‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו‬

‫בית הספר למשפטים‬

‫מסלול חד יומי (יום ג')‬
‫שנה ב'‪ ,‬סמסטר א' – ‪2002-2003‬‬

‫מחברת בחינה‬

‫דיני נזיקין‬
‫מרצה‪ :‬ד"ר רון קליינמן‬

‫מתרגלת‪ :‬עו"ד גאולה אבידן‬

‫נכתב ונערך על‪-‬ידי דוד ש‪ .‬גבאי‬

 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫תוכן עניינים‬
‫הערת העורך_______________________________________________________‪5‬‬
‫א‪ .‬מבוא‪ :‬דיני הנזיקין ומטרותיהם__________________________________‪5‬‬
‫מבנה הפקנ"ז_______________________________________________________‪5‬‬
‫ע"א ‪ - 243/83‬עירית ירושלים נגד אלי גורדון______________________________‪6‬‬
‫השיקולים מאחורי ההלכה הנוהגת לפני פס"ד גורדון_______________________‪6‬‬
‫מטרות דיני הנזיקין וחקיקת הפקודה______________________________________‪7‬‬
‫דיני נזיקין והמשפט הפלילי__________________________________________‪8‬‬
‫סעיף ‪ 88‬לפקודת הנזיקין___________________________________________‪8‬‬
‫דיני חוזים ודיני נזיקין______________________________________________‪9‬‬
‫אחריות בנזיקין‪ ,‬חוזים ועשיית עושר___________________________________‪9‬‬
‫ב‪ .‬מקורות דיני הנזיקין בישראל ופרשנות___________________________‪10‬‬
‫היחס בין העוולות הפרטיקולריות לבין עוולות המסגרת_________________________‪10‬‬
‫ע"א ‪ 243/83‬עירית ירושלים נ' גורדון__________________________________‪10‬‬
‫ע"א ‪ 558/84‬מזל כרמלי נגד מדינת ישראל ואח'___________________________‪11‬‬
‫סעיף ‪ 1‬לפקנ"ז ‪ -‬הגדרות_______________________________________________‪12‬‬
‫פגיעה__________________________________________________________‪12‬‬
‫נזק ___________________________________________________________‪12‬‬
‫נזק ממון_______________________________________________________‪12‬‬
‫סוגי האחריות נזיקית_________________________________________________‪12‬‬
‫שיקולי הרתעה _____________________________________________________‪13‬‬
‫קנס עונשי גבוה כהרתעה מקסימלית__________________________________‪13‬‬
‫הצעת קליברייזי – הרתעה אופיטמלית________________________________‪13‬‬
‫ג‪ .‬רשלנות_________________________________________________________‪14‬‬
‫רשלנות כלכלית_____________________________________________________‪14‬‬
‫‪ .1‬חובת זהירות_____________________________________________________‪15‬‬
‫עקרון הגולגולת הדקה_____________________________________________‪15‬‬
‫ע"א ‪ - 935/95‬משה נ' קליפורד_______________________________________‪15‬‬
‫ע"א ‪ 630/68‬כהן נ' עלי טבק בע"מ____________________________________‪15‬‬
‫)‪16_____________________________Palsgraf v. Long Island Railroad (1928‬‬
‫א) צפיות טכנית ‪/‬קונקרטית ‪ /‬ספציפית ("יכול לצפות")____________________‪16‬‬
‫ב) צפיות נורמטיבית ("צריך לצפות")– שיקולים לאי‪-‬הטלת אחריות על הרשלן__‪16‬‬
‫ע"א ‪ 343/74‬גרובנר נ' עירית חיפה____________________________________‪17‬‬
‫ע"א ‪ 145/80‬ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש________________________‪17‬‬
‫ביקורת על דעתו של ברק בפס"ד ועקנין________________________________‪18‬‬
‫ע"א ‪ 593/81‬מפעלי רכב אשדוד בע"מ נ' ציזיק ואח'________________________‪18‬‬
‫ע"א ‪ 542/87‬קופת אשראי וחסכון נ' מוצטפא_____________________________‪18‬‬
‫תביעות נזיקין נגד המדינה בגין האינתיפאדה הראשונה_________________________‪18‬‬
‫הגורמים השונים שחובת הזהירות מתייחסת אליהם___________________________‪19‬‬
‫‪ .1‬סוג הפעילות__________________________________________________‪19‬‬
‫ע"א ‪ 3124/90‬סבאג נ' אמסלם_______________________________________‪19‬‬
‫ע"א ‪ 3510/99‬ולעס נ' אגד__________________________________________‪19‬‬
‫‪ .2‬הניזוק והמזיק הספציפיים________________________________________‪19‬‬
‫ע"א ‪ 2034/98‬אמין נ' אמין_________________________________________‪19‬‬
‫‪ .3‬סוג הנזק_____________________________________________________‪19‬‬
‫פס"ד גורדון____________________________________________________‪20‬‬
‫רע"א ‪ 444/87‬אלסוחה נ' עזבון דהאן__________________________________‪20‬‬
‫ע"א ‪ 642/89‬עזבון המנוח מאיר שניידר נ' עיריית חיפה______________________‪20‬‬
‫האם מנהג פוטר מאחריות ברשלנות?__________________________________‪20‬‬
‫נתונים סובייקטיביים של המזיק_____________________________________‪20‬‬
‫אחריות על מחדלים רשלניים – חובת ההצלה________________________________‪21‬‬
‫החריגים להיעדר חובת הצלה________________________________________‪21‬‬
‫רשלנות של רשות ציבורית_____________________________________________‪21‬‬

‫‪2‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫סעיפים ‪ 6-8‬לפקודת הנזיקין________________________________________‪21‬‬

‫בר"ע (מחוזי ים) ‪ 2315/00‬מ"י נ' פרידמן________________________________‪22‬‬
‫חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה)‪ ,‬תשי"ב‪22________________________1952-‬‬
‫ע"א ‪ 5964/02‬בני עודה נ' מ"י________________________________________‪23‬‬
‫הטלת אחריות נזיקית על המדינה________________________________________‪23‬‬
‫הפעלת סמכויות ביצוע_____________________________________________‪23‬‬
‫ע"א ‪ 429/82‬מ"י נ' סוהן___________________________________________‪23‬‬
‫מדיניות ושיקול דעת______________________________________________‪24‬‬
‫ע"א ‪ 915/91‬מ"י נ' לוי_____________________________________________‪24‬‬
‫ע"א ‪ 343/74‬גרובנר נ' עירית חיפה____________________________________‪24‬‬
‫ע"א ‪ 73/86‬שטרנברג נ' עירית בני ברק_________________________________‪24‬‬
‫נזק כלכלי טהור‪ ,‬חיווי דעה‪ ,‬מצב שווא רשלני ואחריות מקצועית__________________‪25‬‬
‫ע"א ‪ 5610/93‬זלסקי נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה______________________‪26‬‬
‫חוות דעת רשלנית בנושא בנק‪-‬לקוח_______________________________________‪26‬‬
‫ע"א ‪ 5893/91‬טפחות נ' צבאח_______________________________________‪26‬‬
‫רע"א ‪ 5379/95‬סהר נ' דיסקונט______________________________________‪26‬‬
‫ע"א ‪ 451/66‬קורנפלד נ' שמואלוב_____________________________________‪27‬‬
‫העברת נטל הראיה___________________________________________________‪27‬‬
‫סעיף ‪ – 38‬דברים מסוכנים ונמלטים__________________________________‪27‬‬
‫ע"א ‪ 302/67‬חברת מפ"י בע"מ נ' משק אשכנזי____________________________‪28‬‬
‫סעיף ‪ -39‬אש____________________________________________________‪28‬‬
‫סעיף ‪ – 40‬בעלי חיים______________________________________________‪28‬‬
‫היזק ע"י כלב ______________________________________________________‪28‬‬
‫ע"א ‪ 448/83‬קורנהויזר נ' מלך_______________________________________‪29‬‬
‫סעיף ‪ – 41‬הדבר מעיד בעד עצמו ‪29______________________Res Ipsa Loquitur‬‬
‫ע"א ‪ 1146/99‬קופ"ח נ' סולן_________________________________________‪30‬‬
‫ע"א ‪ 2989/95‬קורנץ נ' מרכז רפואי ספיר________________________________‪30‬‬
‫ע"א ‪ 8151/98‬שטרנברג נ' ד"ר צ'צ'יק__________________________________‪31‬‬
‫דוקטרינת הנזק הראייתי___________________________________________‪31‬‬
‫ד‪ .‬הפרת חובה חקוקה_____________________________________________‪32‬‬
‫יסודות העוולה של הפרת חובה חקוקה____________________________________‪32‬‬
‫היסוד הראשון‪ :‬חובה המוטלת על המזיק מכוח חיקוק____________________‪32‬‬
‫ע"א ‪ 5792/99‬תקשורת וחינוך נ' "עתון משפחה טובה"______________________‪33‬‬
‫יסוד שני‪ :‬התיקון נועד לטובת התובע_________________________________‪33‬‬
‫ע"א ‪ 145/80‬ועקנין נ' בית שמש ‪ -‬הלכת ברק_____________________________‪33‬‬
‫ע"א ‪ 224/51‬פריצקר נ' פרידמן (הלכה קודמת)____________________________‪34‬‬
‫ע"א ‪ 335/80‬בריגה נ' מצטפא________________________________________‪34‬‬
‫ע"א ‪ 572/74‬עו"ד רויטמן נ' בנק המזרחי________________________________‪34‬‬
‫ע"א (חיפה) ‪ 131/86‬רקובר נ' תיאטרות חיפה_____________________________‪34‬‬
‫יסוד שלישי‪ :‬הפרת החובה החקוקה על‪-‬ידי המזיק_______________________‪34‬‬
‫יסוד רביעי‪ :‬ההפרה גרמה לניזוק נזק – קש"ס עובדתי ומשפטי______________‪34‬‬
‫יסוד חמישי‪ :‬הנזק שנגרם הוא נזק שמפניו בא החוק להגן__________________‪34‬‬
‫)‪ – Doris v. Scott (1874‬פס"ד אנגלי_________________________________‪35‬‬
‫ע"א ‪ 660/80‬לכדר נ' מ"י___________________________________________‪35‬‬
‫ע"א ‪ 404/79‬בריגע נ' חברה קבלנית בע"מ_______________________________‪35‬‬
‫ע"א ‪ 771/82‬בלומנטל נ' תיכון_______________________________________‪35‬‬
‫יסוד שישי‪ :‬החיקוק לא התכוון לשלול את התרופה הנזיקית________________‪35‬‬
‫ע"א ‪ 2351/90‬לסלאו נ' ג'אמל_______________________________________‪35‬‬
‫ע"א ‪ 245/88‬סולטאן נ' סולטאן______________________________________‪36‬‬
‫ה‪ .‬תקיפה‪ ,‬רשלנות רפואית והסכמה מדעת__________________________‪36‬‬
‫שאלת ההסכמה__________________________________________________‪37‬‬
‫ד"נ ‪ - 25/66‬ד"ר בר חי נ' שטיינר_____________________________________‪37‬‬
‫ע"א ‪ 323/89‬קוהרי נ' מ"י – משרד הבריאות_____________________________‪37‬‬
‫סיטואציות בהן אין הסכמה ובכל זאת אין עילת תקיפה___________________‪38‬‬

‫‪3‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫ע"פ ‪ 480/85‬קורטאם נ' מ"י_________________________________________‪38‬‬

‫ע"ע ‪ 322/63‬גרטי נ' מ"י____________________________________________‪39‬‬
‫התהפכות היוצרות בין הרופא לחולה__________________________________‪39‬‬
‫ההגנות לתקיפה__________________________________________________‪39‬‬
‫ע"א ‪ 3108/91‬רייבי נ' וייגל_________________________________________‪40‬‬
‫ו‪ .‬מטרדים________________________________________________________‪40‬‬
‫מטרד ליחיד_______________________________________________________‪40‬‬
‫ע"א ‪ 44/76‬אתא נ' שוורץ – מהות ההפרעה______________________________‪41‬‬
‫ע"א ‪ 436/60‬עזרי נ' קליין – שימוש סביר_______________________________‪41‬‬
‫היסוד הנפשי____________________________________________________‪41‬‬
‫הגנות__________________________________________________________‪41‬‬
‫סעדים_________________________________________________________‪42‬‬
‫ז‪ .‬הסדר הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים____________________________‪42‬‬
‫אחריות נוהג ברכב___________________________________________________‪43‬‬
‫ביטוח____________________________________________________________‪43‬‬
‫ע"א ‪ 61/83‬אברהם נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב – נהג לא מכוסה____________‪44‬‬
‫ע"א ‪ – 214/81‬מ"י נ' פחימה וקרנית – המדינה כמבטח______________________‪45‬‬
‫ע"א ‪ 420/83‬אשור נ' מגדל – ביטול סייג בפוליסת ביטוח_____________________‪45‬‬
‫הגדרת תאונת דרכים_________________________________________________‪45‬‬
‫רע"א ‪ 8061/95‬עוזר נ' אררט________________________________________‪47‬‬
‫רע"א ‪ 7509/98‬כהן נ' הפניקס_______________________________________‪47‬‬
‫רע"א ‪ 1389/98‬מזאוי נ' מדינת ישראל__________________________________‪47‬‬
‫ע"א ‪ 358/83‬שולמן נ' ציון__________________________________________‪47‬‬
‫ייחוד העילה_______________________________________________________‪48‬‬
‫הגבלה או שלילת זכויות נפגעים__________________________________________‪48‬‬
‫ע"א ‪ 494/89‬אסרף נ' אליהו חב' לביטוח________________________________‪48‬‬
‫רע"א ‪ 2853/96‬קרנית נ' ַפ רח________________________________________‪49‬‬
‫זכות החזרה_______________________________________________________‪49‬‬
‫ח‪ .‬אחריות למוצרים פגומים *______________________________________‪52‬‬
‫ט‪ .‬קשר סיבתי‪ ,‬ריחוק נזק וריבוי מעוולים*_________________________‪55‬‬
‫קשר סיבתי________________________________________________________‪55‬‬
‫גורם זר מתערב_____________________________________________________‪66‬‬
‫ריבוי מעוולים______________________________________________________‪67‬‬
‫י‪ .‬אחריות למעשה הזולת*__________________________________________‪69‬‬
‫יא‪ .‬פיצויים בגין נזקי גוף*__________________________________________‪72‬‬
‫תביעת התלויים_____________________________________________________‪73‬‬
‫שיטת הידֹות_______________________________________________________‪75‬‬
‫הלכת השנים האבודות________________________________________________‪78‬‬
‫יב‪ .‬הטבת נזקי גוף_________________________________________________‪79‬‬
‫ד"נ ‪ 24/81‬הונוביץ' נ' כהן__________________________________________‪79‬‬
‫ע"א ‪" 331/75‬מבטחים" נ' פלאצי – פנסיה כהטבת נזק בת החזר_______________‪80‬‬
‫ע"א ‪ - 370/79‬פרפליצ'יק נ' מוטם – החזר בגין הטבת נזק____________________‪80‬‬
‫חברות ביטוח_______________________________________________________‪80‬‬
‫יג‪ .‬הגנות בנזיקין__________________________________________________‪80‬‬
‫ע"א ‪ 541/88‬החברה להגנת הטבע נ' המל"ל – אשם תורם____________________‪81‬‬
‫ע"א ‪ 987/75‬ווסטצ'סטר נ' קורן – אשם תורם____________________________‪81‬‬
‫ע"א ‪ 252/86‬גולדפרב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ – הקטנת נזק________________‪81‬‬
‫טיפים לבחינה ונקודות שראוי לזכור________________________________‪81‬‬
‫לגבי הבחינה ‪ -‬מבנה_______________________________________________‪82‬‬
‫לגבי הבחינה – אופן התשובה________________________________________‪82‬‬
‫מקרה לדוגמה‪ :‬ריטה ורמי_____________________________________________‪82‬‬
‫תשובה_________________________________________________________‪82‬‬

‫‪4‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫‪5‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫הערת העורך‬
‫‪ .1‬החומר עליו מבוססת מחברת הבחינה מבוסס על שיעוריו של ד"ר רון קליינמן‪,‬‬
‫והתרגילים של עו"ד גאולה אבידן‪ .‬כמו‪-‬כן‪ ,‬נעשה שימוש בספרים "דיני הנזיקין –‬
‫תורת הנזיקין הכללית" (להלן – טדסקי) בעריכת ג' טדסקי ומאת השופטים‪ :‬אנגלרד‪,‬‬
‫ברק וחשין (מהדורה שניה‪ ,‬תשל"ז‪ ,‬הוצ' מאגנס)‪ ,‬וב"דיני נזיקין" (להלן – אמיר) מאת‬
‫עו"ד שרגא אמיר (הדפסה שניה‪ ,1998 ,‬הוצ' אתיקה)‪.‬‬
‫‪ .2‬המחברת בנויה לפי סדר הסעיפים בסילבוס הקורס‪.‬‬
‫‪ .3‬החוקים הרלבנטים שיוזכרו במהלך המחברת‪:‬‬
‫פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן – פקנ"ז);‬ ‫‪-‬‬
‫חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים‪ ,‬תשל"ה‪( 1975-‬להלן – פלת"ד)‪.‬‬ ‫‪-‬‬

‫א‪ .‬מבוא‪ :‬דיני הנזיקין ומטרותיהם‬

‫דיני הנזיקין מגדירים התנהגויות של בני אדם‪ ,‬האחד כלפי השני כהתנהגויות תקינות או‬
‫כ"עוולות" (‪ .)torts‬כשהתנהגות מוגדרת כעוולה‪ ,‬קמה חובת פיצויים‪ .‬מעבר לפיצויים‪ ,‬ייתכן‬
‫סעד נוסף‪ ,‬והוא צו מניעה – צו להימנע מעשיה‪ .‬השימוש בסעד זה נפוץ בעיקר בעוולות מסוג‬
‫מטרד‪ .‬לעתים א' גורם נזק לב' אך לא גורם לו עוולה – לדוגמה‪ :‬שופט או שוטר הגורמים‬
‫נזקים במסגרת מילוי תפקידם (סעיף ‪ 8‬לפקנ"ז "רשות שופטת" מגן על נושאי תפקידים מסוג‬
‫זה)‪ .‬לעתים אדם יכול לחוב בנזיקין גם אם לא גרם ישירות לנזק‪ .‬לדוגמה‪ :‬אחריות שילוחית‬
‫של מעביד (סעיף ‪ 13‬לפקנ"ז "חברות מעביד")‪.‬‬

‫מבנה הפקנ"ז‬
‫בפקנ"ז שישה פרקים‪ ,‬שכל אחד מהם מיוחד לנושא עיקרי אחד‪:‬‬
‫‪ .1‬פרק א' – פרשנות‬
‫‪ .2‬פרק ב' – זכויות וחבויות בנזיקין‬
‫‪ .3‬פרק ג' – העוולות‬
‫סימן א' – תקיפה‬ ‫א)‬
‫סימן ב' – כליאה‬ ‫ב)‬
‫סימן ג' – הסגת גבול‬ ‫ג)‬
‫סימן ד' – רשלנות‬ ‫ד)‬
‫סימן ד'‪ – 1‬היזק על‪-‬ידי כלב‬ ‫ה)‬
‫סימן ה' – מטרדים‬ ‫ו)‬
‫סימן ו' – שליחת יד‬ ‫ז)‬

‫‪6‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫סימן ז' –הטעיה‬ ‫ח)‬

‫סימן ח' – נגישה‬ ‫ט)‬
‫סימן ט' – גרם הפרת‪-‬חוזה‬ ‫י)‬
‫יא) סימן י' – הפרת חובה חקוקה‬
‫‪ .4‬פרק ד' – אשם‬
‫‪ .5‬פרק ה' – תרופות לעוולות‬
‫‪ .6‬פרק ו' ‪ -‬שונות‬
‫עוולות ה"רשלנות" ו"הפרת חובה חקוקה" הן "עוולות סל" שלהן ייוחד דיון נפרד בהמשך‪.‬‬

‫הכלל‪ :‬אם אין נזק אין פיצוי‪ ,‬וזאת בכפוף לדיני העונשין שהם מחוץ להקשר הנזיקין‪.‬‬
‫האם תמיד יש זכות לפיצוי בהיגרם נזק?‬

‫ע"א ‪ - 243/83‬עירית ירושלים נגד אלי גורדון‬

‫גורדון מכר רכבו לאחר שנפלה טעות ברישום העברת הבעלות‪ ,‬אשר לא עודכן‪ .‬גורדון החל‬
‫מקבל דו"חות רבים שבוצעו ע"י הקונה‪ ,‬והוא התריע בפני העירייה על כך בלא הועיל‪ .‬בסופו של‬
‫דבר נעצר ע"י העירייה בשל תפיחת החוב בגין הקנסות על הדו"חות‪ .‬הוא תבע את העירייה‬
‫ודרש פיצוי בגין כליאת השווא – תביעה בגין נזק שאינו ממוני ‪ -‬ובית המשפט פסק לטובתו‪.‬‬
‫בפסק‪-‬דין זה נבחנה השאלה האם עוולת הנגישה (סעיף ‪ 60‬לפקנ"ז) היא המקור היחיד לחיוב‬
‫רשות בנזיקין והתשובה לכך הייתה שלילית – רשות יכולה לחוב גם בעוולת רשלנות אם הוכחו‬
‫יסודותיה כדבעי‪ .‬מעבר לכך קבע בית המשפט‪ ,‬כי האפשרות למתן פיצויים ע"פ סעיף ‪(80‬א)‬
‫לחוק העונשין אינה מבטלת אפשרות לתביעה נזיקית כנגד הרשות‪.‬‬

‫עד לפס"ד גורדון ההלכה הנוהגת הייתה‪ ,‬שאין לפסוק פיצויים על נזק שאינו ממוני אלא אם כן‬
‫הוא נלווה לנזק ממשי‪ ,‬כיוון שקשה לתחם היקפם של נזקים שאינם ממוניים‪ .‬בפס"ד גורדון‬
‫נקבעה ההלכה‪ ,‬לפיה ניתן לקבוע פיצוי גם על נזק שאינו ממוני העומד בפני עצמו‪ .‬גורדון דרש‬
‫לפצותו על עגמת נפש שנגרמה בשל מעצרו ע"י העירייה‪.‬‬

‫השיקולים מאחורי ההלכה הנוהגת לפני פס"ד גורדון‬

‫קושי בתיחום הנזק הלא ממוני‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫חשש מתביעות סרק בשל פריצת ההלכה הקודמת‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫חשש מכך שפס"ד (ברוח הלכת גורדון) ירפה את ידי עובדי הציבור – העדר הגנה לעובדי‬ ‫‪‬‬
‫ציבור כגון פרקליטים‪ ,‬שוטרים‪.‬‬

‫‪7‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫פסיקה מאוחרת יותר הרחיבה את המעגלים לניזוקים נוספים ולא רק לניזוק הישיר‪ .‬לדוגמה‪:‬‬
‫נפסק כי הורים יכולים לתבוע פיצויים על נזק נפשי שנגרם להם בשל גסיסה ממושכת של ילדם‪.‬‬

‫מטרות דיני הנזיקין וחקיקת הפקודה‬

‫בניגוד למצב באנגליה‪ ,‬בו עוולות נזיקיות הן פרי הלכה במשפט המקובל‪ ,‬פקודת הנזיקין‬
‫הישראלית כוללת בתוכה רשימה סגורה של עוולות שבגינן ניתן לתבוע פיצויים או לבקש צו‬
‫מניעה או תרופות אחרות הקבועות בה‪ .‬מטרת הפקודה היא לעגן בחוק אינטרסים חברתיים‬
‫הראויים להגנה‪ ,‬באופן שפגיעה בהם תגרור סנקציה שאיננה פלילית (לכן ההסתפקות בפיצויים‬
‫או בצוי עשה או צוי מניעה)‪ .‬בניגוד לשיטת המשפט האנגלית‪ ,‬בה קביעת עוולות נזיקיות היא‬
‫דינמית ומשתנה מעת לעת‪ ,‬בישראל העוולות הן קבועות כאמור‪ ,‬ואין זה תפקידו של בית‬
‫המשפט לעדכנן‪ ,‬אלא אל הרשות המחוקקת‪ ,‬אשר אינה ממהרת לעשות כן‪ .‬טדסקי מותח‬
‫ביקורת על תפיסה זו‪ ,‬ומדגיש את תפקידם של בתי המשפט לפרש את העוולות הקיימות באופן‬
‫שיהלום את המציאות המשתנה ע"פ שיקולים של צדק‪ .1‬דיני הנזיקין מסייעים בד"כ בקביעת‬
‫נורמות התנהגות מסוימות שהחברה מעונינת בהן‪ .‬הם מגינים על אינטרסים לגיטימיים של‬
‫הזולת כגון האינטרס לשלמות הגוף‪ ,‬שלמות הרכוש ושמו הטוב של אדם‪ .‬דיני הנזיקין‬
‫מרתיעים אנשים מלפגוע באינטרסים אלה ומפצים את מי שהאינטרס הלגיטימי שלו נפגע‪ ,‬על‬
‫חשבון הפוגע‪ ,‬אשר חייב בפיצוי על הנזק שגרם‪.‬‬

‫יש המבססים את האחריות בנזיקין על נימוקים של צדק‪ .‬חוש הצדק מחייב‪ ,‬כי אדם שגרם‬
‫לנזק יישא במעמסה הכספית הנובעת ממעשיו‪ .‬אם מטרת החוק היא הרתעה‪ ,‬קביעת נורמות‬
‫ועשיית צדק‪ ,‬אזי האחריות הנזיקית חייבת להיות מבוססת על אשם מצד המזיק‪ .‬בהעדר אשם‬
‫מצד המזיק ובהתחשב בכך שלא יכול היה לעשות דבר כדי למנוע את התאונה (אירוע שגרם‬
‫לנזק)‪ ,‬נשאלת השאלה‪ ,‬מדוע שיישא בפיצוי לנזק? אדם יכול לגרום לנזקים מבלי שהוא אשם‪:‬‬
‫לדוגמה – נהג שפוגע בילד שקפץ אל הכביש‪ .‬הוא פגע בו אך הוא לא אשם‪ .‬מקובל לומר‪ ,‬כי‬
‫המטרה של דיני הנזיקין היא השבת המצב לקדמותו‪ .‬מכאן‪ ,‬שאם תוטל אחריות נזיקין על‬
‫המזיק גם אם אינו אשם‪ ,‬אזי יושב מצבו של הניזוק לקדמותו אך יורע מצב של המזיק‪ .‬לכאן‬
‫נכנס שיקול הצדק‪.‬‬

‫ישנן מערכות דינים בדיני הנזיקין שאינן מבוססת על אשמתו של המזיק‪ ,‬אשר קובעות אחריות‬
‫מוחלטת‪ .‬לדוגמה‪ :‬תאונת דרכים‪ .‬מבחינת דיני הנזיקין‪ ,‬גם אם נהג גרם נזק גוף לאחר מבלי‬
‫להיות אשם‪ ,‬הוא אחראי נזיקית‪.‬‬

‫טדסקי‪ ,‬ע"ע ‪.25-30‬‬ ‫‪1‬‬

‫‪8‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫בתקופה המודרנית יש המערערים על המטרות הקלאסיות של דיני הנזיקין‪ ,‬כגון רעיון האשם‬
‫המוסרי‪ ,‬והם סבורים כי על דיני הנזיקין לחתור לפיזור הנזק ‪ -‬מטרה המוצדקת הן מנימוקים‬
‫כלכליים והן מנימוקים חברתיים‪ .‬הטענה היא‪ ,‬שיש גורמים שיכולים לשאת בנזק באופן טוב‬
‫יותר מאחרים‪ ,‬וכי קל יותר לשאת בנזק מפוזר מאשר בנזק מרוכז הנופל על גורם אחד‬
‫בבת‪-‬אחת‪ .‬לדוגמה‪ :‬יכולת נשיאה בנזק של המדינה או חברת הביטוח הוא גדול יותר מאשר‬
‫יכולתו של אדם פרטי‪ .‬חברת ביטוח יכולה לפזר את הנזק על נושאי הפרמיות‪ .‬קל יותר לאלף‬
‫אנשים לשלם שקל אחד מאשר לאדם אחד לשלם אלף שקלים‪ .‬יצרן שהמוצר שלו גורם נזק‪,‬‬
‫יכול לתמחרו כך שיכסה את עלות הנזק‪ ,‬כשהתשלום לכך מגולם בתוך המחיר ונישא ע"י‬
‫הצרכנים‪ .‬כיצד מגשימים את פיזור הנזק ע"י דיני הנזיקין? מטילים חבות נזיקית על אותם‬
‫גורמים שיכולים לפזר את הנזק בצורה הטובה ביותר (חברות ביטוח‪ ,‬יצרנים‪ ,‬המדינה)‪.‬‬

‫מטרות דיני הנזיקין (הרתעה‪ ,‬פיצוי הניזוק‪ ,‬פיזור הנזק‪ ,‬עשיית צדק) אינן מתאימות לכל‬
‫מערכות הדינים המשתייכות לדיני הנזיקין‪ .‬לדוגמה‪ :‬קיומה של אחריות מוחלטת‪ .‬יש לבחון‬
‫את המטרות אותן מבקשת לקדם כל מערכת‪.‬‬

‫הפיצויית של השבת המצב לקדמותו הנה המטרה העיקרית של דיני‬

‫ִ‬ ‫מקובל לחשוב שהפונקציה‬
‫הנזיקין‪ ,‬מבלי להתעלם משאר המטרות שהוזכרו‪ .‬לכאורה הפתרון של "עין תחת עין" הוא‬
‫פתרון נזיקי ועונשי כאחד לנזק שנגרם‪ .‬חז"ל ציינו‪ ,‬כי פתרון זה לא יתרום דבר לניזוק‪ .‬הם‬
‫מי ממון – תשלום שווי עין‪ .‬זוהי גישה פיצויית‪.‬‬
‫אימצו פתרון של דְ ֵ‬

‫דיני נזיקין והמשפט הפלילי‬

‫מטרת המשפט הפלילי הנה להעניש‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬מטרת דיני הנזיקין היא בעיקר לפצות את‬
‫הנפגע‪ .‬המשפט הפלילי עניינו באינטרס של הציבור ושמירת הנורמות בחברה‪ .‬לכן ההגנה על‬
‫המשפט הפלילי מופקדת בידי המדינה אשר בידיה להחליט על הגשת כתב אישום ועליה מוטל‬
‫ניהול המשפט ולא על הנפגע‪ .‬המשפט הפלילי הא חלק מהמשפט הציבורי‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬דיני‬
‫הנזיקין שייכים למשפט הפרטי – הם נותנים כלי לנפגע להגן על האינטרס הפרטי שלו‪ ,‬באשר‬
‫יכול הוא להגיש תביעה נגד המזיק‪ .‬הנפגע מנהל את המשפט‪ .‬אותו אירוע יכול להידון בשתי‬
‫המערכות גם יחד‪ .‬לעתים‪ ,‬ההבדל בין שתי המערכות מטושטש‪ .‬ישנם מקרים‪ ,‬בהם בדיני‬
‫עונשין פוסקים על סמך סטנדרטים של המשפט הפלילי – לדוגמה‪ :‬פסיקת פיצויים‪ .‬מצד שני‪,‬‬
‫בית משפט המרשיע נאשם בעבירה פלילית יכול לחייב את הנאשם לפצות את הקרבן בכסף עד‬
‫לגובה מסוים‪ .‬המדובר בדוגמאות חריגות‪.‬‬

‫‪9‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫סעיף ‪ 88‬לפקודת הנזיקין‬

‫העובדה שמעשה מהוה עבירה פלילית אינו חוסם תביעה אזרחית בגין אותו מעשה‪ .‬אך אם‬
‫רואה בית משפט במהלך תיק נזיקי שהעובדות עלולות להוות פשע‪ ,‬ייעכב בית המשפט את‬
‫ההליכים עד שייווכח שהעובדות הללו נמסרו לידיעת המשטרה‪.‬‬

‫‪ .88‬עוולה שהיא גם עבירה‬

‫היו העובדות שעליהן מתבססת תובענה על עוולה מהוות עבירה פלילית‪,‬‬
‫לא ישמש הדבר מחסום בפני התובענה‪ ,‬אך אם ראה בית המשפט הדן‬
‫בתובענה בכל שלב של ההליכים שהעובדות מהוות‪ ,‬או עשויות להוות‪,‬‬
‫פשע‪ ,‬יעכב בית המשפט את המשך ההליכים עד שייווכח שהעובדות‬
‫נמסרו לידיעת המשטרה או שהן ידועות לה‪.‬‬

‫דיני חוזים ודיני נזיקין‬

‫גם בחוזים ישנו מנגנון של פיצויים על נזק שנגרם‪ .‬ההבדל הוא‪ ,‬שזכותו של התובע בדיני חוזים‬
‫נובעת מהסכמת הצדדים להתקשר בחוזה‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬בנזיקין החיוב מוטל באמצעות חוק‪,‬‬
‫ואין המדובר בחיוב מכוח הסכם‪ .‬בשני המקרים מדובר בחיוב שהופר‪ .‬הסעדים על עוולה‬
‫בנזיקין מפורטות בפקודת הנזיקין‪ .‬התרופות על הפרה חוזית מצויות בחוק החוזים (תרופות)‪,‬‬
‫המהווה את פקודת הנזיקין של דיני החוזים‪ .‬מכאן נובע‪ ,‬שכדי לחייב בנזיקין צריך למצוא‬
‫בחוק חובה שהופרה על‪-‬ידי המזיק‪ .‬בדיני החוזים לעומת זאת‪ ,‬החובות החוזיות הן בלתי‬
‫מוגבלות – הכל בהתאם למה שהסכימו עליו הצדדים‪.‬‬

‫אחריות בנזיקין‪ ,‬חוזים ועשיית עושר‬

‫בחוזים – כאשר א' הפר חובה חוזית כלפי ב' – המטרה היא להעמיד את הניזוק במצב בו‬
‫כאילו קוים החוזה – פיצויי קיום ‪ /‬פיצויי ציפיה‪.‬‬

‫בנזיקין – כאשר א' פגע באינטרס של ב' שהחוק בחר להגן עליו (שלמות גוף‪ ,‬שלמות רכוש‪ ,‬שם‬
‫טוב) – מעמידים את הניזוק במצב בו היה נמצא לולא העוולה‪ .‬דוגמה‪ :‬נזק שנגרם כתוצאה‬
‫מבניה שערך קבלן‪ .‬ע"פ החוזה‪ :‬היה עליו לבנות ע"פ התכנית המוסכמת‪ .‬ע"פ החוק‪ :‬ישנן‬
‫חובות חוקיות שעל הקבלן לעמוד בהן‪ .‬עילה נזיקית אינה קשורה לעילה החוזית‪ ,‬והיא בודקת‬
‫האם הקבלן בנה בצורה סבירה בלא להתרשל‪ .‬לעתים תתקיים הפרת חוזה בלא קיומה של‬
‫עוולה נזיקית‪ .‬נגרם נזק אך הקבלן לא התרשל‪ .‬אחריות בחוזים היא מוחלטת ‪ -‬סוכם על בניית‬
‫בית ואם התוצאה לא הושגה‪ ,‬לא חשובה הסיבה‪ ,‬יש לתת פיצוי על אי‪-‬הגעה לתוצאה‬
‫המוסכמת‪ .‬עילה חוזית מחייבת להגיע לתוצאה‪ .‬היא אינה בנויה על אשם‪ .‬לעתים יש יתרון‬

‫‪10‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫לעילה הנזיקית על פני זו החוזית‪ .‬כאשר נפגע ג'‪ ,‬אורח בביתו של ב' ‪ -‬מזמין העבודה‪ .‬ג' אינו‬
‫יכול לתבוע מכוח העילה החוזית‪ ,‬שכן אינו צד לחוזה‪ ,‬אך יש לו עילה נזיקית‪ ,‬שכן הקבלן‬
‫הבונה אחראי כלפי כל העולם במקרה של רשלנות‪ .‬יתכן שהחוזה הספציפי התיר לבנות‬
‫בסטנדרט גרוע‪ .‬ברור שבמקרה‪ ,‬כזה לא תהיה עילה חוזית שכן היה על הצדדים לקחת בחשבון‬
‫את תוצאות הבניה הגרועה‪.‬‬

‫בדיני עשיית עושר ולא במשפט ‪ -‬ייתכן שאותה התנהגות תקים עילה הן בחוזים‪ ,‬הן בנזיקין‬
‫והן בעשיית עושר‪ .‬דוגמת הקבלן‪ :‬קבלן בנה מחומרים זולים ובכך חסך כסף על חשבון המזמין‬
‫שייתבַע להשיב את הרווח שעשה על חשבון המזמין‪ .‬פס"ד אמריקני מתחילת המאה‬
‫ָּ‬ ‫– ייתכן‬
‫ה‪ - Jacob & Young 20-‬הקבלן השתמש בצינורות מחומר ירוד אך התוצאה הייתה טובה‪.‬‬
‫היה קושי בהוכחת נזק‪ .‬אם לא הוגבל סוג הצינורות לשימוש ייתכן שאין גם עילה חוזית‪.‬‬
‫במקרה זה אפשר לתבוע על עשיית עושר‪ .‬עילת עשיית העושר אינה תלויית נזק או תלויית תום‬
‫לב‪ ,‬אלא תלויה בשאלה‪ ,‬האם מישהו הרוויח על חשבון מישהו אחר‪.‬‬

‫ב‪ .‬מקורות דיני הנזיקין בישראל ופרשנות‬

‫פקודת הנזיקין חוקקה בשנת ‪ 1944‬ובשנת ‪ 1947‬נכנסה לתוקף‪ .‬היא ייצור כלאיים‪ ,‬שכן מדובר‬
‫בקוד שלם של דיני הנזיקין שחוקק ע"י הנציב העליון מחד‪ ,‬אך מבחינה מהותית התוכן שלה‬
‫הנו יציר כפיהם של השופטים האנגלים‪ .‬העוולות השונות נוצרות במסגרת קזואיסטית (‪)case‬‬
‫והן הורקו לפקודת הנזיקין‪ .‬צורת בנייה זו של הפקדה שונה מבניית קוד שיטתי ומוסדר לצרכי‬
‫נזיקין‪ -‬הדבר משפיע על דרכי הפרשנות‪ .‬כתוצאה מכך קשה ללמוד על כוונותיו של המחוקק‬
‫לגבי הסדר שלילי‪ ,‬ולשופטים יש יד חופשית למדי בפרשנות הוראות הפקודה‪ .‬אין המצב כזה‬
‫בחוקים שחוקקה הכנסת באופן מקורי כגון חוק החוזים‪.‬‬

‫הפקודה תוקנה מספר פעמים‪ ,‬ואולם ישנם תיקונים שעניינם דיני נזיקין‪ ,‬ושאינם משולבים‬
‫בפקודה כגון‪ :‬חוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה)‪ ,‬תשי"ב‪ – 1952-‬המסדיר את חבות‬
‫המדינה על רשויותיה בנזיקין‪ ,‬וכן החוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף)‪,‬‬
‫התשכ"ד – ‪ ,1964‬אשר מסדיר את חובת ההשבה לכל מי שסעד ותמך בנפגע ממעשה נזיקין של‬
‫אחר‪ .‬כמו כן קיימים הפלת"ד המסדיר את סוגיית נזק הגוף שגרם נוהג ברכב לאחר‪ ,‬חוק‬
‫האחריות למוצרים פגומים‪ ,‬התש"ם‪ ,1980-‬המטפל בנזקי בגוף שגרם מוצר פגום‪ ,‬חוק איסור‬

‫‪11‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫לשון הרע‪ ,‬התשכ"ה‪ 1965-‬המאפשר הליכה במסלול פלילי ונזיקי וכן חוק הגנת הפרטיות‪,‬‬
‫התשמ"א‪.1981-‬‬

‫היחס בין העוולות הפרטיקולריות לבין עוולות המסגרת‬

‫קיימים שני סוגי עוולות‪.‬‬
‫עוולות מסגרת – רשלנות והפרת חובה חקוקה ‪ -‬הנן "עבירות סל" שיכולות להכיל בתוכן‬ ‫‪-‬‬
‫סוגי עוולות רבות‪.‬‬
‫עוולות פרטיקולריות – עוולות אלה מגדירות באופן ברור את האינטרס המוגן‪ .‬לדוגמה‪:‬‬ ‫‪-‬‬
‫תקיפה אמורה להגן על שלמות הגוף‪ .‬השגת גבול‪ :‬האינטרס המוגן – שמירה על זכות‬
‫הקניין במקרקעין‪.‬‬

‫פס"ד כרמלי ופס"ד גורדון עוסקים ביחס שבין עוולות המסגרת לעוולות הפרטיקולריות‪.‬‬

‫ע"א ‪ 243/83‬עירית ירושלים נ' גורדון‬

‫בפס"ד זה‪ ,‬ישנה הרחבה פרשנית לעוולת הרשלנות‪ .‬במקרה זה‪ ,‬העירייה נהגה ברשלנות שגרמה‬
‫לכליאת שווא של גורדון‪ .‬בפסה"ד נקבע‪ ,‬כי העירייה התרשלה וכי היא חבה בפיצויים לנפגע‬
‫רשלנותה‪ .‬עבירת הנגישה באה למנוע פתיחת הליך בזדון נגד האזרח‪ .‬לכאורה‪ ,‬הסעיף לא‬
‫התכוון ליצור חבות בנזיקין‪ .‬בפס"ד גורדון יש עקיפת טענת הנגישה באמצעות טענת הרשלנות‬
‫– זהו היחס שבין עוולת מסגרת לבין עוולה פרטיקולרית‪ .‬בית המשפט קבע שכיוון שפקודת‬
‫הנזיקין לא נכתבה כמקשה אחת ויש בה מוקדם ומאוחר‪ ,‬לא ניתן להקיש מסעיף לסעיף‪.‬‬
‫עוולת הנגישה קדמה לעוולת הרשלנות המאוחרת יותר‪ ,‬כך שהראשונה נכללה בפקודה שלא‬
‫מתוך מחשבה על מהותה של עוולת הרשלנות‪ .‬השופט ברק מדמה את העוולות לא כאיים אלא‬
‫כרשתות‪ ,‬כך שניתן להיתפס באחת מהעוולות‪ .‬בית המשפט מצא את העירייה רשלנית במידה‬
‫רבה בכך שלא קיימה את חובת הזהירות‪ ,‬ולכן חבה היא לנפגע פיצויים‪ .‬עוד נקבע‪ ,‬כי עוולה‬
‫פרטיקולרית אינה מונעת הסתייעות בעבירת מסגרת‪.‬‬
‫שני נימוקים לעמדתו זו של ברק‪:‬‬
‫נימוק היסטורי – אין לגזור בין העוולות;‬ ‫‪-‬‬
‫נימוק של מדיניות משפטית – גישה פורמלית המפרשת את העוולות כדבר‪-‬מה התחום‬ ‫‪-‬‬
‫לדברי הפקודה בלבד‪ ,‬אין בכוחה להתמודד עם מציאות חיים משתנה‪ .‬לדידו של ברק‪,‬‬
‫העוולות צריכות להיות גמישות ולהתאים לחיים המשתנים‪ .‬עם זאת‪ ,‬אסור שייווצר מצב‬
‫שעוולת הרשלנות תהיה בלתי מוגבלת‪.‬‬

‫פס"ד כרמלי מגלה מדיניות זהירה יותר בהקשר זה‪.‬‬

‫‪12‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫ע"א ‪ 558/84‬מזל כרמלי נגד מדינת ישראל ואח'‬

‫במקרה זה‪ ,‬אושפזה כרמלי בניגוד לרצונה בבית חולים פסיכיאטרי‪ ,‬ודבר אשפוזה לא הובא‬
‫לאישור הפסיכיאטר המחוזי בתוך ‪ 5‬ימים כקבוע בחוק‪ ,‬אלא רק לאחר ‪ 19‬יום‪ .‬לא הייתה‬
‫מחלוקת בשאלה זו‪ ,‬אולם בית המשפט העליון קבע כי מתקיימות ההגנות הקבועות בחוק בפני‬
‫כליאת שווא (המדובר באדם לא שפוי שכליאתו בכפיה הייתה הכרחית לצורך הגנה עליו או על‬
‫הציבור‪ ,‬והיא בוצעה בתום לב)‪ ,‬ובדעת רוב הוחלט שברגע שאין אחריות נזיקית בגין כליאת‬
‫שווא‪ ,‬לא תחול גם אחריות בגין הפרת חובה חקוקה‪ .‬בדעת מיעוט קבעה השופטת נתניהו‪ ,‬כי‬
‫יש לאמץ את הלכת גורדון‪ ,‬לפיה קיום עוולה פרטיקולרית אינה שוללת פניה לעבירת המסגרת‬
‫(רשלנות או הפרת חובה חקוקה)‪ .‬לכן סברה כי יש מקום לאפשר תביעת פיצויים לפי הפרת‬
‫חובה חקוקה‪ .‬עמדת הרוב הייתה אחרת‪ .‬השופט בך קבע כי בפס"ד גורדון היתה זהות‬
‫מוחלטת בין האלמנטים של העוולות‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬במקרה של כרמלי‪ ,‬העוולה הפרטיקולרית‬
‫גוברת על עוולת המסגרת‪.‬‬
‫נקודות שיש לזכור בהקשר לעוולות נזיקיות‪:‬‬
‫האם הנזק הנו אכן הפרת חובה שבדין? יש עוולות שאינן דורשות נזק מוחשי‪ ,‬ויש לבדוק‬ ‫‪-‬‬
‫לגבי כל עוולה ועוולה מהי דורשת‪.‬‬
‫בנזיקין אין המדובר בפעילות אסורה או מותרת אלא בפעילות שבית המשפט צריך להכריע‬ ‫‪-‬‬
‫האם היא בגדר עוולה – בפעילות עתירת סיכון‪ .‬בית המשפט מבקש לאזן ולתחום את‬
‫נדוס חברתי (‪social‬‬
‫לה ּ‬‫ִ‬ ‫גבולות הפעילות המותרת‪ .‬כללי הנזיקין הנם כללים‬
‫‪)engineering‬שאינם מוסריים אלא חברתיים‪.2‬‬
‫חלוקת עוולות‪ :‬עוולות מסגרת לעומת עוולות פרטיקולריות‪.‬‬ ‫‪-‬‬

‫עוולות פרטיקולריות‬ ‫עוולות מסגרת‬

‫שאר העוולות‬ ‫הפרת חובה חקוקה – סעיף ‪ 35‬שישה ‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫עוולות פרטיות – הן מגנות על דבר‪-‬מה‬ ‫‪-‬‬ ‫יסודות‬
‫ספציפי‬ ‫רשלנות – סעיף ‪ 63‬שלושה יסודות‬ ‫‪-‬‬
‫עיקר הדגש הוא על הערך המוגן‬ ‫‪-‬‬ ‫מסגרת מותווית ע"י המחוקק‬ ‫‪-‬‬
‫הדגש הוא על התנהגות המזיק‬ ‫‪-‬‬

‫סעיף ‪ 1‬לפקנ"ז ‪ -‬הגדרות‬

‫פגיעה‬
‫"נגיעה שלא כדין בזכות משפטית" (ביצוע עוולה) – הנה יסוד הכרחי כדי לתבוע בנזיקין‪.‬‬

‫טדסקי‪ ,‬ע"ע ‪.25-26‬‬ ‫‪2‬‬

‫‪13‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫נזק‬
‫"אבדן חיים‪ ,‬אבדן נכס‪ ,‬נוחות‪ ,‬רווחה גופנית או שם‪-‬טוב‪ ,‬או חיסור מהם‪ ,‬וכל אבדן או חיסור‬
‫כיוצאים באלה" ‪ -‬הגדרה רחבה‪ .‬ייתכן שנגרם נזק אך אין פגיעה בזכות משפטית‪ .‬במקרה כזה‬
‫אין חבות נזיקית‪ .‬תיתכן אחריות בנזיקין ללא נזק‪ ,‬שכן קיימות עוולות מסוימות המאפשרות‬
‫פגיעה גם בלא נזק‪ .‬דוגמה לכך‪ :‬סעיף ‪ 29‬לפקנ"ז‪.‬‬
‫‪ .29‬הסגת גבול במקרקעין‬
‫הסגת גבול במקרקעין היא כניסה למקרקעין שלא כדין‪ ,‬או היזק או‬
‫הפרעה בידי אדם למקרקעין שלא כדין; אך אין תובע יכול להיפרע‬
‫פיצויים על הסגת גבול במקרקעין אלא אם סבל על ידי כך נזק ממון‪.‬‬

‫על‪-‬פי לשון הסעיף ‪ -‬תיתכן אחריות בנזיקין גם אם לא נגרם נזק‪ ,‬וייתכן כי לא ניתן לקבל‬
‫פיצויים שכן לא נגרם נזק ממוני‪.‬‬

‫נזק ממון‬
‫"נזק ממון" ‪ -‬הפסד או הוצאה ממשיים הניתנים לשומה בכסף ואפשר למסור עליהם פרטים"‪.‬‬
‫מכאן שנזק ממוני הנו נזק מוחשי‪.‬‬

‫סוגי האחריות נזיקית‬

‫קיימים חמישה סוגי אחריות בנזיקין‪:‬‬
‫‪ .1‬אחריות מוחלטת – מוטלת על המזיק בלא כל אשם מצדו‪ ,‬על בסיס נתונים עובדתיים‪.‬‬
‫‪ .2‬אחריות חמורה – אחריות ללא אשמה ‪ -‬אין צורך להוכיח אשמה או התרשלות‪ ,‬וקיימות‬
‫לגביה הגנות‪ .‬לנתבע יכולות להיות טענות הגנה‪ .‬דוגמה‪ :‬סעיף ‪41‬א לפקנ"ז‪ :‬היזק של כלב‪.‬‬
‫המדובר באחריות חמורה שכן יש הגנות – לדוגמה‪ :‬אם האדם התגרה בכלב‪.‬‬
‫בשני הסעיפים הראשונים – אין צורך להוכיח יסוד נפשי!‬
‫‪ .3‬אחריות מוגברת – אחריות על בסיס אשמה‪ .‬החוק מסייע לתובע להוכיח את תביעתו‬
‫על‪-‬ידי כך שהוא מעביר את נטל הראיה לנתבע‪ .‬התובע לא נדרש להוכיח את כל יסודות‬
‫האשם‪ .‬דוגמה לכך‪ :‬רשלנות רפואית‪ .‬סעיף ‪ – 41‬הדבר מעיד על עצמו‪ ,‬הדבר מדבר בעצמו‪.‬‬
‫אם קרתה מסכת עובדתית שיש בה ליצור תשתית לכאורה‪ ,‬לפיה הנתבע הוא אחראי‪ ,‬נעביר‬
‫את הנטל לפוגע הרופא‪ ,‬שאם יוכיח שלא התרשל‪ ,‬לא יחוב בנזיקין‪.‬‬
‫‪ .41‬חובת הראיה ברשלנות כשהדבר מעיד על עצמו‬
‫בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא‬
‫היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר‬
‫הביא לידי הנזק‪ ,‬וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה‬
‫עליו‪ ,‬ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם‬
‫המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא‬
‫נקט זהירות סבירה ‪ -‬על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא‬
‫לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה‪.‬‬

‫‪14‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫‪ .4‬אחריות רגילה – אחריות אל בסיס אשמה‪ .‬אחריות שמוטלת על אדם בשל מעשיו או‬
‫מחדליו כשיש בהם משום אשמה‪ .‬האשמה מתבטאת בכוונה או ברשלנות‪ .‬האחריות מוטלת‬
‫על התובע‪ .‬זוהי האחריות הנפוצה בדיני נזיקין‪.‬‬
‫‪ .5‬אחריות שילוחית – אחריות משותפת של מעביד ועובד ושל שולח ומשלח‪ .‬האחריות‬
‫תתחלק בין השניים בהתאם למידת האחריות של כל אחד מהם‪ .‬יש מקרים בהם נקבע‬
‫מפורשות שלא תחול אחריות שילוחית‪ ,‬אלא אם כן המעביד או השולח התיר או אשרר‬
‫מפורשות את העוולה‪ .‬בעבירת תקיפה סייג זה קיים‪.‬‬

‫שיקולי הרתעה‬
‫מטרת דיני הנזיקין היא ליצור הרתעה אופטימלית‪ ,‬לאו דווקא הרתעה מקסימלית‪,‬‬
‫מהתנהגויות לא רצויות‪.‬‬

‫קנס עונשי גבוה כהרתעה מקסימלית‬

‫הטלת קנס הגדול פי כמה מערכו של הנזק‪ .‬אם תונהג מדיניות גורפת של קנסות עונשיים‬
‫גורפים‪ ,‬מחירי הפרמיות ירקיעו שחקים והדבר יפגע בהתנהגות האנושית הרגילה‪.‬‬

‫הצעת קליברייזי – הרתעה אופיטמלית‬

‫עלינו להקטין למינימום את הסכום של הוצאות התאונה וכן את הוצאות המניעה‪ .‬הדבר יסייע‬
‫להגיע להרתעה אופטימלית‪ .‬אם נבקש להגיע להרתעה אופטימלית שתהא כרוכה בהוצאות‬
‫מרובות‪ ,‬הדבר יפגע בשגרת החיים הנורמלית‪ .‬לכן‪ ,‬נבקש להקטין את הוצאות התאונה‬
‫והמניעה כאחד‪.‬‬

‫סה"כ‬ ‫הוצאות מניעה‬ ‫הוצאות תאונה‬

‫‪1000‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪1000‬‬
‫‪900‬‬ ‫‪900‬‬ ‫‪0‬‬

‫קלברייזי מציע שתי דרכים להשיג מטרה זו‪:‬‬

‫‪ .1‬הרתעה ספציפית הנקבעת ע"י המחוקק – התווית דרך התנהגות רצויה לסיטואציה‬
‫ספציפית – דוגמה‪ :‬תקנות התעבורה‪.‬‬
‫‪ .2‬הרתעה כללית ‪ /‬הרתעת שוק – יש לתת לכל אדם העושה פעילות מסוימת לשאת בהוצאות‬
‫התאונה ובהוצאות המניעה‪ .‬על כל אדם לעשות בעצמו את חישובי הכדאיות שלו‪ .‬ניתן‬
‫להיעזר באקטוראים (מעריכי סיכונים) שמקצועם הוא הערכת נזק‪.‬‬
‫הדרך הטובה ביותר היא שילוב של שתי השיטות כדי להשיג הרתעה אופטימלית‪.‬‬

‫‪15‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫ג‪ .‬רשלנות‬
‫עוולת הרשלנות הנה אחת מ"עוולות הסל" המצויה בפקנ"ז‪ ,‬והיא מעוגנת בסעיפים ‪:35-36‬‬
‫‪ .35‬רשלנות‬
‫עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות‪ ,‬או לא‬
‫עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות‪ ,‬או שבמשלח יד‬
‫פלוני לא השתמש במיומנות‪ ,‬או לא נקט מידת זהירות‪ ,‬שאדם סביר‬
‫ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות‬
‫‪ -‬הרי זו התרשלות; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר‪ ,‬שלגביו יש לו‬
‫באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג‪ ,‬הרי זו רשלנות‪ ,‬והגורם‬
‫ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה‪.‬‬

‫‪ .36‬חובה כלפי כל אדם‬

‫החובה האמורה בסעיף ‪ 35‬מוטלת כלפי כל אדם וכלפי בעל כל נכס‪ ,‬כל‬
‫אימת שאדם סביר צריך היה באותן נסיבות לראות מראש שהם עלולים‬
‫במהלכם הרגיל של דברים להיפגע ממעשה או ממחדל המפורשים באותו‬
‫סעיף‪.‬‬

‫שלושת יסודות העוולה בהם נדון בהרחבה להלן‪:‬‬

‫‪ .1‬קיום חובת זהירות (סעיף ‪;)36‬‬
‫‪ .2‬הפרת חובת הזהירות (סעיף ‪ 35‬רישא) = התרשלות;‬
‫קש"ס עובדתי‬ ‫‪ .3‬גרימת נזק לאדם‪ ,‬שכלפיו קיימת החובה‪ ,‬כתוצאה מההפרה (סעיף ‪35‬‬
‫ומשפטי בין ‪2‬ל‪3 -‬‬
‫סיפא)‪.‬‬
‫‪ ‬רק קיום מצטבר של שלושת היסודות מאפשר הוכחת קיומה של‬
‫עוולת הרשלנות‪.‬‬
‫‪ ‬ההתרשלות משמעה – הפרת חובת הזהירות הקיימת‪.‬‬
‫‪ ‬חייב להתקיים קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין ההתרשלות לבין הנזק‪.‬‬

‫רשלנות כלכלית‬
‫השופט הפדרלי ‪ 3Learned Hand‬טבע את המונח "רשלנות כלכלית" שמבחנה הוא תוחלת‬
‫הנזק‪.‬‬
‫אם עסק לא משקיע הוצאות מניעה במטרה למנוע נזקים ידועים הוא ייחשב לרשלן‪ .‬מבחן‬
‫"לרנד הנד"‪ :‬תוחלת הנזק = ‪%‬סיכוי ‪ X‬נזק ‪ .‬דוגמה‪ :‬קיים סיכוי שעובד ייפגע ממכונה‬
‫מסוכנת‪ :‬שיעור הנזק מוערך במיליון דולר‪ .‬אחוז הסיכוי לפגיעה הוא ‪ .30%‬לפיכך תוחלת הנזק‬
‫היא ‪ 300,000‬דולר‪ .‬לפי הרשלנות הכלכלית צריך להשקיע במיגון פחות מתוחלת הנזק‪ ,‬קרי‪:‬‬
‫פחות מ‪ 300,000-‬דולר‪ ,‬שכן לא הגיוני להשקיע יותר מכך‪ .‬השקעה פחותה מסכום זה עשויה‬
‫להיחשב לרשלנות‪.‬‬
‫‪ – Learned Hand – (1872-1961) 3‬שופט בית המשפט הפדרלי‪ ,‬מבכירי השופטים בארה"ב שהיה מוכר‬
‫בעצמאותו המחשבתית ובחדשנותו המשפטית‪ .‬הגם שלא מונה לשופט עליון (‪ ,)Justice‬נחשב הוא לאחד מטובי‬
‫שופטיה של ארה"ב כ‪ Holmes-‬ו‪.Cardozo-‬‬

‫‪16‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫‪ .1‬חובת זהירות‬
‫חובת זהירות מתחלקת לחובת זהירות קונקרטית‪/‬טכנית‪/‬ספציפית ("יכול היה לצפות")‬
‫הקשורה לנסיבותיו המיוחדות של אותו מקרה‪ ,‬ולחובת זהירות נורמטיבית‪/‬מושגית ("צריך‬
‫היה לצפות") הקשורה לסוג הכללי של הקשר בין מזיק לניזוק ונובעת‪ ,‬בין השאר‪ ,‬משיקולי‬
‫מדיניות‪.‬‬
‫המדובר בשני מבחנים מצטברים‪.‬‬

‫עקרון הגולגולת הדקה‬

‫ברגע שנקבע שיש חובת זהירות כלפי הנתבע בגין סוג הנזק שנגרם‪ ,‬נטיל אחריות על המזיק גם‬
‫אם היקפו המדויק של הנזק לא היה צפוי‪ .‬בפס"ד קליפורד נקבע‪ ,‬כי לא היה צפוי שהשימוש‬
‫במזרקים מסוג בהם נעשה שימוש יגרום לסוג הנזק של הנזק המוחי שנגרם‪ .‬במקרה זה לא‬
‫החילו את עקרון הגולגולת הדקה‪ ,‬לפיו על המזיק לצפות את הניזוק על רגישויותיו המיוחדות‬
‫גם אם יש לו‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬גולגולת דקה‪ .‬גם בפס"ד עלי טבק לא הוחל עקרון זה כיוון שלא נמצאה‬
‫רשלנות מצדו של המזיק לכאורה‪.‬‬

‫ע"א ‪ - 935/95‬משה נ' קליפורד‬

‫במקרה זה‪ ,‬רופא הזריק זריקת אלחוש (הרדמה מקומית) לילדה‪ ,‬תוך שימוש במזרק מסוג‬
‫מסוים‪ .‬מיד לאחר מכן התמוטטה הילדה ואושפזה למשך זמן רב‪ ,‬ובסופו של דבר התברר כי‬
‫נגרם לה נזק מוחי ומוטורי‪ .‬התביעה היה תביעת רשלנות רפואית כנגד הרופא והמרפאה‪ .‬בדעת‬
‫רוב (לוין וגולדברג)‪ ,‬קבע בית המשפט העליון כי במקרה זה‪ ,‬לא היה מדובר בתופעה ידועה‬
‫בספרות הרפואית‪ ,‬אלא להיפך – היתה זו הפעם הראשונה לקרות תופעה כזו‪ .‬מכאן שהרופא‬
‫לא צריך היה לצפות נזק זה מראש בהתחשב במה שידע בעת ביצוע הזריקה‪ .‬השופט גולדברג‬
‫ציין‪ ,‬כי הנזק שכן היה צפוי היה מוכר כנזק זמני וחולף‪ ,‬שלא הצדיק סיווג התנהגותו של‬
‫הרופא כרשלנית‪ ,‬שאם לא כן‪ ,‬הנורמה שהייתה נקבעת בהקשר זה היתה מחמירה מדי‪.‬‬

‫ע"א ‪ 630/68‬כהן נ' עלי טבק בע"מ‬

‫במקרה זה‪ ,‬תבע עובד במפעל לייצור סיגריות את המפעל בגין רשלנות והפרת חובה חקוקה‪,‬‬
‫לאחר שלקה במחלה קשה בדרכי הנשימה‪ .‬היה מוסכם כי התובע החל לעבוד במפעל בעודו‬
‫בריא‪ ,‬אך הויכוח היה בדבר הקשר שבין סביבת העבודה לבין החשת מחלת הנשימה שלו‪.‬‬
‫השופט לנדוי קבע‪ ,‬כי נמצא שהחשה כזו במחלת נשימה היא כה נדירה‪ ,‬עד כי אינה בגדר סיכון‬
‫שהיה על המפעל לצפותו‪ .‬עם זאת‪ ,‬נמצא כי המפעל הפר הוראות בטיחות בדבר סילוק הצברי‬
‫אבק‪.‬‬

‫‪17‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫‪Palsgraf v. Long Island Railroad (1928)4‬‬

‫במקרה זה אירעה תאונה בתחנת הרכבת‪ .‬אדם הגיע ברגע האחרון עם חבילת זיקוקין די‪-‬נור‬
‫בידו‪ ,‬אשר נפלה במהלך שהותו בתחנה‪ .‬הזיקוקים התפוצצו כאשר הרכבת הגיעה לתחנה ופגעה‬
‫בהם וההדף הפיל מאזניים שנפלו על גב' פלסגרף אשר תבעה את חברת הרכבות‪ .‬בית המשפט‬
‫קבע‪ ,‬כי לא היתה צפיות לנזק‪.‬‬

‫א) צפיות טכנית ‪/‬קונקרטית ‪ /‬ספציפית ("יכול לצפות")‬

‫מדוע העדר צפיות טכנית פוטר מאחריות?‬
‫‪ .1‬אפשר לבדוק את זה ע"פ המודל של "לרנד הנד"‪ :‬אם הסיכוי הוא כל כך קטן – אין‬
‫צורך בהשקעת משאבים למניעה‪.‬‬
‫‪ .2‬הגינות כלפי המזיק ‪ -‬האחריות בנזיקין היא לגבי מה שצפוי באופן סביר‪.‬‬

‫ב) צפיות נורמטיבית ("צריך לצפות")– שיקולים לאי‪-‬הטלת אחריות על‬

‫הרשלן‬
‫בית המשפט קבע‪( ,‬לדוגמה‪ ,‬השופט ברק בפס"ד ועקנין)‪ ,‬כי רק במקום בו ניתן לצפות נזק‬
‫קיימת גם אחריות מושגית‪ .‬אם ניתן (טכנית) אז גם צריך (נורמטיבית)‪ ,‬אלא‪-‬אם‪-‬כן יש‬
‫מדוע ראוי להטיל‬ ‫שיקולים של מדיניות משפטית המבטלים את הצפיות הנורמטיבית‪.‬‬
‫אחריות? משיקולים של הרתעה‪ .‬ההנחה היא‪ ,‬כי מי שהתרשל לא נהג כאדם סביר‪ .‬מהם‬
‫השיקולים שלא להטיל עליו אחריות למרות שצפה טכנית והתרשל בכל זאת‪:‬‬
‫‪ .1‬שיקול מינהלי – חשש להצפת בית המשפט בתלונות (פס"ד גורדון‪ ,‬פס"ד אמין [התנכרות‬
‫הורה לילדיו]‪ ,‬פס"ד אלסוחה [פגיעה נפשית בקרוב של נפגע תאונת דרכים]) ‪ .‬בית המשפט‬
‫דוחה בד"כ טענות אלה‪ .‬סעיף ‪ 4‬לפקודה מסנן תביעות של מה בכך‪ ,‬ולכן החשש להצפת בית‬
‫המשפט טרם הוכח כחשש ממשי‪.‬‬
‫‪ .2‬חשש לתביעות סרק – הכוונה להרחבת מעגל הנפגעים מעוולות (לדוגמה‪ :‬נזק נפשי שנגרם‬
‫להורי קרבן)‪ .‬בפס"ד אלסוחה איפשר בית המשפט מתן פיצוי להורי קרבן על נזק נפשי‪ ,‬אך‬
‫סייג זאת בשני סייגים‪ :‬א) מדובר בקרוב מדרגה ראשונה בלבד‪ .‬כלפי קרובים אחרים אין‬
‫חובת זהירות‪ .‬ב) לא כל נזק נפשי‪ ,‬אלא רק נזק נפשי כבד (פסיכוזיס‪/‬נוירוזיס)‪ .‬המדובר‬
‫בדרישות מצטברות‪.‬‬
‫‪ .3‬הרתעת יתר – שיקולים של השפעה שלילית על פעילותם של מזיקים בכוח – כיום אין‬
‫המדינה ורשויותיה חסינים בפני תביעה‪ .‬יש מקרים בהם בית המשפט לא מוכן ליצור‬
‫הרתעת יתר‪ ,‬דוגמת המקרים הבאים‪:‬‬

‫מאגר ‪.Lexis-Nexis‬‬ ‫‪4‬‬

‫‪18‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫משפחה ‪ -‬פס"ד אמין‪ .‬במקרה זה המדובר בדוגמה כה קיצונית שדרשה את‬ ‫א)‬
‫התערבות בית המשפט‪ .‬השופט אנגלרד קבע‪ ,‬כי בשל שיקולי מדיניות‬
‫שיפוטית‪ ,‬לא יתאפשר לילד לתבוע את הוריו הגרושים בגין נזק שנגרם לו‪.‬‬
‫פס"ד ‪( Hill‬אנגליה) – אדם שנחשד כרוצח סדרתי נעצר ושוחרר ולאחר מכן‬ ‫ב)‬
‫בוצע רצח‪ .‬בני משפחת הקרבן תבעו את המשטרה כמי שנהגה באופן רשלני‬
‫שלא מנע את הרצח של קרבם‪ .‬גם אם המשטרה התרשלה‪ ,‬בית המשפט יעדיף‬
‫כעניין שבמדיניות ציבורית שלא לחייבה בשל אותה רשלנות‪ ,‬וזאת כדי למנוע‬
‫מצב של התנהלות המשטרה באופן מגננתי ועל‪-‬פי חשש מתביעות להן תהיה‬
‫צפויה בשל התנהלותה‪.‬‬
‫אחריות עורכי דין – באנגליה היה מקובל על דרך ההלכה‪ ,‬כי אין חובת זהירות‬ ‫ג)‬
‫לעו"ד‪ barrister‬המנהל את המשפט בצורה כושלת‪ .‬זאת לעומת עו"ד מסוג‬
‫‪ solicitor‬המנהל עניין חוזי ברשלנות‪ .‬לאחרונה שונתה ההלכה‪ ,‬ונקבע כי ניתן‬
‫לתבוע נזיקית במקרים קיצוניים של התרשלות‪.‬‬
‫רפואה מגננתית – אנו חוששים שאם רופא יהא חשוף כל העת לרשלנות בדרך‬ ‫ד)‬
‫הטיפול‪ ,‬אזי ישלח את חוליו לבדיקות מיותרות הכרוכות בסיכון או יתן‬
‫תרופות מיותרות‪ .‬מכאן‪ ,‬שרפואה מגננתית היא כה חמורה עד שלא כדאי‬
‫להטיל אחריות נזיקית ברשלנות‪.‬‬

‫ע"פ מדיניות שיפוטית ניתן לצמצם את האחריות למקרים קיצוניים בלבד‪ ,‬הגם שקיימת‬
‫רשלנות‪ .‬זוהי מעין פשרה בין המצב הקודם‪ ,‬בו לא הוטלה כלל חובת זהירות (לדוגמה‪ ,‬על‬
‫הורים‪ ,‬על עורכי דין‪ ,‬על הורים)‪ ,‬לבין מצב פרוץ בו ישנה תחולת רשלנות גורפת על תחום שלם‪.‬‬
‫מוטלת רשלנות במקרים מסוימים בלבד‪ ,‬בשטחים שבעבר לא הוטלה בה אחריות רשלנית כלל‪.‬‬

‫ע"א ‪ 343/74‬גרובנר נ' עירית חיפה‬

‫במקרה זה נפגעה גב' גרובנר מרוכב אופניים בעת שטיילה בגן שבאחריות עיריית חיפה‪ .‬היא‬
‫תבעה את העירייה בגין הפרת חובה חקוקה ובין עוולת רשלנות‪ ,‬שכן טענה כי העירייה לא‬
‫הקצתה פקח קבוע לאותו גן הגם שהושמו תמרורי אזהרה במקום‪ .‬בהקשר לעוולת הרשלנות‬
‫קבע השופט שמגר‪ ,‬כי יש לבחון את שאלת הצפיות המושגית הן בהקשר לסכנה שהיתה צפויה‬
‫בגן והן בהקשר לאמצעים שנקטה העירייה‪ .‬שמגר לא מצא פגם במעשי העירייה – ההיפך מכך‬
‫– העיריה הציבה תמרורי אזהרה מפני אופניים ומפעם לפעם הפעילה פקחים בגן והמדובר‬
‫באמצעים סבירים בנסיבות העניין ובהתחשב במשימות האחרות המוטלות על העירייה‪.‬‬

‫‪19‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫ע"א ‪ 145/80‬ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש‬

‫ועקנין בילה בבריכה שבאחריות עיריית בית שמש ובמהלך בילויו‪ ,‬קפץ למים 'קפיצת ראש'‬
‫במקום בו המים רדודים‪ .‬הוא נפצע קשה כתוצאה מחבלה שנגרמה לראשו‪ ,‬ותבע את העירייה‪,‬‬
‫בין השאר בין אי‪-‬מילוי חובת זהירות לפי סעיפי הרשלנות‪ .‬השופט ברק מצא שמנהלי הבריכה‬
‫הפרו את חובת הזהירות המוטלת עליהם‪ ,‬והתקיים מצב של סיכון בלתי סביר‪ ,‬הגם שועקנין‪,‬‬
‫אז בן ‪ ,15‬יכול היה לשים לב לסיכון שנובע מהתנהגותו‪ .‬על בעלי הבריכה היה לצפות את‬
‫הסיכון שעלול להיגרם מקפיצת ראש למים רדודים‪.‬‬

‫ביקורת על דעתו של ברק בפס"ד ועקנין‬

‫בהלכת ברק בפס"ד ועקנין קיים דיון כפול בין חובת הזהירות הקונקרטית לבין סוגית‬
‫ההתרשלות‪ .‬הדבר גורם לבלבול בין השתיים‪ ,‬וכיום שופטים הפסיקו לדבר על חובת זהירות‬
‫מושגית וקונקרטית‪ ,‬ומעדיפים לדבר רק על חובת זהירות באורח כללי‪ .‬בחובת זהירות נבדוק‬
‫האם הייתה צפיות טכנית‪ ,‬ובהנחה שהיא קיימת‪ ,‬האם יש שיקולי מדיניות המורידים אחריות‬
‫– צפיות נורמטיבית‪ .‬כאן ייבחנו שיקולי המדיניות‪ .‬במקרה של התרשלות‪ ,‬יש לשאול האם לגבי‬
‫אותם הסיכונים שחובה על אדם סביר למנוע‪ ,‬אכן ננקטו צעדי מניעה סבירים‪ .‬זהו מבחן‬
‫עובדתי ביסודו‪ ,‬אך גם כאן יש קביעות נורמטיביות לגבי דרך ההתנהגות של אדם סביר‪.‬‬

‫ע"א ‪ 593/81‬מפעלי רכב אשדוד בע"מ נ' ציזיק ואח'‬

‫במקרה זה‪ ,‬הוגשה תביעה נזיקית כנגד פועלים שהשביתו את נמלי הים בארץ‪ ,‬וגרמו לעיכוב‬
‫בהגעת סחורה לתובעת‪ .‬בית המשפט קיבל את הערעור וקבע באופן זהיר‪ ,‬כי גם לשובתים‬
‫קיימת חובת זהירות מושגית‪ ,‬הנובעת מהצורך לאזן בין האינטרסים שלהם וזכותם הלגיטימית‬
‫לשבות‪ ,‬לבין אינטרסים של צדדים שלישיים שעלולים להיפגע מאותה שביתה‪ .‬בפסק דינו קבע‬
‫בית המשפט‪ ,‬כי יש לתת פירוש רחב למושג הרשלנות כעקרון שוטף אשר "יש להחילו על‬
‫התנאים ובעיות החיים המגוונים ביותר"‪ .‬עוד קבע בית המשפט‪ ,‬כי קיבל את הערעור‪ ,‬שכן‬
‫השובתים יכלו לצפות שיגרם נזק לצד שלישי‪ ,‬חזו אותו ואף התכוונו לגרום את הנזק‪ ,‬הגם‬
‫שיכלו למנוע אותו מבלי לפגוע בניהול השביתה‪.‬‬

‫ע"א ‪ 542/87‬קופת אשראי וחסכון נ' מוצטפא‬

‫במקרה זה‪ ,‬נמצא בנק רשלני בטיפולו בצ'קים שזויפו‪ ,‬ואשר בגין זיוף זה‪ ,‬נגרם נזק לשני חלפני‬
‫כספים‪ .‬בית המשפט מצא את הבנק רשלני מכיוון שידע שהצ'קים נעלמו ומכיוון שזיוף צ'קים‬
‫אינו סיכון בלתי צפוי בהתייחס לנושא זה‪.‬‬

‫‪20‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫תביעות נזיקין נגד המדינה בגין האינתיפאדה הראשונה‬

‫מצד אחד‪ ,‬ניתן לטעון באופן גורף נגד אחריות המדינה על פעולותיה במסגרת האינתיפאדה‪,‬‬
‫ובכך תאבד ההרתעה כנגד עושי דבריה – אנשי צבא וביטחון‪ .‬מצד שני‪ ,‬ניתן לטעון באופן גורף‬
‫בעד אחריות – שתגרום להתרעת יתר‪ .‬קיימת גישת ביניים‪ :‬שיקולי התרעת היתר לא‬
‫מספיקים כדי לשלול אחריות מוחלטת‪ .‬שיקולי הרתעת היתר יובילו אותנו להיזהר בהטלת‬
‫אחריות רק למקרים בהם הייתה רשלנות חמורה מצד החיילים‪.‬‬

‫משטר של רשלנות משמעותו שאין אחריות מוחלטת‪ ,‬אלא היא נובעת רק ממקרים בהם לא‬
‫נהגנו כאדם סביר‪.‬‬

‫הגורמים השונים שחובת הזהירות מתייחסת אליהם‬

‫‪ .1‬סוג הפעילות‬
‫לדוגמה‪ :‬האם על התדיינות בבית משפט או על טיפול רפואי נטיל חובת זהירות? בפס"ד ועקנין‬
‫קבע ברק‪ ,‬שסיכון רגיל וטבעי אינו סיכון של רשלנות‪ ,‬וכי שמשתתף בסיכונים רגילים וטבעיים‪,‬‬
‫אל לו יתפלא אם הסיכון התממש בסופו של דבר‪ .‬הדבר מוביל לכך שבסיכונים מסוג זה לא‬
‫קמה חובת זהירות (קונקרטית)‪ .‬דעה זו הביאה לבלבול מסוים בפסיקה מאוחרת‪ .‬לכאורה‪,‬‬
‫עולה מן הדברים שגם אם מישהו התרשל ויצר סיכון טבעי‪ ,‬לא תוטל עליו אחריות‪.‬‬

‫ע"א ‪ 3124/90‬סבאג נ' אמסלם‬

‫נער שהחליק במגלשת מים נתקע בגולש לפניו‪ .‬נטען שם כי המדריך שפיקח על הגולשים‬
‫התרשל ולא דאג למרווח מספיק ביניהם‪ .‬בית המשפט בערכאה ראשונה דחה את התביעה‬
‫בהסתמכו על הלכת ברק בועקנין לעניין הסיכון הטבעי‪ .‬בית המשפט העליון קבע כי מדובר‬
‫בטעות‪ ,‬שכן סיכון רגיל וטבעי לא מניח למפקח להתרשל‪.‬‬

‫ע"א ‪ 3510/99‬ולעס נ' אגד‬

‫חרדי שחטף מכות נמרצות תבע את אגד בתור תופסת המקרקעין שם אירע המקרה‪ .‬השופט‬
‫ריבלין קבע כי סיכון טבעי ורגיל אינו שולל הטלת אחריות אם הייתה התרשלות‪ .‬במקרה זה‪,‬‬
‫הצבת מאבטח במדים בקרבת מקום עשויה הייתה למנוע את קרות האירוע האלים‪ ,‬אותו היה‬
‫על אגד לקחת בחשבון בהתחשב באופייה ההומה של התחנה המרכזית‪.‬‬

‫‪ .2‬הניזוק והמזיק הספציפיים‬

‫לדוגמה‪ :‬יחסי הורי‪-‬ילד‪.‬‬

‫‪21‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫ע"א ‪ 2034/98‬אמין נ' אמין‬

‫במקרה קיצוני זה‪ ,‬אב שהתאלמן והתחתן בשנית‪ ,‬התעלם באופן בוטה מילדיו מנישואיו‬
‫הראשונים למרות שביקשו את אהבתו והכוונתו‪ .‬הילדים תבעו פיצויים בגין הפרת חובה‬
‫חקוקה והתרשלות‪ .‬בית המשפט קבע כי אכן התקיימו הסעיפים שבגינם הוגשה התביעה‪ ,‬אולם‬
‫החליט שלא להתערב בעניין המשפחתי‪ ,‬מחשש ליצירת מצב בו יהיה זה חזון נפרץ שילדים‬
‫תובעים את הוריהם בשל החלטות של ההורים לגבי חינוך הילדים וגידולם‪ .‬נאמר בפסק הדין‬
‫כי ההכרעה שלא להתערב‪ ,‬נובעת אך ורק משיקולי מדיניות‪.‬‬

‫‪ .3‬סוג הנזק‬
‫נזקים נפשיים או לא מוחשים‪.‬‬

‫פס"ד גורדון‬
‫בפס"ד זה נקבע‪ ,‬כי רשויות התביעה חבות לניזוק הישיר בגין נזק נפשי או לא מוחשי שנגרם לו‬
‫בגין הליך שווא‪.‬‬

‫רע"א ‪ 444/87‬אלסוחה נ' עזבון דהאן‬

‫במקרה זה תבעו קרובים מדרגה ראשונה של נפגע תאונת דרכים שנפטר פיצויים הן ע"פ סעיף‬
‫רשלנות והן ע"פ הפלת"ד‪ .‬שמגר קבע כי זכאים הם לפיצויים בגין הנזק הנפשי שנגרם להם‪,‬‬
‫ובלבד שהמדובר בקרובים מדרגה ראשונה ושהוכח כי מדובר בנזק חמור וישיר שנגרם כתוצאה‬
‫מקרבתם לאירוע ‪.‬‬

‫ע"א ‪ 642/89‬עזבון המנוח מאיר שניידר נ' עיריית חיפה‬

‫השופט שמגר הרחיב את הלכת אלסוחה גם על נזק נפשי שאינו נובע מאירוע תאונת דרכים‪.‬‬
‫במקרה זה‪ ,‬נהרג שניידר מנפילת ענף עץ על ראשו בשעה שהיה בגן ציבורי של העירייה‪.‬‬

‫האם מנהג פוטר מאחריות ברשלנות?‬

‫האם מנהג פוטר מאחריות ברשלנות? דוגמה‪ :‬רופא שטוען כי "כך נהוג בקרב אנשי המקצוע"‪.‬‬
‫ההלכה בארץ היא‪ ,‬שמנהג לא מהווה הגנה בפני רשלנות‪ .‬יחד‪-‬עם‪-‬זאת‪ ,‬מנהג הוא ראיה ש"כך‬
‫צריך לנהוג"‪ .‬במשפט האנגלו‪-‬אמריקני בתחום של רשלנות רפואית‪ ,‬המנהג מוכר כהגנה של‬
‫ממש‪ .‬בארץ אין זה כך‪ .‬גם ברשלנות רפואית מנהג או פרקטיקה מקובלת אינם מעניקים הגנה‬
‫מוחלטת‪ .‬באופן פרטני‪ ,‬גם בארץ‪ ,‬אם יוכח שאיש רפואה פעל כפי שנהוג‪ ,‬זה יהווה הגנה‪.‬‬

‫‪22‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫נתונים סובייקטיביים של המזיק‬

‫כיצד מתייחסים לנתונים סובייקטיביים של מזיק? סעיף ‪ 9‬לפקנ"ז מתייחס לכך‪:‬‬
‫‪ .9‬קטין‬
‫(א) לא תוגש תובענה נגד אדם על עוולה שעשה אותה בטרם מלאו לו‬
‫שתים עשרה שנים‪.‬‬
‫(ב) מי שלא מלאו לו שמונה עשרה שנים יכול לתבוע על עוולה‪ ,‬ובכפוף‬
‫לסעיף קטן (א) ‪ -‬להיתבע עליה;אולם אין להגיש נגדו תובענה על עוולה‬
‫הנובעת‪ ,‬במישרין או בעקיפין‪ ,‬מחוזה שעשה‪.‬‬

‫המבחן בד"כ הוא אובייקטיבי ולא סובייקטיבי‪ .‬דוגמה‪ :‬עבור מפגר – האפוטרופוס צריך להיות‬
‫מודע למצב ‪ -‬יש כאן העדפה של שיקולי הצדק כלפי הניזוק‪ ,‬על אף שלכאורה‪ ,‬אין כאן הגינות‬
‫כלפי המזיק‪.‬‬

‫ישנן שלוש קבוצת שלהן יחס שונה‪:‬‬

‫‪ .1‬קטינים – סעיף ‪ 9‬לפקודה מעניק חסינות לקטינים‪ .‬בפסיקה‪ :‬סטנדרט הזהירות הוא ע"פ‬
‫הגיל‪ .‬לא נצפה לאותה רמת זהירות לילד בן ‪ 13‬לעומת בן ‪ .17‬קטין‪ :‬לילד פחות מ‪ 12-‬אין‬
‫אחריות בנזיקין‪ .‬בין הגילאים ‪ :12-18‬קיימת חסינות מוגבלת‪.‬‬
‫‪ .2‬נכים פיזית – אין פסיקה בארץ‪ ,‬אולם מחו"ל לוקחים בחשבון נכות פיזית ולא נפשית‪.‬‬
‫מובן שצריך להתחשב במוגבלותו של נכה והוא חייב לנהוג כאדם סביר בהתאם למצבו‪.‬‬
‫‪ .3‬חולי נפש – בפסיקה אמריקנית עושים אבחנה בין חולי נפש קלים וקשים‪ .‬במקרים‬
‫קיצוניים יש נטייה לפטור מאחריות‪.‬‬

‫אחריות על מחדלים רשלניים – חובת ההצלה‬

‫המשפט ודיני הנזיקין נזהרים מהטלת אחריות במקרה של "מחדל טהור" – מצב בו אי עשייה‬
‫מוחלטת היא שגרמה לנזק‪ .‬דוגמה‪ :‬מישהו טובע בבריכה ולא שלחו לו חבל הצלה‪ .‬מחדל "לא‬
‫טהור" ‪ -‬נהג שלא לחץ על הבלמים ובשל כך נעשה רשלן‪ .‬עד לחוק "לא תעמוד על דם רעך"‪,‬‬
‫התפיסה הייתה שאין חובת הצלה‪ .‬סעיף ‪ 1‬לחוק זה קובע שיש חובת הצלה רק במקרה של‬
‫"סכנה חמורה ומיידית לחייו‪ ,‬לשלמות גופו או בריאותו‪ ,‬והסכנה לא כרוכה בסיכון למציל‪".‬‬
‫הדגשה‪ :‬הצלת גוף ולא הצלת רכוש‪ ,‬שאינה כרוכה בסיכון עצמי‪ .‬המציל יכול לתבוע שיפוי על‬
‫הוצאותיו‪ .‬למה אין חובה על הצלת רכוש? ‪ )1‬פגיעה בחופש הפרט; ‪ )2‬הצלה לא מקצועית; ‪)3‬‬
‫בעיות פרקטיות ביישום‪.‬‬

‫למרות שאין חובת הצלה בחוק‪ ,‬המשפט מספק תמריצים‪ .‬לדוגמה‪ :‬סעיף ‪( 5‬א) לחוק עשיית‬
‫עושר ולא במשפט – אם הוצאו הוצאות כדי להציל את גופו או רכושו של אחר – זכאי המציל‬

‫‪23‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫להחזר הוצאותיו הסבירות‪ .‬דוגמה נוספת‪ :‬חוק ביטוח לאומי מקנה תגמולים לעובד המציל‬
‫עובד אחר‪ .‬באנגליה ובארה"ב – אין חובת הצלה – גם לא לגוף‪.‬‬

‫החריגים להיעדר חובת הצלה‬

‫‪ .1‬כאשר יש יחסים מיוחדים בין המזיק לניזוק‪ .‬למשל‪ :‬יחסי עובד מעביד (מעביד צריך‬
‫להגן על בטיחות עובדיו ולכן תוטל עליו אחריות בשל מחדלים רשלניים)‪ ,‬יחסי הורים‬
‫וילדים‪ ,‬יחסי אפוטרופוס וחסוי‪ ,‬יחסי שב"ס ואסיר וכו'‪.‬‬
‫‪ .2‬תחילת פעולת ההצלה‪ .‬אדם שהתחיל בפעולת הצלה והפסיק באמצע ייראה כאחראי‪,‬‬
‫שכן אחרים ראוהו מציל ולא סייעו‪ ,‬וכשעזב באמצע הפעולה – לא יהיו אחרים‬
‫שיילחצו לעזרת האדם שבמצוקה‪.‬‬

‫רשלנות של רשות ציבורית‬

‫סעיפים ‪ 6-8‬לפקודת הנזיקין‬

‫‪ .6‬מעשה לפי חיקוק‬
‫בתובענה שהוגשה על עוולה‪ ,‬חוץ מרשלנות‪ ,‬תהא הגנה שהמעשה או‬
‫המחדל שמתלוננים עליו היה לפי הוראות חיקוק ובהתאם להן‪.‬‬

‫‪ .7‬עובד ציבורי‬
‫(א) עובד ציבורי אחראי לכל עוולה שעשה‪ ,‬ואם ייתבע לדין על כך‪ ,‬ייתבע‬
‫אישית; אולם‪ ,‬בלי לגרוע מכוחן של הוראות סעיפים ‪6‬ו‪ 8-‬תהא לעובד‬
‫הגנה בכל תובענה שאינה על רשלנות‪ ,‬אם המעשה היה בתחום סמכותו‬
‫כדין או שעשהו בתום לב כסבור שהוא פועל בתחום סמכותו כדין‪.‬‬
‫(ב) עובד ציבורי לא יהיה אחראי לכל עוולה שנעשתה על ידי שליח שמינה‬
‫הוא או על ידי עובד ציבורי אחר‪ ,‬אלא אם הרשה או אישרר את העוולה‬
‫במפורש‪.‬‬

‫‪ .8‬רשות שופטת‬
‫אדם שהוא גופו בית משפט או בית דין או אחד מחבריהם‪ ,‬או שהוא‬
‫ממלא כדין חובותיו של אדם כאמור‪ ,‬וכל אדם אחר המבצע פעולות‬
‫שיפוט‪ ,‬לרבות בורר ‪ -‬לא תוגש נגדו תובענה על עוולה שעשה במילוי‬
‫תפקידו השיפוטי‪.‬‬

‫לעובד ציבור אין חסינות מרשלנות‪ .‬לא ניתן לתבוע אותו בנזיקין על עוולות אחרות‪ ,‬אם פעל‬
‫בתום לב ובמסגרת סמכותו‪ .‬אם לא מתקיימות ההגנות של "תום לב" ו"במסגרת תפקידו"‬
‫מתאפשרת תביעה כזו‪.‬‬

‫אחריות שופטים (סעיף ‪ – )8‬סעיף ‪ 8‬מחיל חסינות מוחלטת גם על רשלנות‪ .‬הסעיף מעניק‬
‫חסינות אישית לשופטים‪ ,‬אך לא למדינה כאחראית שילוחית‪.‬‬

‫‪24‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫בר"ע (מחוזי ים) ‪ 2315/00‬מ"י נ' פרידמן‬

‫במקרה זה‪ ,‬נתבעה המדינה בגין החלטתו של ר' ההוצל"פ לעצור את פרידמן‪ ,‬אשר טען כי‬
‫מדובר בהחלטה רשלנית‪ .‬בית המשפט המחוזי אימץ את עמדת שופט השלום‪ ,‬לפיה הגם‬
‫שהחסינות לפי סעיף ‪ 8‬לפקנ"ז היא אישית‪ ,‬אין מניעה‪ ,‬במצבים מסוימים‪ ,‬מלתבוע את המדינה‬
‫במסגרת אחריותה השילוחית‪ ,‬בגין פעולות רשלניות של שופט מטעמה‪ .‬עם זאת‪ ,‬בסופו של דבר‬
‫ערעור המדינה התקבל בשל נסיבות המקרה‪ ,‬בהם המאסר לא יצא אל הפועל‪ ,‬וממילא‪ ,‬לא‬
‫נמצא שהחלטת הרשם היתה רשלנית‪ ,‬אלא לכל היותר נפגמה בטעות תמימה‪.‬‬
‫פרופ' ישראל גלעד ביקר את פסק הדין של בית המשפט המחוזי‪ ,‬כמותיר פתח גדול מדי בגין‬
‫תביעות רשלנות נגד שופטים‪ ,‬אולם הוא סבור‪ ,‬כי אם יהיה המדובר במקרה שימוש לרעה בכוח‬
‫המשרה‪ ,‬אזי הגנת סעיף ‪ 8‬לא תעמוד‪ ,‬הן לשופט והן למדינה‪.‬‬

‫חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה)‪ ,‬תשי"ב‪1952-‬‬

‫סעיף ‪ 2‬קובע‪ ,‬כי "דין המדינה כדין כל גוף מאוגד"‪ .‬זאת בניגוד למשפט האנגלי שם חל העקרון‬
‫לפיו ‪ .The king can do no wrong‬המדינה תחוב עקרונית בנזיקין בסייגים של החוק‪.‬‬
‫סעיף ‪ 3‬מקביל לסעיף ‪ 6‬לפקודת הנזיקין‪ :‬המדינה אינה אחראית למעשה שהוא בתחום הרשאה‬
‫חוקית של רשות מרשויותיה כגון‪ ,‬בתי משפט‪ ,‬הוצאה לפועל ועוד‪ ,‬ובלבד שנעשה בתום לב‪ .‬עם‬
‫זאת המדינה תהא אחראית במקרה של רשלנות‪.‬‬
‫סעיף ‪ – 4‬למדינה פטור בנזיקין על הוצאת שם רע‪.‬‬
‫סעיף ‪ – 5‬למדינה חסינות נזיקית מפני תביעות בגין חבלות שנגרמו מפעולה מלחמתית‪.‬‬

‫ע"א ‪ 5964/02‬בני עודה נ' מ"י‬

‫במרץ ‪ 2002‬נתן מותב ‪ 9‬שופטים בבית המשפט העליון פסק דין הנוגע לתביעה בגין נפגעי‬
‫האינתיפאדה הראשונה‪ .‬הדיון היה על הגדרת "פעילות מלחמתית" לפי סעיף ‪ 5‬לחוק הנזיקים‪.‬‬
‫הנשיא ברק אבחן בין "פעולות שיטוריות" ו"פעולה מלחמתית"‪ .‬על "פעולות שיטוריות" תהא‬
‫המדינה אחראית אך לא חסינה‪ .‬בעקבות פסה"ד יזמה הממשלה שינוי בהגדרות בחוק‬
‫הנזיקים‪ ,‬כך שיכללו בהגדרה מלחמתית גם פעילות למניעת טרור‪.‬‬

‫סעיף ‪ :6‬חבלה בשירות צבאי‪.‬‬

‫סעיף ‪ :7‬מוות בשירות צבאי‪.‬‬
‫מי שנחבל או מת עקב שירותו הצבאי‪ ,‬אין לו עילה בנזיקין ועליו לפנות לחוק הנכים (תגמולים‬
‫ושיקום)‪ ,‬תש"ט‪ 1949-‬ולחוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום)‪ ,‬תש"י‪.1950-‬‬
‫חוקים אלה מסדירים תגמולים לחיילים או משפחותיהם‪ ,‬כאשר הרציונל הוא כי תגמולי נזיקין‬
‫נקבעים בדרך כלל על בסיס הכנסה‪ ,‬ולכן‪ ,‬ייתכן כי שניים ייפגעו בצורה דומה ואחד יקבל חלק‬

‫‪25‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫גדול מהשני‪ .‬דוגמה‪ :‬חייל שנפגע ע"י חבר – לא יוכל לתבוע אלא ע"פ חוקי התגמולים‪ .‬אם חייל‬
‫נפגע ע"י אזרח‪ ,‬פתוחה בפניו האפשרות לתבוע או לפי חוקי התגמולים או לפי חוקי הנזיקין‪.‬‬

‫מה דינם של חיילים?‬

‫סעיף ‪7‬ב לחוק הנזיקים קובע‪ ,‬כי בנסיבות בהן מוענק פטור למדינה בגין פעילות מלחמתית‪,‬‬
‫יהיה גם פטור לשלוחיה‪ ,‬קרי לכוחות הביטחון‪.‬‬

‫הטלת אחריות נזיקית על המדינה‬

‫הגישה בעבר הייתה שיש להיזהר בהטלת אחריות ברשלנות על רשויות הציבור ושלוחיהן‪ .‬גישה‬
‫זו כבר אינה מקובלת כיום‪ ,‬ההפך מכך – הגישה כיום היא‪ ,‬שיש להטיל את האחריות על‬
‫הרשות (בגין פעילות עובדיה)‪ ,‬וזאת בשל שיקולים של "כיס עמוק" ופיזור הנזק‪ ,‬ובשל שיקולי‬
‫הרתעה כלפי הרשויות ופקידיהן‪ .‬הפסיקה בארץ ובחו"ל מבחינה בין התרשלות במקרים של‬
‫הפעלת סמכויות ביצוע‪ ,‬שם מוטלת אחריות‪ ,‬לבין מקרים של מדיניות או שיקול דעת רחב‬
‫הנתון בידי הרשות‪ ,‬שם לא תוטל אחריות‪.‬‬

‫הפעלת סמכויות ביצוע‬

‫ע"א ‪ 429/82‬מ"י נ' סוהן‬
‫אדם בא לשדה התעופה‪ ,‬אשתו הוציאה נגדו צו עיכוב יציאה מהארץ בגין חיוב במזונות‪ .‬אנשי‬
‫ביקורת הגבולות לא בדקו כראוי והוא הצליח להתחמק‪ .‬האשה תבעה את המדינה כמי‬
‫שאחראית לפעילות משטרת הגבולות‪ .‬בין המשפט קבע‪ ,‬כי יש לבחון את השאלה‪ ,‬האם‬
‫בהפעלת סמכות סטטוטורית של המדינה גלומה חובת זהירות מושגית וקונקרטית והתשובה על‬
‫כך בחיוב‪ .‬בית המשפט קבע‪ ,‬כי אין לצפות שייעשה שימוש רשלני בסמכויות מסוג זה‬
‫המופקדות בידי המדינה ושלוחיה‪ ,‬ויש עניין לקיומה של מדיניות ציבורית שתעדיף קיומם של‬
‫צווים שיפוטיים שמטרתם להגן על אינטרסים של פרטים‪ ,‬מבקשי אותם צווים‪ .‬במקרה‬
‫הספציפי לא נדרש שיקול דעת בהפעלת הסמכות‪ ,‬וכן חלה צפיות נורמטיבית מצד השוטר‪ ,‬לגבי‬
‫ההשלכות של אי‪-‬ביצוע הצו השיפוטי‪.‬‬

‫מדיניות ושיקול דעת‬

‫ע"א ‪ 915/91‬מ"י נ' לוי‬
‫במקרה זה נדונה שאלת אחריותה הנזיקית של המדינה על מתן אישור לחברת ביטוח שבסופו‬
‫של דבר פשטה את הרגל‪ ,‬ולא עמדה בהתחייבויותיה למבוטחיה‪ .‬הנשיא שמגר התייחס לשאלה‬
‫האחריות הנזיקית המוטלת על המדינה בהקשר להחלטות המבוססות על שיקול דעת מינהלי‪.‬‬

‫‪26‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫ככלל‪ ,‬קבע שמגר סוג זה של החלטות כחריג לאחריות "הישירה" הרגילה של המדינה בניזיקין‪,‬‬
‫וצמצם את מידת אחריותה בהקשר זה‪ .‬נימוקיו לכך היו "נימוקים פרגמטיים" שמבקשים‬
‫למנוע מצב בו "שכרה של הטלת אחריות נזיקית על המדינה יצא בהפסדה"‪ .‬הוא התייחס‬
‫לתיאורית הרשלנות הכלכלית ולשאלת עלות‪-‬תועלת של בדיקות חוזרות ונשנות של החלטות‬
‫המדינה כנטל לא סביר על חופש פעילותה ויעילות המינהל הציבורי‪.‬‬
‫שמגר קבע שלושה סוגי החלטות שבשיקול דעת‪ ,‬שלגביהן תחול אחריות מצומצמת בנזיקין‪:‬‬
‫החלטות בהן נדרשת בחירה בין מספר דרכי פעולה או החלטות אלטרנטיביות‪.‬‬ ‫א)‬
‫החלטות המופעלות המצריכות הפעלת שיקול דעת בהיעדר קריטריונים ספציפיים‬ ‫ב)‬
‫המסייעים לקבלת ההחלטה‪.‬‬
‫שיקול הדעת המחייב הכרעה בין שיקולים חברתיים‪ ,‬פוליטיים וכלכליים מתחרים‬ ‫ג)‬
‫המצריך איזון בין גישות נוגדות‪.‬‬

‫ע"א ‪ 343/74‬גרובנר נ' עירית חיפה‬

‫במקרה הזה‪ ,‬כאמור‪ ,‬נפגעה גרובנר מרוכב אופניים בשעה שבילתה בגן ציבורי עירוני‪ .‬התביעה‬
‫הנזיקית הייתה בגין התרשלות העירייה בכך שלא הציבה במקום פקח‪ .‬בית המשפט קבע כי‬
‫אין להתערב בשיקולי מדיניות ועלות‪-‬תועלת של הרשות‪ ,‬כל עוד הם סבירים‪ ,‬ובמקרה זה נקבע‬
‫כי הרשות עשתה את המוטל עליה (הציבה שלטים ופקחים שסיירו במקום מפעם לפעם)‬
‫בהתחשב ביתר המשימות שמוטלות עליה ובהתחשב במשאבים המוגבלים שלה‪.‬‬

‫ע"א ‪ 73/86‬שטרנברג נ' עירית בני ברק‬

‫זהו מקרה יחיד בו מצא בית המשפט את הרשות חייבת בנזיקין בגין עניין שבשיקול דעתה‪.‬‬
‫שטרנברג‪ ,‬תושב בני ברק‪ ,‬טען כי קיימת בעיה של הצפה חוזרת ונשנית ברחוב בו מתגורר‪,‬‬
‫והדבר מאלצו לדלג מעל למכשול המים בדרכו לבית הכנסת‪ .‬באחד הימים‪ ,‬בעת דילוג כזה‬
‫מעבר לשלולית הביוב‪ ,‬נפגע בברכו וסבל מנכות לצמיתות בגין פגיעה זו‪ .‬הוא תבע את העיריה‬
‫בגין הפרת חובה חקוקה ורשלנות‪ .‬העירייה הודתה בכך שבעית ההצפות נבעה מסתימות‬
‫חוזרות ונשנות של הביוב‪ ,‬אך השיתה את האשמה על שימוש לא נאות של התושבים במערכת‬
‫השפכים‪ .‬בית המשפט לא השתכנע מהטיעון וסבר‪ ,‬כי במקום שהרשות תטפל בבעיה באופן‬
‫שורשי‪ ,‬הסתפקה היא בטיפולים מקומיים שלא מנעו את הסכנות הנובעות מהצפות תכופות‬
‫אלו‪ ,‬ועל‪-‬כן סבר כי יש מקום למצוא את העירייה רשלנית‪ .‬נקבע כי חלק משיקול הדעת‬
‫המינהלי הוא עריכת סדר עדיפויות‪ ,‬שבמקרה זה‪ ,‬לא היה סביר בהתחשב בנזקים לרכוש ולנפש‬
‫שעלולים להיגרם בשל הישנות הבעיה בביוב‪.‬‬

‫‪27‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫מה הרציונל שמאחורי מדיניות שיפוטית המבקשת לצמצם אחריות של רשויות בנושאי‬
‫שיקולי מדיניות הגם שיכולות להימצא רשלניות?‬
‫א‪ .‬בעיה ביישום הסטנדרט של רשלנות על מקרים דוגמת אלו – קיים קושי ביישום נוסחת‬
‫‪ - Learned Hand‬קשה לקבוע את המחיר של בחירת מדיניות אחת על פני אחרת‪.‬‬
‫ב‪ .‬בית המשפט במשפט מינהלי לא שם את עצמו במקום הרשות‪ ,‬אלא בודק את סבירות‬
‫החלטותיה‪ .‬האם ההחלטות עמדו במתחם הסבירות‪.‬‬
‫ג‪ .‬שיקולים פרמגטיים – שמגר בפס"ד לוי קבע‪ ,‬שאם נטיל אחריות על המדינה בהקשר‬
‫למדיניות שלה‪ ,‬הדבר יפתח פתח לתביעות רבות נגדה‪.‬‬

‫הלכת שמגר בפס"ד לוי קובעת‪ ,‬כי יש לאבחן בין מקרים שלמדינה אך תפקיד של מפקחת לבין‬
‫מקרים בהם המדינה מפעילה סמכויות ביצוע‪ .‬פיקוח כרוך בשיקול דעת ולכן יש למעט‪ ,‬אך לא‬
‫לשלול‪ ,‬הטלת אחריות ברשלנות על המדינה בגין החלטות של שיקול דעת רחב‪ .‬מכאן‪ ,‬שהנטיה‬
‫לא תהיה להטיל אחריות על המדינה‪ .‬אם הייתה חריגה בלתי סבירה ממתחם שיקול הדעת אזי‬
‫ניתן יהיה להטיל אחריות‪.‬‬

‫באחריות שילוחית עובד ומעביד חבים יחד – כל אחד חייב ע"פ חלקו‪.‬‬

‫נזק כלכלי טהור‪ ,‬חיווי דעה‪ ,‬מצב שווא רשלני ואחריות מקצועית‬
‫המדובר במקרים בהם אירעה פעילות שגרמה נזק כלכלי בלבד שאינו כרוך בנזק גוף או בנזק‬
‫רכוש‪ .‬לדוגמה‪ :‬ויכוחי בין סוחרים הגורם להברחת הקונים‪ .‬בשל הויכוחים ניזוקים כל בעלי‬
‫העסקים בסביבה‪ .‬דוגמה נוספת‪ :‬זיהום סביבתי ממשאית גרם לנטרול פעילת המסחר במשך‬
‫שבוע‪ .‬לא יינתן פיצוי‪ .‬במשפט האנגלו‪-‬אמריקני מקובל שאין נותנים פיצוי בגין נזק כלכלי‬
‫טהור‪ ,‬וזאת משום שקשה לחשב את הנזק‪ ,‬ולבודד אותו‪ .‬לכלל זה יש יוצא מהן הכלל‪ :‬חיווי‬
‫דעה ואחריות מקצועית – אדם הציע לבצע עסקה לא ראויה בנסיבות העניין‪ .‬בית המשפט ייטה‬
‫לצמצם את האחריות בגין מסירת מידע במסגרת חוות דעת מקצועית‪ ,‬כיוון שהדבר עלול לגרום‬
‫להרתעת יתר ולהפריע למהלך המסחר התקין – מצב בו אנשים יחששו לדבר זה עם זה באופן‬
‫חופשי‪.‬‬

‫‪5‬‬
‫ה"פ ‪ 106/54‬ויינשטיין נ' קדימה‬
‫פס"ד מנחה בנושא התנאים להטלת אחריות בעניין חוות דעת רשלנית‪ .‬השופט אגרנט מפרט‬
‫את המבחנים לחוות דעת והנטיה היא לצמצם אחריות ככל הניתן‪:‬‬

‫‪ 5‬אמיר‪ ,‬ע"ע ‪.40-41‬‬

‫‪28‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫‪ .1‬מומחיות ומקצועיות – אדם שהציג עצמו כמומחה ואיננו כזה‪ ,‬וחוות דעתו גרמה לנזק‬
‫– הוא יחוב בנזיקין‪.‬‬
‫‪ .2‬במהלך העסקים הרגיל – קבלת חוות הדעת בדרך המקובלת בעסקים‪.‬‬
‫‪ .3‬הסתמכות סבירה – אם מקבל עצה יקבל עצה לגבי תחום אחד ממומחה בתחום אחר‪,‬‬
‫אין זו הסתמכות סבירה‪.‬‬
‫‪ .4‬בדיקת ביניים – מקרה בו נותן חוות הדעת היה צריך לדעת שהנסמכים עליה לא יבצעו‬
‫בדיקה נוספת (סעיף בעייתי שלגביו הייתה מחלוקת בית שופטי בית המשפט)‪.‬‬
‫‪ .5‬האחריות של נותן חוות הדעת היא רק כלפי נמען חוות הדעת ‪ -‬חובת זהירות לא‬
‫תתקיים במקרה שאין לחוות הדעת נמען ספציפי (לדוגמה‪ :‬חוות דעת מחקרית‬
‫שפורסמה בכתב עת)‪.‬‬

‫ע"א ‪ 5610/93‬זלסקי נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה‬

‫זלסקי רכש חלקת קרקע לאחר שבירר עם הועדה המקומית האם ניתן לבנות עליה ובאיזה‬
‫שיעור‪ .‬הועדה המקומית השיבה לו כי ניתן לבנות ‪ 16‬יח' דיור‪ ,‬כשבפועל התברר‪ ,‬כי בחלקה‬
‫ניתן לבנות רק ‪ 8‬יח' דיור‪ .‬זלסקי קנה את החלקה לפי ‪ 16‬יח' דיור‪ ,‬ומכרוה שוב ע"פ אותם‬
‫נתונים‪ .‬בית המשפט מצא שהועדה המקומית הטעתה את זלסקי במצג שווא רשלני‪ ,‬ולכן היא‬
‫חייבת בפיצויים‪ .‬נקבע‪ ,‬כי הפיצויים יהיו פיצויי הסתמכות ולא פיצויי ציפיה‪ ,‬ויעמידו את‬
‫זלסקי במקום בו אמור היה לעמוד אילולא המצג הרשלני‪ .‬מכאן‪ ,‬שהפיצויים נוגעים רק‬
‫לעסקה הראשונה‪ ,‬ואינם מושפעים ממה שאירע לאחריה‪ .‬הקשר הסיבתי נוגע לנזק שנגרם בגין‬
‫הרכישה הראשונית בלבד‪.‬‬

‫חוות דעת רשלנית בנושא בנק‪-‬לקוח‬

‫ע"א ‪ 5893/91‬טפחות נ' צבאח‬

‫במקרה זה‪ ,‬רכשו ‪ 5‬זוגות דירות בעיר עמנואל‪ ,‬אולם החברה הקבלנית פשטה את הרגל‪.‬‬
‫התברר‪ ,‬כי הבנק שהעניק משכנתאות לאותם זוגות‪ ,‬העניק הלוואה גם לאותה חברה‪ ,‬הגם‬
‫שידע שמצבה הכלכלי רעוע‪ .‬השופט שמגר קבע בפסק‪-‬דין מנחה‪ ,‬כי בין הבנק ללקוח קיימת‬
‫מערכת המבוסס על אמון ועל נאמנות‪ ,‬שבמסגרתה קיימת גם חובת גילוי המשתנה בהתאם‬
‫לנסיבות העניין‪ ,‬אך אינה יכולה לפגוע בעקרון הסודיות שבין הבנק ללקוח אחר‪ .‬על הבנק‪,‬‬
‫במקרה זה‪ ,‬היה להזהיר את הלווים‪ ,‬כי הוא פועל במצב של ניגוד אינטרסים ביניהם לבין לקוח‬
‫אחר אליו יוזרם הכסף‪ ,‬וטוב היה הבנק לו נמנע מביצוע הפעולה‪ .‬שמגר קבע‪ ,‬כי כשלונו של‬
‫הבנק ליידע את הלווים בדבר ניגוד האינטרסים‪ ,‬מהווה הפרה של חובת הגילוי‪ ,‬ובעקבותיה‬
‫קמה עילת תביעה הן מכח עוולת הרשלנות ודיני הנזיקין והן מכח חוק החוזים‪.‬‬

‫‪29‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫רע"א ‪ 5379/95‬סהר נ' דיסקונט‬

‫במקרה זה‪ ,‬קבעה השופטת שטרסברג‪-‬כהן‪ ,‬כי בין הבנק ללקוחותיו קיימת מערכת מיוחדת‪,‬‬
‫הדורשת קיומה של אחריות מקצועית מוגברת של הבנק כלפיו לקוחותיו‪ ,‬כך שחובת הזהירות‬
‫רבה יותר ממקרים רגילים‪.‬‬

‫ע"א ‪ 451/66‬קורנפלד נ' שמואלוב‬

‫במקרה זה‪ ,‬סנדלר ורצף החליטו לקנות חלקה ולבנות עליה בניין אותו ימכרו‪ .‬השניים לא היו‬
‫קבלני בניין מיומנים והעבודה נעשה בלא פיקוח ועל‪-‬ידי קבלני משנה‪ .‬הדירה נמכרה לזוג‬
‫שמכרו למשפחת קורנפלד‪ .‬הללו החלו לסבול מליקויים חמורים בבניה‪ ,‬ונאלצו לבצע שיפוץ‬
‫מאסיבי ואף להתגורר בשכירות מחוץ לביתם למשך תקופת השיפוצים‪ .‬הם תבעו את הבונים‬
‫בעילה חוזית ובעילה נזיקית‪ .‬העילה החוזית נדחתה‪ ,‬כי המכר בוצע בינם לבין הקונים‬
‫הראשונים‪ .‬לעניין העילה הנזיקית קבע השופט לנדוי‪:‬‬
‫‪ .1‬ההתרשלות היתה בעצם ביצוע בניה על‪-‬ידי מי שאינם מיומנים לכך וכן התקיים מצג שווא‬
‫רשלני – הדירה נמסרה למגורים כאילו היה מוכנה וכשירה בניגוד למצב שהתקיים‪.‬‬
‫‪ .2‬הבונים חייבים בנזיקין על רשלנותם לתובעים‪ ,‬הקונים השניים‪ ,‬ואין חשיבות לשאלת‬
‫הקרבה במקרה זה‪ ,‬שכן נזקי הבניה הם יסודיים ומתמשכים‪ ,‬ויפגעו בכל מי שיגור באותו‬
‫בניין‪.‬‬
‫‪ .3‬אין להבחין בין פיצוי על נזק פיסי לבין נזק כספי – שניהם תוצאת הרשלנות של הבונים‬
‫ועל כן חייבים הם בפיצוי על כלל הנזקים שנגרמו לתובעים‪.‬‬

‫העברת נטל הראיה‬

‫סעיף ‪ 38-41‬לפקודת הנזיקין מדברים על אחריות שאינה רגילה‪ .‬באחריות רגילה‪ ,‬על התובע‬
‫מוטל להוכיח את יסודות הרשלנות הרגילה‪ .‬האחריות היא על בסיס אשמה‪ ,‬ובסופו של דבר‪,‬‬
‫המזיק יחוב כלפי הניזוק אם התקיימו יסודות עוולת הרשלנות‪ .‬הנטל להוכיח שלא התקיימה‬
‫רשלנות יעבור למזיק ולא לניזוק במקרים של רשלנות מוגברת המעוגנת בסעיפים ‪,38-41‬‬
‫הקובעים חזקה ראייתית לגבי קיומה של התרשלות‪ .‬הדבר נוגד את הכלל‪ :‬המוציא מחברו –‬
‫עליו הראיה‪.‬‬

‫מה ההבדל בין נטל הבאת ראיות לבין נטל השכנוע? לא די בהבאת ראיות אלא יש לשכנע‬
‫שקיומן רלבנטי‪.‬‬

‫‪30‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫סעיף ‪ – 38‬דברים מסוכנים ונמלטים‬

‫‪ .38‬חובת הראיה ברשלנות לגבי דברים מסוכנים‬
‫בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי דבר מסוכן‪,‬‬
‫למעט אש או חיה‪ ,‬או על ידי שנמלט דבר העלול לגרום נזק בהימלטו‪ ,‬וכי‬
‫הנתבע היה בעלו של הדבר או ממונה עליו או תופש הנכס שמתוכו נמלט‬
‫הדבר ‪ -‬על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי הדבר המסוכן או הנמלט‬
‫התרשלות שיחוב עליה‪.‬‬

‫סעיף זה עוסק בדברים מסוכנים (כגון‪ :‬נשק) ועל דברים מסוכנים נמלטים (כגון‪ :‬מים ‪ -‬פס"ד‬
‫אשכנזי קובע כי לא צריך שימוש חורג במים כדי להעביר את נטל השכנוע למזיק)‪ .‬הפסיקה‬
‫קובעת‪ ,‬כי דבר מסוכן צריך להיות מסוכן לפי טבעו ולא ע"פ הנסיבות‪ .‬לדוגמה‪ :‬נשק – מסוכן‬
‫מטבעו‪ ,‬אולם ספר איננו מסוכן‪ ,‬הגם שיכול להפוך למסוכן בנסיבות מסוימות‪ .‬קיימת חובת‬
‫זהירות של המזיק המחזיק בדברים המסוכנים כדי למנוע נזקים שייגרמו מהם‪.‬‬

‫ע"א ‪ 302/67‬חברת מפ"י בע"מ נ' משק אשכנזי‬

‫במקרה זה‪ ,‬המערערת והמשיבה היו בעלות קרקעות שכנות‪ ,‬כאשר למערערת נגרם נזק‬
‫כתוצאה מהשקיה שבוצעה בחלקת המשיבה‪ ,‬שגלשה לחלקת המערערת‪ .‬במקרה זה קבע‬
‫השופט זוסמן‪ ,‬כי המשיבה לא הרימה את נטל ההוכחה שלא התקיימה רשלנות‪ ,‬וכי טענתה‪,‬‬
‫לפיה פעלה לפי הדרכים המקובלות ולא חרגה מהשימוש הסביר בקרקע ובמערכת ההשקיה‪,‬‬
‫איננה יכולה לשמש להגנתה‪" .‬מוטעית הטענה שכל עוד אדם משתמש ברכושו כדרך הטבע אין‬
‫הוא חב לזולת חובת זהירות"‪ .‬הוכח כי לא ננקטו צעדים שונים שיכולים היו למנוע את הנזק‬
‫שנגרם‪.‬‬

‫סעיף ‪ -39‬אש‬

‫‪ .39‬חובת הראיה ברשלנות לגבי אש‬

‫בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי אש או עקב אש‪,‬‬
‫וכי הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבער האש‪ ,‬או שהוא תופש‬
‫המקרקעין או בעל המיטלטלין שמהם יצאה האש ‪ -‬על הנתבע הראיה‬
‫שלא היתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה‪ ,‬התרשלות שיחוב‬
‫עליה‪.‬‬

‫סעיף זה עוסק בנזקי אש ומעביר את נטל הראיה למזיק‪ .‬נטל השכנוע במקרה של אש מוטל על‬
‫המחזיק במקרקעין מהם יצאה האש (מחזיק‪ ,‬לאו דווקא בעלים) או על הבעלים של המיטלטלין‬
‫שמהם יצאה האש‪ .‬הפסיקה קבעה כי על המזיק מונח לא רק נטל הראיה אלא גם נטל השכנוע‪.‬‬

‫‪31‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫סעיף ‪ – 40‬בעלי חיים‬

‫‪ .40‬חובת הראיה ברשלנות לגבי חיה‬
‫בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שתי אלה‪:‬‬
‫(‪ )1‬הנזק נגרם על ידי חיית‪-‬בר‪ ,‬או על ידי חיה שאינה חיית‪-‬בר אלא‬
‫שהנתבע ידע‪ ,‬או חזקה עליו שידע‪ ,‬כי היא מועדת לעשות את המעשה‬
‫שגרם את הנזק;‬
‫(‪ )2‬הנתבע היה בעל אחת החיות האמורות או היה ממונה עליה ‪ -‬על‬
‫הנתבע הראיה שלא היתה לגביה התרשלות שיחוב עליה‪.‬‬

‫אם הוכח שהנזק נגרם ע"י חיית בר או חיה המועדת להזיק והנתבע הוא בעל אחת החיות או‬
‫ממונה עליה‪ ,‬עליו מוטל נטל השכנוע שלא אירעה התרשלות‪.‬‬

‫היזק ע"י כלב‬

‫המחוקק מצא מקום לייחד סימן שלם בפקנ"ז לעיגון האחריות הנזיקית בגין פגיעת כלב‪.‬‬
‫המחוקק קבע אחריות חמורה ולא מוחלטת (אחריות ללא בסיס אשמה שקיימת לגביה טענות‬
‫הגנה הקבועות בחוק) לגבי כלבים‪.‬‬
‫היסודות הנדרשים‪:‬‬
‫‪ .1‬נזק גוף על‪-‬ידי כלב‪.‬‬
‫‪ .2‬הנתבע הוא בעל הכלב או מחזיקו בדרך קבע‪.‬‬
‫ההגנות‪:‬‬
‫‪ .1‬התגרות הניזוק בכלב‪.‬‬
‫‪ .2‬תקיפת הניזוק את בעלי הכלב‪ ,‬בן‪-‬זוגו‪ ,‬הורו או ילדו‪.‬‬
‫‪ .3‬הסגת גבול (ולו בתום לב) של הניזוק במקרקעי בעלי הכלב‪.‬‬

‫‪41‬א‪ .‬נזקים שנגרמו על ידי כלב [תיקון‪ :‬תשנ"ב]‬

‫בתובענה בשל נזק לגוף שנגרם על ידי כלב‪ ,‬חייב בעליו של הכלב או מי‬
‫שמחזיק בכלב דרך קבע (להלן ‪ -‬הבעלים) לפצות את הניזוק‪ ,‬ואין נפקא‬
‫מינה אם היתה או לא היתה התרשלות מצדו של הבעלים‪.‬‬

‫‪41‬ב‪ .‬הגנות [תיקון‪ :‬תשנ"ב]‬

‫בתובענה לפי סימן זה לא תהא הגנה לבעלים‪ ,‬אלא אם כן הנזק נגרם‬
‫עקב אחד מאלה ‪-‬‬
‫(‪ )1‬התגרות של הניזוק בכלב;‬
‫(‪ )2‬תקיפת הניזוק את הבעלים‪ ,‬את בן זוגו‪ ,‬הורו או ילדו;‬
‫(‪ )3‬הסגת גבול של הניזוק במקרקעין של הבעלים‪.‬‬

‫‪41‬ג‪ .‬שמירת דינים [תיקון‪ :‬תשנ"ב]‬

‫אין סימן זה גורע מזכויות אחרות לפי פקודה זו או לפי כל דין אחר‪.‬‬

‫‪32‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫ע"א ‪ 448/83‬קורנהויזר נ' מלך‬

‫מלך הותקף על‪-‬ידי שני כלבי דוברמן וכלב זאב בשעה הלך ברחוב‪ .‬המערערים באו לסייע לו‬
‫ומכאן הסיק כי המדובר בבעלי הכלבים‪ .‬השופטת בן‪-‬פורת קבעה כי הוכח שאין המערערים‬
‫בעליהם של שלושת הכלבים‪ ,‬אלא מחזיקים בשני הדוברמנים‪ ,‬ועל כן יישאו הם בשני שליש‬
‫הפיצוי על הנזק שנגרם למשיב‪ ,‬זאת כיוון שלא ניתן היה לקבוע את חלקו המדויק של כל אחד‬
‫מהכלבים בגרימת הנזק‪ ,‬ומכיוון שהשופטת יצאה מהנחה שהכלבים היו מעוולים בצוותא‪,‬‬
‫ומכאן שחלקם היה שווה‪.‬‬

‫סעיף ‪ – 41‬הדבר מעיד בעד עצמו ‪Res Ipsa Loquitur‬‬

‫‪ .41‬חובת הראיה ברשלנות כשהדבר מעיד על עצמו‬

‫בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא‬
‫היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר‬
‫הביא לידי הנזק‪ ,‬וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה‬
‫עליו‪ ,‬ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם‬
‫המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא‬
‫נקט זהירות סבירה ‪ -‬על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא‬
‫לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה‪.‬‬

‫זהו הסעיף החשוב ביותר מבין הסעיפים המדוברים‪ ,‬שכן הוא קובע את היפוך נטל הראיה‬
‫והשכנוע‪ ,‬ומעבירו לכתפי המזיק ‪ -‬הנתבע‪ .‬בסעיף קיימים ‪ 3‬תנאים מצטברים‪:‬‬
‫‪ .1‬אי‪-‬ידיעה של הניזוק לגבי הנסיבות שגרמו לנזק;‬
‫‪ .2‬שליטה של המזיק בנכס שגרם לנזק;‬
‫‪ .3‬תנאי ההתרשלות המסתברת (לפי הנסיבות יותר מסתבר בעיני בית המשפט שהייתה‬
‫רשלנות מאשר שלא הייתה)‪.‬‬

‫הסעיף נכון בעיקר במקרים שקיימות ראיות מסתברות סטטיסטיות ובהיעדר ראיות‬
‫מטריאליות ממשיות‪ .‬זהו מצב של חסר ראייתי לגבי מה שאירע‪ .‬כדי להוכיח רשלנות במשפט‬
‫אזרחי יש להוכיח בשיעור של למעלה מ‪ 51%-‬בניגוד למשפט פלילי‪ ,‬שם יש להוכיח מעל ספק‬
‫סביר (למעשה ‪ .)100%‬הדעה המקובלת בעולם היא כי לא ניתן להטיל אחריות בנזיקין רק על‬
‫בסיס סטטיסטיקה‪ .‬לדוגמה‪ :‬לאצטדיון כדורגל נכנסו ‪ 1000‬בני אדם בעוד שנמכרו ‪400‬‬
‫כרטיסים‪ .‬לכאורה לגבי כל אדם שנמצא במגרש קיים סיכוי של ‪ 50%‬כי נמצא במגרש בלא‬
‫כרטיס‪ .‬סעיף ‪ 41‬קובע כי במקרים מסוג זה‪ ,‬בהם הניזוק לא ידע מה קרה והשליטה היא של‬
‫המזיק (ניתוח הוא דוגמה קלאסית)‪ ,‬תוטל אחריות בגין הסטטיסטיקה‪ ,‬שכן היא נותנת נתון‬
‫לגבי הסתברות גרם נזק‪.‬‬
‫באופן עקרוני‪ ,‬השימוש העיקרי בסעיף ‪ 41‬נוגע בעיקר לתביעות של רשלנות רפואית‪.‬‬

‫‪33‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫ע"א ‪ 1146/99‬קופ"ח נ' סולן‬

‫במקרה זה‪ ,‬סולן נותח ניתוח בקע על‪-‬ידי רופא של קופ"ח‪ .‬כתוצאה מן הניתוח איבד את‬
‫פוריותו‪ .‬טענתו לתביעה נזיקית בגין סעיף ‪ 41‬התקבלה‪ ,‬שכן בית המשפט קבע שתנאיה‬
‫התקיימו אחד לאחד‪ )1 :‬הנסיבות המדויקות שגרמו לנזק לא נתבררו; ‪ )2‬הנזק‬
‫נגרם על ידי נכס (רופא) שלנתבע (קופ"ח) הייתה שליטה מלאה עליו‪ .‬אין‬
‫חולקים כי הנזק נגרם כתוצאה מן הניתוח‪ )3 .‬לאור חוו"ד מומחה שהוגשה ניתן‬
‫לקבוע כי המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהרופא המנתח לא נקט זהירות‬
‫סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה‪.‬‬
‫בין השופטים הייתה מחלוקת בדבר מועד החלטת בית המשפט בדבר הרמת‬
‫נטל הראיה – אם בתום פרשת התביעה (כפי שמקובל במשפט פלילי במקרה‬
‫של "אין להשיב לאשמה)‪ ,‬או שמא בתום המשפט‪ .‬דעת הרוב הייתה‪ ,‬כי יש‬
‫לעשות כן בסוף הדיון‪.‬‬

‫ע"א ‪ 2989/95‬קורנץ נ' מרכז רפואי ספיר‬

‫התובעת נותחה וקיבלה היפארין– תרופה לדילול דם‪ .‬לאחר הפסקת קבלת התרופה הפכה היא‬
‫לצמח‪ .‬שאלה עובדתית‪ :‬האם הפסיקו את נתינת היפארין מוקדם מדי? שאלה משפטית‪:‬‬
‫בהנחה שהפסיקו את התרופה מוקדם מדי‪ ,‬האם בכל זאת הייתה התרשלות? שופטי הרוב‬
‫החליטו שלא הייתה התרשלות‪.‬‬
‫דעת הרוב (השופטת שטרסברג‪-‬כהן)‪ :‬העברת נטל הראיה לנתבע במקרים של רשלנות רפואית‬
‫מבטאת מדיניות משפטית ותכליתה ירידה לחקר האמת‪ .‬על בית המשפט להחמיר ולהעביר נטל‬
‫זה רק במקרים שבהם מצוי כל הידע בידי הגורם המטפל‪ .‬במקרה הנ"ל הסיכון של יצירת‬
‫קריש דם לתובעת‪ ,‬אשר הייתה בקבוצת סיכון‪ ,‬היה סביר בנסיבות העניין ולא ניתן היה למנוע‬
‫אותו‪.‬‬
‫דעת המיעוט (השופטת דורנר)‪ :‬לדידה הייתה רשלנות‪ .‬העובדה שנוצר קריש דם‪ ,‬מראה‬
‫שהתרופה הופסקה בשלב מוקדם מדי‪ .‬לכאורה קיים קשר נסיבתי בין הפסקת התרופה לאירוע‬
‫הקריש‪ .‬זוהי עמדה בעייתית על‪-‬סמך הנתונים שהוצגו במשפט‪ ,‬שכן לאור ההסתברויות של‬
‫‪ 50%‬לקרות האירוע הלא צפוי אין המדובר בהסתברות גבוהה מספיק כדי להרים את נטל‬
‫ההוכחה‪.‬‬

‫ע"א ‪ 8151/98‬שטרנברג נ' ד"ר צ'צ'יק‬

‫שטרנברג נותחה לצורך החלפת מפרק הירך במפרק מלאכותי‪ .‬נפגע עצב ברגלה של ונגרם לה‬
‫נזק בלתי הפיך לכף הרגל‪ .‬התביעה היא הן על תקיפה והן על רשלנות‪ .‬בית המשפט הכריע על‬

‫‪34‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫בסיס קביעתו‪ ,‬כי התמלאו התנאים המקיימים את סעיף ‪ – 41‬הדבר מדבר בעד עצמו‪ ,‬שכן‪ ,‬בין‬
‫השאר‪ ,‬נוצר חסר ראייתי שנבע מרישום רפואי לקוי‪ ,‬ומהיעדר העדתו של אחד המנתחים‪.‬‬
‫השופט ריבלין‪ :‬לחסר הראייתי שנגרם במקרה דנן יש תוצאה כפולה‪ )1 :‬החסר גרם לנזק‬
‫ראייתי בעצם היעדר רישום נאות מצד הרופאים‪ )2 .‬היעדר רישום יביא לתחולת סעיף ‪.41‬‬
‫בית המשפט הותיר את הלכת סולן על כנה‪ ,‬בדבר השלב שבו יש לבחון את הראיות – והוא‬
‫בסוף פרשות התביעה וההגנה‪.‬‬

‫דוקטרינת הנזק הראייתי‬

‫כאשר המזיק גרם לנזק וכן גרם לנזק ראייתי אשר פגע בידיעת הניזוק לגבי מה שגרם לו‪ ,‬יהיו‬
‫לכך שתי נפקויות אפשרויות‪ :‬בפן הראייתי – עצם הנזק הראייתי הופך את נטל השכנוע‪ .‬בפן‬
‫הנזיקי ‪ -‬אם מישהו גרם נזק ממשי וגם נזק ראייתי יתהפך עול ההוכחה‪ .‬הימנעות מלהעיד עד‬
‫עשויה להיחשב לעתים לחובת הצד שנמנע מלהביאו‪ ,‬למעט מקרים בהם קיים נימוק משכנע מן‬
‫הצד הנמנע‪ .‬ככל שהנזק הראייתי שגרם המזיק גדול יותר‪ ,‬כך יגדל נטל ההוכחה‪.‬‬

‫ע"א ‪ - 635/74‬יעקב מזי נגד קוקה קולה בע"מ מתוך סביר‪:‬‬

‫מזי‪ ,‬בעל חנות מכלת איפשר לחברת קוקה קולה לתלות מעל חנותו שלט גדול‪ ,‬אותו תלתה‬
‫באמצעות קבלן משנה‪ .‬כעבור שנה‪ ,‬נפל השלט ראשו של מזי והוא נפגע‪ .‬הוא תבע את קוקה‬
‫קולה ובית המשפט קיבל את עמדתו‪ .‬בית המשפט העליון קבע כי דובר בשלט גדול‪ ,‬שלא טופל‬
‫במשך כל השנה‪ .‬בית המשפט החיל את סעיף ‪ 41‬במקרה זה‪ ,‬שכן ‪ )1‬למזי לא היתה ידיעה ולא‬
‫יכול היה לדעת מה נסיבות נפילת השלט; ‪ )2‬השלט היה נכס של קוקה קולה והיתה לה שליטה‬
‫עליו; ‪ )3‬נפילת השלט מתיישבת יותר עם המסקנה שקוקה קולה לא נקטה זהירות סבירה‬
‫מאשר עם המסקנה שהיא נקטה זהירות כזו‪ .‬קוקה קולה לא הרימה את הנטל כי מצידה לא‬
‫הייתה התרשלות‪ ,‬ולכן חויבה בתשלום פיצויים‪ .‬האחריות היא של קוקה קולה‪ ,‬שלה נותרה‬
‫השליטה המתמשכת בשלט‪.‬‬

‫‪35‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫‪6‬‬
‫ד‪ .‬הפרת חובה חקוקה‬
‫‪ .63‬הפרת חובה חקוקה‬
‫(א) מפר חובה חקוקה הוא מי שאינו מקיים חובה המוטלת עליו על פי‬
‫כל חיקוק ‪ -‬למעט פקודה זו ‪ -‬והחיקוק‪ ,‬לפי פירושו הנכון‪ ,‬נועד לטובתו‬
‫או להגנתו של אדם אחר‪ ,‬וההפרה גרמה לאותו אדם נזק מסוגו או‬
‫מטבעו של הנזק שאליו נתכוון החיקוק; אולם אין האדם האחר זכאי‬
‫בשל ההפרה לתרופה המפורשת בפקודה זו‪ ,‬אם החיקוק‪ ,‬לפי פירושו‬
‫הנכון‪ ,‬התכוון להוציא תרופה זו‪.‬‬
‫(ב) לענין סעיף זה רואים חיקוק כאילו נעשה לטובתו או להגנתו של‬
‫פלוני‪ ,‬אם לפי פירושו הנכון הוא נועד לטובתו או להגנתו של אותו פלוני‬
‫או לטובתם או להגנתם של בני‪-‬אדם בכלל או של בני‪-‬אדם מסוג או‬
‫הגדר שעמם נמנה אותו פלוני‪.‬‬

‫זוהי עוולת הסל השניה בפקנ"ז‪ ,‬אשר מתבססת למעשה‪ ,‬על כך שהופרה חובה שבדין‪ .‬עוולת‬
‫הפרת חובה חקוקה אינה יוצרת חובה‪ ,‬אלא היא רק מסגרת המתמלאת בתוכן ממקורות‬
‫חיצוניים‪ .‬העוולה יוצרת עילת תביעה בנזיקין לחובות שונים שאינם מקנים בהכרח זכות‬
‫תביעה בנזיקין‪ ,‬על פגיעה הנובעת מהפרת אותה חובה הקבועה בהם‪ .‬סעיף ‪ 63‬הנו מכשיר‬
‫הגורם לאדם לעמוד בסטנדרטים שהחובה מטילה‪ .‬לכן נמצא בצל העוולה הזו תביעות מגוונות‬
‫כגון‪ :‬נזקי גוף על אי‪-‬מילוי הוראות בטיחות בעבודה; הפרת חוקי תכנון ובניה‪ ,‬רישוי עסקים‪.‬‬
‫בעבר‪ ,‬שנים פורשה עוולה זו בצמצום ובית המשפט לא ניצל באופן מלא את האפשרויות‬
‫הגלומות בה‪ .‬ניתן לה פירוש מצמצם שנבע בעיקר מאימוץ הלכות אנגליות‪ .‬ההשפעה‬
‫המצמצמת ניכרה במיוחד בכל הקשור לחובותיהם של גופים ציבוריים ואנשים הממלאים‬
‫תפקידים ציבוריים‪ ,‬שכן חובות אלו נתפסו כחובות במישור הציבורי אשר לא נועדו לטובתו‬
‫ולהגנתו של הניזוק‪.‬‬

‫יסודות העוולה של הפרת חובה חקוקה‬

‫קיימים ‪ 6‬יסודות מצטברים לעוולה‪:‬‬
‫‪ .1‬חובה חקוקה (למעט מהפקנ"ז עצמה) שהיתה מוטלת על המזיק‪.‬‬
‫‪ .2‬החובה החקוקה נועה לטובת הניזוק (בין אם לו עצמו או בהיותו שייך לקבוצה שעליה נועד‬
‫להגן החיקוק)‪.‬‬
‫‪ .3‬המזיק הפר את החובה החקוקה‪.‬‬
‫‪ .4‬קיום קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין ההפרה לבין הנזק (באין נזק אין עוולה)‪.‬‬
‫‪ .5‬הנזק הוא מהסוג אליו התכוון החיקוק‪.‬‬
‫‪ .6‬החיקוק לא התכוון לשלול את התרופה הנזיקית‪.‬‬

‫ראו גם‪ :‬אמיר‪ ,‬ע"ע ‪.25-28‬‬ ‫‪6‬‬

‫‪36‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫היסוד הראשון‪ :‬חובה המוטלת על המזיק מכוח חיקוק‬

‫מהי חובה שעל הפרתה ניתן לתבוע? עליה להיות חובה לעשות משהו או להימנע מלעשות משהו‪.‬‬
‫הוראה המעניקה סמכות או שיקול דעת היא אינה הוראה שניתן לבסס עליה את העוולה‪.‬‬
‫במידה והחלטנו להפעיל שיקול דעת ולפעול‪ ,‬לא ניתן להפסיק באמצע הדרך‪ .‬לדוגמה‪ :‬קיומו של‬
‫חוק‪ ,‬לפיו אם לעירייה יש כסף היא רשאית לבנות פארק‪ .‬האם ניתן להגיש תביעה על סמך‬
‫אותו סעיף ולחייב אותה לבנות פארק? התשובה שלילית‪ .‬אך אם העירייה החליטה להתחיל‬
‫בבניה אך הפסיקה פתאום – התשובה חיובית‪ .‬מרגע הפעלת שיקול הדעת הדבר מחייב‪.‬‬
‫חובה חקוקה – הכוונה לחובות קוגנטיות שלא ניתן להתנות עליהן‪ .‬לכן‪ ,‬חובות דיספוזיטיביות‬
‫‪ /‬חוזיות המחייבות רק שני צדדים‪ ,‬לא יכללו בגדר חובה חקוקה‪.‬‬
‫מכוח חיקוק – ע"פ פקודת הפרשנות – הכוונה לכל חוק ותקנה‪" .‬תקנה" כוללת חוק עזר‪ ,‬צו‪,‬‬
‫הוראה‪ ,‬אכרזה או מסמך אחר‪ ,‬שניתנו מכוח חוק או תקנה (גם תוכנית בנין עיר היא בגדר‬
‫חיקוק)‪ .‬מנהג ונוהג אינם יכולים לשמש כחיקוק וכך גם הוראות אדמיניסטרטיביות או‬
‫פנימיות‪.‬‬

‫ע"א ‪ 5792/99‬תקשורת וחינוך נ' "עתון משפחה טובה"‬

‫עיתון "משפחה" הגיש תביעה נגד עיתון "משפחה טובה" על רקע הפרת חובה חקוקה – הפרת‬
‫פקודת העיתונות – שכן העיתון פעל בלא רישיון כנדרש בפקודה‪ .‬הנתבע טען כי המדובר‬
‫בהוראה ישנה ולא מעשית‪ ,‬אך טענת התובע התקבלה שכן המדובר בחוק תקף על אף שהוא‬
‫ישן‪ .‬בסופו של דבר הערעור של עיתון "משפחה" לא התקבל‪ ,‬כיוון שלא הצליח לעמוד בהוכחת‬
‫כל היסודות של הפרת חובה חקוקה – בית המשפט קבע כי סעיף הרישוי בפקודה אינו בא להגן‬
‫על העיתון אלא על מבקש רישיון מחד‪ ,‬ועל המדינה מאידך‪.‬‬

‫יסוד שני‪ :‬התיקון נועד לטובת התובע‬

‫קיימות שתי גישות לגבי זהות הנפגע‪:‬‬
‫‪ .1‬גישה מצמצמת ‪ -‬חוק שנועד לטובת ציבור לא יכול להיות גם לטובת הפרט (ע"פ ההלכות‬
‫האנגליות)‪.‬‬
‫‪ .2‬גישת מרחיבה ‪ -‬חובה ציבורית יכולה להיות מכוונת גם לטובת יחידים‪.‬‬

‫במשך שנים הייתה נהוגה הגישה המצמצמת‪ ,‬אם השופט ברק שינה זאת בפס"ד ועקנין‪.‬‬

‫ע"א ‪ 145/80‬ועקנין נ' בית שמש ‪ -‬הלכת ברק‬

‫‪ .1‬אין צורך לבדוק האם החיקוק כולו נועד לטובת הנפגע‪ ,‬אלא יש לבחון רק את ההורה‬
‫הספציפית שהופרה על‪-‬ידי המזיק‪.‬‬

‫‪37‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫‪ .2‬המבחן‪ :‬האם החיקוק בא להגן על הנפגע או שמא הוא בא להסדיר את עולת הכלל?‬
‫לעיתים החיקוק בא על‪-‬מנת להגשים את שתי המטרות גם יחד‪.‬‬
‫‪ .3‬גם חוקי רישוי יכולים להכיל חובות לטובת הנפגע‪.‬‬
‫‪ .4‬על הניזוק ההתובע בהפרת חובה חקוקה להוכיח כי החיקוק אכן מגן על אינטרס‬
‫ספציפי שלו‪.‬‬

‫ע"א ‪ 224/51‬פריצקר נ' פרידמן (הלכה קודמת)‬

‫נהג משאית נסע לאחור ודרס את האדם עמו סיכם על הנסיעה לאחור‪ .‬משפחת המנוח דרשה‬
‫פיצויים בגין הפרת חובה חקוקה‪ ,‬לפיה אסור לנהג לנסוע לאחור בלא הדרכה נאותה‪ .‬בית‬
‫המשפט קבע בהתאם להלכה האנגלית‪ ,‬כי כיוון שמדובר בתקנת תעבורה המופנית כלפי כולי‬
‫עלמא ולאו דווקא כלפי פרט זה או אחר‪ ,‬אין יכולה היא להוות בסיס כ"חובה חקוקה" לעניין‬
‫סעיף זה‪.‬‬

‫ע"א ‪ 335/80‬בריגה נ' מצטפא‬

‫נהג משאית התנגש במכבש שנגרר ע"י טרקטור ונפגע‪ .‬התביעה מסתמכת על תקנות התעבורה –‬
‫הטרקטור נסע בניגוד לתקנות‪ ,‬שכן אסורה נסיעה של טרקטור בכביש מהיר‪ .‬בית המשפט הופך‬
‫את הלכת פריצקר‪ ,‬וקבע‪ ,‬כי תקנות התעבורה יכולות להגן על אינטרסים של אדם פרטי‪ ,‬ויש‬
‫לבחון כל תקנה לגופה‪.‬‬

‫ע"א ‪ 572/74‬עו"ד רויטמן נ' בנק המזרחי‬

‫עו"ד שהורשע בעבירות מס וזוכה בתיק מעבירות אחרות‪ ,‬הגיש תביעת פיצויים נגד עדים‪,‬‬
‫בטענו כי העידו עדות שקר‪ .‬שמו נפגע וכך גם כספיו‪ .‬לטענתו‪ ,‬בפקודת הראיות קיים סעיף‬
‫שמזהיר עדים לומר אמת‪ ,‬ואם הפרו זאת‪ ,‬הדבר יכול להגיע לכדי הפרת חובה חקוקה‪ .‬בית‬
‫המשפט קבע כי המדובר בחוק כללי‪ ,‬שהאינטרס הציבורי מחייב שלא לחשוף עדים בבית משפט‬
‫לתביעות נזיקין‪ ,‬שכן מתן אפשרות כזו תביא לשיפוט ההליך המשפטי‪.‬‬

‫ע"א (חיפה) ‪ 131/86‬רקובר נ' תיאטרות חיפה‬

‫במקרה זה תיאטרות חיפה נתבעו בגין הקרנת סרטים ושבת והפרת חובה חקוקה שלא לעבוד‬
‫בשבת‪ .‬בית המשפט קבע‪ ,‬כי החוק נועד להגן על העובדים בשבת ולא על רגשות הדת של‬
‫התובע‪ ,‬שהחוק אינו נוגע לו במקרה זה‪.‬‬

‫יסוד שלישי‪ :‬הפרת החובה החקוקה על‪-‬ידי המזיק‬

‫זהו יסוד עובדתי לשיקול בית המשפט על סמך העובדות המוצגות בפניו‪.‬‬

‫‪38‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫יסוד רביעי‪ :‬ההפרה גרמה לניזוק נזק – קש"ס עובדתי ומשפטי‬

‫יסוד זה כולל את קיומו של הנזק‪ ,‬ומצריך בדיקת הקשר הסיבתי העובדתי (הסיבה בלעדיה‬
‫אין) והמשפטי בין הפרת החובה לבין התרחשות הנזק‪.‬‬

‫יסוד חמישי‪ :‬הנזק שנגרם הוא נזק שמפניו בא החוק להגן‬

‫עצם קיום הנזק אינו מספיק‪ ,‬ויש צורך שהנזק שנגרם כתוצאת מהפרת החיקוק יהיה הנזק‬
‫אליו התכוון המחוקק‪ .‬זוהי שאלה של פרשנות בידי בית המשפט‪.‬‬

‫)‪ – Doris v. Scott (1874‬פס"ד אנגלי‬

‫בעל צאן שהעבירם על סיפון אוניה‪ ,‬איבד חלק מצאנו בים כיוון שהצאן לא היה מגודר‪ .‬הוא‬
‫תבע את בעל הספינה בגין הפרת חובה חקוקה‪ ,‬אולם בית המשפט קבע‪ ,‬כי חובת גידור שטח‬
‫הסיפון בו נמצאו כבשים נועדה על‪-‬מנת למנוע התפשטות מחלות ולא על מנת למנוע את נפילת‬
‫הכבשים לים‪.‬‬

‫ע"א ‪ 660/80‬לכדר נ' מ"י‬

‫עובד נפגע בגבו בעת שנשא פצוע במקום העבודה‪ ,‬וטען להפרת חובה חקוקה בשל העדר‬
‫אלנוקה‪ .‬בית המשפט קבע כי החיקוק נועד להגן על הפצוע ולא על נושאו‪.‬‬

‫ע"א ‪ 404/79‬בריגע נ' חברה קבלנית בע"מ‬

‫עובד שתה מים מברז כיבוי אש באתר‪ ,‬כשהמים התיזו על עובד אחר‪ .‬העובד האחר התיז סיד‬
‫שהיה במקום על העובד וגרם לו לנזקים‪ .‬בין היתר תבע בריגע בגין הפרת חובה חקוקה‪ .‬בית‬
‫המשפט לא קיבל את עמדתו וקבע כי חיקוק המחייב המצאות ברז באתר עבודה לא נועד על‬
‫מנת להגן על עובד שהותז סיד לפניו על‪-‬ידי חברו‪ ,‬וכמו כן התקנה בדבר כיסוי בור סיד באה‬
‫למנוע נפילה לבור ולא למנוע הטלת סיד ע"י אדם כנגד משנהו‪.‬‬

‫ע"א ‪ 771/82‬בלומנטל נ' תיכון‬

‫במקרה זה עתרו דיירים כנגד כוונה להקים בית חולים לחולי נפש ליד ביתם‪ .‬בית המשפט קבע‪,‬‬
‫כי חובת קבלת רישיון להקמת בי"ח לחולי נפש נועדה לטובת החולים ולא לטובת שכני בית‬
‫החולים‪.‬‬

‫‪39‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫יסוד שישי‪ :‬החיקוק לא התכוון לשלול את התרופה הנזיקית‬

‫יסוד שלילי המחייב למצוא חוק חיצוני אשר לא התכוון לשלול תרופה נזיקית‪ .‬ישנם סעיפי חוק‬
‫המבקשים למנוע תרופה נזיקית‪ ,‬כיוון שהחוק הוא ממצה מבחינת התרופות שהוא מציע‪.‬‬

‫חוקים בעלי הסדר אזרחי – אם ההסדר שבחיקוק שונה באופן מהותי מהסדר הנזיקי אין הוא‬
‫שולל את האפשרות לתבוע בהפרת חובה חקוקה‪.‬‬

‫ע"א ‪ 2351/90‬לסלאו נ' ג'אמל‬

‫דיירים מוגנים ביקשו מבעל הבית לתקן את הבנין אך הוא סירב למרות מצבו הרעוע של הבנין‪.‬‬
‫לימים העירייה הוציאה צו‪ ,‬שבשל הזנחתו‪ ,‬מיועד הבנין להריסה‪ .‬הדיירים תבעו את בעל הבית‬
‫לפי הפרת חובה חקוקה – הפרת סעיף ‪ 68‬לחוק הגנת הדייר‪ :‬בעל בית חייב לבצע את התיקונים‬
‫הדרושים להחזקת הבית במצב תקין‪ .‬בעל הבית טען‪ ,‬כי חוק הגנת הדייר מציע סעד ולכן אין‬
‫טעם לפנות לסעיף ‪ .68‬הסעד – במידה ובעל הבית לא משלם‪ ,‬הדיירים יכולים לתקן ולדרוש‬
‫החזר הוצאות התיקון‪ .‬בית המשפט קבע‪ :‬הסעדים הקבועים בחוק הגנת הדייר נועדו להביא‬
‫לכך שבידי הדייר יהיו כלים שבעזרתם יוכל להתגבר על סרבנותו של בעל הבית שאינו מקיים‬
‫חובותיו‪ ,‬אולם כלים אלה מוגבלים מעצם טיבם ואין לראות בהם כלים השוללים תרופה‬
‫נזיקית‪.‬‬

‫חוקים המטילים סנקציה פלילית ‪ -‬בעבר ראו בסנקציה פלילית נטרול אפשרות להגשת תביעה‬
‫נזיקית בגין הפרת חובה חקוקה‪ .‬דעת מיעוט קבעה‪ ,‬שאם קיים עונש פלילי‪ ,‬הדבר מצביע על כך‬
‫שהעבירה חמורה דיה כדי לגרור עונש כזה‪ ,‬ומכאן שעל אחת כמה וכמה מוצדק שתגרור גם‬
‫עונש אזרחי‪ .‬כיום מקובל להבין‪ ,‬כי הסנקציה הפלילית אינה מועילה לניזוק מן העבירה‪,‬‬
‫במיוחד כאשר תרופה אזרחית לא נועדה להעניש שוב את המזיק‪ ,‬אלא לפצות את הניזוק‬
‫ולהשיב את המצב לקדמותו‪.‬‬

‫ע"א ‪ 245/88‬סולטאן נ' סולטאן‬

‫אשה גורשה על‪-‬ידי בעלה בלא הסכמתה‪ .‬הגם שהגירושין תופסים ע"פ החוק השרעי‬
‫(המוסלמי)‪ ,‬תבעה האשה את הבעל בגין נזקים שנגרמו לו על בסיס הפרת חובה חקוקה (הפרת‬
‫סעיף ‪ 181‬לחוק העונשין שדינה ‪ 5‬שנות מאסר)‪ .‬הבעל הגיב בכך שניתן לתבוע אותו בתביעה‬
‫פלילית אך אין האשה זכאית לפיצויים שכן קבוע עונש לעבירה זו‪ .‬בית המשפט קבע‪ ,‬כי עילת‬
‫הפיצויים איננה סעיף ‪ 181‬לחוק העונשין אלא סעיף ‪ 63‬לפקנ"ז‪ ,‬בהתמלא התנאים המתאימים‪.‬‬
‫נקבע כי אין תביעה פלילית מבטלת תביעה אזרחית ואף קבלת פיצויים בגין אותה עילה‪.‬‬

‫‪40‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫ה‪ .‬תקיפה‪ ,‬רשלנות רפואית והסכמה מדעת‬

‫עוולת התקיפה מעוגנת בסעיף ‪ 23‬לפקנ"ז‪:‬‬
‫‪ .23‬תקיפה‬
‫(א) תקיפה היא שימוש בכוח מכל סוג שהוא‪ ,‬ובמתכוון‪ ,‬נגד גופו של אדם‬
‫על ידי הכאה‪ ,‬נגיעה‪ ,‬הזזה או בכל דרך אחרת‪ ,‬בין במישרין ובין‬
‫בעקיפין‪ ,‬שלא בהסכמת האדם או בהסכמתו שהושגה בתרמית‪ ,‬וכן נסיון‬
‫או איום‪ ,‬על ידי מעשה או על ידי תנועה‪ ,‬להשתמש בכוח כאמור נגד גופו‬
‫של אדם כשהמנסה או המאיים גורם שהאדם יניח‪ ,‬מטעמים סבירים‪,‬‬
‫שאכן יש לו אותה שעה הכוונה והיכולת לבצע את זממו‪.‬‬
‫(ב) "שימוש בכוח"‪ ,‬לענין סעיף זה ‪ -‬לרבות שימוש בחום‪ ,‬באור‪ ,‬בחשמל‪,‬‬
‫בגאז‪ ,‬בריח או בכל דבר או חומר אחר‪ ,‬אם השתמשו בהם במידה שיש‬
‫בה להזיק‪.‬‬

‫יסודות העוולה‪:‬‬
‫‪ .1‬שימוש בכוח מכל סוג שהוא – יסוד פיזי (‪(23‬ב) );‬
‫‪ .2‬במתכוון – יסוד נפשי של המתקיף (הכוונה למעשה רצוני ואין דרישה לכוונה‬
‫לגרום נזק);‬
‫‪ .3‬נגד גופו של אדם – יסוד פיזי;‬
‫‪ .4‬ע"י הכאה‪ ,‬נגיעה הזזה (במישרין או בעקיפין ‪ -‬אין חובה למגע פיזי בין התוקף‬
‫לקרבן] – יסוד פיזי;‬
‫‪ .5‬שלא בהסכמת אדם או הסכמה שהושגה בתרמית – יסוד נפשי של המותקף‪.‬‬

‫רוב המקרים של תקיפה על סמך סעיף ‪ 23‬נדונים בבית משפט השלום‪ .‬אם תיק כזה יגיע לבית‬
‫המשפט העליון יהא זה בעקבות מחלוקת על היסוד החמישי לעוולה‪ .‬התקיפה במובנה הרגיל‬
‫היא איננה בהכרח שלילית (מכות לדוגמה)‪ .‬דוגמה לתקיפה‪ :‬נישוק בחורה שלא בהסכמתה‪.‬‬

‫על התובע על‪-‬פי עוולת תקיפה שיש עמה נזק להוכיח קשר סיבתי בין התקיפה לנזק‪.‬‬

‫שאלת ההסכמה‬
‫רוב הפסיקה בעליון עוסקת בשאלת ההסכמה‪.‬‬

‫ד"נ ‪ - 25/66‬ד"ר בר חי נ' שטיינר‬

‫ילדה אמורה הייתה לעבור ניתוח בדרכי השתן‪ .‬הוריה שאלו את המנתח האם קיימת סכנה‬
‫בהליך ונענתה בשלילה‪ .‬היתה אפשרות לנתח באופן אחר שהיה משיג אותה מטרה בלא סיכון‬
‫כלל‪ .‬בית המשפט קבע את העקרון‪ ,‬כי לא די בכך שהייתה הסכמה‪ ,‬אלא הסכמה צריכה לבוא‬
‫מתוך ידיעת המצב לאשורו‪ .‬זוהי הסכמה מודעת‪ .‬יש פעמים‪ ,‬שישנה הסכמה פגומה הנובעת‬
‫מכך שהרופא חרג מהיקף או מסוג ההסכמה‪ ,‬או מכך שהסכמה אינה מבוססת על כל המידע‬
‫ועל הבנה אמיתית של הסוגיה‪.‬‬

‫‪41‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫ניתן ללמוד על היעדר הסכמתו של אדם באופנים הבאים‪:‬‬

‫‪ .1‬התנהגות אקטיבית;‬
‫‪ .2‬אומר במפורש לא;‬
‫‪ .3‬הסכמה פגומה – רלבנטית בעיקר לרשלנות רפואית‪ :‬יש להצביע על הפגם שנפל באותה‬
‫הסכמה‪.‬‬

‫ההנחה היא‪ ,‬כי קיימת חובת גילוי כוללת בטיפול רפואי‪ ,‬במסגרתה אמור הרופא לפרוס בפני‬
‫החולה את המחלה‪ ,‬הבעיות ואלטרנטיבות הטיפול בבעיה‪.‬‬

‫פטור מחובת גילוי כוללת‪:‬‬

‫‪ .1‬כשהגילוי יגרום לחרדה מיותרת לחולה ויביא לשיבוש דעתו בעניין ההסכמה‪.‬‬
‫‪ .2‬יש פעמים שיש מחלוקת בדבר הטכניקות הרצויות גם אצל מומחים‪.‬‬
‫‪ .3‬יש פעמים שהרופא עצמו לא יודע את המידע‪.‬‬
‫‪ .4‬יש פעמים שמדובר בהדיוטות‪.‬‬

‫ע"א ‪ 323/89‬קוהרי נ' מ"י – משרד הבריאות‬

‫התובעת נותחה בהסכמה להוצאת גידול מהכבד‪ .‬במהלך הניתוח נתגלו נתונים שלא היו ידועים‬
‫לפני כן לרופא‪ ,‬ובעקבותיהם נקטו הרופאים בשיטה של קשירת עורק‪ .‬בעקבות פעולה זו הפכה‬
‫קוהרי לצמח‪ .‬הסכמתה ניתנה על כריתה בעוד שהרופאים נקטו בשיטה של קשירת עורק‪ .‬האם‬
‫התובעת הסכימה לטיפול? השופט בן‪-‬יאיר בדעת מיעוט סבר‪ ,‬כי הסכמה הניתנת מחוסר ידיעה‬
‫אודות התוצאות והסיכונים‪ ,‬כמוה כהעדר הסכמה‪ .‬לכן‪ ,‬לדידו‪ ,‬מתגבשת עוולת התקיפה‪ .‬דעת‬
‫הרוב דחתה עמדה זו‪ ,‬ולפיה אין לדרוש הסבר מפורט יתר על המידה על הניתוח והסיכונים‬
‫הכרוכים בו שינתן על‪-‬ידי הרופאים להדיוטות שאינם מסוגלים להבין מידע זה ברוב המקרים‪.‬‬
‫הרציונל הוא בניסיון למנוע מחולה לפתח חרדות שיביאו לסירובו לעבור ניתוח‪ .‬הרופאים לא‬
‫יכולים היו להציג בפני המנותחת מידע מפורט מזה שהועמד בפניה טרם הניתוח‪ ,‬שכן גם הם‬
‫לא ידעו על אותו מידע‪ .‬מכאן שהערעור נמחק‪.‬‬

‫מה קורה במצב שהתקבלה הסכמת החולה להליך מסוים‪ ,‬ובזמן שהחולה רדום מתגלה משהו‬
‫נוסף או אחר המחייב ניתוח בהליך אחר משהוסכם עליו? האם זו הסכמה מכללא?‬
‫יש להבחין בין שני מצבים‪:‬‬
‫‪ .1‬כאשר הניתוח שהוסכם עליו שונה מהניתוח שבוצע בפועל‪ ,‬והניתוח שבוצע בפועל אינו‬
‫אינטגרלי לניתוח שהוסכם עליו‪ ,‬ואין צורך בהצלחת חיים‪ ,‬חובה להשיג הסכמה מחודשת‬
‫ואין ללמוד על הסכמה מכללא‪.‬‬

‫‪42‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫‪ .2‬כאשר הניתוח החדש שונה אך אינטגרלי לניתוח המקורי‪ ,‬ולא היה ניתן לצפותו – רק‬
‫כשמדובר בהצלת חיים יש הסכמה מכללא‪.‬‬

‫סיטואציות בהן אין הסכמה ובכל זאת אין עילת תקיפה‬

‫ע"פ ‪ 480/85‬קורטאם נ' מ"י‬
‫החזקת סמים ובליעתם ע"י אסיר‪ .‬בשל חשש לחייו‪ ,‬בוצע ניתוח בלא הסכמתו‪ .‬השופט בך (דעת‬
‫מיעוט)‪ :‬אוטונומיית האדם גוברת על קדושת החיים‪ ,‬אפילו אם נמצא בסכנת חיים‪ .‬אסור‬
‫לטפל בו כאשר בעקבות הטיפול יש סכנה לחיים או לאיכותם (מסייג את דבריו במספר‬
‫חריגים)‪ .‬מנגד‪ ,‬השופט בייסקי (דעת רוב)‪ :‬קדושת החיים היא ערך עליון גם במסורת ישראל‪,‬‬
‫ולכן חובה לטפל כשמדובר בהצלת חיים או במניעת נזק חמור לחולה‪.‬‬
‫החריגים שמונה השופט בך‪:‬‬
‫חוסר הכרה – כשהמטופל אינו בהכרה או אינו מסוגל להביע דעה עצמאית‪ ,‬מותר לנתח‬ ‫‪-‬‬
‫על‪-‬מנת להציל חיים‪.‬‬
‫ניסיון להתאבד – בית משפט מניח‪ ,‬כי המתאבד פעל באובדן חושים וישמח אם יצילו‬ ‫‪-‬‬
‫אותו‪ .‬כמו‪-‬כן הוא מתייחס לאותם אנשים המקבלים החלטות לאי‪-‬טיפול משיקולים לא‬
‫רלבנטיים כגון שיקולים דתיים‪.‬‬
‫האכלת אסיר שובת רעב – המדינה אחראית על שחרורו של האסיר כאדם בריא ולכן‬ ‫‪-‬‬
‫חובתה לעשות הכל כדי לשמור על בריאותו‪.‬‬
‫קטין הנמצא בסכנה והוריו מסרבים לניתוח בלא סיבה סבירה‪.‬‬ ‫‪-‬‬

‫ע"ע ‪ 322/63‬גרטי נ' מ"י‬

‫גם בפסק‪-‬דין זה באה לידי ביטוי תפיסת עליונות עקרון קדושת החיים‪ .‬במקרה זה מדובר‬
‫בקטינה התובעת פיצויים על נזק שנגרם לה עקב קטיעת אחת מרגליה‪ .‬התביעה היא בגין‬
‫תקיפה ורשלנות משום שהניתוח לא נעשה בהסכמת הוריה‪ .‬האם הסכימה והאב התלבט במשך‬
‫‪ 20‬יום‪ .‬נקבע‪ ,‬כי לא נדרשת הסכמת שני ההורים‪ ,‬ומספיק שהורה אחד מסכים ולהורה השני‬
‫אין התנגדות אקטיבית‪.‬‬

‫התהפכות היוצרות בין הרופא לחולה‬

‫במשך השנים התפתחה מערכת היחסים שבין רופא לחולה‪ ,‬ממצב בו הרופא היה כל יכול‪,‬‬
‫למצב בו החולה הוא אוטונומי להחליט מה שהוא רוצה או לא רוצה‪ .‬בשנת ‪ 1996‬נחקק חוק‬
‫זכויות החולה‪ ,‬שקבע צורות התייחסות ראויות לחולה וזכויותיו‪.‬‬

‫‪43‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫ההגנות לתקיפה‬
‫סעיף ‪ 24‬לפקנ"ז מונה ‪ 8‬הגנות – ההגנה השביעית בוטלה בהשראת הפסיקה‪.‬‬
‫‪ .24‬הגנה מיוחדת [תיקון‪ :‬תש"ס]‬
‫בתובענה על תקיפה תהא הגנה לנתבע אם ‪-‬‬
‫(‪ )1‬עשה את המעשה בסבירות כדי להגן על עצמו או על זולתו מפני פגיעה‬
‫בחיים‪ ,‬בגוף‪ ,‬בחירות או ברכוש‪ ,‬והיחס בין הנזק שסביר היה שייגרם‬
‫מהמעשה לבין הנזק שסביר היה שיימנע על ידיו‪ ,‬היה סביר;‬
‫(‪ )2‬השתמש במידה סבירה של כוח כדי למנוע את התובע מהיכנס שלא‬
‫כדין למקרקעין‪ ,‬או כדי להרחיקו מהם אחרי שנכנס אליהם‪ ,‬או שהה‬
‫בהם‪ ,‬שלא כדין‪ ,‬והכל כשהנתבע היה תופשם או פעל מכוחו של תופשם;‬
‫ואולם אם נכנס התובע‪ ,‬או ניסה להיכנס‪ ,‬למקרקעין שלא בכוח‪ ,‬תנאי‬
‫להגנה הוא שהנתבע ביקש תחילה את התובע שלא להיכנס לשם‪ ,‬או‬
‫לצאת משם אחרי שנכנס‪ ,‬ונתן לו הזדמנות סבירה למלא בקשתו בדרכי‬
‫שלום;‬
‫(‪ )3‬השתמש במידה סבירה של כוח כדי להגן על החזקתו במיטלטלין‬
‫שהוא זכאי להחזיק בהם‪ ,‬או כדי להשיבם מידי התובע שלקח אותם‬
‫ממנו‪ ,‬או עיכב אותם בידו‪ ,‬שלא כדין; ואולם אם לקח התובע‪ ,‬או ניסה‬
‫לקחת‪ ,‬את המיטלטלין שלא בכוח‪ ,‬תנאי הוא להגנה שהנתבע ביקש‬
‫תחילה את התובע שלא לקחת אותם‪ ,‬או להחזירם לו לאחר שלקחם‪,‬‬
‫ונתן לו הזדמנות סבירה למלא בקשתו בדרכי שלום;‬
‫(‪ )4‬עשה את מעשהו תוך כדי ביצוע‪ ,‬או סיוע כדין לבצע‪ ,‬צו מעצר או‬
‫חיפוש‪ ,‬צו מסירה לדין‪ ,‬צו מאסר או צו עיכוב שניתנו על ידי בית משפט‬
‫או רשות אחרת המוסמכת לכך‪ ,‬ובלבד שהמעשה שמתלוננים עליו הותר‬
‫באותם צווים אף אם היה פגם בהם או בנתינתם;‬
‫(‪ )5‬התובע לא היה שפוי בדעתו או היה לקוי בשכלו או בגופו‪ ,‬והכוח‬
‫שהשתמש בו הנתבע היה‪ ,‬או נראה שהיה‪ ,‬במידת הנחיצות הסבירה‬
‫להגנת התובע עצמו או להגנת אנשים אחרים‪ ,‬והשימוש בו היה בתום לב‬
‫ובלי זדון;‬
‫(‪ )6‬הנתבע והתובע היו שניהם חיילים בצבא‪-‬הגנה לישראל‪ ,‬והנתבע פעל‬
‫מכוח דין החל על הצבא ולפי אותו דין;‬
‫(‪ )7‬נמחק;‬
‫(‪ )8‬עשה בתום לב מעשה שהיה לו יסוד להניח שהוא לטובת התובע‪ ,‬אלא‬
‫שלפני שעשהו לא היה בידו לקבל את הסכמת התובע‪ ,‬מפני שבנסיבות‬
‫ההן לא היה בידי התובע לציין את הסכמתו או שהאדם הממונה עליו‬
‫בדין לא היה בידו להסכים מטעמו‪ ,‬ולנתבע היה יסוד להניח כי טובת‬
‫התובע מחייבת שלא לדחות את המעשה‪.‬‬

‫ההגנה הראשונה מכילה ‪ 4‬יסודות‪:‬‬

‫‪ .1‬התגוננות מפני שימוש בכוח מצד התובע‬
‫‪ .2‬השימוש בכוח מצד התובע נעשה שלא כדין‬
‫‪ .3‬הנתבע לא חרג במעשהו ממידת הנחיצות הסבירה למטרת ההגנה‬
‫‪ .4‬היחס בין הנזק שנגרם לתובע לבין הנזק שהנתבע רצה למנוע לא היה בלתי סביר‪.‬‬

‫‪44‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫ע"א ‪ 3108/91‬רייבי נ' וייגל‬

‫רייבי נכנס לניתוח בעמוד השדרה ומנתחו חרג מהניתוח שהוסכם עליו‪ ,‬וביצע פעולה נוספת‬
‫(הסרת צלקת) שלא הוסכם עליה‪ .‬בית המשפט מצא‪ ,‬שהגם שהסרת הצלקת הייתה עניין צפוי‬
‫ולא בלתי רגיל‪ ,‬היא חרגה מהסכמת החולה‪ ,‬ובנוסף לכך בוצעה ברשלנות‪ .‬על כן חויב הרופא הן‬
‫ברשלנות והן בתקיפה‪.‬‬

‫ו‪ .‬מטרדים‬

‫חקיקה ‪ -‬סעיפים ‪48 – 42‬ב עוסקים במטרדים ליחיד ולרבים‪ .‬בנוסף לכך קיימים דברי חקיקה‬
‫שונים המאפשרים לתבוע בגין מטרד‪ :‬חוק למניעת מפגעים‪ ,‬תשכ"א‪ 1961-‬והחוק למניעת‬
‫מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות)‪ ,‬התשס"ב‪.1992-‬‬

‫מטרד ליחיד‬
‫‪ .44‬מטרד ליחיד‬
‫(א) מטרד ליחיד הוא כשאדם מתנהג בעצמו או מנהל את עסקו או‬
‫משתמש במקרקעין התפושים בידו באופן שיש בו הפרעה של ממש‬
‫לשימוש סביר במקרקעין של אדם אחר או להנאה סבירה מהם בהתחשב‬
‫עם מקומם וטיבם; אך לא ייפרע אדם פיצויים בעד מטרד ליחיד אלא‬
‫אם סבל ממנו נזק‪.‬‬
‫(ב) הוראות סעיף זה לא יחולו על הפרעה לאור שמש‪.‬‬

‫יסודות העוולה‪:‬‬
‫‪ .1‬המטריד מתנהג בעצמו או מנהל את עסקו או משתמש במקרקעין שלו;‬
‫‪( .2‬א) הפרעה של ממש ל‪(-‬ב) שימוש סביר או להנאה סבירה מהמקרקעין של המוטרד;‬
‫‪ .3‬נזק (רק במקרה של תביעת פיצויים)‪.‬‬

‫האינטרסים המתמודדים במקרה של תביעה בגין מטרד הנם ההגנה על הקניין והחזקה ומתן‬
‫אפשרות לכל אדם לנצל את מקרקעיו כרצונו מחד‪ ,‬וההגנה על איכות הסביבה ואיכות החיים‬
‫של הזולת מאידך‪.‬‬

‫זהות התובע ‪ -‬אין הכרח כי הניזוק יהיה בעל המקרקעין‪ ,‬ודי בזיקה שלו אליהם כדי לאפשר לו‬
‫לתבוע‪ .‬עם זאת‪ ,‬התובע רשאי לתבוע רק בגין האינטרס שלו‪ .‬לדוגמה‪ :‬בעל בית שאינו מתגורר‬
‫בפועל בדירה‪ ,‬אינו רשאי לתבוע בגין רעש מדירות שכנות‪.‬‬

‫‪45‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫לעניין התוצאה‪ :‬זו נחלקת ל"הפרעה של ממש" ול"שימוש סביר" ‪ -‬אלו הם מושגים שבית‬
‫משפט ישתמש בהם כמושגי שסתום‪.‬‬

‫ע"א ‪ 44/76‬אתא נ' שוורץ – מהות ההפרעה‬

‫בענין זה נתבקש צו מניעה נגד אתא האוסר הפעלת מכונות בבית החרושת‪ ,‬בגין הרעש הבוקע‬
‫והגורם למטרד למשיב הגר בשכנות לבית החרושת‪ .‬שלוש ערכאות מצאו כי אכן קיים מטרד‬
‫ליחיד‪ ,‬והוצא צו מניעה המאפשר הפעלת המכונות בתנאים מסוימים‪ .‬בית המשפט קבע‪ ,‬כי‬
‫ההפרעה חייבת להיות מוחשית ולא קלת ערך‪ ,‬מהותית ולא חולפת‪ .‬קיים יחס הפוך בין משך‬
‫ההפרעה לחוזקה – כלומר‪ ,‬ככל שעוצמת ההפרעה גדולה יותרה‪ ,‬כן נדרש משך זמן קצר יותר‬
‫כדי שתיחשב להפרעה ממשית ע"פ ההגדרה בחוק‪ .‬במקרה זה קבע בית המשפט‪ ,‬שהפרמטר‬
‫הכלכלי איננו בהכרח הפרמטר המכריע ‪ ,‬אלא יש להעדיף את האינטרס של המוטרד‪.‬‬

‫ע"א ‪ 436/60‬עזרי נ' קליין – שימוש סביר‬

‫בית המשפט דן בהגדרת השימוש הסביר‪ .‬במקרה זה דובר על איזור מעורב של תעשיה ומגורים‪.‬‬
‫נדרשה הכרעה מי גובר על מי? בית המשפט העליון קבע שיש לדון בכל מקרה לגופו‪ .‬גם אדם‬
‫המתגורר באיזור תעשיה זכאי למינימום של הנאה מהמקרקעין שלו‪ ,‬ויש להעדיף את האינטרס‬
‫שלו‪ .‬בית המשפט קבע‪ ,‬שהגם שיש צורך לאזן בין אינטרסים‪ ,‬קיים רף מינימלי שעליו אין‬
‫להתפשר‪ .‬נקבע כי סעיף ‪ 44‬בא להגן על זכותו של אדם לתנאי חיים בריאים‪ ,‬הוגנים ואנושיים‪.‬‬

‫היסוד הנפשי‬
‫היסוד הנפשי הנדרש בסעיף ‪ 44‬הוא אחריות חמורה שכן קיימות הגנות לטובת הנתבע‪.‬‬

‫הגנות‬

‫‪ .45‬הגנה מיוחדת‬
‫בתובענה על מטרד ליחיד תהא הגנה אם המעשה שעליו מתלוננים נעשה‬
‫על פי תנאי חוזה או הסכם המחייבים את התובע ופועלים לטובת‬
‫הנתבע‪.‬‬

‫‪ .46‬מטרד קיים‬
‫בתובענה על מטרד ליחיד לא תהא הגנה בכך בלבד שהמטרד היה קיים‬
‫לפני שהתובע תפש או רכש את המקרקעין הנדונים‪.‬‬

‫‪46‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫הגנה מכוח חוזה – סעיף ‪ – 45‬אם מעשה המטרד הוא בתוקף חוזה בין המטריד למוטרד‪,‬‬ ‫‪-‬‬
‫אזי המטריד מוגן‪.‬‬
‫מטרד קיים – סעיף ‪ - 46‬אדם המגיע למטרד קיים רשאי לתבוע ואין עילת הגנה‬ ‫‪-‬‬
‫רישיון אינו מהווה הגנה‪ ,‬שכן כאשר הרשות נותנת רישיון להפעיל עסק פרטי אין היא‬ ‫‪-‬‬
‫לוקחת בחשבון מטרדים אפשריים‪ .‬בית המשפט יוכל לשקול זאת בהקשר לסבירות‪.‬‬

‫‪48‬ב‪ .‬שימוש הדרוש לטובת הציבור [תיקון ‪:‬תשכ"ט]‬

‫שימוש במקרקעין הדרוש לטובת הציבור לא יהיה בו מטרד לעניין סימן‬
‫זה‪ ,‬אף אם הוא גורם נזק למקרקעין שכנים או מונע מבעליהם הנאה‬
‫מלאה ממקרקעיהם‪ ,‬ובלבד שהנזק שנגרם אינו חורג מתחום הנסבל‬
‫והמשתמש נקט אמצעים סבירים כדי להקטין את הנזק ככל האפשר;‬
‫אולם רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים ‪ -‬אם בתשלום חד‪-‬פעמי ואם‬
‫בתשלומים חוזרים ‪ -‬אם נגרם לבעל המקרקעין נזק ממון‪.‬‬

‫שימוש לטובת הציבור – זוהי ההגנה החזקה ביותר‪ .‬מקרה קלאסי‪ :‬הפקעה לצרכי ציבור‪.‬‬

‫סעדים‬
‫צו מניעה – בדרך כלל סעד זה טוב יותר למוטרד וקשה יותר למטריד (לדוגמה‪ :‬פס"ד‬ ‫‪.1‬‬
‫אתא – הפסקת עבודה של מפעל)‪.‬‬
‫‪ .74‬מקום שאין ליתן ציווי‬
‫בית המשפט לא יתן ציווי‪ ,‬אם הוא סבור שהפגיעה או הנזק שנגרמו‬
‫לתובע הם קטנים וניתנים להערכה בכסף ולפיצוי מספיק בתשלום כסף‪,‬‬
‫ומתן ציווי יהיה בו משום התעמרות בנתבע‪ ,‬אך רשאי הוא לפסוק‬
‫פיצויים‪.‬‬
‫לפי סעיף ‪ , 74‬יהיו פעמים שבית משפט לא יתן צו מניעה אלא יפסוק פיצויים‪ .‬לשם כך‬
‫ארבעה תנאים מצטברים‪:‬‬
‫א‪ .‬הפגיעה או הנזק שנגרמו לתובע הם קטנים;‬
‫ב‪ .‬הפגיעה ניתנת להערכה בכסף (ניתן לכמת את הפגיעה);‬
‫ג‪ .‬הפגיעה ניתנת לפיצוי מספיק בתשלום כסף;‬
‫ד‪ .‬מתן ציווי יהיה בו משום התעמרות בנתבע‪.‬‬
‫פיצויים – במקרה זה יש להוכיח נזק‪.‬‬ ‫‪.2‬‬

‫ז‪ .‬הסדר הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים‬

‫הפלת"ד נכנס לתוקף בשנת ‪ ,1976‬במטרה "לעשות סדר" בתחום תביעות הנזיקין בתאונות‬
‫הדרכים‪ ,‬ולהפריד ענף משאר דיני הנזיקין‪ .‬עד לשנת ‪ ,1976‬נדון נושא תאונות הדרכים במסגרת‬
‫הפקנ"ז‪ .‬במסגרת החוק הוסדרו שאלת האחריות וכן שאלת הביטוח והחבות בגין תאונת‬

‫‪47‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫דרכים‪ .‬הפלת"ד וכן חוק האחריות למוצרים פגומים דנים בנזקי גוף בלבד‪ ,‬ומטילים אחריות‬
‫מוחלטת – ללא קשר לאשם‪ .‬תאונה שיש בה נזקי גוף ונזקי רכוש תפוצל לשניים‪:‬‬
‫‪ .1‬נזקי גוף במסגרת הפלת"ד‬
‫‪ .2‬נזקי רכוש במסגרת פקודת הנזיקין‪.‬‬

‫הפלת"ד חל על אדם שנפגע בתאונת דרכים כתוצאה משימוש ברכב מנועי‪ ,‬ודורש הוכחה‬
‫עובדתית של היקף הנזק שנגרם לניזוק‪ .‬נזקי גוף משתלמים עד לתקרה מסוימת ומוגבלת‬
‫שנקבעה ע"י המחוקק‪.‬‬

‫אחריות נוהג ברכב‬

‫‪ .2‬אחריות נוהג ברכב‬
‫(א) המשתמש ברכב מנועי (להלן ‪ -‬הנוהג) חייב לפצות את הנפגע על נזק‬
‫גוף שנגרם לו בתאונת דרכים שבה מעורב הרכב‪.‬‬
‫(א‪ )1‬הנוהג ברכב ישראלי חייב לפצות נפגע שהוא ישראלי או תייר חוץ‬
‫על נזק גוף שנגרם לו בתאונת דרכים שבה מעורב הרכב אף אם התאונה‬
‫אירעה באזור או בשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית או באזורים‬
‫ויראו את התאונה כאילו אירעה בישראל;‬
‫לענין סעיף זה ‪-‬‬
‫"תייר חוץ" ‪ -‬במשמעותו בחוק שרותי תיירות‪ ,‬התשל"ו‪ 1976-‬למעט‬
‫תושב האזור או תושב שטחי האחריות האזרחית הפלסטינית ובלבד‬
‫שהוא נפגע במהלך סיור כמשמעותו בחוק האמור‪;.‬‬
‫"רכב ישראלי" ‪ -‬רכב הרשום בישראל או החייב ברישום בישראל לפי כל‬
‫דין‪ ,‬או רכב שאינו חייב ברישום שבעליו הוא ישראלי‪.‬‬
‫(ב) היה השימוש ברכב על פי התר מאת בעל הרכב או המחזיק בו‪ ,‬תחול‬
‫האחריות גם על מי שהתיר את השימוש‪.‬‬
‫(ג) האחריות היא מוחלטת ומלאה‪ ,‬ואין נפקא מינה אם היה או לא היה‬
‫אשם מצד הנוהג ואם היה או לא היה אשם או אשם תורם של אחרים‪.‬‬

‫הנוהג (סעיף ‪ :)2‬לנוהג אחריות מוחלטת והוא חייב לפצות על נזק גוף‪.‬‬
‫בנוסף לנוהג אחראים‪ :‬בעלי הרכב או המחזיקים בו‪ .‬אלה נקראים "מתירי שימוש"‪ ,‬שהתירו‬
‫את השימוש לנוהג‪ .‬האחריות היא מוחלטת ובחלקים שווים‪.‬‬
‫אחריות ברכב לגבי נוסעים‪ :‬כנ"ל גם הם אחראים לנוסעים – כל אחד ברכב שלו‪.‬‬
‫הנוהג עצמו‪ :‬ע"פ פקודת הביטוח‪ ,‬יש חובת הוצאת פוליסה שתכסה את בעל הרכב והנוהג בו‪,‬‬
‫בעצמו‪ ,‬הן לעצמו והן כלפי צד ג'‪.‬‬

‫ביטוח‬
‫"אבנר" ‪ -‬איגוד ביטוח נפגעי רכב‪ .‬הוקמה ע"י חברות הביטוח‪.‬‬
‫"קרנית" – גוף סטטוטורי – קרן לפיצויי נפגעי תאונות דרכים – קיומה מעוגן בסעיפים ‪10-15‬א‬
‫לפלת"ד‪ .‬היא מממנת מכספי הפרמיות ומפצה נפגעי תאונות דרכים רק בנסיבות שבהן הנפגע‬

‫‪48‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫זכאי לפיצויים לפי הפלת"ד‪ ,‬ואין מי שיפצה אותו‪ .‬למשל‪ :‬הנהג הפוגע לא היה מבוטח‪ ,‬תאונת‬
‫פגע וברח‪ ,‬נוסע שנסע ברכב שנהגו לא היה מבוטח ועוד‪ .‬מי שאינו "נכנס" לפלת"ד‪ ,‬לא יכול‬
‫לתבוע את קרנות‪.‬‬
‫פרמיות ביטוח חובה – עד ‪ 2001‬הפרמיות היו קבועות בצו וחברות הביטוח לא יכלו לסטות‬
‫מהן‪ .‬דבר זה מנע תחרות‪ .‬כיום יש גמישות גדולה יותר‪.‬‬

‫ע"א ‪ 61/83‬אברהם נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב – נהג לא מכוסה‬

‫אברהם ערער על החלטת בית המשפט המחוזי‪ ,‬לפיה לא זכאי הוא לפיצויים בגין תאונת דרכים‬
‫שכן לא היה מבוטח‪ .‬אברהם נפגע בתאונה בעת שנסע על אופנוע‪ ,‬אותו רכש מאחד עזרא‪ ,‬בלא‬
‫ששינה את הביטוח‪ .‬תעודת הביטוח הגביל את הביטוח לנהג אחד בלבד – עזרא‪ .‬אברהם לא‬
‫ערער על כך אך טען כי למרות ההגבלה שבפוליסה‪ ,‬סעיפים ‪ 12‬ו‪ 13-‬לפקודת ביטוח רכב מנועי‬
‫מחייבים את חברת הביטוח לכסות כל נוהג ברכב‪ .‬בית המשפט העליון לא קיבל את עמדתו‪.‬‬

‫סעיף ‪ 13‬לפקודת הביטוח קובע‪ ,‬כי כאשר יש פוליסת ביטוח ואירע מאורע שמכוסה על‪-‬ידי‬
‫הפוליסה אחרי שהבעלים העביר את הבעלות לאחר‪ ,‬אשר טרם הספיק לעשות ביטוח – לא‬
‫תשמע טענה של המבטח שהוא פטור‪ ,‬אלא אם ‪ )1‬המבטח לא ידע על ההעברה והוא היה נמנע‬
‫מנימוקים סבירים לבטח את הקונה או ‪ )2‬קיים ביטוח אחר‪ .‬העברת הבעלות איננה עילה‬
‫להתכחשות המבטח לתוקף הביטוח‪ .‬הפוליסה במקרה זה הייתה נקובה בשם‪ ,‬ולכן נדחתה‬
‫טענת הקונה‪ .‬סעיף ‪ 13‬מדבר רק על הנזקים שהבעלים או של מי שקנה ממנו גרם לאחרים‪.‬‬
‫במקרה של קניית רכב‪ ,‬הסעיף בא להגן על אחרים‪ .‬סעיף זה לא בא להגן על הנהג עצמו שכן‬
‫ע"פ ההגדרה של חבות תאונת ביטוח – חבות כלפי אחרים ולא כלפי הנהג עצמו‪.‬‬
‫יש שתי סיבות מדוע המבטח היה פטור במקרה זה‪:‬‬
‫‪ .1‬מכסה נזקים לאחרים ולא לקונה שלא עשה ביטוח‪.‬‬
‫‪ .2‬הפוליסה הייתה מוגבלת רק לאדם מסוים‪.‬‬

‫מה קורה כאשר יותר מדי אנשים נוסעים ברכב מעל המותר בפוליסה?‬

‫‪ .15‬הגבלות שאין להן תוקף כלפי צד שלישי‬

‫מקום שהוצאה פוליסה לפי סעיף ‪ ,3‬לא יהיה תוקף‪ ,‬לגבי חבות טעונת‬
‫ביטוח‪ ,‬לשום דבר בפוליסה הבא להגביל את ביטוחם של המבוטחים בה‬
‫על סמך אחת הנסיבות האלה‪:‬‬
‫(‪ )1‬הגיל או המצב הגופני או הנפשי של הנוהגים ברכב או משך היותם‬
‫בעלי רשיון‪.‬‬
‫(‪ )2‬מצב הרכב;‬
‫(‪ )3‬מספר האנשים המוסעים ברכב;‬
‫(‪ )4‬משקלם וטיבם הפיסי של הטובין המובלים ברכב;‬
‫(‪ )5‬הזמנים והשטחים שבהם משתמשים ברכב;‬

‫‪49‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫(‪ )6‬כוחות‪-‬הסוס של הרכב או שוויו;‬

‫(‪ )7‬מכשיר מיוחד המובל ברכב;‬
‫(‪ )8‬מציאותם של סימני זיהוי מיוחדים על הרכב‪ ,‬שאינם סימני הזיהוי‬
‫שמציאותם חובה לפי פקודה זו או לפי פקודת התעבורה‪.‬‬

‫להגבלות יהיה תוקף רק כלפי הנהג אך לא כלפי צדדים שלישיים (הולכי רגל ונוסעים עם הנהג)‪.‬‬
‫סיכום‪:‬‬
‫אם נצרף את סעיפים ‪ 15‬ואת הלכת אשור‪ ,‬יוצא שיש הוראות בפוליסת חובה‪ ,‬שאין להן תוקף‬
‫אפילו כלפי הנוהג עצמו‪ ,‬מקל וחומר כלפי צד ג'‪ .‬אלו הן הגבלות שאינן בשליטת הנהג‪,‬‬
‫האסורות ע"פ הלכת אשור‪ ,‬שאינן בשליטת הנוהג‪ .‬סוג שני של הגבלות‪ :‬אינן תקפות כלפי צד ג'‬
‫אך תקפות כלפי הנוהג‪ ,‬הקבועות בסעיף ‪.15‬‬

‫ע"א ‪ – 214/81‬מ"י נ' פחימה וקרנית – המדינה כמבטח‬

‫חייל נהג ברכב צבאי‪ ,‬אך סטה מן המסלול שאושר לו ובמהלך אותה סטיה שלא ברשות‪ ,‬הסיעה‬
‫שתי נוסעות‪ .‬אירעה תאונה שבעטיה נפגעו השתיים‪ .‬הן תבעו פיצויים ע"פ הפלת"ד מהחייל‪,‬‬
‫המדינה ומקרנית‪ .‬מי אמור לחוב בפיצויים? נקבע כי המדינה אמורה לשאת בפיצויים אלה‪ ,‬שכן‬
‫הרכב היה בבעלות המדינה‪ ,‬ולפי סעיף ‪(6‬ו) לפקודת ביטוח רכב מנועי‪ ,‬מקום בו המדינה פטורה‬
‫מחובת ביטוח‪ ,‬עליה לתת פיצוי שמבטח היה חייב לתת אותו אילו הייתה קיימת פוליסת‬
‫ביטוח‪ .‬מכאן‪ ,‬שהנוסעות היו זכאיות לתבוע את המדינה שבאה במקום המבטח‪ ,‬ולא זכאיות‬
‫היו גם לתבוע פיצויים מקרנית‪ .‬עוד נקבע‪ ,‬כי החייל נהג ע"פ היתר שימוש ראשוני‪ ,‬והגם שחרג‬
‫ממנו‪ ,‬לא חרק מתנאי הפוליסה‪.‬‬

‫ע"א ‪ 420/83‬אשור נ' מגדל – ביטול סייג בפוליסת ביטוח‬

‫במקרה זה‪ ,‬עלה בעל טרקטור על מוקש‪ ,‬שהונח בשדהו במסגרת פעולות איבה‪ .‬חברת הביטוח‬
‫טענה כי מקרה מסוג זה אינו מכוסה בפוליסה‪ .‬השופט ברק קבע בדעת רוב‪ ,‬כי תנאים מגבילים‬
‫שאינם בשליטתו או במודעותו של בעל הפוליסה הנמצאים בפוליסת ביטוח‪ ,‬דינם להתבטל‬
‫מכוח סעיף ‪ 30‬לחוק החוזים‪ ,‬שכן לא ייתכן להפוך את כל בעלי הפוליסות שאינם מודעים‬
‫לסעיפים מסוג זה‪ ,‬לעבריינים על הוראות פקודת הביטוח‪ .‬רק פוליסות המוגבלות מראש‬
‫ובידיעת בעל הפוליסה בתנאים מסוימים הן כדין‪ ,‬ועל הנוהג על‪-‬פיהן לא לחרוג מהתנאים‬
‫המצויים בהן‪.‬‬

‫בביטוח יש הבחנה בין סיכונים תלויים (פעולות איבה – סיכונים רבים המתממשים יחד) לבין‬
‫סיכונים בלתי תלויים‪ .‬לדוגמה‪ :‬מבוטחים ע"י חברה ‪ 100,000‬נהגים ולא סביר שכולם ייפגעו‬
‫באותה שנה‪ .‬אך להבדיל‪ :‬במקרה של מלחמה או פעולות טרור‪ ,‬יכולות להיות מוגשות תביעות‬
‫רבות בו‪-‬זמנית‪ .‬האם יש תוקף לתנאי של חברת ביטוח שמחריג פעולות איבה? פס"ד אשור‬

‫‪50‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫קובע שאין תוקף לסעיף כזה כיוון שאינו בשליטת המבוטח‪ .‬עוד נקבע באופן עקרוני‪ ,‬שחברת‬
‫הביטוח לא יכולה לקבוע הגבלה שאינה בשליטת המבוטח‪ .‬ההגיון הוא‪ ,‬שאם חברת הביטוח‬
‫עושה כן‪ ,‬היא מסייעת לדבר עבירה וגורמת למבוטח מבלי שיש לו שליטה על כך‪ ,‬להיות לא‬
‫מכוסה מבחינה ביטוחית (וזו עבירה פלילית)‪.‬להבדיל‪ ,‬הגבלות על איזור גיאוגרפי מקובלות שכן‬
‫הן בשליטת המבוטח‪.‬‬

‫הגדרת תאונת דרכים‬

‫"תאונת דרכים" ‪ -‬מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב‬
‫מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב‬
‫התפוצצות או התלקחות של הרכב‪ ,‬שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל‬
‫חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו‪ ,‬אף אם אירעו על‪-‬ידי גורם‬
‫שמחוץ לרכב‪ ,‬וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור‬
‫לחנות בו או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב‪ ,‬ובלבד‬
‫שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא‬
‫יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון‬
‫כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם‪ ,‬והנזק נגרם על ידי‬
‫המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי;‬

‫"שימוש ברכב מנועי" ‪ -‬נסיעה ברכב‪ ,‬כניסה לתוכו או ירידה ממנו‪,‬‬

‫החנייתו‪ ,‬דחיפתו או גרירתו‪ ,‬טיפול‪-‬דרך או תיקון‪-‬דרך ברכב‪ ,‬שנעשה‬
‫בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו‪ ,‬לרבות‬
‫הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק‬
‫מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב‬
‫עומד או חונה‪ ,‬שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו‬
‫ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו‪ ,‬כשהרכב עומד;‬

‫אם סבורים אנו כי מדובר בתאונת דרכים‪ ,‬עלינו לבדוק תחילה‪ ,‬האם האירוע הוא בגדר תאונת‬
‫דרכים‪ ,‬וזאת ע"פ ההגדרה המופיעה בסעיף ‪ 1‬לפלת"ד‪ .‬הפסיקה מספקת בסדרת פסקי דין את‬
‫הדרך הפרשנית לניתוח ההגדרה בשני שלבים‪:‬‬
‫ניתוח "ההגדרה הבסיסית" שהיא "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי‬
‫למטרות תחבורה" על מרכיביה‪:‬‬
‫מאורע;‬ ‫‪)1‬‬
‫גרימת נזק לגוף אדם;‬ ‫‪)2‬‬
‫עקב – קשר סיבתי‪:‬‬ ‫‪)3‬‬
‫אִין;‬
‫קשר סיבתי עובדתי – הסיבה שבלעדיה ַ‬ ‫‪-‬‬
‫קשר סיבתי משפטי – מבחן הסיכון‪ :‬האם הנזק שנגרם הוא בתחום הסיכון שהשימוש‬ ‫‪-‬‬
‫ברכב יוצר (השימוש העיקרי או השימוש המשני ברכב דו‪-‬תכליתי);‬
‫שימוש;‬ ‫‪)4‬‬
‫ברכב מנועי;‬ ‫‪)5‬‬

‫‪51‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫למטרות תחבורה‪.‬‬ ‫‪)6‬‬

‫ובמידה שאחד המרכיבים אינו מתקיים‪ ,‬יש לפנות לחזקות החלוטות‪:‬‬

‫שלוש חזקות מרבות‪:‬‬

‫‪ )1‬מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של רכב;‬
‫‪ )2‬מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו ‪ -‬הכוונה לכלי רכב‬
‫החונים במקום אסור ומהווים סכנה‪ .‬אין כרגע פסיקה בעניין זה‪.‬‬
‫‪ )3‬מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב‪ ,‬אם בעת השימוש לא שינה הרכב את‬
‫יעודו המקורי;‬

‫יש לבחון האם האירוע הנו בגדר החזקה הממעטת‪ :‬המדובר במאורע שאירע כתוצאה ממעשה‬
‫המכוון לגרום נזק‪.‬‬
‫אם מתקיימת אחת מן החזקות המרבות‪ ,‬יש לבחון האם חלה החזקה הממעטת‪ ,‬ואם זו‬
‫האחרונה ניתנת להוכחה‪ ,‬אזי אין המדובר בתאונת דרכים לפי הפלת"ד‪ ,‬ומכאן שאין זכאות‬
‫לפיצויים על‪-‬פי חוק זה‪ .‬למרות זאת‪ ,‬יכול נפגע שלא הצליח להוכיח זכאות כאמור‪ ,‬לפנות‬
‫למסלול הנזיקי לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן‪ :‬הפקודה)‪.‬‬

‫לסיכום‪ :‬על מנת שאירוע יהווה תאונת דרכים‪ ,‬עליו ליפול בגדר אחת משתי ההגדרות‬
‫הבסיסיות או ‪ 3‬החזקות המרבות‪ ,‬ולעמוד במבחן של החזקה הממעטת‪.‬‬

‫רע"א ‪ 8061/95‬עוזר נ' אררט‬

‫המערער עבד בטעינת מטען על משאית עומדת באמצעות מנוף שהיה מחובר למשאית‪ .‬הוא נפגע‬
‫מהמטען‪ .‬נקבע בפס"ד ששלוש החזקות המרבות אינן כפופות להגדרה הבסיסית‪ .‬החזקה‬
‫המרבה השלישית (ניצול הכוח המכני של הרכב) מדברת רק על כלי שהוא דו‪-‬תכליתי (משאית‬
‫רכינה‪ ,‬טרקטור‪ ,‬קומביין)‪ ,‬וזו החזקה שבזכותה נחשב המאורע של עוזר לתאונת דרכים‪.‬‬
‫השופט ברק קבע‪ ,‬כי המשאית משמשת להובלת משא וייעוד זה הוא תעבורתי והיא משמשת על‬
‫פי ייעודה המקורי גם להרמת מטען והורדתו‪ .‬ייעוד זה אינו תעבורתי‪ .‬נזק הגוף נגרם למערער‬
‫עקב השימוש בייעוד המקורי הלא תעבורתי‪ .‬נזק גוף זה נגרם עקב ניצול כח המנוע של הרכב‬
‫ויש לראות את האירוע כ"תאונת דרכים"‪.‬‬

‫רע"א ‪ 7509/98‬כהן נ' הפניקס‬

‫במקרה זה‪ ,‬שיחק ילד בכננת של ג'יפ וכתוצאה מכך נגרמה לו חבלה‪ .‬הפניקס טענה כי אין‬
‫מדובר בתאונת דרכים‪ ,‬שכן השימוש לא היה למטרות תחבורה כנדרש בהגדרת תאונת דרכים‪.‬‬
‫בית המשפט קבע כי יש לבחון את המונח "למטרות תחבורה" במבחן סובייקטיבי אשר תלוי‬

‫‪52‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫בכוונת המשתמש‪ .‬במקרה זה‪ ,‬הילד ביקש לבחון כיצד הכננת גוררת את הג'יפ‪ ,‬כאשר זהו‬
‫ייעודה של הכננת לכתחילה‪.‬‬

‫רע"א ‪ 1389/98‬מזאוי נ' מדינת ישראל‬

‫פליטת כדור מרובה של חייל (טרמפיסט ברכב) שגרמה לנזק לנוסע אחר ברכב‪ .‬האם זו תאונת‬
‫דרכים? האם פליטת הכדור היא "עקב" טלטולי הדרך? השופט אריאל בדעת רוב קבע‪ ,‬כי‬
‫שמכיוון שהאירוע היה בדרך עפר כשהרכב עבר קפיצות במהמורות ובורות‪ ,‬ניתן לראות את‬
‫האירוע כתאונת דרכים‪ ,‬משום שניתן לראות את הכדור ככזה שנפלט כתוצאה מקפיצות של‬
‫הרכב בשל תוואי הדרך‪.‬‬

‫ע"א ‪ 358/83‬שולמן נ' ציון‬

‫במקרה זה קבע השופט ברק דעת רוב‪ ,‬כי שולמן‪ ,‬שנכנס לרכבו‪ ,‬הניעו והתפוצץ כתוצאה‬
‫מההנעה אשר גרמה להתפוצצות חומר נפץ שהוטמן ברכב‪ ,‬הנו נפגע ע"פ הפלת"ד‪ ,‬שכן פגיעתו‬
‫נגרמה עקב שימושו ברכב למטרות תחבורה – הוא ביקש להניעו לקראת נסיעה‪ .‬ברק מציין‬
‫שלולא ההתנעה‪ ,‬שהינה שימוש סביר ברכב למטרות תחבורה‪ ,‬לא היה מתרחש הפיצוץ‪.‬‬
‫ומשבוצעה ההנעה במסגרת שימוש סביר‪ ,‬היא נופלת בגדרה של האחריות המוחלטת המוטלת‬
‫בהקשר לתאונות דרכים‪ ,‬ולכן אין זה ממן העניין אותו גורם זר מתערב שכוונותיו פליליות‪.‬‬

‫ייחוד העילה‬
‫סעיף ‪ 8‬קובע כי למי שיש עילה לפי הפלת"ד‪ ,‬חסומה האפשרות לתבוע ע"פ הפקנ"ז‪ .‬הרציונל של‬
‫ייחוד העילה הוא ייעול ההליכים‪ ,‬הימנעות מניהול משפט ארוך‪ ,‬חסכון בזמן בית המשפט‪,‬‬
‫הימנעות מהעלאת תביעות ע"פ פקודת הנזיקין‪.‬‬

‫‪ .8‬ייחוד העילה‬
‫(א) מי שתאונת דרכים מקנה לו עילת תביעה על פי חוק זה‪ ,‬לרבות‬
‫תביעה על פי ביטוח כאמור בסעיף ‪(3‬א)(‪ )2‬ובסעיף ‪(3‬ד) לפקודת הביטוח‪,‬‬
‫לא תהיה לו עילת תביעה על פי פקודת הנזיקין בשל נזק גוף‪ ,‬זולת אם‬
‫נפגע בתאונה שנגרמה על ידי אדם אחר במתכוון‪.‬‬
‫(ב) מי שאלמלא הוראות סעיף ‪(22‬ב)‪ ,‬היתה תאונת דרכים מקנה לו עילת‬
‫תביעה כאמור בסעיף קטן (א)‪ ,‬דינו לענין הוראות סעיף זה‪ ,‬כדין מי שיש‬
‫לו עילת תביעה על פי חוק זה‪.‬‬
‫(ג) אין בהוראת סעיף קטן (א) כדי לגרוע מתביעה על פי פקודת הנזיקין‬
‫של מי שאין לו עילת תביעה על פי חוק זה‪.‬‬

‫הגבלה או שלילת זכויות נפגעים‬

‫הגבלה או שלילת זכויות נפגעים מפורטת בסעיפים ‪ 7‬ו‪7-‬א לפלת"ד‪:‬‬
‫‪ .7‬הגבלת זכאותם של נפגעים‬

‫‪53‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫נפגעים אלה אינם זכאים לפיצויים לפי חוק זה‪:‬‬

‫(‪ )1‬מי שגרם לתאונה במתכוון;‬
‫(‪ )2‬מי שנהג ברכב תוך הפרת החוק לתיקון דיני העונשין (שימוש ברכב‬
‫ללא רשות)‪ ,‬תשכ"ד‪ ,1964-‬וכן מי שהיה מצוי ברכב ביודעו שנוהגים בו‬
‫כאמור;‬
‫(‪ )3‬מי שנהג ברכב כשאין לו רשיון לנהוג בו למעט רשיון שפגע מחמת אי‬
‫תשלום אגרה;‬
‫(‪ )4‬מי שהרכב שימש לו‪ ,‬או סייע בידו‪ ,‬לביצוע פשע‪.‬‬
‫(‪ )5‬מי שנהג ברכב ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח‪ ,‬או כשהביטוח שהיה‬
‫לו לא כיסה את שימושו ברכב;‬
‫(‪ )6‬בעל הרכב או המחזיק בו‪ ,‬שהתיר לאחר לנהוג ברכב כשאין לו ביטוח‬
‫לפי פקודת הביטוח או כשהביטוח שיש לו אינו מכסה את החבות הנדונה‬
‫ושנפגע בתאונת דרכים שאירעה באותה נהיגה‪ ,‬בין בהיותו ברכב ובין‬
‫מחוצה לו‪.‬‬

‫‪7‬א‪ .‬זכאותו של נוהג בהיתר לתבוע פיצויים‬

‫על אף האמור בסעיף ‪ ,)5(7‬מי שנפגע כשנהג ברכב בהיתר מאת בעליו או‬
‫מאת המחזיק בו‪ ,‬ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח‪ ,‬או כשהביטוח אינו‬
‫מכסה את שימושו ברכב‪ ,‬והוא לא ידע על כך ובנסיבות הענין גם לא היה‬
‫סביר שיידע‪ ,‬יהא זכאי לתבוע פיצויים מן הקרן כפי שזכאי לכך נפגע לפי‬
‫סעיף ‪(12‬ב)‪.‬‬

‫ע"א ‪ 494/89‬אסרף נ' אליהו חב' לביטוח‬

‫במקרה זה‪ ,‬אסרף‪ ,‬בת ‪ 20‬לערך‪ ,‬נהגה ברכב שכור ברשות שוכר הרכב‪ .‬בתנאי ההשכרה נכתב כי‬
‫אסור לשוכר לאפשר לנהג אחר לנהוג ברכב שהוא מתחת לגיל ‪ .21‬אירעה תאונה אולם חברת‬
‫הביטוח סירבה לפצות את אסרף בטענה שנהגה בניגוד לתנאי השכרת הרכב‪ .‬במקרה זה‪ ,‬אימץ‬
‫בית המשפט את דוקטרינת "הרשות הראשונית"‪ ,‬לפיה די במתן רשות ראשונית על‪-‬ידי בעל‬
‫הרכב לשימוש ברכב‪ ,‬המכוסה על‪-‬ידי פוליסת הביטוח‪ ,‬וכל סטייה או חריגה מאוחרת מן‬
‫הרשות שניתנה אינה גורעת ממהות הנהיגה ברשות במסגרת הפוליסה‪ ,‬ובלבד שאין מדובר‬
‫בסטייה או חריגה קיצוניים במיוחד‪ .‬לא הייתה במקרה זה סטיה קיצונית מן המותר בהסכם‬
‫ההשכרה (למעט עניין הגיל)‪ ,‬וע"פ הפוליסה לא היה כל סטיה‪ ,‬ולכן על החברה חלה החובה‬
‫לפצות את אסרף‪ ,‬אשר נהגה ברכב ברשות‪ ,‬כאמור‪.‬‬

‫רע"א ‪ 2853/96‬קרנית נ' פַרח‬

‫פרח שהיה עייף‪ ,‬ביקש מחברו לנהוג במקומו ברכב החברה בה עבד‪ .‬פרח לא ידע שלחברו אין‬
‫רישיון נהיגה‪ .‬בזמן הנסיעה אירעה תאונה‪ ,‬ובשל היעדר רישיון לנהג‪ ,‬לא הסכימה חברת‬
‫הביטוח לפצות את הנוסעים ברכב‪ .‬בית המשפט המחוזי לא קיבל את עמדת חברת הביטוח‬
‫וקבע‪ ,‬ופירש את הוראת ההגבלה שבסעיף ‪ )6(7‬לפלת"ד‪ ,‬ככזו שאינה חלה במקרה והנהג‬
‫המרשה‪ ,‬לא ידע ולא היה עליו לדעת כי הנהג בפועל נוהג בלא רישיון נהיגה‪ .‬בית המשפט‬

‫‪54‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫העליון אימץ את הלכת המחוזי ואף קבע כי פרח לא נהג בפזיזות או בעצימת עיניים לגבי‬
‫ידיעתו על היעדר הרישיון של הנהג הפוגע‪.‬‬

‫זכות החזרה‬
‫מעוגנת בסעיף ‪ 9‬לפלת"ד‬
‫‪ .9‬זכות חזרה‬
‫(א) מי ששילם פיצויים המגיעים לפי חוק זה לא תהא לו זכות חזרה על‬
‫אדם אחר החייב בפיצויים לפי חוק זה זולת הזכות לחזור על אחד‬
‫מאלה‪:‬‬
‫(‪ )1‬מי שאינו זכאי לפיצויים כאמור בסעיף ‪;7‬‬
‫(‪ )2‬מי שאין לו ביטוח לפי פקודת הביטוח או שהביטוח שיש לו אינו‬
‫מכסה את החבות הנדונה‪ ,‬למעט מי שהיה לו ביטוח שנתי שתקפו פג תוך‬
‫‪ 30‬יום לפני התאונה‪.‬‬
‫(‪ )3‬בעל הרכב או המחזיק בו כאמור בסעיף ‪7‬א‪.‬‬
‫(ב) חבותו של מי שחוזרים עליו לפי סעיף קטן (א)‪ ,‬תהיה לפי פקודת‬
‫הנזיקין‪.‬‬
‫(ג) אין בהוראות סעיף זה כדי לפגוע בזכות החזרה של מעורבים בתאונה‬
‫לפי סעיף ‪( 3‬ב) בינם לבין עצמם‪.‬‬

‫בחוזים לא פעם יש לנושה אחד שני חייבים‪ .‬לפי סעיף ‪ 56‬לחוק החוזים‪ ,‬שניים שחבים יחד ‪-‬‬
‫שומה עליהם שהם חבים בחלקים שווים‪ .‬כאשר יש שני חייבים בנזיקין‪ ,‬ביניהם קיימת זכות‬
‫חזרה או זכות השתתפות – חייב ‪ 1‬יכול לחזור לחייב ‪ 2‬ולדרוש ממנו להחזיר לו את החלק‬
‫היחסי בחוב‪ ,‬אחרת המדובר בהתעשרות של כדין‪ .‬סעיף ‪ 84‬לפקודת הנזיקין קובע‪ ,‬שאם יש‬
‫כמה מעוולים יחדיו‪ ,‬החלוקה שביניהם תהיה בהתאם למידת האשם ולא בחלקים שווים‪ .‬על‬
‫בית המשפט לקבוע את חלקו היחסי של כל מעוול ומעוול‪ .‬לעתים ייקבע‪ ,‬שיש חייב עיקרי וחייב‬
‫משני‪.‬‬
‫‪ .84‬שיפוי בין מעוולים‬
‫(א) כל מעוול החב על הנזק רשאי להיפרע דמי השתתפות מכל מעוול‬
‫אחר החב‪ ,‬או שאילו נתבע היה חב‪ ,‬על אותו נזק‪ ,‬אם כמעוול יחד ואם‬
‫באופן אחר‪ ,‬אלא ששום אדם לא יהא זכאי להיפרע דמי השתתפות לפי‬
‫סעיף קטן זה ממי שזכאי לשיפוי ממנו בשל החבות שבגללה נתבעת‬
‫ההשתתפות‪.‬‬
‫(ב) בהליכים על השתתפות לפי סעיף זה יהיו דמי ההשתתפות בסכום‬
‫שיקבע בית המשפט על פי הצדק והיושר בהתחשב עם מידת אחריותו של‬
‫האדם לנזק; בית המשפט מוסמך לפטור אדם מחובת השתתפות או‬
‫להורות שהשתתפותו של אדם תהא כדי שיפוי מלא‪.‬‬

‫"זכות השתתפות" – תביעה להשתתפות חלקית ממה ששלמנו‪.‬‬

‫"זכות שיפוי" – תביעה להשתתפות מלאה‪.‬‬

‫בהקשר לרכב‪:‬‬
‫שני חייבים – הנוהג ומתיר השימוש‪.‬‬

‫‪55‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫הכלל שנקבע בסעיף ‪ 9‬הוא שמי ששילם פיצויים לפי החוק‪ ,‬אין לו זכות חזרה על חייב אחר‪.‬‬
‫לדוגמה‪ :‬נוהג ומתיר שימוש‪ .‬הנוהג פגע בהולך רגל‪ .‬הולך הרגל תבע את מתיר השימוש‪ ,‬אשר‬
‫לא יוכל לתבוע אח"כ את הנוהג‪ .‬מדוע נקבע כך? הרציונל של עקרון זה הוא שהמדובר בחברת‬
‫ביטוח אחת המכסה הן את הנוהג והן את מתיר השימוש‪ .‬בכל מקרה‪ ,‬המדובר בחברות ביטוח‬
‫המשלמות‪ ,‬כפי שהתגבש בפלת"ד‪ .‬יש חריגים לכלל זה בהם תתקיים זכות חזרה‪:‬‬
‫‪ .1‬תאונה בה מעורבים מספר כלי רכב – חבות כלפי צד ג' (הולכי רגל) – סעיף ‪(9‬ג)‬
‫‪ .2‬רכב שאין לו ביטוח חובה – הנתבעים יפגעו את קרנית ולה תהיה זכות לנהג – ‪(9‬א)(‪)1‬‬
‫‪(9‬ב) – חבותו של מי שחוזרים אליו תהיה לפי פקודת הנזיקין‪.‬‬

‫נפגעים‬ ‫נוהג ‪/‬‬

‫מתיר‬
‫ללא ביטוח‬

‫תביעת חזרה‬
‫תביעה לפי‬ ‫לפי פקנ"ז‬
‫סעיף ‪21‬‬
‫לחוק‬
‫הפיצויים‬
‫קרנית‬

‫סעיף ‪ 9‬שאם תבעו מישהו לא לפי חוק הפיצויים‪ ,‬לא שולל ממנו את זכות החזרה‪.‬‬

‫אם תבעו מישהו לפי חוק הפיצוים‪ ,‬אין לו זכות חזרה על חייב אחר לפי חוק הפיצויים‪ .‬אך אם‬
‫תבעו מישהו שלא לפי חוק הפיצויים לא חל עליו סעיף ‪ 9‬ולא נשללת ממנו זכות לחזרה‪ .‬דוגמה‪:‬‬
‫תאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה‪ .‬לכן אם המל"ל שילם לעובד‪ ,‬הוא יוכל לחזור לחברת‬
‫הביטוח של הנוהג ולתבוע שיפוי (השתתפות מלאה)‪ .‬זה נוגע גם לחוק התגמולים (שיקום)‬
‫ולחוק התגמולים (חללי מערכה)‪ .‬חייל שנפגע‪ ,‬יפוצה ע"י המדינה ע"פ חוק התגמולים וזו תוכל‬
‫לחזור לפוגע ולמבטח‪.‬‬
‫מצב נוסף ‪ -‬לנוהג יש עילה כלפי חברת הביטוח שביטחה אותה אך יש לו גם עילה שלא לפי‬
‫החוק – לדוגמה‪ :‬ייתכן שסעיף ייחוד העילה לא שולל עילות חוזיות‪ .‬דוגמה נוספת‪ :‬מישהו פגע‬
‫בנהג אחר במכוון‪ ,‬הוא איבד שליטה נתקע בקיר ונפצע‪ .‬הנוהג יתבע את חברת הביטוח שלו שכן‬
‫המדובר בתאונת דרכים – השפעת המעשה המכוון על הנהיגה‪ .‬חברת הביטוח שלו תוכל לחזור‬
‫לאותו אדם שגרם לתאונה‪ ,‬כיוון שכלפיו התביעה אינה לפי חוק הפיצויים (שכן גרם במכוון)‬
‫אלא ע"פ פקודת הנזיקין‪.‬‬

‫לפי מה יחלקו את הנטל בין שני החייבים – בין קרנית לבין הנוהג ללא ביטוח?‬

‫‪56‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫בקרנית נגד אברהם – לפי שני קריטריונים‪ )1 :‬לפי האשמה בגרימת התאונה ‪ )2‬לפי מידת‬
‫האשמה בכך שלא היה ביטוח‪.‬‬

‫לסיכום‪ ,‬כדי שחייב אחד ע"פ החוק יוכל לחזור אל הנוהג שאינו מכוסה‪ ,‬יש‪:‬‬
‫א‪ .‬להראות שעומדים בתנאי סעיף ‪.9‬‬
‫ב‪ .‬מידת ההשתתפות בין השנים תהיה לפי הקריטריונים של קרנית נ' אברהם‪.‬‬

‫אחריות המדינה‬
‫רכב צבאי מתנגש ברכב אזרחי‪ .‬הרכב של המדינה מבוטח על‪-‬ידה והיא תצטרך לשלם לנהגה‬
‫כמקובל‪ .‬חברה הביטוח האזרחית תישא בנזקי הנהג האזרח‪ .‬המדינה תפצה את הנהג שנפצע‬
‫לפי חוק התגמולים‪.‬‬
‫סעיף ‪ 22‬לחוק הפיצויים‬

‫‪ .22‬אחריות המדינה ושלוחיה‬

‫(א) בכפוף לאמור בסעיף קטן (ב)‪ ,‬דין המדינה לענין אחריות לפי חוק זה‬
‫כדין כל אדם‪.‬‬
‫(ב) בנסיבות שבהן אין המדינה אחראית בנזיקים לפי אחד הסעיפים ‪5‬עד‬
‫‪ 7‬לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה)‪ ,‬התשי"ב‪ ,1952-‬היא תהא‬
‫פטורה מאחריות גם לפי חוק זה או לפי פקודת הביטוח‪ ,‬והוא הדין במי‬
‫שפטור מאחריות בנזיקים לפי סעיף ‪7‬ב לחוק האמור‪.‬‬
‫(ג) סעיף זה יחול אף לגבי מעשה או מחדל שנעשו לפני יום תחילתו‪,‬‬
‫ואולם אין בו כדי לפגוע בפס"ד סופי שניתן לפני היום האמור‪.‬‬

‫למדינה יהיה פטור לפי חוק הפיצויים אם היא פיצתה חייל לפי חוק התגמולים‪ .‬לאחר תשלום‬
‫הפיצויים לחייל ע"פ חוקי התגמולים‪ ,‬פתוחה לה הדרך לתבוע את גורם הנזק לחייל‪.‬‬

‫מה יקרה כשהחייל נפגע בתאונת דרכים? לכאורה המדינה תשלם לו לפי חוקי התגמולים‬
‫ואח"כ היא תתבע את הנהג הפוגע‪ .‬הדבר ייצור חוסר שוויון‪ .‬המדינה היא המבטחת של הרכב‬
‫הצבאי – במקרה של התנגשות בין רכב צבאי לאזרחי – האזרח יכול לתבוע רק את חברת‬
‫הביטוח שלו ולא לפי דינים אחרים וזאת ע"פ סעיף ייחוד העילה‪ .‬לכאורה יכול להיווצר מצב‬
‫בו המדינה משלמת לחייל לפי חוק התגמולים‪ ,‬ולכן עקרון ייחוד העילה לא היה חל עליה‪.‬‬

‫חייל‬ ‫אזרח‬
‫חוק‬ ‫לפי‬ ‫תביעה‬ ‫עילת‬ ‫עילת תביעה לפי פלת"ד –‬
‫התגמולים‪ ,‬אין ייחוד עילה‪,‬‬ ‫ייחוד עילה ‪(8‬א)‬
‫יכול גם לתבוע לפי פלת"ד‬

‫‪57‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫יש ייחוד עילה לפי סעיף ‪(8‬ב)‬

‫סעיף ‪(8‬ב) לפלת"ד‬

‫‪ .8‬ייחוד העילה‬
‫(א) מי שתאונת דרכים מקנה לו עילת תביעה על פי חוק זה‪ ,‬לרבות‬
‫תביעה על פי ביטוח כאמור בסעיף ‪(3‬א)(‪ )2‬ובסעיף ‪(3‬ד) לפקודת הביטוח‪,‬‬
‫לא תהיה לו עילת תביעה על פי פקודת הנזיקין בשל נזק גוף‪ ,‬זולת אם‬
‫נפגע בתאונה שנגרמה על ידי אדם אחר במתכוון‪.‬‬

‫(ב) מי שאלמלא הוראות סעיף ‪(22‬ב)‪ ,‬היתה תאונת דרכים מקנה לו‬
‫עילת תביעה כאמור בסעיף קטן (א)‪ ,‬דינו לענין הוראות סעיף זה‪ ,‬כדין‬
‫מי שיש לו עילת תביעה על פי חוק זה‪.‬‬

‫(ג) אין בהוראת סעיף קטן (א) כדי לגרוע מתביעה על פי פקודת הנזיקין‬
‫של מי שאין לו עילת תביעה על פי חוק זה‪.‬‬

‫סעיף ‪(8‬ב) מסדיר את הדילמה לגבי חוסר השוויון לגבי המדינה והמבוטחים על ידה – כך שאם‬
‫אדם נפגע לפי חוק התגמולים‪ ,‬דינו יהיה כאילו התשלום היה לפי חוק הפיצויים‪.‬‬

‫הפלת"ד נועד לכך שלא יהיה צורך להוכיח אשמה בתאונת דרכים‪ ,‬וכי הפיצויים יושתו על‬
‫חברות הביטוח ולא על אדם פרטי‪.‬‬

‫ח‪ .‬אחריות למוצרים פגומים *‬

‫חוק האחריות למוצרים פגומים‬

‫‪ .4‬הגנות‬
‫(א) בתובענה לפי חוק זה לא תהא ליצרן הגנה אלא באחת מאלה‪:‬‬
‫(‪ )1‬הפגם שגרם לנזק נוצר אחרי שהמוצר יצא משליטתו; הוכיח היצרן‬
‫שהמוצר המסויים עבר בדיקות בטיחות סבירות לפני שיצא משליטתו‪,‬‬
‫חזקה שהנזק נגרם לנפגע על ידי פגם שנוצר לאחר מכן;‬
‫(‪ )2‬לפי רמת ההתפתחות המדעית והטכנולוגית שהיתה בעת שהמוצר‬
‫יצא משליטתו‪ ,‬לא יכול היה היצרן לדעת שמבחינת התכנון לא עמד‬
‫המוצר ברמת הבטיחות הסבירה ;‬
‫(‪ )3‬המוצר יצא משליטת היצרן שלא מרצונו‪ ,‬והוא נקט באמצעים‬
‫סבירים למניעת יציאתו משליטתו‪ ,‬ולהזהרת הציבור הנוגע בדבר מפני‬
‫הסיכון הכרוך במוצר;‬
‫(‪ )4‬הנפגע ידע על הפגם במוצר ועל הסיכון הכרוך בו‪ ,‬וחשף עצמו מרצון‬
‫לסיכון זה‪.‬‬
‫(ב) לא תהיה זו הגנה ליצרן שהתרשלות הנפגע תרמה לגרימת הנזק‪,‬‬
‫אולם אם נהג הנפגע בהתרשלות חמורה‪ ,‬רשאי בית המשפט להפחית את‬
‫סכום הפיצויים בהתחשב במידת התרשלותו‪.‬‬

‫‪58‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫(ג) היה הנפגע למטה מגיל ‪- 12‬‬

‫(‪ )1‬לא תחול ההגנה האמורה בסעיף קטן (א) (‪;)4‬‬
‫(‪ )2‬לא יפחית בית משפט פיצויים לפי סעיף קטן (ב)‪.‬‬

‫פרשנות צרה ‪ -‬על האדם החשוף לסיכון חייב לגלות שהוא מסכים להיות חשוף מרצון בלא‬
‫פיצוי‪ .‬מכאן שיהיה קשה להוכיח שהאדם ביקש לפטור את המעוול מפיצויים‪ .‬בפועל הגנת‬
‫סיכון מרצון כמעט ולא קיימת בישראל‪.‬‬
‫חוק אחריות למוצרים פגומים יוצר משטר מיוחד בנוגע לנזקי גוף עקב מוצרים פגומים‪ .‬החוק‬
‫יוצר אחריות חמורה שאיננה על בסיס אשם‪ ,‬אך קיימות בה הגנות ולכן איננה אחריות‬
‫מוחלטת‪.‬‬

‫שלושה סוגי פגמים‬

‫פגם בייצור – מוצר יצא פגום מתהליך הייצור – גם לפי הגדרת היצרן המדובר בפגם‪ .‬גם אם‬
‫היצרן לא התרשל‪ ,‬טענה זו לא תעמוד לו‪ .‬במונחים של ‪ Learned Hand‬נאמר כי האמצעים‬
‫למניעת תקלה כזו יהיו כה חמורים‪ ,‬עד כי לא ניתן לדרוש זאת מהיצרן – עלות מניעה גבוהה‬
‫מתוחלת הנזק‪ .‬החידוש של החוק המוצרים הוא בכך שבעבר האחריות למוצר פגום הייתה על‬
‫בסיס חוזי‪ ,‬ספציפי‪ ,‬ואם המוצר עבר לצד שלישי – היצרן היה פטור‪ .‬כיום היצרן אחראי כלפי‬
‫המוצר שלו גם אם זה עבר לצד שלישי‪.‬‬

‫פגם בדגם – לדוגמה‪ :‬פס"ד שפס נ' פרימה – אדם ישב על כסא נוח ונפגע בידו‪ .‬נאמר כי כל פס‬
‫הייצור פגום והדגם מסוכן‪ .‬מהו המבחן לשאלת פגם בדגם? דגם הוא פגום כאשר הסיכון שבו‬
‫הוא בלתי סביר או כאשר פוטנציאל הנזק של המוצר גבוה מפוטנציאל התועלת‪.‬‬

‫פגם בפיתוח – מוצר שאנו יודעים כיום שהוא פגום‪ ,‬אולם בעת שהוא יוצר בזמנו נחשב ללא‬
‫פגום‪ .‬הדבר קורה בעיקר בתעשיית התרופות (שאלה של תופעות לוואי)‪ .‬דוגמה לכך‪ :‬אזבסט‪.‬‬
‫יש לכך הגנה – ‪(4‬א)(‪ – )2‬לפי רמת ההתפתחות הטכנולוגית שהייתה אצל היצרן בעת הייצור‪.‬‬
‫נטל ההוכחה הוא על היצרן‪ .‬המדובר בטענת הגנה שאינה שוללת את קיומו של הפגם‪.‬‬

‫העדר אזהרה מצד היצרן‬

‫מוצר יצא משליטתו והתברר שהוא מסוכן‪ .‬האם ניתן לתבעו כי לא הזהיר? סעיף ‪(3‬א)(‪)2‬‬
‫מאפשר זאת‪ .‬אם בהווה לא נתן אזהרה על מוצר שידוע מן העבר כי הוא פגום‪ ,‬ניתן לתבוע את‬
‫היצרן לפי פקנ"ז‪ ,‬שכן היצרן הוא שיצר את הסיכון ואין ייחוד עילה ע"פ חוק האחריות‪.‬‬

‫היצרן יחוב באחריות אך לא לפי חוק האחריות למוצרים פגומים‪.‬‬

‫חוק האחריות למוצרים פגומים‪ ,‬תש"ם‪[ 1980-‬אין תיקונים] ‪. .‬‬

‫‪59‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫========================================‬

‫‪ .3‬מוצר פגום‬

‫(א) מוצר הוא פגום ככל אחת מאלה‪:‬‬

‫(‪ )1‬מחמת ליקוי בו הוא עלול לגרום נזק גוף;‬

‫(‪ )2‬בנסיבות הענין נדרשות אזהרות או הוראות טיפול ושימוש מטעמי בטיחות והן לא ניתנו או‬
‫שאינן מתאימות בהתחשב בסכנה הכרוכה במוצר‪.‬‬

‫(ב) חזקה שהמוצר היה פגום אם נסיבות המקרה מתיישבות יותר עם המסקנה שהיה פגום‬
‫מאשר עם המסקנה שהיה תקין‪.‬‬

‫דיני נזיקין‪ /‬ד"ר רון קליינמן ‪31.12.02‬‬

‫השלמה לנושא מוצרים פגומים‬

‫חוק האחריות למוצרים פגומים עוסק אך ורק בנזקי גוף אך אין ייחוד עילה‪.‬‬
‫ההגנות העומדות ליצרן קבועות בסעיף ‪ 4‬לחוק‪.‬‬

‫‪(4‬א) הפגם שנגרם למוצר נוצר אחרי שהמוצר יצא משליטתו של היצרן‪ .‬אם היצרן מוכיח כי‬
‫המוצר עבר בדיקות סבירות לפני יציאתו לשוק‪ ,‬אז חזקה שהנזק נגרם ע"י פגם שנוצר אחר‪-‬כך‪.‬‬
‫פס"ד פניציה נ' עמר עסק בכך – היו שתי נתבעות‪ :‬יצרנית בקבוקים (פניציה) ומבשלת הבירה‪.‬‬
‫הבקבוק התפוצץ‪ ,‬גרם לנזק‪ .‬יצרנית הבקבוקים טענה כי ביצעה שלוש בדיקות‪ ,‬אחת מהן‬
‫בדיקה מדגמית‪ .‬בית המשפט קבע שבדיקה מדגמית לא פותרת ויש להוכיח כי המוצר המסוים‬
‫עבר בדיקות בטיחות‪ .‬ביחס לבדיקות האחרות נקבע כי לא היו מספיקות‪ .‬אם הבדיקות לא היו‬
‫סבירות נסתרת החזקה לאחריות היצרן‪.‬‬
‫הגנה בפיתוח – לפי רמת הפיתוח הטכנולוגי שהיה כשייצרתי לא ידעתי על הפגם‪ .‬זה מהווה‬
‫הגנה‪ ,‬אך היצרן יחויב לפרסם הוראות אזהרה כיוון שהוא יצר את הסיכון‪.‬‬
‫המוצר יצא מהיצרן ללא רצונו – למרות שנקט באמצעים סבירים שלא יקרה והזהיר את‬
‫הציבור‪.‬‬
‫הסתכנות מרצון – ההגנה צומצמה מאוד‪.‬‬

‫‪60‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫סעיף ‪(4‬ב) קובע שהעובדה שהלקוח התרשל אינה מהווה הגנה ליצרן‪ ,‬אל אם כן הוא נהג‬
‫בהתרשלות חמורה‪ .‬אם המדובר בהתרשלות חמורה‪ ,‬רשאי בית המשפט להפחית את סכום‬
‫הפיצויים‪.‬‬

‫סעיף ‪ 5‬קובע את תקרת הפיצויים‬

‫סעיף ‪ 6‬קובע התיישנות שונה‬
‫סעיף ‪ 7‬קובע שלא ניתן להתנות על החוק‬
‫סעיף ‪ – 9‬על מה החוק לא חל (לדוגמה‪ :‬על דגים חיים‪ ,‬תוצרת חקלאית לא מעובדת)‬
‫סעיף ‪ 10‬לחוק – אין‬

‫ט‪ .‬קשר סיבתי‪ ,‬ריחוק נזק וריבוי מעוולים*‬

‫קשר סיבתי‬
‫סיבתיות – סעיף ‪64‬‬
‫‪ .64‬גרם נזק באשם‬
‫"אשם" הוא מעשהו או מחדלו של אדם‪ ,‬שהם עוולה לפי פקודה זו‪ ,‬או‬
‫שהם עוולה כשיש בצדם נזק‪ ,‬או שהם התרשלות שהזיקה לעצמו‪,‬‬
‫ורואים אדם כמי שגרם לנזק באשמו‪ ,‬אם היה האשם הסיבה או אחת‬
‫הסיבות לנזק; אולם לא יראוהו כך אם נתקיימה אחת מאלה‪:‬‬
‫(‪ )1‬הנזק נגרם על ידי מקרה טבעי בלתי רגיל‪ ,‬שאדם סביר לא יכול היה‬
‫לראותו מראש ואי אפשר היה למנוע תוצאותיו אף בזהירות סבירה;‬
‫(‪ )2‬אשמו של אדם אחר הוא שהיה הסיבה המכרעת לנזק;‬
‫(‪ )3‬הוא ילד שלא מלאו לו שתים עשרה שנה‪ ,‬והוא שניזוק‪ ,‬לאחר‬
‫שהאדם שגרם לנזק הזמין אותו‪ ,‬או הרשה לו‪ ,‬לשהות בנכס‪ ,‬שבו או‬
‫בקשר עמו אירע הנזק או להימצא כה קרוב לאותו נכס שבמהלכם הרגיל‬
‫של הדברים היה עשוי להיפגע באשמו של אותו אדם‪.‬‬

‫בשיער היום‪:‬‬
‫‪ .1‬קש"ס עובדתי – א) מבחן הכרחיות ב) מבחן הדיות‬
‫‪ .2‬אי ודאות בהקשר לסיבתיות א) אחריות קיבוצית ב) פגיעה בסיכויי החלמה ג) שני מעוולים‬
‫שגרמו לנזק ולא ברור חלקו המדויק של כל מזיק‬
‫דוקטרינת הנזק הראייתי‬
‫קש"ס משפטי‪ :‬מבחן צפיות‪ ,‬מבחן סיכון‪ ,‬מבחן שכל ישר‬
‫חריגים‪ :‬סעיף ‪ )1(64‬סעיף ‪ )2(64‬סעיף ‪)3( 64‬‬

‫בעוולה שהנזק הוא יסוד מיסודותיה‪ ,‬יש צורך להוכיח קשר סיבתי בין הנזק להתנהגות הנתבע‪.‬‬

‫קשר סיבתי עובדתי יוצר את הקשר הטכני הפיזי שבין המעשה לנזק‪.‬‬

‫‪61‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫מבחן ההכרחיות‪ :‬הסיבה בלעדיה אין‪.‬‬

‫במעשה – האם אלמלא אשמו של הנתבע (המזיק) היה נגרם הנזק?‬
‫במחדל – האם הנזק היה נגרם לולא המחדל של המזיק?‬
‫מלומדים עמדו על כך שמבחן זה בדיני הנזיקין אינו תמיד מבחן מספיק‪ ,‬כיוון שיהיו פעמים‬
‫בהם ייגרמו נזקים מצטברים או חלופיים ע"י מספר מזיקים‪.‬‬
‫נזק מצטבר – אם אדם נורה בעת ובעונה אחת ע"י לוי ושמעון – מבחן ההכרחיות בוחן את‬
‫הסיבה בלעדיה אין – אלמלא ירית לוי היה נפגע ? התשובה חיובית‪ .‬אלמלא ירית שמעון היה‬
‫נפגע? התשובה חיובית‪ .‬ע"פ מבחן זה היו יוצאים המזיקים לא חייבים‪ .‬במקרה זה קיימים‬
‫נזקים מצטברים‪.‬‬
‫נזקים חלופיים – ממהרים לפגישה‪ ,‬נוהגים ברכב ומתרחשת תאונה אשר מונעת הגעה לפגישה‪.‬‬
‫התאונה נגרמה בשל פגם ברכב‪ .‬ע"פ מבחן ההכרחיות – הן בשל תאונת הדרכים והן בהעדרה‬
‫אין קשר סיבתי‪.‬‬
‫מכאן הצורך במבחן הדיות – די היה באשמו של כל אחד מן המזיקים לגרום לנזק‪ .‬המבחן‬
‫מעוגן בסעיף ‪" – 64‬הסיבה או אחת הסיבות"‪.‬‬
‫לדוגמה‪ :‬שני מפעלים מזהמים‪ ,‬מגדלים פרחים במקום‪ .‬ע"פ מבחן הדיות ניתן יהיה לתבוע את‬
‫שני המפעלים‪ ,‬הגם ששני המפעלים גרמו לנזק‪.‬‬

‫ישנן סיטואציות בהן ישנם ריבוי גורמים המזיקים‪ ,‬גורמים במשותף‪ ,‬בנוסף‪ ,‬מצטברים‪,‬‬
‫חלופיים‪ .‬כשנתקלים בסוג נזק שכזה עולות שאלות קשות בנוגע לקשר הסיבתי‪.‬‬
‫פעמים הגורמים השונים פועלים ביחד או שהם פועלים בנפרד או שהם פועלים בזה אחר זה‪.‬‬
‫הקושי מתעורר כשכל אחד מהגורמים היה די בו להזיק‪ ,‬גם אלמלא פעולתו של האחר‪ .‬יש‬
‫פעמים שיהיו שני נזקים – הראשון היפותטי והשני ממשי‪ .‬לדוגמה‪ :‬נער שביקש להתאבד‪ ,‬קפץ‬
‫מגשר ובזמן הקפיצה נגע בחוטי חשמל והתחשמל ומת‪ .‬המשפחה תבעה את חברת החשמל‪ ,‬וזו‬
‫טענה כי היה מת ממילא‪ ,‬שכן מותו היה ודאי כתוצאה מהקפיצה‪ .‬טענת חברת החשמל‬
‫התקבלה‪.‬‬

‫ישנן סיטואציות ששני אנשים גורמים לנזק בזמנים שונים‪ ,‬אך הנזק השני בולע את הנזק‬
‫הראשון‪.‬‬
‫‪ 617/80‬פס"ד גבאי נ' תע"ל‬
‫המערער עבד אצל המשיבה ונפגע בידו שהחליקה לעבר מסור לא מוגן‪ ,‬והיד נקטעה‪ .‬בעוד‬
‫התביעה מתבררת לקה התובע במחלה חמורה‪ ,‬והפך משותק בכל חלקי גופו‪.‬‬
‫[פ"ד לו (‪)3‬‬ ‫מאגר התקצירים של סביר ‪ -‬ע‪.‬א‪ - 617/80 .‬מכלוף גבאי נגד תעשיה עץ לבוד בע"מ‬
‫‪]337‬‬

‫‪62‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫===================================================‬
‫לפסה"ד המלא‬
‫מס‪ .‬הליך‪:‬ע‪.‬א‪617/80 .‬‬
‫צדדים‪:‬מכלוף גבאי‬
‫נגד‬
‫תעשיה עץ לבוד בע"מ‬
‫תאריך‪5.8.82:‬‬
‫שופטים‪:‬אלון‪ ,‬בייסקי‪ ,‬גב' נתניהו‪ .‬החלטה ‪ -‬השופטת נתניהו‬
‫עו"ד‪:‬עו"ד י‪ .‬בנדר למערער‪ ,‬עו"ד א‪ .‬שלוש למשיבה‬
‫מראה מקום פד"י‪:‬פ"ד לו (‪337 )3‬‬
‫מראה מקום‪:‬פורסם במאגר התקצירים של סביר ‪ -‬כרך י"ט‪,‬חוברת ‪ ,26‬עמוד ‪402‬‬
‫תמצית התקציר‪:‬אחריות בנזיקין בתאונת עבודה‪.‬‬
‫רשלנות תורמת‪.‬‬
‫גוף התקציר‪:‬ערעור וערעור נגדי על פס"ד ביהמ"ש המחוזי בת"א בת‪.‬א‪- 435/76 .‬‬
‫הערעור נתקבל בחלקו והערעור הנגדי נדחה)‪.‬‬
‫המערער נפגע ביולי ‪ 1974‬בתאונת עבודה אצל המשיבה במכונה חדשה‬
‫לחיתוך לבידים שהיתה בשלב הרצה והיו בה תקלות‪ .‬המערער ניסה‬
‫לסחוב לביד שנעצר‪ ,‬ידו התחלקה לעבר המשור שעדיין המשיך להסתובב‬
‫ונפגעת קשה‪ .‬ביהמ"ש המחוזי קבע כי המשיבה אחראית ברשלנות כלפי‬
‫המערער‪ ,‬כי אין להטיל על המערער רשלנות תורמת‪ ,‬וכן קבע את שיעורי‬
‫נזקיו של המערער‪ .‬בין התאונה לבין קיום המשפט בשנת ‪ 1979‬חלה‬
‫המערער בשיתוק ולאור הנסיבות בהליכי ברור המשפט סרב ביהמה"ש‬
‫לאפשר הוכחת המחלה ולא התחשב בה בפסיקת שעורי הפיצויים‪.‬‬
‫הערעורים נסבים על שאלת הרשלנות התורמת של המערער ואי‬
‫התחשבות במחלה השניה של המערער‪ ,‬וסכומי הפיצויים‪.‬‬
‫א‪ .‬לענין הרשלנות התורמת ‪ -‬הקביעה שהמערער לא התרשל התבססה‬
‫על עדויות המערער ועובד שעבד אתו‪ ,‬וכן הסתמך ביהמ"ש על חוות דעת‬
‫של מהנדס מטעם המערער בדבר תכונות המכונה‪ .‬המשיבה קובלת על כך‬
‫שחוות הדעת התקבלה כראיה למרות שנמסרה לה רק מספר ימים לפני‬
‫הישיבה שבה הוגשה‪ ,‬בניגוד לדרישת תקנה ‪ 2‬לתקנות סדר הדין (עדות‬
‫מומחים) המחייבת משלוח העתק לצד שכנגד לא יאוחר מ‪ 21 -‬יום לפני‬
‫מועד השמיעה‪ .‬המומחה העיד ונחקר חקירה נגדית ע"י ב"כ המשיבה‪.‬‬
‫זכאית היתה המשיבה לקבל את חוות דעתו של המומחה במועד הקבוע‬
‫בתקנות‪ ,‬אך לביהמ"ש יש שקול דעת לסטות מהוראות התקנה הנ"ל אם‬
‫הוא סבור שהדבר יועיל לעשיית משפט צדק‪ .‬ביהמ"ש דלמטה לא נתן‬
‫נימוקים להחלטתו‪ ,‬אך לא נראה בדיעבד שנגרם עוות דין למשיבה‪.‬‬
‫המכונה היתה ברשותה ותכונותיה היו בידיעתה ולא היתה סיבה שב"כ‬
‫המשיבה יתקשה לחקור את המומחה מטעם המערער‪ ,‬לאחר התיעצות‬
‫במומחה משלו‪ ,‬ולהביא את הראיות שחשב אותן לרלונטיות בהמשך‬
‫הדיון התקיימה ישיבה נוספת ואז היתה שהות בידי המשיבה לבדוק את‬
‫כל הנושא ולהגיש חוות דעת נגדית אך היא לא עשתה כן‪.‬‬
‫ב‪ .‬רשלנות תורמת של המערער רואה המשיבה בכך שעבד בעבר ליד‬
‫מכונה דומה וצריך היה להיות ער לסיכוני המכונה; הקטע הגלוי של‬

‫‪63‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫הסכין היה גלוי לעין ויכול היה לראות את המשור מסתובב‪ .‬ברם‪,‬‬
‫המכונות שעבדו עליהן לפני כן היו בצורה אחרת ואין להסיק שהמערער‬
‫היה צריך להיות ער לסכנה הצפויה בעת הזזת לוח הלבידים‪ .‬ידו של‬
‫המערער התחלקה ונפגעה‪ ,‬ולא היה זה מגע מכוון כתוצאה מהכנסת יד‬
‫למקום גלוי לעין כמסוכן אלא מגע מקרי בלתי רצוני‪ .‬פגיעה בלתי‬
‫רצונית כזאת אין בה משום רשלנות תורמת כלשהיא‪.‬‬
‫ג‪ .‬אשר לטענה כי גם לאחר התקנת מגן יכולה היד להגיע לקטע המסוכן‬
‫‪ -‬גם אם לא ניתן לגדר את המכונה לבטח אין זו הגנה למעביד ועליו‬
‫לפצות את העובד שנפגע‪.‬‬
‫ד‪ .‬המערער נפגע בכף ידו והצדדים הסכימו על שעור נכות רפואית של‬
‫‪ 35%‬ובישיבת קדם משפט הסכימו שזכותו של כל בעל דין לטעון‬
‫ולהוכיח את מהות הפגיעה הפונקציונאלית‪ .‬בנובמבר ‪ 1978‬ביקש ב"כ‬
‫המערער להקדים את שמיעת התיק ואז הגיש אישור רפואי על כך‬
‫שאירע למערער שיתוק של חצי הגוף השמאלי ובאישור מומלץ לשחרר‬
‫את המערער מעבודה למשך ‪ 3‬חודשים‪ .‬בישיבה מאפריל ‪ 1980‬חקר ב"כ‬
‫המשיבה את העדים על מחלה זו וכך עלה הענין לדיון במשפט‪ ,‬ללא‬
‫תיקון כתבי הטענות וללא שהוגשו חוות דעת רפואיות בקשר אליו‪ .‬במאי‬
‫‪ 1980‬ביקש ב"כ המשיבה להגיש עדות רפואית בנושא זה אך ביהמ"ש‬
‫דחה את הבקשה‪ .‬כבר בחודש נובמבר ‪ 1979‬היתה המחלה הנ"ל ידועה‬
‫למשיבה‪ ,‬ואם רצתה להוכיח את ההשלכות של מחלה זו באשר לסכום‬
‫הפיצויים העתידיים היה עליה להעלות בקשה לכך בישיבת קדם המשפט‬
‫שהתקיימה בינואר ‪ .1980‬לאחר קדם המשפט לא היתה רשאית לעשות‬
‫כן ללא טעם מיוחד‪ .‬הבאת הראיות היתה מחייבת דחיית המשפט ולא‬
‫היתה הצדקה לכך בנסיבות האמורות‪ .‬בהעדר ראיה רפואית על השלכות‬
‫המחלה על כושרו לעבודה של המערער ועל תוחלת חייו צדק ביהמ"ש‬
‫המחוזי כשלא הביא ענין זה בחישוביו באשר לנזקי המערער לעתיד‪ .‬ה‪.‬‬
‫כשנפגע אדם כתוצאה מרשלנותו של מזיק‪ ,‬ונפגע שוב לאחר מכן‪ ,‬ולפני‬
‫מתן פסה"ד‪ ,‬בפגיעה שניה שאינה תוצאת הפגיעה הראשונה‪ ,‬כי אז אין‬
‫המזיק חייב לשאת בנזקים אשר כתוצאה מהפגיעה השניה בלאו הכי‬
‫גורמים הפסד לנזוק‪ ,‬זמנית או לצמיתות‪ .‬דעה זו מקובלת ואין עוררין‬
‫עליה בכל הנוגע לפגיעה שניה שהיא תוצאת מחלה או ארוע אחר שאין‬
‫בגינו אחריות על מאן דהוא‪ .‬אולם כאמור לא הוכח כאן מה הפגיעה‬
‫שנפגע המערער מהמחלה השניה ומה הכושר שלו שבפגם במחלה הנדונה‪.‬‬
‫מאידך מן הדין להביא בחשבון את השפעת מחלת המערער על‬
‫השתכרויותיו באותה מידה שזו הוכחה‪ ,‬כאמור‪ ,‬לגבי העבר‪.‬‬
‫ו‪ .‬אשר לנזק לעתיד ‪ -‬הנזק נקבע בחישוב גלובלי‪ ,‬כשביהמ"ש לקח‬
‫במסגרת שיקוליו את העובדה שהמערער היה עובד חרוץ שעבד גם‬
‫בשעות נוספות‪ ,‬כי ודאי היה מתקדם בעבודה וכי מאז ‪ 1980‬אין עובדים‬
‫במפעל שעות נוספות בגלל צמצומים בעבודה‪ .‬אלמלא התאונה היה‬
‫המערער יכול להשתכר ‪ 150‬ל"י יותר משהשתכר בפועל‪ ,‬וזאת לאחר‬
‫שכבר הובאה בחשבון קצבת הבטוח הלאומי שאין לנכותה‪ .‬חישוב הפסד‬
‫ההשתכרות היה לתקופה של ‪ 9‬שנים עד שהמערער יגיע לגיל ‪ 65‬והפסד‬
‫הפנסיה חושב על פי ‪ 70%‬של כלל ההשתכרות למשך תקופה של ‪10‬‬
‫שנים‪ .‬טוען המערער שביהמ"ש טעה כשלא עשה חישוב מדוייק ע"י‬
‫השוואת שכרו עם שכרו של עובד אחר ושערוך הבדל זה ואילו ב"כ‬
‫המשיבה טוען שצריך היה לנכות את גמלאות הבטוח הלאומי מהחישוב‬
‫הגלובלי‪ .‬כבר העיר ביהמ"ש העליון בעבר שכל עוד לא סטה ביהמ"ש‬

‫‪64‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫דלמטה משיקולים סבירים ולא טעה טעות בולטת בהערכת הנזק לא‬
‫יבוא ביהמ"ש העליון לעשות חישובים אחרים במקומו על מנת להעמיד‬
‫את דיוקם של הסכומים שנפסקו על קוצו של יוד‪ .‬במקרה זה החישוב‬
‫שעשה ביהמ"ש המחוזי כשלקח במסגרת שיקוליו הפסד של ‪ 150‬ל"י‬
‫ליום הוא סביר וכשהפיצוי הוערך בהערכה גלובלית סבירה אין לתקוף‬
‫אותו‪.‬‬
‫ז‪ .‬אשר להפסד הפנסיה ‪ -‬אין לקחת בחשבון ‪ 70%‬מכלל ההפסד החודשי‬
‫שכן אין לחשב את הפנסיה על פי שכר הכולל עבודת משמרות ושעות‬
‫נוספות‪ ,‬אלא את סכומי המשכורת שהם רק ‪ 44%‬משכרו הכולל של‬
‫המערער‪ .‬מאידך טעה ביהמ"ש באשר לתקופת הזמן של הפנסיה והיא‬
‫צריכה להיות ‪ 12‬שנים ולא ‪ 10‬שנים כפי שנפסק‪ .‬טענת המשיבה שיש‬
‫לנכות מהפנסיה את התשלומים של המערער לקרן הפנסיה‪ ,‬שהם‬
‫"המחיר" שהוא משלם כדי לזכות בפנסיה‪ ,‬היא נכונה עקרונית‪ ,‬ואילו‬
‫נקבע הפסד הפנסיה על פי חישוב מדוייק מן הראוי היה לעשות ניכוי זה‪,‬‬
‫אך כאן נקבע הפסד על פי אומדן לצורך הערכה גלובלית ולא יהיה זה‬
‫נכון לשנותו ע"י חישובים מדוייקים לכאן או לכאן‪.‬‬
‫ח‪ .‬אשר להפסד השתכרות בעבר ‪ -‬ביהמ"ש המחוזי לא פסק מאומה בשל‬
‫הפסד זה באשר לא נראה לו שהמערער הפסיד יותר ממה שקבל‬
‫מהמוסד לבטוח לאומי והשלמות מהמשיבה‪ ,‬ואולם הדרך שהצדיקה את‬
‫קביעת הנתון בדבר הפסד עתידי של ‪ 150‬ל"י ליום מעל לקצבת הבטוח‬
‫הלאומי נכונה גם לחשוב ההפסד המשוערך ליום פסה"ד של השכר בעבר‬
‫ואת זה יש להוסיף‪ .‬זאת‪ ,‬פרט לאותה תקופה שבה בלאו הכי לא יכול‬
‫היה המערער להשתכר במדה שבחומר הראיות יש ראיות לתקופה שבה‬
‫היה מאושפז בגין המחלה השניה‪.‬‬

‫פס"ד בייקר (אנגליה)‬

‫אדם נפגע ברגלו מתאונת עבודה אשר גרמה לו הפסד כושר השתכרות בשיעור ‪ .20%‬נורה‬
‫באותה רגל ע"י שודד ורגלו נקטעה‪ .‬נקבעה לו נכות של ‪ 100%‬כשהוא במהלך הגשת התביעה‬
‫לעניין הראשון‪ .‬האם המזיק הראשון אמור לשלם עד גיל פרישה את ‪ 20%‬שנקבעו?‬

‫פס"ד חננשווילי נ' רותם‬

‫חננשווילי אירעו שתי תאונות בהפרש של כשנה‪ .‬בתאונה ראשונה הוא נפגע ובשניה הוא נפטר‬
‫בעוד בהליך תביעה בגין התאונה הראשונה‪ .‬נקבע לו ‪ 28%‬נכות לגבי התאונה הראשונה‪.‬‬

‫ע"א ‪ - 248/86‬עזבון המנוח אליהו חננשוילי ואח' נגד רותם חברה לביטוח בע"מ מתוך סביר‪:‬‬
‫א‪ .‬המנוח אליהו חננשוילי נפגע בתאונת דרכים עצמית ביוני ‪ 1980‬ונגרמה‬
‫לו נכות של ‪ .28%‬לפני שהגיש תביעתו בתאונה הראשונה נפגע המנוח‬
‫בתאונת דרכים שניה‪ ,‬מידי אחר‪ ,‬ונהרג‪ .‬המנוח השאיר אחריו אלמנה ו‪3-‬‬
‫ילדים‪ ,‬שהגישו תביעה לביהמ"ש המחוזי נגד המשיבות‪ .‬חברת רותם היא‬
‫מבטחתו של הנהג‪ ,‬המנוח עצמו‪ ,‬בתאונה הראשונה‪ ,‬וחברת סנטרל היא‬
‫המבטחת של הנהג שגרם לתאונה השניה‪ .‬האלמנה נפטרה בספטמבר‬
‫‪ 1984‬ועזבונה צורף לתביעה כתובעת במקומה‪ .‬נכותו הצמיתה של המנוח‬

‫‪65‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫כתוצאה מהתאונה הראשונה היתה ‪ 28%‬וביהמ"ש המחוזי ראה בקביעה‬

‫זו אינדיקציה לשיעור הפחתת כושר ההשתכרות הממשי של המנוח אילו‬
‫נותר בחיים‪ .‬השאלה המרכזית שנדונה היא מי משתי המשיבות אחראית‬
‫לאבדן כושר ההשתכרות של המנוח‪ ,‬תוצאת התאונה הראשונה‪ ,‬עבור‬
‫התקופה שבין התאונה השניה ועד תום תוחלת חיי העבודה של המנוח‬
‫אילמלא נהרג בתאונה השניה (להלן‪ :‬תקופת הביניים)‪.‬‬
‫ב‪ .‬ביהמ"ש המחוזי קבע לאמור‪ :‬למנוח היתה נכות פוטנציאלית בעת‬
‫שנספה בתאונה השניה; אחריות המשיבות אינה סולידרית ויש לפסוק‬
‫נגד כל אחת מהן על פי מידת חבותה; "המזיק" הראשון אינו חייב אלא‬
‫בנזקים שנבעו מהתאונה הראשונה‪ ,‬עד קרות התאונה השניה; "המזיק"‬
‫השני אינו חייב אלא בנזקי התאונה השניה הקטלנית; מאחר ובעת קרות‬
‫התאונה השניה המנוח כבר היה בעל כושר השתכרות מופחת עקב‬
‫התאונה הראשונה‪ ,‬אין לחייב את "המזיק" השני אלא בתוספת הנזק‬
‫שהוא גרם לו; אחריותה של רותם לפצות את הנפגע בגין תוצאות‬
‫התאונה הראשונה לאורך כל חיי העבודה הצפויה לו‪ ,‬נפסקה עם מותו‬
‫של המנוח בתאונה השניה‪ .‬לפי גישתו של השופט המחוזי‪ ,‬מי שנפגע‬
‫בשתי תאונות נשלל ממנו כליל הפיצוי שהיה מגיע לו עבור אבדן הפסד‬
‫ההשתכרות עקב התאונה הראשונה בתקופת הביניים‪ .‬כמו כן קבע‬
‫השופט את הפיצויים המגיעים לתובעים‪ .‬הערעורים נתקבלו בחלקם‪.‬‬
‫ג‪ .‬לשאלה המרכזית‪ ,‬הנוגעת למקרה של מי שנפגע בתאונה או מי שנגרם‬
‫לו נזק באירוע מסויים ולאחר מכן נגרם לו נזק באירוע שני כאשר יש שני‬
‫מזיקים‪ ,‬או כאשר לאחר מכן נפטר האיש באירוע תאונתי או פטירה‬
‫רגילה‪ ,‬התייחס בהרחבה ביהמ"ש העליון‪ .‬ביחוס האחריות והנזק‬
‫במצבים של ריבוי מזיקים מנחים ככלל העקרונות הבאים‪ :‬הניזוק זכאי‬
‫לפיצוי על מלוא נזקיו שנגרמו לו בכל האירועים גם יחד; אין מזיק‬
‫אחראי אלא לנזק שהוא גרם לו; המזיק מוצא את הניזוק כמות שהוא;‬
‫באמדן הנזק לעתיד מתחשבים באירועים ובהתפתחויות העשויים לקרות‬
‫במהלך חייו של הניזוק ואלה שכבר קרו עד למתן פסה"ד‪ ,‬שבכוחם‬
‫להגדיל את נזקיו או להקטינם‪ .‬בענייננו לא יושם העקרון הראשון שלפיו‬
‫הניזוק זכאי לפיצוי מלוא נזקיו שנגרמו לו בכל האירועים גם יחד‪ .‬זאת‬
‫משום שהן המזיק הראשון והן המזיק השני שוחררו מתשלום אובדן‬
‫ההכנסה של ‪ 28%‬הראשונים למשך כל תקופת הביניים‪ .‬באשר לכך‬
‫החליט ביהמ"ש העליון‪ ,‬לאחר ניתוח מקיף של כל הנושאים המשתלבים‬
‫במסגרת בעייתית זו‪ ,‬כי יש לראות את המזיק השני כמי שגרם נזק בכך‬
‫שהניזוק הפסיד את זכות התביעה נגד המזיק הראשון בגין אבדן‬
‫ההכנסה של ‪ 28%‬מעת האירוע השני ועד לתום תוחלת החיים‪ .‬לפיכך‬
‫נקבע כי המזיק השני והמבטחת שלו חייבים בתשלום זה‪ .‬באשר לכך‬
‫נדונו גם ענייני צפיות הנזק‪ ,‬ריחוק הנזק וכיוצא באלה נושאים הקשורים‬
‫לחיוב המזיק השני באובדן התביעה של הניזוק מהמזיק הראשון‪.‬‬
‫ד‪ .‬באשר לכושר ההשתכרות של המנוח ‪ -‬ביהמ"ש המחוזי שמע ראיות‬
‫לעניין זה וביהמ"ש העליון החליט להעלות את הפסד כושר ההשתכרות‬
‫מ‪ 1,400-‬ש"ח לחודש מיום פסה"ד ל‪ 1,800-‬ש"ח‪ .‬באשר לסכומים שיש‬
‫לנכות עקב קצבת שאירים של הביטוח הלאומי ‪ -‬התאונה הראשונה‬
‫היתה תאונת עבודה והגימלאות ששולמו למנוח בגינה עד למותו נוכו‬
‫מהפיצויים‪ .‬משנספה המנוח בתאונה השניה‪ ,‬שלא היתה תאונת עבודה‪,‬‬
‫שילם המוסד לאלמנה ולילדים קצבת שאירים מזכות המנוח‪ .‬משנפטרה‬
‫האם שהיתה מבוטחת בזכות עצמה‪ ,‬החליטו היורשים לבקש קיצבת‬

‫‪66‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫שאירים מזכותה היא ולא מזכותו של האב‪ ,‬ולפיכך לא נוכו סכומי‬

‫קיצבת השאירים שהמוסד משלם ליורשים‪ .‬השופט פסק כי היורשים‬
‫עשו שימוש בזכות על פי דין לבחור באחת משתי הגימלאות והיו רשאים‬
‫לבחור כפי שבחרו‪ .‬אכן‪ ,‬יש מקום לשאלה אם שימוש כזה בזכות‪ ,‬שאינו‬
‫מקנה לזכאי כל יתרון מבחינה הגימלה עצמה‪ ,‬ואשר כל מטרתו לסכל‬
‫את תביעתו של הנתבע‪ ,‬הוא שימוש בתום לב‪ .‬ברם‪ ,‬אין צורך ‪ -‬להחליט‬
‫בעניין זה שכן ביה"ד הארצי לעבודה סטה מהלכה קודמת שלו וקבע כי‬
‫הזכאי במקרה כזה‪ ,‬זכאי לתבוע כפל גימלאות‪ .‬מכיוון שכך זכאים‬
‫היורשים לתבוע מהמוסד לביטוח לאומי קיצבת שאירים גם מזכותו של‬
‫האב וגם מזכותה של האם‪ ,‬ועליהם להגיש מיד תביעה למוסד לביטוח‬
‫לאומי לקיצבת שאירים מכח זכות האב‪ ,‬והסכומים שיקבלו ינוכו‬
‫מסכום הנזק שחייבת בו חברת הביטוח‪ .‬כמו כן הוחלט להוסיף בגין‬
‫הפסד תמיכה בילדים ‪ 150‬ש"ח לחודש בתקופת השירות שלהם‪ .‬להלן‬
‫נדונה השאלה מהם הפיצויים המגיעים למערערים‪ ,‬בשם העזבון‪ ,‬שיש‬
‫לנכותם מהפיצוי המגיע להם כתלויים במנוח‪ .‬השאלה מתעוררת ביחס‬
‫לנזק הלא ממוני שהמנוח היה זכאי לו בחייו‪ .‬כן נדונה השאלה מהן‬
‫טובות ההנאה שהיורשים מקבלים עקב מות המנוח ואשר אותן יש‬
‫לנכות מן הפיצויים שמתחייבים בהם המזיקים‪.‬‬

‫‪100%‬‬
‫‪72%‬‬ ‫‪28%‬‬

‫תאונה ‪2‬‬ ‫תאונה ‪1‬‬

‫סוף שנות עבודה‬

‫מי משלם את ההפרש?‬

‫אפשרות ראשונה – המזיק הראשון לבדו ימשיך להיות אחראי על נזקו הוא כשם ששילם‬ ‫‪‬‬
‫מיום הפגיעה הראשונה עד השניה‪ ,‬הרציונל‪ :‬מעשהו של המזיק השני אינו מפחית ממעשהו‬
‫של הראשון‪ .‬המזיק השני מוצא את הניזוק כמות שהוא עם נכותו והוא רק מוסיף נזק על‬
‫נזק – מכאן שישלם רק את התוספת‪.‬‬
‫אפשרות שניה – שני המזיקים גרמו לנזק משותף והם אחראים לו הדדית‪ .‬גישה זו רואה‬ ‫‪‬‬
‫מזיקים במשותף שפעלו יחד‪ .‬די היה בפעולה של כל אחד מהם להתרחשות הנזק‪ .‬לכן‪,‬‬
‫שניהם יהיו אחראים הדדית‪ .‬יתרון אפשרות זו ברור‪ :‬שני חייבים פוטנציאליים טובים‬
‫מאחד‪ .‬הסיכון שהניזוק יישאר ללא פיצוי קטן הוא‪ ,‬הסיכוי שהמזיק ישלם גדל‪.‬‬
‫אפשרות שלישית (בה בחר בית המשפט) – המזיק השני לבדו אחראי לכל הנזק‪ .‬רואים את‬ ‫‪‬‬
‫הפגיעה השניה כבולעת ומוחקת את תוצאות הפגיעה הראשונה ומסלקת אותה כגורם נזק‬
‫שיש להתחשב בו‪ .‬הרציונל‪ :‬הפיצוי בגין אבדן כושר השתכרות לוקח בחשבון שהניזוק‬
‫ימשיך לעבוד ולחיות עד לתום תוחלת חייו וחיי עבודתו‪ .‬אמנם הפיצוי משתלם באופן חד‬

‫‪67‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫פעמי‪ ,‬אך הוא עבור נזקיו העתידיים‪ .‬אם נפטר הניזוק לפני מתן פסה"ד‪ ,‬הרי שהבסיס‬
‫לחישוב לא יתממש‪ ,‬והנזק יתרחש בתקופה קצרה יותר‪ ,‬ונפסק עם המוות‪ .‬מסיבה זו‪ ,‬אין‬
‫העזבון זכאי לפיצוי מן המזיק הראשון מרגע מותו (הלכת השנים האבודות – כשאדם נהרג‬
‫מהתנהגות עוולתית‪ ,‬עזבונו לא רשאי לתבוע פיצויים בגין השנים האבודות‪ ,‬דהיינו אותן‬
‫השנים שחייו קוצרו‪ ,‬מכיוון שהרציונל אומר‪ :‬אין לומר שאדם הפסיד בשנים אלו את‬
‫הרווח הכספי שבהכנסתו‪ ,‬אלא הפסיד את חייו)‪ .‬מאחר שלולא הנזק השני הניזוק היה‬
‫מממש את תביעתו‪ .‬הנזק השני גרם לאי‪-‬מימוש תביעת הניזוק‪ .‬המזיק השני משלם את‬
‫חלקו בנזק (‪ )72%‬וכן את חלקי הנזק הראשון שכן בפגיעה השניה נגרם נזק לניזוק‪ ,‬שלא‬
‫איפשר את הנאתו מהפיצויים בגין הנזק הראשון‪.‬‬

‫לו היה חננשוילי מקבל פס"ד ל‪ 28%-‬הפוגע השני שגרם למוות היה משלם ‪.72%‬‬

‫בית המשפט קבע כלל זה לא רק בהקשר למוות אלא בהקשר למקרה שבו הפגיעה השניה‬
‫בולעת את הראשונה‪.‬‬

‫במקרה של גבאי‪ ,‬למזיק הראשון יש חבות‪ ,‬אך השני הוא מידי שמיים ובולע את הראשון‪ .‬לכן‬
‫הנפגע נותר בלא אפשרת לקבל פיצוי‪.‬‬

‫ישנם ‪ 3‬מקרים של אי ודאות בהקשר לסיבתיות‬

‫אחריות קיבוצית‬
‫מצב בו נגרם נזק ע"י מספר מעוולים‪ ,‬אך לא ניתן לעמוד על זהותו של המעוול אשר גרם לנזק‪,‬‬
‫אם כי ידועה קבוצה מוגדרת של אנשים‪ ,‬שר המעוול נמנה עמם‪ .‬הפסיקה הישראלית לא קיבלה‬
‫את האחריות הקיבוצית‪.‬‬

‫פסקי דין מארה"ב‪:‬‬

‫‪ – Summer v. Tice‬שלושה יצאו לצוד סליווים‪ ,‬אחד מהציידים נורה בשגגה ולא ידע ממי נפגע‪.‬‬
‫נמצאו שני מתרשלים אך על מי מהם חלה האחריות? נקבעה אחריות אלטרנטיבית ‪ -‬הנטל‬
‫יהיה על הנתבעים להוכיח כי לא הם גרמו לנזק‪ .‬זהו פתרון הוגן‪ ,‬והנתבעים נמצאים במצב טוב‬
‫יותר מהתובע‪ ,‬להביא ראיות שיביאו להכרעה‪.‬‬

‫‪ - Sindell v. Abbott‬אפשרות נוספת שפותחה בארה"ב – אחריות לפי נתח השוק‪.‬‬

‫‪68‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫יצרני תרופות שפיתחו תרופה בשם ‪ DES‬אשר יוצרה ושווקה ע"י למעלה מ‪ 200-‬חברות‪ .‬תרופה‬
‫זו אמורה הייתה למנוע הפלות טבעיות ולימים התברר שהיו לה תופעות לוואי קשות – הבנות‬
‫שנולדו‪ ,‬חלו בסרטן‪ .‬אחת הבנות תבעה‪ .‬המצב‪ :‬יש מזיקות אך לא ברור מי מחברת התרופות‬
‫יצרה ושווקה את התרופה שגרמה לנזק אצל אמה‪ .‬בית המשפט קבע כי כל חברה תשלם את‬
‫החלק היחסי שלה ע"פ הנתח היחסי שלה בשוק‪ ,‬אלא אם כן חברה תצליח להוכיח שאינה‬
‫אשמה‪.‬‬

‫פסקי דין ישראלים‬

‫‪ 496/72‬ארוז'י נ' פינק‬
‫תאונה עקב התפוצצות של משאית במהלך נסיעה‪ .‬התובע טען כי בסמוך לתאונה הכניס את‬
‫המשאית לשני מוסכים שונים‪ .‬הוא לא ידע להצביע על המוסך האשם בתקלה‪ .‬התובע נעדר‬
‫יכולת להוכיח ע"פ מאזן הסתברויות את אשמו של הנתבע ואת הקשר העובדתי בין ההתנהגות‬
‫לנזק‪ .‬נקבע כי אין בישראל אחריות קיבוצית‪ ,‬ולכן אם אין אפשרות להוכיח שאחד המוסכים‬
‫התרשל‪ ,‬שניהם פטורים‪.‬‬

‫מאגר התקצירים של סביר ‪ -‬ע‪.‬א‪ - 496/72 .‬אמנון ושבתאי ארוז'י נגד י‪ .‬פינק בע"מ ואח' [פ"ד‬
‫כז (‪]547 )2‬‬
‫===================================================‬
‫לפסה"ד המלא‬
‫מס‪ .‬הליך‪:‬ע‪.‬א‪496/72 .‬‬
‫צדדים‪:‬אמנון ושבתאי ארוז'י‬
‫נגד‬
‫י‪ .‬פינק בע"מ ואח'‬
‫תאריך‪26.7.73:‬‬
‫שופטים‪:‬לנדוי‪ ,‬מני ‪,‬עציוני‪ .‬החלטה ‪ -‬השופט לנדוי‬
‫עו"ד‪:‬עו"ד א‪ .‬מלצר למערערים‪ ,‬עוה"ד א‪ .‬פרוינד וח‪ .‬גרוסמן למשיבים‬
‫מראה מקום פד"י‪:‬פ"ד כז (‪547 )2‬‬
‫מראה מקום‪:‬פורסם במאגר התקצירים של סביר ‪ -‬כרך ז‪,‬חוברת ‪ ,30‬עמוד ‪380‬‬
‫תמצית התקציר‪:‬אי ידיעה מי משני אנשים גרם לנזק‬
‫גוף התקציר‪:‬המערערים מסרו משאית לשיפוץ מנוע אצל המשיבים ‪( 2, 3‬להלן משיבים)‬
‫ומשאבת דלק הוצאה ע"י המשיבים ונמסרה לפינק לנקוי‪ .‬קרתה תקלה במכונית‪ ,‬אך המערער‬
‫הספיק לעשות את ההרצה ולנסוע עם המכונית כאלפיים ק"מ‪ .‬על מנת לחסל את התקלה הביא‬
‫את המכונית למשיבים ולאחר טיפולים שונים ע"י המשיבים וע"י פינק התפוצץ המנוע‬
‫כשהופעל ע"י המערערים ונגרם נזק רב למכונית‪ .‬ביהמ"ש המחוזי שחרר את המשיבים‬

‫‪69‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫מתשלום נזקים למערערים והערעור על כך נדחה‪ .‬אפילו נחיל על המקרה את הכלל של הדבר‬
‫מדבר בעד עצמו‪ ,‬מתעוררת הבעיה מה הדין כאשר נגרם לתובע נזק ברשלנות אך אין יודעים‬
‫רשלנותו של מי משני נתבעים גרמה לנזק‪ .‬ההלכה היא כי האחריות מבוססת על אשם אישי‬
‫ואין מקום להטלת מעין אחריות קיבוצית‪ .‬כאשר שני המזיקים פעלו בנפרד ולא הוו קבוצה‬
‫ולא ידוע מי מהם אחראי לנזק אין להטיל על אף אחד משני המזיקים את האחריות‪.‬‬

‫צים נ' מגן‬

‫אדם ייבא סחורה מחו"ל‪ ,‬צים העבירו את הסחורה ופרקו אותה ברשות הנמלים‪ .‬בדרך כלשהי‪,‬‬
‫נעלמו חלק מהפריטים ניזוקו‪ .‬הנזק ודאי וישנם שני גופים אך אינו יכול להצביע על אחריות –‬
‫צים או רשות הנמלים‪ .‬נקבע כי לא ניתן להטיל אחריות על מקרים אלו שכן לא מקובלת הטלת‬
‫אחריות קיבוצית במשפט הישראלי‪.‬‬

‫ביקורת‬
‫לכאורה פסקי הדין הזרים מתעלמים מדיני הנזיקין ומן הקש"ס העובדתי‪ .‬מבחינת הבסיס‬
‫התיאורטי של דיני הנזיקין‪ ,‬נסיק כי פסקי הדין הזרים צודקות יותר מפסקי הדין המקומיים‪.‬‬
‫אחת הסיבות לכך היא הרתעה‪ .‬גם מבחינת הצדק העמדה הישראלית אינה הוגנת כלפי הניזוק‪.‬‬

‫** קשור לאי וודאות בקש"ס ‪ -‬פגיעה בסיכויי החלמה‬

‫מדובר במקרים בהם אדם מגיע לבי"ח עם נזק כלשהו‪ ,‬לא מאבחנים אותו בזמן‪ ,‬נגרם נזק‬
‫הפוגע בסיכויי ההחלמה מכל הפגיעה שנוצרה‪.‬‬
‫‪ 231/84‬קופ"ח נ' פתח‬
‫ניתוח שנערך בבית חולים בפגיעה באזנו של התובע‪ .‬אם היו מנתחים מיד עם גילוי הפגיעה‪,‬‬
‫הייתה סבירות של הקטנת הנזק‪ .‬עקב רשלנות זו‪ ,‬איבד התובע סיכוי סטטיסטי של ‪30%‬‬
‫להחלים‪ .‬נפסק‪ :‬כאשר בשל רשלנות קטנים סיכויי החלמת הניזוק בשיעור מסויים‪ ,‬יחויב‬
‫הגורם המזיק בפיצוי בשיעור הקטנת הסיכוי להחלמה שאותה הוא גרם‪.‬‬

‫שני מעוולים שגרמו נזק ולא ברור חלקו המדוייק של כל מזיק‪.‬‬

‫מלך נ' קרוייזר‬

‫גינוסר נ' דהאברה‬

‫עדר של פרות שהשחית שדה חיטה במשך מס' ימים‪ .‬היו שלושה גורמי נזק שרק על אחד מהם‬
‫יכלו להצביע‪ .‬אותו מזיק נדרש לשלם שליש פיצויים‪.‬‬

‫‪70‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫ההבדל מקרוייזר – המדובר בהבדל בין נזק גוף – בו לא ניתן לפצל ולהפריד‪ ,‬לבין נזק רכוש‪.‬‬
‫במקרה של קרוייזר הנתבעים היו בעלי אמצעים בעוד שבדהאברה המדובר ברועה חסר‬
‫אמצעים‪.‬‬

‫גוף – אין פיצול‬

‫רכוש – יש פיצול‬

‫דוקטרינת הנזק הראייתי‬

‫ע"א ‪ 285/86‬נגר נ' וילנסקי‬

‫אדם מגיע לבי"ח עם כאבים בבטנו‪ ,‬כהכנה לניתוח מחדירים צינורית לוריד לעירוי‪ .‬הצינורית‬
‫נסחפה‪ ,‬הניתוח בוצע בהצלחה‪ ,‬לאחר מס' ימים בוצע ניתוח נוסף להוצאת הצינורית‪ .‬למערער‬
‫אין נזקים פזיים אך הוא טוען לנכות נפשית קשה‪ ,‬שבעטיה אינו עובד ומקבל גמלת נכות בגובה‬
‫‪ .75%‬נקבע כי מי שגרם נזק ראייתי ישלם על כך‪ .‬הכלל הרגיל‪ ,‬אשר צריך לחול הוא כי המזיק‬
‫אשר הוסיף והחמיר נזק קיים‪ ,‬יחויב בפיצוי הניזוק רק על חלק מהנזק הסופי שנגרם בשל‬
‫רשלנותו‪ .‬הפיצוי מותנה בכך שהניזוק עמד בהוכחת היקף הנזק היחסי שנגרם ברשלנות‬
‫המעוול‪ .‬אולם‪ ,‬לכלל ראייתי זה יש יוצא מן הכלל‪ ,‬והוא‪ :‬כאשר המזיק הרשלן גרם בנוסף לנזק‬
‫הממשי נזק ראייתי‪ ,‬דהיינו‪ :‬בשל רשלנותו של המזיק נמנעת מהניזוק האפשרות להוכיח איזה‬
‫נזק מהנזק הסופי היה קיים טרם האירוע הרשלני‪ ,‬ואיזה חלק התגבש בעקבותיו‪.‬‬

‫דוקטרינת הנזק הראייתי התקבלה במשפט הישראלי רק בהקשר לרשלנות רפואית‪ ,‬שכן‬
‫במקרים כאלה‪ ,‬הניזוק חסר ידע ואפשרות לאמוד את הנזק (שכן הוא חסר אונים ומורדם בעת‬
‫טיפול)‪.‬‬

‫קש"ס משפטי‬
‫מבחן הצפיות – האדם הסביר צריך היה לצפות שמעשהו יגרום לאותו סוג נזק שאירע בפועל‪.‬‬
‫מבחן דומה למבחן הרשלנות‪.‬‬
‫מבחן תחום הסיכון – הקש"ס יתקיים כל אימת שהתוצאה המזיקה הייתה בתחום הסיכון‬
‫שיצרה התנהגותו של הנתבע‪ .‬האם התוצאה היתה שייכת לסוג הסכנות שהיו מסתברות ממנה‪,‬‬
‫ואשר בעטין יש לראותה כרשלנית‪.‬‬
‫מבחן השכל הישר – האם כל התכונות המציינות את התנהגות הנתבע תרמו בפועל להתהוות‬
‫התוצאה המזיקה‪.‬‬
‫מבחן הצפיות ומבחן הסיכון הם המבחנים הראשיים‪ .‬מבחן הצפיות מתאים לרשלנות ומבחן‬
‫הסיכון מתאים לאחריות מוחלטת ואחריות חמורה ולהפרת חובה חקוקה ולתאונות דרכים‪.‬‬

‫‪71‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫מבחן השכל הישר הוא מבחן מעורב בכך שהא מצטרף כתוספת למבחנים הראשיים בכל פעם‬
‫שהמבחן מגיע למבוי סתום‪.‬‬

‫חריגים לפי סעיף ‪64‬‬

‫‪ .64‬גרם נזק באשם‬

‫"אשם" הוא מעשהו או מחדלו של אדם‪ ,‬שהם עוולה לפי פקודה זו‪ ,‬או‬
‫שהם עוולה כשיש בצדם נזק‪ ,‬או שהם התרשלות שהזיקה לעצמו‪,‬‬
‫ורואים אדם כמי שגרם לנזק באשמו‪ ,‬אם היה האשם הסיבה או אחת‬
‫הסיבות לנזק; אולם לא יראוהו כך אם נתקיימה אחת מאלה‪:‬‬
‫(‪ )1‬הנזק נגרם על ידי מקרה טבעי בלתי רגיל‪ ,‬שאדם סביר לא יכול היה‬
‫לראותו מראש ואי אפשר היה למנוע תוצאותיו אף בזהירות סבירה;‬
‫(‪ )2‬אשמו של אדם אחר הוא שהיה הסיבה המכרעת לנזק;‬
‫(‪ )3‬הוא ילד שלא מלאו לו שתים עשרה שנה‪ ,‬והוא שניזוק‪ ,‬לאחר‬
‫שהאדם שגרם לנזק הזמין אותו‪ ,‬או הרשה לו‪ ,‬לשהות בנכס‪ ,‬שבו או‬
‫בקשר עמו אירע הנזק או להימצא כה קרוב לאותו נכס שבמהלכם הרגיל‬
‫של הדברים היה עשוי להיפגע באשמו של אותו אדם‪.‬‬

‫חריג (‪ – )1‬נזק נגרם ע"י מקרה טבעי בלתי רגיל‪ ,‬שאדם סביר לא יכול היה לראותו מראש ואי‬
‫אפשר היה למנוע תוצאותיו אף בזהירות סבירה‪.‬‬
‫‪ 2757/93‬פס"ד לאה שרון נ' או‪.‬אר‪.‬אס‬
‫מדובר בשער חשמלי במפעל שהוצא לשם תיקון‪ ,‬הוא הושען על קיר ונפל כתוצאה מרוח לא‬
‫אופיינית לאותה עונה‪ .‬השער פגעה בתובעת‪ .‬נקבע‪ :‬לפי גישת הסעיף‪ ,‬מאורע טבעי מפסיק קשר‬
‫סיבתי בין האשם לנזק‪ .‬הנחת המוצא בבסיס גישה זו היא שהנזק נגרם ע"י אירוע טבעי נדיר‪,‬‬
‫והנזק היה נגרם אף אם עמד המזיק בסטנדרט הזהירות אותו הוא חב‪ .‬הרי שלמעשה לא‬
‫מדובר בניתוק קשר סיבתי‪ ,‬אלא במצב שלא היה קיים מלכתחילה‪ .‬במקרה זה‪ ,‬יכלו האחראים‬
‫להנחת השער לצפות שע"פ צורת הנחו הוא עלול ליפול ולפגוע באדם בשל צורת הנחתו‪ .‬יכלו‬
‫הם לנקוט באמצעי זהירות כגון קשירת השער לגדר‪ .‬די היה באמצעים פשוטים למנוע את‬
‫הנזק‪ .‬לפיכך הם אחראים בהתרשלות שגרמה לתאונה‪.‬‬

‫תאונות הדרכים‬
‫ההבדל בין תביעות שהן לפי פקודות ת הנזיקין ותביעות שהן לפי הפלת"ד‪.‬‬
‫הפלת"ד מפצה על נזק גף בלבד‪.‬‬
‫בנזק גוף רגיל תובעים לפי הפקנ"ז ובמקרה של נזק גוף כתוצאה מתאונת דרכים ניתן לתבוע‬
‫ע"פ פלת"ד‪.‬‬

‫חוות דעת מומחה רפואי ע"פ הפקנ"ז והפלת"ד‬

‫‪72‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫תובע הרוצה להוכיח ענין שברפואה לביסוס טענותיו‪ ,‬חייב לצרף לכתב תביעת תעודת רופא או‬
‫חוות דעת של מומחה רפואי‪ .‬כאשר מדובר בנזקי גוף שלא נגרמו עקב תאונת דרכים‪ ,‬יש לצרף‬
‫חוות דעת רפואית לכתב התביעה‪ .‬לנתבע יש זכות לצרף חוות דעת נגדית‪ ,‬ובמקרה של פער בין‬
‫חוות הדעת‪ ,‬ייתכן שבית המשפט ימנה מומחה שלישי מטעמו‪ .‬לבעלי הדין מותר להמציא‬
‫למומחים כל מסמך רלבנטי‪ ,‬וכן ישנה אפשרות לחקור את המומחה בחקירה נגדית‪ .‬בתביעת‬
‫נזקי גוף עקב תאונת דרכים‪ ,‬כשההסדר בפלת"ד אינו מבוסס על אשם אלא על אחריות‬
‫מוחלטת‪ ,‬די בכך שאדם נפגע בתאונת דרכים ונגרם לו נזק גוף‪ ,‬על‪-‬מנת שתקום לו זכות פיצי‬
‫לפי הפלת"ד‪ .‬השלכה של תקיפה זו באה לידי ביטוי גם בנושא מינוי מומחים רפואיים‪ .‬בעבר‪,‬‬
‫לפני ההסדר לנפגעי תאונות דרכים‪ ,‬נושא הוכחת הנזק גרם להתמשכות הדיונים מעבר‬
‫לסבירות הרגילה‪ .‬עלות המומחים היא רבה‪ ,‬והנפגע לא תמיד שנכנס לסיטואציה שלא ברצונו‪,‬‬
‫יכול להרשות לעצמו עלויות שכאלה‪ .‬על כן הפלת"ד שינה נושא זה‪ .‬קיימות תקנות הנוספות‬
‫לפלת"ד ולפקודת רכב מנועי‪ :‬תקנות פיצויים לנפגעי תאנות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק‬
‫שאינו ממוני)‪ ,‬תקנות פיצויים לנפגעי תאנות דרכים (מומחים)‪ ,‬תקנות פיצויים לנפגעי תאנות‬
‫דרכים (תשלומים עיתיים)‪ ,‬תקנות פיצויים לנפגעי תאנות דרכים (תשלומים תכופים)‪.‬‬
‫בבקשה למינוי מומחה יש לצרף את המסמכים הבאים‪:‬‬
‫בקשה למינוי מומחה‬ ‫‪-‬‬
‫תצהיר בנושא בריאותו (פירוט מחלות קודמות)‬ ‫‪-‬‬
‫כתב ויתור על סודיות רפואית‬ ‫‪-‬‬
‫העתקי סיכומי מחלה מתוך המוסד בו היה מאושפז או כל מסמך‪ ,‬אפילו לא רפואי‪ ,‬שנערך‬ ‫‪-‬‬
‫לצורך הטיפול‪.‬‬

‫אסור להמציא למומחה מטעם בית המשפט חוות דעת רפואיות נוספות למעט חוות דעת‬
‫מומחים שמונו ע"י בית משפט אגב אתו הליך‪.‬‬

‫קשר סיבתי ‪ -‬המשך‬

‫גורם זר מתערב‬
‫לעתים אנו רואים בפסיקה שהקשר הסיבתי מתנתק ע"י גורם זר מתערב‪.‬‬

‫פס"ד בן שמעון נ' ברדה‬

‫מדריך גדנ"ע שלא איבטח כראוי מועדון קליעה‪ ,‬נערים פרצו לשם וגנבו נשק‪ ,‬שיחקו ונפגעו‪.‬‬
‫הגורם הזר – פריצה ומשחק הנערים‪ .‬בית המשפט דחה את הטענה וזאת בשל צפיות – היה‬

‫‪73‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫עליו לצפות את הפריצה‪ .‬בית המשפט‪ :‬התערבות גורם זר (הניזוק או גורם שלישי)‪ ,‬אין בה‬
‫כשלעצמה כדי לנתק את הקש"ס‪ .‬השאלה תמיד‪ :‬האם התערבות זו הייתה צפויה?‬

‫הנושא מוסדר בסעיף ‪ 64‬לפקודת הנזיקין ‪)2(64 -‬‬

‫בית המשפט קבע מספר מבחנים‪:‬‬
‫מבחן הצפיות‬
‫מבחן הסיכון – האם זה בתחום הסיכון שיצר המזיק‬
‫מבחן השכל הישר‬

‫מ"י נ' הרצל אביטן – הוא גנב רכב צבאי‪ ,‬הערים על הש"ג ונסע הביתה‪ ,‬הוא אסף נערים לרכב‬
‫וביצע תאונה‪ .‬אחד הנערים שנפגע בתאונה תבע את אביטן ואת המדינה כיוון שהש"ג אפשר‬
‫לאביטן לצאת בלא כרטיס עבודה‪ .‬האם נותק הקש"ס בין מחדלו של הש"ג לבין התאונה? בית‬
‫המשפט קבע‪ :‬נותק הקשר הסיבתי והיה גורם זר מתערב‪ .‬עוד קבע בית המשפט כי התנהגותו‬
‫של אביטן הייתה בגדר התרשלות חמורה והוותה את הסיבה לנזק‪ ,‬ולא התנהגותו של הש"ג‪.‬‬

‫פס"ד קרנית נ' גינת – אשה שנפגעה בתאונה ואח"כ ניסתה להתאבד כתוצאה מהפגיעה‪ .‬נקבע‬
‫שם שלא נותק הקשר הסיבתי‪ .‬התוצאה היא שמי שאחראי לתאונה יהיה אחראי גם על ניסיון‬
‫ההתאבדות‪.‬‬

‫הסתדרות מדיצינית הדסה נ' גלעד – אדם אושפז עקב ניסיון התאבדות‪ ,‬ובהעדר פיקוח ראוי‬
‫התאבד בבית החולים‪ .‬שם נפסק כי לא נותק הקשר הסיבתי בין מחדלו של בית החולים לבין‬
‫התוצאה‪.‬‬

‫כיתן נ' וייס – מדובר בשומר של חברת כיתן שביצע רצח באמצעות כלי נשק שהיה לו‪ .‬התלויים‬
‫(בני המשפחה של הנרצח) תבעו את כיתן על כך שאפשרה לו להחזיק את האקדח‪ ,‬שכן הייתה‬
‫אמורה להבין שיש לו בעיות נפשיות‪ .‬בית המשפט קבע‪ :‬נותק הקש"ס ע"י מעשה הרצח‪.‬‬

‫העיגון החוקי הוא סעיף ‪ – 64‬אדם אשם אם ביצע עוולה והעוולה היא הסיבה או אחת הסיבות‬
‫לנזק‪.‬אך‪ ,‬לא נראה אותו כאשם אם אשמו של אדם אחר היה הסיבה המכריעה לנזק‪.‬‬

‫מדוע מוצדק לשחרר מאחריות אדם כאשר יש מישהו שאשם באופן מכריע?‬
‫כאשר מדובר בגורם זר מכוון‪ ,‬סביר מאוד שגם אלמלא האשם הקטן הנזק היה נגרם‪.‬‬

‫‪74‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫טיפול הפסיקה בכך‪ :‬לא מספיק גורם זר מתערב לניתוק הקש"ס‪ .‬המבחן הוא מבחן הצפיות‪.‬‬
‫ככל שהגורם הזר הוא בלתי צפוי הנטייה תהיה לא להטיל אחריות על הראשון ולנתק את‬
‫הקש"ס‪.‬‬
‫בנוסף לגורם הצפיות ישנם מבחני עזר נוספים שיש לקחתם בחשבון לעניין הגורם המתערב‬
‫הזר‪:‬‬
‫‪ .1‬האם הגורם הזר הוא מכוון או רשלני? בכל הדוגמאות עד כה הגורם הזר היה מכוון‬
‫(רצח‪ ,‬התאבדות‪ ,‬פריצה ולקיחת נשק)‪ .‬הנטיה תהיה שכאשר יש גורם זר מתערב מכוון‬
‫הוא ינתק את הקשר הסיבתי‪ ,‬אך אין זה בהכרח‪ ,‬שכן ייתכן שהוא יהיה צפוי (מקרה‬
‫הגדנ"ע או ההתאבדות)‪.‬‬
‫‪ .2‬התרשלות הנתבע – ככל שרשלנותו תגדל בית המשפט ייטה להטיל עליו אחריות‬
‫ולקבוע שלא נותק קשר סיבתי‪ .‬יש כאן שיקולי מדיניות‪.‬‬
‫‪ .3‬כאשר הניזוק הוא אחד האשמים בנזק או האשם הבלעדי בנזק‪ ,‬ייתכן שניטה לא‬
‫להטיל אחריות ולומר כי נותק הקש"ס‪.‬‬

‫ריבוי מעוולים‬
‫סעיף ‪ 11‬לפקודה‬
‫הסעיף קובע שאם שני בני אדם או יותר חבים בגין מעשה עוולה אחד‪ ,‬ניתן לתבעם יחד והם‬
‫חבים יחד ולחוד‪ .‬כלומר‪ ,‬כל אחד מהם אחראי על מלוא הנזק‪.‬‬
‫להלן מספר קטגוריות לדוגמאות של מעוולים במשותף העולות מבדיקת סעיף ‪ 11‬וסעיף ‪64‬‬
‫לפקודה יחדיו‪:‬‬
‫‪ .1‬מעשה אחד חובה אחת – נעשה מעשה אחד‪ ,‬הופרה חובה אחת כלפי הניזוק‪ ,‬אך יש‬
‫כמה מעוולים שחבים כלפי הניזוק‪ .‬הדוגמה היא אחריות שילוחית (סעיפים ‪12-15‬‬
‫לפקנ"ז) או תאונת דרכים (אחריות הנוהג והמשתמש)‪.‬‬
‫‪ .2‬מעשה אחד שתי חובות – פס"ד בן שמעון נ' ברדה‪ .‬המעשה האחד הוא היריות שגרמו‬
‫לפציעה‪ ,‬אך הופרו שתי חובות‪ :‬המדריך התרשל במחדל ולא שמר כראוי על המחסן;‬
‫היורה התרשל במעשה – לא נזהר כראוי ופגע בחברו‪ .‬לכן המדריך והיורה הם מעוולים‬
‫במשותף וביניהם תיקבע אחריות לפי מידת אחריותו של כל אחד‪.‬‬
‫‪ .3‬שני מעשים שתי חובות ‪ -‬כ"א הוא גורם בלעדיו ַאִי ן לנזק – נהג מגיע לצומת ולא עוצר‬
‫באדום‪ .‬נהג שני לא עוצר בעצור‪ ,‬הם מתנגשים ואדם שלישי נפגע‪ .‬כל אחד מהם הוא‬
‫גורם בלעדיו אין ועל כן שני הנהגים מעוולים במשותף‪ .‬כל אחד מהם הפר חובה אחרת‬
‫וביחד יצרו את הנזק‪.‬‬
‫‪ .4‬שני מעשים שתי חובות ‪ -‬כ"א היה גורם לנזק קל יותר לּו פעל לבדו – המדובר בגורמים‬
‫מצטברים – פס"ד קורנוייזר – שלושה כלבים שנשכו יחדיו וגרמו ביחד נזק גדול‪.‬‬

‫‪75‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫המדובר בנזק מצטבר ולכן המעוולים הם מעוולים במשותף החבים ביחד ולחוד על‬
‫הכל‪.‬‬
‫‪ .5‬קשיים ראייתיים – מצב בו בית המשפט קובע שישנם שני גורמים לנזק‪ ,‬אך לא ניתן‬
‫לאמוד את חלקו של כל אחד מהם בגרימת הנזק‪ .‬ההנחה היא שכל אחד עשה מחצית‬
‫הנזק‪ ,‬אך ייתכן שבמקרים מסוימים ייקבע שבשל קשיים ראייתיים כל המעוולים יהיו‬
‫אחראים על הכל ביחד ולחוד – זה כאשר המעוולים גרמו נזק ראייתי‪ .‬לדוגמה‪ :‬אדם‬
‫טופל ע"י שני רופאים אשר לא ערכו רישום נאות של הטיפול‪ .‬נשאלת השאלה‪ ,‬כמה‬
‫הניזוק יכול היה לקבל לולא הנזק הראייתי? כיוון שהשניים לא ניהלו רישום נוכל‬
‫לומר כי הנפגע יוכל לתבוע את שניהם על מלוא נזקו‪.‬‬

‫עקרון ההשתתפות בין מעוולים‬

‫עקרון זה מעוגן בסעיף ‪ 84‬לפקנ"ז‬

‫‪ .84‬שיפוי בין מעוולים‬

‫(א) כל מעוול החב על הנזק רשאי להיפרע דמי השתתפות מכל מעוול‬
‫אחר החב‪ ,‬או שאילו נתבע היה חב‪ ,‬על אותו נזק‪ ,‬אם כמעוול יחד ואם‬
‫באופן אחר‪ ,‬אלא ששום אדם לא יהא זכאי להיפרע דמי השתתפות לפי‬
‫סעיף קטן זה ממי שזכאי לשיפוי ממנו בשל החבות שבגללה נתבעת‬
‫ההשתתפות‪.‬‬

‫(ב) בהליכים על השתתפות לפי סעיף זה יהיו דמי ההשתתפות בסכום‬

‫שיקבע בית המשפט על פי הצדק והיושר בהתחשב עם מידת אחריותו של‬
‫האדם לנזק; בית המשפט מוסמך לפטור אדם מחובת השתתפות או‬
‫להורות שהשתתפותו של אדם תהא כדי שיפוי מלא‪.‬‬

‫בהקשר למקרה הגדנ"ע‪ :‬לכאורה מדריך הגדנ"ע רשאי לתבוע את המעוול השני – הנער שפרץ‬
‫למחסן הנשק‪.‬‬
‫הפסיקה קבעה כי "כל מעוול החב על הנזק" – הכוונה היא שעל‪-‬פי הדין המהותי הוא עשוי‬
‫להתחייב‪ ,‬הוא יכול לתבוע דמי השתתפות ממעוול אחר‪ .‬אין הכוונה דווקא על חיוב בפסק‪-‬דין‪.‬‬
‫דוגמה‪ :‬עובד ומעביד – עובד התרשל ואדם שביקר במפעל ניזוק כתוצאה כך‪ .‬הנפגע יוכל לבוא‬
‫לעובד ולדרוש פיצוי‪ .‬במקרה כזה‪ ,‬הגם שהמזיק לא נמצא אשם בגרימת הנזק בבית משפט‪,‬‬
‫רשאי הוא לתבוע את המעביד לקבל השתתפות‪.‬‬
‫בפועל אם יש מעוול המודע למעוולים נוספים‪ ,‬הוא יוציא נגדם הודעות צד ג'‪ ,‬ובבית המשפט‬
‫תברר אשמתם של הגורמים המעורבים‪.‬‬

‫‪76‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫י‪ .‬אחריות למעשה הזולת*‬

‫‪ .1‬קיימים יחסי עובד מעביד‬
‫‪ .2‬העוולה בוצע ע"י העובד‬
‫‪ .3‬העוולה בוצעה תוך כדי עבודתו של העובד‬
‫פקודת הנזיקין [נוסח חדש] [תיקון אחרון ‪. . ]25/6/00‬‬
‫========================================‬

‫‪ .13‬חבות מעביד‬
‫(א) לענין פקודה זו יהא מעביד חב על מעשה שעשה עובד שלו ‪-‬‬
‫(‪ )1‬אם הרשה או אישרר את המעשה;‬
‫(‪ )2‬אם העובד עשה את המעשה תוך כדי עבודתו;‬
‫אולם ‪-‬‬
‫(א) מעביד לא יהא חב על מעשה שעשה מי שאיננו מעובדיו‪,‬‬
‫אלא אחד מעובדיו העביר לו תפקידו בלא הרשאתו‬
‫המפורשת או המשתמעת של המעביד;‬
‫(ב) מי שהיה אנוס על פי דין להשתמש בשירותו של אדם שאין‬
‫בחירתו מסורה לו‪ ,‬לא יהיה חב על מעשה שעשה האדם‬
‫תוך כדי עבודתו זו‪.‬‬
‫(ב) רואים מעשה כאילו נעשה תוך כדי עבודתו של עובד‪ ,‬אם עשהו כעובד‬
‫וכשהוא מבצע את התפקידים הרגילים של עבודתו והכרוכים בה אף על‬
‫פי שמעשהו של העובד היה ביצוע לא נאות של מעשה שהרשה המעביד;‬
‫אולם לא יראו כן מעשה שעשה העובד למטרות של עצמו ולא לענין‬
‫המעביד‪.‬‬
‫(ג) לענין סעיף זה‪ ,‬מעשה ‪ -‬לרבות מחדל‪.‬‬

‫סעיף ‪(13‬א) קובע שמעביד אחראי על מעשה עובדו אם הרשה או אשרר את המעשה או שהעובד‬
‫עשה את המעשה תוך כדי עבודתו‪.‬‬

‫סעיף ‪(13‬א)(‪ )2‬קובע שלא תהיה אחריות למעביד אם המעשה נעשה ע"י מישהו שהתפקיד‬
‫הועבר אליו ע"י אחד מעובדיו‪.‬‬
‫לדוגמה‪ :‬עובד חברת חשמל שמגיע למקום לבצע תיקון ונותן את ביצוע התיקון לאדם אחר‬
‫מטעמו‪ .‬במקרה כזה המעביד אינו אחראי‪.‬‬
‫סעיף ‪(13‬א)(‪()2‬ב) ‪ -‬מי שהיה אנוס ע"פ דין להשתמש בשירותו של אדם שאין בחירתו מסורה לו‪.‬‬

‫מהי ההצדקה להטיל אחריות שילוחית על מעביד?‬

‫‪ .1‬למעביד יש יכולת פיקוח על עובדיו – הטלת האחריות הזו מתמרצת אתו לפקח על‬
‫העובדים‪ .‬המעביד כמונע הנזק בצורה הטובה ביותר‪ .‬נימוק הרתעתי‪.‬‬
‫‪ .2‬המעביד יכול לפזר ביתר קלות את הנזק באמצעות ביטוח‪ ,‬והוא מגלגל את העלויות על‬
‫מקבלי השירות‪.‬‬

‫‪77‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫מה קורה כשהעובד חורג מהוראות שקיבל? האם זה "תוך כדי עבודתו"? הפסיקה מאבחנת בין‬
‫מצב שבו ההתרשלות חריגה לחלוטין מן העבודה‪ ,‬לבין מצב של ביצוע לא נאות ורשלני של‬
‫העבודה‪ .‬כאשר המדובר בביצוע רשלני – זה יהיה תוך כדי עבודה וכאשר ההתרשלות היא‬
‫חריגה לחלוטין – לא תחשב למסגרת העבודה‪ .‬הדבר מעוגן בסעיף ‪(13‬ב)‪.‬‬
‫שני תנאים מצטברים‪ :‬פועל למטרות עצמו ולא למטרות המעביד‪.‬‬

‫פס"ד מדינת ישראל נ' מדר – המדובר בחייל אשר לקח טרמפיסט‪ ,‬אזרח‪ .‬החייל שנהג ברכב‬
‫עצר לחיילים‪ ,‬וביחד עם החיילים אסף אזרחים‪ .‬הנהג עשה תאונה והאזרח נהרג‪ .‬האם המדינה‬
‫חבה באחריות שילוחית? פסה"ד קבע כי המדובר בביצוע רשלני של התפקיד אך לא בחריגה‬
‫גדולה ממנו‪.‬‬
‫בית המשפט קבע שסטית העובד היא קלה ושולית לביצוע התפקיד‪ ,‬אזי היא בעלת אופי מקרי‪.‬‬
‫אם הטרמפיסט ידע על הסטיה‪ ,‬אזי המעביד לא יחוב כלפיו דבר‪.‬‬
‫פס"ד לוונשטיין – משאית סחורה ששקעה מחוץ למוצב באבו רודס ליד התעלה‪ .‬כל הסחורה‬
‫נגנבה ע"י החיילים‪ .‬החיילים נהגו בניגוד לפקודות בכל הנוגע להכנסת כלי רכב מסוג זה (חל‬
‫איסור להכניס את כלי הרכב מסוג זה למוצב)‪ .‬מצד שני החיילים אחראים אחריות שומר על‬
‫המשאית מרגע שחילצו אותה‪ .‬בית המשפט קבע כי המדובר בביצוע רשלני‪ ,‬אך עדיין במסגרת‬
‫העבודה‪.‬‬
‫למעביד יכול שתהיה אחריות ישירה ושילחוית גם יחד‪.‬‬
‫פס"ד פרץ נ' קק"ל ‪ -‬פרץ עבד בקק"ל‪ ,‬וביחד עם הממונה נשלחו לפקח על עובדי הדואר שעסקו‬
‫בכריתת עצים‪ .‬במהלך הסיוע לעובדי הדואר‪ ,‬פרץ טיפס על העץ ונפל ונפצע במהלך סיועו‬
‫לעובדי הדואר‪ ,‬הגם שתפקידו היה לפקח ולא לסייע‪ .‬פרץ תבע את הקק"ל אך זו טענה כי הוא‬
‫פעל כעובד דואר‪ .‬השאלה היא‪ ,‬האם הוא נפגע במסגרת עבודתו בקק"ל‪ .‬השופט ברנזון בודק‬
‫זאת וכן האם הממונה פעל במסגרת עבודתו? השופט קובע שהשניים פעלו במסגרת עבודתם‪.‬‬
‫קיימות שתי שאלות נפרדות‪ :‬האם הקק"ל אחראית באחריות ישירה כלפי פרץ והאם יש לו‬
‫חובת זהירות כלפיו? כיוון שפרץ פעל במסגרת עבודתו בקק"ל‪ ,‬האחרונה נושאת באחריות‬
‫ישירה כלפיו ולא דאגה לשלומו‬
‫האם קק"ל אחראית באחרית שילוחית בגין המעשים של הממונה שהתיר לו לעסק בכריתת‬
‫עצים? לשם כך היה צריך לבדק האם הממונה על פרץ פעל בסמכות?‬
‫ייתכן שתהיה אחריות ישירה ולא תהיה אחריות שילוחית ולהיפך‪.‬‬

‫פקודת הנזיקין [נוסח חדש] [תיקון אחרון ‪. . ]25/6/00‬‬

‫========================================‬

‫‪78‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫‪ 14.‬חבותו של השולח‬

‫לענין פקודה זו‪ ,‬המעסיק שלוח‪ ,‬שאיננו עובדו‪ ,‬בעשיית מעשה או סוג של מעשים למענו‪ ,‬יהא חב‬
‫על כל דבר שיעשה השלוח בביצוע אותו מעשה או סוג מעשים ועל הדרך שבה הוא מבצע אותם‪.‬‬

‫‪ 15.‬חבותו של בעל חוזה‬

‫לענין פקודה זו‪ ,‬העושה חוזה עם אדם אחר‪ ,‬שאיננו עובדו או שלוחו‪ ,‬על מנת שיעשה למענו‬
‫מעשה פלוני‪ ,‬לא יהא חב על עוולה שתצמח תוך כדי עשיית אותו מעשה; הוראה זו לא תחול‬
‫באחת מאלה‪:‬‬

‫(‪ )1‬הוא התרשל בבחירת בעל חוזהו;‬

‫(‪ )2‬הוא התערב בעבודתו של בעל חוזהו באופן שגרם לפגיעה או לנזק;‬

‫(‪ )3‬הוא הרשה או אישרר את המעשה שגרם לפגיעה או לנזק;‬

‫(‪ )4‬הוא היה אחראי מכוח חיקוק לעשיית המעשה שביצועו מסר לקבלן עצמאי;‬

‫(‪ )5‬הדבר שלעשייתו נעשה החוזה היה שלא כדין‪.‬‬

‫סעיף ‪ - 14‬שלוח‬
‫ע"פ סעיף ‪ – 15‬קבלן עצמאי ‪ -‬כשמזמינים עבודה אצל מישהו לא חבים על עבודות שמבצע שכן‬
‫הוא אדם עצמאי למעט הסייגים המפורטים בסעיף‪.‬‬

‫הפסיקה התבלטה על סווג מקרים בין סעיף ‪ 14‬לסעיף ‪ .15‬מהו המבחן להבחין בין שולח‪-‬שלוח‬
‫לבין מזמין‪-‬קבלן?‬
‫פס"ד קשאני נ' רסקו – בעל מוסך שבקשו ממנו להחליף מנוע‪ .‬ההחלפה בוצעה ובוצעה הרצה‬
‫וגרם נזק בתאונה‪ .‬השאלה היא האם הוא פעל כקבלן עצמאי ולכן רסקו בעל הרכב לא יהא‬

‫‪79‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫אחראי‪ ,‬או שמא פעל כשלוח שלו? שם נפסק כי פעל כקבלן עצמאי‪ .‬הסיווג יהיה ע"פ כל מקרה‬
‫לגופו‪.‬‬

‫בפסקי דין אחרים מזכירים את עצמאותו של מבטח – ככל שיש לו עצמאות רבה יותר‪ ,‬כן‬
‫ייחשב כקבלן עצמאי‪.‬‬

‫פס"ד מ"י נ' נסים – נהג בשם גולדמן‪ ,‬אשר עבד עבור חברת "איל"‪ .‬חברה זו סיפקה שירותים‬
‫לצבא וגולדמן הושכר לצבא‪ .‬הוא גרם נזק במהלך נסיעה‪ .‬האם היה קבלן עצמאי או שמא היה‬
‫שלוח? לכאורה ע"פ מבחן העצמאות המדובר בקבלן עצמאי‪ ,‬אולם באופן בסיסי יש פיקוח של‬
‫המדינה‪ .‬בית המשפט‪ :‬יש לאבחן בין מקרה שבו המשימה עצמה הועברה לאחר‪ ,‬לבין מקרה‬
‫שבו ביצוע המשימה בלבד הועבר לאחר‪ .‬דוגמה‪ :‬אדם מבקש להעביר רכבו לחיפה‪ ,‬הוא מבקש‬
‫מחברו להעביר את הרכב עבורו – אלו הם יחסי שולח‪-‬שלוח; אך אם שולח את הרכב עם גרר‬
‫או אוניה – אין לו שליטה בדרך‪ .‬אזי המדובר בקבלן‪ .‬במקרה הראשון‪ ,‬אם תקרה עוולה בדרך‪,‬‬
‫המדובר ביחסים של שלוח‪ ,‬ובמקרה השני לא יהיה סעד‪.‬‬
‫בפסיקה ניתנו שני מבחני עזר‪:‬‬
‫‪ .1‬האם מדובר במבצע מקצועי? אם הועברה עבודה למוסך וכו'‪ ,‬סביר להניח שהמדבר‬
‫באדם מקצועי‪.‬‬
‫‪ .2‬מידת עצמאותו של המבקש? האם המבצע הוא חלק אינטגרלי ממי שהזמין את‬
‫השירות או האם נתן שירות עצמאי?‬

‫במ"י נ' נסים מבחן המקצועיות לא פתר את הבעיה‪ ,‬שכן היו שני נותני שירותים מקצועיים –‬
‫גם "איל" וגם הנהג עצמו‪ .‬הפתרון היה במבחן העצמאות‪.‬‬

‫לשיעור הבא‪ :‬פיצויים בגין נזקי גוף‪.‬‬

‫ד"ר נזיקין ‪ /‬ד"ר רון קליינמן ‪7.1.03‬‬

‫חישוב והערכת פיצויים‬

‫מפנה לספר של י' קציר – פיצויים בגין נזקי גוף‬

‫יא‪ .‬פיצויים בגין נזקי גוף*‬

‫‪ 3‬גורמים יכולים לתבוע פיצויים‪:‬‬
‫הניזוק החי‬
‫העיזבון (ירושת העיזבון המת – כל מה שהניזוק יכול היה לתבוע)‬

‫‪80‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫התלויים – אינם באים מכוחו של הניזוק אלא תובעים על מה שהם הפסידו‬

‫כתוצאה ממות הניזוק‬

‫‪ .19‬השפעת מוות על עילת תביעה‬

‫(א) נפטר אדם ‪ -‬כל עילות תביעה בשל עוולה שהיו עומדות לנפטר או‬
‫נגדו‪ ,‬יוסיפו לעמוד בעינן‪ ,‬בכפוף להוראות סעיף זה‪ ,‬לטובת עזבונו או נגד‬
‫עזבונו‪ ,‬הכל לפי הענין‪.‬‬
‫(ב) היתה עילת תובענה מוסיפה לעמוד כאמור לטובת עזבונו של נפטר‪,‬‬
‫והמעשה או המחדל היוצר את העילה גרם למותו‪ ,‬יהיו הפיצויים שניתן‬
‫להיפרע לטובת העזבון מחושבים בלי שים לב להפסד או לריווח שנגרם‬
‫לעזבון עקב המוות‪ ,‬אבל ניתן לכלול בהם סכום להוצאות קבורה‪.‬‬
‫(ג) נסבל נזק על ידי מעשה או מחדל שהיו משמשים עילה לתובענה בשל‬
‫עוולה נגד אדם פלוני אלא שנפטר לפני הנזק או בשעת הנזק‪ ,‬יראו‪ ,‬לענין‬
‫פקודה זו‪ ,‬את עילת התובענה שהיתה קיימת נגדו בשל המעשה או‬
‫המחדל אילו נפטר אחרי הנזק‪ ,‬כאילו היתה קיימת נגדו לפני שנפטר‪.‬‬
‫(ד) הזכויות הנתונות לפי פקודה זו לעזבון של נפטר באות להוסיף על‬
‫הזכויות הנתונות לתלויים בנפטר לפי פקודה זו או כל חיקוק אחר ולא‬
‫לגרוע מהן‪.‬‬

‫סעיף ‪(19‬א) – מתייחס הן לגבי מות המזיק והן לגבי מות הניזוק‪.‬‬
‫עיזבון – תובע בכל מקרה שהניזוק נפטר גם אם לא נפטר כתוצאה מהעוולה‪.‬‬
‫תלויים – יכולים לתבוע רק כשהעוולה גרמה למוות‪.‬‬

‫תביעת העזבון‬
‫עזבון ‪ -‬כל מה שיכול היה לתבוע הניזוק עובר אליו במותו‪.‬‬
‫דוגמה‪ :‬אירעה תאונה והנפגע נפטר כעבור שנה‪.‬‬
‫נזק מיוחד – נזק מוכח‪ ,‬שכבר קרה‪.‬‬
‫עזבון יכול לתבוע באותה שנה בגין נזק מיוחד ממנו סבל הנפגע שנפטר – למן מועד‬
‫הנזק והפטירה‪ :‬אובדן כושר השתכרות‪ ,‬הוצאות טיפול‪ ,‬כאב וסבל וכו'‪.‬‬
‫חל מהפטירה ואילך לא יוכל העיזבון לתבוע את הדברים האלה כגון אובדן כושר‬
‫השתכרות‪ .‬זו הלכת השנים האבודות‪.‬‬
‫כשהעוולה גרמה למוות ניתן לתבוע בגין קיצור החיים‪.‬‬

‫בשל הקושי לאמוד את שווי החיים כאשר עוולה גרמה למוות – בתי המשפט‬
‫מעניקים סכום צנוע ולא גבוה בלא להתחשב בשאלה בכמה קוצרו החיים‪ .‬הגם‬
‫שיש עקרונות לפסיקת פיצויים על נזקי גוף ואובדן חיים‪ ,‬בתי המשפט נוטים לפסוק‬
‫בכל מקרה לגופו והם מושפעים מנסיבות כל מקרה ומקרה‪.‬‬

‫‪81‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫תביעת התלויים‬
‫מוסדרת בסעיפים ‪ 78-80‬לפקודה‪.‬‬
‫פקודת הנזיקין [נוסח חדש] [תיקון אחרון ‪. . ]25/6/00‬‬
‫========================================‬

‫‪ .78‬זכותם של תלויים לפיצויים‬

‫גרמה עוולה למותו של אדם‪ ,‬והיה אותו אדם‪ ,‬אילולא מת‪ ,‬זכאי אותה‬
‫שעה לפיצויים לפי פקודה זו בעד חבלת גוף שגרמה לו העוולה ‪ -‬יהיו בן‬
‫זוגו‪ ,‬הורו וילדו זכאים לפיצויים מן האדם האחראי לעוולה‪.‬‬

‫‪ .79‬הזכאי להגיש תובענה‬

‫תובענה לפיצויים לפי סעיף ‪ 78‬תוגש על ידי מבצע הצוואה‪ ,‬או מנהל‬
‫העזבון‪ ,‬או היורשים של המת‪ ,‬לטובת בן זוגו‪ ,‬הורו וילדו‪ ,‬או לטובת אלה‬
‫מהם שעודם בחיים;אם תוך ששה חדשים לאחר מות הנפגע לא הוגשה‬
‫תובענה כאמור ‪ -‬כל מי שלטובתו אפשר היה להגישה רשאי להגישה בשם‬
‫כולם או בשם מקצתם‪.‬‬

‫‪ .80‬הפיצויים וחישובם‬
‫בתובענה לפי סעיף ‪ 78‬יש למסור פרטים בדבר האנשים שלטובתם היא‬
‫מוגשת ובדבר הפסד הממון שסבל כל אחד מהם עקב מות הנפגע‪,‬‬
‫והפיצויים יינתנו בעד הפסד הממון שסבלו למעשה‪ ,‬או עתידים לסבול‬
‫אותו למעשה‪ ,‬ובכלל זה הוצאות שהוציאו לקבורתו; לאחר שינוכו‬
‫מסכום הפיצויים הוצאות משפט שלא נגבו מהנתבע‪ ,‬יקבע בית המשפט‬
‫בשעת שפיטה‪ ,‬את חלקו של כל אחד מן הזכאים בסכום הנותר‪.‬‬

‫תביעת תלויים תלויה בעובדת קיומה של עולה נגד המנוח אשר גרמה למוות‪.‬‬
‫המדובר בתביעה עצמאית והם תובעים על נזקם שלהם ולא על נזק של המנוח‪.‬‬

‫תלויים – כל מי שהפסיד נזק ממוני עקב מות המנוח – קרוב מדרגה ראשונה (בן‬
‫זוג‪ ,‬הורה‪ ,‬ילד)‪ .‬המדובר ברשימה סגורה של תלויים‪.‬‬

‫דוגמה‪ :‬אדם שהרוויח ‪ ₪ 5,000‬בחודש נפטר כתוצאה מעוולה‪ ,‬בעוד אשתו מרוויחה‬
‫‪ .₪ 50,000‬הפסדה הכספי עקב מות בעלה יכול להתבטא בכך שעליה לצמצם את‬
‫שעות עבודתה בגין מות בעלה‪.‬‬

‫קיימים ‪ 4‬תנאים מצטברים להתגבשות זכויות התלויים לפיצויים‪:‬‬

‫‪ .1‬בן זוג‪ ,‬הורה או ילד‪ .‬בן זוג‪ -‬פס"ד לינדורן נ' קרנית – בן זוג כולל גם ידועים‬
‫בציבור‪.‬‬

‫‪82‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫‪ .2‬העוולה גרמה למות הניזוק – אם הניזוק נפצע קשה ולא מת‪ ,‬אין עילה‬
‫לתלויים אך הניזוק יקבל הרבה יותר עבור הוצאות טיפול‪ ,‬אובדן כושר‬
‫השתכרות‪ ,‬כאב וסבל וכו'‪.‬‬
‫‪ .3‬נגרם לתלויים הפסד ממון – שאלה עובדתית‪ .‬התלויים צריכים להוכיח מה‬
‫תרם הניזוק למשפחה‪ .‬לגבי נזק נשפי – ההגבלת ע"פ הלכת אלסוחה‪ :‬דרגה‬
‫ראשונה‪ ,‬נזק נפשי בדרגה גבוהה (סבל אינטנסיבי מרוכז)‬
‫‪ .4‬המנוח עובר למותו היה זכאי לפיצויים בגין חבלת גוף‪( .‬סעיף ‪ )78‬לדוגמה‪:‬‬
‫אם אחרי חצי שנה הניזוק מהיר והגיש תביעה בה זכה‪ ,‬או שזכה לפיצויים‬
‫בדרך של הסכם פשרה ולאחר מכן מת – לתלויים כבר אין עילה שכן להם‬
‫יש עילה כל עוד הניזוק לא קיבל פיצוי‪.‬‬
‫לגבי התנאי הרביעי – כאשר אדם נפגע בצורה קשה ובאה אליו חברת הביטוח של‬
‫הפוגע ותרצה להגיע לפשרה‪ .‬יש להבין שאם הוא חותם על הפשרה הוא נפטר‪,‬‬
‫לתלויים שלו לא יהיה פיצוי‪ .‬יש חשש מכך שהניזוק יקבל פיצוי כפול‪.‬‬
‫אדם על ערש דווי – החברה תבקש לסגור אתו הסכם פשרה מהר ככל הניתן‪,‬‬
‫במיוחד כשיש לו שכר גבוה‪ ,‬כדי למנוע תביעות מצד התלויים‪ .‬אם הוא נפטר בטרם‬
‫שהפשרה נחתמה‪ ,‬התלויים יהיו זכאים לתבוע פיצויים‪ .‬במצבים כאלה החברה‬
‫תבקש ללחוץ על הסכם פשרה‪ ,‬אך הניזוק יסרב כיוון שההסכם לא ידאג לתלוייו‪,‬‬
‫אלא אם כן ההסכם יהיה מספיק גבוה כדי לדאוג לתלויים‪.‬‬

‫כיצד מחשבים את הפסד התלויים עקב מות הניזוק?‬

‫השיטה המקובלת בפסיקה היא שיטת הידֹות – פס"ד רותם נ' נוף‪.‬‬

‫שיטת הידֹות‬
‫בעל‪ ,‬אשה‪ 3 ,‬ילדים‬
‫בעל – ‪ - ₪ 5,000‬נפטר כתוצאה מעוולה והתקיימו התנאים של תביעת תלויים‬
‫אשה – ‪₪ 7,000‬‬
‫ההנחה – כל מה שהמשפחה מכניסה היא צורכת‪.‬‬
‫השאלה‪ :‬כמה כל אחד מהתלויים נפגע ממות הניזוק?‬
‫קופה משותפת – ‪ ₪ 12,000‬בחודש‪ .‬נותרו רק ‪ 7,000‬של האשה‪ .‬לכאורה ההפסד הוא‬
‫‪.5,000‬‬
‫שיטת הידות גורסת‪ :‬כל נפש הוא ידה אך מוסיפים ידה נוספת – הוצאות הבית‬
‫(ניקיון ריהוט וכו)‪.‬‬

‫‪83‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫ההכנסות ‪ - ₪ 12,000‬מתחלקות ב‪ 6-‬ידות – מס' הנפשות ‪ +‬ידת משק הבית‪.‬‬

‫לאחר פטירת האב‪ ,‬ההפסד הוא – הכנסת האב ‪ ₪ 5,000‬פחות ה‪ ₪ 2,000-‬שלו שצרך‬
‫במסגרת חלקו במשק הבית‪.‬‬

‫האם הילדים התלויים יכולים לתבוע תמיכה לנצח? לא‪.‬‬

‫עד גיל ‪ – 18‬הילדים זכאים לתמיכה מלאה ע"פ חישוב הידות‪.‬‬
‫גיל ‪ – 18-21‬גיל צבא – הילד זכאי לשליש‪.‬‬
‫אחרי גיל ‪ – 21‬צאצאים לא זכאים לתמיכה‪.‬‬

‫החישובים הללו ניתנים לסתירה בהבאת ראיות אחרות‪.‬‬

‫פיצויים בגין אובדן שירותים‬

‫פס"ד גבאי נ' לוזון‬
‫הבעל נהרג בתאונה‪ ,‬והאשה צמצמה עקב כך את משרתה ונגרם לה הפסד כספי‪.‬‬
‫האם זכאי בן הזוג שנותר בחיים לפיצוי בגין אובדן השירותים של בן הזוג שנהרג?‬
‫השופטים סברו כי ניתן לפצות על כך אך הם נחלקו בהנמקת הצידוק‪ .‬דעת הרוב‬
‫הכירה בעילה של אובדן שירותים‪ ,‬והשופט לוין בדעת מיעוט סבר שאין המדובר‬
‫בעילה נפרדת‪ ,‬אלא המדובר בנזק ממוני נוסף שנגרם לתלוי‪ .‬זה יחשוב לפי הפסד‬
‫הממון שנגרם לבן הזוג הנותר‪.‬‬

‫ניכוי טובת הנאה שבה זכו התלויים כיורשים‬

‫האם מהפיצויים צריך לנכות את הירושה של הניזוק?‬
‫האם צריך לנכות מהם את הקדמת הירושה?‬

‫הלכת יחזקאלי – אין מקזזין את האצת הירושה‪.‬‬

‫ביטוחים שעשה הניזוק לא משפיעים על הפיצויים שצריך לשלם המזיק‪.‬‬

‫מעוגן בסעיף ‪ 81‬לפקודת הנזיקין ובסעיף ‪86‬‬
‫סעיף ‪ – 82‬מל"ל‬

‫אירועים הקורים לאחר קרות הנזק עשויים להכריע על החלטת בית המשפט‪.‬‬

‫תביעת הניזוק החי‬

‫ניזוק חי יכול לתבוע נזקים ממוניים ולא ממוניים‬

‫‪84‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫בנזקים ממוניים אין המדובר ברשימה סגורה – הפסד השתכרות‪ ,‬הוצאות רפואיות‪,‬‬
‫נסיעות וכו'‪.‬‬
‫הפסד כושר השתכרות בנוי לרוב על אחוזי הנכות התפקודית – נכות של ‪- 40%‬‬
‫ישלימו ‪ 40%‬לשכרו ע"פ הנחה של תוחלת חיים שלו צפויה להשתכרות‪.‬‬
‫דיני נזיקין ‪ /‬ד"ר קליינמן ‪14.1.03‬‬
‫המשך – פיצויים בגין נזקי גוף‬
‫תלויים‬
‫‪ .1‬יש זכות לתלויים‬
‫‪ .2‬שיטת הידות‬
‫‪ .3‬פיצויים בגין אובדן שירותים‬
‫‪... .4‬‬

‫כיצד נקבעים פיצויים לנזקי גוף?‬

‫נזק ממוני (לאדם חי בלבד שנפגע)‪ :‬הפסד כושר השתכרות‪ .‬הוצאות רפואיות וכו' (רשימה לא‬
‫סגורה)‬
‫נזק לא ממוני‪ :‬כאב וסבל‪ ,‬קיצור תוחלת חיים (ע"פ הערכות לגבי השפעות הפגיעה על תוחלת‬
‫החיים)‪ ,‬נזק נפשי‪ ,‬אבדן הנאות חיים (?) (רשימה סגורה)‬

‫אבדן השתכרות‬
‫קביעת פיצויים מבוססת על הערכות והיא סובלת מאי‪-‬וודאות קשה‪ .‬כמעט תמיד בית המשפט‬
‫לא יודע מה היה קורה במדויק אלמלא העוולה‪.‬‬
‫נזק של אדם – מצבו כפי שהיה לולא העוולה פחות המצב שלו לאחר גרם הנזק‪.‬‬

‫קיימות שלוש גישות להערכה‪:‬‬

‫‪ .1‬גישה מדויקת – בית המשפט מבקש לבדוק ככל הניתן כמה היה מרוויח הניזוק אלמלא‬
‫העוולה – מה היו שאיפותיו‪ ,‬יכולותיו‪ ,‬אפשרויות הקידום‬
‫‪ .2‬גישת אחוזי הנכות הפונקציונלית‪/‬תפקודית לצמיתות – נקבע לאדם אחוז נכות‬
‫תפקודית מסוים לצמיתות‪ ,‬הדבר משמש כמבחן עזר לקביעת הפיצויים‪ .‬אם נקבעו‬
‫לדוגמה‪ 30% ,‬נכות תפקודית לצמיתות‪ ,‬כל עוד אין סיבה לסתור זאת‪ ,‬ההנחה היא‬
‫שגם הפסד ההשתכרות יהא של ‪ .30%‬עקרונית‪ ,‬תשלום פיצויים הוא חד פעמי‪.‬‬
‫‪ .3‬גישת השכר הממוצע במשק‪.‬‬

‫פיצויים חד‪-‬פעמיים או פיצויים עתיים?‬

‫בית המשפט יעדיף לתת בד"כ פיצויים חד פעמיים‪.‬‬

‫‪85‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫פיצוי עתי – כאשר הנזק הוא מתמשך‪ ,‬הפיצוי ניתן אחת לתקופה ולא בבת אחת‪ .‬מפעם לפעם‬
‫ניתן לפתוח את שאלת גובה הפיצוי בהתאם לשינוי בנסיבות‪ .‬פיצוי זה נראה מדויק וצודק‬
‫יותר‪ .‬מדוע המצב הנפוץ הוא מתן פיצוי חד‪-‬פעמי?‬

‫בפס"ד עיריית חיפה נ' מוסקוביץ' נקבע שלבית המשפט יש תמיד סמכות לקבוע פיצוי עתי‪.‬‬
‫בתאונות דרכים יש תקנות מיוחדות המסדירות פיצויים עתיים‪.‬‬

‫פס"ד נעים נ' ברדה – במקרה של מתן פיצוי חד‪-‬פעמי בית המשפט קובע את גובהו על סמך‬
‫סטטיסטיקה‪ .‬ילד בן ‪ 5‬נפגע קשה בתאונת דרכים‪ .‬שאלות‪ :‬איך לחשב אובדן השתכרות כלא‬
‫יודעים מה יעשה בעתיד? האם תשלום עתי או חד‪-‬פעמי? אחד השופטים קבע חלק מהתשלומים‬
‫כחד‪-‬פעמיים וכחלק כעתיים לעתיד‪ .‬הפגיעה בילד הייתה אמורה לגרום לשלחו למוסד סיעודי‪,‬‬
‫אולם ההורים ביקשו שיישאר בבית‪ ,‬אז הטיפול יקר יותר‪ .‬האם לגיטימי שקרובי ניזוק ידרשו‬
‫זאת הגם שהביטוי שלהם בפיצויים גבוהים יותר‪.‬‬
‫יש לדון בשאלת הגדרה החזרת המצב לקדמותו‪ .‬נקבע שם שבית המשפט יקבע מה נחשב טיפול‬
‫הולם בנסיבות‪ ,‬אך לא את הטיפול הטוב ביותר האפשרי‪ .‬בית המשפט קובע שאין להתחשב‬
‫במאוויים הסובייקטיביים של הקרובים או הנפגע‪ ,‬אלא הקביעה מהו טיפול הולם היא קביעה‬
‫של בית המשפט‪.‬‬
‫ברק‪ :‬קביעת עובדה במשפט אזרחי דורשת ודאות של ‪ .50%‬בהערכת הסיכון לצורך פיצויים יש‬
‫להתחשב בסיכוי נמוך מ‪.50%-‬‬
‫השופטים הציעו ‪ 2‬אפשרויות‪:‬‬
‫השופט ברק הציע לחכות ולראות אם הנפגע יחלה‪ ,‬ואז ישולם לו‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫שמגר (הלכת הרוב)‪ :‬סביר שייקבע כי הילד יאושפז במוסד סיעודי ואם תהיה לו אפילפסיה‬ ‫‪-‬‬
‫אזי הוא יהיה במוסד‪.‬‬

‫חסרונות של פיצוי עתי‪:‬‬

‫‪ .1‬אין סופיות דיון או סגירה מוחלטת של העניין‪.‬‬
‫‪ .2‬יש סיכון שהמזיק יפשוט את רגלו‪.‬‬
‫‪ .3‬תמריצים של הניזוק להקטין את נזקיו – כשניזוק מקבל פיצוי חד פעמי המוטיבציה של‬
‫הניזוק להקטין את נזקיו גבוהה מאוד‪ ,‬ולהיפך במקרה של פיצוי עתי‪.‬‬

‫בתקנת הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תשלומים עתיים)‪ ,‬המחוקק היה ער לבעיה זאת‪ ,‬ולכן‬
‫נקבע שם בתקנה ‪ ,2‬כי יש סמכות לבית המשפט להגדיל את הפיצוי העתי אם חלה החמרה‬
‫במצב הניזוק‪ .‬הסמכות היא להגדיל ולא לצמצמה‪ .‬זוהי הדרך לשלול תמריץ שלילי‪.‬‬

‫‪86‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫האם הניזוק נהנה מפטור ממס על תשלום פיצויים?‬

‫הניזוק הוא שנהנה מהפטור‪ ,‬בעוד שהמזיק ישלם את הסכום ברוטו‪.‬‬

‫הלכת השנים האבודות‬

‫עזבון המנוחה שרון גבריאל‬
‫ילדה בת שמונה שנהרגה בתאונת דרכים‪ .‬שם נקבע הכלל‪ :‬אין פיצוי בגין הפסד השתכרות על‬
‫השנים שאבדו‪ .‬דעת הרוב‪ :‬הנזק שנגרם הוא אובדן שנות חיים‪ ,‬וזה גדול יותר מאובדן כושר‬
‫השתכרות‪ .‬לא ניתן לומר שמי שאיבד את כל החיים איבד פרק מהם‪ ,‬שבו יכול היה לקבל‬
‫משכורת‪ .‬לכן הפיצוי יהיה על קיצור תוחלת החיים‪ .‬ברק בדעת מיעוט סבור שיש לתת פיצוי על‬
‫שנים אבודות מן הטעמים‪:‬‬
‫‪ .1‬הגנה על התלויים‬
‫‪ .2‬להשלים‬
‫‪ .3‬יותר זול להרוג אדם בתאונה בעוולה מאשר לפצוע אותו קשה‪.‬‬

‫ניזוק שנפגע בעוולה רשאי לדרוש גם נזקים שאינם ממוניים כגון כאב וסבל‪.‬‬

‫פרייליך‬
‫נפגע בתאונה‪ ,‬איבד הכרתו למשך ‪ 28‬יום ואח"כ נפטר‪.‬‬
‫לגבי כאב וסבל – הגישה היא גישה סובייקטיבית – כמה הניזוק באמת סבל‪ .‬המשמעות היא‪,‬‬
‫שכאשר אדם היה בחוסר הכרה ואין עדויות לסבלו‪ ,‬הוא לא יזכה לפיצוי בגין תקופה זו‪.‬‬
‫לגבי אובדן הנאות חיים – משאירים את ההלכה בעינה‪ ,‬שלא מכירים בכך כאב נזק נפרד (ניתן‬
‫לסווג תחת קיצור החיים או תחת כאב וסבל)‪.‬‬
‫בית המשפט קבע‪ ,‬כי אובדן הכרה שקול כנגד קיצור תוחלת החיים‪.‬‬

‫במקרה של תאונת דרכים – יש תקנות מיוחדות המסדירות זאת – חישוב פיצויים בגין נזק‬
‫שאינו נזק של ממון‪ .‬בפלת"ד המגמה היא לתת תקרות ולפשט את ההליך‪,‬וזאת בשל העובדה‬
‫שהפלת"ד מעניקה עילות תביעה רבות בלא צורך להוכיח אשם‪.‬‬
‫הסכום המקסימלי – היום עומד על ‪ .₪ 120,000‬בסעיף ‪ 2‬לתקנות מצויה נוסחה לחישוב‬
‫הסכום‪.‬‬
‫סעיף ‪ – 4‬פיצוי לעזבונות – בגובה רבע‪.‬‬

‫סעיף ‪(4‬א)(‪ )1‬לפלת"ד ‪ -‬בחישוב אובדן כושר השתכרות יש תקרה שילוש השכר הממוצע במשק‪.‬‬

‫‪87‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫יב‪ .‬הטבת נזקי גוף‬

‫הכוונה לכל אותם המסייעים (צד ג') שאדם שסובל מנזק גוף‪ ,‬ובעצם סיועם לו‪ ,‬מקלים את‬
‫נזקו‪.‬‬
‫סוגי הטבת גוף‪ :‬הסעת הניזוק ממקום למקום‪ ,‬סיוע בפעולות הכרחיות וכו'‪ .‬האם המיטיבים‬
‫יכולים לתבוע את החזר הוצאותיהם מהמזיק? התשובה לכך חיובית באופן עקרוני ומצויה‬
‫בחוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף)‪ ,‬תשכ"ד‪ ,1964-‬הקובע שכשאדם‬
‫מיטיב נזק גוף של אחר‪ ,‬הוא זכאי לתבוע את דמי ההטבה מן המעוול (לדוגמה‪ :‬הוצאות‬
‫נסיעה)‪.‬‬
‫בסעיף ‪ 1‬לחוק (הגדרות) נקבע‪:‬‬
‫"הטבת נזק" ‪ -‬הוצאות שהוצאו או שירות שניתן כדי לתקן נזק גוף‪,‬‬
‫למנוע מניזוק החמרתו של נזק או נזק נוסף או להקל מסבלו‪ ,‬לרבות‬
‫תמיכה שניתנה לניזוק למחייתו ולמחיית בני ביתו שנצטרך לה עקב‬
‫הנזק‪ ,‬וכן‪ ,‬אם מת הניזוק‪ ,‬תמיכה כאמור שניתנה לאדם הזכאי לפיצוי‬
‫בשל כך מאת המזיק;‬
‫הפסיקה קובעת‪ ,‬שאם ברור שהמיטיב לא מתכוון לתבוע את המעוול‪ ,‬מסיקים מכך שהוא‬
‫הימחה את זכות התביעה לניזוק‪.‬‬

‫ד"נ ‪ 24/81‬הונוביץ' נ' כהן‬

‫אלמנות קיבוציניקיות שבעליהן נהרגו בתאונה תבעו את המזיק ואת חברת הביטוח כתלויות‪.‬‬
‫הקיבוץ‪ ,‬שהיה המיטיב ביחס לאלמנות‪ ,‬הימחה להן למעשה את זכותו לקבל החזר הוצאות מן‬
‫המזיק או מחברת הביטוח‪ .‬בית המשפט אכן התייחס לקיבוץ כאל מיטיב עם האלמנות וקבע‬
‫שיש לקזז מכספי הפיצוי שיתקבלו מהמזיק את החזר הוצאותיו של הקיבוץ‪.‬‬

‫ע"א ‪" 331/75‬מבטחים" נ' פלאצי – פנסיה כהטבת נזק בת החזר‬

‫שמש נהרג בתאונת דרכים כתוצאה מנהיגה רשלנית של פלאצי‪ .‬בנוסף לסכום חד פעמי שהועבר‬
‫לאלמנתו וילדיו‪ ,‬שילמה למשפחת המנוח "מבטחים" פנסיית שארים‪" .‬מבטחים" ביקשה לקבל‬
‫החזר הוצאותיה בגין תשלום זה מאת פלאצי וחברת הביטוח שלו‪ ,‬אולם בית המשפט המחוזי‬
‫לא קיבל בקשה זו‪ ,‬בקבעו כי אינה עונה הגדרת "הטבת נזק" לפי סעיף ‪ 1‬לחוק התיקון‪.‬‬
‫השופטת בן‪-‬פורת הפכה את החלטת המחוזי וקבעה‪ ,‬כי בהחלט מדובר ב"הטבת נזק" שבגינה‪,‬‬
‫זכאית "מבטחים" לקבל החזר‪.‬‬

‫‪88‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫ע"א ‪ - 370/79‬פרפליצ'יק נ' מוטם – החזר בגין הטבת נזק‬

‫פרפליצ'יק נפגעה בתאונת דרכים ואחותה סעדה אותה במשך תקופה‪ .‬היא טענה כי סיכמה עם‬
‫אחותה לשפותה על הוצאותיה‪ ,‬ודרשה לקבל החזר עליהם כעל הטבת נזק‪ .‬בית המשפט קבע‬
‫שלאחות המסייעת מגיע החזר בגין טרחתה‪ ,‬שכן סיעוד אחותה היה כרוך בויתורים גדולים‬
‫מצדה בלא שביקשה כל תמורה עבור תקופה זו‪ .‬נקבע כי על המזיק לשאת בהוצאות אלה‪.‬‬

‫חברות ביטוח‬
‫אדם נפגע בעוולה ויש לו ביטוח תאונות אישיות‪ .‬חברת הביטוח משלמת לניזוק‪ .‬האם לחברת‬
‫ביטוח יש זכות לתבוע את המזיק ? יש לפנות לסעיפים ‪ 81‬ו‪ 86-‬בפקנ"ז וכן לחוק חוזה הביטוח‪,‬‬
‫התשמ"א‪ 1981-‬לסעיפים ‪ 54‬ו‪ ,62-‬מהם עולה‪ ,‬כי הן לגבי מקרה מוות ביחס לתלויים והן‬
‫במקרה פציעה ביחס לניזוק עצמו – אם יש ביטוח לגבי חייו או פציעתו – יש להבחין בין שני‬
‫סוגים פוליסות‪:‬‬
‫האחת – חברת הביטוח מפצה על נזק בפועל – היא נכנסת בנעלי הניזוק‪ ,‬ובתוקף זאת רשאית‬
‫לתבוע את המזיק‪.‬‬
‫השניה – החברה תפצה את הניזוק על סכום נקוב מראש – והמזיק ישלם לניזוק את הנזק‬
‫בפועל‪ .‬במקרה כזה‪ ,‬חברת הביטוח לא תוכל להיכנס לנעליו של הניזוק ולתבוע את המזיק‪.‬‬

‫יג‪ .‬הגנות בנזיקין‬

‫ההגנות החשובות ביותר בנזיקין‪:‬‬

‫‪ .1‬אשם תורם – סעיף ‪ 68‬לפקנ"ז – אשמו של המזיק יופחת בהתאם למידת אשמו התורם של‬
‫הניזוק;‬
‫‪ .2‬הסתכנות מרצון – ההגנה דה פקטו לא קיימת‪ ,‬שכן גם אם הניזוק הסתכן מרצון‪ ,‬הדבר לא‬
‫ישחרר את המזיק מאחריותו‪.‬‬
‫‪ .3‬חובת הקטנת הנזק המוטלת על הניזוק – אם לא עשה כן‪ ,‬הדבר ינוכה מהפיצויים שחב לו‬
‫המזיק‪.‬‬

‫ע"א ‪ 541/88‬החברה להגנת הטבע נ' המל"ל – אשם תורם‬

‫הורָה מלווה בטיול שנתי מעדה ונפלה כשניסתה לחצות תהום‪ .‬החברה להגנת הטבע טענה כי‬
‫מותה של המטיילת נגרם בשל התנהגותה הלא זהירה שהגיעה לכדי רשלנות בדרגה גבוהה‬
‫שניתקה את הקש"ס‪ .‬השופט אור בדעת רוב קבע כי החברה הפרה את חובת הזהירות כלפי‬
‫המלווה בכך שלא תדרכה אותה לגבי הסכנות הנובעות מהמקום בו שהתה ולא הזהירה אותה‬

‫‪89‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫כלל‪ .‬עוד נקבע‪ ,‬כי רשלנותה של החברה היא אשר יצרה את הסיכון ועובדת קרות התאונה היא‬
‫דבר שצפוי היה שיקרה עקב רשלנות זו‪ .‬אם החברה היתה נוקטת באמצעי הזהירות הסבירים‬
‫הנדרשים לא היתה המלווה נקלעת לסיטואציה שנקלעה אליה ולהערכת הגובה המוטעית‬
‫שהביאה בסופו של דבר לנפילתה אל מותה‪.‬‬

‫ע"א ‪ 987/75‬ווסטצ'סטר נ' קורן – אשם תורם‬

‫במקרה זה‪ ,‬גבר‪ ,‬אשתו וחבר שתו לשכרה ובסוף הערב נכנסו לרכב של הגבר‪ ,‬בדרכם חזרה‬
‫מזכרון לחיפה‪ .‬הגבר שנהג ברכב גרם לתאונה שבה קיפח את חייו ובה נפצעו אשתו וחברו‪.‬‬
‫השניים תבעו את חברת הביטוח על נזקיהם וזו סירבה לשלם בשל טענתה לאשם תורם של‬
‫הנוסעים‪ ,‬שהסכימו לנסוע עם המנוח‪ ,‬הגם שהיה שתוי עד מאוד‪ .‬השופט כהן קבע‪ ,‬כי למרות‬
‫שהשניים הצטרפו לנהג ברכבו כשהוא שתוי‪ ,‬התנהגותם היתה סבירה בנסיבות העניין‪ ,‬שכן אין‬
‫לצפות מאדם סביר שלא ירצה לשוב לביתו בחיפה בשעת לילה מאוחרת כשהוא נמצא מרחק‬
‫רב משם‪.‬‬

‫ע"א ‪ 252/86‬גולדפרב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ – הקטנת נזק‬

‫גולדפרב נפגע בתאונת דרכים ברגלו ותבע פיצויים מחברת הביטוח‪ .‬זו טענה‪ ,‬כי יש להקטין את‬
‫הפיצויים באשר גולדפרב לא עמד בנטל הקטנת הנזק מצדו כניזוק‪ ,‬שכן סירב לעבור ניתוח‬
‫שעשוי היה לשפר את מצבו‪ .‬בית המשפט המחוזי קבע שהגם שקיימת חובה להקטנת נזק‪ ,‬אין‬
‫שום בטוחה שהניתוח ישפר את המצב‪ ,‬ולכן לא קיבל את טענת חברת הביטוח‪ .‬השופט ברק‬
‫קבע כי נטל הקטנת הנזק הינו נטל ולא חובה‪ .‬נטל ההוכחה בעניין הקטנת הנזק מוטל על‬
‫המזיק‪ ,‬לשכנע כי הניזוק לא עשה להפחתת נזקו‪ .‬עם זאת‪ ,‬יש לברר האם הסירוב להקטין הנזק‬
‫באמצעות הסכמה לניתוח הנו סביר בנסיבות העניין‪ .‬בית המשפט לא מצא נימוקים המצדיקים‬
‫סירובו של גולדפרב לעבור את הניתוח‪.‬‬

‫טיפים לבחינה ונקודות שראוי לזכור‬

‫חשוב להבחין‪:‬‬
‫פלת"ד – נזקי גוף בלבד‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫פקנ"ז – נזקי רכוש‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫מוצרים פגומים – נזקי גוף‪.‬‬ ‫‪-‬‬

‫במקרה של נזק גוף עלינו כעו"ד לבקש‪:‬‬

‫‪90‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫דו"ח משטרה‪ ,‬מסמך רפואי המעיד על נזק‪ ,‬דו"ח חדר מיון‪ ,‬תשלום תעודת הביטוח‪ ,‬רישיון‬
‫נהיגה‪ ,‬מסמכים המעידים על הנזק הישיר והעקיף‪.‬‬

‫לגבי הבחינה ‪ -‬מבנה‬

‫שאלה ראשונה גדולה שתכלול ‪ 3‬נושאים;‬ ‫‪-‬‬
‫שאלה שניה – ספציפית על עוולה ספציפית;‬ ‫‪-‬‬
‫שאלה שלישית – פרקטית‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫חומר סגור‪ ,‬עם קבצי חקיקה וסילבוס שיחולק‪.‬‬

‫לגבי הבחינה – אופן התשובה‬

‫לכתוב תשובות של "מחד ומאידך"‪ .‬לפרט את האפשרויות של שני הצדדים‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫לגבי הפרת חובה חקוקה – אם תהיה הפרת חובה חקוקה‪ ,‬תהיה הפניה לחוק‪ ,‬אלא אם כן‬ ‫‪-‬‬
‫מדובר בעיריה או רשות ציבורית‪.‬‬
‫לחפש נזקים – במטרה להשיב מצב לקדמותו‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫לבדוק תמיד – רשלנות והפרת חובה חקוקה‪.‬‬ ‫‪-‬‬

‫מקרה לדוגמה‪ :‬ריטה ורמי‬

‫רמי וריטה הוזמנו למסיבת חנוכה אצל חברם הטוב‪ ,‬גידי‪ .‬הם לקחו אתם את התינוקת שלהם‪,‬‬
‫משי‪ .‬במסיבה הוגשו משקאות מסוגים שונים‪ ,‬ובין היתר משקה חדש בשם "רומבה" בטעם‬
‫לימון ותות‪ .‬רמי שתה שלוש ארבע פחיות מן המשקה הטעים‪ ,‬מבלי לדעת שמדובר במשקה‬
‫אלכוהולי‪ .‬כשהגיע הזמן לעזוב‪ ,‬לקח רמי את הכסא הנישא עם התינוקת ביד וירד למכונית‬
‫שלהם‪ ,‬כאשר ריטה מתלווה אליו מאחור‪ .‬הוא פתח את דלת המכונית כדי להכניס את הכסא‬
‫עם התינוקת במושב האחורי‪ ,‬אך תוך כדי פעולת ההכנסה הוא איבד את שיווי משקלו‪ ,‬החליק‬
‫ונפל‪ .‬בנפילה נחבט ראשו ברצפת המכונית ונפצע קשה‪.‬‬
‫בבדיקות דם שנערכו לרמי לאחר התאונה‪ ,‬התברר כי רמת האלכוהול בדמו היתה גבוהה למדי‪,‬‬
‫באופן המשפיע על שיווי משקלו‪ .‬כמו כן התברר‪ ,‬כי אחוז האלכוהול של המשקה רומבה הוא כ‪-‬‬
‫‪ 12%‬בנפח‪ ,‬אך עובדה זו מצוינת רק באותיות קטנות מאד בצד האחורי של הפחית‪ .‬על הפחית‬
‫גם לא מצוין שם היצרן או היבואן‪ ,‬אך גידי מספר שהוא קנה את המשקה במכולת השכונתית‪.‬‬
‫כמו כן התברר‪ ,‬כי מכוניתו של רמי חנתה בחניה המיוחדת לנכה‪ ,‬ושאסור היה לחנות בה‪.‬‬
‫רמי פנה אליך בבקשה שתייעץ לו בקשר לאפשרויות העומדות לפניו להגשת תביעת נזיקין לשם‬
‫קבלת פיצויים‪ .‬עליך לנתח את כל עילות התביעה האפשריות ולפרט מיהם הנתבעים‬
‫הפוטנציאליים ומהם סיכויי התביעה?‬

‫תשובה‬
‫במקרה של פלת"ד בתוקף‪:‬‬
‫נכנס – הכניס‪ .‬טעינה ופריקה‪ .‬האם ילדה היא מיטען?‬ ‫‪-‬‬
‫האם תאונת דרכים? חזקה מרבה רלבנטית היא חניה במקום אסור‪ .‬המלומדים אומרים‪,‬‬ ‫‪-‬‬
‫כי אם אדם בריא חנה במקום חניה של נכה אז לכאורה זהו אסור‪ .‬חניה במקום אסור‬

‫‪91‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫יוצרת סיכון תעבורתי‪ .‬האם מה שקרה לרמי אירע משום שחנה ברכב הנכה? לכאורה‪ ,‬לפי‬
‫לשון הסעיף החזקה תחול‪ ,‬אולם לפי הקש"ס הוא לא מתקיים‪.‬‬
‫סעיף ‪( 8‬ייחוד העילה) – אם בית משפט מחליט שזו תאונת דרכים – נשארים רק במסלול‬ ‫‪-‬‬
‫זה ‪ .‬אם זן לא תאונת דרכים‪ ,‬הדרך פתוחה ללכת לעוולות אחרות‪.‬‬
‫העוולה הרלבנטית – מוצרים פגומים‪ .‬נקודת המוצא היא נזק גוף‪ .‬את מי תובעים? על מה‬ ‫‪-‬‬
‫תובעים? האם יש לנתבע הגנות?‬
‫המשקה האלכוהולי – האם סומן ככזה? יש בעיה בהוראות שימוש‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫רשלנות תורמת בחוק מוצרים פגומים היא חלשה יותר מזו שבסעיף ‪ .68‬צריכה להיות‬ ‫‪-‬‬
‫רשלנות חמורה כדי שבית המשפט יתחשב בה‪.‬‬
‫את מי להאשים‪ :‬את בעל המסיבה‪ ,‬את בעל המכולת? יש להאשים את היצרן – מבחינת‬ ‫‪-‬‬
‫מדיניות משפטית‪.‬‬

‫‪92‬‬
 ‫הקריה האקדמית‪ ,‬קרית אונו – ביה"ס למשפטים – חד‪-‬יומי (ג')‪ ,‬שנה ב'‪ ,‬סמסטר א'‪2002 ,‬‬
‫דיני קניין (הרצאות ותרגול) – ד"ר קליינמן ועו"ד אבידן‬
‫©סוכם ונערך ע"י דוד ש‪ .‬גבאי‬

‫"נזק גוף" ‪ -‬מוות‪ ,‬מחלה‪ ,‬פגיעה או ליקוי גופני‪ ,‬נפשי או שכלי לרבות‬
‫פגיעה בהתקן הדרוש לתפקוד אחד מאברי הגוף שהיה מחובר לגוף‬
‫הנפגע בעת אירוע תאונת הדרכים;‬

‫"נפגע" ‪ -‬אדם שנגרם לו נזק גוף בתאונת דרכים‪ ,‬למעט אם נגרם‬

‫מפגיעת איבה כמשמעותה בחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה‪,‬‬
‫התש"ל‪;1970-‬‬

‫"פקודת הביטוח" ‪ -‬פקודת ביטוח רכב מנועי (סיכוני צד שלישי) [נוסח‬

‫חדש]‪ ,‬תש"ל‪;1970-‬‬

‫"מבטח" ‪ -‬כמשמעו בפקודת הביטוח‪ ,‬לרבות מי שפטור מחובת ביטוח‬

‫לפי סעיפים ‪4‬עד ‪ 6‬לפקודת הביטוח;‬

‫"רכב מנועי" או "רכב" ‪ -‬רכב הנע בכוח מיכני על פני הקרקע ועיקר‬
‫יעודו לשמש לתחבורה יבשתית‪ ,‬לרבות רכבת‪ ,‬טרקטור‪ ,‬מכונה ניידת‬
‫הכשירה לנוע בכוח מיכני בכביש ורכב נגרר או נתמך על ידי רכב מנועי‪,‬‬
‫ולמעט כסא גלגלים‪ ,‬עגלת נכים ומדרגות נעות‪.‬‬

‫‪93‬‬