‫משבצת כהה מסמלת כי‬

‫אותו ראשון לא עסק‬

‫להדיא בביאור גמרא זו‪.‬‬
‫בס"ד‬

‫תקפו כהן – סיכום שיטות הראשונים בתפיסה בספק‬

‫מחליף פרה בחמור‬ ‫תרי ותרי‬ ‫תפיסה‬ ‫מרחץ‬ ‫תקפו כהן‬ ‫המקרה‬
‫(ב"מ ק‪).‬‬ ‫(כתובות כ‪):‬‬ ‫בכתובה‬ ‫(ב"מ קב‪).‬‬ ‫(ב"מ ו‪):‬‬
‫הדין‬
‫(כתובות טז‪):‬‬
‫השיטה‬
‫כתב קונה"ס (ב‪,‬ג) דמועיל‬ ‫תפס קודם‬ ‫‪1‬‬
‫תפיסה לא מועילה‬
‫משום טענת לקוח דחזקה מה‬ ‫שנתעורר הספק‬
‫או כוונת הגמ'‬ ‫תפיסה בלי‬
‫שתח"י אדם שלו‪ .‬ועי"ל דהוי‬ ‫שלא קורעים את‬ ‫עדים‬ ‫נכנס בהיתר‬ ‫אך תפיסה בהיתר‪ 2‬או‬ ‫(ב"מ ו‪):‬‬ ‫תוספות‬
‫תפיסה קודם שנולד הספק‪,‬‬ ‫השטר אך תפיסה‬ ‫קודם שנתעורר הספק‬
‫דהולד נולד ברשות הלוקח‪3.‬‬ ‫מועילה‪.‬‬
‫לא מועילה‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫תפיסה לא מועילה‬
‫תפס קודם שנולד‬ ‫אך בטענת ברי תפיסה‬
‫תפיסה בברי‬ ‫הספק‪ 5‬או תפיסה‬
‫תפיסה‬ ‫אודויי אודי‬
‫מועילה‪.‬‬ ‫רא"ש‬
‫בברי‪.‬‬ ‫בברי‬ ‫ליה‪.6‬‬ ‫ובתפיסה קודם‬ ‫(כתובות כ‪).‬‬ ‫ותוספות‬
‫שנתעורר הספק נחלקו‬
‫בדעתו‪.5‬‬
‫לא איתפרש‬ ‫תפיסה לא מועילה‬
‫לא איתפרש‬ ‫תפיסה בלי‬ ‫[ואפשר דס"ל‬ ‫תפיסה לא מועילה‬
‫[ואפשר לומר כמשנ"ת בתוס']‬
‫עדים‪8‬‬
‫תפיסה בלי‬ ‫עדים‬ ‫דהוי תפיסה‬ ‫אך תפיסה בלי עדים‬ ‫ר"א אב"ד‬
‫ברשות‪]7‬‬ ‫מועילה משום מיגו‬
‫דאין לך בידי כלום‪.‬‬
‫ניתן לברר‬ ‫תפיסה לא מועילה‬
‫או ('וזה מחוור‬
‫כתב קונה"ס (ב‪,‬ג) דמועיל‬ ‫יותר') בתו"ת‬ ‫תפיסה‬ ‫אך במקום שלא ניתן‬
‫משום טענת לקוח דחזקה מה‬ ‫תפיסה מועילה‪,‬‬ ‫ניתן לברר‬ ‫ברשות‬ ‫לברר‪ 9‬או בתרי ותרי או‬ ‫רמב"ן ור"ן‬
‫שתח"י אדם שלו‪.‬‬ ‫דתו"ת סד"א ולא‬ ‫ברשות‪ 10‬תפיסה‬
‫מוקמינן אחזקה‪.‬‬ ‫מועילה‪.‬‬
‫השטר מקויים‬
‫וכ"ת נוקמא‬ ‫לא איתפרש‬
‫לא איתפרש‬ ‫אחזקת מ"ק י"ל‬ ‫תפיסה בלי‬ ‫[ואפשר דס"ל‬
‫[ואפשר לומר כמשנ"ת בתוס']‬ ‫דתו"ת סד"א ולא‬ ‫עדים‬ ‫דהוי תפיסה‬ ‫תפיסה לא מועילה‬ ‫רשב"א‬
‫מוקמינן אחזקה‪,11‬‬ ‫ברשות]‬
‫ולמ"ד תו"ת סד"ר‬
‫צריך תלמוד‪.‬‬
‫כס"מ‪ :‬קיי"ל כרב‬
‫המנונא דתקפו כהן‬
‫תפיסה מועילה‬ ‫אין מוציאין מידו‪.‬‬ ‫תפיסה מועילה‬
‫כס"מ‬
‫לח"מ‪ :‬תפיסה לא‬ ‫לח"מ‬
‫מועילה לסוגיא זו‪,‬‬
‫ולא קיי"ל הכי‪.‬‬ ‫רמב"ם‬
‫כספיקא‬ ‫תפיסה מועילה רק‬
‫לא איתפרש‬ ‫כספיקא דדינא‬ ‫תפיסה בלי‬ ‫דדינא‬ ‫תפיסה לא מועילה‬ ‫בבכור מפני שאין‬ ‫רשב"א‬
‫[ואפשר לומר כמשנ"ת בתוס']‬ ‫דתפיסה מועילה‪21.‬‬
‫עדים‬ ‫דתפיסה‬ ‫דבפטר חמור‬ ‫לישראל חזקת מרא‬ ‫(בתשובה‬

‫מועילה‪12.‬‬ ‫איתחזק ישראל‪.‬‬ ‫קמא דמעיקרא יש ספק‬ ‫ח"א‪ ,‬שיא)‬

‫של מי הבכור‪.‬‬

‫‪ .7‬וכתב קונה"ס דלכ"ע תפיסה ברשות מהניא מלבד הסמ"ג (עשין כה)‪.‬‬
‫‪ .8‬והקשו הרמב"ן והרשב"א דא"כ באין כת"י יוצא ממק"א אמאי קתני דנאמנים‬
‫ותפיסתו אינה מועילה אפילו שלא בעדים‪ ,‬והא יש לו מיגו‪ ,‬ואין כאן עדות שלא‬
‫היתה הלואה אלא רק פוסלים את השטר‪ .‬ותירץ המיוחס לריטב"א שכיון שתופס‬
‫מחמת השטר והשטר פסול חשיב כמיגו במקום עדים‪ .‬ועיין ברשב"א שדחה‬
‫תירוץ זה‪.‬‬
‫‪ .9‬כדמוכח לקמן קי‪.‬‬
‫‪ .10‬ולא דמי לתפס בהיתר אלא מיירי שנתן לו הבעלים רשות לתפוס‪.‬‬
‫‪ .11‬ונראה דלדידיה בכל תפיסה יש שני חסרונות‪ ,‬הא' שהוי תפיסה בגזלנות‪,‬‬
‫והב' שיש חזקת מרא קמא‪ ,‬וע"כ בשטר מקוים לא חשיב תפיסה בגזלנות‪ ,‬ומ"ק‬
‫אין כאן דהוי תו"ת‪ .‬ובאמת שהרשב"א בתחילת דבריו הזכיר שתפיסה לא‬
‫מועילה דמוקמינן אחזקת מ"ק‪ ,‬ובסד"ה ואת"ל כתב שיש חסרון של תפיסה‬
‫בגזלנות‪.‬‬
‫‪ .12‬כ"כ הגר"א (יו"ד שטו ס"ק ב)‪.‬‬
‫‪ .1‬ומשמע בלשונם דהחסרון הוא במעשה‪ ,‬דהוי תפיסה בגזלנות‪ ,‬וכמו שכתב‬
‫הקונה"ס (א‪,‬ה) בעלמא‪.‬‬
‫‪ .2‬דהיינו שלא תפס ע"י גזלנות‪.‬‬
‫‪ .3‬כ"כ הריטב"א בשיטמ"ק "שאם נולד ברשות לוקח" [אמנם בריטב"א הנדמ"ח‬
‫הגירסא "שאם הולד"‪ .‬ודו"ק]‪ ,‬וכ"מ בתוס' בב"ב (ב‪ .‬ד"ה ויחלוקו)‪ .‬וכ"כ ר'‬
‫נחום (אות רמד) ליישב את התוס'‪.‬‬
‫‪ .4‬ומשמע בלשונו שהחסרון משום שיש חזקת מרא קמא כנגד‪.‬‬
‫‪ .5‬בתרה"ד (שכא) כתב דלרא"ש תפיסה לא מהניא אף קודם שנולד הספק‪,‬‬
‫מדמייתי ראייה דמהני ברי מחודש העיבור דהתם תפס קודם שנולד הספק‪,‬‬
‫והש"ך הקשה עליו מכתובות (כ‪ ).‬שכתב הרא"ש דתפיסה קודם שנולד הספק‬
‫מהניא‪ ,‬וכתב דתרתי בעינן קודם שנולד הספק וברי‪ ,‬וע"ע בקונה"ס (ג‪,‬ב) מש"כ‬
‫בזה‪.‬‬
‫‪ .6‬ואין הכונה להודאה גמורה‪ ,‬דא"כ בבא באמצע החודש אמאי יחלוקו‪ ,‬אלא‬
‫'הודאה קצת' (כלשון הרמב"ן) דע"י ההודאה לא חשיב כגזלן ותפיסתו מועילה‪,‬‬
‫וכ"כ התומים (קצת"כ מד‪,‬מה) והנתיבות (כללי תפיסה)‪.‬‬
 ‫בס"ד‬

‫תקפו כהן – סיכום שיטות הראשונים בביאור השקלא וטריא‬

‫רבה ‪ -‬הספיקות‬ ‫הקדישה‬ ‫דברי‬
‫נכנסים לדיר‬ ‫רב המנונא ‪ -‬ספק‬ ‫ת"ש דההיא מסותא‬ ‫בלא‬
‫הגמרא‬
‫‪1‬‬
‫בכורות‬ ‫השיטה‬
‫להתעשר‬ ‫תקפה‬
‫אסורין בגיזה ועבודה‬
‫ומוכח שהיכולת לתקוף‬ ‫מספק"ל אם היכולת לתקוף ולזכות בשתק ולבסוף צווח מקנה לו כבר קודם לכן‬
‫עושה את הכהן בעלים‬ ‫בעלות לעניין שתחשב הטלית ברשותו‪ 2‬ויוכל להקדיש את הטלית‪.3‬‬ ‫רש"י‬
‫לעניין הקדש‪.4‬‬
‫[א"א לומר כספק בטלית דא"כ אין ראייה מספק בכורות (ראשונים)‪].‬‬
‫אין האיסור נובע‬ ‫הואיל ואם תקפה והקדישה ההקדש חל ואין השני יכול להוציא מיד‬
‫מהיכולת של הכהן‬ ‫ההקדש חזינן שיש לו בעלות ע"י תקיפה‪ ,‬וע"כ אף קודם תקיפה יכול‬ ‫שתק ולבסוף‬
‫לתקוף את הספק‬ ‫להקדיש‪ ,‬או דלמא כיון שכל הכח להקדיש נובע מהיכולת לתקוף‪,‬‬ ‫צווח‪,6‬‬
‫בכור אלא האיסור‬ ‫ותקיפה מועילה רק עד שיתקוף השני‪ ,‬ע"כ אף ההקדש לא חל לאחר‬ ‫ומספק"ל‬
‫נובע מחמת ספק‬ ‫אסורין בגיזה ועבודה וחזינן‬ ‫אם שתיקה‬
‫איסור של קדושה‬ ‫שאף קודם תקיפה חל‬ ‫שיתקוף השני וממילא לא חל כלל דאין לו בעלות גמורה להקדיש‪.‬‬ ‫תוספות‬
‫ההקדש ואינו פוקע‪ .‬דהוי‬ ‫והקה"י (במכתב) ביאר דמספק"ל דלמא הקדש כתקיפה דאמירתו‬ ‫להקדש‬
‫הבאה מאליה‪ ,‬דהא‬ ‫לגבוה כמסירתו להדיוט וע"כ חל ההקדש‪ ,7‬או דלמא כיון שהדין כל‬ ‫כשתיקה‬
‫תקפו כהן מוציאין‬ ‫כאילו תקפה קודם‬ ‫לתקיפה‪ ,‬או‬
‫שהקדישה‪ ,8‬וממילא‬ ‫דאלים גבר הוא כח שנתנו לו חכמים והוא מוגבל לרק עד שיתקוף‬
‫מידו‪ ,‬ואעפ"כ אסורין‬ ‫השני‪ ,‬ע"כ אינו יכול לעשות תקיפה כזו שתועיל אף לאחר שיתקוף‬ ‫דלמא אין לו‬
‫בגיזה ועבודה‪.‬‬ ‫במסותא ג"כ קדוש‪.9‬‬ ‫לצווח הואיל‬
‫השני‪ ,‬ולכן לא חל כלל ההקדש‪.‬‬
‫וכתב קונה"ס (א‪,‬ו)‬ ‫ואין כאן‬
‫בשם אחיו ה"ר חיים‬ ‫כיון שהקדיש אין חבירו יכול לחזור ולחטוף‪ ,‬או דלמא כיון שאילו לא‬ ‫תקיפה‪.‬‬ ‫תוספות‬
‫כהן דבהו"א ס"ד‬ ‫הקדיש יכל חבירו לחוטפה הימנו‪ ,10‬אף ההקדש אין כחו חמור יותר‪.‬‬ ‫הרא"ש‬
‫דחזקת מרא קמא‬
‫שיש לישראל היא‬ ‫אסורין בגיזה ועבודה‬ ‫הקדש כתקיפה‪ ,‬אלא שאין כאן הודאה גמורה שנאמר שהטלית של התוקף‪ ,11‬אלא רק‬
‫כמוחזק ואינה‬ ‫ומוכח שההקדש חל דהוא‬ ‫הואיל ומחזיק בטלית משאירין אותה אצלו‪ ,‬ומספק"ל אם מתחיל ההקדש לחול ויש‬ ‫רמב"ן‬
‫הכרעה ודאית וע"כ‬ ‫כתקיפה‪.‬‬ ‫כאן תקיפה וממילא אין מוציאין מרשות הקדש‪ ,‬או דלמא ההקדש לא מתחיל‪.12‬‬
‫אם תקף‪ ,‬לא מפקינן‪,‬‬
‫ולמסקנה חזקת מ"ק‬ ‫אסורין בגיזה ועבודה‬
‫היא כחזקה דמעיקרא‬ ‫ומוכח שהיכולת לתקוף‬ ‫מספק"ל אם היכולת לתקוף ולזכות בשתק ולבסוף צווח מקנה לו כבר קודם לכן‬
‫והיא הכרעה ודאית‪5‬‬ ‫עושה את הכהן בעלים‬ ‫בעלות לעניין שיוכל להקדיש את הטלית‪.‬‬ ‫רשב"א‬
‫ואי תפס מפקינן‪.‬‬ ‫לעניין הקדש‪.‬‬
‫והקובץ הערות (סי'‬ ‫הראיה היא 'דומיא בעלמא'‬
‫עא) ביאר דספק הגמ'‬ ‫דחזינן שהקדש חל בלי‬
‫הוא אם דין מוחזק‬ ‫הודאה כשתקיפה מועילה‬ ‫שתק ולבסוף צווח‪ ,6‬ומספק"ל אם שתיקה להקדש כשתיקה לתקיפה‪ ,‬או דלמא אין לו‬
‫שיש לישראל הוא‬ ‫בלי הודאה‪ ,‬ה"נ הקדש עם‬
‫לצווח הואיל ואין כאן תקיפה‪.‬‬ ‫ריטב"א‬
‫הנהגת ודאי (דילפינן‬ ‫הודאה צריך להועיל היכא‬
‫ליה מקרא מי בעל‬ ‫שתקיפה עם הודאה‬
‫דברים יגש אליהם‬ ‫מועילה‪.‬‬
‫(ב"ק מו‪ ).‬או הנהגת‬ ‫הקדש בכור הוא כאילו‬ ‫מיוחס‬
‫הכהן הקדיש והישראל‬ ‫הספק הוא אף בשתק מתחילה ועד סוף‪ ,‬ומספק"ל אם שתיקה להקדש כשתיקה‬
‫ספק‪.‬‬ ‫לתקיפה‪ ,‬או דלמא אין לו לצווח הואיל ואין כאן תקיפה‪.‬‬
‫שתק‪ ,‬וע"כ דמי לטלית‪.13‬‬ ‫לריטב"א‬
‫אסורין בגיזה ועבודה‬
‫ומוכח שהיכולת לתקוף‬ ‫מספק"ל אם היכולת לתקוף ולזכות בשתק ולבסוף צווח מקנה לו כבר קודם לכן‬
‫עושה את הכהן בעלים‬ ‫בעלות לעניין שיוכל להקדיש את הטלית‪14.‬‬ ‫ר"ן‬
‫לעניין הקדש‪.‬‬

‫אלא במעשה ההקדש ואף כאשר מקדיש חפץ של חבירו שאין ההקדש חל יש‬
‫דין אמירתו לגבוה‪.‬‬
‫‪ .8‬והקה"י לדרכו ביאר שהראיה היא בדרך כ"ש‪ ,‬שאם בבכור אסור מחמת הספק‬
‫ה"נ במסותא יש לאסור מצד סד"א אף בלא תקיפה‪ ,‬וצ"ע א"כ מה הדחייה‬
‫מקדושה הבאה מאליה‪ ,‬וכן מלשון התוס' דהוי כאילו תקפה‪.‬‬
‫‪ .9‬והפשיטה לטלית כתב המהר"ם שהיא רק מסוף הסוגיא (ז‪ ).‬שכל ממון שאין‬
‫יכול להוציאו בדיינן הקדישו אינו קדוש‪ ,‬והפנ"י כתב שמכך שרבנן שדנו לעניין‬
‫מסותא הביאו ראייה מבכור משמע שלא הסתפקו כלל בהקדש כהודאה דא"כ‬
‫לא היו מביאים ראייה מבכור‪.‬‬
‫‪ .10‬בכך שינה במקצת מביאור התוס'‪ ,‬ואזיל לשיטתו בב"ב (פ"ג סי כב) דבכל‬
‫דאלים גבר אם תפס אחד אין תפיסת השני מועילה‪.‬‬
‫‪ .11‬ונראה דכוונתו כרשב"א שאין כאן הודאה אלא רק אינו נעשה גזלן‪.‬‬
‫‪ .12‬ובעצם אפשר לומר דמספק"ל במשנ"ת (הערה ‪ )6‬דההקדש חל משום באין‬
‫כאחת או שלעולם יש דין אמירתו לגבוה‪ ,‬ומספק"ל בהא גופא אי אמרינן הכי‬
‫או לא‪.‬‬
‫‪ .13‬ודבריו צ"ב‪ ,‬דבטלית הספק הוא מצד דעת בני אדם בשתיקה להקדש‪ ,‬ואילו‬
‫בספק בכור אין זה שייך‪.‬‬
‫‪ .14‬כ"מ במש"כ הר"ן דספק הגמ' בטלית הוא אף בצווח ובהא ליכא הודאה‬
‫כלל‪ ,‬וע"כ כוונתו דיחול ההקדש אף בלי תקיפה והודאה‪.‬‬
‫‪ .7‬וכ"ת איך מתחיל כלל אמירתו לגבוה הא אין ההקדש חל‪ ,‬י"ל כמש"כ‬
‫הריטב"א דהקדשו וידו באין כאחד‪ ,‬א"נ דין אמירתו לגבוה אינו תלוי בתוצאה‬
‫‪ .1‬בביאור ההו"א לדמות ספק בכורות למסותא וטלית ולא פלגינן בין קדושת‬
‫פה לקדושה הבאה מאליה כתב המיוחס לריטב"א דס"ל דאיסור גיזה ועבודה‬
‫בבכור נובע מהבעלות הממונית של הכהן ולא מעצם הקדושה וע"כ דמי‬
‫לקדושת פה‪ .‬והשערי ישר (ה‪,‬ז) ביאר דכ"ע סברי דאיסור גיזה ועבודה נובע מכח‬
‫הבעלות הממונית של הכהן‪ ,‬אלא דנחלקו רב המנונא ורבה אם הוא נובע‬
‫מהבעלות האמיתית או מהבעלות הממונית של תורת המשפטים‪.‬‬
‫‪ .2‬כ"מ ברש"י (סד"ה לעולם אימא לך) "דאין יכול להקדיש דבר שאינו‬
‫ברשותו"‪.‬‬
‫‪ .3‬כ"מ בלשון רש"י בע"ב (ד"ה וכי לא תקפו) "חמור כח הקדש" וכן (ד"ה‬
‫לעולם) "לאו משום דיהא לכהן שום כח בהן"‪ ,‬אולם המהרש"א והפנ"י הבינו‬
‫דכונתו כתוס' בהקדישה ולא תקפה‪ ,‬והתקשו מה הראייה מספק בכור‪.‬‬
‫‪ .4‬ומה שפירש רש"י דמיירי בשתק ולבסוף צווח כתב הפנ"י דאל"ה הוי תקיפה‬
‫בגזלנות ומיירי דנתן הכהן לישראל ע"ש בדבריו‪.‬‬
‫‪ .5‬ודלא כמשמע בגמ' להלן (ק‪" ).‬ונוקמא אחזקת מרא קמא וניהוי אידך‬
‫המע"ה"‪.‬‬
‫‪ .6‬ובשתק מתחילה ועד סוף כתב הפנ"י דליכא לאסתפוקי כלל‪ ,‬דאז ודאי‬
‫ששתיקתו כהודאה דלא צווח כלל בבי"ד‪ ,‬ותרומת הכרי (סי' קלח) כתב דאי שתק‬
‫מתחילה ועד סוף לא מועיל נמצא שבשעה שהקדיש עדין לא היה בירור שהממון‬
‫שייך למקדיש דאיכא למיחש שיצווח‪.‬‬