכו'‬
‫‪ -‬חדשנות‪ ,‬היבדלות והומולוגיה‪-‬הומולוגיה עומדת על הקשרים שבין תהליכים בשדה הייצור התרבותי‬
‫(שדה ייצור תרבותי שווה ערך לשדה אומנות) והקשר שבין הדה הייצור התרבותי לבין אינטרסים של‬
‫יחידים וקבוצות בזירה החברתית הכללית‪.‬‬

‫פייר בורדייה (‪:)1930-2002‬‬

‫סוציולוג צרפתי‪ ,‬אינטלקטואל ואקטיביסט חברתי‪ 1982-2002 ,‬הוא היה ראש הקתדרלה לסוציולוגיה‪.‬‬
‫הוא ניזון ממקורות מרקסיסטית כלומר‪ ,‬למרות שהוא לא ניאו מרקסיסט הוא רואה את הממד האידיאולוגי‬
‫שקיים בתרבות ובאומנות וגם את ההקשרים המעמדיים כלומר‪ ,‬תרבות ואומנות כגורם מרבד ויוצר‬
‫היררכיות חברתיות אבל הוא לא ניאו מרקסיסט מעצם העובדה שהוא לא מתעסק בשאלה מרכזית של‬
‫הניאו מרקסיזם (האם התרבות והאומנות הם כוחות ביקורתיים או כוחות משמרים ומשעתקים?)‬
‫השפעה וובריאנית‪ -‬הצבעה על סגנון חיים ויוקרה חברתית הגורמת לאי שוויון בחברה וכוחות בחברה‪.‬‬
‫זה נובעת מהאופן שבו וובר בזמנו הצביע על סגנון חיים ועל יוקרה חברתית כגורמים במערכת האי‬
‫שוויון‪ ,‬וובר הרחיב את מרקס בעוד מרקס התמקד בהיבטים כלכלים וובר הוסיף היבטים של סגנון חברתי‬
‫וכוח פוליטי ככוחות שיוצרים אי שוויון‪.‬‬
 ‫הון תרבותי‪:‬‬
‫(המושג הראשון של בורדייה)‬
‫בעלות על טעמים‪ ,‬בקיאות‪ ,‬ידע ומיומנות פענוח כמו גם בעלות על חפצים‪ ,‬מוצרים ויצירות אומנות‬
‫הקשורים להכרה של מוצרי אומנות ותרבות (יוצרים‪ ,‬יצירות) המקובלים ומוסכמים חברתית כבעלי ערך‬
‫גבוה כלומר‪ ,‬מוכרים על ידי האקדמיה‪ ,‬המוסד‪ ,‬האוצרים במוזאונים שאותן יוצרים ויצירות ראויים‬
‫להילמד‪ ,‬להישמר ושהם חלק מהקאנון‪.‬‬
‫הון תרבותי בשדה האומנות‪ -‬בעלות על יצירות של אומנות גבוה‪ ,‬ידע‪ ,‬השכלה והכרה שלהן ושל‬
‫יוצריהן בתולדות האומנות‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬באופן ספציפי הוא בעלות והכרה של אומנות גבוה כלומר‪ ,‬הכרה בציור‪ ,‬בדרמה‪ ,‬בספרות‪ ,‬בשירה‬
‫וכו'‪.‬‬

‫מאפיינים‪:‬‬
‫הון תרבותי בשונה מהון כלכלי ברובו אינו ניתן להורשה והוא נלמד ונרכש כלומר‪ ,‬הון תרבותי‬ ‫‪.1‬‬
‫הוא נרכש‪ ,‬תהליך הרכישה מתחיל בבית המשפחה או מחוץ לו‪ ,‬בחוגים שההורים שולחים את‬
‫הילדים וכו' כך שצריך את ההון התרבותי לרכוש וללמוד מחדש והוא לא ניתן להורשה‪.‬‬
‫הון תרבותי למעמד הגבוה‪ ,‬חלק מתהליך חברות טבעי ושגרתי‪ ,‬המעמדות הנמוכים מתקשים‬ ‫‪.2‬‬
‫להשיג הון תרבותי עקב תהליכי מיון במערכת החינוך‪.‬‬
‫הון תרבותי משמש להדרה‪ ,‬היבדלות חברתית ולהיררכיה חברתית על פי סגנון חיים כלומר‪,‬‬ ‫‪.3‬‬
‫ההון התרבותי משמש להיבדלות ולאבחנה מאחרים שהם חסרי הון תרבותי ופה למעשה לא‬
‫מדברים על סגנון חיים תרבותי או אומנותי שבו יש יתרון למשפחות שהן בעלות הון תרבותי‪.‬‬
‫מערכת החינוך ומוסדות תרבות מטפחים ציווי נורמטיבי לבעלות על הון תרבותי כמי שחיוני‬ ‫‪.4‬‬
‫לתפקיד חברתי‪ -‬אזרח ראוי כמי שמעיד על היותו של האדם "מתורבת" וכמי שמבנה חווית קיום‬
‫עשירה ומתוחכמת כלומר‪ ,‬במעמדות הבינוניים‪ -‬גבוהים ההון התרבותי הוא חלק מתהליך‬
‫החיברות בעוד שמעמדו נמוכים סובלים מהעדרו של הון תרבותי בגלל הליכים של סינון ומיון‬
‫שמתחילים עוד במערכת החינוך‪.‬‬
‫(למשל‪-‬תכני הלימודים בבית הספר ברובם נשענים על ההון התרבותי של המעמד הבינוני‪ -‬גבוה‪,‬‬
‫מה שהילדים לומדים באומנות‪ ,‬היסטוריה‪ ,‬מדעים‪ ,‬ג"ג וכו' מתבסס על ההון התרבותי של‬
‫המעמד הזה)‬
 ‫קיימים ‪ 3‬מופעים חברתיים המעידים על היותו של האדם בעל הון תרבותי‪:‬‬
‫הון תרבותי מחופצן‪ -‬בעלות על חפצים ומוצרים מתחום התרבות והאומנות המוסכמים חברתית‬ ‫‪.1‬‬
‫כמסמני יוקרה‪ ,‬אלילות וטעם משובח (למשל‪ -‬ציורים‪ ,‬פריטי עיצוב‪ ,‬תכשיטים‪ ,‬ספרייה בבית‬
‫וכו')‪.‬‬
‫בדומה להון כלכלי מדובר כאן על בעלות על רכוש שהוא בפני עצמו ניתן להורשה אך הפענוח‬
‫והיכלות להנות מההון התרבותי המחופצן היא נרכשת ונלמדת‪.‬‬
‫הון תרבותי ממוסד‪ -‬הכרה רשמית וממסדית באמצעות השכלה‪ ,‬תארים אקדמיים ותפקידים‬ ‫‪.2‬‬
‫ממסדיים המעידה כי האדם רכש בקיאות‪ ,‬ידע והשכלה שנוגע לתרבות ואומנות (למשל‪ -‬במאי‪,‬‬
‫ד"ר‪ ,‬מרצה‪ ,‬מנהל מוזיאון‪ ,‬חתן פרס ישראל‪ ,‬מבקר תאטרון וכו')‪.‬‬
‫**ראוי להדגיש את ההון התרבותי המחופצן ואת ההון התרבותי הממוסד כי הם משמשים כסמלי סטטוס‪,‬‬
‫הם לא דורשת הפעלה של ההון התרבותי או הוכחה שלו‪ ,‬די בכך שהאדם הוא בעלים של רכוש או שהוא‬
‫בעל תואר אקדמאי או תפקיד כדי שיוענק לאותו אדם יוקרה‪ ,‬הוכרה והערכה והם למעשה משמשים‬
‫להצגת העצמי אבל הם לא דורשים הפעלה של שהיא והוכחה שהאדם הוא בעל הון תרבותי‪**.‬‬
‫הון תרבותי מגופן‪ -‬תכונות‪ ,‬יכולות ומיומנויות המאפשרות הפעלת הון תרבותי ונתפסות כתכונה‬ ‫‪.3‬‬
‫טבעית של האדם‪ ,‬כחלק מגופו‪.‬‬
‫הון תרבותי מחופצן וממוסד הם היכולת לדבר על תרבות ואומנות‪ ,‬להפעיל את הידע והבקיאות‬
‫שהאדם טוען להם (תחת ההון התרבותי הממוסד) ולהפגין את הבעלות על מוצרי תרבות ואומנות‬
‫(תחת ההון התרבותי המחופצן)‪.‬‬
‫ההון התרבותי המגופן הוא חשוב במיוחד מאחר והוא ההפעלה המעשית של ההון התרבותי‬
‫והוא בניגוד להון התרבותי המחופצן והממוסד עומד למבחן‪.‬‬
‫ההון התרבותי המחופצן והממוסד יחסית קלים להצגה חיצונית ולהעמדת פנים אבל הון תרבותי‬
‫מגופן כבר דורש הפגנה של הנאה‪ ,‬פענוח והכרה של הון תרבותי‪.‬‬
‫קרוב למושג זה הוא הביטוס‪ ,‬יכולת לדבר על תרבות ואומנות יש בקיאות בנושא‪ ,‬הפגנה של‬
‫הנאות פענוח‪ ,‬הבנה והכרה של הון תרבותי (למשל‪ -‬מסי משחק כדורגל‪ ,‬רוני סומק קורא שירה‬
‫וכו' כלומר‪ ,‬טבעי חלק מהטבע שלהם)‪.‬‬

‫הון תרבותי מגופן קרוב וחופף במידה רבה למושג הביטוס‪:‬‬

‫הביטוס‪ -‬מערכת של עקרונות חיצוניים לאדם (אובייקטים) המתקיימים כמערכת של ידע בחום חברתי כל‬
‫שהוא‪ ,‬מופנמים לכדי תובנות אישיות ומופעלים הלכה למעשה באמירות‪ ,‬שפת גוף‪ ,‬הבעות פנים וכו'‬
‫באופן ייחודי (סובייקטיבי) על ידי אדם בתחום חברתי זה‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬יכולתו של אדם להפעיל באופן טבעי וספונטני ידע‪ ,‬הבנה‪ ,‬רגישויות לדקויות בכל הקשר לתחום‬
‫פעילות כל שהוא המצוי בתוכו‪.‬‬
‫הרכישה של ההביטוס מתחילה בילדות אבל המעניין פה שגם הוא נרכש מבחוץ והופך לטבעי כלומר‪,‬‬
‫השדה שבו האדם פועל (שדה תרבות ואומנות) הוא המקום שבו אפשר ללמוד את ההביטוס האומנותי ורק‬
‫מי שמשתף בשדה יכול ללמוד אותו כלומר‪ ,‬יש שדה שהוא סגור יחסית‪.‬‬
‫דימוי של בורדייה להסבר הביטוס‪ -‬תחושת משחק‪ :‬שחקנים במשחקי כדור קבוצתיים מרגישים את‬
‫המגרש‪ ,‬חשים את מיקום השחקנים האחרים והם חווים את המהלכים הבאים ובכך נעים לקראתם כלומר‪,‬‬
‫אינטואיטיביים וספונטניים כאילו נולדו לכך והמשחק אצלם בדם‪.‬‬
 ‫זה הופך לתכונה טבעית למי שמשתתף‪ ,‬התמסרות מוחלטת לרצינות המשחק והשקעה בחוקיו ומטרותיו‬
‫תוך השעיית הידע שמדובר במשחק חברתי‪ ,‬תחושה עמוקה של השתייכות למשחק ולהתמוגגות ממנו‪.‬‬

‫הביטוס האומנותי‪:‬‬
‫אותה מערכת ידע‪ ,‬נטיות‪ ,‬רגישויות‪ ,‬יכולת פענוח ושיפוטי טעם המופעלים בתחום צריכת התרבות‬
‫והאומנות‪.‬‬
‫ההביטוס הוא מעשה תרבותי המסמן שייכות חברתית‪ ,‬בעל ההביטוס משתייך לסגנון חיים כל שהוא ואינו‬
‫משתייך לסגנונות חיים אחרים‪.‬‬
‫ההביטוס מעצם האופן שבו האדם מסתובב במוזיאון‪ ,‬מאזין למופע מוזיקלי וכו' מסמן השתייכות מעמדית‬
‫ומבדיל אותו מאחרים כלומר‪ ,‬מסמן היבדלות חברתית (היבדלות‪ -‬מושג מרכזי אצל בורדייה)‪.‬‬
‫ההיבדלות הזו מעניקה יוקרה‪ ,‬הערכה ועליונות חברתית למי שיודע נכון להתבונן בציור‪ ,‬לדבר עליו‪,‬‬
‫שפת הגוף וכו' הנתפסים באופן טבעי ומוצדק‪.‬‬
‫ההביטוס מעצם האופן שבו האדם מסתובב במוזיאון‪ ,‬מאזין למופע מוזיקלי וכו' מסמן השתייכות מעמדית‬
‫(גם להביטוס יש אופי מרבד) ומבדיל אותו מאחרים כלומר‪ ,‬מסמן היבדלות חברתית (היבדלות‪ -‬מושג‬
‫מרכזי אצל בורדייה)‪.‬‬

‫כך נוצר במודרניות אבחנה בין אנשים בעלי טעם אומנותי טהור לבין אנשים בעלי טעם אומנותי נאיבי‬
‫(אבחנה היררכית שמעניקה יוקרה לאנשים בעל טעם אומנותי טהור)‪:‬‬
‫טעם אומנותי טהור‪ -‬טעם קר‪ ,‬רציונלי‪ ,‬שכלתני‪ ,‬טעם נרכש שמבוסס על למידה ובקיאות ובעיקר‬
‫מאפיין אנשים בעלי הון תרבותי‪.‬‬
‫אבחנה בקרב בעלי טעם טהור‪:‬‬
‫‪ -‬בעלי טעם שמרני‪ -‬בעלי מעמד כלכלי גבוה‪ ,‬מעדיפים תכנים שהתמסדו והפכו לקאנון מוכרים ומקובלים‬
‫כבעלי ערך‪.‬‬
‫‪ -‬בעלי טעם עדכני‪ -‬מגזר מקצועני התרבות הפתוחים לחדשנות וחשופים לאוונגרד‪ ,‬בעלי הון תרבותי‬
‫גבוה ועשיר אך מעמד כלכלי אינו הגבוה ביותר‪.‬‬
‫דפוסי הצריכה של מקצועני הרבות מכתיבים את המאבק על יוקרה והערכה של יוצרים ויצירות‪.‬‬
‫טעם אומנותי נאיבי‪ -‬טעם של הנאה חושית‪ ,‬התרגשות‪ ,‬טעם שטחי שלא מבוסס על השכלה ובעיקר‬
‫מאפיין מיעוטי הון תרבותי או חסרי הון תרבותי (שירה בציבור)‪.‬‬

‫אפשר לבקר את בורדייה על התפיסה הזו מכיוון שהוא מציג תפיסה די סגורה שלפיה קשה לשנות מעמד‬
‫והון תרבותי והם בעלי אלמנט סוגר וסגור מכיוון שרק בני מעמד מסוים ומסגרות חינוכיות ספציפיות‬
‫יכולים לרכוש הון תרבותי והביטוס‪.‬‬
‫רגב מדגיש שהדינמיקה וההיגיון הוובריאני לא מצוי במיקרו (באופן שבו אנחנו בוחנים כל אחד) אלא הוא‬
‫מצוי במקרו כלומר‪ ,‬תופסים הון תרבותי וההביטוס כמייצגים מגזרים חברתיים ומאבקים בין קבוצות‬
‫חברתיות שונות‪.‬‬
‫במאבק הזה שבין בעלי הטעם השמרני ובעלי הטעם העדכני נמצא דגם הדינמיקה של שדה האומנות‬
‫מאחר שבשדה הזה תמיד מתקיים מאבק של מי הם היוצרים ומה הם היצירות שראויים ליוקרה ולהערכה‬
‫ומקצועני התרבות המעודכנים יותר כל הזמן מוסיפים ומציעים חומרים חדשים לקאנון בעוד שבעלי‬
‫הטעם השמרני (בדרך כלל אלה ששולטים בשדה התרבות והאומנות) מבקשים להיצמד למוכר‪ ,‬לידוע‬
‫ולמה שהתמסד וכבר הוכיח את עצמו‪.‬‬
 ‫הומולוגיה‪:‬‬

‫המודרנית‪ -‬המסורת של החדש‪ ,‬עשייה תרבותי ואומנותית בתקופה המודרנית מאופיינת בתהליך מתמיד‬
‫של שינוי וחדשנות בסגנונות וזרמים אומנותיים‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬המודרניות מתואר תחת המסגרת של המסורת של "החדש" כלומר‪ ,‬באומנות‪ ,‬באופנה‪ ,‬בעיצוב‬
‫הבית‪ ,‬בעיצוב השיער‪ ,‬באול‪ ,‬בציור וכו' האדם כל הזמן רואה שינוי‪ ,‬חדשנות ואף כל אחד יכול להכיר‬
‫זאת על עצמו‪ ,‬אנחנו אומנם שונים באופן שאנחנו מתלבשים ומעצבים את הבית והשיער וכו' לעומת דור‬
‫ההורים שלנו אל גם אנחנו עצמנו במהלך השנים נוטים לעצב את עצמנו על פי האופנה והזרמים‬
‫האומנותיים הקיימים ולפיכך החדשנות היא מאפיין מהותי בחיים המודרניים ובעצם תולדותיה של‬
‫האומנות במודרניות היא השינוי והמאבקים בין הזרמים השונים‪.‬‬

‫למה קיימת חדשנות באומנות?‬

‫לפי האומנות האוטונומית‪ -‬לפי התפיסה העצמית של עולם האומנות החדשנות נובעת מהצורך לשחרר‬
‫ולהעשיר את החוויה האסתטי‪ ,‬הביטוי האסתטי של המסרים האישיים והחברתיים‪.‬‬
‫לפי בורדייה‪ -‬החדשנות נובעת מהשאיפה של אומנים לבדל את עצמם מאחרים‪.‬‬

‫הומולוגיה‪:‬‬
‫על פי בורדייה לא רק אומנים רוצים לבדל את עצמם אלא גם מגזרים חברתיים או קבוצות חברתיות‬
‫שצורכות את התרבות והאומנות החדשנית והאוונגרדית‪.‬‬
‫היבדלות אדם היא לא רק במובן של שונה מהאחר‪ ,‬מזרם אחר או מקבוצה חברתית אחרת אלא היבדלות‬
‫היא גם במובן היררכי כלומר‪ ,‬להיות שונה ולזכות בהערכה והכרה מעצם היותך שונה‪ ,‬עדכני מעודכן‬
‫בסגנונות החדשים‪.‬‬
‫על הקשר שבין השאיפה של אומנים לבין השאיפה של הצרכנים להיבדל כותב בורדייה תחת המושג‪-‬‬
‫הומולוגיה‪:‬‬
‫הומולוגיה זה מושג שמתאר הלימה או התאמה בין תהליכים אומנותיים לבין תהליכים חברתיים כלומר‪,‬‬
‫הלימה בין האינטרסים של האומנים לחדש ולזכות בהערכה וביוקרה לבין האינטרסים של קבוצות‬
‫חברתיות שצורכות את אותם אומנים להיבדל ולזכות בהערכה ויוקרה בזכות הצרכנות האומנותית‬
‫המתקדמת‪ ,‬המעודכנת והחדשנית שלהם‪.‬‬

‫המנגנון שמפעיל את ההומולוגיה‪:‬‬

‫המנגנון שמפעיל את ההומולוגיה וההלימה הזו שבין האומנים לצרכנים הוא ההביטוס המשותף שלהם‬
‫המבוסס של האידיאולוגיה של האומנות האוטונומית‪:‬‬
‫כלומר‪ ,‬ההביטוס האומנותי המשותף שלהם שמקדש חדשנות ואוונגרד כיוון שההביטוס וההון התרבותי‬
‫שלהם מבוסס על עקרונות האומנות האוטונומית שחדשנות ואוונגרד ואומנות צורניות ועומק של‬
‫משמעויות הוא חלק מאותם עקרונות של אומנות אוטונומית‪.‬‬
‫את האומנים ההביטוס דוחף ליצור יצירות חדשניות‪.‬‬
‫אצל הקהל שכאמור הוא קהל בעל הון תרבותי ההביטוס דוחף לצרוך ולחפש את האומנות החדשנית כדי‬
‫להפגין את העובדה שהם מעודכנים‪ ,‬מתוחכמים‪ ,‬רגישים לניואנסים‪ ,‬אנינות טעם כי זה מה שמבטיח את‬
‫ההערכה והיוקרה שהם זוכים לה על כך שהם מובדלים בסגנון החיים התרבותי האומנותי שלהם‪.‬‬
‫גם האומנים וגם הקהל מפגינים שליטה בהון התרבותי ובהביטוס ועל כך הם מבקשים לזכות בהכרה‪.‬‬

‫איך הקהל יודע על האומנים החדשים?‬

‫(הצייר החדש‪ ,‬השף שחדש שפתח מסעדה‪ ,‬במאי הקולנוע וכו')‬
‫באמצעות מקצועני התרבות כלומר‪ ,‬מבקרי תרבות ואומנות שכותבים בעיתונים או בטלוויזיה או בבלוגים‬
‫באינטרנט והם אלו שמתווכים בין האומנים החדשניים לבין הקהל שמחפש את מוצרי התרבות החדשים‪.‬‬
‫יתרה מכך טעם אומנותי או סגנון חיים אומנותי הוא מנגנון חברתי כמו שמדגיש בורדייה‪ ,‬מנגנון חברתי‬
‫שיוצר פערים חברתיים‪ ,‬משמר אותם ומשעתק אותם מכיוון שעל פי המנגנון הזה בעלי הון תרבותי‬
‫והביטוס כלומר‪ ,‬אותם אנשים שחשופים לדברים החדשים ראויים למעמד הגבוה שלהם בזכות הידע‬
‫והבקיאות שלהם‪ ,‬בזכות הטעם האנין שלהם ובזכות ההון התרבותי וההביטוס המתוחכמים והחדשניים‬
‫שלהם‪.‬‬
‫לעומת זאת אנשים שהם חסרי הון תרבותי או מעוטי הון תרבותי ראויים למעמד הנמוך מאחר והסגנון‬
‫החיים האומנותי שלהם הם דל‪ ,‬רדוד‪ ,‬נאיבי‪ ,‬שטחי וכו'‪.‬‬

‫הומולוגיה במודרניות‪:‬‬
‫ההומולוגיה מלווה את המודרניות מאז ראשיתה ומאז שהשדה האומנות הופיע כזירה חברתית אוטונומית‬
‫שנפרדה מתחום הדת‪ ,‬הפטרונות והפוליטיקה (פרק ‪ )4‬והדברים עומדים בהלימה עם ההופעה של‬
‫הבורגנות כמעמד חברתי החדש של המודרניות‪.‬‬
‫חלק מהלגיטימציה שהבורגנות זכתה לה היא בזכות היותה צרכנית של סגנון חיים ושל מוצרי תרבות‬
‫ואומנות חדשניים ומה שהתחיל במאה ה‪ 18‬למעשה נמשך עד ימינו כלומר‪ ,‬קבוצות חברתיות שונות בין‬
‫אם זו הבורגנות‪ ,‬תרבת הלאום‪ -‬מגזרים חברתיים משתמשים בסגנון החיים התרבותי והאומנותי שלהם‬
‫בבחירות האסתטיות שלהם כדי לסמן את היותם מאובחנים ונבדלים מקבוצות חברתיות אחרות‪.‬‬
‫נראה בהמשך גם בפרק ‪ 7‬ו‪ 8‬נמצא פיתוחים של התפיסה והטענה הזו בין אם זה עדכון של המעמדות‬
‫החברתיים (מעמדות יצירתיים חדשים‪ -‬פרק ‪ )7‬ובין אם זה מופיע תחת תרבות הלאום כפי שנראה בפרק‬
‫‪.8‬‬

‫לסיכום התאוריה של בורדייה‪:‬‬

‫הון תרבותי והביטוס‪ -‬אמצעי ליוקרה‪ ,‬היבדלות והיררכיה חברתית‪.‬‬
‫שדה ייצור התרבותי‪ -‬שדה האומנות הא זירה של מאבקים חברתיים‪.‬‬
‫שחקנים‪ -‬אומנים‪ ,‬מבקרים‪ ,‬פרשנים‪ ,‬בעלי תפקיד בממסד התרבותי ובארגונים יצרני תרבות‪ ,‬אנשי‬
‫אקדמיה בחוגים לאומנות‪ ,‬אספנים וכו'‪.‬‬
‫זירת המאבק העיקרית‪ -‬מתקיימת בין השמרנים לבין החדשנים‪.‬‬
‫כלי המאבק‪ -‬הוא הון תרבותי והביטוס לפי האידיאולוגיה של האומנות האוטונומית‪.‬‬
‫אסטרטגיית המאבק‪ -‬להפגין חדשנות‪ ,‬מקוריות ואוונגרד כאמצעים להיבדלות‪.‬‬
‫מטרת המאבק‪ -‬התגמולים של הערכה ויוקרה אומנות והיכללות בקאנון‪.‬‬
‫הומולוגיה‪ -‬מבטא את הקשר בין המאבקים בשדה האומנות לבין המבנה הרחב ובעיקר את שאיפתן של‬
‫קבוצות חברתיות לסמן את ייחודן הנבדלת מקבוצות אחרות באמצעות העדפות טעם בכלל וחדשנות‬
‫בפרט‪.‬‬

‫פרק ‪ -7‬מיון אומנותי‪ ,‬היבדלות חברתית וצריכה תרבותית‪:‬‬

‫מיקוד למבחן‪:‬‬
‫האליטה בבוסטון‪ -‬פול דימא'גיו‬
‫מוזיקה רצינית בווינה‪ -‬טיה דנורה‬
 ‫לגיטימציה של תרבות הפופולרית‬
‫מאבקי מיון‬
‫תאוריית המחבר‬
‫אומניבוריות‬

‫רקע כללי‪:‬‬
‫הפרק שלפנינו במידה לא מעטה ממשיך את בורדייה באופן שבו הפרק מבקש להצביע על צריכת תרבות‬
‫ויצירה של תרבות ואומנות כאמצעי למאבק חברתי והיבדלות חברתית ולמעשה בעוד בורדייה עם כל‬
‫החדשנות שלו והאופן המקורי שבו הוא ניתח את שדה הייצור התרבותי (שדה האומנות) הרי שהוא עדין‬
‫היה נטוע באבחנות המסורתיות שבין אומנות יפה לתרבות פופולרית והקדיש את המחקר שלו לאומנות‬
‫היפה‪ ,‬לספרות הצרפתית וכו'‪.‬‬
‫החוקרים בפרק ‪ 7‬ממשיכים את רעיונות היסוד של בורדייה אבל פותחים ומעדכנים אותו יותר ואת‬
‫הדברים‪.‬‬

‫נושאי לימוד‪:‬‬
‫מיון אומנותי ומבנה חברתי‪ -‬סקירה תאורטית שמבקשת להצביע על כמה מושגים תאורטיים של‬ ‫‪.1‬‬
‫המיון האומנותי והקשר שלו למבנה החברתי‪.‬‬
‫(נושא עיקרי) תרבות גבוה‪ ,‬אנינות וצמיחת הבורגנות‪ -‬מיון והיבדלות במודרניות המוקדמת‪.‬‬ ‫‪.2‬‬
‫(נושא עיקרי) לגיטימציה של תרבות פופולרית ומפה חברתית משתנה‪ -‬מיון והיבדלות‬ ‫‪.3‬‬
‫במודרניות המאוחרת כאשר הדגש במודרניות המאוחרת הוא על צריכה תרבותית‪.‬‬

‫מיון אומנותי במודרניות המוקדמת‪:‬‬

‫תרבות גבוה‪ ,‬אנינות וצמיחת הבורגנות‪.‬‬

‫הנושא הזה קשור קשר הדוק בצמיחה של הבורגנות כמעמד המרכזי של המודרניות והקפיטליזם וכבר‬
‫ראינו בפרק ‪ 4‬שהבורגנות פיתחה את האבחנה שבין אומנות יפה לבין תרבות פופולרית והיא עשתה זאת‬
‫באמצעות העקרונות של האומנות האוטונומית‪.‬‬
‫הבורגנות השתמשה באומנות היפה כאמצעי וכלי שיסמן אותה כבעלת עליונות חברתית וכלי להפגנת‬
‫עליונות תרבותי וסגנון החיים‪.‬‬
‫בהמשך לטענה של בודרייאר האינטרס של הבורגנות כמו של כל נגזר חברתי הוא להיבדל ממעמדות‬
‫חברתיים אחרים בעיקר ממעמדות נמוכים כלומר‪ ,‬אי אפשר להתעלם מכך שהבורגנות ביקשה להידמות‬
‫לאריסטוקרטיה ולהיבדל מהמהגרים ומעמדות נמוכים אחרים שלעיתים איימו על ההגמוניה ועל המעמד‬
‫העולה של הבורגנות‪.‬‬
‫הפרק מציג כמה מחקרים סוציולוגיים היסטוריים שבכולם אנחנו מוצאים יישום של מושג ההומולוגיה של‬
‫בורדייה‪ ,‬יישום של הרעיון לפיו קיימת התאמה בין האינטרסים של האומנים והיוצרים לבין אינטרסים‬
‫שנגזרים בקבוצות חברתיים כלומר‪ ,‬קשר שבין הליכים אומנותיים לתהליכים אומנותיים כאשר בבסיס‬
‫הקשר הזה עומד הצורך לשאיפה להיבדלות חברתית‪.‬‬
‫מחקרים בפרק‪:‬‬
‫במחקרים הללו נדגיש את שלושת המעגלים והזירות החברתיות של היוצרים‪ ,‬הפרשנים‪ /‬המבקרים ושל‬
‫הצרכנים בדיוק כפי שפתחנו את הדיון בפרק הזה‪.‬‬
‫פרסיליה פרגוסון‪" -‬מטבח עילי צרפתי"‪.‬‬
‫טיה דנורה‪" -‬בטהובן ואידיאולוגיית המוסיקה הרצינית"‬
‫פול דימא'גיו‪" :‬יזמות תרבותי בבוסטון"‪.‬‬
 ‫טיה דנורה‪ -‬בטהובן ואידיאולוגיית המוסיקה הרצינית‪:‬‬

‫רקע היסטורי‪:‬‬
‫מאז סוף המאה ה‪ , 18‬טיה דנורה חקרה אחר האופן שבו נוסחה אידיאולוגיית המוזיקה הרצינית‪ ,‬המוזיקה‬
‫שלצריכה שלה נדרשים בקיאות‪ ,‬ידע‪ ,‬יכולת פענוח‪ ,‬שיח תבוני והנאה ממוזיקה קלאסית‪.‬‬
‫מי שזיהה ראשון את הצורך הזה היה האריסטוקרטיה שביקשה להיבדל מהבורגנות‪ ,‬הבורגנות בעקבות‬
‫ההצלחה הכלכלית שלי בשאיפתה להידמות לאריסטוקרטיה הבורגנות הצליחה להפעיל את הבעלות‬
‫והפטרונות על יצירות ויוצרים ובכד להתרחק מהבורגנות האריסטוקרטיה פיתחה את הכלי של‬
‫אידיאולוגיית המוזיקה הרצינית‪.‬‬

‫יוצרים‪:‬‬
‫בטהובן נתפס כיוצר חדשני וגאון שמייצג את המוסיקה הרצינית והוא זה ששינה את מבנה הסימפוניה‪ ,‬את‬
‫הביטוי הרגשי של המוזיקה הקלאסית (כבר לא מזיקה להנאה‪ ,‬מוזיקה לריקודים‬
‫מוזיקה שמלווה תחושות של התעלות דתית) אלא מוזיקה שמבטאת רגשות והלכי רוח יותר דרמטיים‪,‬‬
‫מורכבים‪.‬‬

‫מומחים ופרשנים‪:‬‬
‫מבקרי המוסיקה ופרשנים הציעו ניתוחים מושכלים ליצירתו של בטהובן‪ ,‬הם יצרו ז'רגון ומדדים לניתוח‬
‫ובנוסף התמצאות ובקיאות של המוסיקה הרצינית‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬מי שכתבו על בטהובן בכתבי העת ובעיתונות של וינה הם אלה שהציעו את האופן שבו יש לפענח‬
‫ולפרש את בטהובן‪ ,‬הם הציעו כל מיני מושגים לפרק ולהבין את המוזיקה שלו‪.‬‬

‫צרכנים‪:‬‬
‫מוזיקה קלאסית או מוזיקה רצינית הפכה להיות מוזיקה שמיועדת לאנשים אניני טעם ובעלי ידע מוקדם‪,‬‬
‫בעלי יכולת הבנה למורכבות של בטהובן וכאמור בהתחלה האריסטוקרטיה אימצה את התפיסה הזו ולאחר‬
‫מכן במהלך המאה ה‪ 19‬גם הבורגנות‪.‬‬
‫קיימות ‪ 2‬זירות‪ -‬הזירה של המסעדה וגם על הזירה של עולם הקונצרטים כאתרים לסימון של היבדלות‬
‫ועליונות חברתית ותרבותית וכמובן שאפשר לפרט עוד על ידי זירות נוספות (למשל‪ -‬מוזיאונים‪ ,‬גלריות‬
‫לאומנות‪ ,‬תאטראות‪ ,‬מעצבי אופנה‪ ,‬קבוצות מחול וכו') שאולצו בהדרגה על ידי הבורגנות כמאפיין הבולט‬
‫של המודרניות המוקדמת‪.‬‬

‫פול דימא'גיו‪ :‬יזמות תרבותית בבוסטון של המאה ה‪:19‬‬

‫(המחקר הידוע ביותר בתחום שלו על התזמורת הסימפונית והמוזיאון לאומנות יפה בבוסטון)‬

‫רקע היסטורי‪:‬‬
‫פול מבקש להראות במחקר שלו באמצעות הניתוח שלו על היזמות תרבותית בבוסטון של המחצית‬
‫השנייה של המאה ה‪ 19‬איך ההגדרות והאבחנות בין אומנות יפה לתרבות פופולרית נבעו מתוך אינטרסים‬
‫אישיים ומעמדיים של האליטה העירונית של בוסטון כלומר‪ ,‬שוב רואים שהאבחנה בין תרבות גבוה‬
‫ופופולרית לא מצויה בהכרח ביצירות וביוצרים ובאופי הקהל אלא באינטרסים המעמדיים של האליטה‬
‫העירונית בבוסטון שרצתה לבדל את עצמה מההמונים ומהמהגרים שהגיעו אליה והיוו איום כל העליונות‬
‫החברתית והפוליטית שלה‪.‬‬
‫מתוך שאיפה לבדל את עצמה מהמונים ומהתרבות הפופולרית שההמונים צרכו אז אנשי האליטה הקימו‬
‫מוסדות של אומנות יפה (התזמורת הסימפונית של בוסטון ואת המוזיאון לאומנות יפה)‪.‬‬
 ‫פול מתאר את האליטה העירונית כקבוצת מעמד שמודעת לעצמה והיא בעלת אינטרסים וכוח פוליטי וכוח‬
‫כלכלי למממש את הפעילויות שלה ללא צורך בעזרה מבחוץ ומתוך החשש מהמהגרים שהחלו לצבור כוח‬
‫חברתי ופוליטי הוקמו המוזאון והתזמורת כלומר‪ ,‬זה לא נעשה כדי להכתיב טעם אומנותי ותרבותי‬
‫להמונים ולא בכדי לקרב את ההמונים אליהם או חלילה להתקרב בעצמם אל ההמונים אלא זה נעשה בכדי‬
‫לבדל את עצמה מההמון באמצעות מוקדי כוח שהאליטה הקימה כדי לבסס ולחזק את המעמד שלה‪.‬‬
‫פול מתאר ‪ 3‬אסטרטגיות בהן נקטה האליטה ומוסדות התרבות כדי ליצור תרבות גבוה ממסדית‬
‫ולבסס את המעמד שלהם‪:‬‬
‫יזמות תרבותית‪ -‬הקמה של מוסדות תרבות וארגונים שנוהלו ונשלטו על ידי האליטה‪ ,‬מוסדות‬ ‫‪.1‬‬
‫תרבות שהוקמו כעמותות ללא כוונת רווח כלכלי אלא רק רווח חברתי‪ -‬תרבותי כלומר‪,‬‬
‫המוסדות הללו לא היו תלויים בקהל שרוכש את הכרטיסים ולא בממסד שמספק לה תקציבים‬
‫אלא המימון הגיע מהאליטה עצמה ומהעמותה עצמה ונקבעו בתוך מוסדות התרבות הללו נהלים‬
‫מאוד קשוחים (שעל פיהם שולם לנגנים בתזמורת הפילהרמונית‪ -‬הנגנים והמנצחים קיבלו‬
‫משכורת ונדרשו לנאמנות ובלעדיות עבור התזמורת) ונקבעו סטנדרטים גבוה של נגנים‪ ,‬מנצחים‬
‫ויצירות ורק אלו שזכו להכרה ושנכתב עליהם על ידי חוקרי האומנות וקיבלו הכרה אומנותית‪.‬‬
‫סיווג‪ -‬חבר נאמנים המקצועי סיווג את התכנים האומנותיים והחליט מה במוזיאון (פיסל וציור)‬ ‫‪.2‬‬
‫ומהתנגן התזמורת (יצירות סימפוניות קלאסיות)‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬המוזיאון וגם הפילהרמונית ביקשו ליצור מציאות מושלמת מבחינה אומנותית ואסתטית‬
‫והציגו רק אומנות יפה ויצירות קלאסיות המוכרות על ידי האקדמיה‪ ,‬רק יצירות שהן חלק‬
‫מהתאוריות לאומנות ומתולדות האומנות בתחום הציור והמוזיקה ובכך הם יצרו את האבחנה בין‬
‫האומנות היפה שהוצגו במוזיאון ונוגנה בתזמורת לבין תרבות פופולרית ובידור שלא נכנסו אל‬
‫תוך מוסדות התרבות‪.‬‬
‫מסגור‪ -‬המוסדות הם אלה שהכתיבו את מערכת היחסים ביניהם לבין הקהל ואזרחי העיר‪ ,‬מצד‬ ‫‪.3‬‬
‫אחד הסתגרות מה שבא לידי ביטוי בעיקר בפילהרמונית‪ -‬התזמורת הסתגרה מפני ההמונים והיא‬
‫פנתה רק למעמד הגבוה על ידי קביעה של קוד התנהגות‪ ,‬קוד לבוש‪ ,‬מחיר גבוה של הכרטיס‪,‬‬
‫בחירה סלקטיבית ואנינה ביצירות שנוגנו וכו'‪.‬‬
‫מצד שני במסגרת המוזיאון היה אפשר לראות בעיקר אסטרטגיה של חינוך כלומר‪ ,‬גם כאשר‬
‫המוזיאון נפתח לקהל הרחב ולאזרחים הרי שזה נעשה מתוך עמדה של התנשאות כלומר‪ ,‬ניסיון‬
‫לחנך את ההמון וללמד אותו מה היא אומנות יפה ומה היא אומנות ראויה‪.‬‬
‫(למשל‪ -‬זה נעשה על ידי קבוצת תלמידים שבאה לבקר במוזיאון והמדריכים מכווינים אותם‬
‫וממסגרים עבורם את היוצרים והיצירות הראויים)‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬פול מציג שעם הזמן התזמורת והמוזיאון הפכו (בעיקר המוזיאון) לכלי העיקר שבאמצעותו‬
‫האליטה פנתה להמונים כלומר‪ ,‬מתוך עמדה של התנשאות‪.‬‬
‫האליטה הקימה מוסדות תרבות מתוך אינטרסים חברתיים ומתוך השאיפה החברתית שלה להיבדל‬
‫מההמונים והשאיפה החברתית הזו מורשה באמצעות יצירת אבחנה בין אומנות יפה לבין תרבות‬
‫פופולרית‪.‬‬
‫(פול מתאר את הדברים כשהם נעשו לפני כ‪ 150‬שנה)‪.‬‬

‫לסיכום מיון אומנותי במודרניות המוקדמת‪:‬‬

‫‪ -‬הבורגנות כמעמד חברתי עולה נזקקה לאמצעים כדי לסמן את יוקרתה ולזכות בלגיטימציה תרבותית‬
‫ולבדל את עצמה חברתית‪.‬‬
‫‪ -‬האמצעי בו נקטה הבורגנות הוא האבחנה בין אומנות יפה לבין תרבות פופולרית‪.‬‬
‫‪ -‬זירות תרבותיות בהן התרחשה האבחנה הזו הם המוזיאונים והגלריות לאומנות‪ ,‬התזמורות סימפוניות‪,‬‬
‫חבורות ספרות‪ ,‬ציור ושרה‪ ,‬מסעדות לבישול עילי‪ ,‬קבוצות מחול‪ ,‬תאטראות וכו'‪.‬‬
‫‪ -‬האבחנה הזו אינה פנים אומנותית ואינה תהליך אוטונומי טהור אלא היא תוצאה של הומולוגיה בין תחום‬
‫האומנות למבנה החברתי ואף תוצר של פעילות חברתית וארגונית מכוונת‪.‬‬
 ‫מיון אומנותי במודרניות המאוחרת‪:‬‬
‫לגיטימציה של התרבות הפופולרית ומפה חברתית משתנה‪:‬‬

‫כללי‪:‬‬
‫הנושא ממשיך את הדיון בפרק ‪ 4‬על התרבות הפוסט מודרנית‪:‬‬
‫‪ -‬טשטוש האבחנה בין אומנות יפה לתרבות פופולרית‪.‬‬
‫‪ -‬הפעלת האידיאולוגיה של האומנות האוטונומית על צורות פופולריות‪ :‬קולנוע‪ ,‬מוזיקת רוק‪ ,‬סדרו‬
‫טלוויזיה‪ ,‬עיצוב‪ ,‬אופנה וכו'‪.‬‬
‫‪ -‬יציאת מדרגים אומנותיים פנימיים בצורת תרבות פופולרית‪.‬‬
‫‪ -‬אימוץ רכיבים מהתרבות הפופולרית לתוך האומנויות היפות‪.‬‬

‫בפרק הנוכחי‪:‬‬
‫הסברים סוציולוגיים לשינויים התרבותיים במודרניות המאוחרת‪ ,‬בהמשך לבורדייה וטענתו להומולוגיה‬
‫הסברים אלו קושרים בין תהליכים תרבותיים לבין אינטרסים חברתיים של מיון והיבדלות‪.‬‬
‫ההסברים נשענים על קשר בין שלוש תופעות‪:‬‬
‫מאבקי מיון בתוך השדה התרבותי (עולם האומנות) על הלגיטימציה האומנותית של צורות‬ ‫‪.1‬‬
‫תרבות פופולריות‪.‬‬
 ‫הופעתו של מעמד חברתי‪ -‬סיעות וקבוצות המעמד החברתי החדש כלומר‪ ,‬מעמד שמחליף את‬ ‫‪.2‬‬
‫הבורגנות‪ -‬מעמד החברי העולה של המודרניות המוקדמת‪.‬‬
‫צמיחת דפוס צריכה תרבותי חדש‪ -‬אומניבוריות (מושג של ריצרד פיטרסון) המצביע על דפוס‬ ‫‪.3‬‬
‫חדש של צריכה תרבותית ואומנותית‪.‬‬
‫**שדה האומנות הוא למעשה זירה של מאבק חברתי בין מגזרים חברתיים שמבקשים לזכות במעמדם על‬
‫פי סגנון החיים שלה‪ .‬הון תרבותי והביטוס הם כלים במאבק ואמצעים להפגין הבדלות חברתית‪.‬‬

‫מאבקי מיון‪:‬‬
‫במונחים של בורדייה השינוי בשדה האומנות הם תוצאה של מאבקי מיון‪ ,‬המאבקים האלו הם מאבקים‬
‫לשינוי האופי והתכנים של ההון התרבותי‪ ,‬המאבקים הינם על הכרה בצורת תרבות ואומנות כל שהיא‬
‫ומאבקים על להיבחן על פי העקרונות של האומנות האוטונומית‪.‬‬
‫מי שמצליח במאבקי המיון זוכה ברמות גבוהות של מובחנות‪ ,‬היררכיה‪ ,‬אוניברסליות ועוצמה טקסיות הם‬
‫אותם מערכות של מיון אומנותי (על פי דימא'גיו‪ -‬בחלק הראשון של הפרק) כלומר‪ ,‬מי שמצליח במאבקי‬
‫המיון מצליח לפתח שיח אומנותי‪ ,‬שיח אקדמי‪ ,‬להקין בתי ספר לאומנות‪ ,‬תערוכות‪ ,‬פסטיבלים‪ ,‬כתבי עת‪,‬‬
‫מחקרים באקדמיה וכו'‪.‬‬
‫יצרני המשמעות הם אלה שמקדמים את מאבקי המיון כלומר‪ ,‬אותם פרשנים ומבקרים שהם מקצועני‬
‫התרבות ובמקביל עולה גם ההערכה והיוקרה של קהל הצרכנים של אותה צורת תרבות ואומנות כלומר‪,‬‬
‫הם מוכרים (אותם מוצרי חברתיים שצורכים למשל‪ -‬הרוק‪ ,‬הקולנוע וצורות תרבות אחרות) כאנשים‬
‫בעלי ייחודיות‪ ,‬בעלי טעם אסתטי מיוחד‪ ,‬אנשים שיש להם סגנון חיים אומנותי ולפיכך הם ראויים‬
‫למעמדם הגבוה‪.‬‬
‫(המחשבה מאבקי מיון למשל‪ -‬העובדה שבאקדמיה מתחילים לכתוב על הכדורגל‪ ,‬על הפינק פלויד או על‬
‫סדרות טלוויזיה שונות היא ביטוי לרצון‪ ,‬לשאיפה ומטרה של מקצועני התרבות לקבל הכרה ויוקרה)‪.‬‬

‫מאבקי מיון בקולנוע‪:‬‬

‫למדנו בהרחבה בפרק ‪ 4‬על האופן שבו הקולנוע נחשב בתחילת דרכו כתרבות פופולרית או מה שאסכולת‬
‫פרנקפורט כינו בפרק ‪" 5‬תעשיית התרבות" והקולנוע בתפיסה הזו זכה ליחס מזלזל‪ ,‬מגנה והוא לא נתפס‬
‫ככלי לביטוי ביקורתי או כצורת אומנות שיש בה עומק של משמעות‪.‬‬
 ‫מאז שנות ה‪ 60-70‬הקולנוע החיל לקבל הכרה (הקולנוע האירופאי‪ ,‬הוליווד) והתפיסה שלפיה הקולנוע‬
‫או צורת האומנות או התרבות החשובה ביותר במאה ‪ 20‬התמסדה‪ ,‬הקולנוע ובימאים קיבלו הכרה‬
‫כאוטונומיים וישות יוצרת ייחודית שיודעת לבטא באמצעות השילוב של משחק‪ ,‬תסריט‪ ,‬פסקול תפאורה‬
‫וכו' לשלב את זה לכדי אמירה אומנותית והבמאי הוא המחבר הקולנועי ולכן הבמאי קיבל הכרה וכמובן‬
‫גם השחקנים וכו'‪.‬‬
‫שון באומן ערך מחקר שהוא בחן באופן היסטורי את ההכרה בקולנוע והוא הצביע על שלושה תחומים‬
‫שהתרחשו בהם שינויים שהובילו להכרה בקולנוע‪:‬‬
‫שינויים חברתיים ותרבותיים‪ -‬שהתרחשו מחוץ לעולם הקולנוע בעיקר לאחר מלחמת העולם‬ ‫‪.1‬‬
‫השנייה‪ ,‬דור חדש וצעיר שהוא משכיל יותר ועם זמן פנוי שראה שנולד וגדל לתוך הקולנוע‬
‫וראה בקולנוע ביטוי לזהות שלו‪ :‬שינויים דמוגרפיים‪ ,‬חינוכיים‪ ,‬טכנולוגיים וכו'‪.‬‬
‫שינויים מוסדיים‪ -‬שהתרחשו בתוך עולם הקולנוע וכאן התעשייה השקיעה יותר בקולנוע‬ ‫‪.2‬‬
‫איכותי‪ ,‬ארגון פסטיבלים‪ ,‬שינוי פס הייצור הקולנועי על ידי מעבר מהאולפנים ששלטו בכל‬
‫לבמאי שקיבל הרבה יותר אוטונומיות ואפשרות לניסיונות קולנועיים וכו'‪.‬‬
‫שינויים בשיח על הקולנוע (חשוב בעיקר)‪ -‬שינויים שהובילו את המבקרים‪ ,‬הפרשנים‪ ,‬הכותבים‬ ‫‪.3‬‬
‫על הקולנוע לעבור משיח שהתמקד בעיקר בקולנוע באופן בידורי ושיח שעסק רבות ברכילות‬
‫על השחקנים ועל היחסים בין השחקנים לשיח שהוא יותר רציונלי‪ ,‬תבוני‪ ,‬שיח שמנתח את‬
‫הסרטים באופן מושכל ופרשני על הסוגיות שבתוך היצירה הקולנועית‪ ,‬שיח שהוא יותר‬
‫ביקורתי‪.‬‬
‫השיח על הקולנוע עבר יותר ויותר להתמקד בבמאי ולהשוות בין יצירות שונות של אותו במאי‬
‫או לערוך השוואות בין במאיים שונים‪ ,‬לאתר ולחלץ משמעויות מתוך הסרטים ומה שבורדייה‬
‫מעמיד כמאפיין מרכזי של עקרונות התרבות האוטונומית והוא רתיעה מקלילות כלומר‪ ,‬תפיסה‬
‫שלפיה המוצר התרבותי צריך להיות מורכב והוא דורש מחשבה‪ ,‬ידע מוקדם והוא לא נועד‬
‫להנאה ולבידור אלא למחשבה ולהבנות על האדם ועל החברה וכו'‪.‬‬
‫מאבקי מיון ברוק‪ -‬פופ‪:‬‬
‫מאבקי המיון ביקשו ליישם את העקרונות של האומנות האוטונומית על הרוק והפופ וגם כאן משנות ה‪60‬‬
‫התפתח שיח אומנותי על הרוק כאשר יצרני המשמעות הם מקצועני התרבות‪ ,‬עורכים מוזיקליים‪ ,‬בוחני‬
‫הלהקות והזמרים שמבקשים להוציא תקליטים‪ ,‬מבקרים ופרשנים על הרוק‪ ,‬אנשי אקדמיה וכך יושמו‬
‫עקרונות האומנות האוטונומית על הרוק‪.‬‬
‫הישות היוצרת היא היחיד או להקה ששולטים על מגוון אמצעי הביטוי של רוק (כתיבה‪ ,‬הלחנה‪ ,‬הקלטה‬
‫באולפן וכו')‪.‬‬
‫מוצר האומנותי שמייצרים הוא התקליט (מה שפעם היה והיום כבר פחות מוציאים תקליטים ויוצרים‬
‫מוציאים שירים בודדים)‪.‬‬
‫התקליט הוכר כבעל ייחודיות אסתטית כלומר‪ ,‬כמי שמבטא את אסתטיקת הרוק‪ ,‬אסתטיקה שמשלבת בין‬
‫עבודת הקלטה‪ ,‬עבודת אולפן‪ ,‬חשמל ואלקטרוניקה‪ ,‬נגינה‪ ,‬שירה וחיבור של כולם ביחד הם חיבור אסתטי‬
‫אומנותיים‪.‬‬
‫עומק המשמעות נתפס בעולם הרוק‪ -‬פופ כיצירה ישירה‪ ,‬אישית‪ ,‬אותנטית כזו שמבטאת איך הרוח של‬
‫היוצרים‪ ,‬מבטאת את חוסר הנחת שלהם מהמציאות החברתית‪.‬‬
‫מכאן נוצרה חלוקה שהיום היא כבר מטושטשת למדי‪ -‬החלוקה בין הרוק הביקורתי יותר שמבטא זעם‬
‫והתנגדות לבין הפופ הנהנתני‪ ,‬פורק העול וכו'‪.‬‬

‫מאבקי מיון במוזיקה המזרחית‪:‬‬

‫מוסיקה מזרחית היא שם כולל של מגוון סגנונות ערביים‪ ,‬טורקיים‪ ,‬יווניים‪ ,‬תימניים וכו'‪.‬‬
‫והשיח על המוזיקה המזרחית הכליל את כולם תחת מטרייה אחת שזכתה ליחס מזלזל לפחות עד אמצע‬
‫שנות ה‪ 90‬שהיא כמעט ולא נשמעה בתחנות הרדיו הגדולות וגם כאשר היא נשמעה זה היה במסגרות של‬
‫המוזיקה המזרחית (למשל‪ -‬תוכנית של שעה בשבוע במוצאי שבת שנקראה "על הדבש ועל הכיפאק"‬
‫ששם שמעו מוזיקה מזרחית)‪.‬‬
 ‫עם השנים מאז שנות ה‪ 90‬חלק מהקבוצות שנכללו תחת המוזיקה המזרחית ביקשו לבדל את עצמן ויצאו‬
‫למאבק מיון כלומר‪ ,‬יצאו בתביעה לקבל הכרה אומנותית‪ ,‬לקבל משאבים‪ ,‬תמיכה ציבורית וכו'‪.‬‬
‫מתוכה בלטה המוזיקה המזרחית האומנותית או המוזיקה הערבית הקלאסית שסימונה ווסרמן שחקרה את‬
‫הדברים כינתה כ"אצולת העוד"‪:‬‬
‫כלומר‪ ,‬קבוצה של כמה עשרות מעטות של אנשים‪ ,‬יוצרים‪ ,‬מבקרים‪ ,‬פרשנים‪ ,‬אנשי אקדמיה ומנהלי‬
‫מוסדות תרבות שמנגנים בכלים המסמלים את המוזיקה המזרחית שמטרת מאבקם הייתה לקבל הכרה‬
‫במוזיקה שלהם ולהכניס אותה לתוך הקאנון של המוזיקה הערבית הקלאסית‪.‬‬
‫הם ביקשו לקבל הכרה ולגיטימציה על פי העקרונות של האומנות האוטונומית כלומר‪ ,‬להכיר בהם‬
‫כיוצרים אוטונומיים שמקדישים את עצמם למוזיקה וכגאונים בתחומם‪ ,‬וירטואוזים ביכולת הנגינה שלהם‪,‬‬
‫חלק ממסורת עמוקה של מוזיקה קלאסית הם ביקשו להכיר בעומק המשמעויות שקיים במוזיקה המזרחית‬
‫אומנותית ולהציע ניתוח תבוני ומושכל של היצירות‪.‬‬
‫והם השתמשו ב‪ 2‬אסטרטגיות עיקריות במאבק ששלהם‪:‬‬
‫חדירה לממסד כלומר‪ ,‬שישמיעו אותם בתקשורת האליטיסטית יותר (למשל‪" -‬כל המוזיקה") או‬ ‫‪.1‬‬
‫לקבל פרשנות וביקורת בעיתון הארץ‪ ,‬להקים מגמות למוזיקה מזרחית אומנותית באקדמיה‬
‫ולהשתתף בפסטיבלים איכותיים‪ ,‬להופיע באולמות הקונצרטיים הגדולים והמרכזיים‪ ,‬הצעות של‬
‫פסטיבלים ופרסים אומנותיים כחלק מהמאבק‪.‬‬
‫יזמות תרבותית ‪ -‬כל מיני יוזמות ש"אצולת העוד" נקטה בהם כלומר‪ ,‬ניסיונות מוצלחים להקים‬ ‫‪.2‬‬
‫מסגרות חדשות של תזמורות‪ ,‬בי ספר גבוהים‪ ,‬עמותות‪ ,‬חוקי חובבים וכו'‪.‬‬

‫לסיכום המוזיקה המזרחית‪ -‬במידה רבה תוך שנים לא רבות "אצולת העוד" הצליחה במאבק שלה‬
‫וקיבלה הכרה כאומנות גבוה‪ ,‬מעניין ליין שהיא עשתה זאת מתוך קבלה למרות שמאבקי המיון נעשו על‬
‫ידי מוזיקאים שברובם מוצא מזרחי ערבי אבל את הפעולה שלהם הם נקטו של קבלת הקודים המערביים‬
‫תוך מאבק מאוד חופף לרצון להכיר בהם על פי עקרונות התרבות האוטונומית ואכן הצליחו בו‪.‬‬

‫לסיכום מאבקי מיון‪:‬‬

‫מאבקים ממיינים הם מאבקים להכרה אומנותית ולקבלת לגיטימציה על פי עקרונות התרבות האוטונומית‬
‫כלומר‪ ,‬דרישה להיבחן על פי אותם עקרונות‪.‬‬
‫המשתתפים במאבק הם יוצרים ומקצועני התרבות (מנהלי מוסדות‪ ,‬אנשי אקדמיה‪ ,‬מבקרים ופרשנים)‬
‫כאשר הצלחה במאבק באה לידי ביטוי בהתגבשות של שיח אומנותי‪ ,‬תהליכים ממסדיים (למשל‪ -‬כתבי‬
‫עת‪ ,‬פסטיבלים וכו')‪.‬‬

‫לפי טענת ההומולוגיה של בורדייה עולה השאלה‪ -‬האם ההומולוגיה מתארת את ההלימה בין האינטרסים‬
‫האומנותיים בתוך שדה האומנות לבין אינטרסים חברתיים שנגזרים וצורכים את אותם צורות תרבות‬
‫ואומנות עולה השאלה‬
‫מי הוא קהל הצרכנים שנהנה מהשינוי הזה בהיררכיה האומנותית והמודרנית המאוחרת? כלומר‪,‬‬
‫כסוציולוגים של התרבות בוא נבחן את ההקשר החברתי של מאבקי המיון האלו‪.‬‬
 ‫צריכה תרבותית‪ -‬אומניבוריות‪:‬‬
‫בעקבות בורדייה חוקרים שונים בחנו את דפוסי הצריכה של מוצרי תרבות בקרב מגזרים חברתיים‬
‫במטרה למצוא קשר בין אי שוויון חברתי לבין היררכיות בתרבות ובאומנות‪.‬‬
‫ריצרד פיטרסון (פרק ‪ )3‬הבחין בין שני טיפוסים של צריכת תרבות‪:‬‬
‫אומניבוריות‪ -‬המושג מגיע מתחום הביולוגיה (בעלי חיים אומניבוריים הם בעלי חיים אוכלי כל למש‪-‬‬
‫האדם‪ ,‬החזיר‪ ,‬העכבר וכו')‪.‬‬
‫מושג שמתאר יחידים שהצרכנות התרבותית שלהם מורכבות‪ ,‬מגוונת וכוללת גם אומנות יפה וגם תרבות‬
‫פופולריות‪.‬‬
‫(האומניבוריים מעניינים במיוחד מאחר שהם אלו שבעלי המקצועות החופשיים ואנשי המעמד החדש)‪.‬‬
‫יוניבוריות‪( -‬עומדת אל מול האומניבוריות) שהם יחידים שצריכת התרבות שלהם מצומצמת וצרה‬
‫יחסית‪.‬‬

‫האומניבוריים כבר לא מסמנים את ההיבדלות והעליונות שלהם באמצעות אומנות יפה (כמו שראינו‬
‫במודרניות המוקדמת או כמו שטוען בורדייה) אלא החוקרים כאן מעדכנים את בורדייה כלומר‪ ,‬לוקחים‬
‫את אותם רעיונות יסוד שלו על היבדלות חברתית וסגנון חיים שיוצר ביטויים מעמדיים על הון תרבותי‬
‫והביטוס שיש להם מאפיינים היררכיים והחוקרים לוקחים את רעיונות היסוד האלו ומעדכנים את הדברים‬
‫מאחר שבורדייה עדיין היה נטוע בתפיסה המיושנת למדי שהבחינה בין אומנות יפה לתרבות פופולרית‪.‬‬
‫האומניבוריים כפי שפיטרסון מעדכן את בורדייה מגלים פתיחות והיכרות עם לא רק האומנות היפה אלא‬
‫גם עם התרבות הפופולרית (למשל‪ -‬הם צורכים אומנות‪ ,‬ציור‪ ,‬עיצוב‪ ,‬תאטרון ולא צורכים כל כך מוזיקה‬
‫קלאסית אבל הם צורכים גם תרבות פופולרית כמו מוזיקה רוק‪ ,‬טלוויזיה‪ ,‬קולנוע‪ ,‬אוכל וכו') כלומר‪,‬‬
‫ביחס בין בורדייה לפיטרסון רואים מעבר בין התפיסה "הסנובית" שבורדייה מתאר את הבורגנות כמי‬
‫שנוקטת בצריכה של אומנות יפה לאומניבוריות לפי פיטרסון‪.‬‬
‫חוקרים אחרים שבדקו את הדברים בהמשך לפיטרסון מצאו ממצאים מעט שונים‪ ,‬צריכת תרבות ואומנות‬
‫מסמנת גבולות חברתיים והשתייכות של האדם למגזר חברתי שנבדל מקבוצות אחרות על ידי סגנון‬
‫החיים‪.‬‬
‫אפשר לומר שההיררכיה האומנותית וההיררכיה התרבותית השתנתה ואיתה גם ההקשר של יוקרה‬
‫חברתית כלומר‪ ,‬במודרניות המוקדמת הציווי להיבדלות ולעליונות היה להכיר את האומנויות היפות‬
‫ובמודרניות המאוחרות הציווי החברתי הוא להכיר מגוון של עולמות תוכן ומגוון של אומנויות יפות‬
‫ותרבות פופולרית משמע ציווי לפתח רגישות ונטיות והכרות עם מגוון של צורות תרבות ואומנות כאשר‬
 ‫תפקיד מאוד חשוב מצוי למקצועני התרבות (מנהלי פסטיבלים‪ ,‬מבקרים ופרשנים במוספי העיתונות או‬
‫ברדיו‪ ,‬מגישי תוכניות תרבות בטלוויזיה שהם אלו שמתווכים את מוצרי התרבות החדשים לקהל והם אלו‬
‫שמחלצים את המשמעויות מהצורות תרבות ומעבירים אותם לקהל‪.‬‬

‫משטרי ערך‪ ,‬ניידות תרבותית ופתיחות ראוותנית‪:‬‬

‫המצב הנ"ל מוסבר בפרק באמצעות ‪ 3‬מושגים כאשר מקצועני התרבות האם אלו שמקדמים את הדברים‪:‬‬
‫(למשל‪ -‬מפיקים של פסטיבלים‪ ,‬עורכי מוזיקה ברדיו‪ ,‬מעצבי אופנה וכו' אשר משלבים סגנונות‪ ,‬ז'אנרים‪,‬‬
‫מקורות השפעה‪ ,‬חומרי גלם ויוצרים כל מיני שיתופי פעולה בין מוזיקת רוק לפיוט יהודי או בין מחול‬
‫ליוטיוב וכו')‪.‬‬
‫משטרי ערך‪ -‬מערך של עולמות ידע והכוונות שמארגן את האופן שבו יש לקרוא‪ ,‬לפענח‪ ,‬לפרש‪ ,‬להבין‬
‫ולהעריך מוצרי תרבות‪.‬‬
‫(הדוגמה המובהקת שכבר דיברנו עליה רבות היא משטר הערך של האומנות היפה כלומר‪ ,‬אותם עקרונות‬
‫של האומנות האוטונומית שנלמדים בבתי הספר לציור‪ ,‬תולדות האומנות‪ ,‬אקדמיה וכו')‪.‬‬
‫המושג של משטרי ערך ממחיש איך אותו מוצר תרבותי מקבל משמעויות שונות במשטרי ערך שונים‪.‬‬
‫(למשל‪ -‬גרפיטי‪ -‬הוא נתון לכמה משטרי ערך מצד אחד משטר ערך של הממסד‪ ,‬הרשויות‪ ,‬העירייה‬
‫והמשטרה וכו' שנוטה לראות בגרפיטי לכלוך וזיהום סביבתי לא אסתטי‪ ,‬ונדליזם‪ ,‬הפרת סדר וכו' כאשר‬
‫לצד זה יש את משטר הערך החברתי והפוליטי שרואה בגרפיטי כאמצעי להבעת יחיד או קבוצה‪ ,‬צורת‬
‫תרבות שהציבור המנוכר והחסר ייחודי הופך למשהו ברור‪ ,‬מזוהה‪ ,‬שייך וצבעוני אשר מבטא את העמדה‬
‫של היוצר כלפי המציאות‪ ,‬החברה וכו' ולבסוף משטר הערך האומנותי שצמח בשלב מאוחר יותר וראה‬
‫בגרפיטי כצורת ביטוי אומנותי והוציא את הגרפיטי מהרחוב אל חלל המוזיאון‪ ,‬ספרי אומנות‪ ,‬תערוכות‬
‫וכו')‪.‬‬
‫מה שנדרש מאתנו זה להפעיל נקודת מבט מורכבת ומתוחכמת על מוצר התרבות ומהבחינה הזו ההכרה זו‬
‫היא לאו דווקא הכרה באומנות במובן הקלאסי של הדברים אלא כעל בעל מעמד חברתי ייחודי שממנו‬
‫נהנים אנשי המעמד החדש‪.‬‬
‫אנשי המעמד החדש נדרשים להפעיל מספר משטרי ערך על מוצרי התרבות‪ ,‬לא רק משטר הערך‬
‫האומנותי כמו שהציווי של המודרניות המוקדמת אלא גם משטרי ערך אחרים‪.‬‬
‫ניידות תרבותית‪ -‬המושג של מייקל אניסון‪ ,‬ניידות תרבותית מבטאת הן הכרות ושליטה של מגוון‬
‫במשטרי ערך וגם הפעלה של משטר ערך אחד (למשל‪ -‬משטר ערך אומנותי) על מגוון של מוצרי תרבות‬
‫כלומר‪ ,‬כדי להצליח להפעיל משטרי ערך שונים או משטר ערך של האומנות גם על מוצרים פופולריים‬
‫יש צורך בניידות תרבותית‪.‬‬
‫(למשל‪ -‬להפעיל משטר ערך אומנות בעקרונות האומנות האוטונומית ולבחון באמצעותו גם טלוויזיה‪,‬‬
‫עיצוב מוצרים‪ ,‬פרסומות וכו')‪.‬‬
‫פתיחות ראוותנית‪ -‬מושג של מישל אוליבייה‪ ,‬היא מתמקדת בדפוס הצריכה האומיניבורי ומעמידה‬
‫במרכזו את הפתיחות כלפי מגוון מוצרי תרבות ואומנות כחלק בולט מההון התרבותי וכאמצעי להיבדלות‬
‫ולהפגנת עליונות‪.‬‬
‫אוליבייה מתארת ‪ 2‬סוגי פתיחות‪:‬‬
 ‫פתיחות פופוליסטית‪ -‬פתיחות אקראית ומזדמנת שנובעת מההיצע והמגוון הגדול של מוצרי‬ ‫‪.1‬‬
‫תרבות‪ ,‬מגוון של תעשיות התרבות ושפע המוצרים שהם מציעות לאדם אך ללא משטר הערך‬
‫האומנותי כלומר‪ ,‬ללא בקיאות ידע והשכלה שמאפיינים את בעלי הפתיחות ההומניסטית‪.‬‬
‫פתיחות הומניסטית‪ -‬פתיחות כלפי מגוון מוצרי תרבות ואומנות תוך הפעלה של משטר הערך‬ ‫‪.2‬‬
‫האומנותי עליהם‪.‬‬
‫בעלי הפתיחות ההומניסטית היא זו שנחשבת כמוערכת ובעלת יוקרה‪ ,‬היא זו שמפגינה ניידות‬
‫תרבותית וזו היא גרסה בת ימינו להון תרבותי מגופן והביטוס‪.‬‬
‫יש לציין כי בעבר הציווי היה להכרות והנאה מאומנות יפה שנתפסה כתכונה טבעית של המעמד‬
‫הגבוה (כמו שבורדייה מתאר זאת) אבל כאן רואים פתיחה והרחבה של ההון התרבותי המגופן‬
‫וההביטוס כלפי מגוון של מוצרי תרבות ואומנות‪ ,‬גם אל כאלה שהן פופולריים‪.‬‬
‫הפתיחות ההומניסטית היא מבטאת מכלול של ידע‪ ,‬יכולות‪ ,‬רגישויות ומיומנויות שנקשרים‬
‫לפענוח‪ ,‬פרוש והנאה ממגוון יצירות אומנות ומוצרי תרבות מה שאפשר לתאר כפתיות ראוותנית‬
‫לרב גוניות ככלי לסימון ואבחנה להיבדלות ושל סטטוס גבוה‪.‬‬
‫פתיחות שהופכת לתכונה טבעית היא נרכשת באופן שהוא לא שוויוני על ידי מגזרים חברתיים‬
‫שונים (כמו שבורדייה תיאר את ההון התרבותי המגופן וההביטוס)‪.‬‬

‫לסיכום‪ :‬משטרי ערך‪ ,‬ניידות תרבותי ופתיחות הומניסטית‪:‬‬

‫כלים להיבדלות וכאמצעים שלפיהם ההכרה של מגוון משטרי ערך והיכלות לגלות פתיחות ראוותנית לרב‬
‫גוניות ולהפעיל ניידות תרבותית מבטאים כולם בעלות על הון תרבותי מגופן ועל הביטוס ככלים‬
‫להיבדלות חברתית כלומר‪ ,‬הביטויים האלו (משטרי הערך‪ ,‬ניידות תרבותית ופתיחות המוניסטית) בעלי‬
‫משמעות היררכית ומשמשים את אנשי המעמד החלש ככלים לסמן את עצמן כמגזר יוצא דופן‪ ,‬ייחודי‪,‬‬
‫בעל סגנון חיים וטעם אומנותי ייחודי ועל ידי כך הם מפגינים את ההיבדלות שלהם ביחס למגזרים‬
‫חברתיים אחרים‪.‬‬

‫לסיכום פרק ‪:7‬‬

‫הפרק עוסק במיון אומנותי‪ -‬מיון והיבדלות חברתיים באמצעות צריכת תרבות ואומנות‪.‬‬
‫התהליך המרכזי בפרק הוא המעבר מ"הסנוביות" (בורדייה) לאומניבוריות (פיטרסון)‪.‬‬

‫במודרניות המוקדמת‪:‬‬
‫‪ -‬מיון והבדלה באמצעות ההבחנה בין אומנות גבוה ותרבות פופולרית‪.‬‬
‫‪ -‬הציווי החברתי‪ -‬רכישת ההון התרבותי והביטוס של אומנות גבוה‪.‬‬
‫‪ -‬המעמד החברתי שמקדם זאת ונהנה מכך‪ -‬הבורגנות‪.‬‬

‫במודרניות המאוחרת‪:‬‬
‫‪ -‬מאבקי מיון שינו את שדה התרבות והאומנות‪.‬‬
‫‪ -‬מיון והבדלה באמצעות צריכה תרבותית אומניברית‪.‬‬
‫‪ -‬הציווי החברתי‪ -‬רכישת הון תרבותי והביטוס של מגוון משטרי ערך‪ ,‬ניידות תרבותית ופתיחות‬
‫לרבגוניות‪.‬‬
‫‪ -‬המעמד החברתי שמקדם את מאבקי המיון ואת הצרכנות האומניבורית ונהנה מהציווי לפתיחות‬
‫ורבגונית‪ -‬המעמד החדש‪.‬‬
 ‫פרק ‪ -8‬תרבויות לאומיות וגלובליזציה תרבותית‪:‬‬

‫מיקוד למבחן‪:‬‬
‫אמריקניזציה‬
‫מקדונלדיזציה‬
‫היברידיות‬
‫דה טריטוריאליזציה‬
‫קוסמופוליטיות בנאלית‬
‫קוסמופוליטיות אסתטית "מבפנים"‬

‫רקע כללי‪:‬‬
‫בפרק זה ממשיכים בחלוקה ההיסטורית שכבר עשינו בפרקים קודמים בין מודרניות מוקדמת לבין‬
‫מודרניות מאוחרות וגם כן נבחן את מושג הגלובליזציה בהתאמה לחלוקה הזו בין גלובליזציה תרבותי‬
‫מוקדמת לבין גלובליזציה תרבותית מאוחרת או בת זמננו‪.‬‬
‫מה שמובלע במושגים האלו הוא שהגלובליזציה בכלל ובעיקר התרבותית הן לא תופעה חדשה של ימינו‬
‫אלא שמאז ראשית המודרניות היא מאופיינת בתכונות של גלובליות וכיווץ העולם‪.‬‬
‫נושאי הלימוד‪:‬‬
‫נעשה אבחנה בפרק בין‪:‬‬
‫‪ -‬גלובליזציה תרבותית במודרניות המוקדמת‪.‬‬
‫‪ -‬גלובליזציה תרבותית במודרניות המאוחרת‪.‬‬

‫גלובליזציה תרבותית‪:‬‬
‫מתארת את מכלול התהליכי והתופעות שיוצרים מרחב תרבותית אחד על פני הגלובוס‪ ,‬חברה עולמית‬
‫שחולקת תרבות משותפת של מוצרי תרבות‪ ,‬סגנונות אסתטיים‪ ,‬דפוסי צריכה‪ ,‬סגנון חיים‪ ,‬תפיסות עולם‬
‫ורעיונות שההופעה הגלובלית שלהן נעשית בעיקר אודות לתעשיות התרבות (הטלוויזיה‪ ,‬הקולנוע‪,‬‬
‫רשתות האופנה‪ ,‬המזון‪ ,‬המוזיקה‪ ,‬רשתות חברתיות וכו')‪.‬‬
‫רוברטסון מתאר את הגלובליזציה התרבותית ככיווץ העולם ומדגיש את האופן שבו אנשים ברחבי העולם‬
‫חווים את עצמם ואת הזהות שלהם כמי שהם חלק מהגלובליזציה‪ ,‬מהחברה העולמית והחברה‬
‫הקוסמופוליטית‪.‬‬
‫אנשים חווים את זה בין אם תרמילאים‪ ,‬תיירים‪ ,‬גולשים באינטרנט‪ ,‬מי שהולך ברחוב ובעיר ופוגש מגוון‬
‫של אנשים (מהגרי עבודה מטיילים‪ ,‬פליטים וכו')‪ ,‬לא רק בעיר גדולה (כמו ת"א) אלא גם בערים ואזורים‬
‫קטנים יחסית‪.‬‬
 ‫גלובליזציה תרבותית במודרניות המאוחרת‪:‬‬

‫רקע ההיסטורי‪:‬‬
‫לקראת סוף המאה ה‪ 20‬האנושות חווה תהליך גלובלי‪:‬‬
‫‪ -‬החלשות האידיאולוגיה של הלאומיות‪ -‬החלשות המדינה והייחודיות הלאומית‪.‬‬
‫‪ -‬עלייה בכוחם של ארגונים בינלאומיים‪ -‬פוליטיקה‪ ,‬משפט‪ ,‬חינוך‪ ,‬מדע‪ ,‬רפואה‪.‬‬
‫‪ -‬הגירה נרחבת‪ -‬מהדרום לצפון‪ ,‬ממזרח למערב‪.‬‬
‫‪ -‬תקשורת גלובלית מיידית‪ -‬לווין‪ ,‬אינטרנט‪.‬‬
‫‪ -‬תפוצה רחבה של אמצעי הבעה אומנותיים קולנוע‪ ,‬מוסיקה‪ ,‬אינטרנט‪ ,‬אופנה‪ ,‬אדריכלות‪.‬‬

‫בגלובליזציה התרבותית המאוחרת ניתן לראות שינוי באידיאולוגיה של הלאומיות‪ ,‬בגלובליזציה‬

‫המוקדמת השאיפה הייתה לייחודיות‪ ,‬נבדלות לאומית‪ ,‬ביטוי אותנטי‪ ,‬מקורי ואחר לעומת זאת‬
‫בגלובליזציה המודרניות המאוחרת השאיפה לייחודיות נעשית מתוך מודעות להשפעות זרות‪ ,‬הידמות‬
‫תרבותית‪ ,‬למיזוג ולהכלאה עם צורות תרבות שמאמצות מבחוץ‪.‬‬
‫על פי האידיאולוגיה של הלאומית זה הוא מצב פרדוקסלי‪ ,‬בעבר ניסוי לחסום השפעות זרות אך כיום‬
‫משלימים איתן או מעניקים לצורות החדשות מעמד של ייחודיות לאומית עכשווית‪.‬‬

‫הספר מסביר את התהליכים האלו בגלובליזציה התרבותית המאוחרת באמצעות ‪ 3‬מושגים‪:‬‬

‫גלובליזציה חד כיוונית‪ :‬אימפריאליזם תרבותי‪ ,‬מקדונלדיזציה‪ ,‬אמריקניזציה (גלובליזציה בעלת מקור‬
‫אחד‪ -‬אנגלו אמריקאי ומשם הוא מתפשט ברחבי העולם‪ ,‬בדרך כלל מתוך אילוץ וכפייה על לאומים‬
‫אחרים לאמץ את תפיסות העולם‪ ,‬הערכים‪ ,‬המוצרים‪ ,‬סגנון החיים הכלכלי של ארצות הברית)‪.‬‬
‫גלובליזציה רב כיוונית‪ :‬היברידיות‪ ,‬דה טריטוריאליזציה‪ ,‬פוסט קולוניאליזם (ניסיון לתאר את הדברים‬
‫כמי שלא באים ממוקד אחד אלא קיימים תהליכים שבאים מכיוונים שונים‪ -‬אמריקניזציה‪ ,‬יפניזציה‪,‬‬
‫רוסיצזיה וכו')‪.‬‬
‫תרבות עולמית‪ :‬הידמות‪ ,‬גלוקליזציה‪ ,‬קוסמופוליטיות (מתארת את התהליכים באמצעות המושג "חברה‬
‫עולמית" או "תרבות עולמית"‪ ,‬גלובליזציה במובן הקלאסי שלה שבה החברה העולמית הופכת להיות‬
‫דומה בכפר בגלובלי שבו חיים)‪.‬‬

‫גלובליזציה חד כיוונית‪:‬‬
 ‫אימפריאליזם תרבותי‪:‬‬
‫תהליך של גלובליזציה במודרניות המאוחרת מאחר והוא מתאר את האופן שבו רעיונות‪ ,‬סגנונות‪ ,‬טעמים‬
‫אסתטיים ומוצרי תרבות נפוצים מהמערב כלפי חוץ (למשל‪ -‬הקולנוע‪ ,‬הטלוויזיה‪ ,‬האופנה‪ ,‬סגנון החיים‬
‫הצרכני‪ ,‬הקניון וכו')‪.‬‬
‫המושג אימפריאליזם תרבותי הוא מושג ביקורתי מאחר והוא מתאר תהליך של כפייה ואילוץ שיוצא‬
‫מהעולם האנגלו אמריקאי‪ ,‬התהליך הזה מחליש את הייחודיות המקומית‪ ,‬התרבותית‪ ,‬המקומית‪ ,‬הלאומית‪,‬‬
‫הדתית והאתנית וכו'‪.‬‬
‫אמריקניזציה‪ -‬התהליך הזה בדרך כלל מזוהה עם המושג "אמריקניזציה" באופן ספציפי כי זה תהליך‬
‫שמדגיש את ההשפעה של ארצות הברית ומפיצה לעולם את הקולנוע ההוליוודי‪ ,‬מכנסי הג'ינס‪ ,‬מוזיקת‬
‫הרוק‪ ,‬תכנים טלוויזיוניים וכו'‪.‬‬
‫מקדונלדיזציה‪ -‬תופעה של תרבות ארגונית בתעשיית מוצרי הצריכה‪ :‬תכנון קפדני של כל ההיבטים‬
‫והשלבים של ייצור המוצר ומכירתו לצרכנים במטרה ליצור סביבה צרכנית המאופיינת בנוסחתיות‪ ,‬נוחות‬
‫ויעילות (אחד המרכיבים של אמריקניזציה)‪.‬‬
‫קיימים ‪ 4‬מאפיינים של תעשיית המזון המהיר‪:‬‬
‫יעילות‪ -‬השאיפה למכור כמה שיותר ולבחור את האמצעים הטובים ביותר לכך (בסניפים של‬ ‫‪.1‬‬
‫מקדונלדס התפריט מאוד מצומצם והוא מלווה בתמונות‪ ,‬אפשרות לקנות מבלי לצאת מהאוטו‬
‫וכו')‪.‬‬
‫אפשרות ניבוי‪ -‬ללקוח אין הפתעות והוא יכול לדעת מראש מה הוא יקבל (הסניפים דומים זה‬ ‫‪.2‬‬
‫לזה‪ ,‬התפריטים דומים זה לזה‪ ,‬הטעמים דומים)‪.‬‬
‫כמות על חשבון איכות‪ -‬המטרה למכור כמויות גדולות ולכן הדגש הוא על הכמות ולא על‬ ‫‪.3‬‬
‫האיכות‪ ,‬לא מדובר במזון איכותי עם ערכים תזונתיים גבוהים אלא במזון שנמכר בכמויות‬
‫גדולות ולכן התפריט המצומצם והאפשרות להגדיל את המנות וכו'‪.‬‬
‫שימוש בטכנולוגיות‪ -‬שיטות העבודה מדויקות של מכונות אוטומטיות המכתיבות את פעולתם‬ ‫‪.4‬‬
‫של העובדים הצעירים והלא מיומנים בבישול כלומר‪ ,‬אין בסניפי מקדונלדס טבחים‪ ,‬שפים או‬
‫מומחי מזון אלא בדרך כלל חברה צעירים ולא מיומנים שעובדים עם המכונות ואף הלקוח משתף‬
‫עם כך פעולה על ידי הגשה עצמית‪ ,‬פינוי של המגשים וכו'‪.‬‬

‫מקדיסניזציה‪ -‬בעקבות המקדונלדיזציה מדברים על מקדיסניזציה בתחום התיירות כלומר‪ ,‬הקמת אתרי‬
‫תיירות או שכלול של אתרים קיימים כך שיהיו מעין פס ייצור של חוויות שנועד להכיל תיירים רבים‬
‫ולקוחות רבים שעוברים בפארקים של דיסני כבסרט נע‪.‬‬
‫הדגש באימפריאליזם התרבותי הוא הזיהוי שלו‪ ,‬עם אמריקניזציה שזה מושג שבא מתוך ביקורת על‬
‫הכוחנות האמריקאית ועל התהליכים שעל פיהם ארצות הברית מאלצת וכופה על מדינות לקנות סחורות‬
‫שלה‪ ,‬לאמץ את סגנון החיים שלה‪ ,‬לאמץ את החוקים הכלכליים הניאו ליברליים שלהם בעיקר בעשורים‬
‫האחרונים והביקורתיות הזו שהחלה כביקורת אירופאים ומשם התפשטה למקומות אחרים בעולם מרגישה‬
‫מאוימת מכך שארצות הברית דוחקת מסורות מקומיות‪ ,‬סוגי מזון‪ ,‬פולקלור מקומי לטובת ההשפעות‬
‫האמריקאיות‪.‬‬

‫לסיכום‪:‬‬
‫אימפריאליזם תרבותי‪ -‬אמריקניזציה‪ ,‬מקדונלדיזציה‪ ,‬מקדיסניזציה‪.‬‬
 ‫החוקרים שמזהים את התפיסה של אימפריאליזם תרבותי עם אמריקניזציה ומבקרים את הכוחנות‬
‫האמריקאית ואת דחיקת המסורות המקומיות מפניה‪.‬‬
‫ביקורת על אימפריאליזם התרבותי‪:‬‬
‫‪ -‬תפיסה חד ממדית וצרה המתארת רק חלק מההתפשטות הגלובלית של התרבות המודרנית‪.‬‬
‫‪ -‬המציאות מורכבת יותר והגלובליזציה עוברת "מרכוז מחדש" כלומר‪ ,‬לא רק השפעות של אמריקניזציה‬
‫אלא גם יפניזציה‪ ,‬אירניזציה‪ ,‬רוסיזציה‪.‬‬
‫‪ -‬המקורות האמריקאים זוכים לפרשנות והתקבלות שונה של קבלים מקומיים או להתנגדות כלפי כוחם‪.‬‬

‫גלובליזציה רב כיוונית‪:‬‬
‫תאוריות ומחקרים המדגישים את העשייה התרבותית בת זמננו בקרב אומות ומגזרים שהיו נתונים‬
‫לשלטון הקולוניאלי מערבי‪.‬‬
‫העשייה התרבותית של המוכפפים והמוחלשים מבטאת התנגדות לכוחו ולהשפעת האימפריאליזם‬
‫התרבותי ומטשטשת את כיוונו החד סטרי‪.‬‬
 ‫מספר מושגים‪:‬‬
‫‪ -‬גלובליזציה מעל ומתחת תרבות הלאום (הול)‪.‬‬
‫‪ -‬נתקים והבדלים בכלכלת התרבות הגלובלית (אפאדוראי)‪.‬‬
‫‪ -‬היברידיות ודה טריטוריאליזציה‪.‬‬
‫‪ -‬פוסט קולוניאליזם‪.‬‬

‫גלובליזציה מעל ומתחת תרבות הלאום‪ -‬סטיוארט הול (פרק ‪ 2‬ופרק ‪ )5‬מתאר את הגלובליזציה‬
‫התרבותית המאוחרת מתנהלת מעל תרבות הלאום ומתחת לה‪.‬‬
‫‪ -‬מעל תרבות הלאום‪ -‬בעיקר אודות לתעשיות התרבות ולאופן שבו הן מקדמות את התרבות המדיה‬
‫הגלובלית‪ ,‬מפיצות מוצרי תרבות בעלי אופי אוניברסלי שמתנתק משיוך לאומי‪ ,‬מכילות גיוון‪ ,‬מכילות‬
‫שוני תרבותי‪.‬‬
‫‪ -‬מתחת תרבות הלאום‪ -‬מדגישה את האופן שבו קבוצות תרבותיות שבעבר (בגלובליזציה התרבותית‬
‫המוקדמת) הודרו והוכפפו לתרבות ההגמונית והן כעת יכולות ליצור תרבות מתנגדת (למשל‪ -‬דוגמה‬
‫בולטת בתרבות הישראלית זה המוזיקה המזרחית שעל רקע ההתעצמות של הגלובליזציה המאוחרת ועל‬
‫רק ההיחלשות של העבריות יוצרים מזרחיים יכלו לשלב מרכיבים מצד אחד ים תיכוניים וערביים עם‬
‫מרכיבים מערביים מה שהיום הוא המוזיקה ההגמונית שהחליפה את הרוק הישראלי שהיה הגמוני‬
‫במוזיקה הפופולרי היום זו המוזיקת פופ מזרחית שצמח על פי האופן שההול מתאר את הדברים‬
‫כהתנגדות לעבריות ולרוק פופ‪ -‬שרית חדד‪ ,‬אייל גולן‪ ,‬עומר אדם‪ ,‬משה פרץ וכו')‪.‬‬

‫נתקים והבדלים בכלכלת התרבות הגלובלית‪ -‬ארג'ון אפאדוראי מתאר את הרב כיווניות באמצעות ‪5‬‬
‫מחרבים של זרימה תרבותית כלומר‪ ,‬זרימה שמתרחשת על פני הגלובוס‪:‬‬
‫מרחב אנושי‪ -‬זרימה של בני אדם‪ ,‬מהגרים‪ ,‬תיירים‪ ,‬פליטים וכו'‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫מרחב טכנולוגי‪ -‬תיעוש וייצור מוצרים שבעיקר נתמך על ידי תאגידים בינלאומיים‪ :‬חומרי גלם‪,‬‬ ‫‪.2‬‬
‫רכיבים‪ ,‬פסי ייצור וכו'‪.‬‬
‫מרחב פיננסי‪ -‬השקעות הון‪ ,‬מימון‪ ,‬הטבות מס וכו'‪.‬‬ ‫‪.3‬‬
‫מרחב תקשורתי‪ -‬מדגיש את התפוצה הרחבה והזרימה של תעשיות התרבות‪ :‬צורות תרבות‪,‬‬ ‫‪.4‬‬
‫מוצרים‪ ,‬סגנונות‪ ,‬קולנוע‪ ,‬טלוויזיה‪ ,‬אופנה‪ ,‬אינטרנט וכו'‪.‬‬
‫מרחב אידיאולוגי‪ -‬רעיונות‪ ,‬תפיסות עולם‪ ,‬פיסות אסתטיות (זכויות אדם‪ ,‬דמוקרטיזציה‪ ,‬יופי‬ ‫‪.5‬‬
‫וערך אסתטי של מוצרי אומנות וכו')‪.‬‬
‫הזרימה התרבותית על פי אפאדוראי‪ :‬לא יוצרת מרחב קוסמופוליטי אחיד והיא ללא התאמה‪ ,‬חפיפה‬
‫והלימה אלא להפך היא יוצרת נתקים‪ ,‬פערים וחוסר התאמה בין חלקים שונים בעולם‪ ,‬בין חמשת‬
‫המרחבים הנ"ל‪.‬‬

‫הגלובליזציה התרבותית המאוחרת היא תופעה מורכבת ורב ממדית שיש לה כמה השלכות‪:‬‬
‫היברידיות‪ -‬מוצרי תרבות נוצרים בקרב מגזרים לא דומיננטיים של תרבות הלאום באמצעות הכלאה‬
‫ומיזוג בין מגוון סגנונות תרבותיים‪.‬‬
‫התוצאה של הזרימה הרב ממדית והלא מתואמת הזו יוצרת מרחב עולמי מורכב ורב ממדי שמפר ומשבש‬
‫את הייחודיות הלאומית‪ ,‬יוצר תופעות היברידיות שבהן יוצרים ואנשי בחיי היומיום מושפעים או לוקחים‬
‫ממקורות שונים וממזגים ביניהם‪.‬‬
 ‫דה טריטוריאליזציה‪ -‬ניתוק בני אדם ומוצרי תרבות משיוכם הטריטוריאלי המסורתי כלומר‪ ,‬אובדן או‬
‫טשטוש של הקשר הטבעי בין מוצרי תרבות לאומית ואתנית לבין המקור בו נוצרו והתגבשו בנק עולמי‬
‫של אמצעי הבעה‪ ,‬סגנונות ומוצרים‪.‬‬
‫‪ -‬איים תרבותיים‪ -‬קהילות אתניות תרבותיות המתקיימות באזורים שונים של מדינות הלאום או באזורים‬
‫שונים של הגלובוס‪.‬‬
‫‪ -‬רב תרבותיות‪ -‬תביעה חברתית ופוליטית להכרה בריבון וגיוון תרבותי במסגרת מדינת הלאום‬
‫ולגיטימציה לעשייה התרבותית של קבוצות ומגזרים שונים‪.‬‬

‫פוסט קולוניאליזם‪ -‬התאוריה והמחקר הפוסט קולוניאליים מתארים את היחסים בין תרבות ומדינות‬
‫הערב לבין שאר העולם (שהיה כפוף לשלטון האימפריאליסטי והקולוניאלי) והוא עושה את זה מזווית‬
‫הראייה של הנכבשים והחלשים‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬הפוסט קולוניאליזם דן ביחסים בין התרבות הלבנה לבין התרבות הצבעונית (השחורה‪ ,‬הערבית)‪,‬‬
‫בין התרבות של הכובד הקולוניאליסטי לבין הנכבשים (אפריקה‪ ,‬מזרח אסיה‪ ,‬מדינות ערב וכו')‪.‬‬
‫כמובן שלפוסט קולוניאליזם יש זיקה אידיאולוגית פוליטית ביקורתית כנגד האימפריאליזם‬
‫והקולוניאליזם‪.‬‬
‫צ'קראוורטי ספיבק מעלה את השאלה‪ -‬איך קבוצות‪ ,‬אומות‪ ,‬תרבויות שהיו תחת הקולוניאליזם וזכו‬
‫לניצול‪ ,‬דיכוי‪ ,‬גזענות וכו' יכלו לבטא כיום (אחרי שעברו את החוויה הזו ) באופן נאמן יחסית את הזהות‬
‫התרבותית והייחודיות התרבותית שלהן באמצעות תרבות ואומנות?‬

‫הומי באבא‪ -‬המבט הכפול של המוכפפים‪.‬‬

‫התשובה לשאלה על פי באבא‪ :‬אומנות פוסט קולוניאלית‪ -‬יצירת עולמות תוכן‪ ,‬סגנונות ומוצרי תרבות‬
‫אשר מערבבים סגנונות ודימויים מקומיים ומערביים כדי לשבש את ההגמוניה המערבית ולחתור כנגדה‪.‬‬
‫יוצא נגד התפיסה הדיכוטומית‪ -‬בעלי כוח ומוכפפים אינם שתי קטגוריות תרבותיות נפרדות‪.‬‬
‫בעלי הכוח (תרבות "הלבנה") ומוכפפים (תרבויות "צבעוניות") לכודים בסבך תרבותי‪ ,‬השפעות הדדיות‬
‫וגיוון אומנותי‪.‬‬
‫‪ -‬במודרניות המוקדמת‪ -‬השלטון הקולוניאלי הוביל להתקוממות תרבותית ופוליטית אנטי קולוניאליסטית‬
‫ולהקמת מדינות לאום של המוכפפים‪.‬‬
‫‪ -‬במודרניות המאוחרת‪ -‬דימויים וסטריאוטיפים של המוכפפים בתרבות המערב הובילו לעשייה תרבותית‬
‫מתנגדת‪ ,‬היברידית‪ ,‬העושה שימוש בסגנונות ואמצעי הבעה מערביים‪.‬‬

‫תרבות עולמית‪:‬‬
‫קוסמופוליטיות אסתטית‪ -‬חוקרים אחרים משתמשים בקוסמופוליטיות אשר בתחום התרבות והאומנות‬
‫מדברת על ידע‪ ,‬בקיאות והכירות עם תכנים‪ ,‬משמעויות‪ ,‬סגנונות וצורות תרבות שהם שונים מאלה של‬
‫האדם‪.‬‬
‫קוסמופוליטיות אסתטית מתארת את האופן שבו התרבות הלאומית מיוצגת תוך כדי שימוש בתכנים‬
‫ובסגנונות שבאים מחוץ לתרבות המקומית‪.‬‬
‫מוטי רגב (כותב הספר) מבחין ב‪ 2‬מצבים של קוסמופוליטיות אסתטית‪:‬‬
‫קוסמופוליטיות בנאלית‪ -‬הקוסמופוליטיות מיובאת מבחוץ‪ ,‬צריכת תרבות שוטפת ושגרתית של‬ ‫‪.1‬‬
‫מוצרי תרבות ממקומות שונים בעולם ושל דימויים גלובליים‪(,‬כול ו חלק מזה‪ -‬רואים סדרות‬
 ‫טלוויזיה‪ ,‬סרטי קולנוע‪ ,‬גולשים באינטרנט וקונים בגדים שם באופן בנאלי ויומיומי בלי לייחס‬
‫לזה משמעויות מיוחדות)‪.‬‬
‫(למשל‪ -‬גיא פינס סוקר סלבריטאים בינלאומיים‪ ,‬חדשות שסוקרים אסונות או הפגנות עולמיות‪,‬‬
‫עיסוק סוגיות גלובליות וכל זה דרך צפייה שגרתית דרך הטלוויזיה או גישה לאינטרנט וכו')‪.‬‬
‫קוסמופוליטיות אסתטית מבפנים‪ -‬קוסמופוליטיות מיוצרת מבפנים‪ ,‬נוצרת על ידי אמנים‬ ‫‪.2‬‬
‫מקומיים ומקצועני תרבות אשר מבקשים להשתלב בתהליכים הגלובליים‪.‬‬
‫הם השתחררו ממחויבות לייחודיות תרבותית לאומית ועברו אל פתיחות כלפי סגנונות‪ ,‬תכנים‬
‫ומוצרי תרבות חיצוניים‪.‬‬

‫התאמה בין אינטרסים אומנותיים לבין אינטרסים חברתיים‪ ,‬מצד אחד האינטרס האומנותי של האומנים‬
‫הוא להשתלב בתרבות החדשנית הגלובלית ולהיות מעודכנים בסגנונות ולזכות בהערכה ויוקרה אבל מנגד‬
‫יש להם את האינטרס החברתי‪ ,‬הם מבקשים לזכות ביוקרה והערכה בזכות היותם מעודכנים וחדשנים‬
‫ושואפים להיבדלות‪.‬‬

‫לסיכום פרק ‪:8‬‬

‫גלובליזציה תרבותית מוקדמת‪:‬‬
‫מדינת לאום בעלת תרבות לאומית ייחודית‪.‬‬
‫עשייה תרבותית לכינון ולשימור תרבות לאומית‪ -‬פרימורדיאלית לעומת קונסטרוקטיביות (המצאת‬
‫מסורות‪ ,‬קהילה מדומיינת)‬
‫גלובליזציה תרבותית מאוחרת‪:‬‬
‫חד כיוונית‪ -‬אימפריאליזם תרבותי‪ ,‬אמריקניזציה‪ ,‬מקדונלדיזציה‪.‬‬
‫רב כיוונית‪ -‬היברידיות‪ ,‬דה טריטוריאליזציה‪ ,‬פוסט קולוניאליזם‪.‬‬
‫תרבות עולמית‪ -‬הידמות‪ ,‬גלוקליזציה‪ ,‬קוסמופוליטיות‪.‬‬
‫המעמד החדש‪:‬‬
‫אומניבוריים‪ ,‬בעלי הון תרבותי קוסמופוליטי‪ ,‬בעלי הביטוס של ניידות תרבותית ופתיחות ראוותנית לרב‬
‫גוניות (פרק ‪.)7‬‬