‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬

‫‪\v\vw.hebrewbooks.org‬‬

‫‪..‬‬

‫‪1‬‬ ‫^ ־ « י י ״ ״ ״ י ״ * ־ ^‬ ‫ו‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫‪1 /‬‬ ‫‪.‬‬ ‫\‬ ‫ו‬
‫^‬ ‫‪11‬‬ ‫‪1 11‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪^11‬‬
‫‪1‬‬ ‫^ ^ ^ ^ ‪1‬‬
‫״‬ ‫“‬ ‫•‪%‬‬ ‫*•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪|111‬‬
‫‪11 :‬‬
‫‪1‬‬ ‫כןנ ‪! 5‬ד‬

‫‪1‬‬ ‫שחפר ה תנ א ה אלקי‬

‫■‪1‬‬
‫‪1‬‬ ‫רבי שנןע‪1‬ן בר י‪ 1‬ח אי זי׳׳ע‬

‫‪1‬‬
‫כרך רביעי‬
‫‪1 ■#./‬‬ ‫‪1‬‬
‫ס‪5‬ר שמ‪ 1‬ת חלק כ׳‬
‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪1‬‬ ‫פרשת תרומה — פרשת פקודי‬
‫ן ••‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫■ך־ך‬ ‫■ך‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫■ך■ך‬ ‫|‬

‫‪1‬‬ ‫דף קכו ע״א ‪ -‬דף רססע״א‬ ‫|‬

‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ללומדים כשנה אחת‬ ‫|‬
‫™ ‪:‬‬
‫■™ן‬
‫‪•'■■■■^>■'1 1‬ן ^‬ ‫ב’ שבט ‪ -‬טו אדר‬ ‫|‬

‫^‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ללומדיס כשלש שנים שינה שניה בי חשון ‪ -‬כאי אדר‬ ‫|‬ ‫\;'ל|‪-‬־‪ €‬ן‬
‫■^‪1^§5‬‬
‫‪1‬‬ ‫^‬ ‫נסדר‪ ,‬נערך והוגה מחדש‪ ,‬בנקוד ופיסוק מלא‪,‬‬
‫^®^‪11‬‬ ‫עם מראה מקומות» בחלוק קטעים לפי הענינים‪,‬‬
‫‪1‬‬ ‫באותיות גדולות ומאירות עינים‪.‬‬
‫‪1 ..‬‬ ‫עם באור בלשון הקדש‬ ‫^‬

‫ו או‬
 ‫כל הזכויות שמורות‬
‫לרכי שמעון גר יוחאי זי״ע‬
‫מותר להעתיק לשם שמים‬
‫ומצוה גדולה לעשות זאת‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬ ‫תרומה ־ קכ״ו ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ב חשון‬ ‫ב שבט‬
‫פר שת תרומה‬
‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪77‬‬
‫פרשת תרומה‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪TT‬‬

‫וידבר ה׳ אל משה לאמיר‪ .‬דבר‬

‫וידבר לי׳ אל מ^ה לאמר‪) .‬שמיתכה( זיבר אל בני‬
‫אל בני ישראל ויקחו לי תרומה‬
‫מאת כל איש אשר ידבנו לבו וגו׳‪.‬‬ ‫י>מראל ייקחו לי תרומה מאת כל איעז‬
‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪I:‬‬ ‫‪* :‬‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬

‫רבי חייא פתח‪> ,‬תהליםקלה( כי יעקב‬ ‫אעזר לדבנו לבו וגי‪ /‬רבי חליא פתח‪) ,‬תהליסקלה(‬
‫בחר לו יה ישראל לסגלתו‪ .‬כמה‬ ‫כי יעקב בחר לו יה יע‪t‬ראל לסגולתו‪ ,‬כמה‬
‫— ‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫• ‪• • T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫— ‪—:‬‬
‫חביבים ישראל לפני הקדוש‬
‫ברוך הוא‪ ,‬שהתרצה בהם ורצה‬
‫חביבין לע‪t‬ךאל קמי קךשא בריף הוא‪,‬‬
‫להדבק בהם ולהתקשר עמם‪,‬‬ ‫לאתדבקא ‪:‬בהו‪,‬‬
‫‪I : - : • :‬‬
‫ובעא‬
‫‪TT‬‬
‫דאתרעי ‪:‬בהו‪,‬‬
‫‪t‬‬ ‫׳‬

‫ת ש ה אותם עם יחידי בעולם‪,‬‬ ‫ולאתקעזרא עמהון‪ .‬ועביד להון עמא לחידאי‬

‫שכתוב )שמואל‪-‬ב ״ ומי כעמך‬
‫בעלמא‪ ,‬דכתיב‪) ,‬שמואלב ז( ומי כעמך כלע‪t‬ךאל‬
‫כישךאל גוי אחד בארץ‪ ,‬והם‬
‫התרצו בו והתקשרו בו‪ .‬זהו‬ ‫גוי אחד בארץ‪ ,‬ואיפון אתךעו ביה‪ ,‬ואתקעזרן‬
‫יה‪,‬‬
‫בחר לו ‪ T‬׳‬ ‫יעקב ‪ T‬־‬ ‫שכתוב •כי ־ ‪:‬־ ‪1‬‬ ‫‪T •/‬‬ ‫ביה‪ .‬הדא הוא דכתיב‪ ,‬כי יעקב בחר לו יה‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪.‬‬ ‫י‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T T‬‬

‫וכתוב )דברים לב( כי חלק ה׳ עמו‪.‬‬ ‫וכתיב)דףקכ״וע״ב()דבריםלב( כי חלק לל׳ עמו‪ .‬ולהב‬
‫ונתץ לשאר העמים שליטים‬
‫גדולים ממנים עליהם‪ ,‬והוא נטל‬
‫לעזאר עמין עזולטנין רברבן ממנן עלליהו‪,‬‬
‫את ישךאל לחלקו‪.‬‬ ‫והוא נטיל לחולקיה י>מראל‪.‬‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪I•• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬

‫רבי שמעון פתח‪) ,‬שיר השירים ו( מי‬ ‫דבי קזמעון פתח‪) ,‬שייהשירים י( מי זאת הפשקפה‬
‫זאת הנשקפה כמו שחר ץפה‬
‫כלבנה ברה כחמה אץמה‬
‫כמו עזחר יפה כלבנה ברה כחמה איומה‬
‫‪T‬‬ ‫— — ‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫כנדגלות‪ .‬מי זאת ‪ -‬סוד של שני‬ ‫כנךגלות‪ .‬מי זאת‪ ,‬ת א ךתרין עלמין מתחברן‬
‫כאחד‪ ,‬וזה הוא‬
‫מחברים ‪ T •/ :‬׳‬ ‫עולמות ‪. :‬״• ‪• T‬‬
‫‪T‬‬ ‫כחדא‪ ,‬ודא הוא עולם ועולם‪ .‬מ״י‪ :‬הא‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T -:‬‬ ‫‪-‬‬

‫עולם ועולם• מ״י ‪ -‬הרי באךנוה‬

‫אוקימנא דרגא עלאה לעילא‪ ,‬עזירותא‬
‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪1‬‬
‫דרגה עליונה למעלה‪ ,‬ראשית‬
‫שעומדת לשאלה‪ ,‬ונקראת מ״י‪,‬‬ ‫ךקלימא בעזאלתא‪ ,‬ואלןרי מ״י‪ ,‬כמה ךאת‬
‫כמו שנאמר )ישעיה מ( שאו מרום‬ ‫אמר )ישעיהמ( ע^או מרום עיניכם וראו מי ברא‬
‫‪TT‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫••‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬

‫עיניכם וךאו מי ברא אלה‪ .‬זא״ת‬ ‫אלה‪ .‬זא״ת‪ :‬דרגא תתאה לתהא‪ ,‬עלמא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫• *‪V‬‬
‫‪ -‬דךגה תחתונה למטה‪ ,‬עולם‬
‫תחתון‪ .‬ושניהם שני עולמות‬
‫תתאה‪ .‬ותרווליהו‪ ,‬הרין עלמין בחבורא חדא‪,‬‬
‫כאחד‪.‬‬
‫אחד ‪T •/ :‬‬
‫בקשר ‪T •/‬‬
‫אחד‪,‬׳ ‪••• 1••• :‬‬ ‫בחבור ‪T •/‬‬
‫‪• :‬‬
‫בקשורא חדא כחדא‪.‬‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪:‬‬

‫הנשקפה ‪ -‬כשמתחבךים שניהם‬ ‫הנשקפה‪ :‬כד מתחברן הרווליהו כחדא‪ .‬כמו‬

‫כאחד‪ .‬כמו שחר ‪ -‬כשרוצה‬
‫השחר להאיר‪ ,‬ואחר כך נאור‬
‫שחר‪ :‬כד בעייא שחרותא לאנהרא‬
‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T : -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪- T‬‬

‫כלבנה‪ ,‬כשמכה )בשכונס( בו אור‬ ‫ולבתר אתנהיר כסיהרא‪ ,‬כד )בניע( בטש בה‬
‫השמש‪ .‬ואחר כך כשמש‪,‬‬ ‫נהירו דשמשא‪ .‬ולבתר כשמשא‪ ,‬כד קיימא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:| -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪- T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬

‫כשעומדת הלבנה בשלמות‪.‬‬ ‫סיהרא בשלימו‪ .‬איומה ‪ :‬תקיפא‪ ,‬לאגנא על‬

‫‪-‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫^‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I • -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ —:‬ד‬
‫אץמה ‪ -‬תקיפה להגן על הכל‪,‬‬
‫שהרי אז ץש לה שלמות ותקף‬
‫כלא‪ .‬דהא כלץ אית לה שלימו ותקיפו‪,‬‬
‫לעשות חיל‪.‬‬ ‫למעבד חילא‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ב חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ב שבט‬
‫ולוקחת חיל מהעולם העליון על‬ ‫ונטלא חילא מעלמא עלאה‪ ,‬על ידא דיעקב‬
‫‪I‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫* ‪T T‬‬ ‫• • ‪T : T‬‬ ‫• • ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ :‬־ ‪:‬‬

‫ידי יע?ןב העזלם‪ ,‬עזחבר אותם‬ ‫עזלימא‪ ,‬ךחבר לוין כחדא‪ .‬חבר לוין‬
‫כאחד• חבר אותם כאחד למעלה‪,‬‬
‫וחבר אותם כאחד למטה‪ ,‬ומעזם‬ ‫בחרא לעילא‪ .‬וחבר ל‪ 1‬ן כחדא לתתא‪ .‬ומהמן‬
‫ןצאו קזנים עקור עזבטים קדועזים‬ ‫נפקו‪ ,‬תריסר שבטין ?ןדיעזין‪ .‬כגוונא‬
‫כמו קזלמעלה‪ .‬יעקב קזהןה קזלם‬ ‫ולעילא‪! .‬עקב דחוה שלים‪ ,‬אעיל ךחימו‬
‫הכניס אהבה בקזני עולמות‪ ,‬כמו‬
‫קזבאךנו‪ .‬קזאר בני אדם קזעוקוים‪,‬‬
‫בתרין עלמין‪ ,‬כמה ךאוקימנא‪ .‬שאר בני נשא‬
‫כך מגלים עריות למעלה ולמטה‪,‬‬ ‫ךעבלין כדין מגלין עתין לעילא ותהא‪ ,‬גרים‬
‫גוךמים יריבות בקזני עולמות‬ ‫דבבו בתרין עלמין‪ .‬וגרים פרודא‪ ,‬הדא הוא‬
‫וגוךמים פרוד‪ .‬זהו קזכתוב)ויקרא‬
‫דכתיב‪) ,‬ויקרא יח( ואשה אל אהתה לא תקה‬
‫‪It‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫•‬
‫יח< ואקזה אל אחתה לא תקח‬
‫לצר״ר‪ ,‬קזנעעוות יריבות זו לזו‪.‬‬ ‫לצר״ר‪ ,‬דאתעבידו מארי דבבו דא לדא‪.‬‬
‫‪T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪• • T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫• ‪:‬‬

‫ואם תאמר‪) ,‬בראשית ל( ותקנא רחל‬ ‫ואי הימא )בראשית ל( ותקנא רחל באהותה‪ .‬הכי‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪••I-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫באחותה ‪ -‬כך הוא !דאי‪ .‬קזהרי‬ ‫הוא ודאי דהא עלמא תתאה‪ ,‬כל‬
‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T T -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬
‫כל העזוקת העולם חהחתוץ אינה‬
‫אלא כדי להיות כמו העולם‬
‫תיאובתה לאו איהו‪ ,‬אלא בגין למיהוי כגוונא‬
‫העליון ולירעז מקומו‪ .‬במקום‬ ‫דעלמא עלאה‪ ,‬ולמידת דוכההא‪ .‬בדוכהא‬
‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫* ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫אחר קנאת סופרים תךבה חכמה‪,‬‬ ‫אהרא קנאת סופרים אסגיאת הכמתא‪ ,‬והכא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪•:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪I*—:‬‬
‫וכאן קנאת סופרים‪ ,‬מעזום קןי׳;צ‬
‫ספר וספר‪ ,‬מגדילים מקזיכת‬
‫קנאת סופרין‪ ,‬בגין דאית ספר וספר‪ ,‬אסגיאו‬
‫החכמה )הקליונה( אליהם‪) .‬ועל זה יעקב‬ ‫משיכו ךחכמתא )עלאה( לגבליהו‪) .‬נ״א ועל דא ין‪5‬קכ‬
‫השלים כר(‪.‬‬ ‫אעליםכו׳(‪.‬‬
‫ועם כל זה‪ ,‬אפלו ןעקב לא‬
‫ועם כל דא‪ ,‬אפילו יעקב לא אשלים לגבייהו‬
‫חקזלים אליהם כךאוי‪ .‬קזאר בני‬
‫העולם גורמים יריבות וגורמים‬ ‫כךקא חזי‪ .‬שאר בני עלמא‪ ,‬גרמין דבבו‪,‬‬
‫פרוד ומגלים עריות קזל חבל‪,‬‬ ‫וגרמין פרודא‪ ,‬ומגלין עך!ין דכלא‪ ,‬עך!ין‬
‫עריות קזלמעלה ומטה‪ .‬ובסוד זה‬ ‫דעילא ותתא‪ .‬וברזא דא אית רזא דעריין‪,‬‬
‫'‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪: V :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪T - :‬‬ ‫‪T • • :‬‬
‫יעז את סוד העריות‪ ,‬עריות עזל‬
‫‪•/‬‬ ‫‪:‬־‪T‬‬ ‫׳‬

‫אם ובהה‪ ,‬והכל בסוד אחד‪ .‬מי‬

‫‪: T‬־‪T‬‬
‫עריין דאימא וברתא‪ ,‬וכלא ברזא חדא‪ .‬מי‬
‫•‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪: V‬‬
‫•‬ ‫‪T •/‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫• ‪T‬‬

‫זאת ‪ -‬נקראו אחיות‪ ,‬מעזום קזחן‬ ‫זאת אתקרון אחתן‪ ,‬בגין דאינון באחוה‬
‫באהבה ואחוה ובחבור הרצון‪.‬‬ ‫וברחימו‪ ,‬ובחבורא ךרעותא‪ .‬ואקרון אמא‬
‫תקךאות אם ובת‪ .‬מי קזמגלה את‬
‫וברתא‪ .‬מאן דגלי ערליתהון‪ .‬לית ליה חולקא‬
‫ערותן‪ ,‬אין לו חלק לעולם חבא‬
‫ואין לו חלק באמונה‪.‬‬ ‫לעלמא דאתי‪ ,‬ולית ליה חולקא במהימנותא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪It T‬‬ ‫••‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬

‫בא וראה‪ ,‬כי ןעקב בחר לו ןה ‪-‬‬ ‫תא חזי‪ ,‬כי יעקב בחר לו יה‪ ,‬רזא עלאה‬
‫* ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪- T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך ‪..‬‬ ‫‪.‬ן‬

‫סוד עליון למעלה‪ .‬כיון קזהקזלם‬

‫לעילא‪ .‬כיון ךאשלים‪ ,‬ואיקדי ישראל‪,‬‬
‫ונקרא יעזראל‪ ,‬אז לסגלתו‪ ,‬נטל‬
‫‪ T‬־‬ ‫׳‬ ‫‪. :‬״• ‪T‬‬

‫הכל בכל חצךדים‪ ,‬ונטל למעלה‬

‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪•• T T :‬‬ ‫‪•| : • :‬‬
‫כדין לסגלתו‪ .‬נטיל כלא בכל סטרין‪ ,‬ונטיל‬
‫ונטל למפזה‪ ,‬ונקזלם בכל‪.‬‬ ‫לעילא ונטיל לתהא‪ ,‬ואשתלים בכלא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪T • • :‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ב חשון‬
‫תרומה ־ קכ״ו ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ב שבט‬
‫אמר רבי עמעוץ‪ ,‬הרי ענינו‪,‬‬ ‫אמר ‪.‬רבי עזמעון‪ ,‬הא תנינן‪ ,‬ךכד ברא ?ןךשא‬
‫כעברא הקןדוע ברוך הוא את‬
‫העולם‪ ,‬חקןק בחקיקותיו ע ל‬
‫בריף הוא עלמא‪ ,‬גליף בגליפו־י דרזי‬
‫סודות האמונה תוך קלפות‬ ‫מהימנותא‪ ,‬גו־ טהירין בתין עלאין‪ ,‬וגליף‬
‫בסודות עליונים‪ ,‬וחקק למעלה‬ ‫בתא‬
‫הדא‪T T : ,‬‬
‫׳‬ ‫בתא ‪TT‬‬ ‫‪TT:‬‬ ‫וכלא‬
‫‪T‬‬ ‫לתהא‪ ,‬׳ ‪:‬‬
‫וגליף ‪T — :‬‬
‫לעילא ‪| • T :‬‬ ‫‪T ••:‬‬
‫וחקק למטה‪ ,‬והבל בסוד אחד‪,‬‬
‫בסוד גלופי העם הקדוע‬
‫באתווי‬
‫דעזליט ‪: - :‬‬ ‫יהו״ה‪• T : ,‬‬
‫י‬ ‫קדיעזא‬
‫‪T‬‬ ‫דעזמא ‪• 1-‬‬
‫דגלופי • ‪T :‬‬
‫••‬ ‫‪• :‬‬

‫יהו״ה‪ ,‬ע עו ל ט באותיותיו‬ ‫עלמא‬ ‫עלמין‪.‬‬

‫‪T : T ' | • : T‬‬ ‫אעזתכללו‬
‫• ‪T: — :‬‬ ‫דא‬ ‫ובתא‬
‫‪T TT:‬‬ ‫ותהא‪.‬‬
‫‪T —:‬‬ ‫עילא‬
‫••‪T‬‬
‫מעלה ומטה‪ ,‬ובסוד זה נתקנו‬ ‫תתאה‪.‬‬
‫ועלמא ‪T T -‬‬ ‫עלאה ‪T : T :‬‬ ‫• ‪TT‬‬
‫העולמות ‪ -‬העולם העליון‬
‫והעולם ההחתוץ‪.‬‬
‫נקודה‬
‫' ‪T l :‬‬
‫דאת י׳‪.‬‬ ‫‪T:‬‬
‫בתא‬
‫‪TT:‬‬
‫אעזהכלל‬
‫• ‪ :‬־ ‪ :‬־‬
‫עלאה‬
‫• ‪T T‬‬
‫עלמא‬ ‫^‪7 :‬‬

‫העולם העליון נתקן בסוד ע ל‬ ‫וגניז‬

‫‪• T:‬‬ ‫דסתים‬‫‪• T:‬‬ ‫מגו‬ ‫•‬ ‫דנפקא‬
‫'‪|T:T:‬‬ ‫קדמאה‪.‬‬
‫‪TT:|-‬‬ ‫עלאה‬
‫•‪TT‬‬
‫אות י׳‪ ,‬נקדה עליונה ראעונה‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪. :‬״•‪: •/ 1‬‬ ‫׳‬ ‫אתיידע‬
‫• ‪T: :‬‬
‫ולא‬
‫' ‪T :‬‬
‫למנדע‪.‬‬
‫‪:•:‬־‬
‫קיימא‬
‫‪T:|-‬‬
‫ולא‬ ‫דלא ‪•:‬ידיע‪,‬‬
‫‪T : ' -‬‬ ‫‪T :‬‬
‫עןצאה מתוך הנסתר והגנוז‬
‫עלא ןדוע‪ ,‬ולא עומד להודע‬
‫כלל‪ .‬סליקו דרזא ךאין סוף‪ .‬ומגו סתימו דא‪.‬‬
‫ולא נודע כלל‪ ,‬עליה ע ל סוד‬
‫•••‬ ‫‪:‬־ • ‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫נהיר נהירו הד דקיק וסתים‪ .‬כליל בגויה כללא‬
‫■ך ■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫^ ‪ .‬ך ‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫—‬ ‫‪..‬‬ ‫■ך‪.‬‬

‫האין סוף‪ ,‬ומתוך סתר זה מאיר‬ ‫ךכל נהוךין‪ .‬ובההוא נהירו סתים‪ .‬בטש ביה‬
‫אור אחד דקיק ונסתר‪ ,‬כולל‬
‫בתוכו כלל כל האורות‪ .‬ובאותו‬
‫נהיר‪.‬‬ ‫‪•T‬‬
‫דלא‬ ‫נהיר ••ביה מאן‬
‫‪T : | T‬‬ ‫‪•T‬‬
‫בטש‪.‬‬ ‫‪-T‬‬
‫דלא‬
‫‪T : | T‬‬
‫מאן‬
‫אור נסתר הכה בו מי עלא‬ ‫וכדין‪ .‬אפיק חד נהירו‪ .‬דאיהו עדונא לעדונא‪.‬‬
‫הכה‪ ,‬האיר בו מי עלא האיר‪,‬‬ ‫לאשהעשעא‪ .‬לאתגנזא נהירו דקיק‪ .‬וסתים בגו‬
‫ואז ןצא אור אחד עהוא עדון‬
‫לעדון‪ ,‬להעתעעע‪ ,‬לגנז אור‬
‫ההוא נהירו‪.‬‬
‫דקיק ונסתר בתוך אותו האור‪.‬‬ ‫וההוא נהירו דאיהו עדונא לעדונא‪ .‬סתים‪.‬‬
‫ך‬ ‫■‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪..‬‬

‫ואותו אור עהוא עדון לעדון‪,‬‬ ‫אתקןימו)נ״אאתרקימס ואשתכללו ביה שית‬

‫נסתר‪ ,‬התקימו)נךקמס תתקנו בו‬
‫ע ע ה ךעומים עלא ידועים‪,‬‬ ‫רשימין‪ .‬דלא ידיען‪ .‬בר לההוא נהורא דקיק כד‬
‫פרט לאותו אור דקיק כענכנס‬ ‫נהיר בנהירו‪.‬‬ ‫‪•T‬‬
‫בעדונא‬
‫‪T‬‬ ‫‪•:‬‬
‫עדונא‬
‫‪T‬‬ ‫•‬
‫לאתגנזא‪.‬‬
‫— ‪T:‬‬
‫‪T‬עאל‬
‫להגנז עדון בעדון‪ ,‬אור באור‪.‬‬ ‫והאי נהירו ךנפק מגו נהירו דקיק איהו ךחילא‬
‫והאור הזה עיוצא מתוך האור‬
‫הדקיק‪ ,‬הוא מפחיד ואימתני‬ ‫ואתפשט ‪-‬האי‬ ‫יתירא‪.‬י ‪- T : • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫ותקיפא ‪:‬‬‫ואמתני ‪T 1• - :‬‬‫‪•T :‬‬ ‫‪:‬‬
‫ותקיף יותר‪ ,‬וזה התפעט‬ ‫עלמין‪.‬‬
‫לכל ‪| • : T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫דנהיר‬‫‪• T :‬‬ ‫חדא‪.‬‬
‫׳‬ ‫‪TT‬‬ ‫עלמא‬
‫‪T: T‬‬ ‫ואתעביד‬
‫‪• T : • :‬‬
‫תעעה עולם אחד עמאיר לכל‬ ‫עלמא סתימא ללא יליע כלל‪ .‬ובגויה זייירין‬
‫העולמות‪ ,‬עולם נסתר עלא‬
‫ידוע כלל‪ ,‬ובתוכו דרים ע ע‬
‫••‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T :‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬
‫שית לבוא אלף‪ .‬לאינון דלילין וחילין ומשיתין‬
‫ובוא אלף ע ל אותם דןדים‬ ‫עלאין‪.‬‬
‫ןחןלות ומחנות העליונות‪.‬‬
‫וכיון לאפיק לון ואשהכללו כחלא כלין)דף קכ״ז‬
‫וכיון עהוציא אותם תתקנו‬
‫כאחד‪ ,‬אז הוא חבור אחד‪ ,‬והם‬
‫׳‬ ‫‪T •/‬‬ ‫•‬ ‫׳ ‪T‬‬ ‫‪T •/ :‬‬
‫דאת‬‫רזא ‪T :‬‬
‫ואינון | ‪T T‬‬‫חדא‪• : .‬‬
‫הבורא ‪TT‬‬
‫• ‪T‬‬ ‫ע״א( איהו‬
‫סוד ע ל אות וי״ו עהתחבךה‬ ‫סתימא‪) ,‬כאן חסר(‬
‫׳‬ ‫‪T • :‬‬
‫עלמא‬
‫‪T: T‬‬
‫וי״ו‪ .‬דאתחבר בההוא‬
‫באותו עולם נסתר‪ ,‬ואז כתוב‬ ‫וכלין כתיב‪) .‬תהלים קלה( כי יעקב בחר לו לה‪ .‬כד‬
‫כי ןעקב בחר לו ןה‪ .‬כעיוצא‬
‫וי״ו תתקן מתוך ן״ה‪ ,‬אז‬ ‫נפיק וי״ו‪ .‬ואשתכלל מגו ל״ה‪ .‬כדין ישראל‬
‫יעראל לסגלתו‪.‬‬ ‫לסגלתו‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ב חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ב שבט‬
‫לשאר בני הע‪ 1‬לם לא נתנה ךעזות‬ ‫שאר בני עלמא‪ ,‬לא אתליהיב לוין ךעזו לסללןא‬
‫לעלוית כך‪ ,‬אלא רק לסגלתו•‪,‬‬
‫מקום שנוטל וכונס הכל‪ ,‬וז‪ 1‬הי‬
‫וכניש‬ ‫‪•T :‬‬
‫דנטיל‬ ‫‪*T :‬‬
‫אתר‬
‫׳ ‪T —:‬‬
‫לסגלת‪,1‬‬‫‪T‬‬ ‫•‬
‫אלא‬ ‫הכי‪,‬‬
‫‪ • T‬׳ •‪T *.‬‬

‫דרגה למטה‪ ,‬ומתוך זה נונזלים‬ ‫נטלין‬‫‪T‬‬ ‫דא‪^ ,‬‬

‫לתהא‪ • ,‬ומגו‪- : • 1‬‬ ‫י‬ ‫•‬ ‫דרגא‬
‫‪T:‬‬ ‫איהו‬
‫‪T‬‬ ‫ודא ‪T -‬‬
‫‪:‬‬ ‫כלא‪T.‬‬
‫‪:-‬‬
‫למעלה בסתר הרצוץ‪ ,‬אבל לא‬ ‫לעילא‪ ,‬בסתימו דרעו‪ ,‬אבל לא באתגליא‪,‬‬
‫בגלוי כמו שנטל ועקב‪ .‬זהו‬
‫שכתוב ויקחו לי תרומה‪.‬‬
‫ויקחו •לי‬ ‫‪TT‬‬
‫הוא •דכתיב‬ ‫• ‪:‬‬
‫הדא‬ ‫דנטיל יעקב‪,‬‬
‫‪ T :‬י ‪: • :1‬‬ ‫• ‪T‬‬
‫כמה‬ ‫‪1 :‬‬
‫תרומה‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪1: • :‬‬ ‫‪T‬‬

‫פתח‪,‬‬
‫יהודה ^ ~ ׳‬‫רבי ‪T :‬‬
‫תרומה‪ .‬־ •‬
‫‪T‬‬ ‫ויקחו •לי ‪:‬‬
‫‪1:•:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫)תהליםלא( מה רב טובך אשר צפנה‬ ‫פתח‪) ',‬תהלים‬ ‫‪- T‬‬

‫להודה‬ ‫תרומה‪) .‬שמות כה( רבי‬
‫• • ‪T :‬‬ ‫‪T‬‬
‫ויקחו לי‬
‫• ‪:‬‬ ‫‪1 :• :‬‬
‫ליראיך פעלה לחוסים בך נגד בני‬
‫ונתבאר‪,‬‬
‫לא( מה רב טובך אשר צפנה ליראיף‬
‫׳‬ ‫פרשוהו ‪T : • :‬‬ ‫פסוק ‪•/‬זה ‪:‬‬
‫‪1‬‬ ‫אדם‪T .‬‬‫‪TT‬‬
‫אבל סוד זה הרי בארו המנורה‬ ‫הרא ‪T‬הא‬ ‫‪?:‬ד‬
‫בני אדם‪- .‬האי‬ ‫•‬
‫נגד‬ ‫פעלה לחוסים בך‬
‫‪- T : - T TT‬‬ ‫‪1T‬‬
‫הקדושה בתוך סודות עליונים‪.‬‬ ‫אוקמוה‬
‫‪T ' T T T T‬‬
‫ואהמר‪T .‬אבל רזא דא‪ ,‬הא‬ ‫‪1:—:‬‬
‫‪ 1:‬אוקמוה‬
‫‪ : • : T‬־‬
‫דרגה עליונה‪ ,‬שהוא סוד של‬
‫עולם עליון‪ ,‬נקראת מ״י‪ .‬ד ת ה‬
‫בוצינא קדישא‪ ,‬גו רזין עלאין‪.‬‬
‫עולם‬
‫‪T‬‬ ‫של‬
‫‪•/‬‬ ‫תחתונה‪ ,‬שהוא סוד‬ ‫־ ‪ T :‬׳‬
‫אקרי‬
‫׳ • ‪••1:‬‬
‫עלאה‪,‬‬‫•‪TT‬‬
‫דעלמא‬
‫‪T: T:‬‬
‫רזא‬‫‪TT‬‬
‫דאיהו‬ ‫‪• :‬‬
‫עלאה‪,‬‬
‫• ‪T T‬‬
‫דרגא‬
‫־‪7 :‬‬
‫עליון‪ ,‬נקראת מ״ה‪ .‬ושנינו‪ ,‬אל‬ ‫דעלמא‬
‫רזא ‪T : T :‬‬ ‫תתאה‪ ,‬דאיהו ‪T T‬‬ ‫דרגא ‪T T -‬‬ ‫מ״י‪T : - .‬‬
‫תקרי מ״ה אלא מאה‪ ,‬כי כל‬
‫‪T‬‬ ‫‪. 7‬‬ ‫‪- ..‬ך‬

‫הדרגות העליונות בשלמותם הם‬

‫‪-‬ך‬
‫תתאה‪ ,‬אל^רי מ״ה‪ .‬ותנינן‪ ,‬אל הל‪4‬רי מ״ה‬
‫‪-‬ך‬ ‫״‬

‫כאן‪.‬‬ ‫אלא מאה‪ ,‬בגין דכל דרגין עלאין‬

‫עור‪ ,‬למה נקראת מ״ה? אלא אף‬ ‫באשלמותהון הכא איפון‪.‬‬
‫על גב שמשיכות עליונה נמשכה‪,‬‬
‫לא התגלתה עד שנשלם כאן‪,‬‬ ‫תו אמאי אלןדי מ״ה‪ .‬אלא אף על גב דמשיכו‬
‫שהוא מקום סוף כל הדךגות‪ ,‬סוף‬ ‫עלאה אתמשך‪ ,‬לא אתגללא עד דאשתלים‬
‫של המשכת הכל‪ ,‬ועומד‬ ‫הכא‪ ,‬דאיהו אתר סופא ךכל דרגין‪ ,‬סופא‬
‫בהתגלות‪ .‬ואף על גב שגלוי יותר‬
‫מהכל‪ ,‬עומד לשאלה מ״ה‪ .‬מה‬
‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪-‬ך‬ ‫_‬ ‫‪..‬‬
‫ךאמשכותא ךכלא‪ ,‬וקלימא באתגללא‪ .‬ואף‬
‫‪7‬‬ ‫_‬

‫ראית? מה ןדעה? כמו שנאמר‬ ‫על גב דאתגליא יתיר מכלא‪ ,‬קיימא לשאלא‪,‬‬
‫)דברים ד( כי לא ךאיתם כל המונה‪.‬‬ ‫מ״ה‪ .‬מה המית‪ ,‬מה לדעה‪ ,‬כמה ךאת אמר‬
‫ולכן‪ ,‬״מה״ רב טובך ‪ -‬זהו יסוד‬
‫טוב‪: ,‬כמו‬
‫׳‬ ‫שנקרא ־רב‬
‫• ‪T|:‬‬ ‫העולם‬
‫‪T T‬‬
‫תמונה‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫לא‪.‬ראיתם ‪T‬כל‬ ‫‪:‬‬
‫)דברים ד( כי‬
‫שנאמר )ישעיה ס ס ורב טוב לבית‬ ‫ו ‪5‬גץ כך‪ ,‬מה‪ ,‬רב טובך‪ ,‬דא איהו לסודא‬
‫ישראל‪ ,‬כי זהו רב טוב‪ .‬אור‬
‫הךאשון‪ ,‬נקךא טוב סתם‪ ,‬וכאן‬
‫דאת‬
‫כמה ‪: - :‬‬ ‫דאקרי ‪-‬רב טוב‪T : .‬‬ ‫דעלמא‪,‬י ‪••1: • :‬‬ ‫‪T : T :‬‬

‫כלולים זכר ונקבה כאחד‪ .‬אשר‬ ‫אמר )ישעיה סג( ורב טוב לבית ישראל בגין דהאי‬
‫צפנת ‪ -‬שהרי נגנז‪ ,‬כמו שהאור‬ ‫איהו רב טוב‪ .‬אור קךמאה‪ ,‬אקרי טוב סתם‪,‬‬
‫הךאשון שנגזר ונסתר‪ .‬פעלת ‪-‬‬
‫צפנה‪,‬‬
‫‪ T : —T‬׳‬
‫אשר‬‫‪:‬־ *‪*.‬‬
‫כחדא‪.‬‬
‫— ‪T—:‬‬
‫ונוקבא‬
‫‪T 1:‬‬ ‫‪:‬‬
‫דכר‬ ‫והכא כלילן‬
‫‪— : 1T • :‬‬ ‫‪T T :‬‬
‫שכאן היא אמנות הכל‪ ,‬אמנות‬
‫של כל העולם‪ ,‬אמנות של נשמות‬ ‫דהאי אתגניז‪ ,‬כגוונא ךאור קךמאה‪ .‬ךאתגניז‬
‫ורוחות‪.‬‬ ‫אומנותא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫דהכא •איהו‬ ‫‪TT:‬‬
‫פעלת‪:‬‬
‫‪T : —T‬‬
‫ואתטמר‪.‬‬
‫‪ T : • :‬־‬
‫ן םו ר זה עשה הקדוש ברוך הוא‬ ‫אומנותא‬ ‫עלמא‪,‬‬ ‫דכל‬ ‫אומנותא‬ ‫דכלא‪,‬‬
‫‪T T‬‬ ‫‪' T : T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪' T :‬‬
‫אמנות של כל העולם‪ ,‬וסוד זה‬
‫ךנשמתין ורוחין‪.‬‬
‫)בראשית א(‬ ‫תא ‪T‬דא‬ ‫דכל עלמא‪ ,‬ו‬
‫‪T T : ' T : T‬‬ ‫‪T:‬‬
‫אומנותא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫בריך הוא‬‫‪1*:‬‬
‫קדשא‬ ‫‪T: ^ . .‬‬
‫עביד‬ ‫‪•T‬‬
‫ברזא ‪T‬דא‬
‫‪77:‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ב חשון‬
‫תרומה ־ קכ״ז ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ב שבט‬
‫)בראשית א( בר איי ת ברא אלהים‬ ‫הארץ‪.‬‬
‫‪VT T‬‬
‫ואת‬‫‪:‬‬
‫אלהים ••את ‪-‬העזמים‬
‫‪• - T‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪:‬״‪.‬״ •‬
‫ברא‬‫‪TT‬‬
‫בראעזית‬
‫•‬
‫את העזמים ואת הארץ‪ .‬בסויד זה‬
‫נעעזה ונבנה המקזכן‪ ,‬עזהוא‬
‫דאיהו‬ ‫‪• :‬‬
‫ואתבני‪,‬‬ ‫מעזכנא‬
‫— ‪T : :‬‬
‫אתעביד‬
‫• ‪• T:‬‬
‫דא‬ ‫‪T‬‬
‫בתא‬
‫‪TT:‬‬

‫‪3‬ךו?ןץ עזל העולם העליון‬ ‫דעלמא‬

‫‪T : T :‬‬
‫ובדיוקנא‬
‫‪Tl :‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫׳‬
‫דלעילא‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫•‬
‫דעלמא‬
‫‪T : T :‬‬
‫בדיוקנא‬
‫‪Tl :‬‬ ‫‪*:‬‬
‫ובךיו?ןן העולם התחתון‪ .‬זהו‬ ‫תרומה‪• .‬לי‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫לי‬‫•‬
‫ויקהו‬
‫‪1:•:‬‬
‫דכתיב‬ ‫הוא‬ ‫הדא‬ ‫תתאה‪,‬‬
‫— ‪T T ' T T‬‬
‫עזכתוב ויקחו לי תרומה‪ .‬לי‬
‫תרומה ‪ -‬קזתי דךגות עזהן אחת‪,‬‬
‫תרומה‪ .‬הרין דרגין‪ ,‬דאינון חד‪ ,‬ךמתחברן‬
‫עזמתחברות כאחד‪.‬‬ ‫כחןא‪.‬‬
‫ויקחו לי תרומה וגו׳‪ .‬רבי עזמעון‬ ‫ויקחו לי תרומה וגו׳‪) .‬שמות כה( ‪.‬רבי עזמעון ורבי‬
‫ורבי אלעזר ולבי אבא ורבי יוסי‬
‫היו יועזבים יום אחד תחת‬
‫אלעזר ורבי אבא ורבי יוסי‪ ,‬הוו!תבי‬
‫האילנות בבקעה ליד ןם גינוסר‪.‬‬ ‫ימא‬‫‪T-‬‬
‫יומא ‪-‬הד‪ ,‬י ‪:‬החות אילני‪ ,‬בבקעתא גבי‬ ‫‪T‬‬
‫אמר רבי עזמעון‪ ,‬כמה נאה צל‬ ‫ךגפוסר‪ .‬אמר רבי שמעון‪ ,‬במה ןאה צלא דא‪,‬‬
‫זה עזמכסה עלינו מתוך האילנות‪,‬‬
‫ואנו צריכים לעטר מקום זה‬
‫ךחפןא עלן מגו אילני‪ ,‬ואנן צריכין לאעטרא‬
‫בדבלי תולה‪.‬‬ ‫’ האי אתר במלי ךאורליתא‪.‬‬
‫פ ת ח לבי עזכ!עון ואמר‪) ,‬שיר ג(‬ ‫פתח ‪.‬רבי שמעון ואמר‪) ,‬שיר השירים ג( אפריון‬
‫אפךיון עעזה לו המלך קזלמה‬
‫מעצי חלבנון‪ .‬פסוק זה הלי‬
‫עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון‪.‬‬
‫באךנוהו ונתבאר‪ ,‬אבל אפךיון ‪-‬‬ ‫האי ל^רא הא אוקימנא ליה ואהמר‪ ,‬אבל‬
‫זה היכל עזלמטה‪ ,‬קזהוא כמו‬ ‫אפריון‪ ,‬דא היכלא דלתתא‪ ,‬דאיהו כגוונא‬
‫וחקדו׳ט ברוך‬ ‫חהיכל‬
‫הוא קלא לו גן עדן‪ ,‬עזהוא נטע‬ ‫ךהיכלא עלאה‪ ,‬וקוךשא ב‪.‬ריך הוא ל^רא ליה‬
‫אותו להנאתו‪ ,‬וכסופו הוא‬
‫‪• :‬‬ ‫׳‬ ‫־ ‪:‬־ ‪T T‬‬
‫גנהא ךעדן‪ ,‬דאיהו נטע ליה להנאתיה‪,‬‬
‫להקזתעקזע בו תוך אותן נקזמות‬ ‫וכסופא דיליה לאשהעשעא ביה גו איפון‬
‫חצדיקים‪ ,‬עזעזם כלם עומדים‬
‫וךעזומים בתוכו‪ .‬אותן נ׳טמות‬ ‫נשמתין דצדיקליא‪ ,‬ךתמן כלהו קיימין‬
‫קזאין להן גוף בעולם חזה‪ ,‬כלן‬ ‫ורשימין בגויה‪ .‬איפון נשמתין דלית לון גופא‬
‫עולות ומתעפזרות עזם‪ ,‬דעז להן‬ ‫בהאי עלמא‪ ,‬כלהו ^ קין ומתעטרן תמן‪,‬‬
‫מקומות לךאות‪ ,‬להתענג תוך ענג‬
‫עליון עזנקלא נעם ה׳‪ ,‬ועזם‬
‫ואית לון דוכתין למחמי‪ ,‬לאתעפגא גו ענוגא‬
‫מתמלאים מכל חכסופים עזל‬ ‫עלאה ךא?ן‪.‬רי נעם לל׳‪ .‬ותמן אתמללין מכל‬
‫נהרות אפךסמון זך‪.‬‬ ‫כפופין דנהרי דאפרסמונא דכלא‪.‬‬
‫אפךםמון ‪ -‬זהו חיכל העליון‬
‫טמיר גנוז‪ .‬אפךיון ‪ -‬זהו היכל‬ ‫אפרסמון‪ :‬דא היכלא עלאה טמירא גניזא‪.‬‬
‫עזלמטה‪ ,‬עזאין בו סמך עד‬ ‫אפריון ‪ :‬דא היכלא דלתתא‪ ,‬דלית‬
‫עזנכזמך )שנכלשף( מתוך היכל‬ ‫ביה סמך‪ ,‬עד ךאסהמיך)נ״אךאתמעןי( מגו היכלא‬
‫העליון‪ .‬ולכן אות סמ״ך נסתרת‬
‫בכל צדדיה‪ ,‬כמו זה אות ס )מ״ם(‬
‫‪:‬‬ ‫‪ T‬׳‬ ‫‪•/ T :‬‬ ‫‪T :‬‬
‫עלאה‪ .‬ובגין כך את סמך איהו סתים בכל‬
‫סתומה‪.‬‬ ‫סתימא‪.‬‬
‫‪T • :‬‬
‫כגוונא ‪T‬דא ‪T‬את ס׳)ס״אמ״ם(‬ ‫‪T‬‬
‫סטרוי‪,‬‬
‫׳‬ ‫• ‪:‬‬
‫מה בין זה לזה? אלא בעזעה‬ ‫מה בין האי להאי‪ .‬אלא בשעתא ךסתים‬
‫עזנכזהר ונגנז בתוכו תוך מל‪1‬ךה( אור‬
‫עליון למעלה‪ ,‬אז היא עומדת‬ ‫ואתגניז בגויה‪ ,‬גו)נ״אנקיךה( נהורא עלאה‬
‫בדיוקן)הזה( עזל אות סמ״ך נכזהר‬ ‫לעילא‪ ,‬כדין איהי לןלימא‪ ,‬בךיו?ןנא )נ״אךא(‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ג חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ב שבט‬
‫בתוכו‪ ,‬ונגנז בו לעלות למעלה‪.‬‬ ‫ךאת סמך סתים בגויה‪ ,‬ואתגניז ביה‪ ,‬לסל?(א‬
‫וב׳טעה עזהוזרת ויועזבת ךבוצה‬
‫אותם‪,‬‬
‫לעילא‪ .‬ובעזעתא דהדרא ויתבא רביעא על‬
‫להיניק‪1‬‬
‫למטה ‪• • • :‬‬
‫הבנים ‪ :‬־ ‪T‬‬
‫על ־ ‪• T‬‬
‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T : T :‬‬ ‫— ‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫— ‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T • • :‬‬
‫‪' T‬‬
‫אז היא עומדת בדיוקן עזל אות‬ ‫בנין לתתא לעקא לוין‪ ,‬כדין אידוי קיימא‬
‫ם ךבוצה נסהרת לתוך אךבעת‬ ‫בדיוקנא דאת ם׳ רביעא סתימא לגו־ ארבע‬
‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I:‬‬ ‫‪• :‬‬

‫צדדי העולם‪.‬‬
‫ועל כך זהו אפרסמון‪ ,‬וזהו‬
‫סטרין ךעלמא‪.‬‬
‫אפךיון‪ .‬ובמקום קזתי אותיות‬ ‫ועל דא‪ ,‬דא איהו)דף קכ״ז ע״ב( אפרסמו־ן‪ ,‬וךא‬
‫ס״מ עומדת י׳ בסוד הבךית )סוד‬ ‫הוא אפריו־ן‪ .‬ובאתר הרין אתוון ס״מ‪,‬‬
‫ע תי ד‬ ‫עז הו א‬ ‫הברית שנגנז ב תוכס‪,‬‬
‫לקחת הכל‪ ,‬סוד עזל אותן מאה‬
‫בתא דברית‪) ,‬ם״א חא דוריתךאר;?ניז וגוויה(‬
‫‪. . .‬‬ ‫קיימא י׳‪T T : ',‬‬
‫‪T: | -‬‬ ‫‪7‬‬

‫בךכותי קועזים וארבעים‪ .‬קזעזים‬ ‫דאיהו זמין לנטלא כלא‪ ,‬ת א דאינון מאה‬
‫כנגד קזעזה צךדים עזיוצאים‬ ‫ברכאן‪ ,‬קזתין וארבעין‪ .‬קזהין‪ ,‬לקבל עזית‬
‫מהאות ס׳‪ ,‬ואךבעים כנגד‬
‫אךבעת צךדי העולם‪ ,‬והכל‬
‫סטרין‪ ,‬ךנפקי מאת ס׳‪ .‬ארבעין‪ ,‬לקבל ד׳‬
‫מקזלימים למאה‪ .‬ואות יו״ד‬ ‫סטרי עלמא‪ ,‬וכ׳לא א ^ י מ ו למאה‪ .‬ואת‬
‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪••:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪: T‬‬

‫מקולימה לסוד עזל מאה‪ ,‬כמו‬ ‫יו״ד‪ ,‬איהו אעזלים לרזא דמאה‪ ,‬כגוונא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫י‬
‫קזלמעלה‪ .‬ולכן זה אפךסמח‪ ,‬וזה‬
‫ולעילא‪ .‬ועל דא‪ ,‬דא אפרסמו־ן‪ ,‬ודא אפריון‪.‬‬
‫יוצאים‬
‫•‬ ‫‪:‬‬
‫הנהרות‬ ‫אותם‬
‫‪7‬‬
‫‪T : -‬‬
‫אינון נהךי נפקין מאפרסמון דא‪ ,‬ונעזמתין‬
‫ונקזמות‬ ‫הזה‪,‬‬ ‫מהאפךסמון‬ ‫עלאין‪ ,‬דלית לון גופא בהאי עלמא‪,‬‬
‫עליונות‪ ,‬עזאין להן גוף בעולם‬
‫הזה‪ ,‬יונקות מאותו האור קזיוצא‬ ‫עקץ מההוא נהירו ךנפיק מאינון נהרי‬
‫מאותם נהרות אפךסמון זך‪,‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪..‬ך‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬‫אפרסמונא דכיא‪ ,‬ומתענגי בענוגא דא עליאה‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫_ ‪ . .‬ך‬ ‫‪.‬ך‬

‫ומתענגות בענוג העליון הזה‪.‬‬ ‫ונקזמתין)ד״אל״גזיסלקיזונסתיז( דאית לון גופא בהאי‬

‫ונ^זמות )שעול‪1‬ת וי‪1‬ךדות( קזי^ט להן‬
‫גוף בעולם הזה‪ ,‬עולות ויונקות‬ ‫עלמא‪ ,‬סלקין דנקין מההוא נהירו ךאפריון‬
‫מאותו האור קזל האפךיון הזה‬ ‫דא‪ ,‬ונחהין‪ .‬ואלין ןהבי ונטלי‪ .‬ןהבי ריחא‪,‬‬
‫ויוךדות‪ ,‬ואלו נותנות ונונזלות‪.‬‬ ‫מאינון עובלין ךכעזראן‪ ,‬ךמעזהדלי בהו בהאי‬
‫נותנות ריח מאותם מעקזים‬
‫כעזרים עזמקזהדלים בהם באותו‬ ‫עלמא‪ .‬ונטלי מההוא ריחא ךאעזתאר ביה‬
‫העולם‪ ,‬ונוטלות מאותו הריח‬
‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫בגנתא‪ ,‬כמה דאת אמר )בראשית כז( כריח ע‪ t‬דה‬
‫‪V T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪:‬‬

‫עזנקזאר בגן‪ ,‬כמו קזנאמר )בראשית‬ ‫אשר ברכו לך‪ ,‬ריחא ךאשתאר ביה בההוא‬
‫כז< כריח קזדה אעזר ברכו ה׳‪ .‬הריח‬
‫עזנקזאר בו באותו חע{ךה‪ .‬וכלם‬
‫חקלא‪ .‬וכלהו קיימי בההיא גנהא‪ ,‬אלין‬
‫עומדים באותו חגן‪ .‬אלו‬ ‫מתעפגי לעילא‪ ,‬ואלין מתעפגי לתתא‪.‬‬
‫מתענגים למעלה‪ ,‬ואלו מתענגים‬ ‫עשה לו המלך שלמה‪ ,‬עשה לו‪ ,‬לגרמיה‪ .‬ואי‬
‫למטה‪.‬‬
‫עשה לו חמלך קזלמה ‪ -‬עקזה לו‪,‬‬ ‫תימא‪ ,‬הא נשמתין דצדיקלא משהעשען‬
‫לעצמו‪ .‬ואם תאמר‪ ,‬הדי נשמות‬ ‫ביה‪ ,‬ואת אמרת עשה לו‪ .‬הכי הוא וזיאי‪ .‬בגין‬
‫הצדיקים משתעשעות בו‪ ,‬ואתה‬ ‫דהאי אפריון וכל איפון נשמתין דצדיקלא‪,‬‬
‫אומר עשה לו? כך זה ודאי‪,‬‬
‫משום שהאפךיון חזה וכל אותן‬ ‫כלהו קלימי לאשתעשעא בהו קךשא בריך‬
‫נקזמות הצדיקים‪ ,‬בכלם עומד הקןדועז ברוך הוא להקזתעעזע נ ‪ .‬חמלך שלמה ־ חמלך שחשלום‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ג חשון‬
‫תרומה ־ קכ״ז ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ג שבט‬
‫העליון ‪) .‬והרי בארוה(‬ ‫הוא‪ .‬המלך עזלמה‪ ,‬מלכא דעזלמא דיליה‪,‬‬
‫עזלו‪ ,‬וזהו מלך‬
‫המלך סתם‪ ,‬זה מלך המעזיח‪ .‬זה‬
‫הנקבה‪.‬‬
‫ודא איהו מלסא עלאה )והאאיל‪,‬מוי!( המלך סתם‪,‬‬
‫עולם ־ ‪T1•• :‬‬
‫־‬ ‫הזכר‪ ,‬וזה‬
‫עולם ־‪ TT‬׳‬
‫מעצי הלבנון ‪ -‬אותם אילנות‬ ‫דא מלכא מעזיהא‪ .‬דא עלמא דדכורא‪ ,‬ודא‬
‫' ‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬

‫נטועים קזעקר אותם הקדוען‬ ‫עלמא ךנו?ןבא‪ .‬מעצי הלבנבן אינון אילנין‬
‫ברוך הוא וקזתל אותם במקום‬
‫נטיען‪ ,‬דעלןר לון לןךשא בדיך הוא‪ ,‬ועזתיל‬
‫אחר‪ ,‬ואלו נקראים א תי הלבנון‪,‬‬
‫לון באתר אחרא‪ ,‬ואלין אלןרון ארזי לבנון‪,‬‬
‫כמו עזנאמר)תהליםקד( א תי לבנון‬
‫אקזר נטע‪ .‬ולא נבנה האפךיון‬ ‫כמה ךאה אמר‪) ,‬תהליפקס ארזי לבנון אשר נטע‪.‬‬
‫הזה ולא נתקן אלא בהם‪.‬‬
‫עוד מעצי הלבנון ‪ -‬אלו קזקזת‬
‫ולא אתבני האי אפריון‪ ,‬ולא אשהכלל אלא‬
‫ימי בראקזית קזכל יום ויום מסדר‬ ‫בהו‪.‬‬
‫את האפךיון הזה סדור קזנךאה‬ ‫תו מעצי הלבנון‪ ,‬אלין שית יומין דבראשית‬
‫לו‪ .‬סדור ךאקזון‪ :‬׳טופע מצד‬
‫ךכל יומא ויומא‪ ,‬מסדר בהאי אפריון‪,‬‬
‫ןמין‪ ,‬האור הךאקזון קזנגנז‪ ,‬ונטל‬
‫סדורא דאתהזי ליה‪ :‬סדורא קדמאה‪ .‬אתנגיד‬
‫מצד ןמין‪ ,‬ונכנס באפךיון הזה על‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫■ך ■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫■ך ‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬

‫מסטרא דימינא‪ ,‬אור קדמאה דאתגניז‪,‬‬

‫ידי יסוד אחד ועועזה בו קזמוקז‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫; ‪. ; ; .‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ . . .‬ך‬ ‫‪ . . . .‬ך‬
‫אחר כך מוציא אותו האפךיון‬
‫דיוקן אחד כמו האור הזה‪ ,‬וזהו‬
‫ואתנטיל מסטרא דימינא‪ ,‬ועאל בהאי אפריון‬
‫על ידא דיסודא הד‪ ,‬ועביד ביה שמושא‪.‬‬
‫סוד הכתוב עראשיתא( יהי אור ויהי‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T:‬‬ ‫—‬

‫אור‪ .‬כיון קזאמר יהי אור‪ ,‬למה‬‫לבתר אפיק ההוא אפריון חד דיולןנא כגוונא‬
‫כתוב דהי אור? לא הצטרך‬
‫הפסוק לכתב אלא ויהי כן‪ .‬מהו‬
‫להי‬
‫‪•:‬‬
‫דבהיב‪) ,‬בראשית א(‬ ‫ודא הוא רזא‬
‫‪' • : • T T‬‬ ‫' ‪T:‬‬
‫דהאי אור‪,‬‬
‫ויהי אור? אלא קזאותו אור‬ ‫אור ולהי אור‪ .‬כיון דאמר להי אור‪ ,‬אמאי‬
‫כתיב ולהי אור‪ ,‬לא אצטריך ין^רא למכתב‪,‬‬
‫הוציא אור אחר קזנךאה לו‪ ,‬וזהו‬
‫יום ךאקזון מאותם עצי הלבנון‪.‬‬
‫סדור קזני‪ :‬׳טופע מצד קזמאל‪,‬‬
‫אלא ולהי כן‪ ,‬מהו ולהי אור‪ .‬אלא‪ ,‬דההוא אור‬
‫פריעזות חמים‪ ,‬בקזפע קזל אעז‬ ‫אפיק אור אחרא ךאתחזי ליה‪ ,‬ודא איהו יומא‬
‫תקיפה‪ ,‬ו נ ^ מצד קזמאל‪ ,‬ונכנס‬ ‫קךמאה‪ ,‬מאינון עצי הלבנון‪.‬‬
‫באפךיון חזה ועוקזה בו קזמוקז‪,‬‬
‫סדורא תניינא‪ :‬אתנגיד מסטרא דשמאלא‪,‬‬
‫ומפריד בין מים ^בצר ןמין לבין‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫• • ‪T :‬‬ ‫• ‪T T :‬‬ ‫‪T‬‬

‫פרישו דמןא‪ ,‬בנגידו ךאשא תקיפא‪,‬‬

‫מים )שבעד שניאא‪ .‬אחר כך מוציא‬
‫אותו אפךיון דיוקן אחד כמו‬ ‫ואתנטיל מסטרא דשמאלא‪ ,‬ועאל בהאי‬
‫‪— :‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬
‫קזלו‪ ,‬וזהו סוד חכתוב‪ ,‬בין חמים‬
‫אקזר מתחת לרקיע ובין חמים‬
‫אפריון‪ ,‬ועביד ביה שמושא‪ ,‬ואפריש בין מלין‬
‫אקזר מעל לרקיע ויהי כן‪ .‬וזהו‬‫דבסטר ימינא‪ ,‬ובין איפון מיין )זיבסטד ^מאלא‪(.‬‬
‫לבתר אפיק ההוא אפריון‪ ,‬חד דיוקנא‪,‬‬
‫יום קזני מאותם עצי חלבנון‪.‬‬
‫סדור קזליקזי‪ :‬קזופע מצד‬
‫כגוונא דיליה‪ .‬ודא איהו רזא דבתיב‪) ,‬בראשית א(‬
‫האמצע‪ ,‬ומצד ןמין‪) ,‬ומעד שנ)אל(‬ ‫׳‬ ‫‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך ■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪. . .‬‬ ‫■ך‬ ‫_‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המלם אשר‬

‫מעל לרקיע ויהי כן‪ .‬ודא איהו יומא תנלינא מאינון עצי הלבנון‪.‬‬
‫סדורא תליתאה ‪ :‬אתנגיד מסטרא דאמצעיתא‪ ,‬ומסטרא דימינא‪) ,‬נ״א ומפטרא‬
‫■ ד '‬ ‫•‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ . . . .‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ . . . .‬ך ‪ . .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ . . . .‬ך‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫‪ . . .‬ך ‪ .‬ך‬ ‫■ן‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ג חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ג שבט‬
‫עזלמא י‪ 1‬ם אחד עזליעזי עזעו^ןה עזל‪ 1‬ם‬ ‫‪TT:‬‬
‫דעביד‬ ‫יומא הליתאה‪,‬‬
‫‪• T : ' T T • :‬‬ ‫‪T‬‬
‫דז^מאלא( ‪-‬חד‬
‫בעולם‪ .‬ומעזם נמעזכים פרוית‬
‫בעלמא‪ .‬ומהמן אתמעזיכו איבין לכלא‪ ,‬ודא‬
‫לבל‪ ,‬וזה עוק‪ t‬ה עזמועז באפךיון‬
‫עביד עזמושא בהאי אפריון‪ ,‬ואפיק ז‪-‬ינא הזה‪ ,‬ומוציא מין למינו‪ .‬מין‬
‫לזיניה‪ .‬ז‪-‬ינא לעובדין סגיאין‪ ,‬זינא ךאתחזי למעעזים רבים‪ ,‬מין עזנךאה לו‪,‬‬
‫והעעזבים‬ ‫הזיעזאים‬ ‫ליה‪ ,‬וכל דשאין ועשבין ואילנין בכמה וכל‬
‫וה אדנו ת בכמה חןלות‪ .‬ונעזאר‬
‫חילץ‪ .‬ואשהאר דיוקניה המן‪ ,‬ואפיק ז‪-‬ינא דיוקנו עזם‪ ,‬ואותו אפךיון מוציא‬
‫ההוא אפריון‪ ,‬כההוא גוונא ממש‪ ,‬ודא איהו מין כאותו גון ממעז‪ ,‬וזהו יום‬
‫יומא תליתאה‪ ,‬דאתכליל מהרין סטרין‪ ,‬עזליעזי ^נכלל מעזני צדדים‬
‫מאותם עצי הלבנון‪.‬‬
‫סדור ךביעי‪ :‬עזופע ומאיר אור‬
‫מאיפון עצי הלבנון‪.‬‬
‫סדורא ךביעאה‪ :‬אתנגיד ואתנהיר נהירו העזמעז להאיר לאפךיון הזה תוך‬
‫ךשמשא‪ ,‬לאנהרא להאי אפריון‪ ,‬גו החיעזך עזלו‪ ,‬ונכנס בו להאיר‪ ,‬ולא‬
‫עועזה בו עזמועז‪ .‬עד יום חמיעזי‬
‫עזמוציא אותו אפךיון עזמועז עזל‬
‫חשוך דיליה‪ ,‬ועאל ביה לאנהרא‪ ,‬ולא עביד‬
‫ביה שמושא‪ .‬עד יומא חמשאה‪ ,‬דאפיק האי אור עזנכנס בו ביום ךביעי‪,‬‬
‫אפריון ההוא שמושא לנהירו‪ ,‬דעאל ביה ומוציא אותו אפךיון באותו גון‬
‫ממעז ׳ןל אותו אור‪ ,‬וזהו יום‬
‫ךביעי אחד מאותם עצי הלבנון‪.‬‬
‫ביומא רביעאה‪ ,‬ואפיק ההוא אפריון בההוא‬
‫גוונא ממש דההוא נהירו‪ ,‬ודא איהו יומא סדור חמיעזי‪ :‬עזופעת מעזיכה‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪T : -‬‬

‫אחת עזל רחעז המים‪ ,‬ועועזה‬ ‫ךביעאה חד מאיפון עצי הלבנון‪.‬‬

‫עזמועז להוציא אותו אור ^ל‬
‫סדור יום ךביעי‪ ,‬ועו^|ה באפךיון‬
‫סדורא חמישאה ‪ :‬אתנגיד חד משיכו‪,‬‬
‫דרחישו )דף קכ״ח ע״א( דמןא‪ ,‬ועביד הזה עזמועז‪ ,‬ומוציא מינים למינו‪,‬‬
‫דיומא אותם הנךאים באותו גון ממעז‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫דסדורא ‪:‬‬
‫נהירו‪T • : ' ,‬‬ ‫ההוא ‪• :‬‬ ‫לאפקא ‪-‬‬
‫שמושא ‪l T T - :‬‬
‫‪T‬‬
‫ויום זה עזמעז אותו עזמועז יותר‬
‫רביעאה‪ ,‬ועביד בהאי אפריון שמושא‪ ,‬ואפיק‬
‫מכל עזאר הןמים‪ ,‬והכל תלוי עד‬
‫זינין לזיניה‪ ,‬אינון דאתחזי כההוא גוונא יום העזעזי‪ ,‬עזהוציא האפךיון כל‬
‫יהיר מה ^זהןה גנוז בו‪ ,‬עזכתוב תוצא‬ ‫שמושא‪• - ,‬‬
‫‪' T‬‬ ‫ההוא •‬ ‫שמש ‪-‬‬ ‫•••‬ ‫יומא‬
‫‪T‬‬ ‫והאי‬‫ממש‪- : ,‬‬
‫‪' T -‬‬
‫מכל שאר יומין‪ .‬וכלא הליא עד יומא הארץ נפעז חןה למינה וגו׳‪ .‬וזהו‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T: -‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫•‪T‬‬
‫היום החמיעזי‪ ,‬אחד מאותם עצי‬
‫שתיתאה‪ ,‬דאפיק אפריון כל מה דהוה גניז‬
‫ביה‪ ,‬דכהיב‪) ,‬בראשיתא( הוצא הארץ נפש חןה סדור עזעזי ‪ -‬זהו יום עזהתקין את‬
‫למינה וגו׳‪ .‬ודא איהו יומא חמישאה‪ ,‬חד ?ל האפךיון הזה‪ ,‬ואין לו הקון‬
‫‪— ' T T • —:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T • :‬‬
‫ואין לו תקף פרט ליום הזה‪.‬‬
‫כעזבא היום הזה‪ ,‬נתקן האפךיון‬
‫מאיפון עצי הלבנון‪.‬‬
‫נעזמות‪,‬‬
‫׳‬ ‫בכמה ‪T:‬‬
‫בכמה רוחות‪ : ' ,‬־ ‪T‬‬
‫הזה ‪ :‬־ ‪T‬‬
‫־‪•/‬‬ ‫סדורא שתיתאה ‪ :‬דא איהו יומא‪ ,‬דאתקין כל‬
‫האי אפריון‪ ,‬וליה ליה הקונא‪ ,‬וליה בכמה ע ^מות יפות מךאה‪ .‬אותן‬
‫עזנךאות לעזבת בהיכל המלך• אף‬
‫הוא נתקן ביפי כל עזאר הןמים‬
‫אהא ‪-‬האי‬ ‫‪T T‬‬
‫יומא‪- ,‬כד‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬
‫מהאי‬
‫‪-‬‬
‫הקפא‪ ,‬־בר‬
‫׳‬ ‫‪T 1:‬‬
‫ליה‬
‫יומא‪ ,‬אתהקן האי אפריון‪ ,‬בכמה רוחץ‪,‬‬
‫בכמה נשמתין‪ ,‬בכמה עולימתן שפירן בחיזו‪ .‬אינון דאתחזון למיתב‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ג חשון‬
‫תרומה ־ קכ״ח ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ג שבט‬
‫קזהיו בהחלה‪ ,‬ומתקין אותם‬ ‫בהיכלא ךמלכא‪ .‬או־ף איהו אתת?ןן בשפירו‬
‫בת׳‪:‬צוקה אחת‪ ,‬ברצון‪ ,‬בקוימחה‪,‬‬
‫הקון עליון ותחתון‪.‬‬
‫כל קזאר יו־מין זיהוו־ בקךמיתא‪ .‬ואתקין לו־ן‬
‫ואז מתקדעז האפךיון בקדעזות‬ ‫הקונא‬
‫•| ‪T‬‬
‫בחדרה‪,‬‬
‫‪' T : V :‬‬
‫ברעותא‬
‫‪T‬‬ ‫•‪:‬‬
‫חדא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪TT‬‬
‫בתיאובהא‬
‫‪T :‬‬ ‫‪•:‬‬
‫עליונות ומתעטר בעטרותיו‪ ,‬עד‬ ‫ותהא‪.‬‬
‫‪T —:‬‬ ‫דלעילא‬
‫‪T‬‬ ‫•‬
‫קזעולה בעלןה ^ל עטךה ^ל‬
‫מנוחה‪ ,‬ונקרא עזם עליון‪ ,‬עזם‬
‫כדין אתקדעז האי אפריו־ן‪ ,‬בקדועזין עלאין‬
‫קדועז‪ ,‬עזהוא עזבת‪ .‬מנוחת הבל‪,‬‬ ‫ואתעטר בעטר^י‪ ,‬עד דסליק בסליקו‬
‫העזוקת הבל‪ ,‬דבקות הבל‪,‬‬ ‫עזמא‬‫‪T :‬‬ ‫עלאה‪,‬‬
‫׳‬ ‫עזמא • ‪T T‬‬‫‪T :‬‬ ‫ואקרי‬
‫דנייחא‪,‬׳ ‪••1: • :‬‬‫‪T‬‬ ‫דעטרא ‪T‬‬
‫‪:- :: • :‬‬
‫עזלמעלה ולמטה כאחד‪ .‬ואז‬
‫כתוב‪) ,‬שיר השירים ‪ 0‬אפךיון עעזה‬
‫היאובהא‬
‫‪T :‬‬
‫נייחא ‪:‬דכלא‪,‬‬
‫•‬ ‫‪T :-‬‬
‫׳‬
‫שבת‪.‬‬
‫■ד‬‫‪T -‬‬
‫קדישא‪ ,‬דאיהו‬
‫לו המלך עזלמה מעצי הלבנון‪.‬‬ ‫כחדא‪.‬‬‫ותתא ‪T-: -‬‬‫דעילא ‪T - :‬‬
‫דכלא‪T • • : ,‬‬
‫‪' T‬‬ ‫‪:‬דכלא‪ ,‬דבקותא ‪:‬‬
‫אמר רבי עזמעון‪ ,‬מי עזזוכה‬ ‫וכדין כתיב‪) ,‬שיר השירים ג( אפרי^ן עשה ל‪ 1‬המלך‬
‫לאותו אפךיון‪ ,‬זוכה בבל‪ ,‬זוכה‬
‫לעזבת במנודזה בצל עזל הקדועז‬
‫שלמה מעצי הלבנו־ן‪.‬‬
‫ברוך הוא‪ ,‬כמו עזנאמר)שירהשירים‬ ‫אמר רבי שמעו־ן‪ ,‬מאן דזכי בההוא אפריון‪,‬‬
‫ח בצלו חמךתי דעזבתי‪ .‬וכעת‬ ‫זכי בכלא‪ ,‬זכי למיתב בנייחא דצלא‬
‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪._ .‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך ‪..‬‬ ‫‪7‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‪..‬‬
‫עזןעזבנו בצל ^ל המנוחה הזו‪,‬‬
‫ךקוךשא בריך הוא‪ ,‬כמה ךאה אמף‪) ,‬שיר השירים‬
‫ןעז לנו להסתכל עזלא ןעזבנו אלא‬
‫בצל הקדועז ברוך הוא בתוך‬ ‫ב( בצלו־ חמךתי דשבתי‪ .‬והשתא ךיתיבנא‬
‫אותו האפךיון‪ ,‬דעז לנו לעטר את‬ ‫דלא‬ ‫לאסתכלא‬ ‫לן‬ ‫דא‪• ,‬אית‬ ‫דנייחא‬ ‫בצלא‬
‫‪T:‬‬ ‫— ‪T:‬‬ ‫‪|T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T : —:‬‬ ‫‪T •:‬‬
‫המקום הזה בעטרות עליונות עד‬
‫עזיתעוךרו האילנות ^ל אותו‬ ‫!תבינן אלא בצלא ךקוךשא בריך הוא‪ ,‬גו־‬
‫האפךיון לבא עלינו בצל אחר‪.‬‬ ‫ההוא אפריו־ן‪ .‬ואית לן לאעטרא האי אתר‪,‬‬
‫פ ת ח רבי עזמעון בראעז ואמר‪,‬‬ ‫בעטרין עלאין‪ ,‬עד דיתערון אילני דההוא‬
‫מאת ‪T‬כל •איעז‬‫תרומה •• ••‬
‫ויקחו •לי ‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫אעזר ידבנו לבו תקחו את‬
‫‪1: • :‬‬
‫אפריון‪ ,‬למיתי עלן בצלא אחרא‪.‬‬
‫תרומתי‪ .‬ויקחו לי‪ ,‬מי עזרוצה‬ ‫פתח רבי שמעו־ן ברישא ואמר‪ ,‬ולקחי לי‬
‫להעזתדל במצוה ולהעזהדל‬ ‫תרומה מאת כל איש אשר לדבפו לבו‬
‫בקדועז ברוך הוא‪ ,‬צריך עזלא‬
‫יעזהדל בו בריקנות ובחנם‪ ,‬אלא‬ ‫הקחו את תרומתי‪ .‬ולקחו לי‪ ,‬האי מאן דבעי‬
‫צריך האדם להעזתדל בו כךאוי‬ ‫לאשתדלא במצוה‪ ,‬ולאשתדלא ביה בקוךשא‬
‫כפי כחו‪ .‬והרי באךנו דבר זה‬ ‫בריף הוא‪ ,‬אצטריך דלא לשהזיל ביה‬
‫בכמה מקומות‪ ,‬ןאה לאדם‬
‫לעזאת אותה העזהדלות ^ל‬ ‫בריקנליא ובמגנא‪ ,‬אלא אצטריך ליה לבר נש‬
‫הקדועז ברוך הוא‪ ,‬כמו עזנאמר‬ ‫לאשתדלא ביה כךקא לאות כפום חיליה‪ .‬והא‬
‫)רברימטס איעז כמתנת ןדו וגו׳‪.‬‬ ‫למיסב‬
‫‪-‬‬ ‫אתרי‪.. 7,‬יאות ;‬ ‫בכמה _‬
‫מלה ‪T‬דא ‪T - :‬‬ ‫אוקימנא • ‪T‬‬
‫•‪T : 1‬‬
‫ואם תאמר‪ ,‬הרי כתוב )ישעיה נה(‬
‫לכו עזברו ואכלו ולכו עזברו‬ ‫בר נש ההוא אשתדלותא ךקוךשא בריך הוא‪.‬‬
‫בלוא כסף ובלוא מחיר וין וחלב‪,‬‬ ‫כמה ךאה אמר )דברים טז( איש כמתנת לדו וגו׳‪.‬‬
‫^ ז ה ל י ה ו א ב ח נ ם ‪) ,‬והשתדלות בלא כסף(‬
‫ואי הימא‪ ,‬הא כתיב )ישעיה נה( לכו שברו ואכלו‬
‫וזו העזתדלות לקדועז־ברוך־‬
‫ולכו שברו בלוא כסף ובלא מחיר ללן‬
‫וחלב‪ ,‬דהא איהו במגנא‪) ,‬ואעתדלותה בלא ?סן־( ואיהו אשתדלותא דקודשא‬
‫‪ ■ .‬ך‬ ‫‪ .‬ן‬ ‫■ד‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪7 .‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ג חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ג שבט‬
‫הוא ? אלא העתדלות ע ל הה‪1‬ךה‬ ‫בדיך הוא‪ .‬אלא אעזתךלותא ךאו־רליתא‪ ,‬כל‬
‫‪ -‬כל מי ערוצה לזכות בה‪.‬‬
‫העתדלות כדי לדעת את הקןדוע‬
‫מאן דבעי זכי בה‪ .‬אעזתדלותא ךקוךעזא בדיך‬
‫ברוך הוא ‪ -‬כל מי ערוצה‪ ,‬זוכה‬ ‫הוא למנזיע ליה‪ ,‬כל מאן ךבעי זכי ביה‪ ,‬בלא‬
‫בו בלי עכר כלל‪ .‬אבל העתדלות‬ ‫אגרא כלל‪ .‬אבל אעזהדלותא דקוךעזא בדיך‬
‫בקןדוע ברוך הוא עעומדת‬
‫אותה‬ ‫לקחת‬
‫לנטלא ••ליה‬ ‫‪T:-:‬‬ ‫אסיר‬
‫‪•T‬‬ ‫בעובדא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫דקיימא‬
‫‪T :|-:‬‬ ‫הוא‬
‫‪T‬‬ ‫במעעה‪T ,‬אסור ‪ T‬־‪ 1‬־‬
‫‪:‬־‪:‬־•••'‬
‫לחנם ובריקנות‪ ,‬כי איננו זוכה כך‬ ‫למגנא וברילןנייא‪ ,‬בגין דלא זכי בההוא‬
‫באותו מעעה כלל להמעיך עליו‬ ‫דקודעזא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T : l :‬‬ ‫רוחא‬ ‫‪T‬‬ ‫עליה‬‫לאמעזכא ‪• • T‬‬
‫כלל‪T T : - : ',‬‬ ‫‪- :‬‬ ‫עובדא‬
‫‪TT‬‬
‫רוח הק־דע‪ ,‬אלא דק בעכר עלם‪.‬‬
‫ב ס פ ר הכעפים עלמד אעמדאי‬
‫אלא באגר עזלים‪.‬‬
‫לעלמה המלך ‪ -‬כל מי ערוצה‬ ‫בספרא דחרעןי‪ ,‬דאו־ליף אעזמדאי לעזלמה‬
‫להעתדל לחעביר ממנו רוח‬ ‫מלכא‪ ,‬כל מאן דבעי לאעזהדלא‬
‫טמאה ולכפות רוח אחרת‪ ,‬אותו‬
‫חמעעה ערוצה להעתדל בו‪,‬‬
‫רוהא‬
‫‪T‬‬ ‫מסאבא‪ ,‬ולאכפייא‬ ‫מניה רוה‪' T - : T : -‬‬ ‫לאעברא •••‬ ‫‪T: : - :‬‬

‫צריך לקנות אותו בעכר מעלם‬ ‫אהרא‪ .‬ההוא עובדא דבעי לאעזהדלא ביה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪..‬‬ ‫‪..‬ך‪..‬‬ ‫‪.‬ך‪.‬ך‬ ‫_‬ ‫— ‪._ .‬ך‬

‫בכל מה עיךצו ממנו‪ ,‬בין קטן‬ ‫בעי למ?ןני ליה באגר עזלים‪ ,‬בכל מה דיבעון‬
‫בין גדול‪ ,‬מעום ערוח הטמאה‬
‫מזדמנת ‪1‬תמיד בחנם ובריקנות‪,‬‬
‫מניה‪ ,‬בין זעיר בין רב‪ ,‬בגין דרוח מסאבא‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫|‪• T‬‬ ‫•‪:‬־••••••‬

‫ונמכרת בלי עכר‪ ,‬ואונסת בני‬ ‫איהו אזדמן הדיר במגנא וברילןנןא‪ ,‬ואזדבן‬
‫אדם לערות עליהם‪ ,‬ומפתה‬
‫־ ‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬־ • • • • • '‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫עלייהו‪,‬‬‫נעזא למעזרי ‪ T‬־ ‪:‬‬
‫‪TT‬‬
‫ואניס לבני ‪T T‬‬ ‫אגרא‪• T : ' ,‬‬
‫בלא ‪T : -‬‬ ‫‪T :‬‬
‫אותם לדור עמם‪ .‬בכמה פתויים‪,‬‬
‫בכמה ךרכים‪ ,‬מסטה אותם לעים‬
‫ומפהי לון לדיירא עמה^ן‪ ,‬בכמה פהולין‪,‬‬
‫דיוךה עמם‪.‬‬ ‫בכמה ארחץ‪ .‬סטי לון לשוואה דיוריה‬
‫ורוח חק־דע אינה כך‪ ,‬אלא בעכר‬ ‫עמהון‪.‬‬
‫עלם‪ ,‬ובהעתדלות רבה וגדולה‪,‬‬
‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ובטהור עצמו ובטהור מעכנו‪,‬‬

‫־ ‪T‬‬
‫עזלים‪,‬‬
‫י‬
‫‪' • • T‬‬

‫‪• :‬‬
‫באגר‬
‫‪---- : -‬‬
‫אלא‬
‫‪T‬‬
‫קדעזא ‪T‬לאו הכי‪,‬‬
‫‪ • T‬׳‬ ‫‪T : 1*..‬‬
‫ורוח‬
‫־‬ ‫‪:‬‬

‫ובךצון לבו ונפעו‪ .‬וחלואי עןכול‬ ‫ובאעזתדלותא רב סגי‪ ,‬ובאתדכאותא‬

‫לחךויח אותו עןעים מדורו עמו‪,‬‬ ‫דגרמיה ובאתדכאותא דמעזכניה‪ ,‬וברעותא‬
‫ועם כל זה עילך בדרך ןער‪ ,‬עלא‬
‫יסטה ימינה ו ע מ ^ ה‪ ,‬ואם לא ‪-‬‬
‫׳ ‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T‬‬
‫דלביה ונפעזיה‪ .‬ולראי מכיל למרווה ליה‪,‬‬
‫• ‪••• :‬‬

‫מןד מסתלק ממנו ומתרחק ממנו‪,‬‬ ‫דיעזוי מדוריה עמיה‪ .‬ועם כל דא דיהך בארה‬
‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪1 -‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫■ד‬ ‫■ד‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪..‬‬ ‫■ד‬ ‫‪..-‬‬

‫ולא יוכל לחרייח אותו כבתחלה‪.‬‬
‫ועל זה כתוב ויקחו לי תרומה‬
‫מאת כל איע‪ ,‬מאותו ענקךא‬
‫איע‪ ,‬עמתגבר על יצרו‪ .‬וכל מי‬
‫עמתגבר על יצרו נקךא איע‪.‬‬
‫אער ידבנו לבו‪ ,‬מה זה אער‬
‫ידבנו לבו? אלא עיתדצה בו‬
‫חקדוע ברוך הוא‪ ,‬כמו ענאמר‬
‫«הליסנז( לך אמר לבי‪ .‬צור לבבי‪.‬‬
‫וטוב לב‪ .‬וייטב לבו‪ .‬את כלם‬
‫וייטב‬
‫‪- •-‬‬
‫)תת ^‬
‫מיעזר‪ ,‬דלא יסטי לימינא ולע‪ t‬מאלא‪ ,‬ואי‬
‫‪.‬‬ ‫‪ .‬ך ^ ‪.‬‬ ‫‪ . . . .‬ך‬ ‫‪ . . .‬ך‬ ‫‪....‬‬ ‫‪ . . .‬ך ^ ‪ . .‬ך‬
‫לאו‪ ,‬מיד אסתלק מניה‪ ,‬ואתרחק מניה‪ .‬ולא‬
‫יכיל למרווח ליה כדבקדמיתא‪.‬‬
‫ועל דא כתיב‪ ,‬ולקחו לי תרומה מאת כל איעז‪,‬‬
‫מההוא דאקרי איעז‪ ,‬דאתגבר ^ לצריה‪.‬‬
‫וכל מאן ךאתגבר על לצריה‪ ,‬אץדי איש‪ .‬אשר‬
‫לדבנו לבו‪ ,‬מאי אשר לדבנו לבו‪ .‬אלא‪) .‬דףקכ״ח‬
‫ע״□ דלתרעי ביה קדשא בריך הוא‪ ,‬כמה דאת‬
‫לבבי^ )משלי טי( ‪:‬וטוב ••לב‪.‬‬
‫‪• T:‬‬
‫לבי^ )תהלים עג( צור‬ ‫• •‬
‫אמר‬ ‫אמר )תהלים כס לד‬
‫‪- T 1:‬‬ ‫‪•• T‬‬
‫יא‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ד חשון‬
‫תרומה ־ קכ״ח ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ג שבט‬
‫לבו‪ .‬כלהו בקוךעזא בריך הוא לןאמר‪ .‬או־ף אמר בקןד‪ 1‬עז־ברוך־הוא‪ .‬אף כאן‬
‫‪ -‬אעזר ידבנו לבו‪ ,‬ממנו ת‪7‬ןחו את‬
‫תרומתי‪ ,‬עזהרי עזם נמצא ולא‬
‫הכא אעזר ידבנו לבו‪ .‬מניה תקהו את תרומתי‪,‬‬
‫‪:‬‬ ‫• ‪T :‬‬

‫במקום אחר‪.‬‬
‫‪T‬‬
‫אחרא‪.‬‬
‫‪T-: -‬‬
‫באתר‬
‫•••‪:‬־••‬

‫‪T-:-‬‬
‫׳‬
‫ולאו‬
‫‪• T‬‬

‫‪T :‬‬
‫אעזתכה‬ ‫‪:‬‬

‫• ‪ : :‬־‬
‫תמן‬
‫‪| T -‬‬
‫דהא‬‫‪T :‬‬
‫ו?!נא !ךעינן דהא לןךשא בריף הוא אתךעי ומנין יוךעים קזהקדועז ברוך הוא‬
‫מתרצה בו ועום בו את מדורו?‬
‫כקזרואים קזךצון אותו האי^צ‬
‫ביה‪ ,‬ועזוי מדוריה ביה‪ .‬כד חמינן‬
‫דרעותא דההוא בר נש‪) ,‬בדותה כדעותא דלבא( )בשכלחה וברצון הלב( לךדיף ולהקזהדל‬ ‫■ד'‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬

‫למרדף ולאשתךלא אבתךיה ךקוךעזא בדיך אחר הקדו׳צ ברוך הוא בלבו‬
‫ונפעזו ורצונו‪ ,‬ודאי אז עזם‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫יודעים עזהעזכינה עזורה בו‪ ,‬ואז‬

‫הוא בלביה ובנפשיה וברעותיה‪ ,‬וזיאי המן‬
‫‪-----‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬־ ‪:‬‬

‫‪T :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫!ךעינן ךשתא ביה שכעהא‪ .‬כדין בעינן צריכים לקנות את אותו האיעז‬
‫)ולהשתדל אחריו(‬ ‫ב כ ס ף קזלם‪,‬‬ ‫למקני ההוא בר נש‪ ,‬בכסף שלים‪) ,‬ולא^תזילא‬
‫להתחבר עמו וללמד ממנו‪ .‬ועל‬
‫זה הראעזונים היו אומרים‪ ,‬וקנה‬
‫וןצכתדיה( לאתחברא בהדיה ולמילף מניה‪ .‬ועל‬
‫דא קךמאי הוו אמרי‪ ,‬וקנה לף חבר‪ ,‬באגר לך חבר ‪ -‬בעזכר קזלם ןעז לקנות‬
‫שלים בעי למקני ליה‪ ,‬בגין למזכי בשכעתא‪ .‬אותו‪ ,‬כדי לזכות בעזכינה‪ .‬עד‬
‫כאן צריך לךדף אחר הצדיק‬
‫ולקנות אותו‪.‬‬
‫עד הכא בעי למרדף בתר זכאה ולמקני ליה‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ן‪..‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪T T -‬‬ ‫‪- T‬‬ ‫>‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• • T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪-‬‬

‫אוף הכי‪ ,‬ההוא זכאה בעי למרזיף בתר אף כך אותו הצדיק צריך לךדף‬
‫חייבא‪ ,‬ולמקני ליה באגר שלים‪ ,‬בגין אחר הרקזע ולקנותו בעזכר עזלם‪,‬‬
‫כדי עזיעביר ממנו אותה זהמה‬
‫ויכפה את הצד האחי דע^ה‬
‫דלעבר מניה ההוא זוהמא‪ ,‬ולתכפןא סטרא‬
‫אחרא‪ ,‬ויעביד לנפשיה‪ ,‬בגין דיתחשב עליה‪ ,‬לנפעזו‪ ,‬כדי עזיחקזב עליו כאלו‬
‫כאילו הוא ברא ליה‪ .‬ודא איהו שבחא הוא ברא אותו‪ .‬וזהו העזבח‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪TT‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫קזיתעלה בו חקדועז ברוך הוא‬
‫יותר מכל עזבח אחר‪ ,‬ועלןה זו‬
‫ךלסהלק ביה לל ‪j‬רא דקוךעזא בריף הוא‪! ,‬היר‬
‫מכלא‪ .‬יותר מהכל‪ .‬מה הפזעם? כי הוא‬ ‫‪T‬‬ ‫יהיר •‬ ‫ואסתלקותא ‪T‬דא — •‬
‫— ‪T l :‬‬ ‫אחרא‪,‬‬
‫משבחא — ‪T—:‬‬ ‫• ‪T T :‬‬
‫מאי טעמא‪ .‬בגין דאיהו גרים לאכפיא סטרא גרם לכפות את הצד האחר‬
‫• ‪T:‬‬ ‫‪T: : - :‬‬ ‫‪•T‬‬ ‫‪• : 1 • :‬‬ ‫ז‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬
‫ולהעלות כבוד חקדועז ברוך‬
‫אחרא‪ ,‬ולאסהלקא לל^רא ךקוךשא בריף הוא‪ .‬הוא‪ ,‬ועל זה כתוב באהרן‪) ,‬מלאכי‬
‫ב( ורבים העזיב מעון‪ .‬וכתוב ) ש ם(‬ ‫ועל זיא כתיב באהרן‪) ,‬מלאכי ב( ורבים השיב‬
‫בריתי היתה אתו‪.‬‬ ‫מעון‪ .‬וכתיב )מלאכי ^ בריתי הלתה אתו‪.‬‬
‫ב א וראה‪ ^ ,‬מי עזאוחז בןד‬
‫דחייבא‪)• ' ,‬ותכ הרקזע)ןשבאליו( ומקזתדל בו לעזב‬
‫‪T T - :‬‬
‫בידא‬
‫‪TT:‬‬
‫דאחיד‬ ‫חזי‪T ' ,‬כל מאן‬
‫‪• T : | T‬‬ ‫‪••T‬‬
‫‪7‬תא‬
‫בישא‪ ,‬דרך רעה‪ ,‬הוא עולה בעזל״ש‬ ‫• ‪T‬‬
‫ואשהזיל ••ביה‪ ,‬למשבק ארחא‬ ‫‪ T : • :‬־‬
‫׳‬
‫לג‪3‬יה(‬
‫איהו אסתלק בתלת סלוקין‪ ,‬מה ךלא אסתלק עליות מה שלא עולה כך שום‬
‫איש אחר‪ :‬גורם לכפות את חצד‬
‫הכי בר נש אחרא‪ .‬גרים לאכפייא סטרא האחר; גורם עזמתעלה הקדוש‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•T‬‬ ‫‪T —:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬

‫אחרא‪ .‬וגרים דאסהלק קךשא בריף הוא ברוך הוא בכבודו; וגורם‬
‫ביקריה‪ .‬וגרים לקיימא כל עלמא בקיומיה להעמיד כל העולם בקיומו‬
‫‪1• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫••‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪—:‬ן ‪: •1 :‬‬ ‫‪•T :‬‬ ‫‪••|T‬‬
‫למעלה ולמטה‪ .‬ועל האיש הזה‬
‫לעילא ותתא‪ .‬ועל האי בר נש כתיב‪ ,‬בריתי‬
‫הלתה אתו החלים והשלום‪ .‬וזכי למחמי בנין לבנוי‪ ,‬וזכי בהאי עלמא‪,‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ד חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ג שבט‬
‫יב‬

‫כתוב‪ ,‬בריתי היתה אתו החיים‬

‫־ •‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪T :T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫וזכי לעלמא דאתי‪ .‬כל מארי דיניה לא יכלין‬
‫‪ . 7 | .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪..‬ך‪..‬‬ ‫‪..‬ך‬ ‫‪..‬ך‬ ‫‪**T‬‬ ‫‪:‬‬

‫והעזלום‪ .‬וזוכה לךא‪ 1‬ת בנים‬

‫לבניו‪ ,‬וזוכה בעולם הזה וזוכה‬
‫למידן ליה‪ ,‬בהאי עלמא ובעלמא דאתי‪ .‬עאל‬
‫‪T‬‬ ‫‪• • T :‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪••:‬‬

‫לעולם הבא‪ .‬כל בעלי הדינים לא‬ ‫כתריסר תרעי‪ ,‬ולית מאן ךימחי בידיה‪ .‬ועל‬
‫יכולים לדון אותו בעולם הזה‬ ‫דא כתיב‪> ,‬תהלים קיב( גבור בארץ להןה זרעו דר‬
‫ובעולם הבא‪ .‬נכנס בעזנים עע{ר‬
‫קןעךים‪ ,‬ואין מי עזימחה בידו‪.‬‬
‫ןעזרים לבורך‪ .‬הון וע׳שר בביתו וצךלןתו‬
‫ועל זה כתוב‪ « ,‬ה לי ס קיב< גבור‬ ‫עומדת לעד‪ .‬זרה בה^ך אור ללעזרים וגו׳‪.‬‬
‫בארץ יהיה זךעו דור יעזרים‬ ‫באדרא עלאה‪ ,‬קיימין תלת )סטרי( גוונין‪.‬‬
‫יברך‪ .‬הון וע^ר בביתו וצךקןתו‬
‫עמדת לעד‪ .‬זרח בהעזך אור‬
‫ואינון להטין גו עזלהובא חרא‪,‬‬
‫ליעזךים וגו׳‪.‬‬ ‫וההוא עזלהובא נפקא מסטרא דדרום ראיהו‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫• • ‪T :‬‬ ‫‪It‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪T‬‬

‫בגךן ‪ -‬חדר העליון‪ ,‬עומדים‬ ‫למינא‪ .‬ואינון גוונין מתפרעזן לתלת סטרין‪.‬‬
‫קזליעזה )עדלי( גונים‪ ,‬והם לוהטים‬
‫בתוך עזלהבת אהת‪ ,‬ואותה‬
‫חד סליק לעילא‪ .‬וחד נחית לתתא‪ .‬וחד‬
‫‪T - :‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T • • :‬‬ ‫!‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬

‫העזלהבת יוצאת מצד הדרום‪,‬‬ ‫דאתחזי‪ ,‬וגניז בעזעתא דעזמעזא נהיר‪.‬‬

‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫— ‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫עזהוא ןמין‪ .‬ואותם גונים נפךדים‬ ‫גוונא חרא ההוא דסליק לעילא‪ ,‬נפקא‪,‬‬
‫'‬ ‫‪It‬‬ ‫‪: t‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪••:‬‬ ‫!‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‪:‬‬
‫לעזל״שה צדדים‪ .‬אחד עולה‬
‫למעלה‪ ,‬ואחד יורד למטה‪ ,‬ואחד‬ ‫וההוא גוונא איהו גוון חוור‪! .‬היר‬
‫שנךאה ונגנז בשעה שהשמש‬ ‫מחוורו אחרא‪ .‬ועאל בההוא עזלהובא‬
‫מאירה‪.‬‬ ‫ואצטבע זעיר‪ ,‬ולא אצטבע‪ ,‬וקלימא ההוא‬
‫גון אחד‪ ,‬אותו שעולה למעלה‪,‬‬
‫יוצא‪ ,‬ואותו גון הוא גון לבן יותר‬ ‫גוון לעילא על ריעזא דההוא אדרא‪ .‬ובעזעתא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•• :‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬

‫מלבן אחר‪ .‬ונכנס באותה‬ ‫ךיק‪Ji‬ראל עאלין לבי כנעזתא ומצלין צלותהון‪,‬‬
‫שלהבת ונצבע מעט‪ ,‬ולא נצבע‪,‬‬ ‫כד מטאן לגאל לע‪t‬ךאל‪ ,‬וסמכין גאולה‬
‫ועומד אותו גון למעלה על ראש‬
‫אותו הגרן‪ .‬ובשעה שישראל‬
‫להפלה‪ ,‬כדין האי גוון חוור‪ ,‬אסתלק על‬
‫נכנסים לבית הכנסת ומתפללים‬ ‫ריעזא דאדרא‪ ,‬ואתעביד ליה כתרא )וקיימא(‪.‬‬
‫•‬ ‫•‬ ‫‪T:‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫׳ ‪• T : • :‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫תפלותיהם‪ ,‬כשמגיעים לגאל‬ ‫ןכרוזא נפיק ואמר‪ ,‬זכאין אתון עמא קדיעזא‪,‬‬
‫ישראל וסומכים גאלה לתפלה‪,‬‬
‫׳‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪. :‬״• ‪T‬‬

‫אז אותו גון לבן עולה על ראש‬

‫•‬
‫הגרן ונעשה לו כתר)עזלקיום(‪.‬‬
‫והכרוז יוצא ואומר‪ :‬אשריכם‬
‫העם הקדוש שעושים טוב לפני‬
‫הקןדועז ברוך הוא‪ .‬וסוד זה ־‬
‫)ישעיה לח( והטוב בעיניך עק^יתי‪,‬‬
‫שסומך גאלה לתפלה‪ .‬משום‬
‫שבשעה הזו שמגיעים לתהלות‬
‫לאל עליון‪ ,‬שעולה הגון הזה על‬
‫ראש אותו הגרן‪ ,‬מתעורר הצ‪-‬דיק‬
‫להתחבר במקום שצריך באהבה‬
‫‪.‬וחביבות‪ ,‬בחדוה וברצון‪ .‬וכל‬
‫מתחברים‬ ‫כלם‬ ‫האיברים‬
‫בתשוקה אחת אלה באלה‪,‬‬
‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•• T :‬‬ ‫•‬
‫רעבלי טוב קמיה רקוךעזא בריף הוא‪,‬‬
‫ו תא דא‪) ,‬ישעיה לח( והטוב בעיניך עע‪t‬יתי‪,‬‬
‫לסמיך גאולה לתפלה‪ .‬בגין דהא בההיא‬
‫‪|T -‬‬ ‫‪T T‬‬
‫שעתא למטו ל ת ^ו ת לאל עליון‪ ,‬לסליק האי‬
‫גוון על רישא לההוא אדרא‪ ,‬אהער האי‬
‫צדיק‪ ,‬לאתחברא באתר לאצטריך‪ ,‬ברחימו‬
‫בחביבו בחרוה ברעותא‪ .‬וכל שייפין כלהו‪,‬‬
‫מתחברן בתיאובתא חרא אלין באלין‪ ,‬עלאין‬
‫בתהאין‪ ,‬ובוצינין כלהו נהרין ומתלהטין‪,‬‬
‫וכלהון קלימא בחבורא חרא בהאי צליק‬
‫לאלןרי טוב‪ ,‬כמה לאה אמר )ישעיה ג( אמרו צדיק‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ד חשון‬
‫תרומה ־ קכ״ח ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ג שבט‬
‫עליונים בתחתונים‪ ,‬וכל המנורות‬ ‫כי טוב‪ ,‬ודא מחבר לכלהו בחבורא חדא‪.‬‬
‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫׳‬

‫מאירות ולוהטות‪ ,‬וכלם עומדים‬

‫בחבור אחד בצדיק הזה עזנקךא‬
‫כדין כלא בלחיעזו עילא ותהא‪ ,‬בנעזיקין‬
‫טוב‪ ,‬כמו קזנאמר )ישעיה ‪ 0‬אמרו‬ ‫דרעותא‪ ,‬וקיימא מלה בחבורא דבי אדרא‪.‬‬
‫‪■ . .‬ך‬ ‫‪...‬‬ ‫■ד‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪. .‬‬

‫צדיק כי טוב‪ ,‬וזה מחבר את כלם‬ ‫כיון ןימטו לשים שלום‪ ,‬כדין עביד שמו^א‬
‫בחבור אחד‪ .‬אז הכל בלחען‬
‫למעלה ולמטה בנקזיקות קזל‬
‫ההוא נהר ךנפיק מעדן כאדרא דא‪,‬‬
‫רצון‪ ,‬והדבר עומד בחבור ^ל‬ ‫וכדין בעןין כלא לנפקא מקמי מלכא‪ ,‬ולא‬
‫בית ה>ךן‪.‬‬ ‫אצטריך בר נש‪ ,‬ולא אחרא‪ ,‬לאשהכחא המן‪,‬‬
‫לעזים ‪T‬עזלום‪,‬י שאז‬
‫כיון עזמגיעים ‪• T‬‬
‫עועזה עזמועז אותו נהר עזיוצא‬
‫•• ‪7‬ן‬
‫ולא למשאל שאלתין‪) ,‬דף קכ״ט ע״א( אלא‬
‫מעדן ב>ךן הזה‪ ,‬ואז צריכים כלם‬ ‫אצטריך למנפל על אנפין‪ .‬מאי טעמא‪ .‬בגין‬
‫לצאת מלפני המלך‪ ,‬ולא צריך‬ ‫דההיא שעהא שעתא ךשמושא הוי‪ ,‬ובעי כל‬
‫איעז ולא אחר להמצא עזם ולא‬
‫לבקעז בקןעזות‪ ,‬אלא צריך לנפל‬
‫בר נש למכסף מקמי מאריה‪ ,‬ולחפןא אנפוי‬
‫על הפנים נפילת אפים‪ .‬מה‬ ‫בכסופא סגי‪ ,‬ולאכללא נפשיה בההוא‬
‫הפזעם ? מעזום עזאותה עזעה היא‬ ‫שמושא ךנפשין‪ ,‬דאתכליל ההוא אדרא‬
‫עזעה ^ל עזמועז‪ ,‬וצריך כל איעז‬
‫להתביעז מלפני רבונו ולכסות‬
‫מעילא ומהתא בנפשין ורוחין‪ .‬כדין גוון‬
‫פניו בבועזה גדולה‪ ,‬ולהכליל את‬ ‫אהרא‪ ,‬דנהית לתהא‪ ,‬קאים ואהיד בשפולי‬
‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪■ :‬ד•‬ ‫׳‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪-‬‬

‫נפעזו באותו עזמועז קזל הנפעזות‪,‬‬ ‫אדרא‪.‬‬

‫דהאי • ‪T T‬‬
‫‪- :‬‬
‫עזנכלל אותו ה>ךן מלמעלה‬
‫ומלמפזה בנפעזות ורוחות‪ .‬אז גון‬ ‫וכרוזא נפיק וקארי ואמר‪ ,‬עלאין ותתאין‬
‫אחר עזיורד למפזה עומד ואוחז‬ ‫אסהידו סהדותא‪ ,‬מאן איהו ךעביד‬
‫בעזפולי הגרן הזה•‬ ‫נפשאן וזכי לחייבןא‪ ,‬ההוא ךעטרא )ם״אךאר;חזי‬
‫והכרוז יוצא וקורא ואומר‪:‬‬
‫עליונים ותחתונים‪ .‬העידו עדות‪,‬‬
‫לא;)טךא ליה‪ ,‬ןעטךא( ךמלכותא על רישיה‪ ,‬ההוא‬
‫מיהו עזעו^ןה נפעזות ומזכה את‬ ‫מלכא‬
‫— ‪T :‬‬
‫קמי‬
‫‪•• |T‬‬
‫השתא‬
‫— ‪T :‬‬
‫לעאלא‬
‫‪T T T:‬‬
‫דאתהזי‬
‫‪•• T : • :‬‬
‫הךעזעים? אותו עזעטרת )ש^ה‬ ‫ומטרוניתא‪ ,‬דהא מלכא ומטרוניתא שאלי‬
‫‪.. - ; T‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬
‫לעטר אותו בענטרת( מלכות על דאעזו‪,‬‬
‫אותו עזראוי להכנס עתה לפני‬
‫עליה‪.‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬

‫המלך והמלכה‪ ,‬עזהלי המלך‬ ‫‪5‬ךין אזדמן הרין סהדין‪ ,‬מאיפון עיני לך‬
‫והמלכה עזואלים עליו‪.‬‬ ‫דמשטטי בכל עלמא‪ ,‬וקלימין בתר‬
‫אז מץדמנים עזני ערים מאותם‬
‫עיני ה׳ עזמעזוטטות בכל העולם‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪....‬‬
‫פרגודא‪ ,‬וסהדן סהדותא דא‪ ,‬ואמרי‪ ,‬הא אנן‬
‫ועומדים אחר הפךגוד ומעירים‬ ‫סהךין על פלנלא בר פלנלא‪ .‬זכאה הולקיה‪,‬‬
‫עדות זו‪ ,‬ואומרים ‪ :‬הרינו מעידים‬ ‫דהא אבוי ידבר בגיניה לטב‪ .‬דא איהו עביד‬
‫■ך‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ד‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫על פלוני בן פלוני‪ .‬אעזרי חלקו‪,‬‬
‫עזהלי אביו יזכר בגללו לטוב‪ .‬זהו‬ ‫נפשן לתתא‪ ,‬נפשאן דחליבלא דהוו מפטרא‬
‫עועזה נפעזות למטה‪ ,‬נפעזות‬ ‫אחרא‪ .‬כךין אתלקר קךשא בדיך הוא בחדוה‬
‫הלעזעים קזהיו מהצד האחר‪ .‬אז‬ ‫שלימתא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫מתיקר הקןדועז ברוך הוא בחלוה‬
‫עזלמה•‬ ‫גזברא‬
‫דאיהו • ‪TT :‬‬
‫ממנא‪• : ',‬‬
‫שעתא אזדמן הד ‪T T :‬‬ ‫‪-:-‬ז‬ ‫ביה‬
‫באותה העזעה מזדמן ממנה‬ ‫על דיוקנין דצךיקלא‪ ,‬בתא ךשמושא‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ד חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ג שבט‬
‫אחד‪ ,‬עזהוא גזבר על ךיוקןנא‪ 1‬ת‬ ‫ךאתוון‪ ,‬דאתילןרי ברזא יהו־די״עם‪ ,‬בכתרא‬
‫הצדיקים‪ ,‬בסויד עזל עזמו^צ‬
‫בס‪ 1‬ד‬ ‫עזנקרא‬ ‫הא‪ 1‬תי‪ 1‬ת‬
‫ךעזמועזא לעזמא ?ןדיעזא‪ .‬ורמיז לןךשא בריף‬
‫הוא לההוא ממנא‪ ,‬ואליתי דיו?ןניה דההוא בר‬
‫‪:‬‬ ‫• ‪T| :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬

‫יהוידי״עם‪ ,‬בכתר עזל קזמו׳צ העזם‬

‫הקדועז‪ .‬ורומז הקדועז ברוך הוא‬ ‫קמי‬
‫‪•• |T‬‬
‫וקאים ••ליה‬
‫‪• |T :‬‬
‫דהייביא‬ ‫דעביד נפעזאן‬
‫— ‪T— T — : 1 T :‬‬ ‫‪• T :‬‬
‫‪T‬נעז‬
‫לאותו ממנה‪ ,‬ומביא את דיוקן‬
‫אותו האי׳צ קזעועזה נפ׳צות‬
‫ומטרוניתא‪.‬‬
‫• ‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫מלכא‬
‫‪T: -‬‬

‫הךקזעים ומעמיד אותו לפני‬ ‫ואנא אסהלנא עלי עזמלא וארעא לבההיא‬
‫המלך והמלכה‪.‬‬ ‫עזעתא מסרין ליה ההוא ליוקנא‪ .‬להא‬
‫ואני מעיד עלי קזמים וארץ‪,‬‬
‫קזבאותה קזעה מוסרים לו אותו‬
‫לית לך כל צליקא בהאי עלמא‪ .‬ללא הקיק‬
‫הדיוקן‪ ,‬קזהלי אין לך כל צדיק‬ ‫ממנא‪.‬‬‫‪T‬‬ ‫דההוא‬
‫‪TT :‬‬ ‫החות ‪-‬ידא‬
‫‪::‬‬ ‫לעילא‪: ,‬‬
‫‪ T‬י‬ ‫דיוקניה ‪:‬‬
‫‪••1:‬‬
‫בעולם הזה קזלא חקוק דיוקנו‬ ‫ומסרין ביליה עזבעין מפתחן לכל גנזלא‬
‫למעלה תחת יד אותו הממנה‪,‬‬
‫ומוסרים בןדו קזבעים מפתחות‬
‫למאליה בהו‪ .‬כלץ מלכא בריך לההוא‬
‫קזל כל גנזי לבונו בהם‪ .‬אז המלך‬ ‫ליוקנא‪ ,‬בכל ברכאן לבריך לאברהם‪ .‬כד עבד‬
‫מבלך את אותו הדיוקן בכל‬ ‫נפעזאן לחליבלא‪.‬‬
‫הברכות קזבלך את אברהם‬
‫כ׳צעקזה את נפעזות הלקזעים‪.‬‬
‫וקולשא כריך הוא רמיז לארבע משרלין‬
‫ןה‪5‬ןדוע‪ 1‬ברוך הוא רומזילאלבעה‬ ‫עלאין‪ .‬וננזלין לההוא ליוקנא‪,‬‬
‫מחנות עליונים‪ ,‬ונוטלים את‬ ‫ואזלין עמיה‪ ,‬ואיהו עאל לעזבעין עלמין‬
‫אותו הדיוקן והולכים עמו‪ ,‬והוא‬
‫נכנס לקזבעים עולמות גנוזים‬ ‫גניזין‪ ,‬ללא זכי בהו בר נעז אחרא‪ ,‬בר אינון‬
‫קזלא זכה בהם איעז אחר‪ ,‬פרט‬ ‫גניזין לאינון לעבלי נפשיהו־ן לחליבלא‪.‬‬
‫לאותם גנזים לאותם קזעוקזים את‬ ‫ואלמלי הדו ילעי בני נעזא‪ ,‬כמה תועלהא וזכו‬
‫נפעזות הךקזעים‪ .‬ואלמלא היו‬
‫יוךעים בני אךם כמה תועלת‬
‫)גימי לצדי‪:,‬א( וזכאן בגינייהו כד זכו להון‪ .‬הוו‬
‫וזכות)גוךנליטלעדיקים( וזוכים בגללם‬ ‫אזלו אבתרייהו‪ ,‬ורלפי לון כמאן דרליף בתר‬
‫כעזמזכים אותם‪ ,‬היו הולכים‬ ‫חיין•‬
‫אחריהם ורוךפים אותם כמי‬
‫קזרולף אחר החיים‪.‬‬ ‫בכמה‬‫‪T -:‬‬
‫טבאן‪,‬‬‫‪TT‬‬
‫בכמה‬
‫‪T -:‬‬
‫נשא‬
‫‪TT‬‬
‫זכי לבני‬‫‪••T‬‬
‫מסכנא‬ ‫' ‪ 1 1‬ד‬

‫ה^ני מזכה את בני האדם בכמה‬ ‫גניזין עלאין‪ ,‬ולאו איהו כמאן לזכי‬
‫טובות‪ ,‬בכמה גנזים עליונים‪ ,‬ולא‬ ‫בחליבלא‪ .‬מה בין האי להאי‪ .‬אלא מאן‬
‫כמי קזמזכה את הלקזעים‪ .‬מה בין‬
‫זה לזה ? אלא מי קזמקזתדל אחר‬ ‫לאעזתדל בתר מסכנא‪ ,‬איהו אעזלים היין‬
‫העני‪ ,‬הוא מקזלים חיים לנפעזו‬ ‫לנפעזיה‪ ,‬וגרים ליה לאתקלימא‪ ,‬וזכי בגיניה‪,‬‬
‫וגולם לו להתקזם‪ ,‬וזוכה בגללו‬ ‫לכמה טבאן לההוא עלמא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1 -‬‬ ‫‪:‬‬
‫לכמה טובות לאותו העולם‪.‬‬
‫ומי ׳צמ׳צתדל אחר ‪7‬הר׳צע‪ ,‬הוא‬
‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫••••‪:‬־••‬
‫ומאן לאעזהדל בתר חליבלא‪ ,‬איהו אעזלים‬
‫מקזלים יותר‪ .‬עו^|ה לצד האחר‬ ‫להיר‪ .‬עביד לסטרא אחרא דאלהים‬
‫קזל אלהים אח לים קזיתכופף ולא‬ ‫אהרים דאתכפיא‪ ,‬ולא שלטא‪ ,‬ואעבר‬
‫‪7‬‬ ‫‪..‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪..‬ך‬
‫יקזלט‪ ,‬ומעביר אותו מעזלטונו‪.‬‬
‫עועזה קזמתעלה הקדועז ברוך‬ ‫ליה משלטנותיה‪ .‬עביד דאסהלק קדשא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫הוא על כסא כבודו‪ .‬עועזה לאותו‬ ‫בריף הוא על כרסי ללןליה‪ .‬עביד‬
‫טו‬ ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ד חשון‬
‫תרומה ־ קכ״ט ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ג שבט‬
‫הרקזע נפעז אחרת‪ .‬אקזרי חלקו‪.‬‬ ‫לההוא חייבא‪ ,‬נפעזא אחרא‪ .‬זכאה חולקיה‪.‬‬
‫‪I•• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ :‬־‬

‫גון אחר קזנךאה ולא נךאה‪ ,‬בקזעה‬

‫קזמגיעים י^ךאל לסדר הקרקזה‪,‬‬
‫גוונא אחרא‪ ,‬דאתחזי ולא אתחזי‪ .‬מעזעתא‬
‫אז הגוץ הגנוז הזה‪ ,‬ויוצא‪ ,‬מעזום‬ ‫ללןדועזה ךסידרא‪ ,‬כדין‬ ‫ךמטאן‬
‫קזהיא הקדקזה קזמקדקזים י^ךאל‬ ‫האי גוונא דגניז‪ ,‬ונפיק‪ ,‬כגין דהאי איהו‬
‫יותר על מלאכים העליונים‪ ,‬קזהם‬
‫חברים עמם‪ .‬והגוץ הזה מאיר‬
‫קדושתא ךקא מקדשי לק^ראל!היר על מלאכי‬
‫ונךאה בקועה עי^ראל מקדקזים‬ ‫עלאי‪ ,‬ןיאינון חברים בהדליהו‪ .‬והאי גוונא‬
‫ה ז‪) , 1‬שהדי כלסיכלים יעזךאל עד‬ ‫ה קן ד ^ז ה‬ ‫נהיר ואתחזי בשעתא ךישראל מקךשי‬
‫שלא ישגיחו וכר( עד עזמסימים‬
‫יעוראל‪ ,‬כדי קולא וקזגיחו‬
‫קדושתא דא‪) ,‬נ״א ךד!א ססיימי י^דאל עד לא י^ו;חון וכי( עד‬
‫המלאכים העליונים וץעניעזו‬ ‫דמסלימי לשראל‪ ,‬בגין דלא לשגחון מלאכים‬
‫אותם למעלה‪ ,‬ולא יקטרגו‬ ‫עלאין‪ ,‬ולענישו לון לעילא‪ ,‬ולא יקטרגון‬
‫עליהם•‬
‫אז הכרוז יוצא ואומר‪ :‬עליונים‬
‫עלייהו‪.‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫ותחתונים הקקזיבו‪ ,‬מיהו גס רוח‬ ‫ן ד ץ כרוזא נפיק ואמר‪ ,‬עלאין ותתאין אציתו‪,‬‬
‫בלברי תורה‪ ,‬מיהו קזכל דבריו‬ ‫מאן איהו גס רוחא במלי ךאורליתא‪,‬‬
‫להתגבה בךברי תורה‪ ,‬מעזום‬
‫קוקזנינו‪ ,‬קזהאדם צריך להיות‬
‫מאן איהו ךכל מלוי בגין למגבה במלי‬
‫קז ^ בעולם הזה בךברי תורה‪,‬‬ ‫ךאורליתא בגין דתנינן‪ ,‬ךבר נש בעי למהוי‬
‫קזהרי איץ גבהות בתולה אלא‬ ‫שפיל בהאי עלמא במלי דאורייתא‪ ,‬דהא לית‬
‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪• T‬‬
‫בעולם הבא‪.‬‬
‫בקדשה זו צליל להקזמר ולגנז‬
‫גבהו באורייתא‪ ,‬אלא בעלמא דאתי‪.‬‬
‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫אותה בינינו כדי שנתקדש בתול‬
‫הקדשה בראש ובסוף יותר‬
‫מאותץ קלשות שאומלים עמנו‬
‫מלאכים עליונים• הקדשה שאנו‬
‫מקדשים בשבח שאנו משבחים‬
‫למלאכים לעליונים‪ .‬ומשום‬
‫שבח זה מלשים לנו להכנס לתול‬
‫הקזעלים העליונים‪ ,‬ועל זה אנו‬
‫אומלים קדשה זו בלשוץ הקדש‬
‫ומשאילים אותנו באהבה להכנס‬
‫לשעלים שלמעלה‪ ,‬מתול שאנו‬
‫משבחים אותם בסדור שלהם‬
‫)שלנו(♦ ולכץ אנו נוטלים יותר‬
‫לשעלים‬ ‫ונכנסים‬ ‫קדשות‪,‬‬
‫העליונים‪.‬‬
‫ואם תאמר‪ ,‬זוהי למאות ‪ -‬לא כל !‬
‫בקדושתא זיא‪ ,‬בעינן לאסתמרא‪ ,‬ולאגנזא לה‬
‫ביננא‪ ,‬בגין דנתקדש גו קדושה‬
‫ברישא ובסופא‪ .‬לתיר מאיפון קדושן דאמרי‬
‫בהדן מלאכי עלאי‪ .‬קדושה דאנן מקךשי‬
‫בשבחא ךאנן משבחן למלאכי עלאי‪ ,‬ובגין‬
‫שבחא דא‪ ,‬שבקין לן למעאל גו הךעי עלאי‪,‬‬
‫ועל דא אנן אמרין קדושה דא )דף קכ״ט ע״ב(‬
‫בלשון הקדש‪ ,‬ושבקין לן ברחימו‪ ,‬למיעל‬
‫הךעין דלעילא‪ ,‬מגו ךאנן משבחין לון‬
‫בסדורא דלהון‪) .‬ס״א דל!( ובגין כך‪ ,‬אנן נטלין‬
‫קדושן להיר‪ ,‬ועאלין הךעין עלאין‪.‬‬
‫ואי הימא רמאותא היא‪ .‬לאו הכי‪ .‬אלא‬
‫‪T V‬‬ ‫‪* T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫אלא המלאכים העליונים הם‬
‫יותר קדושים מאתנו‪ ,‬והם‬
‫נובזלים יותר קדשה‪ ,‬ואלמלא‬
‫שאנו נוטלים ומושכים עלינו‬
‫הקדשות הללו‪ ,‬לא נוכל להיות‬
‫מלאכי עלאי איפון קדישין להיר מינן‪,‬‬
‫ואינון נטלי קדושתא לתיר‪ ,‬ואלמלא דאנן‬
‫נטלין ומשכין עלן קדושאן אלין‪ ,‬לא ניכול‬
‫למהוי חברים בהדליהו‪ ,‬ויל^רא ךקוךשא בריף‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ה חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ג שבט‬
‫טז‬

‫חברים עמם‪ ,‬וכב‪ 1‬ד ה?ןד‪1‬עז ברוך‬ ‫הוא לא יעזתלים עילא ותתא בזמנא חדא‪ .‬ועל‬
‫‪TT‬‬ ‫‪T : • :‬‬ ‫‪T - :‬‬ ‫• • ‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫הוא לא יעזהלם למעלה ולמטה‬

‫בץמץ אחד‪ ,‬ועל זה אנו מקזתדלים‬
‫דא אנן מעזהדלין למהוי עמהון חברים‪,‬‬
‫להיות עמם חברים‪ ,‬ויתעלה‬ ‫ויסתלק לל^רא ךקוךעזא בדיך הוא עילא ותהא‬
‫כבוד הקןדועז ברוך הוא למעלה‬ ‫בזמנא חדא‪.‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫ולמטה בץמן אחד‪.‬‬

‫הקדשה עזבסוף היא תךגום‪ ,‬כמו‬
‫קדושה די בסופא‪ ,‬אידוי תרגום‪ ,‬כמה‬
‫שבאךנו‪ ,‬וזה אפלו יחיד יוכל‬ ‫דאוקימנא‪ .‬ודא אפילו יחיד יכיל‬
‫‪• :‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪:‬‬

‫לומר אותה‪ ,‬אותם דברי התךגום‪.‬‬ ‫לומר לה‪ ,‬אינון מלי דתךגום‪ .‬אבל מלין‬
‫אבל דברי לשון הק;ךש של‬ ‫דלשון הקדש דקדושה‪ ,‬לאו אינון אלא‬
‫הקןדשה אינם אלא בעשרה‪ ,‬כי‬
‫השכינה מתהברת עם לשון‬ ‫בעשרה‪ ,‬בגין ךלשון הקדש שכעהא‬
‫הקדש‪ ,‬ולכל קדשה שהשכינה‬ ‫מתחברא בהדיה‪ .‬ובכל קדושה ךשכעתא‬
‫באה‪ ,‬אין זה אלא בעשךה‪,‬‬ ‫אתיא‪ ,‬לאו איהו אלא בעשרה‪ .‬דכהיב‪) ,‬ויקרא‬
‫׳‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‪.‬ך‬ ‫_‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫_‬
‫שכתוב )ייקרא כס ונקדשתי בתוך‬
‫בני ישראל וגו׳‪ .‬בני ישךאל הם‬ ‫כב( ונקדשהי בתוך בני ישראל וגו׳‪ ,‬בני ישראל‬
‫לשון הק'ךש ודאי‪ ,‬ולא שאר‬ ‫אינון לשון הקדש וזיאי‪ ,‬ולא שאר עמין ךאית‬
‫עמים שיש להם לשון אחרת‪.‬‬ ‫לון לישן אחרא‪.‬‬
‫ואם תאמר‪ ,‬הרי הקדשה של‬
‫הקדיש‪ ,‬שהיא תךגום‪ ,‬למה אינה‬ ‫ואי הימא‪ ,‬הא קדושתא ךקדיש‪ ,‬דאיהו‬
‫ביחיד? בא וראה‪ ,‬קדשה זו אינה‬
‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪.1:‬״•‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T :‬‬
‫תרגום‪ ,‬אמאי לאו איהו ביחיד‪ .‬הא חזי‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T ..7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫׳‬ ‫־ ‪:‬‬

‫כשאר הקדשות שהם משלשים‪.‬‬ ‫קדושתא דא‪ ,‬לאו איהו כשאר קדושאן‬
‫אבל קדשה זו היא עולה בכל‬
‫הצךדים‪ ,‬למעלה ולמטה ולכל‬
‫דאיפון משלשין‪ .‬אבל קדושתא דא‪ ,‬איהי‬
‫צךדי האמונה‪ ,‬ושוברת מנעולים‬ ‫סלק א בכל סטרין‪ ,‬לעילא ותהא ובכל סטרי‬
‫וחותמות של ב ת ל וקלפות רעות‬ ‫מהימנותא‪ ,‬ותברא מנעולין וגושפנקן‬
‫)וזהו השבח שמסעלה בו כבוד הקדוש ב ת ך הוא‬
‫ךפרזלא‪ ,‬וקליפין בישין‪) ,‬ם״א ודא איהו עבחא ךאסתלק‬
‫יותר כלשבח אחר‪ .‬והתעלות זו יתרה כלהכל‪ /‬כלה‬
‫הנזעם? כלשום שהוא גורם להךפות את העד‬ ‫כיה ירןךא ךקו^‪ 2‬א בדיןי הוא יתיר מעבחא אדוךא‪ .‬ואסתלקו ךא יתיר מכלא‪,‬‬
‫האחר ולהעבירו( להעלות את כבוד‬ ‫מאי ט^מא‪ ,‬בגין דאיהו גדים לאתיכ^א סטרא אחדא ולאסתלרןא(‬
‫הקדוש ברוך הוא על הכל‪ ,‬ואנו‬
‫רוצים לומר אותה בלשון של‬
‫לאסתלקא לל^רא ךקוךשא בריך הוא על כלא‪,‬‬
‫הצי האחר ולהשיב בלה חזק‪:‬‬ ‫ואנן בעינן למימר לה בלישנא דסטרא אחרא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪— :‬ד‬ ‫—‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪l T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪| T —:‬‬

‫אמן יהא שמיה רבא מברך‪ ,‬כדי‬ ‫ולאתבא בחילא תקיף‪ ,‬אמן להא שמיה רבא‬
‫שישתבר כהו של הצד האחר‪,‬‬ ‫מברך‪ ,‬בגין דלתבר חילא ךסטרא אחראי‬
‫ויתעלה הקדוש ברוך הוא‬
‫בכבודו על הכל‪ .‬וכשנשבר‬ ‫ויסתלק קךשא בריך הוא ביקריה על כלא‪.‬‬
‫בקדשה זו כהו של הצד האחר‪,‬‬ ‫וכד אהבר בקדושתא דא חילא דסטרא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫• • ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫• ‪1:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪ :‬־‬

‫הקדוש ברוך הוא מתעלה‬ ‫אחרא‪ ,‬קךשא בריך הוא אסתלק ביקריה‪,‬‬
‫בכבודו‪ ,‬ונזכר לבניו‪ ,‬ונזכר‬
‫‪T :•:‬‬ ‫׳‬ ‫‪TT:‬‬

‫לשמו‪ .‬ומשום שהקדוש ברוך‬

‫‪T:•:‬‬ ‫׳‬ ‫•‪:‬‬
‫ואךכר לבנוי‪ ,‬ואךכר לשמיה‪ .‬ובגין דקוךשא‬
‫הוא מתעלה בכבודו בקדשה הזו‪,‬‬ ‫בריך הוא אסתלק ביקדיה בקדושתא דא‪ ,‬לאו‬
‫אינה אלא בעשרה‪.‬‬ ‫איהי אלא בעשרה‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ה חשון‬
‫תרומה ־ קכ״ט ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ג שבט‬
‫ובלשון ז‪ 1‬על כךחו ע ל הצד‬ ‫ובלישנא דא‪ ,‬על פרחיה דסטרא אחרא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• • : T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:—1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•:‬‬
‫האחר הוא נכפה‪ ,‬ונעבר עחו‪,‬‬
‫ומתעלה כבוד הקןדוע ברוך הוא‬
‫אתכפיא‪ ,‬ואתהבר חיליה‪ .‬ואסתלק‬
‫וחותמות‬ ‫מנעולים‬ ‫ועובר‬ ‫יל^רא ךקוךעזא בריך הוא‪ ,‬ותבר מנעולין‬
‫ועל על או ת חזקות וקלפות‬ ‫וגושפנקן וקזלעזלאן תקיפין‪ ,‬וקליפין פיקזין‪,‬‬
‫רעות‪ ,‬ונזכר הקרוע ברוך הוא‬
‫את ע מו ואת בניו‪ .‬אעליהם העם‬
‫ואךכר קךשא בדיך הוא לעזמיה ולבנוי‪.‬‬
‫הקרוע ע ה קדו ע ברוך הוא נתן‬ ‫זכאין אינון עמא קדיעזא ךקוךקזא בריך הוא‬
‫להם תורה קרועה לץכות בה‬ ‫יהב לן אורייתא קדיעזא‪ ,‬למזכי בה לעלמא‬
‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•I-‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪I t‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪t‬‬

‫לעולם הבא‪.‬‬
‫אמר רבי עמעון לחברים‪,‬‬
‫דאתי‪.‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫אעריכם לעולם הבא‪ ,‬וכיון‬ ‫אמר רבי עזמעון לחברןיא‪ ,‬זכאין אתון‬
‫עהתחלנו בדברים ע ל כתר‬ ‫לעלמא ךאתי‪ ,‬וכיון דקזרינן מלין‬
‫המלכות העליונה‪ ,‬אומר אני‬
‫בעבילכם )בתוככם(‪ ,‬והקןדו׳^^ז ברוך‬
‫דבתרא דמלבותא עלאה אימא אנא בגינייבו‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫הוא יתן לכם עכר באותו העולם‪.‬‬
‫ואותו הבל פיכם יתעלה למעלה‬
‫כאלו אתם המעוךרים את‬
‫הדברים הללו‪.‬‬
‫פ תח ואמר‪ ,‬וזאת התרומה אער‬
‫הקחו מאתם זהב וכסף ונחעת‪.‬‬
‫פסוק זה הוא לצד עליון‪ ,‬והוא‬
‫לצד תחתון‪ .‬הוא לצד עליון ‪-‬‬
‫)נ״א כגווייכו( וקוךקזא בריך הוא ןךויב לבון אגרא‬
‫בההוא עלמא‪ .‬וההוא הבל ךפומליבו‪ ,‬לסתלק‬
‫לעילא‪ ,‬כ א^ו אתון מתערין מלין אלין•‬
‫פתח ואמר )שמות כה( וזאת התרומה אשר הקחו‬
‫מאתם זהב וכסף ונחשת‪ .‬האי ל^רא‬
‫איהו לסטרא עלאה‪ ,‬ואיהו לסטרא תתאה‪.‬‬
‫‪T T -‬‬ ‫‪T : • :‬‬ ‫* ‪T T‬‬ ‫‪T : • :‬‬

‫בצד הקרעה‪ ,‬והוא לצד תחתון‬ ‫איהו לסטרא עלאה‪ ,‬בסטרא דקדושה‪ .‬ואיהו‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪I :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫* ‪T T‬‬ ‫‪T : • :‬‬

‫‪ -‬בצד האחר‪ .‬בא וראה‪ ,‬כעברא‬

‫‪T T‬‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫לסטרא תתאה‪ ,‬בסטרא אחרא‪ .‬תא חזי‪ ,‬כד‬
‫—‬ ‫׳‬ ‫— ‪T—:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T : • :‬‬
‫הקדוע ברוך הוא את העולם‪,‬‬
‫התחיל לברא מצד הכסף‪ ,‬עהוא‬ ‫ברא קדשא בדיך הוא עלמא‪ ,‬שארי למברי‬
‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: I*..‬‬ ‫‪TT‬‬

‫לןמין‪ ,‬מעום עאותו כסף הןה‬ ‫מסטרא ךכספא‪ ,‬דאיהו ימינא‪ ,‬בגין ןיההוא‬
‫מלמעלה‪ .‬ובמעעה המעכן‪,‬‬ ‫בספא הוה מלעילא‪ .‬ובעובדא דמשכנא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬
‫עהוא כמו עלו‪ ,‬התחיל מצד‬
‫עמאל ואחר כך מצד ןמין‪ ,‬מעום‬
‫דאיהו כגוונא דיליה‪ ,‬שארי מסטרא‬
‫עה מעכן הןה מצד עמאל‪ ,‬ולכן‬ ‫לשמאלא‪ ,‬ולבתר מסטרא דימינא‪ .‬בגין‬
‫התחיל כאן מצד מעמאל‪ ,‬ועם‬ ‫דמשכנא מסטרא דשמאלא הוה‪ ,‬ועל דא‬
‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫• • ‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬
‫מצד ןמין‪ ,‬וזאת התרומה וגו׳‪.‬‬
‫ובת*מ >תהלים נה( ערב ובקר‬ ‫שארי הבא מסטרא דשמאלא‪ ,‬והתם מסטרא‬
‫• • ‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫• • ‪T :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪• * T‬‬

‫וצהרים וגו‪ /‬פסוק זה פרעזוהו‬

‫‪:‬‬ ‫ו•••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• - T: T :‬‬
‫דימינא‪ ,‬וזאת התרומה וגו׳‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬

‫ונתבאר‪ ,‬אבל כאן עדן ועדנים‬ ‫ו^תיב )תהלים נה( ערב ובקר וצהרים וגו׳‪ ,‬האי‬
‫הוא ע ל תפלת כל היום‪,‬‬
‫והחברים התעוררו ב ע ל ע ת‬ ‫ל^רא אוקמוה ואתמר‪ ,‬אבל הכא עזין‬
‫ה ^ו‪ .‬ערב זוהי‬ ‫הזמנים‬ ‫עדנין הוא דצלותא דבל יומא‪ .‬וחברייא‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫• ‪l * T‬‬

‫אספקלתה עלא מאיךה‪ ,‬ובקר‬ ‫אהערו בהני תלת זמנין‪ .‬ערב‪ ,‬דא היא‬
‫המאירה‪,‬‬ ‫אכ!פקלךןה‬ ‫זוהי‬
‫אספקלריאה דלא נהרא‪ .‬ובקר‪ ,‬דא היא‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪Iv‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1—: T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪It‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬

‫להאי‪,‬‬
‫‪.‬ז‬
‫דקיימא בין ‪T‬האי‬
‫‪T .1 .‬‬
‫אלא ‪.‬אתר איהו‬
‫‪T .‬‬
‫ח׳שוי‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫)לאו ‪T‬האי ‪.‬אתר דאקרי‬
‫‪I.‬‬ ‫‪T‬‬
‫_א ‪.‬ס ■ךפ ■ךל| ל_‪.‬ר י■ך א ה ‪. .‬ךד נ ה ר א ‪ . .‬ו ‪.‬ךצ ה ר י ם ‪.‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ה חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ג שבט‬
‫יח‬

‫ו צ ה ר י ם ־ )אץ זה מקום שנקךא השף‪ ,‬אלא‬ ‫אבל זמ?א ד?ל‪1‬תא ךמנחה( אתר ךאתל‪4‬רי ח^ך איהו‪,‬‬
‫הוא מקום שעומד בין זה לזה‪ ,‬זזבל הזמן של‬
‫הפלת מזהה( מקום עזהוא נקךא‬
‫וקיימא ‪T‬דא •עם ‪T‬דא‪.‬‬ ‫׳ ‪T : 1- :‬‬
‫בערב‪,‬‬
‫־*‪•.*•.‬‬
‫דאחיד‬‫‪• T :‬‬

‫חיעזך‪ ,‬עזאחוז בערב ועומד זה עם‬ ‫ומה ךאהמר צהרים‪ ,‬דאיהו תוקפא ךעזמשא‪.‬‬
‫זה•‬ ‫ארחא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T :T‬‬
‫והבי •איהו‬‫‪•T :‬‬
‫נקט‪.‬‬ ‫‪—T‬ן‬
‫מעליא‬
‫—— ‪T :‬‬
‫ליעזנא‬
‫• ‪T T‬‬
‫ומה ^נאמר צהרים‪ ,‬קזהוא ת'קף‬
‫הזק העזמעז‪ ,‬הוא נקט בל׳‪:‬צון‬
‫לבר נעז אוכם‪) ,‬דף ק״ל ע״א( ל^ראן ליה חוור‪,‬‬
‫מעלה‪ .‬וכך היא הדרך ־ לאיעז‬ ‫וליעזנא מעלןא נקט‪ ,‬ולזמנין לחוור קראן‬
‫קזהר קוךאים לו לבן‪ ,‬ונקט ל׳טון‬ ‫ליה אוכם‪ ,‬דכתיב‪) ,‬במדבר יב( כי אעזה כועזית‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬
‫מעלה‪ ,‬ולפעמים קוךאים ללבן‬
‫עזהר‪ ,‬עזכתוב )במדבר יס כי אעזה‬
‫לקח )עמוס ט( הלא כבני בועז^ים אתם לי וגו׳‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬

‫כקזית לקח‪) .‬עמוס ט( הלוא כבני‬ ‫;!;רב זיא‪^ ,‬ו ת א ךעךבית‪ .‬ובגין דבערב דא‬
‫כעזיים אתם לי וגו׳‪.‬‬ ‫אתערב ביה סטרא אחרא‪ ,‬דחעזיך‬
‫ערב זה ‪ -‬הפלת עךבית‪ .‬ומעזום‬
‫קזבעךב הזה מתערב הצד האחר‬ ‫נהוריה‪ ,‬ועזלטא בליליא‪ ,‬עזוו ליה רעזות‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫_‬ ‫‪7‬‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫**‬ ‫‪1‬‬

‫קזמחקזיך את אורו ועזולט‬ ‫ולית ליה זמן קבע‪ ,‬אמורין ופדרין מתאכלין‬
‫בלילה‪ ,‬קזמו לו ך׳טות‪ ,‬ואין לו‬ ‫בהאי זמנא‪ ,‬ומכאן אתזנו כמה חבילי‬
‫ץמן קבוע‪ .‬אמורים ופךדים‬
‫מתאכלים בזמן הזה‪ ,‬ומכאן‬
‫נזהירין‪ ,‬דנפקין ועזלטין בליליא‪.‬‬
‫נזונים ‪-‬כמה ‪T‬קבוצות עזל עזרים‬
‫ש •‬ ‫‪:1‬‬ ‫•‬ ‫•‬
‫ןאי תימא‪ ,‬אי הכי‪ ,‬הא תנינן‪ ,‬דכל אינון מארי‬
‫עזיוצאים ועזולטים בלילה‪.‬‬ ‫סטרא אחרא ךרוח מסאבא‪ .‬לא עזלטי‬
‫ואם תאמר‪ ,‬אם כך‪ ,‬הרי עזנינו‬
‫עזכל אותם בעלי הצד האחר ^ל‬ ‫בארעא קדיעזא‪ ,‬והא מתערי לון לעזראל‬
‫רוח הטמאה לא עזולטים בארץ‬ ‫ארעא‬
‫על — ‪T :‬‬ ‫לעזריא —‬
‫לון ‪T : — :‬‬
‫‪1‬‬ ‫לאתערא‬
‫‪TT:•:‬‬ ‫ואסיר‬
‫בהאי‪• T : ' ,‬‬
‫‪—:‬‬
‫הקדוקזה‪ ,‬והרי מעוךדים אותם‬ ‫קדישא‪.‬‬
‫יעזראל בזה‪ ,‬ואסור לעוךךם‬
‫לעזרות על הארץ הקדועזה‪.‬‬ ‫סליק‬
‫‪T‬‬
‫סליק‪ •,‬ולא‬
‫‪T: ' l‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪TT‬‬
‫אלא בליליא‪ ,‬־ההוא ‪1:‬תננא‬ ‫*‪7 *.‬‬
‫אלא בלילה אותו העעזן עולה‪,‬‬ ‫סליק‬
‫‪T‬‬ ‫דחוה‬
‫• ‪T‬‬ ‫אחרא‪,‬‬
‫׳ ‪1-: :‬‬ ‫‪T-: -‬‬ ‫דקרבנא‬
‫‪T : :|T :‬‬ ‫כגוונא‬‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫ולא עולה כמו עזבקךבן אחר‪,‬‬
‫סליק —ההוא‬‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬
‫והבא‪T T‬הוה‬‫•‬
‫בארה מישר‪,‬‬
‫•• ‪ T‬׳ ‪1 :‬‬ ‫‪— :‬‬
‫תננא‬
‫‪TT :‬‬
‫עזהןה העעזן עולה בדרך ןעזר‪,‬‬
‫וכאן הןה עולה אותו עעזן לנקב‬ ‫תננא לחד נוקבא ךצפון‪ ,‬דתמן כל מדורין‬
‫אחד עזל הצפון‪ ,‬עזעזם כל מדורים‬ ‫דרוחין ביעזין‪ ,‬וכיון ןיההוא תננא סליק‬
‫עזל רוחות רעות‪ .‬וכיון עזאותו‬
‫עעזן עולה ומעקם דרך לאותו צד‪,‬‬
‫ועקים ארח לההוא סטרא כלהו הוו מתזנין‬
‫כלם היו נזונים ועומדים ונכנסים‬ ‫וקיימין ועאלין בדוכהליהו‪ ,‬ולא הוו נפקין‬
‫למקומם‪ ,‬ולא היו יוצאים‬ ‫בעלמא‪.‬‬
‫‪T : T :‬‬
‫ושלטין‬
‫‪• : - :‬‬
‫‪1‬‬
‫ועזוליבזים בעולם‪.‬‬
‫ממןה אחד עומד לאותו הצד ^ל‬
‫סטרא‪ ,‬על ‪-‬ההוא‬
‫‪-‬‬ ‫• ‪T:‬‬
‫׳‬
‫קיימא לההוא‬ ‫‪T:|-‬‬ ‫ממנא‬
‫חד ‪T T :‬‬

‫אותו נקב עזבצפון‪ ,‬בכל אותם‬ ‫נוקבא דצפון‪ ,‬בכל אינון חבילי נזהידין‪,‬‬
‫קבוצות עזל עזרים‪ ,‬ועזמו‬ ‫עקים‬‫‪T‬‬
‫דההוא תננא‬
‫‪TT :‬‬ ‫‪— :‬‬
‫ובשעתא‬
‫‪T •1 —: — :‬‬
‫שמיה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪:‬‬
‫סנגירי״א‬
‫— ‪T : •:‬‬
‫סנגית״א‪ ,‬ובעזעה עזאותו עעזן‬
‫מעקם דרכו ועולה‪ ,‬הממנה הזה‬
‫ארחיה וסליק‪ ,‬האי ממנא ועזהין אלף רבוא‬
‫ועזעזים אלף ובוא מחנות‬ ‫משרלין אחרנין‪ ,‬כלהו מתעתדן לקבלא ליה‪,‬‬
‫אחרות‪ ,‬כלם מתעתדים לקבלו‬ ‫ולאהזנא מניה‪ ,‬וקלימין בההוא נוקבא‪,‬‬
‫יט‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ה חשון‬
‫תרומה ־ ק״ל ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ג שבט‬
‫!‪•!,.‬ון ממנו‪ ,‬ועומדים באותו‬ ‫ועאלין בחד פתחא ךאלןרי לןרי‪ ,‬ודא איהו ת א‬
‫נ?ןב‪ ,‬ונכנסים בפתח אחד עזנקךא‬
‫קןרי‪ ,‬וזהו סויד הכתוב)ויקראכו( ואם‬
‫לכתיב‪) .‬ויקרא כו( ואם הלכו עמי לןרי וגו‪/‬‬
‫הלכו עמי ‪7‬ןךי וגו׳‪ .‬וכתוב‪,‬‬ ‫וכתיב‪ ,‬והלכתי עמכם בחמת קרי‪ ,‬בההוא‬
‫והלכתי עמכם בחמת קןרי‪ .‬באותו‬ ‫רוגזא תפיק מפתחא לקרי‪.‬‬
‫רגז היוצא מהפתח עזל ?!די‪.‬‬
‫ואלו הם עזמעזוטטים בלילה‪,‬‬
‫ואלין אינון דמעזטטי בליליא‪ .‬ובעזעתא‬
‫יוצאות‬ ‫עזהנעזמות‬ ‫ובעזעה‬ ‫תקזמתין נפקין לסלקא‪ .‬לאתחזאה‬
‫לעלות להראות למעלה» הם‬ ‫לעילא‪ ,‬אינון בפקין‪ ,‬ומקטרגן לון‪ ,‬ולא!כלין‬
‫יוצאים ומקטךגים בהם‪ ,‬ולא‬
‫יכולים לעלות ולהראות למעלה‪,‬‬
‫לסלקא ולאתחזאה לעילא‪ ,‬בר אינון חסידי‬
‫קדועזים‬
‫•‬ ‫חסידים ‪1:‬‬
‫• •‬ ‫לאותם‬
‫‪T‬‬ ‫פרט ‪:‬‬ ‫‪T:‬‬
‫קדיעזין עליונים‪ ,‬דאינון בקעין ךקיעים‬
‫עליונים עיהם בוקןעים דקיעים‬ ‫ואויריס וסלקין♦ ו ^ י ן חבילי טהירין נפקין‪,‬‬
‫וקבוצות‬ ‫ועולים‪,‬‬ ‫ואוירים‬
‫הע‪1‬דים הללו יוצאים ומודיעים‬
‫ומוליעין מלין כליבין לבני נעזא‪ ,‬ואתחדין‬
‫דברים כוזבים לבני אדם‪ ,‬ונראים‬
‫•‬ ‫׳ ‪:• :‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫•‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪•T :‬‬
‫לון בתוקנין אחרנין‪ .‬וחייכאן בהו‪ ,‬עד‬
‫להם בדמיות אחרות‪ ,‬וצוחקים‬ ‫לאוקזלין זרעא‪ ,‬ואקרון מאריהון לקרי‪ ,‬בגין‬
‫עליהם‪ ,‬עד ^עזופכים זרע‪,‬‬
‫ונקךאים בעלי ק די‪ ,‬מעזום‬
‫לאינון לנפקין מפתחא לקלי‪ ,‬גרמי לון‪.‬‬
‫עזאותם קזיוצאים מפתח הקרי‬ ‫ובקזעתא למתאכלי אמורין ופדרין‪ .‬ההוא‬
‫גךמו להם‪ .‬ובקזעה עזמתאכלים‬ ‫תננא הוי רוי לון‪ ,‬וזן לון‪ ,‬כפום לל ‪j‬רא דלהון‪,‬‬
‫אמורים ופדרים‪ ,‬אותו עקזן היה‬
‫מרוה אותם וזן אותם‪ .‬כפי כבודם‬
‫הכי מזונא ללהון‪ .‬מה לאתחזי לון‪ .‬ובהאי‪,‬‬
‫כך מזונם מה עזךאוי להם‪ .‬ובזה‬ ‫לא נפקן‪ ,‬ולא מעזטטי בארעא קדיעזא‪.‬‬
‫לא ןצאו ולא מעזוטטים בארץ‬ ‫;‪ 3‬ךב‪:‬כמה לאה אמר‪ ) ,‬שמות יב( וגם ערב רב עלה‬
‫הקדוקזה‪.‬‬
‫ערב׳ כמו ^זנאמר )שמות יב( וגם‬
‫אתם‪ ,‬לכל אינון חבילי טהידין‪ ,‬אינון‬
‫ערב רב עלה אתם‪^ .‬כל אותן‬ ‫ועל ‪T‬דא ‪T‬לא‬ ‫דליליא‪—: .‬‬
‫‪T:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫בשולטנו‬
‫‪T:‬‬ ‫מתערבי ‪:‬‬
‫• ‪:T:‬‬
‫קבוצות קזידים מתעךבים בקזלטון‬ ‫שויוהא הובא לצלותא לעלבית‪ ,‬ללית מאן‬
‫הלילה‪ ,‬ולכן לא עזמו את הפלת‬
‫עךבית חובה‪ ,‬עזאין מי ^ןכול‬
‫מארי‬
‫‪•• T‬‬
‫הוה‬
‫‪TT‬‬
‫דאיהו‬‫‪* :‬‬
‫כיעקב‪,‬‬
‫‪ :‬־‪1 —:‬‬
‫לאתקנא ‪T‬לה‬
‫‪Tl: : — :‬‬
‫דיכיל‬
‫‪*T :‬‬

‫לתקנה כמו ןעקב‪ ,‬עזהוא הןה‬
‫בעל )?)טהי( המקזכן ומתקן אותו‬
‫כראוי‪.‬‬
‫ואף על גב קזהיא ךעזות‪ ,‬הפלה‬
‫זו היא כדי להגן עלינו מתוך פחד‬
‫בלילות‪ ,‬מתוך פחד קזל כמה‬
‫צדדים קזל הגיהנם‪ ,‬קזהרי באותה‬
‫קזעה טורדים את הדקזעים‬
‫בגיהנם על כל אחד קזנים מאקזר‬
‫ביום‪ .‬ולכן מקדימים י^ראל‬
‫לומר ״והוא רחום״‪ ,‬קזהוא מעזום‬
‫פחד הגיהנם‪ .‬ולא דין אחר אסור‬
‫‪..‬‬
‫)מךכס משכנא‪ ,‬ומתקן ליה כלקא ןאות‪.‬‬
‫ואף על גב לאיהו לשו‪^ ,‬ו ת א לא איהו‬
‫לאגנא עלן מגו פחד בלילות‪ ,‬מגו‬
‫פחד לכמה סטרין לגיהנם‪ ,‬להא בההיא‬
‫שעתא טרדי לחןיבןא בגיהנם‪ ,‬על חד הרין‬
‫מביממא‪ .‬ובגין כך‪ ,‬מקלמי לשראל למימר‬
‫והוא רחום‪ ,‬לאיהו בגין פחד לגיהנם‪.‬‬
‫ולא‬
‫דגיהנם‪T : ',‬‬
‫דינא ‪T • • • :‬‬
‫פחד • ‪T‬‬‫אשתכח ——‬‫דלא • ‪ : :‬־‬ ‫ובשבת ‪T :‬‬
‫‪T—:‬‬
‫דינא אחרא‪ ,‬אסיר לאתערא ליה‪ ,‬דאתחזי‬
‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪._. -‬ך‬ ‫‪.‬ך‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ה חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ג שבט‬
‫לע‪1‬ךרו‪ ,‬עזנךאה עזהרי אין לו‬ ‫מעלמא‪.‬‬
‫דינא • •‪T: T‬‬‫לאעברא • ‪T‬‬ ‫לעזבה ‪T : : - :‬‬
‫לית ‪:‬רעזו ‪T - :‬‬ ‫דהא ••‬
‫‪T:‬‬
‫ךעזות לעזבת להעביר את הדין‬
‫מהע‪ 1‬לם‪.‬‬
‫ופחד דקכזרוגא תעזמתין‪ ,‬כד בעאן לסללןא‬
‫ופחד עזל קנזרוג הנעזמות‪,‬‬ ‫לעילא‪ .‬לאתחזאה לןמי מאריהון‪ .‬ובגין‬
‫כעזרוצות לעלות למעלה כדי‬ ‫כך אנן מ?ןדימים‪ .‬עזומר את עמו יקזראל לעד‬
‫להראות לפני ובונם‪ .‬ולכן אנו‬
‫מקדימים ״^צומר את עמו י^ךאל‬
‫אמן‪ .‬פחד ךכמה מזיקין וקנזרוגין ךמעזתכחי‬
‫לעד אמן״‪ .‬פחד קזל כמה מזיקים‬ ‫בלילןא‪ .‬ואיה לון רעזו לנזלןא‪ .‬למאן דנפיק‬
‫וקנזרוגים עזנמצאים בלילה‪ .‬וי‪.‬עז‬ ‫מהרע ביתיה לבר‪ .‬ובגין כך אנן מ?ןדימים‪.‬‬
‫להם ךעזות להזיק למי קזיוצא‬
‫החוצה מעזער ביתו‪ ,‬ולכן אנו‬
‫ועזמור צאתנו ובואנו‪.‬‬
‫מקדימים ״ועומר צאתנו ובאנו״‪.‬‬ ‫ועל כל דא‪ .‬מגו ךחילו ךכל דא‪ .‬אנן‬
‫ועל כל זה‪ ,‬מתוך פחד ^ל כל זה‬ ‫מפקידינן גופין רוחץ ונעזמתין‪.‬‬
‫אנו מפקידים הגופות‪ ,‬הרוחות‬
‫והנעזמות למלכות העליונה‪,‬‬ ‫בידהא‪.‬‬
‫• ‪T T‬‬ ‫דכלא‬
‫‪T‬‬ ‫עזולטנו ‪:‬‬
‫‪T:‬‬ ‫עלאה‪• '.‬די‬
‫• ‪T T‬‬ ‫למלכותא‬
‫‪T‬‬

‫עזעזלטון חכל בןדיה‪ ,‬ועל זה‬ ‫וליליא‪.‬‬

‫‪T: • • :‬‬ ‫ליליא‬
‫• • ‪T:‬‬ ‫בכל‬‫' ‪T:‬‬ ‫דערבית‪.‬‬
‫‪:‬־‪•:‬‬ ‫צלותא‬
‫‪T‬‬ ‫ועל ‪T‬דא ‪:‬‬ ‫‪—:‬‬
‫תפלת עךבית בכל לילה ולילה•‬ ‫העזתא ךלןךבנין ומךבחן לא אעזהכחו‪ .‬אנן‬
‫ומזבחות לא‬ ‫•‪::‬‬ ‫עזקרבנות‬
‫‪T :1T‬‬ ‫עתה‬
‫‪T-‬‬
‫נמצאו‪ ,‬אנו עועוים כל התקונים‬ ‫עבדינן כל הקונין דאנן ע בדן עלרזא ת א‪.‬‬
‫עזאנו עועוים על חסוד חזה‪.‬‬ ‫?פלגו לילןא‪ .‬כד רוח צפון אהער‪ .‬בטש בכל‬
‫בחצות חל ^ה‪ ,‬כעזמתעורךת רוח‬ ‫איפון מדורין דרוחין ביעזין‪ .‬ותבר חד‬
‫צפון‪ ,‬מכה בכל אותם מדורי‬
‫הרוחות הרעות‪ ,‬ועזובר אחד)סלע‬ ‫לעילא‬
‫ושאט ‪T *• :‬‬ ‫ועאל ‪T :‬‬ ‫אחרא‪T : .‬‬
‫‪ T‬״‬ ‫סטרא‪-‬‬
‫תקיפא( • ‪:“ 1 :‬‬
‫^‬ ‫)טנרא‬
‫■‬
‫חזק( את הצד האחר‪ ,‬ונכנס‬ ‫ותתא‪ .‬וכל איפון )דף ק״ל ע״ב( חבילי טהירין‬
‫ומעזוטט למעלה ומטה‪ ,‬וכל‬ ‫עלילין לדוכתליהו‪ .‬ואתבר חילליהו ולא‬
‫אותן קבוצות עזל מחבלים‬
‫נכנסות למקומן‪ ,‬ונעזבר כחן ולא‬ ‫עזלנזין‪ .‬וכדין לןךשא בריך הוא עאל‬
‫עזולטות‪ .‬ואז חקדועז ברוך הוא‬ ‫לאעזהעעזעא עם צדיקלא בגנהא ךעדן‪ .‬והא‬
‫נכנס להעזהעעזע עם הצדיקים‬ ‫אתמר‪.‬‬
‫בגן עדן‪ ,‬והרי נתבאר‪.‬‬
‫כ שבא הבקר‪ ,‬אור חנר ^עזלט‬ ‫דשלטא‬‫דשרגא ‪T : T :‬‬ ‫נהורא • ‪T T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫צפרא‪: .‬‬
‫׳‬ ‫אתי ‪• • T‬‬
‫‪T: -‬‬ ‫כד‬
‫בלילה נגנז מלפני אור היום‪ ,‬ואז‬ ‫דיממא‪.‬‬
‫נהורא • ‪ T T‬׳‬ ‫מקמי ‪T :‬‬ ‫אתגניז • ‪•• |T‬‬
‫בליליא‪• : : • .‬‬
‫‪ T:‬׳‬ ‫‪:‬‬
‫הבקר שולט‪ ,‬ומעבר שלטונו של‬
‫‪•/‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T T: T‬‬ ‫׳‬
‫כדין בקר שלטא‪ .‬ואתעבר שולטנו ךערב‪.‬‬
‫הערב‪) .‬ן?״( חבקר הזה הוא בקר‬
‫של אוי ראשון‪ ,‬חבקר חזה‬ ‫)וכד!( האי בקר‪ .‬איהו בקר דאור קךמאה‪.‬‬
‫משלים טוב לכל העולמים‪ .‬ממנו‬ ‫האי בקר‪ .‬אעזלים טיבו לעלמין כלהו‪ .‬מפיה‬
‫נזונים עליונים ותחתונים‪ .‬זה‬
‫משקה את חגן‪ .‬זוהי שמירה של‬
‫אתזפו עלאין ותהאין‪ .‬האי אעזקי לגכתא‪.‬‬
‫כל העולם‪ .‬כאן חסוד ליוךעי‬ ‫רזא‬
‫הכא ‪T T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫עלמא‪.‬‬ ‫‪T: T‬‬ ‫דכל‬‫נטירו ‪T :‬‬ ‫‪*:‬‬ ‫־האי *איהו‬
‫מדין‪ :‬מי שרוצה לצאת לודך‪.‬‬ ‫ללךעי מדין‪ .‬מאן דבעי למיפק לארחא‪ .‬לקום‬
‫ןקום בנגה‪ ,‬דשגיח בהתבוננות‬ ‫בנגהא‪ .‬ולעזגח באסתכלותא לפום שעתא‪.‬‬
‫לפי שעה לצד מזרח‪ ,‬ויראה‬
‫כמךאה אותיות שמכות ברקיע‪,‬‬ ‫לסטר מזרח‪ .‬ולחמי כחיזו דאתוון דבנזעזי‬
‫זו עולה וזו יורדת‪ ,‬ואלה הם‬ ‫ברקיעא‪ .‬דא סליק ודא נחית‪ .‬ואלין איפון‬
‫כא‬ ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ו חשון‬
‫תרומה ־ ק״ל ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ג שבט‬
‫התנוצצות הא‪ 1‬תי‪ 1‬ת עזנבךאו‬ ‫נציצו ךאתוון‪ .‬ךאתברון בהו עזמיא וארעא‪.‬‬
‫בהם עזמים וארץ‪.‬‬
‫אם הוא יודע בסוד אותן‬
‫אי איהו ידע בתא ךאיפון אתוון‪ ,‬דאינון ת א‬
‫האותיות‪ ,‬עזהם סוד העזם הקןדו׳‪:‬צ‬ ‫לעזמא לןדיעזא‪ ,‬דארבעין ותךין אתוון‪.‬‬
‫על אךבעים וקזתים אותיות‪,‬‬ ‫ולךכר לון כךלןא חזי‪ ,‬ברעותא ךלבא‪ .‬יחמי גו‬
‫דזכירן כראוי בךצון הלב‪ ,‬יךאה‬
‫תוך אור הנגה ע ל הךקיע ע ע‬
‫נהירו ךנגהא דרקיעא עזית יוךי״ן‪ .‬תלת לסטר‬
‫יוךי״ם‪ ,‬ע ל ע לצד ןמין ו ע ל ע‬ ‫למינא‪ ,‬ותלת לסטר ע‪ t‬מאלא‪ .‬ותלת ווין‪,‬‬
‫לצד עמיאל‪ ,‬ו ע ל ע ווי״ם‬
‫‪•T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫ד ^ קין ונחהין ונצצי ברקיעא‪ .‬ואיפון אתוון‬
‫עעולות ויורדות ונוצצות ברקיע‪.‬‬
‫­‬ ‫•ו‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬

‫והן האותיות ע ל ברכת כהנים‪,‬‬

‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬
‫דברכת כהנים‪ ,‬וכדין יצלי צלותיה‪ ,‬ויפוק‬
‫ואז יתפלל תפלתו דצא לדרך‪,‬‬ ‫עמיה‪ ,‬זכאה‬ ‫אקדימת ‪. . .‬‬
‫‪-‬‬ ‫עזכינתא • ‪• T :‬‬
‫‪:‬‬ ‫ודאי‬
‫לארחא‪- : 1 ,‬‬
‫‪T :T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫׳‬
‫ודאי עכינה מקדימה עמו‪ .‬אערי‬ ‫חולקיח‪.‬‬
‫סלקו■‪-‬‬ ‫כד אתי האי בלןר‪ ,‬עמודא חד נעיץ בסטר‬
‫ן ש ב א הבקר הזה‪ ,‬עמוד אחד‬
‫נעוץ בצד דרום לתוך מתיחת‬ ‫דרום‪ ,‬לגו מתיחו לרקיעא‪ ,‬דעל גבי‬
‫הרקיע עעל גבי הגן‪ ,‬חוץ מאותו‬ ‫גנתא‪ .‬בר מההוא עמודא‪ ,‬ךאיהו נעיץ‬
‫עמוד ענעוץ באמצע הגן‪ .‬ועמוד‬
‫זה מאיר באור ע ל ע ל ע ה גונים‬
‫באמצעו דגנתא‪ .‬ועמודא דא‪ ,‬איהו נהיר‬
‫‪• T‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫מרקם ב א ת מן‪ .‬באותו העמוד‬ ‫בנהירו לתלת גוונין‪ ,‬מרקןמא דארגוונא‪.‬‬

‫קןם ענף אחד‪ ,‬ובאותו ענף‬ ‫בההוא עמודא‪ ,‬קיימא ענפא חדא‪ ,‬בההוא‬
‫‪- :‬‬ ‫׳‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T : -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫|‬ ‫‪-‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬
‫נץדמנו ע ל ע צפרים‪ ,‬מתעוךרות‬
‫צפצוף ל עב ח‪.‬‬ ‫ענפא‪ ,‬אתעתדו תלת צפלין‪ ,‬מתעלין צפצפא‬
‫אחד ואמר‪) ,‬תהלים קיג(‬ ‫פתח‬ ‫לשבחא‪.‬‬
‫הללוןה הללו עבדי ה׳ הללו את‬ ‫פתח חד ואמר‪) ,‬תהליםקיג( הללדה הללו עבלי‬
‫עם ה׳‪ .‬פותח העני ואומר‪ ,‬יהי‬
‫עם ה׳ מברך מעתה ועד עולם‪.‬‬ ‫ואמר‪,‬‬ ‫‪T:‬‬
‫תניינא‬
‫• ‪TT:‬‬
‫פתח‬ ‫‪—T‬‬
‫הללו *‪*.‬את ••שם ‪T:‬יי׳‪.‬‬ ‫יי׳‬
‫‪ T:‬־ ‪:‬‬
‫פותח ה עלי עי ואומר‪ ,‬ממזרח‬ ‫יהי שם יי׳ מבורך מעתה ועד עולם‪ .‬פתח‬
‫‪- T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• • ‪T -‬‬ ‫‪^ T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫••‬ ‫‪• :‬‬

‫ע מ ע עד מבואו מהלל עם ה׳‪.‬‬ ‫תליתאה ואמר‪ ,‬ממזרח שמש עד מבואו‬

‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫*‪*.••.‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪— T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫אז הכרוז מקדים וקורא‪ ,‬הץדמנו‬
‫אותם‬ ‫עליונים‪,‬‬ ‫קדועים‬ ‫מהולל שם ץ׳‪ .‬כלץ כרוזא קלים וקרי‬
‫המעבחים את ךבונם התהקנו‬ ‫אתעתדו קלישי עליונין‪ .‬אינון למשבחן‬
‫ל עב ח היום‪ .‬ואז נפרדים היום‬ ‫למאליהון‪ ,‬אתתקנו בשבחא ליממא‪ .‬כלין‬
‫מהלילה‪ .‬אערי חלקו ע ל מי‬
‫עקם בבקר מתוך תעבחתה ע ל‬ ‫אתפרשון לממא מן לילןא‪ .‬זכאה חולקיה‪,‬‬
‫תורה עלמד בל ^ ה‪ ,‬באותו זמן‬ ‫מאן דקם בצפרא‪ .‬מגו תושבחתא לאורליתא‪,‬‬
‫ע ל תפלת הבקר‪.‬‬ ‫דלעי בליליא‪ .‬בההוא זמנא צלותא דצפרא‪.‬‬
‫‪T : - :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪T : • • :‬‬ ‫‪• • T :‬‬
‫כ תו ב‪) ,‬ישעיה כא( אמר עמר אתא‬
‫בקר וגם לילה אם תבעיון בעיו‬ ‫וגם‬
‫‪- :‬‬
‫בקר‬
‫*‪*.‬ו‬
‫אתא‬‫‪T T‬‬
‫שומר‬
‫••‬
‫אמר‬
‫‪- T‬‬
‫כתיב‪) ,‬ישעיה כ״א(‬
‫‪• :‬‬
‫עבו אתיו‪ .‬פסוק זה פךעוהו על‬ ‫לללה אם תבעיון בעיו שבו אתיו‪ ,‬האי‬
‫גלות יעראל עיועבים בתוך בני‬
‫ל^רא אוקמוה ליה‪ ,‬על ^ו ת ללשר^‪ ,‬דלתבי‬
‫עעיר‪ ,‬ויעראל אומךים לקדוע־‬
‫ברוך־הוא ‪ :‬עמר מה מלילה ‪ -‬מה‬ ‫גו בני שעיר‪ ,‬וישראל אמלי לקולשא בריך‬
‫יהיה עלינו מהגלות הזו עדומה‬ ‫הוא‪ ,‬שומר‪ ,‬מה מלללה‪ ,‬מה תהא עלן מן‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ו חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ג שבט‬
‫כב‬

‫לחקזכת הלילה?‪ .‬מה כתוב?‬ ‫גלותא דא‪ ,‬דדמי לחעזו־כא דליליא‪ .‬מה כתיב‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫■ד‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫אמר שמר‪ .‬זה הקןדועז ברוך הוא‪.‬‬

‫אתא בקןר ‪ -‬כבר האךתי לך בגלות‬
‫אמר עזומר‪ ,‬דא לןךשא בדיך הוא‪ ,‬אתא בלןר‪,‬‬
‫אתכם‬ ‫והעליתי‬ ‫מצרים‪,‬‬ ‫כבר נהירנא לכו בגלותא דמצרים‪ ,‬ואסיקנא‬
‫‪Tl :‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫וקןרבתיכם לעבוךתי‪ ,‬ונתתי לכם‬ ‫לכו ו?ןךיבית!תכון לפולחני‪ ,‬ואו־רייתא יהבית‬

‫תורה כדי שתזכו ל מי עולם‪.‬‬
‫עזבתם תוךתי‪ ,‬וגם לילה ‪-‬‬
‫לכון‪ ,‬בגין דתזכון לחיי עלמא‪ .‬שבלןתון‬
‫הכנסתיכם לגלות )בבל והעליתיכם‪.‬‬ ‫א^רייתי‪ ,‬וגם לילה‪ ,‬אעילנא לכו בגלותא )ם״א‬
‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬

‫^עזבתם תולתל ככלק־ךם‪ /‬והכנסתי אוזכם לגלות(‬ ‫ךככל‪ ,‬ואפיקנא לכו‪^ .‬בקתון אודייתי כמלקדמיז‪ ,‬אעילנא לכו בגלותא(‬
‫כמק;ךם‪ .‬אם תבעיון בעיו ־ כמו*‬
‫שנאמר ) ש מ ל ח דךשו מעל ספר ה׳‬
‫כמלקךמין‪ .‬אם תבעיון בעיו כמה ךאה אמר‪,‬‬
‫וקראו‪ ,‬ושם תמצאו במה תלויה‬ ‫)ישעיה לד( דרעזו מעל ספר לי׳ ול^ראו‪ .‬ותמן‬
‫גלותכם וגאלתכם‪ .‬וכשהבעיון‬ ‫תשכחון כמה תללא ^ו ת א דלכון‪ ,‬וגאולה‬
‫בה‪ ,‬היא תאמר ותכךיז לפניכם‪:‬‬
‫שבו אתיו‪ .‬שובו בתשובה‬
‫ללכון‪ ,‬וכד הבעיון בה‪ ,‬היא תימא ותכריז‬
‫שלמה‪ ,‬ומיד אתיו‪ ,‬וקךבו אלי‪.‬‬ ‫קמייכו‪ .‬שובו אתיו‪ .‬שובו בתשובה שלימתא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪lT‬‬

‫)ובסוד הפסוק הזה(‬ ‫ומלד אתיו וא?ןךיבו לגבאי‪) .‬נ״א וכתא ךהאי קרא(‬
‫ובפסוק זה כתוב‪ ,‬משא דומה‪.‬‬
‫וסוד זה בשש דרגות של נבואה‬
‫ובהאי הרא כתיב‪ ,‬משא דומה‪ .‬ו ת א דא‪,‬‬
‫‪T T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫י‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ <:‬ד‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫)בחמש ךלכים( נאמר לנביאים‪:‬‬ ‫בשית דרגין לנבואה)בחמעהאךחיז( אתמר‬

‫במחז״ה‪ .‬בחז^״ז• בחזיו״ץ‪.‬‬ ‫לנביאי‪ .‬במחז״ה‪ .‬בחזו־״ן‪ .‬בחז‪-‬יו־״ן‪ .‬בחזו״ת‪.‬‬
‫בחזו״ת‪ .‬בךב״ר‪ .‬במש״א‪ .‬וכל‬
‫החמש כלן כמי שרואה אחר‬
‫בדב״ר‪ .‬במש״א‪ .‬וכלהו המשא כלהו כמאן‬
‫הכתל אותו האור שמאיר‪ ,‬ומהם‬ ‫דחמי בתר כו־תלא‪ ,‬ההוא נהירו דנהו־רא‪.‬‬
‫‪ . . .‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫_‬ ‫‪7‬‬ ‫■ך‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך_‬ ‫‪..‬ך‪..‬‬

‫כמי שרואה אור השמש מתוך‬ ‫ומנהון‪ ,‬כמאן לחמי נהורא לשמשא מגו‬
‫עששית‪ .‬אבל משא הוי כאשר‬
‫מג ^ אותו אור בשרת רב ומנזריח‬
‫עששיתא‪ .‬אבל משא‪ ,‬הוי‪ ,‬כד מטי ההוא‬
‫‪-‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬

‫עליו דבריו‪ ,‬שלא ןכול להתגלות‬ ‫נהורא בטורח סגי ואיטרח מלוי עלוי‪ ,‬ללא‬
‫לו‪ ,‬כמו שנאמר‪) ,‬במדבדיא( לשום‬ ‫לכיל לאתגלליא ליה‪ ,‬כמה לאה אמר‪) ,‬במדבר יא(‬
‫את משא כל העם הזה עלי‪.‬‬
‫ומשום זה משא‪.‬‬
‫לשום את משא כל העם הז‪-‬ה עלי‪ .‬ובגין כל‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫•\‬ ‫‪T 1‬‬

‫וכאן משא דומה ‪ -‬שרח רב שלא‬ ‫משא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬

‫יכול להתגלות‪ ,‬והיא נבואה‬

‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫והבא משא דומה‪ ,‬טורח סגיאה‪ ,‬דלא יכיל‬
‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬
‫בלחש ועומדת בלחש־ אלי ק'רא‬
‫משעיר ‪ -‬כאן לא התגלה מי אמד‬ ‫לאתגלליא ואיהו נבואה בלחישו‪,‬‬
‫״אלי קרא משעיר״‪ ,‬אם הקדוש‬ ‫וקיימא בלחישו‪ .‬אלי קורא משעיר הכא לא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ן ‪. .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪..‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: 1-‬‬ ‫‪:‬‬

‫ברוך הוא אם נביא נאמן‪ .‬אבל‬ ‫אתגללא מאן אמר אלי קולא משעיר‪ .‬אי‬
‫נבואה זו ודאי עומדת בלחש תוך‬
‫סוד האמונה העליונה‪ ,‬ומתוך‬
‫קלשא בריל הוא‪ ,‬אי נביאה מהימנא‪ .‬אבל‬
‫סוד נסתר אמר הנביא הנאמן שלו‬ ‫נבואה דא ודאי קיימא בלחישו‪ ,‬גו רזא‬
‫‪T T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪| -‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫הןה קורא קול בסוד האמונה‪,‬‬ ‫דמהימנותא עלאה‪ ,‬ומגו רזא סתימאה‪,‬‬
‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬
‫ואמר אלי קרא משעיר‪ ,‬כמו‬
‫שנאמר >דבדים לג( וזרח משעיר‬ ‫נביאה מהימנא אמר‪ ,‬דליה הוה הרא קלא‬
‫‪T‬‬ ‫‪| T‬‬ ‫‪T T‬ח ־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪..‬‬ ‫^ ‪.‬‬ ‫■ד‪-‬‬ ‫‪...‬ך‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ . . .‬ך‬

‫למו‪ ,‬ולא כתוב וזרח לשעיר‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬־‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬
‫בתא דמהימנותא‪ ,‬ואמר אלי קורא משעיר‪.‬‬
‫‪. . . .‬‬ ‫ן‪..‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪..‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪. . . . .‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬
‫כג‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ו חשון‬
‫תרומה ־ קל״א ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ד שבט‬
‫)דף קל״א ע״א( כמה דאת אמר‪) ,‬דברים לג( וזרח מעזום עזסוד האמונה כך הוא‪,‬‬
‫‪- T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ךךג‪ 1‬ת מתוך דךגות‪ ,‬אלה‬

‫פנימיים מאלה‪ ,‬קלפה בתוך‬
‫מע‪1‬עיר למו‪ .‬ולא כתיב וזרח לע‪1‬עיר‪ ,‬בגין‬
‫קלפה‪ ,‬ומח בתוך מח‪.‬‬ ‫לתא למהימנותא הכי איהו‪ ,‬דרגין מגו‬
‫והרי באךנו‪ ,‬קזכתוב )יחזקאל א(‬ ‫דרגין‪ ,‬אלין פנימאין מאלץ‪? ,‬וליפה גו‬
‫והנה רוח סעךה באה מץ הצפון‬
‫‪ -‬הרי ד ת ה אחת‪ .‬ענן גדול ‪ -‬הרי‬
‫קליפה‪ ,‬ומוחא גו מוחא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪1:‬‬

‫ד ת ה אחרת‪ .‬ואעז מתלקחת ‪ -‬הרי‬ ‫ןהא אוקימנא‪ ,‬לכתיב‪) ,‬יחזקאל א( והפה רוח‬
‫ד ת ה קוליקזית‪ .‬ונגה לו סביב ‪-‬‬ ‫סערה באה מן הצפון‪ ,‬הא דרגא חד‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫'‬ ‫‪l‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫• ‪1‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T T :‬‬
‫ד ת ה ךביעית‪ .‬ואחר כך‪ ,‬ומתוכה‬
‫כעין החקזמל‪ .‬ואחר כך‪ ,‬ומתוכה‬
‫ענן גדול‪ ,‬הא דרגא אחרא‪ .‬ואעז מתלקחת‪,‬‬
‫הא דרגא תליתאה‪ .‬ונוגה לו סביב‪ ,‬הא דרגא דמות אך‪ 3‬ע חיות‪ .‬הרי דרגות‬
‫‪T : -‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪T‬‬

‫בתוך מדרגות )דרגות(‪.‬‬ ‫רביעאה‪ .‬ולבתר ומתוכה כעין החעזמל‪.‬‬

‫—‬ ‫—‬ ‫‪ . .‬ן‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫־‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫אף כאן‪ ,‬כעזהתגלה הקדו׳‪:‬צ ברוך‬

‫הוא ליעוראל‪ ,‬לא התגלה אלא‬
‫‪T ...‬‬ ‫‪- _ .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬
‫ולבתר ומתוכה למות ארבע חיות הא דרגין‬
‫‪..‬‬ ‫‪- .‬ך‬ ‫‪. .‬‬

‫מתוך דרגות חללו‪ .‬מסיני בא ‪-‬‬ ‫גו מללגין )נ״אדרגיז(‪.‬‬

‫אוף הכא‪ ,‬כד אתגלןיא קלשא בריך הוא ד ת ה קזהיתה יותר נסהרת» ואחר‬
‫כך הצטךכה להתגלות‪ .‬ואמר‬
‫לישראל‪ .‬לא אתגלןיא אלא מגו דרגין וזרח מעןעיר ‪ -‬הרי ד ת ה אחרת‬
‫אלין‪ .‬מסיני בא‪ ,‬דרגא דחוה טמירא יתיר‪ ,‬קזהיא יותר בגלוי‪ ,‬קלפה קזעזוךה‬
‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪._.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ . . _ 7‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫\‬ ‫‪,‬‬

‫ולבתר אצטריל לאתגליא‪ .‬ואמר וזרח על גבי המ'ח‪ .‬ואחר כך‪ ,‬הופיע‬
‫‪—T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫—‬ ‫‪1‬‬ ‫‪— T :‬‬
‫מחר פאךן ‪ -‬הרי ד ת ה אחרת‪.‬‬
‫ואחר כך‪ ,‬ואתה מןבבת ק'ךעז ‪-‬‬
‫משעיר‪ ,‬הא דרגא אחרא‪ ,‬דאיהו באתגלייא‬
‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫י‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫יתיר‪ ,‬קליפא דשריא על גב מוחא‪ .‬ולבתר זהו עזבח עזל חבל‪ .‬עזאף על גב‬
‫‪-‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫|‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪• -‬‬

‫הופיע מהר פארן‪ ,‬הא דרגא אחרא‪ .‬ולבתר עזהתגלה מכל חדךגות חללו‪,‬‬
‫מאותו מקום קזהוא עקר הכל‪,‬‬
‫ואתה מרבבות קדש‪ ,‬לא שבחא לכלא‪ ,‬לאף התחיל להתגלות ממנו‪ .‬מאיזה‬
‫על גב לאתגלןיא מכל אלין דרגין‪ ,‬מההוא מקום הוא? הוא מרבבת קדעז‪,‬‬
‫אתר דהוא עהרא דכלא‪ ,‬שרי לאתגלאה אותן דךגות עליונות למעלה‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪••T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ ^T‬־‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬
‫)למקלה( אף כאן אלי קרא מעזעיר‬
‫‪ -‬מאותה ד ת ה עזאמךנו עזנךבקה‬
‫מניה‪ .‬מאן אתר איהו‪ .‬מרבבות קדש איהו‪,‬‬
‫למעלה‪.‬‬ ‫אינון דרגין עלאין לעילא‪) .‬לערא( אוף דוכא‬
‫אלי קורא משעיר‪ .‬מההוא דרגא לקאמרן‪ .‬שמר מה מלילה שמר מה מליל‪.‬‬
‫שומר זה מטטרו״ן )שומר ישראל(‪,‬‬
‫וכתוב)משליכז( ושמר אדניו יכבד‪,‬‬ ‫דאתדבק לעילא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫שומר מה מלללה שומר מה מליל‪ .‬שומר לא וזה חסוד ששולט בלילה‪ .‬מה‬
‫מטטרו״ן‪ 12/) ,‬מר י?ןךאל( וכתיב‪) ,‬משלי כז( מלילה שמר מה מליל‪ ,‬מה בין‬
‫זה לזה? אלא הפל אחד‪ ,‬אבל‬
‫ושומר אדניו יכבד‪ ,‬ודא רזא דשלטא בליליא‪ .‬בחלק הזה שולט הצד האחר‪,‬‬
‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫**‬ ‫‪:‬‬

‫מה מלללה שומר מה מליל‪ ,‬מה בין האי ובחלק חזה לא שולט כלל‪ .‬ליל‬
‫צריך לשמירה‪ ,‬שכתוב )שמרחיב(‬
‫להאי‪ .‬אלא‪ ,‬כלא חד‪ ,‬אבל בחולקא דא‪,‬‬
‫■ ד '‬ ‫‪|T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫■ד‬ ‫׳‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫•\ ■ד‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬
‫ליל שמרים הוא‪ ,‬ועל זה חסר ה׳‪,‬‬
‫שלטא סטרא אחרא‪ .‬ובחולקא דא‪ ,‬לא‬
‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪|T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫שלטא כלל‪ .‬ליל‪ ,‬אצטריך לנטורא‪ ,‬לכתיב‪) ,‬שמות יב( ליל שמורים הוא‪ ,‬ועל‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ו חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ד שבט‬
‫כד‬

‫וזהו כעזנכנס הלילה עד עזנחלק‪.‬‬ ‫דא חסר ה ‪ /‬ודא איהו כד עאל ליליא‪ ,‬עד‬
‫‪-‬‬ ‫^‬ ‫ך‬ ‫■‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫■ד‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• • • T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬

‫מחצות הלילה והלאה ׳‪:‬צולט‬

‫לילה ב ה‪ /‬עזכתוב ויהי בחצי‬
‫עזלטא‬
‫‪T: T‬‬ ‫ולהלאה‪ ,‬׳‬
‫• • ‪T:‬‬ ‫ליליא ‪:‬‬
‫‪T‬‬ ‫מפלגו‬
‫• ‪T: T:‬‬ ‫דאתפלג‪.‬‬
‫הלילה‪ .‬הוא הלילה הזה‪) .‬תהלים‬ ‫לללה בה׳ דכתיב ויהי בחצי הלילה‪ .‬הוא‬
‫קלט( ולילה כיום יאיר וגו׳‪ .‬ומעזום‬ ‫הלללה הזה‪) .‬תהלים קלט( ולללה כיום לאיר וגו׳‪.‬‬
‫כך‪ ,‬שמר מה מלילה שמר מה‬
‫מליל‪.‬‬
‫ובגין כך‪ ,‬עזומר מה מלילה עזומר מה מליל‪.‬‬
‫אמר שמר‪ .‬מצאנו בספרו של‬
‫•••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫••‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬
‫אמר עזומר‪ .‬אעזכחנא בספרא דאדם‪ ,‬מה בין‬
‫‪ . .‬ן‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫••‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬

‫אךם‪ ,‬מה בין ויאמר לאמר?‬ ‫ויאמר לאמר‪ .‬ויאמר לעילא‪ ,‬ואמר‬
‫ויאמר למעלה‪ ,‬ואמר למטה‪ .‬ואל‬
‫משה אמר ‪ -‬מי אמר? אמר שמר‪,‬‬
‫לתהא‪ ,‬ואל מ^זה אמר‪ .‬מאן אמר‪ ,‬אמר‬
‫׳‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬

‫זה מטטרו״ץ‪ .‬אתא בקןר ‪ -‬זו‬ ‫עזומר‪ ,‬זיא מטטרון‪ .‬אתא בלןר‪ ,‬זיא צלותא‬
‫תפלת שחרית שהיא שלטונו של‬ ‫ךעזחרית דאיהו שלטנו ךיממא‪ ,‬ההוא דעזליט‬
‫היום‪ ,‬אותו ששולט על הלילה‪.‬‬
‫ואם תאמר שהוא בא לבדו ונפרד‬
‫על ליליא‪ .‬ואי תימא דאיהו אתי בלחודוי‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬ן ‪. .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬

‫הזכר מהנקבה‪ ,‬הרי כתוב וגם‬

‫‪ :‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬־••‬ ‫׳‬ ‫־ ‪T 1•• :‬‬ ‫־ ‪TT‬‬
‫ואתפרעז דבר מפוקבא‪ ,‬הא כתיב וגם לללה‪,‬‬
‫לילה ‪ -‬שניהם כאחד‪ ,‬ולא‬
‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T •/ :‬‬ ‫‪•••••:‬‬ ‫‪T: T‬‬ ‫הרווליהו כחדא‪ ,‬ולא מתפרעזין זיא מן זיא‬
‫נפךדים זה מזה לעולמים‪ .‬וקול‬
‫זה קורא במלים האלה ‪ :‬אתא בקר‬
‫לעלמין‪ .‬ולןלא זיא ל‪4‬ךי במלין אלין‪ ,‬אתא בלןר‬
‫וגם לילה‪ ,‬שניהם מזמנים אליכם‪.‬‬ ‫וגם לללה תרווליהו זמינין לגבליכו‪.‬‬
‫מכאן והלאה‪ ,‬אם תבעיוץ בעיו‪.‬‬ ‫מכאן ולהלאה אם הבעיון בעיו‪ .‬אם תבעון‬
‫אם תבקשו בקשתכם בתפלה‬
‫לפני המלך הקדוש ‪ -‬בעיו‪,‬‬
‫בעותכון בצלו קמי מלכא קדישא‪,‬‬
‫התפללו ובקשו בקשתכם ושובו‬ ‫בעיו‪ ,‬צלו ובעו בעותכון‪ ,‬ותובו לגבי‬
‫לךבונכם‪ .‬אתיו ‪ -‬כמי שעתיד‬ ‫מאךיכון‪ .‬אתיו‪ ,‬כמאן דזמין לקבלא לבנוי‪,‬‬
‫לקבל את בניו ולרחם עליהם‪ .‬אף‬
‫כך הקדוש ברוך הוא‪ ,‬בקר וגם‬
‫ולרחמא עלליהו‪ .‬אוף הכי קךשא בריך הוא‪,‬‬
‫לילה קרא ואמר אתיו‪ .‬אשרי העם‬ ‫ביקר וגם לילה‪ ,‬ל‪,‬רא ואמר אתיו‪ .‬זכאה עמא‬
‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫• • ‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬ח־‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪1*.‬‬

‫הקדוש שךבונם מבקש עליהם‬ ‫קדישא‪ ,‬ךמאריהון בעי עלון‪ ,‬ול ‪j‬רא לון‬
‫וקורא להם לקךבם אליו‪.‬‬
‫ואז העם הקדוש רוצים להתחבר‬ ‫לקךבא לון לגביה‪.‬‬
‫•‬ ‫־ ‪|T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪7 :‬‬

‫ולהכנס לבית הכנסת‪ ,‬וכל מי‬ ‫ן ד ץ עמא קדישא‪ ,‬בעאן לאתחברא‪ ,‬ולאעלא‬
‫שמקדים בראשונה‪ ,‬מתחבר עם‬ ‫בבי כנישהא‪ .‬וכל מאן דאקדים‬
‫השכינה בחבור אחד‪ .‬בא וראה‪,‬‬
‫אותו ראשון שנמצא בבית‬ ‫בקדמיתא‪ ,‬אתחבר בשכינתא בחבורא חדא‪.‬‬
‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫'‬

‫ה כ נ ס ת )ףכלאריף בבית הכנסת( ־ א ^ ז ר י‬ ‫הא חזי‪ ,‬ההוא קךמאה דאשתכח בבי‬

‫חלקו‪ ,‬שהוא עומד ב ל ת ת צדיק‬ ‫כנישהא‪) ,‬וא‪1‬ריןיבכיכניעתא( זכאה חולקיה‪ ,‬דאיהו‬
‫‪.‬‬ ‫■ד ‪ . .‬ן‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪J‬‬ ‫^‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫עם השכינה‪ .‬וזהו סוד‬
‫) מ שלי ח(‬
‫ומשחרי ימצאנני‪ .‬זה עולה‬ ‫קיימא בדרגא ךצדיק בהדי שכעהא‪ .‬ודא‬
‫במעלה עליונה‪ .‬ואם תאמר‪ ,‬הרי‬ ‫איהו רזא )משליח( ומשחרי ימצאנני‪ .‬דא סליק‬
‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪----- :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬

‫שנינו‪ ,‬בשעה שהקדוש ברוך הוא‬ ‫בסליקו עלאה‪ .‬ואי תימא‪ ,‬הא תנינן בשעתא‬
‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫|‬ ‫• ‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫• • ‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬
‫בא לבית חכנסת ולא מוצא שם‬
‫עשרה‪ ,‬מןד כועס‪ .‬ואהה אמךת‪,‬‬ ‫ךקוךשא בריך הוא אתי לבי כנישהא‪ ,‬ולא‬
‫שאותו אחד שמקדים‪ ,‬מתחבר‬ ‫אשכח המן עשרה‪ ,‬מלד כועס‪ .‬ואה אמרת‬
‫כה‬ ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ו חשון‬
‫תרומה ־ קל״א ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ד שבט‬
‫בקזכינה וע‪ 1‬מד בדךגת צדיק ? !‬ ‫ההוא חד ךאקדים‪ ,‬אתחבר בשכעתא‪,‬‬
‫אלא‪ ,‬למלך קזקזלח לכל בני‬
‫העיר עזימצאו עמו בי‪ 1‬ם פל‪1‬ני‬
‫וקיימא בדרגא ךצדיק‪.‬‬
‫מתא‪ ,‬במקום פלוני‪ .‬עד עזהיו מזמנים‬ ‫‪'T T‬‬ ‫לבל בני‬ ‫‪T:‬‬ ‫דשדר‬
‫‪-T :‬‬ ‫למלכא‬
‫‪T:-:‬‬ ‫אלא‪,‬‬
‫‪..‬‬
‫דישתכחון עמיה ביום פלן‪ ,‬בדוך את עצמם אותם בני העיר‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪T :‬‬

‫הקדים אחד ובא אל אותו מקום‪.‬‬

‫בעתים בא המלך ומצא את אותו‬
‫פלן‪ .‬עד זיהוו מזמני גרמייהו אינון בני מתא‪,‬‬
‫אקדים חד ואתא לההוא אתר‪ .‬בין כך ובין כך איעז עזהקדים לבא לעזם‪ .‬אמר לו‪,‬‬
‫׳‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••• • ‪• 1:‬‬

‫אתא מלכא‪ ,‬אשכח לההוא בר נש דאקדים איה הם פלונים בני העיר? אמר‬
‫‪•1: - :‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪TT‬‬
‫לו‪ ,‬מורי‪ ,‬אני הקדמתי מהם‪ ,‬והרי‬
‫הם באים אחרי לפקדת המלך‪.‬‬
‫המן‪ ,‬אמר ליה‪ ,‬פלן בני מתא אן אינון‪ .‬אמר‬
‫ליה‪ ,‬מארי‪ ,‬אנא אקדימנא מנייהו‪ ,‬והא אינון ואז הוטב בעיני המלך‪ ,‬ויוקזב‬
‫אתאן אבתראי לפקודא ךמלכא‪ .‬כדין‪ ,‬טב עזם עמו ומדבר עמו‪ ,‬ונעעזה‬
‫אהוב המלך‪ .‬בעתים באו כל‬
‫העם‪ ,‬והתפיס עמם המלך ועזלח‬
‫בעיני מלכא‪ ,‬ויתיב תמן בהליה‪ ,‬ואשהעי‬
‫עמיה‪ ,‬ואתעביד ךחימא ךמלכא‪ .‬בין כך )דף אותם לעזלום‪ .‬אבל אם אותם בני‬
‫קל״א ע״□ ובין כך‪ ,‬אתו כל עמא‪ ,‬ואתפ!יס העיר לא באים‪ ,‬ואחד לא מקדים‬
‫־ ‪• 1:‬‬ ‫^‬ ‫׳‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪• T‬‬

‫לדבר לפני המלך להראות‬

‫בעזבילם עזהרי כלם ובאו‪ ,‬מ^ד‬
‫מלכא עמהון‪ ,‬ושדר לון לשלם‪ .‬אבל אי אינון‬
‫כועס ורוגז המלך•‬ ‫בני מתא לא אתןין‪ ,‬וחד לא אקדים לאשהעי‬
‫קמי מלכא‪ ,‬לאתחזאה בגינייהו דהא כלהו אף כאן‪ ,‬כיון עזאחד הקדים‬
‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫־‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪ T: -‬׳ ‪:‬‬ ‫‪•• |T‬‬
‫ונמצא בבית הכנסת‪ ,‬וקזכינה‬
‫באה ומוצאת אותו‪ ,‬אז נחעזב‬
‫מלכא‪.‬‬ ‫ורגיז‬
‫‪T : — • T:‬‬ ‫כעיס‬
‫‪•T‬‬ ‫מיד‬
‫•‪T‬‬ ‫אתיין‪.‬‬
‫— ‪| T :‬‬
‫א‪ 1‬ף הכא‪ ,‬כיון דחד אקדים‪ ,‬ואשהכח בבי כאלו כלם נמצאו עזם‪ ,‬עזהרי זה‬
‫כנישהא‪ ,‬ושכעהא אתןא ואשכח ליה‪ ,‬האריך להם עזם‪ .‬מןד מתחברת‬
‫עמו עזכינה ויועזבים בץווג אחד‪,‬‬
‫ונודע עמה‪ ,‬ומועזיבה אותו‬
‫כדין אתחשיב כאלו כלהו אשתכחו תמן‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫• ^‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ב ר ת ת צדיק‪ .‬ואם אחד לא‬ ‫דהא דא אוליך לון תמן‪ .‬מ!ד אתחברת עמיה‬
‫שכעהא‪ ,‬דתבי בזווגא חד‪ ,‬ואשהמולע מקדים ולא נמצא עזם‪ ,‬מה כתוב ?‬
‫‪T‬‬ ‫׳ ־‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪• 1:‬‬

‫)ישעיה נ( מדוע באתי ואין איעז‪ .‬לא‬

‫כתוב ואין עע{רה‪ ,‬אלא ואין איעז‪,‬‬
‫בהליה‪ ,‬ואותיב ליה בדרגא לצליק‪ .‬ואי חד‬
‫לא אקדים ולא אשהכח תמן‪ ,‬מה כתיב‪) ,‬ישעיה להתחבר עמי להיות אלי‪ ,‬כמו‬
‫‪ 0‬מדוע באתי ואין איש‪ .‬ואין עשרה לא כתיב‪ ,‬עזנאמר איעז האלהים‪ ,‬להיות‬
‫ב ר ת ת צדיק‪.‬‬
‫אלא ואין איש‪ ,‬לאתחברא בהדאי‪ ,‬למהוי ולא עוד‪ ,‬אלא עזנודע עמה‪,‬‬
‫׳‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬

‫גבאי‪ ,‬כמה לאה אמר איש האלהים למהוי ועזואלת עליו אם יום אחד לא‬
‫בא‪ ,‬כמו עזבאךנו‪ ,‬עזכתוב)שם( מי‬ ‫בדרגא לצדיק‪.‬‬
‫בכם ירא ה׳ עזמע בקול עבדו‪.‬‬
‫ולא עוד‪ ,‬אלא לאשהמולע בהליה‪ ,‬ושאיל ןה‪.‬רי התעורךנו בזה עזכתוב‪ ,‬אלי‬
‫עלוי‪ ,‬אי יומא חד לא אתי‪ ,‬כמה קרא מעזעיר‪ ,‬עזהרי ד ת ה אחר‬ ‫‪..‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫■ך ‪..‬‬ ‫■ד‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫י‬

‫ד ת ה ו ד ת ה תוך ד ת ה אותו‬ ‫דאוקימנא‪ ,‬דכהיב‪),‬ישעיה נ( מיבכם ללא לי׳‬ ‫‪■.‬ך‬ ‫‪...‬‬ ‫■ן‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪.‬ן‬ ‫‪.‬‬
‫עזומר קורא בחיל בכל יום ויום‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪».‬‬
‫שומע בקול עבדו‪ .‬והא אתעךנא בהאי ■ י■‬
‫דכתיב‪ ,‬אלי קורא משעיר‪ ,‬דהא דרגא בתר דרגא‪ ,‬דרגא גו דרגא‪ ,‬ההוא‬ ‫‪.‬ך_‬ ‫_ ‪ . .‬ך‬ ‫‪..‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫| ‪..‬‬ ‫‪_..‬‬ ‫‪7‬‬ ‫* ‪* :‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ז חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ד שבט‬
‫כו‬

‫וזהו שמע בקול עבדו‪ .‬עבד‪ 1‬זה‬ ‫ודא‬ ‫דיומא‪T : ,‬‬

‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫יומא ‪:‬‬
‫‪T‬‬ ‫בכל‬
‫בחילא ‪T :‬‬
‫‪T‬‬ ‫קורא ‪:‬‬
‫עזומר‪,‬י ן ‪. .‬‬
‫‪. .‬‬
‫מטטרו״ץ‪ .‬ולכן אשרי המקדים‬
‫לבית הכנסת‪ ,‬לעלות לאותה‬
‫איהו קזומע בקול עבדו‪ ,‬עבדו‪ ,‬דא מטטרון‪.‬‬
‫ד ת ה עליונה שאמךנו‪.‬‬ ‫ובגין כך‪ ,‬זכאה איהו מאן דאקדים לבי‬
‫כ שבא הבקר והצבור נמצאים‬ ‫עלאה‬‫•‪TT‬‬ ‫דרגא‬
‫בההוא — ‪T :‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫לסלקא‬
‫‪l T : —:‬‬ ‫כניקזהא‪,‬‬
‫‪T : • :‬‬
‫בבית הכנסת‪ ,‬צריכים להמצא‬
‫בשירות ותשבחות של דוד• והרי‬
‫ךקאמרן‪.‬‬
‫באךנו‪ ,‬שסדור הוא לעורר אהבה‬ ‫כד אתי צפרא‪ ,‬וצבורא אעזתכחו בבי‬
‫‪. . .‬‬ ‫ך‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫‪• • T‬‬

‫למעלה ולמטה‪ ,‬לתקן תקונים‬ ‫כניעזהא‪ ,‬בעו לאעזתכחא בעזידין‬

‫ולעורר שמחה‪ ,‬שהרי בשביל זה‬
‫הלוים מתעוךרים לעורר אהבה‬
‫ותושבחן דדוד‪ .‬והא אוקימנא‪ ,‬רסדורא איהו‬
‫ושמחה למעלה באותם שירות‬ ‫לאתקנא‬
‫‪Tl :‬‬ ‫ותתא‪,‬‬‫י‬ ‫לעילא‪T T‬‬
‫‪-:‬‬ ‫רחימו• ‪T‬‬
‫‪•:‬‬ ‫לאתערא‬
‫‪• : -: : • :‬‬
‫ותשבחות‪.‬‬ ‫הקונין‪ .‬ולאתערא חדוה‪ .‬דהא בגין דא ליואי‬
‫ומי שמדבר בבית הכנסת בדברי‬
‫חל ‪ -‬אוי לו ! שמךאה פרוד‪ .‬אוי‬
‫מתערי לאתערא ךחימו וחדוה לעילא‪ ,‬באינון‬
‫לו ! שגורע את האמונה‪ .‬אוי לו !‬ ‫עזירין ותושבחן‪.‬‬
‫שאין חלק באלהי ישךאל‪.‬‬ ‫ומאן דמעזהעי בבי כניעזתא במלין ךחול‪ .‬ויי‬
‫שמךאה שהרי אין)לס אלוה ואינו‬
‫נמצא שם )ןאיןאחלקבו( ולא פוחד‬
‫ליה‪ ,‬דאחזי פרודא‪ ,‬ווי לית דגרע‬
‫ממנו‪ ,‬ומנהיג קלון בהקון)בחזק(‬ ‫מהימנותא‪ .‬ווי ליה דלית ליה חולקא באלהא‬
‫*‪: *.‬״‪.‬״ ‪T T‬‬ ‫‪lT T‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫העליון שלמעלה‪.‬‬ ‫דיע‪t‬ראל‪ .‬דאחזי דהא לית )ליה( אלהא‪ ,‬ולא‬

‫שחרי בשעה שישראל מסדרים‬
‫בבית הכנסת סדור של שירות‬
‫אעזתכח תמן‪) ,‬וליתליהחילר‪,‬יהןיה( ולא דחיל מניה‪,‬‬
‫ותשבחות וסדור התפלה‪ ,‬אז‬
‫‪T‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪• :‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫‪T : • :‬‬
‫עלאה‬‫• ‪T T‬‬ ‫קלנא בתקינא )ס״א כתקיפא(‬
‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪TTl :‬‬
‫ך‬ ‫‪.‬‬
‫ואנהיג‬
‫|‬ ‫‪.‬‬‫‪ :‬־ ‪• :‬‬
‫‪.‬‬

‫מתכנסים שלש מחנות של‬ ‫דלעילא‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪. . . .‬‬

‫מלאכים עליונים‪ .‬מחנה אחד הם‬
‫)עלימים(‬ ‫קדושים‬ ‫מלאכים‬ ‫ךךוא בקזעתא ךיע‪Jt‬ראל מסדרי בבי כניעזתא‪,‬‬
‫שמשבחים את הקדוש ברוך הוא‬ ‫סדורא ךעזידין ותושבחן וסדורא‬
‫ביום‪ ,‬משום שיש אחרים‬ ‫ךצלותא‪ ,‬כדין מתכנעזי תלת מ^זתין דמלאכי‬
‫שמשבחים את הקדוש ברוך הוא‬
‫בלילה‪ .‬ואחדים )ןאלה( הם‬ ‫עלאי‪ .‬מעזמיתא חדא‪ ,‬אינון מלאכין קדיעזין‬
‫שמשבחים את הקדוש ברוך הוא‬ ‫)עילאי!( דקא משבחן לקוךעזא בדיך הוא‬
‫ואומדים שירות ותשבחות עם‬ ‫ביממא‪ ,‬בגין דאית אחרנין דקא משבחן‬
‫ישראל ביום‪.‬‬
‫מחנה שני הם מלאכים קדושים‬ ‫לקוךשא בדיך חוא בלילןא‪ .‬ואחרנין)ס״א ואלי!(‬
‫שנמצאים בכל קדשה וקדשה של‬ ‫אינון דקא משבחן לקוךשא בדיך חוא‪,‬‬
‫למטה‪.‬‬ ‫ומקדשים‬ ‫ישראל‪,‬‬ ‫ואמרין שידין ותושבחן בהדליחו דלשראל‬
‫ובשלטון שלהם‪ ,‬כל אותם‬
‫שמתעוררים בכל אותם רקיעים‬
‫•‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••• •‬
‫ביממא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫)היכלות( באותה הפלה של ישךאל‬ ‫משךליתא הנלינא‪ ,‬אינין מלאכיו לןדיעזין‪.‬‬

‫)שמישב(‪.‬‬
‫דמשתכחי בכל קדושה וקדושח‬
‫מחנה שלישי הם עלמות‬
‫עם‬ ‫שמתהקנות‬ ‫עליונות‪,‬‬ ‫ךלשראל‪ .‬מקךשי לתתא‪ .‬ובשולטנא דלהון‪,‬‬
‫אותה‬ ‫ומתקנות‬ ‫הגבירה‪,‬‬ ‫כל אינון דמתערין בכל אינול רקיציל‪) ,‬ם״אהיכלי!(‬
‫מ‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ז חשון‬
‫תרומה ־ קל״א ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ד שבט‬
‫)ם״א ךמי‪^1‬ב(‪ .‬להכניסה לפני המלך‪ ,‬ואלה הם‬ ‫בההיא צלו־תא ךלע^ראל‬
‫המחנות העליונים על כלם‪ .‬וכלם‬
‫עזי^ראל‬ ‫בסדור‬ ‫מתהקןנים‬
‫משךייתא הליתאה אינון עולמתן עלאין‪.‬‬
‫ך?ןא מתת?ןני עם מטרוניתא‪ ,‬מתהקןנים למטה‪ ,‬באותם עזירות‬
‫הפלה‬ ‫ובאותה‬ ‫ומת?ןני לה לאעלא לה לןמי מלכא‪ ,‬ואלין ותעזבחות‬
‫כיון‬ ‫יק‪ t‬ךאל‪.‬‬ ‫עזמתפללים‬
‫^ כלהו‪ .‬וכלהו עזמץדמנים עז ‪ 0‬ת המחנות‬ ‫עלאין‬ ‫אי^י!‬
‫מתת?ןני‪ ,‬בסדורא ךישראל דמתתקני לתתא‪ ,‬הללו‪ ,‬אז יע‪ 1‬ךאל פותחים בעזירה‬
‫באינון עזירין ותועזבחן‪ ,‬ובההיא צלותא ךלןא ומזמרים לפני ובונם‪ .‬ואותו‬
‫מחנה אחד‪ ,‬עזממנה לעזבח את‬
‫ובונם ביום‪ ,‬מןדמנים עליהם‬
‫מצלו לשר^‪ .‬כיון דאלין תלת משרלין‬
‫מזזימנן‪ ,‬כדין ישראל פתחי עזירתא‪ ,‬וזמרי ומזמרים עמם כאחד באותם‬
‫קמי מאריהון‪ .‬וההיא משרליתא חדא‪ ,‬די העזבחים עזל דוד המלך‪ ,‬והרי‬
‫באךנו את הדברים‪.‬‬
‫באותו ןמן עזמסימים יע‪ 1‬ךאל את‬
‫ביממא‪ ,‬אזדמנן‬
‫•‪ T T‬׳‬ ‫למאריהון‬
‫‪1‬‬ ‫‪••T:‬‬ ‫לשבחא‬
‫‪T:-:‬‬ ‫ממנא‬
‫‪TT:‬‬
‫עלליהו‪ ,‬וזמרי עמהון כחדא‪ ,‬באינון שבחי העזבחים ^ל אותן תעזבחות ^ל‬
‫דוד‪ ,‬אז ההעזבחת עזל עזירת הןם‬ ‫מלי‪.‬‬
‫אוקימנא • ••‬
‫•‪T : 1‬‬ ‫והא‬‫מלכא‪,‬י ‪T :‬‬
‫דדוד ‪T : -‬‬‫‪•T:‬‬
‫כמו עזבאךנו‪ .‬ואם תאמר‪ ,‬הרי‬
‫ההעזבחת הזאת למה מתקןנת‬
‫ןההוא זמנא ךמסלימי לשראל שבחי דאיפון‬
‫הושבחהא אחרונה אחר עזבחי ת ד‪ ,‬והרי‬ ‫השכחן דדוד‪ ,‬כדין‬
‫דשירתא דימא‪ ,‬כמה דאוקימנא‪ .‬ואי תימא‪ ,‬תורה עזבכתב קודמת להוךה‬
‫• •‪ T‬׳‬ ‫‪•:‬‬ ‫• | ‪T:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫' ‪T :‬‬ ‫‪T—:‬‬ ‫‪T T •:‬‬
‫קזבעל פה‪ ,‬וקודמת לנביאים‪,‬‬
‫האי תושבחתא אמאי איהי בתקונא בתרליתא וקודמת לכתובים‪ ,‬וכמו קזקודמת‬
‫‪ -‬כך צריך להקדים )בשיךה( ?‬ ‫בתר שבחי דדוד‪ ,‬והא תורה שבכתב‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬

‫ואקדימת אלא מתוך קזכנסת י^ראל לא‬ ‫אקדימת לתורה שבעל פה‪,‬‬
‫מתקנת אלא מתורה עזבכתב‪,‬‬
‫וכמה מעזום כך צריך לומר אותה‬ ‫לנביאים‪ ,‬ואקדימת לכתובים‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T •/‬‬ ‫‪••• :‬‬

‫ךאקדימת‪ ,‬הכי אצטריך לאקדמא‪) .‬נ״א?עיךתא(‪ .‬בראקזית תקוניה‪ ,‬וזו חתקזבחת‬

‫אלא‪ ,‬מגו דכנסת לשראל לא אתהקנת אלא המעלה מכל קזאר ההקזבחות‬
‫קזבעולם‪ .‬והיא לא התתקנה‬
‫מתורה שבכתב‪ ,‬משום הכי אצטריך מכלן כמו קזהתתקנה מחתקזבחת‬
‫והאי הזו‪ ,‬ולכן היא סמוכה לתפלת‬ ‫לומר לה בשירותא דתקונהא‪,‬‬
‫מיעזב‪ ,‬כמו קזבאךנו‪.‬‬ ‫תושבחהא מעללא‪ ,‬מכל שאר תשבחן‬
‫באותה קזעה כקזנאמךת קזירת‬
‫כמה חןם‪ ,‬מתעטרת כנסת י^ראל‬ ‫‪- :‬‬ ‫מכלהו‪,‬י‬‫‪:‬‬ ‫אתהקנת •‬
‫• ‪Tl: - :‬‬ ‫ואיהי ‪T‬לא‬
‫דעלמא‪• • : .‬‬ ‫‪T : T :‬‬
‫ךאתתקנת )דף קל״ב ע״א( מתושבחתא דא‪ .‬ובגין באותו כתר קזעתיד חקדועז ברוך‬
‫זיא‪ ,‬אידוי סמוך לצלותא דמיושב‪ ,‬כמה הוא לעטר את מלך חמקזיח‪,‬‬
‫ואותו כתר ^ו ף וחקוק בעזמות‬
‫קדוקזים‪ ,‬כמו קזהתעטר הקדו׳ט‬ ‫ךאוקימנא‪.‬‬
‫בה שעתא כד שירתא דימא אתמר‪ ,‬מתעטרא ברוך הוא אותו יום קזעברו‬
‫— ‪ ■ .‬ך‬ ‫— ‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪7‬‬

‫כנסת ישראל בההוא כתרא‪ ,‬דזמין קךשא יעזראל את הים והטביע את כל‬

‫בריך הוא לאעטרא למלכא משיחא‪ ,‬וההוא כתרא גליפא מחקקא בשמהן‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ז חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ד שבט‬
‫כח‬

‫קדיעזין‪ ,‬כמה ךאתעטר לןךשא בדיך הוא‬

‫מחנות פךעה ופרחיו‪ .‬ומעזום כך‬
‫צריך אךם לעזים ךצונו בעזירה‬
‫ההוא יומא ךאעכרו לק[ךאל!ת!מא‪ ,‬ואטכע‬
‫הזו‪ .‬וכל מי עזז‪-‬וכה לה בעולם‬
‫לכל מעזתין דפרעה ופרעזוהי‪ .‬בגין דא‪ ,‬בעי‬
‫הזה‪ ,‬זוכה לךאות את מלך‬
‫וכל‬
‫המעזיח בתקוני אותו הכתר‬
‫‪T:‬‬
‫עזירתא‪.‬‬
‫• ‪T T‬‬
‫בהאי‬ ‫‪—:‬‬
‫רעותיה‬
‫••‬ ‫‪:‬‬
‫לעזוואה‬
‫‪T T —:‬‬
‫—בר ‪T‬נעז‬
‫ובחגירת כלי זינו‪ ,‬וזוכה לעזבח‬
‫זכי למחמי‬
‫עזירה זו עזם‪! ,‬הרי באךנו את‬ ‫עלמא‪•• T ,‬‬
‫׳‬ ‫‪•• T :‬‬ ‫בהאי‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬מאן ‪- :‬דזכי ‪: T‬לה‬
‫‪T‬‬
‫למלכא מעזיחא בתקוני ההוא כתרא‪ ,‬ובחגירו‬
‫הדברים‪.‬‬
‫תליניה‪ ,‬וזכי לשבחא האי עזירתא המן‪ ,‬והא‬
‫כיון עזמגיע אדם ליעזהבח‪ ,‬נוטל‬
‫הקדועז ברוך הוא אותו הכתר‬
‫ועזם אותו לפניו‪ ,‬וכנסת י^ךאל‬
‫אוקימנא מלי‪.‬‬
‫כיון ךמטי בר נש ללעזהבח נטל קךשא בריך‬
‫מתחילה להתתקן לבא לפני‬
‫הוא ההוא כתרא‪ ,‬ושוי ליה קמיה‪ ,‬וכנסת‬
‫המלך העליון‪ ,‬וצריך לכלל אותה‬
‫בעזל׳ש עעזרה מדות הרחמים‬
‫לשראל שריאת לאתהקנא למיתי קמי מלכא‬
‫העליונות עזמהץ מתברכת‪ ,‬והם‬
‫עלאה‪ .‬ואצטריך לאכללא לה‪ ,‬בתליסר מכילן‬
‫עזלעזה עעזר בעזמים עליונים‪,‬‬
‫דרחמי עלאי‪ ,‬דמנהון אתברכת‪ .‬ואינון הליסר‬
‫כמו עזנאמר )שיר השירים ד( נרד‬
‫וכךכם קנה וקנמון וגו׳‪ ,‬וכאן הם ‪:‬‬
‫בוסמין עלאין‪ ,‬כמה ךאת אמר‪) ,‬שיר השירים ד( נרך‬
‫עזיר‪ ,‬ועזבחה‪ ,‬הלל‪ ,‬המרה‪ ,‬עז‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬
‫וכרכום קנה וקפמון וגו׳‪ ,‬והכא אינון‪ ,‬עזיר‪,‬‬
‫וממשלה‪ ,‬נצח‪ ,‬גדלה‪ ,‬גבורה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪. :‬״• ‪T‬‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•/‬‬

‫וממשלה‪ ,‬נצה‪,‬‬
‫ותפארת‪ ,‬קדעזה‪ .‬הרי עזנים עעזר‪.‬‬
‫י •‪7 - *.‬‬ ‫•‪T T : *.‬‬
‫וזמרה‪,‬י עוז‪,‬‬
‫י‬ ‫י ‪T: • :‬‬
‫ושבחה‪,‬י ‪-‬הלל‪,‬‬
‫‪T T :‬‬
‫אחר כך לחברה עמם ולומר‬
‫קדושה‪T .‬הא‬
‫ומלכות‪ ,‬והיו שלשה עשר‪ ,‬משום‬ ‫‪T‬‬ ‫ותפארת‪,‬‬
‫׳ ‪1:‬‬ ‫תהלה‪,‬‬‫‪T‬‬ ‫וגבורה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫גדולה‪,‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫■ד‬
‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳ ‪T :‬‬ ‫־‬

‫תריסר‪ .‬ולבתר לחברא לה בהדליהו‪ ,‬ולומר‬

‫עזהיא מתברכת מהם‪.‬‬
‫ומלבות‪ ,‬והוו תליסר‪ .‬בגין דאיהי מתברכא‬
‫ולכן צריך בעזעה שנכללת‬
‫ביניהם‪ ,‬לעזים בזה לב ורצון ולא‬
‫לדבר כלל‪ ,‬עזלא להפסיק‬
‫מפליהו‪.‬‬
‫ועל זיא אצטריך‪ ,‬בעזעתא ךאתכלילת בינליהו‪,‬‬
‫ביניהם‪ ,‬ואם מפסיק ביניהם‪,‬‬
‫יוצאת שלהבת אחת מתחת כנפי‬
‫לשוואה לבא ורעותא בהאי‪ ,‬ולא לישהעי‬ ‫‪• • T :‬‬ ‫•‬ ‫' ‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬
‫בחיל‬ ‫וקוראת‬ ‫הכרובים‪,‬‬
‫כלל‪ ,‬דלא לפסוק בינייהו‪ .‬ואי פסיק בינייהו‪,‬‬
‫ואומרת‪ :‬פלוני עזהפסיק את‬
‫נפיק| ‪-‬חד שלהובא‪,‬‬
‫גאות הקדוש ברוך הוא‪ ,‬יתכלה‬ ‫‪• T‬‬ ‫כרובייא‬
‫‪T:‬‬ ‫מתחות גדפי ‪:‬‬ ‫•‪:‬‬
‫ויפסק‪ ,‬עזלא יךאה גאות המלך‬
‫וקארי בחילא ואמר‪ ,‬פלניא די פסיק גאותא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: 1‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T : — :‬‬ ‫׳‬ ‫‪— T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪|T‬‬ ‫‪:‬‬
‫הקדוש‪ ,‬כמו עזנאמר)ישעיהכו( ובל‬
‫ךקוךשא בריך הוא‪ ,‬לעזהצי ויתפסק‪ ,‬דלא‬
‫יךאה גאות ה׳‪ ,‬משום עזשלעזה‬
‫יהמי גאותא דמלכא קדישא‪ ,‬כמה דאת אמר‬
‫עעזר האלה הם גאות ה׳‪.‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫—ן•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫)ישעיה כו( ובל יראה גאות ה׳‪ ,‬בגין דאלין הליסר‬

‫מכאן והלאה ‪ -‬אל ההוךאות כו׳‪.‬‬
‫זה המלך העליון עזהעזלום כלו‬
‫עזלו‪ ,‬כמו עזנאמר‪ ,‬עזיר השירים‬ ‫אינון גאות יל׳‪.‬‬
‫מלכא‬
‫אעזר לעזלמה‪ ,‬למלך עזהעזלום‬
‫‪T : -‬‬ ‫ההודאות כו׳‪ ,‬דא‬ ‫‪T‬‬ ‫אל ‪-‬‬ ‫ולהלאה ••‬
‫‪T :T :‬‬ ‫מכאן‬
‫׳ ■ד‬
‫עזלו‪ .‬משום שכל העזבחים הללו‬
‫דיליה‪ ,‬בגין דבל‬ ‫כלא‬ ‫דשלמא‬ ‫עלאה‬
‫• ••‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪T T :‬‬ ‫•‪TT‬‬
‫ישראל‬ ‫כנסת‬ ‫אל‬ ‫הם‬
‫הני עזבחן אינון לגבה ךכנסת לשראל כד‬
‫משתבהא במשרייתא דלתתא‪ .‬כמה דאה אמר שיר השירים אשר‬
‫כט‬ ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ז חשון‬
‫תרומה ־ קל״ב ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ד שבט‬
‫כעזמעזתבחת במחנה עזלמטה‪,‬‬ ‫לעזלמה‪ ,‬למלכא דעזלמא דיליה‪ ,‬מהמן‬
‫כמו עזנאמר‪ ,‬עזיר העזירים אעזר‬
‫ולהלאה‪) ,‬ישעיה מה( יוצר אור ובורא ח^זך‬
‫לקזלמה‪ ,‬למלך עזהעזלום ^לו‪.‬‬
‫מעזם והלאה ‪ -‬יוצר אור ובורא‬ ‫שלום ובורא את הכל‪ .‬והא אתערנא ביה‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪■ . -‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪V‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬

‫חעך עעה עלום ובורא את הבל‪.‬‬ ‫ואתערו חברןיא ךהני אינון היקונין דעלמא‬
‫והרי התעורךנו בזה‪ ,‬והתעוךרו‬ ‫עלאה‪) .‬אלאד‪1‬ן(‪.‬‬
‫החברים עאלה הם תקוני העולם‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬

‫העליון )אל אדון(‪.‬‬ ‫א״ל ברו״ך‪ :‬הקוני ךעלמא תתאה‪ ,‬דאיפון‬

‫א״ל ב״רוך ‪ -‬תקוני העולם‬ ‫עשרין ותרין אתוון זעידין‪ ,‬בגין ךאית‬
‫התחתון‪ ,‬עהם כ״ב אותיות‬
‫קטנות‪ ,‬מעום עי ע אותיות‬
‫אתוון רברבן‪ ,‬ואתוון זעירין‪ .‬אתוון זעירין‪,‬‬
‫קטנות‪.‬‬ ‫ואותיות‬ ‫גדולות‬ ‫מעלמא תתאה‪ .‬אתוון רברבן‪ ,‬מההוא עלמא‬
‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫••‬

‫האותיות הקטנות מהעולם‬ ‫דאתי‪.‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫התחתון‪ ,‬ואותיות גדולות מאותו‬
‫עולם הבא‪.‬‬ ‫בכלא איפון רברבן‪ ,‬אינון רברבן בגרמליהו‪.‬‬
‫ב כ ל הן גדולות‪ .‬הן גדולות‬ ‫כד)לא( אתלין יחיךאין אינון רברבן)נ״א‬
‫בעצמן‪ .‬כאער >לא( באות יחידות‬ ‫ךכר ונוקבא ?עיטן( ךכד לא פשיטן ןתיר‪ ,‬איפון אתלין‬
‫)זכר ונקבה פשוטים(‪.‬‬ ‫הן גדולות‬
‫עכ א ער הן לא פעוטות יותר‪ ,‬הן‬
‫כל את ואת ברהיכא דחז‪-‬י ליה‪ ,‬כגון שבחא‬
‫‪T T :‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫באות כל אות ואות במךכבה‬ ‫ךשבת דאיפון אתוון ךשבח‪ ,‬אל אדון על כל‬
‫הךאדה לה‪ ,‬כמו עב ח ע ל העבת‬ ‫המעשים‪ ,‬ברוך ומבורך בפי כל נשמה♦ ^ י ן‬
‫עהם אותיות ע ל עב ח ‪ :‬אל אדון‬
‫על כל המעעים‪ ,‬ברוך ומברך‬ ‫אתוון בחמש חמש היבין‪ ,‬דאינון חמשין‬
‫בפי כל נעמה‪ .‬אלו אותיות‬ ‫הךעין דעלמא דאתי‪.‬‬
‫ב ח מ ע ח מ ע הבות‪ ,‬עהן חמעים‬ ‫תרץ אתוון אחרנין די בסופא‪ :‬ש״ת‪ .‬איפון‬
‫עעךים ע ל העולם הבא‪.‬‬
‫שתי אותיות אחרות עבסוף ‪-‬‬ ‫בשית שית תיבין‪ ,‬דאינון שית סטרין‬
‫ע״ת‪ .‬הן ב ע ע ע ע תבות‪ ,‬עהם‬ ‫ךעלמא ךאתי‪ ,‬ונפקי מתמן‪ .‬כגון ‪ :‬שבח לתנו‬
‫ע ע ת צדדי העולם הבא‪ ,‬ויוצאות‬
‫‪:‬‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•• •••‬ ‫לו כל צבא מרום‪ .‬תפארת וגדולה שרפים‬
‫מעם כמו ‪ :‬עב ח יתנו לו כל צבא‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪VV‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫מרום‪ .‬תפארת וגדלה ערפים‬ ‫ואופפים וחיות הקודש‪.‬‬

‫ואופנים וחיות הקרע‪.‬‬ ‫אלין הרין אתוון‪ ,‬בשית שית הרין אתוון‬
‫אלו עתי אותיות ב ע ע ע ע‪ .‬עתי‬
‫אותיות ךאעונות ב ח מ ע ח מ ע‪.‬‬
‫קדמאי‪ ,‬בחמש חמש‪ .‬כלהו שאר‬
‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: I-‬‬

‫כל עאר האותיות עבאמצע‪ ,‬כלן‬ ‫אתוון די באמצעיתא‪ ,‬כלהו בארבע ארבע‪,‬‬
‫באךבע אךבע‪ ,‬מעום עהן בסוד‬ ‫בגין דאיפון ברזא דרתיכא עלאה‪ ,‬דאיפון‬
‫המךכבה העליונה‪ ,‬עהן אותיות‬
‫ראעונות ואותן עבסוף‪ ,‬הן‬
‫אתוון קךמאי ואיפון דבסופא‪ ,‬איפון שלימו‬
‫עלמות כ״ב האותיות‪ ,‬מעום‬ ‫דעשרין ותרין אתוון‪ ,‬בגין ךאית בהו עשרין‬
‫עי ע בהן כ״ב הבות כנגד כ״ב‬ ‫ותרין תיבין‪ ,‬לקבל עשרין ותרין אתוון‬
‫האותיות העליונות‪ .‬נעארו‬
‫עמונה עערה אותיות אחרות‬
‫עלאין‪ .‬אשתארו המניסר אתוון אחרדזי ךל(א‬
‫עעולות במךכבותיהן לאךבע‬ ‫סלקין ברתיכליהו לארבע ארבע‪ ,‬לשבעין‬
‫אךבע‪ ,‬לעבעים ועתים תבות‪,‬‬ ‫ותרין היבין‪ ,‬דאיפון ת א לשמא מפרש‪,‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ז חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ד שבט‬
‫עזהן ס‪ 1‬ד העזם המפ;רעז‪ ,‬חקי?ןה‬ ‫גליפא קדישא ךשבעין ותרין אתוון‪ ,‬ךקוךעזא‬
‫קןדועזה עזל עזבעים וקזתים‬
‫אותיות ^הקןדועז ברוך הוא‬
‫בדיך הוא מתעטר בהו‪ .‬ושמא דא‪ ,‬איהו‬
‫מתעטר בהן‪ ,‬והעזם הזה מעטר‬ ‫מעטרא לכנסת ישראל‪ ,‬וסליק ברזא דא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪V V :‬‬ ‫*‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫את כנסת יע‪ 1‬ךאל‪ ,‬ועולה בסוד זה‬ ‫לאתעטרא בהו גו שליהותא)דמאליה( דשכעתא‪.‬‬
‫להתעטר בהם תוך העזליחות)של‬
‫אדונו( עזל העזכינה‪.‬‬
‫וסימניך דאלין אתוון‪ ,‬דקא מתעטרן בשבחא‬
‫וסימנך עזל אלו האותיות‬ ‫עלאה‪ ,‬דא קךמאי וסופי‪ ,‬דסלקין‬
‫עזמתעטרות בעזבח עליון ‪ -‬זה‬ ‫בעטתיהו אינון א״ת ב״ש‪ .‬אלף בחמש‪ .‬הי״ו‬
‫ראעזונות וסופיות‪ ,‬עזעולות‬
‫בעטרותיהן אותן א״ת ב״ש‪:‬‬
‫בשי״ת‪ .‬בית בחמש‪ .‬שי״ן בשית‪ .‬בגין כך‬
‫בחמש‪T .‬הי״ו בשש‪ .‬בי״ת‬
‫••‬ ‫‪:‬‬
‫אל״ף‬
‫\ ‪” T : 1‬‬
‫‪•T‬‬
‫ת א ךא״ת ב״ש )דףקל״בע״□ כללא ךעשרין‬
‫בחמעז‪ .‬שי״ן בשש‪ .‬ומשום כך‬ ‫ותךין אתוון‪ ,‬דאיפון עטרה ךתלתין ותרין‬
‫הסוד של א ״ת ב ״ש כלל של כ ״ב‬
‫שבילין• )ם״א דעמא קדיעא(‪.‬‬
‫אותיות‪ ,‬עזהן עטרה של שלשים‬
‫ושנים שבילים‪.‬‬ ‫וסימן דאיפון אתוון אחרנין דסלקיז‬
‫וסימן של אותן אותיות אחרות‬ ‫ברתיכליהו‪ ,‬ג״ר‪ .‬שארי בגימ״ל‪,‬‬
‫שעולות במךכבותיהן ‪ -‬ג״ר‪.‬‬
‫מתחיל בגימ״ל וסים ברי״ש‪,‬‬
‫וסיים ברי״ש‪ ,‬וכלהו רזא דרתיכא קדישא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪•I-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ••‬ ‫‪:‬‬

‫וכלן סוד המרכבה הקןדועזה‪ .‬א״ת‬ ‫א״ת ב״ש‪ ,‬רזא דשמא קדישא‪ .‬ג״ר‪ ,‬ת א‬
‫‪T T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫|‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T T‬‬ ‫׳‬

‫ב״ש ‪ -‬סוד השם הקןדוש‪ .‬ג״ר ‪-‬‬ ‫דרתיכא קדישא‪ ,‬דסלקא לשבעין ותרין‪,‬‬
‫סוד המךכבה הקןדושה שעולה‬
‫לשבעים ושתים‪ ,‬ונעשה מהם‬ ‫ואתעביד מנייהו שמא קדישא‪ ,‬לאתעטרא‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•I-‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫שם ‪7‬ןדוש לעטר את כנסת ישראל‬ ‫כנסת ישראל‪ ,‬מגו רתיכא צלאה‪) .‬לכתיב‪) ,‬תהלים‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪V V :‬‬

‫מתוך המךכבה העליונה ‪) .‬שכתוב‬ ‫מ״ח( ?עטף אלהים כן תהלתל(‪.‬‬

‫)תהלים מח( כשכלף אלהים כן תהלתף(‪.‬‬
‫ולכן אותו שם של ע״ב כלול‬ ‫ולגין כך ההוא שמא ךע״ב כלילא בתא‬
‫בסוד האבות‪ ,‬ןמין ושמאל‬ ‫דאבהן‪ ,‬ימינא ושמאלא ואמצעיתא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪I T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬

‫ואמצע‪ .‬והיא מתעטרת בהם‬ ‫ואיהי מתעטרא בהו‪ ,‬למהוי שמא קדישא‪.‬‬
‫להיות שם קןדוש‪ ,‬ולא שם עליון‬
‫כאותם שמות עליונים של העולם‬ ‫ולאו שמא עלאה‪ ,‬כאיפון שמהן עלאין‪,‬‬
‫למעלה‬ ‫שנאחזים‬ ‫העליון‪.‬‬ ‫דעלמא עלאה‪ ,‬דאתאחדן לעילא לעילא‪ .‬ואף‬
‫‪I — :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫— ‪T —:‬‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫* ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫למעלה• ואף ^ גב שזהו שם‬ ‫על גב דהאי שמא עלאה איהו‪ ,‬אבל רזא‬
‫‪T T‬‬ ‫‪T —:‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫* ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫—‬
‫עליון‪ ,‬אבלי הסוד שלו דוד המלך‬
‫שמתעטר באבות‪.‬‬ ‫דיליה‪ ,‬דוד מלכא‪ ,‬דמתעטרא באבהן‪.‬‬
‫השס של מ״ב אותיות ‪ -‬הסוד‬ ‫שמא דארבעין ותרץ אתייזרזא דיליה אבהן‪,‬‬
‫שלו האבות‪ ,‬שמתעטךים בעולם‬
‫דקא מתעטרן בעלמא ^ א ה‪ .‬ועלמא‬
‫העליון‪ .‬והע ^ס העליון במה‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫* ‪T T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪— :‬‬ ‫‪It‬‬ ‫‪:‬‬

‫שלמעלה‪) .‬ועולה הסוד שלמעלה למ‪7‬גלה‪,‬‬

‫עלאה במה ךלעילא‪) .‬ס״א וםלר‪,‬א ת א לעילא לעילא‪ ,‬עד‬
‫עד שמתעטר באין סוף( ^כן ע ^ ה ולא‬ ‫לאתעטרא באין סול( ועל דא‪ ,‬סליק ולא נחית‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‪.‬‬ ‫ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫|‬ ‫‪.‬‬ ‫ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫■ך‬ ‫‪T. . . .‬‬

‫יורד‪ ,‬ומתעטר בתוך המחשבה‬ ‫אתעטר גו מחשבה עלאה‪ .‬זכאה חולקא‬

‫העליונה‪ .‬אשרי חלקו של מי‬ ‫‪It T‬‬ ‫— ‪T T‬‬ ‫* ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫* ‪— :‬‬

‫שמכיר אותו ונץהר בו‪.‬‬ ‫ךמאן ךןדע ליה‪ ,‬ואזדהר ביה‪.‬‬

‫השס של ע״ב אותיות ‪ -‬דוד‬ ‫שמא דשבעין ותרץ אתוון‪ ,‬דוד דק א‬
‫לא‬ ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ח חשון‬
‫תרומה ־ קל״ב ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ד שבט‬
‫המתעטר באבות‪ ,‬וסודו עולה‬ ‫מתעטרא באבהן‪ .‬ו ת א דיליה סליק ונחית‪,‬‬
‫ויורד כמו זה מצפ״ץ ‪) ,‬מצפ״ץ( עזם‬
‫של עזל־ש עקזרה מדות הרחמים‪.‬‬
‫סגוונא דא מצפ״ץ‪) ,‬מצפ״ץ( קזמא דתליסר‬
‫הם עזהים עשרה‪ ,‬סוד המךכבה‬ ‫מכילין דרחמי‪ .‬אינון תריסר‪ ,‬ת א דרתיכא‬
‫מאחד‬
‫•• •‪T •.‬‬ ‫שיוצאים‬
‫••• ‪• :‬‬ ‫הקדועזה‬
‫‪T 1: -‬‬ ‫קדיקזא‪ ,‬דנפיק מחד‪ .‬ד^ותא עלייהו ובגין סך‬
‫עזעזורה עליהם‪ ,‬ולכן )עולה ויידה‬
‫)סליק ונחית‪ ,‬וכלהוסלקין ונלזתיןברהאי עפאךמ״בדסליק נחית ועל‬
‫ובלם עולים ויוךדים חוץ כלזה השם של מ״ב‬
‫שעולה ולא יירה ועל זה( העזם ^ל‬ ‫ךא( קזמא ךשבעין ותרין סליק ונחית‪ ,‬סליק‬
‫עזבעים ועזתים עולה ויורד‪ .‬עולה‬ ‫מסטרא דא‪ ,‬ונחית מסטרא דא‪ .‬עזמא דתליסר‬
‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• • ‪T :‬‬ ‫' ‪• T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• • ‪T :‬‬
‫מצד זה ויורד מצד זה‪ .‬השם של‬
‫עזלש עקזרה מדות עולה מצד זה‬
‫מכילן‪ ,‬סליק מסטרא דא‪ ,‬ונחית מסטרא דא‪,‬‬
‫ויורד מצד זה‪ .‬ואותו שיורד‪ ,‬כדי‬ ‫‪— :‬‬
‫וההוא דנחית בגין לאמעזכא טיבו לתהא‪ .‬ועל‬
‫‪T — :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪: 1 • :‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬

‫למשך טוב למטה‪ .‬ועל זה‪ ,‬א״ת‬ ‫דא‪ ,‬א״ת ב״ש ג״ר ד״ק ה״ץ ו״פ ז״ע ח״ס‬
‫ב״ש ג״ר ד״ק ה״ץ ו״פ ז״ע ח״ס‬
‫האותיות‬ ‫כ״ל‪.‬‬ ‫י״ם‬ ‫ט״ץ‬
‫ט״ן י״ם כ״ל‪ .‬אתוון קךמאי סלקין‬
‫הראשונות עולות בחעזבוץ‪,‬‬ ‫בחושבנא‪ ,‬ואתוון אחרנין נחתי בחושבנא‪,‬‬
‫ואותיות אחרות יוךדות בחעזבוץ‪,‬‬ ‫לתהא‪.‬‬
‫‪T —:‬‬
‫דלעילא‬
‫• ‪T • • :‬‬
‫לאמשכא •טיבו‬ ‫בגין‬
‫‪T T : —: 1 • :‬‬
‫כדי למשך את הטוב עזלמעלה‬
‫למטה‪.‬‬
‫ק‪:‬מא דארבעין ותרין‪ ,‬איהו מתעטרא לרתיכא‬
‫השם עזל ארבעים ועזהים הוא‬ ‫עלאה‪ .‬שמא ךשבעין ותרין‪ ,‬איהו‬
‫מתעטר למךכבה העליונה‪ .‬השם‬
‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬
‫מתעטרא לרתיכא תתאה‪ .‬זכאה חולקיה מאן‬
‫‪| ••T‬‬ ‫‪T T -‬‬ ‫‪T T -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫• ‪T : - :‬‬
‫של עזבעים ועזהים מתעטר‬
‫למךכבה התחתונה‪ .‬אשרי חלקו‬
‫דמשתדל למנזיע למאריה‪ ,‬זכאה איהו‬
‫של מי שמעזתדל להכיר את‬ ‫דאתי‪.‬‬
‫‪•• T :‬‬
‫ובעלמא‬
‫‪T : T :‬‬
‫דין‬
‫•• ‪1‬‬
‫בעלמא‬
‫‪T : T :‬‬
‫ךבונו‪ .‬אעזריו בעולם הזה‬ ‫ובגין כך‪ ,‬תושבחתא ךשבת דקא משבחא‬
‫ובעולם הבא‪.‬‬
‫ולכן תעזבחהה של שבת‬ ‫למלכא דשלמא דיליה‪ .‬משבח ליה‬
‫עזמשבחת את המלך עזהשלום‬ ‫בשמא ךשבעין ותרין‪ ,‬ובעשרין ותרין היבין‪,‬‬
‫עזלו‪ ,‬משבחת באותיות של‬ ‫רזא ךעשרין ותרין אתוון‪ ,‬בגין דתתעטר ביה‬
‫עזבעים ועזתים ובעשרים ועזתים‬
‫הבות‪ ,‬הסוד עזל עשרים ועזתים‬ ‫׳‬
‫לסלק א לעילא בתושבחתא דא‪ .‬ועל דא‪ ,‬אל‬
‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪lT :‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬

‫אותיות‪ ,‬כדי שהתעטר בו לעלות‬ ‫אדון‪ ,‬תושבחהא ךעלמא ךאתי איהו‪ ,‬ופריחו‬
‫למעלה בתעזבחת הזו‪ .‬ולכן אל‬ ‫)ם״א ופריכו( דרתיכא קדישא עלאה‪ ,‬דמתעטרא‬
‫— ‪ ■ .‬ך‬ ‫* ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—ן•‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪• :‬‬
‫אדון ‪ -‬העזבחת העולם הבא הוא‪,‬‬
‫המרכבה‬ ‫)קשירת(‬ ‫ופריחת‬ ‫לסלקא לעילא‪ ,‬ופריחו דכנסת לשראל‪,‬‬
‫הקדועזה העליונה עזמתעטרת‬ ‫דמתעטרא לסלק א גו־ רתיכא עלאה‪.‬‬
‫• ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫— ‪l T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫— ‪T :‬‬

‫לעלות למעלה‪ ,‬ופריחת כנסת‬ ‫א״ת ב״ש‪ ,‬סלקין ונחהין‪ ,‬כמה ךאתמר‪ .‬א״ל‬
‫ישראל עזמתעטרת לעלות בתוך‬
‫המךכבה העליונה‪.‬‬ ‫ב״ם סליקין ולא נחתין‪ ,‬וסימניך‪,‬‬
‫א״ת ב״ש עולים ויוךדים‪ ,‬כמו‬ ‫‪:‬‬
‫דא שב״ת בלחודוי‪ .‬ודא שב״ת ויום‬
‫‪T -‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬

‫קזנתבאר‪ .‬א״ל ב״ם עולים ולא‬ ‫הכפורים‪ ,‬דסלקא רזא לעילא לעילא‪ ,‬עד‬
‫‪.‬‬ ‫‪...‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬ך‪ .‬ך‬
‫יוךדים‪ ,‬וסימנך ‪ -‬זו שב״ת לבדה‪.‬‬
‫וזו שבת ויום הכפורים‪ ,‬שעולה‬ ‫ךמתעטרא כלא באין סוף‪.‬‬
‫הסוד למעלה למעלה‪ ,‬עד שהכל מתעטר באין סוף‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ח חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ד שבט‬

‫אל ברוך‪ ,‬דא סדורא דאתוון זעירין‪ .‬ותקוני‬

‫אל ברוך ‪ -‬זה סדור ע ל א‪ 1‬תי‪ 1‬ת‬
‫קטנות ותקוני כנסת יעךאל בכל‬
‫יום בהפלה‪ .‬ומעום עאותן‬
‫ובגין‬
‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬
‫בצלותא‪.‬‬
‫‪T‬‬
‫בכל ••יומא‬
‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬
‫ראל‬ ‫כנסת יע‪t‬‬
‫• ‪: • 1:‬‬
‫דאינון אתוון זעירין‪ .‬לית רווחא בינייהו‪,‬‬
‫אותיות קטנות‪ ,‬אין רוח ביניהן‪,‬‬
‫ואינון תקוני עולימתן דאתןין עם מטרוניתא‬
‫והן הקוני העולמות עבאות עם‬
‫הגבירה למלך העליון‪.‬‬
‫קדשה זו עמקדעים המלאכים‬
‫מלכא •^‪T‬א‪ T‬ה‪.‬‬ ‫לגבי ‪T : -‬‬ ‫‪:‬‬

‫קדושא דא ך?ןא מלןדעזי מלאכי עלאי‪ ,‬לאו‬

‫העליונים אינה בןחיד‪ ,‬והרי‬
‫אוקימנא‪T ,‬כל‬
‫באךנו‪ ,‬כל קדשה שהיא בלשון‬
‫•‪ T : 1‬י‬
‫והא‬‫‪T :‬‬
‫ביחיד‪.‬‬‫‪• T:‬‬
‫איהו‬
‫הקדש‪ ,‬אסור ליחיד לאמרה‪.‬‬
‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫קדושה ךאיהו בלשון הקודש‪ ,‬ןחיד אסיר ליה‬
‫הרגום ‪ -‬לעולם ביחיד‪ ,‬ולא‬
‫‪• T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪Vl‬‬ ‫־‬

‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪:‬‬

‫למימר‪ .‬הךגום‪ ,‬לעולם בןחיד‪ ,‬ולא בסגיאין‪,‬‬

‫ברבים‪ .‬והןחיד הוא תקון שלו‬
‫דחיד איהו תקונא דיליה וזיאי‪ ,‬ולא סגיאין‪.‬‬
‫ודאי‪ ,‬ולא רבים‪ .‬וסימן לסוד זה‬
‫‪ -‬שנים מקךא ואחד תךגום‪ .‬שנים‬
‫וסימן לתא דא‪ ,‬שנלם מל^רא ואחד תרגום‪.‬‬
‫זה לשון רבים‪ ,‬שודאי קדשה של‬
‫לשון הקדש אסורה בןחיד‪.‬‬ ‫שנים לישנא ךסגיאין איהו‪ ,‬דוזיאי קדושה‬
‫קדשת הךגום אסורה ברבים‪,‬‬‫ךלשון הקודש אסיר איהי בןחיד‪ .‬קדושת‬
‫אלא בןחיד לעולם‪ .‬אחד הךגום‬
‫תרגום אסיר איהו בסגיאין‪ ,‬אלא בןחיד‬
‫שנינו‪ ,‬ולא שנים ולא יותר‪.‬‬
‫לעולם‪ .‬אחד הרגום הנינן‪ ,‬ולא תרין ולא‬
‫ההךגום בא למעט‪ ,‬וכך צריך‪.‬‬
‫!תיר‪ .‬תרגום אתןא למיעוטא‪ ,‬והכי אצטריך‪.‬‬
‫לשון הקדש בא לרבוי‪ ,‬וכך צריך‪,‬‬
‫שמעלים בקדש ולא מורידים‪.‬‬
‫לשון הקודש אתןא לרבדיא‪ ,‬והכי אצטריך‪.‬‬
‫ובתרגום מורידים ולא מעלים‪.‬‬
‫ךמעלין בקודש ולא מורידין‪ .‬ובתךגום‬
‫שנינו אחד‪ ,‬ולא יותר‪ ,‬ולא מעלים‬
‫כלל‪.‬‬ ‫מורידין ולא מעלין‪ .‬אחד הנינן‪ ,‬ולא !תיר‪,‬‬
‫הקדשה‬ ‫‪-‬‬ ‫הזו‬ ‫הקדשה‬
‫שהתקדשה השכינה‪ ,‬וכל אותן‬
‫כלל‪.‬‬‫מעלין ‪T :‬‬
‫• ‪1‬‬ ‫ולא ‪-‬‬ ‫‪T :‬‬

‫מךכבותיה להתהקן אל המלך‬‫קדושא דא‪ ,‬קדושתא ךאתקדשת שכעתא‪,‬‬

‫העליון‪ .‬ומשום שהיא קדשת‬‫וכל אינון רתיכין דילה‪ ,‬לאתתקנא‬
‫העולם התחתון‪ ,‬היא מןשב ולא‬
‫לגבי מלכא עלאה‪ .‬ובגין דאיהי קדושת‬
‫בעמיךה‪ .‬קדשה אחרת של חזרת‬
‫התפלה היא קדשה של העולם‬‫בעמידה‪) .‬דף‬
‫‪T• - : -‬‬
‫ולא‬
‫‪T:‬‬
‫מיושב‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫איהי‬
‫•‬
‫תהאה‪,‬‬‫‪TT-‬‬
‫עלמא‬
‫‪T:T‬‬
‫העליון‪ ,‬ולכן היא בעמיךה‪ ,‬כדי‬
‫קל״גע״א( קדושה אחרא ךאהדורי צלותא‪ ,‬איהי‬
‫להמשיכה למטה‪ ,‬וכל דברי‬
‫קדושתא ךעלמא עלאה‪ ,‬ובגין כך איהי‬
‫העולם העליון הם בעמיךה ^ א‬
‫מןשב‪.‬‬ ‫וכל •מלוי‬ ‫'‪T:‬‬
‫לתתא‪,‬‬‫‪T —:‬‬
‫לאמשכא ‪T‬לה‬ ‫בעמידה‪ ,‬בגין‬
‫' ‪T T : —: 1 • :‬‬ ‫— ‪T • —:‬‬
‫ובכל הקדשות הללו ישראל‬ ‫מיושב‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫ולא ‪:‬‬ ‫בעמידה ‪T :‬‬
‫עלאה‪ ,‬איהו ‪T • - : -‬‬ ‫דעלמא • ‪T T‬‬
‫‪T : T :‬‬
‫מתקדשים בהם למטה‪ ,‬ולכן‬
‫בקלשת‬ ‫מתקלשים‬ ‫ובכל הני קדושתי‪ ,‬לשראל מתקדשי בהו‬
‫ישראל‬
‫מןשב‪,‬‬ ‫התחתונה‬ ‫לתהא‪ .‬ועל דא לשראל מתקךשי‬
‫המרכבה‬
‫ובקלשת המרכבה העליונה‬ ‫ובקדושה‬ ‫מיושב‪.‬‬ ‫תתאה‬ ‫דרתיכא‬ ‫בקדושה‬
‫‪T‬‬ ‫• ‪1:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫— ‪T T‬‬ ‫• ‪T • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪1:‬‬
‫מעמד‪ .‬קדשה אחרת היא הוספת‬
‫איהי‬
‫אחרא‪• • ,‬‬
‫׳‬ ‫קדושה ‪—: -‬ד‬
‫‪T‬‬ ‫מעומד‪1: .‬‬‫‪T‬‬ ‫עלאה ‪:‬‬ ‫דרהיכא • ‪T T‬‬
‫• ‪T • :‬‬
‫תוספת קדושה‪ ,‬בגיני כך איהי בתר צלותא‪ .‬ובגין דאיהי תוספת קדושה‪,‬‬
‫ח חשון _______‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫תרומה ־ קל״ג ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ד שבט‬
‫קןדעזה‪ ,‬ולכן היא אחר התפלה‪.‬‬ ‫על ?ןדועזן אחרנין‪ .‬איהי לבתר צלותא‪ .‬ובגין‬
‫ומעזום עזהיא תוספת קדעזה על‬
‫מההוא‬ ‫—‬ ‫עליה‬‫לאמעזכא ‪••T‬‬
‫בעי ‪T T : — :‬‬ ‫וחד ‪••T‬‬ ‫חד ‪— :‬‬ ‫דבל —‬ ‫‪T:‬‬
‫קןדעזות אחרות‪ ,‬היא אחר‬
‫התפלה‪ .‬ומעזום עזכל אחד ואחד‬ ‫תוספת‪ .‬אתהקןן לכל ןחיד דחיד ?ןדועזת‬
‫צריך למעוך עליו מאותה תוספת‪,‬‬ ‫הרגום‪.‬‬
‫נת?ןן לכל ןחיד דחיד קרעזת‬
‫תךגום‪.‬‬
‫ואי תימא הא אית בה לןדועזת לעזון הקדעז‪.‬‬
‫ואם תאמר‪ ,‬הרי ןעז בה קןךעזת‬ ‫ההוא לצבור‪ .‬לאת?ןךעזא כלהו בכלל‪,‬‬
‫’!‘עזון חק;ךעז ‪ -‬אותה לצבור‪,‬‬ ‫בההוא הוספת לןדועזה‪ .‬ובגין מ היד לית ליה‬
‫להתקדעז כלם בכלל באותה‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬

‫תוספת קרעזה‪ .‬ומעזום עולןחיד‬

‫•‬ ‫‪T‬‬
‫רעזות‪ .‬לאומרה בלעזון הקדעז‪ .‬ולאתקדעזא‬
‫אין ךעוות לאמרה ?לעוון חקדען‬ ‫יחידאי‪ .‬אתקינו לה בלשון תרגום‪ .‬ואיהו‬
‫התקינוה‬ ‫ולהתקדעז יחידי‪,‬‬ ‫בההוא‬ ‫‪:‬־‬
‫ביחיד‪ .‬לאתקדשא ‪T‬כל ־ חד ‪ :‬־וחד‬ ‫׳‬ ‫‪• T:‬‬
‫בלעזון תךגום‪ ,‬והיא בןחיד‪,‬‬
‫להתקדעז כל א חי ואחד באותה‬
‫זכאה‬
‫‪T T-‬‬ ‫יתיר‪.‬‬
‫‪•-‬‬ ‫קדושה‬
‫‪T‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫עליה‬‫‪•• T‬‬ ‫לאמשכא‬
‫׳ ‪T T : - :‬‬ ‫הוספת‪.‬‬
‫תוספת לחמעזיך עליו ןתר קדעזה‪.‬‬ ‫חולקיהון דלשראל‪ .‬דקא מתקדשי בקדושי‬
‫חל‪7‬ןם עול י^יראל‬ ‫אעורי‬ ‫עלאי‪ .‬בגין זיאינון ךבקין לעילא‪ .‬דכהיב‪) .‬דברים‬
‫עומתקדעוים בקדעזות עליונות‪,‬‬
‫מעזום עזהם דבקים למעלה‪,‬‬
‫ח ואתם הדבקים ביל׳ אלהיכם חלים כלבם‬
‫עוכתוב )דברים ד( ואתם הדבקים‬ ‫היום‪.‬‬
‫בה׳ אלהיכם חיים כלכם חיום‪.‬‬ ‫‪ 5‬תיב )מלכיםב ס הפה נא לדעתי כי איש אלהים‬
‫כתובי‪ ) ,‬מלכי ם־בד( הנה נא ןדעהי‬
‫כי איעז אלהים קדועז הוא עבר‬ ‫קדוש הוא עובר וגו׳‪ .‬וכתיב נעשה נא‬
‫וגו׳‪ .‬וכתוב‪ ,‬נעעוה נא עלית קיר‬ ‫עללת קיר קטפה וגו׳‪ .‬בהאי ל^רא אית לן סמך‬
‫קטנה וגו׳‪ .‬בפסוק זה ןעו סמך‬ ‫ידעתי‪T .‬דא‬ ‫הפה ‪T‬נא‬ ‫דצלותא‪.‬‬ ‫לסדורא‬ ‫בעלמא‬
‫‪' • : —T‬‬ ‫•••‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫‪T: T:‬‬
‫בעלמא לסדור התפלה‪ .‬הנה נא‬
‫ןדעהי ‪ -‬זהו הרצון עזצ‪-‬ריך אדם‬
‫לשואה ‪:‬בגויה‬ ‫‪T T- :‬‬
‫נש‬ ‫‪T‬‬
‫בר‬ ‫־‬
‫דאצטריך‬
‫‪T‬‬ ‫‪: • : :• 1‬‬
‫רעותא‬ ‫‪:‬‬
‫איהו‬
‫לעוים בתוכו בתפלה‪ .‬כי איען‬ ‫בצלותא‪ .‬כי איש אלהים קדוש הוא‪ .‬דא איהו‬
‫‪.‬‬ ‫‪■ 7‬ן‪-‬‬ ‫‪.‬ך|‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫העולם‬
‫קדועז הוא ‪ -‬זהו ‪T T‬‬ ‫אלהים ‪|T‬‬ ‫יקריח‪.‬‬‫על כרסי ‪••|T :‬‬ ‫יתיב ־‬ ‫דאיהו ‪• T‬‬ ‫עלאה‪• : .‬‬ ‫עלמא • ‪T T‬‬
‫‪• •/:‬‬
‫׳‬ ‫׳‬ ‫‪T : T‬‬
‫העליון‪ ,‬עזיועזב על כסא כבודו‪,‬‬
‫וכל חקדעזות יוצאות ממנו‪ ,‬והוא‬
‫וכל קדושאן נפקין מפיה‪ .‬ואיהו מקדש‬
‫מקד׳ט את כל העולמות‪ .‬עבר‬
‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬ן••‬ ‫‪:‬‬
‫לכלהו עלמין‪ .‬עובר עלינו תמיד‪ .‬מההוא‬
‫‪7‬‬ ‫‪.‬ן‪.‬‬ ‫‪.‬ן‪..‬‬ ‫‪..‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫עלינו תמיד ‪ -‬מאותה קדעזה‬ ‫קדושה ךאיהו מקדש לכל עלמין לעילא‪.‬‬
‫׳טהוא מקד׳ט את כל העולמות‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫למעלה‪ ,‬הוא מקדעז אותנו‬

‫‪T‬‬ ‫‪ -‬ן ••‬ ‫‪:‬‬
‫איהו מקדש לן בהאי עלמא‪ .‬דהא לית‬
‫בעולם הזה‪ .‬עזהרי אין קדעזה‬ ‫לתתא‪.‬‬
‫׳‬ ‫קדושא ‪T - :‬‬‫‪T‬‬ ‫אית ‪1:‬‬ ‫אי •‬ ‫אלא •‬ ‫לעילא‪T *.• .‬‬
‫‪T‬‬ ‫קדושה ‪:‬‬‫‪T‬‬ ‫‪1:‬‬
‫למעלה אלא אם י׳ט קדעזה‬
‫‪T‬‬ ‫‪•..1:‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫כמה ךאת אמר )ייקרא כב( ונקדשתי בתוך בני‬
‫למטה‪ ,‬כמו עזנאמר ונקדעזהי‬
‫בתוך בני יקזךאל‪.‬‬ ‫ישראל‪.‬‬
‫• ‪•• T :‬‬

‫והואיל וכך הוא‪ ,‬נעעזה נא עלית‬ ‫והואיל וכך הוא‪ .‬נעשה נא עללת קיר קטפה‪.‬‬
‫קיר קטנה‪ .‬זהו סדור עזל הקון‬ ‫דתקונא דשכיפתא‪.‬‬ ‫סדורא‬ ‫‪T‬דא •איהו‬
‫‪T | • :‬‬ ‫• ‪T‬‬
‫חקזכינה‪ ,‬עזהיא עלית קיר‪ ,‬כמו‬
‫עזנאמר )ישעיה לח< הסב חןקןהו‬ ‫ךאיהי על!ת קיר‪ .‬כמה ךאה אמר )ישעיהלח( ויסב‬
‫פניו אל הקיר‪ .‬קטנה‪ ,‬מעזום‬ ‫חזקןהו פניו אל הקיר‪ .‬קטפה‪ :‬בגין דאיהי‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ח חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ד שבט‬
‫לד‬

‫זעירא‪ ,‬כמה דאת אמר )קהלת ט( עיר קטנה‪ .‬קזהיא קטנה‪ ,‬כמו ^זנאמר)קהלתט(‬
‫‪T -‬‬ ‫‪I:‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫עיר קטנה‪ .‬ונעזים לו קזם ‪ -‬בהקון‬

‫הזה עזאנו מתקנים‪ ,‬ובסדור עזלנו‬
‫ונעזים לו־ עזם כתקונא דא ךאנן מתקנין‪,‬‬
‫ובסדורא דילן בעזידין ותועזבחן ובצלו־תא‪ ,‬בקזירות ותקזבתות ותפלה‪) ,‬וקתקח‬
‫)!’?תקונא ךא( אנן מתקנין לגביה‪ ,‬לנייחא דיליה‪ .‬זה( אנו מתקנים לו‪ ,‬למנוחתו‪.‬‬
‫מטה וקזלחן וכסא ומנורה ‪ -‬כל‬
‫האךבעה הללו הם בקזכינה‪ ,‬והיא‬
‫מטה ו^לחן וכסא ומנו־רה‪ .‬ארבע אלין‪ ,‬כלהו‬
‫בעזכעהא אינון‪ .‬ואיהי)כלא( בכל הקונין אלין >כלה( בכל ההקונים ה ^ ו מתקנים‬
‫מתתקנן‪ ,‬לגבי עלמא עלאה בסדורא זיאנן לעולם העליון בסדור עזאנו‬
‫מסזירים‪.‬‬
‫בפדור ^ל תפלת עךבית ובהקון‬
‫מסדרין‪.‬‬
‫בסדורא דצלותא ךערבית‪ ,‬ובתקונא דיליה‪ ,‬עזלו ‪ -‬הרי מטה‪ .‬בסדור עזל אותם‬
‫מסדרים‬
‫עזאנו ‪• : - :‬‬
‫‪T‬‬ ‫קרבנות ‪:‬ועולות‬
‫‪T :|T‬‬ ‫הא מטה‪ .‬בסדורא ךאיפון קךבנין‬
‫בבקר ואותם קזירות ותקזבחות ‪-‬‬
‫הרי העזלחן‪ .‬ובאותו סדור ^ל‬
‫ועלוון‪ ,‬דאנן מסדרין בצפרא ואינון עזידין‬
‫ובההוא סדורא תפלת מןעזב ובהקון ^ל קריאת‬ ‫ותועזבחן‪ ,‬הא ^לחן‪.‬‬
‫לצלותא למיועזב‪ ,‬ובתקונא לקדיאת עזמע‪ ,‬קזמע באותו יחוד עזאנו מתקנים‬
‫‪ -‬הרי כסא‪ .‬באותו סדור ^ל‬
‫תפלת מעמד ובאותן קדעזות‬
‫בההוא יחודא דאנן מתקנין הא כסא‪ .‬בההוא‬
‫סדורא לצלותא למעומד‪ ,‬ובאינון קרוואן‪ ,‬ותוספת קדעזה‪ ,‬ובךכות עזאנו‬
‫מסדרים >לה( ‪ -‬הרי מנורה‪.‬‬ ‫ותוספת קדושה‪ ,‬וברכאן‪ ,‬דאנן מסדרין )לה(‬
‫אשרי האיעז עזאת זה עזם ?רצונו‬
‫להשלים לרבונו בכל יום ולתקן‬
‫הא מנורה‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫זכאה איהו בר נש‪ ,‬דדא שוי ברעותיה‪ ,‬עלןת קיר קטנה זו לרבונו‬
‫‪7‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬

‫לאשלמא לגבי מאריה בכל יומא‪ ,‬בתקונים הללו‪ ,‬אז ודאי שהקדוש‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪• • T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬
‫ברוך הוא יהיה אורחו בכל יום‪.‬‬
‫ולאתקנא האי על!ת קיר קטנה‪ ,‬לגבי מאליה אשריו בעולם הזה‪ ,‬ואשריו‬
‫בהני תקונין‪ .‬כדין ודאי קלשא בריף הוא יהא בעולם הבא‪ .‬משום שאלו‬
‫אושפיזיה בכל יומא‪ .‬זכאה איהו בהאי הארבעה הם תקוני השכינה‬
‫•‬ ‫‪T T -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪• • • :‬‬
‫בארבעה‬ ‫לבעלה‪.‬‬ ‫להתתקן‬
‫ההקונים הללו היא מתהקנת‬
‫עלמא‪ ,‬הכאה איהו בעלמא דאתי‪ .‬בגין‬
‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• • T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T T —:‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪: T‬‬

‫לעזכעתא‪ ,‬ביפיה בשמחותיה‪ ,‬במראיה‪ ,‬על‬

‫־‬ ‫‪ T‬׳‬ ‫־‬ ‫‪ T‬׳‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫לאלין ארבע‪ ,‬אינון הקוני‬
‫‪T : T :‬‬

‫ידי העם הקדוש כל יום‪.‬‬ ‫לאתהקנא לגבי בעלה‪ .‬בארבע הקונין אלין‪,‬‬
‫המטה נהנה לןעקב להתהקן‪,‬‬
‫ולכן ועקב הקן הפלת ערבית‪.‬‬
‫אתתקנת בשפירהא‪ ,‬בהדווהא‪ ,‬בהזווהא‪ ,‬על‬
‫—‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T : V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I:‬‬ ‫־‬ ‫*‬

‫שלחן הקן דוד המלך באותם‬ ‫ידי דעמא קדישא בכל יומא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—ן•‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬

‫מטה אתלהיבת ליה ל!עקב לאתהקנא‪ ,‬ועל שירות ותשבחות שתקן‪ ,‬כמו‬
‫שנאמר «הליט כג( העריך לפני‬
‫דא יעקב אתקין צלותא דעלבית‪ .‬שלחן שלחן נגד צךךי‪ .‬כסא הקן אבךהם‬
‫טוב‬ ‫שעשה‬ ‫אתקין דוד מלכא‪ ,‬באינון עזילין ותועזבחן ?התקשרותו‪,‬‬
‫דאיהו אתקין‪ ,‬כמה לאת אמר )תהלים כג( תעריך ושלמות הנשמות לכל ?ני‬
‫העולם‪ ,‬ואין תקון הכסא אלא‬
‫לפני שלחן נגד צוררי‪ .‬כסא אתקין אברהם‪,‬‬
‫באתקעזרותא ליליה‪ ,‬דעביד טיבו ועזליימו דנעזמתין לכל בני עלמא‪ ,‬ולית‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ח חשון _______‪1‬‬
‫תרומה ־ קל״ג ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ד שבט‬
‫בחסד ע ל אברהם‪ ,‬כמ‪ 1‬עזנאמר‬ ‫כמה‬‫‪T :‬‬
‫דאברהם‪,‬‬
‫י‬ ‫‪T T: - :‬‬
‫אלא בחסד‬ ‫דכסא‪,‬‬
‫י •‪T *.‬‬ ‫‪•• • :‬‬
‫הקונא‬
‫• ‪T 1‬‬
‫)ישעיה טז( והוכן בחסד כסא‪.‬‬ ‫ךא‪ 1‬ז אמר )ישעיה טז( והוכן בחסד כסא‪.‬‬
‫המנורה תקן יצחק‪ ,‬ע ק ד ע עם‬
‫הקדוע ברוך הוא לעיני כל‬ ‫^‪1‬נוךה)דףקל״גע״□ אתקין ןצחק‪ ,‬דאלןדיש שמא‬
‫העולם‪ ,‬והאיר את אור המנורה‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪•/‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫דקוךשא בדיך הוא לעיניהו־ן דכל‬
‫העליונה באותה קרעה‪ .‬לכן‬
‫צריכים העם הקרוע לומר תמיד‬
‫עלמא‪ ,‬ונהיר נהירו דבוצינא עלאה בההיא‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫' ‪• T :‬‬ ‫‪T : T‬‬

‫ולעים ךצונם לסדר לעולם‬ ‫קדושה‪ .‬בגיני כך‪ ,‬צריכין עמא קדישא‪ ,‬לומר‬
‫העליון‪ ,‬עהוא בעל הבית‪ ,‬איע‬ ‫הדיר ולשואה רעותהון‪ ,‬לסדרא לגבי עלמא‬
‫‪T : T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T - :‬‬ ‫‪• T‬‬
‫האלהים‪ ,‬מטה ועלחן וכסא‬
‫ומנורה‪ ,‬להיות עלמות בכל יום‬
‫האלהים‪,‬‬
‫׳‬ ‫•‬
‫איש‬
‫‪: T‬״‪.‬״‬
‫דביתא‪,‬‬
‫•‬
‫מאריה‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬
‫דאיהו‬
‫‪:‬‬
‫עלאה‪,‬‬
‫‪•• T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫‪T :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫מעלה ומטה‪.‬‬ ‫מטה ושלחן וכסא ומנורה‪ ,‬למהוי שלימו‬

‫בשעה עיעךאל מןחדים את‬ ‫בכל יומא‪ ,‬עילא ותהא‪.‬‬ ‫‪T — :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫היחוד ע ל סוד עמע יעראל‬
‫ברצון עלם‪ ,‬אז יוצא מתוך סתר‬
‫)י׳אכאזחםר( בשעתא דקא מיחדי ישראל‪ ,‬יחודא‬
‫‪T‬‬ ‫י •‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫;‬ ‫‪|T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫אחד‪,‬‬
‫העליון אור ‪ T •/‬׳‬
‫העולם ‪1 : •/ T‬‬
‫על ‪T T‬‬
‫דרזא דשמע ישראל‪ ,‬ברעותא‬
‫■ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪...‬ך‬ ‫‪..‬ך‪.‬ך‬

‫ואותו אור מכה לתוך הניצוץ‬ ‫שלים‪ ,‬כדין נפק מגו סתימו ךעלמא עלאה‪,‬‬
‫הקעה ומתחלק לעבעים אורות‪,‬‬
‫ואותם עבעים אורות בעבעים‬
‫חד נהירו‪ ,‬וההוא נהירו בטש גו בוצינא‬
‫ענפי עץ החיים‪.‬‬ ‫ךקךדינותא‪ ,‬ואתפלג לשבעין נהורין‪ ,‬ואינון‬
‫אז אותו אילן מעלה ריחות‬ ‫שבעין נהורין‪ ,‬בשבעין ענפין דאילנא ךח‪.‬יי‪.‬‬
‫ובעמים‪ ,‬וכל אילנות גן עדן‪ ,‬כלם‬
‫מעלים ריחות ומעבחים את‬ ‫כדין‪ ,‬ההוא אילנא סליק ריחין ובוסמין‪ ,‬וכל‬
‫ךבונם‪ ,‬עהרי אז מתקנת הגביךה‬ ‫אילני דגנהא ךעדן‪ ,‬כלהו סלקיןריחין‪.‬‬
‫להכנס לחפה עם בעלה‪ .‬כל אותם‬ ‫ומשבחן למאריהון‪ ,‬להא כלץ אתתקנת‬
‫איברים עליונים‪ ,‬כלם מתחברים‬
‫בתעוקה אחת ובךצון אחד‬ ‫מטרוניתא‪ ,‬לאעלא לחופה בהדי בעלה‪ ,‬כל‬
‫להיות אחד בלי פרוד כלל‪ .‬ואז‬ ‫אינון שייפין עלאין‪ ,‬כלהו מתחברן‬
‫בעלה מתהקן אליה להכניסה‬ ‫בתיאובהא חדא‪ ,‬וברעותא חדא‪ ,‬למהוי חד‬
‫—‬ ‫‪: *.*:‬״‪,‬״••‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬
‫לחפה ביחוד אחד להתןחד עם‬
‫הגבירה‪.‬‬ ‫בלא פרודא כלל‪ .‬וכדין בעלה אתהקן לגבהא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪M‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬

‫ולכן אנו מעוררים אותו ואוכ!רים‬ ‫לאעלא לחופה ביחודא חד‪ ,‬לאתייחדא‬
‫‪T —:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫— ‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫)דברים י( עמע יעראל‪ .‬תקני עצמך‪,‬‬ ‫במטרוניתא‪.‬‬

‫הרי בעלך ןבא אליך בתקוניו‬
‫מזמן כנגדך‪ .‬ה׳ אלהינו ה׳ אחד‪,‬‬ ‫ועל דא אנן מתערי ליה‪ ,‬ואמרינן )דברים י( שמע‬
‫ביחוד אחד‪ ,‬ברצון אחד‪ ,‬בלי‬ ‫לשראל‪ ,‬אתקין גרמך‪ ,‬הא בעליך ‪.‬ייתי‬
‫פרוד‪ ,‬עכל אותם האיברים‬ ‫לגביך בתקונוי‪ ,‬זמין לקבלך‪ .‬יך ^ הי נו לך‬
‫נעעים אחד‪ ,‬ונכנסים באחד‬
‫בתעוקה‪.‬‬ ‫אחד‪ ,‬ביחודא חדא‪ ,‬ברעותא חדא‪ ,‬בלא‬
‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬

‫כיון עאומרים יעראל ״ה׳ אחד״‬ ‫פרודא‪ ,‬דכל איפון שייפין כלהו אתעבידו חד‪,‬‬
‫בהתעוררות ע ע ה צדרים‪ ,‬אז כל‬
‫אותם ע ע ת הצדדים נעעים אחד‬
‫ועיילין בחד תיאובתא‪.‬‬
‫ונכנסים בתעוקה אחת‪ ,‬וסוד זה‬ ‫כיון דאמרי ישראל יי׳ אחד באתערותא דשית‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫־‬

‫ר אחד‪ ,‬פעיטות בלבדו בלי‬ ‫סטרין‪ ,‬כדין כל איפון שית סטרין‪,‬‬

 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ט חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ד שבט‬
‫ךבקות אחרת אליו‪ ,‬אלא הוא לבדו‬ ‫ורזא‬
‫תיאובתא‪,‬י ‪T T :‬‬
‫‪T :‬‬ ‫בחד •‬ ‫ועאלין ‪- :‬‬
‫• ‪1‬‬ ‫חד ‪T :‬‬‫אתעבידו ‪-‬‬‫•‬ ‫•‬
‫אחד‪.‬‬
‫מבל‪: ,‬והוא ‪T •/‬‬ ‫‪T‬פעזוט •‬
‫׳‬
‫באותה עזעה הגבירה מתהקנת‬
‫דא ו׳ חד פעזיטו בלח^ד^י‪ .‬בלא דבקותא‬
‫ומתקןעזטת‪ ,‬ועזמעזיה מכניסים אותה‬ ‫אחרא לגביה‪ ,‬אלא איהו בלחו־דו־י פשיט‬
‫בלחעז רב אל בעלה‪ ,‬ואומרים ‪ :‬ברוך‬ ‫מכלא‪ ,‬ואיהו ‪-‬חד‪.‬‬ ‫׳‬ ‫■ד‬ ‫•‬
‫עזם כבוד מלכותו לעולם ועד‪ .‬זהו‬
‫בלחעז‪ ,‬עזכך צריך להכניסה לבעלה‪.‬‬
‫מתתקנא‬
‫‪Tl: -‬‬
‫מטרו־ניתא‬
‫• ‪T‬‬
‫עזעתא‪,‬‬
‫י‬ ‫‪T-:-‬‬
‫בההיא‬ ‫‪ :‬־ •‬

‫אעזרי העם עזיוךעים את זה ומסדרים‬ ‫לה‬ ‫ימתלןעזטא‪ ,‬ועלילין‬

‫סדור עליון עזל האמונה‪.‬‬ ‫בעלה‪ ,‬ואמרי‬ ‫לגבי ‪T : -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫עזמעזהא בלחיעזו סגי‪,‬‬ ‫‪T T T -‬‬
‫באותה עזעה עזמתחברים הבעל‬
‫והגבירה כאחד‪ ,‬אז הכרוז יוצא מצד‬
‫ועד‪T .‬דא‬ ‫‪*.• T‬‬
‫לעולם‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫מלכותו‬ ‫— ‪:‬‬
‫עזם ‪:‬כבוד‬ ‫••‬
‫ברוך‬
‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬

‫הדרום‪ ,‬מתעוךרים חןלות ומחנות‬ ‫איהו בלחיעזו‪ ,‬ךדוכי אצטריך לאעלא לה‬
‫עזמגלים אהבה לרבונם‪.‬‬ ‫לגבי בעלה‪ .‬זכאה עמא ך!ךעי דא‪ ,‬ומסדרי‬
‫אז מתעורר ממנה אחד עליון‪ ,‬עזעזמו‬
‫ארבעה‬
‫דמהימנותא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬
‫עלאה‬
‫• ‪TT‬‬
‫סדורא‬
‫‪T‬‬
‫ובידו ־‪T T :‬‬
‫המחנות‪T : ,‬‬
‫׳‬ ‫בוא״ל‪ ,‬׳ ‪:‬גדול ־ ־ ‪ :‬־‬
‫מפתחות עזנוטל מארבעת צךדי‬ ‫בעלה‬ ‫ךאתחברו‬ ‫עזעתא‬ ‫ןההיא‬
‫העולם‪ .‬ומפתח אחד ?רעזם באות י'‪,‬‬ ‫ומנזרוניתא כחדא‪ ,‬כדין כרוזא‬
‫ומפתח אחר נרעזם באות ה׳‪ ,‬ומפתח‬
‫אחל נר^זס ‪.‬ךבא‪ 1‬ת ‪) ,'1‬ומפתח אחר נרשם‬
‫‪7‬‬ ‫•‪:‬‬ ‫‪7‬‬
‫נפיק מפטרא ךדרום‪ ,‬אתערו ח ^ין‬‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T •/‬‬

‫באותה׳( ומניחים אותו תחת עץ החיים‪.‬‬ ‫ומעזתין דגלי ךחימותא לגבי מאריכון‪.‬‬
‫ואותם עזלעזה מפתחות עזנךעזמו‬ ‫? דן אהער חד ממנא עלאה‪ ,‬בוא״ל‬
‫בעזלעז האותיות הללו נעעזים אחד‪.‬‬
‫כיון עזנעקזים אחד‪ ,‬אותו המפתח‬ ‫עזמיה‪ ,‬רב מעזרלין‪ ,‬ובידיה ארבע‬
‫האחר עולה ועומד ומתחבר באותו‬ ‫מפהחן‪ ,‬דננזיל מארבע סטרי עלמא‪ ,‬וחד‬
‫אחר עזהוא כלל העזליש‪ ,‬וכל אותם‬
‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫׳‬
‫מפתחא אתרעזים באת י׳‪ ,‬ומפתחא אחרא‬
‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫־‬

‫מחנות וחןלות נכנסים לאותם עזני‬

‫המפתחות לתוך הגן‪ ,‬וכלם מןחדים‬ ‫אתרעזים באת ה׳‪ .‬וחד מפתחא אתרעזים‬
‫כמו עזלמטה‪.‬‬ ‫ואנח ‪:‬להו‬ ‫‪ T:‬־‬
‫באת ד‪) .‬ומפתחא אחרא אתך‪2/‬ים באת ה'(‬ ‫‪T :‬‬
‫יהו״ה ‪ -‬זה רעזם של האות י׳‪ ,‬הראש‬ ‫תחות אילנא ךד‪1‬יי‪ .‬אינון תלת מפהחן‪,‬‬
‫העליון עזבעזם הקןדועז‪ .‬אלהינו ‪ -‬זהו‬
‫סוד עזל רשם האות ה׳ העליונה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: •/ T‬‬
‫דאתרעזימו בתלת אתוון אלין‪ ,‬אתעבידו‬
‫‪T‬‬

‫האות העזנןה עזבעזם הקןדוש‪ .‬יהו״ה‬ ‫חד‪ .‬כיון דאתעבידו חד‪ ,‬ההוא מפהחא‬
‫‪ -‬זו מעזיכה שנמעזכת למטה בסוד‬ ‫בההוא‬ ‫ואתחבר‬ ‫וקאים‬ ‫אחרא‪ ,‬סליק‬
‫‪- :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• lT :‬‬ ‫‪1 • T‬‬ ‫‪T-: -‬‬ ‫׳‬
‫הר־עזם של האות ר‪ ,‬שהן עזהים‪,‬‬
‫והאותיות נמשכות להיות במקום‬
‫‪1‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬
‫אחרא כללא לתלת‪ ,‬וכל אינון מעזתין‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫הזה‪ ,‬והוא אחד‪ .‬כל השל“ש הללו הן‬

‫‪T‬‬ ‫־ ‪•• 1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬
‫וחלילין עלילין לאינון הרין מפהחן גו‬
‫‪T‬‬ ‫‪T •/‬‬ ‫־ • • • ' ‪:‬‬

‫אחד ביחוד אחד‪.‬‬ ‫גנהא וכלהו מ!חדי כגוונא דלתהא‪.‬‬

‫אלהינו‪T :‬דא‬
‫‪:‬״ ‪.‬״ • •‬
‫קדיעזא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪• 1-‬‬
‫דבעזמא‬
‫‪T : • :‬‬
‫עלאה‬‫• ‪TT‬‬
‫ריעזא‬
‫‪T‬‬
‫י׳‪,‬‬
‫׳‬
‫דאת‬‫‪T :‬‬
‫רעזימו‬‫‪* :‬‬
‫יהרה‪T :‬דא‬ ‫‪7 :‬‬
‫קדיעזא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫— ן•‬ ‫דבעזמא‬
‫‪T : • :‬‬ ‫הניינא‬
‫• ‪TT:‬‬ ‫את‬ ‫עלאה‪,‬‬
‫• ‪T ' T T‬‬ ‫ה׳‬ ‫דאת‬‫‪T:‬‬ ‫דרעזימו‬‫* ‪* :‬‬ ‫רזא‬
‫‪TT‬‬ ‫איהו‬
‫להו״ה ‪ :‬דא מעזיכו ךאתמעזך לתהא‪ ,‬בתא דרעזימו לאת ו׳‪ ,‬דאינון הרין‬
‫אתוון אתמעזכו למהוי באתר זיא‪ ,‬ואיהו אחד‪ .‬כל הני תלתא אינון חד‪,‬‬
‫ביחודא חד‪.‬‬
‫ט חשון _______‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫תרומה ־ קל״ג ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ד שבט‬
‫כיון ^כל זה נעע‪ 1‬ה אחד ביחוד‬ ‫כיון דכל דא אתעביד חד ביחודא חד‪,‬‬
‫■ד‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ד‬ ‫‪ - .‬ד‬ ‫• • ־ }‬

‫אחד‪ ,‬ונעזאר הבל בסוד עזל אוית‬

‫ר עזלם‪ ,‬מדאעז המעןץ ומההיכל‬
‫ואשתאר כלא כרזא דאת ו׳ שלים‬
‫‪• :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪T‬‬

‫הפנימי‪ ,‬ריורעז את האבא‬ ‫מרישא דמבועא‪ ,‬ומחיכלא פנימאח‪ ,‬רירית‬

‫' ‪•T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• •• •‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••••‬

‫והאמא‪ ,‬אז מכניסים את הגבירה‬ ‫לאבא ואימא‪ ,‬כדין עיילין למטרוניתא‬

‫עמו‪ ,‬עהרי עכעי הוא עלם בכל‬
‫הטוב העליון‪ ,‬דכול להזין אותה‬
‫בהליה‪ ,‬דהא השתא איחר שלים בכל טיבו‬
‫ולתת לה מזון וספוק כראוי‪ .‬וכל‬ ‫עלאה‪ ,‬ויכיל לאתזנא לה‪ ,‬ולמיהב לה מזונא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪T : :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫' ‪• T :‬‬ ‫• ‪T T‬‬

‫אותם האיבךים עלו כלם אחד‪.‬‬ ‫וספולןא כךל!א‪.‬יאות‪ .‬וכל אינון שייפין דיליה‬
‫ואז מכניסים אותה אליו בל ה ע‪.‬‬
‫למה בל ח ע? כדי עלא יתערב זר‬
‫כלהו חד‪ .‬כדין עיילין לה לגביה‪ ,‬בלחישו‪.‬‬
‫באותה עמחה‪ ,‬כמו ענאמר)משלי‬
‫־‬ ‫•••••• ‪•/:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫אמאי בלחישו‪ .‬בגין דלא לתערב זר בההיא‬
‫יי( ובע מחתו לא יתערב זר‪.‬‬ ‫חדוה‪ ,‬כמה דאת אמר )משלי יס ובשמחתו לא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪: *.‬‬
‫כיון עהוא מתןחד למעלה‬
‫ב ע ע ה צךדים‪ ,‬אף כך היא‬
‫יתערב זר‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— T‬‬ ‫• ‪:‬‬

‫מתןחדת למטה ב ע ע ה צדדים‬ ‫כיון דאיהו אתןחד לעילא בשית סטלין‪ .‬אוף‬
‫אחרים‪ ,‬כדי להיות אחד למעלה‬ ‫הכי אידוי אתןחדת לתתא בשית סטרין‬
‫ואחד למטה‪ ,‬כמו ענאמר)זכריהד(‬
‫יה‪.‬יה ה׳ אחד ו ע מו אחד‪ .‬אחד‬
‫אחרנין‪ .‬בגין למהוי)דף קל״ד ע״א( אחד לעילא‪,‬‬
‫למעלה ב ע ע ה צךדים ‪ -‬עכתוב‬ ‫ואחד לתתא‪ ,‬כמה דאת אמף )זכריה יי( יהיה יי׳‬
‫)דברים ‪ 0‬עמע יעראל ה׳ אלהינו‬ ‫אחד ושמו אחד‪ .‬אחד לעילא בשית סטלין‪,‬‬
‫ה׳ אחד‪ .‬הרי ע ע הבות כנגד‬
‫ע ע ה צךדים‪ .‬אחד למטה ב ע ע ה‬
‫דכתיב‪) ,‬דברים ‪ 0‬שמע לשראל לן׳ אלהינו לן׳‬
‫צדךים ‪) -‬זהיעזכתוב( ברוך עם כבוד‬ ‫אחד‪ .‬הא שית היבין‪ ,‬ללןבל שית סטרין‪ .‬אחד‬
‫מלכותו לעולם ועד‪ .‬הרי ע ע ה‬ ‫לתהא בשית סטרין‪) ,‬הךא הוא דכתיכ( ברוף שם‬
‫צךדים אחרים ב ע ע תבות‪ .‬ה׳‬
‫אחד ‪ -‬למעלה‪ .‬ו ע מו אחד ‪-‬‬
‫כבוד מלבותו לעולם ועד‪ ,‬הא שית סטרין‬
‫למטה‪.‬‬ ‫אחרנין בשית היבין‪ .‬לן׳ אחד לעילא‪ ,‬ושמו‬
‫ואם תאמר‪ ,‬הרי כתוב אחד‬ ‫אחד לתתא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬
‫למעלה‪ ,‬ולמטה לא כתוב אחד‪.‬‬
‫ועד הוא אחד בחלופי אותיות‪.‬‬ ‫ואי תימא‪ ,‬הא כתיב אחד לעילא‪ ,‬ולתתא לא‬
‫■ך‬ ‫_ ■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.. .‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪• :‬‬

‫אותיות הזכר לא מתחלפות‪,‬‬

‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫־ ‪T T‬‬
‫בתיב אחד‪ .‬ועד הוא אחד‪ ,‬בחלופי‬
‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫״ ‪.‬ך‬ ‫״‬ ‫‪.‬ך‬ ‫״ ‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫אותיות הנקבה מתחלפות‪ ,‬עהרי‬ ‫אתוון‪ .‬אתוון דךכורא לא מתחלפי‪ ,‬אתוון‬

‫עב ח הזכר על הנקבה‪ .‬וכדי עלא‬
‫תעלט ?‪5‬יז הךע אנו מחליפים‬
‫דנוקבא מתחלפי‪ ,‬דהא שבחא דדכורא על‬
‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪Tl:‬‬ ‫‪:‬‬

‫בגלוי‪,‬‬
‫׳‬ ‫אחד ‪T :‬‬
‫אומרים ‪T •/‬‬
‫‪•:‬‬ ‫אותיות עלא‬ ‫נו?ןבא‪ .‬ובגין דלא תשלוט עלן הרע‪ ,‬אנן‬
‫ולעתיד לבא כעהעבר עין הרע‬ ‫מחלפי אתוון‪ ,‬ךלא אמרינן אחד באתגלןיא‪.‬‬
‫ס! העולם ולא תעלט)א^לה(‪ ,‬אז‬
‫עו‪,‬‬ ‫ובזמנא דאתי‪ ,‬דיתעבר עין הרע מעלמא‪ ,‬ולא‬
‫עכ ‪ T‬׳‬
‫בגלוי‪• .‬מעום ע ־ ‪:‬‬‫אחד ‪T :‬‬
‫יקרא ‪T •/‬‬
‫‪T‬‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪TT‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫—‬ ‫• ‪T —: :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: * :‬‬
‫• ‪••|T‬‬
‫כעזא‪ 1‬ת‪ 1‬הצד האחר נדבק עמה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪:‬‬
‫תשלוט‪) ,‬בסךה( כדין לת?ןרי אחד באתגלןיא‪.‬‬
‫אינה אחד‪ ,‬אלא עאנו מןחדים‬ ‫בגין דהשתא ךההוא סטרא אחרא אתדבק‬
‫אותה בל ח ע בסייי האותיות‬
‫האחרות‪ ,‬ואומרים ועד‪.‬‬
‫בהדה‪ ,‬לאו אידוי אחד‪ ,‬אלא דאנן מלחדין לה‬
‫בלחישו‪ ,‬בתא דאתוון אחרנין‪ ,‬ואמרי ועד‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ט חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ד שבט‬

‫• ‪•• T‬‬ ‫‪T‬‬‫אבל בזמנא ךאתי‪ ,‬דלתפרעז ההוא סטרא‬

‫א ב ל לעתיד לתא עזיפרד אותו‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬־‬

‫הצד ממנה דעבר מהעולם‪ ,‬אז‬

‫מינה‪ .‬ולתעבר מעלמא‪ .‬כדין לת?(‪.‬רי‬
‫יקןרא אחד ודאי‪ ,‬עזלא יהיה עמה‬
‫עזהפות וךבקות אחרת‪ ,‬כמו‬ ‫אהד ודאי‪ .‬דלא יהא בהדה עזותפו ודביקו‬
‫‪T‬‬ ‫‪T-:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬

‫אמר )זכריה יד( ‪-‬ביום ‪-‬ההוא‬

‫עזנאמר)זכריה יד( ביום ההוא יהיה‬ ‫••‬
‫דאת‬
‫‪: - :‬‬
‫‪-‬אהרא‪ .‬כמה‬ ‫‪T‬‬ ‫‪■ :‬ד‬ ‫׳‬ ‫‪T- :‬‬

‫בגלוי‬ ‫אחד‪,‬׳‬
‫ועזמו ‪T •/‬‬ ‫אחד‬
‫ה׳ ‪T •/‬‬
‫‪T:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫יהיה יי׳ אחד ועזמו אחד‪ .‬באתגליא בהדיא‪.‬‬
‫בפרועז‪ ,‬ולא בלחעז ולא בסוד‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪*.* :‬‬ ‫*‬

‫ולכן אנו מוחדים אותה מאותו‬ ‫ולא בלהישו‪ .‬ולא ברזא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫הצד האחר‪ ,‬כמי עזמץמיץ אחר‬‫ועל זיא‪ .‬אנן מלחדין לה מההוא סטרא אחראי‬
‫להיות עד עזלו‪ ,‬מעזום עזזהו העד‬
‫כמאן ןיזמין לאחרא למיהוי סהיד דיליה‪.‬‬
‫עזלנו‪ ,‬והצד האחר אינו עד אלינו‪.‬‬
‫בגין דדא איהו סהיד דילן‪ .‬וסטרא אחרא לאי‬
‫ואז היא נפרדת מאותו הצד‪ .‬כיון‬
‫איהו סהדא לגבן‪ .‬וכדין איהי אתפרישת‬
‫עזבאה‪ ,‬אנו מכניסים אותה לחפה‬
‫אל בעלה‪ ,‬המלך העליון‪ ,‬בכל‬
‫מההוא סטרא‪ .‬כיון דאתת‪ .‬אנן מעלין לה‬
‫רצון וכונת הלב‪ ,‬ולכן הוא אחד‪.‬‬
‫להופה לגבי בעלה‪ .‬מלכא עלאה‪ .‬בכל‬
‫ב ^ ה עזהיא באה עם עלמותיה‬ ‫‪■.‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ . .‬ך ‪ .‬ך‬ ‫_ ‪ . .‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫_ ‪ . .‬ך‬ ‫~‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬

‫ורוצה להפרד מהצד האחר‪ ,‬לא‬ ‫רעותא ובוונא דלבא‪ .‬ועל דא איהו אחד‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫באה אלא כמי עזמץדמנת לךאות‬
‫בשעתא דאיהי אתת בעולימתהא‪ .‬ובעאת‬
‫את כבוד המלך ולא יותר‪ ,‬וכך‬ ‫‪T T‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— T‬‬ ‫^ ‪7‬‬ ‫‪ :‬־ ‪:‬‬

‫לאתפרשא מסטרא אחרא‪ .‬לא‬

‫מכריזים עיץדמנו לךאות בכבוד‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫המלך‪ ,‬כמו עזנאמר )שיר השירים ג(‬

‫אתת‪ .‬אלא כמאן דאזזימנת למחמי ביל^רא‬
‫צאינה וךאינה בנות ציון במלך‬
‫ךמלכא ולא לתיר‪ .‬והכי מכריזי דלזדמנון‬
‫עזלמה‪ .‬צאו לךאות בכבוד המלך‬
‫למהמי בי?ןרא דמלכא‪ .‬כמה דאה אמר )שיר‬
‫אז הצד האחר לא נוח לו לךאות‪,‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TlT‬‬ ‫•‬ ‫•• ‪:‬״‪.‬״ ••‬ ‫‪:‬‬

‫השירים ג( צאנה וראינה בנית ציון במלך שלמה‪.‬‬

‫ונפרד ממנה‪ .‬כיון עזבאה‪ ,‬כל‬
‫אותם עזמעזיה מכניסים אותה‬
‫פוקו למחמי ביל ‪j‬רא ךמלכא‪ .‬כדין סטרא‬
‫לחפה עם המלך העליון בלחעז‪,‬‬
‫אהרא לא ניהא ליה למהמי‪ .‬ואתפרש מינה‪.‬‬
‫בסוד‪ .‬עזאלמלא לא כך‪ ,‬לא יפרד‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪—.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪T —:‬‬

‫ממנה אותו הצד האחר ותתערב‬‫כיון ךאתת‪ .‬כל אינון שמשהא‪ .‬עיילין לה‬
‫העזמחה‪ .‬אבל לעתיד לבא‪,‬‬
‫להופה בהדי מלכא עלאה‪ .‬בלהישו ברזא‪.‬‬
‫כעזיפרד ממנה אותו הצד האחר‪,‬‬ ‫‪■.‬ך ■ך‬ ‫‪ . .‬ך ‪ .‬ך‬ ‫_ ‪ . .‬ך‬ ‫_‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_‬

‫דאלמלא לאו הבי‪ .‬לא יתפרש מינה ההוא‬

‫אז ביום ההוא יהןה ה׳ אחד ועזמו‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫• ‪ : :‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫'‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫אחד•‬ ‫סטרא אהרא ויתערב הדוותא‪ .‬אבל בזמנא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T —:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪T : *.‬‬ ‫‪ : • :‬־ * ‪* .‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T—: —:‬‬ ‫•‬
‫כיון עזנכנסת לחפה והיא עם‬
‫ךאתי‪ .‬דיתפרש מינה ההיא סטרא אחראי‬
‫המלך העליון‪ ,‬אז אנו מעוךדים‬
‫עומחה עזל ןמין וקזמאל‪ ,‬כמו‬ ‫כדין ביום ההוא יהלה ין׳ אחד ושמו אחד‪.‬‬
‫עזנאמר )דברים י( ואהבת את ה׳‬
‫כיון דעאלת לחופה‪ .‬ואיהי בהדי מלכא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‪1‬‬ ‫••‬
‫אלהיך בכל לבבך וגו׳‪ ,‬והןה אם‬
‫עלאה‪ .‬כדין אנן מתערי חדוה דימינא‬
‫עזמוע וגו׳‪ ,‬בלי פחד כלל‪ ,‬עזהרי‬
‫ושמאלא‪ .‬כמה דאה אמר )דברים י( ואהבת את‬
‫הצד האחר לא ית?ןרב לעזם ואין‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫לו רעזות‪.‬‬ ‫יי׳ אלהיך בכל לבבך וגו׳‪ .‬והיה אם שמוע‬

‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1 :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬״‪.‬״•‪*.‬‬ ‫‪T :‬‬

‫וגו׳‪ .‬בלא דחילו בלל‪ .‬דהא סטרא אחרא לא יתל‪,‬רב תמן‪ .‬ולית ליה רשו‪.‬‬
‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-|T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T-:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪* :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫‪:‬‬
 ‫‪1‬‬
‫ט חשון _______‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫תרומה ־ קל״ד ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ה שבט‬

‫כלה‪ ,‬כל זמנא דבעאן לאעלא לה לגבי‬

‫הכלה‪ ,‬כל ןמן עזרוצים להכניסה‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪- : - :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬

‫למלך לע‪ t‬מחת העזמועז‪ ,‬צריך‬

‫מלכא‪ ,‬לחדוה דעזמועזא‪ ,‬אצטריך‬
‫בלחעז בסוד‪ ,‬כדי עלא ימצא‬
‫בלחישו בתא‪ ,‬בגין ךלא לעזהכח ברגלי)ןר?ע‬
‫ב‪.‬תלי )אךם שמגלה( צעדיה‪ ,‬רמז עזל‬
‫׳ ‪:‬‬ ‫צעדהא‪ ,‬רמז דסטרא בישא‪ .‬ולא יתדבק‬
‫הצד הרע ולא ידבק עמה‪ ,‬ולא‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫־‬ ‫־‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫— ‪: —:‬‬

‫ימצאו בבנים רמז עזל פסול כלל‪.‬‬

‫בהדה‪ ,‬ולא לשתכחון בבני‪ ,‬רמז פסול כלל‪.‬‬
‫וכך אמר!עקב לבניו‪ ,‬עזמא חס‬
‫והכי אמר יעקב לבנוי‪ ,‬שמא חס ושלום ארע‬
‫וקזלום ארע פסול )בזרעי או(‬
‫פסול )וידעי אס בעךסי‪ ,‬כדין אינון אמרו‪,‬‬
‫במטתי‪ .‬אז הם אמרו‪ ,‬כמו קואין‬
‫בלבך אלא אחד‪ ,‬כך וכו׳‪ ,‬אין לנו‬
‫כמה ךלית בלבך אלא אחד‪ ,‬כך וכו׳ לית לן‬
‫דבקות בצד האחר כלל‪ .‬קזהרי‬
‫דביקו בסטרא אחרא כלל‪ ,‬דהא פרישא הוה‬
‫פרו׳ט ה!ה ממטתך‪ ,‬ואנו ביחוד‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬

‫מעךסך‪ ,‬ואנן בלחודא לגבי מלכא עלאה‪,‬‬

‫למלך העליון ואין לנו כלל‬
‫דבקות בצד האחר‪ ,‬קזהרי בפרדה‬
‫ולית לן ךביקו כלל בסטרא אחרא‪ ,‬דהא‬
‫מהצד האחר)היינוברעו!( ה!ה הרצון‬
‫בפרישו מסטרא אחרא)נ״אההזודעס הוה רעותא‬
‫והמחקזבה קזלנו‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫_‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫•‬

‫כיון קז!דע קזהצד האחר‪ ,‬לא נךבק‬ ‫ומחשבהא דילן‪.‬‬

‫קזם כלל‪ ,‬אז נכנסה האקזה‬
‫כיון דלדע דסטרא אחרא לא אתדבק המן כלל‬
‫לבעלה בלחעז‪ ,‬בסוד היחוד קזל‬
‫כדין עאלת אהתא‪ ,‬לגבי בעלה ^ חי שו‪,‬‬
‫קזקזה צדדים‪ .‬פתח ואמר‪ ,‬ברוך‬
‫עזם כבוד מלכותו לעולם ועד‪,‬‬
‫ברזא ךלחודא דשית סטרין‪ .‬פתח ואמר‪ ,‬ברוך‬
‫עזהרי היא בסוד עזל אחד‪,‬‬
‫שם כבוד מלכותו לעולם ועד דהא איהי ברזא‬
‫בעלמותיה‪ ,‬בלי עךבוב כלל‪ ,‬ולא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪*.• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫דאחד‪ ,‬בעולימתהא‪ ,‬בלא ערבובא כלל ולא‬

‫עזהפות עזל הצד האחר‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪:‬‬

‫ובא ראה‪ ,‬באותה עזעה היו יעקב‬

‫‪1‬‬ ‫־ ‪:‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬‫שותפו ךסטרא אחרא‪.‬‬
‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬

‫ובניו בךיוקן עליון למטה עם‬

‫•••‬ ‫‪:‬‬
‫ותא חזי‪ ,‬בההיא שעתא‪ ,‬יעקב ובנוי הוו‬
‫העזכינה‪ .‬יעקב היה בסוד עזל‬
‫‪T T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬

‫בדיוקנא עלאה לתתא בהדי שכינתא‪.‬‬

‫עזעזה צךדים עזל העולם העליון‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪Tl:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫בסוד אחד‪ .‬בניו היו בדיוקן עזל‬

‫יעקב הוה ברזא דשית סטרין דעלמא עלאה‪,‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־ ‪—:‬‬
‫עזעזה צךדים עזל העולם התחתון‪.‬‬
‫בתא חד‪ .‬בנוי הוו בךיוקנא ךשית סטרין‬
‫והוא ךצה לגלות להם אותו קץ‪,‬‬
‫דעלמא תהאה‪ .‬ואיהו בעא לגלאה לון ההוא‬
‫כמו עזבאךנו‪ ,‬עז!עז קץ דעז קץ‪,‬‬ ‫­‬ ‫ו‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫!עז קץ ה!מין דעז קץ ה!מים‪ .‬קץ‬

‫קץ‪ ,‬כמה דאוקימנא‪ ,‬דאית קץ ואית קץ‪ ,‬אית‬
‫ה!מין ‪ -‬זו המלכות הקדועזה‪ ,‬סוד‬
‫קץ הלמין‪ ,‬ואית קץ הלמים‪ .‬קץ הלמין‪ :‬דא‬
‫האמונה‪ ,‬סוד מלכות העזמים‪ .‬קץ‬
‫מלכות קדישא רזא דמהימנותא רזא דמלכו‬
‫ה!מים ‪ -‬זה סוד עזל מלכות‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— ן•‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬

‫הךעזעה‪ ,‬סוד עזל הצד האחר‬

‫ךשמןא‪ .‬קץ)דףקל״דע״□ הלמים • י א רז א ךמלכו‬
‫עזנקךא קץ כל בעזר‪ ,‬והרי באךנו‪.‬‬
‫חייבא רזא דסטרא אחרא דאקרי קץ כל בשר‪.‬‬
‫כיון עזראה עזהסתלקה עזכינה‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫• •‪1‬‬ ‫‪• • 1:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1— :‬‬ ‫—‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬

‫ממנו וכו׳‪ ,‬הם אמרו‪ :‬כמו עזאין‬ ‫והא אוקימנא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫בלבך אלא אחד‪ ,‬עזאתה בסוד ^ל‬

‫כיון דחמא ךאסהלקת שכעהא מפיה וכו׳‪.‬‬
‫העולם העליון והוא אחד ‪ -‬אף‬
‫אינון אמרו כמה ךלית בלבך אלא אחד‪,‬‬
‫דאנת ברזא דעלמא עלאה‪ ,‬ואיהו אחד‪ .‬אוף אנן‪ ,‬דאנן בתא ךעלמא‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T V‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪:‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ט חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ה שבט‬
‫אנו‪ ,‬עאנו בסוד ע ל העולם‬ ‫תתאה‪ ,‬איהו אחד‪ .‬ועל דא אדכרו תרי‬
‫‪...‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫*‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬

‫התחתון‪ ,‬הוא אחד‪ .‬ולכן נזכרו‬

‫העולם‬
‫לבבות‪ ,‬רזא דעלמא עלאה‪ ,‬דאיהו לבא‬
‫על ‪T T‬‬ ‫לבבות‪ ,‬סוד ‪•/‬‬ ‫‪:‬עני ‪T :‬‬
‫• ‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫׳‬
‫העליון‪ ,‬עהוא הלב ע ל ןע?ןב‪,‬‬ ‫דיעקב‪ ,‬ו ת א דעלמא תתאה‪ ,‬דאיהו לבא‬
‫• ‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪I‬‬ ‫־ ‪ :‬־‬ ‫‪:‬‬

‫והסוד ע ל העולם התחתון‪,‬‬ ‫ךבנוי‪ ,‬כדין אעיל לה בלחיעזו‪.‬‬

‫עהוא הלב ע ל בניו‪ .‬אז הכניס‬
‫אותה בל ח ע‪.‬‬
‫וכמה דאינון אתייחדו רזא דעלמא עלאה‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫וכמו עהם התוחדו ‪ -‬הסוד ע ל‬ ‫באחד‪ ,‬ורזא דעלמא תהאה באחד‪.‬‬

‫‪T‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪:‬‬

‫העולם העליון באחד‪ ,‬והסוד ע ל‬

‫•••‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫‪T •/‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪: ••• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫עלאה‬
‫•‪TT‬‬ ‫עלמא‬
‫‪T :T‬‬ ‫ליחדא‬
‫‪T- : - :‬‬ ‫צריכין‬
‫•‪1‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫אנן‬
‫הכי ‪l T- :‬‬
‫‪•T‬‬ ‫אוף‬
‫‪1‬‬
‫העולם התחתון באחד‪ ,‬אף כך‬
‫אנו צריכים לוחד את העולם‬
‫באחד‪ ,‬וליחדא עלמא תהאה ברזא דאחד‪ .‬דא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪:‬‬

‫העליון באחד וליחד את העולם‬ ‫בעזית סטרין‪ ,‬ודא בעזית סטרין‪ .‬ובגין כך‪,‬‬
‫התחתון בסוד ע ל אחד‪ .‬זה‬ ‫עזית תיבין הכא‪ ,‬ברזא ךעזית סטרין‪ .‬ועזית‬
‫ב ע ע ה צדדים‪ ,‬וזה ב ע ע ה‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫צדדים‪ .‬ולכן ע ע הבות כאן בסוד‬

‫‪•/ :‬‬ ‫׳‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫תיבין הכא‪ ,‬בתא ךעזית סטרין‪) ,‬זכריה יד( יי'‬
‫על ע ע ה צדדים‪ .‬ו ע ע תבות כאן‬ ‫אחד ועזמו אחד‪ .‬זכאה עדביה וחולקיה מאן‬
‫‪T‬‬ ‫‪1•• T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‪*.‬‬

‫בסוד ע ל ע ע ה ?דדים‪) ,‬זכריה יד(‬ ‫דלעזוי ךעותיה להאי‪ ,‬בעלמא דין‪ ,‬ובעלמא‬
‫ה׳ אחד ו ע מו אחד‪ .‬אערי גודלו‬
‫וחלקו ע ל מי ע ע ם ךצונו לזה‬
‫דאתי‪.‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫בעולם הזה ובעולם הבא‪.‬‬ ‫רב המנונא סבא אמר הכי‪ ,‬דא אתערותא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫'‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬

‫רב המנונא סבא אמר כך‪,‬‬ ‫איהו‪ ,‬דרזא דברירא‬ ‫דיחודא שפיר‬
‫‪ ■ . . .‬ך‬‫‪7‬‬ ‫‪..‬ך‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_ ‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪. .‬‬
‫התעוררות זו ע ל היחוד יפה היא‪,‬‬
‫עסוד ברור הךבר הרי באךנו‪,‬‬ ‫ךמלתא הא אוקימנא‪ .‬ומלין אלין זמינין‬
‫והדברים הללו עתידים להתעתד‬ ‫לאתעתדא לןמי עתיק יומין‪ ,‬בלא כפופא כלל‪.‬‬
‫לפני עתיק הןמים בלי בועה כלל‪.‬‬
‫רעיא מהימנא‬
‫רעיא מהימנא‬
‫מצוה ללמד תודה בכל יום‪,‬‬ ‫פקודא ללמוד תורה בכל יומא‪ ,‬דאיהי ת א‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫*‬

‫עהיא סוד האמונה העליונה‬ ‫דמהימנותא עלאה‪ ,‬למנדע ארחיה‬

‫■ך ‪. . .‬‬ ‫‪— . .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫■ך ■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪. . . . .‬‬
‫לדעת דךכי הקדוע ברוך הוא‪.‬‬
‫עכל מי ע מ ע תדל בתודה‪ ,‬זוכה‬ ‫דקוךשא בריך הוא‪ .‬ךכל מאן ךאשתזיל‬
‫בעולם הזה וזוכה בעולם הבא‬ ‫באורייתא‪ ,‬זכי בהאי עלמא‪ ,‬וזכי בעלמא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬

‫הרעים‪,‬‬
‫׳‬ ‫המקטרגים ‪• TT‬‬
‫מכל ־ ‪ :‬־ ! ‪• : :‬‬
‫ונצול • ‪T‬‬
‫‪•:‬‬ ‫ךאתי‪ ,‬ואשהץיב מכל קטרוגין בישין‪ .‬בגין‬
‫מעום עהתודה היא סוד‬
‫האמונה‪ ,‬עמי עמתעסק בה‪,‬‬ ‫דאורליתא ת א למהימנותא איהי‪ ,‬דמאן‬
‫העליונה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬
‫באמונה‬
‫‪: ••• T‬‬
‫מתעסק‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•/: T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫•‬
‫דאתעסק בה‪ ,‬אתעסק במהימנותא עלאה‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪7• • :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬

‫והקדוע ברוך הוא מערה עכינתו‬ ‫קלשא בריף הוא אשרי שכץתיה בגויה ללא‬
‫בתוכו עלא תזוז ממנו‪.‬‬
‫מי עיודע דבר תוךה‪ ,‬צריך לךדף‬ ‫תעדי מניה‪.‬‬
‫אחךיו וללמד ךבר זה ממנו‪ ,‬לקים‬ ‫מאן ללדע מלה לאורליתא‪ ,‬אצטריך למרדף‬
‫את סוד הכתוב‪ ,‬מאת כל איע‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪....‬‬ ‫‪7‬‬ ‫_ ‪-‬ך‬
‫אבתליה‪ ,‬ולאולפא האי מלה מניה‪,‬‬
‫אער יךבנו לבו תקחו את‬
‫תרומתי‪ .‬התוךה היא עץ החיים‬ ‫לקלימא ת א לכתיב‪ ,‬מאת כל איש אשר ילבנו‬
‫לתת חיים לכל‪ .‬מי עמתחזק‬ ‫לבו תקחו את תרומתי‪ .‬אורייתא אילנא דחיי‬
‫;‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬ך‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪|.‬‬ ‫‪.‬‬

‫בתוךה‪ ,‬מתחזק בעץ החיים‪ ,‬כמו‬ ‫איהו‪ ,‬למיהב חיין לכלא‪ .‬מאן לאתתקף‬
‫מא‬ ‫׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫י חשון‬
‫תרומה ־ קל״ד ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ה שבט‬
‫עזנאמר )משלי ג( עץ חיים היא‬ ‫באו־רייתא‪ ,‬אתה?ןף באילנא ךחיי‪ ,‬כמה ךאת‬
‫למחזיקים בה‪.‬‬
‫וכמה סודות עליונים ב א תו במי‬
‫אמר ) מ ש ל י ״ עץ ח?ים היא למחזיקים כה‪.‬‬
‫עזז‪-‬וכה‬ ‫בתוךה‪,‬‬ ‫קזמקזהדל‬ ‫ןכמה ת ץ עלאין או־קימנא במאן ךאעזתזיל‬
‫להקעזר בתורה קזלמעלה‪ .‬בעולם‬ ‫כאותיתא‪ ,‬ןיזכי לאתקקזרא באותיתא‬
‫הזה אינו עזוכך‪ ,‬ואינו עזוכך‬
‫בקבר‬
‫דלעילא‪ .‬בהאי עלמא לא עזכיך‪ ,‬ולא עזכיך‬
‫ואפלו ־ •••‪•/ 1‬‬
‫הבא‪ ,‬־ ‪:‬־ •‬
‫־‪ T‬׳‬ ‫בעולם‬
‫‪T T‬‬
‫עזפתותיו מרתעזות בתורה‪ ,‬כמו‬ ‫שפרותיה‬
‫• ‪•• T :‬‬
‫בקברא‬
‫‪T : 1• :‬‬
‫ואפילו‬
‫־ ‪:‬־ *‬
‫דאתי‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T :‬‬
‫בעלמא‬
‫‪T : T :‬‬
‫עזנאמר דובב עזפתי יעזנים‪) .‬ע״כ‬ ‫מרחשן אורליתא‪ ,‬כמה ךאת אמר )שיר השירים ז(‬
‫רעיא מהימנא(‬
‫זהר‪:‬‬
‫דובב שפתי לשנים‪) .‬ע״כ דעיאמהימנא(‪.‬‬
‫פ ת ה ואמר‪ ,‬ויקחו לי תרומה‪ .‬כאן‬ ‫זהר‪:‬‬
‫הוא יחוד בכלל אחד‪ .‬מעלה‬
‫הכא‬
‫ומטה‪ .‬לא כתוב ויקחו תרומה‪,‬‬‫‪T T ' T‬‬
‫ולקחו •לי ‪:‬תרומה‪,‬‬ ‫‪1: •:‬‬
‫ואמר )שמות כה(‬
‫‪—T :‬‬
‫פתח‬
‫‪ 7‬־‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1: • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬

‫‪T :‬‬ ‫־‬

‫ותתא‪.‬‬
‫אלא ויקחו לי תרומה‪ ,‬מעלה‬ ‫עילא ‪T - :‬‬
‫׳‬ ‫חדא‪T • • .‬‬
‫בכללא ‪TT‬‬
‫‪1: • :‬‬‫יחודא • ‪T T :‬‬
‫‪T‬‬ ‫איהו‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• •/‬‬

‫ויקחו תרומה לא כתיב‪ ,‬אלא ולקחו לי‬

‫ומטה‪ ,‬בלי פרוד כלל‪.‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬

‫מ א ת כל איעז אעזר יזיבנו לבו‬

‫פרודא‬
‫הקחו את תרומתי‪ .‬פסוק זה כך‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬
‫חדא‪ ,‬׳ ‪:‬בלא‬
‫‪TT‬‬
‫בכללא‬
‫•‪TT:‬‬
‫ותתא‬
‫‪T —:‬‬
‫עילא‬
‫' • •‪T‬‬
‫תרומה‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫צריך לומר אותו‪ :‬כל איקז אקזר‬ ‫כלל‪.‬‬‫‪T :‬‬

‫ידבנו לבו‪ .‬מה זה מאת כל איקן ?‬
‫מאת כל איש אשר לךבנו לבו תקחו את‬
‫אלא סוד ןעז כאן לאותם בעלי‬
‫הצדיקים‬ ‫תרומתי‪ .‬האי ל^רא‪ ,‬הכי אצטריך ליה‬
‫אקזריהם‬ ‫מדות‪.‬‬
‫למימר‪ ,‬כל איש אשר לךבנו לבו‪) ,‬ם״א יקחו את‬
‫עזיוךעים לעזים את ךצון לבם‬
‫למלך העליון חקדועז‪ ,‬וכל ךצון‬
‫תרומתי( מאי מאת כל איש‪ .‬אלא רזא הכא‬ ‫■ך ■ך‬ ‫■ך ■ך‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫״‬ ‫״‬ ‫•ך‬ ‫ז‬ ‫‪.‬‬
‫לבם אינו לעולם חזה‪ ,‬ולהאוה‬
‫הבטלה עזלו‪ .‬אלא יוךעים‬ ‫לאינון מרי מדין‪ .‬זכאין איפון צדיקלא‪ .‬ך!ךעי‬
‫‪1‬‬ ‫••‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫מלכא •^‪T‬א‪ T‬ה‬
‫ומעזהדלים לעזים רצונם ולהדבק‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T: -‬‬ ‫דלבהון לגבי‬
‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫רעותא‬
‫‪T‬‬
‫•‬ ‫לשואה ‪:‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪TT-:‬‬ ‫•‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫למעלה‪ ,‬כדי למשך רצון )שלהם(‬

‫קדישא‪ ,‬וכל ךעותא ךלבהון לאו איהו לגבי‬
‫עזל ךבונם אליהם ממעלה למפזה‪.‬‬
‫עלמא דא‪ ,‬ובכסופא בטלה דיליה‪ .‬אלא ידעי‬
‫ומאיזה מקום נובזלים אותו ךצון‬ ‫‪-‬‬ ‫״ ■ד‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_ ‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪.‬ך‬

‫ומשהדלי לשואה ךעותהון ולאתדבקא‬

‫רבונם למשך אותו אליהם? חם‬
‫נובזלים ממקום אחד עליון‬‫)דלה‪1‬ז(‬ ‫לעילא‪ ,‬בגין לאמשכא ךעותא‬
‫וקדוש שממנו יוצאים כל‬
‫‪T‬‬ ‫•‬

‫הרצונות הקדושים‪ .‬ומי הוא ? כל‬

‫‪T‬‬
‫דמאריהון לגבייהו מעילא לתהא‪.‬‬
‫‪:‬‬

‫•‬ ‫•‬
‫•‬

‫‪1: -‬‬
‫•••‬ ‫‪|T :‬‬

‫‪: T‬‬

‫ומאן אתר נטלי ההוא ךעותא דמאריהון‬

‫איש‪ .‬זה צדיק עזנקרא כל‪ ,‬כמו‬
‫עזנאמר >קהלת ה( ויתרון ארץ בכל‬
‫לאמשכא ליה לגבייהו‪ .‬נטלין מאתר‬
‫היא‪) .‬תהלימקיט( על כן כל פקודי‬
‫חד עלאה קדישא‪ ,‬דמפיה נפקין כל ךעותין‬
‫כל יעזךהי‪ .‬איש ‪ -‬כמו עזנאמר‬
‫קדישין‪ .‬ומאן איהו‪ .‬כל איש‪ .‬דא צדיק‪,‬‬
‫איש צדיק‪ .‬זהו צדיק ) כ ל אי ש( בעל‬
‫חבית עזךצונו תמיד לגבירה‪ ,‬כמו‬
‫דאתלןדי כל‪ ,‬כמה דאה אמר )קהלת ה( ולתרון‬
‫ארץ בכל היא‪) .‬תהליםקיט( על כן כל פקודי כל לשרתי‪ .‬איש ‪ :‬כמה דאה אמר‬
‫)בראשית ו( איש צדיק‪ .‬דא איהו צדיק‪ ) ,‬ס ״ א בל אי ע( מאריה ךביתאי דרעותיה‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫י חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ה שבט‬
‫מב‬

‫הדיר לגבי מטרו־ניתא‪ ,‬כבעלה דרחים‬

‫בעל עזאוהב את אעזה‪ 1‬תמיד‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪■.‬ך‬ ‫‪ . . _ .‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ . .‬ך‬ ‫‪• T‬‬

‫ידבנו לבו ‪ -‬הוא אוהב אויתה‪,‬‬

‫לאתתיה תליר‪ .‬לדבנו לב‪ 1‬איהו רחים‬
‫ולבו‪ ,‬עהיא הגביךה עלו‪ ,‬ידבנו‬
‫לה‪ .‬ולבו ךאיהי מטרוניתא דיליה‪ ,‬לדבנו‬
‫להדבק‪T 1‬בה‪.‬‬
‫‪•• T • :‬‬
‫ןאף על גב עאהבה רבה זה עם‬ ‫לאתזיבקא ביה‪.‬‬
‫לעולמים‪,‬‬ ‫נפרדים‬
‫עלא • ‪• T:‬‬ ‫זה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪•T :‬‬
‫ואף על גב דרחימו סגי דא בדא‪ ,‬דלא‬
‫מאותו כל איע‪ ,‬בעל הבית‪ ,‬בעל‬
‫‪•/‬‬ ‫׳‬

‫מתפרעזן לעלמין‪ .‬מההוא כל איעז‪,‬‬

‫הגבירה‪ ,‬ממנו ת?ןחו את תרומתי‪.‬‬
‫מאריה ביתא‪ ,‬מאריה דמטרוניתא‪ ,‬מניה‬
‫דרך העולם‪ ,‬מי ערוצה לקחת‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫**‬ ‫‪T‬‬

‫אעהו ע ל אךם ממנו‪ ,‬הוא מקפיד‬

‫ה?ןחו את תרומתי‪ .‬ארחיה דעלמא‪ .‬מאן)דף‬
‫ולא עוזב אותה‪ .‬אבל הקדוע‬
‫קל״ה ע״א( דבעי לנפזבא אתתיה ךבר נעז מניה‬
‫ברוך הוא לא כך‪ .‬כתוב וזאת‬
‫איהו קפיד ולא שביק לה‪ .‬אבל קדעזא‬
‫התרומה ‪ -‬זו כנסת יעךאל‪ .‬אף‬
‫‪T —:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: K.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫— ן•‬
‫על גב עכל אהבתה אליו ואהבתו‬
‫אותה‬ ‫נוטלים‬
‫בריף הוא לאו הכי‪ ,‬כתיב וזאת התרומה‪ ,‬זו‬
‫אליה‪• ,‬ממנו‬
‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫•• ‪ T •/‬׳‬
‫כנסת ישראל‪ ,‬אף על גב לכל לחימו לילה‬
‫להערותה ביניהם‪ ,‬מאותו מקום‬
‫לגביה‪ ,‬ורחימו ליליה לגבה‪ .‬מניה נכזלין לה‬
‫עליון‪ ,‬עכל האהבה ע ל אעה‬
‫ובעלה עורה‪ ,‬מעם הקהו את‬
‫•••‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬
‫לאשראה בינייהו‪ ,‬מההוא אתר עלאה‪ ,‬דבל‬
‫‪:1‬‬

‫תרומתי‪ .‬אערי חלקם ע ל יעךאל‪,‬‬

‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫־‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫* ‪T T‬‬ ‫‪T - :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪. . 7‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫לחימו דאהתא ובעלה שרןא‪ .‬מתמן הקהו את‬

‫ואערי כלם עזכו לזה‪.‬‬
‫תרומתי‪ ,‬זכאה חולקיהון ללשראל‪ ,‬וזכאין‬
‫וזאת התרומה אער הקהו מאתם‪.‬‬
‫ואם תאמר‪ ,‬אם כך‪ ,‬אער תקחו‬
‫מאתו הןה צריך להיות ! מה זה‬
‫כלהו לזכו להאי‪.‬‬
‫ןזאת התרומה אשר הקהו מאתם‪) .‬שמות כה( ואי‬
‫מאתם ? מאת עני העמות)הדרגות(‬
‫הללו‪.‬‬ ‫תימא‪ ,‬אי הכי‪ ,‬אשר הקהו מאתו מיבעי‬
‫עוד אמר רב‪.‬ייבא סבא‪ ,‬מאתם ‪-‬‬
‫העולם‬ ‫ליה מאי מאתם‪ .‬מאת תלין עזמהן )נ״אדתין( אלין‪.‬‬
‫עהוא סוד ‪T T‬‬ ‫•\‬ ‫ם׳‪,‬‬
‫׳‬ ‫מאת‬‫•• ••‬
‫תו רב ייבא סבא אמר‪ ,‬מאתם‪ :‬מאת ם׳‪,‬‬
‫העליון‪ ,‬מקום מדורו ע ל הצדיק‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ ...‬ך‬ ‫‪ . . . .‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫■ך_‬ ‫‪ .‬ך‪.‬ך‬ ‫‪T‬‬ ‫**‬ ‫־‬

‫הזה עמתעטר מהאות ם׳‪ ,‬ומעם‬

‫דאיהו רזא דעלמא עלאה‪ .‬אתר מדוריה‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T —:‬‬ ‫* ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪* :‬‬
‫נוטל חיים להזין את כל‬
‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬
‫להאי צליק‪ ,‬לאיהו אתעטר מאת ם׳‪ ,‬ומהמן‬
‫‪• T‬‬

‫העולמות‪ .‬והכל דבר אחד‪ ,‬הסוד‬

‫‪:‬‬ ‫‪• -‬‬

‫נטיל חלין‪ ,‬לאתזנא לעלמין כלהו‪ .‬וכלא‬

‫ענתן לחכמים‪ .‬אערי חלקם‪.‬‬
‫שאף על גב עהם נוטלים אותה‪,‬‬
‫מלה חדא‪ ,‬רזא לחכימין אתיהיבת‪ ,‬זכאה‬ ‫— ‪T T‬‬ ‫׳‬ ‫‪I‬‬ ‫*‬ ‫‪ :‬־ •‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫'‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬
‫>כאן( לא יכולים לטל אותה אלא‬
‫רק בךעות בעלה ובךצונו‪,‬‬ ‫חולקיהון‪.‬‬
‫לאף על גב לאינון נכזלין לה‪) ,‬הכא( לא‬
‫ולעעות עבודה ע ל אהבה אליו‪,‬‬
‫ואז באהבתו הקחו את תרומתי‪.‬‬
‫לכלין לנגזלא לה‪ ,‬אלא בלשו לבעלה‪,‬‬
‫וכל זה באותן העבודות ע ל‬
‫ובלעו ליליה‪ ,‬ולמעבד פולחנא דלחימו‬
‫התפלה‪ ,‬ותקון וסדור עיעראל‬
‫לגביה‪ ,‬וכדין ברחימו ליליה הקחו את‬
‫מסדרים בכל יום‪ .‬דבר אחר‬
‫מאתם ‪ -‬מהכלל ע ל ע ע ה צדדים‬
‫תרומתי‪ .‬וכל לא‪ ,‬באינון פולחני לצלותא‪,‬‬
‫העליונים‪ ,‬והכל אחד‪.‬‬
‫ותקונא וסדורא ללשראל מסללין בכל‬
‫יומא‪ .‬דבר אחר מאתם‪ ,‬מכללא דשית סטרין עלאין וכלא חד‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ . . .‬ך ‪ .‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ . . . .‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫—‬ ‫■ך‪-‬ך‬ ‫■ך‬
‫מג‬
‫׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫י חשון‬
‫תרומה ־ קל״ה ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ה שבט‬

‫)י׳א( מאתם‪ ,‬מאינון זמני ושבתי‪ ,‬וכלא ת א‬

‫>ד״א( מאתם ‪ -‬מאותם ץמנים‬
‫ועזבתות‪ ,‬והבל סוד אחד‪ .‬זהב‬
‫חדא‪ .‬זהב וכסף ונחשת ותכלת וארגמן‬
‫וכסף ונחעזת ותכלת ו א ת מן‬ ‫‪1 T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪*.•• •:‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪> *.*•.* T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T T‬‬

‫דיומא דראש השנה‪,‬‬

‫ותולעת עזני‪ .‬זהב ‪ -‬בסוד עזל יום‬ ‫‪T‬‬ ‫ברזא ‪:‬‬
‫זהב‪T T : ,‬‬
‫שני‪' T T .‬‬
‫ותולעת ‪• T‬‬
‫‪----‬‬
‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫׳‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫דאיהו יומא דזהב‪ ,‬יומא דדינא‪ ,‬ושלטא‬
‫דאעז העזנה‪ ,‬עזהוא יום עזל זהב‪,‬‬ ‫׳‬ ‫‪T T‬‬ ‫־‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪* :‬‬
‫יום הדין‪ ,‬ועזולט אותו הצד‪ ,‬כמו‬
‫ההוא סטרא‪ ,‬כמה ךאת אמר ) אייב*( מצפון‬
‫עזנאמר)איוב א( מצפון זהב יאתה‪.‬‬
‫זהב ןאתה‪ .‬וכסף‪ ,‬דא יום הכפורים‪ ,‬דמתלבנן‬
‫וכסף ‪ -‬זה יום הכפורים‪,‬‬
‫חוביהון דלשראל כתלגא‪ ,‬כמה ךאה אמר‬
‫עזמתלבנים חטאיהם ׳טל י^יךאל‬
‫כמו עזלג‪ ,‬כמו עזנאמר )ישעיה א(‬
‫)ישעיה א( אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ללבינו‪.‬‬
‫אם יהיו חטאיכם כעזנים כ^לג‬
‫וכתיב )ויקרא ט״ז( כי ביום הזה לכפר עליכם לטהר‬
‫ןלבינו‪ .‬וכתוב )ייקראטז< כי ביום‬
‫הזה יכפר עליכם לטהר אתכם‪.‬‬ ‫אתכם•‬
‫ונחשת ‪ -‬ימי קןךבנות החג‪ ,‬׳טהם‬
‫ונחשת‪ .‬יומי ךקךבנין דחג‪ ,‬דאינון רתיכי‬
‫מךכבות העמים עובדי כוכבים‬
‫‪•• T‬‬ ‫‪•/‬‬
‫ךעמין עובדי כוכבים ומזלות‪,‬‬
‫ומזלות‪ ,‬והם נקראים סוד של הרי‬ ‫•‬ ‫• ‪T| :‬‬ ‫׳‬ ‫־ ‪T‬‬

‫ואינון אקרון ת א ךהךי נחשת‪ ,‬ובגין כך‬

‫נחשת‪ ,‬ולכן מתמעטים בכל יום‬
‫והולכים‪ .‬ותכלת ‪ -‬זה פסח‪,‬‬
‫מתמעטין בכל יומא ואזלין‪ .‬ותכלת‪ ,‬זיא‬
‫השלטון של סוד האמונה‪ ,‬הסוד‬
‫פסח‪ ,‬שולטנו דרזא דמהימנותא‪ ,‬רזא דגוונא‬
‫של צבע התכלת‪ .‬ומשום שהיא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫' ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫“‬ ‫י‪*.‬‬

‫עד‬ ‫שולטת‪,‬‬ ‫הכלא‪ ,‬ובגין ךהיא תכלא‪ ,‬לא שלטא עד‬

‫לא‬ ‫הכלת‪,‬‬
‫שמשמידה והורגת כל בכורות‬
‫דשציאת וקטילת כל בוכרי ךמצראי‪ ,‬כמה‬
‫מצרים‪ ,‬כמו שנאמר)שמיתיב( ועבר‬
‫ךאת אמר )שמית יב( ועבר לל׳ לנגף את מצרלם‪.‬‬
‫ה׳ לנגיף את מצרים‪ .‬ולכן כל‬
‫בגין כך‪ ,‬כל גוונין טבין בחלמא‪ ,‬בר מן‬
‫הגונים טובים בחלום‪ ,‬חוץ‬
‫מתכלת‪.‬‬
‫וארגמן ‪ -‬זה שבועות‪ ,‬סוד‬
‫הכלא‪.‬‬
‫• ‪T :‬‬

‫וארגמן‪ ,‬דא שבועות‪ ,‬רזא דארגוונא‪ ,‬דתורה‬

‫האךגמן‪ ,‬שתורה שבכתב שנהנה‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫' ‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪| 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ :‬־ ‪:‬‬

‫בו כלולה משני צדדים ‪ -‬מימין‬

‫שבכתב דאתיהיבת ביה‪ ,‬כלילא‬
‫ומשמאל‪ ,‬כמו שנאמר)דברים לב(‬
‫מהרין סטרין‪ ,‬מימינא ומשמאלא‪ ,‬כמה ךאת‬
‫מימינו אש דת למו‪ ,‬וזהו אךגמן‪.‬‬
‫אמר )יבריס ל״ מימינו אש דת למו‪ ,‬ודא איהו‬
‫ותולעת שני ‪ -‬זהו ט ״ו באב‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪** T‬‬

‫שבנות ישךאל היו יוצאות בכלי‬

‫ארגמן‪ .‬ותולעת שני‪ ,‬דא איהו חמשה עשר‬
‫מילת‪ ,‬כמו שנאמר )איכה ד(‬
‫באב‪ ,‬דבנות לשראל הוו נפקי במאני מלת‪,‬‬
‫האמנים עלי תולע‪.‬‬
‫עד כאן ששה צךדים‪ .‬מכאן‬ ‫כמה ךאה אמר >איכה ס האמנים עלי תולע‪.‬‬
‫והלאה הסוד של עשרת ימי‬
‫עד הכא‪ ,‬שית סטרין‪ ,‬מכאן ולהלאה רזא ך׳‬
‫תשובה‪ .‬ושש‪ .‬ועזים‪ .‬ועדת אילם‬
‫למי השובה‪ .‬וש״ש‪ ,‬ועזים‪ ,‬ועורות אילם‬
‫מאדמים‪ .‬ועדת החשים‪ .‬ועצי‬
‫מאדמים‪ .‬ועורות תחשים‪ .‬ועצי שטים‪ .‬ושמן‬
‫שטים‪ .‬ושמן למאד‪ .‬ובשמים‬
‫לשמן המשחה ולקטרת הסמים‪.‬‬
‫למאיר‪ .‬ובשמים לשמן המשחה ולקטורת‬
‫ואבני שהם‪ .‬ואבני מלואים‪ .‬עד‬
‫הסמים‪ .‬ואבני שוהם‪ .‬ואבני מלואים‪ .‬עד‬
‫הכא תשעה‪ ,‬לקבל תשעה יומין ויום הכפורים אשלים לעשרה‪ .‬ומכל‬
‫‪■.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ . . .‬ך‬ ‫■ך‪■.‬ך| ‪..‬‬ ‫׳‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫י חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ה שבט‬
‫מד‬

‫כאץ הקזעה‪ ,‬כנגד הקזעה ימים‪,‬‬ ‫אלין‪ ,‬אנן נטלין תרומת יי‪ /‬בכל זמנא וזמנא‪,‬‬
‫ויוים הכפוךים מעזלים לעקויךה‪.‬‬
‫ומכל אלה אנו נוטלים תרומת ה׳‬
‫בגין לאעזראה עלן‪ .‬בראעז העזנה אנן נטלין‬
‫בכל ץמץ וץמץ‪ ,‬כדי לה׳טרות‬ ‫דאתיא‬
‫העזנה‪T : - : ',‬‬
‫‪T T -‬‬ ‫רזא ‪:‬דראעז‬‫ואיהו ‪T T‬‬
‫יי׳‪• : ' ,‬‬
‫תרומת ‪T :‬‬
‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬
‫עלינו‪ .‬בדאעז העונה אנו נוטלים‬ ‫מפטרא תהב‪ .‬ביום הכפורים אנן נטלין לה‪,‬‬
‫תרומת ה׳‪ ,‬והוא סוד ע ל ראען‬
‫העונה‪ ,‬עבא מצד הזהב‪ .‬ביום‬
‫ברהא‬
‫‪T‬‬ ‫דירתא‬
‫הכפורים )אמיד ק״ג( ‪T :T :‬‬
‫‪.‬‬ ‫ואיהי יום _ ‪.‬‬ ‫‪. . .‬‬

‫הכפורים אנו נוטלים אותה‪ ,‬והיא‬

‫•‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬
‫לאימא‪ .‬בסכות אנן נטלין לה‪ ,‬ואיהי סכה‬
‫יום הכפוךים עויורעות הבת את‬ ‫סוככת ואגינת עלן‪ ,‬וכתיב )במדבר כט( ביום‬
‫האם‪ .‬בסכות אנו נוטלים אותה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬

‫והיא סכה‪ ,‬סוככת ומגנה עלינו‪,‬‬

‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪. :‬״•‬ ‫‪•• T‬‬
‫העזמיני עצרת תהיה לכם ודא איהי תרומת‬
‫׳‬ ‫‪•• T‬‬ ‫• ‪T‬‬

‫וכתוב ע מ דב ר כט< ביום העומיני‬

‫‪:‬‬ ‫••• ‪•/‬‬ ‫׳‬ ‫‪.‬״• ‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫לי'‬
‫עצרת תהץה לכם‪ ,‬וזוהי תרומת‬ ‫בפסח אוף הכי אנן נטלין לה‪ ,‬ואיהי פסח‪.‬‬
‫ה׳‪.‬‬
‫בפסח אף כך אנו נוטלים אותה‪,‬‬
‫והא אוקימנא‪ ,‬ת א ךגוון דנהורא‬
‫והיא פסח‪ .‬והרי באךנו‪ ,‬סוד הגון‬ ‫תכלא‪ .‬בשבועות אנן נטלין לה‪ ,‬ואיהי עזתי‬
‫על אור התכלת‪ .‬בעזבועות אנו‬ ‫הלחם‪ .‬וכתיב )שמות כ( וידבר אלהים את כל‬
‫נוטלים אותה‪ ,‬והיא עתי הלחם‪,‬‬
‫וכתוב )שמות כ( וידבר אלהים את‬
‫הדברים האלה לאמר‪ ,‬ואנן נטלין מתורה‬
‫כל הךבךים האלה לאמר‪ .‬ואנו‬ ‫שבכתב‪ .‬תורה שבעל פה‪ .‬חמשה עשר באב‪,‬‬
‫נוטלים מתורה עבכתב תוךה‬ ‫ישראל‪T .‬כל‬ ‫• ‪•• T :‬‬
‫בחדוה‪,‬י ‪-‬על ‪:‬בנות‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪:‬‬
‫קיימא‬
‫‪T : 1-‬‬
‫איהו‬
‫עבעל פה‪ .‬ח מעה עער באב‪,‬‬
‫הוא עמד בעמח ה על בנות‬
‫שאר יומין‪ ,‬אינון לתקונא לילה‪ .‬ועל דא אשר‬
‫יעראל‪ .‬כל עאר הץמים הם‬ ‫תקחו מאתם כתיב‪.‬‬
‫לתקון עלה‪ ,‬ולכן כתוב אער‬ ‫כגוונא דאינון מת!יחךין לעילא באחד‪ ,‬אוף‬
‫הקחו מאתם‪.‬‬
‫כמו עהם מתןחךים למעלה‬ ‫בתא‬‫‪T‬‬ ‫לתתא‬
‫‪TT: - :‬‬ ‫אתיחדת‬
‫•‪:‬־‪:‬‬ ‫הכי •איהי‪,‬‬ ‫‪• T‬‬

‫באחד‪ ,‬אף כך היא מתוחדת‬ ‫לאחד‪ .‬למהוי עמחון לעילא חד לקבל חד‪,‬‬
‫למטה בסוד ע ל אחד‪ ,‬להיות‬ ‫קלשא בריף חוא אחד לעילא‪ ,‬לא ןתיב על‬
‫עמם למעלה אחד כנגד אחד‪.‬‬
‫הקדוע ברוך הוא אחד למעלה‬
‫דיקריה‪— ,‬עד דאיחי אתעבידת בתא‬
‫‪ ■.‬ך‪ -‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪.‬ך|‪..‬‬ ‫כורסייא‬
‫‪.‬‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪.‬‬

‫לא יו עב על כסא כבודו‪ ,‬עד‬ ‫לאחד כגוונא ליליה‪ ,‬למהוי אחד באחד‪ .‬והא‬
‫ענעעית בסוד ע ל אחד כמו עלו‪,‬‬ ‫אחד‪.‬‬ ‫ושמו‬ ‫אחד‬ ‫אוקימנא רזא דיי׳‬
‫*‪T *.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪T *.* T : — T T T : 1‬‬
‫להיות אחד באחד‪! .‬הרי באךנו‬
‫הסוד ע ל ה׳ אחד ו ע מו אחד‪.‬‬ ‫ברזא )דף‬
‫‪T T:‬‬
‫דאתאחדא‬
‫‪T-: -‬‬
‫שבת‪,‬‬
‫‪T-‬‬
‫איהי‬
‫•‬
‫דשבת‪,‬‬
‫‪T - :‬‬
‫רזא‬
‫‪77‬‬
‫סוד העבת‪ ,‬היא עבת ענאחזת‬ ‫קל״ה ע״ב( דאח״ד‪ ,‬למשרי עלה רזא דאחד‪.‬‬
‫בסוד ע ל אח״ד‪ ,‬להערות עליה‬
‫‪T‬‬ ‫‪•/ T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫‪T •/‬‬ ‫•••‬ ‫‪:‬‬ ‫צלותא למעלי שבתא‪ ,‬להא אתאחדת‬
‫הסוד ע ל אחד‪ .‬הפלת ערב עבת‪,‬‬
‫עהרי אז מתיחד כסא הכבוד‬ ‫דאח״ד‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T *.• :‬‬
‫בתא‬
‫‪T T:‬‬
‫קדישא‪,‬‬
‫■ ד '‬ ‫‪• T 1• -‬‬
‫כורסייא ‪T‬יקירא‬ ‫‪-1 : :‬‬
‫הקדוע בסוד ע ל אחד‪ ,‬ומתהקנת‬ ‫עלאה‪.‬‬
‫קדישא • ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫מלכא ‪•1-‬‬
‫עלה ‪T : -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫למשרי‬‫ואתתקנת ‪: • :‬‬
‫‪ lT - : • :‬־‬
‫עיערה עליה המלך הקדועז‬ ‫כד עןיל שבתא‪ ,‬איהי את!חלת ואתפרשת‬
‫העליון‪.‬‬
‫כ ש נ י ס ת העבת‪ ,‬היא מתיחדת‬ ‫מסטרא אחרא‪ ,‬וכל לינץ מתעברין מינה‪,‬‬
‫ונפרדת מהצד האחר‪ ,‬וכל הדינים‬ ‫ואיהי אשתארת בלחודא לנהירו קלישא‪,‬‬
‫מה‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫י חשון‬
‫תרומה ־ קל״ה ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ה שבט‬
‫מעבדים ממנה‪ ,‬והיא נקזארת‬ ‫ואתעטרת בכמה עטרין לגבי מלכא קדישא‪,‬‬
‫ביהוד עזל אור קןדו׳ט‪ ,‬ומתעטרת‬
‫בכמה עטרות למלך הקןדוען‪ ,‬וכל‬
‫וכל שולטני רוגזץ ומארי ךלינא כלהו עוקץ‪,‬‬
‫עזליטי הריגז ובעלי הדין כלם‬ ‫)נ״א ואוזעכת מינה( ולית שולטנו אחרא בכלהו‬
‫בוךחים‪) ,‬ומעבדיםממנה( ואין עזלטון‬ ‫עלמין‪ .‬ואנפהא נהירץ בנהירו עלאה‪,‬‬
‫אחר בכל העולמות‪ .‬ופניה‬
‫מאירים באור עליון‪ ,‬ומתעטרת‬
‫וכלהו‬
‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬
‫קדישא‪,‬‬
‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•1-‬‬
‫בעמא‬ ‫‪T - :‬‬
‫לתתא‬
‫‪T- :‬‬
‫ואתעטרת‬
‫למטה בעם הקןדועז‪ ,‬וכלם‬ ‫מתעטרן בנשמתין חלהין‪ .‬כדין שירותא‬
‫מתעפזךים בנעזמות חדעזות‪ .‬אז‬ ‫דצלותא‪ ,‬לברכא לה בחדוה‪ ,‬בנהירו לאנפין‪,‬‬
‫ראעזית התפלה‪ ,‬לברך אותה‬
‫בעזמחה‪ ,‬בפנים מאירות‪ ,‬ולומר‬
‫ולומר ברכו את ץ׳ המבו־רך‪ .‬את ץ׳ דייקא‪.‬‬
‫בךכו את ה׳ המברך‪ .‬את ה׳ דו?ןא‪,‬‬ ‫בגין למפתה לגבה בברכה‪.‬‬
‫כדי לפתח לה בברכה‪.‬‬ ‫בפסוקא‬
‫‪|T‬‬ ‫•‪:‬‬
‫לגבה‬
‫‪T —:‬‬
‫למפתה‬
‫‪ : • :‬־‬
‫קדישא‬
‫‪T‬‬ ‫— ן•‬
‫לעמא‬
‫‪T —:‬‬
‫ואסיר‬
‫‪* 7 :‬‬
‫אליה‬ ‫לפתח‬ ‫לעם ~הקדועז‬
‫ואסור ‪T T‬‬
‫‪T‬‬ ‫־‬
‫בפסוק עזל דין‪ ,‬כמו והוא רחום‬
‫‪7:‬‬
‫ללינא‪ ,‬כגון והוא רחום וגו׳‪ ,‬בגין‬
‫וגו׳‪ ,‬מעזום ^הרי נפךדה מהצד‬ ‫וכל‬
‫׳ ‪T :‬‬
‫אהרא‪,‬‬‫— ‪T—:‬‬
‫דסטרא‬‫‪T : • :‬‬
‫מרזא‬
‫•• ‪T T‬‬
‫אתפרשת‬
‫• ‪ :‬־ ‪ :‬־‬
‫דהא‬
‫‪T :‬‬
‫האחר‪ ,‬וכל בעלי הדינים נפךדו‬ ‫מארי ללינץ אתפרשו ואתעברו מינה‪ .‬ומאן‬
‫והעברו ממנה‪ .‬ומי קזמעורר את‬
‫זה למטה‪ ,‬גורם לעורר כך‬
‫לאתער האי לתהא‪ ,‬גרים לאתערא הכי‬
‫למעלה‪ ,‬והכסא הקדועז לא ןכול‬ ‫לאתעטרא‬
‫‪T: —: • :‬‬
‫יכלא‬
‫‪T :T‬‬
‫קדישא ‪T‬לא‬ ‫‪T‬‬ ‫— ן•‬
‫וכרסייא‬
‫‪T:‬‬ ‫‪:‬‬
‫לעילא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫להתעטר בעטרת קדקזה‪ .‬קזכל‬ ‫לתתא‬
‫‪T-:‬‬ ‫זמנא דמתערי‬ ‫דכל • ‪T :‬‬ ‫דקדושה‪T : ' ,‬‬
‫‪T‬‬ ‫בעטרא • ‪1 :‬‬
‫־ ‪:‬־ ‪TT‬‬
‫ץמן קזמתעוךרים למטה אותם‬
‫בעלי הדין קזהיו מעברים והיו‬
‫אינון מאליהון ללינא‪ ,‬דהוו מתעברן והיו‬
‫הולכים להתחבא בתוך הנקב עזל‬ ‫אזלי כלהו לאתטמרא גו נוקבא לעפרא‬
‫העפר ^ל התהום הגדול‪ ,‬כלם‬ ‫לתהומא _רבא‪ ,‬כלהו תייבין לאשראה‬
‫עזבים לעזרות במקומם‪ ,‬והמקום‬
‫הקדועז מתרחק )ןנךחק( בהם‬
‫בדוכתליהו ואתרחקת )ןאתדסי‪,‬ת( בהו אתר‬
‫מלהיות במנוחה‪.‬‬ ‫נייהא‪.‬‬‫‪TT :‬‬
‫דבעאת‬ ‫‪T‬‬
‫קדישא‬
‫— ן• — ‪T :‬‬
‫ואל תאמר עזזהו לבדו‪ ,‬אלא‬ ‫ולא תימא דדא איהו בלהודוי‪ ,‬אלא לית‬
‫‪..‬‬ ‫‪. ..‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬
‫למעלה‬ ‫התעוךרות‬ ‫עזאין‬
‫להתעורר עד עזיעוראל מעוךרים‬ ‫אתערותא לעילא לאתערא‪ ,‬עד דישראל‬
‫‪..‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫—‬ ‫‪7‬‬ ‫‪._, .‬ך‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.. .‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪.‬‬

‫למפזה‪ ,‬כפי עזבארנו‪ ,‬עזכתוב‬ ‫מתערי לתתא‪ ,‬כמה לאוקימנא‪ ,‬לכתיב‪) ,‬תהלים‬
‫« ה לי ט פא( בכסה ליום חגנו‪ .‬לא‬ ‫פא( בכסה ליום חגנו‪ .‬ליום חג לא כתיב‪ ,‬אלא‬
‫כתוב ליום חג‪ ,‬אלא ליום חגנו‪.‬‬
‫ולכן אסור לעם הקדועז‪,‬‬ ‫ליום חגנו‪ .‬ועל דא אסיר לעמא קדישא‪ ,‬דקא‬
‫■ך|‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫עזמתעטרים בעטרות קדועזות‬ ‫מתעטרן בעטרין קלישין לנשמתין‪ ,‬בגין‬

‫עזל נעזמות כדי לעורר מנוחה‪,‬‬ ‫לאתערא נייחא‪ ,‬לאינון לתערון לינא‪ ,‬אלא‬
‫עזהם יעוררו דין‪ ,‬אלא כלם ברצון‬
‫ואהבה רבה‪ ,‬עזיעוררו ברכות‬
‫כלהו ברעו ורחימו סגי‪ ,‬ליתערון ברכאן עילא‬
‫מעלה ומטה כאחד‪.‬‬ ‫כחדא‪.‬‬‫ותתא ‪T- : -‬‬ ‫‪T- :‬‬
‫ברכו את ה׳ ־ דוקא את‪ ,‬כמו‬ ‫בךכו את יל׳‪ .‬את דליקא‪ .‬כלקאמרן‪ ,‬לא שבת‬
‫עזאמרנו‪ ,‬זו עזבת ׳טל ערב עזבת‪.‬‬
‫ברוך ה׳ המברך ‪ -‬זו יציאת‬ ‫למעלי שבתא‪ .‬ברוך לל׳ המבורך‪ ,‬לא‬
‫הברכות ממקור החיים‪ ,‬ומקום‬ ‫אפיקו לברכאן ממקורא לחיי‪ ,‬ואתר לנפיק‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יא חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ה שבט‬
‫מו‬

‫עזממנו יוצאת כל ההעזקאה‬

‫‪T |T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫•••‬ ‫מניה כל עזלןיו‪ ,‬לאעזלןאה לכלא‪ .‬ובגין זיאיהו‬
‫להקזקות את הכל‪ .‬ומעזום עזהוא‬
‫המקור בסוד ע ל אות הברית‪,‬‬
‫מקודא ברזא ךאת לןיימא‪ .‬קרינן ליה המבו־רך‪,‬‬
‫קוךאים לו המברך‪ ,‬הוא נביעת‬ ‫איהו מבועא ךבירא‪ .‬כיון ךמטו תמן‪ ,‬הא‬
‫הבאר‪ .‬כיון עמגיעים לעם‪ ,‬הרי‬ ‫וזיאי בירא אתמלןא‪ ,‬דלא פסקין מימוי‬
‫הבאר ודאי מתמלאת‪ ,‬עאין‬
‫פוסקים מימיו לעולמים‪.‬‬
‫לעלמין‪.‬‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪:‬‬

‫ולכן לא אומדים ברוך את ה׳‬ ‫ועל דא לא אמרינן‪ .‬ברוך את יך המבו־רך‪,‬‬

‫המברך‪ ,‬אלא ברוך ה׳‪ .‬עאלמלא‬ ‫אלא ברוך יי‪ /‬דאלמלא לא מטי התם‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪P‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T V‬‬
‫לא מגיעה לעם נביעה מהמקור‬
‫העליון‪ ,‬לא מתמלאת הבאר כלל‪,‬‬
‫נביעו ממק^רא עלאה‪ ,‬לא אתמליא בירא‬
‫• •‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫• ‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫* ‪T T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪• :‬‬

‫ועל זה המברך‪ .‬למה הוא‬ ‫כלל‪ ,‬ועל דא המבו־רך‪ ,‬אמאי איהו המבו־רך‪.‬‬
‫המברך? מעום עהוא מעלים‬ ‫בגין דאיהו אעזלים ואעזלןי לעולם ועד‪ .‬עולם‬
‫ומעקה לעולם ועד‪ .‬עולם ועד‬
‫זוהי עב ת ע ל ערב עבת‪ ,‬ואנו‬
‫ועד דא איהו שבת דמעלי שבתא‪ ,‬ואנן הילןעין‬
‫‪T :‬‬ ‫׳‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫••• ‪•/‬‬ ‫•••‬ ‫־ ‪T‬‬

‫תוקעים ברכות במקום ענקךא‬ ‫ברכאן באתר דאלןרי מבורך‪ .‬וכיון דמטאן‬
‫מברך‪ .‬וכיון עמגיעים לעם‪ ,‬כלם‬ ‫התם‪ ,‬כלהו לעולם ועד‪ ,‬ודא איהו ברוך יי׳‬
‫‪T:‬‬ ‫‪P‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫׳‬ ‫‪V T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫לעולם ועד‪ .‬וזהו ברוך ה׳‬
‫המברך‪ .‬עד כאן הגיעו ברכות‬
‫המבורך‪ .‬עד הכא‪ ,‬מטון ברכאן מעלמא‬
‫מהעולם העליון‪ ,‬וכלם לעולם‬ ‫עלאה‪ ,‬וכלהו לעולם ועד‪ ,‬לאתברכא‬
‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪V T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬

‫ועד‪ ,‬להתברך ולהיות מעקה‬ ‫ולאתשלןאה‪ ,‬ולמהוי שלים כךל!א ןאות‪,‬‬

‫ולהיות עלם כראוי‪ ,‬מלא מכל‬
‫הצדדים‪.‬‬
‫מלןא מכל סטרין‪.‬‬
‫ב ח ך ‪ -‬זהו המקור העליון עכל‬ ‫ברוך‪ :‬דא מקורא עלאה‪ ,‬דכל ברכן נפקין‬
‫ממנו‪.‬‬ ‫יוצאות‬ ‫הברכות‬ ‫מניה‪ .‬וכד סיהרא אשהלים‪ ,‬קרינן לה‬
‫וכעהלבנה נעלמת‪ ,‬קוראים‬
‫אותה כך לתחתונים‪ ,‬אבל ברוך‬ ‫הכי לגבי תתאי‪ ,‬אבל ברוך מקורא עלאה‬
‫* ‪T T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪P‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• T‬‬

‫מקור העליון‪ ,‬כפי עאמךנו‪ .‬ה׳ ‪-‬‬ ‫כךקאמרן‪ .‬ין׳ ‪ :‬דא אמצעי ךכל סטרין עלאין‪.‬‬
‫זה אמצעי ע ל כל הצדדים‬ ‫המבורך‪ :‬דא שלמא דביתא‪ ,‬מבועא דבירא‪,‬‬
‫העליונים‪ .‬המברך ‪ -‬זה עלום‬
‫הבית‪ ,‬נביעת הבאר‪ ,‬להעלים‬
‫לאשלמא ולאשקאה כלא‪ .‬לעולם ועד‪ :‬דא‬
‫‪T‬‬ ‫‪V T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T It‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬

‫ולהעקות הכל‪ .‬לעולם ועד ‪ -‬זה‬ ‫עלמא תתאה‪ ,‬דאצטריך לאתברכא‪ .‬ומשחא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T T -‬‬ ‫‪T : T‬‬

‫העולם התחתון עצ‪-‬ריך להתברך‪.‬‬ ‫ורבו דברוך לן׳ והמבורך‪ .‬כלא איהו לעולם‬
‫ועמן ומעתה ע ל ברוך ה׳‬
‫והמברך‪ ,‬הכל הוא לעולם ועד‪.‬‬ ‫ועד‪.‬‬ ‫‪V T‬‬

‫)כלבךף‪ /‬כמו שנאמר )בראשית מט( בן פ'ךת(‬ ‫)מבזידך כמה דאת אמר )בראעזית מט( כז ®זירת( ועל דא‪ .‬ברכה‬
‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫^‬ ‫•‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T:‬‬

‫ולכן הבךכה הזו צריכים כל העם‬ ‫דא‪ ,‬אצטריכו כל עמא לברכא‪ ,‬ובמעלי‬ ‫‪T : T :‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫לברך‪ ,‬ובערב עבת‪ ,‬ברצון הלב‬
‫ובעמחה צריך להתחיל בהחלה‬ ‫שבתא‪ ,‬ברעו דלבא‪ ,‬ובחדוה בעו למשרי‬
‫‪. . . . .‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬
‫ן‬‫■‬ ‫‪.‬‬ ‫‪y‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪7 -‬‬ ‫‪-‬‬

‫בברכה הזו‪ ,‬עהתברך העבת הזו‬ ‫בשרותא בברכה דא‪ ,‬לאתברכא האי שבת‬
‫‪T -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: • :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪T T :‬‬ ‫‪T‬‬

‫על ערב עבת עלילה( מהעם‬ ‫דמעלי שבתא‪) ,‬ליל‪:‬א( מעמא קדישא כדקא‬
‫‪It‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•I-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫הקרוע כךאוי בברכה הזו‪.‬‬
‫ערכו( כעמתחילים יעךאל לברך‪,‬‬ ‫יאות‪ .‬בהאי ברכה‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫קול הולך בכל הרקיעים‪,‬‬ ‫)ם״א ברכו( כד שראן לשראל לברכא‪ ,‬קלא אזלא‬
‫‪t‬‬ ‫‪: t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪It‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪: t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• • t :‬‬ ‫*‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t t‬‬ ‫—‬
‫מז‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יא חשון‬
‫תרומה ־ קל״ה ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ה שבט‬
‫ערב‬ ‫בקדעזת‬ ‫עזמתקדעזים‬ ‫בכלהו רקיעין‪ ,‬ךמת?ןךעזי בלןדועזא ךמעלי‬
‫העזבת‪ :‬אעזריכם העם הקןדו׳‪:‬צ‬
‫עזאהם מבךכים ומקדעזים למטה‬
‫עזבתא‪ .‬זכאין אתון עמא ?ןדיעזא‪ .‬דאתון‬
‫כדי עזיתבךכו ויתלןד׳טו למעלה‬ ‫מברכי ומלןדעזי לתהא‪ ,‬בגין ךלתברכון‬
‫כמה מחנות עליונים קןדועזים‪.‬‬ ‫ולתלןדעזון לעילא‪? .‬מה מ^זתין )דף קל״ו ע״א(‬
‫אעזריהם בעולם הזה‪ ,‬ואקזריהם‬
‫בעולם הבא‪ .‬ולא מבךכים י^יראל‬
‫עלאין לןדיעזין‪ .‬זכאין אינון בהאי עלמא‪.‬‬
‫את הברכה הזו‪ ,‬עד עזמתעטדים‬ ‫וזכאין איפון בעלמא ךאתי‪ .‬ולא מברכי‬
‫בעטרות עזל נעצמות קדועזות‪,‬‬ ‫וע‪t‬ךאל ברכה דא‪ .‬עד ךמתעטרן בעטרין‬
‫כפי עזאמךנו‪ .‬אעזרי העם עזזכו‬
‫להם בעולם הזה‪ ,‬לזכותם לעולם‬
‫ךנעזמתין לןדיעזין כךקאמרן‪ .‬זכאה עמא ת כי‬
‫הבא‪.‬‬ ‫לון בעלמא דין‪ .‬למזכי לון לעלמא ךאתי‪.‬‬
‫בלילה זה עזמועז ^ל החכמים‬ ‫?האי לילןא עזמועזא ךחכימין‪ .‬באלין‬
‫הקןדו׳צות‬ ‫הנעזמות‬ ‫באלו‬
‫עזמתעטרות בהם‪ ,‬ואף על גב‬
‫נעזמתין קדיעזין ךמתעטרן בהו‪ .‬ואף‬
‫עזהרי באךנו והכל אחד‪ .‬ובכל‬ ‫אתר‬‫‪T —:‬‬
‫ובכל‬ ‫‪T:‬‬
‫וכלא —חד‪.‬‬
‫‪T :‬‬
‫אוקימנא‬
‫•|‪T:‬‬
‫דהא‬‫‪T:‬‬
‫—על —גב‬
‫מקום ׳צתמצא לחכמים בדבר‬ ‫דתעזכח לחכימין בהאי מלה‪ .‬בסטרא דא‪.‬‬
‫הזה בצד זה‪ ,‬ולפעמים בצד זה ‪-‬‬
‫הכל הוא אחד‪ ,‬ודברים הללו הרי‬
‫‪. -‬ך‬ ‫‪.‬ך ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪- . .‬ך‬
‫מילי‬ ‫והני‬
‫‪...................‬‬ ‫חד‪T : .‬‬‫איהו ‪-‬‬
‫כלא •‬
‫‪T‬‬ ‫בסטרא ‪T‬דא‪.‬י‬
‫ולזמנין ‪T : • :‬‬
‫‪1 • : • :‬‬

‫כבר באךנו‪ .‬אבל בפעם הזו‬ ‫הא אוקימנא‪ .‬אבל בזמנא דא‪ .‬דמתעטרן‬
‫בנקזמות‬ ‫מתעטךים‬ ‫קזכלם‬ ‫כלהו בנעזמתין ורוחין חךתין יתידין לןדיעזיןי‬
‫ורוחות חד׳צות יתרות קדועזות‪,‬‬
‫אז הוא הזמן קזל העזמועז קזלהם‪,‬‬
‫כדין איהי זמנא ךעזמו^א דלהון‪ .‬בגין דליהלי‬
‫כדי ׳ציהןה קזפע לאותו קזמו׳ט‬ ‫נגידו לההוא עזמושא‪ .‬בנגידו ד?ןדושה‪.‬‬
‫)תשכליש( בקזפע קזל קדקזה במנוחה‬ ‫בנליחא עלאה‪ .‬ויפקון בנליהי לןדישין כךל(א‬
‫עליונה‪ ,‬ויצאו בניהם קדוקזים‬
‫כראוי‪.‬‬ ‫חזי‪.‬‬
‫סוד זה נתץ לחכמים‪ .‬בקזעה‬ ‫בשעתא‬
‫‪T-:-:‬‬
‫לחכימין אתייהיבת‪.‬‬‫‪1 • • - :‬‬
‫רזא ‪T‬דא‬‫‪77‬‬
‫קזנחלק הלילה‪ ,‬בלילה הזה‬ ‫קדשא‬ ‫דא‪.‬‬ ‫בליליא‬ ‫ליליא‪.‬‬ ‫דאתפליג‬
‫‪T :‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪ T:‬י ‪:‬‬ ‫‪• : : • :‬‬
‫הקדועז ברוך הוא רוצה להכנס‬
‫לגן קזלמעלה‪ .‬וסוד זה‪ ,‬בימי החיל‬
‫ורזא‬
‫‪T T:‬‬
‫דלעילא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫•‬
‫בגנתא‬
‫‪T: • :‬‬
‫לאעלא‬
‫‪T —: — :‬‬
‫בעי‬
‫‪•• T‬‬
‫בריף הוא‬
‫‪1 •:‬‬

‫הקדועז ברוך הוא נכנס לגן עדן‬ ‫דא‪ .‬ביומי דחול לןךשא בריף הוא עאל בגנהא‬
‫עם‬ ‫להקזהעקזע‬ ‫קזלמטה‬ ‫ךעדן דלתהא‪ .‬לאשהעשעא עם צדילןלא‬
‫הצדיקים ׳צעזוךים ׳צם‪ ,‬וב׳צבת‪,‬‬
‫באותו ליל עזבת‪ ,‬הקדועז ברוך‬ ‫ךשראן תמן‪ .‬ובשבת‪ .‬בההוא ליללא ךשבתא‪.‬‬
‫הוא נכנס לגן קזלמעלה‪ ,‬בסוד‬ ‫בתא‬
‫׳ ‪T T:‬‬
‫בגנתא •^ עיל‪ T‬א‪.‬‬
‫‪T: • :‬‬
‫בריף הוא ‪T‬עאל‬ ‫‪1 *:‬‬
‫קדשא‬
‫‪T : 1*..‬‬
‫המקור העליון‪.‬‬ ‫עלאה‪.‬‬
‫דמקורא • ‪T T‬‬
‫• ‪T 1 :‬‬
‫משום קזבימי החיל כל נקזמות‬
‫הצדיקים כלן שורות בגן‬ ‫בגין דביומי ךחול‪ .‬כל נשמתין דצדיקלא‬
‫שבארץ‪ ,‬וכשמתקדש היום בערב‬ ‫כלהו‪ .‬בגנהא די בארעא שרלין‪ .‬וכד‬
‫השבת‪ ,‬כל אותם מחנות של‬
‫‪•/‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫־‬ ‫אתקדש יומא במעלי שבתא‪ .‬כל איפון‬
‫מלאכים קדושים שממנים בתוך‬
‫הגן שלמטה‪ ,‬כלם מעלים את‬ ‫משרלין דמלאכין קדישין די ממנן גו גנהא‬
‫אותן נשמות ששורות בתוך הגן‬ ‫דלתהא‪ .‬כלהו סלקין להני נשמתין‪ .‬דשרלין‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יא חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ה שבט‬
‫מח‬

‫הרקיע‬
‫להכניס ‪:‬לא‪ 1‬ת‪ TT •1 1‬־‬
‫־ ‪•:‬‬ ‫קזלמטה‪,‬‬
‫־‪ T‬׳‬ ‫רקיעא‬
‫ההוא ‪T | • :‬‬ ‫דלתהא‪ ,‬לעאלא לגבי ‪-‬‬ ‫גנהא • ‪T - :‬‬ ‫גו • ‪T :‬‬
‫קזעוימד על הגן‪ ,‬ומעזם מזדמנוית‬
‫מךכבות קדועזנת עזסנבבות את‬
‫ךלןיימא על גנהא‪ ,‬ומהמן אזזימנו רתיכין‬
‫כסא הכבוד קזל המלך‪ ,‬ומעלים‬ ‫קדיעזין‪ ,‬ךסחראן כרסי ילןרא ךמלכא‪ .‬וסלקין‬
‫אותם את כל אותן נעזמות לגן‬ ‫לון לכל אינון נעזמתין‪ .‬בגנתא דלעילא‪.‬‬
‫קזלמעלה‪.‬‬
‫כיון קזהרוחות הללו עולות‪ ,‬אז‬
‫כיון ךאלין רוחץ סלקין‪ ,‬כדין רוחץ אחרנין‬
‫רוחות קדועזות אחרות יוךדות‬ ‫לןדיעזץ‪ ,‬נחתין‪ ,‬לאתעטרא בהו עמא‬
‫להתעטר בהם העם הקדועז‪ .‬אלו‬ ‫לןדיעזא‪ .‬אלין סלקין‪ ,‬ואלין נחהין‪.‬‬
‫עולות ואלו יוךדות‪.‬‬
‫ואם תאמר‪ ,‬הרי הגן עזבארץ ביום‬
‫דשבתא‬
‫‪T : — :‬‬
‫כיומא‬
‫‪T‬‬ ‫׳ ‪:‬‬
‫דבארעא‪,‬‬
‫• ‪T : —:‬‬
‫גנהא‬
‫• ‪T:‬‬
‫הימא‪T ' ,‬הא‬
‫•• ‪T‬‬
‫ואי‬
‫‪•:‬‬

‫העזבת יועזב בריקנות בלי נקזמות‬ ‫דצדיקיא‪.‬‬ ‫נשמתין‬

‫• ‪T|- • - : 1 • T :‬‬
‫בלא‬
‫‪T :‬‬
‫בריקנייא‬
‫‪T-|T‬‬
‫יתבא‬
‫‪T :T‬‬
‫צדיקים ‪ -‬לא כך‪ ,‬אלא נעזמות‬ ‫לאו הכי‪ .‬אלא נשמתין אזלין‪^ ,‬תשמתין‬
‫הולכות ונקזמות באות‪ ,‬נקזמות‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬

‫עולות ונקזמות יוךדות‪ .‬נקזמות‬

‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬
‫אתןין‪ .‬נשמתין סלקין‪ ,‬ונשמתין נחתין‪.‬‬
‫הולכות מתוך הגן‪ ,‬ונקזמות באות‬ ‫נשמתין אזלין מגו גנהא‪^ ,‬תשמתין אתןין לגו‬
‫לתוך הגן‪ .‬כל אותן נקזמות‬ ‫גנתא‪ .‬כל אינון נשמתין ךצדילןןיא‪ ,‬דמתלבנן‬
‫הצדיקים קזמתלבנות בימות‬
‫התל‪ ,‬וטרם קזנכנסו לתוך הגן‪,‬‬
‫ביומי דהול‪ ,‬ועד לא ע ^ ו לגו גנתא‪ ,‬כשעתא‬
‫בקועה קזאלו יוצאות ‪ -‬אלו‬ ‫ךאלין נפקין‪ ,‬אלין עאלין וגנהא לא אשהאר‬
‫נכנסות‪ ,‬והגן לא נקזאר ריק‪ ,‬בסוד‬ ‫הלקהו‪.‬‬ ‫ביום‬ ‫הפנים‬ ‫ברזא דלהם‬ ‫בריקניא‪.‬‬
‫• ‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫— ‪• T‬‬ ‫‪T T:‬‬ ‫—ן ‪T :1:‬‬ ‫‪:‬‬
‫לחם הפנים ביום הלקחו‪.‬‬
‫ואם תאמר‪ ,‬כקזחוץדים בימות‬ ‫ואי הימא‪ ,‬כד אהדרו ביומי דחול‪ .‬במה )נ״א‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫_‬ ‫‪7‬‬ ‫■ד‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫החל‪ ,‬במה )כמה( נמקזכים‬ ‫במה( אתמשכן דוכהי לארכא ופותיא‬

‫‪T:‬‬ ‫‪T : T :‬‬ ‫‪l‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪— :‬‬

‫המקומות לארך ולרחב ולרום‬ ‫דרזא‬ ‫כגוונא‬ ‫אתידע‪.‬‬ ‫ולא‬ ‫בגנתא‪,‬‬ ‫ורומא‪,‬‬
‫‪TT:‬‬ ‫‪T :-:‬‬ ‫•‪::‬־‬ ‫' ‪T :‬‬ ‫‪T:•:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬
‫בגן‪ ,‬ולא נודע? כמו סוד ארץ‬
‫הצבי‪ ,‬קזהיתה נמקזכת לכל‬ ‫ךארץ הצבי‪ ,‬ןיהוה אתמשך לכל סטרין ולא‬
‫הצךדים ולא נודע‪ .‬כמו הצבי‪,‬‬ ‫אתידע‪ .‬כגוונא ךצבי‪ ,‬דכל מה ךאתרבי‪,‬‬
‫קזכל מה ^גדל‪ ,‬עורו גדל לכל צד‬ ‫משכיה אתרבי לכל סטר‪ ,‬ולא אתיידע‪ .‬ואית‬
‫ולא נכר‪ .‬דעו כמה נקזמות‪ ,‬קזכיון‬
‫קזעולות‪ ,‬עזוב לא יוךדות‪.‬‬ ‫כמה נשמתין‪ ,‬דכיון ךסלקין‪ .‬תו לא נחהין‪.‬‬
‫נשמות עולות ונקזמות יוךדות‬ ‫נקמתין סלקיזי ^תשמתין נחתין‪ ,‬לאתעטרא‬
‫להתעטר בהן העם הקדוש‪.‬‬ ‫קדישא‪ .‬ו ב מ ^י שבתא‪,‬‬ ‫עמא‬ ‫‪:‬בהו‬
‫‪7 T- -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•1-‬‬ ‫‪T -‬‬
‫ובערב שבת הוא גלגול הנשמות‪,‬‬
‫אלו הולכות ואלו באות‪ ,‬אלו‬ ‫גלגולא ךנשמתין איהיי אלין אזלין‪ .‬ואלין‬
‫עולות ואלו יוךדות‪ .‬מי ראה כמה‬ ‫אתןין‪ ,‬אלין סלקין ואלין נחהין‪ .‬מאן חמי‬
‫מךכבות קדושות שמשוטטות‬
‫לכאן ולכאן‪ .‬כלן בשמחה‪ ,‬כלן‬
‫כמה ךתיכין קדישין‪ ,‬די משטטי לכאן ולכאן‪.‬‬
‫בךצון באלו הנשמות לעטר את‬ ‫כלהו בחרוה‪ ,‬כלהו ברעו‪ ,‬באלין נשמתין‬
‫העם הקדוש‪ ,‬לעטר לכמה‬ ‫לכמה‬
‫‪T —:‬‬
‫לאעטרא‬
‫‪T: : —:‬‬
‫קדישא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫— ן•‬
‫לעמא‬
‫‪T —:‬‬
‫לאעטרא‬
‫‪T: : —:‬‬
‫צדיקים‪ ,‬גן העדן שלמטה‪ ,‬עד‬ ‫צדיקןיא‪ ,‬גנהא ךעדן לתתא‪ ,‬עד שעתא‬
‫שעה שהכרוז עומד וקורא‪:‬‬
‫••‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬

‫מקדש מקדש‪ .‬אז נמצאת מנוחה‬

‫‪T -‬‬ ‫‪T T‬‬
‫ךכרוזא קאים‪ ,‬וקארי מקודש מקודש‪ .‬כדין‬
‫ושוכך הכל‪ .‬וכל ךשעי הגיהנם‬ ‫נליחא שכיח‪ ,‬ושכיכו לכלא‪ .‬וחייבי גיהנם‬
‫מט‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יא חשון‬
‫תרומה ־ קל״ו ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ה שבט‬
‫עזוככים במקומם ויען להם‬
‫‪V T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫כלהו מעזהככי בדוכהליהו‪ ,‬ואית לון נייחא‪.‬‬
‫מנוחה‪ .‬וכל הנעזמות מתעטרות‪,‬‬
‫׳‬ ‫• ‪ :‬־ ‪:‬‬

‫אלו למעלה ואלו למטה‪ .‬אעזרי‬

‫‪T‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫ונעזמתין כלהו מתעטרן‪ ,‬אלין לעילא ואלין‬
‫העם עזז‪-‬ה חלקם‪.‬‬ ‫‪It :‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪V V‬‬ ‫‪T T‬‬
‫להון‪.‬‬
‫‪1‬‬ ‫דהולקא ‪T‬דא ‪:‬‬
‫‪|TT‬‬ ‫עמא‪: ',‬‬
‫‪T -‬‬ ‫זכאה‬
‫לתהא‪T T - .‬‬ ‫‪T- :‬‬
‫בחצות ליל עזבת‪ ,‬כעזהחכמים‬ ‫?פלגות ליללא ךמעלי שכתא‪ ,‬דחכימין‬
‫מתעוךדים לתעזמיעזם‪ ,‬אותה רוח‬
‫בה‬ ‫עזמתעפזוים‬ ‫עליונה‬
‫מתערין לעזמועזא דלהון‪ .‬ההוא‬
‫כעןמתקזיען היום‪ ,‬בעזעה עזהם‬ ‫רוחא עלאה‪ ,‬דמתעטרן כיה‪ ,‬כד יומא‬
‫יעזנים במטותיהם‪ ,‬והנעזמות‬ ‫אתלןדעז‪ ,‬בעזעתא ךאינון נלימי בעךסליהו‪,‬‬
‫האחרות עזלהם רוצות לעלות‬
‫לךאות בכבוד המלך‪ ,‬אז אותה‬
‫ונעזמתין אחרנין דלהון‪ .‬כעאן לסללןא‬
‫רוח עליונה עזיורדת בערב עזבת‪,‬‬ ‫למחמי ביל^רא ךמלכא‪ .‬כדין ההוא רוח עלאה‬
‫נוטלת אותה נעזמה‪ ,‬ועולים‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V V‬‬ ‫דנהית במעלי שבתא‪ ,‬נטיל ההיא נעזמתא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫—‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫למעלה‪ ,‬ורוחצת נעזמה אחרת‬
‫בבעומים עזל גן העדן‪ ,‬ועזם רואה‬
‫וסלקין לעילא‪ ,‬ואתסהיא נשמתא אהרא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫• ‪: — 1:‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪••:‬‬ ‫• ‪1 1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫מה עזרואה‪.‬‬ ‫בבוסמין דגנתא ךעדן‪ ,‬ותמן חמי מה דחמי‪.‬‬

‫וכשיורדת לעזרות במקומה‬ ‫וכד נחתא לאשראה בדוכההא בפלגות‬
‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪ :‬־‬
‫בחצות הלילה‪ ,‬אותה נעזמה עזבה‬
‫אותם‬ ‫וצריכים‬ ‫למקומה‪,‬‬
‫לדוכההא‪.‬‬
‫‪TT:‬‬ ‫‪:‬‬
‫תבאת‬‫‪—T‬‬
‫נשמתא‬
‫• ‪T T :‬‬
‫ההיא‬ ‫ליליא‪,‬‬
‫• • ‪• — ' T :‬‬

‫החכמים לומר פסוק אחד עזל‬

‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬
‫ובעי לאינון )דף קל״י ע״ב( חכימין לומר‪ ,‬חד‬
‫התעוךרות עזל אותה רוח עליונה‬ ‫פסוקא דאתערותא‪ ,‬דההוא רוחא עלאה‬
‫• ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪|T‬‬ ‫‪:‬‬
‫קדועזה עזל עטרת העזבת‪ ,‬כמו‬
‫)ישעיה ‪ (KD‬רוח ה׳ אלהים עלי יען‬ ‫?ןדישא ךעטרא ךשבתא‪ ,‬כגון‪) ,‬ישעיה סא( רים זד‬
‫מעזח ה׳ אותי לבעזיר ענךים וגו׳‪.‬‬ ‫אלהים עלי יען משח יי׳‪ ,‬אתי לבשר ענוים‬
‫‪■ — .‬ך‪.‬‬ ‫׳‬ ‫‪T:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1 ------- T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪•.•:‬‬

‫)יחזקאל א< בלכתם ילכו ובעמדם‬

‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•• ••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: V :‬‬ ‫*‬ ‫וגו׳‪) .‬יחזקאל א( בלכתם ללכו ובעמדם לעמדו‬
‫יעמדו ובהנקזאם מעל הארץ וגו׳‪,‬‬
‫אל אעזר יהןה עזמה הרוח ללכת‬ ‫ובהנשאם מעל הארץ וגו׳‪ ,‬אל אשר להלה שם‬
‫ןלכו וגו׳‪ .‬מעזום עזמתעטרות‬ ‫הרוח ללכת ללכו וגו׳‪ .‬בגין דמתעטרן בההוא‬
‫בהתעוךרותם‬ ‫רוח‬ ‫באותה‬ ‫רוחא‪ ,‬באתערותא דלהון בחרוה דשמושא‪,‬‬
‫לעזמחת ההעזמיעז‪ ,‬ויהןה עזפע‬
‫עזל אותה רוח עליונה של העזבת‬
‫ולהא נגידו דההוא רוח עלאה ךשבתא‪,‬‬
‫באותו העזמיש מצוה‪.‬‬ ‫בההוא שמושא דמצוה‪.‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫ך ב המנונא סבא‪ ,‬כעזהןה עולה‬ ‫רב המנונא סבא‪ ,‬כד הוה סליק מפהרא‬
‫‪: T‬־־ד‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫—‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬
‫מהנהר בערב שבת‪ ,‬הןה יושב‬
‫רגע אחד ומרים עיניו‪ ,‬והןה שמח‬ ‫במעלי שבתא‪ ,‬הוה יתיב רגעא חדא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫‪ :‬־ **‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫והןה אומר שהןה יושב לראות‬ ‫וזקיף עינוי‪ ,‬והוה חדי‪ ,‬והוה אמר‪ ,‬דהוה‬
‫את שמחת המלאכים העליונים‪,‬‬ ‫לתיב‪ ,‬למחמי חדוה ךמלאכי עלאי‪ .‬אלין‬
‫אלה עולים ואלה יורדים‪ .‬ובכל‬
‫ערב שבת יועזב אךם בעולם‬ ‫סלקין‪ ,‬ואלין נחתין‪ .‬ובכל מעלי שבתא‪ ,‬לתיב‬
‫הנעזמות‪ .‬אעזרי מי שיודע בסוד‬ ‫בר נש בעולם הנשמות‪ .‬זכאה איהו מאן דידע‬
‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫|‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T T -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬

‫רבונו‪.‬‬ ‫ברזין דמאריה‪.‬‬

‫כשמאיר היום ביום שבת‪ ,‬עלןת‬
‫השמדזה עולה בכל העולמות‬ ‫כד נהיר יממא ביומא דשבתא‪ ,‬סליקו דחדוה‬
‫‪T : • . • :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪• T‬‬

‫במנוחה בשמחה‪ .‬א! )תחלים יט(‬ ‫סליק בכלהו עלמין‪ ,‬בנליחא בחדוה‪ .‬כדין‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יא חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ה שבט‬
‫היזמים מספרים כב‪ 1‬ד אל‬ ‫)תהלים יט( ה^מלם מספרים כבו־ד אל ומע^ה‬
‫ומעע(ה יךיו מגיד הרקיע‪ .‬מי‬
‫העזמים ? אלו קזמים קזהעזם‬
‫ןדיו מגיד הרקיע‪ .‬מאן עזמלם‪ .‬אלין עזמלם‪,‬‬
‫העלי‪1‬ץ נךאה בהם‪ ,‬קזהעזם‬ ‫דעזמא עלאה אתחזי בהו‪ ,‬דעזמא קדיעזא‬
‫‪T‬‬ ‫‪• 1-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪ : :‬־ • •‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫הקדועז רעזום בהם‪.‬‬

‫‪••• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪|T -‬‬ ‫אתךעזים בהו‪.‬‬
‫מספךים ‪ -‬מה הם מספדים ? אם‬
‫תיאמר כמי קזמדבר ספור דברים‬
‫מספדים‪ ,‬מאי מספרים‪ ,‬אי תימא כמאן‬
‫‪ -‬לא כך‪ .‬אלא עזמאירים ונוצצים‬ ‫דמעזהעי ספור דברים‪ .‬לאו הכי‪.‬‬
‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪*T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫בהתנוצצות עזל אור עליון‬ ‫אלא ךנהרין ונציצין בנציצו לנהורא עלאה‪,‬‬
‫ועולים בעזם עכולל באור ^ל‬
‫עזלמות עליונה‪.‬‬
‫וסלקין בקזמא‪ ,‬דכליל בנהירו דעזלימו‬
‫ומה הוא הספור? עזנוצצים באור‬ ‫עלאה‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬

‫קזל קזלמות הספר העליון‪ .‬ולכן‬ ‫ומאן איהו ספור‪ .‬דנצצי בנהירו דקזלימו‬
‫עולים בעזם קזלם‪ ,‬ומאירים באור‬
‫בהתנוצצות‬ ‫עזלם‪ ,‬ונוצצים‬ ‫ךספר עלאה‪ .‬ובגין כך‪ ,‬סלקין בעזמא‬
‫קזלמה‪ .‬הם נוצצים ומאירים‬ ‫עזלים‪ ,‬ונהרין בנהירו עזלים‪ ,‬ונצצי בנציצו‬
‫בעצמם מתוך אור עזל התנוצצות‬ ‫עזלים‪ .‬אעהו מנצצי ובהרי בגרמליהו‪ ,‬מגו‬
‫הספר העליון‪ ,‬ונוצצים ומאירים‬
‫לכל צד וצד )לכל כבוד ןכבוד(‬
‫נהירו ךנציצו לספר עלאה‪ ,‬ונצצי ובהרי לכל‬
‫עזנךבקים בו‪ .‬קזהרי מהם‪ ,‬מאותה‬ ‫סטר וסטר)נ״אלכלכב‪1‬דובג‪1‬ד( דמתדבקן ביה‪ ,‬ךדוא‬
‫ספיריות ואור מאירה כל טבעת‬ ‫מנייהו‪ ,‬מההוא ספירו ונהירו‪ ,‬נהיר כל עזקא‬
‫‪■ .‬ך|‬ ‫‪.‬‬ ‫■ד‬ ‫■ד•‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬
‫וטבעת ונוצצת בהתנוצצות‪,‬‬
‫מעזום קזביום הזה מתעפזרים‬ ‫ועזקא‪ ,‬ונציץ בנציצו‪ ,‬בגין דבהאי יומא‬
‫העזמים ועולים בעזם הקדוען‬ ‫מתעטרן עזמלם‪ ,‬וסלקין בעזמא קדיעזא‪ ,‬להיר‬
‫יותר מבקזאר הןמים‪.‬‬ ‫מעזאר יומין‪.‬‬
‫ומןגשה ןךיו ‪ -‬אותו הטל העליון‬
‫שמאיר מכל הצדדים הגנוזים‪,‬‬ ‫ידיו‪— ,‬ההוא טלא עלאה‪ ,‬דנהיר מכל‬
‫‪-.‬ך‬ ‫‪7‬‬
‫^ ‪ . .‬ך ‪.‬‬ ‫ומעשה‬ ‫‪..‬ך‪.‬ך‬ ‫_‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‪.‬ך‬ ‫‪-‬‬

‫שהוא מעשה ןדיו‪ ,‬ותקונו ‪-‬‬ ‫סטרין גניזין‪ ,‬דאיהו מעשה לדיו‪,‬‬
‫שמתתקן ביום הזה מכל שאר‬ ‫ותקונא דיליה‪ ,‬דמתתקנא ביומא דא מכל‬
‫‪T l‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪::‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫׳‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫הןמים‪.‬‬
‫מגיד הרקיע ‪ -‬מה מגיד ? מושך‬ ‫שאר יומין‪.‬‬
‫ושופע למטה מראש המלך‪ ,‬מלא‬ ‫מגיד הרקיע‪ .‬מאי מגיד‪ .‬משיך ונגיד לתתא‪,‬‬
‫מכל צךדיו‪ .‬הרקיע ‪ -‬אותו הרקיע‬
‫שהוא מבוע הבאר‪ ,‬וזהו אותו‬
‫מרישא דמלכא‪ ,‬מליא מכל סטרוי‪.‬‬
‫‪. .‬‬ ‫‪■.‬ך‬ ‫‪T : -‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••••‬

‫נהר שיוצא מעדן‪ ,‬וזהו ששופע‬ ‫הרקיע‪ ,‬ההוא רקיע‪ ,‬דאיהו מבועא דבירא‪.‬‬
‫‪T • • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫_‬ ‫‪7 _ | .‬‬ ‫‪.‬ך‪.‬ך‬

‫ומושך למטה שפע של טל עליון‬
‫שמאיר ונוצץ בהתנוצצות מכל‬
‫לנגיד ומשיך לתתא‪ ,‬נגידו ךטלא עלאה‪,‬‬
‫הצךדים‪ .‬והרקיע הזה משפיע לו‬
‫במשיכה של אהבה ותשוקה‬
‫להשקות השקאת השמחה לערב‬
‫שבת‪ .‬וכששופע ומושך אותו‬
‫הטל של הבדלה‪ ,‬הכל )שופע( מלא‬
‫ושלם באותיותיו הקדושות בכל‬
‫אותם שבילים קדושים‪ .‬כיון‬
‫ודא איהו ההוא נהר תפיק מעדן‪ ,‬ודא איהו‬
‫לנהיר ונציץ בנציצו מכל סטרין‪ .‬ודא רקיע‬
‫אנגיד ליה במשיכו דרחימו ותיאובתא‪,‬‬
‫לאשקאה שקיו דחלוה‪ ,‬למעלי שבתא‪ .‬וכד‬
‫נגיד ומשיך ההוא טלא לבדולחא‪ ,‬כלא )נגיד(‬
‫מללא ושלים באתווי קלישין‪ ,‬בכל אינון‬
‫נא‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יב חשון‬
‫תרומה ־ קל״ו ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ה שבט‬
‫עזהבל מתחבר בו‪ ,‬נע^ה בו דרך‬ ‫שבילין לןדיעזין‪ .‬כיון דכלא אתחבר ביה‪,‬‬
‫להקזקות ולברך למטה‪.‬‬
‫יום ליום ‪ -‬יום ליום וטבעת‬
‫אתעביד ביה ארחא לאעזקאה ולברכא לתתא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪: t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪It‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪: t‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪t‬‬ ‫• ‪:‬‬

‫לטבעת‪ .‬עכ׳טו מדבר הכתוב‬ ‫יום ליום ‪ :‬יומא ליומא‪ ,‬ועזקא לעזקא‪ .‬העזהא‬
‫‪It :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪It‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪- :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬

‫בדרך פרט איך העזמים מספדים‬ ‫מעזהעי ל^רא בארח פרט‪ ,‬היך עזמלם‬
‫ומתקןנים בספיריות ובהתנוצצות‬
‫עליונה לכבוד הזה‪ ,‬ואיך עזופע‬
‫מספרים ומתקןנין בספירו ובנציצו עלאה‬
‫ומועזך אותו הרקיע עזפע עזל טל‬ ‫להאי כבוד‪ ,‬והיך נגיד ומעזיך ההוא ךקיעא‪,‬‬
‫עליון‪ .‬ואומר‪ ,‬יום ליום יביע‬ ‫נגידי דטלא עלאה‪ .‬ואמר‪ ,‬יום ליום יביע‬
‫‪-‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫* ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬
‫אמר‪ .‬יום ליום ו ד ת ה ל ד ת ה‪,‬‬
‫אמר‪ .‬יומא ליומא‪ .‬ודרגא לדרגא‪ .‬לחיה )ם״א‬
‫יחוה)אוחז( להכלל זה בזה ולהאיר‬
‫זה מזה מאותה ספידיות‬ ‫א‪1‬חז( לאתכללא דא בדא‪ .‬ולאתנהרא דא מן‬
‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1—: T : • :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫העזמים‬ ‫ומאירים‬ ‫עזנוצצים‬ ‫דא‪ ,‬מההיא ספירי למנצצי ומנהרי עזמלם‪,‬‬

‫לכבוד הזה‪! .‬ביע ‪ -‬כמו עזנאמר‬
‫מבע אתעבד וגו׳‪ .‬ממהרים‬
‫להאי כבוד‪ .‬יביע‪ :‬כמה דאת אמר מבע‬
‫‪T -‬‬ ‫‪• • T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪T‬‬

‫להאיר זה מזה ולהתנוצץ זה מזה‬ ‫אתעביד וגו׳‪ .‬אוחי לאנהרא דא מן דא‪,‬‬

‫מאותו ספיריות והתנוצצות‪.‬‬ ‫ילאתנצצא דא מן זיא‪ ,‬מההיא ספירי ינציצי‪.‬‬
‫אמ״ר ‪ -‬כלל ע ל האותיות‬
‫והעבילים עיוצאים מאב ואם‪,‬‬
‫אמ״ר‪ :‬כללא דאתוון ישבילץ דנפקין מאבא‬
‫ואותו ראע עיוצא מהם‪ ,‬עהוא‬ ‫ואימא‪ .‬וההיא ריעזא ךנפיק מנליהי‪,‬‬
‫בץ בכור‪ .‬אלף ‪ -‬אבא‪ .‬וכעהוא‬ ‫דאיהי ברא ביכרא‪ .‬אלף‪ :‬אבא‪ .‬וכד איהי‬
‫עולה ויוךד‪ ,‬מתחברת מ׳ עם א׳‪,‬‬
‫והיא אם‪ .‬ר׳ ‪ -‬י א ע חבכור‪.‬‬
‫סליק ונחית‪ .‬אתחברת מ׳ בהדי א׳‪ ,‬ואיהי אם‪.‬‬
‫כעמתחברות כל האותיות ‪-‬‬ ‫ר׳ ‪ :‬רישא ביכרא‪ .‬כד מתחברן אתוון כלהו‪,‬‬
‫אמר‪ .‬זה אור ע ל אב ואם וחבן‬ ‫אמר‪ .‬דא נהירי דאבא ואימא יברא ביכרא‪,‬‬
‫‪T :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬
‫הבכור‪ ,‬ומאירים זה בזה בחבור‬
‫אחד‪ .‬עולט ביום העבת‪ .‬ולכן‬
‫ונהרין דא בדא בחבירא חדא‪ .‬שלטא ביומא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T :‬‬

‫חבל נכלל זה בזה‪ ,‬כדי להיות‬ ‫ךשבהא‪ .‬ועל דא כלא אתכליל דא בדא‪ ,‬בגין‬
‫אחד‪ .‬ולכן ממהרים זה בזה אותו‬ ‫למהוי חד‪ .‬ובגין כך אוחי דא בדא‪ ,‬ההיא‬
‫אמר‪ ,‬עליט עליון‪ ,‬להיות חכל‬
‫אחד•‬
‫אמר שליטי עלאה‪ ,‬למהוי כלא חד‪.‬‬
‫וכשכל זה נעפע ונמעך לרקיע‬ ‫ןכד כל האי אתנגיד ואתמשך להאי רקיע‪,‬‬
‫הזה‪ ,‬אז הוא מעקה ומאיר‬ ‫כדין איהי אשקי ואנהיר לתהא‪ ,‬להאי‬
‫למטה‪ ,‬לכבוד אל הזה‪ ,‬לעעות‬
‫תולדות בךיוקן אותם העמים‬ ‫כבוד אל‪ ,‬למעבד הולדין בךייקנא ךאינין)דף‬
‫עמאירים לאותו כבוד אל‪) .‬חהו‬ ‫קל״ז ע״א( שמלם‪ ,‬דנהרין לההיא כבוד אל‪) .‬ולא‬
‫שכתוב(‬ ‫הוא ךכתיב(‪.‬‬
‫ולילה ללילה יחוה דעת ‪-‬‬
‫מךכבותיה)זולזס עהן גוף חכסא‪,‬‬ ‫ולילה ללילה יחלה דעת‪ ,‬ךתיכין דילה‬
‫)לא לדא(‬
‫וכלן נקראות לילות‪ ,‬כמו ענאמר‬ ‫דאינין גופא דכךסןיא‪ .‬וכלהו אקרין‬
‫)תהליםטז( אף לילות יסרוני כליותי‪.‬‬ ‫לילות‪ ,‬כמה ךאה אמר)תהלימטז( אף לילות יסרוני‬
‫ימים‪ ,‬יום‬
‫׳‬ ‫נקראת ‪• T‬‬
‫עליונה • ‪••1:‬‬
‫מרכבה ‪T : •/‬‬
‫‪T T : •/‬‬
‫ליום‪ .‬מךכבה החתונה נקראת‬ ‫כליותי‪ .‬רתיכא עלאה‪ ,‬אתקרי ימים‪ ,‬יום ליום‪.‬‬
‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪••I:‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫׳‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬

‫לילות‪ ,‬לילה ללילה‪.‬‬ ‫רתיכא תתאה‪ ,‬אקרי לילות‪ ,‬לילה ללילה‪.‬‬

‫‪T : -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T : -‬‬ ‫׳‬ ‫••‬ ‫‪••I:‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יב חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ה שבט‬
‫נב‬

‫יחוה זיעת‪ .‬יחוה ‪ -‬יחיה‪ .‬יחיה‬ ‫לחוה‪ .‬דעת‪ ,‬לחוה ‪ :‬לחיה‪ .‬יחיה תולדין‪ ,‬דאינון‬
‫תולדות‪ ,‬עזהם )בהם( עזמים‪ .‬ואם‬
‫תאמר‪ ,‬יחוה לא יחיה ‪ -‬םא וךאה‪,‬‬
‫)נ״אבאינח( עזמים‪ .‬ואי תימא‪ ,‬יחרה לאו‬
‫‪T‬‬ ‫־ •‪*.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪T‬‬

‫כתוב ) ב ר א שי ת ג< ויקרא האדם עזם‬

‫••‬ ‫‪T T T‬‬ ‫־ • ‪T| :‬‬ ‫‪T‬‬
‫יהיה‪ .‬תא הזי‪ ,‬כתיב )בראשית ג( ויהרא האדם‬
‫‪..‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬ח ־‬ ‫‪• -‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫אעזהו חוה‪ ,‬כי היא היתה אם כל‬ ‫אשתו־ הוה‪ ,‬כי היא היתה אם כל הי‪ .‬הוה‬
‫—■ך‬ ‫■ך‬ ‫■ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫*‬ ‫•‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬

‫חי• חוה וחיה במלה אחת עולים‪.‬‬ ‫והיה במלה חדא סלקין‪ .‬ועל דאסתלק )נ״אךא‬
‫ועל עזהכזהלקה )זה הסתלקה( י'‬ ‫‪1 1 • : -‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪- :‬‬

‫ונכנסה ר‪ ,‬עזהוא כראוי‪ ,‬עזהרי ר‬ ‫אסתלק( י׳‪ ,‬ועייל ו׳‪ ,‬דאיהו כךלןא לאו־ת‪ ,‬דהא ו׳‬
‫הוא חיים !דאי‪ ,‬ועל זה חוה‬ ‫איהו חלין וזיאי‪ ,‬ועל דא חוה וחלה‪ ,‬י׳)ס״אזעירא‬
‫וחיה‪ ,‬י׳)קטנה נוטלת( נוטלת חיים‬
‫?טלא( נטלא חיץ מן ד‪ .‬אוף הבא‪ ,‬לחוה‪ ,‬לחלה♦‬
‫מר‪ .‬אף כאן יחוה ‪ -‬יחיה‪.‬‬
‫דעת ‪ -‬זהו סוד חעזמים‪ .‬מה‬ ‫שמים •שית‬
‫‪•-T‬‬ ‫דשמים‪- .‬מה‬
‫‪• - T :‬‬ ‫רזא‬
‫איהו ‪T T‬‬
‫דעת‪T :‬דא •‬
‫‪^ 7‬‬
‫עזמים עזעזה צדדים‪ ,‬אף כאן‬ ‫סטרין‪ ,‬אוף הכא שית סטרין‪ ,‬באיפון‬
‫עזעזה צדדים באותן תולדות‬
‫עזיחיה כמו ^לו‪ .‬ולכן יום ליום‬
‫תולדין דקא יחיה כגוונא דיליה‪ ,‬ועל דא יום‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•.* -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪lT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• T‬‬

‫נכלל ב ד ת ה עליונה ‪ -‬אמ״ר‪.‬‬ ‫ליום אתכליל בדרגא עלאה אמ״ר‪ .‬ולללה‬

‫ולילה ללילה ‪ -‬בסוד עזל הזכר‬ ‫ללילה ברזא דדבורא‪ ,‬דקא נהיר לה דאיהו‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫|‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪T : - :‬‬
‫עזמאיר לה‪ ,‬עזהוא ^זמו )שמים(‪,‬‬
‫דעת‪.‬‬
‫שמיה )נ״אעמים‪ (,‬זיעת‪.‬‬
‫ומשום עזאמר חזה הוא סוד‬ ‫ובגין דהאי אמר רזא עלאה איהו‪ ,‬ולא בשאר‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫•‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫ן‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫עליון‪ ,‬ולא כעזאר האמירות‪ .‬חזר‬ ‫אמירן‪ ,‬אהדר ל^רא עליה ואמר‪ ,‬אין‬
‫עליו חפסוק ואמר‪ ,‬אין אמר ואין‬
‫רבדים‪ ,‬כעזאר אמירות הע ץם‪.‬‬ ‫אמר ואין דברים‪ ,‬כשאר אמירן ךעלמא‪ .‬אלא‬
‫אלא האמר חזה הוא סוד עליון‬ ‫האי אמר‪ ,‬רזא עלאה איהו‪ ,‬בדרגין עלאין‪,‬‬
‫?דרגות עליונות‪ ,‬עזאין עזם‬ ‫דלית המן אמירן וךברים‪ ,‬ולא אשתמעו‪,‬‬
‫אמירות ודבדים‪ ,‬ולא נעזמעו‬
‫כעזאר חדךגות עזחן סוד האמונה‪,‬‬
‫כשאר דרגין דאינון רזא ךמהימנותא‪ ,‬דאיפון‬
‫עזהן קול עזנעזמע‪ .‬אבל אלה לא‬ ‫קלא דמשתמע‪ ,‬אבל הני לא )בראשית נ׳( אשהמעו‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫׳‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪|T‬‬

‫נעזמעו לעולמים‪ ,‬וזהו עזכתוב‬ ‫לעלמין‪ ,‬והלינו לכתיב בלי נשמע קולם‪.‬‬
‫בלי נעזמע קולם‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬

‫א ב ל בכל הארץ ןצא קום‪ ,‬אף על‬

‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫אבל בכל הארץ לצא ל^ום‪ ,‬אף על גב דאינון‬
‫גב עזהם נכזהדים עליונים עזלא‬ ‫טמירין עלאין‪ ,‬דלא אתלידעו לעלמין‪,‬‬
‫השפע‬ ‫ל על מי ם‪,‬‬ ‫נוףעו‬ ‫נגידו ומשיכו דלהון‪ .‬אתמשך ואתנגיד‬
‫וחמעזיכה שלהם נמעזך ושופע‬
‫למטה‪ .‬ומשום אותה מעזיכה ןש‬ ‫לתהא‪ .‬ובגין ההוא משיבו‪ ,‬אית לן מהימנותא‬
‫לנו אמונה עזלמה ב ע ^ס חזה‪,‬‬ ‫שילימתא‪ ,‬בהאי עלמא‪ ,‬וכל בני עלמא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• • :‬‬

‫וכל בני העולם כ!דבדים סוד‬ ‫משתעו ת א למהימנותא לקולשא בריף הוא‪,‬‬
‫אמונות הקדוש ברוך הוא באותן‬
‫דךגות כאלו נתגלו ולא היו‬ ‫באיפון דרגין‪ ,‬כאילו אתגללין‪ .‬ולא היו’‬
‫נסתדים וגנוזים‪ .‬וזהו ובקצה תבל‬ ‫טמידין וגנמין‪ ,‬והלינו ובקצה תבל מליהם‪,‬‬
‫מליהם ‪ -‬מראש הע ^ס עד סוף‬ ‫מרישא דעלמא‪ ,‬עד סייפי עלמא משהעאן‬
‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•••*‬
‫העולם מדבדים אותם חכמי חלב‬
‫באותן דרגות גנוזות‪ ,‬אף על גב‬ ‫אינון הכימי לבא‪ ,‬באיפון דרגין גניזין‪ .‬אף על‬
‫שלא נודעו‪.‬‬ ‫גב דלא אתיידעו‪.‬‬
‫נג‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יב חשון‬
‫תרומה ־ קל״ז ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ה שבט‬
‫א ב ל במה הם נודעים? מעזום‬
‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫אבל במה אשהמו־ךען‪ ,‬בגין דלשמש שם‬
‫עז^מעז עזם א׳הל בהם‪ .‬מעזום‬
‫העזמעז הקןדועזה‪ ,‬עזהיא מעזכן‬
‫אהל בהם‪ ,‬בגין שמשא לןדישא‪ ,‬ןיאיהו‬
‫מאותן דךגות עליונות קדועזות‪,‬‬ ‫משכנא מאינון דרגין עלאין לןדישין‪ ,‬ואיהו‬
‫והוא אור עזנוטל כל האורות‬ ‫נה‪1‬ךא‪ ,‬דנטיל כל נהורין גניזין‪ ,‬וההוא‬
‫הגנוזים ואותה מעזיבה עזלהם‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T •/‬‬ ‫‪T‬‬

‫ובגללו נךאית האמונה בכל‬

‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫־ ‪:‬‬
‫משיבו ללהון‪ .‬ובגיניה אתחזי מהימנותא בכל‬
‫העולם‪.‬‬ ‫עלמא‪.‬‬
‫‪T : T‬‬
‫מי עזנוטל את העזמעז‪ ,‬כמי‬ ‫מאן ת טיל לשמשא‪ .‬כמאן ךנטיל לכלהו‬
‫עזנו‪ %‬את כל הדרגות‪ ,‬מעזום‬
‫עזה^מעז הוא אהל ^נכלל בהם‬
‫דרגין‪ .‬בגין דשמשא איהו אהל‬
‫ונוטל הכל‪ ,‬והוא מאיר לכל‬ ‫דאתכליל בהון‪ ,‬ונטיל כלא‪ ,‬ואיהו נהיר לכל‬
‫אותם הגונים עזל האורות‬ ‫אינון גווני נהורין לתתא‪ .‬ועל דא והוא כחתן‬
‫עזלמטה‪ .‬ולכן והוא כחתן יצא‬
‫מחפתו ‪ -‬באור והתנוצצות ^ל‬
‫יוצא מחפתו‪ ,‬בנהירו ונציצו ךכל נהורין‬
‫^ האורות הגנוזים‪^ .‬כלם‬ ‫גניזין‪ ,‬דכלהו בתיאובהא ברעותא שלים‪,‬‬
‫בתעזוקןה‪ ,‬ברצון עזלם‪ ,‬נותנים לו‬ ‫להבי ליה ךעותליהו ונהירו דלהון‪ ,‬כמה‬
‫ךצונם ואורם‪ ,‬כמו עזלחתן ןעז‬
‫רצון ותעזולןה עזל הכלה )עזלכלם(‬
‫יכלה )נ״אדבלהס‬ ‫‪T - :‬‬
‫ותיאובהא‬
‫‪T :‬‬ ‫‪• :‬‬
‫דלחתן •אית ‪:‬רעו‬
‫• ‪1T T :‬‬

‫לתת לה אוצרות ומהנות‪ ,‬ולכן‬ ‫למיהב לה נבזבזן ומתנן‪ .‬ועל זיא והוא כחתן‬
‫והוא כחתן יצא מחפתו‪.‬‬ ‫יוצא מחפתו‪.‬‬
‫מי זו חפתו? זה עדן‪ .‬וסוד זה ‪-‬‬
‫)בראשית ב( ונהר יצא מעדן‪ .‬עדן‬
‫ונהר‬
‫‪TT :‬‬
‫דא‪) ,‬בראשית ב(‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬
‫עדן‪: .‬ו‪T‬ת‪ T‬א‬
‫•• •‪1 *.‬‬
‫חפתו‪T .‬דא‬‫‪T‬‬
‫מאן‬
‫‪1 7‬‬
‫זוהי חפה עזמכסה על הכל‪ .‬ןעזיעז‬ ‫יוצא מעדן‪ .‬עדן‪ ,‬דא איהו חופא ךחפלא‬
‫כגבור‪ .‬ןעזיעז ‪ -‬מצד עזל אור‬ ‫ישיש‪ ,‬מפטרא ‪:‬דאור‬ ‫כגבור‪.‬‬ ‫ישיש‬ ‫כלא‪.‬‬ ‫—על‬
‫‪•T‬‬ ‫— •‬ ‫‪•T‬‬ ‫‪T‬‬
‫ןאעזון עזלא נמצא בו דין כלל‪.‬‬
‫כגבור ‪ -‬מצד הגבורה‪ .‬ואף על‬ ‫כגבור‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪•:‬‬
‫כלל‪.‬‬
‫‪T:‬‬
‫דינא‬
‫• ‪T‬‬
‫אשתנה ••ביה‬
‫• ‪ : :‬־‬
‫דלא‬
‫‪T:‬‬
‫קדמאה‬
‫‪T T :| -‬‬

‫פי עזגבורה היא דין עזלם‪ ,‬כתוב‬ ‫מפטרא ךגבורה‪ ,‬ואף על גב דגבורה איהי‬
‫כגבור‪ ,‬ולא גבור‪ .‬מעזום‬ ‫דינא שלים‪ ,‬כגבור כתיב‪ ,‬ולא גבור‪ ,‬בגין‬
‫עזממהיק דין בחסד ונוטל הכל‬
‫כאחד‪ ,‬בתעזולןה ורצון עזלם‪ .‬וכל‬
‫כחדא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T- : -‬‬
‫כלא‬
‫‪T‬‬
‫ונטיל‬
‫׳ ‪• T:‬‬
‫דינא ‪:‬בחסד‪,‬‬ ‫דאמתיק‬
‫‪ :‬־ ‪T • 1 • :‬‬

‫זה ‪ -‬לרוץ ארח‪ ,‬כמו עזנאמר )ישעיה‬ ‫דא‪T ' ,‬לרוץ‬

‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫וכל‬
‫‪T:‬‬ ‫שלים‪.‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫ורעותא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫בתיאובתא‬
‫‪T:‬‬ ‫‪•:‬‬
‫מג( הנותן בןם דרך‪ ,‬להעזקות‬ ‫ארח‪ .‬כמה ךאה אמר )ישעיה מג( דן‪ 3‬ותן בלם דרך‬
‫ולהעזלים את אור הלבנה בכל‬
‫הצךדים‪ ,‬ולפתח בה דרך להאיר‬ ‫לאשלןאה ולאשלמא נהירו ךסיהרא בכל‬
‫למטה‪.‬‬ ‫סטרין‪ ,‬ולמפתח בה ארח לאנהרא לתתא‪.‬‬
‫מקצה היזמים מוצאו ‪ -‬מסוף‬ ‫מקצה השמלם מוצאו‪ ,‬מסליפי אלין שמלם‬
‫^ ו העזמים העליונים עזאמךנו‬
‫הוא מוציא‪ ,‬מעזום עזבסיום הגוף‬ ‫עלאין דקאמרן‪ ,‬איהו אפיק‪ ,‬בגין‬
‫הוא מוציא‪ ,‬ובאותו מקום נכר‬ ‫דבסיומא ךגופא‪ ,‬איהו אפיק‪ ,‬ובההוא אתר‬
‫בין הזכר לנקבה‪ .‬וזהו עזכתוב‬ ‫אשהמולע בין לכר לנוקבא‪ .‬ודא הוא לכתיב‪,‬‬
‫)דברים ד( ולמקצה הקזמים ועד קצה‬
‫העזמים‪ .‬קצה העזמים ־ זה‬
‫‪• -‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪•• 1 :‬‬ ‫‪• 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬
‫)דברים ד( ולמקצה השמים ועד קצה השמלם‪.‬‬
‫העולם העליון‪ .‬ולמקצה העזמים‬ ‫קצה השמים דא עלמא עלאה‪ .‬ולמקצה‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יב חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ה שבט‬
‫נד‬

‫העזמים‪ ,‬דא )פלכא^עזלמא דיליה‪ .‬כמה דהאי ־ זה )המלך עז( העזלום עזלו‪ .‬כמו‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪..‬ך‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7 .‬‬ ‫‪ . 7‬ך‬ ‫_ ‪ .‬ך _ ‪.‬‬

‫עזז‪-‬ה נוטל את כל האורות וכלם‬

‫בו‪ ,‬אף זה כך‪ ,‬נוטל כל האורות‬
‫נטיל כל נה^רין‪ ,‬וכלהו ביה‪ ,‬או־ף הכי האי‪,‬‬
‫והוא יוצא מ?ןצה היזמים‪.‬‬ ‫נטיל כל נהורין‪ ,‬וכלהו ביה‪ ,‬ואיהו נפיק‬
‫ותקופתו ‪^ -‬זכובב )שהק‪-‬בנה( בכל‬ ‫מקצה הקזמלם‪.‬‬
‫אותם הצדדים)הספירות( הקדועזים‬
‫•‬ ‫‪1: -‬‬

‫עזךאויים להאיר ולהיות מקזקים‬

‫ותקופתו‪ :‬ךסחרא)ם״אךםיהךא( בכל אינון סטרין‬
‫‪• T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬

‫)נ״אסעיח( קזייקזין‪ ,‬דאתחזון)דףקל״זע״ב( ולהתנוצץ ממנו‪ .‬ואין נסתר ‪ -‬אין‬

‫לאתנהרא ולאתעזקאה ולנצצא מניה‪ .‬ואין מי עזמכסה מאותו האור‪ ,‬עזהרי‬
‫לכלם הוא מאיר בכלל אחד‪ ,‬לכל‬
‫אחד ואחד כראוי לו‪.‬‬
‫נסתר‪ ,‬לית מאן ךאתחפןא מההוא נהירו‪ ,‬דהא‬
‫כמה וכ שכלם נעזלמים ומאירים מתוך‬ ‫‪T:‬‬
‫לכל ‪-‬חד והד‬‫'‪T :‬‬
‫חדא‪,‬‬‫‪TT‬‬
‫בכללא‬
‫•‪T T :‬‬
‫אנהיר‬
‫־‪•:‬‬
‫‪:‬לכלהו‬
‫השמש‪ ,‬אז הלבנה מתעטרת כמו‬ ‫דאתהזי ליה‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫■ך ‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫האם העליונה‪ ,‬שלמה בחמשים‬
‫וכד כלהו אעזהלימו ואתנהירו מגו עזמעזא‪ ,‬שערים‪ ,‬וזהו שכתוב הורת ה׳‬
‫כדין סיהרא מתעטרא בגוונא ךאימא תמימה‪ ,‬שהרי אז היא )קזלמה(‬
‫עלאה‪ ,‬עזלימא בחמעזין תרעין‪ ,‬ודא איהו תמימה מכל הצדדים‪ ,‬בסוד של‬
‫‪•/‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪• T :‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫חמש דרגות‪ ,‬כמו האם העליונה‪,‬‬

‫שהם חמש‪ ,‬סוד של חמשים‪.‬‬
‫לכתיב תורת ין׳ תמימה‪ ,‬דהא כדין איהי)^לימא(‬
‫ולכן •היא באה בחמש חמש‬
‫‪” T‬‬ ‫‪1•• 7 :‬‬
‫‪T T‬‬
‫תמימה‪ ,‬מכל סטרין‪ ,‬בתא דחמעז דרגין‪,‬‬
‫כגוונא דאימא עלאה‪ ,‬דאינון המעז רזא הבות‪ ,‬כדי להשלים לסוד של‬
‫‪T T‬‬ ‫‪:‬־ ••‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫׳‬ ‫• ‪TT‬‬ ‫‪T • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫חמשים‪ .‬תורת ה׳ תמימה משיבת‬
‫נפש ‪ -‬הרי חמש‪ .‬עדות ה׳ נאמנה‬ ‫ךחמעזין‪.‬‬
‫ובגיני כך‪ ,‬איהי אתיא בחמעז המעז היבין‪ ,‬מחכימת פתי ־ הרי חמש‪ .‬פקודי‬
‫בגין לאעזלמא לרזא לחמעזין‪ .‬תורת ה׳ ישרים משמחי לב ‪ -‬הרי חמש‪.‬‬
‫מצות ה׳ ברה מאירת עינים ‪ -‬הרי‬
‫יי׳ תמימה משיבת נפעז‪ ,‬הא המעז‪ .‬עדות יי׳ חמש‪ .‬יראת ה׳ בזהורה עומדת‬‫‪■.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪** — :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪*.• T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬

‫נאמנה מהכימת פתי‪ ,‬הא חמש‪ .‬פקודי יי׳ לעד ‪ -‬הרי חמש‪ .‬משפטי ה׳ אמת‬ ‫‪T:‬‬ ‫••‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫י‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫*‪:•.‬״‪.‬״‬

‫ישרים משמהי לב‪ ,‬הא המש‪ .‬מצות יי׳ ברה צדקו ןחדו ‪ -‬הרי חמש‪ .‬וכלם‬
‫■ך‪-‬ך‬ ‫‪■.‬ך‬ ‫‪ :‬־‬ ‫*‬ ‫‪:‬־ **‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫**‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫* ‪T‬‬ ‫‪1 :‬‬
‫באים בחמש חמש‪ ,‬להכלל כמו‬
‫האם העליונה‪.‬‬ ‫מאירת עינלם‪ ,‬הא חמש‪ .‬יראת לן׳ טהורה‬
‫עומדת לעד‪ ,‬הא חמש‪ .‬מעזפטי לל׳ אמת צלקו ולכן‪ ,‬יהו״ה יהו״ה שש פעמים‪,‬‬
‫לחדיו‪ ,‬הא חמש‪ .‬וכלהו אתיין בחמש חמש‪ ,‬כנגש ששת הצךדים העליונים‬
‫שהם סוד השם העליון )העזכלים‬
‫העליונים(‪ ,‬ועל זה הלבנה מתמלאת‬ ‫לאתכללא כגוונא דאימא עלאה‪.‬‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T : - :‬‬

‫ועל דא‪ ,‬להו״ה להו״ה עזית זמנין‪ ,‬לקבל עזית ונשלמת בסדור עליון כךאוי‪,‬‬
‫וזהו ביום השבת‪ ,‬שהכל נשלם‬
‫כראוי בסוד השבת מעלה ומטה‪.‬‬
‫סטרין עלאין‪ ,‬דאינון ת א לעזמא עלאה‪,‬‬
‫)נ״א ד^מ‪:‬א עלאיז( ועלי דא‪ ,‬סיהרא אתמללא ולכן ביום הזה נוסף אור בכל‪,‬‬
‫ואשתלים בסדורא עלאה כדקא יאות‪ ,‬ודא כמו שאמףנו‪ .‬השמים נוטלים‬ ‫‪T :‬‬ ‫׳‬ ‫••‬ ‫‪lT‬‬ ‫‪: :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬
‫איהו ביומא דשבתא‪ ,‬דכלא אשתלים כדקא ממקור החיים בראשונה‪ ,‬והם‬
‫מאירים ומתקנים את הכבוד‬ ‫‪l T : :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫יאות‪ ,‬ברזא דשבתא עילא ותתא‪ .‬ועל דא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T - :‬‬ ‫• • ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬

‫ביומא דא‪ ,‬אתוסף נהירו בכלא‪ ,‬כךקאמרן‪ .‬עזמים נטלי ממקורא דחיי‬
‫נה‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יב חשון‬
‫תרומה ־ קל״ז ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ו שבט‬
‫העליון מסוד הספר העליון ‪-‬‬ ‫בלןךמיתא‪ ,‬ואינון מנהךי ומתקןני לכבו־ד‬
‫האב עזל הפל‪ .‬ומסור הספר ‪-‬‬
‫האם העליונה‪ .‬והוא מסוד‬
‫עלאה‪ ,‬אבא דכלא‪.‬‬
‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪9‬‬‫— ■ך‬ ‫עלאה‪ ,‬מרזא דספר‬
‫‪.‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪9‬‬ ‫‪.‬‬ ‫״‬ ‫‪.‬‬ ‫‪...‬ך ■ך‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬

‫הספור‪ .‬ולכן מספרים‪ ,‬כמו‬ ‫ואיהו‪•• ,‬מ‪T‬ת‪ T‬א‬

‫׳‬ ‫עלאה‪• : .‬‬
‫אימא • ‪T T‬‬
‫• ‪T‬‬ ‫ומתא דספר‪,‬‬ ‫••‪T T‬‬
‫עזאמךנו‪ ,‬בסוד עזלעזת העזמות‬ ‫ךספור‪ .‬ובגין כך‪ ,‬מספרים‪ ,‬כךלןאמרן‪ .‬בתא‬
‫הללו‪ ,‬עזעזולטים ביום העזבת על‬
‫כל קזאר הןמים‪.‬‬
‫ךתלת שמהן אלין‪ ,‬ךשלטין ביומא ךשבתא‪,‬‬
‫ולכן ההעזבחת הזו אמר זיוד‬ ‫על כל שאר יומין‪.‬‬
‫ברוח הק;ך׳‪:‬צ על האור והתנוצצות‬ ‫ובגיני כך הושבחהא דא‪ ,‬לןאמר דוד ברוח‬
‫ועזלטון «^זלמות( עזל יום העזבת על‬
‫לןךשא‪ ,‬על נהירו ונציצו ושולטנו ) נ ״ א‬
‫כ ל ע ‪ :‬א ר ה ן מ י ם )ףתקונה שנתקנת ביום‬
‫זה כלכל עזארהןכלים( בעזביל סוד העזם‬ ‫ועלימס ךיומא ךשבהא על כל שאר יומין ) ם ״ א‬
‫העליון עזמאיר באור‪ ,‬ונוצץ‬ ‫ותקונא דליה דאהתקנת ‪5‬י‪1‬מא דא מכל ^אד יזימיז( בגין רזא‬
‫בהתנוצצות‪ ,‬ונעזהלם בעזלמות‬
‫מעלה ומטה‪ .‬ואז תורת ה׳‬
‫לשמא עלאה‪ ,‬ך?ןא נהיר בנהירו‪ ,‬ונציץ‬
‫תמימה‪ ,‬עזבת ^ ערב ^זבת )סוד‬
‫־ ‪T‬‬ ‫••• ‪•/‬‬ ‫•••‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫בנציצו‪ ,‬ואשהלים בשלימו עילא ותתא‪.‬‬
‫של שמור כבוד לילה‪ ,‬שהיא תו_רת ה׳ תכליכלה‪,‬‬ ‫וכדין תורת לך תמימה‪ ,‬שבת דמעלי שבתא‪,‬‬
‫תוךה שבעל פה‪ ,‬משה קבל תוךה כלסיני♦ והרי‬
‫)ם״א ךזא ^ מ‪ 1‬ר ככ‪1‬ד לילה ךהא היא ת‪ 1‬ךת ה' תמימה ת‪1‬ךה עכעל פה‬
‫הסעוךרו על התורה שבעל פה‪ ,‬שאלו תורה‬
‫שבכתב‪ ,‬הךי כתוב ולצו משה את הלוים וגו׳ לקוח‬ ‫מ׳שה קבל תורה מפיני והא את עת על תזידה עכעל פה זיאילו ת‪1‬ךה עככתב‬
‫את ספר התורה‪ .‬הה ראוי ללוים לזה שאוחז‬ ‫הא כתיב ויצו משה את הלויים וגו׳ לק‪1‬ח את ספר הת‪1‬ךה‪ .‬וךא לליואי אתחזי‬
‫בשמש‪ ,‬והמלך שבא כלכלנו משה כלאיר ליעזךאל‬
‫להאי ךאחיד ןשמשא ומלכא ךאוקויא מיניה משה נחיי ליבראל אדועיז שנין‬
‫ארבעים שנה שכלש ביום‪ ,‬ותוךת ה׳ זה עךב שבת(‬
‫בס‪ 1‬ד אחד‪ ,‬כמו* עזאמתו‪.‬‬ ‫‪ TT‬הדא‬
‫בתא‬
‫‪TT:‬‬ ‫שמשא ביומוי ותורת ה׳ דא מעלי שבתא(‬
‫^‬ ‫י‬ ‫^‬ ‫י ^‬ ‫' י^‬
‫ותקג‪) 1‬אנשי כנסת הגדולה הסדור של השבח(‬ ‫כךקאמרן‪.‬‬
‫החברים ראעזית ההעזבחות‬
‫ואותלןינו )ס״א אנשי כנסת הגדולה פידורא ךתשבחתא( הברליא‬
‫מאותן תעזבחות עזל זיוד מסוד‬
‫מאיפון‬
‫זה העזמים‪ ,‬עזנוטל בראעז ומאיר‬ ‫דתושבחתי‪,‬‬ ‫שירותא‬
‫לכל העזאר‪ .‬ואחר כך אותו נהר‬
‫תושבחתן דדוד‪ ,‬מ ת א דא השמים‪ ,‬דאיהו‬
‫עזיוצא מעדן‪ ,‬תהו סוד)תחלים לג(‬
‫ולבתר —ההוא‬
‫תנו צדיקים בה׳‪ .‬מעזום עזהנהר‬ ‫‪ T:‬־‬
‫שאר‪.‬‬‫‪—:‬‬
‫לבל‬
‫‪T:‬‬
‫ונהיר‬
‫'‪•T:‬‬
‫ברישא‪,‬‬
‫‪T‬‬
‫נטיל‬‫‪•T‬‬
‫נהר תפיק מעדן‪ ,‬ודא איהו ת א‪) ,‬תהליפלג( רננו‬
‫הזה כונס ונוטל הכל מסוד‬
‫העזמים בסוד עליון‪ ,‬ומקור‬
‫כלא‬ ‫ונטיל‬ ‫כניש‬ ‫נהר‬ ‫דהאי‬ ‫ביי׳ בגין‬ ‫צדיקים‬
‫‪T‬‬ ‫‪• T:‬‬ ‫‪•T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪ : ! • :‬־‬ ‫— ‪T:‬‬ ‫— • •‪1‬‬
‫החיים‪ ,‬הכל כךאוי ביום זה‪.‬‬
‫ומקורא דהיי‪,‬‬
‫וה^מעז מתקן להאיר כראוי ביום‬ ‫‪T l :‬‬ ‫עלאה‪,‬‬
‫׳‬ ‫•‪TT‬‬ ‫ברזא‬
‫׳ ‪TT:‬‬ ‫דשמים‪,‬‬
‫‪• - T :‬‬ ‫א‬ ‫••מ‪T‬ת‬
‫‪T‬‬

‫הזה•‬‫כלא כךקא ‪.‬יאות ביומא דא‪ .‬ושמשא אתקין‬

‫ואחר כך הלבנה עזנפרדת מהצד‬ ‫ביומא ‪T‬דא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫יאות‪ ,‬י ‪:‬‬ ‫כדקא ••‬
‫לאנהרא ‪lT : :‬‬
‫‪1—: : - :‬‬
‫האחר ביום הזה כדי להיות‬
‫ולבתר סיהרא דקא מתפרשת מפטרא אהרא‬
‫מאיךה מן העזמעז‪ ,‬וזהו לדוד‬ ‫‪T —:‬‬ ‫—‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪lT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬־־ד‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫ביומא דא‪ ,‬בגין לאתנהרא מן‬

‫בעזנותו את טעמו וגו׳‪ .‬ואחר‬
‫עזנפרדת ממנו‪ ,‬הרי מתחברת‬
‫שמשא‪ ,‬ודא איהו לדוד בשנותו את טעמו‬
‫ב^מעז‪ ,‬ךתעזבחת זו בעעזרים‬
‫אתחברת‬
‫• ‪T : - :‬‬ ‫מניה‪ ,‬הא‬ ‫ולבתר דאתפרשת •••‬ ‫‪-T:‬‬ ‫‪:‬וגו׳‪.‬‬
‫בשמשא‪ .‬ותושבחתא דא בתרין ועשדין אתוון‪ ,‬דאעיל בה שמשא‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יג חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ו שבט‬
‫ועתים א‪ 1‬תי‪ 1‬ת עזמכניס בה‬ ‫בסיהרא‪ .‬ותועזבחהא דא‪ ,‬פריעזו ךסיהרא‬
‫ה ע מ ע בלבנה‪ .‬ותעבחת זו‬
‫פלדת הלבנה מץ הצד האחר‪,‬‬
‫מסטרא אחרא‪ .‬ותועזבחהא ךעק‪t‬דין ותרין‬
‫ותעבחת ע ל עעלים ועתים‬ ‫אתחברותא‬
‫‪T‬‬ ‫• ‪ :‬־ ‪:‬‬
‫ולבתר‬
‫‪ T:‬־‬
‫דעזמשא‪.‬‬
‫‪T : • :‬‬
‫אתוון בנהירו‬
‫‪| T :-‬‬
‫אותיות באור ה ע מ ע‪ .‬ואחר כך‬ ‫בצלה‪T: .‬ולא •איהן)תהלים‬ ‫‪T: -‬‬
‫עם‬ ‫•‬
‫למטרוניתא‬
‫• ‪T‬‬
‫וסליקו‬
‫‪ : 1 •:‬־ ‪:‬‬
‫הגבירה‬ ‫ועלית‬ ‫התחברות‬
‫לבעלה‪ ,‬וזוהי >שםצ( הפלה למיעה‬
‫צ( הפלה למ^ה איעז האלהים‪ .‬אתחברותא‬
‫התחברות‬ ‫האלהים‪.‬‬ ‫איע‬ ‫ימינא‬
‫‪T • :‬‬
‫לפרע‪tT‬א‬ ‫׳ ‪:T :‬‬
‫בבעלה‪,‬‬
‫‪T : —:‬‬
‫דאהתא‬
‫‪T : • :‬‬
‫ואתדבקותא‬
‫— ‪T l :‬‬
‫והתדבקות אעה בבעלה‪ ,‬לפרע‬ ‫בהבורא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫כהדא‬
‫‪• :-: -‬‬
‫ולמהוי‬
‫‪: *.* :‬״‪.‬״••‬
‫לקבלא ‪T‬לה‪,‬‬
‫‪T : 1- :‬‬
‫וע^מאלא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬
‫ימין ועמאל לקבל אותה ולהיות‬ ‫חרא‪) .‬למהוי חד ןךזא חד‪ .‬וכל אי־ ין עמים מספדם ל‪1‬ן ומתרןנין ל‪1‬ן‪.‬‬
‫כאחד בחבור אחד‪) .‬להיות אחד בסוד‬
‫אחד‪ .‬וכל אלו שכלים מספרים להם וכלתקנים‬
‫מבאן ולהלאח תע?ח! אחרנין דחתח ותיאו?תא עלימתא‪ .‬אבל וזני אינון‬
‫אותם‪ .‬כלכאן והלאה תשבחות אחרות של שכלחה‬ ‫תקונא עלימתא עלאח כרזא ךעמא רןדיעא כךקא יאות ותועןחן אלין‬
‫ווזשוקה שלכלה‪ .‬אבל אלו אותם תקון השלמות‬
‫אתקינו ?תקונא ך ען ת דאיחו סליק ואתעטד ?עטרייי כךקא יאות וסלקיז‬
‫העליונה בסוד של השם הקדוש כראוי ותשבחות‬
‫אלו‪ ,‬התקינו בתקון של שבת‪ ,‬שהוא עולה‬
‫ב ח א לעמא קדיעא למהוי חד כרזא ךכבוד אל ךעמים מספדים ליה חד׳דז‬
‫וכלסעטר בעטרותיו כראוי‪ ,‬ועולים בסוד השם‬ ‫ליה ?ךקאעדן(‪.‬‬
‫הקדוש להיות אחד בסוד של כבוד אל של‬
‫השכלים כלספרים לו וזוהרים לו כמו שאכלךנו(‪.‬‬
‫חדעז‪.‬‬ ‫‪TT‬‬
‫ליי׳‪• T‬עזיר‬
‫‪: -‬‬
‫מזמור •עזירו‬ ‫•‪:‬‬
‫‪7:‬ודא •איהו)תחליםצח(‬
‫וזהו מץמ‪1‬ר עירו לה׳ עיר חדע‪.‬‬ ‫הושבחהא דא הא אוקימנא‪ .‬אבל אף על‬
‫התעבחת הזו הרי באךנוה‪ .‬אף‬ ‫גב ךאהעךנא ביה‪ ,‬אתערי ךחברייא ך?( א‬
‫בה‪,‬‬ ‫עהתעורךנו‬ ‫גב‬ ‫על‬
‫התעוךרות החברים עהתעוךרו‪,‬‬
‫אהערו‪ ,‬שפיר איהו‪ ,‬דהנהי ) ד ף קל״ח ע״א( פרות‬
‫יפה הוא‪ ,‬עהפרות הללו עלות‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪••• T‬‬
‫עלות כד היו נטלי ארונא‪ ,‬אהערו בהאי‬
‫כעהיו נועאות את הארון‪,‬‬ ‫תושבחתא‪ ,‬כמה ךאת אמר )שמיאלא י( וישרנה‬
‫התעוררו בת עב חת הזו‪ ,‬כמו‬
‫ענאמר)שמואל‪-‬או( וי ע ת ה הפרות‬
‫הפרות בדרך‪ .‬ומה שירה הוו אמרי‪) .‬תחלים צח(‬
‫בדרך‪ .‬ואיזו עירה היו אומרות?‬ ‫עשה‪.‬‬ ‫‪TT‬‬
‫נפלאות‬ ‫• • ‪T :‬‬
‫הדש כי‬ ‫‪TT‬‬
‫ליי׳ •שיר‬‫— ‪T:‬‬
‫מזמור •שירו‬ ‫•‪:‬‬
‫מץמור עירו לה׳ עיר חד ע כי‬ ‫דאינון‬
‫‪1‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫בשעתא‬
‫‪T-:-:‬‬ ‫דלעילא‪.‬‬
‫• ‪T• • :‬‬ ‫כגוונא‬
‫‪T: - :‬‬ ‫איהו‬ ‫•‬ ‫דא‬ ‫‪T‬‬ ‫רזא‬
‫‪TT‬‬
‫נפלאות עעה‪ .‬הסוד הזה הוא‬
‫כמו עלמעלה‪ .‬בעעה עאותן‬
‫לעילא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫לארמא ••ליה‬ ‫׳ ‪T TT :‬‬
‫כרסייא‪,‬‬
‫‪T:‬‬
‫נטלי )אד‪1‬נא(‬ ‫‪: T‬‬
‫—היות‬
‫חיות נועאות את )הארון( הכסא‬ ‫אינון אמרי הושבחהא דא‪.‬‬
‫להדים אותו למעלה‪ ,‬הן אומרות‬ ‫ואי הימא‪ ,‬אמאי כתיב הכא הדש‪ ,‬והא תדיר‬
‫■ך‪.‬‬ ‫‪..‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‪.‬ך‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‪7‬‬ ‫‪*:‬‬
‫ת עבחת זו‪.‬‬
‫ואם תאמר‪ ,‬למה כתוב כאן חדע‪,‬‬ ‫הדש‬ ‫ודאי ‪T T‬‬ ‫אלא ‪T -‬‬ ‫תושבחתא ‪T‬דא‪T *.• .‬‬ ‫‪T : - :‬‬ ‫קאמרי‬ ‫‪- |T‬‬

‫והרי תמיד אומרים העבחת זו?‬ ‫באתהדתותא‬

‫‪T‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪:‬‬
‫אלא‬‫•‪T *.‬‬
‫אקרי‪,‬‬
‫* ‪••1:‬‬
‫והדש ‪T‬לא‬ ‫׳ ‪TT :‬‬
‫איהו‪,‬‬
‫אלא ודאי עהוא חדע‪ ,‬וחדע לא‬ ‫ךסיהרא‪ ,‬כד אתנהירת מן שמשא‪ ,‬כדין איהו‬
‫נקךא אלא בהתחדעות הלבנה‬
‫כענאוךה מ ה ע מ ע‪ ,‬אז הוא‬ ‫ימינו‬ ‫‪•:‬‬
‫הושיעה לו‬‫• ‪T‬‬
‫הדש‪.‬‬ ‫‪TT‬‬
‫ודא •איהו •שיר‬ ‫הדש‪,‬‬
‫‪T : ' T T‬‬

‫חדע‪ ,‬וזהו עיר חדע‪ .‬הועיעה‬ ‫ושמאלא‬

‫‪T T :‬‬ ‫דימינא‬
‫• • ‪T‬‬ ‫אהערותא‬
‫‪T‬‬ ‫•‪T:‬‬ ‫קדשו‪ ,‬הא‬ ‫וזרוע ‪: | T‬‬
‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬
‫לו ימינו וזרוע קרעו‪ ,‬הלי‬ ‫לקבלא ‪T‬לה‪.‬‬ ‫‪T : 1- :‬‬
‫התעוךרות ע ל ןמין ועמאל לקבל‬
‫אותה‪.‬‬ ‫ארונא‪,‬י ‪T‬ק| א‬ ‫‪T‬‬
‫נטלי‬ ‫‪: T‬‬
‫ותושבחתא ‪T‬דא‪,‬י ‪-‬כד‬ ‫‪ :‬־ ‪7 :‬‬ ‫‪:‬‬
‫ות שבחת זו‪ ,‬כענועאות הארון‪,‬‬ ‫משבחאן לה‪ .‬כד סלקין לבית‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יג חשון‬
‫תרומה ־ קל״ח ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ו שבט‬
‫מעזבחות אותה כעזעולות לבית‬ ‫עזמעז‪ .‬כגוונא דעגלות סלקין לבית עזמעז‪.‬‬
‫עזמעז‪ ,‬כמו עזעגלות עולות לבית‬
‫עזמעז‪ ,‬והכל עולים בסוד אחד‪,‬‬
‫וכלא בתא חד סלקין‪ ,‬בגין דבשבת איהו‬
‫מעזום עזבעזבת היא עלית הכסא‬ ‫סליקו דכורסייא‪ ,‬לסללןא לעילא‪ .‬הקונא‬
‫לעלות למעלה‪ .‬התקון ^ל‬ ‫ךתושבחהא דא בשבת אלין השבחן כלהו‬
‫התעזבחת הזו בעזבת‪ .‬כל‬
‫הה׳‪:‬צבחות הללו הקנו ל׳‪:‬צבת‪,‬‬
‫אתקינו בשבת‪ ,‬לשבחא ליה עמא יחידא‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬
‫'‬ ‫‪ :‬־ ‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫לעזבח אותו העם היחיד בעולם‪.‬‬

‫־‪• : 1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־ • ‪:‬‬
‫בעלמא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫מזמור עזיר ליום העזבת ) ת הלי ם ע ב(‪.‬‬ ‫מזמור שיר ליום השבת‪) ,‬תהלים צב( הושבחהא‬
‫ההעזבחת הזו אךם הךאעזוץ אמד‬
‫אותה בעזעה ^גדעז מגן עדץ‪,‬‬
‫דא‪ ,‬אדם הראשון לן אמר לה‪ ,‬בשעתא‬
‫ובאה עזבת והגנה עליו‪ .‬ובארוה‬ ‫ךאתהרך מגנתא דעדן‪ ,‬ואתא שבת ואגין‬
‫החברים‪ ,‬את התעזבחת הזו‬ ‫עליה‪ .‬ואוקמוה הברייא‪ ,‬הושבההא דא‪,‬‬
‫■ ד '‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• • T‬‬
‫מעזבח העולם התחתון את‬
‫העולם העליון‪ ,‬יום )שהבל בו(‬
‫עלמא תהאה קא משבח לגבי עלמא עלאה‪,‬‬
‫׳‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪lT‬‬ ‫‪T T -‬‬ ‫‪T : T‬‬

‫עזהוא כלו עזבת‪ ,‬המלך עזהקזלום‬ ‫יומא )דב^א גיה( דאיהו כולו שבת‪ ,‬מלכא‪,‬‬
‫עזלו‪ .‬וזהו מזמור עזיר‪ ,‬ולא כתוב‬ ‫דשלמא דיליה‪ .‬ודא איהו מזמור שיר‪ ,‬ולא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫•‬ ‫• ‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ . . .‬ך ‪ .‬ך‬
‫מי אמר אותו‪ ,‬כמו עזבאךנו‪.‬‬
‫ליום העזבת ‪ -‬היום העליון‪,‬‬
‫כתיב מאן לןאמר ליה‪ ,‬כמה ךאוקימנא‪.‬‬
‫העזבת העליונה‪ .‬זו עזבת וזו‬ ‫עלאה‪T .‬דא‬ ‫שבת • ‪T T‬‬ ‫עלאה‪T - ' ,‬‬
‫• ‪T T‬‬ ‫יומא‬‫‪T‬‬ ‫ליום השבת‪,‬‬ ‫׳‬ ‫— — יד‬ ‫‪:‬‬
‫עזבת‪ .‬מה בין זה לזה ? אלא עזבת‬ ‫שבת ודא שבת‪ ,‬מה בין האי להאי‪.‬‬
‫כזתם זו עזבת עזל ערב עזבת‪ .‬יום‬
‫העזבת זו עזבת עזלמעלה‪ .‬זה יום‬ ‫אלא‪ ,‬שבת סתם‪ ,‬דא שבת דמעלי שבתא‪ .‬יום‬
‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫׳‬ ‫‪T V‬‬

‫וזה לילה‪) .‬שנלותלא( ועזמרו בני‬ ‫השבת‪ ,‬דא שבת דלעילא‪ .‬דא יום‪ ,‬ודא לילה‪.‬‬
‫—‪ ■ .‬ך‬ ‫' ‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫—‬

‫יעזראל את העזבת ‪ -‬הרי לילה‪.‬‬ ‫)שמות לא( ושמרו בני לשראל את השבת‪ ,‬הא‬
‫■ך‬ ‫^‬ ‫— ■ך‬ ‫—‬ ‫‪,,‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬
‫נקבה‪> .‬שםכ( ‪T‬זכור •••את יום‬
‫סוד עזל ‪T 1" :‬‬
‫העזבת ‪ -‬הרי יום‪ ,‬סוד עזל זכר‪.‬‬
‫ליליא‪ ,‬רזא דנוקבא‪) .‬שמית כ( זכור את יום‬
‫‪•.* T 1:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T :‬‬
‫‪T T‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬־••‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫־‬

‫ולכן מזמור עזיר ליום העזבת‪.‬‬ ‫השבת‪ ,‬הא יום‪ ,‬ת א לךכורא‪ .‬ובגין כך‬
‫ומצאנו בכמה מקומות‪ ,‬עזהעולם‬ ‫מזמור שיר ליום השבת‪.‬‬
‫התדזתון עולה בעזם ובא כזתם‪,‬‬
‫כמו זה ‪ -‬ויקרא אל מעזה‪ ,‬וכמו‬ ‫ואשכחן בכמה אתר‪ ,‬דעלמא תתאה לא סליק‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪f‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪1:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫)שמות כד( ואל מעזה אמר עלה אל‬ ‫בשמא‪ ,‬ואתלא סתם‪ ,‬כגון האי‪ ,‬וכגון‬
‫ה׳‪ .‬כלם עזם נסתר ולא עולה בו‪,‬‬
‫׳‬ ‫•••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪.‬״• ‪T‬‬ ‫ולל^רא אל משה‪ ,‬וכגון )שמות כד( ואל משה אמר‬
‫>אלא()והבל( מעזום עזיעז בו דךגה‬
‫עליונה‪ ,‬ואל ה ר ת ה העליונה‬ ‫עלה אל יי׳‪ .‬כלהו סתים שמא‪ ,‬ולא סליק‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪::‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪ :‬־ ••‬

‫הוא לא עולה בעזם‪ .‬אור המנוךה‬ ‫ביה‪) .‬אלא()ס״אובלא( בגין דאית ביה דרגא עלאה‪,‬‬
‫לא עולה ביום באור העזמעז‪ ,‬ועל‬ ‫ולגבי דרגא עלאה איהו לא סליק בשמא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫|‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬
‫זה לא עולה בעזם‪ .‬וכל אלה‬
‫העזבחות העזבת‪ ,‬עזהיא כבוד )יו ם‬
‫נהורא דשרגא‪ ,‬לא סליק ביממא‪ ,‬בנהורא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫השבת‪ ,‬שהיא תשבחת( היום‪ ,‬היא‬ ‫אלין‬

‫‪T:‬‬ ‫וכל‬
‫בשמא‪T : • .‬‬
‫|‬ ‫‪•T‬‬ ‫סליק‬
‫‪T‬‬ ‫דא• • לא‪T‬‬
‫דשמשא‪ ,‬ועל ‪• 1‬‬
‫‪T : • :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫׳ ‪:‬‬
‫תעזבחת עליונה על כל עזאר‬ ‫השכחן‪ ,‬דשבת‪ ,‬דאיהי כבוד )נ״א י‪1‬ם ה ען ת זיאיהו‬
‫הימים‪) .‬וכל אלו התשבחות התקינו בתקון‬
‫של שבת‪ ,‬שהיא עולה להתעטר בעטרות‬
‫תו‪/‬צבחתא( יום‪ ,‬איהו תושבחתא עלאה‪ ,‬על כל‬
‫•‪1‬‬ ‫_‬ ‫‪7‬‬ ‫‪..‬ך‪.‬ך‬ ‫ן _ ‪ . .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪7 :‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יג חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ו שבט‬
‫נח‬

‫עליונות‪ /‬כלקומות קדושים על כל שאר הןכלים(‪.‬‬ ‫)ם״א וכל אי־ין ת^כחן אוזקינו ?תיקונא ך‪ 2/‬בתא ךאיהו‬ ‫עזאר יומין‪.‬‬
‫נשמת כל חי‪ ,‬הרי החברים עויררו‬ ‫סליק לאר;עטר נ ע ס דז עלאין אר;דיז קזייעין על כל ^אד יומין(‪.‬‬
‫בו דברי אמת‪ .‬אבל וש לנו‬
‫להזכיר‪ ,‬הנשמה הזו שפורחת‬ ‫נשמת כל חי‪ ,‬הא חברייא אתערו ביה מלין‬
‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪T‬‬ ‫* ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫מאותו חי העולמים‪ .‬ומשום‬ ‫ך?ןשוט‪ .‬אבל אית לן לאךכרא‪ ,‬האי‬

‫שהיא שלו‪ ,‬שממנו יוצאות כל‬
‫הברכות ושורות בו‪ ,‬והוא מש?ןה‬
‫נשמתא דפרחא מההוא חי העולמים‪ .‬ובגין‬
‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫ומברך למטה‪ ,‬הנשמה הזו‬ ‫דאיהי דיליה‪ ,‬דמניה נפקן כל ברכאן‪ ,‬ושרןין‬
‫שיוצאת ממנו יש ךשות לברך את‬ ‫ביה‪ ,‬והוא אשקי ומברך לתהא‪ ,‬האי נשמתא‬
‫המקום הזה‪.‬‬
‫ולכן פוךחות הנשמות מאותו חי‬
‫דנפקא מניה‪ ,‬אית לה רשו לברכא להאי אתר‪.‬‬
‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪|T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫בערב שבת‪ ,‬אותן נשמות‬ ‫ועל זיא פרחין נשמתין מההוא חי‪ ,‬במעלי‬
‫מקום‬
‫‪T‬‬ ‫מברכות‬
‫‪:T :‬‬ ‫ממש‬
‫שפורחות‪,‬׳ ־ ‪T 1‬‬‫‪:‬‬ ‫שבתא‪ .‬אינון נשמתין דאינון פרחאן‪,‬‬
‫זה שנקרא שם מלמטה‪ .‬ואותו‬
‫מקום שיוצאות ממנו‪ ,‬כ?ברך‬ ‫ממש מברכין להאי אתר ךאיןןךי שם מתתא‪.‬‬
‫אותו למעלה‪ ,‬ושם זה מקבל‬ ‫וההוא אתר דנפקי מניה מברך ליה לעילא‪,‬‬
‫בךכות ממטה וממעלה‪ ,‬ונכללת‬ ‫והאי שם מקבלא ברכאן‪ ,‬מתתא ומעילא‪,‬‬
‫מכל הצדדים‪.‬‬
‫בימי החל היא מקבלת בךכות‬ ‫ואתכלילת מ ^ סטרין‪.‬‬
‫משאר הנשמות שמבךכות אותה‬ ‫ן י‪ 1‬מי דחול‪ ,‬איהי מקבלא ברכאן‪ ,‬משאר‬
‫מלמטה ביום השבת‪ ,‬היא‬ ‫נשמתין‪ ,‬דקא מברכין לה מתתא‪.‬‬
‫מקבלת ברכות מאותן נשמות‬
‫אותה‬ ‫שמבךכות‬ ‫עליונות‬ ‫ביומא ךשבת‪ ,‬אידוי מקבלא ברכאן מאינון‬
‫בארבעים וחמש הבות כחשבון‬ ‫נשמתין עלאין‪ ,‬דקא מברכאן לה בארבעין‬
‫מ״ה‪) .‬כלנשכלת כל חי עד והאחדונים( )ובסוד‬ ‫וחמש תיבין‪ ,‬בחושבן מ ״ה‪) .‬מנ^מת כל חי עד‬
‫של חכלשים תבות‪ /‬כחשבון מ״י( כמ‪1‬‬
‫עזבאתו בס‪ 1‬ד מ״ה ובס‪ 1‬ד מ״י‪.‬‬ ‫והאחרונים( )ם״א י?ךזא ךח?עיז תיכין‪? ,‬חו^כן מ״י( כמה‬
‫זה העולם העליון‪ ,‬וזה העולם‬ ‫דאוקימנא‪ ,‬ברזא מ״ה‪ ,‬וברזא מ״י‪ .‬דא עלמא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫|‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫התחתון‪ .‬נשמת כל חי )עד‬ ‫עלאה‪ ,‬ודא עלמא תתאה‪ .‬נשמת כל חי ) ס ״ א ע ד‬

‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫' ‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬
‫והאחדונים( ־ מ״ה‪ .‬ומן ואלו פינו‬
‫מלא שירה עד ומלפנים ‪ -‬עולה‬ ‫והאחדונים‪ (,‬מ״ה‪ .‬ומן ואילו פינו מלא שירה עד‬
‫ההשבחת האחרת חמשים תבות‪.‬‬ ‫ומלפנים‪ ,‬סללןא תושבחהא אחרא חמשין‬
‫ואף על גב שלא עומד הדבר‬ ‫היבין‪ .‬ואף על גב דלא לןיימא תמן מלה‬
‫בחשבון‪ ,‬עולה החשבון סוד מ״י‪,‬‬
‫ומשם והלאה עולה התשבחת‬ ‫בחושבנא‪ ,‬סלקא חשבנא רזא מ״י‪ .‬ומתמן‬
‫‪l‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T T : • . .‬‬ ‫|‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫האחרת לחשבון)מ״ה( מאה תבות‪,‬‬ ‫ולהלאה סלקא תושבחהא אחרא לחשבון‬

‫תשלומים של הכל‪ ,‬ומךכבה אחת‬ ‫)מ״ה( מאה תיבין‪ ,‬תשלומין דכלא‪ ,‬וחד רתיכא‬
‫על מה ששורה שהוא תשלום‬
‫על מה ךשתא ךאיהו ) ד ף קל״ח ע״ב( השלומא ) ם ״ א‬
‫)אותו שלם עליון(‪.‬‬
‫ןכל השבח הזה וכל הדבדים‬ ‫ההוא עלימא עלאה‪.(.‬‬
‫הללו כלם איברים ידועים‬
‫וכל שבחא דא‪ ,‬וכל מלין אלין‪ ,‬כלהו שייפין‬
‫שבת‬ ‫לתשלום‬ ‫בחשבון‬
‫יךיען‪ ,‬בחושבנא לתשלומא ךשבת‪,‬‬
‫ולאשתלמא מנייהו‪ ,‬כדקא חזי‪ .‬זכאה עמא‪ ,‬דידעי לסדרא שבחא‬
‫— ■ ך‬ ‫_‪.‬ך‪.‬ך‬ ‫‪:‬‬ ‫‪|T‬‬ ‫— ‪:‬‬ ‫׳‬ ‫•־‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬
‫נט‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יג חשון‬
‫תרומה ־ קל״ח ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ו שבט‬

‫ךמךיהו־ן‪ ,‬כךלןא ןא‪1‬ת‪ .‬מכאן ולהלאה סדורא‬

‫ולהעזהלם מהם כראוי‪ .‬אקזרי‬
‫העם עזיוךעים לסדר את עזבח‬
‫ובונם כראוי‪ .‬מכאן והלאה סדור‬
‫דאתהקנת‪.‬‬
‫‪ : • :‬־ ‪:‬ו ­‬
‫כמה‬
‫‪T :‬‬
‫דצל^תא‬
‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬
‫אילותי‬
‫ההפלה כמו ׳טתקןן‪.‬‬‫•‬
‫ואהה ‪T:‬יי' ‪-‬אל הרחק‬
‫• ‪TV: 1 T :‬‬ ‫‪T - :‬‬
‫כתיב )תהלים כב(‬‫‪• :‬‬
‫לעזרהי הוקזה‪ .‬דוד מלכא אמר דא‪,‬‬
‫כ תו ב )תהלים כב( ואתה ה׳ אל‬
‫‪T -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬
‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ * . * :‬ד ד •‬
‫תךחק אןלותי לעזרתי חועזה‪ .‬זיוד‬
‫בעזעתא ךהוה מתקן ומסדר הושבחהא‬
‫אמר את זה ב׳‪:‬צעה ׳‪:‬צהיה‬
‫ךמלכא‪ ,‬בגין לחכרא קזמשא בסיהרא‪ .‬כיון‬
‫מתקןץ ומסדר את תשבחת ‪^0‬‬

‫דהוה מתקן ומסדר שבחין דיליה לאתחברא‪,‬‬

‫כדי לחבר את השמעז ללבנה‪.‬‬
‫כיון עזהןה מתקןץ ומסדר את‬
‫שבחיו להתחבר‪ ,‬אמר ואתה ה׳‬
‫הרהק‪.‬‬
‫• ‪| T :‬‬ ‫יי׳ —אל‬ ‫ואתה ‪T:‬‬ ‫אמר ‪T — :‬‬
‫‪—T‬‬

‫אל תךחק‪.‬‬ ‫פרודא‪- .‬אל‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬

‫בלא‬ ‫‪:‬‬
‫חדא‬ ‫‪TT‬‬
‫דחברותא‬
‫‪T‬‬ ‫‪ :‬־ ‪:‬‬
‫רזא‬ ‫ואתה יי׳‬
‫‪T T T:‬‬ ‫‪ :‬־ ‪7‬‬
‫ואתה ה׳ ‪ -‬סוד עזל חברות אחת‬
‫תרתק‪ ,‬כיון דאיהי סלק א לאתעטרא‬
‫בלי פרוד‪ .‬אל הךחק ‪ -‬כיון‬
‫שעלתה להתחבר עם בעלה‪,‬‬ ‫בעי‬ ‫עלאה‪ ,‬ומהמן‬
‫• ‪••T l T -‬‬ ‫׳‬ ‫•‪TT‬‬
‫בעלמא‬
‫‪T: T:‬‬
‫וכלא‬
‫‪T‬‬
‫בבעלה‪,‬‬
‫‪T :-:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬

‫לסלקא לאין סוף‪ ,‬לאתקשרא כלא לעילא‬

‫והכל בעולם העליון‪ ,‬ומשם רוצה‬
‫לעלות לאין סוף להת‪7‬ןשר הכל‬
‫לעילא‪ ,‬ובגין כך אל תרחק‪ ,‬לאסהלקא מינן‪,‬‬
‫למעלה למעלה‪ ,‬ולכן אל הךחק‬
‫להכ!הלק מאתנו ולעזב אותנו‪.‬‬
‫■ ’ ■ ’ לעיבלןא^ן‪’ ■ ■ ' .‬‬
‫ולכן בתוך סדור חתשבחת‬ ‫ו^גין כך‪ ,‬בגו סדורא ךתושבחתא‪ ,‬בעאן‬
‫צריכים יעוראל להכלל שם‬‫לשראל לאתכללא תמן‪ ,‬ולאתזיבקא‬
‫ולהדבק עמם מלמטה‪ ,‬שאלמלא‬
‫• • ‪.‬ך ••‬ ‫‪7‬‬
‫בהדליהו מהתא‪ ,‬ךאלמלא יבעי לאסהלקא‬
‫‪- _ .‬ך‬

‫יךצה להתעלות הכבוד חזה‪ ,‬הרי‬

‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫• • ‪.‬ך ••‬

‫יקזראל למטה אחוזים בו‬ ‫האי כבוד‪ ,‬הא לשראל לתהא אחידן ביה‬
‫ומחזיקים בו שלא ועזב אותו‬
‫ותקפין ביה‪ ,‬דלא שבקי ליה לאתרחקא‬
‫להתרחק מהם‪ .‬ולכן ההפלה‬
‫מנליהו‪ .‬ועל דא צלותא בלחש‪ ,‬כמאן דמליל‬
‫בלחעז‪ ,‬כמי שמדבר בסוד עם‬
‫עמיה‪,‬‬
‫המלך‪ .‬ובעוד עזהוא בסוד עמו‪,‬‬ ‫•••‬
‫בתא‬
‫‪TT:‬‬
‫דאיהו‬ ‫‪• :‬‬
‫ובעוד‬‫׳‬‫‪:‬‬
‫מלכא‪,‬‬
‫‪' T : -‬‬
‫בתא •עם‬‫‪TT:‬‬
‫לא מתרחקת ממנו כלל‪.‬‬ ‫כלל‪.‬‬‫מפיה ‪T :‬‬ ‫אתרחקא • ••‬
‫לא • ‪|T —: T :‬‬ ‫‪T‬‬
‫אילותי ‪ -‬מה אןל וצבי‪ ,‬בקזעה‬
‫מןד‬ ‫ומתרחקים‪,‬‬ ‫אללותי׳ מה אלל וצבי‪ ,‬בשעתא ךאזלי‬
‫עזהולכים‬
‫ומרחקי‪ ,‬מלד אהדרן לההוא אתר‬
‫חוןדים לאותו מקום שעזבו ‪ -‬אף‬
‫הקדוש ברוך הוא‪ ,‬אף על גב‬
‫דשבקי‪ ,‬אוף קךשא בריך הוא‪ ,‬אף על גב‬
‫שהתעלה למעלה למעלה באין‬
‫דאסהלק לעילא לעילא באין סוף‪ ,‬מלד אהדר‬
‫סוף‪ ,‬מןד חוזר למקומו‪ .‬מה‬
‫לתהא‬
‫הטעם? משום שיעזראל למטה‬ ‫‪T- :‬‬ ‫דישראל‬
‫בגין| ‪• • T : • :‬‬‫‪• :‬‬ ‫טעמא‪.‬‬
‫‪T : -‬‬ ‫לאתריה‪T .‬מאי‬
‫אחוזים בו‪ ,‬ולא עוןבים אותו‬
‫אתאחדן ביה‪ ,‬ולא שבקין ליה לאתנשיא‪) ,‬מניה(‬
‫להיות נשכח ולהתרחק מהם‪.‬‬
‫ולאתרחקא מנליהו‪ .‬ועל דא‪ ,‬אללותי לעזרתי‬
‫ולכן‪ ,‬אןלותי לעןרתי חושה‪.‬‬
‫ומשום כך צריכים להתאחד עם‬ ‫חושה‪.‬‬
‫‪T‬‬
‫הקדוש ברוך הוא ולאחז בו כמי‬
‫ובגין כך בעינן לאתאהדא ביה בקוךשא בריך‬
‫שממשיך מלמעלה למטה‪ ,‬שלא‬
‫הוא‪ ,‬ולאחדא ביה‪ ,‬כמאן דאמשיך‬
‫מעילא לתתא‪ ,‬דלא ישתבק בר נש מניה‪ ,‬אפילו שעתא חדא‪ .‬ועל דא כד‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪...‬‬ ‫■ד‬ ‫_‬ ‫ן‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪7 -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫■ד‬ ‫‪.. ..‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יג חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ו שבט‬
‫סמיך גאולה לתפלה‪ ,‬בעי לאחדא ביה‪ ,‬יעזאר איעז עזוב ממנו אפלו עזעה‬
‫אחת‪ .‬ולכן כעזסומך גאלה‬
‫לתפלה‪ ,‬צריך לאחז ב‪ 1‬ולדבר‬
‫ולאעזהעי בהדיה בלחיעזו‪ ,‬בתא‪ ,‬דלא לתךחק‬
‫מינן‪ ,‬ולא ישהבק מינן‪ ,‬ועל זיא כתיב )דברים ד( עמו בלחעז‪ ,‬בסוד‪ ,‬קזלא יתרחק‬
‫ואתם הדבקים בלל׳ אלהיכם חלים כלבם מעמנו ולא ‪.‬יעזב מעמנו‪ ,‬ולכן‬
‫כתוב )דברים ד( ואתם הדבקים בה׳‬
‫אלהיכם חיים כלכם היום‪) .‬תחלים‬
‫היום‪) .‬תהלים ק מ ס אשרי העם שככה לו אשרי‬
‫‪-‬‬ ‫‪. .‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬ ‫_‬ ‫_‬

‫קמד( אקזרי העם ^ככה לו אקזדי‬ ‫אלהיו‪.‬‬ ‫העם שיי׳‬

‫*‪: T : *.‬״‪.‬״ ‪T‬‬ ‫‪TT‬‬
‫העם עזה׳ אלהיו‪.‬‬ ‫בההיא שעתא‪ ,‬קם רבי שמעון וחברלא אוף‬
‫באותה קזעה קם רבי קזמעון‪,‬‬
‫והחברים אף כך קמו והלכו‪ .‬אמר‬
‫אלעזר‬
‫*‪T T : *.‬‬
‫רבי‬‫* *‬
‫אמר‬ ‫‪ T‬־‬
‫ואזלו‪.‬‬‫‪: T :‬‬
‫הכי ‪|T‬קמו‬ ‫‪• T‬‬

‫רבי אלעזר לרבי קזמעון אביו‪,‬‬ ‫לתבי‬ ‫הוינא‬ ‫דוכא‬ ‫עד‬ ‫אבא‪,‬‬ ‫אבוי‪,‬‬ ‫שמעון‬ ‫לרבי‬
‫בצלא ךאילנא ךחיי בגנתא דעדן‪ .‬מכאן אבא‪ ,‬עד כאן היינו יוקזבים בצל‬
‫קזל עץ החיים בגן עדן‪ .‬מכאן‬
‫והלאה קזאנו הולכים‪ ,‬צריך לנו‬
‫ולהלאה דאנן אזלין‪ ,‬אצטריך לן למיהך‬
‫ליה‪ ,‬אנת ללכת ברךכי העזומךים את העץ‬ ‫׳‬ ‫••‬
‫אמר‬
‫‪—T‬‬
‫אילנא ‪T‬דא‪.‬‬ ‫• ‪T T‬‬
‫דנטרן‬
‫‪l T : —:‬‬
‫בארחוי‬ ‫‪:T :‬‬
‫הזה‪ .‬אתה התחיל ברא׳‪:‬צית לפתח‬ ‫תשרי בשירותא למפתח בארחא‪.‬‬
‫פ תח ואמר‪ ,‬ויקחו לי תרומה‪ ,‬כמו‬
‫כמה‬
‫‪T : ' T‬‬
‫ולקחו •לי ‪:‬תרומה‪,‬‬ ‫‪1: •:‬‬
‫פתח ואמר‪ ) ,‬שמות כה(‬
‫‪' - T :‬‬ ‫‪ 7‬־‬
‫ברזא קזנאמר‪ .‬במה היא תרומה ? בסוד‬ ‫‪T T:‬‬ ‫תרומה‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫איהי‬
‫• •‬ ‫במאי‬‫‪- :‬‬ ‫דאתמר‪.‬‬
‫־‬ ‫‪:‬‬
‫תהב‪ ,‬דהא מהמן אהזנת בקךמיתא‪ ,‬בגין הזהב‪ ,‬קזהרי מקום נז‪-‬ונה בתחלה‪,‬‬
‫מעזום ׳טהיא גבורה החתונה‬
‫דזהב‪ .‬קזבאה מצד הזהב‪ .‬ואף על גב‬ ‫מסטרא ‪T T :‬‬ ‫• • ‪T:‬‬ ‫דאתיא‬
‫תתאה‪T : - : ' ,‬‬ ‫‪TT-‬‬ ‫גבורה‬‫‪T‬‬ ‫דאיהי ‪:‬‬
‫‪* *:‬‬

‫לא קזבאה מצד הזהב‪ ,‬כל עקר לא‬ ‫‪T‬‬

‫עקר‬‫•‪| T‬‬
‫כל‬ ‫'‪T‬‬
‫דזהב‪,‬‬‫‪TT:‬‬
‫מסטרא‬
‫• • ‪T:‬‬
‫דאתיא‬
‫‪T: — :‬‬
‫גב‬‫־‬
‫על‬ ‫־‬
‫ואף‬
‫‪ :‬־‪1‬‬
‫אשהארת‪ ,‬אלא בסטרא ךכסף‪ ,‬דאיהו ימינא‪ .‬נקזארת‪ ,‬אלא בצד הכסף‪ ,‬קזהוא‬
‫ימין‪.‬‬
‫ןרזא דא כוס של ברכה‪ ,‬דאצטריך לקבלא ום‪ 1‬ד זה כוס קזל ברכה קזצ‪-‬ריך‬
‫לא לקבלה בןמין ובקומאל‪ ,‬וכל‬ ‫‪T‬‬
‫עקר‬ ‫• ‪|T‬‬
‫וכל‬
‫׳ ‪T :‬‬
‫ובשמאלא‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫• ‪T :‬‬
‫בימינא‬
‫• • ‪T‬‬
‫ליה‬
‫אשתאר אלא בימינא‪) .‬ם״א ו^מאלא אר‪:‬עד מינה ר א וכו׳( העקר לא נקזאר אלא בןמין‪,‬‬
‫)והשמאל נעזב כלמנה ולא וכף׳( והקומאל‬
‫ושמאלא אהער למינא‪ ,‬ולא אתדבק ביה‪ ,‬בגין מעוךר את הןמין ולא נךבק בו‪,‬‬
‫ושמאלא‪ ,‬מעזום קזהוא נתן בין ןמין‬ ‫דאיהו אתייהיב בין למינא‬
‫ושמאלא אתאחיד החותיה‪ ,‬וימינא אתאחיד ועזמאל‪ ,‬והעזמאל נאחז תחתיו‪,‬‬
‫דמין נאחז בו למעלה‪ ,‬כמו‬
‫שמאלו קזנאמר )שיר ב( קזמאלו תחת‬ ‫‪:‬‬
‫ביה לעילא‪ ,‬כמה דאה אמר )שיר השירים ב(‬
‫‪•• T : - :‬‬ ‫‪ T‬י ‪T :‬‬ ‫‪:‬‬
‫תחת לראשי וימינו תחבקני‪ .‬זהב וכסף‪ ,‬כמה לראקזי וימינו תחבקני‪ .‬זהב וכסף‬
‫ךאת אמר )חגי ב( לי הכסף ^ י הזהב‪ ,‬והא ‪ -‬כמו קזנאמר >חגיב( לי הכסף ולי‬
‫הזהב‪ ,‬והרי נתבאר‪.‬‬
‫‪•• T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪-‬‬

‫ו^חשת ‪ -‬זהו צבע כגון הזהב‪,‬‬

‫‪7‬‬ ‫־ ‪T T‬‬
‫אתמר‪.‬‬
‫ונחושת‪ ,‬דא איהו גוון כגוונא תהב‪ ,‬בגין משום שנצבע מגון זהב ומגון‬
‫כסף‪ .‬ולכן מץבח הנחשת קטן‪.‬‬
‫דאצטבע מגוון זהב ומגוון דכסף‪.‬‬
‫למה הוא קטן? כמו שנאמר‬
‫ועל זיא מזבח הנחשת קטן‪ .‬אמאי איהו קטן‪.‬‬
‫כמה דאה אמר )מלכיםאח( כי מזבח הפחשת אשר לפני לן׳ קטן מהכיל את‬
‫פא‬ ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יד חשון‬
‫תרומה ־ קל״ח ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ו שבט‬
‫)מלכים־אח( כי מןבח הנחיעזת אעזר‬ ‫ודוד הוא‬ ‫‪•T :‬‬
‫העולה ‪:‬וגו‪ /‬כמה דאה אמר ) שמיאלאיז(‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫לפני ה׳ קןטץ מהכיל את העלה‬
‫וגו׳‪ .‬כמו עזנאמר ו ת ד הוא הקןטץ‪.‬‬
‫הקטן‪ .‬ואף על גב דאיהו קטן‪ ,‬כלא אתאחיד‬
‫ואף על גב עזהוא ‪7‬ןטן‪ ,‬הכל נאחז‬ ‫בגויה‪ .‬ואי תימא מזבח אחרא‪ .‬איקרי קטן♦‬
‫בתוכו‪ .‬ואם תאמר‪ ,‬מץ?ח אחר‬ ‫לאו הכי‪ .‬דלאו קטן בר האי‪ ,‬דכהיב‪) ,‬בראשית א(‬
‫נקךא קןטץ ‪ -‬לא כך! עזאין ?!טן‬
‫פרט לזה‪ ,‬עזכתוב )בראשית א( את‬
‫את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור‬
‫המאור הגרל לממעזלת היום ואת‬ ‫הקטן לממשלת הלללה‪ .‬ודא איהו המאור‬
‫המאור הקןטץ לממ׳טלת הלילה‪.‬‬ ‫הקטן‪ .‬המאור הגדול‪ ,‬דא מזבח הפנימי‬
‫וזהו המאור הקןטץ‪ .‬המאור הגדל‬
‫‪ -‬זה המץבח הפנימי‪ ,‬עזהוא מזבח‬
‫הזהב‪.‬‬
‫‪TT-‬‬
‫מזבח‬
‫• ‪- :‬‬
‫דאיהו‬‫‪• :‬‬

‫הזהב‪.‬‬ ‫ותכלת )דף קל״ט ע״א( דא איהו תכלת דציצית‪.‬‬

‫ו תכל ת ‪ -‬זוהי הכלת עזל ציצית‪.‬‬ ‫דתפלה‬
‫• ‪T • :‬‬
‫רזא‬ ‫כרסייא‪,‬‬
‫׳ ‪T T‬‬ ‫‪T:‬‬
‫הכלת ‪T‬דא •איהו‬ ‫‪*. •••:‬‬
‫הכלת זהו הכסא‪ ,‬סוד ׳טל הפלין‬
‫עזל יד‪ .‬תכלת זהו הכסא עזבו‬
‫ך ד‪ .‬תכלת דא איהו כרסליא‪ ,‬דדלינין ביה דיני‬
‫דנים דיני נפעזות‪ .‬מעזום עזיען‬ ‫נפשות‪ .‬בגין דאית כרסליא ךדיינין ביה דיני‬
‫כסא עזדנים בו דיני ממונות‪ ,‬דעז‬ ‫ממונות‪ ,‬ואית כרסליא ךדלינין ביה דיני‬
‫כסא עזתים בו דיני נפעזות‪ .‬ולכן‬
‫כל הגונים טובים לחלום‪ ,‬פרט‬
‫נפשות‪ .‬ועל זיא‪ ,‬כל גוונין טבין לחלמא‪ ,‬בר‬
‫‪T :‬‬ ‫׳‬ ‫־ ‪:‬־‬ ‫•‬ ‫־ ‪• T:‬‬ ‫‪T‬‬

‫לגון תכלת‪ ,‬כדי עזידע עזהרי‬ ‫גוון תכלא‪ ,‬בגין דעזיע דהא נשמתיה סלקא‬
‫בדין‪.‬‬ ‫עולה‬ ‫נעזמתו הרי‬ ‫אתדן‬
‫גופא • ‪| T :‬‬
‫‪T‬‬ ‫בדינא‪,‬‬
‫סלקא ‪ T • :‬׳‬‫נשמתא ‪| T : T‬‬
‫וכד • ‪T T :‬‬ ‫בדינא‪ : .‬־‬
‫‪T •:‬‬
‫וכעזנעזמה עולה בדין‪ ,‬הגוף נדון‬
‫להתכלות‪ ,‬וצריך אותו החלום‬
‫לאשהצאה ואצטריך ההוא חלמא‪ ,‬לרחמין‬
‫לרחמים רבים‪.‬‬ ‫סגיאין‪.‬‬
‫ת כ ל ת זהו כסא‪^ ,‬כתוב בו‬ ‫תכלת דא איהו כרסליא‪ ,‬דכהיב ביה )יחזקאל א(‬
‫כמךאה אבן ספיר דמות כסא‪,‬‬
‫סביב‪.‬‬ ‫כמראה אבן ספיר דמות כסא‪ ,‬וכתיב‬
‫ונגה לו ‪• T‬‬
‫)יחזקאל א< ‪ :‬־‬
‫*‬ ‫וכתוב‬
‫‪T:‬‬
‫מעזום עזעועזים בו כריכות‬ ‫)ןאעמתלל‪,‬חת( ונגה לו סביב‪ .‬בגין דעבלין ביה‬
‫לציצית‪ ,‬וכעזנגה לו הופך לגון‬ ‫כריכין לציצית‪ ,‬וכד נגה לו‪ ,‬אתהזיר לגורן‬
‫ןר־ק‪ ,‬כגון כךתי‪ ,‬מאותה עזעה‬
‫ואילך מתחיל זמן קריאת עזמע‪,‬‬
‫לרוק‪ ,‬כגון כרתי‪ .‬מההיא שעתא ואילך‪,‬‬
‫עזהרי העזתנה גון תכלת מכמו‬ ‫אשהלי זמנא לקריאת שמע‪ ,‬ךדוא אשהני גוון‬
‫עזהןה‪ ,‬ולכן אסור לדון דיני‬ ‫תכלא מכמה דהוה‪ ,‬ובגין כך אסיר למידן‬
‫נפעזות בלילה‪ ,‬מעזום עזעזולט‬
‫אותו גון הכלת באותו ןמן‪ ,‬ונהנה‬ ‫ליני נפשות בלללה‪ ,‬בגין לשלטא ההוא גוון‬
‫ךעזות לחטף נפעז בלי מעזפט‪.‬‬ ‫תכלא בההוא זמנא‪ ,‬ואתלהיב לשו למחטף‬
‫עזהרי מעזפט לא עזולט באותו‬ ‫שלטא‬ ‫משפט ‪T‬לא‬ ‫דהא‬
‫‪T:T‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫משפט‪T : .‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫נפשא ‪:‬בלא‬ ‫‪T : -‬‬
‫ץמן‪ .‬כ^בא הבקר ומתעורר‬
‫הןמין עזלמעלה‪ ,‬יוצא אותו האור‬ ‫בההוא זמנא‪ .‬כד אתי צפרא‪ ,‬ואתער למינא‬
‫ומגיע עד התכלת הזאת ומעזהנה‬ ‫דלעילא‪ ,‬נפיק ההוא נהורא‪ ,‬ומטי עד האי‬
‫מכמו עזהןה‪ ,‬ואז עזולט עליו‬ ‫תכלא‪ .‬ואשהני מכמה דהוה‪ ,‬וכלין שלטא‬
‫ונדבק בו כסא קדועז אחר‪.‬‬
‫מאותה עזעה ואילך זמן קריאת‬
‫קדישא‪.‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫כרסייא‪•• 1‬אחרא‬
‫‪T T‬‬ ‫‪ T-:‬ביה‪•1-‬‬
‫ואתדבק‬
‫עליה‪,‬י ‪- - : • :‬‬
‫‪•• T‬‬

‫עזמע‪.‬‬ ‫מההיא שעתא ואילך‪ ,‬זמנא לקריאת שמע‪.‬‬

 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יד חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ו שבט‬
‫סב‬

‫‪ -‬זה כנוס עכולל כל‬ ‫כחדא‪.‬‬

‫גוונין | ‪T- : -‬‬
‫כל ‪• T :‬‬ ‫דכלילא ‪T‬‬
‫כנופיא • ‪T • T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫וארגמן‪T ,‬דא ‪:‬‬
‫‪:‬־‪| 7 7 :‬‬
‫הגונים כאחד‪ .‬ותולעת עזני ‪-‬‬
‫ותולעת עזני‪ ,‬כתיב עזני‪ ,‬וכתיב‬
‫כתוב עזני‪ ,‬וכתוב עזנים‪ ,‬עזכתוב‬
‫‪• T‬‬ ‫‪. T‬״•‬
‫עזנים‪ ,‬דכתיב‪) ,‬משלי לא( כי כל ביתה לבועז‬
‫)משלי לא( כי כל ביתה לבעז עזנים‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬

‫עזנים‪ .‬אלא האי איהו גוון אלןרי עזני‪ ,‬דנטיל‬

‫אלא זהו גוץ עזנקןרא עזני‪ ,‬עזנוטל‬
‫בו את כל הגונים והבל אחד‪ ,‬עזני‬
‫כל גוונין ביה‪ ,‬וכלא איהו חד‪ ,‬שני ושנים‪.‬‬
‫ועזנים‪ .‬עזנים ‪ -‬כעזכלם כלולים‬
‫שני‪:‬‬
‫בו כאחד‪ .‬עזני ‪ -‬עזיוצא מהכסא‬
‫‪• T‬‬
‫כהדא‪.‬‬ ‫— ‪T—:‬‬
‫כלילן ••ביה‬
‫‪1T • :‬‬
‫כלהו‬‫‪:‬‬
‫שנים‪— :‬כד‬ ‫‪• T‬‬
‫דשלטא ־על תכלת‬
‫העליון עזעזולט על תכלת מצד‬ ‫עלאה‪T : - : ,‬‬
‫׳‬ ‫מכרסייא • ‪T T‬‬
‫‪T:‬‬ ‫דנפיק‪• 1‬‬‫‪• T :‬‬
‫הץמיץ‪ ,‬וזהו האפובזרופוס ^ל‬
‫מסטרא דימינא‪ ,‬ודא איהו אפוטרופסא‬
‫יעזראל‪ ,‬עזכתוב בו)דניאלי( מיכאל‬
‫‪•• T‬‬ ‫•‬
‫ךלשראל‪ ,‬דכהיב ביה )יניאלי( מיכאל שרכם‪.‬‬
‫עזךכם‪ .‬תולעת ‪ -‬עזכחה בפיה‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬

‫תולעת‪ :‬דחיליה בפומיה‪ ,‬כתולעת‪ ,‬דמתבר‬

‫כתולעת עזמעזברת הכל ומע?ןךת‬
‫הבל‪.‬‬
‫תולעת עזני ועזעז ‪ -‬עזני גתים‬
‫כלא‪.‬‬‫‪T‬‬ ‫ועקר‬‫••‪1‬‬ ‫כלא ‪:‬‬
‫‪T‬‬

‫תולעת שני ועזש‪ ,‬הרין גוונין כחדא‪ ,‬דימינא‬

‫כאחד‪ ,‬עזל ןמיץ וקזמאל‪ ,‬לבן‬
‫בוצא‬
‫ואדם‪ .‬ועזעז ‪ -‬הוא בוץ‪ .‬עזעזעזה‬
‫‪T‬‬ ‫ושש‪:‬‬ ‫וסומק‪• • T .‬‬
‫‪l T‬‬ ‫היוד ‪:‬‬ ‫ושמאלא‪T • ',‬‬
‫‪T T :‬‬
‫חובזים מתחברים‪ ,‬וזהו עזכתוב‬
‫איהו‪ .‬דעזית חוטין מתחברן‪ .‬ודא איהו‬
‫וגתתו כתךעזיעז‪ .‬ובעזני אלה‬
‫לכתיב‪) ,‬יניאלי( וגדתו כתרעזיש‪ .‬ובאלין ? דן‪.‬‬
‫כלולים עזני אחדים‪.‬‬
‫ועזים ‪ -‬גבורות החתונות עזלחוץ‪,‬‬ ‫כלילן תלין אחרנין♦‬
‫לכסות על חפנימיים‪ .‬וחבל צריך‪.‬‬
‫ועזים‪ :‬גבוראן תתאי ללבד‪ ,‬לחפלא על‬
‫וצריך לתת מקום לכל‪ ,‬עזהרי‬
‫פנימאי‪ .‬וכלא אצטריך‪ ,‬ואצטריך‬
‫מצד חזהב הם באים‪ .‬ועדת אילם‬
‫מאדמים ‪ -‬מעזיכה ^ל עזני‬‫דדהבא‬ ‫מפטרא‬ ‫דהא‬ ‫דוכהא ‪:‬לכלא‪,‬‬ ‫למיהב‬
‫‪T —: — :‬‬ ‫• • ‪T:‬‬ ‫‪T : ' T‬‬ ‫‪T:‬‬
‫צדדים‪ ,‬עזל ןמין וקזמאל‪ ,‬לכסות‬
‫במקום אחר‪.‬‬
‫קאתלין‪ .‬ועורות אלים מאדמים‪ ,‬מעזיכו לתלין‬
‫סטרין‪ ,‬לימינא ושמאלא‪ ,‬להפליא בדוכהא‬
‫ועדת תחקזים ‪ -‬צד אחד ןעז עגדל‬
‫בתוך חצד האחר בחרבה‪ ,‬ולא‬ ‫אחרא‪.‬‬
‫נמצא ביעזוב‪ ,‬וזהו צד טחר‪,‬‬
‫ונקךא החען‪.‬‬‫ועורות החעזים‪ ,‬סטרא חרא אית דרבי גו‬
‫בישובא‬
‫בספרו עזל קזלמה המלך ‪:‬עז‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬
‫ולא‬‫׳ ‪T :‬‬
‫בהורבא‪,‬‬
‫— ‪T—:‬‬ ‫‪T‬‬
‫סטרא ‪ T‬אהרא‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪::‬‬
‫בתוך מןבח חנחעזת עזאמךנו‬
‫אעזהכח‪ ,‬ודא איהו סטרא לכיו‪ ,‬ואקרי תחעז♦‬
‫סודות עליונים‪ .‬עזהרי כתוב‪,‬‬
‫ןםפרא לעזלמה מלכא אית גו האי מזבה‬
‫)שמות כ( מןבח אךמה תעעזה לי‬
‫הנחשת ךקאמרן‪ .‬תין עלאין‪ .‬דהא‬
‫וגו‪ /‬וזהו סוד כראוי‪ .‬נח־עזת ־‬
‫כעזעזולנזים הרים אחרים‪ ,‬וחיא‬
‫מזבה אדמה כתיב‪) ,‬שמות כ( מזבה אדמה תעשה‬
‫צריכה לז‪-‬וץ אותם‪ ,‬נצבעת בגון‬
‫נחשת‪- ,‬כד‬
‫חזה לזון אותם‪ ,‬וחם נקראים הרי‬‫י‬ ‫•‪*.‬‬ ‫כדקא ••יאות‪: .‬‬ ‫‪: :‬‬ ‫רזא‬
‫איהו ‪T T‬‬ ‫•‬ ‫ודא‬
‫לי ‪:‬וגו׳ ‪T :‬‬ ‫•‬
‫נחעזת‪.‬‬ ‫עזלנזין טורין אחרנין‪ ,‬ואיהי צריכא למיזן‬
‫ואותם הרי נחעזת נמעזך עליהם‬
‫לון‪ ,‬אצכזבע בהאי גוון למיזן לון‪ .‬ואיפון‬
‫ריח אחת מתוך חמזבח חזה‪,‬‬
‫אקרון הלי נחשת‪.‬‬
‫ואינון הלי נחשת אתמשך עלייהו רוחא חדא מגו האי מןבח‪ ,‬וכד האי‬
‫פג‬
‫׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יד חשון‬
‫תרומה ־ קל״ט ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ו שבט‬
‫וכעזמץבח זה מתעלה בע ^ה‬‫מזבח אסתלק בסליקו אחרא‪ ,‬כדין אסתלק‬
‫אחרת‪ ,‬אז מסהל‪7‬ןת אוית נ ‪/‬‬
‫את נ ‪ /‬דאיהו מזבח קדיקזא‪ .‬ואקזהאר רוחא‬
‫עזהוא מזבח קןדועז‪ ,‬ונקזארת‬
‫ךאלין טורי נה׳שת‪ .‬וכד ההוא רוחא אסהליק‬
‫הרוח עזל' הרי הנתעזת הללו‪.‬‬
‫בקיומיה‪ .‬איןןרי תחעז‪ ,‬ןיהא אסתלק מפיה את‬
‫וכעזאותה רוח מתעלית בקיומה‪,‬‬
‫היא נקראת החעז‪^ .‬הרי‬
‫הסתלקה ממנה אות נ׳‪.‬‬
‫נ‪/‬‬
‫והאי אתפרעז‪ ,‬לכמה רוחץ אחרנין‪ ,‬ואקרון‬
‫וזה נפךד לכמה רוחות אחרות‪,‬‬
‫אוף הכי‪ ,‬ועל דא אקרי ההוא עמא)חי(‪,‬‬
‫ונקךאים אף כך‪ ,‬ולכן נקךא אותו‬
‫העם )אחי( תחעז‪ ,‬כמו קזנאמר‬
‫תחש‪ .‬כמה ךאה אמר )בראשית כב( ואת החעז ואת‬
‫)בראשית כס ואת החעז ואת מעכה‪.‬‬
‫מעכה‪ .‬איפון הוו!ךעי בהא חיה ךמשכנא‪,‬‬
‫חם היו מכירים את החיה חזו קזל‬
‫חמקזכץ קזנקראת על קזמם‪.‬‬ ‫דאץרי על שמהון‪.‬‬
‫וןגצי קזטים ‪ -‬אלו אותם סודות‬
‫ו;‪2‬צי שטים‪ ,‬אלין איפון תין קדישין‪ ,‬דאיפון‬
‫קדוקזים‪ ,‬קזהם לוחות חמקזכץ‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫לוחי משכנא‪ ,‬ואיפון אקרון בתא‬
‫והם נקראים בסוד עזלהם‪ .‬כתוב‬
‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫• ‪T|:‬‬ ‫‪:‬‬

‫דלהון‪ .‬כתיב עצי שטים עומדים‪ ,‬וכתיב )ישעיה‬

‫עצי קזטים עמךים‪ ,‬וכתוב )ישעיה‬
‫‪ 0‬עזךפים עמדים‪.‬‬
‫מכאן והלאה ‪ -‬קזמן למאר‪,‬‬
‫‪ 0‬שרפים עומדים‪.‬‬
‫מכאן ולהלאה שמן למאור‪ ,‬משיכו דמשח‬
‫מקזיכה קזל קזמץ מ^יחה קדוען‬
‫למשך עליהם‪ .‬אבני שחם ואבני‬
‫ךבות קדישא לאמשכא עלליהו‪ .‬אבני‬
‫מלואים ‪ -‬אלו אבני קדש‪ ,‬יסודות‬
‫המקדש‪ ,‬במךכבות הקדושות‬ ‫שהם ואבני מלואים‪ .‬אלין א?‪3‬י ^!דשא‪ ,‬יסודי‬
‫חללו מץדמנים לבדם לכבד‬ ‫ףמקדשא‪ ,‬ברתיכין קדישין אלין‪ ,‬אזדמנן‬
‫ולש?ח בלבוש כבוד לעין חבהן‬
‫בלחודליהו‪ ,‬לןקר ולשבחא‪ ,‬בלבוש יקר‪,‬‬
‫בהם שם ולחזכיר )ולבדף( שנים‬
‫לעיינא כהנא בהו המן‪ .‬ולאדכרא )רבדכא(‬
‫עשר שבטים‪ ,‬ולכן שהים עשרה‬
‫תריסר שבטין‪ ,‬ועל דא תריסר אבנין כמה‬
‫אבנים כמו שנתבאר‪.‬‬
‫שלשה עשר מינים הם‪ ,‬פרט‬
‫לשתים עשרה האבנים היקרות‬
‫דאהמר‪.‬‬
‫חללו‪ ,‬וכלם עולים לעשרים‬‫תליסר זינין אינון‪ ,‬בר תריסר אבנין!קירין‬
‫אלין‪ ,‬וכלהו סלקין לחמשה ועשרין‬
‫יחמש אותיות בסוד העליון של‬
‫היחוד‪ .‬וכנגד אלה חקק ותקן‬
‫אתוון‪) ,‬דףקל״טע״□ בתא עלאה דלחודא‪ .‬ולקבל‬
‫משה עשרים וחמש אותיות בסוד‬
‫אלין‪ ,‬גליף ואתקין משה‪ ,‬חמשה ועשרין‬
‫הפסוק של היחוד‪ ,‬שכתוב)דברים‬
‫אתוון ברזא דפסוקא ריחודא‪ .‬דכהיב‪) ,‬דברים י(‬
‫‪ 0‬שמע ישךאל יהוה אלהינו יהוה‬
‫אחד‪ .‬וחם עשרים וחמש אותיות‪,‬‬
‫ואיפון‬ ‫אחד‪.‬‬ ‫יהוה‬ ‫אלהינו‬ ‫יהוה‬ ‫ישראל‬ ‫שמע‬
‫•‪T *.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪1 :‬‬ ‫‪ :‬״‪ .‬״••‬ ‫‪T :‬‬ ‫• ‪•• T :‬‬ ‫‪—:‬‬
‫גלופים חקוקים בסוד שלמעלה‪.‬‬
‫חמשה ועשרין אתוון‪ ,‬גליפן מחקקן ברזא‬
‫ןןןקב רצה לתקן למטה בסוד‬
‫היחוד‪ ,‬ותקן בעשרים וארבע‬ ‫דלעילא‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪. . . .‬‬

‫אותיות‪ ,‬והן‪ :‬ברוך שם כבוד‬

‫ל?‪ 3‬קב בעא לאתקנא לתתא‪ ,‬ברזא דלחודא‪,‬‬
‫מלכותו לעולם ועד‪ .‬ולא השלים‬
‫ואתקין בארבע ועשרין אתוון‪ ,‬ואיפון ברוך‬
‫שם כבוד מלכותו לעולם ועד‪ .‬ולא אשלים לחמשה ועשרין אתוון‪ ,‬בגין‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יד חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ו שבט‬
‫סד‬
‫לעק‪t‬רים וחמעז א‪ 1‬תי‪ 1‬ת‪ ,‬מעזום‬ ‫דעד לא אתהקןן מעזכנא‪ .‬כיון דאתתלןן‬
‫עזעדיץ לא התתקןן המעזכץ‪ .‬כיון‬
‫עזהתהקןץ המקזכן ונקזלם‪ ,‬הזיבר‬
‫נפיק‬
‫‪T‬‬
‫קדמאה‪T T‬דהוה‬
‫‪T-: :‬‬ ‫•‬ ‫‪1: | -‬‬
‫מעזכנא‪ ,‬ואעזתלים‪ ,‬מלה‬ ‫‪T: : -‬‬
‫• ■ד‬ ‫׳‬

‫הךא^צון ׳טהןה יוצא ממנו‬ ‫מניה‪ ,‬כד אעזהלים‪ .‬לא מליל אלא בחמעזה‬
‫כעזהעזהלם ־ לא דבר אלא‬ ‫ועע‪t‬דין אתוון‪ ,‬לאחזאה ךהא אעזתלים דא‬
‫ב‪:‬עק‪t‬רים וחמעז אותיות‪ ,‬להךאות‬
‫עזהרי נקזלם זה כמו עזלמעלה‪,‬‬
‫כגוונא דלעילא‪ ,‬דכהיב‪) ,‬ייקיאא( וידבר יי׳ אליו‬
‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫י‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪7‬‬ ‫■ך‬ ‫‪...‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫עזכתוב )ייקרא א< וידבר ה׳ אליו‬ ‫מאהל מועד לאמיר‪ .‬הא חמעזה ועע‪t‬רין‬
‫מאהל מועד לאמר‪ .‬הרי עקזרים‬ ‫אתוון♦‬
‫והמעז אותיות‪.‬‬
‫ולכן עקזךים וחמעזה מינים‬
‫ועל דא חמ^ה ועק‪t‬דין זינין לאעזלמא תקונא‬
‫להעזלים תקון המקןדעז )הנלקזכן(‬ ‫ךמקדעזא )ם״א ךמ‪?2/‬נא( וכל הני אתוון‪.‬‬
‫וכל אלו האותיות באךנו באותן‬ ‫אוקימנא באינון אתוון גליפן‪ ,‬דאוליפנא‬
‫אותיות חקוקות עזלמדנו ממורנו‪.‬‬
‫ומעזום עזהמקזכן נקזלם בסודות‬
‫ממר‪ .‬ובגין דמעזכנא אעזהלים בתיו אלין‪.‬‬
‫הללו‪ ,‬נקרא כ״ה‪ ,‬ביהוד ^ל‬ ‫אקרי כ״ה‪ ,‬ביחודא ךעזלימו ךמעזכנא‪ ,‬ועל‬
‫עזלמות המעזכן‪ ,‬ולכן )תהלים קמד(‬ ‫דא )תהלים קמה( וחסידיך יברכוכה כתיב‪ ,‬רזא‬
‫וחסידיף יבךכוכה כתוב‪ ,‬סוד ^ל‬
‫עזלמות עזל כל המקזכן ותקונו‪.‬‬
‫דעזלימו רכל מעזכנא ותקונא דיליה‪ .‬כ״ה‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪ . | . .‬ך‬ ‫_ ‪ . . .‬ך‬ ‫‪..‬ך‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪.‬‬

‫כ״ה כנגד עקזךים וקזתים אותיות‪,‬‬ ‫לקבל הרין ועק‪t‬רין אתוון‪ ,‬ואורליתא ונביאים‬
‫ותורה ונביאים וכתובים‪ ,‬עזהם‬ ‫דאינון כללא חדא‪ ,‬ורזא חדא‪.‬‬
‫‪T T‬‬ ‫' ‪T T :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫ובתובים‪• 1 ,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬
‫כלל אחד וסוד אחד‪.‬‬
‫בש^ה עזיע‪ 1‬ךאל מוחךים יחוד‬ ‫בשעתא ךלק‪t‬ךאל קא מןחלי לחודא בהאי‬
‫בפסוק הזה בסוד עזל עקזרים‬ ‫ל^רא‪ ,‬בתא דחמ^ה ועק‪t‬דין אתוון‪,‬‬
‫וחמעז אותיות‪ ,‬עזהן‪ :‬קזמע‬ ‫דאינון עזמע יק‪Ji‬ראל לל׳ אלהינו לל׳ אחד‪,‬‬
‫ישראל ין אלהינו ין אחד‪ ,‬וברוך‬
‫שם כבוד מלכותו לעולם ועד‪,‬‬ ‫וברוך עזם כבוד מלכותו לעולם ועד‪ ,‬דאינון‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫עזהם עשרים ואךבע אותיות‪,‬‬
‫ויכון כל אחד בהן ‪ -‬כל האותיות‬
‫מתחברות כאחת‪ ,‬ועולות בחבור‬
‫אחד )אז נפתחו( אךבעים ותקזעה‬
‫קזעךים בסוד היובל‪ ,‬ואז צריך‬
‫לעלות עד ולא יותר‪ .‬ואז נפתחים‬
‫הקזעךים‪ ,‬ומחעזיב הקדוש ברוך‬
‫הוא את אותו האדם כאלו קים‬
‫•‪••1‬‬ ‫‪• :‬‬
‫ארבע ועק‪t‬דין אתוון‪ ,‬ויכוון כל חד בהו‪ ,‬כלהו‬
‫אתוון מתחברן כחדא‪ ,‬וסלקין בחבורא חד‬
‫)ם״א כדין אתפתחו( העזעה וארבעין הךעין‪ ,‬ברזא‬
‫ךיובלא‪ .‬וכדין אצטריך לסלק א עד ולא לתיר‪.‬‬
‫וכדין אתפתחו תרעין‪ ,‬וחשיב קךשא בדיך‬
‫הוא לההוא בר נש‪ ,‬כאילו קלים אורליתא‬
‫‪TT T‬‬

‫את כל התוךה עזבא באךבעים‬
‫ותשע פנים‪.‬‬
‫ולכן צריך לכון לב ורצון‬
‫בעשרים וחמש ובעשרים ואךבע‬
‫ולהעלותם בךצון הלב לאךבעים‬
‫ותשעה שערים שאמךנו‪ .‬כיון‬
‫שהתכון בזה‪ ,‬יתכון באותו יחוד‬
‫שאמר מורנו ‪ -‬שמע ישךאל‬
‫וברוך שם כבוד מלכותו לעולם‬
‫כלה‪ ,‬דאיהי אתלא בתשעה וארבעין פנים‪.‬‬
‫ורעותא‬ ‫לבא ‪:‬‬
‫‪T‬‬ ‫•‪T‬‬ ‫לכוונא‬
‫‪T : - :‬‬ ‫אצטריך‬
‫• ‪1 • : :‬‬ ‫•)^א( ועל ‪T‬דא‬
‫בחמשה ועשרין ובארבע ועשרין‪,‬‬
‫ולסלק א לון ברעותא ךלבא‪ ,‬לתשעה וארבעין‬
‫הךעין דקאמרן‪ .‬כיון דאתכוון בהאי‪ ,‬יתכוון‬
‫בההוא יחודא ךאמר מר‪ ,‬שמע ישראל וברוך‬
‫שם כבוד מלכותו לעולם ועד כללא דכל‬
‫פה‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יד חשון‬
‫תרומה ־ קל״ט ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ו שבט‬
‫ועד‪ ,‬כלל ע ל כל הה‪1‬ךה כלה‪.‬‬ ‫דיתכוון‬
‫מאן ‪1 T- : • :‬‬ ‫חולקיה ‪1 T‬‬ ‫‪1•• T‬‬ ‫זכאה‬
‫כלה‪T T - .‬‬ ‫‪T‬‬ ‫אורייתא‬
‫‪T : -‬‬
‫אערי חלקו ע ל מי עיתכון בהם‪,‬‬ ‫דעילא‬ ‫אורייתא‬ ‫דכל‬ ‫איהו‬ ‫כללא‬ ‫דודאי‬ ‫‪:‬בהו‪,‬‬
‫‪T• • :‬‬ ‫— ‪T :‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫•‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪:‬־־‬
‫התורה‪,‬‬
‫ע ל ‪T‬כל ־ ‪ T‬׳‬ ‫כלל הוא ‪•/‬‬
‫עודאי ‪T :‬‬
‫‪--- •/‬‬
‫עלמעלה ומטה‪ .‬וזהו סוד ע ל‬ ‫עזלימא‪ ,‬דדכר‬ ‫‪T••:‬‬ ‫דאדם‬ ‫רזא ‪T T :‬‬ ‫איהו ‪T T‬‬ ‫ודא •‬ ‫ותתא‪T: .‬‬‫‪T-:‬‬
‫אךם עלם‪ ,‬ע ל זכר ונקבה‪ ,‬וסוד‬ ‫מהימנותא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬
‫דכל‬‫‪T :‬‬
‫ורזא‬‫׳ ‪T T:‬‬
‫ונוקבא‪,‬‬
‫‪T 1:‬‬ ‫‪:‬‬
‫על כל האמונה‪.‬‬ ‫מחלוקת דעזמאי והלל בקימה ובעזכיבה‪,‬‬
‫מחלרןת ע ל עמאי והלל בקימה‬
‫ובעכיבה‪ ,‬עכתוב)דברימי( בעכבף‬
‫דכתיב‪) ,‬דברים ‪ 0‬בקזכבך ובקומך‪,‬‬
‫ובקומף‪ .‬עע מ אי סובר‪ ,‬בערב‪,‬‬ ‫נוקבא‬
‫‪T 1:‬‬
‫כלילא‬
‫‪T • :‬‬
‫דקא‬ ‫‪lT :‬‬
‫סבר ‪T‬בערב‬ ‫‪- T‬‬
‫דעזמאי‬
‫— —‬ ‫‪1‬‬
‫עכלולה הנקבה בעלטונה‪ ,‬צריך‬ ‫ב^לטנהא‪ ,‬אצטריך לגבי נוקבא ךקא ןטו‬
‫לנקבה עיטו ויקךאו‪ .‬ובבקר‬
‫כ ע עול ט הזכר בעלטון העולם‬
‫ולקךאו‪ .‬ובבקר‪ ,‬דקא עזלטא ךכורא‬
‫העליון‪ ,‬צריך לעמד לפני הזכר‬ ‫למיקם‬
‫‪lT••:‬‬
‫אצטריך‬
‫• ‪1 • : :‬‬
‫עלאה‪,‬‬ ‫•‪TT‬‬
‫דעלמא‬‫‪T : T :‬‬
‫בעזולטנותא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪:‬‬
‫כמו עצדיך בתפלת מעמד‪ ,‬ובכל‬ ‫קמיה דךכורא‪ ,‬כמה דאצטריך בתפלה‬
‫מקום עהזכר בא‪.‬‬ ‫אתיא‪.‬‬ ‫דדכורא‬ ‫אתר‬ ‫ובכל‬ ‫מעומד‪,‬‬
‫— ‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪:‬‬ ‫‪T —:‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪' T‬‬ ‫‪:‬‬
‫ובית הלל סובר‪ ,‬עאלמלא‬
‫ענמצא זה לחוד וזה לחוד ‪ -‬כך‬ ‫ובית הלל סבר‪ ,‬אלמלא אעזתכח זיא לחוד‬
‫צריך‪ .‬אבל כיון עאנו מחברים‬ ‫וךא לחוד‪ ,‬הכי אצטריך‪ .‬אבל כיון‬
‫אותם כאחד בחבור בארבעים‬ ‫זיאנן מחברן לון כחדא‪ ,‬בחבורא בתקזעה‬
‫ותעע פנים וארבעים ותעעה‬
‫עערים‪ ,‬לא צריכים אנו להפריד‬
‫וארבעין פנים‪ ,‬והקזעה וארבעין תרעין‪ ,‬לא‬
‫זה לחוד וזה לחוד‪ ,‬אלא להעגיח‬ ‫ודא ‪:‬לחוד‪,‬‬ ‫‪T:‬‬
‫לאפרעזא ‪T‬דא ‪:‬לחוד‬ ‫‪T : : - :‬‬
‫אצטריכנא‬
‫עהכל אחד בלי פרוד‪ ,‬וכמו‬ ‫פרודא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫•‬
‫בלא‬ ‫דכלא •איהו חד‪,‬‬
‫— ' ‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫לאעזגחא‬
‫‪T : : —:‬‬
‫אלא‬
‫‪TV‬‬
‫עמץדמן לאדם ‪ -‬כך יאמר‪ ,‬עהרי‬ ‫וכמה דאזדמן ליה לבר נעז‪ ,‬הכי לימא‪ ,‬דהא‬
‫עניהם בחבור אחד כמו ענוח‬
‫להם‪ ,‬וכך צריך להראות‪.‬‬ ‫לון‪,‬י‬
‫ו‬ ‫דניחא‬
‫‪T:-:‬‬ ‫כמה‬‫‪T :‬‬ ‫חדא‪,‬‬
‫י‬ ‫‪TT‬‬ ‫בחבורא‬
‫‪T‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫תרווייהו‬
‫ולכן הזכר ב ע ע ה צדרים‪ ,‬בפסוק‬ ‫והכי אצטריך לאתחזאה‪.‬‬
‫על עמע יעראל‪ ,‬עהם ע ע‬ ‫ועל דא ךכורא‪ ,‬בעזית סטרין‪ ,‬בד^רא לעזמע‬
‫תבות‪ ,‬והנקבה ב ע ע ה צדדים ‪-‬‬
‫‪• T T :‬‬

‫ברוך עם כבוד מלכותו לעולם‬

‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫־ ‪: 1•• :‬‬ ‫׳‬
‫לקזראל‪ ,‬דאינון עזית תיבין‪ .‬ונוקבא בעזית‬
‫ועד‪ ,‬עהם ע ע הבות אחרות‪,‬‬ ‫סטרין ברוך עזם כבוד מלכותו לעולם ועד‪.‬‬
‫ועולים בחבור אחד‪ ,‬בסוד ע ל‬ ‫דאיפון עזית תיבין אחרנין‪ ,‬וסלקין בחבורא‬
‫אךבעים ותעעה עערים‪ ,‬והלכה‬
‫חדא‪ ,‬בתא ךתעזעה וארבעין תרעין‪ ,‬והלכה‬
‫כמו בית הלל בכל מקום‪.‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬

‫רבי עמעוין הרים ןדו וברך את‬

‫• ••‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬
‫כבית הלל בכל אתר‪.‬‬
‫רבי אלעזר בנו‪ .‬פתח ואמר‪) ,‬ישעיה‬ ‫רבי עזמעון ארים ידוי ובריך לרבי אלעזר‬
‫מא( מי העיר ממזרח וגו׳‪ .‬פסוק‬
‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T:‬‬ ‫•‬ ‫•• •‬ ‫בריה‪ .‬פתח ואמר‪) ,‬ישעיה מא( מי העיר‬
‫זה בארנו ונתבאר‪ ,‬אבל סוד‬
‫החכמה הוא‪ .‬מ״י הוא סוד ע ל‬
‫ממזרח וגו׳‪ .‬האי ין^רא אוקימנא ואתמר‪ ,‬אבל‬
‫העולם העליון‪ ,‬עהרי מעם‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•••‪:‬־••‬ ‫‪' T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T ••• :‬‬ ‫‪1‬‬
‫עליאה‬
‫•‪TT‬‬
‫דעלמא‬
‫‪T : T :‬‬
‫רזא‬
‫‪TT‬‬
‫דחכמתא •איהו‪ ,‬׳ •מ״י‬ ‫‪T : : T :‬‬
‫רזא‬
‫‪TT‬‬
‫יוצאת הראעית לגלות סוד‬ ‫איהו‪ ,‬ךדוא מהמן נפקא עזירותא‪ ,‬לאתגללא‬
‫האמונה» והרי בארנו‪.‬‬
‫אוקימנא‪.‬‬
‫•‪T : 1‬‬
‫והא‬ ‫׳ ‪T :‬‬
‫דמהימנותא‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬
‫רזא‬‫‪T T‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫טו חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ו שבט‬
‫סו‬

‫עוד מ ״י ‪ -‬הטמיר ע ל כל‬ ‫תו‪ .‬מ״י טמירא ךכל טמירין‪ ,‬דלא אתידע‬
‫הטמירים‪ ,‬עלא נודע ולא התגלה‬
‫כלל‪ .‬גלה כבודו להודע מאותו‬
‫ולא אתגלייא כלל‪ .‬גלי יקריה‬
‫‪••|T :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪: — :‬‬ ‫‪T :‬‬

‫מקום ענקרא מזךח‪ ,‬עהרי מעם‬ ‫לאעזהמוךעא‪ ,‬מההוא אתר ךאלןךי מזרח‪,‬‬
‫ראעית ע ל כל סוד האמונה‬ ‫דמהימנותא‪,‬‬
‫'‬ ‫‪T‬‬
‫רזא‬
‫‪TT‬‬
‫דכל‬‫‪T:‬‬
‫עזירותא‬
‫‪T‬‬ ‫••‬
‫מתמן‬
‫•— ‪|T‬‬
‫דהא‬‫‪T :‬‬
‫והאור להגלות‪ .‬ואחר כך‪ ,‬צדק‬
‫יקראהו לרגלו‪ ,‬עהרי צדק גלה‬
‫ונהורא לאתגלייא‪ .‬ולבתר צדק לל ‪j‬ראהו‬
‫הגבורה העליונה ועלטון ע ל‬ ‫עלאה‪,‬‬
‫׳‬ ‫• ‪TT‬‬ ‫גבורהא‬
‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫דהא צדק‪ ,‬גלי‬ ‫‪T :‬‬ ‫לרגלו‪,‬‬
‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫׳‬

‫הקרוע ברוך הוא‪ ,‬ואת הצדק‬ ‫ועזולטניה דקוךעזא כריך הוא‪ ,‬ולהאי צדק‬
‫הזה העליט על כל העולמות‬
‫להנהיגם ולתקנם כראוי‪ .‬ולכן‪,‬‬
‫אעזלטיה על עלמין כלהו‪ ,‬לדברא לון‪,‬‬
‫יתן לפניו גוים ומלכים יךך‪ ,‬עהרי‬ ‫ולאתקנא לון‪ ,‬כךקא ןאות‪ .‬ועל דא‪) ,‬ישעיה מא(‬

‫הצדק‬
‫‪1‬‬ ‫ברעות ‪-‬‬ ‫העולם • ‪:‬‬
‫מלכי ‪T T‬‬ ‫‪T‬כל ‪-‬‬ ‫לתן לפניו גולם ומלכים ירך‪) ,‬דף ק״מ ע״א( דהא‬
‫הזה הם עומדים‪ ,‬כמו ענאמר‬
‫« ה לי ט ט( והוא יעפט הבל בצדק‪.‬‬
‫כל מלכין דעלמא‪ .‬ברשותא ךהאי צדק‬
‫עוד צךק יקראהו לרגלו ‪ -‬מי‬ ‫קלימין‪ ,‬כמה ךאה אמר )תהלים ט( והוא לשפוט‬
‫קורא למי? אלא הצדק קורא‬ ‫תבל פצדק‪.‬‬
‫תמיד לאספקלתה המאירה‪ ,‬ולא‬
‫עוכך לעולמים‪ ,‬וצךק עומד‬
‫תו‪ ,‬צדק ליןראהו לרגלו‪ ,‬מאן ל‪4‬רי למאן‪.‬‬
‫מעם‪,‬‬
‫לרגלו‪•/ ,‬עלא ‪T‬זז • ‪ T‬׳‬ ‫׳‬ ‫תמיד ‪ :‬־ ‪:‬‬
‫‪• T‬‬
‫אלא‪ ,‬צדק איהו קארי תדיר‬
‫וקוךא ולא עוכך‪ .‬זהו עכתוב)שם‬ ‫לאספקלךלאה ךנהרא‪ ,‬ולא שכיך לעלמין‪,‬‬
‫פג( אלהים אל דמי לך אל יחדעז‬
‫ואל העקט אל‪ .‬ועכעו הקרוע‬
‫וצדק קאים תליר לרגלוי‪ ,‬דלא אתעדי מתמן‪,‬‬
‫ברוך הוא מאיר לנו הדרך הזו‬ ‫וקאלי ולא שכיך‪ ,‬דודא הוא לכתיב‪) ,‬תהלים פג(‬
‫בעבילנו )ודבי( אלעזר בני עקורא‬ ‫אלהים אל דמי לך אל תחרש ואל השקט אל‪.‬‬
‫לאור העליון ולא עוכך‪ .‬אערי‬
‫חלקם ע ל הצדיקים בעולם הזה‬
‫והשתא קלשא כריך הוא אנהר לן ארחא דא‬
‫ובעולם הבא‪) .‬ועתה‪ ,‬אלעזר בני‪ ,‬ק‪ 1‬רא‬
‫ו ­‬ ‫•‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪:- 7‬‬ ‫‪•.*:7 7‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫בגינן )ודני( אלעזר ברי דקרי לנהורא עלאה‬
‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪••|T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪1T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫לאור העליון ולא שוכך‪ ,‬והקדוש ברוך הוא מאיר‬ ‫ולא שכיך‪ .‬זכאה חולקיהון לצליקןיא‬
‫לנו הדךף בגללו‪ .‬אשרי חלקו ואשרי חלקם של‬
‫העדיקים(‪.‬‬
‫בעלמא דין ובעלמא דאתי‪) .‬ם״א וה(?תאאלעזד נרילולי‬
‫•‬ ‫‪ .‬ז‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫|‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬

‫דבי אבא פתח פסוק ואמר‪) ,‬שם‬

‫'‬ ‫־‬ ‫| ‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫־ •‬
‫^הולאעלאה ולא ‪?/‬ניר וקילעאבלילהואא?הרלןאךחאלאכגיניה‪ ,‬זכאה‬
‫סג( מזמור לדוד בהיותו במדבר‬ ‫חולקיה וזבאהחולרןיהוןלצליקןא(•‬
‫יהודה‪ .‬מה זה עונה מכל עאר‬
‫ההעבחות עלא אמר באיזה‬
‫מזמור‬ ‫•‪:‬‬
‫הרא ואמר‪> ,‬תהלים סג(‬ ‫‪<:‬ד‬‫י‬
‫פתח‬‫‪-‬‬
‫‪-‬‬
‫רבי ‪-‬אבא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬‫• •‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫מקום עבת אותם דוד המלך?‬ ‫שנא‬‫‪T:‬‬

‫יהודה‪T .‬מאי‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫במדבר‬
‫‪ : • :‬־‬
‫בהיותו‬‫•‪:‬‬
‫לדוד‬
‫‪• T:‬‬
‫ומה עונה כאץ עאמר בהיותו‬ ‫מכל שאר השבחן‪ ,‬ללא קאמר באן אתר שבח‬
‫במךבר יהוךה ? אלא לא זה לבדו‪,‬‬
‫עהרי אף כך גם ‪) -‬שם לד( בענותו‬ ‫לון דוד מלכא‪ ,‬ומאי שנא הכא דקאמר‬
‫‪— T l T :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫—‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫|‬

‫את טעמו לפני אבימלך‪ .‬בבא‬ ‫בהיותו במדבר יהודה‪ .‬אלא לא דא בלחודוי‪,‬‬
‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫הזיפים‪ .‬וכן כלם‪ .‬להךאות לכל‬ ‫להא אוף הכי נמי‪) ,‬תחלים לי( בשנותו את טעמו‬
‫בני העולים עב חו ע ל דוד‪ ,‬עאף‬
‫על גב עהיה בצער והיו רודפים‬
‫לפני אבימלך‪) .‬תהלים נד( בבא הזיפים‪ .‬וכן כלהו‪.‬‬
‫פז‬ ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫טו חשון‬
‫תרומה ־ ק״מ ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ו שבט‬

‫לאחזאה לבל בני עלמא‪ ,‬שבחיה דדוד‪ ,‬דאף‬

‫אחריו‪ ,‬היה מעזתדל ל‪ 1‬מר עןיר‪ 1‬ת‬
‫•‬ ‫־‬ ‫' ‪T T‬‬ ‫־ ‪ :‬־‪T‬‬
‫—‪I‬‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪• • T :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T T - : - :‬‬

‫ותקובחות לקןדוען־ברוך־הוא‪.‬‬
‫על גב ךבצערא הוה‪ ,‬והוו _רךפי אבוזריה‪ ,‬הוה‬
‫ןאף על גב עברוה הקהען היה‬
‫משהזיל לומר שידין ותושבחן לקוךשא בדיך‬
‫אומר ‪ -‬רוח הקידע לא היתה‬
‫‪T : T‬‬ ‫‪Vl‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬

‫עורה עליו עד עהוא העהדל‬ ‫הוא‪.‬‬

‫ע הערה עליו‪ .‬וכך בכל מקום ‪-‬‬
‫ואף על גב דברוח לןךשא הוה אמר‪ ,‬רוח‬
‫לא עוךה רוח הקידע עלמעלה‬
‫עד עיתעורר עליו האדם‬ ‫לןךשא לא הוי שארי עלוי‪ ,‬עד ןיאיהו‬
‫א ש ה ^ למשרי עלוי‪ .‬וכן בכל אתר‪ .‬לא‬
‫מלמטה‪ .‬ודוד‪ ,‬אף על גב ערדפו‬
‫אחריו והיה בצערו‪ ,‬לא היה עוזב‬
‫שתא רוח לןךשא דלעילא‪ ,‬עד דיהער עליה‬
‫עירות ותעבחות מפיו ול עב ח‬
‫בר נש מתהא‪ .‬ודוד אף על גב דלןא _רךפי‬
‫את ךבונו על הבל‪.‬‬
‫אבתריה‪ ,‬והוה בצעדיה‪ ,‬לא הוה שביק שידין‬
‫ואם תאמר‪ ,‬זה ע ענינו מזמור‬
‫לדוד או לידוד מץמור‪ ,‬וכאן עךתה‬
‫ותושבחן מפומיה‪ ,‬ולשבחא למאריה על‬
‫עליו רוח הק־דע בתחלה‪ ,‬מעום‬
‫עאמר מזמור לדוד‪ .‬אלא‪ ,‬אם‬
‫•‬ ‫'‬ ‫‪T V‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪:‬‬
‫כלא‪.‬‬‫•‬ ‫־‬ ‫‪T V‬‬ ‫‪T‬‬

‫הוא הןה מכון עצמו בהחלה‪ ,‬לא‬

‫ואי הימא‪ ,‬הא ךתנינן‪ ,‬מזמור לדוד‪ ,‬או לדוד‬
‫היתה עורה עליו רוח הק'ךע‪.‬‬
‫מזמור‪ ,‬והבא שרת עליה רוח קדשא‬
‫מץמור זה רוח הקרע‪ .‬למה נקךא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: K.‬‬ ‫—‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪—T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫בקךמיתא‪ ,‬בגין דאמר מזמור לדוד‪ .‬אלא‪ ,‬אי‬

‫כך? מעום עהיא מ עב ח ת את‬
‫המלך העליון תמיד‪) ,‬שכל הזמן הוא‬
‫איהו לא הוה מכוין גרמיה בקךמיתא‪ ,‬לא‬
‫הןה משבח ומזמר ולא שוכך( עכל הזמן‬
‫שרת עליה רוח קדשא‪ .‬מזמור דא רוח‬
‫היתה מ עב ח ת ומזמרת ולא‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: I*..‬‬ ‫‪-‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-T‬‬

‫קךשא‪ .‬אמאי אלןרי הכי‪ .‬בגין דאיהי‪ ,‬משבחת‬

‫עוככת‪ .‬כיון עבא דוד‪ ,‬מצא גוף‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫הדיר למלכא עלאה )ם״א דבל זמנא איהו קא מע‪3‬ח ומזמר‬
‫מתקן כראוי וערתה עליו‪ ,‬והיו‬
‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫••• ‪M t‬‬ ‫‪:‬‬
‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫* ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬
‫מגלים בעולם הזה ל עב ח ולזמר‬
‫ולא ע כי ח דבל זמנא הוה קא משבחת ומזמרת‪,‬‬
‫למלך‪ ,‬והכל כדי עיתתקן העולם‬ ‫׳‬ ‫‪T : - :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪It‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪t‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪.‬‬

‫הזה כמו עלמעלה‪.‬‬‫ולא שכיד‪ .‬כיון דאתא דוד אשכח גופא‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•• — ן‬ ‫* ‪l‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬

‫ל ח ד ‪ -‬איע עלם בתקונו‪ ,‬איע‬

‫מהתקנא כךקא ןאות‪ ,‬ושרת עליה‪ ,‬והוו מגלי‬
‫מתקן‪ ,‬איע צדיק‪ .‬דוד ודאי עלא‬
‫בהיותו‬ ‫לעולמים‪.‬‬
‫בהאי עלמא‪ ,‬לשבחא ולזמרא למלכא‪ ,‬וכלא‪,‬‬
‫העתנה‬ ‫‪T‬‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T : —:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪— :‬‬

‫בגין ךיתהקן האי עלמא‪ ,‬כגוונא דלעילא‪.‬‬

‫במדבר יהוךה ‪ -‬זה עב ח ‪ W‬דוד‪,‬‬
‫אף על גב ע ח ה בצערו‪ ,‬אף על‬
‫לדוד‪ .‬גבר שלים בתקונוי‪ ,‬גבר מתקנא‪ ,‬גבר‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪It‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬
‫גב עהיו רוךפים אחךיו» ואיזו‬
‫זכאה‪ .‬דוד ודאי דלא אשתני לעלמין‪.‬‬
‫תעבחת אמר? ת עב חת גדולה‬ ‫‪I‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪••t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• t‬‬ ‫‪T T -‬‬

‫ונכבךה‪.‬‬ ‫בהיותו במךבר להודה‪ ,‬דא שבחא ךדוד‪ ,‬אף‬

‫והשבח עלו מה הוא?)תהלימסג(‬
‫על גב ךבצעריה הוה‪ ,‬אף על גב דהוו _רךפי‬
‫אלהים אלי אהה אעחרך‪ .‬אלהים‬
‫אבתריה‪ .‬ומאי תושבחתא קאמר‪ .‬הושבחהא‬
‫סתם‪ .‬כיון עאמר אלהים‪ ,‬למה‬
‫אלי? אלא אותה דךגה עלו‪.‬‬ ‫דאיהו רב דקירא‪.‬‬
‫ע ל ע דרגות כאן‪ :‬אלהים‪ ,‬אלי‪,‬‬
‫ושבחא דיליה מאי איהי‪) .‬תהליםסג( אלהים אלי‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,,,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ן‬ ‫‪.‬ן‬ ‫‪.‬‬
‫אתה‪ .‬ואף על גב עהם ע ל ע ה‬
‫אהה אשחרף‪ .‬אלהים סתם‪ .‬כיון‬
‫דאמר אלהים‪ ,‬אמאי אלי‪ .‬אלא ההוא דרגא ליליה‪ .‬תלת דרגין הכא ‪:‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫טו חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ו שבט‬
‫סח‬

‫עזמות‪ ,‬ד ת ה אחת היא‪ ,‬בסוד עזל‬ ‫אלהים‪ .‬אלי‪ .‬אתה‪ .‬ואף על גב דאינון תלת‬
‫אלהים חיים‪ .‬אלהים ‪ -‬למעלה‪,‬‬
‫עזמהן‪ .‬חד דרגא איהו‪ ,‬בתא דאלהים חיים‪.‬‬
‫אלהים חיים‪ .‬אלי ‪ -‬קצה חעזמים‬
‫עד קצה חעזמים‪ .‬אהה ‪ -‬ה ד ת ה‬ ‫אלהים‪ :‬לעילא‪ ,‬אלהים חיים‪ .‬אלי‪? :‬ןצה‬
‫עזלו‪ .‬ואף על גב קזחננל אחד‬ ‫העזמלם עד ?ןצה העזמלם‪ .‬אהה ‪ :‬דרגא דיליח‪.‬‬
‫ובעזם אחד עולה‪.‬‬ ‫ואף על גב דכלא חד‪ ,‬ובעזמא חד סליק‪.‬‬
‫אשחרך ‪ -‬אם כמעזמעו ^לו‪,‬‬
‫ןפה‪ .‬אבל אשחךןן ‪ -‬התקין האוד‬ ‫אשחרך׳ אי כמשמעו־ ליליח‪ ,‬שפיר‪ .‬אבל‬
‫שמאיר בשחד‪ .‬עזהרי האוד‬ ‫אשחרל‪ ,‬אתקין נהורא לנהיר‬
‫שעומד בשחר לא מאיר עד‬ ‫בשחרותא‪,‬‬ ‫דקיימא‬ ‫נהורא‬ ‫דהא‬ ‫בשחרותא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T : |—:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T‬‬
‫שיתקנו אותו למטה‪ .‬ומי שמתקן‬
‫את אור השחר חזה‪ ,‬אף על גב‬
‫לא נהיר עד ללתהקנון ליה לתהא‪ .‬ומאן‬
‫שהוא שחר‪ ,‬זוכה לאור לבן‬ ‫דאתקין נהורא שחרא דא‪ ,‬אף על גב דאיהי‬
‫שמאיר‪ ,‬וזהו אור אספקלתה‬ ‫אוכמא‪ ,‬זכי לנהורא חוורא דנהיר‪ ,‬ודא איהי‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫' ‪:‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫' ‪• • T‬‬ ‫‪T T‬‬
‫המאירה‪ ,‬וזהו האךם שזוכה‬
‫לעולם חבא‪.‬‬
‫ודא •איהו —בר ‪T‬נש‬ ‫׳ ‪T:‬‬
‫דנהרא‪,‬‬
‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬
‫אספקלריא‬
‫— ‪|T T :‬‬
‫נהורא‬
‫‪T :“ 1‬‬ ‫‪:‬‬

‫וזה סוד >משליא( ומשחרי ימצאנני‪.‬‬ ‫דזכי לעלמא דאתי‪.‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ומשחרי ‪ -‬שמתקנים האור של‬ ‫ןרזא לא )משליח( ומשחרי למצאנני‪ ,‬ומשחרי ‪:‬‬
‫משחרי השחר‪ .‬ימצאנני‪ ,‬לא‬
‫כתוב ימצאוני‪ ,‬אלא ימצאנני‪,‬‬
‫דמתקנין נהורא משחרי אוכמא‪.‬‬
‫׳‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪T •/‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪T‬‬

‫שזוכים לשני אורות ‪ -‬לאור‬ ‫ימצאנני‪ ,‬ימצאוני לא כתיב‪ ,‬אלא ימצאנני‪,‬‬

‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫השחר השחר‪ ,‬ולאור הלבן‬ ‫לזכי לתדין נהורין‪ .‬לנהורא לשחרא אוכמא‪,‬‬
‫שמאיר‪ .‬וזוכה לאספקלתה‬
‫שאינה מאיךה‪ ,‬ולאספקלתה‬
‫ולנהורא חוורא דנהרא‪ .‬וזכי לאספקלריאה‬
‫‪T‬‬ ‫‪|T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪: T‬־־ד‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬

‫שמאיךה‪ .‬וזהו ימצאנני‪ .‬ועל כן‬ ‫ודא •איהו‬‫‪T:‬‬

‫דנהיר‪.‬‬
‫‪•T:‬‬
‫ולאספקלריאה‬
‫‪T : —| T T : — :‬‬
‫נהיר‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪• T‬‬
‫דלא‬‫‪T :‬‬
‫אמר דוד אשחרף‪ .‬התקין אור של‬ ‫למצאנני‪ .‬ועל לא אמר לוד אשחרף‪ .‬אתקין‬
‫השחר השחר להאיר עליו אור‬ ‫נהורא לשחרא אוכמא‪ ,‬לנהרא עליה נהורא‬
‫לבן שמאיר‪.‬‬
‫צמאה לף נפשי כמה לף בשרי‬ ‫חוורא דנהרא‪.‬‬ ‫‪—: T‬ד‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪T‬‬

‫)תהליםסג(‪ ,‬כמי שרעב לאכל וצמא‬ ‫צמאה לף נפשי כמה לל בשלי‪> ,‬תהליםסג( כמאן‬
‫לשתות‪ .‬בארץ צןה ועיף בלי‬ ‫לכפין למיכל וצחי למשהי‪ .‬בארץ צלה‬
‫מים‪ ,‬משום שהוא מדבר ואינו‬
‫מקום של ישוב‪ ,‬ולא מקום של‬ ‫ועלף בלי מלם‪ ,‬בגין לאיהו מלבר‪ ,‬ולאו איהו‬
‫קדש‪ .‬ולכן הוא מקום בלי מים‪.‬‬ ‫אתר דישובא‪ ,‬ולאו איהו אתר דקדשא‪) .‬דףק״מ‬
‫‪T‬‬ ‫‪: 1•..‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫וכמו שאנו ךעבים וצמאים אליף‬ ‫ע״ס ובגין כך איהו אתר בלי מים‪ .‬וכמה לאנן‬
‫במקום חזה‪ ,‬כן בק׳דש חזיתיף‬
‫וגו׳‪ .‬ואנו‪ ,‬כמו שאנו צמאים אל‬
‫כפין וצחאן לגבך באתר לא‪ ,‬כן בקלש‬
‫מורנו לשתות בצמאון את דבךיו‬ ‫חזיתיך וגו׳‪ .‬ואנן כמה לאנן צחאן לגבי למר‪,‬‬
‫במקום חזה‪ ,‬אף כך צמאים‬ ‫למשהי בצחותא מלוי באתר לא‪ ,‬אוף הכי‬
‫לשתות בצמא דבריו בבית‬
‫צחינן למשהי בצחותא מלוי‪ ,‬בבי מ?ןלשא‪,‬‬
‫חמקדש‪ .‬חמקום שנקרא קדש‪.‬‬
‫אמר רבי שמעון לרבי אבא‪ ,‬מי‬ ‫אתר לאלןךי קלש‪ .‬אמר רבי שמעון לר׳ אבא‪,‬‬
‫שהתחיל הדבר ‪ -‬יאמר עכשו‪.‬‬ ‫מאן דשארי מלה השתא יימא‪.‬‬ ‫• • ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫• ‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬
‫סט‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫טו חשון‬
‫תרומה ־ ק״מ ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ו שבט‬
‫ויקחו לי‬
‫•‬ ‫ואמר‪I: ‘ : ,‬‬
‫פ תח רבי אבא ‪ - T :‬׳‬ ‫תרומה‬
‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬
‫ולקחו לי‬ ‫‪T -‬‬
‫‪1: • :‬‬
‫ואמר‪,‬י )שמות כה(‬
‫‪• -‬‬ ‫פתח רבי אבא‬
‫‪- T‬‬
‫‪ T‬־ • • ‪- T : T -‬‬
‫תרומה מאת כל איעז וגר‪ .‬בעזעה‬
‫עזהךאה הקןדועז ברוך הוא למעזה‬
‫מאת בל איש וגו‪ /‬משה בשעתא‬
‫ךקוךשא בריך הוא אחמי ליה עובדא את מעע‪ t‬ה המקזכן‪ ,‬היה ‪7‬ןעזה‬
‫דמשכנא‪ ,‬הוה קשה קמיה‪ ,‬ולא יכיל למיקם לפניו‪ ,‬ולא יכל לעמד בו‪ ,‬והרי‬
‫‪-‬‬ ‫‪J‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪. 7‬‬ ‫ן‪.‬ך‪.‬ך‬
‫‪|T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪•• | T‬‬ ‫‪*.* lT‬‬ ‫‪ T : : - :‬׳ ‪TT‬‬ ‫׳ ‪■ :‬ד‬
‫פרעזוה‪ .‬ועכעזו יעז לנו להקעזות‬
‫‪I:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫כאץ‪ ,‬אם התרומה הזו נתנה‬

‫ביה‪ ,‬והא אוקמוה‪ .‬והשתא אית לן למקשי‬
‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫הכא‪ ,‬אי תרומה דא‪ ,‬להבה קךשא בריך הוא הקןדועז ברוך הוא למעזה לבדו‪,‬‬
‫למשה ^ חו דוי‪ ,‬היך להבה לאחרא‪ ,‬ואמר איך נתנה לאחר‪ ,‬ואמר עזלבני‬
‫יק‪ t‬ךאל יקןחו את התרומה הזו?‬
‫אלא ודאי ^למעזה נתנה‪ ,‬ולא‬
‫ךלבני לשראל יקהו האי תרומה‪.‬‬
‫לאחרא‪ .‬נתנה לאחר‪ .‬למלך עזהץה בתוך‬ ‫‪T-: - :‬‬
‫יהבה‬
‫‪T T‬‬
‫ולא‬‫׳ ‪T :‬‬
‫יהבה‪,‬‬ ‫‪T T‬‬
‫למ׳שה‬
‫•‪*.‬‬ ‫‪:‬‬
‫ודאי‬ ‫‪T-‬‬
‫אלא‬
‫*‪7 *.‬‬
‫למלכא דהוה בגו עמיה‪ ,‬ולא הות עמו‪ ,‬ולא היתה הגבירה עם‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪• :‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬

‫המלך‪ .‬כל ץמן עזהגבירה לא‬

‫היתה עם המלך‪ ,‬העם לא קובעים‬
‫מטרוניתא עמיה דמלכא‪ .‬כל זמנא‬ ‫‪...‬ך‬ ‫■ד‬ ‫‪ . . _ .‬ך‬ ‫‪...‬‬ ‫‪ ..‬ך‬ ‫_ ‪.‬‬

‫ךמטרוניתא לא הות עמיה דמלבא‪ ,‬לא בו ואינם יועזבים לבטח‪ .‬כיון‬

‫מתלאשי עמא ביה‪ ,‬ואינון לא יתבין לרחצן♦ עזבאה הגביךה‪ ,‬כל העם קזמחים‬
‫ויועזבים בבטחון‪ .‬כך בתחלה‪,‬‬
‫אף על גב עזהקדועז ברוך הוא‬
‫כיון ךאתת מטרוניתא‪ ^ ,‬עמא חךאן‪ ,‬ולתבי‬
‫ברוחצנו‪ .‬כך בקךמיתא‪ ,‬אף על גב דקוךשא עעץה להם נסים ואותות על ידי‬
‫בריך הוא עבד לון נסין ואתין על לדי ךמשה‪ ,‬מעזה‪ ,‬לא קובעים העם‪ .‬כיון‬
‫עזאמר הקדועז ברוך הוא ויקחו‬
‫לי תרומה ‪ -‬ונתתי מקזכני‬
‫לא מתלאשי עמא‪ .‬כיון דאמר קךשא בריף‬
‫הוא ולקחו לי תרומה‪ ,‬ונתתי משכני בתוככם‪ .‬בתוככם‪ .‬מןד כלם קבעו ועזמחו‬
‫מיד אתיאשו כלהו‪ ,‬וחדו בפולחנא דקודשא בעבודת הקדועז ברוך הוא‪ .‬זהו‬
‫‪T : l :‬‬ ‫‪TT:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:••.‬‬ ‫•‪- T:‬‬ ‫•‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫׳ ‪:‬‬
‫עזכתוב עמדבר ז< ויהי ביום כלת‬
‫מעזה‪ ,‬עזןךדה כלת מעזה לארץ‪.‬‬
‫ביום‬ ‫ולהי‬ ‫)במיביז(‬ ‫לכתיב‪,‬‬ ‫הוא‬ ‫הדא‬ ‫הוא‪,‬‬ ‫בריך‬
‫ואם תאמר‪ ,‬״ויהי״ בכל מקום‬ ‫כלת משה דנההת כלת משה לארעא‪.‬‬
‫ואי תימא‪ ,‬ויהי בכל אתר לאו איהו אלא אינו אלא לעזון צער‪ ,‬וכאן כתוב‬
‫•‪T *.‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫׳ ‪• :-‬‬ ‫•• ‪T‬‬ ‫‪• :‬‬
‫ויהי ביום? אלא‪ ,‬באותו יום‬
‫עזעזכינה ןךךה לארץ‪ ,‬נמצא לה‬
‫ויהי ‪:‬ביום‪.‬‬ ‫־‪• :‬‬
‫כתיב‬ ‫‪• :‬‬
‫והכא‬
‫׳ ‪T T :‬‬
‫דצערא‪,‬‬‫‪T—: — :‬‬
‫לישנא‬
‫‪TT‬‬
‫לארעא‪,‬‬
‫‪ 7 T : - :‬מקטרג‪ ,‬וכסה אותו החעזך כנגדה‬ ‫נחתת‬ ‫דשכינתא‬
‫• ‪T : • :‬‬
‫יומא‬ ‫‪T‬‬
‫בההוא‬ ‫אלא‪,‬‬
‫‪- : ' T V‬‬
‫אשתכח מקטרגא לגבה‪ ,‬והפלא ההוא חשוך כדי עזלא תרד‪ .‬ועזנינו‪ ,‬אלף‬
‫ןחמעז מאות ךבוא מלאכים‬
‫נמצאו לפניה כדי עזלא תרד‪.‬‬ ‫קבל לגבה‪ ,‬בגין ללא תיחות‪ .‬ותנינן‪ ,‬אלף‬
‫מקטרגין‪ ,‬ובאותו ץמן נמצאו כל הכנס ^ל‬ ‫וחמש מאה לבוא מלאכין‬
‫המלאכים העליונים לפני הקדועז‬ ‫אשהכחו לגבה בגין דלא תיחות‪.‬‬
‫ברוך הוא ואמרו לפניו‪ :‬ובון‬
‫ובההוא זמנא אשהכחו כל כנופלא למלאכי העולם‪ ,‬כל הזיו וכל האור עזלנו‬
‫עלאי קמי קלשא בריך הוא‪ .‬אמרו ‪ -‬בעזכינת כבוךך הוא‪ ,‬ועכעזו‬
‫קמיה‪ ,‬מארי דעלמא‪ ,‬כל זיוא וכל נהורא תרד לתחתונים? באותה עזעה‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫•‪T‬‬ ‫‪T ' T : T :‬‬ ‫' ‪• • T‬‬
‫התחזקה העזכינה ועזברה אותו‬‫‪T :‬‬ ‫•‬
‫לילן בשכינת לל^רך איהו‪ ,‬והשתא תיחות לגבי‬
‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪It : -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫תתאי‪ .‬בההיא שעתא אהתקפת שכעהא‪ ,‬ותברת ההוא חשוך קבל‪ ,‬כמאן‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫טו חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ו שבט‬
‫ח■עזך אפלה כמי עזמעזבר חתיכ‪ 1‬ת‬ ‫דמתבר גזיזין הקןיפין‪ ,‬ונחתת לארעא‪ .‬כיון‬
‫חזקות‪ ,‬דךדה לארץ‪ .‬כיון עזכלם‬ ‫דחמו כלהו כך‪ ,‬פתחו ו א מ ת )תהלים ח( יי׳‬
‫ראו כך‪ ,‬פתחו יאמרו‪) ,‬תהליטח( ה׳‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬

‫אדוננו מה אדיר קזמף בכל הארץ‪.‬‬ ‫אדונינו מה אדיר עזמך בכל הארץ‪ .‬אדיר‬
‫אדיר ודאי‪ ,‬קזקזברה כמה חתיכות‬ ‫וזיאי‪ ,‬דתברת כמה גז‪-‬יזין וחילין הלןיפין‪,‬‬
‫וכחית חזקים‪ ,‬דךדה לא‪.‬ךץ‬
‫וקזלטה בכל‪ .‬ולכן כתוב ויהי‪.‬‬
‫ונחתת לארעא‪ ,‬ועזליטת בכלא‪ .‬ועל זיא כתיב‬
‫הצער קזקבלו כמה חילות‬ ‫ולהי‪ ,‬צערא ךקבילו כמה חןילין ומשיריין‪,‬‬
‫ומחנות ביום קזיךדה לארץ כלת‬ ‫ביומא ךכלת מ^ה נחתת לארעא‪.‬‬
‫מקזה‪.‬‬
‫ולכן ויקחו לי תרומה וגו׳‪ .‬לא‬
‫ולגין כך וי?ןהו לי תרומה וגו׳‪ .‬וללןהו לי‬
‫כתוב ויקחו לי ותרומה‪ ,‬אלא‬ ‫ותרומה לא כתיב‪ ,‬אלא ויקחו לי‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:1‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫י‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ויקחו לי תרומה‪ ,‬להךאות ^הכל‬ ‫תרומה‪ ,‬לאהזאה דכלא הד בלא פרודא‪.‬‬

‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫— ‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫אחד בלי פרוד‪ .‬ומעעזה המקוכן‬
‫כמו קזלמעלה‪ ,‬זה כנגד זה‪,‬‬
‫לקבל‬
‫‪•• lT:T‬‬
‫דלעילא‪ ,‬דא‬
‫• ‪T • • :‬‬
‫כגוונא‬
‫‪T: - :‬‬
‫דמעזכנא‬
‫‪T : : - :‬‬
‫ועובדא‬
‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬

‫להכליל העזכינה מכל הצדדים‪,‬‬

‫׳‬ ‫־ ‪• T :‬‬ ‫•‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪• :‬‬ ‫‪ :‬־ ‪• :‬‬
‫דא‪ ,‬לאתכללא עזכץתא מכל סטרין עילא‬
‫מעלה ומטה‪ .‬כאץ בעולם הזה‬ ‫ותתא‪ ,‬הבא בהאי עלמא עובדא דיליה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬
‫המעקזה קזלו כמעעזה הגוף‪,‬‬
‫להכליל את הרוח בתוכו‪ ,‬וזוהי‬
‫כעובדא דגופא‪ ,‬לאתכללא רוחא בגויה‪ ,‬ודא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫—•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ומטה‪,‬‬
‫־‪ T‬׳‬ ‫מעלה‬
‫עזנכללה ־ ‪T :‬‬
‫עזכינה‪T: : • V ,‬‬
‫‪' T •:‬‬
‫איהי עזכץתא‪ ,‬דאתכלילת לעילא ותתא‪,‬‬
‫והיא רוח הקדעז‪.‬‬ ‫ואיהי רוח קך^א‪.‬‬
‫ולעולם נמקזכת ונכנסת לתוך סוד‬
‫הגוף‪ ,‬להקזרות מח בתוך קלפה‬ ‫ולעולם אתמעזבת ועאלת גו רזא דגופא‪,‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫^‬ ‫‪:‬‬

‫הקדעז הזו‬ ‫רוח ‪1 -‬‬‫‪-‬‬ ‫כראוי‪.‬‬‫הכל ‪TT‬‬ ‫לאעזראה מוהא גו קליפא כלא כמה‬
‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫|‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬

‫נעעזית בגוף‪ ,‬להכליל בתוכו רוח‬ ‫דאתהזי‪ .‬האי רוהא דקדעזא‪ ,‬אתעביד בגופא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: 1*..‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫אחרת עליונה‪ ,‬דק ומאיר‪ ,‬והכל‬
‫כך נאחז ונכלל זה בזה ונכנס זה‬ ‫לאתכללא בגויה רוח אחרא עלאה‪ ,‬דקיק‬
‫‪T‬‬ ‫‪•1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T -:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫בזה‪ ,‬עד עזנאחז בעולם הזה‪,‬‬

‫׳‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••• ••• ‪T •/:‬‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬
‫ונהיר‪ ,‬וכלא הכי אתאחיד ואתכליל דא בדא‪,‬‬
‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫עזהוא קלפה אחרונה חיצונה‪.‬‬

‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T • 1:‬‬ ‫ועאל דא בדא‪ ,‬עד דאתאחיד בהאי עלמא‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬
‫קלפה חזקה היא לפנים מקלפה‬
‫קזל העולם הזה‪ .‬כמו קזהאגיז‪,‬‬
‫דאיהו קליפה בתראה דלבר‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫|‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫קעזה‪,‬‬
‫‪T |T‬‬ ‫אינה‪T‬‬
‫••‬ ‫החיצונה‪T‬‬
‫‪7‬‬ ‫עזהקלפה ־ •‬
‫‪ •/‬־ ‪T • 1:‬‬ ‫קליפה תקיפא איהי לגו מקליפה ךהאי‬
‫קלפה קזהיא לפנים ממנה היא‬ ‫עלמא‪ .‬כגוונא דאגוזא‪ ,‬דהאי קליפה‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪1:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫*‪ :* .‬״‪ .‬״‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬
‫קלפה קקזה ‪ -‬אף כך למעלה‪.‬‬
‫קלפה קקזה היא רוח אחרת‬ ‫דלבר לאו אידוי תקיפא‪ ,‬קליפה ךאיהי לגו‬
‫קזעזולטת בגוף‪ .‬לפנים ממנו היא‬ ‫מיפה‪ ,‬איהי קליפה תקיפא‪ .‬אוף הכי לעילא‪,‬‬
‫קלפה קלוקזה‪ .‬לפנים ממנו ‪-‬‬ ‫קליפה תקיפא‪ ,‬איהי רוחא אחרא דעזלטא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T -:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪1:‬‬
‫המח‪.‬‬
‫בארץ הקדוקזה מתקן הכל בגון‬ ‫בגופא‪ .‬לגו מניה‪ ,‬איהי קליפה קליעזא‪ .‬לגו‬
‫אחר‪ ,‬קזהרי הקלפה הקקזה‬ ‫מפיה מוחא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫•‬

‫נקזבךה מאותו מקום ולא עזולטת‬

‫בארעא קדיעזא‪ ,‬מתתקנא כלא בגוונא‬
‫בו כלל‪ .‬הקלפה הקעזה נעזברת‬
‫‪•.•••• :‬‬ ‫•‬ ‫‪T |T -‬‬

‫)מההוא יותר תכליד( ונפתחת‬

‫‪T • 1: -‬‬ ‫‪T :‬‬
‫אחרא‪ ,‬ךדוא קליפה תקיפא אתברת‬
‫שנאחז בסוד של המשכן‪ .‬בעולם‬ ‫מצל זה‬ ‫מההוא אתר‪ ,‬ולא עזלטא ביה כלל‪ .‬קליפה‬
‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ן‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫■ך‬
‫עא‬ ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫טז חשון‬
‫תרומה ־ ק״מ ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ז שבט‬
‫הזה הקלפה האחרונה היא לחוץ‪ ,‬הקלפה‬ ‫)ד״א מההוא י‪ 1‬תר תדיר(‬ ‫תקיפא אהברת תביר‪,‬‬
‫ואתפתחת מהאי סטרא )ם״א עד דאהאחיד נ ח א דמ^זכנא‪.‬‬
‫החזקה היא לפנים‪ .‬כמו זה אף כף למעלה‪,‬‬
‫הקלפה החזקה היא לחוץ‪ .‬לפנים כלמנה היא‬
‫קלפה קלושה‪ ,‬ולא שולטת בו כלל‪ ,‬ונפתחת כלעד‬
‫כהאי עלמא קליפה כתראה איהי לכר קליפה תרןיפא איהי לג‪ 1‬ןג‪1‬ונא ךא‬
‫זה( ומצד זה‪.‬‬ ‫אוף הכא לעילא קליפה תקיפא איהי לבר לגו מיניה איהי קליפה קליעא ולא‬
‫ואותה פתיחה היתה בארץ‬ ‫עלטא ביה ?לל ואתפקחת מהאי משרא( ומהאי סטרא‪.‬‬
‫הקןדועזה בכל ץמץ עזעובדים‬
‫עבודה כראוי‪ .‬כיון ^גךמו‬ ‫זמנא‬
‫•‪T :‬‬
‫פכל‬ ‫'‪T :‬‬
‫קדישא‪,‬‬‫‪T‬‬ ‫— ן•‬
‫בארעא‬
‫‪T : —:‬‬
‫הדה‬
‫‪TT‬‬
‫פתיהו‬ ‫‪•:‬‬
‫וההיא‬ ‫‪:‬־•‬
‫החטאים‪ ,‬נמעזכח אותה פתיחה‬ ‫ךפלחין פולחנא )דף קמ״א ע״א( כו?(א‬
‫לצד זה ולצד זה‪ ,‬עד עזהת?ןךבה‬
‫ןאות‪ .‬כיון דגרמו הובין‪ ,‬משיהו ההוא פתיהו‬
‫הקןלפה הכל כאחד‪ .‬כיון עזסתמה‬
‫הקןלפה את המ׳ח‪ ,‬אז עזולטת‬ ‫דאתהרב‬
‫‪^T‬ד‬ ‫סטרא‪- ,‬עד‬‫י‬ ‫• ‪T:‬‬ ‫סטרא ולהאי‬ ‫• ‪T:‬‬ ‫להאי‬
‫אותה קלפה עליהם‪ ,‬ודוחה אותם‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫קליפה‪ ,‬כלא כחדא‪ .‬כיון דאסתים קליפה‬
‫‪ :‬־ • • • • • ' ‪:‬‬ ‫‪T • 1:‬‬ ‫‪T‬‬

‫מחוץ לאותו מקום‪.‬‬

‫ועם כל זה‪ ,‬אף על גב קזדחתה‬
‫למוחא‪ ,‬כדין שלטא ההיא קליפה עלליהו‬
‫אותם החוצה‪ ,‬לא יכולה אותה‬ ‫ודחה לון לבר מההוא דוכתא‪.‬‬
‫קלפה ק׳טה לקזלט באותו מקום‬‫ועם כל דא אף על גב דדחה לון לבר‪ ,‬לא יכיל‬
‫קדוקז קזאינו מקומו‪ .‬ואם תאמר‪,‬‬
‫לשלטאה בההוא‬
‫אם כך‪ ,‬הואיל ולא יכולה אותה‬ ‫‪T T : - :‬‬
‫תקיפא‬
‫‪T| • -‬‬
‫קליפה‬
‫‪T•|:‬‬
‫ההיא‬ ‫‪• -‬‬

‫קלפה קקזה לקזלט באותו מקום‬‫קדישא‪ T ,‬דלאו ‪-‬אתריה ‪.‬איהו‪. ; .‬ואי‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫דוכתא ‪T T‬‬‫‪• 1- :‬‬
‫קדוקז‪ ,‬למה עומד חרוב‪^ ,‬הרי‬ ‫תימא‪ ,‬אי הכי‪ ,‬הואיל ולא יכיל ההיא קליפה‬ ‫‪ - . | .‬ך‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪■.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ . . .‬ך‬
‫אין חךבן בעולם אלא רק מצד‬
‫אותה קלפה קקזה?‬ ‫קדישא‪,‬י‬
‫‪T • | -‬‬ ‫דוכתא‬
‫‪T:‬‬ ‫לשלטאה בההוא‬ ‫‪T T : - :‬‬ ‫תקיפא‬‫‪T |•-‬‬

‫אלא ודאי כקזנחרב‪ ,‬לא נחרב‬ ‫הוי‬‫‪•—:‬‬ ‫לא‬ ‫‪T‬‬ ‫חרכא‬

‫‪T:T‬‬ ‫דהא‬‫' ‪T :‬‬ ‫חרוב‪,‬‬ ‫‪T‬‬ ‫קיימא‬‫— |‪T :‬‬ ‫אמאי‬ ‫‪:‬־־‬
‫אלא מאותו צד‪ ,‬בקזעה קזסתם‬ ‫תקיפא‪.‬‬ ‫קליפה‬ ‫דההיא‬ ‫מסטרא‬ ‫אלא‬ ‫בעלמא‪,‬‬
‫— •‪T 1‬‬ ‫‪T • 1:‬‬ ‫‪ :‬־ *‬ ‫• • ‪T:‬‬ ‫•‪T *.‬‬ ‫‪T : T :‬‬
‫את המח‪ ,‬והקדוקז ברוך הוא‬
‫קלפה‬
‫אותה ‪T • 1:‬‬
‫‪T‬‬ ‫תקזלט‬ ‫אלא‬
‫עועזה קזלא • ‪:‬‬
‫• ‪—T :‬‬
‫אתחרב‬ ‫‪T‬‬
‫אתחרב‪ T *,‬לא‬
‫׳ •‪.‬‬ ‫• ‪—T :‬‬
‫ודאי כד‬ ‫—‬ ‫—‪T‬‬
‫‪ 7‬אלא‬ ‫*‪*.‬‬
‫קקזה על אותו מקום‪ ,‬וכקזדחתה‬
‫‪:‬־ ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬
‫מההוא סטרא‪ ,‬בשעתא ךאסתים‬
‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪T |T‬‬

‫את יעזראל ממנו‪ ,‬אז הקלפה‬

‫־ ‪T • 1:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬
‫למוחא‪ ,‬וקוךשא בריף הוא עבד דלא תשלוט‬
‫•‬ ‫‪•• T :‬‬ ‫•‬

‫חזרה ונפתחה כמקדם‪ .‬ומעזום‬

‫•‬ ‫ו•••‬
‫ההיא קליפה תקיפא על ההוא דוכתא‪ .‬וכד‬
‫‪• :‬‬

‫קזהעם הקדוקז לא היו עזם‪ ,‬נכנסה‬

‫‪T :‬‬ ‫‪: • :‬‬ ‫‪T: T‬‬

‫פתיחה •כסוי ‪|T‬קדוקז קזל‬ ‫דחה לון ללשראל מניה‪ ,‬ההיא קליפה‬
‫אותה ‪T • :‬‬
‫‪T‬‬ ‫על‬
‫פרכת קלוקזה‪ ,‬לקזמר את אותו‬‫אתהדרת ואתפתחת כמלקדמין‪ .‬ובגין דעמא‬
‫מקום קזלא יסתם את אותה קלפה‬
‫קקזה‪ ,‬ואוחז בכל צדדיו‪.‬‬‫קדישא לא הוו תמן‪ ,‬הפלא על ההוא פתיחו‪,‬‬
‫להיות מקזחת ק;ךקז על הארץ‬ ‫לנטרא‬‫‪T : —:‬‬
‫קלישא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T• | :‬‬
‫דפרוכתא‬
‫‪T:‬‬ ‫‪T:‬‬
‫קדישא‬
‫‪T‬‬ ‫— ן•‬
‫חופאה‬
‫‪TT‬‬
‫כמקדם לא ןכול‪ ,‬׳טהרי אותו כסוי‬
‫קליפה‬
‫ההיא ‪T • 1:‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫יסתום ••ליה‬ ‫דלא • ‪:‬‬‫אתר‪,‬י ‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬ההוא‬
‫קלוקז אחוז‪ ,‬עלא נלד למטה‪,‬‬
‫קזהרי העם הקדו׳ט אינו עזם‪ ,‬ולכן‬ ‫סטרוי‪.‬‬ ‫בכל • ‪:‬‬ ‫תקיפא‪ ,‬ואחיד ‪T :‬‬ ‫‪T 1• -‬‬ ‫■ד•‬ ‫׳ ‪:‬‬

‫למהר רבות קךשא על ארעא כמלקדמין‪ ,‬לא‬

‫לא נבנה החךבן מיום קזנחךבו‪.‬‬
‫קזתקזלט אותה קלפה קקזה‪ ,‬לא‬
‫קלישא‬
‫‪T • 1:‬‬
‫חופאה‬
‫‪T T‬‬
‫דהא ‪-‬ההוא‬ ‫‪T :‬‬
‫יכיל‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪:‬‬
‫יכולה‪ ,‬קזהרי אותו כסוי קלו׳ט‬
‫קדישא‬
‫‪T‬‬ ‫‪•1-‬‬ ‫עמא‬ ‫‪T-‬‬ ‫דהא‬ ‫לתתא‪,‬‬
‫‪T : ' T - :‬‬ ‫יחות‬ ‫••‬ ‫דלא‬‫אחיד‪T : ' ,‬‬ ‫‪•T‬‬
‫ההיא‬
‫לשלטאה — •‬
‫מיומא דאתחריבו‪T T : — : .‬‬ ‫‪T‬‬ ‫לאו ‪ T‬תמן‪| T —.‬ועל‪— :‬דא ‪T‬לא ‪T‬אתבני חרבן‪,‬‬‫•‬ ‫‪ T‬׳‬ ‫‪1 —1‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫טז חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ז שבט‬
‫עב‬

‫אוחז בו בכל צךדיו באותה‬ ‫חופאה‬

‫‪TT‬‬ ‫דהא ‪-‬ההוא‬ ‫יכלא‪T : ',‬‬
‫לא ‪T : -‬‬ ‫תקיפא‪T ',‬‬
‫‪T | • -‬‬ ‫קליפה‬
‫‪T•| :‬‬
‫פתיחה עזלא תעזלט ׳‪:‬צם ולא‬
‫תסתם את המ'ח באותו כסוי ^ל‬
‫פתיהו‬ ‫‪• :‬‬
‫בההוא‬ ‫‪- :‬‬
‫סטרוי‬‫• ‪:‬‬
‫פכל‬
‫‪T :‬‬
‫פיה‬‫••‬
‫אהיד‬ ‫‪• T‬‬
‫קליעזה‬
‫‪T • 1:‬‬

‫פרכת קןלו׳צח‪ ,‬׳צהיא מתוך‬ ‫ךלא תעזלוט תמן‪ ,‬ולא תסהים מוחא‪ ,‬פההוא‬
‫הקןדועזה‬ ‫הפרכת‬ ‫מעיכת‬ ‫מעזיכו‬‫‪• :‬‬
‫דפרוכתא קליעזא‪ ,‬דאיהו •מגו‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T:‬‬
‫חופאה‬
‫‪TT‬‬
‫אותו‬ ‫ע עו מר ת‬ ‫עלמעלה‪,‬‬
‫המקום‪.‬‬
‫אתר‪.‬‬‫‪T‬‬ ‫דנטיר ‪-‬ההוא‬ ‫דלעילא‪• T : ,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫קדיעזא •‬
‫‪T‬‬ ‫דפרוכהא ‪•1-‬‬
‫‪T :‬‬ ‫‪T :‬‬

‫ולכן כל אותן הנעמות ע ל עאר‬ ‫ולגין כך‪ ,‬כל איפון נעזמתין דעזאר עמין‪,‬‬
‫העמים עזיךים בארץ‪ ,‬כעיוצאות‬ ‫דדלידין כארעא‪ ,‬פד בפקין מהאי‬
‫מהעולם הזה לא מקבלים אותן‪,‬‬
‫ודוחין אותן החוצה‪ ,‬והולכות‬
‫עלמא‪ ,‬לא מקכלא לון‪ ,‬ודחי לון לכר‪ ,‬ואזלין‬
‫ומעוטטות ומתגלגלות בכמה‬ ‫ועזטאן ומתגלגלין ככמה גלגולין‪ ,‬עד דנפקי‬
‫גלגולים‪ ,‬עד עיוצאות מכל‬ ‫מכל ארעא קדי^טא‪ ,‬וסחךן )לם‪1‬לזרנייה‪0‬‬
‫הארץ הקרועה וסובבות)לסביבתם(‬
‫לצדם בטמאתן‪ .‬וכל אותן נעמות‬
‫לסטרליהו‪ ,‬במסאכו ללהון‪ .‬וכל אינון‬
‫עולות‪,‬‬
‫׳‬ ‫עם‪,‬‬
‫עיוצאות ‪ T‬׳‬‫יעראל ••• ‪:‬‬
‫• ‪•• T :‬‬
‫נעזמתין ךלק^‪J‬ראל דנפקין המן‪ ,‬סלקין‪ ,‬וההוא‬
‫ואותו כסוי קלוע מקבל אותן‪,‬‬ ‫חופאה קליעזא מקבלא לון‪ ,‬ועאלין לקדועזא‬
‫ונכנסים לקדעה עליונה‪ ,‬מעום‬
‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: •/‬‬

‫עכל מין הולך למינו‪.‬‬

‫‪T‬‬ ‫• ‪.T‬״•‬ ‫‪• :1 : • :‬‬
‫עלאה‪ ,‬בגין דכל ז‪-‬ינא אזלא לזיניה‪.‬‬
‫ונשמות יעראל עיוצאות לחוץ‬ ‫ונשמתיהון ךלע‪t‬ךאל דנפקי לבר מארעא‪,‬‬
‫לארץ בךעותה ע ל אותה קלפה‬ ‫כרעזותא דההיא קליפה תקיפא‪,‬‬
‫וסובבות‬ ‫הולכות‬ ‫קעה‪,‬‬
‫ומתגלגלות‪ ,‬עד ע ע בו ת למקומן‬ ‫דתבת‬
‫‪ T :‬־‬ ‫ומתגלגלא‪- ,‬עד‬
‫׳‬ ‫• ‪T : : - :‬‬ ‫וסחרא‬
‫‪T-: T :‬‬ ‫אזלא‬
‫‪T: -‬‬

‫ונכנסות למקום עךאוי להן‪.‬‬ ‫זכאה‬

‫—‪TT‬‬ ‫לה‪.‬‬‫‪T‬‬ ‫דאתחזי‬ ‫לאתר‬
‫—‪T‬‬ ‫ועאלת‬
‫' ‪— T:‬‬ ‫לדוכההא‪,‬‬
‫‪TT:‬‬ ‫‪:‬‬
‫אערי חלקו ע ל מי ענ ע מ תו‬ ‫חולקיה‪ ,‬מאן דנעזמתיה נפקא ברעזו קדי^טא‪,‬‬
‫ןצאה ברעות הקרועה באותה‬
‫פתיחה ע ל הארץ הקרועה‪.‬‬ ‫בההוא פתיחו ךארעא קדישא‪.‬‬
‫מי ענ ע מ תו יוצאת בארץ‬ ‫מאן דנשמתיה נפקת בארעא קדישא‪ ,‬אי‬
‫הקרועה ‪ -‬אם נקבר באותו יום‪,‬‬ ‫עליה‬ ‫שלטא‬ ‫אתקבר בההוא יומא‪ ,‬לא‬
‫‪••T‬‬ ‫‪T : -‬‬ ‫■ד‬ ‫׳‬ ‫■ד‬ ‫• ‪ 1: :‬־‬
‫לא עולט עליו רוח טמאה כלל‪,‬‬
‫ולכן ?תוב ?תלוי‪) ,‬דברים בא( כי‬ ‫כתיב כצליבא‪,‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫דא‬ ‫‪T‬‬ ‫ועל‬ ‫כלל‪.‬‬ ‫מסאבא‬
‫‪T-:-:‬‬ ‫רוחא‬
‫‪T‬‬
‫קבור תקברנו ביום ההוא ]וגו׳[‬ ‫)דברים כא( ‪3‬י קבור תקברנו כיום ההוא ולא‬
‫ולא תטמא את אךמתף‪ .‬מעום‬ ‫תטמא את אךמתך‪ .‬בגין דבליללא אתלהיב‬
‫עבלילה נתנה ךעות לרוח טמאה‬
‫לעוטט‪ .‬ואף על גב ענתנה להם‬ ‫רשו לרוח מסאבא למשטטא‪ .‬ואף על גב‬
‫ךעות‪ ,‬לא נכנסים לארץ‬ ‫דאתלהיב לון רשו‪ ,‬לא עאלין כארעא קדישא‪,‬‬
‫מוצאים ‪T‬עם‬
‫‪• :‬‬ ‫פרט •אם‬‫הקרועה‪,‬׳ ‪T:‬‬
‫־ ‪T 1:‬‬ ‫בר אי אשכחן תמן מנא לאעלא ביה‪.‬‬
‫כלי להכנס בו‪.‬‬
‫ענערפים‬ ‫ופדךים‬ ‫איברים‬ ‫אבךין ופדרין דמתאכלן בליללא‪ ,‬לאהזנא‬
‫בלילה להזין מינים אחרים‪ ,‬לא‬ ‫זינין אחרנין‪ ,‬לאו ךעלילין בארעא‪,‬‬
‫ענכנסים לארץ‪ ,‬ולא להמעיכם‬ ‫ולא לאמשכא לון בארעא‪ ,‬אלא‪ ,‬בגין דלא‬
‫לארץ‪ ,‬אלא כדי עלא יעלט הצד‬
‫האחר בתוך הארץ ולא ימעך‬ ‫תשלוט סטרא אחרא גו ארעא‪ ,‬ולא יתמשכא‬
‫להכנס לעם‪ .‬ולכן העען הןה‬ ‫לאעלא תמן‪ .‬ובגין כך‪ ,‬תננא מנליהו הוה‬
‫עג‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫טז חשון‬
‫תרומה ־ קמ״א ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ז שבט‬
‫עוילה מהם עק'ם‪ ,‬ומתגלגל‬ ‫)תקיף(‬ ‫סליק עקימא‪ ,‬ומתגלגלא לבר‪ ,‬ואזיל‬
‫החוצה והולך )חזק( בחפזה‪ ,‬עד‬
‫ענכנס לנקןב ע ל הצפון ^עזם‬
‫בבהילו‪ ,‬עד דעאל לנוקבא דצפו־ן‪ ,‬דתמן‬
‫מדורי כל הצדדים האחרים‪ ,‬ועם‬ ‫מדורין ךכל סטרין אחרנין‪ .‬ותמן עאל תננא‪,‬‬
‫נכנס העעץ‪ ,‬וכלם נדונים עם‪.‬‬ ‫וכלהו אהזנו תמן‪.‬‬
‫ה;ןשן ע ל היום הןה עולה‬
‫למקומו בדרך ןער‪ ,‬ומזין מה‬
‫תננא דיממא‪ ,‬הוה סליק לדוכהיה בארה‬
‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬

‫עמזין‪ ,‬ומאותה פתיחה נדונים כל‬ ‫מיקזר‪ ,‬ואתזן מה דאהזן‪ .‬ומההוא‬

‫צךדי הקלפה הקעה עהיא מחוץ‬ ‫פתיחו‪ ,‬אתזנו כל סטרי קליפה תקיפא‪ ,‬ךאיהי‬
‫לארץ הקדועה‪ ,‬ומאותו עען גס‪,‬‬
‫כמו עבאךנו‪.‬‬
‫לבר מארעא קדיעזא‪ ,‬ומההיא תננא גסה כמה‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫— ‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫—‬ ‫‪V‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫_ ‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫גופות הצדיקים עלא נמעכו‬ ‫ךאוקימנא‪.‬‬

‫בעולם הדה אחר ההנאות ע ל‬ ‫גופיהון ךצדיקייא‪ ,‬דלא אתמקזכו בהאי עלמא‬
‫אותה קלפה קעה‪ ,‬לא עולטת‬
‫עליהם רוח טמאה כלל‪ ,‬עהרי לא‬
‫בתר הנאין דההיא קליפה תקיפא‪ ,‬לא‬
‫העתהפו אחריו כלום בעולם‬ ‫עזלטא עלייהו רוח מסאבו כלל‪ ,‬דהא לא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ : T‬־‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬

‫הדה‪ .‬כמו עגוף הךעעים )גופות‬ ‫אעזהתפו אכתריה כלום בהאי עלמא‪ .‬כמה‬
‫העךיקים שלא נכלשכו אחר הנאות וכסופיס של‬
‫לגופא ךר^זיעייא )נ״א גופיהק ךצדיק^יא דלא אקסעכוי בתר‬
‫העולם הזה‪ ,‬אותה קלפה קשה לא שולטת‬
‫^עליהה‪ ,‬שהרי לא נכלשכו אךוךיה בעולם הזה‪,‬‬ ‫הנאין ןכסופיז דהאי עלמא ההיא קליפה תקיפא לא עלטא עלייהו ךהא לא‬
‫שהרי כמו שגוף הרשעים( נמעך בעולם‬ ‫אקכעכוי אבוקדיה כהאי ן;למא ךהא כמה מופיה ךיעיעיא( אתמקזך‬
‫קעה‬‫קלפה ‪T |T‬‬ ‫אותה ‪T • 1:‬‬ ‫אחר‬
‫הדה ‪- -‬‬
‫‪T‬‬
‫והנאות והענוגים עלה וחתקונים‬
‫‪-‬‬
‫בהאי עלמא בתר ההיא קליפה תקיפא‪,‬‬
‫^‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I • -‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪*I :‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪- T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬

‫עלה‪ ,‬כך נטמא אחר עיוצאת‬ ‫והנאין ועפוגין דיליה ותיק ונין דיליה‪ ,‬הכי‬
‫נעמתו ממנו‪.‬‬ ‫אסתאב‪ ,‬בתר דפפקת פעזמתיה מפיה‪.‬‬
‫‪. . .‬‬ ‫‪..‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬ך |‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫גופות הצדיקים ‪%‬א מתענגים‬

‫בעולם הדה‪ ,‬אלא מתענוגי מצוה‬ ‫גופיהון דצדיקןא‪ ,‬דלא מתעפגי בהאי)דף קמ״א‬
‫וסעודות עבתות וחגים וץמנים ‪-‬‬ ‫ע״ב( עלמא‪ ,‬אלא מתענוגי דמצוה‪,‬‬
‫‪y‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪T V‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫אותה רוח טמאה לא יכולה‬ ‫וסעודתי שבתין וחגין וזמנין‪ ,‬ההוא רוח‬
‫ל על ט עליהם‪ ,‬עהרי לא התענגו‬
‫מעלה כלום‪ .‬והואיל ולא נטלו‬ ‫מסאבא לא יכיל לעזלטאה עלייהו‪ ,‬דהא לא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T - : - :‬‬

‫מעלה‪ ,‬אין לה ךעות עליהם‬
‫כלל‪ .‬אערי מי עלא נהנה מעלה‬
‫כלום‪.‬‬
‫מי ענ ע מ תו ןצאה מחוץ לארץ‬
‫הקרועה‪ ,‬ואותו גוף נטמא‬
‫באותה רוח טמאה ‪ -‬אותה רוח‬
‫טמאה נעאבת לתוכו‪ ,‬עד עחוזר‬
‫לעפר ) שמתבלההגיףבעפר(‪ .‬ואם אותו‬
‫גוף ענע אב ה בו אותה רוח‬
‫טמאה מעלים אותו להקבר בתוך‬
‫ההוא גופא‪ ,‬דאשהאיב ביה ההוא רוח‬
‫הארץ הקרועה‪ ,‬עליו כתוב )י ר מי ה‬
‫ס ותבאו ותטמאו את אךצי‬
‫ונחלתי עמתם לתועבה‪ .‬אךצי‪,‬‬
‫אתעפגו מדיליה כלום‪ .‬והואיל ולא נטלו‬
‫מךיליה‪ ,‬לית ליה ךעזו עליהון כלל‪ .‬זכאה‬
‫איהו מאן ךלא אתהני מליליה כלום‪.‬‬
‫מאן תשמתיה נפקא לבר מארעא קדישא‪,‬‬
‫וההוא גופא אסתאב בההוא רוח‬
‫מסאבו‪ ,‬ההוא רוח מסאבו אשהאיב בגויה‪,‬‬
‫עד דתב ליה עפרא‪) .‬נ״א ךאתבלי גופא בעפרא( ואי‬
‫מסאבא‪ ,‬סלקין ליה לאתקברא גו ארעא‬
‫קדישא‪ ,‬עליה כתיב‪) ,‬ירמיה ב( ותבאו ותטמאו‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫טז חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ז שבט‬
‫עד‬

‫עלא עלטה עליה רוח טמאה‬‫את ארצי ונחלתי ע‪t‬מתם לתועבה‪ .‬ארצי‪ ,‬דלא‬
‫באותו גוף עלכם ענע אב ה בו‬
‫עזלטא עלח רוח מסאבו‪ ,‬בההוא גופא דלכון‪,‬‬
‫רוח טמאה‪ ,‬עמביאים לקןב'ר‬
‫דאשהאיב ביח רוח מסאבו‪ ,‬דלןא מייתין‬
‫אותו באךצי ‪ -‬אתם מטמאים‬
‫ללןברא ליה בארצי‪ .‬אתון מסאבין לה‪,‬‬
‫אותה להטמא בו‪ .‬אם לא ע ע ע ה‬
‫חקןדוע ברוך הוא ךפואה לארץ‪,‬‬
‫לאסתאבא ביה‪ .‬אי לא ךעביד לןךשא בריך‬
‫עהרי עכיוץ ענבלה אותו גוף‪,‬‬
‫הוא אסוותא לארעא‪ ,‬דהא כיון דאתבלי‬
‫מעיב חקןדוע ברוך הוא רוח‬
‫ההוא גופא‪ ,‬נשיב לןךשא בריך הוא רוחא‬
‫מלמעלה ודוחה את אותה רוח‬
‫טמאה החוצה‪ ,‬עהרי הוא חס על‬
‫‪T‬‬

‫אךצו‪.‬‬
‫מלעילא‪ ,‬ודחי ליה לההוא רוח מסאבא לבר‪,‬‬
‫‪: V‬־••‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.‬״•‬

‫על יוסף לא עלט גופו רוח טמאה‬ ‫דהא איהו חס על ארעיה‪.‬‬

‫יוסף‪ ,‬לא שליט על גופיה רוח מסאבא‬
‫לעולמים‪ ,‬אף על גב ענ ע מ תו‬
‫יצאה ברעות אחרת‪ .‬מה חטעם ?‬
‫לעלמין‪ ,‬אף על גב ךנשמתיה נפלןת‬
‫כי לא נמעך בחליו אחר רוח‬
‫ברשו אחרא‪ .‬מאי טעמא‪ .‬בגין דלא אתמשיך‬
‫טמאה‪ ,‬ועם כל זה לא רצה עיעלו‬
‫דא‪T ,‬לא‬
‫את גופו להקןבר בארץ הקןדועה‪,‬‬
‫‪' T‬‬
‫ועם ‪T‬כל‬ ‫‪•:‬‬
‫בתר רוח מסאבא‪.‬‬ ‫‪-T‬‬
‫בחייוי‬
‫אלא אמר )בראשית נ( והעלתם את‬
‫בעא ךגופיה לסלקון ליה לאת?ןברא בארעא‬
‫עצמתי‪ ,‬ולא גופי‪.‬‬
‫?ןדישא‪ ,‬אלא אמר‪) ,‬בראשית נ( והעליתם את‬
‫יעקב לא מת‪ ,‬וגופו התקים‬
‫בקיום תמידי ולא פחד מחצר‬ ‫עצמותי‪ ,‬ולא גופי‪.‬‬
‫האחר‪ ,‬עהרי מטתו היתה עלמה‬
‫ל?‪ 3‬קב לא מית‪ ,‬וגופיה אתלןלים בקיומא תדיר‪,‬‬
‫בעלמות האור העליון באור ע ל‬
‫ענים עער עבטים ובעבעים‬‫דהא —ערסיה‬ ‫אחרא‪T : ,‬‬
‫׳‬ ‫לסטרא ‪T : • :‬‬
‫דחיל ‪• T‬‬‫‪T‬‬ ‫ולא‬ ‫‪T—: — :‬‬
‫הוה שלים‪ ,‬בשלימו דנהורא עלאה‪ ,‬בנהירו‬
‫נפ ע‪ ,‬מעום כך לא פחד מהצד‬
‫■ך‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫■ך■ך‬
‫האחר ולא ןכל ל על ט עליו‪ .‬ועוד‪,‬‬
‫ךתריסר שבטין‪ ,‬ובשבעים נפש‪ ,‬בגין כך לא‬
‫עהוא גוף ע ל דיוקן עליון עןפיו‬
‫לשלטאה‬
‫אחוז לכל חצךדים‪ ,‬וכל אותם‬
‫‪T T : —:‬‬
‫יכיל‬ ‫‪• :‬‬
‫ולא‬
‫׳ ‪T :‬‬
‫אחרא‪,‬‬
‫‪T: • :‬‬
‫לסטרא‬ ‫‪• T‬‬
‫דחיל‬ ‫— ‪T—:‬‬
‫איברי אדם הךאעון היו אחוזים‬
‫עלאה‪,‬‬ ‫דדיוקנא‬ ‫גופא‬ ‫דאיהו‬ ‫ותו‪,‬‬ ‫עליה‪.‬‬
‫י‬ ‫• ‪TT‬‬ ‫‪Tl:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫י ‪• :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•• T‬‬
‫בו‪ ,‬ולכן כתוב בו)שםמז( ועכבתי‬
‫דשפירו דיליה אחיד לכל סטרין‪ ,‬וכל איפון‬
‫עם אבתי ונעאתני ממצרים‪ .‬גוף‬
‫שייפין ךאדם קךמאה הוו אחידן ביה‪ .‬ועל‬
‫עלם‪ .‬ולכן ר חנ טו הרופאים את‬
‫יעראל‪ ,‬עגופו יהןה עומד‬‫דא כתיב ביה^ )בראשית מז( ושכבתי עם אבותי‬
‫בקיום‪ .‬וכך צריך עאר בני העולם‬
‫הקדועה‪,‬‬ ‫בארץ‬ ‫ונשאתני ממצרלם‪ ,‬גופא שלים‪ .‬ועל דא‬
‫ענע מתם יצאה‬
‫׳‬ ‫‪I‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪V T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• V‬‬

‫ולחנטו הרופאים את לשראל‪ ,‬דגופיה להא‬

‫חנפע והגוף נצולים מהכל‪.‬‬
‫בשלישה עמות נקראת נעמ ת‬
‫לןאים בקיומא‪ .‬והכי אצטריך‪ .‬שאר בני עלמא‬
‫האדם‪ :‬נפע‪ ,‬רוח‪ ,‬ונעמה‪ .‬וכלם‬
‫נפשא‬
‫כלולים זה בזה‪ ,‬ו ב ע ל ע ה‬
‫‪T :-‬‬
‫קדישא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•1-‬‬
‫בארעא‬
‫‪T :-:‬‬
‫נשמתייהו‬
‫• ‪ T :‬־ ‪:‬‬
‫דנפקת‬
‫‪l T: - :‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪V T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫מקומות נמצא כחם‪ .‬הנפש חזו‬ ‫וגופא אשתזיב מכלא‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. . . . .‬‬ ‫■ד‬ ‫‪.‬‬

‫נמצאת בתוך הקבר עד עחגוף‬

‫וקלת שמהן אקרי נשמתא ךבר נש‪ ,‬נפש‪,‬‬
‫בעפר‪ ,‬ובזה היא מתגלגלת‬ ‫נרקב ‪ T T‬׳‬
‫־ ‪V V :‬‬ ‫•‬
‫בדא‪,‬‬
‫כלילן ‪T‬דא ‪T:‬‬
‫•‬

‫ונשמתא‪: .‬וכלהו ‪| T • :‬‬

‫‪V T‬‬

‫רוחא‪T T : • : ' ,‬‬

‫‪V‬‬

‫‪T‬‬
‫‪It‬‬ ‫• ‪:‬‬

‫ובתלת דוכתי אשתכח חילליהו‪ .‬נפש דא‪ ,‬אשתכחת גו קברא‪ ,‬עד דגופא‬
‫עה‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫טז חשון‬
‫תרומה ־ קמ״א ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ז שבט‬
‫בעולם הזה להמצא בת‪ 1‬ך החיים‬ ‫עלמא‪,‬‬
‫האי ‪T : T‬‬ ‫ובדא מתגלגלת ‪-‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫בעפרא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T: - :‬‬ ‫אתבלי‬
‫ו ל ^ ת בצער עזלהם‪ ,‬ובעזעה‬
‫עזהם צריכים‪ ,‬היא מב?ןעזת‬
‫לאעזהכחא גו־ חייא‪ ,‬ולמנזיע מצערא דלה‪1‬ן‪,‬‬
‫עליהם רחמים‪.‬‬ ‫ובעזעתא די אצטריכו‪ ,‬בעאת רחמי עלייהו‪.‬‬
‫הרוח חזו היא נכנסת לגן עזבארץ‬ ‫בארעא‪,‬‬ ‫'‬
‫בגנהא די‬
‫‪T T : —:‬‬ ‫•‬
‫דעאל‬
‫‪T: • : :‬‬
‫רוחא דא‪ ,‬איהו‬
‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪7‬‬
‫ומצטירת עזם בךיוקן הגוף ^ל‬
‫העולם חזה במלבועז אחד‬
‫ואצטןיר המן‪ ,‬בךיולןנא ךגופא ךהאי‬
‫עזמתלבעזת עזם‪ ,‬וזו נהנית עזם‬ ‫ודא‬‫‪T:‬‬
‫המן‪.‬‬
‫— ‪| T‬‬
‫דמתלבעזא‬
‫— ‪T :‬‬
‫מלבועזא‬
‫‪T‬‬
‫בחד‬‫‪:‬־‬
‫עלמא‪,‬‬‫‪T:T‬‬
‫בהנאות וככזופים בזיו עזבגץ‪,‬‬ ‫אתהני המן בהנאין וכסופין בדוא ךבגנתא‪.‬‬
‫ובעזבתות וחךעזים וץמנים היא‬
‫עולה למעלה‪ ,‬ונהנית עזם ועזבה‬
‫ובשבתי וירחי וזמני‪ ,‬סללןא לעילא‪ ,‬ואתהני‬
‫למקומה‪ .‬ולכן כתוב )קהלת יב(‬ ‫המן‪ ,‬והב לאתריה‪ .‬ועל זיא כתיב‪) ,‬קהלתיב(‬
‫והרוח העזוב אל האלהים אעזר‬ ‫נתנה‪T .‬תשוב‬ ‫‪TT :‬‬
‫אשר‬ ‫‪:‬־ *‪*.‬‬
‫האלהים‬
‫‪: T‬״‪.‬״ *‬
‫והרוח ‪T‬תשוב •‪*.‬אל‬ ‫—‬ ‫‪T :‬‬
‫נתנה‪ .‬העזוב!דאי‪ ,‬בזמנים חללו‬
‫עזאמךנו‪.‬‬
‫וזיאי‪ ,‬בחני זמנין דקאמרן‪.‬‬
‫למקומה‬
‫• ‪T 1 :‬‬ ‫מיד‬
‫•‪T‬‬ ‫עולה‬
‫‪T‬‬ ‫הנשמה‬
‫‪7 7: -‬‬ ‫אתר‬‫לההוא ‪T —:‬‬ ‫לאתרהא‪ : ,‬־‬ ‫מיד ‪T T : — :‬‬ ‫סלקא •‪T‬‬‫איהי — ‪| T :‬‬
‫נשמה • •‬ ‫‪7 7 :‬‬
‫לאותו מקום עזיצאה ממנו‪ ,‬וזוהי‬
‫•‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫• •••‬ ‫‪T : T •/‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫דנפלןת מהמן‪ ,‬ודא איהי דבגינה‬
‫עזבעזבילה מאיר הנר להאיר‬
‫למעלה‪ ,‬זו לא יורדת למטה‬
‫לע^א‪T .‬דא ‪T‬לא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫לאנהרא‬ ‫אתנהירת בוצינא‪,‬‬
‫• ‪ T‬׳ ‪TT : — :‬‬ ‫־‬ ‫*‬
‫לעולמים‪ .‬בזה נכללת מי‬ ‫נחתת לתהא לעלמין‪ ,‬בדא אתכלילת‪ ,‬מאן‬
‫עזנכללת מכל חצךדים‪ ,‬ממעלה‬ ‫דאתכלילת מכל סטרין מעילא ומהתא‪ .‬ועד‬
‫וממטה‪ .‬ועד עזזו לא עולה‬
‫להתקעזר )בכלקוכלה( בכסא‪ ,‬לא‬
‫)נ״א בדו^תהא(‬ ‫דהאי לא סללןא לאתלןשרא‬
‫מתעטרת הרוח בגן עזבארץ‪,‬‬ ‫בגנהא •די‬ ‫‪T: • :‬‬
‫רוח‬
‫—‬
‫מתעטרא‬
‫• ‪T : —:‬‬
‫בכורסייא‪T ,‬לא‬
‫׳‬ ‫‪T: :‬‬ ‫‪:‬‬
‫וחנפעז לא מתועזבת במקומה‪.‬‬ ‫בארעא‪ ,‬ונפש לא מתישבא בדוכההא‪ .‬כיון‬
‫כיון עזהיא עולה‪ ,‬לכלן ועז‬
‫מנוחה‪.‬‬ ‫ךאיהי סללןא‪ ,‬כלהו אית להו נליחא‪.‬‬
‫וכשצריך לבני העולם‪ ,‬כעזהם‬ ‫וכד אצטריך לבני עלמא‪ ,‬כד אינון בצערא‪,‬‬
‫בצער והולכים לבית חקברות‪,‬‬ ‫ואזלי לבי קברי‪ ,‬האי נפש אתערת‪ ,‬ואיהי‬
‫הנפש הזו מתעוררת והולכת‬
‫ומשוטטת ומעוררת את הרוח‪,‬‬ ‫אזלא ומשטטא‪ ,‬ואתערת לרוח‪ ,‬וההוא רוח‬
‫ואותה רוח מעוררת אצל ‪7‬האבות‪,‬‬
‫‪T T‬‬ ‫•• ‪•/‬‬ ‫•••‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫אהער לגבי אבהן‪ ,‬וסליק ואתער לגבי נשמה‪,‬‬
‫ועולה ומעוררת את חנעזמה‪ ,‬ואז‬ ‫וכדין‪ ,‬קךשא בריף הוא חייס על עלמא‪ ,‬והא‬
‫חקדוש ברוך הוא חס על העולם‪,‬‬
‫והרי באךנו‪ .‬ואף על גב שהרי‬ ‫אוקימנא‪ .‬ואף על גב דהא אתערו מלין אלין‬
‫התעוררו דברי הנעזמה חללו‬ ‫דנשמתא בגוונין אחרנין‪ ,‬כלהו סלקין‬
‫בגונים אחרים‪ ,‬כלם עולים‬ ‫במתקלא‪ ,‬דא‪ ,‬ודא איהו ברירה דמלה‪ ,‬וכלא‬
‫במעזקל זה‪ ,‬וזהו ברור הדבר‪,‬‬
‫והכל אחד‪.‬‬ ‫חד‪.‬‬
‫וכשהנשמה מתעכבת מלעלות‬ ‫לדוכההא‪,‬‬
‫‪TT:‬‬ ‫‪:‬‬
‫מלסלקא‬
‫• ‪l T : —:‬‬
‫אתעכבת‬
‫• ‪T : —:‬‬
‫נשמתא‬
‫•‪T T :‬‬
‫וכד‬‫‪:‬־‬
‫למקומה‪ ,‬הרוח הולכת ועומדת‬ ‫דגנהא‬ ‫בפתחא‬ ‫וקיימא‬ ‫אזלא‬ ‫רוחא‬
‫‪T:•:‬‬ ‫‪T : • :‬‬ ‫‪T : | —:‬‬ ‫— ‪T:‬‬ ‫‪T‬‬
‫בפתח חגן עדן‪ ,‬ולא פותחים לה‬
‫פתח‪ ,‬והולכת ומשוטטת‪ ,‬ואין מי‬ ‫ךעדן‪ ,‬ולא פתחין לה פתחא‪) ,‬דף קמ״ב ע״א(‬
‫שישגיח בה‪ .‬הנפש הולכת‬ ‫ואזלא ומשטטא‪ ,‬ולית מאן דלשגח בה‪ .‬נפש‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יז חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ז שבט‬
‫עו‬

‫ומעזוטטת בעולם‪ ,‬ר‪ 1‬אה את‬

‫•••‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫לגופא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫חמאת‬ ‫••• ‪•/‬‬
‫‪TT‬‬ ‫בעלמא‪,‬‬‫‪:‬‬
‫‪' T : T :‬‬ ‫ומעזטטא‬
‫‪T : - :‬‬ ‫אזלא‬
‫‪T:-‬‬
‫הגוף ׳טמעלה תולעים ובאותו‬
‫דיץ עזל הקןבר‪ ,‬ומתאבלת עליו‪,‬‬
‫ךסללןא תו־לעין‪ ,‬ובההוא ךינא ךקברא‪,‬‬
‫כמו עזבארוה ^זכתוב‪) ,‬אירביד( אך‬‫דכהיב‪) ,‬איוב‬
‫י‬ ‫‪• : • T‬‬
‫דאוקמוה‬‫‪1:‬‬ ‫‪:‬‬
‫כמה‬‫י ‪T :‬‬
‫עליה‪,‬‬ ‫‪••T‬‬
‫ומתאבלת‬
‫• ‪T : - :‬‬
‫בעזרו עליו יכאב ונפעזו עליו‬ ‫תאבל‪.‬‬‫*‪: *.‬״‪.‬״ ‪T‬‬
‫עליו‬
‫‪T T‬‬
‫ונפעזז‬‫‪ :‬־ ‪:‬‬
‫יכאב‬‫• ‪T :‬‬
‫עליו‬
‫‪T T‬‬
‫רו‬‫‪t‬‬‫בע‬
‫‪T :‬‬
‫אזי‬
‫־‪1‬‬
‫יס‬
‫האבל‪ .‬והכל הוא בענעז‪ .‬עד‬
‫עזהנעזמה נקעזרת במקומה‬
‫אתקעזרת‬
‫•‪-Tl T:‬‬ ‫דנעזמה‬ ‫• ‪T T :‬‬ ‫בעונעזא‪- .‬עד‬ ‫‪T:‬‬ ‫איהו ‪:‬‬ ‫וכלא •‬ ‫‪T :‬‬

‫למעלה‪ ,‬ואז כלם נקעזרים‬

‫• ‪• T 1:‬‬
‫בדוכתהא לעילא‪ ,‬וכדין כולהו מתקעזרין‬
‫‪.‬״• ‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T :‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫במקומם‪.‬‬ ‫בדוכתייהו‪.‬‬
‫משום ^כל עזלעזת אלו הם בקעזר‬
‫אחד‪ ,‬כמו שלמעלה‪ ,‬בסוד של‬
‫ןג ץ דכל הני תלת‪ ,‬קעזורא חדא אינון‪,‬‬
‫נפש רוח ונשמה‪ ,‬שהכל אחד‬ ‫כגוונא דלעילא‪ ,‬ברזא דנפעז רוח‬
‫וקשר אחד‪ .‬לנפש איץ לה אור‬ ‫וקעזורא ‪-‬חד‪ .‬נפעז‪ :‬לית‬ ‫■ן‪-‬‬ ‫‪..‬‬‫ונעזמה‪ ,‬דכלא חד‪,‬‬ ‫‪.‬ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫■ך ■ך‬ ‫‪.‬‬
‫מעצמה כלום‪ ,‬וזוהי שמשתתפת‬
‫בסוד של גוף אחד לענגו ולזון‬
‫ודא •איהו‬ ‫‪T:‬‬ ‫כלום‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫מגרמה‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫נהזרא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬לה‬
‫אותו בכל מה שצריך‪ ,‬כמו‬ ‫ולמיזן‬
‫‪|T• • :‬‬
‫לאענגא‬
‫׳ ‪T : : —:‬‬
‫דגופא —חד‪,‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫ברזא‬
‫‪T T:‬‬
‫דמעזתתפא‬
‫— ‪T :‬‬
‫שנאמר)משלילא(‪ 1‬התן טרף לביתה‬ ‫ליה‪ ,‬בכל מה ךאצטריך‪ ,‬כמה ךאה אמר)משלי‬
‫גופה‪,‬‬
‫ביתה ‪•/ -‬זהו ‪ T‬׳‬‫לנערתיה‪T •• .‬‬
‫ותק ‪ :‬־ ‪:‬־ ‪T •/‬‬
‫שהיא זנה אותו‪ .‬ונערתיה ‪ -‬אלו‬
‫לא( ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה‪ .‬ביתה‪,‬‬
‫‪1 :‬‬

‫הם האיברים של הגוף הזה‪.‬‬ ‫ונערותיה‪,‬‬

‫•‪ T *.‬׳‬ ‫‪:‬‬
‫זנא ••ליה‪.‬‬ ‫‪TT‬‬
‫דאיהי‬
‫׳ ‪• • :‬‬
‫גופא‪,‬‬ ‫‪T‬‬
‫‪T‬דא •איהו‬
‫הרוח‪ ,‬זהו שרוכב על הנפש הזו‬ ‫אלין אינון שייפין דהאי גופא‪.‬‬
‫ושולט עליה ומאיר לה בכל מה‬
‫שצ‪-‬ריך‪ ,‬והנפש היא כסא לרוח‬ ‫ועזליט‬
‫י ‪. T :‬‬
‫נפעז‪,‬‬ ‫*‪*.• *.‬‬
‫דרכיב ‪-‬על ‪-‬האי‬ ‫‪• T:‬‬
‫רוח‪T :‬דא •איהו‬ ‫־‬
‫הזו‪ .‬הנשמה‪ ,‬היא מוציאה את‬
‫‪•/‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬
‫עלה‪ ,‬ונהיר לה בכל מה ךאצטריך‪,‬‬
‫•‬ ‫׳‬ ‫־ ‪T T :‬‬

‫הרוח הזו‪ ,‬ושולטת עליו ומאירה‬ ‫ונפעז איהו כרסןיא להאי רוח‪ .‬נעזמה ‪ :‬איהי‬
‫לו באותו אור החיים‪ ,‬ואותה רוח‬
‫תלדה בנשמה הזו‪ ,‬ונאור ממנה‬ ‫ךאפיקת להאי רוחא‪ ,‬ועזליטת עליה‪ ,‬ונהירה‬
‫באותו האור שמאיר‪ .‬אותה נפש‬ ‫ליה בההוא נהורא ךחןין‪ ,‬וההוא רוח תלןא‬
‫תלדה באותה רוח‪ ,‬ונאורה ממנה‬ ‫בהאי נעזמה‪ ,‬ואתנהיר מנה בההוא נהורא‬
‫ונזונית ממנה‪ ,‬והכל קשר אחד‪.‬‬
‫ועד שנשמה עליונה זו לא עולה‬
‫ךנהיר‪ .‬ההוא נפעז‪ ,‬הלןא בהאי רוח‪,‬‬
‫לתוך נביעת עתיק העתיקים‪,‬‬ ‫ואתנהירת מניה‪ ,‬ואהזנת מניה‪ ,‬וכלא קעזורא‬
‫נסתר כל הנסתרים‪ ,‬ומתמלאת‬ ‫חד‪.‬‬
‫ממנו‪ ,‬משום שלא פוסק ‪ -‬הרוח‬
‫הזו לא נכנסת לגן עדן‪ ,‬שהיא‬ ‫נביעו‬ ‫סלקא גו ‪• :‬‬ ‫לא ‪| T : -‬‬ ‫עלאה‪T ' ,‬‬
‫• ‪T T‬‬ ‫נעזמה‬
‫ועד דהאי ‪T T :‬‬ ‫^‬ ‫‪:‬‬

‫נפש‪ ,‬ולעולם הרוח לא שורה‬

‫‪T‬‬ ‫־‬
‫ךעתילןא דעתיקין‪ .‬סתימא ךכל סתימין‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬

‫אלא בגן עדן‪ ,‬ונשמה למעלה‪.‬‬ ‫ואתמלןא מניה‪ ,‬בגין ךלא פסיק‪ .‬רוח דא לא‬
‫נפש זו מתחשבת )לא נ)הישבת(‬
‫במקומה בתוך הגוף למטה‪ .‬כמו‬ ‫עאל בגנתא ךעדן‪ ,‬דאיהו נפעז‪ ,‬ולעולם רוח‬
‫זה הכל למטה כך נפךרים באדם‪.‬‬ ‫לעילא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫ונעזמה‬
‫‪T T :‬‬
‫דעדן‪,‬‬
‫‪ T: • :‬׳‬
‫בגנתא‬
‫•‪T *.‬‬
‫עזריא אלא‬
‫‪T :-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫‪1‬לא‬
‫בדוכתהא גו‬‫‪T T :‬‬ ‫‪:‬‬
‫אתישבת )ס״א לא אתיענת(‬ ‫• ‪T : —:‬‬
‫נפש ‪T‬דא‬
‫בבר ‪T‬נש‪ ,‬ואף ‪-‬על ‪-‬גב‬
‫מתפרשן | ‪- :‬‬
‫• ‪T : T :‬‬
‫׳ ‪1— 1‬‬
‫הבי‬ ‫לתתא ‪• T‬‬ ‫‪T-:‬‬ ‫כלא‬
‫‪T‬‬ ‫כגוונא ‪T‬דא‪,‬‬ ‫‪T: - :‬‬ ‫לתתא‪.‬‬
‫׳‬ ‫‪T-:‬‬ ‫גופא‬
‫‪T‬‬
‫עז‬ ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יז חשון‬
‫תרומה ־ קמ״ב ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ז שבט‬
‫דכלהו קעזורא חדא‪ ,‬נעזמה סלקא לעילא‪ ,‬גו­ ואף על גב ^כלם ?ן^ר אחד‪,‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪|T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‪1‬‬ ‫‪:‬‬

‫הנעזמה עולה למעלה לתוך‬

‫נביעת הבאר‪ .‬הרוח נכנסת לגן‬
‫נביעו ךבירא‪ .‬רוח עאל בגנהא ךעדן‪ ,‬כגוונא‬
‫עדן כמו עזלמעלה‪ .‬הנפ׳‪:‬צ‬ ‫דלעילא‪ .‬נפש אתישבא גו־ קברא‪.‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬

‫מתיעזבת בתוך הקןבר‪.‬‬ ‫ןאי הימא‪ ,‬נפש לעילא‪ ,‬ךאת!שבת גו גופא‬

‫ואם תאמר‪ ,‬הנפעז למעלה‬
‫לזמתיעזבת בתוך הגוף בקןבר‪,‬‬
‫בקברא‪ ,‬אן הוא קברא‪ .‬אלא גו ההוא‬
‫כגוונא ‪T‬דא איפה הוא הקןבר? אלא בתוך‬ ‫‪T‬‬ ‫ועל ‪T‬דא‪ ,‬נפש‬ ‫תקיפא‪- : ,‬‬
‫׳‬ ‫‪T 1• -‬‬ ‫קליפה‬
‫‪T • 1:‬‬
‫לתהא‪ ,‬וכלא דא כגוונא דא‪ .‬ובגין כך‪ ,‬תלת אותה קלפה ?ן׳טה‪ ,‬ולכן נפעז כמו‬
‫זו עזלמטה‪ ,‬והכל זה כמו זה‪ ,‬ולכן‬
‫קזלעז דךגות נפרדות‪ ,‬והן ק^ר‬
‫דרגין מתפרשן‪ ,‬ואיפון קשורא חדא ורזא‬
‫קברא‪ ,‬אחד וסוד אחד‪ .‬ובכל זמן‬ ‫׳‬ ‫•‪T: 1‬‬
‫אשהכחו גו‬ ‫• ‪T : :‬‬
‫זמנא ‪:‬דגרמי‬‫• ‪T:‬‬
‫ובכל‬
‫‪T :‬‬
‫חדא‪.‬‬
‫‪TT‬‬
‫האי נפש אשהכהת תמן‪ .‬רזא הכא לאינון קזהעצמות נמצאות בתוך הקבר‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1 T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫— ‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫־‬
‫הנפ׳צ הזו נמצאת ^צם‪ .‬כאן‬
‫סוד ליוךעי דרך האמת יךאי‬
‫ך!ךעי ארח קשוט‪ ,‬זיחלי חטאה‪ .‬בשעתא‬
‫דנשמתא מתעטרא לעילא‪ ,‬גו עטרא קדישא‪ ,‬חטא‪ .‬בקזעה קזחנקזמה מתעטרת‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• 1-‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫‪1‬ורוחא קאים בנהירו עלאה‪ ,‬כשבתי וירחי למעלה בתוך העטרה הקדו׳צה‪,‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫■ך ■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪* T‬‬ ‫|‪T‬‬ ‫*‬ ‫‪* 1‬‬

‫והרוח עומדת באור עליון‬

‫בעזבתות וחךעזים וץמנים ־ חנפ׳ט‬
‫וזמני‪ ,‬האי נפש בשעתא ךרוח נחתא מגו‬
‫נהיר הזו‪ ,‬בקזעה עזהרוח יורדת מתוך‬ ‫‪• T‬‬
‫דעדן‬
‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬
‫בגנהא‬
‫‪T:• :‬‬
‫לדיירא‬
‫‪T T —:‬‬
‫עלאה‪,‬‬
‫׳‬ ‫• ‪TT‬‬
‫נהירו‬
‫‪• :‬‬
‫ונציץ‪ ,‬איהו קןימא גו קברא ואתגלימת האור העליון לדור בגן עדן מאיר‬
‫ונוצץ‪ ,‬היא עומדת בתוך חקבר‬
‫ומתגלמת בדיוקן עזהןה בתוך‬
‫בךיוקנא‪ .‬זיהות גו גופא בקךמיתא‪ ,‬וכל איפון‬
‫גרמי בההוא דיוקנא סלקן‪ ,‬ומשבחאן ואודן הגוף בהחלה‪ ,‬וכל אותן עצמות‬
‫לקוךשא בריך הוא‪ ,‬הדא הוא ךכתיב‪) ,‬תהליםלה( עולות באותו ךיוקן‪ ,‬ו מז ב חו ת‬
‫ומודות לקדועז־ברוך־הוא‪ .‬זהו‬
‫׳צכתוב )תהלים לה( כל עצמתי‬
‫כל עצמותי תאמרנה יי׳ מי כמוך‪ .‬אומרות לא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫|‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬
‫־‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T •/‬‬

‫תאמךנה ה׳ מי כמוך‪ .‬לא כתוב‬ ‫כתיב‪ ,‬אלא תאמרנה‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬

‫אומרות‪ ,‬אלא תאמרנה‪.‬‬ ‫ואלמלי אתלהיב ךשו לעינא למחמי וחמי‬

‫ואלמלא נתנה רעזות לעין‬
‫ז ‪1. -‬‬

‫לךאות‪ ,‬היתה רואה בלילה‬

‫‪:‬‬ ‫• ‪T :‬‬
‫בליליא דעייל)נ״אתפיק( שבתא‪ ,‬ולילי‬
‫••‬ ‫‪7 :‬‬ ‫‪• :‬‬
‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪ .‬ז‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬

‫ירחי וזמני‪ ,‬כליוקנין על גבי קברי‪ ,‬אודן כעונכנסת )כשיוצאת( ׳צבת ולילות‬
‫ומשבחן לקוךשא בריך הוא‪ .‬אבל טפשו ךבני חדקזים וןמנים כמו דמיות על גבי‬
‫הקברים מודות ומעזבחות את‬
‫נשא‪ ,‬קא מעכבא להוי ולא !ך‪v‬ין‪ .‬ולא הקדועז ברוך הוא‪ .‬אבל טפעזות‬
‫משגיחין על מה קלימין בהאי עלמא‪ ,‬ולא בני האדם מעכבת אותם קזלא‬
‫חששין לאשגחא ביהרא דמלכא ^ א ה בהאי יוךעים ולא מ^זגיחים על מה‬
‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬ח־‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬
‫עומדים בעולם הזה‪ ,‬ולא‬
‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫־‬

‫חוקזעזים להקזגיח בכבוד חמלך‬

‫‪T‬‬
‫עלמא‪ ,‬כל שכן לאשגחא ביל־^רא דההוא‬
‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬

‫העליון בעולם הזה‪ ,‬כל קזכן‬ ‫עלמא‪ ,‬ועל מה קלימא‪ ,‬ואיך מתפרשן מלין‪.‬‬
‫ביומא דראש השנה‪ ,‬דעלמא אתדן‪ ,‬וכרסיא להעזגיח בכבוד אותו העולם‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬
‫ועל מה עומד‪ ,‬ואיך חדברים‬
‫מתפרעזים‪.‬‬ ‫עלאה‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫•‪T‬‬ ‫מלכא‪T‬‬‫‪7: -‬‬ ‫קיימא‪,‬י לגבי‬
‫‪T:| -‬‬ ‫דדינא‬
‫‪T •:‬‬
‫ביום ראעז העזנה‪ ,‬כעזהעולם נדון וכסא הדין עומד למלך העליון לדון את העולם‪ ,‬כל נפעז ונפ׳‪:‬צ‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יז חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ז שבט‬
‫עח‬

‫מעז‪ 1‬טטות ומבקןעז‪ 1‬ת רחמים על‬ ‫למידן עלמא‪ .‬כל נפעז ונפעז מעזטטן‪ .‬ובעאן‬
‫החיים‪ .‬בלילה עזיוצא יום הדין‪,‬‬
‫הולכות ומ׳טוטטות לקזמיע‬
‫דדינא‪,‬‬
‫‪ T • :‬׳‬
‫יו־מא‬
‫‪T‬‬
‫דנפקא‬
‫‪|T : T :‬‬
‫בליליא‬
‫‪T:‬‬
‫—רחמי ^ חיי‪.‬‬
‫ולדעת מהו הדין ^נדוץ על‬ ‫אזלין ולןא מעזטטין למעזמע ולמנזיע מאן‬
‫העולם‪ ,‬ולפעמים ׳טמודיעות‬
‫•‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫הוא לינא ךאהדן על עלמא‪ ,‬ולזמנין דלןא‬
‫במךאה לחיים‪ ,‬כמו עזנאמר )איוב‬
‫לג( בחלום חןיוץ לילה בנפל‬
‫מו־ליעין בחזווא לחןןא‪ .‬כמה לאת אמר)איובלג(‬
‫תרדמה על אנעזים וגו׳‪ ,‬אז יגלה‬ ‫בחלום חזיון לללה בנפול תרדמה על אנעזים‬
‫אזץ אנעזים ובמסרם וחתם‪ .‬מה‬ ‫וגו‪ /‬אז יגלה אזן אנעזים ובמוסרם ןחתום‪.‬‬
‫זה מסרם? זו הנפ׳ט‪ ,‬עזעומדת‬
‫וחותמת לאנעזים דברים לקבל‬ ‫וחתים‬‫‪• T :‬‬
‫קיימא‬
‫‪T : 1-‬‬
‫דאיהי‬
‫׳ ‪• • :‬‬
‫מוסרם‪T .‬דא נפעז‪,‬‬ ‫‪TT‬‬
‫‪T‬מאי‬
‫מוסר‪.‬‬ ‫לבני נעזא מלין‪ ,‬לקבלא מוסר‪.‬‬
‫בלילה האחרון עזל החג‪,‬‬
‫קזיוצאים הפתקים מבית המלך‪,‬‬
‫?ליליא בתראה דחגא‪ ,‬לקא נפקן פתקין מבי‬
‫ואותו צל מוסר מבני הנגךעים‬ ‫מלכא‪ ,‬וההוא צל אעדיאו מבני‬
‫העולם הזה אותה נפען‬ ‫גריעו דהאי עלמא‪ ,‬ההוא נפעז דקאמרן‪,‬‬
‫קזאמךנו הולכת ומעזוטטת‪,‬‬
‫וממנה אחד ׳טוטר‪ ,‬בסוד חקוק‬
‫ממנא סרכא‪,‬‬
‫‪^ T :T‬‬ ‫‪TT :‬‬
‫ומעזטטא‪ ^,‬וחד‬
‫‪T : - :‬‬
‫אזלא)דףקמ״בע״□‬ ‫‪T: -‬‬

‫בטבעת בכתב מפרעז‪ ,‬ידומיע״ם‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪ :‬־ ־ ־‬
‫ידומיע״ם‪,‬‬
‫׳‬ ‫• ‪T‬‬
‫מפרעז‪,‬‬
‫׳ ‪:‬‬ ‫‪T :‬‬
‫בעזקא בכתב‬ ‫‪l T: • :‬‬
‫גליפא‬
‫‪T • :‬‬
‫ברזא‬
‫‪TT:‬‬
‫קזפוקד בכתב קזל זיו החקוק‬ ‫לפקיד בכתב דזיוא גליפא‪ .‬ובגו חזוון עלאין‪.‬‬
‫ובתוך מךאות עליונים יורד‬
‫באותו לילה‪ ,‬וכמה אלף אלפים‬ ‫בההוא לילןא נחית‪ ,‬וכמה אלף אלפין ולבוא‬
‫וןבוא ךבבות עמו‪ ,‬ונוטלים אותו‬ ‫לבוון עמיה‪ ,‬ונטלין לההוא צל מכל חד וחד‪,‬‬
‫צל מכל אחד ואחד ומעלים אותו‬ ‫וסלקין‪ ,‬ליה לעילא‪.‬‬
‫למעלה‪.‬‬
‫ואותה נפעז קזאמךנו הולכת‬ ‫וההיא נפעז לקאמרן‪ .‬אזלא ומקזטטא וחמאת‬
‫ומעזוטטת ורואה את אותו צל‪,‬‬ ‫לההוא צל‪ ,‬ותב לאתליה גו קברא‪,‬‬
‫ועזבה למקומה לתוך הקבר‪,‬‬
‫ומכריזה לעזאר המתים‪^ :‬ו ני‬
‫וקא מכתת לעזאר מתןיא‪ ,‬פלוני אתי לגבן‪,‬‬
‫יבא אלינו‪ ,‬פלוני יבא אלינו‪ .‬אם‬
‫•‬ ‫•• ••‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫•• ••‬ ‫‪T‬‬
‫כלהו‬ ‫‪:‬‬ ‫איהו‪,‬‬
‫׳‬ ‫טבא •‬ ‫זכאה ‪T T‬‬ ‫אי ‪T T -‬‬ ‫לגבן‪• .‬‬
‫אתי ‪1 T - :‬‬ ‫פלוני ‪•• T‬‬
‫•‬ ‫‪:‬‬
‫צדיק טוב הוא ‪ -‬כלם קזמחים‪.‬‬ ‫חלאן‪ ,‬ואי לאו‪ ,‬כלהו אמלי ווי‪ .‬כד סלקין‬
‫ואם לא ‪ -‬כלם אומרים אוי‪.‬‬
‫כעזמעלים אותו צל‪ ,‬מעלים אותו‬ ‫ההוא צל‪ ,‬סלקין ליה לגבי ההוא עבד מהימן‪,‬‬
‫לאותו עבד נאמץ עזעזמו‬ ‫לעזמיה מטטרו״ן‪ ,‬ונטיל ההוא צל לגביה‪,‬‬
‫מטטרו״ץ‪ ,‬ונוטל אליו אותו הצל‬ ‫וסליק ליה לאתליה‪ ,‬כמה לאה אמר‪) ,‬איוב ז(‬
‫ומעלה אותו למקומו‪ ,‬כמו‬
‫עזנאמר )איוב‪ (:‬כעבד יעזאף צל‪.‬‬ ‫כעבד לעזאף צל‪ ,‬לעזאף צל ודאי‪.‬‬
‫יעזאף צל וראי‪.‬‬ ‫מההיא עזעתא ואילך‪ ,‬מתתקנא דוכהא‬
‫מאותה עזעה ואילך מתקן מקום‬
‫לאותה נעזמה עזל אותו איעז‪,‬‬
‫דההוא ‪-‬בר נעז‪,‬‬
‫■ ד '‬ ‫‪- :‬‬
‫נעזמה‬
‫‪T T :‬‬
‫לההיא‬ ‫‪ :‬־ •‬
‫׳‬ ‫•‬ ‫•••‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ומקום לרוח בגן עדן‪ ,‬ומקום‬ ‫ודוכהא לרוח בגנהא לעדן‪ .‬ודוכתא לנפעז‬
‫לנפעז למנוחה ולהנאה בעזעה‬ ‫לנליחא ולאתהנאה‪ ,‬בעזעתא למעזטטא‬
‫עזמעזוטטת והולכת‪ ,‬מעזום עזזען‬
‫נפעז עזאין לה מנוחה‪ ,‬דעז נפעז‬
‫ואזלא‪ .‬בגין לאית נפעז ללית לה נליחא‪ .‬ואית‬
‫עזמתכלה עם הגוף‪.‬‬ ‫נפעז דאיעזהציאת עם גופא‪.‬‬
‫עט‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יז חשון‬
‫תרומה ־ קמ״ב ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ז שבט‬
‫וזוהי עזאין לה מנוחה‪ ,‬וזוהי‬ ‫והאי אידוי ךלית לה נייחא‪ ,‬והאי אידוי דכהיב‬
‫עזכתוב בה ואת נפען א׳יביף‬ ‫‪3‬ךן^ )שמואל א כה( ואת נפש איביף ילןלענה‬
‫יקלענה בתוף כף הקןלע‪ .‬עזזוהי‬
‫עזהולכת ומעזוטטת ומתגלגלת‬ ‫בתוך כף ה?ןלע‪ .‬ךדא אידוי אזלא ומשטטא‬
‫בכל העולם‪ ,‬ואין לה מנוחה כלל‬ ‫כלל‬‫‪—:‬‬
‫נייהא‬
‫—‪T :‬‬
‫עלמא‪ ,‬ולית ‪T‬לה‬
‫‪T :T‬‬
‫בכל‬
‫‪T:‬‬
‫ומתגלגלא‬
‫• ‪T : : —:‬‬
‫יומם ולילה‪ ,‬וזהו ענעז יותר‬
‫••‬ ‫‪V‬‬

‫מהכל ואותה עזהכלה עם הגוף‪,‬‬

‫‪V :‬‬ ‫׳‬ ‫־ ‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫יממא ולילי‪ ,‬ודא איהו עונשא יתיר מכלא‬
‫‪ ■ .‬ך‬ ‫‪■.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫)ההיא שכתוב בה)ויקרא יז( והכרתי אתה כלקרב‬ ‫וההיא ךתשתצי עם גופה‪) ,‬ההיא דבתיג בה)ויקרא יז(‬
‫ענלה‪ .‬ולזה אין לה זכרון כלל‪ .‬ולש נפש שלא‬ ‫ואית נפעא ךלא‬ ‫והכרתי א‪ 1‬תה מהןךב עמה ולהאי לית לה דוכרני כלל‬
‫תכלה עם הגוף( ותכלה ממקום אחר‬
‫)ם״א עלאה(‬ ‫תעזתצי עם מפה( ותשתצי מאתר אך‪J‬רא‪,‬‬
‫)עליון( א‪ 1‬תה ^זכתוב בה )ויקרא כב(‬
‫ונכךתה הנפעז ההיא מלפני אני‬ ‫ההיא דכהיב בה‪) ,‬ויקרא כב( ונכרתה הנפש ההיא‬
‫ה‪ /‬מה זה מלפני? עזלא עזורה‬ ‫עלה‬
‫שריא ‪T T‬‬
‫‪T:-‬‬ ‫דלא‬‫מלפני‪T : .‬‬
‫• ‪- T:‬‬ ‫יי׳‪T .‬מאי‬
‫אני ‪T :‬‬
‫מלפני ‪ :‬־ •‬
‫•‪- T :‬‬
‫עליה רוח‪ .‬וכעזלא עזוךה עליה‬
‫רוח‪ ,‬אין לה קזתפות כלל במה‬
‫עלה‪• • ,‬לית ‪T‬לה‬
‫‪' T T‬‬ ‫שריא‬
‫לא — ‪T :‬‬ ‫רוהא ‪T‬‬
‫‪T‬‬ ‫וכד‬
‫רוהא‪— : .‬‬ ‫‪T‬‬

‫עזלמעלה‪ ,‬ולא יודעת מאותם‬ ‫שותפו כלל במה ולעילא‪ ,‬ולא !ךעת מאינון‬
‫דברים עזל אותו עולם כלל‪ ,‬וזוהי‬
‫•‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫מלין דההוא עלמא כלל‪ ,‬והאי אידוי נפש‬
‫נפעז כמו קזל הבהמות‪.‬‬
‫נפש קזאין)נפעז עזיעז( לה מנוחה‪,‬‬
‫כבעירי♦‬
‫זוהי כקזהולכת ומעזוטטת‪,‬‬ ‫נפש דלית )ד״א נפע דאית( לה נייחא‪ ,‬האי אידוי כד‬
‫פוגקזת בממנה הזה ידומיע״ם‪,‬‬ ‫אזלא ומשטטא‪ ,‬אעךעת בהאי ממנא‬
‫ובאותם העזוטךים קזלו‪ ,‬ונונזלים‬
‫אותה ומכניסים אותה בכל פתחי‬
‫לדומיע״ם‪ ,‬ובאינון סרכץ דיליה‪ ,‬ונטלין לה‪,‬‬
‫גן העדן‪ ,‬ומךאים לה את כבוד‬ ‫ואעלין לה בכל פתחי גן עדן‪ ,‬ואחזיין לה‬
‫הצדיקים וכבוד אותה הרוח‬
‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.‬ן‬ ‫‪. -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫לל^רא ךצויקןא‪ ,‬ויל^רא ךההוא רוח וילה‪,‬‬
‫קזלה‪ ,‬והיא נךבקת בו במנוחה‬
‫תוף אותו הלבועז‪ ,‬ואז יודעת‬
‫ואיהי מתדבקא ביה בנליחא‪ ,‬גו ההוא‬
‫באותם דברים קזל העולם‪.‬‬ ‫לבושא‪ ,‬וכדין!ךעת באיפון מלין דעלמא‪.‬‬
‫וכל‪ 1‬א‪ 1‬תה רוח עולה להתעטר‬ ‫וכד ההוא רוח סלקא לאתעטרא גו נשמה‬
‫‪T T :‬‬ ‫‪| T : - -‬‬ ‫‪-‬‬
‫לתוף הנקזמה העליונה למעלה‪,‬‬
‫אותה נפעז נקקזרת באותה רוח‬
‫עלאה לעילא‪ ,‬ההיא נפש מתלשרא‬
‫‪■ .‬ך‬ ‫‪1-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬

‫ונאוךה ממנה‪ ,‬כלבנה כקזנאוךה‬ ‫בההוא רוח‪ ,‬ואתנהירת מניה‪ ,‬כסיהרא כד‬
‫מה^מעז‪ ,‬והרוח נקערת לתוף‬ ‫אתנהירת משמשא‪ .‬ורוח מתקשרא גו ההיא‬
‫אותה נקזמה‪ ,‬ואותה נקזמה‬
‫נק^רת לתוף סוף המחקזבה‪,‬‬ ‫נשמתא‪ .‬וההיא נשמתא מתקשרא‪ ,‬גו סוף‬
‫קזהיא סוד הנפעז בלמעלה‪.‬‬ ‫מחשבה‪ ,‬דאיהי רזא דנפש דלעילא‪.‬‬
‫■ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫—‬

‫ואותה נפ׳ט נקקזךת תוף אותה‬ ‫וההיא נפש‪ ,‬אתקשרת גו ההוא רוח עלאה‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫■ך ■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪- T‬‬ ‫‪|T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬
‫רוח עליונה‪ ,‬ואותה רוח נקקזרת‬
‫לתוף אותה נקזמח עליונח‪,‬‬ ‫נשמה‬
‫‪TT:‬‬ ‫ההיא‬‫אתקשר גו — •‬
‫רוח • ‪T l T :‬‬
‫—‬ ‫וההוא‬ ‫‪—:‬‬
‫ואותה נקזמה נקקזרת באין סוף‪.‬‬ ‫עלאה‪ .‬וההיא נשמה אתקשרת באין סוף‪.‬‬
‫ואז הוא מנוחת הכל וק^ר ^ל‬ ‫וכדין איהו נייחא ךכלא‪ ,‬וקשורא דכלא עילא‬
‫הכל למעלה ולמטה‪ ,‬הכל בסוד‬
‫אחד וגון אחד‪ .‬ואז זוהי מנוחה‬ ‫ותתא‪ ,‬כלא ברזא חדא‪ ,‬וגוונא חדא‪ .‬וכדין דא‬
‫‪T | • • :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫' ‪T : - :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪- :‬‬

‫לנפעז קזלמטה‪ ,‬ועל זה כתוב‬ ‫איהו נליחא תפ ש דלתהא‪ ,‬ועל דא כתיב‪,‬‬

 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יז חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ז שבט‬
‫)שמואל א כה( והלתה נפעז אדני צרורה בצרו־ר )שמואל־א כה( והיתה נפען אדני‬
‫צרורה בצרויר החיים את ה׳‬
‫אלהיף‪ .‬בגוץ אחד ובסוד אחד‪.‬‬
‫ההיים את יי׳ אלהיך‪ .‬בגוונא הדא‪ ,‬ובתא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:— :‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪V:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫**‬ ‫‪.‬‬ ‫— —‬

‫עזאותו את‪ ,‬זה כמו זה‪.‬‬ ‫הדא‪ ,‬דההוא את‪ ,‬דא כגוונא דא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: - :‬‬ ‫‪t‬‬ ‫• '‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫‪TT‬‬

‫כד נההא סיהרא‪ ,‬רזא דנפש עלאה‪ ,‬נהורא כשיולדת הלבנה בסוד הנפען‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪V V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:“ 1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬
‫העליונה‪ ,‬מאירה מכל הצדדים‪.‬‬
‫היא מאיךה לכל המךכבות‬
‫מכל סטרין‪ .‬אידוי נהרא לכל רתיכין‬
‫ומשרלין‪ ,‬ועביד לון גופא חדא שלימא‪ ,‬והמחנות ועושה להם גוף אחד‬
‫דנהיר בנהירו בזיוא עלאה‪ .‬אוף הכי כגוונא שלם שמאיר באור בזיו העליון‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪: - :‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫* ‪T T‬‬ ‫‪T • :‬‬ ‫‪• T :‬‬
‫אף כף כמו זה יורדת הנפש‬
‫התחתונה הזו מאירה לכל‬
‫דא‪ ,‬נחתא האי נפש תתאה‪ ,‬נהירא מכל סטרין‬
‫מגו נהירו ךנשמה‪ ,‬ומגו נהירו ךרוח‪ ,‬ונחהא הצךדים מתוף אור הנשמה‪,‬‬
‫ונהרא לכל אינון רתיכין ומשרלין‪ ,‬דאיפון ומהוף אור הרוח‪ ,‬ויורדת ומאיךה‬
‫ומחנות‪,‬‬ ‫מרכבות‬
‫אותם ‪T : •/‬‬ ‫לכל‬
‫׳‬ ‫־ ‪:‬־‬ ‫‪T‬‬
‫עזהם איברים ועצמ‪ 1‬ת‪ ,‬ועו‘ע^ה‬
‫‪T:‬‬
‫שייפין וגרמין‪ ,‬ועביד לון גופא שלימא‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫־ ‪:‬־ ‪T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫••‬ ‫‪•• •/‬‬

‫אותם גוף שלם שמאיר באור‪.‬‬ ‫דנהיר כנהירו‪.‬‬

‫הדא הוא דכתיב‪) ,‬ישעיה נח( והשביע בצחצחות זהו שכתוב )ישעיה נח( והשביע‬
‫י‬ ‫‪TT‬‬
‫בצחצחות נפשף‪ .‬נפשף ממש‪.‬‬
‫ואחר כף ‪ -‬ועצמתיף !חליץ‪.‬‬
‫נפשך‪ ,‬נפשך ממש‪ ,‬ולבתר ועצמותיף‬
‫יהליץ‪ ,‬דעביד מנייהו גופא שלימא‪ ,‬ונהיר שעושה מהם גוף שלם‪ ,‬ומאיר‬
‫בנהירו‪ ,‬ולןם ואולי ומשבה לקוךשא בריף באור‪ ,‬ו?ןם ומודה ומשבח את‬
‫הקןדוש ברוף הוא‪ ,‬כמו שנתבאר‪,‬‬
‫שכתוב )תחלים לה( כל עצמתי‬
‫הוא‪ ,‬כמה לאהמר לכתיב‪> ,‬תהליםלה( כל עצמותי‬
‫תאמרנה יי׳ מי כמול‪ .‬ודא איהו נייהא דנפש תאמךנה ה׳ מי כמוף‪ .‬וזוהי‬
‫‪V V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪:‬‬

‫מנוחת הנפש ודאי מכל הצדדים‪.‬‬ ‫ודאי מכל סטרין‪.‬‬

‫שפוחדים‬ ‫הצדיקים‬ ‫א שד‬
‫זכאץ איפון צלילןליא‪ ,‬דדחלין למאליהון מךבונם בעולם הזה לזכות‬
‫בעלמא דין‪ ,‬למזכי בתלת נליחי בשלש מנוחות לעולם הבא‪ .‬בא‬
‫לעלמא דאתי‪ .‬אתא רבי שמעון וברכיה לרבי דבי שמעון ובךכו את דבי אבא‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪—.‬‬ ‫—‬ ‫‪I‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬ך‬ ‫‪-‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. .‬ך‬
‫אמר דבי שמעון‪ ,‬אשריכם בני‪,‬‬
‫אבא‪ .‬אמר רבי שמעון‪ ,‬זכאין אתון בני‪ ,‬ואשרי שעיני ףאו בכף‪ .‬כמה‬
‫וזכאה אנא לעיני חמו ??ל‪? .‬מה )דף קמ״ג ע״א( מקומות עליונים מתקנים לנו‬
‫ומאירים לנו לעולם הבא‪.‬‬ ‫דוכתין עלאין מתתקנן לן‪ ,‬ונהידין לן‪.‬‬
‫‪ 3‬ת ח ואמר‪) ,‬תחלים קכה( עזיר‬
‫המעלות הבטחים בה׳ כהר ציון‬ ‫לעלמא דאתי‪.‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫פתח ואמר‪> ,‬תהלים קכ״ה( שיר המעלות הבוטחים לא ימוט לעולם ישב‪ .‬פסוק זה‬
‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•• ••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫בין׳ כהר ציון לא ימוט לעולם ישב‪ ,‬פךשוהו‪ .‬אבל שיר המעלות ‪-‬‬
‫דרגות‬ ‫השבחת שאומרות‬
‫האי יןרא אוקמוה‪ .‬אבל שיר המעלות קדושות עליונות מצד של‬
‫הושבחהא לקאמרי איפון ללגין לןדיעזין הגבורות העליונות‪ ,‬והם כמו‬
‫הלוים שלמטה‪ ,‬והם מעלות‪,‬‬
‫דרגות על דרגות‪ ,‬ועובדים בסוד‬
‫עלאין‪ ,‬מסטרא לגבורן עלאין‪ ,‬ואינון כגוונא‬
‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫׳ ‪:‬‬
‫ללואי לתתא‪ ,‬ואינון מעלות‪ ,‬ללגין על ללגין‪,‬‬
‫‪T :‬‬ ‫־‬ ‫‪T :‬‬

‫ופלחין בתא לחמשיןישנין‪ .‬והאי איהו שיר המעלות הבטחים בין׳ כהר‬
‫פא‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יח חשון‬
‫תרומה ־ קמ״ג ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ז שבט‬
‫על חמעים ענים‪ .‬וזהו עיר‬ ‫ציו־ן דא אינון צדילןייא‪ ,‬דאינון מתרחצן ביה‬
‫המעלות הבטחים בה׳ כהר ציוץ‪,‬‬
‫בעו־בדין ךלה‪1‬ן‪ .‬כמה ךאה אמף )משלי כוז(‬
‫אלו הם הצדיקים עבוטחים בו‬
‫במעעים עלהם‪ ,‬כמו ענאמר‬ ‫וצדיקים ככפיר יבטח‪.‬‬
‫)משליכה( וצדיקים ככפיר יבטח‪.‬‬ ‫ואי תימא הא צדיקייא לא מתרחצן‬
‫ואם תאמר‪ ,‬הרי הצדיקים לא‬
‫בוטחים במעעיהם כלל ותמיד‬
‫בעובדיהון כלל‪ ,‬ותדיר זיחלין‪.‬‬
‫פוחדים‪ ,‬כמו אברהם עכתוב בו‬
‫‪T V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫‪:‬־ •‬
‫כאברהם‪ ,‬דכהיב ביה )ברא שית יב( ויהי כאעזר‬
‫)בראשית לב( !יהי כאער הקריב לבוא‬ ‫הקריב לבא מצרימה וגו׳‪ .‬כיצחק‪ ,‬דכהיב‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪ •I‬י‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T:‬‬ ‫•‬
‫מצרימה וגו*‪ /‬כמו* יצחק עזכתוב‬
‫‪T V‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬

‫בו)שם כס כי ץרא לאמר אעתי‪.‬‬

‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T : T :‬‬ ‫•‬
‫ביה^ )ברא שית כו( ‪3‬י ירא לאמר אשתי‪ .‬כיעקב‪,‬‬
‫כץעקב עכתוב בו )שם לב( ‪1‬ייךא‬ ‫דכהיב ביה^ )ברא שיתלב( ויירא !עקב מאד ויצר‬
‫ועקב מאד ויצר לו‪ .‬ואם אלה לא‬ ‫לו‪ .‬ואי הני לא אתךחיצו בעובדיהון‪ ,‬כל שכן‬
‫בבזחו במעעיהם‪ ,‬כל עכן עאר‬
‫צדיקי העולם‪ ,‬ואתה אומר‬
‫שאר צדיקי עלמא‪ ,‬ואת אמרת וצדיקים‬
‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪•1‬‬ ‫‪..‬ן‬
‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ ..‬ן‬ ‫_ ‪.‬‬

‫וצדיקים ככפיר יבטח ? !‬ ‫ככפיר יבטח‪.‬‬

‫אלא !דאי כתוב ככפיר‪ ,‬עהרי‬ ‫אלא וזיאי‪ ,‬ככפיר כתיב‪ ,‬ךדוא מכל אינון‬
‫מכל אותם עמות לא כתוב אלא‬
‫כפיר‪ ,‬ולא כתוב לא אךץה ולא‬
‫שמהן‪ ,‬לא כתיב אלא כפיר‪ ,‬ולא כתיב‪,‬‬
‫ע חל ולא עחץ ‪ -‬אלא כפיר‪,‬‬ ‫לא אריה‪ ,‬ולא שחל‪ ,‬ולא שחץ‪ ,‬אלא כפיר‪.‬‬
‫עהוא ה חל ע והקטן מכלם ולא‬ ‫דאיהו חלשא וזעירא מכלהו‪ .‬ולא אתרחיץ‬
‫בוטח בכחו אף על גב עהוא חזק‪.‬‬
‫כף הצדיקים לא בוטחים‬ ‫בחיליה‪ ,‬אף על גב דאיהו תקיף‪ .‬כך צדילןייא‬
‫במעעיהם עכעו אלא ככפיר‪ .‬אף‬ ‫לא אתךחיצו בעובדיהון השתא‪ ,‬אלא ככפיר‪.‬‬
‫על גב עיוךעים עחזק כח‬ ‫אף על גב ך!ךעין דתקיף חילא ךעובדיהון לא‬
‫מעעיהם‪ ,‬לא בוטחים אלא‬
‫ככפיר‪ ,‬ולא יותר‪.‬‬ ‫אתרחצן אלא ככפיר‪ ,‬ולא!תיר‪.‬‬
‫ולכן הבטחים בה׳ כהר ציון וגו׳‪,‬‬ ‫ובגיני כך הבטחים ב!ן׳ כהר ציון וגו׳‪ ,‬לא‬
‫לא ככפיר ולא כאתה ולא כמו‬ ‫ככפיר ולא כאר!ה‪ ,‬ולאו ככלהו‬
‫כל העמות‪ ,‬אלא כהר ציון‪.‬‬
‫ופךעוה‪ ,‬מה הר ציון הוא חזק‬ ‫שמהן‪ .‬אלא כהר ציון‪ ,‬ואוקמוה מה הר ציון‬
‫ולא ימוט תמיד‪ ,‬אף כף באותו‬ ‫איהו תקיף‪ ,‬ולא ימוט תדיר‪ ,‬אוף הכי בההוא‬
‫ןמן יהיו כמו הר ציון‪ ,‬ולא כמו‬ ‫זמנא‪ ,‬להוו כהר ציון‪ .‬ולא כהשתא‪ ,‬דלא‬
‫עכעו עלא בוטחים‪ ,‬אלא ככפיר‬
‫עפוחד ולא בוטח בכחו‪ .‬ואתם‬ ‫אתךחיצו אלא ככפיר‪ ,‬ךדחיל ולא אתרחיץ‬
‫בני קדועים עליונים‪ ,‬בטחונכם‬ ‫בחיליה‪ .‬ואתון בני קדישי עליונין‪ ,‬רחצנותא‬
‫כהר ציון‪! ,‬דאי אעריכם בעולם‬ ‫דלכון כהר ציון‪ ,‬ודאי זכאין אתון בעלמא דין‬
‫הזה ובעולם הבא‪.‬‬
‫ד‪,‬לכו‪ .‬כעהגיעו לעיר נחעף‬ ‫ובעלמא דאתי‪.‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫הלילה‪ .‬אמר רבי עמעון‪ ,‬כמו‬ ‫אזלו‪ ,‬כד מטו למתא‪ ,‬אתחשך ליליא‪ .‬אמר‬
‫‪— T‬‬ ‫• • ‪T :‬‬ ‫‪I t‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬

‫עיום זה מאיר לנו בדרף הז־ו‬ ‫רבי שמעון‪ ,‬כמה ךיומא דא‪ ,‬אנהיר לן‬
‫לןכות בו בעולם הבא‪ ,‬אף כף‬
‫הלילה הזה ןאיר לנו לזכותנו‬ ‫בהאי ארחא‪ ,‬למזכי ביה בעלמא ךאתי‪ ,‬אוף‬
‫לעולם הבא‪ ,‬ולעטר דברים ע ל‬ ‫הכי האי ליל!א‪! ,‬נהיר לן‪ ,‬למזכי לן לעלמא‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יח חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ז שבט‬
‫פב‬

‫הי‪ 1‬ם בלילה הזה לפני עתיק‬ ‫דאתי‪ ,‬ולאעטרא מלין דיממא בליליא דא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T : • • :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫'‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫הימים‪ .‬עזהרי כמו היוים העזלם‬

‫הזה לא ימצא בכל הדורות‬
‫קמי עתיק י‪ 1‬מין דהא כיו־מא דא עזלים‪ ,‬לא‬
‫האחרים‪ .‬אקזרי חלקנו בעולם‬ ‫יעזהכח בכל דרין אחרנין‪ .‬זכאה חולקנא‬
‫‪t‬‬ ‫‪It T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫*‬

‫הזה ובעולם הבא‪.‬‬ ‫בעלמא דין‪ ,‬ובעלמא דאתי‪.‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫נכנסו לביתו ^ל רבי עזמעוץ‪,‬‬

‫ורבי אלעזר ורבי אבא ורבי יוסי‬
‫עאלו לביתיה דרבי עזמעו־ן‪ ,‬ורבי אלעזר ורבי‬
‫עמם‪ .‬לנו עד עזנחלק הלילה‪ .‬כיון‬ ‫אבא ורבי יוסי עמהון‪ .‬בתו עד דאתפלג‬
‫עונחלק הלילה‪ ,‬אמר רבי עזמעון‬ ‫לילןא‪ .‬כיון ראתפלג לילןא‪ ,‬אמר‪.‬רבי עזמעון‬
‫לחברים‪ ,‬ץמן הוא לעטר את‬
‫למעלה‬ ‫הקדועזה‬ ‫המרכבה‬
‫לחברןא‪ .‬עידן איהו לאעטרא רתיכא קדיעזא‬
‫בהעותדלותנו‪ .‬אמר לרבי יוסי‪,‬‬ ‫לעילא‪ ,‬באעזתךלותא דילן‪ .‬אמר ליה לרבי‬
‫אתה עזלא נעזמעו ךב‪.‬ךיף ביום‬ ‫יוסי‪ ,‬אנה דלא אקזתמעו מילך בהאי יומא‬
‫הזה בינינו‪ ,‬אתה תה‪.‬יה ראעזית‬
‫להאיר הלילה‪ ,‬עזהרי עכעזו עת‬
‫ביננא‪ ,‬אנת הוי עזירותא‪ ,‬לאנהרא ליליא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T :‬‬ ‫••‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪•—:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫׳‬ ‫‪TT‬‬ ‫••‬
‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫•••‪:‬־••‬ ‫׳‬ ‫־ ־ ‪T:‬‬ ‫‪• T :‬‬

‫רצוץ היא להאיר מעלה ומטה‪.‬‬ ‫דהא העזתא עידן רעותא איהו‪ ,‬לאנהרא עילא‬
‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪TT‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫*‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬

‫פ תח רבי יוסי ואמר‪ ,‬עויר העזירים‬ ‫ותהא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫אעזר לעזלמה‪ .‬עזיר זה עורר אותה‬
‫עזלמה המלך כ׳טנבנה בית‬
‫פתח רבי יוסי ואמר‪ ,‬שיר השירים אשר‬
‫המקדעז‪ ,‬וכל העולמות נעזלמו‪,‬‬ ‫לשלמה‪ .‬שירתא דא אהער לה שלמה‬
‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫מעלה ומטה‪ ,‬בעלמות אחת‪ .‬ואף‬ ‫מלכא‪ ,‬כד אתבני בי מקדשא‪ ,‬ועלמין כלהו‬
‫על גב עחחברים חלקו בזה )מתי‬
‫נאמח‪ ,‬אבל עירה זו לא נאמרה‬ ‫אשהלימו‪ ,‬עילא ותהא בשלמותא חרא‪ .‬ואף‬
‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬־ ‪T‬‬ ‫׳‬ ‫־‬

‫כעחלבנה‬ ‫בעלמות‪.‬‬ ‫אלא‬ ‫‪ W‬גב ךחברןיא פלייגן בהאי‪) ,‬נ״אמתיאתמר( אבל‬

‫ובית‬ ‫בעלמות‪,‬‬ ‫התמלאה‬ ‫שירתא דא לא אתמר‪ ,‬אלא בשלימו‪ ,‬כד‬
‫—‬ ‫׳‬ ‫‪t v‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬
‫חמקדע נבנה כמו עלמעלה‬
‫בעעה ענבנה בית חמקדע‬
‫סיהרא אתמלןא בשלימו‪ ,‬ובי מקךשא אתבני‬
‫למטה‪ ,‬לא היתה עמח ה לפני‬ ‫כגוונא דלעילא בשעתא ךאתבני בי מקדשא‬
‫חקדוע ברוך הוא מיום ענברא‬ ‫לתהא‪ ,‬לא הוה הרוה קמיה קךשא בריף הוא‪,‬‬
‫העולם כמו אותו חיום‪.‬‬
‫המשכן ע ע ע ה מעה במךבר‬
‫מיומא דאתברי עלמא‪ ,‬כההוא יומא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪• • : : • :‬‬ ‫‪T‬‬

‫להוריד עכינה לארץ‪ ,‬באותו יום‬ ‫משכן דעבד משה במךברא‪ .‬לנחתא שכעהא‬
‫הוקם מעכן אחר עמו למעלה‪,‬‬ ‫לארעא‪ ,‬בההוא יומא משכן אחרא‬
‫כמו עבארוה עכתוב )שמות מ(‬
‫הוקם חמעכן‪ .‬המעכן ‪ -‬מעכן‬ ‫אתוקם עמיה לעילא‪ ,‬כמה ךאוקמוה דכתיב‪,‬‬
‫אחר עהוקם עמו‪ ,‬וזה מעכן‬ ‫)שמות מ( הוקם המשכן‪ ,‬המשכן‪ :‬משכן אחרא‬
‫חנער מטטרו״ן‪ ,‬ולא יותר‪.‬‬ ‫ךאתקם עמיה‪ ,‬ודא משכן ךנער מטטרו״ן‪,‬‬
‫כענבנה בית ראעון‪ ,‬בית ראעון‬
‫אחר נבנה עמו‪ ,‬וחתקים בכל‬ ‫ולא!היר‪ .‬בית‪.‬ראשון כד אתבני‪ ,‬בית ראשון‬
‫העולמות והאיר)בעולם והאיר( לכל‬ ‫אחרא אתבני עמיה‪ ,‬ואתקןים בעלמין כלהו‪,‬‬
‫העולמות‪ ,‬והתבעם העולם‪,‬‬
‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫ואנהיר )י׳א ?עלמא ןא?היד( לכל עלמין‪ ,‬ואתבסם‬
‫ונפתחו כל חמעקופים העליונים‬
‫להאיר‪ ,‬ולא היתה עמח ה בכל‬ ‫עלמא‪ ,‬ואתפתחו כל משקופי ^ אי ן‬
‫‪l‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫^‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫העולמות כמו אותו היום‪ .‬אז‬ ‫לאנהרא‪ ,‬ולא הוה הרוה בכל עלמין כההוא‬
‫‪— :‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫* ‪T: *.‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T T : — :‬‬
‫פג‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יח חשון‬
‫תרומה ־ קמ״ג ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ז שבט‬

‫יומא‪ ,‬כדין פתחו עלאי ותתאי ואמרו עזירתא‪,‬‬

‫פתחו עליונים ותחתונים ואמרו‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• • T - :‬‬ ‫• ‪• • T‬‬ ‫‪T‬‬
‫עזירה‪ ,‬וזהו עזיר העזירים‪ .‬עזיר‬
‫עזמנגנים‬
‫והיינו עזיר העזירים‪ .‬עזירתא דאינון מנגנין‬
‫המנגנים‬ ‫עזאותם‬
‫דמנגנן לקוךשא בדיך הוא‪) .‬דףקמ״גע״ב(‪.‬‬
‫לקןדועז־ברוך־הוא‪.‬‬
‫דוד המלך אמר עזיר המעלות‪.‬‬
‫ח ד מלכא אמר עזיר המעלות‪ ,‬עזלמה מלכא‬
‫עזלמה המלך אמר עזיר העזירים‪,‬‬
‫אמר עזיר העזירים‪ ,‬עזיר מאינון מנגנין‪.‬‬
‫עזיר מאותם מנגנים‪ .‬מה בין זה‬
‫מה בין האי להאי‪ ,‬דהא אעזתמע דכלא חד‪.‬‬
‫לזה‪^ ,‬הרי נעזמע עזהבל אחד?‬
‫אלא ודאי ^הבל אחד‪ ,‬אבל בימי‬
‫מלכא‪,‬‬ ‫דדוד‬ ‫ביומי‬ ‫אבל‬ ‫חד‪,‬‬ ‫כלא‬ ‫ודאי‬ ‫אלא‬
‫׳‬ ‫‪T : -‬‬ ‫‪•T :‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T-‬‬ ‫•‪T *.‬‬
‫ךוד המלך לא היו כל אותם‬
‫לא הוו כל אינון מנגנין מתתקנן בדוכתייהו‪,‬‬
‫מנגנים מתקנים במקומם לנגן‬
‫'‬ ‫• ‪T:‬‬ ‫לנגנא כךל!א ‪.‬יאות‪ ,‬ובי מלןךעזא לא אתבני‪,‬‬
‫כראוי‪ ,‬ובית המקד׳‪:‬צ לא נבנה‪,‬‬
‫־ • ‪T| :‬‬ ‫••‬ ‫׳‬ ‫‪TT‬‬

‫ולכן לא התתקנו למעלה‬

‫הקוני‬
‫ובגין כך לא אתהלןנו לעילא בדוכתייהו‪ .‬דהא‬
‫במקומם‪ .‬עזהרי כמו‬
‫כמה ךאית הקוני ךמעזמרות בארעא‪ ,‬אוף הכי‬
‫מקזמרות בארץ‪ ,‬אף כך ברקיע‪,‬‬
‫ועומדים אלה כנגד אלה‪.‬‬‫ברקיעא‪ .‬וקלימין אלין לקבל אלין‪.‬‬
‫וביום קזנבנה בית המקדעז נתקנו‬
‫וביומא דאתבני בי מקדעזא‪ ,‬אתתקנו‬
‫כלם במקומם‪ ,‬והנר ^לא מאיר‬ ‫‪|T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: 1:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫••‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫כלהו בדוכתליהו‪ ,‬ועזךגא ךלא‬

‫התחיל להאיר‪ .‬וקזיךה זו נתקנה‬
‫למלך העלייין» המלך עזהקזלום‬
‫נהרא עזריאת לאנהרא‪ .‬ועזירתא דא אתתקנת‬
‫‪:‬ו ­‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪•T‬‬ ‫‪ - :-‬ד‬
‫עזלו‪ .‬וההקזבהת הזו היא מעלה‬
‫דיליה‪.‬‬
‫מכל התקזבחות הראיצונות‪ .‬היום‬
‫• ••‬
‫דעזלמא‬
‫• ‪T T :‬‬
‫מלכא‬ ‫׳ — ‪T:‬‬
‫עלאה‪,‬‬‫•‪TT‬‬
‫מלכא‬‫— ‪T:‬‬
‫‪:‬לגבי‬
‫ותושבחא דא אידוי מעללא‪ ,‬מכל תשבחן‬
‫עזהת^תה תקזבחת זו )בעולם(‬
‫בארץ‪ ,‬באותו יום נמצאה קזלמות‬
‫תושבחהא ‪T‬דא )בן‪$‬למא(‬
‫בכל‪ ,‬ולכן הוא קדעז קדקזים‪.‬‬ ‫‪T : - :‬‬
‫יומא דאתגלי‬ ‫‪T‬‬
‫קדמאי‪.‬‬
‫‪•• T : 1-‬‬
‫בארעא‪ ,‬ההוא יומא אשתכח שלימו בכלא‪,‬‬
‫ב פ פ ד קזל אדם הראעזון הןה‬
‫כתוב בו‪ ,‬ביום קזיוקם המקזכן‬ ‫ועל דא איהו קדש קדשים‪.‬‬
‫)שיבנה בית המקדש( יעויררו האב‪ 1‬ת‬
‫כתיב ••ביה‪.‬‬
‫קזירה מעלה ומטה‪ .‬ומעזום כך‬ ‫‪•:‬‬
‫הוה‬‫‪TT‬‬
‫קדמאה‪,‬‬
‫‪' T T : | -‬‬
‫דאדם‬
‫‪TT:‬‬
‫בספרא‬
‫‪7 : • :‬‬
‫ךיתבני‬ ‫)ד״א‬
‫מצאנו קזין מאותיות גדולות‪.‬‬
‫• ••‬
‫משכנא‬
‫‪T: : -‬‬
‫בי‬ ‫••‬
‫דיתקם‬
‫‪lT : • :‬‬
‫ביומא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫ואלה הם קזעוררו‪ ,‬לא עזהם‬
‫?י»י^א‪ (,‬לתערון אבהן שירתא‪ ,‬עילא ותהא‪.‬‬
‫מנגנים‪ ,‬אלא קזהם מעוךרים אל‬
‫ובגין כך אשכחנא שין מאתוון רברבן‪ .‬ואלין‬
‫מעלה‪;??) .‬כול( קזיר קזל אותם‬
‫כל‬ ‫על‬ ‫אינון דקא אהערו‪ ,‬לאו ךאיפון מנגנן‪ ,‬אלא‬
‫קזממנים‬ ‫גדולים‬
‫העולמות‪.‬‬
‫דאינון מתערי לגבי עילא‪) .‬ד״א ל״ג בג‪:‬כ‪1‬ל( שיר‬
‫‪1^.‬נינו‪ ,‬באותו יום עמד !עקב‬
‫דאיפון שידין רברבן‪ ,‬דממנן על עלמין כלהו‪.‬‬
‫הקזלם ונכנס לגן עדן בעזמחה על‬
‫מקומו‪ ,‬ואז גן העדן ה ת ח ^ לנגן‪,‬‬
‫ןתנען‪ ,‬בההוא יומא קם יעקב שלימא‪,‬‬
‫וכל אותם ב׳צמים ^ל הגן‪ .‬מי‬
‫ועאל בגנהא ךעדן‪ ,‬בחידו‪ ,‬על‬
‫גרם קזירה זו ומי אמד אותה?‬
‫דוכהיה‪ .‬כדין גנתא ךעדן‪ ,‬שארי לנגנא‪,‬‬
‫הוה אומר‪ ,‬זה !עקב‪ .‬קזאלמלא‬
‫הוא לא נכנס לגן העדן‪ ,‬לא אמר‬
‫וכל איפון בוסמין דגנתא‪ .‬מאן גרים שירתא‬
‫הגן קזירה‪.‬‬
‫דא‪ ,‬ומאן אמר לה‪ .‬הוי אימא דא !עקב‪,‬‬
‫דאלמלא איהו לא עאל בגנהא ךעדן‪ ,‬לא אמר גנהא שירתא‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יח חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ז שבט‬
‫פד‬

‫כלל עזל‬ ‫עזהיא ‪■.‬ך‬

‫עזירה‪... ,‬‬
‫שירה זו ‪. .‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ן‬ ‫‪.‬‬ ‫שירתא דא עזירתא‪ ,‬דאיהי כללא דכל‬
‫‪T :‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬

‫כל ההורה‪ .‬שירה שעליונים‬

‫או־רייתא‪ .‬עזירתא דעלאי ותתאי‬
‫‪..‬‬ ‫—■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ ■ . .‬ך ‪. .‬‬ ‫‪ . .‬ך ‪ .‬ך‬ ‫_ ‪ . .‬ך‬
‫ותחתונים מתעוררים אליה‪.‬‬
‫שירה שהיא כמו העולם‬ ‫מתערי לגבה‪ .‬עזירתא דאיהי כגוונא דעלמא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: - :‬‬ ‫•‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T - :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫שלמעלה‪ ,‬שהוא שבת העליונה‪.‬‬ ‫דלעילא‪ ,‬דאיהו שבת עלאה‪ .‬עזירתא דעזמא‬
‫‪ ■ . .‬ך‬ ‫‪ . .‬ך ‪ .‬ך‬ ‫‪ . .‬ך ‪ .‬ך‬ ‫_‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫שירה שהשם הקןדוש העליון‬ ‫קדישא עלאה‪ ,‬אתעטר בגיניה‪ .‬ועל דא איהו‬
‫‪.‬‬ ‫■ד‬ ‫‪• • • :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪• 1-‬‬
‫מתעטר בשבילה‪ ,‬ולכן הוא קידש‬
‫קןדשים‪ .‬מה הטעם ? משום שכל‬
‫קדש קדשים‪ .‬מאי טעמא‪ .‬בגין דכל מלוי‬
‫זיבריו באהבה ושמחה הננל‪) .‬וזה(‬ ‫ברחימו ובחרוה כלא‪!) .‬דא( בגין דכוס של‬
‫משום שכוס של ברכה נהנת‬ ‫ברכה אתלהיב בימינא‪ ,‬כיון דאתלהיב בימינא‪,‬‬
‫בןמין‪ .‬כיון שנהנת בןמין‪ ,‬אז כל‬ ‫כדין כל חידו וכל ךחימו אשתכח‪ .‬ובגין כך‬
‫השמחה וכל האהבה נמצאים‪.‬‬
‫ולכן כל דבךיו באהבה ושמחה‪.‬‬
‫ברחימו ובחדוה כל מלוי‪.‬‬
‫בןמן שהןמין הזו חוזרת לאחור‪,‬‬ ‫בזמנא דהאי ימינא אתהדר לאחורא‪ ,‬כמה‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪- :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7 : • :‬‬

‫כמו שנאמר השיב אחור ימינו‪,‬‬ ‫ךאת אמר >איכה ב( השיב אחור למינו‪,‬‬
‫אז כוס של ברכה נהנת בשמאל‪.‬‬
‫כיון שנהנה בשמאל‪ ,‬מתחילים‬
‫כדין כוס של ברכה אתלהיב בשמאלא‪ .‬כיון‬
‫עליונים ותחתונים לפתח עליו‬ ‫דאתיהיב בשמאלא‪ ,‬שריאו עלאי ותתאי‬
‫‪..‬‬ ‫‪T - :‬‬ ‫• ‪• • T‬‬ ‫‪•T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬

‫קינה‪ .‬ומה אומרים? איכה‪ .‬אי‬

‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪T 1‬‬
‫למפתח עליה קינה‪ .‬ומאי קאמרי‪ .‬איכה‪ ,‬אי‬
‫^‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪-‬‬ ‫‪|T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫כה‪ .‬אי כוס של ברכה‪ ,‬שמקום‬

‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫׳‬ ‫‪T T:‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫כה‪ ,‬אי כוס של ברכה‪ ,‬דאתר עלאה דהוית‬
‫‪-‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫■ך‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬
‫עליון שהיתה יושבת בתוכו נמנע‬
‫ונגרע ממנה‪ .‬משום כך שיר‬
‫יתבא בגויה אתמנע ואתגרע מנה בגיני כך‬
‫—‪1‬‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪—.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך ‪.‬‬

‫השירים‪ ,‬שהןה מצד הןמין‪ ,‬כל‬ ‫שיר השירים‪ ,‬דהוה מסטרא דימינא‪ ,‬כל מלוי‬
‫‪.‬‬ ‫■ד‬ ‫‪7‬‬ ‫■ד‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪._ .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬

‫דבךיו באהבה ושמחה‪ .‬איכה‪,‬‬ ‫ךחימו וחדוה‪ .‬איכה‪ ,‬דחסיר למינא‪ ,‬ואשהכח‬
‫שחסר הןמין ונמצא השמאל‪ ,‬כל‬
‫שמאלא‪ ,‬כל מלוי אינון קנטורין וקינין‪.‬‬
‫דבריו קנטורים וקינות‪.‬‬
‫ואם תאמר‪ ,‬הרי כל שמחה וכל‬
‫‪T :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ואי תימא‪ ,‬הא כל חידו‪ ,‬וכל חדוה‪ ,‬וכל שיר‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ ..‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ ....‬ך‬ ‫' ‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫■ד‬ ‫׳‬ ‫■ד‬ ‫••‬ ‫‪• :‬‬

‫חדוה וכל שיר הוא מצד השמאל‪,‬‬ ‫מסטרא דשמאלא איהו‪ ,‬ועל דא לואי‬
‫‪..‬‬ ‫‪...‬ן‬ ‫■ד‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪ . . .‬ך‬ ‫‪ . . . .‬ך‬

‫ולכן הלוים מצד השמאל מנגנים‬ ‫אלא‪T ,‬כל‬ ‫שירתא‪.‬‬ ‫מנגני‬ ‫דשמאלא‬ ‫מסטרא‬
‫׳‬ ‫*‪T *.‬‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫• • ‪T:‬‬
‫שירה‪ .‬אלא כל שמחה שנמצאת‬
‫מצד השמאל‪ ,‬לא נמצא אלא‬
‫חידו דאשתכח מסטרא דשמאלא‪ ,‬לא‬
‫‪T‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫• • ‪T :‬‬

‫בץמן שהןמין נךבק עמו‪ .‬ובץמן‬ ‫אשתכח אלא בזמנא ךימינא אתזיבק בהדיה♦‬
‫שהןמין מתעורר ונךבק עמו‪ ,‬אז‬ ‫ובזמנא דימינא אתער ואתדבק בהדיה‪ ,‬כלין‬
‫אותה חדוה מןמין מיטיבה את‬
‫ההוא חדוה מימינא‪ ,‬איהו דקא אוטיב‬
‫‪.‬‬ ‫‪|T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫•‪T : *.‬‬ ‫‪-‬‬
‫הכעס‪ .‬וכשהכעס שוכך והשמחה‬
‫היא מצד הןמין‪ ,‬אז חדוה שלמה‬ ‫לרתחא‪ ,‬וכד רתחא אשתכך‪ ,‬וחדו איהו‬
‫באה מהצד הזה‪ .‬וכשןמין לא‬ ‫מסטרא דימינא‪ ,‬כדין חדוה שלימתא אתי‬
‫■ך ‪. .‬‬ ‫■ך ■ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫*‪T : *.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫•‬

‫נמצא‪ ,‬הכעס של השמאל רב‪,‬‬ ‫מהאי סטרא‪ .‬וכד ימינא לא אשתכח‪ ,‬רתחא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫'‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫• ‪: :‬‬
‫ולא שוכך ולא מיטיב ולא‬
‫משמח‪ ,‬ואז איכה‪ .‬אי כה‪ .‬כוס‬
‫לשמאלא נפיש‪ ,‬ולא שכיך‪ ,‬ולא אוטיב‪ ,‬ולא‬
‫של ברכה מה תהא עליה ? שהרי‬ ‫חדי‪ .‬כדין איכה‪ ,‬אי כה‪ .‬כוס של ברכה מה‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬

‫יושבת בשמאל‪ ,‬והכעס רב ולא‬ ‫תהא עליה‪ ,‬דקא יתבא בשמאלא‪ ,‬ורתחא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪lT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪*.* T‬‬ ‫**‬ ‫‪:‬‬
‫פה‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יח חשון‬
‫תרומה ־ קמ״ג ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ז שבט‬

‫נפיעז‪ ,‬ולא עזכיך‪ .‬ודאי לןנטורין וקינין‬

‫עזוכך‪ .‬וזיאי מתעוךרים קנטורים‬
‫וקינות‪.‬‬
‫א ב ל קזיר הקזירים‪ ,‬ודאי כוס‬
‫מתערין‪.‬‬
‫בךכה קזנתנת בומיץ ונמסר‬ ‫אבל שיר השירים‪ ,‬ודאי כוס של ברכה‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫׳‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬־‬

‫ךאתיהיב בימינא‪ ,‬ואתמסר בגויה‪ ,‬ועל‬

‫בתוכו‪ ,‬ולכן נמצאים כל האהבה‬
‫וכל העזמחה‪ ,‬ולכן כל דבריו‬
‫זיא כל ךחימו וכל חידו אשהכח‪ .‬ובגין כך כל‬
‫באהבה וחךוה‪ ,‬ולא נמצא בקזאר‬
‫מלוי ברחימו ובחרוה‪ .‬ולא אשתכה בשאר‬
‫כל הקזידים קזל העולם כך‪ ,‬ולכן‬
‫כל שירין דעלמא הכי‪ .‬ובגין דא מסטרא‬
‫מצד האבות התעוךךה קזירה זו‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫• • ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫|‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬
‫היום קזהת^תה הקזירה הזו‪,‬‬
‫באותו יום ןךדה קזכינה לארץ‪,‬‬
‫דאבהן אהער שירתא דא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪| T T —:‬‬ ‫—‬

‫‪: T‬‬ ‫‪:‬‬

‫יומא דאתגלי שירתא דא‪ ,‬ההוא יומא נחתת‬
‫׳טכתוב )מלכים־א ח< ולא יכלו‬ ‫‪T •/‬‬

‫שכינתא לארעא‪ ,‬דכתיב‪) ,‬מלכיםא וז( ולא‬

‫הכהנים לעמד לקזרת וגו׳‪ .‬מה‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫הטעם? מעזום כי מלא כבוד ה׳‬
‫ןכלו הכהנים לעמד לשרת וגו׳‪ .‬מאי טעמא‪.‬‬
‫את בית ה׳‪ .‬באותו יום ממען‬
‫בגין כי מלא כבוד לן׳ את בית יי׳‪ .‬בההוא‬
‫התגלתה התעזבחת הזאת‪ ,‬ואמר‬
‫אותה עזלמה ברוח הק׳דען‪.‬‬
‫יומא ממש‪ ,‬אתגליאת תושבחתא )דף קמ״ד ע״א(‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪T‬‬
‫ת שבח ת העזירה הזו היא כלל עזל‬
‫כל התורה‪ .‬הכללי של כל מעשה‬
‫קדשא‪.‬‬ ‫ואמרה שלמה ‪:‬ברוח‬
‫— ‪*..‬ו ‪:‬‬ ‫‪:‬‬
‫דא‪,‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬

‫תושבחתא דשירתא דא‪ ,‬איהי כללא דכל‬

‫בראשית‪ .‬הכלל של סוד האבות‪.‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‪:‬‬

‫הכלל של ^ו ת מצרים‪ ,‬וכשןצאו‬

‫אורייתא‪ .‬כללא דכל עובדא‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬
‫ישראל ממצרים‪ ,‬ותשבחת הןם‪.‬‬
‫דבראשית‪ ,‬כללא דרזא דאבהן‪ ,‬כללא‬
‫הכלל של יו״ד אמירות וקיום של‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪' l T T - : -‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫*‬ ‫״ ‪**:‬‬

‫הר סיני‪ .‬וכשהלכו ישראל‬ ‫ךגלותא ךמצרים‪ .‬וכד נפקו ישראל ממצרלם‪.‬‬
‫במךבר‪ ,‬עד שנכנסו לארץ ונבנה‬
‫ותושבחתא דימא‪ .‬כללא דעשר אמירן‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬
‫בית המקדש‪ .‬הכלל של עטור‬
‫השם הקדוש העליון באהבה‬ ‫וקיומא ךהר סיני‪ .‬וכד אזלו לשראל במךברא‪,‬‬
‫גלות ישךאל‬ ‫עד דעאלו לארעא‪ ,‬ואתבני בי מקדשא‪ .‬כללא‬
‫ושמחה• חיולל‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪T : l : -‬‬ ‫‪T : - :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬

‫בין העמים והגאלה שלהם‪.‬‬ ‫דעטורא דשמא קדישא עלאה‪ ,‬ברחימו‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪. .‬ך ‪.‬ך‬ ‫_ | ‪ . .‬ך‬ ‫‪ . . .‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪. .‬‬
‫הכלל של התות המתים‪ ,‬עד ליום‬
‫־‬ ‫׳‬ ‫‪T T •/‬‬
‫ובחדוה‪ .‬כללא דגלותהון דישראל ביני‬
‫שהוא שבת לה׳‪ .‬מה שהיה‪ ,‬ומה‬
‫־‬ ‫־‬ ‫־ ‪T‬‬
‫••‬ ‫••‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬

‫עממלא‪ ,‬ופורקנא דלהון‪ .‬כללא דתחלית‬

‫שיהןה‪ ,‬ומה שעתיד להיות אחר‬
‫היום השביעי‪ ,‬כשההןה שבת‬ ‫המתים‪ ,‬עד יומא דאיהי שבת ליי׳‪ .‬מאי‬ ‫■ך‬ ‫— ‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫׳‬ ‫‪. . .‬‬ ‫—‬
‫לה׳‪ ,‬הכל נמצא בשיר השירים‪.‬‬
‫ךהוה‪ ,‬ומאי זיהוי‪ ,‬ומאי ת מין למהוי‪ ,‬לבתר‬
‫ועל זה שנינו‪ ,‬כל מי שמוציא‬
‫פסוק של שיר השירים ואומר‬‫ביומא שביעאה‪ ,‬כד יהא שבת ליי׳‪ ,‬כלא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪' T‬‬ ‫— ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫אותו בבית המשהה‪ ,‬התוךה‬ ‫איהו בשיר השידים‪.‬‬

‫חוגרת שק‪ ,‬ועולה לקדוש־ברוך־‬
‫ועל זיא תנינן‪ ,‬כל מאן דאפיק פסוקא ךשיר‬
‫הוא ואומרת לפניו‪ :‬עשו אותי‬
‫השירים‪ ,‬ואמר ליה בבי משהלא‪.‬‬
‫בניך צחוק בבית המשהה‪ .‬ודאי‬
‫שתורה עולה ואומרת כך‪ .‬ולכן‬
‫אורייתא איהי חגירת שק‪ ,‬וסלקא לגבי קךשא‬
‫צריך לשמר ולהעלות עטרה על‬
‫בריך הוא‪ ,‬ואמרה קמיה‪ ,‬עבדו לי בניך מחוך‬
‫בבי משתיא‪ .‬ודאי אורייתא סלקת וקאמרת הכי‪ ,‬בגין דא אצטריך לנטרא‪,‬‬
‫'‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪—| T :‬‬ ‫־‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫— ‪T‬‬ ‫‪T — :‬‬ ‫•‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יט חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ז שבט‬
‫פו‬

‫ר'אע האךם כל דבר ודבר ע ל עיר‬ ‫ולסלקא עטרא על ריעזיה דבר נעז‪ ,‬כל מלה‬
‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬־ד‬ ‫•‬ ‫‪lT :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫העירים‪.‬‬
‫ואם תיאמר‪ ,‬למה הוא בין‬
‫ומלה ךעזיר העזירים‪.‬‬
‫הכתובים ? ‪ -‬כך זה!דאי‪ ,‬מעום‬ ‫ןאי תימא אמאי איהי בין הכתובים‪ ,‬הכי הוא‬
‫עהוא עיר העבחתה ע ל כנסת‬ ‫וזיאי‪ ,‬בגין דאיהו עזיר הועזבחהא דכנסת‬
‫יעראל עמתעטרת למעלה‪ .‬ולכן‬
‫כל התעבחות עבעולם לא‬
‫וקזיאל‪ ,‬לןא מתעטרא לעילא‪ .‬ובגין כך‪ ,‬כל‬
‫מעלות רצון ל?ןדוע־ברוך־הוא‬ ‫תעזבחן דעלמא‪ ,‬לא סלקא ךעותא לגבי‬
‫כמו ההעבחת הזאת‪.‬‬ ‫לןךשא בריך הוא‪ ,‬כתועזבחהא דא‪.‬‬
‫כ ך למךנו‪ :‬עיר ‪ -‬אחד‪ .‬העידים‬
‫‪ -‬ענים‪ .‬אער ‪ -‬הרי ע ל ע ה‪ .‬וסוד‬
‫הכי אוליפנא‪ ,‬עזיר‪ ,‬חד‪ .‬העזירים‪ ,‬תרץ‪ .‬אעזר‪,‬‬
‫זה ‪ -‬ענהנה כוס ע ל ברכה ונטלת‬ ‫עזל‬
‫דאתיהיב כוס *‪*.‬‬ ‫‪ T‬א ‪T‬דא‪• : : • : ,‬‬ ‫תלת‪: .‬ו‪T‬ת‬ ‫הא ‪T :‬‬ ‫‪T‬‬
‫בין ןמין ועמאל‪ .‬והכל מתעורר‬ ‫וכלא‬ ‫ועזמאלא‪.‬‬ ‫ברכה ואתנטיל בין ימינא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪TT:‬‬
‫למלך ע ה עלו ם עלו‪ .‬ובזה עולה‬
‫רצון למעלה למעלה בסוד האין‬ ‫אהער לגבי מלכא לעזלמא דיליה‪ .‬ובהאי‬
‫סוף‪ .‬כאן נמצאת מךכבה קןדועה‪,‬‬ ‫אסתלק ךעותא לעילא לעילא בתא ךאין סוף‪.‬‬
‫עהרי האבות הם המךכבה‪ ,‬ודוד‬ ‫אבהן‬ ‫דהא‬ ‫אעזתכח‪.‬‬ ‫הבא‬ ‫קדיעזא‬ ‫רתיכא‬
‫‪lTT-:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫• ‪ : :‬־‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•1-‬‬ ‫‪T • :‬‬
‫המלך מתחבר עמם‪ ,‬והם אךבעה‪,‬‬
‫סוד המךכבה הקןדועה העליונה‬ ‫אינון רתיכא‪ ,‬דוד מלכא אתחבר עמהון‪,‬‬
‫)חכמה בעה תפארת ומלכות‪ ,‬או חסד גבוךה‬ ‫אינון ארבע ת א דרתיכא קדיעזא עלאה‪ .‬ובגין‬
‫כך‪ ,‬ארבע היבין בהאי ל^רא קךמאהי רזא ת?־אךת ומלכות(‪^ .‬כן אך?ע הבות‬
‫בפסוק הךאעון הזה‪ ,‬סוד‬
‫המךכבה הקדועה העלמה‪.‬‬ ‫עזלימתא‪.‬‬
‫‪T T‬‬ ‫קדיעזא ‪:‬‬
‫‪T‬‬ ‫דרתיכא ‪•1-‬‬
‫• ‪T • :‬‬

‫דאיהו עוד סוד זה‪ ,‬עיר ‪ -‬זה סוד ע ל‬ ‫מלכא‪,‬‬

‫— ‪• : ' T :‬‬
‫דדוד‬
‫‪•T:‬‬
‫רזא‬‫‪TT‬‬
‫דא‬ ‫‪T‬‬
‫עזיר‪:‬‬ ‫׳ •‬
‫רזא ‪T‬דא‪,‬‬ ‫‪TT‬‬
‫תו‬
‫ת א לסלקא בעזיר‪ .‬העזיךים ‪ :‬אלין אבהן‪ .‬דוד המלך‪ ,‬עהוא סוד לעלות‬
‫האבות‪ ,‬סוד‬
‫׳‬ ‫העירים ‪•• -‬אלו ‪T T‬‬
‫בעיר‪. . _ .‬‬
‫‪. .‬‬
‫כדקא הממנים הגדולים‪ ,‬מךכבה עלמה‬ ‫עזלימתא — ‪| T :‬‬
‫‪TT• •:‬‬ ‫דממנן —רברבן‪ ,‬רתיכא‬ ‫• ‪| TT:‬‬ ‫רזא‬
‫‪TT‬‬
‫דרכיב ‪-‬על כראוי‪ .‬אער לעלמיה ‪ -‬סוד מי‬ ‫‪• T: 1 T‬‬
‫מאן‬ ‫רזא‬
‫‪T T‬‬
‫לעזלמה‪:‬‬ ‫• ‪:‬‬
‫אעזר‬‫‪:‬־ *‪*.‬‬
‫יאות‪.‬‬
‫ערוכב על המךכבה העלמה הזו‪.‬‬ ‫עזלימתא ‪T‬דא‪.‬‬
‫‪T T‬‬ ‫רתיכא ‪:‬‬
‫‪T • :‬‬
‫ובפםוק הזה נמצאת עלמות ע ל‬
‫הסוד מן העולם ועד הע ץם‪,‬‬ ‫העולם‬ ‫מן‬ ‫דרזא‪,‬‬ ‫עזלימו‬ ‫אעזהכח‬ ‫ובהאי יןרא‬
‫מהימנותא‪ .‬הסוד ע ל כל האמונה‪ .‬והכל הוא‬ ‫‪T‬‬
‫דכל‬‫‪T:‬‬
‫רזא‬ ‫ועד ‪T‬העולם‪,‬‬
‫‪T T ' T‬‬ ‫‪—:‬‬
‫מךכבה עלמה למי עיודע ולמי‬
‫עלא נודע‪ ,‬ואין מי עעומד לדעת‬
‫דלדיע‪,‬‬ ‫למאן‬ ‫עזלימתא‬ ‫רתיכא‬ ‫איהו‬ ‫וכלא‬
‫ולמאן דלא אתלדע‪ ,‬ולית מאן דקאים למנדע בו‪^ .‬כן נאמר הפסוק הזה‬
‫ביה‪ .‬ועל דא אתמר האי ל^רא בארבע היבין‪ ,‬באךבע הבות‪ ,‬סוד המךכבה‬
‫העלמה מכל הצדדים‪ .‬מכאן‬
‫מכאן‬
‫• ‪| T‬‬
‫סטרין‪.‬‬
‫• ‪1 • :‬‬
‫מכל‬‫•‪T‬‬
‫דרתיכא ‪^:‬י• •מ‪T‬ת‪ T‬א‬ ‫• ‪T • :‬‬
‫רזא‬
‫‪TT‬‬
‫והלאה נמסר חסוד לחכמים‪.‬‬
‫ועוד ןע בו סוד פנימי‪ ,‬עענינו‪,‬‬ ‫ולהלאה‪ .‬ת א לחכימין אתמסר‪.‬‬
‫ותו אית ביה ת א פנימאה‪ ,‬דתנינן‪ ,‬מאן דחמי מי ערואה ענבים בחלום‪ ,‬אם‬
‫לבנים ־ חם טובים‪ .‬אם עחידים‬
‫‪ -‬בזמנם טובים‪ ^ ,‬א בזמנם‬
‫ענבין בחלמיה‪ ,‬אי חיורין אינון טבין‪.‬‬
‫• ! ־‪T‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫• ! ־ ‪T‬‬

‫אוכמין‪ ,‬בזמנן טבין‪ ,‬דלא בזמנן צריכין‬

‫רחמי‪ .‬מאי עזנא חיורי‪ ,‬ומאי עזנא אוכמי‪ ,‬ומאי עזנא בזמנן‪ ,‬ומאי עזנא‬
‫פז‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יט חשון‬
‫תרומה ־ קמ״ד ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ח שבט‬
‫ךלא בזמנן‪ .‬ותו‪ ,‬תנינן אכלן לאינון אוכמי‪ ,‬צריכים רחמים‪ .‬מה עזובה‬
‫בלבבים‪ ,‬ומה עזובה עזחרים‪ ,‬ומה‬
‫עזובה בןמבם‪ ,‬ומה עזובה עזלא‬
‫מובטח ליה דהוא בן עלמא ךאתי‪ ,‬אמאי‪.‬‬
‫קדמאה‪ ,‬בזמנם? ועוד עזביבו‪ ,‬אכל את‬
‫‪•/‬‬ ‫‪ T‬־‬ ‫׳‬ ‫‪• T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪: 1-‬‬
‫אדם‬ ‫‪T T‬‬
‫־ ‪T‬‬
‫דחב ••ביה‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫אילנא‬
‫‪T T‬‬ ‫•‬
‫הנינן‪,‬‬
‫‪ T •• T 1‬׳‬
‫אלא‬ ‫*‪7 *.‬‬

‫ענבין הוו‪ ,‬דכתיב‪) ,‬דבייסלב( ענבמו ענבי אותם עזחרים ‪ -‬מבטח לו עזהוא‬
‫בן העולם הבא‪ .‬למה?‬
‫אלא עזביבו‪ ,‬העץ עזחבזא בו אדם‬
‫רועז‪ .‬ואלין אינון ענבין אוכמין‪ ,‬בגין ךאית‬
‫ענבין אוכמין‪ ,‬ואית ענבין חוורין‪ .‬חוורין הראעזון‪ ,‬עבבים הןה‪ ,‬עזכתוב‬
‫טבין‪ ,‬דהא מפזטר דחיי אינון‪ .‬אוכמין צריכין )דברים לב( ענבמו ענבי רועז‪ ,‬ואלה‬
‫הם ענבים עזהרים‪ ,‬מעזום עזיעז‬
‫ענבים עזדירים דעז ענבים לבנים‪.‬‬
‫רחמי‪ ,‬דהא מפטרא ךמותא אינון‪ .‬בזמנן‬
‫טבין‪ ,‬מאי טעמא‪ .‬בגין דבזמנא ךחוורי הלבנים טובים‪ ,‬עזהרי הם מצד‬
‫עזלטן‪ ,‬כלא אתבסם‪ ,‬דהא בההוא זמנא כלא החיים‪ .‬עזחירים צריכים רחמים‪,‬‬
‫עזהרי הם מצד המות‪ .‬בזמנם‬
‫טובים‪ ,‬מה הטעם ? מעזום עזבץמן‬
‫אצטריך לתקונא‪ ,‬וכלא איהו שפיר‪ ,‬וכלא‬
‫הכל‬ ‫עזולטים‪,‬‬ ‫דחוורי עזהלבנים‬
‫ובזמנא ‪• • T • :‬‬ ‫•‪T::‬‬ ‫וחוורא‪.‬‬
‫אוכמא ‪T T • :‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫חדא‪,‬‬
‫׳‬ ‫תקונא ‪TT‬‬ ‫•| ‪T‬‬
‫לא שלטאן‪ ,‬ואוכמי אתחזון‪ ,‬למעזיע דהא מתבעזם‪ ,‬עזהרי באותו ץמץ הכל‬
‫צריך תקוץ‪ ,‬והכל הוא ןפה‪ ,‬והכל‬
‫תקון אחד‪ ,‬עזהר ולבן‪ .‬ובזמן‬
‫בלינא ךמותא סליק‪ ,‬ואצטריך רחמי‪ ,‬דהא‬
‫מותא עזהלבנים לא עזולבזים ונראים‬ ‫‪T‬‬
‫וגרים‬ ‫אדם קדמאה‪,‬‬
‫— | ‪• T : ' T T :‬‬ ‫‪T T‬‬
‫דחב ••ביה‬ ‫‪T :‬‬
‫אילנא‬
‫• ‪T T‬‬

‫עזחירים‪ ,‬ןעז לדעת עזהרי בדין‬ ‫ליה ולכל עלמא חמא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫המות עולה‪ ,‬וצריך רחמים‪ ,‬עזהרי‬
‫העץ עזבו חטא אדם הראעזון‬
‫הכא אית לאסהכלא‪ ,‬ואי לאו דמר הכא‪ ,‬לא‬ ‫‪T‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪7 7‬‬

‫כגוונא וגרם מות לו ולכל העולם הוא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:— :‬‬

‫דעלמא ‪T‬דא‪ ,‬׳ •איהו‬ ‫אימא‪ .‬תנינן‬
‫‪T : T : | T • • T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬

‫ראה‪.‬‬ ‫דלעילא ‪T‬כל —מה‬ ‫• ‪T • • :‬‬

‫ועלמא‬
‫' ‪T : T :‬‬
‫דלעילא‪,‬‬
‫• ‪T • • :‬‬
‫דעלמא‬
‫‪T : T :‬‬
‫להתבונן‪ ,‬ואם מורי לא‬ ‫כאן‬
‫כאן ‪ -‬לא אמר‪ .‬עזבינו עזהעולם‬
‫נחש‬ ‫אי‬ ‫לעילא‪,‬‬ ‫איהו‬ ‫הכי‬
‫‪T T‬‬
‫עלמא‪,‬‬ ‫בהאי‬ ‫דהוה‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫'‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪:‬‬

‫עזלמעלה‪,‬‬
‫־ ‪ T:‬׳‬ ‫העולם‬
‫הזה הוא ‪:‬כמו ‪T T‬‬‫־ ‪•/‬‬ ‫גרים מותא לאדם לתתא‪ ,‬לעילא אמאי‪) .‬דף‬ ‫‪— —:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬

‫קמ״דע״ב( אי תימא‪) ,‬ע‪1‬י( לאהתא‪) ,‬ם״אלתתא( דבגין והעולם עזלמעלה ‪ -‬כל מה עזיעזנו‬
‫בעולם הזה‪ ,‬כך זה למעלה‪ .‬אם‬
‫•‬ ‫־ ‪T :‬‬ ‫‪:‬‬

‫הנחעז גרם מות לאדם למטה‪ ,‬אז‬

‫•••‬
‫נחש אגרע נהורא‪ ,‬דהא סיהרא גרע נהורא‬
‫‪T1‬‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬‫‪T‬‬ ‫‪1—:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫*‬ ‫‪T T‬‬
‫' ‪T‬‬ ‫‪ :‬־ ‪T‬‬ ‫‪TTT‬‬ ‫‪VT‬‬ ‫‪T‬־‬ ‫־‪TT‬‬

‫לזמנין‪ ,‬ובההוא זמנא איהי מיתת‪ .‬דכורא למה למעלה? אם תאמר )עוד(‬
‫‪T :‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬

‫אמאי‪ .‬דאי נימא דסיהרא בעטיו דהאי נחש לאעזה)למטה(‪^ ,‬בגלל הנחעז נגרע‬
‫האור‪ ,‬עזהרי לפעמים הלבנה‬
‫גורעת אורה ובאותו ןמן היא‬
‫מיתת‪ ,‬בגריעו לנהורא‪ .‬הא הנינן‪ ,‬ללא בגין‬
‫נחש הוה‪ .‬אלא דאמרה סיהרא קמי קדשא מתה‪ .‬הזכר למה? ^אם נאמר‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: 1*..‬‬ ‫‪•• lT‬‬ ‫‪1“ :‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T T‬‬

‫בריף הוא וכד‪ ,‬הא לא הוה בגין נחש‪ .‬ואי עזהלבנה מתה בעבזיו עזל נחעז‬
‫בגריעת האור‪ ,‬הרי עזבינו עזזה לא‬
‫הןה מעזום הנחעז‪ ,‬אלא עזאמרה‬
‫דגריעו‬ ‫‪. . .‬‬ ‫ושלום‬ ‫‪■.‬ך‬ ‫הוא‪— ,‬חס‬
‫‪9‬‬ ‫הכי‬
‫‪.‬ך‪.‬‬ ‫דבעלה‬
‫‪ . . _ .‬ך‬ ‫תימא‬
‫‪T‬‬ ‫••‬

‫הלבנה לפני הקדועז ברוך הוא‬ ‫הוי לעילא‪.‬‬

‫אלא כל דא סתרי אורייתא‪ ,‬ונחש בכלא וכו׳‪ .‬הרי לא מעזום הנחעז זה‬
‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‪*.‬‬
‫הןה‪ .‬ואם תאמר עזבעלה כך הוא‬
‫‪ -‬חס וחלילה עזגריעות היתה למעלה‪.‬‬
‫וכך למדנו‪ ,‬כל מה עזעעזה הקדועז‬‫אלא כל זה סתרי תורה‪ ,‬והנחעז תקןן בכל גריעות‪ .‬כא וךאה‪ ,‬כך‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יט חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ח שבט‬
‫פח‬

‫אתקין גריעו‪ .‬תא חזי והכי או־ליפנא‪ ,‬כל מה‬

‫ברוך הוא למעלה ולמטה‪ ,‬הפ!ל‬
‫הוא בסוד ׳טל זכר ונקבה‪ ,‬וכמה‬
‫־ ‪T‬‬ ‫׳‬
‫ךעבד קךשא בדיך הוא עילא ותתא‪ ,‬כלא‬
‫‪T 1•• :‬‬

‫ךךג‪ 1‬ת הן למעלה מקזנות אלו‬

‫‪TT‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪:‬‬

‫בתא לךכר ונוקבא איהו‪ ,‬וכמה דרגין אינון‬

‫מאלו‪ .‬ו מ ד ת ה עד ד ת ה סוד קזל‬
‫לעילא‪ ,‬מקזדין אלין מאלין‪ .‬ומדרגא עד‬
‫אךם‪ ,‬ואותן ד תו ת קזהן מיץ אחד‪,‬‬
‫עעזה אותן הקדוקז ברוך הוא‬
‫דרגא רזא ךאדם‪ ,‬ואינון דרגין ךאינון זינא‬
‫דיוקן קזל גוף אחד‪ ,‬עד קזעולים‬
‫בסוד ^ל אךם‪.‬‬ ‫הלא‪ ,‬עבד לון קלשא בדיך הוא דיוקנא לחד‬
‫‪1^.‬נינו‪ ,‬ביום העזני קזל מעעזה‬ ‫דאדם‪.‬‬‫‪TT:‬‬
‫ברזא‬ ‫גופא‪ ,‬י ‪-‬עד דסלקין‬
‫‪T T : 11• : - :‬‬ ‫‪T‬‬
‫בראקזית‪ ,‬עזבו נברא גיהנם‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪..‬‬
‫ותנעל ביומא תניינא דעובדא דבראשית‪,‬‬
‫נע׳טה גוף אחד בסוד קזל אךם‪,‬‬
‫• ‪T:‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫׳‬ ‫•‬ ‫‪••:‬‬ ‫•‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•• 7‬‬ ‫‪:‬‬

‫לאתברי ביה גיהנם‪ ,‬אתעביד חד‬

‫והם איברים ממנים עזמתקךבים‬
‫גופא בתא לאלם‪ ,‬ואיפון שייפין ממנן‬
‫לאקז ומתים‪ ,‬וחוץרים כמקדם‪.‬‬
‫וזה מעזום ׳טהם התקרבו לנח׳ט‬
‫‪T T-‬‬

‫הזה‪ ,‬והוא אדם הדאקזון‬

‫למתקלבין לאשא‪ ,‬ומתין ומהדרן כמלקלמין‪.‬‬
‫‪: |T :‬‬ ‫•‬ ‫•‪•• •.‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫ולא בגין לאינון אתקריבו לגבי האי חדא‪,‬‬

‫קזהתפתה לתוך המקזכן בנחקן‬
‫בהאי‬
‫משכנא ‪- :‬‬
‫הזה ולכן מת‪ ,‬והנחקז גרם לו מות‬
‫דאתפתא גו ‪T : : -‬‬
‫קדמאה ‪T - : • :‬‬
‫אדם ‪T T : | -‬‬
‫ואיהו ‪TT‬‬‫‪•:‬‬
‫קזהוא התקרב אליו‪.‬‬
‫חויא‪ ,‬ועל דא מית‪ ,‬וחויא גרים ליה מותא‬
‫•• ‪T‬‬

‫ובכל מקום אדם הוא זכר ונקבה‪,‬‬

‫‪••|T :‬‬ ‫•‬

‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪•T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬
‫׳‬ ‫^‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫\‬ ‫^‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫אבל אךם קזהוא קדוקז עליון‪,‬‬ ‫לאיהו קריב ליה‪.‬‬

‫אדם‬
‫הוא קזולט על הבל‪ ,‬זה הנותן‬
‫‪TT‬‬
‫אבל‬ ‫ונוקבא •איהו‪,‬‬
‫׳ ‪T —:‬‬ ‫‪Tl:‬‬ ‫‪:‬‬
‫דבר‬
‫‪—:‬‬
‫אדם‬ ‫‪TT‬‬
‫אתר‬
‫‪T —:‬‬
‫ובכל‬
‫‪7 :‬‬
‫מזון וחיים לבל‪ .‬ולכן בבל מנע‬
‫דאיהו קדישא עלאה‪ ,‬איהו שלטא על‬
‫אור הנחקז הקקזה‪ .‬בקזטמא את‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• 1-‬‬ ‫‪• :‬‬
‫• ••‬ ‫‪|T -‬‬ ‫‪TT-‬‬

‫כלא‪ ,‬דא יהיב מזונא והיין לכלא‪ .‬ועם כל דא‬

‫המקזכן‪ ,‬נקבתו קזל אותו אדם‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬

‫מתה כמו קזאמר‪ ,‬והזכר מת‪ ,‬ועלו‬

‫בכלא מנע נהורא האי חויא תקיפא‪ .‬כד‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫|‬ ‫•‬ ‫—‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪—T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫כמקדם‪ .‬ולכן הבל כמו קזלמעלה‪.‬‬
‫אכל אותם ענבים קזח׳רים ‪-‬‬‫מסאיב משכנא נוקבא דההוא אדם כדקאמר‬ ‫• ‪- T l T :‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪Tl :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬

‫׳‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫מיתת‪ ,‬ולכורא מית‪ ,‬וסלקין כמלקלמין‪ .‬ועל‬
‫מבטח לו קזהוא בן העולם הבא‪,‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1 •/‬‬ ‫•••‬ ‫‪.‬״• ‪T :‬‬

‫מעזום קזהקזמיד וקזלט על אותו‬ ‫דא כלא כגוונא דלעילא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•• :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫מקום‪) ,‬והעבר( והתגבר עליו וקזחק‬
‫אכל אינון ענבין אוכמין‪ ,‬מובטח ליה להוא‬
‫אותו‪ ,‬כמו קזנאמר)דניאל ז( אכלה‬
‫בן עלמא לאתי‪ ,‬בגין לשיצי‪ ,‬ושליט על‬
‫ו׳טחקה‪ .‬כיון קזהעבךה אותה‬
‫קלפה קעזה‪ ,‬הרי קרב לעולם‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫ההוא אתר‪) ,‬נ״א ואעני( ואתגבר עליה‪ ,‬ואדק‬
‫‪••|T‬‬ ‫‪:‬־••‬ ‫׳‬ ‫‪T |T‬‬ ‫‪T • 1:‬‬
‫‪l‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪..‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬
‫הבא ואין מי קזימחה בןדו‪ .‬ולכן‬
‫ליה‪ ,‬כמה לאה אמר דניאל‪ 0‬אכלא ומלקא‪ .‬כיון‬
‫מי ^רואה בחלומו אותם ענבים‬
‫לאעבר ההיא קליפה תקיפא‪ ,‬הא אתל^רב‬
‫קזחרים אוכל ומהדק‪ ,‬מבטח לו‬
‫וכו׳‪.‬‬ ‫לגבי עלמא לאתי‪ ,‬ולית מאן למחי בידיה‪.‬‬
‫כמו כן לא הןה קזיר בבית דוד‬
‫ועל דא‪ ,‬מאן לחמי בחלמיה דאינון ענבין‬
‫עד קזהעברו אותם ענבים קזחרים‬
‫וקזלט עליהם‪ ,‬ואז נאמר קזיר‬ ‫אוכמין אכל ומהדק מובטח ליה וכד‪.‬‬
‫הקזידים כמו קזנתבאר‪ .‬ואפלו‬
‫כגוונא דא‪ ,‬לא הוי שיר בביתא דדוד‪ ,‬עד‬ ‫—‬ ‫׳‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪• —:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫לאתעברו אינון ענבין אוכמין‪ ,‬ושלטא עלייהו‪ ,‬וכדין אתמר שיר‬

‫פט‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יט חשון‬
‫תרומה ־ קמ״ד ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ח שבט‬
‫במקום זה נקרא ענבים‪ ,‬כמו‬ ‫העזירים‪ ,‬כמה ךאתמר‪ .‬ואפילו באתר דא‬
‫עזנאמר )הושע ט( כענבים במדבר‬
‫וגו׳‪ ,‬ואלה הם ענבים לבנים‪.‬‬
‫א?ןרי ענבים‪ ,‬כמה ךא‪ 1‬ז אמר )הושעט( כענבים‬
‫שירה זו היא מעלה על כל קזאר‬ ‫במךבר וגו׳‪ ,‬ואלין אינון ענבים חוורין‪.‬‬
‫השירים של הראשונים‪ .‬כל‬ ‫שירתא דא איהי מעליא על כל שאר שירין‬
‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ד‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬
‫השירים שהראשונים אמרו‪ ,‬לא‬
‫השירים‬ ‫תוך‬ ‫אלא‬ ‫עלו‬
‫דלןךמאי‪ .‬כל שירין ךקךמאי אמרו‪,‬‬
‫שהמלאכים העליונים אמרו‪ .‬ואף‬ ‫לא סליקו אלא גו שירין דמלאכי עלאי אמרי‪.‬‬
‫על גב שהרי פךשוה‪ ,‬אבל כתוב‬ ‫ואף על גב ךדוא או?ןמוה‪ ,‬אבל כתיב שיר‬
‫שיר המעלות לדוד‪ .‬שיר המעלות‬
‫‪ -‬שיר שהמלאכים העליונים‬
‫ה מ ^ו ת לדוד‪ ,‬שיר המעלות שיר דמלאכי‬
‫אומרים‪ ,‬שהם מעלות ודךגות‪.‬‬ ‫עלאי אמרי‪ .‬דאינון מעלות ודרגין‪ .‬אמרי‬
‫למי אומרים? לדוד‪ .‬לבקש טרף‬ ‫למאן‪ .‬לדוד‪ .‬לבקשא טרפא ומזונא מניה‪.‬‬
‫ומזון ממנו‪.‬‬
‫עוד שיר המעלות ‪ -‬כמו שנאמר‬
‫תו שיר המעלות‪ ,‬כמה ךאת אמר)תהלים מס על‬
‫)תהלים מו( על עלמות שיר‪ ) .‬שירא(‬ ‫עלמות שיר‪> .‬שיר השירים א( על כן עלמות‬
‫על כן עלמות אהבוך‪ .‬לדוד ‪-‬‬ ‫אהבוך‪ .‬לדוד‪ ,‬בגין דוד מלכא עלאה‪ ,‬דאיהו‬
‫בשביל דוד המלך העליון‬
‫שמשבח תמיד את המלך העליון‪.‬‬
‫משבה הדיר למלכא עלאה‪.‬‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•T‬‬ ‫‪ :‬־ ־‬

‫כיון שבא שלמה המלך‪ ,‬אמר שיר‬ ‫כיון דאתא שלמה מלכא‪ ,‬אמר שיר דאיהו‬
‫שהוא עליון למעלה‪ ,‬שגדולי‬ ‫עלאה לעילא‪ .‬דרברבי עלמא עלאין‪,‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪T • • :‬‬ ‫• ‪T T‬‬
‫עולם עליונים אומרים למלך‬
‫העליון שהשלום כלו שלו‪ .‬כל‬ ‫כלא‬
‫‪T‬‬ ‫דשלמא‬
‫• ‪T T :‬‬ ‫עלאה‪,‬‬
‫׳‬ ‫•‪TT‬‬ ‫מלכא‬ ‫‪T: -‬‬ ‫קאמרי לגבי‬
‫האומרים שיךה לא עולים בשירה‬ ‫דיליה‪ .‬כלהו דאמרי שירתא‪ ,‬לא סליקו‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪. . .‬‬

‫שירה‬
‫• ‪T‬‬ ‫אותה‬
‫‪T‬‬ ‫אלא‬
‫‪T‬‬ ‫לומר‪,‬‬
‫־ ׳‬ ‫זו‬ ‫בההיא שירתא לומר‪ ,‬אלא ההיא שירתא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪ :‬־ •‬
‫שאומרים מלאכי השרת‪ .‬פרט‬
‫למלך שלמה שעלה בשירה ההיא‬ ‫ךמלאכי עלאי קאמרי‪ .‬בר שלמה מלכא‪,‬‬
‫למה שגדולים עליונים עמודי‬ ‫דסליק בההיא שירתא למה דרברבין עלאין‬
‫עולם אומרים‪ ^ .‬בני העולם‬ ‫עמודי עלמא קאמרי‪ .‬כל בני ^ מ א ברתיכין‬
‫‪1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫■ך‬ ‫‪.. .‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.. .‬‬ ‫■ך| _‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫_‬
‫במרכבות תחתונות‪ ,‬ושלמה‬
‫המלך במרכבות עליונות‪.‬‬ ‫ההאין‪ ,‬שלמה מלכא ברתיכין עלאין‪.‬‬
‫ואם תאמר‪ ,‬משה‪ ,‬שעלה בדךגת‬ ‫ואי הימא‪ ,‬משה דסליק בדרגא דנבואה‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: - :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫■ ד '‬ ‫••‬ ‫‪• :‬‬
‫נבואה ובחביבות לקדוש־ברוך־‬
‫ובחביבו לגבי קךשא בריך הוא‪ ,‬על כל‬
‫הוא על כל בני העולם‪ ,‬אותה‬
‫שירה שאמר במךכבות תחתונות‬ ‫בני עלמא‪ ,‬ההיא שירתא ךקאמר ברתיכין‬
‫היתה ולא עלה יותר ‪ -‬בא וךאה‪,‬‬ ‫ההאין הוה‪ ,‬ולא סליק!היר‪ .‬הא חזי‪ ,‬שירתא‬
‫השירה שאמר משה עלתה‬
‫למעלה ולא למטה‪ .‬אבל לא אמר‬
‫אבל‬
‫‪T —:‬‬
‫לההא‪.‬‬‫‪T :‬‬
‫ולא‬
‫‪T‬‬
‫דקאמר משה‪ ,‬סליק לעילא‬
‫‪: 1 • T‬‬ ‫‪T —:‬‬ ‫׳‬ ‫•‪*.‬‬ ‫—‬

‫שירה כשלמה המליך‪ ,‬ולא הןה‬ ‫לא אמר שירהא כשלמא מלכא‪ ,‬ולא הוה בר‬
‫‪-‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪- T‬‬ ‫‪T‬‬

‫אדם שעלה בשירה כמו שלמה‪.‬‬ ‫נש דסליק בשירהא כשלמה‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬
‫משה עלה בתשבחתו למעלה‪,‬‬
‫ותשבחתו היתה לתת השבחות‬
‫משה סליק בהושבחהיה לעילא‪ ,‬והושבחהא‬
‫והודאות למלך העליון שהציל‬ ‫דיליה הוה‪ ,‬למיהב השבחן והוךאן‬
‫את ישראל ועשה להם נסים‬ ‫ועביד‬
‫דשזיב לון לישראל‪ ,‬י ‪• T :‬‬ ‫עלאה‪ ,‬י ‪. . . .‬‬
‫•‪TT‬‬ ‫למלכא‬
‫‪T: - :‬‬ ‫‪1‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יט חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ח שבט‬
‫לון נסין וגבוראן במצרלם‪ .‬ועל ימא‪ .‬אבל דוד וגבורות במצרים ועל הים‪ .‬אבל‬
‫דוד המליך ועזלמה בנו אמרו‬
‫מלבא‪ ,‬ועזלמה בריה‪ ,‬אמרו ^זירתא )דףקמ״ה‬
‫עזירה בגוץ אחר‪ .‬דוד העזהדל‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫'‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪: -‬‬

‫ע״א( בגוונא אחרא‪ .‬דוד אעזתזיל לאתלןנא לתקןץ את העלמות ול?ן^ט אותם‬
‫הגביךה‬ ‫עזהראה‬ ‫במטרוניתא‪ ,‬לגבירה‪,‬‬ ‫עולמהן‪ .‬וללןעזטא לון‬
‫ועלמותיה ביפי‪ ,‬ולכן העזהדל‬
‫באותם שירים ותעזבחות שאעלם‪ ,‬ער‬
‫לאתחזאה מטרוניתא ועולמתהא בשפירו‪,‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T T- :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫העלמות ואת‬ ‫ועל זיא אעזהזיל באיפון עזירין ותושבחן שתנןן וקעזט את‬
‫הגביךה‪.‬‬ ‫דגבליהו‪ ,‬עד דאתקין ולןעזיט כלהו עולמתן‬
‫מצא גבירה‬ ‫עזלמה‪,‬‬ ‫עזבא‬ ‫כיון‬
‫‪T‬‬

‫בלפי‪,‬‬
‫׳ ‪TT‬‬
‫‪• :‬‬

‫ועלמוסיה‬ ‫מלןעזטת‬
‫ומטרוניתא‪.‬‬
‫‪:‬‬ ‫‪T V‬‬ ‫‪It‬‬ ‫••‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬

‫כיון ךאתא עזלמה‪ ,‬אעזכח למטרוניתא הקותדל להכניסד׳ ל ‪00‬זי והכניס‬

‫בשפירו‪ ,‬החתן לחפה עם הגביךהי והכניס‬ ‫ועולמההא‬ ‫מתקעזטא‪,‬‬
‫‪I-‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬
‫דברי אהבה ביניהם כדי לחבךם‬
‫‪ I‬כאחי ולהיות עזניהם בעזלמות‬
‫החתן‬ ‫ואעיל‬ ‫חתן‪,‬‬
‫‪I‬‬
‫לגבי‬ ‫לה‬ ‫למיעל‬ ‫אעזהדל‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ T‬־‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬

‫להופה במטרוניתא‪ ,‬ואעיל מלין דרחימו אחת בחביבות עזלמה‪ .‬ולכן‬

‫בינייהו‪ ,‬בגין לחברא לון כחדא‪ ,‬ולמהוי עזלמה עלה בתעזבחת עליונה על‬
‫?ל ?‪3‬י העולם‪.‬‬ ‫הרווליהו בעזלימו חדא בחביבו עזלים‪ .‬ועל‬
‫משה זוג את הגבירה בעולם הזה‬
‫דא שלמה סליק בתושבהתא עלאה‪ ,‬על כל למטה להיות בעולם הזה בץווג‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫* ‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪l‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫שלם בתחתונים‪ .‬שלמה זוג את‬ ‫בני עלמא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫הגבירה בזווג שלם למעלה‪,‬‬
‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪ :‬־ ‪:‬‬

‫והכניס את החתן לחפה‬

‫משה‪ ,‬זווג למטרוניתא בהאי עלמא לתתא‪,‬‬
‫‪• • T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪• :‬‬

‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫למהוי בהאי עלמא בזווגא שלים בראשונה‪ ,‬ואתר ?ך הכניס את‬

‫בתהאי‪ .‬שלמה‪ ,‬זווג לה למטרוניתא בזווגא שניהם לעולם הזה‪ ,‬וזמנם‬
‫‪T :‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫׳‬ ‫־ ‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫_ ■ך‬ ‫‪.‬‬
‫בשמחה בבית המקןדש שהוא‬
‫בנה‪.‬‬ ‫ההתן להופה‬ ‫‪I‬‬
‫שלימא לעילא‪ ,‬ואעיל‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪* T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫בקךמיתא‪ ,‬ולבתר עאל לתרווליהו בהאי ואם תאמר‪ ,‬איך הכניס משה את‬
‫עלמא‪ ,‬וזמין לון בחדוה בבי מקךשא דאיהו הגבירה לבדה לעולם הזה‪ ,‬שהרי‬
‫נךאה בפרוד? בא וךאה‪ ,‬הקןדוש‬
‫ברוך הוא זוג אותה עם משה‬
‫בנה‪.‬‬ ‫‪T T‬‬

‫ןאי הימא‪ ,‬היך עליל משה למטרוניתא בהחלה‪ ,‬והיא היתה כלת משה‪,‬‬
‫בלהודהא בהאי עלמא‪ ,‬דהא אתהזי כמו שנתבאר‪ .‬כיון שהץדוגה עם‬
‫משה‪ ,‬ןךדה לעולם הזה בןווג של‬
‫פרודא‪ .‬תא חזי‪ ,‬קךשא בריך הוא זווג לה העולם הזה‪ ,‬והתהקןנה בעולם‬
‫במשה בקךמיתא‪ ,‬ואיהו הוות כלת משה‪ ,‬הזה מה שלא היתה מקדם לזה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪V T‬‬ ‫‪VI‬‬ ‫•‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫־‬ ‫־ ‪V‬‬

‫ולעולם לא היתה בפרוד‪.‬‬ ‫כמה ךאהמר‪ .‬כיון ךאזדווגת ביה במשה‪,‬‬

‫א ב ל לא הןה אדם בעולם מיום‬
‫נחתת בהאי עלמא‪ .‬בזווגא דהאי עלמא‪ ,‬שנבךא אדם שיכניס אהבה‬ ‫‪T : T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬

‫מקדמת וחביבות ודברי זווג למעלה פרט‬ ‫‪I-‬‬

‫ואתהקנת בהאי עלמא‪ ,‬מה דלא הוות‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪t‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪-It‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫לשלמה המלד שתקן הזווג‬ ‫דנא‪ ,‬ולעולם לא הוות בפרודא‪.‬‬ ‫‪T—:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫אבל לא הוה בר נש בעלמא מיומא דאתברי אדם‪ ,‬דיעיל רחימו וחביבו‪,‬‬

‫׳‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪...‬‬ ‫^ ‪.‬‬ ‫■ך‪-‬ך‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬ך‬ ‫‪..‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪T‬‬
‫צא‬ ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כ חשון‬
‫תרומה ־ קמ״ה ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ח שבט‬
‫כזד‬
‫ואחר ‪| T‬‬
‫בראעזונה‪ : ,‬־ ־‬
‫‪' T‬‬ ‫ומלין ךזווגא לעילא‪ ,‬בר עזלמה מלכא‪,‬‬
‫עזלמעלה ‪•T‬‬
‫‪ : V‬־ ‪T:‬‬
‫הץמין אותם כאחד בבית עזתקןן‬
‫דאיהו אתקין זווגא ולעילא בקךמיתא‪,‬‬
‫להם‪ .‬אקזריהם זיוד ועזלמיה בנו‬
‫ולבתר זמין לון כחדא בביתא ךאתקין לון‪.‬‬
‫עזהקןנו את הז‪-‬ווג עזלמעלה‪ .‬מיום‬
‫זכאין איפון דוד ועזלמה בריה‪ ,‬דאינון אתקינו‬
‫עזאמר הקןדועז ברוך הוא ללבנה‬
‫לכי והקטיני את עצמך‪ ,‬לא‬
‫זווגא דלעילא‪ .‬מיומא דאמר לה קדשא בדיך‬
‫הזדוגה בץווג עזלם עם ה^מעז‪,‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬

‫הוא לסיהרא‪ ,‬זילי ואזעירי גרמיך‪ ,‬לא‬

‫פרט לכעזבא המלך עזלמה‪.‬‬
‫שיו־ העזירים ‪ -‬הרי כאן המען‬
‫אזדווגת בזווגא שלים בשמשא‪ ,‬בר כד אתא‬
‫‪T T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬
‫דךגות לךבק בעולם הבא‪ .‬שיר ‪-‬‬
‫אחת‪ .‬השירים ‪ -‬שתים‪ .‬הרי‬ ‫שלמה מלכא‪.‬‬
‫שיר השירים‪ ,‬הא הכא חמש דרגין‪,‬‬
‫שלש‪ .‬אשר ‪ -‬הרי אךבע‪ .‬לשלמה‬
‫‪ -‬הרי חמש‪ .‬בחמישי הוא‪ .‬שהרי‬
‫שיר‪- ,‬חד‪.‬‬
‫׳‬ ‫•‬ ‫דאתי‪.‬‬
‫בעלמא ‪•• T :‬‬
‫לאתדבקא ‪T : T :‬‬
‫‪lT : - : • :‬‬
‫יום החמשים הוא סוד היובל‪.‬‬
‫השירים‪ ,‬תרץ‪ ,‬הא תלת‪ .‬אשר‪ ,‬הא ארבעה‪.‬‬
‫ב א וךאה‪ ,‬את הזווג העליון לא‬
‫לשלמה‪ ,‬הא חמשה‪ .‬בחמשאה איהו‪ .‬דהא‬
‫ןכ'ל שלמה לתקןן‪ ,‬אלא משום‬
‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫'‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬
‫שנמצא זווג למטה מקדם לכן‪,‬‬
‫ומיהו ל הז‪-‬ווג של משה‪ .‬שאם לא‬
‫יומא ךחמשין‪ ,‬ת א דיובלא איהו‪.‬‬
‫תא חזי‪ ,‬זווגא דלעילא לא יכיל שלמה‬
‫הןה אז הזווג הזה‪ ,‬לא התתקן‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪7‬‬

‫לאתקנא‪ ,‬אלא בגין דאשתכח זווגא‬

‫הזווג של מעלה‪ .‬והכל הוא בסוד‬
‫עליון לחכמי הלב‪.‬‬
‫לתהא‪ ,‬מקךמת דנא‪ .‬ומאן איהו‪ .‬זווגא‬
‫כ תו ב )מלכים־אה( וידבר שלשת‬
‫אלפים משל ויהי שירו חמשה‬‫ךמשה‪ .‬דאי לא הוי זווגא ךנא‪ ,‬לא אתתקן‬
‫ואלף‪ .‬פסוק זה פךשוהו החברים‪.‬‬
‫איהו‪,‬‬ ‫עלאה‬ ‫ברזא‬ ‫וכלא‬ ‫דלעילא‪.‬‬ ‫זווגא‬
‫׳‬ ‫•‬ ‫•‪TT‬‬ ‫‪TT:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫• ‪T • • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬
‫אבל וידבר שלשת אלפים משל‪,‬‬
‫ודאי שעל כל דבר ודבר שהוא‬ ‫לחכימי לבא‪.‬‬
‫‪ 5‬תיב)מלכיםאה( ולדבר שלשת אלפים משל דהי‬
‫היה אומר‪ ,‬היו בו שלשת אלפי‬
‫משלים‪ ,‬כמו ספר של קהלת‬
‫שירו חמשה ואלף‪ ,‬האי ל ‪j‬רא אוקמוה‬
‫שהוא בסוד עליון והוא בדרך‬
‫משל‪ ,‬שאין בו פסוק שאינו‬ ‫חברליא‪ .‬אבל ולדבר שלשת אלפים משל‪,‬‬
‫בחכמה עליונה ובדרך משל‬ ‫אמר‪ ,‬הוו‬ ‫הוה ‪- T‬‬‫דאיהו ‪TT‬‬ ‫ומלה ‪• :‬‬
‫• ‪T‬‬
‫׳‬
‫מלה‬
‫כל • ‪T‬‬ ‫על ‪T‬‬ ‫ודאי ‪-‬‬ ‫‪T-‬‬
‫אפלו הפסוק הקטן שבו‪.‬‬
‫ביה תלת אלף משלי‪ ,‬כגון ספרא וקהלת‪,‬‬
‫שכטךרה מגיע רב המנונא סבא‬
‫דאיהו ברזא עלאה‪ ,‬ואיהו בארח משל‪ ,‬דלית‬
‫הראשון לפסוק הן‪-‬ה‪) ,‬קהלת יא(‬
‫שמח בחור בזלדותך ויטיבך לבך‬
‫ביה תרא דלאו איהו בחכמתא עלאה‪ ,‬ובארח‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬ח ־‬
‫בימי בחורותיך ־ הןה בוכה‪.‬‬
‫ואמר‪! ,‬דאי פסוק זה נאה הוא‪,‬‬ ‫משל‪ ,‬אפילו ל‪,‬רא זעירא דביה‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬ח ־‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫והוא בדרך משל‪ ,‬ומי ןכול‬ ‫להאי‬

‫‪—:‬‬
‫קדמאה‬
‫—|‪TT:‬‬
‫סבא‬‫‪TT‬‬
‫המנונא‬
‫‪T‬‬
‫מטי—רב‬‫‪••T‬‬
‫הוה‬‫‪TT‬‬
‫דכד‬‫‪ :‬־‬
‫לעשות דרש במשל זה?! ואם‬ ‫קרא‪> ,‬קהלת יא( שמח בחור בןלדותך‬
‫הוא דךש‪ ,‬אין בו דךש אלא כמו‬
‫ויטיבך לבך בימי בחורותך הוה בכי‪ .‬ואמר‬
‫שראינו בעינים‪ .‬ואם זו חכמה‪,‬‬
‫ודאי האי ין^רא לאות הוא‪ ,‬ואיהו בארח משל‪,‬‬
‫מי יכול לדעת אותה ? !‬
‫ומאן יכיל למעבד דרשא במשל דא‪ .‬ואי איהו דרשא לית ביה דרשא‪,‬‬
‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ : • . * :‬־‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬

‫אלא כמה דחמינן בעלינין‪ .‬ואי חכמהא איהו‪ ,‬מאן יכיל למנדע לה‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כ חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ח שבט‬
‫צב‬

‫)בראשית‬ ‫מיד היה עזב ואומר‪ ,‬כתוב‬ ‫אלה‬

‫•• •‪*.‬‬
‫מיד הדה תב ואמר‪ ,‬כתיב‪) ,‬ברא שית לז(‬
‫‪• :‬‬ ‫‪ T :‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫• ‪7‬‬
‫א( אלה ת׳לדות ןעק'ב יוסף בן‬
‫קזבע עעורה קזנה וגו׳‪ .‬פסוק זה‬
‫תולדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה‬
‫‪••• 1‬‬ ‫‪T‬‬

‫קזל קהלת הוא מקזל לחכמה קזל‬

‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬
‫וגו׳‪ ,‬האי ל ‪j‬רא ךקהלת‪ ,‬איהו משל לחכמתא‬
‫פסוק זה קזל ההורה‪ ,‬וזה מקזל‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪•/‬‬ ‫•••‬ ‫\‬ ‫‪T‬‬ ‫שמה‬‫‪—:‬‬
‫לדא‪.‬‬‫‪T:‬‬
‫משל‬
‫‪TT‬‬
‫ודא‬ ‫דל‪,‬רא ‪T‬דא ‪:‬דאורייתא‪,‬‬
‫— ‪T : ' T :‬‬ ‫• ‪?:‬ד‬
‫לזה‪ .‬עזמח בחור ב^לדותף ‪ -‬והוא‬
‫נער‪ .‬ויטיבף לבף ‪ -‬הןה דעה את‬
‫בחור ב!לדותף‪ .‬והוא נער‪ .‬ויטיבף לבף‪ ,‬הןה‬
‫אחיו ב‪:‬ואץ‪ .‬בימי בחורותיך ‪ -‬את‬ ‫רעה את אחיו בצאן‪ .‬בימי בחורותיך‪ ,‬את בני‬
‫בני בלהה ואת בני זלפה נקזי‬ ‫ודע •כי ‪-‬על ‪T‬כל‬ ‫‪T:‬‬
‫אביו‪.‬‬
‫‪• T‬‬
‫זלפה ‪:‬נשי‬ ‫ואת בני‬
‫‪T : • •• :‬‬ ‫‪*.• :‬‬
‫בלהה‬
‫• ‪T :‬‬
‫אביו‪ .‬וךע כי על כל אלה ־ דבא‬
‫יוסף את דבתם רעה‪ .‬יביאך‬
‫אלה‪ ,‬ויבא יוסף את דבתם רעה‪ .‬יביאך‬
‫אלהים במקזפט ‪ -‬אלה הלדות‬ ‫אלהים במשפט‪ ,‬אלה תולדות יעקב יוסף‪.‬‬
‫זעקב יוסף‪ .‬יוסף נכלל ביעקב‪,‬‬ ‫יוסף אתכליל ביעקב‪ .‬ו תין דסתרי תורה‪ ,‬מאן‬
‫והסודות ׳טל סתרי ההורה מי‬
‫ןכול לדעת אותם ? !‬
‫יכיל למנזיע לון‪.‬‬
‫והמשל הזה התפעזט לקזלקזת‬ ‫ןהאי משל אתפשט לתלת אלף משלים‪,‬‬
‫אלפי משלים‪ ,‬וכלם במשל הזה‪,‬‬
‫׳‬ ‫־ ‪•/‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫וכלהו)דף קמ״ה ע״□ בהאי משל‪ ,‬בשעתא‬
‫בשעה שיוסף נכלל ביעקב‪,‬‬
‫שלשת אלפים הם‪ ,‬באברהם‬
‫ךיוסף אתכליל ב!עקב‪ .‬תלת אלף אינון‪,‬‬
‫־ ‪T T:‬‬ ‫^‬ ‫‪-‬ך ‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬

‫יצחק דעקב‪ ,‬שכלם במשל הזה‬ ‫משל‬

‫‪T T‬‬
‫בהאי‬‫‪- :‬‬
‫דכלהו‬
‫‪:‬‬
‫ויעקב‪,‬‬
‫• ‪ T :‬׳‬
‫יצחק‬
‫‪T T 1 :‬‬
‫באברהם‬ ‫‪1: - :‬‬
‫בסוד החכמה‪ .‬וכאן כמה סוחרים‬ ‫בתא ךחכמתא‪ .‬וכאן‪ ,‬כמה טןיעין אינון‬
‫הם במשאות של הנסתר‪ ,‬ובהם‬
‫דירי המגנים שאין להם חשבון‬
‫בטוענין דטמירו‪ ,‬בהו _דןידי תריסין‪ ,‬דלית‬
‫לסתרי החכמה‪.‬‬ ‫להון חשבנא לטמירין דחכמתא‪.‬‬
‫ויהי שירו חמשה ואלף‪ .‬כך‬ ‫ויהי שירו חמשה ואלף‪ ,‬הכי אוקימנא‪ ,‬דהי‬
‫באךנו‪ ,‬ויהי שירו של משל‪ ,‬והכל‬
‫אחד‪ ,‬בין מי שאמר ויהי שירו של‬ ‫שירו של משל‪ ,‬וכלא חד‪ ,‬בין מאן ךאמר‬
‫שלמה‪ ,‬בין מי שאומר ויהי שירו‬ ‫דהי שירו דשלמה‪ ,‬בין מאן דאמר דהי שירו‬
‫של משל‪ .‬הכל אחד הוא‪ ,‬ואת‬
‫׳‬ ‫‪T •/‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫של משל‪ ,‬כלא איהו חד‪ ,‬וכלא איהו קאמר‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬

‫הכל הוא אמר‪ .‬ויהי שירו ‪ -‬זה‬

‫שיר השירים‪ .‬וכי חמשה ואלף‬ ‫דהי שירו‪ ,‬דא שיר השירים‪ .‬וכי חמשה ואלף‬
‫הוא שיר השירים ? ודאי כך זה‪,‬‬ ‫איהו שיר השירים‪ .‬ודאי הכי הוא‪ 7,‬חמשה‬
‫‪ - . - .‬ד‬ ‫■ד•‬ ‫‪--‬ד‬

‫חמשה הם שערים נפתחים‬ ‫אינון תרעין ופתחין דמתפתחי במלכא‬

‫שנפתחים במלך שהשלום שלו‪,‬‬
‫והם חמש מאות שנים של עץ‬ ‫לשלמא דיליה‪ .‬ואינון חמש מאה שנין‬
‫החיים‪ .‬חמשים שנות היובל‪.‬‬ ‫דאילנא לחיי‪ .‬חמשין שנין דיובלא‪.‬‬
‫ואלף ‪ -‬זהו עץ החיים‪ ,‬חתן‬ ‫ואלף‪ ,‬דא איהו אילנא לחיי‪ ,‬חתן תפיק‬
‫שיוצא מצדו‪ ,‬והוא יורד כל אותם‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫החמשה להביאם לכלה‪ .‬יומו של‬

‫••‬
‫הקדוש ברוך הוא הוא אלף שנים‪,‬‬
‫וזהו הנהר ששופע ויוצא מעדן‪.‬‬
‫יוסף הצדיק‪ .‬שנקךא צדיק על‬
‫שם הלבנה‪ ,‬כמו שהתנה בה‬
‫הקדוש ברוך הוא‪ .‬ומשום כך‬
‫‪. 7‬‬
‫מסטליה‪ ,‬ואיהו ירית כל איפון‬
‫חמשה‪ ,‬למיתי לגבי כלה‪ .‬יומיה לקולשא‬
‫בריך הוא אלף שנין איהו‪ ,‬ודא איהו נהר‬
‫לנגיד ונפיק מעדן‪ .‬יוסף זכאה‪ .‬לאיקרי צליק‪,‬‬
‫על שמא לסיהרא‪ .‬כמה לאוזני בה קלשא‬
‫צג‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כ חשון‬
‫תרומה ־ קמ״ה ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ח שבט‬
‫עזיר העזירים קידעז ‪7‬ןךעזים‪.‬‬‫בדיך הוא‪ .‬ובגין כך עזיר העזיריס‪ ,‬קדעז‬
‫ואין לף פסוק בעזיר העזידים ^אין‬
‫בו סוד ^ל חמקזה ואלף ודאי‪.‬‬
‫^?ןדעזים‪.‬‬
‫קזיר הקזידים ודאי קזכך הוא‪.‬‬ ‫ולית לך ל ‪j‬רא בעזיר העזירים‪ .‬ךלא אית ביה‬
‫המעז דרגות היו בפסוק הזה‪ ,‬כמו‬
‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫רזא דהמשה ואלף ודאי‪ .‬שיר השירים‬
‫־ ‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫—‬ ‫‪.‬‬ ‫_ ■ך‬ ‫ן‬ ‫■ך‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬
‫עזנאמר‪ .‬ואם האמר‪ ,‬האלף למה‬
‫לא נזכר כאן ? ודאי עזאותו אלף‬
‫וזיאי הכי הוא‪ .‬חמש דרגין אינון בהאי ל^רא‪,‬‬
‫הןה טמיר‪ ,‬והוא טמיר עד‬ ‫כמה ךאהמר‪ .‬ואי תימא‪ ,‬האלף אמאי לא‬
‫עזהתחבךה אעזה בבעלה‪ .‬ולכן‬ ‫הוה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪TT‬‬
‫טמירא‬
‫‪T • :‬‬
‫אלף‬
‫*‪1*.* *.‬‬
‫ודאי ־ההוא‬ ‫‪T-‬‬
‫הכא‪.‬‬ ‫‪TT‬‬
‫אדכר‬
‫• ‪- :‬‬
‫העזתדל עזלמה להביא אותו אלף‬
‫לכלה‪ ,‬בסתר עזל החכמה‬
‫וטמירא איהו עד דאתחברת אתתא בבעלה‪.‬‬
‫העליונה‪.‬‬ ‫ועל דא אשתדל שלמה‪ ,‬למיתי ההוא אלף‬
‫כיון עזעע{ה ק'ךעז הקןדעזים למטה‬‫לגבי כלה‪ ,‬בטמירו ךגושפנקא ךחכמתא‬
‫גנוז וטמיר‪ ,‬והכניס ל׳טם את סוד‬
‫•••‬ ‫‪T‬‬

‫קדעז הקןךעזים לעעזות גניזת‬

‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫׳ ‪• :‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬
‫עלאה‪.‬‬
‫• ‪TT‬‬

‫העזמועו העולם למעלה ולמטה‬ ‫כיון דעבד קדש ה?ןךשים לתתא‪ ,‬גניז וטמיר‪,‬‬
‫כראוי‪ .‬קרעו הקןדעזים הוא‬ ‫־יעאלךזא ךק;ךש הקדשים לתמן‪ ,‬למעבד‬
‫למעלה‪ ,‬סוד החכמה העליונה‬
‫והיובל‪ .‬כמו זה יוךעזים החתן‬ ‫כדקא‬ ‫‪|T : :‬‬ ‫ותתא‬
‫שלים‪ ,‬עילא ‪T - :‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫דשמושא‬
‫‪T‬‬ ‫גניזו ‪• :‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫■ד‬ ‫׳‬

‫והכלה ירעזת האב והאם‪.‬‬ ‫יאות‪ .‬קדש הקדשים איהו לעילא‪ ,‬רזא‬ ‫■ך ■ך‬ ‫‪7‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.. .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫וחז ה נחלת הירעזה בגון אחר‪.‬‬ ‫ירתין‬ ‫כגוונא ‪T‬דא‬ ‫דיובלא‪.‬‬ ‫עלאה‪,‬‬ ‫דהכמתא‬
‫‪| • : T‬‬ ‫‪T : —:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫•‪TT‬‬ ‫‪T : : T :‬‬
‫ירעזת האב ןךעזה הבת בעלןתו‬
‫עול העזם הקןדועז הזה‪ ,‬ונקךא אף‬ ‫ואמא‪.‬‬‫דאבא ‪T • :‬‬‫ירותא ‪T - :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫וכלה‪,‬‬
‫התן | ‪T - :‬‬
‫‪T T‬‬ ‫׳ ■ד‬

‫כך ק;ךעו‪ ,‬חכמה‪ .‬ירעזת האם ןרען‬‫ואסהךרו אחסנת ירותא בגוונא אחרא‪ .‬לרותא‬
‫הבן‪ ,‬ונקרא קןךעזים‪ ,‬מעזום עונטל‬
‫דשמא‬ ‫בסליקו‬ ‫ברתא‪,‬‬ ‫ירתא‬ ‫דאבא‪,‬‬
‫• ‪T :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T-:‬‬ ‫י ‪T : T‬‬ ‫‪T - :‬‬
‫את כל אותם הקדעזים העליונים‬
‫ו ^סם אליו‪ ,‬ואחר כך נותן אותם‬ ‫קדישא דאי ואתלןרי אוף הכי קדש‪ ,‬חכמה‪.‬‬
‫ומכניסם לכלה‪.‬‬ ‫לרותא דאמא‪ ,‬ירית ברא‪ ,‬ואקדי קדשים‪ ,‬בגין‬
‫ועל זה אמר עויר העזירים‪ .‬עזיר ‪-‬‬‫דנטיל כל איפון קדשים עלאין‪ ,‬וכניש לון‬
‫לקדעז‪ .‬העזירים ‪ -‬לקךעוים‪,‬‬
‫להיות הכל קרעו קדעזים בסוד‬ ‫לגביה‪ .‬ובתר להיב לון‪ ,‬ואעיל לון לגבי כלה‪.‬‬
‫אחד כמו עוךאוי‪ .‬אעור לעולמה ‪-‬‬ ‫ועל דא אמר שיר השירים‪ .‬שיר‪ ,‬לגבי קדש‪.‬‬
‫הרי נתבאר‪ ,‬למלך עוהעולום עולו‪.‬‬
‫ואם תאמר עועובח זה הוא עולו‬
‫השירים‪ ,‬לגבי קדשים‪ ,‬למהוי כלא קדש‬
‫‪ -‬אל תאמר כך‪ ,‬אלא העובח עולה‬ ‫אשר‬ ‫‪:‬־ *‪*.‬‬
‫דאתחזי‪.‬‬
‫‪•• T : • :‬‬
‫כמה‬ ‫‪T :‬‬
‫חדא‬‫‪TT‬‬
‫בתא‬
‫‪T T:‬‬
‫קדשים‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪• TlT:‬‬
‫למקום עליון‪ .‬אבל כאן הוא סוד‪.‬‬ ‫לשלמה הא אתמר למלכא דשלמא דיליה‪.‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪ . . .‬ך ‪ .‬ך‬ ‫‪ . . _ .‬ך‬ ‫‪_ . .‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪. .‬‬

‫כאחד‬
‫ונקבה ‪T :‬‬
‫זכר ‪T1•• :‬‬
‫כעומתתקנים ‪TT‬‬
‫‪•1‬‬
‫החת המלך העליון‪ ,‬אז אותו מלך‬
‫ואי תימא שבחא דא דיליה הוא‪ .‬לא תימא‬
‫‪:‬‬
‫■ך‬ ‫‪..‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪■ .‬ך ■ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫מתעלה למעלה ומתמלא מכל‬ ‫עלאה •איהו‬ ‫• ‪TT‬‬

‫באתר‬
‫‪T -‬‬
‫שבחא‬‫‪T T :‬‬
‫אלא‬‫•‪T *.‬‬
‫הכי‪,‬‬
‫‪ • T‬׳‬
‫הברכות‬ ‫‪T: -‬‬
‫ומכל‬ ‫דכר‬
‫הקדעוות‬
‫• ‪T‬‬ ‫מתתקנן‬
‫‪T: l Tl : : —:‬‬
‫כד‬‫—‬
‫רזא‪.‬‬
‫‪•..1: -‬‬
‫‪TT‬‬
‫הוא‬ ‫הכא‬
‫‪TT‬‬
‫אבל‬ ‫‪T —:‬‬
‫סלקא‪.‬‬
‫— ‪| T:‬‬
‫עועוופעות למטה‪ ,‬ומתמלא‬
‫ומךיק למטה‪ ,‬וזוהי העווקת‬
‫ונוקבא כחדא‪ ,‬תחות מלכא עלאה‪ ,‬כדין‬
‫ההוא מלכא אסתליק לע^א‪ ,‬ואתמליא מכל‬ ‫‪■.‬ך‬ ‫‪ . . _ . . . 7‬ך‬ ‫‪...‬ך‬ ‫ן ‪.‬‬ ‫_ ‪ . .‬ך‬ ‫_‬

‫ודא •איהו‬
‫לתתא‪T : ,‬‬
‫י‬ ‫קדושין‪ ,‬ומכל ברכאן‪ ,‬דנגדן לתתא‪ ,‬ואתמלי ‪• T :‬‬
‫ואריק‪T - : 1‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כ חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ח שבט‬
‫צד‬

‫העלי‪1‬ן‪ ,‬כעזמתמלא‬ ‫תיאובהיה ךמלכא עלאה‪ ,‬כד אתמלי קדושן‬

‫קןדעזות וברכות ומךיק למטה‪.‬‬
‫ולכן ההפלות והבקןעזות ‪-‬‬
‫וברכאן‪ .‬ואריק לתהא‪.‬‬
‫עןיתהקןץ ויתמלא אותו המבוע‬ ‫ועל זיא איהו ^ו תין ובעותין‪ ,‬דלתתקן‬
‫העליון‪ .‬עזכיוץ עזהוא מתתקןן‬ ‫ואתמליא ההוא מכועא עלאה‪ .‬דכיון‬
‫‪| T • • :‬‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫‪T:‬‬ ‫—‬
‫כראוי ממךאהו וממךאה ^ל‬
‫אותו התקוץ‪ ,‬מתת?ןן העולם‬ ‫דאיהו מהתקן כךקא ‪.‬יאות‪ ,‬מחיזו דיליה‪,‬‬
‫התחתון ועלמותיה‪ ,‬ולא צריך‬ ‫תהאה‪,‬‬
‫׳‬ ‫עלמא ‪T T -‬‬
‫מתתקנא ‪T : T‬‬
‫תקונא‪Tl : - : • ,‬‬
‫דההוא • ‪ T 1‬׳‬ ‫ומחיזו ‪- :‬‬‫‪....‬‬
‫להתהקןן העולם התחתון אלא‬ ‫תתאה‬ ‫עלמא‬ ‫אצטריך‬ ‫ולא‬ ‫ועולמתהא‪.‬‬
‫‪TT-‬‬ ‫‪T:T‬‬ ‫• ‪1 • : :‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪TT:V‬‬ ‫‪:‬‬
‫מהמךאה עזל העולם העליון‪,‬‬
‫ללבנה אין מךאה מעצמה כלל‪,‬‬ ‫לאתתקנא‪ ,‬אלא מחיזו דעלמא עלאה‪ .‬סיהרא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:“ 1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫^‬ ‫‪ .|.‬ך‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫פרט לכא^ר מתתקןנת ב^מען‬
‫וממךאה העזמען‬
‫ותקונו נת‪7‬ןנת הלבנה ומאירה‪.‬‬
‫התפלות‬ ‫עזצןיכים‬
‫והבקןעזות ‪ -‬עזיואר וית?ןן אותו‬
‫מקום עזיוצא ממנו אור‪ .‬עזכיון‬
‫עזאותו מקום מתקן מן המךאה‬
‫עזלו‪ ,‬מתהקן כל מה עזלמטה‪.‬‬
‫ולכן התקזבחת ^אמר קזלמה‪,‬‬
‫לא הקזהדל אלא בקזביל המלך‬
‫עזהעזלום עזלו קזיתתקן‪ .‬כיון‬
‫עזהתתקן ממךאהו‪ ,‬הכל התהקן‪.‬‬
‫ואם הוא לא התהקן‪ ,‬אין הקון‬
‫ללבנה לעולמים‪ ,‬ומעזום כך‬
‫‪T1‬‬ ‫•‬ ‫׳‬
‫לית לה חיזו מגרמהא כלל‪ ,‬בר כד אתתקן‬
‫ומאיךה‪,‬‬
‫בקזמקזא ואנהיר‪ ,‬ומחיזו ךקזמקזא ותקונא‬
‫מה‬ ‫דיליה אתתקנת סיהרא ואתנהירת‪.‬‬
‫מה דאצטריך צלותין ובעותין‪ ,‬דלתנהיר‬
‫ויתהקן ההוא אתר ךנפקא מניה נהורא‪,‬‬
‫דכיון דההוא אתר מתתקנא‪ ,‬מחיזו דיליה‪,‬‬
‫אתהקן כל מאן רלתהא‪ .‬ובגין כך הושבחהא‬
‫ךקאמר קזלמה‪ ,‬לא אקזהזיל אלא בגין מלכא‬
‫ךעזלמא דיליה‪ ,‬רלתתקן‪ .‬כיון ךאיהו אתהקן‪,‬‬
‫מחיזו ליליה‪ ,‬כלא לתתקן‪ .‬ואי איהו לא‬
‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪TT :‬‬

‫א^ר לקזלמה‪ .‬עזיתתקן ויתמלא‬ ‫אתתקן‪ .‬לית לה תקונא לסיהרא לעלמין‪ .‬ובגין‬
‫כראוי בךאעזונה‪ ,‬כמו עזנתבאר‪.‬‬ ‫כך אעזר לעזלמה‪ .‬רלתתקן ויתמלי כלקא לאות‬
‫)שמותכה( ויקחו לי תרומה מאת‬
‫כל איעז וגו׳‪ ,‬סוד הסודות ליוךעי‬ ‫בקלמיתא‪ ,‬כמה לאתמר‪) .‬דףקמ״וע״א(‬
‫החכמה‪ .‬כקזעלה ברצון סתר כל‬ ‫ויקחו לי תרומה מאת כל איש וגו׳‪) ,‬שמות כה( רזא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪): *:‬‬

‫הסתרים לעעויות כבוד לכבודו‪,‬‬

‫ה׳טיב רוח מנקדה עליונה‬
‫דרזין לללעי ח?מתא‪ .‬כד א?ןהלק ברעותא‬
‫׳טעזופעת מלמעלה למטה‪ ,‬וקזם‬ ‫לסהרא לכל סתלין למעבד יל‪j‬רא ליקריה‪,‬‬
‫תקונו להתוקזב בעולם הזה‪.‬‬ ‫אנשיב רוהאמנקודה עלאה‪ ,‬דנגיד מלעילא‬
‫‪ . . .‬ך‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪ . .‬ך ‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ . .‬ך ‪ .‬ך‬ ‫‪ . | . .‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_ ‪. .‬‬

‫למה? בקזביל עזאם לא יהןה‬

‫יהיה‬
‫עלמא‪.‬‬‫תקוניה‪,‬י לאתישבא בהאי ‪T : T‬‬ ‫ושוי • ‪• • 1‬‬
‫לתהא‪ ,‬י ‪ :‬־••‬
‫‪T- :‬‬
‫בעולם ־הזה‪,‬׳ לא • ‪••• :‬‬‫ושרעז ‪T T‬‬‫עקר ‪•/ :‬‬
‫• ‪|T‬‬
‫כלל‪.‬‬ ‫הזה ‪T :‬‬ ‫בעולם ‪••• -‬‬
‫‪T‬‬ ‫להוריק‪T 1‬‬
‫•‬ ‫כלי ‪:‬‬
‫‪• :‬‬
‫אמאי‪ .‬בגין לאי לא יהא על^רא ושרשא בהאי‬
‫מיד‬ ‫׳ •‪T‬‬ ‫הזה‪,‬‬ ‫־‬ ‫לעולם‬ ‫יריק‬
‫‪T T 1 •T‬‬ ‫לא‬ ‫ואם‬‫‪• :‬‬ ‫עלמא‪ ,‬לא יהא מאנא לארקא בהאי עלמא כלל‪.‬‬
‫‪ :‬־‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪l T : - :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫^‬ ‫‪T : T‬‬
‫נאבד ולא ןכול לעמד אפלו רגע‬
‫אחד‪ .‬אבל משום שהקונו הוא‬
‫‪1‬‬ ‫••• •‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫ואי לא יריק להאי עלמא‪ ,‬מיד אתאביד‪ ,‬ולא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫• ‪ : :‬־ •‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫'‬ ‫‪T : T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• :‬‬

‫מן העולם הזה‪ ,‬מתמלא מצד‬ ‫יכיל לקיימא אפילו ת ע א הלא‪ .‬אבל בגין‬
‫ומצד‬‫הזה‪ • ,‬־‬‫׳‬ ‫לעולם ־‬
‫להוריק ‪T T‬‬
‫• ‪1‬‬ ‫אחד ‪:‬‬
‫‪T •/‬‬ ‫דתקוניה איהו מהאי עלמא אתמלי מסטרא הדא‬
‫■ך ■ך‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫■ך‬ ‫‪— ..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫|‬ ‫‪.‬‬
‫למלאכים‬ ‫להוריק‬ ‫אחר‬
‫העליונים‪ .‬והכל נזונו ממנו‬ ‫לארקא‬
‫אחרא ‪ :‬־ ‪| T :‬‬
‫ומסטרא ‪T-: -‬‬
‫• • ‪T:‬‬ ‫עלמא‪,‬‬
‫׳‬ ‫לארקא להאי ‪T : T‬‬ ‫‪l T:-:‬‬
‫כאחד‪.‬‬ ‫למלאכי עלאי‪ .‬וכלא אהזנו מניה כהדא‪.‬‬
‫צה‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כ חשון‬
‫תרומה ־ קמ״ו ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ח שבט‬
‫הרוח הזו ‪-‬‬ ‫ק ל טו ת התקוץ‬ ‫שלימו ךתקונא ךדואי רוחא‪ ,‬רוחיהו־ן‬
‫רוחות הצדיקים בעולם הזה‪ .‬רוח‬ ‫דצדיקיא בהאי עלמא‪ .‬רוחא דא‬
‫זו נקלמ ה בץמן קחנוך דרד‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪t‬‬ ‫—|‬ ‫‪:‬‬

‫ומהלאל היו בעולם‪ ,‬וכקהתךבו‬ ‫אשהלים‪ ,‬בזמנא דחנוך וירד ומהללאל הווי‬
‫הךקזעים בעולם זזה הקלמות‬ ‫בעלמא ובד אסגיאו חייבי ^ מ א‪ ,‬אעדר‬‫׳‬ ‫‪T : T‬‬ ‫— ‪• • T‬‬ ‫•‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ההיא ממנו‪ .‬אחר קאבדו ‪ -‬בא‬

‫ההוא שלימו מניה‪ .‬לבתר דאתאבידו‪ ,‬אתא‬
‫נלי והקלים אותו‪ .‬בא דור הפלגה‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬

‫והזיז אותה קל מו ת ממנו ‪ -‬בא‬ ‫נח ואשלים ליה‪ .‬אתא דר הפלגה‪ ,‬אעדו‬
‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T T‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬

‫א?דהם והקלים אותו‪ .‬באו אנקי‬ ‫ההוא שלימו מניה‪ .‬אתא אברהם ואשלים‬
‫‪.‬‬ ‫_‪..‬ך‪ .‬ך‬ ‫‪.‬ך‪.‬ך‬ ‫‪...‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫_‬

‫סדום והזיזו אותו ‪ -‬בא יצחק‬

‫‪1‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪T‬‬

‫והקלים אותו‪ .‬באו פלקתים‬

‫‪• •• :‬‬ ‫‪:‬‬
‫ליה‪ .‬אתו אנשי סדום ואעדו ליה‪ .‬אתא יצחק‬
‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬

‫ורקעי סיייי והזיזו אותו ממנו ‪-‬‬ ‫ואשלים ליה‪ .‬אתו פלשתים וחייבי דרא‬
‫העזלמה‪,‬‬
‫המטה ־ ‪ • • :‬ז ׳‬
‫ובניו‪ ' ,‬־ • ‪T‬‬
‫יעקב ‪TT‬‬‫‪T‬בא ־‪:‬־ ‪1‬‬ ‫ואעדו ליה מניה‪ .‬אתא !עקב ובנוי‪ ,‬עךסא‬
‫והקלימו אותו‪.‬‬
‫שלימא‪ ,‬ואשלימו ליה‪.‬‬
‫מהארץ הקדוקה דךדו‬
‫למצרים‪ ,‬ובקבילם התעכבה‬ ‫נ^קו מארעא קדישא ונחתו למצרים‪,‬‬
‫קם‪ .‬ומעזום קחזרו ק ם יקךאל‬ ‫ובגינייהו אתעכבת המן‪ .‬ובגין‬
‫למעקי המצרים‪ ,‬נכנעה וזזה‬
‫אותה קל מו ת ממנו‪ ,‬עד קזצאו‬
‫ךאהדרי המן לשראל לעובלין ךמצראי‪,‬‬
‫ממצרים ובאו לעעזות מקכץ‪.‬‬ ‫אתכפלא ואתעדי ההוא שלימו‪ ,‬עד דנפקו‬
‫אמר הקדועז ברוך היא‪ :‬רצוני‬ ‫ממצרים‪ ,‬ואתו למעבד משכנא‪ .‬אמר קדשא‬
‫‪T‬‬ ‫‪: I*..‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ : • . * :‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫•‬
‫אבל לא ‪T‬יכול עד‬ ‫ביניכם‪: ,‬־ ‪T‬‬
‫‪T‬לדור •• •• ‪ •/‬׳‬
‫קתתקנו אותה רוח קלי ק תקר ה‬
‫בריף הוא‪ ,‬רעותי לדיירא בינייבו‪ ,‬אבל לא‬
‫ביניכם‪ .‬זהו קכתוב ועעזו לי‬ ‫לכילנא עד לתתקנון ההוא רוחא לילי‪ ,‬דלשרי‬
‫מקדעז וקכנתי בתוכם‪ .‬וזהו סוד‬ ‫בגווייבו‪ .‬הדא הוא דבתיב‪ ,‬ועשו לי מקדש‬
‫‪t‬‬ ‫‪I:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫׳ ‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪---------:‬‬
‫הכתוב ויקחו לי תרומה‪ .‬אמר‬
‫מק ה לקדו׳ט־ברוך־הוא ‪ :‬מי זכול‬
‫ושכנתי בתוכם‪ .‬ודא איהו רזא דכהיב‪ ,‬ויקחו‬
‫' ‪I : • :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫לקחת אותה ולעעזות אותה?‬ ‫לי תרומה‪ .‬אמר משה לקולשא בריף הוא‬
‫אמר לו‪ :‬מקה‪ ,‬לא כמו קאתה‬ ‫מאן לכיל למיסב לה ולמעבד לה‪ .‬אמר ליה‪,‬‬
‫חוקב‪ ,‬אלא ‪ -‬מאת כל איעז אקר‬
‫ידבנו לבי וגו׳‪ ,‬מאותו רצון ורוח‬
‫מ׳שה‪ ,‬לא כמה דאת חשיב‪ ,‬אלא מאת כל‬
‫■ו­‬ ‫‪....‬‬ ‫■ן‬ ‫^‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫■ן‬ ‫‪.‬‬ ‫■ן‬ ‫^‬

‫קלהם תקחו אותה וסקלימו‬ ‫איש אשר ילבנו לבו וגו׳‪ ,‬מההוא לעותא‬
‫אותה‪.‬‬ ‫ורוחא ללהון‪ .‬הסבון לה‪ ,‬ותשלמון לה‪.‬‬
‫כ שבא קלמה‪ ,‬תקן אותה רוח‬
‫בקלמו ת קלמעלה‪ ,‬קהרי מיום‬ ‫כד אתא שלמה‪ ,‬אתקין לההוא רוחא בשלימו‬
‫קנ ק ל מ ה למטה בימי מק ה לא‬ ‫ללעילא‪ ,‬להא מן יומא דאשתלים לתהא‬
‫הוסרה אותה שלמות ממנו‪) .‬עד‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫ביומוי למ׳שה‪ ,‬לא אעדיאו ההוא שלימו‬
‫שבא עזלמה( כיון קב א קלמה‪,‬‬
‫הקתדל להקלימו למעלה‪,‬‬
‫מניה‪) .‬עדואתא^למה( כיון לאתא שלמה‪ ,‬אשתדל‬
‫והתחיל לתקן את מךאה העולם‬ ‫לאשלמא ליה לעילא‪ ,‬ושארי לאתקנא חיזו‬
‫העליון להתתקן מאותו מךאה‬ ‫דעלמא עלאה‪ ,‬לאתתקנא מההוא חיזו עלמא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫—‬ ‫‪ .‬ן־ד‬ ‫‪— .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫‪ . .‬ך ‪ .‬ך‬ ‫‪ . .‬ן‬ ‫‪ . .‬ן‬
‫ק ל העולם התחהיןי וזהו אקר‬
‫ל ^ מ ה‪.‬‬ ‫תתאה‪ ,‬ודא איהו אשר לשלמה‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪•.* - :‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כא חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ח שבט‬
‫צו‬

‫השלמה מההשמטות‬ ‫השלמהמההשמטות )םימןג(מספרהכהיר‬

‫)סימן ג( מספר הבהיר‬
‫ישב רבי ברכיה ודרש‪ ,‬מהו‬
‫דכהיב )שמות כ״ה(‬‫• ‪• :‬‬
‫ודרעז ‪T‬מאי‬ ‫‪T- :‬‬
‫ברכיה‬
‫‪T:‬‬ ‫‪:‬‬
‫רבי‬
‫* *‬
‫ישב‬
‫‪7 7‬‬

‫שכתוב )שמות כה( ויקחו לי‬
‫תרומה? כך אמר ה?ןדוש ברוך‬
‫הוא‪ ,‬אותה תרומה תרימו אותה‬
‫בתפלותיכם‪ ,‬ומי הוא אותו‬
‫שנדבו לבו להמשך מץ העולם‬
‫הזה ‪ -‬כבדוהו‪ ,‬כי בו אני שמח‬
‫שיודיע שמי‪ ,‬וממנו ראוי לקחת‬
‫את תרומתי‪ ,‬שנאמר)שם( מאת כל‬
‫איש אשר ידבנו לבו תקחו את‬
‫תרומתי‪ ,‬מאותו המתנדב‪ .‬שאמר‬
‫רבי ךחימאי‪ ,‬צדיקים וחסידים‬
‫שבישראל שמרימין אותי על כל‬
‫העולם בןכיותיהן ומהם מתפךנס‬
‫חל״ב‪ ,‬וחלב מפתסן‪.‬‬
‫‪.‬וכל הצורות הקדושות חממנות‬
‫על האמות‪ ,‬ויקזיראל קדושים‬
‫נטלו מגוף האילן ומלבו‪ .‬מה לב‬
‫הדר‪ ,‬פרי הגוף ‪ -‬אף ישראל נטלו‬
‫עץ הדר‪ .‬מה אילן תמר‪ ,‬ענפיו‬
‫' ‪T T “:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫• ‪| T‬‬
‫סביביו ולולבו באמצע ‪ -‬אף‬
‫ישראל נגזלו גוף האילן חזה‪,‬‬
‫קזהוא לבו‪ .‬וכנגד הגוף הוא חוט‬
‫העזךרה באדם‪ ,‬קזהוא עקר הגוף‪,‬‬
‫למה לולב זה כתוב לו לב ‪ -‬אף‬
‫חלב מסור ל״ו‪ .‬ומה ל״ב זה‬
‫קזלעזים וקזהים נתיבות חכמה בו‬
‫‪ -‬אף בכל נתיב מהם צוףה‬
‫שומרת‪ ,‬קזנאמר)בראשית ג( לקזמר‬
‫את ך‪.‬ךך עץ החיים‪.‬‬
‫ומהו)שם( ^קזכן מקדם לגן עדן ?‬
‫ויקזבן באותן נתיבות שקדמו‬
‫לאותו מקום קזנקרא גן וקזקרם‬
‫לכרובים‪ ,‬קזכתוב )שם( ואת‬
‫חכרבים‪ .‬וקזקרם ללהט‪ ,‬קזכתוב‬
‫)שם( את לחט החרב‪ .‬והרי כתוב‬
‫קזמים ואש קךמו‪ ,‬שכתוב )שמא(‬
‫יהי רקיע בתוך חמים‪ .‬וכתוב‬
‫ויקרא אלהים לרקיע קזמים‪.‬‬
‫ומנין לנו שקזמים היו אש?‬
‫קזכתוב)דברים י( כי ה׳ אלהיך אעז‬
‫אכלה הוא‪.‬‬
‫וילןהו לי תרומה‪ .‬כך אמר ה?ןדוש ברוך‬
‫אותה• בתפלותיכם‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫״‬ ‫תרימו ‪• T‬‬
‫‪T‬‬ ‫תרומה ‪:‬‬
‫‪T‬‬ ‫הוא‪ .‬אותה‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬
‫ומי הוא אותו שנדבו לבו להמשך מן העולם‬
‫הזה כבדוהו‪ .‬כי בו אני שמח שיודיע שמי‪.‬‬
‫וממנו ראוי לקחת את תרומתי‪ .‬שנאמר )שמות‬
‫כ״ה( מאת כל איש אשר לדבנו לבו תקחו את‬
‫תרומתי‪ .‬מאותו המתנדב‪ .‬דאמר רבי ךחימאי‪.‬‬
‫צדיקים וחסידים שבלשראל שמרימין אותי‬
‫על כל העולם בזכיותיהן ומהם מתפרנס‬
‫הל״ב‪ .‬והלב מפרנסן‪.‬‬
‫וכל הצורות הקדושות הממנות על האמות‪.‬‬
‫וישראל קדושים נטלו מגוף האילן‬
‫ומלבו‪ .‬מה לב הדר‪ .‬פרי הגוף אף לשראל‬
‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬
‫סביביו‬
‫‪T • :‬‬ ‫ענפיו‬
‫תמר‪T T - .‬‬
‫אילן| ‪: ' T T‬‬
‫• ‪T‬‬ ‫הדר‪T .‬מה‬
‫עץ^ ‪T T‬‬
‫נטלו • •‬
‫‪:T‬‬
‫ולולבו באמצע אף ישראל נטלו גוף האילן‬
‫הזה‪ .‬שהוא לבו‪ .‬וכנגד הגוף הוא חוט‬
‫השדרה באדם‪ .‬שהוא עקר הגוף‪ .‬למה לולב‬
‫זה כתיב לו לב אף הלב מסור ל״ו‪ .‬ומה ל״ב‬
‫זה שלשים ושתלם נתיבות חכמה בו אף בכל‬
‫נתיב מהם צורה שומרת‪ .‬שנאמר )נראשיתג׳(‬
‫לשמר את דרך עץ החלים‪.‬‬
‫ומאי )!רא^ית ג׳( ולשכן מקדם לגן עדן‪ .‬ולשכן‬
‫באותן נתיבות שקךמו לאותו מקום‬
‫שנל^רא גן ושקדם לכרובים‪ .‬ךכהיב )בראעית ג׳(‬
‫ואת הכרבים‪ .‬ושקדם ללהט ךכתיב )נראעיתג׳(‬
‫קדמו‬ ‫את להט החרב‪ .‬והא כתיב דמלם‬
‫דכתיב)!לא^יתא׳( להי רקיע בתוך המלם‪ .‬וכתיב‬
‫וייןרא וייןרא אלהים לרקיע שמלם‪ .‬ומנלן‬
‫דשמלם הוו אש דכתיב)דברים ח כי לל אלהיך אש‬
‫אכלה הוא‪.‬‬
‫צז‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כא חשון‬
‫תרומה ־ קמ״ו ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ח שבט‬
‫ומנין לנו עזעזמים הקןדועז ברוך‬ ‫ומנא לן ךעזמים הקןדועז ברוך הוא דכהיב‬
‫הוא ? ^זכתוב )מלכים־א ח< ואתה‬
‫־ ‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫תקזמע היזמים‪ .‬האם קזלמיה‬

‫‪T •/‬‬
‫)?לבים א׳ ח׳( ואתה תעזמע העזמלם‪ .‬אטו‬
‫מתפלל אל העזמים עזיעזמעו‬ ‫עזלמה מתפלל אל העזמלם עזיעזמעו תפלתו‬
‫תפלתו? אלא ^נקרא עזמם על‬ ‫אלא עזפל^רא עזמם על עזמו‪ ,‬דכתיב )?לביםא׳ח׳(‬
‫עזמו‪ ,‬עזכתוב )מלכים‪-‬אח( העזמים‬
‫ועזמי העזמים לא יכלכלוך‪ .‬הרי‬
‫העזמים ועזמי העזמלם לא ןכלכלוך‪ .‬הוי עזמו‬
‫עמו ע ל הקןדועז ברוך הוא והרי‬ ‫עזל ה?ןדוש ברוך הוא והוי אעז‪ .‬ואמרה לןדם‪.‬‬
‫אע‪ .‬ואמרת קדם? אלא אמר‪,‬‬ ‫אלא‪ ,‬אימא כחם לןדם עזל אותן הצורות עזל‬
‫בחם קךם ע ל אותן הצורות ע ל‬
‫המקום ההוא‪ .‬ומהו כחם? כמו‬
‫כמה דאת‬ ‫‪T:‬‬ ‫כחם‬
‫‪T‬‬ ‫נינהו‬
‫•‪:‬‬ ‫ומאי‬‫‪-‬‬ ‫המקום ‪-‬ההוא‪.‬‬ ‫‪|T -‬‬

‫ענאמר)שמיאל‪-‬אב( אין קרוע כץ‬ ‫אמר)עמואלא׳ב׳( אין קדועז כין כי אין כלתך ואין‬
‫כי אין בלתך ואין צור כאלהינו‪.‬‬ ‫צור כאלהינו‪.‬‬
‫ןשב רבי ברכןה ודרע‪ ,‬מהו‬
‫הלולב עאנו אומדים? אלא לו‬
‫דאמרינן‪,‬‬
‫‪lT‬‬
‫לולב‬
‫‪T‬‬
‫ודרעז‪ ,‬מאי‬ ‫‪T -:‬‬
‫ברכיה‬
‫‪T: T:‬‬
‫רבי‬
‫• •‬
‫ישב‬‫‪77‬‬

‫מסר הלב‪ .‬והיאך? אמר לו‪,‬‬ ‫אלא לו מסר הלב והיאך‪ ,‬אמר ליה‬
‫ע ל ע ה עךים הם‪ ,‬תל״י וגלגל‬ ‫ולכל‬
‫הם‪,‬י תל״י וגלגל ול״ב‪T : ' ,‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫עזרים‬‫עזלעזה ■ד•‬‫‪ - .‬ד‬
‫ואחד ‪:‬ענים‬ ‫אחד ‪T •/ :‬‬
‫ולכל ‪T •/‬‬ ‫ול״ב‪,‬‬
‫עער‪ .‬חזרו העאצח מדן ל״ו‪,‬‬
‫‪T:‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬
‫מנין‬
‫• ‪1- :‬‬
‫העזלעזה‬
‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬
‫חזרו‬
‫‪: T‬‬
‫עעזר‪.‬‬
‫‪T T‬‬
‫ואחד ‪:‬שנים‬ ‫‪T *.• :‬‬
‫אחד‬‫•‪T *.‬‬

‫ובהם נתקים העולם‪ ,‬עכתוב‬

‫‪T ...‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪••• T‬‬
‫הצולם‪ ,‬לכתיב )משלי כ״ה(‬
‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫נתקים‬
‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬
‫ובהם‬ ‫‪.‬‬
‫ל״ו‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪ .‬ך‪..‬‬

‫)משליכה( וצדיק יסוד עולם‪ .‬ענינו‪,‬‬ ‫וצדיק לסוד עולם‪ ,‬תנא עמוד אחד מן הארץ‬
‫עמוד אחד מן הארץ עד לרקיע‬
‫וצדיק עמו‪ ,‬על עם הצדיקים‪,‬‬
‫עד לרקיע וצדיק עזמו‪ ,‬על עזם הצדיקים‪,‬‬
‫ונתגבר‪ .‬ואם לא ‪ -‬מתחלע‪ ,‬והוא‬ ‫ונתגבר‪ .‬ואם לאו מתחלש‪ ,‬והוא סובל כל‬
‫וצדיק‪1‬‬
‫עכתוב ‪ :‬־ •‬‫‪T‬‬ ‫העולם‪,‬‬
‫סובל ‪T‬כל ‪ T T‬׳‬ ‫חלש‪,‬‬
‫‪' T -‬‬
‫ואם‬‫‪•:‬‬
‫עולם‪.‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬העולם‪ ,‬דכהיב וצדיק‪: 1‬יסוד‬
‫יסוד עולם‪ .‬ואם חל ע‪ ,‬לא יוכל‬
‫־‬ ‫׳‬

‫להתקים העולם‪ .‬הלכך אפלו אין‬

‫־ ‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫לא יוכל להתקלם העולם‪ .‬הלכך אפילו אין‬
‫בעולם אלא צדיק אחד‪ ,‬מעמיד‬
‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫ן‬ ‫‪. -‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫■ך‬
‫בעולם אלא צדיק אחד‪ ,‬מעמיד את העולם‪.‬‬
‫■ך‬ ‫■ך‬ ‫‪,,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫■ך‬ ‫ן‬ ‫_ ‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫את העולם‪ .‬לפיכך קחו תרומתי‬ ‫לפיכך קחו תרומתי ממנו תחלה‪ ,‬ואחריו זאת‬
‫ממנו תחלה‪ ,‬ואחריו זאת‬
‫התרומה אער תקחו מאתם‪ ,‬מאת‬
‫התרומה אשר הקחו מאתם‪ ,‬מאת הנעזאר‪.‬‬
‫הנעאר‪ .‬ומהו זהב וכסף ונ ח עת?‬ ‫ומהו זהב וכסף ונחשת‪.‬‬
‫דבר אחר ויקחו לי תרומה ‪-‬‬ ‫ךבר אחר ולקחו לי תרומה ויקחו לי לקדעז‬
‫ויקחו לי לקדע תרומח‪ ,‬עהיא‬
‫יו״ד‪ ,‬והיא עעירי‪ .‬ומנין לנו‬ ‫תרומה‪ ,‬שהיא יו״ד והיא עעזידי‪ .‬ומנלן‬
‫עעעידי ק;ךע? עכתוב )ויקרא כז(‬ ‫דעעזידי קדש‪ ,‬דכהיב )ייקרא כ״ז( העעזירי להלה‬
‫העעירי יהןה ק;ךע‪ ,‬לק;ךע‪ .‬ומהו‬ ‫קדש‪ ,‬לקדש‪ .‬ומאי נעהו קדש דכתיב )יחזקאל‬
‫ק'ךע? עכתוב)יחזקאל מי( וראעית‬
‫כל בכורי כל וכל תרומת כל מכל‬ ‫מ״ס וראעזית כל בכורי כל וכל תרומת כל מכל‬
‫תרומותיכם‪ ,‬עכתוב )תהלים קיא(‬ ‫תרומותיכם‪ ,‬דכהיב )תהלים קי״א(‪.‬ןאעזית חכמה‬
‫ראעית חכמה יךאת ה׳‪ ,‬אין‬ ‫יראת לל‪ ,‬אין חכמה אלא יראת העזם‪) .‬עד כאן‬
‫חכמה אלא יךאת העם‪) .‬עד כאן‬
‫מההשמטות(‪.‬‬
‫מההשמטות(‬
‫וזאת התרומה ‪ -‬הרי נאמר‪,‬‬ ‫ןזאת התרומה‪) ,‬שמות כה( הא אתמר‪ ,‬דכד קךשא‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כא חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ח שבט‬
‫צח‬

‫עכ^התגלה הקןדועז ברוך הוא‬ ‫בדיך הוא אתגלי על טורא ךסיני‪ ,‬כד‬
‫על הר סיני‪ ,‬כעזנהנה ת‪1‬ךה‬
‫אתיהיבת אורייתא ליע‪t‬ראל כעע‪t‬ר אמירן‪ .‬כל‬
‫■ך‬ ‫ן‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,,‬‬ ‫‪,,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪. .‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ליע‪ t‬ךאל בע^|ר אמירות‪ ,‬כל‬
‫אמירה ואמירה עע‪ t‬תה \קול‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪:‬־ •‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬־ •‬
‫קלא‬‫‪T 1-‬‬ ‫וההוא‬ ‫קלא‪,‬י ‪- :‬‬‫‪T 1-‬‬ ‫עביד‬‫ואמירה ‪• T‬‬
‫• ‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫אמירה‬
‫• ‪T‬‬
‫ואותו קול נחלק לקזבעים קולות‪,‬‬ ‫אתפרעז לשבעין לןלין‪ ,‬והוו כלהו נהירין‬
‫וכלם היו מאירים ונוצצים לעיני‬ ‫ונצצין לעינייהו ךלק^ראל כלהו‪ ,‬והוו חמאן‬
‫כל יק‪ t‬ךאל‪ ,‬והיו רואים עין בעין‬
‫את זיו כבודו‪ .‬זהו קזכתוב )שמות‬
‫עלינין בעלינין זיו יל^רא דיליה‪ ,‬הדא הוא‬
‫ס וכל העם ר־אים את הקולת‪.‬‬
‫‪I‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪V‬‬ ‫•‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T :‬‬
‫הקולת‪.‬‬ ‫‪TT‬‬
‫את‬ ‫‪T‬‬
‫רואים‬‫•‬
‫העם‬
‫*‪•.‬‬
‫דכתיב‪,‬י )שמות כ( וכל‬
‫‪- 1:‬‬ ‫• ‪• :‬‬
‫רואים ודאי‪.‬‬ ‫ודאי‪.‬‬ ‫רואים ‪T -‬‬
‫ואותו קול הןה מתרה בכל אחד‬
‫ואחד מיעוךאל ואומר להם‪:‬‬
‫וחד‬‫חד ‪- :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫בכל‬‫אתרי ••ביה ‪T :‬‬ ‫־‬ ‫הוה‬
‫קלא ‪TT‬‬‫‪T 1-‬‬ ‫וההוא‬‫‪ :‬־‬

‫תקבל אותי עליך בכך וכך מצוות‬ ‫מלשראל‪ ,‬ואמר לון‪ ,‬תקבלני עלך‪,‬‬
‫קזבתורה ? ואמרו כן‪ .‬חזר לו על‬ ‫בכך וכך פקודין דבאורייתא‪ ,‬ואמרו הין‪.‬‬
‫ראקזו והתגלגל עליו‪ ,‬והןה מתרה‬
‫בו ואומר לו‪ :‬הקבל אותי עליך‬
‫אהדר ליה על רישיה‪ ,‬ומתגלגלא עליה‪ ,‬והוה‬
‫‪._ . -‬ך‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪7 : :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫••‬ ‫••‬ ‫‪-‬‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬

‫בכך ענקזים קזבהורה ? והןה‬ ‫אתרי ביה‪ ,‬ואמר ליה‪ ,‬הקבלני עלך בכך‬
‫אומר כן‪ .‬אחר כך חזר אותו הקול‬ ‫עונשין דבאורליתא‪ ,‬והוה אמר הין‪ .‬לבתר‬
‫ונקזק אותו בפיו‪ .‬זהו קזכתוב)שיר‬ ‫בפומיה‪ ,‬הדא‬ ‫ונשיק • •ליה‬ ‫ההוא קלא‪,‬‬ ‫אהדר‬
‫■ד ■ד‬ ‫••‬ ‫׳‬‫‪:‬‬ ‫‪T : ' T l -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‪T‬‬ ‫‪1: -‬‬
‫א( יעזקני מנקזיקות פיהו‪.‬‬
‫ואז כל מה עזהיו רואים יעזראל‬
‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T V‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬
‫הוא דכתיב‪) ,‬שיר השירים א( לשקני מנשיקות פיהו‪.‬‬
‫באותו ןמן‪ ,‬היו רואים בתוך אור‬ ‫וכדין כל מה דהוו חמאן ישראל בההוא‬
‫אחד קזקבל כל אותם האורות‬ ‫זמנא‪ ,‬הוו חמאן גו חד נהורא‪ ,‬דקביל‬
‫מקזהוקקים‬ ‫והיו‬ ‫האחרים‪,‬‬
‫לךאות‪ .‬אמר להם הקדוקז ברוך‬ ‫כל אינון נהורין אחרנין‪ ,‬והוו תאבין למחמי‪.‬‬
‫הוא‪ :‬אותו האור קזךאיתם בהר‬ ‫אמר לון קךשא בריך הוא‪ ,‬ההוא נהורא‬
‫סיני קזקבל כל אותם גוני האורות‬
‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪.‬ן‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ךחמיתו בטורא ךסיני‪ ,‬דקביל כל אינון גווני‬
‫ותקזוקתכם עליו‪ ,‬תקבלו אותה‬
‫ותקחו אותה אליכם‪ ,‬ואותם‬
‫נהורין‪ ,‬ותיאובהא דלכון עליה‪ ,‬תקבלון לה‬
‫גונים קזהיא מקבלת‪ ,‬אלה הם‬ ‫ותסבון לה לגבליכו‪ ,‬ואינון גוונין דאיהי‬
‫זהב וכסף ונתקזת וגו׳‪.‬‬ ‫מקבלא‪ ,‬אלין אינון זהב וכסף ונחשת וגו׳‪.‬‬
‫דבר אחר יעזקני מנקזיקות פיהו‬
‫‪ -‬מה ראה קזלמה המלך קזהכניס‬
‫דבר אחר ישקני מנשיקות פיהו‪ ,‬מאי קא‬
‫דברי אהבה בין העולם העליון‬ ‫חמא שלמה מלכא‪ ,‬דאיהו אעיל מלי‬
‫‪. . .‬‬ ‫■ך‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫_ ‪ . .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‪.‬ך‬

‫וראקזית‬ ‫התחתון‪,‬‬ ‫לעולם‬ ‫תהאה‪,‬‬

‫׳‬ ‫— ‪T T‬‬
‫לעלמא‬
‫‪T:T:‬‬
‫עלאה‬
‫•‪TT‬‬
‫עלמא‬
‫‪T:T‬‬
‫בין‬
‫** ‪1‬‬
‫דרחימו‬
‫*‪*:‬‬
‫ההקזבחת קזל האהבה קזהכניס‬
‫ושירותא ךתושבחתא דרחימו ךאעיל‬
‫ביניהם הוא יעזקני? אלא הרי‬
‫פךקזוה וכך הוא‪ ,‬קזאין אהבה ^ל‬ ‫בינייהו‪ ,‬ישקני איהו‪ .‬אלא הא אוקמוה והכי‬
‫‪.‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬ן‬ ‫■ד‬ ‫■ן‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. |..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪:‬‬

‫דבקות רוח ברוח פרט לנקזיקה‪,‬‬ ‫איהו‪ ,‬ךלית ךחימו לךביקות דרוחא)דףקמ״וע״ב(‬
‫ונקזיקה היא בפה‪ ,‬קזהיא מבוע‬ ‫ברוחא‪ ,‬בר נשיקה‪ .‬ונשיקה בפומא‪ ,‬דאיהי‬
‫^לו‪.‬‬ ‫והמוצא‬ ‫קזל הריח‬
‫וכקזנוקזקים זה לזה‪ ,‬נךבקות‬ ‫מבועא ךרוחא‪ ,‬ומפקנו דיליה‪ .‬וכד נשקין זיא‬
‫צט‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כא חשון‬
‫תרומה ־ קמ״ו ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ח שבט‬

‫לדא‪ ,‬מתזיבלןן רוחץ אלין באלין‪ ,‬והוו חד‪.‬‬

‫הרוחות אלה באלה ונהיים אחד‪,‬‬
‫ואז זוהי אהבח אחת‪.‬‬
‫בספרד ^ל רב המנונא סבא‬
‫וכדין איהו ךחימו חד‪.‬‬
‫אמר‬
‫קדמאה‪ ,‬הוה ‪- T‬‬
‫הךא׳‪:‬צון היה אומר על הפסוק‬ ‫סבא ‪T T : | -‬‬
‫‪TT‬‬‫המנונא ‪TT‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫דרב ־ ‪:‬‬‫בספרא ‪ :‬־‬
‫‪7: * :‬‬
‫על האי ל^רא‪ ,‬נעזיקה דרחימו‬
‫הזה‪ ,‬נקזיקה קזל אהבה מתפעזטת‬
‫לאךבע רוחות‪ ,‬ואךבע רוחות‬
‫אתפעזט לארבע רוחין‪ ,‬וארבע רוחץ מתזיבלןן‬
‫נדבקות כאחד‪ ,‬והן בתוך סוד‬
‫כחדא‪ ,‬ואינון גו ת א ךמהימנותא וסלקין‬
‫האמונה‪ ,‬ועולות באךבע אותיות‪.‬‬
‫בארבע אתוון‪ ,‬ואינון אתוון דעזמא לןדיעזא‬
‫ואותן האותיות קזל העזם הקדו׳ט‬
‫תלויים בהם‪ ,‬ועליונים ותחתונים‬
‫תלי בהו‪ .‬ועלאין ותהאין תלןין בהו‪.‬‬
‫תלויים בהם‪ ,‬ותקזבחת קזיר‬
‫ותושבחתא ךעזיר העזירים תלי בהו‪ .‬ומאן‬
‫העזירים תלדה בהם‪ .‬ומה הוא ?‬
‫איהו‪ .‬אהב״ה‪ .‬ואיפון ךתיכא עלאה‪ .‬ואיפון‬
‫אהב״ה‪ .‬והן מךכבה עליונה‪ .‬והם‬
‫חברות וךבקות וקזלמות הכל‪.‬‬
‫אלו האותיות הץ אךבע רוחות‪,‬‬
‫דכלא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫ושלימו ‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫ודבקותא‬
‫‪T 1‬‬ ‫חברותא ‪:‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬

‫אלץ אתוון‪ .‬ארבע רוחין איפון‪ .‬ואיפון רוחין‬

‫והן רוחות ^ל אהבה וקזמחה ^ל‬
‫כל איברי הגוף בלי עצב כלל‪.‬‬
‫בלא‬ ‫גופא‬ ‫דכל ־שייפי‬ ‫וחדוה‬ ‫דרחימו‬
‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫* ‪* :‬‬
‫אךבע רוחות הן בנקזיקה‪ ,‬כל‬
‫אחת ואחת כלולח בחבךהה‪.‬‬
‫עציבו כלל‪ .‬ארבע רוחין אינון בנשילןה‪ .‬כל‬
‫חד וחד כליל בהבריה‪ .‬וכד האי רוחא כליל‬
‫וכקזהרוח הזו כל ^ ה באחרת‪,‬‬
‫ואותה אחרת כל ^ ה בזה‪ ,‬נעעזות‬
‫באחרא‪ .‬וההוא אחרא כליל בהאי‪ .‬אתעבידו‬
‫קותי רוחות כאחת‪ ,‬ואז מתחברות‬
‫בךבקות אחת‪ ,‬והן אךבע‬
‫תרץ רוחין כחדא‪ .‬וכדין מתחברן בךביקו‬
‫בקזלמות‪ ,‬ונובעות זו מזו‬‫חד‪ ,‬איפון ארבע בשלימו‪ .‬ונבעין דא בדא‪,‬‬
‫ונכללות זו בזו‪.‬‬ ‫בדא‪.‬‬ ‫ואתכלילו ‪T‬דא‬
‫‪T:‬‬ ‫‪* : : * :‬‬
‫וב ^סהפע‪ 1‬ס‪1‬ר‪)1‬ףכשנפךד‪1‬ת(‪ ,‬נעעזה‬
‫וכד מתפשטן‪) ,‬נ״א מ™!( אתעביד מאיפון‬
‫מאותן אךבע רוחות פוי אחד‪,‬‬
‫ארבע רוחץ חד איבא‪ ,‬ואיהו רוחא‬
‫והוא רוח אחת הכל ^ ה מאךבע‬
‫רוחות‪ ,‬וזה ע ^ ה ובוקע ךקיעים‪,‬‬
‫חדא ךכליל מארבע רוחץ‪ .‬ודא סליק ובקע‬
‫עד קזעולה ויוקזב אצל היכל אחד‬
‫האהבה‪: ,‬והוא‬
‫׳‬ ‫‪:‬־‬‫‪T‬‬ ‫־‬
‫היכל‬
‫‪-‬‬‫‪T‬‬
‫רקיעין‪ .‬עד דסליק דתיב לגבי חד היכלא‪.‬‬
‫עזנקרא‬
‫‪.|. . ..‬ך‬

‫דאתקרי היכלא דאהבה‪ ,‬ואיהו היכלא דכל‬

‫ההיכל קזכל אהבה תלדה בו‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך ■ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫ואותה רוח כך נקראת ‪ -‬אהבה‪,‬‬

‫ךחימו תלןא ביה‪ .‬וההיא רוחא הכי אקרי‬
‫וכקזרוח זו עולה‪ ,‬מתעוררת‬
‫אתער לההוא‬
‫לאותו היכל להתחבר למעלה‪.‬‬ ‫‪- : • 1‬‬
‫סליק‬ ‫‪•T‬‬
‫רוחא‬
‫‪T‬‬
‫אהבה‪ ,‬וכד ‪-‬האי‬
‫ארבע אותיות הן אצל אךבע‬ ‫היכלא‪ ,‬לאתחברא לעילא‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫_‬ ‫^‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬

‫רוחות‪ ,‬והן אהבה‪ ,‬והפרי קזלהן‬

‫אךבע אתוון אינון‪ ,‬לגבי ארבע רוחין‪ .‬ואיפון‬
‫אהבה‪ .‬כקזמתחברות זו בזו‪ ,‬מןד‬
‫אהבה‪ .‬ואיבא ללהון אהבה‪ .‬כד‬
‫מתעורר זה בצד זה וזה בצד זה‪.‬‬
‫מתחברן דא בדא‪ ,‬מיד אתער זיא בסטר דא‬
‫א׳‪ .‬מןד יוצא ה׳ ומתחבר בא'‪,‬‬
‫נךבק בךבקות באהבה‪ .‬ונעעזות‬
‫ודא בסטר דא‪ .‬א׳‪ .‬מיד נפיק ה׳‪ ,‬ואתחבר‬
‫)ומתעוררות( ׳טתי אותיות אחרות‪ ,‬ב׳‬
‫בא׳‪ ,‬מהדבק בךביקו ברחימו‪ .‬ואתעבידו)נ״א‬
‫ואתערס הרין אתוון אחרנין‪ ,‬ב׳ ה׳‪ ,‬ואתכלילו רוחין ברוחין בךביקו‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כא חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ח שבט‬
‫דרחימו‪ ,‬ופרחין אלין אתוון מנייהו‪ ,‬בההוא ה׳‪ ,‬ונכללות רוחות ברוחות‬
‫‪:‬‬ ‫‪T : • :‬‬ ‫׳‬

‫בךבקות קזל אהבה‪ ,‬ופוךחות‬

‫סל׳ז האותיות הללו באותה רוח‬
‫רוחא ך ^י ק‪ ,‬ומתעטרן ביה כךלןא ןאו־ת‪.‬‬
‫עזעולה‪ ,‬ומתעטרות בו כראוי‪.‬‬
‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬
‫כיון דאזיל וסליק ההוא אהבה עזלימא‪,‬‬
‫־‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬

‫כלילא בכל אינון ארבע רוחין‪ ,‬פגע כיון עזהולכת ועולה אותה אהבה‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••• •••‬ ‫•••‬ ‫•• ‪ 7‬ן‬

‫קזלמה‪ ,‬כלולה בכל אותן אךבע‬

‫רוחות‪ ,‬פוגקזת בממנה אחד‬
‫אלף‬
‫*‪1*.• *.‬‬
‫ממנא ־על‬ ‫‪TT :‬‬
‫רברבא‪• ,‬די‬
‫׳‬ ‫‪T :: -‬‬
‫עלאה‬‫• ‪TT‬‬
‫ממנא‬
‫‪TT :‬‬
‫בהד‬‫‪ :‬־‬

‫ותקזע מאה ותקזעין רקיעין‪ .‬ואיהו ממנא על עליון גדול קזממנה על אלף‬
‫נגידו ךתליסר נהרי אפרסמונא דכןא‪ ,‬דנגזיא ותקזע מאות ותקזעים רקיעים‪,‬‬
‫והוא ממנה על ה^פע קזל קזלקזה‬
‫עעזר נהרות אפרסמון זף קזעזופע‬
‫מ ת א ךטלא דלעילא‪ .‬וההוא נגידו אתקרי‬
‫העליון‪ ,‬ואותו‬ ‫מלם רבים‪ .‬כיון ךפגע לגבי ההוא רב מעזמין מסוד קזל‬
‫קאים לגביה‪ ,‬ולא יכיל לאעכבא ליה‪ ,‬ואעבר הקזפע נקרא מים רבים‪ .‬כיון‬ ‫‪.. — .‬ך —‬ ‫‪7‬‬ ‫‪..‬‬ ‫■ך ■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪* |T‬‬

‫קזפוגעז לאותו גדול המחנות‬

‫עומד אצלו‪ ,‬ולא ןכול לעכב‬
‫בהו עד דאעיל לגבי היכל אהב״ה‪.‬‬
‫על דא אמר שלמה‪ ,‬בסיום שבחיה‪) ,‬שיר השירים אותו‪ ,‬ועובר בהם עד קזנכנס‬
‫להיכל האהבה‪.‬‬ ‫ח( מלם רבים לא יוכלו לכבות את האהבה‪.‬‬
‫ועל זה אמר קזלמה בסיום קזבחו‪,‬‬
‫מים רבים לא יוכלו לכבות את‬
‫מלם רבים ‪ :‬אלין מלם עלאין ךעדיל ג‪)1‬ס״אמגס‬
‫טלא עלאה‪ .‬ונהרות לא ישטפוה ‪ :‬אלין אינון האהבה‪ .‬מים רבים ‪ -‬אלו מים‬ ‫‪1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ד‬ ‫‪ ■.‬ך‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬

‫נהרי אפרסמונא דכלא‪ ,‬דאיפון תליסר‪ .‬ההוא עליון קזעזופעים תוך )נלתוף( הטל‬
‫העליון‪ .‬ונהיות לא יקונזפוה ‪-‬‬
‫ודא אלה הם נהרות אפךסמון זך‪,‬‬ ‫יי׳‪T : ,‬‬
‫קדם ‪ T:‬׳‬ ‫מן ‪TlT:‬‬
‫דשליח • ‪1‬‬
‫מלאכא ‪- • T :‬‬ ‫איהו ‪T T : -‬‬ ‫ממנא *‬
‫‪T T :‬‬

‫קזהם קולקזה עקור‪ .‬אותו ממנה‬ ‫למארידזירזא‬ ‫כתרין‬ ‫דקשיר‬ ‫משרלין‬ ‫רב‬ ‫איהו‬
‫אכתריא״ל‪ ,‬מעטר עטרין למאריה‪ ,‬בשמא הוא מלאך קזליח מלפני ה׳‪ ,‬וזהו‬
‫גדול המחנות ^קוקזר כתרים‬
‫לרבונו‪ ,‬סוד קזל אכתריא״ל‪,‬‬
‫צבאות‪.‬‬ ‫יה ‪T :‬‬ ‫יהוה ‪T‬‬
‫מחקקא‪T : ,‬‬
‫׳‬ ‫‪| T |T‬‬ ‫גליפא ‪:‬‬
‫‪T • :‬‬

‫כיון ךאעיל לגבי היכל )נ״א ךאזיל וסליק ההיא( אהבה‪ ,‬מעטר העטרות לרבונו בקזם‬
‫מגלף מחקק‪ ,‬יהרה ןה צבאות‪.‬‬
‫כיון ^נכנס להיכל )שהולר ועולה‬
‫אתער ךחימי תשיקין עלאין‪ ,‬דכתיב‪,‬‬
‫)בראשית כט( ולשק לעקב לרחל‪ ,‬למהוי נשיקין אותה( האהבה‪ ,‬מתעורךת אהבה‬
‫דרחימו עלאה כךקא לאות‪ ,‬ואיפון נשיקין קזל נקזיקות עליונות‪ ,‬קזכתוב‬
‫שירותא ךאתערו דכל ךחימו‪ ,‬ואתזיבקותא )בראשית כט( ויעזק ועקב לרחל‪,‬‬
‫להיות נקזיקות קזל אהבה עליונה‬
‫שירותא כראוי‪ .‬ואותן נקזיקות ראקזית‬ ‫וקשורא דלעילא‪ .‬ובגין כך‬
‫ההתעוףרות ^ל כל אהבה‪,‬‬ ‫ישקני‪.‬‬
‫• ‪• 1•• T‬‬
‫דשירתא ‪T‬דא •איהו‬ ‫‪T T • :‬‬
‫דתושבחתא‬
‫‪T : —:‬‬ ‫‪:‬‬
‫מאן לשקני‪ .‬ההוא ךסתים גו סתימו עלאה‪ .‬והתדבקות וק׳טר קזלמעלה‪.‬‬
‫ומעזום כך ראקזית התקזבחת ^ל‬
‫עזירה זו הוא יעזקני‪.‬‬
‫• ‪•• 7‬ו ­‬
‫ואי תימא‪ ,‬סתימא ךכל סתימין ביה‬
‫‪7‬‬ ‫•‬

‫תללין נשיקין ונשיק לתהא‪ .‬תא חזי‪ ,‬סתימא מי יקזקני? אותו הנסתר תוך‬
‫ךכל סתימין‪ ,‬לית מאן דלדע ליה‪ ,‬ואיהו גלי הסתר העליון‪ .‬ואם תאמר קזנסתר‬
‫כל הנסתרים בו תלויות הנ׳טיהות‬
‫ונועזק למטה ‪ -‬כא וךאה‪ ,‬נסתר כל הנסתרים אין מי עזמכיר אותו‪ ,‬והוא גלה ממנו א‪1‬ר אחד‬
‫דקיק ונסתר קזלא התגלה‪ ,‬רק בקוביל אחד דקיק עזהתפעזט מתוכו‪ ,‬והוא אור עומאיר לכל‪ ,‬וזו‬
‫הא‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כב חשון‬
‫תרומה ־ קמ״ו ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ח שבט‬
‫כל הס‪ 1‬ד‪ 1‬ת‬ ‫התעוךרות‬ ‫מניה נהירו חד דקיק סתים‪ ,‬ךלא אתגלי בר‬
‫העליונים‪ .‬והוא נכ!הר‪ .‬לפעמים‬
‫נסתר‪ ,‬לפעמים גלוי‪ ,‬ואף על גב‬
‫בחד שביל זיקיק דאתפקזט מגויה‪ ,‬ואיהו‬
‫עזלא התגלה כלל‪ .‬והתעוךרות‬ ‫רזין‬
‫‪|• T‬‬ ‫דכל‬‫ודא אתערו ‪T :‬‬ ‫לכלא‪T: .‬‬
‫‪T :‬‬ ‫דנהיר‬
‫נהירו ‪• T :‬‬
‫‪•:‬‬
‫העליה ^ל הנעזיקות תלויים בו‪.‬‬ ‫עלאין‪ .‬ואיהו סתים‪ .‬לזמנין סתים‪ ,‬לזמנין‬
‫ומתוך עזהוא נסתר‪ ,‬ראעזית‬
‫ההקזבהת היא בדרך נסתר‪.‬‬
‫אתגליא‪ .‬ואף על גב ךלא אתגליא כלל‪.‬‬
‫ואם בו תלויים‪ ,‬מה רוצה ועקב‬ ‫ואתערו ךסליקו ךנשיקין ביה הליין‪ .‬ומגו‬
‫כאץ‪ ,‬עזהלי בו תלויות הנקזיקות?‬ ‫דתושבחהא בארח‬ ‫‪T : - :‬‬ ‫שירותא ‪:‬‬
‫‪T‬‬ ‫סתים‪,‬‬‫■ד•‬ ‫דאיהו‬
‫‪. .‬‬ ‫״‬ ‫‪y‬‬
‫אלא ודאי כך הוא‪ .‬יעזקני‪ ,‬אותו‬
‫הנסתר למעלה‪ .‬ובמה? באותה‬
‫סתים •איהו‪.‬‬ ‫‪• T‬‬

‫המךכבה )?לנורה( העליונה ׳ןכל‬ ‫ואי ביה הליין מה בעי יעקב הכא‪ ,‬דהא ביה‬
‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬ ‫|‬ ‫‪.‬ך‪..‬‬ ‫_‬ ‫|‬ ‫_ ‪. .‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪. .‬‬

‫הגונים תלויים ומתחברים בה‪.‬‬ ‫הלןין נשיקין‪ .‬אלא וזיאי הכי הוא‪ .‬לשקני‪,‬‬
‫וזהו ץעקב‪ ,‬כמו קזאמלנו‪ ,‬דבקות‬
‫להךבק במלך בבץ קזלו הוא‪ .‬ועל‬
‫ובמה‪) .‬דף קמ״ז ע״א(‬ ‫‪T :‬‬
‫לעילא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫דסהים‬
‫‪• T :‬‬
‫‪-‬ההוא‬
‫זה כתוב מנקזיקות פיהו‪.‬‬ ‫בההוא רתיכא )נ״אמצעא( עלאה‪ ,‬דכל גוונין‬
‫כי טובים דודיך‪ ,‬חזר לעזמען‬ ‫הלןין ומתחברן ביה‪ .‬והאי איהו יעקב‪ .‬כמה‬
‫קזמאיר ללבנה מתוך האור ^ל‬
‫אותן מנורות עליונות‪ ,‬והוא נוטל‬
‫דאמרינן‪ ,‬דביקותא לאתזיבקא במלכא בברא‬
‫את האור ע ל כלם ומאיר ללבנה‪.‬‬ ‫ליליה הוא‪ .‬ועל דא כתיב )שיר השירים א( מנשיקוה‬
‫ואותם נרות)?שיקלת( עליונים‪ ,‬והוא‬ ‫פיהו‪.‬‬
‫נוטל האור ע ל כלם ומאיר‬
‫ללבנה‪ .‬ואותם הנרות עמזדוגים‬ ‫כי טובים דודיך‪ ,‬אהדר לגבי שמשא‪ ,‬דאנהיר‬
‫בו‪ ,‬מאיזה מקום מאירים? חזר‬ ‫לה לסיהרא‪ ,‬מגו נהירו דאינון בוצינין‬
‫ואמר מץיץ‪ ,‬מאותו זין המעמר‪,‬‬ ‫עלאין‪ ,‬ואיהו נטיל נהורא לכלהו‪ ,‬ואנהיר‬
‫מאותו ץיץ עהוא ע מ ח ת כל‬
‫העמחות‪ .‬ומיהו אותו היין‬
‫לסיהרא‪ .‬ואינון בוצינין )נ״א נ‪2/‬ייויז( עלאין‪.‬‬
‫ענותן חיים ועמחה לכל? זה‬ ‫ואיהו נטיל נהורא לכלהו‪ ,‬ואנהיר לסיהרא‬
‫אלהים חיים‪ ,‬ןין ענותן חיים‬ ‫ואינון בוצינין דמזדווגין ביה‪ ,‬מאן אתר‬
‫וחדוה לכל‪.‬‬
‫עוד מןין ‪ -‬מאותו עם ענקךא‬
‫נהרין‪ .‬הדר ואמר מןלן‪ ,‬מההוא ןץ דמנטרא‪,‬‬
‫יהו״ה‪ .‬זהו ןיץ ע ל עמחה‪ ,‬ע ל‬ ‫מההוא ןין לאיהו חלוה לכל חלוון‪ .‬ומאן‬
‫אהבה‪ ,‬ע ל רחמים‪ ,‬ומזה כלם‬ ‫איהו ההוא ןין‪ ,‬לןהיב חיין וחלוה לכלא‪ .‬לא‬
‫מאירים ועמחים‪ .‬באו חחברים‬
‫ו נ ^ ^ ק ו ה ו ב ר א׳!‪1‬ז‪) . 1‬כשהגיעו אל דבי‬
‫אלהים חןים‪ ,‬ןין‪ ,‬לןהיב חןין וחלוה לכלא‪.‬‬
‫שכלעון‪ ,‬סדרו הדברים לפניו(‪.‬‬ ‫תו מןץ‪ ,‬מההוא שמא לאלןרי יהו״הי לא‬
‫ב כ ה רבי עזמעון ואמר‪ ,‬ידעתי‬ ‫איהו ןין לחלוה ללחימו לרחמי‪ ,‬ומן לא‪,‬‬
‫ודאי ערוח קדועה עליונה‬
‫מכ עכ ע ת )?לנ^נעת( בכם‪ .‬אע‪.‬רי‬ ‫כלהו נהירין וחלאן‪ .‬אתו חברןיא ונשיקו ליה‬
‫הדור חזה‪ ,‬עהרי לא יהיה כדור‬ ‫בלישיה‪) .‬כדמטולגכידרכי עמע‪1‬ןסךרומיליןקפיה(‪.‬‬
‫בכה רבי שמעון‪ ,‬ואמר‪ ,‬ידענא ודאי דרוחא חזה עד עיבא מלך חמעיח‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— T‬‬ ‫'‬ ‫—‬ ‫‪T : ' l‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫• •‬ ‫‪7 7‬‬

‫קדישא עלאה קא מכשכשא)י׳אמנצצא( בכו‪ ,‬זכאה דרא דא‪ ,‬דהא לא‬

‫‪T‬‬ ‫' ‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫' ‪T T -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ . .‬ז‬ ‫‪.‬ך|‬ ‫‪..‬ך‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כב חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ח שבט‬
‫הב‬

‫יהא כדרא דא‪ ,‬עד זמנא דייתי מלכא מעזיחא‪.‬‬

‫עזהרי ההורה חוזרת ליעזנה‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪. . . . .‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T :‬‬

‫אקזרי הצדיקים בעולם הזה‬

‫ובעולם הבא‪.‬‬
‫דהא אודייתא אתהדרת לעתיקותהא‪ .‬זפאין‬
‫אינון צדיקןא בעלמא דין ובעלמא ךאתי‪.‬‬
‫וזאת התרומה אעזר הקהו מאתם‪.‬‬
‫פסוק ‪•/‬זה‬
‫\‬ ‫אמר‪T ,‬‬ ‫ןזאת התרומה אשר תקהו מאתם‪) .‬שמות כה(‬
‫אלעזר ‪ TT‬־ ׳‬
‫‪T : •/‬‬ ‫רבי‬
‫־ •‬
‫פךעזוהו‪ ,‬וסודות עזלו הרי נאמרו‪.‬‬
‫רבי אלעזר אמר‪ ,‬האי ל^רא או?ןמוה‪,‬‬
‫אבל )פשט( סוד הכתוב כך למדנו‪,‬‬
‫ורזין דיליה הא אתמר‪ .‬אבל)®עטא( רזא דלרא‬
‫והפסוקים קקזים‪ ,‬קזאם הם בסוד‬ ‫‪:‬ח־‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T —:‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬

‫הכי אוליפנא‪ ,‬ולןשןין ל^ראי‪ ,‬דאי אינון בתא‬

‫קזלמטה ‪ -‬קקזים זה על זה‪ ,‬ואם‬
‫הם בסוד קזלמעלה ‪ -‬אינם באור‪.‬‬
‫דלתהא קשיין אהדדי‪ .‬ואי בתא דלעילא לאו‬
‫) א ל א ב ף הו א( דבר אל בני י^טראל‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫—‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫— | ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪— :‬‬

‫אינון בנהירו‪) .‬א^א הכי הוא( דבר אל בני לשראל‬

‫ויקחו לי תרומה ‪ -‬יפה‪ .‬תקחו את‬
‫וללןהו לי תרומה שפיר‪ .‬ה?ןהו את תרומתי‬
‫תרומתי ‪ -‬קעזה‪ .‬וזאת התרומה‬
‫אקזר תקחו מאתם ‪ -‬קקזה‪ ,‬וזה‬
‫?!שלא‪ .‬וזאת התרומה אשר ה?ןחו מאתם‬
‫)ודאי( הכל‪ ,‬מעלה ומטה כאחד‪.‬‬
‫לשיא ודא )ס״אוויאי( כלא‪ ,‬עילא ותתא כהדא‪.‬‬
‫אלא כך הוא ‪ :‬ויקחו לי תרומה‬ ‫— ‪T —:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫|‬ ‫—‬

‫‪ -‬מי? בני יקזךאל‪ .‬מאת כל איען‬

‫אלא הכי איהו‪ ,‬וי?ןחו לי תרומה‪ .‬מאן‪ .‬בני‬
‫‪ -‬אלה מלאכים עליונים למעלה‪,‬‬
‫לשראל‪ .‬מאת כל איש‪ :‬אלין מלאכין‬
‫מעזום קזעליהם היא תרומה‪,‬‬
‫עלאין לעילא‪ ,‬בגין דעליהון איהי תרומה‪,‬‬
‫הרמה קזהם מרימים אותה תמיד‬
‫למלך העליון‪ ,‬קזהרי הם מעלים‬
‫ארמותא דאיפון ארימו לה תדיר לגבי מלכא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• t‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‪T‬‬
‫אותה תמיד למלך העליון‪.‬‬
‫עלאה ךהא איפון סלקין לה הדיר‪ ,‬לגבי‬
‫וכקזי^ךאל צדיקים‪ ,‬הם לוקחים‬
‫אותה מהם ומורידים אותה‬‫מלכא עלאה‪ .‬וכד לשראל זכאין‪ ,‬איפון נטלין‬
‫למטה‪ .‬זהו קזכתוב מאת כל איען‬
‫לה מפליהו‪ ,‬ונחהין לה לתהא‪ ,‬הדא הוא‬
‫אקזר ידבנו לבו‪ .‬ומי הם ? אותם‬
‫לכתיב‪ ,‬מאת כל איש אשר ידבנו לבו‪.‬‬
‫הארבעה עזהרימו אותה למעלה‪,‬‬
‫ומאן אינון‪ .‬אינון ארבע דארימו לה לעילא‪.‬‬
‫עזאותו לב התרצה בהם‪ .‬ואותה‬
‫תרומה היא זקופה עליהם‪.‬‬
‫•••‬ ‫‪•• -:‬‬ ‫דההוא לב אתרעי בהו‪ .‬וההיא תרומה‪ .‬איהי‬
‫‪T‬‬ ‫‪1 :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ואף על גב קזהיא עומדת עליהם‬

‫ומנחת על גביהם ‪ -‬הקחו‪ ,‬תקחו‬
‫זלפא עלייהו‪.‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T I: -‬‬

‫אותה מהם להורידה למטה‪.‬‬‫ואף על גב דאיהי קלימא עלייהו‪ ,‬ומנחא‬

‫ובמה? בזמן הזה ‪ -‬באותם‬‫על גבליהו‪ .‬ה?ןהו‪ :‬תסבון לה מנליהו‬
‫בתפלות‬ ‫כעזרים‪,‬‬ ‫מעעזים‬
‫מצוות‬ ‫לעעזות‬ ‫לנחתהא לתהא‪ .‬ובמה‪ .‬בזמנא דא‪ ,‬באיפון‬
‫ובבקעזות‪,‬‬
‫עובךין דכשראן‪ ,‬בצלותין ובבעותין‪ ,‬למעבד‬
‫התוךה‪ .‬באותו ןמן ‪ -‬באותם‬
‫גונים הנראים למטה כמו‬ ‫פקודי אורייתא‪ .‬בההוא זמנא‪ ,‬באיפון‬
‫קזלמעלה‪ ,‬באותן עבודות )אחרות(‪.‬‬
‫גוונין דאתחזלין לתתא כגוונא דלעילא‪,‬‬
‫ואותם גונים מוקזכים למטה‬
‫־ ‪• T:‬‬
‫באיפון פולחנין )אחרניז•( ואיפון גוונין אמשכאן‬
‫אותה התרומה‪ ,‬ומנצחים הגונים‬
‫‪ :‬־ ‪• :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫קזלמטה את אותם הגונים‬ ‫לתהא ההוא ארמותא‪ ,‬ונצחן גוונין דלתתא‪,‬‬

‫אותם‬ ‫ומועזכים‬ ‫^ מ ע ל ה‪,‬‬
‫‪T‬‬
‫לאינון גוונין דלעילא‪ ,‬ומשכין לון גוונין‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫־ ‪T :‬‬

‫אלין‪ ,‬ליגוונין עלאין‪ ,‬ועיילין אלין באלין‪ ,‬ואתעבידו אלין גופא‬

‫הג‬ ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כב חשון‬
‫תרומה ־ קמ״ז ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ט שבט‬
‫הגונים הללו לגובים עליונים‪,‬‬
‫׳‬ ‫•‬ ‫‪: •/‬‬ ‫• ‪• T:‬‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫־ ‪• T:‬‬ ‫לאלין‪ ,‬ועל דא ת?ןחו מאתם כתיב‪.‬‬
‫ונכנסים אלו באלו‪ ,‬ונעע‪t‬ים אלו‬
‫גוף לאלו‪ ,‬ועל זה כתוב תקחו‬
‫זהב דאתכליל בגבריאל‪ ,‬זהב לעילא‪,‬‬
‫'‬ ‫‪T • • :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ן‪.‬ן‬

‫מאתם‪.‬‬ ‫גברי״ אל נטיל ליה לתהא‪ .‬ושבעה זיני‬

‫זהב עזנכלל בגבריאל‪ ,‬זהב‬ ‫זהב אתפרשאן לתהא מן דא‪ .‬וכסף לעילא‪,‬‬
‫למעלה‪ ,‬גבריאל נוטל אותו‬
‫למטה‪ .‬ועזבעה מיני זהב נפרדים‬
‫ואתכליל במיבאל לתהא‪ ,‬ושריא דא על דא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫למטה מזה‪ .‬וכסף למעלה‪ ,‬ונכלל‬ ‫ונהשת לעילא‪ ,‬ונפלןא מן זהב‪ ,‬בגין ןיזהב‬
‫במיכאל למטה‪ ,‬ועזורה זה על זה‪.‬‬ ‫ואשא ברזא חדא קלימין ואזלין‪ ,‬אשא אפיק‬
‫ונחעזת למעלה‪ ,‬ויוצאה מזהב‪,‬‬
‫׳‬ ‫• ‪TT‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T :‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪:‬‬
‫נהשת‪ .‬ומחילא ותקפא דא‪ ,‬אתבדרן )נ״א אהעתן(‬
‫מעזום עזזהב ואעז עומדים בסוד‬
‫אחד והולכים‪ ,‬אעז מוציאה‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪..‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪- ..‬ך‬
‫נחשים שרפים דנפקי מאשא‪ .‬ועל דא‪ ,‬נחשת‬
‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫■ד‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫‪. .‬ן‬ ‫_ ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫נחעזת‪ .‬ומכה והיזלןף הזה‬ ‫איהו סומקא כאשא ואתכליל באורי״אל )נ״א‬
‫••‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪lT‬‬ ‫‪T‬‬
‫קזרפים‬ ‫נחעזים‬ ‫מתפזרים‬
‫עזיוצאים מאעז‪ ,‬ולכן נחעזת‬
‫ניייא״ל( ואתעביד דא גופא לגבי דא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫אדמה כאעז ונכללת באודיא״ל‪,‬‬ ‫ותכלת שריא בדא ובדא‪ ,‬בנהשת ובזהב‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪T‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫— ‪:‬‬ ‫‪* . • • • :‬‬

‫ונעקזה זה גוף לזה‪.‬‬ ‫ובגין ךאתהקף בתרין סטרין‪ .‬תכלת‬

‫ו תכל ת עזורה בזה ובזה‪ ,‬בנתעזת‬
‫•••‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫׳‬

‫ובזהב‪ ,‬ומעזום עזמחזיק בעזני‬

‫‪••• T‬‬ ‫‪•/ T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•• ‪•/‬‬ ‫‪:‬‬
‫איהו תקיפא‪ ,‬ולית מאן דשלטא עליה לחלץ‪,‬‬
‫צדדים‪ .‬התכלת הוא תקיף‪ .‬ןאין‬ ‫דאיהו כרסייא דדינא לשריא ביה דינא‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫מי עזעזולט עליה לחיים‪ ,‬עזהיא‬ ‫תקיפא‪ ,‬ודא איהו ב״ו א״ל ב״ו א״ל דכתיב‪,‬‬
‫כסא הדין לקזרות בו הדין הקןעזה‪,‬‬
‫וזהו ב״ו א״ל‪ ,‬ב״ו א״ל‪^ ,‬כתוב‬ ‫)תהלים ^ ואל זועם בכל יום‪ .‬וכד אתהדרן בני‬
‫>תהלים ז< ואל זעם בכל יום‪.‬‬ ‫נשא בתיובתא שלימתא‪ ,‬אתהדר שמיה‬ ‫— ‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T T‬‬

‫וכעזחוץדים בני אדם בתעזובה‬ ‫רפא״ל‪ ,‬דהא אסוותא אזדמן להו מההוא‬
‫עלמה‪ ,‬הופף ע מו לףפא״ל‪ ,‬עזו‬
‫ךפואה עמזדמנת להם מאותו‬
‫ךינא )דף קמ״ז ע״ב( קשלא‪.‬‬
‫הדין הקןעה‪.‬‬ ‫וארגמן‪ :‬דא זהב וכסף‪ ,‬ךאתהדרן לאכללא‬
‫וארגמן ‪ -‬זה זהב וכסף עחוזרים‬ ‫כחדא‪ ,‬מיכאל וגבריאל אתכלילו‬
‫להכלל כאחד‪ ,‬מיכאל וגב תל‬
‫נכללו זה עם זה‪ ,‬מעלבים זה‬ ‫דא עם זיא‪ ,‬משלבאן דא בדא‪ .‬ועל דא כתיב‪,‬‬
‫בזה‪ ,‬ועל זה כתוב )איוב כה< עעה‬ ‫)אייבכה( עושה שלום במרומיו‪ .‬ובגין דאיפון‬
‫עלום במרומיו‪ .‬ומעום עהם‬ ‫משלבאן דא בדא‪ ,‬אתעבידו גופא חד‪.‬‬
‫מעלבים זה בזה‪ ,‬נעעים גוף‬
‫אחד*‬ ‫ןת‪ 1‬לעת שני לעילא‪ ,‬ואתכליל באוריא״ל‬
‫ותולעת עני למעלה‪ ,‬ונכלל‬ ‫כמלקךמין‪ ,‬למהוי אחידו גו הכלת‪,‬‬
‫באוריא״ל כמקידם להיות אחוז‬
‫בתוך התכלת ובתוף האףגמן‪,‬‬
‫ובגו ארגמן‪ .‬ושש איהו לעילא‪ ,‬ואתכליל‬
‫ו ע ע הוא למעלה‪ ,‬ונכלל כמקידם‬ ‫כמלקדמין בתא דרפאל‪ ,‬לאתאחדא בכסף‬
‫בסוד ע ל ףפאל להאחז בכסף‬ ‫ובזהב‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪T‬‬

‫ובזהב‪.‬‬
‫עד כאן חסוד ע ל עבעת‬
‫עד הבא‪ ,‬רזא ךשבעה עמודין לעילא‪ ,‬גו‬
‫העמודים עלמעלה תוך עבעת‬ ‫שבעה עמודים דלתתא‪ .‬קליפה גו‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫|‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫העמודים עלמטה‪7 ,‬ןלפה בתוך‬ ‫קליפה‪ ,‬לנטורא‪ .‬ועזים‪ :‬הא אוקימנא דהא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪1:‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כב חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ט שבט‬
‫הד‬

‫קןלפה לעזמירה‪ .‬ועזים ‪ -‬הרי‬ ‫קליפה‬‫איהו ‪T • | :‬‬ ‫ודא •‬ ‫למוחא‪T : ,‬‬

‫‪ T‬י‬ ‫מוחא ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫אלין שבעה‪,‬‬
‫באךנו עזהרי אלה עזבעה‪ ,‬מח‬
‫למח‪ ,‬וזהו קןלפה למח‪.‬‬
‫למוחא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫וערת אילם מאדמים ‪ -‬אלה הם‬ ‫ועורות אלים מאדמים‪) ,‬שמות כה( אלין אינון‬
‫בעלי מגנים‪ ,‬עינים לוהטות‬ ‫מארי הריסין‪ ,‬עלינין מלהטין בטיסין‬
‫בלהבות אעז‪ ,‬כמו עזנאמר ) דני א לי(‬
‫ועיניו כלפידי אעז‪ .‬ונקןראים‬
‫דנורא‪ ,‬כמה דאת אמר‪ ,‬דניאל י( ועיניו כלפידי‬
‫ךקיעים בחוץ בתוך קלפה‪ .‬וערת‬ ‫אש‪ .‬ואקרון רקיעין לבר בגו קליפה^ )שמות כה(‬
‫החעזים ‪ -‬אלה הם לפנים בצד‬ ‫ועורות תחשים‪ ,‬אלין אינון לגו בסטרא‬
‫הקדעזה‪ ,‬ונאחזים בקרעזה ולא‬
‫נאחזים‪ ,‬כמו עזאמךנו‪ .‬כמו‬
‫קדישא‪ ,‬ואתאחךן בקדושה‪ .‬ולא אתאחךן‪.‬‬
‫עזאמךנו עזאבךהם הרי הוליד‬ ‫אוליד באינתו‬ ‫•‬ ‫דאברהם ‪T‬הא‬ ‫‪T T : - :‬‬ ‫דאמרן‬
‫‪l T : - :‬‬ ‫כמה‬
‫‪T:‬‬
‫באעזה אחרת את תחעז‪ ,‬כמו‬ ‫אחרא תחש כמה ךאת אמר ואת תחש ואלין‬
‫עזנאמר ואת תחעז‪ ,‬ואלו הם‬
‫באמא עזל יעזמעאל‪ ,‬אחיהם ^ל‬
‫אינון באימא ך שמעאל אחוהון ךישמעאל‬
‫יעזמעאל‪ .‬עזכמו עזזעז מדרגות‬ ‫דכמה ךאית דרגא בעשו הכי נמי אית דרגא‬
‫בעעזו‪ ,‬כך גם זעז מדלגות‬ ‫לתחש‬ ‫אולידת ‪- T :‬‬ ‫•‬ ‫דישמעאל‬
‫אימא ‪•• T : • :‬‬ ‫בישמעאל‪T • .‬‬ ‫‪*.* T : • :‬‬
‫ביעזמעאל‪ .‬אמו ^ל יעזמעאל‬
‫הוליךה לתחעז‪ ,‬ומצדו עזל‬
‫קדמאה‬‫נהורא ‪T T : | -‬‬
‫‪T‬‬ ‫דהא ‪:‬‬ ‫קאתת ‪T :‬‬ ‫דאברהם ‪T - : | -‬‬
‫ומסטרא ‪T T : - :‬‬‫• • ‪T:‬‬

‫אברהם באה‪ ,‬עזהרי אור הדאעזון‬
‫מצפ״ץ בעזעה עזהוציא אורות‬
‫לכל הצדדים‪ .‬כיון עזנמתק האור‬
‫ההוא הךאעזוץ‪ ,‬גנז אותו הקדועז‬
‫ברוך הוא‪ .‬ולמי גנז אותו?‬
‫לצדיקים‪ .‬ומי אלו? צדיק וצדק‪,‬‬
‫כדי לעעזות באור הךאעזוץ ההוא‬
‫פרות לעולם‪ ,‬ואלו הפרות‬
‫‪-‬‬ ‫‪...‬‬
‫עזמזמנים לבא לעולם‪ .‬עזהרי‬
‫אברהם ועזרה עעזיו )ואגרהםושרה‬
‫מאותו האור עשו( פר‪ 1‬ת ונפ׳!^ז‪ 1‬ת‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪7 :‬‬ ‫••‬
‫מצפ״ץ בשעתא ךנפק נהורין לכל סטרין‪.‬‬
‫כיון דאתבסם ההוא נהורא קךמאה גניז ליה‬
‫קךשא בדיך הוא ולמאן גניז ליה לצדיקןיא‪.‬‬
‫ומאן אינון‪ .‬צדיק וצדק בגין למעבד בההוא‬
‫נהורא קךמאה איבין לעלמא‪ .‬ואיפון איבין‬
‫‪7‬‬ ‫‪-‬ך‬ ‫‪-‬ך‬
‫דזמינין למיתי לעלמא‪ .‬דהא אברהם ושרה‬
‫עבדו )ס״א ו ^ ד ה ם ן?|ךה מההוא ?הדא ?;בדל( איבין ונפשין‬
‫דכהיב )!ראעיתי״כ( ואת הנפש אשר עשו בחרן‪.‬‬

‫עזכתוב)בראשיתיב( ואת הנפעז א^ר‬

‫ז‬ ‫‪7‬‬
‫נמי‬ ‫דקדושה הכי‬
‫‪:‬־ • ‪•• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫* ‪1:‬‬
‫בסטרא‬ ‫דעבדו נפשן‬
‫— ‪T: • : 1 T :‬‬ ‫‪: T :‬‬
‫וכמה‬
‫‪T :‬‬

‫עעזו בחרן‪ .‬וכמו עזעעזו נפעזות‬ ‫עבד נפש בסטרא אחרא ךאלמלא ההוא‬
‫בצד הקדעזה‪ ,‬כך גם עעזו נפעזות‬ ‫אחרא ‪T‬לא‬ ‫— ‪T—:‬‬
‫בסטרא‬
‫‪T:•:‬‬
‫אברהם‬
‫— ‪T T :‬‬
‫דאתער‬
‫‪T : • :‬‬
‫אתערו‬
‫•‪T:‬‬
‫בצד האחר‪ ,‬עזאם לא מאותה‬
‫התעוךרות עזהתעורר אברהם‬
‫כלל‪.‬‬‫‪T:‬‬ ‫בעלמא‬
‫‪T : T : I‬‬ ‫גיורין‬
‫• •‬ ‫אשתכחו‬
‫• ‪T : :‬‬

‫בצד האחר‪ ,‬לא נמצאו גדים‬
‫בעולם כלל‪.‬‬
‫וןגצי עזפזים ‪ -‬הרי באךנו עזהם‬
‫עזרפים עומדים‪ ,‬כמו עזנאמר‬
‫)ישעיה ו( עזרפים עמדים ממעל לו‪.‬‬
‫מה זה ממעל לו? ממעל לאותה‬
‫הקלפה‪ .‬ואם תאמר עזפסוק זה‬
‫דוקא‪ ,‬כמו זה עזכתוב בפסוק הזה‪,‬‬
‫הקלפה‪ .‬כיון עזאמר את סוד אותה‬
‫ועצי שטים‪) ,‬שמות כה( הא אוקימנא דאינון‬
‫כמה דאת אמר )ישעיה ו(‬ ‫י ‪T :‬‬
‫עומדים‪,‬‬ ‫‪•:‬‬
‫שרפים‬‫‪• T:‬‬
‫שרפים עומדים ממעל לו‪ .‬מאי ממעל לו‪.‬‬
‫ממעל לההיא קליפה‪ .‬ואי הימא‪ ,‬האי יןרא‬
‫בקוךשא בדיך הוא אתמר‪ ,‬והא אתמר )ישעיה ו(‬
‫נאמר על הקןדועז ברוך הוא ‪ -‬והרי נאמר ואךאה את ה‪ /‬את‬
‫עזכתוב ועזוליו מלאים את ההיכל‪ .‬את דו?ןא‪ ,‬לרבות אותה‬
‫הה‬ ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כב חשון‬
‫תרומה ־ קמ״ז ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ט שבט‬
‫הקלפה‪ ,‬כתוב ע‪ 1‬רפים עמדים‬
‫‪• :‬‬ ‫•‬‫ואראה את יי‪ /‬את דייקא‪ ,‬כגוונא דא דכהיב‬
‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫־ ‪T • 1:‬‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪It‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪V‬‬ ‫י‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪: V‬‬ ‫‪T‬‬
‫ממעל לו‪ ,‬ממעל לאותה קלפה‪.‬‬
‫שמן למאור ‪ -‬זה עזמץ מקזחה‬
‫בהאי ין^רא‪ ,‬דכהיב‪) ,‬ישעיה י( ועזוליו מלאים את‬
‫עליון שבא מלמעלה‪ .‬שנים שמן‬‫ההיכל‪ ,‬את דייקא לאסגאה ההיא קליפה‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• I:‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪It‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪V‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬

‫הם‪ ,‬והם שנים‪) .‬אחד( למעלה‬ ‫כיון דאמר רזא דההיא קליפה‪ ,‬כתיב שרפים‬
‫שנקךא שמן המאור‪ ,‬ואחד למטה‬
‫שנקךא שמן למאור‪ .‬שמן המאור‬
‫עומדים ממעל לו‪ ,‬ממעל לההיא קליפה‪.‬‬
‫הוא עליון‪ ,‬שעומד בודאי ולא‬‫שמן למאור‪) ,‬שמות כה( דא משה ךבות עלאה‪,‬‬
‫מלא‬
‫ותמיד ‪•• T‬‬
‫לעולמים‪• T : ,‬‬
‫׳‬ ‫פוסק ‪• T :‬‬
‫ךאתןא מלעילא‪ .‬תרץ שמן אינון‪.‬‬
‫•• ‪1‬‬
‫משחת קדש‪ ,‬וכל הברכות וכל‬
‫האורות וכל המנורות כלם‬ ‫ואינון הרי‪) ,‬י״א חי( לעילא‪ ,‬דאקרי שמן‬
‫מתבךכים ונאורים משם‪ .‬שמן‬ ‫המאור‪ .‬וחד לתהא ךאץדי שמן למאור‪ .‬שמן‬
‫מתמלא‬ ‫לפעמים‬ ‫למאור‪,‬‬
‫המאור איהו עלאה‪ ,‬דקיימא בודאי‪ ,‬ולא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪- -:‬‬ ‫‪:1‬‬
‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T -‬‬
‫ולפעמים לא‪.‬‬
‫פסיק לעלמין‪ .‬ותדיר מלןא ךבות קךשא‪ ,‬וכל‬
‫עוד‪ ,‬הרי שנינו‪ ,‬כתוב )בראשית א(‬
‫‪.‬דעש אלהים את שני המאדת‬ ‫ברכאן‪ ,‬וכל נהורין‪ ,‬וכל בוצינין‪ ,‬כלא‬
‫הגדלים וגו׳‪ ,‬ואף על גב שהרי‬
‫אתברכאן ואתנהרן מהמן‪ .‬שמן למאור‪,‬‬
‫פףשוהו החברים וכף הוא‪ ,‬אבל‬
‫שני המאורות הגדולים האלה ‪-‬‬ ‫לזמנין אתמלןא ולזמנין לא‪.‬‬
‫שמן המאור ושמן למאור‪ .‬עולם‬‫תו‪ ,‬הא תנינן‪ ,‬כתיב )ברא שית א( ויעש אלהים את‬
‫עליון ועולם תחתון‪ .‬אחד זכר‬
‫ואחד נקבה‪ .‬וכל זמן שהזכד‬
‫שני המארת הגדולים וגו׳‪ ,‬ואף על גב‬
‫והנקבה באים כאחד‪ ,‬שניהם‬
‫‪•••••:‬‬ ‫׳‬
‫דהא אוקמוה חברייא‪ ,‬והכי איהו‪ .‬אבל שני‬
‫‪T •/ :‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫־ ‪T 1•• :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫קרויים בלשון זכר‪ .‬ומשום‬ ‫המארת הגדולים אלין‪ :‬שמן המאור‪ ,‬ושמן‬
‫שהעולם העליון נקךא גדול‪,‬‬
‫התחתון‬ ‫העולם‬
‫למאור‪ .‬עלמא עלאה‪ ,‬ועלמא תהאה‪ .‬חד‬
‫בשבילו‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫* ‪T T‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬

‫שמתחבר עמו בכלל נקרא גדול‪.‬‬

‫‪T‬‬ ‫• ‪T|:‬‬
‫דכר‪ ,‬וחד נוקבא‪ .‬וכל זמנא דדכורא ונוקבא‬
‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I:‬‬

‫אתןין כחדא‪ ,‬תרווייהו קדיין בלישנא‬

‫כיון שנפךדים זה מזה‪ ,‬הם נזכרים‬
‫בפרט‪ ,‬כל אחד ואחד כראוי לו‪.‬‬
‫דדכורא‪ .‬ובגין ךעלמא עלאה איקדי גדול‪,‬‬
‫זה נקרא גדול‪ ,‬וזה נקרא קטן‪.‬‬
‫ומשום כף אמרו הראשונים‪,‬‬ ‫בגיניה עלמא תתאה דאתחבר בהדיה בכללא‪,‬‬ ‫׳‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫— ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪• • • :‬‬

‫שיהןה אדם זנב לאריות‪ ,‬ולא‬ ‫אץדי גדול‪.‬‬

‫ראש לשועלים‪ .‬שכשהוא עומד‬
‫בתוף האריות‪ ,‬נקךא הכל בכלל‬‫כיון דאתפרש דא מן דא‪ .‬אדכרו בפרט‪ ,‬כל‬
‫חד וחד ?דקא חזי ליה‪ .‬דא אץדי גדול‪,‬‬
‫של אריות‪ .‬זנב האףןה הוא אףוה‬
‫בלי הפרךה‪ .‬ואם בתוף שועלים‪,‬‬
‫ודא אץרי קטן‪ .‬ובגין כך אמרו קדמאי‪,‬‬
‫אפלו שהוא ראש ‪ -‬ראש השועל‬
‫הוא שועל בלי הפרדה‪ ,‬ונקרא‬
‫׳‬
‫דליהוי בר נש זנבא לאריוותא‪ ,‬ולא רישא‬
‫־ ‪T T:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬
‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T T T : - :‬‬ ‫‪T : -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬״‪.‬״••‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬

‫שועל‪.‬‬ ‫לשועליא‪ .‬דכד איהו קיימא גו אריוותא‪,‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫— ‪T : :‬‬ ‫— | ‪T :‬‬ ‫•‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T — T‬‬ ‫‪:‬‬

‫וזה סוד הפסוק הזה‪ ,‬שהרי‬ ‫אקרי כלא בכללא דאריוותא‪ .‬זנבא דאריא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T : -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•*I:‬‬ ‫*‬

‫אריא איהו‪ ,‬בלא פרודא‪ .‬ואי בגו שועלים‪ ,‬אפילו איהו)דףקמ״חע״א( רישא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫• •‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬

‫רישא דשועל שועל איהו‪ ,‬בלא פרודא‪ ,‬ושועל אקרי‪.‬‬

‫‪••I:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬

‫ורזא דא האי ל^רא‪ ,‬דהא בקךמיתא כד !תבין כחדא‪ ,‬שני המאורות‬

 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כג חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ט שבט‬ ‫הו‬

‫כאחד‪ ,‬עזני‬
‫עזבים ‪ T •/ :‬׳‬
‫כעזי‪• : 1‬‬
‫בראעז‪T1‬נה ‪••• :‬‬ ‫‪•T‬‬ ‫הגדולים אתלןרון‪ .‬אף על גב ךדא זגבא לגביי‬
‫המאדת הגדלים נקךאו‪ ,‬אף על‬
‫גב עזזה זנב אל העליון‪ .‬כיון עזזה‬
‫כביכול‬‫׳ — ‪T:‬‬
‫מעלאה‪,‬‬
‫••• ‪T T‬‬
‫אתפרעז‬
‫• ‪ : :‬־‬
‫דדא‬ ‫דעלאה‪ .‬כיון‬
‫•• — | ‪T :‬‬ ‫‪T T •:‬‬

‫נפךד מהעליון כבןכול להיות‬ ‫למהויריעזא לעזועלים‪ ,‬כדין איןןךי לןטן‪ .‬ועל‬
‫דאעז לעזועלים‪ ,‬אז נקןרא קןטן‪.‬‬ ‫ת א דא עזמן המאור‪ ,‬דלא פסיק לעלמין‪,‬‬
‫ועל סוד זה עזמן המאור‪ ,‬עזלא‬
‫פוסק ל על מי ם ועומד בעלןה‬
‫וקןימא בסליקו עלאה למעזלט ביממא‪^ .‬מן‬
‫עליונה לקזלט ביום‪^ .‬מן למאור‬ ‫למאור פסיק‪ ,‬ואקרי קטן‪ ,‬ועזלטא בלילןא‪.‬‬
‫פוסק‪ ,‬ונקרא קטן‪ ,‬ו׳טולט בלילה‪.‬‬ ‫וחמש ביסמין אינון לגו שמן וקטרת‪ ,‬ואף על‬
‫וחמשה בעזמים הם לתוך עזמן‬
‫גב דאיהי חד איפון תרין וכלא חד^ )שמות‬
‫וקטךת‪ ,‬ואף על גב שהיא אחד ‪-‬‬
‫הם שנים‪ ,‬והבל אחד‪ .‬אבני שהם‬ ‫כה( אבני שהם וגו‪ /‬כל הני תליסר איפון ואיפון‬
‫וגו׳‪ .‬כל אלה שלשה עשר הם‪,‬‬ ‫דמשכנא‪.‬‬
‫הקינא ‪T : : - :‬‬ ‫• ‪T 1‬‬
‫והם תקון המשכן‪.‬‬
‫וחזךנו לדברים הראשונים‪ .‬זהב‬
‫ואהדרנא למלי קדמאי‪ ,‬זהב הא אתמר‬
‫‪-‬‬ ‫;‬ ‫‪.‬‬ ‫■ד‬ ‫■ד ■ד‬ ‫‪7‬‬ ‫‪..‬‬ ‫_ ן ‪. .‬ך‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫■ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫‪ -‬הרי נאמר ששבעה מיני זהב‬ ‫דשבעה זיני זהב אינין‪ .‬ואי תימא‬
‫■ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך ■ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫הם‪ .‬ואם תאמר שזהב הוא דין‬ ‫תהב איהו דינא‪ ,‬וכסף איהו רחמי‪ ,‬ואסתלק‬
‫וכסף הוא רחמים‪ ,‬וע ^ה הזהב‬
‫למעלה ממנו ‪ -‬לא כך! שודאי‬
‫סליק‬
‫‪1 •T‬‬
‫זהב‬
‫‪TT‬‬
‫דודאי‬ ‫מפיה‪T .‬לאו הכי‪,‬‬
‫‪——: ' • T‬‬ ‫•••‬
‫לעילא‬
‫‪T••:‬‬
‫זהב‬
‫‪TT‬‬

‫זהב עולה יותר הוא על הכל‪ ,‬אבל‬

‫׳ ‪:‬־ ‪T‬‬ ‫־‬ ‫••‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪TT‬‬
‫יתיר איהו על כלא‪ ,‬אבל זהב בארה סתם‬
‫‪■.‬ך‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ד‪-‬ד‬ ‫‪._.‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫■ך‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬

‫זהב הוא בדרך סתם‪ ,‬וזה הזהב‬ ‫מכל‬ ‫שביעאה‬ ‫דאיהי‬ ‫עלאה‪,‬‬ ‫זהב‬ ‫ודא‬ ‫איהי‪,‬‬
‫•‪T‬‬ ‫‪T T • :‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫•‪TT‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫'‪T:‬‬
‫העליון‪ ,‬שהוא שביעי מכל מיני‬
‫הזהב‪ ,‬וזהו הזהב שמאיר ונוצץ‬ ‫ונציץ‬
‫דנהיר ‪^ • T :‬‬ ‫זהב ‪• T :‬‬ ‫איהו ‪TT‬‬ ‫ודא •‬ ‫זהב‪T : ,‬‬
‫זיני• ‪' T T‬‬ ‫איפון | • •‬

‫לעינים‪ ,‬וזהו שכשיוצא לעולם‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• • • • • :‬‬ ‫•••‬ ‫‪••• :‬‬ ‫׳‬ ‫־•‬ ‫‪•• T‬‬
‫לעיינין‪ ,‬ודא איהו ךכד נפיק לעלמא‪) ,‬ד״א ל״ג‬
‫א‪ 1‬ת‪ 1‬ט‪ 1‬מן א‪ 1‬ת‪1‬‬ ‫מי‬ ‫נפיק( מאן דאךבק ליה‪ ,‬טמיר ליה בגויה‪,‬‬
‫בת‪ 1‬כ‪ ,1‬ומעזם י‪1‬צאים ונמעזכים‬
‫‪• T‬‬ ‫‪: • :‬‬

‫כל מיני זהב‪.‬‬

‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬
‫ומהמן נפקי ואתמשכן כל זיני זהב‪.‬‬
‫זהב ?‬‫זהב ? •מי ‪TT T|:•V‬‬
‫שנקרא‬ ‫נקרא ‪TT‬‬
‫מתי •‪T|:‬‬
‫‪ 7‬־‬ ‫אימתי איקדי זהב‪ ,‬מאן דאקרי זהב‪ .‬כד איהו‬
‫כשהוא באור‪ ,‬ומתעלה בכבוד‬ ‫בנהירו‪ ,‬ואסתלק ביקר דחילו‪ ,‬ואיהו‬
‫הפחד‪ ,‬והוא בשמחה עליונה‬
‫לשמח את התחתונים‪ .‬וכשהוא‬ ‫בחרוה עלאה‪ ,‬למחלי לתתאי‪ .‬וכד איהו‬
‫בדין‪ ,‬כשמשתנה מאותו גון לגון‬ ‫בלינא‪ ,‬כד אשהני מההוא גוון‪ ,‬לגוון הכלא‬
‫הכלת שתר ואדם‪ ,‬אז הוא בדין‬ ‫אוכם וסומק‪ ,‬כלין איהו בלינא תקיפא‪ .‬אבל‬
‫הקשה‪ .‬אבל זהב הוא בשמחה‪,‬‬
‫ובעלית הפחד של שמחה עומד‬ ‫דחדוה‬
‫‪T:‬‬ ‫‪:‬‬
‫דדחילו‬‫• ‪• :‬‬
‫ובסליקו‬
‫‪1‬‬ ‫•‬
‫בחדוה •איהו‪,‬‬
‫י‬ ‫‪T:‬‬ ‫י ‪:‬‬
‫זהב‪,‬‬‫‪TT‬‬
‫ובהתעוךרות השמחה‪.‬‬ ‫דחדוה‪.‬‬
‫‪T:‬‬ ‫‪:‬‬
‫ובאתערותא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T : • :‬‬
‫קיימא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T : 1-‬‬
‫וכסף ‪ -‬למטה‪ ,‬הסוד של זרוע‬
‫ןמין‪ ,‬שהרי הראש העליון הוא‬
‫רישא‬‫‪T‬‬ ‫דהא ••‬‫ימינא‪T : ,‬‬
‫דרועא ‪ T • :‬׳‬ ‫‪T‬‬ ‫רזא ‪:‬‬‫לתהא‪T T ,‬‬
‫׳‬ ‫וכסף ‪T — :‬‬ ‫|‬ ‫‪7‬‬

‫זהב )דין(‪ ,‬שכתוב ) דני אל ב( אתה הוא‬
‫ראש הזהב‪ .‬חזהו וןרועותיו של‬
‫כסף למטה‪) .‬ואימתי נשלם הכסף? כאשר‬
‫הוא נכלל וכר( וכשנשהלם הכסף‪ ,‬אז‬
‫נכלל בזהב‪ ,‬וסוד זה ‪) -‬משלי כד(‬
‫‪•/‬‬
‫תפוחי זהב במשכיות כסף‪ .‬נמצא‬
‫עלאה זהב איהו‪ ,‬דכהיב‪) ,‬דניאל ב( אנת‬
‫הוא רישא ללהבא‪) .‬יניאלב( חדוהי ודרעוהי לי‬
‫כסף לתהא‪) .‬נ״א ואימתי אי^קלים כםן‪ £‬בד אקקליל וכו׳( וכד‬
‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫־‪T T‬‬ ‫• ‪T :‬‬
‫אשהלים כסף‪ ,‬כלץ אתכליל בזהב‪ ,‬ו ת א דא‬
‫)משליכה( תפוחי זהב במשכיות כסף‪ .‬אשהכח‬
‫הז‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כג חשון‬
‫תרומה ־ קמ״ח ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ט שבט‬
‫עזכסף הופך לזהב ואז נעזהלם‬ ‫דכסף אתהדר לזהב‪ ,‬וכדין אעזתלים אתריה‪.‬‬
‫מקומו‪ .‬ולכן עזבעה מיני זהב הם‪.‬‬
‫ונחשת יוצאת מזהב ומקזהנה‬
‫)נ״א אלים אריה( ועל דא שבעה זיני זהב אינון‪.‬‬
‫‪I‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ . . .‬ך ‪ .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ . . .‬ך‬ ‫‪.‬ך‬

‫לגרעון‪ ,‬זרוע שמאל‪ .‬ותכלת ‪-‬‬ ‫ונחשת נפקא מזהב‪ ,‬ואשתני לגרעונא‪ ,‬דרועא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪It‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬

‫ירך שמאל‪ .‬ותולעת שני ‪ -‬ירך‬ ‫שמאלא‪ .‬ותכלת ירכא שמאלא‪.‬‬

‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫ימין‪ ,‬ונכללת בשמאל‪ .‬ושש ‪ -‬זה‬
‫נהר ששופע ויוצא‪ ,‬שנוטל כל‬
‫ירכא ימינא‪ ,‬ואתכליל‬ ‫‪T :-‬‬ ‫שני‪,‬‬
‫^‬ ‫‪•T‬‬ ‫ותולעת‬
‫‪----‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ . . .‬ך‬
‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪•/‬‬ ‫׳‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬

‫ששת הצךדים‪ .‬וכמו זה למטה‪,‬‬ ‫בשמאלא‪ .‬ושש‪ ,‬דא נהר דנגיד ונפיק‪ ,‬דאיהו‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪I‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬

‫!הרי פךשוה ונתבאר‪.‬‬ ‫נטיל כל שית סטרין‪ .‬וכגוונא דא לתתא‪ ,‬והא‬

‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪- :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T : - :‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T‬‬
‫הרי כאן שבע של יובל‪ ,‬והם שבע‬
‫של שמטה‪ .‬ואף על גב שהם שש‪,‬‬
‫אוקמוה ואתמר‪.‬‬
‫הם שלש עשרה‪ ,‬בשביעי‪ ,‬שהוא‬ ‫הא הכא שבעה ךיובל‪ ,‬ואינון שבעה‬
‫ראש עליהם‪ ,‬הרי שלש עשרה‪.‬‬ ‫לשמיטה‪ .‬ואף על גב דאיפון שית‪ ,‬איפון‬
‫הראש שעומד ^ כל הגוף‬
‫למטה‪ ,‬הראש שעומד על כל‬ ‫תליסר‪ ,‬בשביעאה‪ ,‬דאיהו רישא עלייהו‪ ,‬הא‬
‫‪t‬‬ ‫'‬ ‫‪: - T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬
‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫••‬ ‫•••‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫איברי הגוף הוא זהב‪ .‬מה בין זה‬ ‫תליסר‪ .‬רישא דקיימא על כל גופא לתתא‪,‬‬
‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: | — :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬

‫לזה? הזהב העליון הוא בסוד‬ ‫רישא דקיימא על כל שייפי גופא‪ ,‬איהו זהב‪.‬‬
‫‪TT‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪-T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T : | - :‬‬ ‫‪T‬‬
‫נסתר‪ ,‬ושמו הוא זהב סגור‪ ,‬סגור‬
‫וסתום מן הבל‪ ,‬ולכן נקךא סגור‪,‬‬
‫מה בין האי להאי‪ .‬זהב עלאה‪ ,‬איהו ברזא‬
‫‪T T :‬‬ ‫•‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫* ‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫—‬ ‫• • ‪I‬‬ ‫—‬

‫שהוא סגור מהעין שאינה‬ ‫סתימא‪ ,‬ושמא דיליה איהו זהב סגור‪ .‬סגור‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫•‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ :‬־ד‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪• :‬‬

‫שולטת בו‪ .‬הזהב התחתון הוא‬ ‫וסתום מכלא‪ ,‬ועל כן אלןלי סגור‪ ,‬דאיהו סגור‬
‫יותר גלוי‪) .‬ושמו נקךא זהב ידקדק וכר(‪.‬‬
‫השלמה מההשמטות)סימוי(‬ ‫מעינא דלא שלטא ביה‪ .‬זהב תהאה איהו‬
‫‪.‬‬ ‫_‪ .‬ך‪ .‬ך‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫_ ‪ . .‬ך‬ ‫‪ . .‬ך‬ ‫‪ . . .‬ך‬ ‫‪..‬‬

‫ושם שלו נקךא זהב ירקרק‪ ,‬וסוד‬ ‫באתגליא יהיר‪) .‬ועמא דיליה אקרי זהב ירקרק ובו׳‪(.‬‬
‫זה בארוהו החברים‪ .‬אסתר‬ ‫השלמה מההשמטות)םימן י(‬
‫ירקרקת היתה‪ ,‬צבע האתרוג‪.‬‬
‫והבל אחד‪ .‬זהב‪ ,‬זהו הראש‬ ‫זהב ירקרק‪ ,‬ורזאדא‬ ‫ושמא דיליה אקרי‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T:‬‬ ‫‪ 1:‬־ ‪' 1‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪••I T T :‬‬ ‫•‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬

‫אוקמוה חברןיא‪ .‬אסתר ןרקרקת‬

‫הנעלם‪ ,‬אף על גב שהוא בגלוי‬
‫לגבי הזהב העליון‪ ,‬עד שימשך‬
‫היתה‪ ,‬גוון אתרוג‪ .‬וכלא חד‪ .‬זהב‪ ,‬דא איהו‬ ‫•‬ ‫'‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪v‬‬ ‫‪l‬‬ ‫~‬ ‫'‬ ‫‪: t‬‬
‫וישרה על ראש גבריאל כמו‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t t‬‬ ‫‪t‬‬

‫שבארנו‪ .‬ובגלל זה הבל הוא‬‫רישא בסתימו‪ ,‬אף על גב דאיהו באתגלןיא‬

‫לגבי זהב עלאה עד דיתמשכא ושרייא‬
‫בסוד העליון‪ ,‬ונכןשך אותו הסוד‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫* ‪T T‬‬ ‫‪TT‬‬

‫למטה הבל כדגמא אחת‪.‬‬‫ללישא לגבריאל כמה לאוקימנא‪ .‬ובגין כך‬

‫ו^שית כפרת וגו׳‪ .‬רבי שמעון‬
‫אמר‪ ,‬בכל פרשה זו מצאנו‬ ‫בלא איהו ברזא עלאה ואתמשכא ההוא רזא‬‫‪T T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫* ‪T T‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬

‫שנמסךה העבודה בור משה‪ ,‬חוץ‬ ‫לתהא כלא כגוונא חד‪.‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬

‫משתים‪ .‬בכלם כתוב ועשית‬

‫ועשית כפרת וגו׳ רבי שמעון אמר בכל‬
‫ועשית‪ ,‬ובארון ובאפוד כתוב‬
‫פרשתא דא אשכחנא דאהמסר‬
‫ועשו ועשו‪ ,‬ולא כתוב ועשית‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪- T‬‬ ‫‪T-‬‬

‫מה הטעם בארון לא? בגלל‬ ‫עבילתא בידא למשה‪ ,‬בר תלין‪ .‬בכלהו כתיב‪,‬‬
‫שהארון כלל את משה בתוכו‬‫ועשית ועשית‪ ,‬ובארון ובאפוד כתיב‪ ,‬ועשו‬
‫להאיר ממנו‪ ,‬וצריך אחרים לתקן‬
‫ועשו‪ ,‬ולא כתיב ועשית‪ .‬מאי טעמא בארון‬
‫‪I‬‬ ‫־ ‪ :‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫לא‪ ,‬בגין לארון כליל ליה למשה בגויה לאתנהרא מניה‪ ,‬ואצטריך אחרנין‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כג חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ט שבט‬
‫הח‬

‫הקון ולפי עזלו לעלות אותו‬ ‫לתלןנא תקונא ושפירו דיליה למיעל ליה‬
‫אצלו‪ .‬באפוד‪ ,‬לא עזלו הוא‪ ,‬ולא‬
‫העזהמעז בו ולא הצטךכה לו‬
‫לגביה‪ .‬פאפוד לאו דיליה הוא‪ ,‬ולא אשתמש‬
‫למיעזה לעע‪t‬ות עבודה עזל אחיו‪,‬‬ ‫ביה‪ ,‬ולא איצטריך ליה למשה למעבד‬
‫עזהרי מעזה הוא כמלך‪ ,‬ואהרן‬ ‫פולחנא ןיאח‪1‬י‪ ,‬דהא משה איהו מלכא ואהרן‬
‫עזועזבין המלך‪.‬‬
‫ואם תאמר‪! ,‬הרי כתוב )שמותכט(‬
‫שושביניה ךמלכא‪.‬‬
‫והלבעזה את אהרן‪ ,‬ואפדה לו‪,‬‬ ‫והלבשת ••את‬
‫‪T : T: • :‬‬
‫ואי תימא והא כתיב ) שמות כ״ט(‬
‫‪• :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•• ‪T‬‬ ‫‪• :‬‬
‫ונתת עליו‪ ,‬ועומת עליו‪ .‬הרי כל‬ ‫עליו‬ ‫ושמת‬
‫‪T - T : T :‬‬ ‫עליו‬ ‫‪T - T- T:‬‬ ‫ונתת‬ ‫לו‬ ‫ואפדת‬
‫‪T : T - : I‬‬ ‫אהרן‬
‫־‪:‬־‬
‫זה עבודתו ^ל מעזה וכבודו ^ל‬
‫אהרן הוא ‪ -‬לא כך‪ .‬אלא כבודו‬
‫הא כולי האי פולחנא דמשה ויל^רא ךאהרן‬
‫עזל מעזה הוא‪ ,‬עזהרי הקןב״ה לא‬ ‫דהא‬‫‪T :‬‬
‫דמשה •איהו‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪:‬‬
‫יהרא‬ ‫‪T :‬ח־‬
‫אלא‬‫•‪T *.‬‬
‫הכי‪.‬‬‫‪• T‬‬
‫איהו‪T ,‬לאו‬
‫׳‬
‫רצה בעבוךתו ע ל אהרן אלא על‬ ‫לןךשא בריך הוא לא בעא פולחנא ךאהר ‪4‬‬
‫ידי מעה‪ ,‬ואהרן לא ןכל‬
‫להתקדע אלא על ידי מעה‪ ,‬ובכל‬
‫אלא על לדא ךמשה‪ .‬ואהרן לא יכיל‬
‫צריך אהרן למעה‪ ,‬וכל זה כבודו‬ ‫ובכלא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫דמשה‪.‬‬‫•‪*.‬‬ ‫‪:‬‬
‫אלא ‪-‬על ‪T:‬ירא‬ ‫•‪T *.‬‬
‫לאתקדשא‪,‬‬
‫‪T : 1- : • :‬‬
‫ע ל מעה הוא‪ .‬ועעית כפרת‪.‬‬ ‫איצטריך אהרן למשה‪ ,‬וכל האי יקיראה‬
‫ב א ךאה‪ ,‬כתוב בפךעה זו מעעה‬
‫עמים וארץ וכל אותם החןלות‬
‫ךמשה איהו‪ .‬ועשית כפרת‪.‬‬
‫ע ע ם‪ ,‬עהרי הקב״ה לא צוה‬
‫•‪T‬‬ ‫־ ‪T |T‬‬ ‫•••‪:‬־••‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•/‬‬
‫דשמים‬
‫‪. - T :‬‬
‫עובדא‬
‫‪TT‬‬
‫דא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬
‫בפרשתא‬
‫‪- T T- :‬‬
‫כתיב‬ ‫׳ ‪• :‬‬
‫‪7‬תא ‪T‬חזי‪,‬‬
‫לעעות המעכן אלא כמעעה‬ ‫וארץ וכל איפון חילץ דהמן‪ ,‬דהא‬
‫עמים וארץ להיות כדגמת הדיךה‬
‫על מעלה ולהתחבר זה בזה‪,‬‬
‫קךשא בריך הוא לא פקיד למעבד משכנא‬
‫כדגמת הנעמה והגוף להיות הכל‬ ‫כגוונא‬‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫למהוי‬ ‫‪: *.* :‬״‪.‬״••‬
‫וארץ‬ ‫‪•• T‬‬
‫שמים‬
‫‪:‬‬
‫אלא‪• — T‬כעובדי‬
‫‪T VT T‬‬ ‫•‪1 *.‬‬
‫אחד•‬ ‫כגוונא‬
‫׳ ‪T : —:‬‬
‫בדא‪,‬‬ ‫‪T:‬‬
‫ולאתחברא ‪T‬דא‬ ‫— ‪T:‬‬
‫דלעילא‬
‫• ‪T • • :‬‬
‫דדיורא‬
‫‪T‬‬ ‫‪•:‬‬
‫כ תו ב בראעית ברא וגו׳‪.‬‬
‫בראעית כבר בארוהו‪ ,‬אבל סוד‬ ‫כלא ‪-‬חד‪.‬‬ ‫‪T‬‬
‫למהוי‬
‫‪: *.* :‬״‪.‬״••‬
‫וגופא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫דנשמתא‬
‫‪T T : • :‬‬
‫על מעעה הכפרת בא כאן ברמז‬ ‫כתיב בראשית ברא וגו׳‪ .‬בראשית הא‬
‫על מעלה עךע‪.‬ךת ע ל מטטרו״ן‪,‬‬ ‫דכפורתא‬ ‫דעובדא‬ ‫רזא‬ ‫אבל‬ ‫אולמוה‪,‬‬
‫‪T :‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T —: ' T‬‬ ‫‪1:‬‬
‫סתרי המעכן‪ ,‬להרים מעלת‬
‫הקדעה למעלה ומטה‪ .‬בראעית‪,‬‬
‫׳‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫־ ‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪.1:‬״•‬
‫דמטטרו״ן‬
‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫שלשלא‬‫‪T : : -‬‬ ‫דלעילא‬
‫• ‪T • • :‬‬ ‫ברמיזו‬ ‫הכא‬
‫‪TT‬‬
‫הכפרת‬ ‫העליונה‬ ‫ראעית‬ ‫גפיזא דמשכנא לארמא ארמות קדשא לעילא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: 1*..‬‬ ‫— ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T— :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬

‫העמורה והנסהרת ענמצאת‬ ‫ותתא‪ .‬בראשית‪ ,‬ראשיתא עלאה כפורתא‬

‫■ך‪-‬ך‬ ‫—‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪ . _ .‬ך‬
‫מסוד נ‪7‬ןךה ךאעונה )הן^למת(‬
‫סתימות העליונה‪ ,‬ונפרע מסך‬ ‫דנקודה‬
‫• ‪T 1 :‬‬ ‫מרזא‬
‫••‪T T‬‬ ‫טמירא דאשתכחא‬ ‫‪T • :‬‬ ‫גפיזא‬
‫‪T•:‬‬
‫עליון להאיר)לההטהר( תוך טהירו‪,‬‬ ‫דרישא )טמיךא( טמירו עלאה‪ ,‬ואתפרס פריסו‬
‫נעלם תוך הכפרת‪ ,‬מטטרו״ן‬ ‫עלאה לאתנהרא)לאתטהיא( גו טהירו טמירא גו‬
‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7 . .‬‬ ‫^‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬
‫ענאחז ממטה למעלה מתוך‬
‫יךאה ע ה ^ כ ת באמת תוך הארץ‬ ‫האי כפורתא )מיטטדו״ז( מטטרו״ן ךאתאחדא‬
‫הןה נמצא האור עאבד אדם‬ ‫מהתא לעילא מגו דחילו ךאזלא בקושטא גו‬
‫הראעון‪ ,‬ונעלם האור ההוא בגן‬ ‫דאביד ‪TT‬אדם‬ ‫פהירו‬ ‫אשתכח‬ ‫הוה‬ ‫ארעא‬
‫‪• T :‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫• ‪ : :‬־‬ ‫‪TT‬‬ ‫—‪T :‬‬

‫הסתלק למעלה ולא התועב‬ ‫קךמאה‪ ,‬ואתטמר ההוא נהירו בגנהא ךעדן‪.‬‬
‫במקומו‪ ,‬עהרי לא היה נעלם‬ ‫סלהא לעילא לא אתיישבא בדוכתיה‪ .‬דהא‬
‫הט‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כג חשון‬
‫תרומה ־ קמ״ח ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ט שבט‬
‫מכל הצדדים‪ ,‬עזלמות עזל מטה‬
‫־ ‪T‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫דלתהא‬
‫מכל סטרין עזלימו • ‪T - :‬‬
‫׳‬ ‫־ ‪• T :‬‬ ‫• ‪T‬‬
‫הוה אעזהלים • ‪T‬‬ ‫לא ‪TT‬‬ ‫‪T‬‬
‫היה נחסר‪ ,‬עזהרי נעקזה בחטאו‬
‫על אדם הראעזוץ‪ ,‬ירד למטה‪,‬‬
‫דאדם‬‫‪TT :‬‬
‫בחו־בה‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫אתאביד‬
‫‪: : *—T‬־ *‬
‫דהא‬ ‫‪TT‬‬
‫גרע‪.‬‬ ‫הוה‬
‫‪T :‬‬

‫נחבא תוך אילנות הגן‪ ,‬התפעט‬ ‫גנתא‪,‬‬

‫׳‬ ‫אילני • ‪T :‬‬
‫אתטמר גו • ‪• • T‬‬‫לתהא‪T T : • ' ,‬‬ ‫קדמאה‪ ,‬נחת ‪T - :‬‬ ‫‪T T : |-‬‬ ‫‪- T‬‬ ‫׳‬

‫עם בכל צדדי הגן‪ ,‬עד ענולד‬ ‫אתפעזט תמן ככל סטרי גנתא‪ ,‬עד דאתלליד‬
‫חנוך בן ירד‪ .‬כיון ענולד‪ ,‬הןה‬
‫נמצא סמוך לגן‪ .‬התחיל האור‬
‫חנוך בן ירד‪ .‬כיון דאתלליד הוה אעזהכח‬
‫ההוא להאיר בתוכם‪ ,‬התרבה‬
‫־ ‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬
‫סמוך לגנתא‪ ,‬עזריאת ההוא נהירו לאתנהרא‬
‫‪:‬‬ ‫‪• T :‬‬

‫בךבוי היןדעה וערה עליהם אור‬‫בגווליהו‪ ,‬אתרבי ברבי לןלשא ןעזמיא עליה‬
‫המתנוצץ‪.‬‬
‫נכנם לגן עדן‪ ,‬מצא עם עץ‬
‫דמנצצא‪.‬‬
‫נהירו • ‪T : T :‬‬ ‫‪• :‬‬

‫ז^אל לגנתא ךעדן‪ ,‬אעזבה תמן אילנא ךח‪.‬יי‬

‫החיים!ענפיו ופרותיו ע ל האילן‪,‬‬
‫הריח בו והתיעב תוך רוח ע ל‬ ‫וענפוי ואנביי דאילנא‪ ,‬ארח ביה‬
‫אור החיים‪ .‬באו עליחים‬
‫מלאכים עליונים‪ ,‬למדו אותו‬
‫עזליחן‬
‫‪| T • :‬‬ ‫רוחא דנהירו דחיי‪T .‬אתו‬ ‫‪T‬‬ ‫ואתיישב גו‬
‫‪T - : • :‬‬
‫עלאה‪,‬‬
‫חכמה עליונה‪ ,‬נתנו לו ספר עהןה‬
‫׳‬ ‫• ‪TT‬‬
‫חכמתא‬
‫‪T T : T‬‬
‫אוליפו ••ליה‬ ‫•‬
‫עלאי‬
‫• ‪•• T‬‬
‫מלאכי‬
‫־‪::‬־••‬
‫יהבו ליה ספר דהוה טמיר גו אילנא דחיי‪,‬‬
‫נכ!הר תוך עץ החיים‪ ,‬ולמד ממנו‬ ‫‪7‬‬ ‫״‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬ך ‪.‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪1‬‬ ‫**‬ ‫־ ‪T‬‬

‫דרע ךךכיו ע ל הקןב״ה והעהדל‬

‫אחריו‪ .‬זהו עכתוב )בראשית ה(‬
‫ואוליף מניה‪ .‬דלע אורחוי ךקוךשא בדיך‬
‫ויתהלך חנוך את האלהים‪ .‬עד‬ ‫הוא ואעזהדל אבתריה‪ .‬הדא הוא דכתיב‪,‬‬
‫עאותו האור נעלם בתוכו‪.‬‬ ‫)בראשית ה( ויתהלך חנוך את האלהים‪ .‬עד דההוא‬
‫כיון עאותו האור נעלם למטה‪,‬‬
‫רצה לעלות למקומו וכדי‬
‫נהירו אעזהלים בגויה‪.‬‬
‫להךאות אותו העלמות בסוד ע ל‬‫כיון דההוא נהירו אעזהלים לתהא‪ .‬בעא‬
‫חנוך‪ .‬יום אחד נכנס תוך גן עדן‬
‫לסלקא לדוכתיה ובגין לאחזאה ההוא‬
‫והךאו לו נסתרות הגן‪ ,‬והניח‬
‫אותו ספר וכל מה עךאה בחוץ‬
‫גנהא‬ ‫• ‪T:‬‬
‫דחנוך‪ .‬יומא ־חד ‪:‬־עאל גו‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪-‬‬
‫שלימו ‪1:‬ברזא‬
‫־‪1‬‬ ‫‪• :‬‬
‫ךעדן‪ ,‬ואחמו ליה נזמידין ךגנהא‪ .‬ואנה ההוא‬
‫והוא מצנע בין החברים‪ .‬אחר כך‬
‫התלבע אותו האור תוך אותו‬ ‫חברייא‪.‬‬ ‫צניע בגו‬ ‫ואיהו‬ ‫לבר‬ ‫דחמא‬ ‫וכל‬ ‫ספר‬
‫‪T‬‬ ‫‪•T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•• •‪*.‬‬
‫הלבוע‪ ,‬להךאות למעלה ולהיות‬
‫בועה עמו לכל אותם ע ע עו‬
‫לבושא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫נהירו גו —ההוא‬ ‫‪•:‬‬
‫אתלביש —ההוא‬ ‫לבתר‬
‫‪• T : • T T :‬‬

‫קטרוג ברבונם עלא יברא האדם‬ ‫לכל‬‫‪T :‬‬

‫כסופא ‪-‬בהדיה‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬
‫ולמהוי‬
‫‪: *.* :‬״‪.‬״••‬
‫לעילא‬ ‫‪TT T‬‬
‫לאחזאה‬
‫‪:-: - :‬‬
‫בעולם‪ .‬זהו עכתוב)שם( ואיננו כי‬
‫אינון דעבדו קכזרוגא במאריהון דלא יתברי‬
‫בעולם‬
‫ואיננו ‪T T‬‬
‫אלהים‪•.•••: .‬‬
‫לקח אתו ‪• •/:‬‬
‫הדא הוא דכתיב‪) ,‬בראשית ה(‬ ‫בעלמא‪.‬‬ ‫‪-‬בר ‪T‬נש‬
‫‪- T‬ן‬
‫הזה‪ ,‬ואיננו כמו עהןה בעולם‬ ‫‪TT‬‬ ‫׳‬ ‫‪T: T:‬‬
‫ואיננו כי לקח אותו אלהים‪ .‬ואינו בהאי‬
‫הזה‪ ,‬כי לקח אתו אלהים‪ ,‬לצורה‬
‫אחרת בזה הוא נער תמיד‪.‬‬ ‫עלמא‪• ,‬כי‬
‫י‬ ‫בהאי ‪T : -‬‬ ‫הוה ‪- :‬‬ ‫כדקא ‪TT‬‬ ‫עלמא‪ ,‬ואיננו ‪lT : :‬‬ ‫‪T : -‬‬
‫וסוד זה באךנו‪ ,‬חנך לנער על פי‬
‫לקח אותו אלהים לדיוקנא אחרא בהאי איהו‬
‫דרכו‪ ,‬להנהיג העולמות כלם‪ .‬גם‬
‫‪.‬״• ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪• :‬‬ ‫׳‬ ‫־‬

‫כי !ןקין לא ןסור ממנה‪ ,‬עה‪.‬רי‬ ‫נער הדיר‪.‬‬ ‫■ך ‪.‬‬ ‫‪-------‬‬

‫הןה בו ונעעה נער‪ .‬בחנוך נכלל‬

‫ןרזא דא אוקימנא‪ ,‬חנוך לנער על פי דרכו‪,‬‬
‫אשהכח‬
‫דהא • ‪- : :‬‬
‫ממנה‪,‬י ‪T :‬‬
‫לאנהגא עלמין כלהו‪ .‬גם כי ןזקין לא ‪T‬יסור • ‪T‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כג חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ט שבט‬

‫‪ T‬׳‬ ‫ביה ואהדר נע״ר‪ .‬בחנוך אתכליל דיו?ןנא‬

‫צורה עזל העולם העלימ‪ ,‬הוא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪T ••• :‬‬ ‫‪1‬‬

‫כסא עזל אדונו‪ .‬עוי^ה עזליחות‬

‫דמאריה‪.‬‬
‫בעולם כא^ר העולם יוצא בדין‪,‬‬ ‫‪• • T :‬‬
‫כורסייא‬
‫‪T— :‬‬
‫טמירא‪• ,‬איהו‬
‫‪' T • :‬‬
‫דעלמא‬
‫‪T : T :‬‬

‫על כל‬ ‫נפקא‪,‬‬

‫ונקךא מטטרו״ן‪,‬‬
‫‪ |T : -‬׳‬
‫בדינא‬
‫‪T • :‬‬
‫עלמא‬
‫‪T : -‬‬
‫בעלמא ‪-‬כד‬ ‫עביד עזליחן‬
‫‪T : T : | T •:‬‬
‫ואיל‪4‬רי מטטרו״ן רבון על כל חיילין עלאין‬
‫חילות העליונים וזקן הוא‪.‬‬
‫נער‪ ,‬עולה מעולם לעולם‬
‫ומתיעזב הדגז‪ .‬צוךה זו נפךסה‬
‫וסבא •איהו‪.‬‬ ‫‪TT :‬‬

‫רוגזא‪.‬‬
‫בפריסת הכפרת והצטירו בו‬ ‫‪T:‬‬ ‫ואתיישבא‬
‫לעלמא ‪T : T : • :‬‬ ‫מעלמא ‪T : —:‬‬ ‫עאל •• ‪T : T‬‬ ‫נער ‪—:‬‬ ‫־ ^‬
‫כפורתא‪,‬‬
‫באותו מסך עזהי צורות‪ ,‬אחת זכר‬
‫י‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬
‫בפריסו‬‫• ‪•:‬‬
‫אתפרס‬
‫• ‪TV :‬‬
‫דא‬ ‫‪T‬‬
‫דיוקנא‬
‫‪Tl :‬‬
‫ואחת נקבה‪ ,‬ועומדים עזני‬
‫ואתציירן ביה בההוא פריסו תךין דיו?ןנין‪ .‬חד‬
‫תינוקות עלמים אוהבים דבוקים‬
‫דכר וחד נוקבא וקיימן תרין רביין עולימין‬
‫זה בזה‪ .‬וסוד זה בראקזית בךא‬
‫ךחימין ברחימו ךביקן דא בדא‪ .‬ו ת א ךא‬
‫אלהים‪ ,‬פריסת כפרת סתומה‪.‬‬
‫את העזמים ואת הארץ ‪ -‬קזני‬
‫בראשית ברא אלהים‪ ,‬פריסו כפורתא‬
‫כרובים עומדים בךבקות ^ל‬
‫חביבות‪ .‬קזמים וארץ לא כתוב‪,‬‬ ‫סתימאה‪.‬‬
‫‪T T • :‬‬
‫אלא את‪ ,‬לרבות קזני כרובים‬
‫את השמלם ואת הארץ תרין כרובין קלימן‬
‫כאחד‪ .‬כפרת זו פרוסה פנימה‬
‫בךביקו דחביבותא‪ .‬שמים וארץ לא‬
‫בסתרי חהיכל‪ ,‬ובקזני צדדים‬
‫כתיב‪ ,‬אלא את‪ .‬לאסגאה תרין כרובין כחדא‪.‬‬
‫עומדים קזני אלו‪ ,‬בראקזית עולה‬
‫ובתרין‬
‫למעלה‪ ,‬וסוד ^לו יורד למטה‪.‬‬
‫‪1‬‬ ‫•‬
‫דהיכלא‬
‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬
‫בטמירו‬ ‫* ‪* :‬‬
‫פריסא ‪:‬לגו‬
‫‪T •:‬‬
‫כפרת ‪T‬דא‬ ‫—‬
‫כדג מ ת חסוד חהוא קזל בראקזית‬
‫סטרין קלימן תרין אלין‪ ,‬בראשית סלקא‬
‫עולה למעלה למעלה ולא נרקזם‬
‫בסימן‪ ,‬יוצא רישם למטה ונעעזית‬ ‫לעילא‪ ,‬רזא דיליה נחתא לתתא‪.‬‬ ‫‪■ — .‬ך‬ ‫_ ‪ . .‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ . 7‬ך ‪ .‬ך‬ ‫‪ . . .‬ך‬ ‫‪.‬‬

‫ממנו כפרת עליונה רשומה‬

‫לעילא‬ ‫סלקא‬ ‫דבראשית‬ ‫רזא‬ ‫רההוא‬ ‫כגוונא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪|T : -‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪- :‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬
‫בשלשה רשומים בסוד יהו״ה‬
‫נפקא‬
‫אלחינ״ו יהו״ה‪ .‬מאלו השלשה‬
‫׳ ‪|T : -‬‬
‫ברשימו‪,‬‬ ‫•‪• :‬‬
‫אתרשים‬‫• ‪• ::‬‬
‫ולא‬‫‪T :‬‬
‫לעילא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫רשימו לתתא ואתעביד מניה כפורתא עלאה‬

‫יצאו שלשה אחרים‪ ,‬והם ששה‪.‬‬ ‫׳‬ ‫■ד‬ ‫‪.‬‬ ‫■ד•‬

‫וזהו בד״א שית‪.‬‬

‫אלהינ״ו‬ ‫יהו״ה‬ ‫בתא‬ ‫תלתא‬ ‫רשימא ברשימין‬
‫‪ :‬״‪ .‬״••‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T T:‬‬ ‫•‪TT : 1 • • :‬‬ ‫‪T • :‬‬
‫דרום‬ ‫ונפךםה כפךת‬
‫להו״ה‪ .‬מאלין תלתא נפקו תלתא אחרנין‪,‬‬
‫ומעדב‪ ,‬והוציא שני כרובים‬
‫שנמצאים ‪•/‬זה‬
‫•‪• T:‬‬ ‫ונקבה‪,‬‬
‫זכר ‪ T1•• :‬׳‬
‫כאחד‪^ ^ ,‬‬
‫׳‬ ‫ואינון שית‪ .‬והלינו בר״ א שית‪.‬‬
‫‪T •/ :‬‬
‫לעמת זה• דרום הוא ראש‪ ,‬כהן‬
‫ומערב‪,‬‬ ‫לסטר ‪T‬דרום‬ ‫אתפרם ־כפרת ‪T‬דא‬
‫‪T-: -‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫• ‪7: :‬‬
‫בראש והוא זכר‪ .‬מעדב הוא‬
‫‪T : T‬‬ ‫־‬
‫ואפיק תרין כרובין כחדא ךכר‬
‫נקבה‪ ,‬בת יחידה‪ .‬בת היתה‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫‪T 1•• :‬‬

‫ונוקבא‪ ,‬ךאשתכחון דא לקבל דא‪ .‬זירום איהו‬

‫לאבדהם‪ ,‬ודאי‪ .‬וזה בסוד של‬
‫בראשית‪ ,‬ב״ת ראש י׳‪ ,‬כפרת‬
‫ראש‪ ,‬כהן בראש ואיהו ךכר‪ .‬מערב איהו‬
‫שלא נודעת עד שנפרסה בפריסה‬
‫לאברהם‪ ,‬וראי‪.‬‬
‫והוציאה שני אלו‪ .‬כדגמת זה אות‬ ‫‪TT: - :‬‬
‫היתה‬‫‪T: T‬‬
‫יחידה‪- .‬בת‬ ‫‪T •:‬‬
‫‪T -‬‬ ‫׳‬
‫נוקבא‪ ,‬בת‬‫‪T l:‬‬ ‫׳ —‬

‫והלינו בתא ךבראשית ב״ת ראש י׳ כפורתא‬

‫ה׳‪ ,‬ועל זה בת‪ ,‬ב״ת רא״ש‪ ,‬בת‬
‫לאבדהם‪ .‬י׳ כפךת שנפרסת‪.‬‬
‫ךלא אשהמודע עד דאתפרס בפריסו‪ ,‬ואפיק‬
‫תרין אלין‪ .‬כגוונא דא ה׳ ועל זיא בת ב״ת רא״ש‪ ,‬בת לאברהם‪ .‬י׳‬
‫כפורתא לאתפרסא‪.‬‬
‫היא‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כד חשון‬
‫תרומה ־ קמ״ח ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ט שבט‬

‫אתהדר כפורתא ממערב לצפון ואתפרס‬

‫וחוזרת הכפרת ממערב לצפ‪1‬ן‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T -------T‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫ונפרסת בפריסה‪ ,‬ומתגלה זכר‬

‫בפריסו‪ ,‬ואתגלןיא ךכר ךאתאחיד‬
‫קזאחוז בצד הכפרת ונקבה‬
‫בסטרא ךכפו־ךתא ונולןבא אתטמרת לתהא‬
‫קזמכזהתרת למטה ונעעזית באר‬
‫ואתעבידת באר דצפו־ן‪ .‬ורזא דא בראעזית‬
‫הצפון‪ .‬וסוד זה בראקזית‪ ,‬ב״ת‬
‫א״עז‪ ,‬י׳ היא הכפךת‪ ,‬ד׳)י׳( היא‬
‫ב״ת א״עז‪ ,‬י׳ כפו־ךתא ר׳)נ״אי׳( פריסו דאתפרס‬
‫הפריסה קזנפרסת ונךאית אחד‬
‫ואתחזי חד ולא תרץ‪ ,‬ךהא נו?ןבא אתכפןיא‬
‫ולא קזנים‪ ,‬קזהרי הנקבה נכנעת‬
‫למטה‪.‬‬ ‫לתתא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫ואם תאמר‪ ,‬האות ר׳ הפל פריסה‬

‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬
‫ואי הימא ר׳ כלא חד פריסו עילא ותהא‪ ,‬הכי‬
‫אחת למעלה ולמטה ‪ -‬כך הוא‪,‬‬
‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫‪• :‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪ ■ . .‬ך‬ ‫‪. .‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪• :‬‬

‫כלא‬
‫קזלא נפךד ה^ם הזה מזה‪ ,‬הכל‬
‫‪T‬‬
‫דא‪,‬‬ ‫עזמא ‪T‬דא מן‬
‫• | ‪' T‬‬ ‫‪T :‬‬
‫אפריעז‬ ‫־‪•:‬‬
‫דלא‬‫‪T :‬‬
‫הוא‬
‫הוא אלהים‪ .‬חזךה הכפרת‬‫איהו אלהים‪ .‬אתהדר כפורתא ממערב‬
‫ממערב למץרח‪ ,‬נפרסה פריסתה‬
‫למזרח‪ ,‬פריס פריסו בתרין סטרין‪ ,‬בסטרא‬
‫לקזני צדדים‪ ,‬בצד המץךח ובצד‬
‫דכפורתא‬
‫המערב‪ .‬כיון קזהכפרת עומדת‬
‫‪T :‬‬ ‫‪—:‬‬
‫כיון‬
‫—‪1‬‬
‫דמערב‪.‬‬
‫‪---: T :‬‬
‫ובסטרא‬
‫‪T: • :‬‬
‫דמזרח‬
‫‪T: • :‬‬
‫קןימא במזרח ומערב‪ ,‬כדין חדוה אעזהכח‬
‫במץךח ובמערב‪ ,‬אזי עזמחה‬
‫נמצאת וחבור כראוי‪ ,‬ובת זו‬
‫וחבורא כךלןא ‪.‬יאות‪ ,‬והאי בת אתכלילת‬
‫נכללת בעטרותיה כךאוי ועומדת‬
‫׳‬
‫בעיטרהא כדקא יאות‪ ,‬וקיימא באעזלמותא‪.‬‬
‫בעזלמותה‪ .‬ואז הוא בסוד עזלו‪,‬‬‫־‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: 1-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫••‬ ‫‪lT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫פרודא‬
‫בראעזית‪ ,‬בלא פרוד כלל‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫בלא •‬
‫בראעזית ‪T :‬‬
‫•‬ ‫דיליה ‪:‬‬ ‫ברזא ‪. . .‬‬ ‫איהו ‪T T :‬‬ ‫וכדין •‬
‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬
‫ו ^לד קזל׳שה זמנים אלו עולים‬
‫ישראל שלשה ץמנים לחג חגם‪.‬‬
‫כלל‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ולרןבל תלת זמנין אלין‪ ,‬סלקין יק‪Ji‬ראל תלת‬

‫בפסח חוזרת חכפרת בצד דרום‬
‫ומערב‪ ,‬ואז אותה בת עומדת‬
‫••• ‪•/‬‬ ‫זמנין למיחג חגליהו‪ .‬בפסח אתהדר‬
‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫׳‬ ‫־ ‪:‬־‪T‬‬

‫באברהם והיא ב״ת ר׳א״עז‪ ,‬ועזם‬

‫‪T‬‬ ‫׳ ‪:‬‬
‫כפורתא בסטר זירום ומערב‪ ,‬וכדין ההיא בת‬
‫הלל ולא הלל גמור‪ ,‬שהרי שני‬
‫־‬ ‫‪• :‬‬ ‫־ ‪T T:‬‬ ‫‪:‬‬

‫קןימא באברהם ואיהי ב״ת רא״עז ותמן הלל‬

‫כרובים אלו אינם בשלמות‬
‫כראוי‪ ,‬שהרי ישמעאל יוצא‬
‫••‬ ‫ולאו הלל גמור‪ .‬דהא תרין כרובין אלין לאו‬
‫‪•• T :‬‬ ‫•‬ ‫‪: •/‬־ ••‬ ‫׳‬ ‫‪TT‬‬

‫ומקטרג‪ .‬ומיום דאעז השנה ועד‬

‫אינון באעזלמותא כךקא ןאות‪ ,‬דהא לעזמעאל‬
‫ימי סכות חוזרת חכפךת מצפון‬
‫העזנה ‪-‬עד‬
‫למערב‪ ,‬אז אותה בת נכנעת‬ ‫‪TT-‬‬ ‫מיומא ‪:‬דראעז‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫נפקא ומקטרגא‪.‬‬ ‫‪|T : -‬‬
‫ועומדת ביצחק ולא בשמחה‪,‬‬
‫יומא ךסכות אתהדר כפורתא מצפון למערב‪,‬‬
‫והיא ב״ת א״ש‪ ,‬והם אינם‬
‫כדין האי בת אתכפליא וקלימא ביה ביצחק‬
‫בשלמות‪ .‬ועל זה אין שם חלל‬
‫ולאו בחדוה ואיהו ב״ת א״עז ואינון לאו‬
‫כלל‪ ,‬שהרי עשו יוצא ומקטרג‪.‬‬
‫בסכות עולה בת זו ונשלמת בו‬
‫באעזלמותא‪ .‬ועל דא לית תמן הלילא כלל‪,‬‬
‫ואז‬
‫בזה‪,‬׳ ‪T :‬‬
‫ומתחברים ‪•/‬זה ‪•/ T‬‬ ‫ביצחק‬
‫‪ • T‬־ ‪•:‬‬
‫הלל גמור‪ ,‬עד שנרגע הריגז‬ ‫ומקטרגא‪.‬‬
‫‪1:•:‬‬
‫‪T : : 1- :‬‬
‫נפקא‬
‫‪|T : -‬‬
‫דהא ••עע‪ tT‬ו‬‫‪T :‬‬
‫‪•/‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪T :‬‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬

‫לסוכות סלקא האי בת ואעזהלימת ביה‬

‫!החבור נמצא‪ .‬בשבועות‪ ,‬עצרת‪,‬‬
‫חוזרת חכפרת בצד מץרח ומערב‬
‫בןצחק ומתחברן דא בדא‪ ,‬וכדין‬
‫ואז שלמות נמצאת‪ ,‬וחביבות‬
‫הלל גמור‪ .‬עד דאעזתכיך רוגזא וחברותא‬
‫אשתכח‪ .‬בשבועות עצרת אתהדר כפורתא בסטר מזרח ומערב כדין‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כד חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ט שבט‬
‫היב‬

‫הצדדים‬
‫‪• T: -‬‬ ‫בכל‬
‫‪T:‬‬ ‫ודבקות •היא‬
‫‪1 :‬‬ ‫עזלימו אעזהכח וחביבו וךבקותא איהו בכל‬
‫ו^^מחה קזל עליונים ותחתונים‪.‬‬
‫ואז‪« ,‬הליטמט( הורת ה׳ תמימה‬
‫סטרין וחדוה ךעלאי ותהאי‪ .‬וכדין‪) ,‬תהלים מ״ט(‬
‫תורת ה׳ תמימה משיבת נפש‪ .‬ובתלת זמנין‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫‪T :‬‬

‫מעזיבת נפקז‪ .‬ובקזלקזה זמנים‬

‫אלו חוזרת הכבדת בצדדיה‬ ‫אלין כפורתא אתהדרת בסטראה כךל(א יאות‪.‬‬
‫כראוי‪.‬‬
‫כפךת זו נפרסת למעלה תוך‬
‫נקודה‬
‫ההוא ‪T 1 :‬‬ ‫לעילא גו ‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫אתפרסא ‪:‬‬
‫כפרת ‪T‬דא • ‪T : T :‬‬ ‫־ *‪*.‬‬

‫אותה נקדה נעלמת באור‬ ‫דאתפרסא‪,‬‬

‫‪T : T : • :‬‬
‫קדמאה‬
‫‪T T :| -‬‬
‫טמירא‪ ,‬בנהירו‬
‫׳‬ ‫‪T •:‬‬
‫הךאעזון עזנפרס‪ ,‬ואחר כך נפרסת‬ ‫ושרייא ‪-‬על ‪-‬ההוא‬ ‫‪T : - :‬‬ ‫בשלימו‬ ‫אתפרס‬
‫•‪T::‬‬ ‫לבתר‬
‫‪TT:‬‬
‫בעזלמות ועזורה על הפריסה‬
‫הךאעזונה‪ .‬וכאעזר סץכים כנפי‬
‫פריסו קךמאה כד אתחפיאן גךפי כרובים על‬
‫הכרובים על כפרת זו כדי לסוכך‬ ‫האי כפורת‪ ,‬בגין ךאתחפליא כפורת ולא להא‬
‫על הכפרת עזלא תהיה בגלוי‪,‬‬ ‫באתגלליא‪ .‬כפורת כפרת כתיב‪ ,‬דכד אתי‬
‫כפורת ‪ -‬כפרת כתוב‪ .‬וכא׳טר בא‬
‫האור העליון‪ ,‬אותם הכרובים‬
‫נהירו עלאה‪ ,‬אינון כרובים בטשי בגדפליהו‬
‫מכים בכנפיהם ומעלים אותם‬ ‫וסלקי לון לעילא‪ ,‬ואמרין שירתא מסגיאו‬
‫למעלה‪ ,‬ואומרים עזירה מךבוי‬ ‫ךההוא חדוה ךההוא נהירו‪ .‬כגוונא דא לתהא‬
‫העזמחה ההיא עזל אותו האור‪.‬‬
‫וכדגמת זה הוא למפזה‪ ,‬והכפרת‬
‫ובפורתא אתהדר ומאינון תלתא וחד‪ ,‬הוו‬
‫חוזרת‪ ,‬ומאותם העזלעזה והאחד‬ ‫שרייא ••ביה‬‫— ‪T:‬‬
‫ימינא‬
‫‪T • : ' T‬‬
‫ושמאלא‪,‬‬ ‫‪:‬‬
‫ימינא‬
‫‪T • :‬‬
‫כרובים‬
‫•‬ ‫‪:‬‬
‫היו כרובים ןמיץ וקזמאל‪ .‬הןמין‬ ‫דהוה‬
‫ושמאלא ‪TT :‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫סטרא‪,‬‬
‫׳‬ ‫דלעילא מההוא • ‪T :‬‬ ‫רוהא • ‪T • • :‬‬ ‫‪T‬‬
‫עזוךה בו רוח עזל מעלה מאותו‬
‫צד‪ .‬והעזמאלי עזהןה למערב‬
‫למערב באהךרותא ךכפורתא קאים לגביה‬
‫בחזרת הכפרת‪ ,‬עומד אצלו בצד‬ ‫רוחא ‪:‬דנוקבא‪,‬‬ ‫‪T‬‬ ‫ושרייא ••ביה‬‫שמאלא‪T : - : ,‬‬
‫‪ T‬י‬ ‫בסטר ‪T :‬‬
‫קזמאלו‪ ,‬ועזורה בו רוח נקבה‪,‬‬ ‫ואתחבר דא בדא בחביבו ךדכר ונוקבא‪ .‬וכן‬
‫ומתחברים זה בזה בחביבות ^ל‬
‫זכר ונקבה‪ .‬וכץ לכל הצדדים‬
‫לכל סטרין באהךרותא דכפורתא‪ ,‬ולעולם‬
‫בסבוב הכפרת‪ ,‬ולע ^ם הם‬ ‫תרץ אינון‪ ,‬דכר ונוקבא‪ .‬לתתא בהאי עלמא‬
‫עזנים‪ ,‬זכר ונקבה‪ ,‬למפזה בעולם‬ ‫אינון תרין ולא !היר‪.‬‬
‫הזה הם עזנים ולא יותר‪.‬‬
‫ואם תאמר למעלה‪ ,‬הואיל )ולא(‬ ‫ואי תימא לעילא הואיל )!לא( ואיצטריך‬
‫צריך דבקות בכפרת איך תחזר‬ ‫ךבקותא בכפורתא‪ ,‬איך יתהדר כפורתא‪.‬‬
‫הכפךת? ודאי באותה החזרה‬ ‫ותדיר‬ ‫בדא‬ ‫אתדבק ‪T‬דא‬ ‫אהדרותא‬ ‫בההוא‬ ‫ודאי‬
‫‪• T:‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫—— |‬ ‫‪T‬‬ ‫־‪:‬־‪:‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫—‪T‬‬
‫מתדבקים זה בזה ותמיד נךבק‬
‫בה‪ .‬וכדגמת הכרובים עזהם‬ ‫אתדבק בה כגוונא ךכרובים‪ .‬אינון לעילא‬
‫למעלה‪ ,‬כך עומדים על אות ונס‪,‬‬ ‫קיימין על את וניסא‪ ,‬והא אוקימנא ת א‬
‫!הרי באךנו הסוד עזכתוב פרעזי‬ ‫לכתיב‪ ,‬פרשי כנפים סוככים ולא כתיב‬
‫כנפים סככים‪ ,‬ולא כתוב פרועזי‬
‫כנפים סכוכים‪ .‬אלא על אות ונס‬ ‫פרושי כנפים סכוכים אלא על את וניסא הוו‬
‫היו עומדים‪.‬‬ ‫קלימין‪.‬‬
‫זמנים ידועים היו מעלים כנפיהם‬ ‫זסנץ לליעאן הוו ^ ק אן גלפליהו ופרשי לון‬
‫ופורעזים אותם למעלה בכל יום‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T :‬‬

‫והיו מסתדרים ומחפים על‬

‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫לעילא בכל יומא‪ ,‬והוו מתסדרן‬
‫הכפרת‪ ,‬ועל זה באות ונס היו‬ ‫ומחפלין על כפורתא‪ ,‬ועל דא באת וניסא הוו‬
‫היג‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כד חשון‬
‫תרומה ־ קמ״ח ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ט שבט‬
‫עומדים‪ .‬בכל מקום עזרוח‬
‫‪-‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫־‪1‬קיימין‪ ,‬בכל אתר דרוחא עלאה הוה אתי‬
‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪I‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬

‫עליונה היתה באה וקזורה‪ ,‬ודאי‬

‫באותו מקום קזעזורה יען בו‬
‫ו^זמיא‪ ,‬וזיאי בההוא אתר ךעזארי‪ .‬אית ביה‬
‫ממעזו וקיימא באת וניסא‪ .‬בר נעז איהו‬
‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬

‫ממקזות ועומד באות ונס‪ .‬בן אדם‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T : | - :‬‬ ‫‪T -‬‬

‫קזהוא מעפר‪ ,‬ועד ‪%‬א קזורה בו‬ ‫מעפרא‪ ,‬ועד לא עזרא עליה נציצו דרוחא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫—‬

‫ניצוץ ע ל רוח קזל מעלה ‪ -‬אין‬

‫בו ממע‪ .‬כיון ע עורה עליו‪ ,‬ןע‬
‫ולעילא‪ ,‬לית ביה ממעזו‪ .‬פיון ךעזמא עליה‬
‫בו ממעות וקם על עמדו‪.‬‬
‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪It :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬
‫אית ביה ממעזו וקיימא בקיומא‪.‬‬
‫ואם תאמר‪ ,‬זה לבדו? בא ךאה‬ ‫ואי הימא דא בלחודוי‪ ,‬הא חזי‪ ,‬מחוטרא‬
‫^‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫^‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬ך‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫ממטה אהרן עהוא עץ בלא‬
‫ממעות כלל‪ ,‬כיון ע ע ל ח בו‬
‫ךאהרן‪ ,‬דאיהו אעא בלא ממעזו כלל‪,‬‬
‫חקדוע ברוך הוא מעט רוח‪ ,‬קם‬ ‫כיון דעזךר ביה קךשא בריך הוא זעירו‬
‫על עמדו ונעעתה ממנו ברןה‬ ‫דרוחא‪ ,‬קאים בקיומא ‪1‬ואתעביד ביה בריה‬
‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• It‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬
‫ממע‪ .‬ומה עץ עאין דךכו בכך‪,‬‬
‫כיון ע ע ל ח הקרוע ברוך הוא בו‬
‫וממעזו‪ .‬ומה אעא ךלאו אורחיה בכך‪ ,‬כיון‬
‫מעט רוח‪ ,‬עמד על עמדו והןה בו‬ ‫דעזךר ביה קךעזא בריך הוא חד זעירו דרוחא‪,‬‬
‫ממ ע ‪ -‬כרובים עחם קדועים‬ ‫בקיומיה והוה ביה ממעזו‪ .‬כרובים‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫קאים‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• I t‬‬
‫ועומדים בקדעה כדגמת מעלה‬
‫על אחת כמה וכמה‪.‬‬
‫דאינון קדועזה וקלימן בקדועזה כגוונא‬
‫ב כ ל ןמן עיעראל היו זכאים‪,‬‬ ‫ולעילא על אחת כמה וכמה‪.‬‬
‫הכרובים היו ךבוקים בדבוק‬ ‫ן כ ל זמנא ךעזראל הוו זכאין‪ ,‬כרובים הוו‬
‫פנים בפנים‪ .‬כיון עסךחו‪ ,‬היו‬
‫חוןדים פניהם זה מזה‪ .‬מנין היו‬ ‫דביקן בךביקו אפין באפין‪ ,‬כיון ו היי‬
‫יודעים? כאן נחלקו עמודי‬ ‫סרחין הוו מתהדרין אפליהו דא מן דא‪ .‬מנא‬
‫העולם‪ .‬אבל בעען ע ל חקךבנות‬ ‫הוו!ךעי‪ ,‬הכא אפליגו עמווין ךעלמא‪ .‬אבל‬
‫ובקךבנות על גבי חמזבח‬
‫וחכהנים כאער מבךכים את העם‬
‫בתננא דקרבנא‪ ,‬ובקרבנא על גבי מדבחא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪: It‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:I t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫‪ -‬ב ^ ו ה על ע ה היו יודעים סוד‬ ‫וכהנא כד בריף !ת עמא‪ .‬באינון תלתא הוו‬
‫הכרובים עמחזידים פנים זה‬ ‫!ךעי ת א וכרובים מהךרן אנפין דא מן דא‪,‬‬
‫מזה‪ ,‬וחקדוע ברוך הוא רוצה‬
‫בתעובת בניו‪.‬‬
‫וקוךעזא בריך הוא בעי תיובתא ובנוי‪.‬‬
‫בןגשן הקךבנות‪ ,‬כאער היו‬ ‫בתננא דקרבנא‪ ,‬כד הוו יעזראל זכאין‪ ,‬תננא‬
‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪l‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫• ‪• • t :‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫—‬ ‫׳‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪: It‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫יעראל זכאים‪ ,‬ענן הןה עולה‬ ‫הוה סליק לעילא באורח מיעזר‬
‫—‬ ‫—‬ ‫;‬ ‫■ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬ך‪.‬ך‬
‫למעלה בדרך יעךה כמקל מעטר‪,‬‬
‫אם לצד מזרח אם לצד מערב או‬ ‫בעטורא בקולפין‪ ,‬אי לסטר מזרח אי לסטר‬
‫בכל קצוי העולם ‪ -‬בדרך יעךה‬ ‫מערב או בכל סייפי עלמא באורח מיעזר הוה‬
‫הןה עולה‪ .‬וכאער לא נטה לןמין‬ ‫סליק‪ .‬וכד לא סטא ללמינא ולעזמאלא‪ ,‬כדין‬
‫או לעמאל‪ ,‬אז רצון נמצא‬
‫למעלה ומטה‪ ,‬וחקדוע ברוך‬ ‫רעותא קלימא לעילא ותתא וקוךעזא בריף‬
‫הוא רצה במעעיהם ע ל יעראל‬ ‫הוא אתרעי בעובוין דלקזראל בחביבו לתיר‪.‬‬
‫באהבה יתרה‪.‬‬
‫בקרבגא על גבי מךבחא כד הוו יעזראל‬
‫ברךבן ע ^ המןבח‪ ,‬כאער היו‬
‫יעראל זכאים‪ ,‬היתה נךאית על‬ ‫זכאין‪ ,‬הוה מתחזי על גבי אעזא‬
‫גבי אע המזבח דמות ע ל אריה‬ ‫דמדבחא דיוקנא דאריה דאכיל קרבנא על‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כד חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ט שבט‬
‫היד‬

‫עזא‪ 1‬כל קןךבנות על המזבח‪.‬‬ ‫מךבחא‪ .‬וכד לא היו זכאין הוו־ חמאן דיו?ןנא‬
‫וכא׳‪:‬צר לא היו זכאים‪ ,‬היו רואים‬
‫•‬ ‫׳ ‪T‬‬

‫דמות כלב רובץ על המזבח‪.‬‬

‫־‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬־‪:‬־•••‬
‫ךכלבא רביע על מךבחא‪.‬‬
‫הכהן כאעזר היה מברך את העם‬ ‫כהנא כד כריך!ת עמא בעזעתא תקיף ידויי‪.‬‬
‫ב׳טעה ע‪:‬הןה זוקף ידיו‪ ,‬כאעזר‬ ‫כד הוו יע‪Jt‬ראל זכאין ואתחזון לברכא‪,‬‬
‫היו יק‪ t‬ךאל זכאים וךאויים‬
‫לברכה‪ ,‬ןךיו היו ןקופות בןקיפה‬ ‫ירוי הוו זלןפין בזקיפו בלא טורה כלל‬
‫בלי ?זךחה כלל והתרוממו‬ ‫ואתרמו בחידו וכרעו‪ ,‬כדין עזכעתא עזךייא‬
‫בעזמחה וברצון‪ .‬אז חעזכינה‬ ‫עלייהו ומזך?ןפן אינון מגרמליהו‪ ,‬וכדין כהנא‬
‫היתה עזורה עליהן ומץדקפות‬
‫אלו מעצמן‪ ,‬ואז הןה יודע חבחן‬ ‫הוה לדע דאתחזון יע‪Jt‬ראל לברכא‪ ,‬וכריך ילון‬
‫עזךאויים יקזראל לבךכה ומברך‬ ‫דלבא‪.‬‬
‫ברעותא ‪T • :‬‬
‫‪T‬‬ ‫•‪:‬‬
‫אותם בךצון חלב‪.‬‬ ‫וכד ידוי הוי לקירן ובטורה סגי אזדלןפו ולא‬
‫וכאשר ןךיו היו כבדים ובנזרח‬
‫רב הזדקןפו ולא ןכל להרים אותן‬ ‫לכיל לארמא לון אלא ברוב טורח‪ ,‬כדין‬
‫אלא בחךבה מרח‪ ,‬אז הןה יודע‬ ‫ידוי‪,‬‬
‫׳‬ ‫על ‪:‬‬ ‫— —‬ ‫עזרייא‬
‫‪T‬‬ ‫לא ‪TT‬‬ ‫דעזכינתא‬
‫—‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫ידע‬‫הוה • ‪T :‬‬
‫• ‪:‬‬
‫שהשכינה לא שורה על ןדיו‬
‫וישךאל לא ךאויים לברכה‪ .‬בגלל‬
‫ויק^ראל לא אתחזון לברכה‪ .‬בגין ךבעזעהא‬
‫שבשעה שהשכינה היתה באה‬ ‫לעזרייא —על ‪:‬ידוי‪T ' ,‬כל‬‫אתייא ‪T : — :‬‬‫הוה — ‪T :‬‬ ‫דעזכינהא ‪TT‬‬
‫• ‪T : • :‬‬
‫לשרות על ןדיו‪ ,‬כל אותן אצבעות‬ ‫אינון אצבעאן דאינון בדיוקנא עלאה הוו‬
‫שחן כצורה העליונה‪ ,‬היו‬
‫שמחות בשמחה לקבל את‬
‫חדאן בחידו ללןבלא לה לעזכעהא עלליהו‬
‫ופוךחות‬ ‫עליהן»‬ ‫השכינה‬ ‫ופרחי לאזדלןפא לעילא‪ ,‬כמה דהוו הראן‬
‫להןדקף למעלה כמו שהיו‬ ‫כרובים דהאי עלמא‪ ,‬וכל עזכן לעילא‪,‬‬
‫שמחים הכרובים של ע ^ם חזה‪,‬‬
‫וכל שכן למעלה‪ ,‬כדי לקבל‬
‫גבייהו‪.‬‬
‫‪: ----‬‬
‫לעזכינתא —על‬
‫• ‪T : • :‬‬
‫לקבליא ‪T‬לה‬‫‪T: l T:‬‬

‫השכינה עליהם‪.‬‬ ‫כבדים ‪:‬וגו׳‪T .‬מאי‬ ‫מ^ה‬

‫*‪•••:•.‬‬
‫וידי‬
‫‪...‬‬
‫י״ז(‬ ‫)שמות‬ ‫ורזא ‪T‬דא‬ ‫‪7 7:‬‬
‫ום‪ 1‬ד זה)שמותיז( וידי משה כבדים‬ ‫טעמא‪ ,‬בגין רההיא שעתא לשראל לא‬
‫וגו׳‪ .‬מה הטעם? בגלל שאותה‬
‫שעה ישראל לא היו זכאים‪ ,‬וידי‬ ‫הוו זכאין וידוי דמשה אתיילןרו ולא לכיל‬
‫משה כבדו ולא ןכל לץקף אותן‪,‬‬ ‫לזקפא לון‪ ,‬רכהיב לעילא )שמות י״ז( על ריב בני‬
‫שכתוב למעלה )שם( על ריב בני‬ ‫לשראל וגו׳ וכדין‪ ,‬ויבא עמלק ואתליקרו לדוי‬
‫ישראל וגו׳‪ ,‬ואז נאמר ויבא‬
‫־‪T‬‬ ‫•••‪•••:‬־‬

‫??לקי וכבדו ןדיו ולא הןה ןכול‬

‫‪T :‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•• T :‬‬ ‫•‬
‫ולא הוה לכיל לזקפא לון־‪ ,‬עד דקביל עונשא‪.‬‬
‫לץקף אותן עד שקבל ענש‪,‬‬ ‫דכתיב )שמות י״ז( ולקחו אבן וגו׳ והלה כאשר‬
‫שכתוב ויקחו אבן וגו׳ והןה‬ ‫וגו׳‪.‬‬
‫כאשר ןגו׳‪.‬‬
‫כמו זה גם לוחות האבן כמו‬ ‫כגוונא דא לוחי אבנא‪ ,‬כגוונא דכהנא ועל‬
‫‪— :‬‬ ‫— ‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ :‬־ ‪:‬‬

‫הכהן‪ ,‬ועל זה הכרובים‪ ,‬בזמן‬ ‫דא כרובים בההוא זמנא דהוו‬

‫ההוא שהיו ישראל זכאים‪ ,‬היו‬
‫פנים בפנים מתדבקים זה בזה‪.‬‬
‫לשראל זכאין הוו אנפץ באנפין מתדפקין דא‬
‫‪••• T‬‬ ‫‪1• :‬‬ ‫‪- :‬‬ ‫•‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪• T‬‬

‫וכאשר לא היו זכאים‪ ,‬היו‬

‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫־‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬־‪:‬־•••‬
‫בדא‪ .‬וכד לא הוו זכאין‪ ,‬הוו מהךרין אנפין‬
‫מחזירים פנים אלו מאלו)זה מזה(‪,‬‬ ‫אלין מאלין )נ״א לא מ! דא( ועל תין אלין היו*‬
‫ועל סודות אלו היו יוךעים אם‬
‫ישראל זכאים או לא‪.‬‬
‫לךעין אי לשראל זכאין אי לא‪.‬‬
‫הטו‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כד חשון‬
‫תרומה ־ קמ״ח ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ט שבט‬

‫כרובים‪ ,‬רביין‪ ,‬וכלא בתא חד לןיימי‪.‬‬

‫כ ח בי ם ‪ -‬תינוקות‪ ,‬והפ^ל עוימד‬
‫^זכתוב )הושע יא( •כי‬‫אחד‪T •/ ,‬‬
‫‪:‬בסוד ‪ T •/‬׳‬
‫דכהיב )הושע י״א( ‪3‬י נער‬
‫נער יק‪ t‬ךאל ואהבהו‪ .‬ו ^ ל ל זה‬
‫ואהבהו‪ ,‬ובגין כך כלא בחךתותא ךסיהרא‬
‫הכל בחדועז הירח תלוי‪ .‬כמו‬
‫?ןיימי‪ .‬כמה ךאתחדי דא בחךתותא‪ ,‬הכי איהו‬
‫קזמתחד^ז זה בחדועזו‪ ,‬כך הוא‬
‫הכל‪ .‬ומעזום כך הנער‪ ,‬הם נערים‪,‬‬
‫כלא‪ .‬ובגין כך נער אינון נערים‪ ,‬ו ת א דא‬
‫וזה סוד אעזת נעורים‪ ,‬קזעומדת‬
‫אשת נעורים ךלןלימא על תרין נערים‬
‫על קזני נערים בחדו^צ עליון‪.‬‬
‫כרובים ‪ -‬פנים גדולות ופנים‬ ‫בחדתותא עלאה‪.‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫קטנות‪ ,‬ודאי כך הם‪ .‬פנים‬

‫ן ת בי ם אנפי עלאי ואנפי זוטרי וזיאי הכי‬
‫נסתרים למעלה קזלא מתגלים‪,‬‬
‫אינון‪ ,‬אנפין טמירין לעילא רלא‬
‫ובגללם חדועז הלבנה ומלוי‬
‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫אתגללין‪ ,‬ובגינייהו חדתותא ךסיהרא ומילוי‬
‫עזלה‪ .‬פנים קטנות למטה‪ ,‬כמו‬
‫־ ‪T‬‬ ‫‪ T‬־‪:‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪: 1 •/‬‬

‫קזבאךנו בכפךת‪ ,‬למעלה ומטה‬

‫דילה‪ ,‬אפי זוטרי לתהא‪ .‬כמה דאוקימנא‬
‫בסוד אחד עומדים‪ .‬את העזמים‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫_‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬

‫בכפרת לעילא ותתא בתא חדא קיימא‪ ,‬את‬

‫ואת הארץ‪ ,‬אלו הם סוד קזל קזני‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫—|‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫־‬ ‫־‬

‫נקבה‪,‬‬
‫ואחד ‪ T1•• :‬׳‬
‫זכר ‪T •/ :‬‬‫אליןרזא דתךין כרובים‪,‬‬
‫אחד ‪TT‬‬‫‪T‬‬ ‫כרובים‪,‬‬
‫׳‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫השמים ואת‬
‫להיות דבוקים אלו באלו‬
‫חד דכר וחד נוקבא‪ ,‬למהוי ךביקין אלין‬
‫בחביבות‪ ,‬כמו קזנתבאר את ‪-‬‬
‫לרבות מעלה ומטה כאחד‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T •/ :‬‬
‫באלין בחביבותא כמה דאהמר‪ ,‬את לאסגאה‬
‫־ ‪T‬‬ ‫־ ‪T :‬‬ ‫‪ :‬־‬

‫עילא ותתא כחדא‪ ,‬למהוי רזא דכרובים‬

‫להיות סוד הכרובים בכלל אחד‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪y‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪T-:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬

‫כ תו ב )תהלים ק< עבדו את ה׳‬

‫בעזמחה‪ ,‬עזמחה קזל קזני‬
‫בכללא חדא‪.‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫כתיב )תהלים ?( עבדו את ה׳ בשמחה‪ ,‬חדוותא‬

‫הכרובים‪ .‬קוהרי תינוקות‪ ,‬כל מה‬
‫דתרין כרובין‪ .‬דהא רבלין‪ ,‬כל מה)מא!(‬
‫>מי( עזנמצא ביניהם‪ ,‬חוזרות פניו‬
‫כתינוק וי^מח עמהם‪ .‬וסוד זה‪,‬‬
‫ךשארי בגווייהו‪ ,‬אתהךרו אנפוי כרבליא וחדי‬
‫כיון קזעזורה עליהם מי קזעזורה‪,‬‬
‫עמהון‪ .‬ו ת א דא כיון ךשארי עלייהו מאן‬
‫חוזר נער בעזמחה קזל חכל‬
‫דשארי‪ ,‬אתהדר נער בחידו דכלא וברעותא‪,‬‬
‫וברצון‪ .‬אף על גב קזחוזר בדין‬
‫על העולם‪ ,‬כיון קזעזורה עליהם‪,‬‬
‫אף על גב דאתליא בךינא על עלמא‪ ,‬כיון‬
‫חוזר בעזמחה‪ ,‬נער קעזור‬
‫ךשארי עלליהו אתהדר כחדוה‪ ,‬נער קטירא‬
‫בעזמחה‪ ,‬והעולם חוזר ברחמים‬
‫בחידו ועלמא אתהדר ברחמי‪) ,‬נ״א?דסחי( מאן‬
‫)?רגז(‪ .‬מי קזהוא ברגז‪ ,‬ןביאו אצלו‬
‫תינוק ויקזקט רגזו‪ ,‬דחזר‬
‫דאיהו ברוגזא ליתון לגביה נער ולשתכך‬
‫בעזמחה דעקזה עצמו כתינוק‪,‬‬
‫רוגזיה‪ ,‬ויתהדר בחדוה ושוי גרמיה כרבליא‪,‬‬
‫ואז חכל בעזמחה‪.‬‬
‫ועל סוד זה נאמר כי נער י^ךאל‬ ‫וכדין כלא בחידו‪.‬‬
‫ואהבהו‪ .‬אין אהבה וחביבות‪ ,‬רק‬
‫ועל רזא דסתרא דא‪ ,‬כי נער ישראל ואהבהו‬
‫בנער‪ .‬כתוב )שמית לג( ויהוקזע בן‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪• • T :‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T : • :‬‬ ‫‪T T‬‬

‫לית רחימו וחביבו בר ברבייא‪ .‬כתיב‬

‫נון נער לא ןמיעז‪ .‬הןה עומד תוך‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫)שמות ל״ג( ויהושע בן נון נער לא למיש‪ ,‬הוה‬

‫המקזכן עזל מעזה‪ ,‬בגלל קזאותו‬
‫אהל חיה אהל מעזה‪ ,‬ובקזעה‬
‫קאים גו משכנא ךמשה‪ .‬בגין דההוא אהל‪,‬‬
‫אהל דמשה הוה‪ .‬ובשעתא דשכינתא הוה אתייא‪ ,‬אשהכח תמן יהושע‬
‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I t‬‬ ‫—‬ ‫־‬ ‫*‬ ‫‪T :‬‬ ‫—‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫— ‪T —:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כה חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ט שבט‬
‫הטז‬

‫עזהעזכינה היתה באה‪ ,‬נמצא עזם‬ ‫דחדוה‬

‫‪T:‬‬ ‫הוה ‪:‬בחידו ורעו‬ ‫ומיד ‪TT‬‬‫•‪T‬‬ ‫נער‪,‬‬
‫׳‬ ‫דאיהו ‪---‬‬ ‫‪• :‬‬
‫יהועזע עזהוא נער‪ ,‬ומיד היה‬
‫‪TT‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪-----‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫••• ־‬ ‫‪:‬‬
‫ויהושע אנפוי ךסיהרא בכלא בכל דזין דלי ה‬
‫בעזמחה וברצון עזל העזמחה‪,‬‬
‫ויהועזע עזפניו הם כלבנה בבל‪,‬‬ ‫הכי הוה‪ ,‬כיון ךמעזכנא אתבני‪ ,‬לא איצטריך‬
‫בכל הסודות עזלו כך הןה‪ .‬וכיון‬ ‫להו^ע למהוי המן‪ ,‬אלא כרובים הוו המן‬
‫עזנבנה המעזכץ‪ ,‬לא הןה צריך‬ ‫ומעזתכחי בחביבו דא בדא אנפץ באנפין‬
‫יהו^ע להיות עזם‪ ,‬אלא כרובים‬
‫היו עזם ונמצאים בחביבות זה‬ ‫כרביי בחירו‪ .‬וכיון ךעזארי עלייהו‪ ,‬מלד כלא‬
‫בזה‪ ,‬פנים בפנים כנערים‬ ‫כלל‪.‬‬‫‪T :‬‬
‫אעזהכח‬
‫־‬ ‫•‬
‫ודינא ‪T‬לא‬
‫‪T • :‬‬
‫‪:‬בחירו‬
‫בעזמחה‪ .‬וכיון עזעזורה עליהם‪,‬‬
‫מיד הכל בעזמחה ודין לא נמצא‬
‫ןגין כך לןךשא כריך הוא דרעותיה בעמא‬
‫כלל‪■.‬‬ ‫לתתא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T -:‬‬ ‫עובדא‬
‫‪TT‬‬ ‫לאחזאה‬
‫‪TT: - :‬‬ ‫בעא‬‫דיע‪ t‬ראל ‪TT‬‬
‫בגלל זה הקןב״ה‪ .‬עזךצונו בעם‬ ‫יעזלוט‬ ‫דלא • ‪:‬‬ ‫דינא ‪T :‬‬ ‫ולאעברא • ‪T‬‬ ‫‪TT —:‬‬ ‫‪— :‬‬
‫לאתערא רחמי‬ ‫—‬ ‫‪■ .‬ך ■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫י^ראל‪ ,‬רצה להךאות מעעזה‬

‫למטה‪ ,‬לעורר רחמים ולהעביר‬
‫עלייהו כלל‪ ,‬ויהון הדיר בחדוה עמיה‪ .‬זכאין‬
‫דין עזלא יעזלט עליהם כלל‪ ,‬ויהיו‬ ‫אינון בעלמא דין ובעלמא ךאתי‪ .‬כתיב )עמואל‬
‫תמיד בעזמךזה עמו‪ .‬זכאים הם‬ ‫א׳ג׳( והנער עזמואל מעזרת וגו׳‪ .‬כתיב נער‬
‫בעולם הזה וב ע ^ב הבא‪ .‬כתוב‬
‫)שמואל‪-‬א ג( והנער עזמואל מעזרת‬
‫וכתיב >תהלים צ״ט( ועזמואל בקוראי עזמו‪ ,‬ותנינן‬
‫וגו׳‪ .‬כתוב נער‪ ,‬וכתוב )תהלים עט(‬ ‫עזקול הלה עזמואל כנגד מעזה ואהה♦ אי‬
‫ועזמואל בקךאי עזמו‪ ,‬ולמדנו‪,‬‬ ‫עזקול איהו כ^^ה ואהרן אמאי כתיב נער‪,‬‬
‫עזקול היה מעזה כנגד מעזה‬
‫•••‬ ‫‪•.•••• :‬‬ ‫•••‬

‫ואהרן‪ .‬אם עזקול כמעזה ואהרן‪,‬‬

‫‪TT‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬
‫אפילו‬ ‫‪• —:‬‬
‫מטי‬
‫‪•• T‬‬
‫הוה‬ ‫‪TT‬‬
‫דרגין •איפון ‪T l‬לא‬
‫־ ‪1 • :‬‬
‫בכמה‬
‫‪T —:‬‬
‫דהא‬‫‪T :‬‬

‫מדוע כתוב נער‪^ ,‬הרי כמה‬ ‫לדרגא זעירא ךמ^ה‪ ,‬כל ^כן למהוי עזקול‬
‫מדרגות הן‪ ,‬ולא הןה מגיע אפלו‬ ‫כתרווליהו‪.‬‬
‫למדרגה קנזנה עזל מעזה‪ ,‬כל עזבן‬
‫להיות עזקול כעזניהם ?‬
‫אלא האי יןרא הכי הוא‪) ,‬תהלים צ״ט( מ^ה‬
‫אלא פסוק זה כך הוא ‪) :‬שם< מעזה‬ ‫ואברן בבהניו‪ .‬מ^ה איהו נביאה‬
‫ואהרן בכהניו‪ ,‬מעזה הוא נביא‬ ‫אהרן‬
‫נביאייא‪ - : - ' ,‬ן‬
‫‪T - • :‬‬ ‫עלאה ‪-‬על ‪T‬כל עזאר‬ ‫•‪TT‬‬ ‫מהימנא‬
‫‪T T ••:‬‬
‫נאמן עליון על כל עזאר הנביאים‪.‬‬
‫אהרן בכהניר‪ ,‬והוא כהן עליון על‬
‫עלאה על כל עזאר כהני‬
‫—■ך‪..‬‬ ‫‪— .‬‬ ‫■ך‬ ‫—‬ ‫כהנא • ‪T T‬‬‫‪T‬‬ ‫בכהניו‪ ,‬ואיהו‬
‫— ‪—:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬

‫כל כהני העולם‪ .‬עזלא הןה כהן‬ ‫בדרגא‬ ‫דסליק‬

‫‪T :- : 1 • T :‬‬ ‫רבא‬‫‪T -‬‬ ‫כהנא‬
‫‪T-: -‬‬ ‫הוה‬
‫‪TT‬‬ ‫דלא‬ ‫‪T :‬‬ ‫עלמא‪.‬‬‫־ ‪T :‬‬
‫גדול עזע^ה במדרגה עליונה‬ ‫עלאה כאהח‪ .‬זכה אהרן לכהונה ץבואה‪,‬‬
‫כאהרן‪ .‬זכה אהרן לכהנה‬
‫ונבואה‪ ,‬נביא וכהן‪ ,‬מה ^לא זכה‬
‫ואי‬‫אחרא‪• : .‬‬ ‫כהנא ‪T-: -‬‬ ‫זכה ‪T - : -‬‬ ‫דלא ‪TT‬‬ ‫מה ‪T :‬‬ ‫וכהן‪T ' |,‬‬
‫••‬ ‫נביא ‪:‬‬ ‫‪•T‬‬

‫כהן אחר‪ .‬ואם תאמר‪ ,‬הרי זכךןה‬ ‫כהן ונביא הוה‪ ,‬ההיא נבואה‬
‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫^‬ ‫‪.‬ך‪.‬ך‬ ‫‪. .‬ך ‪.‬‬‫ן‬ ‫תימא הא זכריה‬
‫‪..‬‬ ‫■ך‬ ‫_ ‪.‬‬ ‫** ‪T‬‬
‫‪.‬‬ ‫_‬

‫כהן ונביא הןה ‪ -‬הנבואה ההיא‬ ‫ה ו ו ת ו ב ו ‪) /‬עד כאן מההשמטות(‪.‬‬ ‫ל ^עת א‬

‫היתה לעזעה‪) .‬עד כאן מההשמטות(‪.‬‬
‫ל ^ן תו הוא הןה‪ ,‬עזכתוב ורוח‬
‫לשן‪ 3‬תא הוה‪ ,‬דכתיב‪) ,‬דברי הימים ב כס ורוח‬
‫^ הי ם לבעזה את זכךןה‪ .‬ואם‬ ‫אלהים לבעזה את זכרלה‪ .‬ואם‬
‫תאמר‪ ,‬הרי יךמןהי עזבו כתוב‬ ‫תאמר‪ ,‬הא ירמלהו‪ ,‬דכהיב ביה‪) ,‬ירמיה א( בטרם‬
‫)ירמיה א( בטרם אצךך בבטן‬
‫ידעתיך‪ ,‬והרי אחרים ‪ -‬אלא כלם‬ ‫אצרך בבטן לדעהיך‪ .‬והא אחרנין‪ .‬אלא כלהו‬
‫לא זכו לנבואה ולכהנה עליונה‬ ‫דהא‬ ‫ולכהונה •^‪T‬א‪ T‬ה ‪:‬כאהרן‪,‬‬
‫— | ' ‪T :‬‬ ‫‪T‬‬
‫לנבואה‬
‫‪T‬‬ ‫•‪:‬‬
‫‪T‬לא ‪T‬זכו‬
‫היז‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כה חשון‬
‫תרומה ־ קמ״ח ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ט שבט‬

‫כמו אהר׳ץ‪ ,‬עזהרי אהרן זכה‬ ‫אהרן זכה בנבואה עלאה‪ ,‬על כל עזאר כהני‪.‬‬
‫■ד‬ ‫‪ . .‬ך ‪ .‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪. .‬‬ ‫_‬

‫בנבואה עליונה על כל עזאר‬ ‫כלהו‪.‬‬ ‫בכהונה —על‬ ‫זכה‬

‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪TT‬‬
‫הכהנים‪ .‬זכה בכהנה על כלים‪.‬‬
‫משה זכה בנבואה‪ ,‬ועזמעז בכהנה‬ ‫עלאה‪.‬‬
‫• ‪TT‬‬
‫בכהונה‬
‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬
‫בנבואה‪ ,‬ועזמש‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬
‫זבה‬‫‪TT‬‬
‫משה‬
‫עליונה‪ .‬שמואל זכה בשתיהן‪.‬‬ ‫הוה‬
‫‪TT‬‬
‫משה‬‫•‪*.‬‬
‫בתרווייהו‪ .‬־מה‬
‫־ ‪:‬‬ ‫‪:‬‬
‫זכה‬ ‫‪TT‬‬
‫שמואל‬
‫••‬ ‫‪:‬‬
‫מה משה הןה קורא והקןדוש ברוך‬
‫הוא משיב לו מןד ‪ -‬אף בשמואל‬
‫?]די‪ ,‬וקוךשא בריף הוא אתיב ליה מיד‪ .‬אוף‬
‫כתוב ) ש מי א ל‪ -‬אי ב( הלא קציר חטים‬ ‫שמואל כתיב ביה‪) ,‬שמיאלאיב( הלא קציר חטים‬
‫היום אקרא אל ה׳ ויתן קלות וגו׳‪.‬‬ ‫היום אל^רא אל לל׳ ולתן קולות וגו‪ /‬אבל לא‬
‫אבל לא עלה ל ד ת ה עליונה‬
‫כמשה‪ .‬מה אהרן הןה משמש‬
‫הוה‬ ‫מה אהרן‬
‫— ‪TT 1 —:‬‬ ‫—‬
‫כמשה‪.‬‬
‫•‪*.‬‬ ‫‪:‬‬
‫לדרגא •^‪T‬א‪ T‬ה‬ ‫סליק‬
‫‪T : —: 1 • T‬‬

‫בכהנה אצל הקדוש ברוך הוא ‪-‬‬ ‫משמש בכהונה גבי קךשא בריף הוא‪ ,‬אוף‬
‫אף שמואל הןה משמש לפני‬ ‫שמואל הוה משמש קמי קךשא בריף הוא‪,‬‬
‫הקדוש ברוך הוא‪ ,‬אבל לא עלה‬
‫בשמוש עליון כמו אהרן‪.‬‬
‫כאהרן‪.‬‬
‫‪ - : - :‬ן‬
‫עלאה‬
‫•‪TT‬‬
‫כשמושא‬
‫‪T‬‬ ‫‪• : 1‬‬
‫סליק‬‫‪•T‬‬
‫אבל ‪T‬לא‬ ‫‪T -:‬‬

‫והדבר כך הוא ‪ :‬שלשה הם שהיו‬ ‫נביאי‬

‫‪. . . .‬‬ ‫דהוו‬‫אינון ‪- -‬‬
‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫תלתא‬
‫‪TT:‬‬ ‫הכי הוא‪.‬‬ ‫‪•T‬‬ ‫ומלה‬
‫•‪7‬‬
‫נביאים נאמנים ושמשו בכהנה‪.‬‬ ‫מהימני‪ ,‬ושמשו בכהונה‪ .‬חד משה‪,‬‬
‫אחד משה‪ ,‬ואחד אהרן‪ ,‬ואחד‬
‫שמואל‪ .‬ואם תאמר ששמואל לא‬
‫וחד אהרן‪ ,‬וחד שמואל‪ .‬ואי הימא שמואל‬
‫המעזיך )שמש( בכהנה‪ ,‬אלא אחר‬ ‫לא משיך )ם״א ‪2/‬מע( בכהונה‪ ,‬אלא אחרא הוה‬
‫היה עזעזמעז בכהנה‪ ,‬ומיהו?‬ ‫ירמיהו‪T .‬לאו‬ ‫‪T:‬‬
‫בכהונה‪ ,‬ומנו)דףקמ״חע״ס‬ ‫‪ T‬׳‬ ‫• ‪:‬‬
‫דשמש‬
‫‪•• • :‬‬
‫יךמןהו ‪ -‬לא כך! שהרי כתוב‬
‫)ירמיה א( מן הכהנים אשר בענתות‪.‬‬
‫הכי‪ ,‬דהא כתיב‪) ,‬ירמיה א( מן הכהנים אשר‬
‫מן הכהנים הןה‪ ,‬אבל לא שמש‪.‬‬ ‫בענתות‪ .‬מן הכהנים הוה‪ ,‬אבל לא שמש‪.‬‬
‫‪. . .‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫^‬ ‫‪.‬ך‪.‬ך‬ ‫‪. _.‬‬ ‫—‬ ‫|‬ ‫‪.‬‬ ‫־ •— ‪T‬‬

‫ושמואל שמש בימי עלי‪ ,‬ומשה‬ ‫ושמואל ביומי ךעלי שמש‪ .‬ומשה שמש‬
‫פעם אחת כל אותם שבעת ימי‬
‫המלואים‪.‬‬
‫זמנא חדא‪ ,‬כל אינון שבעת למי מלואים‪.‬‬
‫שמואל זכה לנער‪ ,‬שכתוב‬
‫‪T ...‬‬ ‫׳‬ ‫‪------- -‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬
‫שמואל זכה לנער‪ ,‬דכהיב‪> ,‬שמיאלאא( והנער‬
‫)שם ב(‬ ‫נ ע ל‪.‬‬ ‫ו הנ ע ל‬ ‫)שמואל־א א(‬ ‫נער‪) .‬שמואל א ב( ושמואל משרת‪ .‬ובגין‬
‫ושמואל משלת‪ .‬ומשום שעומד‬
‫ב ד ת ה הז‪-‬ו‪ 1,‬דאי שהוא כמו משה‬ ‫כמשה‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪:‬‬
‫ודאי •איהו‬ ‫‪T-‬‬
‫בהאי דרגא‪,‬‬
‫‪ T :-‬י‬ ‫‪- :‬‬
‫דקיימא‬
‫‪T : 1- :‬‬

‫ואהרן‪ .‬מי שנוטל את הנער הזה‬ ‫ואהרן‪ .‬מאן דנטיל להאי נער‪ ,‬וזכי ביה‪ ,‬זכי‬
‫וזוכה בו‪ ,‬זוכה באותן דךגות‬ ‫באינון דרגין עלאין‪ ,‬דקלימין בהו משה‬
‫עליונות שעמדו בהם משה‬
‫ואהרן‪.‬‬
‫הכרובים הם זהב‪ ,‬כמו שבארוה‪,‬‬
‫‪ T‬׳‬ ‫• ‪:•••.‬־‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪TT‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬
‫כרובים אינון זהב‪ ,‬כמה דאוקמוה‪ ,‬בגין‬
‫משום שיוצאים מצד הזהב‪ ,‬ולא‬ ‫אתערב‬ ‫ולא‬ ‫דזהב‪,‬‬ ‫מסטרא‬ ‫דנפקי‬
‫• ‪T—: :‬‬ ‫׳ ‪T :‬‬ ‫‪TT :‬‬ ‫• • ‪T:‬‬ ‫‪ :‬־ ‪1•• :‬‬
‫מערב בהם כסף ולא גון אחר‪,‬‬
‫וזהו גון זהב ידקדק‪ .‬במשכן‬ ‫בהו כסף‪ ,‬ולא גוון אחרא‪ ,‬ודא איהו‬
‫מתעךבים הגונים זהב וכסף‬ ‫גוון זהב נרל^רק‪ .‬במשכן מתעךבין גוונין‪,‬‬
‫להיות סוד‬ ‫כאחד‪,‬‬ ‫ללכת‬
‫• ‪:‬‬ ‫‪ T •/ :‬׳‬
‫שלמעלה באחד‪ .‬עוד נחשת‬
‫‪•.• •.• T‬‬
‫זהב וכסף למיסד ?חדאי ל‪9‬ח‪.‬ד רזא‬
‫להיות עמם‪ ,‬וללכת בין כל‬ ‫דלעילא בחד‪ .‬תו נחשת למהוי בהדייהו‪,‬‬
‫הצדדים‪ ,‬שתמצא שלמות בכל‬ ‫ולמיזל בינליהו כל סטרין‪ ,‬לאשתכחא שלימו‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כה חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ט שבט‬
‫היח‬

‫בכלא כחדא‪ ,‬דכהיב זהב וכסף ונחלות‪.‬‬

‫כאחד‪ ,‬עזכתוב זהב וכסף ונחעזת‪.‬‬
‫דבר אחר זהב וכסף ‪ -‬זה ע ח‪1‬זר‬
‫דבר אהד זהב וכסף‪ .‬זהב דאתהדר לכסף‪,‬‬
‫לכסף‪ ,‬וכסף לזהב‪ ,‬והכל כלול‬
‫בעזל״ש צורות‬
‫אחד‪T : .‬‬
‫וכסף לזהב‪ ,‬וכלא אתכליל כחדא‪,‬‬
‫ובמקום ‪T‬‬
‫יחד ‪1 T :‬‬
‫‪---‬‬
‫ובדוכתא חדא‪ .‬בתלת גוונין אתהזיר‪ ,‬כד‬
‫חוזר‪ :‬כאקזר צריף לשמחה ולא‬
‫לדין ‪ -‬זהב‪ .‬כאשר צריך לרחמים‬
‫אצטריך להדוותא ולא דינא‪ ,‬זהב‪ .‬כד‬
‫‪ -‬כסף‪ .‬כאשר צריף חקף הדין ־‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫נחשת‪.‬‬ ‫אצטריך לרחמי‪ ,‬כסף‪ .‬כד אצטריך ה?ןפא‬

‫ועל זה הסתכל מקזה במעעזה של‬ ‫נחעזת‪.‬‬
‫*‪*.‬‬
‫דדינא‪,‬‬
‫‪ T • :‬י ‪:‬‬
‫נחש הנחשת‪ ,‬שכתוב רעש משה‬
‫ן‬ ‫‪. -‬ך‬ ‫‪-‬‬
‫ועל זיא אסתכל מ^ה‪ ,‬בעובדא ךנחעז‬
‫נחש נחשת‪ ,‬והיה יודע המקום‬
‫‪. .‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪_ .‬‬

‫הנח׳שת‪ ,‬דכתיב )במדבר כא( ויעע‪ t‬מ^ה‬

‫של התוף הזהב באותה נחשת‪,‬‬
‫כלשונו‪,‬‬
‫׳‬ ‫•‪:‬‬ ‫שנחש הוא‬ ‫נחעז נח^‪1‬זת‪ ,‬והוה ידע אתר דהתוכא דזהב‬
‫‪T T•/‬‬ ‫משום‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫‪— T‬‬ ‫— ‪T —:‬‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬
‫ומקומו היה יודע‪ .‬שהרי הקדועז‬
‫בההוא נח^זת‪ ,‬בגין דנחעז כליעזנא דיליה‬
‫ברוך הוא לא אמר לו אלא עשה‬
‫הוא‪ ,‬ואתריה הוה ןדע‪ .‬דהא ?ןךשא בריף הוא‬
‫לף שרף‪ ,‬והוא בא ועשה נחש‬
‫אתא‬
‫נחשת‪ ,‬שכתוב ויעש משה נחש‬
‫‪T T‬‬
‫ואיהו‬ ‫לף‪ 1‬ע‪t‬רף‪,‬‬
‫‪ TT‬׳ ‪• :‬‬ ‫‪:‬‬
‫אלא עע^ה‬ ‫•‪T 1 *.‬‬
‫אמר ••ליה‬ ‫‪ T‬־‬
‫‪T‬לא‬
‫נחשת‪ .‬מה הטעם ?‬
‫ועבד נחעז נח׳שת‪ ,‬דכהיב ויעע‪ t‬מ^ה נחעז‬
‫אלא מקום היה יודע‪ ,‬ועקר הדבר‬
‫היה‪ ,‬שהרי בראשונה כתוב‬ ‫טעמא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬
‫נח׳שת‪T .‬מאי‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪:‬‬
‫דשלח ה׳ בעם את הנחשים‬‫דהא‬ ‫הוה‪,‬‬ ‫דמלתא‬ ‫ועלורא‬ ‫ידע‪,‬‬ ‫הוה‬
‫׳ ‪T :‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T : • :‬‬ ‫׳ ‪fT • :‬ד‬ ‫‪—T‬‬ ‫אתר ‪TT‬‬ ‫אלא ‪ :‬־ ‪T‬‬
‫*‪7 *.‬‬
‫השרפים‪ ,‬וכתוב נחש שרף‪.‬‬
‫בעם‬
‫עקךם הוא נחש‪ .‬ומשום שמשה‬‫‪T T T :‬‬
‫כתיב‪,‬י )במדבר כא( ויעזלח יי׳‬ ‫‪•:‬‬
‫בקדמיתא‬
‫את הפחעזים הע‪t‬רפים‪ ,‬וכתיב )דברים ח( נחעז‬
‫היה יודע את העקר והשרש‬ ‫■ך ■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬

‫והיסוד מאותו מקום‪ ,‬עשה נחש‬

‫ע‪Ji‬רף‪ .‬על^רא דלהון נחעז איהו‪ .‬ובגין דמ^ה‬
‫והכ!המף עליו‪ .‬מה הטעם? כי‬
‫הוה ידע עד‪,‬רא ועזרעזא ויסודא מההוא אתר‪,‬‬
‫ישראל חטאו בלשונם‪ ,‬שכתוב‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫—‬ ‫■ד‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ ^T‬־‬ ‫•‬ ‫‪— T‬‬ ‫‪T T‬‬

‫עבד נחעז ואסתמיך עליה‪ .‬מאי טעמא‪ .‬בגין‬

‫דךבר העם באלהים ובמשה‪ ,‬ועל‬
‫ךיע‪Jt‬ראל חטאו בליעזנהון‪ ,‬דכתיב )במדבר כא(‬
‫זה וישלח ה׳ בעם את הנחשים‬
‫השרפים‪.‬‬
‫וידבר העם באלהים ובמ^ה‪ ,‬ועל זיא דעזלח‬
‫ומשה לא הלף אלא אחר העקר‬
‫ועשה נחש נחשת באותו גון‬ ‫רפים‪.‬‬ ‫הפחעזים הע‪t‬‬
‫— ‪• T:‬‬ ‫— ‪• T:‬‬
‫בעם •‪*.‬את‬ ‫יי׳‬
‫‪T T T:‬‬
‫שצריך לו‪ ,‬שהרי מקומו הוא‬
‫נחעז‬ ‫ועבד‬ ‫עלרא‪,‬‬ ‫בתר‬ ‫אלא‬ ‫אזל‬ ‫ומשה ‪T‬לא‬
‫‪- :‬‬ ‫־ ‪---- :‬‬ ‫• ‪^T‬־‬ ‫‪- T‬‬ ‫•‪T *.‬‬ ‫‪ T‬־‬
‫נחשת‪ ,‬והקדוש ברוך הוא לא‬
‫אמר לו ממה ועשה‪ ,‬ומשה‬‫נחשת‪ ,‬בההוא גוונא ךאצטריך ליה‪,‬‬
‫דהא אתריה נח׳שת איהו‪ .‬וקוךשא בריף הוא‬
‫התבונן ועשה אותו מנחשת כפי‬
‫שצ‪-‬ריף למקומו‪ .‬מנין לנו?‬
‫לא אמר ליה ממה ותעביד‪ ,‬ומשה אסתכל‬
‫שכתוב וועש משה נחש נחשת‬
‫_ועבד ליה מנח׳שת‪ ,‬כמה דאצטריך לאתריה‪.‬‬
‫וישמהו על הנס‪ .‬מה זה על הנס ?‬
‫מנלן‪ .‬דכתיב דעש משה נחש נחשת דשימהו‬
‫על אותו רשם שהוא למעלה‪.‬‬
‫והרי שנינו‪ ,‬בכל מקום הנחש הזה‬
‫על הפס‪ .‬מאי על הפס‪ .‬על ההוא ךשימו דאיהו‬
‫הולך אחר סוד של אשת חיל‪,‬‬
‫לעילא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬

‫רזא ךאשת חלל‪ ,‬ובעיא אשת‬

‫בתר ‪T T‬‬ ‫אזלא ‪- T‬‬ ‫נחש ‪T : -‬‬ ‫האי ‪TT‬‬ ‫אתר ‪-‬‬‫בכל ‪T -:‬‬ ‫תנינן‪T : ' |,‬‬
‫והא ‪T • • T‬‬‫‪7:‬‬
‫היט‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כה חשון‬
‫תרומה ־ קמ״ח ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫י שבט‬

‫וצריכה אשת זנונים לתקןן עצמה‬ ‫דילה‪ T ,‬ולא‬

‫׳ ‪:‬‬ ‫כגוונא ‪Tl‬‬
‫• ‪T‬‬ ‫גרמה‬
‫‪T‬‬ ‫לאתתקנא ‪:‬‬
‫זנונים ‪T: - : • :‬‬
‫•‬ ‫‪:‬‬
‫כמו שלה‪ ,‬ולא יכולה‪ .‬הרישם‬
‫•••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T •/‬‬ ‫‪:‬‬
‫יכילת‪ .‬אעזת חלל‪ ,‬ההוא רעזימו ואת דילה‪,‬‬
‫והאות של אשת חיל הוא האות‬
‫ה׳‪ ,‬וכך ראוי לה‪ .‬הרשם ההוא‬ ‫איהו את ה ‪ /‬והכי אתחזי לה‪ .‬אעזת זנונים‬
‫של אשת ץנונים והאות שלה הוא‬ ‫גוונא‬
‫כההוא — ‪T :‬‬
‫איהו ‪— :‬‬‫דילה •‬
‫ואת • ‪T‬‬
‫רעזימא ‪T :‬‬
‫ההוא ‪T • :‬‬ ‫—‬
‫כמו אותו גון)^דיד‪ ,‬ולא התתקןן‬ ‫)נ״אךא?שרי‪1‬י‪ (,‬ולא אתהקןן למהוי הכי‪ ,‬ואת דילה‬
‫?• האות‬ ‫להיות יווי והאות‬
‫האות‬ ‫שלה התתקןנה בתקוץ‬ ‫ק׳‪ ,‬את דילה אתתקנא כתקונא ךאת ה׳‪) ,‬ס״אאת‬
‫ה ׳ ‪) ,‬אות ק׳ באותו גון עזל ה‪ /‬ולא נתקנה להיות‬ ‫ק׳ ןההוא גוונא ךה׳ ולא אתתקנא למהוי וזכי את ד ל ה אתתקנא בתקונא‬

‫דאת ה׳‪:‬זי( כגוונא דקופא אצל בני נעזא‪ ,‬דאזלא‬

‫כף‪ ,‬האות עזלה נתקנה בתקון עזל האות ה׳( כ מ ‪1‬‬

‫קייף א?ל ?ר האדם שהולך אחר‬

‫בני אךם ולא נתקןץ לעשות כך‪.‬‬‫בתר בני נעזא‪ ,‬ולא אתת?ןן למעבד הכי‪.‬‬
‫כמו כץ עשה משה את אותו‬ ‫נחעז‪- ' ,‬על ‪-‬ההוא‬ ‫‪T T‬‬
‫מעזה ‪-‬ההוא‬ ‫•‪*.‬‬
‫עבד‬
‫‪----:‬‬
‫כגוונא ‪T‬דא‬
‫‪T : - :‬‬
‫הנחש על אותו רשם שראוי לו‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T •/‬‬
‫רעזימו ךאתחזי ליה‪ ,‬ותדיר אתתקן לאבאעזא‪,‬‬
‫•••‬ ‫־‬ ‫־‪T T‬‬

‫ותמיד מתקן להרע‪ ,‬ועליו חטא‬

‫‪T T‬‬ ‫‪T T :‬‬
‫ועליה חב אדם‪ ,‬ואתהרך מגנתא ךעדן‪ ,‬דהוה‬
‫אךם ןג;רש מגן עדן‪ ,‬שיהיה מקום‬
‫׳‬ ‫‪ T :‬־‬ ‫‪MT ••• :‬‬ ‫‪• T :‬‬

‫דיורו כמו הדיור שלמעלה‪.‬‬ ‫אתר דיוריה כגוונא דדיורא דלעילא‪.‬‬

‫כ תו ב )בראשית א( !יאמר אלהים יהי‬
‫?תיב )בראשית א( ויאמר אלהים יהי אור דהי‬
‫אור ויהי אור‪ .‬אמר רבי יוסי‪ ,‬אותו‬
‫אור‪ .‬אמר רבי יוסי‪ ,‬ההוא אור אתגניז‬
‫אור נגנז והזדמן לצדיקים לעולם‬
‫הבא‪ ,‬כמו שבארוה‪ ,‬שכתוב‬
‫‪T ...‬‬ ‫ואיהו אזדמן לגבי צךילןיא לעלמא ךאתי‪.‬‬
‫‪ T‬׳‬ ‫‪: •• •/‬־‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫־ ‪T‬‬

‫)תהלים צו( אור זרע לצדיק‪ ,‬לצדיק‬

‫זרוע‬
‫‪- T‬‬
‫כמה ‪:‬דאוקמוה‪ ,‬דכהיב‪) ,‬תהלים צס אור‬ ‫‪T:‬‬
‫!דאי סתם‪ .‬ואותז האור לא שמש‬
‫בעולם פרט ליום הראשון‪ ,‬ואחר‬‫לצדיק‪ .‬לצדיק ולאי סתם‪ .‬וההוא אור לא‬
‫כך נגנז ולא שמש יותר‪.‬‬ ‫ולבתר‬
‫‪—T:‬‬
‫קדמאה‪.‬‬
‫— |‪TT:‬‬
‫יומא‬
‫‪T‬‬
‫בעלמא‪— ,‬בר‬
‫‪' T : T :‬‬
‫שמש‬ ‫‪...‬‬
‫רבי יהודה אומר‪ ,‬אלמלא נגנז‬
‫מכל וכל‪ ,‬לא עומד העולם אפלו‬
‫אתגניז‪ ,‬ולא עזמש ןתיר‪.‬‬
‫‪:‬־ •‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬

‫לבי להולה אומר‪ ,‬אלמלא אתגניז מכל)דףקמ״ט‬

‫רגע אחד‪ ,‬אלא נגנז ונזרע כזרע‬
‫הזה שעושה תולדות וץרעים‬ ‫רגעא‬‫אפילו • ‪T :‬‬ ‫•‬ ‫עלמא‬
‫קאים ‪T : T‬‬ ‫לא ‪• |T‬‬ ‫וכל‪T ,‬‬
‫׳‬ ‫ע״א( ‪T‬‬
‫ופרות‪ ,‬וממנו התקים העולם‪.‬‬
‫ואין לך יום שלא יוצא ממנו‬
‫חלא‪ ,‬אלא אתגניז ואזדרע כהאי זרעא לעביד‬
‫בעולם ומקים הכל שבו הקדוש‬ ‫תוללין וזרעין ואיבין‪ ,‬ומניה אתקלים עלמא‪.‬‬
‫ברוך הוא זן את העולם‪ .‬ובכל‬ ‫בעלמא‪,‬‬
‫‪' T : T :‬‬
‫מניה‬
‫•••‬
‫דלא נפיק‬
‫‪1 •T‬‬ ‫‪T : ' T‬‬
‫ולית לד‪ ^T‬יומא‪,‬‬
‫מקום שעוסקים בתורה בלילה‪,‬‬
‫חוט אחד יוצא מאותו אור גנוז‬
‫ומקלים כלא לביה זן קלעזא בריף הוא עלמא‪.‬‬
‫ונמשך על אותם שעוסקים בה‪.‬‬ ‫באורייתא בליליא‪— ,‬חד‬ ‫— ‪T :‬‬ ‫‪:‬‬
‫דלעאן‬
‫‪1 TT:‬‬
‫אתר‬
‫‪T —:‬‬
‫ובכל‬
‫‪T:‬‬
‫חוטא נפיק מההוא אור גניז‪ ,‬ואתמעזיך על‬
‫זהו שכתוב «הליטמב( יומם יצוה‬
‫ה׳ חסדו ובלילה שירה עמי‪ .‬והרי‬
‫אינון דלעאן בה‪ ,‬הלא הוא לכתיב‪) ,‬תהליסמב(‬
‫באךנו‪ .‬ביום שהוקם המשכן‬
‫למטה‪ ,‬מה כתוב? )שמותמ( ולא‬
‫‪:‬‬
‫יומם לצוה לל חסדו ובלילה עזירה עמי‪ .‬והא‬
‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ןכל משה לבא אל אהל מועד כי‬ ‫לתתא‪T ' ,‬מה‬‫‪T —:‬‬
‫משכנא‬
‫— ‪T : :‬‬
‫דאתקם‬
‫‪l T: • :‬‬
‫יומא‬
‫‪T‬‬
‫אוקימנא‪.‬‬
‫• |‪T:‬‬
‫שכן עליו הענן‪ .‬מה זה הענן?‬
‫אהל‬‫*‪*.‬‬
‫משה ‪T‬לבא *‪*.‬אל‬ ‫•‪*.‬‬
‫ולא ‪T‬יכול‬ ‫‪T :‬‬
‫כתיב )שמות מ(‬ ‫‪• :‬‬
‫חוטא הדה )נ״אעמיךאלעננא( מההוא‬
‫‪— ..‬‬
‫‪T‬‬
‫חד‬‫ז‬ ‫הענן‪.‬‬
‫•‪— 1T T *.‬‬‫‪. .‬‬‫מאי‬ ‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫הענן‪.‬‬
‫•‪1T T *.‬‬
‫עליו‬ ‫שכן‬
‫‪T T 1 —T‬‬
‫כי‬ ‫מועד‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כה חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫י שבט‬
‫הב‬

‫חוט אחד היה )עמיד הענן( מאותו‬ ‫בכלא‬

‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫בחדרה‬
‫‪T:‬‬ ‫‪:‬‬
‫קדמאה‪ ,‬דנפק‬
‫׳ ‪1 - T :‬‬ ‫‪T‬‬
‫סטרא דארר‬
‫‪T T : 1-‬‬ ‫• ‪::‬‬
‫צד עזל האור הךאעזוץ עזיצא‬ ‫) ^ ה ( ‪ ,‬כד עאלת למעזכנא דלתתא‪ .‬ומההוא‬
‫—‬ ‫— ‪.‬ך‬ ‫‪. .‬‬ ‫— ‪ . . .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫—‬ ‫■ד‬ ‫‪T‬‬ ‫'‬
‫בע(מחה במל )של הכל( כעזנכנס‬
‫למקזכן עזלמטה‪ ,‬ומאותו יום‬ ‫יומא )י‪,‬דמאה(‪ .‬לא אתגלי‪ ,‬אבל עזמועזא קא‬
‫‪|T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫י‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ 7 ..‬ז‬ ‫^‬

‫)ראש‪1‬ן( לא נגלה‪ ,‬אבל עזמוען‬ ‫משמש בעלמא‪ ,‬ואיהו מהדש בכל יומא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T : T :‬‬

‫מעזמעז בעולם‪ ,‬והוא מחדעז בכל‬

‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬
‫ערבדא דבראשית‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫*‬ ‫‪T T‬‬
‫יום מעע(ה בראעזית‪.‬‬
‫רבי יוסי‪ 1‬היה עוסק בהורה‪ ,‬והיו‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫••‬ ‫־ •‬
‫רבי יוסי הוה לעי באורייתא‪ ,‬והוו עמיה רבי‬
‫עמו רבי יצחק ורבי חןקיה‪ .‬אמר‬ ‫לצחק וךבי חזקלה‪ .‬אמר ‪.‬רבי לצחק‪ ,‬הא‬
‫רבי יצחק‪ ,‬הרי ראינו קזמעע(ה‬
‫המקזכץ הוא כמו מעע(ה קזמים‬
‫חמינן דעובדא דמשכנא‪ ,‬כגוונא דעובדא‬
‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪|T‬‬ ‫‪ :‬־ **‬

‫וארץ‪ ,‬והרי התעוךרו החברים‬ ‫דשמים וארץ‪ ,‬והא אתערו חברייא ברזין‬
‫‪| • T :‬‬ ‫‪T - : -‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪' ^ V T T‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T :‬‬

‫בסודות עזלהם מעט‪ ,‬קזלא יכול‬
‫איעז לאכל בפיו ולהוקזיט ידו‬
‫לתוך פיו ולבלע‪.‬‬
‫אמר רבי יוסי‪ ,‬דברים אלו נעלה‬
‫אותם לתוך )אעלס המנורה‬
‫הקדוקזה‪ ,‬קזהוא מתקן הבקזילים‬
‫מתוקים‪ ,‬כמו עזהתקינם העתיק‬
‫הקדועז‪ ,‬נסתר כל הנסתרים‪ ,‬והוא‬
‫מתקין תבקזילים‪ ,‬קזאיץ בה מקום‬
‫קזןבא אחר ויקזפך בהם מלח‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬עזיכול אדם לאכל ולקזהות‬
‫‪:‬‬
‫דלהון זעירו‪ ,‬דלא לכיל בר נש למיכל‬
‫בפומיה‪ ,‬ולמישט לדיה לגו פומיה ולמבלע‪.‬‬
‫אמר רבי יוסי‪ ,‬מלין אלין נסלק לון לגו ) נ ״ א‬
‫לגביה( בוצינא קדישא‪ ,‬דאיהו מתקן‬
‫תבשילין מתיקין‪ ,‬כמה דאתקין לון עתיקא‬
‫קדישא‪ ,‬סתימא ךכל סתימין‪ ,‬ואיהו אתקין‬
‫תבשילין‪^ ,‬י ת בהו אתר‪ ,‬למיתי אחראי‬
‫למשדי בהו מלחא‪ .‬ותו‪ ,‬דלכיל בר נש למיכל‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V: V‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T V‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬

‫ולהקזלים כרסו מכל עדוני‬ ‫ולמשהי ולאשלמא כרסוי מכל עדונין‬

‫יתקים‬
‫‪1‬‬‫־ ••‬
‫העולם ולהעזאר‪ ,‬ובו‬
‫• ‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫דעלמא ולאשתארא‪ ,‬וביה יתקיים‪) ,‬מלכים ב ד(‬
‫)מלכים־ב ד( ויתן לפניהם ראכלו‬
‫_וי‪ 1‬תרו כדבר ה‪/‬‬
‫ולתן לפניהם ויאכלו ויותירו כךבר לל‪/‬‬
‫פ תח ואמר‪> ,‬שם‪-‬א ה( ןה׳ נתן‬ ‫לשלמה‬ ‫•‪:‬‬
‫חכמה‬ ‫ואמר‪) ,‬מלכיםאה( ויי׳‪ ,‬נתן‬
‫‪T : T | - T ' T :-‬‬ ‫‪ - T :‬׳‬
‫פתח‬
‫‪ 7‬־‬
‫חכמה לעזלמה כא^ר דבר לו ויהי‬ ‫כאשר דבר לו ויהי שלם בין חירם ובין‬
‫קזלם בין חירם ובין קזלמה‬
‫ןיכךתו ברית קזניהם‪ .‬פסוק זה‬ ‫שלמה ויכרתו ברית שניהם‪ .‬האי ל^רא הא‬
‫הרי נאמר בכמה מקומות‪ .‬אבל‬ ‫אתמר בכמה דוכתי‪ .‬אבל ויל׳‪ ,‬אסתכמותא‬
‫ןה׳ ‪ -‬הכ!כמה קזלמעלה ומטה‬ ‫דלעילא ותתא כחדא‪ .‬ויי׳ איהו ובי דיניה‪ .‬נתן‬
‫‪1 — T‬‬ ‫‪..........‬‬ ‫•‬ ‫‪T:‬‬ ‫—‬ ‫— ‪T —:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬
‫כאחד‪ .‬וה׳ ‪ -‬הוא ובית דינו‪ .‬נתן‬
‫חכמה ‪ -‬נתן‪ ,‬כמו קזנותן דורון‬ ‫חכמה‪ ,‬נתן‪ :‬כמאן דיהיב נבזבזא ומתנה‬
‫‪T T -‬‬ ‫‪T : : • :‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪| - T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T : T‬‬

‫ומהנות לאהובו‪ .‬כאעזר דבר לו‬ ‫לרחימיה‪ .‬כאשר דבר לו‪ ,‬שלימו ךחכמתא‪,‬‬
‫‪ -‬קזלמות החכמה‪ ,‬בעקזר‪,‬‬
‫'‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫הדא הוא דכתיב‬ ‫ובשלטנו‪,‬‬ ‫בעותרא‪ ,‬ובשלם‪,‬‬
‫י ‪T T‬‬ ‫‪T: • . .‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪:‬‬
‫ובקזלום ובקזלטון‪ .‬זהו קזכתוב‬
‫כא^ר דבר לו‪.‬‬ ‫כאשר דבר לו‪.‬‬
‫ויהי קזלם בין חירם ובין קזלמה‪,‬‬ ‫ויהי שלם בין חירם ובין שלמה‪ ,‬מאי טעמא‪.‬‬
‫מה הטעם ? כי היו מכירים זה עם‬ ‫בגין דהוו לךעי דא לדא‪ ,‬סתימו ךמלין‬
‫זה את סתר הדברים קזהיו‬
‫אומרים‪ ,‬ובני אדם אחרים לא היו‬
‫‪T‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬ך ‪-‬ך‬ ‫‪...‬‬ ‫‪. .‬‬
‫זיהוו אמרי‪ ,‬ובני נשא אחרנין לא הוו!ךעי‬
‫יוךעים להתבונן ולרעת בהם‬ ‫לאסתכלא ולמנדע בהו כלל‪ ,‬ובגינייהו‪,‬‬
‫הכא‬ ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כו חשון‬
‫תרומה ־ קמ״ט ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫י שבט‬

‫כלל‪ ,‬ובעזבילם חזר חיךם‬ ‫אתהדר חירם לאודאה לעזלמה בכל מלויי‪.‬‬
‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫* ‪T‬‬ ‫• ‪T - :‬‬

‫להודות לעזלמ׳ה בכל דבריו‪.‬‬

‫שלמה מלכא‪ ,‬אסתכל דחוה חמי‪ ,‬דהא אפילו‬
‫שלמה המלך התבונן והיה רואה‪,‬‬ ‫‪• —:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪T—:‬‬ ‫‪— T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬

‫שהרי אפלו באותו דור‪ ,‬שהיה‬ ‫בההוא דרא‪ ,‬זיהוה שלים מכל דרין‬
‫האחרים‪ ,‬לא‬‫‪.‬‬
‫‪7‬‬ ‫שלם מכל הדורות ‪.‬ך‬ ‫‪-‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫אחרנין‪ ,‬לא הוה רעותא דמלכא עלאה‪,‬‬
‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫* ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪' 1‬‬ ‫— ‪T—:‬‬

‫הןה ךצון המלך העליון שתתגלה‬ ‫דלתגלי חכמה כל כך על ידיה‪) ,‬נ״א ולא אהול‪:‬א(‬
‫חכמה כל כך על ןדו‪) ,‬ןלא התגלתה(‬
‫שהתגלה תורה שהיתה נסתרת‬ ‫דאתגלי אורייתא דהרה סתימא בקדמיתא‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪: I-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬

‫בראשונה‪ ,‬ופתח לה פתחים‪ .‬ואף‬ ‫ופתח לה פתחין‪ .‬ואף על גב דפתח‪ ,‬סתימין‬

‫שפתח‪ ,‬הם נסתרים‪ ,‬פרט‬
‫‪T:‬‬ ‫׳‬ ‫על גב ‪- ..‬ך _‬
‫• ‪• T :‬‬ ‫‪• • 7‬‬ ‫איפון‪ ,‬בר לאינון חכימין דזכו‪ ,‬ומתגמגמי‬
‫לאותם חכמים שזכו ומגמגמים‬
‫בהם‪ ,‬ולא יוךעים לפתח בהם פה‪.‬‬
‫בהו‪ ,‬ולא ידעי למפתח בהו פומא‪ .‬ודרא דא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫' ‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫והדור הזה שרבי שמעון שרוי‬ ‫דרבי שמעון שריא בגויה‪ ,‬רעותא דקוךשא‬
‫בתוכו‪ ,‬ךצונו של הקןדוש ברוך‬ ‫בדיך הוא בגיניה דרבי שמעון‪ ,‬דלתגללין מלין‬
‫הוא הוא בשביל רבי שמעון‪,‬‬
‫סתימין על לדוי‪.‬‬
‫שיתגלו ךברים נסתרים על ןדו‪.‬‬
‫א ב ל תמהני על חכמי הדור איך‬ ‫אבל תווהנא על חכימי דרא‪ ,‬היך שבקין‬
‫עוץבים אפלו רגע אחד מלעמד‬ ‫אפילו רגעא חדא‪ ,‬למיקם קמי דרבי‬
‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• • It‬‬ ‫‪It‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪• -:‬‬

‫לפני רבי שמעון לעסק בתורה‪,‬‬

‫שמעון למלעי באורייתא‪ ,‬בעוד דרבי שמעון‬
‫בעוד שרבי שמעון עומד בעולם‪,‬‬
‫אבל בדור הזה לא תשכח החכמה‬ ‫קאים בעלמא‪ ,‬אבל בדרא דא לא יתנשי‬
‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T : —:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• It‬‬

‫מן העולם‪ .‬אוי לדור כשהוא‬ ‫חכמתא מעלמא‪ ,‬ווי לדרא כד יסתלק איהו‪,‬‬
‫׳‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪TT:‬‬ ‫• • ‪T : T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬

‫יכ!הלק‪ ,‬והחכמים יתמעטו‪,‬‬ ‫וחכימין לתמעטון‪ ,‬וחכמתא לתנשי מעלמא‪.‬‬

‫והחכמה תשתכח מהעולם‪.‬‬
‫אמר רבי יצחק‪! ,‬דאי כך הוא‪,‬‬ ‫אמר רבי יצחק‪ ,‬ודאי הכי איהו‪ ,‬דהא יומא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫•‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫'‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫• •‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬

‫שהרי יום אחד הייתי הולך עמו‬ ‫חד הוינא אזיל עמיה בארחא‪ ,‬ופתח‬
‫‪— T‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫■ך ‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫—‬

‫בדרך‪ ,‬ופתח פיו בתוךה‪ ,‬וראיתי‬ ‫פומיה באורייתא‪ ,‬וחמינא עמודא דעננא‬
‫‪T T -:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•• - :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬
‫עמוד ענן נעוץ ממעלה למטה‪,‬‬
‫וזהר אחד זוהר תוך העמוד‪.‬‬
‫נעיץ מעילא לתתא‪ ,‬וחד זיהרא זהיר גו‬
‫פחךתי פחד רב ואמךהי‪ :‬אשרי‬ ‫עמודא‪ .‬דחילנא דחילו סגי אמינא זכאה‬
‫‪T T -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫^ ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬

‫האיעז ^כך הזדמן לו בעולם‬ ‫איהו בר נש‪ ,‬דהכי אזדמן ליה בהאי עלמא‪.‬‬
‫הזה•‬
‫מה כתוב במישהי)שמותלג( וראה‬
‫מה כתיב ביה במשה‪) ,‬שמיתלג( וראה כל העם‬
‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫׳‬ ‫•‪•.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫כל העם את עמוד הענן עמד פתח‬ ‫את עמוד הענן עומד פתח האהל וקם כל‬
‫האיהל וקם כל העם והשתחוו‬ ‫העם והשתחוו איש פתח אהלו‪ .‬יאות הוא‬ ‫••‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‪•.‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫איש פתח אהלו‪ .‬נאה הוא למשה‪,‬‬

‫׳‬ ‫•••‬ ‫‪:‬‬

‫שהוא נביא נאמן עליון על כל‬

‫‪••• T‬‬ ‫‪T: T‬‬ ‫־‬ ‫‪•/‬‬
‫למשה‪ ,‬דאיהו נביאה מהימנא עלאה על כל‬
‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪T T‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪•.‬‬ ‫‪:‬‬

‫??יאי העולם‪ ,‬ואותו דור שקבלו‬ ‫נביאי עלמא‪ ,‬ודרא ההוא דקבילו אורייתא על‬
‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• I- :‬‬ ‫־‬ ‫' ‪T T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• • • :‬‬

‫תורה על הר סיני וראו כמה נסים‬ ‫טורא ךסיני‪ ,‬וחמו כמה נסין וכמה גבוראן‬
‫וכמה גבורות במצרים ועל הןם‪.‬‬ ‫במצרים ועל ימא‪ .‬אבל הכא בדרא דא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫—‪T —:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫אבל כאן בדור הזה» הזכות‬
‫העליונה שרבי שמעון עשה ‪-‬‬ ‫זכותא עלאה דרבי שמעון ק א עביד‪,‬‬
‫להראות נסים על ידו‪.‬‬ ‫לאתחזאה נפיל על לדוי‪) .‬דף קמ״טע״ב(‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כו חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫י שבט‬
‫הכב‬

‫ו תכל ת‪ .‬אמר רבי יצחק‪ ,‬תכלת‬ ‫ותכלת‪ ) ,‬ש מי ת כ ה( אמר רבי לצחק‪ ,‬תכלת מההוא‬
‫מא‪ 1‬ת‪ 1‬דג עזל ים גינוסר‪ ,‬עזהוא‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪T‬‬
‫נונא ךלמא ךגינוסר‪ ,‬דאיהו בעדביה‬
‫בגורלו קזל ןבולוץ‪ ,‬והצטרף הגון‬
‫הזה למעעןה המקזכץ קזיראה הגוז‬ ‫דזבולון‪ .‬ואצטריך גוונא דא לעובדא‬
‫הזה‪.‬‬ ‫דמעזכנא לאתהזאה האי גוון‪.‬‬ ‫‪| T‬‬ ‫—‬ ‫— ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬

‫‪ 3‬ת ח ואמר‪) ,‬בראשית א( ו^אמר‬

‫אלהים יהי רקיע בתוף המים ויהי‬
‫פתח ואמר‪) ,‬ברא שית א( ויאמר אלהים להי רקיע‬
‫מבדיל בין מים למים‪ .‬הרקיע‬ ‫בתוך המלם ולהי מבדיל בין מים למים‪.‬‬
‫הזה נברא בעוני‪ ,‬קזהמעעןה הזה‬ ‫האי רקיע אתברי בשני‪ ,‬דעובדא דא מסטרא‬
‫‪T:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪. . . . .‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬

‫הוא מצד העומאל‪ .‬וביום העוני‬

‫עוהוא צד העומאל‪ ,‬בו נברא‬
‫דשמאלא איהו‪ .‬וביומא תניינא דאיהו סטר‬
‫‪T :‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫• ‪T T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫גיהנם עויוצא מתוף התוף האעו‬ ‫שמאלא‪ ,‬אתברי ביה גיהנם‪ ,‬דאיהו נפיק מגו‬
‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫‪ .‬ן ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪. . . . .‬‬ ‫‪7‬‬ ‫■ך‬ ‫■ן‬ ‫‪.‬‬

‫עול העומאל‪ ,‬ובןם נצבע בו גון‬ ‫התוכא דנורא דשמאלא‪ ,‬ובימא אצטבע בה‬
‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T —:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬
‫הכלת‪ ,‬עוהוא כסא הדין‪.‬‬
‫ונוטל היום המים עוהיו מצד‬
‫גוון הכלא‪ ,‬דאיהו כורסליא ךדינא‪.‬‬
‫הןמין‪ ,‬ואותם המים עוהיו מצד‬ ‫ונטיל האי יומא מים דהוו מסטרא דימינא‪,‬‬ ‫• • ‪T :‬‬ ‫— —‬ ‫— •‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪* 7 :‬‬

‫הןמין לא התגלו אלא ביום עוני‪.‬‬ ‫ואינון מלם זיהוו מסטרא דימינא‪ ,‬לא‬
‫ביום עולו לא התגלה מים‪ ,‬אלא‬
‫התחלף‪ ,‬מעוום ענכלל זה בזה‬
‫אתגלו אלא ביום שני‪ .‬ביומא דיליה‪ .‬לא‬
‫והתבסם זה בזה‪ .‬האור ע ל היום‬ ‫אתגלי מלם‪ ,‬אלא אתחלף‪ ,‬בגין דאתכליל דא‬
‫הךאעון‪ ,‬האור הךאעון מכל‬ ‫בדא‪ ,‬ואתבסם דא בדא‪ .‬אור דיומא קדמאה‪,‬‬
‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫|‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬
‫עועות האורות הוא‪ .‬והאור הזה‬
‫היה בצד האע‪ ,‬עכתוב )ישעיה י(‬
‫נהירו קךמאה מכל שיהא נהורין איהו‪ .‬והאי‬
‫^‬ ‫׳‬ ‫‪•• T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬

‫והןה אור יעראל לאע‪ .‬ואותו‬ ‫אור בסטרא דאשא הוה‪ ,‬דכהיב‪) ,‬ישעיה י( והיה‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫אור עול יעראל הןה מצד הןמין‪,‬‬ ‫אור ישראל לאש‪ .‬וההוא אור דישראל‬
‫נכלל באע‪.‬‬
‫והיום הךאעון מאותם עועות‬
‫מסטרא דימינא הוה‪ ,‬אתכליל באשא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫•‬

‫הןמים הוא מים‪ ,‬ולא עומע‬ ‫ויומא קךמאה מאינון שיתא יומין‪ ,‬מים איהו‪,‬‬
‫מעעה המים‪ ,‬אלא מעעה האור‪,‬‬ ‫ולא שמש עובדא דמים‪ ,‬אלא עובדא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪■ .‬ך‬
‫עוהוא מצד האע‪ ,‬עוהוא יום עוני‪,‬‬
‫להךאות עוהקדוע ברוף הוא לא‬ ‫ךאור‪ ,‬דאיהו מסטרא ךאש‪ ,‬דאיהו יום שני‪.‬‬
‫ברא את העולם אלא על עלום‪,‬‬ ‫לאחזאה דקודשא בריך הוא לא ברא עלמא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1 • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪l‬‬ ‫‪:‬‬ ‫— ‪T T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ובדרף עלום הכל הןה‪ .‬היום‬ ‫אלא על שלום‪ ,‬ובארה שלום הוה כלא‪ .‬יומא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T V‬‬
‫הראעון‪ ,‬כל מה עועעה‪ ,‬מצד‬
‫חברו עעה‪ .‬היום העני בצד יום‬ ‫קדמאה כל מה דעבד‪ ,‬מסטרא דחבריה עבד‪.‬‬
‫‪..‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪-------- :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: 1-‬‬

‫הךאעון עעה אותו אמן ו ע מ ע‬ ‫יומא תניינא בסטרא דיומא קדמאה עבד‬
‫‪— —:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— | ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T : • :‬‬ ‫• ‪T T :‬‬ ‫‪T‬‬

‫בה‪ ,‬עכל אחד ע מ ע במעעה‬ ‫ההוא אומנא‪ ,‬ושמש בה‪ ,‬דכל חד שמש‬
‫‪. . .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬
‫חברו‪ ,‬לחךאות עחכל נכללו זה‬
‫בזה‪ .‬חיום ח עלי עי הןה בצד ע ל‬
‫בעובדא דחבריה‪ ,‬לאחזאה‪ ,‬דהא אתכלילו‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫— ‪T T‬‬ ‫׳‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬

‫עניהם‪ ,‬ובו הןה אךגמן‪ ,‬ועל זה‬ ‫דא בדא‪ .‬יומא תליתאה‪ ,‬הוה בסטרא‬
‫‪T:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T‬‬

‫כתוב כי טוב כי טוב פעמים ביום‬ ‫ךתרווייהו‪ ,‬וביה הוה ארגמן‪ ,‬ועל דא כתיב‪,‬‬
‫חעליעי‪.‬‬
‫ת כ ל ת‪ ,‬זה חיום חעני‪ ,‬נצבע‬
‫כי טוב כי טוב תרי זמני ביומא תליתאה‪.‬‬
‫■ך ■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫בעני גונים ‪ -‬ארם ועתר‪ .‬ותכלת‬ ‫תכלת‪ ,‬דא יומא תנלינא‪ ,‬אצטבע בתרין גוונין‬
‫הכג‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כו חשון‬
‫תרומה ־ קמ״ט ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫י שבט‬

‫סומק ואוכם‪ .‬ותכלת‪ ,‬סומק איהו דיליה‪,‬‬

‫‪ -‬האהם הוא עזלו‪ ,‬מהיוים העזני‬
‫ממען‪ ,‬כעין גוץ האעז‪ ,‬וזהו‬
‫מיומא תדינא ממעז‪ ,‬כעין גוון אקזא‪ ,‬ודא‬
‫אלהים‪ ,‬וץרען גוץ הזהב‪ ,‬עזהמל‬
‫גוץ אחד‪ .‬תכלת יוצאת מתוך‬‫איהו אלהים‪ ,‬וירית גוון ךדהבא‪ ,‬ךכ׳לא גוונא‬
‫חדא‪ .‬הכלהא נפיק מגו ההוא גוון סומק‪ ,‬וכד‬
‫אותו גוץ אדם‪ ,‬וכעזיורד למטה‪,‬‬
‫התרחק גוץ אדם‪ ,‬ונכנס לתוך‬
‫נחית לתהא‪ ,‬אתךחק גוון סומק‪ ,‬ועאל גו‬
‫אותו מקום‪ ,‬עזהוא הץם‪ ,‬ונצבע‬
‫ההוא אתר דאיהו ןמא‪ ,‬ואצטבע גוון תכלא‪.‬‬
‫בגוץ הכלת‪ .‬אותו אדם נכנס לתוך‬
‫ההוא סומקא עייל גו !מא‪ ,‬ואתחלעז גוון‬
‫הץם ונחלעז גונו והופך לתכלת‪,‬‬
‫וזהו ‪%‬הים‪ ,‬אבל אינו חזק כמו‬
‫אלהים‪,‬‬ ‫הכלא‪7 : ,‬ודא איהו‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫ואתהדר • ‪T :‬‬ ‫דיליה‪T - : • : ,‬‬
‫י‬ ‫‪. . .‬‬
‫הךאעזוץ‪.‬‬
‫שחר‪ ,‬גוץ זה יוצא מהתוך האדם‬ ‫כקדמאה‪.‬‬
‫‪— :‬ן ‪T T :‬‬
‫תקיפא‬
‫— •‪T 1‬‬
‫אבל ‪T‬לאו •איהו‬ ‫‪T —:‬‬

‫אונם‪ ,‬גוון זיא נפיק מההוכא ךסומקא‪ ,‬כד‬

‫כשמתההך ונחלש למפזה בההוך‬
‫הזהמה‪ ,‬ויורד למטה‪ ,‬ויוצא‬
‫בההוכא‬
‫מאותה זהמה גוץ אדם‪ ,‬מהזהמה‬‫‪T‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫לתתא‬
‫‪T -:‬‬ ‫ואתחלעז‬
‫‪T - : • :‬‬ ‫אתההך‬
‫הקשה‪ ,‬ומתוך הזהמה הקשה‬ ‫זוהמא‬
‫‪T- :‬‬
‫מההוא‬ ‫‪-••1‬‬
‫ונפיק‬
‫'‪•T:‬‬
‫לתתא‪,‬‬
‫‪T-:‬‬
‫ונחית‬‫'‪•T:‬‬
‫דזוהמא‪,‬‬
‫‪T -:‬‬ ‫‪:‬‬
‫גוון סומק‪ ,‬מז‪-‬והמא הקיפא‪ ,‬ומגו זוהמא‬
‫הופך לשחר‪ .‬והכל מאותו האדם‬
‫הךאשוץ )העליון( התהתך‪ ,‬וכל זה‬
‫סומקא‬
‫נבךא בשני‪ ,‬וזה נקךא אלהים‬ ‫‪|T T‬‬ ‫וכלא מההוא‬ ‫לאוכם‪T : .‬‬‫‪T‬‬ ‫תקיפא‪ ,‬אתהדר ‪:‬‬

‫אחרים•‬ ‫קדמאה )ם״א עלאה( אתההך‪ .‬וכל דא אתברי‬

‫השחיר הוא יותר חשוך‪ ,‬שלא‬ ‫בעוני‪ ,‬והאי איןןךי אלהים אחרים‪.‬‬
‫נךאה הגוץ שלו מתוך התשך‪.‬‬
‫האי אוכם איהו חעזוך ןתיר‪ ,‬דלא אתחזי גורן‬
‫המנוךה הקדושה כך אמר‪ ,‬שהגוץ‬
‫דיליה מגו חעזוכא‪ .‬בוצינא קדיעזא הכי‬
‫השחר הזה החשוך‪ ,‬באיזה מקום‬ ‫■ך‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪_.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫נצבע? אלא כשאותו אדם‬ ‫אמר‪ ,‬דהאי גוון אוכם חשוך‪ ,‬באן אתר‬
‫מתההך בתוך התכלת ומתעךבים‬
‫הגונים‪ ,‬מתהתך התוך הזהמה‬
‫אצטבע‪ .‬אלא כד ההוא סומקא אתהתך בגו‬
‫לתוך התהומות ונעשה משם‬ ‫הכלא‪ ,‬ואתעךבו גוונין‪ ,‬אתהתך ההוכא‬
‫דזוהמא לגו תהומי‪ ,‬ואתעביד מהמן רפש‬
‫רפש וטיט‪ ,‬כמו שנאמר )שם״(‬
‫ויגךשו מימיו רפש וטיט‪ .‬ומתוך‬
‫וטיט‪ .‬כמה דאת אמר)ישעיה נז( וערשו מימיו‬
‫אותו בזיט של התהומות יוצא‬ ‫■ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫—‬ ‫‪..‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬ך ‪.‬‬

‫אותו חשך‪ ,‬שהוא שתר‪ ,‬ולא‬ ‫רפש וטיט‪ .‬ומגו ההוא טינא דתהומי‪ ,‬נפק‬
‫‪1-‬‬ ‫■ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ד‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬

‫שחר אלא יותר חשוך‪ .‬זהו‬ ‫ההוא חשוך דאיהו אוכם‪ ,‬ולא אוכם אלא‬
‫שכתוב וחשך על פני תהום‪ .‬למה‬
‫נקךא חשך? משום שהגוץ שלו‬
‫חשוך !תיר‪ ,‬דודא הוא לכתיב‪) ,‬ברא שית א( וחשך‬
‫על פני תהום‪ .‬אמאי אלןרי חשך‪ ,‬בגין לגוון‬
‫חשוך ומחשיך את פני הבריות‪,‬‬
‫•••‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫ליליה חשוך‪ ,‬ואחשיך אנפי במין‪ .‬ודא איהו‬
‫וזהו ארם ושחר‪ ,‬ומשום זה לא‬‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•/ :‬‬

‫כתוב בשני כי טוב‪.‬‬

‫סומק ואוכם‪ ,‬ובגין דא לא כתיב בשני כי‬
‫ואם תאמר‪ ,‬והרי כתוב והנה טוב‬
‫מאד‪ ,‬זה מלאך המות‪ ,‬וכאץ‬ ‫טוב‪.‬‬
‫ואי תימא‪ ,‬והא כתיב )ברא שית א( והנה טוב מאד‬
‫אמךת שלא נאמר בגללו כי טוב‬
‫‪ -‬אלא סוד הסודות כאץ‪ ,‬שהרי‬
‫דלא אתמר‬ ‫אמרת‪T : :‬‬
‫‪: T -‬‬ ‫והכא‬
‫המות‪T T : ' ,‬‬
‫מלאך ‪V T -‬‬
‫‪T‬דא ‪^ T : -‬‬
‫המות •איהו טוב‬ ‫ודאי מלאך‬
‫— ‪VT— ^ T :‬‬
‫הכא‪ ,‬דהא‬
‫' ‪T— T :‬‬
‫רזא דרזין‬
‫‪T T | • T :‬‬ ‫‪TT‬‬
‫אלא‬
‫‪TV‬‬
‫בגיניה *כי טוב‪.‬‬ ‫‪*•*:‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כו חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫י שבט‬
‫הכד‬

‫המות!דאי הוא טוב מאד‪.‬‬ ‫עלמא‬ ‫דהא ‪T‬כל בני‬

‫‪T : T • • :‬‬
‫טעמא‪ .‬בגין‬
‫‪T : | • :‬‬ ‫‪T : -‬‬
‫‪:‬מאד‪T .‬מאי‬
‫מה הטעם ? מעזום עזהרי כל בני‬ ‫!ךעי דימותון ולתהךרון לעפרא‪ .‬וסגיאין‬
‫העולם יודעים ׳טימותו דחזרו‬
‫לעפר‪ ,‬ורבים הם עזחוזדים‬ ‫אינון דמהךרי בתיובתא למאריהו־ן‪ ,‬בגין‬
‫בתעזובה לךבונם מעזום פחד זה‪,‬‬ ‫דחילו דא‪ ,‬ודחלי למחטי לןמיה‪ .‬סגיאין זיחלי‬
‫ופוחדים לחטא לפניו‪ .‬רבים‬ ‫מן מלכא‪ ,‬מגו ךתללא רצועה ללןמליהו‪ .‬כמה‬
‫פוחדים מהמלך מתוך עזתלויה‬
‫ךצועה לפניהם‪ .‬כמה טובה אותה‬ ‫לון‬
‫‪1‬‬
‫דעבדת‬
‫— ‪—:‬‬
‫נעזא‪,‬‬ ‫רצועה לגבי בני‬
‫‪TT••:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫ההיא‬‫— •‬
‫טבא‬
‫‪TT‬‬
‫ךצועה אל האדם‪ ,‬עזעועזה להם‬ ‫טבין ולןעזיטין‪ ,‬ומתקןנין בארחליהו כךל(א‬
‫ומתקןנים‬ ‫ואמתות‬ ‫טובות‬ ‫לאות‪ .‬ועל דא והנה טוב מאד‪ .‬מאד וזיאי‪) .‬דף‬
‫בדךכיהם כראוי‪ .‬ועל זה והנה‬
‫טוב מאיד‪ .‬מאד ודאי‪.‬‬ ‫ק״נ ע״א(‪.‬‬
‫סוד חסודות עזלמדנו מתוך‬ ‫רזא דרזין‪ ,‬דאוליפנא מגו בוצינא ?ןדיעזא‬
‫המנורה הקןדועזה‪ ,‬והנה טוב ‪ -‬זה‬
‫מלאך החיים‪ .‬מאיד ‪ -‬זה מלאך‬
‫והנה טוב‪ ,‬זיא מלאך חלים‪ .‬מאד‪ ,‬דא‬
‫חמות‪ ,‬עזהוא יותר‪ .‬למה מלאך‬ ‫מלאך המות‪ ,‬דאיהו להיר‪ .‬אמאי מלאך המות‬
‫המות הוא טוב מאד? אלא‬ ‫איהו טוב מאד‪ .‬אלא כד ברא לןךשא בדיך‬
‫כ׳טבךא חקןדו׳ט ברוך הוא את‬
‫העולם‪ ,‬חכל היה מתקןץ טרם‬
‫ייתי‬
‫לא • • • •‬ ‫עד ‪T‬‬ ‫הוה מתתקן ‪-‬‬ ‫כלא ‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫עלמא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T:T‬‬ ‫הוא‬
‫עזבא אדם‪ ,‬עזהוא חמלך ^ל‬ ‫דאתברי‬ ‫עלמא‪ .‬כיון‬
‫•• — ן ‪• • : : • :‬‬ ‫‪T:T‬‬
‫דהאי‬
‫‪— :‬‬
‫מלכא‬‫— ‪T :‬‬
‫דאיהו‬‫‪• :‬‬
‫אדם‪,‬‬
‫‪TT‬‬
‫העולם חזה‪ .‬כיון עזנבךא אךם‪,‬‬ ‫אדם‪ ,‬עבד ליה מתה?ןן בארה ?ןעזוט‪ ,‬דודא‬
‫עעזה אותו מתקןן בדרך אמת‪ .‬זהו‬
‫עעזה‬
‫הוא ךכתיב‪ ,‬מהלתס א^ר עע^ה האלהים את‬
‫א׳טר ‪T T‬‬‫‪:‬־ ‪•/‬‬ ‫)קהלת ז(‬
‫*‬ ‫׳טכתוב‬
‫‪T •/‬‬
‫האלהים את האדם ןעזר וחמה‬ ‫עבד‬‫רבים‪---- ,‬‬
‫׳ ‪:‬‬ ‫חשבונות ‪• -‬‬‫• ‪:‬‬ ‫בקשו‬‫והמה ‪T • • :‬‬
‫ישר ‪T T‬‬
‫האדם ‪T T T‬‬
‫‪•:1‬‬
‫עעזה אותו‬
‫רבים‪T T .‬‬‫חעזבנות ‪• -‬‬
‫בקעזו • ‪:‬‬
‫• ‪1:‬‬ ‫ליה לשר‪ ,‬ולבתר סרה‪ ,‬ואטריד מגנתא ךעדן‪.‬‬
‫ןעזר‪ ,‬ואחר כך סרח ונטךד מגן‬
‫גן עדן איהו בארעא‪ ,‬נטיע באינון נטיען ת ט ע‬
‫גן העךן הוא נטוע בארץ באותן‬ ‫ליה קךשא בריך הוא‪ ,‬כמה ךאת אמר )ברא שית‬

‫נטיעות עזנטע אותו הקןדועז ברוך‬ ‫ב( ולטע לל׳ אלהים גן בעדן מקדם‪ ,‬איהו נטע‬
‫הוא‪ ,‬כמו עזנאמר)בראשית ב( ויטע‬
‫ה׳ אלהים גן בעדן מקןדם‪ .‬הוא‬
‫וכל‬‫‪T:‬‬
‫לעילא‪.‬‬
‫‪T••:‬‬
‫עלאה‬
‫•‪TT‬‬
‫כגוונא‬
‫׳ ‪T : —:‬‬
‫שלים‪,‬‬ ‫‪•:‬‬
‫בשמא‬
‫• ‪T :‬‬
‫ליה‬
‫נטע אותו בעזם עזלם‪ ,‬כדגמת‬ ‫דיוקנין עלאין כלהו‪ ,‬מרקמן ומתצלירן בהאי‬
‫עליון ׳טלמעלה‪ .‬וכל חךיו?ןנאות‬ ‫גן עדן דלתתא‪ ,‬ותמן אינון כרובים‪ .‬לאו אינון‬
‫העליונים כלם‪ ,‬מרקןמים ומצןדים‬
‫בגן העדן חזה עזלמטה‪ ,‬ועזם חם‬
‫גליפין בגליפוי דבני נשא מדהבא או ממלה‬
‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪...‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫|‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫חקוקים‬ ‫אינם‬ ‫חכרובים‪.‬‬ ‫אחרא‪ ,‬אלא כלהו נהורין דלעילא‪ ,‬גליפין‬

‫מזהב או‬
‫• ‪TT‬‬ ‫אדם‬
‫‪TT‬‬ ‫בני‬ ‫עזל‬ ‫בחקיקות‬
‫‪11•-:-‬‬ ‫ומתצלידין בציורא מרקמא‪ ,‬עובדי ידי אומנא‬
‫מדבר אחר‪ ,‬אלא כלם אורות‬
‫קזלמעלה חקוקים ומצןדים‬
‫לשמא שלים דקוךשא בריך הוא‪ ,‬וכלהו‬
‫בציור מרקם‪ ,‬מעעזה ידי אמן ^ל‬ ‫מחקקן המן‪ .‬וכל דיוקנין וציורין דהאי‬
‫חעזם חקזלם קזל חקדועז ברוך‬ ‫עלמא‪ ,‬כלהו מתצלירן המן‪ ,‬וגליפן ומתחקקן‬
‫הוא‪ ,‬וכלם חקוקים עזם‪ .‬וכל‬
‫חדיוקנאות וחציוךים קזל העולם‬
‫תמן‪ ,‬כלהו כגוונא דהאי עלמא‪.‬‬
‫הזה‪ ,‬כלם מצןדים עזם‪ ,‬וחקוקים ומתחקקים עזם כלם כמו העולם חזה‪.‬‬
‫הכה‬ ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כו חשון‬
‫תרומה ־ ק״נ ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫י שבט‬

‫ומקום זה הוא מדור לרוחות‬ ‫ואתר דא איהו מדו־רא לרוחין לןדיעזין‪ ,‬בין‬
‫קןדועזות‪ ,‬בין אותן עזבאו לעולם‬ ‫איפון דאתו להאי עלמא‪ ,‬בין איפון‬
‫הזה‪ ,‬בין אותן ^לא באו לעולם‬
‫הזה והם עתידים לבא לעולם‬ ‫ךלא אתו להאי עלמא‪ ,‬ואינון דזמינין למיתי‬
‫הזה‪ .‬כלן רוחות מלבעזות‬ ‫להאי עלמא‪ .‬כלהו רוחין מתלבעזן בלבושין‬
‫בלבועזים וגופים ופךצופים כמו‬ ‫וגופין ופרצופין כגוונא ךהאי עלמא‪,‬‬
‫עזל העולם הזה‪ ,‬ומסתכלות עזם‬
‫‪T‬‬

‫‪T ...‬‬
‫־ • • • ' • ‪ :‬־ ‪:‬‬

‫בזיו כב‪ 1‬ד רב‪ 1‬נם‪ ,‬עד עזבא‪ 1‬ת‬ ‫_‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬ך‬ ‫‪.‬‬
‫‪T‬‬

‫‪.‬‬
‫‪T‬‬

‫‪. .‬‬
‫ומסהכלן המן בזיו יל^רא ךמאריהון‪ ,‬עד‬
‫לע ^ם הזה‪.‬‬ ‫דאתןין להאי עלמא‪.‬‬
‫בשעה עזיוצאות מעזם לבא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•••‬ ‫^‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ן שן‪ 3‬תא דנפלןי מהמן‪ ,‬למיתי להאי עלמא‪,‬‬
‫לעולם הזה‪ ,‬מתפעזטות אותן‬
‫רוחות מאותו גוף ולבועז עזל עזם‪,‬‬
‫מתפעזטין איפון רוחין‪ ,‬מההוא‬
‫ומתלבעזות בגוף ולבועז עזל‬ ‫גופא ולבושא ךתמן‪ ,‬ומתלבשין בגופא‬
‫העולם הזה‪ ,‬ועועזות מדורם‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־ • • • ' ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫ובלבועזא ךהאי עלמא‪ ,‬ועבדין דיוריהון‬
‫בעולם הזה בלבועז וגוף הזה‪,‬‬
‫עזהוא מפזפה סרוחה‪.‬‬
‫בהאי עלמא‪ ,‬בלבושא וגופא דא‪ ,‬דאיהו‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪— :‬‬

‫וכשמגיע ץמנו ללכת _ץצאת‬ ‫מטפה סרוחה‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬

‫הזה‪ ,‬לא יוצא עד‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫מהעולם‬

‫•• ‪T T‬‬ ‫וכד מטי זמניה למיהך ולנפלןא מהאי עלמא‪,‬‬
‫עזמלאך המות הזה מפעזיטו‬
‫הלבוש עזל הגוף הזה‪ .‬כיון‬
‫לא נפיק עד דהאי מלאך המות אפשיט‬
‫עזנפעזט הגוף מאותה רוח על ידי‬ ‫ליה לבושא דגופא דא‪ .‬כיון דאתפשט האי‬
‫—‬ ‫—‬ ‫•• —‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫אותו מלאך המות‪ ,‬הולך‬ ‫גופא מההוא רוחא‪ ,‬על ידי דההוא מלאך‬
‫ומתלבש באותו גוף האחר שבגן‬ ‫המות‪ ,‬אזלא ומתלבשא בההוא גופא אחרא‬
‫עדן עזממנו התפשט כעזבא‬
‫לעולם הזה‪ ,‬ואין עזמחה לרוח‬ ‫ךבגנתא ךעדן‪ ,‬דאתפשיט כד אתי להאי‬
‫פךט לאותו הגוף של עזם‪ ,‬ושמח‬ ‫עלמא‪ .‬ולית חדו לרוחא‪ ,‬בר בההוא גופא‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T : T‬‬

‫על עזהתפעזט מהגוף הזה של‬ ‫ךתמן‪ ,‬וחדי על דאתפשט מהאי גופא ךהאי‬
‫העולם הזה והתלבש בגוף אחר‬
‫הזה‪,‬‬
‫עלמא‪ ,‬ואתלבש בלבושא אחרא שלים‪,‬‬
‫העולם ־‬
‫של >א‪1‬ת‪T T (1‬‬‫שלם ‪:‬כמו ‪•/‬‬
‫י‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬ד‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬
‫׳‬ ‫‪•• T‬‬
‫ובו יועזב והולך ומתבונן בסודות‬ ‫כגוונא דהאי)נ״אוההיא( עלמא‪ ,‬וביה יתיב ואזיל‬
‫‪• T :‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬

‫העליונים‪ ,‬מה שלא יכל לדעת‬

‫־‬ ‫‪ T‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫ואסתכל למנזיע ברזין עלאין‪ ,‬מה ךלא יכיל‬
‫ולהתבונן בעולם הזה בגוף הזה‪.‬‬
‫וכ שמתלב שת הנעזמה באותו‬
‫למנדע ולאסתכלא בהאי עלמא בגופא דא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪ : • :‬־‬

‫לבוש של אותו עולם‪ ,‬כמה‬

‫־ ‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪:‬‬
‫ןכד אתלבשת נשמתא בההוא לבושא דההוא‬
‫עדונים וכמה כסופים עזלה עזם‪.‬‬ ‫עלמא‪ ,‬כמה עדונין‪ ,‬כמה כסופין דילה‬
‫מה גרם לגוף הזה להתלבש בו‬
‫הרוח ? הוה אומר‪ ,‬אותו מעשה‬
‫המן‪ .‬מה גרים לגופא דא‪ ,‬לאתלבשא ביה‬
‫עזהפעזיטו מהלבועזים הללו‪.‬‬ ‫רוחא‪ .‬הוי אימא ההוא דאפשיט ליה לבושין‬
‫והקןדוש ברוך הוא עושה טוב עם‬ ‫אלין‪ .‬וקוךשא בריך הוא עביד טיבו עם‬
‫הבריות שלא מפעזיט מהאדם‬ ‫בתין‪ ,‬דלא אפשיט ליה לבר נש לבושין‬
‫הלבועזים הללו עד עזמתקין לו‬
‫לבועזים אחדים נכבדים וטובים‬ ‫אלין‪ ,‬עד דאתקין ליה לביעזין אחרנין!קידין‬
‫מאלה‪.‬‬ ‫וטבין מאלץ♦‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כז חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫י שבט‬
‫הכו‬

‫פר ט לאותם ךעזעי העולם עןל'א‬ ‫בר לאינון חייבי עלמא‪ ,‬דלא אהדרו‬
‫‪: - T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪• • T -‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪• :‬‬

‫חץרו בתעזובה עזלמה לרבונם‪,‬‬ ‫למאךיה‪1‬ן‪,‬‬ ‫עזלימתא‬ ‫בתיובתא‬

‫עזמעךטלים באו לעולם הזה‬
‫ומעךטלים יעזובו לעזם‪ .‬והנעזמה‬ ‫דערטילאין אתו להאי עלמא‪ ,‬וערטילאין‬
‫הולכת בבועזה כלפי אחרות‪ ,‬כי‬ ‫יתובון תמן‪ .‬ונעזמתא אזלא בכסופא לגבי‬
‫אין לה כלל לבועזים‪ ,‬ונדונית‬ ‫אחרנין‪ ,‬דלית לה לבועזין כלל‪ ,‬ואתדנת‬
‫באותו גיהנים עזבארץ מתוך‬
‫אותה האעז עזלמעלה‪ .‬דעז מהן‬ ‫בההוא גיהפם דבארעא‪ ,‬מגו ההוא אעזא‬
‫עזמצפצפות ועולות‪ ,‬ואלו הם‬ ‫ולעילא‪ .‬ואית מנהון דמצפצפי וסלקיי ואלין‬
‫רעזעי העולם עזחעזבו בלבם‬ ‫אינון חליבי עלמא‪ ,‬ךחשבי בלבליהו תשובה‪,‬‬
‫העזובה ומתו‪ ,‬ולא ןכלו לעעזות‬
‫בגיהנים‪,‬‬
‫׳‬ ‫עזם ‪. . . -‬‬
‫נדונים ‪.‬ך‬
‫‪.‬‬ ‫אלה ‪.‬‬
‫אותה‪.^. .. .‬‬
‫‪.‬ך‬
‫ומיתו‪ ,‬ולא לכילו למעבד לה‪ .‬אלין אתדנו‬
‫ואחר כך מצפצפים ועולים‪.‬‬ ‫תמן בגיהנם‪ ,‬ולבתר מצפצפי ו ^ קין‪.‬‬
‫ךאה כמה רחמנותו ע ל הקןדועז‬
‫ברוך הוא עם בריותיו‪ ,‬עזאפלו‬
‫חמי כמה רחמנותא ךקוךשא בריף הוא עם‬
‫עזהוא רעזע גדול והךהר העובה‬ ‫בריוהי‪ ,‬דאפילו ךאיהו חייבא !תיר‪,‬‬
‫ולא ןכל לעעות תעובה ומת‪ ,‬הרי‬ ‫והרהר תשובה‪ ,‬ולא יביל למעבד תשובה‪,‬‬
‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬
‫!דאי מקבל ענע עד עזהולך בלי‬
‫תעובה‪ .‬אחר כך אותו הרצון‬
‫ומית‪ ,‬האי בודאי‪ ,‬מקבל עונשא‪ ,‬עד ואזיל‬
‫ע ע ם לעעות העובה‪ ,‬לא זז‬
‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪:‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•/‬‬
‫בלא תשובה‪ .‬לבתר ההוא רעותא דשוי‬
‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬

‫מלפני המלך העליון‪ ,‬והקדוע‬ ‫למעבד תשובה‪ ,‬לא אעדיאת מקמי מלכא‬
‫ברוך הוא מתקן לאותו רעזע‬
‫מקום במדור העזאול‪ ,‬ועזם‬
‫עלאה‪ .‬וקוךשא בריך הוא אתקין לההוא‬
‫מצפצף תעובה‪ .‬עזהרי אותו רצון‬ ‫חליבא דוכתא‪ ,‬במדורא לשאול‪ ,‬ותמן‬
‫יורד מלפני הקדוע ברוך הוא‬ ‫מצפצפא תשובה‪ .‬דהא ההוא רעותא נחית‬
‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T : :‬‬ ‫‪— :‬‬

‫ועובר כל העומךים )לאחר עזקבל‬

‫מקמי קלשא בריף הוא‪ ,‬ותבר כל גזיזין ) ם ״ א‬
‫ענשה אותו ךצון טוב שהניח אותו ךשע לעשות‬
‫תשובה‪ ,‬עולה לפני הכללף העליו]‪ /‬ולא זז כלשם‬ ‫לבתר וקביל עו?עיה ההוא ךעותא טבא ךע‪,‬וי ההויא חייבא למעבד העובה‬
‫עד שהקדוש ברוך הוא כלתקן לאותו ךשע בלקום‬ ‫סלקא קמי מלכא עלאה ןלא אעדיאת מתפן עד דקוך‪2/‬א בדיך הוא אתקין‬
‫בכלדור השאול‪ ,‬ואז אותו רצון יורד כללפני הקדוש‬
‫לההוא חןיבא דוקתא ןמדודת ^אול וקדין ההוא ריעותא נלזתא מקמי קךעא‬
‫ברוך הוא ושובר את כל השוכלרים( עזל ^ערי‬
‫מדורי הגיהנם‪ ,‬ומגיע לאותו‬ ‫בדיך הוא ותברת כל ™יז( דתרעי מדורי גיהפם‪ ,‬ומטי‬
‫•ך‪..‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫״‬ ‫•ך‬ ‫״‬ ‫‪j‬‬ ‫־־ ־ ׳‬ ‫^‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬־ ׳‬

‫מקום עזאותו הךעזע עזם‪ ,‬ומכה‬ ‫לההוא אתר דההוא חליבא תמן‪ ,‬ובטש ביה‪,‬‬
‫בו ומעורר את אותו רצון כמקדם‪.‬‬
‫ואז מצפצפת אותה נעזמה לעלות‬
‫ואתער ליה ההוא ךעותא כמלקדמין‪ .‬וכדין‬
‫מתוך מדור העזאול‪.‬‬ ‫מצפצפא ) ד ף ק ״נ ע ״ ס ההיא נשמתא‪ ,‬לסלקא מגו‬
‫•‬ ‫‪It‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫ואין רצון טוב עזנאבד מלפני‬ ‫מדורא דשאול‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫המלך הקדוע‪ ,‬ומעום כך אעזרי‬
‫אותו מי עזמהרהר הךהודים‬
‫ולית רעותא טבא דיתאביד מקמי מלכא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪— .‬ן ‪. .‬‬ ‫‪-‬ך‬ ‫‪-‬ך‬ ‫‪-‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. . .‬‬

‫טובים לרבונו‪ .‬עזאף על גב עזלא‬ ‫קדישא‪ .‬ובגין כך‪ ,‬זכאה איהו מאן‬
‫ןכל לעעות אותם‪ ,‬הקדוע ברוך‬ ‫דמהרהר הרהורין טבין לגבי מאריה‪ .‬לאף על‬
‫הוא מעלה את ךצונו כאלו עעה‪,‬‬
‫וזה לטוב‪ .‬אבל רצון לרע ‪ -‬לא‪,‬‬
‫גב ללא לכיל למעבד לון‪ ,‬קלשא בריך הוא‬
‫פרט להרהור ע ל עובדי כוכבים‬ ‫סליק ליה רעותיה כאילו עביד‪ .‬דא לטב‪ .‬אבל‬
‫הכז‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬ ‫תרומה ־ ק״נ ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כז חשון‬ ‫י שבט‬

‫רעותיה לביעז‪ ,‬לא‪ .‬בר הרהורא דכו־כבים‬

‫ומזלות‪! ,‬הרי פךעזוה החברים‪.‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬

‫אותם עלא הךהרו תעזובה‪,‬‬ ‫ומז‪-‬לות‪ ,‬והא אוקמוה חברייא‪.‬‬

‫יוךדים לעזאול‪ ,‬ולא עולים מעזם‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T -‬‬

‫אינון דלא הרהרו תשובה‪ ,‬נחתי לעזאול‪ ,‬ולא‬

‫לדורי דורות‪ .‬עליהם כתוב )איוב ו(‬
‫סלקי מהמן לדרי ךרין‪ .‬עלייהו כתיב‪,‬‬
‫כלה ענן‪.‬דלך כן יורד עזאול לא‬
‫יעלה‪ .‬על הךאעזונים כתוב‬
‫)אייבז( כלה ענן וילך כן יורד שאול לא!עלה‪.‬‬
‫)שמואל־אב( ה׳ ממית ומחיה מוריד‬
‫על קךמאי כתיב )שמיאל א ‪ p‬ין׳ ממית ומחיה‬
‫עזאול ן ן ^‪.‬‬
‫אמר רבי יהודה‪ ,‬דין ^ל ענעזי‬ ‫מוריד שאול דעל‪.‬‬
‫הגיהנם‪ ,‬הרי למךנו עזהוא לדון‬
‫אמר רבי יהודה‪ ,‬דינא דעונשי דגיהנם‪ ,‬הא‬
‫עזם את לר׳טעים‪ .‬על מה נדונים‬ ‫‪t‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪• • • :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• •‬ ‫“‬ ‫‪T‬‬

‫אוליפנא‪ ,‬דאיהו למידן המן לחןיבןא‪,‬‬

‫באעז הגיהנם? אלא גיהנם היא‬
‫על מה אתדנו בנורא דגיהנם‪ .‬אלא גיהנם‬
‫אעז דול?ןת ןמים ולילות‪ ,‬כמו‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪T V‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬
‫עזהרעזעים מתחממים באעז ^ל‬
‫איהו נור דליק יממי ולילי‪ ,‬כגוונא דחייביא‬
‫ואי הרע לעבר על דברי התורה‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• • T : I‬‬ ‫‪• T‬‬

‫וחמום עזהם‬ ‫מתחממן בנורא דיצר הרע‪ ,‬למעבר על פתגמי‬

‫חמום‬ ‫בכל‬
‫אורייתא‪ .‬בכל חמומא וחמומא דאינון‬
‫מתחממים ‪5‬יאר הרע‪ ,‬כך בוערת‬
‫‪I‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬
‫אעז הגיהנם‪.‬‬
‫פעם אחת לא נמצא ןצר הרע‬
‫מתחממן ביצר הרע‪ ,‬הכי אהוקד נורא‬
‫בעולם‪ ,‬עזהכניסו אותו לתוך‬ ‫דגיהנם‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫חותם ב ת ל בנ?ןב תהום רבה‪ ,‬וכל‬

‫זמנא חדא לא אשהכח יצר הרע בעלמא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫•* ‪V‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬
‫אותו ןמן כבתה אעז הגיהנם ^■א‬
‫ךאעילו ליה גו גושפנקא ךפרזלא‪,‬‬
‫בעךה כלל‪ .‬חזר ןצר הרע למקומו‬
‫בנוקבא דתהומא רבא‪ .‬וכל ההוא זמנא‪ ,‬כבה‬
‫־ התחילו י ^ י העולם להתחמם‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫—‬ ‫‪t‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I:‬‬ ‫‪:‬‬

‫נורא דגיהנם‪ ,‬ולא אתוקד כלל‪ .‬אהדר יצר‬

‫בו‪ ,‬והתחילה אעז הגיהנים לבער‪,‬‬
‫•• ‪V‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I-‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬
‫עזהרי הגיהנם לא בוער אלא בחם‬
‫הרע לאתריה‪ ,‬שארו חייבי עלמא לאתחממא‬
‫עזל חקף היצר הרע עזל הרקזעים‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T : T‬‬ ‫— ‪• • T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪TT‬‬

‫ביה‪ ,‬שארי נורא דגיהנם לאתוקדא‪ ,‬דהא‬

‫ובאותו ההם אעז הגיהנם בוערת‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫י‬ ‫••‬

‫ןמים ולילות ולא עזוככת‪.‬‬

‫גיהנם לא אתוקד אלא בחמימו דתוקפא דיצר‬
‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T I:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T V‬‬ ‫־‪1‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬
‫שבעה פתחים הם לגיהנם‪ ,‬דעז‬
‫הרע דחייביא‪ .‬ובההוא חמימו‪ ,‬נורא דגיהנם‬
‫עזם עזבעה מדורים‪ .‬עזבעה מיני‬ ‫‪T • • • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪ :‬־ •‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬

‫רקזעים הם ‪ :‬רע‪ .‬בליעל‪ .‬חונזא‪.‬‬ ‫אתוקד לממי ולילי‪ ,‬ולא שכיך‪.‬‬

‫רעזע‪ .‬מעזחית‪ .‬לץ‪ .‬ןהיר‪ .‬וכנגד‬
‫שב;ןה פתחין אינון לגיהנם‪ ,‬ושבעה מדורין‬
‫כלם יעז מדורים לגיהנם‪ ,‬כל אחד‬
‫‪T ...‬‬ ‫׳ ‪T‬‬ ‫‪. . .‬‬
‫אינון תמן‪ .‬שבעה זיני חייבין איפון ‪:‬‬
‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬

‫ואחד כראוי לו‪ .‬וכפי אותה מעלה‬

‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪-‬ך‬

‫רע‪ .‬בללעל‪ .‬חוטא‪ .‬רשע‪ .‬משחית‪ .‬לץ‪ .‬להיר•‬

‫עזחבזא בה אותי■ הךעזע‪ ,‬כך‬
‫נותנים לו מדור בגיהנם‪.‬‬
‫וכלהו לקבלליהו אית מדורין לגיהנם‪ ,‬כל חד‬
‫מלאך‬
‫ומדור ••יעז ־ ‪T1 :‬‬ ‫מדור ‪T‬‬‫ובכל ‪T‬‬
‫‪7 :‬‬
‫החת ‪T‬ידו‬ ‫מקום ‪- -‬‬
‫וחד כדקא חזי ליה‪ .‬וכפום ההוא דרגא דחטא‬
‫על אותו ‪1 T‬‬ ‫ממנה ‪-‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.‬ך |‬ ‫_ ‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬

‫ביה ההוא חייבא‪ ,‬הכי להבין ליה מדורא‬

‫עזל דומה‪ ,‬וכמה אלף וךבוא עמו‬
‫עזדנים את הךעזעים‪ ,‬כל אחד‬ ‫בגיהנם‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫ידא‬
‫תחזת ‪T :‬‬
‫אתר‪: ,‬‬
‫‪ T‬׳‬ ‫ובכל מדורא ומדורא‪ ,‬אית מלאך ממנא על ‪-‬ההוא‬
‫—‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪I t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫•‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כז חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫י שבט‬
‫הכח‬

‫ואחד כראוי לו באותו מדור‬ ‫דדייניז לוין‬ ‫ךדומה‪ .‬וכמה אלף ורבייא‬
‫עזהוא עזם‪.‬‬ ‫כמה דאתהזי ••ליה‬ ‫והד‬
‫‪T:‬‬ ‫הד ‪— :‬‬ ‫כל —‬ ‫להייביא‪T ,‬‬
‫‪' T — T —:‬‬
‫)אש הגיהנם שלמעלה מגיעה לגיהנם שלמטה(‬
‫אעז הגיהגם למטה מגיעה מתוך‬ ‫בההוא מדורא ךאיהו תמן‪.‬‬
‫אעז הגיהגם עזלמעלה‪ ,‬ומגיעה‬ ‫)ם״א אעא תיהנם דלעילא‪ ,‬מטי להאי גיהנם דלתתא( אעזא דגיהנם‬
‫• • • ■ד‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫••‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫•‬ ‫‪7 • •• :‬‬ ‫•• ‪7‬‬

‫לגיהנם הזה עזלמטה‪ ,‬ובוערת‬

‫באותה התעוךרות התם ^ל‬
‫לתהא‪ ,‬מטי מגו אעזא דגיהנם‬
‫‪■ .‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫הךעזעים‪ ,‬עזמחממים את עצמם‬ ‫דלתתא‪ ,‬ואהוקד‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪1-‬‬ ‫גיהנם • ‪T - :‬‬
‫•‬ ‫להאי •• • ‪T‬‬
‫׳ ‪:‬‬ ‫ומטי ‪- :‬‬
‫דלעילא‪•• T ,‬‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫׳‬

‫תוך יצר הרע‪ ,‬וכל אותם מדודים‬
‫דולקים עזם‪.‬‬
‫^צם דרגות‬ ‫מקום י׳צ בגיהגם‪,‬‬
‫קזנקךאו צואה רותחת‪ ,‬וקזם היא‬
‫אותן‬ ‫הנ׳צמות‪,‬‬ ‫זהמת‬
‫עזמתלכלכות מכל הדהמה ^ל‬
‫העולם הזה‪ .‬ומתלבנות ועולות‪,‬‬
‫ונקזארת ׳צם אותה זהמה‪ ,‬ואותן‬
‫דךגות רעות קזנקראות צואה‬
‫רותחת התמנו על אותה זהמה‪,‬‬
‫ואעז הגיהנם עזולטת באותה‬
‫זהמה קזנקזארה‪.‬‬
‫ויש ךקזעים‪ ,‬אותם ׳צמתלכלכים‬
‫בחטאיהם תמיד ולא מתלבנים‬
‫מהם‪ ,‬ומתו בלי תשובה‪ ,‬וחטאו‬
‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬
‫והחטיאו אחרים והיו תמיד קשי‬
‫עךף‪ ,‬ולא נשברו לפני ובונם‬
‫בעולם הזה‪ .‬אלו נדונים שם‬
‫באותה זהמה ובאותה צואה‬
‫רותחת שלא יוצאים משם‬
‫לעולמים‪ .‬אותם שמשחיתים‬
‫דרכם על הארץ ולא חששו‬
‫לכבוד ובונם בעולם הזה‪ ,‬כל‬
‫אלה נדונים שם לדורי דורות ^■א‬
‫יוצאים משם‪.‬‬
‫ב שב תות ובחדשים ובזמנים‬
‫‪• -‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫•‬
‫בההוא אתערו ךחמימו דחןיבןא‪ ,‬ךל(א‬
‫מחממי גרמייהו גו יצר הרע‪ ,‬וכל איפון‬
‫מדורין ^י קין תמן‪.‬‬
‫אתר אית בגיהנם‪ ,‬ודרגין תמן ךא?ןרון צואה‬
‫רותחת‪ ,‬ותמן איהו זוהמא ךנעזמתין‪,‬‬
‫אינון דמתלכלכן מכל זוהמא ךהאי עלמא‪.‬‬
‫ומתלבנן וסלקין‪ ,‬ואעזהארת ההוא זוהמא‬
‫המן‪ ,‬ואינון דרגין ביעזין דאתלןרון צואה‬
‫רותחת‪ ,‬אתמנן על ההוא זוהמא‪ .‬ונורא‬
‫ךגיהפם עזלטא‪ ,‬בההוא זוהמא ךאעזהארת‪.‬‬
‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪..‬‬
‫ואית חליבין‪ ,‬אינון ךמתלכלכן בחובליהו‬
‫תדיר‪ ,‬ולא אתלבנן מפייהו‪ ,‬ומיתו בלא‬
‫תשובה‪ ,‬והטו והחטיאו אחרנין‪ .‬והיו לןעזי‬
‫קדל הדיר‪ ,‬ולא אתברו קמי מאריהון בהאי‬
‫עלמא‪ .‬אלין אתרנו המן בההוא זוהמא‪,‬‬
‫ובההיא צואה רותחת‪ ,‬דלא נפקין מהמן‬
‫לעלמין‪ .‬אינון דמחבלין ארחייהו ^ ארעא‪,‬‬
‫ולא חששו ליד^רא דמאריהון בהאי עלמא‪,‬‬
‫כל אינון אתרנו המן לדרי דרין‪ ,‬ולא נפקי‬
‫‪T T: V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫ובחגים‪ ,‬באותו מקום האש‬

‫שוככת ולא נדונים‪ ,‬אב ^ לא‬‫בשבתי ובירחי ובזמני ובחגי‪ ,‬בההוא אתר‬
‫יוצאים משם כשאר ־הושעים‬ ‫נורא אשתכר‪ ,‬ולא אתרנו‪ ,‬אבל לא‬
‫שיש להם מנוחה‪ .‬כל אותם‬ ‫יי‬ ‫‪t:‬‬
‫נפקי מהמן‪? ,‬שאר חייבין דאית להי נליחא•‬
‫עםסללים ז־פתו־ת יז מי ם ולא‬
‫כל אינון דמחללי שבתוית וזמני‪ ,‬ולא חןישי‬
‫חוששים לכבוד ובונם כלל כדי‬
‫לשמר אותם‪ ,‬אלא מחללים‬ ‫לילורא דמאריהון כלל‪ ,‬ב^ץ ל^^^^ף"לן‪ ,.‬אלא‬
‫מחללי בפרהסןא‪ ,‬כמה ךאינון לא נטרי שבתי ’ י ^‬
‫וזמני בהאי עלמא‪ ,‬הכי נמי לא נטרין ליה בההוא עלמא‪ ,‬ולית לון נייחא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪• • I‬‬ ‫־ ‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪••T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪• • T :‬‬
‫הכט‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כז חשון‬
‫תרומה ־ ק״נ ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫י שבט‬

‫עזבתות וזמנים בעוילם הזה‪ ,‬כך‬

‫‪I t‬‬ ‫'‬ ‫‪V‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ :‬־ •‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫אמר רבי יוסי‪ ,‬לא תימא הכי‪ ,‬אלא נטרי‬
‫‪...‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬

‫גם לא עזומדים אותו בעולם‬ ‫שבתי וזמני המן בגיהפם בעל כרחייהו‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫—‬ ‫■ך‪.‬‬ ‫‪— .‬‬ ‫‪ . . . .‬ך‬ ‫_ ‪ .‬ך | ‪.‬‬ ‫‪••T :‬‬ ‫‪••T‬‬ ‫—‬
‫הבא‪ ,‬ואין להם מנוחה‪.‬‬
‫אמר רבי יוסי‪ ,‬אל תאמר כך‪ ,‬אלא‬ ‫אמר רבי להודה‪ ,‬אלין אינון עובדי כו־כבים‬
‫הם עזומךים עזבתות וןמנים עזם‬ ‫ומזלות‪ ,‬דלא אתפקדו‪ ,‬דלא נטרי שבת בהאי‬
‫‪T -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫• ‪l T : :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T -‬‬

‫בגיהנם בעל כךחם‪ .‬אמר רבי‬ ‫עלמא‪ ,‬נטרי ליה המן בעל כרחליהו‪.‬‬
‫יהודה‪ ,‬אלה אותם עובדי כוכבים‬
‫?כל מעלי שבתא כד יומא אתקדש‪ ,‬כרוזין‬
‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ומזלות עזלא הצטוו‪ ,‬עזלא עזמרו‬

‫עזבת בעולם הזה‪ ,‬עזומרים אותה‬ ‫)דף קנ״א ע״א( אזלין בכל איפון מדורין‬
‫עזם בעל כךחם‪.‬‬
‫ב כ ל ערב עזבת כעזמת‪7‬ןךעז היום‪,‬‬
‫מלכא‬
‫—‪T :‬‬
‫דהא‬ ‫דינא דהייביא‪,‬‬
‫‪T : ' T — T— :‬‬ ‫• ‪T‬‬
‫סליקו‬
‫‪1 •:‬‬
‫דגיהנם‪:‬‬
‫‪T•••:‬‬

‫הכרוזים הולכים בכל אותם‬ ‫קדישא אתלא‪ ,‬ויומא אתקדש‪ ,‬ואיהו אגין על‬
‫מדורי הגיהנים‪ :‬הסתלקו דיני‬ ‫כלא‪ .‬ומלד דינין אסתלקו‪ .‬וחייבלא אית לון‬
‫הךעזעים‪ ,‬עזהרי המלך הקדועז‬ ‫נליחא‪) .‬וכל אינון מחללי ע‪ 3‬ת‪ 1‬ת !יזמני ?פדהסיא דינין םלקין מנייהו(‬
‫בא‪ ,‬והיום מתקדעז‪ ,‬והוא מגן על‬
‫הכל‪ .‬ומןד מסתלקים הדינים דעז‬ ‫)נ״א ואפילו עוכדי כוככים ומזלות ךלא א תפ ק ת למיטר ‪ 2/‬בתי ממני תטן‬
‫לךעזעים מנוחה‪) .‬וכל א‪1‬תם נלחללי‬ ‫נסדין כעל כירחם( אבל נורא ךגיהפם לא אשהכך‪,‬‬
‫שבתות ףמועךים בפךהסלא‪ /‬דינים כלסתלקים‬
‫מעליהם( )ואפלו עובדי כוכבים ומזלות שלא‬
‫מעלייהו דלא נטרי שבת לעלמין‪ .‬וכל הייבי‬
‫‪..‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫|‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫• • ‪: - T‬‬

‫נצטוו לשמר שבתות ומוענךים‪ ,‬שם שוכלרים בעל‬
‫כןדום( אבל אעז הגיהנם לא עזוככת‬
‫מעל אלה ^לא עזמרו עזבת‬
‫לעולמים‪ ,‬וכל ךעזעי הגיהנם‬
‫עזואלים עליהם ‪ :‬מה עזונים אלה‬
‫עזאין להם מנוחה מכל הךעזעים‬
‫עזל כאן?! ואותם בעלי הדין‬
‫מעזיבים להם ‪ :‬אלה הם הךעזעים‬
‫עזכפרו בקדועז־ברוך־הוא ועברו‬
‫על כל התורה‪ .‬מעזום עזלא עזמרו‬
‫עזבת עזם‪ ,‬לכן אין להם מנוחה‬
‫לעולמים‪.‬‬
‫וכל אותם הרעזעים יוצאים‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬
‫ממקומם‪ ,‬ונתנת להם ךעזות‬
‫ללכת ולךאות אותם‪ .‬ומלאך אחד‬
‫עזעזמו סנטריא״ל הולך ומוציא‬
‫גיהנם שאלי עלליהו‪ ,‬מאי שנא אלין דלית לון‬
‫נליחא‪ ,‬מכל חליבין ךדוכא‪ .‬אינון מאריהון‬
‫^ י ן אינון חליבין דכפרו‬ ‫ידינא סיי?ין‬
‫ביה בקוךשא בריך הוא‪ ,‬ועברו על אורליתא‬
‫כלא‪ ,‬בגין דלא נטרו שבת המן‪ ,‬בגין כך לית‬
‫להו נליחין לעלמין‪.‬‬
‫ואינון חליבין כלהון‪ ,‬נפקין מדוכתליהו‪,‬‬
‫ואתליהיב לון ךשו למיהך למחמי‬
‫בהו‪ .‬ומלאך חד די שמיה סנטרי״אל‪ ,‬אזיל‬
‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫ואפיק לההוא גופא ללהון‪ ,‬ועליל ליה‬
‫לגיהפם‪ ,‬לעיניהון דחליבלא‪ ,‬וחמן ליה‬
‫נייחא‬
‫‪T : -‬‬ ‫דסלקא תולעין‪ ,‬ונשמתא ••לית ‪T‬לה‬ ‫‪l T:-:‬‬

‫את אותו הגוף עזלהם ומכניסו‬ ‫דגיהנם‪.‬‬

‫‪T • •• :‬‬
‫בנורא‬
‫‪T :‬‬
‫לגיהנם לעיני הךעזעים‪ ,‬ורואים‬ ‫ןכל אינון חליבלא ךהמן‪ ,‬סחרין לההוא גופא‪,‬‬
‫אותו עזמעלה תולעים‪ ,‬ולנעזמה‬
‫אין מנוחה באעז הגיהנם‪.‬‬ ‫ומכריזי עליה‪ ,‬דא איהו פלניא חייבא‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫_ ‪ .‬ך ‪ .‬ך‬ ‫‪ . . _ .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫• •‪ . T‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫—‬

‫וכל אותם הךעזעים עזעזם‬ ‫׳ ‪- T‬‬

‫בקודשא‬
‫‪T : 1 :‬‬
‫דמאריה‪ ,‬כפר ••ביה‬
‫‪•• T :‬‬
‫ליהרא‬
‫• ‪^T‬־‬
‫חייש‬
‫‪• T‬‬
‫דלא‬
‫‪T :‬‬
‫סובבים את אותו הגוף ומכריזים‬ ‫בריך הוא‪ ,‬וכפר בכל אורליתא כלא‪ ,‬ווי ליה‪,‬‬
‫עליו‪ :‬זהו פלוני הרעזע עזלא‬
‫חעזעז לכבוד רבונו‪ ,‬וכפר בקדועז־ברוך־הוא‪ ,‬וכפר בכל התורה כלה‪ .‬אוי לו ! טוב עזלא נברא‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כז חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫י שבט‬ ‫הל‬

‫לדין הזה ולבועזה הזו !‬ ‫ולכסופא‬

‫ולא‬‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫דא‪,‬‬
‫׳‬ ‫לדינא ‪T‬‬
‫ייתי ‪T • :‬‬ ‫ולא ‪. . . .‬‬ ‫יתברי‪■ . ,‬ד‬
‫דלא ‪^ ... . .‬‬ ‫טב ‪■ .‬ך‬ ‫■ד‬
‫זהו עזכתוב )ישעיה סו( דצאו וראו‬‫ויצאו ‪T:‬וראו‬ ‫סי(‬ ‫ה‬ ‫שעי‬ ‫)י‬ ‫דכהיב‪,‬‬ ‫הוא‬ ‫הדא‬ ‫דא‪,‬‬
‫‪: T:‬‬ ‫‪T T ' T‬‬
‫בפגרי האנעזים הכעזעים בי כי‬
‫תולעתם לא תמות ואעזם לא‬ ‫בפגרי האנשים הפ׳שעים בי כי תולעתם לא‬
‫תכבה והיו דראוץ לכל בע{ר‪ .‬כי‬ ‫בשר‪.‬‬ ‫‪T T‬‬
‫לכל‬‫‪T : 1‬‬
‫דראון‬ ‫•• ‪T‬‬
‫והיו‬
‫‪T :‬‬
‫תכבה‬‫* ‪*.* :‬‬
‫ואשם לא‬ ‫‪T • :‬‬
‫‪T‬תמות‬
‫תולעתם לא תמות ‪ -‬מן הגוף‪.‬‬ ‫כי תולעהם לא תמות‪ ,‬מן גופא‪ .‬ואשם לא‬
‫ואעם לא תכבה ‪ -‬מן הנעמה‪.‬‬
‫והיו דראון לכל ב ער ־ והיו די‬ ‫תכבה‪ ,‬מן נשמתא‪ .‬והיו דראון לכל בשר‪,‬‬
‫ראון‪ ,‬עד עכל רעעי העולם ע ל‬ ‫והיו די ראון‪ ,‬עד ךכל חייבין ךגיהנם ךתמן‪,‬‬
‫עם יאמרו די לךאןה הזו‪.‬‬ ‫‪.‬יימרון‪ ,‬זיי ראןה דא‪.‬‬
‫רבי יוסי אמר‪! ,‬דאי כך זה‪ ,‬מעום‬
‫ע ע ב ת היא כנגד כל התורה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬
‫דבי יוסי אמר‪ ,‬ודאי הכי הוא‪ ,‬בגין דשבת‬
‫‪••••••:‬‬ ‫•‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫‪•/‬‬

‫וההוךה היא אע ‪ -‬מעום עעברו‬ ‫ואורייתא‬

‫— ‪T :‬‬ ‫כלא‪: ,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫אורייתא‬
‫— ‪T :‬‬ ‫לקבל‬‫‪•• lT:T‬‬ ‫איהו‬
‫על אע התורה‪ ,‬הרי אע הגיהנם‬
‫דולק‪ ,‬עלא עוכך מעליהם‬
‫איהי אש‪ ,‬בגין דעברו על אש דאורייתא‪ ,‬הא‬
‫לעולמים‪.‬‬ ‫אש דגיהנם דליק‪ ,‬דלא שכיף מעלייהו‬
‫אמר רבי יהודה‪ ,‬לאחר כעיוצאת‬ ‫לעלמין‪.‬‬
‫עבת‪ ,‬בא אותו מלאך ומחזיר‬
‫אותו גוף לקברו‪ ,‬ונדונים עניהם‪,‬‬
‫אתי‬
‫‪..‬‬
‫שבתא‪,‬‬‫‪T : — 1 •T‬‬
‫לבתר —כד נפיק‬ ‫' ‪T T :‬‬
‫יהודה‪,‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫רבי‬
‫• •‬
‫אמר‬‫‪ 7‬־‬

‫זה לצדו וזה לצדו‪ .‬וכל זה בעוד‬ ‫ההוא מלאך‪ ,‬ומהדר ההוא גופא‬
‫עהגוף קןם על בךיו‪ ,‬עהרי כיון‬ ‫לקבריה‪ .‬ואהדנו הרווליהו‪ ,‬דא לסטריה ודא‬
‫עהגוף נתעכל‪ ,‬אין לגוף את כל‬
‫הדינים הללו‪ ,‬והקדוע ברוך הוא‬
‫קיימא ‪-‬על‬ ‫דגופא ‪T T| -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫דא‪: ,‬בעוד ‪:‬‬ ‫׳‬ ‫וכל ‪T‬‬ ‫לסטריה‪T : .‬‬ ‫‪:‬‬

‫כתוב בו‪ ,‬ולא ןעיר כל חמתו‪.‬‬ ‫בתיה‪ ,‬דהא כיון דגופא אתאכל‪ ,‬לית ליה‬
‫כ ל רעעי העולם‪ ,‬בעוד עחגוף‬ ‫לגופא כל אלין דינין‪ ,‬וקוךשא בריך הוא)תהלים‬
‫עלם בכל איבריו בתוך חקבר‪,‬‬
‫נדונים גוף וריח‪ ,‬לכל אחד דין‬
‫כתיב ‪..‬ביה‪.‬‬ ‫חמתו ‪. .‬‬ ‫‪T‬‬ ‫יעיר ‪T‬כל‬ ‫עח( לא ‪• T‬‬

‫כךאוי לו‪ .‬כיון עהגוף נתעכל‪ ,‬דין‬‫בכל‬ ‫‪T:‬‬

‫שלים‬ ‫‪•:‬‬
‫דגופא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫דעלמא‪: ',‬בעוד‬ ‫‪T : T : | • T -‬‬
‫‪7‬כל חייבין‬
‫הרוח עוכך‪ .‬מי עצ‪-‬דיך לצאת‪,‬‬ ‫גופא ‪:‬ורוחא‪ ,‬כל‬ ‫שייפוי גו קברא‪ ,‬אתדנו‬
‫‪T‬‬
‫׳ ■ד‬ ‫■ד‬
‫יוצא‪ .‬ומי עצריך להיות עליהם‬
‫מנוחה‪ ,‬יע להם מנוחה‪ .‬ומי‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫חד דינא כךקא חזי ליה‪ .‬כיון דגופא אתעכל‪,‬‬
‫‪•/ T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫עצ‪-‬דיך להיות עפר ואפר תחת‬ ‫דינא ךרוחא אשהכך‪ .‬מאן דאצטריך לנפקא‪,‬‬
‫ואחד‬
‫אחד ‪T :‬‬‫הצדיקים‪,‬׳ ‪T‬כל ‪T •/‬‬
‫־רגלי ־ ־ • •‪1‬‬
‫נפיק‪ .‬ומאן דאצטריך למהוי עלליהו נליחא‪,‬‬
‫כראוי לו נעעה לו‪.‬‬
‫ולכן כמה טוב להם‪ ,‬בין לצדיקים‬ ‫אית לון נליחא‪ .‬ומאן ךאצטריך למהוי קטמא‬
‫בין לךעעים‪ ,‬להיות גופם דבוק‬ ‫ועפרא תחות רגלי ךצדיקליא‪ .‬כל חד וחד‪,‬‬
‫בארץ ולהרקב בתוך העפר לץמן‬ ‫כךקא חזי ליה‪ ,‬אתעביד ליה‪.‬‬
‫קרוב ולא להיות בקיום כל אותו‬
‫ץמן _רב‪ ,‬כדי לדון גוף ונפע ורוח‬‫ועל זיא‪ ,‬כמה טב לון‪ ,‬בין לצדיקי‪ ,‬בין‬
‫תמיד )?כלי«(‪ .‬עהרי אין לך כל‬ ‫לחייבי‪ ,‬למהוי גופא לליהון דביק‬
‫צדיק וצדיק בעולם עאין לו דין‬ ‫בארעא‪ .‬ולאתעכלא גו עפרא לזמן קריב‪ ,‬ולא‬
‫הקבר‪ ,‬מעום עאותו‬
‫למהוי בקיומא כל ההוא זמנא סגי‪ ,‬בגין‬
‫וצדיק‬
‫‪1‬‬
‫צדיק‬
‫‪ : 1‬־ •‬ ‫־•‬
‫לך^ ‪T‬כל‬
‫‪T‬‬
‫דהא ••לית‬
‫‪T:‬‬
‫תדיר‪) .‬בכל י‪1‬מא(‬ ‫‪•T‬‬
‫ורוחא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫ונפשא‬‫‪T : —:‬‬
‫גופא‬
‫‪T‬‬
‫לאתדנא‬
‫‪T : : • :‬‬
‫הלא‬ ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כח חשון‬
‫תרומה ־ קנ״א ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫י שבט‬

‫הממנה על הקןבךים עומד על‬ ‫בעלמא‪ .‬דלית ליה דינא דקברא‪ .‬בגין זיההוא‬
‫הגוף ודן אותו בכל יום ויום‪ .‬אם‬ ‫מלאך דממנא על קברי‪ .‬לןאים על גופא‪ .‬ודן‬
‫לצדיקים כך ‪ -‬על אחת כמה‬
‫וכמה לךקזעים‪.‬‬ ‫ליה בכל יומא ויומא‪ .‬אם לצדיקים כך‪.‬‬
‫ובזמן עזהגוף נךקב ונבלה בעפר‪,‬‬ ‫לחןיבים על אחת כמה וכמה‪.‬‬
‫הרי הדין עזוכך מהבל‪ ,‬פרט‬
‫לאותם חסידים העמודים ^ל‬
‫בעפרא‪ .‬הא‬
‫‪T:-:‬‬ ‫אתעכל ואתבלי‬ ‫• ‪T - :‬‬ ‫דגופא‬
‫‪T‬‬ ‫ובזמנא ‪:‬‬
‫‪7 : • :‬‬

‫העולם עוהם ךאויים להעלות‬ ‫לינא אעזתכך מכלא‪ ,‬בר מאיפון‬

‫נקזמתם לאותו מקום עליון‬ ‫חסידי קןימין דעלמא‪ .‬דאיפון אתחזון לסל?(א‬
‫עזךאוי להם‪ ,‬ומעפזים הם בעולם‪.‬‬
‫כ ל אותם המתים קזל העולם‪,‬‬
‫נעזמתהון לההוא אתר עלאה לאתחזי לון‪.‬‬
‫כלם מתים על ידי המלאך‬ ‫וזעידין אינון בעלמא‪.‬‬
‫המקזחית‪ ,‬פךט לאותם ׳טמתים‬ ‫כל אינון מתין דעלמא‪ .‬כלהו מתין על ידי‬
‫)וכלם מתים על ידי‬ ‫‪ 5‬א‪ .‬ל ץ‬
‫המלאך המשחית‪ .‬שהוא מלאך המות‪ .‬וכל אותם‬
‫למלאכא מחבלא‪ .‬בר איפון למתין‬
‫באלעא קלי^זא‪) .‬ןכולהו מתין על ידי ךמלאכא סחנלא דאיהו המתים שבארץ הקדושה( עזלא מתים על‬
‫מלאןי הפות‪ ,‬וכל אינון מתין די בא^ןא רןךיעא( לא מתין על ןדו‪ ,‬אלא על ידי מלאך הרחמים‬
‫עזעזולט בארץ‪.‬‬
‫אמר רבי יצחק‪ ,‬אם כך‪ ,‬מה‬
‫לדוי‪ .‬אלא על ילי למלאכא לרחמי לשליט‬
‫העזבח עזל מעזה ואהרן ומךןם‬ ‫בארעא‪.‬‬
‫אמר רבי יצחק‪ .‬אי הכי‪ .‬מאי שבחא איהו עזכתוב בהם על פי ה׳‪ ,‬עזאלה לא‬
‫•• ‪•/‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪••• T‬‬ ‫‪T •/‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪ . .‬ך ‪ .‬ך‬ ‫ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬ן ‪-‬‬

‫מתו על ידי אותו המלאך‬

‫למשה ולאהח ומרלם‪ .‬לכתיב בהו על המעזחית‪ ,‬ואהה אומר עזכל‬
‫פי לך‪ .‬דאלין לא מיתי ^ ילי לההוא מלאך העולם‪ ,‬אותם עזמתו בארץ‬
‫יקזראל‪ ,‬לא מתים על ידי זה ?‬ ‫מחבלא‪ .‬ואת אמרה‪ .‬לכולי עלמא איפון‬
‫אמר לו‪ ,‬כך הוא ודאי‪ ,‬והעזבח‬
‫למיתו בארעא לישראל‪ .‬לא מתין על לדוי עזל מעזה אהרן ומךןם הןה יותר‬
‫מכל בני העולם עזהם מתו מחוץ‬ ‫דדא‪.‬‬‫‪T :‬‬
‫אמר )דף קדא ע׳‪-‬ס ליה‪ .‬הכי הוא ודאי‪ .‬ושבחא לארץ הקדועזה‪ .‬עזמעזה אהרן‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪ .‬ן ‪-‬‬
‫מתו מחוץ לארץ‬ ‫ומךןם‬
‫למשה אהרן ומרלם‪ .‬הוה!היר מכל בני הקדועזה‪ ,‬וכלם מתו על ידי אותו‬
‫עלמא‪ .‬לאינון מיתו לבר מארעא קלישא‪ .‬המעזחית‪ ,‬פרט למעזה אהרן‬
‫למשה אהרן ומרלם לבר מארעא קלישא ומךןם עזלא מתו אלא על ידי‬
‫הקדועז ברוך הוא‪ .‬אבל אותם‬
‫מיתו‪ .‬וכלהו מיתו על ללי לההוא מחבלא‪ .‬בר עזמתים בארץ הקדועזה‪ ,‬לא‬
‫אינון משה ואהרן ומרלם‪ .‬ללא מיתו אלא על מתים על ידי אותו המעזחית‪,‬‬
‫לדי לקולשא בריך הוא‪ .‬אבל איפון למתין עזהרי הארץ הקדועזה אינה‬
‫עומדת בךעזות אחרת‪ ,‬אלא‬
‫בארעא קלישא‪ .‬לא מתין על ילי לההוא בךעזות הקדועז ברוך הוא לבדו‪.‬‬
‫ברשו ולכן כתוב‪) ,‬ישעיה כס יחיו מתיך‬ ‫•‪:‬‬
‫קיימא‬
‫— |‪T :‬‬
‫קדישא ‪T‬לא‬
‫‪T‬‬ ‫— ן•‬
‫ארעא‬‫— ‪T :‬‬
‫דהא‬
‫' ‪T :‬‬
‫מחבלא‪.‬‬
‫‪T : —:‬‬
‫אחרא‪ ,‬אלא בלשו לקולשא בריך הוא נבלתי יקומון הקיצו ו תנו שכני‬
‫עפר וגו׳‪ .‬יחיו מתיך ‪ -‬אלו‬
‫בלחודוי‪.‬‬
‫ועל לא כתיב‪) .‬ישעיה כו( לחיו מתיך נבלתי לקומון הקיצו ורננו שו־כני עפר‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כח חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫י שבט‬
‫הלב‬

‫וגו־‪ /‬יחיו מתיך‪ ,‬אלין ךמתין בארעא קדישא‪,‬‬

‫עזמתים בארץ הקןדועזה‪ ,‬עזהם‬
‫מתים עלו‪ ,‬ולא מאחר‪ ,‬עןל'א‬
‫דאיפון מתין דיליה‪ ,‬ולא מאחרא‪ ,‬דלא שלטא‬
‫עולט עם הצד האחר כלל‪ ,‬ולכן‬
‫המן סטרא אחרא כלל‪ ,‬ועל דא כתיב מתיך‪.‬‬
‫כתוב מתיף‪ .‬נבלתי יקומון ‪-‬‬
‫נבלתי לקומון‪ ,‬אינון דמיתו בארעא נוכראה‬
‫אותם עמתו בארץ בכתה אחרת‬
‫על ידי אותו המעחית‪.‬‬
‫ולכן נקךאו נבלה‪ .‬מה נבלה‬
‫אחרא‪ ,‬על ידי דההוא מחבלא‪.‬‬
‫מטמאה במעא ‪ -‬אף אותם‬ ‫ועל דא אקרון נבלה‪ ,‬מה נבלה מטמאה‬
‫עמתים מחוץ לארץ הקןדועה‬
‫במשא‪ ,‬אוף איפון דמתין לבר מארעא‬
‫מטמאים במעא )במגע(‪ .‬ולכן הם‬
‫נבלה‪ .‬כל עחיטה ענפסלה‬‫קדישא‪ ,‬מטמאין במשא‪) .‬נ״א!מגע( ועל דא‬
‫אינון נבלה‪ .‬כל שחיטה ךאיפסיל‪ ,‬אקרי‬
‫נקראת נבלה‪ ,‬מעום ע ע חי ט ה זו‬
‫היא מצד האחר‪ ,‬ומיד כענפסל‬
‫‪T : .‬‬ ‫‪:‬‬
‫נבילה‪ ,‬בגין שחיטה הא איהי מסטרא אחראי‬
‫• ‪T‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬ך‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬

‫עורה עליו הצד האחר‪ .‬ומעום‬

‫ומיד דאיפסיל שריא עלה סטרא אחרא‪ .‬ובגין‬
‫עהיא עלו ועורה עליה נקרא‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪1: -‬‬ ‫• ־‬

‫‪TT‬‬ ‫'י '‬ ‫דאיהי דיליה‪ ,‬ישריא עלה אקרי נבלה‪ .‬ו ת א‬
‫נבלה‪ .‬וסוד זה ‪) -‬כשמ‪1‬כוה)א( נבל‬‫‪•/‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪■.‬ך ■ו­‬ ‫‪T‬‬ ‫‪** :‬‬ ‫‪••1:‬‬ ‫•‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪:‬‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫הוא‪ ,‬ונבל ע מו ונבלה עמו‪.‬‬

‫ונבל ‪:‬שמו‬ ‫דא )ם״אכעמ‪1‬כזהוא(‪ T‬נבל הואי )שמיאלאכה(‬
‫ולכן בכל מקום עהוא עורה‬ ‫‪TT :‬‬ ‫‪TT‬‬

‫נקךא נבלה• המניל הזה לא עורה‬ ‫ונבלה עמו‪.‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬

‫אלא במקום פסול‪ ,‬ולכן עחיטה‬

‫ועל דא בכל אתר דאיהו שמא‪ ,‬אקרי נבלה‪.‬‬
‫ענפכ!לה היא עלו‪ ,‬ונקראת על‬
‫פסילו‪,‬‬
‫עמו‪ .‬ולכן המתים מחוץ לארץ‬
‫׳‬
‫באתר‬
‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬
‫אלא‬
‫‪T‬‬
‫לא שריא‪,‬‬
‫‪T T —: :‬‬ ‫•‪T *.‬‬
‫מנוול‪ T‬דא‬
‫‪:— :‬‬
‫הקרועה תחת ךעות אחרת‬ ‫ועל דא שחיטה דאפסיל‪ ,‬הא דיליה הוא‪,‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ן‬

‫האחר‬ ‫ועורה עליהם‬

‫ואיןןרי על שמיה‪ .‬ובגין כך‪ ,‬מתין דאינון לבר‬
‫נקראים נבלה‪.‬‬
‫מארעא קדישא‪ ,‬תחות ךשו אחרא‪ ,‬ושרןא‬
‫הקיצו ו תנו עכני עפר‪ .‬עכני ‪-‬‬
‫תרים יענים‪ ,‬ולא מתים‪ .‬ומי‬ ‫עלייהו סטרא אחרא‪ ,‬אקרון נבלה‪.‬‬
‫הם ? יעני חברון‪ ,‬עהם לא מתים‪,‬‬
‫הקיצו ורננו שוכני עפר‪ ,‬שוכני‪ ,‬דלירין‬
‫אלא יענים‪ .‬ולכן כתוב בהם‬
‫דמיכין‪ ,‬ולא מתין‪ .‬ומאן אינון‪.‬‬
‫גויעה‪ ,‬כמי עגולע ד ע בו קיום‬
‫ךמיכין דחברון‪ ,‬דאינון לא מתין‪ ,‬אלא‬
‫להתנער‪ .‬אף כך אותם אךבע‬
‫זוגות ע ל חברון יענים הם ולא‬
‫ךמיכין‪ .‬ועל דא כתיב בהו גויעה‪ ,‬כמאן‬
‫מתים‪ ,‬וכלם עומדים בקיומם‬
‫דגווע‪ ,‬ואית ביה קיומא לאנערא‪ .‬אוף הכי‬
‫באותם הגופות עלהם‪ ,‬ויודעים‬
‫סתרים גנוזים יותר מעאר בני‬
‫אינון ארבעה זוגי ךחברון‪ ,‬ךמיכין אינון ולא‬
‫אךם‪ .‬גנוזים היו עם תוך פתח‬
‫מתין‪ ,‬וכלהו קיימו בקיומליהו באיפון גופין‬
‫הגן עדן אותם הגופים עלהם‪,‬‬
‫דלהון‪ ,‬דךעי סתרין גניזין‪ ,‬לתיר משאר בני‬
‫ואלה הם עוכני עפר‪ .‬ולכן כל‬
‫אותם עלצאה נעמתם בארץ‬‫נשא‪ .‬גניזין הוו תמן גו פתחא דגן עדן איפון‬
‫הקרועה‪ ,‬אינה יוצאת על ידי‬
‫גופין דלהון‪ ,‬ואלין אינון שוכני עפר‪ .‬ועל דא‬
‫אותו המעחית‪ ,‬ולא עולט עם‪,‬‬
‫כל איפון דנפקו נשמתייהו בארעא קדישא‪,‬‬
‫אלא על ידי סלאף הרחמים‪,‬‬
‫עהארץ הקרועה עומדת בגורלו‪.‬‬
‫לא נפיק על ידי דההוא מהכלא‪ ,‬ולא שלטא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪- 1‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬

‫המן‪ ,‬אלא על ידי ךמלאכא דרחמי‪ ,‬דארעא קדישא קיימא בעדביה‪.‬‬

‫קלג‬ ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כח חשון‬
‫תרומה ־ קנ״א ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫י שבט‬

‫יש מקום ביעזוב עזלא ׳‪:‬צולט בו‬ ‫אתר אית בישובא‪ ,‬דלא עזלטא ביה ההוא‬
‫‪-‬‬ ‫••‬ ‫‪T : -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬־‬
‫אותו משחית ולא נתנת לו ךשות‬ ‫מחבלא‪ ,‬ולא אתייהיב ליה ךשו לאעלא‬
‫להכנס לשם‪ ,‬וכל אותם שךךים‬
‫שם לא מתים‪ ,‬עד שיוצאים מחוץ‬ ‫המן‪ ,‬וכל אינון דדלירי המן‪ ,‬לא מתין‪ ,‬עד‬
‫לעיד‪ .‬ואין לף אדם מכל הדירים‬ ‫דנפקין לבר מ?ןךהא‪ .‬וליה לך בר נש מבל‬
‫שם שלא מתים‪ ,‬וכלם מתים כמו‬ ‫דדלידין המן‪ ,‬דלא מהין‪ ,‬וכלהו מהין כשאר‬
‫שאר בני אדם‪ ,‬אבל לא בעיר‪ .‬מה‬
‫הטעם ? משום שלא יכולים תמיד‬ ‫בני נשא‪ ,‬אבל לאו במהא‪ .‬מאי טעמא‪ .‬בגין‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:•1‬‬ ‫׳ ‪—:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪••:‬‬

‫לשבת בעיר‪ ,‬אלא אלה יוצאים‬ ‫דלא יכלין למיהב הדיר במהא‪ ,‬אלא אלין‬
‫‪1‬‬ ‫‪.. .‬‬ ‫‪. ..‬ך‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬
‫ואלה נכנסים‪ ,‬ולכן כלם מתים‪.‬‬
‫נפקין‪ ,‬ואלין עאלין‪ ,‬ועל זיא כלהו מהין‪.‬‬
‫מה הטעם אין שולט שם אותו‬
‫מלאך המשחית? אם תאמר שלא‬ ‫מאי טעמא לא שלטא המן ההוא מלאך‬
‫‪^ T : -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫|‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T : -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T : -‬‬ ‫‪7‬‬

‫עומדת בךשותו‪ ,‬הרי ארץ הקדש‬ ‫מהכלא‪ .‬אי הימא דלא קיימא‬
‫‪T‬‬ ‫—ן ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪:‬‬ ‫‪:‬‬
‫שלא עומדת ברשות אחרת‬
‫למה לא‬
‫ברשוהיה‪ ,‬הא ארעא קדישא דלא קיימא‬
‫מקום ‪T T‬‬ ‫ומתים‪: ,‬באותו ‪1 T‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• 1-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: 1-‬‬ ‫י‬ ‫••‬
‫׳‬ ‫•• •‬
‫מתים? אם תאמר משום קדשה‬ ‫ברשו אחרא‪ ,‬ומתין‪ ,‬בההוא אתר אמאי לא‬
‫‪ -‬אין מקום בקדשה בכל הישוב‬ ‫מהין‪ .‬אי תימא בגין קדשה‪ ,‬ליה אתר‬
‫כמו ארץ ישראל‪ .‬ואם תאמר‬
‫משום אותו איש שבנה אותו ‪-‬‬
‫בקדושה בכל ישובא כגוונא ךארץ לשראל‪.‬‬
‫כמה בני אדם היו שזכותם יתךה‬ ‫ואי תימא‪ ,‬בגין ההוא גברא ךבני לה‪ .‬כמה‬
‫משלו‪ .‬אמר רבי יצחק‪ ,‬אני לא‬ ‫בני נשא הוו דזכותיהון!היר מדיליה‪ .‬אמר‬
‫שמעתי ולא אמר‪.‬‬
‫באו ושאלו את רבי שמעון‪ .‬אמר‬
‫אימא‪.‬‬
‫• ‪T‬‬
‫ולא‬
‫‪T :‬‬
‫שמענא‬
‫‪T : —:‬‬
‫אנא ‪T‬לא‬ ‫רבי יצהק‪,‬‬
‫• ‪T—: '1 T :‬‬ ‫• •‬

‫להם‪ ,‬ודאי שאותו מקום לא‬ ‫אתו שאילו ליה לרבי שמעון‪ ,‬אמר לו׳ן‪ ,‬ודאי‬
‫שולט בו מלאך המות‪ ,‬והקדוש‬ ‫ההוא אתר לא שלטא עליה מלאך‬
‫— ‪^ T :‬‬ ‫‪••T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T —:‬‬ ‫—‬
‫ברוך הוא לא רוצה שבאותו‬
‫מקום ןמות אךם לעולמים‪ .‬ואם‬
‫המות‪ ,‬וקוךשא בריך הוא לא בעי דבההוא‬
‫תאמר שקדם לכן באותו מקום‬ ‫אתר למות בר נש לעלמין‪ ,‬ואי הימא‪ ,‬דקדס‬
‫טרם שנבנה מתו בו בני אדם ‪-‬‬ ‫לכן בההוא דוכהא‪ ,‬עד לא אהבני‪ ,‬מיהו ביה‬
‫לא כך ! אלא מיום קז??רא העולם‬
‫התתקן אותו מקום לקיום‪ ,‬וסוד‬
‫בני נשא‪ ,‬לאו הכי‪ .‬אלא מיומא דאתברי‬
‫‪. . . . . .‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪* T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫הסודות כאן לאותם המתבוננים‬ ‫עלמא‪ ,‬אתהקן ההוא אתר‪ ,‬לקיומא‪ ,‬ו ת א‬
‫בסוד החכמה‪.‬‬ ‫דרזין הכא‪ ,‬לאיפון דמסתכלי בתא דהכמתא‪.‬‬
‫‪T : : T :‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫‪T T | • T :‬‬
‫כ שבךא הקדוש ברוך הוא את‬
‫העולם‪ ,‬ברא אותו בסוד‬
‫ברא ••ליה‬
‫׳ ‪TT‬‬
‫עלמא‪,‬‬
‫‪TT‬‬
‫קדשא בריך הוא‬
‫‪T : T‬‬ ‫‪1 •:‬‬
‫כד ברא‬
‫‪T : 1*..‬‬

‫האותיות‪ ,‬והתגלגלו האותיות‪,‬‬ ‫בתא דאתוון‪ ,‬ואתגלגלו אתוון‪ ,‬וברא‬

‫בחקיקות ‪-‬השם‬
‫העולם ‪1 1 • - : -‬‬
‫וברא את ‪T T‬‬
‫‪TT‬‬ ‫עלמא‪ ,‬בגלופי דשמא קדישא‪ .‬אתגלגלו‬
‫; ‪; ; -‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ד‬ ‫‪-‬ן‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪.‬ך‬
‫האותיות‬ ‫התגלגלו‬ ‫הקדוש‪.‬‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪::- :‬‬
‫וסובבו את העולם בחקיקות‪.‬‬
‫‪|T -‬‬
‫אתוון‪ ,‬ואסחרו עלמא בגלופי וכד אתגלי‬
‫וכשהתגלה והתפשט העולם‬ ‫ואתפשט עלמא ואתברי‪ ,‬והוו אתוון סחרן‬
‫ונברא‪ ,‬היו האותיות סובבות כדי‬
‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫׳ ‪T‬‬ ‫‪T: • :‬‬ ‫למברי‪ ,‬אמר קךשא בריך הוא ךלסתיים‬
‫לברא‪ .‬אמר הקדוש ברוך הוא‬
‫שיסתים ביו״ד‪ .‬נשארה האות ט׳‬
‫ביו״ד‪ ,‬אשתארת את ט׳ יתגלגלואתוון‪ ,‬ואסחתעלמא‬
‫)יתגלגלו האותיות‪ ,‬וסבבו את העולם בחקיקת‬ ‫בגלופא ד^מא קזייעא ובד אמגלןלו אתוון והוומחךז לממד‪ ,‬אמררןךעא‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כח חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫י שבט‬
‫הלד‬

‫השם הקדוש‪ .‬וכאעזר התגלגלו האותיות והיו‬ ‫כליך היא ד י?ה;ים ןירד‪ ,‬אעהארת אה ט׳ בלח‪1‬ךהא( ב ה ה ו א‬
‫כלסובבות לבדא‪ /‬אמד הקדוש בדוף הוא‪ :‬די‬
‫דוכתא‪) ,‬דף קדב ע״א( תליא באוירא‪ ,‬כיון דאמר‬
‫יכזתלם ביו״ד‪ .‬נעזארה אות ט׳ לבדה( באויתו*‬
‫מקום תלדה באדר‪ .‬כיון ^אמר‬ ‫לןךשא בדיך הוא די יסתיים ביו־״ד‪ ,‬אעזהארת‬
‫הקדועז ברוך הוא קזיסתים באות‬ ‫את טי״ת בלחודהא תליא באוירא על גבי‬
‫יו״ד‪ ,‬נקזארה אות טי״ת בלבדה‬ ‫ההוא דוכתא ‪ :‬טי״ת‪ ,‬איהו את‪ ,‬דנהירו חיץ‪,‬‬
‫תלויה ■ןבאדר על גבי אותו מקום‪.‬‬
‫כגין כך‪ ,‬מאן דחמי טי״ת בחלמיה‪ ,‬סימנא‬
‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫■ן‬ ‫‪.‬‬

‫טי״ת היא אות קזל אור החיים‪.‬‬

‫ולכן מי ^רואה טי״ת בחלומו‪,‬‬ ‫טבא הוא ליה‪ ,‬והיין אתתלןנו ליה‪ .‬ועל דא‬
‫סימן טוב הוא לו וחיים נתקנו‬ ‫בגין דהוה ט׳ הלןא על גבי ההוא אתר‪ ,‬לא‬
‫לו‪ .‬ולכן‪ ,‬מעזום קזהיתה ט׳ תלדה‬
‫על אותו מקום‪ ,‬לא עזולט בו‬ ‫מותא‪.‬‬
‫‪T‬‬
‫עזלטא ••ביה‬‫— ‪T :‬‬
‫המות•‬ ‫כד בעא לןךשא בדיך הוא ללןןימא עלמא‪,‬‬
‫כשרצה הקדועז ברוך הוא‬
‫אחד‬
‫בתא‬‫‪TT:‬‬ ‫גליף‬
‫מיא‪^ • T ' ,‬‬
‫‪T -‬‬ ‫צרורא גו‬ ‫‪T :‬‬ ‫זריק| ‪-‬חד‬ ‫‪• T‬‬
‫זרק‪: 1‬צרור ‪T •/‬‬
‫עולם‪ T ,‬־‬
‫‪ T‬׳‬ ‫להעמיד‬
‫‪ :‬־ •‬
‫לתוך המים חקוק בסוד קזל ע״ב‬ ‫ךשבעין ותרין )נ״אלב״כ( אתוון‪ ,‬ומהמן עזארי‬
‫>של כ״ב( אותיות‪ ,‬ומשם התחיל‬ ‫למיהך ההוא צרורא‪ ,‬ולא אעזבה אתר‬
‫ללכת אותו צרור‪ ,‬ולא מצא מקום‬
‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•••••• T‬‬
‫לאתלןןימא ביה‪ ,‬בר ארעא לןדישא‪) ,‬נ״א בכי‬
‫לעמד בו פרט הארץ הקדושה‬
‫)בבית המקדש(‪ ,‬והמים היו הץכים‬ ‫מק^א( ומןא הוו אזלין אבתךיה‪ ,‬עד דמטא‬
‫אחךיו‪ ,‬עד עזהגיע א‪ 1‬ת‪ 1‬צר‪1‬ר‬ ‫ההוא צרורא תחות המזבח‪ ,‬ותמן אעזהלןע‪,‬‬
‫תחת המןבח‪ ,‬ועזם נעזקע‪,‬‬
‫והתקים ‪T‬כל ‪T‬הע‪T1‬לם‪.‬‬
‫עלמא‪.‬‬
‫כל ‪T : T‬‬ ‫ואתקיים ‪T‬‬
‫‪TlT : • :‬‬
‫‪- :‬ן••‬ ‫‪• :‬‬

‫ואם תאמד‪ ,‬אם כך שבאותו מקום‬ ‫ואי תימא‪ ,‬אי הכי ךבההוא אתר עזמין חיים‪,‬‬
‫שורים חיים‪ ,‬למה לא נבנה שם‬ ‫אמאי לא אתבני המן בי מקדעזא‪ ,‬למיהב‬
‫חיים‬ ‫לתת‬ ‫המקדש‬ ‫בית‬
‫‪• -‬‬ ‫‪•• T‬‬

‫ליושביה ? אלא כאן במקום הזה‬

‫‪Tl:‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬
‫אתקיים‬
‫אתר • ‪TlT :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫הבא ‪:‬בהאי‬ ‫אלא ‪T T‬‬ ‫ליתבהא‪T *.• .‬‬
‫היין ‪T T : - :‬‬
‫־* ‪1‬‬

‫התקים משום אות אחת ששורה‬ ‫בגין את חד ד^זמא עליה‪ .‬בבי מקדעזא כל‬
‫עליו‪ .‬בבית המקדש כל האותיות‬ ‫אתוון כלהו עזראן ביה‪ ,‬ובהו אתברי איהו‬
‫כלן שודות בו‪ ,‬ובהם נבךא הוא‬
‫לבדו כמו שכל העולם‪.‬‬
‫עלמא‪.‬‬
‫‪T:T‬‬
‫רכל‬‫‪T:‬‬
‫כגוונא‬
‫׳ ‪T : —:‬‬
‫בלחודוי‪,‬‬ ‫•‪:‬‬

‫ועוד‪ ,‬שהארץ הקדושה )בית המקדש(‬ ‫ותו‪ ,‬דארעא קדישא )נ״א בי מי‪2^,‬א( ןהיב סדן‬
‫נותנת חיים וכפרה ליושביה‬ ‫ואתר ‪T‬דא‬ ‫עלמא‪,‬‬ ‫בההוא‬ ‫ליתבהא‬ ‫וכפרה‬
‫׳— ‪T —:‬‬ ‫‪T:T‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫‪TT:T:‬‬ ‫‪ :‬־ ‪TT‬‬
‫באותו הע^מ‪ ,‬ומקום זה לא כך‬
‫‪ -‬נותן חיים לאותו מקום בעולם‬ ‫עלמא‪,‬‬
‫׳‬ ‫אתר בהאי ‪T : T‬‬ ‫יהיב היין לההוא ‪T- :‬‬ ‫הכי‪• T ,‬‬
‫לאו ‪' • T‬‬‫‪T‬‬

‫הזה‪ ,‬ולא בעולם הבא‪ .‬ובית‬

‫••‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־ • • • ' ‪:‬‬
‫בהפוכא‬
‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬
‫מקדשא‬
‫— ‪T :1:‬‬
‫ובי‬
‫••‬
‫דאתי‪.‬‬
‫‪•• T :‬‬
‫בעלמא‬
‫‪T : T :‬‬
‫ולא‬
‫‪T :‬‬
‫המקדש בהפך משם‪ ,‬משום שיש‬ ‫מתמן‪ ,‬בגין ראית חולקא לישראל בההוא‬
‫חלק לישךאל באותו עולם‪ ,‬ולא‬
‫בעולם הבא‪ .‬ולכן עומד בית‬ ‫קיימא ••בי‬‫— | ‪T :‬‬
‫ועל ‪T‬דא‬ ‫‪—:‬‬
‫בעלמא ‪T‬דא‪.‬‬ ‫‪T:T:‬‬
‫ולא‬‫' ‪T :‬‬
‫עלמא‪,‬‬
‫‪T:T‬‬

‫המקדש לכפר חטאים ולזכות את‬ ‫מקרשא לכפרא חובין‪ ,‬ולמזכי לון ללשראל‬
‫ישראל לעולם הבא‪.‬‬ ‫דאתי‪.‬‬ ‫לעלמא‬
‫‪•• T :‬‬ ‫‪T : T:‬‬
‫ב א וךאה‪ ,‬טי״ת אור של חיים‬
‫בכל מקום‪ ,‬ולכן פתח בה הכתוב‬ ‫תא חזי‪ ,‬טי״ת נהירו ךחלין בכל אתר‪ ,‬ועל רא‬
‫כי טוב‪ ,‬שכתוב )בראשית א( _דךא‬ ‫פתח בה ל^רא כי טוב‪ .‬דכהיב‪) ,‬בראשית א(‬
‫קלה‬ ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כח חשון‬
‫תרומה ־ קנ״ב ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יא שבט‬

‫אלהים את האור כי טוב‪ .‬מהאות‬ ‫וירא אלהים את האור כי טו־ב‪ .‬מהאי את‪) ,‬ני״א‬
‫הזו )?למקום זה( בורח מלאך‬ ‫מאתר דא( עריק מלאכא מחבלא‪ .‬לא תימא עריק‪,‬‬
‫המעזחית‪ .‬אל תאמר בורח» אלא‬
‫עלא נהנת לו ךעות להכנס לעם‪.‬‬ ‫אלא ללא אתליהיב ליה רעזו לאעלא תמן‪.‬‬
‫האות הזו מענה מהאות ק׳‪ .‬ק׳‬ ‫את דא מעזנלא מאת ק׳‪ ,‬ק׳ לא מתיישבא )נ״א‬
‫ל א מ ת י ע ב ת )מאות חי‪ .‬ח׳ לא נלתלעזבת(‬ ‫מאת ח׳‪ ,‬ח׳ לא מהיי^בא( כלל בדוכתא בעלמא‪,‬‬
‫כלל במקום בעולם‪ ,‬וסימנך ‪-‬‬
‫)תהלים קמ( איע לעון בל יכון‬
‫)תהלים קם( איש לשון בל יכון בארץ את‬
‫בארץ‪ .‬האות טי״ת מתועבת בכל‬ ‫טי״ת אתלישבא בכל דוכתא‪ ,‬ואתתקנת‬
‫מקום‪ ,‬ומתהקנת ל עבת כראוי‪,‬‬ ‫לאתלישבא כךקא לאות‪ ,‬ובגין כך בכל דוכהא‬
‫ולכן בכל מקום ע ע ם אות ט׳‪,‬‬
‫אין יעוב לאות ק׳ עם להתועב‬
‫דאת ט׳ המן‪ ,‬לית לשובא לאת ק׳ המן‬
‫בו‪ .‬ולכן במקום הזה לא עולט‬ ‫לאתלישבא ביה‪ .‬ועל זיא אתר דא לא שליטא‬
‫כלל הצד האחר‪ ,‬ונותץ חיים ע ל‬ ‫ביה כלל סטרא’ אחרא‪’ ,‬ולהיב חיים דהאי‬
‫הע ^ס חזה ליועבים החת האות‬ ‫ולא •יפרק‬ ‫דאת ‪T‬דא‪,‬‬ ‫תהותיה‬ ‫עלמא ליתבי‬
‫‪1‬‬ ‫' ‪T :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :T‬‬
‫חזו‪ ,‬ולא ‪.‬יצא החוצה‪ .‬וכעיוצא‬
‫החוצה‪ ,‬ו ע ךעות לצד האחר‬ ‫לבר‪ ,‬וכד נפיק לבר‪ ,‬אית ךשו לסטרא אחרא‬
‫ל על ט בו‪ .‬כמו עאות זו עולטת‬ ‫לשלטאה ביה‪ .‬כמה ךאת זיא שלטא באתר‬
‫במקום זה‪ ,‬כך גם ע ^ ט ת אות‬ ‫דגיהפם‪,‬‬ ‫באתר‬ ‫שלטא את אהרא‬ ‫דא‪ ’,‬הכי נמי‬
‫— ‪ T—:‬׳‬ ‫‪T‬‬ ‫' ‪T : — • • T • T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫אחרת במקום חגיהנם‪ .‬ומיהי?‬
‫האות ק׳‪.‬‬
‫ומאן איהי‪ ,‬את ק׳‪.‬‬
‫ובספרו ע ל רב חמנונא סבא‪ ,‬כאן‬ ‫ובספרא דרב המנונא סבא‪ ,‬הבא אינון הרין‬
‫חן עתי אותיות‪ :‬ח׳‪ ,‬ט׳‪ .‬ולכן לא‬ ‫אתוון‪ :‬ה׳‪ ,‬ט׳‪ .‬ועל דא לא היו‬
‫היו כתובות בתוך אבני עחם‬
‫ואבני מלואים‪ ,‬ומעבטי יעךאל‬
‫כתיבין גו אבני בורלא‪ ,‬אבנין דאשלמותא‪,‬‬
‫נמנעו עתי האותיות חללו‪ ,‬כדי‬ ‫ושבטין דלשראל‪ ,‬תרץ אתוון אלין אתמנעו‬
‫עלא רעום בתוכם ח״ט‪.‬‬ ‫מנייהו‪ ,‬בגין דלא יהא רשים בגווייהו ח״ט‪.‬‬
‫במקום בית חמקדע תלויים כל‬
‫אותיות האלפא ביתא בסודות‬
‫באתר ךבי מקךשא תללין כל אתוון ךאלפא‬
‫חקוקים ע ל עמות קרועים‪,‬‬ ‫ביתא‪ ,‬ברזין גליפן דשמהן קךיעזין‪,‬‬
‫קעוךים‪ ,‬ךקומים עליו‪ ,‬וכל‬ ‫קשירין‪ .‬מרקמן עליה‪ ,‬וכל עלמא דלעילא‬
‫העולם עלמעלה ומטה‪ ,‬הכל‬ ‫ותתא‪ ,‬כלא ברזא דאתוון מתחממן )נ״אמהדוקרןן(‬
‫בסוד ע ל אותיות מתחמות‬
‫)חקוקות( וגלוסות‪ ,‬וסודות הקדעה‬ ‫ו ^יפ א‪ ,‬ורזין דקדשא )ס״א רעמא קר^א( עלאה‪,‬‬
‫)השם הקדוש( העליונה נחקק עליהם‪.‬‬ ‫עלייהו אתגליף‪.‬‬
‫וחצטירו‬ ‫נח?ןקי‬ ‫במשכן‬ ‫במשבנא אתגליפו ואתצלירו אתוון כךל(א‬
‫האותיות כראוי‪ ,‬עהרי בצלאל‬
‫את חחכמה לצרף‬ ‫הןה‬
‫חזי‪ .‬דהא ’ בצלאל ’ הוה לדע‬
‫אותיות עבהן נבךאו עמים‬ ‫שמיא‬
‫‪T— :‬‬
‫לצרפא אתוון דאתבריאו ‪:‬בהו‬ ‫' ‪T : T :‬‬
‫חכמתא‪,‬‬
‫‪TT:T‬‬
‫וארץ‪ ,‬ועל חכמתו סו( נבנה‬ ‫וארעא‪ .‬ועל חכמתא דיליה‪) ,‬נ״א יא( אתבני‬
‫חמעכן על ןדו ונבחר מכל עם‬
‫יעראל‪ .‬וכמו עהוא נבחר‬
‫משכנא ’ על ידיה‪ ,‬ואתבריר מכל עמא‬
‫למעלה‪ ,‬כך רצה חקדוע ברוך‬ ‫דישראל‪ .‬וכמה דאיהו אתבריר לעילא‪ ,‬הכי‬
‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫^‬ ‫■ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫הוא עיבחר למטה‪.‬‬ ‫בעא קךשא בריך הוא ךלתבריר לתתא‪.‬‬

 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כט חשון‬
‫למגילה כתוב )שמות לא( ךאה‬
‫קראתי בעזם בצלאל‪ .‬למטה ‪) -‬שם‬
‫לה< ךאו קרא ה׳ בקזם בצלאל‪.‬‬
‫וקזמו בסוד עליון נקרא כך‬
‫בצלאל ‪ -‬בצל אל‪ .‬ומיהו? זה‬
‫צדיק‪ ,‬קזהוא יוקזב בצל אל‪ ,‬אותו‬
‫קזנקךא אל עליון‪ ,‬והוא יוקזב כמו‬
‫קזאותו אל‪ .‬אותו אל נוטל קזעזה‬
‫צדדים‪ ,‬אותו צדיק נוטל אותם‪.‬‬
‫אף כך אותו אל מאיר למעלה‪,‬‬
‫והצדיק הזה מאיר למטה‪ .‬אותו‬
‫האל כלל ^ל כל קזקזת הצדדים‪.‬‬
‫כלל ׳טל ‪T‬כל‬ ‫צדיק‪ 1‬הוא ‪T :‬‬
‫קזקזת הצדדים‪.‬‬
‫בן אודי ‪ -‬בן האוד הדאקזון קזבךא‬
‫הקדוקז ברוך הוא במעעזה‬
‫בראקזית‪ .‬בן חור ‪ -‬הבן ^ל חרות‬
‫הכל‪ .‬דבר אחר בן חור ‪ -‬בן חור‬
‫מכל הגונים‪ .‬וזה התמנה למטה‬
‫יהודה‪ ,‬הכל כראוי‪.‬‬
‫‪TT‬‬ ‫־‬ ‫׳‬
‫כ ל הגונים טובים לחלום פרט‬
‫לתכלת‪ ,‬כמו קזנאמר‪ ,‬מעזום‬
‫קזהוא כסא לדון את דיני‬
‫הנקזמות‪ .‬והרי ד ת ה זו)אחת( היא‬
‫לבנה‪ .‬אלא בקזעה קזעומדת‬
‫בדיני נפקזות‪ ,‬אז היא גון הכלת‪,‬‬
‫והרי באךנוה‪.‬‬
‫בש^ה קזרואה אדם את הגון‬
‫הזה‪ ,‬נזכר האדם לע׳טות מצוות‬
‫דבונו‪ .‬כמו קזנחש הנתקזת‪,‬‬
‫ב׳טעה קזהיו רואים אותו‪ ,‬היו‬
‫פוחדים מלפני הקדוקז ברוך הוא‬
‫וקזומדים את עצמם מכל‬
‫החטאים‪ ,‬ובשעה קזאותו הפחד‬
‫של הקדוש ברוך הוא עולה‬
‫עליהם‪ ,‬מןד נךפאים‪ .‬מי גרם להם‬
‫לפחד מלפני הקדוש ברוך הוא ?‬
‫אותו נחש‪ ,‬אותה ךצועה‬
‫שמסתכלים בה‪ .‬אף כך התכלת‬
‫־ )במדבר טו( וךאיתם אתו וזכךתם‬
‫את כל מצות ה׳‪ .‬מאותו חפחד‬
‫שלו‪ .‬ועל זה הכלת במשכן‪.‬‬
‫מורנו‬
‫••‬ ‫שאמר‬
‫‪- T‬‬ ‫יצחק‪\• ,‬זה‬
‫רבי • ‪ T 1 :‬׳‬‫אמר ‪• -‬‬
‫שתכלת היא כסא דין‪ ,‬וכשהיא‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יא שבט‬ ‫הלו‬
‫לעילא כתיב‪) ,‬שמות לא( ךאה לןראתי בעןם‬
‫לי׳‬ ‫דאו^־ קרא‬ ‫‪T — :‬בצלאל‪ .‬לתהא ‪)T‬שמות לה(‬
‫‪T:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬־‬
‫בשם בצלאל‪ .‬ושמיה בתא עלאה אקרי הכי‬
‫‪.‬‬ ‫■ד‬ ‫‪.‬ן‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬
‫בצלאל‪ :‬בצל אל‪ .‬ומאן איהו‪ .‬זיא צדיק‪.‬‬
‫דאיהו לתיב בצל אל‪ ,‬ההוא ךאקךי אל עליון‪.‬‬
‫ואיהו לתיב כגוונא דההוא אל‪ .‬ההוא אל נטיל‬
‫שית סטרין‪ ,‬ההוא צדיק נטיל לון‪ .‬אוף הכי‪,‬‬
‫ההוא אל אנהיר לעילא‪ ,‬האי צדיק אנהיר‬
‫לתהא‪ .‬ההוא אל‪ ,‬כללא ךכלהו שית סטרין‪.‬‬
‫‪•-‬‬ ‫‪:‬ואותו‬ ‫ההוא צדיק‪ ,‬כללא ךכלהו שית סטרין‪.‬‬
‫בן אורי ‪ :‬בן אור קךמאה‪ ,‬דברא קךשא בריף‬
‫הוא בעובדא דבראשית‪ .‬בן הור‪ :‬בן חירו‬
‫ךכלא‪ .‬זיבר אחר‪ ,‬בן חור‪ :‬בן חוור מכל‬
‫גוונין‪ .‬ודא אתמני למטה להודה‪ ,‬כלא כךקא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫לאות‪.‬‬
‫כל גוונין טבין לחלמא‪ ,‬בר הכלא‪ ,‬כמה‬
‫ךאהמר‪ .‬בגין דאיהו כרסליא‪ .‬למידן‬
‫דינין דנשמתין‪ .‬והא האי דרגא)נ״אחךא( חוורא‬
‫איהו‪ .‬אלא בשעתא ךקלימא בליני ךנפשאן‪,‬‬
‫כדין איהו ג‪ 1‬ון הכלא‪ .‬להא )דף קנ״ב ע״ב(‬
‫אוקימנא‪.‬‬
‫ן שעתא דחמי בר נש להאי גוון‪ ,‬אךכר בר‬
‫נש למעבד פקוךין ךמאריה‪ .‬כגוונא‬
‫לנהש הנחשת‪ ,‬בשעתא דהוו חמאן ליה‪ ,‬הוו‬
‫דחלי מקמי דקולשא בריף הוא‪ ,‬ומנטרן‬
‫גרמליהו מכל חובין‪ ,‬ובשעתא דההוא לחילו‬
‫דקולשא בריף הוא ^ ק א עלליהו‪ ,‬מלד‬
‫אהסלין‪ .‬מאן גרים לון לדחלא מקמי קלשא‬
‫בריף הוא‪ ,‬ההוא נחש‪ ,‬ההיא לצועה‬
‫למסתכלן בה‪ .‬אוף הכי תכלת )במדברטו( וראיתם‬
‫אותו וז‪-‬כרתם את כל מצות לל׳‪ .‬מההוא לחילו‬
‫‪- 7‬‬
‫ליליה‪ ,‬ועל לא תכלת במשכנא‪.‬‬
‫אמר רבי לצחק‪ ,‬האי לאמר מר תכלת כרסליא‬
‫הלז‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כט חשון‬
‫תרומה ־ קנ״ב ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יא שבט‬

‫דדינא איהי‪ ,‬וכד איהי קיימא בגוונא דא‪,‬‬

‫עומדת בגון הזה‪ ,‬אזי היא כסא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T : - :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪7: | -‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ . . .‬ך‬

‫לדון דיני נפעזות‪ .‬מתי היא‬

‫כדין איהי כרסייא למיךן דיני נפעזאן‪ .‬אימתי‬
‫ברחמים ? אמר לו‪ ,‬בעזעה‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫איהי ברחמי‪ .‬אמר ליה‪ ,‬בעזעתא דכרובים‬
‫עזהכרובים מחזירים פניהם זה‬
‫׳‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪ :‬־‬

‫מהדרן אנפליהו דא עם זיא‪ ,‬ומסהכלן אנפין‬

‫עם זה ומסתכלים פנים בפנים‪.‬‬
‫כיון ׳טאותם כרובים מסתכלים‬
‫באנפין‪ .‬כיון דאינון כרובים מסהכלן אנפין‬
‫פנים בפנים‪ ,‬אז כל הגונים‬
‫באנפין כדין כל גוונין מתהקנן‪ ,‬ואתהפך גוון‬
‫מתתקןנים‪ ,‬ומתהפך גון תכלת‬
‫תכלא לגוון אחרא‪ .‬מתהפך גוון לרוק‪ ,‬לגוון‬
‫לגון אחר‪ .‬מתהפך גון ןר'ק לגון‬
‫זהב)לבן(‪.‬‬ ‫זהב‪) .‬נ״אחוור(‪.‬‬
‫ולכן בהפוך הגונים מתהפך מדין‬ ‫‪T T‬‬

‫ועל זיא‪ ,‬בהפוכא לגוונין‪ .‬אתהפך מדינא‬

‫לרחמים‪ ,‬וכן מרחמים לדין‪,‬‬
‫לרחמי‪ .‬וכן מרחמי לדינא‪ ,‬וכלא‬
‫והכל בהפוך הגונים‪ .‬כמו‬
‫עזמסדדים יקוראל הקוניהם‬
‫בהפוכא לגוונין‪ .‬כמה ךמסךדין לעוראל‬
‫לקןדועז־ברוך־הוא‪ ,‬כך הכל עומד‬
‫הקונליהו לגבי קלשא כריך הוא‪ ,‬הכי קלימא‬
‫וכך מסתדר‪ .‬ולכן כתוב)ישעיהמט(‬
‫בך אתפאר‪ ,‬באותם‬
‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬‫‪:‬‬‫כלא‪ ,‬והכי אתסדר‪ .‬ועל דא כתיב )ישעיה מט(‬
‫יעזראל אעזר‬
‫׳‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪- T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬

‫גונים עזכלולים זה בזה‪ ,‬היפי עזל‬

‫כלם‪.‬‬
‫לשראל אשר בך אתפאר‪ ,‬באינון גוונין‬
‫לכלילן לא בלא‪ ,‬שפירו לכלהו‪) .‬חסדכאן(‪.‬‬
‫ועשית עזלחן עצי עזפזים וגו׳‪ .‬רבי‬
‫‪t‬‬ ‫־‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬‫ועשית שלחן עצי שטים וגו׳^ )שמות כה( לבי‬
‫יצחק פתח‪) ,‬דברים ח< ואכלה‬
‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫־‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫• ‪:‬‬

‫ושבעת וברכה את ה׳ אלהיך וגו׳‪.‬‬

‫כמה צדיקים הם ישראל‬
‫יצחק פתח‪) ,‬דברים ח( ואכלה ושבעת‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫|‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬

‫וברכה את לל׳ אלהיך וגו׳‪ ,‬כמה זכאין איפון‬

‫שהקדוש ברוך הוא התרצה בהם‬
‫וקרבם אליו מכל העמים‪,‬‬
‫׳‬ ‫לשראל‪ .‬לקולשא בריך הוא אתרעי בהו‪,‬‬
‫•‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: IT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T •••• :‬‬

‫ובשביל ישראל נתן מזון ושבע‬

‫וקריב לון לגביה מכל עמין‪ ,‬ובגינהון‬
‫לכל העולם‪ ,‬ואלמלא ישראל ‪-‬‬
‫עלמא‪.‬‬
‫לא נתן הקדוש ברוך הוא מזון‬‫‪T :T‬‬
‫לכל‬‫׳ ‪T:‬‬
‫ושבעא‪,‬‬
‫‪T :— :‬‬
‫מזונא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫דישראל‪ ,‬יהיב‬ ‫‪• T‬‬ ‫׳‬

‫ואלמלא לשראל‪ ,‬לא להיב קלשא בריך הוא‬

‫לעולם‪ ,‬ועכשו שישךאל בגלות‪,‬‬
‫על אחת כמה וכמה שנוטלים‬
‫מזונא לעלמא‪ .‬והשתא ללשראל איפון‬
‫מזון על אחד פי שנים‪.‬‬
‫בזמן שהיו ישךאל בארץ‬ ‫מזונא ‪-‬על‬
‫‪T‬‬ ‫וכמה דנטלי ‪:‬‬ ‫כמה ‪T - :‬‬ ‫אחת ‪T -‬‬
‫בגלותא‪ ,‬על ‪- -‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫׳ —‬

‫חקדושה‪ ,‬הןה יורד להם מזון‬ ‫חד תרין♦‬

‫ממקום עליון‪ ,‬והם נותנים חלק‬
‫הוה‬
‫תמצית לעמים עובדי כוכבים‪,‬‬
‫‪TT‬‬
‫קדישא‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪•1-‬‬
‫בארעא‬
‫‪T : - :‬‬
‫ישראל‬
‫•‪••T:‬‬
‫דהוו‬
‫‪- -‬‬
‫בזמנא‬
‫‪7 :•:‬‬ ‫׳‬

‫נחית לון מזונא מאתר עלאה‪ ,‬ואיפון‬

‫וכל העמים לא נזונו אלא‬
‫מהתמצית‪ ,‬ועכשו שישראל הם‬
‫להבי חולק תמצית לעמין עובדי כוכבים‪,‬‬
‫בגלות‪ ,‬התהפך לגון אחר‪.‬‬
‫והשתא‬
‫משל למלך שהתקין סעודה לבני‬
‫‪T : —:‬‬
‫מתמצית‪.‬‬
‫* ־ ‪* :‬‬
‫אהזנו •‪ T^*.‬א‬
‫• ‪T:‬‬
‫כלהו ‪T‬לא‬‫‪:‬‬
‫ועמין‬‫‪ :‬־‬
‫ללשראל איפון בגלותא‪ ,‬אתהפך בגוונא‬
‫ביתו‪ .‬כל ץמן שהם עושים את‬
‫ךצונו‪ ,‬אוכלים כזעודה עם חמלך‪,‬‬ ‫אחרא‪.‬‬‫— ‪T—:‬‬
‫ונותנים לכלבים חלק העצמות‬
‫?‪!:‬תל למלפא‪ .‬לאתקין סעודתא לבני ביתיה‪,‬‬
‫כל זמנא לאיפון עבדי רעותיה‪ ,‬אכלי סעודתא עם מלבא‪ ,‬ויהבי‬
‫‪: T :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כט חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יא שבט‬
‫סלח‬

‫לכלבי חולק גרמין למגרר‪ .‬בעזעתא דבני‬

‫לגר־ר‪ .‬בעזעה עזבני ביתו לא‬
‫עועזים את ךצ‪1‬ץ המלך‪ ,‬המלך‬
‫ביתיה לא עבדי רעותא דמלכא‪ ,‬מילכא יהיב‬
‫■ך ‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪. . . .‬‬
‫נותץ את כל הסעודה לכלבים‪,‬‬
‫ומעלה להם את העצמות‪.‬‬ ‫כל סעודתא לכלבי‪ ,‬וסליק לוין גרמי‪.‬‬
‫רעותא‬
‫כמו זה‪ ,‬כל ןמץ עי^ראל עוקזים‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫זמנא דיע‪t‬ראל עבדי‬ ‫•‪T:‬‬
‫כגוונא ‪T‬דא‪T ' ,‬כל‬‫‪:‬־‪7 :‬‬
‫ךצון ךבונם‪ ,‬הם אוכלים על‬
‫ךמאריהון‪ ,‬הא על פתורא ךמלכא‬
‫העזלחץ הזה עזל המלך‪ ,‬וכל‬
‫אינון אכלי‪ ,‬וכל סעודתא אתהקן להון‪.‬‬
‫הסעודות מתקןנות להם‪ .‬והם‪,‬‬
‫‪• :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T •/‬‬ ‫ואינון‪ ,‬מההוא חדוה דלהון‪ ,‬יהבי גרמי‬
‫מאותה עזמחה עזלהם‪ ,‬נותנים‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬

‫עצמות עזהן תמצית לעובדי‬

‫זמנא‬
‫•‪T:‬‬
‫כוכבים‪ .‬וכל זמן ׳ןיקזראל לא‬
‫וכל‬‫‪T:‬‬
‫כוכבים‪.‬‬‫‪•T‬‬
‫לעובדי‬
‫‪••T‬‬ ‫‪:‬‬
‫תמצית‬
‫־ ‪• :‬‬
‫דאיהו‬ ‫‪• :‬‬
‫ךלק^ראל לא עבדי ךעותא ךמאריהון‪ ,‬אזלי‬
‫עועזים ךצון ובונם‪ ,‬הם הולכים‬
‫הולכת‬ ‫והסעוךה‬ ‫בגלותא‪ ,‬והא סעודתא לכלבי‪ ,‬ואסתלק לון‬
‫לגלות‪,‬‬
‫לכלבים‪ ,‬ועולה להם התמצית‪.‬‬
‫תמצית )יחזקאל ד( ככה יאכלו בני יק^ראל את‬
‫ככה יאכלו בני י^ראל את לחמם‬
‫לחמם טמא בגולם‪ ,‬דהא תמצית דגעוליהון‬
‫בזמא בגוים‪ ,‬עזהרי תמצית הגעל‬
‫אכלי‪ .‬ווי לברא ךמלכא‪ ,‬דלתיב ומצפה‬
‫עזלהם הם אוכלים‪ .‬אוי לבן‬
‫המלך עזיועזב ומצפה לעזלחן‬
‫העבד‪ ,‬ומה עזנעזאר מתוך‬
‫פתורא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫דעבדא‪ ,‬מה דאעזתאר •מגו‬ ‫‪T : - :‬‬
‫לפתורא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬

‫העזלחן הוא אוכל‪.‬‬ ‫אכיל‪.‬‬

‫‪• T‬‬
‫איהו‬
‫ח ד מלכא אמר‪) ,‬תהליסכג( הערך לפני ^לחן נגד‬
‫דוד המלך אמר‪) ,‬תהלימכג( תערך‬
‫לפני עזלחן נגד צךרי דעזנה בעזמן‬
‫רויה‪.‬‬
‫ראעזי כוסי רוץה‪ .‬תערך לפני‬‫‪TT :‬‬
‫כוסי‬
‫•‬
‫ראעזי‬
‫•‬
‫בעזמן‬
‫‪1‬‬ ‫־‬
‫דעזנה‬
‫• ‪T: -‬‬
‫צוררי‬
‫‪T:‬‬
‫הערוך לפני ^לחן‪ ,‬דא סעודתא ךמלכא‪ .‬נגד‬
‫^לחץ ‪ -‬זו סעודת המלך‪ .‬נגד‬
‫צוררי‪ ,‬איפון כלבי ךיתבי קמי פתורא‪ ,‬מצפאן‬
‫צךךי ‪ -‬אותם הכלבים עזיועזבים‬
‫לפני העזלחן ומצפים לחלקןת‬
‫לחולק גרמין‪ ,‬ואיהו לתיב עם מלכא בענוגא‬
‫עצמות‪ ,‬והוא יועזב עם המלך‬
‫בענג ^זל הסעודה בעזלחץ‪.‬‬ ‫בפתורא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬
‫דסעודתא‬
‫‪T T‬‬ ‫• ‪:‬‬
‫דשנת ב^מץ ראלזי ‪ -‬זה דאען‬
‫דש^ת בעזמן ראקזי‪ ,‬דא ריקזא דסעודתא‪ ,‬דכל‬
‫הסעוךה‪ .‬שכל עזמץ ועזמנונית‬
‫משחא‪ ,‬ושמנונא‪ ,‬ותקון סעודתא‪,‬‬
‫ותקוץ הסעודה נתנים בראשונה‬
‫אתליהיב בקךמיתא לרחימא ךמלכא‪ .‬מה‬
‫לאהוב המלך‪ .‬מה שנעזאר נתץ‬
‫אחר כך לכלבים ולאותם עובדי‬
‫ךאקזהאר‪ ,‬לבתר אתליהיב לכלבי‪ ,‬ולאיפון‬
‫השלחץ‪ .‬כוסי רוץה ‪ -‬מלאה הכוס‬
‫פלחי פתורא‪ .‬כוסי רויה‪ ,‬מליא כסא קמי‬
‫לפני אהוב המלך תמיד עזלא‬ ‫■ך| ‪. .‬‬ ‫‪- -‬ד‬ ‫ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪7‬‬ ‫‪. .‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫_ ‪.‬‬

‫ךחימא דמלכא תדיר‪ ,‬דלא יצטריך למשאל‪.‬‬

‫יצטרך לבקש‪ ,‬ועל סוד זה היו‬
‫העמים‪.‬‬ ‫ישראל תמיד עם‬
‫ועל רזא דא‪ ,‬הוו ישראל הדיר‪ ,‬עם שאר‬
‫רבי חץיא הץה הולך לרבי עזמעוץ‬
‫לבזבךץה‪ ,‬והיו עמו רבי ץעקב בר‬ ‫עמין‪.‬‬
‫שמעון‬
‫אידי ולבי‪.‬ייסא הקטץ‪ .‬עד עזהיו‬
‫‪1‬‬ ‫•‪:‬‬
‫דרבי‬
‫‪ :‬־ •‬
‫אזיל לגבי‬ ‫‪• T‬‬
‫הוה‬
‫‪TT‬‬
‫חייא‬‫•‪T‬‬
‫רבי‬
‫• •‬
‫הולכים‪ ,‬אמר דבי ץיסא לדבי‬
‫לטברלה‪ ,‬והוו עמיה רבי יעקב בר אידי‪,‬‬
‫חייא‪ ,‬תמוה מה שכתוב)מלכים‪-‬א‬
‫‪T ...‬‬
‫ורבי ליסא זעירא‪ ,‬עד דהוו אזלי‪ ,‬אמר רבי‬
‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫• ‪T‬‬

‫ליסא לרבי חליא‪ ,‬הימה מה דכתיב‪) ,‬מלכים א ב( ולבני ברזילי הגלעדי תעשה‬
‫קלט‬ ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כט חשון‬
‫תרומה ־ קנ״ב ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יא שבט‬

‫ב< ולבני בתלי הגלעלי תעעזה‬ ‫הסד והיו באוכלי עזלחנך וגו־‪ /‬אי הכי כל‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1*.* T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‪*.• *.‬‬

‫חסד והיו באבלי עלחנף וגר‪ .‬אם‬ ‫טיבו וקעזוט‪ ,‬למיכל על פתוריה ולא !תירי‬
‫כך‪ ,‬כל טוב ואמת לאבל על‬
‫עזלחנו ולא יותר‪ ,‬מעזאמר כאן‬ ‫ותו‪T ,‬לאו‬
‫׳‬ ‫עזלהנף‪: .‬‬
‫‪T :‬‬ ‫באוכלי‬
‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫והיו‬
‫‪T :‬‬ ‫הבא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫מדקאמר‪-‬‬
‫• ‪T |T *.*1 :‬‬
‫והיו באבלי עזלחנף‪ .‬ועוד‪ ,‬לא‬ ‫לליטרא ךמלכא איהו‪ ,‬למיכל כר נעז אחרא )דף‬
‫כבוד המלך הוא עזיאכל אי׳ט‬ ‫קנ״גע״א( עלי פתוריה ךמלכא‪ ,‬ולא אצטריך דא‪,‬‬
‫אחר על ^לחץ המלך‪ ,‬ולא צריך‬
‫זה אלא המלך לבדו‪ ,‬וכל‬ ‫אלא מלכא בלהודוי‪ ,‬וכלהו רברבנוהי‬
‫הגדולים עזלו סביבו למטה‬ ‫סחרניה‪ ,‬לתהא מניה‪.‬‬
‫ממנו‪.‬‬
‫אמר רבי חןיא‪ ,‬לא עזמעהי בזה‬
‫אמר רבי הייא לא עזמענא בהאי מידי‪ ,‬ולא‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫• •‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬

‫דבר‪ ,‬ולא אמר‪ .‬אמר לו לרבי‬

‫•‬ ‫‪ :‬־‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T T‬‬
‫אימא‪ .‬אמר ליה לרבי!עקב בר אידי‪,‬‬
‫ןע?ןב בר אידי‪ ,‬ואתה ׳טמעת בזה‬ ‫ואת עזמעה בהאי מידי‪ .‬אמר ליה‪ ,‬אתון‬
‫עזיונקים‬
‫אתם ‪1• : •/‬‬‫לו‪ ,‬־‬ ‫אמר‬
‫הדבר? ‪ T‬־‬
‫׳‬
‫בכל יום מדבעז עזמן העליון לא‬
‫־‪T T‬‬ ‫דינקין בכל יומא מדבעזא דמעזהא עלאה‪ ,‬לא‬
‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪:‬‬

‫עזמעהם‪ ,‬כל עזכן אני‪ .‬עזאל את‬ ‫עזמעתון‪ ,‬כל ^כן אנא‪ .‬אמר ליה לרבי!יסא‪,‬‬
‫רבי ‪.‬ייסא‪ ,‬ואהה עזמעה בזה‬ ‫ואת עזמעה מידי בהאי‪ .‬אמר ליה אף על גב‬
‫ךבר? אמר לו‪ ,‬אף על גב עזאני‬
‫תינוק ומלפני מספר ימים באתי‬
‫דאנא רבלא ומיומין זעידין אתינא לגבליכו‪,‬‬
‫אליכם ולא זכיתי מק;ךם לזה ‪-‬‬ ‫עזמענא‪.‬‬ ‫דנא‪ ,‬אנא‬
‫׳ ‪T T : — :—:‬‬ ‫‪T :‬‬
‫מקדמת‬
‫• — ן‪— :‬‬
‫זכינא‬
‫‪T• • T‬‬
‫ולא‬ ‫‪T :‬‬
‫אני כן קזמעהי‪.‬‬ ‫פתח ואמר )תהלים קלי( נותן להם לכל בעזר כי‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•• ‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬
‫פתח ואמר‪) ,‬תהליםקלי( נותן לחם‬
‫לכל בעזר כי לעולם חסדו‪ .‬מה‬
‫דסיום‬‫דוד ‪• :‬‬ ‫חמא ‪• T‬‬‫קא ‪T T‬‬ ‫מאי ‪|T‬‬ ‫חסדו‪T .‬‬ ‫לעולם ‪: -‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ראה ךוד עזבסיום ההלל הגדול‬ ‫הללא רבא‪ ,‬סיים הכי בהאי קרא‪ .‬אלא תלת‬
‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪:‬ח־‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_‬ ‫‪. . .‬ך‬ ‫_‬

‫סים כך בפסוק הזה? אלא עזלעזה‬ ‫עזליטין אינון לעילא‪ ,‬דקוךעזא בריך הוא‬
‫קזליטים הם למעלה קזהקדו׳ט‬
‫ברוך הוא נוךע בהם‪ ,‬והם סוד‬
‫אעזתמודעא בהו‪ ,‬ואינון ת א לקירא דיליה‪,‬‬
‫נכבד קזלו‪ ,‬ואלה הם‪ :‬מח ולב‬ ‫ואלין אינון‪ :‬מוחא‪ ,‬ולבא‪ ,‬וכבדא‪ .‬ואינון‬
‫וכבד‪ .‬והם בהפך על העולם הזה‪.‬‬ ‫נטיל‬
‫מוחא ‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫לעילא‪,‬‬
‫‪' T • • :‬‬ ‫עלמא‪.‬‬‫‪T:T‬‬ ‫בהפוכא דהאי‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•:‬‬
‫למעלה המח נוטל בראע‪ ,‬ואחר‬
‫כך נותן ללב‪ ,‬והלב נוטל ונותן‬
‫ברישא‪ ,‬ובתר יהיב ללבא‪ ,‬ולבא נטיל ויהיב‬
‫‪■.‬ך ‪.‬‬ ‫■ך ‪.‬‬ ‫^ ‪ . . .‬ך‬ ‫‪T • :‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪— T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬

‫לכבד‪ ,‬ואחר כך הכבד נותן חלק‬ ‫לכבדא‪ ,‬ולבתר כבדא להיב חולק לכל אינון‬
‫עלמטה‪T ,‬כל‬
‫־‪ T‬׳‬ ‫מקורות‬
‫‪T‬‬ ‫אותם‬
‫‪T‬‬ ‫לכל‪:‬‬
‫‪1:‬‬ ‫מקורין ^ ת תא‪ ,‬כל חד וחד כדקא חזי ליה♦‬
‫אחד ואחד כראוי לו‪ .‬למטה‬
‫הכבד נוטל בראע‪ ,‬ואחר מקרב‬
‫ולבתר ‪.‬איהו‬ ‫‪- T:‬‬ ‫ברישא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫נטיל‬‫‪•T‬‬ ‫כבדא‬
‫‪T: -‬‬ ‫לתתא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T -:‬‬
‫‪••|T :‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫־ ‪•• T‬‬

‫הכל ללב‪ ,‬והלב נוטל את הןפה‬ ‫מקרב כלא ללבא‪ ,‬ונטיל לבא שפירו‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪* T :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-|T‬‬ ‫‪:‬‬

‫על המאכל‪ .‬כיון ענוטל ומתחזק‬ ‫דמיכלא‪ .‬כיון ךנטיל‪ ,‬ואתהקף מההוא תקפא‬
‫מאותו כח וךצון ענוטל‪ ,‬נותן‬
‫ומעורר אל המח‪ .‬ואחר כך חוזר‬
‫יהיב ואתער לגבי מוחא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫ורעו דקא נטיל‪ ,‬׳ ■ד•‬
‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪lT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫לכבד ומחלק מזון לכל מקורות‬ ‫ולבתר אהדר כבדא‪ ,‬ופליג מזונא לכל מקורין‬
‫)ביום עזהאדם כלוזעורר בתענית‪,‬‬ ‫ה גו ף‪.‬‬ ‫דגופא‪) .‬ניומאךבר נע אהער נתעניתא‪ ,‬אהער לעילא קגוונא ההוא‬
‫כלתעורר למעלה כאותה דגכלא כלנלש‪ ,‬וביום של‬
‫שבע לא כף(‪.‬‬
‫מפע‪ ,‬ו?י‪1‬מאךעי?עא‪ ,‬לאוקבי(‪.‬‬
‫ביום על תענית‪ ,‬אדם מקריב‬ ‫ביומא דתעניתא‪ ,‬בר נש מקרב מיכלא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪-|T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪• —:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כט חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יא שבט‬
‫הם‬
‫מאכל ומקזתה לכבד העלי‪1‬ץ‪ ,‬ומה‬ ‫ומעזתיא לגבי כבדא עלאה‪ ,‬ומאי איהו‬
‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T • : -‬‬ ‫‪:‬־••‬ ‫• ‪T : :‬‬
‫הוא מקןריב? חלבו וךמ‪ 1‬וךצ‪1‬נו‪.‬‬‫מל^רב‪ .‬חלביה ודמיה ורעותיה‪ .‬ההוא כבדא‬
‫אותו כבד נוטל הכל ברצון‪ .‬כיון‬
‫עזהכל הוא אליו‪ ,‬נוטל ומקןריב‬ ‫נטיל כלא ברעותא‪ .‬כיון ךכלא איהו לגביה‪,‬‬
‫הכל לפני הלב‪ ,‬עזהוא גדול‬ ‫נטיל ומקרב כלא לקמי לבא‪ ,‬דאיהו רב‬
‫‪-‬‬ ‫׳‬ ‫■ד‬ ‫•‬ ‫‪•• |T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-|T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬
‫ועזולט עליו‪ .‬כיון עזהלב נוטל‬ ‫ועזליט עליה‪ .‬כיון ךלבא נטיל ואתתקף‬
‫ומתחזק הרצון‪ ,‬מקריב הכל‬
‫למח‪ ,‬עזהוא ^ י ט עליון על כל‬ ‫ברעוא‪ ,‬מקרב כילא לגבי מוהא‪ ,‬דאיהו‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪••|T :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T -:‬‬

‫הגוף‪ .‬אחר כך חוזר הכבד ומחלק‬ ‫עזליטא עלאה על כל גופא‪ ,‬לבתר אהדר‬
‫‪T : -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬
‫חלקים לכל אותם מקורות‬ ‫כבדא ומפלג חולקין לכל אינון מקורין‬
‫ואיברים עזלמטה‪.‬‬
‫בזמן אחר‪ ,‬כא^ר)כא המח נוטל‬ ‫ושליפין דלתהא‪.‬‬
‫הכל בהחלה‪ ,‬ואחר כך נותן ללב‪,‬‬ ‫בזמנא אהרא‪ ,‬כד )י׳א כלא( מוהא נטיל‬
‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫׳‬ ‫‪TT‬‬ ‫—‬ ‫‪7‬‬ ‫‪: • :‬‬
‫והלב נותן לכבד‪ ,‬והכבד נותן‬
‫והאיברים‬ ‫המקורות‬ ‫לכל‬
‫בקדמיתא‪ ,‬ולבתר יהיב ללבא‪ ,‬ולבא‬
‫י ‪T • :‬‬ ‫‪T • :‬‬ ‫‪•T‬‬ ‫‪- T :‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬

‫עזלמטה‪ ,‬ואחר כך כעזרוצה‬ ‫ןךויב לכבזיא‪ .‬וכבדא ןהיב לכלהו מקורין‬

‫לחלק מזון לעולם הזה‪,‬‬ ‫ושייפין דלתהא‪ ,‬ולבתר כד בעי לפלגא מזונא‬
‫בראעזונה נותן ללב‪ ,‬עזהוא המלך‬
‫עזבארץ‪ ,‬ועזלחן המלך מתעורר‬
‫להאי עלמא‪ ,‬בריעזא יהיב ללבא‪ ,‬דאיהו‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫בךאעזונה מכל קזאר בני העולם‪.‬‬ ‫מלכא די בארעא‪ .‬ופתורא דמלכא‪ ,‬אתער‬
‫—‬ ‫— ‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T:‬‬ ‫—‬

‫אשריו מי עזהןה בחקזבון עזל‬ ‫בקדמיתא מכל עזאר בני עלמא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪: 1- :‬‬
‫שלחן המלך‪ ,‬שהרי ןדוע הוא‬
‫להיטיב לו באותו טוב שלמעלה‪.‬‬
‫זכאה איהו‪ ,‬מאן דהוי בחושבנא דפתורא‬
‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•— : -‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪7‬‬

‫)ומשום בא וזהו טוב ואמת שעשה‬ ‫דמלכא‪ ,‬דהא אשתמודעא לאוטבא‬

‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬

‫דוד לבני בתלי‪ ,‬שכתוב והיו‬ ‫ליה בההוא טיבו ללעילא‪) .‬וכגיני כך( ודא איהו‬
‫באכלי שלחנך‪ .‬ואם תאמר‬
‫שבשלחן המלך אוכל אדם אחר‬
‫טיבו וקשוט‪ ,‬דעבד דוד לבני ברזילי‪ ,‬דכהיב‬
‫פךט לו ‪ -‬לא ! אלא המלך אוכל‬ ‫והיו באכלי שלהנך‪ .‬ואי תימא דבשלהנא‬
‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1*.* T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫בראשונה‪ ,‬ואחר כך כל העם‪.‬‬ ‫דמלכא‪ ,‬אכיל בר נש אחרא בר מניה‪ .‬לא‪.‬‬

‫‪T‬‬ ‫• ••‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T-: -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪:‬‬
‫ואותם שאוכלים עם המלך‬
‫בשעה שהוא אוכל ‪ -‬אותם‬
‫אלא מלכא אכיל ברישא‪ ,‬ובתר כל עמא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— T‬‬ ‫‪' T • • :‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫— ‪T :‬‬ ‫‪T V‬‬

‫שחביבים עליו מכלם‪ ,‬והם נמנים‬ ‫ואינון ךאכלי עם מלכא‪ ,‬בשעתא ךאיהו אכיל‬
‫אינון דחביבין עליה מכלהו‪ ,‬ואינון אתמנון‬
‫ואם תאמר‪ ,‬היי כתוב)שמואל‪-‬בט(‬
‫על שלחן המלך תמיד הוא א'כל‬
‫משלחנא דמלכא‪.‬‬ ‫‪T : -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫ואי הימא‪ ,‬הא כתיב‪) ,‬שמיאלבט( על שלחן המלך ‪ -‬משום שכל מזונו לא עושה‬
‫תמיד הוא אוכל‪ .‬בגין ךכל מזונא דיליה‪ ,‬חשבון אחר‪ ,‬אלא על שלחן‬
‫המלך‪ ,‬שמשם הןה בא מזונו‬
‫לא עביד חשבנא אחרא‪ ,‬אלא על שלחן ומאכלו‪ .‬וזהו על שלחן המלך‬
‫‪1 T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫— ‪T— :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬

‫המלך‪ ,‬ךמהמן הוה אתי מזונא ומיכלא תמיד הוא אכל‪ .‬בא רבי חןיא‬
‫ךיליה‪ .‬ודא איהו על שלחן המלך תמיד הוא ונשקו על ראשו‪ .‬אמר"לו‪ ,‬תינוק‬
‫אתה‪ ,‬וחכמה עליונה שורה‬
‫אוכל‪ .‬אתא רבי חייא‪ ,‬ונשקיה על רישיה‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪. .‬ך ‪..‬ן‬ ‫‪7‬‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬

‫בלבך‪ .‬אדהכי‪ ,‬חמו ליה לרבי‬ ‫אמר ליה רביא אנה‪ ,‬וחכמתא עלאה שריא בל‬
‫‪• :‬‬ ‫— ‪T :‬‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫••‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬
‫המא‬ ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ל חשון‬
‫תרומה ־ קנ״ג ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יא שבט‬

‫בלבף‪ .‬במתים ראו את רבי חץקיה‬ ‫חזקיה דהרה אתי‪ .‬אמר ליה רבי חייא‪ ,‬ודאי‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪-‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•| ‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫עזהיה בא‪ .‬אמר לו רבי חייא‪ ,‬ודאי‬ ‫בחברותא דא‪ ,‬קדשא בריך הוא יתחבר עלנא‪,‬‬
‫בחברות זו הקןדועז ברוך הוא‬ ‫'‬ ‫‪T T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫יתחבר עלינו‪ ,‬עזהרי דברים‬ ‫דהא מלין חךהין דאורייתא לתחדהון הכא‪.‬‬
‫חדועזי תורה יתחדעזו כאץ‪.‬‬ ‫ןסבו למיכל‪ .‬אמרו‪ ,‬כל חד וחד לימא מלי‬
‫ץשבו לאםל‪ .‬אמרו‪ ,‬כל אחד ואחד‬
‫יאמר דברי תורה בסעודה חזו‪.‬‬
‫דאורייתא בהאי סעודתא‪ ,‬אמר רבי‬
‫•‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫אמר רבי‪.‬ייסא‪ ,‬כ!עודת עראי היא‪,‬‬ ‫ייסא‪ ,‬סעודת עראי איהי‪ ,‬ועם כל דא סעודה‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-------‬‬ ‫‪-‬‬ ‫;‬ ‫^‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬

‫ולכן נקראת סעודה‪ .‬ולא עוד‪,‬‬ ‫אלןדי‪ .‬ולא עוד‪ ,‬אלא ךהאי איןןךי סעודתא‬
‫אלא שזו נקראת סעודה שנהנה‬
‫ממנה הקדוש ברוך הוא‪ .‬ועל זה‬
‫ךקוךשא בריך הוא אתהני מיפה‪ .‬ועל דא‬
‫כתוב‪ ,‬זה ה^זלחן אשר לפני ה׳‪,‬‬ ‫כתיב‪) ,‬יחזקאלמא( זה השלחן אשר לפני יך‪ ,‬דהא‬
‫שהרי דברי תוךה ץקיפו את‬ ‫מלין דאורייתא לסחרון להאי אתר‪.‬‬
‫המקום חזה‪.‬‬
‫פתח רבי חייא ואמר‪) ,‬דברים ח(‬
‫פתח רבי חייא ואמר‪) ,‬דברים ח( ואכלת ושבעת‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫*‬ ‫״‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬
‫‪7‬‬ ‫ז _‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬

‫ואכלת ושבעת וברכת את ה׳‬ ‫וברכה את יל׳ אלהיף וגו׳‪ .‬וכי עד לא‬
‫אלהיך וגו׳‪ .‬וכי עד שלא אוכל‬ ‫אכיל בר נש לשבעא‪ ,‬ויתמלי כריסיה‪ ,‬לא‬
‫אךם לשבעה ותתמלא כרסו לא‬
‫יברך את חקדוש ברוך הוא? ! )אם‬
‫לברך ליה לקוךשא בריף הוא‪) ,‬ד״אל״גאי הבי()דף‬
‫בף( במה נבאר ואכלה ושבעת‪,‬‬ ‫קדג ע״ב( במאי נוקים ואכלת ושבעה‪ ,‬ובתר‬
‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪1‬‬

‫ואחר כך וברכה? אלא אפלו לא‬ ‫וברכה‪ .‬אלא אפילו לא ייכול בר נש אלא‬
‫‪T‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ :‬־ *‬ ‫‪T‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• —‬
‫כזית‪: ,‬ורצונו‬
‫‪ T‬א ‪ ---‬׳‬
‫אדם ‪^•/‬‬
‫יאכל ‪TT‬‬
‫עליו‪ ,‬וץשים את אותו חמאכל‬
‫כזית‪ ,‬ורעותיה איהו עליה‪ ,‬וישוי ליה לההוא‬
‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪•• T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪T‬‬

‫עקר מאכלו ‪ -‬נקרא שבעה‪,‬‬ ‫מיכלא על^רא דמיכליה‪ ,‬שבעא אלןרי‪ .‬דכתיב‪,‬‬
‫שכתוב )תהליםקמה( פותח את ץדך‬ ‫)תהלים קמה( פותח את לדיך ומשביע לכל חי רצון‪.‬‬
‫ומשביע לכל חי רצוץ‪ .‬לא כתוב‬
‫לכל חי אכילה‪ ,‬אלא רצוץ‪ .‬אותו‬
‫לכל חי אכילה לא כתיב‪ ,‬אלא רצון‪ .‬ההוא‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫רצוץ ששם על אותו מאכל נקךא‬ ‫רעותא דשוי על ההוא מיכלא‪ ,‬שבעא אקרי‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪:‬ן‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ . . . .‬ך‬ ‫_‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬

‫שבעה‪ ,‬ואפלו שאיץ לפני האדם‬ ‫ואפילו ךלית קמיה דבר נש אלא ההוא זעיר‬
‫אלא אותו מעט בכזית ולא יותר‪,‬‬
‫הרי ךצוץ חשבע שם עליו‪ .‬ומשום‬
‫בכזית‪ ,‬ולא יתיר הא רעותא דשבעא שוי‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫•‬ ‫‪— T :‬‬

‫כך ומשביע לכל חי רצוץ‪ .‬כתוב‬ ‫עליה‪ .‬ובגין כך‪ ,‬ומשביע לכל חי רצון‪ ,‬רצון‬
‫רצוץ‪ ,‬ולא אכילה‪ .‬ועל זה וברכה‬ ‫כתיב‪ ,‬ולא אכילה‪ .‬ועל דא וברכת ודאי‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪—:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫ודאי‪ ,‬ומתחיב האךם לברך את‬
‫חקדוש ברוך הוא כדי לתת‬
‫ואתחןיב בר נש לברכא ליה לקוךשא בריך‬
‫שמחה למעלה‪.‬‬ ‫הוא‪ ,‬בגין למיהב חדוה לעילא‪.‬‬
‫פתח רבי חץקץה בפסוק חזה‬ ‫פתח רבי חזקןה‪ ,‬בהאי יןרא אבתריה ואמר‪,‬‬
‫אחריו ואמר‪ ,‬ואכלה ושבעת‪.‬‬
‫מכאץ שלשכור מהר לברך בךכת‬ ‫ואכלת ושבעה‪ .‬מהכא‪ ,‬דשכור שרי ליה‬
‫••‬ ‫‪••T‬‬ ‫•‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫• • ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫המזוץ‪ ,‬מה שאיץ כץ בתפלה‪.‬‬ ‫לברכא ברכתא דמזונא‪ ,‬מה דלית הכי‬
‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫שתפלה לא כך‪ ,‬שהרי הפלה‬ ‫בצלותא‪ .‬דצלותא לאו הכי‪ ,‬דהא צלותא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬
‫מעלה היא בלי אכילה‪ ,‬מה‬
‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬־ •‬

‫הטעם? משום שתפלה עולה‬

‫‪• :‬‬ ‫•‬ ‫‪. :‬״• ‪T‬‬
‫מעליא בלא אכילה איהי‪ ,‬מאי טעמא‪ ,‬בגין‬
‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T - : -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫'‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬

‫למעלה למעלה‪ ,‬מקום שאיץ בו‬ ‫דצלותא סלק א לעילא לעילא‪ ,‬אתר דלית ביה‬
‫‪..‬‬ ‫**‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪|T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ל חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יא שבט‬
‫המב‬

‫לא אכילה ולא עזתיה‪ .‬ועל זה‬ ‫לא אכילה ולא עזתיה‪ .‬ועל דא תנינן‪ ,‬עלמא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪' I t‬‬ ‫‪**T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T • :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• - :‬‬ ‫‪T‬‬

‫עזבינו‪ ,‬העולם הבא אין בו אכילה‬ ‫ךאתי לית ביה אכילה ועזתיה ו כו‪/‬‬
‫ועזתןה וכו‪/‬‬
‫אבל עזאר הדרגות עזלמטה יעז‪.‬‬
‫••‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T : -‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬־ ‪7‬‬
‫אבל עזאר דרגין דלתתא אית בברכת מזונא‪,‬‬
‫בבךכת המזון נמצא גון אחר‬ ‫אעזהכה גוונא אהרא ומעליא‪ ,‬ההוא‬
‫—‬ ‫׳‬ ‫— ‪T—:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪— T‬‬ ‫־‬ ‫*‬

‫ומ^ה‪ ,‬אותה ברכה עזנמצאת‬

‫••••‪••:‬‬

‫בעזבע‪ .‬מעזום עזבךכת המזון היא‬

‫‪T T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪\• ••• :‬‬
‫ברכתא ךאשהכח בשבעא‪ .‬בגין ךברכת‬
‫ועזתיה‪,‬‬
‫‪ T• :‬׳‬ ‫אכילה‬
‫עזיעז בו ‪:‬־ • ‪T‬‬‫במקום ‪•• •/‬‬
‫‪T 1:‬‬
‫מזונא‪ ,‬איהי באתר דאית ביה אכילה ושתיה‪,‬‬
‫׳‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫וממנו יוצאת מזון ועזבע למטה‪,‬‬ ‫ומניה נפיק מזונא ושבעא לתתא‪ ,‬ועל דא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫•••‬

‫ו ^ זה צריך להךאות לפניו עזבע‬

‫אצטריך לאחזאה קמיה שבעא וח תה‪) .‬ומיזכןי‬
‫וק^מ ח ה ‪) .‬ומשום כף זהו מקום שיש בו אכילה‬
‫וצריך להראות‬ ‫לב וטה‪,‬‬ ‫ושתןה‪ ,‬וממנו יוצא מזון‬ ‫האי איהו אתר דאית ביה אכילה ו^ת;ה ומניה נפיק מז‪1‬נא לתתא וא?טד‪1‬י‬
‫לפניו שבע ושמחה( במקום עזל הפלה‬ ‫‪,‬לאהזאה קמיה ?בב^א וחדוה( באתר דצלותא‪ ,‬לאו הכי‬
‫‪7 .‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. _ .‬ך‬ ‫_‬ ‫‪T. . .‬‬ ‫‪ry. T‬‬ ‫‪TT. .‬‬

‫לא כך‪^ ,‬הרי עולה יותר למעלה‬

‫למעלה‪ ,‬ועל זה עזכור לא יתפלל‬
‫דהא סלקא יתיר לעילא לעילא ועל דא‪ ,‬שכור‬
‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_ ‪.‬‬ ‫‪. .‬ך|‬ ‫_‬ ‫ך‬

‫תפלה‪.‬‬ ‫‪.‬לא יצלי צלותא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬

‫בברכת המזון‪ ,‬עזכור מהר לו‬ ‫בברכת מזונא‪ ,‬שכור שרי ליה לברכא ברכת‬
‫‪-‬‬ ‫‪; .‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪. .‬ך ‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪ .‬ך‪. .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫לברך בךכת המזון‪ .‬מעזמע‬

‫ואכלה‬
‫מזונא‪ .‬משמע מהאי ין^רא‪ ,‬דכהיב‬
‫עזכתוב ‪ T :‬־ ‪T :‬‬
‫הזה‪T •/ ,‬‬
‫׳‬ ‫מהפסוק\ ־‬
‫־‪T‬‬
‫ועזבעת וברכה‪ .‬ואכלת ‪ -‬זו‬ ‫ואכלת ושבעת וברכת‪ .‬ואכלת‪ :‬זו אכילה‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫אכילה‪ .‬ועזבעה ‪ -‬זו עזתןה‪ ,‬עזהרי‬ ‫ושבעת‪ :‬זו שתיה דהא שבעא‪ ,‬בחמרא איהי‬
‫•‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫עזבע ביין מתרוה‪ .‬יין עזבע ודאי‪,‬‬
‫וזהו עזכור‪ ,‬עזכתוב וברכה את‬
‫רוי‪ .‬חמרא שבעא ודאי‪ ,‬ודא איהו שכור‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ ..‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫_‪ .‬ך‬ ‫‪ ..‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫־ ‪T :‬‬ ‫־**‬

‫דוקא‪ ,‬עזמעזכ׳ע ^ברכת המזון‬ ‫דכתיב וברכת את תיקא‪ ,‬דמשמע דברכת‬

‫צריך עזמחה ועזבע‪ .‬על הארץ‬ ‫מזונא אצטריך חדוה ושבעא‪ .‬על הארץ‬
‫הטובה‪ .‬מה זה טובה? עזבע‪ ,‬כמו‬
‫עזנאמר )ירמיה מד( ונעזבע לחם‬
‫הטובה‪ .‬מאי טובה‪ .‬שבעא‪ .‬כמה דאת אמר‪,‬‬
‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬

‫ונהןה טובים‪ .‬מעזום כך צריך‬ ‫)ירמיה מד( ונשבע לחם _ונהןה טובים בגין כך‬
‫עזמדזה ועזבע‪.‬‬ ‫אצטריך ח ת ה ושבעא‪.‬‬
‫פתח רבי ןיסא ואמר‪ ,‬ועעזית‬
‫עזלדזן עצי עזפזים וגו׳‪.‬‬ ‫פתח רבי ייסא ואמר )שמות כה( ועשית שלחן עצי‬
‫‪I T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫■ד‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬

‫הזה הוא עומד לתץ‬ ‫שטים וגו׳‪ ,‬שלחן דא איהו קןימא לגו‬
‫והבךכה עזלמעלה עזורה עליו‪,‬‬ ‫במשכנא‪ .‬וברכתא דלעילא שריא עליה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪• • T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫• ‪T : :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬
‫וממנו יוצא מזון לכל העולם‪.‬‬
‫ועזלחן זה לא צריך להיות‬ ‫ומניה נפיק מזונא לכל עלמא‪ .‬ושלחן דא לא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: 1‬‬ ‫‪* T‬‬ ‫*‬

‫בריקנות אפלו רגע אחד‪ ,‬אלא‬

‫‪T ...‬‬ ‫׳‬ ‫‪T •/‬‬ ‫‪ •/‬־‬ ‫‪:‬־ •‬ ‫‪|T‬‬ ‫‪•• :‬‬
‫אצטריך למהוי בךיקנןא‪ ,‬אפילו רגעא חדא‪,‬‬
‫עזיהןה עליו מזון‪ ,‬עזהרי הברכה‬ ‫אלא למהוי עליה מזונא‪ ,‬דהא ברכתא לא‬
‫‪T‬‬ ‫• ‪T T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪••T‬‬ ‫‪••V: V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬
‫לא נמצאת במקום ריק‪ .‬ולכן‬
‫צריך להיות עליו תמיד לחם‪,‬‬ ‫אשתכח על אתר ריקנןא‪ .‬ובגין כך אצטריך‬
‫עזההןה תמיד ברכה עליונה‬ ‫למהוי עליה נהמא תדיר‪ ,‬דלהוי תדיר ברכתא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪••V: V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪* T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: V‬״‪.‬״••‬ ‫‪:‬‬

‫נמצאת בו‪ ,‬ומתוך אותו עזלחן‬ ‫עלאה משהכחא ביה‪ ,‬ומגו ההוא שלחן‪ ,‬נפקי‬
‫יוצאות בךכות ומזונות לכל עזאר‬
‫עזלחנות העולם‪ ,‬עזמתברכים‬ ‫ברכאן ומזוני לכל שאר פתורי ךעלמא‪,‬‬
‫•‬ ‫‪: T :‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•••‪ ::‬־‬

‫בגללו‪.‬‬ ‫דאתברכאן בגיניה‪.‬‬

‫המג‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ל חשון‬
‫תרומה ־ קנ״ג ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יא שבט‬

‫השלחן עזל כל אךם צךיך להיות‬ ‫שלחן ךכל בר נעז אצטריך למהוי הכי לןמיה‪,‬‬
‫כך ’ לפניו בשעה שמברך את‬ ‫בעזעתא ך?ןא מברך ליה לקוךשא בריף‬
‫הקןדוש ברוך הוא‪ ,‬כדי שתשרה‬
‫עליו בךכה מלמעלה‪ ,‬ולא יראה‬ ‫הוא‪ ,‬בגין ךתעזרי עליה ברכתא מלעילא‪ .‬ולא‬
‫הבךכות‬ ‫שהרי‬ ‫ברילןנות‪,‬‬ ‫לתחזי ברילןנןא‪ ,‬דהא ברכאן ^ עי ל א לא‬
‫שלמעלה לא שורות במקום ריק‪,‬‬ ‫שריין באתרךילןנלא‪ ,‬דכהיב‪) ,‬מלכיםב י( הגידי לי‬
‫שכתוב)מלכים־בד( הגידי לי מה יש‬
‫לך בבית‪ ,‬והרי פךשוהו החברים‪.‬‬ ‫מה לש לך בבלת‪ ,‬והא אוקמוה חברליא‪ .‬שלחן‬
‫שלחץ שלא נאמרו עליו דברי‬ ‫דאורייתא‪) 7,‬נם״א אינו‪ ,‬ולא‬
‫‪T : -‬‬ ‫‪:‬‬
‫מלי‬
‫• ••‬
‫עליה‬ ‫‪•• T‬‬
‫אתמר‬
‫• ‪- :‬‬
‫דלא‬‫‪T :‬‬
‫ת‪ 1‬ך ה )ולא בדף על אותו כלזון לקדוש־ברוף־‬
‫בדיךעלההואמזונא לקוך^אכליךהוא( עליה כתיב‪) ,‬ישעיהכח(‬
‫היא(‪ ,‬עליו כתוב )ישעיה כח( כי כל‬
‫‪T‬‬

‫בלי‬
‫•‬

‫צאה ‪• :‬‬
‫‪T‬‬ ‫קיא‬
‫מלאו •‪1‬‬
‫‪T‬‬

‫שלחנות ‪: T‬‬
‫‪T:‬‬
‫‪T T‬‬ ‫׳‬
‫מקום‪.‬‬ ‫‪1 T‬‬
‫בלי‬
‫‪• :‬‬
‫צואה‬
‫‪T‬‬
‫מלאו •‪1‬קיא‬ ‫‪: T‬‬
‫שלחנות‬ ‫‪T :‬‬
‫•כי ‪T‬כל‬
‫מקום‪ .‬ואסור לברך על אותו‬ ‫שלחן‪.‬‬
‫‪1T :‬‬ ‫לברכא ‪-‬על ‪-‬ההוא‬ ‫ואסיר ‪T : T :‬‬ ‫‪• T :‬‬

‫מה הטעם? משום שץש שלחן‬

‫מאי טעמא‪ .‬בגין דאית שלחן‪ ,‬ואית שלחן‪.‬‬
‫וץש שלחץ‪ .‬שלחץ שהוא מסדר‬ ‫שלחן איהו דקא מסדרא קמיה דקוךשא‬
‫לפני הקדוש ברוך הוא למעלה‬ ‫בדיך הוא לעילא‪ ,‬ואיהו קלימא תדיר לסדרא‬
‫ועומד תמיד לסדר בו דברי תורה‬
‫ולהכליל בו אותיות של דברי‬
‫ביה פתגמי אורליתא‪ ,‬ולאכללא ביה אתוון‬
‫ת‪ 1‬ך ה ‪) ,‬זהו בדכת הנלזון‪ .‬עזןש פסוקים ודברי‬ ‫ד^לי דאורליתא‪) ,‬בס״א אינו‪ ,‬דא הוא בדכתא דמזונא‪ ,‬דאית‬
‫תוךה ואותן אותיות עזל דבדי תוךה נכללים בו‬ ‫פםורןי וטלי ךאוריתא ואינון אתוון ךמלי אורייתא אתכלילן ביה כההוא‬
‫?אות‪1‬שלדון( והוא לוקט אותם אליו‬
‫וכולל את כלם לתוכו‪ ,‬ובהם‬
‫עלה!( ואיהו לקיט לון לגביה‪ ,‬וכליל כלהו‬
‫משתלם ושמח וץש לו שמחה‪.‬‬ ‫בגויה‪ ,‬ובהו אעזתלים‪ ,‬וחדי‪ ,‬ואית ליה חדוה‪.‬‬
‫ועל שלחץ זה כתוב)יחזקאל מא( זה‬ ‫ועל שלחן דא כתיב‪) ,‬יחזקאלמא( זה השלחן אשר‬
‫חשלחץ אשר לפני ה׳‪ .‬לפני ה׳‪,‬‬
‫ולא מלפני ה׳‪ .‬ץש שלחץ אחר‬
‫לפני יך‪ ,‬לפני יך‪ ,‬ולא מלפני יך‪ .‬שלחן‬
‫שאיץ בו חלק של תורה‪ ,‬ואיץ לו‬ ‫דאורייתא‪,‬‬
‫— ‪' T :‬‬ ‫חולקא ‪:‬‬
‫‪|TT‬‬ ‫דלא •אית ••ביה‬ ‫אית‪T : ' ,‬‬ ‫אחרא •‬ ‫— ‪TT‬‬
‫חלק בקדשת התורה‪ .‬ואותו‬ ‫וההוא‬ ‫י ‪- :‬‬‫דאורייתא‪,‬‬
‫‪T : -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫בקדושה‬
‫‪T‬‬ ‫• ‪1:‬‬ ‫חולקא‬
‫‪|T T‬‬ ‫ליה‬ ‫••‬ ‫ולית‬ ‫‪:‬‬
‫שלחץ נקרא קיא צואה‪ ,‬וזהו בלי‬
‫מקום‪ ,‬שאיץ לו חלק בצד הקדשה‬
‫שלחן איןןךי קיא צואה‪ ,‬ודא איהו בלי)דף קדד‬
‫כלום‪.‬‬ ‫ע״א( מקום‪ ,‬דלית ליה חולקא בסטרא דקדושה‬
‫משום כך‪ ,‬שלחץ שלא נאמר עליו‬ ‫כלום‪.‬‬
‫דברי תורה הוא שלחץ של קיא‬
‫צאה‪ ,‬הוא שלחץ של אליל אחר‪.‬‬
‫בגין כך‪ ,‬שלחן דלא אתמר עליה מלי‬
‫איץ באותו שלחץ חלק בסוד‬ ‫ךאורייתא‪ ,‬איהו שלחן דקיא צואה‪.‬‬
‫האלוה העליון‪ .‬שלחץ שדברי‬ ‫איהו שלחן ךטעוא אחרא‪ .‬לית בההוא שלחן‬
‫תוךה נאמרים עליו‪ ,‬חקדוש ברוך‬
‫הוא נוטל אותו שלחץ ושם אותו‬
‫דמלי‬ ‫עלאה‪ .‬שלחן‬
‫‪•• • : T :‬‬ ‫• ‪TT‬‬
‫דאלהא‬
‫*‪: *.‬״‪.‬״ ‪T T 1‬‬
‫ברזא‬
‫‪T T:‬‬
‫חולקא‬
‫‪|T T‬‬

‫לחלקו‪ .‬ולא עוד‪ ,‬אלא סוךץ״א‪,‬‬ ‫אורליתא אתמרו עליה‪ ,‬קךשא בדיך הוא נטיל‬
‫חממנה חגדול‪ ,‬נוטל כל הךברים‬ ‫ההוא שלחן‪ .‬ושוי ליה לחולקיה‪ .‬ולא עוד‪,‬‬
‫ה ^ו‪ ,‬ושם דיוקן אותו השלחץ‬
‫לפני הקדוש ברוך הוא‪ .‬וכל‬
‫אלא סורל״א רב ממנא‪ ,‬נטיל כל אינון מלין‪,‬‬
‫אותם דברי התורה שנאמרו עליו‬ ‫ושיי דיוקנא דההוא שלחן קמי קךשא בריך‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ל חשון‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יא שבט‬
‫המד‬

‫עולים על אותו ^לחן‪ ,‬ומתעטר‬ ‫הוא‪ .‬וכל אינון מלין דאו־רייתא ךאתמרו‬
‫)ומןדמן( לפני המלך הקןדועז‪.‬‬ ‫עליה‪ ,‬סלקין על ההוא פתודא‪ ,‬ואתעטר )ם״א‬
‫מעזמע עזכתוב זה העזלחן א׳טר‬
‫לפני ה‪ /‬עזמתעטר )שמץדמן( לפני‬ ‫ןאתעתד( לןמי מלכא לןדיעזא‪ .‬מעזמע דכתיב זה‬
‫הקןדועז ברוך הוא‪^ .‬לחנו ^ל‬ ‫ה^לחן א^ר לפני לך דאתעטר)ס״אדאסעתד( קמי‬
‫אךם עומד לטהר את האךם מכל‬ ‫קךשא בדיך הוא‪ .‬שלחן ךבר נעז‪ ,‬קיימא‬
‫חטאיו‪ .‬אעזרי הוא מי עזאלה‬
‫העזנים עומדים על עלחנו ‪ -‬דברי‬
‫לדכאה ליה לבר נש‪ ,‬מכל הובוי‪ .‬זכאה איהו‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪.‬‬ ‫_‪.‬ך‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪ . . _ .‬ך‬

‫תורה‪ ,‬וחלק לעניים‪ .‬מאותו‬ ‫מאן דאלין תרץ קלימין על פתוריה‪ .‬מלי‬
‫ךאורייתא‪ .‬וחולקא למסכנין‪ ,‬מההוא שלחן‪.‬‬
‫כשמןגלים אותו עלחן מלפני‬
‫אותו אדם‪ ,‬שני מלאכים קדושים‬
‫כד סלקין ההוא פתורא מקמיה ךבר נש‪ ,‬הרין‬
‫מץדמנים לשם‪ ,‬אחד מימין ואחד‬ ‫מלאכין קדיעזין אזדמנן תמן‪ ,‬חד מימינא‪,‬‬
‫משמאל‪ .‬אחד אומר‪ :‬זהו שלחן‬ ‫וחד משמאלא‪ .‬חד אמר דא איהו שלחן‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪- T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬
‫של המלך הקדוש שפלוני מסדר‬
‫לפניו‪ ,‬מסדר יהןה תמיד השלחן‬
‫דמלכא קדישא‪ ,‬דפלנלא קא מסדר קמיה‪,‬‬
‫הזה בברכות עליונות‪ ,‬ושמן‬ ‫מסדר להא תדיר פתורא דא‪ ,‬בברכאן עלאין‪,‬‬
‫ומשחה עליונה הקדוש ברוך הוא‬ ‫ומעזחא ורבו עלאה‪ ,‬קךשא כריך הוא לשרי‬
‫ןש‪.‬ךה עליו‪ .‬ואחד אומר‪ :‬זהו‬ ‫עלוי‪ .‬וחד אמר‪ ,‬דא איהו שלחן דמלכא‬
‫השלחן של המלך הקדוש‬
‫שפלוני מסדר לפניו‪ ,‬זה שלחן‬ ‫פתורא‬
‫‪T‬‬ ‫קמיה‪T ,‬דא ‪T‬‬‫י‬ ‫מסדר ‪•• | :‬‬‫‪lT‬‬ ‫קדישא‪ ,‬דפלניא קא ‪T‬‬ ‫י • ‪T: - :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‪*1‬‬
‫שעליונים ותחתונים יבךכו אותו‪,‬‬ ‫לי עלאי ותהאי לברכון ליה‪ ,‬מסדר להא האי‬
‫מסדר יהיה שלחן זה לפני עתיק‬ ‫פתורא קמי עתיק יומין‪ ,‬בהאי עלמא‪,‬‬
‫הןמים בע ^ם הזה ובעולם הבא‪.‬‬
‫ךבי אבא‪ ,‬כשהיו מעלים את‬
‫דאתי‪.‬‬‫‪•• T :‬‬
‫ובעלמא‬
‫‪T : T :‬‬

‫השלחן מלפניו‪ ,‬הןה מכסה אותו‬ ‫הוה‬‫׳ ‪TT‬‬

‫מקמיה‪,‬‬
‫• ‪•• | T‬‬
‫פתורא‬‫‪T‬‬
‫הוה סלקין‬
‫‪T 1 1• : -‬‬ ‫‪TT‬‬
‫אבא‪ ,‬־כד‬
‫׳‬ ‫־ ‪T‬‬
‫רבי‬
‫• •‬
‫והןה אומר‪ :‬סלקו שלחן זה‬ ‫חפי ליה‪ ,‬והוה אמר סליקו האיפתורא‬
‫—■ך■ך‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך —‬ ‫‪. —. — T‬ך‬ ‫••‬ ‫‪..‬‬ ‫‪9‬‬

‫בצניעות‪ ,‬שלא יהיה בבושה לפני‬

‫שלוחי המלך‪ .‬השלחן שאדם‬
‫מלכא‪.‬‬
‫‪T: -‬‬
‫שלוחי‬
‫••‬ ‫‪:‬‬
‫קמי‬
‫‪•• |T‬‬
‫בכסופא‬
‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬
‫דלא ‪:‬יהא‬‫י ‪T :‬‬
‫בצניעו‪,‬‬
‫• ‪• :‬‬

‫זוכה לו לעולם הבא‪ ,‬וזוכה לו‬

‫׳‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫שלחן דבר נש זכי ליה לעלמא דאתי‪ ,‬וזכי‬
‫^ ‪■ .‬ך ‪. .‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪ .‬ך‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫|‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬

‫למזון של הע^ם הזה‪ ,‬ומזכה‬ ‫וזכי ‪..‬ליה‬‫‪•• T :‬‬ ‫עלמא‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪T : T‬‬ ‫דהאי‬‫‪- :‬‬ ‫למזונא‬
‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫ליה‬
‫אותו להודע לטוב לפני עתיק‬
‫הןמים‪ ,‬ומזכה אותו לההוסף בח‬
‫לאעזהמולעא לטב קמי עתיק יומין‪ ,‬וזכי ליה‬
‫וגדל במקום שצריך‪ .‬אשךיו‬ ‫לאהוספא חילא ורבו באתר דאצטריך‪ .‬זכאה‬
‫‪T T -‬‬ ‫‪T - : -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• • ‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪• :‬‬

‫חלקו של אותו אדם בעולם הזה‬ ‫עלמא‬

‫‪T :T‬‬
‫בהאי‬ ‫חולקיה דההוא בר נש‪,‬‬
‫‪- : ' T -‬‬ ‫‪|••T‬‬
‫איהו‬
‫ובעולם הבא‪.‬‬ ‫דאתי‪.‬‬ ‫ובעלמא‬
‫‪•• T :‬‬ ‫‪T : T :‬‬
‫רבי ןעקב אמר‪ ,‬כתוב )שמואל‪-‬אי(‬
‫ויהי כל יודעו מאתמול שלשם‬ ‫לבי יעקב אמר‪ ,‬כתיב )שמיאלאי( ולהי כל יולעו‬
‫וגו׳‪ ,‬הגם שאול בנביאים‪ .‬וכי‬ ‫מאתמול עזלשם וגו׳‪ ,‬הגם שאול‬
‫שאול בחיר ה׳ מקדם לכן הןה‪,‬‬ ‫בנביאים‪ .‬וכי עזאול בחיר לל׳ מקלמת דנא‬
‫שכתוב הךאיתם אשר בחר בו ה׳‪.‬‬
‫לא כתוב אשר בוחר בו‪ ,‬אלא‬ ‫הוה‪ ,‬דכהיב‪> ,‬שמיאלאי( הראיתם אשר בחר בו‬
‫‪T •/‬‬ ‫׳‬ ‫••‬ ‫‪:‬־ •••‬ ‫‪T‬‬

‫אשר בחר בו‪ ,‬מקדם לכן‪ .‬ובשעה‬ ‫לל׳‪ ,‬אשר בוחר בו לא כתיב‪ ,‬אלא אשר בחר‬
‫המה‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ל חשון‬
‫תרומה ־ קנ״ד ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יא שבט‬

‫עזבא ונכנס בין הנביאים והתנבא‬ ‫בו מקדמת דנא‪ .‬ובעזעתא דאתא ועאל בין‬
‫‪1‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪: 1-‬‬ ‫•‬

‫ביניהם‪ ,‬למה תמהו?‬

‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫׳‬ ‫******‬
‫נביאי ואתנבי בינייהו‪ ,‬אמאי תווהו‪.‬‬
‫אלא כעזהקןדועז ברוך הוא‬
‫התרצה בו‪ ,‬לא התרצה בו אלא‬
‫‪T •/‬‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫•‬
‫אלא‪ ,‬כד קךשא בדיך הוא אתרעי ביה‪ ,‬לא‬
‫למלכות‪ ,‬אבל לא לנבואה‪ .‬עזהרי‬ ‫אתךעי ביה אלא למלכו‪ ,‬אבל לנבואה‬
‫עזני אלה לא נמסרו כאחד באדם‬
‫בעולם‪ ,‬פרט למעזה הנאמן‬
‫לא‪ .‬דהא תרץ אלין‪ ,‬לא אתמסרו כחדא בבר‬
‫העליון עזזכה ^בוא ה ומלכות‬ ‫נש בעלמא‪ ,‬בר ממ^‪1‬זה מהימנא עלאה‪ ,‬דזכה‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫' ‪:‬‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• • :‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫כאחד‪ ,‬ולא נתן לעזום אךם אחר‬ ‫לנבואה ומלכו כחדא‪ ,‬ולא אתייהיב לבר נש‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫עזניהם כאחד‪.‬‬
‫ואם תאמר‪ ,‬הרי עזמואל עזזכה‬
‫אחרא תרודיהו כחדא‪.‬‬
‫לעזניהם‪^ ,‬בוא ה ומלכות ‪ -‬לא‬ ‫ואי הימא‪ ,‬הא שמואל דזכה לתרווייהו‪,‬‬
‫‪T T :‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫י‪7‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪• :‬‬

‫׳טבתוב )שם ג(‬

‫^‬ ‫זכה‪,‬‬
‫׳‬ ‫לנבואה ‪TT‬‬
‫כך ! • ‪T :‬‬
‫^‪1‬‬ ‫לנבואה ומלכו‪ .‬לאו הכי‪ .‬לנבואה זכה‪,‬‬
‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬
‫וידע כל יקוראל מדן ועד באר‬
‫עזבע כי נאמן עזמואל לנביא‪.‬‬
‫דכתיב‪ ) ,‬ש מי א ל א ג( וידע כל לשראל מדן ועד באר‬
‫לנביא ולא למלך‪ .‬נביא ודןן הןה‪.‬‬ ‫שבע כי נאמן שמואל לנביא‪ .‬לנביא ולא‬
‫‪* T :‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1 T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‪: *.‬״‪.‬״ ‪* T :‬‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬

‫עזאם מלך הןה‪ ,‬לא עז ^ו י^ראל‬ ‫למלך‪ .‬נביא ודלין הוה‪ ,‬ךאי מלך הוה‪ .‬לא‬
‫מלך‪ .‬אבל הוא לא הןה אלא נביא‬
‫נאמן‪ ,‬והןה דן את דיני יעוךאל‪,‬‬
‫שאלו ישראל מלך‪ .‬אבל איהו לא הוה אלא‬
‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T —:‬‬ ‫*‪1*.‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪— T‬‬

‫עזכתוב >שם ‪ 0‬ועזפט את יעוראל‪.‬‬ ‫נביאה מהימנא‪ ,‬והוה דאין דינהון ךלשראל‪,‬‬
‫בנבואה‪,‬‬ ‫ולכן כעזהןה‬ ‫דכתיב‪ ) ,‬ש מי א ל אז( ושפט את לשראל‪ .‬ועל דא כד‬
‫תמהו עליו‪.‬‬
‫ואם תאמר‪ ,‬למה עזךתה עליו‬
‫הוה שאול בנבואה‪ ,‬הווהו עליה‪.‬‬ ‫‪••T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬

‫נבואה‪ ,‬הואיל וזכה למלכות? ‪-‬‬

‫־ ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT :‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫ואי הימא‪ ,‬אמאי שרא עליה נבואה‪ ,‬הואיל‬
‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫••‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫אלא עזניהם לא זכה בהם כאחד‪,‬‬ ‫זכה ‪:‬בהו‬ ‫תרווייהו ‪T‬לא‬ ‫אלא‬ ‫וזכה למלכו‪.‬‬
‫‪TT‬‬ ‫־ ‪ :‬־ ‪:‬‬ ‫‪TV‬‬ ‫‪TT:‬‬
‫)וכלשום )שהנבואה( שהמלכות נתן לו הקדוש‬
‫ברוך הוא והוךה לו עליו בטרם הןה מלך(‬
‫כחדא‪) .‬ו?גיז)נ״אך?בואה(דמלכו יהבליהלןךעא?ריןיהויא וא‪1‬דיליה‬
‫ומעזום עזמלכות התיעזבה על‬ ‫עלה עד לא לזוי מלכא( ובגין דמלכו אתלשב על‬
‫התעוךרות ע ל רוח הקדעז‪ ,‬הןה‬ ‫אהערותא דרוח קדשא‪ ,‬הוה באתערו דנבואה‬
‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫' ‪T T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫—‬
‫בהתעוךרות הנבואה ק;ךם לכן‪.‬‬
‫אבל כעעלה למלכות‪ ,‬לא היתה‬ ‫קדם לכן‪ .‬אבל כד סליק למלכו‪ .‬לא הוה ביה‬
‫בו נבואה‪ ^ ,‬א התעוררות ע ל‬
‫•••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫נבואה‪ ,‬אלא אהערו ךרוח סכלתנו‪ ,‬למידן‬
‫רוח העכל לדון אמת התעוךךה‬ ‫קשוט‪ ,‬אתער עליה‪ ,‬דהכי אתחזי למלכא‪.‬‬
‫עליו‪ ,‬עכך ראוי למלך‪ .‬ובעוד‬
‫עהןה בתוך אותם נביאים עךתה‬ ‫ובעוד דהוה גו אינון נביאי‪ ,‬שרא עליה‬
‫עליו נבואה‪ ,‬ולאחר ענפרד מהם‬ ‫נבואה‪ ,‬לבתר דאתפרש מנייהו‪ ,‬לא הוה ביה‬
‫••‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫'‬ ‫• ־ ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫לא היתה בו נבואה‪.‬‬ ‫נבואה‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ואני‪ ,‬מי נתן לי חתעוךרות ע ל‬
‫רוח חקדע להיות בתוך נביאים‬ ‫ואנא‪ ,‬מאן יהיב לי אתערותא דרוח קדשא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪:‬־ ‪7‬‬

‫נאמנים‪ ,‬תלמידי רבי עמעון בן‬ ‫למהוי בגו נביאי מהימני‪ ,‬תלמידי‬
‫יוחאי‪ ,‬עעליונים ותחתונים‬ ‫דרבי שמעון בן יוחאי‪ ,‬דעלאין ותתאין זעין‬
‫חרדים מפניו‪ ,‬כל עכן אני להיות‬
‫ביניכם‪.‬‬ ‫מניה‪ ,‬כל שכן אנא‪ ,‬למהוי בינליכו‪.‬‬
‫פ תח ואמר‪ ,‬ועעית עלחן וגו׳‪.‬‬ ‫פתח ואמר‪ ,‬ועשית ) שמות כה( שלחן וגו׳‪ .‬שלחן‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫א כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יא שבט‬
‫המו‬

‫עזלחץ זה הוא למטה לעויים עליו‬ ‫דאפיא‬

‫‪TT‬‬ ‫עליה לחם‬ ‫לעזואה ‪•• T‬‬
‫לתהא‪T T - : ,‬‬
‫׳‬ ‫איהו ‪T - :‬‬ ‫‪T‬דא •‬
‫לחם האפיה‪ ,‬מי עדיף זה מזה‪,‬‬ ‫מאן עליף דא מן זיא‪ .‬לחם או ^לחן‪ .‬אי‬
‫לחם או עזלחן ? אם חאמר ^הפל‬
‫ה ו א א ח ד ־ ה ר י )אם תאמר לחם עדיף‪,‬‬
‫דכלא)דףקדדע״□ •איהו ‪-‬חד‪T .‬הא )ם״אאיתימא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫תימא‬‫•• ‪T‬‬

‫שהדי( עזלחץ מסדר לאותו לחם‪.‬‬ ‫לחם עדיף יהא( עזלחן מתסדרא לגבי ההוא לחם‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬עזלחן למטה ולחם עליו ‪-‬‬ ‫ותו‪^ ,‬לחן לתהא ולחם עליה‪ .‬לאו הכי‪ ,‬אלא‬
‫לא כף ! אלא העזלחן הוא העקןר‬ ‫^לחן איהו על^רא‪ ,‬בסדורא דיליה‪ ,‬ללןבלא‬
‫בק!דור עזלו ל?ןבל בךכות‬
‫עזלמעלה ומזון לעולם‪ ,‬ומהסוד‬
‫דהאי‬‫ומרזא ‪- :‬‬
‫••‪T T‬‬ ‫לעלמא‪.‬‬
‫‪T:T:‬‬ ‫ומזונא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ברכאן דלעילא‬ ‫•‪T:‬‬

‫עזל ה^לחן הזה יוצא מזון לעולם‬ ‫^לחן‪ ,‬נפיק מזונא לעלמא כמה ךאתלהיב‬
‫כמו עזנתן בו מלמעלה‪.‬‬ ‫ביה מלעילא‪.‬‬
‫ואותו לחם הוא פרי ומזון ׳טיוצא‬ ‫נפיק‬ ‫ומזונא‪ T‬דקא‬ ‫וההוא לחם‪ ,‬איהו • ‪1‬איבא‬
‫‪T‬‬ ‫‪lT :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪T‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫•‬ ‫׳‬
‫מהעזלחן הזה‪ ,‬להךאות ^הרי‬
‫מהעזלחן הזה יוצאים פרות‬
‫מהאי עזלחן לאחזאה דהא מעזלחן‬
‫ומזונות לעולם‪ .‬אם לא נמצא‬ ‫דא‪ ,‬נפקי פרין ואבין ומזונא לעלמא‪ .‬אי לא‬
‫כרם ‪ -‬הענבים‪ ,‬עזהם הפרי היוצא‬ ‫אעזתכח כרם‪ ,‬ענבין זיאינון איבא תפקי‬
‫ממנו‪ ,‬לא יהיו נמצאים‪ .‬אם‬ ‫מניה‪ ,‬לא להו־ן מעזתכחין‪ .‬אי אילנא לא להא‪,‬‬
‫האילן לא יהןה‪ ,‬לא ימצא פרי‬
‫בעולם‪ ,‬לכן העזלחן הוא העקןר‪.‬‬
‫איבא לא לקזהכח בעלמא‪ ,‬בגין כך‪^ ,‬לחן‬
‫המזון ׳טיוצא ממנו הוא אותו‬ ‫איהו על^רא‪ ,‬מזו־נא ךנפיק מניה‪ ,‬איהו ההוא‬
‫לחם הפנים‪.‬‬ ‫לחם הפנים‪.‬‬
‫והכהנים היו לוקטים פרי ה^לחן‬ ‫וכהני הוו לקטי איבא ךשלחן מערב שבת‬
‫מערב עזבת לערב ׳טבת )מעזבת‬
‫לשבת(‪ ,‬להראות עזהרי מזון עליון‬
‫לעבת( לאחזאה דהא‬
‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך ■ך‬ ‫מעבת ‪ .‬ד‬
‫לערב שבת‪) ,‬ד״א ד‬
‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_‬

‫יוצא מתוף אותו עזלחן‪ .‬מ^טום‬ ‫מזונא עלאה נפיק מגו ההוא ךשלחן‪ .‬בגין‬
‫אותו לחם עזהיו לוקבזים הכהנים‪,‬‬ ‫ההוא לחם זיהוו לקטי כהני‪ ,‬אתברכא כל‬
‫הת?‪.‬רף כל מזון ומזון עזאוכלים‬ ‫מזונא ומזונא ךאכלי ושתאן‪ ,‬ךלא לקטרגא‬
‫ו׳טותים עזלא יקטרג בהם ןצר‬
‫הרע‪ ,‬עזהרי ןצר הרע לא נמצא‬
‫אשתכח‪,‬‬
‫׳‬ ‫•‬
‫הרע ‪T‬לא‬ ‫‪TT‬‬
‫יצר‬‫•• •‪*.‬‬
‫דהא‬
‫׳ ‪T :‬‬
‫הרע‪,‬‬‫‪TT‬‬
‫יצר‬
‫•• •‪*.‬‬
‫‪:‬בהו‬
‫אלא מתוף מאכל ומעזתה‪ .‬זהו‬ ‫דכתיב‪,‬‬
‫׳‬ ‫• ‪• :‬‬
‫הדא הוא‬ ‫‪TT‬‬
‫ומשהיא‪.‬‬
‫• ‪T: :‬‬
‫מיכלא‬
‫‪T :‬‬
‫אלא •מגו‬ ‫•‪T *.‬‬
‫עזכתוב)משליא פן אקזבע וכחעזהי‬ ‫)משליל( פן אשבע וכחשתי וגו׳‪ ,‬דמגו מיכלא‬
‫וגו׳‪ .‬עזמתוף מאכל ומעזהה‪ ,‬יצר‬ ‫ומשתיא יצר הרע מתרבי במעוי דבר נש‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪.‬‬ ‫■ד‪-‬ד‬ ‫״‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬
‫הרע מתגדל במעי האדם‪.‬‬
‫לחם זה‪ ,‬מזון עזיוצא מתוף‬
‫לחם דא‪ ,‬מזונא ךקא נפיק מגו שלחן‪ ,‬מברך‬
‫העזלחן‪ ,‬מברף את מזון הכהנים‬ ‫מזונא ךכהני‪ ,‬רלא לשתכח בהו‬
‫עזלא ימצא בהם מקטרג לקטרג‬ ‫מקטרגא לקטרגא לון‪ ,‬למפלח בלבא שלים‬
‫להם‪ ,‬ולעבד בלב ^טלם לקדו^ט־‬
‫־ ‪|T‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫‪••• T‬‬ ‫לקוךשא בריך הוא‪ .‬ודא אצטריך לכהני!היר‬
‫ברוף־הוא‪ .‬וזה צריף לכהנים‬
‫יותר מכל העולם‪ ,‬ולכן עזלחן‬
‫מכל עלמא‪ .‬ובגין כך‪ ,‬שלחן איהו על^רא‪,‬‬
‫הוא עקר‪ ,‬והפרי והמזון עזיוצא‬ ‫מניה‪ ,‬איהו ההוא‬
‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫נפיק‬
‫ן‬‫‪.‬‬
‫ואיבא ומזונא דקא‬
‫‪. . .‬‬ ‫■ד ‪.‬‬ ‫■ד!‬ ‫‪.‬‬ ‫■ד‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫ממנו הוא אותו לחם‪.‬‬ ‫לחם‪.‬‬

‫המז‬ ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫א כסלו‬
‫תרומה ־ קנ״ד ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יא שבט‬

‫שלחן דא‪ ,‬אצטריך סדורא דיליה לאתתלןנא‪,‬‬

‫השלחן הזה צריך הק!דור עזלו‬
‫להתתקןן בצד הצפון‪ ,‬שכתוב‬
‫מסטרא דצפון‪ ,‬דכהיב והשלחן תהן על‬
‫והשלחן תהן על צלע צפון‪ .‬מה‬
‫הטעם? משום שמשם ראשית‬‫צלע צפו־ן‪ .‬מאי טעמא‪ .‬בגין דמתמן שירותא‬
‫תדיר‬
‫השמחה‪ .‬השמאל נוטל תמיד‬ ‫‪•T‬‬
‫מימינא‬
‫• • ‪T‬‬
‫נטיל‬ ‫‪• T‬‬
‫שמאליא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬
‫דחדוה‪.‬‬
‫‪T:‬‬ ‫‪:‬‬
‫מהןמין בראשונה‪ ,‬ואחר כך הוא‬
‫בלןךמיתא‪ ,‬ולבתר איהו אהער לגבי נולןבא‪,‬‬
‫מתעורר לנקבה‪ .‬אחר כך הןמין‬
‫ובתר ?ן‪.‬ריבת ליה למינא לגביה‪ .‬ואתזיבקת‬
‫מקרב אותו אליו ונדבק בו‪.‬‬
‫המים הם מןמין‪ ,‬והם שמחה‪.‬‬ ‫ביה‪.‬‬
‫מןד נותן לשמאל‪ ,‬ונךבקים בו‬
‫מים אינון מימינא‪ .‬ואיהו חדוה‪ .‬מלד להיב‬
‫אותם מים ומשמחים אותו‪ .‬ואחר‬
‫לשמאלא‪ .‬ואתזיבקו ביה אינון מלם‪.‬‬
‫כך הוא נכלל בןמין‪ ,‬ומעורר את‬
‫וחדאן ליה‪ .‬ובתר אתכליל איהו לימינא‪.‬‬
‫הנקבה באותה שמחה‪ ,‬וסימנך ‪-‬‬
‫ואהער לנו?ןבא בההוא חדוה‪ .‬וסימנך‪ .‬מאן‬
‫מי שנוטל מים בןד ימינו בכלי‪,‬‬
‫ראשון לרוקן מים הוא בשמאל‪,‬‬
‫דנטיל מיא בידיה ימינא במאנא‪ .‬קדמאה‬
‫ולא משמאל לןמין‪ ,‬שהרי מים‬ ‫— | ‪T T :‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫—■ך‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫משמאלא‬
‫מןמין לוקח אותם השמאל‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫•‪T :‬‬ ‫ולא‬‫איהו‪T : '.‬‬ ‫בשמאלא •‬
‫‪T‬‬ ‫•‪T :‬‬ ‫מיא‬
‫לארקא ‪T -‬‬
‫‪lT:-:‬‬
‫שמאלא‪.‬‬
‫ולכן מים לא נמצאים אלא מצד‬‫‪T‬‬ ‫נטיל לון ‪T : l‬‬ ‫מימינא ‪• T‬‬
‫• • ‪T‬‬ ‫מיא‬
‫דהא ‪T -‬‬ ‫לימינא‪T : .‬‬
‫• • ‪' T‬‬
‫השמאל‪ .‬כיון שנלקחו המים‬
‫ובגין כך מלא לא אשתכחו‪ .‬אלא מסטרא‬
‫אליו‪ ,‬הרי התעוררו לנקבה‬
‫מיא לגביה‪T ' .‬הא‬
‫באותם מים‪ ,‬ולכן גבורות גשמים‬ ‫—‪T‬‬
‫דנטילו‬ ‫דשמאלא‪ .‬כיון‬
‫•• — | ‪• T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪T :‬‬
‫אהערו לגבי נולןבא באינון מלם‪ .‬ועל דא‬
‫שנינו‪ .‬ולכן והשלחן התן על צלע‬
‫צפון‪ ,‬שמאותו הצד הפרות‬
‫גבורות גשמים תנינן‪ .‬ובגין כך והשלחן תתן‬
‫נמצאים בו יותר מהצד האחר‪,‬‬
‫שלו‬ ‫השמחה‬ ‫על צלע צפון‪ .‬דמההוא סטר איבין אשהכחו‬
‫בהתעוררות‬
‫ביה לתיר‪ .‬מסטרא אחרא‪ .‬באתערו ךחדוה‬
‫בראשונה‪ ,‬כמו שנאמר )שיר ב(‬
‫••• ••• ‪ •/:‬־‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T‬‬

‫שמאלו תחת לראשי‪ ,‬ואחר כך ־‬

‫דיליה בקדמיתא‪ .‬כמה דאה אמר )שיר השירים ב(‬
‫‪.. T : - :‬‬ ‫‪T • : 1- :‬‬ ‫‪■ :‬ד‬ ‫׳‬
‫וימינו תחבקני‪.‬‬
‫להמצא‬
‫‪•• TT‬‬ ‫צריך‬
‫אדם ‪T • :‬‬
‫שמאלו תחת לראשי לבתר וימינו תחבלןני‪.‬‬
‫של ‪1 • T‬‬
‫שלחנו ‪•/‬‬
‫\ ‪ :‬ז‬
‫שלחן ךבר נש אצטריך לאשתכחא בנקיותא‬
‫בנקיות הגוף‪ ,‬שלא יקרב לאכל‬
‫את מזונו אלא בנקיון עצמו‪ .‬ולכן‬
‫מזונא‬ ‫למיכל‬ ‫יתקרב‬ ‫דלא‬ ‫דגופא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪••lT :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫צריך האךם לפנות עצמו בהחלה‬
‫דיליה‪ .‬אלא בנקיותא דגרמיה‪ .‬ועל דא‬
‫טרם שיאכל מזון של שלחן‬
‫אצטריך בר נש‪ .‬לפנאה גרמיה בקךמיתא‪ .‬עד‬
‫טהור‪ ,‬כי אותו מזון שהכין לו‪,‬‬
‫בו רוצה הקדוש ברוך הוא‪ ,‬כדי‬
‫דההוא‬ ‫דכיא‪.‬‬ ‫דשלחנא‬ ‫מזונא‬ ‫‪T‬לא ••ייכול‬
‫‪ :‬־‬ ‫— ‪T:‬‬ ‫‪TT :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫שלא יקרב על אותו שלחן קיא‬
‫‪7‬‬ ‫‪-‬ך _‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫מזונא ךאתקין ליה‪ .‬ביה אתרעי קךשא בריך‬
‫צואה‪ ,‬שהוא מסוד הצד האחר‪,‬‬ ‫^ ׳‬
‫•‬

‫הוא‪ .‬בגין דלא יתקרב על ההוא שלחן קיא‬

‫והצד האחר לא יקבל כלום‬
‫וסטרא‬
‫מאותו מזון של השלחן הזה•‬
‫‪T: • :‬‬
‫אחרא‬ ‫‪T-: -‬‬
‫דסטרא‬
‫‪T: • :‬‬
‫מרזא‬
‫••‪T T‬‬
‫דאיהו‬ ‫׳ ‪• :‬‬
‫צואה‪.‬‬
‫‪T‬‬
‫אחר שאכל אדם והתענג‪ ,‬צריך‬
‫אחרא לא לקבל מההוא מזונא דשלחן דא‬
‫לתת חלק של המצית לאותו‬
‫כלום‪.‬‬
‫לבתר דאכיל בר נש‪ .‬ואתענג‪ .‬אצטריך למיהב חולקא דתמצית לההוא‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫א כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יא שבט‬
‫המח‬

‫סטרא‪ .‬ומאן איהו‪ .‬מלם אחרו־נים‪ .‬ההוא‬

‫הצד‪ ,‬ומהו? מים אחרונים‪ .‬אותה‬
‫זהמת הידים‪ .‬עזצריך לתת לאותו‬
‫זוהמא ךלדין‪ ,‬דאצטריך למיהב לההוא‬
‫צד חלק עזצךיך לו‪ .‬ולכן ודאי‬
‫סטרא‪ ,‬חוללןא ךאצטריך ליה‪ .‬ועל דא ודאי‬
‫קזהם חובה‪ ,‬חובה הם‪ ,‬ובמקום‬
‫אינון הובה‪ ,‬הובה אינון‪ ,‬ובאתר דהובה‬
‫קזל חובה עזודים‪ ,‬והוא חיוב על‬
‫אךם לתת לו חלק זה‪ .‬ולכן לא‬
‫שרלין‪ .‬ואיהו חיובא על בר נש‪ ,‬למיהב ליה‬
‫צריך לברך כלל‪ ,‬קזהרי אין‬
‫הבךכה באותו הצד‪.‬‬‫לברבא ‪:‬בלל‪,‬‬‫‪T:T:‬‬
‫אצטריך‬
‫• ‪1 • : :‬‬
‫ועל ‪T‬דא ‪T‬לא‬ ‫‪—:‬‬
‫הולקא ‪T‬דא‪.‬‬
‫‪| TT‬‬
‫ולכן צריך אדם ^לא יתן מזון‬ ‫דהא ברכה לאו איהו בההוא סטרא‪.‬‬
‫• ‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪T :‬‬

‫קזעל גבי קזלחנו לאותו קיא‬

‫ושגין כך אצטריך בר נש‪ ,‬דלא להיב מזונא‬
‫צואה‪ ,‬וכל קזכן במעיו‪ ,‬וכל קזכן‬
‫ךעל גבי פתוריה‪ ,‬לההוא קיא צואה‪,‬‬
‫קזהוא טהור >ט‪1‬ב( לאדם ובריאות‬
‫וכל שכן במעוי‪ ,‬וכל שכן דאיהו יכיו)ס״אטב(‬
‫ותקון הגוף קזלו‪ .‬ולכן העזלחן‬
‫הוא לאכל בו בטהרה‪ ,‬כמו‬
‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪TT: T :‬‬

‫קזנתבאר‪.‬‬
‫דגופיה‪ .‬ועל דא‪,‬‬
‫••• ‪•/:‬‬
‫••‬ ‫ותקונא ‪:‬‬
‫‪T | • :‬‬ ‫ובריאו‬ ‫‪•:‬‬ ‫לבר ‪T‬נש‬
‫שלחן איהו למיכל ביה ברכיו‪ ,‬כמה ךאתמר‪.‬‬
‫שלחן זה קזעומד בבית המקדעז‪,‬‬
‫שלחן דא ךקלימא בבי מקדשא‪ ,‬בגין‬
‫כדי להמצא בו מזון ולהוציא‬
‫ממנו מזון‪ ,‬ולכן אפלו רגע אחד‬
‫ולאפקא‬
‫לא צריך לעמד בריקנות‪ .‬קזלחן‬
‫‪|T T - :‬‬
‫לאשתכחא ••ביה ‪:‬מזונא‪,‬‬ ‫■ ד '‬ ‫‪T : - : • :‬‬
‫רגעא‬
‫אחר הוא שלחן הריקנות‪ ,‬ולא‬‫אפילו)דף קדה ע״א( • ‪T :‬‬ ‫•‬ ‫ועל ‪T‬דא‬ ‫מזונא‪,‬י ‪- :‬‬
‫‪T‬‬ ‫מניה ‪:‬‬ ‫• ••‬
‫צריך לתת לו מקום במקום‬‫חדא‪ ,‬לא אצטריך לקלימא בריקנלא‪ .‬שלחן‬
‫קדוש‪ .‬ולכן שלחן המקדש אפלו‬
‫אחרא‪ ,‬איהו שלחן ךריקנלא‪ ,‬ולא אצטריך‬
‫רגע אחד לא ןשב בלי מזון‪,‬‬
‫ועל דא‪,‬‬
‫ויצטרך שלא ימצא במקום גרוע‪,‬‬ ‫‪- :‬‬
‫קדישא‪.‬‬
‫■ ד '‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• 1-‬‬
‫באתר‬
‫‪T -‬‬
‫דוכהא‬
‫‪T :‬‬
‫למיהב ••ליה‬
‫־‬ ‫‪:‬‬
‫שהרי הברכה שלמעלה לא‬ ‫שלחן דמקדשא‪ ,‬אפילו רגעא חדא לא יתיב‬
‫‪• T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬־ *‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: 1:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1 T‬‬ ‫‪:‬‬
‫נמצאת במקום גרוע‪ .‬זה שלחן‬
‫בלא מזונא‪ .‬ויצטריך דלא לשהכח אתר גריע‪,‬‬
‫שלפני הקדוש ברוך הוא‪ .‬שלחן‬
‫באתר‬
‫שאדם מברך עליו את הקדוש‬ ‫—‪T‬‬
‫משהכחא‬
‫• ‪T: — :‬‬
‫דלעילא ‪T‬לא‬
‫• ‪T• • :‬‬
‫ברכתא‬
‫•‪TT:‬‬
‫דהא‬
‫‪T:‬‬
‫גריע‪ ,‬דא שלחן ךקמיה ךקוךשא בריך הוא‪.‬‬
‫ברוך הוא‪ ,‬אף כך לא צריך להיות‬
‫בריקנות‪ ,‬שהרי אין הברכה‬
‫במקום ריק‪.‬‬
‫שלחן דבר נש דקא מברך עליה לקוךשא‬
‫בריך הוא‪ ,‬אוף הכי לא אצטריך למהלי‬
‫הלחמים שעל גבי השלחן של‬
‫בריקניא‪ ,‬דהא לית ברכתא באתר ריקניא‪.‬‬
‫הקדוש ברוך הוא הם שנים עשר‪.‬‬ ‫■ך|—■ך‬ ‫‪..‬‬ ‫■ך‬ ‫_‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ | T‬־‪7‬‬ ‫‪**:‬‬

‫והרי באךנו סוד הלחמים‪ ,‬שהם‬

‫נהמי דעל גבי שלחן ךקוךשא בריך הוא‪,‬‬
‫סוד הפנים‪ ,‬ולכן נקרא לחם‬
‫אינון תריסר‪ .‬והא אוקימנא ת א‬
‫הפנים‪ ,‬שהרי מזון וספוק של‬
‫העולם באים מאותם הפנים‬‫תהמי‪ ,‬דאינון ת א ךפנים‪ .‬ועל דא אל‪4‬רי לחם‬
‫העליונים‪ .‬ולכן לחם זה הוא‬
‫הפנים‪ ,‬דהא מזונא וספוקא ךעלמא‪ ,‬מאינון‬
‫פנימי של הכל‪ ,‬הוא בסוד עליון‬
‫כראוי‪.‬‬ ‫פנים עלאין קאתליא‪ .‬ובגין כך‪ ,‬לחם דא‪,‬‬
‫עלאה‪,‬‬
‫לחם הפנים ‪ -‬מאכל של אותם‬
‫• ‪' T T‬‬
‫בתא‬
‫‪T T:‬‬
‫דכלא‪• ' ,‬איהו‬ ‫‪T :‬‬
‫פנימאה‬
‫‪T T • :‬‬
‫איהו‬
‫פנים‪ ,‬מזון וספוק שיוצא לעולם‪,‬‬
‫כךקא לאות‪.‬‬
‫לחם הפנים‪ ,‬מיכלא דאינון פנים‪ ,‬מזונא וספוקא תפיק לעלמא‪ ,‬מנליהו‬
‫המט‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫א כסלו‬
‫תרומה ־ קנ״ה ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יא שבט‬

‫אתי‪ ,‬ועזמא על ההוא פתו־רא‪ ,‬ובגין ך^לחן‬

‫מהם בא‪ ,‬ו^צוירה על אויתו• עזלחץ‪.‬‬
‫ומעזום קז^לחן זה מקבל מז‪1‬ן‬
‫דא‪ ,‬מלןבלא מזונא וספולןא מאינון פנים‬
‫וספוק מאויתם פנים ׳‪:‬צל מעלה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T :‬‬ ‫־‬
‫דלעילא‪ ,‬ואיהי אפיקת מזונין וספוקין מאינון‬
‫‪•/‬‬

‫והיא מ‪ 1‬ציאה מז‪1‬נ‪ 1‬ת וספוקים‬

‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• • 1‬‬ ‫‪• :‬‬

‫פנים פנימאין‪ ,‬ומזונא ךאפילןת‪ ,‬איהו ההוא‬

‫מאותם פנים פנימיים‪ ,‬והמזון‬
‫עזמוציאה הוא אותו לחם‪ ,‬כפי‬
‫לחם‪ ,‬כךלןאמרן‪ ,‬חום הוה מת?]ךב‪ ,‬וחום הוה‬
‫מתקרב‪: ,‬וחם‬
‫היה • ‪ ••|T :‬׳‬
‫עזאמרנו‪ ,‬חם ‪TT‬‬
‫‪ T •/‬־ ‪ :‬׳‬
‫מתעדי מתמן‪ ,‬והא אוקמוה‪ ,‬דכהיב‪ ) ,‬שמואל א כא(‬
‫היה מוסר מ^צם‪ ,‬והרי פר׳‪:‬צוהו‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫•• ‪:‬‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬

‫ביום הלקהו ובגין עזלחן דא אית לבר נעז‬

‫קזכתוב ביום הלקהו‪ ,‬ומ^צום‬
‫^לחץ זה י^צ לאדם לקזמר סודות‬
‫לנטרא רזין ד^לחן דיליה בכל אינון גוונין‬
‫עזלחנובכל אותם גונים עזאמךנו‪.‬‬
‫רבי אלעזר פתח ואמד‪) ,‬קהלת ט(‬
‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪..‬ך‬
‫הדקאמרן♦‬
‫‪-‬ך‪-‬‬
‫"‬ ‫י‬

‫יהיו‬
‫בכל עת יהיו בגדיף לבנים וקזמן‬
‫• ‪:‬‬
‫בכל ••עת‬‫‪T :‬‬
‫רבי אלעזר פתה ואמר‪> ,‬קהלת ט(‬
‫‪ —T :‬׳‬ ‫‪—T‬‬ ‫•‪T T : *.‬‬ ‫* *‬
‫על דאקזף אל יחסד‪ .‬פסוק זה‬
‫בגדיך לבנים ושמן על ראעזף אל ןחסר‪.‬‬
‫פך^צוהו ונתבאר‪ .‬אבל בא וךאה‪,‬‬
‫האי ל^רא אוקמוה ואהמר‪ ,‬אבל תא חזי‪,‬‬
‫הקדו^צ ברוך הוא ברא את האדם‬
‫בסוד החכמה‪ ,‬ועעזה אותו‬‫ברזא‬
‫‪T T:‬‬
‫לבר ‪T‬נש‬ ‫‪- :‬‬
‫ברא ••ליה‬ ‫‪TT‬‬
‫בריך הוא‬
‫‪1 •:‬‬
‫קדשא‬
‫‪T : 1*..‬‬
‫באמנות רבה‪ ,‬ונפח באפיו נקזמת‬
‫חיים כדי לדעת ולהתבונן‬
‫באומנותא סגי‪ ,‬ונפח‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬
‫ועבד ••ליה‬
‫' ‪T T :‬‬
‫דחכמתא‪,‬‬
‫‪T : : T :‬‬
‫באפוי נעזמתא ךחיי‪ ,‬למנזיע ולאסהכלא‬
‫בסודות החכמה ולדעת בכבוד‬
‫ברזין דחכמתא‪ ,‬למנזיע ביל^רא ךמאריה‪ ,‬כמה‬
‫ךבונו‪ ,‬כמו עזנאמר )ישעיה מג( בל‬
‫הנקרא בעזמי ולכבודי בראתיו‬
‫ךאה אמר‪) ,‬ישעיה מג( כיל הנל^רא בעזמי ולכבודי‬
‫יצךתיו אף עעזיתיו‪.‬‬
‫ולכבודי בראתיו דוקא‪ ,‬וסוד זה‬ ‫בראתיו יצרהיו אף עשיתיו‪.‬‬
‫ולכבודי‬
‫ולכבודי בראתיו ל מ תו‪^ .‬הרי‬
‫•‬
‫ורזא ‪T‬דא‬ ‫בראתיו דייקא‪,‬‬
‫— ‪T T : ' l T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T:‬‬
‫ולכבודי‬
‫•‬
‫הכבוד עזלמטה סוד הכסא‬
‫דהא ‪T‬כבוד‬
‫הקדו^צ לא התהקץ למעלה‪ ,‬אלא‬ ‫‪T :‬‬
‫אוליפנא‪,‬‬
‫• ‪ T:‬׳‬
‫בראתיו‬
‫•‬ ‫‪T:‬‬
‫אתתקן‬
‫מתוך תקוץ בני העולם‪ .‬כ׳צאותם‬
‫• ‪ T :‬־‪M‬‬ ‫קדישא ‪T‬לא‬‫‪T‬‬ ‫דכורסייא — ן•‬
‫‪T: :‬‬ ‫רזא ‪:‬‬
‫דלתתא ‪T T‬‬ ‫• ‪T —:‬‬
‫בני אדם צדיקים וחסידים‬‫לעילא‪ ,‬אלא מגו הקונא דבני עלמא‪ .‬כד אינון‬
‫ויודעים לתקן תקונם‪ ,‬זהו ^כתוב‬
‫בני נשא‪ ,‬זכאין וחסידין‪ ,‬דךעי לתקנא תקוני‪,‬‬
‫ולכבודי בךאתיו‪ .‬מ^צום קזכבודי‬
‫הדא הוא דכתיב ולכבודי בראתיו‪ .‬בגין דהאי‬
‫הזה לתקן אותו בעמודים חזקים‬
‫כבודי‪ ,‬לתקנא ליה בעמידץ הקיפין‪,‬‬
‫ולקקזטו בתקון וק^צוט קזלמטה‪,‬‬
‫בקזביל קזכבודי הזה יתעלה‬
‫ולקעזטא ליה בתקונא וקשוטא דלתהא‪ ,‬בגין‬
‫)בקבוד( בץכות הצדיקים קזבאךץ‪.‬‬
‫דהאי כבודי יסתלק‪) ,‬ביקלא( בזכו ךצדיקיא די‬
‫ב שביל כך בראתיו‪ ,‬כמו הכבוד‬
‫העליון עזבו התקונים הללו‪.‬‬ ‫בארעא‪.‬‬
‫בריאה לצד קזמאל‪ ,‬יצירה בןמין‪,‬‬
‫בגין כך בראתיו‪ .‬כגוונא ךכבוד עלאה‪,‬‬
‫כמו שנאמר יוצר אור ובורא‬
‫דתקונין אלין ביה‪ .‬בריאה לסטר‬
‫חשך‪ .‬עשןה באמצע‪ ,‬כמו עזנאמר‬
‫אני ה׳ עשה כל‪ ,‬וכתוב עושה‬
‫•••‬ ‫יוצר‬ ‫אמר‬
‫‪T :‬‬ ‫כמה דאה‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫בימינא‬
‫‪•/‬‬ ‫יצירה‬ ‫שמאלא‬
‫‪:‬־ •‬
‫••‬ ‫‪• • T : — :‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫• • ‪T‬‬ ‫‪T• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬
‫שלום ובורא רע‪ ,‬וכתוב עושה‬
‫‪•/‬‬
‫אור ובורא ח׳שך‪ .‬עשיה באמצעיתא כמה דאת‬
‫‪T :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬

‫אמר אני יי עשה כל וכתיב עושה שלום ובורא רע‪ ,‬וכתיב עושה שלום‬
‫■ך‬ ‫‪,,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫■ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪,,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫■ך‬ ‫■ך‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫א כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יא שבט‬
‫הג‬
‫עזלום במרומיר‪ ,‬ועל זה בראתיו‬
‫•‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬
‫במרומיד ועל דא בראתיו יצרהיו אף עע‪t‬יתיו‪,‬‬
‫יצךהיו אף עעזיתיו‪ ,‬כתקוץ עליון‪.‬‬ ‫כתקונא עלאה‪ .‬ועל דא‪ ,‬הואיל ואדם איהו‬
‫ולכן‪ ,‬הואיל ואדם הוא בארץ וי‪.‬׳‪:‬צ‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫|‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫לו לתקןן אותו כבוד‪ ,‬עקזיתי בו‬ ‫בארעא‪ ,‬ואיה ליה לת?ןנא ההוא כבודי עבדיה‬
‫תקונים ^ל כבוד עליון‪ ,‬עזןען בו‬ ‫כיה הקונץ דכבוד עלאה‪ ,‬דאית כיה אוף הכי‬
‫אף בריאה‪ ,‬ולכן בראתיו‪.‬‬ ‫כריאה‪ ,‬ועל דא כראתיו‪.‬‬
‫באותו כבוד עליון ןעז בו יצירה‪,‬‬ ‫•‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬

‫ולכן יצךהיו‪ .‬הקון זה נתתי בו‬ ‫בההוא ככוד עלאה‪ ,‬איה כיה יצירה‪ ,‬ועל דא‬
‫■ך‬ ‫—‬ ‫‪1‬‬ ‫׳‬ ‫‪T • :‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ :‬־‬

‫באךם להיות הוא בארץ‪ ,‬כמו‬ ‫כאדם‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪TTT‬‬
‫יהכית ••כיה‬
‫‪•-T‬‬
‫תקונא ‪T‬דא‬
‫' • | ‪T‬‬
‫יצרתיו‪,‬‬
‫‪ :‬־ ‪• :‬‬
‫עזאותו כבוד עליון‪ .‬באותו כבוד‬
‫עליון ןעז בו עעוןה‪ ,‬ולכן אף כך‬
‫למהוי איהו בארעא‪ ,‬כגוונא ףההוא ככוד‬
‫באךם כתוב עעויתיו‪ ,‬עזהוא יהןה‬ ‫עשייה‪,‬‬
‫׳‬ ‫כיה ‪T • - :‬‬ ‫איה ••‬‫עלאה‪• ',‬‬
‫• ‪T T‬‬ ‫עלאה‪ .‬כההוא ‪T‬כבוד‬ ‫• ‪T T‬‬
‫כמו אותו כבוד עליון ׳טמתקןן‬ ‫ועל דא אוף הכי בבר נש‪ ,‬כתיב עשיתיו‪,‬‬
‫ומברך את הכבוד התחתון‪ .‬מנין‬
‫לנו עזבאותו כבוד עליון ןען‬
‫למהוי איהו כגוונא דההוא כבוד עלאה‪,‬‬
‫'‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: - :‬‬ ‫•‬ ‫‪: *.* :‬״‪.‬״••‬

‫עז ‪ 0‬ת אלה ? ׳‪:‬צכתוב בו)ישעיהמה(‬ ‫דמתקן וכריך לכבוד תתאה‪ .‬מנלן‪ ,‬דההוא‬
‫יוצר אור ובורא ח^ך עעזה‬ ‫כבוד עלאה אית ביה תלת אלץ‪ .‬דכתיב כיה‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬

‫עזלום‪ .‬יוצר אור ‪ -‬הרי יצירה‪.‬‬

‫ובורא ח־עזך ‪ -‬הרי בריאה‪ .‬עעזה‬
‫יוצר אור ובורא חשך עושה שלום‪ .‬יוצר אור‪,‬‬
‫עזלום ‪ -‬הרי עעזיה‪ .‬וזהו כבוד‬ ‫הא יצירה‪ .‬ובורא חשך‪ ,‬הא בריאה‪ .‬עושה‬
‫‪ ,‬שהרי מתקן ומברך ומספק‬ ‫שלום הא עשיה‪ .‬ודא איהו כבוד עלאה‪ ,‬רקא‬
‫|‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T • - :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫בכל צרכיו את הכבוד התחתון‪.‬‬

‫כמו כן בךא אדם בארץ שהוא‬
‫מתקן ובריך וספיק בכל צרכיו לכבוד תהאה‪.‬‬
‫כמו אותו כבוד עליון‪ ,‬לתקן את‬ ‫כגוונא דא‪ ,‬ברא אדם בארעא‪ ,‬דאיהו כגוונא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫הכבוד הזה ולהכלל מכל‬ ‫דההוא כבוד עלאה‪ ,‬לתקנא להאי‬

‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪Tl :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬
‫הצךדים‪ .‬בכבוד העליון ןש את‬
‫שלשת אלה ‪ -‬באדם למטה ןש‬
‫כבוד‪ ,‬ולאתכללא מכל סטרין‪ .‬כבוד עלאה‬
‫• ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬

‫את ש ‪ 0‬ת אלה‪ .‬ולהתכלל אותו‬ ‫אית ביה תלת אלין‪ ,‬אדם לתהא אית ביה תלת‬
‫כבוד תחתון ממעלה וממטה‪,‬‬ ‫אלין‪ .‬ולאתכללא ההוא כבוד תתאה‪ ,‬מעילא‬
‫להיות שלם בכל הצךדים‪ .‬אשרי‬
‫האיש שזוכה במעעויו להיות כמו‬
‫ומתתא‪ ,‬למהוי שלים בכל סטרין‪ .‬זכאה איהו‬
‫זה‪ .‬ולכן כתוב‪ ,‬בכל עת יהיו‬ ‫בר נש‪ ,‬רזכי בעובדוי למהוי כגוונא דא‪ .‬ועל‬
‫בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל‬ ‫דא כתיב‪) ,‬קהלתט( בכל עת להיו בגדיך לבנים‬
‫‪.‬יחסר‪.‬‬
‫מה לכבוד העליון לא נמנע אותו‬
‫ושמן על ראשך אל‪.‬יחסר‪.‬‬
‫שמן משחת קדש מסוד העולם‬ ‫מה לכבוד עלאה‪ ,‬ההוא משחא רבות קדשא‬
‫‪T‬‬ ‫‪*..‬ו ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫—‬ ‫׳‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫הבא ‪ -‬אף כך לאדם‪ ,‬שמעשיו‬ ‫לא אתמנע מניה‪ ,‬מרזא דעלמא דאתי‪.‬‬
‫‪..‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•• ‪T‬‬ ‫׳‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬
‫מתלבנים תמיד‪ ,‬אותו שמן‬
‫מקזחת קדש לא ימנע ממנו תמיד‪.‬‬ ‫אוף הכי לבר נש‪ ,‬דעובדוי מתלבנן תדיר‪,‬‬
‫במה זוכה אךם להתעדן באותו‬ ‫ההוא)דף קדהע״□ משח רבות קךשא‪ ,‬לא לתמנע‬
‫עדון עליון ? בשלחנו‪ .‬כמו שהוא‬ ‫מניה תדיר‪ .‬במאי זכי בר נש‪ ,‬לאתעדנא‬
‫‪ ■ . — .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ ך ^‬ ‫—‬ ‫‪.. T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫•••‬
‫מעדן על קזלחנו נפשות העניים‪,‬‬
‫שכתוב )ישעיה נח< ונפש נענה‬ ‫בההוא ערונא עלאה‪ .‬בשלחן דיליה‪ .‬כמה‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪1 T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫השביע‪ ,‬מה כתוב אחריו? אז‬

‫‪T‬‬ ‫־ ‪ :‬־‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫דאיהו מעדן על פתוריה נפשאן דמסכני‪,‬‬
‫הנא‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ב כסלו‬
‫תרומה ־ קנ״ה ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יב שבט‬

‫דכתיב‪) ,‬ישעיה נח( ונפש נענה תשביע‪ ,‬מה כתיב תתענג על ה׳ וגוי‪ /‬עזאף כך‬
‫בתריה‪ ,‬אז תתענג על יי׳ וגו׳‪ ,‬דאוף הכי הקןדועז ברוך הוא מרוה אותו‬
‫בכל אותם עדונים עזל עזמן‬
‫לןךשא כריך הוא רוי ליה‪ ,‬בכל אינון עדונין מעזחת קדעז העליון עזנקזפע‬
‫דמשה רבות לןךשא עלאה‪ ,‬דנגיד ואתמשך ונמעך תמיד לאותו כבוד עליון‪.‬‬
‫תדיר לההוא כבוד עלאה‪ ,‬כתיב ונפש נענה כתוב ונפע נענה תעביע‪ .‬מה‬
‫כתוב אחריו? אז התענג על ה׳‪.‬‬ ‫‪T - :-‬‬ ‫‪V V :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬

‫רבי יוסי ורבי חןיא היו הולכים‬ ‫תשביע‪ ,‬מה כתיב בתריה‪ ,‬אז התענג על יי‪/‬‬
‫דבי יוסי ורבי חייא הוו אזלי באורחא‪ ,‬והוה בדרך‪ ,‬והןה סוחר אחד מחמר‬
‫אחריהם‪ .‬אמר רבי יוסי לרבי‬
‫חןיא‪ ,‬ןע לנו להתעסק ולהעהדל‬
‫חד טייעא טעין אבתתיהו‪ ,‬אמר רבי יוסי‬
‫לר׳ חייא‪ ,‬אית לן לאתעסלןא ולאשהדלא בךברי תורה‪ ,‬עהלי חקדוע ברוך‬
‫במלי ךאורליתא‪ ,‬דהא לןךשא כריך הוא אזיל הוא הולך לפנינו‪) ,‬עיהלי השכינה‬
‫לקמ|‪) ,‬נ״א ךד‪ 1‬א עכעת א אזלא קטן דקתיב )תהלים פ״ה( צדק לפניו‬
‫הולכת לפנינו‪ /‬שכתוב )תהלים פה( צךק לפניו‬
‫יהלל( ולכן ןמן הוא לעעות לו)לה(‬
‫תקון עמנו בדרך זו‪.‬‬ ‫יהל‪1‬י( ועל דא עידן הוא‪ ,‬למעבד ליה )נ״א לה(‬
‫פ תח רבי ח^יא ואמר‪) ,‬תהליםקיט(‬ ‫הקונא בהדן בהאי ארחא‪.‬‬
‫עת לעעות לה׳ הפרו הוךתך‪.‬‬
‫פסוק זה נתבאר ופרעוהו‬
‫פתח רבי חליא ואמר)תחליםקיט( עת לעשות ליל׳‬
‫‪:‬‬ ‫• ‪•• T :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬

‫הפרו תורתך‪ ,‬האי ל ‪j‬רא אתמר‪ ,‬ואולןמוה החברים‪ .‬אבל עת לעעות לה׳ ‪-‬‬
‫חברליא‪ .‬אבל עת לעשות ללי׳‪ ,‬בכל זמנא בכל ןמן עהתוךה מתקןמת‬
‫בעולם ובני אךם מעהדלים בה‪,‬‬
‫כבןכול הקדוע ברוך הוא ע מ ח‬
‫דאורייתא מתקיימא בעלמא‪ ,‬ובני נשא‬
‫‪T T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪:‬‬

‫בכל‬ ‫ועמח‬ ‫משהךלן בה‪ ,‬כבלכול‪ ,‬לןךשא בריך הוא חדי במעעי ןדיו‬
‫בעובדי לדוי‪ ,‬וחדי בעלמין כלהו‪ ,‬ושמלא העולמות‪ ,‬ועמים וארץ עומדים‬
‫בקיומם‪.‬‬
‫ולא עוד‪ ,‬אלא חקדוע ברוך הוא‬
‫וארעא קלימי בקיומליהו‪.‬‬
‫ולא עוד‪ ,‬אלא לןךשא כריך הוא כניש כל מקבץ את כל הפמלןה עלו‬
‫פמליא דיליה‪ ,‬ואמר לון‪ ,‬חמו עמא ואומר להם ‪ :‬ךאו את העם חקדוע‬
‫‪T -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫'‬ ‫‪I‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪ .‬ך ‪-‬‬
‫ען ע לי בארץ‪ ,‬עהורתי מתעטרת‬
‫?ןדישא ךאית לי בארעא‪ ,‬דאורליתי מתעטרא בעבילם ! ךאו מעעי ןדי עאתם‬
‫בגיניהון‪ .‬חמו עובדי לדי‪ ,‬דאתון אמרתול )תהלים אמךתם >תהלים ח( מה אנוע כי‬
‫ח( מה אנוש כי תזכרנו‪ .‬ואינון כד חמאן חדוה תזכרנו‪ .‬והם‪ ,‬כעהם רואים את‬
‫ע מ חת ובונם בעמו‪ ,‬מןד פותחים‬
‫ךמאריהון בעמיה‪ ,‬מלד פתחי ואמרי‪) ,‬שמואל ב ז(‬
‫ואומדים‪) ,‬שמיאל‪-‬ב ‪ 0‬ומי כעמך‬
‫ומי כעמך כלשראל גוי אחד בארץ‪ .‬ובשעתא כיעךאל גוי אחד בארץ‪ .‬ובעעה‬
‫דישראל מתבטלי מאורייתא‪ ,‬כביכו׳^‪ ,‬תשש עיעךאל מתבטלים מהתורה‪,‬‬
‫כביכו״ל ת ע ע כחו‪ ,‬עכתוב צור‬
‫‪T‬‬ ‫׳‬

‫ילךך העי‪ .‬ואז כתוב‪ ,‬וכל צבא‬

‫־‬ ‫‪T‬‬
‫חיליה‪ ,‬דכהיב‪) ,‬דבייסלב( צור ללךך תשי‪ .‬וכדין‬
‫‪T :‬‬ ‫•‬

‫העמים עמךים עליו‪ .‬ועל זה עת‬ ‫כתיב‪) ,‬יברי הימיםב ״( וכל צבא השמים עומדים‬
‫עליו‪ ,‬ועל דא עת לעשות ללל׳‪ ,‬אינון )ןני עלמא( לעעות לה׳‪ .‬אותם )בני העולם(‬
‫הצדיקים ענעארו‪ ,‬ןע להם‬
‫צדילןליא ךאשתארן‪ ,‬אית לון לחגרא הרצין‪,‬‬
‫ולמעבד עובלין דכשראן‪ ,‬בגין דקוךשא בריך הוא יתהלןף בהו בצדילןייא‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ב כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יב שבט‬
‫הנב‬

‫ומעזרןין ואוכלסין דיליה‪ .‬מאי טעמא‪ .‬בגין לענס מתנים ולעעות מעעים‬
‫דהפרו תו־רתף‪ ,‬ולא מעזתדלי בה בני עלמא‪ ,‬כערים‪ ,‬כדי עהקןדוע ברוך הוא‬
‫יתחזק בהם בצדיקים ובמחנות‬
‫ובהמונים עלו‪ .‬מה הטעם?‬ ‫כךלןא ןאו־ת‪.‬‬
‫ההוא טןיעא ךהוה טעין אבתתיהו‪ .‬אמר לון מעום עהפרו תוךתף‪ ,‬ולא‬
‫מעתדלים בה בני העולם כראוי‪.‬‬
‫אותו סוחר עהןה מחמר‬
‫בעינא‬
‫‪T •• T‬‬
‫עזאלתא ‪T T‬חדא‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬
‫מניינו‪,‬‬
‫* ־‪:‬‬
‫במטו‬ ‫‪T :‬‬

‫בבקעה‬
‫להם‪ : ,‬־ ‪T |T‬‬
‫אמר ‪ •/ T‬׳‬‫אחריהם‪,‬׳ ‪ T‬־‬
‫־‪:‬־•••••‬
‫למנדע‪ .‬אמר רבי יוסי‪ ,‬ודאי ארחא מתהקנא‬
‫‪■!.‬ך‬ ‫—‬ ‫‪ . .‬ך‬ ‫■ך‬ ‫_ ‪ .‬ך‬ ‫^‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬ך _‬

‫לןמן‪ ,‬עזאיל עזאלתך‪ .‬אמר‪ ,‬האי ל^רא‪ ,‬אי כתיב מכם‪ ,‬עאלה אחת בךצוני לדעת‪.‬‬
‫אמר רבי יוסי‪ ,‬ודאי עחדרך‬
‫מתקנת לפנינו‪ ,‬עאל את‬
‫יעז לעע‪t‬ות‪ ,‬או נעע‪ t‬ה‪ ,‬הוה אמינא הכי‪ .‬מאי‬
‫■ך‬ ‫■ ך‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪9‬‬ ‫־‪ :‬־‬

‫עת‪ .‬ותו‪ ,‬לעע^ות ללן׳‪ ,‬לפני ין׳ אצטריך‪ ,‬מאי עאלתף! אמר‪ ,‬הפסוק חזה אם‬
‫לעע‪t‬ות ליי׳‪ .‬אמר ‪.‬רבי יוסי‪ ,‬בכמה גוונין כתוב ןע לעעות או נעעה ‪-‬‬
‫הייתי אומר כך‪ .‬מה זה עת? ועוד‪,‬‬
‫לעעות לה׳‪ ,‬לפני ה׳ הןה צריך‬
‫ארחא מתתלןנא לןמן‪ .‬חד‪ ,‬דהוינן תרץ‪,‬‬
‫אתכלילת להיות ! מה זה לעעות לה׳ ? אמר‬ ‫—‬ ‫ועזכינתא‬
‫‪T: • :‬‬ ‫תלתא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪TT:‬‬ ‫אנן‬
‫הא ‪|T —:‬‬ ‫והעזתא ‪T‬‬‫‪T : —:‬‬
‫בהדן‪ .‬וחד דחשיבנא דלא הוית אלא כאילנא רבי יוסי‪ ,‬בכמה גתים חדרך‬
‫‪TT • :‬‬ ‫•‪T *.‬‬ ‫‪:‬־••‬ ‫‪T :‬‬ ‫• ‪T:‬‬ ‫‪: 1 T-: -‬‬
‫מתקנת לפנינו; אחד ‪ -‬עהיינו‬
‫‪• T •/‬‬ ‫‪T •/‬‬

‫ענים ועכעו הרי אנו ע ל ע ה‪,‬‬

‫׳‬
‫יבעזהא‪ ,‬ואנה רעננא כזיתא‪ .‬וחד‪ ,‬דלאות‬
‫‪•• T :‬‬ ‫‪••• ••• :‬ו•‪•.‬‬

‫וחעכינה כל ^ ה עמנו‪ .‬ואחד ‪-‬‬ ‫ושרית מלה‪ ,‬אימא‪.‬‬ ‫‪*T :‬‬

‫והואיל‬
‫•‬
‫שאלת‪,‬‬
‫‪: ' T : —T‬‬
‫פתה ואמר עת לעשות ליי׳ הפרו תורתך‪ .‬עת ע ח עב תי עלא היית אלא כמו עץ‬
‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪....‬‬ ‫— ‪T:‬‬ ‫—‬ ‫••‬ ‫‪— T •.* 1 :‬‬ ‫‪ 7‬־‬
‫ןבע‪ ,‬ואתה רענן כמו זית‪ .‬ואחד‬
‫‪ -‬עןפה עאלת‪ ,‬והואיל והתחלה‬
‫לעשות לץ׳‪ ,‬אית עת‪ .‬לאית עת‪) .‬קהלת ג(‬
‫את חדבר ‪ -‬אמור‪.‬‬ ‫עת לאהב ועת לשנא‪ .‬עת איהו לעילא‪.‬‬
‫דההוא עת‪ ,‬רזא דמהימנותא איהו‪ .‬ודא אקרי פ תח ואמר‪ ,‬עת לעעות לה׳ הפרו‬‫‪.‬ן‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫■ד‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪. 7‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬

‫תוךתך‪ .‬עת לעעות לה׳‪ ,‬ןע עת‬

‫ד ע עת‪> .‬קהלת ״ עת לאהב ועת‬
‫עת רצון‪ ,‬והאי איהו ךאתחןיב בר נש למרחם‬
‫את לענא‪ .‬עת היא למעלה‪ ,‬עאותה‬ ‫אמר )דברים ו( ואהבה‬
‫‪V T : —T:‬‬
‫כמה דאת‬
‫‪• • T : — :‬‬ ‫' ‪T :‬‬
‫תדיר‪,‬‬ ‫‪•T‬‬
‫ליי׳‬
‫— ‪T:‬‬
‫ץ׳ אלהיך‪ .‬ועל דא‪ ,‬עת לאהב‪ ,‬זיא איהו עת עת היא סוד האמונה‪ .‬וזו נקראת‬
‫עת רצון‪ ,‬וזהו עהתחןב אדם‬
‫לאהב לה׳ תמיד‪ ,‬כמו ענאמר‬
‫דאתחייב בר נש לאהב‪ .‬ואית עת אחרא‪,‬‬
‫דאיהו ת א דאלהים אחרים‪ ,‬ואתחליב בר נש )דברים ו( ואחבה את ה׳ ‪%‬היך‪,‬‬
‫למשנא ליה‪ ,‬ולא לתמשך לביה אבתריה‪ ,‬ועל ולכן עת לאהב‪ ,‬זהו עת עמחןב‬
‫האדם לאהב‪ .‬ד ע עת אחרת‬
‫עהיא סוד ע ל אלהים אחרים‪,‬‬
‫דא עת לשנא‪ ,‬ובגין כך כתיב )ויקרא טז( דבר אל‬
‫אהרן אחיך ואל ןבא בכל עת אל הקדש‪) .‬והכא(‪ .‬ומחןב האדם לענא אותה ולא‬
‫?ז^נא דישראל מעזתךלי באורייתא‪ ,‬ופקודי ימעך לבו אחריה‪ ,‬ועל זה עת‬
‫לענא‪ ,‬ולכן כתוב )ויקרא טז( דבר‬
‫^ אהרן אחיך ואל ןבא בכל עת‬ ‫אורייתא‪ ,‬ההוא עת רזא דמהימנותא‬‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‪-‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫_‬ ‫‪7‬‬ ‫_ ‪ . .‬ך‬

‫אל חק;ךע‪) .‬וכאן(‬ ‫קדישא‪ ,‬מתתקנא בתקונהא‪ ,‬ומתקעזטא‬

‫בשלימותא‪ ,‬כדקא יאות‪ .‬ובזמנא דישראל בזמן עיעראל מעתדלים בהוךה‬
‫ובמצוות התורה‪ ,‬אותה עת סוד‬
‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬
‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬
‫־ ־‬‫‪:‬‬
‫••‬ ‫• ־‬
‫האמונה הקןדועזה מתתקןנת בתקוניה ומתק^טת ב׳טלמות כראוי‪ .‬ובזמן עזיקזךאל מתבטלים‬
‫מהתורה‪ ,‬כבןכול אותה עת אינה בתקוניה‪ ,‬ולא נמצאת בעלמות ולא באור‪ ,‬ואז עת לעעזות‬
‫הנג‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ב כסלו‬
‫תרומה ־ קנ״ה ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יב שבט‬

‫מתבטלי מאורייתא‪ ,‬כביכו־ל ההוא עת‪ ,‬לאו‬

‫ל ה‪ /‬מה ז‪-‬ה לעע^ו'ת? כמו• עזנאמר‬
‫)בראשית א( א^ר ברא ‪%‬הים‬‫איהו בתקונהא‪ ,‬ולא אעזתכהת בעזלימו‪ ,‬ולא‬
‫לעעזות‪ .‬מה זה לעע‪ t‬ות? עזנקזארו‬
‫בנהורא וכלין עת לעע‪t‬ות ליי‪ /‬מאי לעע‪t‬ות‪.‬‬
‫גופות העזרים כעזהתקןזיעז היזם‬
‫כמה ךאת אמר )ברא שית ב( אעזר ברא אלהים‬
‫ולא נעעזו‪ ,‬ונעזארו לעעזות רוחות‬
‫ללא גופים‪ .‬אף כאן עת לעעזות‬
‫לעשות‪ .‬מאי לעשות‪ .‬דאשהארו גופי ךשידי‪,‬‬
‫‪ -‬נעזאר בלי תקון ובלי עזלמות‪.‬‬
‫מה הטעם? מעזום עזהפרו‬ ‫ואשהארו‬
‫ולא אתעבידו‪T T : • : ' ,‬‬ ‫יומא‪T : ' ,‬‬ ‫‪T‬‬ ‫דאתקדש‬
‫‪T| - : • :‬‬
‫לעשות‪ ,‬רוחץ בלא גופי‪ .‬אוף הכא עת‬
‫תורתף‪ ,‬מעזום עזהתבפזלו י^ראל‬
‫למטה מדברי התורה‪ ,‬מעזום‬‫לעשות‪ ,‬אשתאר בלא תקונא‪ ,‬ובלא שלימו‪.‬‬
‫עזאותה עת כך עומדת‪ ,‬או עולה‬
‫מאי טעמא‪ .‬משום דהפרו תורתך‪ ,‬בגין‬
‫או יורדת‪ ,‬בגלל יעזךאל‪.‬‬
‫אורייתא‪.‬‬
‫באו רבי יוסי ורבי חןיא ונעזקוהו‬
‫‪T : -‬‬ ‫לתהא מפתגמי‬ ‫‪T-:‬‬ ‫ישראל‬
‫•‪••T:‬‬ ‫דאתבטלו‬
‫‪: T : • :‬‬
‫בר־אעזו‪ .‬אמר רבי יוסי‪ ,‬ודאי אינך‬
‫בגין דההוא עת‪ ,‬הכי לןןימא‪ ,‬או סלקא‪ ,‬או‬
‫כדאי לחמר אחרינו‪ .‬אעזרי הדרך‬
‫הזו עזזכינו ליעזמע את זה‪ .‬אעזרי‬ ‫נחתא‪ ,‬בגיניהון דלשראל‪.‬‬
‫ונשקוהו‬
‫הדור עזרבי עזמעוץ עזרוי בתוכו‪,‬‬
‫‪1 T :‬‬
‫הייא‬ ‫•‪T‬‬
‫ורבי ודף קדו ע״א(‬ ‫•‬
‫יוסי‬
‫•‬
‫רבי‬
‫• •‬
‫‪7‬אתו‬
‫עזאפלו בין ההךים נמצאת עזם‬
‫ברישיה‪ .‬אמר ‪.‬רבי יוסי‪ ,‬וזיאי לית אנת‬
‫הדזכמה‪ .‬ןרדו רבי יוסי ורבי חןיא‪,‬‬
‫דא‪,‬‬
‫והלכו עזלעזהם בדרך‪.‬‬
‫׳‬ ‫‪: T‬‬
‫ארהא‬ ‫‪T:T‬‬
‫זכאה‬ ‫—‪TT‬‬
‫אבתרן‪.‬‬
‫‪| T ---- T‬‬
‫לטייעא‬ ‫‪:: — :‬‬
‫כדאי‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪ :‬־‬
‫שמעון‬
‫ב תח אותו הסוחר ואמר‪) ,‬תהלים‬
‫‪TT‬‬
‫למשמע ‪1‬דא‪• : ,‬זכאה דרא ‪T‬דרבי‬
‫' ‪T T -‬‬ ‫‪ : • :‬־‬
‫דזכינן‬
‫‪|T • • T :‬‬
‫סט( ואני תפלתי לך ה׳ עת רצון‬
‫שארי בגויה‪ ,‬דאפילו ביני טוריא‪ ,‬הכמהא‬
‫אלהים ברב חסדך ענני באמת‬
‫‪■ .‬ך ■ך‬ ‫■ך‬ ‫‪7‬‬ ‫_ ■ך‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫_‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬

‫אשהכחת המן‪ .‬נחתו רבי יוסי ורבי חליא‪,‬‬

‫יעזעך‪ .‬עזנינו‪ ,‬אימתי נקראת עת‬
‫עזהצבור‬ ‫בעזעה‬ ‫רצון ?‬ ‫בארחא‪.‬‬
‫‪T :T : 1‬‬
‫תלתהון‬‫‪: T :‬‬
‫ואזלו‬
‫‪: T :‬‬
‫מתפללים‪ .‬ןפה הוא‪ ,‬וכך הוא‬
‫פתח ההוא טליעא ואמר)תחליםסט( ואני תפלתי‬
‫וראי‪ .‬עזהרי אז הצבור מסדרים‬
‫לך יל׳ עת רצון אלהים ברב חסדך ענני‬
‫ומתקנים את הקונה עזל העת‬
‫באמת לשעך‪ ,‬תנינן‪ ,‬אימתי אץדי עת רצון‪.‬‬
‫הזאת‪ ,‬ואז הוא עת רצון וצריך‬
‫לבקעז בקעזה‪ ,‬עזכתוב אלהים‬
‫בשעתא ךצבור קא מצלאן‪ .‬שפיר איהו‪ ,‬והכי‬
‫בךב חכזדך ענני באמת יעזעך‪,‬‬
‫איהו וזיאי‪ .‬דהא כדין צבורא מסךרי ומתקני‬
‫עזהרי אז ןעז לבקעז את הבקעזה‪.‬‬
‫תקונא ךהאי עת‪ ,‬וכדין איהו עת רצון‪,‬‬
‫ואני תפלתי לך ה׳‪ ,‬הרי כאן סוד‬
‫היחוד‪ .‬ואני ‪ -‬זה דוד המלך‪.‬‬
‫תפלתי ‪-‬‬
‫ואצטדיך למשאל שאלתא‪ .‬דכהיב אלהים‬
‫גאלה‪• T • : .‬‬
‫עזנקרא ‪T :‬‬
‫• ‪T|:‬‬ ‫המקום‬
‫‪1 T-‬‬
‫ברב חסדך ענני באמת ישעך דהא כדין‬
‫זו תפלה‪ .‬וכאן הוא כזמיכה‬
‫לגאלה‪ ,‬עזהוא אדזד‪ .‬כעזהוא‬ ‫אצטריך למשאל שאלתא‪.‬‬
‫סומך גאלה לתפלה‪ ,‬אזי הוא עת‬
‫דיחודא‪.‬‬
‫רצון‪ .‬עת רצון ‪ -‬אף כך‪ ,‬כלל הוא‬
‫‪T‬‬ ‫רזא ‪• :‬‬ ‫הכא ‪T T‬‬‫הא ‪T T‬‬ ‫יי׳‪T ' ,‬‬
‫‪T :‬‬ ‫לך‬
‫תפלתי ‪1:‬‬ ‫‪• T •:‬‬ ‫ואני‪:‬‬
‫־‪:‬־*‬
‫דאקרי‬
‫כאחד‪ ,‬עת אחד‪ ,‬רצון אחד‪,‬‬ ‫‪••T‬‬ ‫אתר• ‪:‬‬‫‪:1-:‬‬ ‫מלכא‪,‬י‬
‫‪T: -‬‬ ‫דוד‬‫‪•T‬‬ ‫ואני‪T :‬דא‬
‫והכא •איהו‬ ‫‪TT:‬‬ ‫תפלה‪.‬‬
‫‪T• :‬‬ ‫תפלתי‪T :‬דא‬ ‫‪• T• :‬‬ ‫גאולה‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫סמיכא לגאולה‪ ,‬דאיהו חד‪ .‬כד איהו סמיך גאולה לתפלה‪ ,‬כדין איהו‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ב כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יב שבט‬
‫הנד‬

‫נכללו זה בזה ונהיו אחד‪ .‬ודוד‬ ‫עת רצון‪ .‬עת רצון ‪ :‬אוף הכי‪ ,‬כללא איהו‬
‫המלך רצה לוחד בפסוק הזה‬ ‫כחדא‪ ,‬עת חד‪ ,‬רצון חד‪ ,‬אתכלילו דא בדא‪,‬‬
‫יחוד אחד‪.‬‬
‫ואם תאמר‪ ,‬למה התמנה הפסוק‬
‫והוו חד‪ .‬ודוד מלכא בעא ליחדא בהאי חרא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪:‬ח־‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T-: -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪-‬‬
‫\‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫• ‪ :‬־‪T‬‬ ‫־ ' ‪T T‬‬ ‫‪•:‬‬

‫הזה בתפלת מנחה קזל קזבת?‬ ‫חדא‪.‬‬ ‫יחודא ‪T T‬‬

‫‪T‬‬
‫נאה הוא להיות בקזבת באותה‬ ‫ואי הימא‪ ,‬אמאי אתמני האי יןרא‪ ,‬בצלותא‬
‫תפלת מנחה ולא בתפלת הל‪,‬‬ ‫ךמנחה דעזכת‪ .‬ןאות איהו למהוי בעזכת‬
‫עודאי אין תפלת מנחה על קזבת‬
‫במו הל‪ .‬מעום עהרי בהל‪,‬‬ ‫בצלותא ‪:‬דחול‪,‬‬
‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪:‬‬
‫ולא‬ ‫צלותא דמנחה‪,‬‬
‫‪ T : • :‬י ‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫בההיא‬
‫בעעת המנחה‪ ,‬תלוי הדין בעולם‬ ‫בגין‬
‫‪T — :‬‬
‫כחול‪.‬‬
‫‪T : • :‬‬
‫דשבת‬ ‫‪T‬‬
‫דמנחה‬
‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬
‫צלותא‬
‫‪:‬‬
‫לאו‬
‫‪:•1‬‬
‫דודאי‬
‫‪:‬־־‬
‫ואינו עת ךצון‪ ,‬אבל בעבת כעכל‬ ‫דהא בחול בשעתא דמנחה‪ ,‬תליא דינא‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T : -‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪- : - :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬

‫הריגז הוסר והכל נכלל כאחד‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪T •/ :‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫•••‬ ‫‪T‬‬
‫בעלמא‪ ,‬ולאו איהו עת רצון‪ .‬אבל בשבת‪,‬‬
‫ואף על גב עמתעורר דין‪ ,‬זו‬
‫התבעמות‪ ,‬ולכן צריך פסוק על‬ ‫דכל רוגזא אתעדי‪ ,‬וכלא אתכליל כחדא‪ .‬ואף‬
‫יחוד לוחד את כל הדךגות‪.‬‬ ‫על גב דלינא אתער‪ ,‬אתבסמותא איהו‪ ,‬ועל‬
‫עכע‪!:‬ע יחוד‪ ,‬הדין מתחבר‬ ‫דא אצטריך יןרא דלחודא‪ ,‬לןחדא כל דרגין‪,‬‬
‫ונכלל ברחמים והכל מתבסם‪,‬‬ ‫לכד הוי לחודא‪ ,‬דינא אתחבר ואתכליל‬
‫ואז כתוב עת רצון‪ .‬עת רצון כולל‬
‫הכל כאחד• והדין מתבסם באותו‬ ‫ברחמי‪ ,‬ואתבפם כלא‪ ,‬וכדין עת רצון כתיב‪.‬‬
‫זמן‪ ,‬ד ע עמחה בכל‪.‬‬ ‫אתבסם‬
‫ודינא • ‪T : :‬‬
‫כחדא‪T • : .‬‬ ‫כלא ‪T- : -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫כליל‬
‫רצון‪• T ,‬‬
‫‪ T‬׳‬ ‫עת ‪1‬‬ ‫••‬
‫העולם באותה‬ ‫משה הסתלק‬ ‫בההוא זמנא‪ ,‬והוי הלוה בכלא‪.‬‬
‫עעת תפלת מנחה על עבת‪,‬‬
‫בעעה ענמצאת עת רצון‪.‬‬
‫שעתא‬
‫‪T‬‬
‫בההיא‬ ‫־‬
‫א‪,‬‬
‫׳‬
‫אסתלק מ ^ מ‬
‫•• ‪T : T‬‬ ‫• ‪1 T - :‬‬
‫משה‬
‫ובאותה עעת רצון הןה למעלה‪,‬‬ ‫דצלותא למנחה לשבת‪ ,‬בשעתא לעת‬
‫וצער למטה‪ ,‬ועל זה ננעללו‬ ‫הוה‬‫‪TT‬‬
‫רעוא‬
‫‪T-: -‬‬
‫שעתא‬
‫‪T -:-‬‬
‫ובההיא‬
‫‪ :‬־ •‬
‫אשתכח‪.‬‬
‫• ‪ : :‬־‬
‫רצון‬
‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬
‫העערים בעבת מעעת המנחה‬ ‫לעילא‪ ,‬וצערא לתהא‪ ,‬ועל לא ננעלו תלעין‬
‫ומעלה‪ .‬אילו עערים ננעלו?‬
‫עע‪.‬רי בית המךרע‪ ,‬כדי להזכיר‬
‫בשבת‪ ,‬משעתא למנחה ולעילא‪ .‬מאן הלעין‬
‫את מעה הרועה הנאמן עהתורה‬ ‫ננעלו‪ .‬הלעין לבי מדרשא‪ ,‬בגין לאלכרא‬
‫התבטלה בגללו‪.‬‬ ‫למשה רעיא מהימנא‪ ,‬דאורייתא אתבטלא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪:‬‬

‫באותו ןמן בית מךרעו על מעה‬ ‫בגיניה♦‬

‫בטל‪ ,‬כל עכן האחרים‪ .‬מי רואה‬
‫את עערי בית מלרעו על מעה‬
‫בההוא זמנא‪ ,‬בי מדרשא דמשה אתבטיל‪ ,‬כל‬
‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬

‫עננעלו‪ ,‬ועלא ינעלו כל‬ ‫שכן אחרנין‪ .‬מאן חמי תרעין לבי‬
‫האחרים? ! כעהתורה על מעה‬ ‫מלרשא למשה תנעלו‪ ,‬ללא ננעלו אחרנין‬
‫עצובה עליו באותו ןמן‪ ,‬מי לא‬ ‫כלהו‪ .‬אורליתא למשה עציבא עליה בההוא‬
‫עצוב? ! מעום כך כל עערי בית‬
‫המךךע ננעלו‪ .‬והצטךכו כלם‬
‫ןמנא‪ ,‬מאן לא עציב‪ .‬בגין כך כל תרעי לבי‬
‫לצדק את הקדוע ברוך הוא בדרך‬ ‫מדרשי ננעלו‪ ,‬ואצטריכו כלא לצדקא ליה‬
‫‪..‬‬ ‫‪-‬ך |‬ ‫_ ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪7 :‬‬ ‫•‬

‫עבח‪ ,‬והינו « הלי ט לס צךקתך‬ ‫לקולשא בריך הוא בארה שבחא‪ ,‬והיינו)תהלים‬
‫כהררי אל‪.‬‬ ‫לי( צלקתך כהררי אל♦‬
‫הנה‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ב כסלו‬
‫תרומה ־ קנ״ו ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יב שבט‬

‫שלשה הם עןהכ!הלקו מן העולם‬ ‫תלתא אינון דאסתלקו מעלמא בהאי זמנא‪,‬‬

‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬

‫בזמן הזה‪ ,‬וכלם כלולים במשה‪.‬‬ ‫וכלהו כלילן במ^ה‪ .‬חד‪ ,‬מ^ה נביאה‬
‫אחד ‪ -‬משה הנביא הנאמן‬
‫העליון‪ ,‬ואחד ‪ -‬יוסף הצדיקי‬ ‫מהימנא עלאה‪ .‬וחד‪ ,‬יוסף צדילןא‪ .‬וחד‪ ,‬דוד‬
‫ואחד ‪ -‬דוד המלך‪ .‬משום כף י‪.‬ש‬ ‫מלכא‪ .‬בגיני כך‪ ,‬תלת צדוקי דיני הכא‪ ,‬חד‬
‫כאן שלשה צדוקי דין‪ .‬אחד הוא‬ ‫איהו ךיוסף זכאה‪ ,‬קדים לכל הני‪ ,‬ודא איהו‬
‫של יוסף הצדיק קודם לכל אלה‪,‬‬
‫וזהו צדקתף כהררי אל משפטיף‬ ‫צךקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה וגו׳‪,‬‬
‫תהום רבה וגו׳‪ .‬זה יוסף‪ ,‬שהוא‬ ‫דא יוסף‪ ,‬דאיהו בלחודוי כהררי אל‪ ,‬ככלהו‬
‫לבדו כהררי אל‪ ,‬כמו כל ההדים‬ ‫טידין עלאין‪ .‬וחד משה נביאה מהימנא‪ ,‬ודא‬
‫העליונים‪ .‬ואחד משה הנביא‬
‫הנאמן‪ ,‬וזהו שכתוב )שם עא(‬ ‫איהו דכתיב‪> ,‬תהלים עא( וצךקתך אלהים עד‬
‫וצךקתף אלהים עד מרום אשר‬ ‫מרום אשר עשית גדולות‪ ,‬בגין דאיהו נטיל‬
‫עשית גדלות‪ ,‬משום שהוא נוטל‬
‫••‬ ‫‪•/‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬
‫לכל סטרין‪ ,‬למינא ושמאלא‪ .‬וחד איהו דוד‬
‫לכל הצךדים‪ ,‬ןמין ושמאל‪ .‬ואחד‬
‫הוא דוד המלך‪ ,‬וזהו שכתוב)שם‬ ‫מלכא‪ ,‬ודא איהו דכתיב‪> ,‬תהליםקיט( צךקתך צדק‬
‫קיט( צךקתף צדק לעולם ותורתף‬ ‫לעולם ותורתך אמת‪ ,‬לעולם ‪ :‬דא דוד מלכא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪V:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫אמת‪ .‬לעולם ‪ -‬זה דוד המלף•‬

‫אז מתכנס הכל בזמן הזה‪ ,‬הורה‬
‫ןדין אתכניש כלא בהאי זמנא‪ ,‬הורה שבכתב‪,‬‬
‫שבכתב ותורה שבעל פה‪ .‬ועל זה‬ ‫ותורה שבעל פה‪ .‬ועל דא בהאי זמנא‬
‫בזמן הזה ננעלו שערי תוףה‪,‬‬ ‫ננעלו תךעי דאורייתא‪ ,‬וננעלו תרעי ךכל‬
‫וננעלו שערי כל העולם בזמן‬
‫הזה•‬
‫עלמא‪ ,‬בהאי זמנא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫בשעה שמת יוסף הצדיק‪ ,‬ןבשו‬ ‫‪3‬ש;‪ 2‬תא דמית יוסף צדיקא‪ ,‬יבשו מקורין‬
‫וכל‬ ‫והמעןנות‪,‬‬ ‫המקורות‬ ‫ומבועין‪ ,‬וכלהו שבטין נפלו‬
‫השבטים נפלו ^לות‪ .‬פתחו‬
‫העליונים ואמרו‪ ,‬צךקתף כהררי‬
‫בגלותא‪ ,‬פתחו עלאי ואמרו‪ ,‬צךקתך כהררי‬
‫אל משפטיף תהום רבה וגו׳‪.‬‬ ‫אל משפטיך תהום רבה וגו׳‪.‬‬
‫בשעה שמת משה‪ ,‬נחשף השמש‬ ‫ן שן‪ 3‬תא דמית משה‪ ,‬אתחשך שמשא‬
‫בצהרים‪ ,‬וננעלה הוףה שבכתב‪,‬‬
‫האור של האספקלתה המאירה‪.‬‬ ‫בטיהרא‪ ,‬ואנעלת תורה שבכתב‪,‬‬
‫בש^ה שמת דוד המלף‪ ,‬כנסה‬ ‫נהורהא דאספקלריאה דנהרא‪.‬‬ ‫‪1— : T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪It‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫הלבנה את אורה‪ ,‬ותוףה שבעל‬ ‫בש;ןתא דמית דוד מלכא‪ ,‬כנישת סיהרא‬
‫פה כנסה את אוףה‪ .‬ומאותו ץמן‬
‫נגנזו אורות ההורה‪ ,‬והתרבתה‬ ‫נהורהא )דף קדו ע״ב( ואורייתא דבעל‬
‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫המחלקת על המשנה‪ ,‬והחכמים‬ ‫פה כנישת נהורהא‪ .‬ומההוא זמנא אתגניזו‬

‫במחלקת‪ ,‬וכל חץקי הלב‬ ‫נהורין דאורייתא‪ ,‬ואסגיאו מחלוקת על‬
‫בערבובןה‪ .‬ועל זה אין שמחת‬
‫התורה באותו ץמן בכל דורות‬ ‫משנה‪ ,‬וחכימלא במחלוקת‪ ,‬וכלהו תקיפי‬
‫העולם‪.‬‬ ‫לבא בערבוביא‪ .‬ועל דא‪ ,‬חדוה דאורייתא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T : V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫* ‪T‬‬

‫ומהן חמדות התעניות שגזרו‬ ‫לאו איהו בההוא זמנא‪ ,‬בכל דרין דעלמא‪.‬‬
‫רבנן? כשמת ^וני גןרו תענית‪,‬‬
‫כשהןה כף גזרו כף‪) .‬זה שה;ה(‬ ‫ומה אינון חומרי ךתעניות דגזרו רבנן‪ ,‬כד‬
‫וכשהיה כנוס יתר של שמחת‬ ‫מית פלוני‪ ,‬גזרו תענית‪ .‬כד הוה כך‪,‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ג כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יב שבט‬
‫הנו‬

‫גזרו כך‪) .‬ם״א!א דהוה( וכד הרה כניעזו יהיר התוךה עזבכתב ותוירה עזבעל פה‪,‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t -‬‬ ‫‪: T‬‬

‫דהדוה ךתורה ךבכתב ותורה ךבעל פה‪ ,‬באותו ןמן על אחת כמה וכמה‬
‫עזצריך לנעל עזערי התורה באותו‬
‫זיסז•‬ ‫בההוא זמנא‪ ,‬על אחת כמה וכמה ךאצטריך‬
‫ולכן אומרים את אלו צדוקי‬ ‫למנעל הךעי ךאורייתא בההוא זמנא‪.‬‬
‫הדין‪ ,‬כמו עזנתבאר‪ .‬עומחו רבי‬
‫ונעזקוהו ‪:‬בראעזו‬
‫ובגין כך אמרינן הני צדוקי דינא‪ ,‬כמה‬
‫ורבי חייא ‪ :‬ש ‪1‬‬
‫יוסי ‪. - .‬‬ ‫• ‪T‬‬
‫ךאהמר‪ .‬חדו רבי יוסי ורבי חייא‪ ,‬כמקדם‪ ,‬ואמרו‪ ,‬אקורי חלקנו‬
‫בדךך הזו !‬ ‫ונעזקוהו ברישיה כמלקדמין‪ ,‬אמרו זכאה‬
‫עוד פתח ואמר‪) ,‬קהלת ס החכמה‬
‫לחכם מעקויךה קזליטים אקזר‬
‫חולקנא בהאי ארחא‪.‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T It T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬

‫תו פתח ואמר‪) .‬קהלת ‪ a‬החכמה תעוז לחכם היו בעיר‪ .‬חחכמה העיז לחכם ‪-‬‬ ‫‪T T V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪- T‬‬

‫מעע‪t‬רה עזליטים אעזר היו בעיר‪ .‬החכמה זה מעזה‪ .‬כקזעלה לחר סיני לקבל‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫—‬ ‫■ך‪.‬ך‬
‫רקיעים‬
‫אותם ‪• 1•:‬‬ ‫תורה‪ ,‬הזדעזעו ‪T‬כל‬
‫‪T‬‬
‫וכל אותם מחנות עליונים‪ ,‬ואמרו‬
‫‪T‬‬
‫תעוז לחכם‪ ,‬דא מ׳שה‪ ,‬כד סליק לטורא דסיני‬
‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T V‬‬ ‫‪T‬‬
‫‪:‬‬ ‫׳ ‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪: •/‬‬ ‫־ ‪:‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬

‫לקבלא אורייתא‪ ,‬אזדעזעו כל אינין דקיעין‪ ,‬לפניו‪ :‬ךבון העולם‪ ,‬ומה כל טוב‬
‫וכל אינון מעזתין עלאין‪ ,‬ואמרו קמיה‪ ,‬וכל עזמחה עלנו אינה אלא‬
‫בהורה‪ ,‬ואתה רוצה להורידה‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫לארץ?! התקבצו על מעזה‬

‫‪•/‬‬
‫מאריה דעלמא‪ ,‬ומה כל טובא‪ ,‬וכל חדוה‬
‫־ ‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬

‫‪t‬‬ ‫‪: v‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫—‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪t‬‬

‫דילן‪ ,‬לאו איהו אלא באורייתא‪ ,‬ואת בעי לעזךפו באעז‪ .‬התחזק מעזה וכו׳‪,‬‬ ‫‪.. T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T V‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫י‬ ‫‪I T‬‬ ‫•‬

‫לנחתא לה בארעא‪ .‬אתכניעזו על מ^זה כמו עזבארוה חחבךים‪ ,‬עזאמר‬

‫חקדועז ברוך הוא למעזה וכו׳‪.‬‬
‫אבל׳ חחכמה העז לחכם ‪ -‬כל‬
‫לאוקדיה בנורא‪ ,‬אתתקף מ^ה וכו׳‪ ,‬כמה‬
‫ךאוקמוה חב^יא‪ ,‬דקוךקזא בריך הוא אמר מי עזמתעסק בהורה ומעזהדל בה‬
‫לעזמה‪ ,‬מתחזק בתורה בעזעה‬ ‫ליה למ^ה וכולי‪.‬‬
‫עזצ‪-‬ריך לו הקף וחזק להגן עליו‬
‫אבל החכמה תעוז לחכם‪ ,‬כל מאן דאתעסק בעזעה עזצריך‪ .‬ואותו תקף וחזק‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T T V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬־‬

‫באו־רליתא‪ ,‬ואעזהזיל בה ל^מה‪ ,‬אתתקף מאיזה מקום מתחזק? חזר ואמר‪,‬‬

‫בה באורייתא‪ ,‬בשעתא ךאצטריך למהוי ליה מעעזרה עזליבזים‪ .‬מאותן עז|ר‬
‫אמירות עזכתובות בהורה‪ ,‬עזהם‬
‫בשעתא עזליבזים עליונים‪ ,‬עזאדם מתחזק‬ ‫הקפא וחילא‪ ,‬לאגנא עליה‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T I:‬‬

‫ךאצטריך‪ .‬וההוא תקפא וחילא מאן אתר בהם בעולם חזה ובעולם חבא‪.‬‬
‫אתהקף‪ .‬הדר ואמר‪ ,‬מעשרה שליטים‪ .‬איפון כל סודות העולם וכל חמצוות‬
‫וכל החכמה עזלמעלה ומטה‬
‫עשר אמירן דכהיבין בה באורליתא‪ ,‬דאיפון תלויים בהם‪ ,‬ובהם הכל נכלל‪,‬‬
‫׳‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫־‬ ‫‪•/ T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫שליטין עלאין‪ ,‬דבר נש אתתקף בהוא בהאי וחבל הוא בהוךה‪ .‬אעזרי חלקו‬
‫עלמא‪ ,‬ובעלמא דאתי כל רזין דעלמא‪ ,‬וכל עזל מי עזמעזתדל בתורה להיות‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• • T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬
‫מתחזק בחזק לעולם חבא‪.‬‬
‫ותהא‪: ,‬בהו עשרה עזליטים ‪ -‬עעזרה מיני‬ ‫‪' T - :‬‬ ‫וכל חכמהא דעילא‬
‫וכלא •איהו‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫כלא‪,‬‬
‫י‬ ‫‪T‬‬
‫ובהו אתכליל‬‫‪:‬‬
‫תליא‪,‬‬
‫‪ T: -‬י‬
‫באורליתא‪ .‬זכאה חולקיה מאן ךאעזהזיל באורליתא‪ ,‬למהוי מהתקף‬
‫דאתי‪.‬‬
‫‪•• T :‬‬
‫לעלמא‬
‫‪T : T:‬‬
‫בהקפא‬
‫‪T 1:‬‬ ‫‪:‬‬

‫;ןשרה קזליטין‪ ,‬עעןר זיני חכמתא אינון בה באורייתא‪ ,‬בע?|ר עזמהן‬

‫הנז‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ג כסלו‬
‫תרומה ־ קנ״ו ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יב שבט‬

‫חכמה הם בהוירה‪ ,‬בעקויךה עזמוית‬ ‫גליפן‪ .‬ואתכלילו בשמא חד‪ .‬ךעע‪t‬דין והדין‬
‫חקוקים‪ ,‬ונכללו בעזם אחד‬ ‫אתוון גליפין‪ .‬רזין דעלמא ךאתי‪ .‬באינון‬
‫עקויךים וקזהים אותיות חקוקות‪,‬‬
‫סודות העולם הבא‪ ,‬באותם‬ ‫זיהרין‪ .‬דלא שלטא עינא למחמי‪ .‬ואפילו‬
‫ץהרים‪ ,‬קזאין העין עזולטת‬ ‫בסכלתנו למנדע‪ .‬ולאסהכלא בההוא עדונא‪,‬‬
‫לךאות‪ ,‬ואפלו בעזכל ל ^ ת‪,‬‬ ‫וכסופא‪ .‬דקוךשא בריף הוא אחסין לון‬
‫ולהסתכל באותו עדון ותעזוקה‬
‫לצדיקייא לעלמא דאהי‪ .‬במה דאה אמר )ישעיה סד(‬
‫קזהקדו׳ט בדוך הוא הוךי׳ט‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪t‬‬ ‫—|‬ ‫־ •‬ ‫‪:‬‬

‫לצדיקים לעולם הבא‪ ,‬כמו‬

‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪.‬ן‬ ‫_ _ ‪.‬‬ ‫עלן לא ראתה אלהים זולתף ןעשה למחכה לו‪.‬‬
‫קזנאמר )ישעיה סד( עין לא ראתה‬
‫אלהים זולתף ןעעןה למחכה לו‪.‬‬
‫פתורא דבר נש‪ .‬מזכי ליה למיכל על פתורא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫טלחנו קזל אדם מזכה אותו לאכל‬ ‫אחרא‪ .‬בעדונא דההוא עלמא‪ .‬כמה‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪-‬‬

‫על קזלחן אחר בעדון קזל אותו‬ ‫ךאה אמר ™‪v‬בט( כי על שלחן המלך תמיד‬
‫העולם‪ ,‬כמו ^זנאמר)שמואל‪-‬בט( כי‬
‫•‬ ‫••• ••• ‪ •••:‬־‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫הוא אוכל‪ .‬ודוד מלכא הוה אמף‪) ,‬תהלים כג(‬
‫על עזלחן המלך תמיד הוא אכל‪.‬‬
‫ודוד המלך הןה אומר‪ ,‬תערך‬ ‫הערך לפני שלחן נגד צוררי‪ .‬ודא איהו‬
‫נגד צךךי‪ ,‬וזוהי‬ ‫לפני‬ ‫אתסדרותא דפתורא בההוא עלמא‪ .‬דהא כדין‬
‫‪I • • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬
‫עולם‪,‬‬ ‫באותו‬ ‫עריכת‬
‫‪ T‬׳‬ ‫‪:‬‬
‫עזהרי אז הוא עדון ותעזוקה‬
‫איהו עדונא וכסופא‪ .‬תשמתא אתהני בהו‪.‬‬
‫עזהנעזמה נהנית בהם בעולם‬ ‫בעלמא דאתי‪.‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫הבא‪.‬‬ ‫וכי פתורא איה לון לנשמתין כההוא עלמא‪.‬‬

‫וכי קזלחן ןעז לנקזמות באותו‬
‫עולם? כן‪ .‬קוהרי מזון וספוק‬
‫אין‪ .‬דהא מזונא וספולןא ךעדונא‪ .‬אכלי‬
‫ועדון אוכלים באותו עולם כמו‬ ‫בההוא עלמא‪ .‬כגוונא ךמלאכי עלאי אכלי‪.‬‬
‫עזאוכלים מלאכים עליונים‪ .‬וכי‬ ‫וכי מלאכי עלאי אכלי‪ .‬אין‪ .‬כגוונא דלהון‬
‫מלאכים עליונים אוכלים? כן‪.‬‬
‫כמותם אכלו יקזראל במדבר‪.‬‬
‫אכלו ישראל במדכרא‪ .‬וההוא מזונא‪ .‬רזא‬
‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪• • t :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬

‫ואותו מזון סוד הוא לטל קזעזופע‬ ‫איהו לטלא‪ .‬דנגיד ואתמשף מעילא‪ .‬מ ת א‬
‫ונמקזך ממעלה מסוד העולם‬ ‫דעלמא דאתי‪ .‬ואיהו מזונא דנהירו משח‬
‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫הבא‪ ,‬והוא מזון קזל אור עזמן‬
‫מקזחת קדעז‪ ,‬ונקזמות הצדיקים‬
‫רבות לןךשא‪ .‬ונשמתהון דצדילןןא אתזנו‬
‫נדונות מעזם בגן עדן ונהנות עזם‪,‬‬ ‫מהמן כגנהא ךעדן‪ .‬ואתהנון תמן‪ .‬ךדוא המן‬
‫קזהרי עזם נקזמות הצדיקים‬ ‫נשמתהון דצדיקןא‪ .‬מתלכשן כגנתא דעדן‬
‫מתלבעזות בגן עדן ^ל מטה כמו‬
‫קזהעולם הזה‪.‬‬
‫דלתהא‪ .‬כגוונא דהאי עלמא‪.‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫ובשבתות' ובןמנים מתפעזטים‬ ‫ובשבתי ובזמני‪ .‬מתפשטאן‪ .‬וסלקין למחמי‬

‫ועולים לךאות בכבוד ובונם‬ ‫ביל^רא דמאריהון‪ .‬ולאתעזינא‬
‫ולהתעדן בעדון עליון כראוי‪,‬‬
‫בעדונא עלאה כדקא יאות‪ .‬דכהיב‪) .‬ישעיה סי(‬
‫שכתוב )ישעיה סס והןה מדי חדש‬ ‫‪y‬‬ ‫‪.‬‬ ‫;‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫‪..‬‬ ‫‪-‬ך |‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫בחךעזו ומדי עזבת בשבתו ןבוא‬ ‫והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת כשבתו‬
‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫• ••‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫*‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬

‫כל בעזר להעזהחות לפני אמר ה׳‪.‬‬ ‫יבא כל בשר להשתחוות לפני אמר יי׳‪ .‬וכי‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪— T‬‬ ‫‪—T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫וכי כל בעזר ןבוא? לא כך הןה‬
‫לו לכתב‪ ,‬אלא כל רוח או כל‬
‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫• ‪:‬‬
‫כל בשר ייתי‪ .‬לאו הכי הוה ליה למכתב‪ .‬אלא‬
‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪TT‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫^‬ ‫‪-‬ך‬ ‫‪-‬ך‬ ‫‪-‬ך‬

‫נעזמה‪ .‬מהו כל בעזר?‬ ‫כל רוח או כל נשמה‪ .‬מהו כל בשר‪.‬‬

‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ג כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יב שבט‬
‫הנח‬

‫אלא לןךשא בדיך הוא עבד ליה לבר נש בהאי אלא הקןדועז ברוך הוא עע(ה את‬
‫עלמא‪ ,‬כגוונא דיקרא דכבוד עליאה האדם בעולם הבא כמו יקר‬
‫הכבוד העליון למעלה‪ .‬אותו‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪HT :‬־‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫לעילא‪ .‬ההוא כבו־ד עלאה‪ ,‬איהו רוה לרוה‪ ,‬כבוד עליון הוא רוח לרוח ונעזמה‬ ‫‪y‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪. .‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_‬ ‫‪ . . .‬ך‬ ‫‪.‬‬

‫ונשמתא לנשמה‪) ,‬דף קדז ע״א( עד דמטי להד לנעזמה‪ ,‬עד עזמגיע למקום אחד‬
‫‪T V‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪V‬‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫׳‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫אתר לתהא ךאל^די גוף‪ ,‬ובהאי עייל חד רוח למטה קזנקרא גוף‪ ,‬ובזה נכנסת‬
‫רוח אחת ^ל מקור החיים‬
‫דמק‪1‬ךא ךח?ים‪ ,‬דאל^רי כל‪ ,‬בדא איהו כל קזנקראת כל‪ ,‬בזה הוא כל חטוב‬
‫וכל חמזון וכל ספוק אותו הגוף‪.‬‬ ‫טובא‪ ,‬וכל מזונא‪ ,‬וכל ספולןא‪ ,‬דההוא גוף‪.‬‬
‫וסוד זה ‪) -‬קהלתה( ויתרון ארץ בכל‬
‫ןרזא דא‪> ,‬קהלתה( ולתר^ן ארץ בכל היא )ס״אמאי‬
‫הוא‪) .‬כלהו בכל היא?( חכל הזה הוא‬
‫בכל היא( האי כל איהו רוח לההוא גוף‪ .‬רוח לאותו גוף‪ .‬כמו זה אדם‬
‫כגוונא דא בר נש בהאי עלמא‪ ,‬איהו גוף‪ ,‬בעולם הזה הוא גוף‪ ,‬ורוח‬
‫עזעזולטת בו‪ ,‬כמו אותה רוח‬
‫עליונה )ששולטת על הגוף שנקךא כל(‬
‫עלאה‪,‬‬
‫^‬ ‫כגוונא דההוא רוח‪T T • -‬‬
‫ביה‪T : - : ^ ,‬‬
‫דשלטא ••‬
‫‪:‬ורוח ‪: - : -‬‬ ‫‪t‬‬

‫)ם״א ^ ל ט א על גופא ךארןלי כל( דאקרי כל‪ ,‬דשלט על קזנקראת כל‪ ,‬עזעזולטת על חגוף‬
‫גופא לעילא‪ ,‬ודא הוא דאקרי כל בשר‪ ,‬ועל למעלה‪ ,‬וזהו עזנקרא כל בעזר‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪|: • V‬‬ ‫‪V :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬
‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪••I:‬‬ ‫•‬ ‫‪: :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫ועל זה כתוב ןבוא כל בעזר‬

‫להעזהחות לפני אמר ה׳‪ .‬על אותו‬
‫דא כתיב‪ ,‬יבא כל בשר להשתחוות לפני אמר‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫'‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬

‫לך‪ .‬על ההוא עדונא כתיב‪) ,‬ישעיה סד( עין לא עדון כתוב‪) ,‬ישעיה ס ס עין לא ראתה‬
‫אלהים זולתך ןעעזה למחכה לו‪.‬‬ ‫ראתה אלהים זולתף יעשה למחכה לו‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,,‬‬ ‫‪I :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• V :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫טמחו החברים בדרך‪ .‬כקזהגיעו‬

‫לתוך חר אחד‪ ,‬אמר רבי חןיא‬
‫חדו חברייא בארחא‪ .‬כד מטו לגו טורא חד‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪- : -‬‬ ‫‪:‬־‬

‫אמר רבי חליא לההוא טליעא‪ ,‬מה שמף‪ .‬לאותו סוחר‪ ,‬מה עזמך ? אמר לו‪,‬‬
‫אמר ליה חנן‪ .‬אמר ליה לןךשא בריף הוא חנן‪ .‬אמר לו‪ ,‬הקדועז ברוך הוא‬
‫יחננך ויעזמע לקולך בעזעה‬
‫עזהצטרך לו‪ .‬אמר רבי יוסי‪ ,‬ודאי‬
‫יחננך‪ ,‬ולשמע לקולך בשעתא ךתצטריך ליה‪.‬‬
‫אמר רבי יוסי‪ ,‬ודאי הא נטי שמשא‪ ,‬והכי הרי נטה חעזמעז‪ ,‬וכן אחר ההר‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪••T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪T‬‬ ‫• •‬ ‫‪— T‬‬

‫בתר טורא דא‪ ,‬אית כפר חד על שמך‪ ,‬ךאקרי הזה ןעז כפר אחד על עזמך‪,‬‬
‫עזנקךא כפר חנן‪ ,‬נלון עזם בעזביל‬
‫כבוד עזמך‪ .‬כקזהגיעו לעזם נכנסו‬
‫כפר חנן‪ ,‬נבית המן בגין לל^רא לשמך‪ .‬כד מטו‬
‫להתם‪ ,‬עאלו לבית אושפיזייהו‪ ,‬וסדרו לבית מארחיהם‪ ,‬וסדרו לפניהם‬
‫קמליהו פתורא‪ ,‬בכמה זינין למיכל‪ .‬אמר רבי עזלחן בכמה מינים לאכל‪ .‬אמר‬
‫רבי חןיא‪ ,‬ודאי עזלחן זה כמו‬
‫העולם חבא‪ ,‬דעז לנו להעלות‬
‫חייא‪ ,‬ודאי פתורא דא‪ ,‬כגוונא דעלמא דאתי‪,‬‬ ‫'‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫~ ‪T‬‬ ‫׳‬ ‫* ‪T‬‬

‫עזלחן זה ולעטרו בלברי תוךה‪.‬‬ ‫ואית לן לסלקא האי פתורא‪ ,‬ולאעטרא ליה‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪It‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪• :‬‬

‫פ תח רבי יוסי ואמר‪) ,‬דברים ה(‬

‫י‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫במלין דאורייתא‪.‬‬
‫••‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬

‫ואכלת ועזבעת ובלכת את ה׳‬

‫אלהיך על הארץ הטבה אעזר נתן‬
‫פתח רבי יוסי ואמר‪) ,‬דברים ח( ואכלת ושבעת‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— T :‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫• •‬ ‫“‬ ‫‪T‬‬

‫וברכת את לל׳ אלהיך על הארץ הטובה לך‪ .‬אם בארץ יעזלאל מבלכים‪,‬‬
‫אשר נתן לך‪ .‬אי בארעא לישראל מברכינן‪ ,‬בחוץ לארץ מנין לנו‪ ,‬עזהרי בגון‬
‫זה לא צליך? אלא‪ ,‬כעזברא‬
‫לבר מארעא מנלן‪ .‬דהא בגוונא דא לא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪I t T :‬‬ ‫‪t‬‬ ‫• • ‪: -‬‬ ‫‪- :‬‬

‫אצטריך‪ .‬אלא‪ ,‬קלשא בריך הוא כד ברא עלמא‪ ,‬פליג ארעא‪ ,‬ישובא‬
‫הנט‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ג כסלו‬
‫תרומה ־ קנ״ז ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יב שבט‬

‫הקןדועז ברוך הוא את העוילם‪,‬‬ ‫איהו לסטר חד‪ ,‬וחרבא איהו לסטר אחרא‪.‬‬
‫חלק את הארץ‪ .‬היעזוב הוא לצד‬ ‫פליג ישובא‪ ,‬ואסחר עלמא סחרניה דנקודה‬
‫■ך‬ ‫‪1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫— ‪■—.‬ך‬ ‫‪ ..‬ך‬ ‫■ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬ך ‪.‬‬
‫אחד‪ ,‬והחרבה היא לצד אחר‪.‬‬
‫חלק את היעזוב והקיף את העולם‬ ‫חדא‪ .‬ומאן איהו‪ ,‬דא ארעא לןדישא‪ ,‬ארעא‬
‫סביב נקדה אחת‪ ,‬ומי היא?‬ ‫קדישא אמצעיתא דעלמא‪ .‬ובאמצעיתא‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‪* 1‬‬

‫הארץ הקדוקזה‪ .‬הארץ הקדוקזה‬ ‫דארעא קדישא‪ ,‬איהו ירושלם‪ .‬אמצעיתא‬

‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_ ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫היא מרכז העולם‪ ,‬ובאמצע‬
‫הארץ הקדוקזה היא ירוקזלים‪.‬‬ ‫דירושלם איהו בית קדש הקדשים‪ ,‬וכל טיבו‬
‫‪.‬‬ ‫■ד‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪*.*1‬‬ ‫••‬ ‫*‬ ‫‪•— T‬‬ ‫— ‪Tl T:‬‬

‫אמצע ירוקזלים הוא בית קדען‬ ‫וכל מזונא דבל ישובא‪ ,‬תמן נחית מלעילא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫• ‪• • :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫|‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬

‫הקךקזים‪ .‬וכל הטוב וכל המזון‬ ‫ולית לף אתר בכל לשובא ךלא אתזן מתמן‪.‬‬
‫קזל כל היעזוב יורד לקזם‬
‫מלמעלה‪ ,‬ואין לך מקום בכל‬ ‫פליג חרבא‪ .‬ולא אשתכח חרבא תקיפא בכל‬
‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪| • -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬

‫היעזוב קזלא נז‪-‬ון מעזם‪.‬‬ ‫עלמא‪ ,‬כר ההוא מךבר‪ ,‬דתברו חיליה‬
‫נמצא‬
‫החרבה‪,‬׳ ‪:‬ולא • ‪T :‬‬‫חלק‪••• 1‬את ‪T TT •/‬‬
‫מקום חרב קקזה בכל העולם פרט‬
‫• ••‬ ‫ותקפיה ישראל ארבעים שנה‪ ,‬כמה דאת אמר‬
‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪•• 1:‬‬ ‫‪:‬‬

‫לאותו מדבר‪ ,‬עזעזברו יעזראל‬

‫‪•• T :‬‬ ‫•‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫׳‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪:‬‬
‫)דברים ^ המוליכף במךכר הגדול והנורא‪.‬‬
‫עזנה‪: ,‬כמו‬
‫ארבעים ‪' TT‬‬
‫ותקפו ־‪• T :‬‬
‫כחו ‪| : T :‬‬ ‫בההוא מךברא‪ ,‬שלטא סטרא אחרא‪ ,‬ובעל‬
‫קזנאמר)דבריםח< המוליכך במדבר‬
‫הגדל והנורא‪ .‬באותו מדבר‬ ‫‪7‬‬
‫כרחיה אזלו ישראל עליה‪ ,‬ותכרו חיליה‪,‬‬
‫‪. . . .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪. 7‬‬ ‫‪ .‬ך‪..‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪■ .‬ד‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪: T‬‬

‫עזולט הצד האחר‪ ,‬ובעל כךחו‬ ‫ארבעין שנין‪ .‬ואי לשראל לשתכחו זכאין‬
‫הלכו עליו יק‪ t‬ךאל וקזברו כחו‬ ‫באינון ארבעין שנין‪ ,‬דווה מתעברא ההוא‬
‫אךבעים קזנים‪ .‬ואם י^ראל‬
‫נמצאו צדיקים באותם אךבעים‬
‫סטרא אחרא מעלמא‪ ,‬ומךקא ארגיזו ליה‬
‫קזנים‪ ,‬הןה מעבר אותו הצד‬ ‫לקוךשא כריך הוא כל אינון זמנין‪ ,‬אתתקף‬
‫האחר מן העולם‪ .‬ו מ ^ ה תיזו את‬ ‫ההוא סטרא אחרא‪ ,‬ונפלו כלהו המן החות‬
‫הקדועז ברוך הוא כל אותן‬
‫פעמים‪ ,‬התחזק אותו הצד האחר‪,‬‬
‫רשותיה‪.‬‬
‫ונפלו כלם תחת ך׳טותו‪.‬‬ ‫ואי תימא‪,‬והא משה דסליק על כל בני‬
‫‪...‬‬ ‫■ד‬ ‫_‬ ‫‪ .‬ן‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫■ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫ואם תאמר‪ ,‬והרי מקזה קזעלה על‬ ‫עלמא‪ ,‬היך מית תמן‪ .‬לאו הכי‪ ,‬ךדוא‬
‫כל בני העולם איך מת עזם ? ‪ -‬לא‬
‫כך‪ ,‬עזהרי מעזה הנאמן לא הןה‬
‫משה מהימנא לא הדה ברשותיה‪ ,‬אלא בהר‬
‫‪— .‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.^.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫■ך ■ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬

‫בךעזותו אלא בהר העברים‪ .‬מה‬ ‫העברים‪ .‬מאי העברים‪ .‬פלוגתא‪ .‬דאתפלגו‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T - : T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T - :T‬‬

‫זה העברים? מחלקת‪ .‬עזנחלקו‬ ‫עליה שליטין עלאין דלעילא‪ ,‬ולא אתמסר‬
‫עליו עזליבזים עליונים עזלמעלה‪,‬‬
‫ולא נמסר בידי ממנה ועזליט‬
‫הכי‪,‬‬
‫ואשהאר ‪ • T‬׳‬
‫אחרא‪T : : • : ,‬‬
‫׳‬ ‫ושליטא ‪T-: -‬‬
‫דממנא ‪T • - :‬‬
‫בידא • ‪T T :‬‬
‫• ‪T‬‬

‫אחר‪ ,‬ונעזאר כך‪ ,‬עד עזבא מעזה‬ ‫עד דאתא משה עבדא מהימנא‪ ,‬ושליט עליה‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫—‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬

‫העבד הנאמן ועזלט עליו‪ ,‬ונקבר‬ ‫ואתקבר תמן‪ ,‬ולא אתעסק ביה בקבורתיה‪ ,‬בר‬
‫עזם‪ ,‬ולא התעסק בקבורתו ‪ -‬רק‬
‫הקדועז ברוך הוא לבדו‪ ,‬עזכתוב‬
‫קךשא בריך הוא בלחודוי‪ ,‬דכתיב‪) ,‬דברים לד(‬
‫>שם לד( ויקבר אתו בגי‪.‬‬ ‫ולקבר אותו בגי‪.‬‬
‫ויקבר אתו‪ ,‬מי? אותו עזכתוב בו‬ ‫ויקבר אותו‪ ,‬מאן‪ .‬ההוא ךכתיב ביה בארה‬
‫בדרך נכזהר )שמות כד( ואל מעזה‬
‫ויקרא‬
‫סתים‪ ) ,‬שמות כד( ואל מ׳שה אמר‪ ,‬ולא‬
‫אמר‪: ,‬ולא ‪T‬כתוב •מי הוא‪ .‬־ • ‪T|:‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬
‫‪ T‬־ ׳‬
‫אל מעזה‪ ,‬ולא כתוב מי הוא‪ .‬אף‬ ‫כתיב מאן איהו‪ .‬ולל^רא אל משה‪ ,‬ולא כתיב‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ג כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יב שבט‬
‫הם‬

‫כאץ!יקבר אתו‪ ,‬ולא כתוב מי‬ ‫מאן איהו‪ .‬אוף הבא ויקבור אותו‪ ,‬ולא כתיב‬
‫ידוע‬
‫־‬ ‫מקום‪ T‬זה‬
‫‪•/‬‬ ‫ודאי‬
‫הוא‪ ,‬אלא ‪1 T-- T‬‬
‫מאן איהו‪ ,‬אלא וזיאי האי אתר ידיעא איהו‬
‫׳‬
‫הוא לחברים‪ .‬ולכן באותו הר לא‬
‫קזלט עליו ‪ -‬רק מקזה לבדו‪ ,‬והוא‬
‫׳ ‪:‬‬ ‫־‬
‫טורא ‪T‬לא‬
‫‪:‬‬ ‫•••‬
‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬
‫בההוא‬
‫־‬
‫דא‪- : ' ,‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬
‫חברייא‪ .‬ועל‬
‫־‬
‫‪T - : -‬‬
‫‪T‬‬
‫לגבי‬
‫נקבר עזם‪ .‬ובקזביל להודיע לכל‬ ‫עזליט עליה‪ ,‬בר מ^זה בלחודוי‪ ,‬ואיהו‬
‫הדורות האחרים קזל העולם‬ ‫אתקבר תמן‪ .‬ובגין למנדע לכל דרין אחרנין‬
‫קזאותם מתי מדבר יקומו‪ ,‬אותו‬
‫׳‬

‫הרועה קזלהם הקזרה בתוכם‪,‬‬ ‫דעלמא‪ ,‬ןיאינון מתי מךבר לקומון‪ ,‬ההוא‬
‫‪T‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫•• ••‬ ‫‪T 1‬‬

‫להיות כלם בהתעוררות העמידה‬ ‫רעלא ללהון אעזרי ליה בגווליהו‪ ,‬למהוי כלהו‬
‫לעולם הבא‪.‬‬ ‫דאתי‪.‬‬ ‫לעלמא‬ ‫דקיומא‬ ‫באתערותא‬
‫‪•• T :‬‬ ‫‪T : T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T : • :‬‬
‫ואם תאמר‪ ,‬אם כך קזאותו מךבר‬
‫הוא תקף וכת הצד האתרי איך‬ ‫תקפא‬
‫‪T 1:‬‬ ‫מדברא •איהו‬ ‫דההוא ‪T: : -‬‬ ‫הכי ‪- :‬‬ ‫אי ‪• T‬‬‫תימא‪ ,‬י ‪.‬‬
‫ואי ‪ - . .‬ד‬ ‫‪. .‬‬
‫צוה הקדוקז ברוך הוא על אותו‬ ‫ךסטרא אחרא‪ ,‬היך פקיד קךשא בריף‬
‫עועיר לקזלחו להר אחר קזנקרא‬
‫עזאזל? הץה להם לקזלחו לאותו‬
‫לטורא‬
‫‪T :‬‬ ‫לעזדרא ••ליה‬‫ע^עיר‪ ,‬י ‪T : - :‬‬ ‫ההוא ‪• T‬‬ ‫על ‪-‬‬ ‫הוא‪ ,‬י ‪-‬‬

‫הר קזהלכו בו יקוראל במדבר‪.‬‬ ‫אחרא‪ ,‬דאללרי עזאזל‪ ,‬הלה לול )דף קנ״ז ע״ב(‬
‫אלא‪ ,‬כיון קוהרי הלכו בו י^ךאל‬ ‫לעזדרא ליה לההוא טורא ךאזלי לע‪1‬לראל‬
‫ארבעים קזנים‪ ,‬הרי נקזבר תקפו‪.‬‬
‫‪T :1‬‬

‫ותקפו התחזק במקום קזלא עבר‬

‫־‬
‫במךברא ביה‪ .‬אלא‪ ,‬כיון ךדוא א ^ו ביה‬
‫‪7‬‬ ‫‪-‬ך‪.‬‬ ‫‪-‬ך ‪.‬‬ ‫_ ‪.‬‬

‫בו איקז עזם לעולמים‪ ,‬ובאותו הר‬

‫‪:‬‬
‫לע‪1‬לראל ארבעין קזנין‪ ,‬הא אתבר הקפיה‪.‬‬
‫׳‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫הרי הץה דיוךם קזל יקזראל עזם‬ ‫ותקפיה אתתקף באתר ךלא עבר ביה גבר המן‬
‫אךבעים קזנים‪.‬‬
‫הזה‪ ,‬אותו מקום‬
‫לעלמין‪ ,‬ובההוא טורא‪ ,‬הא הוה דיוריהון‬
‫בעזעיר ‪ \• -‬׳‬
‫אדב ל ‪• T -‬‬
‫דישראל תמן ארבעין שנין‪.‬‬
‫‪1‬‬ ‫ש‬

‫הוא סלע חזק עליון‪ ,‬ותחת עמק‬

‫טנרא‬
‫אותו סלע‪ ,‬קזאיקז לא)אעויכףללהכנס‬
‫•־ח־‬
‫אתר •איהו‬ ‫‪T —:‬‬
‫שעיר‪— ,‬ההוא‬ ‫׳‬ ‫‪• T‬‬
‫בהאי‬ ‫‪—:‬‬
‫אבל‬ ‫‪:‬־ ‪7‬‬
‫לשם( נכנס עזם‪ ,‬הוא ׳טולט יותר‬
‫••‬ ‫••‬

‫לאבל טךפו‪ ,‬כדי קזןעבר מעל‬

‫עמקא דההוא‬ ‫׳‬

‫‪|T : T‬‬ ‫ותחות‬

‫‪T‬‬

‫‪:‬‬ ‫עלאה‪,‬‬
‫• ‪T:‬‬

‫י‬ ‫•‪TT‬‬ ‫תקיפא‬

‫‪ :‬ז‬

‫‪T |•-‬‬

‫יקזראל ולא ימצא להם מקטרג‬ ‫ט^רא‪ ,‬דבר נש לא)ס״אלאיכיללמיעלתפז‪ (,‬עליל המן‬
‫עליהם ביעזוב‪.‬‬ ‫איהו שליט לתיר למיכל טרפיה‪ ,‬בגין דלתעבר‬
‫שלטונו ^ל סוד האמונה תוך‬
‫מךכז חנקדה של כל)העולם( הארץ‬
‫מעלליהו ךלשראל‪ .‬ולא לשהכה בהו מקטרגא‬
‫הקדושה בבית קדש חקדשים‪.‬‬ ‫בישובא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬
‫עלייהו‬ ‫‪ T‬־‪:‬‬
‫ואף על גב שעכשו אינו בקיום‪,‬‬ ‫אמצעיתא‬ ‫דמהימנותא‪ ,‬גו‬ ‫דרזא‬ ‫שולטנותיה‬
‫•‪T • T : *.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪T T:‬‬ ‫••‬ ‫‪7 :‬‬
‫בץכותו נזון ^ העולם‪ ,‬ומזון‬
‫וספוק יוצאים משם לבל בכל‬ ‫תקודה ךכל)עלמא( ארעא קדישא‪,‬‬
‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• :‬‬

‫מקום של צד חישוב‪ .‬ולכן‪ ,‬אף‬ ‫בבי קדש הקדשים‪ .‬ואף על גב דהשתא לאו‬
‫על גב שישךאל עכשו מחוץ‬ ‫איהו בקיומא‪ ,‬בזכותיה כל עלמא אהזן‪,‬‬
‫לארץ חקדושה‪ ,‬עם כל זה‪ ,‬מבח‬
‫וץכות הארץ נמצא מזון וספוק‬ ‫ומזונא וספוקא מתמן נפקא לכלא‪ ,‬בכל אתר‬
‫לכל העולם‪ .‬ועל זה כתוב)דברים‬ ‫סטרא דישובא‪ .‬ובגין כך‪ ,‬אף על גב דלשראל‬
‫ח( וברכת את ה׳ אלהיך על הארץ‬ ‫השתא לבר מארעא קדישא‪ ,‬עם כל דא‬ ‫■ך‬ ‫■ך‬ ‫ך‬ ‫‪. . — ..‬‬ ‫_ ‪ . .‬ך‬
‫הטבה אשר נתן לך‪ .‬על הארץ‬
‫מזונא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫אשתכח‬
‫• ‪ : :‬־‬ ‫דארעא‪,‬‬
‫'‬ ‫‪T : - :‬‬ ‫וזכותא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫מחילא‬
‫‪1- . . ..‬‬
‫הארץ‬
‫‪VT T 1‬‬
‫על‬ ‫אלהיך‬ ‫יי׳‬
‫‪: • :‬״‪.‬״ •‪— 1 *.‬‬
‫את‬ ‫‪T‬‬
‫וברכה‬
‫‪—:‬‬
‫ח(‬ ‫כתיב)דברים‬
‫‪T:T‬‬ ‫‪T:‬‬
‫דא‬
‫‪|T‬‬
‫ועל‬ ‫עלמא‪.‬‬ ‫לכל‬ ‫וספוקא‬ ‫‪T:‬‬ ‫•— ‪*.• T :‬‬
‫הפא‬ ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ד כסלו‬
‫תרומה ־ קנ״ז ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יב שבט‬

‫הפזבה ודאי‪ ,‬עזהלי בעזבילה‬ ‫הטובה אשר נתן לך‪ .‬על הארץ הטובה ודאי‪,‬‬
‫נמצא מזון וספוק לעולם‪.‬‬ ‫בעלמא‪.‬‬ ‫אשהכה‬ ‫וספוקא‬ ‫מזונא‬ ‫בגינה‬ ‫דהא‬
‫‪T : T :‬‬ ‫• ‪ : :‬־‬ ‫‪lT‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T •:‬‬ ‫‪T :‬‬
‫מי ׳המתעדן על עזלחנו ומתענג‬
‫באותם מאכלים‪ ,‬יעז לו להזכיר‬ ‫מאן דאתעזין על פתוריה ומתענג באינון‬
‫ולדאג על קדעזת הארץ הקדועזה‬ ‫מיכלין‪ .‬אית ליה לאךכרא ולדאגא על‬
‫ועל היכל המלך עזחרב‪ .‬ובעזביל‬
‫אותו עצב עזהוא מתעצב על‬
‫דמלכא‬
‫‪T : - :‬‬
‫היכלא‬
‫•• ‪T T‬‬
‫קדישא‪ ,‬ועל‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪•1-‬‬
‫דארעא‬
‫‪T : - :‬‬
‫קדשה‬ ‫‪T *..1:‬‬

‫עזלחנו באותה עזמחה ומעזתה‬ ‫ךקא אתחריב‪ .‬ובגין ההוא עציבו דאיהו קא‬
‫מתעצב על פתוריה‪ ,‬בההוא חדוה ומשתןא‬
‫עזל עזם‪ ,‬הקדועז ברוך הוא חועזב‬
‫עליו כאלו בנה את ביתו ובנה את‬
‫כל חרבות בית המקדעז‪ .‬אעזרי‬
‫דתמן‪ ,‬קךשא בריף הוא חשיב עליה כאלו‬
‫בנה ביתיה‪ ,‬ובנה כל אינון חרבי ךבי מקדשא‪,‬‬
‫‪-‬‬ ‫‪T|:‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫••‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪T‬‬

‫חלקו!‬
‫כום עזל בךכה אינו אלא ב^לעזה‪,‬‬ ‫חולקיה‪.‬‬‫‪1•• T‬‬ ‫זכאה‬‫‪T T-‬‬
‫מעזום עזהרי מסוד ^ל עזלעזת‬
‫האבות מתברך‪ ,‬ועל זה לא צליך‬
‫בגין‬
‫• ‪TT :‬‬
‫בתלתא‪.‬‬‫‪T‬‬
‫הוי אלא‬
‫•‪: • 1 *.‬‬ ‫‪:‬־••‬
‫ברכה‪T ,‬לא‬
‫׳‬ ‫‪T T:‬‬
‫כוס של‬
‫מתברכא‪,‬‬
‫כוס אלא בעזלעזה‪ .‬כוס עזל ברכה‬
‫׳‬ ‫• ‪T : T :‬‬
‫אבהן ‪|T‬קא‬‫‪| T T —:‬‬
‫דתלת‬‫• ‪ :‬־‬
‫דהא מ••‪T‬ת‪ T‬א‬ ‫‪T :‬‬
‫צליך לתת אותה בימין ובקזמאל‬ ‫בתלתא‪ .‬כוס‬ ‫• ‪TT :‬‬
‫אלא‬‫•‪T *.‬‬
‫אצטריך כוס‬ ‫* ‪1 *: :‬‬
‫ועל ‪T‬דא ‪T‬לא‬ ‫‪- :‬‬
‫ולקבלה בין עזניהם‪ ,‬מעזום‬
‫של ברכה אצטריך למיהב ליה בימינא‬
‫עזנתנת בין ןמין ועזמאל‪ .‬אחר כך‬
‫ובשמאלא‪ ,‬ולקבלא ליה בין תרווייהו‪ ,‬בגין‬
‫זעזאיר אותה בןמין‪ ,‬עזהרי מעזם‬
‫^ מתבלך•‬ ‫דאתלהיב בין למינא ושמאלא‪ .‬ולבתר ישהביק‬
‫ןןשךה ךבךים נאמרו בכוס עזל‬
‫בךכה‪ ,‬וכלם הם כראוי‪ ,‬מעזום‬
‫ליה בימינא‪ ,‬דהא מתמן אתברכא‪.‬‬
‫׳‬ ‫‪:‬־ ‪T T‬‬ ‫••‬ ‫‪T T:‬‬
‫;;שרה דברים נאמרו בכוס של ברכה‪ ,‬וכלהו‬
‫עזתקוני כוס עזל ברכה הם עעזרה‪,‬‬
‫‪•/‬‬ ‫••‬ ‫‪1‬‬ ‫••• •‬

‫והיי ?ר^זיה החברים‪ .‬כוס של‬ ‫הוו כךקא לאות‪ ,‬בגין דתקוני ךכוס של‬
‫בךכה צריך להעזגיח בו בעין‪,‬‬
‫משום עזכתוב )שם יא< עיני ה׳‬ ‫חבריא‪ .‬כוס‬ ‫‪T —: — T‬‬
‫אוקמוה‬ ‫‪1:‬‬
‫והא‬ ‫עשרה אינון‪,‬‬
‫‪ TT —:‬׳ ‪T :‬‬ ‫‪T T‬‬
‫ברכה‬
‫•‬ ‫‪1:‬‬

‫אלהיך בה‪ ,‬ולא צריך להשכח‬ ‫של ברכה אצטריך לאשגחא ביה בעינא‪ ,‬בגין‬
‫מהעין‪ ,‬אלא להעזגיח בו‪.‬‬ ‫ולא‬‫׳ ‪T :‬‬
‫אלהיך ‪T‬בה‪,‬‬ ‫‪:‬״‪.‬״ *‪1 *.‬‬
‫עיני ‪T:‬יי׳‬ ‫‪....‬‬
‫דכתיב‪) ,‬דביים יא(‬
‫׳‬ ‫• ‪• :‬‬
‫כוס של ברכה מתברך באותה‬
‫בךכה שמברך האדם את הקדוש‬
‫אצטריך לאתנשי מעינא‪ ,‬אלא לאשגחא ביה‪.‬‬
‫כ‪1‬ם של ברכה‪ ,‬אתברך בההוא ברכתא‪ ,‬דקא‬
‫ברוך הוא‪ ,‬משום )בף( עזהוא סוד‬
‫האמונה‪ ,‬וצריך לעזמרו בעזמירה‬‫מברך בר נש עליה לקוךשא בדיך הוא‪,‬‬
‫עליונה‪ ,‬כמי עזהוא חעזיבות‬
‫המלך‪ ,‬שהרי בעזבילו נתברך‬ ‫בגין )כך( דאיהו ת א דמהימנותא‪ ,‬ואצטריך‬
‫שלחנו בעזעת בךכת המזון‬ ‫לנטרא ליה בנטירו עלאה‪ ,‬כמאן דאיהו‬
‫עזאותו אךם מברך‪.‬‬ ‫חשיבותא ך ^ כ א‪ ,‬דהא בגיניה‪ ,‬אתברך‬
‫צריך ששלחנו לא יהיה ריקם‪,‬‬
‫שהרי אין ברכה מצוןה על שלחן‬ ‫דההוא ‪-‬בר‬ ‫דברכת ‪:‬מזונא‪,‬‬
‫‪ T‬י ‪- :‬‬ ‫‪T : • :‬‬
‫פתוריה‪ ,‬בשעתא‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬
‫ריק‪ ,‬כמו עזבאריה‪ ,‬עזכתוב‬ ‫נש מברך‪.‬‬
‫)נללכים־בד( הגידי לי מה ‪.‬יש לך‬
‫פתוריה אצטריך דלא להא בריקנלא‪ ,‬דהא לית‬
‫בבית וגו׳‪ .‬ולכן שלחן לא צריך‬
‫ריקניא‪,‬‬
‫•• ‪ T—|T‬׳‬
‫פתורא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫משתכחא —על‬ ‫• ‪T : —:‬‬
‫ברכתא‬
‫•‪T T :‬‬
‫ועל ‪T‬דא‬
‫‪- :‬‬
‫בבית ‪:‬דגו׳‪.‬‬
‫‪•T-‬‬
‫לך‬
‫‪1T‬‬
‫כמה דאוקמוה‪ ,‬דכתיב‪) ,‬מלכיםב י( הגידי לי מה יש‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ד כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יב שבט‬
‫הסב‬

‫להראות ריקם‪ ,‬׳‪:‬צהרי הברכות‬

‫־ ‪T:‬‬ ‫‪: •/‬־ ••‬ ‫׳‬ ‫‪|T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫דהא‬ ‫לאתחזאה ‪:‬בריקניא‪,‬‬
‫‪ T-|T‬׳ ‪T :‬‬ ‫‪T T-: : • :‬‬
‫אצטריך‬
‫‪1‬‬ ‫•‬
‫פתו־רא ‪T‬לא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫העליונות לא קזורות אלא במקום‬
‫‪1‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T •/‬‬ ‫‪: ••• T‬‬
‫ברבאן עלאין לא עזךיין‪ ,‬אלא באתר עזלים‪.‬‬
‫קזלם‪ .‬וסוד זה ‪ -‬ובלב כל חכם‬
‫לב נתתי חכמה‪ ,‬וכתוב )דניאל ב(‬
‫נתתי‬ ‫חכם לב‬
‫• • ‪• - T‬‬ ‫‪TT‬‬
‫ורזא‪T T‬דא ) שמית לא( ובלב ‪T‬כל‬ ‫‪T :‬‬
‫נותץ חכמה לחכמים‪ .‬ועל סוד זה‬ ‫לחכימין‪.‬‬
‫‪1 • • —:‬‬
‫חכמתא‬
‫‪TT:T‬‬
‫יהב‬‫‪••T‬‬
‫חכמה‪ ,‬וכתיב ) י נ י א ל ב (‬
‫‪•:‬‬ ‫‪' T : T‬‬
‫קזלחץ קזל לחם הפנים‪ ,‬קזכתוב‬ ‫ועל ת א ת א ^לחן ךלחם הפנים‪ ,‬דכתיב‪,‬‬
‫)שמות כח( ונתת על הקזלחץ לחם‬
‫פנים לפני תמיד‪.‬‬ ‫לפני‬
‫‪ T :‬־‬
‫פנים‬
‫‪•T‬‬
‫ה^לחן לחם‬
‫‪1T :‬‬ ‫—‬
‫ונתת —על‬ ‫‪T —T :‬‬
‫) שמות כה(‬

‫‪/‬ר;ץץא ססיסנ א‬ ‫תמיד‪.‬‬ ‫‪• T‬‬

‫ואמוראים‪ ,‬התכנסו‬ ‫תןאים‬
‫כלכם‪ ,‬קזהלי הגיעה הקזעה לתקן‬ ‫רעיא מהימנא‬
‫תנאץ ואמוראין אתכנשו כלבו‪ ,‬דהא קא מטו‬
‫בה כלי המלל‪) ,‬להזהיר נלהתתעןן(‬
‫להאיר להתתקן לפניו‪ ,‬קזהן‪:‬‬
‫מלכא‪) T,‬ם״א‬
‫מקזכץ‪ ,‬מנורה‪ ,‬קזלחן‪ ,‬מןבח‪ ,‬כיור‬ ‫‪: -‬‬ ‫מאני ••‬
‫‪T‬‬ ‫לתקנא‪ Tl‬ביה‬
‫••‬ ‫שעתא‪7: - : ,‬‬
‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬
‫ל אז ה ך א ולאו ^ תקנא( לאנהרא לאתתקנא קמיה‪,‬‬
‫וכנו‪ ,‬ארוץ וכפרת וכרובים‪ .‬והכל‬
‫בעזקל‪ .‬ומעזום כך צוה את‬‫זיאינון‪ :‬משכנא‪ ,‬מנרהא‪ ,‬פתורא‪ ,‬מךבחא‪,‬‬
‫י^ראל‪ ,‬זה יתנו‪.‬‬
‫^ץמד הנא אחד ואמר‪ ,‬רועה‬
‫כיור‪ ,‬וכנו‪ ,‬ארון‪ ,‬וכפורת‪ ,‬וכרובים‪ ,‬וכלא‬
‫בשלןל‪ .‬ובגין זיא מני ללשראל‪ ,‬זה יתנו‪.‬‬
‫הנאמן‪ ,‬ודאי כך הוא‪ ,‬ואותך צוה‬
‫ודאי‬
‫לעעזות את כלם‪ ,‬זהו קזכתוב‬
‫מהימנא— ‪T‬‬
‫‪TT••:‬‬ ‫רעיא‬
‫ואמר‪ ,‬גידאי(— ‪T :‬‬
‫חדא ‪ — T :‬׳‬ ‫הנא ‪TT‬‬ ‫קם ‪TT‬‬
‫ועקזית מנוךת‪ .‬ועקזית קזלחץ‪ .‬וכך‬
‫הדא‬
‫בהכל‪ ,‬וךאה ועעזה‪ ,‬ומהכל לא‬ ‫כלהו‪,‬י ‪TT‬‬ ‫מני למעבד ‪:‬‬ ‫ולך ‪•• T‬‬
‫הכי הוא‪,‬י ‪1T :‬‬ ‫‪•T‬‬
‫שלחן‪.‬‬
‫התקעזה לך לעעזות אלא קזלקזה‬
‫‪T :‬‬
‫מנורת‪ .‬ועשית‬
‫‪T • T :‬‬ ‫‪T :‬‬
‫דכתיב‪ ,‬ועשית‬
‫׳ ‪T • T1:‬‬ ‫* ‪* :‬‬
‫הוא‬
‫אתקשי‬
‫לא • ‪.. | T :‬‬
‫ךבךים ךקזומים באותיות קזמך‪:‬‬
‫ומכלא ‪T‬‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫וראה ‪-‬ועשה‪,‬י‬ ‫‪...‬‬ ‫בכלא‪7,‬‬
‫‪.‬ך‬ ‫והכי ‪.‬‬‫‪• T :‬‬
‫למה‬‫ה״תדקן‪T T .‬‬ ‫עז״קלים‪ ,‬־‬
‫מ״נורה‪• |T : ,‬‬
‫‪•/‬‬ ‫׳‬
‫לך למעבד‪ .‬אלא תלת מלין דרשימין באתוון‬
‫התקקזו לך ?‬
‫‪ T‬׳‬ ‫‪:‬‬

‫דשמך‪ ,‬מ״נורה‪ ,‬ש״לןלים‪ ,‬ה״חדש‪ .‬אמאי‬

‫אמר לו‪ ,‬זקן זקן‪ ,‬אתם מוציאים‬
‫קק‪:‬ץה זו ׳טהתקעזתה לי מן מקקזה‬ ‫אתלןשי לך‪.‬‬
‫היעקזה המנורה‪ .‬ודאי קזהכלי ^ל‬
‫אמר ליה‪ ,‬סבא סבא‪ ,‬אתון מפיקין)דףקדחע״א(‬
‫הקדוקז ברוך הוא היא קזכינה‪,‬‬
‫קושלא דא דאתקשי לי‪ ,‬מן מקשה‬
‫קזהיא כלי לקןמ׳‪:‬צ את בעלה‪ ,‬היא‬
‫בריך‬
‫דקודשא ‪1 • :‬‬
‫המנורה קזלו קזנאמר בה )תהלים‬
‫מאנא ‪T : 1 :‬‬ ‫ודאי ‪T T‬‬ ‫המנורה‪T - .‬‬
‫תיעשה ‪T : -‬‬ ‫•• ‪*.• T‬‬
‫קיט( קזבע ביום הללתיך‪ ,‬קזהם‪:‬‬
‫לשמשא‬
‫הגדלה‪ ,‬והגבורה‪ ,‬והתפארת‪,‬‬ ‫‪T : - :‬‬ ‫מאנא‬
‫‪T T‬‬ ‫דאיהי‬ ‫שכינתא‪,‬‬ ‫איהי‬
‫הוא‪. . 7 ,‬‬
‫לבעלה‪ ,‬איהי מנרהא דיליה‪ ,‬ךאהמר ביה‪,‬‬
‫והנצח‪ ,‬וההוד‪ ,‬יסוד ומלכות‪.‬‬
‫)תהלים קיט( שבע ביום הללהיך‪ ,‬דאינון ‪ :‬הגדולה‪,‬‬
‫בקזבע כלולה‪.‬‬
‫משבע הדרגות הללו ‪ -‬קזלקזת‬
‫והגבורה‪ ,‬והתפארת‪ ,‬והנצח‪ ,‬וההוד‪ ,‬יסוד‪,‬‬
‫קני המנורה מצלה האחד‪ ,‬גוף‬
‫ושהי ץרועות המלך‪ ,‬הוא נר‬ ‫ומלכות‪ .‬שבע כלילא‪.‬‬
‫מצוה להאיר בהם‪ .‬ושלשת קני‬
‫‪••1:‬‬ ‫•••‬ ‫‪:‬‬ ‫משבע דרגין אלין‪ ,‬שלשת קני מנורה מצדה‬
‫‪••• T‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫•‬

‫המנוךה מצךה השני‪ ,‬הם שהי‬

‫האחד‪ .‬גופא ותרין דרועי ךמלכא‪.‬‬
‫איהו נר מצוה‪ ,‬לאנהרא בהון‪ .‬ושלשה קני מנורה מצדה השנית‪ .‬אינון‬
‫הפג‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ד כסלו‬
‫תרומה ־ קנ״ח ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יב שבט‬

‫תךין שו־קין‪ ,‬וברית‪ .‬ואיהו נר מערבית‪,‬‬

‫עזולןים וברית‪ ,‬והוא נר מעךבי‬
‫להאיר בהם‪ .‬מנורת המלך‬ ‫לאנהרא בהון‪ .‬מנרתא ךמלכא את?ןריאת‪,‬‬
‫נקראת‪ ,‬והיא נר להאיר בו נר‬
‫‪TT‬‬ ‫־‬
‫ואיהי נר לאנהרא ביה נר מצדה‪ ,‬ךאהמר ביה‬
‫מצוה‪ ,‬עזנאמר בו מצות ה׳ ברה‬ ‫־‬ ‫••• •••‬ ‫׳‬ ‫‪T:‬‬ ‫•‬

‫מאירת עינים‪.‬‬ ‫)תחלים יט( מצות יי׳ ברה מאירת עינים‪.‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫••‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫־‬ ‫•‬

‫המנורה?‪ ,‬בינה‪ ,‬ה׳‬

‫^‬ ‫ומי ראעז‬
‫‪T‬‬
‫ומאן ריעזא דמנרתא‪ ,‬בינה ה׳ עלאה‪ ,‬ךאית‬
‫‪7‬‬

‫העליונה‪ ,‬שיש לה קזל“שה קנים‪,‬‬

‫־ ‪:‬‬

‫לה תלת קנין‪ ,‬בךיוקנא דא ה׳‪ ,‬תלת‬

‫בךיוקן זה ה׳‪ ,‬שלש ווי״ם‪ ,‬שהם‬
‫שלשת האבות‪ .‬ה׳ השניה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T• :‬‬ ‫־‬ ‫ווי״ן‪ ,‬ךאינון תלת אבהן‪ .‬ה׳ המנא‪ ,‬תלת לןנים‬
‫‪T T‬‬ ‫•••‬ ‫‪:‬‬

‫שלשה קנים‪ ,‬בךיוקן זה ה׳‪) ,‬שלש‬

‫המינין בליוקנא ךא ה׳‪) ,‬ס״אהלתמיז( ןיאינון נצה‬
‫ווים( שהם נצח הוד יסוד‪ .‬ר‬
‫בן י״ה‪ .‬על‬
‫המנורה של האמצע בץ י״ה‪ .‬על‬ ‫‪I‬‬
‫הוד יסוד‪ .‬ו׳ מנרתא דאמצעיתא‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫עזמיה אתיןןלי בינה‪ .‬איהו כליל ו׳ לןנין לתתא‪,‬‬

‫שמו נקראת בינה‪ .‬הוא כולל ר‬
‫קנים למטה בחשבון ר‪ ,‬בששת‬
‫הקנים שלו‪.‬‬
‫בחושבן ו׳‪ ,‬בו׳ לןנין דיליה‪.‬‬
‫י׳)משלי יב( אשת חלל עטרת בעלה‪ ,‬הגא לספר‬
‫י' אשת חיל עטרת בעלה )משלי לב(‪.‬‬
‫כתר של ספר תורה כצורת ד מצד‬
‫תורה‪ ,‬כצורת ז׳ מסטרא דעלמא דאתי‪ ,‬לאו‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬
‫של העולם הבא אינה כלי אליו‪,‬‬
‫איהי מאנא לגביה‪ ,‬ולאו משמשא לגביה‪,‬‬
‫ולא משמשת לו אלא עטרה על‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬

‫אלא עטרה על רישיה‪ .‬אבל בעלמא דין‪ ,‬איהי‬

‫ראשו‪ .‬אבל בעולם הזה הוא כמו‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪^ I‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫••‬ ‫‪-‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T V‬‬

‫כגוונא דא‪ ,‬הוה״י איהו מאנא תחותיה‪,‬‬

‫זה הוה״י‪ ,‬הוא כלי תחתיו‪.‬‬
‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫השמוש שלו בכל ספירה שלו‪,‬‬
‫שמושא דיליה‪ ,‬בכל ספירה דיליה‪ ,‬בכל אבר‬
‫בכל איבר שלו‪ ,‬בכל מדה שלו‪.‬‬ ‫•• ‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬

‫ומשום זה י׳ זו לפעמים היא‬ ‫דיליה‪ ,‬בכל מדה דיליה‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫תחתיו‪ ,‬לפעמים על ראשו‪,‬‬

‫׳‬ ‫־‬ ‫ובגין דא‪ ,‬י׳ דא‪ ,‬לזמנין איהי תחותוהי‪,‬‬
‫‪• T :‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T :‬‬ ‫־‬

‫לפעמים באמצע‪ .‬על ראשו‬

‫לזמנין עלרישיה‪ ,‬לזמנין באמצעיתא‪.‬‬
‫יהו״ה‪) ,‬תחלים קיח( אבץ מאסו‬
‫על רישיה יהו״ה )תחלים ק״( אבן מאסו הבונים‬
‫הבונים היתה לראש פנה‪ .‬וזה‬
‫)ויקרא כי( להעלת נר תמיד‪ ,‬שהוא‬
‫היתה לראש פנה‪ .‬ודא )ייקרא כל( להעלות נר‬ ‫••‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T : T‬‬
‫י׳ על הו״ה מצד המנורה‪ .‬באמצע‬
‫תמיד‪ ,‬דאיהו י׳ על הו״ה מסטרא דמנרתא‪.‬‬
‫מחצית השקל‪ ,‬זהו שכתוב )שמות‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫• • ‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪• T‬‬

‫באמצעיתא‪ ,‬מחצית השקל‪ ,‬הדא הוא דכתיב‪,‬‬

‫ל< זה יתנו‪ ,‬כמו זה הוי״ה‪ .‬בסוף‪,‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫׳‬ ‫‪Iv V‬‬ ‫־‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬

‫במשכן‪ ,‬כמו זה הוה״י‪ ,‬חמש‬

‫)שמות ל( זה יתנו‪ ,‬כגוונא דא הוי״ה‪ .‬בסופא‪,‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫•‬
‫אמות ארך מצד הה׳ העליונה‪,‬‬
‫וחמש אמות רחב מצד הה׳‬ ‫במשכנא‪ ,‬כגוונא דא הוה״י‪ ,‬חמש אמות‬
‫ארך‪ ,‬מסטרא ךה׳ עלאה‪ ,‬וחמש אמות רחב‪,‬‬
‫התחתונה‪ ,‬ואמה ר‪ .‬וחצי האמה‬
‫י׳‪ .‬וחבל נךמז באות ו׳‪.‬‬
‫מסטרא דה׳ תהאה‪ .‬ואמה ‪ :‬ו׳‪ .‬וחצי האמה ‪:‬‬ ‫‪T - T‬‬ ‫־ ‪ :‬־ •‬ ‫‪T‬‬ ‫‪- :‬‬ ‫‪T T -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫•‬
‫וזהו סוד)ישעיהנלי( אני ראשון ואני‬
‫אחרון ומבלעדי אין אלהים‪,‬‬ ‫י׳‪ .‬וכלא אתרמיז באת ו׳‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪: :‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫וךא איהו ת א‪) ,‬ישעיהמד( אני ראשון ואני אחרו׳ן‬

‫שנךמז בשם הזה יו״ד ה״י וי״ו‬
‫ח״י‪ ,‬וכל שם ששולט ה׳ על י׳‬
‫ומבלעדי אין אלהים דאתרמיז בהאי‬
‫הוא נקבה מצד חשמאל‪ .‬ואף על‬
‫שמא‪ ,‬יו׳׳ד ה׳׳י וי׳׳ו ה״י וכל שם דשליט ה׳‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫;‬ ‫‪T‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬

‫על י׳ נוקבא איהו‪ ,‬מסטרא לשמאלא‪ .‬ואף על גב דמסטרא דאת י׳ איהי‬

 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ד כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יב שבט‬
‫הסד‬
‫גב עזמצדה עזל האות י׳ היא‬ ‫בריעזא‪ ,‬בתר ךבתרין ההי״ן איהי בסו־פא‪,‬‬
‫בראעז‪ ,‬אחר עזבעזני ההי״ן היא‬ ‫כגוונא דא ה״י ה״י‪ ,‬אתדן לר‪1‬ב‪ ,‬ונו?ןבא‬
‫בסוף‪ ,‬כמו זה ה״י ה״י נדון לרב‪,‬‬
‫והיא נקבה‪ ^ .‬א י׳ על ה׳)ו׳( הוא‬ ‫איהי‪ .‬אלא י׳ על ה׳ >נ״א ‪ 0‬הגא‪ ,‬החו־ת ה‪/‬‬
‫כתר‪ ,‬תחת ה׳ ‪ -‬קזמועז‪ .‬כל קזכן‬ ‫עזמועז‪ .‬כל ^כן החו־ת ו ‪/‬‬
‫תחת ר‪.‬‬
‫ומשום קזלא עקזינו קצוץ ופרוד‬
‫ובגץ ךלא עביתא קצוץ ופרוד בלחודא‬
‫ביחוד העליון‪ ,‬שחכל יחוד אחד‪,‬‬ ‫נתקעזה •לי‬
‫חד‪•.* lT : • ,‬‬
‫׳‬ ‫יחודא ‪-‬‬‫‪T‬‬ ‫דכלא •‬
‫‪T‬‬ ‫דלעילא‪: ,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬
‫התקשה לי לעשות‪) .‬או כ ת ה או‬ ‫למעבד‪) .‬א‪ 1‬תגא‪ ,‬או א?צעי‪ ,‬א‪ 1‬עמו&א( וקודקזא בדיך‬
‫אמצעי‪ /‬או שמוש( והקדוש ברוך הוא‬ ‫הוא מדע כל מחשבתין‪ ,‬אמר‪ ,‬בתר דדא‬
‫שיו^ כל המחשבות‪ ,‬אמר‪ .‬אחר‬
‫שזה התכון לטוב‪ ,‬שלא לעשות‬ ‫לטוב אתכוון‪ ,‬דלא למעבד קצוץ ופרוד‪) ,‬שמות‬
‫קבוץ ופרוד‪) ,‬שמית כה( ת״יעשה‬ ‫כה( ת״יעשה המנ״ורה‪ ,‬תיעשה מעצמה‬
‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫—‬ ‫^‬ ‫■ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪T‬‬

‫המנ״ורה‪ ,‬העשה מעצמה כמו‬

‫‪:‬‬ ‫־ ‪T :‬‬

‫השכינה‪ ,‬העשה מעצמו של‬

‫‪•/‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬
‫כגוונא דשכינהא‪ ,‬תיעשה מעצמו דקודשא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫י‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫הקדוש ברוך הוא בלי פרוד‪ .‬שאר‬ ‫בריף הוא‪ ,‬בלא פרודא‪ .‬שאר מאנין דבהון‬
‫הכלים שבהם היא שכינה שמוש‪,‬‬ ‫איהי שכעהא שמושא‪) ,‬שמות לז( דעש בצלאל‪.‬‬
‫)שם לז( ‪n‬עש בצלאל‪.‬‬
‫תחתונה‪,‬‬
‫עטרא‬
‫איהי ‪TT —:‬‬ ‫תתאה‬
‫דשכינהא — ‪T T‬‬‫אתר • ‪T : • :‬‬ ‫ובכל‬
‫ששכינה ‪: -‬‬ ‫מקום‬
‫ובכל ש ‪1‬‬
‫• •‬ ‫‪T —:‬‬ ‫‪7 :‬‬
‫ש׳‬ ‫‪ • :‬ש‬ ‫‪7 :‬‬
‫היא עטרה של העמוד האמצעי‪,‬‬ ‫ךעמודא דאמצעיתא‪ ,‬כד נטילת מן‬
‫כשנטלה מבינה‪ ,‬שהיא העולם‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫••• • ••• ‪•/‬‬ ‫‪:‬‬ ‫בינה‪ ,‬דאיהו עלמא דאתי‪ ,‬ודאי לית ידיעה‬
‫‪ ■ . .‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪ . .‬ך‬ ‫‪ ..‬ך‬ ‫‪.‬ך‬

‫הבא‪ ,‬ודאי אין חכרה לאדם‬

‫בקדוש־ברוך־הוא ולא בכל‬
‫לבר נש‪ .‬בקוךשא בריך הוא‪ ,‬ולא בכל מדות‬
‫מדותיו‪ ,‬עד שיכנס לשער חזה‪,‬‬ ‫דיליה‪ ,‬עד דיעול בהאי תרעא‪ ,‬דאהמר עלה‬
‫שנאמר עליו)תהליטקיח( זה השער‬ ‫)תהלים קיח( זה השער ליי‪/‬‬
‫לה׳‪.‬‬
‫באות ל׳‪ ,‬שהיא יי>ייי( היא כלולה‬ ‫באות ל׳‪ ,‬דאיהי יי )ייי(‪ ,‬איהי כלילא מכל‬
‫‪■.‬ך‬ ‫ך‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬

‫מכל ספירה ומכל האותיות של‬ ‫ספירה‪ ,‬ומכל אתוון דשמהן‪,‬‬

‫השמות‪ ,‬מפרשים ונסתרים‪ .‬היא‬ ‫בכל ‪T‬את‬ ‫נקודה‬ ‫איהי‬ ‫ונסתרים‪.‬‬ ‫מפורשים‬
‫‪T:‬‬ ‫‪T l:‬‬ ‫• •‬ ‫‪•T:•:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬
‫נקדה בכל אות ואות‪ ,‬שמוש תחת‬
‫־‬ ‫־‬

‫בעלה‪ .‬והיא עטרה על ראשו‪,‬‬

‫׳‬ ‫־‬
‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬

‫‪:‬־ ‪T T‬‬ ‫‪• :‬‬

‫‪T :‬‬ ‫‪. :‬״•‪T1‬‬

‫־ ‪T :‬‬
‫עטרה ‪-‬על‬ ‫‪TT‬‬ ‫ואיהי‬ ‫בעלה‪.‬‬
‫‪T : -‬‬ ‫תחות‬ ‫‪:‬‬ ‫שמושא‬
‫‪T‬‬ ‫ואת‪,‬‬
‫‪• ' T :‬‬

‫מחצד שלה של הטעמים‪ ,‬כמו‬ ‫רישיה‪ ,‬מסטרא לילה דטעמי‪ .‬כגון סגול‬
‫סגול נקודה החת בך?י חמלך‪,‬‬ ‫נקודה תחות ירכי מלכא‪) ,‬ישעיה סו( והארץ הדום‬
‫)ישעיה סו( והארץ הרם רגלי‪ .‬והיא‬
‫באמצע עמו‪ ,‬מחצית השקל‪,‬‬ ‫רגלי‪ .‬ואיהי באמצעיתא‪ ,‬עמיה‪ ,‬מחצית‬
‫בשורק‪ .‬והיא עטךה על ראשו‬ ‫השקל‪ ,‬בשורק‪ .‬ואיהי עטרה על דישיה‪,‬‬
‫מצד חסגולהא‪.‬‬ ‫דסגולהא‪.‬‬ ‫מסטרא‬
‫‪T :‬‬ ‫‪*.• :‬‬ ‫• • ‪T:‬‬
‫זךקא מקף שופר הולך סגולהא‪.‬‬
‫באותו ןמן היא כתר על ראש‬ ‫זךרןא מקף‪ ,‬שופר הולך‪ ,‬סגולהא‪ ,‬בההוא‬
‫חמלך‪ ,‬כתר יתנו לך ה׳ אלחינו‪.‬‬ ‫זמנא איהי כתר על רישא למלכא‪ ,‬כתר‬
‫היא ידועה באותו שנאמר בו‪,‬‬ ‫לתנו לך יל׳ אלהינו‪ .‬איהי לליעת ההוא לאהמר‬
‫במפלא ממך אל הדרש ובמכסה‬
‫ממך אל תחקר‪ .‬שבה הוא נודע‬ ‫ביה‪ ,‬במופלא ממך אל תלרש ובמכסה ממך‬
‫שהוא ראשון למעלה בכתר‪,‬‬ ‫אל תחקור‪ .‬לבה אשהמולע‪ ,‬דאיהו ראשון‬
‫הסה‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ד כסלו‬
‫תרומה ־ קנ״ח ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יב שבט‬

‫לעילא בתגא‪ ,‬ךהלינו סגולתא ואיהו אחרון‪.‬‬

‫עזהינו סגולתא‪ ,‬והוא אחרון‪,‬‬
‫בסגול‪ .‬ומבלעךיו אין אלהים‪,‬‬
‫בסגול‪ .‬ומבלעריד אין אלהים‪ .‬בעזירק‪ .‬וכלא‬
‫בעזורק‪ .‬והבל בה נודע )למטה(‪.‬‬
‫מעלה‬
‫למטה‪• ,‬היא ־ ‪:‬־‪T‬‬
‫בה ‪ :‬־ ‪ T‬׳‬
‫עזנדבק‪T 1‬‬
‫מי • ‪T :‬‬
‫בה אעזתמודע‪) .‬לתתא(‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬

‫מאן דאתזיבק בה לתהא‪ .‬איהי מסלקא ליה‬

‫אותו למעלה‪ .‬ומי עזרוצה לעלות‬
‫עליה לה^^יג למעלה ממנה‪ ,‬היא‬
‫לעילא‪ .‬ומאן דבעי לאסתללןא עלה‬
‫מעזפילה אותו למטה ממנה ואין‬
‫לאדבקא לעילא מיפה‪ ,‬איהי משפילהו לתהא‬
‫לו חלק בה‪ .‬ומעזום עזןעקיב נוךע‬ ‫‪■ — .‬ך‬ ‫ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ . . .‬ך‬ ‫‪.‬‬

‫מיפה‪ ,‬ולית ליה חוללןא בה‪ .‬ובגין ך!עקב‬

‫בה‪ ,‬למד אותה לבניו‪ ,‬וצוה עזלא‬
‫יבקעזו לעלות לדתה למעלה‬
‫אעזתמודע בה‪ ,‬אוליף )דף קנ״ח ע״ב( לה לבפוי‪,‬‬
‫ממנה‪ ,‬עזהיא הבל ‪ -‬מעלה ומטה‬
‫ומני ךלא יב?ןעזון לסללןא לדרגא לעילא‬
‫ואמצע‪ .‬זהו עזכתוב )בראשית מט(‬

‫ואמצעיתא‪.‬‬
‫ותהא ‪T • T : :‬‬
‫וזאת אעזר דבר להם אביהם‪.‬‬ ‫עילא ‪T —:‬‬
‫‪T‬‬ ‫כלא‪,‬‬
‫דאיהי ‪ T‬׳‬
‫מיפה‪• • : ,‬‬
‫• ‪ T‬׳‬
‫נביא עזהןה מכיר אותה‪ ,‬צוח‬
‫דודא הוא דכתיב‪) ,‬בראשית מט( וזאת אעזר דבר‬
‫ואמר לבעלי תוךה חכמים בתורה‬
‫ןעקזירים בה וקזמחים בחלקם‪.‬‬ ‫להם אביהם‪.‬‬
‫צוח אליהם ואמר‪) ,‬ירמיה ט( בה‬
‫ואמר• •למארי‬ ‫צווח‪-‬‬
‫‪T:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫אשהמודע בה‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫דהוה ‪T‬‬
‫נביא ‪- -: :‬‬
‫‪• 7‬‬ ‫‪-T‬‬ ‫׳‬
‫אמר ה׳ אל יתהלל וגו׳‪ ,‬בי אם‬
‫תורה חכמים באורייתא‪ ,‬ועתידין בה‪,‬‬
‫בזאת יתהלל המתהלל ה^יכל‬
‫ושמחים בחללןם‪ .‬צווח לגבייהו ואמר‪) ,‬ירמיה ט(‬
‫דדע אותי‪ .‬דוד עזהןה מכיר אותה‬
‫אמר‪> ,‬תהליםכי( אם החנה עלי‬
‫כה אמר ין׳ אל לתהלל וגו׳‪ ,‬כי אם בזאת‬
‫מחנה וגו׳‪ ,‬בזאת אני בוטח‪.‬‬
‫לתהלל המתהלל השכל דדוע אותי‪ .‬דוד‬
‫ויךמןה ךאה את ארך הגלות‪,‬‬
‫דהוה ידע בה אמר‪) ,‬תהלים ״( אם תחנה עלי‬
‫וסמא״ל)בא( והנחעז‪ ,‬וכל הממנים‬ ‫■ך —‬ ‫^‬ ‫_‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך _‬ ‫‪._ .‬ך‬ ‫‪.‬‬

‫מחנה וגו׳‪ ,‬בזאת אני בוטח‪ .‬וירמלה חזא‬

‫קזל קזבעים האמות בךבוא‬
‫ךבבות קזיוךדים על יקזךאל‪,‬‬
‫גלותא אריך‪ ,‬וסמאל)נ״אאתא( ונחש וכל ממנן‬
‫וךאה את הפסוק הזה ^אמר‬ ‫‪| T T :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪•T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫דשבעין אומץ ברבו ךבוון‪ ,‬דנדזתי על‬

‫הקדועז בתך הוא‪) ,‬ויקרא כו( ואף‬
‫גם זאת בהיותם בארץ אויביהם‬
‫לשראל‪ ,‬וחזא האי יןרא ךאמר לןךשא בריך‬
‫וגו׳‪ .‬אמר הנביא‪) ,‬איכה ג( זאת‬
‫׳‬
‫הוא‪) ,‬ייקרא כו( ואף גם זאת בהיותם בארץ‬
‫־‪• T‬‬

‫אקזיב אל לבי על בן אוחיל‪1.‬אקןר‬

‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫איביהם וגו׳‪ ,‬אמר נביא )איכה ‪ 0‬זאת אשיב אל‬

‫לא עזת לבו גם לזאת‪ ,‬עליו נאמר‬ ‫‪..‬‬ ‫■ ך‪.‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪7‬‬

‫לבי על כן אוחיל‪ .‬ואשר לא שת לבו גם‬

‫)תהלים צב( וכסיל לא ןבין את זאת‪.‬‬
‫)דברים לג( וזאת ליהודה וייאמר‬
‫לזאת‪ ,‬עליה אתמר )תהלים צב( וכסיל לא לבין את‬
‫קזמע ה׳ קול יהודה‪ .‬מעזום‬
‫זאת‪) .‬דברים לג( וזאת ליהודה ויאמר שמע לל׳ קול‬
‫עזעזמר מה ^צוהו אביו‪ ,‬זכה‬
‫יהודה‪ ,‬בגין דנטיר מאי דמני ליה אבוי זכה‬
‫למלכות‪ .‬וךוד בעזבילה עלה‬
‫‪T T‬‬ ‫••‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫למלכות‪ ,‬עזטךח עליה בל ןמיו‪.‬‬
‫עליה‬
‫למלכו‪ .‬ודוד בגינה אסתלק למלכו‪ ,‬דטרח כל‬
‫הקדועזה‪T \• T ,‬‬‫המנורה ־ ‪1:‬‬ ‫אמר‬ ‫‪T‬‬ ‫‪—T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪• T :‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫־‪T :‬‬ ‫‪ 7‬־‬
‫נאמר)שטי( וזאת ההורה אעזר עזם‬ ‫יומוי עלה‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫מעזה וגו׳‪ .‬בה הזהךה את י^יראל‬

‫אמר בוציפא קדישא‪ ,‬עלה אתמר‪) ,‬דברים ד( וזאת‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫|‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬
‫בעזעת מיתתך‪ ,‬בה בלכת את‬
‫התורה אשר שם משה וגו׳‪ .‬בה אזהרת‬
‫לישראל‪ ,‬בשעת מיתתך‪ .‬בה ברכה לישראל‪ ,‬בכל שבט ושבט‪ .‬הדא הוא‬
‫■ך ■ך‬ ‫‪,‬‬ ‫•\‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪l : T‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬
 ‫ק‪°‬י _____________________מפד ה^הר _____________‬
‫יקזראל נכל עזבט ועזבט‪ .‬זהו‬ ‫לכתיב‪) ,‬דברים לג( וזאת הברכה א^ר ברך‬
‫עזכתוב)שםלג( רואת הברכה אער‬ ‫מ^‪1‬זה וגו׳‪ ,‬ובגין דא אוקמיה הברייא‬
‫ברף מעזה דגר‪ .‬ומעזום כף פרעזוה‬ ‫־י ״‬ ‫= ‪.‬־י ־ =־ ‪:‬‬ ‫\‬
‫החברים בעלי המקזנה‪ .‬עזכתוב‬ ‫מתניתין‪ ,‬לכתיב‪) ,‬במדבי יט( זאת התורה אלם‬
‫)במדבריט( ואת התורה אךם כי ימות‬ ‫כי ןמות באהל‪ ,‬ואמרו עלה מאי כי ןמות‬
‫באהל‪ ,‬ואמרו עליה‪ ,‬מה זה כי‬ ‫באהל‪ ,‬אלא אין התורה מתקיימת‪ ,‬אלא‬
‫®ממית ע‪,‬מ‪1‬־עליה‪,‬‬ ‫אלא‬ ‫ש מ מ י ת ע צ מו ע לי ה‪ ,‬י לי ת מי ת ה א ל א עיני‪-‬‬
‫ואין מיתה אלא עני‪ ,‬עזעני העזוב‬
‫‪T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫•‬ ‫‪T •/‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬
‫ד עני ה עזו ב כ מ ת‪.‬‬
‫_‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬

‫‪, .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫דאיהו קרבן עולה ויורד‪ .‬מסטרא דעעזיר‬

‫שהוא קרבן עולה ויורד‪ .‬מצד של‬ ‫‪,‬׳ י ‘יי ‪ ’ ,‬יי י ‪,‬‬ ‫״ ’ ״‬ ‫יי '‪, ,‬‬ ‫= ׳‬
‫עעזיר עולה ודאי‪ ,‬עזמתעלה עליו‪.‬‬ ‫עולה ודאי‪ ,‬לאכזתלק עליה*‬
‫שכל העעזירים‪ ,‬כל'טוב עזהם‬ ‫עתירין‪ ,‬כל טיבו לעבלין‪ ,‬כלהון )ם״א ת!א‬
‫עושים כלם)רבם( לזכותם לעולם‬ ‫דלהר( לזכאה להון לעלמא‬
‫הבא‪ ,‬ושם היא כתר על ראשם‪.‬‬ ‫‪ .. T : T: T: 1 : TT-:‬י ‪. . 1T-:‬‬
‫הבינוני ^עזעובד כדי לזכות בעזני‬ ‫תגא על‪.‬ךיעזייהו‪ .‬בינוני‪ ,‬דפלה למזכי בתיין‬
‫עולמות‪ ,‬הוא מחצית ‪.‬השקל עימו‬
‫‪..‬‬ ‫בעלמא‬
‫עמיה ‪T: T:‬‬
‫עלמין‪• ,‬איהו ‪-‬מחצית העזקל • ••‬
‫‪ T: • 1‬י‬
‫בעולם הבא‪ ,‬כמו המצב‬ ‫דאתי‪ ,‬כגון מצה דאתפלי^‬
‫ל^יקיומן אתרי ה?עוךה‪ ,‬ויוצ'‪:‬דו‬ ‫ל א פ י ק ו מ ן פ ח ד ס עו ד ה‪ .‬ו ח צ; ה ל מ צ ו ה ק ד ם‬
‫למצוה ק‪:‬ךם סעודה‪ .‬ומצד זה‬ ‫סעודה‪ .‬ומסטרא דא נאמר באסתר‪,‬‬
‫)אסתר ה(‬
‫^אמר באסתר‪) ,‬אסתר ה( מה‬ ‫מה עזאלתך וינתן לך ומה בקעזתך עד‬
‫־ ^־* שאלתך וינתן לך ומה בקשתך עד‬ ‫‪..T.. :‬ן ‪- lT lvT.:‬‬
‫חצי המלכות ותעש‪.‬‬ ‫המלכות ותעש*‬
‫אבל מאן דאיהו עני‪ ,‬דממית גרמיה בגינה‪ ,‬אבל מי שהוא עני‪ ',‬עזממית את‬
‫כגוונא דילך רעיא מהימנאי אי^י ? ^ ^‪; '1‬יחוד‬
‫יורד תחותך‪ ,‬ואמאי‪ .‬בגין דמאן דא^זפיל ויורד החתיף‪ ,‬ולמה? כי מי‬
‫גרמיה בגין עזכינתיה‪ ,‬דקודעזא בריך הןא שמקזפיל את עצמו בקזביל‬
‫)תהליםץר‬
‫קלח(‬ ‫דאמי ■י•יייי’ עליו‪ .‬וזהו שאמר?ייר‬
‫דוד‪ ,‬הוא‬ ‫והאי הוא ‪■:‬י‪-‬‬
‫עליה‪",‬י ‪- :‬‬
‫איהו נחית ז ‪-‬‬
‫)תהלים קלח( ‪ 3‬י רם יי׳ ועזפל יראה‪ .‬והנביא כי דם'ה׳ ושפל יראה‪ .‬והנביא‬
‫אמר‪) ,‬ישעיה נז( כי כה אמר רם ונעזא עזוכן אמר‪),‬ישעיהנג(כיכהאמררםונשא‬
‫שכן עד וקדוש עזמו וגו׳‪ ,‬ואת‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫«»‪-‬‬
‫עד וקדוש קזמו וגו׳ ואת דכא ועזפל רים• דכז‪ 1‬ושפל רוח‪ .‬שאף על גב שאני‬
‫דאף על גב דאנא מרום וקדוש אקזכמי מרום'וקדוש אקזכון‪ ,‬בקזביל‬
‫בגין ההוא ךאתעביד זיבא ו^זפל רוח בגין אותו קזנעשה דכא וקזפל רוח‬
‫עזב^נת לסלקא לה מקזפלותא ר לה עטרא מעזפלותה עטרה לראשו‪ ,‬אני‬
‫י‬ ‫‪,‬‬

‫לריעזיה‪ ,‬אנא נחית לדיירא עמיה‪ .‬ובתי ארד לדור ’ ^ ו ‪ .‬ואחר קזבעל‬
‫דבעלה דשכינתא נחית על בר נעז‪ ,‬איהי העזכינה יורד על האדם‪ ,‬היא‬
‫יוודת מעל ראשו‪ ,‬ונותנת המקום‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫^‬
‫של הראש לבעלה ויורדת לרגלי‬ ‫ץ‬ ‫‪.‬׳‪ .‬׳?י ״י ‪^5‬י‪.‬׳ ‪-‬י*‬ ‫־‪,‬‬
‫המלף‪ .‬וסוד הדבר ־' )ישעיה סי(‬ ‫לבעלה‪ ,‬ונחיתת לרגלוי ךמלכא‪ .‬ורזא ךמלה‪,‬‬
‫הפז‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ה כסלו‬
‫תרומה ־ קנ״ח ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יג שבט‬

‫העזמים כסאי והארץ הרם רגלי‪.‬‬ ‫רגלי‪.‬‬

‫‪T : -‬‬
‫והארץ הדום‬ ‫‪1 VT T :‬‬
‫כסאי‬
‫• ‪• :‬‬
‫העזמים‬
‫‪• - T -‬‬
‫)ישעיה סי(‬
‫שמיום עזי‪1‬רעז אדם נעזמה‬
‫שכלולה מהקןדוש ברוך הוא‬
‫בלילא‬
‫‪T • :‬‬
‫נשמתא‪,‬‬
‫• ‪' T T :‬‬
‫דירית —‪3‬ר ‪T‬נש‬ ‫‪• T:‬‬
‫דמיומא‬
‫‪7‬‬ ‫‪• :‬‬

‫ושכינתו‪ ,‬מאותה שעה נקןרא בץ‪.‬‬ ‫מקוךשא בריך הוא ושכעהיה‪,‬‬

‫אמר תנא אחד‪ ,‬וכי מאותו יום‬
‫••‬ ‫‪• :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T •/‬‬ ‫־‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫מההיא שעתא אתל‪4‬רי כן‪ .‬אמר חד הנא‪ ,‬וכי‬
‫שיורש אדם נשמה כלולה‬
‫מהקןדוש ברוך הוא ושכינתו‬
‫מההוא יומא דירית בר נש נשמתא‪ ,‬כלילא‬ ‫■ן‬ ‫‪-‬‬ ‫‪■.‬ך‪.‬‬ ‫■ן‬

‫יקרא בן? מנין לנו? מהפסוק הזה‬ ‫מקוךשא כריך הוא ושכעתיה‪ ,‬ית?ןרי כריה‬
‫שאמר דוד בספר ההלים‪) ,‬תהלים‬ ‫מנא לן‪ .‬מהאי יןרא ךאמר דוד בספר תהלים‪,‬‬
‫ב< אספרה אל תק ה׳ אמר אלי בני‬ ‫)תהלים ב( אספרה אל חק לך אמר אלי בני אהה‬
‫אהה אני היום ילדתיך‪.‬‬
‫אמר לו המנורה הקדושה‪ ,‬רועה‬ ‫אני היום ללךהיף‪.‬‬
‫הנאמן‪ ,‬מה זה היום ילךתיך?‬ ‫אמר ליה בוצינא קדישא‪ ,‬רעיא מהימנא‪,‬‬
‫■ך ■ך‪7‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪7‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫־‬ ‫!־‬

‫אלא בשבילך אמר דוד ברוח‬

‫הקדש אני היום ילדתיך‪ .‬הן עוד‬
‫מאי היום ללךהיך‪ .‬אלא בגינך אמר דוד‬
‫היום גדול‪ ,‬באותו שנאמר בו‬ ‫ברוח קךשא‪ ,‬אני היום ילךהיך‪ .‬הן עוד היום‬
‫נביא עוד‬ ‫קם ‪• T‬‬‫)דברים לד( ‪:‬ולא ‪|T‬‬ ‫גדול‪ ,‬בההוא ךאהמר ביה‪) ,‬דביים לי( ולא קם‬
‫בישךאל כמשה‪ .‬אהה קןמה‬
‫בשכינה ואהבת את ה׳ אלהיך‬
‫נביא עוד בלשראל כמשה‪ .‬אנה קלימה‬
‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫•••‪:‬‬ ‫•••‬ ‫־ ‪1 :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫־‬

‫בכל לבבך ‪ -‬שהינו הגוף‪ ,‬ובכל‬ ‫בשכעהא ואהבה אה לל׳ אלהיך בכל לבבך‪,‬‬
‫נפשך ‪ -‬שהינו הנשמה‪ ,‬שחמשה‬ ‫דהלינו גופא‪ .‬ובכל נפשך‪ ,‬דהלינו נשמתא‪.‬‬
‫שמות יש לה ‪ :‬נשמה‪ ,‬רוח‪ ,‬נפש‪,‬‬
‫חןה‪ .‬יחידה‪ .‬ובכל מאידך ‪ -‬בכל‬
‫רוח‪ .‬נפש‪.‬‬ ‫־‬ ‫נשמה‪.‬‬
‫לה‪T T : :‬‬ ‫איה ‪T‬‬ ‫שמהן •‬
‫‪1T T :‬‬ ‫_דחמש‬
‫ממונך‪.‬‬ ‫דילך‪.‬‬
‫•‪^T‬‬
‫ממונא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫בכל‬ ‫ובכל מאדך‪,‬‬
‫‪T : ' l v :‬‬ ‫‪T:‬‬
‫יחידה‪.‬‬
‫‪T • :‬‬
‫חיה‪.‬‬
‫—‪T‬‬
‫הקדוש ברוך הוא ושכינתו לא‬ ‫קךשא בדיך הוא ושכעהיה לא לזוז מינך בכל‬
‫ןזוז ממך בכל אלו‪ .‬אתה חשבה‬
‫שאפלו היו כל העולמות תחת‬ ‫אלין‪ .‬אנה חשבה‪ ,‬דאפילו הוו כל‬
‫ךשותך‪ ,‬היית נותן להקים שכינה‬ ‫עלמין תחות רשותך‪ ,‬הויה להיב לון לאקמא‬
‫עם הקדוש ברוך הוא ולהמליכו‬ ‫לשכעהא בקוךשא בריך הוא‪ ,‬ולאמלכא ליה‬
‫עם שכינתו על כל הממנים של‬
‫אמות העולם‪ ,‬ואחר כך להעלותו‬ ‫בשכעהיה על כל ממנן דאומין דעלמא‪,‬‬
‫ושכינתו ‪ -‬בךיוקנך כלולה מכל‬ ‫ולבתר לסלק א ליה ושכעתיה‪ .‬בליוקנא דילך‬
‫המדות הטובות‪ ,‬בכל העולמות‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1 :‬‬ ‫’‬ ‫־‬ ‫־ •‬ ‫כלילא מכל מדות טבין‪ ,‬בכל עלמין‪,‬‬
‫ובמחנות העליונים והתחתונים‪,‬‬
‫ועל כל ישראל‪.‬‬ ‫ובמשרלין עלאין ותתאין‪ ,‬ועל כל לשראל‪.‬‬
‫מחשבה טובה חקדוש ברוך הוא‬ ‫מחשבה )דף קדט ע״א( טובה הקדוש ברוך הוא‬
‫מצךפה למעשה‪ .‬מאחר שאתה‬ ‫מצרפה למעשה‪ .‬בתר לאנה בליה‪,‬‬
‫בנו ‪ -‬על כל מה שחשבה לרבונך‪,‬‬
‫יקים על ןךף ולא תזוז ממנו‬ ‫על כל לחשבה למרך‪ ,‬לקלים על לדך‪ .‬ולא‬
‫לעולמים‪ ,‬אלא ההןה בךיוקנו‬ ‫תזוז מפיה לעלמין‪ .‬אלא תהא בליוקניה‬
‫בכל‪ ,‬ואהה בגלות גנוז מבני‬
‫‪T‬‬ ‫־‪T‬‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫ואנא‬ ‫נשא‪.‬‬ ‫גניז מבני‬ ‫בגלותא‬ ‫בכלא‪ .‬ואנה‬
‫‪T—: :‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪•T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫אךם‪ ,‬ואהה מהעולם הזה שליחו‬
‫של חקדוש ברוך הוא לומר‬ ‫מעלמא לא‪ ,‬שליחא לקולשא בריך הוא‬
‫דברים אלו לפניך‪ ,‬ואני מצוה‬ ‫למימר מלין אלין קדמך‪ ,‬ואנא מצווה מניה‪,‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ה כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יג שבט‬
‫הסח‬

‫ממנו עזלא לזוז ממף בכל עת‬ ‫דלא למזז מינך בכל עת ועזעתא דאנה בעי‪.‬‬
‫‪•• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪^T‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ועזעה עזאתה רוצה‪ ,‬אני וכל‬ ‫אנא וכל תנאין ואמודאין דמתיבתאן‪ .‬קום‬
‫^ל‬ ‫והאמוראים‬ ‫התנאים‬
‫היעזיבות‪ .‬קום העזלם מצוות‬ ‫אעזלים פקוךין ךמרך♦‬
‫פתח ואמר‪) ,‬שמית כה( ועע‪ t‬ו ארון עצי עזטים‪.‬‬
‫פ תח ואמר‪ ,‬ועעזו ארוץ עצי‬
‫עזטים‪ .‬ספר תורה‪ ,‬עמוד‬
‫ספר הורה‪ ,‬עמודא ךאמצעיתא‪ .‬ארון‬
‫האמצעי‪ .‬ארונו העזכינה‪ .‬מבית‬ ‫דיליה‪ ,‬עזכעהא‪ .‬מבית ומחוץ הצפנו‪,‬‬
‫ומחוץ הצפנו‪ ,‬את הקןדועז ברוך‬ ‫לקוךעזא בריך הוא בעזכעהיה‪ ,‬מלבר ומלגו‬
‫הוא בעזכינתו‪ ,‬מבחוץ ומבפנים‬
‫)שלס‪ ,‬והכל אחד‪ .‬מה עזאין כן‬
‫)ד״א ל״ג דליה( וכלא חד‪ .‬מה דלאו הכי בארון‬
‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫בארון עזל העולם הזה‪ ,‬עזהורה‬ ‫דהאי עלמא‪ ,‬דאורייתא מלגו מין אחד‪ ,‬וארון‬
‫מבפנים מין אחד‪ ,‬והארון מין‬ ‫מין אחרא‪ .‬דא בכתיבת דיו‪ ,‬ודא עץ מצופה‬
‫אחר‪ .‬זה בכתיבת דיו‪ ,‬וזה עץ‬
‫מצפה זהב‪ .‬עזודאי ההוךה‬ ‫זהב‪ .‬דודאי אורייתא חביבא מכלא‪ ,‬הדא הוא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• - :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪ :‬־ ־‬ ‫‪TT‬‬

‫חביבה מהכל‪ .‬זהו עזכתוב‪) ,‬איוב‬ ‫דכתיב‪) ,‬אייבכח( לא יערכנה זהב וזכוכית‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪. . .‬ך‬ ‫‪------------‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬ ‫‪1‬‬ ‫*‬

‫כח< לא יערכנה זהב וזכוכית‪.‬‬

‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T •/‬‬ ‫‪: -----‬‬
‫ומפטרא אחרא אפילו בהאי עלמא‪ ,‬אחזי‬
‫ומצד אחר אפלו בעולם הזה‬
‫מךאה עזהכל אחד‪ ,‬דיו ועץ‪.‬‬ ‫ךכלא חד‪ ,‬דיו ועץ‪ ,‬סידיס מתפוחים‪,‬‬
‫)שהדיו( מתפוחים עזהם נעעזו בעץ‪.‬‬ ‫דאתעבידו בעץ אינון‪) ,‬ןבלמיליזדךי‪ 1‬עץאינוז( ועוד‪,‬‬
‫)וכל דברי הדיו מעץ הם( ועויד‪ ,‬דיו‘ ׳שחר‬
‫דיו אוכם מלבר‪ ,‬וחוור מלגו‪ .‬הכי אינון ) נ ״ א‬
‫מבחוץ ולבן מבפנים‪ .‬כך הם‬
‫)חככלים בעלי תוךה( בעלי תוךה‬ ‫חכמים מאדי תדה( מארי תורה וחכמים‪ ,‬אוכמים‬
‫■ך‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_‬ ‫‪.‬ך‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬

‫וחכמים ‪ -‬׳טחרים בעולם הזה‪,‬‬

‫׳‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪:‬־ ‪• T‬‬ ‫בהאי עלמא ךאיהו לבר‪ ,‬שפידין בההוא‬
‫עזהוא מבחוץ‪ ,‬דפים באותו‬
‫העולם הבא‪ ,‬׳טהוא מבפנים‪.‬‬
‫עלמא דאתי‪ ,‬דאיהו מלגו‪ .‬ובגין דא‪ ,‬דיו‪,‬‬
‫‪• :‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫ולכן דיו‪ ,‬ל׳טון ׳טל דיו לעבד‬ ‫ליעזנא דיו לעבד להיות כרבו‪ .‬דיו ‪ :‬יו״ד ידו‪,‬‬
‫להיות כרבו‪ .‬דיו‪ :‬יו״ד יד״ו‪,‬‬ ‫חכמה ותבונה ודעת דכתב בר נש בידו בדיו‪.‬‬
‫• ‪:‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪—T :‬‬ ‫‪— —T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T : T‬‬
‫חכמה ותבונה ודעת‪ ,‬עזכתב אדם‬
‫)ע״כ _רןיא מהימנא(‪.‬‬
‫בןדו בדיו‪) .‬ע״ב רעיא מהימנא(‬
‫פ תח רבי יוסי ואמר‪ ,‬באותם‬ ‫פתח רבי יוסי ואמר‪ ,‬באינון תין עלאין‬
‫הסודות העליונים ^ל המעזכן‬ ‫דמשכנא כתיב‪) ,‬שמות כה( וראה ועשה‬
‫כתוב‪ ,‬וךאה ועעזה בתבניתם וגו׳‪,‬‬
‫וכתוב ןה?ןמת את המ׳טכן‬ ‫בתבניתם וגו׳‪ ,‬וכתיב והקמת את המשכן‬
‫כמעזפטו וגו׳‪ .‬למךנו עזאמר‬ ‫כמשפטו וגו׳‪ ,‬אוליפנא דאמר ליה קדשא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫הקןדועז ברוך הוא למ׳טה כל‬ ‫בריף הוא למשה‪ ,‬כל הקונין‪ ,‬וכל דיוקנין‬
‫ההקונים וכל הדיוקנאות ^ל‬
‫אחד ואחד כראוי לו‪,‬‬ ‫המעזכן‪,‬‬ ‫דמשכנא‪ ,‬כל חד וחד כדקא חזי ליה‪ ,‬דחמא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך |‬ ‫_ ‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬

‫עזהךאה לו את מטטרו״ן‬ ‫ליה למטטרו״ן‪ ,‬דקא משמש לכהנא רבא‬

‫עזמעזמעז כהן גדול לפנים‪ .‬ואם‬
‫תאמר‪ ,‬הרי לא הוקם המעזכן‬
‫לגו‪ .‬ואי תימא‪ ,‬והא לא אתקם משכנא‬
‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫למעלה עד היום עזהוקם המ׳טכן‬ ‫לעילא‪ ,‬עד יומא דאתקם משכנא לתתא‪ ,‬ולא‬
‫‪T‬‬ ‫' ‪:‬‬ ‫‪T - :‬‬ ‫‪T : :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪••:‬‬

‫למטה‪ ,‬ולא קזמעז אותו נער‬ ‫שמש ההוא נער דלעילא‪ ,‬עד יומא ךשמשו‬
‫קזלמעלה עד היום עזעזמעזו‬
‫למטה במ׳טכן האחר הזה‪.‬‬
‫לתהא‪ ,‬בהאי משכנא אחרא‪.‬‬
‫הסט‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ה כסלו‬
‫תרומה ־ קנ״ט ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יג שבט‬

‫אלא ודאי כך זה‪ ,‬עזהרי המקזכן‬ ‫אלא ודאי הכי הוא‪ ,‬דהא מעזכנא לא אהקם‬
‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪- 1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‪*.‬‬

‫לא הוקןם למעלה עד עזהוקם‬ ‫לעילא‪ ,‬עד ךאהלןם מעזכנא לתתא‪ ,‬אבל‬
‫המעזכץ למטה‪ ,‬אבל מעזה ךאה‬
‫את כל מךאה המעזכץ‪ ,‬ולא היה‬ ‫המא מעזה היזו דכל מעזכנא‪ ,‬ולא הוה‬
‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫מסתדר בקיומו‪ ,‬עד עזהוקם‬ ‫מתסדר בקיומיה‪ ,‬עד דאתקם מעזכנא לתתא‪,‬‬
‫המעזכץ למטה‪ ,‬וראה את‬ ‫וחמא ליה למטטרו״ן מעזמש לבתר‪ ,‬לאו‬
‫מטטרו״ן מעזמעז אחר כך‪ .‬לא‬ ‫‪T‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫עזהוא היה מעזמעז‪ ,‬אלא עזהיה‬ ‫דהוה איהו מעזמעז‪ ,‬אלא דהוה מעזמש לבתר‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T T :‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T—:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪T—:‬‬ ‫‪:‬‬

‫מעזמעז אחר כך‪ ,‬ולא באותו זמץ‪.‬‬ ‫ולאו בההוא זמנא‪ .‬אמר ליה לןךשא בריך הוא‬
‫אמר לו הקדועז ברוך הוא למעזה‪,‬‬ ‫למעזה‪ ,‬חמי מעזבנא‪ ,‬וחמי נער‪ ,‬כלא מתעכב‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫י‬ ‫‪-----------------‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫י‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪:‬‬
‫ךאה את חמעזכץ וךאה את חנער‪,‬‬
‫חכל מתעכב עד עזיוקם כאן‬ ‫עד דיתקם הבא לתהא‪.‬‬ ‫‪T — :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪lT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬

‫למטה‪.‬‬ ‫ואי תימא‪ ,‬אי הכי‪ ,‬מטטרון איהו ך?ןא‬

‫ואם תאמר‪ ,‬אם כך‪ ,‬מטטרו״ן‬
‫לזהוא חמעזמעז? אלא ודאי‬
‫מעזמעז‪ .‬אלא וזיאי מעזכנא דיליה איהו‪,‬‬
‫עזחמעזכן הוא עזלו‪ ,‬ומיכאל‬ ‫ומיכאל כהנא רבא‪ ,‬איהו דקא מעזמעז גו‬ ‫;‬ ‫‪|T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T-:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬

‫חכהן חגדול הוא עזמעזמעז בתוך‬ ‫ההוא מעזכנא ךמטנזרון‪ .‬כגוונא דמעזמעז‬
‫אותו מעזכץ עזל מטטרו״ץ‪ ,‬כמו‬
‫עזמעזמעז חכהן הגדול העליון‬
‫כהנא רבא עלאה לעילא‪ ,‬גו מעזכנא אהרא‬
‫‪1—: -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪-‬‬

‫למעלה בתוך מעזכן אחר הנסתר‬ ‫סתימא דלא אתגלייא‪ ,‬בתא דעלמא דאתי‪.‬‬
‫‪• • T :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫• ‪T : — :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫עזלא חתגלה בסוד העולם חבא‪.‬‬ ‫תרץ מעזכנין אינון‪ .‬חד איהו סתימא עלאה‪.‬‬
‫עזני מעזכנות הם ; אחד הוא נסתר‬
‫וחד האי מעזכנא דמטנזרון‪ .‬הרי כהני אינון‪,‬‬
‫למעלה» ואחד חמעזכן חזה עזל‬
‫מטטרו״ן‪ .‬עזני כהנים הם ; אחד‬ ‫חד אור קדמאה‪ .‬וחד מיכאל כהנא רבא‬
‫‪T -‬‬ ‫‪T - : -‬‬ ‫• ‪• • T‬‬ ‫‪T T : | -‬‬ ‫‪-‬‬

‫אור ראעזון‪ ,‬ואחד מיכאל הכהן‬ ‫לתתא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬

‫חגדול למפזה‪.‬‬
‫מכאן סודות נסתרים ^ל בית‬
‫מכאן תין סתימין דבי מעזכנא‪ ,‬מפומא‬
‫חמעזכן מפי המנורה‪ .‬חמעזכן‬ ‫דבוצינא‪ .‬מעזכנא עלאה‪ ,‬אתבני על‬
‫—‬ ‫׳‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫העליון נבנה על קזהים עקורה‬ ‫תריסר מרגליטין‪ ,‬שליפין עלאין‪ ,‬ימינא‬

‫מ תליות‪ ,‬איברים עליונים‪ ,‬ןמין‬
‫וקזמאל‪ ,‬קזמאל דמין‪.‬‬
‫ועזמאלא‪ ,‬עזמאלא וימינא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫שלשה קזמות הם כלולים כאחד‪,‬‬ ‫סלת עזמהן איפון כלילן כחדא‪ ,‬וךא עייל‬
‫וזה נכנס בזה‪ ,‬וזה נכנס בזה‪ .‬א״ל‬ ‫בדא‪ ,‬ודא עייל כדא‪ .‬א״ל‪ ,‬קדמאה‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—ן ‪:‬‬ ‫׳‬ ‫••‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T : :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T :‬‬
‫הראשון ומסתדר בןמין‪ .‬א היא‬
‫ראשונה‪ ,‬קזהיא ןמין‪ ,‬ומתגשם‬
‫ואתסדר בימינא‪ .‬א‪ ,‬איהו קדמאה דאיהי‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫ומצטיר בסוד הןמין‪ ,‬וכשנכנס‬ ‫ימינא‪ ,‬ואגלים ואתצייר כתא דימינא‪ ,‬וכד‬
‫‪— :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫ומשמש בפנים‪ ,‬נאחז עם ל‪,‬‬ ‫עייל ולןא מעזמעז לגו אתאחד בהדיה ל‪,‬‬
‫ונקךא בסודו א״ל‪ ,‬שהרי ל׳ מסוד‬
‫שלמעלה בתוך קדש חקדקזים‬
‫ואקרי בתא דיליה א״ל‪ ,‬דהא לי׳ מ ת א‬
‫‪■..‬ך ■ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪7:‬‬ ‫‪••1:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫ןצא‪.‬‬ ‫ולעילא גו קדעז הקדעזים נפק‪.‬‬

‫לא שקזם חתגשם‪ ,‬אלא ודאי‬ ‫לאו דתמן אגלים‪ ,‬אלא ודאי כד נפק אגלים‪,‬‬
‫כקזןצא התגקזם‪ ,‬כקזאר האותיות‬
‫קזכקזןצאו מסוד העולם חבא‬ ‫כעזאר אתוון‪ ,‬דכד נפקו מ ת א ךעלמא‬
‫התגקזמו והצטירו‪ .‬אף כך הל׳‬ ‫ךאתי‪ ,‬אגלימו ואתצלירו‪ .‬אוף הכי האי ל׳‪,‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ה כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יג שבט‬
‫קע‬
‫הזו‪ ,‬אף על גב עוהיא סויד‬ ‫אף על גב זיאיהו ת א דלעילא‪ .‬לא אגלים‪ ,‬עד‬
‫עזלמעלה‪ ,‬לא התגעזמה עד‬ ‫דנפק לבר‪ ,‬וכדין א״ל‪ .‬וךא ת א דימינא‪.‬‬
‫עזיצאה החוצה‪ ,‬ואז א״ל‪ .‬וזהו‬
‫סוד הימין‪.‬‬ ‫שמאלא כליל בגויה לימינא‪ ,‬ונטיל האי‬
‫‪-‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫השמאל כולל בתוכו את הןמין‬ ‫עזמא לגביה‪ .‬ואתכליל בהדיה‪ .‬וכד‬

‫ונוטל את השם הזה אליו ונכלל‬
‫עמו‪ ,‬וכשנכלל עמו הוא נקךא‬
‫אתכליל)דף קדט ע״□ בהדיה אלןדי איהו אלהים‪.‬‬
‫אלהים‪ .‬ואם תאמר‪ ,‬הרי הקדים‬ ‫ואי תימא‪ .‬הא אקדים עומאלא בתא דעלמא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•1:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬

‫השמאל בסוד העולם הבא‪ .‬ודאי‬ ‫ךאתי‪ .‬וזיאי הכי הוא‪ .‬אלא‪ .‬כד נפקו דרגין‪.‬‬
‫זה כך‪ .‬אלא כשןצאו הדרגות‬
‫בסוד האותיות מתוך העולם‬
‫בתא דאתוון מגו עלמא דאתי‪ .‬בעא עזמא דא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T T ' • • T :‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫*‬ ‫|‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T :‬‬

‫הבא‪ ,‬רצה השם הזה להראות‬ ‫לאתחזאה ולאתבני‪ .‬לאחזאה על ההוא אתר‬
‫ולהבנות‪ ,‬להךאות על אותו מקום‬ ‫דנפקי מהמן‪ .‬ואתבני עזמא דא‪ .‬כגוונא דא‪.‬‬
‫שיצאו משם‪ ,‬ונבנה שם זה כמו‬
‫‪:‬‬ ‫•••‬ ‫••‬

‫זה‪ .‬א״ל בהחלה בצד הןמיץ‪,‬‬

‫‪T : • :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪: T •/‬‬
‫א״ל בקדמיתא בסטרא דימינא‪ .‬אתכליל גו‬
‫‪. . . .‬‬ ‫‪7‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫נכלל בתוך השמאל‪ ,‬ונוטל אותו‬ ‫עומאלא‪ .‬ונטיל ליה ע‪ t‬מאלא‪ .‬ואקרי אלהים‪.‬‬
‫׳‬ ‫‪.‬‬ ‫‪, , ,‬‬ ‫‪.‬ן‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪..‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪..‬ך‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫■ך‬ ‫‪..‬ך‬

‫השמאל‪ ,‬ונקרא אלהים‪ ,‬וזהו סוד‬ ‫ודא איהו רזא דימינא‪) .‬אמדליה בעמא וכס בעזמא‬
‫‪ . . .‬ך‬ ‫•ז‬ ‫•ז‬ ‫‪7‬‬ ‫^‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬

‫הימין )אמר לו בעזם וכר( בשם קזל‬

‫אלהים‪ ,‬ועל סוד זה‪ ,‬בכל מקום‬
‫דאלהים‪ .‬ועל רזא דא‪ .‬בכל אתר דאיהו דינא‪.‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫•‪:*.‬״‪.‬״‬

‫שהוא דין‪ ,‬שם הוא רחמים‪ ,‬שהרי‬ ‫המן איהו רחמי‪ .‬דהא כליל איהו דינא‪ .‬והא‬
‫הוא כולל דין‪ ,‬וזה נבנה ונךאה‪.‬‬ ‫אתבני ואתחז‪-‬י‪.‬‬
‫נוטל‬ ‫אמצעי‪,‬‬ ‫משם‪,‬‬
‫שיצא • ‪ T‬׳‬
‫אותו ‪TT•/‬‬
‫••‬ ‫‪ • T:‬׳‬
‫את שניהם‪ ,‬ומשתלם‪ ,‬ונקךא‬
‫ההוא ךנפק מהמן‪ .‬אמצעיתא‪ .‬נטיל‬
‫אלהינו‪ .‬הרי כאן השלמות‬ ‫ואקרי‬ ‫ואעזהלים‪.‬‬ ‫לתרודיהו‪.‬‬
‫שנךאית מסוד העולם העליון‪,‬‬ ‫אלהינו‪ .‬הא הכא ^ י מ ו דאתחזי מ ת א‬
‫‪T‬‬ ‫••‪T‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬״‪.‬״••‬
‫והכל נכלל זה בזה‪ .‬כיון‬
‫שהאמצע הזה השתלם‪ ,‬שורה‬
‫דעלמא עלאה‪ .‬וכלא אתכליל דא בדא‪ .‬כיון‬
‫••‪ -‬ן‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫עליו השם הקדוש‪ ,‬המפתח של‬ ‫דהאי אמצעיתא אעזתלים‪ .‬עזרא עליה עזמא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫׳‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫נוטל •••את‬
‫ואז ••‬‫יהו״ה‪T : ,‬‬
‫׳‬ ‫שנקרא ‪T :‬‬
‫הכל • ‪T|:‬‬ ‫קדיעזא‪ .‬מפתחא ךכלא‪ .‬דאלןדי יהו״ה‪ .‬וכדין‬
‫כל הצדדים‪ ,‬מעלה ומטה‪ ,‬ןמין‬
‫ושמאל‪ ,‬ולכל הצדדים האחרים‪.‬‬
‫נטיל לכל סטרין‪ .‬עילא ותהא‪ .‬למינא‬
‫‪: T‬־ •• •‬ ‫־ ‪• T :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬

‫ולכן כשנשתלם מסוד שני‬ ‫וקזמאלא‪ .‬ולכל סטרין אחרנין‪ .‬ועל דא‪ .‬כד‬
‫הצךדים‪ ,‬מןמין ושמאל‪ ,‬נקרא‬ ‫אעזהלים מרזא ךתרין סטרין מימינא‬
‫אלהינו‪ .‬הרי כאן ןמין ושמאל‬
‫ואמצע בכלל השם הזה‪ .‬וזה‬
‫ועזמאלא‪ .‬אקרי אלהינו‪ .‬הא הכא ימינא‬
‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬״‪.‬״••‬ ‫‪••T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫‪:1‬‬ ‫‪:‬‬

‫נךאה ונבנה‪ .‬הסוד שהאותיות‬ ‫ועזמאלא ואמצעיתא בכללא דעזמא דא‪ .‬ודא‬
‫‪T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫• ‪T T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬

‫יצאו משם‪ ,‬כך נבנה ונראה כל‬

‫‪T‬‬ ‫‪•••:•:‬‬ ‫• ‪••• :‬‬ ‫‪1T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪: T‬‬ ‫אתחזי ואתבני‪ .‬רזא ךאתוון נפקו מהמן‪.‬‬
‫אחד ואחד‪.‬‬
‫הרי נכלל ןמין בשמאל‪ ,‬ונוטל‬
‫כגוונא דא אהבני ואתחז‪-‬י‪ .‬כל חד וחד‪.‬‬
‫השמאל את שם הןמין‪ .‬איפה‬ ‫הא אתכליל ימינא בעזמאלא‪ .‬ונטיל עזמאלא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪T • :‬‬ ‫‪7‬‬

‫כלול הןמין בתוך השימאל‪,‬‬ ‫עזמא דימינא‪ .‬למינא מאן כליל בגויה‬
‫שהןמין יטל את סוד השמאל?‬
‫אלא כשנכלל ןמין בשימאל ונוטל‬ ‫עזמאלא‪ .‬למהוי נטיל ימינא רזא דעזמאלא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪: *.* :‬״‪.‬״••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫השמאל את שם סוד הןמין‪,‬‬ ‫אלא‪ .‬כד אתכליל ימינא בעזמאלא‪ .‬ונטיל‬

‫‪■.‬ך‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫■ך‬ ‫‪ . . .‬ך‬ ‫‪ . . .‬ך‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫_‬ ‫‪7‬‬ ‫‪..^.‬ך‬
‫קעא‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ו כסלו‬
‫תרומה ־ קנ״ט ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יג שבט‬

‫הימין כוילל בתויכו• את העוימ׳אל‪,‬‬ ‫>ממאלא עזמא רזא דימינא‪ ,‬ימינא כליל בגויה‬
‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫העזם א״ל‪ .‬והוא הי״ם‪.‬‬ ‫ע‪ t‬מאלא‪ ,‬עזמא א״ל‪ .‬ואיהו הי״ם‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫למה כך? אלא בעזעה עזנבנה‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬

‫נוטל‬
‫••‬ ‫מעזם‪,‬‬
‫עזיצאו • ‪ T‬׳‬
‫מקום ‪: T•/‬‬
‫אותו ‪1 T‬‬
‫אמאי הכי‪ .‬אלא בעזעתא ךאתבני ההוא אתר‬
‫הע‪ 1‬מאל קזתי אותיות‪ .‬הןמין נוטל‬ ‫דנפקו מהמן‪ .‬נטיל לק‪ t‬מאלא תרין‬
‫אחת מסוד העולם הבא‪ .‬הע‪ t‬מאל‬
‫עזתים‪ ,‬והוא הי״ם‪ .‬אז הןמין‬
‫אתוון‪ .‬ימינא נטיל חד‪ .‬מ ת א דעלמא דאתי‪.‬‬
‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•• ‪T‬‬ ‫׳‬ ‫—‬ ‫‪• T‬‬

‫כולל בתוכו את העזמאל‪ ,‬ונוטל‬ ‫עומאלא תרץ‪ .‬ואיהו הי״ם‪ .‬כדין למינא כליל‬
‫האות האחרונה ם‪ ,‬ונוטל י׳‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪:‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫בגויה ל>ממאלא‪ .‬ונטיל לאת בתראה ם‪ .‬ונטיל‬
‫' ‪• T :‬‬ ‫‪T T : -‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫' ‪• T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫עזהיתה בקזמאל‪ .‬ם היא בעזלמות‬

‫מ״ם‪ ,‬וכך נבנה מי״ם באותו י׳‬
‫מ״ם‪.‬‬
‫׳‬ ‫י׳ דהוה בעומאלא‪ .‬ם איהו בעזלימו‬
‫‪..‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫■ך‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪._.‬ך‬ ‫‪.‬‬

‫עזנוטל יותר‪ .‬ואז הןמין כולל את‬ ‫ואתבני הכי מלם‪ .‬בההוא י׳ ךנטיל!תיר‪ .‬כדין‬
‫העזמאל בתוכו‪.‬‬ ‫ימינא כליל ליה לעומאלא בגויה‪.‬‬ ‫‪..— .‬‬ ‫■ך‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪ .‬ך‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫אחר כך נבנות האותיות‪ .‬א׳‬

‫עזהןה בהתחלה בצד הןמיץ‪,‬‬
‫לבתר אתבנון אתוון‪ .‬א׳ דהוה בלןךמיתא‬
‫הולידה והוציאה את האות ש‪/‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬
‫בסטרא דימינא‪ .‬אוליד ואפיק את ש׳‪.‬‬
‫‪7‬‬ ‫ך‬ ‫‪.‬‬ ‫|‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ . . . .‬ך‬

‫צדדים‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪• T :‬‬
‫בשלשה‬ ‫כלולה‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫כליל בתלת סטרין‪ .‬ואעזההף באת א׳‪.‬‬
‫ומשתתפת עם האות א׳‪ ,‬ונעשות‬
‫אש‪ .‬עוד זזות האותיות הללו תוך‬
‫ואתעביד אעז‪ .‬תו אעדו אתוון אלין‪ .‬גו בטיעזו‬
‫הכאת שני הצךדים הללו‬ ‫ךתרין סטרין אלין‪ .‬ואתקדיבו כחדא‬
‫ומתקךבים כאחד במחלקת‪,‬‬ ‫במחלוקת‪ .‬ומגו מחלוקת דא ךמלם באקז‪.‬‬
‫ומתוך מחלקת זו של מים באש‬
‫ואש במים‪ ,‬מולידים אותיות‪,‬‬
‫ואש במלם‪ .‬אולידו אתוון ואפיק ו את ר׳ ואת‬
‫ומוציאים אות ר׳ ואות ר ואות‬ ‫ו׳ ואת ח׳ ואתעבידו רוח‪ .‬ועאל בין הרין‬
‫ח׳ ונעשים רוח‪ .‬ונכנס בין שני‬ ‫סטרין‪ .‬וכדין אתיישבו אתוון קךמאי‬
‫צדדים‪ ,‬ואז מתישבות האותיות‬
‫•‬ ‫‪T‬‬

‫הראשונות במקומן‪ ,‬כל אחת‬

‫־ ‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫׳‬ ‫‪• T :‬‬
‫בדוכתליהו‪ .‬כל חד וחד בשלימו‪.‬‬
‫ואחת בשלמות‪.‬‬ ‫תו אתוון אעדו‪ .‬ואתגלגלו כחדא‪ .‬א׳ אפיק‬
‫עוד זזות האותיות ומתגלגלות‬ ‫מ׳‪ .‬דאיהו מסטרא דיליה בימינא‪ .‬דהא‬
‫ך‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ . . . .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬
‫שהיא‬ ‫מוציאה מ׳‪,‬׳‬ ‫כאחד‪ ,‬א׳‬
‫•‬ ‫• ‪T‬‬
‫מצדו* בןמין‪^ ,‬הרי בימין‬
‫‪ T •/ :‬׳‬
‫בימינא אתלישב‪ .‬מ׳ אפיק ש׳ בגין ךדוא מ׳‬
‫מתישבת‪ .‬מ' מ‪ 1‬ציאה ש‪ /‬מעזום‬ ‫כלילא איהי‪ .‬בקדמיתא הות משמאלא‪.‬‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T ------T‬‬ ‫•‬ ‫‪: I‬‬ ‫‪:-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫שהרי מ' היא כלולה‪ ,‬בראשונה‬ ‫ואתכליל לבתר בימינא ואשתלים בתרין‬
‫היתה משמאל‪ ,‬ונכללת אחר כך‬
‫בןמין ומשתלמת בשני צדדים‪.‬‬ ‫סטרין‪ .‬כיון דאשהלים‪ .‬אעדו ואולידו כחדא‪.‬‬
‫כיון שהשתלמה‪ ,‬זזו והולידו‬ ‫ואתכללו בתרין סטרין‪.‬‬
‫כאחד‪ ,‬ונכללו בשני צדדים‪.‬‬ ‫אוקסקפו אתוון אמ״ש תלת אלין‪ .‬ואעדו‬
‫התחזקו האותיות אמ״ש שלש‬
‫אלה‪ ,‬והתעברו והולידו שלש‬ ‫ואולידו תלת אחרנין‪ .‬גו גלגולא‪.‬‬
‫אחרות תוך הגלגול‪ .‬מ׳ התהקנה‬ ‫מ׳ אתהקן ואעדי ואוליד ר׳‪ .‬א׳ אעדי ואוליד‬
‫והתעבךה והולידה ר׳‪ .‬א׳‬ ‫ו׳‪ .‬ש׳ אעדי ואוליד ח׳‪ .‬ואשתכלל כלא‪ .‬תו‬
‫התעבךה והולידה ר‪ .‬ש׳‬
‫התעבךה והוליךה ח׳‪ ,‬והכל‬ ‫אעדו אתוון אלין ת א אמ״ש‪ .‬ואתגלגלו‬
‫נתקן‪ .‬עוד התעברו האותיות‬ ‫כמלקדמין‪ .‬א׳ אעדי ואוליד ואפיק את ב׳‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ו כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יג שבט‬
‫קעב‬

‫הללו סוד אמ״ש‪ ,‬והתגלגלו‬ ‫בסטרא דמערב‪ .‬כדין אתיישב איהו בסטר‬
‫כמקדם‪ .‬א׳ התעברה והולידה‬
‫והוציאה את האות ב׳ בצד מערב‪,‬‬
‫דרו־ם‪ .‬מ׳ אעדי ואו־ליד ואפיק את ד׳ בסטרא‬
‫׳‬ ‫־ ‪:‬־‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫ואז היא מתישבת בצד הדרום‪.‬‬ ‫ךצפו־ן‪ ,‬כדין אסתלק איהו בין צפון ודרו־ם‪,‬‬
‫מ׳ התעבךה והולידה והוציאה‬ ‫ותליא באוירא‪ .‬ש׳ אעדי ואוליד ואפיק את‬
‫את האות ד׳ בצד הצפון‪ ,‬ואז היא‬
‫מתעלה בין צפון וךרום ותלדה‬ ‫אסתלק‪l‬‬
‫ואיהו • ‪T - :‬‬ ‫דמזרח‪• : ' ,‬‬
‫בסטרא ‪T: • :‬‬ ‫ואתיישב ‪T: • :‬‬‫ג ‪/‬י ‪T T : • :‬‬
‫באויר‪ .‬ש׳ התעברה ו הולד ה‬ ‫בין מערב ומזרח‪ ,‬ותליא באוירא‪ .‬אשהכחו‬
‫‪■ .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫— ‪.‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫— ‪• —:‬‬ ‫‪1‬‬

‫והוציאה אות ג׳‪ ,‬ומתישבת בצד‬

‫המןרח‪ ,‬ומתעלה בין מערב‬
‫תרץ אתוון מ״ש‪ ,‬תלןין באדרא‪.‬‬
‫ומזרח ותלויה באויר‪ .‬נמצאו‬ ‫א׳ דאשהאר‪ ,‬אסתלק בדוכהיה‪ ,‬וסליק‬
‫שתי אותיות מ״ש תלויות באויר‪.‬‬ ‫לעילא‪ ,‬ואתעטר ביה י״ה‪ .‬באלין‬
‫‪1‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ד‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬
‫א׳ שנשארה התעלתה במקומה‪,‬‬
‫ועלתהלמעלה‪ ,‬והתעטר בה ן״ה‪.‬‬ ‫אתהקף‪ ,‬ואעדי ואוליד ה״ו‪ ,‬וקאים בדוכהיה‪,‬‬
‫והתעבךה‬ ‫התחזקה‬ ‫באלה‬ ‫כדין אתעטר‪ ,‬ואנהיר‪ ,‬ופשיט נהירו‪ ,‬ואוליד‬
‫והולידה ה״ו ועמדה 'במקומה‪.‬‬
‫אז מתעטרת ומאירה ופושטת‬
‫נהירו‪ ,‬ואפיק את ט׳‪ ,‬בטישו ךקא בטש ונהיר‬
‫אור‪ ,‬ומולידה אור‪ ,‬והוציאה את‬ ‫עלאה‪,‬י )דףק״סע״א( בנהירו‪.‬‬ ‫•‪TT‬‬
‫דעלמא‬
‫‪T : T :‬‬
‫רזא‬
‫‪TT‬‬
‫האות ט׳‪ ,‬המכה שהכה והאיר‬ ‫? דן אסתלק א׳‪ ,‬ונטיל מגו אוירא מ״ש‪,‬‬
‫סוד העולם העליון באור‪.‬‬
‫אז מתעלה א׳ ונוטלת מתוך האור‬ ‫ואתחברו בהדיה‪ ,‬והוו אמ״ש‬
‫את מ״ש‪ ,‬והתחברו עמה‪ ,‬ונהיות‬ ‫כמלקדמין‪ ,‬ואתיישב א׳ בסטרא ךדרום‪ ,‬ש׳‬
‫אמ״ש כמקדם‪ ,‬ומתישבת א׳ בצד‬
‫דרום‪ ,‬ש׳ בצד מ'ץךח^ מ׳ בצד‬ ‫בסטרא ךמזרח‪ ,‬מ׳ בסטרא ךצפון‪ .‬סלקא ג׳‬
‫צפון‪ .‬עולה ג׳ שהיתה בצד מזרח‪,‬‬ ‫דהוה בסטרא ךמזרח‪ ,‬ואעדי ואוליד צ״ת‪.‬‬
‫ומתעברת ומולידה צ״ת‪ .‬באה ב׳‬ ‫ואתחבר‬ ‫מערב‪ ,‬וסליק‬ ‫בסטר‬ ‫דהוה‬ ‫אתא ב׳‬
‫׳ ‪T —: : • : 1 • T :‬‬ ‫— ‪T—:‬‬ ‫־‬ ‫*‬ ‫‪T—: :‬‬ ‫‪T T‬‬
‫שהיתה בצד מערב‪ ,‬ועולה‬
‫ומתחבךת בין צ״ת‪ .‬עולות א׳ ר‪,‬‬ ‫בין צ״ת‪ .‬סליקו א׳ ד‪ ,‬זיא מסטר מערב )נ״א‬
‫זו מצד מערב)ךר‪1‬ם( וזו מצד מזרח‪,‬‬ ‫ךד‪1‬ם( ודא מסטר מזרח‪ ,‬ואתחברו תרודיהו‬
‫ומתחברות שתיהן עם ב׳ בין‬
‫צ״ת‪ ' ,‬ומאיר השם צבאות‪.‬‬
‫בהדי ב׳ בין צ״ת‪ ,‬ואנהיר שמא צבאות‪ .‬כד‬
‫כשמאיר השם הזה בתוך‬ ‫אתנהיר שמא דא גו משכנא‪ ,‬אעדו אתוון‬
‫המשכן‪ ,‬מתעברות האותיות‬ ‫ואולידו ד ב׳ )נ״א ־׳( נ׳‪ .‬סליקו אמ״ש‬
‫ומולידות ד ב׳ ) « נ‪ .‬עולות אמ״ש‬
‫כמקדם‪ ,‬ומתעברות ומולידות ס׳‬ ‫כמלקדמין‪ ,‬ואעדו ואולידו ס׳ ע׳ פ‪/‬‬
‫ע׳ פ׳‪.‬‬ ‫אק‪:‬ו;;אר ק׳ יחידאי‪ ,‬וסלקא ונחתא‪ ,‬קןימא גו‬
‫נשארה ק׳ יחידה‪ ,‬ועולה ויורדת‪,‬‬
‫ועומדת בתוך נקב תהום רבה‪.‬‬ ‫רבא‪ T ,‬חמא ••לה‬ ‫‪T‬‬ ‫דתהומא‪T‬‬
‫‪l‬‬ ‫׳‬ ‫נוקבא ‪T‬‬
‫‪T‬‬ ‫•‪:‬‬‫—‬ ‫‪:‬‬

‫רואה אותה הקדוש ברוך הוא‬ ‫קךשא בריך הוא‪ ,‬ךקא מתערבבא‪ ,‬בלא גופא‬
‫שמתעךבבת בלי גוף ולא ציור‬
‫ולא נכנסת למשכן‪ ,‬עשה אותה‬
‫עבד ••לה‬ ‫‪•• T‬‬
‫למשכנא‪.‬‬
‫‪T : : —:‬‬
‫עייל‬
‫‪•• T‬‬
‫ולא‬‫׳ ‪T :‬‬
‫ציורא‪,‬‬
‫• ‪T‬‬
‫ולא‬‫‪T :‬‬

‫חפה וכסוי למשכן‪ .‬ומהי?‬ ‫עזים‬‫יריעות • •‬ ‫ומאי •ניהו‪•: .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫למשכנא‪.‬‬
‫חופאה ‪T : : - :‬‬ ‫‪T T‬‬
‫יריעות עזים לאהל על המשכן‪,‬‬ ‫לאהל על המשכן‪ ,‬כמה ךאת אמר‪ ) ,‬שמות כו(‬
‫כמו שנאמר ועשית יריעת עזים‬
‫לאהל על המשכן‪ ,‬לאהל ולא‬ ‫ועשית יריעת עזים לאהל על המשכן‪ ,‬לאהל‬
‫אהל‪ .‬קו״ף ולא אדם‪.‬‬ ‫אדם‪.‬‬
‫‪TT‬‬
‫ולא‬ ‫אהל‪1 .‬קו״ף‬
‫‪T : 1‬‬ ‫•‪*.‬‬
‫ולא‬‫‪T :‬‬
‫קעג‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ו כסלו‬
‫תרומה ־ ק״ם ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יג שבט‬

‫ע‪ 1‬ד התגלגלו האויתיוית כמקדם‬ ‫תו אתגלגלו אתוון כמלקךמין‪ ,‬גו־ עובדא‬
‫בתוך מעע‪ 1‬ה המשכן‪ ,‬אמ״ש‪ .‬ש׳‬ ‫ךמעזכנא‪ .‬אמ״ש‪ ,‬ש׳ אתגלגלא‬
‫התגלגלה והתןשבה בצד מזךח‪,‬‬
‫ונקזאךה ג׳ תלדה באדר‪ .‬מ׳‬ ‫ואתיישבא בסטר מזרח‪ ,‬ואעזהאר ג׳ הלייא‬
‫התגלגלה והתחשבה בצד צפון‪,‬‬ ‫באוירא‪ .‬מ׳ אתגלגלא ואתיישבא בסטר צפון‪,‬‬
‫דצאה ד׳ והתחברה בתוך ש׳‬ ‫סטרא‪ .‬א׳‬ ‫ואתחבר גו־ ש׳ בההוא‬ ‫ונפק| ד׳‬
‫•‪T :‬‬ ‫‪T - : • :‬‬ ‫‪- T :‬‬
‫באותו צד‪ .‬א׳ התגלגלה‬
‫והתןשבה ועלתה לי׳‪ ,‬ועלתה‬ ‫וסלק‪ l‬א‬
‫‪T: - :‬‬ ‫י׳‪,‬‬
‫׳‬ ‫לגבי‬ ‫וסליק‬
‫‪T:‬‬ ‫ואתיישב‬
‫‪T T : • :‬‬ ‫•‪T‬‬ ‫אתגלגל‬
‫• ‪1: - :‬‬
‫והחזיקה עמו ונטלה אותו‪,‬‬ ‫ואתהקפא בהדיה‪ ,‬ונטיל ליה‪ ,‬ואתחבר גו‬
‫והתחבךה בתוכו בחבור אחד‬ ‫אתתקן גו‬ ‫שמא ‪T‬דא‬ ‫שד״י‪- .‬כד‬ ‫חדא‬
‫•‪M-T:‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T-‬‬ ‫בחבורא ‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪*:‬‬
‫שד״י‪ .‬כשהשם הזה נתהקץ בתוך‬
‫המשכן‪ ,‬אז קיום ועמיךה הוא‬ ‫משכנא‪ ,‬כדין קיומא וקלמא איהו מגו משכנא‬
‫מתוך המשכן שלמטה‪.‬‬ ‫דלתהא‪.‬‬
‫‪T - :‬‬
‫עוד התגלגלו האותיות כמקדם‬
‫להתזשב במשכן‪ ,‬ועלו האותיות‬
‫תו אתוון אתגלגלו כמלקדמין‪ ,‬לאתןישבא‬
‫‪ -‬א׳ בראש‪ ,‬ת׳ אחר כך‪ ,‬א״ת‪ .‬ב׳‬ ‫משכנא‪^ ,‬י קו אתוון‪ ,‬א׳ ברישא‪ ,‬ת׳‬
‫בראש‪ ,‬ש׳ אחר כך‪ .‬התחלפו‬ ‫אתחלפו‬
‫לבתר‪T - : • ' ,‬‬
‫‪T T :‬‬ ‫לבתר‪ ,‬א״ת‪ .‬ב׳ ברישא‪ ,‬ש׳‬ ‫‪' T T :‬‬
‫האותיות אב״ג ית״ץ‪ ,‬התגלגלו‬
‫בחקיקות קדש א׳ ק׳‪ .‬א׳ הוציאה‬
‫אתוון‪ ,‬אב״ג ית״ץ‪ ,‬אתגלגלו בגלופי קךשא‬
‫ק׳ לשמר את המשכן‪ .‬ק׳ הוציאה‬ ‫א׳ ק׳‪ .‬א׳ אפיק ק׳‪ .‬לנטרא משכנא‪ .‬ק׳‪ ,‬אפיק‬
‫ר׳‪ .‬ר׳ הוציעה ע׳ קר״ע‪.‬‬ ‫ר׳‪ .‬ר׳ אפיק ע׳ קר״ע‪.‬‬
‫הסוד חזה ‪ -‬ואת ערת גדןי העזים‬
‫הלבישה על ןדיו ועל חלקת‬
‫העזים‬
‫‪• • T‬‬
‫גדיי‬
‫‪•• T :‬‬
‫ואת עורות‬ ‫‪*.• :‬‬
‫רזא דא‪) ,‬ברא שית כז(‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪7 7‬‬

‫צואריו‪ .‬כמו זה‪ ,‬ועשית ידיעת‬ ‫צואריו‪.‬‬

‫—‪T T‬‬
‫חלקת‬
‫*‪ : *.‬־‪1‬‬
‫ועל‬‫‪ :‬־‬
‫ידיו‬ ‫‪TT‬‬
‫על‬ ‫—‬
‫הלבישה‬
‫• ‪T • :‬‬
‫עזים לא'הל על המשכן‪ .‬שהרי‬ ‫לאהל —על‬ ‫‪*.* :‬‬
‫עזים‬
‫• •‬
‫ועשית ‪•:‬יריעת‬
‫‪T • T :‬‬
‫דא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬
‫כגוונא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫החלק הזה הצטרך להראות‬
‫בחוץ לשמר את אותו פנים‪ .‬ועל‬
‫המשכן‪ .‬דהא חולקא דא‪ ,‬אצטריך לאחזאה‬
‫סוד זה הלבישה את ןעקב בחוץ‪.‬‬ ‫רזא ‪T‬דא‬ ‫‪TT‬‬
‫ועל‬ ‫‪:‬־‬
‫דלגאו‪,‬‬‫•‪T:‬‬
‫ההיא‬ ‫— •‬
‫לנטרא‬
‫‪T : —:‬‬
‫לבר‪,‬‬‫‪:‬־‬
‫שט״ן קר״ע‪ ,‬אותן אותיות‬ ‫אלבישת ליה ל!עקב לבר‪ .‬שט״ן קר״ע‪,‬‬
‫ךשומות בחוץ בשביל שמירת‬
‫המשכן‪ ,‬שהוא סוד חברית‬
‫אתוון איפון ךשימן לבר‪ ,‬בגין נטורא‬
‫הקדושה‪ ,‬ונפךעה העךלה אחר‬ ‫דמשכנא‪ ,‬דאיהו רזא דברית קדישא‪,‬‬
‫כך ^ ידי הכסוי הזה‪.‬‬ ‫בחופאה ‪T‬דא‪.‬‬‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬
‫לבתר‬
‫‪TT:‬‬
‫ערלה‬
‫‪T:T‬‬
‫ואתפרעא‬
‫‪T : T : • :‬‬
‫עוד התגלגלו האותיות והוציאו‬
‫א״ת ב״ש‪ ,‬שקוצי״ת בראשית‬ ‫תו אתגלגלו אתוון‪ ,‬ואפיק א״ת ב״ש‪,‬‬
‫בךא אלהים את השמים ואת‬ ‫שקוצי״ת בראשית ברא אלהים את‬
‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ד‪-‬ד‬ ‫‪.‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬

‫הארץ והארץ היתה תהו ובהו‬ ‫היתה תהו ‪:‬דגו׳‪.‬‬ ‫והארץ ‪T : T‬‬
‫הארץ ‪1 VT T :‬‬ ‫השמים ‪:‬ואת ‪1 VT T‬‬ ‫־ ‪ T‬־*‬
‫וגו׳‪ .‬בגלגול זה והארץ היתה תהו‬
‫ובהו‪ ,‬באותיות קר״ע שט״ן‪.‬‬ ‫באתוון‬
‫‪| T : —:‬‬
‫ובהו‬ ‫‪T‬‬
‫תהו‬ ‫היתה‬ ‫והארץ‬
‫‪T : T ^ V T T :‬‬
‫דא‬ ‫‪T‬‬
‫בגלגולא‬
‫‪T‬‬

‫וחשך על פני תהום ‪ -‬ג׳ הוציאה‬
‫ר׳‪ ,‬ד׳ ק׳‪ .‬עד כאן התגלגלו‬
‫האותיות והכו זו בזו לתקון בתוך‬
‫המשכן‪ .‬אותן אמ״ש הוציאו‬
‫תולדות‪« ,‬׳< ה׳ צ׳ ו׳ ף׳ אותיות‬
‫קר״ע שט״ן‪ .‬וחשך על פני תהום ג׳ אפיק ר׳‪,‬‬
‫ד׳ ק׳ עד הכא אתוון‪ ,‬את^גלו‪ ,‬ובטישו ךא‬
‫בדא לתקונא גו משכנא‪ .‬אינון אמ״ש אפיקו‬
‫תולדין‪) ,‬נ״א ת׳( ה׳ צ׳ ו׳ ף׳ אתוון דתללין גו‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ו כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יג שבט‬
‫קעד‬

‫התלויות בתויך האויר‪ ,‬והכו‬ ‫אוירא‪ ,‬ובטישי באינון אחרנין ואפיקי ציורא‬
‫באותן אחרות והוציאו את ציור‬ ‫ךמשכנא ז׳ ע‪ /‬עד הכא קיימא וחשך על פני‬
‫המעזכץ ד ע׳‪ .‬עד כאץ עומד וחעזך‬
‫באה‬
‫בצדו‪,‬׳ ח׳ ‪T T‬‬
‫כלם ‪• :‬‬
‫על ‪:‬פני תהום‪,‬׳ ‪T‬‬
‫תהום ח׳ כלהו בסטרוי אתא ס׳ ואתחבר‬
‫ס׳ והתחברה עמו‪ ,‬אז יהי אור‬ ‫בהדיה‪ .‬כדין יהי אור ויהי אור‪.‬‬
‫דהי אור‪.‬‬
‫התגלגלו האותיות כמק'ךם אב״ג‬
‫אתגלגלו אתוון כמלקדמין‪ .‬אב״ג ית״ץ‪.‬‬
‫ית״ץ‪ ,‬התעברו והולידו והוציאו‬ ‫אעדו ואולידו ואפיקי ציורא גו‬
‫ציור תוך סודות המעזכן)בקללות(‬ ‫רזין דמשכנא‪) ,‬ס״אגכללא( אתגלגלו הדא בתא‬
‫התגלגלו אחד בסוד א׳ ל׳ ב׳ ם׳‪,‬‬
‫עזהרי האות א׳ התעברה והולידה‬
‫בתא‬
‫‪T T:‬‬
‫ואוליד‬
‫•‬
‫א׳ ל׳ ב׳ ם׳‪ .‬דהא ‪T‬את א׳ אעדי‪.‬‬
‫‪■ :‬ד‬ ‫׳‬

‫בסוד ^ל כח ות?ןף את האות ל׳‪.‬‬ ‫ךחילא ותוקפא‪ .‬את ל׳‪ .‬אתגבר בתוקפיה‪.‬‬
‫התגבר בתקפו והתעלה בכבודו‪,‬‬ ‫ואסתלק בילןריה‪ .‬ואוליד את ב׳‪ .‬כדין אעדיאו‬
‫והוליד את האות ב׳‪ .‬אז התעברו‬
‫והולידו האותיות והתחברו‬
‫ואולידו אתוון ואתחברו אחרנין אלין א׳‬
‫אחרות אלו‪ ,‬א׳ התחברה‬ ‫אתחבר בגו פי ה באת ב׳‪ .‬כדין ט״ר בחבורא‬
‫בחקיקתה ‪T‬באות ב׳‪T .‬אז ט״ר‬‫‪T|T 1• -‬‬ ‫ט״ת למהוי אתוון סלקין באתרליהו‪ .‬גו‬
‫בחבור ט״ת‪ ,‬להיות האותיות‬
‫עולות למקומן‪ ,‬תוך צרוף ^ל‬
‫ואת‬
‫‪*.* :‬‬
‫הכיור‬
‫־ •‬
‫דמשכנא‪) .‬שמות לה( *‪*.‬את‬
‫‪T: : - :‬‬
‫דרזא‬
‫‪T T:‬‬
‫צרופא‬
‫‪T‬‬

‫סוד המעזכן‪ .‬את הכיור ואת כנו‪.‬‬ ‫כנו‪.‬‬

‫יהי רקיע בתוך המים‪ ,‬קזהרי‬ ‫יהי רקיע בתוך המלם‪ .‬דהא מיין סליקו ונחתו‬
‫המים עלו דךדו בסוד ^ל‬
‫האותיות א״ל‪ .‬א׳ הוציאה ר‪ .‬ר‬
‫בתא דאתוון א״ל‪ .‬א׳ אפיק ד‪ .‬ו׳ אפיק‬
‫עולה‪,‬‬
‫‪ T‬׳‬ ‫הוציאה ‪1‬ק׳‪T .‬האות ל׳‬
‫• ‪T‬‬
‫ק׳‪ .‬את ל׳ סליק אתגליפו אתוון בגלופייהו‪.‬‬
‫ונחקקו האותיות בחקיקותיהן‬ ‫המים ••א״ל‬ ‫— ‪•T‬‬
‫יי׳ —על‬‫‪T:‬‬
‫חדא‪> ,‬תהלים כט( ‪1‬קול‬
‫‪'T T‬‬
‫בחבורא‬
‫‪T • :‬‬
‫בחבור אחד‪ .‬קול ה׳ על המים‬
‫‪• T -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬

‫א״ל וכו׳‪ .‬אלו אותיות א״ל‪ ,‬קזהרי‬

‫•‬ ‫‪:‬‬
‫וכו׳‪ .‬אלין אתוון א״ל‪ .‬דהא אלין אעדו‬
‫אלה התעברו והולידו והוציאו‬ ‫ואולידו ואפיקי אתוון‪ .‬גו ציורין דמשכנא‪.‬‬
‫אותיות תוך ציורי המשכן‪ .‬אמ״ש‬ ‫אמ״ש אעדו ואולידו ואתגליפו בגלופי תין‬
‫ונחקקו‬ ‫והולידו‬ ‫התעברו‬
‫בחקיקות של סודות האותיות‬
‫דאתוון‪ .‬לאפקא ציורין דמשכנא‪ .‬א׳ אפיק ג׳‪.‬‬
‫להוציא את ציורי המשכן‪ .‬א׳‬ ‫ש׳ ) ד ף ק ״ ס ע ״ ב ( אפיק ן׳‪ .‬לחברא גו את ג׳ בתא‬
‫הוציאה ג׳‪ ,‬ש׳ הוציאה ן׳‪ ,‬לחבר‬ ‫גן‪ .‬הךשא הארץ דשא עשב וגו׳‪ .‬אתגלגלו‬
‫תוך האות ג׳ בסוד גן‪ .‬הדשא‬
‫הארץ דשא עשב וגו׳‪ .‬התגלגלו‬
‫אתוון כמלקךמין אמ״ש‪ .‬ברזא ב״ם באלין‬
‫האותיות כמקדם אמ״ש‪ ,‬בסוד‬ ‫כנישו מלא לאתר חד‪ .‬דכהיב לקוי המלם‬
‫ב״ם באלה נכנסו המים למקום‬ ‫אחד‪) .‬עד באן מצאתי‬ ‫•‪T *.‬‬
‫מקים‬
‫‪1 T‬‬
‫השמים •‪*.‬אל‬
‫‪• - T -‬‬
‫מתחת‬
‫• ‪- -‬‬
‫אחד‪ ,‬שכתוב יקוו המים מתחת‬
‫בהעתק(‪.‬‬
‫השמים אל מקום אחד‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬

‫ךבי חןיא ורבי יוסי היו הולכים‬ ‫דבי חליא ורבי יוסי היו אזלי בארחא‪ .‬עד‬
‫בדרך‪ .‬עד שהיו הולכים‪ ,‬אמר רבי‬ ‫זיהוו אזלי אמר רבי יוסי‪ .‬נפתח‬
‫יוסי‪ ,‬נפתח בעדונים )קמלאכים‬
‫ובץכלנים( ונאמר דברי תורה‪ .‬פתח‬
‫בעידונין‪) .‬נ״א ?עירין ובעיךניז( ונימא מלי ךאורליתא‪.‬‬
‫רבי י‪ 1‬סי בדברי קריאת עזמע‬ ‫פתח רבי יוסי במלי דקריאת שמע ואמר‪.‬‬
‫קעה‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ו כסלו‬
‫תרומה ־ ק״ם ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יג שבט‬

‫ואמר‪ ,‬כתוב)דברימי( עזמע יעזראל‬ ‫כתיב )דברים ו( עזמע לק^ראל יי׳ אלהינו יי׳ אחד‪.‬‬
‫ה׳ אלהינו ה׳ אחד‪ .‬וכתוב)שטכז(‬ ‫וכתיב )דברים ״( עזמע לעוראל היום הזה נהלית‬
‫עזמע יקזךאל היום הזה נהיית‬
‫לעם‪ .‬וכתוב )שמט( קזמע י^ראל‬ ‫לעם‪ .‬וכתיב )דברים ט( עזמע לק^ראל אהה עו־בר‬
‫אתה עבר היום את היךדן‪ .‬כל‬ ‫היום את הירדן‪ .‬כל הני עזמע עזמע דקאמר‬
‫העזמע עזמע הללו עזאמר מ־עזה‬ ‫מ^ה אמאי‪ .‬דהא עזמע לע‪^1‬ראל דלחודא לאות‪.‬‬
‫לעזם מה‪ ,‬עזהרי עזמע יעזראל ^ל‬
‫היחוד הוא נאה‪) ,‬עזהרילדרעזההואבא(‬ ‫)דהאי לדרעאקאתי( הני אחרנין אמאי‪.‬‬
‫והאחרים הללו למה ?‬ ‫אלא כלהו לדרעזא קאתו‪ ,‬עזמע יע‪t‬ראל‬
‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪ : lT‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‪*.‬‬

‫אלא כלם באים לדרעזה‪ .‬קזמע‬

‫יקזראל עזל היחוד!דאי עזזה בא‬
‫דיהודא ודאי האי לדרעזא קא אתיא‪,‬‬
‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪|T‬‬ ‫• ‪T T :‬‬ ‫—‬ ‫— ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬

‫לדרעז‪ ,‬וכאן רמוז ונךאה היחוד‬ ‫עלאה‪.‬‬

‫•‪TT‬‬ ‫דחכמתא‬
‫‪T : : T :‬‬ ‫יחודא‬
‫‪T‬‬ ‫ואתחזי •‬
‫רמיז ‪ : • :‬־ • •‬‫והכא ‪• T‬‬‫‪T T :‬‬
‫עזל החכמה העליונה‪ .‬עזמע ‪ -‬ע׳‬ ‫עזמע‪ ,‬ע׳ מאתוון רברבן איהי‪ ,‬אמאי‪ .‬אלא‬
‫היא מהאותיות הגדולות‪ ,‬למה ?‬
‫‪T T‬‬ ‫׳‬

‫אלא רמז הוא רומז בכלל אחד‪,‬‬

‫־ ‪:‬‬ ‫•‬ ‫•• ‪T‬‬
‫עילא‬
‫•• ‪T‬‬
‫לאכללא‬
‫׳ ‪T : : - :‬‬
‫חדא‪,‬‬
‫‪TT‬‬
‫בכללא‬
‫• ‪TT :‬‬
‫רמיז‬
‫‪• T‬‬
‫רמז ק‪ |T‬א‬
‫*‪*.* *.‬‬
‫׳‬ ‫‪T •/‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬

‫לכלל מעלה ומטה כאחד ביהוד‬

‫••‬ ‫‪•/‬‬ ‫•••‬ ‫‪T •/‬‬
‫ותהא כהדא ביהודא הדא‪ ,‬עזמע‪ :‬עזם ע׳‪.‬‬
‫••‬ ‫‪— :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫— ‪T —:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫אחד‪ .‬עזמע ‪ -‬עזם ע׳‪ .‬כאץ נכלל‬ ‫הבא אתכליל האי עזם באינון עזבעין עזמהן‬
‫העזם הזה באותם עזבעים עזמות‬
‫עליונים להכלילם‪ ,‬עזהרי העזם‬
‫עלאין‪ ,‬לאכללא לון‪ ,‬ךדוא שם אתברכא‬
‫מתברך מהם ונכלל בהם‪ ,‬וצריך‬ ‫מנליהו‪ ,‬ואתכליל בהו‪ .‬ואצטריך לאכללא לון‬
‫להכלילם כאחד ביהוד אחד‪,‬‬ ‫כחדא ביחודא חד‪ ,‬ולשואה רעותיה בהו‪.‬‬
‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :- :‬‬ ‫‪-‬‬

‫ולעזים ךצונו בהם‪.‬‬

‫שהרי ודאי עזבעים עזמות הם‬
‫דהא ודאי שבעין שמהן אינון ברזא דרתיכא‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫|‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪7 :‬‬

‫העליונה‪,‬‬ ‫המךכבה‬ ‫בסוד‬ ‫עלאה‪ ,‬ומהאי רתיכא עלאה‪ ,‬אתברכא‬

‫‪ ■ . .‬ך ‪■.‬ך‬ ‫^‬ ‫‪ . .‬ך ‪ .‬ך‬ ‫ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫—‬ ‫^‬ ‫‪ . .‬ך ‪ .‬ך‬

‫ומהמךכבה העליונה הזו מתברך‬ ‫האי שם‪ ,‬ואתכליל בגווליהו‪ ,‬ולבתר לשראל‬
‫העזם הזה ונכלל בתוכם‪ ,‬ואחר‬
‫כך ישראל בכלל‪ .‬אבל הרי עזנינו‪,‬‬
‫בבלל‪ .‬אבל הא הבינן‪ ,‬דא ישראל סבא‪ ,‬למהוי‬
‫‪: *.* :‬״‪.‬״••‬ ‫‪T T‬‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬־ ‪T 1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬

‫זה ישךאל סבא‪ ,‬להיות ישראל‬ ‫דבקותא‬

‫‪T | • • :‬‬
‫אתר‬‫‪T —:‬‬
‫הדא‪— ,‬ההוא‬‫׳‬ ‫‪TT‬‬
‫בכללא‬
‫•‪TT:‬‬
‫ישראל‬
‫•‪••T:‬‬
‫של‬‫מקום •••‬
‫אחד‪ ,‬אותו ‪T 1‬‬‫בכלל ‪ T •/‬׳‬
‫• ‪T:‬‬ ‫דכלא‪ .‬ועל דא שמע ישראל‪ ,‬השתא אתדבקת‬
‫דבקות הכל‪ .‬ועל זה עזמע‬
‫ישראל‪ .‬עכעזו נךבקה האשה‬
‫הדא‪T : ,‬ודא‬
‫׳‬ ‫‪TT‬‬
‫בכללא‬
‫• ‪TT :‬‬
‫כלא‬‫‪T‬‬
‫והוי‬
‫׳ — ‪•—:‬‬
‫בבעלה‪,‬‬
‫‪T : —:‬‬
‫אהתא‬
‫* ‪T :‬‬

‫בבעלה‪ ,‬ונהיה הכל בכלל אחד‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪TV‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫־‬ ‫' ‪T : • :‬‬ ‫‪ :‬־ ‪T :‬‬
‫שמע ישראל דיחודא‪) .‬יע‪:‬ךאל( לבתר קא מיחד‬
‫;‬ ‫■ך|‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫וזה עזמע ישךאל של היחוד‪.‬‬ ‫תלת סטרין‪ ,‬לל׳ אלהינו לל׳ אחד‪ ,‬למהוי כלא‬
‫)י^זראא אחר כך מוהר עזלעזה‬
‫צדרים‪ ,‬ה׳ אלהינו ה׳ אחד‪ ,‬להיות‬
‫חד‪.‬‬
‫הכל אחד‪.‬‬ ‫שמע ישראל דכלהו עזאר‪ ,‬לאו אינון כהאי‬
‫שמע ישראל של כל העזאר אינם‬ ‫גוונא‪ ,‬אבל כלהו אחרנין לדרשא‬
‫כמו זה‪ ,‬אבל כל האחרים באו‬
‫לךרש‪ ,‬וכלם במקום אחר נךבקו‪.‬‬ ‫לןאתו‪ ,‬וכלהו באתר אחרא אתזיבקו‪ ,‬עזמע‬
‫עזמע ישראל אתה עבר היום‪.‬‬ ‫לשראל אהה עבר היום‪ .‬עזמע לשראל היום‬
‫עזמע ישךאל היום הזה נהןית‬ ‫הזה נהלית לעם‪ .‬וכלהו בדרגא תתאה‬
‫לעם‪ .‬וכלם ב ד ת ה תחתונה‬
‫נךבקו•‬ ‫אתדבקו‪.‬‬
‫שמע ישךאל היום הזה נ תי ת‬ ‫שמע לשראל היום הזה נהליה לעם‪ ,‬עזמע‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ז כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יג שבט‬
‫קעו‬

‫לעם ‪ -‬׳‪:‬צמע יעויראל נאה הוא‪,‬‬ ‫היית‬

‫מהו‪T • T .‬‬ ‫לעם ‪-‬‬‫נהיית ‪T :‬‬
‫‪T‬‬ ‫ראל ••יאות‪ .‬היו־ם הזה‬ ‫—‬ ‫יע‪•• Tt‬‬
‫• ‪:‬‬
‫—‬
‫אבל היום הזה נהיית לעם מהו ?‬
‫היה צךיך להיות היית! מה זה‬
‫עם‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬
‫אתר‬
‫‪T —:‬‬
‫בכל‬
‫‪T :‬‬
‫אלא‬‫•‪T *.‬‬
‫נהיית‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫•‬
‫מאי‬ ‫׳ ‪T‬‬
‫ליה‪,‬‬ ‫••‬
‫מיבעי‬ ‫*‬

‫נהיית? אלא בכל מקום עם‪,‬‬ ‫אמר‬ ‫כמה דאה‬

‫‪•• T : - :‬‬
‫לבייהו לפלהנא‪,‬‬
‫‪ TT :‬׳ ‪T :‬‬ ‫• ־‬
‫אתברו‬
‫• ‪T :‬‬
‫‪-‬כד‬
‫כעזנעזברו לבותיהם לעבוךה‪,‬‬ ‫)יניאלח( נהייתי ונחלתי‪ .‬ודא הוא לכתיב‪) ,‬דברי‬
‫כמו עזנאמר )דניאל ח< נהייתי‬
‫ונחליתי‪ .‬וזהו עזכתוב קזמעוני‬
‫הימים א כח( עזמעוני אחי ועמי‪ .‬אי אחי‪ ,‬למה‬
‫אחי ועמי‪ .‬אם אחי‪ ,‬למה עמי?‬ ‫עמי‪ ,‬ואי עמי‪ ,‬למה אחי‪ .‬אלא אמר דוד‪ ,‬אי‬
‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫■ד •‬ ‫■ד ‪-‬‬ ‫״■ ד‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ . 7‬ך ‪ .‬ך‬ ‫_ ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫_ ‪.‬‬

‫ואם עמי‪ ,‬למה אחי? אלא‪ ,‬אמר‬

‫־‬ ‫' ‪T‬‬ ‫‪TV‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫־ • ' ‪T T‬‬ ‫‪•:‬‬
‫ברעותא אתון אחי‪ ,‬ואי לאו אתון עמי‪,‬‬
‫דוד‪ ,‬אם ברצון ‪ -‬אתם אחי‪ .‬ואם‬
‫לא ‪ -‬אתם עמי‪ ,‬לעזבר לבכם‬ ‫להברא לבליכו לפולחני‪ .‬כך היום הזה נהלית‬
‫לעבודתי‪ .‬כך היום הזה נהןית‬ ‫לעם‪ ,‬הברה לבך לפלחנא לקולעזא כריך הוא‪.‬‬
‫לעם ‪ -‬ק!בךת לבך לעבודת‬
‫הקדו׳‪:‬צ ברוך הוא‪.‬‬ ‫שמע וע‪t‬ךאל אתה עובר היום את הלרלן‪ .‬בלא‬
‫שמע יק‪ t‬ךאל אהה עבר היום את‬ ‫בדרגא תהאה‪ ,‬איהו‪ ,‬ושמע ישראל‬
‫‪ . . .‬ך ‪. .‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫_ ‪ .‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪ . . _ .‬ך‬

‫הירדן‪ ,‬הבל הוא ב ד ת ה תחתונה‪,‬‬ ‫בין ן ‪-‬האי להאי‪.‬‬‫מה • •‬ ‫עלאה‪- .‬‬ ‫דרגא • ‪T T‬‬ ‫דיחודא הוא ‪T : -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•:‬‬
‫ושמע ישךאל של היחוד הוא‬
‫ב ד ת ה עליונה‪ .‬מה בין זה לזה ?‬ ‫אלא ההוא שמע לשראל דיחודא‪ ,‬לא הלי‬
‫אלא אותו שמע ישךאל של‬ ‫בכלהו כהאי גוונא‪ ,‬להא איהו הוירזא לעילא‬
‫היחוד לא היה בכלם כמו זה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪:‬‬

‫שהדי הוא הןה סוד של מעלה‬

‫‪. :‬״• ‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫־ •‬
‫ותתא‪) .‬בךי‪,‬איא‪1‬ת( )נ״אעכלאתרחאלקכלוכו׳( ואיהו רזא‬
‫■ד ■ד‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪«T‬‬ ‫‪. . 7.‬‬ ‫‪. 7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7 . 7 7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫ו מ ט ה )כךאוי(‪) ,‬ובכל מקום הסוד לקבל(‬ ‫בכל‬‫‪T:‬‬

‫שמים‪,‬‬
‫‪' • - T‬‬
‫עלייהו עול מלכות‬ ‫‪ T‬־ ‪:‬‬
‫לקבלא‬
‫‪T :|-:‬‬
‫והוא סוד לקבל עליהם על‬ ‫סטרא‪ ,‬בגין ללצטריך ליה לבר נש‪ ,‬למהוי‬
‫מלכות שמים בכל צד‪ ,‬כדי‬
‫שיצטדך לאדם להיות מזמן )באותו‬
‫זמין )ןההוא ^מא( בההיא שעתא‪ ,‬ללחדא שמא‬
‫עזם( באותה שעה לןחד את שם‬ ‫לקולשא בריך הוא‪ ,‬ולקבלא עליה עול‬
‫הקדוש ברוך הוא ולקבל עליו על‬
‫מלכות שמים‪.‬‬
‫מלכות שמלם‪.‬‬
‫ובשעה שבא אדם לקבל עליו על‬
‫‪T T‬‬ ‫‪ :‬־‪•• 1‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T •/‬‬ ‫^‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬
‫ובשעתא לאתי בר נש לקבלא עליה עול‬
‫מלכות שמים‪ ,‬אז השכינה באה‬ ‫מלכות שמים‪ ,‬כדין שכעהא אתןא‬
‫ושורה על ראשו‪ ,‬ועומדת עליו‬
‫‪T T‬‬ ‫' ‪• • • • • • :‬‬

‫כעד להעיד עדות לפני המלך‬

‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫כסהיד‪,‬‬
‫‪T :‬‬ ‫‪ • |T‬עליה‪•• T‬‬‫וקאים‬
‫‪.‬‬ ‫רישיה‪: ,‬‬
‫י‬ ‫‪7‬‬‫‪-‬על ‪. . . .‬‬ ‫ושריא‬
‫‪T :- :‬‬
‫הקדוש‪ ,‬שזהו מי שמןחד שמו‬ ‫קדישא‪ ,‬דהאי‬
‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬‫‪•1-‬‬ ‫׳‬
‫מלכא‬
‫‪T: -‬‬ ‫קמי‬
‫‪•• |T‬‬ ‫סהדותא‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫לסהדא‬
‫‪T-: T :‬‬
‫פעמים ביום‪ ,‬ושמו מתןחד מעלה‬
‫ומטה כראוי‪ .‬ולכן ע׳ משמע‬
‫איהו לקא מ!חד שמיה הרי זמני ביומא‪,‬‬
‫ישראל היא מהאותיות הגדולות‪,‬‬ ‫ושמיה אתייחד עילא ותתא כלקא ןאות‪ .‬ועל‬
‫וגם ד׳ מהאותיות הגדולות‪,‬‬ ‫לא ע׳ משמע ישראל מאתוון רברבן‪ ,‬וד׳ נמי‬
‫להיות עד לפני המלך הקדוש‪.‬‬
‫והרי פךשוה‪ ,‬יהו״ה אלהינ״ו‬ ‫מאתוון רברבן‪ ,‬למהוי עד קמי מלכא קדישא‪.‬‬
‫יהו״ה‪ ,‬וזהו סוד היחוד בשלשה‬ ‫ודא הוא‬ ‫י ‪T:‬‬
‫יהו״ה‪,‬‬
‫‪T :‬‬
‫אלהינו‬ ‫‪:‬״ ‪.‬״• •‬
‫יהו״ה‬ ‫‪ T‬י ‪T :‬‬
‫אוקמוה‪,‬‬ ‫‪1:‬‬
‫והא‬‫‪T :‬‬
‫צךדים‪ ,‬כמו שבארו המנוךה‬ ‫רזא ללחולא בתלת סטרין‪ ,‬כמה לאוקמיה‬
‫הקדושה והתעורר בו בכמה‬
‫מקומות‪ ,‬ואין לנו ךשות להעיר‬ ‫בוצינא קדישא‪ ,‬ואתער ביה בכמה דוכתי‪,‬‬
‫בו יותר‪.‬‬ ‫וליה לן לשו לאתערא ביה לתיר‪.‬‬
‫קעז‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ז כסלו‬
‫תרומה ‪ -‬קם״א ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יג שבט‬

‫ודאי האיעז הזה עזמיחד את עזם‬ ‫ודאי האי בר נעז‪ ,‬דקא מי חי ^מא)דףקס״אע״א(‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪l T :‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־ ‪7‬‬

‫הקןדועז ברוך הוא מעלה ומטה‬ ‫דקוךעזא בריף הוא עילא ותהא כך?ןא‬
‫כראוי‪ ,‬עזעזכינה באה ועזורה על‬
‫דאעזו ומברכת אותו בעזבע‬ ‫יאות‪ ,‬עזכעתא אתיא ועזתא על ריעזיה‪,‬‬
‫בךכות‪ ,‬וקוראת עליו‪) ,‬ישעיה מט(‬ ‫‪4‬רי עליה‪) ,‬ישעיה מט(‬
‫ומברך ליה בשבע ברכאן‪ ,‬ול‬
‫‪.‬ויאמר לי עבדי אתה י^יךאל אעזר‬ ‫ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר‪.‬‬
‫בך אתפאר‪.‬‬ ‫‪■ .‬ך ■ך‬ ‫^‬ ‫‪ .‬ן‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫*‪*.‬‬ ‫־‬

‫רבי חייא פתח אחךיו ואמר‪,‬‬ ‫רבי חייא פתה אבתריה ואמף‪) ,‬דברים י( אהה‬
‫)דברים ד( אהה הךאת לדעת כי ה׳‬ ‫הראת לדעת כי יי׳ הוא האלהים וגו׳‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪: T‬״‪.‬״‬ ‫‪T:‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪- T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:T‬‬
‫הוא האלהים וגו׳‪ .‬בפסוק זה ועז‬
‫להתבונן‪ ,‬אהה הךאת ‪ -‬מה‬
‫האי לורא אית לאסתכלא ביה‪ ,‬אתה הראת‪,‬‬
‫‪ -..‬ך ‪7‬‬ ‫■ך‪.‬‬ ‫ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪7‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ |.‬ך‬ ‫_‬

‫הךאת? אלא כעזןצאו י^ראל‬ ‫מאי הראת‪ .‬אלא בד נפקו ישראל ממצרים‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪.‬‬ ‫‪- :‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪■ .‬ד‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬ך‬ ‫‪-‬‬ ‫•‪■ *.‬ד‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬

‫ממצרים‪ ,‬לא היו מכירים את סוד‬ ‫לא הוו ילעי בתא למהימנותא ךקוךשא בריך‬
‫האמונה ^ל הקדועז ברוך הוא‬
‫כלום‪ ,‬מעזום עזכלם היו עובדים‬
‫הוא כלום‪ ,‬בגין לכלהו הוו פלחי פולחנא‬
‫עבודה ןךה בגלות‪ ,‬ועזכחו את כל‬ ‫נוכראה בגלותא‪ ,‬ואנשו כל עלברא‬
‫‪T‬ח־‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫עקר האמונה עזהןה בהם‬ ‫דמהימנותא דהוה בהו בקדמיתא‪ ,‬דיריתו כל‬
‫‪T‬‬ ‫‪•T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T-:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪: 1-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬
‫בךאעזונה‪ ,‬עזןךעזו כל אותם עזנים‬
‫עע{ר עזבבזים מאביהם ןעקב‪.‬‬
‫אינון הליסר עזבטין מאבוהון!עקב‪.‬‬
‫וכשבא מעזה ולמד אותם עזןען‬ ‫וכד אתא משה‪ ,‬אוליף לון לאית אלוה עלאה‬
‫אלוה עליון בעולם‪ ,‬כמו‬ ‫בעלמא‪ ,‬כמה דאוקמוה‪ .‬לבתר המו כל‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫עזבארוה‪ ,‬ואחר כך ראו כל אותם‬
‫נקזים וגבורות על הןם וכל הנקזים‬
‫אינון נסין וגבורן לעל!מא‪ ,‬וכל נסין וגבורן‬
‫והגבורות עזעעזה להם במצרים‪,‬‬ ‫דעבד להו במצרים‪ .‬לבתר המו כמה גבורן‪,‬‬
‫‪ T‬׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1:‬‬

‫ואחר כך ראו כמה גבורות במן‬ ‫במנא ובמלא ואתיהיבת לון אורליתא‪ ,‬ואוליפו‬
‫ובמים‪ ,‬ונתנה להם הורה‪ ,‬ולמדו‬
‫' ‪: T :‬‬ ‫‪T‬‬

‫את דךכי הקדועז ברוך הוא‪ ,‬עד‬

‫‪VT‬‬ ‫' ‪T : • :‬‬ ‫־ •‬ ‫־‬
‫ארחי לקולשא בריך הוא‪ ,‬עד למטי לעדנא‬
‫עזהגיעו לזמן חזה•‬ ‫דא‪.‬‬ ‫‪T‬‬

‫אמר להם מעזה‪ :‬עד כאן‬ ‫אמר לון משה‪ ,‬עד העזתא אצטריכנא למילף‬
‫כמו‬ ‫ללמדכם‬ ‫הצטרכתי‬
‫עזמלמךים תינוק‪) .‬נלכאן ולהלאה(‬
‫לכו‪ ,‬כמה לללפיל לרבלא‪) .‬מכאזולהלאה( ולא‬
‫וזהו אהה הךאת לדעת‪ ,‬ולמדה‬ ‫הוא אתה הראת לדעת‪ ,‬ואוליפת עד הכא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T T‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫•‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫—‬ ‫^ ‪--‬‬ ‫‪T • • : T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬

‫עד כאן לדעת ולהתבונן ולהכנס‬ ‫לדעת למנדע ולאסתכלא ולמיעל ברזא‬
‫לסוד האמונה‪ ,‬ומהי? כי ה׳ הוא‬
‫•‬

‫האלהים‪.‬‬
‫־ •‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•••: T‬‬ ‫‪:‬‬
‫למהימנותא‪ .‬ומאי איהי‪ .‬כי לל׳ הוא האלהים‪.‬‬
‫אם תאמר‪ ,‬דבר קבזן הוא לדעת‬ ‫אי תימא מלה זעירא היא למנדע‪ ,‬הא כתיב‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T • :‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫• • ‪T‬‬

‫‪ -‬הרי כתוב‪ ,‬דדעת חיום והעזבת‬ ‫וידעת היום והשבות אל לבבך כי יי׳ הוא‬
‫‪T:‬‬ ‫•‬ ‫‪1 *.* T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫_‬ ‫■ך‬ ‫‪■ .‬ך _ ‪.‬‬
‫אלי לבבך כי ה׳ הוא האלחים‬
‫בעזמים ממעל ועל הארץ מתחת‬ ‫האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת‬
‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪V T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪: T‬״‪.‬״‬

‫אין עוד‪ .‬כאן תלוי כל סוד‬ ‫אין עוד‪ .‬הכא תליא כל רזא דמהימנותא‪,‬‬
‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪T :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫**‪1‬‬

‫האמונה לדעת מתוך זה סוד כל‬ ‫למנדע מג^ לאירזא לכל לזין‪ ,‬למנדע סתימו‬
‫הסודות‪ ,‬לךעת סתר)סודשל בל( כל‬
‫חנכזתךים‪ ,‬יהו״ה אלהים עזם‬ ‫)נ״א חא!כל וכי( לכל סתימין‪ ,‬להו״ה אלהים‬
‫מלא‪ ,‬יחבל אחד‪ .‬אהה הךאת‬ ‫שם מלא‪ ,‬וכלא חד‪ .‬אתה הראת לדעת‪,‬‬
‫׳‬ ‫■ך— —‬ ‫‪■ . . .‬ך‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_‬ ‫_‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ז כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יג שבט‬
‫קעח‬

‫לדעת ‪ -‬כאץ סוד הסודות ליויךעי‬ ‫הכא ת א ךרזין לאינון !ךעי מדין‪.‬‬
‫מדיץ•‬
‫אשריהם כל אלו עןמקזתךלים‬
‫זכאץ איפון פל איפון דמעזתדלי באודייתא‪.‬‬
‫בהורה‪ ,‬ובגלל שכשברא הקןדוש‬ ‫ובגין דכד ברא לןךשא בדיך הוא‬
‫ברוך הוא את העולם‪ ,‬התבונן‬ ‫עלמא‪ ,‬אסתכל בה באורייתא‪ ,‬וברא עלמא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫'‬ ‫‪T : T‬‬
‫בהורה וברא את העולם‪ ,‬ובתורה‬
‫נברא העולם‪ ,‬כמו שבארוה‪,‬‬
‫‪ T‬׳‬ ‫•••••‪:‬־‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪T:‬‬
‫ובאורייתא אתברי עלמא‪ ,‬כמה דאוקמוה‪,‬‬
‫שכתוב >משלי ח( ואהץה אצלו‬ ‫אל ה?(‪.‬רי‬ ‫דכהיב‪) ,‬משלי ט( ואהןה א^לו׳‬
‫אמוץ‪ .‬אל ת‪7‬ן‪.‬ךי אמוץ אלא אמץ‪.‬‬
‫ןכי התורה היתה אמן ? כץ‪ .‬למלך‬
‫אמון אלא אומן‪.‬‬
‫שךצה לעשות פלטריץ‪ .‬אם לא‬ ‫רבעי‬
‫••‬ ‫‪:‬‬
‫למלכא‬
‫‪T‬‬‫‪: — :‬‬
‫אין‪.‬‬
‫• ‪I‬‬
‫אורייתא אומנא הוה‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫— ‪:‬‬
‫וכי‬‫‪* :‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬

‫שם אליו אמץ‪ ,‬לא ץכול לעשות‬ ‫למעבד פלטרין‪ ,‬אי לא עזוי לגביה‬
‫הפלטריץ‪ .‬כיון שנעשה האךמוץ‪,‬‬
‫לא עולה אלא בשמו של המלך‪.‬‬ ‫אומנא‪ ,‬לא יכיל למעבד פלטרין‪ .‬כיון‬
‫באותם אךמונות שעשה המלך‪,‬‬ ‫דפלטרין אתעבידו‪ ,‬לא סליק עזמא‪ ,‬אלא‬
‫משקיע המלך מחשבה באותם‬ ‫ךמלכא‪ .‬אלץ פלטרין דעבד מלכא‪ ,‬מלכא‬
‫אךמונות‪.‬‬
‫כך הקדוש ברוך הוא רצה לברא‬ ‫שוי באיפון פלטרין מחשבה‪.‬‬
‫את העולם‪ ,‬הסתכל באמן‪ .‬ואף‬ ‫כך קךשא בריך הוא‪ ,‬בעי למברי עלמא‪,‬‬
‫על גב שהאמץ עשה את האךמוץ‪,‬‬
‫לא ע ^ ה אלא בשמו של המלך ‪:‬‬ ‫אסתכל באומנא‪ ,‬ואף על גב דאומנא‬
‫אלו האךמונות שעשה המלך;‬ ‫דמלכא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬
‫שמא אלא‬
‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬
‫‪-‬‬
‫פלטרין‪ ,‬לא סליק‬
‫‪I‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪'I‬‬ ‫‪ :‬־ ‪• :‬‬
‫‪T V‬‬
‫עבד‬
‫‪----- :‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪t‬‬
‫ודאי המלך בנה האךמונות‪.‬‬ ‫אלין פלטרין דעבד מלכא‪ ,‬ודאי מלכא בנה‬
‫התורה צווחת‪ :‬ואהץה אצלו‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫^‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪--------:‬‬ ‫־‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫• ••‬

‫אמוץ‪ ,‬בי בךא הקדוש ברוך הוא‬ ‫פלטרין‪ .‬אורליתא צווחת ואהןה אצלו אמון‪,‬‬
‫את הע ^ ט! שטרם )אלא עד()לא‬ ‫בי ברא קךשא בריך הוא עלמא‪ ,‬דעד )נ״א‬
‫נברא( נברא העולם הקדימהו‬
‫התוךה אלפים שנים לעולם‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪T:‬‬ ‫•;ז‬
‫עד( )ם״א לא אסן‪.‬ד( אתברי עלמא‪ ,‬אקדימת‬
‫וכשךצה הקדוש ברוך הוא לברא‬ ‫אורליתא תרין אלפי שנין לעלמא‪ ,‬וכד בעא‬
‫את העולם‪ ,‬הץה מתבונן בהוךה‬ ‫‪I‬קדשא בריר הוא למברי עלמא‪ ,‬הוה מסתכל‬
‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫•‬ ‫‪T T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪P‬‬ ‫‪*:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: *..‬‬
‫בכל ךבר ודבר‪ ,‬ועשה כנגךה‬
‫אמנותו ^ עולם‪ ,‬משום שכל‬
‫‪T •/‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪.‬״• ‪T‬‬
‫בה באורייתא‪ ,‬בכל מלה ומלה‪ ,‬ועבד לקבלה‬
‫‪T‬‬ ‫‪: It : T‬‬ ‫' ‪T T :‬‬ ‫* ‪T‬‬ ‫* ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫הדבךים והמעשים של כל‬ ‫אומנותא ךעלמא‪ .‬בגין דכל מלין ועובדין‬

‫העולמות הם בתורה‪ ,‬ולכן‬ ‫דכל עלמין‪ ,‬באורליתא אינון‪ .‬ועל דא קךשא‬
‫הקדוש ברוך הוא הץה מתבונן‬
‫בה ובורא את העולם‪.‬‬ ‫בריף הוא הוה מסתכל בה‪ ,‬וברא עלמא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪P‬‬ ‫‪*:‬‬

‫לא שההורה בךאה את הע ץם‪,‬‬ ‫לאו דאורייתא ברא עלמא‪ ,‬אלא קדשא בריף‬
‫‪P‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: I*..‬‬ ‫‪T V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬
‫הוא‬ ‫ברוך‬ ‫הקדוש‬ ‫אלא‬
‫בהתבוננות של ההורה ברא את‬ ‫הוא‪ ,‬באסהכלותא דאורייתא ברא‬
‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫הע^ט‪ .‬נמצא שהקדוש ברוך‬ ‫עלמא‪ .‬אשהכח דקוךשא כריך הוא איהו‬
‫הוא הוא אמץ‪ ,‬והתוךה כנגדו‬
‫ואליו אמץ‪ ,‬שנאמר ואהץה אצלו‬
‫אומנא‪ ,‬ואורייתא לקבליה ולגביה אומנא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T T‬‬ ‫־‬ ‫‪: It : T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T T‬‬

‫אמוץ‪ .‬ואהיה אמוץ לא כתוב‪,‬‬ ‫שנאמר ואהלה אצלו אמון‪ ,‬ואהלה אמון לא‬
‫אלא אצלו‪ .‬הואיל והקדוש ברוך‬ ‫כתיב‪ ,‬אלא אצלו‪ ,‬הואיל וקוךשא כריך הוא‬
‫הוא התבונן בה‪ ,‬אצלו היתה‬
‫אסתכל בה‪ ,‬אצלו הוה אומנא‪.‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪: V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— T‬‬ ‫• ‪:‬‬
‫קעט‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ז כסלו‬
‫תרומה ‪ -‬קם״א ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יג שבט‬

‫ואם תאמר‪ ,‬מי ןכול להיות אמן‬ ‫ואי תימא מאן יכיל למהוי אומנא לגביה‪.‬‬
‫;‬ ‫■ד ■ד‬ ‫״‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫אליו? אלא התבוננות הקןדוען‬ ‫אלא אסהכלותא ךקוךעזא בריך הוא‬

‫ברוך הוא בגון זה )נזנשה הכל בלא‬
‫עכלל ויגיעה‪ /‬שכתוב בךבר ה׳ שכלים נעשו וגר‪.‬‬
‫בגוונא לא‪) ,‬ד״א אתעכיד כלא ?לא עמל ויגיעה דכתיבבךכר י;‬
‫בצוךה זו בהסתכלות שלו זו אכלנות( בת‪ 1‬ךה ‪,‬‬ ‫שמים נעשו וגו‪ /‬כגוונא ךא כאסתכלותא דיליה היא אומנא(‬
‫באורייתא‪ ,‬כתיב בה‪) ,‬ברא שית א( בראעזית ברא כתוב בה‪) ,‬בראשיתא( בראעזית ברא‬
‫‪TT‬‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫י ‪• :‬‬ ‫‪T : -‬‬ ‫‪:‬‬
‫אלהים את היזמים ואת הארץ‪.‬‬
‫הכ!הכל בדבר זה ובךא את‬ ‫בהאי‬ ‫אסתכל‬ ‫הארץ‪,‬‬ ‫ואת‬ ‫השמלם‬ ‫את‬ ‫אלהים‬
‫בה‪ ,‬היזמים‪ .‬בתורה כתוב בה‪ ,‬וייאמר‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬
‫כתיב‬ ‫‪• :‬‬
‫באורייתא‬
‫‪T : -‬‬ ‫‪:‬‬
‫השמים‪.‬‬
‫‪• - T -‬‬
‫וברא •‪*.‬את‬ ‫׳ ‪TT‬‬
‫מלה‪,‬‬‫• ‪T‬‬
‫ויאמר אלהים להי אור‪ ,‬אסתכל בהאי מלה‪ ,‬אלהים יהי אור ‪ -‬בדבר הזה‬
‫התבונן ובךא את האור‪ .‬וכן בכל‬
‫דכתיב דבר ודבר עזכתוב בתורה‪,‬‬ ‫• ‪• :‬‬
‫ומלה‬
‫• ‪T‬‬
‫מלה‬‫• ‪T‬‬
‫בכל‬
‫‪T : 1 :‬‬
‫וברא •‪*.‬את ‪T‬האור‪ .‬וכן‬ ‫‪TT‬‬
‫התבונן הקןדוי‪:‬צ ברוך הוא ועעזה‬ ‫בה באורליתא‪ ,‬אסתכל לןךשא בריך הוא‪,‬‬
‫ועבד ההיא מלה‪ ,‬ועלי דא כתיב ואהיה אצלו אותו הדבר‪ .‬ולכן כתוב ואהןה‬
‫*‪: *.‬‬ ‫‪*.*:•.* T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫• ‪T‬‬ ‫— •‬ ‫‪T T :‬‬
‫אצלו אמון‪ .‬כמו כן נבךא כל‬
‫העולם‪.‬‬ ‫עלמא אתברי‪.‬‬ ‫כל ‪T : T‬‬ ‫כגוונא ‪T‬דא ‪T‬‬ ‫‪T : - :‬‬ ‫אמון‪.‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬
‫כיון דאתברי עלמא‪ ,‬כל מלה ומלה לא הוה כיון עזנברא העולם בכל דבר‬
‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪T‬‬ ‫•‪T‬‬ ‫‪T:T‬‬
‫^ה‬ ‫ודבר‪,‬׳ לא התקים ־עד ‪•/‬עז‬
‫‪TT‬‬
‫ברצון לברא אדם עזיהןה מעזהדל‬
‫‪T T:‬‬ ‫מתקלים‪ ,‬עד ךסליק ברעותא למברי‬
‫אדם‪ ,‬דיהוי משתדל באורייתא‪ ,‬ובגינה בתורה‪ ,‬ובגללה התקןים העולם‪.‬‬
‫‪ ■ . .‬ך‬ ‫‪9‬‬ ‫ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫ך‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬

‫את?ןלים עלמא‪ .‬השתא )דף קס״א ע״□ כל מאן כעת‪ ,‬כל מי עזמסתכל בתורה‬
‫‪.‬ך‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬ך ‪..‬‬

‫ומקזתךל בה‪ ,‬כבןכול הוא מקים‬

‫‪ ' T‬את העולם‪ .‬הקדויעז ברוך הוא‬
‫ואשתדל בה‪,‬‬ ‫‪ T : • :‬־‬
‫באורייתא‪,‬‬
‫— ‪' T :‬‬ ‫‪:‬‬
‫דאסתכל ‪T‬בה‬ ‫‪ T : • :‬־‬

‫כבלכול‪ ,‬הוא מקלים כל עלמא‪ .‬לןךשא בריך הסתכל בתורה וברא את העולם‪.‬‬
‫הוא אסתכל באורייתא‪ ,‬וברא עלמא‪ .‬בר נש אךם מתבונן בתורה ומקים את‬
‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫׳‬ ‫— ‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪—T :‬‬
‫העולם‪ .‬נמצא עזכל מעעוה‬
‫וקיומו ע ל עולם היא התורה‪.‬‬
‫מסתכל בה באורליתא ומקלים עלמא‪ .‬אשתכח‬
‫מעום כך אערי האיע ע מ ע הדל‬ ‫איהי‪.‬‬
‫• •‬
‫אורייתא‬
‫— ‪T :‬‬
‫עלימא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T: T‬‬
‫דכל‬ ‫‪T:‬‬
‫וקיומא‬
‫‪T‬‬ ‫‪1 •:‬‬
‫דעובדא‬
‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬
‫בגין כך זכאה איהו בר נש ךאשתדל בתורה‪ ,‬עהרי הוא מקים את‬
‫העולם‪.‬‬
‫בש^ה עעלה בךצונו ע ל הקדוע‬
‫מקיים ‪:^T‬מ‪ T‬א‪.‬‬ ‫‪••1- :‬‬
‫דהא •איהו‬ ‫׳ ‪T :‬‬
‫באורייתא‪,‬‬
‫‪T : -‬‬ ‫‪:‬‬

‫ברוך הוא לבריא את האךם‪ ,‬עמד‬ ‫הוא‬ ‫בריך‬ ‫ךקוךשא‬ ‫ברעותא‬ ‫דסליק‬ ‫?של^תא‬
‫למברי אדם‪ ,‬קאים קמיה בדיוקניה לפניו בדמותו וקיומו כמו עהוא‬
‫•••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1• :‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪TT :‬‬

‫בעולם הזה‪ .‬ואפלו כל אותם בני‬

‫העולם‪ ,‬טרם בואם לעולם הזה‪,‬‬
‫ואפילו‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬
‫עלמא‪.‬‬ ‫‪T : T‬‬
‫בהאי‬ ‫‪- :‬‬
‫דאיהו‬ ‫‪• :‬‬
‫כמה‬‫י ‪T :‬‬
‫וקיומיה‪,‬‬
‫••‬ ‫‪1• :‬‬

‫כל איפון בני עלמא‪ ,‬עד לא ליתון בהאי כלם עומדים בתקונם וקיומם‬
‫עלמא‪ ,‬כלהו קלימין בקיומליהו ובתקונליהו כמו עעומךים בעולם הזה‬
‫באוצר אחד ע ע ם כל נעמות‬
‫העולם מתלבעות בךמיותיהן‪.‬‬
‫כגוונא ךקלימין בהאי עלמא‪ ,‬בחד אוצר‬
‫מתלבשן ובשעה עמזמנים לרדת לעולם‬ ‫דתמן כל נשמתין דעלמא‬
‫הזה‪ ,‬קורא הקדוע ברוך הוא‬ ‫בדיוקנליהו‪.‬‬
‫לממנה אחד עמנה הקדוע ברוך‬
‫ובשל‪ 3‬תא דזמינין לנחתא בהאי עלמא‪ ,‬קרי‬
‫קךשא בריף הוא לחד ממנא‪ ,‬די מפי קךשא כריך הוא ברשיתיה‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ז כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יג שבט‬
‫הם‬

‫הוא בך׳‪:‬צותו• את כל הנעזמוית‬ ‫כל נעזמתין דזמינין לנחתא להאי עלמא‪,‬‬

‫העתידות לרדת לעולם הזה‪,‬‬ ‫כההיא‬ ‫ואמר ליה‪ ,‬זיל אייתי לי רוח‬
‫ואומר לו‪ :‬לך תביא לי רוחו עזל‬
‫פלוני‪ .‬באותה עזעה באה אותה‬ ‫עזעתא אתיא ההיא נעזמתא‪ ,‬מתלבעזא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪- : -‬‬

‫נעזמה מלבעזת בדמות ^ל‬ ‫בדיוקנא דהאי עלמא‪ ,‬וההוא ממנא אחזי לה‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T l :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫העולם הזה‪ ,‬ואותו ממנה מךאה‬ ‫קמי מלכא קדישא‪.‬‬

‫אותה לפני הקןדועז ברוך הוא‪.‬‬
‫הקדוש ב ח ך הוא" אומר לו‬ ‫קךשא בריף הוא אמר לה‪ ,‬ואומי לה‪ ,‬דכד‬
‫ומשביע אותה‪ ,‬שכשתרד לעולם‬ ‫תיחות להאי עלמא‪ ,‬דתשתדל‬
‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫^‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫הזה‪ ,‬שתשתדל בתורה לדעת‬

‫אותו ו ל ^ ת את סוד האמונה‪.‬‬
‫כאורליתא למנזיע ליה‪ ,‬ולמנזיע ברזא‬
‫שכל מי שהיה בעולם הזה ולא‬ ‫ולא‬
‫עלמא‪T : ,‬‬
‫׳‬ ‫בהאי ‪T : T‬‬
‫דהוי ‪- :‬‬
‫מאן ‪•—: :‬‬
‫דכל ‪1 T‬‬
‫דמהימנותא‪T : .‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬
‫השתדל לדעת אותו ‪ -‬טוב לו‬ ‫אשהזיל למנדע ליה‪ ,‬טב ליה ךלא לתברי‪ .‬בגין‬
‫‪%‬א יברא‪ .‬משום כך נךאה לפני‬
‫המלך הקןדוש‪ ,‬לדעת את העולם‬
‫כך אתחזי קמי מלכא קדישא‪ ,‬למנזיע בהאי‬
‫הזה‪ ,‬ולהשהדל בקןדוש־ברוך־‬ ‫עלמא‪ ,‬ולאשהדלא ביה בקוךשא בריף הוא‪,‬‬
‫הוא בסוד האמונה‪.‬‬ ‫ברזא דמהימנותא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬

‫זהו שכתוב )דברים ד( אהה הךאת‬

‫לדעת‪ .‬הךאית על ידי אותו‬
‫הדא הוא דכתיב‪) ,‬דברים ד( אתה הראת לדעת‪,‬‬ ‫‪ ■ . .‬ך ‪ -‬ך—‬ ‫■ך‪.‬‬ ‫—■ך‬ ‫^‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ן‪-‬ן‬

‫הממנה לפני הקןדוש ברוך הוא‪.‬‬ ‫אתחזיאת על ידא דההוא ממנא‪ ,‬קמי‬
‫••‬ ‫‪^T‬‬ ‫^‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪-‬‬

‫לדעת ־ לדעת ולהסתכל בעולם‬ ‫קךשא בריף הוא‪ .‬לדעת למנדע ולאסתכלא‬
‫הזה בסוד האמונה ובסוד‬
‫התוךה‪ .‬וכל מי שהיה בעולם הזה‬
‫בהאי עלמא‪ ,‬ברזא דמהימנותא‪ ,‬ברזא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ :‬־‬

‫ולא השתדל בהוךה להכירו‪ ,‬טוב‬ ‫דאורייתא‪ .‬וכל מאן דהוה בהאי עלמא‪ ,‬ולא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T —:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬

‫לו שלא נברא‪ ,‬שהרי בשביל זה‬ ‫אשתזיל באורליתא למנזיע ליה‪ ,‬טב ליה דלא‬
‫הביאו הקןדוש ברוך הוא את‬
‫האךם לעולם הזה‪.‬‬
‫אתברי‪ ,‬דהא בגין זיא אליתי ליה קךשא בריך‬
‫לדעת כי ה׳ הוא האלהים‪ .‬זהו‬ ‫הוא לבר נש בהאי עלמא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬

‫הכלל של כל סוד האמונה‪?) ,‬לל(‬ ‫לדעת כי יי׳ הוא האלהים‪ .‬דא איהו כללא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫‪: T‬״‪.‬״‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫^‬ ‫‪ 7‬־‬
‫של כל ההוךה‪ ,‬כלל שלמעלה‬
‫ומטה‪ .‬וסוד זה הוא הכלל של כל‬
‫דכל רזא דמהימנותא‪) ,‬נ״אכללא( דכל‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫סוד האמונה‪ ,‬וכך זה ודאי‪ .‬הכלל‬‫אורייתא‪ ,‬כללא דעילא ותהא‪ ,‬ורזא דא איהו‬‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬

‫של כל התורה זהו סוד התוךה‬ ‫כללא דכל רזא דמהימנותא‪ ,‬והכי הוא ודאי‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬
‫שבכתב‪ ,‬וזהו סוד התורה שבעל‬
‫פה‪ ,‬והכל אחד‪ ,‬הכלל של סוד‬ ‫כללא דכל אורייתא‪ ,‬דא איהו רזא דתורה‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫מלא‪,‬‬
‫׳‬ ‫שם ‪T‬‬‫שהוא ••‬
‫בשביל ‪•/‬‬ ‫שבכתב‪ ,‬ודא איהו רזא דתורה שבעל פה‪,‬‬
‫האמונה‪• : • ,‬‬
‫‪ T •/: T‬׳‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫*‪*.‬‬

‫עזהוא סוד האמונה‪ ,‬ומיהו? ה'‬

‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•/: T‬‬ ‫וכלא חד‪ ,‬כללא דרזא דמהימנותא‪ ,‬בגין‬
‫‪1‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫אחד ושמו אחד‪ .‬ה׳ אחד ‪ -‬שמע‬
‫ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד‪ .‬זהו‬ ‫דאיהו שם מלא‪ ,‬דאיהו רזא דמהימנותא‪,‬‬
‫'‬ ‫ד‬ ‫■‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫יחוד אחד‪ .‬ושמו אחד‪ ,‬ברוך שם‬ ‫ומאן איהו‪ .‬ה׳ אחד ושמו אחד‪ ,‬לל׳ אחד שמע‬
‫כבוד מלכותו לעולם ועד ‪ -‬הרי‬ ‫ישראל יי׳ אלהינו יי׳ אחד‪ .‬דא איהו יחודא‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪ :‬״ ‪ .‬״ • •‬ ‫‪T :‬‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬
‫יחוד אחר להיות שמו אחד‪ .‬וסוד‬
‫חד‪ .‬ושמו אחד‪ ,‬ברוך שם כבוד מלכותו‬
‫לעולם ועד‪ ,‬הא יחודא אחרא למהוי שמיה חד‪ .‬ירזא לא)מלכיםא יח( יי׳ הוא‬
‫—‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫*‪ : *.‬״‪ ,‬״ • •‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T —:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫הפא‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ח כסלו‬
‫תרומה ־ קס״א ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יג שבט‬

‫זה ‪ -‬ה׳ הוא האלהים‪ ,‬זה כתוב‬

‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪V: T‬‬
‫האלהים‪ ,‬דא כתיב‪ ,‬כד אינון בלחודא חדא‪.‬‬
‫כעזהם ביהוד אחד‪.‬‬
‫ואם תאמד‪ ,‬אם כן‪ ,‬כדגמת מה‬
‫ואי הימא‪ ,‬אי הכי‪ ,‬כגיונא יכתיב‪) ,‬זכריה י״ד( יי׳‬
‫‪T :‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫עזכתוב סכריהיד( ה׳ אחד ועזמו‬ ‫אחד ועזמו אחד‪ ,‬לאו איהו יי׳ הוא‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T V‬‬

‫אחד‪ ,‬לא הוא ה׳ הוא האלהים‪,‬‬

‫׳‬ ‫•‬ ‫‪V: T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫האלהים‪ ,‬דאי כתיב )נ״א י;׳ הוא ו^מי■ אחד( לל' אחד‬
‫עזאם היה כתוב )ה׳ הוא ושמו אחד( ה'‬
‫‪t‬‬ ‫‪v‬‬

‫אחד ועזמו הוא אחד‪ ,‬הייתי א‪ 1‬מר‬

‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪V‬‬
‫ועזמו הוא אחד‪ ,‬הוה אמינא הבי‪ .‬אבל לא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬
‫••‬

‫כך‪ .‬אבל לא כתוב אלא ה׳ אחד‬

‫•‬ ‫‪• T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T V‬‬
‫כתיב‪ ,‬אלא לל׳ אחד‪ ,‬ועזמו־ אחד‪ ,‬ואצטריך‬
‫ועזמו אחד‪ ,‬וצריך לומר‪ ,‬כדגמת‬ ‫למימר כגוונא דא יי׳ הוא‪ ,‬האלהים הוא‪,‬‬
‫י‬ ‫•‬ ‫‪V:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫י‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫זה ה׳ הוא האלהים הוא‪ ,‬ונךאה‬

‫ה׳ אחד וקזמו אחד‪.‬‬
‫ואתחזי לל׳ אחד ועזמו־ אחד‪.‬‬
‫אלא הכל אחד‪ .‬עזכעזמתוחדים‬ ‫אלא כלא חד‪ ,‬ךכד מתליחדן תרין עזמהן‬
‫עזני העזמות הללו‪ ,‬זה ביחוד אחד‬ ‫אלין‪ ,‬דא ביחוךא חד‪ ,‬וךא ביחודא חד‪,‬‬
‫וזה ביחוד אחד‪ ,‬אז עזני הפטמות‬
‫הללו נעעוים אחד ונכללים זה‬
‫כדין הרין עזמהן אלין אתעבידו חד‪,‬‬
‫בזה‪ ,‬ונהיה הכל עזם עזלם ביחוד‬
‫‪• :‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫••‬ ‫־‬ ‫‪T :‬‬ ‫׳ ‪• :‬‬ ‫‪V T‬‬
‫ואתכלילו דא בדא‪ ,‬והוי כלא עזמא עזלים‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫■ד‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• —: -‬‬ ‫׳‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫אחד‪ ,‬ובכן ה׳ הוא האלהים‪,‬‬ ‫האלהים‪ ,‬דהא‬ ‫׳‬ ‫•‬‫‪T‬‬

‫ובכן יי׳ הוא‬
‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬
‫חדא‪,‬‬
‫׳‬ ‫ביחודא‬
‫‪• :‬‬ ‫‪V:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬
‫עזהרי אז הכל נכלל זה בזה להיות‬
‫אחד‪ .‬וטרם עזמתוחדים כל אחד‪,‬‬
‫כדין אתכליל כלא דא בדא‪ ,‬למהוי חד‪ .‬ועד‬
‫זה בלבדו וזה בלבדו‪ ,‬לא נכללים‬ ‫דאתיחדו כל חד‪ ,‬דא בלחודוי‪ ,‬ודא בלחודוי‪,‬‬
‫זה בזה להיות הכל אחד‪.‬‬ ‫לא אתכלילו דא בדא‪ ,‬למהוי כלא חד‪.‬‬
‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: V‬״‪.‬״••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬
‫הכלל עזל כל התורה כך הוא‬ ‫‪I t‬‬

‫!דאי‪ .‬עזהרי התוךה היא הוךה‬

‫‪t‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬
‫כללא דכל אורייתא הכי איהו ודאי‪ ,‬דהא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T -‬‬ ‫•‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T T :‬‬

‫עזבכתב והוא הורה עזבעל פה‪.‬‬ ‫אורייתא איהי תורה שבכתב‪ ,‬ואיהו‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫■ן‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬

‫תורה עזבכתב‪ ,‬זהו עזכתוב ה׳‪.‬‬ ‫‪T V‬‬ ‫‪V‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫תורה שבעל פה‪ .‬תורה שבבתב‪ ,‬דא איהו‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬
‫תוךה עזבעל פה‪ ,‬זהו עזכתוב‬
‫האלהים‪ .‬ומעזום עזהתורה היא‬ ‫לכתיב לל׳‪ .‬תורה ךבעל פה‪ ,‬דא הוא דכהיב‬
‫סוד עזל העזם הקדועז‪ ,‬נקראת כך‬ ‫דשמא‬ ‫‪:‬‬‫‪T‬‬
‫דאורייתא •איהו רזא‬ ‫•‬‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬
‫ובגין‬
‫‪I • :‬‬ ‫‪T‬‬
‫האלהים‪.‬‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V:‬‬ ‫‪T‬‬

‫‪ -‬הורה עזבכתב ותוךה עזבעל פה‪,‬‬ ‫קדישא‪ ,‬אקרי הכי תורה שבכתב ותורה דבעל‬
‫‪— :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪••I:‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫— ן•‬
‫זה כלל וזה פרט‪ .‬הכלל צריך את‬
‫הפרט‪ ,‬והפרט צריך את הכלל‪,‬‬ ‫פה‪ ,‬דא כלל‪ ,‬ודא פרט‪ .‬כלל אצטריך לפרט‪,‬‬
‫ומתיחךים זה עם זה להיות הכל‬ ‫ופרט אצטריך לכלל‪ ,‬ואתליחדו דא בדא‪,‬‬
‫אחד‪.‬‬ ‫למהלי כלא חד‪.‬‬
‫ועל זה הכלל עזל התורה הוא‬
‫הכלל עזל מעלה ומטה‪ ,‬מעזום‬
‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪T :‬‬ ‫־‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫־‬
‫ועל דא‪ ,‬כללא דאורייתא איהו כללא דעילא‬
‫‪T • • :‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬

‫עזעזם זה למעלה ועזם זה למטה‬ ‫ותתא‪ ,‬בגין דשמא דא לעילא‪ ,‬ושמא דא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T • • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪- :‬‬

‫זה סוד ^ל העולם העליון‪ ,‬וזה‬ ‫לתהא‪ ,‬דא רזא דעלמא עלאה‪ ,‬ודא רזא‬
‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫* ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬
‫סוד עזל העולם התחתון‪ ,‬ועל זה‬
‫כתוב אהה הראת לדעת כי ה׳‬ ‫דעלמא תהאה‪ ,‬ועל דא בתיב‪ ,‬אהה הראת‬
‫‪T * * : T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪-‬‬ ‫׳‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T T -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫הוא האלהים‪ .‬זהו הכלל ^ל הכל‪,‬‬ ‫לדעת כי יי׳ הוא)דףקס״בע״א( האלהים‪ .‬דא איהו‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪V:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪- T‬‬

‫וזה צריך אדם לדעת בעולם הזה‪.‬‬ ‫כללא לכלא‪ ,‬ודא אצטריך בר נש למנדע‬
‫ואם תאמר‪ ,‬איכה הן מצוות‬
‫התוךה כאן בכלל הזה ? אלא זהו‬ ‫בהאי עלמא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫זכור וזהו עזמור‪ ,‬וכל מצוות‬

‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫ואי הימא‪ ,‬פקודי אורליתא אן אינון הבא‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ח כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יג שבט‬
‫הפב‬

‫התוךה כלולים באלה‪ ,‬בסויד עזל‬ ‫בכללא דא‪ .‬אלא דא איהו זכויר‪ ,‬ודא איהו‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫' ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪T T :‬‬

‫זכור ו׳‪:‬צמור‪ ,‬והכל הוא אחד‪.‬‬

‫‪T •/‬‬
‫עזמור‪ ,‬וכל פקודי אורייתא כהני כלילן‪ ,‬ברזא‬
‫־‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫פ תח רבי יוסי ואמר‪ ,‬זה עזעזנינו‬

‫עזתפלת עךבית חובה ‪ -‬חובה‬ ‫דזכור וברזא דעזמור‪ ,‬וכלא איהו חד‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫היא ודאי‪ ,‬מעזום עזקןךיאת קזמע‬‫פתח דכי יוסי ואמר‪ ,‬הא דתנינן דצלותא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫'‬ ‫‪— T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫• •‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬

‫עזל עךבית חובה‪ ,‬והקןדו׳‪:‬צ ברוך‬

‫ךעךבית חובה‪ ,‬חובה איהי וזיאי‪ ,‬בגין‬
‫הוא מתיחד בלילה כמו ׳טמתיחד‬
‫ביום‪ ,‬ומדת לילה נכללת ביום‪,‬‬ ‫דקריאת קזמע דעךבית חובה‪ ,‬וקוךעזא בדיך‬
‫ומדת יום נכללת בלילה‪ ,‬ונעעזה‬ ‫הוא אתיחד בליליא‪ ,‬כמה דאתיחד ביממא‪,‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬

‫יחוד אחד‪ .‬ומי עזאמר ךעזות ‪-‬‬ ‫ומדת ליליא אתכליל ביממא‪ ,‬ומדת יממא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• —‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫• • ‪:‬‬ ‫•—‬
‫ופךרים‬ ‫אמורים‬ ‫מעזום‬
‫עזמתאכלים בלילה‪ ,‬והרי באךנו‪.‬‬
‫אתכליל בלילןא‪ ,‬ואתעביד יחודא חדא‪ .‬ומאן‬
‫כ תו ב‪) ,‬דברים י( ואהבת את ה׳‬
‫••‬
‫דאמר רעזות‪ ,‬בגין אמורין ופדרין דמתאכלי‬
‫‪T : -‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫^‬

‫אלהיך בכל לבבך ובכל נפעזך‬ ‫בליליא והא אוקימנא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬

‫וגו׳‪ .‬פסוק זה באךנוהו ופךעזוהו‬

‫החברים‪ ,‬אבל ועז לקזאיל‪ ,‬אם‬
‫‪ 5‬תיב )דברים ו( ואהבת את לך אלהיף בכל לבבך‬
‫ובכל נפעזף וגו׳‪ ,‬האי יןרא אוקימנא‬
‫ביחוד הזה עזל עזמע י^יךאל נכלל‬
‫הכל ‪ -‬ומיץ וקזמאל‪ ,‬למה )כתוב(‬‫ליה‪ ,‬ואוקמוה חברייא‪ .‬אבל אית לעזאלא‪ ,‬אי‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫■ך‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬

‫אחר כך ואהבת‪) ,‬שםיא< והיה אם‬

‫•‬ ‫‪TT:‬‬
‫בהאי יחודא דעזמע יע^ראל‪ ,‬אתכליל כלא‪,‬‬
‫‪' T :‬‬ ‫־‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪^T‬‬ ‫־‬ ‫־‬

‫עזמוע‪ ,‬עזהרי ביחוד נכללו? אבל‬

‫ימינא ועומאלא‪ ,‬אמאי )בתיב( לבתר ואהבת‬
‫עזם בכלל‪ ,‬וכאן בפךט‪ ,‬וכך צריך‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— T :‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪— —:‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫ובסוד היחוד הזה העךנו בו‪,‬‬ ‫)דברים יא( והיה אם עזמוע‪ ,‬דהא בלחודא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T T :‬‬

‫היחוד הזה הוא כמו עזל ההפלין‬ ‫אתכלילו‪ .‬אבל התם בכלל‪ ,‬והכא בפרט‪ ,‬והכי‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫' ‪:‬‬ ‫• ‪ :‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫' ‪:‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T —:‬‬ ‫*‬ ‫* ‪: :‬‬
‫עזל ראעז ותפלין עזל ץרוע‪ .‬בתפלי‬
‫הראעז ארבע פרעזיות‪ ,‬והרי‬ ‫אצטריך‪.‬‬
‫' ־ ‪ :‬־ • •‬ ‫•‬ ‫‪TT‬‬ ‫־ ‪ :‬־‬ ‫‪T‬‬

‫נתבאר‪ ,‬וכאן עזלעזה עזמות הם‪.‬‬ ‫וברזא דיחודא דא אתערנא ביה‪ ,‬יחודא דא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫עזם בתפלין עזל ראעז‪ ,‬אךבע‬ ‫איהו כגוונא ךתפלין דריעזא‪ ,‬ותפלין‬
‫פרעזיות‪ ,‬כל אחת ואחת לבדה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪ :‬־‪T‬‬

‫וכאן עזלעזה עזמות‪ .‬מה בין זה‬

‫דךרועא‪ .‬בתפלין זיריעזא ארבעה פרקזלין‪,‬‬
‫‪ :‬־ ־‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫' ‪T‬‬ ‫‪•T T‬‬

‫לזה •‬ ‫והא אתמר‪ ,‬והכא תלת עזמהן אינון‪ .‬התם‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪I t‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬

‫אלא‪ ,‬אותן ארבע פרעזיות הרי‬

‫‪.‬‬ ‫בתפילין זיריעזא‪ ,‬ארבעה פרעזלין‪ .‬כל חד וחד‬
‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬ ‫_‬ ‫_ ‪.‬‬ ‫‪.‬ך ן‬

‫העירו בהן‪ ,‬אחת נקרה ראעזונה‬

‫עליונה‪ ,‬ואחת סוד העולם הבא‪,‬‬
‫בלחודוי‪ ,‬והכא תלת עזמהן‪ .‬מה בין האי‬
‫להאי‪.‬‬
‫'‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T : V‬‬

‫ואחת ןמין‪ ,‬ואחת ^מאל‪ .‬אלו‬

‫סוד תפלין ^ל ראעז‪ .‬וכאן בסוד‬ ‫אלא אינון ארבעה פרעזלין‪ ,‬הא אהערו בהו‪,‬‬
‫היחוד הזה עזלעזה עזמות‪ ,‬והם‬
‫כמו עזאותן אךבע פרעזיות‪ .‬ה׳‬
‫חד‪ ,‬נקודה קדמאה עלאה‪ .‬וחד‪ ,‬רזא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫'‬ ‫‪— :‬‬ ‫* ‪T T‬‬ ‫— | ‪T T :‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫—‬

‫דעלמא דאתי‪ .‬וחד‪ ,‬ימינא‪ .‬וחד‪ ,‬ע^מאלא‪.‬‬

‫הראעזון זו נקרה עליונה‪ ,‬ראעזית‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• • T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫הכל‪ .‬אלהינו ‪ -‬סוד העולם הבא‪.‬‬ ‫אלין רזא דתפלין דריעזא‪ .‬והכא‪ ,‬בתא‬ ‫‪T T :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫***‬

‫ה׳ האחרון ‪ -‬כלל ^ל ןמין ו^מאל‬‫ךיחודא דא‪ ,‬תלת קזמהן‪ ,‬ואיפון כגוונא‬
‫כאחד בכלל אחד‪ ,‬ואלה הן‬
‫דאיפון ארבעה פרעזיות‪ .‬יי׳ קדמאה‪ ,‬דא‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: I-‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫•‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪I‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬

‫בתראה‪,‬‬
‫׳‬
‫דאתי‪ .‬יי׳‬
‫‪T T : — T:‬‬ ‫‪••T:‬‬
‫דעלמא‬
‫נקודה עלאה‪ ,‬ראעזיתא דכלא‪ .‬אלהינו רזא ‪T : T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬״‪.‬״••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪:‬‬
‫הפג‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ח כסלו‬
‫תרומה ־ קס״ב ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יד שבט‬

‫ר'א׳‪:‬צ‪ ,‬וזהו היחוד‬ ‫כללא דימינא וע‪ t‬מאלא כחדא‪ ,‬בכללא חדא‪,‬‬
‫הפליץ‬ ‫׳‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫הךאעזוץ‪.‬‬ ‫ואלין אינון הפלין זיריעזא‪ .‬ודא איהו יחוךא‬

‫תפלין עזל זרוע‪ ,‬הכלל עזל כל‬
‫אלה כאחד‪ ,‬וזהו סוד ברוך עזם‬ ‫‪1‬קדמאה‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬

‫תפלין דדרועא‪ ,‬מללא דכל הני כחדא‪ ,‬ודא‬

‫כבוד מלכותו לעולם ועד‪ .‬כאן‬
‫‪T :‬‬ ‫׳‬ ‫— ‪T —:‬‬ ‫‪:‬־••‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫ן‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫הכלל עזל אותן תפליץ עזל ר־אעז‬

‫כבוד מלכותו‬
‫עזנכללו בתוך הפליץ עזל זרוע‪.‬‬
‫איהו רזא ברוך‬
‫הפלין‬
‫ום‪ 1‬ד זה‪ ,‬ברוך ‪ -‬זה סוד הנ‪7‬ןךה‬
‫‪I • • :‬‬
‫דאיפון‬
‫‪I‬‬ ‫‪• :‬‬
‫‪:‬לעולם ועד‪ .‬הכא ‪:‬כללא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V T‬‬ ‫‪T‬‬

‫העליונה‪ ,‬עזהוא ברוך‪ ,‬עזכל‬ ‫דריעזא‪ ,‬דאתכלילו גו הפלין דךרועא‪.‬‬

‫הברכות נובעות מעזם‪ .‬ואם‬
‫ברוך‪ :‬דא רזא דנקודה עלאה‪,‬‬
‫תאמר‪ ,‬העולם הבא הוא עזנקרא‬ ‫‪P‬‬‫'‬
‫ורזא דא‪,‬‬
‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫*‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I :‬‬ ‫•‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬

‫דאיהו ברוך‪ ,‬ךכל ברכאן נבעין מתמן‪.‬‬

‫ברוך ‪ -‬לא כך! עזהרי הנלןדה‬
‫הכי‪,‬‬
‫העליונה היא זכר‪ ,‬העולם הבא‬
‫• ׳‬
‫ברוך‪ .‬לאו‬
‫‪P‬‬
‫אקרי‬
‫• ‪••I:‬‬
‫דאתי‬
‫••‬ ‫‪:‬‬
‫עלמא‬‫‪:‬‬
‫ואי ••תימא‬
‫‪T‬‬ ‫‪* :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫נקבה‪ .‬הוא ברוך והיא ברכה‪.‬‬
‫דהא נקודה עלאה איהו דכר‪ ,‬עלמא דאתי‬
‫ברוך זכר‪ ,‬ברכה נקבה‪ .‬ולכץ ברוך‬ ‫‪• • T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫'‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫* ‪T T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I :‬‬ ‫‪T :‬‬

‫נוקבא‪ .‬איהו ברוך ואיהי ברכה‪ .‬ברוך דכר‪.‬‬

‫הוא נקרה עליונה‪ .‬עזם ‪ -‬זה‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬‫ברכה נוקבא‪ .‬ועל דא ברוך איהו נקודה‬
‫העולם הבא‪ ,‬עזהוא עזם גדול‪,‬‬ ‫׳‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫כמו עזנאמר )יהושע ז< ומה תעעזה‬

‫עלאה‪ ,‬עזם‪ :‬דא עלמא דאתי‪ ,‬דאיהו עזם‬
‫לעזמך הגדול‪ .‬כבוד ‪ -‬זה הכבוד‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬

‫גדול‪ ,‬כמה ךאת אמר )יהושע ז( ומה תע^ה‬

‫העליון עזהוא ץמיץ ועזמאל‪.‬‬
‫לעזמך הגדול‪ .‬כבוד ‪ :‬דא כבוד עלאה‪ ,‬דאיהו‬
‫ובלם כלולים בתפלה זו עזל ץד‪,‬‬
‫עהיא מלכותו‪ ,‬ונוטלת הכל‬
‫לתוכה‪ .‬ובמלכותו הזו נכללים‬
‫ימינא ושמאלא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫וכלהו כלילן בהאי תפלה עזל !ד‪ ,‬דאיהו‬

‫כל העולמות לזון אותם ולספק‬
‫להם בכל מה עזצ‪-‬ריכים‪ ,‬ועל זה‬
‫מלכותו‪ ,‬ונטיל כלא בגויה‪ ,‬ובהאי‬
‫לעולם ועד‪.‬‬
‫מלכותו אתכלילן ביה עלמין כלהו‪ ,‬למיזן‬
‫וזהו היחוד ע ל תפליץ ^ל ראעז‬
‫דא‬
‫ותפליץ עזל זרוע‪ ,‬וכמו עזסוד‬ ‫לון‪ ,‬ולספקא לון‪ ,‬בכל מה ךאצטריכו‬
‫היחוד עזל התפליץ ‪ -‬כך הוא‬ ‫לעולם ועד‪.‬‬ ‫‪V T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫היחוד עזל הכל‪ ,‬וזהו ברור הדבר‪.‬‬
‫וךא איהו לחודא דתפלין דריעזא‪ ,‬ותפלין‬
‫!הרי סדךנו היחוד הזה לפני‬
‫דדרועא‪ ,‬וכגוונא דרזא דיהודא‬
‫המנורה הקדועזה‪ ,‬ואמר לי‪,‬‬ ‫‪ T‬׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:— :‬‬ ‫• ‪:‬‬

‫עזהרי באךבעה גונים הסתדר‬

‫דתפלין‪ ,‬הכי איהו יחודא דכלא‪ ,‬ודא איהו‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ . . 7‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫היחוד‪ ,‬וזהו המבחר מכלם‪ ,‬וכך‬
‫‪T‬‬ ‫‪•/: T‬‬
‫ברירא דמלה‪ .‬והא סדרנא יהודא דא קמי‬
‫הוא ודאי‪ ,‬וכלם סוד האמונה‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪-----‬‬
‫‪••It‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪t‬‬ ‫‪: —T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪•:‬‬

‫בוצינא קדיעזא‪ ,‬ואמר לי‪ ,‬ךדוא בארבע גוונין‬

‫אבל סדור התפליץ זהו היחוד‬
‫העליון כראוי‪.‬‬ ‫אתסדר יהודא‪ ,‬ודא ברירא מכלהו‪ ,‬והכי איהו‬ ‫•‬ ‫' ‪• T :‬‬ ‫‪:••.‬‬ ‫•‬ ‫‪T • :‬‬ ‫' ‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫• ‪—T :‬‬
‫ומתוך עזנכללו ןמין ועזמאל‬
‫ודאי‪ ,‬וכלהו רזא דמהימנותא‪ ,‬אבל סדורא‬
‫בסוד העזם הקדוע בדרך כלל‪,‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T -‬‬

‫ךתפלין‪ ,‬דא איהו יהודא עלאה‪ ,‬כךקא לאות‪.‬‬

‫צריך אחר כך להוציאם בדרך‬
‫פךט‪ ,‬אבל לא בדרך יחוד‪ ,‬עזהרי‬
‫ומגו דאתכלילו ימינא ושמאלא בתא דשמא‬
‫היחוד בפסוק הוא ראעון‪ ,‬להיות‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫קדישא בארה כלל‪ ,‬אצטריך לבתר‬

‫בארה ‪:‬פרט‪ ,‬אבל לאו בארה •יחודא‪ ,‬דהא •יחודא בהרא‬
‫• ‪ :‬ז ד‬ ‫‪T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬‫־‬ ‫‪:‬‬
‫לון‬
‫‪I‬‬
‫לאפקא‬ ‫‪- :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫' ‪T - :‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪It‬‬ ‫‪t‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ח כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יד שבט‬
‫הפד‬
‫יחו״ה אחד בתפלין עזל ראעז‪,‬‬ ‫קדמאה איהו‪ .. .,‬למהוייהו־״ה אחדבתפלין‬
‫‪1.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫״ ■ד‬ ‫‪■ .‬ד‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬

‫ועזמו אחד בת ‪W‬ין ^ל זר‪ 1‬ע‪,‬‬ ‫דריעזא‪ .‬ועזמו אחד בתפלין דךרועא‪ .‬והוי‬
‫ונהיה הפל אחד‪ .‬כיון עזהיחוד‬
‫הזה מסתדר הכל בכלל מהראען‬ ‫כלא‬ ‫‪T‬‬ ‫אתסדר‬
‫• ‪- T :‬‬ ‫דיחודא ‪T‬דא‬ ‫‪T‬‬ ‫כיון‪ -‬ן ‪• :‬‬
‫• •‬ ‫כלא ‪-‬חד‪.‬‬ ‫‪T‬‬
‫עזל הנקדה העליונה‪) ,‬שהוא ראשית‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: •/ T‬‬ ‫־ ‪T^.. :‬‬
‫עלאה‪) ,‬ם״א ךאיהו ךאעיתא‬ ‫׳‬ ‫• ‪TT‬‬
‫דנקודה‬
‫• ‪T 1 :‬‬
‫מריעזא‬
‫‪T‬‬ ‫••••‬
‫בכללא‬
‫• ‪TT :‬‬
‫הכל( צריך אחר כך להעיר מהר'א׳‪:‬צ‬ ‫מרישא )ס״אמחא(‬ ‫לאתערא‬ ‫לבתר‬ ‫אצטריך‬ ‫יבלא(‬
‫‪T‬‬ ‫••••‬ ‫‪T-:‬‬ ‫‪TT:‬‬ ‫‪1‬‬
‫)כלהסוד( עזל האור הראעזון‪ ,‬עזהוא‬
‫ראעז הכל‪.‬‬ ‫דכלא‪.‬‬‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫רישא‬
‫‪T‬‬ ‫••‬
‫דאיהו‬ ‫׳ ‪• :‬‬
‫קדמאה‪,‬‬
‫—ן ‪T T :‬‬
‫דנהורא‬
‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬
‫ואהבת ‪ -‬זו ראעזית הימין‪ ,‬לאהב‬ ‫ואהבת רא ראשיתא דימינא‪ ,‬למרחם‬
‫‪7‬‬ ‫‪..‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ . .‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪..‬ן‬ ‫‪..‬ן‪-‬‬

‫את הקןדועז ברוך הוא באהבה ^ל‬

‫הדבקות עזלו‪ ,‬ומיהו? ) ה א ה ב ה של‬
‫ליה לקוךשא כריך הוא ברחימו‬
‫ההעףךרותה״ץ( הןמיץ‪ ,‬קזהוא מעורר‬ ‫ךאתרבקיתא ליליה‪ ,‬ימא] איהו‪) .‬נ״אךחימוךאתער‬
‫האהבה‪ .‬מי ׳‪:‬צאוהב את הקדו׳‪:‬צ‬
‫‪|T -‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫ימינא( למינא‪ ,‬ןיאיהו אתער ךחימו‪ .‬מאן דרחים‬
‫ברוך הוא‪ ,‬הוא מעיר את ימינו‬
‫אליו ומקבלו באהבה‪ .‬כל דברי‬
‫ליה לקוךשא בריף הוא‪ ,‬איהו אתער ימינא‬
‫העולם לא תלויים אלא בךצוץ‪,‬‬ ‫ליליה לגביה‪ .‬ומ?ןבל ליה)דףקס״בע״ב( כרחימו‪.‬‬
‫רוח ממקזיכה רוח ומביאה רוח‪,‬‬ ‫רוח‬
‫‪-‬‬ ‫ברעותא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫אלא •‪:‬‬ ‫תליין‪T V l‬‬‫לא ‪T : -‬‬ ‫כל מלין דעלמא ‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫וסימנך זה ‪) -‬איובלד( אם ןעזים אליו‬
‫לבו רוחו ונקזמתו אליו‪,‬יאסף‪.‬‬
‫אמשיך רוח ואליתי רוח וסימנל לא)איובלד( אם‬
‫כשמעורר האדם אהבה לקדוען‬ ‫יאסוף‪.‬‬
‫*‪:*.‬״‪.‬״>‬
‫אליו‬‫•• ‪T‬‬
‫ונשמתו‬‫‪T : • :‬‬
‫אליו •לבו רוחו‬ ‫•• ‪T‬‬
‫ישים‬ ‫‪• T‬‬
‫ברוך הוא‪ ,‬התעוךרות הןמיץ לא‬ ‫כד אתער בר נש לחימו לגבי לןלשא בריף‬
‫נעוךה אלא בשלשה גתים‪ ,‬כמו‬
‫שנאמר )דברים י( בכל לבבך ובכל‬
‫אלא‬ ‫דימינא ‪T‬לא אהער‪,‬‬
‫• ‪ - :‬י ‪T ...‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫•‬
‫אתערותא‬
‫‪T‬‬ ‫י •‬
‫הוא‪,‬‬
‫נפשך ובכל מאדך‪ .‬הרי כאן‬ ‫בתלת גוונין‪ ,‬כמה לאה אמר‪) ,‬דברים י( בכל‬
‫שלשה גתים‪ .‬שלא תאמר או זה‬ ‫לבבך‪ .‬ובכל נפשך‪ .‬ובכל מאדך‪ .‬הא תלת‬
‫או זה‪ ,‬שהרי לא כתוב או בכל‬
‫לבבך או בכל נפשך או בכל‬
‫גוונין הבא‪ .‬ללא תימא או האי או האי‪ ,‬דהא‬
‫מאידך‪ .‬אלא צריך את כלם‪ ,‬לב‬ ‫לא כתיב או בכל לבבך‪ ,‬או בכל נפשך‪ ,‬או‬
‫תפש וממון‪ .‬ואז הקדוש ברוך‬ ‫בכל מאלך‪ .‬אלא כלהו אצטריך‪ ,‬לבא ונפשא‬
‫הוא מעיר את ימינו אליו‪ ,‬ופושט‬
‫אותה כנגדו ומקבל אותו‪.‬‬
‫וממונא‪ .‬וכדין לןלשא בריך הוא אהער למיניה‬
‫ועל זה כתוב‪) ,‬תהליטקו( נאם ה׳‬ ‫לגביה‪ ,‬ופשיט ליה לקבליה‪ .‬ומקבלא ליה‪.‬‬
‫^אדני שב לימיני‪ .‬וסוד הכתוב‬ ‫ועל לא כתיב‪) ,‬תהלים קי( נאם לל׳ לאדני שב‬
‫הזה הרי העךנו בו‪ ,‬שדוד המלך‬
‫על דךגתו אמר‪ ,‬כשנקשר בןמין‪.‬‬ ‫אהערנא‬
‫הא • ‪T : - :‬‬ ‫הרא‪T ,‬‬
‫י‬ ‫רהאי ‪<:‬ד‬ ‫‪T‬א ‪- :‬‬ ‫לימיני‪: .‬ו‪T‬ת‬
‫‪. . .‬‬

‫שלש עשרה מצוות כאן בןמין‪:‬‬ ‫ביה‪ ,‬רדוד מלכא על דרגא דיליה קאמר‪ ,‬כד‬
‫‪. . .‬‬ ‫_‪..‬ך‬ ‫‪-‬‬ ‫_‪..‬ך‬ ‫‪..‬ך‪.‬‬ ‫‪7‬‬

‫ואהבה את ה' אליהיך ‪ -‬הרי אחת•‬ ‫אתקשר בימינא‪ .‬תליסר פקולין דוכא בימינא‪,‬‬
‫בכל לבבך ‪ -‬שתים‪ .‬ובכל נפשך‬
‫‪ -‬שליש‪ .‬ובכל מאידך ‪ -‬אךבע‪.‬‬ ‫בכל ‪T‬לבבך‪,‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫הא ‪T‬חרא‪.‬‬
‫‪T:‬‬ ‫‪: :1‬‬ ‫׳‬
‫יי׳ ‪:‬״‪.‬״אלהיך‪,‬‬
‫‪1‬‬ ‫•\‬ ‫‪T:‬‬
‫ואהבה *‪*.‬את‬
‫‪T : —T :‬‬

‫ושננתם לבניך ‪ -‬חמש‪ .‬וךבךה בם‬ ‫תלין‪ .‬ובכל נפשך‪ ,‬תלת‪ .‬ובכל מאלך‪ ,‬ארבע‪.‬‬
‫‪ -‬הרי שש‪ .‬בשבתך בביתך ‪ -‬הרי‬ ‫בם‪T ,‬הא‬ ‫ודברה‬ ‫המשא‪.‬‬ ‫לבניך‪,‬‬ ‫ושננהם‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T : — •:‬‬ ‫‪T • —:‬‬ ‫‪IVT:‬‬ ‫‪T : —• :‬‬
‫שבע‪ .‬ובלכתך בדרך ‪ -‬שמונה‪.‬‬
‫ובשכבך ‪ -‬הרי תשע‪ .‬ובקומך ‪-‬‬ ‫שיתא‪ .‬בשבתך בביתך‪ ,‬הא שבעה‪ .‬ובלכתך‬
‫הרי עשר‪ .‬וקשךהם לאות על ןדך‬ ‫בדרך‪ ,‬הא תמנלא‪ .‬ובשכבך‪ .‬הא תשעה‪.‬‬
‫הפה‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ח כסלו‬
‫תרומה ־ קם״ב ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יד שבט‬

‫‪ -‬הרי אחת עק‪ t‬רה‪ .‬והיו לטטפ׳ת‬‫ובקומך‪ .‬הא עע^רה‪ .‬ולןעזךהם לאות על ידף‪.‬‬
‫ביץ עיניף ‪ -‬הרי עזהים עק‪ t‬רה‪.‬‬‫הא חד סר‪ .‬והיו לטטפת בין עיניך‪ ,‬הא‬
‫וכתבתם עלי מזזות ביתף‬
‫תריסר‪ .‬וכתבתם על מזוזות ביתך ובעזעריך‪.‬‬
‫ובקזעריף ‪ -‬הרי עזלעז עק‪ t‬רה‪.‬‬
‫שליש עקורה המצוות הללו‬ ‫תליסר‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫הא ‪:‬‬ ‫‪T‬‬
‫תלויות בימין‪ ,‬והקומאל נכלל‬
‫בימין‪ ,‬וכך צריך‪'.‬ובכ ל זמן‬
‫תליסר פקודין אלין‪ .‬תלןין בימינא‪ .‬וק‪ t‬מאלא‬
‫הןמין‬ ‫הקומאל‪,‬‬ ‫אתכליל בימינא‪ .‬והכי אצטריך‪ .‬ובכל‬
‫שמתעורר‬
‫מתחיל בראש‪ .‬ולכן אם יזכו‪,‬‬ ‫עזארי ‪..‬ביה‬ ‫‪• • T‬‬ ‫מאלא אתער‪ .‬ימינא‬ ‫‪T‬‬ ‫דע‪T t‬‬
‫• ‪:‬‬ ‫זמנא‬
‫•‪T :‬‬
‫השמאל נכלל בןמין‪ .‬ואם לא‪,‬‬
‫הןמין נכלל בשמאל‪ ,‬ושולט‬
‫בריעזא‪ .‬ובגין דא‪ .‬אם יזכון‪ .‬ק‪ t‬מאלא אתכליל‬
‫השמאל‪ .‬וסימן לזה‪ ,‬אם בראש‪,‬‬ ‫בע^מאלא‪.‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫ימינא אתכליל‬ ‫לאו‪T • : ' .‬‬ ‫ואי ‪T‬‬ ‫בימינא‪• : .‬‬
‫• • ‪T‬‬
‫כמו אם בחקתי הלכו‪ .‬ובכל מקום‬ ‫בריעזא‪.‬‬
‫'‬ ‫‪T‬‬
‫וסימנא ‪T‬דא‪ .‬אם‬ ‫‪T T • :‬‬
‫מאלא‪.‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬
‫ועזלטא ע‪t‬‬‫‪T : — :‬‬
‫השמאל מתעורר באהבה בסוד‬
‫הןמין‪ ,‬אחר כך מתחזק דינו כמו‬
‫כגון )ייקרא כי( אם בחוקותי תלכו‪ .‬ובכל אתר‪.‬‬
‫ולבתר‬
‫שצ‪-‬ריך‪ ,‬וכך צךיך בכל מקום‪ ,‬וזה‬ ‫‪—T :‬‬
‫ברזא דימינא‪,‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫׳‬
‫אתער ברחימו‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬‫• ‪ :‬־‬
‫עומאלא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬
‫העירו החברים בדברים הללו‪.‬‬ ‫אתתקף דיניה‪ .‬כמה ךאצטריך‪ .‬וכך אצטריך‬
‫בא רבי חייא ונשקו‪.‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪T :‬‬

‫פ תח ואמר‪ ,‬ואת המשכן תעשה‬

‫• ‪T‬‬
‫מלין‪.‬‬
‫• • ‪1‬‬ ‫בהני‬
‫‪• -‬‬
‫חברייא‪• • T : ' ,‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T - : -‬‬ ‫אתערו‬ ‫•‪T:‬‬ ‫והא‬ ‫אתר‪T : ' .‬‬
‫‪T - :‬‬ ‫בכל‬‫‪T:‬‬

‫עשר יריעת וגו׳‪ .‬הרי כאן סוד‬ ‫ונעזקיה‪.‬‬

‫‪1•• T :‬‬ ‫חייא‬‫•‪T‬‬ ‫רבי‬
‫• •‬ ‫אתא‬‫‪T T‬‬
‫היחוד‪ ,‬שהרי תקונו של המשכן‬ ‫פתח ואמר )שמות כר( ואת המקזכן העק^ה ע?|ר‬
‫שכתוב בו‬ ‫דרגות‪T •/ ,‬‬
‫מכמה ‪T :‬‬
‫הוא • ־ ‪T‬‬
‫׳‬
‫והןה המשכן אחד‪ .‬להראות שכל‬
‫דהא‬‫דיחודא‪T : .‬‬
‫‪' T‬‬ ‫רזא ‪• :‬‬‫הכא ‪T T‬‬‫‪T T‬‬ ‫‪•:‬יריעות ‪:‬וגו׳‪ .‬הא‬‫׳ ■ד‬

‫האיברים של הגוף כלם בסוד של‬ ‫תקונא דמשכנא מכמה דרגין איהו‪ .‬דכהיב‬
‫גוף אחד‪ .‬באדם ןש כמה איברים‬ ‫דכל‬‫‪T :‬‬
‫לאתחזאה‬
‫‪T T —: : • :‬‬
‫אחד‪.‬‬ ‫•‪T *.‬‬
‫המשכן‬
‫— • ‪1T :‬‬
‫והיה‬
‫‪TT :‬‬
‫ביה‬
‫עליונים ותחתונים‪ ,‬אלה פנימיים‬
‫לפנים‪ ,‬ואלה בגלוי לחוץ‪ ,‬וכלם‬
‫שייפין דגופא‪ .‬כלהירזא ךגופא חד‪ .‬בבר נש‬
‫נקראים גוף אחד‪ ,‬ונקךא אדם‬ ‫אית ביה כמה שייפין עלאין ותהאין‪ .‬אלין‬
‫אחד בחבור אחד‪ .‬אף כך המשכן‬ ‫פנימאין לגו‪ ,‬ואלין באתגלןא לבר‪ .‬וכלהו‬
‫כל האיברים כמו שלמעלה‪,‬‬
‫וכשכלם מתחברים כאחד‪ ,‬אז‬
‫אקרון גופא חדא‪ .‬ואלןרי בר נש חד‪ ,‬בחבורא‬
‫כתוב והןה המשכן אחד‪) .‬כדגכלת‬ ‫חדא‪ .‬אוף הכי משכנא‪ ,‬כלהו שייפין כגוונא‬
‫האךם(‪.‬‬ ‫ולעילא‪ ,‬וכד אתחברו כלא כחדא‪ ,‬כדין כתיב‬
‫מצוות התורה כלם איברים בסוד‬
‫של מעלה‪ .‬וכשכלם מתחברים‬
‫אחד‪) .‬נ״א כמונאדאךם(‪.‬‬ ‫והיה המשכן‬
‫‪T *.• 1 T : • -‬‬ ‫‪TT :‬‬

‫פקודי אורליתא‪ ,‬כלא שייפין ואברין‪ .‬ברזא כאחד‪ ,‬אז כלם עולים לסוד אחד‪.‬‬
‫ולעילא‪ .‬וכד מתחברין כלהו כחד‪ ,‬סוד המשכן‪ ,‬שהוא פרקים‬
‫ואיברים‪ ,‬כלם עולים לסוד של‬
‫כדין כלהו סלקן לתא חד‪ .‬ת א ךמשכנא‪ ,‬אדם‪ ,‬כמו שמצוות ההורה‪ ,‬שהרי‬
‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬

‫דאיהו אברין ושייפין‪ .‬כלהי ?לקין לרזא מצוות ההורה כלם בסוד של‬
‫דאדם‪ ,‬כגוונא דפקודי אורייתא‪ ,‬דהא פקודי אדם‪ ,‬זכר ונקבה‪ ,‬שכשמתחברים‬
‫•‪••1‬‬ ‫' ‪T :‬‬ ‫‪T : -‬‬ ‫‪• • 1 • :‬‬ ‫' ‪T : - :‬‬ ‫‪TT:‬‬
‫כאחד הם אחד בסוד של אךם‪.‬‬
‫ונוקבא‪,‬‬
‫י‬ ‫‪Tl :‬‬ ‫‪:‬‬
‫דאדם‪ ,‬דכר‬ ‫‪TT:‬‬
‫ברזא‬‫‪TT:‬‬
‫אורייתא‪ ,‬כלהו‬
‫י‬ ‫‪T : -‬‬
‫דכד מתחברן כחדא‪ ,‬אינון חד‪ ,‬ת א ךאדם‪ .‬מאן דגרע אפילו פלוודא חדא‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ט כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יד שבט‬
‫הפו‬

‫מי עןפויגם אפלו מצרה אחת עזל‬ ‫לאורייתא‪ ,‬כאלו גרע דיו?ןנא למהימנותא‪,‬‬
‫התורה‪ ,‬כאלו פגם בדמות‬
‫• ‪:‬‬ ‫‪ T‬־‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬
‫להא כלהו שייפין ואברין כליוקנא דאדם‪,‬‬
‫האמונה‪ ,‬׳‪:‬צהרי כל הפרקים‬
‫‪T‬‬ ‫‪•1 :‬‬ ‫־‬

‫והאיברים בדמות אדם‪ ,‬ולכן הכל‬

‫‪T‬‬ ‫‪:V‬־••‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V: T‬‬
‫ובגין כך כלא סללןא ברזא ללחודא‪ .‬ועל לא‪,‬‬
‫זה‬ ‫עולה בסוד היחוד‪.‬‬ ‫לק^‪J‬ראל איפון גוי אחד‪ ,‬לכתיב‪) ,‬יחזקאל לס ואתן‬
‫יעזראל הם גוי אחד‪ ,‬קזכתוב‬
‫‪T V‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫••‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬
‫צאני צאן מרעיתי אדם אתם‪ .‬וכתיב )שמואל ב ז(‬
‫)יחזקאל לס ואתן צאני צאן מךעיתי‬
‫אךם אתם‪ .‬וכתוב )שמואל‪-‬בז( מי‬ ‫מי כעמך כיק‪Ji‬ראל וגו׳‪.‬‬
‫כעמף כיעזךאל וגו׳‪.‬‬ ‫רבי יצחק הוה עזביח קמיה דרבי אלעזר‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• • It‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬
‫דבי יצחק הןה מצוי לפני רבי‬
‫אלעזר‪ ,‬אמר לו‪! ,‬דאי קזאהבת‬
‫אמר ליה‪ ,‬ודאי לחימו לקולעזא בריך‬
‫הקדוקז ברוך הוא קזאדם אוהב‬ ‫הוא‪ ,‬דבר נעז רחים ליה‪ ,‬לא אהער אלא‬
‫‪T V‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫י‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬

‫אותו לא מתעוררת אלא מהלב‪,‬‬ ‫מלבא‪ ,‬בגין דלבא איהו אתערותא לאהערא‬
‫‪T T : • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫!‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫• • ‪T‬‬

‫מעזום קזלב הוא התעוךרות‬

‫לגביה לחימו‪) ,‬ורחמנא לבא כעס אי הכי‪ ,‬אמאי‬
‫להעיר אליו אהבה‪) .‬ןהקד‪1‬שבתףהזא‬
‫רוצה את הלב( אם כך‪ ,‬למה כתוב בכל‬ ‫כתיב בכל לבבך‪ ,‬ולבתר ובכל נפעזך‪ .‬למעזמע‬
‫לבבך ואחר כך ובכל נפקזך‪,‬‬ ‫לתלין גוונין אינון‪ ,‬חד לבא‪ ,‬וחד נפשא‪ ,‬אי‬
‫קזמקזמע עזהם קזני גונים‪ ,‬אחד‬
‫הלב ואחד הנפקז? אם הלב עקר‬
‫לבא הוא ע?ןרא‪ ,‬מאי בעי נפעזא‪ .‬אמר ליה‪,‬‬
‫‪y‬‬ ‫••‬ ‫‪- T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫'‬ ‫‪i‬‬ ‫‪It‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬

‫‪ -‬מה צריך נפקז? אמר לו‪ ,‬ודאי‬ ‫ודאי לבא ונפעזא תרץ אינון‪ ,‬ואתאחדן לחד‪.‬‬
‫קזלב ונפעז הם קזנים‪ ,‬ומתאחדים‬ ‫דהא לבא ונפעזא וממונא‪ ,‬כלהו אתאחדן דא‬
‫‪t‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪-‬‬ ‫• ‪: - :‬‬ ‫‪:••.‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫לאחד‪ .‬קזהרי לב ונפק‪ :‬וממון‪,‬‬
‫כלם אחוזים זה בזה‪ ,‬והלב הוא‬
‫בדא‪ ,‬ולבא איהו ע?!רא ויסודא דכלא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪tI t‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T :‬‬

‫עקר ויסוד הכל‪.‬‬ ‫ןהא דאהמר בכל לבבך‪ ,‬בוזלין ליבן איהו‪,‬‬
‫וזה קזנאמר בכל לבבך‪ ,‬בקזני‬ ‫דאץהו תרץ לצרין‪ ,‬חד לצרא טבא‪ ,‬וחד‬
‫לבבות הוא‪1 ,‬קזהם קזני יצרים‪,‬‬
‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬

‫אחד ןצר טוב ואחד ןצר _רע‪ .‬וקזני‬

‫‪..‬‬ ‫• ‪Y‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫יצרא ביעזא‪ ,‬ותלין אלין כל חד וחד אץדי לב‪,‬‬
‫אלה‪ ,‬כל אחד ואחד נקרא לב‪ .‬זה‬
‫‪V‬‬ ‫••‬ ‫‪t‬‬ ‫‪|:‬‬ ‫•‬ ‫‪t‬‬ ‫‪v‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫•• ‪V‬‬
‫דא)דףקס״גע״א( אץלי לב טוב‪ ,‬ודא אץלי לב רע‪.‬‬
‫נקךא לב טוב‪ ,‬וזה נקרא לב רע‪.‬‬ ‫ובגין כך איהו לבבך‪ ,‬לאינון ה‪.‬ךין‪. ,‬יצר הטוב‬
‫ומעזום כך הוא לבבך‪ ,‬קזהם‬
‫קזנים‪ ,‬ןצר הטוב דצר הךע‪.‬‬
‫ויצר הרע‪.‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪•.• •• :‬‬

‫ובכל נפקזך ? ובנפלף הןה צריך‬ ‫ולכל נפעזך‪ ,‬ובנפעזך מיבעי ליה‪ ,‬מאי ובכל‬
‫להיות! מה זה ובכל נפקזך?‬ ‫נפעזך‪ ,‬האי בכל אמאי‪ .‬אלא לאכללא‬
‫הבכל הזה לקזם מה? אלא‬
‫להכליל נפ״קז ורו״ח ונקזמ״ה‪.‬‬
‫נפ״עז ורו״ח תעזמ״ה‪ ,‬דא איהו ובכל נפעזך‪,‬‬
‫זהו ובכל נפקזך‪ ,‬בכל מה‬ ‫בכל מה לאחיד האי נפש‪ .‬ובכל מאלך‪ ,‬אוף‬
‫עזאוחזת הנפ^ז הזו‪ .‬ובכל מאדך‪,‬‬ ‫הכי כמה זינין אינון דממונא‪ ,‬כלהו משנלין‬
‫אף כך כמה מינים הם קזל ממון‪,‬‬
‫כלם מ^נים אלה מאלה‪ ,‬ועל זה‬ ‫אלין מאלץ‪ ,‬ועל דא כתיב בכל‪ .‬לחימו‬
‫כתוב בכל‪ .‬אהבת הקדוקז ברוך‬ ‫לקולשא בליך הוא‪ ,‬לממסר ליה כל דא‪,‬‬
‫הוא למסר לו כל זה‪ ,‬לאהב אותו‬ ‫למרחם ליה בכל חד וחד‪.‬‬
‫בכל אחד ואחד•‬
‫ואם תאמר‪ ,‬ביצר הרע איך אדם‬ ‫ואי תימא‪ ,‬ב‪.‬יצר הרע היך לכיל בר נש למרחם‬
‫יכול לאהב אותו‪ ,‬קזהרי וצר הךע‬ ‫ליה‪ ,‬דהא יצר הרע מקטרגא איהו‪ ,‬דלא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: :‬‬ ‫‪I-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫•• •‪•.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬
‫הפז‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ט כסלו‬
‫תרומה ־ קם״ג ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יד שבט‬

‫ללדב בר נש לפולחנא ךקוךעזא בריך הוא‪,‬‬

‫הוא מקטרג קזלא יקרב אדם‬
‫לעבודת הקדועז ברוך הוא‪ ,‬ואיך‬
‫והיך ירהים ליה ביה‪ ^ .‬א ‪ ,‬דא איהו פולחנא‬ ‫‪■ .‬ך ■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫^ ■ך‬ ‫■ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬ך‬ ‫‪1‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬
‫יאהב אותו בו? אלא זוהי עבודת‬
‫ךקוךשא בריך הוא !היר‪ ,‬כד האי‪.‬יצר הרע‬
‫הקדועז ברוך הוא יותר‪ ,‬כקזהיצר‬
‫אתכפלא ליה‪ ,‬בגין ךחימו ךקא מרחם ליה‬
‫הזה נכנע לו מעזום האהבה‬
‫עזאוהב את הקדועז ברוך הוא‪.‬‬
‫לקוךשא בריך הוא‪ .‬דכד האי ‪.‬יצר הרע‬
‫עזכקזהיצר הךע הזה נכנע והאדם‬
‫אתכפיא‪ ,‬ותבר ליה ההוא בר נש‪ ,‬דא איהו‬
‫הזה ׳טובר אותו‪ ,‬זוהי אהבת‬ ‫‪.‬‬ ‫ך‬ ‫‪. 7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪..‬‬

‫ךחימו ךקוךשא בריך הוא‪ ,‬בגין ך!דיע‬

‫הקדועז ברוך הוא‪ ,‬מעזום קזיודע‬
‫לקדב את אותו וצר הדע לעבודת‬
‫דקודשא‬ ‫לפולחנא‬ ‫הרע‪,‬‬ ‫לההוא •• •‪*.‬יצר‬ ‫לקרבא‬
‫‪T : 1 :‬‬ ‫‪TT :‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪T :|T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬
‫הקדו׳ט ברוך הוא‪.‬‬
‫כאן הוא סוד לבעלי הריץ‪ .‬כל מה‬ ‫בריף הוא‪.‬‬
‫דעבד‬
‫^עועזה הקדו׳ט ברוך הוא מעלה‬
‫‪-----‬‬
‫מדין‪T .‬כל מה‬‫• • ‪1‬‬
‫למארי‬
‫‪••T:‬‬
‫רזא‬
‫‪TT‬‬
‫הכא •איהו‬ ‫‪77‬‬
‫ומטה‪ ,‬הכל הוא כדי להךאות‬
‫לןךשא בריך הוא עילא ותתא‪ ,‬כלא‬
‫כבודו‪ ,‬והכל הוא לעבוךתו‪ .‬וכי‬
‫איהו בגין לאחזאה יל^רא ליליה‪ ,‬וכלא איהו‬
‫מי ךאה עבד עזמקטדג את אדונו‪,‬‬
‫לפולחניה‪ .‬וכי מאן חמי עבדא‪ .‬ללהלי‬
‫ובכל מה עזךצוץ אדונו נעעזה הוא‬
‫מקטרג ? ! ךצוץ הקדו׳ט ברוך הוא‬
‫דרעותיה‬
‫הוא קזיהיו האנעזים תמיד‬ ‫••‬ ‫• ‪:‬‬ ‫ובכל ‪-‬מה‬ ‫‪T :‬‬ ‫דמאריה‪,‬י‬‫‪•• T :‬‬ ‫מקטרגא‬
‫‪T : : 1- :‬‬
‫דמאריה‪ ,‬אתעביד איהו מקטרגא‪ ,‬רעותיה‬
‫בעבודתו דלכו בדרך אמת כדי‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫■ך‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬

‫דקולשא בריך הוא‪ ,‬דיהון בני נשא תדיר‬

‫לזכותם בכמה טובות‪ .‬הואיל‬
‫וךצונו קזל הקדועז ברוך הוא בזה‪,‬‬
‫בפולחניה‪ ,‬דהכון בארה קשוט‪ ,‬בגין למזכי‬
‫איך בא עבד דע ונמצא מקטרג‬
‫לון בכמה טבין‪ ,‬הואיל ורעותיה לקולשא‬
‫מתוך ךצוץ אדונו ומסטה את בני‬
‫בריף הוא בהאי‪ ,‬היל אתיא עבלא בישא‪,‬‬
‫האדם לדרך רעה‪ ,‬ודוחה אותם‬
‫מך‪.‬רך טובה‪ ,‬ועוקזה להם קזלא‬
‫ואשתכח מקטרגא מגו רעותיה למאריה‪,‬‬
‫ועעזו את ךצוץ אדונם ומסטה את‬
‫ואסטי לבני נשא לארח ביש‪ ,‬ואלחי לון‬
‫בני האדם לדרך דעה ?‬
‫מארח טב‪ ,‬ועביד לון ללא !עבדון לעותא‬
‫אלא ודאי קזךצון אדונו הוא‬
‫עוקזה‪ .‬למלך קזהןה לו בץ יחידי‬
‫למאריהון‪ ,‬ואסטי לבני נשא לארח ביש‪.‬‬
‫והיה אוהב אותו ביותר‪ ,‬וצוה‬
‫‪T• :‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪TT :‬‬

‫•••‬
‫אלא‪ ,‬ודאי רעותיה דמאריה עביד‪ .‬למלכא‬
‫עליו באהבה עזלא יקריב את‬
‫‪• 1: -‬‬ ‫•••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‪*.‬‬

‫רחים ••ליה‬
‫עצמו לאעזה ךעה‪ ,‬מעזום קזכל מי‬
‫והוה ‪• T‬‬
‫יחידאי‪T—: — ,‬‬
‫בר ‪ • T • :‬׳‬ ‫ליה —‬ ‫דהוה ••‬
‫‪T—: :‬‬
‫עזקרב אליה‪ ,‬אינו כדאי להכנס‬
‫• ‪•• T‬‬ ‫‪:‬‬
‫!תיר‪ ,‬ופקיד עליה ברחימו‪ ,‬ללא ייןרב גרמיה‬
‫•‬ ‫‪T:‬‬

‫להיכל המלך‪ .‬הוךה לו אותו הבן‬

‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך ‪7‬‬ ‫‪••|T •/‬‬

‫לאהתא בישא‪ ,‬בגין לכל מאן ךל‪4‬רב לגבה‪,‬‬

‫לעעזות ךצון אביו באהבה‪.‬‬
‫לאו כדאי איהו לאעלא גו פלטלין למלכא‪.‬‬
‫כ בי ת המלך בחוץ הןה זונה אחת‬
‫נאה למךאה ויפת תאר‪ .‬לןמים‬
‫אולי ליה ההוא ברא‪ ,‬למעבד רעותיה דאבוי‬
‫אמר המלך‪ ,‬אני רוצה לךאות את‬
‫רצונו עזל בני אלי‪ .‬קרא לאותה‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T|T‬‬ ‫‪-‬‬
‫ברחימו‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪.‬‬

‫חזונה ואמר לה ‪ :‬לכי ותפתי את‬

‫בביתא דמלכא‪ ,‬לבר‪ ,‬הות חדא זונה‪ ,‬יאה‬ ‫‪-‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ן‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬

‫בחיזו‪ ,‬ושפירא ב‪.‬ךיוא‪ .‬ליומין אמר מלכא‪ ,‬בעינא למחמי‬

‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪T‬‬ ‫‪7 :‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ט כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יד שבט‬
‫הפח‬

‫בני‪ ,‬כדי לךאוית את ךצוין בני אלי‪.‬‬ ‫זו־נה‪,‬‬

‫‪ T‬י‬
‫לההיא‬
‫‪T‬‬
‫לה‬
‫‪• - :‬‬
‫לגבאי‪T .‬קרא‬ ‫‪■rtT - :‬‬
‫דברי‬
‫• ‪•:‬‬
‫רעותיה‬
‫••‬ ‫‪:‬‬
‫מה עקויתה אותה דנה? הלכה‬ ‫ואמר לה זילי ותפתי לברי‪ ,‬למחמי רעותיה‬
‫אחר בן חמלך והתחילה לחבק‬
‫ולנקזק אותו ולפתותו בכמה‬ ‫דברי לגבאי‪ .‬ההיא זונה מאי עבדת‪ ,‬אזלת‬
‫פתויים‪ .‬אם אותו בן ןאה ומצית‬ ‫אבתריה דבריה ךמלכא עזראת לחבק א ליה‬
‫למצןת אביו ‪ -‬גוער בה ולא מצית‬ ‫ולנעזקא ליה‪ ,‬ולפתי ליה בכמה פתולין‪ .‬אי‬
‫לה ודוחה אותה ממנו‪ .‬ואז אביו‬
‫ע{מח בבנו ומכניסו לתוך הפךגוד‬
‫גער‬‫' ‪-T‬‬
‫לפקודא דאבוי‪,‬‬ ‫‪T | • :‬‬
‫ואצית‬
‫' ‪• T :‬‬
‫ברא ••יאות‪,‬‬ ‫‪T:‬‬
‫‪-‬ההוא‬
‫עזל היכלו‪ ,‬ונותן לו מתנות‬ ‫בה‪ ,‬ולא אצית לה‪ ,‬ודחי לה מניה‪ .‬כדין אבוי‬
‫‪ - | . .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫■ד‬ ‫‪..‬‬ ‫‪ . . 7‬ך‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬ך ‪.‬‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬

‫ואוצרות וכבוד רב‪ .‬מי גרם את‬ ‫חדי בבריה‪ ,‬ואעיל ליה לגו פרגודא‬
‫כל חכבוד חזה לבן חזה? הלה‬
‫אומר‪ ,‬אותה הזונה‪.‬‬
‫ךהיכליה‪ ,‬דהיב ליה מתנן ונבזבזא ויקר‬
‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫^‬

‫לה בזה עזבח‬ ‫ואותה הזונה‬ ‫סגןא‪ .‬מאן גרים כל האי יקר להאי ברא‪ ,‬הוי‬
‫או לא ? ודאי עזיעז לה עזבת מכל‬ ‫זונה‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫ההיא‬‫אימא ‪• -‬‬ ‫• ‪T‬‬
‫חצךדים‪ .‬אחד ‪ -‬קזעעותה את ךצון‬
‫חמלך‪ .‬ואחד ‪ -‬עזגךמה לאותו‬
‫בהאי או ‪T‬לאו‪.‬‬ ‫‪—:‬‬
‫שבחא‬
‫‪TT:‬‬
‫לה‬ ‫‪T‬‬
‫זונה •אית‬ ‫‪T‬‬
‫וההיא‬‫‪:‬־•‬

‫הבן כל אותו הטוב ולכל האהבה‬
‫חזו עזל חמלך אליו‪ .‬ועל זה כתוב‬
‫)בראשית א( והנה טוב מאד‪ .‬והנה‬
‫טוב ‪ -‬זה מלאך החיים‪ .‬מאד ‪-‬‬
‫זה מלאך חמות‪ ,‬עזהוא ודאי טוב‬
‫מאד למי עזמצית למצוות ךבונו‪.‬‬
‫ובא ךאה‪ ,‬אם לא יהיה חמקטרג‬
‫חזה‪ ,‬לא היו יוךקזים הצדיקים את‬
‫הללו‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫־ ‪7‬‬
‫העליונים‬‫•‬
‫הגנזים‬
‫‪:‬‬
‫קזעתידים לרעזת עולם הבא‪.‬‬
‫אטריהם קזנפג^זו במקטרג חזה‪,‬‬
‫ואקזריהם קזלא פגעזו בו‪.‬‬
‫אקזריהם קזפגעזו בו ונצלו ממנו‪,‬‬
‫עזבקזבילו יוךקזים כל אותן‬
‫טובות וכל אותם עדונים וכל‬
‫אותן העזוקות קזל העולם חבא‪,‬‬
‫קזעליו כתוב )ישעיה סד( עין לא‬
‫ראתה אלהים זולתך‪.‬‬
‫וזיאי שבחא אית לה מכל סטרין‪ .‬חד‪,‬‬
‫דעבדת פקודא ךמלכא‪ .‬וחד‪ ,‬ךגרמת ליה‬
‫לכל ‪-‬האי‬ ‫טיבו‪T : ' ,‬‬ ‫•‬ ‫לכל ‪-‬ההוא‬ ‫ברא‪T : ' ,‬‬
‫‪T :‬‬ ‫לההוא‬
‫ךחימו ךמלכא לגביה‪ .‬ועל דא כתיב‪) ,‬ברא שית א(‬
‫והנה טוב מאד‪ .‬והנה טוב‪ ,‬זיא מלאך חןים‪.‬‬
‫מאד‪ ,‬דא מלאך המות‪ ,‬דאיהו וזיאי טוב מאד‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫־ ‪•T:‬‬
‫למאן דאצית פקודין דמאריה‪ .‬ותא חזי‪ ,‬אי‬
‫לא להא האי מקטרגא‪ .‬לא ירתון צדיקןא הני‬
‫דאתי‪.‬‬
‫לעלימא ‪• • T :‬‬
‫‪T:T:‬‬ ‫לירתא‬
‫דזמינין ‪T : T :‬‬
‫•‪1‬‬ ‫עלאין‪• : • ' ,‬‬
‫‪1‬‬ ‫גנזיא • ‪• T‬‬
‫•‪T::‬‬
‫זכאץ אינון דאערעו בהאי מקטרגא‪ .‬הכאין‬
‫אינון דלא אערעו ביה‪ .‬זכאין אינון‬
‫ךאערעו ביה‪ ,‬ואשתזיבו מניה‪ ,‬דבגיניה ירתין‬
‫כל אינון טבץ‪ ,‬וכל אינון עדונץ‪ ,‬וכל אינון‬
‫כסופין דעלמא ךאתי‪ ,‬דעליה כתיב )ישעיה סד(‬

‫בו‪,‬‬
‫׳‬ ‫פגעזו‬
‫‪T‬‬ ‫עזלא‬
‫‪•/‬‬ ‫אותם‬
‫‪T5‬‬ ‫ואשרי‬‫‪ :‬־‬ ‫עלן לא ראתה אלהים זולתך‪.‬‬
‫שבשבילו יוךשים גיהנם ונטךדו‬
‫מארץ החיים‪ ,‬שהרי אותם‬
‫וזכאין אינון ךלא אערעו ביה‪ ,‬דבגיניה ירתין‬
‫הךשעים שפגשו אותו‪ ,‬היו‬ ‫גיהנם‪ ,‬ואטרדו מארץ החלים‪ ,‬דהא‬
‫מציתים לו ונמשכו אחךירי ועל‬ ‫אינון חייבלא דאערעו ביה‪ ,‬הוו צליתין ליה‪,‬‬
‫זה ןש לצדיקים להחזיק לו טובה‪,‬‬
‫שהרי בגללו יוךשים כל אותן‬
‫ואתמשכו אבתךיה‪ .‬ועל דא אית לצדיקלא‬
‫ותשוקות‬ ‫הטובות ועדונים‬ ‫למחזק ליה טבין דהא בגיניה ירתין כל אינון‬
‫לעולם הבא‪.‬‬ ‫טבאן ועדונין וכסופין לעלמא ךאתי‪.‬‬
‫הפט‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ט כסלו‬
‫תרומה ־ קם״ג ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יד שבט‬

‫תועלתא ךהאי מקטרגא‪ .‬כד חייביא צייתין‬

‫מהי תועלתו• עזל המקןטרג הז‪-‬ה‬
‫כאעזר הךעזעים מציתים לו? אלא‬
‫ליה )דף קס״ג ע״ב( מאי איהי‪ .‬אלא‪ ,‬אף‬
‫אף על גב עזאיץ בו תועלת‪ ,‬מצות‬
‫דמאריה‬
‫פקודא ‪.. T :‬‬
‫אדונו הוא עוע‪ 1‬ה‪ .‬ועוד‪ ,‬עזהרי‬ ‫הועלהא‪,‬י • ‪T 1‬‬‫‪T : -‬‬ ‫‪-‬על ‪-‬גב ‪:‬דלית ••ליה‬
‫איהו עביד‪ .‬ותו‪ ,‬דהא אתהלןף בגין האי‪,‬‬
‫מתחזק בעזביל זה‪ .‬הואיל והוא‬
‫רע‪ ,‬הוא מתחזק כעוהוא עועזה‬
‫הואיל ואיהו רע‪ ,‬אתה?ןף כד עביד ביש‪.‬‬
‫רע‪ .‬הרעוע אינו מתחזק‪ ,‬עד‬
‫חןיבא לא אתהלןף עד דלןטיל בר נש‪ ,‬כיון‬
‫עזהורג אדם‪ .‬כיון עזהרג בני אדם‪,‬‬
‫דלןטיל בני נשא‪ ,‬כדין אתה?ןף ואתגבר‬
‫אז מתחזק ומתגבר בלחו דעו לו‬
‫נחת‪ .‬כף אותו מקטרג עונקךא‬
‫בחיליה‪ ,‬ואית ליה נליחא‪ .‬כך ההוא מלןטרגא‪,‬‬
‫מלאך חמות לא מתגבר בלחו‪,‬‬
‫עד עזמסטה את בני האדם‬ ‫דאתלןרי מלאך המות‪ ,‬לא אתגבר בחיליה‪ ,‬עד‬
‫‪T :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫ךאסטי לבני נשא‪ ,‬ומקטרג לון‪ ,‬ולןטיל לון‪,‬‬
‫ומקטרג להם והורג אותם‪ ,‬ואז‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•/ T‬‬

‫יעז לו נחת ומתחזק ומתגבר‬

‫כלין אית ליה נליחא‪ ,‬ואתהקף ואתגבר‬
‫בלחו‪.‬‬
‫כמו עומתחזק צד החיים כעזבני‬ ‫בחיליה‪.‬‬
‫כמה דאתהקף סטרא ךחלים‪ ,‬כד בני נשא‬
‫אךם הם טובים דללו בדרף יעזר‪,‬‬
‫אף כף חמקטרג חזה מתחזק‬
‫טבין‪ ,‬דהכון בארה מישר‪ .‬אוף הכי‪,‬‬
‫ומתגבר לעוהךעזעים מציתים לו‪,‬‬
‫האי מקטרגא אתהקף ואתגבר‪ ,‬כד חייביא‬
‫והוא עזולט עליהם‪ .‬הרחמן‬
‫צליתין ליה‪ ,‬ושליט עלייהו‪ .‬רחמנא לישזבן‪.‬‬
‫ןצילנו‪ .‬ואעזרי אותם עוזולים‬
‫לנצחו ולהכניעו ולץכות בעזבילו‬
‫וזכאין איפון דזכאן לנצחא ליה‪ ,‬ולאכפלא‬
‫לעולם חבא‪ ,‬ומתחזק אךם במלף‬
‫ליה‪ ,‬למזכי בגיניה לעלמא ךאתי‪ ,‬ואתתקף‬
‫חקדועז תמיד‪ .‬על זה ודאי נאמר‪,‬‬
‫בר נש במלכא קדישא תדיר‪ ,‬על דא ודאי‬
‫«הליט פס אעורי אדם עוז לו בף‬ ‫—■ ך‬ ‫■ך‬ ‫—‬ ‫‪9‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪ . . _ .‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_‬

‫מסלות בלבבם‪ .‬אעזריהם בעולם‬

‫חזה ובעולם הבא‪.‬‬
‫אתמר‪) ,‬תהלים פי( אשרי אדם עוז לו בך מסלות‬
‫ובעלמא‬
‫רבי יוסי ורבי יהוךה ורבי חןיא‬
‫‪T: T:‬‬
‫עלמא‬
‫‪T: T‬‬
‫בהאי‬ ‫‪—:‬‬
‫איפון‬
‫‪1‬‬ ‫•‬
‫זכאין‬ ‫בלבבם‪,‬‬
‫׳ — ‪| • T‬‬ ‫•‪T T :‬‬
‫היו הולכים בדרף‪ .‬פגעו בהם רבי‬ ‫דאתי‪.‬‬
‫‪•• T :‬‬
‫אלעזר‪ .‬עד עזראו אותו‪ ,‬ןךדו כלם‬
‫דבי יוסי ורבי יהודה ורבי חליא‪ ,‬הוו אזלי‬
‫מן חחמוךים‪ .‬אמר רבי אלעזר‪,‬‬
‫דחמו‬
‫ודאי פני העזכינה ראיתי‪ ,‬עזהרי‬
‫‪T:‬‬
‫אלעזר‪- ' ,‬עד‬
‫‪T T : V‬‬
‫רבי‬
‫• •‬
‫פגע ‪:‬בהו‬‫' ‪- T‬‬
‫בארחא‪,‬‬
‫‪T: T:‬‬
‫ליה‪ ,‬נחתו מן חמרי כלהו‪ .‬אמר רבי אלעזר‪,‬‬
‫כעזרואה אדם צדיקים או זכאים‬
‫‪• T-‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬

‫עזבדור ופוגעז בהם‪ ,‬ודאי הם פני‬

‫נקראו ‪:‬פני‬ ‫ולמה‬
‫חמי ‪-‬בר‬‫בד ‪•• T‬‬
‫העזלינה‪.‬‬ ‫דהא ‪-‬‬ ‫חמינא‪T : ,‬‬
‫‪ T‬׳‬ ‫שכינתא‬
‫אנפי ‪T : • :‬‬ ‫ודאי ‪-‬‬ ‫‪T-‬‬
‫• ‪:1:‬‬ ‫‪TT:‬‬ ‫‪T • : -‬‬
‫עזעזכינה‬ ‫מעזום‬ ‫נש צדיקלא‪ ,‬או זכאין די בדרא‪ ,‬ואערע בהו‪,‬‬
‫חעזכינה ?‬
‫וזיאי איפון אנפי שכעתא‪ .‬ואמאי אקרון אנפי‬
‫מסתתרת בתוכם‪ ,‬היא בסתר‪,‬‬
‫וחם בגלוי‪ .‬מעזום עזהם קרובים‬
‫שכץהא‪ .‬בגין דשכעתא אסתתרת בגווייהו‪,‬‬
‫עול העזלינה‪ ,‬הם נקראים פנים‬
‫‪• T‬‬ ‫•‬ ‫• ‪T|:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫־‬

‫איהי בסתימו‪ ,‬ואיפון באתגללא‪ .‬בגין‬

‫עולה‪ .‬ומי חם? אותם עוהיא‬
‫התתקנה עמם להראות אצל‬ ‫דשכעהא איפון דקריבין לה‪ ,‬אקרון פנים‬
‫המלף העליון‪ .‬והואיל ואתם כאץ‪,‬‬
‫דילה‪ .‬ומאן אינון‪ .‬אינון דאיהי אתתקנת‬
‫בהדייהו‪ ,‬לאתחזאה לגבי מלכא עלאה‪ .‬והואיל ואתון הכא‪ ,‬ודאי‬
‫—■ך‬ ‫ן‬ ‫‪— .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ . .‬ך ‪ .‬ך‬ ‫_ ‪ . .‬ך‬ ‫~‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫’‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫~ ‪1‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ט כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יד שבט‬
‫הצ‬
‫!דאי עזעזכינה התתקןנה עליכם‬ ‫עזכעתא אתתקנת עלליכו‪ .‬ואתון פנים דילה‪.‬‬
‫ואתם פניה‪.‬‬
‫)ופגש בהם ודאי רואה פני‬
‫)ם״א ואז‪5‬ךע סהוי ודאי חמי א?פי ^?כץתא סגיז ח?כי?תא אסתתר ?גוייהו‬
‫השכינה‪ ,‬כלשום שהשכינה כלסתתרת בתוכם‪,‬‬
‫איהי בקתימו ואינון באתגלייא ואיהי אוקתקנת כהךיהו לאתחזאה קמי‬
‫היא בסתר והם בגלוי‪ ,‬והיא נתקנת עמם להךאות‬
‫לפני המלך♦ והואיל ואתם כאן שלשה‪ ,‬ודאי‬ ‫מלכא והייאיל ואתון הבא קלתא ודאי ^?כץתא אקתקנת ?ולייכן וערייא‬
‫שהשכינה נתקנה ענליכם ושוךה בתוככם(‪.‬‬
‫סגווייכו(‪.‬‬
‫פ תח ואמר‪ ,‬ער א שי תלג( קח נא את‬
‫ברכתי אעזר הבאת לך וגו׳‪.‬‬
‫‪:‬‬ ‫‪1T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪••• -:‬‬ ‫• ‪• T :‬‬
‫פתח ואמר‪) ,‬ברא שית לג( קח נא את פרכתי אעזר‬
‫^‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪. .‬‬ ‫■ן‪-‬‬ ‫‪-‬ן‬ ‫‪7‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬ן‬

‫מקטרג‬
‫סמאל ‪- :‬ן ‪:‬‬
‫יעקב את ‪•• T T‬‬ ‫כקזראה ‪1 -‬‬
‫‪TT :‬‬ ‫הובאת לף וגו‪ /‬כד חמא יעקב לסמאל‪,‬‬
‫י‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫י‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T 1‬‬

‫בדמות‬ ‫אותו‬ ‫ראה‬ ‫לילה‪,‬‬ ‫באותו‬

‫קזעלה‬
‫•‪:‬‬ ‫־ ‪ T:‬׳ ‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫מקטרגא בההוא ליליא‪ ,‬המא ליה בההוא‬
‫עד ‪T T •/‬‬ ‫הכיר בו ־‬ ‫עע(ו‪: ,‬ולא • •‬
‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪: :‬‬ ‫‪1-‬‬ ‫‪:‬‬
‫•• ‪ T‬׳‬
‫הבקר‪ .‬כיון ^עלה הבקר והקזגיח‬ ‫דסליק‬
‫‪T :‬‬ ‫ביה ••עד ‪-‬‬
‫אשתמודע ‪T‬‬
‫• ‪: :‬‬ ‫ולא• ‪T‬‬
‫דעשו‪1 : ,‬‬
‫‪ T‬י‬ ‫דיוקנא ‪:‬‬
‫‪Tl:‬‬
‫בו‪ ,‬ראה אותו בפנים נסתרים‬ ‫צפרא‪ .‬כיון דסליק צפרא‪ ,‬ואשגה ביה‪ ,‬חמא‬
‫וגלויים‪ .‬התבונן באותה דמות‬
‫עזהיתה כךמות עע{ו‪ ,‬מןד הקזגיח‬
‫ליה באנפין סתימין ואתגליין‪ .‬אסתכל בההוא‬
‫דךע קזהןה ממנה ^ל עע(ו‬ ‫דיוקנא‪ ,‬דהוה כדיוקנא ךעשו‪ ,‬מיד אשגה‬
‫והחזיק בו‪ .‬מה כתוב? )שם לד(‬ ‫דלע ךהוה ממנא ךעשו‪ .‬אתקיף ביה מה‬
‫ןלאמר עזלחני כי עלה העזחר‪.‬‬
‫^בקזביל‬ ‫העירו‪,‬‬ ‫והחברים‬
‫כתיב‪ ) ,‬בי א שי ת ל ב( ויאמר שלחני כי עלה השחר‪.‬‬
‫קזהגיע ץמנו לזמר ולעזבח את‬ ‫וחברןיא אהערו‪ ,‬דבגין דמטא זמניה לזמרא‬
‫הקדועז ברוך הוא‪ ,‬ועל זה כי עלה‬ ‫ולשבחא ליה לקוךשא בריף הוא‪ ,‬ועל דא כי‬
‫העזחר‪.‬‬
‫וכאן ןעז להסתכל‪ ,‬קזודאי‬
‫עלה השחר‪.‬‬ ‫‪— T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫קזלטונו אינו אלא בלילה בתוך‬ ‫ןהכא אית לאסתכלא‪ ,‬דוזיאי שלטנותא דיליה‬
‫החעזכה‪ ,‬וסוד זה ‪ -‬מפחד‬ ‫לאו איהו אלא בליליא‪ ,‬גו חשוכא‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪7‬‬ ‫׳‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬
‫בלילות‪ ,‬זה פחד הגיהנם‪ .‬ומה‬
‫רצה לומר הוא‬
‫ורזא דא )שיר השירים ג( מפחד בלילות דא פחדא‬
‫בלילות‪T T ,‬‬ ‫עזאמר ־‬
‫‪T : -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ . .‬ך ‪ .‬ך ‪ .‬ך‬
‫׳‬ ‫‪ T •/‬־‬
‫ונקבתו‪ .‬ובקזביל כך לא עזולט‬ ‫ךגיהפם‪ .‬ומה ךאמר בלילות‪ .‬ךצונו לאמר‬
‫אלא בלילה‪.‬‬ ‫איהו ונוקביה‪ .‬ובגיני כך לא שליט אלא‬
‫וזה עזאמר ולאמר עזלחני כי עלה‬
‫העזחר‪ .‬מה זה כי עלה העזחר?‬ ‫בליליא♦‬
‫מעזום קזכקזמגיע הבקר ועובר‬ ‫ודא דאמר ויאמר שלחני כי עלה השחר‪ .‬מאי‬
‫■ך‬ ‫_ ‪ .‬ך _‬ ‫‪.‬ך‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,,‬‬ ‫—‬ ‫‪ . .‬ך _‬ ‫‪..‬ן‬

‫קזלטונו עזל החקזך עזל הלילה‪,‬‬ ‫כי עלה השחר‪ .‬בגין דכד אתי צפרא‪,‬‬
‫אז נכנס הוא ואוכלוסיו בנקב‬
‫‪•.•••• :‬ו‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫תהום רבה ^לצד צפון‪ ,‬עד‬

‫‪:‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪T‬‬
‫ואתעבר שלטנו דחשוכא דליליא‪ ,‬כדין עאל‬
‫ונקזארים‬ ‫הלילה‪,‬‬ ‫קזנכנס‬ ‫איהו ואוכלוסיה בנוקבא דתהומא רבא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T 1:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫הכלבים‪ ,‬וקזולטים ומקזוטטים‬ ‫דלסטר צפון‪ ,‬עד ךעאל לילןא‪ ,‬ואשתרו‬

‫בלילה )בעולם( עד קזבא הבקר‪.‬‬
‫ולכן הןה דוחק לומר‪ ,‬קזלחני כי‬
‫כלבי‪ ,‬ושלטי ומשטטי בליל^א‪) ,‬ד״א בעלמא( עד‬
‫עלה העזחר‪ ,‬קזהרי לא קזולט‬
‫••‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬ך _‬ ‫_‬ ‫‪-‬ך ‪-‬ך‬
‫דאתי צפרא‪ .‬ועל דא הוה דחיק לומר‪ ,‬שלחני‬
‫‪. . .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪7‬‬ ‫_‬ ‫ן‬ ‫‪ .‬ך ‪.‬‬ ‫‪.‬ך‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪_ .‬‬ ‫‪T : -‬‬ ‫‪• • T :‬‬

‫בלום‪.‬‬ ‫כי עלה השחר‪ ,‬דהא לא שליט ביממא‪.‬‬

‫‪ ■ .‬ך ‪ -‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫—‬ ‫■ך‬ ‫ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫_ ‪ .‬ך _‬ ‫‪.‬ך‪.‬ך‬
‫קזהיא‬
‫•‬ ‫יעוראל‪,‬‬
‫קזל • ‪ •• T :‬׳‬
‫גלותם ‪•/‬‬
‫‪:‬כמו ‪•/‬זה ‪T T‬‬
‫בלילה ונקראת לילה‪ .‬מלך עובדי‬ ‫כגוונא דא גלותא דישראל‪ ,‬דאיהו בליליא‪,‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ :‬־ ‪:‬‬

‫כוכבים ומזלות רקזע קזולט על‬ ‫ואלןרי לילה‪ .‬מלכא עבודת כוכבים‬
‫הצא‬ ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫י כסלו‬
‫תרומה ־ קם״ג ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יד שבט‬

‫יע‪ t‬ראל‪ ,‬עד ׳‪:‬ציבא הנ^קר ויאיר‬

‫‪• T :‬‬ ‫‪Iv‬‬ ‫־‬ ‫‪TV‬‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬
‫ומזלות חייבא עזלטא עלייהו ‪ ,VKntyn‬עד‬‫• ‪• • T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T -‬‬

‫להם הקןדועז ברוך הוא דעביר‬ ‫דייתי צפרא ועהיר לון לןךשא בריף הוא‪,‬‬
‫עזלטונם‪ ,‬ועל זה כי עלה העזחר‪.‬‬
‫דחוק היה בידו ותעזעז כח‪ ,1‬עזהרי‬ ‫העזחר‪,‬‬
‫׳‬ ‫ועל דא •כי עלה — —‬
‫‪T‬‬
‫עזלטניהון‪,‬‬
‫‪ I‬׳ ‪ :‬־‬ ‫••‬
‫‪:‬ויתעבר‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫עבר הלילה‪ .‬ועל זה!עקב החזיק‬ ‫דהיק הוה בידיה‪ ,‬ותעזעז היליה‪ ,‬דהא אתעבר‬
‫‪T‬‬ ‫• ‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫' ‪:‬‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫^ ‪ . .‬ך _‬ ‫‪. . .‬‬ ‫| ‪.‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪ .‬ך ‪.‬‬

‫בו וךאה ךיוקנו■ כךיוקנו ‪ W‬עקזו‪,‬‬ ‫לילןא ועל דא אתהקף !עקב ביה‪ ,‬וחמא‬
‫אבל לא כל כך בגלוי‪ ,‬ואז הודה‬
‫לו על הברכות‪.‬‬ ‫באתגליא‬
‫‪-‬‬
‫‪T :‬‬ ‫•‬
‫דעשו‪ ,‬אבל לא‬
‫‪ ••I‬׳‬ ‫‪:‬‬
‫דיוקניה כדיוקנא‬
‫‪I:‬‬‫‪:‬‬ ‫‪• ::‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬

‫מה כתוב אחרי זה ? )שטלג( כי על‬ ‫כל כך‪ .‬וכדין אולי ליה על ברכאן‪.‬‬
‫כץ ראיתי פניך כךאת פני אלהים‬
‫מה כתיב לבתר‪) ,‬בראשיתלג( כי על כן ראיתי פניך‬
‫ותךצני‪ .‬קזךאה באותם הפנים קזל‬
‫עעזו כךמות עזנךאה לו סמאל‬ ‫כראות פני אלהים ותרצני‪ .‬דחמא באינון‬
‫ממ׳ט‪ ,‬קזהלי בכל מקום קזאדם‬ ‫אנפין דעשו כדיוקנא ךאתחזי ליה סמא׳^‬
‫נקקזר‪ ,‬כך נךאים פניו‪ .‬ואתם‬
‫קדוקזים עליונים‪ ,‬קזכינה עמכם‪,‬‬
‫ממש‪ ,‬דהא בכל אתר דבר נש אתקשר‪ ,‬הכי‬
‫•‬ ‫‪t‬‬ ‫'‬ ‫‪-‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪T - :‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪-‬‬

‫ופניכם כאותם הפנים עזלה‪,‬‬

‫'‬ ‫‪T V‬‬ ‫־ ‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬
‫אתחזי באנפוי‪ .‬ואתון קדישי עליונין שכעהא‬
‫אקזריכם! אמר‪ ,‬אם בדרך הז־ו‬ ‫בהדייכו‪ ,‬ואנפין דלכון כאינון אנפין לילה‪,‬‬
‫הייתי הולך עמכם‪ ,‬הייתי יועזב‬
‫עמכם‪ .‬כעת קזאהם לדךככם ואני‬
‫זכאין אתון‪ .‬אמר אי ארחא חדא הוינא אזלי‬
‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪ . .‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬ך _‬ ‫|‬

‫לדךכי‪ ,‬אפרד מכם בדברי תורה‪.‬‬ ‫בהדליכו‪ ,‬הוינא יתבי עמכון‪ ,‬השתא לאתון‬
‫‪ 3‬ת ח ואמר‪) ,‬תהלים קכז( עזיר‬ ‫לארחליכו‪ ,‬ואנא לארחי‪ ,‬אתפרש מנליכו‬
‫המעלות לקזלמה אם ה׳ לא יבנה‬
‫בית קזוא עמלו בוניו בו אם ה׳‬
‫במילי)דףקס״דע״א( דאורליתא‪.‬‬
‫לא יקזמר עיר קזוא קזקד עזומר‪.‬‬ ‫פתח ואמר)תהלים ק״( שיר המעלות לשלמה אם‬
‫וכי קזלמה אמר ההקזבחת הזו‬ ‫יי׳"לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו אם‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫— •‬ ‫‪V :‬‬ ‫*‬ ‫‪T :‬‬
‫כקזבנה את בית המקדעז? לא כך‪,‬‬
‫עזהרי דוד המלך אמר לו בקזביל‬
‫יי׳ לא ישמר עיר שוא שקד שומר‪ .‬וכי שלמה‬
‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪I-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬

‫קזלמה בנו‪ ,‬כעזבא נתץ אצלו‬ ‫אמר תושבהתא דא כד בנה בי מקדשא‪ .‬לאו‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: I‬‬ ‫— ‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪TT‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫— —‬ ‫‪— T‬‬

‫ואמר לו על קזלמה קזהוא יבנה‬ ‫הכי‪ ,‬להא דוד מלכא אמר ליה בגין שלמה‬
‫את בית המקדעז‪ .‬ואחר כך דוד‬
‫המלך הךאה לקזלמה בנו את‬
‫מלכא בליה‪ ,‬כד אתא נתן לגביה‪ ,‬ואמר ליה‬
‫דיוקץ בית המקדעז‪ .‬כיוץ קזראה‬ ‫‪ W‬שלמה לאיהו לבני בי מקלשא‪ .‬ולבתר דוד‬
‫דוד את דיוקץ בית המקד׳ט וכל‬ ‫מלכא אחזי לשלמה בריה דיוקנא לבי‬
‫תקוניו‪ ,‬אמר עזירה על עזלמה‬
‫‪:‬‬ ‫־‬

‫בנו‪ ,‬ואמר אם ה׳ לא יבנה בית‬

‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬
‫מקלשא‪ .‬כיון לחמא דוד דיוקנא לבי‬
‫וגו׳‪.‬‬ ‫מקדשא‪ ,‬וכל תקונוי‪ ,‬אמר שירתא על שלמה‬
‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫‪-‬‬ ‫‪t‬‬ ‫'‬ ‫• ‪1‬‬ ‫‪t‬‬ ‫' ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: I : -‬‬

‫דבר אחר קזיר המעלות לקזלמה‬ ‫בליה‪ ,‬ואמר אם יל׳ לא יבנה בלת וגו׳‪.‬‬
‫‪ -‬למלך עזחקזלום קזלו‪ .‬וקזיךה זו‬
‫היא קזילה ותקזבחת על כל קזאר‬ ‫דבר אחר שיר המעלות לשלמה‪ ,‬למלכא‬
‫הקזירה‪ ,‬וקזירה זו עולה על כלץ‪.‬‬ ‫דשלמא דיליה‪ .‬והאי שירתא איהו‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫אם ה׳ לא יבנה בית ‪ -‬קזראה דוד‬ ‫שירתא ותושבחתא על כל שאר שירתא‪,‬‬

‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫* ‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬
‫המלך את כל אותם קזבעת‬
‫העמודים קזחבית חזה עומד‬
‫ושירתא הדא סלקא על כלהו‪ .‬אם יי׳ לא יבנה‬
‫‪V :‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪It‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫עליהם עזעומדים עזורות עזורות‬ ‫בית‪ ,‬לחמא לוד מלכא‪ ,‬כל איפון עמולין‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫י כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יד שבט‬
‫הצב‬

‫לבנוית את הבית הזה‪ .‬מעל כלם‬ ‫שבעה‪ ,‬דהאי בית לןאים עלליהו‪ ,‬דאינון קלימי‬
‫עוימד בעל הבית עזהולך על‬ ‫שורין שורין‪ ,‬למבני האי בלת‪ .‬לעילא מכלהו‬
‫גביהם‪ ,‬ונויתץ להם כח ות?ןף לכל‬
‫אחד ואחד כראוי‪.‬‬ ‫ויהיב‬ ‫גבייהו‪• T : ',‬‬ ‫על ‪: ----‬‬ ‫דאזיל ‪-‬‬
‫דביתא ‪• T :‬‬
‫מאריה ‪T • • :‬‬ ‫קיימא ‪• • T‬‬‫‪T:|-‬‬
‫ועל זה אמר דוד‪ ,‬אם המלך הזה‬ ‫לון חילא ותוקפא‪ ,‬לכל חד וחד כךקא לא‪1‬ת‪.‬‬
‫עזכל העזלום עזלו‪ ,‬עזהוא בעל‬ ‫כלא‬ ‫דשלמא‬
‫‪T‬‬ ‫מלכא • ‪T T :‬‬ ‫האי ‪T : -‬‬ ‫אמר דוד‪ ,‬אי ‪-‬‬ ‫ועל ‪T‬דא ‪- T‬‬ ‫‪^ :‬‬
‫הבית‪ ,‬לא בונה את הבית הזה ‪-‬‬
‫עזוא עמלו בוניו בו‪ ,‬אותם‬ ‫דביתא‪T ,‬לא בני‬
‫■ד••‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫מאריה‬‫‪•• T‬‬
‫דיליה‪ ,‬דאיהו‬ ‫‪. . .‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬

‫עמודים עזעומךים לבנות על‬ ‫להאי ביתא‪ ,‬שוא עמלו בוניו בו‪ ,‬אינון )פי׳‬
‫הבית הזה‪ .‬אם ה׳ לא יעזמר עיר‬ ‫עפודים( קלימין ךקיימין למבני על האי ביתא‪.‬‬
‫‪ -‬זה המלך עזכל העזלום עזלו‪.‬‬
‫עזוא עזקד עזומר ‪ -‬זהו עמוד אחד‬
‫כלא‬ ‫‪T‬‬ ‫דשלמא‬
‫מלכא • ‪T T :‬‬ ‫ישמר עיר‪ ,‬דא ‪T : -‬‬ ‫•‬ ‫לא ‪T‬‬ ‫יי׳‪T :‬‬
‫אם ‪• :‬‬
‫׳ ■ד‬

‫עזהעולם התהקןץ עליו‪ ,‬ומיהו?‬ ‫קיימא‬

‫חד ‪T T| -‬‬ ‫איהו ‪-‬‬ ‫שקד שומר‪ ,‬דא •‬ ‫‪T‬‬‫׳ ■ד‬
‫שוא‬
‫דיליה‪: T - 1 .‬‬ ‫‪. . .‬‬
‫צדיק‪ ,‬עזהרי הוא עזומר את אותה‬ ‫ךעלמא אתהקן עליה‪ ,‬ומנו‪ .‬צדיק‪ ,‬ךדוא איהו‬
‫העיר‪.‬‬
‫המשכן עזעקזה מעזה‪ ,‬תמיד ה^ה‬
‫להאי •עיר‪.‬‬ ‫לה ‪— :‬‬ ‫נטיר ‪T‬‬ ‫‪• T‬‬

‫יהושע עומד ועזומר אותו‪ ,‬עזהרי‬ ‫תדיר‬ ‫‪•T‬‬

‫קאים‬ ‫‪• |T‬‬
‫הוה‬‫‪TT -‬‬
‫משה‪ ,‬יהושע‬ ‫•‪*.‬‬
‫דעבד‬
‫‪- T :‬‬
‫משכנא‬
‫׳‬ ‫ד‬ ‫~‬

‫אין קזמירתו ‪ -‬רק בזה עזנקרא‬ ‫ונטיר ליה‪ ,‬דהא לית נטירו דיליה בר‬
‫נער‪ ,‬עזכתוב )שמית לג( ומשרתו‬
‫ביה דאיקדי נער‪ ,‬דכהיב‪) ,‬שמות לג( ומשרתו‬
‫יהושע בן נון נער לא ןמיש מתוך‬
‫האהל‪ .‬אחר כך מקזכן זה לא הןה‬ ‫להושע בן נון נער לא ןמיש מתוך האהל‪.‬‬
‫עזמור אלא בקזביל נער אחר‪,‬‬ ‫בגין‬
‫‪1 • :‬‬
‫אלא‬‫‪TV‬‬
‫נטיר‪,‬‬ ‫‪•T‬‬
‫הוה‬‫‪TT‬‬
‫משכנא ‪T‬לא‬‫‪T : : -‬‬
‫לבתר ‪-‬האי‬ ‫‪TT:‬‬
‫עזכתוב)שמואל‪-‬אג( והנער קזמואל‬ ‫נער אחרא‪ ,‬דכהיב‪) ,‬שמיאל א ^ והנער שמואל‬
‫משרת‪) .‬ןה;ה ?)סדרשם( משום עזאין‬
‫קזמירת המעזכן אלא בנער‪) .‬אבל‬
‫משרת‪) ,‬והוהססודתש!( בגין דלית נטירו ךמשכנא‪,‬‬
‫בית המקדש אינו כף‪ ,‬שאין שכליךתו אלא‬ ‫אלא בנער‪ ) .‬אכלבימקךע אל או הכיךלאנפ!ירודלי האל אכקוךעא‬
‫בקדוש־ברוף־הוא‪ ,‬שכתוב אם ה׳ לא ישמר עיר‬ ‫בריןי הוא דעתיב אם יי לא יעמיד עיר עוא עקד עזימי( ומאן איהו‬
‫שוא שקד שומר( ומיהו העזומר הזה?‬
‫אותו עזשומר המקזכן שנקרא כך ‪:‬‬
‫שומר דא‪ .‬ההוא דנטיר משכנא דאקרי הכי‬
‫‪.‬‬ ‫■ד‬ ‫‪.‬ן‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬

‫נער מטבזרו״ן‪.‬‬ ‫נער מטטרו״ן‪.‬‬

‫א ב ל אתם קדועזים עליונים‪ ,‬אין‬ ‫אבל אתון קדישי עליונין‪ ,‬לאו נטירו דלכון‬
‫עזמירתכם כמו עזמירת המקזכן‪,‬‬
‫אלא קזמירתכם כקזמירת בית‬
‫כנטירו דמשכנא‪ ,‬אלא נטירו דלכון‬
‫המקדש‪ ,‬הקדוש ברוך הוא לבדו‪,‬‬ ‫כנטירו ךבי מקדשא‪ ,‬קךשא בריך הוא‬
‫עזכתוב אם ה׳ לא יקזמר עיר עזוא‬ ‫בלחודוי‪ ,‬דכתיב אם יי׳ לא ישמר עיר שוא‬
‫■ך ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ . . .‬ך‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪. .‬‬

‫עזקד שומר‪ .‬שהרי בכל זמן‬

‫עזצדיקים הולכים בדרך‪ ,‬הקדועז‬
‫אזלי‬
‫דצדיקיא ‪•• : -‬‬
‫‪T| -‬‬ ‫זמנא ‪• - :‬‬ ‫בכל • ‪T :‬‬ ‫דהא ‪T :‬‬ ‫שומר‪,‬י ‪T :‬‬ ‫••‬ ‫שקד‬
‫‪T -1‬‬

‫ברוך הוא שומר אותם תמיד‪,‬‬ ‫בארחא‪ ,‬קךשא בריף הוא נטיר לון תדיר‪,‬‬
‫שכתוב ה׳ יקזמר צאתך ובואך‪.‬‬ ‫דכתיב‪) ,‬תהלים קכא( לל׳ לשמר צאתך ובואך‪.‬‬
‫שלשה‬ ‫ולוו אותו‬ ‫אחריו‪,‬י ‪• :‬‬
‫הלכו ‪ - : -‬ש‬
‫‪T‬‬ ‫‪: 7‬‬ ‫אזלו אבתריה‪ ,‬ואוזפוהו תלת מלין‪ ,‬ואהךרו‬
‫עליו‪,‬‬
‫קראו ‪ TT‬׳‬‫לדרכם‪:|T .‬‬
‫וחזרו ‪ :‬־ ‪T :‬‬
‫מילים‪: T :',‬‬
‫••‬
‫«הליט עא( כי מלאכיו יצוה לך‬
‫ש‪1‬‬ ‫‪••• - :‬‬ ‫‪ : -‬ש ש‬
‫מלאכיו‬
‫• ‪T T : -‬‬
‫עליףן^ )תהלימצא( כי‬ ‫‪••T‬‬
‫לארחייהו ‪|T‬קרו‬
‫׳‬ ‫‪ : T :‬־ ‪:‬‬
‫לקזמךך בכל דךכיך‪ ,‬על כפים‬ ‫לצוה לך לשמרך בכל דרכיך‪ ,‬על כפלם‬
‫הצג‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫י כסלו‬
‫תרומה ־ קם״ד ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יד שבט‬

‫יע{אונף וגו׳‪) .‬משליכס יקוימח אביף‬ ‫אביך ואמך ותגל‬ ‫לע^אונף וגו־‪) /‬משלי כס‬
‫ואמף ותגל יולן־תף‪.‬‬
‫ע^ר ידיעית‬ ‫ואת המקזכן‬
‫וגו׳‪ .‬רבי יהודה פתח‪) ,‬שמיד( ברב‬
‫‪T :‬‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬
‫)שמות כו(‬ ‫ןאת המשכן תעשה עשר יריעת וגו‪/‬‬
‫עם הדלת מלך ובאפס לאם‬ ‫רבי להודה פתה‪) ,‬משלי יס כרב עם הדרת‬
‫מחתת רזון‪ .‬ברב עם הדרת מלך‬ ‫מלך ובאפס לאם מחתת רזוין‪ .‬ברב עם הדרת‬
‫‪ -‬אלה הם יעזראל‪ ,‬עזכתוב בהם‬
‫מלך‪ ,‬אלין אינון ישראל‪ .‬דכתיב בהו )דברים ז(‬
‫‪V T‬‬ ‫‪T V‬‬ ‫׳‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫•• ‪V‬‬

‫)דברים ז< כי עם ‪7‬ןדועז אתה לה׳‬

‫אלהיך‪ .‬והם עם עזעולים לכמה‬ ‫כי עם לןדוש אתה ללל׳ ^ הי ך‪ .‬ואינון עמא‬
‫אלפים ולכמה רבבות‪ ,‬וכ׳‪:‬צהם‬
‫‪•• V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬־ ‪• T‬‬ ‫ד ^ קין לכמה אלפין‪ .‬ולכמה רבוון‪ .‬וכד‬
‫רבים בחעזבונם‪ ,‬זהו כבודו ^ל‬
‫הקןדועז ברוך הוא‪ ,‬עזהרי עליונים‬
‫אינון סגיאין בהושבניהון‪ .‬לל ‪j‬רא ךקוךשא‬
‫ותחתונים מעזבחים את עזמו ^ל‬ ‫בריך הוא איהו‪ .‬דהא עלאין ותהאין משבחן‬
‫המלך העליון ומעזבחים אותו‬ ‫שמיה דמלכא עלאה‪ .‬ומשבחן ליה בגין עמא‬
‫בעזביל העם הקדועז הזה‪ .‬זהו‬
‫‪V‬‬ ‫‪V -‬‬

‫עוכתוב )שם ‪ a‬רק עם חכם ונבון‬

‫‪It -‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬
‫קדישא דא‪ .‬הדא הוא דכתיב‪) ,‬דברים ‪ n‬רק עם‬
‫­‬ ‫ו‬ ‫­‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪t t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪*i-‬‬

‫הגוי הגדול הזה‪.‬‬ ‫ונבון הגוי הגדול הזה‪.‬‬

‫‪I‬‬
‫חכם‬ ‫־ ‪V‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫ואם תאמר‪ ,‬הרי כתוב )שם ז( כי‬ ‫ואי תימא‪ .‬הא כתיב‪) .‬דברים ‪ (T‬כי אתם המעט‬
‫אתם המעט מכל העמים ‪ -‬אלא‪,‬‬
‫^ ‪ 1‬ל העמים ודאי‪ ,‬אבל מעם אחד‬
‫מכל העמים‪ .‬אלא‪ .‬מכל העמים ודאי‪.‬‬
‫׳‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪• - T‬‬ ‫* ‪T‬‬ ‫'‬ ‫‪t v‬‬ ‫‪• - T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬

‫הם יותר רבים‪ .‬קזהרי אין עם בכל‬ ‫אבל מעמא חד להיר סגיאין אינון‪ .‬דהא לית‬
‫הע^ם גדול ורב כיעוראל‪ .‬ואם‬ ‫עמא בכל עלמא רב וסגי כישראל‪ .‬ואי תימא‬
‫• • ‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪• • T : • :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T -‬‬

‫תאמר‪ ,‬הרי בני יקזמעאל והרי בני‬ ‫הא בני ישמעאל‪ .‬והא בני אדום‪ .‬הא כמה‬
‫אדום הרי כמה הם ‪ -‬ודאי כך‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪V:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫רבים הם‪ ,‬אבל כל עזאר העמים‪,‬‬

‫׳‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• • ' ‪ :‬־ ‪T‬‬ ‫־ •‬
‫איפון‪ .‬וזיאי הכי סגיאין איפון‪ .‬אבל כל שאר‬
‫כלם מערבים אלה באלה‪ ,‬בנים‬
‫‪• T‬‬ ‫׳‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•• ‪V‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.‬״• ‪T‬‬
‫עמין כלהו מתעךבי אלין באלין‪ .‬בנין אית‬
‫ןעז לעם זה בעם זה‪ ,‬ולאלה בנים‬ ‫לעם דא‪ .‬בעם דא‪ .‬ולאלץ בנין בעם אחרא‪.‬‬
‫בעם אחר ולאלה באחר‪ .‬ומעזום‬
‫כך אין עם ‪? 5‬ל העולם גדול ורב‬
‫ואלין באחרא‪ .‬ובגין כך לית עמא בכל עלמא‪.‬‬
‫כיקוךאל‪ ,‬עם נבחר ויחידי‪ ,‬אלה‬ ‫רב סגי כישראל‪ .‬עמא ברירא ויחידאה‪ .‬אלין‬
‫באלה בלי עךבובןה אחרת כלל‪,‬‬ ‫באלין‪ .‬בלא עךבובלא אחרא כלל‪ .‬דכתיב כי‬
‫קזכתוב כי עם קדועז אתה לה׳‬
‫זה ברב‬ ‫אלהיך ובך בחר ה‪/‬‬
‫עם קדוש אתה לץ׳ אלהיך‪ .‬ובך בחר ץ ‪ /‬ועל‬
‫עם הךרת מלך‪ ,‬הדור הוא למלך‬ ‫מלך‪ .‬הדורא איהו דמלכא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬‫‪I‬‬
‫דא ברב עם הדרת‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪V‬‬ ‫‪V‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬

‫העליון בקדוען־ברוך־הוא‪.‬‬ ‫עלאה קךשא בריך הוא‪.‬‬

‫עוד‪ ,‬בןמן עזהקדועז ברוך הוא‬
‫בא לבית הכנסת )שהוא כלקדש מעט(‬
‫תו בזמנא )דף קס״ד ע״□ ךקוךשא בריך הוא אתי‬
‫ה ^כיס כאחד‬ ‫וכל העם‬ ‫לבי כנישהא‪) .‬ךאיהומקדעמעט( וכל עמא אתלין‬
‫ומתפללים ומודים ומעזבחים את‬ ‫כחדא‪ .‬ומצלאן‪ .‬ואודן‪ .‬ומשבחן ליה‬
‫הקדועז ברוך הוא‪ ,‬אזי הוא הדורו‬ ‫לקוךשא בריך הוא‪ .‬כדין הדורא ךמלך איהו‪.‬‬
‫קזל מלך‪ ,‬קזמלך סתם זה מלך‬
‫הקדועז )המשיח(‪ ,‬קזהתהקן ביפי‬ ‫דמלך סתם זיא מלכא קדישא‪) .‬ד״א טעיחא(‬
‫ותקון לעלות למעלה‪.‬‬ ‫דאתהקן בשפירו ובתקונא לסלקא לעילא‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫י כסלו‬
‫וב אפס לאם מחתת רזון ‪-‬‬
‫וכשהוא מקןדים לבית הכנסת‬
‫והעם לא באים להתפלל ולעזבח‬
‫את ה?ןדועז ברוך הוא‪ ,‬אז כל‬
‫אותו עזלטוץ עזלמעלה וכל אותם‬
‫ממנים ומחנות עליונים‪ ,‬כלם‬
‫נעזבדים )מעברים( מאותו ^ ו י‬
‫עזמתהקנים בתקוני אותו המלך‪.‬‬
‫מה הטעם? מעזום עזבאותה‬
‫קזעה עי^ראל למטה מסךדים‬
‫ובק׳טותיהם‬ ‫תפלותיהם‬
‫ומעזבחים את המלך העליון‪ ,‬כל‬
‫אותם מחנות עליונים מסדרים‬
‫עזבתים ומתתקנים באותו הקון‬
‫קדועז‪ ,‬מעזום ^כל המחנות‬
‫העליונים כלם חברים עם י^יראל‬
‫למטה לעזבח את הקדועז ברוך‬
‫הוא כאחד‪ ,‬להיות עלןתו עזל‬
‫הקדועז ברוך הוא מעלה ומטה‬
‫כאחד•‬
‫וכשהם מןדמנים להיות חברים‬
‫עם ישראל‪ ,‬וישראל למטה לא‬
‫־ ‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•• T :‬‬
‫באים לסדר הפלתם ובקעזתם‬
‫‪• :‬‬
‫ולשבח את אדונם ‪ -‬כל המחנות‬
‫הקדועזים של העזלטון העליון‬
‫נעזברים)מעברים( מהקוניהם‪ ,‬שהרי‬
‫לא עולים בעלןה ולא יכולים‬
‫לשבח את רבונם כראוי‪ .‬משום‬
‫עזעזבחי הקדוש ברוך הוא‬
‫צריכים להיות כאחד מעלה‬
‫ומטה‪ ,‬עליונים ותחתונים בשעה‬
‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫אחת‪ ,‬ועל זה מחתת רזון ולא‬
‫מחתת מלך‪.‬‬
‫ואפלו שלא התרבו בבית חכנסת‬
‫אלא עשרה‪ ,‬באותם העשךה‬
‫מץדמנים המחנות העליונים‬
‫להיות עמהם חברים‪ .‬מה חטעם ?‬
‫משום שכל הקוני אותו חמלך הם‬
‫בעשרה‪ ,‬ולכן די בעשרה‪ ,‬אם‬
‫אינם יותר‪.‬‬
‫ובא ראה‪ ,‬במעזכן מה כתוב ? ואת‬
‫חמעזכן תעשה עשר יריעת‪ .‬עשר‪,‬‬
‫משום עזתקון המעזכן)השכינה( הוא‬
‫בעשרה להיות כראוי‪ .‬עשר‪ ,‬מה‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יד שבט‬
‫סצד‬
‫ובאפס לאם מחתת רזין‪ ,‬וכד איהו אקדים‬
‫לצלאה‬ ‫ועמא ‪T‬לא אתיין‬ ‫כניעזתא‪,‬‬ ‫לבי‬
‫— ‪TT — : | T :‬‬ ‫׳ ‪T —:‬‬ ‫‪T : •:‬‬
‫ולשבחא ליה לקוךעזא כריך הוא‪ ,‬כדין כל‬
‫ההוא שלטנותא דלעילא‪ ,‬וכל איפון ממנן‬
‫ומשמין עלאין‪ ,‬כלהו אתברו )ם״א אתעבת(‬
‫מההוא ^ ד א ךמתתקני בתקוני ההוא מלך‪.‬‬
‫מאי טעמא‪ .‬בגין דבההיא שעהא‪ ,‬דלשראל‬
‫לתתא קא מסדרי צלותהוין ובעותהון‪,‬‬
‫ומשבחן למלכא עלאה‪ ^ .‬אינון משמין‬
‫עלאין‪ ,‬מסדרין שבחין‪ ,‬ומתתקנן בההוא‬
‫תקונא קדישא‪ ,‬בגין דמשמין עלאין כלהו‬
‫חברין אינון בישראל לתתא‪ ,‬לשבחא‬
‫לקוךשא בדיך הוא כחדא‪ ,‬למהוי סליקא‬
‫ךקוךשא בדיך הוא עילא ותתא כחדא‪.‬‬
‫וכד איפון מזדמנן למהוי חברים בהו‬
‫בלשראל‪ ,‬ולשראל לתהא לא אתלין‬
‫׳‬ ‫‪•• T :‬‬ ‫•‬
‫לסדרא צלותהו־ן ובעותהון ולשבחא‬
‫למאריהון‪ ,‬כלהו משרלין קדישין‪ ,‬שלטנותא‬
‫עלאה אתברו )אר;?ןד‪ (1‬מתקוניהון‪ ,‬דהא לא‬
‫סלקין בסלוקא‪ ,‬ולא לכלין לשבחא למאריהון‬
‫כךקא לאות‪ .‬בגין דשבחי ךקוךשא בדיך הוא‪,‬‬
‫אצטריך למהוי כחדא עילא ותהא‪ ,‬עלאין‬
‫ולא‬‫מהתת ‪T‬מון‪T : l‬‬
‫‪ • :‬־‬ ‫הדא‪ ,‬ועל ‪T‬דא‬ ‫בשעהא ‪TT‬‬
‫—‪T‬‬ ‫ותהאין ‪:‬‬
‫‪| • T —:‬‬
‫־‬ ‫׳‬ ‫־ ‪T‬‬
‫מחתת מלך‪.‬‬
‫ואפילו דלא אסגיאו בבי כנישתא‪ ,‬אלא‬
‫עשרה‪ ,‬באינון עשרה מזדמנן‬
‫משרלין עלאין‪ ,‬למהוי עמהון חברים‪ .‬מאי‬
‫טעמא בגין רכל הקוני דההוא מלך‪ ,‬איפון‬
‫בעשרה‪ ,‬ועל דא די בעשרה‪ ,‬אי לאו איפון‬
‫להיר‪.‬‬
‫ותא חזי במשכן מה כתיב‪) ,‬שמות כו( ואת‬
‫המשכן העשה עשר יריעות‪ ,‬עשר ‪ :‬בגין‬
‫איהו‪,‬‬
‫׳‬ ‫בעשרה •‬
‫‪TT‬‬ ‫דתקונא דמשכנא‪) ,‬נ״אדעבינתא(‬
‫‪ .‬ז‬ ‫‪.‬‬ ‫ך‬ ‫‪.‬‬ ‫|‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫הצה‬ ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫י כסלו‬
‫תרומה ־ קם״ד ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יד שבט‬

‫הטעם ע^ר ולא עקורה? אלא‬ ‫למהוי כךל!א יאו־ת‪ .‬עי|ר‪ ,‬מאי טעמא עעור‪,‬‬
‫עע‪1‬ר בכל מקום הוא בלי עזכינה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪• :‬‬

‫קזאינה בחקזבוץ‪ ,‬כגון זה)מלכיט‪-‬א‬

‫‪1‬‬
‫בלא‬‫איהו ‪T :‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬
‫אתר •‬
‫••••••‬
‫בכל ‪T —:‬‬
‫עעור‪T : ,‬‬
‫אלא *‪ *.• *.‬׳‬ ‫‪TT‬רה‪T *.• .‬‬ ‫ולא ‪—:‬עע‪t‬‬‫‪T :‬‬

‫״ עמד על קזני עקור בקר‪ .‬הקזכינה‬ ‫כגוונא ‪T‬דא‬

‫‪T : - :‬‬ ‫בחושבנא‬
‫‪TT:‬‬ ‫איהי ‪:‬‬ ‫• •‬ ‫דלאו‬ ‫שכינהא‪T : ' ,‬‬
‫‪T : • :‬‬
‫אינה בחקזבון‪ ,‬קזהרי היא עומדת‬ ‫שכינתא ‪T‬לאו‬ ‫בקר‪,‬‬
‫‪ |T T‬׳ ‪T : • :‬‬
‫עשר‬
‫‪T T‬‬
‫שני‬ ‫‪:‬‬
‫על‬‫—‬
‫עומד‬ ‫)מלכיםא^‬
‫למעלה‪ .‬קזכתוב )שם( והןם עליהם‬ ‫קיימא לעילא‪,‬‬ ‫איהי‬ ‫דהא‬ ‫איהי ‪:‬בחושבנא‪,‬‬
‫‪ T••:‬י‬ ‫‪T:|-‬‬ ‫• •‬ ‫‪ TT:‬י ‪T :‬‬ ‫• •‬
‫מלמעלה‪ .‬ובמקומות הללו עזל‬
‫•••‬ ‫‪T -‬‬

‫ךמזים לסוד קזלמעלה קזחסר‬

‫‪1‬‬ ‫‪: -‬‬
‫דכתיב‪) ,‬מלכים א ‪ 0‬והים עליהם מלמעלה‪.‬‬
‫‪T : T :‬‬ ‫•‬

‫מהם )ה׳(‪ ,‬הרי קזכינה יתךה על‬ ‫דחסר‬

‫דלעילא ‪.. T :‬‬‫‪T‬‬ ‫לתא •‬
‫דרמיזי ‪T T:‬‬
‫‪. . . . .‬‬ ‫דוכתי‬
‫‪...‬‬ ‫ובאלין‬
‫‪ .. . .‬ן‬
‫אותו חקזבוץ‪ ,‬קזאינה בחקזבון‪.‬‬ ‫מנהון‪) ,‬ם״א ה׳( הא שכעהא !היר על ההוא‬
‫לצד האחר נותנים חקזבוץ יותר‪.‬‬
‫והיא במדץ בגדיעות‪),‬לא תאמר‬ ‫בחושבנא‪.‬‬
‫‪TT :‬‬ ‫‪:‬‬
‫איהי‬
‫• •‬
‫דלאו‬ ‫חשבנא‪,‬‬
‫‪ TT :‬׳ ‪T :‬‬
‫חשבון יותר‪ ,‬אלא תוספת אות‪ ,‬והחשבון‬ ‫לסטרא אחרא‪ ,‬יהבי חשבנא יהיר‪ ,‬ואיהי‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫— ‪.‬‬ ‫‪■ .‬ך ■ך‬ ‫■ך‬ ‫‪7‬‬ ‫— ‪._ .‬ך‬ ‫‪. .‬ן‬ ‫‪. .‬‬
‫בגריעות( כמו עעזתי‪ ,‬והרי פךעזוה‪.‬‬
‫במניינא בגריעו‪) ,‬ד״א לא תימא חע‪3‬נא יתיר‬
‫‪7 :‬ז‬ ‫•• ‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪. . .‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬
‫אותיות‬
‫•‬ ‫עזנוספות‬
‫‪T‬‬ ‫מקום‬
‫ובכל ‪1 T‬‬‫‪T:‬‬
‫אלא ת‪ 1‬םפת את וחועבנא כגריעו( כגון עשתי‪ ,‬והא כגון זה‪ ,‬זה לגךיעות‪ .‬כמו‬
‫או?ןמוה‪ .‬ובכל אתר דאתוון אהוספן‪ ,‬כגוונא האמינון אחיך‪ ,‬קזמספיק אמנון‪.‬‬
‫ובצד הקדקזה גורע אות‪ ,‬והיא‬
‫תוספת‪.‬‬
‫דא‪ ,‬איהו לגריעותא‪ .‬כגון )שמואל ב יג( האמינון‬
‫אחיך‪ ,‬דסגןא אמנון‪ .‬ובסטרא ך?ןדושא‪ ,‬גרע דבי חןיא פתח ואמר‪) ,‬תחלים קד(‬
‫עטה אור כקולמה נוטה קזמים‬ ‫את ואיהו תוספת‪.‬‬
‫כיריעה‪ .‬פסוק זה פךעזוהו‪,‬‬
‫קזכקזבךא הקדוקז ברוך הוא את‬
‫עוטה אור‬ ‫‪..‬‬ ‫רבי חייא פתח ואמר‪) ,‬תהלים קי(‬ ‫‪7‬‬ ‫_‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫_‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫כשלמה נוטה שמים כיריעה‪ .‬האי ל^רא העולם‪ ,‬התעטף באותו אור‬
‫קךמון וברא בו קזמים‪.‬‬ ‫או?ןמוה‪ ,‬דכד ברא לןךשא בריך הוא עלמא‪,‬‬
‫ובא ךאה‪ ,‬אור וחקזך )לא( היו‬
‫כאחד‪ .‬אור מצד הןמין‪ ,‬וחי^ך‬
‫אתעטף בההוא אור לןדמאה‪ ,‬וברא ביה‬
‫מצד העומאל‪ .‬מה עעוה הקדו׳ט‬ ‫שמים‪.‬‬‫‪• —T‬‬
‫ןתא חזי‪ ,‬אור וחשך )י׳א לאס כחדא הוו‪ .‬אור ברוך הוא? עזתפם כאחד וברא‬
‫מהם עזמים‪ .‬מה זה עזמים? אעז‬
‫מסטרא ומים עזתפם כאחד ועקזה עזלום‬ ‫מסטרא דימינא‪ ,‬וחשך‬
‫לשמאלא‪ .‬מאי עבד לןךשא בריך הוא‪ ,‬שתף ביניהם‪ .‬וכעזנתקןנו כאחד ומתח‬
‫אותם‪ ,‬מתח אותם כידיעה ועקזה‬ ‫לון כחדא‪ ,‬וברא מנהון שמלם‪ .‬מאי שמים‪.‬‬
‫מהם אות ר‪ ,‬וזו נקראת יריעה‪.‬‬
‫אש ומלם‪ .‬שתפן כחדא‪ ,‬ועביד שלם בינליהו‪ .‬יריעות‪^ ,‬הרי מאות זו התפעזט‬
‫וכד אתכלילו כחדא‪ ,‬ומתח לון‪ ,‬כיריעה מתח אור ונעע^ו יריעות‪ .‬זהו ^כתוב‬
‫לון‪ ,‬ועביד מנהון את ד ודא אקרי יריעה‪ .‬ואת המעזכן תעעזה עקזר יריעת‪.‬‬
‫ועב^ה רקיעים הם מתוחים‪,‬‬
‫נהירו‪ ,‬גנוזים בגניזה עליונה‪ ,‬כמו‬ ‫׳‬ ‫יריעות‪ ,‬דהא את דא אתפשיט מניה‬
‫; ‪.‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪..‬‬

‫ואת עזבארוה‪ ,‬ורקיע אחד ^עומד‬ ‫‪*.* :‬‬

‫דכתיב‬ ‫• ‪• :‬‬
‫יריעות‪T T ,‬הדא הוא‬ ‫י‬ ‫‪•:‬‬
‫ואתעבידו‬
‫‪• T : • :‬‬
‫עליהם‪ .‬ולאותו רקיע אין גון ואין‬ ‫המשכן העשה עשר יריעות‪.‬‬
‫ןשבע רקיעין אינון מתיחין‪ ,‬גניזין בגניזו עלאה‪ ,‬כמה דאולןמוה‪ .‬וחד‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יא כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יד שבט‬
‫הצו‬

‫לו מקום בגלוי‪ ,‬ולא עוימד‬‫רקיעא ךקיימא עלייהו‪ ,‬וההוא רקיע לית ביה‬
‫להתבונן בו >אלא ?הבונה(‪ ,‬והרקיע‬
‫גוון‪ .‬ולית ליה אתר באתגליא ולא קיימא‬
‫הזה גנוז ומאיר לכלם‪ ,‬ומסיע‬
‫לאסתכלא ביה‪) ,‬ם״א אלא גסוכלתנס והאי רקיע‬
‫אותם למסעיהם‪ ,‬כל אחד ואחד‬
‫איהו גניז‪ ,‬ונהיר לכלהו‪ .‬ונטיל לון‬
‫כראוי לו‪ .‬אלא עומד בהעזכל‪.‬‬
‫מהלקיע הזה והלאה אין מי‬ ‫במטלניהון‪ ^ .‬חד וחד כךקא חזי ליה‪ .‬אלא‬
‫קזןדע דקזגיח‪ ,‬דעז לאדם לסתם‬
‫פיו ולא לדבר ולהתבונן בהקזכל‪.‬‬ ‫בסוכלתנו‪.‬‬
‫‪T : :‬‬ ‫‪:‬‬
‫קיימא‬
‫‪T T|-‬‬

‫מהאי רקיע ולהלאה‪ .‬לית מאן דילע ויעזגח‪.‬‬

‫מי קזיסהכל חוזר לאחור‪ ,‬קזאין‬
‫מי קזןכול לדעת‪.‬‬
‫ואית ליה לבר נעז למסהם פומיה‪,‬‬
‫;ןשר יריעות הן‪ ,‬קזהם עקזךה‬
‫מאן‬
‫ךקיעים‪ .‬ומי הם יריעות המקזכן‬
‫‪1 T‬‬
‫בסוכלתנו‪.‬‬
‫‪T ::‬‬ ‫‪:‬‬
‫למללא ולאסתכלא‬ ‫‪T : - :‬‬
‫ודלא‬
‫‪T:‬‬
‫שהן עשר ועומדות להודע‬ ‫דלסהכל אהדר לאחורא‪ ,‬דלית מאן דןכיל‬
‫לחכמי הלב? מי שידע בהן‪,‬‬
‫מסתכל בחכמה רבה ובסודות‬
‫למנזיע‪.‬‬
‫של העולם‪ ,‬ומסתכל למעלה‬
‫־ ‪T :‬‬ ‫‪.‬‬
‫;;ישר יריעות איפון‪ .‬דאיפון עע^רה ךקיעין‪.‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪-‬ך‬ ‫‪-‬ך‬

‫‪T •/ :‬‬ ‫‪T •/‬‬ ‫‪T‬‬ ‫ומאן אינון יריעות דמעזכנא דאיפון‬
‫באותו ‪1‬מקום‪ ,‬שכל אחד ואחד‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫נךבק בו‪ ,‬פרט לשני אלה‬

‫עשר‪ .‬וקלימן למנדע לחכימי לבא‪ .‬מאן‬
‫שעומדים בןמין ובשמאל‪ ,‬וחם‬
‫גנוזים עם השכינה‪.‬‬ ‫דעדע בהו‪ .‬אסתכל בחכמתא סגלא‪ ,‬וברזין‬
‫בההוא‬
‫רבי יוסי אמר‪ ,‬השעה רקיעים‬
‫‪:‬־‬
‫לעילא‬
‫‪T••:‬‬
‫דעלמא‪ .‬ואסתכל )דף קס״ה ע״א(‬ ‫‪T : T :‬‬
‫הם‪ ,‬ושכינה היא עשירית‪ .‬שאם‬
‫אתר‪ .‬דכל חד וחד אתדבק ביה‪ .‬בר תרץ איפון‬
‫תאמר בשביל שכתוב עשר ‪ -‬הוא‬
‫דקלימן בימינא ובקזמאלא‪ .‬ואינון גנץין בהדי‬
‫חוץ מהשכינה‪ .‬אם כך‪ ,‬השכינה‬
‫היא אחת עשרה שעומדת על‬ ‫שכינתא‪.‬‬
‫‪T: • :‬‬
‫עשר‪ .‬אלא ‪ 1‬דאי שתשע הן‪ ,‬וחם‬
‫תשעה ןמים שבין ראש השנה‬ ‫רבי יוסי אמר תשע ךקיעין אינון‪ .‬ועזכץהא‬
‫אידוי עעזיראה‪ .‬לאי תימא בגין לכתיב‬
‫ליום חכפורים‪ ,‬והיא העשירית‪.‬‬
‫כמו זה המשכן הוא עשר יריעות‪.‬‬
‫עשר‪ .‬בר מעזכעתא איהו‪ .‬אי הכי‪ .‬עזכץהא‬
‫רקיעים סוד הסודות‬
‫עשרה‪• :‬ו ­‬
‫אותם ‪TT‬‬
‫ודאי‬
‫שלא נמסר‪ .‬רק ליולעי חחכמה‪,‬‬
‫^‬
‫‪T-‬‬
‫אלא‬
‫•‪T *.‬‬
‫עשר‪.‬‬
‫*‪*.* *.‬‬
‫דקיימא ־על‬
‫‪T : 1- :‬‬
‫איהי‬
‫• •‬
‫סרי‬
‫‪••T‬‬
‫‪-‬חד‬
‫תשע אינון‪ .‬ואיפון תשע יומין עזבין ראש‬
‫והכל הוא בסודות של חמנוךה‬
‫גלה סוד ‪T‬כל‬ ‫הקדושה‪ ,‬שהוא • ‪T‬‬
‫השנה ליום הכפורים‪ .‬ואיהי עשיראה‪.‬‬
‫־ ‪ T 1:‬׳‬ ‫‪.‬‬ ‫_ ‪ .‬ך ‪ .‬ך‬
‫רקיע ורקיע‪ ,‬והם שמשים‬
‫שמשמשים בכל אחד ןאחד‪.‬‬
‫כגוונא דא‪ .‬מעזכן איהו עשר יריעות‪.‬‬
‫שבעה רקיעים הם למעלה‪,‬‬ ‫אינון עשר רקיעין ת א ד תין ללא אתמסר בר‬
‫ושבעה רקיעים חם למטה‪ ,‬כמו‬
‫לאיפון לללעי חכמתא‪ .‬וכלא איהו ברזין‬
‫שלמעלה‪ .‬שבעה רקיעים חם‬
‫רקיעא‬
‫שבהם כוכבים ומזלות להנהיג‬ ‫דכל ‪T 1• :‬‬ ‫רזא ‪T :‬‬ ‫קדישא‪ .‬דאיהו גלי ‪T T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫דבוצינא ‪•1-‬‬
‫• ‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫העולם חזה כפי דרכו וכמו‬ ‫ורקיעא‪ .‬ואינון שמעזין למשמשי בכל חד‬
‫שצריך לו‪.‬‬ ‫וחד‪ .‬שבע רקיעין איפון לעילא‪ .‬שבע לקיעין‬
‫אינון לתתא‪ .‬כגוונא ללעילא‪ .‬עזבע רקיעין אינון‪ .‬לבהו ככבלא ומזל‬
‫כמה דאצטריל ••ליה‪.‬‬
‫' ‪T :‬‬
‫ארחיה‪.‬‬‫‪••:T‬‬
‫עלמא ‪T‬דא ‪:‬כפום‬ ‫‪T:T‬‬
‫לאנהגא‬
‫‪TT: —:‬‬
‫הצז‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יא כסלו‬
‫תרומה ־ קס״ה ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יד שבט‬

‫בכלהו שביעאה עדיף‪ ,‬בר תמינאה‪ ,‬דלן א‬

‫כ כ ל ם העזביעי עדיף‪ ,‬חוץ מן‬
‫העזמיני עזמנהיג את כלם ועומד‬
‫מךבר לכלהו‪ .‬ולןיימא על כלהו‪.‬‬
‫עלי כלם‪ .‬כתוב מלו לריכב‬
‫כתיב >תהליםסח( סלו לרוכב בערבות‪ .‬מאן רו־כב‬
‫בערבות‪ .‬מי רוכב בערבות‪ ,‬ומי‬
‫בערבות‪ .‬ומאן אינון ערבות‪ .‬אלא‪ ,‬ערבות דא‬
‫הן הערבות? אלא ערבות זה‬
‫נקרא‬
‫ולמה •‪T|:‬‬
‫העזביעי‪T T : ',‬‬
‫־‪• •:‬‬ ‫הרקיע‬
‫רקיעא שביעאה‪ .‬אמאי אתלדי ערבות‪ .‬על‬
‫‪ | • TT‬־‬
‫ערבות? על קזהוא כלול מאקן‬
‫דאיהו כליל מאעזא ומיא כחדא‪ ,‬ומפטרא‬
‫ומים כאחד‪ ,‬ומצד הדרום‪ ,‬ומצד‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪ ._ .‬ך‬ ‫_‬ ‫_ ‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫״‬ ‫■ך‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫ךדרום‪ .‬ומסטרא ךצפון‪ .‬ואיהו מעורב מהרין‬

‫הצפון‪ ,‬והוא מערב מעזני צדדים‪.‬‬
‫ואם תאמר‪ ,‬אם כך‪ ,‬קזתי הערבות‬ ‫סטריד‬
‫קזמתחברות בלולב‪ ,‬וקזנינו‬
‫ואי הימא‪ ,‬אי הכי‪ ,‬שתי ערבות דלןא מתחברן‬
‫ערבות? זהו קזכתוב)תהליםסח( פלו‬
‫בלולב‪ .‬ותנינן ערבות‪ .‬הדא הוא ךכהיב‬
‫לרכב בעךבות‪ .‬אם כך‪ ,‬מי נותן‬
‫ירכים בגוף‪ ,‬או גוף בירכים?‬
‫סלו לרוכב בערבות‪ .‬אי הכי‪ ,‬מאן ןהיב ירכין‬
‫קזהרי זה עו^|ה פרות ונצנים‪ ,‬וזה‬
‫בגופא‪ ,‬או גופא בירכין‪ .‬דהא דא עביד פרין‬
‫לא עועוה פרות ונצנים‪.‬‬
‫אלא ודאי ^הכל הוא סוד ^ל‬ ‫ואיבין‪ .‬ודא לא עביד פרין ואיבין‪.‬‬
‫ערבות קזבלולב‪ .‬אותם ערבות‬
‫דבלולב‪,‬‬
‫‪ T—: — T T‬׳‬
‫קזבלולב‪ ,‬אחד אקז ואחד מים‪.‬‬
‫הוא רזא‪ T‬דערבות‬ ‫‪T‬‬
‫אלא‪ ,‬ודאי כלא‬ ‫‪T‬‬ ‫—‪—:‬‬
‫אינון ערבות דבלולב‪ ,‬חד אש‪ ,‬וחד‬
‫בסוד הזה קזל כלם‪ ,‬והוא קזביעי‪,‬‬
‫שביעאה •איהו‬
‫הוא אעז ומים כלולים כאחד‬
‫‪T T • :‬‬
‫ואיהו‬
‫‪* :‬‬
‫דכלהו‪,‬‬‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬
‫בתא ‪T‬דא‬ ‫‪T T:‬‬
‫מים‪.‬‬‫— •‬
‫קזערבות הוא‬‫ומעזום ‪T-: •/‬‬
‫אחד‪• ,‬‬
‫‪:‬בסוד ‪ T •/‬׳‬
‫סוד הכלל קזל כל קזקזת‬
‫אש ומים כליל כחדא‪ ,‬ברזא חדא‪ ,‬ובגין‬
‫זיערבות איהו ת א כללא ךכלהו שית אחרנין‪,‬‬
‫האחרונים‪ ,‬הוא סוד המרכבה‬
‫איהו ת א דרתיכא עלאה‪ ,‬וקוךשא בריף הוא‬
‫העליונה‪ ,‬והקדוקז ברוך הוא‬
‫רוצה ברקיע הזה יותר מכל‬
‫• ‪T‬‬ ‫••‬
‫אתרעי בהאי רקיעא‪! .‬תיר מכלהו ךקיעין‪,‬‬
‫הרקיעים‪ ,‬ותקזוקתו תמיד לתקן‬
‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1• T T‬‬

‫ותיאובתיה הדיר לאתקנא לההוא ךקיעא‪,‬‬

‫אותו הרקיע ביפי עליון‪ .‬ועל זה‬
‫סלו לרכב בערבות‪ ,‬לאותו‬
‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫בערבות‬ ‫לרכב‬
‫‪: T‬־‪T‬‬
‫‪T-: T‬‬ ‫‪••T‬‬
‫עלאה‪ .‬ועל דא‪ ,‬סלו‬
‫••‬ ‫‪T‬‬
‫•‪TT‬‬
‫בשפירו‬
‫עזרוכב בערבות‪ ,‬ומיהו? א‪ 1‬ת‪1‬‬
‫לההוא ךר׳כב בערבות‪ .‬ומאן איהו‪ .‬ההוא‬
‫•‬

‫הרקיע טמיר וגנוז קזעומד על גב‬

‫׳‬ ‫‪: T‬־‪T‬‬

‫חיותא‪7,‬‬
‫החיות‪ ,‬קזהוא רוכב בערבות‪.‬‬
‫• •‪TT‬‬ ‫וגניז‪ ,‬דקיימא על גבי‬ ‫טמיר ‪• T :‬‬‫‪•T‬‬ ‫רקיע‬
‫‪- | • T‬‬
‫ועלזו לפניו‪ .‬לא כתוב מלפניו‪,‬‬ ‫בערבות‪.‬‬
‫‪T—: T‬‬
‫רכב‬
‫••‬
‫דאיהו‬ ‫‪• :‬‬
‫אלא לפניו‪ ,‬קזהרי אין מי ^ידע‬
‫לפניו‪,‬‬
‫בו כלום‪ .‬אבל לפניו‪ ,‬מי קזנכנס‬
‫׳‬ ‫‪TT:‬‬
‫אלא‬
‫‪TV‬‬
‫כתיב‪,‬‬
‫‪•:‬‬
‫מלפניו ‪T‬לא‬
‫•‪TT:‬‬
‫לפניו‪.‬‬
‫‪TT:‬‬
‫ועלזו‬ ‫^ \‬ ‫\‬

‫דהא לית מאן דעדע ביה כלום‪ .‬אבל‬

‫א ^ הרקיע הזה‪ ,‬צריך להכנס‬
‫בעזמחה ולא בעצב כלל‪ ,‬מעזום‬
‫לפניו‪ ,‬מאן דעליל לקמיה דהאי רקיע‪,‬‬
‫קזהרקיע הזה גורם‪ ,‬קןעזם לא‬
‫‪T‬‬ ‫‪...‬‬
‫אצטריך למיעל בחדוה‪ .‬ולא בעציבו כלל‪,‬‬
‫׳‬

‫עזורה עצב ורגז כלל‪^ ,‬הרי עזם‬

‫‪..‬‬ ‫־ ‪...‬‬ ‫־‬ ‫‪T T • 1 •/‬‬

‫הכל בעזמחה‪.‬‬ ‫בגין דהאי רקיעא גרים‪ .‬ךם?'! לא‬

‫ועל זה‪ ,‬כהן גדול עזעומד לפניו‬
‫עציבו ורוגזא כלל‪ ,‬דהא המן כלא איהו‬
‫לא היה נכנס לבית הקדען ‪ -‬רק‬
‫בחדוה‪.‬‬
‫ועל דא‪ ,‬כהן גדול דקלימא לקמיה‪ .‬לא הוה עאל לבי קךשא‪ ,‬בר בחרוה‪,‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יא כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יד שבט‬
‫הצח‬

‫ולאחזאה חדרה‪ ,‬דהא אתרא גרים‪ .‬ועל דא‬

‫בעזמחה ולהךאות קזמחה‪ ,‬עזהרי‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•T‬‬ ‫‪T : -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T : V‬‬ ‫‪T T - : - :‬‬

‫גורם‪; .‬רעל זה ‪T‬כתוב‬

‫) ת ה לי ם‬ ‫‪..‬‬ ‫המקום‬
‫בתיב‪ ) ,‬ת ה לי ס ק( עבדו את יי׳ בעומחה באו לפניו‬
‫_ ■ן ן‬

‫לפניו‬
‫‪TT :‬‬ ‫באו‬ ‫בעזמחה‬
‫‪T: • :‬‬ ‫ה׳‬ ‫את‬ ‫‪•/‬‬ ‫עבדו‬
‫ק( • ‪:‬‬
‫*‬
‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬

‫ברננה‪ .‬דהא אצטריך דלא לאחזאה בה‬

‫בךננה‪ .‬קזהרי צריך עזלא להךאות‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T-:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫* ‪:‬‬

‫בו עצב‪.‬‬ ‫עציבו‪.‬‬

‫ואם תאמר‪ ,‬אם כך‪ ,‬מי קזהוא‬
‫ואי תימא‪ ,‬אי הכי‪ ,‬האי מאן זיאיהו בצערא‬
‫בצער ורחק‪ ,‬עזלא יכול לעומת‬
‫ובדוחקא‪ ,‬דלא לכיל למחדי לביה‪ ,‬ומגו‬
‫את לבו‪ ,‬ומתוך דחקו ועז לו‬
‫לבקע‪ :‬רחמים לפני המלך‬ ‫דוחקיה אית ליה למתבע רחמין‪ ,‬לןמי מלכא‬
‫העליון‪ .‬אם כך‪ ,‬לא יתפלל הפלה‬
‫עלאה‪ ,‬אי הכי‪ ,‬לא יצלי צלותא כלל‪ ,‬ולא‬
‫כלל‪ ,‬ולא יכנס בעצב כלל‪ ,‬עזהרי‬ ‫ך‬ ‫■‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫‪— .‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫'‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬

‫‪.‬ייעול בעציבו כלל‪ ,‬להא לא לכיל למחלי‬

‫לא ןכול לעומת את לבו ולהכנס‬
‫לביה‪ ,‬ולאעלא קמיה בחרוה‪ ,‬מאי תקונא אית‬
‫לפניו בעומחה‪ .‬מה התקוץ עוןען‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫״ ‪. .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪•• | T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫••‬ ‫•‬

‫לאךם חזה?‬
‫אלא ודאי הרי עונינו‪ ,‬כל‬
‫ליה להאי בר נעז‪.‬‬
‫אלא ודאי הא תנינן‪ ,‬כל הרעין ננעלו‬
‫חעזעךים ננעלו ונסגרו‪ ,‬ועוערי‬ ‫•‪T :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־ ‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪' | T • • T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪T‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‪*.‬‬

‫ךמעות לא נסגרו‪ ,‬ואין דמעה‬

‫ואסגירו‪ ,‬ותרעין דךמעין לא אסגירו‪,‬‬
‫אלא מתוך צער ועצב‪ ,‬וכל אותם‬
‫ולית דמעה אלא מגו צערא ועציבו‪ .‬וכל איפון‬
‫הממנים על אותם העזערים‪ ,‬כלם‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫— ‪T —:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪• T :‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫־‪••••:‬‬

‫קעזות‬ ‫חתיכות‬ ‫לממנן על איפון הלעין‪ ,‬כלהו מתבךין גזיזין‬

‫מעוברים‬
‫אותן‬ ‫ומנעולים ומכניסים‬
‫ומנעולין‪ .‬ועלילין איפון למעין‪ ,‬וההיא צלותא‬
‫דמעות‪ ,‬ואותה הפלה נכנסת לפני‬
‫המלך חקדועז‪.‬‬
‫עאלת קמי מלכא קדיעזא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•1-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪•• | T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬

‫ןךץ ההוא אתר אית ליה דוחקא‪ ,‬מההוא‬

‫ואז לאותו מקום ןעז דחק מאותו‬
‫עצב ודחק ^ל אותו אךם‪ ,‬כמו‬
‫עציבו ודוחקא דההוא בר נעז‪ ,‬כמה‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪lT‬‬
‫עזנאמר )ישעיה סג( בכל צרתם לא‬
‫‪T TT‬‬
‫צרתם לא ‪T‬צר‪.‬‬
‫)לס צר‪ .‬תעזוקת אותו העולם‬
‫‪T :‬‬

‫‪T TT‬‬
‫בכל‬
‫‪T :‬‬
‫־‬
‫)ישעיה סג(‬ ‫אמר‬
‫••• •••‬

‫‪•• T‬‬
‫דאת‬
‫‪: — :‬‬

‫העליון למקום הזה‪ ,‬כזכר‬ ‫תיאובתיה דההוא עלמא עלאה‪ ,‬לגבי האי‬
‫עזהעזוקתו תמיד ^ הנקבה‪.‬‬‫אתר‪ ,‬כדכורא דתיאובתיה תדיר לגבה‬ ‫‪■ — .‬ך‬ ‫■ך ‪.‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪. _ .‬ך‬
‫כעזנכנס המלך לגבירה ומוצא‬
‫מטרוניתא‪,‬י‬
‫אותה בעצב‪ ,‬אז כל מה עזהיא‬ ‫• ‪T‬‬ ‫מלכא ‪T‬עאל לגבי‬ ‫‪T :-‬‬ ‫דנוקבא‪- .‬כד‬
‫‪T l:‬‬ ‫‪:‬‬
‫•‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪•/ ••• :‬‬ ‫‪T‬‬

‫אעזכח לה בעציבו‪ ,‬כלין כל מה לאיהי בעאת‪,‬‬

‫רוצה‪ ,‬נמסר בידיה‪ ,‬ראותו אדם‬
‫ראותה תפלה לא חוזרת ריקם‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪|T‬‬ ‫••‬ ‫בידהא אתמסר‪ ,‬וההוא בר נש‪ ,‬וההיא‬
‫•••‪•/‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪-‬‬ ‫‪- .‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ . . . .‬ך‬ ‫‪ . .‬ך ‪ .‬ך‬

‫!הקדועז ברוך הוא חס עליו‪.‬‬

‫אעזרי חלקו ^ל אותו אדם‬ ‫צלותא‪ ,‬לא אהדר ב‪.‬דיקניא‪ .‬וקולשא בליל‬
‫הוא חייס )דף קס״ה ע״ב( עליה‪ .‬זכאה חולקיה‬
‫עזעזופך דמעות לפני הקדוען‬ ‫■ך ‪..‬ן‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• -‬‬

‫ברוך הוא בתפלתו‪.‬‬

‫לההוא בר נש‪ ,‬לאועזיד למעין קמי קלשא‬
‫כמו זה בעזבת‪ ,‬מי עזיועזב‬
‫בתענית בעזבת‪ ,‬מתוך צערו‬ ‫בדיך הוא‪ ,‬בצלותיה‪.‬‬
‫כגוונא דא בשבת‪ ,‬מאן דיתיב בתעניתא‬
‫מךאה עצב‪ ,‬ובעזבת עזולט אותו‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ :‬־ ‪:‬‬

‫דקיע עליון‪ ,‬אותו עזנךאה‬ ‫בעזבת‪ ,‬מגו צעריה אחזי עציבא‪,‬‬

‫בעזמחה‪ ,‬עזהוא עזמחה ומעזמח‬
‫ובשבת שלטא ההוא רקיעא עלאה’ ההוא‬ ‫‪-‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫|‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫לאתחזי בחלוה‪ .‬ואיהו חלוה וחלי לכלא‪ .‬ההוא לןתיב בעציבו‪ ,‬בגין‬
‫הצט‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יא כסלו‬
‫תרומה ־ קם״ה ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫טו שבט‬

‫דאיהו עזלטא‪ ,‬אפיק לההוא בר נעז מההוא‬

‫לבל‪ .‬אויתו• עזיויעזב בעצב‪ ,‬מעזום‬
‫עזהוא עזולט‪ ,‬מוציא את אותו‬ ‫עונעזא דאתגזר עליה‪ ,‬והא אתמר‪ ,‬סלו ‪ :‬הבו‬
‫האדם מאותו הענעז עזנגזר עליו‪,‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪■ :‬ד‬ ‫׳‬ ‫‪• • T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫והרי נאמר מלו ‪ -‬הבו כבוד‬ ‫לקר‪ ,‬ורוממו לההוא ךרוכב בערבות‪ .‬זיאיהו‬
‫ורוממות לאותו עזרוכב בעךבות‪,‬‬ ‫הדוה והדי כלא‪ ,‬רקיעא על גבי היותא בי״ה‬
‫‪■ .‬ך‬ ‫■ך ■ך‬ ‫‪..‬‬ ‫_‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪: *.‬‬

‫עזהוא עזמחה ומעזמח לבל‪,‬‬ ‫עזמו ודאי‪ ,‬דהא בההוא אתר עזמא דא‬
‫הרקיע עזעל גבי החיות בי״ה‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T-:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪:‬‬

‫קזמו ודאי‪ ,‬עזהרי באותו מקום‬ ‫אתכליל‪ .‬ועלזו לפניו‪ ,‬בגין דלא אצטריך‬
‫העזם הזה נכלל‪ .‬ועלזו לפניו ‪-‬‬ ‫לאחזאה קמיה עציבו‪ ,‬כמה דאהמר‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫;‬ ‫‪.‬‬ ‫;‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך| ‪..‬‬ ‫_ ‪._.‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬

‫מעזום עזלא צריך להךאות לפניו‬

‫עצב‪ ,‬במו עזנתבאר‪.‬‬
‫רבי אלעזר אמר‪ ,‬האי ל^רא‪ ,‬הכי אצטריך‬
‫ךבי אלעזר אמר‪ ,‬פסוק זה כך‬ ‫למימר‪ ,‬סלו לרוכב על ערבות‪ ,‬מאי‬ ‫‪T‬‬ ‫י‬ ‫‪T-:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪7‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬

‫צריך לומר‪ :‬סלו לרכב על ערבות‪.‬‬ ‫בערבות‪ .‬ביה עזמו‪ ,‬ביה הוא מיבעי ליה‪ ,‬מאי‬
‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪. . . . . .‬‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪.‬ך ‪._,‬ך‬

‫מה זה בערבות? ביה קזמו‪ ,‬ביה‬

‫הוא היה צריך להיות! מה זה‬
‫עזמו‪ .‬אלא האי ל^רא‪ ,‬על סתימא ךכל סתימין‪,‬‬
‫עזמו? אלא פסוק זה על נסתר כל‬ ‫עהיקא ךכ'ל עתיקין אתמר‪ .‬ההוא ךלא‬
‫הנסתרים‪ ,‬עתיק כל העתיקים‬ ‫אתגללא‪ ,‬ולא אתידע כלל‪ ,‬ךאיהו רוכב‬
‫נאמר‪ ,‬אותו עזלא התגלה ולא‬
‫נודע כלל עזהוא רוכב בערבות‪.‬‬
‫בערבות‪ .‬ואי הימא‪ ,‬דאיהו אתיא ורכיב ביה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪..‬‬ ‫•‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T-: T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫ואם תאמר עזהוא בא ורוכב בו‪,‬‬ ‫אי הכי‪ ,‬אף על גב דסתים הוא באתר דא‬
‫אם כך‪ ,‬אף על גב עזהוא נסתר‪,‬‬ ‫קיימא לאתגליא‪.‬‬ ‫‪T : -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:1-‬‬
‫במקום הזה עומד ל ה תוו ת‪.‬‬
‫אלא סלו לרכב בעךבות‪ ,‬זהו‬
‫אלא סולו לרוכב בערבות‪ ,‬דא איהו עתיקא‬
‫‪|T‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T-: T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‪*.‬‬

‫עתיק ^ל כל העתיקים‪ ,‬נסתר כל‬ ‫ךכל עהיקין‪ ,‬סתימא ךכל סתימין‪ ,‬דלא‬
‫הנסתרים‪ ,‬עזלא ידוע‪ .‬ובמה הוא‬
‫־ ‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫יליע‪ .‬ובמה איהו רוכב‪ ,‬בערבות‪ ,‬בך׳ה‪,‬‬
‫׳‬ ‫־ • ‪• T :‬‬

‫בי״ה‪ ,‬עזהוא סוד‬ ‫בערבות‪T : ,‬‬

‫רוכב? ‪: T‬־‪T‬‬
‫׳‬ ‫׳‬
‫דאיהו רזא קדמאה דנפיק קמיה )ד״אמניה( ודא‬
‫קךמוץ עזיצא לפניו )כלמנו(‪ ,‬וזהו‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪•• 1-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: 1-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫קזמו‪ .‬מאותו נסתר עזלא ידוע‬ ‫איהו עזמיה‪ ,‬מההוא סתימא‪ ,‬דלא ידיע‪ ,‬עזמא‬
‫עזמו הוא י״ה‪ .‬לא עזהוא הוא‪,‬‬
‫׳‬ ‫)ייקיאכ״ט(דיליה הוא י״ה‪ .‬לאו דאיהו הוא‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪. . .‬‬
‫אלא הוא הוא‪ ,‬בעזביל עזאותה‬
‫‪T‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪. . .‬‬

‫פרכת עזנפךסה דצאה מלפניו‪.‬‬

‫‪7‬‬
‫אלא איהו הוא‪ ,‬בגין דההוא פרוכהא‬
‫^‪. .‬ך‬
‫‪.‬‬

‫אבל הפרכת הזו היא קזמו‪ ,‬וזוהי‬ ‫דאתפרסא ונפיק מקמיה‪ .‬אבל האי פרוכהא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•• |T‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫מךכבתו‪ ,‬ולא נודע כללי‪.‬‬ ‫איהועזמו‪ ,‬ודא איהו רתיכא דיליה‪ ,‬ולא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫^‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫•‬ ‫‪ . . .‬ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.. 7‬ך‬ ‫‪.‬‬
‫וזהו עזמו הגדול‪ ,‬מעזום עזיעז קזמו‬
‫עזאינ^ ?ל ‪1‬ף גדול כמו זה אף על‬
‫אתידע כלל‪.‬‬
‫גב עזיעז בו תוספת אותיות‪ .‬זהו‬ ‫וךא איהו עזמו הגדול‪ ,‬בגין דאית עזמיה דלאו‬
‫העזם הגדול‪ ,‬ולכן בעזם הזה אנו‬ ‫איהו כל כך גדול‪ ,‬כהאי אף על גב לאית‬
‫מוציאים אמץ‪ ,‬עזהוא ממנו‪ .‬בזה‬
‫הולך אמן בכל הזמן‪ ,‬ובעזם אחר‬ ‫ביה הוספת אתוון‪ .‬דא איהו עזמא רבא‪ ,‬ועל‬
‫■ לא כך‪.‬‬ ‫דא בהאי עזמא‪ ,‬אנן מפיקין אמן‪ ,‬דאיהו‬
‫מניה‪ .‬בהאי אזלא אמן בכל זמנא‪ ,‬ובעזמא אמן יהא קזמיה רבא מברך‪,‬‬
‫עזכאכור חעזם חזה מתתקן ‪ -‬הכל‬
‫אהרא לאו הכי‪.‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T-:‬‬ ‫‪-‬‬

‫אתתקן‪ ,‬כלא איהו בקזלימו‪,‬‬ ‫אמן להא עזמיה רבא מברך‪ ,‬דכד האי עזמא אה‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יא כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫טו שבט‬

‫בעזלמות‪ ,‬וכל העוילמוית עזמחים‬

‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳ ‪T :‬‬ ‫•‬ ‫וכל עלמין חדאן כחדו‪ .‬בהאי עזמא‪ ,‬כלילן‬
‫בעזמחה‪ .‬ב^ם הזה כלולים‬ ‫עלאין ותתאין‪ .‬כהאי עזמא‪ ,‬כלילן עזית מאה‬
‫עליונים ותחתונים‪ .‬בעזם הזה‬
‫כלולים עזעז מאות וקזלעז עעזרה‬ ‫ותליסר פקודי אורייתא‪ ,‬זיאינון כללא ךכל‬
‫מצוות עזל התורה עזהץ הכלל ^ל‬ ‫רזין עלאין ותתאין‪ .‬כללא דעלמא דדכורא‬
‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫*‬ ‫‪t‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫!‬ ‫•‬ ‫‪t‬‬ ‫*‬ ‫‪I‬‬ ‫*‬ ‫‪t‬‬

‫העליונים‬ ‫הסודות‬ ‫^‬ ‫לעילא‪ ,‬וכללא דעלמא דנוקבא לתהא‪.‬‬

‫והתחתונים‪ .‬הכלל עזל עולם‬ ‫‪T - :‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪••:‬‬

‫הזכר למעלה‪ ,‬והכלל עזל עולם‬ ‫וכלהו פקולין‪ ,‬כלהו שייפין ואברין‪,‬‬
‫הנקבה למטה‪.‬‬
‫‪T -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T 1•• : -‬‬ ‫לאתחזאה בהו רזא דמהימנותא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬

‫וכל המצוות כלן פרקים‬

‫ואיברים‪ ,‬להךאות בהן את סוד‬
‫מאן דלא יעזגה ולא אסתכל כ תין דפקידי‬
‫האמונה‪ .‬מי עזלא ועזגיח ולא‬ ‫אורליתא‪ ,‬לא לדע‪ ,‬ולא אסתכל‪ ,‬היך מתתקנן‬
‫יתבונן בסודות עזל מצוות‬ ‫שליפין בתא עלאה‪ .‬שליפין דגופא כלהו‪,‬‬
‫התורה‪ ,‬לא ודע ולא יתבונן איך‬
‫מתקנים האיברים בסוד עליון‪.‬‬
‫מתתקנן עלרזא ךפקולי אורליתא‪ ,‬ואף על גב‬
‫^ איברי הגוף מתקנים על הסוד‬ ‫דאית שליפין‪ ,‬דאיפון‪.‬רברבין ועלאין‪ ,‬כלהו‬
‫עזל מצוות התוךה‪ ,‬ואף על גב‬ ‫זעירין ורברבין‪ ,‬אי אתנטיל חד מפליהו‪,‬‬
‫קזיקז איברים קזהם גדולים‬
‫ועליונים‪ ,‬כלם קטנים וגדולים‪,‬‬
‫אפילו זעירא דבר נעז‪ ,‬אקרי מאריה דמומא‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪••I‬‬ ‫‪7:‬‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫•‬

‫אם נטל מהם אחד‪ ,‬אפלו הקטן‬ ‫כל עזכן וכל עזכן ההוא לגרע אפילו חד‬
‫ביותר עזל האדם‪ ,‬הוא נקרא בעל‬
‫־ ־‬ ‫׳‬ ‫^ ^ ^‬ ‫•\‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫פקודא מאיפון פקודי אורליתא‪ ,‬דאטיל מומא‬
‫מום‪ .‬כל ^כן וכל ^כן אותו‬
‫עזפוגם א ^ו מצוה אחת מאותן‬
‫באתר ללא אצטריך‪.‬‬
‫מצוות התורה‪ ,‬עזמפזיל מום‬ ‫תא חזי‪ ,‬מה כתיב‪) ,‬ברא שית ב( ולקח לל׳ אלהים‬
‫במקום עזלא צריך‪.‬‬ ‫את האדם ולניחהו בגן עדן לעבדה‬
‫בא וראה מה כתוב‪) ,‬בראשית ב(‬
‫ויקח ה׳ אלהים את האךם דנחהו‬
‫ולשמרה‪ .‬ותנינן‪ ,‬לעבדה ולשמרה אלין‬
‫• • • ‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪' I t‬‬ ‫‪** t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬

‫בגן עדן לעבדה ולקזמרה‪ .‬ו׳טנינו‪,‬‬ ‫קלבנין‪ ,‬וכלא חד‪ .‬אבל לא ת א לפקודי‬
‫לעבךה ולעזמךה ‪ -‬אלו קךבנות‪,‬‬ ‫אורליתא‪ ,‬לעבדה ‪ :‬אלין רמ״ח שליפין עלאין‪.‬‬
‫והכל אחד‪ .‬אבל הסוד הזה ^ל‬
‫מצוות התורה‪ ,‬לעבדה ‪ -‬אלו‬
‫ולשמרה‪ ^ :‬י ן תלת מאה ועזתין וחמש‬
‫••‬ ‫‪T : T :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫רס״ח איברים עליונים‪ .‬ולעזמךה‬ ‫שליפין ההאין‪ .‬אלין עלאין לזבור‪ .‬ואלין‬
‫‪ -‬אלו קזל״ש מאות וקזעזים ןחמעזה‬ ‫תתאין לשמור‪ ,‬וכלא חד‪.‬‬
‫איברים תחתונים‪ .‬אלה העליונים‬
‫של זכור‪ ,‬ואלה התחתונים של‬ ‫זכאה איהו מאן לזכי לאעזלמא לון‪ .‬פקודין‬
‫אחד‪.‬‬
‫והכל ‪T •/‬‬
‫שמור‪,‬׳ ־‬
‫‪T‬‬
‫דאורייתא‪ ,‬גרים לבר נש לאשלמא‬
‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪•t‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬

‫אשרי מי שזוכה להשלים אותם‪.‬‬ ‫רוחיה ונשמתיה בהאי עלמא‪ ,‬ובעלמא דאתי‪.‬‬
‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫מצוות התורה גורמות לאדם‬
‫להשלים רוחו ונשמתו בעולם‬ ‫אורליתא מזכה לבר נש‪ ,‬לאחסנא תלין עלמין‪,‬‬
‫הזה ובעולם הבא‪ .‬התורה מזכה‬ ‫עלמא דא ועלמא דאתי‪ .‬כל מאן דאשתדל‬
‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• • T :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬

‫את האדם לרשת שני עולמות‪,‬‬ ‫באורליתא‪ ,‬אעזהדל בחיים‪ .‬חלים בהאי‬
‫עולם הזה ועולם הבא‪ .‬כל מי‬
‫שמשתדל בתוךה‪ ,‬משתדל‬ ‫עלמא‪ ,‬וחיים בעלמא דאתי‪ .‬אשתזיב מכל‬
‫* ‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪• • T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬

‫בחיים‪ .‬חיים בעולם הזה‪ ,‬וחיים‬ ‫עונעזין ביעזין‪ ,‬ללא לכלין לשלטאה עליה‪ .‬אי‬
‫רא‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יב כסלו‬
‫תרומה ־ קם״ה ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫טו שבט‬

‫בעולם הבא‪ .‬נצול מכל הענעזים‬ ‫באעזתךלותא הכי‪ .‬כל ^כן מאן דעביד‬
‫הרעים עזלא יכולים לקזלט עליו‪.‬‬ ‫עובדא‪.‬‬
‫אם בהעזהדלות כך‪ ,‬כל ^כץ מי‬ ‫‪T T‬‬

‫׳טעו^^ה מעז^ה‪.‬‬ ‫‪7‬‬

‫רבי חייא ורבי אבא‪ ,‬שרו בבי אושפיזייהו‬ ‫‪...‬‬ ‫ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫_‪.‬ך‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫• •‬

‫דבי חייא ורבי אבא היו עזרויים‬ ‫לןמו בפלגות ליל^א‪) ,‬דף קס״ו ע״א(‬
‫בבית מאךחיהם‪ ,‬ו?ןמו בחצות‬ ‫לאשתדלא באורייתא‪ .‬ברתיה דאושפיזא‪,‬‬
‫הלילה להקזתדל בהורה‪ .‬בת‬
‫המארח ?ןמה והאירה להם נר‪,‬‬ ‫לןמת ואנהירת לון שרגא‪ ,‬ולבתר לןיימת‬
‫ואחר כך עמדה אחריהם לעזמע‬ ‫אבתרליהו למשמע מלין דאורייתא‪.‬‬
‫דברי תוךה‪.‬‬ ‫פתח רבי יוסי ואמר‪> ,‬משליי( כי נר מצוה ותורה‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ . . .‬ך _‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪.‬ן‪-‬‬
‫פתח רבי יוסי ואמר‪) ,‬משליס כי נר‬
‫מצוה ותורה אור ודרך חיים‬ ‫אור ודרך חןים הוכחות מוסר‪ .‬כי נר‬
‫הוכחות מוסר‪ .‬כי נר מצוה ‪ -‬כל‬ ‫מצדה‪ ,‬כל מאן דאשהזיל בהאי עלמא‪ ,‬באיפון‬
‫מי ^מעזהדל בעולם חזה באותן‬ ‫פקולין דאורליתא‪ ,‬אתסדר לןמיה בכל פקודא‬
‫מצוות ההורה‪ ,‬מסתדר לפניו‬
‫‪T T :‬‬

‫בכל מצוה ומצוה נר אחד להאיר‬

‫‪7‬‬ ‫‪-‬ך‬ ‫‪-‬‬ ‫‪. .‬‬
‫ופקודא הד שרגא‪ ,‬לאנהרא ליה בההוא‬
‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬

‫לו באותו העולם‪ .‬ותורה אור ‪-‬‬ ‫עלמא‪ .‬ותורה אור‪ ,‬מאן ךאתעסק באורייתא‪,‬‬
‫מי עזמתעסק בהורה‪ ,‬זוכה לאותו‬ ‫זבי לההוא נהורא עלאה‪ ,‬דאדליקת שרגא‬
‫אור עליון עזנדלק ממנו חנר‪,‬‬
‫עזהרי נר בלי אור אינו כלום‪ .‬אור‬
‫מניה‪ ,‬דהא שרגא בלא נהורא לא כלום‪.‬‬
‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫•••‬

‫בלי נר אף כך לא ןכול להאיר‪.‬‬ ‫נהורא בלא שרגא‪ ,‬אוף הכי לא לכיל‬

‫נמצא עזכלם צריכים זה את זה‪.‬‬ ‫לאנהרא‪ .‬אשהכה דכלא דא לדא אצטריך‪.‬‬
‫‪T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• : : • 1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪TT‬‬ ‫— ‪:‬‬ ‫‪:‬‬
‫צריך מעשה לת?ןן חנר‪ ,‬וצריך‬ ‫אצטריך עובדא לאתלןנא שרגא‪ .‬ואצטריך‬
‫ללמד תורה להאיר חנר‪ .‬אשרי מי‬
‫שמתעסק בה באור ובנר‪.‬‬ ‫למלעי באורייתא‪ ,‬לאנהרא שרגא‪ .‬זכאה‬
‫‪T‬‬ ‫‪:-‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫ודרך חיים הוכחות מוסר ‪ -‬דרך‬ ‫איהו מאן דאתעסק בה בנהורא ובשרגא‪.‬‬
‫חיים לחכנס בה לעולם חבא‪,‬‬ ‫ודרך חלים תוכחות מוסר‪ ,‬ארח חיים לאעלא‬
‫אותן תוכחות שמקבל אדם‬
‫להסיר את עצמו מדרך רעה‬ ‫ביה לעלמא ךאתי‪ ,‬אינון תוכחות‪,‬‬
‫וללכת בדרך טובה‪ .‬עוד ודרך‬ ‫דמקבל בר נש לאעדאה גרמיה מארח ביש‪,‬‬
‫חיים ‪ -‬אותם הוכחות מוסר‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־ •‬ ‫ולמיהך בארחא טבא‪ .‬הו ודרך חיים‪ ,‬אינון‬
‫שמביא הקדוש ברוך הוא על‬
‫האדם לטהרו מחטאיו באותן‬ ‫הוכחות מוסר‪ ,‬דאליתי לןךשא בריך הוא עליה‬
‫הוכחות‪ .‬אשרי מי שמקבל אותן‬ ‫דבר נש‪ ,‬לדכאה ליה מחובוי באינון תוכחות‪.‬‬
‫בךצון חלב‪.‬‬ ‫זכאה איהו מאן דלןביל להו ברעו ךלבא‪.‬‬
‫לבר אחי ?י ?ר מצוה ‪) -‬תקוןהנר(‬
‫זה נר המנורה של דוד‪ ,‬שהוא נר‬
‫דבר אחר כי נר מציה‪) ,‬תקעא דעתא( דא שרגא‬
‫‪ - . -‬ד‬ ‫■ד‬ ‫‪7 .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫׳ ‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪...‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_ ‪..‬‬ ‫‪.‬ן‪.‬ן‬

‫מצוה הורה שבעל פה‪ ,‬שצריכה‬ ‫בוצינא דדוד‪ ,‬דאיהו נר מצדה אורייתא‬
‫— ‪ ■ .‬ך‬ ‫* ‪T :‬‬ ‫••‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬

‫לחתתקן תמיד‪ ,‬ואינה מאיךה‬ ‫לבעל פה‪ ,‬דאצטריך לאתתקנא תדיר‪ ,‬ואיהי‬
‫אלא מתוך הוךה שבכתב‪ ,‬שהרי‬
‫אין לתורה שבעל פה אור אלא‬
‫לא נהרא אלא מגו תורה שבכתב‪ ,‬דהא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪— : -‬ד‬ ‫‪T‬‬

‫מתוך הורה שבכתב‪ ,‬שהיא האור‬ ‫אורליתא לבעל פה לית לה נהירו‪ ,‬אלא מגו‬
‫להאיר‪.‬‬ ‫תורה שבכתב‪ ,‬דאיהי אור לאנהרא‪.‬‬
‫‪TT‬‬ ‫— ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‪• *.‬‬ ‫‪T‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יב כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫טו שבט‬
‫רב‬

‫הסתכל לאחויריו וךאה את בת‬ ‫אשגח אבהריה‪ ,‬וחמא ברתיה ךאושפיזא‬

‫המארח ע‪1‬מךת מאחריהם‪ .‬אמר‪,‬‬ ‫קיימת אבתתיהו‪ .‬אמר פי נר מצוה‪,‬‬
‫כי נר מצרה‪ ,‬מה זה נר? זה הנר‬
‫עזהיא מצוה עזנעזים זוכות בה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬
‫מאי נר‪ .‬זיא נר דאיהי מצוה ת שין זכיין ביה‪.‬‬
‫והיא נר עזבת‪^ .‬אף על גב ענעזים‬ ‫ואיהי נר דשבת‪ ,‬דאף על גב דנשין לא זכאן‬
‫לא זוכות בתוךה‪ ,‬הרי הגברים‬ ‫באו־רייתא‪ ,‬הא גוברין זכןין באו־רליתא‪ ,‬ונהרין‬
‫זוכים בהורה ומאירים את הנר‬
‫הזה עזהנעזים מתקןנות במצוה‬ ‫להאי שרגא‪ ,‬דנשין מתתקנן בהאי מצוה‪.‬‬
‫הזו‪ .‬הנעים בהקון על הנר הזה ‪-‬‬ ‫נשין בתקונא ךהאי נר‪ .‬גוברין באו־רייתא‪,‬‬
‫והגברים בהוךה להאיר לנר הזהי‬ ‫לאנהרא להאי נר‪ ,‬הקונא ךמצוה ךנשין‬
‫הקון המצוה עהנעים התחיבו‬
‫בהם•‬ ‫אתחייבו בהו‪.‬‬
‫שמעה אותה אעה ובכתה‪ .‬בין‬
‫‪I‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫^‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫ש^עת ההיא אהתא ובכאת‪ ,‬אדהכי קם אבוה‬
‫כך קןם אבי האעה עהןה עם‬
‫ונכנס ביניהם‪ ,‬וראה את בתו‬
‫ךאהתא‪ ,‬זיהית תמן‪ ,‬ועאל בינייהו‪,‬‬
‫עומדת מאחריהם ובוכה‪ .‬עאל‬ ‫והמא ברתיה קיימת אבתרייהו ובבאת‪ ,‬שאיל‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪--------:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‪1‬‬ ‫‪• • T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫אותה אביה‪ ,‬והיא סחה לו)רבי‬ ‫לה אביה‪ .‬סהת ליה )לני א!א( עיבדא‪ .‬שארי‬
‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫אבא( את חמעעה‪ .‬התחיל אבי‬

‫האעה אף הוא לבכות‪ .‬אמר לו‬
‫אבוה דאתתא אוף איהו ובכה‪ .‬אמר ליה רבי‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫‪. . . .‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪_.‬‬

‫רבי יוסי‪ ,‬אולי חתנך בעלה על‬ ‫יוסי‪ ,‬דילמא חתנך בעלה דברתיך‪ ,‬לא זכה‬
‫בתך לא זכה בהורה? אמר לו‪,‬‬ ‫באורייתא‪ .‬אמר ליה ודאי הכי הוא‪ ,‬ועל דא‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫••‬ ‫‪- T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪:‬‬

‫ודאי כך זה‪ ,‬ועל זה ודאי אנו‬

‫בוכים אני ובתי תמיד‪.‬‬
‫ודאי בכינן‪ ,‬אנא וברתי תדיר‪.‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T : —:‬‬ ‫׳‬ ‫‪It‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪T‬‬

‫ובשביל עראיתי אותו יום אחד‬ ‫ובגין זיחמינא‪ ,‬ליה יומא חד‪ ,‬דדליג מאגרא‬
‫עמדלג מהעליה חזו לעמע‬ ‫דא‪ ,‬למשמע קדיש בהדי צבורא‪ ,‬סליק‬
‫?!דיע עם חצבור‪ ,‬עלה בךצוני‬
‫לתת לו את בתי‪ ,‬ותכף עחצבור‬
‫ברעותא דילי‪ ,‬למיהב ליה כרתי‪ ,‬ותכף ךנפקו‬
‫ןצא מבית חכנסת נתתי לו את‬ ‫צבורא מבי כנישתא‪ ,‬יהיבנא ליה כרתי‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪■.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫■ך ‪.‬‬ ‫^‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪.‬ך‬

‫בהי‪ .‬עאמךהי‪ ,‬עבדלוג חזה‬ ‫דאמינא בדלוגא דא דאתא למשמע קדיש‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪-‬ן‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪_.‬‬ ‫_‬

‫עבא לעמיע קדיע‪ ,‬הוא יהןה‬

‫אךם גדול בהורה‪ ,‬ואף על גב‬
‫גברא רבא ליהוי באורליתא‪ ,‬ואף על גב‬
‫עהוא תינוק ולא הכךהי אותו‬ ‫דאיהו רביא‪ ,‬ולא ידענא ביה מקדמת דנא‪.‬‬
‫‪T :‬‬ ‫• ‪- : I -‬‬ ‫••‬ ‫‪T : - :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫^‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• :‬‬

‫מקדם לכן‪ .‬ועכעו אפלו בךכת‬ ‫והשתא אפילו ברכת מזונא לא ידע‪ ,‬ולא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪—T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪ :‬־‬ ‫‪ :‬־ •‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬
‫המזון אינו יודע‪ ,‬ולא ןכלהי‬
‫ללמד עמו בין החברים עילמד‬
‫לכילנא בהדיה למלעי בין חברליא‪ ,‬ךיוליף‬
‫קריאת עמע או בךכת חמזון‪.‬‬ ‫קריאת שמע‪ ,‬או ברכת מזונא‪.‬‬
‫אמר לו‪ ,‬העבירנו באחר‪ ,‬או‬ ‫אמר ליה אעבר ליה באחרא‪ ,‬או דלמא‬
‫אולי יוליד בן עיהןה איע‬
‫גדול‪ .‬בינתים הוא קם ודלג‬
‫‪...‬‬ ‫;‬ ‫‪It‬‬ ‫‪. _ .‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪T‬‬
‫ברא יוליד דלהוי גברא רבא‪ .‬אדהכי‬
‫עליהם דעב לפניהם‪ .‬הסתכל‬ ‫קם איהו‪ ,‬ודלג ^יי הו ולתיב לקמייהו‪.‬‬
‫בו רבי יוסי‪ ,‬אמר‪ .‬ודאי אני‬ ‫אסתכל ביה רבי יוסי‪ ,‬אמר‪ ,‬ודאי אנא חמינא‬
‫‪T‬‬ ‫‪•• —:‬‬ ‫‪T —:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳ —‬ ‫‪— t‬‬ ‫'‬ ‫•‬ ‫• •‬ ‫••‬ ‫‪—t‬‬ ‫• ‪:‬‬
‫רואה בילד חזה עאור חהוךה‬
‫‪.‬יצא ממנו לעולם‪ ,‬או בן עןקום‬ ‫בהאי רביא‪ ,‬דנהורא דאורייתא יפוק לעלמא‬
‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪t‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬

‫ממנו‪ .‬צחק אותו ולד ואמר‪,‬‬ ‫מניה‪ .‬או ברא ךיוקים מפיה‪ .‬חייך ההוא‬
‫רג‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יב כסלו‬
‫תרומה ־ קס״ו ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫טו שבט‬

‫רבויתי‪ ,‬אמר לפניכם דבר אחד‪.‬‬ ‫רביא‪ ,‬ואמר‪ ,‬רבותי אימא קמייכו חד מלה‪.‬‬
‫• ‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪: - | T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫^‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫^‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬

‫אני‬ ‫צעיר‬
‫ואמר‪,‬י )איוב ל ס ‪• T‬‬
‫תח ‪- T :‬‬
‫‪7‬פ ‪-‬‬
‫•‬
‫לןמים ואתם יעזיעזים‪ ,‬על כן‬
‫פתח ואמר )אייבלב( צעיר אני לימים ואתם‬
‫זחלתי ואירא מחות זיעי אתכם‪.‬‬ ‫יעזיעזים על כן זחלתי ואירא מהות דעי‬
‫‪. . .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך _‬ ‫‪ ..‬ן‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫בפסוק זה העירו עמודי עולם‪,‬‬ ‫אתכם‪ .‬האי ל^רא אהערו ביה עמודי עלמא‪.‬‬
‫אבל אליהוא עזכתוב בו‬
‫ממקזפחת רם‪ ,‬העירו‪ ,‬קזהרי‬
‫אבל אליהוא לכתיב ביה ממשפחת רם‪,‬‬
‫מז‪.‬רע אברהם הוא בא‪ ,‬דפה‪ .‬אבל‬ ‫אתערו‪ ,‬דהא מז‪-‬רעא דאברהם קאתא‪ .‬ושפיר‪.‬‬
‫— •‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T — :|T‬‬ ‫— ‪T T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• — ‪T :‬‬ ‫' ‪T :‬‬ ‫• ‪T :‬‬

‫אליהוא הןה כהן‪ ,‬ומזךעו ^ל‬ ‫אבל אליהוא כהנא הוה‪ ,‬ומזרעא דיחזקאל‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪: ••1‬‬ ‫׳‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T -: -‬‬ ‫‪:‬״‪.‬״ •‬ ‫‪T‬‬
‫יחץקאל הנביא הןה‪ .‬כתוב כאן‬
‫בן ברכאל הבחי‪ ,‬וכתוב קזם‬
‫נביאה הוה‪ ,‬כתיב הבא בן ברכאל הבוזי‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•.* 1‬‬ ‫•‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫)יחזקאל א( יחזקאל בן בחי הכהן‪.‬‬ ‫וכתיב התם )יחזקאל א( לחזקאל בן בוזי הכהן‪.‬‬
‫ואם תאמר‪ ,‬מעזום קזכתוב בוזי‪,‬‬ ‫ואי הימא בגין לכתיב בוזי‪) ,‬אייב לא( בוז‬
‫בוז מקזפחות הןה ‪ -‬לא כך ! חזר‬
‫ואמר ממקזפחת ךם‪ ,‬עליון על‬
‫משפחות הוה‪ .‬לאו הכי‪ ,‬הדר ואמר‬
‫‪-‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫'‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬

‫נקרא בוזי? על‬ ‫למה • ‪71:‬‬‫הכל‪T T .‬‬

‫ממשפחת רם‪ ,‬עלאה על כלא‪ .‬אמאי אקרי‬
‫‪.‬ן‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫קזמבזה עצמו למי עגדול ממנו‪,‬‬ ‫בוץי‪ .‬על למבזה גלמיה לגבי מאן)דף קס״ו ע״ב(‬
‫ולכן עלה בקזם עליון‪ .‬בחי ‪ -‬זה‬
‫קזנקךא אךם קזלם בכל מה ^לא‬
‫דגדול מניה‪ ,‬ועל דא סליק בשמא עלאה‪,‬‬
‫^^‬ ‫^‬ ‫‪,‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪I‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫•••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫נקרא כך אדם אחר‪ .‬זהו עזכתוב‬

‫‪T •/‬‬ ‫•••‬ ‫־‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪1T‬‬ ‫• ‪T|:‬‬
‫בוזי‪ ,‬דא דאקרי אדם שלימא בכלא‪ ,‬מה דלא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T • • :‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪••1:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫•‬

‫ואתה בן אךם‪ ,‬ועל קזעלה בעזם‬ ‫נש אחרא‪ ,‬הדא הואדכתיב‪,‬‬

‫‪.‬׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫אקרי הכי בר‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪._.‬ך‬ ‫‪-‬‬ ‫■ך‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪. .| .‬‬ ‫‪.‬‬

‫הזה נקרא רם‪ ,‬עליון על הכל‪.‬‬

‫ועל זה אמר צעיר אני לןמים‪.‬‬
‫)יחזקאל ב( ואתה בן אדם‪ ,‬ועל לסליק בשמא דא‪,‬‬
‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫|‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪T T l v‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪- :‬‬

‫לןמים‪ ,‬מןמים הןה צריך להיות !‬ ‫אקרי רם‪ ,‬עלאה על כלא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪••1:‬‬ ‫•‬

‫מה זה לןמים ? אלא אמר‪ ,‬צעיר‬ ‫ועל דא אמר צעיר אני לימים‪ .‬לימים‪ ,‬מימים‬
‫' • ‪. T‬‬ ‫‪•T:‬‬ ‫‪•T:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪- T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫^‬ ‫‪:‬‬
‫אני והקטנתי עצמי לןמים‪ ,‬לגבי‬
‫אךם קזיעז לו ןמים רבים‪ .‬מה‬ ‫מיבעי ליה‪ ,‬מאי לימים‪ .‬אלא אמר צעיר‬
‫■ך‪.‬‬ ‫—‬ ‫■ך‬ ‫‪T‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪* T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫••‬ ‫*‬

‫הטעם? מעזום קזאמךתי קזןמים‬ ‫אני‪ ,‬ואזעירנא גרמי לןמים‪ ,‬לגבי בר נש לאית‬
‫ידברו‪ ,‬ועל זה אני צעיר והקטנהי‬ ‫ליה יומין סגיאין‪ .‬מאי טעמא‪ .‬בגין לאמרהי‬
‫את עצמי אל ןמים‪ .‬ואתם‬
‫יקןיקזים‪ ,‬ראיתי אתכם יקזיקזים‬ ‫דימים ידברו‪ ,‬ועל דא צעיר אני‪ ,‬ואזעירנא‬
‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪. -.‬‬ ‫‪ .‬ן ‪.‬‬ ‫■ד‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬

‫על כן זחלתי ואירא‪ .‬ואירא מהות‬ ‫גרמי לגבי ןמים‪ .‬ואתם ישישים‪ ,‬חמינא לכו‬
‫דעי אתכם‪ .‬אף אני אמךתי ןמים‬ ‫ןשישים‪ .‬על כן זחלתי ואירא מהות דעי‬
‫ידברו ורב עונים יריעו חכמה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T : T‬‬

‫ודאי‪ .‬אכן רוח היא באנוען‬

‫•‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬־‬
‫אתכם‪ .‬אוף אנא‪ ,‬אמרתי ןמים ידברו ורב‬
‫ונקזמת עזרי תבינם‪ .‬ולכן מעזום‬ ‫שנים יודיעו חכמה‪ .‬ודאי‪ .‬אכן רוח היא‬
‫‪.‬‬ ‫—‬ ‫‪| • • T‬‬ ‫— ‪T‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫•‬ ‫‪• T‬‬

‫עזאני ^ד‪ ,‬עומהי בךצוני קולא‬ ‫באנוש ונשמת שדי תבינם‪ .‬ועל דא בגין דאנא‬
‫לדבר עד עוני חדעזים‪ ,‬ועד היום‬
‫הזה הם נקזלמו‪ .‬ועכקזו עזאתם‬ ‫_רבןא‪ ,‬שוינא ברעותי ללא למללא עד הלין‬
‫כאן‪ ,‬ןעז לפתח בתוךה לפניכם‪.‬‬ ‫ירחץ‪ ,‬ועד יומא לא אשתלימו‪ .‬והשתא‬
‫פ תח ואמר‪ ) ,‬מ שלי ס כי נר מצוה‬ ‫לאתון הבא‪ ,‬אית למפתח באורליתא קמליכו‪.‬‬
‫ותורה אור ודרך חיים תוכחות‬
‫מוסר‪ .‬כי נר מצוה ‪ -‬זוהי מעונה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T:‬‬ ‫•‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪T‬‬
‫פתח ואמר‪> ,‬משליי( כי נר מצוה ותורה אור‬ ‫ך‬ ‫‪■ .‬‬ ‫* ‪T :‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ . .‬ך _‬ ‫‪ .‬ן ‪-‬‬

‫כמ‪ 1‬׳!^זנאמר )שמות כד( והת‪1‬רה‬ ‫ודרך חלים תוכחות מוסר‪ .‬כי נר מצוה‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יב כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫טו שבט‬
‫רד‬

‫דא איהי משנה‪ ,‬כמה דאת אמר ) שמות כד( והמצוה‪ .‬וההויךה ‪ -‬זו• הוירה‬
‫והתורה והמצוה‪ .‬והתורה‪ :‬זו תורה שבכתב‪ .‬עזבכתב‪ .‬והמצוה ‪ -‬ז‪ 1‬מעזנה‪,‬‬
‫‪T: • V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫‪T : • —:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪—:‬‬
‫עזהיא נר עזעוימד להךל?ןה•‬
‫כעזמקבל‬
‫‪- :‬ן ••‬ ‫אלא ‪:‬‬‫נקרא ••נר ? ‪T‬‬
‫למה • ‪T|:‬‬
‫נר ‪T T ,‬‬
‫שרגא‪ ,‬דקיימא‬ ‫‪T:-‬‬ ‫דאיהי ••נר‬
‫משנה‪• • : .‬‬‫• ‪T :‬‬ ‫והמצוה ‪ :‬זו‬
‫‪T : • - :‬‬
‫מבין קזהי ץרוע‪ 1‬ת‪ ,‬רמ״ח איברים‬ ‫לאךלל(א‪.‬‬
‫עליונים‪ ,‬היא פותחת אליהם קזהי‬
‫נכללות ‪:‬עזהי‬
‫נר אמאי אלןדי נר‪ .‬אלא כד מקבלא מבין הרין‬
‫ואז • ‪T :‬‬
‫עזלה‪T : ,‬‬
‫‪:‬זרועות ‪ T •/‬׳‬
‫דרועין‪ ,‬רמ״ח שייפין עלאין‪ ,‬איהי פתחת הזרועות הללו בהם ונקראים נר‪.‬‬
‫לגבייהו תרין ךרועין דילה‪ ,‬כדין אתכלילו ותורה אור‪ ,‬עזמאיר לאותו נר‬
‫ונדלקת ממנו מצד האור הדאעזון‬
‫עזהוא ןמין‪ ,‬עזהרי התוךה נהנה‬
‫אלין הרין דרועין בהו‪ ,‬ואיןןרי נר‪ .‬ותורה אור‪,‬‬
‫ך?ןא נהיר לההוא נר ואךליקת מניה מסטרא מאותו צד הןמין ^ל האור‬
‫דאור קדמאה‪ ,‬דאיהו ימינא‪ .‬דהא אורייתא הךא׳‪:‬צון‪ ,‬׳‪:‬צבתוב)דברים לג( מימינו‬
‫— ‪T :‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T • :‬‬ ‫— | ‪• : ' T T :‬‬ ‫‪:‬‬
‫אעז דת למו‪ ,‬עזנהנה מצד הןמיץ‪,‬‬
‫ואף על גב ענכלל בה עז מ ^‪,‬‬
‫קדמאה‬
‫■ך ■ך‬ ‫‪. 1-‬‬
‫דאור‬ ‫‪.‬‬
‫דימינא‬
‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫סטרא‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬
‫מההוא‬ ‫‪-‬‬

‫עזהרי אז היא קזלמות הבל‪.‬‬ ‫אתלהיבת‪ ,‬דכתיב‪ ) ,‬ד ביי ס ל ג( מימינו אש דת למו‪,‬‬
‫מסטרא דימינא אתלהיבת‪ ,‬אף על גב הא‪ 1‬ר הזה נכלל במאתים וקזבעה‬
‫עולמות עזגנוזים בצד עזל אותו‬
‫האור ומתפעזט בכלם‪ .‬תחת‬
‫דאתכליל ביה שמאלא‪ ,‬דהא כדין איהו‬
‫הכסא הטמיר העליון עזודים‬ ‫דבלא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫שלימו‬
‫‪• :‬‬
‫א‪1‬ר דא אתכליל במאתן ושבעה עלמין‪ ,‬אותם עולמות מצד אותו הןמין‪.‬‬
‫קזלעז מאות ועע{ךה הם‪ .‬מאתים‬
‫וקזבעה הם בצד הןמין‪ ,‬ומאה‬
‫דאינון גניזין בסטרא ךההוא אור‪,‬‬
‫עלאה וקזלעזה הם בצד העזמאל‪ .‬והם‬ ‫• ‪TT‬‬
‫כורסייא‬
‫‪T: :‬‬
‫בבלהו‪: .‬תחות‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬
‫ואתפשט‬
‫‪ T : • :‬־‬
‫טמירא‪ ,‬שרלין אינון עולמות‪ ,‬מפטרא דההוא קזלעז מאות ועעןרה‪ .‬ואלו הם‬
‫עזמתקן הקדועז ברוך הוא תמיד‬
‫לצדיקים‪ .‬ומאלה מתפעזטים‬
‫למינא‪ .‬תלת מאה ועשר אינון‪ ,‬מאתן ושבע‪,‬‬
‫החמדה‪,‬‬
‫אוצרות ־ ‪ T :‬׳‬ ‫‪:‬‬ ‫וכמה‬
‫כמה ‪ :‬־ ‪T‬‬ ‫־‪T‬‬
‫אינון בסטרא דימינא‪ .‬מאה ותלת‪ ,‬אינון‬
‫בסטרא דשמאלא‪ .‬ואינון תלת מאה ועשר‪ .‬וכלם גנוזים כדי להתעדן מהם‬
‫‪*.* *.* T‬‬ ‫•• ‪T‬‬ ‫‪ : T‬־‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪1: • :‬‬
‫ועל אלה‬ ‫הבא‪ ,‬־‬
‫בעולם ־ ‪ T‬׳‬‫הצדיקים ‪T T‬‬
‫כתוב )משליח( להנחיל אהבי ז׳ט‬
‫־ ־ • •‪1‬‬
‫ואלין אינון דקוךשא בריך הוא מת?ןן הדיר‬
‫לצדילולא‪ .‬ו מ ^ין מתפשטן כמה וכמה אוצרי ואצדתיהם אמלא‪ ,‬ועל אלה‬
‫חמדה‪ ,‬וכלהו גניזין ליאתעדנא מנהון צדילןלא כתוב )ישעיה סד( עין לא ראתה‬
‫אלהים זולתך וגו׳‪.‬‬
‫י״ש ‪ -‬אלה קזלעז מאות ועע{ךה‬
‫לעלמא ךאתי ועל אלין כתיב )משליח( להנחיל‬
‫אוהבי לש ואוצרותיהם אמלא ועל אלין כתיב עולמות שגנוזים החת העולם‬
‫הבא‪) ,‬ןעל( אותם מאתים ושבעה‬ ‫)ישעיה סד( עלן לא ראתה אלהים זולתך וגו׳‪.‬‬
‫שחם מצד חןמין נקראים אור‬
‫י״ש‪ :‬אלין‪ ,‬תלת מאה ועשר עולמות‪ ,‬גניזין ראשון‪ ,‬משום שאפלו אור‬
‫תחות עלמא ךאתי‪ ,‬מעא אינון מאתן השמאל נקרא אור‪ .‬אבל האור‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪T|:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬

‫ושבע דאינון מפטרא דימינא‪ ,‬א?ןרון אור הראשון עתיד לעשות תולדות‬
‫לעולם הבא‪ .‬ואם תאמר‪ ,‬לעולם‬
‫קךמאה‪ .‬בגין דאפילו אור שמאלא אל‪4‬רי אור‪.‬‬
‫אבל אור לןךמאה איהו זמין למעבד הולדין לעלמא דאתי‪ .‬ואי תימא‬
‫רה‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יב כסלו‬
‫תרומה ־ קם״ו ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫טו שבט‬

‫הבא ולא יויתר? אלא אפלו בכל‬ ‫בכל‬‫‪T :‬‬

‫אפילו‬‫•‬
‫אלא‬‫•‪T *.‬‬
‫יהיר‪.‬‬ ‫־*‬
‫ולא‬ ‫‪T :‬‬
‫דאתי‬
‫‪•• T :‬‬
‫לעלמא‬‫‪T : T:‬‬
‫יום ויום עזאם האור הזה לא היה‪,‬‬
‫עלמא ‪T‬לא‬ ‫׳ ‪T : T‬‬ ‫אור‪,‬‬ ‫האי‬ ‫הוי‬ ‫‪:‬‬ ‫לא‬‫‪T‬‬ ‫דאי‬‫‪• :‬‬ ‫ויומא‬
‫‪T‬‬ ‫יומא ‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫העולם לא יוכל להתקים‪ ,‬עזכתוב‬
‫«הליטפט( אמךתי עולם חסד יבנה‪.‬‬ ‫לכיל למילןם‪ ,‬דכתיב‪) ,‬תהלים פט( אמרתי עולם‬
‫האור הזה זרע אותו הקןדועז ברוך‬ ‫חסד לבנה‪.‬‬
‫הוא בגן עךנו‪ ,‬ועעוה אותו עזורות‬
‫עזורות על ידי הצדיק הזה‪ ,‬עזהוא‬
‫האי אור זרע ליה לןךשא בדיך הוא בגנהא‬
‫הגנן עזל הגן‪ ,‬ונטל את האור הזה‬ ‫ךעזינוי‪ ,‬ועביד ליה עזורין עזורין‪ ,‬על‬
‫וזרע אותו זרע אמת‪ ,‬ועעוה אותו‬ ‫ונטיל‬
‫י ‪• T:‬‬
‫דגנהא‪,‬‬
‫‪T: • :‬‬
‫גננא‬
‫‪TTT‬‬
‫דאיהו‬ ‫‪• :‬‬
‫‪:‬ידוי ‪:‬דהאי צדיק‪,‬‬
‫עזורות עזורות בגן‪ ,‬והוליד‬
‫והצמיח ועקויה פרות‪ ,‬ומהם נזון‬
‫ועביד‬
‫‪• T :‬‬
‫דקעזוט‪.‬‬ ‫• ‪1:‬‬
‫זרועא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫וזרע ••ליה‬ ‫׳ ‪-T :‬‬
‫‪:‬להאי אור‪,‬‬
‫העולם‪ .‬זהו עזכתוב אור זרע‬ ‫ליה עזורין עזורין בגנהא ואוליד ואצמח‬
‫לצדיק וגו׳‪.‬‬ ‫ועביד פרין‪ ,‬ומפליהו אתזן עלמא‪ ,‬הדא הוא‬
‫וכתוב‪) ,‬ישעיה סא( וכגנה זרועיה‬
‫‪T‬‬ ‫‪. . . . .‬‬

‫תצמיח‪ .‬מי הם זרועיה ? אלה הם‬

‫‪ - :‬ז‬
‫ךכתיב‪> ,‬תהליםצז( אור זרע לצדיק וגו׳‪.‬‬ ‫‪7 :‬‬

‫הזרעים קזל האור הךאעזון קזהוא‬ ‫ולתיב )ישעיה סא( וכגנה זרועיה תצמיח‪ .‬מאן‬
‫תמיד זרוע‪ ,‬ועכעזו מוליד ועועוה‬
‫‪•/‬‬ ‫‪:‬‬ ‫זרועיה‪ .‬אלין זרועי ךאור קךמאה‪,‬‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫־ ׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T‬‬

‫פרות‪ ,‬ועכעזו הוא זרוע‪.‬‬

‫־‬ ‫‪T‬‬

‫בראעזונה‪ ,‬בטרם וייאכל העולם‬

‫דאיהו זרוע הדיר‪ ,‬השתא אוליד ועביד איבין‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫׳‬

‫את הפרי הזה‪ ,‬הוליד הזרוע הזה‬ ‫והשתא זרוע איהו‪ ,‬בקדמיתא‪ ,‬עד לא ייכול‬ ‫‪..‬‬ ‫■ד‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪ . . _ .‬ך‬

‫ונותן פךי ולא ׳טוכך‪ .‬ולכן כל‬ ‫איבא‬

‫• ‪T‬‬
‫ויהיב‬
‫‪•T :‬‬
‫זרועא ‪T‬דא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫אוליד‬ ‫•‬
‫דא‪,‬‬
‫• ‪' T T‬‬
‫עלמא איבא‬ ‫‪T:T‬‬
‫העולמות נזונו בספוקו עזל אותו‬
‫•‪•.‬‬

‫הגנן עונקרא צדיק‪ ,‬קזאינו עזוכך‬

‫ולא שניך‪ .‬ועל דא‪ ,‬כל עלמין אהזנו בספוקא‬
‫‪1‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫ולא פוסק לעולמים‪.‬‬ ‫דההוא גננא‪ ,‬דאקרי צדיק‪ ,‬דלא שכיף ולא‬
‫פר ט לזמן ^יעוראל בגלות‪ .‬ואם‬ ‫פסיק לעלמין‪.‬‬
‫תאמר‪ ,‬בץמן הגלות כתוב‪) ,‬אירביד(‬
‫אןלו מים מני ןם ונהר וחרב‬ ‫בזמנא‬
‫‪T:•:‬‬
‫תימא‬
‫••‪T‬‬
‫ואי‬
‫‪•:‬‬
‫בגלותא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬
‫בזמנא דישראל‬ ‫‪T:•:‬‬
‫בר‬
‫דבעז‪ ,‬ואיך עעןה תולדות? אלא‬ ‫מפי ‪T‬ים‬
‫• •‬
‫מלם‬‫‪•-‬‬
‫אזלו‬ ‫‪:T‬‬
‫דגלותא כתיב‪) ,‬איוב יד(‬
‫‪T T :‬‬
‫זרוע‪,‬‬
‫תמיד ‪ T‬־ ׳‬ ‫זרע‪ : ,‬והוא ‪• T‬‬
‫‪T‬כתוב ‪ ••.T‬־ ׳‬
‫תולדין‪• T .‬אלא‬ ‫עביד‬ ‫היד‬ ‫ויבש‪,‬‬ ‫יחרב‬ ‫ופהר‬
‫•‪T *.‬‬ ‫‪1 •T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫׳‬ ‫‪•• T :‬‬ ‫*‪TV: *.‬‬ ‫‪TT :‬‬
‫ומיום עזנפסק אותו נהר לא נכנס‬
‫לגן )בגן( אותו הגנן‪ .‬ואותו אור‬ ‫דאפסיק‬
‫‪1‬‬ ‫ומיומא‬
‫■ד‬ ‫‪.‬‬ ‫תדיר‪,‬‬
‫י‬ ‫■ד•‬ ‫איהו‬ ‫זרוע‬ ‫זרוע‪,‬‬
‫‪-‬י ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫כתיב‬‫‪•:‬‬

‫פרות‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪ 1‬ה ••‬
‫זרוע‪ ,‬עוע‪•/‬‬
‫תמיד ‪ T‬־ ׳‬
‫גנתא )ס״אגגנתא( ‪T‬לא ‪T‬עאל)דףקס״זע״א(‬
‫עזהוא ‪• T‬‬ ‫• ‪T:‬‬
‫נהר‪.‬‬ ‫‪TT‬‬
‫‪-‬ההוא‬
‫וממנו ומעצמו נזךע כבךאעזונה‬ ‫ביה ההוא גפפא‪ .‬וההוא אור דאיהו זרוע‬ ‫—‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫—‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T T T‬‬ ‫—‬
‫ולא עזוכך תמיד‪ ,‬כמו גן קזעועןה‬
‫תולדות‪ ,‬ומאותו הזרוע נופל בו‬‫‪-‬‬
‫הדיר‪ ,‬עביד איבין ומפיה ומגרמיה אזדרע‬
‫‪. -‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬

‫במקומו‪ ,‬ומעצמו עועןה תולדות‬ ‫כקדמיתא‪ ,‬ולא שכיף תדיר‪ .‬כגנהא דעביד‬
‫כבראעזונה‪ .‬ואם תאמר קזאותם‬ ‫תולדין‪ ,‬ומההוא זרוע נפיל ביה באתריה‪,‬‬
‫תולדות ופרות היו כמו ע‪:‬הןה‬
‫בץמן עזהגנן עזם ‪ -‬לא כך‪ ,‬אבל‬ ‫ומגרמיה עביד תולדין כדבקדמיתא‪ .‬ואי‬
‫לא נמנע הזרוע הזה לעולמים‪.‬‬ ‫תימא‪ ,‬דאיפון תולדין ואיבין הוו כמה דהוה‬
‫כמו זה ותוךה אור‪ .‬התורה‬ ‫אתמפע‬ ‫אבל ‪T‬לא‬ ‫הכי‪.‬‬ ‫תמן‪T .‬לאו‬ ‫דגפפא‬ ‫בזמנא‬
‫• ‪—T :‬‬ ‫‪T —:‬‬ ‫‪•T‬‬ ‫— ‪|T‬‬ ‫‪TTT :‬‬ ‫‪T: *:‬‬
‫עזנתנה מצד אותו האור הךאעזון‪,‬‬
‫לעלמין‪.‬‬
‫זרוע ‪T‬דא ‪1 • : T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬

‫קדמאה‪,‬‬
‫'‬ ‫דההוא אור — | ‪T T :‬‬
‫מסטרא ‪— :‬‬
‫אורייתא דאתיהיבת • • ‪T :‬‬ ‫— ‪T :‬‬ ‫אור‪,‬‬
‫׳‬ ‫ותורה‬
‫‪T‬‬ ‫כגוונא ‪T‬דא ‪:‬‬ ‫‪:‬־‪7 :‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יג כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫טו שבט‬
‫רו‬

‫כך נזךע תמיד בעוילם ועויעןה‬ ‫הולדין‬

‫‪| • T‬‬
‫ועביד‬
‫' ‪• T :‬‬
‫בעלמא‪,‬‬
‫‪T: T:‬‬
‫הדיר‬
‫‪•T‬‬
‫אזדרע‬
‫•‪::‬־‬
‫הכי‬
‫‪• T‬‬
‫תולדות ופרות ולא עזוכך‬ ‫ואיבין‪ ,‬ולא עזכיך לעלמין‪ ,‬ומההוא איבא‬
‫ל על מי ם‪ ,‬ומאותו הפרי עזלו נזון‬
‫הע ^ס‪.‬‬ ‫דיליה אתזן עלמא‪.‬‬
‫ודרל חיים ת ץ חו ת מוסר‪ .‬עזני‬ ‫ודרך חןים הוכחות מוסר‪ .‬תרין ארחץ אינון‪,‬‬
‫דךכים הם‪ ,‬אחד דרך החיים‪,‬‬
‫ואחד בהפך ממנו‪ .‬מהו חסימן‬
‫חד ארח חיים‪ ,‬וחד בהפוכא מניה‪.‬‬
‫עזל דרך חיים? תוכחות מוסר‪.‬‬ ‫סימנא דארח חיים מאן איהו‪ .‬תוכחות מוסר‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫|‬ ‫‪T‬‬ ‫— •‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬

‫עזכאעזר רצה הקןדועז ברוך הוא‬ ‫דכד בעא קדשא כריך הוא לנטרא להאי ארח‬
‫‪-‬‬ ‫‪T : - :‬‬ ‫‪1 • :‬‬ ‫‪T : ^ . .‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T :‬‬

‫לעזמר את ך‪.‬ךך חחיים הזו‪ ,‬הוא‬

‫ע‪ t‬ם עליו אותו המלקה ועוע‪ t‬ה‬
‫חיים‪ ,‬שוי עליה ההוא ךאלקי‪ ,‬ועביד הוכחות‬
‫•••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪••• : -‬ו‬

‫תוכחות מוסר לבני אדם‪ ,‬ומיהו ?‬

‫•‬ ‫׳‬ ‫‪TT‬‬
‫‪-‬‬

‫•‬ ‫‪T‬‬
‫‪T T‬‬

‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫מוסר לבני עלמא‪ .‬ומאן איהו‪ .‬האי לכתיב‪,‬‬
‫זה קזכתוב )בראשית ג( ואת להט‬ ‫)בראשית ג( ואת להט החרב המתהפכת לשמר את‬
‫חחרב חמתהפכת לקזמר את דרך‬
‫החיים‪ .‬ולכן דרך חיים היא‬
‫דרך עץ החןים ועל דא‪ ,‬דרך חןים איהו‬
‫הוכחות מוסר‪ .‬ומי עןי׳‪:‬צ בו‬ ‫תוכחות מוסר‪ .‬ומאן דאית ביה תוכחות‪ ,‬וזיאי‬
‫הוכחות‪ ,‬ודאי קזמעירים אותו‬ ‫ךמתערי ליה למהך בההוא ארח חןים‪,‬‬
‫ללכת באותה דרך חיים קזעזם‬
‫מתחיל ת ץ חו ת מוסר‪.‬‬
‫לשארי המן תוכחות מוסר‪.‬‬
‫הפסוק חזה אין ראעזו סופו‪ ,‬ואין‬ ‫האי ל ‪j‬רא לאו רישיה סיפיה ולאו סיפיה‬
‫סופו רא׳‪:‬צו‪ ,‬אלא הכל הוא סוד‬ ‫רישיה‪ .‬אלא כלא רזא דמהימנותא‬
‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך ■ך‬ ‫■ך‬ ‫‪T‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪. . . .‬‬

‫האמונה קזל הפסוק הזה‪ .‬כי נר‬

‫••‬ ‫•‬ ‫‪••• -‬‬

‫מצוה ‪ -‬זה סוד קזל קזמור‪ .‬ותוךה‬

‫‪1‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•/: T‬‬
‫דהאי הרא‪ .‬כי נר מצוה‪ ,‬דא רזא דשמור‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪:‬ח־‬

‫אור ‪ -‬זה סוד קזל זכור‪ .‬וד‪.‬ךך חיים‬ ‫ותורה אור‪ ,‬לא ת א לזכור‪ ,‬ודרך ח?ים‬
‫ה ץ חו ת מוסר ‪ -‬אלה גזרות‬ ‫הוכחות מוסר‪ ,‬אלין גזרין ועונשין לאורליתא‪,‬‬
‫וענקזים עזל חהורה‪ ,‬וחבל סוד‬
‫האמונה‪ .‬וצריך זה את זה‪,‬‬
‫וכלא רזא דמהימנותא‪ .‬ואצטריך דא לדא‪,‬‬
‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ולהיות סוד קזל הכל כראוי‪.‬‬ ‫ולמהוי רזא דכלא כדקא יאות‪.‬‬ ‫••‬ ‫‪lT‬‬ ‫— ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: *.* :‬״‪.‬״••‬

‫ועל חסוד חזה ^ל האור הזה‬ ‫ועל ת א לא להאי אור‪ ,‬לדליק ונהיר להאי‬
‫קזדולק ומאיר לנר הזה‪ ,‬כתוב בו‬
‫באהרן )במדבר ה< בחעלתך את‬
‫נר‪ ,‬כתיב ביה באהרן^ )במדבר ח( בהעלותך‬
‫חנרת‪ ,‬מעזום קזהוא בא מצד‬ ‫את הנרות‪ ,‬בגין להוא אתי מסטרא להאי אור‪.‬‬
‫האור חזה‪ .‬באור חזה כתוב‬ ‫אור לא כתיב ביה‪) ,‬בראשית א( להי אור דהי אור‪.‬‬
‫)בראשית א( יהי אור ויהי אור‪ .‬כיון‬
‫קזאמר יהי אור‪ ,‬למה כתוב ויהי‬ ‫כיון לאמר לחי אור‪ ,‬אמאי כתיב ולהי אור‪,‬‬
‫אור‪ ,‬קזהרי בויהי כן מספיק?‬ ‫להא בולהי כן סגלא‪ .‬אלא‪ ,‬להי אור‪ ,‬לא אור‬
‫אלא יהי אור ‪ -‬זה האור הראקזון‪,‬‬ ‫קלמאה‪ ,‬לאיהו למינא‪ ,‬ואיהו לקץ הלמין♦‬
‫קזהוא ןמין‪ ,‬והוא לקץ חןמין‪.‬‬
‫ויהי אור ‪ -‬קזמןמין יוצא ע‪ 1‬מ ^ ‪,‬‬ ‫ויהי אור‪ ,‬דמימינא נפיק שמאלא‪ ,‬ומרזא‬
‫‪■..‬ך ■ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ . .‬ך ‪ .‬ך‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪ . .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪* :‬‬

‫ומסוד הןמין יוצא ע‪ 1‬מ ^ ‪ ,‬ועל‬ ‫דימינא נפיק שמאלא‪ ,‬ועל דא ויהי אור‪ ,‬דא‬ ‫־ ‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪l‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬

‫זה דהי אור‪ ,‬זה ע‪ t‬מאל‪.‬‬ ‫שמאלא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫מכאן עויהי הראעון ע ל חהוךה‬
‫הןה בצד העמאל‪ ,‬ולכן אינו סימן‬ ‫מכאן לולהי קלמאה לאורליתא‪ ,‬בסטרא‬
‫ברכה‪ .‬מה חטעם? מעום ע בו‬ ‫דשמאלא הוה‪ .‬ובגין כך לאו איהו‬
‫ח‬ ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יג כסלו‬
‫תרומה ־ קם״ז ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫טו שבט‬

‫)שממנו( יצא א‪ 1‬ת‪ 1‬ח־עזך עזהחעזיך‬ ‫סימן ברכה‪ .‬מאי טעמא‪ .‬בגי] ךביה‬ ‫)נ״אךמויה(‬
‫את פני העולם‪ .‬וסימן זה כא^ר‬
‫נפק ההוא ח׳שך דאחעזיך אנפי עלמא‪.‬‬
‫התגלה הסוד עזל עעזד ומעעזהו‪,‬‬
‫ועו־בדו־י‪,‬‬
‫זה הןה בויהי הזה‪ ,‬עזכתוב)שמכה(‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫דעשו ‪:‬‬‫‪T••:‬‬ ‫וסימנא ‪T‬דא ‪-‬כד אתגלי רזא‬ ‫‪T T •:‬‬
‫בהאי ויהי הדה‪ ,‬דכתיב )בראשית כה( דהי עשי‬
‫ויהי עעזו איעז יידע ציד‪ .‬התקים‬
‫בויהי איעז ידע ציד‪ ,‬לפתות את‬
‫איש יודע צלד‪ .‬אתקלים בולהי איש יודע ציד‪.‬‬
‫בני העולם עזלא ןלכו בדרך‬
‫יעזךה‪.‬‬ ‫מישר‪.‬‬
‫•• ‪T‬‬
‫בארה‬‫‪ : 1‬־‬
‫יהכון‬ ‫־‪:‬־‬
‫דלא‬
‫' ‪T :‬‬
‫עלמא‪,‬‬ ‫לפהאה בני‬
‫‪T : T • • :‬‬ ‫‪T T —:‬‬

‫ולרא אלהים את האור כי טוב‪ ,‬דא איהו‬

‫דרא אלהים את האור כי טוב ‪-‬‬
‫זהו העמוד עזעומד באמצע‪,‬‬
‫וקאים‬
‫ועומד ואוחז בצד זה ובצד זה‪.‬‬ ‫‪• |T :‬‬
‫באמצעיתא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T • T :‬‬ ‫‪:‬‬
‫דקאים‬
‫‪• lT :‬‬
‫עמודא‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬

‫כעזהיתה עזלמות עזל עזלעזת‬‫הוה‬‫‪TT‬‬

‫כד‬ ‫‪-‬‬
‫דא‪.‬‬ ‫‪T‬‬
‫ובסטרא‬
‫‪T: • :‬‬
‫דא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬
‫בסטרא‬
‫‪T: • :‬‬
‫ואהיד‬
‫‪• T :‬‬

‫־‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫שלימו ךתלת סטרין‪ ,‬כתיב ביה כי טוב‪ ,‬מה‬
‫הצדדים‪ ,‬כתוב בו כי טוב‪ ,‬מה‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫־ ‪• T :‬‬

‫עזלא הןה באחדים הללו‪ ,‬מעזום‬

‫עזלא היתה עזלמות עד האור‬
‫שלימו‬ ‫‪• :‬‬
‫הוה‬ ‫‪TT‬‬
‫דלא‬ ‫בהני‪•• T‬אחרנין‪ ,‬בגין‬
‫‪ T-: -‬׳ ‪T : 1 • :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬
‫דלא ‪T‬הוה‬
‫‪• 1 :‬‬

‫ה^זליעזי יטהעזלים את כל‬ ‫עד אור תליתאה‪ ,‬דאשלים לכל סטרין‪ ,‬וכיון‬
‫ךאתא תליתאה דא‪ ,‬כדין אפריש מחלוקת‬
‫הצךדים‪ ,‬וכיון עזבא העזליעזי‬
‫הזה‪ ,‬אז הפריד מ חל‪7‬ןת עזל ןמין‬
‫דימינא ושמאלא‪ ,‬דכהיב דבדל אלהים בין‬
‫ועזמאל‪ ,‬עזכתוב ויבדל אלהים‬
‫בין האור ובין התעך‪.‬‬ ‫האור ובין החשך‪.‬‬
‫ועל דאיפון חמש דרגין‪ ,‬דאתפרשו ואתמשכו‬
‫ועל עזהן המעז דךגות עזנפךדו‬
‫ונמעזכו מהאור הןאעזון הזה‪,‬‬
‫חמש‬
‫כתוב המעז פעמים אור‪ ,‬וכלם היו‬‫‪.. T‬‬ ‫כתיב אור‬ ‫‪• :‬‬ ‫קדמאה‪,‬י‬
‫‪T T : 1-‬‬ ‫מהאי אור‬ ‫‪-‬‬
‫זמנין‪ ,‬וכלהו הוו מפטרא דימינא‪ ,‬ואתכלילו‬
‫מצד הןמין ונכללו בו‪ .‬וכ^נכללו‬
‫ביה‪ ,‬וכד אתכלילו בסטר שמאלא‪ ,‬אתכלילו‬
‫בצד עמאל‪ ,‬נכללו בסוד ע ל מים‬
‫ענוטל בןמין )?ל;מין(‪ ,‬ולכן כתוב‬
‫בתא ךמלם‪ ,‬ךנטיל בימינא )ם״א מימעא‪ (,‬ובגין פך‬
‫מים ח מ ע פעמים‪ .‬וכ ענ על מו‬
‫‪•• T‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬
‫כתיב מלם חמש זמנין‪ .‬וכד אשהלימו בתא‬
‫בסוד האמצע‪ ,‬כתוב רקיע ח מ ע‬ ‫׳ ‪T •1‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫׳‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫ךאמצעיתא‪ ,‬כתיב רקיע חמש זמנין‪ ,‬ועל דא‬
‫פעמים‪ ,‬ועל זה ע ל ע ה הם ‪ :‬אור‪,‬‬ ‫‪:‬‬ ‫' ‪ :‬־ • • •‬ ‫‪• T :‬‬

‫מים‪ ,‬רקיע‪ .‬כנגד ע ל“ש הדרגות‬

‫תלת איפון אור‪ .‬מים‪ .‬רקיע‪ .‬לקבל תלת דרגין‬
‫הללו‪ ,‬עכלן דומע דרגות נכללו‬
‫אלין‪ ,‬דכלהו חמש דרגין אתכלילו בהו‪ ,‬ועל‬
‫בהם‪ ,‬ועל זה בכלם כתוב ח מ ע‬
‫פעמים בכל אחד ואחד‪.‬‬ ‫דא בכלהו כתיב חמש זמנין‪ ,‬בכל חד וחד‪.‬‬
‫כאן סוד הסודות באלו ה על ע ה‪,‬‬
‫הכא ת א ךרזין‪ ,‬באלין הלתא‪ ,‬אתצליר‬
‫הצטיר ונחקק בחקוקי הסוד ע ל‬
‫אור‬ ‫דמות האדם‪ ,‬עהוא‬ ‫ואתקיף בגלופי ת א דיוקנא ךאדם‪,‬‬
‫•••‬ ‫׳‬ ‫‪TT T‬‬ ‫‪:‬‬

‫בךאעונה‪ ,‬ואחר כך מים‪ .‬ואחר‬

‫לבתר‬
‫‪TT:‬‬ ‫מים‪,‬י‬
‫‪. -‬‬ ‫לבתר‬
‫‪TT:‬‬ ‫דאיהו אור בקדמיתא‪,‬‬ ‫‪• :‬‬
‫כך מתפעט בתוכם רקיע‪ ,‬עהוא‬
‫אתפשט בגווליהו רקיע‪ ,‬דאיהו גליפא דגליפו‬
‫חקוק ע ל חקיקת דמות האךם‪.‬‬
‫כמו שיחקוק ציור ע ל דמות אדם‬ ‫דאדם‪.‬‬ ‫דיוקנא ‪TT :‬‬
‫‪Tl:‬‬
‫בתולךהו‪ ,‬עהרי בתולדת האדם‬‫דאדם‬ ‫דדיוקנא‬ ‫ציורא‬ ‫כגוונא דגליפו‬
‫‪TT:‬‬ ‫‪Tl:‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪:‬־‪7 :‬‬
‫בחחחלה זרע‪ ,‬עהוא אור‪ ,‬עהרי‬
‫דבר ‪T‬נש‪,‬‬ ‫‪- :‬‬
‫בתולדתא‬
‫‪TT:‬‬ ‫‪:‬‬
‫דהא‬‫‪T:‬‬
‫בתולדתיה‪.‬‬
‫‪• • T:‬‬ ‫‪:‬‬
‫בקךמיתא ז_רע‪ ,‬דאיהו אור‪ ,‬דהא נהירו ךכל שייפי גופא‪ ,‬איהו ההוא זרע‪,‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יג כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫טו שבט‬
‫רח‬

‫האור עזל כל איברי הגוף הוא‬ ‫ובגין כך איהו אויר‪ ,‬וההוא אויר אל^רי ז‪.‬רע‪.‬‬
‫אותו ז‪.‬רע‪ ,‬ולכן הוא אור‪ ,‬ואותו‬ ‫דכתיב אור זרוע‪ ,‬ההוא זרע ממש‪ .‬לבתר‬
‫אור נקרא ז‪.‬רע‪ ,‬עזכתוב אור זרע‪,‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪—V‬‬ ‫—‬ ‫׳‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬

‫אותו ז‪.‬רע ממען‪ .‬אחר כך אותו‬ ‫ההוא ז_רע ךאיהו אור אתפשט ואתעביד )דף‬
‫ז‪.‬רע‪ ,‬עזהוא אור‪ ,‬מתפעזט ונעעןה‬ ‫קס״ז ע׳‪-‬ס מלם‪ ,‬בלהותא ךיליה‪ ,‬א ^י ף יתיר‪,‬‬
‫מים‪ ,‬בלחות עזלו נחקק יותר‪,‬‬ ‫ואתפשט פשיטו גו אינון מלם‪ ,‬פשיטו ךגופא‬
‫ומתפעזט התפעזטות בתוך אותם‬
‫המים התפעזטות הגוף לכל‬ ‫לכל סטרין‪ .‬כיון דאתצליר‪ ,‬ואגליף ציורא‬
‫הצךדים‪ .‬כיון עזמצטיר ונח?ןק‬ ‫וךיוקנא ךגופא‪ ,‬איןןריש ההוא פשיטו‪ ,‬ואל‪4‬רי‬
‫ציור וךמות הגוף‪ ,‬נקךעזה אותה‬ ‫רקיע‪ .‬ודא איהו רקיע בתוך המלם‪ .‬ולבתר‬
‫התפעזטות ונקראת רקיע‪ ,‬וזהו‬
‫רקיע בתוך המים‪ .‬ואחר‬ ‫דאקריש‪ ,‬כתיב ולל^רא אלהים לרקיע שמלם‪.‬‬
‫עןהקריעז‪ ,‬כתוב ‪.‬ויקרא אלהים‬ ‫דהא אקריש ההוא לחותא )ד״א ךאנגיד ואעתאר ההוא‬
‫‪T .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_‬ ‫‪•I:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫לרקיע עזמים‪ .‬עזהלי הקדיעזה‬ ‫?ם‪1‬לת( דגופא‪ ,‬דהוה גו איפון מלם‪.‬‬

‫אותה הלחות )שהשפיע ונשארה אותה‬
‫ה?סלת< עזל הגוף עזהןה בתוך‬ ‫כיון דאבריר גופא‪ ,‬ואנקי בנקיו‪ ,‬ההוא‬
‫אותם המים‪.‬‬ ‫להותא דאתנגיד ואשתאר‪ ,‬הוה פסולת‬
‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫׳‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫כיון עזנבלר הגוף והתנקה בנקיון‪,‬‬

‫אותה לחות עזעזפעה ונעזארה‪,‬‬
‫ךקא אתעבד גו התוכא‪ ,‬ואינון מלם הרעים‬
‫היתה פמלת עזנעקןתה תוך‬ ‫עכורין‪ ,‬ומנהון אתעביד פסולת‪ ,‬מקטרגא‬
‫הההוך‪ ,‬והם מים הרעים‬ ‫לבל עלמא‪ ,‬דבר ונוקבא‪ .‬לבתר כד נחתו‬
‫־ ‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T T : :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫העכורים‪ ,‬ומהם נעקוה פסילת‪,‬‬
‫מקטרג לכל העולם‪ ,‬זכר ונקבה‪.‬‬
‫אינון מלם עכורין‪ ,‬ואתההכו לתהא בסטר‬
‫אחר כך כעזןלדו אותם מים‬ ‫^אתנגיד ואעתאראת^כידפסולתמלןטתא‬
‫עכורים והתחתכו למטה בצד‬ ‫לכלעלמאךכר ונוקבא ואינוןמיםהרעים זגכורין‪.‬לבתרבד נחתואינוןמים‬
‫ע ז מ א ל ‪ ,‬ן צ א ו )ששפע ונ שאה נזנשה^סלת‬
‫עכורין אתהתכו לתתא בסטר ^מאלא ןנ?קו( לקטרגא כל‬
‫כלקטרג לכל העולם‪ ,‬זכר ונקבה‪ ,‬והם המים‬
‫הרעים העכורים‪ .‬ואחר כף כאשר לךדו אותם כלים‬ ‫עלמא‪ .‬זכאה איהו מאן דאשתזיב מנהון‪.‬‬
‫עכורים והתהתכו לכלנזה בצד שמאל ולצאו(‬ ‫כיון תפיק מקטתא‪ ,‬כתיב להי מארת חסר ו׳‬
‫לקטרג לכל העולם‪ .‬אעזרי מי‬
‫•‬ ‫‪-‬‬

‫עזנצל מהם‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬
‫ואתמשכא אסכרה ברביי‪ ,‬וחסר נהורא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫כיון עזיוצא המקטךג‪ ,‬כתוב יהי‬ ‫ךסיהרא‪ .‬לבתר והיו למאורות‪ ,‬בשלימו‬
‫מאירית חסר ר‪ ,‬ונמעזכה אסכרה‬ ‫תרווליהו כחדא‪ .‬במאן‪ .‬בההוא רקיע השמלם‪,‬‬
‫לתינוקות‪ ,‬וחסר אור הלבנה‪.‬‬
‫־ ‪TT :‬‬ ‫‪•• T :‬‬

‫אחר כך‪ ,‬והיו למאורת‪ ,‬בעולמות‬

‫׳‬ ‫\‬ ‫־ •‬
‫דהא כד סלקא ואתחברא בההוא רקיע‬
‫עזל עזניהם כאחד‪ .‬במי? באותו‬ ‫השמלם‪ ,‬כדין והיו למאורות‪ ,‬נהורין שלימין‬
‫ךקיע העזמים‪^ ,‬הרי כעזעולה‬ ‫תרווליהו כחדא ךלא פגימי כלל‪.‬‬
‫ומתחברת באותו ךקיע העזמים‪,‬‬
‫אזי והיו למאורת‪ ,‬אורות עזלמים‬ ‫שאלי הליך האי רבלא וחדי‪ .‬אמר לון האי‬
‫עזניהם כאחד עזלא פגומים כלל‪.‬‬ ‫דאמינא דאתבריר הכא רזא דאדם‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• • - : -‬‬

‫התחיל לצחיק הילד הזה ועומח‪.‬‬ ‫באור דההוא )ד״אדאיהו( זרע‪ ,‬ולבתר אתעביד‬
‫אמר להם‪ ,‬זה עןאמךהי עזנברר‬
‫כאן סוד עזל אדם באור עזל אותו‬ ‫מלם‪ ,‬ומגו איפון מלם‪ ,‬אתפשט רקיע‪ ,‬דיוקנא‬
‫אדם‪ ,‬כמו‬ ‫)שמא( הז‪.‬רע‪ ,‬ואחר כך נעע{ה מים‪ ,‬ומתוך אותם המים מתפ^טט רקיע‪ ,‬דיוקןץ‬
‫רט‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יג כסלו‬
‫תרומה ־ קס״ז ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫טו שבט‬

‫עזעורתו‪ .‬מילא כעזזה נעע{ה‬ ‫דאדם כמה דאתערנא‪ .‬הינח כד אתעביד דא‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫בתוך מעי הא^זה‪ ,‬עזהרי לא‬ ‫לג‪ 1‬מע‪1‬י דאתתא‪ ,‬דהא לא אתצייר זרעא‪,‬‬
‫מצטיר הזרע אלא בתוך מעי‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪— T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬

‫הנקבה להתפעזט בה ךיו?ןן ^ל‬ ‫אלא בגו מעוי דנוקבא‪ ,‬לאתפעזטא בה‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T 1:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬

‫אךם‪ ,‬וכאן אם אלה המעז דרגות‬ ‫דיוקנא ךאדם‪ ,‬והכא אי אלין המעז דרגין‪,‬‬
‫הם דיוקן עזל אדם‪ ,‬באיזה מקום‬ ‫אינון דיוקנא ךאדם‪ ,‬באן אתר אתצייר‬
‫מצטיר ומתפעזט הדיוקן הזה‬
‫בתוך המים הללו?‬ ‫ואתפעזט האי דיוקנא‪ ,‬בגו אינון מלם‪.‬‬
‫אם תאמר בתוך הנקבה הם היו‪,‬‬ ‫דאתי‪T ,‬לאו‬
‫׳‬ ‫עלמא ‪T :‬‬ ‫הוו‪ T,‬דא ‪T : T‬‬
‫׳‬ ‫נוקבא‬
‫‪T‬‬ ‫תימא גו‬
‫אי •• ‪T 1:‬‬
‫זה העולם הבא ‪ -‬לא כך ! עזהרי‬
‫לא הצטיר ציור וךמות עד‬
‫ודיוקנא‪— ,‬עד‬
‫‪'Tl:‬‬ ‫ציורא ‪:‬‬
‫• ‪T‬‬ ‫אתצייר‬
‫• ‪—T :‬‬ ‫דהא ‪T‬לא‬ ‫הכי‪T : ',‬‬
‫‪• T‬‬

‫עזיוצאות האותיות לחוץ‪ ,‬ואחר‬ ‫ךנפקו אתוון לבר‪ ,‬ולבתר אתגלימו‪ .‬ותו ךהא‬
‫כך נגלמו‪ .‬ועוד‪ ,‬עזהרי העולם‬ ‫עלמא דאתי הוה אומנא‪ ,‬דכתיב ויאמר‬
‫•‪*.‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬
‫הבא הןה האמן‪ ,‬עזכתוב ויאמר‬
‫אלהים יהי אור ויהי אור‪ .‬ויאמר‬
‫אלהים להי אור ולהי אור‪ .‬ויאמר אלהים להי‬
‫אלהים יהי רקיע‪ .‬הרי האמן הוא‬ ‫רקיע‪ ,‬הא אומנא הוה‪.‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•1‬‬

‫הןה‪.‬‬ ‫דהא ‪-‬עד‬ ‫הבי‪T : ',‬‬

‫‪• T‬‬ ‫דלתתא‪T ',‬לאו‬
‫• ‪T - :‬‬ ‫בנוקבא‬
‫‪Tl :‬‬ ‫תימא ‪:‬‬
‫אי • • ‪T‬‬
‫אם תאמר בנקבה עזלמטה ‪ -‬לא‬
‫כך‪ ,‬עזהרי טרם היתה ! וכקזןצאה‬
‫לא הוות‪ ,‬וכד נפק האי דיוקנא דאדם‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪Tl :‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫|‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪T‬‬

‫ךמות אךם‪ ,‬נקבתו ןצאה עמו‪.‬‬ ‫נוקביה נפקת בהליה‪ .‬הא לא אתצליר דיוקנא‬
‫הרי לא הצטיר דיוקן עזל אדם‬ ‫דאדם בה‪ .‬אי הכי‪ ,‬באן אתר אתצייר ואתגליף‬
‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫|‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫בה‪ .‬אם כך‪ ,‬באיזה מקום הצטיר‬
‫ונחקק הזרע הזה להיות חקיקתו‬
‫האי זרע‪ ,‬למהוי גליפו ליוקנא ךאדם‪ .‬אלא‬
‫קזל דמות אדם? אלא זה סוד‬ ‫דא רזא עלאה‪ ,‬אדם קדמאה אתצייר ואתגליף‬
‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫|‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬

‫עליון‪ .‬אךם הךאעזון הצטיר‬ ‫בלא נוקבא‪ .‬אדם הניינא‪ ,‬מהילא וזרעא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫■ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪..‬‬ ‫^‬ ‫‪■ .‬ך ■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪■ | .‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬

‫ונחקק בלי נקבה‪ .‬האדם חעזני‬

‫מםח וז‪.‬רע ^ל זה נחקק והצטיר‬
‫להאי‪ ,‬אגליף ואתצליר גו נוקבא‪.‬‬
‫בתוך הנקבה‪.‬‬ ‫אדם קדמאה‪ ,‬גליפו דציורא ודיוקנא דגופא‪,‬‬
‫'‬ ‫ד‬ ‫■‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T l:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: | -‬‬ ‫‪7 7‬‬

‫אדם הראעזון‪ ,‬חקיקה קזל ציור‬ ‫הוה‪.‬‬ ‫כלל‬ ‫ציורא‬ ‫ובלא‬ ‫בנוקבא‪,‬‬ ‫הוה‬ ‫‪T‬לא‬
‫‪TT‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪' Tl :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬
‫וךמות חגוף‪ ,‬לא הןה בנקבה‪,‬‬
‫ובלי ציור כלל הןה‪ .‬והצטיר‬ ‫ואתצייר ואגליף לתהא מעלמא דאתי‪ ,‬בלא‬
‫‪T :‬‬ ‫'‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• • ‪T : T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪- :‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫ונחקק למטה מהע ץם הבא‪ ,‬בלי‬ ‫לכורא‪ ,‬ובלא נוקבא‪ ,‬אינון אתוון אגלימו גו‬
‫זכר ובלי נקבה‪ ,‬אותן אותיות‬ ‫מעזהתא‪ ,‬ואתצייר ואגליף בהו רזא דאדם‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬
‫נגלמו בתוך המדה‪ ,‬והצטיר‬
‫ונחקק בהן סוד ע ל אדם‪.‬‬ ‫ואתוון בארה מישר‪ ,‬בסדורא ללהון‪ ,‬מ ת א‬
‫והאותיות בדרך יערה בסדור‬ ‫דאור קדמאה‪ ,‬שריאו לאתגלפא ולאתציירא‪,‬‬
‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— | ‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫עלהן‪ ,‬מסוד ע ל האור הךאעון‪,‬‬ ‫)אתוח( ואזלרע האי אור בגויה גו משחתא‪ .‬כד‬
‫התחילו לחחקק ולהצטיר )אותיות(‪,‬‬
‫ונזרע האור חזה בתוכו תוך‬ ‫מטא גו משהתא‪ ,‬אתהדר מיא‪ ,‬גו מיא‪,‬‬
‫^‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫— ‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T T‬‬

‫המדה‪ .‬כעהגיע לתוך המדה‬ ‫בדקא‬

‫דיוקנא ‪| T : -‬‬
‫‪Tl :‬‬ ‫דאדם‪,‬‬
‫‪TT:‬‬ ‫ציורא‬
‫• ‪T‬‬ ‫רקיע‬
‫אתפשט ‪- | • T‬‬‫•‪- T :‬‬ ‫•‬ ‫׳‬
‫והפך למים בתוך מים‪ ,‬התפעט‬ ‫חזי♦‬
‫הרקיע בציור ע ל אךם דמות‬
‫כראוי‪.‬‬ ‫לבתר לאתקשטת נוקבא לגביה‪ ,‬ואתהלרו‬
‫לאחר עהתקעטה הנקבה אליו‬ ‫אנפץ באנפין‪ ,‬האי ליוקנא לאלם‪,‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יג כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫טו שבט‬

‫וחזרו להיות פנים בפנים‪ ,‬הדמות‬

‫‪• T:‬‬ ‫‪•T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪: T :‬‬ ‫עאל בתיאובתא לגבי נו?ןבא‪ ,‬ותמן אגליף‬
‫הזו עזל אךם נכנסה בתעזו?ןה אצל‬ ‫ואתצייר כגוונא דיליה‪ ,‬ועליה כתיב )ברא שית ה(‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_ ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪■ .‬ך ■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫הנקבה‪ ,‬וקזם נחקק והצטיר כמו‬
‫הצורה קזלו‪ ,‬ועליו כתוב )בראשית‬ ‫ויולד בךמותו כצלמו וגו‪ /‬האי אתצ!יר גו‬
‫ה( ויולד בךמותו כצלמו וגו׳‪ .‬זה‬ ‫דאתצייר‬
‫—‪T‬‬
‫קדמאה‪,‬‬
‫—|‪TT:‬‬
‫הוה —ההוא‬ ‫‪TT‬‬
‫דלא‬
‫‪T :‬‬
‫נוקבא‪— ,‬מה‬
‫׳‬ ‫‪T l:‬‬
‫הצטיר בתוך הנקבה מה קזלא‬ ‫)י״א ל״ג גס ההוא לןךמאה בגויה במדידו גו‬
‫היה אותו הךאעזון‪ ,‬קזהצטיר‬
‫אותו ךאעזוץ בתוכו במדידה‬ ‫דאתמר‪.‬‬
‫‪—: • :‬‬
‫כמה‬‫‪T :‬‬
‫משחתא‬
‫• ‪T T :‬‬
‫בתוך המדה‪ ,‬כמו קזנתבאר‪.‬‬ ‫כגוונא דא לתתא‪ .‬לתהא מה כתיב‪) ,‬ברא שית ד(‬
‫׳‬ ‫‪•:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T-:‬‬ ‫‪T-:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬־‪7 :‬‬
‫כמו זה למטה‪ .‬מה כתוב למטה ?‬
‫)שם ס והאדם ידע את חוה אקזתו‬
‫וההר‬
‫אשתו — — —‬ ‫• ‪:‬‬ ‫חוה‬‫את — ‪T‬‬ ‫ידע •‪*.‬‬ ‫והאדם ‪ T‬־‬‫‪T T T:‬‬

‫וההר ותלד את קיץ‪ .‬התחילה‬ ‫ותלד את קלן‪ ,‬שריאת קוף לאולדא‪ ,‬במעהא‪,‬‬
‫להוליד קוף במעיה בכת וסיוע‬ ‫קבילת‬
‫—ן• —‬
‫דהא‬‫‪T:‬‬
‫לבתר‬
‫‪TT:‬‬
‫דאדם‬ ‫‪TT:‬‬
‫וסיועא‬
‫‪T‬‬ ‫‪•:‬‬
‫בחילא‬
‫‪T ••:‬‬
‫עזל אדם‪ ,‬אחר עזקבלה זהמה‬
‫‪.‬״• ‪:‬־ ‪T‬‬ ‫‪T : 1• •/‬‬

‫מהקוף הזה‪ ,‬ולכן לא כתוב כאן‬

‫־‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫‪TT‬‬
‫זוהמא מגו האי קוף‪ .‬ועל דא לא כתיב דוכא‬
‫ויולד‪ ,‬אלא ץדע וההר ותלדי‬ ‫ויולד‪ ,‬אלא לדע ותהר ותלד‪ ,‬ונפק פסולת גו‬
‫וץצאה הפסלת בתוך הנקבה‪.‬‬ ‫נוקבא‪.‬‬
‫ותוסף ללדת את אחיו את הבל‪,‬‬
‫ובזה גם לא כתוב ויולד‪ .‬ואף על‬
‫ותוסף ללדת את אחיו את הבל‪ ,‬ובהאי נמי‬
‫גב קזמצד הזכר הוא הץה‪ .‬אבל‬ ‫לא כתיב ויולד‪ ,‬ואף על גב דמסטרא‬
‫המקטרג תקזעז וקזבר את כהו‪,‬‬ ‫ותבר‬
‫‪—T :‬‬
‫תשש‬ ‫‪—T‬‬
‫מקטרגא‬
‫‪— :‬ן ‪T : :‬‬
‫אבל‬
‫‪TT‬‬
‫הוה‪.‬‬
‫‪T‬‬
‫דדכורא‬ ‫‪T —:‬‬ ‫* ‪:‬‬
‫קזהדי באות קוף התחילו‬
‫האותיות להוליד‪.‬‬
‫חיליה‪ ,‬דהא באת קוף שריאו )דף קס״ח ע״א(‬
‫כיון קזנבררה הפסלת‪ ,‬התחילו‬ ‫אתוון לאולדא‪.‬‬
‫האותיות להוליד מסוד האות‬ ‫כיון דאתבריר פסולת‪ ,‬שריאו אתוון לאולדא‬
‫ש״ת הקון קזל זכר ונקבה‬
‫בהסכמה כאחד‪ .‬ואז כתוב‪ ,‬ויולד‬ ‫ונוקבא‪.‬‬
‫‪T 1:‬‬ ‫‪:‬‬
‫דכר‬
‫‪—:‬‬
‫תקונא‬
‫• ‪T 1‬‬
‫דאת ש״ת‪.‬‬ ‫‪T :‬‬
‫מ••‪T‬ת‪ T‬א‬
‫בדמותו כצלמו ןיקףא את שמו‬ ‫באסתכמותא כחדא‪ .‬וכדין כתיב ויולד‬
‫שת‪ ,‬ולא כתוב והקךא‪ .‬ויקדא‬ ‫בדמותו כצלמו ויל^רא את שמו שת‪ ,‬ולא‬
‫הוא‪ ,‬ולא היא‪ .‬הוא קדא שמו‬
‫שת‪ .‬הקון זכר ונקבה כאחד שהיו‬ ‫כתיב ותל^רא‪ .‬וייןרא איהו‪ ,‬ולא אידוי‪ .‬איהו‬
‫בהסכמה אחת‪.‬‬ ‫ל^רא שמיה שת‪ ,‬תקונא ך?ר ונוקבא כחדא‪,‬‬
‫עוד התגלגלו האותיות‪ ,‬וחזרו‬ ‫חדא‪.‬‬ ‫באסהכמותא‬ ‫דהוו‬
‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ־‬
‫להוליד אלף קזל אדם‪ ,‬והם‬
‫אותיות במקום שהוא הסיום של‬ ‫תו אתגלגלו אתוון‪ ,‬ואהךרו לאולדא אלף‬
‫שמו‪ ,‬ומיהו? נ׳‪ .‬ואחר כך ו׳ ולא‬ ‫דאדם‪ ,‬ואינון אתוון באתר דאיהו סיום‬
‫ה׳‪ ,‬שהרי התעברה ) ה‪ 1‬ליךה( בהבל‪.‬‬ ‫שמיה‪ .‬ומאן איהו‪ .‬נ׳‪ ,‬ולבתר ו׳ לא ה׳‪ ,‬דהא‬
‫ולכן נטל אות אחרת אחדיו רי‬
‫סים בראשית של שת ש׳‪ ,‬ונקדא‬ ‫אתעליאת)נ״אא^יילידת( ב ה ^‪ .‬בגין כך נטיל את‬
‫אנוש‪.‬‬ ‫אחרא אבתריה ו׳‪ ,‬סיים בשירותא דשת ש׳‪,‬‬
‫אנוש‪ ,‬מה בין חשם חזה לשם של‬ ‫ואקרי אנוש‪.‬‬
‫אךם ? אלא אנוש לא הןה בתקף‪,‬‬
‫הראשונים‪,‬‬
‫׳‬ ‫•‬ ‫של ‪• T‬‬‫בתקונם ‪•/‬‬
‫היה ‪T 1 • :‬‬
‫הוא ‪TT‬‬
‫אלא‬‫•‪T *.‬‬
‫דאדם‪.‬‬
‫‪TT :‬‬
‫לשמא‬
‫• ‪T :‬‬
‫שמא ‪T‬דא‬ ‫‪T :‬‬
‫בין‬
‫•• ‪1‬‬
‫‪*.*:‬אנוש ‪T‬מה‬
‫)תהלים ח( מה אנועז כי תזכרנו‪.‬‬ ‫הקונא‬
‫י • ‪T 1‬‬
‫הוה‪,‬‬‫‪TT‬‬
‫בתקפא‬
‫‪T 1:‬‬ ‫‪:‬‬
‫‪:‬״‪.‬״אנוש ‪T‬לאו •איהו‬
‫ריא‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יד כסלו‬
‫תרומה ־ קס״ח ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫טו שבט‬

‫דקדמאי הדה‪) ,‬תהלים ח( מה אנועז כי תזכרנו‪.‬‬

‫וכתוב ) איו ב ז( מה אנו׳‪:‬צ כי תגדלנו‬
‫וגו׳‪ ,‬ותפקדנו לבקןרים לרגעים‬
‫וכתיב )אייב ‪ 0‬מה אנועז כי תגךלני וגו־‪/‬‬
‫תבחננו‪ .‬ועל זה כתוב )ישעיה נג( וה'‬
‫ועל ‪T‬דא‬
‫חפץ דכאו החלי‪ ,‬עזבר הגוף וכת‬ ‫תבהננו‪- : .‬‬
‫לרגעים • ‪*.* T :‬‬ ‫לבקרים • ‪• T :‬‬ ‫• ‪•|T :‬‬ ‫ותפקדנו‬
‫‪*.*1: : • -‬‬
‫כתיב )ישעיה נג( ויי׳ חפץ דכאו החלי‪ ,‬הבירו‬
‫הנפעז הוריעז עזת לאנועז ירעזה‬
‫עזהיתה לו לקבל‪ .‬ואף הוא הוךי׳‪:‬צ‬
‫ךגופא‪ ,‬והקפא ךנפשא‪ ,‬אורית שת לאנוש‬
‫■לבנוכך•‬
‫לרותא ךהוה ליה לקבלא‪ .‬ואיהו אוף הכי‬
‫עוד התגלגלו האותיות לתקן את‬
‫העקם‪ ,‬וחזרו להוליד את קינן‪,‬‬ ‫אורית לבנו‪.‬‬
‫זה התקוץ קזל קין והתתקן תחתיו‪,‬‬
‫וחזרו האותיות לבעזם את‬
‫תו אתגלגלו אתוון לאתקנא עקימא‪,‬‬
‫העולמות מהעקמימות קזהיתה‪.‬‬‫ואתהךרו לאולדא‪ .‬קינן‪ .‬האי תקונא‬
‫מהללאל‪ ,‬מ׳ סוף ׳ןל אותיות‬‫ךקלן‪ ,‬ואתתקן החותיה‪ ,‬ואתהדרו אתריו‬
‫אךם‪ ,‬ה׳ ול׳ תקוץ קזל האותיות‬
‫לבסמא עלמא מעקימו ךהוה‪ .‬מהללאל מ׳‬
‫קזל הבל‪ ,‬ומעזום קזלא הךקזיע‬
‫סופא ךאתוון דאדם‪ .‬ה׳ ול׳ תקונא דאתוון‬
‫כמו קיץ‪ ,‬לא התחלפו האותיות‬
‫דהבל‪ ,‬ובגין ךלא דווה חליבא כקלן‪ ,‬לא‬
‫מעזמו פרט לאחת‪ ,‬עזבמקום ב׳‬
‫היתה א׳ להיות תקוץ יותר‪.‬‬
‫אתחלפו אתוון משמיה בר חד‪ .‬דבאתר ב׳‬
‫עד כאן התבעזם העולם והתתקץ‬
‫העקם מהראעזית עזל אנועז‪ ,‬פרט‬
‫‪T:‬‬ ‫׳‬ ‫‪•/:‬‬ ‫•••‬ ‫•‬
‫יתיר‪.‬‬ ‫‪•-‬‬
‫•• ‪.. T‬‬
‫תקונא‬
‫• ‪T 1‬‬
‫‪T‬‬
‫למהוי‬
‫‪: *.* :‬״‪.‬״••‬
‫הוה א׳‬ ‫‪TT‬‬
‫לחטאו עזל אדם עזלא התבעזם‬‫עד הכא אתבסם עלמא‪ ,‬ואתתקן עקימא‬
‫עד קזעמדו יקוראל בחר סיני‪ .‬אבל‬
‫דלא‬
‫התקוץ עזל העקמימות עזל קיץ‬ ‫׳ ‪T :‬‬
‫דאדם‪,‬‬
‫‪TT :‬‬
‫הובא‬‫‪T‬‬
‫דאנוש‪- .‬בר‬ ‫•‪:*.‬״‪.‬״‬
‫משירותא‬
‫‪T‬‬ ‫•• ••‬

‫והבל התהקץ והתבעזם‪ ,‬אבל‬ ‫אתבסם‪ ,‬עד דקלימו לשראל בטורא ךסיני‪,‬‬
‫העולם הץה בצער ועצבוץ עד‬ ‫אבל הקונא ךעקימו ךקין והבל אתתקן‬
‫עזבא נח‪ ,‬׳טכתוב )בראשית ה( זה‬
‫ועצבונא‪,‬‬
‫‪ T‬׳‬
‫ינחמנו ממעעזנו ומעצבוץ ידינו‬ ‫בצערא ‪: • :‬‬‫הוה ‪T-: - :‬‬ ‫עלמא ‪TT‬‬ ‫אבל ‪T : T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫ואתבסם‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪ T : * :‬־‬
‫עד דאתא נח דכהיב‪) ,‬ברא שית ה( זה לנחמנו‬
‫מץ האךמה אעזר ארךה ה׳‪ .‬וחטאו‬
‫ממעשנו ומעצבון לדינו מן האדמה אשר‬
‫קזל אדם לא התבעזם עד קזעמדו‬
‫יע<ראל על חר סיני וקבלו תורה‪,‬‬
‫אתבסם‪— ,‬עד‬
‫וכעזי^יךאל קבלו תורה‪ ,‬אזי חנר‬ ‫• ‪' T : :‬‬ ‫דאדם ‪T‬לא‬ ‫‪TT:‬‬ ‫והובא‬‫‪T‬‬ ‫יי׳‪: .‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫אררה‬
‫‪T *—:‬‬

‫והאור התתקנו כאחד‪.‬‬ ‫ךקלימו ישראל על טורא ךסיני‪ ,‬וקבילו‬

‫אורליתא‪ ,‬וכד לשראל קבילו אורליתא‪ ,‬כדין‬
‫ועבטו רבותי‪ ,‬אני מבבל‪ ,‬ובנו‬
‫טל _רב ספרא אני‪ ,‬ולא זכיתי‬
‫להודע לאבי‪ ,‬ונטרךתי לכאן‬
‫נר ואור אתתקן כחדא‪.‬‬
‫והשתא רבותי‪ ,‬אנא מבבל‪ ,‬וברא ך_רב ספרא‬
‫ופחךהי‪ ,‬טהרי יוטבי הארץ הזו‬
‫הם אריות בתורה‪ ,‬וקבלתי עלי‬
‫לאבא‪,‬‬
‫לאשתמודעא ‪T - :‬‬ ‫זכינא‬
‫ולא ‪T • • T‬‬ ‫אנא‪T : ',‬‬
‫‪ T‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬־‪T‬‬
‫׳‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T -:‬‬
‫טלא אמר דברי תוךה לפני איט‬
‫ואטרידנא הכא‪ ,‬ודחילנא‪ ,‬דהא יתבי ארעא‬
‫עד טני חדטים‪ ,‬והיום חזה הם‬ ‫_ ; ‪ .‬ך‬ ‫‪ . .‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪..‬ך‬ ‫‪ . .‬ך ‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‪.‬ך‬ ‫‪. .‬ך‬

‫נטלמו‪ .‬אטרי חלקי טנפג טנו‬‫דא‪ ,‬אינון ארליוון באורליתא‪ ,‬ושוינא עלי‬
‫פה‪ .‬הרים רבי יוסי את קולו‬‫נש‪— ,‬עד‬ ‫קמי —בר‬ ‫דאורייתא‬ ‫אימא *מילי‬ ‫דלא‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•• |T‬‬ ‫— ‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪T :‬‬
‫ובכה‪ ,‬וקמו כלם ונטקוהו‬
‫תךין ירחין‪ ,‬ויומא דא אשהלימו‪ .‬זכאה‬
‫ונשקוהו‬
‫‪T 1 :‬‬
‫כלהו‬
‫‪:‬‬
‫ובכה‪ ,‬וקמו‬
‫חולקי ךאתעךעתון הכא‪ .‬ארים רבי יוסי קליה ‪T T‬‬
‫׳‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יד כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫טו שבט‬
‫ריב‬

‫בר־אעזו‪ .‬אמר רבי יוסי‪ ,‬אקזרי‬ ‫דזכינא‬

‫חולקנא ‪T •• T :‬‬
‫‪TlT T‬‬ ‫זכאה‬
‫יוסי ‪T T -‬‬
‫*‬ ‫רבי‬
‫אמר * *‬
‫בריעזיה‪ T .‬־‬
‫••‬ ‫‪:‬‬
‫חלקנו עזזכינו בדרך הזו לקזמע‬ ‫בהאי ארחא‪ ,‬למעזמע מלי ךעתיק יומין‬
‫דברי עתיק הימים מפיך‪ ,‬מה‬
‫^לא זכינו לקזמע עד עכקזו‪.‬‬ ‫מפומך‪ ,‬מה ךלא זכינן למעזמע עד העזהא‪.‬‬
‫ישבו כלם‪ .‬אמר להם‪ ,‬רבותי‪,‬‬
‫׳‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫יתיבו כלהו‪ ,‬אמר לון רבותי‪ ,‬מדהמינא צערא‬
‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪.‬״• ‪T‬‬ ‫‪: 7‬‬
‫‪T-: -‬‬ ‫ן ‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫'‬ ‫‪• 7‬‬

‫משראיתי את הצער של חמי‬

‫ובתו שדחוקים ומצטערים‬
‫ךהאי חמי וברתיה‪ ,‬ךדחלןי ומצטערי‬
‫בנפשם שלא ידעתי את בך?ת‬ ‫בנפעזייהו‪ ,‬דלא לדענא ברכת מזונא‪ .‬אמינא‬
‫המזון‪ ,‬אמךתי להם‪ ,‬שעד שאדע‬ ‫לון‪ ,‬ךעד דאנדע ברכת מזונא‪ ,‬לא אתחבר‬
‫את ברכת המזון לא אתחבר עם‬
‫באנתתי‪ ,‬בארה כל בני עלמא‪ ,‬ואף על גב‬
‫אשתי כדלד ?ל העולם‪ ,‬ואף על‬
‫גב שןכלתי לשמש בה בלי חטא‪,‬‬ ‫דיכילנא לעזמשא בה בלא חובה‪ ,‬לא בעינא‬ ‫‪T • • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫איני רוצה לעבר על דעתם‪ ,‬הואיל‬ ‫למעבר על זיעהייהו‪ ,‬הואיל ולא הוינא לכיל‬
‫ולא ןכלתי לומר דבר עד שני‬
‫חדשים‪ .‬שמחו רבי חןיא ורבי‬
‫למימר מדי‪ ,‬עד הרין ירחין‪ .‬חדו רבי יוסי‬
‫יוסי וחמיו ובהו‪ ,‬ובכו מרב‬
‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪7‬‬
‫ורבי חליא וחמוי וברתיה‪ ,‬ובכו מסגיאו‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪..‬‬

‫ע^מחה‪ .‬אמר רבי י‪ 1‬סי‪ ,‬בבקעזה‬ ‫חדוה‪ .‬אמר רבי יוסי‪ ,‬במטו מינך‪ ,‬כיון‬
‫‪.‬ך‪-‬‬ ‫‪ . . .‬ך‬

‫ממך‪ ,‬כיון שהתחלת‪ ,‬האר לנו את‬

‫היום‪ .‬אשרי חלקנו בדרך הז־ו !‬
‫דעזריאת‪ ,‬אנהיר לן יממא‪ ,‬זכאה חולקנא‬ ‫‪TlTT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫'‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪| T‬‬ ‫־ ‪* :‬‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫״ ‪* :‬‬

‫פ תח אותו ןלד בבךכת המזון‬ ‫בארה דא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬

‫ואמר‪ ,‬כתוב אחד אומר ואכלה‬ ‫ואמר‪T ,‬כתוב‬

‫‪' —T:‬‬
‫מזונא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫בברכת‬
‫‪ : • :‬־‬
‫רביא‬
‫— ‪T:‬‬
‫פתח —ההוא‬ ‫‪ 7‬־‬
‫לפני ה׳ אלהיך‪ ,‬וכתוב אחד אומר‬
‫)דברים יד( ושמחת לפני ה׳ אלהיך‪.‬‬
‫אחד אומר )דברים יד( ואכלה לפני יי׳‬ ‫‪T:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬

‫כשישראל ‪T‬היו‬
‫הללו ‪•• T : • :‬‬
‫הפסוקים ‪T -‬‬
‫•‪1‬‬ ‫‪:-‬‬
‫אלהיך‪ ,‬וכתוב אחד אומר )דברים כז( וע‪ t‬מחת‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪1‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪:‬״‪.‬״‬

‫שרויים בארץ הקדושה ונךאו‬ ‫לפני יל׳ אלהיך‪ .‬הני ל^ראי כד וע‪Jt‬ראל הוו‬
‫לפני הקדוש ברוך הוא בבית‬
‫המקדש‪ ,‬היו מתקימים‪ .‬עכשו‬
‫עזראן בארעא לןדיעזא‪ ,‬ואתחזון לןמי לןךעזא‬
‫איך מתקימים? מי ןכול לאכל‬ ‫בריף הוא בבי מלןדעזא‪ .‬הוו מתקלימי‪ .‬העזהא‬
‫לפני ה׳ ולשמח לפני ה׳ ?‬ ‫היך מתקלימי‪ ,‬מאן לכיל למיכל לפני לל׳‬
‫אלא ודאי כך הוא‪ .‬בראשונה‬
‫‪T‬‬ ‫‪•T‬‬

‫כשןשב אךם על שלחנו לאכל‪,‬‬

‫‪1T‬‬
‫ולמחדי לפני לל‪/‬‬
‫‪-----‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•••‬

‫מברך על הלחם המוציא‪ .‬מה‬ ‫אלא ודאי הכי הוא‪ ,‬בקדמיתא כד יתיב בר‬ ‫—‬ ‫‪• T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪— :‬ן ‪:‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪T‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‪*.‬‬

‫הטעם המוציא ולא מוציא‪ ,‬שחרי‬ ‫נש על פתוריה למיכל‪ ,‬מברך על נהמא‬
‫כתוב בורא השמים‪ ,‬ולא כתוב‬
‫‪T‬‬

‫הבורא‪ .‬עושה ארץ‪ ,‬ולא כתוב‬

‫‪:‬‬ ‫׳‬
‫המוציא‪ .‬מאי טעמא המוציא‪ ,‬ולא מוציא‪,‬‬
‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬
‫‪ ..‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪._.‬ך‬ ‫_‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬

‫העושה ארץ‪ .‬מה הטעם כאן‬ ‫דהא כתיב )ישעיה מב( בורא השמלם‪ ,‬ולא כתיב‬
‫המוציא?‬ ‫הבורא‪) .‬ירמיה י( עושה ארץ‪ ,‬ולא כתיב העושה‬
‫אלא כל הדברים שהם מסוד‬
‫העולם העליון הנסתר‪ ,‬מסתתרת‬ ‫ארץ‪ .‬מאי טעמא הכא המוציא‪.‬‬ ‫•‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫ז‬ ‫— ‪—:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬

‫ה׳ משם‪ ,‬להךאות שהרי מעולם‬ ‫אלא כל מלין דאיפון מ ת א דעלמא עלאה‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•• ‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‪*.‬‬

‫גנוז ונסתר הוא‪ .‬וכל הדבךים‬ ‫סתירא‪ ,‬אסההרא ה׳ מהמן‪ ,‬לאתחזאה‬

‫שהם מהעולם התחתון שנתגלה‬
‫דהא מעלמא גניזא וסתירא איהו‪) .‬דף קס״ח ע״ב(‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T • :‬‬ ‫• • ‪T : T‬‬ ‫‪T :‬‬

‫)ישעיה‬ ‫וכל מלין דאינון מעלמא תתאה ךאתגללא להיר‪ ,‬כתיב בה׳‪ ,‬דכתיב‪,‬‬
‫ריג‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יד כסלו‬
‫תרומה ־ קם״ח ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫טו שבט‬

‫)ישעיה מ(‬ ‫יותר כתוב ב ה‪ /‬׳‪:‬צכתוב‬ ‫הקו־רא למי‬

‫;‬ ‫‪I‬‬
‫מ( המוציא במספר צבאם )עמוס ה(‬
‫‪..‬‬ ‫_‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬

‫)עמוס ט(‬ ‫המוציא במספר צבאם‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫הים‪ ,‬כלהו מ ת א דעלמא תתאה איהו‪ ,‬ואי‬
‫הק]ךא למי הים‪ .‬כלם הם מסוד‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• •‪TT‬‬ ‫—‬

‫העולם התחתון‪ ,‬ואם נכתב בעזם‬ ‫אכתיב בעזמא איהו בה׳‪ ,‬כגון האל הגדול‪,‬‬
‫הוא בה׳‪ ,‬כמו האל הגדול‪ .‬וכאן‬ ‫והכא דאיהו בארה ‪0‬תים )נ״א באתגל‪:‬א( מרזא‬
‫‪T‬‬ ‫• •‪T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T T :‬‬

‫עזהוא בדרך נסתר )?גלוי( מסוד‬ ‫ךעלמא תתאה איהו‪ ,‬כיון דמברך בר נעז‪,‬‬
‫העולם התחתון הוא‪ ,‬כיון‬
‫לפניו‪.‬‬
‫באה ‪TT:‬‬ ‫עזכינה ‪TT‬‬
‫אדם‪T • : ,‬‬
‫עזמברך ‪ TT‬׳‬
‫‪| • • T: V‬‬
‫עזכינהא אתיא קמיה‪.‬‬ ‫‪••It‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫ומה עזאמר ואכלה לפני ה׳‬ ‫אלהיך‪ .‬הכא‬

‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬
‫ומה דאמר ואכלת לפני יי׳‬
‫•••‬ ‫‪•••:‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪•• :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫אלהיף‪ ,‬כאן נכלל לדבר בדברי‬

‫תוךה‪ ,‬׳ןכך צריך‪ ,‬הואיל והקןדו׳‪:‬צ‬
‫ברוך הוא לפניו‪ ,‬ל?ןןם את‬
‫הכתוב‪) ,‬יחזקאל מא( זה העזלחן‬
‫אעזר לפני ה׳‪ .‬וכתוב )דברים יד(‬
‫ואכלת עזם לפני ה׳ אלהיך‪.‬‬
‫••• ‪1‬‬ ‫‪•/:‬‬ ‫•‬
‫אתכליל למללא במלי ךאורליתא‪ ,‬דהכי‬
‫אצטריך הואיל וקוךעזא בדיך הוא לןמיה‪,‬‬
‫ללןלימא לכתיב‪) ,‬יחזקאל מא( זה העזלחן אעזר לפני‬
‫יי‪ /‬וכתיב ) ד ב רי ם יי( ואכלת עזם לפני יי׳ אלהיף‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T : -‬‬ ‫‪T :‬‬

‫הואיל ועומד אדם לפני רבונו‪,‬‬

‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪•• :‬‬ ‫•‬ ‫‪TT‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬
‫הואיל וקאים בר נעז לןמי מאריה‪ ,‬אצטריך נמי‬
‫צריך גם לדתם על העניים‪ ,‬לתת‬ ‫למיחן למסכני‪ .‬למיתן לון‪ ,‬כמה‬
‫להם כמו עזהוא נתן לו לאכל‪) ,‬ומי‬
‫לאיהו להיב ליה למיכל‪) .‬ס״א ומאן ךאכיל קמיה מלבא‬
‫עזאוכל לפני המלך הקדוש‪ ,‬צריף( כמי‬
‫עזאוכל לפני המלך הקןדועז‪,‬‬ ‫קךי‪2/‬א א??דך וכו'( כמאן דאכיל לןמי מלכא לןליעזא‬
‫וצריך עזלא ימצא בלען על‬ ‫ואצטריל ללא לעזהכה בלען על פתוליה‪ ,‬להא‬
‫עזלחנו‪ ,‬עזהרי בלענות היא מהצד‬
‫בלענו מסטרא אחרא הוי‪ ,‬ו ת א דא )בראשית כה(‬
‫האחר‪ 1101 ,‬זה ־ )בראשית כה(‬
‫הלעיטני נא‪ ,‬דרך בלענות‪ ,‬וכך‬ ‫הלעיטני נא‪ ,‬ארה בלענו‪ ,‬והכי אצטריך‬
‫צריך לצד האחר‪ ,‬וכתוב )משלייג(‬ ‫לסטרא אחרא‪ ,‬וכתיב ) מ ש לייג( ובטן רעזעים‬
‫ובטן ךעזעים החסר‪ .‬ועל זה‬
‫כתוב‪: ,‬ולא‬
‫אלהיל כתיב‪,‬‬ ‫תחסר‪ .‬ועל דא ואכלת לפני יי׳‬
‫אלהיך ‪T‬‬
‫ואכלת •לפני ה׳ ‪1 •/ •••:‬‬
‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•••‬ ‫‪•••:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪•• :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪•.‬‬
‫׳‬ ‫‪ T:‬־ ‪T:‬‬
‫לפני הצד האחר‪ .‬וצריך עזלא‬ ‫ולא לפני סטרא אחרא‪ .‬ואצטריל ללא לתעסק‬
‫יתעסק בדברים בטלים ובצךכי‬ ‫במלין בטלין‪ ,‬ובצרכי סעודה )‪??/‬יי( ואצטריך‬
‫סעוךה מפה(‪ ,‬וצריך להתעסק‬
‫בדברי תורה‪ ,‬עזהרי כעזדברי‬
‫לאתעסלןא במלין לאורליתא‪ ,‬להא כד מלין‬
‫תורה נאמרים על עזלחן‪ ,‬נותן‬ ‫דאורייתא אתמרו על פתורא‪ ,‬יהיב ההוא בר‬
‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• t‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪t‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪:‬‬

‫אותו האךם כח לרבונו‪.‬‬ ‫תקפא למאריה‪.‬‬ ‫‪I:‬‬

‫נש‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•..‬‬ ‫‪T‬‬
‫ושמחת לפני ה׳ אלהיך ‪ -‬זוהי‬
‫כוס 'של ברכה‪ .‬כעזמבלך אדם‬ ‫אלהיל‪ ,‬דא איהו בכוס של‬
‫•••‬ ‫‪I‬‬ ‫‪:‬‬
‫ושמהת לפני יי׳‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫י‬ ‫•‪•.‬‬ ‫‪•.•:‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪•• :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫בכוס של ברכה‪ ,‬צריך לשמח‬ ‫ברכה‪ ,‬כד בריל בר נש בכוס של‬

‫ולהךאות שמחה ולא עצב כלל‪.‬‬ ‫הדוה ‪:‬ולא‬ ‫ולאחזאה‬ ‫למהדי‬ ‫אצטריל‬ ‫ברכה‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•••••:••:‬‬ ‫‪I‬‬
‫•‪•.‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬
‫כיון עזנוטל אךם כוס של בךכה‪,‬‬
‫הקדוש ברוך הוא עומד על גבו‪,‬‬ ‫עציבו כלל‪ ,‬כיון לנטיל בר נש כוס של ברכה‪,‬‬
‫והוא צריך לעטף ראשו בשמחה‬ ‫קלשא בריל הוא קאים על גביה‪ ,‬ואיהו‬
‫ולברך על הכוס במושב קזלשזה ‪:‬‬ ‫אצטריל לאעטפא רישיה בהדוה‪ .‬ולברכא על‬
‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪T : •.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬
‫נברך עזאכלנו משלו‪.‬‬
‫ובטובו חיינו‪ ,‬זה צריך רצון‬ ‫הכוס במותב תלתא‪ ,‬נברל שאכלנו משלו‪.‬‬
‫למעלה אל עתיק העתיקים‪ ,‬ועל‬ ‫ובטובו חןינו‪ ,‬לא אצטריל לעותא לעילא‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יד כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫טו שבט‬
‫ריד‬

‫זה היא בדרך נסתר‪ .‬ובטובו‪ ,‬ולא‬ ‫לגבי עהילןא ךעתיקין‪ ,‬ועל דא איהי בארח‬
‫מטובו‪ .‬ובטובו‪ ,‬זה הימין )נלעו(‬ ‫סתים‪ .‬ובטובו‪ ,‬ולא מטובו‪ ,‬ובטובו‪ :‬דא‬
‫העליון‪ ,‬ומטובו זו דךגה אךוךת‬
‫עזבאה מצד הןמין‪ ,‬והיא דרגה‬ ‫דרגא‬
‫‪T :-‬‬
‫ומטובו‪T :‬דא‬ ‫•‬
‫עלאה‪.‬‬ ‫•‪TT‬‬
‫ימינא )י׳א תה(‬
‫‪T •:‬‬
‫למטה ממנו‪ ,‬מעזום עזבאותו‬ ‫אחרא‪ ,‬דאתי מסטרא דימינא‪ ,‬ואיהו דרגא‬
‫— ‪ ■ .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ . . . .‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫ך‬ ‫^ ‪. .‬‬ ‫‪._ .‬ך‬ ‫—‬

‫הטוב נבנה העולם ובו נזון‪.‬‬ ‫לתתא מניה‪ ,‬בגין דבההוא טוב אתבני עלמא‪,‬‬
‫למה נקרא טוב ולמה נקרא‬
‫‪t‬‬ ‫• ‪|:‬‬

‫חסד? הטוב הוא כקזכולל הבל‬

‫‪T T :‬‬ ‫‪t‬‬ ‫• ‪|:‬‬ ‫‪T T‬‬
‫וביה אהזן‪.‬‬
‫בתוכו ולא מתפעזט לרדת למטה‪.‬‬ ‫אמאי אלדי טוב ואמאי אלןרי חסד‪ .‬טוב‬
‫חסד ‪ -‬כעזיורד למטה ועו^ןה טוב‬
‫בצדיקים‬ ‫הבריות‪,‬‬ ‫בכל‬
‫ולא‬
‫‪T :‬‬
‫בגויה‪,‬‬
‫׳‬‫‪•— :‬‬
‫כלא‬
‫‪T‬‬
‫כליל‬
‫‪• T‬‬
‫איהו‪ ,‬כד‬
‫‪-‬‬ ‫׳‬

‫ובךקזעים‪ ,‬ולא חועזעז‪ ,‬ואף על‬ ‫אתפשט לנחתא לתהא‪ .‬חסד כד נחתא לתתא‪.‬‬
‫גב קזדךגה אחת היא‪ .‬מנין לנו?‬ ‫ועביד טיבו בכל בריין‪ ,‬בצדילןי וברשיעי ולא‬
‫עזכתוב >תהלים סג( אך טוב וחסד‬
‫ירדפוני‪ .‬אם טוב‪ ,‬למה חסד?‬
‫חליש‪ ,‬ואף על גב דדרגא חד הוא‪ .‬מנלן‬
‫ואם חסד‪ ,‬למה טוב‪ ,‬קזהרי באחד‬ ‫דכהיב‪) ,‬תהליסכג( אך טוב וחסד ירךפוני‪ ,‬אי טוב‬
‫מספיק? אלא טוב כולל הכל‬ ‫למה חסד‪ ,‬ואי חסד למה טוב‪ ,‬דהא בחד‬
‫בתוכו‪ ,‬ולא התפעזט למטה‪ .‬חסד‬
‫יורד ומתפעזט למטה וזן לכל‬
‫ולא‬
‫‪T :‬‬
‫בגויה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪:‬‬
‫כלא‬
‫‪T‬‬
‫כליל‬
‫‪• T‬‬
‫אלא טוב‬ ‫•‪T *.‬‬
‫סגיא‬
‫‪T: -‬‬

‫הצדיקים והרקזעים כאחד‪.‬‬

‫‪t‬‬ ‫‪v‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪. -‬‬ ‫‪-‬‬
‫אתפשט לתתא‪ .‬חסד נחית ואתפשט לתתא‪,‬‬
‫וכאן‪ ,‬כיון עזאמר ובטובו חיינו‪,‬‬ ‫וזן כלא צדיקי ורשיעי כחדא‪.‬‬
‫חזר ואמר‪ ,‬הזן את העולם כלו‬
‫בטובו בחסד‪ ,‬זהו קזכתוב )תהלים‬
‫ואמר‬
‫‪-T :‬‬
‫הדר‬
‫' ‪T T‬‬
‫חיינו‪,‬‬
‫‪•T‬‬
‫ובטובו‬ ‫‪:‬‬
‫והכא כיון דאמר‬ ‫‪7 7 :‬‬

‫קלס נותן לחם לכל בע(ר כי לעולם‬ ‫הדא‬ ‫בחסד‪,‬‬

‫‪ *.• *.* :‬׳ ‪T T‬‬
‫בטובו‬ ‫‪:‬‬
‫כלו‬ ‫העולם‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫את‬ ‫הזן‬
‫— ‪*.• 1T‬‬
‫חסדו‪ .‬ועל זה הזן את הכל‪,‬‬ ‫הוא לכתיב‪) ,‬תהלים קלי( נותן לחם לכל בשר כי‬
‫לצדיקים ולךקזעים‪ ,‬לכל‪ .‬זה‬
‫נקךא בךכת ןמין‪ .‬ה^מאל אינו‬
‫לעולם חסדו‪ .‬ועל זיא הזן את הכל‪ ,‬לצדיקי‬
‫בבךכת המזון‪ ,‬ולכן קזמאל לא‬ ‫ולרשיעי לכלא‪ .‬דא אלדי ברכת למין‪ .‬שמאל‬
‫תסיע לןמין‪.‬‬ ‫לאו איהו בברכת מזונא‪ .‬ובגין כך שמאלא‬
‫שכיון עזברך ברכה‪ ,‬ןמין )היין(‪,‬‬
‫צריך לדבק את ארץ החיים‬
‫לא תסייע לימינא‪.‬‬
‫בןמין‪ ,‬להזון משם ולפךנס ולתת‬ ‫ךכיון דבריך ברכה‪ .‬למין )נ״א ה״ז(‪ ,‬אצטריך‬
‫מזון לכל‪ ,‬ולכן השנןה בךכת‬ ‫לדסקא ארץ החלים בלמין‪ ,‬לאהזנא‬
‫הארץ‪ ,‬וצריך להזכיר בה בדית‬
‫ותורה‪ :‬ועל בריתך שחתמה‬ ‫מתמן‪ ,‬ולפרנסא ולמיהב מזונא לכלא‪ ,‬ועל‬
‫בבשרנו‪ ,‬ועל הורתך שלמךתנו‪.‬‬ ‫דא תנלינא ברכת הארץ‪ ,‬ואצטריך לאלכרא‬
‫להךאות שמאותו טוב נזון ברית‬ ‫בה ברית ותורה‪ ,‬על בריתך שחתמת בבשרנו‪,‬‬
‫ותורה‪ ,‬שהוא התקון של הטוב‬
‫הזה•‬ ‫ועל הורתך שלמלהנו‪ ,‬לאחזאה למההוא טוב‬
‫מכאן למךנו שנשים פטורות‬ ‫אהזן ברית ותורה‪ ,‬לאיהו תקונא להאי טוב‪.‬‬
‫מברכת המזון לצאת ידי חובה‪,‬‬ ‫מכאן אוליפנא‪ ,‬לנשים פטורות מברכת‬
‫שהרי אין בהן תורה וברית‪.‬‬
‫ולחתם על הארץ ועל המזון‪ ,‬זה‬ ‫דהא ••לית‬ ‫חובה‪T : ,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫לאפקא ידי‬‫מזונא ‪|T T - :‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫שדבקות כאחד בחסד‪ .‬על הארץ‬ ‫בהו תורה וברית‪ .‬ולחתום על הארץ ועל‬
‫רטו‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יד כסלו‬
‫תרומה ־ קם״ח ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫טז שבט‬

‫‪ -‬זוהי ארץ החיים‪ .‬ועל המזוין‬ ‫המזוין‪ ,‬הא ךךבקותא כחדא בחסד‪ ,‬על הארץ‬
‫‪ -‬זהו חסד‪ .‬הרי כלץים זה בזה‬
‫דא איהי ארץ החיים‪ .‬ועל המזוין דא איהו‬
‫בךבקות אחת‪.‬‬
‫התפ שטות הטוב היא הוךאה‬ ‫חדא‪.‬‬ ‫‪TT‬‬
‫בדביקותא‬
‫‪T 1‬‬ ‫•‬
‫בדא‬ ‫‪T:‬‬
‫בלילו ‪T‬דא‬ ‫‪• :‬‬
‫חסד‪ ,‬הא‬
‫^‬

‫עזנקראת חס״ד‪ ,‬ועל זה הוא‬ ‫דאקרי‬

‫‪••T T‬‬
‫הודאה‬
‫‪: • :1‬‬
‫אתפעןטותא ‪:‬דטוב •איהו‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫•‬
‫אומר נודה לך על כך ועל כך‬
‫נסים ואותות שנעשו מצד‬
‫חס״ד‪ ,‬ועל דא איהו אומר‪,‬‬
‫הטוב‪ .‬ואם תאמר‪ ,‬והרי כתוב‬ ‫נודה לך‪ ,‬על כך ועל כך נסין ואתין דאתעבידו‬
‫נעמות בימעך נצח‪ ,‬זהו מצד‬ ‫כתיב )תהלים טז(‬ ‫‪• :‬‬
‫והא‬ ‫‪T :‬‬
‫תימא‬
‫•• ‪T‬‬
‫ואי‬‫‪• :‬‬
‫מפטרא ‪:‬דטוב‪.‬‬ ‫• • ‪T:‬‬
‫הןמין ‪ -‬לא כך‪ ,‬אלא כל אחד‬
‫ואחד מךאה על אותו מקום‬
‫נעמות כימעך‪ ,‬נצח‪ ,‬הא איהו מפטרא דןמין‪.‬‬
‫שןצא ממנו‪.‬‬ ‫אתר‬‫‪T‬‬ ‫אחזי ‪-‬על ‪-‬ההוא‬ ‫וחד ‪. . . -‬‬ ‫חד ‪- .‬‬ ‫כל ‪-‬‬ ‫אלא ‪T‬‬ ‫הכי‪T *.• ,‬‬‫לאו ‪* T‬‬ ‫‪T‬‬
‫ואם תאמר‪ ,‬נצח בןמין ־ הרי‬ ‫תפיק מניה‪.‬‬
‫כתוב נעמות‪ ,‬וכתוב)שמואל‪-‬בכג(‬
‫ונעים ]מרות ישךאל‪;!’»?’?) ,‬ףנעה(‬ ‫ואי תימא נצח בןמין‪ ,‬הא כתיב נעמות‪ ,‬וכתיב‬
‫וזה שמאל‪ ,‬וכל שמאל נכלל‬ ‫) שמואל ב כג( ונעים זמירות לק^ראל‪ ) ,‬ד ״ א בי מי ? ףנ צ ח(‬
‫בסוד הןמין‪ .‬אבל הוךאה‪ ,‬מודה‬ ‫שמאלא אתכליל‬ ‫וכל‬
‫‪T T :‬‬ ‫שמאלא‪ ) .‬ד ף ק ס ״ ט ע ״ א ( ‪T :‬‬
‫‪T T :‬‬ ‫ודא‬‫‪T:‬‬
‫על הןמיץ‪ ,‬לחךאות שהרי ממנו‬
‫יצא‪ ,‬וזו התפשטות הטוב‬ ‫ימינא‪,‬‬ ‫‪ T —:‬׳‬
‫אודי על‬ ‫• ‪T‬‬ ‫•‬
‫הודאה‬
‫‪T T‬‬
‫דימינא‪ .‬אבל‬
‫‪T • :‬‬ ‫—‬ ‫••‬
‫ברזא‬
‫‪T T:‬‬
‫שהתפשט בארץ החיים‪.‬‬ ‫דטוב‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪:‬‬
‫משיטו‬ ‫‪• :‬‬
‫ודא‬ ‫מניה נפקא‪,‬‬
‫‪ |T : T‬׳ ‪T :‬‬ ‫• ••‬
‫דהא‬‫‪T :‬‬
‫לאחזאה‬
‫‪T T —: — :‬‬
‫מה הטעם אין כאץ שמאל?‬
‫דאתפשט בארץ החלים‪.‬‬
‫משום שאין לו חלק לצד האחר‬
‫במזונם של ישראל‪ .‬ואם‬ ‫שמאלא‪ ,‬בגין דלית‬ ‫‪T:‬‬ ‫הבא‬ ‫‪TT‬‬ ‫טעמא ••לית‬ ‫‪T :-‬‬ ‫‪7‬מאי‬
‫מתעורר שמאל‪ ,‬יתעורר עמו‬ ‫דישראל‪.‬‬
‫‪•• T : • :‬‬
‫במזונא‬
‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬
‫אחרא‬
‫— ‪T—:‬‬
‫לסטרא‬
‫‪T: • :‬‬
‫חולקא‬
‫‪|T T‬‬
‫חצר האחר‪ ,‬והרי הוא מכר‬
‫בכוךתו וחלקו ליעקב אבינו‪.‬‬
‫ואי אהער שמאלא‪ ,‬סטרא אחרא לתער עמיה‪,‬‬
‫והרינו נותנים לו חלקו לאותו‬ ‫והא איהו זבין בכרותיה וחולקיה ללעקב‬
‫מקטרג בזהמה של מים‬ ‫אבונא‪ .‬והא אנן להיבנא ליה חולקיה‪ ,‬לההוא‬
‫אחרונים‪ ,‬ואם אין זהמה‪ .‬הרי‬
‫חלקו באותו מאכל שקךבו בו‬
‫מקטרגא בזוהמא ךמיין בתראין‪ .‬ואי לית‬
‫ןדים•‬ ‫דקריבו‬ ‫׳ ‪•|T :‬‬
‫מיכלא‪,‬‬‫‪T :‬‬
‫חולקא ‪:‬דההוא‬ ‫‪|T T‬‬
‫זוהמא‪T ,‬הא‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬
‫ולכן אין לו חלק עמנו‪ .‬והואיל‬ ‫ביה ידין♦‬
‫ואין לו חלק עמנו‪ ,‬שהרי נטל‬
‫חלקו‪ ,‬אין לנו להעיר השמאל‬ ‫ועל דא לית ליה חולקא בהדן‪ .‬והואיל ולית‬
‫כלל‪ ,‬שלא יתעורר חמקטרג‬ ‫ליה חולקא בהדן‪ ,‬דהא נטל חולקיה‪ .‬לית‬
‫למטה‬
‫אחד ‪ :‬־ ‪T‬‬ ‫חלקים‪,‬‬
‫שני ‪:‬־ ‪ T •1‬׳‬
‫לטל ‪:‬‬
‫‪T‬‬ ‫מקטרגא‬
‫יהער ‪T : : | — :‬‬ ‫דלא • ‪ :‬־‬ ‫כלל‪T—: : .‬‬
‫שמאלא‪• : 1 T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫לאתערא‬
‫‪—:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬לן‬
‫‪T‬‬
‫ואחד למעלה‪ ,‬כמו בכור‪ .‬שהרי‬
‫אבינו‬
‫ליעקב ‪• T‬‬
‫‪1‬‬ ‫בכורתו ‪:‬‬
‫מכר את ‪T :‬‬ ‫‪- T‬‬
‫ויטול תרץ חולקין‪ ,‬חד לתתא‪ ,‬וחד לעילא‪,‬‬
‫‪ -‬חלקו למטה‪ ,‬ואין לו למעלה‬ ‫כבכור‪ .‬דהא זבין בכרותיה ל!עקב אבונא‪.‬‬
‫כלום‪ .‬ישךאל נוטלים למעלה‪,‬‬
‫ועשו נוטל למטה‪ ,‬ועל זה לא‬
‫לעילא ‪:‬כלום‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫ליה ‪:‬‬ ‫לתתא‪ ,‬ולית ••‬ ‫׳‬ ‫איהו ‪T — :‬‬ ‫חולקיה •‬
‫‪1•• T‬‬

‫יקרב חשמאל כלל בבךכת‬ ‫ועל‬ ‫׳ ‪—:‬‬

‫לתתא‪,‬‬ ‫‪T —:‬‬
‫נטיל‬‫‪• T‬‬
‫ועשו‬
‫‪T‬‬
‫לעילא‪,‬‬
‫‪ T‬׳‬
‫נטלי‬ ‫‪: T‬‬
‫ישראל‬
‫• ‪•• T :‬‬
‫חמזון^‬ ‫י‬ ‫מזונא‪.‬‬‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫בברכת‬ ‫כלל‪,‬‬ ‫שמאלא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬
‫יתקרב‬
‫‪T‬־‬ ‫‪T‬‬
‫לא‬ ‫דא‬
‫‪•::1‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫טו כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫טז שבט‬
‫רטז‬

‫כיון ׳^מתברכת ארץ החיים הזו‬ ‫כיון ךמוזברכא האי א‪J‬ךץ החיים מסטרא‬
‫מצד הןמיץ ומקבלת מזון‪ ,‬אזי‬ ‫דימינא‪ .‬ומלןבל מז‪1‬נא‪ ,‬כדין בעינן רחמין‬
‫מבקעזים רחמים על הבל‪ .‬רחם‬
‫ה׳ אלהינו על יקוראל עמך ועל‬ ‫על כלא‪ .‬רחם יי׳ אלהינו על יע‪t‬ראל עמד ועל‬
‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪■ -‬ך ‪1‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪. . . . .‬‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪-‬‬

‫ירועזלים עירך וגו׳‪^ .‬הרי מאותו‬ ‫ירועזלים עירך וגו‪ /‬דהא מההוא מזונא וספוקא‬
‫מזון וספוק עזל ארץ החיים נזכה‬ ‫ךא;ךץ החיים‪ .‬נץבי בה אנן ובי מלןךעזא‪ .‬דיוזבני‬
‫בה אנחנו ובית המקדעז‪ ,‬עזיבנה‬
‫בית המקדעז למטה באותם‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T| :‬‬ ‫‪• -‬‬
‫בי מ?ןךעזא לתהא באיפון רחמים‪.‬‬
‫רחמים•‬ ‫ובשבת דלא אעזהכח דינא‪ .‬למהוי נצח והוד‬
‫וב שבת‪ ,‬כעזהדין לא נמצא‬
‫להיות נצח והוד כלל החסדים‪,‬‬
‫כלל חסלים‪ .‬אומר ךצה והחליצנו‬
‫אומר ךצה והחליצנו‪ ,‬להיות‬ ‫למהוי תרוייהו‪) .‬ישעיה נה( חסדי דוד הנאמנים‪.‬‬
‫שניהם‪) .‬ישעיה נד( ם?לי דוד‬ ‫ו ^ דא אל תהי צרה דגון ובו׳‪ .‬דהא ךצה‬
‫הנאמנים‪ ,‬ועל זה אל תהי צרה‬
‫דגון וכו׳‪ ,‬שהרי ךצה ומודים הם‬
‫ומודים‪ .‬אינון חסדי דוד‪ .‬ושים שלום‬
‫חסדי דוד‪ ,‬ושים שלום שאמרנו‬
‫־ ‪:‬‬ ‫‪T •/‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪• T‬‬ ‫־‬
‫דקאמרן בצלותא‪ .‬בברכת עושה שלום‬
‫בהפלה בבךכת עושה שלום‬ ‫עלינו‪.‬‬
‫‪.. T‬‬
‫יעשה ‪T‬שלום‬ ‫•‪*.‬‬
‫ברחמיו‬
‫‪T‬‬
‫במרומיו הוא‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬
‫במרומיו הוא ברחמיו זעשה‬
‫שלום עלינו‪.‬‬
‫מסטרא דימינא‪.‬‬
‫■ ד '‬ ‫• • ‪T:‬‬
‫•‬ ‫•‬
‫אתי‬
‫דכלא ‪• • T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫והמטיב‪.‬‬
‫הטוב ‪. . . _ .‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬

‫הטוב והמטיב‪ ,‬שהכל בא מצד‬ ‫ולא מסטר שמאלא כלום‪ .‬מאן דמברך‬
‫הןמין ולא מצד השמאל כלום‪.‬‬ ‫ברכת מזונא‪ .‬איהו נטיל ברכאן בלןךמיתא‬
‫מי שמברך בךכת המזון‪ ,‬הוא‬
‫נוטל ברכות בראשונה מכלם‪,‬‬
‫מכלהו‪ .‬ואתברך בכלל ברכת מזונא‪ .‬ועל זיא‬
‫ומתברך בכלל של בךכת המזון‪,‬‬ ‫אית ליה ארכא לחיין‪ .‬מאן דנטיל כוס של‬
‫זה ןש לו ארך חיים‪ .‬מי‬ ‫ברכה‪ .‬וקא מברך עליה‪ .‬כתיב )תהליפקטז( כוס‬
‫שנוטל כוס של בךכה ומברך‬
‫עליו‪,‬׳ ‪T‬כתוב ) ת ה לי ט ק* ט ״ כוס ‪:‬ישועות‬
‫לשועות אשא‪ .‬מאן לשועות דא למינא‪ .‬דאיהו‬
‫‪TT‬‬
‫אשא‪ .‬מי הישועות? זה הןמין‪,‬‬ ‫מושיע מכל מלןטרגין דעלמא‪ .‬לכתיב )נ״א‬
‫שהוא מושיע מכל המקטרגים‬ ‫ימינ‪ (1‬ותושע לו למינו‪ .‬וכתיב )תהליסס(‬ ‫ה‪2/1‬יןה‬
‫של העולם‪ ,‬שכתוב)ה‪1‬שיעהלוימינו(‬
‫ותושע לו ימינו‪ ,‬וכתוב )תהליטס(‬
‫הושיעה למעך וענני‪.‬‬
‫הושיעה ימינך וענני‪.‬‬ ‫ונשקוהו‪.‬‬
‫‪T :‬‬
‫כלהו‬
‫‪:‬‬
‫קמו‬
‫׳ ‪|T 1‬‬
‫יממא‪.‬‬
‫‪T T:‬‬
‫נהיר‬‫‪• T‬‬
‫הוה‬ ‫‪TT‬‬
‫אדהבי‬
‫־ ‪* 7 :‬‬
‫בין כך האיר היום‪ ,‬קמו כלם‬ ‫אמר רבי יוסי‪ .‬ודאי הלולא איהו‬
‫‪.‬‬ ‫■ד‬ ‫‪.‬‬ ‫_ ‪.‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬ך‬
‫ונשקוהו‪ .‬אמר רבי יוסי‪ ,‬ודאי יום‬
‫משהה הוא היום הזה‪ ,‬ולא נצא‬ ‫יומא דא‪ .‬ולא ניפוק מהכא‪ .‬עד דיתעביד‬ ‫_‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫ן‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬

‫מכאן עד שןעשה משתה לכל‬ ‫הלולא‬

‫‪T‬‬ ‫•‬
‫בכל אנשי מתא‪ .‬דא הוא‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T‬‬
‫הלולא‬
‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T T‬‬
‫העיר‪ .‬זהו משהה שהקדוש בדוך‬ ‫לקולשא בריך הוא אתלעי ביה‪ .‬נטלו לה‬
‫הוא רוצה בו‪ .‬לקחו את אשתו‬
‫ובךכו אותה בכמה ברכות‪ .‬עשו‬ ‫לאנהתיה‪ .‬ובריכו לה בכמה ברכאן‪ .‬עבדו‬
‫שאביה יתקן בית אחר לשמחה‪,‬‬ ‫דאבוה לתקן ביתא אחרא לחלוה‪ .‬כנישו כל‬
‫כנסו את כל אנשי העיר לאותה‬ ‫כלה‪.‬‬ ‫וקראו ‪T‬לה‬ ‫חדותא‪.‬‬ ‫לההיא‬ ‫מתא‬ ‫־אנשי‬
‫—‪T‬‬ ‫׳ ‪:|T :‬‬ ‫*‪T T : *.‬‬ ‫‪ :‬־ *‬ ‫‪T T‬‬
‫שמחה‪ ,‬וקראו לה כלה‪ ,‬ושמחו‬
‫‪:‬‬ ‫' ‪T :‬‬ ‫־ ‪T‬‬

‫עמם כל אותו היום‪ ,‬והוא שמח‬

‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬
‫‪T‬‬

‫־‬
‫' ‪: | T :‬‬

‫‪T‬‬
‫• ‪T :‬‬

‫• ‪T‬‬
‫וחדו עמהון כל ההוא יומא‪ .‬ואיהו חדי‬
‫עמם בדברי ת‪ 1‬רה‪.‬‬ ‫עמהון במלי לאורליתא‪.‬‬
‫ריז‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫טו כסלו‬
‫תרומה ־ קם״ט ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫טז שבט‬

‫פ תח הוא על ה^לחץ ואמר‪,‬‬ ‫פתח איהו על פתורא ואמר‪ ) ,‬שמות כו( ועע^ית את‬
‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬

‫וע^^ית את הקןךעזים למעזכץ עצי‬

‫הדורשים למשמן עצי שטים עומדים‪.‬‬
‫עזטים עמךים‪ .‬כתוב כאץ עמדים‪,‬‬
‫כתיב הכא עומדים‪ .‬וכתיב התם )ישעיה ו( שרפים‬
‫וכתוב עזם)ישעיהס ע‪ 1‬ךפים עמדים‪.‬‬ ‫•‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪• :‬‬

‫מה להלץ קזרפים‪ ,‬אף כאץ גם‬ ‫עומדים‪ .‬מה להלן שרפים‪ ,‬אוף הבא נמי‬
‫עזרפים‪ .‬אלו הקרעזים עומדים‬
‫‪• :‬‬ ‫•‬
‫שרפים‪ .‬אלין להרשים קלימן בתקוני דבלה‪,‬‬
‫‪T|: -‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬

‫בתקוני כלה וסובבים סביב‬

‫החפה‪ ,‬להעזרות באותה חפה‬
‫‪.‬״• ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫חופה‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫בההיא‬
‫־‬
‫‪ :‬־ •‬
‫דחופה‪ ,‬למשרי‬
‫׳‬
‫‪T‬‬
‫־ ‪.‬״• ‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫סחרנא‬ ‫וסחרן‬
‫‪T T—: T 1 1—: T :‬‬
‫רוח עלאה‪) ,‬נ״אתאעלאה( כגוונא דא כלה לתתא‪,‬‬
‫רוח עליונה )סוד ‪¥‬לי‪1‬ן(‪ .‬כמו כץ‬ ‫י‬ ‫‪T - :‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: - :‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬

‫הכלה למפזה צריף לתקץ חפה‬ ‫אצטריך לתקנא חופה לחופאה בתקינו‬
‫לכסותה בתקוני יפי לכבוד כלה‬
‫אחרת עזבאה לעזרות עזם‬ ‫שפירו‪ ,‬לילרא דכלה אחרא‪ ,‬דאתיא למשרי‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬ח־‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬

‫בעזמחה לכלה חהחתונה‪.‬‬ ‫תמן בחרוה‪ .‬לכלה תהאה‪.‬‬

‫ומ‪/‬צום כבוד אותה חכלה‬
‫העליונה צריף לעעזות כסוי ^ל‬
‫ובגין יל^רא דההיא כלה עלאה‪ ,‬אצטריך‬
‫יפי בכל תקוני יפי‪ ,‬לזמץ את‬‫למעבד חופאה דשפירו‪ ,‬בכל הקוני‬ ‫‪..‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬

‫הכלה העליונה לאותה ע‪ t‬מחה‪.‬‬ ‫דשפירו‪ ,‬לזמנא לכלה עלאה‪ ,‬לההיא חדוה‪.‬‬ ‫‪T : V‬‬ ‫‪ :‬־ •‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫‪T - :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬

‫כמו זה בכל מילה עזל חברית‬

‫למטה צריף לתקץ כסא אחר ביפי‬
‫כגוונא דא בכל גזירו דברית לתהא‪ ,‬אצטריך‬
‫לבעל הקנאה ^ל אות חברית‬ ‫לאתקנא כסא אחרא בשפירו‪ ,‬למארי קנאה‬
‫עזבא לעזם‪ .‬אף כאץ בכל חפה‬ ‫דבריה קיימא דאהי המן‪ .‬אוף הכא בכל‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪| T -‬‬ ‫‪• • T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T| -‬‬ ‫‪*:‬‬ ‫*‬

‫צריף תקוני יפי לכסות את חחפה‬

‫לכבוד הכלה כזתם‪.‬‬
‫חופה‪ ,‬אצטריך הקוני שפירו‪ ,‬לחופאה‬
‫שהרי זו כמו עזזו עומדת‪ .‬זו עולה‬ ‫לחופה לילרא דבלה סהם‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪^T‬־‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫בעזבע ברכות‪ ,‬וזו עולה בעזבע‬‫דהא דא‪ ,‬כגוונא דדא קיימא‪ .‬דא סלקא‬ ‫— ‪l T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— | ‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:— :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬
‫ברכות‪,‬‬‫בעזבע ‪T:‬‬‫וכעזעולה ‪:‬‬
‫ברכות‪T •/ : .‬‬
‫׳‬ ‫־‬
‫אז נקראת כלה‪ .‬ולכץ אסור‬
‫בשבע ברכאן‪ ,‬ודא סלק א בשבע‬
‫‪T:‬‬

‫לעזמעז בה עד עזנכללת באותץ‬‫ברכאן‪ .‬וכד ^ ק א בשבע ברכאן כדין אקרי‬

‫עזבע ברכות כמו שלמעלה‪.‬‬ ‫כלה‪ .‬ועל דא אסיר לשמשא בה עד‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T -‬‬
‫אותן עזבע בךכות יורעזת חכלה‬
‫דאתכלילה באינון שבע ברכאן‪ ,‬כגוונא‬
‫מריח )?לסוד( עליונה‪ ,‬מקום עזכל‬
‫חברכות שופעות מעזם‪ .‬עזש‬ ‫עלאה‪.‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬

‫ברכות חץ שחכלה מתברכת מהץ‪,‬‬‫אינון שבע ברכאן‪ .‬ירתא כלה‪ ,‬מרוחא)נ״אמחא(‬

‫ואהה אמרה שהץ שבע? אלא‬
‫עלאהי )דף קס״ט ע״ב( אתר ךכל ברכאן נגדין‬
‫חעזביעית היא עזמקץמת את כלץ‪.‬‬
‫מהמן‪ .‬שית ברכאן איפון דכלה אתברכא‬
‫ריב חברכות על הץיץ למה ? אלא‬
‫עזהוא הצד עזמשמח את הכל על‬ ‫מנליהו‪ ,‬ואת אמרת דאינון שבע‪ .‬אלא‬
‫אותו ץיץ שמשמר בענביו תמיד‪.‬‬
‫ומשום כף חבךכה הראשונה של‬
‫שביעאה איהו דקא מקיים כילא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• •1 -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪lT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫ת ב א דברכאן על היין אמאי‪ .‬אלא דאיהו‬

‫אותץ חעזבע היא סוד של הייץ‪.‬‬
‫ץיץ עושה פרי לשנלחה( ביץ למעלה‬
‫סטרא ףחדי לכלא‪ ,‬על ההוא זין‬
‫ביץ למטה‪ .‬גפץ נוטלת חכל‪,‬‬
‫ךאתנטיר בענבוי תדיר‪ .‬ובגין כך ברכה‬
‫קךמאה ךאיפון שבע‪ ,‬איהו ת א ךיין‪ ,‬יין עביד פרי)ס״אחית( בין לעילא בין‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫טו כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫טז שבט‬
‫ריח‬

‫ומוציאה פרי לעולם‪ ,‬והתעוררות‬

‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳ ‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫לתהא‪ .‬גפן נטיל כלא‪ ,‬ואפיק איבא לעלמא‪,‬‬
‫עזל ק‪ 1‬מחה היא מע‪t‬מ■אל‪ ,‬עזכתוב‬ ‫ואתערו ךחדוה קומאלא איהו‪ ,‬דכהיב‪) ,‬שיר‬
‫)שיר ב( ע‪ t‬מאלו תחת לראעזי וימינו‬
‫תחבקני‪ .‬ואותו עץ חיים עו^ה‬ ‫השירים ב( שמאלו תחת לראשי ולבתר וימינו‬
‫)?א‪ 1‬ת ה גפן(‬ ‫תצנים‬ ‫?רות‬ ‫תחבקני‪ .‬וההוא אילנא ךחיי עביר פירין‬
‫בהתעוךרות חזו‪ ,‬וזוהי הברכה‬ ‫ואיבין)ם״א בהמא גפס באתערותא דא‪ ,‬ודא איהי‬
‫הךאעזונה ^ל חנ^ל‪) .‬בורא ?די מ פן(‪.‬‬
‫השניה׳ עזחכל בךא לכבודו‪,‬‬ ‫ברכה קדמאה דכלא‪13) .‬רא®דהןפן(‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫—|‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬

‫חסוד של הברית חקדושה‪,‬‬ ‫תניינא שהכל ברא לכבודו‪ ,‬רזא דברית‬

‫‪• :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪V:‬‬ ‫•‬

‫שמחת החבור‪ ,‬שנוטל את כל‬

‫חברכות מסוד הימין לעשות‬
‫קדישא‪ ,‬חדוה דחבורא‪ ,‬דנטיל כל‬
‫‪T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T : V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•I-‬‬

‫פרות באותה גפן‪ ,‬שהרי‬ ‫ברכאן מרזא דימינא‪ ,‬למעבד איבין בההוא‬
‫בראשונה אותו פרי >שמחה( יורד‬
‫••‬ ‫• ‪T:‬‬ ‫; •‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫גפן‪ ,‬ןיהא בקךמיתא ההוא פרי)נ״א חייל( נחית‬
‫מלמעלה דרך האיברים‪ ,‬ושופע‬
‫מלעילא‪ ,‬ארח שייפין‪ ,‬ונגיד לברית קדישא‪,‬‬
‫לברית חקדושה לחשפיעה‬
‫באותה הגפן‪ ,‬הה מצד הןמיץ‪,‬‬ ‫לנגדא ליה בההוא גפן‪ ,‬ודא מפטרא דימינא‪,‬‬
‫שהרי אין פרי נמצא אלא בןמין‪.‬‬ ‫דהא לית איבא משתבחא אלא בימינא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫השמאל מתעורר והןמין עושה‪.‬‬

‫אחר כך נכלל חשמאל בןמין‬
‫שמאלא אתער וימינא עביד‪.‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫וחןמין בשמאל להיות סוד של‬ ‫לבתר כליל שמאלא בימינא‪ ,‬וימינא‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫■ ד '‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬

‫אדם‪ ,‬ולכן השלישית היא יוצר‬ ‫ובגין‬

‫‪I • :‬‬
‫למהוי רזא ‪:‬דאדם‪.‬‬‫‪:‬״‪.‬״••‬ ‫‪:‬‬
‫בשמאלא‪,‬‬
‫‪T T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫יעקב‪ ,‬שהוא עמוד‬ ‫ועל •••זה ־ ‪:‬־ ‪ 1‬׳‬
‫האדם‪ : .‬־‬
‫האמצעי‪ ,‬דמותו של אךם הוא‬
‫‪TT T‬‬
‫יעקב‪,‬‬
‫‪ I‬׳‬ ‫יוצר האדם‪ .‬ועל דא‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬
‫‪-‬כך תליתאה •איהו‬ ‫‪T T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪P‬‬

‫הןה‪.‬‬ ‫דאיהו עמודא דאמצעיתא‪ ,‬דיוקנא דאדם‬

‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I:‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫ירך‬ ‫הךביעית היא עמוד א סי‬ ‫הוה‪.‬‬ ‫‪T T‬‬

‫ימין‪ .‬החמישית ‪ -‬שוש השיש‬
‫ותגל עקרת חבית בשמחה‬ ‫רביעאה‪ ,‬איהו עמודא חדא‪ ,‬דירכא ימינא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:— :‬‬ ‫׳‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫•‬ ‫^ ‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫בקבוץ וכנוס בניה מאךבעת‬ ‫חמישאה‪ ,‬שוש תשיש ותגל עהרה‬

‫■‬
‫‪•• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪Ht‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬

‫צךדי העולם‪ ,‬וזה סוד של ירך‬ ‫ךביתא‪ ,‬בחדוה בקבוץ וכנישו דבנהא‪,‬‬
‫אחרת שמתחברת בןרך שמאל‬
‫ללכת ולכנס את כל הצדדים‪,‬‬ ‫מארבע סטרי עלמא‪ ,‬ודא רזא דירכא אחרא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: - :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫' ‪T :‬‬ ‫‪T : T‬‬

‫וכנוס הבנים‪ ,‬ואהבה לחכניסם‬ ‫דאתחבר בירכא שמאלא‪ ,‬למיזל ולמיכנש‬

‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪••:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: —:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬

‫בין הבךכים‪.‬‬ ‫לכל סטרין‪ ,‬וכנישו לבנין‪ ,‬ורחימו‪ ,‬למיעל‬

‫ובאותם חשנים שהנביאים‬
‫שורים בתוכם‪ ,‬שמחת עקרת‬
‫לון בין ברכין‪.‬‬
‫הבית‪ .‬מה הטעם? משום שהרי‬ ‫ובאינון תלין‪ ,‬לנביאים שרלין בגווליהו‪ ,‬הלוה‬
‫שתי ערבות לא עושות נצנים‬ ‫לעל^רא לביתא‪ .‬מאי טעמא‪ .‬בגין‬
‫ופרות‪ ,‬וכנוס הבנים אליהם הם‬
‫פרות ונצנים שלהם‪ ,‬ולא מעירים‬ ‫להא שהי ערבות‪ ,‬לא עבלין איבא ופידין‪,‬‬
‫רק‬
‫־ ‪1‬‬ ‫אליה‪,‬‬
‫‪T‬׳‬ ‫בניה‬
‫של ‪T •/ T‬‬ ‫כנוס‬ ‫וכנישו לבנין לגבליהו‪ ,‬איפון פירין ואיבין‬
‫בנביאים‪.‬‬ ‫ללהון‪ .‬ולא אהערו כנישו לבנהא לגבהא‪ ,‬בר‬
‫ב רכ ה ששית ‪ -‬שמח השמח‬
‫רעים האהובים‪ ,‬מקום של ךצון‬ ‫בנביאים‪.‬‬
‫ושמחה ואחוה נמצאים‪ ,‬העמוד‬ ‫שתיתאה שמח השמח רעים האהובים‪ ,‬אתר‬
‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫ריט‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫טו כסלו‬
‫תרומה ־ קס״ט ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫טז שבט‬

‫קזל כל העוילם קזנקךא צדיק‪,‬‬ ‫דרעותא וחדוה ואחוה אעזתכח‪ ,‬עמודא דכל‬
‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T : V :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬

‫וצדיק וצדק הם רעים ואהובים‬ ‫עלמא דאל^רי צדיק‪ ,‬וצדיק וצדק רעים‬
‫קזלא זזים זה מזה‪ .‬עד כאן נ רנ ר‬
‫ברכות קזכלה מתברכת מהן‪.‬‬ ‫ואהובים אינון‪ ,‬ךלא אתעדון זיא מן דא‪ .‬עד‬
‫הברכ ה הקזביעית מקימת הכל‪,‬‬ ‫הכא קזית ברכאן‪ ,‬דבלה אתברכת מפייהו‪.‬‬
‫ומהקזביעית הזו הכל מתבךכים‬
‫ודאי‪ ,‬כלל ^ל ע^ר אמירות‪,‬‬
‫שבי;ןאה איהו מקיים כלא‪ ,‬ומהאי שביעאה‬
‫מעזום קזזו כוללת מעלה ומטה‪,‬‬ ‫מתברכאן כלא ודאי‪ ,‬כללא דעע‪t‬ר‬ ‫‪V‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫— ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫ולכן כלולים בזו עקזךה מיני‬ ‫אמירן‪ ,‬בגין ךדא‪ ,‬כליל עילא ותהא‪ .‬ועל דא‬
‫עזמחה‪ :‬קזעזון‪ ,‬עזמחה‪ ,‬חתן‪,‬‬
‫)וכלה‪ /‬גילה‪ /‬דיצה‪ /‬אהבה‪ /‬ואחוה‪ /‬שלום(‬
‫כליל בהאי‪ ,‬י׳ זיני ךחדוה‪ ^ .‬ו ן ‪ ,‬ע‪ t‬מחה‪,‬‬
‫רנה‪,‬‬ ‫חתן‪) -‬ם״א וכלה‪ ,‬גילה‪ ,‬דיצה‪ ,‬אהבה‪ ,‬ואחוה‪ ,‬על‪1‬ם‪ (,‬וכלה י‬
‫גילה‪ T • ',‬׳‬
‫אחוה‪T • ' ,‬‬
‫אהבה‪ ',‬־ ‪ :‬־‪T‬‬
‫וכלה‪ ',‬־ ‪ :‬־ ‪T‬‬
‫‪ :‬־‪T‬‬
‫אהבה‪ ,‬אחוה‪ ,‬גילה‪ ,‬רינה דיצה‪ ,‬חדוה‪ ,‬דיצה‪ ,‬חדוה‪ ,‬׳טלום ורעות‪ .‬להיות‬
‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬
‫‪y‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪: v‬‬ ‫‪t‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫׳‬ ‫‪t‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫׳‬ ‫‪T - : -‬‬

‫הכלה קזלמות הכל‪.‬‬

‫אשריהם יעזראל קזהם זכו למטה‬
‫עזלום וריעות‪ ,‬למהוי כלה עזלימו ךכלא‪.‬‬
‫זכאץ איפון יקוראל‪ ,‬דאיפון זכו לתהא‪ ,‬כגוונא כמו שלמעלה‪ ,‬עליהם כתוב‬
‫דלעילא‪ .‬עלייהו כתיב‪) ,‬שמואל ב ז( ומי )שמואל‪-‬ב ז( ומי כעמף כישראל גוי‬
‫אחד בארץ‪ .‬שמחו כלם כל אותו‬
‫יום בדברי תורה‪ ,‬וכל בני העיר‬
‫כעמך כיקוראל גוי אחד בארץ‪ .‬חדו כלהו כל‬
‫ההוא יומא במלין דאורייתא‪ ,‬ובל בני מתא עשו אותו ראש עליהם‪ .‬ליום אחר‬
‫עבדו ליה ריעזא עלייהו‪ .‬ליומא אחרא‪ ,‬קמו קמו רבי יוסי ורבי חןיא‪ ,‬ובךכו‬
‫‪It‬‬ ‫׳‬ ‫— ‪T—:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬
‫אותם והלכו לדךכם‪.‬‬
‫כשהגיעו לרבי שמעון‪ ,‬הרים‬
‫רבי יוסי ורבי חןיא וברבו לון‪ ,‬ואזלו‬
‫עיניו וראה אותם‪ .‬אמר‪ ,‬מסתכל‬ ‫לארחליהו‪.‬‬
‫כד מטו לגביה דרבי עזמעון‪ ,‬זקף עינוי וחמא הייתי בכם היום הזה‪ ,‬וראיתי‬
‫•‬ ‫•‬ ‫‪T:‬‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪•/ T‬‬ ‫•‬ ‫‪• T‬‬

‫אתכם שני ןמים ולילה שהייתם‬

‫לון‪ .‬אמר לון מסתכל הוינא בכו יומא דא‪ ,‬במשכנו של אותו נער מטטרון‪,‬‬
‫וחמינא לכו תרין יומין וחד ליללא‪ ,‬זיהליתון ואותו נער הןה מלמד אתכם‬
‫לגבי מקזכנא ךההוא נער מטטרון‪ ,‬וההוא סודות עליונים בשמחת התורה‪.‬‬
‫אשרי חלקכם בני !‬
‫ס ר ח כלם את חדבךים לפניו‪,‬‬
‫נער דווה אוליף לכו תין עלאין בחרוה‬
‫וסחו לו את המעשה‪ .‬אמר להם‪,‬‬ ‫דאורליתא‪ ,‬זכאה חולקכון בני‪.‬‬
‫סךרו מלין כלהו קמיה‪ ,‬וסחו ליה עובדא‪ ,‬אשריכם ואשלי חלקי‪ ,‬שהריני‬
‫נזכר יום אחד שהןה הולך עמי‬
‫אמר לון זכאין אתון‪ ,‬הכאה חולקי‪ ,‬בדרך רב ספרא אביו‪ ,‬וברכתי‬
‫דהא אךכרנא יומא חד דהוה אזיל עמי אותו כאשר נפלד ממני שיהיה לו‬
‫בארחא רב ספרא אבוי‪ ,‬ובריכית ליה כד בן אלוה בתולה‪ ,‬ולא בלכתי אותו‬
‫—‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫— ‪T :‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫שהוא יזכה בו‪ .‬אשלי חלקכם בני‪,‬‬
‫אתפרעז מני‪ ,‬דיהא ליה בר אריא באורליתא‪ ,‬עליכם כתוב )ישעיה נד( וכל בניך‬
‫למולי ה׳‪.‬‬ ‫ולא בריכית ליה דאיהו יזכי ביה‪ .‬זכאה‬
‫‪T‬‬ ‫— ‪T‬‬ ‫••‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪•T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ד בר אחר וכל בניך למולי ה׳ ‪-‬‬ ‫חולקיכון בני‪ ,‬עלליכו כתיב )ישעיה נד( וכל בניך‬
‫וכי כל הבנים שהם של ישראל‪,‬‬
‫למודי יי‪/‬‬ ‫‪T :‬‬

‫דאינון דלשראל‪ ,‬כלהו אזליף‬ ‫דבד אחר ובל בניך למודי יי׳‪ .‬וכי כל בנין דא‬
‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.. .‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪■.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪! • - T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T T‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫טו כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫טז שבט‬
‫רב‬

‫את כלם מלמד הקןדועז ברוך הוא‬ ‫לוין לןךשא בדיך הוא או־רליתא‪ .‬אין‪ .‬דהא‬
‫הורה ? כץ‪ .‬עזהרי ב^זעה עזאותם‬ ‫בעזעתא ךאיפון לנוקי לעאן באודליתא‪,‬‬
‫תינוקות לומדים הורה‪ ,‬העזכינה‬
‫באה ונותנת להם כח והזק ללמד‬ ‫והקפא ‪:‬למלעי‬ ‫‪T 1:‬‬ ‫חילא ‪:‬‬
‫לון •• ‪T‬‬
‫‪1‬‬ ‫ויהיב‬
‫אתיא ‪• T :‬‬
‫עזכינתא ‪T : -‬‬
‫‪T: • :‬‬
‫תורה‪ .‬קזאלמלא סיועו ^ל‬ ‫באורליתא‪ ,‬דאלמלא סיועא ךקוךעזא בדיך‬
‫הקדועז ברוך הוא‪ ,‬אין אותם‬ ‫הוא‪ ,‬לא לכלין אינון לנוקי למסבל‪.‬‬
‫התינוקות יכולים לסבל‪.‬‬
‫רבי קזמעון הץה מצוי יום אחד‬ ‫רבי עזמעון הוה עזכיה יומא הד גפי פתהא‬
‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬

‫ל!ד הפתח ^ל לוד‪ ,‬ורבי חייא‬ ‫ךלוד‪ ,‬ורבי חליא בהדיה‪ ,‬פגע ביה חד‬
‫אמר‬
‫אחד‪- T .‬‬ ‫פגעז בו •תינוק‪1‬‬
‫עמו‪- T .‬‬
‫‪T‬‬
‫רבי קזמעוץ‪! ,‬דאי קזהקדועז ברוך‬
‫לנוקא‪ ,‬אמר רבי עזמעון וזיאי ךקוךעזא בדיך‬
‫הוא מתרצה )יעורר( בעולם עכקזו‬ ‫הוא אתרעי )נ״אאתעי( בעלמא העזתא ליומין‬
‫לץמים מעטים גלגול גדול למלכי‬ ‫זעירין‪ ,‬גלגולא רבא למלכי ארעא אלין‬
‫הארץ אלה באלה‪ .‬ודאי קזבעוד‬
‫קזהם מציקים אלה לאלה‪ ,‬י^ךאל‬
‫באלין‪) .‬דףק״עע״ א( וזיאי בעוד דאיפון מקט תין‬
‫יהיו בתוך רוחה‪.‬‬ ‫אלין על אלין‪ ,‬לק‪Ji‬ראל להון גו רווחא‪.‬‬
‫אמר אותו תינוק‪ ,‬והרי ביום זה‬ ‫עזארי‬ ‫‪-‬‬ ‫ביומא ‪T‬דא‬ ‫‪T :‬‬ ‫והא‬
‫ינוקא‪T : ,‬‬
‫ההוא ‪' l T -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫אמר‬
‫‪ 7‬־‬
‫התחילה התעוררות זו‪ ,‬קזהרי‬
‫ביום זה דמים רבים נקזפכים‬
‫דמין‬
‫‪| • T‬‬
‫יומא‬‫‪T‬‬
‫בהאי‬‫‪—:‬‬
‫דהא‬ ‫דא‪,‬‬
‫‪T : ' T‬‬
‫אהערותא‬
‫‪T‬‬ ‫•‪T:‬‬

‫בעולם‪ .‬אמר לו דבי חןיא‪ ,‬מנין‬ ‫סגיאין אועזךין בעלמא‪ .‬אמר ליה רבי חליא‪,‬‬
‫לו לזה התינוק ? אמר רבי קזמעון‪,‬‬ ‫מנא ליה להאי לנוקא‪ .‬אמר רבי קזמעון‪,‬‬
‫לפעמים נבואה נופלת בפי‬
‫התינוקות ומתנבאים יותר מאחד‬
‫לזמנין נבואה נפיל בפום לנוקן‪ ,‬ומתנבאי‬
‫הנביאים‪.‬‬ ‫לתיר מחד נביאה‪.‬‬
‫אמר אותו תינוק‪ ,‬וכי תמיהה היא‬ ‫אמר ההוא ינוקא‪ ,‬וכי תווהא איהו בינוקי‬
‫‪..‬ן‬ ‫‪-‬‬ ‫;‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_‪ .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך|‬ ‫_‬ ‫_‬ ‫‪ .‬ן ‪-‬‬
‫קזההןה לתינוקות נבואה ? ! והרי‬
‫הוא פסוק קזלם‪ .‬מנין לנו?‬ ‫למהוי לון נבואה‪ ,‬והא ל^רא עזלים‬
‫קזכתוב וכל בניך למודי ה׳‪ .‬הם‬ ‫איהו‪ .‬מנלן‪ .‬לכתיב וכל בנלך למולי לל׳‪ .‬אינון‬
‫ודאי למודי ה׳‪ ,‬ונבואה יוצאת‬ ‫ודאי למולי לך‪ ,‬ונבואה מנהון נפקא‪ ,‬מה‬
‫מהם‪ ,‬מה עזאין כן לכל העולם‪,‬‬
‫אלא ליק‪ t‬ךאל לבךם‪ ,‬קזכתוב בהם‬ ‫ראל‬ ‫עלמא‪ T^*.• ,‬א ליע‪t‬‬
‫‪•• T : • :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T : T‬‬
‫לכל‬
‫‪T:‬‬
‫הכי‬
‫‪• T‬‬
‫‪:‬דלית‬
‫וכל בניך למודי ה׳‪ ,‬ומעזום כך‬ ‫בלחודוי‪ ,‬לכתיב בהו וכל בנלך למולי לך‪,‬‬
‫יוצאת מהם נבואה‪ .‬בא רבי‬ ‫ובגיני כך מנהון נפקא נבואה‪ .‬אתא רבי‬
‫קזמעון ונקזקו‪ .‬אמר‪ ,‬מןמי לא‬
‫קזמעהי את זה‪ ,‬דק עכקזו‪.‬‬ ‫עזמעון ונעזקיה אמר מיומאי לא עזמענא דא‪,‬‬
‫זו מצות הקדועז ברוך הוא‬ ‫בר העזתא‪.‬‬
‫הקרעזים‬
‫־ ‪• T1:‬‬ ‫ועעזית ‪•/‬את‬
‫למעזה‪T • T : ,‬‬
‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫דא פקודא לקולשא בריך הוא למשה ‪) :‬שמות כד(‬
‫למקזכן עצי קזטים עמדים‪) .‬הכל‬
‫כדגכלא העליונח( )פתח דבי יצחק( ו כ ת ו ב‬
‫ועשית את הל^רשים למשכן עצי שטים‬
‫)ישעיח ו( עזרפים עמדים ממעל לו‬ ‫עומלים‪) .‬כי^א כגןונא ע^אה( )ד״א ל״ג פתח רפי י^חק( וכתיב‬
‫עזעז כנפים וגו*‪ /‬מע?&ה המעזכן‬ ‫)ישעיה ו( שרפים עומלים ממעל לו שש בנפלם וגו׳‪,‬‬
‫אותם‬
‫‪T‬‬ ‫קרעזים ‪:‬כמו‬
‫‪• T|:‬‬ ‫באותם‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫העזרפים‪ ,‬״;‪:‬מקוםזה( אלה עומדים‬ ‫עובדא למעזכנא באינון להרשים‪ ,‬כגוונא לאינון‬
‫ואלה עומדים‪.‬‬ ‫שרפים‪) ,‬פהאיאתי( אלין עומלים‪ ,‬ואלין עומלים‪.‬‬
‫רכא‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫טז כסלו‬
‫תרומה ־ ק״ע ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫טז שבט‬

‫ואם תאמר‪ ,‬והרי כל חילות‬ ‫ואי הימא‪ ,‬והא כל חיילי קזמיא אינון עומדים‬
‫העזמים כלם עומדים‪ ,‬כמו‬ ‫כלהו‪ ,‬כמה ךאה אמר )זכריה ג( ונתרגי לד‬
‫עזנאמר ונתתי לף מהלכים בין‬
‫העמךים האלה‪ ,‬וכתוב וכל צבא‬ ‫מהלכים בין הע‪ 1‬מךים האלה‪ ,‬י?תיב )מלכים א כב(‬
‫העזמים עמךים עליו וגו׳‪ ,‬עזהרי‬ ‫וכל צבא העזמים עומדים עליו וגו׳‪ ,‬דהא כלהו‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫כל המחנות העליונים אין להם‬

‫כרעים‪ ,‬וכלם עומדים בקימה?‬
‫משתין עלאין לית לי^י ?ו?י^ץי וכלהו לויימי‬
‫אלא ודאי כלם עומדים‪,‬‬ ‫בקימה‪ .‬אלא וזיאי כלהו לןיימין‪ ,‬ולזמנין אלין‬
‫ולפעמים אלה נקראים עודפים‪,‬‬
‫׳‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫• ‪T| :‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫אקרון שרפים‪ .‬ילזמנין ^ קין בקזמא אחראי‬
‫ולפעמים עולים בעזם אחר‪ ,‬אבל‬ ‫אבל אלין כלהו בחד קזמא קיימי‪.‬‬
‫אלה כלם עוכ!דים בעזם אחד‪.‬‬
‫ופסוק זה פךקזוהו‪) ,‬לבי יצחק פתח(‬ ‫והאי ל ‪j‬רא אוקמוה‪) ,‬נ״א לכי יצחק פתח( ?תיב )תהלים‬
‫כתוב >תהליםכג( מץמור לדןד ה׳ דעי‬ ‫כג( מזמור לדוד יי׳ רעי לא אחסר‪ .‬הא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪* T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬
‫לא אחסר‪ .‬הרי נתבאר‪ ,‬מה בין‬
‫אתמר‪ ,‬מה בין מזמור לדוד‪ ,‬ובין לדוד‬
‫לדוד מץמור?‬ ‫מץמור ל לוי‬
‫וכאן עזכינה קדמה ובאה ועזרתה‬
‫‪T : T :‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T: | T‬‬ ‫‪T • :‬‬ ‫\‬ ‫‪^ 1‬‬
‫מזמור‪ .‬והכא‪ ,‬שכינהא קדמא ואתיא‪ ,‬ושראת‬
‫' ‪T T :‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— | ‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫* ‪:‬‬

‫עליו בדאעזונה‪ .‬ה׳ דעי‪ ,‬וכי למה‬ ‫עליה בקדמיתא‪ .‬יי׳ רעי‪ ,‬וכי אמאי שכינהא‬
‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪---------:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫•‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪: 1-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬

‫עזכינה קךמה לכאן‪ .‬והדי דוד‬

‫קדמא הכא‪ ,‬ןהא דוד אצטריך לאקדמא )ם״א‬
‫צריך להקדים )לע‪1‬ךר( בדאעזונה‪,‬‬
‫הואיל ומבקעז מזונו מעם הקדוען‬ ‫לאי‪?:‬ךא( איהו בקךמיתא‪ ,‬הואיל ובעי מזוניה‬
‫ברוך הוא ?‬ ‫מעם קךשא בריף הוא‪.‬‬
‫אלא ודאי עזכינה קדמה ובאה‬
‫‪T T‬‬

‫ועזךתה עליו ןהעיךה אותו לעזבה‬

‫‪T‬‬ ‫‪: |T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-----‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•••‬
‫אלא‪ ,‬ודאי שכינהא קדמא ואתיא‪ ,‬ושראת‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T : | -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫* ‪7*.‬‬

‫למלך את העזבח הזה ולבקעז‬ ‫עליה‪ ,‬ואתערת ליה לשבחא למלכא‬

‫מזונות מלפני המלך‪ ,‬עזהרי כך‬ ‫שבחא דא‪ ,‬ולמבעי מזוני מקמי מלכא‪ ,‬דהא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪•• | T‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫צריך על דבר עזל מזון עזהיא‬
‫רוצה והרצון עזלה‪ ,‬עכל בני‬
‫הכי אצטריך על מלה דמזונא דבעיא איהי‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ . . _ .‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ . .‬ך‬ ‫_‬ ‫■ך‪.‬‬

‫העולם יבקעו מזונות‪ .‬מעום‬

‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1: - :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫ורעותא דילה‪ ,‬דכל בני עלמא יבעון מזוני‪.‬‬
‫עכ א ער הקדוע ברוך הוא רוצה‬ ‫בגין ךכד קךשא בריך הוא בעי לנחתא מזוני‬
‫להוריד מזונות לעולם‪ ,‬היא‬
‫•‬ ‫׳‬

‫נוטלת בךאעונה‪ ,‬ועליה יוךדים‬

‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫ועלה נחתי‬ ‫' ‪T T :‬‬
‫בקדמיתא‪,‬‬
‫‪T • : | —:‬‬
‫נטלא‬ ‫לעלמא‪ ,‬איהי‬
‫׳ • • — ‪T :‬‬ ‫‪T :T :‬‬

‫מזונות לכל ה עי מו ת‪ .‬ומעום כך‬ ‫מזוני לעלמין כלהו‪ .‬ובגיני כך איהי אקדימה‬
‫היא הקדימה לדבר זה ע ל‬
‫•••‬ ‫•••‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪• 1:‬‬ ‫למלה דא דמזוני‪ ,‬ושראת עליה דדוד‪.‬‬
‫‪■ .‬ך ‪.‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪—T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫מזונות‪ ,‬וערתה על דוד‪.‬‬
‫‪• T‬‬

‫ה׳ דעי ‪ -‬ה׳ הרועה עלי‪ .‬כרועה‬

‫־‬
‫הזה עזמנהיג צאנו במקום ע ל‬
‫דעזאים ועעבים עזלא דזסרי דבר‪,‬‬
‫אף כך הקדוע ברוך הוא הוא‬
‫הרועה עלי לזון אותי בכל מה‬
‫עאני צדיך‪ .‬דבד אחד ה׳ דעי ‪-‬‬
‫עזנינו עקעזים מזונות ע ל אךם‬
‫לפני הקדוע ברוך הוא כמו‬
‫קדיעת ים סוף‪ .‬כאן הם עזני גונים‪,‬‬
‫ועזניהם בדרך אמת‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫‪:‬‬
‫ין׳ רעי‪ ,‬לן׳ רעיא דילי‪ ,‬כהאי רעיא ךמךבר‬
‫עאנא ליליה באתר דדשאין ועשבין‪ ,‬דלא‬
‫מחסר ביה כל מדעם‪ .‬אוף הכי קלשא בריך‬
‫הוא‪ ,‬הוא איהו_רעלא לילי‪ ,‬למיזן לי בכל מה‬
‫לאנא אצטריך‪ .‬דבר אחר לן׳ רעי‪ ,‬תנינן‪,‬‬
‫דקשין מזונותיו לבר נש קמי קלשא בריף‬
‫הוא‪ ,‬בקליעת לם סוף‪ .‬דוכא תלין גוונין אינון‪,‬‬
‫ותרווייהו בארח קשוט‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫טז כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫טז שבט‬
‫רכב‬

‫אחד בעזביל ^כל מעקזיו עזל‬ ‫חד בגין ךקולעזא בדיך הוא כל עו־בדו־י בלינא‬
‫הקןדועז ברוך הוא בדין ואמת‪,‬‬ ‫וקעזוט‪ ,‬ועל לינא וקעזוט אתלןןים כל‬
‫ועל הדין והאמת מת?ןים כל‬
‫העולם‪ ,‬ובכל יום ויום ובכל ץמן‬ ‫וזמנא‪,‬‬
‫‪T:•:‬‬
‫זמנא‬
‫• ‪T:‬‬
‫ובכל‬
‫‪T:‬‬
‫יומא ‪:‬ויומא‪,‬‬
‫‪T‬‬
‫ובכל‬
‫‪T:‬‬
‫עלמא‪.‬‬
‫‪T:T‬‬
‫חמן דן את כל העולם בדין‪ ,‬את‬ ‫ולכל‬
‫‪T :‬‬
‫ולרעזיעי‬
‫‪• • • : • :‬‬
‫לצדיקי‬
‫‪1•• • — :‬‬
‫בדינא‬
‫‪T • :‬‬
‫עלמא‬
‫‪T : T‬‬
‫כל‬ ‫דן‬
‫‪T 1T‬‬
‫הצדיקים ואת הךעזעים ואת כל‬ ‫יי׳‬ ‫צדיק‬ ‫כמה דאת אמר)תהליפיא( •כי‬ ‫עלמא‪,‬‬ ‫בני‬
‫‪T: l‬‬ ‫‪•-‬‬ ‫' ‪T :‬‬ ‫‪T: T• • :‬‬
‫בני העולם‪ ,‬כמו עזנאמי)תהליטיא(‬
‫••• ••• ‪ •/:‬־‬

‫כי צדיק ה׳ צדקות אהב‪ .‬וכעזהוא‬

‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫צדקות אהב‪ .‬וכד איהו דן בני נעזא‪ ,‬והמי בני‬
‫‪...‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫■ך ■ך‬ ‫‪...‬‬ ‫ן‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪** T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T 1‬‬

‫דן בני אדם ורואה בני אדם כמה‬ ‫נשא כמה חןיבין‪ ,‬וכמה חטאין קמיה‪ ,‬כדין‬
‫ךקזעים וכמה חטאים לפניו‪ ,‬אז‬ ‫קשה בעינוי למיהב לון מזונא בכל זמנא‪,‬‬
‫קקזה בעיניו לתת להם מזון בכל‬
‫ץמן‪ ,‬כי ןעז לו לזון את הךקזעים‬ ‫בגין דאית ליה למיזן חייבןא‪ ,‬ולאיפון‬
‫ואת אותם ׳טחובזאים‪.‬‬
‫והוא עו^|ה עמהם לפנים מ^נזורת‬
‫הדין‪ ,‬וזן ומפךנס אותה כפי‬
‫ואיהו עביד עמהון לגו משורת הלין‪ .‬וזן‬
‫ומפרנס לון כפום חסד עלאה‪,‬‬
‫החסד העלימ קונכ!קזך ונקזפע על‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫לאתמשך ואתנגיד על כל )ס״א עסי! וכני( בני‬
‫כל)העמיםעני( בני העולם‪ ,‬ובו הוא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• - 7‬‬ ‫‪T‬‬

‫זן ומפךנס את הכל‪ ,‬את הצדיקים‬

‫עלמא‪ ,‬וביה איהו זן ומפרנס לכלא‪ ,‬לצליקי‬
‫ואת החסידים ואת חדקזעים‪ ,‬ואת‬
‫כל אותם בני העולם‪ ,‬ואת כל‬‫ולחסידי ולרשיעי‪ ,‬ולכל אינון בני עלמא‪,‬‬
‫החיות ובהמות העזדה ועופות‬‫ולכל היון ובעילי חקלא‪ ,‬ועופי שמןא‪ ,‬מקלני‬
‫העזמים‪ ,‬מקךני ךאמים ועד ביצי‬
‫לאמים עד ביצי כלמי‪ ,‬ולא אשהאר בעלמא‪,‬‬
‫כנים‪ ,‬ולא נ׳טאר בעולם מי עזאינו‬
‫דאיהו לא זן ומפרנס לכלא‪ ,‬אף על גב לקשה‬
‫‪•• •/‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫׳ ‪:‬‬

‫זן ומפךנס את הכל‪ ,‬אף על גב‬

‫קמיה‪ ,‬לפום עובלין לבני עלמא‪ ,‬כקריעת ןם‬
‫קזקקזה לפניו‪ ,‬לפי מעעזי בני‬
‫העולם‪ ,‬כקד ^ת ים סוף‪.‬‬
‫וכי קדיעת ום סוף קעזה לפניו‪,‬‬
‫סוף‪.‬‬
‫וכי קריעת ןם סוף קשה קמיה‪ ,‬והכתיב)נחוםא(‬
‫והרי כתוב )נחום א< גוער בים‬
‫גזער בןם ויבשהו‪) ,‬עמוס מ הקו־רא למי הןם‬
‫ויבעזהו‪) ,‬עמוס ט( הקרא למי הןם‬
‫ויקזפכם על פני הארץ‪ ,‬והרי כיון‬
‫דשפכם על פני הארץ‪ .‬והא כיון דסליק)דףק״ע‬
‫קזעלה ךצון לפניו‪ ,‬הכל לפניו‬
‫כאין הוא חעזוב‪ ,‬ואהה אמךה‬‫ע״ □ ךעותא קמיה‪ ,‬כלא קמיה כאלן הוא‬
‫חשיב‪ .‬ואת אמרת דקריעת ןם סוף קשה‬
‫קזקריעת ים סוף קקזה לפניו?!‬
‫לים‬
‫עברו ־‪T‬‬‫עזיעוראל ‪: T‬‬ ‫בזמן‬
‫אלא‪ • ,‬־‬
‫• ‪•• T :‬‬
‫וךצה הקדועז ברוך הוא לקרע‬
‫••• ‪7‬‬
‫קמיה‪.‬‬
‫אלא בזמנא דישראל אעברו לגבי ימא‪ ,‬ובעא‬
‫להם את ןם סוף‪ ,‬בא רהב‪ ,‬אותו‬ ‫■ך ■ך‬ ‫‪9‬‬ ‫_ ‪.‬ך‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‪*.‬‬

‫ממנה על מצדים‪ ,‬ובקען דין‬ ‫קךשא בדיך הוא למק^רע לזן ןמא ךסוף‪,‬‬
‫מלפני הקדועז ברוך הוא‪ .‬אמר‬
‫אתה‬ ‫אתא רהב ההוא ממנא דעל מצרים‪ ,‬ובעא‬
‫למה ־ ‪T‬‬ ‫העולם‪T T ',‬‬ ‫לפניו‪• ',‬רבון | ‪T‬‬
‫■ך‪-‬ך‬ ‫‪_ .‬‬ ‫‪ . .‬ך ‪ .‬ך‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫‪ T‬־ ד‬
‫‪T‬‬ ‫‪T T :‬‬
‫רוצה לעעזות דין על מצרים‬ ‫דינא מקמי קךשא בדיך הוא‪ .‬אמר קמיה‪.‬‬
‫ולק דע את הןם ליק‪t‬ךא'ל‪ ,‬הרי כלם‬
‫מאריה דעלמא‪ ,‬אמאי את בעי למעבד דינא‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬ך‪..‬‬ ‫—‬ ‫‪9‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬ך ‪. .‬‬
‫ךעןעים לפניך‪ ,‬וכל דרכך בדין‬
‫על מצרים‪ ,‬ולמק^רע למא ללשראל‪ .‬הא כלהו‬
‫חייבין קמך‪ ,‬וכל ארחף בלינא וקשזט‪ ^ .‬י ן פלחי כזכבים ומזלו־ת ואלין‬
‫רכג‬ ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫טז כסלו‬
‫תרומה ־ ק״ע ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫טז שבט‬

‫ואמת? אלה עובדי כוכבים‬ ‫עריות‪,‬‬

‫‪7‬‬ ‫‪T-:‬‬
‫בגלוי‬‫‪• :‬‬
‫אלין‬
‫• •• ‪1‬‬
‫ומזלות‪.‬‬ ‫‪T-‬‬
‫כוכבים‬
‫‪• T‬‬
‫‪-‬פלחי‬
‫ומזלות‪ ,‬ואלה עובדי כוכבים‬
‫ומזלות‪ .‬אלו בגלוי עריות‪ ,‬ואלו‬
‫ואלין בגלוי עריות‪ .‬אלין אועזדי דמין‪ ,‬ואלין‬
‫בגלוי עריות‪ .‬אלו ׳‪:‬צופ כי דמים‪,‬‬ ‫אועזדי דמין‪.‬‬
‫ואלו ^צופכי דמים‪.‬‬ ‫בההיא עזעתא הוה קעזה קמיה‪ ,‬למעבר על‬
‫באותה עזעה היה קן׳צה לפניו‬
‫לעבר על דרך הדין‪ .‬והרי י^ךאל‬
‫נטלי ‪-‬על‬ ‫יע^ראל הוו ‪: T‬‬ ‫והא • ‪•• T :‬‬ ‫דינא‪T : .‬‬ ‫ארה • ‪T‬‬ ‫‪-‬‬

‫היו נוסעים על הים‪^ ,‬צכתוב ) ש מו ת‬

‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫־‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬
‫למא‪ ,‬דכהיב‪) ,‬שמות יד( ויאמר לך אל מ^זה מה‬
‫יד( !י א מר ה׳ אל מ׳צה מה תצעק‬ ‫והוה‬
‫ייסעו‪T-: - ,‬‬
‫׳‬ ‫ישראל ‪T • :‬‬‫בני • ‪•• T :‬‬ ‫אל ‪:‬‬ ‫אלי ‪-‬דבר •‪*.‬‬ ‫תצעקן ‪1■ ..‬‬
‫‪- . .‬‬
‫אלי דבר אל בני יקוראל ויסעו‪.‬‬
‫והןה ‪7‬ןעזה לפניו לעבר על הדין‬ ‫קשה קמיה למעבר על דינא‪ ,‬ולמד^רע לון‬
‫ולקדע להם את ים סוף‪ ,‬ואלמלא‬ ‫למא ךסוף‪ ,‬ואלמלא ךאשגח קךשא בריך הוא‬
‫עזהעזגיח ה?ןדו^צ ברוך הוא‬ ‫בזכות אברהם‪ ,‬דאקדים בצפרא למעבד‬
‫בץכות אבךהם עזהקןדים בב?ןר‬
‫לעיצות מצןת ךבונו וךצונו‪,‬‬ ‫דיליה‪ ,‬כדכתיב‬
‫‪• :‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫׳‬ ‫‪. . .‬‬ ‫ורעותא‬
‫■ד‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬
‫דמאריה‪,‬‬
‫פקודא ‪•• T :‬‬ ‫• ‪T 1‬‬
‫ככתוב )בראשית כב( ‪.‬דעזכם אברהם‬ ‫)בראשיתכב( ולשכם אברהם בבקר‪ ,‬כלהו אתאבידו‬
‫בבקר ‪ -‬כלם היו אובדים בים‪,‬‬
‫׳‬ ‫־‪T‬‬ ‫‪• :‬‬

‫מ^צום עזבכל אותו הלילה הןה‬

‫הקדו^צ ברוך הוא בדין על‬
‫י^דאל•‬
‫ששנינו‪ ,‬מה עזכתוב ולא קרב זה‬
‫אל זה כל הלילה‪ ,‬מלמד שבאו‬
‫מלאכים עליונים לשבח באותו‬
‫לילה לפני הקדוש ברוך הוא‪,‬‬
‫ואמר להם‪ :‬וכי )מי( מעשי ןדי‬
‫טובעים בןם ואתם משבחים‬
‫לפני? ! מןד ‪ -‬ולא קרב זה אל זה‬
‫כל הלילה‪ .‬מה כתוב? דהי‬
‫באשמרת הבקר‪ .‬השגיח הקדוש‬
‫אבךהם‬ ‫הוא בזכות‬
‫שהקדים בבקר לעשות ךצון‬
‫רבונו‪ ,‬ככתוב וישכם אברהם‬
‫־ ‪T T :‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪.‬״• ‪T‬‬ ‫•••‪1‬‬ ‫־‬
‫בימא‪ ,‬בגין דבכל ההוא ליליא‪ ,‬בדינא הוה‬
‫קךשא בריך הוא עלליהו ךלשראל‪.‬‬
‫קרב *‪*.‬זה *‪*.‬אל •‪*.‬זה ‪T‬כל‬ ‫‪ lT‬־‬
‫ולא‬‫‪T :‬‬
‫דכתיב‬‫• ‪• :‬‬
‫דתנינן‪T ,‬מאי‬ ‫‪•• 7 :‬‬
‫הלללה‪ .‬מלמד דאתו מלאכי עלאי‬
‫לשבחא בההוא ליללא קמי קךשא בריך הוא‪,‬‬
‫אמר לון‪ ,‬וכי ) ס ״ אנני( עובדי לדי טבעין בלמא‪,‬‬
‫ואתון משבחן קמאי‪ ,‬מלד ולא ל^רב זה אל זה‬
‫כל הלללה‪ .‬מה כתיב‪ ,‬ולהי באשמרת הבקר‪,‬‬
‫אשגה קךשא בריך הוא בזכותא ךאברהם‪,‬‬
‫ברוך‬ ‫דאקדים בצפרא למעבד ךעותיה דמאריה‪,‬‬
‫כלכתיב ולשכם אברהם בבקר‪ .‬כךין אהדר‬

‫בבקר‪ .‬אז חזר הים‪ ,‬וברחו המים‬

‫־ •‬ ‫־‬ ‫‪: T‬‬ ‫׳‬
‫‪---------‬‬

‫־‪T‬‬ ‫‪ T‬־‬
‫־ ‪T‬‬

‫‪T‬‬
‫׳‬

‫•••‪1‬‬ ‫־‬
‫למא‪ ,‬ועךקו מלין קמליהו ךלשראל‪.‬‬
‫מלפני ישראל‪.‬‬ ‫דכתיב וישב הלם לפנות בקר לאיתנו‪ ,‬ותנינן‪,‬‬
‫שכתוב‪ ,‬וישב הים לפנות בקר‬
‫•\\‬ ‫•‪:‬‬

‫לאיתנו‪ .‬ושנינו‪ ,‬לאיתנו ‪ -‬לתנאו‪,‬‬

‫־‪T‬‬ ‫־‪T T‬‬ ‫••• ‪7‬‬
‫לאיתנו ‪ :‬לתנאו‪ .‬לההוא תנאי ךהתנה‬
‫לאותו תנאי שהתנה עמו הקדוש‬ ‫עמיה קךשא בריך הוא‪ ,‬כד ברא עלמא‪,‬‬
‫ברוך הוא כשבךא את העולם‪.‬‬ ‫התם )תהלים‬ ‫‪TT‬‬
‫וכתיב‬‫‪•:‬‬
‫לאיתנו‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T••:‬‬
‫הכא‬ ‫‪TT‬‬
‫כתיב‬ ‫‪•:‬‬
‫לאיתנו‪,‬‬
‫‪T ••:‬‬
‫לאיתנו‪ ,‬כתוב כאן לאיתנו‪,‬‬
‫משכיל‬ ‫שם )תהלים פט(‬ ‫וכתוב‬
‫פט( משכיל לאיתן האזרחי‪ ,‬ועל זיא לפנות‬
‫לאיתן האזרחי‪ ,‬ועל זה לפנות‬ ‫בקר‪ ,‬בההוא זמנא ךאקדים אברהם למעבד‬
‫בקר‪ ,‬באותו ץמן שהקדים אברהם‬ ‫רעותא למאריה‪ ,‬כליל אתל^רע למא‪) ,‬הבאדהמאת‬
‫לעשות ךצון רבונו אז נקרע הןם‪,‬‬
‫)כאן _וןהם את מחנה כלצךים( ולכן ?!עזה‬ ‫מחנה מ?ךים( ועל דא קשה הוה קמיה קריעת לם‬
‫הןה לפניו קריעת ים סוף‪.‬‬ ‫סוף‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫טז כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫טז שבט‬
‫רכד‬

‫כמו כץ קן)צים הזווגים לפני‬ ‫כגוונא דא‪ ,‬לןעזין זווגין לןמי לןךשא בדיך הוא‬
‫הקדועז ברוך הוא כקריעת ץם‬ ‫כ?ןריעת !ם סוף‪ ,‬מה ?ןריעת !ם סוף‬
‫סוף‪ .‬מה קריעת ץם סוף הרג את‬
‫אלה בצד הזה‪ ,‬וקים את אלה בצד‬ ‫קטיל לאלין בהאי סטרא‪ ,‬ומקיים לאלין‬
‫ההוא ‪ -‬אף כאץ בזווגים‪ ,‬כתוב‬ ‫בהאי סטרא‪ ,‬אוף הכא בזווגי]‪ ,‬כתיב ) ת ה לי ם סח(‬
‫אסירים‬ ‫מוציא‬ ‫)תהלים סח<‬
‫מוציא אסירים בכועזרות‪ ,‬ותנינן בכי ועזירות‪,‬‬
‫בכועזרות‪ ,‬ועזנינו ‪ -‬בכי ועזירות‪.‬‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬

‫ממית את זה‪ ,‬ונותץ את אקזתו‬

‫‪• T‬‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫‪T‬‬
‫מיית האי‪ ,‬ויהיב אתתיה להאי‪ ,‬ולזמנין‬
‫לזה‪ ,‬ולפעמים לרקזע מזדמנת‬ ‫להייבא מזדמנא ליה אתתא מעליא‪ .‬אבל רזין‬
‫• |‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T -:‬‬ ‫‪T : - T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪: - :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬

‫אקזה מעלה‪ .‬אבל סודות נסתרים‬ ‫סתימין אינון בכלא וכלא הוא בלינא‪ ,‬ומה‬
‫הם בבל‪ ,‬והבל הוא בדיץ‪ .‬ומה‬
‫עזהעירו החברים בזה‪ ,‬ודאי בך‬ ‫דאתערו הברייא בהא‪ ,‬ודאי הכי הוא‪.‬‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫׳ — ‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬

‫הוא‪.‬‬ ‫ומה דאתערו לפני‪ ,‬ולא מלפני‪ ,‬לפני ההוא‬

‫ומה קזהעירו לפני ולא מלפני ‪-‬‬
‫לפני אותו ^עומד לפני‪ ,‬לפניו‬
‫ךקאים לפני‪ ,‬קמיה דקוךעזא בריף הוא‪,‬‬
‫עזל הקדו)צ ברוך הוא‪ ,‬וק‪:‬מ)צ‬ ‫וקזמעז קמיה‪ ,‬ועל דא לא אמרו ךקקזין זווגין‬
‫לפניו‪ .‬ועל כך לא אמרו עזקעזים‬
‫•\ ‪• \ T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT :‬‬ ‫לקוךשא בריף הוא‪ .‬וכן קשין מזונותיו של‬
‫הזווגים לקדו)צ‪ -‬ברוך‪ -‬הוא‪ ,‬וכץ‬
‫לקדוען־‬
‫אדם לקולשא בריף הוא‪ ,‬אלא לפני‪ ,‬ולהאי‬
‫אדם ־‪|T‬‬
‫עזל ‪TT‬‬
‫מזונותיו ‪•/‬‬
‫‪T‬‬ ‫קעזים ‪:‬‬
‫‪• |T‬‬
‫ברוך־הוא‪ ,‬אלא לפני‪ ,‬ולזה‬ ‫קשןין כל הני‪ ,‬דהא לאו ברשותיה קיימי‪ .‬אף‬
‫קקזים כל אלה‪ ,‬עזהרי לא‬ ‫צל גב לאיה ו צביד‪) ,‬ד״א ל״ג אכל אף על ןכ ךאיהו ?כיד(‬
‫בךעזותם הם עומדים‪ .‬אף על גב‬
‫^הוא עויע‪ t‬ה‪) ,‬אבל אף על גב שהוא‬
‫ברשותא אהרא עביד‪.‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪T—:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬

‫עושה( ברעזות א חו ת הוא עו‘ק^ה‪.‬‬ ‫‪ 5‬תיב )ייקרא כב( ונכרתה הנפש ההיא מלפני‪.‬‬
‫כ תו ב )ויקרא כב( ונכךתה הנפען‬ ‫דאתי‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T :‬‬
‫עלמא‬
‫‪T : T‬‬
‫אלא ‪T‬דא‬ ‫•‪T *.‬‬
‫מלפני‪.‬‬
‫• ‪—T :‬‬
‫‪T‬מאי‬
‫ההיא מלפני‪ .‬מה זה מלפני? אלא‬
‫זה העולם הבא‪ ,‬ההוא קזכל‬
‫ההוא לכל חןין קיימין תמן‪ .‬דבר אחר‪ .‬דא‬
‫החיים עומדים עזם‪ .‬דבר אחר‪ ,‬זה‬
‫׳‬ ‫־‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫־ •‬ ‫־‬
‫צנורא עלאה‪ ,‬נהר ללא פסקין מימוי לעלמין‪.‬‬
‫צנור עליוץ‪ ,‬נהר עזאיץ מימיו‬ ‫דעלמא‬
‫‪:‬‬ ‫עדונין‪T : T‬‬
‫• | ‪:‬‬ ‫דנטיל •כל‬
‫‪T‬‬ ‫איהו‪• T‬‬
‫‪:‬‬ ‫ודא‬
‫•‬ ‫חד‪,‬‬
‫וכלא ' ‪T :‬‬
‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬
‫פוסקים לעולמים‪ ,‬והבל אחד‪.‬‬
‫וזהו עזנוטל את כל העדונים עזל‬
‫‪m‬‬ ‫דאתי‪ .‬ומאינון עדונין עלאין השתצי‪) ,‬האי‬
‫העולם הבא‪ ,‬ומאותם עדונים‬ ‫מאתר דההוא נעם יך המן‪ ,‬ודא איהו מלפני‪.‬‬
‫עליונים תתבלה )הנפשהזו(‪ ,‬ממקום‬ ‫ואי הימא‪ ,‬אי הכי‪ ,‬הא כתיב‪) ,‬יינה א( ויקם יונה‬
‫‪T‬‬ ‫‪|T T -‬‬ ‫׳‬ ‫‪• :‬‬ ‫■ד‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫■ד‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ . . .‬ך‬ ‫‪. .‬‬
‫עזעזם אותו נעם ה׳‪ ,‬וזהו מלפני‪.‬‬
‫ואם תאמר‪ ,‬אם כך‪ ,‬הרי כתוב )יונ ה‬
‫לברוח תלשישה מלפני לך כי ןלעו‬
‫א( וץקם יונה לברת תךעזיעזה‬ ‫האנשים כי מלפני יי׳ הוא בורח‪ ,‬ותנינן מאי‬
‫■ך‬ ‫■ך ‪1‬‬ ‫‪■ .‬ך ‪. .‬‬ ‫^‬ ‫‪■.‬ך‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך ‪■—.‬ך‬

‫מלפני ה׳‪ .‬כי ץךעו האנעזים כי‬ ‫טעמא אזל יונה וברח‪ ,‬וכי מאן‪.‬ייכול למברח‬
‫מלפני ה׳ הוא ברח‪ .‬ועזנינו‪ ,‬מה‬
‫הטעם הלך יונה וברח? וכי מי‬ ‫מקמי קלשא בריף הוא‪ ,‬אלא הוה אזיל וברח‬
‫ץכול לברת מלפני הקדועז ברוך‬ ‫שכינהא ‪T‬לא‬ ‫‪T: • :‬‬ ‫דהא‬
‫קדישא‪T : ,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫מארעא ‪•1-‬‬
‫‪T :-‬‬ ‫לנפקא‬
‫‪|T : T :‬‬
‫הו אי! אלא הץה הולך ובורח‬ ‫שריא לבר מארעא ללשראל‪ ,‬ובגין ללא תשלי‬
‫לצאת מהארץ הקדועזה‪ ,‬עזהרי‬
‫חקזכינה אינה עזוךה מחוץ לארץ‬
‫עלוי שכינתא‪ ,‬הוה ברח מארעא קדישא‪,‬‬
‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•1 -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫י‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫יעזראל‪ ,‬ומעזום עזלא תעזרה עליו‬

‫‪T T‬‬ ‫‪••• :‬‬ ‫•‬ ‫•••‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T:‬‬ ‫•‬
‫להא שכעתא איהי שללא המן‪ ,‬כמה לאת‬
‫רכה‬ ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫טז כסלו‬
‫תרומה ־ ק״ע ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫טז שבט‬

‫העזכינה‪ ,‬היה בורח מארץ‬ ‫אמר )תהלים קכח( אעזהף כגפן פו־^ה ב!ךכתי‬
‫הק;ךעז‪ ,‬עזהרי העזכינה עזורה עזם‪,‬‬ ‫ביתך‪ .‬גפן פו־רןה דא עזכעתא‪ ,‬מה עזכעהא‬
‫כמו ׳‪:‬צנאמר )תהלים קכח( אקזתף‬
‫כגפן פ׳רןה ביךכתי ביתף‪ .‬גפן‬ ‫הוה סתימא לגו־ בבית קדעז הלןדעזים‪) .‬דף קע״א‬
‫פ ת ה ‪ -‬זו עזכינה‪ .‬מה עזכינה‬ ‫ע״א( א‪ 1‬ף הכי אהתא צניעא‪ ,‬לא נפק א מהרעא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• —‬ ‫‪| T : T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪1‬‬

‫היתה נכ!הךת בתוך בית ‪7‬ןךעןי‬ ‫דביתה לבר‪ .‬ובגיני כך הוה ברח יונה לבר‬
‫הקןךלזיס‪ ,‬אף כך אעזה צנועה לא‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪1-‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫יוצאת מעזער ביתה החוצה‪.‬‬ ‫מארעא קדיעזא‪ ,‬והא הכא כתיב מלפני‪ ,‬ולא‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫■ך ‪-‬ך‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬

‫ומעזום כך הןה בורח יונה מחוץ‬ ‫כתיב לפני‪.‬‬

‫לארץ הקןדועזה‪ ,‬והרי כאן כתוב‬
‫מלפני‪ ,‬ולא כתוב לפני‪.‬‬
‫אלא ודאי הכי הוא‪ ,‬מלפני‪ ,‬דהא רוח נבואה‬
‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫—‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫■ך ‪.‬‬ ‫— ■ך‬ ‫‪7‬‬ ‫*‪*.‬‬

‫אלא ודאי כך הוא ‪ -‬מלפני‪ ,‬עזהרי‬ ‫לא אתיא מגו עזכינתא‪ ,‬אלא מלפני‪.‬‬
‫‪. . . . .‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬

‫רוח נבואה לא באה מתוך עזכינה‬ ‫אינון הרין דרגין דנביאים‪ .‬ד?(א ^זתין על‬
‫אלא מלפני‪ .‬אותן עזהי דךגות‬
‫הנביאים עזעזוךים על העזכינה‪,‬‬
‫עזכעהא‪ ,‬ומההוא אתר זיחיל למהוי המן‬
‫עזם‬
‫להיות ‪T‬‬ ‫פחד • ‪:‬‬‫מקום ‪- -‬‬‫ומאותו ‪1 T‬‬
‫בארעא קדיעזא‪ ,‬ועל דא מלפני‪ .‬כי מלפני לך‬
‫בארץ הקדועזה‪ ,‬ועל זה מלפני‪.‬‬ ‫הוא בורח‪ ,‬ולא לפני יי׳‪ ,‬דהא הוה ידע‬
‫‪- T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪' T :‬‬ ‫‪T :‬‬

‫כי מלפני ה׳ הוא ברח‪ ,‬ולא לפני‬

‫ה׳‪ ,‬עזהרי הןה יודע עזנבואה לא‬
‫דנבואה לא הוה אתי אלא מלפני‪.‬‬
‫‪. . . . .‬‬ ‫■ד‬ ‫■ן‪..‬‬ ‫■ד ■ד‬ ‫■ן‬ ‫■ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫היתה באה אלא מלפני‪.‬‬ ‫ובגיני כך קשין ןווגין‪ ,‬קשין מזונותיו של‬
‫ו מ ^ ם כך קעזים ןווגים‪ ,‬קעזים‬ ‫אדם לפני הקדוש ברוך הוא‪ ,‬ועל דא‬
‫מזונותיו עזל אדם לפני הקדוען‬
‫ברוך הוא‪ ,‬ולכן דוד המלך תלה‬
‫דוד מלכא תלי מזונותיו לעילא‪ ,‬בגין דלעילא‬
‫■ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫■ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬ך‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬ך ‪.‬‬

‫מעזום‬ ‫•‬
‫למעלה‪,‬‬
‫׳‬ ‫־ ‪T :‬‬ ‫‪:‬‬
‫מזונותיו‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫לא פסיק לעלמין‪ .‬אבל הכא פסיק‪ ,‬דהא לא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: ' l‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T —:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬

‫עזלמעלה לא פוסק לעולמים‪.‬‬ ‫תליין ביה מזונות‪ .‬לעילא איפון‪ .‬ועל דא‬
‫אבלי כאן פוסק‪ ,‬עזהרי לא תלויים‬
‫בו מזונות‪ .‬למעלה הם‪ .‬ועל זה‬
‫כתיב‪) ,‬תהלים כג( יל׳ רעי לא אחסר‪ ,‬לא יפסקון‬
‫כתוב)תהליסכס ה׳ רעי לא אחסר‪,‬‬ ‫מזונות מפי לעלמין‪ ,‬בגין דההוא נהר דנגיד‬
‫לא יפסקו מזונות ממני לעולמים‪,‬‬ ‫ונפיק מעדן לא פסיק לעלמין‪ ,‬ובגין דא‬
‫מעזום עזאותו נהר עזעזופע ויוצא‬
‫מעדן לא פוסק לעולמים‪ ,‬ומעזום‬
‫קדמא שכינהא על דא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: 1-‬‬

‫זה קודמת עזכינה על זה‪.‬‬ ‫תא חזי‪ ,‬בשעתא דהאי אתר מקבלא מזונא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‪ — :‬ן ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪T —: —:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪7‬‬

‫מקום‬
‫‪T‬‬ ‫עזאותו‬
‫‪•/‬‬ ‫בעזעה‬
‫‪T‬‬ ‫וראה‪,‬׳ ‪T 1 :‬‬‫בא ‪:‬‬
‫מקבל מזונות מלמעלה‪ ,‬כל‬
‫המקדעזים את ובונם‪ ,‬כלם‬
‫מתעדנים ומתעוךרים ומעלים‬
‫כנפים כעזבאה עזכינה עם אותו‬
‫מזון‪ ,‬כדי עזלא יסתכלו בה‪.‬‬
‫ואותן עזילש מחנות בעלןה אחת‬
‫קוךאים ואומרים קדועז‪ .‬אלה‬
‫קוךאים למחנה עזני‪ ,‬ומעלים‬
‫כנפים אלה הראשונים ואלה‬
‫העזניים‪ ,‬ואוכ!רים העזניים הללו‬
‫קדועז‪ .‬אלה קוראים למחנה‬
‫מלעילא‪ ,‬כלהו ךמקדשי למאריהון‪,‬‬
‫כלהו מתעתין‪ ,‬ומתערין‪ ,‬וסלקין גךפין‪ ,‬כד‬
‫אתלא שכעהא בההוא מזונא‪ ,‬בגין דלא‬
‫יסהכלון בה‪.‬‬
‫ואינון תלת משרלין בסליקו חד‪ ,‬ל^ראן ואמרי‬
‫)ישעיה י( קדוש‪ .‬ל^ראן אלין למשרליתא‬
‫תנלינא‪ ,‬וסלקין גךפין אלין קךמאי‪ ,‬ואלין‬
‫תנליני‪ ,‬ואמרי אלין הנליני קדוש‪ .‬קראן אלין‬
‫למשרליתא תליתאה‪ ,‬ו ^ קין גךפין תלת‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יז כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫טז שבט‬
‫רכו‬

‫עזליעזי ומעלים כנפים עזל־ש‬ ‫מעזךלין כחדא‪ ,‬וכלהו אמרי לןדו־עז לי׳ צבאו־ת‬
‫המחנות כאחד‪ ,‬וכלם אומדים‪:‬‬ ‫משלבן‬ ‫ועל ‪T‬דא כלהו‬ ‫הארץ ‪:‬כבודו‪.‬‬ ‫‪:‬מלא ‪T‬כל‬
‫‪1T T‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫‪1 VT T‬‬
‫‪7‬ןדועז ה׳ צבאות מלא כל הארץ‬
‫כבודו‪ .‬ועל זה כלם מעזלבים זה‬ ‫דא בדא‪ ,‬אלין עאלין לגו אלין‪ ,‬ואלין עאלין‬
‫בזה‪ ,‬אלה נכנסים לתוך אלה‪,‬‬ ‫לגו אלין‪ ,‬משלבן דא ברא‪ ,‬כמה ךאת אמר‬
‫ואלה נכנסים לתוך אלה‪,‬‬ ‫לכל‬ ‫כן ־העע^ה‬ ‫אחותה‬ ‫אל‬ ‫משולבות ‪ T‬אעזה‬
‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪•• 1‬‬ ‫‪:‬‬
‫מגל בי ם זה בזה‪ ,‬כמו עזנאמר‬
‫מעזלבת אעזה אל אחתה כן‬ ‫?ןךשי המשכן‪.‬‬
‫הע^|ה לכל הןךעזי המעזכן‪.‬‬ ‫קךשים לןלימי תדיר בקיומייהו‪ ,‬ולא מתכפפי‪,‬‬
‫הקרטים עומדים תמיד בקיומם‬
‫ולא מתכופפים‪ ,‬כמו עזהם‬
‫כגוונא דאינון עומדים‪ ,‬דלא מתכפפי‬
‫עומדים‪ ,‬עזלא מתכופפים‪ ,‬עזאין‬ ‫דלית לון לןפיצי‪ ,‬וקלימי תדיר בלא ישיבה‪,‬‬
‫להם כרעים‪ ,‬ועומדים תמיד בלי‬
‫‪• :‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪•/ T‬‬ ‫ועל דא כתיב כדורשים עומדים‪.‬‬
‫יעזיבה‪ ,‬ועל זה כתוב בקךעזים‪,‬‬
‫עמדים‪.‬‬
‫מה כתיב‪ ,‬שהי לרות לןךש האחד‪ ,‬אוף הכי‪,‬‬
‫מה כתוב? עזתי ןדות לקרעז‬ ‫בתרי גווני אינון כלילן כל חד וחד‬
‫האחד‪ .‬אף כך בעזני גונים הם‬ ‫מנליהו‪ ,‬ההוא דיליה ודחבריה‪ ,‬והבריח אוף‬
‫כלולים כל אחד ואחד מהם‪ ,‬אותו‬
‫‪1‬‬ ‫•• ‪•/‬‬ ‫‪T •/ :‬‬ ‫‪T •/‬‬

‫עזלו ועזל חברו‪ ,‬וחברו אף כך ןעז‬

‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫משלבן ‪T‬דא •עם ‪T‬דא‪) .‬דא נטיל‬ ‫‪1T T‬‬ ‫‪:‬‬
‫ועל ‪T‬דא‬ ‫‪ :‬־‬
‫הכי ••ביה‪,‬‬‫‪* T‬‬

‫בו‪ ,‬ועל זה מעזלבים זה עם זה‪.‬‬ ‫דיליה וךחכריה‪ ,‬ןךא נטיל דיליה וךח?ריה(‪.‬‬
‫)זה נוטל שלו ושל חברה וזה נוטל שלו ושל‬ ‫באורייתא‪) ,‬משליג( •כי טוב‬‫‪^ T : -‬‬ ‫‪:‬‬
‫כתיב‬‫‪•:‬‬
‫כגוונא ‪T‬דא‬
‫‪:‬־‪7 :‬‬
‫חברו(‪.‬‬
‫)משלי ג(‬‫כדג מ ת זה כתוב ?הורה‪,‬‬ ‫סחרה מפזחר כסף ומחרוץ תבואתה‪,‬‬
‫כי טוב סחרה מסחר כסף ומחרוץ‬ ‫דא אוליף לדא‪ ,‬ודא אוליף לדא‪ ,‬אתעבדו‬
‫תבואתה‪ .‬זה מלמד לזה‪ ,‬וזה‬ ‫ודחבריה‪,‬‬
‫׳‬ ‫דיליה ‪ :‬־‬ ‫נטיל ‪. . .‬‬ ‫עם ‪T‬דא‪T .‬דא ■ד‪.‬‬ ‫משלבן ‪T‬דא •‬
‫‪1T T‬‬ ‫‪:‬‬
‫מלמד לזה‪ .‬נעעזו מעזלבים זה עם‬
‫זה‪ .‬זה נוטל עזלו ועזל חברו‪ ,‬וזה‬ ‫בדא‪.‬‬ ‫‪T:‬‬
‫ומשלבן ‪T‬דא‬
‫‪1T T‬‬
‫ודחבריה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪ :‬־‬
‫דיליה‬‫* ••‬
‫נטיל‬
‫‪*T‬‬
‫ודא‬‫‪T:‬‬
‫נוטל עזלו ועזל חברו‪ ,‬ומעזלבים‬ ‫?תיב בנאות דשא ירביצני על מי מנוחות‬
‫זה בזה•‬ ‫לנהלני‪ .‬נאות דשא‪ ,‬אלין אינון מקורין‬
‫כ תוב‪ ,‬בנאות רעזא יךביצני על‬
‫מי מנחות ינהלני‪ .‬נאות רעזא ‪-‬‬ ‫אתיא מנייהו‪.‬‬ ‫‪T:-‬‬ ‫וספוקא‬
‫‪|T‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫מזונא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫עלאין‪ ,‬דכל‬
‫אלה הם המקורות העליונים עזכל‬ ‫נאות אלין אקרון )איכה ב( נאות יעקב‪ .‬נאות‬
‫המזון וההספקה באים מהם‪.‬‬ ‫דשא‪ ,‬בגין דאית נאות לבר ךאקרון )יואל ב(‬
‫הנאות הללו נקראים נאות זעקב‪,‬‬
‫נאות רעזא‪ ,‬מעזום ^יעז נאות‬ ‫נאות מףבר‪ ,‬ועל דא בנאות דשא‪ .‬ואי תימא‬
‫בחוץ עזנקראים נאות מך?ר‪ ,‬ועל‬ ‫הא כתיב הףשא הארץ דשא‪ ,‬דהא איהו‬
‫זה בנאות דעזא‪ .‬ואם תאמר‪ ,‬הרי‬ ‫לתהא‪ .‬אלא דשא מאינון נאות אתלא‬
‫כתוב תךעזא הארץ דעזא‪ ,‬קזהרי‬
‫הוא למטה? אלא רעזא מאותן‬ ‫דאתליליד ואצמח מנייהו‪ ,‬ועל דא בנאות‬
‫מהם‪,‬‬
‫‪ •/‬׳‬ ‫עזנולד ‪:‬וצומח‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬נאות ‪T‬בא‪,‬׳‬ ‫דשא ירביצני‪.‬‬
‫ועל זח בנאות ד׳טא קרביצני‪.‬‬
‫על מי מנוחות לנהלני‪ ,‬אלין מלין דנליחא‪,‬‬
‫על מי מנחות ינהלני ־ אלו המים‬
‫עזל מנוחה‪ ,‬קזעזופעים מאותו‬ ‫דקא נגדין מההוא אתר דנגיד ונפיק‬
‫מקום עזעזופע ויוצא מעדן‪,‬‬ ‫מעדן‪ ,‬ואינון מלין אקרון מי מנוחות‪ .‬נפשי‬
‫רכז‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יז כסלו‬ ‫תרומה ־ קע״א ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫טז שבט‬

‫ואותם המים נ?ןךאים מי מנחות‪.‬‬ ‫ישובב דא הוא נפעז דוד‪ ,‬ולא בעא דוד‬
‫‪• T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬

‫נפלזי יעזובב ‪ -‬זוהי נפעז דו ה ולא‬ ‫לאתקנא אלא לההוא דרגא דיליה כדקא‬
‫‪lT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_ ‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪. | .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬
‫רצה ךןד לתקןץ אלא את אותה‬
‫ה ד ת ה ^לו כראוי‪ .‬במי המנוחות‬ ‫יאות‪ .‬באלין מי מנוחות‪ ,‬זמינין צדיקיא‬
‫הללו עתידים הצדיקים לנוח‬ ‫לנליחא לעלמא דאתי‪ ,‬דכתיבי י®׳"״™( ו‪ 3‬חד לי׳‬
‫לעולם הבא‪^ ,‬זכתוב )ישעיה נח(‬
‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫תמיד וגו׳‪.‬‬
‫ונחף ה׳ תמיד וגו׳‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬

‫ו^שית קךסי נחעזת חמעזים וגו׳‪.‬‬ ‫ו^^שית קרסי נחשת המשים וגו׳^ ) שמות כו( דבי‬
‫רבי אלעזר ורבי אבא היו יושבים‬ ‫אלעזר ורבי אבא הוו יתבי ליללא חד♦‬
‫לילה אחד‪ .‬כשירד הלילה‪ ,‬נכנסו‬
‫לתוך גץ שעל ןם טבת ה‪ ,‬ובין כך‬
‫כד רמש ליליא‪ ,‬עאלו גו גפא דעל ימא‬
‫—■ך‬ ‫‪— .‬‬ ‫‪■.‬ך‬ ‫ך‬ ‫^ ‪.‬‬ ‫ך‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪ .‬ך _‬ ‫_‬

‫ראו שני כוכבים שנוסעים‪ ,‬זה‬ ‫ךטברלא‪ .‬אדהכי‪ ,‬חמו תרין ככבלא דנטלי‪ ,‬דא‬
‫מכאן וזה מכאן‪ ,‬ונפגשו זה בזה‬ ‫מהבא‪ ,‬ודא מהבא‪ ,‬ואערעו דא בדא ואטמרו‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T —:‬‬ ‫• • ‪T T‬‬ ‫' ‪T :‬‬ ‫• • ‪T T‬‬

‫והסתתרו‪.‬‬
‫כמה ‪:‬גדולים‬
‫אמר רבי אבא‪ ,‬כמה רברבן עובדי ךקוךשא‬
‫אבא‪,‬י ‪T -‬‬
‫רבי ‪T -‬‬‫אמר ־ •‬‫‪- 7‬‬
‫מעשיו של הקדוש ברוך הוא‬ ‫בריף הוא‪ ,‬בשמלא מלעילא‪ ,‬ובארעא‬
‫ובארץ‬ ‫מלמעלה‬ ‫בשמים‬ ‫מלרע‪ .‬מאן לכיל למנדע באלין הרין ככבלא‪,‬‬
‫מלמטה‪ .‬מי ןכול ל ^ ת בשני‬
‫הכוכבים הללו שןצאו אחד מכאן‬
‫דנפקו חד מהכא‪,‬וחד מהכא ואערעו דא‬
‫■ך‬ ‫‪■—.‬ך‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪ ...‬ך‪.‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ ...‬ך‪ .‬ך‬ ‫_‬

‫ואחד מכאן‪ ,‬ונפגשו זה בזה‬ ‫לא‬ ‫בדא‪ ,‬ואטמרו‪ .‬אמר ליה רבי אלעזר ובי‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‪: *.‬‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫••‬ ‫־‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T :‬‬

‫והסתתרו‪ .‬אמר לו רבי אלעזר‪,‬‬ ‫חמינא לון‪ ,‬הא אשגחנא בהו‪ ,‬ואשגחנא‬
‫וכי לא ראינו אותם?! הרי‬
‫השגחנו בהם והשגחנו בכמה‬
‫בכמה עובלין אחרנין )דף קע״א ע״ב( ךקוךשא‬
‫מעשים אחדים שהקדוש ברוך‬ ‫בריף הוא עביד תדיר‪.‬‬
‫הוא עושה תמיד‪.‬‬ ‫פתח ואמר >תהליםקמז( גדול אדונינו ורב כה וגו׳‬
‫‪ 3‬ה ח ואמר‪) ,‬תחלים קמז( גדול‬
‫אדונינו ודב כח וגו׳‪ .‬גדול ורב‬ ‫גדול ורב ועלאה איהו לןךשא בריף הוא‪.‬‬
‫ועליון הוא הקדוש ברוך הוא‪ .‬וכי‬ ‫וכי לא לדענא ךקוךשא בריך הוא גדול איהו‬
‫לא ןדענו שהקדוש ברוך הוא הוא‬ ‫ורב כה‪ ,‬מאי שבחא דדוד הכא‪.‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬
‫גדול ורב כח ? מהו שבחו של דוד‬
‫כאן?‬ ‫׳‬
‫אלא בכל אתר איהו אמף )תהלים קמה( גדול יי׳‪,‬‬
‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‪*.‬‬

‫אומר ‪T‬גדול‬
‫••‬ ‫מקום הוא‬‫בכל ‪1 T‬‬‫אלא ‪T :‬‬
‫••• ‪7‬‬ ‫והכא אמר גדול אדונינו‪ .‬מאי טעמא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫• •‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ה׳‪ ,‬וכאן אמר גדול אדונינו‪ .‬מה‬ ‫אלא התם דאיהו אמר גדול יי׳ ומהלל מאד‪.‬‬
‫הטעם ? אלא שם שהוא אומר)שם‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬

‫מא( גדול ה׳ ומהלל מאד‪ ,‬בדרגה‬ ‫בדרגא עלאה קאמר‪ .‬והכא דכתיב גדול‬
‫‪T‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪— Tl T‬‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪—:‬‬

‫עליונה הוא אומר‪ .‬וכאן שכתוב‬ ‫אדונינו בדרגא תהאה קאמר‪ ,‬דאיהו אדון כל‬
‫‪T‬‬ ‫‪l‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪l‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: - :‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬־‬

‫גדול אדונינו‪ ,‬בדרגה תחתונה‬ ‫הארץ‪ .‬מה כתיב לעילא מהאי ל^רא‪ ,‬מונה‬
‫הוא אומר‪ ,‬שהוא אדון כל הארץ‪.‬‬
‫מה כתוב למעלה מפסוק זה?‬
‫•••‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬ ‫‪7 : -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬
‫מספר לככבים לבלם שמות ילרא‪ .‬אי כל בני‬
‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪ :‬ח־‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫מונה מספר לכוכבים לכלם‬ ‫עלמא מיומא דאתברי אדם‪ ,‬יתכנשון לממני‬
‫שמות יקרא‪ .‬אם כל בני העולם‬ ‫ככבןא‪ .‬לא !כלץ לממני‪ .‬כמה ךאה אמר‬
‫מיום שנברא אדם‪ ,‬יתכנסו למנות‬
‫את הכוכבים‪ ,‬לא יוכלו‪ ,‬כמו‬ ‫)ברא שית טו( וספור הככבים אם תוכל לספור‬
‫עזנאמר )בראשית טו( וספר הכוכבים‬ ‫אותם‪ .‬וקוךשא בריף הוא מה כתיב ביה‪,‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יז כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫טז שבט‬
‫רכח‬

‫והקדו׳‪:‬צ‬
‫אויתם‪|T - : .‬‬
‫‪T‬‬ ‫לספר‬
‫תוכל • ‪:‬‬
‫‪-‬‬ ‫אם‬ ‫מוינה מספר לככבים לכלם עזמות יקרא‪ .‬מאי‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬ח־‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫ברוך הוא מה כתוב ב‪ ? 1‬מ‪1‬נה‬ ‫טעמא‪ .‬בגין דכתיב גדול אדונינו ורב כח‬
‫מספר לכוכבים לכלם עזמות‬
‫יקרא‪ .‬מה הטעם ? מעזום עזכתוב‬
‫‪T ...‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪T| :‬‬
‫וגו׳‪ .‬כמה ךלית מספר לככבי עזמןא‪ ,‬בר‬
‫גדול אדונינו ורב כח וגו׳‪ .‬כמו‬ ‫מניה‪ .‬אוף הכי איהו כתיב ביה‪ .‬ולתבונתו אין‬
‫עזאין מספר לכוכבי היזמים פרט‬ ‫מספר‪.‬‬
‫• ‪T :‬‬
‫אליו‪ ,‬אף כך הוא כתוב בו‪,‬‬
‫וליתבונתו אין מכ!פר‪.‬‬ ‫צבאם‬
‫‪TT:‬‬
‫במספר‬
‫‪T : • :‬‬
‫המוציא‬
‫•‬ ‫—‬
‫תא הזי‪ .‬כתיב )ישעיה מ(‬
‫‪7‬‬
‫ב א וךאה‪ ,‬כתוב >ישעיהמ( המוציא‬ ‫וגו׳‪ .‬כלהו חןילין ומשתין וככביא‪.‬‬
‫במספר צבאם וגו׳‪ .‬את כל‬
‫החןלות והמחנות והכוכבים‬
‫קךשא בריף הוא אפיק לון בשמא‪ .‬כל חד‬
‫הוציא הקןדוע ברוך הוא בעם כל‬ ‫וחד‪ .‬ולא גרע אפילו חד‪ .‬בכל ככביא ומזלי‬
‫אחד ואחד‪ ,‬ולא גךע אפלו אחד‪.‬‬ ‫דרקיעין כלהו‪ .‬אתמנון נגיךין ופקידין‬
‫בכל הכוכבים והמזלות ע ל כל‬
‫הךקיעים נתמנו עדים ופקידים‬
‫לשמשא עלמא‪ .‬כל חד וחד כדקא חזי ליה‪.‬‬
‫‪..‬‬ ‫_ ‪. .‬ך|‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫■‪1‬‬ ‫^‬ ‫‪.‬ך ‪. .‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬

‫ל ע מ ע את העולם כל אחד ואחד‬ ‫דלא‬ ‫בכל עלמא‪.‬‬

‫‪T : ' T : T‬‬ ‫‪T:‬‬
‫זעירא‬
‫‪T•:‬‬
‫עשבא‬
‫• ‪T :‬‬
‫לד‬
‫‪^T‬‬
‫ולית‬‫‪**:‬‬
‫כראוי לו‪ ,‬ואין לך עעב קטן בכל‬ ‫ומזלא ברקיעא‪ .‬ועל‬
‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪TT-‬‬ ‫ככבא‬
‫‪TT‬‬ ‫עליה‬
‫‪••T‬‬ ‫שלטא‬
‫‪T : -‬‬
‫העולם עלא עולט עליו מזל‬
‫כוכב‬ ‫ברקיע‪,‬־ ועל אותו‬ ‫וכוכב‬
‫ההוא ככבא ממנא חד‪ .‬דקא משמש קמיה‬
‫‪.. | T‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך |‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫_‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪ TTT‬־ ׳‬ ‫‪•1 :‬‬
‫ממנה אחד ע מ ע מ ע לפני‬ ‫דקוךשא בריף הוא‪ .‬כל חד וחד כךקא חזי‬
‫הקדוע ברוך הוא‪ ,‬כל אחד ואחד‬ ‫ליה‪.‬‬
‫כראוי לו‪.‬‬
‫כ ל הכוכבים עברקיעים‪ ,‬כלם‬
‫כל ככבןא ךברקיעין כלהו משמשי על האי‬
‫‪T ...‬‬ ‫י‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T:‬‬ ‫‪•1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬

‫מע מעים על העולם הזה‪ ,‬וכלם‬ ‫עלמא‪ .‬וכלהו פקידן לשמשא כל מלה‬
‫מפקדים ל ע מ ע כל דבר ודבר‬ ‫ומלה‪ .‬לאינון דבהאי עלמא‪ .‬ולא צמחין ולא‬
‫לאותם עבעולם הזה‪ ,‬ולא‬
‫־ • • • ' ‪:‬‬

‫צומחים ולא מגדלים עעבים‬

‫‪T‬‬ ‫‪T •/‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫מגדלין עשבין ואילנין וךשאין‪ .‬ועשבי ברא‪.‬‬
‫ואילנות וךעאים ועעבי העדה‪,‬‬ ‫בר בחיזו ךככבלא ךקא קלימי עלייהו‪.‬‬
‫רק למךאה הכוכבים עעומדים‬ ‫ואתחזון עלייהו אנפץ באנפין‪ .‬כל חד וחד‬
‫עליהם ונךאים עליהם פנים‬
‫בפנים‪ ,‬כל אחד ואחד כמו עךאוי‬
‫דאתחזי ••ליה‪.‬‬
‫‪•• T : • :‬‬
‫כמה‬
‫‪T :‬‬

‫לו‪.‬‬ ‫ר‪ 1‬ב משרלין דככבלא ומזלי‪ .‬כלהו נפקין‬

‫רב המחנות ע ל הכוכבים‬ ‫בראשיתא דליללא‪ .‬עד תלת שעתי חסר‬
‫והמזלות‪ ,‬כלם יוצאים בראעית‬
‫הלילה עד ע ל ע עעות חסר רבע‪.‬‬ ‫רביעא‪ .‬מהמן ולהלאה לא נפקין בר זעידין‪.‬‬
‫יוצאים‪- ,‬רק‪1‬‬
‫׳‬ ‫‪• :‬‬ ‫והלאה לא‬
‫מעם ‪T : T T‬‬‫• ‪T‬‬ ‫ואינון ככבלא כלהו לא משמשי לבטלה‪ .‬ולא‬
‫מעקזים‪ .‬וכל אותם הכוכבים לא‬ ‫אתחזון לבטלה‪ .‬ואית ככבלא ךקא משמשי‬
‫מע מעים לבטלה ולא נךאים‬
‫לבטלה‪ .‬ד ע כוכבים ע מ ע מ עי ם‬ ‫כל ליללא‪ .‬בגין לאצמחא ולגדלא כל אינון‬
‫כל לילה כדי להצמיח ולגדל את‬ ‫מלין דאתפקדו עלליהו‪ .‬ואית ככבלא ךקא‬
‫כל אותם דברים עהצטוו עליהם‪.‬‬ ‫משמשי עד פלגות ליללא‪ .‬וצמחין ומגדלין‬
‫ד ע כוכבים ע מ ע מ עי ם עד חצות‬
‫ומגדלים‬ ‫וצומחים‬ ‫חלילה‪,‬‬ ‫מראשיתא דליליא‪ .‬עד ההיא שעתא‪ .‬כל‬
‫‪ ■ - .‬ד י ‪ -‬ד‬ ‫‪-‬‬ ‫_‬ ‫‪7‬‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ . .‬ך‬ ‫‪....‬‬

‫מראעית הלילה עד אותה עעה‬ ‫אינון מלין דאתפקדו עלליהו‪ .‬ואית ככבלא‬
‫רכט‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יז כסלו‬ ‫תרומה ־ קע״א ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫טז שבט‬

‫כל אויתם ךבךים עזהפקןדו עליהם‪.‬‬ ‫ך?ןא מעזמעזי זעיר מליליא‪ ,‬דכיון דאתחזי‬
‫דעז כוכבים עזמעזמעזים מעט‬ ‫בהדי ההוא עע‪ at‬א‪ ,‬או ההוא דעזאה‪ ,‬מיד‬
‫‪ - . 7‬ך‬ ‫‪■.‬ך‪-‬ך‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ . . .‬ך‬ ‫_‬ ‫‪-‬‬
‫מהלילה‪ ,‬עזכיון עזנךאה עם אותו‬
‫העע‪ 1‬ב או אותו הזיעזא‪ ,‬מ;ד‬ ‫אעזלים עזמועזיה‪ ,‬ולא אצטריך !היר בההוא‬
‫העזלים עזמועזו‪ ,‬ולא צריך יותר‬ ‫לילןא‪ .‬והא איפון לא לןלימין לבטלה‪ ,‬כיון‬
‫באותו לילה‪ ,‬והרי הם אינם‬ ‫ךאעזלימו עזמועזליהו‪ ,‬לא אתחזון!היר בהאי‬
‫עומדים לבטלה‪ .‬כיון עזהעזלימו‬
‫את עזמו׳טם‪ ,‬אינם נראים יותר‬ ‫עלמא‪ ,‬ועיילין לאתרליהי♦‬
‫למקומם‪.‬‬
‫ונכנסים • ‪T 1 :‬‬‫הזה‪• T : • : ,‬‬
‫׳‬ ‫בעולם ־‬
‫‪T T‬‬ ‫עלאה *דבני קדם‪ ,‬אמרי ‪-‬על‬
‫‪...‬‬ ‫‪— 7‬‬ ‫דחכמתא • ‪T T‬‬
‫בספרא ‪T : : T :‬‬ ‫‪7: • :‬‬
‫ב ס פ ר החכמה העליונה עזל בני‬
‫קדם אומרים על כלי אותם כוכבי‬
‫כל איפון ככבלא דעזרביטא‪ ,‬דק א‬
‫העירביט‪ ,‬עזמעזלחים קזרביט‬ ‫מעזזירי עזרביטא ברקיעא‪ ,‬אמרי דעשבין‬
‫׳‪:‬צהעע‪• tT‬בים ••הם‬
‫אומרים ‪: T •/‬־‬ ‫‪•:‬‬ ‫ברקיע‪,‬‬
‫‪ TT •1‬־ ׳‬ ‫אינון בארעא‪ ,‬מאינון דאקרון סמי ךחיי‪.‬‬
‫בארץ מאותם עזנקראים סמי‬
‫החיים‪ ,‬ואבני יקר ועז בארץ‪ ,‬וזהב‬
‫ואבנין !קירן אית בארעא‪ ,‬וזהב עזחוט‬
‫עזחוט עזל המגדל בתוך הרים‬ ‫דמגךלא גו טורי רמאי‪ ,‬בזעיר מיין דחפלא‬
‫רמים במעט המים עזמכסים‬ ‫ועזלטאן‬
‫׳ ‪T : T 1 :‬‬
‫עליה‪,‬‬ ‫דנגיד‬
‫‪•• • T :‬‬ ‫•‪T *.‬‬
‫אלא‬ ‫חפיא‬
‫‪T: -‬‬ ‫‪T‬‬
‫עליה‪ ,‬ולא‬ ‫‪T :‬‬
‫עליהם‪ ,‬ולא מכסה‪ ,‬אלא עזעזופע‬
‫עליו‪ ,‬ועזולבזים על כל אלה אותם‬
‫על כל אלין איפון ככבלא ךעזךביטא‪ ,‬ומגךלי‬
‫כוכבי העזךביט ומגדלים הללו‬ ‫אלין בגינייהו‪.‬‬
‫בעזבילם‪.‬‬ ‫וכל תקונא וגדולא ללהון‪ ,‬לאו איהו אלא‬
‫וכל תקונם וגדלתם אינו אלא‬
‫‪T •/‬‬ ‫••‬ ‫‪. :‬״• ‪T T‬‬

‫במךאה ונגה עזל אותו עזךביט‬

‫‪T 1‬‬ ‫•‬ ‫‪7 :‬‬
‫עזרביטא‪: ,‬דקא‬
‫י‬ ‫‪T • :-‬‬ ‫דההוא‬ ‫‪- :‬‬ ‫ונגהא‬
‫בחיזו ‪T : :‬‬ ‫‪:‬‬

‫עזעזולח אותו הכוכב לתוך‬ ‫מעזךר ההוא ככבא‪ ,‬גו ךקיעא‪ ,‬וכדין אתתקנן‬
‫הרקיע‪ ,‬ואז מתתקנים ומתגדלים‬ ‫ומתגךלן כל אינון מלין‪.‬‬
‫כל אותם דברים‪.‬‬
‫מחלות ועז בבני אדם כמו ירקים‬ ‫מךעץ אית בבני נעזא‪ ,‬כגון ירוקין וקסטידין♦‬
‫עזלהם לא‬
‫עזהרפואה ‪•/ T •/‬‬
‫‪T‬‬ ‫רוח‪: T ,‬‬
‫־׳‬ ‫וחולי‬
‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫ךאסוותא דלהון לא תלי‪ ,‬אלא בחד‬
‫תלתה כי אם במראה אחד ^ל‬ ‫מראה ךפרזלא קליל נציץ לעיינין‪ ,‬ואית ליה‬
‫ב ת ל קליל חנוצץ לעינים‪ ,‬דעז לו‬
‫לבעל חחלי להסתכל בו‪ .‬ולא‬
‫למאריה ךמרע לאסהכלא ביה‪ .‬ולא )נ״א עכיןי(‬
‫)שוכף( עזוך עך‪3‬א( בזה‪ ,‬עד עזעובר‬ ‫שייך )ם״א אתסי( בהאי עד דאעבר ההוא מראה‬
‫אותו מראה לצד זה ולצד זה כמו‬ ‫דשרביטא‪,‬‬ ‫כגוונא‬ ‫ולסטרא ‪T‬דא‪,‬‬ ‫לסטרא ‪T‬דא‬
‫‪T • : — :‬‬ ‫׳ ‪T : —:‬‬ ‫‪T:•:‬‬ ‫‪T: • :‬‬
‫חעזרביט עזיועזיט התנוצצות ^ל‬
‫בךק לפניו‪ .‬ובאותה הועזטה ^ל‬ ‫ךיושיט נציצו ךברק לאנפוי‪ ,‬ובההוא אושיטו‬
‫בךק עזנוצץ לעינים‪ ,‬באה לו‬ ‫ךברק דקא נציץ לעיינין‪ ,‬אתי ליה אסוותא‪.‬‬
‫הךפואה‪ .‬אף כך כל אותם‬ ‫אוף הכי‪ ,‬כל אינון דשלטי עלליהו אינון‬
‫עזעזולנזים עליהם אותם כוכבים‪,‬‬
‫אין להם תקוץ וגדלה במה‬ ‫ככבןא‪ ,‬לית לון תקונא וגדולא במה דאתחזי‪,‬‬
‫עזנךאה‪ ,‬פךט לאותה התפעזטות‬ ‫בר בההוא פשיטו ךשרביטא‪ ,‬ובהאי מתתקני‪,‬‬
‫מתתקנים‬ ‫ובזה‬ ‫חעזךביט‪,‬‬ ‫בחיזו‪) ,‬דף קע״ב ע״א( בגוון‪ ,‬בחילא‪ ,‬כמה‬
‫במךאה‪ ,‬בגון‪ ,‬בבח‪ ,‬כמו עזנךאה‪.‬‬
‫רפה הוא‪ ,‬עזהרי כמו זה רמוז‬ ‫ךאתחזי‪.‬‬
‫בספרו עזל עזלמה חמלך בחכמת‬ ‫בספרא‬
‫‪T:•:‬‬
‫בגוונא ‪T‬דא‪ ,‬רמיז‬
‫•‬ ‫׳ ‪T‬‬ ‫‪T : —:‬‬
‫דהא‬‫' ‪T :‬‬
‫ושפיר •איהו‪,‬‬ ‫‪ :‬־ •‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יז כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫טז שבט‬
‫רל‬

‫מהם‬
‫חסר •• ‪•/‬‬
‫עזאם ‪•• T‬‬
‫•‬ ‫היקרות‪,‬‬
‫׳‬ ‫האבנים ־ ‪|T:‬‬
‫‪: T‬־ ‪• T‬‬ ‫ךעזלמה מלכא‪ ,‬בחכמתא ךאבנין יקידיזי ךאי‬
‫התנוצצות ולהט‬ ‫מה‬ ‫חסר מנהו־ן נגהא לנציצו ולהיטו ךפכביא‬
‫הכוכבים הידועים‪ ,‬לא מגדלים‬
‫ולא )נלתתקנים לעולנלים( מתקנים‬ ‫ןדיען‪ ,‬לא מגךלין‪ ,‬ולא)ס״אמהתי‪,‬חלעלמין( מתקןני‬
‫אותם לעולמים‪ ,‬והכל תקן‬ ‫לון לעלמין‪ .‬וכלא אתקין לןךשא בריף הוא‬
‫הקדוקז ברוך הוא לתקון העולם‪,‬‬ ‫לתקונא דעלמא‪ .‬כמה דאה אמר )בראשית א(‬
‫כמו עזנאמר )בראשית א( להאיר על‬ ‫‪• • T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪• :‬‬

‫הארץ‪ ,‬בכל מה ^צ‪-‬ריך בעולם‬ ‫להאיר על הארץ‪ ,‬בכל מה ךאצטריך בהאי‬

‫הזה לתקן אותו‪.‬‬ ‫עלמא לתקנא ליה‪.‬‬‫••‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫כתוב ועק(ית קךסי נתעזת‬ ‫ן תי ב )שמות כי( ועשית קרסי נח׳שת המשים‪,‬‬
‫חמעזים‪ ,‬וכתוב ועע(ית חמעזים‬
‫וכתיב ועשית חמשים קרסי זהב‪,‬‬
‫•‬ ‫‪:‬־ •‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪:‬־ •‬

‫קרסי זהב‪ ,‬ועזנינו‪ ,‬מי עזלא ראה‬

‫‪T T‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪• T‬‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫־‪: 1‬‬
‫‪T T‬‬ ‫‪7‬‬ ‫••‬ ‫‪: 1-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫אותם הקרסים במקזכן‪ ,‬לא ךאה‬ ‫ותנינן‪ ,‬מאן דלא חמא איפון לפרסים במשכנא‪,‬‬
‫ברקיע‪ •,‬מעזום‬‫כוכבים ‪ • T‬־ ׳‬ ‫אור קזל‬
‫‪TT •1‬‬
‫קזבאותו מךאה ובאותו גון דומים‬
‫לא חמא נהירו ךככבןא ברקיעא‪ .‬בגין‬
‫לכל מי קזמכןהכל בהם‪.‬‬ ‫דבההוא חיזו‪ ,‬ובההוא גוונא‪ ,‬דמןין לכל מאן‬
‫יוצאים‬
‫ברקיע‪ ,‬קזאלה ‪• :‬‬ ‫כוכבים‪ • T‬־ ׳‬
‫יש ‪TT •1‬‬ ‫דאסתכל בהו‪.‬‬
‫מאותו הרקש שכל הכוכבים‬
‫הדוקים שם‪ .‬באותו הרקיע ןש‬
‫כ?בןא אית ברקיעא‪ ,‬דאלין נפקי מההוא‬
‫מאה חלונות שקופים‪ ,‬מהם לצד‬ ‫רקיעא‪ .‬דבל ככבןא אדוקין תמן‪.‬‬
‫מזרח‪ ,‬ומהם לצד דרום‪ ,‬ובכל‬
‫‪T :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫• ‪T:‬‬ ‫בההוא רקיעא אית מאה חלוני משקופין‪,‬‬
‫חלון וחלון ןש כוכב אחד‪.‬‬
‫וכשהשמש הולכת ^אותם‬
‫מפהון לסטר מזרח‪ ,‬ומפהון לסטר זירום‪ .‬ובכל‬
‫חלונות ושקועים שברקיע‪ ,‬הוא‬ ‫חלונא וחלונא ככבא חד‪.‬‬
‫—‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬

‫נוצץ בהתנוצצות‪ ,‬והכוכבים‬
‫הללו יוצאים להתנוצץ מאותה‬
‫התנוצצות של השמש ונצבעים‪,‬‬
‫מהם אדמים כגון חנחשת‪ ,‬מהם‬
‫ירקים כגון הזהב‪ ,‬ולכן אלה‬
‫אדמים ואלה ירקים‪ .‬חמשים הם‬
‫באותם חמשים חלונות‪) ,‬וסנלשים‬
‫הם באותם ה תאנו ת( האחרים‪ .‬של צד‬
‫מץרח הם ירקים‪ ,‬של צד דרום הם‬
‫אדמים‪ ,‬בהם אחוז סיום המשכן‪.‬‬
‫בכל אותם הכוכבים שיוצאים‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•••‬
‫וכד שמשא אזיל באיפון חלונין ומשקופין די‬
‫ברקיעא נציץ בנציצו‪ ,‬ואלין ככבןא נפקי‬
‫לאתנצצא מההוא נציצו ךשמשא ואצטבעו‪,‬‬
‫מנהון סומקין כגוונא דנחשת‪ ,‬ומנהון ירוקין‬
‫כגוונא תהב‪ ,‬ועל זיא‪ ,‬אלין סומקיזי ואלין‬
‫לרוקין‪ .‬המשים איפון באיפון המשים חלונין‪,‬‬
‫)נ״א ודומעים אינון ןאינון חלזיניז( אחרנין‪ .‬דלסטר מזרח‬
‫אינון לרוקין‪ .‬דלסטר דרום איפון סומקין‪ ,‬בהו‬
‫‪• T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫מאותו רקיע מתערבים אותם‬

‫■ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫■ן‬
‫אתאחד סיומא ךמשכנא‪.‬‬
‫ונוצצים‬‫‪• :‬‬
‫בלילה‪,‬‬
‫‪:‬‬
‫כוכבים‬ ‫׳‬ ‫־ ־ ‪T:‬‬ ‫‪• T‬‬
‫?כל אינון ככבלא ךנפקי מההוא רקיע‪,‬‬
‫ולוהטים ושולטים בעולם חזה‪,‬‬
‫מהם על נחשת‪ ,‬מהם על זהב‬ ‫מתעךבי איפון ככבלא בליללא‪ .‬ונצצי‬
‫ירקרק‪ ,‬ומתהקנים וגדלים על‬ ‫ומלהטי ושלטי בהאי עלמא‪ .‬מנהון על‬
‫חכח שלהם‪.‬‬ ‫נח׳שת‪ ,‬מנהון על זהב ירל^רק‪ .‬ואתתקנן‬
‫אלה הכוכבים שולטים בכ״ה‬
‫וחצי הנקדות של הלילה‪ ,‬שהם‬ ‫ומגךלן על חילא דלהון‪.‬‬
‫ךגעים של שעה‪ ,‬והם שמגדלים‬ ‫אלין ככבלא שלטי בכ״ה ופלגא נקודין‬
 ‫ג׳ שנים‪-‬ש״ב‪:‬‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יי ^‬ ‫יח כסלו‬ ‫תרומה ־ קע״ב ע״א‬ ‫יז שבט‬

‫נה׳טת‪ ,‬עזהם אדמים ולוהטים‬ ‫דליליא‪ .‬דאינון רגעי עזעתא‪ ,‬ואינון דמגךלי‬
‫ונוצצים‪ .‬וכעזמועזיטים עזל״ש‬ ‫נח^זת זיאינון סומקי ולהטי ונצצי‪ .‬וכד‬
‫פעמים התנוצצות לצד המזרח‪,‬‬
‫או המעז או עזבע‪ ,‬מלכי העמים‬ ‫אועזיטו תלת זמנין נציצו לסטרא דמזרח‪ .‬או‬
‫יםאו על אותו צד‪ ,‬וכל העעזר‬
‫‪•/‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬
‫חמש‪ ,‬או שבע‪ ^ ,‬כ י עמין ייתון על ההוא‬
‫והזהב יסתלק מאותו מקום‪ .‬ואם‬ ‫סטרא‪ ,‬וכל עתרא ודהבא יסתלק מההוא‬
‫התנוצצות אחת‪ ,‬קזתים‪ ,‬אך?ע‪,‬‬
‫קזעז‪ ,‬זו אחר זו‪ ,‬אימה ופחד יפל‬
‫סטרא‪ .‬ואי נציצו חד‪ ,‬תרץ‪ ,‬ארבע‪ ,‬שית‪ ,‬דא‬
‫ויקזךה על אותו הצד‪ .‬מכה‬ ‫ופחדא •יפול‪ ,‬וישרי ‪-‬על‬ ‫‪T-: -‬‬
‫אימתא‬
‫' • • ‪T T‬‬
‫בתר ‪T‬דא‪,‬‬ ‫‪-T‬‬
‫ההתנוצצות ועזוככת‪ ,‬מכה‬ ‫ההוא סטרא‪ .‬בטיש נציצו ושכיך‪ ,‬בטיש‬
‫ההתנוצצות ועזוככת ‪ -‬יתעוךרו‬
‫קרבות ולא יעעזו ) ב ע ו ל ם באותו עד(‪,‬‬
‫נציצו ושכיך‪ .‬יתערו ל^רבי‪ ,‬ולא יתעבידו‪) ,‬ד״א‬
‫קזהרי באותו זמן התעוךרות‬ ‫אהערותא‬
‫‪T‬‬ ‫דהא בההוא זמנא‪,‬‬ ‫סטרא( ‪T :‬‬
‫כעלמא בההוא י■^‬
‫‪ ;« :‬ד‬
‫למעלה היא לפני הקדו׳ט ברוך‬ ‫הוא לעילא קמי קךשא בריך הוא‪ ,‬באיפון‬
‫הוא באותם הממנים קזל העולם‬
‫ממנן ךעלמא ךשלטין על שאר עמין‪ ,‬וכן‬
‫קזעזולטים על קזאר העמים‪ ,‬וכן‬
‫כמו זה בצד אחר‪.‬‬ ‫אחרא‪.‬‬‫— ‪T—:‬‬
‫בסטרא‬
‫‪T: • :‬‬
‫כגוונא ‪T‬דא‬
‫‪T : —:‬‬
‫פ תח ואמר‪> ,‬דניאל ב< יהי עזם‬
‫‪• :‬‬ ‫י‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ :‬ש‬ ‫‪-‬‬ ‫^‬ ‫פתח ואמר‪) ,‬יניאלב( להוא שמיה די אלהא‬
‫האלוה מברך מן העולם ועד‬ ‫חכמתא‬ ‫עלמא •די‬ ‫ועד‬ ‫עלמא‬ ‫מברך מן‬
‫‪TT: T‬‬ ‫‪T:T‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫•| ‪T : T‬‬ ‫‪T :‬־ ‪1‬‬
‫העולם‪ ,‬עזהחכמה והגבוךה עזלו‬
‫היא‪ .‬והוא מעזנה עדנים וץמנים‪.‬‬ ‫וגבורתא דיליה היא‪ .‬והוא מהשנא עזינןא‬
‫והבל הוא בךעזותו‪ ,‬והוציא את‬ ‫וזמנןא‪ .‬וכלא איהו ברשותיה‪ ,‬ואפיק לעמיה‬
‫עמו הקדועז מהבח והךעזות ^ל‬ ‫קדישא‪ ,‬מחילא ורשותא דככביא ומזלי‪ ,‬בגין‬
‫עזהם‬
‫ומזלות‪• ,‬מעזום ‪•• •/‬‬ ‫כוכבים‬
‫׳‬
‫אלילים אחרים‪ ,‬ולא באלה חלקו‬
‫־‪T‬‬ ‫‪•T‬‬
‫דאיפון טעוון אהרן ולא באלין חולקא‬
‫עזל ןעקב‪ ,‬בי אם ביוצר הבל הוא‪.‬‬ ‫ך!עקב‪ .‬כי אם )ירמיה י( ביוצר הכל הוא‪.‬‬
‫ךקיע ןעז למעלה על כל הרקיעים‬ ‫רקיע אית לעילא‪ ,‬על כל אלין רקיעין‪ ,‬ואיהו‬
‫הללו‪ ,‬והוא טמיר וגנוז‪ ,‬וחותם‬
‫‪:‬‬ ‫׳‬

‫טבעת המקזכן עזולט על הרקיע‬

‫‪T :‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫־ ‪T‬‬
‫דגושפנקא‬
‫‪lT:-:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫וחותמא‬
‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫וגניז‪,‬‬
‫‪' • T :‬‬ ‫טמיר‬‫‪•T‬‬

‫הזה‪ ,‬והרקיע הזה נקרא החדר‬ ‫ךמשכנא שלטא על האי רקיע‪ ,‬והאי רקיע‬
‫עזל המקזכן‪ ,‬וברקיע הזה כל‬ ‫אקרי אדרא ךמשכנא‪ ,‬ובהאי רקיע כל איפון‬
‫אותם חלונות מצד זה ומצד זה‪,‬‬
‫ואוחז את בל אותם הסדורים של‬
‫חלונין‪ ,‬מסטרא דא‪ ,‬ומסטרא דא‪ ,‬ואחיד כל‬
‫המקזכן‪ .‬עזעזה חלונות הם גדולים‬ ‫אינון סדורין דמשכנא‪ .‬שית חלונין איפון‬
‫מכלם‪ ,‬ואחד נסתר עזעזולט‬
‫••‬ ‫‪•/‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪T •/ :‬‬ ‫׳‬ ‫• ‪.‬״• ‪T‬‬ ‫רברבין על כלהו‪ ,‬וחד סתים לשלטא עלליהו‪.‬‬
‫עליהם•‬
‫חלון אחד נקרא חלון הזהר‪ ,‬ובו‬
‫חליונא חד‪ ,‬אקרי חלון זהרא‪ ,‬וביה נפקא ככבא‬
‫יוצא כוכב אחד עזנקךא לחכמים‬ ‫חדא‪ ,‬דאקרי לחכימי ל״ד‪ ,‬ודא איהו‬
‫ן״ד‪ ,‬וזהו התוך עזמהתך למטה‬ ‫דיהודה‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫בשלטנותא •‬
‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫לתתא ‪:‬‬‫מהתך ‪T - :‬‬‫דקא ‪ :‬־ ‪1‬‬ ‫התוכא ‪lT :‬‬
‫‪T‬‬
‫בעזלטון עזל יהוךה‪ .‬לא עזאין לו‬
‫לאו דאית ליה חולקא ביה‪ ,‬דהא לית לשבטין‬
‫‪1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪-‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך|‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬
‫חלק בו‪ ,‬עזהרי אין לעזבטי י^יךאל‬
‫חלק ונחלה בהם‪ ,‬אלא עזעזבט‬
‫•• ‪•/‬‬ ‫•••‬ ‫‪T •/‬‬ ‫׳‬ ‫‪••• T‬‬ ‫‪ :‬־ ‪:‬־ ‪T‬‬ ‫•• ‪1 •/‬‬
‫שבטא‬
‫• ‪T :‬‬
‫אלא‬
‫׳ •‪T *.‬‬
‫ואחסנא ‪:‬בהו‪,‬‬
‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬
‫חולקא‬
‫‪|T T‬‬
‫דישראל‬
‫‪•• T : • :‬‬
‫עליו‪.‬‬‫זה‪ ,‬ואינו ‪T T‬‬
‫׳‬ ‫עזולט ־על‬
‫••‬ ‫יהודה‬
‫‪T :‬‬ ‫דיהודה שלטא על האי‪ ,‬ולאו איהו עליה‪.‬‬
‫■ך‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ ..‬ך‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫־ ‪7:‬‬ ‫‪T‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יח כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יז שבט‬
‫רלב‬

‫וכשהסיטו בני יהודה את דךכם‬ ‫קדעזא‬ ‫‪T :‬‬

‫מבתר‬ ‫• ‪- T‬‬
‫ארחייהו‬
‫‪ :T‬־ ‪:‬‬
‫יהודה‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫וכד ־אסטו בני‬ ‫‪ :‬־‬
‫מאחרי הקןדוש ברוך הוא‪ ,‬הלכו‬ ‫בריך הוא‪ ,‬אזלו למנזיע בתר חלונא דא‪,‬‬
‫לדעת אחר ה ^ו ן הזה והכוכב‬
‫הזה‪ ,‬ואמרו )שהדי לדע( שזו היד‬ ‫דקא‬‫‪lT :‬‬
‫ידא‬‫‪T:‬‬
‫ואמרו)ם״אדהא‪:‬ח‪ (5‬דהאי‬ ‫‪:T :‬‬
‫כבבא‪.‬‬
‫‪TT‬‬
‫והאי‬
‫המנצחת את עזאר העמים‪,‬‬ ‫מנצה לשאר עמין‪ ,‬דכתיב ביה )בראשית מט( ‪:‬דד‬
‫שכתוב בו )בראשית מט( ‪:‬דף ב^וף‬ ‫בערף איביף‪ ,‬ואזלו אבתךיה ועבדו ליה‬
‫איביף‪ ,‬והלכו אחריו ועושים לו‬
‫שמוש ופלחץ‪ ,‬ועל זה כתוב‪,‬‬ ‫שמושא ופלהנא‪ ,‬ועל דא כתיב‪) ,‬מלכים א יד(‬
‫)מלכים־איד( רעש יהודה הרע בעיני‬ ‫ויעש יהודה הרע בעיני יי‪/‬‬
‫ה‪/‬‬
‫כשהכוכב הזה יוצא‪ ,‬פושט יד‬
‫פשיט —הד ‪T‬יד בהמש‬ ‫ככבא —כד נפיק‬
‫‪• T | • T‬‬ ‫‪TT‬‬
‫האי‬
‫אחת בחמש אצבעות‪ ,‬מאיר‬ ‫אצבעאן‪ .‬נהיר ונציץ בההוא חלון‪) .‬דף‬
‫ונוצץ באותו חלוץ‪ .‬בעלי‬ ‫קע״בע״ב( מאריהון דקוסמין וחרשין‪ ,‬דחלי‬
‫הקןסמים והכשפים פוחדים‬
‫מהמקום הזה‪ ,‬משום שבשעה‬
‫מהאי אתר‪ ,‬בגין דבשעתא ךהאי שלטא‪,‬‬
‫שזה שולט‪ ,‬כל הקסמים‬ ‫כלהו קסמין וחרשין מתבלבלי‪ ,‬ולא אצלה‬
‫ולא‬ ‫מתבלבלים‬ ‫והכשפים‬ ‫בידליהו‪.‬‬
‫מצליחים בידיהם‪.‬‬
‫ןאם תאמר‪ ,‬הואיל והרקיע הזה‬
‫ואי תימא‪ ,‬הואיל ואיהו האי רקיע טמירא‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪ . . .‬ך‬ ‫‪ .‬ן ‪-‬‬ ‫■ך‬ ‫‪-‬‬ ‫^‬ ‫■ן‪-‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪..‬‬

‫טמיר‪ ,‬ואיך יוךעים אותו? אלא‬ ‫היך ןךעי ליה‪ .‬אלא סימנא אית לון לבר‪,‬‬
‫סימן חיצון ץש להם‪ ,‬ויודעים‬ ‫תדיר‬ ‫‪•T‬‬
‫ודהלי‬
‫‪:‬־‪:‬־••‬
‫ככבא ‪T‬דא‪,‬‬ ‫‪TT‬‬
‫שלטא‬
‫— ‪T :‬‬
‫דהא‬‫‪T :‬‬
‫וידעי‬
‫שהרי שולט הכוכב הזה‪,‬‬
‫ופוחדים תמיד ממנו‪ ,‬ולא‬
‫מניה‪ ,‬ולא אצלח בידיהון‪ ,‬אינון קסמין‬
‫מצליחים בידיהם אותם קסמים‬ ‫וחרשין‪ .‬ועל דא אית זמנין דאצלהו ביה בני‬
‫וכשפים‪ .‬ולכן ןש פעמים‬ ‫נשא‪ ,‬ואית זמנין דלא אצלהו ביה‪ .‬ובגין דא‬
‫שמצליחים בו בני אדם‪ ,‬דש‬
‫פעמים שלא מצליחים בו‪ .‬ולכן‬
‫אינון מארי קוסמין וחרשין מתמעטי‬
‫אותם בעלי קסמים וכשפים‬
‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T 1:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫■ך‬
‫מעלמא‪ ,‬בגין דלא לךעין על^רא‪ ,‬כד חמאן‬
‫מתמעטים מהעולם‪ ,‬כי הם לא‬ ‫ךלא אצלה בידליהו‪ .‬ועל דא אינון קךמאי היו*‬
‫יוךעים את העקר למה לא מצליח‬
‫בידיהם‪ .‬ועל זה אותם הראשונים‬
‫לךעי‪ ,‬ומסתכלן לבר בההוא סימנא‪ ,‬דקא‬
‫היו יץעים ומסתכלים בחוץ‬ ‫!ךעי‪.‬‬
‫באותו סימן שיודעים‪.‬‬ ‫חלונא תנלינא‪ ,‬איןןרי חלון טופרא‪ ,‬בגין‬
‫חלון שני נקרא חלון הצפרן‪,‬‬
‫משום שהוא כעין הצ>ךן‪ ,‬ובו‬
‫נפקא‬ ‫וביה ‪: T‬‬ ‫••‬ ‫דטופרא‪,‬י‬
‫‪T:‬‬ ‫כגוונא ‪:‬‬
‫‪T‬‬ ‫דאיהו ‪:‬‬‫‪• :‬‬

‫יוצא כוכב אחד שנקרא לחכמים‬
‫צפעון‪ ,‬שהדי זה שולט בשלטון‬
‫חזק בדין בראש וזנב‪ ,‬ןש לו כמו‬
‫צפעון אורב להרג‪.‬‬
‫מאותו חלון יוצאים שש מאות‬
‫אלף ךבוא של רוחות ששולטות‬
‫על אותן הצפךנים של בני אדם‬
‫כשהן נןרקות בגלוי‪ ,‬ובזה עושים‬
‫כשפים וקסמים כל אותם‬
‫ככבא חד‪ ,‬דאלןרי לחכימין צפעון‪ ,‬ןיהא דא‬
‫שלטא בשולטנא תקיף בלינא ברישא תנבא‪,‬‬
‫אית ליה כצפעון כמין לקטלא‪.‬‬
‫מההוא חלון‪ ,‬נפקי שית מאה אלף ךבוא‬
‫רוחין‪ ,‬דשלטין על אינון טופרין‬
‫דבני נשא‪ ,‬כד אזדרקן באתגללא‪ .‬בהאי עבדי‬
‫חרשין וקסמין‪ ,‬כל אינון דיךעי לון‪ .‬בההיא‬
‫רלג‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יח כסלו‬
‫תרומה ־ קע״ב ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יז שבט‬

‫עזמכיוים אותם‪ .‬באותה עזעה‬ ‫עזעתא ךהאי ככבא עזלטא‪ ,‬כל אינון ךזרל(י‬
‫אותם‬
‫‪T‬‬ ‫עזולט‪T ,‬כל‬
‫׳‬ ‫הזה‬
‫עזהכוכב ־ ‪•/‬‬
‫‪ •/‬־ ‪T‬‬ ‫טופרי‪) .‬ם״אאירביד( או־ עבדי חרעזין בהו־ן‪ .‬גרים‬
‫עזזוךקים צפתים‪) ,‬אם עשה( או‬
‫עוע‪t‬ים בהם כעזפים‪ ,‬גורמים מות‬
‫‪•/ T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•/ T‬‬
‫מותא לכל עלמא‪ ,‬וסליק חרשין בימיהן‬
‫לכל העולם‪ ,‬והכעזפים עולים‬ ‫דאיפון דעבדי לון‪.‬‬
‫בידי אותם ׳‪:‬צעוע‪t‬ים אותם‪.‬‬
‫החלון העזליעזי נ?ןךא חלון‬
‫חלונא הליתאה‪ ,‬אלןדי חלון חועזנא‪ ,‬וביה‬
‫החעזן‪ ,‬ובו יוצא כוכב אחד‬ ‫נפקא בכבא חדא‪ ,‬ואקרי נגה״א‬
‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪:‬ד •‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪It‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪T T‬‬

‫עזנקרא נגה״ה דבוסי״נא)א‪1‬רהנר(‪.‬‬

‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫• ‪T| :‬‬ ‫ךבוסי״נא‪) ,‬נ״א ךבוצעי( האי איהו נציצו תציץ‪,‬‬
‫זוהי התנוצצות עזנוצצת ועומדת‬
‫וקיימא על כל רוחא‪ ,‬ונייחא ועזיזבותא )נ״א‬
‫^ כל רוח‪ ,‬ומנוחה והצלה)וטוב(‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: —:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:|— :‬‬
‫‪ :‬־ ‪T T‬‬

‫בה‪ ,‬אין בה כלל קטרוג‪ .‬כעזהוא‬

‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫וטיכותא( ביה‪ .‬לית ביה קטרוגא כלל‪ ,‬כד איהו‬
‫עזולט‪ ,‬כל חמנוחה וכל האור‬ ‫עזלטא‪ ,‬כל נייחא‪ ,‬ובל נהירו עזליטא בעלמא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪t‬‬ ‫' ‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫— ‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬

‫עזולט בעולם‪ ,‬עזלוה ועובע‪ ,‬והכל‬

‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־ '‬

‫עזולט בעולם‪.‬‬
‫‪:‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫־‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫שלוה שבעא וכלא עזליט בעלמא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪T : -‬‬

‫חלון ךביעי הוא חלון עזנקרא‬ ‫חלונא רביעאה‪ .‬איהו חלון דאלןרי גביע‪ ,‬וביה‬
‫גביע‪ ,‬ובו יוצא כוכב אחד עזנקרא‬
‫‪T| : . ...‬‬ ‫‪T •/‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫־ ׳‬ ‫‪• T‬‬ ‫נפקא ככבא חד‪ ,‬ךאקרי לחכימין‬
‫לחכמים אקזכול חכפר‪ ,‬מעזום‬
‫עזכך יוצא כמו אקזכול‪ ,‬נוצץ‬
‫אשכול הכפר‪ ,‬בגין דהכי נפיק כאשכול‪,‬‬
‫נצנוצים כמו ענבים בכפר‪ ,‬ובזה‬ ‫נציץ נציצין כענבין בכופרא‪ ,‬בהאי אתערו‬
‫התעוךרות הרחמים מתעוררים‬ ‫דרחמי אהער בעלמא‪ ,‬מרחיק ומקריב‪,‬‬
‫בעולם‪ ,‬מךחיק ומקרב‪ ,‬תולדות‬
‫רבות מתרבות בעולם‪ ,‬ובני‬
‫תולדין סגיאין אסגיאו בעלמא‪ .‬בני עלמא לא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫|‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫|‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬

‫העולם לא מקפידים כקזצריכים‬ ‫קפדי בד אצטריבו דא לדא‪ ,‬שלמא וחדוה‬

‫‪T : V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪* :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫—ן ‪:‬‬

‫זה את זה‪ ,‬עזלום ועומחה‬ ‫אהער בעלמא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫*‬
‫מתעוךרים בעולם‪.‬‬
‫חלון חמיקזי הוא חלון קזנקךא‬ ‫חלונא חמישאה‪ ,‬איהו חלון דאקרי באר‪ ,‬על‬
‫באר על עזם חכוכב קזיוצא בו‪,‬‬ ‫די ככבא דנפיק ביה‪ ,‬עאל ונפיק שאיב‬
‫•‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪• t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫'‬ ‫‪• • I‬‬ ‫‪• t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t t‬‬

‫נכנס ויוצא ועזואב כזילי‪ ,‬לא‬ ‫כדלי‪ ,‬לא שכיך לעלמין‪ .‬בהאי חכימי לבא‬
‫עזוכך לעולמים‪ .‬בזה חכמי חלב‬
‫לא יכולים לעמד בדרך אמת‪,‬‬ ‫לא !כלץ למיקם בארח קשוט‪ ,‬בגין דלא‬
‫מעזום עזאינו עומד בקיום ולא‬ ‫קאים בקיומא‪ ,‬ולא שכיף לעלמין‪ .‬ועל דא‬
‫עזוכך לעולמים‪ ,‬ועל כך דוחקים‬ ‫אתזיחקן גרמייהו‪ ,‬לעיינא בהאי אתר‪ ,‬ולמידן‬
‫את עצמם לעין במקום חזה ולדון‬
‫■ דץ‪.‬‬ ‫דינא‪.‬‬ ‫‪T‬‬

‫חלון עזעזי הוא חחלון עזנקךא‬ ‫חלונא שתיתאה‪ ,‬איהו חלון ךאקרי נגהא‪,‬‬
‫נגה‪ ,‬ויוצא בו כוכב אחד עזנקרא‬
‫‪• •/‬‬ ‫‪T •/‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪. 7‬‬ ‫_‬
‫ונפקא ביה כבבא חד‪ ,‬דאקדין גזרון‪,‬‬
‫גזרון‪ ,‬מעזום עזכאעזר זה עזולט‪,‬‬
‫העולם עומד בדין בכמה גזרות‬ ‫בגין דכד האי שלטא‪ ,‬עלמא קאים בדינא‪,‬‬
‫ובכמה ענעזים‪ ,‬ובכל יום ויום‬ ‫וכמה גזרין‪ ,‬ובכמה עונשין‪ ,‬ובכל יומא‬
‫מתחדעזות גזרות על העולם‪,‬‬ ‫ויומא מתחדשן גזרין על עלמא‪ ,‬ועד לא‬
‫מסתימות‪,‬‬ ‫עזאלה‬ ‫וטרם‬
‫מתחדעזות אחרות‪ ,‬וזה לא כל כך‬ ‫לסןימון אלין‪ ,‬הא אחרנין מתחדשין‪ ,‬והאי לא‬
‫עזולט בעולם‪.‬‬ ‫שלטא כל כך בעלמא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫— ‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יח כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יז שבט‬
‫רלד‬

‫א ב ל סמוך לימוית המ׳טיח יעזלט‬ ‫אבל סמוך ליומי מעזיחא‪ ,‬יעזלו־ט האי‬
‫החלון הזה בכוכב הזה על‬ ‫הלונא‪ ,‬בהאי סכבא‪ ,‬על עלמא‪ .‬ועל‬
‫העולם‪ ,‬ועל כץ יעזלטו חיות ךעות‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫—‬ ‫׳‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫—‬

‫על העולם‪ ,‬ויתחדעזו מינים רבים‬ ‫זיא לעזלטון היון ומרעין ביעזין על עלמא‪,‬‬
‫זה אחר זה‪ ,‬וישראל יהיו בצרה‪.‬‬ ‫ולתחךהון זינין ביעזין‪ ,‬דא בתר דא‪ ,‬ויעוראל‬
‫וכ׳טידחקו בתייך ח^זכת הגלות‪,‬‬ ‫להון בעאקו‪ .‬וכד לתזיחקון גו חעזוכא‬
‫אז הקןדועז ברוך הוא ןאיר להם‬
‫את אור חיום‪ ,‬ויקבלו המלכות‬ ‫ךגלותא‪ .‬כדין לנהר לון לןךשא בריך הוא‬
‫ותתבטל‬ ‫עליונים‪,‬‬ ‫קדולזים‬ ‫נהירו דיממא‪ ,‬ויקבלון מלכותא ?ןדיעזי‬
‫המלכות מןךם קזל העמים עובדי‬ ‫עליונין‪ .‬ולתבטל מלכותא מירא דעממין‬
‫כוכבים‪ ,‬ויעזלטו עליהם יקזךאל‪,‬‬
‫ויתקים והןה אור חלבנה וגו׳‪.‬‬ ‫עובדי כוכבים‪ .‬ולעזלטון עלייהו יק‪Ji‬ראל‪,‬‬
‫ואז יפתח חחלוץ חעזביעי בכל‬ ‫ויתקיים )ישעיה ל( והיה אור הלבנה וגו‪/‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪••I-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫העולם‪ ,‬וכוכבו הוא חכוכב ^ל‬

‫וע?ןב‪ ,‬וזהו עזאמר בלעם‪ ,‬דרך‬
‫וכדין חלונא שביעאה יתפתה בכל עלמא‪.‬‬ ‫׳‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪f‬‬ ‫‪••:‬‬

‫כוכב מיעקב‪ .‬והכוכב חזה ןאיר‬ ‫דיעקב‪ .‬והאי‬‫‪I‬‬

‫וככבא דיליה איהו ככבא‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬

‫)ארבעהןכליםוארבעהליאת( א ר ב ע י ם י‪ 1‬ם‬ ‫איהו ךקאמר בלעם‪) ,‬במדברכס דרך ככב מלעקב‪.‬‬

‫)ואךבעים לילה(‪ .‬וכקזיתגלה מלך‬
‫המלזיח ויתכנסו למלך חמלזיח‬
‫וככבא דא יהא נהיר )־״א י יימיז יי ללי!( ארבעין‬
‫יומין‪) .‬ןארועיז לילי!( וכד יתגלי מלכא משיחא‪ ,‬כל העמים ‪ W‬העולם‪ ,‬אז יתקים‬
‫הפסוק קזכתוב‪) ,‬ישעיה יא(‬ ‫ולתכנשון לגבי מלכא משיחא כל עמין‬
‫יקזי א^ר עמד לנס עמים אליו‬
‫דעלמא‪ .‬כדין לתקלים קרא דכהיב‪) .‬ישעיה יא(‬
‫גוים ידרישו והיתה מנחתו כבוד‪.‬‬
‫פ תח רבי שמעון ואמר‪) ,‬איוב לה(‬ ‫שרש ישי אשר עומד לנס עמים אליו גולם‬
‫ולא אמר איה אלוה עשי נתן‬ ‫ידרשו והיתה מנוהתו כבוד‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪:‬‬

‫זמרות בלילה‪ .‬הפסוק הזה‬

‫‪V -‬‬ ‫‪I‬‬

‫פרשוהו ונתבאר‪ ,‬אבל עשי?!‬

‫‪T -‬‬
‫פתח רבי שמעון ואמר‪) ,‬אייבלה( ולא אמר איה‬
‫‪T : T -‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫אלוה עשי נותן זמירות בלללה‪ .‬האי עושי הןה צריך להיות! מה זה‬
‫ל^רא אוקמוה ואתמר‪ .‬אבל עושי‪ .‬עושי מיבעי עשי? אלא שם האלוה הוא שם‬
‫כלול שנךאה הוא ובית דינו‪ .‬זהו‬
‫שם שלם שכולל זכר ונקבה ‪ :‬א״ל‬
‫ליה‪ .‬מאן עושי‪ .‬אלא שמא דאלוה שמא‬
‫ו״ה‪ ,‬ומשום כך עשי‪.‬‬ ‫כליל איהו דאתהזי הוא ובי דיניה‪ .‬דא שמא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪...............................‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬

‫שלים איהו‪ .‬דכליל דכר ונוקבא ‪ :‬א״ל ו״ה נתן זמרות בלילה‪ ,‬משום שזהו‬
‫שמשבח תמיד אל המלך‬
‫שהשלום שלו‪ ,‬כמו קזחמנורה לא‬
‫ובגיני כך עושי‪.‬‬
‫נותן זמירות בלללה‪ .‬בגין דדא איהו ךקא שוקט תמיד לקבל אור השמחה‬
‫משבחת תדיר לגבי מלכא דשלמא העליונה מרב השמחה שלו‪ ,‬ולכן‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫נתן ןמרות בלילה‪.‬‬
‫כ ל אותם כוכבים שמאירים‬ ‫דיליה‪ .‬כגוונא ךבוצינא ךלא שכיך תדיר‪.‬‬
‫•‬ ‫•‬ ‫‪: V‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫בגין לקבלא נהורא חדוה עלאה‪ .‬מסגיאות)דף ברקיע‪ ,‬כלם מודים ומשבחים‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ׳‬ ‫•‪I‬‬ ‫‪T T‬‬

‫קע״ג ע״א( חדוה דיליה‪ .‬ועל דא נותן זמירות לקדוש‪ -‬ברוך‪ -‬הוא בכל אותו‬
‫ץמן שנךאים ברקיע‪ ,‬משום‬
‫בלילה‪.‬‬ ‫‪T : -‬‬ ‫‪-‬‬

‫כל אינון ככבןא ךקא מנהרן ברקיעא‪ .‬כלהו אודאן ומשבחן לקוךשא‬
‫רלה‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יח כסלו‬
‫תרומה ־ קע״ג ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יז שבט‬

‫העליונים כלם‬ ‫עזהמלאכים‬ ‫בדיך הוא‪ ,‬בכל ההוא זמנא דאתחזון‬

‫מודים ומעזבחים אעזמורות‬ ‫ברקיעא‪ ,‬בגין דמלאכי עלאי‪ ,‬כלהו אוךאן‬
‫אעזמורות‪ ,‬בעזלעזת חלקי הלילה•‬
‫צדדים‪.‬‬ ‫כמה ‪• T :‬‬ ‫נחלקים ־ ‪T‬‬
‫בליל ה ••• ‪T •1 •/:‬‬
‫־ ־‪7 :‬‬
‫ומשבחן אעזמורות אעזמורות‪ ,‬בתלת פלגי‬
‫כעןיורד‬ ‫הלילח‪,‬‬ ‫בראקזית‬ ‫ךהוי ליליא♦‬
‫הלילה ומחקזיך‪ ,‬כל אותן‬ ‫בלילןא אתפלגן כמה סטרין‪ .‬בןאשיתא‬
‫רוחות רעות ומינים רעים‪ ,‬כלם‬
‫בכל‬
‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫•‬

‫מתפזרים ומעזונזטים‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬
‫ךלילןא‪ .‬כד רמש לילןא ואתחשך‪,‬‬
‫חעולם‪ ,‬ונפרד חצד חאחר‪,‬‬
‫• '‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪T : • :‬‬ ‫‪' T‬‬ ‫‪T‬‬
‫כל אינון רוחץ בישין וזינין בישין‪ ,‬כלהו‬
‫ותובעים דךכי בית המלך מכל‬ ‫ואתפרשת‬ ‫עלמא‪.‬‬ ‫בכל‬ ‫מתבדרן ומשטטי‬
‫—‬ ‫‪T :T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫• ‪l T : —:‬‬
‫אותם הצדדים הקדועזים‪.‬‬
‫כיון קזמתעורר אותו הצד האחר‪,‬‬
‫סטרא אחרא‪ ,‬ותבעי ארחי דבי מלכא‪ ,‬מכל‬
‫‪■ .‬ך‬ ‫^‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪. _ .‬ך‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T 1‬‬ ‫*‬

‫כל בני העולם טועמים טעם‬ ‫איפון סטדין קדיעזין♦‬

‫המות‪> ,‬השנה( אחת מעזעזים במות‪,‬‬
‫׳‬ ‫־ ‪•/ T‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪■ .^.‬ד‬ ‫‪ ...‬ז‬ ‫•‪T /‬‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫כיון ךההוא סטרא אחרא אהער‪ ,‬כל בני‬
‫ועזולט עליהם‪ .‬אז כיון עזהטמאה‬
‫נפךדה מלמעלה ועז^טת ויורדת‬
‫עלמא טעמי טעמא דמ^תא‪) ,‬נ״אדעינה( חד‬
‫—‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪—:‬‬ ‫—‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬

‫למטח‪ ,‬אז נפךדים קזלעוה מחנות‬ ‫משתין במותא‪ ,‬ושלטא עלליהו‪ .‬כדין כיון‬
‫לעזבח את הקרוע‪ :‬ברוך הוא‬ ‫ונחהא‬
‫‪T : —:‬‬
‫ושלטא‬
‫׳ ‪T : — :‬‬
‫מלעילא‪,‬‬
‫• ‪T• • :‬‬
‫אתפרשא‬
‫• ‪T : T :‬‬
‫דמסאבו‬
‫• ‪T:T:‬‬
‫בעזלעזה צדדים )כלשכלרות(‬
‫הלילה‪ ,‬כמו עזהעירו בזה‬
‫לתהא‪ ,‬כדין אתפרשן תלת משמין לשבחא‬
‫החברים‪.‬‬ ‫ליה לקוךשא בריך הוא‪ ,‬בתלת סטרין )נ״א מסדין(‬
‫בעוד ע‪:‬הם מע‪:‬בחים את הקרוע‪:‬‬ ‫דלילןא‪ ,‬כמה ךאתערו בהאי חבמא‪.‬‬
‫ברוך הוא‪ ,‬הצד האחר הולך‬
‫ומ׳טוטט למטה בכל צךדי‬
‫ןעוד ךאינון משבחין לקודשא בדיך הוא‪ ,‬סטרא‬
‫העולם‪ .‬ועד ע‪:‬הצד האחר אינו‬ ‫אחרא אזלא ומשטטא לתתא‪ ,‬בכל סטרי‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T : -‬‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪-‬‬

‫עובר מע‪:‬ם‪ ,‬הם לא יכולים‬ ‫עלמא‪ ,‬ועד דסטרא אחרא לא אתעבר מתמן‪ ,‬לא‬
‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪— :‬ד‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫להתוחד עם דבונם‪.‬‬
‫סוד לחכמים‪ ,‬מלאכים עליונים‬
‫!?לין אינון לאהןיןחךא במאריהון‪.‬‬
‫דוחקים‬
‫‪:‬־ •‪1‬‬ ‫כלם‬
‫‪T‬‬ ‫למטה‪,‬‬
‫ויעויראל ‪ :‬־ ‪ T‬׳‬ ‫‪•• T : • :‬‬
‫רזא לחכימין‪ ,‬מלאכי עליונין‪ .‬וישראל‬
‫באותו הצד האחר‪ .‬כע‪:‬רוצים‬ ‫לתתא‪ ,‬כלהו דחקי בההוא סטרא‬
‫המלאכים העליונים להתוחד עם‬
‫אחרא‪ .‬מלאכין עלאין כד בעאן לאת!יחךא‬
‫ךבונם‪ ,‬לא יכולים‪ ,‬עד ע‪:‬דוחים‬
‫אותו החוצה‪ .‬מה עועוים ? יוךדים‬ ‫במאריהון‪ ,‬לא!כלין עד ךדדזןין לה לבר‪ .‬מה‬
‫ע‪:‬ע‪:‬ים דבוא עןל מלאכים קדוע‪:‬ים‬ ‫עבדין‪ ,‬נחהין שיהין דבוא ךמלא?י לןדיעזי‪.‬‬
‫ומפילים ע‪:‬נה על כל בני הע ץם‪.‬‬ ‫ואפילו שינתא על כל בני עלמא‪ ,‬כיון דאיהי‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_ ן‬ ‫‪..‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.. .‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬
‫כיון ׳טהיא יורדת‪ ,‬ע‪:‬דוחים אותה‬
‫החוצה‪ ,‬ונותנים לה כל העולם‬ ‫נחתא‪ ,‬דקא דחןין לה לבר‪ ,‬דהבי לה כל‬
‫הזה באותה ^טנה‪ ,‬אז היא ^טולטת‬
‫•‪•/ •.‬‬ ‫•‬ ‫׳ ‪T‬‬ ‫•• ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬
‫עלמא דא בההיא שינתא‪ ,‬כדין איהי שלטא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫עליהם ומקבלים ממנו טמאה‪,‬‬ ‫עלליהו‪ ,‬ומקבלין מסאבו מינה‪ .‬בר בארעא‬
‫פךט לארץ יע‪:‬ךאל לבדה עןעןם‬
‫אינה ^טולטת‪ .‬כיון עןנפךדה מהם‪,‬‬
‫ך!שראל בלחודהא‪ ,‬דלא שלטא המן‪ .‬כיון‬
‫הם נכנסים לרבונם‪ ,‬ומע‪:‬בחים‬ ‫דאיהי אתפרשא מנייהו‪ ,‬עאלין לקמי‬
‫‪..‬‬ ‫‪|1‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪: -‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫ומודים לפניו‪.‬‬ ‫מאריהו־ן‪ ,‬ומשבחן ואוךאן קמיה‪.‬‬

 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יט כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יז שבט‬
‫רלו‬

‫כמו זה יקויךאל למטה לא יכולים‬ ‫יכלין‬

‫‪T‬‬ ‫לא ‪' T -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫לתהא‪,‬‬
‫•‪••T:‬‬ ‫יע^ראל‬
‫‪T‬‬ ‫דא• ‪- :‬‬
‫‪1‬‬ ‫כגוונא‬
‫‪:‬־‪7 :‬‬
‫להתוחד עם ובונם עד עזדוחים‬ ‫לאת!יחךא במאריהו־ן‪ ,‬עד דדחיין‬
‫אותו הצד האחר מהם‪ ,‬ונותנים‬
‫לו חלק במה עזיתעסק‪ ,‬ואחר כך‬ ‫לההוא סטרא אחרא מנייהו‪ ,‬ויהבי לה‬
‫הם מתקרבים לרבונם‪ ,‬ולא נמצא‬
‫• ‪T :‬‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬
‫חולקא במה ךאתעסלןת‪ ,‬ולבתר‪ .‬איפון‬
‫מקטרג למעלה ולמטה‪.‬‬ ‫מתלןרבי לגבי מאריהון‪ .‬ולא אעזהכח‬
‫ואם תאמר‪ ,‬מילא למטה‪ ,‬אבל‬
‫למעלה מה חקטרוג עזם? אלא‬ ‫ותתא‪.‬‬
‫עילא ‪T - :‬‬
‫מקטרגא •• ‪T‬‬
‫‪T : : 1- :‬‬
‫למעלה‪ ,‬מעזום קזהיא רוח טמאה‬ ‫לעילא ‪T‬מאי‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫אבל‬‫‪T‬‬ ‫לתתא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T - :‬‬ ‫תינח‬
‫• ‪-‬‬ ‫תימא‬
‫•• ‪T‬‬ ‫ואי‬
‫‪• :‬‬
‫והם רוחות קדועזות‪ ,‬עד‬
‫עזמעזלחים ריח טמאה מביניהם‬
‫קטרוגא המן‪ .‬אלא לעילא‪ ,‬בגין זיאיהו‬
‫לא יכולים ל קוב אל ובונם‪,‬‬ ‫רוח מסאבא‪ .‬ואינון רוחין לןדיעזין‪ .‬עד‬
‫קזהרי קדקזה בתוך טמאה לא‬ ‫דמעזזירי רוחא מסאבא מבינייהו‪ .‬לא !כלין‬
‫מתעךבות ל על מי ם‪ .‬וכן כמו זה‬
‫יעוראל למטה לא מתעךבים‬
‫ללןךבא לגבי מאריהון‪ .‬ךדוא לןךעזא גו־‬
‫באמות עובדי כוכבים ומזלות‬ ‫מסאבא‪ .‬לא מתערב לעלמין‪ .‬וכן כגוונא דא‪,‬‬
‫עזל העולם‪ .‬ועזני צדדים‪ ,‬עליונים‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫וע‪t‬ךאל לתתא‪ .‬לא מתעךבין באומין עובדי‬
‫ותחתונים‪ ,‬כקזרוצים לקרב למלך‬
‫הקדועז‪ ,‬דוחים אותה החוצה‪.‬‬
‫כוכבים ומזלות רעלמא‪ .‬ותרץ סטרין‪ .‬עלאין‬
‫ולכן כקזנכנס חלילה‪ ,‬ומלאכים‬ ‫ותהאין‪ ,‬כד בעיין ללןךבא לגבי מלכא‬
‫קדוקזים עליונים כקזמסהךוים‬ ‫?ןריעזא‪ .‬זידזיין לה לבר‪.‬‬
‫)לשבח(‬ ‫עזורות עזורות לקרב‬
‫לובונם‪ ,‬דוחים את אותו צד‬
‫ועל דא‪ .‬כד עייל לילןא‪ .‬ומלאכין ?ןריעזין‬
‫כך‬
‫ואחר ‪| T‬‬
‫בראעזונה‪ : ,‬־ ־‬
‫‪' T‬‬ ‫החוצה ‪•T‬‬
‫‪T‬‬
‫עלאין‪ ,‬כד מסהדרן עזורין עזורין'ללןךבא‬
‫נכנסים לקדעז‪) .‬ועל זה‪ .‬כ שנ ^ס הלילה‪/‬‬ ‫)נ״א לעןחא( לגבי מאריהון‪ .‬דחןין ליה לההוא‬
‫כל רוחות ךעות וכלעים רעים ורוחות טמאה‬
‫נדחות לחוץ‪ .‬ושמשי המלך נ ^סי ם לתוף‬
‫עאלין‬
‫•‪1‬‬ ‫‪T‬‬
‫ולבתר‬
‫‪-T:‬‬
‫סטרא לבר בקדמיתא‪,‬‬ ‫•‪T:‬‬

‫הקךשה(‪.‬‬ ‫בקוךשא‪) .‬נ״א ועל זיא‪ ,‬כד ןייל ליליא כל תחין ‪3‬יעין וזיניז ביעיז‬
‫ל מלך קזהיו לו אבנים יקרות‬ ‫ועמ‪2/‬י מלכא עיילין לג‪ 1‬ר!ךעא(‪.‬‬ ‫ורוחי מסאבי אתדחוין‬
‫בתבה אחת חקוקה בהיכלו‪,‬‬
‫למלכא׳ רהוו ליה אבנין ןקירין בחד היבותא‪.‬‬
‫ואותו מלך הןה חכם‪ ,‬וכדי קזלא‬
‫מתגלפא בקוסטרוי‪ .‬וההוא מלכא‬
‫יתקרב כל מי קזרוצה לאותה תבה‬
‫׳טל אבנים יקרות ומרגליות עזל‬
‫•••‬ ‫הוה חכים‪ .‬בגין דלא יתץךב כלי מאן רבעי‪,‬‬
‫‪• T : -‬‬ ‫‪|T :‬‬ ‫‪• T‬‬

‫עזם‪ ,‬נטל בחכמתו נחעז חזק אחד‬

‫‪T V | T T‬‬
‫לגבי ההוא תיבותא דאבנין !קירן ומרגלן‬
‫וכרך אותו סביב אותה הבה‪ .‬כל‬
‫‪TT‬‬ ‫‪T : T :‬‬ ‫׳ ‪~ T‬‬ ‫‪T‬‬

‫דתמן‪ ,‬נטל בחכמתיה‪ ,‬חד חדא תקיפא‪,‬‬

‫מי ׳טרוצה להוקזיט ןדו להבה‪,‬‬
‫וכריך ליה סחרניה דההוא תיבותא‪ .‬כל מאן‬
‫הרי ס‪3‬ח^ט קופץ עליו והוךגו‪.‬‬
‫אהוכ אחד היה למלך‪ .‬אמר לו‬
‫־‬ ‫‪T‬‬
‫רבעי לאושטא ידיה לגבי תיבותא‪ .‬הא חויא‬
‫המלך‪ ,‬כל פעם קזאתה רוצה‬
‫־ •••••• ‪1‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T •/‬‬ ‫‪7‬‬

‫‪■ . .‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪:‬‬

‫להכנס ולהקזתמ^ט בהבה‪ ,‬תעעזה‬ ‫דליג עליה‪ .‬וקטיל ליה‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך|‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ .‬ך‪..‬‬ ‫‪ .‬ך ‪.‬‬

‫כך וכך לאותו ‪3‬ח׳ט‪ ,‬ותפתח את‬

‫מלכא‪.‬‬ ‫למלכא‪ .‬אמר ••ליה‬ ‫הוה ••ליה‬ ‫רחימא‬ ‫חד‬
‫׳‬ ‫— ‪T :‬‬ ‫‪T : —:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T • :‬‬ ‫‪— T‬‬ ‫׳‬

‫לאעלא ולאעזהמעזא‬ ‫‪T- : T:‬‬ ‫בעי‬

‫זמנא דאה ‪••T‬‬ ‫כל • ‪T :‬‬‫‪T‬‬
‫בתיבותא‪ .‬העביד כך וכך לגבי ההוא חדא‪ .‬ותפתח תיבותא‪ .‬ותשמש‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יט כסלו‬
‫תרומה ־ קע״ג ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יז שבט‬

‫התבה ותעזהמ^צ בגנזים עזלי‪ .‬כך‬ ‫בגניזין דילי‪ .‬כך לןךשא בריך הוא‪ ,‬כריך חדא‬
‫הקןדועז ברוך הוא כרך נחעז סביב‬
‫סחרניה ךלןךעזא‪ .‬אתאן מלאכין עלאין‬
‫הקדעזה‪ ,‬באים מלאכים עליונים‬
‫•‬ ‫••• ‪:‬‬ ‫־ ‪• T :‬‬

‫לתוך הקןדעזה ‪ -‬הרי הנחעז עזם‪,‬‬

‫^‬ ‫׳‬ ‫^‬ ‫־ ‪.1:‬״•‬
‫לאעלא גו לןךעזא‪ ,‬הא חדא המן‪ ,‬ודחלי‬
‫ופוחדים להטמא בו‪) .‬ואם תאמר‪ ,‬זה‬ ‫לאסהאבא ביהי ^ואי תימא זה אכולהו אעא‪ ,‬ואעא לא סקןלא‬
‫כלם אש‪ ,‬ואש לא ?לקבלת טמאה(‬
‫מם^כא(‪.‬‬
‫ב א וךאה‪ ,‬כתוב לתהליםקד( עע(ה‬
‫מלאכיו רוחות מעזךתיו אעז להט‪.‬‬ ‫תא הזי‪ ,‬כתיב )תהלים קח עוע‪t‬ה מלאכיו רוהו־ת‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫•‪*.‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪7‬‬

‫עקזה מלאכיו רוחות ‪ -‬אלו‬ ‫מעזרתיו אעז לוהט‪ ,‬עוע‪t‬ה מלאכיו‬

‫‪■ .‬ך ■ך‬ ‫‪-‬‬ ‫״‬ ‫^‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך ‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫המלאכים עזעומךים בחוץ‪.‬‬

‫מעזךתיו אעז להט ‪ -‬אלו מלאכים‬
‫עזעומךים בפנים‪ .‬הוא רוח‬
‫טמאה‪ ,‬והם רוח‪ .‬רוח עם רוח לא‬
‫נכנסות זו בזו‪ .‬רוח טמאה ברוח‬
‫קדעזה לא מתעךבות זו בזו‪.‬‬
‫ומעזום כך אותם עזנקךאו רוח לא‬
‫יכולים להכנס לפנים מעזום‬
‫אותה רוח טמאה‪ .‬אותם עזבפנים‬
‫הם אעז‪ ,‬ואותה אעז דוחה את‬
‫‪•/‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬
‫רוהות‪ ,‬אלין מלאכין דלןלימין לבר‪ .‬מעזךתיו‬
‫אעז להט‪ ,‬אלין מלאכין דלןלימין לגו‪ ,‬איהו‬
‫רוחא מסאבו‪ ,‬ואיפון רוח‪ .‬רוח ברוח לא עייל‬
‫דא בדא‪ .‬רוח מסאבו ברוח קישא לא ) ד ף קע״ג‬
‫ע״ב( אתעךבי דא בדא‪ .‬ובגין כך איפון דאקרון‬
‫רוח‪ ,‬לא!כלץ לאעלא לגו‪ ,‬בגין ההוא רוחא‬
‫מסאבו‪ .‬איפון דלגו‪ ,‬איפון אש‪ ,‬וההוא אש‬
‫דחי לההוא מסאבו ךלא עייל לגו‪ .‬ובגין כך‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬

‫אותה רוח טמאה עזלא נכנסת‬

‫לפנים‪ .‬ומעזום כך הכל דוחים את‬ ‫כלא דחןין ליה לבר למסאביי ךלא ותערב‬
‫הטמאה החוצה עזלא תתערב‬
‫עמם‪ ,‬ולכן המלאכים העליונים‬
‫בהדליהו‪ .‬ועל דא‪ ,‬מלאכי עלאי קא משבחן‬
‫מעזבחים את הקןדועז ברוך הוא‬ ‫ליה לקוךשא בריך הוא‪ ,‬בתר דדחןין ליה‬
‫אחר עזדוחים את הטמאה‬ ‫למסאבו לבר‪.‬‬
‫החוצה‪.‬‬
‫שלש אעזמורות הץ בלילה כנגד‬
‫ך;לת אעזמורות איפון בלילןא‪ ,‬ללןבליהון תלת‬
‫עזלעז מחנות עזנחלקים לעזבח‬ ‫משרןין‪ ,‬דלןא מתפלגי לשבחא לקוךעזא‬
‫את הקןדועז ברוך הוא‪ ,‬כמו‬ ‫בריך הוא‪ ,‬כמה ךאהמר‪ .‬ועל זיא האי ךבון‬
‫עזנתבאר‪ .‬ועל זה זה הדבוץ של‬
‫כלם‪ ,‬הוא נר ) כ מ ר( דךד שלא שוכך‬
‫דכלהו‪ ,‬איהו נר )נ״א כינזי( דדוד דלא עזכיך‬
‫לעולמים‪ ,‬אלא תמיד מודה‬
‫‪•/‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬
‫לעלמין‪ ,‬אלא תדיר אודי ומשבח ליה למלכא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪1 :‬‬

‫ומשבח את המלך העליון‪ ,‬ועל‬ ‫עלאה‪ ,‬ועל דא )אייבלה( נותן זמירות בלולה‪.‬‬
‫זה )איוב לה( נתן ןמרות בלילה‪.‬‬
‫דבר אחר ולא אמר איה אלוה‬ ‫דבר אחר‪ ,‬ולא אמר איה אלוה עושי‪ ,‬כמה‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬״‪.‬״‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ז‬ ‫_‬ ‫‪.‬ן‬ ‫‪.‬ן‬

‫עשי ‪ -‬כמו עזנאמר‪ ,‬משום עזהרי‬ ‫ךאתמר‪ ,‬בגין דהא מעילא ומהתא‬
‫האדם נכלל ממעלה וממטה‪,‬‬ ‫אתכליל בר נש‪ ,‬ואתעביד‪ ,‬כמה דאיהו גופא‬
‫ונעשה כמו שהוא גוף מעזני‬
‫צדדים‪ ,‬מתוך זכר ונקבה‪ .‬אף כך‬ ‫מתרץ סטרין‪ ,‬מגו דבר ונו?ןבא‪ ,‬אוף הכי‬
‫הרוח‪ ,‬הרוח כלולה מתוך זכר‬ ‫ונוקבא‪ .‬ועל‬‫‪T l:‬‬
‫כליל‪ ,‬י •מגו דכר‬
‫‪• T‬‬
‫רוחא‪ .‬רוח‪• -‬איהו‬
‫‪T‬‬
‫ונקבה‪ ,‬ועל הסוד הזה מתתקן‬ ‫ת א ת א אתתקן בר נש בגליפוי‪ ,‬בגופא‬
‫אךם בחקיקותיו בגוף וברוח‪,‬‬
‫ומשום עזהוא כלול בסוד זה‬ ‫ורוחא‪ .‬ובגין דאיהו כליל ברזא דא‪ ,‬ובעובדא‬
‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ובמעשה זה כמו עזנתבאר‪ ,‬לכן‬ ‫דא‪ ,‬כמה דאתמר‪ ,‬על דא מדאי( כתיב‪) ,‬בראשית א(‬
‫׳‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫■ד‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫■ד‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יט כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יז שבט‬
‫רלח‬

‫)ודאי( כתוב )בראשית א( ן׳יאמר‬ ‫ויאמר אלהים נע>|ה אדם בצלמנו כדמותנו‬
‫אלהים נע^ה אדם בצלמנו‬ ‫והא אתמר‪.‬‬
‫כךמותנו‪ ,‬והרי נתבאר‪.‬‬
‫בלילה הרי אמךה‪ ,‬עזהרי‬ ‫בליליא הא אמרת‪ ,‬דהא בראעזיתא דליליא‪,‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪7 : • • :‬‬

‫בראעזית הלילה כל אותם מינים‬ ‫כל אינון זינין ורוחין ביעזין מתערי‬
‫ורוחות רעות מתעוררים בעולם‪,‬‬
‫איך הוא יכול להיות? עזאם כך‪,‬‬
‫בעלמא‪ ,‬היך איהו יכיל למהוי‪ ,‬ךאי הכי‪ ,‬הא‬
‫הרי עזנינו עזמצד הצפון יוצאים‬ ‫תנינן‪ ,‬דמסטרא ךצפון נפלןי כל הני זינין‬
‫כל אותם מינים רעים‪ ,‬ואתה‬ ‫ביעזין‪ ,‬ואת אמרת )ם״א ואתמי( רכד אהער רוח‬
‫אמךה)ןנהבאר( עזכאעזר מתעוררת‬
‫רוח צפון בחצות הלילה‪ ,‬עזהרי‬
‫צפון בפלגות לילןא‪ ,‬דהא כדין כל איפון‬
‫אז כל אותן רוחות רעות וצדדים‬ ‫רוחין ביעזין‪ ,‬וסטרין ביעזין‪ ,‬אתכנעזו‬
‫רעים מתכנסים מהעולם ונכנסים‬ ‫מעלמא‪ ,‬ועאלין גו נו?ןבא דתהומא רבא‪ ,‬אי‬
‫לתוך נ?ןב תהום רבה‪ ,‬אם כך‪ ,‬הרי‬
‫בצד הדרום‪ ,‬עזהיא ןמין‪ ,‬למה הם‬
‫הכי הא בסטרא דדרום ראיהו ימינא‪ ,‬אמאי‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T : • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T‬‬

‫מ׳‪:‬צוטטים אותם המינים הרעים‬ ‫מעזטטי איפון זינין ביעזין בריעז לילןא‪ .‬דל( א‬
‫בראעזית הלילה‪ ,‬עזהרי עזולטת‬ ‫עזלטא רוח דרום‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫רוח דרום ?‬
‫אלא ודאי‪ ,‬אלמלא אותו צד‬
‫אלא ודאי‪ ,‬אלמלא ההוא סטרא דדרום‪ ,‬דקא‬
‫‪|T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫—‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫— ‪T‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‪*.‬‬

‫הדרום עזמעכב ודוחה צד הרע‪,‬‬ ‫מעכב ודחייא לההוא סטרא ביעזא‪ ,‬הוה‬
‫‪TT‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T:‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫הןה מט׳טט׳ט את כל העולם‪ ,‬ולא‬ ‫מטעזטעז כולי עלמא‪ ,‬ולא יכיל עלמא‬
‫‪T : T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪.‬‬
‫ןכול העולם לסבל‪ .‬אבל‬
‫כ׳טמתעורר אותו הצד האחר‪ ,‬לא‬
‫למסבל‪ .‬אבל כד אתער ההוא סטרא אחרא‪,‬‬
‫מתעורר אלא בצד רוח מערב‬ ‫לא אתער אלא בסטר רוה מערב‪ ,‬דקא עזלטא‬
‫‪■ .‬ך‬ ‫—‬ ‫‪.‬ך|‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫— ‪ ._ ,‬ך‬ ‫—‬ ‫‪— .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫־‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬

‫הלילה‪,‬‬ ‫בראעזית‬ ‫עזעזולט‬ ‫בריעז ליליא‪ ,‬ועלמא איהו כלא כניעז‪ .‬ועל דא‬
‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬
‫והעולם כונס את הכל‪ .‬ולכן‬
‫הקןדועז ברוך הוא מקןדים ךפואה‬
‫לןךשא בריף הוא אלןדים אסוותא לעלמא‪,‬‬
‫לעולם בגון זה‪ ,‬כמו עזנתבאר‪.‬‬ ‫בגוונא דא כמה ךאהמר‪ .‬זכאין אינון יעוראל‬
‫אעזריהם יק‪ t‬ךאל בעולם הזה‬ ‫בהאי עלמא ובעלמא דאתי דקודשא בדיך‬
‫‪1 • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪l‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• • T :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T : T‬‬
‫ובעולם הבא‪ ,‬עזהקןדועז ברוך‬
‫הוא מרצה בהם מכל עזאר עמי‬
‫הוא אתרעי בהו מכל שאר עמין דעלמא‪.‬‬
‫העולם‪.‬‬ ‫עאלו לביתא רבי אלעזר ורבי אבא‪ .‬כד‬
‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫*‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫^‬

‫נכנסו לבית רבי אלעזר ורבי‬ ‫אתפלג ליללא‪ ,‬לןמו למלעי באורליתא‪.‬‬
‫אבא‪ .‬כעזנחלק חלילה בחצות‪,‬‬
‫קמו לעסק בהורה‪ .‬אמר רבי‬ ‫אמר רבי אבא‪ ,‬השתא וראי איהו עירן רעותא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫|‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫• •‬ ‫‪- T‬‬

‫אבא‪ ,‬עכקזו!ראי חיא עת ךצון‬ ‫לקוךשא בריף הוא‪ ,‬והא זמנין סגיאין‬
‫לקדועז־ברוך־הוא‪ ,‬והרי פעמים‬ ‫אהעךנא האי‪ ,‬דקוךשא בריך הוא בשעתא‬
‫רבות חעךנו את זה‪ .‬עזחקדו׳ט‬
‫ברוך הוא בקזעה עזנחלק הלילה‪,‬‬ ‫דאתפלג ליללא‪ ,‬עאל גו איפון צדילןליא בגנהא‬
‫נכנס לתוך אותם הצדיקים בגן‬ ‫ךעדן‪ ,‬ואשתעשע בהו‪ .‬זכאה איהו מאן‬
‫עדן ומקזתעקזע בהם‪ .‬אקזרי מי‬ ‫דאשתדל באורליתא‪ ,‬בההיא זמנא‪.‬‬
‫קזמקזתדל בתורה באותו זמן‪.‬‬
‫אמר רבי אלעזר‪ ,‬זה קזמקזהעקןע‬ ‫אמר רבי אלעזר‪ ,‬הא דאשתעשע קדשא בדיך‬
‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪*..‬ו ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬

‫חקדועז ברוך הוא בתוך הצדיקים‬ ‫הוא גו צדילןלא בגנהא ךעדן‪ .‬היך‬
‫רלט‬ ‫ג׳ שנים‪-‬ש״ב■‬
‫יט כסלו‬
‫תרומה ־ קע״ג ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יז שבט‬

‫אעזהעעזע‪ .‬אלא בההוא זמנא ךאתפלג ליליא‪ ,‬בגן עדן‪ ,‬איך מעזהעעזע? אלא‬
‫לןךשא בריף הוא אתער ברחימו דק‪ t‬מאלא‪ ,‬בא‪ 1‬ת‪ 1‬ץמן עזנחלק הל ץה‪,‬‬
‫הקןדועז ברוך הוא מתעורר‬
‫לגבי כנסת לק^ראל‪ ,‬ךדוא לית ךחימו אלא באהבה ^ל הע‪ t‬מאל אל כנסת‬
‫מסטרא דע‪ t‬מאלא‪ .‬וכנסת יע‪ t‬ראל ליה לה יע‪ 1‬ךאל‪ ,‬עזהרי אין אהבה אלא‬
‫■ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫•‬

‫דורונא למל^רב לגבי מלכא‪ ,‬או השיבו מצד העוימאל‪ .‬ולכנסת יק‪ t‬ךאל אין‬
‫דורון לקרב אל המלך או העזיבות‬
‫אלא באינון רוחין דצדילןלא‪ ,‬מעלה אלא באותן רוחות‬ ‫מעללא‪,‬‬
‫דקוךשא בריך הוא חמי לון מתעטרן‪ ,‬בכמה הצדיקים עזהקדועז ברוך הוא‬
‫עובךין טבין‪ ,‬ובכמה זכלין ךעבדו בההוא רואה אותן מעטרות בכמה‬
‫מעעזים טובים ובכמה זכיות‬
‫יומא‪ ,‬וקוךשא בריף הוא ניחא ליה מכל עזעעזו באותו יום‪ ,‬ולקדוען־‬
‫לןךבנין ו‪v‬י ‪i‬וון‪ .‬ךקוךשא בריך הוא ארח בהו ברוך־הוא נוח מכל הקךבנות‬
‫והעולות‪^ ,‬הקדועז ברוך הוא‬ ‫ריח ניחח‪ ,‬ןילןא עבדי לשראל‪.‬‬
‫מריח בהם ריח ניחח עזעוקזים‬
‫י^דאל•‬ ‫ןדין נהירו אתנהיר‪ ,‬וכל אילנין דגנהא ךעדן‬
‫אמרי שירתא‪ ,‬וצדיקלא מתעטרן המן אז מאיר אור‪ ,‬וכל עצי הגן עדן‬
‫והצדיקים‬ ‫עזיךה‪,‬‬ ‫אומרים‬
‫מתעדנים עזם באותם עדונים ^ל‬
‫באינון עדונין ךעלמא ךאתי‪ .‬כד אתער בר נש‬
‫בההיא שעתא למלעי באורייתא‪ ,‬נטיל העולם הבא‪ .‬כעזמתעורר אדם‬
‫נוטל‬
‫••‬ ‫בהורה‪,‬‬
‫לעסק‪ 1‬־ ‪' T‬‬ ‫עזעה ־‪:‬־‬
‫באותה ‪TT‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫חולקיה עמהון ךצדילןלא די בגו גנתא‪ ,‬חד‬
‫חלקו עם הצדיקים עזבגן עדן‪.‬‬
‫שמא גליפא ךתלתין ותרץ אתוון‪) ,‬ם״אאף;עד(‬
‫עזם אחד עזל עזלעזים ועזתים‬
‫אותיות חקוק )כלתעורר( מתעטר‬ ‫אתעטר בהו תמן‪ ,‬ואיהו גו תין ךצדילןלא‪.‬‬
‫פתח רבי אלעזר ואמר‪> ,‬תהליםקיא( הללויה אודה בהם עזם‪ ,‬והוא בתוך סודות‬
‫•‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪:‬‬ ‫•‪ — T : T T : *.‬׳‬ ‫* *‬ ‫‪ 7‬־‬
‫הצדיקים‪.‬‬
‫פ ת ח רבי אלעזר ואמר‪) ,‬תהליםקיא(‬
‫אתמר‬ ‫הא‬ ‫הללויה‪,‬‬ ‫וגו׳‪,‬‬
‫‪T‬‬
‫לבב‬
‫••‪T‬‬
‫׳‬
‫בכל‬
‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬
‫יי׳‬
‫‪T:‬‬‫‪: -‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬

‫ואתערו ביה חברליא‪ ,‬והכי איהו‪ ,‬דדא איהו הללדה אודה ה׳ בכל לבב וגו׳‪.‬‬
‫שבחא ך?ןא סללןא על כל אינון שידין הללוןה‪ ,‬הרי נתבאר והתעוררו בו‬
‫החברים‪ ,‬וכך הוא‪ ,‬עזזהו עזבח‬
‫עזע^ה על כל אותן העזירות‬
‫ותושבחן דאמר דוד‪ ,‬בעשר זיני תשבחן‬
‫דאיהו אמר‪ ,‬בגין דאיהו כליל שמא ושבחא והתעזבחות עזאמר דוד בעעזרה‬
‫מיני תעזבחות עזאמר‪ ,‬מעזום‬ ‫עלאה‪.‬‬‫•‪TT‬‬
‫קדישא‬
‫‪T‬‬ ‫— ן•‬
‫דשמא‬
‫• ‪T :‬‬
‫כללא‬
‫‪T T :‬‬
‫ואיהו‬ ‫‪•:‬‬
‫בחד‪,‬‬‫‪:‬־‬
‫עזהוא כולל עזבח ועזם באחד‪,‬‬
‫והוא כלל ^ל העזם הקדועז‬
‫דוד‬‫‪• T‬‬
‫דאמר‬
‫‪- T :‬‬
‫אתר‬
‫‪T‬‬
‫בכל‬ ‫בכל לבב‪,‬‬
‫•• ‪ T‬׳ ‪T :‬‬ ‫‪T :‬‬
‫יי׳‬
‫‪T:‬‬
‫אודה‬
‫העליון‪.‬‬ ‫דאלפא )דף קע״ד ע״א( ביתא‪,‬‬
‫■ ד '‬ ‫••‬ ‫‪T : - :‬‬
‫מלכא‪ T ,‬ת‪ T‬א‬
‫‪' T : -‬‬
‫איהי רזא ךאתוון גליפן‪ ,‬ךנפקין בגלופי אודה ה׳ בכל לבב‪ .‬בכל מקום‬
‫עזאמר דוד המלך סוד עזל אלפא‬
‫ךתלתין ותרין שבילין‪ .‬ואית אתוון עלאין‪ ,‬ביתא‪ ,‬הוא סוד האותיות‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬

‫מ ת א דעלמא עלאה‪ .‬ואית אתוון אחרנין‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪—: -‬ד‬ ‫|‬ ‫‪T : -‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•• ‪T‬‬

‫דאינון אתוון זעידין‪ .‬והכא איהו ת א ךאלפא ביתא‪ ,‬דעלמא )ם״א עילאה יהיב‬

‫לעל?־א( תהאה‪.‬‬
‫אודה יי׳ בכל לבב‪ :‬ביצרא טבא וביצרא בישא דאיהו שרי בגויה‪ .‬דהא‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יט כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יז שבט‬
‫רם‬

‫החקוקות ׳טיויצאוית בחקיקות עזל‬ ‫על כלא אית לאודאה ליה לקוךעזא בדיך‬
‫קזלקזים וקזנים קזבילים‪ .‬דען‬ ‫הוא‪ ,‬כיצרא טבא וביצרא ביעזא‪ .‬דהא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫‪T : • :‬‬ ‫‪T T : • :‬‬ ‫׳‬
‫אותיות עליונות מסוד העולם‬
‫העליון‪ ,‬ויעז אותיות אחרות קזהן‬ ‫מסטרא דיצרא טבא אתי טו־ב לבר נעז‪ ,‬דאית‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪• • T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T : • :‬‬ ‫• • ‪T :‬‬

‫אותיות קטנות‪ .‬וכאן הוא סוד קזל‬ ‫לברכא ליה לקוךעזא בריך הוא הטוב‬
‫אלפא ?יתא ^ל העולם )ה;נליוןנ‪1‬תן‬ ‫והמטיב‪ .‬ובסטרא דיצרא ביעזא‪ ,‬אתי‬
‫‪..‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪: :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫לעולם( התחתון‪.‬‬
‫אודה ה׳ בכל לבב ‪ -‬בןצר הטוב‬ ‫קטרוגא לבר נעז‪ ,‬ואית לאודאה לקודעזא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪: 1‬‬

‫ובןצר הךע קזהוא עזורה בתוכו‪.‬‬ ‫כריך הוא‪?) ,‬יצדא טבא עיצרא ביעא( בכל מה ךאתי‬
‫קזהרי על הכל ןעז להודות לקדו׳ט־‬ ‫על בר נעז‪ ,‬מסטרא דא ומסטרא דא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫• • ‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫ברוך־הוא ‪ -‬ביצר הטוב ובןצר‬
‫הךע‪ .‬׳טהרי מצד ׳טל ןצר הטוב בא‬
‫בסוד לעזךים ועדה‪ ,‬בסוד לעזךים ‪ :‬באינון)ם״א‬
‫טוב לאךם‪ ,‬ד^ט לברך את הקדו^ט‬ ‫מלאכין עלאין קזייעין( דרזא ךקוךעזא בריך הוא‬
‫ברוך הוא הטוב והמטיב‪ .‬ובצד‬ ‫אינון!ךעי‪ .‬דהא פ ל תין ךקוךעזא בריך הוא‬
‫י^י הךע בא קטרוג לאךם‪ ,‬ד^ט‬
‫להודות לקדו׳ט־ברוך־הוא )ביער‬
‫אינון!ךעי‪ ,‬ואינון ת א דיליה‪ ,‬ועל זיא בסוד‬
‫הטוב וביצר הרע( בכל מה עזבא על‬ ‫לעזרים‪ .‬ועדה‪ :‬אלין אינון לקזראל‪ ,‬כד‬
‫האךם מצד זה ומצד זה‪.‬‬ ‫מתכנשי בעעזרה‪ ,‬לאודאה ליה לקודעזא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪TT‬‬
‫בסוד יעזןים ועדה‪ .‬בסוד יעזדים‬
‫־ ב א ‪ 1‬ת ם )מלאכים עליונים קדושים( עז א ת‬
‫בריף הוא‪ ,‬ובגין כך‪ ,‬אית לאודאה ליה‬
‫סוד הקןדועז ברוך הוא הם יוךעים‪,‬‬ ‫לקוךעזא בריך הוא‪ ,‬על טב ועל ביעז‪,‬‬
‫קזהרי את כל סודות הקדו^ט ברוך‬ ‫ולפרסמא קמי כלא‪ .‬דאי תימא הא איהו ידע‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪—T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪••It‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪: — :‬‬

‫הוא הם יוךעים‪ ,‬והם הסוד קזלו‪.‬‬ ‫אמאי אצטריך לפרסמא‪ .‬אלא בדא‪ ,‬אתליקר‬
‫ולכן בסוד יקזדים ועדה ‪ -‬אלה הם‬
‫יקזראל‪ ,‬כ׳טמתכנסים בעקזךה‬ ‫קדשא כריך הוא בעלמא לפרסמא נסא‪ .‬ועל‬
‫‪— :‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T : T :‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫‪T : ! • . .‬‬

‫להודות לקדו^ט ברוך הוא‪ .‬ומ^טום‬ ‫דא קךשא בריך הוא ?תיב ?יה‪) ,‬יחזקאל לח(‬
‫כך ן׳ט להודות לקדו׳ט ברוך הוא‬ ‫והתג^תי והתקדעזתי וגו׳‪.‬‬
‫על טוב ועל _רע ולפרסם לפני הכל‪.‬‬
‫קזאם תאמר‪ ,‬הרי הוא יודע‪ ,‬אז‬ ‫רבי יהודה פתח ואמר‪) ,‬תחלים קס כל הנשמה‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫'‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪- T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬

‫למה צךיך לפךסם? אלא בזה‬ ‫תהלל לה‪ .‬הנא‪ ,‬כל נעזמתין אתו מהאי‬
‫מתכבד הקדו^ט ברוך הוא בעולם‬ ‫גופא קדישא‪ ,‬ואתערו בבני נשא‪ .‬ומאן אתר‪.‬‬
‫לפךסם את הנס‪ ,‬ועל זה כתוב‬
‫?קדו^ט־ברוך־הוא‪) ,‬יחזקאל לח(‬ ‫מההוא אתר דאיןןרי לד‪) .‬ס״א י״ה( מאן אתר דא‬
‫והתגדלתי והתקדקזתי וגו׳‪.‬‬ ‫אמר רבי יהודה דבתיב‪) ,‬תחלים קי( מה רבו‬
‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫'‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬

‫ךבי יהוךה פתח ואמר‪) ,‬תחלים קב(‬

‫מעשיך יי׳ כלם בחכמה עשית‪ .‬הנא‪ ,‬מהאי‬
‫•• —‬ ‫׳‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T •..‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫־ ‪ :‬־‬
‫כל הנ׳טמה ההלל ןה‪ .‬קזנינו‪ ,‬כל‬
‫הנקזמות באו מהגוף הקדו^ט הזה‬
‫חכמהא ךמבועוי נפקין לתלתין ותרין‬
‫ומתעוךרות בבני אךם‪ .‬ומאיזה‬ ‫עזבילין‪ ,‬אעזהכלל כלא‪ ,‬וכל מה ךאית לעילא‬
‫מקום? מאותו מקום קזנקרא ןד‬ ‫ותהא‪ ,‬והוא אתקרי רוחא קדישא‪ ,‬דכל רוחין‬
‫)י״ה(‪ .‬מאיזה מקום זה? אמר רבי‬
‫יהוךה‪ ,‬שכתוב )שם קד( מה רבו‬
‫אשתכללו ביה‪.‬‬
‫מעשיך ה׳ כלם בחכמה עשית‪ .‬שנינו‪ ,‬מהחכמה הזו שמבועיה יוצאים לשלשים ושנים שבילים‬
‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬־•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T V‬‬ ‫־‬ ‫‪V‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T •%‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪V‬‬ ‫־‬

‫הרוחות נתקנו בה‪.‬‬ ‫הכל נתקן‪ ,‬וכל מה שןש למעלה ולמטה‪ ,‬והיא נקראת רוח קדו׳טה‬
‫רמא‬ ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כ כסלו‬
‫תרומה ־ קע״ד ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יז שבט‬

‫רבי‬
‫עזהיה ‪• -‬‬
‫ביוים ‪TTV‬‬ ‫יצחק‪- ,‬‬
‫רבי • ‪ T 1 :‬׳‬
‫אמר ‪• -‬‬
‫‪ 7‬־‬ ‫אמר רבי יצחק‪ ,‬ביומא דהוה רבי עזמעו־ן‬
‫קזמע‪1‬ץ מפרקן דבר זה‪ ,‬היו עיניו‬ ‫פריעז מלה ך’א‪ ,‬עינוי נבעין מיא‪ ,‬והוה‬
‫נובעות מים‪ ,‬והיה אומר‪ :‬כל גנזי‬
‫המלך העליון נמסרו במפתח‬ ‫אמר‪ ,‬כל גנזייא דמלכא עלאה‪ ,‬אתמסרן בחד‬
‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫|‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T — :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬

‫בהיכלות‬ ‫ומתגלה‬ ‫אחד‪,‬‬ ‫מפהחא‪ ,‬ואתגלייא בקזפיטן דקורדיטי‬

‫המצןרים העליונים החקוקים‪.‬‬ ‫’ ’ גליפין עלאין‪.‬‬
‫לדעת‬
‫קזנינו‪ ,‬׳ •מי ‪T‬יכול ‪ T‬־ ־‬
‫כך ‪• T‬‬‫אלא ‪\ T‬‬
‫ולהכלל מה קזגנוז במבוע הזה‪,‬‬
‫•\ ‪7‬‬
‫לאעזתמודעא‬
‫‪T :‬‬ ‫‪: : * :‬‬
‫יכיל‬
‫‪• :‬‬
‫מאן‬
‫‪1 T‬‬
‫תאנא‪,‬‬
‫‪ T T‬׳‬
‫הכי‬
‫‪• T‬‬
‫אלא‬‫*‪7 *.‬‬

‫קזהרי מקזה לא גלה את זה בןמיו‬ ‫ולאתכללא מה ךגניז בדא מבועא‪.‬‬

‫כקזהיה מגלה סוד העמק‬
‫• ‪1 7 • .‬‬ ‫‪••• -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••• ‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫דהא מקזה לא גלידא ביוימוי‪ ,‬כדלזוה ^לירזא‬
‫ליקזךאל‪ ,‬ואף על גב קזהכל הןה‬
‫מתגלה על ןדו‪ .‬אלא באותה קזעה‬
‫עמיקתא ללע^ראל‪ ,‬ואף על גב דכליא הוה‬
‫קזךצה הקדוקז ברוך הוא‬ ‫מתגלליא על יידוי‪ .‬אלא בההיא עזעתא ךבעא‬
‫להעלותו ליקזיבה הקדוקזה‬ ‫קךש’א בריף הוא לסלקא ליה’ למתיבתא‬
‫העליונה ולהטמינו מבני אךם‪,‬‬ ‫נעזא‪,‬‬ ‫ולטמרא ••ליה מבני‬ ‫עלאה‪,‬‬ ‫קדיעזא‬
‫‪'T T‬‬ ‫‪T : —:‬‬ ‫• ‪' T T‬‬ ‫— | • ‪T‬‬
‫קזכתוב)יברימלא( בן מאה ועקןךים‬
‫קזנה אנ'כי היום• היום ממקז‪.‬‬ ‫דכתיב‪) ,‬ד ביי ם לא( בן מאה ועק^דים עזנה אנכי‬
‫קזאותו יום נקזלמו ימיו להתקרב‬
‫‪••17 :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬
‫היום‪ .‬היום ממעז‪ ,‬זיההויא יומא אעזתלימו‬
‫למקום הזה‪ ,‬קזכתוב ) ש ם( הן קךבו‬ ‫יומוי‪ ,‬לאתקרבא לאתר דא‪ ,‬דכתיב‪) ,‬דברים לא(‬
‫׳‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:|T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬
‫ןמיך‪ ,‬קךבו ממקז‪.‬‬
‫ששנינו‪ ,‬אמר רבי קזמעון‪ ,‬מקזה‬
‫הן קךבו למיף‪ ,‬קךבו ממעז‪.‬‬
‫לא מת‪ .‬ואם תאמר‪ ,‬הרי כתוב ) ש ם‬ ‫ךתדא אמר רבי קזמעון‪ ,‬מ^ה לא מית‪ .‬ואי‬
‫להקדמת שם משה ? כך בכל מקום‬ ‫תימא הא כתיב )דברים לא( וימת עזם‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬
‫לצדיקים קורא בהם מיתה‪ .‬מה‬
‫המיתה? מהצד שלנו זה נקרא‬
‫מ׳שה‪ .‬כך בכל אתר לצדיקלא ל]ךי בהו מיתה‪.‬‬
‫• ‪71:‬‬ ‫‪...‬‬ ‫ז‬ ‫•‪•.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫■ן‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬

‫כך‪ .‬ששנינו‪ ,‬אמר רבי שמעון‪ ,‬וכן‬ ‫מאי מיתה‪ .‬מסיטראידילן איןןךי הכי‪ .‬ךתמא‬
‫שנה‪ ,‬שמי שהוא בשלמות‪,‬‬
‫׳‬ ‫•‬ ‫‪•/‬‬ ‫••• •‬ ‫׳‬ ‫‪TT‬‬ ‫אמר רבי עזמעון‪ ,‬וכן תנאי‪ ,‬דמאן דאיהו‬
‫שהאמונה הקדושה תלדה בו ‪-‬‬ ‫בעזלימותא למהימנותא קדיעזא תלליא ביה‪,‬‬
‫לא תלוןה בו מיתה ולא מת‪ .‬כמו‬
‫שהןה בועקב שהאמונה השלמה‬ ‫לא תלליא ביה מיתה ולא מית‪ .‬כמה להוה‬
‫היתה בו‪.‬‬ ‫ביעקב דמהימנותא עזלימתא הוה ביה‪.‬‬
‫••‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪1‬‬ ‫־ ‪—:‬‬ ‫‪:‬‬

‫שאמר רבי שטע^‪) ,‬בראשיתלה( לא‬ ‫דאמר רבי עזמעון‪) ,‬ברא שית לה( לא יקרא עזמך‬
‫יקרא שמך עוד יעקב כי אם‬
‫ישראל יהיה שמך ויקרא את שמו‬ ‫עוד יעקב כי אם לשראל יהלה עזמיך‪,‬‬
‫ישראל‪ .‬מה זה ישראל ? שלמות‬ ‫ויקרא את ישמו י ש ר ^‪ .‬מאי" ישראל‪.‬‬
‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪:‬ח ־‬ ‫— •‬

‫ואתה ־אל‬‫שכתוב )ירמיה מס ‪ :‬־ ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫הכל‪,‬‬

‫׳‬ ‫־‬ ‫עזלימותא לכלא‪ .‬לכתיב‪) ,‬ירמיה ל( ואתה אל‬
‫תיךא עבדי יעקב ואל תחת‬
‫ישראל בי הנני מושעך מרחוק‬
‫תירא עבלי' לעקב ואיל החת ישרא?י כי הנני‬
‫ואת זךעך מארץ שבןם וגו׳‪.‬‬ ‫מועזיעך'מרחוק ואת זרעך מארץ עזבלם וגו׳‪.‬‬
‫אמר רבי יהודה מכאן‪ ,‬כי אתך‬ ‫אמר רבי יהודה מדוכא‪) ,‬ירמיה ל( כי אתך אניי‬
‫אני‪ ,‬דוקא‪ .‬אשרי חלקו שךבונו‬
‫אמר לו כן‪ .‬לא כתוב כי אתי אתה‪,‬‬
‫דליקא‪ .‬זכאה חולקיה‪ ,‬דמאריה אמר‬
‫אלא כי אתך אני‪ ,‬שךבונו בא‬ ‫ליה כן‪ .‬כי אתי אתה לא כתיב‪ ,‬אלא כי אתך‬
‫לחבר את דיורו עמו‪.‬‬ ‫אני‪ ,‬דמאריה אתי לאתחברא דיוריה עמיה‪.‬‬
‫‪. . .‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‪..‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כ כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יז שבט‬
‫רמב‬

‫אמר רבי עזמעוץ‪ ,‬יפה אמר רבי‬ ‫אמר רבי שמעון שפיר לןאמר רבי אבא ךאמר‬
‫אבא‪ ,‬עזאמר ועזב !עק‪ 1‬ב ועזקןט‬ ‫)ירמיה ל( ושב יעקוב ושלןט ושאנן ואין‬
‫ועזאנן ואין מחריד‪ .‬ועזב!עקוב ‪-‬‬
‫להקרא בעזם אחר‪ ,‬עזכתוב לא‬ ‫מחריד‪ .‬ושב !עקוב ‪ :‬לאתקרי בשמא אחראי‬
‫יקרא עזמף עוד !עקב כי אם‬ ‫דכתיב לא י?ןךא שמף עוד יעקב כי אם‬
‫י^דאל•‬ ‫ישראל‪.‬‬
‫‪..‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪.‬‬
‫למקום‬
‫יעקב ‪| T - -‬‬
‫ועזב ‪ - : -‬ן‬
‫^ד ^בר אחר ‪T :‬‬
‫עזנלקח מעזם‪ .‬ועזקט ‪ -‬בעולם‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪- T‬ן‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫••• • ‪- :‬ן‬
‫דבר אחר ושב יעקב‪ .‬לאתר דאתנסיב מתמן‪.‬‬
‫הזה‪ .‬ועזאנן ‪ -‬בעולם הבא‪ .‬ואין‬ ‫ושקט‪ .‬בעולם הזה‪ .‬ושאנן‪ .‬בעולם‬
‫מחריד ‪ -‬ממלאך המות‪ .‬עזמעזמע‬
‫עזהכל היה בו‪ .‬רבי יצחק אמר‪,‬‬
‫הבא‪ .‬ואין מחריד מ ^ א ך המות‪ .‬דמשמע‬
‫הרי פךעזוה החברים‪ ,‬עזכתוב‬ ‫חברייא ‪T‬הא‬ ‫אמר‪T - : - .‬‬
‫יצחק ‪' - T l‬‬‫• ‪T :‬‬ ‫רבי‬‫ביה‪• • .‬‬ ‫הוה ••‬‫דכלא ‪TT‬‬‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫ואת ‪1‬רעף מארץ עזב!ם‪ .‬מה ז־רעו‬ ‫אוקמוה‪ .‬דכתיב ואת זרעך מארץ שבןם‪ .‬מה‬
‫בחיים‪ ,‬אף הוא בחיים‪.‬‬
‫זרעו בחיים‪ .‬אף היא בחיים‪) .‬דףקע״דע״ב(‪.‬‬
‫והבךיח התיכן בתוך הקךעזים‬
‫מברח מן הקצה אל הקצה‪ .‬רבי‬ ‫ןה?ריח התיכון בתוך הדורשים מבריח מן‬
‫יהודה פתח‪> ,‬קהלתי( אקזריך אדץ‬ ‫פתח‬ ‫‪- T‬‬
‫יהודה‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫רבי‬‫• •‬
‫הקצה‪.‬‬
‫‪*.• -‬‬
‫הקצה •‪*.‬אל‬
‫‪*.* -‬‬
‫עזמלכך בן חורים ועזריך בעת‬
‫יאכלו‪ .‬וכתוב‪ .‬אי לך א‪.‬ךץ‬
‫)קהלת י( אשריך ארץ שמלכך בן חורים ושריך‬
‫עזמלכך נער ועזריך בבקר יאכלו‪.‬‬ ‫בעת יאכלו‪ .‬וכתיב‪ .‬אי לך ארץ שמלכך נער‬
‫)במה באךנו את הפסוקים הללו( אוי לעולם‬ ‫ושריך בבקר יאכלו‪) .‬ןפ!אי איקיסנא הני ?!דאי( ווי‬
‫עזלא מעזגיחים בעבודת רבונם‪,‬‬
‫עזהךי ךבונם מעזגיח בגללם‬
‫דמאריהון‪.‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪• • T :‬‬ ‫בפולחנא‬
‫‪TT:‬‬ ‫משגחן ‪:‬‬
‫‪l T : : -‬‬ ‫דלא‬ ‫‪T:‬‬ ‫לעלמא‬
‫‪T:T:‬‬

‫להיבזיב להם‪ ,‬עזהניח לפניהם‬ ‫דהא מאריהון אשגח בגיניהון לאוטבא להו‪.‬‬
‫דברי תורה‪ ,‬ולא מעזגיחים‪.‬‬ ‫דאנח קמליהו פתגמי אורייתא‪ .‬ולא משגחן‪.‬‬
‫ששנינו‪ ,‬עזל׳שה דברים צריך אדם‬
‫‪TT‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• T‬‬

‫לעשות לבנו‪ :‬מילה‪ ,‬ופךיון‪,‬‬

‫‪•T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• 7‬‬ ‫•••‬
‫ךתנינן׳ תלת מלין בעי בר נש למעבד לבריה‪.‬‬
‫ולהשיאו אעזה‪ .‬והכל עשה‬ ‫מילה‪ .‬ופךיון‪ .‬ולנסבא ליה אנתו‪.‬‬
‫הקדוש ברוך הוא לישראל‪ .‬מילה‬ ‫מילה ‪:‬‬ ‫לישראל‪.‬‬ ‫בריך הוא‬ ‫קדשא‬ ‫עביד‬ ‫וכלא‬
‫• ‪T‬‬ ‫‪•• T : • :‬‬ ‫‪1 *:‬‬ ‫‪T : 1*..‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫‪ -‬עזכתוב )יהושע ה( ושוב מל את‬
‫בני ישךאל עזנית‪ ,‬וכתוב )בראשית‬
‫דכתיבי )יהושע ה( ושוב מול את בני לשראל‬
‫יס ובן עזמנת!מים ימול לכם כל‬ ‫שנית‪ .‬וכתיב )בראשית יז( ובן שמנת למים !מל‬
‫זכר‪ .‬פךיון ‪ -‬שכתוב)דבריםז(ויפדך‬ ‫לכם כל זכר‪ .‬פךיון‪ .‬דכהיב‪) .‬דברים טי( ו!פךך )י‪:‬‬
‫)ה׳אלהיףנלבית^עבדים( מ!ד ?רעה מלך‬
‫מצרים‪ .‬להעזיאו אעזה ‪ -‬עזכתוב‬
‫אלהיף( )ם״א )דברים ז( מכית ^בךים( מ!ד פרעה מלך‬
‫)בראשית א< זכר ונקבה ברא אתם‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T 1•• :‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬
‫מצר!ם‪ .‬לנסבא ליה אנהו‪ :‬דכהיב‪) .‬בראשית א(‬
‫וכתוב דברך אתם אלהים ויאמר‬ ‫ויברך‪ 1‬אותם‬ ‫וכתיב ‪VT T : -‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫אותם‪.‬‬
‫׳‬ ‫ברא ‪T 1•• :‬‬ ‫ונקבה ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫זכר‬‫‪TT‬‬
‫להם אלהים פרו ורבו‪ .‬עוד‪ ,‬נשא‬
‫׳ ^ ^‬

‫אותם כמו הנשר הזה עזמפזיל את‬

‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪•••:‬‬ ‫‪••• T‬‬
‫אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו‪ .‬הו‪.‬‬
‫בניו על כתפיו‪ ,‬עזכתוב )שמות יט(‬ ‫אטיל להו כהאי נשרא‪ .‬ךאטיל לבנוי על‬
‫ואשא אתכם על כנפי נעזרים‪.‬‬ ‫גךפוי‪ .‬דכתיב‪) .‬שמית יט( ואשא אתכם על כנפי‬
‫אמר רבי יוסי‪ ,‬הכל הוא נאה‪,‬‬
‫אבל התורה חץרה לפני ישראל‬ ‫נשרים‪.‬‬ ‫‪•T :‬‬
‫ולמדה אותם יותר מהכל‪ .‬בא‬ ‫אורייתא‬
‫‪T : -‬‬ ‫אבל‬‫רבי יוסי‪ .‬כלא הוא ••יאות‪T - : '.‬‬ ‫■ד‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫אמר • •‬
‫‪ 7‬־‬
‫רמג‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כ כסלו‬
‫תרומה ־ קע״ד ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יז שבט‬

‫וךאה‪ ,‬אין עזבח עזל אדם בעולם‬ ‫ךאהדר לןמייהו ך ע‪^1‬ראל‪ .‬ואוליף לוין‪! ,‬היר‬
‫הזה ובעולם הבא כמו העזבח ^ל‬ ‫מכלא‪ .‬תא חזי‪ .‬לית שבחא דבר נש בהאי‬
‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫התורה‪ ,‬עזכתוב בה )מ שליח( בי‬
‫•‬

‫מלכים ימלכו‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬
‫עלמא ובעלמא דאתי‪ .‬כשבחא דאורייתא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫'‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬

‫שהרי עזבינו‪ ,‬כעזעלה _רב הונא‬ ‫לכתיב בה )משלי ה( בי מלכים למלכו‪.‬‬

‫לעזם‪ ,‬מצא את החכמים‬ ‫)מדרש הנעלם הוא( דהא תנינן כד סליק רב הונא‬
‫עזעוכזקים בפסוק הזה שכתוב‪,‬‬
‫)ירמיה נא( ופקדתי על בל בבבל‬ ‫לחתם‪ .‬אשכח רבנן דהוו עסקי בהאי‬
‫והצאתי את בלעו מפיו ולא ינהרו‬ ‫ל^רא‪ .‬לכתיב‪) .‬ירמיה נא( ופקלהי על בל בבבל‬
‫אליו עוד גוים‪ .‬ורב הונא לא היו‬ ‫והוצאתי את בלעו מפיו ולא עהרו אליו‬
‫מקזגיחים בו‪ ,‬שהרי לא הכירו‬
‫אותו בךאשונה‪ ,‬משום עזהןה‬
‫עוד גולם‪ .‬ורב הונא לא הוו משגיחין ביה‪.‬‬
‫קטן‪ .‬נכנס לבית המדרש‪ ,‬ומצא‬ ‫דהא לא אשתמולען ליה בקדמיתא‪ .‬בגין‬
‫את החכמים עזהיו אומרים‬ ‫דהוה זעיר‪ .‬עאל לבי מדרשא‪ .‬ואשכח‬
‫עזבפסוק הזה ןש להתבונן‪ ,‬אם‬
‫יךאתו ואלילו של נבוכתצר הןה‬
‫רבנן דהוו אמלי‪ .‬האי ין^רא אית לאסהכלא‬
‫קזמו בל ‪ -‬הרי כתוב בו‪) ,‬דניאל ד(‬ ‫ביה‪ .‬אי טעותיה ודחלתיה לנבוכדנצר הוה‬
‫ועד אחדים נכנס זיניאל שעזמו‬ ‫שמיה בל‪ .‬הא כתיב ביה‪) ,‬יניאל י( ועד‬
‫בלבזשאצר כעזם אלהי? ועוד‪ ,‬מה‬ ‫אחרין על קדמי דניאל לי שמה בלטשאצר‬
‫זה והוצאתי את בלעו מפיו?‬
‫^ןמד רב הונא בין היסודות של‬ ‫כשם אלהי‪ .‬ועוד‪ .‬מאי והוצאתי את בלעו‬
‫העמודים ואמר‪ ,‬אלו הייתי‬
‫•‬ ‫‪• T‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬
‫מפיר‪.‬‬
‫במקומי‪ ,‬הייתי דורש את הפסוק‬ ‫קם רב הונא ביני קיימי דעמודי‪ .‬ואמר אילו‬
‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪..‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫_|‪.‬ך‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_‬ ‫‪.‬ן |‬
‫הזה‪ .‬לא התבוננו בו‪ .‬קם עזנית‬
‫ואמר דבר זה‪ .‬בא רבי יודאי בר‬ ‫הוינא באתרי‪ .‬דרישנא ליה להאי פסוקא‪.‬‬
‫■ך|‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪.‬ך ‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬

‫רב והושיבו לפניו‪ .‬אמר לו‪ ,‬אמר‬

‫׳‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TT :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫לא אשגחו ביה‪ .‬קם תניינות‪ .‬ואמר מלה דא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪|T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬

‫בני‪ ,‬אמר‪ ,‬עזבדברי תורה כתוב‬ ‫אמר‬ ‫בר רב‪ .‬ואותביה קמיה‪.‬‬ ‫יודאי‬ ‫רבי‬ ‫אתא‬
‫‪- T‬‬ ‫‪• • 1-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• •‬ ‫‪T T‬‬ ‫׳‬ ‫‪-‬‬
‫בהם ) מ שלי א < בראש המיות תקרא‬
‫וגר‪.‬‬
‫ליה‪ .‬אימא ברי אימא‪ .‬דמלי אורייתא כתיב‬
‫‪.‬‬ ‫;‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬

‫בימים‬
‫׳ ־‪• T‬‬‫שנינו‪,‬‬
‫כך ‪• T‬‬
‫ואמר‪|T ,‬‬
‫תח ‪ T :‬־ ׳‬
‫‪7‬פ ־‬
‫בהו‪) .‬משלי א( בראש הומיות תל^רא וגו׳‪.‬‬
‫הראשונים טרם בא יעקב‪ ,‬היה‬
‫‪.‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫ן‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‪.‬‬
‫פתח ואמר‪ .‬הכי תנינן‪ .‬ביומי קדמאי עד לא‬
‫אךם עזלו בביתו‪ .‬הגיע ץמנו ‪ -‬מת‬
‫בלי מחלות‪ .‬כיון עזבא ןעקב‪,‬‬
‫אתא יעקב‪ .‬הוה בר נש שלו בביתיה‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪TT‬‬ ‫••‬ ‫‪. . . . .‬‬ ‫‪7‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫—‪T‬‬ ‫‪1‬‬

‫בקש לפני הקדוש ברוך הוא‬ ‫מטא זמניה‪ .‬מית בלא מרעין‪ .‬כיון לאתא‬
‫ואמר לו‪ :‬ר^ח העולם‪ ,‬אם נוח‬ ‫יעקב‪ .‬בעא קמיה דקולשא בריף הוא‪ .‬אמר‬
‫לפניך‪ ,‬שיפל אדם בבית חליו‬
‫‪: T‬‬ ‫‪:‬‬

‫קזנים או קזלעזה ןמים‪ ,‬ואחר כך‬

‫‪TT‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫•‪T /‬‬ ‫‪1 :‬‬
‫ליה‪ .‬מלי לעלמא‪ .‬אי ניחא קמך‪ .‬דלנפול בר‬
‫יתכנס לעמו‪ ,‬ויצוה את ביתו‬ ‫נש בבי מרעיה‪ .‬הרין או תלת יומין‪ .‬ולבתר‬
‫דשוב מחנזאיו‪ .‬אמר לו‪ :‬ןפה‪,‬‬ ‫לתכנש לעמיה‪ .‬ויפקד לביתיה‪ .‬ויתוב מחובוי‪.‬‬
‫ואהה תהןה סימן בעולם‪ .‬בא‬
‫בעלמא‪T .‬הא‬
‫‪T: T:‬‬
‫סימנא‬
‫• ‪T T‬‬
‫שפיר‪ .‬אה הוא‬
‫— •‬
‫אמר ••ליה‬
‫‪—T‬‬
‫וךאה מה כתוב בו‪) ,‬בראשיתמח( ויהי‬
‫אחרי הדברים האלה ויאמר‬ ‫חזי‪ .‬מה כתיב ביה )בראשית מח( ולהי אחלי הלברים‬
‫ליוסף הנה אביך חלה‪ .‬כתוב‬ ‫האלה ויאמר ליוסף הנה אביך חולה‪ .‬חלה‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כ כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יז שבט‬
‫רמד‬

‫הלה‪ ,‬מה עזלא היה לאדם מקדם‬

‫‪Vl‬‬ ‫•‬
‫כתיב מה דלא הוה לבר נעז מן קדמת דנא‪.‬‬
‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• :‬‬

‫ל‪5‬ז•‬ ‫בתר דעזכיב‪ ,‬לא הוה בר נעז דהוה ליה‬

‫אחר קזנפטר‪ ,‬לא היה אךם קזהיו‬ ‫••‬ ‫‪T—:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫“‬ ‫‪T‬‬

‫מרעין‪ ,‬ךלא מית‪ .‬עד ךאתא חזקןה‪ ,‬לו מחלות קזלא מת‪ ,‬עד קזבא‬
‫חןקיה‪ .‬מה כתוב בו? )י שעיהלח(‬ ‫מה כתיב ביה‪) ,‬ישעיה לח( בימים ההם הלה‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫—‪• • T‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫■ך‬
‫בימים ההם חלה חזקיהו למות‬
‫וגו׳‪ .‬בא וךאה מה כתוב‪ ,‬חסב‬
‫חזקיהו למות וגו־‪ /‬הא חזי‪ ,‬מה כתיב ויסב‬ ‫‪-- ---‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪. |. . .‬ך‬

‫חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל יי׳‪ ,‬אמר חןקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל‬ ‫‪-‬‬ ‫■ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪..‬ך‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪•1* :‬‬ ‫•‬

‫ליה‪ ,‬אי ניחא קמך ךלהסון בני נעזא מבי ה׳‪ .‬אמר לו‪ :‬אם נוח לפניף‬
‫‪I‬‬ ‫‪V T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬

‫קזיתךפאו בני אדם מבית חלים‬

‫מרעיהו־ן‪ ,‬ויודון עזמך‪ ,‬ויעזהמוךעון‪ ,‬ויתובון ויודו לקזמף‪ ,‬דכירו דעזובו אחר‬
‫לבתר בתיובתא עזלימתא‪ ,‬ויעזתכחון בני כך בת׳טובה עזלמה‪ ,‬וימצאו בני‬
‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T • :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪I t‬‬

‫עלמא זכאין קדמך‪ .‬אמר ליה קךעזא בריף העולם צדיקים לפניך‪ .‬אמר לו‬
‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪V T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪I‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫הקדועז ברוך הוא‪ :‬נאה הוא‪,‬‬

‫הוא‪. ,‬יאות הוא‪ ,‬את ההא סימנא בעלמא‪ ,‬וכך ואהה תהיה סימן לזה בעולם‪,‬‬
‫הוא‪ ,‬מאי דלא הוה מקדמת דנא‪ .‬הדא הוא וכך הוא מה ^לא היה מקדם לכן‪.‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫• —ן‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬

‫לכתיב‪) ,‬ישעיה לח( מכתב לחזקלהו מלך להודה זהו עזכתוב )שם< מכתב לחזקיהו‬
‫‪t‬‬ ‫‪I• :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T V‬‬

‫מלך יהודה בחלתו דחי מחליו‪.‬‬

‫בחלותו ויחי מחליו‪ .‬ותאנא‪ ,‬ההוא יומא ו׳טנינו‪ ,‬אותו יום חזרה העזמ׳ט‬
‫‪V V‬‬ ‫־‬ ‫‪T: T‬‬ ‫׳‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫••‬ ‫־ ‪• :‬‬ ‫־ ‪ :‬־‬

‫ע^ר דךגות‪.‬‬ ‫אתחזר עזמעזא עעזר דרגין♦‬

‫ותאנא‪ ,‬מרודך בלאדן הוה אכיל כל יומא ‪1^.‬נינו‪ ,‬מרודך בלאדן היה אוכל‬
‫‪I‬‬
‫כל יום באךבע קזעות דקזץ עד‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪P t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫בד׳ עזעתי‪ ,‬ונאים עד העזע עזעתי‪ ,‬תקזע קזעות‪ ,‬ואותו יום יקזן עד‬
‫וההוא יומא נאים עד תעזעה עזעהי‪ ,‬כד אתער תעזע עזעות‪ .‬כעזהתעורר‪ ,‬ראה‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬

‫קזקזמעז עומדת באךבע קזעות‪.‬‬

‫אמר‪ ,‬מה זה? בהריגת הכעס‬
‫חמא עזמעזא דקאים בארבע עזעתי‪ ,‬אמר מאי‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— t‬‬ ‫'‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• It‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T T‬‬

‫האי‪ ,‬בקטולא לקונטירא קונכזרוי אנקטרהון‪ .‬קנטור קקזךהם עלי? אמרו לו‪,‬‬
‫אמרו )דף קע״ה ע״א( ליה למה‪ .‬אמר‪ ,‬דנאימנא למה? אמר‪ ,‬קזיקזנהי יום אחד‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫••‬ ‫‪: T‬‬
‫וקזליעז יום‪ .‬אמרו לו‪ ,‬לא כך‪ ,‬אלא‬
‫אלהי חץקיהו עע{ה היום הזה קזני‬
‫יומא חד‪ ,‬ותלתות יומא‪ .‬אמרו ליה‪ ,‬לאו הכי‪,‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪-t‬‬ ‫'‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪-‬‬ ‫‪t‬‬

‫אלא אלהא לחזקלהו עבד יומא דין הרין נסים‪ :‬רפא את חץקיה מבית‬
‫ניסין‪ .‬אסי לחזקלה מבי מרעיה‪ ,‬ואחזר חליו‪ ,‬והחזיר את הקזמ^ז לזמן‬
‫הזה‪ .‬אמר‪ ,‬וכי זעז בעולם ^ו ה‬
‫גדול יותר חוץ מאלהי?! אמרו‪,‬‬
‫עזמעזא לעדנא דא‪ .‬אמר וכי אית בעלמא‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪— T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T • :‬‬ ‫‪t‬‬ ‫• ‪:‬‬

‫אלהי חזקןהו•‬ ‫אלהא רבא בר מאלהי‪ .‬אמרו‪ ,‬אלהא‬ ‫‪T T •.•:‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫•• ‪T •.•:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T T •.•:‬‬

‫;ןמד וכתב כתבו‪ :‬קזלום לחץקןהו‬ ‫לחזקלהו‪.‬‬

‫מלך יהודה וקזלום לאלהיו‬
‫קם וכתב כתבוי‪ ,‬עזלם לחזקיהו מלכא וקזלום לירוקזלים עיר הקדעז‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪t‬‬ ‫•‪I‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪It‬‬

‫דיהודה ועזלם לאלהיה ועזלם לירועזלם אחר כך נמלך‪ ,‬וקם מכסאו‪ ,‬ופסע‬ ‫‪•— T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•• T •.•: :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫קלתא קלישא‪ .‬לבתר אמליך וקם מכרסלה‪ ,‬קזלעז פסיעות וכתב אחדים‪:‬‬
‫קזלום לאלוה הגדול ^בירוקזלים‬
‫ופסע תלת פסיען‪ ,‬וכתב אחרנין‪ .‬עזלם וקזלום לחץקןהו מלך יהודה‬
‫לאלהא רבא דבירועזלם ועזלם לחזקיהו וקזלום לירוקזלים עיר הקדעז‪.‬‬ ‫‪t‬‬ ‫•‪I‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‪T T •.•: •.‬‬

‫מלכא דיהודה ועזלם לירועזלם קרתא קדיעזא‪ .‬אמר ליה קךעזא בריך‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫רמה‬
‫כ כסלו‬ ‫תרומה ־ קע״ה ע״א‬ ‫יז שבט‬

‫אמר לו הקןדועז ברוך הוא‪ ,‬אתה‬ ‫הוא‪ ,‬אנה פסעה בגין ילןדי תלת פסיען‪ .‬חייף‪.‬‬
‫פסעת בשביל כבודי עזל״ש‬
‫פסיעות‪ ,‬חייך ממך יצאו שלשה‬
‫מינך יפקון הלה מלבין עזליטין‪ ,‬לןסטידין‬
‫רוזנים‬ ‫שליטים‬ ‫מלכים‬ ‫רופינין דעזליטין בכל עלמא‪ ,‬ולןךמאה מנייהו‬
‫בכל‬ ‫ששולטים‬ ‫ומצביאים‬ ‫נבוכתצר הדה‪.‬‬
‫העולם‪ ,‬וךאשון מהם היה‬
‫נבוכךנצר‪.‬‬ ‫תא חזי‪ ,‬מאי אמר ליה דניאל‪ ,‬ד נ י א ל ב( אנה הוא‬
‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪----------‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך ‪. .‬‬ ‫‪.‬ן‬

‫ב א וראה מה אמר לו דניאל‪,‬‬

‫•• • ‪T‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫ראעזה די דהבא‪ .‬ובתרך הקום מלכו‬
‫)דניאל ב< אתה הוא ראש הזהב‪,‬‬ ‫אחרי ‪:‬וגר‪.‬‬
‫הליהאה ‪•T: T‬‬
‫ומלכו ‪T T • :‬‬ ‫מינך‬
‫ארע • ‪^T‬‬ ‫אחרי ‪-- :‬‬
‫׳‬ ‫־‪TT‬‬ ‫־ ‪T‬‬
‫‪: -‬‬ ‫‪•T: T‬‬
‫ואחריך תקום מלכות אחרת ךעה‬
‫ממך ומלכות שלישית אחרת‪ .‬מה‬ ‫מה כתיב דניאל‪ 0‬נבוכךנצר מלכא עבד צלם די‬
‫כתוב ? >שם ‪ 0‬המלך נבוכדנצר‬ ‫ךהב רומיה אמין שהין פתיה אמין עזיה‪ .‬אמר‬
‫עשה צלם של זהב‪ .‬גבהו ששים‬
‫אמות ורחבו שש אמות‪ .‬אמר‬
‫נבוכדנצר צלמא דחמינא‪ ,‬הוה רישא די‬
‫‪.‬‬ ‫■ד‬ ‫‪..‬‬ ‫■ד■ד‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪_ ..‬‬ ‫_ ‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫נבוכתצר‪ ,‬הצלם שךאיתי מ ה‬ ‫דהבא‪ ,‬מעוי ךכסף‪ ,‬אנא אעביד כלא ךדהבא‪,‬‬
‫ראשו של זהב‪ ,‬מעיו של כסף‪.‬‬ ‫דלהוי ?ןזפירא ךדהבא ברישא‪.‬‬
‫אני אעשה הכל של זהב‪ ,‬ו שהמה‬
‫עטרת זהב בראשו‪.‬‬ ‫ותאנא‪ ,‬ההוא יומא כנש כל אומיא ועממיא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪- T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫‪1^.‬נינו‪ ,‬אותו יום כנס את כל‬ ‫ולישדיא למפלח לההוא צלמא‪,‬‬

‫האמות והעמים והלשונות לעבד‬
‫לאותו הצלם‪ ,‬ולקח כלי מכלי‬
‫גליף ••ביה‬
‫‪T‬‬
‫מקדשא‪ ,‬דהוה‬
‫׳ ‪T • 1—: :‬‬
‫מאנא ממאני‬
‫• ‪T : l : — •• T‬‬ ‫‪T T‬‬
‫ונטל‬
‫‪ T:‬־‬

‫המקדש שבו מ ה חקוק השם‬ ‫שמא קדישא‪ ,‬ועייל ליה בפומיה דההוא‬
‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• 1-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫הקדוש והכניסו בפי אותו צלם‪.‬‬ ‫צלמא‪ ,‬ובההיא שעתא הוה ממלל רברבן‪ ,‬עד‬
‫ובאותה שעה מ ה מדבר גדולות‪,‬‬
‫עד שבא דניאל וקרב לאותו‬
‫‪:‬‬ ‫‪-|T :‬‬ ‫‪•• • T‬‬ ‫‪T‬‬
‫דאתא דניאל‪ ,‬וקריב גבי דההוא צלמא‪ ,‬ואמר‬
‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪•|T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫הצלם ואמר‪ :‬אני שליח של‬ ‫אנא שליחא דמארא עלאה‪ ,‬גוזרני עלך למפק‬
‫‪1‬‬ ‫‪ • • :‬־‬ ‫‪^ T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T —:‬‬

‫הךבוץ העליון‪ ,‬גוזר אני עליך‬ ‫מהכא‪ .‬אדבר שמא קדישא‪ ,‬ונפק ההוא‬
‫לצאת מכאן‪ .‬הזכיר את השם‬ ‫‪-‬‬ ‫|‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• 1-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬

‫ויצא אותו כלי‪ ,‬ונפל‬ ‫הקדוש‪T T : ',‬‬

‫־ ‪|T‬‬
‫מאנא‪ ,‬ונפל צלמא ואתבר‪ .‬היינו דכהיב‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫הצלם ונשבר‪ .‬הינו מה שכתוב‪,‬‬ ‫והוצאתי את בלעו מפיו ולא ינהרו אליו עוד‬
‫והצאתי את בלעו מפיו ולא ינהרו‬
‫אליו עוד גוים‪ .‬קם רבי יהודה‬
‫גולם‪ .‬קם‪.‬רבי להודה ונשקיה על רישיה‪ ,‬אמר‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪|T‬‬ ‫•‬ ‫•• ‪T‬‬

‫ונשקו על ראשו‪ .‬אמר‪ ,‬אם לא‬ ‫הכא‪T ,‬לא‬

‫׳‬ ‫‪T T‬‬
‫בקוטפייא‬
‫‪T— : 1 :‬‬
‫דקריבנא‬
‫‪T:‬‬ ‫‪•|T :‬‬
‫אי ‪T‬לא‬
‫שקרבתי אותך לחבורה כאץ‪ ,‬לא‬ ‫אשתמודענא בך‪ .‬והוו דחלין קמיה מההוא‬
‫הכךנו אותך‪ .‬ומאותו יום היו‬
‫פוחדים מפניו‪.‬‬ ‫יומא‪.‬‬ ‫‪T‬‬

‫שנינו‪> ,‬קהלת י( אעזריך א‪.‬ךץ‬ ‫תאנא ד ה ל ת י ( אשריך ארץ שמלכך בן חורים‬

‫שמלכך בץ חודים ושריך בעת‬
‫יאכלו‪ .‬רבי יוסי באר את הפסוק‬
‫ושריך בעת יאכלו‪. .‬רבי יוסי אוקים‬
‫הזה במשה בשעה שהוציא את‬ ‫להאי ל^רא‪ ,‬במשה‪ ,‬בשעתא ךאפיק להו‬
‫ישראל ממצרים ועשה אותם בני‬ ‫ללשראל ממצרלם‪ ,‬ועבד לון בני חורין‪.‬‬
‫חורין‪ .‬ושריך בעת יאכלו‪ ,‬שכתוב‬
‫)שמות יב( ואכלתם אתו בחפזון‬ ‫ושריך בעת יאכלו‪ ,‬דכהיב‪ ) ,‬שמות יב( ואכלתם‬
‫פסח הוא לה׳‪.‬‬ ‫אותו בחפזון פסח הוא ללך‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬ ‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬ ‫רמו‬
‫כא כסלו‬ ‫יז שבט‬

‫אמר רבי עזמעון בן יוחאי‪ ,‬וכי‬ ‫אמר רבי עזמעון בר יוחאי‪ ,‬וכי לא אמינא‬
‫ךמלוי ךעזלמה מלכא‪ ,‬דכלהו בגו‪ ,‬לגו לא אמךהי עזדברי עזלמה המלך‪,‬‬
‫עזכלם בפנים‪ ,‬לתוך ההיכל‬
‫היכלא לןדיעזא הוו‪ .‬והאי ךאמריתו כלא הקןדועז היו‪ .‬וזה עזאמךהם‪ ,‬הכל‬
‫שפיר הוה‪ ,‬ולדרעזא הוא דאתא‪ ,‬אבל האי ןפה הןה ולךרעזה הוא בא‪ ,‬אבל‬ ‫—‬ ‫‪T —:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪TT‬‬ ‫*‬ ‫־‬

‫פסוק זה למעלה בהיכל הקדו׳‪:‬צ‬

‫‪|T -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬
‫ל ‪j‬רא‪ ,‬לעילא בהיכלא קדישא הוא‪.‬‬
‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•.•1‬‬ ‫‪T‬‬

‫הוא‪.‬‬
‫תאנא‪ ,‬אשריך ארץ שמלכך בן הורים‪ .‬מאי שנינו‪ ,‬אעזריך ארץ עזמלכך בן‬
‫ארץ‪ .‬ארץ סתם‪ .‬דתנןא‪ ,‬מהו לכתיב‪ ,‬חורים‪ .‬מה זה ארץ? ארץ סתם‪,‬‬
‫עזלמדנו‪ ,‬מהו עזכתוב )איכה ב(‬
‫) אי כ ה ב ( השליך משמלם ארץ תפארת לשראל‪.‬‬
‫הקזליך מעזמים ארץ תפארת‬
‫אלא האי ארץ‪ ,‬היא ת א‪ ,‬בגו כתרי מלכא יק^ואל? אלא הארץ הזו היא סוד‬
‫קלישא‪ ,‬לכתיב ביה )ברא שית ב( ביום עשות יי׳ בתוך כתרי המלך הקדוקז‪,‬‬
‫קזכתוב בו)בראשית ב( ביום עעזות‬
‫ה׳ אלהים ארץ ועזמים‪ .‬והארץ‬
‫אלהים ארץ ושמלם‪ .‬והאי ארץ‪ ,‬וכל מה לעיק‬
‫‪4‬רי שמלם הוא‪ ,‬ולא הזו וכל מה עזיונק ונזון‪ ,‬הוא‬ ‫ואתזן‪ ,‬מההוא אתר ךאל‬
‫אתזנת ארעא דא‪ ,‬אלא משלימותא קדישא‪ ,‬מאותו מקום עזנקרא עזמים‪ ,‬ולא‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•1-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‪T *.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :-‬‬ ‫• ‪-T :‬‬
‫נזונית הארץ הזו אלא מעזלמות‬
‫הקרקזה קזנקראת קזמים‪.‬‬
‫לאיןןרי שמלם‪.‬‬
‫ו ב ^ ה קזרצה הקדוקז ברוך הוא‬ ‫ובש;‪ 3‬תא לבעא קלשא בריך הוא לאחרבא‬
‫ביתיה דלתתא‪ ,‬וארעא קדישא להחריב את ביתו קזלמטה והארץ‬
‫• ‪■ - :‬ד '‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•1-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪. . . .‬‬
‫העביר‬ ‫קזלמטה‪,‬‬ ‫הקדוקזה‬
‫בךא׳טונה את הארץ הקדוקזה‬
‫דלתתא‪ ,‬אעבר להאי ארעא קדישא דלעילא‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• 1-‬‬ ‫‪T : -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫בקדמיתא‪ ,‬ונהית ליה מההוא דרגא דהוה קזלמעלה‪ ,‬והורידה מאותה דרגה‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫••‬ ‫‪• T :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪: 1-‬‬ ‫‪:‬‬

‫מהעזמים‬
‫‪• -‬‬ ‫‪T‬‬
‫יונקת‬
‫‪-‬‬
‫ינקא משמים קדישא‪ ,‬ולבתר הריב להאי קזהיתה‬
‫•‪1•.‬‬ ‫‪T : T‬‬
‫‪•T‬‬ ‫‪ T:‬־‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•1-‬‬ ‫• ‪• - T‬‬ ‫‪l T: -‬‬
‫הקדו׳טים‪ ,‬ואחר כך החריב את‬
‫זו קזלמטה‪ .‬זהו קזכתוב הקזליך‬
‫משמים‬
‫•‪. - T‬‬
‫השליך‬
‫• ‪1 • :‬‬
‫דכתיב‬ ‫הוא‬ ‫הדא‬
‫י ‪T T‬‬
‫דלתתא‪,‬‬
‫• ‪T - :‬‬

‫ארץ בקלמיתא‪ ,‬ולבתר ולא זכר הדום‪.‬לגליו‪ .‬מעזמים ארץ ‪ -‬ברא׳טונה‪ ,‬ואחר‬
‫לתנלא‪ ,‬כך ארחוי לקולשא בריך הוא‪ ,‬כד בעי כך ‪ -‬ולא זכר הדם רגליו‪ .‬קזעזנינו‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫־ ‪T :‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪ T‬־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1T‬‬

‫כך דךכו ^ל הקדוקז ברוך הוא ‪:‬‬

‫כקזרוצה לדון את העולם‪,‬‬
‫למידן עלמא‪ ,‬בקלמיתא עביד לינא לעילא‪,‬‬
‫ולבתר אתקלים לתהא‪ ,‬לכתיב‪> ,‬ישעיה כ ס לפקוד בראקזונה עועזה דין למעלה‪,‬‬
‫יי׳ על צבא המרום במרום‪ ,‬בקדמיתא‪ ,‬ולבתר ואחר כך מתקים למטה‪ ,‬קזכתוב‬
‫‪—T :‬‬ ‫׳‬ ‫׳ ‪T • : | —:‬‬ ‫— ‪T‬‬ ‫— ‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪— T:‬‬
‫המרום‬‫צבא ‪T -‬‬
‫יפקוד ה׳ ‪T : ^ -‬‬
‫)ישעיהכד( • ‪1 :‬‬
‫במרום ‪ -‬בראקזונה‪ .‬ואהר כך ‪-‬‬
‫האדמה‪.‬‬
‫‪T T-: T‬‬ ‫על‬
‫‪-‬‬ ‫האדמה‬
‫‪T T-: T‬‬ ‫מלכי‬ ‫ועל‬ ‫‪:‬‬

‫האדמה‪.‬‬ ‫ועל מל‪5‬י האדמה‬ ‫אמר לבי שמעון‪ .‬אשליך ארץ שמלכך בן‬
‫אמר רבי קזמעון‪ ,‬אעזריך אוץ‬ ‫הולין‪ ,‬לזן לך בסגיאות כלא‪ ,‬בלא‬
‫קזמלכך בן חורים ‪ -‬קזזן אותך‬
‫לחילו לאחרא‪ .‬ומההוא מלכא עלאה אתזן ברב כל‪ ,‬בלי פחד ^ל אחר‪,‬‬
‫כלא‪ .‬ושרלך בעת יאכלו‪ ,‬כמה לאת אמר )במדבר ומאותו המלך העליון נזון הכל‪.‬‬
‫כג( כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל‪ ,‬ועזריך בעת יאכלו ‪ -‬כמו קזנאמר‬
‫׳‬ ‫‪—T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪■ . .‬ך‬ ‫■ך ‪. .‬‬
‫)במדבר בג( כעת יאמר ליעקב‬
‫אי לך ארץ שמלכך נער כמה לאת אמר )ישעיה‬
‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪■ ..‬ך‪..‬‬ ‫■ך‪..‬‬

‫ולי^יךאל מה ??ל אל• אי לר ארץ‬

‫נער ‪ -‬כמו עזנאמר )ישעיה ג( ונתתי נערים ע^ריהם‪ .‬עזא‪1‬י לארץ כקזיונקת מעזמאל‪ .‬ועזריך‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫רמז‬
‫כא כסלו‬ ‫תרומה ־ קע״ה ע״א‬ ‫יח שבט‬

‫בבקר ייאכלו ‪ -‬באותה קדרות‪,‬‬‫ינק| א‬

‫כד ‪T : -‬‬
‫לארעא ‪-‬‬
‫דווי ‪T : - :‬‬ ‫ריהם‪- : .‬‬ ‫נערים ע‪t‬‬
‫‪*.• ••T‬‬ ‫ונתתי ‪• T :‬‬
‫״ ‪• - T:‬‬
‫ועד עלא מאיר ולא עזולט מה‬ ‫מעומאלא‪ .‬וע[]רלך ?בקר יאכלי‪) .‬דף קע״ה ע״ב(‬
‫עזעזולט‪.‬‬
‫עזלטא‬
‫שנינו‪ ,‬אמר רבי קזמעוץ‪ ,‬והבריח‬‫‪T: -‬‬ ‫ולא‬
‫נהיר‪ ,‬י ‪T :‬‬‫לא ‪• T‬‬ ‫ועד ‪T‬‬ ‫קדרותא‪- : ,‬‬
‫‪ T‬י‬ ‫בההוא ‪: 1-‬‬
‫התיכן בתוך הקרשים מברח מן‬ ‫דעזלטא‪.‬‬
‫‪T : — :‬‬
‫‪T‬מה‬
‫הקצה אל הקצה ‪ -‬זהו יעקב‬
‫הקדוש השלם‪ ,‬כמו שבאךנו‪,‬‬
‫תנא אמר‪.‬רבי שמעון‪) ,‬שמותכו( והבריח התיכון‬
‫בתוך הדורשים מבריח מן הקצה ^‬
‫שכתוב ע ר א שי תכ ה( ויעקב איש תם‬
‫הקצה‪ ,‬דא הוא לעקב קדישא שלימא‪ ,‬כמה‬
‫ישב אהלים‪ .‬לא כתוב יושב אהל‪,‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T‬‬

‫אלא ישב אהלים‪ ,‬שנים‪ ,‬שאוחז‬

‫ךאוקימנא‪ ,‬דכתיב‪) ,‬בראשית כה( ולעקב איש הם‬
‫את זה ואוחז את זה‪ .‬אף כאן‬
‫כתוב וחבריח חתיכן בתוך‬ ‫יושב אהלים‪ .‬יושב אהל לא כתיב‪ ^ ,‬א יושב‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫״‬ ‫‪..‬‬ ‫‪ .‬ך‪.‬‬

‫הקרשים מבדח מן הקצה אל‬ ‫אוהלים‪ ,‬תרי‪ ,‬דאחיד להאי ואחיד להאי‪ .‬אף‬
‫הקצה‪ ,‬שאוחז את זה ואוחז את‬
‫זה•‬
‫הכא כתיב‪ ,‬והבךיח התיכון בתוך הדורשים‪,‬‬
‫מבריח מן הקצה אלי הקצה‪ ,‬דאחיד להאי‬
‫ששנינו‪ ,‬מהו איש תם? כתךגומו‬
‫‪ -‬שלם‪ .‬שלם מהכל‪ ,‬שלם לשני‬
‫‪. . . .‬‬ ‫‪-‬ך ‪..‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪_ ..‬‬ ‫‪-‬ך‪..‬‬ ‫ואחיד להאי‪.‬‬ ‫‪-‬ך‪..‬‬

‫צדדים‪ ,‬לעתיקא קדישא ולזעיר‬

‫ךתנינן׳ מאי איש הם‪ .‬כתרגומו‪ ,‬שלים‪ .‬שלים‬
‫אפין‪ .‬שלם לחסד עליון ולגבורה‬
‫מכלא‪ ,‬שלים לתרץ סטדין‪ ,‬לעתיקא‬
‫עליונה‪ ,‬ומשלים לזה ולזה•‬
‫אמר רבי שמעון‪ ,‬ךאיתי שהרי‬ ‫קדישא‪ ,‬ולזעיר אפין‪ .‬שלים לחסד עלאה‬
‫חחכמה חכלל של חכל‪ .‬וחסד‬
‫עליון יוצא מחכמה‪ .‬גבורה שהיא‬
‫ולגבורה עלאה‪ ,‬ואשלים להאי ולהאי‪.‬‬
‫דין הקשה יוצאת מבינה‪ .‬ועקב‬‫כלל‬
‫חכמהא ‪— :‬‬
‫‪TT:T‬‬ ‫דהא‬‫חמינא ‪T :‬‬
‫שמעון‪T • • —: ',‬‬
‫‪1‬‬ ‫•‪:‬‬ ‫רבי‬
‫אמר • •‬ ‫‪ 7‬־‬
‫משלים לשני חצדךים‪ ,‬והאבות‬ ‫מחכמה‪.‬‬
‫•• ‪T : T‬‬ ‫נפקא‬
‫‪|T : T‬‬ ‫עלאה‬
‫• ‪TT‬‬ ‫כלא‪ .‬וחסד‬ ‫‪T‬‬
‫כלל הכל‪ ,‬ויעקב כלל של האבות‪.‬‬
‫‪T T‬‬ ‫•‪•.‬‬
‫גבורה‪ ,‬דהוא דינא תקיפא‪ ,‬נפקא מבינה‪.‬‬
‫שנינו‪ ,‬הכה חחכמה בשביל שלו‪,‬‬
‫‪T :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫יעקב אשלים לתרץ סטךין ואבדון כלל כלא‪,‬‬

‫וכנס בריח )מים<‪ ,‬והתכנסו המים‬
‫למקום אחד‪ ,‬ונפתחו חמשים‬ ‫ויעקב כלל אבהתא‪.‬‬
‫שערי בינה‪ .‬מהשבילים חללו‬
‫בקרנים‬
‫כתרים ‪- :‬ן‪•- :‬‬‫עשרה ‪• TT‬‬
‫‪T:‬‬
‫תאנא בטש חכמה בשבילוי‪ ,‬וכניף ברוחא‬
‫יוצאים‬
‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫^‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪- T‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬

‫זוהרות‪ ,‬ונשארו עשרים ושנים‬‫)ם״א למ‪:‬א‪ (,‬ואתכנפו מןא לאתר חדי‬

‫שבילים‪ .‬הכתה אותה רוח‬ ‫ואתפתחו חמשין תרעץ דבינה‪ .‬מאלין‬
‫באותם שבילים‪ ,‬ונפתחו חמשים‬
‫שערי בינה‪ ,‬ונחקקו עשרים‬ ‫שבילין‪ ,‬נפקי עשרה כתרין‪ ,‬בקמיטי זהידץי‬
‫ושנים בחמשים שערי חיובל‪,‬‬ ‫ואשהארו עשךין ותרין שבילין‪ .‬בטש ההוא‬
‫ושתים‬ ‫בשבעים‬ ‫ונתעטרו‬
‫רוחא באינון שבילין‪ ,‬ואתפתחו חמשין‬
‫אותיות של חשם חקדוש‪ .‬אלו‬
‫נפתחו לצדדיו‪.‬‬ ‫הךעין דבינה‪ ,‬ואתגליפו עשךין ותרין‪,‬‬
‫והתעטרו עשרים ושנים כתרי‬ ‫בחמשין הךעין דיובלא‪ ,‬ואתעטרו כשבעין‬
‫הרחמים שכלולים בעתיק הןמים‬‫ותרין אתוון דשמא קדישא‪ .‬אלין אתפהחו‬
‫)כתר( שמאיר להם כל אחד בצדו‪.‬‬
‫לסטרוי‪.‬‬
‫ואתעטח עשךין ותרין כתךין דרחמי‪ ,‬דכלילן בעתיק יומין‪ ,‬דנהיר לוין‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כא כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יח שבט‬
‫רמח‬

‫התעטרו חמקזים חקיקות במ״ב‬ ‫כל חד בסטרוי‪ .‬אתעטרו חמעזין גליפין‪,‬‬

‫הקזם‬ ‫אותיות קדועזות‬ ‫במ״ב אתוון ?ןדיעזין דעזמא ?ןדיעזא‪ .‬דבהו־ן‬
‫הקדועז‪ ,‬קזבהץ נבךאו קזמים‬
‫וארץ‪ .‬ונחקקו בחקיקותיהם‬ ‫אתברי עזמיא וארעא‪ .‬ואתגלפו בגלופיהון‪,‬‬
‫קזמונה קזעךים‪ ,‬קזהן קזמונה‬ ‫תמניא תךעין‪ ,‬דאיפון תמניא אתוון דרחמי‪.‬‬
‫אותיות הרחמים‪ ,‬קזכתוב ) ש מו ת לד(‬
‫דכתיבי )שמות לד( לי' לי' אל רחום וחנון‪ ,‬תפלןא‬
‫ה׳ ה׳ אל רחום וחנון‪ ,‬קזיוצא‬
‫לזעירא‪,‬‬ ‫חקדועז‬ ‫מהעהיק‬ ‫מעתילןא ?ןדישא‪ ,‬לזעירא‪ ,‬ומתחברן פאלין‬
‫ומתחברים בכתרים חקדוקזים‬ ‫כתרין לןדישין‪ ,‬חכמה ובינה עלאין ךסלקין♦‬
‫הללו‪ ,‬חכמה ובינה העליונים‬ ‫נפקא חסד עלאה מהאי סטרא‪ ,‬ודינא דגבורה‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪lT‬‬ ‫‪: T‬‬
‫קזעולים• ייי^א חסד עליון מצד‬
‫זה‪ ,‬ודין הגבורה מצד זה‪ .‬באה‬ ‫מהאי סטרא‪ ,‬אתא זכותיה דןעקב‪ ,‬ואשלים‬
‫ץכות ׳טל יעקב ומקזלימה את‬ ‫אתרודיהו ואחיד לון‪ .‬דהא הוא שלימותא‬
‫קזניהם ואוחזת אותם‪ ,‬קזהרי היא‬ ‫עלאה‪.‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬
‫הקזלמות העליונה‪.‬‬
‫שנינו‪ ,‬אמר רבי קזמעון‪ ,‬מעזום‬ ‫תאנא אמר רבי שמעון‪ ,‬בגין כך ישראל‬
‫כך נקרא ישראל‪ .‬ששנינו‪ ,‬ועקב‬ ‫אתקרי‪ .‬דתאנא יעקב תהאה‪ .‬ישראל‬
‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪••1:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫חהחתון‪ ,‬ישךאל העליון‪ .‬ועקב‬

‫אינו שלמות‪ ,‬ישראל שלמות‬
‫עלאה‪ .‬יעקב לאו שלימותא‪ ,‬ישראל‬
‫‪..‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫■ד‬ ‫‪. . .‬‬ ‫■ד‬ ‫ן‬ ‫■ן ■ד‬ ‫‪.‬‬

‫הכל‪ .‬וכן שנינו‪ ,‬נאם דוד בן ישי‬ ‫דוד‬‫‪•T‬‬

‫תאנא‪) ,‬שמיאלבנג( נאם‬ ‫דכלא‪ .‬וכן‬
‫‪ T T 1 :‬׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫שלימותא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫‪ -‬דוד אינו שלמות‪ ,‬שהרי אחרון‬ ‫בן ישי‪ ,‬דוד לאו שלימותא‪ ,‬דהא בתראה‬
‫‪ - . -‬ך ‪ -‬ך‬ ‫‪ . .‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫|‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫הוא‪ .‬ישי יסוד עליון הוא‬

‫ושלמות‪ .‬וחינו מה ששנינו‪ ,‬לא‬
‫הוא‪ .‬ישי יסוד עלאה הוא‪ ,‬ושלימותא‪ .‬והיינו‬‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫•‬

‫^ ו ישראל מארצם עד שכפרו‬ ‫דתנינן‪ ,‬לא גלו ישראל מארצם עד שכפרו‬

‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫־‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•• T 1‬‬ ‫‪:‬‬

‫בקדוש־ברוך־הוא ובמלכות בית‬ ‫בקוךשא בריף הוא‪ ,‬ובמלכותא ךבית דוד‪,‬‬

‫דוד‪ ,‬שכתוב ) ש מי אל‪-‬בב( אין לנו‬
‫חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי‬
‫דכתיב‪) ,‬שמואל ב כ( אין לנו חלק בדוד ולא נחלה‬
‫איש לאהליו ישךאל‪ .‬מה זה איש‬ ‫בבן ישי איש לאהליו ישראל‪ .‬מאי איש‬
‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך ■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪.‬‬

‫לא־הליו? מקום שעובדי כוכבים‬ ‫לאהליו‪ .‬אתר דעבודת כוכבים ומזלות שריא‬
‫‪T : -‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T - :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫ומזלות שורה בתוכם‪ ,‬הינו‬
‫־ ‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬

‫לאלהיו‪.‬‬
‫‪:‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫־ ‪T‬‬
‫בגוליהו‪ ,‬היינו לאלהיו‪.‬‬
‫אמר רבי יהוךה‪ ,‬כשמתחילה‬ ‫לגלפא‬
‫‪T:-:‬‬ ‫חכמהא‬
‫‪TT: T‬‬ ‫שריא‬
‫‪T:-‬‬ ‫יהודה‪ ,‬פד‬
‫‪T‬‬ ‫רבי ‪:‬‬
‫אמר • •‬
‫‪ 7‬־‬
‫חכמה לחקק חקיקות בכל‬ ‫גליפין בכלהו כתרין‪ ,‬מאן כתרא שארי‬
‫חכתרים‪ ,‬מאיזה כתר מתחילה?‬
‫מאותה שנקראת בינה‪ .‬בבינה‬
‫מההוא ךאתילןרי בינה‪ .‬בבינה אתכליל כלא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫• ‪••1:‬‬ ‫‪T‬‬

‫הכל נכלל‪ ,‬ומשום כך נפתחו בה‬ ‫ובגין כך אתפתחון בה חמשין תרעין‪,‬‬

‫חמשים שערים‪ ,‬ונמצא שהכל‬ ‫ואשתכח דכלא בחכמה אתגלפו‪ ,‬הדא הוא‬
‫‪T T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫נחקקו בחכמה‪ .‬זהו שכתוב ) ת ה לי ם‬
‫קד( כלם בחכמה עשית‪.‬‬
‫דכתיב‪) ,‬תהלים קס כלם בחכמה עשית‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T *..‬‬ ‫׳‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬

‫שנינו‪ ,‬כתוב )ישעיה מ( מי מדד‬

‫‪- T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•7‬‬
‫תאנא‪ ,‬כתיב )ישעיה מ( מי מךד כשעלו מים וגו׳‪.‬‬ ‫‪T : T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬

‫בשעלו מים וגו׳‪ .‬בשעלו מים‪,‬‬ ‫כשעלו מים‪ .‬מאן מים‪ .‬דא הוא בינה‪.‬‬
‫• ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫|‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪T : T :‬‬
‫מה חמים ? זהו בינה‪ .‬רבי אלעזר‬
‫שונה כך‪ ,‬זה חסד‪ .‬אמר לו רבי‬ ‫רבי אלעזר מתני הכי‪ ,‬דא חסד‪ .‬אמר ליה רבי‬
‫שמעון‪ ,‬חכל עולה)נקקן( במשקל‬ ‫שמעון‪ ,‬כלא בחד מתקלא ?לקא‪) .‬ס״אמסתקז(‬
‫רמט‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כא כסלו‬
‫תרומה ־ קע״ה ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יח שבט‬

‫אחד‪ .‬ועזמים בזרת הכן‪ ,‬מי‬ ‫)ישעיה מ( ועזמלם בזרת הכן‪ ,‬מאן עזמלם‪ .‬תפארת‪.‬‬
‫עזכתוב‬ ‫תפארת‪,‬‬ ‫היזמים ?‬ ‫דכתיב תפארת ישראל‪ .‬וכל בשליש עפר‬
‫תפארת י^יראל‪ .‬וכל בעזלעז עפר‬
‫הארץ ‪ -‬ז‪ 1‬הי גבורה‪ .‬ועזקןל בפלס‬ ‫הארץ‪ .‬דא הוא גבורה‪ .‬ושלןל בפלס הרים‪,‬‬
‫הדים ‪ -‬אלה הם עזאר הכתרים‬ ‫אלין איפון שאר כתרין‪ ,‬דאקרון טורי‬
‫עזנקךאים הרי אפךסמוין זך‪.‬‬ ‫אפרסמונא דכיא‪ .‬וגבעות במאזנים‪ ,‬אלין‬
‫וגבעות במאץנים ‪ -‬אלו עזאר‬ ‫• • • ‪1‬‬ ‫^‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪--------:‬‬

‫המךכבות התחתונות מהם‪.‬‬ ‫שאר ךתיכין ההאין מנייהו‪.‬‬

‫ב א וראה‪ ,‬בעזעלו‪ ,‬מה זה‬
‫•••‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫‪T: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫חכמהא‬
‫שעלו‪T .‬דא רוח‪T T : T -‬‬
‫מאי ‪T: T‬‬‫בשעלו‪T ,‬‬
‫׳‬ ‫חזי‪T: T : ,‬‬
‫׳‬ ‫תא ‪T‬‬
‫‪7‬‬
‫ב^זעלו? זו רוח חכמה‪ .‬עזכך‬
‫עזנינו‪ ,‬עזעל הכ!בך באפךיון‬
‫ךהכי הנינן‪ ,‬שעלא ךקיטרי בקיזפא‬
‫עזקועים‪ .‬ועזמים בזרת הכן‪ ,‬מי‬ ‫שקיען‪ .‬ושמלם בזרת תכן‪ ,‬מאן זרת‪ .‬אלין‬
‫הזרת? אלו אותם )סמעזים( עזעךים‬ ‫אינון )ח?עיז( הךעין דאתפתחו ואתפזרו לכל‬
‫עזנפתחו והתפזרו לכל הצדדים‪,‬‬
‫כמו עזנאמר וזריתי פרען על‬
‫סטרין‪ ,‬כמה ךאה אמר )מלאכי ב( וזריתי פרש על‬
‫פניכם וגו׳‪ .‬וכל בעןל׳‪:‬צ‪ ,‬מי‬ ‫פניכם וגו׳‪ .‬וכיל בשליש‪ ,‬מאן שליש‪ .‬רחמי‪.‬‬
‫העזליעז? רחמים‪ ,‬עזלמות הכל‪.‬‬ ‫שלימותא דכלא‪ .‬ושקל בפלס‪ ,‬מאי פלס‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫*‪*.* •.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫י‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪- 1‬‬ ‫‪:‬‬
‫וען‪7‬ןל בפלס‪ ,‬מה זה פלס ? אמר‬
‫רבי קזמעון‪ ,‬עזכתוב מאץני צדק‪.‬‬
‫אמר‪.‬רבי שמעון‪ ,‬דכתיב‪) ,‬ויקרא יט( מאזני צדק‪.‬‬
‫אבני צדק‪ .‬עוד אמר רבי קזמעון‪,‬‬ ‫אבני צדק‪ .‬תו אמר רבי שמעון‪ ,‬הני מילי‬
‫הדברים הללו בקזעור קזל יוצר‬ ‫בשיעורא ) ד ף קע״י ע״א( ךיוצר כלא אוקימנא‪.‬‬
‫הכל באךנו‪.‬‬
‫אמר רבי אלעזר‪ ,‬מזה נקזמע‬
‫אמר רבי אלעזר‪ ,‬שמע מינה‪ ,‬דיעקב מגו‬
‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬

‫קזיעקב ןצא מתוך דין קקזה‪,‬‬ ‫דינא‬

‫• ‪T‬‬
‫דהא יצחק‬
‫• ‪| T :‬‬
‫קשיא| ‪T :‬נפיק‪,‬‬
‫‪T‬׳ ‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫• ‪T‬‬
‫•‪1‬דינא‬
‫קזהרי יצחק דין קעזה אחז לחלקו‪.‬‬ ‫קשןא‪ ,‬אחיד לחולקיה‪ .‬אמר ליה רבי שמעון‪,‬‬
‫אמר לו רבי קזמעון‪ ,‬וזה הוא‬
‫לבדו? והרי יצחק ןצא מתוך‬
‫ודא הוא בלחודוי‪ ,‬והא לצחק מגו חסד נפק‪,‬‬
‫חסד‪ ,‬וכך כלם‪ ,‬דין יוצא מתוך‬ ‫והכי כלהו‪ ,‬דינא מגו רחמי נפקא‪ ,‬ורחמי‬
‫רחמים‪ ,‬ורחמים מדין‪ .‬אברהם‬ ‫מדינא‪ .‬אברהם ירית אחסנא דחסד‪ ,‬נפק‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫׳‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪•T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬
‫ןרעז ירעזת חסד‪ ,‬דצא יצחק בדין‬
‫מתוך חסד‪ .‬ןעקב ןצא ברחמים‬
‫לצחק בלינא מגו חסד‪ .‬יעקב נפק ברחמי‪ ,‬מגו‬
‫מתוך הדין הקעזה‪ ,‬וכך הוא‬ ‫דינא קשלא‪ ,‬וכך הוא לעילא‪ ,‬דא מן דא‪,‬‬
‫למעלה זה מזה‪ ,‬ויונק זה מזה‪,‬‬ ‫ולנקא לא מן דא‪ ,‬עד דאשהמולע כלא להוא‬
‫עד קזנוךע קזהכל הוא אחד‪,‬‬
‫ומאחד תלויים כלם‪ ,‬והכל נמצא‬
‫חד‪ ,‬ומחד תללין כלהו‪ ,‬וכלא אשתכח חד‪.‬‬
‫• ‪T :‬‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫‪.‬״• ‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫אחד‪ .‬ברוך קזמו לעולם ולעולמי‬ ‫בריף שמיה לעלם ולעלמי עלמין‪.‬‬
‫עולמים‪.‬‬ ‫אמר רבי אלעזר‪ ,‬אשתמודע‪ ,‬דלית שלימותא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬
‫אמר דבי אלעזר‪ ,‬נוךע קזאין‬
‫קזלמות אלא כעזאוחז זה מזה‪,‬‬
‫אלא כד אחיד דא מן דא‪) ,‬ם״א וחד( ודא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬

‫)ואחד( וזה אוחז בקזניהם לעזכלל‬ ‫אחיד בתרווליהו‪ ,‬לשכללא כלא‪ ,‬כגון לעקב‪,‬‬
‫את הכל‪ ,‬כמו יעקב‪ ,‬והינו קזכתוב‬ ‫והלינו לכתיב מבלח מן הקצה אל הקצה‪.‬‬
‫מברח מן הקצה אל הקצה‪.‬‬
‫מצד‬
‫‪T‬א • ־‬‫נקרא ‪^•/‬‬
‫שנינו‪T ,‬כל ‪•/‬זה לא • ‪T|:‬‬
‫‪•7‬‬
‫תאנא‪ ,‬כולי האי לא אתקרי אלא מסטרא‬
‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪••1 :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬ן‬ ‫‪.‬ן‬

‫שלנו‪ ,‬ומצד שלנו הכל נודע‪) .‬שהרי‬

‫‪: T‬־••‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪T •/‬‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫‪T •/‬‬
‫לילן‪ ,‬ומסטרא לילן אשהמולע כלא‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כא כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יח שבט‬
‫רג‬

‫בזה למ‪7‬גלה( ולמעלה העל עולה‬ ‫מתקלא‬

‫בחד ‪T1: : -‬‬ ‫כלא ‪- :‬‬ ‫ולעילא ‪T‬‬
‫לעילא( ‪T :‬‬ ‫דהא בהאי י■‬‫)ס״א י^‬
‫ב!מקז?ןל אחד‪ ,‬לא עזונה ולא‬ ‫דכתיב‪) ,‬מלאכי‬ ‫ולא יעזהני‪ ,‬כמה‬ ‫סלקא‪T .‬לא עזני‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T : ' • T‬‬ ‫‪| T: -‬‬
‫יעזהנה‪ ,‬כמו עזכתוב )מלאכי ג( אני‬
‫ה׳ לא עזניתי‪ .‬אמר רבי יהודה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־ •‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪• T‬‬
‫״ אני לל׳ לא עזניתי‪ .‬אמר רבי להודה‪ ,‬כלהון‬
‫כל המנורות מאירות מאחד‬ ‫בוצינין נהירין מחד‪ ,‬ומחד תליין‪ ,‬ובוצינין‬
‫ותלויות מאחד‪ ,‬והמנורות הן‬ ‫לאתפרעזא‪,‬‬ ‫דהא ‪T‬לא ‪T‬בעו‬ ‫כלא‪.‬‬ ‫אינהו ‪-‬חד‬
‫‪T : T : • :‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬
‫הכל אחד‪ ,‬עזהרי לא רצו להפרד‪,‬‬
‫ומי עזמפךידם כאלו נפךד מחיי‬ ‫ומאן דפריעז לון‪ ,‬כאלו אתפרעז מן חיי‬
‫העולם‪.‬‬ ‫עלמא‪.‬‬
‫‪T : T‬‬
‫אמר רבי יצחק‪ ,‬כתוב )ישעיה ג(‬
‫ונתתי נערים קויריהם ותעלולים‬
‫אמר רבי יצחק‪ ,‬כתיב )ישעיה ג( ונתתי נערים‬
‫‪ ■.‬ך ‪.‬‬ ‫‪ . .‬ך _ ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬ן ‪-‬‬

‫ימעזלו בם‪ ,‬הינו ^זכתוב ) ש מו ת כ ה(‬ ‫שריהם ותעלולים למשלו בם‪ ,‬הלינו‬
‫ועקזית קזנים כרבים זהב‪ .‬כתוב‬ ‫דכתיב‪) ,‬שמות כה( ועשית שנים כרובים זהב‪.‬‬
‫■ך‪-‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬

‫) ש מו אל‪-‬בי( יעזב הכרבים‪ ,‬וכתוב‬

‫)שם כב( ויךכב על כרוב ויעף‪ .‬ייעזב‬
‫כתיב)שמיאלאי( יושב הכרובים‪ ,‬וכתיב)שמואלבכב(‬
‫הכרבים ‪ -‬כעזעזורה להתיעזב‬ ‫וירכב על כרוב ויעף‪ .‬יושב הכרובים‪ ,‬כד‬
‫בעזלמות‪ ,‬כתוב לעזב הכרבים‪.‬‬ ‫שרלא לאתלישבא בשלימותא‪ ,‬כתיב יושב‬
‫)?שנמעא בעזלמות( וכעזלא עזורה ולא‬
‫מתיעזב המלך בכסא‪ ,‬כתוב‬
‫הכרובים‪) .‬ם״א כד אעתכח כעלימותא( וכד לא שרלא‪,‬‬
‫ויךכב על כרוב‪ ,‬אחד‪ ,‬עזלא‬ ‫ולא אתיישבא מלכא בכרסלא‪ ,‬כתיב וירכב‬
‫מתי^ב המלך בכסא‪ .‬יעזב‬ ‫על כרוב חד‪ ,‬ךלא אתלישבא מלכא בכרסליה‪.‬‬
‫הכרבים ‪ -‬עזנים‪.‬‬
‫אמר רבי יוסי‪ ,‬אוי לעולם‬
‫יושב הכרובים תרי‪.‬‬
‫כעזכרוב אדזד מחזיר פניו מחברו‪,‬‬ ‫אמר רבי יוסי‪ ,‬ווי לעלמא‪ ,‬כד חד כרוב‬
‫עזהרי כתוב ופניהם איעז אל‬ ‫אהדר אנפיה מהבריה‪ ,‬דהא כתיב‬
‫אחיו‪ ,‬כעזהןה עזלום בעולם‪ .‬אמר‬
‫רבי יצחק‪ ,‬הרי חזנינו‪) ,‬ויקרא יה(‬
‫ופניהם איש אל אחיו‪ ,‬כד הוי שלמא בעלמא‪.‬‬
‫‪■ .‬ך‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ .‬ך ‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬

‫ערות אביך וערות אמך לא תגלה‪.‬‬ ‫אמר‪.‬רבי יצחק‪ ,‬הא תנינן )ויקרא יח( ערות אביך‬
‫אוי למי ^מגלה ערותם‪ .‬כמו זה‬ ‫וערות אמף לא תגלה‪ ,‬ווי למאן רגלי‬
‫כתוב בזעקב‪ ,‬מבךח מן הקצה אל‬
‫הקצה‪ .‬אקזרי חלקם עזל י^יראל‬
‫ערליתהון‪ .‬כגוונא דא כתיב ביעקב‪ ,‬מבריח מן‬
‫עזהקדועז ברוך הוא מעזהבח‬ ‫הקצה אל הקצה‪ .‬זכאה חולקיהון דלשראל‪,‬‬
‫עזלמעלה‪,‬‬ ‫כמו‬ ‫בתעזבחהם‬ ‫דקוךשא בריף הוא משתבח בתשבחתליהו‬
‫עזכתוב )י ש עי ה מט( יעזךאל אעזר בך‬
‫אתפאר‪.‬‬
‫כגוונא ולעילא‪ ,‬דכתיב)ישעיה מט( לשראל אשר‬
‫בימים‬‫רבי •‪ | T :‬י ‪• T-‬‬
‫יצחק‪,‬‬ ‫אמר ‪• -‬‬
‫שנינו‪-T ,‬‬
‫‪•7‬‬
‫בף אתפאר‪.‬‬
‫הךאעזונים הןה אדם אומר‬ ‫הוה ‪-‬בר‬ ‫ביומי קדמאי‪,‬‬ ‫רבי יצחק‪,‬‬ ‫אמר‬ ‫תאנא‬
‫‪T T ' •• T :| -‬‬ ‫••‬ ‫• •‬ ‫‪-T‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬
‫לחברו‪ :‬אמר לי דבר אחד‬
‫מהתורה ומל מנה כסף‪ .‬עכקזו‬ ‫נש אמר לחבריה‪ ,‬אימא לי מלה חרא‬
‫■ך‪-‬ך‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫ך‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ .‬ך _‬ ‫‪.‬ך‬

‫אומר אךם לחברו ‪ :‬טיל מנה כסף‬
‫ועסק בתורה‪ .‬ואין מי עזזקזגיח‪,‬‬
‫ואין מי שזךכין אץנו‪ ,‬פרט לאותם‬
‫מעטים )ןרעים( קדועזים עליונים‬
‫עזהקדועז ברוך הוא מעזהבח‬
‫ךאורייתא‪ ,‬וטול מנה כסף‪ .‬השתא אמר בר‬
‫נש להבריח‪ ,‬טול מנה כסף ואשתדל‬
‫באורייתא‪ ,‬ולית מאן ךישגח‪ ,‬ולית מאן‬
‫דירכין אוךניה‪ ,‬בר אינון זעירין)נ״אזדעיז( קרישי‬
‫רנא‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כב כסלו‬
‫תרומה ־ קע״ו ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יח שבט‬

‫בהם‪ ,‬עזכתוב )שםס< ועמך כלם‬ ‫עליונין‪ ,‬דקוךשא בדיך הוא משתבח בהו‪,‬‬
‫צדיקים לעולם ייךעזו ארץ נצר‬ ‫דכתיב‪) ,‬ישעיה ס( ועמך כלם צדיקים לעולם‬
‫מטעי מעעויה ידי להתפאר‪.‬‬
‫ווי העמךים וחעזקיהם כסף‪ .‬רבי‬ ‫ירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר‪.‬‬
‫יצחק אמר‪ ,‬ווי העמדים ‪ -‬הרי‬ ‫ווי העמודים וחשקיהם כסף‪) .‬שמיתכז( רבי לצחק‬
‫אמךנו‪ ,‬כל אותם עזנאחזים‬
‫מק עזרים קימים עליונים‪ ,‬נקראים‬
‫אמר‪ ,‬ווי העמודים‪ ,‬הא אמינא כל אינון‬
‫ווי העמךים‪ .‬וכל אותם עזלמטה‬ ‫דמתאחדן מקטרי קלימין עלאין‪ ,‬אקרון ווי‬
‫תלויים מאותם ווים‪ .‬מה זה ווים ?‬ ‫העמודים‪ .‬וכל אינון דלתהא‪ ,‬הללין מאינון‬
‫עזעז בתוך עזעז‪ ,‬ונאדזזים‬
‫ומועזקים מחוט העזדרה עזעומד‬
‫ווים‪ .‬מאן ווים‪ .‬שתא בגו שתא‪ ,‬ומתאחדן‬
‫עליהם‪ .‬ובספר הצניעות למדנו‪,‬‬ ‫ומתשקלין מחוטא ךשדרה‪ ,‬דקאים עלליהו‪.‬‬
‫ווים למעלה‪ ,‬ווים למפזה‪ ,‬וכלם‬ ‫ובספרא דצניעותא תאנא‪ ,‬ווים לעילא‪ ,‬ווים‬
‫‪• t‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪••:‬‬ ‫‪• t‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪: • :‬‬

‫עולים ב מ ען ^ אחד‪.‬‬
‫לתתא‪ ,‬וכלהו במתקלא חד סלקין♦‬
‫ספרא דצניעותא‬
‫מאן צניעותא ךספרא‪ .‬אמר רבי שמעון‪ ,‬חמשה פרקין איפון דכלילן‬
‫בהיכל רב‪ ,‬ומליץ כל ארעא‪ .‬אמר רבי יהודה‪ ,‬אי כלילן הני‪ ,‬מכלהו‬
‫•‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• •‬ ‫‪- T‬‬ ‫‪T : -‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫י‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪••:‬‬

‫עדיפי‪ .‬אמר רבי שמעון‪ ,‬הכי הוא‪ ,‬למאן דעאל ונפק‪ ,‬ולמאן דלא עאל‬
‫ונפק לאו הכי‪.‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T :‬‬

‫הטין‬
‫‪I‬‬ ‫‪.‬‬
‫טורין‪ ,‬ולא ידע בדיורי מתא‪ .‬זרע‬
‫‪.‬‬ ‫‪- T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬
‫••‬
‫מתלא‪ ,‬לבר נש דהוה דיוריה ביני‬
‫‪• :‬‬ ‫‪- T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪:‬־־ ד‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬

‫אקריבו ••ליה ‪-‬נהמא‬

‫‪T‬‬ ‫‪•I: -‬‬
‫למתא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪:‬‬
‫בגופייהו‪ .‬יומא ‪-‬חד עאל‬
‫‪: -‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫חטי‬
‫• ••‬
‫ואכיל‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫טבא‪ .‬אמר ההוא בר נש‪ ,‬דנא למה‪ .‬אמרו נהמא הוא למיכל‪ .‬אכל וטעם‬
‫‪— T :‬‬ ‫‪— T‬‬ ‫— ‪T‬‬ ‫‪ :‬־ ־‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫‪ :‬־ ־‬ ‫‪T T‬‬

‫אקריבו ‪. .‬ליה‬
‫‪* I: -‬‬
‫מחטין‪: .‬לבתר‬
‫‪I . . ..‬‬
‫‪T‬‬
‫אמרו‬
‫‪T‬‬‫‪-‬‬
‫אתעביד דא‪.‬‬
‫•‬ ‫• ‪:‬‬
‫וממה‬‫•‬
‫אמר‬
‫‪:‬־ ־‬
‫לחכיה‪.‬‬
‫‪•• • :‬‬
‫‪:‬לחדא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬

‫גריצין דלישין במשחא‪ .‬טעם מפייהו‪ ,‬אמר ואלין ממה אתעבידו‪ .‬אמרו‬
‫מחטין‪ .‬לבתר אקריבו ליה טריקי מלכין‪ ,‬דלישין בדובשא ומשחא‪ .‬אמר‬
‫ואלין ממה אתעבידו‪ .‬אמרו מחטין‪ .‬אמר וזיאי אנא מארי ךכל אלין‪,‬‬
‫דאנא אכיל על^רא ךכל אלין דאיהו חטה‪ .‬בגין ) ד ף קע״ו ע״ □ ההוא דעהא‬
‫מעדוני עלמא לא ידע ואתאבידו מניה‪ .‬כך‪ ,‬מאן דנקיט כלליא‪ ,‬ולא ידע‬
‫‪—T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪I * T : I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫— ‪t‬‬ ‫•••‬ ‫‪ : : • :‬־ •‬ ‫‪“ T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫**‬

‫בכלהו עדונין דמהדין‪ ,‬ךנפקין מההוא כללא‬

‫ספרא דצניעותא פרקא קדמאה‬
‫דעד ‪:‬דלא הוה‬
‫‪TT‬‬ ‫‪— :‬‬
‫במתקלא‪) .‬תא?א(‬
‫‪T‬‬ ‫‪I: : — :‬‬
‫דשקיל‬
‫•‪1‬‬
‫דצניעותא‪• ,‬ספרא‪,‬‬
‫׳ ‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪* : :‬‬
‫תאנא‪* .‬ספרא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫מתקלא‪ ,‬לא הוו משגיחין אפין באפין‪ ,‬ומלכין קדמאין מיתו‪,‬‬

‫דכסופא דכל‬
‫‪T :‬‬ ‫‪• :‬‬
‫וזיוניהון לא אשתכחו‪ ,‬וארעא אתבטלת‪- .‬עד דרישא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬

‫כסופין‪ ,‬לבושי דיקר אתקין‪ .‬ואחסין♦‬

‫האי מתקלא תלי באתר דלא הוה‪ ,‬אהקלו ביה איפון דלא אשתכחו‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כב כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יח שבט‬
‫רנב‬

‫מת?ןלא לןאים בגופיה‪ .‬לא אתאחד‪ ,‬ולא אתחזי‪ .‬ביה סליקו‪ ,‬וביה סלקין‬
‫דלא הוו‪ .‬והוי‪ .‬ולחויין♦‬
‫סתרא גו סתרא‪ ,‬אתת?ןן ואזזימן‪ .‬בחד גולגלהא‪ ,‬מלליא טלא דבדולחא‪.‬‬
‫קרומא דאוירא אזזיכך וסתים‪ ,‬אינון עמר נקי תליין בעזקולא‪.‬‬
‫רעוא דרעוין אתגליא בצלותא דתתאי‪ .‬אעזגחא פקיחא דלא נאים‪ ,‬ונטיר‬
‫' ‪• T :‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T | • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• • T - :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫* ‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ : - :‬־ *‬ ‫‪T-:‬‬ ‫־‬

‫הדירא‪ .‬אעזגחותא דתתא באעזגחותא דנהירו דעלאה‪) .‬יביה( תרץ נוקבין‬

‫‪1 * 1 :‬‬ ‫‪1 • • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T • :‬‬

‫רפררע^קא‪ ,‬דאתער רוחא לבלא‪.‬‬

‫בראשית ברא אלהים את העזמים ואת הארץ עזיתא‪ ,‬בראעזית ברא עזית‬
‫‪.‬‬ ‫■ך‪-‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫|‬ ‫■ך ■ך‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫■ך‬ ‫_‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,,,‬‬ ‫‪.‬ך‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬

‫עלייהו‪ ,‬כולהו לתתא‪ ,‬ותליין משבעה דגולגלתא עד יקירו‬

‫‪T T : :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪: • 1:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬

‫דיקירותא‪ ,‬והארץ תניינא לאו בחושבן והא אתמר‪ .‬ומההיא דאתלטייא‬

‫נפקא‪ ,‬רבתיב )בראשית ה( מן האדמה אשר ארדה יי׳‪ .‬הלתה תהו ובהו וחשך‬
‫‪T‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• • ‪*.* 1- :‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T -:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫* ‪1‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪|T‬‬ ‫‪: T‬‬

‫על פני תהום ורוח אלהים מרחפת על פני המלם‪ .‬הליסר‪ ,‬הללין בתליסר‬
‫לקירו ךלקירותא‪.‬‬
‫שיתא אלפי שנין‪ ,‬הליין בשיתא קדמאי‪ ,‬שביעאה עלייהו‪ ,‬דאתתקף‬
‫בלחודוי‪ .‬ואתחריב כלא בתריסר שעתי‪ ,‬רבהיב היתה תהו ובהו‬
‫‪T‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪ . . . .‬ך ‪.‬‬ ‫‪. .‬‬

‫וגו׳‪ .‬הליסר יקים לון ברחמי‪ ,‬ומתחדשן בקךמיתא‪ ,‬וקמו ) ס ״י ק מ ס כל אינון‬

‫שיתא‪ .‬בגין ךכתיב ברא‪ ,‬ולבתר כתיב הלתה‪ ,‬רהא הות וזיאי‪ ,‬ולבסוף תהו‬
‫ובהו וחשך‪) ,‬ישעיה ב( ^תשגב יי׳ לבדו ביום ההוא‪.‬‬
‫גלופי דגליפין כחיזו ךחולא אריך‪ ,‬ומתפשט לכאן ולכאן‪ ,‬זנבא ברישא‪.‬‬
‫רישא )אח‪1‬ךא( אחיד אכתפין‪ ,‬אעבר וזעים‪ ,‬נטיר וגניז‪ .‬חד לאלף‬
‫יומין זעידין אתגלליא‪) ,‬נ״א אתמלייא( קולטרא בקטרוי‪ ,‬סנפירא בעדבוי‪,‬‬
‫אתבר רישיה במלין ךלמא _רבא‪ ,‬דכהיב )תהלים עי( שברה ראשי תנינים על‬
‫המים‪ .‬תרץ הוו‪ ,‬חד אתחזרי‪ ,‬תנינם כתיב חסר‪ .‬ראשי‪ ,‬כמה דאה אמר‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ך‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ ..‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪ .‬ך‪..‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪T ..‬‬ ‫‪7- :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫~‬ ‫׳‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫**‪:‬‬ ‫־ ‪1‬‬

‫)יחזקאל א( ולמות על ראשי החיה רקיע‪.‬‬ ‫‪ .‬ן ‪-‬‬ ‫ך‬ ‫‪-‬‬ ‫ך‬ ‫■‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ן‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬

‫ויאמר אלהים להי אור ולהי אור‪ ,‬הלינו לכתיב ) תהלים לג( כי הוא אמר ולהי‪.‬‬
‫הוא בלחודוי‪" .‬לבתר אתחזרו חד יהו״י יה״ו ו״י ו׳ בתראה‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪:‬‬

‫שכינתא לתתא‪ .‬כמה דה׳ שבינתא אשתבח ובחד מתקלא אהקלו‪.‬‬

‫• ‪l T :‬‬ ‫‪T l :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T - :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫והחיות רצוא ושוב‪ ,‬לכתיב וירא אלהים את האור כי טוב‪> .‬ישעיה ג( אמרו‬
‫צליק כי טוב‪ .‬האי‪ ,‬במתקליה סלקא‪ .‬קלמאה בלחודוי‪ .‬ובלא‬
‫לחד אתחזלי‪ .‬אחתא ומולעתא כלילן לא בלא ביו״ד ה״א‪ ,‬כתרץ לחימין‬
‫למתחבקן‪.‬‬
‫שיתא נפקץ מענפא לשלשא לגופא‪ ,‬לישן ממלל_רברבן‪ .‬לישן לא‪ ,‬סתים‬
‫בין יו״ד וה״א‪ ,‬לכתיב )ישעיה מד( זה יאמר לה׳ אני וזה לל ‪j‬רא בשם‬
‫רנג‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כב כסלו‬
‫תרומה ־ קע״ו ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יח שבט‬

‫יעקב וזה לכתוב ידו ליי׳ ובשם לק‪t‬ךאל יכנה )יבןה( ממעז‪ .‬זה יאמר לה׳‬
‫אני‪ :‬אהתא‪ .‬וכלא אתמר ביה״ו‪ .‬כלא כל^ן בלישן סתים לאימא‪ .‬דהא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫|‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫|‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ :‬־ —‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬

‫אתפתחת ליה דנפיק מינה‪ .‬אבא יתיב ברישא‪ ,‬אימא באמצעיתא‪,‬‬

‫‪ . .‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ . . . .‬ך‬ ‫‪.‬ך‪.‬‬ ‫_‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬

‫ומתכסליא מכאן ומכאן ווי למאן דגלי ערליתהון‪.‬‬

‫ויאמר אלהים להי מארת ברקיע השמלם‪ ,‬שליט ךכר בנוקבא‪) .‬ס״י^לימוךכר‬
‫ו״קבא( דכהיב >משלי י( וצדיק לסוד עולם‪ ,‬נהיר יו״ד בתךין‪ ,‬ונהיר‬
‫ומעבר לנוקבא‪ .‬אתייהד יו״ד בלחודוי‪ ,‬מגתי כ!( סליק בדרגוי לעילא‬
‫לעילא‪ .‬אתהשכא נוקבא‪ ,‬ואתנהירת אימא ומתפתהא)דףקע״זע״א( בתרעוי‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪Tl :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫לתתא להאי ולהאי‪,‬‬

‫׳‬ ‫ואהיד ‪T - :‬‬
‫פתההא‪• T : ' ,‬‬
‫ומכסיא • ‪T T :‬‬
‫‪T: - :‬‬ ‫בשית‪,‬‬
‫דכליל ‪• :‬‬
‫מפתחא ‪• T :‬‬
‫‪T : : -‬‬ ‫אתא‬
‫‪TT‬‬ ‫׳‬

‫ווי למאן דגלי פתחהא‪.‬‬

‫פרקא תניינא‬
‫• ‪7 7:‬‬ ‫• ‪17 :‬‬

‫דירי^א מהימנותא‪) .‬דל‪,‬נא( לא אךכר בגין דהיא לקירותא ךכלא מאתין‬

‫נפקת‪ ,‬בסחרנהא דבסיטא‪ ,‬סליק ונהית הוטא הוורא‪ .‬בתליסר‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫־‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬

‫מתפרש‪.‬‬
‫אדם‬‫‪TT‬‬
‫ישב‬
‫‪—T‬‬
‫ולא‬
‫‪T:‬‬
‫עבר ‪T‬בה •איש‬
‫‪—T‬‬
‫כתיב )ירמיה ב( לא‬
‫‪•:‬‬
‫ההיא‪,‬‬
‫־•‬
‫דביקירותא‬
‫‪T‬‬
‫ביקירא‬
‫שם‪ .‬אדם לבר הוא‪ .‬אדם לא כליל הכא‪ .‬כל שכן איש‪ .‬בתליסר‬
‫‪T‬‬ ‫• ‪• • :‬‬ ‫* ‪ • • * .‬ו •‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬

‫נביעין מבועין מתפרשן‪ .‬ארבע בלהודוי אסתמרו‪ .‬תשעה אשקיון לגופא‪.‬‬

‫)נ״א לגנתא(‪.‬‬
‫)תיקונא ל‪,‬ךמאה( מקמי פתחא ךאךנין‪ ,‬שארי לקירו לאתהקן‪) ,‬תנ‪:‬ינא( נחית‬
‫בשפירו ברישא ךשפוון‪ .‬מהאי רישא להאי רישא קאים‪) .‬תליתאה(‬
‫ארחא ךנפיק תהות תרין נוקבין דפרזישקא‪ ,‬לאעברא הובה‪ ,‬דכהיב)משלי‬
‫יט( ותפארתו עבור על פשע‪) .‬ךביעאה( ההות שפוון אסחר שערא לרישא‬
‫אחרא‪) .‬חמיעאה( ארחא אחרא נפיק תחותוי‪) .‬עתיתאה( חפי תקרובתא דבוסמא‪,‬‬
‫לרישא דלעילא‪) .‬עביעאה( תרין הפוחין אתחזון לאנהרא בוצינין‪) .‬תמינאה(‬
‫מז‪-‬לא ךכלא‪ ,‬הלליא עד לבא‪ ,‬ביה תללין עלאין ותתאין‪.‬‬
‫)^אה( אינון דתללין לא נפקין דא מן זיא‪?) .‬עיךאה( חפלין זעירין על גרונא‬
‫)חיסי( ךןקירו‪.‬ךברבין‪ ,‬מתשערין בשיעורא שלים‪) .‬תדסי()ובי( שפוון‬
‫אתפנון מכל סטרין‪ ,‬זכאה למאןידנשיק מאינון נשיקין‪) .‬תליסר( בההיא‬
‫מזלא דכלא נגדין תליסר משיחין דאפרסמונא דכיא‪ .‬כלא בהאי מזלא‬
‫‪T T -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪--------:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T -‬‬

‫שכיח‪ ,‬וסתים‪.‬‬
‫בזמנא דמטא תשרי‪ ,‬ירחא שביעאה‪ ,‬משתכחי)ירחי( אלין תריסר)ס״אתליסר(‬
‫בעלמא עלאה ומתפהחי תריסר )ם״א תליסי( הךעי דרחמי‪ ,‬בההוא‬
‫זמנא )ישעיה נה( דרשו יי׳ בהמצאו כתיב‪.‬‬
 ‫ג׳‬
‫שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כב כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יח שבט‬
‫רנד‬

‫ראמר אלהים הךשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי וגו־‪) /‬בראשית א(‬

‫היינו ךכהיב )ייקרא טז( ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש בערב‪.‬‬

‫)ןהאי ז^נא( )דברים ג( אדני יהיה אתה החלות להראות את עבךף את גךלף‪.‬‬
‫שלים‪.‬‬‫‪• :‬‬
‫דארעא‪T ',‬לא‬
‫‪T : — :‬‬
‫ברחישותא ‪T‬דא‬
‫‪T‬‬
‫והבא‬
‫‪TT:‬‬
‫שלים בסטרוי‪.‬‬ ‫‪•:‬‬
‫יהו״ה‬
‫יה״י לא כתיב‪ ,‬קרינן יו״ד עלאה יו״ד תתאה‪ ,‬וייצר י׳ עלאה י׳ תתאה‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪ ■-‬ך ‪ -‬ך‬ ‫‪ . .‬ך ‪ .‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪ . .‬ך ‪ .‬ך‬ ‫‪ .‬ך|‬ ‫‪ .‬ך|‪..‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫לכל‬‫‪:‬‬
‫שלים‪ :,‬ולא‬
‫‪T:‬‬ ‫'‪T:‬‬
‫דשלימו‪.‬‬
‫‪•:‬‬
‫בגווייהו‪ .‬כללא‬ ‫תתאה‪ .‬ה׳‬
‫‪T T ---- T T‬‬ ‫— ‪:‬‬
‫עלאה‪ ,‬י׳‬
‫׳‬ ‫• ‪TT‬‬
‫)יהי( י׳‬
‫סטר‪ .‬אתעקר מהאי אתר שמא דא‪ ,‬ואשתיל באחרא‪ ,‬כתיב _דטע יי׳‬
‫אלהים♦‬
‫ה׳ בין יו״ד ליו״ד דלה״י‪ ,‬נשבא ךפרדשקא ךעהיקא‪ ,‬לזעירא ךאנפין בלא‬
‫רוחא לא אתקיים‪ .‬בה״א‪ ,‬אשתכלל ה״א עלאה ה״א תתאה‪ ,‬דכתיב‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫_ ‪ .‬ך ‪ .‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪ . .‬ך ‪ .‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪. | .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬

‫)ירמיה א( אהה אדני אלהים‪.‬‬

‫בקיטפוי דקטפין‪) ,‬צדיךא( ברוחא ךמתקלין‪ ,‬יה״ו‪ .‬י׳ עלאה ךאתעטר‬
‫בקטרא ) ס ״ א ב ע ט ר א( ךעהיקא‪ ,‬היא קרומא עלאה ךאזדכך וסתים‪.‬‬
‫ה״א עלאה‪ ,‬דאתעטר ברוחא ךנוקבין ךפרדשקא‪ ,‬דנפיק לאחליא‪ .‬ו׳‬
‫עלאה‪ ,‬בוצינא ךקךדינותא ךאתעטר בסטרוי‪) ,‬ם״אבעפ־י‪1‬י( מתפשטן אתוון‬
‫אשתכחו‬
‫• ‪T —:‬‬
‫בגולגלתא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬
‫דשריא‬
‫‪T: — :‬‬
‫כמה‬
‫‪T :‬‬
‫דאפין‪.‬‬
‫‪ :‬־ • ‪1‬‬
‫בזעירא‬
‫• ‪T• •:‬‬
‫ואתכללו‬ ‫לבתר‪,‬‬
‫‪T : : • : ' T T :‬‬
‫מתפשטן בכל גופא‪ ,‬לשכללא כלא‪ .‬בעמר נקא‪ .‬כד הלי תללין אלין‬
‫אתוון‪ .‬כד אתגלי לזעירא מתיישבן ביה אלין אתוון‪ ,‬ואתקרי בהון‪.‬‬
‫ירד דעהיקא סתים בעטרוי‪ ,‬בגין שמאלא אשתכח ה״א אתפתה באחרא‬
‫ואץקיב בתרין נוקבין‪ ,‬ואשהכח בתקונין‪ .‬ו״ו אתפתה באחרא‪,‬‬
‫דכתיב‪) ,‬שיר השירים ז( הולך לדודי למישרים‪ .‬בבוצינא ךקךדינותא למכסלא‬
‫פתחא‪.‬‬
‫• ‪T :‬‬

‫ו׳ לעילא ו׳ לתהא‪ ,‬ה׳ לעילא ה׳ לתהא‪ .‬י׳ לעילא ובה לא אשתתף אחרא‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪._ .‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪ . . .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T - :‬‬ ‫‪T • • :‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪••:‬‬

‫ולא סליק בהדה‪ ,‬בר ךמיזא דרמיז כד אתגללין תרין ) ? א‪1‬רייתא( ומתחברן‬
‫בחד דרגא‪ ,‬חד רגשא בגין לאתפרשא‪ ,‬ו״ד ^י לן ביו״ד ווי כד אסתלק‬
‫האי‪ ,‬ואתגללין‪.‬‬
‫אינון בוסמין דטיפסא שריקין‪ ,‬לא עברי ) ם ״ א ?בי( לא מתעכבי בדוכתא‪,‬‬
‫והחיות רצוא ושוב‪ .‬ברח לך אל מקומך‪ .‬אם הגביה כנשר ואם בין‬
‫כוכבים שים קנך משם אורידך‪.‬‬
‫ותוצא הארץ )דף קע״ז ע״ב( דשא‪ .‬אימתי‪ ,‬כד שמא אתנטע‪ .‬וכדין אוירא‬
‫נפיק‪ ,‬ונצוצא אזדמן‪) .‬תיקעא י‪,‬ךמאה רר^א( חד גולגלהא אתפשט‬
‫בסטרוי‪ ,‬טלא מלי עלה‪ ,‬דתרי גווני‪.‬‬ ‫^‬ ‫■ד ■ד‬ ‫‪ .‬ן ‪. .‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫וקלת חללין דאתוון רשימין‪ ,‬אתגללין ?יה‪?) .‬ליתאה( אוכמין )ם״א?ע‪1‬ךבא(‬

‫רנה‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כב כ ס לו‬
‫תרומה ־ קע״ז ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יח שבט‬

‫כעךבאה תליין על נו?ןבין עמיקין‪ ,‬דלא יכיל למעזמע ימינא וק^מאלא‪.‬‬

‫הכא חד ארחא לעילא דקיק‪.‬‬ ‫‪l‬‬ ‫‪l‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T • • :‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫—‬ ‫‪T T‬‬

‫)רביעאה( מצחא דלא נהיר‪ ,‬קטטותא דעלמא‪ .‬בר כד רעוא אעזגח ביה‪.‬‬
‫••‬ ‫—‬ ‫‪I‬‬ ‫—‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪t -t‬‬ ‫‪.‬‬

‫)חמיעאה( עלינין דתלת גווני‪ ,‬למרהת קמליהו אתסחן בחלבא תהיר‪.‬‬

‫כתיב )ישעיה לג( עיניך תראינה לרושללם נוה שאנן‪ ,‬וכתיב )ישעיה א( צו ק‪ :‬לין‬
‫בה‪ .‬נוה שאנן‪ ,‬עתיקא ךסתים‪ ,‬עינך כתיב‪.‬‬
‫)עתיתאה( חוטמא פרצופא דזעירא‪ ,‬לאשהמוךעא‪ .‬תלת שלהובין מהוקדין‬
‫בנוקבוי‪) .‬עניעאה( דרגא עקימא‪ ,‬למשמע טב וביש‪ .‬כתיב )ישעיה מב(‬

‫אני לן׳ הוא שמי‪ .‬וכתיב )דבייפילב( אני אמית ואחיה‪ .‬וכתיב )ישעיה מו( ואני‬
‫אשא ואני אסבול‪) .‬תהלים ק( הוא עשנו ולו אנחנו‪) .‬אייב כג( והוא באחד ומי‬
‫לשיבנו‪ .‬הוא איקדי מאן דסתים ולא שכיח‪ ,‬הוא מאן דלא אזדמן לעינא‪.‬‬
‫הוא מאן דלא אקרי בשמא‪) .‬ה״א ה״י(‪.‬‬

‫א׳ כליל ) הי א( ו׳‪ .‬ו׳ כליל א׳ ולא כליל ה״ו‪) .‬ס״אה״ס א׳ אזיל לאלף‪ .‬אל״ף‬
‫‪I‬‬ ‫‪I V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬

‫אזיל ליו״ד‪ ,‬יו״ד אזיל ליו״ד‪ ,‬דסתים מכל סתימין‪ ,‬דלא מהחברן ביה‬
‫ו״ד‪ .‬ווי כד לא נהיר י׳ בו״ד‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬

‫כד אסתלק י׳ מן ו״ד בחובי עלמא‪ ,‬ערייתא דכלא אשתכח‪ ,‬על דא כתיב‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪: v‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫• ‪— :‬‬

‫)ייקרא יח( ערות אביך לא תגלה‪ .‬וכד אסתליק יו״ד מן ה״א‪ ,‬על דא כתיב‬
‫וערות אמך ליא תגלה אמך היא לא תגלה ערותה‪ .‬אמך היא יזיאי‪) ,‬משליב(‬

‫כי אם לבינה תיןרא וגו׳‪.‬‬

‫פךרןא תליתאה תשעה תקונין!קירין אתמסרו לדיקנא כל מה דאתטמר‬
‫ולא אתגלייא עלאה ויקירא אשתכח‪) .‬והוא( והא )ם״אדי‪,‬נא( גנזיה )ם״א‬

‫וקיךא( ל^רא‪.‬‬
‫תיקונא קדמאה ךדיקנא‪ ,‬נימין על נימין מקמי פתחא דאתין עד רישא‬
‫ךפומא‪) .‬תנ‪:‬ינא( מרישא האי‪ ,‬עד רישא אחרא אשתכח‪) .‬תליתאה(‬

‫מתחות תרין נוקבין ארחא מלןיא ךלא אתחדיא‪) .‬ךביעאה( עלעין אתחפןין‬
‫מהאי גיסא ומהאי גיסא‪) .‬חמיעאה( בהו אתחדין תפוחין סומקין כוורדא‪.‬‬
‫)עתיתאה( בחד חוטא תלןין אוכמין הקיפין עד חדוי‪) .‬עכי?אה( שפוון סומקין‬
‫כוורדא אתפנון‪.‬‬
‫)ון‪:‬מינאה( זעידין נחתין בגרונא‪ ,‬ומחפןין קדלא‪ ^ ) .‬א ה ( רברבין וזעירין‬
‫כגידין )ם״א ‪) (p!a‬ם״א נלזתין( בשקולא‪ .‬באלין אשתכח גיבר ותקיף מאן‬
‫דאשהכח‪.‬‬
‫כתיב ) ת ה ל י ס ק י ח ( מן המצר הראתי יה‪ .‬תשעה אמר דוד עד כל גוים סבבוני‪,‬‬
‫׳‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫‪i‬‬ ‫‪It‬‬ ‫‪-‬‬ ‫|‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫לאסחרא ולאגנא עלוי‪ .‬ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כג כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יח שבט‬
‫רנו‬

‫ועץ עו־זןה פרי א^ר זרעו־ בו למינהו‪ .‬העזעה אלין אתעלןרו מעזמא עזלים‪,‬‬
‫ואשהילו לבתר בעזמא עזלים‪ ,‬דכתיב ויטע יך אלהים‪ .‬תקונין ךדילןנא‬
‫בתליסר אעזתכחן איהי‪ ,‬ךהיא עלאה‪ .‬תתאה‪ ,‬בתעזעה אתחזון‪ .‬ב״ב אתוון‬
‫אתגליפו בגווניהון )ם״א ?גינה‪1‬ן‪.(.‬‬

‫על האי‪) ,‬ם״א על האי ?א! לחזי ?חלמיה ייק?א( חלמא ךאחיד דילןנא ךבר נעז עלאה‬
‫בידיה‪) ,‬נ״אא‪1‬ךאזיעיט ידיה ליה י?ךע ^לים ומאליה( עזלים במאריה‪ .‬עזנאין תחותוי‬
‫יבנעון‪ .‬כל עזבן דיקנא עלאה דנהירא ) ס ״ א ל ת ^ ה ( בתתאה‪ ,‬דעלאה רב חסד‬
‫‪V‬‬ ‫‪V‬‬ ‫־‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫| ‪.‬ך‬ ‫|‬ ‫■ך‬ ‫|‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫*‬

‫א?ןריה‪ ,‬בזעירא חס״ד סתם‪ ,‬כד אצטריך נהירו אנהר וא?ןרי רב חסד‪) .‬ם״א‬
‫כיליה הא מתרחיץ להא ן‪?/‬לם עם מאריה ו?|נא‪1‬י יב?עון תחותוי ולין הוא ןךיל לחזא כחלמיה בל ‪2/‬כן אם זכה לא‪1‬לעא‬

‫מה היא ליקנא עלאה להוא נהיר לתתאה ארים עלאה רב ןחםד אסלי בזעילא הסד סתם(‪.‬‬

‫כתיב ויאמר אלהים לעזךצו המים ע‪:‬ךץ נפעז חןה‪ ,‬כלומר‪) ,‬נ״אח״יל׳ה( י״ה‬
‫טבאן‬
‫‪I‬‬ ‫‪T T‬‬
‫אתפעזט נהירו דדא בדא‪ ,‬כלא אתרחשון בזמנא חדא‪ ,‬מים‬
‫‪.‬‬ ‫—‬ ‫^‬ ‫■!■■ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪..‬ך‬ ‫‪. .‬‬ ‫_‬ ‫ך‬ ‫‪. . .‬‬

‫מים בישן‪ .‬בגין דאמר יעזרצו‪ ,‬אתכללו דא בדא‪ .‬חיה עלאה‪ ,‬חיה תתאה‪.‬‬
‫‪T T -‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫׳‬ ‫* ‪T T‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫'‬ ‫‪I t‬‬ ‫*‬ ‫־ *‬

‫חיה )דף קע״ח ע״א( טבא‪ .‬חיה בישא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T -‬‬

‫ויאמר אלהים נעשה אדם‪ .‬האדם לא בתיב‪ ,‬אלא אדם סתם‪ ,‬לאפקא אדם‬
‫‪T T‬‬ ‫‪It‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T V‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪V‬‬

‫דלעילא דאתעביד בעזמא עזלים‪ .‬כד אעזתלים דא‪ ,‬אעזהלים דא‪ .‬אעזתלים‬
‫סטרא דנוקבא‪.‬‬
‫•‬ ‫‪V‬‬ ‫‪I:‬‬
‫ונוקבא לאשלמא כלא‪ .‬יהו״ה סטרא דדכר‪ .‬אלהים‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫‪I‬‬
‫דכר‬ ‫־‬ ‫*‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫אתפשט דכורא‪ ,‬ואתתקן בתקרנוי כאמא‪ ,‬בפרמיה דאמה‪ .‬מלכין‬

‫דאתבטלו‪ ,‬הבא אתקיימו‪.‬‬ ‫‪t‬‬ ‫• ‪I - :‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫^‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫דינץ דךכורא תקיפין ברישא‪ ,‬בסופא נליחין‪ .‬דנוקבא באיפכא‪ .‬וי״ ה‬

‫קונטירין דקיטורא בעטפוי עזקיעין‪ .‬י׳ זעירא בגווהא אעזתכח‪ .‬אי‬
‫אתבסמו דינין‪ ,‬בעא עהיקא‪ .‬אתא חולא על נוקבא‪ ,‬וקינא דזוהמא אתתקן‬
‫בגווה‪ ,‬למעבד מדורא בישא‪ .‬דבתיב ותהר ותלד את קין‪ .‬קינא דמדורא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪1*1-‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪y‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫־‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫ךרוחין ביעזין ועלעולין וקטפורין‪.‬‬

‫אסקין ביה בהאי אדם‪ ,‬בתרין‪ ,‬בכלל ופרט‪ ,‬אתכללו בפרט וכלל‪ ,‬שוקין‬
‫וךרועין‪ ,‬למינא ושמאלא‪ .‬דא אתפלג בסנזרוי אתתקן דכר ונוקבא‬
‫ויברך ‪• -‬אותם ויהרא‬ ‫‪I‬‬
‫בראם‬
‫‪:‬זד‬ ‫‪I‬‬
‫כתיב זכר ונקבה‬
‫‪:‬‬ ‫••‪I‬‬ ‫‪T‬‬
‫נוקבא‪ .‬ו׳‬
‫‪T‬‬‫‪• :‬‬
‫יה״ו‪ .‬י׳ ‪:‬דכר‪ .‬ה׳‬ ‫‪VT‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬

‫את שמם אדם‪ .‬דיוקנא ופרצופא דאדם יתיב על כרסיא‪ ,‬וכתיב )יחזקאל א(‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫—‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I:‬‬ ‫•‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה‪.‬‬

‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪TT‬‬

‫דבר אחר יעזךצו המים‪ ,‬תךגום ירןזעזון‪ .‬כלומר‪ ,‬כד מרןזעזין בעזפוותיה פוזגמי צלותא‪,‬‬
‫חיתא‪.‬‬
‫נפשא "‪TT‬‬
‫רחיש ״ ‪T :‬‬
‫הוה ‪• T‬‬‫ובמיא ‪TT‬‬
‫‪ :‬״‪T‬‬ ‫דעתא‪,‬‬
‫ובנקיות ״ ‪ T :‬׳‬
‫בזכותא‪I*:* ,‬‬
‫‪T T:‬‬

‫לעילא‪,‬‬
‫מתתא ‪' T • • :‬‬
‫גוונא • " ‪T‬‬
‫בהאי ״‪T :‬‬
‫מרחשן ‪ :‬״‬
‫ושפוותיה ‪ :‬״ ‪ :‬־ ‪I‬‬
‫למאריח‪ : • : ' ,‬״ ״‬
‫צלותיח ‪• • :‬‬
‫••‬ ‫לסדרא ‪:‬‬
‫בר נש ‪ :‬״ ‪:‬‬
‫בעי "‬
‫‪t‬‬‫וכר ‪••T‬‬
‫‪:‬־‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫רנז‬
‫כג כסלו‬ ‫תרומה ־ קע״ח ע״א‬ ‫יח שבט‬

‫לאמ׳שכא‬
‫ינגיד ‪ :‬״ ‪T T :‬‬
‫לבתר ‪• : T‬‬
‫ונפיק‪TT: .‬‬
‫נגיד ‪1 • T:‬‬
‫דבירא‪• T ',‬‬
‫דעמיקו ‪T• • :‬‬
‫‪1‬‬ ‫דקזקיו‬
‫לאתר ‪1: “ :‬‬
‫דמאריה‪ : : ' ,‬־ ‪T‬‬
‫יל‪,‬רא ‪• • T :‬‬
‫לסלק א ‪lT :‬ד‬
‫‪ :‬״ ‪lT :‬‬

‫נדבה‬
‫שבא ‪TT:‬‬
‫לאמ ‪T T‬‬
‫בתראה ‪ :‬״ ‪:‬‬
‫דרגא ״ ‪T T :‬‬
‫ודרגא‪ ,‬עד ״ ‪T :‬‬
‫דרגא ‪:‬״ ‪T :‬‬
‫לכל ״ ‪T :‬‬
‫חל א‪T : ' ,‬‬
‫דנ ‪T‬‬
‫שקיא ‪ :‬״‬
‫מההוא ״ ‪Tl:‬‬
‫לתהא‪— ,‬‬
‫מלעילא ‪ :‬־ ‪^ T‬‬
‫‪T‬‬ ‫•‬

‫ויעבדון‬
‫דמהימנותא ‪ :‬״ ‪1 : :‬‬
‫דכונה • ‪ :‬״״ ‪T :‬‬
‫‪T‬‬ ‫קשרא‬
‫"‪TT‬‬ ‫א‪: : 1• ,‬‬
‫בכל ׳‬
‫קשרא ‪T :‬‬
‫לקשרא •‪T: 1‬‬
‫בעי ‪T: 1" :‬‬
‫לבתר ‪•• T‬‬
‫לתתא‪T T : .‬‬
‫מעילא ״ ‪T‬‬
‫^‬ ‫לכל א‬
‫• ^‬

‫כל מ שאלוהי‪ ,‬בין שאלהא דצבורא‪ ,‬בין שאלתא דיחידא‪.‬‬

‫ו ש א ל ת א דאית לבר נש ל שאלא ממאריה‪ ,‬הן מסודרות בט׳ גווני‪ ,‬אית באלפ א ביתא‪,‬‬
‫ואית באךכר נזכילוהי ךקוך שא כריך הוא‪ ,‬רחום וחנון ןגו׳‪ .‬אית כ ש מ הן!קירן‬
‫דקוך שא כריך הוא‪ ,‬כגון אהןה‪! ,‬ה‪ ,‬יהו‪ ,‬אל‪ ,‬אלהים‪ ,‬ין׳ צבאות‪ ,‬שדי‪ ,‬אדני•‬
‫אי ת בעשר ספירות‪ ,‬כגון‪ :‬מלכו ת‪ ,‬לסוד‪ ,‬הוד‪ ,‬נצח‪ ,‬תפאךת‪ ,‬גבורה‪ ,‬חסד‪ ,‬בינה‪ ,‬חכ מ ה‪,‬‬
‫כלנר‪ .‬אית באךכר צךיקליא‪ ,‬כגון האבות והנביאים והנןלכים‪ .‬אית בשירי‬
‫ובתו שבחתי‪ ,‬דאית בהון קבלה אמיתית‪ .‬ועילא מנהון מאן ך!דע לתקן תקונין למאריה‪,‬‬
‫כךקא !אות‪ .‬ואית בידיעה סלקא מתתא לעילא‪ ,‬ואית מאן דלדע להמ שיך שפעא מעילא‬
‫ובזי‬
‫)שמואל א‪T‬ב( ‪T‬ד ־־‬
‫‪• : ' T‬‬‫דכתיב‪,‬‬
‫לרא ‪: T‬‬
‫"‪T‬‬ ‫עליה‪T‬‬
‫••‬ ‫צריכא כונה גדול ה‪ ,‬ואי לא‬
‫אלין‪:1 •,‬‬ ‫ט׳ גווני‬
‫‪ 1 ...............‬׳ ‪:‬‬ ‫לתתא‪T :.‬ובכל ״‪:‬‬
‫‪ :‬״‪T‬‬

‫!ל|לו•‬
‫באוצר‬
‫‪T‬‬ ‫וברכוהי‪: ,‬‬
‫•‬ ‫טוביה • ‪:‬‬
‫״״‬ ‫גניז‬
‫אחד ‪• T‬‬
‫וה״‪.‬״ ‪T‬‬
‫אדנ״י‪T : .‬‬
‫יהו״ה ‪:‬־ ‪T‬‬
‫שמהן ‪T :‬‬
‫תרין ‪1 T T :‬‬
‫‪1‬‬ ‫כליל‬
‫אמן‪: ,‬דהוא ‪• T‬‬
‫ו ‪:‬ב ־כ‪7‬ו ו״נ ת ‪ T •• 1‬׳‬
‫רמזו‬
‫ולדא ‪: T‬‬
‫‪T :‬‬ ‫מפניו‬
‫הס •‪TT‬‬
‫בפסוק)חבקיק ב( ‪:‬וה׳ בהיכל קדשו ‪-‬‬
‫‪1‬‬ ‫היכל‪: ^,‬והוא ‪T‬רמוז ‪T -‬‬
‫•• ‪T‬‬
‫הנלרא‬
‫‪11:•-‬‬
‫נאמן הוא‪,‬‬
‫ביתי״•״‪:‬״‪.‬״ ‪T 1‬‬
‫בכל ״״ •‬
‫שנאמר )במדבר יב( ‪T :‬‬
‫בביתו‪ ,‬״•״ ״•״‪:‬״•״ ״‬
‫האדם ‪ :‬״״‬
‫לברכה‪T ,‬כל טוב ‪TT T‬‬
‫זכרונם • ‪ T T:‬׳‬
‫רבותינו • ‪T :‬‬
‫••‬ ‫״‬
‫ומתךגמינן בכל ךעמי‪.‬‬
‫ןאי נתכוון בכל חד ו ח ד מ ט׳ גןוני כךקא !אות‪ ,‬דא הוא בר נש ךאוקיר ל שמא ךמאריה‬
‫ל שמא קדישא‪ ,‬ועל דא כתיב כי מכבדי אכבד ובזי וקלו‪ ,‬אכבד בעלמא דין‪ ,‬לק!ים‬
‫ולמעבד כל צרכוי‪ .‬וןלזזון כל עממי אךעא‪ ,‬אךי שמא ךה׳ אהקרי עליה‪ ,‬וידחלון מניה‪.‬‬
‫ובעלמא ךאתי‪ ,‬ןזכי למיקם במחיצת חסידיס‪ ,‬אף על פי דלא לןרי כל צורכיה‪ ,‬כיון דזכה‬
‫לאש^חא ידיעת מאריה‪ ,‬ואיכוון ביה כ ך ק א! או ת‪.‬‬
‫מ אי ו בזי! קלו‪ .‬דא הוא מאן ד ל א! ד ע ל אסד א שמא קדישא‪ ,‬ולק שרא קשרא דנוסימנותא‪,‬‬
‫ולאמ שכא לאתר דאצטריך‪ ,‬ולאוקיר שמא דמאריה טב ליה דלא אתברי‪ .‬וכל שכן‬
‫מאן דלא אףכוון באמן‪.‬‬
‫ו על דא‪ ,‬כל מאן ךמרחי ש ב שפוותיה בנקיותא ךלבא‪ ,‬במ!א דמנקי‪ ,‬מאי כתיב בהדיה‪,‬‬
‫ויאמר אלהים נעשה אדם‪ ,‬כלומר‪ ,‬בשביל אדם דידע לאחדא צלם ודמות כדקא‬
‫!אות‪ ,‬ד ר דו בךגת הןם‪) .‬עד כאן ד״א(‬
‫פרקא רביעאה‪ .‬עהיקא‪ ,‬טמיר וסתים‪ .‬זעירא ךאנפין‪ ,‬אתגלייא ולא‬
‫אתגלייא‪ .‬דאתגלןיא‪ ,‬באתוון כתיב‪ .‬דאתכסןיא‪ ,‬סתים באתוון‪,‬‬
‫דלא מתיישבן באתרוי‪ ,‬בגין דאיהו לא אתיישבו ביה עלאין ותתאין‪.‬‬
‫ויאמר אלהים הוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וגו‪ /‬היינו‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כג כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יח שבט‬
‫רנח‬

‫דכתיב‪) ,‬תהלים לס אדם ובהמה תו־עזיע יי‪ /‬חד בכללא דאחרא מעזהכחא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪T • • :‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫׳‬ ‫*‬ ‫״ ‪:‬‬

‫בהמה בכללא ךאדם‪) ,‬ייקרא א( אדם כי!לן‪.‬ריב מכם לןךבן ללך מן הבהמה‪,‬‬
‫מעזים דאתכלל בבללא דאדם‪.‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫• ‪T T :‬‬

‫כד נחת אדם דלתתא )דף קע״ח ע״ב( בךיוקנא עלאה‪ ,‬אעזהכהו תרין רוחין‬
‫מתרץ סטרין‪ ,‬דימינא ועזמאלא בליל אדם‪ .‬דימינא‪ ,‬נעזמתא קדיעזא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪•I-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫* ‪T‬‬

‫דעזמאלא נפעז חיה‪ .‬חב אדם אתפעזט עזמאלא‪ ,‬ואתפעזטו איפון בלא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪T‬‬ ‫‪VV‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬

‫גופא‪.‬‬ ‫‪T‬‬

‫כד מתזיבקין דא בדא‪ ,‬אתיילדן כהאי חןה ךאילידת)תחיז( סגיאין בקטרא‬

‫חדא‪ .‬ב״ב אתוון סתימין‪ ,‬ב״ב אתוון אתגלןין‪ ,‬י׳ סתים‪ ,‬י׳ גלןיא‪ .‬סתים‬
‫וגלןיא‪ ,‬במתקלא ךטפסין‪ ,‬אהקלו‪.‬‬
‫י׳ נפקין מפיה דבר ונוקבא ו״ד‪ ,‬בהאי אתר‪ ,‬ד דבר‪ ,‬ד׳ נוקבא‪ .‬בגין דא‪,‬‬
‫ד״ו תרץ‪ .‬ד״ו ךכר ונוקבא‪ .‬ד״ו תרץ קפלין‪ .‬הרין י׳ בלחידיי ךכר‪ .‬ה׳‬
‫נוקבא‪ .‬ה׳ ד׳ הות בקךמיתא‪ ,‬ומדאתעברת בי׳ בגוה‪) ,‬א‪1‬ליךת( אפיקת ד‪) ,‬הד‬
‫כי בה׳ אית ד״י יניה אית ה״ה יזלי יה״ס אתחזי יי״ד בחזויה כללא דיה״ו‪ .‬מדאפיקת‬
‫יי״ד דהוא דבר ונוקבא‪ ,‬אתיישבת לבתר‪ ,‬ומבסייא לאמא‪.‬‬
‫‪T • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: - :‬‬ ‫^‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫ויךאו בכי האלהים את כפית האדם‪) ,‬בראשית‪!! 0‬יינל ?יכהיב‪) ,‬יהושעב( עזכים‬
‫אנשים מרגלים חרש לאמר‪ ,‬מאי בנית האדם‪ .‬דבהיב‪) ,‬מלכיםאג( אז‬
‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫••‬ ‫‪VV‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫•‬ ‫‪T -:‬‬

‫תבאנה עזהים נעזים זינית אל המלך‪ .‬בגיניהין כתיב‪ ,‬כי ראו כי חכמת‬
‫אלהים בקךבי וגי׳‪ .‬אז תבאנה ולא בקךמיתא‪ .‬בקיסטרא דקיטורי‬
‫ךפעאן‪ .‬תךץ מתחבקן הוי לעילא‪ ,‬לתתא נחתו ירתו עפרא‪ ,‬אבדו חולקא‬
‫טבא דהוה בהו‪ .‬עטרא דבומלא )ס״אדחמלא( ואתעטר בקוסטא דענבא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪: • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ . . .‬ז‬ ‫‪,‬‬ ‫‪T T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫ויאמד לל׳ אל משה מה תצעק אלי^ )שמותיד( אלי דייקא‪ .‬זיבר אל בני לשראל‬
‫ויסעו‪ .‬ויסעו דייקא‪ .‬במזלא הוה תלי‪ ,‬דבעא לאיקיר דקניה^ )שמות‬
‫‪• • I:‬‬ ‫•‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T T - :‬‬ ‫‪It‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪T * :‬‬ ‫‪T *:‬‬

‫טס והישר בעיניו העשה והאזנת למציתיו ושמרה כל חקיו עד כאן‪ .‬כי‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪It‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: — T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T -------V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫־ ‪—:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫אני יל׳ רפאיך‪ ,‬להאי דוקא‪.‬‬

‫פךרןא חמישאה )ישעיהא( היי גיי חיטא עם כבד עין ז_רע מרעים בנים וגי׳‪.‬‬
‫עזבעה דרגץ יי״ד ה״ה ו״ה ה״י ו״ו אפיק ד׳ ה״ה הו״י‪ ,‬ה״ה‬
‫אפיק ו״ו ד״ו לבר אסתיר אדם לכר ונוקבא לאינון ד״ו לכתיב בנים‬
‫מעזחיתים‪.‬‬
‫כראשית ברא‪ .‬בראשית מאמר‪ .‬ברא חצי מאמר‪ .‬אב ובן‪ .‬סתים וגליא‪.‬‬
‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•• ‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫*‬ ‫‪** :‬‬

‫עדן עלאה לסתים וגניז‪ .‬עדן תהאה‪ ,‬נפיק למטלטלי )ם״א למטלנ‪1‬י(‬
‫ואתגליא יהוה‪ .‬יה‪ .‬אלהים‪ .‬את‪ .‬אדני אהיה‪ .‬ימינא ושמאלא בחדא‬
‫‪T- :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V :‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪• V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬

‫אעזהתפו‪ ,‬השמלם‪ .‬ואת‪ ,‬לכתיב‪) ,‬דביי הימים א כט( והתפארת והפצה אינון‬
‫רנט‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כג כסלו‬
‫תרומה ־ קע״ח ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יח שבט‬

‫)ישעיה‬ ‫כחדא אשתתפו‪ .‬הארץ‪ ,‬דכהיב‪> ,‬תהלים ח( מה אדיר שמף בכל הארץ^‬
‫‪ 0‬מלא כל הארץ כבו־דו־‪.‬‬
‫יהי רקיע בתו־ך המלם להבדיל בין הקדש ובין קדש הלןדשים‪ .‬עתילןא‬
‫לזעירא‪ ,‬אתפרש‪ ,‬ואתךבק‪ .‬לא אתפרש ממש פומא ממלל רברבן‪.‬‬
‫אנתיק ואתעטר בכתרין זעידין‪ ,‬בחמשה זינין מלם‪ ,‬וכתיב )במדבר יט( ונתן‬
‫עליו מים חיים ‪) .‬ירמיה י( הוא אלהים חלים ומלך עולם‪) .‬תהלים קטז(‬

‫לפני לי׳ בארצות החלים‪) .‬שמיאל א כה( והלתה נפש אדני צרורה וגו׳‪ .‬ועץ‬
‫החלים בתוך הגן‪ .‬י״ה‪ ,‬יו״ד ה״א‪ ,‬אהי״י בין מים למים‪ .‬מים שלימין‪,‬‬
‫ומים ךלא שלימין‪ .‬רחמין שלימין‪ ,‬רחמין ךלא שלימין‪.‬‬
‫בשר‪) .‬בראשית י( ויאמר‬
‫—‬ ‫‪TT‬‬
‫בשגם הוא‬ ‫באדם לעולם‬
‫‪ : T :‬־ ־‬
‫ידון רוחי‬
‫• ‪T T T‬‬ ‫‪| T‬‬
‫לא‬
‫‪T‬‬
‫יי׳‬
‫‪T‬‬
‫ויאמר‬
‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫־‬
‫יי׳‪ ,‬כד אתיישבא בזצירא‪ .‬מכאן )נ״א דבר אמר כעם אמר‪) (1‬ל‪1‬מר( דבר‪.‬‬
‫‪T T‬‬ ‫|‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‪T••:‬‬ ‫• ‪T : - :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪' T :‬‬

‫דעהיקא סתים קאמר לא ידון רוחי באדם דלעילא‪ ,‬משום דבההוא רוחא‬
‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T T T‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪TlT‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪| T‬‬ ‫•‬ ‫‪— :‬‬

‫ךאתנשבא מתרין נוקבין דפרזישקא‪ ,‬משיך לתתאי‪.‬‬

‫ובגין כך כתיב )ימי ע‪1‬לם( והיו ימיו מאה ועשרים שנה‪ .‬יו״ד שלים ולא‬
‫‪T :‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫••‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪*:‬‬ ‫‪P T f • :‬‬

‫שלים‪ .‬י׳ בלחודוי מאה‪ .‬הרין אתוון הרין זמנין‪ ,‬מאה ועשרים‬
‫שנה‪ .‬י׳ בלחודוי כד )דף קע״ט ע״א( אתגללא בזעירא‪ ,‬אתמשך בעשר אלפין‬
‫שנין‪ .‬מכאן כתיב‪) ,‬תהלים קלט( והשה עלי כפכה‪.‬‬
‫)בראשית ‪ 0‬היינו ךכהיב ומשם לפרד והיה לארבעה‬
‫—‪■.‬ך‪-‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫•‪••T‬‬
‫הנפילים היו‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫־‪:‬‬ ‫‪' ^ V T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪* * :‬‬

‫ראשים‪ .‬מאתר דאתפרש גנתא‪ ,‬אקרי הנפילים‪ ,‬דכתיב ומשם‬

‫יפרד‪ .‬היו בארץ בימים ההם‪ ,‬ולא לבתר זמנא‪ .‬עד דאתא יהושע‪ ,‬ובני‬
‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪•• T‬‬ ‫־ ‪* T‬‬ ‫‪VT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪••T‬‬ ‫*‪1‬‬

‫האלהים אסטמרו‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪: T‬״‪.‬״‬

‫עד דאתא שלמה ובנות האדם אתכללא‪ ,‬הדא הוא דכתיב‪) ,‬קהלת ב(‬
‫ותענוגות‪ .‬הענגת קארי ) ת ענוגים לא קאלי( בני האדם )נ״א ךאתרמיזס דאתרמיו‬
‫מהאי רוחץ אחרנין‪ ,‬דלא אתכללו בחכמה עלאה‪ ,‬דכהיב‪) ,‬מלכים א ה( ויי׳‬
‫נתן חכמה לשלמה‪ ,‬וכתיב )מלכים א ה( ויחכם מכל האדם‪ .‬משום דהני לא‬
‫‪T • • T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫־*‪:*.‬־‬ ‫‪•:‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T : T | - T‬‬

‫אתכללו באדם‪.‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫ויי׳ נתן חכמה‪ ,‬ה׳ עלאה‪ .‬ויחכם‪ ,‬דמינה אתחכם לתתא‪ .‬המה הגבורים‬
‫‪.‬‬ ‫**‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫•‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫' ‪• :‬‬ ‫־*‪:*.‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫|‬ ‫‪— T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‪:‬‬

‫אשר מעולם‪ ,‬עולם דלעילא‪ .‬אנשי השם‪ ,‬דאתנהגן בשמא‪ .‬מאי‬

‫■ך‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך ‪1‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫—‬ ‫‪. . .‬‬ ‫—‬ ‫■ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫^‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪~1‬‬

‫שמא‪ .‬שמא קדישא‪ ,‬דאתנהגן ביה דלא קדישין לתהא‪ ,‬ולא אתנהגן אלא‬
‫בשמא‪ .‬אנשי השם סתם‪ ,‬ולא אנשי הוי״ה‪ .‬לאו מסתים סתימא‪ ,‬אלא‬
‫■ך‬ ‫^‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫■ך‬ ‫— ‪...‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫—‬ ‫— ‪...‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫גריעותא‪ ,‬ולא גריעותא אנשי השם סתם‪ ,‬מכללא דאדם נפקו‪ ,‬כתיב )תהלים‬
‫‪T T :‬‬ ‫' • ‪T T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.. . -‬‬ ‫‪-‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫' ‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪*:‬‬

‫מט( אדם ביקר בל ןלין‪ ,‬אדם ביקר‪ ,‬בןקירו ךמלכא‪ ,‬בל ילין‪ ,‬בלא רוחא‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כג כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יח שבט‬
‫רם‬

‫תליסר מלכי הרבא‪ ,‬בשבעה‪ .‬שבעה‪ .‬מלבין בארעא‪ ,‬אתחזיאו נצחי‬

‫ל^רבא‪ .‬השעה ךסלקין בדרגין‪ ,‬דרהטין ברעותהו־ן‪ ,‬ולית דימחי‬
‫בידיהו־ן‪ .‬חמשה מלבין לןלימין בבהילו‪ ,‬ללןמי ארבע לא ןכלין למילןם‪.‬‬
‫אךבע מלבין נפקין לקךמות ארבע‪ ,‬בהו־ן הלןין כענבין באתכלא צרירן‬
‫בהו שבעה ךהיטין‪ .‬סהךין סהדותא ולא לןלימין בדוכהליהו‪ .‬אילנא‬
‫ךמבסם לתיב בגו‪ .‬בענפו־י אחיךן ומקננן צפרין‪ .‬תחותוי תטלל חיותא‬
‫דשליטא בההוא אילנא בהרי כבישין‪ ,‬למיהך בשבעה סמכין סחרניה‪.‬‬
‫בארבע היוון‪ ,‬מתגלגלין בארבע סטרין‪.‬‬
‫חןלא דרהיט בש״ע דלוגין‪ ,‬דליג על טורין‪ ,‬מלןפץ על גבעתא‪ ,‬דכתיב‪,‬‬
‫)שיר השירים ב( מדלג על ההרים מלןפץ על הגבעות‪ .‬זנביה בפומיה‪,‬‬
‫בשנוי‪ ,‬נקיב בתרין גיסין‪ .‬כד נטיל גיסטרא אתעביד לתלת רוחין‪.‬‬
‫כתיב ולתהלך חנוך את האלהים‪ .‬וכתיב)משליכב( חנוך לפער על פי דרכו‪.‬‬
‫לנער הלדוע‪ .‬את האלהים‪ ,‬ולא את לך‪ .‬ואיננו‪ ,‬בשם זה‪ ,‬כי ל?ןח‬
‫אותו אלהים להלןרא בשמו‪ .‬תלת בהי דינין‪ ,‬ארבע אינון‪ .‬ארבע בהי דינין‬
‫דלעילא‪ .‬ארבע לתהא‪ .‬דכתיב‪) ,‬ויקרא יט( לא תעשו עול במשפט במדה‬
‫דינא בשקולא‪ ,‬דינא‬ ‫דלא קשיא‪,‬‬
‫— | ‪T • ' T :‬‬ ‫‪T:‬‬
‫דינא‬
‫• ‪T‬‬
‫קשיא‪.‬‬
‫—|‪T:‬‬
‫דינא‬
‫• ‪T‬‬
‫ובמשורה‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫־‪:‬‬
‫במשקל‬
‫— • ‪|T :‬‬
‫דאפילו ‪T‬לא ‪-‬האי ‪T :‬ולא ‪-‬האי‪.‬‬‫רפיא‪) .‬ד?א( ‪ : :‬־ •‬
‫דינא ‪T : -‬‬
‫• ‪T‬‬ ‫בשקולא‪.‬‬
‫‪T | • :‬‬ ‫דלא‬
‫‪T :‬‬

‫ויהי כי החל האדם לרב על פני האדמה‪ .‬החל האדם לרב‪ .‬היינו דכהיב‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫— ‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫■ך ■ך ■ך‬ ‫‪....‬‬ ‫■ך‬ ‫‪-‬ך ‪■— .‬ך‬ ‫‪.. .‬‬ ‫_‬ ‫‪-‬ך‬ ‫■ך ■ך ■ך‬ ‫‪....‬‬ ‫‪.‬‬ ‫־‪* :‬‬

‫בשגם וגו׳‪ ,‬האדם דלעילא‪ .‬וכתיב על פני האדמה‪) .‬שמיתלי( ומשה לא‬
‫לדע כי ל^רן עור פניו‪ ,‬הלינו לכתיב‪) ,‬ביאשיתג( כתנות עור‪ .‬ל^רן‪ ,‬דכהיב‪) ,‬שמואל‬

‫אטז( ולקח שמואל את קרן השמן‪ .‬לית משיחא אלא בקרן‪) ,‬תהליפפט( ובשמך‬
‫הרום קלננו‪) .‬תהליסקלב( שם אצמיח קרן לדוד‪ .‬הלינו עשיראה למלכא‪.‬‬
‫ואתלא מן יובלא להיא אימא‪ ,‬לכתיב‪) ,‬יהושע ו( והלה במשוך בקרן היובל‪.‬‬
‫קרן ביובלא אתעטר עשיראה באימא‪ .‬קרן‪ ,‬לנטיל קרן וליוה ליאתבא‬
‫רוחיה ליה‪.‬‬
‫והאי קרן ליובלא הוא‪ .‬ויובל ה׳‪ .‬וה׳ נשיבא לרוחא לכלא‪ .‬וכלא תליבין‬
‫לאתרליהו‪ ,‬לכתיב‪ ,‬דימיה א( אהה לל׳ אלהים‪ ,‬כד אתחזי ה׳ לה׳‪ ,‬לל׳‬
‫אלהים אתלןדי שם מלא וכתיב )ישעיהב( ונשגב לל׳ לבדו ביום להוא‪) .‬ס״אכד‬
‫אוזחזר ה׳ לה׳ ואסתלק י' פוךענותא אתי לעלמא ואי לאו כ^כיל אךם יהו״ה לא או;;ר!ךם עלמא וכלא אתחרכ ועל ךא‬

‫כתיב ונ^גב וגו׳( על כן סתים ואתעטר צניעותא למלכא‪ ,‬להלינו ספרא‬

‫לצניעותא‪ .‬זכאה )נ ״ א ל מ אז דנ פ ק ד ד ע( למאן לעאל ונפק וללע שבילוי וארחוי‪.‬‬
‫)דף קע״ט ע״ב(‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫רפא‬
‫כד כסלו‬ ‫תצוה ־ קע״ט ע״ב‬ ‫יח שבט‬
‫תצוה‬
‫ואתה ‪•••- :‬‬
‫שת ‪7 - :‬‬
‫פר ‪-‬‬
‫‪77‬‬ ‫פרשת תצוה‬
‫־ •••‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪77‬‬

‫ואתה הצוה את בני ישךאל וגו׳‪.‬‬

‫ואהה ה?ןרב אליף את אהריץ אחיף‬
‫ואתה תצוה את בני לשראל וגו׳^ ) ש מו ת כז( ואהה‬
‫וגו׳)שמותכז(‪ .‬אמר רבי חייא‪ ,‬מה‬
‫־‬ ‫׳‬ ‫• ‪7‬‬ ‫־ •‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬
‫הל]ךב אליך את אהרן אחיך וגו‪ /‬אמר‬
‫שונה כאן מבבל מקום‪ ,‬שכתוב‬ ‫רבי הייא‪ ,‬מאי שנא הכא מבכל אתר‪ ,‬דכהיב‬
‫‪.‬‬ ‫‪ . . .‬ך‬ ‫‪.‬ך‪.‬ך‬ ‫‪..‬ך‬ ‫^ ‪ .‬ך‬ ‫‪..‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫ואהה הקרב אליף‪ ,‬ואתה תדבר‬

‫אל כל חכמי לב‪ ,‬ואהה הצוה את‬
‫ואהה הל^ןב אליך ואתה הדבר אל כל חכמי‬
‫בני ישראל‪) ,‬שמות א ואהה קח לף‬ ‫לב‪ .‬ואהה הצוה את בני לשראל‪) .‬שמיתל( ואהה‬
‫בשמים ראש מר דרור? אלא הבל‬ ‫בתא‬
‫‪T T:‬‬
‫כלא‬
‫‪T‬‬
‫אלא‬‫•‪T *.‬‬
‫בשמים ראש ‪T‬מר ‪:‬דרור‪.‬‬ ‫‪• T : 1:‬‬
‫‪1-‬קח לך‬
‫בסוד עליון הוא‪ ,‬לכלל השכינה‬
‫עמו‪.‬‬
‫עלאה איהו‪ ,‬לאכללא שכעהא בהדיה‪.‬‬
‫אמר רבי יצחק‪ ,‬אור עליון ואור‬ ‫תתאה‬
‫ונהורא ‪T T -‬‬
‫‪T‬‬ ‫עלאה‪: ,‬‬
‫׳‬ ‫נהורא • ‪T T‬‬‫‪T‬‬ ‫רבי יצחק‪,‬‬ ‫אמר ״ *‬‫‪ 7‬־‬
‫תחתון כלולים כאחד‪ ,‬נקדאים‬ ‫כליל כחדא‪ ,‬אקרי ואתה‪ .‬כמה דאת‬
‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• • 1:‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T - :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬
‫ואהה‪ ,‬כמו שנאמר)נחמיהט< ואתה‬
‫מחיה את כלם‪ .‬ועל כן לא כתוב‬
‫אמר )נחמיה ט( ואהה מחלה את כלם‪ .‬ועל דא לא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬

‫וחקרבה את אהרן אחיף‪ .‬וצוית‬ ‫כתיב‪ ,‬והלדבת את אהרן אחיך‪ .‬וצוית את בני‬
‫את בני ישךאל‪ ,‬ודברה אל כל‬ ‫לשראל‪ .‬ודברת אל כל חכמי לב‪ .‬בגין דההוא‬
‫חכמי לב‪ .‬משום שבזמן חהוא‬
‫מאירה חשמש בירח‪ ,‬ומשתתף‬
‫זמנא שרלא שמשא בסיהרא‪ ,‬ואשההף כלא‬
‫הכל כאחד‪ ,‬לשרות על אמנות‬ ‫אמר‬
‫דעובדא‪- T .‬‬
‫‪TT‬‬ ‫אומנותא ‪:‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫לשריא ‪-‬על‬
‫‪T‬‬ ‫כחדא‪,‬‬
‫׳‬ ‫־ ‪T -:‬‬
‫מעשה חמשכן‪ .‬אמר דבי אלעזר‪,‬‬ ‫רבי אלעזר‪ ,‬מהכא‪ ) ,‬שמות לו( אשר נתן לי׳ חכמה‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪1 — T‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫*‬ ‫*‬
‫מכאן)שמית לס אשר נתן ה׳ חכמה‬
‫ותבונה בחמה‪.‬‬
‫ותבונה בהמה‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ךבי שמעון אמר‪ ,‬מכאן‪ ,‬ואתה‬ ‫רבי שמעון אמר מהכא‪ ,‬ואתה תדבר אל כל‬
‫הדבר אל כל חכמי לב אשר‬ ‫חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמה‪ .‬אשר‬
‫מלאתיו רוח חכמה‪ .‬אשר‬
‫מלאתים צריך לומר ! אלא אשר‬ ‫מלאתים מיבעי ליה‪ .‬אלא אשר מלאתיו‪,‬‬
‫מלאתיו ‪ -‬ללב חהוא ^ א תיו רוח‬ ‫לההוא לבא‪ ,‬מלאתיו רוח חכמה‪ .‬כמה דאת‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫ד‬ ‫־‬ ‫•‬

‫חכמה‪ ,‬כמו שנאמר )י שעיהיא( ונחה‬ ‫אמר )ישעיה יא( ונחה עליו רוח יי׳ רוח חכמה‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪• • T‬‬
‫עליו רוח ה׳ רוח חכמה וגו׳‪ .‬ועל‬
‫זה צריך אשר מלאתיו רוח‬ ‫וגו׳ ועל זיא אצטריך אשר מלאתיו רוח‬
‫חכמה‪ ,‬ששורה השמש בידח‬ ‫חכמה‪ ,‬דשרלא שמשא בסיהרא באשלמותא‬
‫בשלמות של חכל‪ ,‬ועל כן נךשמו‬ ‫דכלא‪ ,‬ועל דא אתרשים כלא בכל אתר‪ .‬אמר‬
‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫הכל בכל מקום‪ .‬אמר דבי אלעזר‪,‬‬
‫אם כן‪ ,‬אלו ואתה ואהה‪ ,‬איך‬ ‫דבי אלעזר‪ ,‬אי הכי הני ואהה ואהה‪ ,‬היאך‬
‫מתןשבים בפסוקים ?‬ ‫מתיישבן בל^ראי‪.‬‬
‫אמר לו‪ ,‬כלם מתושבים הם‪.‬‬
‫אמר ליה‪ ,‬כלהו מתלישבן נעהו‪ .‬ואתה לילןרב‬
‫ואהה הקדב אליף ־ לוחד עמו‬
‫ולקרב אצלו סוד השם הקדוש‬ ‫אליך ‪ :‬ללחדא בהליה‪ .‬ולקלבא בהליה‪,‬‬
‫כמו שצריך‪ .‬ואהה תדבר אל כל‬ ‫ואתה ‪:‬תדבר‬‫יאות‪T — : .‬‬ ‫כדקא ••‬
‫קדישא ‪lT : :‬‬
‫‪T‬‬ ‫דשמא — ן•‬
‫רזא • ‪T :‬‬ ‫‪T T‬‬
‫חכמי לב ‪ -‬לפי שכלם לא באו‬ ‫אל כל חכמי לב‪ :‬בגין דכלהו לא אתלין‬
‫לעשות מעשה עד שרוח חק'ךש‬
‫מדברת בתוכם ולוחשת להם‬ ‫למעבד עבילתא‪ ,‬עד לרוח קלשא מ ^ ל א‬
‫בלחש‪ ,‬ואז עושים עבודתם‪.‬‬
‫‪7 7‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫•‬ ‫‪7 :‬‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬
‫בגודיהת ולחש לון בלחישו‪ ,‬וכלין עבלי‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כד כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יח שבט‬
‫רסב‬

‫ואהה הצוה את בני יק(ךאל ‪ -‬רוח‬ ‫עביךהא‪ .‬ואתה תצוה את בני לק^ראל‪ :‬רוח‬
‫הקלעז מצוה עליהם ומאיךה‬ ‫לןךשא פ?ןךא עלייהו‪ .‬ואנהיר עלליהו‪ .‬למעבד‬
‫עליהם לעעויות מע^ה ברצון‬
‫עזלם‪ .‬ואהה קןח לף ‪ -‬כמו‬ ‫עובדא ברעותא עזלים‪ .‬ואתה קה לף‪ :‬כמה‬
‫עזפרקזנו‪) ,‬שכתוב( ואתה הקרב‬ ‫ךאוקימנא‪) .‬יכתיב( ואתה ה?ןרב אליך‪ ,‬והני‬
‫אליף‪ .‬ואלה כלם כאן במעע(ה‬ ‫כלהו‪ ,‬הכא בעובדא דמעזכנא‪ .‬דכלא אתעביד‬
‫עזל המקזכן‪^ .‬הכל נעעןה בסוד‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬

‫וה­‬ ‫בתא דא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬

‫פ תח רבי עזמעון ואמר‪) ,‬תהליםכב(‬ ‫פתח רבי עזמעון ואמף )תהלים כב( ואתה יי׳ אל‬
‫‪-‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬

‫ואהה ה׳ אל תךחק אןלותי‬

‫לעץךתי חועזה‪ .‬ואהה ה׳ ‪ -‬הכל‬
‫תרהק אילותי לעזרתי הועזה‪ .‬ואתה יי׳‬
‫‪T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫דד‬ ‫‪*.* :‬‬ ‫•‬ ‫‪TV:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬

‫אחד‪ .‬אל הךחק ‪ -‬להתרחק‬ ‫כלא חד‪ .‬אל הךחק ‪ :‬לאסתללןא מינן‪ ,‬למהוי‬
‫מאתנו להיות עולה האור העליון‬ ‫סליק נהורא ^ א ה מתתאה‪ .‬דהא כד אסתלק‬
‫ן‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: 1‬‬ ‫‪• T‬‬

‫מלמטה‪ .‬עזהרי כא^ר מתעלה‬

‫האור העליון מלמטה‪ ,‬אזי נחעזך‬
‫נהורא עלאה מתתאה‪ ,‬כדין אתחעזך כל‬
‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪••:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫כל האור ולא נמצא כלל בעולם‪.‬‬ ‫נהורא‪ ,‬ולא אקזתכח כלל בעלמא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ועל זה נחרב בית המקזיעז בימי‬ ‫ועל דא אתחרב כי מקדעזא ביומוי ךירמלהו‪.‬‬
‫יךמןהו‪ .‬ואף על גב עזנבנה‬
‫לבסוף‪ ,‬לא חזר האור למקומו‬
‫ואף על גב דאתכני לבתר‪ ,‬לא אהדר‬
‫כמו עזצ‪-‬ריף‪ .‬ועל סוד זה עזם‬ ‫נהורא לאתריה כדקא יאות‪ .‬ועל רזא דא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪| T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫הנביא ההוא עזהתנבא על כך ‪-‬‬ ‫עזמא ךההוא נביאה ךאתנבי על דא‪ ,‬ירמלהו‪.‬‬
‫יךמןהו‪ .‬העלם עזל האור העליון‪,‬‬
‫עזעלה למעלה למעלה ולא חזר‬
‫אסתלקותא דנהורא עלאה‪ ,‬דאסתלק לעילא‬
‫להאיר לבסוף כמו עזצריך‪.‬‬ ‫לעילא‪ ,‬ולא אהדר לאנהרא לבתר כדק א‬
‫‪|T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• • :‬‬

‫יךמןהו ‪ -‬התעלה ולא חזר‬ ‫לאות‪ .‬ירמלהו‪ :‬אסתלק ולא אהדר לאתריה‪,‬‬
‫למקומו‪ ,‬ונחרב בית המקדעז‬
‫ונחעזכו המאורות‪.‬‬
‫ואתחרב בי מקךעזא ואתחעזכו נהורין‪.‬‬
‫א ב ל יעזעןהו‪ ,‬ה^ם גורם‬ ‫אבל יעזעיהו‪ ,‬עזמא גרים לפורקנא‪,‬‬
‫'‬ ‫‪T l T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬־‬

‫היעזועה‪ ,‬ל ה חזי ר האור העליון‬ ‫ולאהדרא נהורא עלאה לאתריה‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬
‫למקומו )ישעןהו‪ /‬להאיר האור העליון‬
‫ול;נע‪11‬תישועה( ולבנות בית המקדעז‪,‬‬
‫)יעןיהו לא?הךא ההוא נהזיךא עלאה ולמן^בד פוךקנא( ולמבני בי‬
‫וכל הטובות ו?ל האורות זחזרו‬ ‫מקךעזא‪ .‬וכל טבין וכל נהורין‪ ,‬להךרון‬
‫כבךאעזונה‪ .‬ועל זה עזמותם עזל‬ ‫כךבקךמיתא‪ .‬ועל דא‪ ,‬עזמהן דתךין נביאין‬
‫עזבי הנביאים האלו עומדים זה‬
‫לעמת זה‪ ,‬בסבת העזם עזגורם‪,‬‬
‫אלין‪ ,‬קלימין זיא לקבל דא‪ ,‬בגין דעזמא גרים‪,‬‬
‫וצרוף האותיות זו בזו גוךמות‬ ‫וצרופא דאתוון דא בדא‪ ,‬גרמין עובדא‪ ,‬הן‬
‫מעעזה‪ ,‬הן לטוב והן לרע‪ .‬ועל‬ ‫לטב והן לבי^ז♦ ־יעלרזא זיא‪ ,‬צרופא דאתוון‬
‫סוד זה צרוף האותיות עזל‬
‫העזמות הקדועזים‪51 .‬ז האותיות‬
‫דעזמהן קדיקזין‪ ,‬וכן אתוון בגרמייהו‪ ,‬גרמין‬
‫בעצמן גוךמות להךאות סודות‬ ‫לאתחזאה תין עלאין‪ ,‬כגוונא לעזמא קדיעזא‪,‬‬
‫עליונים כדגמת העזם הקדועז‪,‬‬ ‫דאתוון בגרמליהו‪ ,‬גרמין תין עלאין קדיעזין‬
‫עזהאותיות בעצמן גוךמות סודות‬
‫עליונים קדועזים להךאות בהם‪.‬‬ ‫לאתחזאה בהו‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫סוד הראעזון ‪ -‬יו״ד‪ ,‬נקדה‬ ‫רזא קדמאה‪ ,‬יו״ד‪ ,‬נקולה קלמאה )דףק״פ ע״א(‬
‫רסג‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כד כסלו‬
‫תצוה ־ ק״פ ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יט שבט‬

‫ךאעזונה ׳טעוימדת על תעזעה‬ ‫ךקיימא על העזע סמכין דסמכין לה‪ .‬ואינון‬

‫עמודים המעמידים אותה‪ .‬והם‬ ‫קלימין לארבע סטרי עלמא‪ .‬כמה ךסופא‬
‫עומדים לארבעת צדדי העולם‪,‬‬
‫כמו עזהסוף עזל המחעזבה‪ ,‬נלןדה‬ ‫קיימא לארבע‬ ‫‪T :|-‬‬
‫בתראה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪TT: -‬‬
‫נקודה‬
‫‪T l :‬‬
‫דמחשבה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T T - : - :‬‬
‫אחרונה‪ ,‬עומדת לאךבעת צדדי‬ ‫סטרי עלמא‪ .‬בר דהאי דכר‪ ,‬ואיהי נוקבא‪.‬‬
‫‪Tl :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T : T‬‬

‫העולם‪ .‬חוץ מזה עזזה זכר‪ ,‬וזוהי‬

‫נקבה•‬
‫והאי קיימא בלא גופא‪ ,‬וכד קיימא בלבושא‪,‬‬
‫• ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:| -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:| -‬‬ ‫‪ :‬־‬

‫וזו עומדת בלי גוף‪ ,‬וכאעזר‬ ‫דאתלבש בהו‪ ,‬איהי קיימא על תשע‬
‫עומדת בלבועזים עזמתלבעזת‬ ‫סמכין‪ ,‬בתא ךאת ם בלא עגולא‪ .‬ואף על גב‬
‫בהם‪ ,‬היא עומדת על תעזעה‬
‫עמודים‪ ,‬בסוד עזל האות ם בלי‬
‫אבל‬
‫‪T‬‬
‫בעגולא‪.‬‬
‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬
‫וקיימא‬ ‫בעגולא‪,‬‬
‫׳ ‪— :‬ן ‪T —: :‬‬ ‫‪T‬‬
‫איהי‬
‫‪• :‬‬
‫דאת ס׳‬
‫• •‬ ‫‪T :‬‬

‫עגול‪ .‬ואף על גב עזאות ס׳ היא‬ ‫בתא ךאתוון חקיקן‪ ,‬גו נקודי‪ ,‬טהירין‬
‫בעגול ועומדת בעגול‪ ,‬אבל בסוד‬ ‫לעילא‪ ,‬אינון ברבועא‪ ,‬דלתהא איהו בעגולא‪.‬‬
‫קזל אותיות החקוקות תוף נ?ןדות‬
‫קזל אורות ^ל מעלה‪ ,‬הם בדבוע‪,‬‬ ‫האי ברבוע איהי קיימא בשיעורא ךתשע‬
‫וקזל מטה הוא בעגול‪.‬‬ ‫נקידין‪ .‬תלת תלת לכל סטר‪ .‬ואיפון‬
‫זה הףבוע הוא עומד בקזעור קזל‬ ‫בשיעורא ךחושבנא תמנלא נקודין‪ ,‬ואיפון‬
‫תשע נקדות‪ ,‬שלש עזל״ש לכל צד‪.‬‬
‫־‬ ‫‪T :‬‬

‫והם בקזעור של חשבון שמנה‬

‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪. :‬״•‪1‬‬ ‫־‬ ‫••‬
‫תשע‪ .‬ואלין איפון ךקלימין מרזא ךבוצינא‬
‫נקדות‪ ,‬והם תשע‪ .‬ואלו הם‬ ‫בריבועא בסמכין השעה לאת יו״ד‪ ,‬נקודה‬
‫קזעומדים מסוד של הנר בדבוע‬ ‫דאת ם‬‫בתא ‪T :‬‬‫תמניא ‪T T :‬‬
‫אינון ‪T : - : l‬‬‫השעה‪• .‬‬‫איפון | • ‪T :‬‬ ‫חדא‪• .‬‬ ‫‪TT‬‬
‫בתשעה עמודים לאות יו״ד‪,‬‬
‫׳‬

‫נקדה אחת‪ .‬ואלו התקזעה הם‬

‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫סטר‬
‫‪T:‬‬
‫לכל‬‫‪T:‬‬
‫תלת‬‫‪T:‬‬
‫תלת‬ ‫•״נ‬ ‫דא‬ ‫‪T‬‬
‫כגוונא‬
‫׳ ‪T : —:‬‬
‫ברבועא‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪*:‬‬
‫שמונה בסוד של אות ם בדבוע‪,‬‬ ‫ודא איהו רזא דאת יו״ד נקודה חדא‪ ,‬ואף על‬
‫­‬ ‫­ ו‬ ‫' ‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪l‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬

‫כמו ןה ‪) :‬עיור למעלה( שלש שלש‬

‫יו״ד‪,‬‬ ‫צד‪ ,‬וזהו סוד ‪T‬האות‬
‫גב דאיהי נקודה חדא‪ ,‬דיוקנא דילה‪ ,‬רישא‬
‫‪T‬‬ ‫^‬ ‫■ד‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ - |.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫■ן‪■ -‬ן‪-‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫|‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬
‫׳‬ ‫לכל ־ ׳‬
‫‪T:‬‬
‫נקדה אחת‪ .‬ואף אף גב שהיא‬ ‫לעילא‪ ,‬וקוצא לתהא‪ ,‬ושיעורא דילה תלת‬
‫נקדה אחת‪ ,‬הצורה שלה ‪ -‬ראש‬
‫‪T •/‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫_ _‬ ‫‪-‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫נקודין כגוונא דא ועל דא אתפשטותא‬
‫למעלה‪ ,‬וקוץ למטה• וחקזעור‬
‫שלה שלש נקדות כדגמא זו ‪ :‬ועל‬
‫לארבע סטרין‪ ,‬תלת‪ ,‬תלת לכל סטר איהי‬
‫כן התפשטותה לארבעה צדדים‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪• T:‬‬ ‫‪ :‬־ ‪T T :‬‬ ‫‪T‬‬
‫תשע ואיהי תמנלא‪ .‬ואלין איפון סמכין תפקין‬
‫שלש שלש לכל צד‪ ,‬היא תשע‬
‫־‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫_‬ ‫‪- .‬ך‬ ‫‪-‬ך‬ ‫‪-‬ך‬ ‫מ ת א ךבוצינא‪ ,‬למהוי סמכין לאת יו״ד‪,‬‬
‫והיא קזמונה‪ .‬ואלו הם העמודים‬
‫שיוצאים מסוד חנר להיות‬
‫ואלין אקרון רתיכא דילה‪ .‬ולא קלימין‬
‫עמודים לאות יו״ד‪ ,‬ואלו נקראים‬ ‫בשמא‪ ,‬בר בתא לתשע נקולין דאורליתא‪.‬‬
‫מרכבה שלה‪ .‬ולא עומדים בשם‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪- . . .‬ך ‪-‬ך‬
‫וב ת א דספרא דאדם‪ ,‬אתפלגו אלין תשע‬
‫• • ‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• • •1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T : :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬
‫רק בסוד תשע נקדות של התורה‪.‬‬
‫ובסוד של ספרו של אףם נחלקו‬ ‫דאינון המנלא‪ ,‬בצרופא לאתוון‬
‫אלו התשע שהן שמונה‪ ,‬בצרוף‬ ‫לשמא קלישא‪ ,‬לצרפא לון וללחדא לון בכל‬
‫האותיות של חעזם הקדוש‪ ,‬כדי‬ ‫אינון גוונין‪ ,‬כד נטלין אלין המנלא דאיפון‬
‫לצרף אותן ולןחד אותן בכל אלו‬
‫הצורות כאשר נוסעות אלו‬ ‫תשע‪ ,‬נהרין בנהירו דאת ם ברבועא‪ ,‬ואפיק‬
‫השמונה שהן תשע‪ ,‬מאירות‬ ‫נהורין תמנלא‪) ,‬ם״א תמנ‪:‬א אתחזח( אתחזון ואתוון‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כד כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יט שבט‬
‫רפד‬

‫העזעה‪ .‬ואתפלגן לתהא לנטלא כל מעזכנא‪ .‬באור עזל אות ם סתומה ברבוע‪,‬‬
‫־ ׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫ומוציא אורות עזמונה)^זמ‪1‬נהנךאים(‬

‫נךאים ואותיות הקזע‪ .‬ומתחלקות‬
‫ואינון צרופא ךעזמא לןדיעזא‪ ,‬כתא ךשבעין‬
‫למטה להנהיג את כל המקזכן‪.‬‬ ‫ותרין אתוון מח?ן?ון‪ ,‬תפלןי מ ת א‬
‫לתלת גוונין‪ ,‬ימינא וק‪ t‬מאלא ואמצעיתא‪. .‬ואלו הם צרוף קזל העזם הקדוען‬
‫בסוד קזל קזבעים וקותים אותיות‬
‫מחקקות עזיץאות מסוד ^ל‬
‫דאת‬
‫‪T :‬‬
‫עזיעורא‬
‫‪T‬‬ ‫•‬
‫דתלת נקודין‪: *• ,‬‬
‫• ‪ :‬־‬
‫וכלא מ••‪T‬ת‪ T‬א‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫יו־״ד‪ ,‬ךאיהי לד׳ סטרץ‪ ,‬ואינון המניא קזליעז צורות‪ ,‬ימין וקזמאל‬
‫נקידין‪ .‬ואינון ה^זע נקידין‪ .‬ואינון תריסר ואמצע‪ ,‬והכל מסוד של קזל“ש‬
‫נקדות)עייר למעלה(‪ .‬שעור של אות‬
‫יו״ד‪ ,‬שהיא לאךבע צךדים‪ ,‬והן‬
‫נקידין עלאין‪ .‬ג׳ ג׳ לכל סטר וסטר‪ ,‬ומדוכא‬
‫נחהין לתהא בתריסר לעזית סטרין‪ .‬וכד שמונה נקדות‪ ,‬והם תשע נקדות‪,‬‬
‫אתחלןלןן תריסר אלין בעזית סטרין‪ ,‬אינון והם שהים עשרה נקדות עליונות‪,‬‬
‫שלש שלש לכל צד וצד‪ ,‬ומכאן‬
‫יוךדות למטה בשתים עשרה‬
‫רזא לעזמא לןריעזא‬ ‫שבעין ותרץ‬
‫לששה קצוות‪ .‬וכאשר נחקקות‬ ‫דשבעין ותרץ דאינון שמא דא קרישא‪.‬‬
‫וכלא איהו סליק ברעותא‪ ,‬דסמיכו דמחשבה שתים עשרה אלו בשש קצוות‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫|‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬
‫הם שבעים ושנים שמות‪ ,‬סוד‬
‫השם הקדוש של שבעים ושנים‬
‫באינון סמכין ךאת יו״ד‪ ,‬ועל רא אתוון‬
‫שהם השם הזה הקדוש‪.‬‬ ‫בצרופןיהו‪ ,‬תלת תלת בכל צרופא ריליה‪,‬‬
‫בגין לסלקא ברעותא לאת י ‪ /‬לתלת נקורין‪ ,‬והכל הוא ע ^ ה ברצון‪ ,‬שסמך‬
‫המחשבה באלו שסומכים את‬
‫האותיות‬
‫כמה לאתמר‪ ,‬ועל דא לא אסתליק בסליקו‬
‫•‬ ‫ועל זה ‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬האות יו״ד‪,‬׳‬
‫דצרופא‪ ,‬אלא מעהרא ושרשא דרזא דאלין בצרופיהן ‪ -‬שלש שלש בכל‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬ח ־‬ ‫*‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫**‬ ‫‪:‬‬

‫סמכין‪ ,‬לסמכין לאת י׳ ת א לאת ם׳ ברבועא‪ ,‬צרוף שלו‪ ,‬בשביל לעלות ברצון‬
‫האות י׳ של שלש נקדות‪ ,‬כמו‬
‫השעה ?קידין‪ .‬המ?יא ?קידץ‪ .‬תריסר נקולין‪ ,‬שאמךנו‪ ,‬ו ^ זה לא עולה בעלית‬
‫עזבעין יתד! ?קידץ‪ .‬אשהכח‪ .‬ד?ל רזא הצרוף אלא מעקר ושרש של סוד‬
‫דשמא קדישא‪ ,‬קיימא באת י׳‪ ,‬וכלא רזא ^ל ^ ו הסומכים שסומכים‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫|‬ ‫—‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫|‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬
‫לאות י׳‪ ,‬סוד של אות ם ברבוע‪,‬‬
‫תשע נקדות‪ ,‬שמונה נקדות‪ ,‬י״ב‬
‫חרא‪ ,‬וקיימא ברזא דבוצינא‪ ,‬כמה דאהמר‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪T T‬‬

‫למעבד סמיכו לכל את ואת‪ .‬ואינון סמכין נקדות‪ ,‬שבעים ושתים נקדות‪.‬‬
‫הקדוש‬ ‫שכל סוד של השם ‪|T -‬‬ ‫נמצא ‪T‬‬
‫• ‪T:‬‬ ‫אינון לתיכא ללהון‪ ,‬לכל את ואת‪ ,‬כמה‬
‫אחד‬
‫והכל סוד ‪T •/‬‬ ‫י׳‪ ,‬־‬ ‫נמצא ‪T‬באות‬
‫׳‬
‫ועומד בסוד הנר‪ ,‬כמו שאמךנו‪,‬‬
‫• ‪T:‬‬
‫לאהמר‪.‬‬
‫רזא תניינא‪ ,‬את חמשה‪ ,‬דקיימא על חמשה לעשות סמך לכל אות ואות‪ .‬ואלו‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪7 7‬‬

‫סמכין‪ ,‬לסמכין לה‪ ,‬לנפקין מ ת א העמודים הם מךכבה שלהם‪ ,‬של‬

‫שאמרנו‪.‬‬
‫ואות‪: ,‬כמו ‪ T •/‬־ ‪:‬‬‫‪T‬כל אות ‪T‬‬
‫לבוצינא‪ ,‬כד אתכנש לאסהלקא לעילא‪ ,‬הסוד השני ‪ -‬אות חמישית‬
‫׳‬

‫מ ת א דמשחתא‪ .‬את דא היכלא קדישא אקרי‪ ,‬שעומדת על חמשה עמודים‬

‫׳‬ ‫‪:‬ן‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫— ן ‪.‬‬ ‫‪ . . . .‬ך‬ ‫‪-‬ך‬ ‫‪-‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪ ...‬ך‬

‫לגו‪ ,‬נקודה לקאמרן‪ .‬וכלא איהו בתא שסומכים אותה‪ ,‬שיוצאים מסוד‬
‫הנר‪ ,‬כאשר נאסף לעלות למעלה‬
‫מסוד המזיה‪ .‬אות זו נקראת היכל הקןדועז‪ ,‬ובתוכה הנלןזיה שאמרנו‪ .‬והכל הוא בסוד שאמרנו‬
‫רפה‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כד כסלו‬
‫תצוה ־ ק״פ ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יט שבט‬

‫עזל אוית ם בךבוע‪ .‬אבל כאן לא‬ ‫הכא ‪T‬לא‬ ‫‪TT‬‬

‫אבל‬‫‪T -:‬‬
‫ברבועא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪•:‬‬
‫דקאמרן דאת ם‬
‫נךקזמת‪ ,‬רק א‪ 1‬ת ה‪ /‬והמךכבה‬ ‫אתרעזים בר את ה ‪ /‬ורתיכא דילה חמעזה‬
‫‪ ■ . —.‬ך‬ ‫‪ ■ .‬ך‬ ‫ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫‪.‬ך‬ ‫—‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫עזלה חמעזה עמודים עזאמךנו‪.‬‬
‫וכאשר מכה אור הנר באות י‪/‬‬ ‫סמכין ד?ןאמרן‪.‬‬
‫מאירה‪ ,‬ומההכאה ההיא נעשו‬ ‫ךכד בטעז נהירו ךבוצינא באת י ‪ /‬אתנהיר‪,‬‬
‫אותם השעה עמודים שאמךנו‪.‬‬
‫ומתוך האור שמאיר אות י'‪,‬‬
‫ומההוא בטיעזותא‪ ,‬אתעבידו אינון‬
‫נתפשטו השלש נקרות של י‪/‬‬ ‫העזע סמכין ד?ןאמרן‪ .‬ומגו נהירו ךאתנהר את‬
‫שתים למעלה‪ ,‬שהן הראש‪ ,‬ואחד‬ ‫י׳‪ ,‬אתפעזטו תלת נקוךין די‪ /‬הרין לעילא‪,‬‬
‫למטה‪ ,‬שהוא קוץ הי׳‪ ,‬כמו זה‪..‬‬
‫שאמךנו‪ .‬כאשר התפשטו שהים‪,‬‬
‫דאיפון ריעזא‪ .‬וחד לתתא‪ ,‬דאיהו קוצא ךי׳‪,‬‬
‫נעשו שלש‪ .‬אחת נעשתה שהים‪.‬‬ ‫כגוונא דא ‪ ,‬ךקאמרן‪ .‬כד אתפעזטו‪ ,‬תרץ‪,‬‬
‫ונתפשטו ונעשה היכל אחד‪.‬‬ ‫אתעבידו תלת‪ .‬חד אתעביד תרין‪ .‬ואתפשטו‪,‬‬
‫זה חהיכל‪ ,‬לאחר שנעשה היכל‬
‫לנקדה אחת ראשונה‪ ,‬נעשה גנוז‬
‫לבתר‬
‫‪TT:‬‬ ‫היבלא‪T .‬דא היבלא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T T‬‬ ‫••‬ ‫‪T T‬‬ ‫ואתעביד ־חד‬ ‫‪• T : • :‬‬
‫••‬
‫‪T‬‬ ‫‪ ' T‬־ ‪ :‬־ ‪T‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫• ‪T^.. :‬‬

‫ומסתר סוד של אות זו‪ ,‬ועומדת‬ ‫קדמאה‪) ,‬דףק״פ‬

‫׳‬ ‫נקודה ‪T T : | -‬‬
‫היכלא לחד ‪T l :‬‬
‫דאתעביד • • ‪T T‬‬
‫‪• T : • :‬‬
‫?ל חמש אחרות‪.‬‬ ‫דאת דא‪,‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫רזא‬ ‫‪TT‬‬ ‫טמיר‬‫‪•T‬‬ ‫בגניזו‬ ‫אתעביד‬
‫• ‪• T:‬‬ ‫ע״□‬
‫ארבע גנוזות חן בנקדה אחת‬
‫שעומדת בתוך באמצע‪ ,‬והן‬
‫וקיימא על המעז אחרנין‪.‬‬
‫חמש‪ ,‬והיא אות ה׳‪ .‬כמו שאות‬ ‫ארבעה גנמץ איפון‪ ,‬בחד נקודה ךקיימא לגו‬
‫ה׳ שלמטה עומדת על אךבע‪,‬‬ ‫באמצעיתא‪ ,‬איפון המעז‪ .‬ואיהי ה׳‪.‬‬
‫והיא נקודה על אךבע ועומדת‬
‫בתוך האמצע‪ ,‬כמו כן הוא‬
‫כמה דה״א דלתהא‪ ,‬קיימא על ארבע‪ ,‬ואיהי‬
‫כאן‪ .‬ומה שעומדת על חמשה‬ ‫נקודה על ארבע‪ ,‬דקיימא בגו אמצעיתא‪ .‬אוף‬
‫עמודים‪ ,‬כך הוא ודאי‪ ,‬לפי שזו‬ ‫הכא נמי האי‪ .‬ומה דקיימא על חמעזה סמכץ‪,‬‬
‫חנקדה העליונה חיא על שהי‬
‫בחינות ‪ -‬אחת בעצמה‪ ,‬ואחת‬
‫הכי הוא ולאי‪ ,‬בגץ דהאי נקודה עלאה‪ ,‬איהי‬
‫בהעלם‪.‬‬ ‫על תרץ גוונץ‪ ,‬חד בלחודוי‪ ,‬וחד בטמירו‪.‬‬
‫ובספר חסודות של חנוך‪ ,‬אות ה׳‬ ‫ובספרא דרזץ דחנוך‪ ,‬ה׳ ודאי קיימא על‬
‫ודאי עומדת על חמשה עמודים‬
‫שיוצאים מתוך הנר‪ ,‬ואז מוציא‬ ‫המעז סמכץ ךנפקץ מגו בוצינא‪.‬‬
‫חמשה עמודים אחדים‪ ,‬ונמצאת‬ ‫וכדין אפיק המעז קיימין אחרנץ‪ ,‬ואעזהכחת‬
‫אות ה׳ חזו בסוד העשךה‪ .‬וכאשר‬ ‫קיימא‬ ‫אתפרעזת‪,‬‬
‫׳ — |‪T :‬‬ ‫• ‪ :‬־ ‪ :‬־‬
‫וכד‬‫‪:‬־‬
‫דעעורה‪.‬‬
‫—‪TT‬‬
‫בתא‬ ‫‪TT:‬‬
‫—האי ה׳‬
‫נפרדת‪ ,‬עומדת אות ה׳ חזו על‬
‫עמודים‪ ,‬ואלו הן י״ג מדות‬ ‫ה׳ דא‪ ,‬על סמכין‪ ,‬ואינון הוו תליסר מכילן‬
‫הרחמים בדךגה אחת שנוספת‬ ‫דרחמי‪ ,‬בחד דרגא ךאתוסף עלייהו‪.‬‬
‫עליהן•‬ ‫ואלין איפון תריסר דקלימין בעזית‪ .‬זמנין אינון‬
‫ואלו הם י״ב שנמצאים בשש‪.‬‬
‫לפעמים חם אךבעים ושהים‪,‬‬ ‫ארבעין ותרין‪ .‬זמנין שבעין ותרין הווי‪.‬‬
‫לפעמים שבעים ושהים הן‪ ,‬אבל‬ ‫אבל נחתין לתתא‪ .‬והכא אתפרשו שבילין‬
‫יוךדות למטה‪ .‬וכאן נפרדים‬ ‫לכל סטר‪ ,‬ןיאינון תלתץ ותרץ‪ ,‬אשהאר‬
‫שבילים לכל צד‪ ,‬והם שלשים‬
‫ושנים‪ ,‬נשאר אךבעים‪ .‬ושהי‬ ‫ארבעין‪ .‬ותרץ או ת ץ ימינא ושמאלא‪ ,‬הא‬
‫אלו ארבעים ושהים אותיות‬ ‫וקזתים‪.‬‬ ‫אךבעים‬ ‫הרי‬ ‫‪-‬‬ ‫וע‪1‬מ'אל‬ ‫ימין‬ ‫אץנים‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כה כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יט שבט‬
‫רפו‬

‫עליונות‪ ,‬עזהץ אותיות גדולות עזל‬ ‫ארבעין ותרין‪ ,‬אלין ארבעין ותךין אתוון‬
‫התוךה‪.‬‬
‫לפי עזיעז אותיות גדולות‪ ,‬דען‬
‫עלאין‪ ,‬דאיפון אתוון רברבן דאורייתא‪.‬‬
‫אותיות קטנות‪ .‬אותיות גדולות‬ ‫ןגין דאית אתוון רברבן‪ ,‬ואית אתוון זעידין‪.‬‬
‫הן למעלה‪ ,‬אותיות קטנות‬ ‫אתוון רברבין איפון לעילא‪ ,‬אתוון‬
‫למטה‪ ,‬והעל למטה כדגמת‬
‫למעלה‪ .‬לפי עזיעז עזמות קדועזים‬ ‫דלעילא‪.‬‬
‫• ‪T• • :‬‬ ‫כגוונא‬
‫‪T: - :‬‬ ‫לתתא‬
‫‪T-:‬‬ ‫וכלא‬
‫‪T‬‬ ‫לתתא‪: .‬‬
‫‪T-:‬‬ ‫זעירין‬
‫‪1‬‬

‫עליונים ׳טקןמים בךצוץ הרוח‬ ‫בגין דאית עזמהן קדיעזין עלאין‪ ,‬דלןיימין‬
‫והלב ובלי דבור כלל‪.‬‬ ‫כלל‪.‬‬ ‫מלולא‬ ‫בלא‬ ‫ולבא‬ ‫דרוחא‬ ‫ברעו‬
‫‪:‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T•:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪:‬‬
‫ויש עזמות קדועזים תחתונים‬
‫שעומדים בךבור ובהמשכת‬ ‫ואית עזמהן ?ןדיעזין תתאין‪ ,‬דקיימין במלה‪,‬‬
‫המחשבה והרצוץ עליהם‪ .‬דש‬ ‫ובמשיכו דמחשבה ורעו עלליהו‪ .‬ואית‬
‫שמות אחדים למטה‪ ,‬שהם מהצד‬
‫ההוא האחר‪ ,‬שהוא מהצד‬
‫שמהן אחרנין לתתא‪ ,‬דאיפון מההוא סטרא‬
‫הטמא‪ ,‬ואלה לא קימים ^ א‬
‫‪T •/‬‬ ‫־ |‪• T‬‬ ‫'‪• • • • • :‬‬ ‫־ ‪•• T‬‬
‫ואלין ‪T‬לא‬ ‫י ‪1 •• • :‬‬
‫דמסאבא‪,‬‬
‫‪T‬‬
‫אחרא‪ • ,‬דאיהו מסטרא‬
‫• • ‪T T : •:‬‬ ‫י ‪:‬‬ ‫‪T-: -‬‬
‫ברצון של מעשה למטה‪,‬‬ ‫קיימין‪ ,‬אלא ברעו ךעובדא לתתא‪ ,‬לסל?( א‬
‫להעלות רצון של המעשה ההוא‬
‫שלמטה אליו‪ .‬לפי שהצד ההוא‬ ‫רעו דההוא עובדא דלתהא לגביה‪ .‬בגין‬
‫האחר אינו‪ ,‬אלא במעשים של זה‬ ‫דאיהו סטרא אחרא לאו איהו‪ ,‬אלא בעובלין‬
‫העולם להטמא בהם‪ ,‬כמו בלעם‬ ‫דהאי עלמא‪ ,‬לאסתאבא בהון‪ .‬כגוונא‬
‫ואותם בני קדם‪ ,‬וכל אותם‬
‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬

‫שמתעסקים באותו הצד האחר‪.‬‬

‫׳‬ ‫•••ו•‪•.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫ךבלעם‪ ,‬ואיפון בני לןדם‪ ,‬וכל איפון דמתעסלןי‬
‫ואלה לא עומדים באותיות‬ ‫בההוא סטרא אחרא‪.‬‬
‫ךשומות מן שהים ועשדים של‬
‫התורה‪ ,‬חוץ משהים‪ ,‬והן אות ח׳‬
‫ןאלץ‪ ,‬לא לןלימי באתוון ךשימין מן הרין‬
‫ואות ק׳‪ ,‬וסומכים להם בסמיכות‬ ‫ועשרין ךאורליתא‪ ,‬בר הרין‪ ,‬ואלין ח׳‬
‫אותיות של שקר‪ .‬אבל אלו הן‬ ‫יק׳‪ ,‬וסמכין לון בסמיכו אתוון דשלןר‪ .‬אבל‬
‫נודעות אצלן יותר‪ .‬ועל זה‬
‫בתהלה לדוד‪ ,‬בכלם כתוב אות‬
‫אלין איפון אשתמוךעאן לגבליהו!היר‪ .‬ועל‬
‫ר בכל אות ואות‪ ,‬חוץ מאלו‬ ‫בכל ‪T‬את‬ ‫‪T :‬‬
‫כתיב ו׳‬ ‫‪• :‬‬
‫לדוד‪ ,‬בכלהו‬ ‫‪• T:‬‬
‫בההלה‬
‫• ‪T • :‬‬
‫‪T‬דא‬
‫השתים שלא כתובה אות ר‪,‬‬ ‫ואת‪ ,‬בר מאלין תךין‪ ,‬ךלא כתיב ד‪ ,‬דהא ו׳‬
‫שהרי אות ר היא שמו של הקדוש‬
‫ברוך הוא‪.‬‬ ‫שמא ךקוךשא כריך הוא איהו‪.‬‬
‫ובשביל זה אלו האךבעים ושתים‬ ‫ובגין כך אינון ארבעין ותרין אתוון‪ ,‬ךעלמא‬
‫אותיות שהעולם הזה נברא בהן‪,‬‬
‫נמצא שאות ה׳ העליונה הזאת‬
‫דא אתברי בהו‪ ,‬אשהכח האי ה׳ עלאה‪,‬‬
‫ושהים‪.‬‬ ‫לתשעים‬ ‫להעלות‬ ‫לסל?ןא להשעין ותרין‪ ,‬השעין הוו‪ ,‬בר הרין‬
‫תשעים הם חוץ משתי אץנים ןמין‬ ‫אוךנין למינא ושמאלא‪ .‬וךןא ךא )ס״א וסימניך(‬
‫ושמאל‪ .‬וסוד זה )ןסימ‪;1‬ף( ‪-‬‬
‫)בראשית יז( ואם שרה הבת‬
‫)בראשית י״ז( ואם שרה הבת תשעים שנה תלד‪.‬‬
‫‪....‬‬ ‫■ד ■ד‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪---------‬‬ ‫■ד‪-‬ד‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫תשעים שנה תלד‪ .‬אבל הוא‬ ‫אבל איהו בחשבנא תשעין ותרץ‪ ,‬וכד אתוסף‬
‫בחשבון תשעים ושתים‪ .‬וכאשר‬ ‫תמינאה‪,‬‬ ‫רקיעא‬
‫דאיהו ‪T | • :‬‬
‫׳‬ ‫‪T T • :‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫דרזא דברית‪,‬‬ ‫דרגא ‪T T :‬‬‫—‪T :‬‬
‫נוספת דךגה של סוד הבדיה‪,‬‬
‫שהוא רקיע שמיני‪ ,‬ועומד‬ ‫ולןלימא לתמנלא יומין‪ ,‬הא מאה‪ .‬ואלין ודאי‬
‫לשמונה ימים‪ ,‬הרי מאה‪ .‬ו ^ ה‬
‫‪:‬‬ ‫•• ‪T‬‬ ‫‪. . - . 7‬‬ ‫‪ .‬ך‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫כנסת‬
‫‪*.*•.*:‬‬
‫דאצטריכא‬
‫‪T •: : • :‬‬
‫יומא‬
‫‪T‬‬
‫בכל‬
‫‪T :‬‬
‫ברכאן‬
‫•‪1 T :‬‬
‫מאה‬
‫•• ‪T‬‬
‫רסז‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כה כסלו‬
‫תצוה ־ ק״פ ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יט שבט‬

‫!דאי מאה ברכוית בכל יוים‬ ‫יע‪t‬ראל לאתעטרא בהו‪ .‬וכלא בתא דה ‪/‬‬
‫‪:‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪• • T :‬‬

‫עזצ‪-‬דיכה כנסת יעזךאל להתקמט‬

‫בהן‪ .‬והכל בסויד אוית ה‪/‬‬
‫האי ה ‪ /‬איהי ליוקנא לילה בתרין נונין‪ ,‬ת א‬
‫אות ה׳ זו היא ציור עזלה בעזהי‬ ‫למאה‪ ,‬ואינון המעז סמכין רתיכין‪,‬‬
‫אותיות נ׳‪ ,‬סוד על מאה‪ ,‬והם‬ ‫לנפלןי מגו בוצינא‪ ,‬ואיפון המעז אחרנין‬
‫ומךכבות‬ ‫עמודים‬ ‫חמעה‬
‫היוצאים מתוך הנר‪ ,‬והם חמעה‬
‫לנפקין מינה‪ .‬ועל דא ךו?ןנהא כגוונא דא‬
‫אחרים עיוצאים ממנה‪ .‬ועל זה‬ ‫ן־ן‪ ,‬תלין נונין‪ ,‬ונקודה ללןיימא באמצעיתא‪.‬‬
‫ציוךה כמו זה‪ :‬ן־ץ‪ .‬עתי נוניץ‪,‬‬ ‫ועל דא ו׳ קיימא בינייהו תדיר‪ ,‬כגוונא דא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T : | -‬‬ ‫‪T‬‬

‫ונלןדה עעומדת באמצע‪ .‬ועל זה‬

‫אות ר עומדת ביניהן תמיד‪ ,‬כמו‬
‫נון‪ ,‬בגין דהכא איהו אתריה לאתעטרא‪ ,‬ואף‬
‫זה נון‪ ,‬לפי עכאן הוא מקומה‬ ‫על גב דרזין אחרנין איפון ברזא דה׳‪ ,‬אבל דא‬
‫להתקעט‪ ,‬ואף על גב עסודות‬ ‫איהו ברזין לספרא לחנוך‪ ,‬והכי הוא ודאי‪.‬‬
‫אחרים הם בסוד אות ה׳‪ ,‬אבל זה‬
‫הוא בסודות ספרו על חנוך‪ ,‬וכך‬
‫וכד אתתקנא באיפון חמעזין בלחולליהו‪ ,‬איהו‬
‫הוא באמת‪.‬‬ ‫נקודה חדא דקיימא בתא דג׳‪ ,‬כגוונא דא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:— :‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪T : | — :‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪:‬‬

‫וכאשר נתקנת באלו החמעים‬ ‫)ה׳( נ׳‪ ,‬נו״ן‪ .‬וחד נקודה באמצעיתא דאיהי‬
‫לבדם‪ ,‬היא נקדה אחת עעומדת‬
‫בסוד האות נ׳‪ ,‬כמו זה נ׳ ‪ -‬נו״ן‪.‬‬
‫עזלטא עלייהו‪ ,‬וכלא רזא חדא‪ .‬זכאין אינון‬
‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫|‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪:‬‬

‫ונקדה אחת באמצע עהיא‬ ‫לןלעי ארחוי לאורייתא‪ ,‬למהך בארחי קעזוט‪.‬‬
‫עולטת עליהם‪ ,‬וחכל בסוד אחד‪.‬‬ ‫זכאין אינון בהאי עלמא‪ ,‬וזכאין אינון‬
‫אערי הם עיוךעים דךכי חתורה‬
‫ללכת ‪5‬רךכים אמהיות‪ .‬אעריהם‬
‫בעלמא דאתי‪.‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫בעולם חזה‪ ,‬ואעריהם בעולם‬ ‫רזא תליתאה את ו׳‪ ,‬האי את דיוקנא דרזא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬

‫חבא‪.‬‬ ‫דאדם‪ ,‬כמה דאתמר‪ .‬והא אוקימנא‪,‬‬

‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫* ‪: I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫^‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬
‫סוד עליעי ‪ -‬אות ר‪ .‬אות זו ציור‬
‫על סוד אדם‪ ,‬כמו עבאךנו‪ .‬והרי‬ ‫להאי את‪ ,‬קיימא על תליסר רתיכין‪ .‬וכד‬
‫באךנו עאות זו עומדת על י״ב‬ ‫מתפרעזאן‪ ,‬אינון ארבע ועעולין לתיכין‪,‬‬
‫מךכבות‪ ,‬וכאער נפרדות‪ ,‬חן‬ ‫לכלילן בהאי את פעזיטו ליוקנא לבר נעז‪,‬‬
‫אךבע ועערים מךכבות עכלולות‬
‫באות חזו‪ ,‬התפעטות דמות על‬ ‫לקבל לרועין וירכין וגופא )דף קפ״א ע״א( עזייפין‬
‫אךם‪ ,‬כנגד ץרועות וירכים וגוף‪,‬‬ ‫ללהון ארבע ועק‪t‬דין אינון ללרועין‪ .‬וירלין‪.‬‬
‫איברים עלהם ארבעה ועערים‬ ‫וגופא‪ ,‬הא אתמר‪ ,‬אבל כלהו סתימין בגופא‪,‬‬
‫חם על ץרועות וירכים וגוף‪ ,‬הרי‬
‫למרנו‪ ,‬אבל כלם סתומים בגוף‪,‬‬ ‫וגופא קיימא בכלהו ארבע ועעולין‪ ,‬וכלהו‬
‫והגוף עומד בכל האךבעה‬ ‫רתיכין כלילן ביה בגופא‪ ,‬ובגין לכלילן כלהו‬
‫ועעףים‪ ,‬וכל המךכבות כלולות‬ ‫ביה‪ ,‬קיימא‪ ,‬ו׳ פעזיטו חד‪.‬‬
‫בגוף זה‪ ,‬ומעום עכלולות כלן‬
‫בו‪ ,‬עומדת ר בהתפעטות אחת‪.‬‬ ‫גופא חד כליל בארבע ועק^דין רתיכין‪ ,‬ואלין‬
‫גוף אחד כלול באךבע ועעדים‬ ‫אינון ‪ :‬רישא בעזית‪ .‬גופא בתמנסר‪ ,‬ואף‬
‫מךכבות‪ ,‬ואלה הן ‪ :‬הר־אע בעע‪,‬‬ ‫על גב לכל רתיכין אינון ) נ ״ א י׳ י׳()נ״א י״ח( הליסר‬
‫חגוף בעמונה עערה‪ .‬ואף על גב‬
‫עכל חמךכבות חן )ייי׳()י״ח( עתים‬ ‫לכל סטר‪ ,‬בכלא קיימא גופא‪ .‬אבל עשרים‬
‫‪• :‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: I-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫עעלה לכל צד ‪ -‬בכל עומד הגוף‪.‬‬ ‫וארבע אינון עזית ללישא‪ ,‬לאינון עזייפין‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כה כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יט שבט‬
‫רסח‬

‫עזל‬ ‫אבל עקזךים ואךבע הן‬ ‫דקיימא‬

‫חוליין ‪T : 1- :‬‬
‫‪1 T:‬‬ ‫ריעזא‪• .‬תמני סרי‬ ‫‪T‬‬ ‫לאעלאה ••‬
‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬
‫הראעז‪ ,‬עזהם איברים להעל‪ 1‬ת‬ ‫גופא ‪T‬עלייהו‪.‬‬ ‫וסמכא‬ ‫ריעזא‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫׳ ‪T : —:‬‬ ‫‪T‬‬
‫לראעז‪ .‬עזמוינה עקזרה חליוית‬
‫עזמעמידות את הראעז‪ ,‬ועמידת‬ ‫ןכלהו פעזיטו חד‪ ,‬בריעזא וגופא‪ ,‬ואינון‬
‫הגוף עליהן•‬ ‫עזיתין כלהו כליל לו־ן‪ ,‬דאיהו ת א‬
‫וכלם הם התפעזטות אחת בר'א׳‪:‬צ‬
‫ובגוף‪ ,‬ואלו העזעזים כלם כולל‬
‫ריעזא‬
‫ד‪T • • ' ,‬‬ ‫דאת‬‫‪T:‬‬ ‫עזיעורא‬
‫• ‪T‬‬ ‫דעזית‪ .‬ועל ‪T‬דא‬ ‫‪• :‬‬

‫אותם עזהוא סוד עזל עז׳ט‪ .‬ועל זה‬ ‫עזיעורא בעזית נקולין ממעז‪ ,‬גופא כתמני סדי‪.‬‬
‫עזעור ^ל האות ר ‪ -‬הר־אעז עזעורו‬ ‫כגוונא דא כל אלין רזין מתפרעזן‪ .‬לאכללא‬
‫בעזעז נלןדות ממען‪ ,‬הגוף בעזמונה‬
‫עקז‪.‬ךה‪ .‬כעין זה כל אלו הסודות‬
‫לון בגופא‪ ,‬בגין דךרו־עין וירכין כלהו בגניזו‪,‬‬
‫מתפךעזים‪ ,‬לכלל אותם בגוף‪,‬‬ ‫ודיוקנא‬
‫‪Tl:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫דאת ו׳‬ ‫ברזא ‪T :‬‬
‫כלא אתכליל ‪T T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫ועל ‪T‬דא‬
‫לפי עזהזרועות והירכים כלם‬ ‫דילה‪.‬‬
‫‪T‬‬
‫בהעלם‪ ,‬ועל זה כלם נכללים‬
‫בסוד האות ר וציור עזלה‪.‬‬
‫וכד עזלימו לאת דא אתחזי‪ ,‬כדין כל סטרין‬
‫וכאשר עזלמות ׳טל אות זו‬ ‫כיעזין אסהתמו‪ ,‬ואתפרעזן מסיהרא‪ .‬ולא‬
‫נךאית‪ ,‬אז כל הצדדים הךעים‬ ‫אתחפןין‪ ,‬בגין לאיהו מבקע כל משקופין‬
‫נכזהמים‪ ,‬ונפךדים מהלבנה ולא‬
‫מכסים‪ ,‬לפי שהיא בוקעת כל‬
‫דרקיעין‪ ,‬ואנהיר לה‪ ,‬ולא !כלא מקטרגא‬
‫לה‪,‬‬
‫ומאירה ‪ T‬׳‬
‫הרקיעים ‪T • :‬‬
‫של ‪• 1• : T‬‬
‫חלונות ‪•/‬‬
‫לאבאעזא כלל‪ .‬וכד האי אסתלק‪ ,‬כדין סליק‬
‫ולא ןכול המקטרג להרע כלל‪.‬‬ ‫ואסטי ומפהי‪ ,‬דכיל לקטרגא על כל בני‬
‫וכאשר זה מסתלק‪ ,‬אז עולה‬
‫ומסטין ומפתה‪ ,‬דכול לקטרג על‬
‫עלמא‪ ,‬בגין דאיהו מלך זקן וכסיל‪ ,‬והא‬
‫כל בני העולם‪ ,‬לפי שהוא מלף‬ ‫אוקימנא‪.‬‬
‫זקן וכסיל‪ ,‬והרי באךנו‪.‬‬ ‫ו׳ איהו נהורא לנהיר לסיהרא‪ .‬ואף על גב‬
‫א‪ 1‬ת ר היא אור שמאיר ללבנה‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪. • -‬ך ‪.‬ך‬

‫ואף על גב שאורות דבים נכללים‬ ‫לנהירין סגיאין אתכלילן ביה‪ ,‬נהורא‬

‫בו‪ ,‬אור שמאיר לשכינה הוא אחד‬ ‫לנהיר לסיהרא איהו חד פעזיטו למליא לה‪.‬‬
‫פשוט למלאת אותה‪ .‬והוא סוד‬ ‫ואיהו ת א לאלף‪ ,‬לקזימא בכל איפון תין‪ .‬וכד‬
‫האלף‪ ,‬רשום בכל אלו הסודות‪.‬‬
‫וכאשר מאיר לשכינה‪ ,‬בסוד אות‬ ‫ברזא ‪ :‬דו׳‪• T‬נהיר ‪T‬לה‪.‬‬ ‫לסיהרא ‪T T :‬‬
‫נהיר ‪—: • :‬ד‬ ‫‪• T‬‬

‫ר מאיר לה‪.‬‬ ‫ובספרא לאלם קלמאה‪ ,‬בליוקנין לאתוון‪ ,‬ו׳‬

‫ובספרו של אךם הךאשון‪ ,‬בציור‬ ‫חד נקודה לעילא‪ ,‬והמעז נקולין‬
‫האותיות אות ר נקדה אחת‬
‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪|•.. :‬ש‬

‫למעלה‪ ,‬וחמש נקדות שלמטה‪,‬‬

‫•‬ ‫‪T‬‬
‫וכל‬
‫‪T :‬‬
‫דא‪ ,‬ו׳‬‫׳‬ ‫‪T‬‬
‫כגוונא‬
‫‪T : —:‬‬
‫דילה‬
‫• ‪T‬‬
‫עזיעורא‬
‫‪T‬‬
‫דלתתא‪ ,‬וכן‬
‫'‪• 1••:‬‬ ‫• ‪T —:‬‬
‫וכן שעור שלה כעין זה ‪ -‬ר‪ ,‬וכל‬ ‫נקודה ק!ימא ברזא לע>|ר‪ ,‬בגין ללית לך‬
‫נקדה עומדת בסוד עשר‪ ,‬לפי‬ ‫נקודה •אית‬
‫שאין לף נקדה שלא נשלמת‬ ‫דכל ‪T 1 :‬‬ ‫לעעזר‪T : ,‬‬
‫׳‬ ‫דלא ־אעזלים‬ ‫נקודה ‪T :‬‬
‫‪T1 :‬‬
‫לעשר‪ ,‬שכל נקדה יש בה תשעה‬
‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪. :‬״•‪T1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪•.• •.• :‬‬
‫ביה תעזע סמכין לתיכין‪ ,‬וההיא נקודה‬
‫עמודים מךכבות‪ ,‬והנקדה ההיא‬ ‫אעזלים לעעזר‪ .‬נקודה לימינא תעזע סמכין‬
‫משלימה לעשר‪ .‬נקדה ימנית‬ ‫רתיכין לה‪ ,‬ואיהי עעזרה‪ .‬וכן לקזמאלא‪ .‬וכן‬
‫לה‪,‬‬
‫ומרכבות ••יש ‪ T‬׳‬
‫‪T:‬‬ ‫עמודים‪,‬׳‬
‫•‬ ‫תשעה ־‬
‫• ‪T:‬‬
‫והיא עשךה‪ .‬וכן לשמאל‪ ,‬וכן‬ ‫לכל סטרין‪ .‬ועל דא‪ ,‬כלהו נקולין אינון כל‬
‫לכל הצדדים‪ .‬ועל זה כל נקדות‬ ‫חד וחד כללא לעעזר‪ ,‬איהי ורהיכוי‪ .‬וכלהו‬
‫רםט‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כה כסלו‬
‫תצוה ־ קפ״א ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יט שבט‬

‫אלו‪ ,‬כל אחת ואחת כלולה‬ ‫כלילן בההוא פעזיטו ךאת ו ‪ /‬בגין כך כלא‬
‫מע^ר‪ ,‬היא ומךכבותיה‪ .‬וכלם‬ ‫איהו כדיוקנא בתא דאת ו ‪/‬‬
‫כלולים בהתפעזטות ההיא עזל‬
‫כץ הכל הוא בציור‬ ‫ןכד עייל עזמשא בסיהרא‪) ,‬סיהיא( נפק מהאי ו׳‬
‫האות י ‪/‬‬
‫בסוד האות ר‪.‬‬ ‫חד פשיטו רזא דברית‪ ,‬כגוונא דא ג ‪/‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬

‫וכאשר נכנס העזמ׳ט בלבנה‪,‬‬

‫)הק‪-‬בנה( יוצאת מאות ר הזו‬
‫כלא‬
‫‪T‬‬
‫אתכליל‬
‫• ‪• : :‬‬
‫בנוקבא‪ : .‬־וכד‬
‫‪T 1:‬‬ ‫‪:‬‬
‫לאעלא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬
‫ודא •איהו‬‫‪T:‬‬

‫התפשטות אחת סוד הברית‪,‬‬ ‫בהאי פשיטו ךאת ו ‪ /‬כדין קןימא לשמשא‬
‫בנוקבא‪ .‬ו ת א דא ךכהיב‪ ,‬ואהה הל‪4‬ךב אליך‬
‫כעין אות ג׳‪ ,‬וזהו להכנס בנקבה‪.‬‬
‫וכאשר נכלל הכל בהתפשטות זו‬
‫של אות ר‪ ,‬אז עומד לשמש‬
‫את אהרן אחיך‪ ,‬את לאתכללא דרועא בגופא‪,‬‬
‫ואתה‬
‫שכתוב‪ ,‬־ ‪T‬‬
‫׳‬ ‫זה ‪T‬‬
‫וסוד ‪T •/‬‬
‫ואת בניו אתו‪ ,‬אלין כל אינון רתיכין וסמכין‬
‫בנקבה‪••• .‬‬
‫־ ‪: 1•• :‬‬
‫הקרב אליף את אהרן אחיף‪ .‬את‬ ‫דיליה‪ .‬דרועא שמאלא לגביה‪ ,‬דבתיב‪) ,‬במדבר‬
‫׳‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫‪ -‬לכלל הזרועות בגוף‪ .‬ואת בניו‬

‫אתו ‪ -‬אלה כל אלו המךכבות‬
‫״ קח את הלדם‪ ,‬לאשתכחא ו׳ דכליל כלא‪.‬‬
‫ועמודים שלו‪ .‬זרוע שמאל אצלו‪,‬‬ ‫בחד פשיטו‪ ,‬למהוי חד♦‬
‫שכתוב )במדבר ג( קח את הלוים‪,‬‬ ‫ועל דא אשתכח לחודא בהאי‪ ,‬למינא‬
‫שתמצא אות ר שכוללת הכל‬
‫בהתפשטות אחת להיות אחד‪.‬‬
‫כלא •איהו —חד‪.‬‬ ‫‪T‬‬
‫ואמצעיתא‪,‬‬
‫‪T • T :‬‬ ‫‪:‬‬
‫ושמאלא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬

‫ועל זה נמצא היחוד בזה‪ ,‬ןמין‬ ‫ועל דא אתעביד חד פשיטו‪ ,‬ואקרי אחד‪ ,‬ולא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪••1 :‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬

‫ושמאל ואמצע‪ .‬הכל הוא כאחד‪.‬‬ ‫תשכח בר פשיטו חד בלחודוי‪ ,‬ודא הוא חד‪.‬‬
‫ועל זה נעשית התפשטות אחת‪,‬‬
‫ונקךא אחד‪ ,‬ולא תמצא חוץ‬
‫ה׳ בתראה‪ ,‬אתעביד חד גופא‪ ,‬בהאי נקודה‬
‫מהתפשטות אחת בלבד‪ .‬וזהו‬ ‫דאמצעיתא‪ .‬ואעיל בה ו׳‪ ,‬ואשהכח ו׳ בין‬
‫אחי‪.‬‬ ‫ב׳ נקודין‪ ,‬חד לעילא‪ ,‬וחד לתתא‪ .‬וכדין‪,‬‬
‫אות ה׳ אחרונה נעשית גוף אחד‬
‫בזו חנקדה האמצעית‪ .‬ונכנסת‬
‫אתאחיד עלמא עלאה‪ ,‬בעלמא תהאה‪ ,‬ואיהו‬
‫•‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫* ‪ : :‬־ *‬

‫בה אות ר‪ ,‬ונמצאת אות ר בין‬ ‫חד‪ .‬ואוקימנא‪ .‬אתא רבי אלעזר ורבי אבא‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬

‫שתי נקדות‪ ,‬אחת למעלה ואחת‬ ‫ונשקו ידוי‪ .‬בבה רבי אבא ואמר‪ ,‬ווי לעלמא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫׳‬ ‫—‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪l‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫למטה‪ .‬ואז מתאחד העולם‬
‫העליון בעולם התחתון‪ ,‬והוא‬ ‫כד יתכניש שמשא ויתחשך עלמא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫־‬

‫אחד‪ .‬ובאךנוה‪ .‬בא רבי אלעזר‬ ‫ד‪,‬‬

‫דאת ׳‬ ‫בתא ‪T:‬‬ ‫לתהא‪TT: ',‬‬‫ירכין‪T—: 1‬‬
‫אלעזר‪• : —,‬‬
‫רבי ‪' T T : V‬‬ ‫אמר • •‬
‫ד ~‬
‫ורבי אבא ונשקו ןדיו‪ .‬בכה רבי‬ ‫מנא לן דאתכלילו בהאי את‪ .‬אמר ליה‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪..‬‬ ‫■ד ‪-‬‬ ‫■ד‬ ‫‪- .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫|‬ ‫ך‬ ‫■‬ ‫‪...‬ן‬
‫אבא ואמר‪ ,‬אוי לעולם כאשר‬
‫‪.‬יאסף השמש דחשך העולם‪.‬‬ ‫דכתיב‪> ,‬מלאכיג( זכרו תורת משה עבדי‪ ,‬ולא‬
‫אמר רבי אלעזר‪ .‬הירכים‬ ‫כתיב נביאי‪ ,‬לאתחזאה דכלא אתכליל ברזא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T - :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫שלמטה בסוד אות ר‪ ,‬מנין לנו‬ ‫ךד‪ ,‬ואת ו׳ איןןרי חד‪ ,‬ואיהו חד בלחודהא‪,‬‬
‫שנכללו באות זו? אמר לו‪,‬‬
‫שכתוב )מלאכי ג( זכרו הורת משה‬ ‫ופשיטו חד והא אתמר‪.‬‬
‫עבדי‪ ,‬ולא כתוב נביאי‪ ,‬להראות‬ ‫ןאתה הלןרב אליך וגו׳‪) .‬שמות כח( אמר רבי‬
‫שחכל נכלל בסוד אות ר‪ .‬ואות‬
‫ר נקראת אחד‪ ,‬והיא אחת לבזיה והתפשטות אחת‪ ,‬והרי נתבאר‪.‬‬
‫ואתה הקרב אליף וגו׳)שמיתכח(‪ .‬אמר רבי שמעון‪ ,‬לא שמש משה )השמש()שהיאשמש( בלבנה עד‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כה כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יט שבט‬
‫ער‬

‫^זמעוין‪ ,‬לא ‪ 0‬יב ‪0 7‬י מ^‪ 1‬ה )נ״א ע?עא()נ״א ךאיהו ‪2/‬מעא( עזנכלל בכל הצדדים בסויד אוית‬
‫בסיהרא‪ .‬עד דאתכליל בכל סטרין בתא ךו‪ /‬ר‪ ,‬כמ‪ 1‬עזבאתו‪ .‬בא וךאה מה‬
‫כתוב‪ ,‬מתוך בני יק‪ t‬ךאל לכהנו‬
‫כמה דאו־קימנא‪ .‬הא חזי‪ ,‬מה כתיב‪ ,‬מתוך בני לי‪ .‬לכהן לי לא נאמר‪ ,‬אלא לכהנו‬
‫לע‪ 1‬ךאל לכהנז לי‪ .‬לכהן לי לא כתיב‪ ,‬אלא לי‪ ,‬לעזמועז עזלו‪ ,‬לעזמועז עזל אות‬
‫לכהנו־ לי‪ ,‬לעזמועזא דיליה‪ ,‬לעזמועזא דאת זו‪ ,‬לעזמועז עזלו!דאי‪ .‬זו אות ה׳‪,‬‬
‫להעלות ולעמעז ו׳ בה׳‪ ,‬להיות‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ד‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫הבל אחד‪ .‬אעזריהם י^יךאל‬ ‫ה׳‪,‬‬ ‫את‬ ‫דא‬ ‫לי‬ ‫דא‪ ,‬לעזמועזא דיליה ודאי‪.‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫— ‪T‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫ך‬ ‫‪.‬‬

‫לאעלא ולעזמשא ו׳ בה׳‪ ,‬למהוי כלא חד‪ .‬עזנכנסו דצאו ויוךעים בסוד‬
‫זכאין אינון יק^ראל‪) ,‬דףקפ״אע״□ דעאלו ונפקו‪ ,‬הדךכים ^ל התורה ללכת בדרך‬
‫אמת•‬
‫ויךעי בתא ךארח‪ 1‬י ךאו־רליתא‪ ,‬למהך בארה מתוך בני י^ךאל‪ .‬למה מתוך בני‬
‫יעזראל? אלא הבל לא נקרא‬
‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫קעזוט‪.‬‬
‫•\ ‪T‬‬ ‫‪•• T :‬‬ ‫•‬

‫להיות אחד כמו עזצריך‪ ,‬אלא‬

‫מתוך בני יעוראל‪ .‬קזהרי בני‬
‫מתוך בני יק^ראל אמאי מתוך בני יק^ראל‪.‬‬
‫אלא כלא לא אתקרי למהוי חד כדקא יעזראל קימים למטה‪ ,‬לפתח‬
‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪•• T :‬‬ ‫•‬ ‫‪lT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪: *.* :‬״‪.‬״••‬ ‫‪••T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪:1 *.‬‬

‫ןאות‪ ,‬אלא מתוך בני יק^ראל‪ .‬ךדוא בני לע‪ t‬ךאל דךכים ולהאיר קזבילים ולהדליק‬
‫נרות‪ ,‬ולקרב הבל ממטה למעלה‬
‫‪T :‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫להיות הבל אחד‪ ,‬ומפני כך כתוב‬

‫־ ‪T‬‬
‫קלימי לתהא‪ ,‬לאפהחא ארחץ‪ ,‬ולאנהרא‬
‫•‬ ‫־‬ ‫‪••|T :‬‬ ‫׳‬

‫)דברים ד( ואתם הדבקים בה׳ וגו׳‪.‬‬ ‫קזבילין‪ .‬ולאךלקא בוצינין‪ ,‬ולקךבא כלא‬
‫אמר רבי קזמעוץ‪ ,‬הבל הוא קרוב‬ ‫מהתא לעילא‪ ,‬למהוי כלא חד‪ ,‬ובגיני כך‬
‫למי קזיודע ^ ח ד היחוד ולעבד‬
‫לאדונו‪ ,‬קזהלי בץמן קזנמצא קךבן‬
‫כתיב )דברים ח ואתם הדבקים בלל׳ וגו׳‪.‬‬
‫אמר רבי קזמעון‪ ,‬כלא איהו קריבה‪ ,‬למאן כמו קזצריך‪ ,‬אז מתקרב הבל‬
‫כ א ח ד ‪) ,‬הדרגות כלן כאחת(‬ ‫דלדע ללחדא לחודא‪ ,‬ולמפלח למאריה‪,‬‬
‫הפנים נמצאת ב ע ^ב בבית‬
‫י המקדקז‪ ,‬ונכנע ונסתר הצד‬
‫כדקא ••יאות‪,‬‬ ‫‪: :‬‬
‫קרבנא‬
‫‪T : :|T‬‬
‫דאעזתכח‬
‫‪- : : • :‬‬
‫בזמנא‬
‫‪T: • :‬‬
‫דהא‬
‫‪T :‬‬

‫כדין אתקריב כלא ?חדא‪) ,‬נ״א יתיז בלחו בחד( האחר‪ ,‬ו׳טולט הצד קזל הקרקזה‬
‫בעלמא בבי באור וקזמחה‪ .‬וכא^ר הקךבן לא‬ ‫תהירו ךאנפין‪ ,‬אעזהכח‪,‬‬
‫נמצא כמו ^צליך‪ ,‬או קזהיחוד‬
‫לא היה כמו קזצריך‪ ,‬אז הפנים‬
‫מקדעזא‪ .‬ואתכפלא ואתכסלא סטרא אחראי‬
‫ועזליט סטרא דקדושא בנהירו וחידו‪ .‬וכד עצובות‪ ,‬ואור לא נמצא‪ ,‬ומתכסה‬
‫‪. -‬ך‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫• •‬ ‫‪. 7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫קרבנא לא אעזהכח כדקא יאות‪ ,‬או יחודא לא הלבנה‪ ,‬ו׳טולט הצד האחר‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫••‬ ‫‪lT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:|T‬‬
‫בעולם )שלא נחרב בית הכלקדש אלא כלפני‬
‫!«׳(‪ ,‬מפני קזאיץ מי קזיולע ל!חד‬
‫הוי כךקא לאות‪ ,‬כדין אנפין עציבו‪ .‬תהירו לא‬
‫ה^ם הקדוקז כמו קזצליך‪.‬‬ ‫אקזהכח‪ ,‬ואתכסלא סיהרא‪ ,‬ועזלטא סטרא‬
‫אחרא בעלמא‪) ,‬נ״א ^א אתחריב בי מקך‪2/‬א אלא בגין ובו׳( אמר לבי קזמעון‪ ,‬הקדוקז ברוך‬
‫הוא לא נסה את איוב ולא בא‬
‫עמו בנסיוץ כנסיוץ קזל קזאר‬
‫בגין דלא אית מאן דלדע ללחדא קזמא‬
‫הצדיקים‪ ,‬קזהלי לא כתוב בו‬ ‫קדיעזא‪ ,‬כךקא לאות‪.‬‬
‫אמר רבי קזמעון‪ ,‬קךשא בדיך הוא לא נסי והאלהים נסה את איוב‪ ,‬כמו‬
‫)בראשית כב(‬ ‫עזכתוב באברהם‬
‫בנסיונא‪,‬י‬
‫‪T : • :‬‬ ‫עמיה‬‫•••‬ ‫אתא‬‫‪TT‬‬ ‫ולא‬
‫לאיוב‪ ,‬י ‪T :‬‬‫‪•:‬‬
‫כנסיונא דעזאר צדיקיא‪ ,‬דהא לא כתיב ביה והאלהים נסה את איוב‪ ,‬כמה‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫•‪*.‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪: T‬״‪.‬״‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫—| ‪T‬‬ ‫— •‬ ‫־‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪* :‬‬
‫רעא‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כו כסלו‬
‫תצוה ־ קפ״א ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יט שבט‬

‫דכהיב באברהם )ברא שית כב( והאלהים נסה את‬

‫והאלהים נסה את אברהם‪ .‬עזהוא‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬״‪.‬״‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫בידיו הקריב את בנו יחידו אליו‪.‬‬

‫•• ‪T‬‬
‫אברהם‪ .‬דאיהו בידיה אלןריב לבריה יחידאי‬
‫‪• :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•1:‬‬ ‫•‬ ‫‪TT :‬‬

‫ואיוב לא נתץ לו ולא מסר לו‬

‫לגביה‪ .‬ואיוב לא יהיב ליה ולא מסר ליה‬
‫כלום‪ ,‬ולא נאמר לו‪ .‬אבל נמסר‬ ‫‪..‬‬ ‫‪-‬‬ ‫■ד‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫■ ך‪.‬‬ ‫■ד‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪:‬‬

‫כלום‪ .‬ולא אתמר ליה‪ ,‬אבל אתמסר בלדא‬

‫בץד המקטרג בדין קזל הקדוקן‬
‫ברוך הוא‪ .‬קזהוא עורר את‬
‫ד^קקךגאי ?דינא ךקוךשא בריך הוא‪ .‬דאיהו‬
‫המקטרג עליו מה עזהוא לא רצה‪.‬‬
‫אהער לההוא מלןטרגא לגביה‪ ,‬מה ךאיהו לא‬
‫עזהרי בכל זמן בא המקטרג ההוא‬
‫בעא‪ .‬דהא בבל זמנא אתא ההוא מקטרגא‬
‫לעורר על בני אךם‪ ,‬וכאן הקדוען‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬

‫ברוך הוא עורר אותו עליו‪,‬‬

‫לאתערא על בני נשא‪ ,‬והבא לןךשא בריך הוא‬
‫עזכתוב)איוב א( העזמה לבך על‬
‫אהער לגביה‪ ,‬דכתיב‪) ,‬אייב א( השמה לבף על‬
‫עבדי איוב‪ .‬אבל סוד עמק הוא‪.‬‬
‫עבדי איוב‪ .‬אבל רזא עמיקא איהו‪.‬‬
‫פ תח ואמר‪) ,‬בראשיתד< ויהי מ?‪1‬ץ‬ ‫•‬ ‫‪lT‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬

‫ימים ויבא קין מפרי האדמה‬

‫‪: T‬־ ‪T T‬‬
‫פתח ואמר )ברא שית ד( ולהי מ?ןץ למים דבא לולן‬
‫‪• :‬‬

‫מנחה לה׳‪ .‬ויהי מקץ ןמים‪ ,‬סוד‬

‫•‬ ‫־‪1 • 1‬‬ ‫־ ‪•• T‬‬ ‫‪• T‬‬

‫מפרי האדמה מנחה ללך‪ .‬ולהי מלןץ‬

‫הוא‪ .‬מקץ ןמים ולא מקץ ןמיץ‪.‬‬
‫למים‪ ,‬ת א איהו‪ ,‬מ?ןץ למים‪ ,‬ולא מ?ןץ למין‪,‬‬
‫דחה לקץ הןמין‪ ,‬וקרב לקץ‬
‫הימים‪ .‬וכבר פר׳טנו‪ ,‬עזכתוב‬
‫‪T ...‬‬ ‫׳‬
‫דחה ל?ןץ למין‪ ,‬ולןריב ל?ןץ למים‪ .‬והא‬
‫)דניאל לב( ואהה לך לקץ‪ .‬אמר‬
‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪- .‬ך‬ ‫־‪• T‬‬

‫אוקימנא‪ ,‬דכהיב‪) ,‬יני א לי ב( ואתה לך ל?ןץ‪ .‬אמר‬

‫הקדועז ברוך הוא לתןאל‪ ,‬ואתה‬
‫לןךשא בריך הוא לדניאל ואהה לך ל?ןץ‪ .‬אמר‬
‫לך לקץ‪ .‬אמר לו‪ ,‬לאיזה קץ ? לקץ‬
‫הןמים או לקץ הןמין ? עד עזאמר‬
‫ליה‪ ,‬לאן קץ‪ ,‬ללןץ הלמים או ל?ןץ הלמין‪ .‬עד‬
‫לו‪ ,‬לקץ הןמין‪.‬‬
‫ועל זה פחד דוד‪ ,‬עכתוב )תהלים‬ ‫דאמר ליה לקץ הלמין‪.‬‬
‫ועל דא דחיל דוד‪ ,‬דכהיב‪) ,‬תהליפלט( הודיעני לל׳‬
‫לט< הודיעני ה׳ קצי‪ .‬או לקץ‬
‫הןמים‪ ,‬או לקץ הןמין‪ .‬וכאן מה‬
‫קצי‪ .‬או לקץ הלמים‪ ,‬או לקץ הלמין♦‬
‫כתוב ? ויהי מקץ ןמים‪ ,‬ולא מקץ‬
‫והכא מה כתיב‪ ,‬ולהי מקץ למים ולא מקץ‬
‫ןמין‪ .‬ומפני כן לא התקבל קךבנו‪,‬‬
‫למין‪ .‬ובגיני כך לא אתקבל קךבניה דהא‬
‫עזהרי מהצד האחר הןה הבל‪.‬‬
‫כתוב‪ ) ,‬ב ר א שי תי(‬‫מה ‪T‬‬‫וראה ־‬
‫בא ‪:‬‬
‫׳‬
‫והבל הביא גם הוא‪ .‬מהו גם‬
‫מסטרא אחרא הוה כלא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T —:‬‬ ‫—‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫•‬

‫תא חזי מה כתיב‪ ) ,‬ב ר א ש י ת י( והבל הביא גם‬

‫הוא ? לרבות הבל זה בזה‪ .‬הקךבן‬
‫בלו והעקר ׳טלו היה להקדו׳ט‬
‫־ ‪|T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫הוא‪ .‬מאי גם הוא‪ .‬לאסגאה כלא דא‬
‫‪TT‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪|T • T :‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬
‫ברוך הוא‪ ,‬ונתן מחלקו לצד‬
‫בדא‪ .‬קרבנא כלא ועהרא דיליה הוה לקודשא‬
‫האחר‪ ,‬כמו עזנאמר ומחלביהן‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪T‬ח־‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:|T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫בריך הוא‪ ,‬ולהיב חולקיה לסטרא אחראי‬

‫וקיץ‪ ,‬העקר עעזה מקץ ןמים‪ ,‬ונתן‬
‫חלק להקדועז ברוך הוא‪ ,‬ועל זה‬
‫כמה ךאת אמר ומחלביהן‪ .‬וקלן‪ ,‬על^רא עבד‬
‫נדחה הוא וקרבנו‪.‬‬
‫מקץ למים‪ ,‬ולהב חולקא לקוךשא בריך הוא‪,‬‬
‫‪T‬‬

‫באיוב מה כתוב? )איוב א( והלכו‬

‫‪:‬‬ ‫ש‬ ‫• ‪:‬‬

‫בניו ועעזו מעזהה וגו׳‪ .‬וכתוב‬ ‫ועל דא אתדחא איהו וקרבניה‪.‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪:|T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫ויהי כי הקיפו ימי המקזהה‪.‬‬

‫באיוב מה כתיב‪) ,‬איוב א( והלכו בניו ועשו‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫וכתוב ועזלחו וקדאו לעזלעזת‬
‫משהה וגו׳‪ .‬וכתיב ויהי כי הליכו ימי‬
‫המשתה‪ .‬וכתיב ושלחו וקראו לשלשת אחיו־תיהם לאכזל ולשתו־ת‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כו כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יט שבט‬
‫ערב‬

‫אחייתיהם לאלל ולעזהוית עמהם‪.‬‬ ‫עמהם‪ ,‬דדא איהו עקרא לסטרא אחרא‪.‬‬
‫‪T :‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫• ‪■rtT‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪- :— 1 :‬‬ ‫י‬
‫עזזהו העקןר לצד האחר‪ .‬ואחר כך‬ ‫ולבתר אקריב עולות‪ ,‬ועולה איהו דכר‪ ,‬ולא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪•1:‬‬ ‫‪ T‬־‬ ‫‪:‬‬
‫ה?ןךיב עולות‪ ,‬ועולה הוא זכר‪,‬‬
‫ולא נקבה‪ ,‬ועולה למעלה‪,‬‬ ‫נוקבא‪ ,‬וסלקא לעילא‪ ,‬וקרבנא לא קריב‬
‫‪•|T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:|T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪|T : -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪T 1:‬‬

‫וחקךבן לא הקריב לכליל אותו‬ ‫לאכללא ליה כךקא יאות‪.‬‬

‫כמו עזצ‪-‬ריך‪.‬‬
‫ובא ךאה‪ ,‬אם הןה נותן חלק‬
‫ותא חזי‪ ,‬אלמלא חולקא יהב לכלא‪,‬‬
‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪- T‬‬ ‫‪|TT‬‬ ‫• ‪• • T :‬‬ ‫‪'••T‬‬ ‫‪7:‬‬

‫לכלם‪ ,‬המקטרג לא היה יכול לו‬

‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪. :‬״• ‪T‬‬
‫תימא‬
‫•• ‪T‬‬
‫ואי‬ ‫יכיל ••ליה לבתר‪,‬‬
‫‪ TT:‬׳ ‪• :‬‬ ‫‪• :‬‬
‫מקטרגא ‪T‬לא‬
‫‪— :‬ן ‪T : :‬‬
‫לבסוף‪ .‬ואם תאמר‪ ,‬מדוע הרע‬ ‫אמאי אבאיעז ליה קךשא כריך הוא‪ .‬אלא‪,‬‬
‫לו חקדועז ברוך הוא ? אלא‪ ,‬מפני‬
‫עזגרם לכסות האור ולחעלימו‪,‬‬
‫בגין דגרים לכסיא נהורא ולאתחפיא‪ ,‬ואיהו‬
‫והוא לא הקריב קךבן אחר לזון‬ ‫לא קריב קךבנא אחרא‪ ,‬לאתזנא ביה אחרנין‪,‬‬
‫בו אחרים‪ ,‬אלא עולה‪ ,‬עזעולה‬
‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫׳‬ ‫‪:‬־ •• •‬ ‫אלא עולה‪ ,‬דסלקא לעילא‪ ,‬ועל דא כתיב‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪|T : -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬
‫יעעזה‬
‫ככה ־ ‪:‬־ ‪•/‬‬
‫ועל ‪•/‬זה ‪T‬כתוב‪,‬׳ ‪T T‬‬
‫למעלה‪ ,‬־‬
‫איוב כל הןמים‪^ .‬אלו חצר‬
‫‪ :‬־ ‪ T:‬׳‬ ‫ככה יעעוה איוב כל הימים‪ ,‬דאלמלא סטרא‬
‫‪■ .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪■ .‬ך ‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‪*.‬‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫‪7‬‬

‫האחר הןה נזון בחלקו‪ ,‬הןה עובר‬ ‫אחרא אתזנת בחולקא‪ ,‬אתעבר מעל מקדעזא‬
‫■ך‬ ‫‪.‬ן ‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך|‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. .‬ך_‬ ‫‪.‬‬ ‫_ ‪._ .‬ך‬

‫מעל חמקדעז ומסתלק ממנו‪ ,‬וצד‬ ‫ואסתלק מניה‪ ,‬וסטרא דקדועזה הוה סליק‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‪1:‬‬ ‫י ‪1: • :‬‬ ‫•••‬
‫הקךעזה הןה עולה למעלה‬
‫למעלה‪.‬‬
‫לעילא לעילא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫א ב ל הוא לא רצה קזיהנו אחרים‬ ‫אבל איהו לא בעא דאתהני אחרא מקרבניה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪•• T‬‬ ‫• ‪:|T‬‬ ‫‪1— :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬־‬

‫מקרבנו‪ ,‬והסיר עצמו ממנו‪ .‬מנין‬ ‫ואעדי גרמיה מניה‪ .‬מנא לן‪ .‬דכתיב‪) ,‬איוב‬
‫לנו? קזכתוב)איובא( וסר מרע‪ .‬ועל‬
‫זה הקריב תמיד עולה‪ ,‬קזהרי‬
‫דהא‬‫עולה‪T : ,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫תדיר‬
‫קריב ‪• T‬‬
‫ועל ‪T‬דא ‪•|T‬‬ ‫מרע‪- : .‬‬ ‫וסר ••‪T‬‬
‫א( ‪T :‬‬

‫עולה לא נהנה ממנה הצד האחר‬ ‫עולה לא אתהני מניה סטרא אחרא לעלמין‪.‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫— ‪1— :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫• ••‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫לעולם‪ .‬ומפני כן‪ ,‬כל מה קזנטל‬ ‫ובגין כך‪ ,‬כל מה ךנטיל לבתר‪ ,‬מדידיה נטיל‪.‬‬
‫לבסוף‪ ,‬ממנו נטל‪ .‬ועלי זה איוב‬
‫גרם לכסות בעךלה על ברית‬
‫ועל דא איוב גרים לחפיא ערלה על ברית‬
‫‪•:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪T : - :‬‬ ‫‪•T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬

‫הקיום‪ ,‬קזלא הןה מסתלק ממנו‪.‬‬ ‫קןימא‪ ,‬דלא הוה אעזיי מניה‪ .‬ובגין כך קךעזא‬
‫ומפני כן חקדועז ברוך הוא עורר‬ ‫כריך הוא אהער לההוא מקטרגא‪ .‬דכהיב‬
‫את חמקטךג ההוא‪ ,‬עזכתוב‬
‫העזמת לבך על עבדי איוב‪.‬‬
‫ה^מה לבך על עבדי איוב‪.‬‬
‫ב א וךאה‪ ,‬כאקזר רצה חקדוען‬ ‫תא חזי‪ ,‬כד בעא)דףקפ״ב ע״א( קדשא כריך הוא‬
‫ברוך הוא להתאחד בהם‬ ‫לאתאחדא בהו בלשראל במצרלם‪ ,‬לא‬
‫ביע‪ 1‬ךאל במצרים‪ ,‬לא עמדה להם‬
‫העזעה‪ ,‬מפני קזהעךלה מכסה‬ ‫קלימא שעתא‪ .‬בגין דעךלה הפלא נהורא‪ ,‬עד‬
‫האור עד זמן קזהמקטרג ההוא‬ ‫זמנא דההוא מקטרגא הוה נטיל דיליה‬
‫••‬ ‫•‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—ן ‪: :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T :‬‬

‫הןה לוקח את קזלו מאיוב‪ ,‬ועל‬
‫זה צוה לו הקדו׳ט ברוך הוא‬
‫לאבל את אותו פסח בחפזון‪ ,‬עד‬
‫קזחצד האחר ההוא התעסק בו‬
‫באיוב‪ ,‬וצוה להעביר עךלה מהם‪,‬‬
‫ואז התאחד חקדועז ברוך הוא‬
‫ביק‪ t‬ךאל‪ ,‬והצד האחר נפרד מן‬
‫הקדעזה‪ ,‬והתעסק בו באיוב‬
‫מאיוב‪ ,‬ועל דא פקיד ליה קךשא בריך הוא‬
‫למיכליה לההוא פסח בבהילו‪ ,‬עד דההוא‬
‫סטרא אחרא אשתדל ביה באיוב‪ ,‬ופקיד‬
‫לאתעברא עךלה מנליהו‪ ,‬וכדין אתאחד‬
‫קךשא בריך הוא בלשראל‪ .‬וההוא סטרא‬
‫אחרא אתפרש מן קךשא‪ .‬ואשהזיל ביה‬
‫רעג‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כו כסלו‬
‫תצוה ־ קפ״ב ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יט שבט‬

‫ולקח מ^לו•‪ ,‬יאז )שמותיב( פסח‬ ‫באיוב‪ ,‬ונטיל מדיליה‪ .‬וכדין )שמות יב( פסח הוא‬
‫הוא לה׳‪ ,‬ודאי‪ .‬קזעד כאן לא היה‬ ‫ליי׳ ודאי‪ .‬דעד השתא לא הדה פסח ליי‪/‬‬
‫פסח לה׳‪ .‬אקזרי אלה קזיודעים‬ ‫— ‪T :‬‬ ‫“‬ ‫‪V‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪— :‬‬ ‫— ‪T‬‬ ‫— ‪T:‬‬

‫ומיחדים יחוד קונם כמו קזצריך‪.‬‬ ‫זכאין אינון ך!ךעי ומלחדי לחודא ךמאריהון‬
‫כ תו ב )שם לד( אלהי מסכה לא‬ ‫כךל(א לאות‪.‬‬
‫תעעןה לך‪ ,‬וכתוב אחריו את חג‬
‫המצות תקזמר‪ .‬מה )עושה( זה אצל‬
‫כתיב )שמית ל ס אלהי מסכה לא תעשה לך‪,‬‬
‫זה? אלא כך פךעזוה‪ ,‬מי קזאוכל‬ ‫וכתיב בתריה את חג המצות השמד‪.‬‬
‫ב פ ס ח )כאלו עובד כוכבים ומזלות‬ ‫חמץ‬ ‫האי לגבי האי‪ .‬אלא הכי אוקמוה‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪I:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T V‬‬
‫מאי‬
‫‪7‬‬ ‫_‬ ‫״‬ ‫‪T‬‬

‫מאל דאכיל חמץ בפסח )כאילו עביד ב‪ 1‬כבים ומזלזית למ^לח‬

‫לענבד להם‪ ,‬שכן הסוד כף הוא ‪ -‬שחכלץ בפסח(‬
‫כמי קזעובד לכוכבים ומזלות‬
‫הוא‪.‬‬ ‫לגךמיה‪ ,‬ךד!א רזא הכי הוא ךחמץ בפםח( כמאן דפלח‬
‫ב א וךאה‪ ,‬כאקזר ןצאו י^ראל‬ ‫לכוכבים ומז‪-‬לות איהו‪.‬‬ ‫•‬ ‫— ‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ממצרים‪ ,‬יצאו מרכזות עזלהם‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪V T V‬‬

‫מרעזות אחרת‪ ,‬מהרעזות ההיא‬

‫•• ‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫•‬
‫נפקו מרשו‬ ‫‪I‬‬ ‫‪...‬‬ ‫תא חזי‪ ,‬כד נפקו ישראל ממצרים‬
‫‪-‬ך ‪.‬‬ ‫‪. .‬ך ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫|‬ ‫‪.‬ך ‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך ‪..‬‬ ‫‪.‬ן‬
‫•‬ ‫־‬ ‫‪T T‬‬ ‫׳‬ ‫־ ‪V V‬‬ ‫•• ‪T‬‬

‫עונקראת חמץ‪ ,‬לחם רע‪ .‬ועל זה‬ ‫ללהון‪ ,‬מרשו אחרא‪ ,‬מההוא ךשו ךאקרי‬
‫נקראים כוכבים ומזלות כך‪ ,‬וזהו‬ ‫חמץ‪ ,‬נהמא בישא‪ .‬ועל זיא איןןךי כוכבים‬
‫עבודה זרה‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫סוד עזל יצר הרע‪,‬‬
‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬־‬

‫עזנקראת גם כך ־ ק^או‘ר‪ .‬וזהו יצר‬

‫׳‬ ‫‪T T‬‬ ‫•• ‪V‬‬
‫ומזלות הכי‪ ,‬ודא איהו רזא דיצר הרע‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪V* • :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪T‬‬

‫הרע‪ ,‬עזכך הוא יצר הרע בבן אדם‬

‫‪T T‬‬ ‫־ ‪I V‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•• ‪V‬‬ ‫‪I T V‬‬ ‫׳‬ ‫‪T T‬‬
‫פולחנא נוכראה‪ ,‬ךאקרי אוף הכי שאור‪ .‬ודא‬
‫כק^אור קזבעסה‪ ,‬קזנכנס במעיו‬ ‫איהו יצר הרע‪ ,‬דהכי איהו יצר הרע בבר נש‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫•• ‪V‬‬ ‫*‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪TT‬‬ ‫•• ‪V‬‬
‫עזל אדם מעט מעט‪ ,‬ולבסוף‬
‫מתרבה בו עד קזכל הגוף מערב‬
‫כחמיר בעיסה‪ ,‬עאל במעוי דבר נש זעיר‬
‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫•‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬

‫בו‪ .‬וזהו כוכבים ומזלות‪ .‬ועל זה‬ ‫זעיר‪ ,‬ולבתר אסגי ביה‪ ,‬עד רכל גופא אתערב‬
‫כתוב‪ « ,‬ה לי ט פא( לא יהיה בך אל‬ ‫בהדיה‪ .‬ודא איהו כוכבים ומזלות‪ .‬ועל דא‬
‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫— ‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫— ‪:‬‬
‫זר‪ .‬אל זר ודאי‪.‬‬
‫א ת חג המצות תקזמר‪ .‬דבי יהודה‬
‫כתיב‪) ,‬תהליספא( לא לחלה בך אל זר‪ .‬אל זר וזיאי‪.‬‬
‫פתח‪) ,‬ישעיהב( חךלו לכם האדם‬ ‫את חג המצות תשמר‪ ,‬רבי להודה פתח‪) ,‬ישעיה‬
‫אעזר נעזמה באפו כי במה נחקזב‬ ‫באפו‬ ‫מן האדם ‪ :‬־אשר ‪:‬נשמה‬ ‫חדלו לכם‬ ‫‪p‬‬
‫‪ :‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪I‬‬ ‫‪V‬‬ ‫* ‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V T‬‬
‫הוא‪ .‬פסוק זה פךעזוהו‪ ,‬אבל מה‬
‫זה חךלו לכם מן האךם? וכי‬
‫כי במה נחשב הוא‪ .‬האי ל^רא אוקמוה‪ .‬אבל‬
‫מזהיר לו לאךם להמנע מעזאר‬ ‫מן האדם‪ ,‬וכי אזהר ליה לבר‬
‫‪— :‬‬ ‫••‬ ‫־‬ ‫‪I‬‬
‫‪:‬‬
‫מאי חדלו לכם‬
‫־‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪V T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬

‫בני אדם אפלו הם גם כן ממנו‬ ‫אוף •איפון נמי‬ ‫נש לאתמנע משאר בני נשא‪.‬‬
‫‪••t‬‬ ‫‪I‬‬‫‪I‬‬ ‫‪T T • • :‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬
‫ימצאו בני אדם עזלא יתקךבו אלו‬
‫באלו לעולמים ? אלא זה פךעזוהו‬ ‫לגביה‪ ,‬לשהכחון בני נשא ךלא יקךבון אלין‬
‫במי עזמעזכים לפתח חברו‬ ‫באלין לעלמין‪ .‬אלא הא אוקמוה במאן‬
‫להביא לו עזלום‪ .‬ואנחנו באךנו‬ ‫ראשכים לפתחא ךחבךיה למיהב ליה שלם‪.‬‬
‫אותו בפסוק אחר‪ ,‬עזכתוב )משלי‬
‫ואנא אוקימנא ליה בל^רא אחרא‪ ,‬דכהיב‪) ,‬משלי‬
‫‪ (n‬מברך רעהו בקול גדול בבקר‬
‫הקזכים קללה תחעזב לו‪ .‬ואף על‬ ‫״( מברך רעהו בקול גדול בבקר השכם קללה‬
‫פי קזהכל טוב‪ ,‬אבל מה זה חדלו‬ ‫תחשב לו‪ .‬ואף על גב דכלא שפיר‪ .‬אבל מאי‬
‫‪T‬‬ ‫‪T —:‬‬ ‫•‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪•.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬
‫לכם ס! האדם אעזר נקזמה באפו?‬
‫ברוך הוא לאדם‬
‫‪T T T‬‬ ‫\‬ ‫כאן צוה הקדו׳ט‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪It‬‬ ‫‪t‬‬ ‫״‬ ‫|‬ ‫‪t‬‬
‫באפו‪ .‬הכא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪- :‬‬
‫אשר נשמה‬ ‫‪•.• - :‬‬
‫מן האדם‬ ‫• ‪I‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫לכם‬‫•‪•.‬‬
‫‪:‬‬
‫•חדלו‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ומזהיר אותו להעזמר מאלו בני‬ ‫פקיד קךשא בריך הוא לבר נש‪ ,‬ואזהיר ליה‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כו כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יט שבט‬
‫עדר‬

‫אךם עזנטו דךכם מדרך טוב לדרך‬ ‫לאסתמרא מאינון בני נעזא‪ ,‬דסטו ארחייהו‬
‫רע‪ ,‬ומטמאים נפעם בטמאה‬ ‫מארח טב לארח ביעז‪ ,‬ומסאבי נפשייהו‬
‫ההיא האחרת‪.‬‬
‫שהרי‪ ,‬כעברא הקןדוע ברוך הוא‬ ‫בההוא מסאבו אחרא‪.‬‬
‫לאךם‪ ,‬עשה אותו בךמות‬ ‫דהא כד ברא קדשא בריר הוא לבר נש‪ ,‬עבד‬
‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪* :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: 1*..‬‬ ‫—‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫עליונה‪ ,‬ונפח בו רוח )נשמה(‬

‫ליה בדיוקנא עלאה‪ ,‬ונפח ביה רוחא )נ ״ א‬
‫קןדועה‪ ,‬שכלולה ב ע ל ע‪ ,‬כמו‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T l :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫שפרשנו‪ ,‬שיש בו נפש רוח‬ ‫נ^מתא( ?ןדישא‪ ,‬דכליל בתלת כמה ךאוקימנא‪,‬‬
‫ונשמה‪ ,‬ועליון מהכל היא‬ ‫דאית ביה נפש רוח ונשמה‪ ,‬ועילא מכלא‬
‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪7‬‬ ‫■ך ■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪....‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫הנשמה‪ ,‬שהיא כח עליון לדעת‬

‫ולשמר צודי הקןדוש ברוך הוא‪.‬‬
‫נשמה‪ ,‬דאיהי חילא עלאה למנדע‪ ,‬ולמטר‬
‫‪— ..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪_ . . .‬‬ ‫‪ ..‬ך‪ .‬ך‬ ‫‪T‬‬ ‫• •‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ואם הנשמה ההיא הקדושה‬

‫‪T‬‬ ‫‪1: -‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪T T : -‬‬ ‫‪• :‬‬
‫פקודו־י ךקוךשא בריך הוא‪ .‬ואי ההיא נשמתא‬
‫מעלה אותה בעבודה אחרת‪ ,‬זה‬ ‫קדישא אעיל לה בפולחנא אחרא‪ ,‬האי איהו‬
‫•‬ ‫—‬ ‫׳‬ ‫‪— :‬ד‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—ן •‬
‫הוא שמטמא אותה‪ ,‬ויוצא‬
‫מעבודת קונו‪ .‬מפני ששלשה‬
‫מסאיב לה‪ ,‬ונפיק מפולחנא ךמאריה‪ .‬בגין‬
‫כחות אלו‪ ,‬כלם אחד‪ ,‬נפש רוח‬ ‫דתלת חילין אלין‪ ,‬כלהו חד‪ ,‬נפש רוח ונשמה‬
‫ונשמה משתתפים כאחד‪ ,‬והיו‬ ‫משתתפי כחדא‪ ,‬והוו חד‪ ,‬וכלא כגוונא דרזא‬
‫אחד‪ ,‬והכל כדגמת הסוד העליון‪.‬‬ ‫עלאה‪) .‬על דא נאמר)שם י״ג( ה‪1‬לןי את חכמים וג‪.('1‬‬
‫)ועל זה נאמר) שם יג( הולך את חככלים וגו׳(‪.‬‬
‫ואם דאינו לזה האדם שהיו בו‬ ‫ואי חזינן להאי בר נש‪ ,‬זיהוו ביה אלין דרגין‬
‫אלה המדרגות כלן‪ ,‬עד שלא‬ ‫כלהו‪ .‬עד לא קיימא בקיומיה למנזיע מאן‬
‫עומדים בקביעות לדעת מי‬
‫שהוא‪ ,‬במה יתודע)שלא< להתקרב‬
‫איהו‪ ,‬במאי אתידע )ילא( לקרבא בר נש‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:|T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬

‫האדם אליו או להתרחק ממנו‪) .‬בן‬ ‫בהליה‪ ,‬או לאתמנעא מפיה‪) .‬ם״אכרנ שךאיתביהךךגיז‬
‫אךם שןש בו מדרגות אלו כלם ועוכלדים קןכלים‪,‬‬ ‫אלין בלהו וקיימא ?קיומיה ךא איהו גבר שלים עבדא מהימנא ךמאריה ובעי‬
‫זהו אךם שלם‪ /‬עבד נאמן לאדונו‪ /‬וצריך‬
‫לאשתתפא ביה ולאתחברא בהדיה למילף אורחוי מניה‪ .‬ובמאי אתייךע בר‬
‫להשתתף בו ולהתחבר בו ללמד ךרכים כלמנו‪.‬‬
‫נש למ?דע מאן איהו לקדבא בקריה או לאתמנעא מניה( ברוגזיה‬
‫ובמה יו_דע בן אךם לדעת כלי הוא להסקךב אליו‬
‫ממש‪ ,‬לדע ליה בר נש‪ ,‬ולשתמודע מאן איהו‪ .‬או להתרחק כלכלנו?( ברגזו ממש ודע לו‬
‫האךם ויודע מי הוא‪ .‬אם הנעזמה‬
‫ההיא הקןדועזה עזומר בעזעת רגזו‬
‫אי ההיא נשמתא קדישא נטר בשעתא‬
‫— ‪■ —.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך —‬ ‫■ך‬ ‫‪ . . .‬ך ‪ .‬ך‬ ‫_ ‪.‬‬

‫דרוגזוי‪) ,‬אתלאעליה( דלא יעקר לה מאתרהא‪> ,‬בא עליה( שלא יעקיר אותה‬
‫‪7‬‬ ‫■ך‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪-‬‬ ‫■ד‬ ‫‪T‬‬ ‫‪*.* :‬‬ ‫‪- 1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ .‬ז ז ׳‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫בגין למשלי תחותה ההוא אל זר‪ ,‬דא איהו ממקומה‪ ,‬שאז יבא תחתיה אותו‬
‫אל זר ‪ -‬זהו בן אדם כמו שצריך‪,‬‬
‫זהו עבד של אדונו‪ ,‬זהו גבר שלם‪.‬‬
‫בר נש כדקא יאות‪ .‬דא איהו עבדא דמאריה‪,‬‬
‫׳‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪lT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫ואם האדם ההוא לא שמר לה‬ ‫דא איהו גבר שלים‪.‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬

‫ואי ההוא בר נש לא נטיר לה‪ ,‬ואיהו עקר והוא עקר הקדשה הזו העליונה‬
‫‪T‬‬ ‫‪: ••• T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•..1: -‬‬ ‫‪- T‬ן‬ ‫‪:‬‬
‫‪| - T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• :‬‬
‫ממקומה לשכן בתוכה הצד‬
‫קדשה דא עלאה מאתריה‪ ,‬למשרי האחר ‪ -‬ודאי זהו אדם שמורד‬ ‫‪. . . . .‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪. . . _ . .‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪*..1:‬‬

‫באתליה סטרא אחרא‪ .‬ודאי דא איהו בר נש ברבו‪ ,‬ואסור להתקרב אליו‬

‫דמריד במאריה‪ ,‬ואסיר לקרבא בהדיה ולהתחבר עמו‪ ,‬תהו)איוביח( ערף‬
‫— ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: |T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪*T‬‬ ‫‪:‬‬
‫נפשו באפו‪ .‬הוא טלרף ועוקר‬
‫ולאתחברא עמיה‪ ,‬ודא איהו )איוב יח( טרף נפשו‬
‫באפו‪ .‬איהו טריף ועקר נפשיה‪ ,‬בגין רוגזיה‪ ,‬ואעזרי בגויה אל זר‪ .‬ועל‬
‫ערה‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כו כסלו‬
‫תצוה ־ קפ״ב ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יט שבט‬

‫נשמה ‪:‬באפ‪ 1‬׳‪ ,‬נפשו בסבת רגזו‪ ,‬ומושיב‬ ‫‪T T :‬‬

‫אשר‬‫‪:‬־ *‪*.‬‬
‫האדם‬ ‫לכם מן‬
‫• ‪TT T 1‬‬ ‫‪*.• T‬‬
‫הדלו‬‫• ‪:‬‬
‫כתיב‬
‫‪• :‬‬
‫‪T‬דא‬
‫ךההיא נשמתא לןדיעזא טריף לה‪ ,‬וסאיב לה‪ .‬בגין בתוכה אל זר‪ .‬ועל זה כתוב‬
‫חדלו לכם ‪ 19‬האדם אשר‬
‫שהנשמה‬ ‫באפו‪,‬‬ ‫אפר אשר ?שמה)דףקפ״ב ע״ס אלזלף באפר כי ב^ה נשמה‬
‫נהשב הוא‪ .‬כוכבים ומזלות אתהשיב ההוא בר נש‪ .‬הקדושה ההיא טורף אותה‬
‫■ך‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫‪.‬‬ ‫‪—.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫— ■ך‬ ‫■ ך‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫״‬

‫ומטמא אותה משום אפו‪ .‬אשר‬

‫ומאן דאתהבר עמיה‪ ,‬ומאן ךאקזהעי )ם״אמק‪ 1‬תסף(‬
‫נשמה החליף באפו‪ .‬כי במה‬
‫בהדיה‪ ,‬כמאן דאתהבר בכוכבים ומזלות נחשב הוא ‪ -‬עבוךה זרה נחשב‬
‫אותו בן אדם‪.‬‬ ‫ממש‪ .‬מאי טעמא‪ .‬בגין דכוכבים ומזלות ממש‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬
‫ומי שמתחבר עמו ומי שמדבר‬
‫עמו‪ ,‬כמי שמתחבר בכוכבים‬
‫שארי בגויה‪ .‬ולא עוד‪ ,‬אלא דעקר קדשה עלאה‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪* .. 1:‬‬ ‫־‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬

‫מאתריה‪ ,‬ושארי באתריה כוכבים ומזלות אל זר‪ .‬ומזלות ממש‪ .‬מה הטעם?‬
‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬

‫מה אל זר כתיב ביה )ויקרא יט( אל הפנו אל האלילים‪ ,‬משום שכוכבים ומזלות ממש‬
‫שורים בתוכו‪ .‬ולא עוד‪ ,‬אלא‬
‫עליונה‬ ‫קדשה‬ ‫שעוקר‬
‫כגוונא דא‪ ,‬אסיר לאסהכלא באנפוי‪.‬‬ ‫‪ :‬־ ‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: - :‬‬

‫ואי הימא הא רוגזא דרבנן‪ .‬רוגזא דרבנן טב איהו ממקומה‪ ,‬ומשכין במקומה‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫|‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪T :‬‬ ‫|‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪* :‬‬

‫לכל ס?זךין‪ ,‬ךדוא תנינן דאורייתא אשא איהי‪ ,‬עבודה ןרה אל ןר‪ .‬מה אל זר‬
‫כתוב בו )ויקרא יט( אל תפנו אל‬
‫האלילים ‪ -‬כדגמת זה אסור‬
‫ואורייתא קא מרהחא ליה‪ ,‬דכהיב‪) ,‬ירמיה כג( הלא כה‬
‫להסתכל בפניו‪.‬‬ ‫דברי כאש נאם יי׳‪ .‬רוגזא דרבנן במלי דאורייתא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• • T‬‬ ‫‪• T :‬‬

‫רוגזא דרבנן למיהב יל^רא לאורייתא‪ .‬וכלא ואם תאמר‪ ,‬הרי רגז של חכמים‬
‫‪ -‬רגז ^ל החכמים טוב הוא‬
‫לפולחנא דקוךשא בריך הוא ןזוי‪ ,‬לכך ‪5‬אמר )דברים‬
‫לכל הצדדים‪ ,‬שהרי למךנו‬
‫שהתורה היא אש‪ ,‬והתורה היא‬ ‫‪ 0‬כי ין׳ אלהיך אש אוכלה הוא אל קנא‪.‬‬
‫אבל אי במלין אחרנין‪ ,‬לאו פולחנא דקוךשא מרתיחה אותו‪ ,‬שכתוב)ירמיהכג(‬
‫הלוא כה דברי כאש נאם ה׳‪.‬‬
‫בריף הוא האי‪ ,‬בגין דבכל חטאים דקא רגז של חכמים בדברי תורה‪.‬‬
‫עביד בר נש‪ ,‬לאו איהו כוכבים ומזלות ממש רגז של חכמים לתת כבוד‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• T‬‬

‫בהאי‪ ,‬ואסיר לקרבא בהדיה דהאי‪ .‬ואי תימא הא לתוךה‪ ,‬והכל לעבודת הקדוש‬
‫■ך‬ ‫■ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫—‬ ‫‪.‬‬ ‫— ‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪■ .‬ך|‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫‪.‬‬
‫ברוך הוא הוא הןה‪ ,‬לכך נאמר‬
‫אהדר‪T .‬לאו הכי‪ ,‬דכיון )דבריםר( כי ה׳ אלהיך אש אכלה‬ ‫והדר ‪T : -‬‬
‫דעבר ‪- T :‬‬
‫הוה‪- T : ' ,‬‬‫לשעתא ‪TT‬‬
‫‪ :‬־ ‪:‬־ ‪T‬‬

‫הוא אל קנא‪.‬‬ ‫דאעקר קדושא דנפשיה מניה ומאתריה‪ ,‬וההוא‬

‫אל זר‪ ,‬מקפח ההוא אתר‪ ,‬אתהקף ביה‪ ,‬ולא שביק א ב ל אם בךבדים אחדים‪ ,‬לא‬
‫עבודת הקדוש ברוך הוא זה‪,‬‬
‫לפי שבכל החטאים שעושה‬
‫ליה‪ .‬בר כד אתדכי בר נש מכל וכל‪ ,‬ועקר ליה‬
‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪- 1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬

‫לעלמין‪ ,‬ולבתר אשתדל לאתקדשא ולאמשכא האדם» היא לא עבודה זרה‬

‫קדשה עליה‪ .‬כלין ולואי ךאתקדש‪ .‬אמר ליה דבי ממש כמו זה‪ ,‬ואסור להתקרב‬
‫בקךבתו של זה‪ .‬ואם תאמר‪ ,‬זה‬
‫יוסי‪ ,‬אתקלש ממש‪) .‬ם״א אפאי והא אתדחי ואר;קזיע(‪.‬‬
‫לפי שעה הןה‪ ,‬שעבר ואחר כך‬
‫חזר ‪ -‬לא כך‪ .‬שכיון שעקר‬
‫הקדשה של נפשו ממנו וממקומו‪ ,‬ואותו אל זר מקפח המקום ההוא‪ ,‬מתחזק בו ולא עוזב אותו‪,‬‬
‫חוץ מכאשר נטהר האדם מכל וכל ועוקר אותו לעולמים‪ ,‬ואחר כך משתדל להתקדש ולהמשיך‬
‫קדשה עליו‪ ,‬ואז הלןאי ויתקדש‪ .‬אמר לו רבי יו ‪0‬י‪ ,‬מתקדש ממש‪) .‬למה? והרי נךחהוההקדעז(‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כז כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יט שבט‬
‫רעו‬

‫אמר לו‪ ,‬נ^א וראה‪ ,‬בעזעה עזהוא‬

‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬
‫אמר ליה הא חזי‪ ,‬בעזעתא דאיהו עקר קדעזה‬
‫‪T‬‬ ‫‪•..I:‬‬ ‫‪I-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫־‬ ‫‪-:‬‬

‫עוקר קדעזה עזל נפעזו‪ ,‬ועזוכן‬ ‫דנפ^יה‪ ,‬ועזמא באתריה ההוא אל זר‬
‫במקומו האל זר ההוא עזנקךא‬
‫טמא‪ ,‬נטמא האךם ומטמא למי‬ ‫דאלןדי טמא‪ ,‬אסתאב בר נעז‪ ,‬וסאיב למאן‬
‫עזקרב עמו‪ ,‬והקדקוה ההיא‬ ‫דקריב בהדיה‪ ,‬וההיא קדעזה עךקת מניה‪,‬‬
‫בורחת ממנו‪ .‬וכיון קזבורחת‬ ‫וכיון דעךקת מניה זמנא חדא‪ ,‬כמה ך!עביד‬
‫ממנו פעם אחת‪ ,‬כל מה עזיעעזה‬
‫האדם עוד‪ ,‬לא תעזוב למקומה‪.‬‬ ‫בר נעז עוד‪ ,‬לא תיתוב לאתרהא‪’ .‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬

‫אמר לו‪ ,‬אם כן‪ ,‬כמה טמאים ןען‬ ‫אמר ליה אי הכי‪ ,‬כמה מסאבין אינון‬
‫עזמטהרים? אמר לו‪ ,‬עזונה‬ ‫דמתךכאן‪ .‬אמר ליה עזאני מסאבו‬
‫טמאה אחרת עזלא יכולה לעעזות‬
‫יותר‪ .‬אבל זה מענה מכלם‪ ,‬עכל‬
‫אחרא‪ ,‬ךלא לכיל למעבד!תיר‪ .‬אבל דא שמא‬
‫גופו נבזמא מבפנים ומבחוץ‪,‬‬ ‫ונפשא‪,‬‬
‫^ ‪7‬‬ ‫ומבר‪, ,‬‬
‫מכ׳לא‪ ,‬דבל גופא סאיב מגו ‪7 - ,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬ך ‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬

‫ונפעו וכלו נטמא‪ .‬ועזאר טמאות‬ ‫וכלא מסאיב‪ .‬ושאר מסאבו דעלמא‪ ,‬לאו‬
‫‪t‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪ : :‬־‬ ‫‪ :‬־‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬
‫עזבעולם לא נבזמא אלא גופו‬
‫מבחוץ בלבד‪ ,‬ולכן כתוב חךלו‬
‫איהו אלא גופא לבר בלחודוי‪ ,‬ובגין כך כתיב‬
‫לכם מן האדם אער נעזמה באפו‪,‬‬ ‫מן האדם אשר נשמה באפו‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬
‫חדלו לכם‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪V T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬

‫עזמחליף קדעת רבו מעום אפו‪,‬‬ ‫ךאחלף קדשה ךמאריה בגין אפו‪ ,‬דדא איהו‬
‫עזזוהי טמאה עזמטמאה חכל‪ .‬כי‬ ‫מסאבו ךמסאיב כלא‪ .‬כי במה נחעזב הוא‪.‬‬
‫במה נחעזב הוא ‪ -‬במה על‬
‫עבודה זרה ודאי נחעזב הוא‪.‬‬ ‫במה כוכבים ומזלות ודאי נחשב איהו‪.‬‬
‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪t‬‬ ‫‪T T‬‬

‫בא וךאה‪ ,‬זהו רגז על עבודה‬ ‫תא חזי‪ ,‬האי איהו רוגזא דאיהו כוכבים‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫_‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך ‪. .‬‬ ‫‪.‬ן‬

‫זרה‪ ,‬הצד האחר‪ ,‬כמו עאמרנו‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪ TV‬־ ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪.‬ך־ך‬
‫ומזלות‪ ,‬סטרא אחרא‪ ,‬כמה ךאמרן‪,‬‬
‫עזרוצה האךם להעזמר ממנו‬
‫ולהפרד מעליו‪ ,‬ועל זה כתוב‬ ‫דבעי בר נש לאסתמרא מניה ולאתפרשא‬
‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪:‬‬

‫)עמות לד( אלהי מסכה לא‬ ‫מעלוי‪ ,‬ועל דא כתיב)שמית לס אלהי מסכה לא‬
‫תעעה לך‪ .‬לך ‪ -‬כדי להרע לף‪.‬‬ ‫תעשה לך‪ .‬לך ‪ :‬בגין לאבאשא גרמך‪ .‬וכתיב‬
‫וכתוב אחריו‪ ,‬את חג חמצות‬
‫תעזמר‪ .‬תעזמר ‪ -‬זה צד חקדעה‬
‫בתריה את חג המצות תעזמר‪ .‬העזמר‪ :‬דא‬
‫עצ‪-‬דיך האדם לעזמר אותו ולא‬ ‫ליה‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫דקדושה‪ ,‬דבעי בר נש לנטרא‬
‫‪..‬‬ ‫• ‪I :‬‬ ‫סטרא‬
‫‪ . . _ .‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪-‬‬ ‫‪••T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫• ‪:‬‬

‫וחליף אותו בגלל חצד האחר‪.‬‬ ‫ולא לחלף ליה בגין סטרא אחרא‪ .‬ואי לחלף‬
‫ואם וחליף אותו‪ ,‬הרי הוא טמא‪,‬‬
‫ומטמא לכל מי עמתקרב אליו‪.‬‬
‫ליה הא איהו מסאיב‪ ,‬וסאיב לכל מאן דקריב‬
‫•• ‪T‬‬ ‫‪••It‬‬ ‫‪:‬‬

‫את חג חמצות תעזמר ‪ -‬זהו מקום‬

‫•‬
‫עזנקךא עזמור‪ .‬ומפני כן כתוב את‬
‫חג חמצות תעזמר‪ ,‬עזבעת ומים‬
‫תאכל מצות כאער צויתך‪ .‬עזבעת‬
‫ןמים אלו אינם כעזבעת חומים‬
‫על סכות‪ ,‬עהם עליונים‪ ,‬ואלו‬
‫תחתונים‪ .‬ועל זה‪ ,‬באלו הלל‬
‫גמור‪ ,‬ובאלו אין חלל גמור‪ ,‬ועל‬
‫עזהם למטה ‪ -‬עזבעת ומים תאכל‬
‫מצות‪ .‬מצת כתוב חסר בלי אות‬
‫•‪•.‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫••‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬
‫בהדיה‪.‬‬
‫את חג המצות תעזמר‪ ,‬האי איהו אתר דאקרי‬
‫שמור‪ .‬ובגין כך כתיב‪ ,‬את חג המצות‬
‫העזמר עזבעת למים תאכל מצות כאשר‬
‫צויתך‪ .‬עזבעת למים אלין‪ ,‬לאו אינון כעזבעת‬
‫הלמים דסכות‪ ,‬דאינון עלאין ואלין ההאין‪.‬‬
‫ועל דא‪ ,‬באינון הלל גמור‪ ,‬ובהני לאו הלל‬
‫גמור‪ ,‬ו ^ דאינון לתתא‪ ,‬עזבעת למים תאכל‬
‫רעז‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כז כסלו‬
‫תצוה ־ קפ״ב ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יט שבט‬

‫ר‪ ,‬עזטרם ׳‪:‬צוירים אלו הימים‬ ‫מצות‪ .‬מצת כתיב חסר בלא ו ‪ /‬דעד לא עזראן‬
‫העליונים‪ ,‬סוד אות ר‪.‬‬
‫ואם תאמר‪ ,‬כיון עזסוד זה עזל חג‬
‫׳‬ ‫•‬ ‫‪: ••• T‬‬
‫איפון יומין ע^איזי רזא ךו‪/‬‬
‫המצות התלןדעז‪ ,‬מדוע יורד?‬ ‫ואי תימא‪ ,‬כיון דהאי ת א ךחג המצות‬
‫עזהרי למךנו‪ ,‬מעלים בק'ךעז ולא‬ ‫אתלןזיעז‪ ,‬אמאי נחתא‪ ,‬דהא תנינן מעלין‬
‫מורידים‪ .‬ומדוע יורדת למטה‬ ‫בקדעז ולא מורידין‪ ,‬אמאי נחתא לתהא‬
‫באלו הימים התחתונים ?‬
‫ב א וךאה‪ ,‬כתוב )ייקרא טס וכפר‬
‫באיפון יומין תתאין‪.‬‬
‫בעדו ובעד ביתו וגו׳‪ .‬מי עזיכפר‬ ‫תא חזי‪ ,‬כתיב )ויקרא טז( וכפר בעדו ובעד ביתו‬
‫צריך)לכפר( על עצמו תחלה‪ ,‬ואחר‬ ‫וגו׳‪ ,‬מאן דןכפר‪ ,‬אצטריך)נ״אלכפךא( עליה‬
‫כך על ביתו‪ .‬כדגמת זה‪ ,‬מדרגה‬ ‫בקדמיתא‪ ,‬ובתר על ביתיה‪ .‬כגוונא דא‪ ,‬האי‬
‫‪-‬‬ ‫‪y‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ . . _ .‬ך‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪y‬‬ ‫‪ . . . | _ .‬ך‬
‫זו מתחילה להת‪7‬ןדעז ולצאת‬
‫בקןדעזה לכפר עליו‪ ,‬וכיון עזהוא‬ ‫דרגא‪ ,‬עזארי לאתקדקזא ולנפקא בקדועזה‪,‬‬
‫התלןדעז‪ ,‬צריך לכפר על ביתו‬ ‫לכפרא עליה‪ ,‬וכיון דאיהו אתקדעז‪ ,‬בעי‬
‫ולקד׳ט אותם‪ ,‬ועל זה יורד למטה‬ ‫לכפרא על ביתיה‪ .‬ילקךקזא לון‪ .‬ועל זיא‬
‫לקדעז ביתו‪ .‬ובמה מקדעז להם?‬
‫ביק‪ t‬ךאל ׳טלמטה‪ ,‬בחעזבון‬
‫נחהא לתתא לקדשא ביתיה‪ .‬ובמה מקדעז‬
‫‪-‬ן‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬

‫העמד‪ .‬וכיון עזאלו מתלןדלזים‪,‬‬ ‫לון‪ ,‬בלשראל דלתהא‪ .‬בחושבנא ךעומר וכיון‬
‫צריכים להעלות אותה למעלה‪.‬‬ ‫ךאלין מתקךשאן‪ ,‬בעינן לסלקא לה לעילא‪,‬‬
‫עזהרי כאעזר בית חמלכה‬ ‫דהא כד’ ביתא ךמטרוניתא אתקךשת‪ ,‬כדין‬
‫מתקד׳ט‪ ,‬אז עולה למעלה‪,‬‬
‫להתק^טר באלו הןמים העליונים‬
‫סלקת לעילא‪ ,‬לאתקשרא באינון יומין עלאין‬
‫למעלה‪.‬‬ ‫)דףקפ״ג ע״א( לעילא‪.‬‬
‫ועל זה אנו עוקזים חעזבון‬ ‫ועל דא אנן עבדין חשבנא‪ ,‬בקיומא על‬
‫בעמיךה על הרגלים‪ ,‬לפי עזאלו‬
‫הןמים‪ ,‬ןמים עליונים הם‪ .‬וכן‬
‫קלימין‪ ,‬בגין זיאינון יומין‪ ,‬יומין עלאין‬
‫בכל ץמן עזנכנס אךם לאלו הןמים‬ ‫איפון‪ ,‬וכן בכל זמנא דעאל בר נש לאיפון‬
‫העליונים‪ ,‬בין בתפלה בין‬ ‫יומין עלאין‪ ,‬בין בצלותא‪ ,‬בין בשבחא‪,‬‬
‫בעזבח‪ ,‬צריך לעמד על רגליו‪.‬‬ ‫אצטריך לקיימא על רגלוי‪ ,‬ירכין ’ וגופא‬
‫הירכים והגוף כאחד עזם‪ .‬ירכים‬
‫וגוף לעמידה כזכר עזעומד בכחו‪,‬‬
‫כחדא המן‪ .‬ירכין וגופא לקיימא‪ .‬כךכורא‬
‫ולא כנקבה עזדרכה לעזבת‪ .‬ועוד‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫••••‪•.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ •/‬־ ‪T :‬‬ ‫• ‪T 1•• :‬‬ ‫‪:‬‬
‫כנוקבא דארחהא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I:‬‬ ‫‪: T‬‬
‫דקיימא בחיליה‪ ,‬ולא‬
‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪. . . . .‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫מעזום עזבח עזל העולם העליון‪.‬‬ ‫למיתב‪ .‬ועוד בגין שבחא דעלמא עלאה‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫ומשום עזהוא סוד הזכר‪ ,‬נעזים‬

‫‪.‬ך •‬ ‫‪7‬‬ ‫‪. -‬ך ‪.‬ך‬

‫פטורות מחעזבון זה‪ ,‬ולא‬

‫ולגין דאיהו ת א לךכורא‪ .‬נשים פטורות‬
‫מחןבים למנות‪ ,‬רק חזכרים‪,‬‬ ‫מחושבנא דא‪ ,‬ולא מתחליבן למימני‬
‫להתקשר כל אחד כמו שצריך‪.‬‬ ‫בר ךכורין‪ .‬לאתקשרא כל חד כךקא לאות‪.‬‬
‫כעין זה‪) ,‬שמותכג(‪.‬יראה כל זכוךך‪.‬‬ ‫כגוונא דא‪) ,‬שמות כג( לראה כל זכורף‪ ,‬דכורין‪,‬‬
‫זכרים ולא נעזים‪ .‬משום שסוד‬
‫הברית בזכר הוא‪ ,‬ולא ט ק ב ה‪,‬‬
‫ולא נשין‪ .‬בגין דרזא ךברית בךכורא איהו‪,‬‬
‫ומשום עזעמיךה סוד למעלה‪,‬‬ ‫ולא בנוקבא‪ .‬ובגין דקלימא ת א לעילא‪ .‬נשין‬
‫נשים לא מתחיבות‪.‬‬ ‫’ לא מת’חייבן‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כז כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫יט שבט‬
‫רעח‬

‫ום‪ 1‬ד למךנו כאץ‪ ,‬עבכל עבעת‬ ‫ו תא אוליפנא הכא‪ ,‬דבכל שבעת יומין‪,‬‬
‫הץמים מאלו הץמים העליונים‬ ‫מאלץ יומין עלאין‪ ,‬נטלא קדישא‬
‫נוטלת היןךעה י‪1‬ם אחד)ומתאחד(‬
‫על אלו התחתונים‪ ,‬וזו התחתונה‬ ‫יומא חד ממתאחי( דאלין התאי‪ ,‬והאי תתאה‬
‫‪T T -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬

‫נקראת עבוע‪ ,‬ע מ תקד ע בעבעה‬ ‫אקרי שבוע‪ ,‬דאתקזיש בשבעה יומין עלאין‪.‬‬
‫ץמים עליונים‪ .‬וכץ בכל עבעה‬ ‫וכן בכל שבעה ושבעה מאינון חמשין יומין‪,‬‬
‫ועבעה מאלו חמעים ץמים‪ ,‬עד‬
‫ולא עד בכלל‪ .‬וכאער נמצאים‬ ‫עד ולא עד בכלל‪ ,‬וכד אשתכחו ארבעין‬
‫ארבעים ותעעה ימים עליונים‪,‬‬
‫׳‬ ‫•‬ ‫‪: •/‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫־ ‪• T :‬‬ ‫ותשע יומין עלאין‪ ,‬אשהכחו לתתא שבע‬
‫נמצאו למטה עבע ץמים‬ ‫יומין‪ ,‬ךאתקזישו בהו וכל חד אץךי שבוע‪,‬‬
‫עמתקדעים בהם‪ ,‬וכל אחד נקךא‬
‫דעאל באיפון שבע‪ .‬ועל דא כתיב‪) ,‬ייקרא כג(‬
‫עבוע ע ע ^ ה ב ^ ו העבע‪ .‬ועל‬
‫זה כתוב )ייקרא כג( עבע עבתות‬
‫‪. -‬ך‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫שבע שבתות תמימות תהיינה‪ .‬בגין דאיפון‬
‫תמימת תהיינה‪ .‬מעום עאלו‬ ‫נוקבין‪ ,‬נקט ל^רא לישנא ךנוקבין‪.‬‬
‫נקבות‪ ,‬תפס הכתוב לעוץ ע ל‬
‫נקבות•‬ ‫וכד אתקדשו בהו‪ ,‬וביתא‪ ,‬מהתקנא‬
‫וכאשר התקדעו בהם והבית‬ ‫לאתחברא אתתא בבעלה‪ ,‬כדין אקרי‬
‫נת?!ץ להתחבר אעה בבעלה‪ ,‬אז‬
‫נקךא חג העבועות‪ ,‬מאותץ‬
‫חג שבועות‪ ,‬מאינון נוקבי דשארו עלליהו‬
‫נקבות ע עוןי ם עליהץ אותם‬ ‫אינון יומין עלאין‪ ,‬דאתקדשו בהו‪ .‬ובגין כך‬
‫ץמים עליונים ענתקדעו בהם‪.‬‬ ‫כתיב בשבועותיכם‪ ,‬אינון דלכון‪ ,‬ולא כתיב‬
‫ומעום זה כתוב בעבעתיכם‪ ,‬הם‬
‫לפי‬
‫בשבועות‪ ,‬בגין דהכי נמי מתקדשין ישראל‬
‫בעבועות‪,‬׳ ‪• :‬‬
‫עלכם‪,‬׳ ‪:‬ולא ‪T‬כתוב ‪T :‬‬
‫‪T •/‬‬
‫עכך גם מתקדעים יעךאל למטה‬ ‫לתהא עמהון‪.‬‬
‫עמהם‪.‬‬ ‫ועל דא כד מטון לתשע וארבעין יומין‪ ,‬ההוא‬
‫ועל זה כאער מגיעים לתעעה‬
‫וארבעים ימים‪ ,‬היום ההוא‬
‫יומא עלאה דעלייהו‪ ,‬דאיהו יומא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T :‬‬ ‫* ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬
‫׳‬ ‫‪• T‬‬ ‫־ ‪• T :‬‬ ‫‪:‬‬

‫העליוץ עעליהם‪ ,‬עהוא יום‬ ‫ךחמשין‪ ,‬דשליט על תשעה וארבעין יומין‪,‬‬

‫החמעים ע עו ל ט על תעעה‬ ‫רזא דכללא דאורייתא‪ ,‬בתשעה וארבעין‬
‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T T‬‬
‫וארבעים ימים‪ ,‬סוד כללות‬
‫‪T :‬‬

‫התורה‪ ,‬בתעזע וארבעים פנים‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪• T‬‬ ‫־ ‪• T :‬‬ ‫‪:‬‬
‫אנפץ‪ ,‬וכדין ההוא יומא עלאה‪ ,‬יומא‬
‫ד‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪ :‬־ ‪• T :‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬ך‬

‫ואז היום העליוץ ההוא‪ ,‬היום‬ ‫ךחמשין‪ ,‬באתערותא דלתתא‪ ,‬אפיק אורייתא‬
‫החמעים‪ ,‬בהתעוךרות ע ל מטה‪,‬‬ ‫כללא בתשעה וארבעין אנפין‪.‬‬
‫מוציא תורה כל ^ ה בתעע‬
‫ואךבעים פנים‪.‬‬
‫רבי אלעזר פתח ואמר‪) ,‬תהלים פי( גם צפור‬
‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫'‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪- T‬‬ ‫‪T T : V‬‬ ‫• •‬

‫רבי אלעזר פתח ואמר‪) ,‬תחלים פד(‬

‫׳‬ ‫־‬ ‫‪T :‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TT: V‬‬ ‫־ •‬
‫מצאה בית ודרור קן לה אשר שתה‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־ •‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫גם צפור מצאה בית ודרור קץ לה‬ ‫אפרוחיה את מזבחותיך וגו׳‪ .‬גם צפור מצאה‬
‫את‬ ‫אפרחיה‬ ‫עתה‬ ‫אער‬
‫מזבחותיך וגו׳‪ .‬גם צפור מצאה‬ ‫בית‪ ,‬אלין צפךי שמיא‪ ,‬דמפהון שדין‬
‫בית‪ ,‬אלו צפרי עמים עמהם‬ ‫מדוריהון לבר‪ ,‬ומנהון שדין מדוריהון‬
‫עמים מדוריהם בחוץ‪ ,‬ומהם‬ ‫בביתא‪ ,‬כגון דרור‪ ,‬דאיהו עופא ךעזיי דיוריה‬
‫עמים מדוריהם בבית‪ ,‬כמו‬
‫הדרור‪ ,‬עהוא עוף ע עוע ה דיךתו‬
‫בביתא ךכל בר נש‪ ,‬ולא דחיל‪ .‬אמאי‪ .‬בגין‬
‫בבית ע ל כל אךם ולא מפחד‪ .‬מדוע? מפני עכלם קוךאים לו דרור‪ .‬מהו דרור? חרות‪ ,‬כמו‬
‫רעט‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כז כסלו‬
‫תצוה ־ קפ״ג ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כ שבט‬

‫עזנאמר )ויקרא כה( וקראתם דרויר‪,‬‬ ‫ךכלא ל ‪j‬ראן ליה דרור‪ .‬מאי דרור‪ .‬חירו‪ ,‬כמה‬
‫ותךגומו חרות‪ .‬וזהו צפ‪1‬ר ךר‪1‬ר‪.‬‬ ‫ךאה אמר‪) .‬ייקרא כה( וליראתם דרור‪ .‬ותרגומו‬
‫^הרי מיום עזעו‘ק^ה קן בבית‪,‬‬
‫מוציא בנים‪ ,‬מגוריו בבית‬
‫־ ־ •‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪• T‬‬
‫חירו‪ .‬ודא איהו צפור דרור‪ .‬דהא מיומא‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬

‫חמקזים ימים‪ ,‬ולאחריהם נפךדים‬ ‫ךעביד קפא בביתא אפיק בנין‪ .‬מדוריה כביתא‬
‫אלו מ ^ ו‪ ,‬וזהו עוף עזנקרא דרור‬ ‫חמעזין יומין‪ .‬ולבתר מתפרעזן אלין מאלץ‪.‬‬
‫‪ -‬חרות‪.‬‬
‫ב א וךאה מה כתוב‪ ,‬וקדעזתם את‬ ‫ודא איהו עופא דאקרי דרור‪ :‬הירו‪.‬‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪••1:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬

‫עזבת החמעזים עזנה וקראתם‬

‫•••‬ ‫‪T| :‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫תא חזי מה כתיב‪ .‬וקזיקזהם את קזנת החמעזים‬
‫זירור בארץ‪ .‬מכאן יוצאת חרות‬
‫לכלם‪ .‬ומפני עזיוצאת ממנו‬
‫עזנה ולראתם דרור בארץ‪ .‬מהכא נפלא‬
‫‪|T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪1‬‬ ‫‪VT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪:‬ח־‬ ‫‪T T‬‬

‫חרות‪ ,‬תורה עזיוצאת ממנו‬
‫נקראת חרות‪ .‬ו ^ זה כתוב )שמות‬
‫לב< חרות על הלחת‪ ,‬אל תקרא‬
‫חרות אלא חרות‪ ,‬וזו ההורה‬
‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬
‫חירו לכלא‪ .‬ובגין ךנפקא מניה חירו‪.‬‬
‫אורייתא ךנפקת מפיה אקרי חירו‪ .‬ועל דא‬
‫כתיב‪) ,‬שמית לב( חרות על הלחת‪ .‬אל הקרי‬
‫ודא אורייתא דאתלרי‬ ‫חירות‪■: .‬ד‬ ‫חרות‪ .‬אלא‬
‫׳‬ ‫••‬ ‫‪T •/‬‬ ‫‪T‬‬

‫עזנקראת חרות‪ ,‬עזהרי מה‬ ‫‪••T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪T‬‬

‫עזמוציא יום זה העליון נקךא‬ ‫חירות דהא מה דאפיק יומא דא עלאה‪ .‬אקרי‬
‫• ‪••T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫'‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫חרות‪ ,‬והוא חרות עזל הכל‪ .‬וזה‬
‫היום הוא חרות עליונה‪ ,‬מעזום‬
‫חירו‪ 7.‬ואיהו חירו דכלא‪.‬והאי יומא איהו‬
‫‪.‬‬ ‫■ד‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ד‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪. .‬‬

‫עזןעז חרות תחתונה וחרות‬ ‫חירו עלאה‪ .‬בגין דאית חירו תתאה‪ .‬וחירו‬
‫עליונה‪ .‬ה״א עליונה‪ ,‬ה״א‬ ‫עלאה‪ .‬ה״ א עלאה‪ .‬ה ״א תהאה‪ .‬חירו עלאה‪.‬‬
‫• ‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪T T -‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫• ‪T T‬‬

‫תחתונה‪ .‬חרות עליונה‪ .‬וחרות‬

‫תחתונה קזמטה ויובל כאחד הם‪.‬‬
‫חירו תהאה לזמטה ויובל כחדא איפון‪.‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪■—.‬ך‬ ‫—‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_‬

‫שני מיני לחם אכלו יע‪ 1‬ךאל ‪ :‬אחד‬ ‫‪1‬ץרץ נהמי אכלו יע‪Jt‬ראל‪ .‬חד‪ .‬כד נפקו‬
‫כאשר ןצאו ממצרים‪ ,‬אכלו מצה‪,‬‬ ‫ממצרלם‪ .‬אכלו מצה‪ .‬לחם עץי‪ .‬וחד‬
‫לחם עני‪ .‬ואחד כמדבר‪ ,‬לחם מן‬
‫ה^זמןם )אחד בפסח ואחד בשבועות(‪,‬‬
‫במךברא‪ .‬לחם מן העזמלם‪) .‬חד!®סח וחד ןעכוע‪1‬ת(‬
‫שכתוב ) ש מו ת טז( הנני ממטיר לכם‬ ‫דכתיב‪) .‬שמית ״( הנני ממטיר לכם לחם מן‬
‫לחם מן השמים‪ .‬ועל זה קךבן‬ ‫העזמים ועל דא קרבנא דיומא דא נהמא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:|T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪* T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬
‫של יום זה הוא לחם‪ .‬ועל לחם‬
‫מקריבים כל שאר קךבנות‪,‬‬
‫איהו‪ .‬ועל נהמא‪ .‬אתקריבו כל קזאר קךבנין‪.‬‬
‫שהלחם הוא העקר‪ ,‬שכתוב )ויקרא‬ ‫דנהמא איהו עקר‪ .‬דכתיב‪) .‬ויקרא כג( והץרבהם‬
‫כס והקרבתם על הלחם שבעת‬ ‫על הלחם שבעת כבע‪t‬ים וגו׳‪ .‬וכתיב )ויקרא כג(‬
‫)שם(‬ ‫וכתוב‬ ‫וגו׳‪,‬‬ ‫כבשים‬
‫ממושבתיכם תביאו לחם תנופה‬
‫‪T :‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬
‫ממושבותיכם הביאו לחם תנופה וגו׳‪ .‬דדא‬
‫וגו׳‪ .‬שזהו לחם שחכמו בו‬ ‫איהו נהמא דאחכימו ביה ישראל‪ .‬חכמהא‬
‫‪■ .‬ך ■ך‬ ‫■ך‬ ‫^‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫*‬ ‫**‬ ‫*‬ ‫‪:‬־ ‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ : T‬־ ‪1‬‬

‫ישראל‪ ,‬חכמה עליונה של‬ ‫עלאה דאורייתא‪ .‬ועאלו בארחהא‪.‬‬

‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T T‬‬
‫התורה‪ ,‬ונכנסו בדרכיה‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫• ‪•/ T :‬‬

‫עתה ןש לנו להתבונן‪ ,‬בפסח‬

‫׳ ‪: : • :‬‬ ‫‪T‬‬
‫לאסהכלא‪- .‬בפסח נפלו ישראל‬
‫‪ . . .‬ך ‪. .‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ן‬
‫השתא אית לן‬
‫‪.‬‬ ‫‪-‬ך‬ ‫ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ך |‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_ ‪ . .‬ן‬

‫ןצאו ישראל מלחם שנקרא חמץ‪.‬‬ ‫מנהמא דאתקרי חמץ‪ .‬כתיב‪) .‬שמות יג(‬
‫כתוב ) שנוו תיג( ולא‪.‬יראה לף חמץ‪,‬‬ ‫ולא לראה לף חמץ‪ .‬וכתיב )שמותיב( ‪3‬י כל אוכל‬
‫וכתוב )שםיב< כי כל אכל מחמצת‪.‬‬
‫מה הטעם? בשביל כבוד של‬ ‫מחמצת )דף קפ״ג ע״ב( מאי טעמא‪ .‬בגין לל^רא‬
‫הלחם ההוא הנקרא מצה‪ .‬ועכשו‬ ‫ךההוא נהמא ךאתל‪4‬רי מצה‪ .‬השתא דזכו‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כז כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כ שבט‬
‫רפ‬

‫עזזכו י^ךאל ללחם עליון יותר‪,‬‬ ‫יע‪t‬ראל לנהמא עלאה יתיר לא יאות הרה‬
‫‪TT‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫‪T - : - :‬‬ ‫• ‪• • T :‬‬

‫לא ראוי הןה עזיתבטל החמץ ולא‬ ‫לאתכנזלא חמץ‪ .‬ולא אתחזיא כלל‪ .‬ואמאי‬
‫‪.‬יךאה כלל‪ .‬ומדוע ‪7‬ןךבן זה הןה‬
‫חמץ ? עזכתוב מלת ההןינה חמץ‬ ‫לןךבנא דא‪ .‬חמץ הוה‪ .‬דכתיב סלת תהיינה‬
‫עזעתה ‪:‬ביום ‪•/‬זה‬
‫־‪T‬‬ ‫ועוד‪,‬‬
‫׳‬ ‫חמץ תאפינה‪ .‬ותו‪ ,‬דהעזתא ביומא דא‬
‫תאפינה‪: .‬‬
‫•• ‪T •/ T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪*.• T‬‬ ‫••‬ ‫‪1‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬

‫מתבטל יצר הרע‪ ,‬וההורה‬ ‫אתבטל יצר הרע‪ .‬ואורייתא דאתקרי חירו‬
‫עזנקראת חרות נמצאת‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ן‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪TT‬‬ ‫• • •‪*.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫אלא‪ ,‬למלך ׳טהןה לו בן יחידי‪,‬‬ ‫אעזהכחת‪.‬‬

‫ונחלה‪ .‬יום אחד הןה מתאוה‬ ‫אלא‪ ,‬למלכא ךהוה ליה בר יחידאי‪ .‬וחלעז‪.‬‬
‫לאלל‪ .‬אמרו‪ ,‬יאכל בץ המלך‬
‫)מאכל של ךפואה( רפואה זו‪ ,‬ועד‬
‫יומא חד הוה תאיב למיכל‪ .‬אמרו‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫^‬ ‫‪.‬‬ ‫■ ך‪.‬‬ ‫■!■■ך‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬

‫עזיאכל אותה‪ ,‬לא ימצא מאכל‬

‫־ ‪:‬־ ‪T‬‬ ‫• ‪•• T‬‬
‫ייכול בריח דמלכא )ם״א מיכלא ךאסוותא( אסוותא‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬
‫■ך‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7 .‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪...‬‬

‫ומזון אחר בבית‪ .‬עעזו כן‪ .‬כיון‬ ‫דא‪ .‬ועד דייכול ליה‪ .‬לא לעזתכח מיכלא‬
‫עזאכל הרפואה ההיא‪ ,‬אמר‪,‬‬
‫'‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬

‫והלאה יאכל כל מה עזהוא‬

‫־ •‬
‫ומזונא אחרא בביתא‪ .‬עבדו הכי‪ .‬כיון דאכל‬
‫‪T‬‬ ‫‪:T‬‬ ‫‪ TV‬־‬
‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1 -‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T-:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫מתאוה ולא ןכול להז‪-‬יק לו‪.‬‬ ‫ההוא אסוותא‪ .‬אמר מכאן ולהלאה ייכול כל‬
‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T : T :‬‬ ‫|‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪— T‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫־‬

‫כ ך כאעזר ןצאו יק‪ t‬ךאל ממצרים‪,‬‬ ‫מה דאיהו תאיב‪ .‬ולא יכיל לנזקא ליה‪.‬‬ ‫••‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪lT : -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫לא היו יודעים עקר וסוד עזל‬

‫•••‬ ‫‪:‬‬

‫האמונה‪ .‬אמר הקדועז ברוך הוא ‪:‬‬

‫כך כד נפקו ןע‪Jt‬ראל ממצרים‪ .‬לא הוי!ךעי‬
‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫יטעמו יע‪ 1‬ךאל ךפואה‪ ,‬ועד‬ ‫עהרא ו ת א דמהימנותא‪ .‬אמר קדעזא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪^T‬־‬ ‫•‬

‫עזיאכלו רפואה זו‪ ,‬לא יראה להם‬

‫‪••• T‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫••‪T‬‬ ‫בריף הוא‪ .‬לטעמון יע^ראל אסוותא‪ .‬ועד‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫מאכל אחר‪ .‬כיון ^אכלו מצה‪,‬‬

‫עזהיא ךפואה לעלות ולדעת‬
‫דייכלון אסוותא דא‪ .‬לא אתחזי להון מיכלא‬
‫בסוד האמונה‪ ,‬אמר הקדועז ברוך‬ ‫אחרא‪ .‬כיון דאכלו מצה‪ .‬דאיהי אסוותא‬
‫— ‪■■! ■.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪9‬‬ ‫_ ‪ .‬ך‬ ‫‪ . .‬ך ‪.‬‬ ‫‪._.‬ך‬ ‫_‬

‫היא‪?^ :‬אץ והלאה ראוי להם‬ ‫למיעל ולמנדע בתא דמהימנותא‪ .‬אמר‬
‫חמץ ויאכלו אותו‪ ,‬עזהרי אינו‬
‫קךשא בריך הוא‪ .‬מכאן ולהלאה אתחזי לון‬
‫ןכול להזיק להם‪ .‬וכל עזכן עזביום‬
‫הקזבועות עזנמצא לחם עליון‪,‬‬ ‫חמץ‪ .‬וייכלון ליה‪ .‬דהא לא יכיל לנזקא לון‪.‬‬
‫עזהוא ךפואה לבל‪.‬‬ ‫וכל שכן דביומא ךשבועות‪ .‬אזדמן נהמא‬
‫ועל זה מקדיבים חמץ להע{רף‬
‫על המןבח‪ .‬ומקריבים קזתי לחם‬
‫עלאה‪ .‬דאיהו אסוותא בכלא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪• :‬‬ ‫• ‪T T‬‬

‫אחדים כאחד‪ .‬וחמץ נעזרף באען‬ ‫ועל דא מקרבין חמץ‪ .‬לאתוקדא על מךבחא‪.‬‬
‫המזבח‪ ,‬ולא ןכול לקזלט ולהזיק‬ ‫ומקךבין תרץ נהמין אחרנין כחדא‪.‬‬
‫להם ליע‪ t‬ךאל‪ .‬ומעזום זה י^ךאל‬
‫קדוקזים נדבקים בו בהקדוען‬
‫וחמץ אתוקדא בנורא ךמךבחא ולא יכיל‬
‫ברוך הוא‪ ,‬בךפואה ^זל התורה‬ ‫לשלטאה‪ .‬ולנזקא לון ללשראל‪ .‬ובגיני כך‪.‬‬
‫ביום זה‪ .‬ואם היו עזומדים י^ראל‬‫לשראל קדישין אתזיבקו ביה בקוךשא בריך‬
‫קזני צךדים עזל לחם אלו‪ ,‬לא היו‬
‫עולים בדין לע ^ם‪.‬‬ ‫הוא‪ .‬באסוותא דאורייתא ביומא דא‪ .‬ואלמלי‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫׳‬

‫עזהוא יום‬ ‫העונה‪•/ ,‬‬ ‫הוו נטרי ישראל הרין סטרין דנהמי אלין‪ .‬לא‬
‫ביום עול ראעז ־ ‪ T T‬׳‬
‫הדין‪) ,‬בכל י‪1‬ם< עואין הוא‪ ,‬אלא‬ ‫הוו עיילין בלינא לעלמין‪.‬‬
‫לאלו קולא לקחו מאכל ^ל‬
‫ביומא דראש השנה‪ .‬דאיהו יומא דדינא‪) ,‬בכל‬
‫•‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫ושבקו‬
‫' ‪l : T :‬‬
‫דאסוותא‪.‬‬
‫‪T T : - :‬‬
‫מיכלא‬
‫‪T:‬‬
‫י‪1‬מא( דלאו איהו‪ .‬אלא לאיפון דלא נטלו‬
‫רפא‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כח כסלו‬
‫תצוה ־ קפ״ג ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כ שבט‬

‫לאסוותא ךאו־רליתא‪ ,‬בגין מיכלא אחרא הךפואה‪ ,‬ועץבו את מאכל התורה‬

‫דאיהו חמץ‪ .‬דהא ביו־מא דא דראעז העזנה‪ ,‬מעזום מאכל אחר קזהוא חמץ‪ .‬כי‬
‫ביום זה קזל דאקז העזנה החמץ‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪P‬‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬

‫ההוא חמץ סללןא‪ ,‬ומקטרגא עליה ךבר נעז‪ ,‬ההוא עולה‪ ,‬ומקטרג על האדם‬
‫‪T T T‬‬ ‫־‬ ‫'‬ ‫‪V‬‬

‫ואלעזין עליה‪ ,‬ואיהו קיימא ביומא ךא ומלקזיץ עליו‪ ,‬והוא עומד ביום‬
‫מקטרגא על עלמא‪ .‬וקוךעזא בדיך הוא לתיב זה מקטרג על העולם‪ ,‬והקדו׳ט‬
‫ברוך הוא יוקזב בדין על כלם ודן‬
‫את העולם‪.‬‬ ‫בדינא על כלא ודאין עלמא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫ובגיני כך כד להב קךשא בדיך הוא אורליתא ומסבה זו‪ ,‬כאקזר נתן הקדוקן‬
‫ברוך הוא את התורה ליעוךאל‪,‬‬
‫הטעים להם מהלחם העליון‬
‫ללקזראל‪ ,‬אנזעים להו מההוא נהמא‬
‫עלאה‪ ,‬דההוא אתר‪ ,‬ומגו ההוא נהמא‪ ,‬הוו ההוא קזל המקום ההוא‪ ,‬ומתוך‬
‫ההוא היו יודעים‬ ‫לךעין ומסהכלין ברזי ךאורליתא‪ ,‬למהך בארח הלחם‬
‫ומסתכלים בסודות התורה ללכת‬
‫בדרך ןקזר‪ ,‬והרי בארו הךבדים‬
‫מיעזר‪ ,‬והא אוקמוה מלה אינון חברליא ברזין‬
‫אלו החברים בסודות )אלועזאנחנו‬ ‫)ם״א אי־ין ךקאמךן( אלין כךקאמרן‪.‬‬
‫אוכלרים( אלו כמו קזאמךנו‪.‬‬ ‫דבי עזמעון ורבי אלעזר כריה‪ ,‬הוו אזלי‬
‫רבי קזמעוץ ורבי אלעזר בנו היו‬
‫הולכים בדרך‪ ,‬והיו הולכים‬
‫בארחא‪ ,‬והוו אזלין עמהון‪ ,‬רבי אבא‬
‫ורבי יוסי‪ ,‬עד זיהוו אזלי אערעו בחד סבא‪ ,‬עמהם רבי אבא ורבי יוסי‪ .‬עד‬
‫וחוח אחיד בידיה חד לנוקא‪ ,‬זקף עינוי רבי קזהיו הולכים‪ ,‬פג׳טו בזקן אחד‪,‬‬
‫והןה אוחז בןדו תינוק אחד‪.‬‬
‫הרים עיניו רבי קזמעון וךאה‬
‫עזמעון וחמא ליח‪ ,‬אמר ליח לרבי אבא וזיאי‬
‫אותו‪ .‬אמר לו לרבי אבא‪ ,‬ודאי‬ ‫מלין חךהין אית גבן בהאי סבא‪.‬‬
‫בד מטו לגביה‪ ,‬אמר רבי עזמעון‪ ,‬במטול דברים חךקזים ןקז לנו אצל הזקן‪.‬‬
‫כאשר הגיעו אליו‪ ,‬אמר רבי‬
‫דקופטרך בגבך קא אתית‪ ,‬מאן אנה‪ .‬שמעון‪ ,‬במשא הקשור בגבך‬
‫אמר ליה‪ ,‬יודאי אנא‪ .‬אמר‪ ,‬מלין חךתין ודאי אתה בא? מי אהה? אמר לו‪,‬‬
‫יומא דא לגבך‪ ,‬אמר ליה לאן הוא ארעך‪ .‬יהורי אני‪ .‬אמר‪ ,‬דברים חדשים‬
‫ודאי ביום זה אצלך‪ .‬אמר לו‪,‬‬
‫להיכן הוא דךכך ? אמר לו‪ .‬דירתי‬
‫אמר ליה‪ ,‬דיורי דווה באינון פרישי מךברא‪,‬‬
‫דהלינא‪ ,‬מעזתזיל באורליתא‪ ,‬והעזתא אתינא היתה באלו פורשי המדבר‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T : T‬‬

‫לישובא‪ ,‬למיתב בצלא ךקוךעזא בריך הוא‪ ,‬שהייתי משתדל בתורה‪ ,‬ועתה‬
‫באתי לישוב לשבת בצל הקדוש‬
‫ברוך הוא בןמים אלו של החדש‬ ‫באלין יומי דירחא שביעאה דא‪.‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫השביעי הזה‪.‬‬ ‫חדי רבי עזמעון‪ ,‬אמר‪ ,‬נתיב‪ ,‬רוראי קךשא‬

‫בריך הוא עזדרך לגבן‪ .‬אמר ליה‪ ,‬הליך שמח רבי שמעון‪ ,‬אמר‪ ,‬נשב‪,‬‬
‫בודאי הקדוש ברוך הוא שלח‬
‫ךנעזמע מלה מפומך‪ ,‬מאינון מלין חךהין אותך אלינו‪ .‬אמר לו‪ ,‬חייך‬
‫עהיקין‪ ,‬דנטעהון תמן במךברא‪ .‬מהאי ירחא שנשמע דבר מפיך‪ ,‬מאלו‬
‫עתיקים‬ ‫החדשים‬ ‫העזהא הךבךים‬ ‫עזביעאה‪ .‬ואמאי אתפרעזהון‬
‫שנטעתם שם במךבר מחדש‬
‫ממךברא‪ ,‬למיתי לישובא‪ .‬אמר ליה ההוא השביעי הזח‪ ,‬ומדוע נפרדתם‬
‫עתה מהמדבר למא ליעזוב? אמר לו אותו הזקן‪ ,‬בעזאלה ז‪ 1‬ידעתי עזחכמה אצלף ודבריף מגיעים‬
‫•‬ ‫־ •‬ ‫‪I‬‬ ‫‪VT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ T‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪ N• • T‬׳‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫״‬ ‫־‬ ‫־ ‪T‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כח כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כ שבט‬
‫רפב‬

‫)נוטים לתקיעת‬ ‫החכמה‬ ‫לרקיעי‬ ‫סבא‪ ,‬בעזאלתא דא‪ ,‬ידענא דחכמתא גבך‪,‬‬
‫'‬ ‫‪I t -‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪: - :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪v‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪t t‬‬

‫ומילך מטו ליקיעי ךחכמתא‪) .‬ס״א נטו להקיעו‬

‫החכמה(‪.‬‬
‫פ תח הזקן ההוא ואמר‪) ,‬דברים א(‬
‫ךחכמתא(‪.‬‬
‫ובמךבר אקזר ראית אקזר נעזאף‬
‫ה׳ אלהיף כא^ר יע{א איעז את‬ ‫פתח ההוא סבא ואמר‪) ,‬דברים א( ובמדבר אעזר‬
‫‪V‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫—‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫—‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬

‫בנו וגר‪ .‬פסוק זה כך הןה צריך‬

‫לומר‪ ,‬ובמדבר אקזר נעזאף‪ .‬מהו‬
‫ראית אשר נשאך לך אלהיף כאשר לע^א‬
‫ראית? אלא הקדו׳‪:‬צ ברוך הוא‬ ‫איש את בנו וגו‪ /‬האי ?ןרא הכי מיבעי ליה‪,‬‬
‫הנהיג את יע‪ 1‬ךאל במדבר‪ ,‬מדבר‬ ‫ובמךבר אשר נשאך‪ ,‬מהו ראית‪ .‬אלא לןךשא‬
‫חזק‪ ,‬כמו קזכתוב )דברים ח( נחען‬
‫עזךף ועקרב וגו׳‪ .‬ומדבר קזהוא‬
‫בדיך הוא דבר לון ללשר^ במךברא‪ .‬מךברא‬
‫חזק מעזאר מךבךיות בעולם‪ .‬מה‬ ‫תקןיפא‪ ,‬כמה ךכהיב‪) ,‬דברים ח( נחש שרף ועל^רב‬
‫הטעם?‬ ‫וגו׳‪ .‬ומךברא דאיהו ת?ןיף משאר מךברין‬
‫משום קזבקזעה ההיא קזןצאו‬
‫ישראל ממצרים ונשלמו לששים‬
‫בעלמא‪ .‬מאי טעמא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫המלכות‬ ‫התחזקה‬ ‫ךבוא‪,‬‬ ‫?גץ דההיא שעתא תפקו)דף קפ״ד ע״א( לשראל‬
‫הכל‪,‬‬
‫׳‬ ‫־‬ ‫על‬‫־‬ ‫ועלתה‬
‫‪T: T:‬‬ ‫הקדושה‬
‫־ ‪T 1:‬‬ ‫ממצרלם ואשתלימו לשהין רבבן‪,‬‬
‫והאירה הלבנה‪ ,‬ואז נכנעה‬
‫מלכות הרשעה‪ ,‬הצד האחר‪,‬‬
‫אתתקף מלכותא קדישא‪ ,‬ואסתלק על כלא‪,‬‬
‫‪ T‬־ • • '‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫'‬ ‫‪T T : T‬‬ ‫־ ‪:‬‬

‫והוציא אותם הקדוש ברוך הוא‬ ‫וסיהרא אתנהירת וכדין אתכפלא מלכו חליבא‬
‫ללכת במךבר חזק‪ ,‬שהוא מקום‬ ‫סטרא אחרא‪ .‬ואפיק לון קךשא בדיך הוא‬
‫ושלטון סמא״ל הרשע‪ ,‬שהוא‬
‫שלו ממש‪ ,‬כדי לשבר חזקו וכחו‬
‫למיהך במךברא תקיפא‪ .‬דאיהו אתר ושלטנו‬
‫ולכתת ריאשו)נלהנרידאותו( ולהכניע‬ ‫דסמא״ל חליבא‪ ,‬דאיהו דיליה ממש‪ ,‬בגין‬
‫אותו שלא ישלט‪ .‬ואלמלא חטאו‬ ‫לתברא תוקפיה וחיליה‪ ,‬ולכהתא רישיה‪) ,‬ם״א‬
‫י ש ר ^‪ ,‬רצה הקדוש ברוך הוא‬
‫להעבירו מן העולם‪ ,‬ועל זה‬
‫ולאחתא ליה( ולאכפלא ליה‪ ,‬דלא לשלוט‪ .‬ואלמלא‬
‫העביר אותם בנחלתו וגוךלו‬ ‫ךחאבו לשראל‪ ,‬בעא קךשא בריך הוא‬
‫וחלקו ממש‪.‬‬ ‫לאעברא ליה מעלמא‪ ,‬ועל זיא אעבר לון‬
‫פעמים‪,‬‬ ‫בכמה‬
‫שחטאו ‪ :‬־ ‪T‬‬ ‫בגלל ‪: T •/‬‬
‫׳‬ ‫‪• T:‬‬
‫נשך אותם הנחש‪ ,‬ואז התקים‬
‫• ־‬
‫באחסנהיה ועדביה והולקיה ממש‪.‬‬
‫)בראשית ג( הוא ישופך ראש וגו׳‪.‬‬ ‫כיון דחאבו בכמה זמנין‪ ,‬נשיך לון חולא‪,‬‬
‫ישראל הכו ראשו בתחלה ולא‬ ‫וכדין אתקלים )ברא שית ג( הוא לשופך ראש‬
‫ןךעו להשמר ממנו‪ ,‬ולבסוף הוא‬
‫הכה באחרונה‪ ,‬ונפלו כלם‬ ‫וגו׳‪ .‬ישראל מחו רישיה בקדמיתא‪ ,‬ולא ידעו‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪: I-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫במדבר‪ ,‬והתקים ואתה תשופנו‬ ‫לאסתמרא מיניה‪ ,‬ולבתר איהו מחא‬

‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫“‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪. . .‬‬ ‫_ ‪ . .‬ך‬ ‫‪. . .‬‬

‫ממנו‪,‬‬
‫׳‬ ‫לקו •‬
‫‪T T‬‬ ‫שנה‬
‫‪T‬‬ ‫וארבעים‬
‫עקב‪ : .‬־ ‪• T 1 :‬‬
‫‪T ••1‬‬ ‫בבתרייתא‪ ,‬ונפלו כלהו במדברא‪ ,‬ואתקיים‬
‫‪t‬‬ ‫‪It‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪: t‬‬ ‫^ ‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬
‫כנגד ארבעים מלקות של בית‬
‫דין‪'.‬‬
‫ואהה השופנו עקב‪ .‬וארבעין שנין לקו מניה‪,‬‬
‫ועל זה כתוב אשר ראית‪,‬‬ ‫לקבל ארבעין מלקות דבי דינא‪.‬‬
‫בעיניהם היו רואים את אדון‬ ‫ועל דא כתיב אשר ראית‪ ,‬בעינליהו הוי חמאן‬
‫המךבר הולך קשור לפניהם‪,‬‬
‫ולקחו נחלתו וגוךלו‪ .‬מנין לנו?‬ ‫לההוא מארי דמדברא‪ ,‬אזיל כפית‬
‫‪• T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• • T‬‬

‫שכתוב)שמותטו( אז נבהלו אלופי‬ ‫קמליהו‪ ,‬ונטלי אחסנתיה ועדביה‪ .‬מנלן‪.‬‬

‫רפג‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כח כסלו‬
‫תצוה ־ קפ״ד ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כ שבט‬

‫אדום‪ ,‬ואלה הם)דבריםח(נח׳‪:‬צ קוירף‬ ‫מדכהיב )שמות טי( אז נבהלו אלופי אדום‪ ,‬ואלין‬
‫ועקןרב‪ .‬ואנחנו גם כך נפרדנו‬ ‫אינון )דברים ח( נחש שרף ועלןרב‪ .‬ואנן אוף הכי‬
‫מהיעזוב למךבר החזק לעין עזם‬
‫בהורה‪ ,‬כדי להכניע את הצד‬
‫ולעיינא‬
‫‪T : —:‬‬ ‫תקיפא‪,‬‬
‫׳‬ ‫למדברא — •‪T 1‬‬
‫מישובא ‪T: : — :‬‬
‫‪T‬‬ ‫אתפרשנא • •‬
‫• ‪T : —: :‬‬

‫האחר•‬ ‫המן באותיתא‪ ,‬בגין לאכפןא לההוא סטרא‪.‬‬

‫ועוד‪ ,‬עזלא מתיעזבים דברי ת‪1‬ךה‬ ‫ותו דלא מהישבן מלי ךאורייתא‪ ,‬אלא המן‪.‬‬
‫אלא עזם‪ ,‬עזאיץ אור אלא אותו‬
‫היוצא מתוך החעזך‪ .‬עזכאעזר‬
‫דליה נהורא אלא ההוא דנפיק מגו‬
‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫נכנע צד זה‪ ,‬מתעלה הקדועז ברוך‬ ‫חשוכא‪ ,‬דכד אהכפיא סטרא דא‪ ,‬אסהלק‬
‫‪l T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬

‫הוא למעלה ומתכבד בכבודו‪,‬‬ ‫לןךשא בריף הוא לעילא‪ ,‬ואתןי?ןר בילןריה‪.‬‬
‫ואין עבודת הקדועז ברוך הוא‬ ‫וליה פולחנא ךקוךשא בריף הוא‪ ,‬אלא מגו‬
‫אלא מתוך החעזך‪ ,‬ואין הטוב‬
‫אלא מתוך הרע‪ .‬וכאעזר נכנס בן‬
‫חשוכא‪ ,‬וליה טובא אלא מגו בישא‪ .‬וכד עאל‬
‫■ך‬ ‫‪— .‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪—:‬‬

‫אךם בדרך רעה ועזב אותה‪ ,‬אז‬ ‫בר נש באורח בישא‪ ,‬ושביק ליה‪ ,‬כדין‬
‫מתעלה הקדועז ברוך הוא‬ ‫אסהלק קךשא בריף הוא בילןדיה‪ .‬ועל זיא‬
‫בכבודו‪ ,‬ועל זה עזלמות הכל ‪-‬‬
‫כחדא‪ ,‬ולאסהלקא‬ ‫‪' T - : -‬‬ ‫ורע‬‫דכלא טוב ‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫שלימו ‪:‬‬ ‫‪•:‬‬
‫טוב ורע כאחד‪ ,‬ולעלות אחר כך‬
‫בטוב‪ ,‬ואין טוב אלא ההוא עזןצא‬ ‫לבהר בטוב‪ ,‬וליה טוב אלא ההוא דנפק מגו‬
‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫מתוך הרע‪ .‬ובטוב זה מתעלה‬ ‫בישא‪ .‬ובהאי טוב‪ ,‬אסהלק ללןריה‪ ,‬ודא איהו‬
‫כבודו‪ ,‬וזוהי עבודה עזלמה‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫•‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫פולחנא שלים‪.‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬
‫ואנחנו עד עכעזו יועזבים עזם כל‬
‫ימי העזנה בכדי להכניע במךבר‬
‫ואנן‪ ,‬עד השהא ןתיבנא המן‪ ,‬כל יומי שהא‪,‬‬
‫לצד האחר‪ .‬עכעזו עזהגיע ץמן‬ ‫בגין לאכפןא במךברא לההוא סטרא‪.‬‬
‫עבודת הקדעז עזל צד הקדעזה‪,‬‬ ‫קדישא‪,‬‬ ‫‪•1-‬‬ ‫דפולחנא‬
‫‪TT:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫זמנא‬
‫• ‪T:‬‬ ‫דמטא‬‫‪TT:‬‬ ‫השהא‬
‫‪T : -‬‬
‫חזרנו ליעזוב‪ ,‬עזעזם היא עבודתו‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫•‬ ‫^‬ ‫׳‬ ‫‪ T‬־‬
‫ךסטרא דקדושא‪ ,‬אהדרנא ללשובא ךתמן‬
‫ועויד‪ ,‬עזעתה בראעז העזנה הגיע‬
‫־‬ ‫•‬ ‫‪TT‬‬ ‫־‬

‫ץמן ע ל הנחעז ההוא לתבע דין‬

‫‪:‬‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬
‫איהו פולחנא דיליה‪ .‬והו‪ ,‬דהשהא בראש‬
‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T T :‬‬

‫מלפני הקדוע ברוך הוא‪ ,‬ועזם‬ ‫דינא‬

‫• ‪T‬‬
‫זמנא ‪:‬דההוא חויא‪ ,‬למהבע‬ ‫• ‪T:‬‬
‫מטא‬
‫‪TT‬‬
‫השנה‬
‫— ‪TT‬‬
‫יצאנו‪T‬מעם‬
‫‪T 1T T‬‬‫ומפני •כך‬
‫עולט‪• ,‬‬
‫׳‬ ‫הוא‬ ‫מקמי קךשא בריף הוא‪ ,‬והמן איהו שליט‪.‬‬
‫ובאנו ליעוב‪.‬‬
‫פ ת ח הזקן ההוא ואמר‪) ,‬תהליםפא(‬
‫ובגין כך נפקנא מהמן ואתינא לישובא‪.‬‬
‫תקעו ב חד ע עופר בכסה ליום‬ ‫פתח ההוא סבא ואמר‪) ,‬תהליםפא( הקעו בחדש‬
‫•‪*.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬

‫חגנו‪ .‬עכעזו הוא הזמן להתעורר‬ ‫שופר בכסה ליום חגנו‪ ,‬השהא איהו‬
‫הדין העליון החזק‪ ,‬וכאער הוא‬ ‫זמנא‪ ,‬לאהערא דינא עלאה הקיפא‪ ,‬וכד איהו‬
‫‪.‬‬ ‫—‬ ‫׳ ‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫—‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬
‫מתעורר‪ ,‬הצד האחר מתחזק‬
‫כנגדו‪ .‬ומכיון עזהוא מתחזק‪,‬‬ ‫אהער סטרא אחרא אתהקף בהדיה‪ ,‬וכיון‬
‫עולה ומכסה ללבנה‪ ,‬עלא‬ ‫דאיהו אתהקף‪ ,‬סליק והפלא לסיהראי דלא‬
‫מאירה אור‪ ,‬ומתמלאת מצד‬ ‫נהיר נהורא‪ ,‬ואהמליא מסטרא דדינא‪ .‬כדין‬
‫‪1 • • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫• • ‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬
‫הדין‪ .‬אז כל העולם הוא בדין‪,‬‬
‫עליונים ותחתונים‪ ,‬וכרוז קורא‬
‫כל עלמא איהו בלינא‪ ,‬עלאין ותהאין‪ ,‬וכרוזא‬
‫בכל הךקיעים ‪ :‬התקינו כסא ע ל‬ ‫כריז בכלהו רקיעין‪ .‬אתקינו כורסלא לדינא‪,‬‬
‫דין לאדון הכל‪ ,‬עזהוא רוצה לדון‪.‬‬ ‫למאליה לכלא‪ ,‬דאיהו בעי למילן‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כח כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כ שבט‬
‫רפד‬

‫ום‪ 1‬ד כאן‪ ,‬והאיר לנו במדבר‪,‬‬ ‫ורזא הכא‪ ,‬ואתנהיר לן במדברא‪ ,‬אמאי אתער‬
‫מדוע מתעורר דין עליון ביום זה‪.‬‬
‫דינא עלאה ביומא דא‪ .‬אלא כל רזין וכל‬
‫אלא כל סודות וכל הקדעזות‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪t v‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫* ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬
‫‪••.1: -‬‬ ‫‪T :‬‬

‫הנכבדות‪ ,‬כלם תלויים בעזביעי‪.‬‬‫קדועזין !קידין‪ ,‬כלהו תלןין בשביעאה‪.‬‬

‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫והעזביעי ההוא העליון‪ ,‬עולם‬ ‫וההוא שביעאה עלאה‪ ,‬עלמא עלאה‪ ,‬דאקרי‬‫* ‪••T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫'‬ ‫* ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫העליייץ» עזנקרא עולם הבא‪ .‬ממנו‬

‫עלמא ךאתי‪ .‬מניה נהרין כל בוצינין‪ ,‬וכל‬
‫מאירים כל הנרות וכל הקןדעזות‬
‫וכל הברכות‪ .‬וכאעזר מגיע הזמן‬‫קדועזין‪ ,‬וכל בר?אן‪ .‬וכד מטי זמנא‪,‬‬
‫לחךתותי ברכאן וקדועזין לאנהרא‪ .‬בעא‬
‫לחזיעז הברכות והקןךעזות להאיר‪,‬‬
‫צריך להשגיח בכל הקון ^ל‬ ‫לאעזגהא בכל הקונא דעלמין כלהו‪ ,‬וכל‬
‫העולמות כלם‪ ,‬וכל התקונים‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪I‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫* ‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬
‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫־ •‬

‫ההם לקים כלם עולים מתוך‬

‫‪T :‬‬
‫אינון הקונים לאתלןיימא כלהון סלקין מגו‬
‫׳‬ ‫‪.‬״• ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫התחתונים‪ ,‬אם הם כעזרים‪ .‬ואם‬ ‫התאי‪ ,‬אי אינון כעזראן‪ .‬ואי לא כעזראן‪ ,‬כלין‬
‫אינם כעזךים‪ ,‬אז עומדת‪) ,‬דבר(‬‫קןימא )ס״א מלה( דלא נהיר‪ ,‬עד דאתפר^ן‬
‫עזלא מאירה‪ ,‬עד עזנפרדים‬
‫החןבים מתוך הזכאים‪ ,‬אז‬ ‫חייבין מגו זכאין‪ ,‬כדין אהער דינא‪.‬‬
‫מתעורר הדין•‬ ‫ומההוא דינא‪ ,‬אתהקף סטרא אחרא‪,‬‬
‫ומהדין ההוא מתחזק הצד‬
‫האחר‪ ,‬ונמצא מקטרג‪ ,‬כדי‬
‫ואעזהכח מקטרגא‪ ,‬בגין זילנתנון‬
‫קזינתנו לו אלו החןבים‪ ,‬מפני‬ ‫ליה אינון‪ ,‬חןיבןא‪ .‬בגין לעליה כתיב‪) ,‬איובכוז(‬
‫־ ‪• :‬‬ ‫ולכל תכלית הוא הוקר‪ .‬וחפןא לסיהרא‪,‬‬
‫׳טכתוב)איובכח( ולכל תכלית הוא‬
‫‪T :‬‬ ‫‪T •/‬‬

‫חוקר‪ .‬ומכסה ללבנה‪ .‬מדוע )לא‬

‫אמאי )ד״א לא מסרא ל‪1‬ן בידא דסקשתא‪ (.‬בגין דלית‬
‫מוסרת אותם ביד המקטךג(? מפני ^אין‬
‫ךצונו קזל הקדועז ברוך הוא‬ ‫תיאובתיה דקוךעזא בדיך הוא‪ ,‬לאובדא‬
‫לאבד את מעעזי ןדיי•‬ ‫לעובדי לדוי‪.‬‬
‫והצד האחר ההוא עומד כקלפה‬
‫ןההוא סטרא אחרא‪ ,‬קיימא קליפה תקיפא‪,‬‬
‫חזקה‪ ,‬קזאינה יכולה להקזבר חוץ‬
‫באותה עצה קזהקדועז ברוך הוא‬ ‫דלא יכיל לאתברא‪ ,‬בר בההוא עיטא‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪— :‬‬ ‫—‬ ‫׳‬ ‫‪T : T • :‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫נתן לי׳^ואל‪ ,‬קזכתוב תקעו‬ ‫ךקולעזא בדיך הוא להיב ללע‪^1‬ראל‪ ,‬דכהיב‬
‫בחדעז עזופר בכסה ליום חגנו‪.‬‬
‫כדי לעובר הכסוי ההוא קומכסה‬
‫תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו‪ .‬בגין‬
‫את הלבנה‪ ,‬ולא מאירה‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫להברא ההוא כסה ךאתחפלא סיהרא‪ .‬ולא‬
‫׳ ‪:‬‬ ‫־ ‪TT :‬‬

‫וכאשר מתעוךרים יקוראל למטה‬ ‫נהיר‪.‬‬ ‫‪• T‬‬

‫בשופר‪ ,‬הקול ההוא שיוצא‬
‫מהשופר מכה באויר‪ ,‬ובוקע את‬ ‫וכד מהעדי ישראל לתהא בשופר‪ ,‬ההוא קלא‬
‫‪t‬‬ ‫‪I-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫^‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T - :‬‬ ‫• ‪• • T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫הרקיעים‪ ,‬עד שעולה לגבי הסלע‬ ‫דנפיק משופר‪ ,‬בטש באוירא‪ ,‬ובקע‬ ‫‪I - T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T • - : -‬‬ ‫‪- T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ההוא החזק‪) ,‬העד האחי( שמכסה‬ ‫רקיעין‪ ,‬עד דסלקא לגבי ההוא טנרא תקיפא‪,‬‬
‫ומוצא‬ ‫משגיח‬ ‫ללבנה‪.‬‬
‫התעוךרות הרחמים‪ ,‬אז חהוא‬
‫)נ״א סשךא אחדא( דחפי לסיהרא‪ .‬אשגה‪ ,‬ואשכח‬
‫שעולה ועומד למעלה‪ ,‬מתעךבב‪.‬‬ ‫אהערותא ךרחמי‪ ,‬כליל ההוא )דף קפ״ד ע״ב(‬
‫אז חקול חהוא עומד ומעביר‬ ‫דסליק וקלימא לעילא‪ ,‬אתעלבב‪ .‬כלין ההוא‬
‫חדין חהוא‪ ,‬וכיון שלמטה‬
‫קלא קלימא‪ ,‬ואעבד ההוא לינא‪ ,‬וכיון דלתהא‬
‫ואפיק‪ T‬קלא‬
‫‪|T 1‬‬
‫אחרא‪T T‬עלאה‪,‬‬
‫‪T •-: -‬‬
‫אתערו רחמי‪ ,‬הכי נמי לעילא‪ ,‬אהער שופרא‬
‫‪• -‬‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫^‬ ‫—‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫_‬
‫רפה‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כח כסלו‬
‫תצוה ־ קפ״ד ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כ שבט‬

‫מתעויךרים הרחמים‪ ,‬כך גם‬ ‫בקלא‪_ T,‬רחמי‬ ‫‪|T :‬‬ ‫קלא‪T‬‬

‫‪|T‬‬ ‫ואתערעו‬
‫דאיהו ‪-‬רחמי‪,‬י ‪: T 7 : - :‬‬ ‫‪• :‬‬
‫למעלה מתעורר ׳‪:‬צויפר אחר עליוין‬ ‫ברחמי‪ ,‬ובאתערותא דלתהא‪ ,‬אהער הכי נמי‬
‫ומוציא קול עזהוא רחמים‪,‬‬
‫ומתעךבבים קול בקול‪ ,‬רחמים‬ ‫לעילא‪.‬‬
‫‪T •• :‬‬
‫ובהתעוךרות ^ל‬ ‫ברחמים‪,‬‬ ‫ואי תימא‪ ,‬חיך יכיל קלא דלתתא‪ ,‬או־‬
‫למטה מתעורר כך גם למעלה‪.‬‬ ‫נמי‪.‬‬
‫הכי ‪.. T‬‬
‫לאתערא‪• T ,‬‬
‫׳‬ ‫דלתהא ‪T-: : - :‬‬ ‫אהערותא • ‪T - :‬‬
‫‪T‬‬ ‫• ‪T :‬‬
‫ואם תאמר‪ ,‬איך יכול קול ^ל‬
‫למטה או התעוךרות קזל למטה‬ ‫תדיר‪,‬‬
‫׳‬ ‫לקבלא ‪• T‬‬
‫קיימא ‪T : | —:‬‬ ‫תתאה‪T :| — ,‬‬
‫׳‬ ‫עלמא — ‪T T‬‬ ‫חזי‪T : T ' •,‬‬‫‪• T‬‬ ‫‪T‬הא‬
‫להתעורר ‪ -‬כמו כן? בא וךאה‪,‬‬ ‫יהיב‬ ‫‪•T‬‬
‫עלאה ‪T‬לא‬ ‫• ‪TT‬‬
‫ועלמא‬
‫‪T : T :‬‬
‫טבא‪.‬‬ ‫אקרי אבן‬
‫*‪T T 1 *.• *.‬‬ ‫* ‪**1:‬‬
‫‪:‬והוא‬
‫עולם התחתוץ עומד לקבל תמיד‪,‬‬ ‫ליה‪ ,‬אלא כגוונא ךאיהו קיימא‪ .‬אי איהו‬
‫והוא נקךא אבץ טובה‪ ,‬ועולם‬
‫העליון לא נותץ לו‪ ,‬אלא כמו‬
‫קןימא בנהירו ךאנפין מהתא‪ ,‬כדין הכי נהרין‬
‫קזהוא עומד‪ .‬אם הוא קץם בהארת‬ ‫ליה מלעילא‪ .‬ואי איהו קיימא בעציבו‪ ,‬ןהבין‬
‫פנים מלמטה‪ ,‬כמו כץ מאירים לו‬ ‫ליה דינא כקבליה‪.‬‬
‫מלמעלה‪ .‬ואם הוא עומד‬
‫בעצבות‪ ,‬נותנים לו דין כנגדו‪.‬‬
‫מחה‪.‬‬ ‫יי׳ בע‪t‬‬
‫‪T : • :‬‬ ‫‪T:‬‬
‫עבדו •‪*.‬את‬ ‫* ‪:‬‬
‫כגוונא ‪T‬דא‪> ,‬תהלים ק(‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬

‫כמו זה‪) ,‬תהלימק( עבדו את ה׳‬ ‫חדוה ךבר נעז‪ ,‬מעזיך לגביה חדוה‬
‫בקומחה‪ .‬קומחה קזל בץ אדם‬ ‫תהאה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫עלמא‪T‬‬
‫— ‪T‬‬ ‫האי‪T‬‬‫‪:T‬‬ ‫הכי —נמי‬ ‫ה‪••T .‬‬ ‫אחרא‪ ^ T‬א ‪• T‬‬ ‫־ ‪T • —:‬‬
‫מועזך לעצמו קזמחה אחרת‬
‫עליונה‪ .‬כך גם זה העולם התחתון‬
‫כגוונא ךאיהי אתעטרת‪ ,‬הכי אמעזיך‬
‫‪ -‬כמו קזהיא מתעוררת‪ ,‬כך מועזך‬ ‫מלעילא‪ .‬בגין כך מקדמי ןעזראל‪ ,‬ואתערי‬
‫מלמעלה‪ .‬מעזום כך מקדימים‬ ‫ומיא‬
‫‪T-‬‬ ‫באעזא‬
‫כליל ‪T *.• :‬‬ ‫ח מי( ‪* T‬‬‫ח זא ד‪.‬ד ‪.‬‬ ‫דאיהו‬
‫‪T)|T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫קלא‪,‬‬
‫‪,‬‬ ‫בשופר‬
‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬
‫יעזראל ומעוררים בעזופר קול‬
‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•• T :‬‬ ‫•‬
‫ורוחא‪ ,‬ואתעביד חד‪ ,‬וסלקא לעילא‪ ,‬ובטש‬
‫^זהוא )סוד עזל דחכלים( כלול באען‬
‫ומים ורוח‪ ,‬ונע^ה אחד‪ ,‬ועולה‬ ‫בהאי אבן טבא‪ ,‬ואצנזבע באינון גוונין דהאי‬
‫למעלה‪ ,‬ומכה באבץ הטובה הזו‪,‬‬ ‫קלא‪ ,‬וכדין כמה ךאתחןיאת‪ ,‬הכי מעזיך‬
‫ונצבע בגונים אלו עזל הקול הזה‪,‬‬ ‫מלעילא‪.‬‬
‫■ך‬ ‫‪. . . .‬‬

‫ואז כמו קןמתךאה‪ ,‬כך מוקזך‬

‫מלמעלה‪.‬‬ ‫וכיון דאתקנת בהאי קלא‪ .‬רחמי נפקי‬
‫וכיון קזנתקנת בקול זה‪ ,‬רחמים‬ ‫מלעילא‪ ,‬ושרןין עלה‪ ,‬ואתכלילא‬
‫יוצאים מלמעלה ועזורים עליה‪,‬‬
‫‪ T‬׳‬ ‫‪•/ T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪T :‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫ברחמי‪ ,‬מהתא ומלעילא‪ .‬וכדין אתעךבב‬
‫מלמטה‬ ‫ברחמים‬ ‫ונכללת‬
‫ומלמעלה‪ .‬ואז מתעךבב הצד‬
‫סטרא אחרא‪) .‬אסתכל וחמי בנהירו ךאנפין( ואתחלש‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ .‬ז‬ ‫_‪T‬‬ ‫‪. 7:‬‬ ‫•‬

‫)כלכזתכל ורואה בהארת הפנים(‬ ‫ה א ח ר‪,‬‬ ‫הקפיה‪ ,‬ולא ןכיל לקטתא‪ .‬והאי אבן טבא‪,‬‬
‫ונחלעז כהו ולא ץכול לקטרג‪.‬‬ ‫קיימא בנהירו ךאנפין‪ ,‬מכל סטרין‪ ,‬בנהירו‬
‫והאבץ הטובה הזו קימת בהארת‬ ‫דלתתא‪ ,‬ובנהירו דלעילא‪.‬‬
‫הפנים מכל הצדדים ‪ -‬בהארה קזל‬
‫למטה ובהארה קזל למעלה‪.‬‬ ‫אימתי קיימא בנהירו דלעילא‪ ,‬הוי אומר‬
‫מתי עומדת בהאךה קזל למעלה ?‬ ‫ביומא רכפורי‪ .‬וביומא ךכפורי‬
‫הץה אומר ביום הכפורים‪ .‬וביום‬ ‫אתנהיר ההוא אבן טבא‪ ,‬בנהירו דלעילא‪,‬‬
‫הכפורים מאקרה האבץ הטובה‬
‫ההיא באור קזל למעלה מתוך‬ ‫)ואתערבב ההוא דלטורא(‬ ‫דעלמא דאתי‪,‬‬
‫‪ •• T :‬י • • •‬ ‫‪T : T :‬‬
‫נהירו‬ ‫‪• :‬‬
‫מגו‬
‫העולם הבא‪) ,‬ףמהעךבב‬ ‫האוי‬ ‫וכדין מתקנין ישראל לתהא חד שעיר‪,‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כט כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כ שבט‬
‫רפו‬

‫המקטרג ההוא(‪ ,‬ואז מתקןנים י^יראל‬ ‫ומעזדרין להאי מךברא תקיפא‪ ,‬דאיהו עזלטא‬
‫ועזולחים‬
‫‪• :‬‬ ‫אחד‪: ,‬‬
‫עזעיר ‪ T •/‬׳‬
‫למטה ‪• T‬‬
‫‪ :‬־‪T‬‬ ‫עליה‪.‬‬
‫למדבר הזה החזק ׳טהוא ׳טולט‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬

‫עליי‪.‬‬ ‫וההוא סטרא אחרא‪ ,‬איהו נקודה אמצעיתא‬

‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T T- :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫והצד האחר ההוא הוא נקזיה‬ ‫ךחריבו דעלמא‪ .‬בגין דכל הריבו‬
‫העולם החרב‪,‬‬ ‫אמצעית‬ ‫ועזממון )ם״א מניה‪ ,‬הוא מההוא םפ!ךא אחרא ך‪^2/‬יט( מניה‪.‬‬
‫מעזום קזכל חרבה וקזממה )הוא‬
‫מ מנו‪,‬‬ ‫כלמנה מהעד האחר ההוא השולט(‬ ‫ההוא סטרא אחרא עזליט עליה‪ .‬ונקודה‬
‫■ך‬ ‫— ‪T—:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•• —‬ ‫‪.‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫•‬ ‫—‬

‫הצד האחר ההוא עזולט עליו‪,‬‬

‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.. -‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫אמצעיתא דבל ישובא‪ ,‬סטרא דקדועזה איהו‪,‬‬
‫׳‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪*.‬‬

‫ונקרה האמצעית עזל כל היעזוב‪,‬‬

‫׳‬ ‫־ •‬

‫צד הקרקזה הוא‪ .‬ועל זה עומדת‬

‫‪T‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪•/ T‬‬ ‫‪. :‬״•‪T1‬‬
‫ועל דא‪ ,‬קיימא ירושלם באמצעיתא דבל‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—ן ‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬

‫ירוקזלים באמצע כל היעזוב ^ל‬ ‫ישובא דעלמא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫העולם‪.‬‬ ‫בסרץ נקוךין אתפרשת מלבו שמןא‪ ,‬סטרא‬

‫בשתי נקרות נבזילת מלכות‬
‫שמים‪ ,‬צד הקדשה ‪ -‬אחת שלה‪,‬‬
‫דקדושא‪ ,‬חד דילה‪ ,‬וחד דעלמא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫• ‪1:‬‬

‫העולם הבא‪ .‬נקזיה‬ ‫ואחת‬ ‫דאתי‪ ,‬נקודה עלאה טמיראה‪ ,‬ועל דא קיימא‬
‫‪T‬‬ ‫— | ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬

‫עליונה נעלמת‪ ,‬ועל זה קימת‬ ‫בתרין נקודין‪ :‬נקודה לילה קיימא תחותה‪,‬‬
‫בשתי נקדות‪ .‬נקדה שלה עומדת‬
‫תחתיה‪ ,‬ירושלים‪ ,‬אמצע של כל‬
‫ירושלם‪ ,‬אמצעיתא דבל ישובא‪ .‬נקודא‬
‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫הישוב‪ .‬נקדה שלוקחת מאמא‬ ‫דנטלא מאימא עלאה טמירא‪ ,‬איהו גן עדן‬
‫עליונה וסתומה‪ ,‬היא גץ עדן של‬ ‫דארעא‪ ,‬דקיימא באמצעיתא דבל עלמא‪ ,‬לבל‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳ ‪:| — :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪:‬‬ ‫‪:‬‬
‫הארץ‪ ,‬שעומדת באמצע של כל‬
‫העולם לכל הצדדים‪ ,‬של החרבה‬
‫סטרין‪ ,‬דחריבו ולשובא‪ ,‬וכל סטרין דעלמא‪.‬‬
‫והישוב וכל צךדי הע^ם‪.‬‬ ‫ועל דא‪ ,‬באמצעיתא דגן עדן‪ ,‬קיימא נקוךה‬
‫ועל זה באמצע גץ עדץ עומדת‬ ‫חדא עלאה טמירא וגניזא‪ ,‬דלא ידיע‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫‪TT‬‬
‫נקדה אחת עליונה נעלמת‬
‫וסתומה שלא נודעת‪ .‬ועמוד אחד‬ ‫וחד עמודא‪ ,‬נעיץ מתתא לעילא‪ ,‬גו ההיא‬
‫נעוץ מלמטה למעלה תוך הנקדה‬ ‫נקודה‪ ,‬ומהמן נבעי מלא‪ ,‬דאתפרישו לארבע‬
‫ההיא‪ ,‬ומשם נובעים מים‬ ‫סטרי עלמא‪ .‬אשתכחו תלת נקולין בעלמא‪,‬‬
‫שנפךדים לאךבעת צךדי העולם‪.‬‬
‫נמצאו שלש נקדות בעולם‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1•.. :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪:‬‬
‫ךקיימאן זיא על זיא‪ ,‬כגוונא דתלת נקודין‬
‫שעומדות זו על זו‪ ,‬כדגמת שלש‬ ‫דאורייתא‪.‬‬
‫נקדות של התורה‪.‬‬ ‫תא חזי‪ ,‬ההוא שעיר דמשדרין לשראל‬
‫ב א וךאה‪ ,‬השעיר ההוא‬
‫לעזאזל‬ ‫ישךאל‬ ‫ששולחים‬ ‫לעזאזל‪ ,‬לההוא מךברא‪ ,‬בגין למיהב‬
‫למדבר ההוא‪ ,‬כדי לתת חלק לצד‬ ‫חולקא לההוא סטרא אחרא‪ ,‬לאתעסקא‬
‫‪|T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪|T T‬‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫האחר ההוא להתעסק אתו‪ .‬ואם‬ ‫בהדיה‪ .‬ואי תימא‪ ,‬תרץ שעירין אמאי הבא‪,‬‬
‫תאמר‪ ,‬שני שעידים למה כאן?‬
‫אחד לה׳‪ ,‬ואחד לצד האחר‬ ‫חד ללל׳ וחד לההוא סטרא אחרא‪ .‬תינח ההוא‬
‫ההוא‪ .‬ניחא השעיר ההוא של‬ ‫שעיר דסטרא אחרא‪ .‬ללך אמאי‪.‬‬
‫הצד האחר‪ ,‬אך לה׳ מדוע?‬
‫אלא למלכא דהוה ארגיז על בריה‪ ,‬הרא‬
‫אלא‪ ,‬למלך ^זהץה כועס על בנו‪,‬‬ ‫‪rt T‬־‬ ‫י‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‪*.‬‬

‫קרא לשוטר‪ ,‬זה שעושה דין בבני‬ ‫לסנטירא‪ ,‬ההוא דעביד דינא בבני נשא‬
‫‪ ■■! ■. .‬ך‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪ ■ .‬ך‬ ‫‪ . .‬ך ‪.‬‬ ‫—‬ ‫‪9‬‬

‫אךם תמיד‪ ,‬כדי שיתכונן לעשות‬ ‫תדיר‪ ,‬בגין ךיזדמן למעבד דינא בבריה‪.‬‬
‫רפז‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כט כסלו‬
‫תצוה ־ קפ״ד ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כ שבט‬

‫דין בבנו‪ .‬העזוטר ההוא י^מח‪,‬‬ ‫ההוא סנטירא חדי‪ ,‬ועאל בבי מלכא למיכל‬
‫ונכנס לבית המלך לאבל עזם‪ .‬כיון‬
‫ודאי לא‬
‫המן‪ ,‬כיון דאעזגה ביה בריה‪ ,‬אמר‪ .‬ודאי לא‬
‫עזראה אותו ‪:‬בנו‪,‬׳ ^אמר‪,‬׳ ‪----‬‬
‫‪TTV‬‬
‫נכנס העזוטר כאץ בבית אבי אלא‬ ‫עאל סנטירא דא בבי אבא‪ ,‬אלא בגין ךארגיז‬
‫מעזום עזכעס המלך עלי‪ .‬מה‬ ‫אזל ואתפייס בהדיה‪.‬‬ ‫עבד‪—T ,‬‬
‫׳‬ ‫— ‪:‬‬
‫מלכא עלי‪ .‬מה‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• • T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬

‫עקויה ? הלך והתפיס עמו‪ .‬ומעזום‬ ‫כיון דאתפןיס בהדיה‪ ,‬פקיד מלכא למעבד‬
‫עזהתפיס עמו‪ ,‬צוה המלך לעע‪ t‬ות‬
‫סעודה עליונה לו ולבנו‪ ,‬וצוה‬
‫‪T• :‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: •/‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫ידע‬
‫‪—T‬‬
‫ופקיד ‪ T^:‬א‬
‫‪|•T‬‬
‫ולבריה‪,‬‬
‫׳‬
‫עלאה"ליה‬
‫••‬ ‫•‪TT‬‬
‫סעודתא‬
‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬
‫עזלא ןדע בו העזוטר ההוא‪.‬‬ ‫ביה ההוא סנטירא‪.‬‬
‫לבסוף נכנס העזוטר ההוא‪ .‬אמר‬
‫המלך‪ ,‬עתה אם ןדע זה מהסעודה‬
‫לבתר עאל ההוא סנטירא‪ .‬אמר מלכא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪- T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪7 7 :‬‬

‫העליונה עזהכנתי לי ולבני‪,‬‬ ‫העזהא אי ינדע דא‪ ,‬מסעודתא עלאה‬

‫• ‪T T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬

‫יתבלבל העזלחץ‪ .‬מה עקזה ? ‪7‬ןךא‬ ‫)דף קפ״ה ע״א( דאתקינית לי ולברי‪ ,‬ןתעךבב‬
‫לממנה על הסעודה ואמר לו‪,‬‬
‫תכין מקוהו ותקוים לפני‪ ,‬ותקוים‬
‫סעודתא‪,‬‬
‫‪T T‬‬
‫׳‬ ‫לממנא ‪-‬על ‪:‬‬
‫הרא ‪T T : -‬‬‫עבד‪^ .‬־‬‫‪T‬‬ ‫מה‬
‫‪T‬‬ ‫פתורא‪.‬‬
‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬

‫לפני הקווטר ההוא‪ ,‬כדי קויחקוב‬ ‫אמר ליה‪ ,‬אתקין מךי‪ ,‬ותעזוי קמאי‪ ,‬ותעזוי‬
‫קוסועד לפני מ^לי‪ ,‬ולא ודע‬ ‫קמיה דההוא סנטירא‪ ,‬בגין ךח שיב דסעיד‬
‫מהסעודה החקוובה ההיא קול‬
‫קומתה קולי וקול בני‪ ,‬ויקןח החלק‬
‫קמאי מדילי‪ ,‬ולא ינדע בההיא סעודתא‬
‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T| -‬‬

‫ההוא דלך לו‪ ,‬ויתרחק מהקומחה‬ ‫לקירא ךחדוה ךילי וךברי‪ .‬ולטול ההוא‬
‫קול הכועודה קולנו‪ .‬ואם לא‬ ‫חולקא ויזיל ליה‪ ,‬ויתפרש מהדוה דסעודתא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‪T : *.‬‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪lT T‬‬
‫קועקוה המלך כך‪ ,‬לא יתרחק‬
‫הקזוטר ההוא מבית המלך‪.‬‬
‫דילן‪ .‬ואי לאו דמלכא עביד הכי‪ ,‬לא יתפרש‬
‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫'‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪| T‬‬

‫כ ך אמר הקדוקז ברוך הוא‬ ‫ההוא סנטירא מבי מלכא‪.‬‬

‫ליקוךאל‪ ,‬תץמינו קוני קועירים‪,‬‬ ‫כך אמר קךשא בריף הוא ללשראל‪ .‬אזמינו‬
‫אחד לי ואחד למקטרג ההוא‪ ,‬כדי‬
‫קווחקוב קומסעודה ^לי הוא‬
‫תרין שעידין‪ ,‬חד לי וחד לההוא‬
‫אוכל‪ ,‬ולא ודע בסעודת הקומחה‬ ‫דלטורא‪ ,‬בגין דלחשיב דמסעודתא לילי‬
‫האחרת קולנו‪ ,‬ויקח החלק ההוא‬ ‫קאכיל‪ ,‬ולא ינדע בסעודתא דחדוה אחרא‬
‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:—1‬‬ ‫‪:‬‬
‫וילך לדךכו ויתרחק מביתי‪ .‬כיון‬
‫קואמא העליונה‪ ,‬עולם הבא‪,‬‬
‫לילן‪ ,‬ולסב ההוא חולקא‪ .‬ולזיל לארחיה‪,‬‬
‫באה לקורות תוך ההיכל ^ל‬ ‫ויתפרש מביתי‪ .‬כיון דאמא עלאה‪ ,‬עלמא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫'‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫• • ‪ -‬ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪_ . . . .‬‬

‫העולם התחתון למצא אור‬ ‫דאתי‪ ,‬אתי למשרי גו היכלא דעלמא תהאה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫)להשגיח עליה בהארה( קול הפנים‪ ,‬דין‬
‫הוא קולא ימצא המקטרג ההוא‪,‬‬
‫לאשכחא נלירו)נ״אלא^^ןחאעלהבנהירס דאנפין‪ ,‬לין‬
‫ולא בעלי הדין לפניו‪ ,‬כאקור‬ ‫הוא דלא ישתכח ההוא דלטורא‪ ,‬ולא מארי‬
‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫מוציא כל הברכות ומאיר לכלם‪.‬‬ ‫ללינין לקמיה‪ ,‬כד אפיק כל ברכאן‪ ,‬ואנהיר‬
‫וכל קופע החרות ההוא נמצא‪,‬‬
‫ויקוראל נוטלים מאלו הברכות‪.‬‬
‫לכלא‪ .‬וכל ההוא חירו לשהכח‪ ,‬ולשראל נטלי‬
‫^הרי כא^ר הע ^ס הבא נכנס‬ ‫מאינון ברכאן‪.‬‬
‫להיכל קול העולם התחתון‬ ‫דהא כד עלמא דאתי‪ ,‬עאל להיכלא דעלמא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T • • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫'‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬
‫ומוצא קזקומח הע^ת התחתון‬
‫עם בניו בסעוךה העליונה ההיא‪,‬‬ ‫תתאה‪ ,‬ואשכח דחדי עלמא תתאה עם‬
‫‪.‬‬ ‫_ ‪ .‬ך ‪ .‬ך‬ ‫‪..‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫_ ‪ .‬ך ‪ .‬ך‬

‫אז הוא מברך הקולחן‪ ,‬ו ה עי מו ת‬ ‫בנוי בההיא סעודתא עלאה‪ ,‬כלץ איהו בריף‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כט כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כ שבט‬
‫רפח‬

‫כלם מתבךכים‪ ,‬וכל עזמחה וכל‬ ‫פתודא‪ ,‬ועלמין כלהו מתברכין‪ .‬וכל חידו וכל‬
‫הארת הפנים נמצאות עזם‪ .‬זהו‬ ‫נהירו ךאנפין אעזתכהו המן‪ .‬הדא הוא‬
‫עזכתוב)ייקראטז( לפני ה׳ תטהרו‪.‬‬
‫כתוב)ייקרא ט״ ונתן אהרן על עזני‬ ‫לכתיב‪) .‬ויקרא טז( לפני לן׳ תטהרו‪.‬‬
‫הקזעידם גרלות ג ו ^ אחד לה׳‬ ‫‪ 5‬תיב )ויקרא טז( ונתן אהרן על קזני השעירם‬
‫וגוךל אחד לעזאזל‪ .‬זוהי העוימחה‬
‫אחד‬‫•‪T *.‬‬
‫וגורל‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫ליי׳‬
‫‪T: -‬‬
‫אחד‬
‫•‪T *.‬‬
‫גורל‬
‫‪T‬‬
‫גורלות‬ ‫‪T‬‬
‫ההיא ^ל המקטרג ההוא‪ ,‬כדי‬
‫קזהקדועז ברוך הוא יפיל עמו‬ ‫לעזאזל‪ .‬דא איהו ההוא חדוה דההוא‬
‫גורל‪ ,‬ומץמין אותו‪ ,‬ולא יודע‬ ‫דלטורא‪ ,‬בגין דקולשא כריך הוא לטיל עמיה‬
‫קזאעז דולק עזם על ראעזו ועל‬
‫העם קזלו‪ ,‬כמו עונאמר )משליכה(‬
‫גורל‪ ,‬וזמין ליה‪ ,‬ולא לדע דנור דליק אטיל‬
‫כי גחלים אהה התה על ראעזו‪.‬‬ ‫על ריעזיה‪ ,‬ועל עמא ליליה‪ ,‬כמה לאה אמר‬
‫לסימני ־ )אסתר ה( אף לא הביאה‬ ‫>משליכה( כי גחלים אתה הותה על ראעזו‪.‬‬
‫אסתר המלכה עם המלך אל‬
‫המקזתה אקזר עעזתה כי אם אותי‪.‬‬
‫)אסתר ה( אף לא הביאה אסתר המלכה‬
‫וכתוב‪ ,‬ויצא המן ביום ההוא‬ ‫עם המלך אל המקזהה אקזר עעותה‬
‫עזמח וטוב לב‪ .‬בחלק ההוא‬ ‫כי אם אותי‪ .‬וכתיב‪ ,‬ויצא המן ביום ההוא‬
‫קזנוטל‪ ,‬והולך לו‪ .‬ובסוף‪ ,‬כא׳טר‬
‫בא המלך העליון לבית המלכה‪,‬‬
‫ואזיל‬
‫׳ ‪. T :‬‬
‫דנטיל‪,‬‬
‫‪*T :‬‬
‫חולקא‬
‫‪|T T‬‬
‫בההוא‬‫‪—:‬‬
‫מח ‪:‬וטוב ••לב‪.‬‬ ‫‪— T‬‬
‫ע‪t‬‬
‫המלכה מבקקזת עליה ועל בניה‬ ‫ולבתר כד אתי מלכא עלאה‪ ,‬לבי‬
‫‪. . .‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ . .‬ך ‪ .‬ך‬ ‫_ ‪ . .‬ך‬ ‫‪ .‬ך‪..‬‬ ‫‪- T:‬‬‫_‬
‫ליה‪.‬‬
‫ועל עמה מן המלך‪.‬‬ ‫מטרוניתא‪ ,‬מטרוניתא תבעת עלהא‪ ,‬ועל‬
‫‪— .‬‬ ‫■ ך ‪ .‬ך ‪ -‬ך ^‬ ‫‪ . .‬ך‬ ‫_ ‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ . .‬ך‬ ‫_ ‪.‬‬

‫ואפלו בזמן עי^ראל בגלות‬

‫ומתפללים הפלות בכל יום‪ ,‬היא‬
‫בנהא‪ ,‬ועל עמא מן מלכא‪.‬‬
‫עולה ביום זה לפני המלך העליון‬ ‫צלותין‬
‫• ‪1‬‬ ‫‪:‬‬
‫בגלותא‪ ,‬וצלו‬
‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬‫׳ ‪:‬‬ ‫‪T:‬‬
‫בזמנא דיע‪t‬ראל‬ ‫‪T:•:‬‬
‫ואפילו‬
‫־‪:‬־•‬
‫ומבקקזת על בניה‪ ,‬ואז נגזרות כל‬ ‫ביומא דא‪,‬‬ ‫סלקת‬ ‫בכל יומא‪ ,‬איהי‬
‫‪T :‬‬ ‫‪1-:-‬‬ ‫‪T:‬‬
‫אותן נקמות קזעתיד הקדועז ברוך‬
‫הוא לעעזות עם אדום‪ ,‬ונגזר איך‬ ‫לקמי מלכא עלאה‪ ,‬ותבעת על בנהא‪ .‬וכדין‬
‫עתיד המקטרג הזה לעבר מן‬ ‫אתגזרו‪ ,‬כל אינון נוקמין‪ ,‬לזמין קלשא בריך‬
‫העולם‪ ,‬כמו ^זנאמר )ישעיה כה(‬
‫••• ••• ‪ •/:‬־‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫הוא למעבד עם אדום‪ ,‬ואתגזר היך זמין‬
‫בלע המות לנצח‪.‬‬
‫וסימנך ‪ -‬בזמן ה ^ו ת )אסתר ז( כי‬ ‫כמה דאת‬ ‫מעלמא‪T : ' ,‬‬
‫• •‪T: T‬‬ ‫דלטורא ‪T‬דא לאתעברא‬ ‫‪T‬‬

‫נמכךנו אני וגו׳‪ .‬כי אין הצר שוה‬ ‫אמר )ישעיה כה( בלע המות לנצח‪.‬‬
‫בנזק המלך‪ .‬מה זה בנזק המלך ?‬ ‫אני‬ ‫נמכרנו‬ ‫דגלותא )אסתר ז( •כי‬ ‫בזמנא‬ ‫וסימנך‪,‬‬
‫‪:‬־•‬ ‫•‪:‬־‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T:•:‬‬ ‫‪1* 7 • :‬‬
‫כמו שנאמר )יהושע ז( והכריתו את‬
‫שמנו מן הארץ ומה תעשה‬ ‫וגו׳‪ .‬כי אין הצר שוה בנזק המלך♦‬
‫לשמך הגדול‪ .‬שהרי השם העליון‬ ‫מאי בנזק המלך‪ .‬כמה לאת אמר‪) ,‬יהושע ז(‬
‫לא מתק‪.‬ים בקיומו‪ ,‬וזהו בנזק‬ ‫והכריתו את שמנו מן האלץ ומה תעשה‬
‫ואז‪ ,‬והפן נבעת פלפני ה פ לו‬ ‫לשמף הגדיל‪ .‬דהא שמא עלאה‪ ,‬לא אתלן;יפ‬
‫והמלכה‪ .‬אז אור הפנים וכל‬ ‫בקיומיה‪ ,‬ולא איהו בנזק המלך♦‬
‫קזמחה נמצאת‪ ,‬ויקזךאל יוצאים‬ ‫ו כ די] ו ה מן‬
‫לחרות ביום ההוא‪ .‬ואז‪ ,‬מהיום‬ ‫’״ י‬ ‫‪... ... -‬ו ־ ‪ - -‬־ ז‬ ‫־‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ :‬״ ( ־ ‪ T T‬ו • ־‪T‬‬
‫נהירו לאנפין‪ ,‬וכל חידו אשתכח‪ ,‬־■‬
‫וישראל נפקי לחירו‪ ,‬בההוא יומא‪ .‬כלץ מההוא יומא ולהלאה‪ ,‬חירו‬
‫רפט‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כט כסלו‬
‫תצוה ־ קפ״ה ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כ שבט‬

‫ההוא והלאה‪ ,‬חרות וע(מחה‬ ‫וחדוה באתגליא‪ ,‬לעזלטאה עלייהו‪ ,‬כדין בעי‬
‫■ך ‪. .‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪1 :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬

‫בגלוי לקזלט עליהם‪ ,‬ואז צריך‬ ‫למחלי עמהו־ן‪ .‬מכאן ולהלאה‪ ,‬כמה מהבר‬
‫לקזמיח עמהם‪ .‬מכאן והלאה‪ ,‬כמו‬
‫קזנתנו לו חלק להתרחק מהם‪,‬‬ ‫ליה חוללןא לאתפרעזא מנהו־ן‪ ,‬הכי נמי ןהבין‬
‫כך גם נותנים לקזאר העמים‬ ‫לעזאר עמין‪ ,‬לאתפרעזא מנהו־ן לתהא‪.‬‬
‫להתרחק מהם למטה‪.‬‬
‫ב א וךאה‪ ,‬מה הוא סוד הקךבנות‬
‫תא חזי‪ ,‬מה הוא רזא דקרבנא‪ ,‬לקרבא ע^עיר‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:|T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:|T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪7‬‬

‫להקריב ע(עיר)כנגדע‪1‬עיר( ולא דבר‬ ‫)לי‪?,‬ל»עיי( ולא מלה אחרא‪ .‬ואמאי עועיר‬
‫אחר? ומדוע ע{עיר בדאעז ח־דעז‪,‬‬ ‫תימא‬
‫•• ‪T‬‬
‫אלא •אי‬ ‫•‪T *.‬‬
‫נמי ע‪*tT‬עיר‪.‬‬
‫‪•• T‬‬
‫והכא‬
‫׳ ‪T T :‬‬
‫הלעז‪,‬‬‫•‪*.‬‬
‫‪:‬בראעז‬
‫וכאן גם כץ ע(עיר? אלא‪ ,‬אם‬
‫תאמר מעזום קזהוא צד קזלו ‪-‬‬
‫בגין דאיהו סטרא ליליה‪.‬יאלת‪ .‬אמאי לא הלי‬
‫טוב‪ .‬מדוע לא הץה עז ?‬ ‫עז‪.‬‬
‫אלא דבר זה צךיך‪ ,‬והוא נמצא‬ ‫אלא מלה דא אצטריך‪ ,‬ואיהי אעזהכחת‬
‫לבעלי כעזופים‪^ ,‬כל מעעץיהם‬
‫במה ^לא )כלתחבר( יהץה ט ק ב ה‪.‬‬
‫למאליהלן דחרעזין‪ ,‬לכל עלבדליהו‬
‫ועל זה קזעיר‪ ,‬קזלא התחבר‬ ‫שעיר‬‫‪• T‬‬
‫ועל ‪T‬דא‬ ‫‪—:‬‬
‫בנוקבא‪.‬‬
‫‪T 1:‬‬ ‫‪:‬‬
‫דלא )אתחבר( ‪:‬יהא‬ ‫‪T :‬‬
‫במה‬
‫‪T :‬‬
‫בנקבה בכל הצדדים עזלו‪ .‬עז‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪•/‬‬ ‫־ ‪• T :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫• ‪T 1•• :‬‬ ‫לא אתחבר בנו?ןכא‪ ,‬בסטרין ליליה כלהו‪ .‬עז‬
‫כאקזר התחבר בנקבה‪ .‬ומעזום‬
‫קזהוא מלך‪ ,‬נותנים לו מעזום‬
‫כד אתחבר בנו?ןבא‪ .‬ובגין דאיהו מלכא‪,‬‬
‫הכבוד ^ ו ‪ ,‬זה קזלא התחבר‬ ‫להבין ליה בגין יל^רא ליליה‪ ,‬האי ללא אתחבר‬
‫בנקבה ולא נתן כתו לאחר‪.‬‬ ‫בנוקבא‪ ,‬ולא יהיב חיליה לאחרא‪ .‬ודא‬
‫‪T‬‬ ‫— ‪T :— :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪....‬‬ ‫■ך‪.‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫^‬ ‫‪.‬ן ■ך‬ ‫‪.‬‬
‫וזה ןדוע לאותם המכעזפים‬
‫קזמקזהמקזים במעעזים אלה‪.‬‬
‫אשהמלדע לאינון חרשין‪ ,‬למשהמשין בהני‬
‫ומפני כך עזודים על הע{עיר ההוא‬ ‫עלבלי‪ .‬ובגיני כך‪ ,‬שתין על ההוא שעיר‪ ,‬כל‬
‫כל אותם החטאים‪.‬‬ ‫אינון חטאיהלן‪.‬‬
‫ב א וךאה‪ ,‬אף על גב קזהוא‬
‫חלק לצד האחר חהוא ‪ -‬סוד‬
‫לתא חזי‪ ,‬אף על גב לאיהו חולקא לההוא‬
‫כאן‪ .‬כל אליו צדדים אחרים‬ ‫הכא‪T ,‬כל הני‬ ‫׳‬ ‫‪T T‬‬ ‫רזא‬‫‪T T‬‬ ‫אחרא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫סטרא‬
‫• ‪- :—1:‬‬
‫קזלמטה )שנקךאים כלצואת ןם(‪ ,‬כלם‬ ‫סטרין אחרנין דלתתא‪) ,‬ךאהןדון סצולזית ים( כלהו‬
‫טמאים יותר‪ .‬וכל מה עזיוךדים‬
‫מדךגות החתונות‪ ,‬כך הטמאה‬ ‫מסאבין!תיר‪ .‬וכל מה לנחתין ללגין ההאין‪,‬‬
‫קזלהם יותר‪ .‬ומפני כץ בעז‪,‬‬ ‫הכי מסאבו ללהלן !היד‪ .‬ובגין כך‪ ,‬בעז‬
‫חלקם יותר‪ ,‬מעזום קזהעזערות‬ ‫!תיר חולקיהלן‪ ,‬בגין לשעלא )דף קפ״ה ע״ב(‬
‫קזלו תלויות יותר מבהמה אחךת‪,‬‬
‫כמו ^דין קזלהם תלוי למטה‬ ‫ליליה הלןא !היר מבעירא אחרא‪ ,‬כמה‬
‫בטמאה‪ .‬אבל מלכות חרקזעה‬ ‫אבל —האי‬ ‫‪T —:‬‬
‫במסאבו‪.‬‬‫• ‪: T :‬־‬
‫לתתא‬
‫‪T —:‬‬
‫תלי‬ ‫דלהלן‬
‫‪•• T 1‬‬ ‫• ‪:‬‬
‫דדינא‬
‫‪T • :‬‬
‫הזו האחרת‪ ,‬מלך קזל חבל‬ ‫מלכו חייבתא אחרא‪ ,‬מלכא לכלא בההוא‬
‫בצד ההוא‪ ,‬הטמאה קזלו היא‬
‫יותר מבחרת‪ ,‬ולא טמאה קזלמה‬ ‫סטרא‪ ,‬ברור איהו!היד מסאבו ליליה‪ .‬ולא‬
‫כאלה התחתונים‪ .‬ועל זה ע(עיר‪,‬‬ ‫מסאבו שלים כהני תתאי‪ .‬ועל דא שעיר‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪. T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪: :‬־‬ ‫•‬

‫עזחקזער קזלו לא תלוי ולא חלק‪.‬‬ ‫דשער דיליה לא תליא‪ ,‬ולא שעיע‪ .‬לא‬
‫■ך‬ ‫—‬ ‫‪..‬‬ ‫_ ‪ . .‬ך ^ ‪ . .‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪. . .‬‬ ‫—‬ ‫‪. .‬‬
‫לא חלק‪ ,‬מפני הטמאה ההיא‬
‫קזלו‪ .‬ולא תלוי‪ ,‬כדי קזלא תתחזק‬ ‫שעיע‪ ,‬בגין לההוא מסאבו ליליה‪ .‬ולא‬
‫בו טמאה כאלה התחתונים‪,‬‬ ‫תלןא‪ ,‬בגין ללא לתתלןף ביה מסאבו כהני‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כ ט כ ס לו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כ שב ט‬
‫רצ‬

‫ועל זה ודאי ו^עיר‪ ,‬ולא אחר‪.‬‬ ‫התאי‪ ,‬ועל דא ודאי ע^עיר ולא אחרא‪.‬‬
‫‪T- :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪T‬‬

‫כפור‪ ,‬מדוע נקרא כפור? אלא‬

‫‪T ...‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.(. .‬ן‬

‫מפני עומנקןה כל טמאה ומעביר‬

‫_‬ ‫_‬
‫כפור‪ ,‬אמאי א?ןרי כפיר‪ ,‬אלא בגין דנלןי כל‬
‫אותה מלפניו ביום ההוא‪ .‬ועל זה‬ ‫מסאבו‪ .‬ואעבר ליה מקןמיה‪ ,‬בההוא‬
‫יום כפור יום עזל נקןיוץ‪ ,‬וכך‬ ‫יומא‪ .‬ועל דא‪ ,‬יום כפור‪ :‬יומא דנקיותא‪,‬‬
‫קוךאים לו‪ ,‬עוכתוב )ויקרא טז( כי‬
‫ביום הזה יכפר עליכם לטהר‬
‫והכי קרינא ליה‪ .‬כתיב )ייקיא ט ס ‪.‬כי ביום הזה‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪ .‬ך ‪. .‬‬ ‫‪.‬ך|‪..‬‬ ‫‪. .‬ך ‪.‬‬

‫אתכם‪ .‬כי היום הזה צריך לו‬ ‫ןכפר עליכם לטהר אתכם‪ .‬כי היום הזה‬
‫לכתב ! מה זה כי ביום הזה ? אלא‬ ‫מיבעי ליה‪ ,‬מאי כי ביום הזה‪ .‬אלא בגין‬
‫מעזום עזמטהר מקדען למעלה‬
‫דאתרכי מלןדעזא לעילא‪ ,‬ואתנקי )נ״א !■אר;?היד‪(,‬‬
‫ומתנקה )ו מ א י ח‪ ,‬כתוב כי ביום הזה‬
‫יכפר עליכם‪ .‬יכפר וינקה בהחלה‬ ‫כתיב כי ביום הזה לכפר עליכם‪ .‬יכפר וינקי‬
‫ביום הזה‪ ,‬כדי עזיטהר‪ ,‬ולבסוף‬ ‫בקךמיתא ביום הזה‪ .‬בגין דלתזיכי‪ .‬ולבתר‬
‫עליכם‪.‬‬
‫עוד‪ ,‬יכפר ביום הזה‪ ,‬וינקה לו‬
‫עליכם‪.‬‬
‫בהחלה‪ .‬וכל זה עליכם‪ ,‬בסבתכם‬ ‫תו‪ ,‬לכפר ביום הזה‪ ,‬וינקי ליה בקךמיתא‪ ,‬וכל‬
‫צריך לנקות אותה‪ ,‬ולטהר אותה‬ ‫דא עליכם‪ .‬בגינכון אצטריך לנקאה ליה‪.‬‬
‫החלה‪ .‬יכפר ‪ -‬מי יכפר? אלא זהו‬
‫עולם העליון עזמאיר ומנקה‬
‫ולדכאה ליה בקךמיתא‪ .‬לכפר‪ ,‬מאן לכפר‪.‬‬
‫לכלם‪ .‬ועל זה ‪ %‬צדדים רעים‪,‬‬ ‫לכלא‪.‬‬‫‪T :‬‬
‫ונקי‬
‫‪1•• T :‬‬
‫דנהיר‬ ‫עלאה‪,‬‬
‫׳ ‪• T :‬‬ ‫• ‪TT‬‬
‫עלמא‬
‫‪T : T‬‬
‫אלא ‪T‬דא הוא‬
‫״‪T *.‬‬
‫עזנקךאים מצולות ןם‪ ,‬עובדים‪.‬‬ ‫ועל דא כלהו סטרין ביקזין‪ ,‬דאקרון מצולות‬
‫וכמו עזאותץ מצולות ןם תלויות‪,‬‬
‫כך גם תלויות עזערות )שלו‪ ,‬שהוא‬
‫לם‪ ,‬אתעברו‪ .‬וכמה דאינון מצולות לם הליין‪,‬‬
‫ע ס עזלו‪ ,‬עזהוא צד עזלהם‪ ,‬ועזער‬ ‫הלי נמי תלייא עויערא )ם״א דיליה‪ ,‬דהוא סטרא וכו׳(‬
‫‪.‬ז‬ ‫_‬ ‫_ ‪. .‬ך‬ ‫‪.‬ך‪..‬‬ ‫‪.‬ך‪.‬‬

‫עזל הצד ההוא לא חלק‪.‬‬ ‫דיליה כל ההוא סטרא דלהון‪ .‬ו^ערא דההוא‬
‫כמו זה כתוב‪) ,‬שם< וכפר על‬
‫הקהעז מטמאת בני י^ךאל‬
‫סטרא לא עזעיע‪.‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬

‫ומפקזעיהם לכל חטאתם‪ .‬וכל‬ ‫כגוונא דא כתיב‪) ,‬ויקרא טז( וכפר על הקדעז‬
‫חטאתם צדיך לו לומר! אלא‬ ‫מטומאת בני לק‪Jt‬ר ‪ W‬ומפקזעיהם לכל‬
‫להנאה עזלהם‪ .‬מכאן והלאה לכל‬
‫חטאתם‪ ,‬קזלא ןכול המקטרג‬ ‫חטאתם‪ .‬וכל חטאתם מבעי ליה‪ ,‬אלא להנאה‬
‫‪■ -‬ך ■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•• ‪T‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬

‫לעזלט עליהם )ןעלזה( ביום כפור‪,‬‬ ‫להון‪ ,‬מכאן ולהלאה לכל חטאתם דלא לכיל‬
‫׳טהוא העברת כל החובות ונקוי‬ ‫מקטרגא לעזלטאה עלייהו )ועל דא( ביומא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬
‫עזלהם‪ .‬צדיכים יעוךאל לנקות‬
‫עצמם וללכת יחפי רגלים‬ ‫ךכפור‪ ,‬דאיהו קנוחא ךכל חובין‪ ,‬ונקיו‬
‫כמלאכי עליון‪ .‬חמעזה ענויים‬ ‫דלהון‪ .‬בעאן לק‪Ji‬ראל לנקאה גרמליהו‪ ,‬ולמהך‬
‫כדי להעזר בחמעזה צדדים‬ ‫לחפי רגלין‪ ,‬כמלאכי עלאין‪ .‬חמעז ענולין‪,‬‬
‫עליונים ׳טיום הכפורים מוציא‬
‫אותם‪ ,‬והם קזערים )צלו‪.‬‬ ‫בגין לאסתליעא בחמעז סטרין עלאין‪ ,‬ןייומא‬
‫‪•/‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬

‫ואם עזתןה מחקזיב‪ ,‬עזהיא מצד‬ ‫ךכפורי אפיק לון‪ ,‬ואינון תךעין דיליה‪.‬‬
‫)צל יצחק‪ ,‬הרי קזעזה‪ .‬ואף על גב‬ ‫מפטרא דיצחק‪,‬‬ ‫חשיב‪ ,‬דאיהו‬ ‫שתיה ‪|T‬קא‬ ‫ואי‬
‫• • ‪T:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T•:‬‬ ‫‪•:‬‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬
‫)צבכלל אכילה היא‪ ,‬ואז הם‬
‫קזעזה‪ ,‬וענוי אחרון הע‪:‬מי)צ‬ ‫הא שית‪ ,‬ואף על גב דבכלל אכילה איהו‪,‬‬
‫המטה הוא‪ ,‬ובדדגה קזעזית‬ ‫וכדין אינון שית‪ ,‬ועפויא בתראה תשמיש‬
‫רצא‬ ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ל כסלו‬
‫תצוה ־ קפ״ה ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כ שבט‬

‫ע^ים •ענוי‬ ‫וכנגדה ‪T‬אנו עו‘ •‬

‫נמצא‪T: •/ : ,‬‬
‫• ‪ T:‬׳‬ ‫המטה איהו‪ ,‬ובדרגא עזתיתאה עזכיח‪,‬‬
‫‪7 -‬‬ ‫‪.‬‬ ‫;‬ ‫‪ . . .‬ך ‪ .‬ך‬ ‫‪ . . _ .‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_ ‪ . .‬ך‬

‫זה•‬ ‫ול?ןבליה אפן עבךין עפויא דא‪.‬‬

‫כ תו ב )במדבר כט( ובעע‪t‬ור לחיך׳‪:‬צ‬
‫העזביעי הזה‪ ,‬וכתוב)ויקרא כג( אך‬ ‫?תיב )במדבר כט( ובעשור לחדש השביעי הזה‪,‬‬
‫בעעזור לח;ךעז‪ .‬בעעזור ‪ -‬בעעזירי‬ ‫וכתיב )ייקרא כג( אך בעשור לחדש‪.‬‬
‫צריך לו לומר! מה זה בעעזור?‬
‫זה‪T ,‬כל‬ ‫עזעהה ‪:‬ביום‬
‫בעשור‪ ,‬בעשירי מיבעי ליה‪ ,‬מאי בעשור‪.‬‬
‫אלא •מעזום ‪ •/‬־ ‪T‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪...‬‬ ‫י‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬
‫׳‬ ‫‪T •/‬‬
‫מדרגות עליונות באות אלו על‬ ‫אלא‪ ,‬בגין דהשתא ביומא דא‪ ,‬כל דרגין‬
‫אלו לעזרות על הלבנה ולהאיר‬ ‫עלאין‪ ,‬אתןין אלין על אלין‪ ,‬למשרי על‬
‫אותה‪ ,‬וכלן בסוד ^ל ע^ר‪ ,‬עד‬
‫עזעולה למאה‪ .‬וכאעזר עומדת‬
‫סיהרא‪ ,‬ולאנהרא לה‪ .‬וכלהו ברזא ךעשר‪ ,‬עד‬
‫אחד‪,‬‬
‫אז ־הכל ‪ T •/‬׳‬ ‫מאה‪T ,‬‬
‫‪:‬בסוד ‪ T •• ^ •/‬׳‬
‫דסלקא למאה‪ .‬וכד קןימא בתא ךמאה‪ ,‬כדין‬
‫ונקךא יום הכפוךים‪ .‬ועל זה‬ ‫כלא חד‪ ,‬ואקרי יום הכפורים‪ .‬ועל דא‬
‫זכור‪,‬‬ ‫אומר ‪T‬‬ ‫עזאתה‬
‫בעעזור‪: ,‬כמו ‪ •/‬־ ‪T‬‬
‫׳‬ ‫••‬
‫עזמור‪ ,‬עזכלם באים כדי לעעזר‬
‫׳‬ ‫‪T •/‬‬ ‫בעשור‪ ,‬כמה דאה אמר זכור‪ ,‬שמור‪ ,‬דכלהו‬ ‫‪T‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬

‫ולהאיר בסוד עזל ע^ר‪.‬‬ ‫אתיין בגין לעשרא ולאפהרא ברזא דעשר‪.‬‬
‫‪* . * • . * :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬

‫החזיר הזקןץ הזה דאעזו כנגד רבי‬ ‫אהדר האי סבארישיה לקבליה דרבי שמעון‪,‬‬
‫עזמעוץ‪ ,‬ואמר לו‪) ,‬רבישנלעון‪ (,‬הרי‬
‫ידעתי עזעזאלה תקןעזה בכאן‪,‬‬
‫ואמר ליה‪) ,‬ד‪3‬י עמע‪1‬ן( הא ידענא‬
‫‪ ■.‬ך‬ ‫■ך ‪-‬‬ ‫■ד‬ ‫‪7‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪ . .‬ך _‬

‫בעעזור לחדעז העזביעי‪ .‬אמר לו‬ ‫לחדש‬ ‫ךשאלהא תבעי בהאי‪ ,‬בעשור‬
‫רבי עזמעון‪ ,‬ודאי‪) ,‬זהב;נשידינכ‪1‬ןהוא‬ ‫השביעי‪ .‬אמר ליה רבי שמעון וזיאי‪) ,‬ם״א וא‬
‫ב ע ע ^ו‘ ר‬ ‫וכן הוא‪ ,‬אבל בעשור מדוע וכר(‬
‫נכון הוא‪ .‬אם כך הוא‪ ,‬מדוע עולה‬
‫בעשירי יאות הוא‪ ,‬והכי הוא‪ ,‬אבל ן?ש‪1‬ר אמאי וכו׳( בעשור יאות‬
‫למאה ? והרי מהפסוק לא נךאה‪,‬‬ ‫הוא‪ .‬אי הכי הוא‪ ,‬אמאי סליק למאה‪ ,‬והא‬
‫‪■.‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ ...‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬‬

‫אלא ^עולה לעזבעים‪ ,‬ממקזמע‬ ‫מין^רא לא אתחזי‪ ,‬אלא ךסליק לשבעין‪,‬‬

‫עזכתוב בעעזור לחדעז העזביעי‪.‬‬
‫וכאעזר מעעזךים לעזביעי עז| ר‬
‫משמע דכהיב בעשור לחדש השביעי‪ ,‬וכד‬
‫פעמים‪ ,‬הרי ודאי עולה לעזבעים‪.‬‬ ‫מעשרי לשביעאה עשר זמנין‪ ,‬הא וזיאי סליק‬
‫אמר לו‪ ,‬על זה החזךתי דאעזי‬ ‫לשבעין‪ .‬אמר ליה‪ ,‬על זיא אהדרנא רישא‬
‫אהה‪.‬‬‫עזחכם ־ ‪T‬‬
‫ידעתי ‪T T •/‬‬
‫כלפיך‪ ,‬עזהרי ‪ T‬־ ‪• :‬‬
‫ב א וךאה‪ ,‬עזני סודות כאן‪ .‬אחד‪,‬‬
‫‪ :‬־ ‪ 1‬׳‬
‫לגבך‪ ,‬דהא ידענא דחכימא אנה‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫^‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬

‫עזהרי הלבנה נקראת חדען‬ ‫תא חזי‪ ,‬תריןתין הכא‪ ,‬חד דהא סיהרא חךעז‬
‫העזביעי‪ ,‬ומפני כן נקרא חדעז‬ ‫השביעי אלןרי‪ ,‬ובגין כך אלןרי חדעז‬
‫מפני‬ ‫עעזור‪,‬‬ ‫העזביעי‬
‫עזכעזמאירים לה ע^ר פעמים ‪-‬‬ ‫השביעי עשור‪ ,‬בגין ךקא מנהרין לה עשר‬
‫הרי מאה‪ .‬ועוד‪ ,‬דבר זה עזאמךת‪,‬‬ ‫זמנין‪ ,‬הא מאה‪ .‬ותו‪ ,‬האי מלה דקאמרת‪,‬‬
‫ודאי לקזבעים עולה ביום זה‬ ‫וזיאי לשבעין סליקא בהאי יומא‪) ,‬ובדתא ךע‪5‬בעיז‬
‫)וכמדרגה של שבעים היא‪ ,‬וכמדרגה של מאה‬
‫היא‪ ,‬לדרגה של מאה להשלים ולהאיר(‪.‬‬
‫איהו‪ ,‬ו?דתא ךמאה איהו‪ .‬לדתא ךמאה לא^ל?!א ולא?הךא•( ובהאי‬
‫ו ב ד ת ה זו ^ל עזבעים‪^ ,‬הרי‬ ‫דרגא דשבעין‪ ,‬דהא ביומא דא נטיל לכל‬
‫‪T :‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬

‫ביום זה נוטל לכל עם י^יראל‬ ‫עמא ךשראל למידן‪ ,‬וכלהו קלימין בנשמתא‬
‫לדון‪ ,‬וכלם עומדים בנעזמה יותר‬
‫מהגוף‪ ,‬עזהרי ביום זה ענוי עזל‬ ‫יתיר מגופא‪ ,‬דהא ביומא דא עפויא דנפשא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪• -‬‬

‫הנפעז הוא‪ ,‬ולא עזל הגוף‪ ,‬כמו‬ ‫איהו‪ ,‬ולא מגופא‪ ,‬כמה דאה אמר ועניתם את‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳ ‪1‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ל כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כ שבט‬
‫רצב‬

‫עזנאמר ועניתם את נפשתיכם‪ .‬כי‬ ‫נפעזותיכם כי כל הנפעז א^ר לא תעונה‪ .‬והאי‬

‫כל הנפעז אעזר לא תענה‪ .‬ויום זה‬ ‫יומא נטיל לכל נפעזאן והוו ברעזותיה‪ ,‬ואי‬
‫לוקח לכל הנפעזות ונמצאות‬
‫‪T : • :‬‬ ‫‪T : -‬‬

‫בךקזותו‪ .‬ואם לא עומדת בסוד‬

‫‪T :‬‬ ‫••‪- 1‬‬
‫לא קיימא בתא )נ״א כך‪2/‬ותא( דשבעין‪ .‬לית ליה‬
‫)ברשות( עזל לזבעים‪ ,‬אין לה ךקזות‬ ‫ךשו בנפעזאן‪) ,‬ס״א לקיימא תמן( דקיומא ךנפעזאן‬
‫בנפעזות )ל;נמד שם<‪ ,‬קזעמידת‬ ‫בתא ) ד ף ק פ ״ו ע ״ א( דשבעין‪ ,‬כמה ךאת אמר)תהלים‬
‫הנפעזות בסוד ^ל קזבעים‪ ,‬כמו‬
‫עזנאמד>תהליםע( ימי קזנותינו בהם‬ ‫צ( למי שנותינו בהם שבעים ^נה וגו׳‪.‬‬
‫קזבעים עזנה וגו׳‪.‬‬ ‫ואי הימא נפשאן דרבלי ךלא אשלימו לשבעין‬
‫ואם תאמד‪ ,‬נפעזות הילדים קזלא‬
‫הקזלימו לקזבעים קזנה לא‬
‫שנין לא שלטא בהו‪ .‬וזיאי שלטא בהו‪,‬‬
‫קזולטת בהם ‪ -‬ודאי עזעזולטת‬ ‫אבל לא בשלימו‪ ,‬כמאן ךזכי יומין סגיאין‬
‫בהם‪ ,‬אבל לא בעולמות‪ ,‬כמי‬ ‫לפקודי אורליתא‪ ,‬ועם כל דא בכלהו שבעין‬
‫עזזכה לןמים הךבה למצוות‬
‫עזבעים‬
‫ואחד‬
‫‪T *.• :‬‬
‫המרבה‬
‫־־‪*.*:‬‬
‫אהד‬ ‫ועל ‪T‬דא תנינן‬
‫‪T *.• 1T •• T‬‬ ‫‪- :‬‬
‫אזלא‪.‬‬ ‫שנין‬
‫‪T: - 1 • :‬‬
‫בכל • ‪• :‬‬‫זה‪T : ,‬‬
‫׳‬ ‫ועם ‪T‬כל‬
‫התודה‪• : ,‬‬
‫‪ T‬׳‬
‫עזנה היא הולכת‪ .‬ועל זה למדנו‪,‬‬ ‫הממעיט‪ .‬מאן אחד‪ .‬ביהודא ךשבעין שנין‪,‬‬
‫אחד המךבה ואחד הממעיט‪ .‬מה‬ ‫מאן דאסגי‪ ,‬ומאן ךאמעיט‪.‬‬
‫זה אחד? ביחוד עזל עזבעים עזנה‪,‬‬
‫מי עזמךבה ומי עזממעיט‪.‬‬
‫ועל דא‪ ,‬ביומא ךכפורי אעבר בכלהו שבעין‪,‬‬
‫ועל זה ביום הכפורים עוברת‬ ‫ואשתלים האי דרגא בכלהו‪ ,‬וכל נשמתין‬
‫בכל העזבעים‪ ,‬ונעזלמת דךגה זו‬ ‫סלקין קמיה‪ ,‬ודאין להון בלינא‪ ,‬וקוךשא‬
‫בכלם‪ ,‬וכל הנעזמות עולות לפניו‪,‬‬
‫ודן את כלץ בךין‪ ,‬והקדועז ברוך‬
‫בריף הוא חיים עלליהו ךלשראל ביומא דא‪,‬‬
‫הוא מרחם על יעוראל ביום זה‪.‬‬ ‫עליה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪.. T‬‬
‫לכפרא‬
‫‪TT — :‬‬
‫מרוחיה‬
‫••‬ ‫•‬
‫טינא‬
‫• ‪T‬‬
‫אעבר‬
‫— ‪T —:‬‬
‫דלא‬ ‫מאן‬
‫‪T : 1 T‬‬
‫מי עזלא העביר טנוף מרוחו‬ ‫צלותיה בהאי יומא‪ ,‬טבע‬
‫‪-‬‬ ‫■ד‬ ‫׳‬ ‫■ד‬ ‫••‬
‫)ביזימא ‪7‬דא( ‪-‬כד סליק‬
‫‪: I • T‬‬ ‫‪7 :‬‬
‫לכפר עליו‪) ,‬בי‪1‬םזה< כאעזר עולה‬
‫תפלתו ביום זה‪ ,‬טובע במקום‬ ‫בההוא אתר ךאלןרי רפש וטיט‪ ,‬ואיהו‬
‫ההוא עזנקךא רפעז וטיט‪ ,‬והוא‬ ‫ברישא‬
‫‪T••:‬‬
‫לאתעטרא‬
‫— ‪T :‬‬
‫ולא סליק‬
‫‪| • T‬‬ ‫‪T:‬‬
‫‪:‬מצולות ‪T‬ים‬
‫מצולות ןם‪ ,‬ולא עולה להיות‬ ‫ךמלבא‪.‬‬
‫עטרה בדאעז המלך‪.‬‬
‫ביום זה לא צךיך בן אדם לפרען‬ ‫חטאוי‬ ‫‪T- :‬‬
‫לפרשא‬
‫‪T: T:‬‬
‫ביומא ‪T‬דא ‪T‬לא אצטריך בר ‪T‬נש‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫חטאיו בפני אחר‪ ,‬מעזום עזכמה‬
‫הם עזלוקחים הדבור ההוא‬
‫ומעלים אותו למעלה‪ ,‬דען עדים‬
‫נדבור ההוא‪ .‬ומה )מיכה ז( מעוכבת‬
‫חיקך עזמר פתחי פיך ‪ -‬כל עזכן‬
‫אלו עזהולכים ומסתכלים לקטרג‬
‫עליהם ומעידים עליהם‪ ,‬וכלי עזכן‬
‫עזעזות הוא לפני הכל וחלול עזמו‬
‫עזל הקדועז ברוך הוא‪ .‬ועל זה‬
‫כתוב‪) ,‬קהלתה< אל התן את פיך‬
‫לחטיא את בעורך‪) .‬מכאן והלאה סוד‬
‫באופן אהר(‬
‫פתח ואמר‪) ,‬שמות יב( החלש הזה לכם ראש‬
‫פתח ואמר‪) ,‬שמות יס התרעז הזה‬
‫קמי אחרא‪ ,‬בגין דכמה אינון דנטלי‬
‫ההיא מלה‪ ,‬וסלקי לה לעילא‪ ,‬ואית סהדין‬
‫בההיא מלה‪ .‬ומה >מיכה ‪ 0‬משכבת חיקך שמר‬
‫פתחי פיך‪ ,‬כל שכן אינון דאזלי ועייני‬
‫לקטרגא לון‪ ,‬וסהלי עליה‪ .‬וכל שכן להציפו‬
‫איהו לקמי כלא‪ ,‬וחלול שמא דקולשא בריף‬
‫לא כתיב‪) ,‬קהלת מ אל תתן את פיל‬ ‫היא‪.‬‬
‫לחטיא את בשלל‪) .‬מכאן והלאה ח א בגוון אחדא(‪.‬‬
‫חלשים וגו׳‪ ,‬וכי כלהו זמנין והלשין‬
‫רצג‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ל כסלו‬
‫תצוה ־ קפ״ו ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כ שבט‬

‫לכם דאעז חדעזים וגר‪ .‬וכי כל‬ ‫)א^אחךעיבםלאבתיג(‬‫לאו אינון ךקיד^זא בדיך הוא‪.‬‬
‫הזמנים והחךעים אינם ^ל‬ ‫אלא החדעז הז‪-‬ה לכם‪ ,‬דילי איהו‪ ,‬אבל אנא‬
‫הק[ד‪1‬עז בלו^ הוא?)אלאחךשיכםלא‬
‫כתוב( אלא החהעז הזה לכם‪^ ,‬לי‬ ‫מסרית ליה לבון‪ ,‬דלכון איהו באתגליא‪ .‬אבל‬
‫הוא‪ ,‬אבל אני מסרתי אותו לכם‪.‬‬
‫‪•/ T‬‬ ‫•‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬־ •‬ ‫‪:‬־ ‪T‬‬ ‫׳‬
‫בכסה‪ ,‬ולא‬
‫‪7‬‬ ‫^‬
‫ועל דא איהו‬
‫‪,‬‬ ‫איהו‪- • ,‬‬
‫׳‬ ‫דילי •‬
‫שביעאה • •‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫עזלכם הוא בנגלה‪ ,‬אבל קזביעי‬ ‫באתגליא‪ .‬ירחא דלכון‪ ,‬איהו בסדורא‪ ,‬כסדר‬
‫עזלי הוא‪ ,‬ועל זה הוא בכסה ולא‬
‫בגלוי‪ .‬ח;ך׳‪:‬צ עזלכם הוא מסדר‬ ‫דאתוון אביב‪ ,‬דאיהו אב״ג‪ .‬י״ב איהו ת א‬
‫כסדר אותיות אביב‪ ,‬עזהוא א׳ ב׳‬ ‫דג‪) /‬ם״א ואיהו אב״ג בסךרא זיאתווז( אבל ירחא שביעאה‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T -:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫ג׳‪ .‬י״ב הוא סוד אות ג׳ ) ו ה ו א א׳ ב׳‬

‫לילי איהו מסופא דאתוון‪) .‬ם״א ת ע ד( מאי‬
‫ג׳ כסדר האותיות(‪ .‬אבל החך׳‪:‬צ‬
‫העזביעי‪ ,‬עזלי הוא מסוף‬ ‫טעמא‪ .‬אתון מהתא לעילא‪ ,‬ואנא מעילא‬
‫■ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪..‬‬ ‫— ‪■—.‬ך‬ ‫^‬ ‫ך‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ . _ .‬ך‬ ‫‪1‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪-_.‬ך‬ ‫_‬

‫האותיות)תעזרי(‪ .‬מה הטעם ? אתם‬ ‫לתתא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫ממטה למעלה‪ ,‬ואני ממעלה‬

‫למטה‪.‬‬
‫האי דילי‪ .‬בריעזא דירחא‪ ,‬אנא איהו‬
‫‪.‬‬ ‫‪--.‬ד‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪...‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫זה עזלי‪ .‬ביאעז התד׳ט אני הוא‬ ‫באתכסייא‪ .‬בעע‪t‬רה דירהא‪ ,‬אנא איהו‪,‬‬
‫׳‬ ‫•‬ ‫‪T —:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪—: — :‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫בכסוי‪ ,‬ובעעזרה לתדעז אני הוא‪,‬‬ ‫בגין דאנא בחמעז ?ןךמאי‪ ,‬ובחמעז אחרנין‪,‬‬
‫מעזום עזאני בחמעז ואעזונות‪,‬‬
‫ובחמען‬ ‫אחרונות‪,‬‬ ‫ובחמעז‬
‫איהו‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬
‫ובחמעז תליתאי‪ .‬בקדמיתא דירחא אנא‬ ‫‪ ._ .‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. ..‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬

‫עזליעזיות‪ .‬בתחלת התדעז אני‬ ‫בגין חמעזא יומין‪ .‬בעע^רה ךירחא אנא איהו‪,‬‬
‫הוא מעזום חמעזה ימים‪ .‬בעעזךה‬ ‫בגין המעז יומין אחרנין‪ .‬בחמעזה עע^ר‬
‫לחהעז אני הוא מעזום חמעזה‬
‫ימים אחרים‪ .‬בחמעזה עקזר‬
‫דירחא אנא איהו‪ ,‬בגין המעז תליתאי‪.‬‬
‫לחדעז אני הוא מעזום חמען‬ ‫מאי טעמא כולי האי‪ .‬בגין דבל ירהא דא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T : -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫|‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_ ‪ . .‬ך‬ ‫‪.‬ן‬

‫עזליעזיים‪.‬‬ ‫מעלמא עלאה איהו‪ ,‬ועלמא עלאה‬

‫• ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬
‫מה הטעם כל זה? מעזום ׳טכל‬
‫ח'ךעז זה הוא מעולם העליון‪,‬‬
‫וזמנא‪ ,‬ובגיני‬
‫׳‬
‫‪• • • :‬‬
‫בתא דחמעז איהו‪ ,‬בכל זמנא‬ ‫‪T : • :‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫•‬ ‫‪• • T :‬‬ ‫‪T T :‬‬

‫ועולם העליון בסוד חמען הוא‪,‬‬ ‫כך ירחא דא איהו בכסה‪ ,‬ולא באתגלןא‪ ,‬בגין‬
‫בכל ץמן וןמן‪ ,‬ומעזום כך חדען‬ ‫דעלמא עלאה בכסה איהו‪,‬׳ וכל מלוי‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫זה הוא בכסוי ולא בגלוי‪ ,‬מעזום‬
‫עזעולם העליון בכסוי הוא‪ ,‬וכל‬
‫באתכסןיא‪ .‬וירחא דא ךקוךעזא בדיך הוא‬
‫דבריו בהסתר‪ .‬וח;ךען זה הוא ^ל‬ ‫איהו בלחודוי‪ .‬כיון דמטא יומא דחמיסר‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪ . . .‬ך‬ ‫‪ . .‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪. .‬‬

‫הקןדועז ברוך הוא לבדו‪ .‬כיון‬ ‫כדין גלייא‪ .‬כלא איהו מטא בהדהותא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪T :‬‬ ‫‪1 • • :‬‬
‫עזמגיע יום הט״ו לחדעז‪ ,‬אז‬
‫מגיע‬ ‫הוא‬ ‫הכל‬ ‫מתגלה•‬
‫ךסיהרא‪ ,‬וסיהרא אעזהלימת‪ ,‬ואתנהירת‬
‫בהתחדעזות הלבנה‪ ,‬ונקזלמת‬ ‫מאימא עלאה‪ ,‬וקיימא לאנהרא לתהאי מגו‬
‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫_ ■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫• — • ‪.‬ך‪.‬ך‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫■ך ■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪. . .‬‬

‫הלבנה ומאירה מאמא העליונה‪,‬‬ ‫נהורא ולעילא‪ ,‬ועל זיא איןןךי ךאעזון‪ ,‬כמה‬
‫ועומדת להאיר לתחתונים מתוך‬
‫האור העליון‪ ,‬ועל זה נקרא‬
‫ךאה אמר )ויקרא כג( ולקחתם לכם ביום הראעזון‪.‬‬
‫ראעזון‪ ,‬כמו עזנאמר )ויקרא כג(‬ ‫עד העזהא קיימי כלהו יומין בתא עלאה‪,‬‬
‫ולקחתם לכם ביום הךאעזון‪ .‬עד‬ ‫מכאן נחתין לתא תתאה♦‬
‫עכקזו עומדים כל הןמים בסוד‬
‫עליון‪ .‬מכאן יוךדים לסוד תחתון‪.‬‬ ‫תא חזי‪ ,‬מיומא עלאה הוו אלין יומין‬
‫ביא וךאה‪ ,‬מיום העליון היו ןמים‬ ‫קדמאין‪ .‬ת א דעלמא עלאה‪ ,‬מאן דאין‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ל כסלו‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כ שבט‬
‫רצד‬

‫דינא דעלמא‪ ,‬דהא דינא לא אעזתכח בהאי אלו הראעזונים‪ ,‬סוד עזל העולם‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪• T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬

‫עלמא‪ ,‬אלא מדינא תהאה‪) ,‬ם״א חא( דדא )ישעיה העליון‪ ,‬מי דן דיץ עזל העולם‪,‬‬
‫עזהרי דין לא נמצא בזה העולם‬ ‫‪T :‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T V‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬

‫נס אלהי כל הארץ יקרא‪ .‬דאי תימא דינא אלא מדין התחתון? ‪ ow‬עזזה ‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪••It‬‬ ‫‪! • . • T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪•.•:‬‬

‫דעלמא דאין לעילא‪ .‬אי הכי לא אתקרי )ישעיה נד( אלהי כל הארץ י?ן‪.‬לא•‬
‫עלמא דחירו‪ .‬עלמא דנהירו דכל עלמין‪ .‬עזאם תאמר דין העולם זין‬
‫למעלה‪ ,‬אם כן לא הןה נקךא‬ ‫!‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫• ‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫'‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬

‫עלמא דכל היין‪ .‬עלמא דכל הירו‪ .‬ואי תימא עולם הדזרות‪ ,‬עולם עזהוא אור‬ ‫• • ‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫'‬ ‫|‬ ‫•‬ ‫—‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬

‫מדינא ךיצחק‪ .‬אי איהו אתער דינא לגבי האי על כל העולמות‪ ,‬עולם על כל‬
‫עלמא‪ .‬לא יכלין כל עלמא למסבל‪ .‬דההוא החיים‪ ,‬עולם על כל החרות‪ .‬ואם‬
‫תאמר מדין על יצחק ‪ -‬אם הוא‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪t‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬

‫אשא תקיפא עלאה‪ .‬לא אית מאן דסביל ליה‪ .‬מעורר דין לגבי העולם הזה‪ ,‬לא‬
‫אלא אשא דלתהא‪ .‬דאיהו אשא דסביל אשא‪ .‬יכולים כל העולם לסכל‪ ,‬עהאע‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪•.‬‬

‫העליון התקיף ההוא‪ ,‬אין מי‬

‫עסובל אותו‪ ,‬אלא אע עלמטה‪,‬‬
‫אלא‪ ,‬כמה דעלמא דא עלמא תתאה דכלהו‬ ‫‪:‬‬ ‫‪••.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•/‬‬

‫עהוא אע עסובל אע‪.‬‬ ‫עלמין‪ .‬הכי נמי כל דינוי מעלמא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫תתאה‪ .‬דאלהים שופט‪ .‬ודא אקרי דינא עלאה אלא‪ ,‬כמו עהעולם הזה עולם‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪••I:‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪•.•:‬‬ ‫׳ •‪•.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬

‫התחתון על כל העולמות‪ ,‬כך גם‬

‫כל דיניו מעולם התדזתון‪ ,‬על‬
‫על האי עלמא‪ .‬ובגין ךאיהו דרגא שביעאה‪.‬‬
‫לא גזיר גזרה על בר נש‪ .‬אלא מעשרין שנין אלקים עופט‪ .‬וזה נקרא דין עליון‬
‫על העולם הזה‪ ,‬ומעום עהוא‬
‫‪V‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫_ ‪..‬‬ ‫ולעילא‪.‬‬
‫‪-‬ך‬ ‫‪-‬ך‬
‫‪T‬‬ ‫‪•• :‬‬

‫דתה עביעית‪ ,‬לא גוץדים גזךה‬

‫על בן אךם אלא מעעדים ענה‬
‫אשגח האי סבא ברבי שמעון‪ .‬וחמא ליה‬
‫ומעלה‪.‬‬ ‫דזלגין עינוי דמעין‪ .‬אמר רבי שמעון‪.‬‬
‫אי היא שביעאה‪ .‬אמאי )דף קפ״ו ע״ב( מעשרין הסתכל הזקן הזה ברבי עמעון‪,‬‬
‫וךאה אותו עזולגות עיניו‬
‫דמעות‪ .‬אמר דבי עמעון‪ ,‬אם היא‬
‫שנין ולעילא‪ .‬אמר ליה‪ .‬זכאה מאן ךמליל על‬
‫עביעית‪ ,‬מדוע מעעךים ענה‬ ‫אוךנין דשמעין‪.‬‬
‫תא חזי‪? .‬י דינא דלתתא בארעא‪ .‬לא גזרין ומ^ה? אמר לו‪ ,‬אערי מי‬
‫•‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬

‫עמדבר על אץנים עומעות‪.‬‬

‫דינא על בר נש‪ .‬עד תליסר שנין‪ .‬מאי בא וךאה‪ ,‬בית דין עלמטה בארץ‬
‫טעמא‪ .‬בגין דשבקין שבע שנין לשביעאה‪ .‬לא גוץדים דין על בן אדם עד‬
‫אלהי כל הארץ יקרא‪ .‬ולית רשו לבר נש עלע עערה ענה‪ .‬מה הטעם?‬
‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪••It‬‬ ‫‪! • . • T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪•.•:‬‬
‫מעום עעוץבים עבע ענים‬
‫באינון שבע‪ .‬ואינון שבע‪ .‬לא שראן אלא על לעביעית‪ ,‬אלהי כל הארץ יקרא‪.‬‬
‫תליסר דלתתא‪?) ,‬אך?א( ןיאינון כורסןיא לגביה‪ .‬ואין ךעות לאדם באלו העבע‪.‬‬
‫ובגין כך‪ .‬כל גזרין‪ .‬וכל דינין דלתתא‪ .‬מאינון ואלו העבע לא נמצאות אלא על‬
‫עלע עערה עלמפזה )בארץ(‪,‬‬
‫שבע שנין דלתהא‪ .‬כללא ךעשרין שנין איהו‪ .‬עאלו כסא לגביו‪ ,‬ומעום זה כל‬
‫ודינא דעלמא בראש השנה‪ .‬על ידא דהאי גזרות וכל הדינים עלמטה‪ ,‬מאלו‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫—‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪•:‬‬

‫דרגא איהו‪ .‬דאיהו ממש קיימא בדינא העבע ענים עלמטה‪ ,‬כללות על‬
‫עעדים ענה הם‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T : | -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬

‫על בנוי בהאי עלמא‪ .‬בגין לאתזיכאה לגבי וךין העולם בראע הענה הוא על‬
‫ידי זו המדרגה‪ ,‬עזהוא ממען עומד בךיץ על בניר בעולם הזה כדי להטהר לגבי העולם העליון‪,‬‬
‫רצה‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ל כסלו‬
‫תצוה ־ קפ״ו ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כא שבט‬

‫עלמא עלאה‪ ,‬בגין ךלית ליה סיוע לסל?(א‬

‫מעזום עזאין לו סיוע לעלות‬
‫ולהטהר אלא מתוך התחתונים‪.‬‬ ‫ולאתדכאה אלא מגו תתאי‪.‬‬
‫וכאשר יק‪ t‬ראל הם בחמעזה עקויר‬
‫ןכד וע‪t‬ךאל אינון בחמיסר יומין‪ ,‬כדין נטיל‬
‫יום‪ ,‬אז נוטל לבניו לפרש כנפיו‬
‫לבנוי‪ ,‬לפרעוא גלפוי עלליהו‪ ,‬ולמחלי‬
‫עליהם ולשמיח עמהם‪ .‬ועל זה‬
‫כתוב ול‪7‬ןחהם לכם ביום‬
‫עמהון‪ .‬ועל דא כתיב וללןחתם לכם ביום‬
‫הראשון‪ .‬פרי זה הוא אילן‬
‫הראעזון‪ ,‬פרי‪ ,‬דא איהו אילנא ךא?ןרי עץ‬
‫שנקךא עץ פרי‪ ,‬ונמצא בו פרי‪.‬‬
‫פרי‪ ,‬ואעזהכח ביה פרי‪ .‬עץ הלר‪ :‬כמה לאת‬
‫עץ הדר ‪) -‬צמו שנאמר )תהליםעו(‬
‫הוד והדר לפניו‪ .‬מה הטעם נקךא‬
‫אמר )תהליםצס הוד והדר לפניו‪ .‬מאי טעמא‬
‫הדר‪ ,‬ומי הוא הךר? אלא זה‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪• • T‬‬

‫צדיק•‬ ‫אלןלי הדר‪ ,‬ומאן איהו הלר‪ .‬אלא לא צדיק‪.‬‬

‫אמאי אקרי הדר‪ ,‬והא אתר טמירא איהו‬
‫מדוע נקךא הדר‪ ,‬והרי מקום‬
‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T —:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪••I‬‬ ‫‪T T:‬‬ ‫•‬ ‫־‬
‫מסתר הוא שאין לו גלוי‪ ,‬וצריך‬
‫דלית ליה גלויא‪ ,‬וצריכא לאתכסייא‬
‫להתכסות תמיד‪ ,‬ואין הדר אלא‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬

‫תדיר‪ ,‬ולית הדר אלא מאן דאתגלייא ואתחז‪-‬י‪.‬‬

‫מי שמתגלה ומתראה ? אלא‪ ,‬אף‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T V‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪* T‬‬

‫אלא‪ ,‬אף על גב לאיהו דרגא טמירא‪ ,‬הרורא‬

‫על גב שהוא ד ת ה מסתרת‪ ,‬הדוד‬
‫הוא של כל הגוף‪ ,‬ולא נמצא‬
‫איהו רכל גופא‪ ,‬ולא אעזתכח הדורא לגופא‪,‬‬
‫הדוד לגוף אלא בו‪ .‬מה הטעם?‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬

‫אלא ביה‪ .‬מאי טעמא‪ .‬מאן דלית עמיה האי‬

‫מי שאין עמו מדרגה זו‪ ,‬אין בו‬ ‫‪-‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪•.‬‬

‫דרגא‪ ,‬לית ביה הדורא‪ ,‬למיעל בבני נעזא‪.‬‬

‫הדור לבא בבני אךם‪ .‬קולו אין‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•• :‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫״‬ ‫‪,‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪7‬‬ ‫■ך‬ ‫_ ‪.‬‬

‫עמו בךבודו )מכר(‪! ,‬הדור )ודבור(‬

‫קלא לאו עמיה בדבורא‪) ,‬ם״א בדכוךא( והרורא‬
‫של קול נפסק ממנו‪ .‬זקנו ‪ 1‬הךר‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫^‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫^‬ ‫‪T It‬‬

‫ץקנו לא עמו‪ ,‬ואף על גב‬‫)ם״א ולבורא( לקלא אתפסק מפיה‪ .‬דיקנא‪ ,‬והדורא‬
‫שמתכסית הדרגה ההיא‪ ,‬כל‬‫לליקנא לאו עמיה‪ ,‬ואף על גב לאתכסןיא‬
‫הדור הגוף תלוי בו‪ ,‬ומתכסה‬
‫ההוא דרגא‪ ,‬כל הדורא דגופא ביה תליא‪.‬‬
‫ומתגלה‪ .‬ומפני ‪5‬ן ??ץ הדד הוא‪,‬‬ ‫‪T : -‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪t‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪-‬‬

‫ואתכסי ואתגלייא‪ .‬ובגין כך עץ הלר איהו‪,‬‬

‫עץ שכל הדור הגוף תלוי בו‪ ,‬וזהו‬
‫עץ רכל הרורא דגופא ביה תליא‪ ,‬ודא איהו‬
‫הוא עץ עשה פרי‪.‬‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫|‬ ‫•‬ ‫•‬
‫כ פ ת תמרים ‪ -‬כאן נכללת אשה‬
‫בבעלה בלי פרוד‪ ,‬כפ׳ת תמרים‬
‫)בראשיתא( עץ עועוה פרי‪.‬‬
‫כפת תמרים‪ ,‬הכא אתכלילת אתתא בבעלה‬
‫כאחד‪ .‬וענף עץ עבת ‪ -‬שלשה‪.‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫'‬ ‫‪• t‬‬ ‫‪:‬‬

‫ועלים שלו ‪ -‬זה בצד זה‪ ,‬וזה בצד‬

‫בלא פרולא‪ ,‬כפות המרים כחלא‪ .‬וענף‬
‫זה‪ ,‬ואחד ששולט עליהם‪ .‬ועףבי‬
‫עץ עבות‪ ,‬תלתא‪ .‬ועלין ליליה‪ ,‬דא בסטרא‬
‫נחל ‪ -‬שנים‪ ,‬שאין להם ריח‬
‫דא‪ ,‬ודא בסטרא דא‪ ,‬וחד דשליט עלייהו‪.‬‬
‫וטעם‪ ,‬כשוקים בבן אדם‪) .‬ונ)פניכן(‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T : • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬

‫לולב נוטל כלם‪ ,‬כחוט השדרה‬

‫• ‪T :‬‬ ‫־‬ ‫ועלבי נחל‪ ,‬הרין‪ .‬ללית להו ריחא וטעמא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪.‬״• ‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬

‫עזמעמיד את הגוף‪ .‬ומה עזי‪1‬צא‬

‫כשוקין בבני נשא‪) .‬ומין כך( לולב נטיל כלהו‪,‬‬
‫החוצה טפח ־ כך הוא‪ ,‬כדי‬
‫כחוטא דשדרה קיימא דגופא‪ .‬ומה דנפיק‬
‫להעזלים ולהוציא הכל ולעזמעז‬ ‫!‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I-‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬

‫כמו ^צדיך‪.‬‬
‫לבר טפח‪ ,‬הכי הוא‪ ,‬בגין לאשלמא ולאפקא‬
‫)וכלפניכן( במינים אלו צריך בן אדם‬
‫כלא‪ ,‬ולשמשא כדקא חזי‪.‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪It‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬

‫)וב ח כך( בהני זינין‪ ,‬בעי בר נש לאתחזאה קמי קךשא בדיך הוא‪ .‬עלין‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫א טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כא שבט‬
‫רצו‬

‫וטרפין דהני תמרים‪ ,‬אינון כל עזאר חילין להראות לפני הקןדועז ברוך הוא‪.‬‬
‫דאתאחדן באינון כנויין דקוךעזא בריף הוא עלים עזל אלו התמרים‪ ,‬הם כל‬
‫‪T‬‬ ‫^‬ ‫‪- .‬ך ‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪..‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪ -‬ך‪.‬‬

‫עזאר חילות עזמתאחזים באלו‬

‫א?ןרי בהון‪ .‬בגין דבעינן )ם״א לאתחךתא( לתהא הפנויים עזהקןדועז ברוך הוא‬
‫כגוונא דלעילא‪ ,‬דלית לך מלה בעלמא‪ ,‬דלא נקךא בהם‪ ,‬מפני עזצריכים‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫* ‪T‬‬ ‫‪I t‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:— :‬‬

‫אית לה דוגמא לעילא‪ ,‬בגוונא דלעילא הכי )להך]אדוז( למטה כדגמת למעלה‪.‬‬
‫עזאין לך דבר בעולם עזאיץ לו‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬

‫אית לתהא‪ ,‬ובעו יע‪t‬ראל לאתאחדא בתא דא דגמא למעלה‪ .‬כדגמא עזל‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T —: — :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬

‫למעלה כך יעז למטה‪ .‬וצריכים‬ ‫למהימנותא‪ ,‬לןמי לןךשא בריך הוא‪.‬‬

‫יע‪ 1‬ךאל להתאחד בסוד זה ^ל‬
‫האמונה לפני הקןדו׳ט ברוך הוא‪.‬‬
‫ן תי ב )ייקרא כג( בסבת תשבו שבעת ןמים‪ ,‬דא‬
‫הוא רזא דמהימנותא‪ ,‬והאי הרא על כ תו ב )ייקרא כג( בסכת תעזבו‬ ‫‪-‬‬ ‫‪11:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫עלמא עלאה אתמר‪ ,‬והכי תנינן‪ ,‬כד אתברי עזבעת ימים‪ .‬זהו סוד האמונה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•/: T‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪. . . . .‬‬ ‫■ך‬ ‫^ ‪ . .‬ך ‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ . .‬ך ‪ .‬ך‬ ‫‪..‬ך‬ ‫‪.‬ך‬

‫וסוד זה נאמר על העולם העליון‪.‬‬

‫וכך למךנו‪ ,‬כא^ר נברא העולם‬
‫עלמא‪ ,‬אתמר האי ל ‪j‬רא‪.‬‬
‫נאמר פסוק זה‪.‬‬ ‫כד שרא חכמה לנפקא‪ ,‬מאתר דלא ידיע ולא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T —:‬‬ ‫׳‬ ‫‪It‬‬ ‫‪: T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬

‫אתחזי‪ ,‬כדין נפיק חד משחתא‪ ,‬ובטש‪ ,‬כאשר התחילה חכמה לצאת‬

‫נראה‪T ,‬אז‬ ‫ידוע ולא‬‫ממקום ‪ ^•/‬א ‪T‬‬
‫׳‬ ‫־‬
‫יוצאת מדה אחת ומכה‪ ,‬והחכמה‬
‫•‪1 T‬‬
‫וההיא חכמהא עלאה‪ ,‬נציץ ואתפשט לכל‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫׳‬ ‫* ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫מאירה‬ ‫העליונה‬ ‫סטרין‪ ,‬ברזא דמשכנא עלאה‪ .‬וההוא משכנא ההיא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫* ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪: ' I‬‬

‫עלאה‪ ,‬אפיק שית סטרין‪ ,‬וכדין ההוא נציצו ומתפשטת לכל הצדדים בסוד‬
‫המקזכן העליון‪ .‬והמקזכן העליון‬
‫ההוא מוציא ששה צדדים‪ ,‬ואז‬
‫דמשחתא נהיר לכלא‪ ,‬ואמר בסכת תשבו‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫‪T :‬‬ ‫׳‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬

‫הניצוץ ההוא עזל המדה מאיר‬ ‫שבעת ןמים‪.‬‬

‫מאן סכת חסר ד‪ .‬דא משכנא תתאה‪ ,‬דאיהו לכלם‪ ,‬ואמר בסכת תעזבו קזבעת‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪*..‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬
‫ןמים‪.‬‬
‫כעששיתא‪ ,‬לאחזאה לכל נהורין‪ ,‬וכדין מי הוא סכת חסר ר ? זה מעזכן‬
‫אמר‪ ,‬בסכת תשבו שבעת ןמים‪ .‬מאן שבעת תחתון‪ ,‬עזהוא כעעזעזית‪ ,‬להךאות‬
‫ימים‪ .‬מעלמא עלאה לתתאה‪ ,‬דבלהו קיימי את כל האורות‪ .‬ואז אמר בסכת‬
‫—ן ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪• T‬‬
‫תעזבו עזבעת ןמים‪ .‬מי הם עזבעת‬
‫בקיומא‪ ,‬לאנהרא להאי סכת‪ .‬ומאן אידוי‪ .‬זיא ןמים? מעולם העליון לתחתון‪,‬‬
‫)עמוס ט( סכת דוד הנופלת‪ .‬סכת שלום‪ .‬ובעי שכלם עומדים ומזמנים להאיר‬
‫עמא קדישא למיתב תחות צלהא‪ ,‬בתא לזו הסכת‪ .‬ומי היא? זו)עמוסט(‬
‫‪T T :‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫* ‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T • • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫|‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬
‫סכת דויד הנפלת‪ .‬סכת עזלום‪.‬‬
‫דמהימנותא‪ ,‬ומאן לןתיב בצלא דא‪ ,‬ןתיב וצריך העם הקדוש לעזבת תחת‬
‫הצל שלה‪ ,‬בסוד האמונה‪ .‬ומי‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•••: T‬‬
‫באינון יומין עלאין‪.‬‬
‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T •/‬‬ ‫־ ••‬

‫ועל דא כלהו בסכת בסכת וחד בסוכות שלים‪ ,‬עזיושב בצל זה‪ ,‬יועזב באלו‬
‫הןמים העליונים‪.‬‬
‫חד שלים‪ ,‬לאחזאה למאן לןתיב בצלא ועל זה כלם בסכת בסכת‪ ,‬ואחד‬
‫לא‪ ,‬יתיב באינון יומין עלאין לע^א‪ ,‬דקלימין בסכות עזלם‪ .‬אחד עזלם‪ ,‬להראות‬
‫על האי תהאה‪ ,‬לאנהרא ליה‪ ,‬לחפיא עליה‪ ,‬עזמי עזיועזב בצל זה‪ ,‬יועזב באלו‬
‫׳‬ ‫‪..‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫׳‬ ‫••‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫—‬
‫למעלה‪,‬‬ ‫העליונים‬ ‫הימים‬
‫׳‬ ‫‪T :‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫עזעומדים על זה התחתון להאיר‬ ‫ולאגנא עליה‪ ,‬בשעתא דאצטריך‪.‬‬

‫•‬ ‫‪: ••• T‬‬ ‫־‪• T‬‬

‫ל‪ ,1‬לכס‪ 1‬ת עליו ולהגן עליו בשעה שצריך‪.‬‬

‫\‬ ‫••• ‪• T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪1•• T :‬‬ ‫‪T T‬‬
‫רצז‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫א טבת‬
‫תצוה ־ קפ״ו ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כא שבט‬

‫ועוד‪ ,‬כלם נ‪7‬ןךאים סכוית‬ ‫ותו‪ ,‬כלהו אלןרון סכות בעזלימו‪ ,‬וכתיב סכת‬
‫בעזלמות‪ ,‬וכתוב סכת חסר‪ ,‬זה‬ ‫חסר‪ ,‬דא עלמא תהאה‪ ,‬דבעא בהני‬
‫העולם התחתון עזצךיך באלו‬ ‫‪• • T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫'‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬

‫העזבעה ןמים ?ןדועזים לזון‬ ‫שבעה יומין)דףקפ״ז ע״א( לןדיעזין‪ ,‬למיזן לעזאר‬
‫לעזאר הממנים הגדולים ^ל‬ ‫ממנן רברבן דעמין‪ ,‬בעוד דאיהי נטלא חדוה‬
‫חעמים‪ ,‬בקזעה קזהיא לוקחת‬
‫‪-‬ן ‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫־ •‬ ‫‪T‬‬
‫בבעלה‪ ,‬ולא לקטרגון חדוותא‪ ,‬בגין‬
‫קומחה בבעלה‪ ,‬ולא יקלקלו‬
‫קזמחתה‪ ,‬כדי ׳^יתבלבלו )שיסעךנו(‬ ‫ךיתעךבבון)ם״א ךתעתוז( בההוא מזונא‪ ,‬לןךבנין‬
‫במזון ההוא‪ ,‬הקךבנות עזלהם‬ ‫דלהון סגיאין !היר משאר יומין‪ ,‬בגין‬
‫רבים יותד מעזאר ןמים‪ ,‬כדי‬ ‫דלתעסקון בהו‪ ,‬ולא לתעךבון לבתר בחרוה‬
‫עזיתעסקו בהם ולא יתעךבו‬
‫לבסוף בעזמחה עזל יקוראל‪ .‬ומי‬ ‫ךישראל‪ .‬ומאן חדדה ךישראל‪ ,‬דא יומא‬
‫היא עומחה ׳ןל י^יראל? זה יום‬ ‫תמינאה דעצרת‪.‬‬
‫קזמיני עצרת‪.‬‬
‫ובא ךאה‪ ,‬בעוד עזאלו עזאר‬
‫ותא חזי‪ ,‬בעוד זיאינון שאר ממנן חזיאן‪,‬‬
‫הממנים קזמחים ואוכלים במזון‬ ‫ואכלין בההוא מזונא ךמה?ןני לון‬
‫ההוא עזמתקנים להם יקוראל‪ ,‬הם‬ ‫לשראל‪ .‬אינון מת?ןני בורסליא לקוךשא בריך‬
‫מתקנים כסא לקב״ה מלמטה‪,‬‬
‫ולהעלות אותו למעלה באלו‬
‫הוא מתתא‪ ,‬ולסללןא ליה לעילא‪ ,‬באינון‬
‫המינים‪ ,‬ובעזמחה‪ ,‬ובהלל‪,‬‬ ‫זינין‪ ,‬ובחרוה‪ .‬ובהלולא‪ ,‬ולא?ןפא מךבחא‪.‬‬
‫ולהקיף המןבח‪ .‬אז היא עולה‬ ‫כדין אידוי סללןא‪ ,‬ונטלא ברכאן וחדוה‬
‫ולוקחת ברכות ועזמחה בבעלה‪.‬‬
‫ושאר חיות גדולות ממנות‬
‫בבעלה♦‬
‫ושוחקות‬ ‫אוכלות‬ ‫העמים‪,‬‬ ‫ושאר היוון רברבן כ?מנן דעמין‪ ,‬אכלן ומךקן‬
‫ורומסות תזונות‪ .‬והיא נוטלת‬ ‫ורפסן ואתזנו‪ .‬ואיהי נ?ןטא נפשאן‬
‫נפשות בענג למעלה‪ ,‬כמו‬
‫שאמךנו‪ .‬כיון שיורדת‪ ,‬והיא‬
‫בענוגין לעילא‪ ,‬כמה ךאהמר‪ .‬כיון תחתא‪,‬‬
‫לוקחת כל הברכות וכל הקדשות‬ ‫ואיהי נקטא כל ברכאן וכל קדושין וכל‬
‫וכל הענוגים‪ ,‬וישראל כל אלו‬ ‫ענוגין‪ ,‬וישראל כל הני שבעה יומין הוו‬
‫השבעה ןמים היו מושכים אותה‬
‫באליו המעשים שהם עושים‬
‫עבדין‬ ‫משכין לה באיפון עובלין דקא‬
‫ומקריבים לה‪ ,‬אז יורדת להתקרב‬ ‫ומקךבין בהדה‪ ,‬כדין נחהא לקרבא בבנהא‪,‬‬
‫בבניה ולשמח אותם יום אחד‪.‬‬ ‫ולמחלי לון יומא חד‪ ,‬וההוא יומא איהו יומא‬
‫והיום ההוא הוא יום שמיני‪,‬‬
‫משום שכל שבעה ןמים אחדים‬
‫תמינאה‪ ,‬בגין דכל שבעה יומין אחרנין‬
‫אתה‪ .‬ועל זה הוא שמיני‪ ,‬ושמונה‬ ‫בהדה‪ .‬ועל דא איהו תמינאה‪ ,‬ותמנלא יומין‬
‫נקרא‬
‫ומפני זה • ‪T|:‬‬‫•‬ ‫כאחד‪.‬‬
‫ימים ‪T :‬‬
‫‪•T‬‬ ‫כחדא‪ .‬ובגין כך איןןלי עצרת‪ :‬כנישין‪ .‬כנישין‬
‫עצרת ‪ -‬כנוס‪ .‬מתכנסים כלם ביום‬
‫זה‪ .‬ונקרא שמיני‪ ,‬ואין שמיני‬
‫כלהו בהאי יומא‪ .‬ואלילי שמיני‪ ,‬ולית שמיני‬
‫אלא מתוף שבעה‪.‬‬ ‫אלא מגו שבעה‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T V‬‬

‫כ תו ב )איוב א( יהי שם ה׳ מברך‪.‬‬ ‫?תיב )אייבא( להי שם לן׳ מבורך‪ .‬מאי מבורך‪.‬‬
‫מהו מברך ? )אלאהכל^דוע( אבל סוד‬
‫אחד ןדע אחד מחברנו‪ ,‬במדבר‬ ‫)אלא כלא‪:‬דעס‪ ,‬אבל רזא חדא ידע חד‬
‫‪-‬‬ ‫‪- T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫הךאו לו בחלום‪ ,‬ושמו רבי יצחק‬ ‫מחברנא‪ ,‬במלברא אחזיאו ליה בחלמא‪ .‬ורבי‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫א טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כא שבט‬
‫רחצ‬

‫מכפתור‪ .‬מהו מבךך? ראשיתו‬ ‫יצחק כפתו־רא עזמיה‪ .‬מאי מבו־רך‪ .‬שירותא‬
‫קןשה וסופו רך‪ .‬מ״ב לן^ה‪ .‬ודין‬ ‫קקזה‪ ,‬וסופיה רך‪ .‬מ״ב קקזה‪ ,‬ודינא איהו‬
‫הוא ודאי‪) .‬ואחרכף( כעין זה יום‬
‫של ראש השנה מ״ב‪ ,‬שהרי‬ ‫ודאי‪) .‬ולבתי ?!י( כגוונא דא‪ ,‬יו־מא דראעז העזנה‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T -‬‬

‫בארבעים ושהים «?סוד מ״ב(‬ ‫מ״ב‪ ,‬דהא פארבעין ותרין )ו?חא דמ״ב( אתוון‬
‫אותיות נברא העולם‪ ,‬ועל זה‬
‫‪•/‬‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪T:‬‬
‫אתברי עלמא‪ ,‬ועל דא אתברי בדינא‪ .‬לבתר‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬
‫נבךא ברין‪ .‬לבסוף רך‪ .‬ועל זה‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫למךנו‪ ,‬כל ההתחלות ‪7‬ןשות‪,‬‬ ‫רך‪ ,‬ועל דא תנינן‪ ,‬כל עזירותין קקזין‪ ,‬וסופא‬
‫וסוף הכל רך״ ) ז ה מ״ב ובסוד של ארבעים‬ ‫דלהוי] רכין‪) .‬ס״א דא במ״ב י?ךזא ךאד‪1‬עיז וו^ריז אתוון אוהביי‬
‫ושתים אותיות נברא העולם‪ ,‬ועל זה נברא בדין‬
‫עלמא ועל י א אתןרי בךינא לכתר כןי בגוונא ךא( ביומא לראעז‬
‫ל ב סו ף כ מ מ תז ה( ביום של ראש השנה‬
‫העזנה מ״ב קעזה בדינא‪ .‬ביומא דעצרת רך מ״ב ?!שה‪ ,‬ברין‪ .‬ביום של עצרת‬
‫‪1‬‬ ‫—‬ ‫‪,,,,‬‬ ‫‪—.‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪lT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬

‫רך‪ ,‬בשמחה‪.‬‬ ‫בחדוה‪.‬‬

‫ב א וךאה מה בין דין עליון לדין‬
‫זה‪ .‬רץ עליון תחלתו וסופו קןשה‪,‬‬
‫תא הזי‪ ,‬מה בין דינא עלאה‪ ,‬להאי דינא‪.‬‬
‫‪ ■ .‬ך‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ . .‬ך ‪ .‬ך‬ ‫‪ . .‬ך‬ ‫‪ . .‬ן‬ ‫ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך ‪. .‬‬ ‫‪.‬ן‬

‫דינא עלאה עזירותא וסופא קעזה‪ ,‬ולית ואין מי שיעמד בו‪ ,‬וכל מה‬ ‫׳‬ ‫‪lT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬

‫מאן דןקום ביה‪ ,‬וכל מה ךאזיל אתהקף‪ ,‬ובתר שהולך מתחזק‪ ,‬ולבסוף ששורה‪,‬‬
‫לא זז משם עד שמכלה ומכרית‬
‫הכל שלא נשאר כלום‪ .‬אבל דין‬
‫דעזארי‪ ,‬לא סליק מניה‪ ,‬עד דאביל ועזצי‬ ‫;‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫י‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫כלא‪ ,‬דלא אקזהאר כלום‪ .‬אבל דינא אחרא אחר שלמטה‪ ,‬ראשית קשה‪ ,‬וכל‬
‫דתהא‪ ,‬עזירותא קעזה‪ ,‬וכל מה דאזיל מה שהולך ‪ -‬נחלש‪ ,‬עד שמאיר‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪lT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫כ ל ג מ ת )זה דין של הנקבה(‬ ‫פנים‪,‬‬

‫אתחלעז‪ ,‬עד דנהיר אנפץ‪ ,‬כגוונא )ס״א דא ךעא‬
‫הנקבה שנחלש כהה‪.‬‬
‫‪T‬‬

‫ממתי התעורר דין שלמעלה‬

‫‪T‬‬ ‫••• •••‬ ‫‪ 1•• : -‬ש‬
‫דנוקבא( דנוקבא דחלעז חילהא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T 1:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫אימתי אתער דינא ולעילא למקזרי על לשרות על העולם ? ביום המבול‪.‬‬

‫ועל זה לא נשאר כלום בעולם‬
‫חוץ מחהבה חהיא של נ'ח‪ ,‬שהיא‬
‫עלמא‪ .‬ביומא דטופנא‪ .‬ועל דא לא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫אקזתאר כלום בעלמא‪ ,‬בר ההוא תבותא ךנח‪ ,‬כדגמא העליון שסבלה לסח חרין‬
‫דאיהי כגוונא עלאה‪ ,‬דסביל לההוא תוקפא‪ .‬חהוא‪ .‬ו ^ו לי שהןמין חקדוש‬
‫‪T l :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬
‫ברוך הוא ונמצא ברחמים על‬
‫העולם‪ ,‬כל העולם היה נאבד‪,‬‬
‫ואי לאו ת מין קךשא בריך הוא‪ ,‬ואקזהכה‬
‫ברהמי על עלמא‪ ,‬כל עלמא אתאביד‪ ,‬דכתיב‪ ,‬שכתוב)תחלים כס( ה׳ למבול ןשב‪.‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_‬

‫)תהלים כט( יי' למבול ישב‪ ,‬ועל דא לא קזריא ועל זה לא שורה דין שלמעלה‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— —‬ ‫‪T:‬‬
‫על העולם‪ ,‬שלא ןכול העולם‬
‫לסבל אותו אפלו רגע אחד‪.‬‬
‫דינא דלעילא על עלמא‪ ,‬דלא יביל עלמא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬

‫ב תוך כך הןה רבי שמעון בוכה‬ ‫למסבל ליה‪ ,‬אפילו רגעא חדא‪.‬‬
‫אךהכי הוה ‪.‬רבי שמעון בכי וחדי‪ .‬זקפו ושמח‪ .‬נשאו עינים וראו חמשה‬
‫מאלה האנשים הפרושים שהיו‬
‫עלינין‪ ,‬וחמו חמשה מאינון פרושים‪ ,‬הולכים אחריו לבקש אותו‪.‬‬
‫דהוו אזלי אבתךיה‪ ,‬למתבע ליה‪ .‬קמו‪ .‬אמר עמדו‪ .‬אמר רבי שמעון‪ ,‬מכאן‬
‫רבי שמעון‪ ,‬מכאן ולהלאה מה שמך‪ .‬אמר‪ ,‬והלאה מה שמך? אמר‪ ,‬נהוראי‬
‫סבא‪ ,‬משום שיש נהוראי אחר‬
‫נהוראי סבא‪ ,‬בגין דנהוראי אחרא אית גבן‪.‬‬
‫אזלו רבי שמעון ואינון הברליא עמיה תלת מילין‪ ,‬אמר רכי קזמעזן‪,‬‬
‫רצט‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫א טבת‬
‫תצוה ־ קפ״ז ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כא שבט‬

‫לאינון אחרנין‪ ,‬מה ארחא דא גבייכו‪ .‬אמרו‪ ,‬אצלנו‪ .‬הלכו רבי שמעון‬
‫למתבע ליה להאי סבא‪ ,‬דמימ^י אנן עזתאן והחברים האלה עמו שלשה‬
‫מילין‪ .‬אמר רבי שמעון לאלו‬
‫במךברא‪ .‬אתא רבי עזמעון ונעזקיה‪ ,‬אמר האחרים‪ ,‬מה דרך זו אצלכם?‬
‫ליה‪ ,‬נהוראי עזמך‪ ,‬ונהורא אנה‪ ,‬ונהורא עמך אמרו‪ ,‬לבקש את הזקן הזהי‬
‫שממימיו אנו שותים במדבר‪ .‬בא‬
‫עזרי‪.‬‬
‫‪••T‬‬
‫רבי שמעון ונשקו‪ .‬אמר לו‪ ,‬שמך‬
‫פתח רבי עזמע^ן ואמר‪) ,‬יניאל ב( הוא גלא נהוראי‪ ,‬ואור אתה‪ ,‬ואור עמך‬
‫נמצא‪.‬‬ ‫בחעזוכא‬
‫‪T‬‬
‫ידע ‪T‬מה‬‫‪-T‬‬
‫ומסהרתא‬
‫‪T T : - :‬‬
‫עמיקתא‬
‫‪TlT•-:‬‬
‫פ תח רבי שמעון ואמר‪) ,‬דניאל ב(‬
‫הוא מגלה עמקות ונסתרות‪ ,‬יודע‬
‫ונהורא עמה עזרא‪ .‬הוא גלה עמיקתא‬
‫■ך| ■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך ‪. .‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬

‫ומסתרתא‪ ,‬לןךעזא בריך הוא גלי עמילןתא מה בחשך‪ ,‬והאור שורה עמו‪.‬‬
‫ומסתרתא‪ ,‬דבל עמיקין סתימין עלאין איהו הוא גלא עמיקתא ומסהךתא ‪-‬‬
‫הקדוש ברוך הוא מגלה עמקות‬
‫ונסתרות‪ ,‬שכל הדברים העמקים‬
‫גלי לון‪ .‬ומאי טעמא גלי לון♦ בגין מדע מה‬
‫בחעזוכא‪ .‬דאלמלא חעזוכא לא אתידע והסתומים העליונים הוא מגלה‬
‫‪: • T‬־ ••• •‪1‬‬ ‫־ ‪T :‬‬ ‫‪T •/‬‬ ‫׳‬ ‫‪T : • :‬‬

‫נהורא‪ .‬ואיהו ןלע מה בחעזוכא‪ .‬ובגין כך גלי להם‪ .‬ומה הטעם מגלה להם?‬
‫משום שןדע מה בחשוכא‪ .‬שאם‬
‫לא הןה החשך‪ ,‬לא נודע האור‪.‬‬
‫"לא‬
‫העזוכא ‪T‬‬
‫‪T‬‬ ‫דאי ‪T‬לאו‬‫ומסתרתא‪• : ,‬‬
‫׳‬ ‫‪T T: - :‬‬ ‫עמיקתא‬
‫• ‪T |T‬‬

‫והוא ןדע מה בחשך‪ ,‬ומפני כך‬ ‫עזרא‪.‬‬ ‫עמה‬ ‫ונהורא‬ ‫ומסתראן‪.‬‬ ‫עמיקין‬ ‫לתגלןין‬
‫מאן נהורא דא‪ .‬נהורא )דף קפ״ז ע״ב( ךאתגלןיא מגלה עמקות ונסתרות‪ .‬שאם לא‬
‫החשך‪ ,‬לא יתגלו הדברים‬
‫העמקים והנסהךים‪ .‬ונהוךא עמה‬
‫מגו חעזוכא‪.‬‬
‫ואגן מגו חעזוכא ךהוה במךברא‪ ,‬אתגלי לן ש‪.‬רא ‪ -‬מהו אור זה? אור‬
‫שמתגלה מתוך החשך‪.‬‬ ‫נהורא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫עמך‬
‫•‪^T‬‬
‫רהמנא יעזרי‬
‫—‪TT‬‬
‫נהורא ‪T‬דא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫ואנו‪ ,‬מתוך החשך שהןה במדבר‪,‬‬
‫מתגלה לנו אור זה‪ .‬הקדוש ברוך‬
‫עזמעון‬ ‫לבי‬ ‫אזלי‬ ‫דאתי‪.‬‬ ‫ובעלמא‬ ‫דין‪,‬‬ ‫בעלמא‬
‫וחבמיא‪ ,‬אלין תלת מילין אבתריה‪ ,‬אמר הוא ןש‪.‬רה עמך אור בעולם הזה‬
‫ליה‪ ,‬אמאי לא אזלי אלין עמך כקךמיתא‪ .‬ובעולם הבא‪ .‬הלכו רבי שמעון‬
‫והחברים שלשה מילין אלו‬
‫אחךיו‪ .‬אמר לו‪ ,‬מדוע לא הולכים‬
‫אמר ליה‪ ,‬לא בעינא לאטרחא לבר נעז עמי‪,‬‬
‫העזתא ךאתו נזיל כחדא‪ .‬אזלו‪ ,‬ורבי עזמעון אלו עמך כבראשונה? אמר לו‪,‬‬
‫אזל לארהיה‪ .‬אמר רבי אבא‪ ,‬הא אנן ידענא לא ךציתי ליהנזךיח לבן אדם עמי‪.‬‬
‫‪T : —: | T —:‬‬ ‫׳ ‪T‬‬ ‫• • —‪T‬‬ ‫‪—T‬‬ ‫‪•• :T :‬‬ ‫‪—T‬‬
‫עכשו שבאו‪ ,‬נלך כאחד‪ .‬הלכו‪,‬‬
‫ורבי שמעון הלך לדרכו‪ .‬אמר רבי‬
‫ליה‪,‬‬ ‫אמר‬ ‫דמר‪,‬‬
‫‪7‬‬
‫עזמיה‬
‫‪..‬‬
‫ידע‬
‫_‬ ‫‪.‬ך‬
‫לא‬ ‫‪7‬‬
‫ואיהו‬ ‫עזמיה‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪.‬ך _‬ ‫‪.‬ך‬ ‫'‬ ‫^‬ ‫**‬ ‫‪1‬‬

‫לעולם אבא‪ ,‬הרי אנו יוךעים את שמו‪,‬‬‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫יי׳‬
‫‪T: 1‬‬
‫לאתהזאה‪T .‬ברוך‬
‫—‪TT‬‬
‫דלא‬
‫‪T:‬‬
‫ידענא‬
‫‪T : —T‬‬
‫מניה‬
‫והוא לא יודע את שמו של מר?‬ ‫אמן ואמן‪:‬‬
‫אמר לו‪ ,‬ממנו ןדעהי שלא‬
‫פרשת כי תשא‬
‫להתראות‪ .‬ברוך ה׳ לעולם אמן‬
‫ואמן‪.‬‬ ‫וידבר לן׳ אל מ^ה לאמר‪) .‬שמיתל( כי תעזא את‬
‫פר שת כי תשא‬ ‫ראש בני יעזראל לפקודיהם וגו׳‪ ,‬רבי‬
‫וידבר ה׳ אל משה לאמר‪ .‬כי‬
‫אבא ורבי אחא ורבי יוסי הוו אזלי מעזבמה תשא את ראש בני ישראל‬
‫לפקדיהם וגו׳‪ .‬רבי אבא ורבי אחא ורבי יוסי היו הולכים מטב ^ה לצפורי‪ .‬עד שהיו הולכים‪,‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫א טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כא שבט‬
‫ש‬

‫ראו את רבי אלעזר ׳טהיה בא‪,‬‬ ‫לצפרי‪ .‬עד זיהרו אזלי‪ ,‬חמו ליה לך׳ אלעזר‬
‫ורבי חייא עמו‪ .‬אמר רבי אבא‪,‬‬ ‫אבא‪,‬‬
‫רבי — ‪ T‬׳‬ ‫דהוה אתי‪ ,‬ורבי חייא עמיה‪ .‬אמר • •‬
‫'‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫־ •‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪ :‬־ •‬
‫‪— T‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪- .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪■—.‬ך‬ ‫‪.‬‬
‫!דאי עזנעזתהף עם העזכינה‪ .‬חכו‬
‫להם עד עזהגיעו אליהם‪ .‬כיון‬ ‫וזיאי נעזתתף בהדי עזכעהא‪ .‬אוריכו להו‪,‬‬
‫עזהגיעו אליהם‪ ,‬אמר רבי אלעזר‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪V‬‬ ‫‪ :‬־ ••‬ ‫• •‬ ‫‪V‬‬
‫עד דמטו לגבליהו‪ .‬כיון דמטו גבייהו‪ ,‬אמר‬
‫!דאי כתוב עיני ה׳ אל צדיקים‬ ‫רבי אלעזר‪ ,‬וראי כתיב‪) ,‬תהלים לי( עיני יי׳‬
‫ואץניו אל קזועתם‪ .‬פסוק זה הנו‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫׳‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪V‬‬ ‫•‬ ‫•‬

‫קקזה וכו׳‪.‬‬ ‫אל צדיקים ואזניו אל עזועתם‪ .‬האי קרא‬

‫‪:‬ח־‬ ‫—‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫— •‬

‫ב א וךאה‪ ,‬הרי פךעזוה‪ ,‬אין‬ ‫קעזלא וכד‪.‬‬

‫הברכה קזלמעלה עזורה על זיבר‬
‫קזנמנה‪ .‬ואם תאמר‪ ,‬איך י^יראל‬
‫אוקמוה‪ ,‬לית •ברכתא •דלעילא‬
‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪I:‬‬
‫חזי‪ ,‬הא‬
‫׳‬
‫תא‬‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫נמנו? אלא כפר נטל מהם‪ ,‬והרי‬ ‫עזךליא על מלה ךאתמני‪ .‬ואי תימא‪,‬‬
‫פך׳טוה‪ ,‬והחקזבון לא הןה עד‬ ‫וע‪Jt‬ראל היך אתמנון‪ .‬אלא כופרא נטיל‬
‫קזכנסו את כל אותו הכפר ועלה‬
‫לחקזבון‪ .‬ובראעזונה היו מבךכים‬
‫מנייהו‪ ,‬והא אוקמוה‪ ,‬וחושבנא לא הוי עד‬
‫‪-‬‬ ‫‪• —:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪: ^ T‬‬ ‫‪I:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫^ ‪:‬‬

‫את יק‪ t‬ךאל‪ ,‬ואחר כך את המדן‬ ‫לחושבנא‪.‬‬‫‪:‬‬ ‫‪: I‬‬

‫‪TT‬‬
‫וסליק‬
‫•‬ ‫׳ ‪:‬‬
‫דאתכניש כל —ההוא כופרא‪,‬‬‫‪* : : * :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T‬‬

‫קזל אותו הכפר‪ ,‬ואחר כך חוזרים‬ ‫וב?ןךמיתא מברכין להו לישראל‪ ,‬ולבתר‬
‫ומבךכים את יקזראל‪ .‬נמצאו‬
‫בךאעזונה‬ ‫מברכים‬ ‫יע‪ 1‬ךאל‬
‫מנין ההוא כופרא‪ ,‬ולבתר אהדרן ומברכין‬
‫ובסוף‪ ,‬ולא עולה בהם המות‪.‬‬ ‫לו־ן ללשראל‪ .‬אשתכחו לשראל מתברכאן‬
‫למה המות עולה במדן? אלא‬ ‫בקךמיתא ובסופא‪ ,‬ולא סליק בהון מותנא‪.‬‬
‫בקזביל קזהברכה לא עזורה‬
‫במדן‪ .‬כיון קזהסתלקה בךכה‪,‬‬
‫בגין‬
‫‪I • :‬‬
‫במניינא‪ .‬אלא‬ ‫‪: • :‬‬
‫סליק‬
‫‪I‬‬ ‫•‬
‫אמאי‬
‫‪:‬־ ־‬
‫‪T V‬‬
‫מותנא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫הצד האחר עזורה עליו דכול‬ ‫דברכתא לא שריא במניינא‪ ,‬כיון‬

‫•• — ן‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: • :‬‬

‫להנזק‪ .‬מעזום כך נוטלים כפר‬ ‫דאסתלק ברכתא‪ ,‬סטרא אחרא שריא עליה‪,‬‬
‫׳‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪:‬‬ ‫— ‪1—:‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪:‬‬
‫ופדיון לעלות )מעליהם( עליו מדן‪,‬‬
‫והרי פךעזוה ונתבאר‪.‬‬
‫ולכיל לאנזקא‪ ,‬בגין כך נטלין כופרא ופךיונא‬
‫ך;ןיא בהיבנא‬ ‫אוקמוה‪,‬‬
‫‪T‬׳‬ ‫‪I:‬‬
‫לסלקא)ס״אמלייהס עליה מניינא‪ ,‬והא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪• • T‬‬ ‫‪ T .‬׳ ‪.‬‬

‫מצוה לתת מחצית ח^קל בקזקל‬ ‫ואתמר‪.‬‬

‫הק;ךעז‪ .‬רועה הנאמן מה זה‬
‫מחצית הקזקל? זהו כמו חצי‬ ‫רעיא מהימנא‬
‫ההין‪ ,‬וזו ר‪ ,‬ממצע בין קזהי‬ ‫פקוךא ליתן מחצית השקל בשקל הקדש‪.‬‬
‫ההי״ן‪ .‬אבן לקזקל בה‪ ,‬זו י׳‪.‬‬
‫עקזרים גרה ח^קל ‪ -‬זו יו״ד‪.‬‬
‫רעלא מהימנא מאן מחצית השקל‬
‫העקזיר לא וךבה ‪ -‬זה העמוד‬ ‫איהו כגון חצי ההין‪ ,‬ודא ד‪ ,‬ממוצע בין‬
‫האמצעי‪ ,‬לא ןךבה על י׳‪ .‬וכך‬ ‫שני ההי״ן‪ .‬אבנא למשקל בה‪ ,‬דא י׳‪ ,‬עשרים‬
‫נאמר בספר יצירה‪ ,‬ע^ר ספירות‬
‫בלימה‪ ,‬עעזר ולא אחד עעזר‪.‬‬
‫גרה השקל‪ :‬רא יו״ד‪ .‬העשיר לא ירבה‪ ,‬רא‬
‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪V‬‬ ‫־‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪Iv‬‬ ‫‪V‬‬ ‫־‬ ‫••‪T‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪V‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫וחדל לא ומעיט ‪ -‬זה צדיק‪ ,‬לא‬ ‫עמודא דאמצעיתא‪ ,‬לא ירבה על י׳‪ .‬והכי‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪V‬‬ ‫־‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬

‫ומעיט מעעזר‪ ,‬כמו קזנאמר ע^ר‬ ‫אתמר בספר לצירה‪ ,‬עשר ספירות בלימה‪,‬‬
‫ולא ת׳טע‪ .‬ממחצית הקזקל ‪-‬‬
‫^זהוא י‪) /‬מחצית השקל עשר הוא(‪.‬‬
‫עשר ולא אחד עשר‪ .‬והדל לא ימעיט‪ ,‬דא‬
‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫*‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪T ----------- T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬

‫צדיק‪ ,‬לא !מעיט מעשר‪ ,‬כמה ךאת אמר‬

‫י ‪) /‬נ״א מחצית הערןל ע?|ר הוא(‪.‬‬ ‫עשר ולא תשע‪ .‬ממחצית השקל‪ ,‬ראיהו‬
‫שא‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ב טבת‬
‫כי תשא ‪ -‬קפ״ז ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כא שבט‬

‫אמר לו רועה הנאמן‪) ,‬מלאף( אתה‬ ‫אמר ליה רעיא מהימנא‪) ,‬מלאך( אנת בעזמים‪,‬‬
‫‪ ■ - . . -‬ך ‪-‬‬ ‫•׳‬ ‫‪7‬‬ ‫‪...‬ך‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_ ‪ . .‬ך‬ ‫‪..‬‬

‫בעזמים‪ ,‬אהוב אתה מךבונף‪ ,‬אין‬ ‫רחים אנת ממאריך‪ .‬לית תווהא בכל‬
‫תמיהה בכל אותם דבךים נכבדים‬
‫עזןצאו מפיף‪ ,‬עזהרי מי עזהוא‬ ‫אינון מלין ןקירין ךיפקון מפומך‪ ,‬ךדוא מאן‬
‫מלך או בן המלך‪ ,‬אין תמיהה‬ ‫הווהא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T T-‬‬
‫דמלכא‪ ,‬לית‬
‫׳‬ ‫‪T: - :‬‬
‫ברא‬‫‪T:‬‬
‫מלכא‪ ,‬א‪1‬‬
‫׳‬ ‫‪T: -‬‬
‫דאיהו‬ ‫‪• :‬‬
‫עזןעלו מרגליות בעזלחנו‪ ,‬מלאות‬ ‫ךלפקון מרגלאין בפתו־ריה‪ ,‬מלןין סגולות‪,‬‬
‫סגלות‪ ,‬מלאות אורות‪ .‬לאדם‬
‫אחר זוהי תמיהה‪ .‬אמר לו‪ ,‬ברוך‬ ‫מללין נהו־דין‪ .‬לבר נעז אחרא‪ ,‬איהו תווהא‪.‬‬
‫אתה הרועה הנאמן‪ ,‬מעזם ואילך‬ ‫אמר ליה בריך אנה רעלא מהימנא‪ .‬מהמן‬
‫אמד אהה‪ ,‬עזהרי עליונים‬ ‫ואילך אימא אנה‪ ,‬דעלאין ותהאין נחהו‬
‫ותחתונים ןךדו לעזמע ממך‪ .‬אמר‬
‫לו‪ ,‬העזלם דבורך‪ .‬אמר לו‪ ,‬אין‬ ‫למעזמע מינך‪ .‬אמר ליה‪ ,‬אעזלים מלולך‪,‬‬
‫כעת לומר יותר‪ ,‬אמד אתה עד‬ ‫אמר ליה‪ ,‬לא איה כען למימר !היר‪ ,‬אימא‬
‫פעם אחרת‪.‬‬ ‫אנה עד זמנא אחרא‪.‬‬
‫פ תח הרועה הנאמן‪ ,‬מצוה אחר‬
‫זו לקדעז את החד׳‪:‬צ‪ ,‬מעזום‬ ‫לקדעז‬‫׳ ‪—:‬ן••‬
‫בהר ‪T‬דא‪,‬‬ ‫‪—T‬‬
‫פקודא‬ ‫רעיא מהימנא‪,‬‬
‫‪T | • ' T T • • :‬‬ ‫— ‪T :‬‬
‫פתח‬ ‫‪ 7‬־‬
‫עזהכלה הקןדועזה היא כלה‬ ‫אה החדעז‪ .‬בגין דסיהרא לןדיעזא איהי‬
‫עזמתקךעזת על פי בית דין‪ ,‬עזהוא‬
‫לוים‪,‬‬ ‫עזעזם‬ ‫גבורה‪• ,‬מעזום‬
‫כלה‪ ,‬דמתלןד^ה )דף קפ״ח ע״א( על פי ביה דין‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T •/‬‬ ‫‪ T :‬׳‬
‫עזנאמר בהם וקדעזת את הלוים‪.‬‬ ‫דאיהו גבורה‪ ,‬בגין דתמן ליואי‪ ,‬דאהמר בהו‬
‫ואחר עזנךאית הלבנה עזיאותו‬ ‫וקזיעזת את הלוים‪ .‬ולבתר ךאתחזי סיהרא‬
‫לאורה‪ ,‬מברך עליה‪ :‬ברוך אתה‬
‫ין אלהינו מלך העולם‪ ,‬אעזר‬
‫יי׳‬
‫‪T:‬‬
‫אהה‬ ‫‪T — 1‬‬
‫עליה‪T T‬ברוך‬ ‫‪V T‬‬
‫מברך‬
‫׳ ‪1 ••T :‬‬
‫לאורה‪,‬‬‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫דיאותו‬ ‫‪** :‬‬

‫במאמרו ברא עזחקים‪ ,‬וברוח פיו‬

‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪| • T:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪ :‬־ ‪ :‬־ ‪T‬‬
‫ברא‬ ‫‪TT‬‬
‫במאמרו‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫אעזר‬‫‪:‬־ *‪*.‬‬
‫העולם‪,‬‬‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫מלך‬‫*‪1*.• *.‬‬
‫אלהינו‬
‫‪:‬״‪.‬״ ••‬
‫כל צבאם‪ .‬ובמי מתקדעזת‬
‫•••‬ ‫‪- :‬ן•••‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫מתקדעזת‬
‫• ‪ :‬־‪*.* *.*1‬‬
‫ובמי‬
‫‪•:‬‬
‫צבאם‪.‬‬ ‫‪TT:‬‬
‫בל‬‫‪T‬‬
‫פיו‬ ‫וברוח‬
‫‪• -‬‬
‫עזחקים‪,‬‬
‫‪|• T :‬‬
‫ומתברכת? בתפארת‪ ,‬מעזום‬
‫עזהיא עטרת תפארת לעמוסי‬
‫ומתברכת‪ ,‬בתפארת בגין דאיהו עטרת‬
‫בטן• )עד כאן רעיא מהימנא(‬ ‫תפארת לעמוסי בטן‪) .‬ע״ב דעיא מהימנא(‬
‫ךבי יוסי ורבי חןיא היו הולכים‬ ‫דבי יוסי ורבי חליא הוו אזלי בארחא‪ ,‬עד‬
‫בדרך‪ .‬עד עזהיו הולכים ןרד‬
‫הלילה‪ .‬ןעזבו‪ .‬עד ׳טהיו יועזבים‬
‫זיהיו אזלין רמש ליליא‪ ,‬יתבו‪ .‬אדהיו‬
‫התחיל הב?ןר להאיד‪) .‬אכלרה נקום‬ ‫להבין‪ ,‬שריאה צפרא לאנהרא‪) ,‬ם״א אמתקוםןניהך(‬
‫ונלף( קןמו והלכו‪ .‬אמר רבי חןיא‪,‬‬ ‫דמזרח‬‫אנפוי ‪T: • :‬‬ ‫חמי — ‪:‬‬ ‫חייא‪•• T ,‬‬‫׳‬ ‫רבי • ‪T‬‬‫אמר • •‬‫ואזלו‪— T .‬‬ ‫קמו ‪: T :‬‬ ‫‪|T‬‬
‫ךאה את פני המץרח עזמאירים‪.‬‬
‫עכעזו כל אותם בני המץרח ^ל‬
‫ךקא מנהרין‪ ,‬העזהא כל אינון בני מךעחא‬
‫הרי האור מעזהחוים לאור הזה‬ ‫דטורי נהורא‪ ,‬סגדין לגבי האי נהורא‪ ,‬דנהיר‬
‫עזמאיר במקום ה^מעז טרם‬ ‫באתר ךעזמשא‪ ,‬עד לא יפוק‪ ,‬ופלחין ליה‪,‬‬
‫ע‪:‬ןצא ועובדים אותו‪ ,‬עזהרי כיון‬
‫עזיוצא העזמ^ז‪ ,‬כמה הם‬
‫דהא כיון דנפיק עזמשא‪ ,‬כמה איפון דפלחין‬
‫עזעובדים ל^מעז‪ .‬ואלה הם‬ ‫לעזמשא‪ .‬ואלין איפון דקא פלחין לנהורא‬
‫׳טעובדים לאור הזה‪ ,‬וקוךאים‬ ‫דא‪ ,‬ולקראן להאי נהורא‪ ,‬אלהא דמרגלא‬
‫לאור הזה‪ :‬אלהי המךגלית‬
‫המאירה‪ .‬וקזבועתם היא באל״ה‬
‫דמרגלא‬
‫‪T : :- :‬‬
‫באל׳׳ה‬
‫‪-‬‬ ‫••‪:‬״‪.‬״‬
‫דלהון‬
‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬
‫ואומאה‬‫‪• T‬‬
‫דנהיר‪.‬‬
‫‪* :‬‬ ‫‪1:‬‬

‫המרגלית המאירה‪.‬‬ ‫דנהיר‪.‬‬

 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ב טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כא שבט‬
‫שב‬

‫ואם תיאמר עזעבודה זו• היא לחנם‬ ‫מיו־מין‬

‫• ‪1‬‬ ‫למגנא הוא‪• .‬‬ ‫‪TT- :‬‬ ‫פולחנא ‪T‬דא‬‫‪TT:‬‬ ‫הימא‬
‫• •‪T‬‬ ‫ואי‬
‫‪•:‬‬
‫‪ -‬מימים ךאעזונים הקןךמונים‬ ‫עהיקין לןךמאין‪ ,‬חכמהא יךעו ביה‪.‬‬
‫ידעו בה חכמה‪ .‬בזמן עזהעזמען‬
‫מאיר‪ ,‬טרם עזיצא‪ ,‬אותו הממנה‬ ‫נהיר‪ ,‬י ‪-‬עד ‪T‬לא יפוק‪ ,‬ההוא‬
‫‪-‬‬ ‫\^‬ ‫•‬ ‫‪• T‬‬
‫דעזמעזא‬
‫‪T : • :‬‬
‫בזמנא‬
‫‪T:•:‬‬
‫^ העזמעז יוצא‪,‬‬ ‫המפקןד‬ ‫ממנא ךפקיד על קזמקזא‪ ,‬נפיק‪ ,‬ואתוון‬
‫והאותיות הקןדועזות עזל ה^ם‬
‫העליון ךעזומות על ראעזו )של‬
‫קדיעזין דעזמא עלאה קדיעזא ךעזימן על‬
‫השמש(‪ ,‬ובכה אותן האותיות פותח‬ ‫ריעזיה‪) ,‬יעמעא( ובחילא דאינון אתוון‪ ,‬פתה‬
‫את כל חלונות העזמים‪ ,‬ומכה‬ ‫ועבר‪ .‬וההוא‬ ‫' ‪- T :‬‬
‫ובטש ‪:‬בהו‪,‬‬ ‫‪-T‬‬
‫שמיא‬
‫‪T-:‬‬
‫לכל כוי‬ ‫‪T :‬‬
‫בהם ועובר‪ .‬ואותו ממנה נכנס‬ ‫ממנא עאל גו ההוא זהרא דנהיר סחרניה‬
‫לתוך אותו הזהר עזמאיר סביב‬ ‫••‬ ‫‪— :‬ד‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬ד‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫העזמעז‪ ,‬ועזם נמצא‪ ,‬עד עזיוצא‬ ‫דשמשא‪ ,‬ותמן שכיח‪ ,‬עד דנפק שמשא‪,‬‬
‫העזמעז ומתפעזט בעולם‪.‬‬ ‫בעלמא‪.‬‬
‫ואתפשט ‪T : T :‬‬
‫‪ T : • :‬־‬
‫ואותו הממנה מפקןד על הזהב‬
‫ועל מ תליו ת אדמות‪ ,‬והם‬
‫פקידא‪- ,‬על דהבא‪ ,‬ועל‬ ‫י‬ ‫‪T |•:‬‬
‫ממנא‪• ,‬איהו‬‫‪ T T :‬י‬
‫וההוא‬ ‫‪:‬־‬

‫עובדים אל אותו הךיו?ןן עזל עזם‪,‬‬ ‫מ ^ לן סומקן‪ .‬ואיפון פלחין לההוא‬

‫^ןרעזו‬ ‫וסימנים‬ ‫ובנ?ןדות‬ ‫דיוקנא ךתמן‪ ,‬ובנקודין וסימנין ךךתו‬
‫מהךאעזונים מןמים ‪7‬ןךמונים‪,‬‬
‫הולכים ויוךעים נלןדות ה^מען‬
‫מקךמאי מיומין עתיקין‪ ,‬אזלי דךעי נקודין‬
‫זהב‬‫‪TT‬‬ ‫מקומות עזל‬ ‫‪1 :‬‬ ‫למצא‬‫• ‪:‬‬
‫דשמשא‪ ,‬למשכה אתרין דדהבא ומרגלן‪,‬‬
‫ו מ תליות‪ .‬אמר רבי יוסי‪ ,‬עד כמה‬ ‫אמר רבי יוסי‪ ,‬עד כמה יהון פולחנין סגיאין‬
‫יהיו עבודות רבות אלו בעולם‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫־‬

‫עזהרי עוקר אין לו עמודים‬

‫‪:‬־‬ ‫• ‪:‬‬
‫אלין בעלמא‪ ,‬דהא שין^רא לית ליה קיימין‬
‫לתמיכה ?‬ ‫לקןימא‪.‬‬
‫אחל)ךביחליא( ואמל‪) ,‬משלילב(‬ ‫פתה אידך)ס״ארביחדא( ואמר‪) ,‬משלייב( שפת אמת‬
‫קופת אמת תכון לעד ועד אתיעה‬
‫לעוון קזקר‪ .‬בא וךאה‪ ,‬אלו כל בני‬
‫הכון לעד ועד ארגיעה לשון שקר‪ .‬הא‬
‫העולם היו עובדים לקזקר ‪ -‬הןה‬ ‫חזי‪ ,‬אלו כל בני עלמא הוו פלחין לשל^רא‪,‬‬
‫כך‪ ,‬אבל האור הזה והזהר קזמאיר‬ ‫דנהיר‪ ,‬ודאי‬
‫׳ ‪T -‬‬ ‫וזהרא ‪• T :‬‬
‫נהורא ‪1—: • :‬‬
‫‪T‬‬ ‫האי ‪:‬‬ ‫אבל ‪-‬‬
‫‪T‬‬ ‫הכי‪,‬‬
‫הוה ‪ • T‬׳‬ ‫‪TT‬‬
‫ודאי הוא אמת‪ .‬כוכבי רום הדקיע‬
‫הם אמת‪ .‬אם בטפעזותם וחסרון‬
‫קשוט איהו‪ .‬ככבי רומא דרקיעא קשוט‬
‫דעתם הם אומדים וקוךאים להם‬ ‫איפון‪ .‬אי בטפשו וחסרונא ךדעהא דלהון‪,‬‬
‫אלוה‪ ,‬ליא צריך הקדועו ברוך הוא‬ ‫אינון אמרי ולקראן להו אלהא‪ ,‬לא בעי קךשא‬
‫לכלות את מעקוי ןךיו מהעולם‪.‬‬
‫אבל לעתיד לבא לא יכלו‬
‫אבל‬‫‪T‬‬
‫מעלמא‪.‬‬
‫•• ‪T : T‬‬
‫עובדוי‬‫‪T‬‬
‫לשיצאה‬
‫‪T T‬‬
‫בדיך הוא‬ ‫‪1 •:‬‬

‫העולם‪.‬‬ ‫הכוכבים והאורות‬ ‫לזמנא ךאתי לא לשתצון ככבןא ונהורין‬

‫אבל מי יתכלה ? אותם קזעובדים‬ ‫ךעלמא‪ .‬אבל מאן לשתצי‪ .‬איפון רפלחו לון‪.‬‬
‫להם‪.‬‬
‫והפסוק הזה הוא כך‪ .‬קופת אמת‬
‫וקרא דא הכי הוא‪ .‬שפת אמת הכון לעד‪,‬‬
‫תכון לעד ‪ -‬אלו יקוךאל‪ ,‬קזהם‬ ‫אלין לשראל‪ ,‬דאיפון ש?ת אמת‪) .‬דברים י(‬
‫קופת אמת‪) ,‬דברים ‪ 0‬ה׳ אלהינו ה׳‬ ‫ורזא‬ ‫וכלא *איהו אמת‪,‬‬ ‫אחד‪.‬‬ ‫יי׳‬ ‫אלהינו‬ ‫יי׳‬
‫׳ ‪T T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪T *.‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪: T :‬״‪.‬״ ••‬
‫אחד‪ .‬והכל הוא אמת וסוד‬
‫האמת‪ .‬ומסימים‪ ,‬ה׳ אלהיכם‬
‫דאמת‪ ,‬ומסלימי לל׳ אלהיכם אמת‪ .‬ודא איהו‬
‫אמת‪ .‬וזוהי קופת אמת הכון לעד‪.‬‬ ‫שפת אמת תכון לעד‪.‬‬
‫שג‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ב טבת‬
‫כי תשא ־ קפ״ח ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כא שבט‬

‫ועד אךגיעה‪ ,‬ועד רגע היה צ ד ך‬ ‫ועד ארגיעה‪ ,‬ועד רגע מיבעי ליה‪ ,‬מאי‬
‫להיות ! מה זה אתיעה ? אלא עד‬ ‫קיומא‬ ‫כמה ‪:‬יהא‬ ‫ארגיעה‪ .‬אלא‪ ,‬עד‬
‫‪T‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫׳‬‫‪T • :-‬‬ ‫•\ ■ד‬
‫כמה י ^ ה קיומם בעולם? עד‬
‫לעתיד לבא‪ ,‬ותהיה לי מנוחה‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫' ‪• • • : • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T •/‬‬
‫דלהון בעלמא‪ ,‬עד זמנא דייתי‪ ,‬ויהא לי‬
‫מהעבודה הקקזה עזעליו‪ .‬ובזמן‬ ‫ובזמנא‬
‫‪T:•:‬‬
‫דעלוי‪.‬‬‫‪T:‬‬
‫קעזיא‬‫—|‪T:‬‬
‫מפולחנא‬
‫‪TT:‬‬ ‫•‬
‫נייחא‬
‫— ‪T:‬‬
‫עזאתיעה‪ ,‬תתכלה לעזוץ עזקר‪,‬‬ ‫דארגיעה‪ ,‬לעזהצי לעזון עזלןר‪ ,‬אינון דל^ראן‬
‫אותם עזקוךאים אלוה למי עזאינו‬
‫אלוה‪ .‬אבל יקזראל קזהם קופת‬ ‫יעוראל‬
‫• ‪•• T :‬‬
‫אבל‬‫‪T —:‬‬
‫אלהא‪.‬‬
‫‪:‬״‪.‬״ ‪T T‬‬
‫דלאו הוא‬ ‫אלהא‪ ,‬למאן‬
‫‪ :‬־ ‪T : 1‬‬ ‫‪:‬״‪.‬״ ‪T T‬‬
‫אמת‪ ,‬כתוב בהם )ישעיה מ ס עם זו‬ ‫זיאינון שפת אמת‪ ,‬כתיב בהו‪) ,‬ישעיה מג( עם זו‬
‫ןצךהי לי ההלתי יספרו‪.‬‬ ‫ןצרתי לי תהלתי יספרו‪.‬‬
‫נזכרתי פעם אחת קזהייתי הולך‬
‫עם רבי אלעזר‪ ,‬פגעו בו הגמון‪.‬‬ ‫אדכרנא חדא זמנא דהוינא אזיל בהדי רבי‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬ך‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬

‫אמר לרבי אלעזר‪ ,‬אתה מכיר את‬ ‫אלעזר‪ ,‬פגע ביה הגמונא‪ ,‬אמר ליה‬
‫‪..‬‬ ‫_‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪. .‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪...‬‬

‫תורת היהודים ? אמר לו‪ ,‬מכיר‪.‬‬

‫אמר לו‪ ,‬האינכם אומדים‬
‫לרבי אלעזר‪ .‬אנת !ךעת מאורלתא דלהודאי‪.‬‬
‫קזאמונתכם אמת ותורתכם אמת‪,‬‬ ‫אמר ליה לדענא‪ .‬אמר ליה‪ ,‬לית אתון אמרין‬
‫ואנו קזאמונתנו ^קר ותוךתנו‬ ‫דמהימנותא דלכון לןשוט‪ ,‬ואורליתכון ?!שוט‪,‬‬
‫קוקר?! והרי כתוב‪ ,‬קופת אמת‬
‫תכון לעד ועד אתיעה לעוון‬
‫ואנן דמהימנותא דילן שלןר‪ ,‬ואורליתא דילן‬
‫קוקר? אנו מימות העולם עומדים‬ ‫שלןר‪ .‬והא כתיב שפת אמת הכון לעד ועד‬
‫במלכות ולא סךה ממנו לעולמים‬ ‫ארגיעה לשון שלןר‪ .‬אנן מיומין דעלמא‪,‬‬
‫דור אחר דור‪ ,‬הכון לעד ודאי‪.‬‬
‫ואתם מעט הןה לכם במלכות‪,‬‬
‫קיימין במלכותא‪ ,‬ולא אעזיי מינן לעלמין‪,‬‬
‫ומןד סרה מכם‪ ,‬והפסוק התקים‬ ‫דרא בתר דרא‪ ,‬הכון לעד וזיאי‪ .‬ואתון‪ ,‬זעיר‬
‫בכם עוכתוב ועד אתיעה לעוון‬ ‫הוה לכו מלכותא‪ ,‬ומלד אעדי מנכון‪ ,‬ול^רא‬
‫עוקר• '‬ ‫אתלןלים בכו לכתיב ועד ארגיעה לשון שלןר‪.‬‬
‫אמר לו‪ ,‬אני רואה בך עואתה‬
‫חכם בתורה‪ .‬תפח רוחו עול אותו‬ ‫אמר ליה‪ ,‬חמינא בך לאנה חכים באורייתא‪.‬‬
‫האיעו‪ .‬אלו אמר הכתוב קופת‬ ‫תפח רוחיה )דףקפ״חע״□ דההוא גברא‪.‬‬
‫אמת כוננת לעד ‪ -‬הןה כמו‬
‫עואמךנו‪ .‬אבל לא כתוב אלא‬
‫הוה‬
‫׳ ‪TT‬‬
‫לעד‪,‬‬ ‫אמת כוננת‬
‫‪- T T :-‬‬ ‫‪:‬״‪.‬״*‪•.‬‬
‫שפת‬
‫‪ :‬־‬
‫לרא‪,‬‬‫‪?:‬ד‬
‫אמר‬
‫‪- T‬‬
‫אלו‬
‫תכון‪ ,‬עתידה קופת אמת עותכון‬ ‫כללןאמרן‪ ,‬אבל לא כתיב אלא תכון‪ ,‬זמינא‬
‫מה עואין כך עכעוו‪ ,‬עועכקוו קופת‬ ‫שפת אמת לתכון‪ ,‬מה ללאו הכי השתא‪,‬‬
‫עוקר עומדת‪ ,‬וקופת אמת עווכבת‬
‫לעפר‪ ,‬ובאותו ןמן עול אמת‬
‫להשתא שפת שלןר קןלימא‪ ,‬ושפת אמת‬
‫תעמד על קיומה ומתוך ארץ‬ ‫שכיבא לעפרא‪ ,‬ובההוא זמנא לאמת לקום על‬
‫תצמח‪ ,‬אז קופת אמת תכון לעד‬ ‫קיומיה‪ ,‬ומגו ארץ תצמח‪ ,‬כדין שפת אמת‬
‫וגו׳‪.‬‬
‫אמר לו אותו הגמון‪ ,‬אעוךיך‪,‬‬
‫הכון לעד וגו׳‪.‬‬
‫וא^רי העם עזיוךעזים הורת‬ ‫אמר ליה ההוא הגמון‪ ,‬זכאה אנת‪ .‬הכאה‬
‫אמת ! אחר ןמים עומעהי‬ ‫עמא לאורליתא לקשוט ירתין‪ .‬בתר‬
‫עוהתגיר‪ .‬הלכו‪ ,‬הגיעו לקודה‬
‫אחת והתפללו תפלתם‪ .‬כיון‬ ‫יומין שמענא לאתגןיר‪ .‬אזלו‪ ,‬מטו חד בי‬
‫עוהתפללו תפלתם‪ ,‬אמרו‪ ,‬מכאן‬ ‫חקל‪ ,‬וצלו צלותהון‪ .‬כיון לצלו צלותהון‪,‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ב טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כא שבט‬
‫דש‬

‫והלאה נתחבר בעזכינה‪ ,‬ונלך‬ ‫אמרו מכאן ולהלאה נתחבר בעזכעתא‪ .‬ונזיל‬
‫ונתעסק בתורה‪.‬‬ ‫ונתעסק באותיתא‪.‬‬
‫פ תח רבי יוסי ואמר‪) ,‬ישעיהמא( הן‬
‫‪.‬יבעזו ויבלמו בל הנחרים בך וגו׳‪.‬‬ ‫פתח רבי יוסי ואמר‪) ,‬ישעיה מא( הן יבועזו ולכלמו‬
‫עתיד הקדועז ברוך הוא לעע‪ t‬ות‬ ‫כל הנחרים בך וגו‪ /‬זמין קךשא בריף‬
‫ליק‪ t‬ךאל כל אותן טובות עזאמר‬
‫הוא למעבד ללשראל‪ ,‬כל אינון טבאן‪,‬‬
‫על ידי ??יאי האמת‪ ,‬וישראל‬
‫סבלו עליהם כמה רעות ב ^ו ת ם‪.‬‬ ‫דקאמר על ידי נביאי קשוט‪ ,‬וישראל סבלו‬
‫■ך‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ן‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T |T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ואלמלא כל אותן טובות‬ ‫עליהון‪ ,‬כמה בישין בגלותהון‪ .‬ואלמלא כל‬

‫קזמחכים ורואים קזכתובים‬
‫בתורה‪ ,‬לא היו יכולים לעמד‬
‫אינון טבאן דקא מחכאן וחמאן כתיבין‬
‫באורייתא‪ ,‬לא הוו לכלין למיקם ולמסבל‬
‫־ ‪:‬־‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬

‫ולסכל את הגלות‪.‬‬
‫א ב ל הולכים לבית מדךעזות‪,‬‬ ‫גלותא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫פותחים ספרים‪ ,‬ורואים כל אותן‬
‫ורואים‬ ‫קזמחכים‪,‬‬ ‫טובות‬
‫אבל אזלין לבי מדרשות‪ ,‬פתחין ספרין‪,‬‬
‫עזכתובים בתוךה קזהבטיח להם‬ ‫וחמאן כל אינון טבאן‪ ,‬דקא מהכן‪,‬‬
‫הקדועז ברוך הוא עליהם‪,‬‬ ‫וחמאן כתיבין באורליתא‪ ,‬דאבטח לון קךשא‬
‫בגלותם‪ ,‬ועזאר‬ ‫ומתנחמים‬
‫‪T :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬

‫העמים מחךפים ומגדפים אותם‬

‫‪T :‬‬ ‫• ‪ :‬־ ‪ :‬־ •‬
‫בריף הוא עלייהו‪ ,‬ומתנחמין בגלותהון‪,‬‬
‫ואומרים‪ :‬אוה אלהיכם? אוה‬ ‫ושאר עמין מחרפין ומגךפין לון‪ ,‬ואמרי אן‬
‫אותן טובות קזאתם אוכ!רים‬ ‫הוא אלהכון‪ ,‬אן אינון טבאן דאתון אמרין‬
‫קזמעתדות לכם‪ ,‬וכי כל עמי‬
‫הארץ יתביעזו מכם ?‬
‫דזמינין לכון‪ ,‬וכי כל עמין דעלמא לכספון‬
‫זהו עזכתוב‪) ,‬שטסו( קזמעו דבר ה׳‬ ‫מנליכו‪.‬‬
‫החרדים אל דברו אמרו אחיכם‬ ‫יי׳‬
‫‪T:‬‬
‫דבר‬
‫‪- :‬‬
‫שמעו‬
‫• ‪:‬‬
‫דכתיב‪,‬י )ישעיה סס‬
‫• ‪• :‬‬
‫הדא הוא‬
‫‪77‬‬
‫עזנאיכם וגו׳‪ .‬מה זה החרדים אל‬
‫דברו? אלו עזסבלו כמה רעות‪,‬‬ ‫החרךים אל דברו אמרו אחיכם‬
‫כמה קזמועות קזמעו אלה על‬ ‫שונאיכם וגו‪ /‬מאי החרדים אל ךברו‪ ,‬אינון‬
‫אלה ואלה אחר אלה וחרדו‬ ‫דסבלו כמה בישין‪ ,‬כמה שמועות שמעי‪,‬‬
‫עליהן‪ ,‬כמו קזנאמר)ירמיהא כי וגו׳‬
‫קול חךדה קזמענו פחד ואין‬ ‫אלין על אלין‪ ,‬ואלין בתר אלין‪ ,‬וחרידן‬
‫קזלום וגו׳‪ .‬אותם חרדים תמיד‬ ‫עליהון‪ ,‬כמה ךאה אמר )ירמיה ל( כי וגו׳ קול‬
‫אל דברו כקזנעעזה הדין‪.‬‬ ‫חרדה שמענו פחד ואין שלום וגו‪ /‬אינון‬
‫אמרו אחיכם עזנאיכם ‪ -‬אלה הם‬
‫אחיכם בני עעזו‪ .‬מנדיכם ‪ -‬כמו‬ ‫חרדים תדיר אל דברו כד אתעביד דינא‪.‬‬
‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..-‬‬

‫עזנאמר )איכה ד( סורו טמא קךאו‬ ‫אמרו אחיכם שונאיכם‪ ,‬אלין אינון אחוכון‬
‫למו‪ .‬קזאין עם קזמבזים אותם‬ ‫בני עשו‪ .‬מנדיכם‪ ,‬כמה ךאה אמר ) איכ ה‬
‫בפנים ורוקקים בפני יקזראל כמו‬
‫בני אדום‪ ,‬וכלם אומרים‬ ‫י( סורו טמא קךאו למו‪ .‬ךלית עמא ךקא מבז‪-‬ין‬
‫קזטמאים כמו נדה‪ ,‬וזהו מנדיכם‪.‬‬ ‫לון באנפי‪ ,‬ומרקקין באנפייהו ללשראל כבני‬
‫למען קזמי יכבד ה׳‪ ,‬אנו)שאו?לרים(‬ ‫אדום‪ .‬ואמרי כלהו מסאבין כנדה‪ ,‬ודא איהו‬
‫בני אל חי‪ ,‬עזבנו יתכבד קזמו‪ ,‬אנו‬
‫העולם בעזביל אותו‬ ‫עזולנזים‬ ‫מנדיכם‪ .‬למען שמי יכבד יי׳‪ ,‬אנן)ךאמד!( בנוי‬
‫עעזו ‪:‬בנו‬
‫גדול‪) ,‬בראשית כז( •• ‪T‬‬
‫׳‬ ‫עזנקרא ‪T‬‬
‫• ‪T|:‬‬ ‫ךאל חי‪ .‬די בן יתליקר שמיה‪ .‬אנן שלטנין על‬
‫שה‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ב טבת‬
‫כי תשא ‪ -‬קפ״ח ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כא שבט‬

‫עלמא בגין ההוא ךאל^די גדו־ל^ )ברא שית כז( עע^ו‬

‫הגהל‪ .‬ובעזם הזה נקךא הקןדו׳‪:‬צ‬
‫ברוך הוא גדויל‪) ,‬תהלים קמה( גדויל‬
‫בנו הגדול‪ .‬ובשמא דא אלןךי לןךשא בריך הוא‬
‫ה׳ ומהלל מאיד‪ .‬אנו בני הגדול‪,‬‬
‫׳‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬
‫גדול‪) ,‬תהליפקמה( גדול לך ומהולל מאד‪ .‬אנן בני‬
‫והוא גדול‪ .‬ודאי למען עזמי יכבד‬
‫‪:‬‬ ‫‪. :‬״• ‪T‬‬

‫ה׳‪.‬‬ ‫הגדול‪ ,‬ואיהו גדול‪ .‬ודאי למען שמי לכבד‬

‫א ב ל אתם קטנים מהבל‪ ,‬כתוב‬ ‫יי׳‬
‫ועקב בנה הקטן‪ ,‬איה אלהיכם?‬
‫איה אותן טובות עזיתבי׳טו כל‬ ‫אבל אתון זעירין מכלא‪) ,‬ברא שית כז( יעקב בנה‬
‫העמים מע‪ 1‬מחתכם? מי יתן‬ ‫הקטן כתיב‪ ,‬אן הוא אלהכון‪ .‬אן הוא‬
‫ונךאה בק‪ 1‬מחתכם כמו עזאתם‬
‫אינון טבאן‪ ,‬דיכספון כל עממלא מהדוה‬
‫אומרים‪ ,‬והם‪.‬יבו׳טו‪) ,‬רוח הקדש אומר‬
‫דלבון‪ .‬מאן יהן ונראה בשמחתכם כמה‬
‫והם לבושו( )עוה ככלי( כמי עזתולה‬
‫קללתו באחר‪ ,‬מעזום עזאתם‬ ‫לאתון אמרין‪ .‬והם לבושו )רוח הקדע אומד והם יב‪ 1‬עו(‬
‫אומדים קזאז ‪.‬יבעזו ויכלמו‪,‬‬
‫ומעזום כך רוח הקידעז היתה‬
‫)ם״א תו במא!( כמאן דתלי קללתא באחרא‪ ,‬בגין‬
‫דאתון אמרין דכדין יבושו ולכלמו‪ ,‬ובגין דא‬
‫אומרת הךבר כך‪ ,‬ועל זה הן וכעזו‬
‫ועל ‪T‬דא‪ ,‬הן‬
‫ויכלמו כל הנחרים בך‪ .‬מי הם כל‬
‫הבי‪- : ',‬‬
‫‪• T‬‬ ‫מלה‬
‫•‪T‬‬ ‫אמר‬
‫הוה ‪- T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫קדשא ‪TT‬‬‫׳‬ ‫רוח ‪T :^..‬‬‫‪-‬‬
‫הנחרים בך? אלה קזחזקו את‬
‫יבושו ויכלמו כל הנחרים בך‪ .‬מאי בל‬
‫נחיריהם בר־גז עליך בגלות הזו‪.‬‬
‫־‪T‬‬

‫באותו ץמץ ובעזו ויכלמו מכל‬ ‫הנחרים בך‪ .‬דאתקפו נחיריהון ברוגזא עלך‬
‫•‪T /‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•••‬ ‫‪:‬‬ ‫•••‬ ‫••‬ ‫‪• :‬‬

‫ויכ‪ 9: T‬מו‬
‫חטובות קזייךאו אצל יק‪ t‬ךאל‪.‬‬ ‫‪•:‬‬
‫בגלותא ‪T‬דא‪ .‬בההוא זמנא‪ ,‬יבושו‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬
‫אמר רבי חויא‪ ,‬כך זה ודאי‪ ,‬אבל‬
‫ראינו וכך ךאו גבורי העולם‪,‬‬
‫מכל טבין דלחמון להון ללשראל‪.‬‬
‫קזהרי חגלות נמקזכת ועדין בן‬ ‫אמר רבי חייא הכי הוא ודאי‪ ,‬אבל חמינן‬ ‫‪11 ■ . . — .‬‬ ‫‪._.‬ך‬ ‫^‬ ‫_‪.‬ך‬ ‫■ך‪.‬‬ ‫‪..‬ך‬ ‫‪. .‬‬ ‫■ן‪-‬‬

‫דוד לא בא‪ .‬אמר רבי יוסי‪ ,‬וכל‬‫והכי חמו תקיפי עלמא‪ ,‬דהא גלותא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ .‬ן ‪. .‬‬ ‫—‬ ‫■ך‬ ‫‪ . .‬ך ‪.‬‬

‫זה כך הוא‪ ,‬אבלי מי עעויה ׳טיסבלו‬

‫••••‪::‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫אתמשך ועללין בריח ךך‪.‬וד לא אתי‪ .‬אמר רבי‬
‫יע‪ 1‬ךאל את חגלות הזו? כל אותן‬
‫•‬ ‫׳ ‪:‬־ ‪T‬‬ ‫^‪1‬‬

‫הבטחות עזהבטיח להם הקדו׳ט‬

‫‪|T -‬‬ ‫‪••• T‬‬ ‫‪-‬‬
‫יוסי‪ ,‬וכל דא הכי הוא‪ ,‬אבל מאן עביד‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T : -‬‬

‫ברוך הוא‪ .‬והרי זה נתבאר‪,‬‬ ‫דלסבלון לשראל גלותא דא‪ ,‬כל אינון‬
‫קזנכנסים לבתי כנסיות ולבתי‬
‫הבטחות לאבטח לון קלשא בריך הוא‪ .‬והא‬
‫מךך׳טות ורואים כל אותן נחמות‪,‬‬
‫וקוימחים בלבם לסבל את כל מה‬ ‫מדרשות‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫ולבתי ‪•• T :‬‬ ‫כנסיות •• •‬
‫‪:‬‬ ‫לבתי ‪•• T :‬‬
‫• ‪1‬‬ ‫דעאלין‪T‬‬ ‫אתמר‪,‬י ‪7 :‬‬‫• ‪- :‬‬
‫^ןכא עליהם‪ ,‬ולולא זה לא ןכלו‬‫וחמאן כל אינון נחמות‪ ,‬וחלאן בלבייהו‬
‫לסבל‪.‬‬
‫אמר רבי חןיא‪ ,‬ודאי כך הוא‪,‬‬
‫עלייהו‪ ,‬ואלמלא ‪T‬דא ‪T‬לא‬ ‫דייתי ‪ T‬־ ‪:‬‬
‫מה ‪. . . . .‬‬ ‫כל ‪-‬‬ ‫למסבל ‪T‬‬
‫‪ : • :‬־‬

‫וחכל תלוי בת׳טובה‪ .‬ואם תיאמר‬ ‫לכלין למסבל‪.‬‬

‫עזיכולים עכעזו לעורר העזובה‬ ‫בתשובה‬ ‫ובלא‬ ‫הכי •איהו‪,‬‬ ‫ודאי‬ ‫חייא‬ ‫רבי‬ ‫אמר‬
‫‪T‬‬ ‫•‪:‬‬ ‫' ‪T :‬‬ ‫‪•T‬‬ ‫‪T-‬‬ ‫•‪T‬‬ ‫• •‬ ‫‪ 7‬־‬
‫כלם כאחד ‪ -‬לא יכולים! מה‬
‫הטעם לא יכולים ? מעזום‬ ‫לאתערא‬
‫‪T T : —:‬‬ ‫השתא‬
‫‪T: — 1‬‬ ‫דיכלון‬ ‫תימא‬
‫• •‪T‬‬ ‫ואי‬
‫‪•:‬‬ ‫תליא‪.‬‬
‫— ‪T:‬‬
‫טעמא‬
‫עזכתוב‪) ,‬דברים ל< והןה כי ןבאו‬ ‫‪T : -‬‬
‫יבלין‪T .‬מאי‬
‫־‪1 • :‬‬
‫כחדא‪T .‬לא‬ ‫‪T-: -‬‬
‫בלהו‬ ‫‪:‬‬
‫תשובה‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫עליך כל חדברים האלה‪ .‬וכתוב‬ ‫לא לכלין‪ .‬בגין לכתיב‪) ,‬דברים ל( והלה כי יבאו‬
‫והעזבת אל לבבך בכל חגוים‬
‫עליך כל הדברים האלה‪ .‬וכתיב והשבות אל‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך ‪.^. ..‬‬ ‫■ך ‪.‬‬ ‫_ ‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫ן‬ ‫‪..‬‬ ‫■ך‬

‫לבבך בכל הגולם אשר הליחך וגו׳‪ .‬וכתיב ושבת עד ין׳ אלהיך וגו־׳‪ .‬וכדין‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ג טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כא שבט‬
‫שו‬

‫אעזר הדיחך וגו‪ /‬וכתוב ועזבה‬
‫עד ה׳ אלהיף וגו׳‪ .‬ואז ) ש ם ( אם‬
‫יהיה נדחך בקצה העזמים מעזם‬
‫יקבצך וגו׳‪ .‬ועד עכל אותם‬
‫דברים לא יתקימו‪ ,‬לא יכולים‬
‫לעורר תעובה מהם‪.‬‬
‫אמר רבי יוסי‪ ,‬כמה הסתךה כל‬
‫הדרכים והעזבילים מכל בני‬
‫הגלות ולא העזאךת להם פתחון‬
‫פה‪ .‬אם כך‪ ,‬עזיהיו כמו עזהיו בכל‬
‫דור ודור ‪ -‬עזלא יכזבלו גלות ולא‬
‫ויצאו )אם כף‪ ,‬יהיו כמו שיהלך בכל‬
‫דור ודור‪ ,‬יסבלו את הגלות ולא !צאו( מדין‬
‫על התודה‪ ,‬ויתעדבו בעאד‬
‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪: T : • :‬‬
‫)דברים ל׳( אם להיה נזיחף ב?ןצה השמים משם‬
‫י?ןבצף וגו‪ /‬ועד דכל אינון מלין לא‬
‫לתלןיימון‪ .‬לא !כלץ )דף קפ״ט ע״א( לאתערא‬
‫תשובה מנייהו‪.‬‬
‫אמר רבי יוסי‪ ,‬כמה סתמת כל ארחץ ושבילין‬
‫מכל בני גלותא‪ ,‬ולא שבלןת לון פתחון‬
‫ודרא‪,‬‬
‫׳‬ ‫דרא ‪T T :‬‬ ‫בכל ‪T T‬‬
‫דהוו ‪T :‬‬
‫כמה ‪- -‬‬‫להוו ‪T :‬‬ ‫הכי‪:• ,‬״‪.‬״‬‫פה‪ .‬אי ‪• T‬‬
‫ךלא לסבלון גלותא ולא אגרא‪ ,‬ויפקון ) ם ״ א אי‬
‫ה?י‪ ,‬להו‪? 1‬מה דלהוו ?בל דדא ודרא‪ ,‬יס?לויז גלותא ולא י?קח( מדינא‬
‫ךאורליתא‪ ,‬ולתעךבון בשאר עמין‪.‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬

‫העמים‪.‬‬ ‫פתח ואמר‪) ,‬ישעיה כו( כמו הרה תקריב ללדת‬

‫‪T‬‬ ‫‪•1 :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬

‫פ תח ואמר‪) ,‬ישעיה כ ס כמו הרה‬

‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫‪T :‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬ ‫החיל תזעק בחבליה וגו׳‪ .‬מאי כמו‬
‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪—:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬
‫תקריב ללדת תחיל תןעק‬
‫בחבליה וגו׳‪ .‬מה זה כמו הרה ?‬
‫הרה‪ ,‬ארח איהו לעוברתא‪ ,‬לאעברא עלה‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪—T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T T‬‬

‫דרך הוא למעברת עזיעברו עליה‬ ‫תשע ירחץ שלמין‪ .‬ואית בעלמא כמה וכמה‪,‬‬
‫תקזעה חךעזים קזלמים‪ .‬ד ע‬ ‫יומין‬ ‫הרין‬ ‫יומא ־חד או‬ ‫אלא‬ ‫עלה‬ ‫עבר‬ ‫דלא‬
‫• ‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪T *.‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪—T‬‬ ‫‪T :‬‬
‫בעולם כמה וכמה עלא עובר‬
‫עליה אלא יום אחד או יומים‬ ‫מתשיעאה‪ ,‬וכל צירין וחבלין דעוברהא‬
‫מהתעזיעי‪ ,‬וכל הצירים והחבלים‬ ‫בתשיעאה אינון‪ .‬ואף על גב דלא אעבר עלה‬
‫על המעברת הם בתעזיעי‪ .‬ואף‬ ‫כאילו‬ ‫עלה‬ ‫אתחשיב‬ ‫אלא יומא ‪T‬חדא‪,‬‬
‫‪• :‬‬ ‫• ‪: :‬־ • ‪T T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪T T *.‬‬
‫על גב עזלא עבר עליה אלא רק‬
‫יום אחד‪ ,‬נחעזב עליה כאלו עברו‬ ‫הכי ישראל‪,‬‬ ‫אוף ‪• T‬‬
‫‪l‬‬ ‫שלים‪.‬‬‫‪•:‬‬ ‫תשיעאה‬
‫‪T T • :‬‬ ‫אתעברו ‪T‬כל‬
‫—‪T‬‬
‫כל ההעזיעי עזלם• אף עך ישראלי‬ ‫כיון דאטעמי טעם גלותא‪ ,‬אי להךרון‬
‫כיון עזפזעמו טעם גלות ‪ -‬אם‬
‫וחץרו בתעובה‪ ,‬וחעזב עליהם‬
‫בתשובה‪ ,‬יתחשב עלייהו כאלו אעברו‬
‫כאלו עברו עליהם כל אותם‬ ‫עלליהו כל איפון מלין דכהיבין באורייתא‪ .‬כל‬
‫רבךים עזכתובים בתוךה‪ .‬כל עכן‬ ‫שכן וכל שכן דכמה וכמה יסורין אעברו‬
‫וכל עכץ עכמה וכמה יסודים‬
‫עברו עליהם מיום עזהתחילה‬ ‫שרי‪.‬‬
‫דגלותא ‪••T‬‬
‫‪T :‬‬ ‫עלייהו מן יומא ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪ T‬־‪:‬‬

‫ה ^ו ת‪.‬‬ ‫אבל מאי ךכהיב‪) ,‬דברים ח בצר לך ומצאוך כל‬

‫א ב ל מהו עכתוב )דברים ד( בצר לך‬ ‫הדברים האלה באחרית הימים‪ .‬תא חזי‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬
‫ומצאוך כל הרבדים האלה‬
‫באחרית הןמים ‪ -‬בא וךאה כמה‬ ‫כמה רחמנותא רחים קדשא בריך הוא‬
‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪* ..‬ו ‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬

‫רחמנות רחם הקדוע ברוך הוא‬ ‫לישראל במלה דא‪ .‬למלכא דהוה ליה ברא‬
‫‪T :‬‬ ‫••‬ ‫‪T -:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫את יעךאל בדבר הזה‪ .‬למלך‬

‫עזהןה לו בן יחידי ואהב אותו‬
‫יחידאה‪ ,‬ורחים ליה רחימו דנפשא‪ ,‬ומגו‬
‫אהבת נפע‪ ,‬ומתוך אהבתו נתן‬ ‫ךחימו דיליה‪! ,‬הב ליה לאמיה מטרוניתא‬
‫אותו לאמו הגבירה עתגרל אותו‬ ‫ךתרבי ליה‪ ,‬ותוליף ליה ארחי מתתקנן‪ .‬זמנא‬
‫מתקנות‪.‬‬
‫דרכים ‪|T :‬‬ ‫ותלמד אותו ‪• T :‬‬ ‫‪:‬‬
‫פעם אחת חטא לאביו‪ ,‬בא אביו והלקה אותו‪ ,‬ואחר כך עבר על חטאו‪ .‬ע ב כמקדם ועוב חטא‬ ‫‪-‬ך ‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪/‬‬ ‫‪..‬ך‪.‬‬ ‫‪-‬ך‪.‬ך‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫“ “‬
‫שז‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ג טבת‬
‫כי תשא ‪ -‬קפ״ט ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כא שבט‬

‫‪...‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬‬ ‫חדא חב לגבי אבוה‪ ,‬אתא אבוהי ואלקי ליה‪,‬‬
‫לאביו‪ ,‬והוציא אותו אביו מביתו‬
‫‪.‬‬ ‫‪. 7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪- .‬ך‬
‫׳‬ ‫••‬ ‫‪I•• :‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬

‫ורגז עליו‪ .‬יצא אותו בץ מביתו‪.‬‬

‫ולבתר אעבד על חוביה‪ .‬הב כמלקדמין וחב‬
‫ובמקום עזילך בדרך אמת ויהיה‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪-‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬

‫אביו‬
‫עזיעזמע ‪• T‬‬
‫לאבוה‪ ,‬ואפקיה אבוה מביתיה‪ ,‬וארגיז עליה‪,‬‬
‫כראוי ‪:‬כדי • • • • ‪- :‬‬
‫צדיק‪TT 1‬‬
‫המלך ותהוה עליו תקזוקתו ‪ -‬מה‬ ‫נפק‪ I‬ההוא ברא מביתיה‪.‬‬ ‫‪.......................‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬

‫עקזה? אמר‪ ,‬הואיל ויצאתי‬

‫ובאתר דיהך בארח קעזוט‪ ,‬ויהא זבאה כךקא‬
‫מהיכל אבי‪ ,‬אע^|ה מכאן והלאה‬
‫ןאות‪ ,‬בגין דלעזמע מלבא אברה‪ ,‬ויהא‬
‫כל מה עזאני רוצה‪ .‬מה עעוה?‬
‫תיאובתיה עליה‪ .‬מה עבד‪ .‬אמר הואיל‬
‫הלך להתחבר לזונות‪ ,‬והתלכלך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪---------‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫בלכלוך וטנפת עמץ‪ ,‬ולא היה‬

‫ונפקנא מהיכלא ךאבא‪ ,‬אעביד מבאן‬
‫נמצא אלא עמן בחבור קזלהץ‪.‬‬
‫ולהלאה כל מה דאנא בעי‪ .‬מה עבד‪ .‬אזל‬
‫כעזחגבירה אמו פוקךת בכל יום‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪--------:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪T-:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫על אותו חבן ויודעת קזבנה‬‫ואתחבר בזונות‪ ,‬ואתלכלך בלכלוכא ךטנופא‬

‫התחבר עם חזונות וכל חברותו‬
‫היתה עמהן‪ ,‬מתחילה לבכות‬
‫בהדליהו‪ ,‬ולא הוה מעזתכח אלא בהדליהו‪,‬‬
‫ולמרר על בנה‪.‬‬ ‫בחבורא דלהון‪ .‬דמטרוניתא אמיה פקדת בכל‬
‫יומא על ההוא ברא‪ ,‬דךעת דברה בהדי זונות‬
‫יום אחד נכנס אליה חמלך ורואה‬
‫אותה בוכה‪ .‬׳טואל אותה ‪ :‬על מה‬
‫אה בוכה? אמרה‪ :‬ואיך לא‬
‫אתחבר‪ ,‬וכל חברותא לידיה בהדייהו הוות‪.‬‬
‫אבכה‪ ,‬קזהרי בננו מחוץ להיכל‬ ‫עזריאת למבכי‪ ,‬ולאתמררא על ברה‪.‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪*T‬‬

‫יומא חד עאל מלכא לגבה‪ ,‬חמא לה דאיהי‬

‫חמלך? ולא די קזאינו יוקזב‬
‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬
‫בהיכל חמלך‪ ,‬אלא קזהוא יוקזב‬
‫מבכה‪ .‬עזאיל לה על מה את בכאת‪.‬‬
‫עם הזונות! מה י>אמרו כל בני‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T - :‬‬

‫אמרה ולא אבכה‪ ,‬דהא ברנא לבר מהיכלא‬

‫העולם ‪ -‬קזבץ חמלך יוקזב בבית‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬

‫לבכות‬ ‫התחילה‬ ‫דמלכא‪ .‬ולא די דהוא לא יתיב בהיכלא‬

‫זונות? !‬
‫‪T T • • :‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬
‫ולהתחנן למלך‪.‬‬
‫אמר חמלך‪ :‬בקזבילך אחזיר‬
‫למלכא‪ ,‬אלא להוא לתיב בהדי זונות‪ .‬מה‬
‫לימרון כל בני עלמא‪ ,‬בליה דמלכא איהו‬
‫אותו‪ ,‬ואת הערבה קזלו‪ .‬אמךה ‪:‬‬
‫ללתיב בבי זונות‪ .‬עזליאת למבכי‪ .‬ולאתחננא‬
‫הרי ודאי‪ .‬אמר חמלך ‪ :‬הואיל וכך‬
‫הוא‪ ,‬לא צריך לחחזירו ביום‬
‫בגלוי‪ ,‬קזבו׳טה עבורנו ללכת‬
‫למלכא♦‬
‫אמר מלכא‪ ,‬בגינך אהדר ליה‪ ,‬ואנה עלבא‬
‫בקזבילו לבית זונות‪ .‬ואם לא הןה‬
‫כמו זה קזטנף את עצמו כך וחלל‬
‫דיליה‪ .‬אמרת הא ודאי‪ .‬אמר מלכא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪— T‬‬ ‫— ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪ :‬־‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫כבולי‪ ,‬הייתי אני וכל חחןלות‬
‫הואיל וכך הוא‪ ,‬לא אצטריך לאהלרא ליה‬
‫קזלי הולכים בעזבילו בכמה כבוד‬
‫ביממא באתגללא‪ .‬לכפופא לילן איהו למהך‬
‫ובכמה חצוצרות לפניו‪ ,‬בכמה‬
‫כלי קרב מימינו ומעזמאלו‪ ,‬עד‬
‫בגיניה לבי זונות‪ .‬ואי לא הוי כגוונא לא‪,‬‬
‫קזכל בני העולם יןדעןעו‪ ,‬דדעו‬
‫לטנף גרמיה הכי וחלל יקרי‪ .‬הוינא אנא‪ ,‬וכל‬
‫כלם קזהוא בן חמלך‪ .‬עכקזו כיון‬
‫חןילין לילי‪ ,‬אזלין בגיניה בכמה יקר‪ ,‬בכמה‬
‫קזהוא טנף את עצמו וחלל את‬
‫בוקינס קמיה‪ ,‬בכמה מאני ל^רבא‪ ,‬מימיניה‬
‫כבולי‪ ,‬הוא !חור בסתר קזלא‬
‫ומעומאליה‪ ,‬עד לכל בני עלמא לזדעזעון‪ .‬ולנלעון כלא‪ ,‬לברא למלכא‬
‫איהו‪ .‬העזהא כיון לאיהו טנף גרמיה‪ ,‬וחלל לקרי‪ ,‬איהו להדר בטמירו‪,‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ג טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כא שבט‬
‫שח‬

‫ץכירו בו‪ .‬חזר למלך‪ ,‬ונתץ אותו‬ ‫ךלא ינדעון ביה‪ .‬אחזיר לגבי מלכא‪ ,‬יהביה‬
‫לאמו‪.‬‬ ‫לגבי אמיה‪.‬‬
‫לימים סרח כמקןדם‪ .‬מה עעזה‬
‫‪T T‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪•••1‬‬

‫המלך? הוציא אותו ואת אמו‬

‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ T‬־‬ ‫‪• 7:‬‬
‫ליומין סרח כמלקךמין‪ .‬מה עבד מלכא‪ .‬אפיק‬
‫עמו מתוך ההיכל ואמר‪ :‬תלכו‬ ‫ליה ולאמיה בהדיה מגו־ היכלא‪ ,‬אמר‬
‫קזניכם‪ ,‬ועזניכם תסבלו את‬
‫הגלות והמלקות עזם‪ .‬כיון‬
‫תרווייכו ההכון‪ ,‬והרווייכו תסבלון גלותא‪,‬‬
‫עזעזניכם תכזבלו כאחד‪ ,‬אזי אדע‬ ‫ומלקיותא תמן‪ .‬כיון ךתרודיכו תסבלון‬
‫עזבני ץעזוב כראוי‪.‬‬ ‫כחדא‪ ,‬כדין לדענא ךברי לתוב כךקא חזי♦‬
‫כ ך יעוראל‪ ,‬בני המלך הקדועז‬
‫הם‪ ,‬הוריד אותם למצרים‪ .‬ואם‬
‫כך לע‪Jt‬ראל בנוי ךמלכא קדי^א אינון‪ .‬אחית‬
‫תאמר עזבאותו ןמץ לא חבזאו ‪-‬‬ ‫לון למצרים‪ .‬ואי תימא בההוא זמנא לא‬
‫הגזךה עזגזר הקדועז ברוך הוא‬ ‫האבו‪ ,‬גזרה דגזר קךשא בריך הוא בין‬
‫בברית ביץ הבתרים היתה ךאוץה‬
‫להתק‪.‬ים‪ ,‬והקדועז ברוך הוא‬
‫וקודעזא‬
‫י ‪T : 1 :‬‬
‫קיים‪,‬‬
‫‪T|-‬‬
‫למהוי‬
‫‪: *.* :‬״‪.‬״••‬
‫הוה אתחזי‬ ‫‪TT‬‬
‫הבתרים‬‫‪•T : -‬‬

‫העזגיח על עזני דבךים ‪ :‬אחד על‬ ‫בריף הוא אקזגח לתרין מלין‪ ,‬חד בגין ההיא‬
‫אותז דבור עזאמר אברהם )בראשית‬ ‫מלה דאמר אברהם‪) ,‬ברא שית טו( במה אדע כי‬
‫‪.‬‬ ‫‪--‬ד‬ ‫‪7‬‬ ‫_‪..‬ך‪.‬ך‬ ‫‪ . .‬ך _‬ ‫‪..‬ך‬
‫טז( במה אדע כי אירעזנה‪ ,‬זוהי‬
‫סבה ועלה‪ .‬אבל עד עזץצאו‬
‫אבל‬
‫‪T‬‬
‫ועילה‪.‬‬
‫‪T • :‬‬
‫סבה‬‫• ‪T‬‬
‫אירשנה‪T ,‬דא הוא)דףקפ״טע״ב(‬ ‫• ‪ T *.• T‬׳‬

‫ממצרים לא היו גוי ולא היו‬ ‫עד ךנפקו ממצרלם‪ ,‬לא הוו גוי‪ ,‬ולא אתחזו‬
‫ךאויים כךאוי‪.‬‬ ‫כךקא לאות‪.‬‬
‫פ תח ואמר‪) ,‬שירס כעזועזנה בין‬
‫החוחים כן רעןתי בין הבנות‪.‬‬
‫פתח ואמר‪) ,‬שיר השירים ב( כשושנה בין החוחים‬
‫רצה הקדועז ברוך הוא לעעזות‬ ‫כן רעלתי בין הבנות‪ .‬בעא קךשא בריף‬
‫את יעוראל כמו בלמעלה ולהיות‬ ‫הוא למעבד לון ללשראל כגוונא דלעילא‬
‫כמו‬ ‫אחת בארץ‬ ‫עזועזנה‬
‫עזלמעלה‪ .‬והעזועזנה עזמעלה דיח‬
‫עלאה‪.‬‬ ‫•‪TT‬‬
‫כגוונא‬
‫׳ ‪T : —:‬‬
‫בארעא‪,‬‬‫‪T : —:‬‬
‫חדא‬ ‫‪TT‬‬
‫שושנה‬
‫—‪T‬‬
‫ולמהוי‬
‫‪: *.* :‬״‪.‬״••‬

‫ונבחךה מכל עזאר הוךדים‬ ‫מכל שאר‬ ‫•‪T‬‬ ‫ואתבריר‬ ‫ריחא‪,‬‬

‫• •‪T‬‬ ‫דסלקא‬
‫‪l T:-:‬‬ ‫ושושנה‬
‫‪T-‬‬ ‫‪:‬‬
‫עזבעולם אינה אלא אותה עזעולה‬ ‫וורלין דעלמא‪ ,‬לא הוי אלא ההיא ךסלקא בין‬
‫בין החוחים‪ .‬וזו דרך כראוי‪ .‬ולכן‬
‫זרע עזבעים זוגות‪ ,‬עזהיו עזבעים‬ ‫זרע‬ ‫ועל ‪T‬דא ‪- T‬‬‫יאות‪- : .‬‬ ‫כדקא ••‬ ‫ארחא ‪lT : :‬‬ ‫ודא ‪T : T‬‬‫החוחים‪T : .‬‬
‫•‬ ‫‪-‬‬

‫נפעז‪ ,‬והכניסם לבין החוחים‪,‬‬ ‫שבעין זוגין‪ ,‬דהוו שבעין נפש‪ ,‬ואעיל לון בין‬
‫ואותם חוחים‪ ,‬מןד עזהיו הם עזם‬ ‫החוחים‪ ,‬ואינון חוחים‪ ,‬מלד זיהוו אינון זוגין‬
‫זוגות‪ ,‬העלו ענפים ועלים ועזלטו‬
‫על העולם‪ ,‬ואז פךחה ביניהם‬ ‫המן‪ ,‬סליקו ענפין וטרפין ושליטו על עלמא‪,‬‬
‫העזועזנה‪.‬‬ ‫וכדין פרחת שושנה בינליהו‪.‬‬
‫כיון עזרצה הקדועז ברוך הוא‬ ‫כיון דבעא קךשא בריף הוא לאפקא שושנה‬
‫אותה‬
‫‪T‬‬ ‫וללקט‬
‫עזועזנה ‪1 : • :‬‬
‫‪T-‬‬ ‫להוציא‬
‫•‬ ‫‪:‬‬
‫מביניהם‪ ,‬אז יבעזו הח‪ 1‬חים‬
‫•‬ ‫־‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪................‬‬
‫ולקיט לה מבינליהו‪ ,‬כדין לבשו חוחים‪,‬‬
‫ונזךקו והתכלו ולא נחעזבו‬ ‫ואזדריקו‪ ,‬ואשהציאו‪ ,‬ולא אתחשבו לכלום‪.‬‬
‫לכלום‪ .‬בעזעה עזהולך ללקט את‬ ‫לאפקא‬ ‫שושנה ‪T‬דא‪,‬‬ ‫למלקט‬ ‫דאזיל‬ ‫בשעתא‬
‫׳ ‪| TT — :‬‬ ‫—‪T‬‬ ‫‪ : • :‬־‪1‬‬ ‫‪• T:‬‬ ‫—‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫העזועזנה הזו ולהוציא בנו בכורו‪,‬‬
‫באותו זמן הלך המלך בתוך כמה‬ ‫בריח בוכריה‪ ,‬בההוא זמנא אזל מלכא גו‬
‫חילות גדולים ועזליטים עם‬ ‫כמה חלילין רברבנין ושליטין‪ ,‬עם דגלין‬
‫שט‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ג טבת‬
‫כי תשא ‪ -‬קפ״ט ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כא שבט‬

‫דגלים פרוע‪t‬ים‪ ,‬והוציא את בנו‬ ‫פריע^ן‪ .‬ואפיק לבדיה בוכריה בכמה גבורין‪,‬‬
‫בכורו בכמה גבורות‪ ,‬והביא‬ ‫ואליתי ליה להיכליה‪ ,‬דתיב סגי בבי מלכא‪.‬‬
‫אותו להיכלו‪ ,‬ויעזב הךבה בבית‬
‫כיון דחב לגבי אבוה‪ ,‬אוכח ליה‪ ,‬ואלקי ליה‪.‬‬
‫כיון עזחטא לאביו‪ ,‬הוכיח אותו‬ ‫דכהיב‪) ,‬שיפטים ב( ולהר אף לל׳ בלע‪Jt‬ראל‬
‫והל?ןה אותו‪ ,‬עזכתוב ויחר אף ה׳‬
‫ביעוךאל ויתנם ב!ד עזוסים וגו׳‪.‬‬
‫ויתנם בלד עזוסים וגו׳‪ ,‬סרה כמלקדמין‪ ,‬ומרד‬
‫סרח כמקידם ומרד באביו‪ ,‬הוציא‬
‫•‬ ‫׳‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪ T‬־‬ ‫‪•••1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ T‬־‬
‫באבוה‪ ,‬אפקיה מביתיה‪ .‬מה עבדו לק[לראל‪,‬‬
‫אותו מביתו‪ .‬מה עעוו יק‪ t‬ךאל?‬ ‫בעממיא‪,‬‬
‫‪T - : - :‬‬
‫אתערבו‬ ‫אתבדרו לבבל‪,‬‬
‫‪: T : • ' V T :‬‬ ‫• ‪ :‬־ ‪:‬‬
‫דהא‬ ‫‪T :‬‬
‫‪T‬המו‬
‫ראו עזהרי התפזרו בבבל‬
‫והתערבו בעמים‪ ,‬לקחו נעזים‬
‫נסיבו נקזין נכריות‪ ,‬ואולידו בנין מנהון‪ .‬עם‬
‫אפטרופוסא‬ ‫הות‬ ‫קדיעזא‬ ‫אימא‬ ‫דא‪,‬‬ ‫‪T‬כל‬
‫‪• T‬‬ ‫‪|:T‬‬ ‫׳‬ ‫‪ T‬־ •‬ ‫‪: T : • :‬‬

‫נכריות והולידו מהם בנים‪ .‬עם‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T--- T‬‬ ‫‪• 1-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬
‫כל זה האם חקדוקזה היתה‬ ‫עלייהו‪.‬‬ ‫‪ T‬־‪:‬‬
‫אפוטרופוס עליהם‪.‬‬
‫ועל עזעעוה כך‪ ,‬חקדועז ברוך הוא‬
‫ועל דעבד הכי‪ ,‬קךשא בדיך הוא אמר‪ ,‬הואיל‬
‫עזיבא‬
‫אז ‪T•/‬‬‫בועזה‪,‬׳ ^‬
‫^‬ ‫הואיל ‪:‬וזו‬
‫•‬ ‫אמר‪,‬‬
‫‪ T‬־ ׳‬
‫וכפופא איהו‪ ,‬ליתי ברי איהו מגרמיה‪,‬‬
‫בני מעצמו‪ .‬הואיל וחלל כבודי‪,‬‬ ‫הואיל וחלל לקדי‪ ,‬לא אתחזי ךאנא איזיל המן‬
‫לא ראוי עזאני אלך ל׳טם להוציא‬
‫אותו ולעע‪ t‬ות לו נסים וגבורות‬
‫לאפקא ליה‪ ,‬ולמעבד ליה נסין וגבורן‬
‫כמקדם‪ .‬עזבו חם בלי סיוע עזהיו‬ ‫כמלקךמין‪ .‬הבו אינון‪ ,‬בלא סיועא ךאתחזו‬
‫ךאויים לו‪ ,‬בלי נסים ונפלאות‪,‬‬ ‫לון‪ ,‬בלא פליאן ונפץ‪ ,‬אלא כלהו מתבדרן‪,‬‬
‫אלא כלם מפזרים‪ ,‬כלם עופים‬
‫בעני‪ ,‬ועזבו לחיכל המלך‬
‫דמלכא‬
‫להיכלא ‪T : - :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫ותבו ‪:‬‬ ‫במפכנו‪T : ,‬‬
‫׳‬ ‫לאן ‪:‬‬
‫‪T1:‬‬ ‫כלהו‬‫‪:‬‬

‫בבועזה‪ ,‬והאם חקדועזה עךבה‬ ‫בכפופא‪ ,‬ואימא קדיקזא עךבת לון‪.‬‬

‫להם•‬ ‫חאבו כמלקךמין‪ .‬מה עבד קךשא בריך הוא‪.‬‬
‫הקדועז‬
‫עעזה ‪|T -‬‬
‫חטאו כמקדם‪ .‬מה ‪T T‬‬
‫ברוך הוא ? הוציא את הבן חזה‬
‫‪:7‬‬
‫אפיק להאי ברא כמלקןימין מהיכליה‪,‬‬
‫כמקדם מחיכלו עם אמו‪ .‬אמר‪,‬‬ ‫ואימיה בהליה‪ .‬אמר‪ ,‬מכאן ולהלאה‪ .‬אימא‬
‫מכאן והלאה האם ובנה יסבלו‬ ‫וברה לסבלון כמה ביקזין כחדא‪ ,‬הדא הוא‬
‫כמה רעות כאחד‪ .‬זהו עזכתוב‪,‬‬
‫)ישעיה נ( ובפעזעיכם עזלחה אמכם‪.‬‬
‫לכתיב‪) ,‬ישעיה ״ ובפקזעיכם עזלחה אמכם‪ .‬ועל‬
‫ועל זה כתוב‪) ,‬דברים ד( בצר לך‬ ‫דא כתיב‪) ,‬דברים ס בצר לך ומצאוך כל הדברים‬
‫ומצאוך כל חדברים האלה‬ ‫האלה באחרית הןמים‪ .‬מאי באחרית הןמים‪.‬‬
‫באחרית הימים‪ .‬מה זה באחרית‬
‫הימים? אלא זו האם חקדועזה‪,‬‬
‫דהיא ‪-‬אחרית‬ ‫י ‪• :‬‬
‫קדיעזא‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪• 1-‬‬
‫אימא‬
‫• ‪T‬‬
‫אלא ‪T‬דא •היא‬ ‫•‪T *.‬‬

‫עזחיא אחרית חימים‪ ,‬ועמה סבלו‬ ‫בגלותא‪.‬‬

‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬
‫דפבלו‬ ‫מה‬ ‫‪T‬‬
‫כל‬ ‫‪T‬‬
‫פבלו‬ ‫ועמה‬
‫' ‪T • :‬‬
‫הימים‪,‬‬‫— ‪•T‬‬
‫כל מה עזסבלו ^ לו ת‪.‬‬ ‫ואילו להלרון בתיובתא‪ ,‬אפילו חד ביעז‪ ,‬או‬
‫!חזרו בתעזובה ‪ -‬אפלו רעה‬
‫אחת או צער אחד עז!עבר עליהם‪,‬‬ ‫חד צערא‪ ,‬דיעבר עלליהו‪ ,‬אתחשב‬
‫!חעזב עליהם כ ^ ו סבלו חבל‪.‬‬ ‫עלליהו‪ ,‬כאלו סבלו כלא )ס״א ואי לאו פתים קיצא( ואי‬
‫)ואם לא יסתם הקץ( ואם לא ‪-‬‬ ‫לא‪ ,‬כד לסהלים קיצא‪) ,‬ניעא( וכל דרין ליליה‪.‬‬
‫כעזיכזתים הקץ )הרע( וכל הדורות‬
‫כמה דאמר בוצינא קדישא‪ ,‬דכהיב‪) ,‬ויקרא כה(‬
‫עזלו‪ ,‬כמו עזאמר חמנוךה‬ ‫‪7‬‬ ‫‪•1-‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪-T :‬‬ ‫‪T:‬‬
‫הקדועזה‪ ,‬עזכתוב )ויקרא כה(‬ ‫דא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬
‫לדורותיו‪T .‬וכל‬
‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬
‫לקונה אותו‬ ‫־ ‪*.* 1‬‬
‫לצמיתות‬ ‫* ‪* :‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ג טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כא שבט‬
‫שי‬

‫לצמיתת לקינה אתו לדרתיו‪ .‬וכל‬ ‫בתיובתא תליא מילתא‪ .‬אמר רבי חייא‪ ,‬ודאי‬
‫' ‪T -‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫• •‬ ‫‪- T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T : -‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪• :‬‬

‫זה‪ ,‬הדבר תלוי בתעזובה‪ .‬אמר‬ ‫הכי הוא‪ .‬ועל דא גלותא אתמעזך‪.‬‬ ‫^‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬
‫רבי חןיא‪ ,‬ודאי כך זה‪ ,‬ועל כן‬
‫נמקזכת הגלות‪.‬‬ ‫אבל לןךשא כריך הוא‪ ,‬כל מה רחמי ) ס ״ א ך מ ח א(‬
‫א ב ל הקדועז ברוך הוא‪ ,‬כל מה‬ ‫)נ״א דלקא( לון ללק‪Ji‬ראל‪ ,‬בהאי אחרית‬
‫)עזהלקה( ‪:‬ל •י ‪:‬ע ז‪T‬ר••א ל ־‬ ‫)עזהכה(‬ ‫^ ז‪ T‬ר‪T‬א ה‬
‫ע • ‪17 :‬‬

‫באחרית הימים הזו‪ .‬ובאחרית‬

‫ע • ‪7‬‬ ‫‪•/‬‬
‫הןמים‪ ,‬ובהאי אחרית הןמים יעביד לון נסין‬
‫הימים הזו יעק^ה להם נסים‬ ‫ונוקמין‪ ,‬דכהיב‪) ,‬ישעיה ב׳( והןה באחרית הןמים‬
‫ונקןמות‪^ ,‬כתוב )ישעיה ב( !היה‬ ‫נכון ידוןה הר בית ין׳ בראש ההרים‪ .‬מאן ראש‬
‫באחרית הימים נכון יהיה הר בית‬
‫ה' בריאעז ההרים‪ .‬מי זה ר׳אעז‬
‫ההרים‪ .‬דא אברהם סבא‪ ,‬כהנא רבא‪ ,‬ראש‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫— ‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T V‬‬

‫ההרים? זה אברהם הזקן‪ ,‬הכהן‬ ‫דכלא‪ .‬ובגין דאיהו ראש‪ ,‬כוס דברכה‪ ,‬ידוןה‬
‫הגדול‪ ,‬הדאעז עזל הכל‪ .‬ומעזום‬
‫•‬ ‫־‬ ‫•••‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫נכון בראש ההרים‪ ,‬דא אברהם סבא‪ ,‬קדמאה‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— |‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫' ‪T‬‬ ‫‪• T V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬
‫ברכה‪ ,‬יהיה‬
‫עזל ‪ T T:‬׳‬
‫ריאעז‪ ,‬כוס ‪•/‬‬ ‫עזהוא‬
‫׳‬
‫נכון בריאעז ההרים‪ ,‬זה אברהם‬
‫לשאר ההרים‪ .‬כוס דברכה‪ ,‬אצטריך למהוי‬
‫הזקן‪ ,‬רא׳‪:‬צון לקזאר ההרים‪ ,‬כוס‬ ‫מתקנא בימינא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T l:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫עזל ברכה‪ ,‬צריכה להיות מתקנת‬

‫‪••• T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪: ••• •••1‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T T:‬‬ ‫ונשא מגבעות‪ .‬אצטריך למהוי זקיף מן‬
‫ונשא מגבעות‪ .‬צריך להיות נעזא‬
‫פהורא‪ ,‬שיעורא ךאל‪4‬רי ) ם ״ א ךאיה‪ (1‬זרת‪,‬‬
‫•‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫|‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪T:‬‬ ‫‪7• :‬‬

‫)שהוא(‬ ‫מן השלחן שעור שנקרא‬ ‫לברכא לקוךשא בריף הוא‪ ,‬ודא הוא ונשא‬
‫זרת לברך את הקדוש ברוך הוא‪,‬‬ ‫מגבעות‪ .‬מגבעות מאי הוא‪ .‬אלא בינה ובין‬
‫‪1‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬
‫וזהו ונשא מגבעות‪ .‬מה זה‬
‫מגבעות? אלא בינה ובין בתולות‬
‫)תהלים מה טו( בתולות אחריה דעותיה‪ ,‬שיעורא‬
‫‪T‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ד ‪7‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪ .‬ן ‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪,‬‬

‫אחריה רעותיה‪ ,‬שעור הזרת הוא‪.‬‬ ‫דזרת איהו‪ .‬נשא כוס דברכה מגבעות ודאי‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫נשא כוס של בךכה מגבעות ודאי‪,‬‬ ‫ועל דא טבא דיהא ליה להאי ברא בוכרא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬
‫ועל כן הטוב שיהןה לבן הבכור‬
‫הזה)ישראל( הוא באחרית הןמים‪.‬‬
‫באחרית הןמים איהו‪.‬‬
‫אמר לו‪ ,‬יפה אמרת‪ ,‬שפסוק זה‬
‫‪•• • T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ T‬׳‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳ ‪••• T‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬
‫אמר ליה שפיר קאמרת‪ ,‬האי ל^רא וזיאי הכי‬
‫ודאי כך הוא‪ .‬בראש ההרים ‪ -‬זה‬ ‫הוא‪ .‬בראש ההרים‪ ,‬דא ימינא‪ ,‬אברהם‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪•T V‬‬ ‫‪:‬‬
‫ןמין‪ ,‬אברהם הזקן‪ ,‬שהוא ודאי‬
‫ראש ההרים‪ .‬ונשא מגבעות ‪-‬‬ ‫סבא‪ ,‬דאיהו ראש ההרים ודאי‪ .‬ונשא‬
‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪•T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫משעור הגבעות‪ ,‬שהם רצונו‪.‬‬ ‫^בעו ת‪ ,‬משיעורא ךגבעות‪ ,‬דאיפון ךעותיה‪.‬‬

‫דפה אמרת‪ .‬ונהרו אליו כל‬ ‫ושפיר קאמרת‪) .‬ישעיה ב( ונהרו אליו כל הגולם‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫—‬ ‫■ד‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪: :‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪|T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬
‫הגוים‪ ,‬מי הוא? אמר לו‪ ,‬ואפלו‬
‫נשים וקטנים והשמש שעובד על‬ ‫מאי הוא‪ .‬אמר ליה‪ ,‬ואפילו נשים וקטנים‬
‫השלחן‪ ,‬אף עלי גב שאינו אוכל‪,‬‬ ‫ושמש דפלח על פהורא‪ ,‬אף על גב דאיהו לא‬
‫צריך לשמע ולומר אמן‪) .‬להריק‬ ‫אכל‪ ,‬אצטריך למשמע‪ ,‬ולמימר אמן‪) .‬ם״א ל הדק‬
‫ברכהלכוס( שלא יאמר אדם ‪ :‬אני לא‬
‫אכלתי‪ ,‬והואיל ולא הצטרפתי‬
‫ברכה לכזים דלא וכו׳( דלא לימא בר נש‪ ,‬אנא לא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T —:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫• • ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪. T T .‬‬

‫א מון‪ ,‬אני לא אשמע ולא אמר‬ ‫אכלית‪ ,‬והואיל )דף ק״צ ע״א( דלא אצטריפנא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬

‫אמן‪ .‬הכל חןבים בו‪.‬‬ ‫לזמון‪ ,‬לא אשמע ולא אימא אמן‪ .‬הכל‬
‫דבר אחר ונהרו אליו כל הגוים‬
‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬

‫‪ -‬אף על גב שנשים וקטנים‬

‫•• ‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬
‫חןיבין ביה‪.‬‬
‫פטורים מן המצוות‪ ,‬בכוס של‬ ‫דבר אחר ונהרו אליו כל הגוים‪ ,‬אף על גב‬
‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ן‬ ‫‪-‬‬ ‫^‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪ : T‬־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫■ך־ך‬
‫שיא‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ד טבת‬
‫כי תשא ‪ -‬ק״צ ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כב שבט‬

‫בךכה הכל חיבים‪ ,‬ובלבד עזידעו‬ ‫ךנעזים ו?ןטנים פטורין מן המצו־ת‪ ,‬בכו־ס‬
‫את מי מבךכים‪ ,‬וזהו ונהרו אליו‬ ‫דברכה הכל חייבין‪ .‬בלבד דעדעון למאן‬
‫כל הגוים‪ .‬בא רבי יוסי ונ׳‪:‬צקו‪.‬‬
‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬

‫אמר‪ ,‬כמה יפה זיבר זה ומתוק‬

‫••‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬
‫מברכין‪ ,‬ודא היא ונהרו אליו כל הגוים‪ .‬אתא‬
‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪ : T:‬־‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪I‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫רבי יוסי ונשקיה‪ ,‬אמר כמה שפיר מלה דא‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪!••T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫• •‬

‫עכשו לריק‪ ,‬אם אחרית הימים‬ ‫לחכא‪.‬‬

‫ומתיקא ‪T • :‬‬
‫‪I‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪t‬‬
‫הזו היא כוס עזל ברכה ממעז‪ ,‬מה‬
‫־‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬

‫זה הר בית ה׳ ? היה לו לכתב כך ‪:‬‬ ‫הקתא אית לדליקא‪ .‬אי האי אחרית הןמים‪,‬‬
‫והןה אחרית הןמים נכון יהיה‬ ‫איהי כוס דברכה ממש‪ ,‬מהו הר בית‬ ‫‪-‬‬ ‫_‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪ ..‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫בראעז ההרים‪ .‬מהו באחרית‬

‫הןמים נכון יהןה הר בית ה׳ ? אמר‬
‫יי׳‪ ,‬הוה ליה למכתב הכי‪ ,‬והיה אחרית הימים‬
‫‪.‬‬ ‫— ■ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‪.‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ ..‬ך‬

‫לו‪ ,‬אחרית הןמים הוא העץ ^ל‬ ‫נכון להלה בראש ההרים‪ .‬מהו באחרית הלמים‬
‫הכל‪ ,‬מרא^צו ועד סופו‪ ,‬עזהוא עץ‬ ‫נבון לחלה הר בית יל׳‪ .‬אמר ליה‪ ,‬אחרית‬
‫טוב ורע‪ .‬ובא הפסוק לברר‬
‫באחרית הןמים‪ ,‬והוציא הר בית‬
‫הימים איהו אילנא כלא‪ ,‬מרישיה ועד סיפיה‪,‬‬
‫י‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..........................‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪• T -‬‬

‫ה׳‪ ,‬זה טוב בלי רע‪ .‬הר בית ח׳‬ ‫דהוא אילנא רטוב ורע‪ .‬ואתא קרא לבררא‬
‫‪T : T :‬‬ ‫‪rt:‬־‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬

‫ודאי קזאין עזם חלק לצד האחר‪,‬‬ ‫באחרית הלמים‪ ,‬ואפיק הר בית לל׳‪ ,‬דא טוב‬
‫קזהרי נבחר הר בית ח׳ מתוך‬
‫העץ‪ ,‬קזהוא אחרית הןמים‪ .‬וזוהי‬
‫בלא רע‪ .‬הר בית יי׳ וראי דלית תמן חולקא‬
‫‪It t‬‬ ‫‪I t‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬

‫כוס ^ל בךכה‪ ,‬קזהוא נכון בראען‬ ‫לסטרא אחרא‪ ,‬דהא אתבריר הר בית לל׳‪ ,‬מגו‬
‫ההרים•‬ ‫אילנא דאיהו אחרית הימים‪ .‬ודא איהו כוס‬ ‫‪.‬‬ ‫‪■.‬ך‬ ‫‪• T -‬‬ ‫־ ‪ :‬־ •‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬

‫אמר רבי יוסי‪ ,‬אשרי הדרך הז־ו‬

‫שזכיני■ לדבר הזה‪ .‬אמר לו‪ ,‬ממי‬
‫דברכה‪ ,‬דאיהו נבון בראש ההרים‪.‬‬
‫שמעה אותו? אמר לו‪ ,‬יום אחד‬ ‫אמר רבי יוסי‪ ,‬זכאה ארחא דא‪ ,‬דזבינא להאי‬
‫‪— :‬‬ ‫' ‪T * * T :‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫• • ' — ‪T T‬‬ ‫• •‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬

‫הייתי הולך בדרך ושמעתי‬ ‫מלה‪ .‬אמר ליה ממאן שמעת לה‪ .‬אמר‬
‫וראיתי את רב המנונא סבא ) ל ר ב י‬
‫‪ :‬־ •‬ ‫‪T T‬‬

‫ש?)ע‪1‬ן( שהןה דורש את הפסוק הזה‬

‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪V‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬
‫ליה‪ ,‬יומא חרא הוינא אזיל בארחא‪ ,‬ושמענא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T : T :‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• —:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬

‫לרב אחא‪ .‬וכיון ששמעתי‪,‬‬ ‫וחמינא ליה לרב המנונא סבא‪) ,‬נ״א לד‪3‬י עמע‪1‬ז(‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•• - :‬‬ ‫‪-‬‬

‫שמחתי בו‪ ,‬ושמךהי אותו צרור‬ ‫דהוה דריש לרואי יןרא לרבי אחא‪ ,‬וכיון‬
‫בכנף לבושי שלא ןסור ממני‬
‫לעולמים‪ .‬אמר לו‪ ,‬ודאי שדבר‬
‫דשמענא חדינא ביה‪ ,‬ונטירפא ליה צריר‬
‫•• •‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— ••‬ ‫‪:‬‬

‫קדוש זה נאור מהמנורה‬ ‫בכנפא דלבושאי‪ ,‬רלא יתעדי מנאי לעלמין‪.‬‬

‫!‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪-‬‬ ‫• ‪• • - : :‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫‪t‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪: - :‬‬

‫הקדושה‪ .‬אשרי הדור שעמודי‬ ‫אמר ליה‪ ,‬ודאי מלה קדישא דא‪ ,‬מפהירו‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• I-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T -‬‬ ‫׳‬ ‫••‬ ‫־‬ ‫‪:‬־‬
‫העולם ותומכיו שורים בתוכו‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪:‬‬

‫ואם אהה צורר את הדבר הזה‬

‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫דבוצינא קדישא אתנהיר‪ .‬זכאה דרא‪ ,‬דקיימי‬
‫' ‪• • : ! - :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•I-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫בקשר אחד שלא ןסור ממך ‪ -‬אני‬ ‫עלמא וסמבוי‪ ,‬שרלין בגויה‪ .‬ואי אנה צרירת‬
‫אצרר אותו בשלשים או‬ ‫להאי מלה בקשרא חרא דלא יתעדי מינך‪.‬‬
‫‪It‬‬ ‫•‬ ‫• ‪• • - : :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬
‫בארבעים קשרים בכיסי שלא‬
‫ןסור ממני לעולמים‪.‬‬
‫אנא אצרור לה בתלתין‪ ,‬או בארבעין קשרין‬
‫על אותו ךבר שהראה הקדוש‬ ‫בכיסאי‪ ,‬רלא לתערי מינאי לעלמין‪) .‬כאן חסר(‪.‬‬
‫ברוך הוא למשה‪ ,‬משום שאף על‬ ‫על ההיא מלה ךאחמי קךשא בריף הוא‬
‫גב שישראל חטאו לפניו בכל דור‬
‫ודור‪ ,‬לא רצח ‪.‬מי ‪..‬שיאמר עליחם‬
‫‪V‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬
‫למ׳שה‪ ,‬בגין ראף על גב רלשראל חבין‬
‫לשון הרע‪ .‬מנין לנו? מהושע‪,‬‬ ‫קמיה בבל דרא ודרא‪ ,‬לא בעי מאן דיימא‬
‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•• It‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ד טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כב שבט‬
‫שיב‬

‫עזכתוב )הושע ‪ (K‬החלת דבר ה׳‬ ‫עלייהו דלטורין‪ .‬מנלן‪ .‬מהושע‪ ,‬דכתיב‪) ,‬הושע‬
‫בה‪1‬עזע‪ .‬הרי בארו את הדבר‪ .‬ועל‬ ‫א( החלת דבר יי׳ בהושע‪ ,‬הא אוקמוה מלה‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I:‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_ ‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪. . .‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫כן היה מכ!פר בני יקויךאל כחול‬
‫הןם וגו׳‪ .‬ומעזום כך ברך אותם‬ ‫ועל דא )הושע ב( והיה מספר בני לשראל כחול‬
‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪•• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫בכמה ברכות‪ ,‬לחור בתעזובה‬

‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫־ ‪:‬־‬ ‫׳‬ ‫‪T :‬‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫הלם וגו׳‪ .‬ובגין דא בריך לון בכמה ברכאן‪,‬‬
‫ולהעזיבם לאביהם עזבעזמים‪,‬‬ ‫לאהדרא בתיובתא‪ ,‬ולאתבא לון לגבי אבוהון‬
‫ולא זז מעזם הקןדועז ברוך הוא‬
‫עד עזמחל על חטאיהם והתנקו‬ ‫דבשמלא‪ ,‬ולא אעדי מהמן‪ ,‬עד דקוךשא בריף‬
‫לפניו‪.‬‬ ‫הוא מחל על חובליהו‪ ,‬ואתנקיאו לןמיה‪.‬‬
‫מה כתוב באלןהו ? )מלכים־א יט(‬ ‫אללהו מה כתיב ביה‪) ,‬מלכים א יט( ולבא ולשב החת‬
‫הבא‪.‬דעזב החת רתם אחד וגו׳‪.‬‬
‫אמר‪ ,‬ךבמ העולם‪ ,‬אעזה אהת‬ ‫רתם אחד וגו׳‪ ,‬אמר מאריה דעלמא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T V‬‬

‫׳טלחה לי^יראל ודבורה קזמה‪,‬‬ ‫לון לישראל‪ ,‬ודבורה‬

‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬
‫‪:‬‬
‫אהתא חדא שדרת‬ ‫‪• • T : • :‬‬ ‫־ ‪ :‬־‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬
‫עזכתוב )שופטים ‪ a‬והיא יועזבת‬
‫החת תמר דבורה‪ .‬זהו רתם‪.‬‬
‫שמה‪ ,‬דכהיב‪ ) ,‬שופטים ד( והיא יושבת תחת המר‬
‫והחזירתם למוטב‪ ,‬׳טכתוב)שם ה(‬
‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• V: V :‬‬
‫דבורה‪ .‬דא הוא רתם‪ ,‬ואהדרת לון למוטב‪,‬‬
‫עד עזקןמהי דבורה‪ .‬ואני נכנסתי‬ ‫דכתיב‪ ) ,‬שופטים ה( עד שהמתי דבורה‪ .‬ואנא‬
‫‪T T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ביניהם» והכרןהי לפניהם ולא‬

‫ןכלתי‪.‬‬
‫עאלית בינייהו‪ ,‬ואכרזית קמייהו ולא יכילנא‪.‬‬
‫‪T:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪It‬‬ ‫•‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫• • ־ ‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬

‫עד ^זהןה יועזב‪ ,‬התגלה עליי‬ ‫עד דהוה לתיב‪ ,‬אתגלי עליה לןךשא בריף‬
‫הקןדועז ברוך הוא‪ .‬אמר לו‪ ,‬מה‬ ‫הוא‪ ,‬אמר ליה מה לך פה אללהו‪,‬‬
‫לך פה אלןהו? בדאעזונה היית‬
‫מקטרג ומקנא על הברית‪,‬‬
‫בקךמיתא קא הוית מקטרגא ומקני על ברית‪,‬‬
‫ומעזךאיתי בך קזקנאת עלי‬ ‫ומדחמינא בך דקנית עלי בההוא ברית‪,‬‬
‫באותה ברית‪ ,‬נטלתי אותה‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ T‬־‬ ‫׳‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫נטלית ליה ברעו ךמשה‪ ,‬ולהיבנא לך‪ ,‬עד‬
‫בךצונו עזל מעזה ונתתי לך‪ ,‬עד‬
‫עזמעזה ה^ה אומר‪) ,‬במדברכה( הנני‬
‫ךמשה הוה אמר )במדבר כה( הנני נותן לו את‬
‫נתץ לו את בריתי עזלום‪ .‬עכעזו‬ ‫בריתי שלום‪ .‬השתא לאיהו לילך‪ ,‬לא אתחזי‬
‫עזהוא ^לך‪ ,‬אינו ראוי לך לקטרג‬ ‫לך לקטרגא עלוי‪ ,‬הוה לך למשבק קנוליך לי‪,‬‬
‫עליי‪ .‬הןה לך להקזאיר את קנאתך‬
‫לי‪ ,‬כמו בראעזונה עזהיתה ^ י ‪,‬‬
‫כמה בקדמיתא דהוה דילי‪ ,‬שבקנא ליה לידא‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪: I-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫׳‬ ‫•‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫•‬

‫נתתי אותו לידי אחר ולא קטרגהי‬ ‫אחרא‪ ,‬ולא קטריגנא עלוי‪.‬‬
‫עליו‪.‬‬ ‫מה לך פה‪ ,‬מאי פה‪ .‬ברית קלימא‪ ,‬פה לל׳‬
‫מה לך פה‪ .‬מה זה פה? ברית‬
‫הקלעז פה ה׳ היא‪ .‬כיון עזלא‬
‫איהו‪ .‬כיון ללא בעאת לשבקא לי פומך‪,‬‬
‫^^ית להניח לי את פיך‪ ,‬יברא‬ ‫אתבלי באתר דההוא פומא‪ .‬הנן‪ ,‬בההיא‬
‫במקום ^ל אותו הפה‪ .‬עזנינו‪,‬‬ ‫שעתא‪ ,‬אתעבר מניה ההוא נבזבזא ללהב ליה‬
‫באותה עזעה העבךה ממנו אותה‬
‫מהנה עזנתץ לו מעזה‪ .‬עזעזנינו‪ ,‬מה‬
‫משה‪ .‬לתנן‪ ,‬מאי לכתיב‪) ,‬מלכים א יט( וילך בכח‬
‫עזכתוב )מלכים־א יט( הלך בפח‬ ‫האכילה ההיא וגו׳‪ .‬עד הר האלהים חורבה‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪V:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬

‫האכילה ההיא וגו׳ עד הר‬ ‫למתבע מהמן‪ ,‬וכי מתמן הוה בעי‪ .‬אלא‬
‫האלהים תרב ‪ -‬לבקעז מעזם‪ .‬וכי‬
‫מעזם היה מבקעז? אלא לבקעז‬ ‫למתבע כמלקלמין‪ ,‬מההוא לירית בהר‬
‫כמק־דם מא‪ 1‬ת‪ 1‬עזירעז בהר‬ ‫האלהים‪ ,‬ברית דא‪ .‬פנחס הוא אליהו‪ ,‬ודאי‬
‫׳ — ‪T‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪*:‬‬ ‫*‬ ‫‪V:‬‬ ‫‪T‬‬
‫שיג‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ד טבת‬
‫כי תשא ‪ -‬ק״צ ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כב שבט‬

‫האלהים את הבךית הזוי‪ .‬פנחס‬ ‫בדרגא חדא‪ .‬אמר ליה מ^ה‪ ,‬לית אנת יכיל‬
‫הוא אליהו‪ ,‬ודאי ב ד ת ה אחת‪.‬‬ ‫ללןבלא מנאי‪ ,‬אלא זיל ל!נ‪1‬לןייהו ךיק‪Ji‬ראל‪,‬‬
‫אמר לו כ)עזה‪ ,‬אין אתה יכול‬
‫לקבל ממני‪ ,‬אלא לך לתינוקות‬ ‫ומאינון תרוח‪ ,‬ואינון !הבי לך‪ ,‬וכך הוא‬
‫קזל יע‪ 1‬ךאל ומהם תךויח והם יתנו‬ ‫עביד‪) .‬חסר(‪.‬‬‫‪• T‬‬
‫לך‪ .‬וכך הוא עקןה‪.‬‬
‫כ מ ה טוב עעןה הקדועז ברוך הוא‬
‫קדשא בריך ‪T :‬הוא‪T T‬בבל ‪• T‬דרא‬ ‫‪1 •:‬‬
‫עביד‬
‫‪T : 1*..‬‬
‫כמה •טיבו‬ ‫־ ‪7‬‬

‫בכל דור ודור ליקזיךאל‪ .‬בא וךאה‬ ‫ודרא לישראל‪ .‬הא חזי‪ ,‬מה כתיב‪) ,‬מיכה‬
‫מה כתוב‪) ,‬מיכה״ ואעזלח לפניך‬
‫‪T ••• 1 :‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ 0‬ואשלח לפניך את משה אהרן ומתם‪ .‬והא‬
‫את מקזה אהרן ו מתם‪ .‬והרי כמה‬
‫נביאים היו אחרי מקזה ! ואקזלח‬
‫כמה נביאי הוו לבתר משה‪) ,‬דףק״צע״ס ואשלח‬
‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫■ך‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬

‫לפניך את מקזה אהרן ואלעזר‬ ‫לפניך את משה אהרן ואלעזר ופנחס !הושע‬
‫ופנחס יהוקזע ואלןהו ואליקזע‬ ‫ואלןהו ואלישע‪ ,‬וכמה שאר צדיקי וחסידי‬
‫וכמה קזאר צדיקים וחסידים היה‬
‫צריך לומר‪ ,‬אז למה קזלקזת אלה ?‬
‫אמאי‪T *.• .‬אלא ‪- T‬אמר‬ ‫‪:‬־ ־‬
‫הלתא‬
‫‪TT :‬‬
‫•מיבעי ••ליה‪ .‬אלין‬
‫• •• ‪1‬‬

‫אלא אמר הקדו׳ט ברוך הוא‪ ,‬עמי‪,‬‬ ‫קךשא בריך הוא‪ ,‬עמי‪ ,‬בני‪ ,‬אמאי לא תךכרון‬
‫בני‪ ,‬למה לא תזכרו את כל‬ ‫לכל טבין דעבךית לבו‪ ,‬דשדרית לבו למשה‬
‫הטובות קזעקזיתי לכם‪ ,‬עזעזלחתי‬
‫לכם את מעזה אהר־ץ ו מתם?‬
‫אהרן ומתם‪.‬‬
‫ל מלך בעןר ודם ^יעז לו מדינה‪,‬‬ ‫למלך בשר ודם‪ ,‬דאית ליה מדעתא‪ ,‬ושדר‬
‫ו׳טלח אליה אנעזים גדולים‪,‬‬
‫• ‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬־ ‪7‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫לגבה‪ ,‬גוברין‪ ,‬אפרכין רברבנין‪ ,‬דיהון‬
‫עזרים ועזליטים‪ ,‬עזינהלו את העם‬
‫‪T T‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫'•••‪:‬־‪:‬־‬

‫ויעינו בהם ובדיניהם‪ .‬מי צריך‬

‫•‬ ‫־ •‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬
‫מנהלי עמא‪ ,‬ומעיינין בהו‪ ,‬ובדימיהו‪ .‬מאן‬
‫להיות זקוק במזונם ובדבדים‬ ‫אצטריך למהוי זקוק במזונ!יהו‪ ,‬במלין‬
‫עם‬ ‫לא‬ ‫הלא‬ ‫עזיצטךכו‪,‬‬ ‫דיצטרכון‪ .‬לאו עמא ךמדץתא‪ ,‬בעל כרחייהו‬
‫המדינה?! הרי בעל כךדום‬
‫יצטךכו להקזגיח על דךכיהם‬
‫יתרא‪.‬‬‫‪^T :‬־‬
‫לעיינא ׳בהו‪ ,‬ולמיהב ‪:‬להו‬ ‫‪:‬‬
‫יצטרכו‬
‫•‪T T: - : ::‬‬

‫ולתת להם כבוד‪.‬‬ ‫שדלית למ׳שה‪ ,‬איהו אייתי קמ!יכו‬

‫שלחתי את מעזה‪ ,‬הוא הביא‬ ‫מן למיכל‪ ,‬ונהיל לכו ולבנייכו‬
‫לפניכם מץ לאכל‪ ,‬ונהל אתכם‬
‫ואת בניכם ואת בהמתכם‪,‬‬
‫ולבעיתיכו‪ ,‬ואשהלל בלימיכו‪) ,‬ם״א במז‪1‬נייב‪0‬‬
‫והעזתדל בדיניכם )בכלזונותיכם( ובכל‬ ‫ובכל מה ךאצטריך לכו‪ .‬שדלית לאהרן‪,‬‬
‫מה עזהצטךכתם‪ .‬עזלחתי את‬ ‫אייתי )ס״א לכו ?נני( היכלין לענני !קר‬
‫אהרן‪ ,‬הביא)לכםע!;ני( היכלות של‬
‫ענני כבוד לכסות עליכם כמו‬ ‫לחפאה עלליכו‪ ,‬כמלכין‪ .‬אסחי ‪9‬כו בטלי‬
‫מלכים‪ .‬רחץ אתכם בטללי כבוד‬ ‫!קר‪ ,‬דלא אתרקבו לבושיכון ומנעליכון‪,‬‬
‫עזלא יךקבו לבועזיכם ומנעליכם‪,‬‬ ‫למרים‪,‬‬ ‫שדרית ’‬ ‫יומא‪.‬‬ ‫בכל‬ ‫והוו מתחדשי‬
‫‪' T:•:‬‬ ‫‪• T-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫־‪:‬־‬
‫עזהיו מתחדעזים בכל יום‪.‬‬
‫שלחתי למרים‪ ,‬הביאה באר‬
‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•• •‬ ‫׳‬ ‫‪T : • :‬‬ ‫•‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪T‬‬
‫אייתיאת בירא לאשקאה לכו‪ ,‬ושתיתון‬
‫להעזקות אתכם‪ ,‬ועזתיתם אתם‬ ‫אתון ובעיךכון‪ .‬אינון !הבו לבון‪ ,‬ומדלהון‬
‫ובהמתכם‪ .‬הם נתנו לכם‪,‬‬ ‫אכלתון ושתיתון‪ ,‬ויתיבהון בחופאה ליקר‬
‫ועזתיתם‬ ‫אכלתם‬ ‫ומעזלהם‬
‫וישבתם בחפת הכבוד עזלהם‪,‬‬ ‫דלהון‪ .‬ומדלכון לא !הבתון לון‪ .‬ולא עוד‪,‬‬
‫ומשלכם לא נתתם להם‪ .‬ולא‬ ‫אלא ךאשתדלו עליכון‪ ,‬ונטלו על צואליהון‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ד טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כב שבט‬
‫שיד‬

‫מטולכו־ן‪ ,‬והויתון מחרפין ומגךפין לון‪ .‬עוד‪ ,‬אלא קזהקזתזילו עליכם‬

‫^ ק חו על צוארם את מעזאכם‪,‬‬
‫והייתם מחךפים ומגזיפים אותם‪.‬‬
‫אמר רבי יוסי‪ ,‬לאו הוה אבא רחמן על בנוי‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪I t‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬

‫אמר רבי יוסי‪ ,‬לא הןה אב רחמן‬ ‫כקולעזא בריך הוא‪ ,‬ויןרא הוא לכתיב‪,‬‬
‫)מלכים א ח( לא נפל דבר אהד מכל דברו הטוב על בניו כמו הקדועז ברוך הוא‪,‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪—T‬‬

‫ופסוק הוא ׳טכתוב‪) ,‬מלכים־אח( לא‬

‫נפל דבר אחד מבל דברו הטוב‬
‫וגו׳‪ .‬הא הזי רהמנו דיליה‪ ,‬אלו אמר לא נפל‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪- T‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬

‫דבר אחד מכל דברו ולא יתיר‪ ,‬נח לעלמא וגו׳‪ .‬בא וךאה רחמנותו‪ :‬אלו‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫׳‬ ‫— •‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T V‬‬ ‫‪T T‬‬

‫דלא אתברי‪ .‬אבל מדאמר מכל דברו הטוב‪ ,‬אמר לא נפל דבר אחד מכל דברו‬
‫׳‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T - :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ולא יותר ‪ -‬נוח לעולם קזלא‬

‫נבךא‪ .‬אבל מ^אמר מכל דברו‬
‫ואפיק ביש לאחורא‪ ,‬דהא מלה דביש לא בעי‬ ‫■ך ‪. .‬‬ ‫■ך‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪■.‬ך‬ ‫‪ . .‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫־ ‪ :‬־‬ ‫| *‬ ‫•‬ ‫~‬ ‫‪I‬‬

‫הטוב‪ ,‬והוציא הרע לאחור‪ ,‬קזהרי‬

‫׳ ‪: V‬־••‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪ T‬־‬ ‫•‬
‫למעבד‪.‬‬
‫׳ ‪:‬‬

‫דבר קזל רע לא רצה לעעזות‪.‬‬ ‫ואף על גב דאגזים‪ ,‬וארים רצועה‪ ,‬אתאת‬

‫ואף על גב עזהפחיד והדים‬
‫ךצועה‪ ,‬באה האם והחזיקה‬
‫אמא ואהקפת בדרועיה ימינא‪ ,‬וקם‬ ‫‪It‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T It‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫•‬

‫רצועה בקיומיה‪ ,‬ולא נחית לתהא‪ ,‬ולא בןרוע ימינו‪ ,‬ועמדה הךצועה‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪- :‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪• • I • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫אתעביד‪ ,‬בגין דבעיטא חדא הוו תרווליהו‪ ,‬במקומה ולא ירדה למטה‪ ,‬ולא‬
‫׳ ‪:‬‬ ‫‪ :‬־ ‪T‬‬ ‫‪T: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫• ‪| :‬‬

‫נעעזה)הדין(‪ ,‬מעזום קזבעצה אחת‬

‫היו קזניהם ‪ -‬אותו קזהפחיד‪,‬‬
‫איהו לאגזים‪ ,‬ואיהו דאחידת בלמיניה‪.‬‬
‫ואותו קזאחז בימינו‪.‬‬ ‫ןאי תימא מנלן‪ .‬ממלה לאידוי באתגללא‪,‬‬
‫לכתיב לך רד כי שחת עמך‪ ,‬שלי לארמא ואם תאמר‪ ,‬מנין לנו? זה מדבר‬
‫קזהוא בגלוי‪ ,‬קזכתוב לך רד כי‬
‫קוחת עמף• התחיל להרים‬
‫רצועה‪ ,‬ומשה דלא הוה ידע ארחא דאמא‪,‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪- T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫שתיק‪ .‬כיון דחמא קלשא בריך הוא כך‪ ,‬רצועה‪ ,‬ומקזה‪ ,‬קזלא היה יודע‬
‫־‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪V‬‬ ‫׳‬ ‫‪V‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫אנקיד ליה‪ ,‬ובטש ביה ואמר ועתה הניחה לי‪ ,‬דרכה ע ל אם‪ ,‬קזתק‪ .‬כיון קוראה‬
‫‪I‬‬ ‫‪y‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_ ‪ . .‬ך‬ ‫‪T - :‬‬ ‫‪- T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫^‬ ‫••‬ ‫‪• : -‬‬
‫הקדוע ברוך היא ?די רמז לו‪,‬‬
‫והכה בו ואמר ועתה הניחה לי‪.‬‬
‫מלד ארגיש משה‪ ,‬ואחיד בלרועיה דקולשא‬
‫בריך הוא‪ ,‬לכתיב זכור לאברהם‪ .‬לא לרועיה מןד הךגיע מעה ואחז בזרועו‬
‫על הקדוע ברוך הוא‪ ,‬עכתוב‬ ‫למינא‪ ,‬ובגין כך לא נחית לצועה‪.‬‬
‫זכר לאברהם‪ .‬זו ץרוע ןמין‪,‬‬
‫ומעום כך לא ןךדה הרצועה‪.‬‬ ‫ואי תימא‪ ,‬אמא דאיהי רגילה לאחדא‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫* ‪T‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫••‬ ‫‪• :‬‬

‫ברצועה למלכא‪ ,‬אן הות‪ ,‬לשבקת מלה ואם תאמר‪ ,‬האם עהיא תיל ה‬
‫למשה‪ .‬שאילנא ואמינא והא לא ידענא לאחז בךצועת המלךי היכן היתה‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬
‫קזהעאיךה את הדבר למעה?‬
‫ברירא דמלה‪ ,‬עד דנהוי קמיה דבוצינא עאלתי ואמךתי‪ ,‬והרי לא ןדעהי‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪••It‬‬ ‫•‪•••.•:•.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬

‫קלישא‪ .‬כד אתו לקמיה דרבי שמעון‪ ,‬חמא את ברור הדבר‪ ,‬עד ענהןה לפני‬
‫באנפליהו סימן‪ .‬אמר עולו בני קלישין‪ ,‬עולו המנוךה הקדועה‪ .‬כעבאו לפני‬
‫רבי עמעון‪ ,‬ראה בפניהם סימן‪.‬‬
‫ךחימין למלכא‪ ,‬עולו ךחימין לילי‪ ,‬עולו אמר‪ ,‬הכנסו בנים קדועים‪,‬‬
‫הכנסו אהובי המלך‪ ,‬הכנסו‬ ‫ךחימין אלין באלין‪.‬‬
‫דאמר רבי אבא‪ ,‬כל אלין חברייא‪ ,‬דלא אהובים עלי‪ ,‬הכנסו אהובים‬
‫אלה לאלה‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T - : -‬‬ ‫• • • ‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫^‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫• •‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ךחימין אלין לאלץ‪ ,‬אסהלקו מעלמא שאמר רבי אבא‪ ,‬כל החברים‬
‫הללו קזאין א‪ 1‬הבים זה את זה‪ ,‬מסתלקים מהעולם טרם עזהגיע זמנם‪ .‬כל החברים בימיו עזל‬
‫‪V‬‬ ‫‪TT:‬‬ ‫‪-‬ך‬ ‫• ‪. -‬ך‬ ‫‪-‬‬ ‫•• • •‬ ‫•• ••‬ ‫‪-‬ך‬ ‫״* ‪T‬‬ ‫־ ‪ t‬״‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫״‬ ‫׳‬ ‫‪V‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪V‬‬ ‫״‬ ‫‪I‬‬ ‫‪ V‬״*‬ ‫־ ‪T‬‬
‫שטו‬ ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ד טבת‬
‫כי תשא ‪ -‬ק״צ ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כב שבט‬

‫רבי עזמעוץ‪ ,‬אהבת נפ^צ ורוח‬ ‫עד לא מטא זמנייהו‪ ,‬כל חברייא ביו־מוי דרבי‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_ ‪ . _ .‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_‬

‫היתה ביניהם‪ ,‬ומעזום כך בדורו‬ ‫עזמעון‪ ,‬ךחימו ךנפעזא ורוחא הוה בינייהו‪,‬‬
‫עזל רבי עזמעון היו בגלוי‪ .‬עזהיה‬
‫רבי עזמעוץ אומר‪ ,‬כל החברים‬ ‫ובגין כך בדרא דרבי עזמעו־ן באתגלייא הוה‪.‬‬
‫עזאין אוהבים אלה לאלה‪,‬‬ ‫דהוה אמר רבי עזמעון‪ ,‬כל סברייא דלא‬
‫גוךמים עזלא ללכת בדרך יעזרה‪,‬‬ ‫רחמין אלין לאלץ‪ ,‬גרמין ךלא ליהך בארח‬
‫ועוד ‪ -‬עזעוק‪1‬ים בה פגם‪^ ,‬הרי‬
‫בתוךה אהבה ואחוה ואמת‬ ‫מיעזר‪ .‬ועוד דעבדין פגימו בה‪ ,‬דהא אותיתא‬
‫בה‪ .‬אברהם אהב את יצחק‪,‬‬ ‫רחים‬‫אברהם ‪• T‬‬
‫בה‪T T: - .‬‬ ‫אית ‪T‬‬ ‫וקעזוט •‬ ‫‪1:‬‬ ‫ואחוה‬
‫רחימו ‪T-: - :‬‬
‫‪• :‬‬
‫היו‬
‫‪T‬‬
‫אברהם‪,‬‬ ‫׳‬
‫את‬ ‫ויצחק‬
‫־ ‪T T:‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1 : • :‬‬
‫ללצחק‪ ,‬לצחק לאברהם‪ ,‬מתחבלןן זיא בדא‪,‬‬
‫מתחבקים זה בזה‪ .‬ב!עקב קזניהם‬
‫אחוזים באהבה ובאחוה‪ ,‬נותנים‬ ‫יעקב הרווייהו אחיךן ביה‪ ,‬ברחימו‪ ,‬ובאחוה‪,‬‬
‫רוחם זה בזה‪ .‬גם החברים באותה‬ ‫יהבין רוחייהו דא בדא‪ .‬חברייא כההוא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• |‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫דגמא הם צריכים‪ ,‬ולא לעעזות‬ ‫דוגמא אצטריכו‪ ,‬ולא למעבד פגימו‪.‬‬

‫פגם‪.‬‬
‫כיון קזראה סימן בפניהם ואמר‬ ‫כיון דחמא סימן באנפייהו‪ ,‬ואמר לון הכי‪.‬‬
‫להם כך‪ ,‬אמרו לו‪ ,‬ודאי רוח‬ ‫עזרא ‪-‬על‬ ‫‪TT‬‬ ‫נבואה‬
‫‪T‬‬ ‫רוח ‪:‬‬
‫‪-‬‬ ‫ודאי‬‫ליה ‪T -‬‬ ‫אמרו ••‬ ‫‪: T‬‬
‫נבואה עזוךה על המנוךה‬
‫הקדוקזה‪ ,‬וכך אנו צריכים לדעת‪.‬‬
‫בוצינא קדיעזא‪ ,‬והכי אצטריך לן למנזיע‪.‬‬
‫בכה רבי קזמעון ואמרי דבר אחד‬ ‫בכה רבי עזמעון ואמר‪ ,‬חד מלה מאינון מלין‬
‫מאותם דברים קזלחעזו לי מתוך‬ ‫דלחיעזו לי מגו ריעז מתיבתא ךגנתא דעדן‪,‬‬
‫ריאעז היקזיבה קזל גן עדן‪ ,‬קזלא‬
‫אמרו בגלוי ךבר זה‪ ,‬סתר הוא‪.‬‬
‫דלא אמרו באתגליא מלה דא סתרא איהי‪,‬‬
‫• ‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ואמר לכם‪ ,‬בני אהובי‪ ,‬בני אהובי‬ ‫ואימא לכו בני ךחימאי‪ ,‬בני ךחימין ךנפעזאי‪,‬‬
‫נפקזי‪ ,‬מה אעקזה‪ .‬אמרו לי‬ ‫מה אעביד‪ ,‬אמרו לי ^חיעזא‪ ,‬ואנא אימא‬
‫בלחעז‪! ,‬אני אמר בגלוי‪ ,‬ולןמן‬
‫עזנראה פנים בפנים )שכינה(‪ ,‬כל‬
‫באתגלליא‪ .‬ולזמנא ךנחמי אנפץ באנפין‪) ,‬דף‬
‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫ז‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪• T‬‬

‫הפנים יסתמכו בזה‪.‬‬ ‫קצ״א ע״א( כל אנפץ לסתכמון בדא‪.‬‬

‫בני‪ ,‬החטא עןעעזו)ערב רב( העם‬
‫^ ■ך‬ ‫•••••‪-‬‬ ‫‪T ..‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪- 7‬‬ ‫בני‪ .‬חובא דעבדו )עיג יב( עמא דלבר‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬
‫קזבחוץ‪ ,‬והקזתתפו בו העם‬
‫הקדועז ‪ -‬באם הם חטאו‪ ,‬עזכתוב‬
‫ואשתתפו ביה עמא קדישא‪ ,‬באמא‬
‫‪ ■ . .‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_ ‪ .‬ך‬ ‫‪..‬‬
‫^‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪•• T‬‬ ‫־ ‪|T‬‬

‫קום עעזה לנו אלהים‪ ,‬אלהים‬ ‫חאבו‪ ,‬דכתיב קום עשה לנו אלהים‪ ,‬אלהים‬
‫רדאי‪ .‬כבוי יק^ראל הזה‪ ,‬הוא‬ ‫דשריא ‪T‬עלייהו‬
‫—‪T :‬‬
‫ישראל'דא‪: • ,‬איהו‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪• • T:‬‬
‫‪T‬ודאי‪ : .‬כבוד‬
‫קזעזורה עליה כאם על בנים‪ ,‬וזהו‬
‫סוד הכתוב )תהלים קי( וןמירו את‬
‫כאמא על בנין‪ ,‬ודא הוא ת א ךכהיב‪) ,‬תהליםקי(‬
‫כבודם בתבנית ׳טור‪ .‬זה כבודם‬ ‫וימירו את כבודם בתבנית שור‪ .‬דא כבודם‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬

‫קזל יעזראל‪ ,‬האמא קזלהם‪ .‬וזהו‬ ‫דלשראל‪ ,‬אמא ללהון‪ .‬ודא הוא לכתיב‪) ,‬שמואל‬
‫קזכתוב )שמיאל‪-‬א ח גלה כבוד‪.‬‬
‫קזגךמו לקזכינה לגלות בגלות‬
‫לשכינתא דאתגלי‬ ‫• ‪T: • :‬‬
‫דגרמו‬ ‫‪:T :‬‬
‫גלה ‪T‬כבוד‪.‬‬ ‫‪TT‬‬
‫א י(‬
‫עמהם‪ .‬ועל זה דמירו את כבוךם‪.‬‬ ‫בגלותא עמהון‪ .‬ועל דא דמירו את כבודם‪,‬‬
‫במה ? בתבנית ׳טור‪.‬‬ ‫במה‪ .‬בתבנית שור‪.‬‬
‫כאן הוא סוד הדבר‪ .‬בא וךאה‪,‬‬
‫למטה בתוך קזמרי הזין הקזמרים‬
‫הכא איהו רזא דמלה‪ ,‬הא חזי‪ ,‬לתתא גו‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪' • • T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬

‫הרעים‪ ,‬יצא מפגיע אחד‪ ,‬מקטרג‪,‬‬ ‫עזמרים דחמרא‪ ,‬דורללין ביעזין‪ ,‬נפק‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ה טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כב שבט‬
‫שטז‬

‫חד עךעורא‪ ,‬מלןטרגא‪ .‬מץילןא קךמאה‪ .‬ואיהו‬

‫מזיק ?ןדמוץ‪ ,‬והוא בסוד דמות‬
‫אךם‪ .‬כקזקרב לתוך הק;ךעז‪ ,‬כיון‬
‫בתא דיוקנא דאדם‪ .‬פד קריב לג‪ 1‬קדעזא‪.‬‬
‫קזמעבר מקזם ורוצה לרדת‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: K.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•It‬‬ ‫—‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬

‫כיון דאתעבר מתמן‪ ,‬ובעי לנחהא לתתא‪ .‬בעי‬

‫למטה‪ ,‬רוצה להתלבעז בלבוען‬
‫‪:‬‬
‫לאתלבשא בלבועזא‪ ,‬לנזקא עלמא‪ .‬ינחית‬
‫להזיק את העולם‪ .‬ויורד הוא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪It : — :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪— :‬‬ ‫‪:‬‬

‫ומךכבותיו‪ .‬והלבועז הךא׳טון‬

‫הוא ורתיכוי‪ .‬ולבועזא לןדמאה ךלןא נקיט‪,‬‬
‫קזהוא לוקח ‪ -‬תבנית עזור‪ ,‬דמות‬
‫תבנית עזו־ר‪ ,‬דיוקנא ךעז^ר‪ ,‬וקךמאה לנזיקין‬
‫עזור‪ ,‬וךאעזון לנזיקין מאותם‬
‫מאינון ארבע‪ ,‬עזור איהו‪ .‬ואינון ארבע אבו־ת‬
‫אךבעה‪ .‬הוא עזור‪ .‬והם אךבעה‬
‫אבות להזיק לעולם‪ ,‬וכל עזלעזת‬
‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫׳‬
‫לנזקא עלמא‪ .‬וכלהו תלתא ךאבות נזיקין בר‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫־ •‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫אבות הנזיקין פרט לעזור‪ ,‬כלם‬

‫עזור‪ ,‬כלהו דיליה‪ ,‬ועל דא כתיב‪ ,‬דמירו את‬
‫עזלו‪ ,‬ועל זה כתוב וןמירו את‬
‫כבודם בתבנית עזור‪.‬‬ ‫כבודם בתבנית עזור‪.‬‬
‫מה זה א־כל עעזב? הרי דרעזנו בו‪,‬‬
‫אבל עקר הדבר מתמצית ^ל‬
‫מהו אוכל עשב‪ .‬הא דרעזינן ביה‪ .‬אבל על^רא‬
‫ךמלה‪ ,‬מתמצית דלחם ועזבעה זיני דגן‪,‬‬
‫לחם ועזבעה מיני דגן אין לו בהם‬
‫לית ליה בהו הולקא‪ .‬ובגיני כך‪ ,‬אימא לא‬
‫חלק‪ .‬ומעזום כך האם לא היתה‬
‫עזם‪ ,‬ולא נאה לה להיות עזם‪.‬‬
‫הות המן‪ ,‬ולא ןאות לה למהוי תמן‪ .‬ובגין‬
‫ומעזום עזהאב הןה יודע את‬
‫רחמנות האם ודךכה‪ ,‬אמר‬ ‫דאבא הוה ידע רהמנו דאמא וארהא דילה‪,‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T —:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪—T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫‪V T‬‬ ‫‪T •• T‬‬ ‫אמר למשה‪ ,‬בני ךחימאי‪ ,‬עיטא בתרודיהו‬
‫למעזה‪ ,‬בני אהובי‪ ,‬העצה בזה‬
‫׳‬ ‫•‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪• :‬‬ ‫׳‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬

‫תמיד בעזניהם‪ .‬וזהו עזלחעזו לי‬

‫בדא תדיר‪ .‬ודא הוא דלהישו לי בלהישו‪,‬‬
‫בלחעז‪ ,‬עזלא ראוי לגלות‪ ,‬עזחבן‬ ‫‪y‬‬ ‫• ‪• :‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬

‫דלא חזי לגלאה‪ ,‬דברא לא ינדע‪ ,‬ויחמי דהא‬

‫לא ‪.‬ידע‪ ,‬ויךאה עזהרי ךצועה‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫' ‪• • : • . * :‬‬ ‫• ‪ :‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T T -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫רצועה אתתקנת‪ ,‬ולךחל הדיר‪ .‬אבל הרוייהו‬

‫מוכנה‪ ,‬ותמיד יפחד‪ .‬אבל עזניהם‬
‫בעצה זו ובעצה אחת‪.‬‬
‫ב א וראה‪ ,‬כתוב וירא העם כי‬
‫בעיטא דא‪ ,‬ובעיטא הדא‪.‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫תא הזי כתיב )שמות לב( וירא העם כי בעזש‬

‫בעזעז מעזה‪ .‬מי זה העם? חם‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪--------‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫■ן‬

‫משה‪ .‬מאן העם‪ .‬אינון ערב רב‪ .‬מאן‬

‫הערב _רב‪ .‬מי הערב דב? וכי‬
‫וכפהודים‬ ‫וכועזים‬ ‫לודים‬
‫ערב רב‪ .‬וכי לולים וכועזים וכפתורים‬
‫ותוגךמים היו‪ ,‬עזקךאו להם ערב‬
‫ותוגרמים הוו‪ ,‬דל^ראן לון ערב רב‪ ,‬והלא‬
‫רב ? והלא מצריים היו‪ ,‬וממצרים‬
‫מצרלים הוו‪ ,‬וממצרלם נגזלו‪ ,‬ואלו הוו‬
‫נכזעו‪ .‬ואלו היו עךבובןה עזל‬
‫עמים רבים‪ ,‬כך הןה לו לכתב‪:‬‬
‫עךבובלא לעמין סגיאין‪ ,‬הכי הוה ליה‬
‫ערב רב עלו אתם לפי העךבובןה‬
‫עזלהם‪.‬‬ ‫למכתב‪ ,‬ערב רב עלו אתם לפי עךבובלא‬
‫אלא ערב רב עלה אתם ‪ -‬עם‬ ‫דלהון‪.‬‬
‫אחד הןה ולעזון אחת‪ ,‬אבל כל‬
‫אלא ) שמיתיב( ערב רב עלה אתם‪ .‬עמא הד הוה‪,‬‬
‫מכעזפי מצדים וכל חךטמיהם‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪.J. . .‬‬ ‫*‪*.‬‬

‫‪V T‬‬
‫ולישן חד‪ ,‬אבל כל חרשי מצרלם‪ ,‬וכל‬
‫היו אלה‪ ,‬עזכתוב בהם )שמות ז(‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫'‬ ‫•• ‪V‬‬ ‫‪T‬‬

‫חרטומי ללהון הוו‪ ,‬לכתיב בהו‪) ,‬שמות ז( ויעעזו‬

‫דעעזו גם הם חךטמי מצרים‪.‬‬
‫עזרצו לעמד כנגד נפלאות‬
‫גם הם חרטומי מצרים‪ .‬דבעו למיקם לקבל‬ ‫‪• • It : t‬‬ ‫‪It‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪- :‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫••‬ ‫‪-‬‬

‫פליאן לקולשא בריף הוא‪ ,‬כיון לחמו נסין ופליאן לעבד משה במצרים‪,‬‬
‫שיז‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ה טבת‬
‫כי תשא ‪ -‬קצ״א ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כב שבט‬

‫אהךרו לגבי מ^ה‪ .‬אמר ליה לןךשא בדיך הוא הקןדועז ברוך הוא‪ .‬כיון עזךאו‬
‫למ^ה‪ ,‬לא תלןבל לון‪ .‬אמר מ^זה‪ ,‬מאריה הנסים והנפלאות עזעע‪ 1‬ה מיעזה‬
‫במצרים‪ ,‬חזרו למעזה‪ .‬אמר‬
‫דעלמא‪ .‬כיון דחמו גבורהא לילך‪ ,‬בעאן הקןדוע ברוך הוא למעה‪ ,‬אל‬
‫לאתגיירא‪ .‬י‪.‬חמון גבורתך בכל יומא‪ ,‬ועדעון תקבל אותם‪ .‬אמר מעה‪ ,‬ובון‬
‫העולם‪ ,‬כיון עראו גבוךתך הם‬ ‫ךלית אלהא בר מנך‪ .‬וקבל לון מ^ה‪.‬‬
‫רוצים להתגיר‪ .‬ייךאו גבורתך‬
‫אמאי ל^רא לון ערב רב‪ .‬אלא כל חרעזין בכל יום‪ ,‬דךעו עאין אלוה‬
‫מבלעדיך‪ .‬וקבל אותם מעה‪.‬‬ ‫דמצרלם הוו‪ ,‬ובריעןיהון יונוס‬
‫למה קרא להם ערב רב? אלא כל‬
‫‪T‬‬ ‫‪T •/‬‬ ‫־‬

‫מכעפי מצרים היו‪ ,‬ובראעם‬

‫ולמברוס‪ ,‬ובעזעהי ךיומא הוו עבדי הדיר‬
‫•• •••‬ ‫‪••• T‬‬ ‫‪T| T‬‬ ‫‪7 7‬‬

‫חרעזליהו‪ .‬וכל אלין חרעזין עלאין‪ ,‬הוו יונוס וימברוס‪ ,‬ובעעות היום היו‬
‫מסהכלי מכי נטי עזמעזא‪ ,‬מעזירותא ךעזית עועים כעפיהם תמיד‪ .‬וכל‬
‫המכעפים הללו העליונים היו‬
‫מסתכלים מכאער נוטה ה ע מ ע‪,‬‬
‫ומחצה‪.‬‬‫•‪T : *.‬‬
‫דתעזע‬
‫־‬ ‫‪:‬‬
‫עזירותא‬
‫‪T‬‬ ‫••‬
‫ומחצה‪ ,‬־עד‬
‫׳‬ ‫•‪T : *.‬‬
‫‪T‬עזעות‬
‫דהלינו ערב רברבא‪ .‬כל אינון חרעזין זעירין‪ ,‬מראעית ע ע עעות וחצי עד‬
‫ראעית העע וחצי‪ ,‬עהינו ערב‬ ‫מעזירותא ךתעזע ומחצה‪ ,‬עד פלגות ליללא‪.‬‬
‫הגדול‪ .‬כל אותם מכעפים‬
‫קטנים‪ ,‬מתחלת תעע וחצי עד‬
‫אינון עלאין דבהו‪ ,‬הוו מסתכלי מכי נטי‬
‫חצות הלילה‪.‬‬ ‫עזמעזא‪ .‬דהא כדין עזראן תעזע מאה‬
‫ותעזעין והמעז דרגין‪ ,‬למעזטטא על טורי אותם עליונים עבהם היו‬
‫מסתכלים מכענוטה ה ע מ ע‪,‬‬
‫עהרי אז מתחילים העע מאות‬
‫חעזוך‪ .‬ורוחא דלהון‪ ,‬הוה מעזפזטא על כל‬
‫אינון חרעזין )נ״א רתיז( בחרעזליהו‪ .‬ואלין היו’ ותעעים ו ח מ ע דרגות לעו טט על‬
‫עבדי‪ ,‬כל מה ךאיפון בעאן‪ .‬עד דכל מצראי הרי החיעך‪ ,‬ורוחם היתה‬
‫מעוטטת על כל אותם מכעפים‬
‫)דרגות( בכעפיהם‪ .‬ואלה היו‬
‫רחצנו דלהון באלין הוה‪ .‬וקראן לון ערב רב‪.‬‬
‫בגין דאית ערב זעירא‪ ,‬מהעזע עזצות )דף קצ״א עועים כל מה עהם רוצים‪ ,‬עד‬
‫ע״□ ומחצה ולתהא‪ ,‬דא ערב זעירא‪ .‬ותרי עכל המצרים באלה היה‬
‫‪...‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•• •‪*.‬‬ ‫׳ ‪T‬‬ ‫‪T - :‬‬ ‫*‪: *.‬״‪.‬״ ‪T‬‬
‫מבטחם‪ .‬וקךאו להם ערב רב‪,‬‬
‫מעום עי ע להם ערב קטן‪,‬‬
‫עךבי אינון‪ ,‬ועל דא וגם ערב רב עלה אתם‪.‬‬
‫וח??‪!:‬תא דלהון‪ ,‬הוה סגי‪ .‬ואינון אסתכלו מתעע עעות וחצי ומטה‪ ,‬זה ערב‬
‫בעזעהי דיומא‪ ,‬ואסהכלו בדרגא קטן‪ .‬ועני ערבים הם‪ ,‬ועל כך וגם‬
‫‪T : —:‬‬ ‫' ‪T T : • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫ערב רב עלה אתם‪.‬‬
‫ךמ^ה‪ ,‬וחמו ךהא בכל סטרין בעזעז מ^ה ‪ :‬ןךו?מתם היתה רבה‪ ,‬והם‬
‫בעזעז עזעהי קדמאין דיומא‪ ,‬דאינון לא לכלין הסתכלו בעעות היום‪ ,‬והסתכלו‬
‫לעזלטאה בהו‪) .‬נ״א ^ עית( בעזית דרגין עלאין בדךגת מעה‪ ,‬וראו עהרי בכל‬
‫הצךדים ב ע ע מע ה ‪ :‬ב ע ע עעות‬
‫ךאעונות ע ל היום‪ ,‬עהם לא‬
‫ךאחידן ביה )נ״א ךאחיד ןהו‪ (.‬ובכל סטרין בעזית‬
‫הוה‪ ,‬ובעטרין ךאלין עזית‪ ,‬הוה זמין לרדת מן יכולים ל עלט בהם‪;?) ,‬לל שש(‬
‫ב ע ע דךגות עליונות עאוחזים‬ ‫ההר‪ ,‬דכתיב כי בעזעז מעזה לרדת מן ההר‪.‬‬ ‫■ך ■ך‬ ‫‪1 .‬‬ ‫‪,,‬‬ ‫■ן‪,,-‬‬ ‫‪,,‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫■ך ■ך‬
‫ב‪) 1‬עזאוחזבהם(‪ .‬ובכל הצךדים הןה‬
‫ב ע ע‪ ,‬ובעטרות ה ע ע הללו היה עתיד לרדת מן ההר‪ ,‬עכתוב כי ב ע ע מעה לרדת מן ההר‪.‬‬
‫‪.‬ך ‪.‬ך‬ ‫• ן‬ ‫‪•••••• T‬‬ ‫•••‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T T‬‬ ‫• ‪1‬‬ ‫‪•••••• T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫• _ •‬ ‫‪/‬‬ ‫‪:‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ה טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כב שבט‬
‫שיח‬

‫מןד ויקןהל העם על אהר'ן‪) ,‬עזכף‬ ‫)ךהכי תנען דןההיא ‪ 2/‬ן ת א‬ ‫מיל _וי?ןהל העם צל אהרן‪,‬‬
‫למךנו‪ /‬עזבאותה עזעה עזלךד מעזה וקבל התוךה‬
‫תחית פ^ה וקביל א‪1‬רייתא בלחזי^י כללא דבל י?|ךאל ואיהו קביל‬
‫לבדו כל לו ת כל ישראל‪ /‬והוא קבל התורה‬
‫בעולם‪ .‬ואפלו כלגלת אסתר עזכתוב)אסתר ט(‬
‫וקבל היהודים‪.‬‬ ‫אורייתא בעלמא‪ .‬ואפילו מגילת אסתר דכתיב )אסתר ט׳(‬
‫וקבל היהודים‪ /‬וקבלו היהודים הלה צריף‬ ‫ור^לו היהודים טבעי ליה‪ .‬מאי וקבל אלא דא מעה ךאיהו היהודים קללא‬
‫להיותי מהו וקבל? אל א זה מעזה עזהוא‬
‫דיהוךאי‪ .‬ויקהל העם על אהדיז( אמאי על אהרן‪ .‬בגין‬
‫היהודים‪ /‬כל לו ת כל היהודים‪ .‬ויקהל העם על‬
‫אהין( למה על אהרין ? כדי להכלל‬ ‫לאתכללא בסטרא לימינא‪ ,‬דהא איפון‬
‫בצד הןמין‪ ,‬עזהרי הם העזמאל‬ ‫ק^מאלא בעו מניה‪ ,‬ובגין דלהוי כליל בימינא‪,‬‬
‫רצו ממנו‪ ,‬וכדי עזיהןה כלול‬ ‫אתכנעזו על אהרן‪ ,‬ויאמרו אליו קום עע‪1‬ה לנו‬
‫בןמיץ‪ ,‬התכנסו על אהיץ»‬
‫אלהים♦ )אלהים ודאי בעו סטר עמאלא‪ .‬אער ולכו אער ולך טבעי ליה‪.‬‬
‫אליו ‪1‬קום עעזה ‪T‬לנו‬ ‫ראמרו •• ‪T‬‬
‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬
‫א ל הי ם‪) .‬אלהים ודאי ךצו צד ה שמאל‪.‬‬ ‫מאי א^ר ולכו‪ .‬אלא אלהים עית _דךגא איגון)ד״א ע ע ת ימי הטע?|ה( כלהו‬
‫אעזר ללבו‪ /‬אעזר ללף הלה צדיף להיותי מהו‬
‫בסטר ?טמאלא דאלהים עית אינו!‪ .‬דאי תימא ךהא עבע אינון‪ .‬ההוא אלהים‬
‫אעזר ללבו? אל א אלהים‪ /‬שש מדרגות ה]‪/‬‬
‫עלאה לא עאל בכללא(‪.‬‬
‫)שעזת למי המעשה(‪ /‬כל ם בצד ה שמאל עזל‬
‫אלהים‪ /‬שש הן‪ .‬עזאם תאמר עזהרי הן עזבע‪/‬‬ ‫עזמא‬
‫׳ ‪T :‬‬
‫במצרים‪,‬‬‫־‬ ‫‪:‬‬
‫מעזה‬
‫*‪*.‬‬
‫דהוה‬
‫‪T-: :‬‬
‫זמנא‬‫• ‪T:‬‬
‫חזי‪T ,‬כל‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬
‫‪7‬תא‬
‫אותו האלהים העליון ל א נכנס בכלל(‪.‬‬
‫ב א וךאה‪ ,‬כל זמן עזהןה מעזה‬
‫ועל‬ ‫עזמא דיי׳‪,‬‬
‫‪ T: -‬׳ ‪- :‬‬ ‫‪T :‬‬
‫אלא‬ ‫•‪T *.‬‬
‫דביר‪,‬‬
‫‪* T‬‬
‫דאלהים ‪T‬לא‬‫•‪:*.‬״‪.‬״ •‬

‫במצרים‪ ,‬לא הזכיר העזם ^ל‬ ‫דא קעזלא ליה לפרעה בגין ללא להא תוקפא‬
‫אלהים‪ ,‬אלא עזם עזל ה׳‪ ,‬ועל זה‬ ‫לההוא סטרא אחרא‪ ,‬ולא ןתתקף בעלמא‪.‬‬
‫קעזה לו לפךעה‪ ,‬כדי עזלא יהןה‬
‫תקף לאותו הצד האחר ולא‬
‫והיינו ‪1‬קום עעזה ‪T‬לנו‬ ‫‪:‬־‪:‬‬
‫מלה‪,‬‬
‫•‪T‬‬
‫ההיא‬ ‫‪• -‬‬
‫העזתא ‪T‬בעו‬‫‪T : -‬‬

‫יתחזק בעולם‪ .‬עכעזו רצו את‬ ‫אלהים‪ .‬לנו דליקא‪ ,‬ךאנן צריכין להאי מלה‪,‬‬
‫עעזה ‪T‬לנו‬
‫קום ‪:‬־ ••‬‫הדבר‪ ,‬וזהו \‬
‫אותו ־‪ T T‬׳‬ ‫לתקפא סטרא דילן‪ ,‬דהוה אתזיחלא עד‬
‫צריכים‬
‫עזאנו ‪• • :‬‬
‫דוקא‪T ,‬‬
‫אלהים‪T .‬לנו ־ ‪ |T :‬׳‬
‫את הזיבר הזה לחזק את הצד‬
‫‪• •/:‬‬ ‫העזהא‪.‬‬
‫‪T : -‬‬

‫עזלנו‪ ,‬עזהןח דחוי עד עכעזו‪.‬‬ ‫הכי‬

‫‪• T‬‬
‫אלא‬
‫•‪T *.‬‬
‫אמרו‪.‬‬‫‪: T‬‬
‫לפנינו‪T .‬מאי‬ ‫‪•• T :‬‬
‫ילכו‬
‫‪:‬‬
‫אשר‬‫‪:‬־ *‪*.‬‬
‫א^ר ןלכו לפנינו‪ .‬מה אמרו?‬ ‫אמרו‪ ,‬חמינן ךאהון לקזראל‪ ,‬כל טוב‬
‫עזאתם‬ ‫רואים‬ ‫אמרו‪,‬׳ ‪T‬אנו‬‫כד ‪: T‬‬
‫אלא ‪1T‬‬
‫־‬ ‫•‬
‫יעזראל‪ ,‬כל טוב וכל הכבוד עזל‬
‫‪T •/‬‬
‫וכל יקר דעלמא לכו‪ ,‬ואנן זיחיין לבר‪ .‬דלכו‪,‬‬
‫העולם לכם‪ ,‬ואנו ךחויים בחוץ‪.‬‬ ‫)שמות יג( ולל׳ הולך לפניהם יומם‪ .‬אוף הכי‬
‫עזלכם ־ )שמותיג( וה׳ הלך לפניהם‬ ‫אלהים אשר ללכו לפנינו‪ ,‬כמה ךאזיל קמייכו‬
‫יומם‪ .‬אף כך אלהים אעזר ןלכו‬
‫לפנינו‪ ,‬כמו עזה׳ הולך לפניכם‪.‬‬
‫יל׳‪ .‬ךדוא ךשו אית לסטרא לילן למהך אוף‬
‫עזהרי ןעז לנו ךעזות לצד עזלנו‬ ‫הכי לקמנא‪ ,‬אי נזמין ליה עובדא‪.‬‬
‫ללכת אף כך לפנינו‪ ,‬אם ממן לו‬ ‫במדברא‪T ,‬לא הוו‬
‫׳‬ ‫דאזלו ‪T: : - :‬‬ ‫יקר ‪: T :‬‬‫ענני ‪|T :‬‬
‫כל ‪••T-:‬‬‫חזי‪T ,‬‬
‫׳‬ ‫תא ‪T‬‬ ‫‪7‬‬
‫מעעזה•‬
‫ב א וראה‪ ,‬כל ענני הכבוד עזהלכו‬ ‫חפלין אלא לבני ישראל לחודליהו‪.‬‬
‫‪: T •/‬‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫־‬ ‫׳ ‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫אלא ־רק‪1‬‬
‫מכסים ‪T •/‬‬
‫במדבר‪ ,‬לא ‪T‬היו ‪ :‬־ •‬
‫־ •‪ T:‬׳‬ ‫וההוא עננא דיקר‪ ,‬דכתיב ולל׳ הולך לפניהם‬
‫את בני יעזראל לבדם‪ ,‬ואותו ענן‬ ‫יומם‪ ,‬אזלא לקמליהו‪ .‬ואלין ערב רב‪ ,‬וכל‬
‫כבוד עזכתוב וה׳ הלך לפניהם‬
‫יומם‪ ,‬הולן ל־ניהם■ והערב רב‬ ‫איני] ‪3‬עירי עאנין ותורין‪ ,‬היי ?־!לי‬
‫הללו‪ ,‬וכל אותן בהמות‪ ,‬צאץ ואזורים‪ ,‬היו הולכים מחוץ למחנה באחרונה‪ .‬וכא ךאה‪ ,‬כל אותם‬
‫שיט‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ה טבת‬
‫כי תשא ‪ -‬קצ״א ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כב שבט‬

‫אךבעים ׳‪:‬צנים עזהלכו י^יראל‬ ‫ממשרייתא‪ ,‬לבתרייתא‪ .‬ותא חזי‪ ,‬כל אינון‬
‫במךבר‪ ,‬עזום לכלוך ובזנוף לא‬ ‫ארבעין עזנין דלןא אזלו יע^ראל במךכרא‪,‬‬
‫היה בתוך העננים בפנים‪ .‬ועל זה‬
‫צאץ וב?ןר עזהיו אוכלים עעזב היו‬ ‫עזום לכלוכא וטנופא לא הוה גו ענני לגו‪.‬‬
‫‪:‬‬ ‫‪• • T- :‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫בחוץ‪ ,‬וכל אותם עזעזומרים‬ ‫ועל דא עאני ותורי דהוו אכלי עשב לבר הוו‪,‬‬
‫אותם‪.‬‬ ‫וכל אינון תטרי לון‪.‬‬
‫אמר רבי אלעזר‪ ,‬אבא‪ ,‬אם כך‪,‬‬
‫'‬ ‫‪I t‬‬ ‫׳ •‬ ‫־ •‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬

‫אותם ערב רב לא היו אוכלים מן‬ ‫אמר רבי אלעזר‪ ,‬אבא‪ ,‬אי הכי אינון ערב רב‬
‫המן ? אמר לו‪ ,‬ודאי כך הוא‪ ,‬אלא‬ ‫לא הוו אכלי מן מנא‪ .‬אמר ליה ודאי‬
‫רק מה עזנותנים להם יע‪ 1‬ךאל‪ ,‬כמי‬
‫עזנותן לעבדו‪ .‬וממה היו‬
‫הכי הוא‪ .‬אלא מה דלהבין לון לשראל‪ ,‬כמאן‬
‫אוכלים? מתמצית‪ ,‬מה ^נקזאר‬ ‫דלהיב לעבדיה‪ .‬וממה הוו אכלי‪ .‬מתמצית‪,‬‬
‫אחר הרחים‪ ,‬פמלת‪ .‬והכתוב‬ ‫מה ךאשתאר מבתר ריחלא‪ ,‬פסולת‪ .‬ולןךא‬
‫מכריז ואומר‪) ,‬שמט״ ובני י^ךאל‬
‫אכלו את המן אךבעים קזנה‪ .‬בני‬
‫אכריז ואמר‪) ,‬שמות טז( ובני לשראל אכלו את‬
‫יק‪ t‬ךאל‪ ,‬ולא אחרים‪ .‬ויךאו בני‬ ‫המן ארבעים שנה‪ .‬בני ישראל‪ ,‬ולא אחרא‪.‬‬
‫— ‪T—:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫• ‪• • T :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪I t‬‬ ‫—‬

‫יעזראל ויאמרו מץ הוא‪ ,‬ולא קזאר‬ ‫ויראו בני לשראל ויאמרו מן הוא‪ ,‬ולא שאר‬
‫הערב רב‪ ,‬צאן ובקר עזהיו‬
‫ביניהם‪.‬‬
‫ערב _רב‪ ,‬עאני ותורי‪ ,‬זיהוו בינייהו‪.‬‬
‫עד עכקזו היו כנועים אותם ערב‬ ‫עד השתא‪ ,‬הוו אתכפלין אינון ערב רב‬
‫רב‪ ,‬ועכקזו עמדו ורצו מעעזה‬ ‫והשתא קמו ובעו עובדא‪ ,‬לאתקפא‬
‫‪t‬‬ ‫‪I : t‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫'‬ ‫‪t t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪It‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬
‫לחזק את הצד האחר‪ ,‬ואמרו‪ ,‬או‬
‫נהןה כלנו עם אחד ונהןה בכלל‬
‫לסטרא אחרא‪ .‬אמרו‪ ,‬או נהא כלנא עמא‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪- :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫עמכם‪ ,‬או קזיהיה לנו מי קזילך‬ ‫חדא‪ ,‬ונהוי בכללא עמכון‪ ,‬או יהא לן מאן‬
‫לפנינו כמו קזהולך אלהיכם‬ ‫דיהך קמנא‪ ,‬כמה דיהך אלהכון קמיכון‪ .‬אמר‬
‫לפניכם‪ .‬אמר אהרן‪ ,‬חס וקזלום‬
‫עזאלה יקזהתפו בעם הקדוען‬
‫אהרן‪ ,‬חס ושלום ךאלין לשתתפון בעמא‬
‫להיות הבל כלל אחד‪ ,‬ולא‬
‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T V‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬
‫קדישא‪ ,‬למהוי כלא כללא חדא‪ ,‬ולא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ : V‬״‪ .‬״••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‪* 1‬‬

‫יתעךבו העם הקדועז בעם הזה‬ ‫יתערבון עמא קדישא בעמא דא‪ ,‬כללא חדא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪- :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‪• 1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪l‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫* ‪:‬‬
‫בכלל אחד‪ ,‬אלא טוב להפרידם‬
‫מתוך העם הקדועז עד קזןבא‬
‫אלא טב איהו לאפרשא לון מגו עמא קדישא‪,‬‬
‫מעזה‪.‬‬ ‫עד דליתי משה‪.‬‬
‫ואהרן התכון לטוב‪ ,‬אלא עזהיו‬ ‫ואהרן לטב אתכוון‪ ,‬אלא סגיאין הוו מלשראל‬
‫רבים מיק‪ t‬ךאל קזהקזתהפו עמהם‬
‫בלב‪ .‬ומעזום כך‪ ,‬כקזבא מעזה‪,‬‬ ‫דאשההפו בהדליהו בלבא‪ .‬ובגין כך‪,‬‬
‫הצטרך לברר וללבן את העם‬ ‫כד אתא משה‪ ,‬אצטריך לבררא וללבנא‬
‫הקדועז מאותו חטא‪ ,‬והקזקה‬ ‫לעמא קדישא מההוא הובא‪ ,‬ואשקי לון‬
‫אותם ה׳צקיה‪ ,‬עד ׳צכלם נבררו‬
‫• ‪: :‬‬

‫ולא נקזארה בהם פסלת כלל‪.‬‬

‫‪. V‬״• ‪T‬‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫‪t‬‬ ‫‪It‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬
‫שקיו‪ ,‬עד דאתברירו )דף קצ״ב ע״א( כלהו ולא‬
‫אמר להם אהרן‪ ,‬פרקו נןמי‬ ‫אשתאר בהו פסולת כלל‪.‬‬
‫הזהב‪ .‬וכי לא הןה להם זהב‬ ‫אמר לון אהר ‪) 4‬שמות לב( פרקו נזמי הזהב‪ ,‬וכי‬
‫אחר? אלא אמר אהרן‪ ,‬בעוד‬
‫עזיעז להם ‪I :‬קטטה עם בניהם‬
‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V T‬‬
‫אמר‬
‫‪-‬‬
‫לון ‪-‬דהבא ‪-‬אחרא‪ .‬אלא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T V‬‬ ‫‪I‬‬
‫לא הוה‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬

‫ונעזיהם‪ ,‬יתעכבו‪ ,‬ובין כך ןבא‬ ‫אהרן‪ ,‬בעוד דאית לון קטטה בבנליהו‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬ ‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬ ‫שב‬
‫ה טבת‬ ‫כב שבט‬

‫מיעזה‪ .‬ננא וךאה‪ ,‬עזנינו ‪7‬ןעזים‬ ‫ובנעזליהו‪ .‬לתעכבון‪ ,‬ובין כך ייתי מ׳שה‪ .‬הא‬
‫גדים ליע‪t‬ראל כספחת בבע^ר‬ ‫חזי‪ ,‬תנינן ?;עזים גרים ללק^ראל כספחת בב^ר‬
‫החי‪ ,‬כל עזכץ אלה עזלא היו גרים‬
‫כראוי‪ .‬מה הם עע‪1‬ו? ויתפרקו כל‬ ‫החי‪ ,‬כל עוכן אלין‪ ,‬ךלא הוו־ גרים כךלןא‬
‫העם את נןמי חזהב אקזר‬ ‫יאות‪ .‬איפון מה עבדו‪ .‬ויתפרקו כל העם את‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪—: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫— •‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬

‫באזניהם‪ .‬כמה אלפים וךבבות‬ ‫נזמי הזהב אעזר באזניהם‪ .‬כמה אלפי ורבוון‬ ‫‪1‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫_‬ ‫_ ‪.‬ך‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪:‬־ •‪*.‬‬ ‫‪T T -‬‬ ‫•‬
‫היו מנץמיהם קזם‪.‬‬
‫מה כתוב? ןיקח מידם ‪1‬יצר אתו‬ ‫הוו מפזמיהון תמן‪.‬‬
‫מה כתיב‪ ,‬ולקח מלדם ולצר אותו בחרט וגו׳‪ .‬בחרט וגו׳‪ .‬אהרן לא נקזמר‬
‫מאותם קזני חכמים קזהיו‬
‫בראקזיהם עזל אותו ערב רב‪ ,‬אחד‬
‫אהרן לא אסהמר‪ ,‬מאינון הרין חכימין‪,‬‬
‫דהוו ברישיהון דההוא ערב רב‪ .‬חד מנליהו מהם מ ה לפניו‪ ,‬והאחר מ ה‬
‫הוה קמיה‪ ,‬ואחרא הוה עביר בחרעזוי‪ .‬כיון עועןה בכקזפים‪ .‬כיון עזעזניהם‬
‫— ‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T —:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪•• l T‬‬ ‫‪T T‬‬
‫התיעצו כאחד‪ ,‬לקחו את אותו‬
‫•••‬

‫זהב‪) ,‬אחד( עזני עזליעז ביד אחת‪,‬‬

‫דתרווליהו אתליעטו כחדא‪ ,‬נטלו ההוא‬
‫‪T :1‬‬ ‫׳‬ ‫‪T •/ :‬‬ ‫‪: T :‬־‬ ‫•‬

‫זיהבא‪) ,‬חי( תרין עזליעזי בידא ךחד‪ ,‬ועזליעז וקזליעז בןד האחרת‪ .‬מעזום ׳טכך‬
‫׳‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ע ז‬ ‫׳‬ ‫‪TT‬‬

‫צריך באותו מיץ קזל כעזוף‪.‬‬ ‫בירא דאחרא‪ .‬בגין דהכי אצטריך בההוא‬
‫ב כ ה רבי קזמעוץ‪ ,‬אמר‪ ,‬אי חסיד‬
‫קדועז‪ ,‬אהרן מעזוח קזל האל‬
‫זינא דחרעזא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬

‫מ דו ל‪ ,‬בחסידותף נפלו כמה‬ ‫בכה רבי שמעון‪ ,‬אמר אי חסידא קדישא‪,‬‬

‫אהרן משיחא זיאלהא רבא‪ ,‬בחסידותך מהעם הקדו׳ט‪ ,‬ואהה לא היית‬
‫יודע להקזמר‪ .‬מה עעזו?‬
‫כעזהגיעו קזעז ^צעות והיום מ ה‬
‫נפלו במה מעמא קדישא‪ .‬ואנה לא הוית ידע‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•1-‬‬ ‫• • ‪T -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬

‫לאסתמרא‪ .‬מהו עבדו‪ .‬כד מטו שית שעתין‪ ,‬במקזקל‪ ,‬לקחו את אותו זהב‬
‫ויומא הוה במתקלא‪ ,‬נטלו ההוא דהבא קזפךקו מאןניהם‪ .‬מה חטעם?‬
‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T l : :‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫מעזום קזמי קזצריך לעעזות כעזוף‪,‬‬
‫לא מתבקעז לחוס עינו על ממון‪.‬‬
‫ךפריקו מאוךניהון‪ .‬מאי טעמא‪ .‬בגין דמאן‬
‫דאצטריך למעבד חרשא‪ ,‬לא בעי למיחס והם אומרים‪ ,‬העזעה עומדת לנו‪,‬‬
‫עינוי על ממונא‪ .‬ואינון אמרי‪ ,‬שעתא קלימא אם איננו מעכבים‪ .‬זו אינה קזעה‬
‫לחוס על הזהב‪ .‬מןד ‪ -‬ויתפרקו‬
‫כל העם‪ .‬מה זה ‪.‬ויתפרקו? כמו‬
‫לן‪ ,‬אי אנן לא מעכבין‪ .‬לאו שעתא למיחס על‬
‫דהבא‪ ,‬מיד ויתפרקו בל העם! מאי ויתפרקו‪ .‬עזנאמר )מלכיט‪-‬איט( מפרק הרים‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ :T‬־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪-rT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬

‫כמה דאת אמר )מלכים א יט( מפרק הרים ומשבר ומקזבר סלעים‪ ,‬קזהקזחיתו וקזברו‬
‫‪.‬‬ ‫‪* T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪••T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫את אזניהם‪ .‬בכה כמקדם ואמר‪,‬‬
‫׳‬ ‫־‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪•••1‬‬

‫אי עם קדוקז קזל חקדוקז ברוך‬

‫•‬ ‫‪:‬‬
‫סלעים‪ ,‬דחבילו ותברו אותליהו‪ .‬בכה‬
‫‪T T‬‬ ‫‪: T‬‬

‫הוא‪.‬‬ ‫כמלקדמין ואמר אי עמא קדישא אי עמא‬

‫פתה רבי קזמעון בבמה ואמר‪,‬‬ ‫קדישא‪ ,‬דקוךשא בריך הוא‪.‬‬
‫)שמות כא( !הגיעזו אדניו אל‬
‫פתה רבי שמעון בבכלה‪ ,‬לאמר‪) ,‬שמות כא( האלהים וגו׳‪ .‬הרי פךקזוה‬
‫והגישו אדניו אל האלהים וגו׳‪ .‬הא חחבךים‪ ,‬האזן קזקזמעה בסיני‬
‫אוקמוה חברליא‪ ,‬אזן דשמע בסיני‪) ,‬ייקרא כה( ‪3‬י )ייקראכה( כי לי בני יק‪t‬ךאל עבדים‬
‫וגו׳‪ ,‬והוא פדק על מלכות קזמים‬
‫לי בני ישראל עבדים וגו׳‪ .‬ואיהו פריק עול‬ ‫‪1‬‬ ‫‪. T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬

‫מלכות שמים מעליה‪ ,‬הבין גרמיה לאחר‪ ,‬תרצע‪ .‬ואלין חליבלא רשיעין‪,‬‬
‫שכא‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ו טבת‬
‫כי תשא ‪ -‬קצ״ב ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כב שבט‬

‫מעליו ומכר עצמו• לאחר ‪ -‬תךצע‪.‬‬ ‫גוברין בישין‪ ,‬בתיאובהא דלהון למהדר‬
‫ואלו הךעזעים החיבים‪ ,‬אנעזים‬ ‫לסרחנייהו‪ ,‬לא בעו מנ^יהו־ן ובניהו־ן אלא‬
‫לסרחונם‬
‫‪T‬‬ ‫לחזיר ‪: • :‬‬
‫בתעזוקתם ־ ‪:‬־‬
‫‪T|T‬‬ ‫רעים‪: • ,‬‬
‫׳‬ ‫‪• T‬‬
‫לא רצו מנעזיהם ובניהם אלא‬ ‫חבילו אורחליהו )ם״ א אותייהס ואתפרקו מעו־ל‬
‫העזדזתת דךכם )אןניהם(‪ ,‬והתפךקו‬ ‫עזמלא דפקיד להו מ^ה‪ ,‬ותברר אוךנליהו‪,‬‬
‫מעל עזל עזמים עזצוה אותם מעזה‬ ‫דלית לרן חוללןא בעזמא לןדיעזא‪ ,‬ועמא‬
‫ועזברו אץניהם‪ ,‬עזאיץ להם חלק‬
‫הקדועז‪.‬‬‫והעם ‪|T -‬‬
‫הקדועז ‪T T :‬‬
‫בעזם ‪|T -‬‬‫‪-‬‬
‫לןדיעזא♦‬
‫מה עע(ו? חלקו עזניהם אותו‬ ‫מה עבדו‪ .‬פליגו תרווליהו ההוא דהבא‪ ,‬חד‬
‫הזהב‪ ,‬אחד נטל עזני עזליעזים‪,‬‬
‫׳‬ ‫•‬ ‫‪• :‬‬

‫ואחד עזליעזי‪ .‬עמדו כנגד ה^מעז‬

‫‪:‬‬ ‫‪ T‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫־‪TT‬‬
‫נטיל הרין עזליעזין‪ .‬וחד עזליעז‪ .‬לןמו‬
‫עזעות‪ .‬עע^ו כעזפיהם‬ ‫לקבל עזמעזא‪ ,‬בעזית עזעהין‪ .‬עבדו חרעזליהו‪,‬‬
‫וכעזפו בלהטיהם בכעזוף‬ ‫ו ^ טו בלטיהרן בחרעזא ךפומא‪ .‬כיון דמטא‬
‫הפה‪ .‬כיון עזהגיעה ראעזית‬
‫העזעה העזביעית‪ ,‬עזניהם הרימו‬
‫שירותא לשבע‪ ,‬ארימו תרווליהו לדליהו על‬
‫ידיהם על ילי אהלן‪) ,‬וכלניןשנלהלדשל‬
‫ידרי דאהרן‪) .‬ומנלן ךפידא ךתךדהו יד מכל חד נטל ולא יתיר(‬
‫שניהם נטל לד אחת ולא יותר?( ^כתוב‬ ‫דכתיב ולקח מלדם‪ ,‬הרווליהו הור‪ ,‬ולא !תיר‪.‬‬
‫ויקח מידם‪ .‬עזניהם היו ולא יותר‪.‬‬
‫כיון עזהוא קבל מיךם )שתים‪ ,‬ולא‬
‫כיון לאיהו קביל מללס )ם״א תרי ולא ידיהם(‪ .‬קלא‬
‫ידיהם(‪ ,‬יצא קול ואמר‪) ,‬משלי יא( יד‬
‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫‪T :‬‬ ‫\‬ ‫׳ ‪TT‬‬
‫נפיק ואמר‪) ,‬משלי יא( יד ליד לא ינקה רע‪ ,‬דכהיב‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫_‬ ‫‪. .‬ך ‪. .‬ן‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫|‬ ‫‪.‬ך‪.‬‬

‫ליד לא ינקה רע‪ ,‬עזכתוב כי ברע‬ ‫לעלמא‪.‬‬

‫אייתי ‪T‬רע ‪T : T :‬‬ ‫ברע הוא‪- .‬‬ ‫כי ‪T:‬‬
‫הוא‪ .‬הביא רע לעולם‪.‬‬
‫ם‪ 1‬ד הדבר ‪ -‬אותם החונזאים‬
‫רזא למלה‪ .‬אינון רשעים חליבין חרשין בנוי‬
‫הךעזעים מכעזפים בני בלעם‬ ‫רשיעא‪,‬‬
‫׳‬ ‫• ‪T‬‬
‫חייבא‪ ,‬בני ‪:‬בנוי דלבן‬
‫‪: | T T :‬‬ ‫׳‬ ‫— ‪T T‬‬
‫דבלעם‬
‫‪T: • :‬‬
‫החוטא‪ ,‬בני בניו עזל לבז הרעזע‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪1T T‬‬ ‫•••‬ ‫‪TT‬‬ ‫׳‬ ‫״*‬ ‫־‬ ‫חמו לכוס של ברכה בימין איהו‪ ,‬ומן למינא‬
‫ראו עזכוס עזל בךכה היא בימין‪,‬‬
‫ומהןמין מתחזקת המיל )יותר(‪,‬‬
‫אהקף תליר‪) .‬ם״א‪:‬תיר( אמרו‪ ,‬אי להא בסטר לא‪,‬‬
‫אמרו‪ ,‬אם ידזןה בצד הזה אותו‬ ‫ההוא רישא לימינא‪ ,‬הא תוקפא לילן כלקא‬
‫דאעז ^ל הןמיץ‪ ,‬הרי העצמה‬ ‫לאות‪.‬‬
‫עזלנו כראוי‪.‬‬
‫כיון עזדזגיע עזבע עזעות עזל היום‪,‬‬ ‫כיון למטא שבע שעהין ליומא‪ ,‬להבו ליה‬
‫נתנו לו לאהרן מןד‪ .‬אם הוא הןה‬ ‫לאדיח מלד‪ .‬אי איהו הוה אמר לון שוו‬
‫אומר להם עזימו אותו בארץ‬ ‫ואנא אטול‪ ,‬לא הוו‬ ‫בקדמיתא‪,‬‬ ‫ליה בארעא‬
‫■ד‬ ‫׳‬ ‫׳ ‪T- : T‬‬ ‫‪T T • : 1- : : - :‬‬
‫•\‬
‫בהחלה ואני אטל ‪ -‬לא היו‬
‫יכולים בכעזפיהם לעעזות כלום‪.‬‬ ‫לכלין בחרשליהו כלום‪ ,‬אלא מלדם נטל‪ .‬ויןרא‬
‫אלא נטל מןדם‪ .‬והכתוב מתרעם‬ ‫מתרעם ואמר‪ ,‬ויקה מידם‪ ,‬חמו מה עבד‬
‫‪— —:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫_ |‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ . .‬ך _‬ ‫‪ . . .‬ך _‬

‫ואומר‪ ,‬ויקה מןדם‪ .‬ךאו מה עע{ה‬ ‫אהרן גבר נביאה גבר חכים‪ ,‬לא לדע‬
‫אהרן איעז נביא‪ ,‬איעז דזכם‪ ,‬עזלא‬
‫ןדע להעזמר‪ .‬עזאלו נטל מן‬ ‫לאסתמרא‪ ,‬לאילו נטיל מארעא‪ ,‬כל חרשין‬
‫הארץ‪ ,‬כל כעזפים עזבעולם לא‬ ‫במה‬‫‪T:‬‬ ‫אבל‬
‫לאצלחא‪T- : .‬‬
‫‪T : : - :‬‬ ‫יכלין‬
‫‪1 • : -‬‬ ‫דעלמא ‪T‬לא הוו‬ ‫‪T: T:‬‬
‫היו יכולים להצליח‪ .‬אבל במה‬ ‫מידם ‪T :‬ולא‬ ‫דויקח‬ ‫בגין‬ ‫דא‪,‬‬ ‫בעובדא‬ ‫אצלחו‬
‫•‪TT‬‬ ‫‪—• —: T‬ן‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪' : • 1 :‬‬
‫הצליחו במעז|ה הזה? מעזום‬
‫עזויקח מןךם‪ ,‬ולא מן הארץ‪.‬‬ ‫מארעא‪.‬‬
‫ויצר א־תו בחרט‪ .‬לא כמו‬ ‫ולצר אותו בחרט‪) ,‬שמית לב( לאו כמה לחשבין‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ו טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כב שבט‬
‫שכב‬

‫עזחוקזבים בני אדם עזעע(ה‬ ‫בני נשא‪ ,‬דעבד ציורין במחוגה‪ ,‬או במלה‬
‫ציורים במחוגה או בדבר אחר‪.‬‬ ‫אהרא‪ .‬אלא אתא קרא לאוכהא מלה‪ ,‬דאהרן‬
‫‪1‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬ח־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪*.•— :‬‬ ‫־‬
‫אלא בא הכתוב להוכיח את‬
‫הדבר‪ ,‬עזאהדן לא ידע להעזמר‪.‬‬ ‫לא ידע לאסתמרא‪ .‬אילו כד נטל מידיהון‪,‬‬
‫זורק‬
‫‪TT‬‬ ‫היה‬
‫אלו כקזנטל מידיהם ‪•• 1‬‬
‫‪. . . . . .‬‬ ‫‪■ ...‬ן‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫הוה שדי לארעא‪ ,‬ואף על גב דלטול ליה‬
‫לארץ‪ ,‬ואף על גב קזאחר כך יטל‬ ‫לבתר‪ ,‬לא הוה)דףקצ״בע״□ אצלה עובדא בישא‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫אותו‪ ,‬אז לא היה מצליח המעע(ה‬
‫הרע הזה‪ .‬אבל ב^ל היה סיוע רע‪,‬‬ ‫דא‪ .‬אבל בכלא סיועא בישא הוה‪ ,‬דנקיט‬
‫‪T‬‬ ‫‪•1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T —:‬‬

‫עזלקח זהב וטמנו מהעין‪ ,‬רע‬ ‫דהבא‪ ,‬וטמריה מעינא‪ ,‬ביש בתר ביש‪ ,‬מאי‬
‫■ד‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫■ד‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫■ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ן‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_‬

‫אחר רע‪ .‬מה זה וןצר אתו בחרט ?‬ ‫ויצר אותו בחרט‪ .‬ךשוי כל דהבא בכיסא‬
‫קזעזם את ^ הזהב בכיס אחד‬
‫ונעזמר מהעין‪ ,‬ואז הכל עלה‬ ‫חדא‪ ,‬ואסהמר מעינא‪ .‬כדין סליק כלא‬
‫למעעזה‪.‬‬ ‫לעובדא‪.‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬

‫בספרו עזל חנוך מצאנו עכך הןה‬

‫אומר‪ ,‬בן ןחיד יולד לאותו ראען‬
‫בספרא ךחנוך אשכחנא‪ ,‬דהוה אמר הכי‪,‬‬
‫הלבן‪ ,‬וכעזןבאו אותם מבקזר‬ ‫ברא יהידאה יתיילד לההוא רישא‬
‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T:‬‬

‫החמורים‪ ,‬וטעו אותו באותו‬ ‫חוורא‪ ,‬וכד ןיתון מבשרא דחמרי‪ ,‬ןטעין ליה‪,‬‬
‫עזוכניס )עזיטא מרגליות בפעמוני‬
‫זהב ללא דעתו‪ ,‬וךמות תצור‬
‫בההוא ךעייל )נ״א תטיל( מ ת לן בזגין דדהבא‪.‬‬
‫בציור בחרט‪ .‬מה זה בחרט?‬ ‫בלא דעתא דיליה‪ ,‬ודיוקנא יצייר בציורא‬
‫‪Tl‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪::‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬

‫בחרט אנוקז‪ ,‬זהו קולמוס עזל‬ ‫בחרט‪ .‬מאי בחרט‪ .‬בחרט אנוש‪ .‬דא קלמוסא‬
‫אנוע‪ :‬הךעזע עזהטעה בני אדם‪.‬‬
‫ודאי זהו ברור הדבר‪ ,‬קזאנוקן‬
‫דאנוש חייבא‪ ,‬דאטעי לבני נשא‪.‬‬
‫בקולמוס‬
‫העולם‪,‬׳ ‪: 1 :‬‬
‫כקזהטעה ‪•/‬את ‪T T‬‬
‫• ‪T:‬‬ ‫‪:‬‬
‫ודאי דא ברירא ךמלה‪ ,‬דאנוש כד אטעי‬
‫הןה רוקזם רעזומים עזל כל‬ ‫עלמא‪ ,‬בקלמוסא הוה רשים ךשימין‪,‬‬
‫הדמיות !עבודות זרות באותו‬
‫קולמוס )רשם ךשום(‪ ,‬ולכן כתוב‬
‫דכל דיוקנין ופלחנין נכראין בההוא‬
‫בחרט‪ ,‬אותו קזנודע לעעזות כך‪.‬‬ ‫קלמוסא‪) ,‬ם״א ךעים דעימוי( ועל דא כתיב בחרט‪,‬‬
‫וזהו ברור הדבר‪.‬‬ ‫ההוא ךאשהמודע למעבד הכי‪ .‬ודא הוא‬
‫והכל הןה‪ ,‬עזודאי בכיס הקזליך‬
‫הזהב וכסה אותו מן העין‪ ,‬כמו‬
‫ברירו ךמילה‪.‬‬
‫עזאמרו אותם מכעזפים‪ ,‬וכך צריך‬ ‫וכלא הוה‪ ,‬דודאי בכיסא ארמי דהבא‪ ,‬וכסי‬
‫במיני הכקזפים הללו‪ .‬וזהו‬ ‫ליה מעינא‪ ,‬כמה ךאמרו איפון חרשין‪,‬‬
‫מעעויהם ^ל הכעזפים הללו ‪-‬‬
‫דבר ^צ־ריך בגלוי לגלות אחר‬
‫והכי אצטריך בזיני ךחרשין אלין‪ .‬ודא הוא‬
‫וכסוי‬ ‫הסתרה‬ ‫כך‪ ,‬צריך‬ ‫עובדא ךחרשין אלין‪ ,‬מלה דאצטריך‬
‫בראעזונה‪ ,‬קזיתכסה מן העין‪.‬‬ ‫באתגלןא‪ ,‬לאתגלאה לבתר‪ ,‬אצטריך טמירו‬
‫ואחר כך ןצא האמן לאמנותו‪.‬‬
‫ודבר ^צריך אחר כך כסוי‪ ,‬צריך‬
‫וכסדא בקךמיתא‪ ,‬דלתכסי מעינא‪ ,‬ובתר יפוק‬
‫בראעזונה בגלוי‪.‬‬ ‫בכסויא‬
‫‪T‬‬ ‫ומלה דאצטריך‬‫•‪T‬‬ ‫לאומנותיה‪.‬‬
‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫אומנא ‪:‬‬
‫‪TT‬‬
‫עכשו‪ ,‬בני אהובי‪ ,‬אהובי נפקזי‪,‬‬ ‫לבתר‪ ,‬אצטריך באתגללא בקךמיתא‪.‬‬
‫מה אעשה ? ודאי שצריך לגלות‪.‬‬
‫הקשיבו והסתירו הדברים‪ .‬בצד‬ ‫הק‪:‬תא בני ךחימאי‪ ,‬ךחימין דנפשאי‪ ,‬מה‬
‫הקדשה ההוא‪ ,‬אלהים אמת‪ ,‬מלך‬ ‫אעביד‪ ,‬ודאי אצטריכנא לגלאה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T T - :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬
‫שכג‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ו טבת‬
‫כי תשא ‪ -‬קצ״ב ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כב שבט‬

‫)דברים(‬
‫‪•T‬‬
‫על העוילם‪ ,‬ב^זלישה‬
‫‪: 7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫אציתו ואטמירו מלין‪ .‬בסטר ?ןד^ה ההוא‪,‬‬
‫עולמות )אלו< התחזק ‪ -‬בבריאה‪,‬‬ ‫אלהים ך?ןעזו־ט‪ ,‬מלך על עלמא‪ ,‬בתלת )מיליז(‬
‫ביצירה‪ ,‬בעשיה‪ .‬והרי נאמר‬
‫הסוד של כל אחד ואחד כאץ‪.‬‬ ‫עלמין )א^יס אתת?ןף‪ .‬בבריאה‪ .‬ביצירה‪.‬‬
‫כנגד בריאה ‪ -‬ויקח מץדם‪ ,‬זיבר‬ ‫בעע‪t‬יה‪ .‬והא אתמר‪ ,‬רזא דכל הדא והדא‬
‫‪TT‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫'‬ ‫• ‪— :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬

‫‪%‬א הץה בו עד עכשו כלום‪.‬‬ ‫הכא‪ .‬לקבל בריאה‪ ,‬ויקה מידם‪ ,‬מלה דלא‬
‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫׳‬ ‫* ‪T T‬‬ ‫_ |‬ ‫_ ‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪. . It j t‬‬ ‫‪-‬ך ‪-‬ך‬
‫כנגד יצירה ‪ -‬וץצר אתו בחרט‪.‬‬
‫כנגד עשץה ‪ -‬דעשהו עגל מסכה‪.‬‬ ‫הוה ביה עד כען כלום‪ .‬לקבל יצירה‪ ,‬דצר‬
‫מי ראה ככשפים האלה בכל‬ ‫אותו בחרט‪ .‬לקבל עע‪t‬ןה‪ ,‬ויעלהו עגל‬
‫העולם ?‬ ‫מסכה‪ .‬מאן חמא חרשין בכל עלמא כ ^ין‪.‬‬
‫‪I • • • :‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪• • -‬‬
‫עכשו ץש לומר‪ ,‬וכי לא כתוב‬
‫ואשליכהו באש‪ ,‬ולא יותר‪ ,‬ואז‬ ‫השתא אית למימר‪ ,‬וכי לא כתיב ואשליכהו‬
‫ויצא העגל הזה‪ ,‬ועכשו אתה‬ ‫באש‪ ,‬ולא !תיר‪ ,‬וכדין _ויצא העגל‬
‫אומר דעשהו עגל מסכה ? אלא‬ ‫הזה‪ .‬והשתא אה אמרת דעשהו עגל מסכה‬
‫חס ושלום שאהרן עשה‪ ,‬והכתוב‬
‫מוכיח‪ ,‬שכתוב ויקח את העגל‬
‫אלא חס ושלום דאהרן עבד‪ ,‬ול^רא אוכה‬
‫אשר עשו‪ .‬אבל ממה שכתוב‬ ‫דכתיב ויקה את העגל אשר עשו‪ .‬אבל ממה‬
‫ויקח מידם וכתוב ויצר אתו‪ ,‬מכה‬
‫׳ •‬ ‫־‪ T‬־‬ ‫‪T:‬‬ ‫•‪TT‬‬ ‫־ • ־‪1‬‬ ‫דכתיב ויקה מידם‪ ,‬וכתיב ויצר אותו‪ .‬מחילא‬
‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫••‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫‪I-‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬
‫שני אלה נעשה הכל‪ .‬כבץכול הוא‬
‫עשה אותו‪ .‬שאם שני אלה לא‬
‫ךתרין אלין‪ ,‬אתעביד כלא‪ .‬כבןכול הוא עביד‬
‫היו‪ ,‬לא היה נעשה ולא יוצא‬
‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪:‬־ ‪•/‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬
‫ליה‪ ,‬ךאי תרין אלין לא הוו‪ ,‬לא אתעביד ולא‬
‫לאמנות‪ .‬אבל מי גרם שנעשה ?‬ ‫נפק לאומנותא‪ .‬אבל מאן גרם דאתעביד‪.‬‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪T —:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪—T‬‬
‫שני אלה‪) .‬כבןכול _ץעשהו‪ /‬הוא ודאי עשהו(‬
‫בעוד שהוא לוקח מידם‪ ,‬הם עשו‬
‫אינון תרין‪) .‬ככ;כ‪1‬לוין‪|?5‬הואיהווךאיעשה ‪ 0‬בעוד דאיהו‬
‫‪T‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪- .‬ך‪-‬ך‬ ‫_‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬

‫בפיהם‪,‬‬ ‫ולוחשים‬ ‫כשפיהם‬ ‫לקח מןדם‪ ,‬אעהו הוו עבדי חרשייהו‪,‬‬

‫ומושכים ריח למטה מחצר‬ ‫ומלחשי בפומליהו‪ ,‬ומשכי רוחא לתתא‪ ,‬מן‬
‫האחי•‬ ‫סטרא אחרא‪.‬‬
‫ומשכו שהי רוחות כאחת‪ ,‬אחת‬ ‫— ‪T—:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬

‫מהנקבה‪.‬‬ ‫ואחת‬ ‫מהזכר‬ ‫ו?‪!:‬שכו הרין רוחץ כחדא‪ ,‬חד מן ךכר‪ ,‬וחד‬
‫בךמות‬ ‫הזכר‬ ‫שכשמתלבש‬ ‫מן נוקבא‪ .‬דכר אתלבש בליוקנא‬
‫חשור‪ ,‬הנקבה בךמות החמור‪,‬‬
‫ושניהם היו כלולים כאהד‪ .‬למה‬
‫לשור‪ .‬נוקבא בליוקנא לחמור‪ ,‬תרווייהו הוו‬
‫שני אלה? אלא שור הרי נאמר‪,‬‬ ‫כלילן כחלא‪ .‬אמאי תלין אלין‪ .‬אלא שור הא‬
‫וחמור למה ? משום שבמכשפים‬ ‫אתמר‪ .‬חמור אמאי‪ .‬בגין לחרשין אלין‬
‫המצריים הללו כתוב בהם‪) ,‬יחזקאל‬
‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך ‪. .‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_ ‪.‬ך‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬
‫למצראי‪ ,‬כתיב בהו‪) ,‬יחזקאל כג( אשר בשר‬
‫כג< אשר בשר חמורים בשךם‪.‬‬
‫ולכן כל אלו מישראל שמתו‬ ‫חמורים בשרם‪.‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫התחברו עמהם בלבם‪ .‬ומשום‬ ‫ועל לא‪ ,‬כל אינון ללשראל למיתו‪ ,‬אתחברו‬
‫שהיו שהי רמיות‪ ,‬כתוב אלה‬
‫אלהיף ישראל‪ ,‬ולא כתוב זה‪,‬‬
‫בהלליהו ^ ב הון‪ .‬ובגין דהוו הלין‬
‫אלא אלה‪ .‬שנים היו כאחד‪ .‬אשר‬ ‫ליוקנין‪ ,‬כתיב אלה אלהיך ישראלי‪ ,‬ולא כתיב‬
‫העלוף מארץ מצרים‪ ,‬העלוף ולא‬ ‫זה‪ ,‬אלא אלה‪ ,‬תלין הוו כחדא‪ ,‬אשר העלוך‬
‫כתוב העלף‪.‬‬ ‫מארץ מצרלם‪ .‬העלוך ולא העלך כתיב‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ו טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כב שבט‬
‫שכד‬

‫ף;‪ 2‬שהו עגל מסכה ראמרו‪ .‬לא‬ ‫ד;‪2‬שהו עגל מסכה ייאמרו‪) .‬שמיתלב( ויאמר לא‬
‫כתוב ראמר‪ ,‬אלא ראמרו‪,‬‬ ‫כתיב‪ ,‬אלא ויאמרו‪ ,‬דאהרן לא אמר‬
‫שאהין לא אמר דבר‪ .‬שנינו‪ ,‬מאה‬
‫ועשרים וחמש קנהרים היו בו‪.‬‬ ‫מדי‪ .‬הבינן‪ ,‬מאה ועעזרים והמעז לןנטרין הוו‬
‫איך כתוב ויקןח מידם ? וכי בידם‬‫כיה‪ .‬היך כתיב _ד?ןה מןדם‪ ,‬וכי בןדם הוו כל‬
‫היו כל הקןנטךים הללו? אלא‬ ‫אלין לןנטרין‪ .‬אלא מכללא דאינון קנטרין‬
‫לקח‬‫קנטרים ‪- T‬ן‬
‫אותם ‪-‬ן ‪• T :‬‬
‫‪T‬‬ ‫מכלל של‬‫• ‪T:‬‬
‫מלא ידיהם‪ ,‬ואותו מעט התעלה‬ ‫נטלו מלי לדליהו‪ .‬וההוא זעיר‪ ,‬אסתלק על‬
‫על הכל כאלו הכל היה בידיהם‪.‬‬ ‫כלא‪ ,‬כאילו הרה כלא בידייהו‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬

‫ב א וךאה מה כתוב‪_ ,‬ויךא אהרן‬

‫ויבץ מץבח לפניו‪ .‬אי חסיד קדוש‪,‬‬
‫תא חזי‪ ,‬מה כתיב וירא אהרן ויכן מזבח‬
‫כמה ךצונף הןה לטוב ולא ןדעה‬ ‫לפניו‪ .‬אי חסידא קדיעזא‪ ,‬כמה רעותך‬
‫להשמר‪ .‬כיון שז‪-‬רקו לאש‪,‬‬ ‫הוה לטב‪ ,‬ולא ידעת לאסתמרא‪ .‬כיון דארמי‬
‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫־‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬
‫התחזק כח הצד האחר שם באש‪,‬‬
‫דצאה ךמות שור‪ ,‬כמו שנאמר‬
‫ליה בנורא‪ ,‬אתתקף חילא ךסטרא אחרא המן‬
‫בשתי המשכות של הצד האחר‪.‬‬ ‫בנורא‪ ,‬ונפק )דף קצ״ג ע״א( דיוקנא ךעזור‪ ,‬כמה‬
‫מןד ‪ -‬דךא אהרן‪ .‬מה זה _דךא‬ ‫ךאהמר בתרין מעזיכין ךסטרא אחרא‪ .‬מיד‬
‫אהרין? ראה שהצד האחר‬
‫התחזק‪ .‬מןד ‪ -‬ויבץ מץבח לפניו‪.‬‬
‫וירא אהרן‪ .‬מהו וירא אהרן‪ .‬חמא ךסטרא‬
‫שאלמלא הקדים ובנה המזבח‬ ‫אחרא אתתקף‪ ,‬מלד ויבן מזבח לפניו‪,‬‬
‫הזה‪ ,‬העולם הןה חוזר לחךבנו‪.‬‬ ‫דאלמלא דאקדים ובנה מזבח דא‪ ,‬עלמא‬
‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬־ד‬ ‫‪• 1:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫ללסטים שהןה יוצא לאבד‬

‫ולהרג בני אדם‪ ,‬ךאה לגיון המלך‬
‫אתהדר לחרבנא‪.‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T — :‬‬ ‫•‬

‫שאותו הלסטים יוצא בכח חזק‪,‬‬ ‫ללסטים דהוה נפיק לקפחא ולקטלא בני‬
‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪|T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬

‫מה עשה אותו לגיון? שדל את‬ ‫דההוא‬ ‫—‬ ‫דמלכא‪,‬‬

‫לגיונא ‪T : — :‬‬
‫חמא • ‪T :‬‬
‫נעזא‪T T ',‬‬
‫‪TT‬‬
‫המלך לצאת לדרך‪ ,‬ומשך אותו‬
‫הלגיון לאותה הדרך‪ .‬כשעדין‬
‫לסטים נפק בחילא תקיף מה עבד ההוא‬
‫הלסטים הולך באותה הדרך‪.‬‬ ‫בארחא‪.‬‬
‫‪T :T :‬‬
‫לנפקא‬
‫‪|T : T :‬‬
‫מלכא‬
‫— ‪T:‬‬
‫בהדי‬
‫—‪:‬‬
‫אעזהדל‬ ‫לגיונא‪,‬‬
‫* ‪ T :‬׳ • ‪—T :‬‬
‫ראה דמות המלך עומדת לפניו‪.‬‬ ‫ומעזיך ליה ההוא לגיונא בההוא ארחא‪ ,‬עד‬
‫כיון שראה את המלך שהןה הולך‬
‫לפניו בדרך‪ ,‬מןד נךהע וחזר‬
‫דאזיל ההוא לסטים בההוא ארחא‪ ,‬חמא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫־‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬

‫לאחור‪.‬‬ ‫דיוקנא דמלכא קאים קמיה‪ ,‬כיון דחמא ליה‬

‫כ ך דךא אהרן שהצד האחר‬ ‫למלכא דהוה אזיל קמיה בארחא‪ ,‬מיד נרתע‬
‫‪T‬‬ ‫•‪:‬‬ ‫‪— .‬‬ ‫^‬ ‫■ך‬ ‫‪■ .‬ך ‪.‬‬ ‫‪•• | T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T—:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬
‫מתגבר‪ ,‬אחז ברפואה והחזיק‬
‫בצד הקדשה ושם אותו לפניו‪.‬‬
‫ואהדר לאחורא‪.‬‬
‫כיון שראה הצד הרע את דיוקן‬ ‫כך דרא אהרן דסטר אחרא אהקף‪ ,‬אחיד‬
‫המלך שעומד לפניו‪ ,‬מןד חזר‬ ‫באסוותא‪ .‬ואהקיף בסטר קדועזה וקזוי ליה‬
‫לאחור ונחלש כחו וחילו‪ ,‬שהרי‬
‫קמיה‪ .‬כיון דחמא סטרא ביעזא דיוקנא דמלכא‬
‫התחזק‪) ,‬כלידויבןכלזבחלפניו( והמזבח‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪Tl :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫‪•• lT‬‬

‫הזה התגבר‪ ,‬ונחלש הצד האחר‪.‬‬ ‫דקאים קמיה‪ ,‬מיד אהדר לאחורא‪ ,‬ואתחלעז‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪y‬‬ ‫■ך| ‪..‬‬ ‫‪• lT‬‬ ‫‪:‬‬

‫ב א וךאה מה כתוב‪ ,‬דקרא אהרן‬ ‫הקפיה וחיליה‪ ,‬דהא אתהקף‪) ,‬מ‪:‬ד ויכן מזבח לפניו(‬
‫וייאמר חג לה׳ מחר‪ .‬חג לה׳‪ ,‬ולא‬
‫ומזבח דא אתגבר‪ ,‬ואתחלש סטרא אחרא‪.‬‬
‫‪T- :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪- :‬‬

‫ולא‬ ‫מחר‪— .‬חג ליי׳‪,‬‬

‫— ‪T : ' T :‬‬ ‫‪TT‬‬
‫ליי׳‬
‫— ‪T:‬‬
‫תא חזי מה כתיב)שמותלב( דל^רא אהרן ויאמר —חג‬
‫שכה‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ו טבת‬
‫כי תשא ‪ -‬קצ״ג ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כב שבט‬

‫ולצד‬
‫־‬ ‫‪:‬‬
‫לעגל‪ .‬ולצד הקדעזה‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪. I :‬״•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V •• T‬‬ ‫לעגל‪ .‬ולסטר ?ןד^ה עבד‪ ,‬ולסטר ?ןך^ה לןרא‬
‫הקןדעזה קןרא ואמר‪ .‬וזו הךפואה‬ ‫ואמר‪ .‬ודא אסוותא אקדים‪ ,‬דאלמלא דעבד‬
‫עזהקדים‪ ,‬עזאלמלא עקזה את זה‪,‬‬ ‫—‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪• I :‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T :‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫לא עמד העולם על מקומו‪ ,‬ועם‬

‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪I‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬
‫דא‪ ,‬לא קאים עלמא על קיומיה‪ ,‬ועם כל דא‪,‬‬
‫^‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪• I t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫^‬ ‫‪t‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪•1‬‬

‫כל זה לא עזכך תזו מאחין‪ .‬אף‬ ‫לא עזכיך רוגזיה מאהרן‪ ,‬אף על גב דלא‬
‫על גב עזלא התכוץ לרע‪.‬‬ ‫אתכוון לביעז‪.‬‬
‫אמר לו הקדועז ברוך הוא‪ ,‬אהריץ‪,‬‬
‫עזני המכעזפים הללו מעזכו אותך‬ ‫אמר ליה קךשא בריף הוא‪ ,‬אהרן‪ .‬הרין‬
‫למה ^רצו‪ ,‬חייך עזעזני בניך‬ ‫חרעזין אלין מעזכו לך למה ךבעו‪.‬‬
‫יפלו‪ ,‬ועל החטא הזה ימותו‬
‫)ובהסא הזה הם יתפסו(‪ .‬זהו עזכתוב‬
‫חייך‪ ,‬הרין בנך יפלון‪ ,‬ועל הובא דא יתפסקון‬
‫)דברים ט( ובאהרן התאנף ה׳ מאד‬ ‫‪1‬כא דא ית?םח( הדא הוא דכתיב‪) ,‬דברים ט(‬ ‫‪7‬‬
‫)ם״א וכח‬ ‫• ‪* :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫'‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫להעזמידו‪ .‬מה זה להעזמידו? אלו‬ ‫ובאהרן התאפף לך מאד להעזמידו‪ .‬מאי‬

‫בניו‪ ,‬כמו עזנאמר)עמוסב( ואעזמיד‬
‫להעזמידו‪ .‬אלין בנוי‪ ,‬כמה ךאת אמר )עמוס ב(‬
‫פךיו ממעל‪ ,‬עזפךיו עזל אדם אלו‬
‫הם בניו‪.‬‬ ‫ואשמיד פריו ממעל‪ ,‬דפרי ךבר נש בנוי‬
‫בא וךאה‪ ,‬אהרן עזם את אותו‬ ‫אינון‪.‬‬
‫מץבח לפניו‪ ,‬והעגל עזב לאחוךיו‪.‬‬
‫בניו עזמו את הצד האחר לפניו‪,‬‬
‫תא חזי‪ ,‬אהרן שוי ליה לההוא מזבח לפניו‪,‬‬
‫וצד הקדעזה חזר לאחור‪ ,‬עזכתוב‬
‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ T‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪. I :‬״•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬
‫ועגלא תב לאחורא‪ .‬בנוי שוו לסטר‬
‫)ויקרא י( דקריבו לפני ה׳‪ .‬לפני ה׳‬ ‫אחרא לפניו‪ ,‬וסטר קדשה אהדר לאחורא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪*..I:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:—:‬‬ ‫־‬
‫עזמו‪ .‬נתפסו בחבזא הזה‪.‬‬
‫אהרן חעזב‪ ,‬עזבעתים ןבא מעזה‪,‬‬
‫דכתיב‪) ,‬ייקיאי( ויקריבו לפני יך‪ ,‬לפני יך שוו‪.‬‬
‫ולכן את אותו מזבח לא הרס‬ ‫אתפסו בחובה דא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫מעזה‪ ,‬עזאלו הןה כמו עזחועזבים‬ ‫אהרן חשב‪ ,‬דבין כך‪.‬ייתי משה‪ ,‬ועל דא ההוא‬
‫בני אדם‪ ,‬הדבר הךאעזון‬
‫עזהצטרך מעזה ‪ -‬לנתץ את אותו‬ ‫מזבח לא סתיר ליה משה‪ ,‬דאילו הוה‬
‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫מץבח הןה צריך‪ ,‬כמו עזהתנבא‬ ‫כמה דחשבין בני נשא‪ ,‬מלה קדמאה דאבעי‬
‫‪• • T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: | -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫׳‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫הנביא עדו על המץבח בבית אל‪,‬‬ ‫למשה‪ ,‬לנתצא לההוא מזבח אצטריך‪ ,‬כמה‬
‫ונבואתו על אותו מץבח היתה‪.‬‬
‫אבל כאן הןה דבר אחר כמו‬ ‫ךנבי עדו על מזבח דבית אל‪ ,‬ונבואתיה על‬
‫עזנתבאר‪ .‬וכתוב ויקח את העגל‬ ‫ההוא מזבח הוה‪ .‬אבל הבא מלה אחרא הוה‬
‫‪T —:‬‬ ‫—‬ ‫* ‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪T T‬‬

‫אעזר עעזו‪ ,‬ולא כתוב !ינתץ את‬ ‫כמה דאתמר‪ .‬וכתיב‪ ,‬דקח את העגל אשר‬
‫המץבח•‬
‫בא וךאה‪ ,‬ויקרא אהרן ‪ -‬הוא‬ ‫עשו‪ ,‬ולא כתיב ועתץ את המזבח‪.‬‬
‫הכריז בקולי ואמר‪ .‬כתוב כאן‬ ‫תא חזי דיןרא אהרן‪ .‬אכריז איהו בקלא‬
‫ויקרא ויאמר‪ ,‬וכתוב ביונה ויקךא‬ ‫ואמר‪ .‬כתיב הכא ויקרא ויאמר‪ ,‬וכתיב‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ : • -‬ח ־‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫ויאמר‪ .‬מה עזם הכריז לדין‪ ,‬אף‬
‫כאן הכדיז לדין‪ .‬חג לה׳ מחר‪,‬‬ ‫ביונה )יינה ג( וייןרא ויאמר‪ ,‬מה להלן כריז‬
‫נבא נבואה באותה רוח ^ל‬ ‫לדינא‪ ,‬אוף הבא כריז לדינא‪ .‬חג ליי׳ מחר‪,‬‬
‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪T :‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪• :‬‬

‫מץ ‪ 5‬ח‪ ,‬עזעתיד הדין לעזרות‬ ‫נבי נבואה בההוא רוח דמזבח‪ ,‬דזמין דינא‬
‫עליהם‪ .‬חג לה׳‪ ,‬לעעזות בכם דין‪.‬‬
‫ושלישה דינים היו ‪ :‬אחד‪ ,‬ריגף ה׳‬ ‫לשרןא עלליהו‪ .‬חג לין׳‪ ,‬למעבד בכו דינא‪.‬‬
‫את העם‪ .‬ואחד בבני לוי‪ .‬ואחד‬ ‫ותלת דינין הוו‪ ,‬חד‪ ,‬ויגוף לן׳ את העם‪ .‬וחד‪,‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ז טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כב שבט‬
‫שכו‬

‫בבני לוי‪ .‬וחד‪ ,‬ךאעזקי לבני וע‪!1‬ךאל‪ .‬והיינו‬

‫עזהעזלןה את בני יק‪ t‬ךאל‪ .‬וחינו חג‬
‫על בני לוי‪ .‬לה׳ ‪^ -‬ויג'ף ה‪ /‬מחר‬
‫חג דבני לוי‪ .‬ללי׳‪ ,‬דועוף יי׳‪ .‬מחר‪ ,‬דאעזלןי‬
‫ולנו‬
‫אותם מעה‪T : .‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ |T‬ה‬
‫‪ -‬ע •ה ‪:‬ע ק‬
‫נמצאו‬‫ולמחר • ‪: :‬‬‫‪TT:‬‬
‫לון מ^ה‪ .‬וביתו בההוא ליללא‪ ,‬ולמחר‬
‫לילה‪,‬‬
‫־ ‪ T:‬׳‬ ‫‪:‬באותו‬
‫אעזתכחו נפיחין ומתין‪ .‬ואינון מלין הוו״‬
‫נפוחים ומתים‪ .‬ואותם המים היו‬
‫מכעכעים במעיהם כל הלילה‪,‬‬
‫מכעזכעזין במעיחון כל ליללא‪ ,‬ובצפרא‬
‫ובבקןר נמצאו מתים‪ ,‬ולכן חג לה׳‬
‫וכל‬
‫מחר‪ .‬וכל הךפואה ע ע ע ה אהריץ‪,‬‬
‫‪T:‬‬
‫מחר‪.‬‬ ‫‪TT‬‬
‫ליי׳‬
‫—‪T :‬‬
‫ועל ‪T‬דא —חג‬ ‫—‬
‫אעזתכחו מתין‪,‬‬ ‫• ‪T : :‬‬
‫אסותא ךעבד אהרן‪ ,‬בגין רכהיב ויבן מזבח‬
‫מעום עכתוב ויבן מץבה לפניו‪.‬‬
‫וראה‪) ,‬אותו כלזבח של קךשה הןה(‬
‫לפניו‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫עכתוב ויךא את העגל ומח‪V‬ת‪,‬‬
‫תא חזי‪) ,‬ההוא מזןח יקדועה הוה( דכתיב וירא את‬
‫ואלו מץבח לא כתוב‪ .‬עהרי אהרן‬
‫העגל ומחולות‪ ,‬ואלו מזבח לא כתיב‪.‬‬
‫ידיעה היה יודע עכתוב ) ש מו ת כ ב(‬
‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•:‬‬

‫זבח לאלהים יחרם בלתי לה׳‬

‫דהא אהרן מנזיע הוה ללע‪ ,‬דכתיב‪) ,‬שמותכב(‬
‫לבדו‪ ,‬וזיאי נצל אהרן בעצה‬
‫ודאי‬
‫טובה ^זהנהיג לנפעו‪ ,‬והכל‬ ‫׳ —‪T‬‬
‫ליי׳ ‪:‬לבדו‪,‬‬ ‫— ‪T:‬‬
‫בלתי‬
‫* ‪* :‬‬
‫יחרם‬
‫‪TT: T‬‬
‫לאלהים‬
‫‪: T‬״‪.‬״ •‬
‫זבח‬
‫—‬
‫אשתןיב אהרן בעיטא טבא ךדבר לנפעןיה‪,‬‬
‫ברצון עלם טוב‪ ,‬עלא התכון‬
‫לרע•‬
‫וכלא ברעותא עזלים טב‪ ,‬רלא אתכוין לביעז‪.‬‬
‫ודאי‬ ‫אבא‪---- ,‬‬
‫אלעזר‪ ,‬־ ‪ T‬׳‬
‫רבי ‪' TT: V‬‬ ‫אמר לו ־ •‬ ‫‪ 7‬־‬
‫אבל‬‫‪:‬־ ‪T‬‬ ‫היו‪.‬‬‫‪T‬‬ ‫לא‬ ‫אמר ליה רבי אלעזר‪ ,‬אבא ודאיהכי הוא‪,‬‬
‫ויעראל‬ ‫הוא‪,‬‬
‫׳ ‪•• T : • :‬‬ ‫כך‬
‫‪T1‬‬ ‫׳‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫••‬ ‫־‬ ‫‪:‬־‬

‫ירבעם— דעבד‬
‫ןרבעם ע ע ע ה עגלים‪ ,‬הרי‬
‫‪—:‬‬ ‫‪T‬‬
‫אבל‬
‫‪•• T T :‬‬
‫לא ‪ T‬הוו‪.‬‬
‫‪: TT‬‬
‫ראל‬ ‫ויע‪t‬‬
‫‪T —: : • :‬‬
‫יעראל היו‪ ,‬ועגל עעו‪ .‬אמר לו‪,‬‬
‫׳‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬
‫ועגל עבדו‪ .‬אמר ליה‬
‫‪T‬‬

‫!דאי‪ ,‬ופךעזוה‪ ,‬אבל ןרבעם חטא‬

‫׳‬ ‫‪T‬‬
‫^‬
‫‪•• T :‬‬
‫עגלין‪ ,‬הא יע‪t‬ראל הוו‪,‬‬
‫•‬
‫‪..‬‬ ‫‪--‬‬ ‫■ד•‬ ‫‪..‬‬ ‫‪■ .‬ד‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫ן ‪7‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬‬

‫והחטיא‪ ,‬ולא כמו עאמרו‪.‬‬‫והחטיא‪,‬‬

‫‪: *.* :‬״‪.‬״ •‬
‫חטא‬
‫‪T T‬‬
‫ירבעם‬
‫‪T : TT‬‬
‫אבל‬ ‫ואוקמוה‪,‬‬
‫‪ T‬׳ ‪T —:‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫׳ ‪:‬‬
‫ודאי‪,‬‬
‫־‪T‬‬
‫ולאו כמה דאמרו‪ .‬דודאי הובא בישא עבד‬
‫עודאי חטא רע עעה‪ ,‬ובמלכות‬
‫‪• • T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫חטא‪.‬‬
‫אמר ןרבעם‪ ,‬הרי ודאי עהרי צד‬
‫ובמלכות חטא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫־‬

‫אמר ירבעם‪ ,‬ודאי ידענא דהא סטר קדושה‬

‫הקדעה לא עורה אלא רק בלב‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫׳‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬

‫לא שריא‪ ,‬אלא בלבא רכל עלמא‪ ,‬ודא‬

‫כל הע^ט‪ ,‬וזו ירועלים‪ .‬אני לא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬
‫ןכול ל מעך את אותו הצד לכאן‪,‬‬
‫ירושלם‪ .‬אנא לא יבילנא לאמשכא לההוא‬
‫מה אעעה ? מ^ד ‪) -‬מלכים־א יב(‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T - :‬‬ ‫‪:‬‬

‫סטר הכא‪ ,‬מה אעביד‪ .‬מיד )מלכים א יב( _דועץ‬

‫ויועץ המלך ר ע ע וגו׳‪ .‬נטל עצה‬
‫האחר‬ ‫המלך ויעש וגו׳‪ .‬נטל עיטא בישא‪ ,‬אמר הא‬
‫רעה‪ .‬אמה הדי‬
‫ענ מ עך מןד לכל מקום‪ ,‬וכל עכן‬
‫)דף קצ״ג ע״□ סטרא אחרא‪ ,‬ראתמשבא מיד לבל‬
‫בארץ הזו‪ ,‬ע ת עוק תו לערות‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬

‫־‬ ‫‪:‬‬
‫אתר‪ .‬וכל שכן בארעא דא‪ ,‬דתיאובתיה‬
‫בתוכה‪ ,‬אבל לא יכול להתלבע‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬־ ‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫אלא רק בךמות ע ל עור‪.‬‬

‫לאשראה בגויה‪ ,‬אבל לא יכלא לאתלבשא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T - :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬
‫שני עגלים למה? אלא אמר‬
‫ירבעם‪) ,‬בכלצרים ובמךבר( במךבר היו‬ ‫אלא בדיוקנא דשור‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪Tl:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬

‫‪1‬‬ ‫תריו עגלים אמאי‪ .‬אלא אמר ירבעם‪) ,‬ם״א‬

‫א‪ 1‬תם מכעזפים‪^ ,‬זכתוב )י חז ק אל כג(‬
‫‪. . .‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪_ .‬‬ ‫‪.‬ך‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫־‬ ‫‪ :‬־‬ ‫*‬ ‫‪T —:‬‬ ‫ן‬ ‫‪:‬‬

‫בער חמורים בערם‪) .‬לא אותם‬

‫במ?רים וןמך?ךא( במךברא הוו אינון חרשין‪,‬‬
‫מ^דים‪ ,‬אלא< כאן אותן עתי רוחות‬
‫דכתיב‪) ,‬יחזקאלכג( בשר חמורים בשרם‪) .‬ס״אלאאינון‬

‫מצדים אלא( הכא‪ ,‬איפון הרין רוחץ בישין‪ ,‬יתלבשו כךקא חזי לון‪ ,‬דבר‬
‫שכז‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ז טבת‬
‫כי תשא ‪ -‬קצ״ג ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כג שבט‬

‫רעות יתלב׳‪:‬צו כראוי‪ ,‬זכר ונקבה‬ ‫ונוקבא אינון‪ .‬ךכר הרה בבית אל‪ ,‬ונולןבא הות‬
‫הם‪ .‬עזהרי הזכר היה בבית אל‪,‬‬ ‫בךן‪ .‬ומגו־ דבהיב‪) ,‬משליה( נפת תטפנה שפתי‬
‫והנקבה היתה בדן‪ .‬ומתוך‬
‫קזכתוב נפת הפזפנה עזפתי זרה‪,‬‬ ‫דכהיב‬‫יתיר‪. . . ,‬‬
‫‪7‬‬ ‫זרה‪ ,‬אתמשכו ישראל אבתרה‬
‫_ ‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‪.‬ך‬

‫נמקזכו י^ךאל אחריו יותר‪,‬‬ ‫וילבו העם לפני האחד עד זין‪ .‬ובגין כך הרין‬
‫עזכתוב דלכו העם לפני האחד‬
‫עד דץ‪ .‬ומעזום כך היו קזני עגלים‪,‬‬
‫עגלין הוו‪ .‬ומשיך לון ןרבעם בארעא ?;דישא‪,‬‬
‫ומעזך אותם ןרבעם לארץ‬ ‫והוה חובא עליה ועל ישראל‪ ,‬ומנע ברכאן‬
‫‪ - . .‬ך |‬ ‫■ד‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪...‬ך‬ ‫‪_ .‬‬ ‫‪• • T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T -: -‬‬

‫הקדועזה‪ ,‬והןה חטא עליו ועל כל‬ ‫מן עלמא‪ .‬ועליה כתיב)משליכח( גוזל אביו ואמו‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬

‫יק‪ t‬ךאל‪ ,‬ומנע בךכות מן העולם‪,‬‬

‫ועליו כתוב )משליכה( גוזל אביו‬
‫וגו׳‪.‬‬
‫ואמו וגו׳‪.‬‬ ‫ועל זיא הוו עגלין‪ ,‬ךדוא לבושא לןדמאה‬
‫ועל כץ היו העגלים‪ ,‬עזהרי‬ ‫ךמתלבש סטרא אחרא שור איהו‪ ,‬כמה‬
‫הלבועז הךאעזוץ עזמתלבעז הצד‬
‫האחר הוא עזור‪ ,‬כמו קזנתבאר‪.‬‬
‫ךאתמר‪ .‬ואי הימא אמאי איהו עגל ולא שור‪.‬‬
‫ואם תאמר‪ ,‬למה הוא עגל ולא‬ ‫אלא וזיאי כך אתחזי‪ ,‬וכן בכל סטרין‪,‬‬
‫עזור? אלא!דאי כך ראוי‪ ,‬וכן בכל‬ ‫אוקימנא‪.‬‬ ‫והא‬ ‫זוטא •איהו‪,‬‬ ‫דלבושא‬ ‫שירותא‬
‫•‪T : 1‬‬ ‫׳ ‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T‬‬
‫הצךדים‪ ,‬ראעזית הלבועז הוא‬
‫קטן‪ ,‬והרי באךנו‪.‬‬ ‫ועל דא בני ךחימאי‪ ,‬כיון דאלהים בעו‪,‬‬
‫ולכן‪ ,‬בני אהובי‪ ,‬כיון עזךצו‬ ‫ובסטר דאלהים אתבני עובדא‪ ,‬אלהים‬
‫אלהים‪ ,‬ובצד עזל אלהים נבנה‬ ‫קדישא‪ ,‬אימא‪ ,‬דאחידת תדיר בדרועא‬
‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫_‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ . .‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫_ | ‪ . .‬ך‬
‫המעעוה‪ ,‬האלהים הקדועז‪ ,‬האם‪,‬‬
‫עזאוחזת תמיד בזרוע המלך‬ ‫ךמלכא‪ ,‬וסליקת ךצועה‪ ,‬לא הות תמן‪,‬‬
‫ומעלה את הךצועה‪ ,‬לא היתה‬ ‫ואצטריך ליה למשה למהוי המן באתרהא‪,‬‬
‫עזם‪ ,‬והצטרך מעזה להיות עזם‬
‫במקומה‪ .‬כיון עזרמז לו הקדועז‬
‫כיון דאנקיד ליה קךשא בריך הוא‪ ,‬אסתכל‪.‬‬
‫ברוך הוא‪ ,‬הסתכל‪.‬‬ ‫ך‪ 1‬לת זמנין אנקיד ליה‪ ,‬אי משה רעיא‬
‫שלש פעמים רמז לו‪ ,‬אי מעזה‬
‫••‬ ‫י‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫^‬ ‫מהימנא‪ ,‬כמה חילך הקיף‪ ,‬כמה‬
‫הרועה הנאמן‪ ,‬כמה חזק בחך‪,‬‬
‫כמה גבורתך גדולה‪ .‬עזל״ש‬
‫גבורתך רב‪ ,‬תלת זמנין אנקיד ליה‪ ,‬דכהיב‬
‫פעמים רמז לו‪ ,‬עזכתוב ועתה‬ ‫ועתה הפיחה לי הא חד‪ .‬דחר אפי בהם‬
‫הניחה לי ‪ -‬הרי אחד‪ .‬ויתר אפי‬ ‫ואכלם‪ ,‬הא תרין‪ .‬ואעשה אותך לגוי גדול‪,‬‬
‫בהם ואכלם ‪ -‬הרי עזהים‪ .‬ואעשה‬
‫אותך לגוי גדול ‪ -‬הרי שלש‪.‬‬ ‫הא תלת‪ .‬חכמתא ךמשה בתלת נקידין אלין•‬
‫חכמתו של מעזה בעזלעזת‬ ‫אחיד בדרועיה ימיפא‪ ,‬לקבל הפיחא לי‪ .‬אחיד‬
‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫■ך‪..‬ך| ‪. .‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬ך ‪.‬‬

‫הךמןים הללו‪ .‬אחז בץרוע ימינו‬ ‫בהם‬ ‫אפי‬ ‫ויחר‬ ‫לקבל‬ ‫שמאלא‪,‬‬ ‫בדרועיה‬
‫‪*.• T‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪- •-‬‬ ‫‪•• lT:T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫••‬ ‫• ‪:‬‬ ‫■ ד '‬
‫‪ -‬כנגד חניחה לי‪ .‬אחז בזרוע‬
‫שמאלו ‪ -‬כנגד ויחר אפי בהם‬ ‫דמלכא‪ ,‬לקבל‬
‫‪•• l T:T‬‬ ‫׳‬ ‫ואכלם‪ .‬אתחבק בגופא‬
‫‪T‬‬ ‫— ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫|‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪— :‬‬ ‫— ‪--------------:‬‬

‫!אכלם‪ .‬חתחבק בגוף המלך ‪-‬‬
‫כנגד ואעשה אותך לגוי גדול‪.‬‬
‫וכשהתחבק בגוף‪ ,‬ועזהי זרועות‬
‫מצד זה ומצד זה‪ ,‬לא ןכול‬
‫להתנענע לצד בעולם‪ .‬זו היתה‬
‫ואעשה אותך לגוי גדול‪ .‬וכד אתחבק בגופא‪,‬‬
‫תךין ךרועין מסטרא דא ומסטרא דא‪ ,‬לא‬
‫לכיל לאתנענעא לסטרא בעלמא‪ .‬דא הוי‬
‫חכמהא ךמשה‪) ,‬ם״א ך?מילי( דמיני נקודין‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ז טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כג שבט‬
‫שכח‬

‫דמלכא לדע בכל חד מנליהו‪ ,‬באן אתר חכמתו עזל מיעזה‪) ,‬שבלגרי( עזמיני‬
‫ךמזים עזל המלך הכיר בכל אחד‬ ‫לתהלןף‪ ,‬ובחכמתא עבד‪.‬‬
‫מהם מאיזה מקום יחזיק‪,‬‬
‫ובחכמה הוא עע{ה‪.‬‬ ‫חוה‬
‫‪TT‬‬
‫אלעזר וחבריא‪ ,‬ונעזקו ‪:‬ידח‪.‬‬‫‪TT:V‬‬
‫רבי‬
‫• •‬
‫‪7‬אתו‬
‫ונעזקו‬
‫והחברים ‪T : 1:‬‬
‫אלעזר ‪ :‬־ ‪ :‬־ • • •‬
‫רבי ‪TT : •/‬‬
‫‪7‬באו ־ •‬
‫‪■..‬ך‬
‫תמן רבי אבא‪ ,‬אמר‪ ,‬אלמלא לא אתינא‬
‫■ך‬ ‫■ך‬ ‫‪..‬‬ ‫^ ‪ .‬ך _‬ ‫_‪ .‬ך‬

‫זדו‪ .‬ה^ה קזם רבי אבא‪ .‬אמר‪,‬‬

‫אלמלא לא באתי לעולם אלא‬ ‫׳‬ ‫‪-‬‬
‫לעלמא אלא למעזמע דא‪ ,‬די לן‪ .‬בכה ואמר‪,‬‬
‫‪T :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪| T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ווי רבי‪ ,‬כד הסתלק מעלמא‪ .‬מאן לנהר ויגלי לקומע את זה ‪ -‬די לנו‪ .‬בכה ואמר‪,‬‬
‫נהורין ךאורליתא‪ .‬מלה דא‪ ,‬בחעזוכא אתטמר וי רבי‪ ,‬כקזתסהלק מץ העולם‪ ,‬מי‬
‫זאיר ויגלה אורות התורה ? דבר‬
‫זה בחקזכה נסתר עד עכעזו‪ ,‬קזזצא‬
‫עד העזתא‪ ,‬דנפק מהמן‪ ,‬והא נהיר עד רום‬
‫רקיעא‪ ,‬ובכרסיא דמלכא רעזים‪ ,‬וקודעזא מקזם‪ ,‬והרי מאיר עד רום הרקיע‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪:‬‬

‫בריף הוא חדי השתא בהאי מלה‪ .‬וכמה חדו ובכסא המלך הוא ךעזום‪,‬‬
‫והקדועז ברוך הוא עזמח עכקזו‬
‫בדבר הזה‪ .‬וכמה עזמחה על‬
‫על חדו‪ ,‬אהוסף מקמי מלכא קדישא‪ .‬מאן‬
‫עזמחה נוספה מלפני המלך‬ ‫^‬
‫יהער מלי דחכמתא בעלמא דין כוותיר‪.‬‬
‫‪T T :‬‬ ‫• • ‪1‬‬ ‫‪T : T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• • •‬ ‫• ‪ :‬־‬

‫תא חזי‪ ,‬עד לא חטא אדם‪ ,‬חוה סליק וקאים הקדועז‪ .‬מי זעיר דברי חכמה‬
‫‪• | T : I‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫׳‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך ‪. .‬‬ ‫‪.‬ן‬
‫בעולם הזה כמותך‪.‬‬
‫ב א וךאה‪ ,‬טרם חטא אדם‪ ,‬הזה‬
‫מתפרש‬
‫• ‪—: :‬‬
‫הוה‬
‫‪TT‬‬
‫ולא‬
‫' ‪T :‬‬
‫עלאה‪,‬‬
‫•‪TT‬‬
‫בחכמה דנהירו‬
‫‪T: T:‬‬

‫מאילנא ךחיי‪ .‬כיון ךאסגי תיאובתא למנזיע‪ ,‬עולה ועומד בחכמת האור‬
‫ולנחהא לתהא‪ ,‬אתמשיך אבתרליהו‪ ,‬עד העליון‪ ,‬ולא הזה נפרד מעץ‬
‫החיים‪ .‬כיון להגדיל תעזוקתו‬
‫לדעת ולרדת למטה‪ ,‬נמקזך‬
‫דאתפרש מאילנא דחיי‪ ,‬וידע רע ושבק טוב‪.‬‬
‫|‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫• • •‬

‫ועל דא כתיב‪) ,‬תהלים ה( כי לא אל חפץ רשע אחריהם‪ ,‬עד קזנפרד מעץ החיים‪,‬‬
‫אתה לא לגורף רע‪ ,‬מאן דאתמשך ברע‪ ,‬לית וזדע רע ועזב הטוב‪ .‬ולכן כתוב‬
‫)תהליםח< כי לא אל חפץ ך׳טע אתה‬
‫לא עךך רע‪ .‬מי קזנמקזך ברע‪ ,‬אין‬ ‫׳‬
‫ליה דיורא עם אילנא דחיי‪ .‬ועד לא חטאו‪,‬‬
‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬

‫הוו שמעין קלא מלעילא‪ ,‬ולךעין חכמהא לו דיור עם עץ החיים‪ .‬וטךם‬

‫עלאה‪ ,‬ולא דחלי‪ .‬כיון דחטאו‪ ,‬אפילו קלא עזחטאו‪ ,‬היו עזומעים קול‬
‫מלמעלה ויוךעים את החכמה‬
‫העליונה ולא פוחדים‪ .‬כיון‬
‫דלתתא‪ ,‬ליא הוו לכלין למיקם ביה‪.‬‬
‫כגוונא דא‪ ,‬עד לא האבו ישראל‪ ,‬בשעתא קזחטאו‪ ,‬אפלו קול קזלמטה לא‬
‫— ‪ ■ —.‬ך‬ ‫‪ ■ . .‬ך‬ ‫■ך‬ ‫■ך‬ ‫—‬ ‫^‬ ‫■ך‬ ‫‪ . . _ .‬ן‬

‫ןכלו לעמד בו‪.‬‬ ‫ךקיימו ישראל על טורא ךסיני‪,‬‬

‫במו זה‪ ,‬טרם עזחטאו יעזךאל‪,‬‬
‫אתעבר מנייהו זוהמא דהאי חדא‪ ,‬דהא כדין בקזעה קזעמדו יעוראל על הר‬
‫בטול יצר הרע הוה מעלמא‪ ,‬ודחו ליה סיני‪ ,‬העבךה מהם זחמהו קזל‬
‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫׳‬ ‫‪—T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•• ‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫•• •‪*.‬‬

‫מנליהו‪ .‬וכדין אתאחידו באילנא ךחיי‪ ,‬וסליקו הנחעז חזה‪ ,‬קזהרי אז בטול ^ל‬
‫זצר הרע הןה בעולם‪ ,‬ודחו אותו‬
‫לעילא‪ ,‬ולא נחתו להתא♦ ?‪.‬דן חווי !ךעין‪ .‬מהם‪ ,‬ואז נאחזו בעץ החיים ועלו‬
‫והוו חמאן‪ ,‬אספ?ןלתאן עלאין‪ ,‬ואתנהרן למעלה‪ ,‬ולא זרדו למטה‪ .‬אז היו‬
‫עינליהו‪ ,‬וחדאן למנזיע ולמשמע‪ .‬וכדין חגר מכירים והיו רואים אספקלךיות‬
‫הוארו‪,‬‬ ‫ועיניהם‬ ‫העליונות‪,‬‬
‫לון קךשא בריך הוא‪ ,‬חגיךין דאתוון דשמא ועזמחו להכיר ול׳טמע‪ .‬ואז חגר‬
‫אותם הקןדועז ברוך הוא בחגורות עזל אותיות ה^ם הקןדועז עזלא יוכל לקזלט עליהם הנחעז הזה‪,‬‬
‫שכט‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ז טבת‬
‫כי תשא ‪ -‬קצ״ג ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כג שבט‬

‫קדיעזא‪ ,‬דלא יכיל לעזלטאה עלייהו האי‬

‫ולא יטמא אויתם כברא׳‪:‬צוינה‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬

‫כיון עזחטאו בעגל‪ ,‬העברו מהם‬ ‫חדא‪ ,‬ולא יסאב לו־ן כךבלןךמיתא‪.‬‬
‫כל אותן הדךגות והאורות‬
‫כיון דחטו בעגלא‪ ,‬אתעברו מנייהו כל אינון‬
‫העליונים‪ ,‬והעברה מהם חגורת‬
‫דרגין‪ ,‬ונהורין עליאין‪ ,‬ואתעבר מנייהו‬
‫כלי הזין עזהתעפזרו מהעזם‬
‫הקןדועז העליון‪ ,‬והמ׳טיכו עליהם‬
‫הגירו מזיינין‪ ,‬ךאתעטרו מעזמא ?ןדיעזא‬
‫הנחעז הרע כמק;ךם‪ ,‬וגךמו מות‬
‫עלאה‪ ,‬ואמעזיכו עלייהו חויא ביעזא‬
‫לכל העולם‪ .‬ואחר כך מה כתוב?‬ ‫‪T T‬‬ ‫*‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬

‫כמלקדמין‪ ,‬וגרימו מותא לכל עלמא‪ .‬ולבתר‬

‫_דךא אהרן וכל בני יעוךאל את‬
‫‪-‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬

‫מעזה והנה קןרן עור פניו וייךאו‬

‫מגעזת אליו‪.‬‬
‫מה כתיב‪ .‬דרא אהרן וכל בני יע‪Jt‬ראל את‬
‫‪T‬‬ ‫‪• T‬‬
‫מ^ה והנה )דף קצ״ד ע״א( ל^רן עור פניו וייךאו‬
‫ב א וראה‪ ,‬מה כתוב בראעזונה?‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪J‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬

‫)שמות יד( ‪1‬זךא י^יראל את הןד‬ ‫מגעזת אליו‪.‬‬

‫הגדלה‪ .‬וכלם ראו את הזהרים‬
‫תא חזי‪ ,‬מה כתיב בקדמיתא‪) ,‬שמות יד( וירא‬
‫העליונים נאורים באספ?ןלךןה‬ ‫‪: -------‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪: I-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫י‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪T‬‬

‫לשראל את היד הגדולה‪ ,‬וכלהו חמאן‬

‫המאירה‪ ,‬עוכתוב >שםכ( וכל העם‬
‫‪T‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫זהרין עלאין‪ ,‬אתנהרין באספלןלרלא תהרא‪,‬‬
‫ראים את הקולת‪ .‬ועל הים היו‬
‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪-‬‬

‫רואים ולא פוחדים‪ ,‬עזכתוב זה‬

‫הקולות‪.‬‬
‫אלי ואנוהו‪ .‬אחר עזחטאו‪ ,‬פני‬ ‫‪I‬‬
‫דכתיב‪) ,‬שמותכ( וכל העם רואים את‬ ‫‪-‬‬ ‫‪V‬‬ ‫•‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫•‬

‫ועל למא‪ ,‬הוו חמאן ולא ךחלין‪ ,‬דכהיב זה‬

‫הסךסור לא היו יכולים לךאות‪.‬‬
‫אלי ואנוהו‪ ,‬לבתר דחטו‪ ,‬פני הסרסור לא היו‬
‫מה כתוב ? וייךאו מג׳טת אליו‪.‬‬
‫ובא ראה‪ ,‬מה כתוב בהם?‬
‫לכלי למחמי‪ .‬מה כתיב‪ ,‬וייראו מגשת אליו‪.‬‬
‫ויתנצלו בני יק‪ t‬ךאל את עדןם‬
‫•• ‪V‬‬
‫ותא חזי‪ ,‬מה כתיב בהו)שמיתלג( ולתנצלו בני‬
‫מהר חורב‪ ,‬עזהעברו מהם אותם‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T V‬‬ ‫׳‬

‫כלי זין עזהתחברו בהם בהר סיני‪,‬‬

‫לשראל את עדלם מהר חרב‪ ,‬דאתעברו‬
‫כדי עזלא יעזלט אותו הנח׳ט הךע‪.‬‬
‫מנליהו‪ ,‬אינון מזלעין דאתהברו בהו בטורא‬
‫כיון עזהעברו מהם‪ ,‬מה כתוב?‬
‫ךסיני‪ ,‬בגין ךלא ל ^ו ט בהו ההוא חולא‬
‫ומעזה יקח את האהל ונטה לו‬
‫‪T T :‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫• ‪I-‬‬

‫מחוץ למחנה הךחק מן המחנה•‬

‫בישא‪ ,‬כיון דאתעבר מנליהו‪ ,‬מה כתיב‪ ,‬ומשה‬
‫אמר רבי אלעזר‪ ,‬מה הפסוק חזה‬
‫)דל״ס יקה את האהל ונטה לו מחוץ למחנה‬
‫לזה? אלא כיון עזןדע מעזה‬
‫הרחק מן המחנה‪ .‬אמר רבי אלעזר‪ ,‬מאי האי‬
‫עזהעברו מישראל אותם כלי זין‬
‫עליונים‪ ,‬אמר‪ ,‬הרי!ד אי מכאן‬
‫ל^רא לגבי האי‪ .‬אלא‪ ,‬כיון דלדע משה‪,‬‬
‫והלאה הנחעז הרע ןבא לדור‬
‫דאתעברו מנליהו ךלשראל אינון זלינין עלאין‪,‬‬
‫ביניהם‪ .‬ואם זעמד המקדעז כאן‬
‫אמר‪ ,‬הא ודאי מכאן ולהלאה‪ ,‬חויא בישא‬
‫ביניהם‪ ,‬ינזמא‪ .‬מןד ‪ -‬ומעזה יקח‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫*‬ ‫‪t‬‬ ‫—‬ ‫‪t‬‬ ‫'‬ ‫‪— t‬‬

‫את האהל ונטה לו מחוץ למחנה‬

‫ייתי לדיירא בינייהו‪ ,‬ואי יקום מקדשא הכא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: 1:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪. . . .‬‬
‫הךחק מן המחנה‪ .‬מעזום עזמעזה‬
‫בינליהו לסהאב‪ ,‬מלד ומשה לקח את האהל‬
‫ראה עזהרי אז יעזלט הנחעז הרע‬
‫ונטה לו מחוץ למחנה הרחק מן המחנה‪ .‬בגין‬
‫מה ^לא הןה מקדם לכן‪.‬‬
‫וקרא לו אהל מועד‪ .‬וכי לא‬
‫דחמא משה‪ ,‬דהא כדין לשלוט חויא בישא‪,‬‬
‫בראעזונה אהל מועד? אלא‬
‫מקדמת דנא‪.‬‬‫‪I-‬‬
‫מה דלא הוה‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬

‫וקרא לו אהל מועד‪ ,‬וכי לא הוה בקדמיתא אהל מועד‪ .‬אלא‪ ,‬בקדמיתא‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪— :‬ן ‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫••‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪— :‬ן ‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫׳‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ז טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כג שבט‬

‫ברא׳‪:‬צונה אהל סתם‪ ,‬וכעת אהל‬ ‫אהל מו־עד‪ .‬מאי מו־עד‪ .‬רבי‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫אהל סתם‪ ,‬העזתא ‪..‬‬
‫‪..‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬

‫מ‪ 1‬עד‪ .‬מה זה מ‪ 1‬עד ? רבי אלעזר‬ ‫אלעזר אמר לטב‪ ,‬רבי אבא אמר לביעז‪ ,‬רבי‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫‪. .‬‬ ‫■ך —‬ ‫—■ך‬ ‫‪ ■.‬ך‬ ‫■ך —‬
‫אמר לטוב‪ .‬רבי אבא אמר לרע‪.‬‬
‫רבי אלעזר אמר לטוב ‪ -‬מה מועד‬ ‫אלעזר אמר לטב‪ ,‬מה מועד דאיהו יו־ם הרוה‬
‫‪T : V‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬

‫הוא יום עזמחת הלבנה‪ ,‬עזנוספה‬

‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫׳‬ ‫‪T T :‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫•‬
‫דסיהרא‪ ,‬דאיהוספא ביה קדעזה‪ ,‬לא עזלטא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪*..I:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪1—:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫בו ?ןרעזה‪ ,‬לא ׳טולט בה פגם‪ ,‬אף‬ ‫בה פגימותא‪ ,‬אוף הכא ל^די ליה בעזמא דא‪,‬‬
‫כאץ קורא לה ב^ם הזה‪ ,‬להךאות‬
‫קזהרי התרחק מביניהם ולא‬ ‫ולא‬‫‪T :‬‬ ‫מבינייהו‪,‬‬
‫׳‬ ‫אתרהיק‪I‬‬ ‫לאהזאה דהא‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ . .‬ך‬ ‫‪. _.‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪_ .‬‬

‫נפגמה‪ ,‬ולכן כתוב וקרא לו אהל‬ ‫אתפגים‪ ,‬ועל דא ול^רא לו אהל מועד כתיב‪.‬‬
‫מועד‪.‬‬
‫ורבי אבא אמר לרע ‪ -‬קזהרי‬
‫ורבי אבא אמר לביעז‪ ,‬דהא בלדמיתא הוה‬
‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫|‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪— T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬

‫בראעזונה הץה אהל סתם‪ ,‬כמו‬ ‫אהל סתם‪ ,‬כמה לאת אמר)ישעיהלג( אהל‬
‫‪V‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫עונאמר )י שעי הלג( אהל בל יצען בל‬ ‫בל יצעד בל יסע יתדותיו לנצה‪ .‬והעזתא אהל‬
‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫־‬ ‫‪VT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•—‬ ‫“‬ ‫‪I t‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫—‬
‫יסע יתדותיו ^צ ח‪ ,‬ועכקזו אהל‬
‫מועד‪ .‬בךאעזונה לתת ךפואות‬
‫מועד‪ .‬בלןךמיתא‪ ,‬למיהב חיץ ארוכין‬
‫לעולם קזלא יקזלט בהם המות ‪-‬‬ ‫לעלמין‪ ,‬דלא לעזלוט בהו מותא‪ .‬מכאן‬
‫מכאן והלאה אהל מועד‪ ,‬כמו‬ ‫להלאה אהל מועד‪ ,‬כמה דאת אמר)אייבל( ובית‬
‫‪..‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬

‫׳טנאמר ) א י י ב א ובית מועד לכל חי‪.‬‬

‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬

‫כאץ נתץ בו ןמץ וחיים קצובין‬

‫••‬ ‫־‬ ‫‪V: V V‬‬
‫מועד לכל חי‪ ,‬העזתא‪ ,‬אתייהיב ביה זמנא‬
‫• ‪T :‬‬ ‫••‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬

‫לעולם‪ .‬בהחלה לא נפגם ‪ -‬ועכקזו‬ ‫וחיץ ?ןצובין לעלמא‪ .‬ב?ןךמיתא לא אתפגים‪,‬‬

‫נפגם‪ .‬בךאעזונה חברות וץווג‬ ‫והעזתא אתפגים‪ .‬בקדמיתא חברותא וזווגא‬
‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫!‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫ללבנה עם חקזמעז קזלא יוסרו ‪-‬‬

‫עכקוו אהל מועד‪ ,‬ןווגם מזמץ‬
‫לסהרא בעזמעזא‪ ,‬דלא ןעדון‪ .‬העזתא אהל‬
‫לץמץ‪ .‬ומעזום כך‪ ,‬וקרא לו א ^‬ ‫מועד‪ ,‬זווגא דלהון מזמן לזמן‪ ,‬ובגין כך‬
‫מועד‪ ,‬מה עזלא הץה קדם‪.‬‬ ‫וקרא לו אהל מועד‪ ,‬מה דלא הוה ‪I‬קודם‪.‬‬
‫‪V‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪V‬‬ ‫‪■Ht‬‬ ‫‪:‬‬

‫רבי קזמעוץ הץה יועזב לילה א חי‬

‫ועוסק בתודה‪ ,‬והיו יועזבים לפניו‬
‫רבי עזמעון‪ ,‬הוה יתיב ליליא חדא‪ ,‬ולעי‬
‫‪.. T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪TT‬‬ ‫• • ‪T :‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪' I‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫• •‬
‫‪T T :‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬

‫רבי יהודה ורבי יצחק ורבי יוסי‪.‬‬ ‫באורייתא‪ ,‬והוו!תבי קמיה רבי יהוךה‬
‫אמר דבי יהודה‪ ,‬הרי כתוב‬
‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫ורבי יצחק ורבי יוסי‪ .‬אמר רבי יהודה‪ ,‬הא‬
‫‪t‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• •‬ ‫‪- T‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪• • :‬‬
‫ויתנצלו בני יע‪ 1‬ךאל את עךץם‬
‫מחר חולב‪ ,‬ואמךנו קזגךמו מות‬
‫כתיב דתנצלו בני לק^‪J‬ראל את עמם מהר חרב‪.‬‬
‫עליהם מאותו ץמץ ומעלה וקזלט‬ ‫וקאמרינן ךגרמו מותא עלליהו‪ ,‬מההוא זמנא‬
‫בהם אותו הנחעז הרע עזהוסר‬ ‫ולעילא‪ ,‬ועזליט בהו ההוא חויא ביעזא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪• • :‬‬
‫מהם בךאעזונה‪ .‬יע‪ 1‬ךאל מילא‪,‬‬
‫אבל יהועזע עזלא חטא‪ ,‬האם‬
‫דאעדי ליה מנליהו בקךמיתא‪ .‬לע‪t‬ךאל תינה‪.‬‬
‫•‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬־ ‪T‬‬

‫הוסר ממנו אותו כלי זיץ עליויץ‬ ‫יהוקזע דלא חטא‪ ,‬אתעדי מפיה ההוא זיינא‬
‫‪T‬‬ ‫— ‪:‬‬ ‫—‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— •..‬‬ ‫‪:‬‬

‫קזקבל עמהם בחר סיני או לא?‬ ‫עלאה ךקביל עמהון בטורא ךסיני‪ ,‬או לא‪.‬‬
‫אם תאמר קזלא הוסר ממנו‪ ,‬אם‬
‫כך‪ ,‬אז למה מת כקזאר כל בני‬ ‫אי תימא דלא אתעדי מפיה‪ .‬אי הכי‪ ,‬אמאי‬
‫‪— —:‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬

‫האדם ? ואם תאמר עזהוסר ממנו‪,‬‬ ‫מית כעזאר כל בני נעזא‪ .‬ואי תימא‬
‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫למה ? והרי לא חטא ! קזהרי הוא‬ ‫דאתעדי מפיה‪ ,‬אמאי‪ .‬והא לא חטא‪ ,‬דהא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬־ ־‬ ‫•••‬ ‫‪• •T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫הץה עם מעזה בקזעה קזחטאו‬
‫יק‪ t‬ךאל‪ .‬ואם תאמר עזלא קבל‬ ‫איהו עם מקזה הוה בעזעתא דחבו יע^ראל‪.‬‬
‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬

‫אותה העטרה בהר סיני כמו‬ ‫ואי תימא דלא קביל ההוא עטרא בטורא‬
‫שלא‬ ‫ג׳ שניט‪-‬ש״ב^‬
‫ח טבת‬
‫כי תשא ־ קצ״ד ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כג שבט‬

‫עזקבלו יעזראל‪ ,‬למה?‬ ‫דסיני‪ ,‬כמה ךלןבילו לק[!ךאל‪ .‬אמאי‪.‬‬

‫פ תח רבי עזמע‪1‬ן ואמר‪) ,‬תהלימיד(‬
‫כי צדיק ה' צךקות אהב יעזר יחזו‬
‫פתח רבי עזמעו־ן ואמר‪) ,‬תהלים יא( כי צדיק זד‬
‫פנימו‪ .‬פסוק זה אמרו בו החברים‬ ‫■ך‪.‬‬ ‫ן״‬ ‫■ך‬ ‫■ך‪..‬‬
‫צדקו־ת אהב יעזר יחזו פנימו‪ ,‬האי הרא‬
‫‪<:‬ד‬ ‫‪-‬‬ ‫י‬ ‫‪•• T‬‬ ‫*‪: *.‬״‪.‬״‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫מה ^אמרו‪ .‬אבל כי צדיק ה׳ ‪-‬‬ ‫אמרו ביה הברייא מה דאמרו‪ ,‬אבל כי צדיק‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•—‬ ‫‪1— :‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫צדיק הוא וקזמו צדיק‪ ,‬ומעזום כך‬ ‫יד‪ ,‬צדיק הוא‪ ,‬ועזמיה צדיק‪ ,‬ובגין כך צדקו־ת‬
‫צדקות אהב‪ .‬יקזר והוא יקזר‪ ,‬כמו‬
‫אהב‪ .‬יקזר‪ .‬ואיהו יקזר‪ ,‬כמה דאה אמר )דברים‬
‫קזנאמר)דברים לס צדיק דקזר‪ .‬ועל‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪• • T‬‬

‫זה יחזו פנימו‪ ,‬כל בני העולם‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪•• T‬‬ ‫••• ‪•/:‬‬
‫לב( צדיק ויעזר‪ .‬ועל דא יחזו פנימו‪ ,‬כל בני‬
‫‪...‬‬ ‫■ד‬ ‫^‬ ‫■ן‪..‬‬ ‫■ד‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. .‬ך ‪.‬ך‬ ‫ן‬ ‫_ ‪.‬‬

‫ויתקנו דךכיהם ללכת בדרך יקזר‬ ‫עלמא‪ .‬ויתקנון ארחייהו‪ .‬למהך בארה מיעזר‬
‫כראוי‪.‬‬
‫כךקא לאו־ת‪.‬‬
‫ובא ךאה‪ ,‬כקזדץ הקדו(‪:‬צ ברוך‬
‫הוא את העולם‪ ,‬לא דן אותו אלא‬
‫‪T •/‬‬ ‫‪1 T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•/‬‬
‫ןתא חזי‪ ,‬כד דאין קךשא בריף הוא עלמא‪,‬‬
‫לפי רב בני האדם‪ .‬ובא ראה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬
‫לא דן ליה אלא לפום רובן דבני נעזא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪1 T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫••‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫כקזחטא אךם בעץ קזאכל ממנו‪,‬‬ ‫והא חזי‪ ,‬כד חב אדם באילנא דאכל מניה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪...‬‬ ‫‪ . .‬ך _‬ ‫‪ . . .‬ך ‪ .‬ך‬ ‫‪.‬ך‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫■ך‬ ‫‪..‬ך‬
‫גרם לאותו עץ קזעזורה בו המות‬
‫לכל העולם‪ ,‬וגרם פגם להפריד‬
‫גרם לההוא אילנא‪ ,‬דעזרי ביה מוהא לכל‬
‫‪■ .‬ך‬ ‫■ד‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫■ך‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך_‬

‫אעזה מבעלה‪ ,‬ועמד החטא ^ל‬ ‫עלמא‪ ,‬וגרם פגימו לאפרעזא אההא מבעלה‪,‬‬
‫‪—T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫הפגם הזה בלבנה עד קועמדו‬ ‫וקאים חובה ךפגימו דא בסיהרא‪ .‬עד דקזימן‬
‫יקזראל בהר סיני‪ .‬כיון קועמדו‬
‫יעזראל בהר סיני‪ ,‬העבר אותו‬
‫זע‪Jt‬ראל בטורא ךסיני‪ ,‬כיון דקיימו יע‪Jt‬ראל‬
‫בטורא)דףקצ״דע״ב( דסיני‪ ,‬אתעבר ההוא פגימו‬
‫‪ T: T‬־‬ ‫‪/‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪.‬‬

‫הפגם קזל הלבנה ועמד להאיר‬

‫תמיד‪ .‬כיון עזחטאו יעזראל בעגל‪,‬‬ ‫ךסיהרא‪ .‬וקלימא לאנהרא תדיר‪ .‬כיון דחבו‬
‫עזבה הלבנה כמקדם לפגמה‪,‬‬ ‫לע‪Jt‬ראל בעגלא‪ .‬הבת סיהרא כמלקדמין‬
‫וקזלט הנחעז הרע‪ ,‬ואחז בה‬
‫ומעזך אותה אליו ונפגמה‪.‬‬
‫לאתפגמא‪ ,‬ועזלטא חויא ביעזא‪ ,‬ואחיד בה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬

‫וכשידע מעזה ׳טחטאו י^ךאל‬ ‫ומעזיך לה לגביה‪ .‬ואתפגימת‪.‬‬

‫והעברו מהם אותם כלי זין‬ ‫וכד לדע מ^ה ךחבו יע‪Jt‬ראל‪ .‬ואתעברו מנייהו‬
‫הקדועזים‪ ,‬ןדע ודאי שהרי הנחש‬
‫אחז בלבנה למשך אותה אליו‬
‫אינון זלינין קדיעזין‪ .‬לדע וזיאי‪ .‬ךהא חדא‬
‫ונפגמה‪ .‬אז הוציא אותה בחוץ‪.‬‬ ‫אחיד בה בסיהרא‪ ,‬לאמעזכא לה לגביה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:— 1‬‬

‫וכיון שעמדה להפגם‪ ,‬אף על גב‬ ‫ואתפגימת‪ .‬כדין אפיק ליה לבר‪ .‬וכיון‬
‫עזיהושע עומד בעטרת כלי חזין‬ ‫ךקיימא לאתפגמא‪ ,‬אף על גב דיהושע קאים‬
‫עזלה‪ ,‬כיון עזחפגם שורה בה‬
‫‪ 1‬חזךה לכמו עזנפגמה בחקזאו של‬
‫בעטרא ךזלינין דילה‪ ,‬כיון דפגימו שךלא בה‪,‬‬
‫אךם‪ ,‬לא ןכול אדם להתק‪.‬ים‪ ,‬פךט‬ ‫ואתהדרת כמה דאתפגימת בחובא דאדם‪ ,‬לא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬

‫למעזה ששלט בה‪ ,‬ומותו הןה‬ ‫לכיל בר נעז לאתקלימא‪ .‬בר מ^ה‪ ,‬דהוה‬
‫בצד אחר‪ .‬ועל זה לא הןה בה‬
‫ךשות לקןם את יהושע תמיד ולא‬
‫עזליט בה‪ ,‬ומותיה הוה בסטר אחרא‪ .‬ועל דא‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬

‫מיעזהו אחר‪ .‬ועל כן קורא לה‬ ‫לא הוה רשו בה‪ ,‬לקיימא ליהועזע תדיר‪ ,‬ולא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— *. .‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: | — :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬

‫אהל מועד‪ ,‬שהרי שורה בה זמן‬ ‫לאחרא‪ .‬ועל דא אהל מועד לןדי ליה‪ ,‬דהא‬
‫קצוב לכל העולם‪.‬‬ ‫שרלא ביה זמן קציב‪ ,‬לכל עלמא‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ח טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כג שבט‬
‫שלב‬

‫ולכן סויד הדבר ‪ -‬ןעז ימין למעלה‬ ‫ועל דא‪ ,‬רזא דמלה‪ ,‬אית ימינא לעילא‪ ,‬ואית‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ . . .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ . . .‬ך‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬

‫דעז ןמיץ למטה‪ .‬י‪.‬ען ^מאל‬ ‫ימינא לתהא‪ .‬אית ע^מאלא לעילא‪ ,‬דאית‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T - :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫למעלה דעז ק‪ t‬מאל למטה‪ .‬ועז‬
‫ןמין למעלה בקןךעזה עליונה‪ .‬דעו‬
‫עומאלא לתהא‪ .‬אית ימינא לעילא‪ ,‬בקדועזה‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T - :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬

‫ןמין למטה עזהוא בצד האחר• ועז‬ ‫עלאה‪ .‬דאית ימינא לתתא‪ ,‬דאיהו בסטרא‬
‫‪T : • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫• ‪T T‬‬

‫עזמאל למעלה בקדעזה עליונה‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: •/‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪.T‬״•‬ ‫‪• :1 :‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬
‫אחרא‪ .‬אית ע‪ t‬מאלא לעילא בקדועזה עלאה‪,‬‬
‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪1:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫־ ‪T—:‬‬

‫לעורר אהבה‪ ,‬להת‪7‬ןעזר ללבנה‪,‬‬ ‫לאתערא ךחימותא‪ ,‬לאתלןעזרא סיהרא‪ ,‬באתר‬

‫להאיר‪.‬‬
‫למעלה ‪• T :‬‬
‫קדועז ‪T : - :‬‬
‫במקום ‪|T‬‬
‫ויש קוימאל למטה עומפךיד אהבה‬
‫‪1 T:‬‬
‫‪.‬קדיעזא לעילא‪ ,‬לאתנהרא‬ ‫‪1—: T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•1-‬‬

‫שלמעלה‪ ,‬ומפריד אותה מלהאיר‬ ‫ואית עומאלא לתתא‪ ,‬דאפריעז רחימותא‬

‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬

‫בשמש ולהתקרב עמו‪ ,‬וזהו הצד‬ ‫דלעילא‪ ,‬ואפריעז לה מלאנהרא‬

‫של הנחש הרע‪ .‬שכאשר השמאל‬ ‫בעזמעזא‪ ,‬ולאתקרבא בהדיה‪ ,‬ודא הוא סטרא‬
‫‪T:‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫י‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:|T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫הזה שלמטה מתעורר‪ ,‬אז הוא‬
‫מושך את הלבנה ומפוידה‬
‫דחויא ביעזא‪ .‬דכד ע^מאלא דא דלתהא‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: • :‬‬

‫מלמעלה‪ ,‬ואורה נחשך‪ ,‬ונךבקת‬ ‫אתערת‪ ,‬כלין מעזיך לה לסיהרא‪ ,‬ואפריעז לה‬
‫בנחש‪ ,‬ואז שואבת מות למטה‬ ‫מלעילא‪ ,‬ואתחעזכת נהורהא‪ ,‬ואתדבקת‬
‫לבל‪ ,‬כי נךבקת בנחש ומתרחקת‬ ‫בחדא‪ ,‬וכדין שאיבת מותא לתתא‪ ,‬לכלא‬
‫מעץ החיים‪ ,‬ולכן גורמת מות‬
‫לכל העולם‪ .‬וזהו כאשר נטמא‬
‫דאתדבקת בחויא‪ ,‬ואתרחקת מאילנא דחיי‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫;‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪...‬‬ ‫‪ ---- -‬ן‬ ‫‪..‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪. . .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫ןמן קצוב‬ ‫עד‬ ‫המקדש‬ ‫ועל דא גרים מותא לכל עלמא‪ .‬ודא הוא כד‬
‫—‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬

‫הלבנה ושבה‬ ‫כשמתהקנת‬ ‫אסהאב מ?ןךשא‪ .‬עד זמנא לןציב‪ ,‬דאתתלןנת‬

‫להאיר‪ ,‬וזהו אהל מועד‪.‬‬ ‫סיהרא‪ ,‬ותבת לאנהרא‪ ,‬ודא הוא אהל מועד‪.‬‬
‫ועל זה יהושע לא מת‪ ,‬אלא‬
‫בענזיו של הנחש הזה שקרב‬
‫ועל דא יהושע לא מית‪ ,‬אלא בעיטא דנחש‬
‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫^‬ ‫‪:‬‬

‫ופגם את המשכן כבראשונה‪.‬‬ ‫דא‪ ,‬דקריב ופגים משכנא כדקדמיתא‪.‬‬

‫‪: 1-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪•| T‬‬ ‫‪T‬‬

‫וזהו סוד הכתוב יהושע בן נון‬ ‫ודא הוא ת א דכתיב‪) ,‬שמית לג( להושע בן נון‬
‫נער‪ .‬שאף על גב שהוא נער‬ ‫נער‪ .‬דאף על גב ךאיהו נער לתתא‪ ,‬ללןבלא‬
‫למטה לקבל אור‪ ,‬לא ןמיש מתוך‬
‫האהל‪ .‬כמו שזה נפגם‪ ,‬כך גם זה‬
‫נהורא‪ ,‬לא למיש מתוך האהל‪ ,‬כמה דאתפגים‬
‫נפגם‪ ,‬אף על גב שמין קדוש הןה‬ ‫הכי נמי אתפגים דא אף על גב דזינא‬
‫‪ ■ . .‬ך‬ ‫—‬ ‫דא‪• T ,‬‬
‫׳‬ ‫—‬ ‫— ן‬ ‫‪T‬‬ ‫‪••T‬‬ ‫‪T‬‬

‫לו‪ ,‬כיון שנפגמה הלבנה‪ .‬כך ודאי‬ ‫?ןדישא הוה ליה‪ ,‬כיון דאתפגים סיהרא‪ ,‬הכי‬
‫לא נצול לבדו ממנו מאותו גון‬ ‫הוא ודאי לא אשהזיב בלחודוי מניה‪ ,‬מההוא‬
‫ממש‪ ,‬והרי נתבאר‪.‬‬
‫אשלי הצדיקים שיוךעים סודות‬
‫גוונא ממש‪ ,‬והא אתמר‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬

‫בתורה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬
‫ונדבקים‬
‫־‬
‫התורה‬ ‫‪T : • :‬‬ ‫‪T •1‬‬ ‫־‬
‫זכאין אינון צדיקלא‪ ,‬ך!ךעין רזין דאורייתא‪,‬‬
‫ומקימים הפסוק שכתוב‪) ,‬יהושעא(‬ ‫ומתדבקין בה באורליתא‪ ,‬ומקלימין‬
‫והגית בו יומם ולילה וגו׳‪.‬‬ ‫הרא דכתיב‪) ,‬יהושע א( והגית בו יומם ולללה‬
‫‪T : - T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬ח־‬
‫ובשבילה יזכו לחיי העולם הבא‪,‬‬
‫שכתוב)דברים א כי הוא חייך ויארך‬
‫וגו׳‪ .‬ובגינה לזכון לחיי עלמא ךאתי‪ ,‬דכתיב‪,‬‬
‫ןמיך וגו׳‪.‬‬ ‫)דבריםל( ‪3‬י הוא חליך ואורך למיך וגו׳‪.‬‬
‫שלג‬ ‫ג׳ שנים־ש״ב^‬
‫ח טבת‬
‫כי תשא ־ קצ״ד ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כג שבט‬

‫פרשת רקהל‬ ‫)דף קצ״ד ע״ב(‬ ‫פרשת ויקהל‬

‫דקהל מישה את כל עדת בני‬ ‫ויקהל משה את כל עדת כני ישראל וגו׳^‬ ‫) שמות‬
‫ישראל וגו׳‪ .‬רבי חייא פתח‪,‬‬
‫'‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬
‫רכי חייא פתח‪ ) ,‬שמיאל א ט ס ויאמר‬
‫• ‪T‬‬

‫)שמואל‪-‬אטו( ויאמר שאול אל הקיני‬

‫־ •‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪••T:‬‬

‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫שאול אל הקני לכו סורו רדו וגו‪ /‬הא חזי‪,‬‬

‫לכו סרו ךדו וגו׳‪ .‬בא וךאה מה‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך ‪. .‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬ן‬ ‫_‬ ‫‪.‬ך‬

‫כתוב בעמלק‪ ,‬פקדתי את אשר‬

‫מה כתיכ כעמלק‪ ) ,‬שמואל א׳ טו( פקךתי את אשר‬
‫עשה עמלק לישראל וגו׳‪.‬‬
‫עשה עמלק ללשראל וגו‪ /‬וקוךשא כריך הוא‬
‫והקדוש ברוך הוא‪ ,‬בכל הקרבות‬
‫בכלהו להרכין דעבדו שאר עממין לגכליהו‬
‫שעשו שאר העמים לגבי ישראל‪,‬‬
‫מה הטעם לא היה קשה לפניו‬
‫דלשראל‪ ,‬מאי טעמא לא אקשי קמיה‪ ,‬כהאי‬
‫כמו הקרב שעשה עמלק אתם?‬
‫‪TT‬‬
‫• ‪T‬‬

‫‪:‬־ ‪1 •• T‬‬
‫ודאי‪,‬‬
‫אלא ודאי הקרב של עמלק היה‬ ‫‪:‬‬
‫לגכייהו‪•.* T .‬אלא‬
‫‪:‬־ ‪1 •• T‬‬

‫‪•/‬‬
‫‪-‬‬
‫‪TT‬‬

‫‪T----- T‬‬
‫‪T|:‬‬ ‫־‬
‫עמלק‬
‫־ ‪T •/|:‬‬

‫‪- T :‬‬
‫דעכד‬
‫‪-----‬‬
‫‪T •• 1‬‬
‫קרכא‬
‫‪:‬‬

‫‪:‬ח־ ‪:‬‬
‫‪T •/‬‬
‫׳‬

‫׳‬ ‫‪ :‬־ ‪T‬‬ ‫ל^רבא ךעמלק הוה ככל סטרין‪ ,‬לעילא ותהא‪,‬‬
‫בכל הצדדים‪ ,‬למעלה ולמטה‪,‬‬ ‫‪ :‬־ ‪T :‬‬ ‫׳‬ ‫־ ‪• T :‬‬ ‫‪T :‬‬

‫שהדי באותו ןמץ התחזק הנחעז‬

‫דהא בההוא זמנא אתתקף חויא בישא‬
‫הרע למעלה‪ ,‬והתחזק למטה‪.‬‬
‫מה הנחש הךע אורב על פךשת‬ ‫לעילא‪ ,‬ואתהקף לתתא‪.‬‬
‫מה חולא בישא כמין על פרשת ארחץ‪ ,‬אוף‬
‫ךרכים‪ ,‬אף כאן גם עמלק נחש‬
‫רע הןה לישראל‪ ,‬שאדב להם על‬
‫לגכייהו‬‫‪:‬‬
‫פרשת דרכים‪ ,‬שכתוב)שמואל‪-‬אטו(‬ ‫הוה ‪:‬‬ ‫כישא ‪TT‬‬ ‫חויא • ‪T‬‬ ‫עמלק‪T : • ,‬‬
‫‪T‬׳‬ ‫הכא ‪T‬נמי‪•• T‬‬
‫‪T •• 1‬‬

‫אשר שם לו בדרך בעלתו‬‫ךישראל‪ .‬דכמין לון )דף קצ״ה ע״א( על פרשת‬

‫ארחין‪ ,‬דכהיכ‪ ) ,‬שמיאל א׳ ט ס אשר שם לו בזירך‬
‫ממצרים‪ .‬אורב הןה לו למעלה‬
‫לטמא את המקדש‪ ,‬ואורב היה‬
‫‪TT‬‬ ‫••‬
‫לסאכא‬
‫למטה לטמא את ישךאל‪ .‬מנין‬
‫‪:‬‬
‫׳ ‪T T: T :‬‬
‫׳‬
‫לעילא‪,‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T|:‬‬
‫‪:‬‬
‫הוה‬
‫־ •‬
‫ממצרים‪ .‬כמין‬
‫— • ‪TT 1‬‬
‫‪•/‬‬
‫• • ‪• T:‬‬
‫כעלותו‬
‫־‬ ‫‪:‬‬
‫“ ‪:‬־‬
‫לישראל‪.‬‬
‫לנו? שכתוב )דבריםכה( אשר קרך‬ ‫לסאכא ‪•• T :‬‬
‫‪•:‬‬ ‫לתהא‪T ,‬‬
‫‪T :‬‬ ‫הוה‪TT‬‬
‫וכמין ‪- :‬‬ ‫מקדשא‪TT 1 .‬‬
‫־ ‪• T : : 1:‬‬ ‫׳‬

‫מנלן‪ ,‬דכתיב )דברים כה( אשר קרך בזירך‪ .‬כתיכ‬

‫בדרך‪ .‬כתוב כאן אשר קךף‪,‬‬
‫וכתוב שם)שמכג( כי יהןה בך איש‬
‫הכא אשר קךך‪ ,‬וכתיב התם )דברים כג( פי לה‪:‬ה‬
‫אשר לא טהור מקרה לילה‪.‬‬
‫בך איש אשר לא טהור מקרה לללהי‬
‫‪T: T‬‬ ‫‪••1:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪••• -:‬‬

‫ועל זה כתוב בבלעם‪) ,‬בנלדברכג(‬

‫ועל דא בבלעם כתיב‪) ,‬במדבר כג( ויקר אלהים אל‬
‫ויקר אלהים אל בלעם‪ .‬ויקר ‪-‬‬
‫לשון טמאה נקט‪ .‬ואם תאמר‪,‬‬
‫ואי‬‫‪• :‬‬
‫הרי כתוב אלהים‪ ,‬אלא הקדוש‬
‫נקט‪.‬‬‫‪—T‬ן‬
‫דמסאבא‬
‫• ‪T —: T :‬‬
‫לישנא‬
‫• ‪TT‬‬
‫ויקר‬‫— • ‪|T‬‬
‫בלעם‪.‬‬
‫• ‪T:‬‬
‫־ ‪|T‬‬ ‫^‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪•/:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬־••‬

‫תימא‪ ,‬הא כתיב אלהים‪ .‬אלא קךשא כריך‬

‫ברוך הוא הץמין לו אותו מקום‬
‫הוא אזמין ליה ההוא אתר דמסאבא‪,‬‬
‫של טמאה להטמא בו באותה‬
‫דרגה שהוא נדבק להטמא בה‪.‬‬
‫מה עשה בלעם? הוא חשב‬
‫לאסתאבא ביה‪ ,‬בההוא דרגא ךאיהו אתזיבק‬
‫לאסתאבא ביה‪ .‬מה עבד בלעם‪ .‬איהו חשיב‬
‫באותם קךבנות לעלות למעלה‪.‬‬
‫באינון קךבנין לסלקא לעילא‪ ,‬מלד זמין ליה‬
‫מןד הץמין לו הקדוש ברוך הוא‬
‫אותו מקום‪ .‬אמר לו‪ ,‬הנה טמאה‬
‫‪.‬״• ‪T :‬‬
‫קךשא בריך הוא ההוא אתר‪ .‬אמר ליה הא‬
‫‪...‬‬

‫אליך כמו שראוי לך‪ .‬ועל זה ויקר‬

‫‪7‬‬ ‫‪-‬ך‪-‬‬ ‫‪-‬ך(‬

‫מסאבו לגבך‪ ,‬כמה ךאתחזי לך‪ ,‬ועל דא ולקר‬

‫אלהים אל ^ ע ם‪.‬‬
‫כמו כן אשר קךך בדרך וגו׳‪,‬‬ ‫אלהים אל בלעם‪.‬‬
‫הזמין לך אותו הנחש הךע‬
‫כגוונא דא אשר קךך בדרך וגו׳‪ .‬אזמין לגבך‬
‫לסאבא לך בכל סטרין‪ .‬ואלמלא‬
‫‪T —: T :‬‬
‫לעילא‪,‬‬
‫‪' T • • :‬‬
‫בישא‬‫• ‪T‬‬
‫חויא‬
‫• ‪T:‬‬
‫—ההוא‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ח טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כג שבט‬
‫שלד‬

‫למעלה לטמא אותף בכל‬ ‫ךאתה?ןף משה לעילאי ויהושע לתתא‪ ,‬לא‬
‫הצךדים‪ .‬ואלמלא קזהתחזק מעזה‬ ‫ןכילו ישראל ליה‪ .‬ובגין פך‪ ,‬נטיר לןךשא‬
‫למעלה ויהוקזע למטה‪ ,‬לא יכלו‬
‫לו יק‪ t‬ךאל‪ .‬ומעזום כך קזמר‬ ‫בריך הוא ההוא ךבבו‪ ,‬לדרי דרין‪ .‬מאי‬
‫הקדוקז ברוך הוא אותה ק‪1‬נאה‬ ‫טעמא‪ .‬בגין דחשיב לאעד^רא את לןןימא‬
‫לדורי דורות‪ .‬מה הטעם ? מעזום‬ ‫מאתריה‪ .‬ובגין כך פקךתי‪ .‬כפקידה‪ .‬דהא‬
‫קזחקזב לעקה אות הברית‬
‫ממקומה‪ ,‬ומעזום כך פקךתי‪,‬‬ ‫קדישא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫קיימא — ן•‬
‫דאת — | ‪T T‬‬ ‫רזא ‪T :‬‬ ‫המן אתרמיז ‪T T‬‬‫— ‪|T‬‬
‫בפקידה‪ ,‬קזהרי עזם נרמז סוד‬ ‫תא חזי‪ .‬מה כתיב‪ .‬ויאמר שאול אל הקני‪.‬‬ ‫‪..‬ן‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪..‬‬ ‫■ד‬ ‫‪..‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך ‪. .‬‬ ‫‪.‬ן‬

‫האות הברית הקדועזה‪.‬‬

‫ב א וראה מה כתוב‪ ,‬ויאמר קזאול‬
‫מאן קני‪ .‬דא לתרו‪ .‬וכי מאן להיב בני לתרו‬
‫‪T‬‬ ‫‪•/‬‬

‫אל הקיני‪ .‬מי זה הקיני? זה יתרו‪.‬‬ ‫הכא‪ .‬למהוי דיוריהון בעמלק‪ .‬והא בידיחו‬
‫׳ ־‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫וכי מי נתץ כאן את בני יתרו‬ ‫הוו שרלין‪ .‬אלא הא כתיב‪) .‬שופטיםא( ובני קני‬
‫להיות דיורם בעמלק‪ ,‬והרי היו‬
‫‪T‬‬ ‫_‬

‫קזרויים ביריחו? אלא הרי כתוב‬

‫ן‪7‬‬
‫חתן משה עלו מעיר התמרים את בני להודה‬
‫‪-‬ך ‪..‬‬ ‫_‬ ‫‪-‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫)שופטים א( ובני קיני חתן מעזה עלו‬‫מךבר להודה וגו׳‪ .‬וכד עלו מתמן‪ .‬שרו‬
‫מעיר התמרים את בני יהודה‬ ‫דאתא‬
‫‪TT:‬‬ ‫זמנא‬
‫•‪T:‬‬ ‫בתחומא דעמלק‪- .‬עד ‪-‬ההוא‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪:‬‬
‫מעזם‪,‬‬
‫וכעזעלו • ‪ T‬׳‬
‫יהודה ‪:‬וגו‪T •/ : /‬‬
‫מדבר ‪T :‬‬
‫קזרויים היו בתחומו קזל עמלק‬
‫שאול מלכא‪ .‬דכתיב ולסר קני מתוך עמלק‪.‬‬
‫• ־‬

‫עד לאותו ןמץ קזבא קזאול המלך‪,‬‬ ‫בגין ךדוא בזמנא ךחליבלא אשהכחו‪) .‬נ״אאתעושס‬
‫קזכתוב וןסר קיני מתוך עמלק‪.‬‬ ‫אינון חסידי וזכאי ךמשתכחין בינליהו‪.‬‬
‫משום קזהרי בןמן קזנמצאים‬
‫רשעים‪) ,‬נענשי( אותם חסידים‬
‫מהפסן בחוביהון‪ .‬והא אוקמוה‪ .‬כגוונא דא‪.‬‬
‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ביניהם‬ ‫וצדיקים עזנמצאים‬ ‫אלמלא ההוא עךבובלא ךאתחברו בהו‬

‫נתפסים בחטאיהם‪,‬והריפךעזוה‪.‬‬ ‫בישראל‪ .‬לא אתענשו ישראל‪ .‬על עובדא‬ ‫■!■■ך‬ ‫‪...‬ך‬ ‫‪._. . .‬ך‬ ‫‪ . ^ . .‬ך‬ ‫‪....‬ך‬
‫ערבוביה‬ ‫אותה • ‪:‬‬ ‫אלמלא‬
‫זה‪•• T : • ,‬‬ ‫‪:‬כמו‬
‫‪T:‬‬ ‫‪T‬‬
‫שהתחברו בהם בישראל‪ ,‬לא‬
‫׳‬
‫ךעגלא‪.‬‬
‫נענשו ישראל על מעשה העגל‪.‬‬ ‫ותא חזי מה כתיב בקדמיתא‪) .‬שמותכה( מאת כל‬ ‫‪T‬‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך ‪. .‬‬ ‫‪.‬ן‬ ‫‪.‬‬

‫ובא ראה מה כתוב בראשונה‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•T‬‬ ‫איש אשר ידבפו לבו‪ .‬לאכללא כלא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫)שמות כה( מאת כל איש אשר ידבנו‬

‫לבו‪ ,‬להכליל את כלם‪ ,‬משום‬
‫שךצה הקדוש ברוך הוא לעשות‬
‫את מעשה המשכן מכל הצדדים‪,‬‬
‫במח וקלפה‪ .‬ומשום שהיו אותם‬
‫‪T‬‬
‫בגין ךבעא קךשא בריך הוא למעבד עובדא‬
‫ךמשכנא מכל סטרין‪ .‬במוחא וקליפה‪ .‬ובגין‬
‫דהוו אינון ערב רב בגווייהו‪ .‬אתמר מאת כל‬

‫ערב רב עמהם‪ ,‬נאמר מאת כל‬

‫‪T‬‬
‫איש אשר לדבנו לבו‪ .‬לאכללא לון בינליהו‬
‫•‬ ‫‪T • 1:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫איש אשר ידבנו לבו‪ ,‬להכלילם‬ ‫ךישראל‪ .‬דאיפון מוחא‪ .‬וכלהו אתפקדו‪.‬‬
‫בין ישראל‪ ,‬שהם מח‪ ,‬וכלם‬ ‫איפון ערב ‪-‬רב‬ ‫ואתו‬ ‫לזיניה‪.‬‬ ‫זינא‬ ‫סטא‬ ‫לבתר‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫׳ ‪1 :‬‬ ‫‪•• • :‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪7 7 :‬‬
‫הצטוו‪.‬‬
‫אחר כך סטה כל מין למינו‪ ,‬ובאו‬ ‫ועבדו לת עגלא‪ .‬וסטו אבתרליהו איפון‬
‫אותם ערב רב ועשו את העגל‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪•/ •• T‬‬ ‫‪•/‬‬
‫דמיתו‪ .‬וגרמו לון ללשראל מותא וקטולא‪.‬‬
‫‪T :‬‬ ‫־‬ ‫•• ‪•/‬‬ ‫‪T‬‬

‫וסטו אחריהם אותם שמתו וגךמו‬ ‫אמר קדשא בריף הוא‪ .‬מכאן ולהלאה עובדא‬
‫לישךאל מות והרג‪ .‬אמר הקדוש‬
‫דמעזפנא’ לא יהא‪ .‬אלא »®טיא דיקייאל בי‪,‬ןד היא‪ ,‬פ‪,‬א‪ ,‬והלאה מ*שה‬
‫המקזכן לא יהיה אלא רק מצדם קזל יע‪1‬ראל לבדם‪ .‬מיד ‪ -‬ויקהל מ־עזה את כל עדת יע‪1‬ראל וגו׳‪.‬‬
‫‪:‬‬ ‫‪•• T :‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫•••‬ ‫•••‬ ‫• ‪T‬‬ ‫־‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•• T :‬‬ ‫•‬ ‫•••‬ ‫• ‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫••• ‪T‬‬ ‫״‬ ‫‪| T :‬‬ ‫־ ״‬
‫שלה‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ח טבת‬
‫ויקהל ־ קצ״ה ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כג שבט‬

‫בלחודייהו‪ .‬מיד ויקהל מ^ה את כל עדת בני וכתוב אחריו‪7 ,‬ןחו מאתכם‬
‫וע‪Jt‬ראל וגו‪ /‬וכתיב כתריה קחו מאתכם תרומה ל ה‪ /‬מאתכם ודאי‪ ,‬ולא‬
‫כךאעזונה עזכתוב מאת כל אי^צ‬
‫תרומה ליי‪ /‬מאתכם ודאי‪ ,‬ולא כקדמיתא אעזר ידבנו לבו* ^קהל מעזה וגו׳‪,‬‬
‫לכתיב‪ ,‬מאת כל אי^ז א^זר לדבפו ל ב‪ /‬ויקהל מאיזה מקום הקןהיל אותם? אלא‬
‫מעזום עזהיו אותם ערב רב‬ ‫מ^‪1‬זה וג‪ ,/‬מאן אתר כ^‪^,‬‬
‫ביניהם‪ ,‬הצטרך מעזה לכנסם‬ ‫;־ י‬ ‫י ״ ־י‬ ‫יי־‬ ‫•י‬ ‫•• ז •‬ ‫־‬
‫דהוו אינון ערב רב בינליהו‪ ,‬אצטריך משה ■■■ ־ ’^■‬
‫וליחדם מביניהם‪.‬‬
‫דקהל מעזה‪ .‬רבי אבא פתח‪) ,‬דברים‬ ‫לאכנעזא לון‪ ,‬ולןחדא לון מבינליהו‪.‬‬
‫ולקהל משה^ ) שמות לה( רבי אבא פתח‪) ,‬דברים לא( לא( הקהל את העם האנעזים‬
‫והנעזים והטף‪ .‬מה להלן כלל עזל‬
‫והנשים כל יע‪ 1‬ךאל‪ ,‬אף כאץ כלל עזל כל‬ ‫‪• T- :‬‬
‫האנשים‬
‫‪• T-: T‬‬
‫העם‬‫‪TT‬‬
‫הקהל •‪*.‬את‬ ‫‪•• 1: -‬‬
‫יע‪ t‬ךאל‪ .‬ומי הם ? עזעזים ובוא‪.‬‬ ‫והטף‪ .‬מה להלן כללא לכלהו לשראל‪ ,‬אוף‬
‫ךבי אלעזר פתח את הפסוק‬
‫ביע‪ 1‬ךאל‪ ,‬כעזץרד מעזה מהר סיני‪,‬‬
‫הכא כללא לכלהו לשראל‪ ,‬ומאן איפון‪ .‬שהין‬
‫עזכתוב )שנליתלב( ויעזמע יהועזע‬ ‫לבוא‪.‬‬
‫רבי אלעזר פתח הרא בישראל‪ ,‬כד נחית את ק‪ 1‬ל העם ברעה וי*אמר אל‬
‫‪• T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫׳‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪ ?:‬ד‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫*‬ ‫*‬
‫מעזה קול מלחמה במחנה‪.‬‬
‫משה מן טורא לסיני‪ ,‬לכתיב‪ ) ,‬שמות לב(‬
‫ויעזמע יהו^ע‪ ,‬וכי יהועזע עזמע‬
‫וישמע להושע את קול העם בלעה ויאמר אל ומעזה לא עזמע ? ! אלא ודאי‪ ,‬עד‬
‫משה קול מלחמה במחנה‪ .‬ולשמע להושע‪ ,‬עכעזו יהועזע לא הץה יודע‪ ,‬ומעזה‬
‫הץה יודע‪ .‬אם כך‪ ,‬מה זה ברעה ?‬
‫׳ אלא ברעה כתוב בה׳‪ ,‬עזאותו‬
‫וראי‪,‬‬ ‫‪T-‬‬
‫אלא‬ ‫•‪T *.‬‬
‫שמע‪.‬‬ ‫‪ T‬־‬
‫ומשה ‪T‬לא‬
‫•‪*.‬‬
‫שמע‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪- T -‬‬
‫‪:‬וכי יהושע‬
‫הוה קול היה בצד האחר‪ .‬ויהועזע‪,‬‬
‫־ ׳‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪TT‬‬
‫‪TT‬‬ ‫\‬
‫ומשה‬
‫•‪*.‬‬
‫ידע‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪—T‬‬
‫הוה‬
‫‪TT‬‬
‫יהושע ‪T‬לא‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬
‫השתא‬‫— ‪T :‬‬
‫־עד‬
‫ללע‪ .‬אי הכי מהו בלעה‪ .‬אלא בלעה בה׳ עזהץה פני הלבנה‪ ,‬התבונן באותו‬
‫?י הרעה‪ ,‬מץד ‪-‬‬ ‫קול עזהץה‬
‫מלחמה‬ ‫קול‬ ‫מעזה‬ ‫אל‬ ‫וייאמר‬
‫הוה‪.‬‬ ‫‪TT‬‬
‫אחרא‬‫‪1—: -‬‬
‫בסטרא‬
‫‪T:•:‬‬
‫קלא‬ ‫‪T| -‬‬
‫כתיב‪ ,‬רההוא‬ ‫‪•:‬‬
‫• ‪TT:‬‬ ‫‪1‬‬
‫במחנה•‬ ‫ויהושע דהוה אנפוי דסיהרא‪ ,‬אסתכל בההוא‬
‫קלא‪ ,‬דהוה דסטרא דרעה‪ ,‬מיד ויאמר אל באותה עזעה נעזברו עזני לוחות‬
‫•‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬
‫•‪*.‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫־‬ ‫• ־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T:‬‬ ‫׳ ‪T : • :-: :‬‬ ‫‪T |T‬‬
‫האבן עזהיו בךאעזונה‪ .‬והרי‬
‫בארנו‪ ,‬עזהם כבדו על ידו‪ ,‬ונפלו‬
‫משה קול מלחמה במחנה‪.‬‬
‫ןההיא שעתא אתברו תדין לוחי אבנא להוו ונעזברו‪ .‬מה הטעם ? מעזום‬
‫בקלמיתא‪ .‬והא אוקימנא‪ ,‬דאינון עזפךחי האותיות מתוך לוחות‬
‫האבנים•‬
‫ב א וךאה‪ ,‬בארבע תקופות בעזנה‬ ‫ואתברו‪.‬‬ ‫ונפלו ‪T : • :‬‬ ‫על ‪:‬ירוי)דף קצ״ה ע״ב( ‪: T :‬‬ ‫אתייקרו ‪-‬‬
‫• ‪|T T :‬‬

‫מאי טעמא‪ .‬בגין לפלחו אתוון מגו לוחי מתעורר קול באךבעת צדדי‬
‫העולם‪ ,‬באותו קול עזהתעוךרות‬ ‫אבנין♦‬
‫האחר מתעורר בו‪ ,‬ואותה‬
‫תא חזי‪ ,‬בארבעה תקופין לשהא‪ ,‬קלא אהער‪ ,‬התעוךרות הצי האחר נכנסת בין‬
‫קלא קול לקול‪ ,‬ונחעזף האור בקול‬ ‫בד׳ סטרין לעלמא‪ .‬בההוא‬
‫אהערותא לסטרא אחרא אהער ביה‪ .‬וההוא עזלמטה‪ .‬מעזום עזלא הגיע האור‬
‫עזל הקול עזלמעלה לקול‬
‫אהערותא לסטרא אחרא עאל בין קלא לקלא‪,‬‬
‫דקלא דלעילא‪,‬‬
‫‪Tl T:‬‬
‫נהורא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫מטא‬
‫‪TT‬‬
‫דלא‬ ‫דלתתא‪ .‬בגין‬
‫‪T : | • :‬‬ ‫* ‪T —:‬‬
‫בקלא‬
‫‪Tl T:‬‬
‫נהורא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫ואתחשל‬
‫—‪^T‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ט טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כג שבט‬

‫אותה‬‫‪T‬‬ ‫מקדימה‬
‫אז ־ ‪T • 1:‬‬‫׳‪:‬צלמטה‪,‬׳ ‪T‬‬
‫־‪T‬‬ ‫ללןלא דלתתא‪ ,‬כדין א?ןדים ההוא אתערותא‪,‬‬
‫התעוךרות‪ ,‬ונכנס ביץ זה לזה‬ ‫ועאל בין דא לדא נהעז דמפהי לאהתא‪ ,‬ונטיל‬
‫' ‪• T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: • :‬‬ ‫■!■■ך‬ ‫‪■.‬ך‬ ‫‪ . | . .‬ך‬ ‫‪. .‬ך‬
‫הנח׳ט ׳טמפתה את האקזה ונוטל‬
‫אור‪ ,‬ואותו קול הוא קול מלחמה‪,‬‬ ‫נהורא‪ .‬וההוא קלא‪ ,‬הוא קול מלחמה‪ ,‬קול‬
‫קול רעה‪ ,‬וזהו ברעיה‪.‬‬ ‫ודא •איהו ‪:‬ברעה‪.‬‬ ‫‪T:‬‬
‫רעה‪.‬‬ ‫‪T T‬‬
‫ועל זה קזמע יהוקזע ולא מיעזה‪,‬‬
‫מעזום עזנטלה אותה רעה את אור‬
‫ועל זיא שמע להושע ולא מ^ה‪ ,‬בגין דנטל‬
‫הלבנה עזאחז בה יהוקזע‪ ,‬ומיעזה‬ ‫אהיד‬‫דהוה ‪• T‬‬‫דסיהרא ‪T—: :‬‬
‫נהורא ‪1“ : • :‬‬
‫‪T‬‬ ‫רעה ‪:‬‬ ‫ההוא ‪T T‬‬ ‫—‬
‫עזהיה אחוז ב^מעז לא קזמע‪ ,‬וכל‬ ‫בה יהושע‪ .‬ומשה ךהוה אחיד בשמשא‪ ,‬לא‬
‫האור ^ל יקוראל כלם נחקזך‬
‫מעזום אותה רעה עזנךבקה בהם‪.‬‬
‫שמע‪ .‬וישראל כלהו אתחשך נהורא דילהון‪,‬‬
‫כיון עזמחל הקדועז ברוך הוא על‬ ‫בגין ההוא רעה ךאתדבקת בהו‪ .‬כיון ךמחל‬
‫חטאיהם‪ ,‬אז דקהל מיעזה את כל‬ ‫קךשא בריך הוא חוביהון‪ ,‬כדין דקהל משה‬
‫עךת בני יעוךאל ויאמר אלהם‬
‫אלה הדבדים וגו׳‪ ,‬עזהרי אותו‬
‫את כל עדת בני לשראל ויאמר אליהם אלה‬
‫ערב רב העבר מהם‪.‬‬ ‫הדברים וגו׳‪ ,‬דהא ההוא ערב רב אתעבר‬
‫ךבי אלעזר ורבי יוסי היו יועזבים‬ ‫מנליהו‪.‬‬
‫לילה אחד ומתעסקים בהורה‬
‫טרם עזנחלק הלילה‪ .‬ביץ כך קרא‬
‫וקא‬
‫׳ ‪|T :‬‬
‫ליליא —חד‪,‬‬
‫‪T:‬‬
‫יוסי ‪T‬הוו ־יתבי‬
‫••‬
‫ורבי‬ ‫רבי אלעזר‬
‫•‪* * : T T : *.‬‬ ‫* *‬

‫הגבר‪ .‬ברכו ברכה‪ ) .‬א מרלו ד בי אל עז ה‬ ‫מתעסקי באורליתא‪ ,‬עד לא אתפליג‬

‫כעת הוא הזמן שהקדוש ב ת ך הוא נכנס בגן עךן‬ ‫ברכתא‪) ,‬אמר‬
‫׳‬ ‫•‪T T :‬‬
‫בריכו‬ ‫‪*:‬‬
‫גברא‪,‬‬
‫— ‪T:‬‬
‫ל‪,‬רא‬‫‪TlT‬‬
‫אדהכי‬
‫—‪• T :‬‬
‫ליליא‪.‬‬
‫‪T:‬‬
‫להשתענשע עם העדיקים‪ .‬אמר לו דבי יוסי‪ ,‬למה‬
‫ליה ד‪3‬י אלעזד‪ ,‬העתא הוא ומנא ךקוחצא נדיןי הוא עאל ןג?תא ךע‪.‬ח‬
‫כלשתעשע הקדוש ברוך הוא( בכה רבי‬
‫אלעזר ואמר‪ ,‬בא וךאה‪ ,‬עד כאן‬ ‫לא^תע^עא עם צדיקיא‪ ,‬אמר ליה רבי יוסי‪ ,‬אפאי מעתע^ע ין ^ א ןדיןי‬
‫זעזע הקדוש ברוך הוא ^ל״ש‬ ‫הוא( בכה רבי אלעזר ואמר‪ ,‬תא חזי‪ ,‬עד השתא‬
‫— ‪ ■ .‬ך‬ ‫■ך‬ ‫^ ‪ .‬ך‬ ‫‪ . .‬ך _‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‪.‬ך‬

‫מאות ותשעים ךקיעים והכה‬

‫בהם‪ ,‬ובכה ^ חךבן בית‬
‫קךשא בריך הוא אזדעזע‪ ,‬תלת מאה ותשעין‬
‫המקד׳ט‪ ,‬והוךיד שהי ךמעות‬ ‫רקיעין‪ ,‬ובטש בהו‪ ,‬ובכה על חרבן בי‬
‫לתוך הןם הגדול ונזכר בבניו‬ ‫מקךשא‪ ,‬ואוריד הרין דמעין לגו ןמא רבא‪,‬‬
‫מתוך ב מ ה‪.‬‬
‫משום שהלילה נחלק לשלשה‬
‫ואךכר לבנוהי מגו בכלה‪.‬‬
‫צדדים בשתים עשרה שעות‬ ‫ןגין דלתלת סטרין אתפלג ליללא‪ ,‬בתריסר‬
‫נוספות‬
‫‪T‬‬ ‫ואם‬‫רשומים בו‪,‬׳ ‪• :‬‬
‫•‬ ‫שהיו ‪:‬‬
‫‪T •/‬‬ ‫שעתי דהוו רשימין ביה‪ ,‬ואי אתוספן‬
‫שעות הלילה‪ ,‬אותן שעות‬
‫שנוספו הן של היום‪ ,‬וליא‬
‫שעתי בליללא‪ ,‬אינון שעתי ךמתוספאן‪,‬‬
‫נחשבות מהלילה‪ ,‬פךט לשתים‬ ‫דיממא איפון‪ ,‬ולא אתחשיבו מליללא‪ ,‬בר‬
‫עשרה שהן שלו‪ .‬ואותן שתים‬ ‫תריסר דאיפון דילה‪ .‬ואיפון תריסר‪ ,‬אתפלגו‬
‫עשרה נחלקות לשלשה צדדים‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ושלשה מחנות של מלאכים‬

‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫••• ‪T •/:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•••‬
‫לתלת סטרין‪ ,‬ותלת משרלין דמלאכין‬
‫קדושים נחלקו )ההמנו( באותם‬ ‫קדישין‪ ,‬אתפלגו ) מ״א את מנח( באיפון תלת סטרין‪.‬‬
‫שלשה צךדים‪.‬‬ ‫בארבעה שעתי‬ ‫אתמפא‬ ‫קדמאה‪,‬‬ ‫משרייא‬
‫‪T T : —:‬‬ ‫•‪T—:‬‬ ‫׳‬ ‫— |‪T T :‬‬ ‫־ • ‪7 :‬‬
‫מחנה ראשון ממנה באךבע‬
‫שעות ראשונות של ראשית‬ ‫דליליא‪,‬‬
‫‪ T:‬י‬ ‫‪:‬‬ ‫דשירותא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫קמייתא‪,‬‬
‫‪ T : - |T‬י‬
‫הלילה לשבח את אדונם‪ .‬ומה הם‬ ‫לשבחא למאריהון‪ ,‬ומה קאמרי‪) .‬תהלים כד( ליי׳‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ט טבת‬
‫ויקהל ־ קצ״ה ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כג שבט‬

‫אומךים ? >תהלים כד< לה׳ הארץ‬ ‫הארץ ומלאה וגו־‪ /‬כי הוא על ימים יסדה‬
‫ומלאה וגו׳‪ ,‬כי הוא על ימים‬ ‫וגו‪ /‬מי לעלה בהר לי׳ וגו‪ /‬נקי כפים ובר לבב‬
‫יסדה וגו׳‪ ,‬מי!עלה בהר ה׳ וגו׳‪,‬‬
‫נקי כפים ובר לבב וגו׳‪ .‬מה הטעם‬ ‫פריע^‬ ‫‪•T‬‬
‫ליליא‬
‫• • ‪T:‬‬
‫רבד‬ ‫דא‪T .‬בגין‬
‫‪ : T‬־‬ ‫‪:-‬‬
‫טעמא‬
‫‪T‬‬
‫מאי‬
‫‪:•1‬‬
‫‪:‬וגו‪/‬‬
‫קזל זה? מעזום ^כא^ר הלילה‬ ‫גךפוי על עלמא‪ ,‬כדין‪ ,‬כל בני עלמא טעמין‬
‫פורעז כנפיו על העולם‪ ,‬אז כל‬ ‫לסלקא‬ ‫נעזמתייהו‬ ‫ונפקי‬ ‫דמותא‪,‬‬ ‫טעמא‬
‫‪|T : - :‬‬ ‫• ‪:- T :‬‬ ‫י ‪1•• : - :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬
‫בני העולם טועמים טעם המות‬
‫ויוצאת נקזמתם לעלות למעלה‪,‬‬ ‫לעילא‪ ,‬ואיפון מלאכין קיימין וקא אמרי‪ ,‬מי‬
‫עומדים‬ ‫מלאכים‬ ‫ואותם‬ ‫לעלה בהר יל‪ /‬הר לל׳‪ ,‬רא הר הבלת‪ .‬מקום‬
‫ואומרים‪ ,‬מי! על ה בהר ה׳‪ .‬הר‬ ‫דלעילא‪,‬‬ ‫כגוונא‬ ‫יע^ראל‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫עזרת • ‪•• T 7 :‬‬ ‫‪T‬־‬ ‫קדעזו‪,‬י ‪T‬דא‬
‫‪: |T‬‬
‫ה׳ ‪ -‬זה הר הבית‪ .‬מקום קדעזו ‪-‬‬
‫זה עץרת יע‪ 1‬ךאל‪ .‬כמו קזלמעלה‪,‬‬ ‫לתתא‪.‬‬
‫נמי ‪T — :‬‬‫הכי ‪•• T‬‬
‫‪• T‬‬
‫כך גם למטה‪.‬‬ ‫ןג ץ דבכל ךקיעא ורקיעא‪ ,‬כמה ממנן‪ ,‬וכמה‬
‫כמה‬‫ורקיע ‪T -‬‬
‫רקיע ‪- 1• T:‬‬
‫עזבכל ‪- 1• T‬‬ ‫משום‬
‫‪T:‬‬
‫ממנים וכמה עזרים ע‪ 1‬מדים עזם‪,‬‬
‫סרכין קיימין תמן‪ .‬וכד נעזמתין נפקין‪,‬‬
‫בעאן לסלקא לעילא‪ ,‬ואי לא זכלין איפון‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• ••• :‬‬

‫וכשהנשמות יוצאות‪ ,‬רוצות‬

‫לעלות למעלה‪ ,‬ואם אינן זוכות‬
‫דוחים אותן החוצה‪ ,‬והולכות‬
‫ומשוטטות בעולם‪ ,‬ולוקחים‬
‫אותן כמה קבוצות של רוחות‬
‫ומודיעים להם דברים כוזבים‪,‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪• T :‬‬
‫ולפעמים דברי אמת ממה שעתיד‬
‫לבא בזמן הקרוב‪ ,‬כמו שבארוה‪.‬‬
‫ואותן נשמות הצדיקים הולכות‬
‫ומשוטטות למעלה‪ ,‬ופותחים‬
‫להם פתחים‪ ,‬ומעלים אותן לתוך‬
‫אותו מקום שנקרא הר ה׳‪ ,‬כמו‬
‫הסוד של הר הבית למטה‪ ,‬ומשם‬
‫נכנסים לתוך אותו מקום שנקרא‬
‫מקום קךשו‪ ,‬ששם נךאות כל‬
‫הנשמות לפני אדונם‪ .‬כמו כן‬
‫אותו מקום שנךאו ישךאל לפני‬
‫הקדוש ברוך הוא‪ ,‬המקום‬
‫שנקךא עזרת ישראל‪ .‬בשעה‬
‫שהנשמות עומדות שם‪ ,‬אזי‬
‫שמחת ךבונם היא‪ ,‬לתקן בהם‬
‫המקום שנקרא קדש הקדשים‪,‬‬
‫ושם רושמים את כל מעשיהם‬
‫חכיותיהם‪.‬‬
‫מחנה שני ממנה באךבע שעות‬
‫אחרות‪ ,‬ואינם אומרים שירה‪,‬‬
‫פרט לשעתים‪ ,‬עד שנחלק הלילה‬
‫ונכנס הקדוש ברוך הוא לגן עדן‪.‬‬
‫ואקה הם אבלי ציון ואותם‬
‫זיחלין לון לבר‪ ,‬ואזלין ועזאטין בעלמא‪,‬‬
‫ונטלין לון כמה חבילי טהידין‪ ,‬ואוךעין לון‬
‫מלין כליבן‪ ,‬ולזמנין מלין דקעזוט‪ ,‬ממה‬
‫‪•/ T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫דאתי לזמן קריב‪ ,‬כמה דאוקמוה‪.‬‬
‫נעזמתין רצריקליא‪ ,‬אזלין ושאטן‬
‫לעילא‪ ,‬ופתחין לון פתחין‪ .‬וסלקין‬
‫לון לגו ההוא אתר ךאיןןרי הר לל׳‪ ,‬כגוונא‬
‫דרזא ךדור הבית לתתא‪ .‬ומתמן עאלין לגו‬
‫ההוא אתר דאלןרי מקום קךעזו‪ .‬דתמן‬
‫אתחזלין כל נעזמתין לקמי מאריהון‪ .‬כגוונא‬
‫דא ההוא אתר‪ ,‬דאתחזון לק‪Ji‬ראל קמי קךעזא‬
‫בריף הוא‪ ,‬אתר ךאילןרי עזרת לע‪1‬לראל‪ .‬בעזעתא‬
‫ךנעזמתין קיימין תמן‪ ,‬כדין הרוה ןימאריהון‪,‬‬
‫לאתתקנא בהו אתר‪ ,‬ראיקדי קדעז הקדעזים‪.‬‬
‫ותמן ךעזימין כל עובדיהון הכוון דלהון‪.‬‬
‫משלליא תנלינא‪ ,‬אתמנא בארבע שעתי‬
‫אחרנין‪ ,‬ולא אמרי שירתא‪ ,‬בר הרי‬
‫שעתי‪ ,‬עד דאתפלג ליללא‪ ,‬ועאל קךשא בריף‬
‫הוא בגנהא ךעדן‪.‬‬
‫ןאלץ אינון אבלי ציון‪ ,‬ואינון ךבכו על חרבן‬
‫בי מקדשא‪ .‬ובשירותא דארבע שעתי‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ט טבת‬
‫׳‪:‬צבויכים על חךבן בית המקזיעז‪.‬‬
‫העזעות‬ ‫אךבע‬ ‫ובתחלת‬
‫האמצעיות פותחים ‪.‬ואומרים‪,‬‬
‫«הליט קלס על נהרות בבל עזם‬
‫‪T‬‬ ‫‪•/ T‬‬ ‫־ ‪:‬־‬
‫יעזבנו גם בכינו וגו׳‪ ,‬ואלה הם‬
‫עזבוכים על נהרות בבל עם‬
‫יעזראל‪ ,‬ממעזמע עזכתוב גם‬
‫בכינו‪ .‬ומנין לנו עזבוכים עזם?‬
‫עזכתוב הן אךאלם צעקו חצה‪.‬‬
‫מה זה חצה? זו בבל‪ ,‬מעזום‬
‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪.‬״• ‪T‬‬
‫עזכלם לוו את העזכינה עד בבל‪,‬‬
‫ועזם הם בכו עם י^ראל‪ .‬ועל זה‬
‫פותחים בזה‪ ,‬ומסימים‪ :‬זכר ה׳‬
‫לבני אדום וגו׳‪.‬‬
‫ואז מתעורר הקדועז ברוך הוא‬
‫במעלותיו ומכה בךקיעים‪ ,‬כמו‬
‫עזאמךנו‪ ,‬ומןדעןעים עזנים עעזר‬
‫אלפי עולמות וגועים ובוכים‪,‬‬
‫עזכתוב)ירמיה כה( ה׳ ממרום יעזאג‬
‫וממעון קדעזו יתן קולו עזאיג‬
‫יעזאג על נוהו‪ .‬ונזכר ביעזךאל‪,‬‬
‫ומוריד עזהי ךמעות לתוך הןם‬
‫הגדול‪ ,‬ואז מתעוררת עזלהבת‬
‫אחת עזבצד צפון‪ ,‬ומכה רוח אחד‬
‫עזבצד צפון באותה חעזלהבת‪,‬‬
‫והולך ומעזוטט בעולם‪ .‬ובאותה‬
‫עזעה נחלק חלילה‪ ,‬וחעזלהבת‬
‫הולכת ומכה בכנפי התךנגול‬
‫וקורא‪ ,‬אז חקדועז ברוך הוא נכנס‬
‫לגן ע‪.‬ךן‪.‬‬
‫ןלקדוש־ברוך־הוא אין מנוחה‬
‫עד עזנכנס לגן עדן להעזתעעזע‬
‫עם נעזמות הצדיקים‪ .‬והסימן ‪-‬‬
‫כי נמכךנו אני ועמי וגו׳‪) .‬אסתר ז(‬
‫ויאמר חמלך מי הוא זה וגו׳‪,‬‬
‫והמלך קם בחמתו ממעזתה חןין‬
‫אל גנת חביתן וגו׳‪.‬‬
‫בש^ה עזנכנס הקדועז ברוך הוא‬
‫לגן עדן‪ ,‬אז כל אותם עצי חגן‬
‫וכל אותן נעזמות חצדיקים‬
‫פותחים ואומךים‪) ,‬תהליטכי( עזאו‬
‫עזערים ראעזיכם וגו׳‪ .‬מי זה מלך‬
‫חכבוד וגו׳‪ .‬עזאו עזעךים ךאעזיכם‬
‫גו׳‪ .‬ובעזעה עזנעזמות הצדיקים‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כג שבט‬
‫אמצעין‪ ,‬פתחי ואמרי‪) ,‬תהליסקלס על נהרות בבל‬
‫שם ישבנו גם בכינו וגו׳‪ ,‬ואלין איפון דבבו‬
‫־‬ ‫*‬
‫על נהרות בבל‪ ,‬צמהון דלשראל‪) ,‬דף קצ״ו ע״א(‬
‫ממשמע דכהיב גם בכינו‪ .‬ומנלן דבבו תמן‪.‬‬
‫דכתיב‪) ,‬ישעיהלס הן אראלם צעקו חוצה‪ .‬מהו‬
‫חוצה‪ .‬דא בבל‪ ,‬בגין דכלהו אוזפוה לשכינה‬
‫עד ב ^‪ .‬ותמן בכו עמהון דישראל‪ .‬ועל דא‬
‫פתחי בהאי‪ ,‬ומסיימי זכור ין׳ לבני אדום וגו׳‪.‬‬
‫כדין אתער קךשא כריך הוא בדרגוי‪ ,‬ובטש‬
‫ברקיעין כךאמרן‪ .‬ואזדעזעו תריסר‬
‫יי׳‬
‫‪T:‬‬
‫דכתיב‪,‬י )ירמיה כה(‬ ‫וגעי ובכי‪,‬‬
‫‪ •• T‬י • ‪• :‬‬
‫‪-‬אלפי עלמין‪,‬‬
‫‪ T : • 1‬י ‪•• T :‬‬
‫ממרום ישאג וממעון קךשו להן קולו שאוג‬
‫ישאג על נוהו‪ ,‬ואךכר לון ללשראל‪ ,‬ואחית‬
‫תרין דמעין לגו למא רבא‪ .‬וכדין אתער‬
‫שלהוביתא חד דבסטר צפון‪ ,‬ובטש רוחא חד‬
‫דבסטר צפון בההוא שלהוביתא‪ ,‬ואזלא‬
‫ושאטא בעלמא‪ .‬וההיא שעתא אתפלג‬
‫ובטש בגדפוי‬ ‫‪-T‬‬
‫אזלא‬
‫‪T :-‬‬
‫ושלהוביתא‬
‫• ‪T‬‬
‫ליליא‪,‬‬
‫• • ‪' T :‬‬
‫דתמגולא‪ ,‬וקארי‪ ,‬כדין קךשא בריך הוא‬
‫עאל בגנתא ךעדן‪.‬‬
‫וקוךשא בריף הוא לית ליה נייחא עד דעאל‬
‫לאשתעשעא‬ ‫דעדן‬ ‫לגנתא‬
‫בנשמתהון ךצדיקליא‪ .‬וסימן )אסתר ז( כי נמכרנו‬
‫אני ועמי וגו׳‪ .‬ויאמר המלך מי הוא זה וגו׳‪,‬‬
‫והמלך קם בחמתו ממשתה הללן אל גפת‬
‫הביתן וגו׳‪.‬‬
‫בשן‪ 5‬תא דקוךשא בריך הוא עאל בגנהא‬
‫ךעדן‪ ,‬כדין כל אינון אילנין ךגנתא‪,‬‬
‫וכל אינון נשמתין ךצךיקליא‪ ,‬פתחי ואמרי‪.‬‬
‫)תהלים כד( שאו שערים ראשיכם וגו׳‪ .‬מי זה מלך‬
‫הכבוד וגו׳‪ .‬שאו שערים ראשיכם וגו׳‪.‬‬
‫ובשעתא תשמתהון דצדיקןיא די בארעא‬
‫אהךרו לגופליהו‪ ,‬כדין אתקיפו בהו כל אינון‬
‫ג׳ שניט־ש״ב׳ שלט‬
‫ט טבת‬
‫ויקהל ־ קצ״ו ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כג שבט‬

‫מלאכין‪ ,‬ואמרי)תהליםקלי( הנה ברכו את יי׳ כל עזבארץ חוזרות לגופן‪ ,‬אז‬

‫עבדי יי‪ /‬דאוליפנא דדא מעזרייא תליתאה ק א מחזיקים בהם כל אותם מלאכים‪,‬‬
‫• ‪T‬‬ ‫־ ‪7 :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•/ T‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫־ ‪:‬־ •‬

‫ואומרים >שםקלד( הנה בךכו את ה׳‬ ‫‪|T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫—‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫־ ‪* * :‬‬

‫כל עבדי ה׳‪ .‬ולמדנו קזזה המחנה‬ ‫אמרי דא‪ ,‬בארבע עזעתי בתרייתא‪.‬‬
‫וקאמרי עזירתא‪ ,‬עד דסליק נהורא דצפרא‪ ,‬הקזליקזי עזאומר את זה באךבע‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪ : > 7‬־ ‪• • :‬‬ ‫‪:‬‬
‫העזעות האחרונות‪.‬‬
‫ואומךים קזירה עד קזעולה אור‬
‫דכדין משבחין למךיהו־ן כל אינון‬
‫ככביא ומזלי‪ ,‬וכל אינון מלאכין עלאין‪ .‬די הבקר‪ ,‬ואז מעזבחים את אדונם‬
‫שלטניהו־ן ביממא‪ ,‬כלהו משבחן למאריהון‪ ,‬כל אותם כוכבים ומזלות‪ ,‬וכל‬
‫העליונים‬ ‫המלאכים‬ ‫אותם‬
‫עזעזלטונם ביום‪ ,‬כלם מעזבחים‬
‫ואמרי שירתא‪ .‬הדא הוא דכתיב‪) ,‬איוב לח( ברן‬
‫|‬ ‫‪T :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬

‫את אדונם ואומרים קזירה‪ .‬זהו‬ ‫!חד ככבי בקר ויריעו כל בני אלהים‪.‬‬
‫‪ 3‬ש;ןתא דשמשא נפיק‪ ,‬ביממא‪ ,‬ישראל נטלי קזכתוב)איובלח( ברץ!חד ככבי בקר‬
‫‪.‬דריעו כל בני אלהים‪.‬‬
‫שירתא לתהא‪ ,‬ושמשא לעילא‪ ,‬בשעה עזיוצאת ה^מ׳ט ביום‪,‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬

‫דכתיב‪) ,‬תהלים עב( ליראוף עם שמש‪ .‬בשעתא ישראל נוטלים שירה למטה‪,‬‬
‫'‬ ‫‪ :‬־ ‪T‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫• ‪•• T:‬‬

‫דנטיל שמשא בגלגלוי‪ ,‬פתח קל נעימותא‪ ,‬והשמש למעלה‪ ,‬שכתוב ייראוף‬

‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫י‪- 1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫עם שמש‪ .‬בשעה שנוסע השמש‬
‫ואמר שירתא‪ .‬ומאי שירתא קאמרי‪) .‬תהלים קה( בגלגליו‪ ,‬פותח בקול נעימה‬
‫הודו לין׳ קךאו בשמו וגו‪> /‬תהלים קי( שירו לו ואומר שיךה‪ .‬ואיזו שירה‬
‫זמרו לו וגו׳‪ .‬וישראל משבחן לקוךשא בריף אומרים ? >תהליםקד( הודו לה׳ קראו‬
‫בשמו וגו׳‪) .‬שם< שירו לו זמרו לו‬
‫הוא ביממא‪ ,‬עם שמשא‪ .‬הדא הוא דכתיב וגו׳‪ .‬וישראל משבחים את‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬

‫!יראוך עם שמש‪ ,‬ואף על גב דהא אוקימנא הקדוש ברוך הוא ביום עם‬
‫להאי קרא‪ ,‬אמר רבי אלעזר‪ ,‬אלמלא דבני השמש‪ .‬זהו שכתוב ) ש םעב( ייךאוך‬
‫‪. . . .‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪■ .‬ך ■ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬
‫עם שמש‪ .‬ואף על גב שהרי‬
‫עלמא אטימין לבא וסתימין עיינין לא !כלין בארנו את הפסוק הזה‪ ,‬אמר רבי‬
‫למיקם מקל נעימותא דגלגלא דשמשא‪ ,‬כד אלעזר‪ ,‬אלמלא שבני העולם הם‬ ‫—‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪| T‬‬ ‫•‬ ‫‪| T‬‬ ‫‪:‬‬

‫אטומי לב וסתומי עינים‪ ,‬לא‬ ‫נטיל)ונפיק( ומשבח קמי קךשא בריך הוא‪.‬‬
‫יכולים לעמד מקול הנעימה של‬
‫אדהכי דאתעסקו באורייתא‪ ,‬נחר יממא‪ .‬קמו גלגל השמש כשנוסע )ויועא(‬ ‫‪|T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫־ ‪:‬‬

‫ואתו לקמיה דרבי שמעון‪ ,‬כיון דחמא ומשבח לפני הקדוש ברוך הוא‪.‬‬
‫בינתים שהתעסקו בתוךה‪ ,‬האיר‬
‫היום‪ .‬קמו והלכו לפני רבי‬
‫לון‪ ,‬אמר רבי שמעון‪ ,‬אלעזר ברי‪ ,‬אנת‬
‫וחברןיא אסהימו גרמליכו אלין תלת יומין‪ ,‬שמעון‪ .‬כיון שראה אותם‪ ,‬אמר‬
‫דלא תפקון לבר בגין דמלאך המות אשהכח רבי שמעון‪ ,‬אלעזר בני‪ ,‬אתה‬
‫עצמכם‬ ‫הסתירו‬ ‫והחברים‪,‬‬
‫שלשת ה!מים הללו שלא תצאו‬
‫במתא‪ ,‬ואית ליה ךשו לחבלא‪ ,‬וכיון‬
‫החוצה‪ ,‬כי מלאך המות נמצא‬ ‫ךאת!יהיב ליה ךשו לחבלא‪! .‬כיל לחבלא‪,‬‬
‫בעיר‪ ,‬דש לו ךשות להשחית‪,‬‬ ‫לכל מאן דאתחזי קמיה♦‬
‫וכיון שנהנה לו ךשות להשחית‪,‬‬
‫ותו דבר נש דאתחזי קמיה‪ ,‬סליק ואסטי !כול להשחית את כל מי שנךאה‬
‫לפניו‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬עזאדם עזנךאה לפניו‪ ,‬הוא עולה ומכ!טין עליו ומזכיר חטאיו‪ ,‬ומבקש דין מלפני הקדוש‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ט טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כג שבט‬
‫שט‬

‫ברוך הוא‪ ,‬ולא זז מעזם עד עןנדוין‬ ‫עליה‪ ,‬ואךכר חובוי‪ ,‬ובעי דינא מקןמי לןךעזא‬
‫אותו האךם ונתנת לו ךעזות והורג‬ ‫בדיך הוא‪ ,‬ולא אתעדי מהמן‪ ,‬עד דאתדן‬
‫אותו‪.‬‬
‫אמר רבי עזמעוץ‪ ,‬האלהים‪ ,‬רב‬ ‫ההוא בר נעז‪ ,‬ואתליהיב ליה ךעזו ולןטיל ליה‪.‬‬
‫העולם לא מתים טרם מגיע‬ ‫אמר רבי עזמע^ן‪ ,‬האלהים‪ ,‬רובא ךעלמא‪ ,‬לא‬
‫ץמנם‪ ,‬רק כעזלא ידעו לעזמר‬ ‫מיהו‪ ,‬עד לא מטא זמנייהו‪ ,‬בר רלא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫י‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫י‬
‫עצמם‪ ,‬עזהרי בקזעה עזמוציאים‬
‫את המת מביתו לבית הקברות‪,‬‬ ‫לךעי לאסתמרא גרמליהו‪ ,‬דהא בעזעתא‬
‫מלאך המות נמצא בין הנקזים‪.‬‬ ‫ךמיתא אפקי ליה מביתיה לבי קברי‪ ,‬מלאך‬
‫^ מ ה בין הנעזים ? עכך היא דךכו‬ ‫המות אעזתכח ביני נעזי‪ ,‬אמאי ביני נעזי‪ .‬דהכי‬
‫מיום עזפהה את חוה‪ ,‬ובגללה‬
‫גרם מות לכל העולם‪ ,‬ועל זה‬
‫הוא אורחוי‪ ,‬מיומא דפתי לחוה‪ ,‬ובגינה גרים‬
‫‪•T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫‪:‬‬

‫)כאשח הורג אדם‪ ,‬והאנעזים‬

‫‪: T :‬־ ‪• T‬‬ ‫׳‬ ‫^ ^‬ ‫••‬
‫קטיל בר נעז‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• |T‬‬
‫ועל ‪T‬דא )כי(‬
‫—‬‫‪—:‬‬
‫עלמא‪.‬‬
‫‪T :T‬‬
‫לכל‬‫‪T:‬‬
‫מותא‬
‫‪T‬‬
‫נמצאים עם המת‪ ,‬ונכנס בין‬ ‫וגוברי אעזתכחו עם מיתא‪ ,‬עאל ביני נעזי‬
‫הנקזים בדרך‪.‬‬
‫ויש לו ךעזות להרג בני אדם‪,‬‬
‫בארחא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ומכ!הכל בפניהם בדרך שנךאים‬ ‫ואית ליה ךעזו‪ ,‬למקטל בני נעזא‪ ,‬ואסתכל‬
‫לפניו‪ ,‬משעה שמוציאים אותו‬ ‫באנפייהו בארחא ךאתחזיאו קמיה‪,‬‬
‫מביתו לבית הקברות עד‬
‫שחוזרים לביתם‪ ,‬ובגללם גורם‬
‫מעזעתא ךמפקי ליה מביתיה לבי קברי‪ ,‬עד‬
‫••‬ ‫• ‪TT :‬‬

‫מות לכמה גברים בעולם טרם‬

‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•:‬‬
‫דאהךרו לביתליהו ובגיניהון גרים מותא‬
‫שמגיע ןמנם‪ .‬ועל זה כתוב‪) ,‬משלי‬ ‫מטא זמנייהו‪.‬‬‫לא ‪T T‬‬ ‫בעלמא‪ ,‬עד ‪T‬‬
‫גוברין ‪T : T : I‬‬
‫‪•:‬‬ ‫לכמה‬
‫‪T -:‬‬ ‫׳ —‬
‫יג( דש נספה ^׳א משפט‪ .‬משום‬ ‫ועל דא כתיב‪) ,‬משלי ע( ולעז נספה בלא מעזפט‪.‬‬
‫שעולה ומסטין ומזכיר חטאי‬
‫האדם לפני הקדוש ברוך הוא‪,‬‬ ‫בגין דסליק ואסטין‪ ,‬ואךכר חובוי ךבר נעז‬
‫ונדון על אותם חטאים ומסתלק‬ ‫קמי קךעזא בדיך הוא‪ ,‬ואתדן על אינון חובין‬
‫טרם הגיע ןמנו‪.‬‬ ‫ואסתלק עד לא מטא זמניה‪.‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪l‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬
‫ומה הקנתו? בשעה שנוטלים את‬
‫המת לבית הקברות‪ ,‬יחזיר אדם‬
‫‪TT‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪7‬‬ ‫_ ‪ .‬ן ‪-‬ך‬ ‫‪...‬‬ ‫_ ‪..‬‬
‫מאי תקנתיה‪ .‬בעזעתא דנטלי מיתא לבי קברי‪,‬‬
‫פניו דעזב את חנשים אחר‬ ‫להזיר בר נש )דף קצ״ו ע״ב( אנפוי ויעזבוק‬
‫כתפיו‪ .‬ואם חן מקדימות‪ ,‬ולך‬ ‫לנעזי בתר כתפוי‪ .‬ואי איפון מקדמי‪ ,‬להך‬
‫לאחור‪ ,‬כדי שלא יתךאה עמהן‬
‫פנים בפנים‪ .‬ואחר שחוזרים‬
‫לאחורא‪ ,‬בגין דלא יתחזי עמהון אנפין‬
‫מבית חקברות‪ ,‬לא ןחזר באותה‬ ‫באנפין‪ .‬ולבתר דמהךרי מבי קברי‪ ,‬לא להדר‬
‫דרך שעומדות הנשים ולא יכ!הכל‬ ‫בההוא ארחא ךנעזי קלימן‪ ,‬ולא לסהכל בהו‬
‫בהן כלל‪ ,‬אלא יסטה לדרך‬
‫אחרת‪ .‬ומשום שבני אךם לא‬
‫כלל‪ ,‬אלא יסטי בארחא אחרא‪ .‬ובגין רבני‬
‫יוךעים ולא מתבוננים בזה‪ ,‬רב‬ ‫נשא לא ידעי‪ ,‬ולא מסהכלן דא רובא דעלמא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫|‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬

‫העולם נדונים בדין ומסתלקים‬ ‫אתרנו בדינא‪ ,‬ואסהלקו עד לא מטא זמנייהו‪.‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫• ‪T :‬‬

‫טרם הגיע ץמנם‪.‬‬

‫אמר רבי אלעזר‪ ,‬אי הכי‪ ,‬טב ליה לבר נש‬
‫■ך‬ ‫‪— .‬‬ ‫‪..‬‬ ‫ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ .‬ך ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬ן ‪-‬‬
‫אמר רבי אלעזר‪ ,‬אם כך‪ ,‬טוב לו‬
‫לאךם שלא ילוה את המת‪ .‬אמר‬ ‫רלא יוזיף למיתא‪ .‬אמר ליה לא‪ .‬דהא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫לו‪ ,‬לא‪ ,‬שהרי אדם שנשמר כמו‬ ‫בר נש דאסהמר כהאי גוונא‪ ,‬אתחזי‬
‫שמא‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫י טבת‬
‫ויקהל ־ קצ״ו ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כג שבט‬

‫זה‪ .‬ךאוי לאריכות ימים‪ ,‬וכל עזכן‬ ‫לארכא ךיומין‪ ,‬וכל ^כן לעלמא ךאתי‪.‬‬
‫לעולם הבא‪.‬‬
‫ב א וךאה‪ ,‬לא לחנם הקןנו‬
‫תא חזי‪ ,‬לאו למגנא אתקינו קדמאי עזופר‪,‬‬
‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T T — :‬‬ ‫' ‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪7‬‬

‫הראשונים שופר למשך מת‬ ‫לאמעזכא מיתא מן ביתא לבי קברי‪ .‬אי‬
‫מהבית לבית הקןברות‪ .‬ואם‬ ‫תימא דעל מיתא וילורא דיליה לחוד איהו‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך|ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫**‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬
‫תאמר שעל המת וכבודו לבד זה‬
‫‪ -‬לא ! אלא כדי להגן על החיים‬
‫יעזלוט‬ ‫•‪:‬‬
‫דלא‬‫' ‪T :‬‬
‫חייא‪,‬‬‫‪T-‬‬
‫לאגנא ‪-‬על‬ ‫‪T‬לא‪ .‬אלא‪ ,‬בגין‬
‫‪T T - : | • : ' T V‬‬
‫שלא ישלט עליהם מלאך המות‬ ‫לעילא‬
‫‪T• • :‬‬
‫לאסטאה‬
‫‪T T : —:‬‬
‫המות‪,‬‬
‫׳‬ ‫—‪VT‬‬
‫מלאך‬
‫— ‪^T:‬‬
‫עלייהו‬‫‪ T‬־ ‪:‬‬
‫להכ!טין למעלה וישמרו ממנו‪.‬‬ ‫ולסתמרון מניה‪.‬‬
‫פ תח ואמר‪ ,‬עמדברי( וכי תבאו‬
‫מלחמה באךצכם על הצר העורר‬ ‫פתח ואמר‪) ,‬במדבר י( וכי תבאו מלחמה‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬

‫אתכם וגר• ו ח קנו על הצר‪,‬‬ ‫בארצכם על הצר הצורר אתכם וגו׳‪,‬‬

‫זה מלאך המות‪ ,‬הצורר אתכם‬
‫תמיד והורג בני אדם‪) ,‬ומעיקלחיים(‬
‫ודייקנא על הצר‪ ,‬דא מלאך המות‪ .‬הצורר‬
‫ורוצה להרג אחרים‪ .‬מהי תקןנתו?‬ ‫אתכם הדיר‪ ,‬וקטיל לבני נעזא‪ ) ,‬ו א ע י ק ל ו ז ל ח ״ (‬

‫והרעתם‪ .‬אם בראש השנה‪ ,‬שהוא‬ ‫ובעי לקטלא אחרדן‪ .‬מאי תקנהיה‪.‬‬
‫יום הדין למעלה‪ ,‬מלאך המות‬
‫הזה יורד למטה כדי להשגיח‬
‫והרעותם‪ .‬אם בראעז העזנה‪ ,‬דהוא יומא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪• —: -‬‬

‫על מעשי בני האךם ו ל ^ו ת‬ ‫ךדינא לעילא‪ ,‬האי מלאך המות נחית לתתא‪,‬‬
‫למעלה להכ!טין עליהם‪ .‬וישראל‬ ‫בגין לאעזגחא בעובדין דבני נעזא‪ ,‬ולסלקא‬
‫שיוךעים שהרי מלאך המות יורד‬
‫מטה ועולה למעלה כדי להיות‬ ‫לעילא לאסטאה לון‪ .‬ויע‪t‬ראל דידעי דהא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫‪7‬ןטגור עליהם‪ ,‬מ?ןךמים בשופר‬ ‫מלאך המות נחית לתהא וסליק לעילא‪ ,‬בגין‬
‫ליבב עליו שלא יוכל להם‪ ,‬ולהגן‬ ‫למהוי קטיגורא עלייהו‪ .‬מקדמי בשופר‬
‫עליהם•‬
‫וכל שכן בשעה שעושה דין‬ ‫ולאגנא ‪T‬עלייהו‪.‬‬ ‫‪T T —:‬‬
‫לון‬
‫‪1‬‬
‫יכיל‬
‫‪•:‬‬
‫דלא‬
‫' ‪T :‬‬
‫עליה‪,‬‬
‫‪••T‬‬
‫ליבבא‬
‫‪T : —:‬‬
‫והורג בני אדם ונמצא למטה‪,‬‬ ‫וכל שכן בשעתא ךעביד דינא וקטיל בני‬
‫וכל שכן בשעה שהולכים לבית‬
‫הקןברות וחוןרים מבית הקןברות‪,‬‬
‫נשא‪ ,‬ואשהכח לתתא‪ .‬וכל שכן בשעתא‬
‫שהרי בשעה שנשים נוטלות‬ ‫ךאזלי לבי קברי‪ ,‬ואהךרו מבי קברי‪ ,‬דהא‬
‫רגליהן עם המת‪ ,‬הוא יורד ונמצא‬ ‫בשעתא ךנשי נטלי רגלליהו עם מיתא‪ ,‬איהו‬
‫לפניהם‪ ,‬שכתוב )משליח( רגליה‬
‫יירדות מות‪ .‬יורדות לאן ? לאותו‬ ‫נחית ואשתכח קמליהו‪ ,‬דכתיב‪> ,‬משליה( רגליה‬
‫ועל זה חוה‬
‫‪T-‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪- :‬‬
‫שנקרא מות‪.‬‬
‫• ‪|:‬‬
‫‪V T‬‬
‫מקום‬
‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬
‫יורדות מות‪ ,‬יורדות למאן‪ .‬לההוא אתר‬
‫גרמה מות לכל העולם‪ ,‬הרחמן‬ ‫לכל‬ ‫מותא ‪T :‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪VT‬‬ ‫‪T : T‬‬
‫‪T‬‬ ‫גרמת‬
‫־ ‪ :‬־‬ ‫חוה‬
‫מות‪ .‬ועל ‪T‬דא ‪T -‬‬ ‫דאקרי ‪VT‬‬
‫‪••1: • :‬‬
‫!צילנו•‬
‫ב א וךאה‪ ,‬כתוב )שמל( כן דרך‬ ‫עלמא‪ ,‬רחמנא לשזבינן‪.‬‬
‫אשה מנאפת וגו׳‪ .‬והרי באךנו‪.‬‬ ‫תא חזי‪ ,‬כתיב )משלי ל( כן דרך אשה מנאפת‬
‫אבל כן דרך אשה מנאפת ‪-‬‬
‫זה מלאך המות‪ ,‬וכך הוא‪ ,‬וכך‬
‫וגו׳‪ .‬והא אוקימנא‪ .‬אבל כן דרך אשה‬
‫נקךא‪ .‬אכלה ומחתה פיה ‪-‬‬ ‫מנאפת‪ ,‬דא הוא מלאך המות‪ ,‬והכי הוא‪,‬‬
‫שורפת את העולם בשלהבותיה‬ ‫והכי אקרי‪ .‬אכלה ומחתה פיה‪ ,‬אוקידת‬
‫•‪— 1‬‬ ‫׳‬ ‫‪T —: T‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪••1:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬
‫והורגת בני אדם טרם שהגיע‬
‫ץמנם‪ .‬ואמרה לא פעלתי אול‪,‬‬ ‫עלמא בשלהובוי‪ ,‬וקטלת בני נשא עד לא‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬

‫שהרי דין צריך עליהם‪ ,‬ונמצאו‬ ‫מטא זמנייהו‪ ,‬ואמרה לא פעלתי און‪ ,‬דהא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪' I‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫• ‪ :‬־ ‪:‬‬ ‫‪T T‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫י טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כג שבט‬
‫שמב‬

‫לינא בעא עלייהו‪ ,‬ואעזהכחו בדי^^ין‪ .‬ובלינא‬

‫בחטאים‪ ,‬ובדין אמת הם מתו‪.‬‬
‫ב טעה עזעע‪1‬ו יע‪ 1‬ךאל את העגל‬ ‫קעז‪ 1‬ט מיתר‪.‬‬
‫ומתו כל אותם המונים‪ ,‬הןה‬
‫המות נמצא בין הנעזים‬ ‫?ש;‪ 2‬תא לעבדו לק!דאל !ת עגלא‪ ,‬ומיתו כל‬
‫מחנה יק‪ t‬ךאל‪ .‬כיון‬ ‫אינון אוכלוסין‪ .‬הוה מלאך המות‬
‫עזהסתכל מעזה עזהלי מלאך‬
‫אשתכח ביני נשי‪ .‬בגו מעזרליתא ךלק[!ךאל‪.‬‬
‫המות נמצא בין הנעזים ומחנה‬
‫‪..‬‬
‫כיון לאסהכל משה‪ .‬להא מלאך המות‬
‫יעזראל ביניהם‪ ,‬מיד כנס את כל‬
‫‪.‬ך‬ ‫‪...‬‬ ‫‪- .‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪....‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪.‬‬

‫אשתכח ביני נשי‪ .‬ומשרליתא ללשראל‬

‫הגברים לבדם‪ .‬זהו עזכתוב ויקהל‬
‫‪•• 1: -----‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T : -‬‬

‫מעזה את כל עדת בני יע‪ 1‬ךאל‪ .‬אלו‬

‫בינליהו‪ .‬מלד כניש לכל גוברין לחולייהו‪.‬‬
‫הגברים‪ ,‬עזכנס אותם והפרידם‬
‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪......‬‬ ‫‪7‬‬ ‫_ ‪- .‬ך ‪.‬‬

‫לבדם‪.‬‬‫הלא הוא לכתיב _ול?ןהל משה את כל עלת בני‬

‫לשראל‪ .‬אלין גוברין‪ .‬לכניש לון ואפריש לון‬
‫ומלאך המות לא הןה נפלד מתוך‬
‫הנעזים עד עזהוקם המעזכן‪,‬‬
‫עזכתוב וןקם מעזה את המעזכן‪.‬‬
‫לחולליהו‪.‬‬
‫ומלאך המות לא הוה מתפרש מגו נשין‪ .‬עד‬
‫ןאפלו בעזעה עזהנעזים היו‬
‫לאתולןם משכנא‪ .‬לכתיב _וללןם משה‬
‫נותנות נלבה למעזכן‪ ,‬לא הןה סר‬
‫מביניהם‪ ,‬עד עזךאה מעזה ונתן‬
‫את המשכן‪ .‬ואפילו בשעתא לנשין הוו‬
‫לגבדים עצה עזלא ןבאו בחבור‬
‫מייתין נדבה למשכנא‪ .‬לא הוה מתעדי‬
‫אחד עמהם ולא יתראו פנים‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬

‫מבינליהו‪ .‬עד לחמא משה‪ .‬ולהב לגוברין‬

‫בפנים‪ ,‬אלא אחר כתפיהם‪ .‬וזהו‬
‫עזכתוב וןבאו האנעזים על‬
‫עיטא‪ .‬ללא ליתון בחבורא חדא עמהון‪ .‬ולא‬
‫הנבזים‪) .‬הבאו האנשים על הנשים לא כתוב‪,‬‬

‫‪T‬‬ ‫׳‬
‫לתחזון אנפץ באנפין‪ .‬אלא לבתר כתפליהו‪.‬‬
‫אלא ויבאו על( ויביאו לא כתוב‪ ,‬אלא‬
‫‪T‬‬ ‫־ ‪• T‬‬ ‫־‬ ‫‪7-‬‬ ‫ע ‪7‬‬

‫הדא הוא דכתיב ויבאו האנשים על הנשים‬

‫וןבאו‪ .‬לא היו הולכים בדרך‬
‫‪.‬‬ ‫—■ך‬ ‫• —‬ ‫— ‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T —:‬‬
‫אחת‪ ,‬אלא אחר כתפיהן‪ ,‬מעזום‬
‫)נ״א דכ‪1‬אוהאנעיםעלהכעיםלאכתיב‪,‬אלא דכ‪1‬אועל( ולביאו לא‬
‫עזמלאך המות לא נפרד מביניהן‬
‫כתיב‪ .‬אלא ויבאו בארחא חדא לא הוו אזלין‪.‬‬
‫עד עזהמעזכן הוקם‪.‬‬ ‫'‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T : T :‬‬ ‫— ‪T‬‬ ‫‪T V‬‬ ‫‪* t‬‬

‫דמלאך ‪-‬המות לא‬

‫ב א וךאה‪ ,‬אינו נמצא בין הנעזים‬
‫‪P‬‬ ‫‪: - : I‬‬
‫אלא לבתר כתפייהו‪: .‬בגין‬ ‫‪T‬‬ ‫‪VT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T V‬‬
‫פחות מעזבע נעזים‪ ,‬ולא פחות‬
‫‪T‬‬
‫אתפרש מבינליהו עד לאתוקם משכנא‪.‬‬
‫‪:‬‬

‫מעעזר‪ .‬ובדרך בגלוי בעזבע הוא‬

‫׳‬ ‫‪• T‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬

‫תא חזי‪ .‬לא אשתכח ביני נשי‪ .‬פחות משבע‬

‫נמצא‪ ,‬ומבקעז דין‪ .‬בע^ר הוא‬
‫מכזטין להרג‪ .‬ומעזום עזנמצא‬
‫נשים‪ .‬ולא פחות מעשר‪ .‬ובארחא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫•• ‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬
‫ביניהן בדרך בגלוי‪ ,‬כתוב וןבאו‬
‫באתגללא‪ .‬בשבע אשתכח‪ .‬ובעי לינא‪ .‬בעשר‪.‬‬
‫האנעזים על הנעזים‪ .‬ונעזמרו כל‬
‫אסטי לקטלא‪ .‬ובגין לאשהכח בינליהו‬
‫אותו יום החברים ועכזקו בתולה‪.‬‬
‫פ תח רבי עזמעון ואמר‪) ,‬בראשית ז(‬
‫בארחא באתגליא‪ .‬כתיב ויבאו האנשים על‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T - : T -‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫!יאמר ה׳ אל נח בא אתה וכל‬
‫הנשים‪ .‬ואסהמרו כל ההוא יומא כלהו‬
‫ביתך אל ההבה‪ .‬הרי באךנו‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫— ‪T‬‬

‫הפסוק‪ ,‬אבל בא וךאה‪ ,‬וכי לא‬ ‫חברייא‪ .‬ואשהרלו באורייתא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪- : -‬‬

‫ןכל הקדועז ברוך הוא לעזמר את‬

‫פתח רבי שמעון ואמר‪) .‬בראשית‪ (T‬ויאמר יל׳ אל‬
‫נח במקום אחד בעולם‪ ,‬עזיהיה‬
‫נח בא אתה וכל ביתך ^ התבה‪ .‬האי‬
‫ל^רא אוקימנא‪ .‬אבל הא חזי‪ .‬וכי לא יכיל לןלשא בריך הוא לנטרא ליה‬
‫שמג‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫י טבת‬
‫ויקהל ־ קצ״ז ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כד שבט‬

‫לנח‪ ,‬באתר חד בעלמא‪ .‬דיה א )דףקצ״זע״א( מבול‬

‫המבול בכל העולם ולא יהיה‬
‫באותו מקום‪ ,‬כמו עזכתוב‬‫כמה‬ ‫בההוא אתר‪,‬‬ ‫ולא יהא‬ ‫בכל עלמא‪,‬‬
‫‪T : ' T —:‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫‪T : ' T : T‬‬ ‫‪T:‬‬
‫בגךעון )שופטים ו( ויהי הרב אל‬
‫‪:‬‬
‫לכתיב בגךעון^ )שופטים י( ויהי חרב אל הגזה‬
‫הגזה לבדה‪ ,‬או לעזמר אותו‬
‫•‬ ‫׳‬ ‫־‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־ •‪T‬‬

‫לבדה‪ .‬או לנטרא ליה בארעא ללשראל‪,‬‬

‫בארץ יק‪ t‬ךאל עכתוב בה )יחזקאל‬
‫כס לא געזמה ביום זעם‪ ,‬עזלא יךדו‬
‫דלא‬ ‫זעם‪,‬‬ ‫ביום‬ ‫לא ‪T‬גשמה‬ ‫דכתיב בה‪) ,‬יחזקאל כב(‬
‫י ‪T :‬‬ ‫‪- :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫• ‪:‬‬
‫עליה מי המבול ?‬
‫אלא‪ ,‬כיון עזהמקזחית ירד‬ ‫נחתו עלה מי טופנא‪.‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬

‫דלא‬‫לעלמא‪ ,‬מאן ‪T : l‬‬

‫לעולם‪ ,‬מי עזאינו סוגר את עצמו‬
‫‪T: T:‬‬ ‫נחת‬
‫אלא‪ ,‬כיון דמחבלא ‪- T‬‬ ‫*‪7*.‬‬
‫ונמצא לפניו בגלוי ‪ -‬מתחיב‬
‫סגיר גרמיה‪ .‬ואשהכח לןמיה‬
‫בנפ^צו‪ ,‬עזהוא הרג את עצמו‪.‬‬
‫באתגלליא‪ ,‬אתחליב בנפשיה‪ ,‬דאיהו קטיל‬
‫מנין לנו ? מלוט‪ ,‬עכתוב )בראשית‬
‫יט< המלט על נפ׳טף אל הביט‬
‫)ברא שית יט(‬ ‫גרמיה‪ .‬מפא לן‪ .‬מלוט‪ ,‬לכתיב‪,‬‬
‫אחריף‪ .‬מה הטעם אל הביט‬
‫המלט על נפשך אל תביט אחריף‪ .‬מאי טעמא‬
‫אחריך? מעזום עזהמקזחית הולך‬
‫אל תביט אהדיל‪ .‬בגין למחבלא אזיל' בתר‬
‫אחר כתפו‪ ,‬ואם מחזיר ראעזו‬
‫כתפוי‪ ,‬ואי אהדר רישיה‪ .‬ואסתכל ביה אנפין‬
‫ומתבונן בו פנים בפנים‪ ,‬זכול‬
‫להזיק לו‪.‬‬
‫ועל זה כתוב‪) ,‬שס ויסגר ה׳ בעדו‪,‬‬
‫באנפין‪ ,‬לכיל לנזלןא ליה‪.‬‬
‫ועל דא כתיב‪) ,‬ברא שית ז( ולסגור יל׳ בעדו‪ .‬ללא‬
‫לזלא יתראה לפני המקזחית ולא‬
‫יתחזי קמי מחבלא‪ .‬ולא ישלוט עליה‬
‫יקזלט עליו מלאך המות‪ .‬ועד‬
‫שהיו טמונים‪ ,‬מתו קזל״שה עע{ר‬
‫מלאך המות‪ .‬ועד דהוו טמילין‪ ,‬מיתו תליסר‬
‫אנשים בעיר‪ .‬אמר רבי שמעון‪,‬‬
‫ברוך הרחמן שלא הסתכל‬ ‫גוברין במתא‪ .‬אמר רבי שמעון‪ ,‬כריך רחמנא‪,‬‬
‫בךיוקניכם מלאך המות‪.‬‬ ‫ללא אסתכל בליוקנליכו מלאך המות‪.‬‬
‫רקהל משה וגו׳‪ .‬החזיר להם‬
‫ולקהל משה וגו‪ ) /‬שמית לה( אהדר לוין‬
‫כמקדם מעשה המשכן‪ .‬אמר רבי‬
‫אמר‬
‫חןיא‪ ,‬הכל כמו שנתבאר‪ .‬ומעשה‬
‫‪-T‬‬ ‫דמשכנא‪.‬‬
‫‪T : : - :‬‬ ‫עובדא‬
‫‪TT‬‬ ‫כמלקדמין‪,‬‬
‫המשכן לא נעשה כי אם מישראל‬
‫ועובדא‬ ‫דאתמר‪.‬‬ ‫כלא‪T T‬כמה‬ ‫רבי חייא‪,‬‬
‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ : • :‬־‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫• ‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬
‫לבדם‪ ,‬ולא מאותם ערב רב‪,‬‬
‫דמשכנא לא אתעביד אלא מישראל‬
‫משום שאותם ערב רב משכו את‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫בלחולליהו‪ ,‬ולא מאיפון ערב רב‪ ,‬בגין לאיפון‬

‫מלאך המות לרדת לעולם‪ .‬כיון‬
‫שהסתכל בו משה‪ ,‬זרק החוצה‬
‫ערב רב אמשיכו ליה למלאך המות לנחהא‬
‫את אותם ערב רב‪ ,‬וכנס את‬
‫לעלמא‪ .‬כיון לאסהכל משה ביה‪ ,‬אשדי‬
‫ישראל לבדם‪ .‬זהו שכתוב וזקהל‬
‫משה וגו׳‪.‬‬ ‫לאיפון ערב _רב‪ ,‬לבר‪ ,‬וכניש לון ללשראל‬
‫רבי שמעון פתח‪) ,‬משליח( מי עלה‬
‫בלחודליהו‪ ,‬הלא הוא לכתיב ולקהל משה‬
‫שמים ‪.‬דרד מי אסף רוח בחפניו‬
‫מי צרר מים בשמלה מי הקים כל‬
‫‪T‬‬ ‫•••‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪T : • -‬‬ ‫‪•-‬‬ ‫‪-T‬‬
‫וגו׳‪.‬‬
‫רבי שמעון פתח‪) ,‬משלי ל( מי עלה שמלם ולרד‬
‫אפסי ארץ מה שמו ומה שם בנו‬
‫כי תדע‪ .‬פסוק זה הרי באךנו‪,‬‬
‫מי אסף רוח בחפניו מי צרר מים‬ ‫‪.‬‬ ‫—‬ ‫■ך—‬ ‫‪.‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪—1‬‬
‫וכמה עמודים יש בו‪ .‬והכל נאמר‬
‫בשמלה מי הקים כל אפסי ארץ מה שמו ומה‬
‫שם בנו כי תלע‪ .‬האי ל^רא הא אוקימנא‪ ,‬וכמה סמכין אית ביה‪ .‬וכלא‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫י טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כד שבט‬
‫שדם‬

‫בקוךעזא בדיך הוא אתמר‪ ,‬ךאיהו כלא‪.‬‬

‫על הקןדועז ברוך הוא‪ ,‬עזהוא‬
‫הבל‪ .‬ונאמר‪ ,‬מה עזמו ומה עזם‬
‫כנו כי תדע‪ ,‬דא‬ ‫ואתמר‪ ,‬מה עזמו ומה‬
‫בנו כי תךע ‪ -‬זה הקןדועז ברוך‬
‫לןךשא כריך הוא‪ .‬מה עזמו יהו״ה‪ .‬ומה עזם‬
‫הוא‪ .‬מה עזמו? יהו״ה‪ .‬ומה‬
‫בנו‪ ,‬ישראל דכהיב‪ ) ,‬שמות ד( בני בכרי יק‪Ji‬ראל‪,‬‬
‫בנו? יק‪ t‬ךאל‪^ ,‬זכתוב)שמותד( בני‬
‫בכרי יק‪ t‬ךאל‪. ,‬והרי באךנו‪ .‬מי‬
‫והא אוקימנא‪ .‬מי עלה שמים‪ .‬הא אוקמוה‪,‬‬
‫עלה עזמים‪ ,‬הרי פרעזוהו‪ ,‬זה‬ ‫‪1:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• - T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫• | ‪T :‬‬ ‫‪T :‬‬
‫׳‬
‫דא משה‪ ,‬דכהיב‪ ) ,‬שמות כד( ואל משה אמר עלה‬
‫מעזה‪ ,‬עזכתוב )שםכד< ואל מעזה‬
‫‪7‬‬ ‫‪-‬ך _ ‪.‬‬ ‫‪-‬ך‪-‬ך‬

‫אמר עלה את ה׳‪.‬‬ ‫אל יי׳‪.‬‬ ‫‪T :‬‬

‫דבר אחר מי עלה עזמים ‪ -‬זה‬

‫‪• -‬‬ ‫‪T‬‬
‫דבר אהר מי עלה שמים‪ ,‬דא אליהו‪ ,‬דכהיב‬
‫‪T T‬‬

‫אליהו‪ ,‬עזכתוב בו)מלכים‪-‬בב(‪.‬דעל‬

‫•‬ ‫^‬ ‫^‬
‫‪.‬‬ ‫‪ . . . .‬ך‬ ‫‪ .‬ך‪ .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫—‬ ‫■ן‪-‬ן‬

‫ביה )מלכים ב ב( ויעל אליהו בסערה‬

‫אליהו בסערה העזמים‪ .‬וכי איך‬ ‫‪.. -‬ך ■ך ■ך‬ ‫• ‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪-----------‬‬

‫השמים‪ .‬וכי היך יכיל אליהו לסלקא לשמים‪.‬‬

‫יכל אליהו לעלות לעזמים‪ ,‬והרי‬ ‫‪.‬‬ ‫—■ך —‬ ‫‪ . . . .‬ך‬ ‫‪. .‬‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫• ;‬ ‫‪••1‬‬ ‫—‬

‫כל העזמים לא יכולים לסבל‬

‫והא כלהו שמלם‪ ,‬לא !כלין למסבל‪ ,‬אפילו‬
‫אפלו גךעיץ ^ל ד‪ 1‬ךדל מגוף‬
‫גרעינא כ ח ר ^ מגופא ךהאי עלמא‪ ,‬ואת‬
‫העולם הזה‪ ,‬ואהה אומר דעל‬
‫אליהו בסערה העזמים ?‬ ‫אמרת ויעל אליהו בסערה השמים‪.‬‬ ‫‪ ■ -‬ך ‪ -‬ך ‪.‬‬ ‫_ ‪ ..‬ך‪ .‬ך‪ .‬ך‬ ‫‪• • • T ------------T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬

‫אלא כמו עזנאמר)שמותיט( וירד ה׳‬

‫אלא כמה ךאה אמר‪ ) ,‬שמות יט( וירד יי׳ על הר‬
‫על הר סיני‪ .‬וכתוב )שם כב( ויבא‬
‫סיני‪ .‬וכתיב ) שמות כד( דבא משה בתוך‬
‫מעזה בתוך הענן רעל אל ההר‪.‬‬
‫הענן ויעל אל ההר‪ .‬וכי לןךשא בריף הוא‬
‫וכי הקןדועז ברוך הוא עזהיה בהר‬
‫סיני‪ ,‬וכתוב ומךאה כבוד ה׳ כאעז‬
‫ךהוה בטורא ךסיני‪ ,‬וכתיב ) שמות כד( ומראה‬
‫אכלת בראעז ההר‪ ,‬איך יכל מעזה‬
‫׳‬ ‫‪:‬‬
‫כבוד לל׳ כאש אוכלת בראש ההר‪ ,‬איך לכיל‬
‫לעלות אליו? אלא כתוב במעזה‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T •/‬‬ ‫•• ‪T‬‬ ‫־ ‪:‬־‬

‫משה לסלקא לגביה‪ .‬אלא במ׳שה כתיב‪ ,‬ולבא‬

‫ויבא מעזה בתוך הענן רעל אל‬
‫ההר‪ .‬עזנכנס לתוך הענן כמי‬
‫משה בתוך הענן דעל אל ההר‪ .‬ךעאל גו‬
‫עזמתלבעז בלבועז‪ ,‬כך גם התלבעז‬
‫עננא‪ ,‬כמאן דאתלבש בלבושא‪ .‬הכי נמי‬
‫בענן ונכנס לתוכו‪ ,‬ובענן נ?ןךב‬ ‫‪••T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T T —:‬‬

‫אתלבש בעננא‪ ,‬ועאל בגויה‪ .‬ובעננא אתקריב‬

‫לאעז דבל לקרב‪ .‬אף כך אלןהו‪,‬‬
‫‪•T T - :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:1 :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T T -: -‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬
‫עזכתוב ויעל אלןהו בסעךה‬
‫לגבי אשא‪ ,‬ולכיל למד^רב‪ .‬אוף הכי אללהו‪,‬‬
‫העזמים‪ ,‬עזנכנס באותה סערה‬
‫דכתיב ויעל אליהו בסערה השמים‪ ,‬רעאל‬
‫והתלבעז באותה סערה ועלה‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T T T : -‬‬ ‫• • • ‪T‬‬ ‫‪------------‬‬

‫למעלה‪.‬‬ ‫בההיא סערה‪ ,‬ואתלבש ביה בההיא סערה‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪T T :‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T T :‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬
‫וסוד מצאנו בספרו ^ל אדם‬
‫הןאעזון‪ ,‬עזאמר באותן תולדות‬
‫וסליק לעילא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ורזא אשכהנא‪ ,‬בספרא דאדם קדמאה‪ ,‬דאמר‬

‫העולם‪ ,‬עזההןה רוח אחת עזתרד‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— | ‪:‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫—‬ ‫‪7 7 :‬‬

‫לעולם לארץ ותתלבעז בגוף‬

‫באינון תולדות ךעלמא‪ ,‬רוחא חרא להא‬
‫ועזמו אלןהו‪ ,‬ובאותו גוף יכזהלק»‬
‫דיהות לעלמא בארעא‪ ,‬ויתלבש בגופא‪,‬‬
‫ויעזלל מגופו‪ ,‬ויעזאר בסערה‪,‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫— ‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T : T :‬‬

‫ואליהו שמיה‪ .‬ובההוא גופא יסתלק‪,‬‬

‫וגוף עזל אור אחר יזדמן לו להיות‬ ‫‪71‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫■ד‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪■ .‬ד‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬

‫בתוך המלאכים‪ .‬וכעזירד‪ ,‬יתלבעז‬

‫ואשהליל מגופיה‪ ,‬ולשתאר בסערה‪ .‬וגופא‬
‫באותו גוף עזיעזאר באותו‬
‫דנהו־רא אחרא לזדמן ליה‪ ,‬למהוי גו מלאכי‪.‬‬
‫וכד לחות‪ ,‬לתלבש בההוא גופא‪ ,‬דלשתאר בההוא עלמא‪ ,‬ובההוא גופא‬
‫שמה‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫י טבת‬
‫ויקהל ־ קצ״ז ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כד שבט‬

‫העולם‪ ,‬ובאותו גוף יתךאה‬ ‫יתחזי לתתא‪ ,‬ובגופא אחרא יתחזי לעילא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T -:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫למטה‪ ,‬ובגוף אחר יתראה‬ ‫ודא איהו רזא‪ ,‬דמי עלה עזמים וירד‪ .‬לא הוה‬
‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫‪ .‬ך _ ‪.‬‬ ‫‪ -‬ך‪ .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ ..‬ך‬
‫למעלה‪ .‬וזהו סוד ׳טל מי עלה‬
‫עזמים תרד‪ .‬לא היה אדם עזעלה‬ ‫בר נעז דסליק לעזמיא רוחא דיליה‪ ,‬ונחית‬
‫‪• T :‬‬ ‫'‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ד‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬

‫לעזמים רוחו דרד אחר כך למטה‪,‬‬ ‫לבתר לתהא‪ ,‬בר אליהו‪ ,‬דאיהו סליק לעילא‬
‫‪ . . .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫■ך‪.‬‬ ‫‪ . . . .‬ך‬ ‫—‬ ‫‪W‬‬ ‫‪ . _ .‬ך‬ ‫‪ ..‬ך‪ .‬ך‬

‫פךט לאליהו‪ ,‬עזהוא עלה למעלה‬ ‫ונחית לתתא‪.‬‬

‫דרד למטה‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T :‬‬

‫דבר אחר מי עלה עזמים ‪ -‬זה‬ ‫דבר אחר מי עלה עזמים‪ ,‬דא אליהו‪ .‬וירד‪,‬‬
‫׳‬ ‫— ‪—. .‬‬ ‫‪ . . . .‬ך‬ ‫‪.‬ך‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫—‬

‫א^יהו‪ .‬וירד ‪ -‬זה יונה‪ ,‬עזהודיד‬ ‫רא יונה‪ ,‬רנחת ליה נונא גו תהומי‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫;‬ ‫‪..7‬‬ ‫‪..‬‬ ‫_‬ ‫ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬

‫אותו חדג לתוך התהומות לעמקי‬

‫הים‪ .‬יונה בא מכתו עזל אליהו‪.‬‬
‫לעמקי ימא‪ .‬יונה מחילא דאליהו קא אתא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪It‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫■ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪..‬‬ ‫■ך‬ ‫_ ■ך‬ ‫‪. .‬ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫אליהו עלה‪ ,‬ויונה ירד‪ .‬זה עזאל‬ ‫אליהו סליק‪ ,‬יונה נחית‪ ,‬רא עזאיל נפעזיה‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫'‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪'1‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫• • • ‪T‬‬

‫נפעזו למות‪ ,‬וזה עזאל נפעזו‬ ‫למימת‪ ,‬ודא עזאיל נפעזיה למימת‪ ,‬ובגין כך‬
‫למות‪ .‬ומעזום כך נקרא בן אמתי‪,‬‬
‫וכתוב )מלכים־א יס ודבר ה׳ בפיך‬
‫אקרי בן אמתי‪ .‬וכתיב‪) ,‬מלכים א יז( וךבר יך בפיך‬
‫אמת‪.‬‬ ‫אמת♦‬
‫מי צ‪.‬רר מים ‪ -‬זה אלןהו‪ ,‬עזצרר‬ ‫מי צרר מים‪ ,‬רא אליהו‪ ,‬דצריר צרורא דמיא‬
‫‪T‬‬ ‫‪- :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫• • • ‪T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫'‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪- T‬‬
‫את צרור המים בעולם‪ ,‬ולא ירדו‬
‫‪:T‬‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫טל ומטר מעזמים‪ .‬בעזמלה ‪ -‬זה‬

‫־ •‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬
‫בעלמא‪ ,‬ולא נחתו טלא ומטרא דעזמיא‪.‬‬
‫‪T — :‬‬ ‫•‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T : T :‬‬

‫אליהו‪^ ,‬יהיה )מבהבאדרתס מביא‬

‫‪...‬‬ ‫‪: -- :‬‬ ‫‪ -‬ע‬ ‫•‪T T •.‬‬ ‫׳‬ ‫•• • ‪T‬‬
‫בעזמלה‪ ,‬דא אליהו‪ ,‬דהוה )נ״אמחיכאדדתיה( מןיתי‬
‫‪-‬‬ ‫‪T- .‬‬ ‫‪. 7‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬

‫אדךתו לעעזות נסים‪ .‬מי אסף רוח‬ ‫)דףקצ״ז ע״ב( אדרהיה למעבד נסין‪ .‬מי אסף רוח‬
‫בחפניו ‪ -‬זה אלןהו‪ ,‬עזהחזיר רוחו‬
‫עזל אדם לתוך מעיו‪) .‬אסףכמושןאמר‬
‫בחפניו‪ ,‬רא אליהו‪ ,‬דאהדר רוחא דבר נעז לגו‬
‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫• • • ‪T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫'‬ ‫‪T : T :‬‬

‫)מלכים־ב ה( ואסף המצךע(‪.‬‬ ‫מעוי‪) .‬אסף כמה ךאתמר )מלכים ב ה( ואסף המצ‪1‬ךע(‪.‬‬
‫מי הקים כל אפסי ארץ ‪ -‬זה‬ ‫מי הקים כל אפסי ארץ‪ .‬דא אלןהו‪ ,‬דלבתר‬
‫אלןהו‪ ,‬עזלאחר ׳טצרר מים‬
‫ונקזבע על)המטר( העזמים‪ ,‬אחר כך‬
‫דצרר מים‪ ,‬ואומי על )ס״א משרא‪ (,‬עזמןא‬
‫חזר בתפלתו והקים כל העולם‬ ‫לבתר אהדר בצלותיה‪ ,‬ואוקים כל עלמא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪-------: T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫והוריד מטר ונתץ מזון לכל‪ .‬מה‬ ‫ונחית מטרא‪ ,‬ואתיהיב מזונא לכלא‪ .‬מה‬
‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪• T :‬‬
‫עזמו ‪ -‬זה אלןהו‪ .‬ומה עזם בנו ‪-‬‬
‫זה אלןהו‪ .‬מה עזמו ‪ -‬כעזעלה‬ ‫עזמו‪ ,‬רא אליהו‪ .‬ומה עזם בנו‪ ,‬דא אליהו‪ .‬מה‬
‫‪-‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫י‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪-‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫י‬ ‫‪:‬‬

‫למעלה‪ ,‬אלןהו‪ .‬ומה עזם בנו ‪-‬‬ ‫עזמו‪ ,‬כד סליק לעילא‪ ,‬אלןהו‪ .‬ומה עזם בנו‪,‬‬
‫כעזןרד למטה ונעעזה עזליח‬ ‫כד נחית לתהא‪ ,‬ואתעביד עזליחא למעבד‬
‫לעעזות נסים‪ ^ ,‬ן הו עזמו‪.‬‬
‫דבר אחר מי עלה עזמים ‪ -‬זה‬
‫נסין‪ ,‬אלןהו עזמיה‪.‬‬
‫חקדועז ברוך הוא‪ ,‬כמו עזבאךנו‪.‬‬ ‫דבר אחר מי עלה שמים‪ ,‬רא קדשא בדיך‬
‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T : K .‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪..‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T T‬‬

‫וסוד חדבר ‪ -‬מ״י‪ ,‬והרי באךנו‪.‬‬ ‫הוא‪ ,‬כמה דאוקימנא‪ .‬ורזא דמלה‪,‬‬
‫'‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫* ‪: I‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬
‫וכאן הוא סוד חמךכבה העליונה‪,‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬

‫אךבעה צךדי העולם עזהם‬ ‫מ״י‪ ,‬והא אוקימנא‪ .‬והכא איהו רזא דרתיכא‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪T T :‬‬ ‫* ‪T : I‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫'‬

‫יסודות ראעזונים עזל חכל‪ ,‬וכלם‬ ‫עלאה‪ ,‬ארבע סטרין דעלמא‪ ,‬דאינון לסודי‬
‫תלויים באותו מקום עליון‬ ‫קדמאי דכילא‪ ,‬וכלהו תליין בההוא אתר‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•u‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: I-‬‬
‫עזנקךא מ״י‪ ,‬כמו עזנתבאר‪.‬‬ ‫‪t‬‬

‫ב א וךאה‪ ,‬כעזעמדה עזעת רצון‬ ‫עלאה דאקרי מ״י‪ ,‬כמה דאתמר‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ן‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬

‫לפני חקדועז ברוך הוא ל!חד‬ ‫תא חזי‪ ,‬כד קיימא שעתא דרעותא קמי‬
‫‪• • I-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: I-‬‬ ‫_‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך ‪. .‬‬ ‫‪.‬ן‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יא טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כד שבט‬
‫שמו‬

‫)במרכבההתחתונה(‬
‫‪T‬‬ ‫‪: ••• T‬‬ ‫‪T T‬‬
‫המרכבה העלי‪1‬נה‬ ‫‪-7 : 7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪- - :‬‬ ‫‪7 :‬‬ ‫־‬
‫)ם״א‬ ‫לןךשא בדיך הוא‪ ,‬ליחדא ךתיכא עלאה‬
‫יצא \ק‪ 1‬ל‬‫הנול ‪ T •/‬׳ ‪TT T‬‬
‫אז‬ ‫אחד‪,‬‬ ‫להי‪ 1‬ת ־‬
‫• ‪:‬‬ ‫בךתיכא תתאה‪ (,‬למהוי כלא חד‪ .‬כדין קלא נפיק‪,‬‬
‫מאותו מקום עליוין ?!העז עזנקךא‬
‫עזמים‪ ,‬וכנס את כל אותם‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪....‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬ך‬
‫מההוא אתר עלאה קדיעזא‪ ,‬דאקרי עזמים‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪••1:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•1-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬

‫קדועזים עזלמטה‪ ,‬וכל אותם‬

‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫׳‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪1:‬‬
‫וכניעז כל אלין קדיקזין דלתהא‪ ,‬וכל איפון‬
‫ומחנות‬ ‫קדוקזים‬ ‫גדולים‬ ‫רברבן קדיעזין‪ ,‬ומעזתין עלאין‪ ,‬למהוי כלהו‬
‫העליונים‪ ,‬להיות כלם מזמנים‬
‫‪. :‬״• ‪• T‬‬

‫כאחד‪ .‬זהו קזכתוב דקהל מעזה‪,‬‬

‫‪.‬״• ‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬
‫זמינין כחדא‪ ,‬הדא הוא לכתיב‪ ,‬ויקהל מ^ה‪,‬‬
‫זה סוד קזל קזמים‪ .‬את כל עדת‬ ‫אלין‬
‫‪1‬‬
‫יע^ראל‪,‬‬
‫׳‬ ‫••‬
‫דעזמים‪ •.‬את•‪*.‬כל עדת בני‬
‫‪: •• • : T---- T‬‬ ‫‪- T :‬‬
‫‪:‬דא‪ T‬רזא‬
‫‪T T‬‬
‫בני יק‪ t‬ךאל ‪ -‬אלה הם קזנים עעזד‬
‫מחנות עליונים קדוקזים‪.‬‬ ‫עלאין לןדיעזין‪.‬‬ ‫אי^יז הרי^י‬
‫דאמר אלהם‪ .‬ומה אמד? זה‬ ‫ראמר אליהם‪ .‬ומאי קאמר זה הדבר וגו׳‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪|T‬‬ ‫‪-‬‬

‫תרומה‪.‬‬
‫מאתכם ‪T :‬‬‫קחו •••‪•.•:‬‬‫הדבר ‪:‬וגו׳‪,‬׳ ‪1:‬‬
‫־‪T T‬‬ ‫קחו מאתכם תרומה‪ ,‬אתהקנו כלכון‪,‬‬
‫התתקנו כלכם להעלות עליכם‬
‫ולטל עליכם כבוד הכסא הקדוען‬
‫לסלקא עלייכו‪ ,‬ולמיטל עלליכו‪ ,‬יל^רא‬
‫לעלות למעלה‪.‬‬ ‫לעילא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫לסלקא‬
‫׳ ‪lT : - :‬‬
‫קדיעזא‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪•1-‬‬
‫דכרסייא‬
‫‪T:‬‬ ‫‪:‬‬
‫הפרידו מכם אותם נכבדים‪,‬‬
‫• ‪T :‬‬ ‫‪T .‬‬ ‫‪7‬‬ ‫״‬ ‫אפלישו מפליכו איפון !קירין‪ ,‬אינון רברבין‬
‫אותם גדולים עליונים להעלות‬
‫את אותה הדומה‪ ,‬סוד הכסא‬
‫‪...‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬ך‬
‫עלאין‪ ,‬לסלק א לההיא תרומה י רזא‬
‫הקדועז‪ ,‬להתחבר באבות )?ב ^ל ה(‪,‬‬ ‫ךכרסליא קדישא‪ ,‬לאתחברא באבהן‪) ,‬נ״א?בעלה(‬
‫קזהרי הגביךה אינה ךאדה לבא‬ ‫דהא מטרוניתא לא אתחזי למיתי לבעלה‪,‬‬
‫לבעלה אלא באותן בתולות‬
‫עלמותיה‪ ,‬עזיבאו עמה ומנהיגות‬
‫אלא באינון בתולהן עולמתהא‪ ,‬מיתון עמה‪,‬‬
‫אותה‪ ,‬עד עזמגיעה לבעלה‪ ,‬כמו‬
‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ . . _ .‬ך‬ ‫‪ . . _ . .‬ך‬ ‫_‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬ך‬
‫ומדברן לה‪ ,‬עד דמטת לבעלה‪ ,‬כמה ךאת‬
‫קזנאמר ) ת ה לי ט מ ה( בתולות אחריה‬ ‫אמר‪> ,‬תהלים מה( בתולות אחריה רעותיה וגו׳‪,‬‬
‫רעותיה וגו׳‪ .‬וכל כך למה ? כדי‬
‫לבא להתחבר עם בעלה‪.‬‬
‫ובל כך למה‪ ,‬למיתי לאתחברא בבעלה‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫^‬ ‫‪■ T‬ד‬ ‫‪1 -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫כ ל נדיב לבו ‪ -‬אלו אותם אךבעה‬ ‫כל נדיב לבו‪) ,‬שמית לה( אלין אינון ארבע‬
‫מחנות עליונים קזבכללם כלולים‬ ‫משרלין עלאין‪ ,‬דבכללא דלהון כלילן‪,‬‬
‫כל אותם קזאר המחנות‪ ,‬ואלה הם‬
‫באבות העליונים‬ ‫קזיוצאים‬ ‫כל אינון שאר משרלין‪ ,‬ואלין אינון ךנפקן‬
‫קזנקראים נדיבים‪ ,‬כמו קזבארוה‪,‬‬ ‫באבהן עלאין‪ ,‬דאקרון נדיבים‪ .‬כמה‬
‫׳טכתוב )במדבר כא( כרוה נדיבי‬
‫••‬ ‫‪•:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫דאוקמוה‪ ,‬דכתיב‪) ,‬במדברכא( כרוה נךיבי העם‪,‬‬
‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪1:‬‬ ‫‪:‬‬
‫העם‪ ,‬אלו האבות‪.‬‬
‫יביאה׳ לא כתוב יביאוה‪ ,‬אלא‬ ‫אלין אבהן•‬
‫יביאה‪ .‬ל!חד חכל כאחד‪ .‬וכן לא‬ ‫יביאה‪ ,‬יביאוה לא בתיב‪ ,‬אלא יביאה‪ ,‬ליחדא‬
‫‪T -: -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪* :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪• :‬‬

‫כתוב יביא‪ ,‬אלא יביאה‪,‬‬

‫‪ T‬׳‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪T •.‬‬ ‫׳‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫כלא כחדא‪ .‬וכן יביא לא כתיב‪ ,‬אלא‬
‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫— ‪T —:‬‬ ‫‪T‬‬
‫לחעלותה לבעלה בכבוד כמו‬
‫קזצ‪-‬דיך‪ .‬את תרומת ה׳ ‪ -‬את‪,‬‬ ‫כמה‬‫ביהרא‪,‬י ‪T :‬‬‫בעלה • ‪■rtT‬‬ ‫לה ‪:‬לגבי ‪T : -‬‬ ‫לסלקא ‪T‬‬
‫יביאה‪,‬י ‪lT : - :‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫לרבות כל אותם המחנות‬ ‫ךאצטריך‪ .‬את תרומת לן׳‪ ,‬את לאסגאה‪ ,‬כל‬
‫העליונים האחרים‪ .‬לחבר הכל‬ ‫אינון משרלין עלאין אחרנין‪ ,‬לאתחברא כלא‬
‫כאחד‪ ,‬וחם קזנים עע{ר בכלל‬
‫אחד‪ .‬זהב‪ .‬וכסף‪ .‬ונחקזת‪ .‬הכלת‪.‬‬ ‫בחדא‪ ,‬ואינון תריסר בבללא חדא‪ .‬זהב‪.‬‬
‫‪T T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T -:‬‬ ‫־‬

‫ותולעת עזני‪ .‬ועזען‬ ‫וכסף‪ .‬ונחושת‪ .‬תכלת‪ .‬וארגמן‪ .‬ותולעת שני‪.‬‬

‫שמז‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יא טבת‬
‫דקהל ־ קצ״ז ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כד שבט‬

‫ועזים‪ .‬ועירת אילם מאדמים‪.‬‬ ‫ועזעז ועזים‪ .‬ועדת אלים מאדמים‪ .‬ועדת‬
‫וערית החעזים‪ .‬ועצי עזקזים‪ .‬ועזמן‬ ‫החעזים‪ .‬ועצי עזטים‪ .‬ו^מן למאור‪ .‬ובעצמים‬
‫למאור‪ .‬ובי^מים לעזמץ המעזחה‪.‬‬
‫ולקןבזרת הסמים‪ .‬אלו הם עזנים‬ ‫ל^מן המעזחה‪ .‬וללןטרת הסמים‪ .‬אלין אינון‬
‫עע{ר מחנות עליונים‪^ ,‬כלם‬ ‫תריסר מ^זתיז עלאין‪ .‬ךכלילן סלהו סחדא‬
‫כלולים כאחד בכלל עזל אךבעה‬ ‫בכללא ךארבע ךאלןרון חיות הקדעז כמה‬
‫עזנקךאו חיות הקרעז‪ ,‬כמו‬
‫עזנתבאר‪.‬‬ ‫ךאהמר‪.‬‬
‫וכל אלה עולים לכסא הקןדוען‬ ‫וכלהו אלין סלקין לכרסךא לןדיעזא‪ ,‬לאעלא‬
‫להעלותו למעלה להתחבר עם‬
‫בעלה כדי להיות הבל אחד‪ ,‬וכדי‬
‫לה לעילא‪ ,‬לאתחברא בבעלה‪ .‬בגין‬
‫עזימצא עמה בכבוד עליון‪ .‬ואז‬ ‫למהוי כלא חד‪ ,‬בגין ךעזהכח עמה ביל^רא‬
‫יועזב המלך העליון על הכסא‬ ‫כורסייא‬
‫‪T ::‬‬
‫עלאה —על‬ ‫•‪TT‬‬
‫מלכא‬
‫—‪T :‬‬
‫עלאה‪ .‬כדין יתיב‬ ‫•‪TT‬‬
‫הקןדועז‪ ,‬ומתחברת אעזה עם‬
‫בעלה להיות הכל אחד‪ ,‬ואז היא‬
‫?ןדיעזא‪ .‬ואתחברא אתתא בבעלה‪ .‬למהוי‬
‫כלא חד‪ .‬וכדין‪ .‬איהו חדוותא ךכלא‪.‬‬
‫•‬ ‫׳ ‪T :‬‬ ‫‪T •/‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫־ ‪T :‬‬

‫עוימחת הכל‪.‬‬
‫ב א וךאה‪ ,‬כאן מתחיל למנות‬ ‫בקדמיתא‪.‬‬
‫‪T • : 1- :‬‬
‫זהב‬‫‪TT‬‬
‫עזארי ‪:‬לממני‬ ‫‪•• T‬‬
‫הכא‬
‫׳ ‪T T‬‬
‫‪7‬תא ‪T‬חזי‪.‬‬
‫זהב בךא׳‪:‬צונה‪ ,‬ואחר כך כסף‪,‬‬
‫מעזום עזהחעזבון הזה מלמטה‪.‬‬
‫וכסף לבתר‪ ,‬בגין דהאי חשבנא מתתא‪.‬‬
‫אבל כעזבא למנות מחעזבון‬ ‫אבל כד אתי לממני מחושבנא דרתיכא‬
‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬

‫מתחיל‬ ‫העליונה‪,‬‬ ‫המךכבה‬ ‫בקדמיתא‪,‬‬

‫• • ‪T‬‬
‫מימינא‬‫‪:‬‬
‫דלעילא‪ T,‬שארי לממני‬
‫‪•• T‬‬ ‫‪• : 1- :‬‬ ‫■ ד '‬ ‫•‬
‫למנות מןמין בראעזונה‪ ,‬ואחר כך‬
‫מעומאל‪ .‬מנין לנו? ׳טכתוב)חגיב(‬
‫ולבתר מן שמאלא‪ .‬מנלן‪ .‬דכתיב‪ ) ,‬ת ג י ב ( לי‬
‫לי הכסף ולי הזהב‪ .‬כסף בהחלה‬ ‫הכסף ולי הזהב‪ .‬כסף ב?ןךמיתא‪ ,‬ולבתר‬
‫ואחר כך הזהב‪ .‬ובמךכבה‬ ‫משמאלא‬
‫‪T‬‬ ‫• ‪T :‬‬
‫דלתתא‪T ,‬שארו‬ ‫• ‪' T —:‬‬
‫וברתיכא‬
‫• ‪T • :‬‬
‫הזהב‪.‬‬
‫— ‪TT‬‬
‫עולמטה מתחילים מעוימאל ואחר‬
‫כך מןמין‪ ,‬עזכתוב זהב וכסף‬
‫זהב‬
‫‪TT‬‬
‫ונחשת‪.‬‬‫•‪*.‬‬ ‫‪:‬‬
‫וכסף‬ ‫זהב‬
‫‪>*.* *.* T T T‬‬
‫דכתיב‬ ‫מימינא‪,‬‬
‫• • ‪ T‬׳ • ‪• :‬‬
‫ולבתר‬
‫‪- T:‬‬

‫ונחעזת‪ .‬זהב בתחלה ואחר כך‬ ‫ב?ןךמיתא‪ ,‬ולבתר כסף‪.‬‬

‫וכל אינון ךתיכין אקרון נדיב לב‪ .‬כל‪:‬‬
‫וכל אותן מךכבות נקןראות נדיב‬
‫לב‪ .‬כל ‪ -‬לכלל את כל עזאר‬ ‫לאכללא כל שאר רתיכין‪ .‬לב‪ .‬מאי לב‪.‬‬
‫המךכבות‪ .‬לב‪ ,‬מה זה לב? הינו‬ ‫הלינו רזא ךכהיב‪> ,‬משלי טס וטוב לב משהה‬
‫סוד הכתוב >משלי טי( וטוב לב‬ ‫כרסייא‬ ‫דכלא‪T : ,‬ודא‬ ‫לבא‬ ‫ודא •איהו‬ ‫תמיד‪.‬‬
‫‪T:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪• T‬‬
‫מעזהה תמיד‪ .‬וזהו הלב עזל הכל‪,‬‬
‫וזהו הכסא הקןדועז‪ ,‬ועל זה‬
‫?ןדישא‪ .‬ועל דא אלןרון )דף קצ״ח ע״א( לב‪ .‬כל‬
‫נ?ןךאים לב‪ .‬כל נדיב לב‪ ,‬כמו‬ ‫נליב לב‪ ,‬כמה ךאוקימנא‪ ,‬דארבע משריין‬
‫עזבאךנו‪ ,‬עזאךבעת המחנות הללו‬ ‫אלין‪ ,‬כללא ךכלהו אלןרון ברזא חדא‪ ,‬נדיב‬
‫הכלל עזל כלם נקראים בסוד‬
‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫• ‪T| :‬‬

‫אחד‪ ,‬נדיב לב‪ .‬תרומת ה׳ ‪ -‬זה‬

‫‪T‬‬ ‫‪T : -‬‬
‫לב‪ .‬תרומת לך‪ ,‬דא כרסליא קדישא‪ .‬ובגין‬
‫הכסא הקדועז‪ .‬ומעזום עזהדימו‬ ‫דארימו לה לעילא‪ ,‬וסלקין לה לעילא‪ ,‬אקרי‬
‫אותה למעלה ומעלים אותה‬ ‫תרומת לל׳‪.‬‬
‫למעלה‪ ,‬נקראת תרומת ה׳‪.‬‬
‫ועל זה‪ ,‬כעזךאה יחזקאל סוד‬ ‫ועל דא‪ ,‬כד חמא לחזקאל ת א ךחיות‪ ,‬דהרו‬
‫החיות עזהיו עולות‪ ,‬לא ראה מה‬
‫־‬ ‫‪T T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T •/‬‬ ‫־‬ ‫־‬
‫סלקין‪ ,‬לא חמא מהו ךסלקין‪ .‬בגין‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יא טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כד שבט‬
‫שמח‬

‫ז‪-‬ה עזעולות‪ ,‬מעזום עזהיא עולה‬ ‫דאיהי סלק א לגבי מלכא עלאה בגניזו‬
‫‪. . .‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪It‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫למלך העליון בסתר ובטמירות‬ ‫בטמירא ביקרא עלאה‪.‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪Ht‬־‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬
‫בכבוד עליון‪.‬‬
‫וכל חכם לב בכם ‪ -‬אלה הם‬ ‫וכל חכם לב בכם‪ ) ,‬שמית לה( אלין אינון עזהין‬
‫עזעזים מקורות עזמעזקים את‬ ‫^קוידץ‪ ,‬דאעזקןיא עלמא‪ ,‬ומנהו־ן‬
‫העולם‪ ,‬ומהם הוא מעזקה‪ .‬ןבאו‪,‬‬ ‫אתעזקי‪ .‬יבאו‪ ,‬אמאי יבאו‪ .‬אלא דייתון‬
‫למה ןבאו? אלא עזןבאו לקחת‬
‫מעם גנזי החיים‪ .‬ןבאו ואחר כך‬
‫למנקט מעם גנזא ךחיין‪ .‬יבאו‪ ,‬ולבתר ויעע^ו‬
‫דעעזו‪ ,‬מה ^הקדועז ברוך הוא‬ ‫מה ךקוךעזא בדיך הוא פקיד לון לאהנאה‬
‫צוה אותם להנות את הע ץם‪.‬‬ ‫עלמא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫קחו מאתכם תרומה לה׳‪ .‬רבי‬ ‫קחו מאתכם תרומה ליי‪ ) /‬שמית לה(‪.‬רבי להודה‬
‫יהודה פתח‪) ,‬ישעיה ‪ cm‬הלוא פריס‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬־‬

‫לךעב לחמך וגו׳‪ .‬בא וךאה‪ ,‬אעזרי‬

‫׳‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫פתח‪) .‬ישעיה נח( הלא פרס לרעב לחמך וגו׳‪.‬‬
‫חלקו עזל אדם כעזעני פוגען‬
‫••‬ ‫‪• t‬‬ ‫‪v‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬
‫תא חזי‪ ,‬זכאה חולקיה דבר נש‪ ,‬כד מסכנא‬
‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫—‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪!••T‬‬ ‫— ‪T T‬‬ ‫‪' • • T‬‬ ‫‪T‬‬

‫אותו‪ .‬עזאותו העני הוא דורון עזל‬ ‫אערע לגביה‪ .‬דההוא מסכנא דורונא‬
‫הקדועז ברוך הוא עזעזלח אליו‪.‬‬
‫מי עזמקבל את אותו דורון בסבר‬
‫ךקוךשא בךיך הוא הוי‪ ,‬ךשדר ליה‪ .‬מאן‬
‫פנים‪ ,‬אקזרי חלקו !‬ ‫דמקבל ליה לההוא דורונא בסבר אנפץ‪,‬‬
‫ב א וךאה‪ ,‬מי עזחס על העני‬ ‫זכאה חולקיה‪.‬‬ ‫‪!••T‬‬ ‫‪T T -‬‬

‫ומעזיב את נפעזו‪ ,‬הקדועז ברוך‬ ‫תא חזי‪ ,‬מאן דחליס למסכנא‪ .‬ואתיב ליה‬
‫הוא מעלה עליו כאלו הוא בךא‬
‫את נפעזו‪ .‬ועל כן‪ ,‬אברהם עזהיה‬
‫נפשיה‪ ,‬קךשא בריך הוא סליק עליה‪,‬‬
‫‪T T V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫־‬ ‫•• ‪ I‬׳‬ ‫־‬ ‫־‬

‫חס על כל בני הע^ת‪ ,‬העלה עליו‬ ‫כאילו הוא ברא לנפשיה‪ .‬ועל דא אברהם‬
‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫הקדועז ברוך הוא כאלו הוא ברא‬ ‫דהוה חייס לכל בני עלמא‪ ,‬סליק‪ I‬עליה קדשא‬
‫‪T‬‬ ‫‪: K.‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪ :‬־‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫אותם‪^ ,‬זכתוב )בראשית יב( ואת‬

‫‪V :‬‬ ‫‪T V‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬
‫בךיך הוא‪ ,‬כאילו הוא ברא לון‪ ,‬דכהיב‪) ,‬ברא שית‬
‫הנפעז אעזר עעזו בחרן‪.‬‬
‫ואף ‪ W‬גב עזהרי באךנו‪ ,‬הלוא‬ ‫יב( ואת הנפש אשר עשו בחרן‪.‬‬
‫פרס‪ ,‬מה זה פרס ? לפרס לו מפה‬
‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫' ־‬ ‫‪T‬‬
‫ואף על גב דהא אוקימנא הלא פרס‪ ,‬מאי‬
‫בלחם ומזון לאכל‪ .‬דבר אחר‬ ‫פרס‪ ,‬למפרס ליה מפה בנהמא ומזונא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T —: t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫••‬ ‫־‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬
‫הלוא פרס‪ ,‬כמו עזנאמר )דניאל ה(‬
‫פרס פריסת וגו׳‪ .‬עזצ‪-‬דיך לפרס‬
‫למיכל‪ .‬דבר אחר הלא פרס‪ ,‬כמה דאת אמר‬
‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪—:‬‬ ‫‪..‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫פרוסות לחם לפניו כדי עזלא‬ ‫) ת י א ל ה ( פריס פריסת וגו׳‪ .‬דבעי למפרס פךיסין‬
‫יתבןעז‪ ,‬ויפרס לפניו בעין טובה‪.‬‬ ‫דנהמא קמיה‪ ,‬בגין ךלא לכסיף‪ .‬ויפרוס קמיה‬
‫לחמך‪ ,‬לא כתוב לחם‪ ,‬אלא‬
‫בעינא טבא‪ .‬לחמך‪ ,‬לחם לא כתיב‪ ,‬אלא‬
‫לחמך‪ ,‬אותו עזהוא עזלך‪.‬‬
‫מממונך‪ ,‬ולא עזל גזל‪ ,‬ולא ^ל‬ ‫לחמך‪ .‬ההוא לילך מממונף‪ ,‬ולא ךגזילו‪ ,‬ולא‬
‫עעזק‪ ,‬ולא עזל גנבה‪ .‬עזאם כך‪ ,‬זו‬ ‫דעשק‪ ,‬ולא דגנבה‪ .‬דאי הכי‪ ,‬לאו זכותא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T • • : • —:‬‬ ‫—‬

‫אינה זכות‪ ,‬אלא אוי לו עזבא‬

‫‪T V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫'‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫הוא‪ ,‬אלא ווי ליה‪ ,‬דאתי לאלכרא חובוי‪.‬‬
‫להזכיר את חנזאיו‪ .‬כמו כן קחו‬
‫מאתכם תרומה‪ ,‬להרים ממה‬
‫כגוונא דא קחו מאתכם תרומה‪ ,‬לארמא ממה‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪I:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫^הוא עזלכם‪ ,‬ולא מעעזק‪ ,‬ולא‬ ‫ללכון‪ ,‬ולא מע׳שק‪ ,‬ולא מגזל‪ ,‬ולא מגנבה‪,‬‬
‫מגזל‪ ,‬ולא מגנבה‪ ,‬וכך ?רעזוהו‪.‬‬ ‫והא אוקמוה‪.‬‬
‫שמט‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יא טבת‬
‫ויקהל ־ קצ״ח ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כד שבט‬

‫רבי חייא ורבי יצחק ורבי יוסי‬ ‫דבי חייא ורבי יצחק ורבי יו־סי‪ .‬הוו־ אזלי‬
‫היו הולכים בדרך‪ .‬עד קזהיו‬ ‫בארחא‪ ,‬עד דהוו אזלי‪ ,‬פגע בהו רבי‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪..‬‬ ‫■ך ‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫^‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫הולכים‪ ,‬פגעז בהם רבי אבא‪.‬‬
‫־ ‪T‬‬ ‫•‬

‫אמר רבי חייא‪ ,‬ודאי קזכינה עמנו‪.‬‬

‫־‬
‫אבא‪ .‬אמר רבי חייא‪ ,‬ודאי עזכינהא בהדן‪ .‬כד‬
‫‪•/ T‬‬ ‫‪ T‬־‬ ‫׳‬ ‫‪• :‬‬

‫‪-‬‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1 -‬‬ ‫׳‬ ‫•‪T‬‬ ‫• •‬ ‫‪- T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬

‫כקזהגיע אליהם‪ ,‬אמר רבי אבא‪,‬‬ ‫מטא לגבייהו‪ ,‬אמר רבי אבא‪ ,‬כתיב‪) ,‬מלכים א וז(‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪'T -‬‬ ‫• •‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪----------T T‬‬ ‫‪:‬‬

‫כתוב ) מל כי ם־ א ב( מן היום אקזר‬ ‫מן היום א^ר הוצאתי את עמי את וע‪t‬ראל‬

‫הוצאתי את עמי את י^ראל‬
‫ממצרים לא בחךתי בעיר מכל‬ ‫ממצרלם לא בחרתי בעיר מכיל שבטי ןע‪Jt‬ראל‬
‫קזבטי יע‪ 1‬ךאל ואבחר בדוד וגו׳‬ ‫ואבחר בדוד וגו׳ לבנות בלת להיות שמי שם‪.‬‬
‫לבנות בית להיות עזמי עזם‪ .‬פסוק‬
‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬
‫האי יןרא‪ ,‬לאו רישיה סיפיה‪ ,‬ולאו סיפיה‬
‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫זה אין ראעזו סופו‪ ,‬ואין סופו‬

‫ראעזו‪ .‬עזכתוב לא בחרתי בעיר‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪• :‬‬ ‫•‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪T‬‬
‫רישיה‪ ,‬דכתיב לא בחרתי בעיר‪ ,‬ואבחר בדוד‪,‬‬
‫‪T •/‬‬

‫ואבחר בדוד‪ .‬מה זה עם זה?‬ ‫מאי האי עם האי‪ .‬ואבחר בירושלם מיבעי‬
‫ואבחר בירוקזלים הןה צריך‬ ‫ליה‪.‬‬
‫להיות !‬
‫אלא כעזיעז רצון לפני חקדועז‬ ‫אלא כד קךשא בריף הוא אית ךעותא קמיה‬
‫ברוך הוא לבנות עיר‪ ,‬מסתכל‬ ‫למבני קךתא‪ ,‬אסתכל בקךמיתא‪,‬‬
‫בךאעזונה באותו הראעז עזמנהיג‬
‫כך ‪•/‬את‬
‫בההוא רישא דנהיג עמא דקרתא‪ ,‬ולבתר בני‬
‫ואחר ‪T1‬‬
‫העיר‪ ,‬־ ־‬‫עזל ‪• T‬‬‫העם ‪•/‬‬
‫את ‪T T‬‬
‫‪...‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: 1-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬
‫׳‬
‫בני העיר‪ ,‬ומביא את העם לעזם‪.‬‬ ‫קרתא‪ ,‬ואייתי לעמא ביה‪ .‬הדא הוא דכתיב‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ן‪■ -‬ן‪-‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪- :‬‬ ‫‪: 1-‬‬

‫זהו עזכתוב לא בחךתי בעיר‪ ,‬עד‬ ‫לא בחרתי בעיר‪ ,‬עד דאסתכלנא בדוד‪ ,‬למהוי‬
‫עזהתבוננהי בדוד להיות רועה על‬
‫יעזראל‪ ,‬מעזום עזהעיר וכל בני‬
‫רעיא על ישראל‪ .‬בגין דמתא וכל בני מתא‪,‬‬ ‫׳‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫|‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪• • T :‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬

‫כלהו קיימין ברעלא ת היג לעמא‪ ,‬אי רעלא‬

‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪• T •/‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T:‬‬ ‫•‬

‫העיר כלם עומדים בץכות הרועה‬

‫עזמנהיג את העם‪ .‬אם הרועה הוא‬ ‫איהו טבא‪ ,‬טב ליה‪ ,‬טב למתא‪ ,‬טב לעמא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫'‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫טוב ‪ -‬טוב לו‪ ,‬טוב לעיר‪ ,‬טוב‬

‫לעם‪ .‬ואם הרועה הוא רע ‪ -‬אוי‬
‫ואי רעיא איהו בישא‪ ,‬ווי ליה‪ ,‬ווי למתא ווי‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י ‪-‬‬ ‫••‬ ‫‪-‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫לו‪ ,‬אוי לעיר ואוי לעם ! ועכעזו‬ ‫לעמא‪ .‬והשתא אסתכל קדשא בריר הוא‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪*..‬ו ‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬

‫הסתכל הקדועז ברוך הוא‬ ‫בעלמא‪ ,‬וסליק כרעותיה למבני ליה‪ ,‬ואוקים‬
‫בעולם‪ ,‬ועלה בךצונו לבנות‬
‫דוד‪.‬‬
‫ברישא לדוד‪ ,‬הדא הוא דכתיב ואבחר בדוד‬
‫בראעז ‪•/‬את ‪• T‬‬ ‫והעמיד ‪T‬‬ ‫אותה‪,‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪T T‬‬ ‫׳‬ ‫‪* T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫‪• •/:‬‬ ‫‪ T‬׳‬
‫זהו עזכתוב ואבחר בדוד עבדי‪.‬‬ ‫עבדי‪) .‬ם״א ןאוקים בריעא ךדרא לרבי ע^עון וחבריה למירןם קמיה(‪.‬‬
‫)והעכליד בראש הדור את לבי שכלעון וחבךיו‬ ‫מלתא חדתא שמענא‪ .‬פתח ואמר‪) ,‬תהליסקמי(‬ ‫׳‬ ‫‪— T :‬‬ ‫‪— T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫• ‪:‬‬
‫לעמד לפניו(‪.‬‬
‫דבר חךעז קזמענו‪ .‬פתח ואמר‪,‬‬
‫אשרי שאל לעקב בעזרו שברו על לל׳‬
‫אלהיו‪ .‬וכי אל יעקס‪ ,‬ולא אל אברהם‪ ,‬ולא )תהלימקמי( אקזרי קזאל ןעקב בעזרו‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T T : -‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪l‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬״‪.‬״‬

‫אל יצחק‪ ,‬אלא אל יעקב‪ .‬בגין ךלעקב לא קזברו על ה׳ אלהיו‪ .‬וכי אל ועקב‪,‬‬
‫ולא אל אברהם‪ ,‬ולא אל יצחק?‬
‫‪T‬‬ ‫• ‪1 :‬‬

‫אלא אל ועקב‪ ,‬מעזום קזועקב ל־א‬

‫••‬
‫אתרחיץ באבוהי‪ ,‬ולא באמיה‪ ,‬כד ערק קמי‬
‫׳ ‪:‬‬ ‫־ ‪T T:‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬

‫אחוי‪ ,‬ואזל יחידאי‪ ,‬בלא ממונא‪ ,‬כמה דאת בטח באביו ולא באמו כקזברח‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬

‫אמר )בי«ש‪-‬״לכ( כי במקלי עברתי את הירדן מלפני אחיו והלך יחידי בלי‬
‫ממון‪ ,‬כמו קזנאמי )בראשית לב( כי‬
‫??’!"?א ?•ייו ״ א ‪, -‬מקלי עבו״י ?״ ה־ודן ה‪,‬ה‪.‬‬ ‫ל|ה‪ .‬ןאיהי אתרל׳ת‬
‫והוא בטח בקדועז־ברוזז־הוא‪ ,‬עזכתוב )שסכח( אם יהיה אלהים עמדי ועזמרני וגו׳‪ .‬והננל עזאל‬
‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪ T :‬־‬ ‫• ‪• T‬‬ ‫•‬ ‫•\ ‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪|T‬‬ ‫־‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יא טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כד שבט‬
‫שג‬

‫דכתיב‪) ,‬שם כח( אם יהיה אלהים עמלי ועזמרני מלפני הקןדו׳‪:‬צ ברוך הוא ונתץ לוי‪.‬‬
‫וגו‪ /‬וכלא עזאיל מ?ןמיה דקוךעזא בדיך הוא‪ ,‬שברו על ה׳ אלהיו‪^^ .‬ברו‪ ,‬ולא‬
‫אמר ת‪7‬ןותו ולא בטחונו‪ ,‬אלא‬
‫שברו‪ .‬אל הקןרי שברו אלא‬ ‫דהב ליה‪.‬‬
‫שברו על יי׳ אלהיו‪ .‬שברו‪ ,‬ולא אמר תקותו‪ ,‬שברו‪ ,‬שנוח לצדיקים לשבר את‬
‫׳‬ ‫• ‪T|:‬‬ ‫‪- T‬‬ ‫׳ ‪■ :‬ד‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪: T :‬״‪.‬״ ‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫• ‪:‬‬
‫עצמם ולהשבר שבר על שבר‪,‬‬
‫והכל על ה׳ אלהיו‪ ,‬כמו שנאמר‬
‫ה?ןרי‬ ‫אל‬ ‫שברו‪.‬‬ ‫אלא‬ ‫בטהונו‪,‬‬ ‫ולא‬
‫לצדיקייא‪) ,‬תהליםמד< כי עליך הרגנו כל היום‪.‬‬ ‫‪T |- • - :‬‬
‫׳‬
‫דניהא ‪:‬להו‬ ‫‪T • :‬‬
‫שברו‪.‬‬ ‫• ‪:‬‬
‫אלא‬
‫•‪T *.‬‬
‫שברו‪,‬‬ ‫* ‪:‬‬
‫כי עליך נשאנו חךפה‪.‬‬ ‫להברא גרמליהו‪ ,‬ולאתברא תבירו על תבירו‪,‬‬
‫כמו שץעקב‪ ,‬שכתוב _דךא ץעק'ב‬
‫כי ץש שבר במצרים‪ ,‬שהרי שברון‬
‫אמף‪) ,‬תהליםמד(‬ ‫כמה יאה‬
‫‪•• T : — :‬‬ ‫‪T :‬‬
‫אלהיו‪.‬‬ ‫וכלא —על יי׳‬
‫‪: T :‬״‪.‬״ ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫הגלות ראה שהץה לו במצרים‪,‬‬ ‫עליך‬ ‫כי‬ ‫היום‪.‬‬ ‫כל)דףקצ״חע״ב(‬ ‫הרגנו‬ ‫עליך‬ ‫כי‬
‫ושם חזקו בקדוש־ברוך־הוא‪.‬‬ ‫הרפה‪.‬‬
‫•‪T : *.‬‬
‫נשאנו‬ ‫‪T T‬‬
‫ובני ץעקב סבלו את שבר הגלות‬
‫ולא השתנו מתוך סוד האמונה‬
‫כגוונא דיעקב‪ ,‬דכהיב וירא!עקב כי‪.‬יש שבר‬
‫המא של אבותיהם‪ ,‬ושמו של הקדוש‬ ‫' ‪T T‬‬
‫דגלותא‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬
‫תכירו‬ ‫‪•:‬‬
‫במצרים‪ ,‬דהא‬
‫דהוה ליה במצרלם‪ ,‬ושוי תוקפיה בקולשא ברוך הוא הץה ךגיל בגלות‬
‫בפיהם‪.‬‬
‫ועל זה כתוב במשה‪) ,‬שמות ג(‬
‫בריף הוא‪ .‬ובנוי ליעקב סבלו תכירו דגלותא‪,‬‬
‫דאבהתהון ואמרו לי׳ מה׳ שמו׳ מה׳‪ .‬משום‬ ‫‪1‬‬ ‫דמהימנותא ‪ : T - :‬־ ‪:‬‬
‫‪T‬‬ ‫רזא‬‫מגו ‪T T‬‬ ‫אשתנו •‬
‫• ‪T :‬‬ ‫ולא‬
‫‪T :‬‬
‫ושמא דקודשא בריר הוא הוה בגלותא רגילא שהיו מכירים אותו ולא שכחוהו‬
‫‪T • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪1 *:‬‬ ‫‪T : 1 :‬‬ ‫‪T :‬‬
‫לעולמים וסבלו את שבר הגלות‬
‫על הקדוש ברוך הוא‪ ,‬ומשום כך‬
‫בפומליהו‪.‬‬
‫ועל לא כתיב במשה‪) ,‬שמות ג( ואמרו לי׳ מה׳ זוכים לגאלות ולנסים ולאותות‬
‫רבים‪.‬‬ ‫שמו׳ מה׳‪ .‬בגין דהוו !לעי ליה‪ ,‬ולא‬
‫עליונים‪,‬‬ ‫קדושים‬ ‫ואתם‬
‫אנשו ליה לעלמין‪ .‬וסבלו תבירו לגלותא על שסובלים את שבר הגוף ממקום‬
‫קלשא בריך הוא‪ ,‬ובגין כך זכי לפורקנין למקום על הקדוש ברוך הוא‪ ,‬על‬
‫אחת כמה וכמה שזכאים אתם‬ ‫ולנסין ולאתוון סגיאין‪.‬‬
‫לעשות לכם נסים ופךקץ ושתזכו‬
‫ואתון קלישין עליונין‪ ,‬לסבלין תבירו לגופא לח‪.‬יי העולם הבא‪ .‬הלכו כלם‬
‫כאחד•‬ ‫מאתר לאתר על קלשא בריף הוא‪ ,‬על‬
‫תרומה‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫מאתכם‬ ‫קחו‬ ‫ואמר‪,‬‬ ‫תח‬
‫‪- T: - 7‬‬
‫׳ ‪1:‬‬ ‫פ‬ ‫אחת כמה וכמה לזכאין אתון למעבד לכו‬
‫לה׳ כל נדיב לבו יביאה וגו׳‪ .‬בא‬
‫נסין ופורקנין‪ .‬ותזכון לח!י עלמא לאתי‪ .‬אזלו וךאה‪ ,‬בשעה שאדם שם ךצונו‬
‫לעבודת ךבונו‪ ,‬אותו ךצון עולה‬ ‫כלהו כחדא‪.‬‬
‫פתח ואמר )שמיתלה( קחו מאתכם תרומה ליי׳ בראשונה על חלב‪ ,‬שהוא קיום‬
‫— ‪T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••• ‪•. *:‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫‪—T :‬‬ ‫‪ 7‬־‬
‫ויסוד של כל חגוף‪ .‬אחר כך עולה‬
‫חזי‪ 7,‬אותו רצוץ טוב על כל אברי חגוף‪,‬‬ ‫‪.. T‬‬
‫יביאה ‪:‬וגו׳‪T .‬תא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫כל ‪• :‬נדיב •לבו‬
‫בשעתא לבר נש שוי רעותיה‪ ,‬לגבי פולחנא וךצונם של כל אברי חגוף וךצוץ‬
‫חלב מתחברים כאחד‪ ,‬והם‬
‫רעותא סליק בקדמיתא ‪-‬על‬ ‫‪T‬‬ ‫ההוא ‪:‬‬ ‫דמאריה‪ ,‬י ‪-‬‬ ‫‪• • T :‬‬
‫מושכים עליהם את וחר חשכינה‬
‫לבתר‬
‫‪TT:‬‬
‫גופא‪.‬‬
‫‪T‬‬
‫דכל‬‫‪T:‬‬
‫ויסודא‬
‫‪T‬‬ ‫•‬
‫קיומא‬
‫• | ‪T‬‬
‫דאיהו‬ ‫לבא‪,‬‬
‫גופא‪,‬י‬
‫‪T‬‬ ‫דכל ‪-‬עזייפי‬‫ורעותא ‪T :‬‬
‫‪T‬‬ ‫גופא‪: .‬‬‫‪T‬‬ ‫טבא‪- ',‬על ‪T‬כל שייפי‬ ‫‪T T‬‬ ‫רעותא‬
‫‪T‬‬ ‫ההוא ‪:‬‬ ‫סליק | ‪-‬‬
‫‪• T‬‬
‫שנא‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יב טבת‬
‫ויקהל ־ קצ״ח ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כד שבט‬

‫לדור עמהם‪ ,‬ראותו אדם הנו‬ ‫ורעותא ךלבא‪ ,‬מתחבראן כחדא‪ ,‬ואינון‬
‫חלקו ע ל הקןדועז ברוך הוא‪ .‬זהו‬ ‫מעזכין עלייהו זיהרא לעזכץתא לדיירא‬
‫תרומה‪.‬‬
‫קחו מאתכם ‪T :‬‬ ‫עכתוב ‪1:‬‬
‫‪T‬‬
‫מאתכם היתה המעכה לקבל‬ ‫עמהיין‪ ,‬וההוא בר נעז איהו חולקא ךקוךעזא‬
‫עליכם אותה תרומה להיות חלק‬
‫•• ••• ‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬
‫בריף הוא הוי‪ ,‬הלא הוא לכתיב קהו מאתכם‬
‫לה׳‪.‬‬ ‫לקבלא‬ ‫מאתכם הוה אמעזכותא‪,‬‬ ‫‪:‬תרומה‪.‬‬
‫‪I‬‬ ‫‪:‬‬
‫ואם תאמר עלא בךעות האדם‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪V‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬

‫עומד הדבר ‪ -‬בא וראה מה כתוב‪,‬‬

‫‪T‬‬ ‫‪7‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‪T T‬‬
‫עלייכו ההיא תרומה‪ ,‬למהוי הולקא ליי׳‪.‬‬
‫— ‪T :‬‬ ‫‪It T‬‬ ‫‪: V‬״‪.‬״••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫—‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫בל נדיב לבו יביאה את תרומת‬ ‫ואי תימא דלאו ברעזותיה דבר נעז קיימא‬
‫‪T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫ה׳‪ .‬בל נדיב לבו ודאי‪ .‬מי‬

‫עיתךצה לבו‪ ,‬יכ!עיך את העכינה‬
‫מלה‪ .‬תא הזי‪ ,‬מה כתיב כל נדיב לכו‬
‫‪.‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך ‪. .‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬

‫אליו‪ .‬זהו עכתוב יביאה‪ .‬אף על‬ ‫יביאה את תרומת לן׳‪ .‬כל נליב לכו ודאי‪ ,‬מאן‬
‫גב עהיא בעליה למעלה‪ ,‬יביאה‬ ‫דלתלעי לביה‪ ,‬למעזיך לה לעזכץהא לגביה‪.‬‬
‫ממקום עליון ל מעך אותה לדור‬
‫עמו‪.‬‬
‫הלא הוא לכתיב יביאה‪ .‬אף על גב לאיהי‬
‫וכ שתבא לערות עמו‪ ,‬במה‬ ‫‪7‬‬
‫באסתלקותא לע^א‪ ,‬יביאה מאתר עלאה‪,‬‬
‫‪.‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫״ ■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫|‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫בךכות וכמה עער תביא עמה‪.‬‬ ‫לאמעזכא לדיירא עמיה‪.‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬
‫זהו עבתוב זהב וכסף ונתעת‪ .‬לא‬
‫חסר לו כל עער העולם‪ .‬זה לעאר‬
‫וכד היתי לאעזראה עמיה‪ ,‬כמה ברכאן וכמה‬
‫בני העולם‪ .‬אבל אתם קרועים‬ ‫עתרא תיתי עמה‪ .‬הדא הוא דכתיב זהב‬
‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫‪T :‬‬

‫עליונים ‪ -‬קחו מאתכם תרומה‬ ‫וכסף ונה׳שת‪ .‬לא יהסר ליה כל עתרא‬
‫‪T :‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪— : V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V V T‬‬
‫לה׳‪ .‬אמר רבי חןיא‪ ,‬מי עהתחיל‬
‫להדים ‪ -‬הוא עןדים‪.‬‬
‫אתון‬
‫‪I‬‬
‫דעלמא‪ .‬דא לעזאר בני עלמא‪ .‬אבל‬
‫‪-‬‬ ‫‪T -:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ואמר‪,‬י )יונה!( ויאמר‬

‫אבא ‪- T:‬‬
‫רבי ‪T -‬‬
‫תח ‪• -‬‬
‫‪7‬פ ‪-‬‬
‫קליעזין עליונין‪ .‬קהו מאתכם תרומה ללל׳‪.‬‬
‫ה׳ לדג וגו׳‪ .‬וכי באיזה מקום אמר‬
‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1 7‬‬ ‫‪• .• • • :‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T-‬‬ ‫אמר רבי הייא‪ ,‬מאן דעזרי לארמא‪ ,‬הוא ירים‪.‬‬
‫‪•T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪••T‬‬ ‫‪: 1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫• ‪T‬‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬
‫לו? אלא בעעה עבךא הקרוע‬
‫ברוך הוא את העולם במעעה‬
‫פתח רבי אבא ואמר‪ ,‬דינה ‪ p‬ויאמר יי׳ לדג‬
‫—‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫־‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫• •‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬

‫בראעית‪ ,‬ביום החמיעי ברא את‬ ‫וגו׳‪ ,‬וכי באן אתר אמר ליה‪ .‬אלא‬
‫דגי הןם‪ ,‬ואז צוה ואמר עיהןה‬ ‫בשעתא דברא קדשא בריר הוא עלמא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪*:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: I•..‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫— ‪T —:‬‬ ‫‪:‬‬
‫מזמן דג אחד לבלע את יונה‪,‬‬
‫ויהןה במעיו ע ל ע ה ןמים‬ ‫בעובדא דבראשית‪ ,‬ביומא חמישאה ברא נוני‬
‫‪..‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪I‬‬ ‫*‬ ‫**‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬

‫ו ע ל ע ה לילות‪ ,‬ואחר כך יעליכנו‬ ‫למא‪ .‬כלין פקיד ואמר‪ ,‬ליהא זמין חד נונא‬
‫בחוץ‪.‬‬ ‫למבלע ליונה‪ ,‬ולהא במעוי תלתא יומין ותלת‬
‫ולא זה לבדו‪ ,‬אלא כל מה ע ע ע ה‬
‫הקרוע ברוך הוא במעעה‬ ‫לילוון‪ ,‬ולבתר דירמי ליה לבר‪.‬‬
‫בראעית ‪ -‬בבל התנה עמו‪ .‬ביום‬ ‫ולא דא בלחודוי‪ ,‬אלא כל מה דעבד ‪I‬קדשא‬
‫‪T‬‬ ‫‪: *..‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫הדאעון ברא עמים‪ ,‬התנה עמם‬ ‫בריף הוא בעובדא לבלאעזית‪ ,‬בכלא‬
‫עןעלו את אלןהו העמימה בתוך‬
‫סערה‪ ,‬וכך היה‪ ,‬עכתוב)מלכים־ב‬
‫••• ‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪TT‬‬ ‫׳ ‪\ T 1‬‬ ‫‪T T T:‬‬
‫אתני עמיה‪ .‬ביומא ‪I -‬קדמאה ברא שמיא‪ ,‬אתני‬
‫׳‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪...............................:‬‬ ‫‪-‬‬

‫ב( תעל אלןהו בסערה העמים‪.‬‬ ‫עמהון ליסליק לאללהו העזמלמה בגו סערה‪,‬‬
‫באותו יום בךא את האור‪ ,‬והתנה‬ ‫וכן הוה‪ ,‬דכתיב‪) ,‬מלכיםב ‪ p‬ויעל אליהו בסערה‬
‫—‪T T T :‬‬ ‫‪I‬‬ ‫• • • ‪T‬‬ ‫‪------------‬‬ ‫׳‬ ‫‪TT‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬
‫עמו עיחעיך ל ע מ ע במצרים‬
‫השמים‪ .‬בההוא יומא ברא נהורא‪ ,‬ואתני‬
‫‪:‬‬ ‫‪T‬׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬

‫ד כ ת י ב‪) ,‬שמית י( ו ל הי ח ש ך‬ ‫עמיה דלחעזיך לעזמעזא במצרים תלתא יומין‪,‬‬

 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יב טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כד שבט‬
‫שנב‬

‫אפלה בכל ארץ מצרלם עזל^ת ימים‪ .‬׳‪:‬צלעזה ימים‪ ,‬׳‪:‬צכתוב)שמותי( ויהי‬
‫תעזך אפלה בכל ארץ מצרים‬
‫עז ‪ 0‬ת ימים‪.‬‬
‫ביומא הניינא ברא רקיעא‪ ,‬דיהא מפריש בין‬ ‫‪1‬‬ ‫••‬ ‫‪• :‬‬ ‫־‬ ‫^‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ן‬ ‫‪.‬‬

‫מןא למןא‪ ,‬כלכתיב )ברא שית א( ויאמר ביום העוני ברא את הרקיע‪,‬‬
‫אלהים להי רקיע בתוך המלם דהי מבדיל בין עזיהןה מפריד בין מים למים‪,‬‬
‫ככתוב )בראשית א( ויאמר אלהים‬
‫יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל‬
‫מלם למלם‪ .‬ואתני עמהון קךשא בריך הוא‪,‬‬
‫דמלא להון מפרישין לישראל בין טומאה בין מים למים‪ ,‬והתנה עמהם‬
‫• ‪•/ T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫׳‬ ‫‪• T T‬‬ ‫־ •‬ ‫‪1‬‬ ‫••‬

‫הקדועז ברוך הוא עזהמים יהיו‬ ‫לטהרה‪ ,‬לאתדכאה בהו‪ ,‬וכך הוה‪.‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫י‬ ‫‪■: T‬דד‬ ‫‪:‬‬

‫מפרידים ליעוראל בין טמאה‬

‫וטהרה להטהר בהם‪ ,‬וכך היה‪.‬‬
‫ביומא תליתאה אפיק ארעא מגו מיא‪,‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬
‫‪TT‬‬ ‫^ \‬ ‫׳‬ ‫‪••• T‬‬ ‫‪•• T • :‬‬ ‫‪TT: T :‬‬

‫ואכניש למלא‪ ,‬ועבד מההוא כנישו ביום העזליעזי הוציא ארץ מתוך‬
‫ךאתכנשו לאתר חד‪ ,‬ימא‪ .‬ואתני בלמא הןם וכנס את המים‪ ,‬ועקוה מאותו‬
‫קבוץ עזהתכנסו למקום אחד את‬
‫הןם‪ ,‬והתנה עם הןם להעביר את‬
‫למעבר ללשראל בגויה ביבשהא‪ ,‬ולמטבע‬
‫הים יקוךאל בתוכו בןבעזה ולהטביע‬ ‫‪T-‬‬
‫וישב‬ ‫‪T T-‬‬
‫למצראי‪ ,‬וכך הוה‪ ,‬דכתיב‪ ) ,‬שמות יד(‬
‫׳‬ ‫׳ • ‪• :‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪ •• T : • :‬׳ ‪ - :‬ן‬
‫לפנות בקר לאיתנו‪ .‬אל הלןךי לאיתנו‪ ,‬אלא את המצרים‪ ,‬וכך הןה‪ ,‬עזכתוב‬
‫)שמות יד( דעזב הןם לפנות בקר‬
‫לאיתנו‪ .‬אל הקרי לאיתנו אלא‬
‫לתנאו‪ ,‬למה דאתני עמיה קךשא בריך הוא‪,‬‬
‫‪T ...‬‬ ‫■ד‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪:‬ן‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫בעובדא ךבךאשית‪ .‬הו אתני בארעא‪ ,‬דתפהח לתנאו‪ ,‬למה עזהתנה עמו הקדוען‬
‫לת פומהא במחלקותא ךלדח‪ ,‬ותבלע ללדח ברוך הוא במעעוה בראעזית‪ .‬עוד‬
‫התנה עם הארץ‪ ,‬עזהפתח את פיה‬
‫ולכל כנישתיה‪ ,‬וכך הוה‪ ,‬דכהיב‪) ,‬במדבר טז(‬
‫במחלקתו עזל קרח ותבלע את‬
‫ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם ואת לדה‪ .‬קרח ואת כל עךתו‪ ,‬וכך הןה‪,‬‬
‫ביומא רביעאה‪ ,‬ברא שמשא וסיהרא‪ ,‬דכהיב עזכתוב עמדבר טז< ותפתח הארץ‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪— :‬ד‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪TT‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬
‫את פיה ותבלע אתם‪ ,‬ואת קרח‪.‬‬
‫יהי מארת ברקיע השמים‪ ,‬ואתני עם ביום הךביעי ברא עזמען ולבנה‪,‬‬
‫שמשא‪ ,‬למהוי קאים בפלגו שמלא ביומי עזכתוב יהי מארת בךקיע‬
‫דיהושע‪ ) ,‬ד ף ק צ ״ ט ע ״ א( דכתיב‪) ,‬יהישע י יב( ולעמד העזמים‪ ,‬והתנה עם העזמעז להיות‬
‫עומדת בחצי העזמים בימי‬
‫השמש בחצי השמלם‪ .‬אתני בככבלא למעבד יה‪^ 1‬ע‪ ,‬עזכתוב )יהושע י( ‪.‬דעמד‬
‫ל^רבא בסיסרא‪ ,‬דכתיב‪) ,‬שיפטים ה( הככבים העזמעז בחצי העזמים‪ .‬התנה עם‬
‫הכ‪ 1‬כבים לעע^ו‘ ת קרב עם סיסרא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫ממסלותם נלחמו עם סיסרא‪.‬‬
‫־ ‪:‬־‬ ‫‪• T‬‬

‫עזכתוב )שופטים ה( הכוכבים‬

‫ממסלותם נלחמו עם סיסרא‪.‬‬ ‫ועופי‬
‫••‬ ‫‪:‬‬
‫ימא‪,‬‬
‫׳‬ ‫— ‪T‬‬
‫נוני‬
‫••‬
‫חמישאה ‪T T‬ברא‬‫‪T T‬‬ ‫‪• —:‬‬
‫ביומא‬
‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫דשמלא‪ ,‬אתני בעופי למיזן עורבים ביום החמילזי בךא את דגי הןם‬
‫לאליהו‪ ,‬בזמנא דעצר לשמיא‪ ,‬לבהיב‪) ,‬מלכים א ועופות השמים‪ ,‬התנה עם העופות‬
‫‪T‬‬ ‫״‬ ‫‪T :‬‬ ‫׳ ״‬ ‫־ ״‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫׳‬ ‫׳ • ‪• :‬‬ ‫• ‪T - :‬‬ ‫‪- T :‬‬ ‫' ‪T : • :‬‬ ‫‪T•••:‬‬
‫שהעוךבים ןזונו את אלןהו בזמן‬
‫יז( ואת העורבים צויתי לכלכלך שם‪ .‬צויתי שעצר את השמים‪ ,‬שכתוב)מלכים־א‬
‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪-‬‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫״‪.‬״‬ ‫״‪.‬״ ‪ T‬־‬

‫דייקא‪ .‬ואתני בנוני למא לאזדמנא נונא חד‪ ,‬י!( ואת העךבים צויתי לכלכלך שם‪.‬‬
‫צויתי דוקא‪ .‬והתנה עם דגי הןם‬ ‫למבלע ליה ליונה‪ ,‬ולאשדאה ליה לבר‪.‬‬
‫להזמין דג אחד שיבלע את יונה‬
‫ולזרק אותו החוצה‪.‬‬ ‫עמיה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪...‬‬
‫ואתני‬
‫‪.. . _ .‬‬
‫לאדם‪,‬‬
‫^‬ ‫‪T T :‬‬
‫ברא‬ ‫‪TT‬‬
‫שתיתאה‬
‫‪T T‬‬ ‫‪• :‬‬
‫ביומא‬
‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫את אלןהו‪ ,‬שנאמר הנה צויתי‬ ‫ביום העזעזי ברא את האךם‪ ,‬והתנה עמו עזתצא ממנו אעזה ע‬
‫שנג‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יב ט ב ת‬
‫דקהל ־ קצ״ט ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כד שבט‬

‫עזם אעזה אלמנה לכלכלף‪ .‬הנה‬ ‫דתפוק מניה אהתא‪ ,‬ךתיזון לאליהו‪ ,‬דכתיב‪,‬‬
‫צויתי ‪ -‬מיום עזנברא העולם‪ .‬וכך‬ ‫)מלכים א יז( הנה צייתי עזם אעזה אלמנה לכלכלך‪.‬‬
‫בכל מעעזה ומעעזה עזהתחדעז‬ ‫‪I V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫• •‬ ‫• ••‬

‫בעולם‪ ,‬הקןדועז ברוך הוא צוה‬ ‫הנה צייתי‪ ,‬מיומא דאתברי עלמא‪ .‬וכן בכל‬
‫את אותו מעעזה מיום עזנבךא‬ ‫עובדא דעובדא דאתהדש בעלמא‪ ,‬קדעזא‬
‫‪T‬‬ ‫‪: K.‬‬ ‫׳‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫האדם‪ .‬אף כאץ!יאמר ה׳ לדג‪,‬‬ ‫בדיך הוא פקיד ההוא עובדא מיומא ךאתברי‬
‫ויאמר ‪ -‬מעזעזת ימי בראעזית‬
‫אמר לו‪.‬‬ ‫עלמא‪ .‬אוף הכא‪ ,‬ויאמר לך לדג‪ .‬ויאמר‪,‬‬
‫כאןץעז לנו סמך העולם על מעעזי‬ ‫מעזית יומין ךבראעזית קאמר ליה‪.‬‬
‫בני אךם בעולם הזה‪ .‬יונה ^ץרד‬
‫לספינה‪ ,‬זוהי נעזמת האדם‬
‫הכא אית לן סמך בעלמא‪ ,‬על עובךין דבני‬
‫עזיורדת לעולם הזה להיות בגוף‬ ‫נעזא בהאי עלמא‪ .‬יונה דנחת לספינה‪,‬‬
‫^‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫“‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T T‬‬

‫האדם‪ .‬למה נקראת יונה? מעזום‬ ‫רא איהי נעזמתא דבר נעז‪ ,‬דנהתא להאי עלמא‬
‫‪T : T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬

‫עזכיון עזמעזהתפת בגוף‪ ,‬אזי היא‬

‫יונה בעולם הזה‪ ,‬כמו עזנאמר‬
‫ל‪!5‬הוי בגופא ךבר נעז‪ .‬אמאי אהלדי יונה‪ .‬בגין‬
‫••• ••• ‪ •/:‬־‬ ‫־ • • •' ‪:‬‬

‫)ייקראכה( ולא תונו איעז את עמיתו‪.‬‬

‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫דכיון דאעזההפת בגופא‪ ,‬כדין איהי יונה בהאי‬
‫ואז האדם הולך בעולם הזה כמו‬ ‫עלמא‪ .‬כמה דאתמר‪) ,‬ויקרא כה( ולא תונו איעז את‬
‫‪V‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫“‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫הגדול‬ ‫ספינה בתוך הץם‬

‫עזמחעזבת להעזבר‪ ,‬כמו עזנאמר‬
‫עמיתו‪ .‬וכדין בר נעז אזיל בהאי עלמא‪,‬‬
‫והאנץה חעזבה להעזבר‪.‬‬ ‫כספינה בגו ימא רבא‪ ,‬דהשיבת לאתברא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫_‬ ‫^‬ ‫ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫—‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫ך‬ ‫_ ‪. . .‬‬

‫ואדם׳ כעזהוא חוטא בעולם הזה‬ ‫כמה דאת אמר )יונה א( והאניה חעזבה להשבר‪.‬‬
‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T • t : T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫וחועזב עזבורח מלפני אדונו ולא‬

‫עזם לב לאותו העולם‪ ,‬ואז מפזיל‬
‫ובר נש כד איהו בהאי עלמא חטי‪ ,‬והשיב‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬

‫הקדועז ברוך הוא רוח סערה‬ ‫דערק מקמי מאריה‪ .‬ולא אעזגח בההוא‬
‫חזקה ‪ -‬זוהי גזרת הדין עזעומדת‬ ‫עלמא‪ .‬וכדין אקזיל קךשא בריף הוא רוח‬
‫תמיד לפני הקדועז ברוך הוא‬
‫ומבקעזת את דין האדם מלפניו‪,‬‬
‫סערה תקיפא‪ .‬דא איהי גזירת דינא‪ ,‬דקיימא‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I • -‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬

‫וזוהי עזמפזה את הספינה‬ ‫תדיר קמי קדשא בריך הוא‪ .‬ובעאת דינא דבר‬
‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪P‬‬ ‫‪*:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: K.‬‬ ‫‪•• It‬‬ ‫‪• T‬‬

‫ומזכיךה את חטאי האדם לתפס‬ ‫נש מקמיה‪ ,‬ודא איהו דקא מטי לספינה‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪It‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪7 :‬‬ ‫י‬ ‫‪.. I -‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬
‫אותו‪.‬‬
‫כיון עזנתפס אדם על ידי אותה‬
‫ואךכר חובוי ךבר נש לאתפסא ליה‪.‬‬
‫סערה בבית חליו‪ ,‬מה כתוב?‬ ‫כיון דאתפס בר נש על ידא ךההיא סערה בבי‬
‫ויונה ץרד אל זךכתי הספינה‬ ‫מרעיה‪ ,‬מה כתיב ויונה לרד אל ירכתי‬
‫ויעוכב ויךדם‪ .‬אף על גב עזאדם‬
‫בבית חליו‪ ,‬חנעזמה לא מתעוררת‬
‫הספינה ויעזכב וירדם‪ .‬אף על גב ךבר נש בבי‬
‫לעזוב לפני אדונה ולפדות את‬ ‫מרעיה‪ ,‬נשמתא לא אתערת לאתבא קמי‬
‫—ן••‬ ‫‪T T T :‬‬ ‫• ‪—T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫׳‬ ‫־ ‪* * :‬‬

‫חכזאיו‪ .‬מה כתוב? ויקרב אליו‬ ‫מאריה‪ ,‬למפרק חובוי‪ .‬מה כתיב‪ ,‬וליןרב אליו‬
‫רב החבל‪ .‬מי זה רב חחובל? זה‬
‫ץצר טוב עזמנהיג את חבל‪ .‬ויאמר‬ ‫רב החובל‪ .‬מאן רב החובל‪ .‬דא לצר טוב‪,‬‬
‫לו מה לך נךדם קום קרא אל‬ ‫דאיהו מנהיג כלא‪ .‬ויאמר לו מה לך נרדם‬
‫אלהיך וגו׳‪ .‬אין העזעה לישן‪,‬‬ ‫קום ין^רא אל אלהיך וגו׳‪ .‬לאו עזעתא הוא‬
‫עזהרי מעלים אותך לדין על כל‬
‫מה עזעעזית בעולם חזה‪ ,‬שוב‬
‫למךמך‪ ,‬דהא סלקין לך לדינא‪ ,‬על כל מה‬
‫מחבזאך‪.‬‬ ‫ךעבדת בהאי עלמא‪ ,‬תוב מחובך‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יב טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כד שבט‬
‫שנד‬

‫אסתכל במלין אלין‪ ,‬ותוב למארך‪ .‬מה התבונן בדבךים הללו ועזוב‬
‫מלאכתך דאת עסלןת בה בהאי לאדונף‪ .‬מה מלאכהף ‪ -‬עזאתה‬
‫עס‪7‬ןה בה בעולם הזה‪ ,‬והודה‬
‫עלמא‪ ,‬ואו־די עלה לןמי מארך‪ .‬ומאין תבא‪ ,‬עליה לפני ןבונף‪ .‬ומאין תבוא ‪-‬‬
‫אסתכל מאין באת‪ ,‬מטפה סרוהה‪ ,‬ולא תתגאי הסתכל מאין באת‪ ,‬מפזפה‬
‫‪ ■ . .‬ך ‪. .‬‬ ‫^ ‪ . .‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ . . .‬ך _‬

‫קמיה‪ .‬מה ארצך‪ ,‬אסתכל דהא מארעא סרוחה‪ ,‬ואל תתגאה לפניו‪ .‬מה‬
‫אךצף ‪ -‬הסתכל עזהרי מהארץ‬
‫אתבריאת‪ ,‬ולארעא תיתוב‪ .‬ואי מזה עם אתה‪ ,‬נבראת ולארץ תעזוב‪ .‬ואי מזה עם‬
‫אתה ‪ -‬הסתכל אם ןעז לף זכות‬ ‫אסתכל אי אית לך זכי דא?‪0‬ןי דעין עלך‪.‬‬
‫אבות עזתגן עליף‪.‬‬
‫כיון עזמעלים אותו לדין בבית דין‬
‫כיון דסלקין ליה לךינא‪ ,‬בבי דינא דלעילא‪,‬‬
‫ההיא סערה‪ ,‬דאיהי גזרת דינא‪ ,‬דסעיר עזל מעלה‪ ,‬אותה סערה‪ ,‬עזהיא‬
‫•‬ ‫׳‬ ‫‪TT :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫־ ‪T :‬‬
‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬

‫עליה דבר נעז‪ ,‬הבעת מן מלכא למידן איפון גזרת הדין עזסוערת על האדם‪,‬‬
‫מבקןעזת מהמלך לדון אותם‬
‫התפוסים עזל המלך‪ ,‬וכלם באים‬
‫הפיסין ךמלכא‪ ,‬וכלהו אתןין חד חד לןמיה‪.‬‬
‫ביה עזעתא את?ןךיבו בי דינא‪ .‬אית מנהון אחד אחד לפניו‪ .‬באותה עזעה‬
‫דפתחי בזכות‪ ,‬ואית מנהון דפתחי בחובה‪ .‬מת?ןךבים בית הדין‪ .‬ןעז מהם‬
‫עזפותחים בזכות‪ ,‬דעז מהם‬
‫עזפותחים בחובה‪ ,‬וגזרת הדין‬
‫וגזרת דינא תבעת דינא‪.‬‬
‫תובעת דין‪.‬‬ ‫ואי ההוא בר נעז לא זכי בדינא‪ ,‬מה כתיב‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ . . .‬ך‬ ‫‪.‬ך‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_‬ ‫_‬ ‫‪. .‬‬

‫_דחתרו האנעזים להעזיב אל היבעזה ולא ואם אותו אדם"לא זוכה בדין‪ ,‬מה‬
‫כתוב ? תחתרו האנעזים להעזיב‬
‫אל הזבעזה ולא ןכלו‪ .‬הם‬
‫ןכלו‪ .‬מעזתךלין איפון דאורו זכותיה לאתבא‬
‫טעמא‪• .‬כי מעזתדלים אותם עזמודים זכותו‬ ‫—‪T‬‬
‫ולא ‪T‬יכלו‪T .‬מאי‬ ‫להאי עלמא‪,‬‬
‫‪T : ' T : T‬‬ ‫‪—:‬‬
‫ליה‬
‫הןם הולך וסוער עליהם‪ ,‬גזרה ךדינא‪ ,‬אזיל להעזיבו אל העולם הזה ולא‬
‫ןכילו‪ .‬מה הטעם? כי הןם הולך‬
‫וסער עליהם‪ .‬גזרת הדין הולכת‬
‫עלייהו‪.‬‬
‫נעז‪ ,‬ואתגבר ‪ T‬־ ‪:‬‬ ‫בהובוי דבר ‪T‬‬ ‫וסעיר ‪:‬‬
‫‪• T :‬‬

‫כדין נחהין עליה תלת עזליחן ממנן‪ ,‬חד‪ ,‬וסוערת בחבזאי האדם ומתגברת‬
‫עליהם•‬ ‫דכהיב כל זכוון‪ ,‬וכל חובין‪ ,‬דעבד בר‬
‫אז מורידים עליו עזלעזה עזליחים‬
‫וחד ממנים ‪ :‬אחד עזכותב כל הזכיות‬ ‫חשבן יומוי‪.‬‬ ‫דעביד‬ ‫עלמא‪ .‬וחד‬ ‫‪T‬נש בהאי‬
‫•‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬

‫‪:‬־‬ ‫‪l T: • . .‬‬ ‫‪•T:‬‬ ‫‪T:T‬‬

‫דהוה אזיל עמיה‪ ,‬כד הוה במעי אמיה‪ .‬והא וכל החטאים עזעעוה האדם‬
‫‪■ .‬ך‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫■ך■ך‬ ‫—‬ ‫‪9‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪-‬ך‪.‬‬ ‫‪.—.‬ך‬ ‫‪.‬‬

‫אוקימנא לגזרת דינא לא עזכיך‪ ,‬עד ההוא בעולם הזה‪ .‬ואחד עזעועזה‬
‫חעזבון ןמיו‪ .‬ואחד עזהןה הולך‬
‫זמנא לכתיב‪ ,‬וישאו את יונה‪_ .‬דשאו‪ :‬כד עמו כעזהןה במעי אמו‪ ,‬והרי‬
‫באךנו עזגזרת הדין לא עזוככת עד‬ ‫נכזלי ליה מביתיה‪ ,‬לבי קבלי‪.‬‬
‫‪5‬ךין מכרזי עלוי‪ .‬אי איהו זכאה‪ ,‬מכרזי עליה לאותו ןמן‪ ,‬עזכתוב ויעזאו את‬
‫יונה‪ .‬ויעזאו‪ ,‬כעזנונזלים אותו‬
‫מביתו לבית הקןברות‪.‬‬ ‫ואמלי‪ ,‬הבו ילןר לליולןנא למלכא‪) ,‬ישעיה‬
‫מ( יבא שלום ינוחו על משכבותם הלך נכחו‪ .‬ואז מכריזים עליו‪ .‬אם הוא צדיק‬
‫לפני^ צלל(^)דף ‪ -‬מכריזים עליו ואומרים‪ :‬הנו‬ ‫מפא לן‪ .‬לכתיב‪) ,‬ישעיה נח(‬
‫כבוד לךמות המלך‪) ,‬ישעיה״( ןבוא‬
‫עזלוים ןנוחו על מעזכבויתם דלך נלחו‪ .‬מנין לנו? ׳‪:‬צכתוב)שמנח( והלך לפניך צךקך כבוד ה׳ זאספך‪.‬‬
‫ואם הוא ךעזע ‪ -‬מכריזים עליו ואומדים‪ :‬אוי לו לפלוני‪ ,‬טוב לו עזלא היה נברא‪ .‬ואז מה כתוב ?‬
‫שנה‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יב טבת‬
‫ויקהל ־ קצ״ט ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כד שבט‬

‫ויטלהו אל הים דעמד הים‬ ‫קצ״ט ע״□ כבוד לי׳ !אספך‪ .‬ואי חייבא איהי‪,‬‬
‫מזעפו‪ .‬כעזמכניסים אותו לבית‬ ‫מכריזי עליה ואמרו‪ ,‬ווי ליה לפלניא‪ .‬טב ליה‬
‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫׳—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪..‬‬ ‫■ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪*:‬‬ ‫—‬
‫הקברות‪ ,‬קזהוא מקום הדין‪ ,‬אז‬
‫גזרת הדין קזהיתה סוערת‪,‬‬ ‫ךלא יתבןי‪ .‬כדין מה כתיב‪ ,‬ויטלהו אל הלם‬
‫עזוככת מזעפה‪ .‬והדג קזבלע אותו‬‫ולעמד הלם מזעפו‪ .‬כד עאלין ליה לבי קברי‬
‫זהו הקבר‪.‬‬ ‫דהוה‬ ‫דינא‬ ‫כדין ‪:‬גזרת‬ ‫דדינא‪.‬‬ ‫אתר‬ ‫דאיהו‬
‫‪T-: :‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬
‫מה כתוב? ויהי יונה במעי הדג‪.‬‬
‫מעי הדג זהו בטן קזאול‪ .‬מנין‬ ‫סעיר‪ ,‬עזכיך מזעפיה‪ .‬ונונא דבלע ליה‪ ,‬דא‬
‫לנו? קזכתוב מבטן קזאול קזועתי‪.‬‬ ‫איהו קברא‪.‬‬
‫והוא הןה במעי הדג‪ ,‬וקורא לו‬
‫דדג‪T ,‬דא‬
‫בטן קזאול‪ ,‬קז ‪ 0‬ה ןמים וקזלקזה‬ ‫‪^ T :‬‬
‫הדג‪: .‬מעוי‬ ‫‪T-‬‬
‫יונה במעי‬ ‫‪T‬‬
‫כתיב‪ ,‬ויהי‬ ‫‪•:‬‬
‫מה‬ ‫׳‬

‫לילות‪ .‬אלו קזלקזה ןמים קזאדם‬ ‫איהו בטן עזאול‪ .‬מנלן‪ .‬דכתיב‪) ,‬יינה ב(‬

‫בקבר ונבקעים מעיו‪.‬‬ ‫מבטן עזאול עזועהי‪ .‬ואיהו במעי דנונא הוה‪,‬‬
‫לאחר קזלקזה ןמים אותה טנפת‬
‫נהפכת על פניו‪ ,‬ואומרת לו ‪ :‬טל‬
‫וקארי ליה בטן שאול‪ ,‬שלשה למים ושל^ה‬
‫מה עזנתת בי‪ .‬אכלה ו׳טתית כל‬ ‫לילות‪ ,‬אלין תלת יומין‪ ,‬דבר נש בקברא‪,‬‬
‫יום ולא נתת לעניים‪ ,‬וכל ןמיף‬ ‫ואתבקעו מעוי‪.‬‬
‫היו כמו חגים ומועדים‪ ,‬והעניים‬
‫היו ךעבים‪ ,‬קזלא אכלו עמף‪ .‬טל‬
‫לבתר הלתא יומין‪ ,‬ההוא טפופא אתהפך על‬
‫אנפוי‪ ,‬ואומר לו טול מה דיהבת בי‪.‬‬
‫מה עזנתת בי‪ .‬זהו קזכתוב )מלאכי‬
‫ב< וזריתי פר׳ט על פניכם וגו׳‪,‬‬‫יהבת למסכני‪,‬‬ ‫‪ T‬־ ‪: :‬‬
‫ולא‬‫'‪T :‬‬
‫יומא‪,‬‬‫‪T‬‬
‫ושתית ‪T‬כל‬‫‪• T :‬‬
‫אכלת‬
‫־ ‪ :‬־‬
‫והדי באךנו‪.‬‬
‫לאחר זה‪ ,‬מקז ‪ 0‬ה ןמים והלאה‪,‬‬
‫וכל יומך הוו כחגין וכמועלין‪ ,‬ומסכני הוו‬
‫אז נדון האדם מעיניו‪ ,‬מידיו‪,‬‬
‫‪/‬‬ ‫• ‪TT‬‬ ‫‪/‬‬ ‫‪-‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪..‬‬
‫כפנין‪ ,‬דלא אכלו בהדך‪ ,‬טול מה דלהבת בי‪.‬‬
‫‪.‬ך ‪.‬ך ‪.‬ך‬ ‫|‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬ך‬

‫מרגליו‪ ,‬ופךעזוה עד קזלקזים‬ ‫הדא הוא לכתיב‪> ,‬מלאכי ב( וזריתי פרש על‬
‫ןמים‪ .‬כל אותם קזל׳שים ןמים‬
‫נדונים הנפש והגוף כאחד‪,‬‬
‫פניכם וגו׳‪ ,‬והא אוקימנא‪.‬‬
‫ומשום כך הנשמה נמצאת בארץ‬ ‫לבתר דא‪ ,‬מהלתא יומין ולהלאה‪ .‬כלין אתרן‬
‫למקומה‪,‬‬
‫עולה • ‪ T 1 :‬׳‬‫‪T‬‬ ‫שאינה‬
‫‪T‬‬ ‫למטה‪,‬‬
‫בר נש מעינוי‪ ,‬מידוי‪ ,‬ו מי לוי‪,‬‬
‫‪ :‬־‪ T‬׳‬
‫כאשה שיושבת בחוץ כל ימי‬
‫הטמאה‪ .‬אחר כך הנשמה עולה‪,‬‬ ‫ואוקמוה עד תלתין יומין‪ .‬כל אינון הלתין‬
‫והגוף נךקב בארץ‪ ,‬עד אותו זמן‬ ‫יומין‪ ,‬אתרנו נפשא וגופא כחדא‪ .‬ובגיני כך‬
‫שןעיר הקדוש ברוך הוא את‬ ‫סלקת‬ ‫דלא‬ ‫בארעא‪,‬‬ ‫לתהא‬ ‫נשמתא‬ ‫אשתכח‬
‫—ן‬ ‫' ‪T :‬‬ ‫‪T : —:‬‬ ‫‪T —:‬‬ ‫•‪T T :‬‬ ‫• ‪ : :‬־‬
‫המתים‪.‬‬
‫ו;ןתיח קול אחד להעיר בבית‬ ‫לאתרה‪ .‬כאהתא ך!תבת לבר‪ ,‬כל יומי‬
‫וגופא‬
‫הקברות ויאמר‪) ,‬ישעיה כ ס הקיצו‬ ‫‪T‬‬
‫נשמתא סלקא‪,‬‬
‫— ‪: ' | T :‬‬ ‫• ‪T T :‬‬
‫לבתר‪,‬‬
‫‪' T T :‬‬
‫מסאבותא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫~‬ ‫‪1‬‬
‫ו תנו שכני עפר כי טל אורת טלך‬‫אתבלי בארעא‪ .‬עד ההוא זמנא ךתער קלשא‬
‫ואךץ ךפאים תפיל‪ .‬אימתי זה‬
‫יהיה ? בץמן שןעבר מלאך המות‬ ‫בריך הוא למיתןיא‪.‬‬
‫מן העולם‪ ,‬שכתוב )שמכה( בלע‬ ‫וזמינא קלא חרא לאתערא בבי קברי‪ ,‬ויימא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪: T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T |T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪* :‬‬

‫המות לנצח וגו׳‪ .‬כיון שבלע‬ ‫)ישעיה כו( הקיצו ו תנו שוכני עפר כי טל‬
‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•1‬‬

‫מלאך‬
‫‪^ T :-‬‬
‫דיתעבר‬
‫‪T - : • :‬‬
‫בזמנא‬
‫‪T:•:‬‬
‫אורות טלך וארץ ךפאים הפיל‪ .‬אימתי להא ‪T‬דא‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יג טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כד שבט‬
‫שנו‬

‫המות לנצח‪ ,‬אחר כך‪ ,‬ומחה ה׳‬

‫‪T T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ •/ T‬־‬ ‫־ ‪••• T‬‬
‫המות מעלמא‪ ,‬דכתיב‪) ,‬ישעיה כה( בלע המות‬
‫‪*.• T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪•.* T‬‬ ‫‪-‬‬

‫אלהים דמעה מעל כל פנים‬ ‫לנצה וגו‪ /‬ביון דבלע המות לנצה‪ ,‬לבתר‪,‬‬
‫וחךפת עמו יסיר מעל כל הארץ‪.‬‬
‫אז כתוב‪ ,‬ויאמר ה׳ לדג ויקא את‬
‫‪•/‬‬ ‫־ ‪T ••1‬‬ ‫־‪T‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫׳ ־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫וחרפת‬
‫‪- : :‬‬
‫פנים‬‫‪•T‬‬
‫מעל ‪T‬כל‬ ‫‪-‬‬
‫דמעה‬
‫• ‪T :‬‬
‫אלהים‬ ‫ומהה יי׳‬
‫‪: T :‬״‪.‬״ •‬ ‫‪T T‬‬
‫יונה אל היבעזה‪.‬‬ ‫עמו ןסיר מעל כל הארץ‪ .‬כדין כתיב‪ ,‬ויאמר‬
‫כיון קזהתעורר אותו קול בין‬ ‫יי׳ לדג ויק א את יונה אל היבשה‪.‬‬
‫הקברים‪ ,‬אזי כל הקברים ןקיאו‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T -------‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪1•• T -‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪T :‬‬

‫את אותם המתים קזבהם החוצה‪.‬‬ ‫כיון דאהער ההוא קלא ביני קברי‪ ,‬כדין כל‬
‫זהו קזכתוב וארץ רפאים הפיל‪.‬‬ ‫קברןיא ןקיאו לאינון מתןיא לבהון לבר‪.‬‬
‫מה זה תפיל? עזהקיא אותם‬
‫החוצה‪ .‬רפאים‪ ,‬מה זה רפאים?‬
‫הדא הוא דכתיב וארץ רפאים הפיל‪ .‬מאי‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫—‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪V T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪T T‬‬
‫‪• T :‬‬ ‫‪•/‬‬

‫קזקבלו ךפואה כמקדם‪ ,‬ונךפאו‬

‫־‬ ‫׳‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪T‬‬
‫תפיל‪ .‬ךןקיא לון לבר‪ .‬רפאים‪ ,‬מהו רפאים‪.‬‬
‫עצמות בעצמות‪ ,‬ואלה נקראים‬ ‫דקבילו‪ .‬אסוותא כמלקךמין‪ ,‬ואתסיאו גרמין‬
‫רפאים‪.‬‬
‫ואם תאמר‪ ,‬הרי כתוב )בשאר עובדי‬
‫בגרמין‪ .‬ואלין אקרון ךפאים‪.‬‬
‫כועבים ומזאת( )ישעיה כי< רפאים בל‬ ‫‪1‬אי הימא‪ .‬הא כתיב )בעאדעזיבדי כ‪1‬כבים ומז‪-‬לזית( )ישעיה‬
‫ז‬ ‫‪ .‬ז‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫ןקומו? אלא ודאי כל העולם‬ ‫כס רפאים בל יקומו‪ .‬אלא ודאי כל עלמא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪l T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫יתרפאו עצמותם בבית הקברות‪,‬‬
‫אבל מהם ןקומו ומהם לא ןקומו‪.‬‬
‫לתסון גרמין בבי קברי‪ ,‬אבל מנהון יקומון‪,‬‬
‫ועל זה כתוב רפאים בל ןקומו‪.‬‬ ‫ומנהון לא לקומון‪ .‬ועל זיא כתיב רפאים בל‬
‫אקזרי חלקם קזל יקוראל‪ ,‬עזכתוב‬ ‫לקומו‪ .‬זכאה הולקיהון דלשראל‪ ,‬דכהיב בהו‬
‫בהם נבלתי יקומון‪ .‬ובדג הזה‬
‫מצאנו ךברים לרפואה קזל כל‬
‫נבלתי לקומון‪ .‬ובהאי נונא‪ ,‬אשכחנא מלין‬
‫העולם‪.‬‬ ‫לאסוותא‪ ,‬דכל עלמא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬

‫הדג הזה‪ ,‬כיון קזבלע את יונה‪,‬‬ ‫האי נונא כיון דבלע ליונה מית‪ .‬וביה הוה‬
‫‪T T‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1 -‬‬ ‫‪T‬‬
‫הוא מת‪ ,‬ובו הןה יונה קןלקזה‬
‫ןמים‪ ,‬ואחר כך חזר לחיים‬ ‫יונה תלתא יומין‪ ,‬לבתר אתקיים‬
‫• ‪T l T :‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫'‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫כמקדם והקיא את יונה החוצה‪,‬‬ ‫כמלקךמין‪ ,‬ואקי ליונה לבר‪ ,‬והא אוקמוה‪,‬‬
‫והרי פךעזוה‪ ,‬קזכתוב ויתפלל‬ ‫דכתיב ויתפלל יונה אל לל׳ אלהיו ממעי‬
‫יונה אל ה׳ אלהיו ממעי הדגה‪.‬‬
‫כתוב כאץ הדגה‪ ,‬וכתוב עזם )שמות‬
‫הדגה‪ .‬כתיב הכא הדגה‪ ,‬וכתיב התם )שמות ז(‬
‫‪T T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬

‫ז< והדגה א^ר ביאר מתה‪ ,‬והרי‬ ‫והדגה אשר ביאור מתה‪ ,‬והא אוקמוה‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫— ‪:‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫פךעזוה‪ .‬כמו זה עתידה ארץ‬ ‫כגוונא דא‪ ,‬זמינת ארעא ךישראל לאתערא‬
‫יעזראל להתעורר בראעזונה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T‬‬

‫ואליי ?ר ־ וארץ רפאים הפיל‪.‬‬

‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪•• T :‬‬ ‫•‬
‫בקךמיתא‪ ,‬ולבתר וארץ ךפאים הפיל‪.‬‬
‫והרי בארנו‪ ,‬עזעזבעה דינים‬ ‫והא אוקימנא‪ ,‬דשבעה דינין לחלפון עליה‬
‫וחלפו על האךם כעזיוצא מן‬ ‫דבר נש‪ ,‬כד נפיק מהאי עלמא‪ .‬הד‪,‬‬‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬
‫העולם הזה‪ .‬אחד ‪ -‬אותו דין‬
‫עליון כעזיוצאת הרוח מן הגוף‪.‬‬ ‫ההוא דינא עלאה‪ ,‬כד נפיק רוהא מן גופא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫• ‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫|‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬

‫ב׳ ‪ -‬כקזמעעזיו ודבריו הולכים‬ ‫ב׳‪ ,‬כד עובדוי ומלוי אזלין קמיה ומכרזי‬
‫לפניו ומכריזים עליו‪ .‬ג׳ ‪-‬‬ ‫עלוי‪ .‬ג׳‪ ,‬כד עייל לקברא‪ .‬ד׳‪ ,‬דינא ךקברא‪.‬‬
‫כעזנכנס לקבר‪ .‬ד׳ ‪ -‬דין הקבר‪ .‬ה׳‬
‫‪ -‬דין התולעת‪ .‬ר ‪ -‬דין הגיהנם‪.‬‬ ‫ה׳‪ ,‬דינא דתולעהא‪ .‬ו׳‪ ,‬דינא דגיהנם‪ .‬ז׳‪ ,‬דינא‬
‫ד ‪ -‬דין הרוח עזהולכת ומעזוטטת‬ ‫דרוהא דאזלא ושאטת בעלמא‪ ,‬ולא אשכהת‬
‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫שנז‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יג טבת‬
‫ויקהל ־ קצ״ט ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כד שבט‬

‫בעולם ולא מוצאת מקוים מנוחה‬

‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬‫אתר נליחא‪ ,‬עד ךלעזהלים עובדוי‪ .‬בגין דא‪,‬‬
‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫עד עזיעזלמו מעעזיו‪ .‬מעזום זה‬ ‫בעי בר נעז לאסתכלא תדיר בעו־בדו־י‪ ,‬ויתוב‬
‫צריך אךם להתבונן תמיד‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪••T‬‬

‫במעעזיו דקזוב לפני אדונו‪.‬‬ ‫קמי מריה‪.‬‬ ‫‪••T‬‬ ‫‪•• |T‬‬

‫וכע‪ 1‬התבונן דוד המלך בדיני‬ ‫וכד אסתכל דוד מלכא בלינין אלין דבר נעז‪,‬‬
‫ואמר‪) ,‬תהלים‬
‫הקדים ‪ T:‬־ ׳‬
‫הללו‪• 1 : • ',‬‬
‫האדם ־ ‪T‬‬
‫קד( בךכי נפלזי את ה׳‪ ,‬בטרם תצא‬
‫אקדים ואמר)תהלים קח ברכי נפשי את יי‪/‬‬
‫‪TTT‬‬
‫י‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫•‬ ‫‪: -‬‬ ‫•‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• 1:‬‬ ‫‪-‬‬

‫מן העולם‪ ,‬בעוד קזאת נמצאת‬ ‫עד לא תפוק מן עלמא‪ ,‬בעוד דאנת אעזהכחת‬
‫עם הגוף‪ .‬וכל קרבי את עזם קדעזו‬‫עם גופא‪ .‬וכל ל^רבי את שם קךשו‪ ,‬אינון‬
‫‪ -‬הם אברי הגוף עזמעזהתפים‬
‫עכעזו‬ ‫הרוח‪.‬‬ ‫עם‬
‫עזןיפי גופא‪ ,‬דמעזההפי כחדא ברוחא‪ .‬העזהא‬
‫כאחד‬
‫כעזתמצאו עמה‪ ,‬הקדימו לברך‬ ‫ךתעזתכחון עמה‪ ,‬אקדימו לברכא עזמא‬
‫את העזם הקדועז טרם עזןבא ץמן‬ ‫קדישא‪ ,‬עד לא ימטי זמנא ךלא תיכלון‬
‫עזלא תוכלו לברך ולחזר‬
‫בתעזובה‪ .‬ועל זה אמר בךכי נפקזי‬
‫לברכא‪ ,‬ולאתבא בתיובתא‪ ,‬ועל דא אמר‬
‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T T T :‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫את ה׳ הללדה‪ .‬באו אותם‬ ‫ברכי נפשי את יי׳ הללויה‪ .‬אתו אינון חברייא‬
‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‪*.‬‬

‫החברים ונעזקו את ראעזו‪.‬‬ ‫ונעזקו רישיה‪.‬‬

‫רבי חייא פתח ואמר‪ ,‬קחו‬
‫‪1:‬‬ ‫'‬ ‫־‬ ‫‪T :‬‬

‫מאתכם תרומה לה׳‪ .‬בא וךאה‪,‬‬

‫־‬
‫רבי חןיא פתח ואמר‪) ,‬דף ך ע״א()שמית לה( קחו‬
‫‪T‬‬ ‫•‪T‬‬ ‫־ •‬

‫כעזברא הקדועז ברוך הוא את‬ ‫מאתכם תרומה ליי׳‪ .‬תא חזי קדשא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫העולם‪ ,‬לא בראו אלא כדי עזןבאו‬ ‫אלא‬‫•‪T *.‬‬

‫ברא ••ליה‪,‬‬
‫‪TT‬‬
‫עלמא‪T ,‬לא‬
‫׳‬ ‫‪T : T‬‬
‫ברא‬
‫‪TT‬‬
‫בריר הוא ־כד‬
‫‪1 *:‬‬
‫יעזראל ויקבלו את התורה‪.‬‬
‫בתורה נברא העולם‪ ,‬ועל התורה‬
‫בגין דליתון לשראל‪ ,‬ויקבלון אורייתא‪.‬‬
‫באורליתא אתברי עלמא‪ ,‬ועל אורליתא‬
‫הוא עומד‪ .‬זהו עזכתוב )ירמיה לג(‬
‫אם לא בריתי יומם ולילה חקות‬ ‫קיימא‪ .‬הדא הוא דכתיב‪) ,‬ירמיהלג( אם לא בריתי‬
‫‪.‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪, ,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬

‫עזמים וארץ לא עוימתי‪ .‬התוךה‬

‫יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי‪.‬‬
‫היא ז>ךך חיים בעולם הז־הי ואירך‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪VT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫החיים בעולם הבא‪.‬‬ ‫אורייתא איהי ארכא ךחיי בהאי עלמא‪,‬‬

‫וכל מי עזמעזתדל בתורה‪ ,‬כאלו‬ ‫וארכא דחיי בעלמא דאתי‪.‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪:‬‬
‫העזתדל בהיכלו ע ל הקדועז ברוך‬
‫הוא‪ ,‬עהיכלו העליון ע ל הקרוע‬ ‫וכל מאן דאעזתדל באורליתא‪ ,‬כאלו אעזתדל‬
‫ברוך הוא היא התורה‪ .‬וכעאךם‬ ‫בהיכליה דקוךשא בריף הוא‪ .‬דהיכלא‬
‫עוסק בתוךה‪ ,‬הקרוע ברוך הוא‬ ‫עלאה ךקוךשא בריך הוא‪ ,‬אורליתא איהי‪.‬‬
‫עומד עזם ומקעזיב לקולו‪ ,‬ככתוב‬
‫וכד בר נש עסיק באורליתא‪ ,‬קךשא בריף הוא‬
‫)מלאכי ג( ויקעב ה׳ ויעזמע וגו׳‪.‬‬
‫ונצול האדם מעזלעזה דינים‪:‬‬ ‫קאים תמן‪ ,‬ואצית לקליה‪ ,‬כמה דכהיב‪) ,‬מלאכי‬
‫מרין העולם הזה‪ ,‬ומרין מלאך‬ ‫ג( ולקשב לל׳ ולעזמע וגו׳‪ .‬ואעזתןיב בר נש‬
‫המות עזלא ןכול לעזלט עליו‪,‬‬
‫ומרין הגיהנם‪.‬‬ ‫מתלת דינין‪ :‬מדינא דהאי עלמא‪ .‬ומדינא‬
‫‪ ■ . .‬ך‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫■ך‬ ‫‪ . . .‬ך‬

‫ויכתב ספר ץכרון‪ .‬מי הוא ? אלא‬ ‫דמלאך המות‪ ,‬דלא יכיל לשלטאה עליה‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪*.* T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1 T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫ןע ספר למעלה ד ע ספר למפזה‪.‬‬ ‫ומדינא דגיהפם‪.‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪. . .‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫זכימ' ־ )אות( הברית הקרוע‬
‫דכתב ספר זכרון‪ .‬מאי איהו‪ .‬אלא אית ספר‬
‫•• •‪*.‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫•• •‪*.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ן‬ ‫‪. -‬‬

‫דנטיל‬ ‫קדישא‪,‬‬
‫׳ ‪• T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•1-‬‬
‫קיימא‬
‫‪T T|-‬‬
‫לעילא‪ ,‬ואית ספר לתהא‪ .‬זכרון אתר)ני״אאת(‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יג טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כד שבט‬
‫שנח‬

‫עזנוטל וכונס אליו את כל החיים‬ ‫וכניעז לגביה‪ ,‬כל חיין דלעילא‪ .‬ספר זכרו־ן‬
‫בלמעלה‪ .‬ספר זכרון ‪ -‬עזהי‬
‫תרין דרגין דאינון חד‪ ,‬ו ת א דא עזם יהח׳ה‬
‫ד תו ת עזהץ אחת‪ ,‬וסוד זה עזם‬
‫יחו״ה עזם אחד‪ .‬יחו״ה אחד‪.‬‬ ‫חדא‪.‬‬
‫מלה ‪TT‬‬ ‫וכלא • ‪T‬‬ ‫חד‪T : .‬‬ ‫יהו״ה ‪-‬‬ ‫חד‪T : .‬‬ ‫עזם ‪-‬‬
‫והכל זיבר אחד‪.‬‬ ‫?גץ דאית עזם‪ ,‬ואית עזם‪ ,‬עזם לעילא‪ ,‬ןיאיהו‬
‫משום עזיעז עזם דעז עזם‪ .‬עזם‬
‫למעלה‪ ,‬עזהוא נךעזם )נקךא שם(‬
‫אתךעזים )ס״אאקליעם( ממה דלא ודיע‪ .‬ולא‬
‫ממה שלא ידוע ולא נךמז בידיעה‬ ‫אתרמיז כידיעה כלל‪ .‬ודא איןןרי נקודה‬
‫כלל‪ ,‬וזו נקראת נלןדה עליונה‪.‬‬ ‫עלאה‪ .‬עזם לתתא‪ ,‬ךאל‪4‬רי עזם‪) ,‬דברים ד( מקצה‬
‫עזם למטה‪ ,‬עזנקרא עזם‪ ,‬מקצה‬
‫העזמים ועד קצה העזמים‪ ,‬משום‬
‫העזמלם ועד קצה העזמלם‪ ,‬בגין דקצה העזמלם‬
‫עזקצה העזמים נקרא זכרוץ‪.‬‬ ‫אקרי ץכרון‪ .‬והאי שם‪ ,‬איהו נקודה דלתתא‪,‬‬
‫והשם הזה הוא נקדה שלמטה‪,‬‬ ‫דאיהו שם מההוא ץכרון‪ ,‬דאיהו קצה‬
‫עזהוא שם מאותו זכרון‪ ,‬שהוא‬
‫קצה העזמים‪ ,‬עזנוטל את כל‬
‫השמלם‪ ,‬ךנטיל כל חןין דלעילא‪ .‬ודא איהו‬
‫החיים עזלמעלה‪ .‬וזהו קצה‬ ‫קצה השמלם דלתתא‪ .‬ועזם דיליה אידוי נקודה‬
‫העזמים עזלמטה‪ .‬והשם עזלו היא‬ ‫דקיימא‬
‫‪T : 1- :‬‬
‫ספר‬ ‫•• •‪*.‬‬
‫דא‪• ,‬איהו‬ ‫י‬ ‫‪T 1 :‬‬
‫דלתהא‪ T .‬נקודה‬ ‫• ‪T - :‬‬
‫הנקדה עזלמטה‪ .‬נקדה זו היא‬
‫ספר שעומד בחעזבוץ‪ ,‬וזהו‬ ‫ספר‬
‫•• *‪*.‬‬
‫ולחושבי ‪:‬שמו‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬
‫ודא הוא‬ ‫‪:‬בחושבנא‪,‬‬
‫‪ TT :‬י ‪T :‬‬

‫ולהעזבי עזמו* הספר שאמךנו‬ ‫דקאמרן‪ ,‬ושם‪ ,‬חד מלה הוא‪ ,‬בכל סטרין‪.‬‬
‫ושם ‪ -‬דבר אחד הוא בכל‬ ‫נקוךה דא בגין דקיימא באמצעיתא‪ ,‬איהי‬
‫הצדדים‪.‬‬
‫הנקדה הזו‪ ,‬משום עזהיא עומדת‬ ‫דאתאחדן ‪T‬בה‪• .‬שית‬ ‫‪1 T—: — : • :‬‬
‫עלאה —על ‪T‬כל‬ ‫• ‪TT‬‬
‫עליונה ־על ‪T‬כל‬
‫באמצע‪• ,‬היא ‪T : •/‬‬
‫־ ׳‬ ‫‪T‬‬ ‫סטרין‪ ,‬אתאחדן בספר עלאה‪ ,‬ואיהו עלאה‬
‫הנאחזים בה‪ .‬עזעזה צדדים‬ ‫עלליהו‪ .‬עזית סטרין אתאחדן בספר תהאה‪,‬‬
‫אחוזים בספר העליון‪ ,‬והוא‬
‫עליון עליהם‪ .‬עזעזה צדדים‬ ‫עלאה‪,‬‬
‫'‬ ‫עלייהו‪ .‬ועל ‪-‬ךדא‪ ,‬ספר • ‪T T‬‬
‫^‬ ‫עלאה ‪: - T‬‬ ‫ואיהו • ‪T T‬‬ ‫‪•:‬‬
‫נאחזים בספר התחתון‪ ,‬והוא‬ ‫תורה‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫אקרי‬
‫וכלא • ‪••1:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫תתאה‪,‬י ‪:‬‬‫ספר ‪T T -‬‬ ‫•• •‪*.‬‬
‫עליון עליהם‪ .‬ועל זה ספר עליון‬
‫וספר תחתון‪ ,‬והכל נקרא תורה‪.‬‬
‫מה בין האי להאי‪ .‬אלא‪ ,‬ספר עלאה איהו‬
‫מה בין זה לזה ? אלא‪ ,‬ספר עליון‬ ‫תורה עזבכתב‪ .‬בגין דאיהי סתימא‪ ,‬ולא‬
‫הוא תורה שבכתב‪ ,‬משום שהיא‬
‫‪• •/‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫קיימא אלא בכתב‪ ,‬דתמן איהו אתר‬
‫כזתומה ולא עומדת‪ ,‬אלא רק‬
‫המקום‬ ‫ששם הוא‬ ‫בכתב‪,‬‬
‫דאתי‪.‬‬
‫עלמא ‪• • T :‬‬ ‫‪T:T‬‬ ‫ומאן •איהו‬ ‫— ‪1‬‬ ‫לתתא‪.‬‬‫לאתגלאה ‪T — :‬‬ ‫—‪TT‬‬
‫־‪T 1‬‬ ‫‪T •/‬‬ ‫• ‪ T:‬׳‬
‫להתגלות למטה‪ .‬ומי היא העולם‬ ‫פה‪,‬‬
‫׳‬ ‫•‪*.‬‬
‫שבעל‬
‫*‪ : *.‬־‬
‫הורה‬ ‫‪T‬‬
‫דאקרי‬
‫‪••1: • :‬‬
‫תורה‬ ‫‪T‬‬
‫תהאה‪T ,‬דא‬
‫׳‬ ‫—‪T T‬‬
‫ספר‬
‫הבא? ספר התחתון‪ ,‬זו תורה‬ ‫ומאן איהו על פה‪ ,‬אלין רתיכין דלתתא‪,‬‬
‫עזנקראת תורה שבעל פה‪ .‬ומי‬
‫הוא על פה? אלו המךכבות של‬
‫דאיהי קןימא עלייהו‪ .‬ובגין דלאו איפון‬
‫מטה‪ ,‬עזהיא עומדת עליהן•‬ ‫בכללא ךכתיבה דלעילא‪ ,‬אקרון על פה‪.‬‬
‫ומשום שאינן בכלל של כתיבה‬ ‫ותורה דא קןימא על פה‪ ,‬בגין דכתיב‪) ,‬בראשית‬
‫עזלמעלה‪ ,‬נקראים על פה‪.‬‬
‫ותורה זו עומדת על פה‪ ,‬משום‬ ‫ראשים‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬
‫לארבעה‬
‫‪T T :- :‬‬
‫והיה‬‫‪TT :‬‬
‫יפרד‬‫• ‪••T‬‬
‫ומשם‬
‫* ‪T‬‬
‫ב(‬
‫עזכתוב )בראשית ב( ומשם יפלד‬ ‫ותורה עלאה‪ ,‬אף על גב ךאיהי קןימא לעילא‪,‬‬
‫שנט‬ ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יג טבת‬
‫ויקהל ־ ר׳ ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כה שבט‬

‫והיה לאךבעה ךאעזים‪ .‬ותוירה‬ ‫לא אקרי על הכתב‪ ,‬אלא עזבכתב‪ ,‬דקיימא‬
‫‪T‬‬ ‫‪: 1-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪••1:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬

‫העליונה‪ ,‬אף על גב עזהיא עומדת‬ ‫בכתב‪ ,‬וההוא כתב אתעביד היכלא לגביה‪,‬‬
‫‪:‬׳‬ ‫‪ . . .‬ך ‪ .‬ך‬ ‫‪ . . .‬ך ‪.‬‬ ‫‪ ..‬ך‬
‫למעלה‪ ,‬לא נקראת על הכתב‪,‬‬
‫אלא עזבכתב‪ ,‬עזעומדת בכתב‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫••• ‪•/‬‬ ‫•••‬ ‫׳‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪• •/‬‬ ‫‪T •/‬‬
‫ואיהי קיימאגו־ ההוא היבלא‪ ,‬ואתטמרת‬ ‫‪-‬‬ ‫_ | ‪ . .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫ואותו הכתב נעע‪ 1‬ה היכל אליה‪,‬‬ ‫המן‪ .‬ובגין כך אל‪4‬רי תורה שבכתב‪ ,‬ולא על‬
‫והיא עומדת בתוך אותו ההיכל‬ ‫כתב‪.‬‬
‫ונקזמרת קזם‪ .‬ומעזום כך נקראת‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫תורה ׳טבכתב ולא על כתב‪.‬‬ ‫אבל הורה דלתהא‪ ,‬איהי קיימא על רתיכהא‪,‬‬
‫^‬ ‫ך‬ ‫‪-‬‬ ‫ך‬ ‫■‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫—‬ ‫‪ . .‬ך‬ ‫—ן‬ ‫—‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬־‬

‫א ב ל התורה עזלמטה היא עומדת‬ ‫ואיקךי על פה‪ ,‬דקיימא עלליהו‪ .‬ובגין‬

‫על מךכבותיה‪ ,‬ונקראת על פה‪,‬‬
‫קזעומדת עליהן‪ .‬ומעזום עזלא‬
‫דלא אתהשיבת )נ״א אתיהיבת( מלגו‪ ,‬מכללא‬
‫נחעזבת )נתנה( מבפנים מכלל ^ל‬ ‫דבתיבה‪ ,‬לא אתעבידו היבלא להאי נקודה‪,‬‬
‫‪T l‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• • ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫י‪7‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫כתיבה‪ ,‬לא נעעויו היכל לנקדה‬

‫־ ‪T^.. :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫־ ‪:‬־‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫כההיא נקודה עלאה‪ .‬ובגין דקלימא עלייהו‬
‫הזו כמו אותה נקרה עליונה‪.‬‬
‫‪T‬‬

‫ומעזום קזעומדת עליהן נקראת‬

‫‪T‬‬ ‫‪... :‬ן ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬
‫אלןדי תרומה‪.‬‬
‫תרומה‪.‬‬ ‫תו שמענא מבוצינא קדישא‪ .‬תרומה‪ .‬מהו‬
‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫|‬ ‫—‬ ‫• ‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬

‫עזמעהי מן המנוךה‬ ‫עוד‬ ‫תרומה‪ .‬כמה דאוקימנא‪ ,‬תרי ממאה‪ .‬הא‬

‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫הקדוקזה‪ .‬תרומה‪ ,‬מה זה‬
‫תרומה? כמו עזבאךנו‪ ,‬קזנים‬
‫חזי‪ ,‬כל איפון דרגין קדישין‪ ,‬די ברזא‬
‫ממאה‪ .‬בא וראה‪ ,‬כל הדרגות‬
‫־ ‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫•• ‪T‬‬ ‫•‬
‫ךמהימנותא‪ ,‬ךקוךשא בריך הוא אתגלי בהון‪,‬‬
‫הללו הקדו׳טות ׳טבסוד האמונה‬
‫‪T‬‬ ‫‪•/: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1: -‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫אינון עשר דרגין‪ ,‬ואיפון עשר אמירן‪ ,‬כמה‬
‫עזנגלה בהן הקדועז ברוך הוא‪,‬‬
‫הן עעןר דרגות‪ ,‬והן עעןר אמירות‪,‬‬
‫ךאוקמוה‪ .‬ואלין עשר סלקין למאה‪ ,‬וכד‬
‫כמו עזבארוה‪ .‬ואלו העעור עולים‬ ‫אצטריך לן להאי נקודה תתאה לארמא לה‪,‬‬
‫למאה‪ .‬וכעזאנו צריכים הנקרה‬ ‫אסיר לן לנטלא לה בלחודהא‪ .‬אלא לה‬
‫‪T‬‬ ‫‪T V‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫‪|T‬‬ ‫‪• T‬‬
‫התחתונה הזו להרים אותה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬

‫אסור לנו לקחתה לבדה‪ ,‬אלא‬

‫‪• T :‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫־‬
‫ולבעלה‪ .‬ואיפון הרי מאיפון מאה דקאמרן‪.‬‬
‫אותה עם בעלה‪ ,‬והם העזנים‬ ‫בגין דלא אצטריך לאפרשא לון כלל‪ ,‬אלא‬
‫מהמאה עזאמךנו‪ ,‬מעזום קזאין‬ ‫ליחדא לה ולבעלה‪ .‬ועל דא אתקרי תרומה‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪••1:‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T - : - :‬‬
‫צריך להפרידם כלל‪ ,‬אלא לוחדה‬
‫עם בעלה‪ .‬ולכן נקראת תרומה‬
‫בכללא חדא‪.‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫בכלל אחד‪.‬‬ ‫ותא חזי‪ ,‬בכל יומא כרוזא קארי‪ ,‬כל בני‬
‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪|T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫וביא ראה‪ ,‬בכל יום הכרוז קורא ‪:‬‬ ‫עלמא‪ ,‬בכו קיימא מלה דא‪ ,‬ודא הוא‬ ‫‪T :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫—|‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬
‫כל בני העולם‪ ,‬בכם עומד הדבר‬
‫הזה‪ .‬וזהו קחו מאתכם תרומה‬ ‫)שמיתלה()דף ר ע״□ קחו מאתכם תרומה לוי׳‪ .‬ואי‬
‫לה׳‪ .‬ואם תאמרו ׳טהדבר קעזה‬
‫‪... |T‬‬ ‫‪T T-‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬
‫תימא דקשיא מלה עלייכו‪ .‬כל נדיב לבו‬
‫•‬ ‫‪• :‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬ן‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬

‫עליכם ‪ -‬כל נריב לבו יביאה‪.‬‬ ‫יביאה‪.‬‬

‫מה זה יביאה ? אלא מכאן למךנו‬
‫את סוד התפלה‪ ,‬עזאדם עזפוחד‬
‫••‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫׳‬ ‫‪T • :‬‬ ‫־‬
‫מהו יביאה‪ .‬אלא מהבא אוליפנא רזא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪* :‬‬

‫מרבונו ומכון לבו ורצונו‬ ‫לצלותא‪ .‬דבר נש דדחיל למאריה‬

‫‪• • T :‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬

‫בהפלה‪ ,‬מתקן תקון העליון‪ ,‬כמו‬ ‫ומכוין לביה ורעותיה בצלותא‪ ,‬אתקין הקונא‬
‫עזבארנו‪ .‬בראעזונה בקזירות‬
‫ותקזבחות קזאוכ!רים המלאכים‬ ‫ולעילא‪ ,‬כמה ךאוקימנא‪ .‬בקךמיתא בשידין‬
‫העליונים למעלה‪ .‬ובאותה‬ ‫ותושבחן‪ ,‬דקאמרין מלאכין עלאין לעילא‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יג טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כה שבט‬
‫שם‬

‫עךיכת התעזבחות עזאוימרים‬ ‫ובההוא סדורא ךתועזבחן ך?ןא אמרי וע‪!1‬ךאל‬

‫יע‪ 1‬ךאל למטה‪ ,‬היא מקן^טת את‬ ‫לתהא‪ .‬איהי ?ןעזיטת גרמהא‪ ,‬ואתתלןנת‬
‫עצמה ומתתקןנת בתקוניה כמו‬
‫אעזה עזמתקןעזטת לבעלה‪.‬‬ ‫בתקונהא‪ .‬כאהתא דאתקעזטת לבעלה‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫|‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫ובסדור התפלה‪ ,‬באותו ההקון‬ ‫ובסדורא דצל^תא‪ ,‬בההוא תקונא דצל^תא‬

‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫|‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪• :‬‬

‫עזל הפלת מיעזב‪ ,‬מתקינים את‬

‫עלמותיה וכל אלו עזלה‪.‬‬
‫דמיושב‪ ,‬אתקינו עולמתהא וכל‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫ומתקעזטות כל עלמותיה‪ ,‬ואחר‬ ‫אינון דילה‪ .‬ומתלןשטן כל אינון בהדה‪ ,‬לבתר‬

‫כך הכל מתקנים ומסזירים‪.‬‬ ‫דאתתלןן כלא ואתסדרו‪ ,‬כד מטו לאמת דציב‪,‬‬
‫וכקזמגיעים לאמת דציב‪ ,‬אז הכל‬
‫מתקנים‪ ,‬היא ועלמותיה‪ ,‬עד‬
‫כדין כלא מתה?ןנא‪ .‬איהי ועולמתהא‪ ,‬עד‬
‫קזמגיעים לגאל יק‪ t‬ךאל‪ ,‬ואז צריך‬ ‫דמטו לגאל לשראל‪ ,‬כדין אצטריך למילןם‬
‫לעמד הכל על מקומם‪.‬‬ ‫כלא על קיומליהו‪.‬‬
‫משום ^כא^ר מגיע אדם לאמת‬
‫דציב והכל מתקן‪ ,‬עלמותיה‬
‫בגין ךכד בר נש מטי לאמת ולציב‪ ,‬וכלא‬
‫נובזלות אותה‪ ,‬והיא נוטלת את‬ ‫אתהלןן‪ .‬עולמתהא נטלי לה‪ ,‬ואיהי‬
‫עצמה למלך העליון‪ .‬כיון‬ ‫נטילת גרמה לגבי מלכא עלאה‪ .‬כיון דמטו‬
‫‪■.‬ך‬ ‫‪ - . .‬ן‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• :‬‬
‫שמגיעים לגאל ישראל‪ ,‬אזי‬
‫המלך הקדוש העליון נוסע‬
‫לגאל ישראל‪ ,‬כדין מלכא קדישא עלאה נטיל‬
‫■ך ‪.‬‬ ‫‪ . .‬ך ‪ .‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪ . . .‬ך ‪. .‬‬ ‫־‬ ‫‪T :‬‬

‫בדךגותיו ויוצא לקבל אותה‪.‬‬ ‫בדרגו־י‪ ,‬ונפיק לקבלא לה‪.‬‬

‫ואנו מלפני המלך העליון צריכים‬ ‫ואגן‪ ,‬מקמי מלכא עלאה בעינן לקלימא על‬
‫לעמד על מקומנו באימה‬
‫ברעדה‪ ,‬שהרי אז הוא מושיט‬ ‫קיומנא‪ ,‬באימתא ברעדה‪ .‬דהא כדין‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫׳‬ ‫‪T T‬‬ ‫*‪1‬‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•••‪:‬־••‬ ‫׳‬ ‫• ‪TT :‬‬

‫ימינו אליה‪ ,‬ואחר כך את שמאלו‬ ‫אושיט למיניה לגבה‪ ,‬ולבתר שמאליה‪ ,‬דשוי‬
‫כך‬
‫ואחר ‪| T‬‬
‫ראשה‪ : ,‬־ ־‬
‫‪' T‬‬ ‫החת‬
‫ששם ‪T‬לה ־ ־‬
‫‪TV‬‬ ‫לה תחות רישה‪ ,‬ולבתר אתחבקו תרווליהו‬
‫כאחד‬ ‫שניהם‬ ‫מתחבקים‬
‫בנשיקה‪ .‬ואלה חן חשלש‬ ‫כחדא בנשיקה ו ^ י ן אינון תלת קךמלתא‪,‬‬
‫הראשונות‪ ,‬וצריך אדם לשים לבו‬ ‫ולכוונא‬
‫‪T :-:‬‬
‫ורעותיה‪,‬‬
‫׳‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬
‫לביה‬
‫•••‬
‫לשוואה‬
‫‪T T - :‬‬
‫ובעי ‪-‬בר ‪T‬נש‬
‫‪••T‬‬
‫וךצונו ולכון בכל התקונים‬ ‫בכל הני תקונין וסדורין דצלותא‪ .‬פומיה‬
‫וחסדורים חללו של ההפלה‪ ,‬פיו‬
‫ולבו ורצונו כאחד‪.‬‬
‫ולביה ורעותיה כחדא‪.‬‬
‫עכשו שחמלך העליון וחגביךה‬ ‫איפון‬
‫•‪T‬‬
‫ומטרוניתא‬‫•‪TT‬‬
‫עלאה‬
‫‪T‬‬ ‫•‬
‫דמלכא‬
‫‪1: - :‬‬
‫השתא‬
‫־ ‪7 :‬‬
‫חם בחבור אחד בשמחה באותן‬ ‫בחבורא בחדוה באינון נשיקין‪ .‬מאן‬
‫נשיקות ‪ -‬מי שצריך לבקש‬
‫בקשות‪ ,‬יבקש‪ ,‬שהרי אז שעת‬ ‫דאצטריך למשאל שאלהין‪ .‬לשאל‪ .‬דהא כדין‬
‫רצון היא‪ .‬כיון ששואל אדם‬ ‫שעתא דרעותא איהו‪ .‬כיון דשאיל בר נש‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T - : -‬‬

‫שאלותיו מלפני המלך והגבירה‪,‬‬ ‫שאלתוי מקמי מלכא ומטרוניתא‪ ,‬כדין לתקין‬
‫אז יתקין עצמו ברצונו ולבו‬
‫לשל'ש אחרות לעורר שמחה‬ ‫גרמיה בדעותיה ולביה לתלתא אחרנין‪,‬‬
‫שבסתר‪ ,‬שהרי מאלו השלש הוא‬ ‫לאתערא חדוה דטמירו‪ ,‬דהא מאלין תלת‬
‫מתברך בךבקות אחרת‪ .‬דתקין‬ ‫אתברכא בךבקותא אחרא‪ .‬ויתקין בר נש‬
‫אדם את עצמו לצאת מפניהם‪,‬‬
‫‪•• T‬‬ ‫־ ‪:‬‬

‫ולהניחם בשמחה גנוזה של אלו‬

‫‪•/‬‬ ‫‪TT‬‬
‫גרמיה למיפק מקמליהו‪ ,‬ולאפחא לון בחדוה‬
‫השלש‪ .‬ועם כל זה‪ ,‬שיהיה ךצונו‬ ‫גניזא ךאלין תלת‪ .‬ועם כל זיא‪ ,‬דיהא ךעותיה‪,‬‬
‫שפא‬ ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יד טבת‬
‫ויקהל ־ ר׳ ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כה שבט‬

‫עזיתבךכו התחתונים מאותן‬ ‫ךלתברכון תתאי‪ ,‬מאינון ברכאן ךחדוה‬

‫ברכות עזל ^^מחה נסהרת‪.‬‬ ‫טמירא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫ואז צריף לפל על פניו ולממר את‬
‫•••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫־‬

‫נפעזו בעזעה עזהיא לוקחת את‬

‫•‬ ‫•‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7 :‬‬
‫ולדן אצטריך למנפל על אנפה‪ .‬ולממסר‬
‫הנפעזות והרוחות‪ .‬אז זו העזעה‬ ‫נפעזיה‪ .‬בעזעתא ךאיהי נ?ןטא נפעזין‬
‫למפר נפעזו בתוף אותן נפעזות‬ ‫רוחץ‪ .‬כדין איהי עזעתא לממסר נפעזיה פגו‬
‫קזהיא לוקחת‪ ,‬עזהרי אז צרור‬
‫החיים הוא כראוי‪.‬‬ ‫אינון נפעזין דאיהי נקטא‪ .‬דהא כדין צרורא‬
‫עזמעתי בסודות עזל‬ ‫דבר זה ‪• : - T‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫ךחיי איהו כךלןא ןאו־ת‪.‬‬
‫נהנה •לי‬
‫הקדועזה‪,‬׳ ‪:‬ולא • ‪T :‬‬
‫המנורה ־ ‪T 1:‬‬
‫־ ‪T :‬‬ ‫מלה דא עזמענא כרזין דכוצינא קדיעזא‪ .‬ולא‬
‫‪T :‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•I-‬‬ ‫* ‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫* ‪T‬‬
‫ךעזות לגלות‪ ,‬פרט לכם חסידים‬
‫עליונים‪ .‬קזאם באותה קזעה‬ ‫אתייהיכ לי ךעזו לגלאה‪ .‬כר לכו חסידי‬
‫עזהיא לוקחת נפעזות ורוחות‬ ‫עליו־נין‪ .‬דאי כההיא עזעתא ךאיהי נקטא‬
‫ברצון עזל דבקות אחת‪ ,‬הוא‬ ‫נפעזין ורוחין ברעו דךביקותא חדא‪ .‬איהו‬
‫ןעזים לבו וךצונו לזה‪ ,‬ונותן נפעזו‬
‫בךבקות באותו הרצון להכלילה‬
‫ישוי לכיה ורעותיה לדא‪ .‬דהיב נפשיה‬
‫באותה הדבקות‪ .‬אם מתקבלת‬ ‫בדבקותא‪ .‬בההוא רעותא‪ .‬לאכללא לה‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫באותה קזעה באותו הרצון עזל‬ ‫כההוא דבקותא‪ .‬אי אתקבלת בההיא שעתא‬
‫אותן נפעזות רוחות ונעזמות‬
‫עזהיא לוקחת‪ ,‬זהו אדם עזנצרר‬
‫בההוא ךעותא‪ ,‬דאינון נפשין רוחין ^תשמתין‬
‫‪T: .‬‬ ‫‪TT‬‬

‫בצרור החיים בעולם הזה‬

‫׳‬ ‫־‪ 1‬־‬ ‫••• •‬
‫דאיהי נ?ןטא‪ .‬האי איהו בר נש דאתצריר‬
‫ובעולם הבא‪.‬‬ ‫בצרורא דחיי בהאי עלמא‪ .‬ובעלמא דאתי‪.‬‬
‫‪• • T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬

‫ועוד‪ ,‬עזצךיף להכלל מכל‬

‫ותו דבעיא לאתכללא מכל סטרין‪ .‬מלכא‬
‫והגביךה‪,‬‬ ‫המלף‬ ‫הצךדים‪,‬‬
‫מלמעלה ומלמטה‪ ,‬ולהתעטר‬ ‫ומתתא‪.‬‬ ‫מלעילא‬ ‫ומטרוניתא‪.‬‬
‫בנעזמות בכל הצךדים‪ .‬מתעטרת‬ ‫ולאתעטרא בנשמתין בכל סטרין‪ .‬אתעטרת‬
‫בנעזמות מלמעלה‪ ,‬ומתעטרת‬ ‫בנשמתין מלעילא‪ .‬ואתעטרת בנשמתין‬
‫בנעזמות מלמטה‪ .‬ואם אדם יכון‬
‫לבו וךצונו לכל זה וימסר נפעזו‬ ‫מהתא‪ .‬ואי בר נש לכוין לביה ורעותיה לכל‬
‫מלמטה בךבקות וברצון כמו‬ ‫דא‪ .‬וימסר נפשיה מתתא בדבקותא ברעותא‬
‫‪T‬‬ ‫•‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫• ‪I • • :‬‬ ‫* ‪T -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬

‫עזנאמר‪ ,‬אזי הקדועז ברוף הוא‬ ‫כמה ךאתמר‪ .‬כדין קךשא בריף הוא קארי‬
‫קורא לו קזלום למטה‪ ,‬כמו‬
‫עזאותו הקזלום בלמעלה‪ ,‬לאותו‬
‫ליה שלום לתתא‪ .‬כגוונא דההוא שלום‬
‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬

‫עזמברף את הגביךה ומכליל‬ ‫דלעילא‪ .‬ההוא דבריך לה למטרוניתא‬

‫* ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫* ‪P‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫אותה ומעטר אותה בכל‬ ‫ואכליל לה ואעטר לה בכל עטרין‪.‬‬

‫העטרות‪.‬‬
‫אף כף‪ ,‬לאיעז הזה הקדועז ברוף‬
‫א‪ 1‬ף הכי‪ ,‬האי בר נש קךשא בריך הוא קרי‬
‫הוא קורא לו עזלום למטה‪ ,‬כמו‬ ‫ליה שלום לתתא‪ .‬כמה דאת אמר )שופטים‬
‫^זנאמר )שופטים ו( ויקךא לו ה׳‬ ‫‪ 0‬ויהרא לו יי׳ שלום‪ .‬וכל יומוי הכי הראן ליה‬
‫••‬ ‫‪I‬‬ ‫‪■Ht‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪■rt:‬‬ ‫‪• -‬‬

‫קוראים לו‬
‫כף ‪• :1‬‬‫ימיו ^ \‬‫וכל ‪TT‬‬
‫עזלום‪T : .‬‬
‫‪T‬‬ ‫לעילא‪ .‬שלום‪ .‬בגין ךאכליל ואעטר‬
‫למעלה ‪ -‬קזלום‪ ,‬מעזום עזהכליל‬
‫ועטר את הגביךה למטה כמו‬ ‫למטרוניתא לתתא‪ .‬כגוונא דההוא שלום‬
‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫* ‪T‬‬

‫עזאותו עזלום ל מ ^ ה‪.‬‬ ‫לעילא‪.‬‬

 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יד טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כה שבט‬
‫שסב‬

‫וכאשר אויתו• האדם מכ!הלק מן‬ ‫וכד אסתלק ההוא בר נעז מהאי עלמא‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ :‬־‬

‫העולם הזה‪ ,‬נשמתו עולה‬ ‫נעזמתיה סלקא ובקעא בכל איפון‬

‫ובוקעת את כל אותם הךקיעים‬
‫ואין מוחה בןךה‪ .‬והקדוש ברוך‬ ‫רקיעין‪ .‬ולית מאן דלמחי בידה‪ .‬וקוךעזא בדיך‬
‫הוא קורא לה ואומר‪) ,‬ישעיה נז(‬ ‫הוא קרי לה ואמר )ישעיה נז( יבא עזלו־ם‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• • |T‬‬

‫יבוא שלום‪ .‬והשכינה אומרת‪,‬‬ ‫ושכינתא אמרה‪ ,‬ינוחו על משכבותם וגה‪.‬‬

‫ןנוחו על משכבותם וגו׳‪ .‬ויפתחו‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫לה שלשה עשר נהרות אפךסמון‬ ‫ולפההון לה )דף ד־א ע״א( תליסר טורי‬
‫טהור‪ ,‬ולא יהןה מי שימחה‬ ‫ךאפרסמונא דכןא‪ ,‬ולא יהא מאן ךימחי‬
‫שישים‬‫אשרי •מי ‪• T•/‬‬‫כך‪ ,‬־‬
‫ועל ‪ T1‬׳‬
‫בידה‪ : .‬־‬
‫‪TT :‬‬ ‫בידה‪ .‬ועל דא‪ ,‬זכאה איהו מאן דישוי לביה‬
‫לבו ורצונו לזה‪ ,‬ועל זה כתוב‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬

‫כל נדיב לבו יביאה את תרומת‬

‫־‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫ורעותיה לדא‪ .‬ועל דא כתיב‪ ,‬כל נדיב לבו‬
‫ה׳ למלך העליון‪ ,‬כמו שנתבאר‪.‬‬ ‫יביאה את תרומת יי׳ לגבי מלכא עלאה‪ ,‬כמה‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬

‫הרים רבי אבא את קולו ואמר‪,‬‬ ‫ךאהמר‪.‬‬

‫אוי‪ ,‬רבי שמעון‪ ,‬אהה בחיים‪,‬‬
‫ואני בוכה עליך‪ .‬לא עליך אני‬ ‫ארים רבי אבא קליה‪ ,‬ואמר‪ ,‬ווי רבי עזמעון‪,‬‬
‫בוכה‪ ,‬אלא אני בוכה על החברים‬ ‫אנת בחיץ‪ ,‬ואנא בכינא עלך‪ .‬לא עלך‬
‫ובוכה על העולם‪ .‬רבי שמעון‬
‫הוא כמו מנורה של נר שדולק‬
‫בכינא‪ ,‬אלא בכינא על חברייא‪ ,‬ובכינא על‬
‫‪-‬‬ ‫‪T • • T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T • • T‬‬ ‫‪T V‬‬ ‫‪T • • T‬‬

‫למעלה ודולק למטה‪ ,‬ובאור‬

‫‪T‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬־ ‪••1 :‬‬
‫עלמא‪ .‬רבי עזמעון כבוצינא ל?זתא‪ ,‬דאךליק‬
‫שדולק למטה מאיוים לכל‬ ‫לעילא ואךליק לתהא‪ .‬ובנהורא ךאךליק‬
‫הע ^ב‪) .‬מאיר למעלה( אוי לעולם‬
‫כשיסתלק האור שלמטה לאור‬
‫לתהא‪ ,‬נהירין כל בני עלמא‪) ,‬נ״א נהיי לע^א( ווי‬
‫יאיר ‪T‬לנו ‪•/‬את אור‬ ‫שלמעלה‪• ,‬מי ‪• T‬‬
‫־ ‪ T:‬׳‬
‫לעלמא‪ ,‬כד יסתלק נהורא דלתתא בנהורא‬
‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫התורה לע^ם? קם רבי אבא‬ ‫דלעילא‪ .‬מאן ינהיר נהורא דאורייתא‬

‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪• :‬‬ ‫‪l‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪• • :‬‬

‫ונשק את רבי חייא‪ .‬אמר לו‪,‬‬

‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬

‫הדברים הללו היו תחת ידך‪ ,‬ועל‬

‫• ‪T‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫•••‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪T :‬‬
‫לעלמא‪ .‬קם רבי אבא ונשיק לרבי חייא‪ .‬אמר‬ ‫• ‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪| T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ליה מלין אלין הוו החות לדך‪ ,‬ועל דא קךעזא‬

‫־‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫־‪• T :‬‬

‫כך הקדוש ברוך הוא שלחני עד‬

‫לכאן להתחבר עמכם‪ .‬אשרי‬ ‫בדיך הוא שדרני עד הבא‪ ,‬לאתחברא עמכון‬
‫חלקי‪.‬‬
‫רבי יוסי פתח פסוק אחריו ואמר‪,‬‬
‫זכאה חולקי‪.‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T -‬‬
‫'‬ ‫־‬ ‫‪T:‬‬ ‫| ־ ‪ :‬־‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫־ •‬

‫וכל חכם לב בכם ןבאו רעשו‬ ‫רבי יוסי פתח הרא אבתריה ואמר‪) ,‬שמיתלה( וכל‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ <:‬ד‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫•‬

‫וגו׳‪ .‬פסוק זה פרשוהו‪ .‬אבל בא‬

‫‪T‬‬ ‫•••••‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫חכם לב בכם יבאו דעשו וגו׳‪ ,‬האי קרא‬
‫וךאה‪ ,‬בשעה שאמר הקדוש‬
‫ברוך הוא למשה‪) ,‬דברים א( הבו‬
‫אוקמוה‪ .‬אבל תא חזי‪ ,‬בשעתא דאמר קדשא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1:‬‬

‫לכם אנשים חכמים ונבנים‪ ,‬בחן‬ ‫בריף הוא למשה‪) ,‬דברים א( הבו לכם אנעזים‬
‫את כל ישךאל ולא מצא נבונים‪.‬‬ ‫חכמים ונבונים‪ ,‬אשגה בכל ישראל‪ ,‬ולא‬
‫‪. .‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪ . . .‬ך‬ ‫‪-.‬ד‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ . _ .‬ך ‪.‬‬

‫זהו שכתוב ואקח את ראשי‬

‫••‬ ‫‪T‬‬

‫שבטיכם אנשים חכמים וידעים‪,‬‬

‫‪•:‬‬ ‫‪\-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫אעזכח נבץים‪ ,‬הדא הוא לכתיב‪ ,‬ואקח את‬
‫ואלו נבונים לא כתוב‪ .‬ואם תאמר‬ ‫ראשי עזבטיכם אנעזים חכמים וידועים‪ ,‬ואלו‬
‫שנבון היא דרגה יותר עליונה‬ ‫נבונים לא כתיב‪ .‬ואי תימא דנבון איהו דרגא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫•‬ ‫|‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫מחכם ‪ -‬כך זה ודאי !‬
‫מה בין זה לזה? חכם‪ ,‬הרי‬
‫עלאה מחכם‪ ,‬הכי איהו ודאי‪.‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫'‬ ‫• • ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬

‫פךשוה‪ ,‬שאפלו תלמיד המחכים‬ ‫מה בין האי להאי‪ .‬חכם‪ ,‬הא אוקמוה‪,‬‬
‫שפג‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יד טבת‬
‫ויקהל ־ ר״א ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כה שבט‬

‫ךאפילו תלמיד המחכים לרביה א?ןרי חכם‪ .‬את רבו נקךא חכם‪ .‬חכם‪ ,‬עזיודע‬
‫חכם‪ ,‬דידע לגרמיה כל מה ךאצטריך‪ .‬נבו־ן לעצמו כל מה ^צריך‪ .‬בנבון יען‬
‫כמה דרגות ‪ -‬עזמסתכל בכל‪,‬‬
‫כמה דרגין אית ביה‪ ,‬דאסתכל בכלא‪ ,‬דלע ויודע ב עלו ובאחדים‪ ,‬וסימנף ‪-‬‬
‫בליליה ובאחרנין‪ .‬וסימנך‪ ) ,‬מ ש ליי ב( יללע צדיק )משלי יס יודע צדיק נ פ ע בהמתו‪.‬‬
‫נפש בהמתו‪) .‬שמיאל ב כג( צדיק מושל יראת )שמיאל‪-‬ב כס צדיק מועל יךאת‬
‫אלהים‪ .‬וכאן חכם לב דוקא‪ .‬בלב‬
‫ולא חכם‪ ,‬ולא במקום אחר‪ ,‬מעום‬ ‫׳ ‪T :‬‬
‫חכם‪,‬‬‫‪T T‬‬
‫דייקא‪— .‬בלב‬ ‫חכם לב‬
‫•• — ‪|T :‬‬ ‫‪:‬־ ־‬
‫והכא‬
‫‪TT :‬‬
‫אלהים‪.‬‬ ‫‪:‬״‪.‬״ •‬
‫באתרא אחרא‪ ,‬בגין דקיימא בלב‪ ,‬ונבון עעומד בלב‪ ,‬ונבון למעלה‬
‫ולמטה‪ ,‬מסתכל בעצמו וב על‬ ‫לעילא ותתא‪ ,‬אסתכל בליליה ובאחרנין‪.‬‬
‫אחרים•‬
‫פ תח ואמר‪) ,‬ישעיה מט( ויאמר לי‬ ‫פתח ואמר‪) ,‬ישעיה מט( ויאמר לי עבדי אתה וגו׳‪,‬‬
‫הכא בצלותא רבעי בר נש לצלאה קמיה עבדי אתה וגו׳‪ .‬כאן בהפלה‬
‫— ן••‬ ‫‪TT — :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— • • T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪:‬‬ ‫‪TT‬‬
‫עצ‪-‬דיך אדם להתפלל לפני‬
‫חקדוע ברוך הוא‪ ,‬עהיא עבודה‬
‫רקוךשא בדיך הוא‪ ,‬ךאיהי פולחנא ‪ 0‬ן א רבא‬
‫אחת גדולה ונכבדה מאותן‬ ‫דקירא‪ ,‬מאינון פולחנין דמאליה‪ .‬הא חזי‪,‬‬
‫אית פולחנא ךקוךשא בדיך הוא‪ ,‬ךקןימא העבודות ע ל רבונו‪ .‬בא וךאה‪,‬‬
‫ןע עבוךה ^זל חקדוע ברוך הוא‬
‫עעומדת במעעה‪ ,‬עהיא עבודה‬
‫בעובדא‬
‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬
‫דקיימא‬
‫‪T: | - :‬‬
‫פולחנא‬
‫‪TT:‬‬
‫בעובדא‪ ,‬ראיהו‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬

‫עעומדת במעעה הגוף והיא‬ ‫פולחנא‬

‫‪TT:‬‬
‫ואית‬‫‪•:‬‬
‫פולחנא‪.‬‬
‫‪TT:‬‬
‫ואיהו‬‫‪• : ' T‬‬
‫דגופא‪,‬‬ ‫‪:‬‬
‫הקדוע‬‫עבודה ע ל ‪|T -‬‬
‫‪T‬‬ ‫עבודה‪: .‬ויע‬
‫‪T‬‬ ‫ךקוךשא בריך הוא‪ ,‬ךאיהו פולחנא פנימאה‬
‫ברוך הוא עזהיא עב‪ 1‬ךה י‪ 1‬תר‬
‫פנימית‪ ,‬עזהיא עקןר הבל‪ ,‬ועומדת‬
‫!תיר‪ ,‬דאיהו על^רא ךכלא‪ ,‬קןימא בההוא‬
‫באותה עבוךה פנימית עזהיא‬ ‫דכלא‪.‬‬‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫על‪,‬רא‬
‫• ‪^T‬־‬
‫דאיהו‬ ‫פנימאה‪,‬‬
‫׳ ‪• :‬‬ ‫‪T T • :‬‬
‫פולחנא‬
‫‪TT :‬‬
‫עקןר הכיל‪.‬‬ ‫בגופא אית תריסר שייפין‪ ,‬דקלימין בעובלא‬
‫בגוף יעז עזנים עק^ר איברים‬
‫עזעומךים במעעזה הגוף‪ ,‬כמו‬
‫לגופא‪ ,‬כמה דאוקימנא‪ .‬ואינון‬
‫שייפין לגופא‪ ,‬ופולחנא לקולשא בריף הוא‪ ,‬עזבאךנו‪ ,‬ו ^ ו הם אברי הגוף‬
‫לעובלא קיימא בהו‪ .‬בגין לפולחנא לקולשא ועבודת הקןדועז ברוך הוא‬
‫עזהמעקזה עומד בהם‪ .‬מעזום‬
‫עזעבודת הקןדועז ברוך הוא היא‬
‫בריף הוא‪ ,‬בתרין סטרין‪ ,‬שייפין לגופא לבר‪,‬‬
‫ואית הליסר שייפין אחרנין‪ ,‬פנימאין לגו מן בעזני צךדים‪ ,‬באברי הגוף‬
‫החיצוניים‪ ,‬ויעז עזנים עקזר‬ ‫גופא‪ .‬ואינון תקונין פנימאין לגו מן גופא‪,‬‬
‫איברים אחדים פנימיים לפנים‬
‫מהגוף‪ .‬והם תקונים פנימיים‬
‫פולחנא‬
‫‪TT:‬‬ ‫דאיהו‬ ‫דרוחא‪• : ,‬‬
‫‪ T‬י‬ ‫תקונא ‪:‬‬
‫• | ‪T‬‬ ‫לאתהקנא ‪:‬בהו‬
‫‪Tl : - : • :‬‬

‫!קירא פנימאה לקולשא בריך הוא‪ ,‬כמה לפנים מהגוף לתקןן בהם התקון‬
‫לאוקימנא גו ת ץ פנימאין לקאמר לבי ^ל הרוח‪ ,‬עזהיא עבודה נכבדה‬
‫פנימית עזל הקןדועז ברוך הוא‪,‬‬
‫כמו עזבאךנו בתוך הסודות‬
‫שמעון‪ ,‬ואיפון ת א לחכמתא עלאה‪,‬‬
‫הפנימיים ^אמר _רבי עזמעון‪,‬‬ ‫ואתלליעו ביני חברןא‪ ,‬זכאה חולקיהון‪.‬‬
‫צלותא דבר נש‪ ,‬איהו פולחנא דרוחא‪ ,‬ואיהו והם סוד החכמה העליונה‪,‬‬
‫‪• : ' T‬‬ ‫‪: T T :‬‬ ‫‪• ' T —:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬
‫ונודעו בין החברים‪ ,‬אעזרי‬
‫חל?ןם•‬
‫קלימא בלזין עלאין‪ ,‬ובני נשא לא‬
‫ת פ ל ת האךם היא עבודת הדוח‪ ,‬והיא עומדת בסודות עליונים‪ ,‬ואנעים לא י‪ 1‬ךעים‪ ,‬עהרי הפלת‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יד טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כה שבט‬
‫שסד‬

‫האדם בוקעת ארירים ובוקעת‬ ‫!!עץ‪ ,‬דהא צלו־תא ךבר נש בלןעת אוידין‪,‬‬
‫רקיעים ופותחת פתחים ועולה‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫פקעת רקיעין‪ .‬פתחת פתחין‪ ,‬וסלקא לעילא‪.‬‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪:‬‬

‫למעלה‪.‬‬
‫בשעה עזמאיר האור ונפרד האור‬
‫‪T‬‬
‫‪5‬שן‪ 3‬תא ךנהיר נהו־רא‪ ,‬ואתפרש נהו־רא מן‬
‫‪T : • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪......‬‬ ‫^‬ ‫■ן‬ ‫‪.‬‬

‫מץ החשכה‪ ,‬אזי הכרוז הולך בכל‬ ‫חשו־כא‪ ,‬כדין כרו־זא אזלא בכלהו‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪—:‬‬

‫בעלי‬ ‫התהקנו‬ ‫הךקיעים ‪:‬‬

‫הפתחים‪ ,‬בעלי ההיכלות‪ ,‬כל‬
‫רקי‪V‬ין‪ .‬אתתקנו מארי ךפתחין‪ ,‬מאריהו־ן‬
‫‪.‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬ך‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪- .‬ך‬ ‫_‬

‫אחד ואחד על משמךתו‪ ,‬משום‬ ‫דהיכלין‪ .‬כל חד וחד על מטריה‪ .‬כגין דאיפון‬
‫שאותם ששולטים ביום אינם‬ ‫דשלטניהון כיממא‪ ,‬לאו אינון דשלטניהון‬
‫וכשנכנס‬ ‫בלילה‪.‬‬ ‫שולטים‬
‫הלילה‪ ,‬מעברים שליטי היום‪,‬‬
‫בלילןא‪ .‬וכד עאל לילןא‪ ,‬אתעברו שולטנין‬
‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬ך ‪..‬ך ‪.‬ך‪.‬‬ ‫‪7‬‬

‫אחדים‬ ‫שליטים‬ ‫ומתמנים‬ ‫דיממא‪ .‬ואתמנון שלטנין אחמין‪ ,‬ךשליטין‬

‫ששולטים בלילה‪ ,‬ומתחלפים‬ ‫בלילןא‪ .‬ואתחלפן אלין באלין‪.‬‬
‫אלה באלה‪.‬‬
‫וסוד זה ־ )בראשית א( את המאור‬
‫ו תא דא‪) ,‬בראשיתא( את המאור הגדול לממשלת‬ ‫‪V‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪V‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬

‫הגדל לממשלת היום וגו׳‪.‬‬ ‫היום וגו׳‪ .‬וממשלת היום וממשלת‬

‫וממשלת היום וממשלת הלילה‪,‬‬ ‫הלללה‪ ,‬שולטנין איפון די ממנן כיממא‪,‬‬
‫יש ^י טי ם שממנים ביום‪ ,‬דש‬
‫שליטים שממנים בלילה‪ .‬ואלו‬
‫ושולטנין איפון די ממנן כלילןא‪ .‬ואלין‬
‫נקךאו ממשלת היום‪ ,‬ואלו‬ ‫אקרון ממשלת היום‪ .‬ואלין אקרון ממשלת‬
‫נקראים ממשלת הלילה‪.‬‬ ‫הלללה♦‬
‫כ שנכנס הלילה‪ ,‬יוצא כרוז‪:‬‬
‫התתקנו שליטי הלילה כל אחד‬ ‫כד עאל ליליא‪ ,‬כרוזא נפקא‪ ,‬אתתקנו‬ ‫‪It‬‬ ‫‪t‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪: t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫• • ‪:‬‬ ‫‪t‬‬

‫ואחד למקומו‪ .‬וכשמאיר היום‪,‬‬ ‫שולטנין דליללא‪ .‬כל )דף ר״א ע״ב( חד וחד‬
‫כרוז יוצא ‪ :‬התהקנו שליטי היום‬ ‫לאתריה‪ .‬וכד נהיר יממא‪ ,‬כרוזא נפקא‪,‬‬ ‫'‬ ‫‪It‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬
‫כל אחד ואחד למקומו‪) .‬אז מעברים‬
‫‪. 7 7: 7‬‬ ‫‪7‬‬

‫שליטי הלילה וכלתכלנים שליטי היום(‬

‫אתתקנו שולטנין דיממא‪ ,‬כל חד וחד‬
‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•.• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪•.‬‬ ‫‪T‬‬

‫לאתריה‪.?) .‬דן מתעכד עלטנין ךליליא ואתפיןדח עלטנין דיממא( וכשהכרוז מכריז‪ ,‬אז כלם‪ ,‬כל‬
‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪.‬״• ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪• :‬‬ ‫־‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫וכד כרוזא אכריז‪ ,‬כדין כלהו כל חד וחד‪ ,‬אחד ואחד נפקד על אותו מקום‬
‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪|T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T •.• :‬‬ ‫‪T‬‬

‫שךאוי לו‪ .‬אזי השכינה מקדימה‬

‫אתפקד על ההוא אתר דאתחזי ליה‪ .‬כדין ויורדת‪ ,‬וישראל נכנסים לבית‬
‫שכץתא קךמא‪ ,‬ונחתא‪ ,‬וישראל עאלין לבי הכנסת לשבח את ובונם‬
‫ופותחים בשירות ותשבחות‪.‬‬ ‫כנישתא‪ ,‬לשבחא למאריהון‪ ,‬פתחין בשירין‬
‫שצריך לו לאדם‪ ,‬שכיון שהתקין‬
‫עצמו לעבודת המעשה בתקוני‬ ‫ותושכחן‪.‬‬
‫דבעי ליה לכר נש‪ ,‬כיון דאתקין גרמיה מצוה וקדשה‪ ,‬לןחד לבו בהקון‬
‫כפולחנא דעובדא‪ ,‬בתקוני דמצוה של העבודה הפנימית של אדונו‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬
‫ולשים את לבו וךצונו באותה‬
‫עבודה של אותם דברים )עזאזמר(‪,‬‬
‫• • • • • '‬
‫וקדושה‪ ,‬ליחדא לכיה בתקונא דפולחנא‬
‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬־‬
‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪T - : - :‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I:‬‬

‫שהרי חדבור עולה‪.‬‬ ‫פנימאה דמאריה‪ ,‬ולשואה לכיה ורעותיה‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫כההוא פולחנא ךאינון מלין‪) ,‬ד״א דקאמד( דהא ואותם הממנים שעומדים באויר‪,‬‬
‫התמנו לאךבעת צדדי העולם‪.‬‬
‫סלקא‪.‬‬
‫מלה ‪I : -‬‬
‫• ‪T‬‬ ‫‪t‬‬

‫ואינון ממנן דקלימין כאדרא‪ ,‬אתמנון לארבע סטרי עלמא‪ .‬לסטר מזרח‬
‫שסה‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יד טבת‬
‫ויקהל ־ ר״א ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כה שבט‬

‫לצד מזרח התמנה ממנה אחד‬ ‫אתמנא ממנא חד‪ ,‬דקיימא באוירא לההוא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• - : -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫עזעזמד באדר לא‪ 1‬ת‪ 1‬צד‪ ,‬ועזמו‬ ‫סטרא‪ ,‬גזרדך׳א עזמיה‪ ,‬ועמיה סרכין ממנן‬
‫גזר^״א‪ ,‬ועמו• קזךים ממנים‬
‫אחרים‪ ,‬עזהם מחכים לאותו דבור‬ ‫אחרנין‪ ,‬דאינון מחכאן לההיא מלה דצלותא‪,‬‬
‫על תפלה‪ ,‬ועולה באויר באותו‬ ‫וסלקא באוירא בההוא סטרא‪ ,‬ונטיל לה האי‬
‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫—‬ ‫‪l T :‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬

‫צד‪ ,‬ונוטל אותו אותו הממנה‪.‬‬ ‫ממנא‪.‬‬

‫אם הדבור הזה הוא כראוי‪ ,‬וכל‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫‪T :‬‬ ‫׳‬

‫אותם ערים נועקים את אותו‬

‫‪TT‬‬

‫•••‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪:‬‬

‫־ ‪•/‬‬

‫‪• T‬‬
‫־ •‬

‫‪T‬‬
‫אי היא מלה כךלןא ןאות‪ ,‬הוא‪ ,‬וכל איפון‬
‫דבור ועולים עמו עד לאותו אויר‬ ‫סרכין נעזקין לההיא מלה‪ ,‬וסלקין עמה‬
‫על הרקיע למעלה‪ ,‬ע ע ם ממנים‬
‫ערים אחרים ‪ -‬בעעה ענועקים‬
‫עד ההוא אוירא לרקיעא לעילא‪ ,‬דתמן ממנן‬
‫‪T T‬‬ ‫‪: •1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‪.‬‬

‫את אותו דבור‪ ,‬פותחים‬ ‫סרכין אחרדן‪ .‬בעזעתא ךנעזקי לההיא מלה‪,‬‬
‫יעךאל‬ ‫אעריכם‬ ‫ואומרים ‪:‬‬ ‫פתחי ואמרי‪ .‬זכאין אתון וע‪t‬ראל‪ ,‬ך!ךעיתו‬
‫עאתם יודעים לעטר את אדונכם‬
‫בעטרות קרועות‪ .‬אערי הפה‬
‫לאעטרא למאריכו־ן בעטרין קדיעזין זכאה‬
‫עדבור ע ל העטרה הזו וצא‬ ‫איהו פומא‪ ,‬דמלה דעטרא דא נפקא מפיה‪.‬‬
‫••‬ ‫•‬ ‫‪|T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬

‫ממנו‪.‬‬ ‫כדין פרחין אתוון ךקיימין באוירא‪ ,‬דבעזמא‬

‫ואז פוךחות האותיות עעומדות‬
‫באויר ע ב ע ם הקרוע ע ל עתים‬
‫קדיעזא דתריסר אתוון‪ ,‬דההוא עזמא‬
‫עעלה אותיות‪ ,‬עאותו עם עולט‬ ‫עזליט באוירא‪ ,‬והאי איהו עזמא‪ ,‬דהוה טאס‬
‫‪T‬‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫^‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫^‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬

‫באויר‪ ,‬וזהו עם עהוה טס בו‬ ‫פיה אללה״ו‪ ,‬עד דאסהלק לעזמלא‪ .‬והלינו‬
‫אלוהו עד עעלה לעמים‪ .‬וזהו‬
‫מה עאמר עובדיה לאליהו‪,‬‬
‫דקאמר עובדיה לאליהו‪) ,‬מלכים א יח( ורוח יי'‬
‫‪T:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫|‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫׳‬ ‫‪T • •• :‬‬ ‫־ ‪T :‬‬ ‫־‬ ‫‪T •/‬‬

‫)מלכים־איח( ורוח ה׳ יעאף‪ .‬מעום‬ ‫ישאך‪ .‬בגין דבעזמא דא‪ ,‬הוה אליהו טאס ביה‬
‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1 —:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬

‫אלוהו‬ ‫ע ב ע ם הזה הוה טס‬ ‫באדרא‪ ,‬והאי איהו עזמא ךעזליט באדרא‪.‬‬
‫באויר‪ ,‬וזהו העם ע עו ל ט באויר‪.‬‬
‫ואותן האותיות פוךחות ועולות‬ ‫ןאינון אתוון פרחין וסלקין בההיא מלה‪,‬‬
‫באותו דבור‪ ,‬ואותו הממנה‬ ‫וההוא ממנא דמפתחן דאוירא בידיה‪,‬‬
‫עמפתחות האויר בודו‪ ,‬וכל‬ ‫וכל איפון ממנן אחרנין‪ ,‬כלהו ^ קין ביה עד‬
‫אותם הממנים האחרים‪ ,‬כלם‬
‫‪.‬״• ‪T‬‬ ‫׳‬

‫עולים בו עד לרקיע‪ ,‬ונמסר בוד‬

‫‪: T‬־ •• •‬ ‫־‪••••:‬‬ ‫‪T‬‬
‫רקיעא‪ ,‬ואתמסר בידא דממנא אחרא‪ ,‬לסלקא‬
‫‪|T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪| • :‬‬

‫ממנה אחר להעלותו למעלה‪.‬‬ ‫לעילא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬

‫לצד דרום ו ע ממנה אחר ע עו ל ט‬ ‫דעזלטא‬ ‫אחרא‬ ‫ממנא‬ ‫דרום‪• ,‬אית‬ ‫לפטר‬
‫‪T : - :‬‬ ‫‪1—: -‬‬ ‫‪TT :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫* ‪ :‬־‬
‫באויר לאותו הצד‪ ,‬וכמה ממנים‬
‫ועדים אחדים עמו‪ ,‬ו ע מו‬ ‫באדרא לההוא סטר‪ ,‬וכמה ממנן‬
‫פסגנו״ה‪ ,‬ובו נאחץים )ןל‪ 1‬ננלסרו(‬ ‫אחרנין וסרכין עמיה‪ .‬פסגנל״ה עזמיה‪ ,‬וביה‬
‫מפתחות האויר ע ל אותו צד‪ .‬וכל‬ ‫מתאחדן )נ״א וליה אר;מסךאז( מפתחן דאוירא לההוא‬
‫אותם בעלי צךה עמתפללים‬
‫תפלה לאדונם מתוך צרה‪ ,‬מתוך‬ ‫סטר‪ .‬וכל איפון מארי ךעקו‪ ,‬ךצלאן צלותא‬
‫עברוץ הלב ‪ -‬אם אותו הדבור‬ ‫למאריהון מגו עקהא‪ ,‬מגו הבירו דלבא‪ ,‬אי‬
‫כראוי‪ ,‬הוא עולה לאדר באותו‬
‫‪:‬‬ ‫‪: T‬־ •‬ ‫‪•/‬‬ ‫׳‬ ‫‪TT‬‬ ‫ההיא מלה כדקא יאות‪ ,‬סלקא לאוירא‬
‫■ך‬ ‫‪-‬‬ ‫‪- .‬ך|‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך |‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬
‫צד‪ ,‬והממנה הזה נוטל אותו‬
‫ו נ‪ ^ 1‬ק אויתו* )כלשום שעלה באותו צד(‪.‬‬
‫בההוא סטרא‪ ,‬ונטיל לה האי ממנא‪ ,‬ונעזיק‬
‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫• ‪T :‬‬

‫וכ^נ‪^ 1‬ק א‪ 1‬ת‪ ,1‬פ‪ 1‬תח וא‪ 1‬מר‪:‬‬ ‫לה )ס״א ?גין ךסלרןא ?ההוא סטרא( כד פעזיק לה‪ ,‬פתח‬
‫‪-‬‬ ‫ך‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪| .‬‬ ‫ך‬ ‫■‬ ‫_‬ ‫‪.‬ז‬ ‫‪.‬‬ ‫׳‬ ‫‪7.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫טו טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כה שבט‬
‫שסו‬

‫ואמר‪ ,‬לןךשא בדיך הוא יח‪1‬ס ללןבלך )נ״אועלרס הקןדועז ברוך הוא ןחוס כנגדף‬
‫)ןעליף(‪ ,‬ובעזבץף יתמלא ברחמים‪.‬‬ ‫ובגינך יתמלי רחמין♦‬
‫עולים עמה כל אותם ממנים‬
‫סלקין עמה כל אינון ממנן לןדיעזין‪ ,‬וכל אינון קדועזים רכל אותם עורים עזל‬
‫•••‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪1:‬‬

‫סרכין דההוא סטרא‪ .‬ופרחין אתוון אותו הצד‪ ,‬ופוךחות האותיות ^ל‬
‫העזם הקןדועז‪ ,‬עזהץ אךבע אותיות‬
‫עזמתעטרות רעזולטות באותו צד‬
‫דעזמא לןדיעזא‪ ,‬זיאינון ארבע אתוון‪,‬‬
‫דמתעטרין ועזלטין בההוא סטרא זיאדרא‪ .‬עזל האויר‪ ,‬ועולים באותו הצד‬
‫וסלקין בההוא סטרא דאוירא‪ ,‬עד ךקיעא‪ .‬עד קזל האויר עד לרקיע‪ ,‬עד לאותו‬
‫הממנה קזל הוקיע עזעזולט‬
‫באותו הצד‪.‬‬
‫סטרא‪.‬‬
‫• ‪T:‬‬
‫בההוא‬‫‪—:‬‬
‫ממנא דרקיעא ‪:‬ד ־^•י ט‬ ‫‪T T :‬‬
‫—ההוא‬
‫ל^טר צפון‪ ,‬אית ממנא אחרא‪ ,‬ועמיה כמה לצד צפון ןעז ממנה אחר‪ ,‬ועמו‬
‫סרכין ממנן דעזלטין באוירא‪ ,‬וההוא כמה קורים ממנים קזעזולטים‬
‫באויר‪ ,‬וקזמו קזל אותו ממנה‬
‫פתחן״ה‪ ,‬וזהו קזהתמנה באויר‬
‫באוירא‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬
‫אתמנא‬
‫• ‪T- :‬‬
‫והאי‬ ‫פתחי״ה עזמיה‪,‬‬
‫׳ ‪- :‬‬ ‫‪T : - :‬‬
‫ממנא‬
‫‪T T :‬‬

‫׳טל אותו צד‪ ,‬וכל אותם‬

‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬
‫על‬ ‫׳‬
‫צלותין‬
‫־‬
‫דמצלאן‬ ‫איפון‬ ‫וכל‬ ‫סטרא‪,‬‬ ‫לההוא‬
‫בעלי ךבבו ךעקין לון‪ ,‬וכד מלה ךההיא קזמתפללים תפלות על עוונאים‬
‫קזמציקים להם‪ ,‬וכקודבור קול‬
‫אותה תפלה ע ^ ה לאויר באותו‬
‫זכאה‬
‫׳ • —‪TT‬‬
‫סטרא‪ ,‬אי‬ ‫• ‪T:‬‬
‫בההוא‬ ‫‪—:‬‬
‫לאוירא‬
‫—•‪T‬‬
‫סלקא‬
‫—‪| T:‬‬
‫צלותא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫צד ‪ -‬אם הוא צדיק‪ ,‬נוטל אותו‬ ‫ונעזיק ‪T l‬לה‪.‬‬

‫ממנא‪• T : ,‬‬
‫‪' T T :‬‬ ‫נטיל ‪T‬לה ‪-‬האי‬ ‫׳ ■ד•‬
‫הוא‪,‬‬
‫הממנה הזה ונוקוק אותו‪.‬‬ ‫ההומא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫דנפקא •מגו‬‫‪|T : T :‬‬
‫הדא‬‫‪TT‬‬
‫רוהא‬‫‪T‬‬
‫אתער‬‫־‬
‫‪:‬כדין‬
‫אזי מתעוררת רוח אחת קזיוצאת‬
‫מתוך התהום קזבצד הצפון‪,‬‬
‫בסטרא ךצפיין‪ ,‬וההוא רוחא לןארי בכל‬
‫אינון אוירין‪ .‬ונטלי כלהו ההיא מלה‪ .‬ו ^ קין ראותה רוח קוראת בכל אותם‬
‫לה עד רקיעא ונעזקין לה‪ .‬פתחי ואמרי‪ .‬מרך האוידים‪ ,‬וכלם נוטלים אותו‬
‫לבור ומעלים אותו עד לרקיע‬
‫ופותחים‬ ‫אותו‪,‬‬ ‫רנוקזקים‬ ‫ירמי ע^נאך ללןמך‪.‬‬
‫ואזלא וסללןא וב?ןעא ךקיעין )ס״א אידז( עד ואומרים‪ :‬ךבונך !פיל עזונאך‬
‫לפניף•‬ ‫דסלקין עמה לגבי רקיעא לןדמאה‬
‫והולך וע ^ה ובוקע רקיעים‬
‫ממנא‪) ,‬אוירים(‪ .‬עד קזעולים עמו לרקיע‬
‫‪' TT:‬‬ ‫ומטאת לגבי ‪-‬חד‬ ‫‪TT‬‬ ‫צלותא‪,‬‬
‫■ ד '‬ ‫‪:‬‬ ‫סלקא‬
‫‪|T : -‬‬
‫דאתמנא לסטר מערב‪ ,‬ותמן קיימין תעזעה הראעזון‪ ,‬עולה התפלה ומגיעה‬
‫פתחין‪ ,‬ובהו קלימין כמה סרכין‪ ,‬וכמה ממנן‪ ,‬לממנה אחד קזהתמנה לצד‬
‫מערב‪ ,‬ועזם עומדים תעזעה‬
‫‪T :‬‬ ‫•‬

‫פתחים‪ ,‬עזבהם ע‪ 1‬מדים כמה‬

‫־ ‪T‬‬ ‫‪• :‬‬
‫‪• :‬‬
‫ועלייהו ממנא חד די עזמיה זבולי״אל‪.‬‬
‫‪T‬‬

‫‪•/ T •/‬‬
‫‪:‬‬

‫׳‬
‫׳‬ ‫־ ‪:‬־‪T‬‬

‫‪• T :‬‬

‫רקיעא קזרים וכמה ממנים‪ .‬ועליהם‬ ‫‪T 1• :‬‬

‫בהאי‬‫‪- :‬‬
‫לעזמשא‬
‫‪T : - :‬‬
‫דבעי‬
‫‪•• T :‬‬
‫‪7 :‬ודא •איהו‬
‫ממנה אחד קזקזמו ץבוליא״ל‪.‬‬
‫רעזו‪- ,‬עד‬
‫׳‬ ‫ליה ‪:‬‬ ‫ולא אתיהיב ••‬ ‫ביממא‪T : ,‬‬
‫• ‪' T T‬‬
‫וזהו קזרוצה לקזמעז ?רקיע הזה‬
‫דסליק נהורא ךסיהרא‪ .‬וכדין אפיק כל איפון ביום‪ ,‬ולא נתנת לו ךעזות‪ ,‬עד‬
‫חילץ‪ ,‬וכל איפון ממנן‪ .‬וכד נהיר יממא‪ ,‬עזעולה אור הלבנה‪ ,‬ואז הוא‬
‫‪T :‬‬ ‫׳‬ ‫־ ‪TT :‬‬

‫מוציא כל אותם החןלות וכל‬

‫אותם ממנים‪ .‬וכקזמאיר היום‪,‬‬
‫עאלין כלהו בפתחא חדא‪ ,‬דאיפון תקזעה‬
‫פתחין‪ ,‬דאיהו פתחא עלאה על כלהו‪ .‬וכד נכנסים כלם לפתח אחד‪ ,‬קזהם‬
‫תעזעה פתחים‪ ,‬עזהוא פתח עליון על כלם‪ .‬וכעזהתפלה ע ^ה‪ ,‬היא נכנסת באותו פתח‪ ,‬וכל‬
‫שפז‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫טו טבת‬
‫ויקהל ־ ר״ב ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כה שבט‬

‫העוירים וכל הממנים יוצאים‬ ‫צלו־תא סלקא‪) ,‬דףר״בע״א( עאלת בההוא פתחא‪,‬‬
‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫י‬ ‫|‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫מאותו פתח‪ .‬ועליהם זבוליא״ל‪,‬‬ ‫וכלהו סרכין‪ ,‬וכלהו ממנן‪ ,‬נפקין מההוא‬
‫אותו ממנה גדול‪ ,‬ויוצאים כלם‬
‫ונועזקים אותו‪ ,‬ומגיעים עמו עד‬ ‫פתחא‪ .‬ועליהו־ן זבוליא״ל‪ ,‬ההוא רב ממנא‪,‬‬
‫לרקיע העוני‪.‬‬ ‫ונפקי כלהו ונעזקי לה‪ ,‬ומטאן עמה עד‬
‫)ברקיע השני עולה התפלה עד אותו רקיע‪,‬‬
‫רקיעא הניינא‪.‬‬
‫ונפתחים( וכעזעולה ההפלה עד‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪:‬‬

‫לאותו רקיע‪ ,‬נפתחים עונים עעור‬ ‫)ם״א בךקיעא תדינא םלר!א ?לזיתא עד ההויא רקיע ואהפר;חוי( וכד‬
‫עוערי אותו הרקיע‪ ,‬ובאותו‬ ‫סלקא צלותא עד ההוא רקיעא‪ ,‬אתפתחו‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪| T : -‬‬

‫העוער העונים עעור עומד ממנה‬

‫אחד עועומו ענא״ל‪ ,‬הה ממנה על‬
‫תריסר תרעין דההוא רקיעא‪ .‬ובההוא תךעא‬
‫כמה חילות‪ ,‬על כמה מחנות‪,‬‬
‫׳‬ ‫־‪:‬־‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫‪:‬־ ‪T‬‬ ‫־ ‪T‬‬
‫דתריסר‪ ,‬קאים ממנא חד‪ ,‬דעזמיה ענ״אל‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫_‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• |T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪7‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬

‫וכעותפלה עולה‪ ,‬עומד הממנה‬ ‫והאי ממנא על כמה חןילין‪ ,‬על כמה מעזתין‪,‬‬
‫הזה ומכריז על כל אותם פתחים‬
‫ואומר‪) :‬ישעיה כו( פתחו עועדים‬
‫וכד צלותא סלקא‪ ,‬קאים האי ממנא וכריז על‬
‫‪-‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪| T‬‬ ‫‪' l T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫וגו׳‪ ,‬וכל העוערים נפתחים‪,‬‬

‫׳‬ ‫• ‪• T :‬‬ ‫־ ‪• T :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬
‫כל אינון פתחין ואמר‪) ,‬ישעיה כי( פתחו עזערים‬
‫ונכנסת התפלה לכל אותם‬ ‫וגה‪ ,‬וכלהו תרעין פתיחין‪ ,‬ועאלת צלותא‬
‫הפתחים‪.‬‬
‫ואז מתעורר ממנה אחד זקן‬
‫בכל אינון פתחין‪.‬‬
‫לןמים עועומד לצד דרום‪ ,‬עועומו‬ ‫כדין‪ ,‬אתער חד ממנא סבא ךיומין‪ ,‬דקאים‬
‫עזךיא״ל הזקן‪ ,‬ולפעמים הוא‬ ‫לסטר דרום‪ ,‬דשמיה עזריא״ל סבא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪..‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬
‫נקךא מחניא׳^‪ ,‬מעוום עוהתמנה‬
‫על עועוים ךבוא מחנות‪ ,‬וכלם‬
‫ולזמנין אתלןדי מהניא״ל‪ ,‬בגין דאתמנא על‬
‫בעלי כנפים‪ ,‬בעלי מחנות‪,‬‬ ‫שהין רבוא משתין‪ ,‬וכלהו מארי ךגךפין‪,‬‬
‫מלאים עינים‪ .‬ואצלם עומדים‬ ‫מארי ךמשתין‪ ,‬מלןין עלינין‪ .‬ולגבייהו‬
‫אותם מחנות בעלי אץנים‪.‬‬
‫ונקךאים אץנים‪ ,‬מעוום עוהם‬
‫קןימין אינון משתין מאריהון דאוךנין‪.‬‬
‫מקעזיבים לכל אותם עומתפללים‬ ‫ואקרון אוךנין‪ ,‬בגין דאיפון צליתין‪ ,‬כל איפון‬
‫הפלתם בלחעז ובךצון הלב‪ ,‬עזלא‬ ‫דמצלאן צלותהון ^ חי שו‪ ,‬ברעותא רלבא‪,‬‬
‫נעזמעת אותה הפלה לאחר‪.‬‬
‫התפלה הזו עולה‪ ,‬ומקעזיבים לה‬
‫דלא אשתמע ההיא צלותא לאחרא‪ .‬האי‬
‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫־ ‪T • :‬‬

‫כל אותם עזנקראים בעלי אץנים‪.‬‬ ‫צלותא ^ ק א‪ ,‬וצליתין לה כל אינון דאקרון‬

‫ואם אותה הפלה נעזמעת לאזני‬ ‫מארי ךאותין‪.‬‬
‫אךם‪ ,‬אין מי עזמקעזיב לה‬
‫למעלה‪ ,‬ולא מקעזיבים לה‬ ‫ואי ההיא צלותא אשתמע לאותין ךבר נש‪,‬‬
‫אחרים‪ ,‬פרט למי עזעזומע‬ ‫לית מאן ךציית לה לעילא‪ ,‬ולא צליתין‬
‫בךאעזונה‪ .‬מעזום כך צריך‬ ‫לה אחרנין‪ ,‬בר מאן דשמע בקךמיתא‪ ,‬בגין‬
‫להעזמר עזלא יעזמעו את אותה‬
‫תפלה בני אדם‪ .‬ועוד‪ ,‬עזדבור עזל‬ ‫כך בעי לאסתמרא ךלא לשמעון לההיא‬
‫‪•/‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫תפלה נאחז בעולם העליון‪ ,‬ודבר‬ ‫צלותא בני נשא‪ .‬ותו‪ ,‬דמלה דצלותא‬
‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫עזל העולם העליון אין צריך‬ ‫אתאחדא בעלמא עלאה‪ ,‬ומלה דעלמא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫־ ‪: —:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬
‫לעזמע‪.‬‬
‫כמו זה מי עזקורא בספר תורה‪,‬‬
‫עלאה‪ ,‬לא אצטריך למשמע‪.‬‬
‫אחד קורא ואחד לעזתק‪ .‬ואם‬ ‫כגוונא דא‪ ,‬מאן דקרי בספרא ךאורליתא‪ ,‬חד‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫טו טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כה שבט‬
‫שסח‬

‫?]די‪ ,‬וחד לעזתו־ק‪ ,‬ואי תרי לןראן באו־רייתא‪,‬‬

‫קזנים קויךאים בהוירה‪ ,‬הם גויךעים‬
‫באמונה בלמעלה‪ ,‬מעזום עזאחד‬
‫גרעי מהימנותא דלעילא‪ .‬בגין דחד לולא‬
‫קול ואחד דבור הםל אחד‪ ,‬אז עזני‬
‫וליכוד כלא חד כדין תרין לןלין ותרין דבורין‪,‬‬
‫קולות וקזני דבורים זו גריעות‬
‫איהו גריעותא דמהימנותא‪ .‬אלא דיהא קלא‬
‫האמונה‪ .‬אלא קזיהיה קול ודבור‬ ‫‪■ T‬ך‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫** ‪:‬‬ ‫■‬
‫‪11‬‬ ‫‪•:‬‬

‫אחד כמו קזצריך‪ ,‬כדי קזיהיה‬

‫ולכור חד כמה לאצטריך‪ ,‬כגין דןהא ההוא‬
‫אותו קול ואותו דבור אחד‪.‬‬
‫ואותו הממנה קזעזמו עזדיא״ל‬ ‫קלא וההוא דכור חד‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T |T‬‬

‫הזקן‪ ,‬כקזאותה תפלה עולה‬ ‫סכא‪- .‬כד ההיא‬ ‫עזרי״אל ‪■T‬ד‬

‫••‬ ‫וההוא ממנא‪ ,‬עזמיה ־ ‪• :‬‬ ‫‪:‬־‬
‫בלחקז‪ ,‬כל אותן קזקזים דבוא‬
‫צלותא סללןא בלחי^זו‪ ,‬כל אינון עזהין‬
‫מחנות‪ ,‬וכל אותם בעלי עינים‪,‬‬
‫וכל אותם בעלי אץנים‪ ,‬כלם‬‫^^זתין‪ ,‬וכל אינון מארי ךעיינין‪ .‬וכל‬
‫אינון מארי דאולנין‪ .‬כלהו נפלןי ונעזלןי‬
‫יוצאים ונוקזקים אותו דבור קזל‬
‫הפלהה קזעולה‪ .‬זהו קזכתוב‬
‫לההיא מלה דצלותא דסלקא‪ .‬הדא הוא‬
‫«הליט לד( עיני ה׳ אל צדיקים‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪l T : - :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪ :‬־ •‬

‫לכתיכ‪) ,‬תחלים לס עיני יך אל צליקים ואזניו אל‬

‫ואזניו אל קזועתם‪ .‬עיני ה׳ אל‬
‫צדיקים ‪ ^ -‬ו בעלי העינים‬‫עזועתם‪ .‬עיני יי׳ אל צדיקים‪ ,‬אלין מארי‬ ‫‪..‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫*‪•.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪•1:‬‬ ‫‪....‬‬ ‫_ ‪1■ 1■ .‬‬
‫קזלמטה‪ ,‬מ ע ז ו ם ) ש א י ן ( בעלי‬
‫עינים קזלמעלה‪ .‬ואץניו אל‬
‫דעיינין ללתתא‪ ,‬כגין לאית )נ״א דלית( מארי‬
‫לעיינין לעילא‪ .‬ואזניו אל עזועתם‪ ,‬אלין‬
‫קזועתם ‪ -‬אלה בעלי האץנים‪.‬‬
‫דדקיע הקזליקזי‪ ,‬אותה הפלה‬ ‫מאליהו־ן דאולנין‪.‬‬
‫עולה ומגיעה לאותו רקיע‪ ,‬וקזם‬
‫‪T‬‬ ‫‪ | • T‬־ ' ‪:‬‬
‫רקיעא תליתאה‪ ,‬ההיא צלותא סלקא ומטי‬
‫א‪ 1‬ת‪ 1‬א‪ 1‬ת‪ 1‬עזנקרא גדךי״ה‪ ,‬ועמו*‬
‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־ •‬ ‫‪T‬‬

‫‪:‬‬ ‫׳‬
‫לההוא רקיעא‪ .‬ותמן ההוא ממנא‬
‫כמה ע^רים וכמה ממנים‪ ,‬והוא‬
‫‪• ••• :‬‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫־ ‪T‬‬

‫לאלילי גלת״ה‪ ,‬ועמיה כמה סרכין וכמה‬

‫מקזמקז קזלקז פעמים ביום כנגד‬
‫קזדביט אחד קזל זהר קזיוצא‪,‬‬
‫ממנן‪ .‬ואיהו מעזמעז תלת זמנין ביומא‪ ,‬לקבל‬
‫עולה ויורד‪ ,‬ולא עומד במקום‬
‫ולא‬
‫ונחית ‪T :‬‬
‫אחד‪ ,‬וזהו שךביט שנוסע קזל״ש‬ ‫דנפיק‪ ,‬סליק ‪• T : I‬‬
‫דזיהרא ‪• T :‬‬
‫עזרביטא ‪1—: • :‬‬
‫חד ‪T • : -‬‬‫‪-‬‬
‫קיימא באתר חד‪ ,‬והאי איהו עזרביטא דנטיל‬
‫פעמים ונגנז‪ .‬וכשתפלה עולה‪,‬‬
‫‪• T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T - : -‬‬ ‫‪T : | -‬‬
‫יורד אותו קזדביט ומשהחוה‬
‫תלת זמנין ואתגניז‪ .‬וכד צלותא סלקא‪ ,‬נחית‬
‫לפני אותה הפלה‪ ,‬והרקיע הזה‬
‫־ ‪•/‬‬ ‫־‬ ‫‪T T •1 :‬‬ ‫׳‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬

‫ההוא עזרביטא‪ ,‬וסגיד קמי ההוא צלותא‪,‬‬

‫נקרא רקיע הקזדביט‪.‬‬
‫וכשעולה אותה הפלה‪ ,‬אותו‬ ‫ואקלי האי רקיעא‪ ,‬רקיעא לעזךביטא‪.‬‬
‫הממנה לאחר שהשתחוה‪ ,‬מכה‬
‫באותו השרביט בסלע החזק‬ ‫וכד סלקא ההיא צלותא‪ ,‬ההוא ממנא בתר‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪| T : -‬‬

‫שמאיר ועומד באמצע הרקיע‪,‬‬‫דסגיד‪ ,‬בטש‪ ,‬בההוא עזרביטא בטינרא‪,‬‬ ‫׳‬ ‫‪ ■ • :‬ד ד‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫■ד‪-‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ויוצאים מתוך אותו סלע שלש‬

‫תקיפא דזהיר‪ ,‬דאיהו קאים באמצעיתא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪*.• :‬‬ ‫‪• |T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1• -‬‬
‫מאות !שבעים וחמשה חןלות‬
‫לההוא לקיעא‪ ,‬ונפקו מגו ההוא טערא‪ ,‬תלת‬
‫שגנוזים שם מיום שןךדה תורה‬
‫מאה ושבעין וחמש חןילין לאינון גניזין המן‬
‫לארץ‪ ,‬משום שהתחזקו להתחבר‬
‫)לסרב( שלא תרד לארץ‪ ,‬ונזף בהם‬
‫מן יומא לאורייתא נחתת לארעא‪ ,‬בגין‬
‫חקדוש ברוך הוא‪ ,‬ונכנסו לו‬
‫דאתתקפו לחברא )ם״א לסךכא( ללא תחות‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ .‬ז‬ ‫‪.‬‬ ‫‪■.‬ך‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪■ .‬ך ■‪11‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫לארעא‪ ,‬ואנזיף בהו קלשא כריך הוא‪ ,‬ועאלו גו ההוא טערא‪ .‬ולא נפקין‬
‫שסט‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫טו טבת‬
‫ויקהל ־ ר״ב ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כה שבט‬

‫אותו סלע‪ ,‬ואינם יויצאים‪ ,‬פרט‬ ‫בר ההוא זמנא דצלותא סלקא‪ ,‬פתחי ואמרי‬
‫;‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך |‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫* ‪1‬‬ ‫־‬ ‫־‬

‫לאותו ןמן עזההפלה עולה‪,‬‬ ‫)תהלים ח( לי׳ אדונינו מה אדיר עזמף וגה‪ .‬דא‬
‫פותחים ואומךים‪) :‬שם ח( ה׳‬
‫אדנינו מה אדיר עזמף וגו׳‪ .‬זוהי‬ ‫היא צלותא‪ ,‬דסלקא על כל אינון ךקיעין‪.‬‬
‫תפלה עזעולה על כל אותם‬ ‫כדין סגדין לגבה‪.‬‬
‫ךקיעים‪ .‬אז מעזהחוים אליה‪.‬‬
‫מכאן והלאה‪ ,‬ההפלה מתעטרת‬
‫מכאן ולהלאה‪^ .‬ו ת א מתעטרא בעטרין‬
‫בעטרות עליונות‪ ,‬ועולה לתוך‬ ‫עלאין‪ .‬וסלקא לגו רקיעא ךביעאה‪,‬‬
‫הרקיע הךביעי‪ ,‬ואז העזמעז יוצא‬ ‫וכלין עזמעזא נפיק בדרגוי‪ ,‬ועזמעזי״אל רב‬
‫בדךגותיו‪ ,‬ועזמעזיא׳^ הממנה‬
‫הגדול יוצא‪ ,‬וקזלעז מאות ועזעזים‬
‫ממנא נפיק‪ .‬ותלת מאה ושתין וחמש משריין‬
‫וחמעזה מחנות עמו‪ ,‬לתוך אותו‬ ‫^ קין עמיה‪ .‬לגו ההוא רקיעא‪ .‬ואקרון למות‬
‫רקיע‪ ,‬והם נקראים ימות החמה‪,‬‬ ‫החמה‪ .‬וכלהו מעטרן לההיא צלותא‪.‬‬
‫וכלם מעפזןים את אותה הפלה‬
‫בעטרות ^ל בעזמים קזל גן עדץ‪.‬‬
‫בעטרין דבוסמין דגנהא ךעדן‪.‬‬
‫ועם מתעכבת ההפלה‪ ,‬עד קזכל‬ ‫ןתמן אתעכבת צלותא‪ .‬עד דכלהו משרלין‬
‫המחנות עולים עמו לתוך אותו‬ ‫סלקין עמה לגו ההוא רקיעא‬
‫הרקיע החמיעי‪ ,‬ועם נמצא‬
‫• ‪T :‬‬ ‫‪T‬‬

‫ממנה אחד ע ע מו גךדיא״ל‪,‬‬

‫‪:‬‬
‫והוא בעל הקרבות ע ל עאר‬
‫העמים‪ .‬וכעתפלה עולה‪ ,‬אז הוא‬
‫מץדעזע עם כל מחנותיו‪ ,‬ונעבר‬
‫ומעהחוים‬ ‫ויוצאים‬ ‫כחם‪,‬‬
‫ומעטךים את אותה ההפלה‪.‬‬
‫ועולים עמה עד עמגיעים לרקיע‬
‫ה ע עי‪ ,‬ואז יוצאים כמה חילות‬
‫‪T- :‬‬ ‫־ ‪T‬‬
‫• '‬ ‫־ ‪ :‬־ •‬ ‫‪ | • TT‬־‬
‫חמישאה‪ .‬ותמן איהו ממנא חד גדרי״אל‬
‫שמיה‪ .‬והוא מארי ל^רבין דשאר עמין‪ .‬וכד‬
‫^ו ת א סלקא‪ .‬כדין אזדעזע הוא‪ .‬וכל משרלין‬
‫דיליה‪ .‬ואתבר )דף ר״ב ע״ב( חילליהו‪ .‬ונפקי‬
‫וסגדי‪ .‬ומעטרין לההיא צלותא‪.‬‬
‫וסלקין עמה עד דמטו לגבי רקיעא שתיתאה‪.‬‬

‫וכמה מחנות ומקבלים את אותה‬

‫‪• :‬‬
‫וכדין נפקין כמה חלילין‪ .‬וכמה‬
‫הפלה‪ ,‬ועולים עמה עד עמגיעים‬ ‫משרלין‪ .‬ומקבלין לההיא צלותא‪ .‬וסלקין‬
‫לעבעים עעךים‪ ,‬ע ע ם עומד‬ ‫בהדה‪ .‬עד דמטו לשבעין הךעין‪ .‬דתמן קאים‬
‫ממנה אחד ע ע מו ענפיא״ל‪,‬‬
‫ממנה גדול‪ ,‬והוא מעטר את‬ ‫חד ממנא‪ .‬די שמיה ענפי״אל‪ .‬רב ממנא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪..‬‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬

‫אותה הפלה בעבעים עטרות‪.‬‬ ‫ואיהו מעטר לההיא צלותא‪ .‬כשבעין עטרין‪.‬‬
‫וכיון עהתפלה מתעטרת בכל‬ ‫וכיון ךמתעטרא צלותא בכל הני עטרין‪ .‬כדין‬
‫העטרות הללו‪ ,‬אזי מתחברים כל‬
‫אותם החילות ע ל כל הרקיעים‪,‬‬
‫׳‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫־ ‪:‬־ ‪• 1‬‬ ‫‪T‬‬
‫מתחברן כל אינון חלילין דכלהו ךקיעין‪.‬‬
‫ומעלים את אותה חהפלה‬ ‫וסלקין לההיא צלותא ךמתעטרא בכל עטרין‪.‬‬
‫עמתעטרת בכל העטרות לרקיע‬ ‫לגבי רקיעא שביעאה‪ .‬וכדין עאלת צלותא‪.‬‬
‫העביעי‪ ,‬ואז נכנסת חתפלה‪,‬‬
‫עכל‬
‫‪T •/‬‬ ‫גדול‪,‬‬
‫׳‬ ‫נכבד ‪T‬‬
‫וסנדלפו״ן • ‪T :‬‬
‫\‬ ‫‪ :‬־ ־ ‪:‬‬
‫וסנדלפ״ן רב !קירא עלאה ךכל מפהחן‬
‫מפתחות אדוניו בןדו‪ ,‬מכניס את‬ ‫דמאריה בידיה‪ .‬אעיל לההוא צלותא‪ .‬לגו‬
‫;‬ ‫‪T‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫■ ד •‬ ‫׳‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬

‫אותה הפלה לתוך עבעה‬ ‫שבעה היכלין‪.‬‬

‫היכלות‪.‬‬
‫ב א וךאה אמר רבי עמעון עבעה‬ ‫תא חזי אמר רבי שמעון שבעא מדורין איפון‬
‫מדורים הם וכו׳‪ .‬עבעת ההיכלות‬ ‫וכו׳‪ .‬שבעה היכלין אלין‪ .‬אינון היכלין‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫טו טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כה שבט‬
‫שע‬

‫הללו הם היכלות המלך‪,‬‬ ‫דמלכא‪ .‬והאי צלותא כד מתעטרא בכל הני‬

‫וכעזההפלה הזו מתעטרת בכל‬ ‫עטרין‪ .‬כד עאלת‪ ,‬מחבר לון כחדא‪,‬‬
‫העטרות הללו כ׳טנכנסת‪ ,‬מחבר‬
‫אותם כאחד‪ ,‬להתעטר למעלה‬ ‫לאתעטרא לעילא למהוי כלא חד כךלןא‬
‫להיות הבל אחד כראוי‪ .‬ועזמו ^ל‬ ‫ןאות‪ .‬ועזמא דקוךעזא בריך הוא‪ ,‬מתעטרא‬
‫הקןדועז ברוך הוא מתעטר בכל‬
‫בכל עטרין‪ .‬עילא ותהא‪ .‬למהוי חד‪ .‬וכדין‬
‫העטרות‪ ,‬מעלה ומטה‪ ,‬להיות‬
‫• ‪:‬‬ ‫׳‬ ‫־ ‪T‬‬

‫אחד‪ ,‬ואז כתוב ברכות לרא׳ט‬

‫־ ‪T :‬‬ ‫׳‬ ‫‪ : T‬־ ‪T‬‬
‫)משלי י( ברכות לראעז צדיק כתיב‪.‬‬
‫צדיק•‬ ‫צלותיה‬
‫••‬ ‫לסדרא ‪:‬‬
‫דידע ‪T : - :‬‬‫נעז‪- T : ' .‬‬‫חולקיה דבר ‪T‬‬ ‫‪|••T‬‬ ‫זכאה‬
‫־ ‪7 7‬‬
‫אשרי חלקו ^ל אדם עזיודע‬
‫לסדר תפלתו כראוי‪ .‬בתפלה הזו‬
‫כךקא ‪.‬יאות‪ .‬בהאי צלותא ךמתעטרא‬
‫שמתעטר בה הקדוש ברוך הוא‪,‬‬ ‫ביה קךשא בריך הוא‪ .‬איהו מחכה עד‬
‫הוא מחכה עד שיסהימו כל‬ ‫דיסהןימון כל צלותהון ךעזךאל‪ .‬וכדין כלא‬
‫תפלותיהם של ישךאל‪ ,‬ואז הכל‬
‫הוא בשלמות כראוי מעלה‬
‫ותהא‪- .‬עד‬ ‫עילא ‪T - :‬‬‫כדקא•• יאות‪.‬י •• ‪T‬‬ ‫בעזלימו ‪lT : :‬‬
‫איהו • ‪• :‬‬

‫ומטה‪ .‬עד כאץ דברי ההפלה‬ ‫הכא מלין דצלותא‪ .‬למנזיע תין עלאין‪ .‬מכאן‬
‫לדעת סודות עליונים‪ .‬מכאן‬ ‫ולהלאה אית פקודי אורייתא‪ .‬דאינון קיימין‬
‫והלאה ץש את מצוות התוךה‪,‬‬
‫שהן עומדות בךבור כמו‬
‫במלה‪ .‬כמה ךקיימין בעובדא‪.‬‬
‫שעומדות במעשה‪.‬‬ ‫ואינון עזית פקודין‪ .‬וקלימין אוף דוכא‬
‫והן שש מצוות‪ ,‬ועומדות אף כאן‬ ‫בצלותא‪ .‬חד‪) ,‬דבריםכח( ליראה את העזם‬
‫בהפלה‪ .‬אחת ‪ -‬ליךאה את השם‬
‫הנכבד והנורא‪ .‬שתים ‪ -‬לאהבה‬
‫לאהבה אותו‪.‬‬ ‫‪T- : - :‬‬ ‫תניינא‪.‬‬
‫• ‪' T T :‬‬ ‫והנורא‪.‬‬
‫‪T - :‬‬ ‫הנכבד‬
‫‪T:•-‬‬

‫אותו‪ .‬שלישית ‪ -‬לברכו‪ .‬ךביעית‬ ‫חמיעזאה‪.‬‬

‫׳‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪:‬־•‬
‫ליחדו‪.‬‬‫‪:‬־‪:‬־‬
‫רביעאה‪.‬‬
‫‪T T • :‬‬
‫לברכו‪.‬‬‫' ‪: T:‬‬
‫הליתאה‪.‬‬
‫‪T T •:‬‬
‫‪ -‬לןחדו‪ .‬חמישית ‪ -‬שיברך הכהן‬ ‫למסור‬ ‫•‪:‬‬
‫עזתיתאה‪.‬‬
‫‪' T T • :‬‬
‫עמא‪.‬‬ ‫— ‪T‬‬
‫כהנא —ית‬ ‫—‪T‬‬
‫לברר‬
‫‪1 ••T :‬‬
‫את העם‪ .‬ששית ‪ -‬למסר לו את‬
‫נשמתו‪ .‬ואלו שש מצוות‬
‫נעזמתיה ליה‪ .‬ואלין עזית פקידין ךקיימין‬
‫שעומדות בתפלה של דבור‪ ,‬פרט‬ ‫בצלותא ךמלה‪ .‬בר אינון פקודין דקיימין‬
‫לאותן מצוות שעומדות במעשה‪,‬‬ ‫בעובדא‪ .‬כגוונא דציצית ותפלין‪.‬‬
‫כמו ציצית ותפלין‪.‬‬
‫ליךאה את ה׳ ‪ -‬מצוה זו עומדת‬ ‫ליראה את ה^ם‪ .‬פקודא דא קיימא באלין‬
‫בתשבחות חללו שאמר דוד‬ ‫תעזבחן דקאמר דוד מלכא‪ .‬ובאינון‬
‫המלך ובאותם קךבנות של‬ ‫קךבנין דאורליתא‪ .‬דתמן בעי בר נעז לדחלא‬
‫חתורה‪ ,‬ששם צריך אדם לפחד‬
‫מלפני אדונו‪ ,‬משום שאותן‬ ‫מקמי מאריה‪ .‬בגין זיאינון עזירין קלימין‬
‫שירות עומדות באותו מקום‬ ‫בההוא אתר דאלןרי יראה‪ .‬וכל אינון הללולה‪.‬‬
‫שנקךא יךאה‪ ,‬וכל אותם הללרה‬ ‫דאינון ת א ךיראה ךקוךעזא בריף הוא‪ .‬ובעי‬
‫שחם סוד של יךאת חקדוש ברוך‬
‫הוא‪ .‬וצריך אדם לשים ךצונו‬ ‫בר נעז לעזואה רעותיה באינון עזירין ביראה‪.‬‬
‫באותן שירות ביךאה‪ ,‬ופךשוה‬ ‫ואוקמוה חברליא כל אינון רזין דעזירין‬
‫חחבךים‪ ,‬כל אותם חסודות של‬ ‫ותועזבחן‪ .‬וכל אינון תין דהללולה‪.‬‬
‫שירות ותשבחות וכל אותם‬
‫סודות של הללדה‪.‬‬ ‫כיון דמטי בר נעז ללעזהבח‪ .‬לעזוי ךעותיה‬
‫ישים‬
‫לישהבח‪,‬י ז ‪.‬‬
‫אדם ‪- - : • :‬‬
‫שמגיע ‪TT‬‬
‫‪- •-‬‬ ‫••כיון‬ ‫לברכא ליה לקוךעזא בריף הוא‪ .‬כגון‬
‫שעא‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫טז טבת‬
‫ויקהל ־ ר״ב ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כה שבט‬

‫ךצונו לברך את הקןדוש ברוך‬ ‫יוצר אויר‪ ,‬יו־צר המאו־רו־ת‪ .‬לאהבה או־תו־‪ ,‬כד‬
‫הוא‪ ,‬כמו יוצר אור‪ ,‬יוצר‬ ‫לי׳‬ ‫ואהבת *‪*.‬את‬ ‫עולם‪) ,‬דברים י(‬ ‫לאהבת‬ ‫מטי‬
‫‪T:‬‬ ‫‪T : - T :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ :‬־ ‪---- :‬‬ ‫‪•• T‬‬
‫אותו‪,‬‬ ‫לאהבה‬ ‫המאורות‪,‬‬
‫כשמגיע לאהבת עולם‪ ,‬ואהבה‬ ‫אלהיף‪ .‬ךדא איהו ת א דרחימו ךקוךעזא בדיך‬
‫את ה׳ אלהיך)דברים י(‪ ,‬שזהו סוד‬ ‫ראל‬ ‫עזמע יע‪t‬‬
‫• ‪.. T :‬‬ ‫י ‪- :‬‬
‫ליחדא ••ליה‪,‬‬
‫‪T -:-:‬‬
‫אוקמוה‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪1:‬‬
‫והא‬ ‫י ‪T :‬‬
‫הוא‪,‬‬
‫של אהבת הקןדוש ברוך הוא‪,‬‬ ‫דיהודא‬ ‫קיימא‪T T‬רזא‬ ‫אהד‪ ,‬דהכא‬ ‫אלהינו יי׳‬ ‫יי׳‬
‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫׳ ‪— T T :‬ן ‪T :‬‬ ‫‪T *.• T :‬‬ ‫‪: T :‬״‪.‬״ **‬
‫!הרי פךשוה‪ .‬ץ ח דו ‪ -‬שמע‬
‫יק‪ t‬ךאל ה׳ אלהינו ה׳ אחד‪ ,‬שכאן‬ ‫ךקוךעזא בדיך הוא‪ ,‬ללחדא עזמיה ברעותא‬
‫עומד סוד היחוד של הקןדוש‬ ‫אדכרותא‬
‫‪T‬‬ ‫— ‪T :‬‬
‫ולהלאה‬
‫‪T:T:‬‬
‫ומתמן‬
‫•— ‪| T‬‬
‫חזי‪.‬‬
‫‪••T‬‬
‫כדקא‬‫—‪| T:‬‬
‫דלבא‬
‫‪T• :‬‬
‫ברוך הוא‪ ^ ,‬חד את שמו בךצון‬
‫הלב כראוי‪ ,‬ומשם והלאה אזכרת‬
‫ליציאת מצרים‪ ,‬דאיהו פקודא לאךכרא‬
‫יציאת מצרים‪ ,‬שהיא מצוה‬ ‫לציאת מצרים דכהיב‪) ,‬דברים ה( וזכרת כי עבד‬
‫להזכיר את יציאת מצרים‪,‬‬ ‫הלית בארץ מצרלם‪.‬‬
‫שכתוב)שםכד( וזכךה כי עבד היית‬
‫בארץ מצרים‪.‬‬
‫ראל‬ ‫לאכללא יע‪t‬‬
‫• ‪• • T:‬‬ ‫‪T : : - :‬‬
‫בגין‬
‫' ‪1 • :‬‬
‫עמא‪,‬‬ ‫‪T-‬‬
‫כהנא ‪-‬ית‬‫‪T- : -‬‬
‫לברכא‬
‫‪7 : 7 :‬‬

‫שהכהן יברך את העם ‪ -‬כדי‬ ‫כחדא‪ ,‬בעזעתא ךנטלין ברכאן‬

‫להכליל את ישךאל כאחד בשעה‬
‫שנונזלים בךכות מלמעלה‪ ,‬שהרי‬
‫באותה שעה נוטלת כנסת ישראל‬
‫בךכות‪ ,‬ושעת רצון היא למסר‬
‫נפשו אליו ולתת לו את הנשמה‬
‫בךצון הלב‪ .‬כשנופלים אפים‬
‫ואומרים)תהליםכה< אליך ה׳ נפשי‬
‫אשא‪ ,‬שיכון לבו וךצונו אליו‬
‫למסר לו הנפש ברצון שלם‪ .‬ואלו‬
‫הן שש מצוות שעומדות בתפלה‪,‬‬
‫שעולות לשש מאות מצוות של‬
‫התורה‪.‬‬
‫ואם תאמר‪ ,‬שלש עשרה אחרות‬
‫יותר? אלו עומדים להמשיך‬
‫שלש עשרה מדות הרחמים‪,‬‬
‫שהכל כלול בהן‪?) .‬אלו( שש‬
‫שההפלה‬ ‫הללו‬ ‫המצוות‬
‫מתעטרת בהן‪.‬‬
‫אשלי חלקו של מי ששם לבו‬
‫וךצונו לזה ולהשלים אותם בכל‬
‫יום‪ .‬ובאלו תלויות אחרות רבות‪.‬‬
‫אבל כשמגיע אדם למקומות‬
‫הללו‪ ,‬צריך לכון לבו וךצונו‬
‫להשלים אותה מצוה שעומדת‬
‫באותו דבור‪ ,‬ואז מכריזים עליו‬
‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫־ ‪• :‬‬ ‫‪T :‬‬
‫ואומרים ‪) :‬ישעיה מט( ויאמר לי‬
‫עבדי אתה ישראל אשר בך‬
‫‪1:‬‬ ‫‪:‬־ •••‬ ‫‪•• T :‬‬ ‫•‬
‫אתפאר‪ .‬בא רבי אבא ונעזקו*‪.‬‬
‫לעילא‪ ,‬דהא בההיא עזעתא נטלא כנסת‬
‫לע‪Jt‬ראל ברכאן‪ ,‬ועזעתא דרעותא היא‪ ,‬למסור‬
‫נפעזיה לגביה‪ ,‬ולמיהב ליה נעזמתא ברעותא‬
‫ךלבא‪ ,‬כד נפלין על אנפץ‪ ,‬ואמרין )תהלים כה(‬
‫אליך לל׳ נפעזי אע(א‪ ,‬דלכוין לביה ורעותיה‬
‫לגביה‪ ,‬לממסר ליה נפשא ברעותא עזלים‪.‬‬
‫ואלין אינון עזית פקודין ךקלימין בצלותא‪,‬‬
‫ד ^ קין לגבי עזית מאה פקודין ךאורליתא‪.‬‬
‫ואי תימא תליסר אחרנין להיר‪ .‬אינון קיימין‬
‫לאמעזכא תליסר מכילן דרחמי‪ ,‬דכלא‬
‫כלילן בהו‪) .‬ם״א גהנס עזית פקידין אלין‪.‬‬
‫דצלותא מתעטרא בהו‪.‬‬
‫זכאה חולקיה‪ ,‬מאן דישוי לביה ורעותיה‬
‫לדא‪ ,‬ולאשלמא )דף ר״ג ע״א( למ ?־ל‬
‫יומא‪ .‬ובאלין הללין אחרנין סגיאין‪ .‬אבל כד‬
‫מטי בר נש לאתרין אלין‪ ,‬אצטריך ליה‬
‫לכוונא לביה ורעותיה‪ ,‬לאשלמא ההוא‬
‫פקודא ךקלימא בההיא מלה‪ .‬וכדין אכריזו‬
‫׳‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫עליה ואמרי‪) ,‬ישעיה מט( ויאמר לי עבדי אהה‬
‫‪T T‬‬ ‫־ ‪• :‬‬
‫אבא‬‫‪T -‬‬
‫רבי‬
‫• •‬
‫אתא‬‫‪T T‬‬
‫אתפאר‪.‬‬
‫•‪T T : *.‬‬
‫אשר בף‬
‫‪1 1‬‬ ‫‪:‬־ *‪*.‬‬
‫ישראל‬
‫• ‪•• T :‬‬
‫ונשקיה‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫טז טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כה שבט‬
‫שעב‬

‫ואמר‪,‬‬
‫‪T :‬‬ ‫אחריו‬
‫‪T-:-‬‬ ‫יצחק ‪| T‬‬
‫רבי • ‪- 7:‬‬
‫תח ‪• -‬‬
‫‪7‬פ ־‬ ‫פתח רבי לצחק אבהריה יאמר‪) ,‬שמיתלה( _וי?ןהל‬
‫‪.‬דקהל מעזה את כל עדת בני‬ ‫מ^ה את כל עדת בני יע‪Ji‬ראל וגו־‪ /‬אמאי‬
‫יק‪ t‬ךאל וגו׳‪ .‬למה כנס אותם ? כדי‬
‫למסר להם את העזבת כמקדם‪,‬‬ ‫כניעז לון‪ .‬בגין לממסר לון שבת כמלקדמין‪,‬‬
‫קזהרי בךאקזונה טרם קזעע‪1‬ו‬ ‫דהא בקדמיתא עד לא עבדו בני ישראל ית‬
‫—‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫—ן ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫יק‪ t‬ךאל את העגל‪ ,‬מסר להם את‬ ‫עגלא‪ ,‬מסר לון את השבת‪ .‬ודא איהו דלא‬
‫העזבת‪ ,‬וזהו קזלא עזמרו אותם‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫׳‬

‫הערב _רב‪ .‬כיון קזקזמעו ביני ובין‬

‫־ ‪T‬‬ ‫־‬
‫נטרו אינון ערב רב‪ .‬כיון דשמעו ביני ובין בני‬
‫בני יע‪ 1‬ךאל‪ ,‬אמרו‪ :‬ואנו נמנע‬ ‫לשראל‪ ,‬אמרו ואנן מלה דא אתמנע מינן‪ ,‬מלד‬
‫ממנו הדבר הזה ? ! מןד ־ )שמות‬
‫)שמותלב( ויקהל העם על אהרן וגו׳‪ ,‬ואתמשכו‬
‫לב< ויקהל העם על אהרן וגו׳‪,‬‬
‫ונמקזכו דבים אחריהם‪ .‬אחר‬ ‫סגיאין אבתרליהו‪ .‬לבתר דמיתו אינון דמיתו‪,‬‬
‫קזמתו אותם קזמתו‪ ,‬כנס מעזה את‬ ‫כניש משה לבני לשראל בלחודליהו‪ ,‬ולהב לון‬
‫בני יע‪ 1‬ךאל לבדם‪ ,‬ונתץ להם עזבת‬ ‫שבת כמלקךמין‪ ,‬הדא הוא דכהיב ששת למים‬
‫כמקדם‪ .‬זהו עזכתוב עזעזת ןמים‬
‫תעעזה מלאכה וגו׳‪.‬‬ ‫תעשה מלאכה וגו׳‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬

‫ליא תבערו אעז בכל מקזבתיכם‪.‬‬ ‫לא תבערו אש בכל מושבותיכם‪ ,‬הכא אית‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬

‫כאץ ןעז סוד הסודות לאותם‬

‫עזיוךעים החכמה העליונה‪ .‬את‬
‫ת א ךרזין‪ ,‬לאינון ך!ךעי חכמתא עלאה‪,‬‬
‫סוד העזבת הדי בארו החברים‪,‬‬ ‫רזא‬
‫אבל ‪T T‬‬
‫הברייא‪T —: .‬‬
‫— ‪T‬‬ ‫אוקמוה‬
‫‪T‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫דשבת ‪T‬הא‬
‫רזא ‪T — :‬‬
‫‪TT‬‬
‫אבל סוד זה נמסר לחכמים‬ ‫דא‪ ,‬אתמסר לחכימי עליונין‪ ,‬ךדוא שבת ת א‬
‫עליונימי עזהרי עזבת היא סוד‬
‫עלאה הוא‪.‬‬
‫• ‪TT‬‬

‫ב א וךאה‪,‬‬
‫)ביום הששי בשעה שמגיע(‬ ‫תא הזי )ם״אבי‪1‬מא?‪2‬תיתאהבישעתאדמטי( בשעתא דיומא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7 7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫^‬

‫בעזעה עזביום עזעזי מגי?‪ 5‬הערב‪,‬‬ ‫שתיתאה מטא זמנא דערב‪ ,‬כדין‪ ,‬ככבא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫^‬ ‫׳‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫אז כוכב אחד מצד צפוץ מאיר‪,‬‬
‫ועמו עזבעים כוכבים אחדים‪,‬‬
‫חד מסטרא ךצפון נהיר‪ .‬ועמיה שבעין ככבין‬
‫ואותו כוכב מכה באותם‬ ‫אחרנין‪ ,‬וההוא ככבא בטש באינון ככבין‬
‫הכוכבים האחרים‪ ,‬וכלם נכללים‬ ‫אחרנין‪ ,‬ואןנ?לילו כלהו בההוא ככבא‪,‬‬
‫באותו כוכב‪ ,‬ונעעזה כלל אחד‬
‫עזל עזבעים‪ .‬ואותו כוכב מתפעזט‬
‫ואתעביד חד כללא דשבעין‪ .‬וההוא ככבא‬
‫‪T T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫ן‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫ונעעזה כמדורה אחת לוהטת בכל‬ ‫אתפשט‪ ,‬ואתעביד כמדורא חדא‪ ,‬להיטא בכל‬
‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫הצדדים‪ .‬אזי מתפעזטת אותה‬
‫מדורה כזביב אלף הדים‪ ,‬ועומדת‬
‫כחוט אחד עזמקיף‪.‬‬
‫ו מ ח ר ת האעז הזו מועזכת אליה‬
‫גונים אחדים עזהם לתוך ממנה‪.‬‬
‫גוץ ךאעזוץ ץרק‪ .‬כיון עזעומד גון‬
‫זה‪ ,‬עולה אותה מדורת אעז‬
‫••‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬
‫סטרין‪ .‬כדין אתפשט ההוא מדורא סחרנייהו‬
‫דאלף טורין‪ ,‬וקיימא ?חד חוטא ךסחרא♦‬
‫והאי מדורא ךאשא‪ ,‬משיך לגביה גוונין‬
‫אחרנין דלגו מניה‪ .‬גוון קדמאה‬
‫לרוקא‪ .‬כיון דקיימא האי גוונא‪ ,‬סלקא ההוא‬
‫‪T‬‬ ‫׳‬

‫ומדלגת למעלה על אותו גוץ ץר'ק‪,‬‬
‫ונכנסת לפנים ממנו‪ ,‬וזורקת‬
‫אותו גוץ ץר'ק החוצה‪ ,‬ועומד‬
‫ח ר ק בחוץ‪ ,‬ואותה מדורת אעז‬
‫עזל הכוכב הכלול לפנים‪.‬‬
‫מדורא ךאשא‪ ,‬ודליג לעילא על ההוא גוון‬
‫לרוקא‪ .‬ועאל לגו מניה‪ ,‬ושדי לההוא גוון‬
‫ירוקא לבר‪ ,‬וקלימא ירוקא לבר‪ ,‬וההוא‬
‫מדורא דאשא דככבא כלילא לגו‪.‬‬
‫שעג‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫טז טבת‬
‫ויקהל ־ ר״ג ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כה שבט‬

‫לבתר׳ אמעזיך אבהריה גוון אחרא תניינא אחר כך ממעזיכה אחריה גון‬
‫עזני לבן‪ ,‬ראותו לבן נכנס פנימה‪.‬‬
‫חוורא‪ ,‬וההוא חוורא עאל לגו‪ ,‬כיון‬
‫כיון עזעומד הגון הזה‪ ,‬עולה‬
‫ךקיימא האי גוון‪ ,‬סללןא ההוא מדורא ךאעזא אותה מדורת אעז עזל אותו‬
‫דההוא ככבא‪ ,‬ועזרי לההוא חוורא לבר‪ ,‬כוכב‪ ,‬וזורקןת את אותו לבן‬
‫ועאל איהו לגו‪ .‬וכן כל אינון גוונין‪ ,‬עד ךעזדי החוצה‪ ,‬והיא נכנסת פנימה‪ .‬וכך‬
‫כל אותם הגונים‪ ,‬עד עזזו‪.‬ך?ןת‬
‫לון לבר‪ ,‬ועליל איהו לגו‪ ,‬וקריב לגבי ההיא אותם החוצה‪ ,‬והיא נכנסת פנימה‬
‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫•‪••••••:‬‬ ‫׳ ‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬

‫טמירה •לטל‬‫נקדה ‪T • :‬‬

‫לאותה ‪TK :‬‬
‫‪T‬‬ ‫וקרבה ‪:‬‬
‫‪T ••1:‬‬ ‫נקודה טמירא‪ ,‬למיטל נהורא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫י ‪• • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪l‬‬ ‫‪:‬‬

‫אור‪.‬‬
‫והנה‬
‫פתח ואמר‪) ,‬יחזקאל א( וארא והנה רוח סערה‬
‫)יחזקאלא( ‪T‬וארא ‪•• • :‬‬ ‫ואמר‪,‬‬
‫תח ‪ T :‬־ ׳‬ ‫‪7‬פ ־‬
‫‪■ .‬ך ■ך‬ ‫—‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫^‬ ‫׳‬ ‫‪— T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬
‫*‬
‫באה מן הצפון וגו׳‪ .‬לחזקאל חמא רוח סערה באה מן הצפון וגו׳‪.‬‬
‫להאי חיזו‪ ,‬בתקונא דלא קלימא‪ ,‬בר בעזעתא יחץקאל ךאה את המךאה הזה‬
‫בתקון עזלא עומד‪ ,‬פרט לעזעה‬
‫עזאמרנו‪,‬‬ ‫כוכב‬ ‫קזעומד אותו‬
‫ךעזליט ההוא ככבא כךקאמרן‪ ,‬אבל האי יןרא‬
‫׳‬ ‫‪ T •/‬־‬ ‫‪T‬‬
‫אוקמוה‪ .‬והנה רוח סערה‪ ,‬אוקמוה‪ ,‬דהוה אבל הפסוק הזה פךעזוהו‪ .‬והנה‬
‫‪T- :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫■ד‬ ‫‪1:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫• ••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1:‬‬

‫אתי למכבעז כל עלמא‪ ,‬לקמיה דנבוכךנצר רוח סערה‪ ,‬פךעזוהו עזהןה בא‬
‫לכב׳ט את כל העולם לפני‬
‫ככבא‬
‫‪TT‬‬ ‫דא‪• ,‬איהו ‪-‬ההוא‬
‫׳‬ ‫■ד‬
‫סערה‬
‫אבל רוח‪T T : -‬‬
‫חייבא‪T- : .‬‬
‫‪T T -‬‬
‫נ בו כ ת צי היעזע‪ .‬אבל רוח‬
‫ךקאמרן‪ .‬דבלע עזבעין ככבין אחרנין‪ .‬וךא הסערה הזו היא הכוכב עזאמךנו‪,‬‬
‫איהו רוח סערה דחמא אליהו‪) ,‬מלכים א יט( מפרק עזבולע קזבעים כוכבים‪ ,‬וזו רוח‬
‫•• ‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪. . . .‬ך‬ ‫‪ . .‬ך ‪ .‬ך‬ ‫_ ‪ . .‬ך ‪ .‬ך‬

‫הסערה ^זראה אליהו‪) ,‬מלכים‪-‬א‬

‫יט( מפרק הדים ומקזבר כ!לעים‪,‬‬
‫הרים ומשבר סלעים‪ ,‬ודא דקיימא תדיר קדם‬
‫‪T lT :‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: | — :‬‬ ‫' ‪T :‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪•T‬‬

‫וזה קזעומד תמיד לפני הכל‬ ‫כלא‪ ,‬למיטר ההוא דלגו‪ ,‬כקליפה למוחא‪.‬‬
‫ואמאי אקרי סערה‪ .‬דסעיר כלא‪ ,‬עילא ותתא‪ .‬לעזמר אותו עזבפנים כמו קלפה‬
‫‪■— .‬ך‬ ‫‪ . . .‬ך‬ ‫‪ . .‬ך ‪.‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪**11‬‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫־ !־‬
‫למח‪.‬‬
‫ולמח נקראת סערה ? קזמסעיךה‬
‫באה מן הצפון‪ ,‬ךדוא מן ההוא סטרא‬
‫ק א אתלא‪ ,‬וסימנך^ )ירמיה א( מצפון הפתח ה״כל‪ ,‬מעלה ומטה‪ .‬באה מן‬
‫הרעה‪ ,‬ךדוא כמה סטרין אחרנין אתאחדן הצפון‪ ,‬עזהרי מאותו צד היא‬
‫באה‪ ,‬וסימנך ־ )ירמיה א( מצפון‬
‫תפתח הרעה‪ ,‬׳טהרי כמה צדדים‬
‫בההוא רוח סערה‪ ,‬ובגין כך נפקא מן הצפון‪.‬‬
‫;;נן‪ ,‬בגין דאיהי סוספיתא דדהבא‪ .‬ומסטרא אחרים נאחזים באותה רוח‬
‫ךצפון אתאהדא דא‪ .‬והאי איהי נקודה סעךה‪ ,‬ומעזום כך יוצאת מן‬
‫הצפון‪.‬‬
‫ענן‪ ,‬מעזום קזהיא פסלת הזהב‪.‬‬
‫אמצעיתא‪ ,‬דקיימא בחוךבא‪ .‬ובגין דלדע‬
‫למפתי‪ ,‬שליט בגו נקודה דישובא‪ ,‬וכל מלין ומצד הצפון זה נאחז‪ .‬וזוהי‬
‫דישובא‪ .‬בר ארעא דישראל‪ ,‬כד שראן ישראל הנקדה האמצעית קזעומדת‬
‫‪..‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫■ך‪-‬ך‬ ‫_‬ ‫‪7‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪ . . . .‬ך‬ ‫_ ‪ . .‬ך‬ ‫—‬ ‫■ך‬
‫בחךבה‪ .‬ומ^טום ׳טיודע לפתות‪,‬‬
‫בגוה‪ ,‬איהו)י״אלא( שלטא עלייהו‪ ,‬ולבתר דחבו ^טולט בתוך אותה נקדה ^ל‬
‫לשראל)י׳אלא( שלטא על אךעא קדישא‪ ,‬בגין י^טוב וכל דברי הי^טוב‪ ,‬פרט‬
‫לארץ יקזראל‪ .‬כקזיקזךאל ׳טורים‬ ‫דכתיב‪) ,‬איכה ב( השיב אחור ימינו מפני אויב‪.‬‬
‫בתוכה‪ ,‬הוא >לא( ^טולט עליהם‪.‬‬
‫ואחר קזחטאו יקזךאל‪) ,‬לא< ׳טולט על הארץ הקדוקזה‪ ,‬מ^טום ׳טכתוב הקזיב אחור ימינו מפני ארב‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫טז טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כה שבט‬
‫שעד‬

‫ה^נן הגדול הזה הוא ענן עזל‬ ‫ענן גדו־ל דא‪ ,‬איהו עננא ךחעזוכא‪ ,‬ךאחעזיך‬
‫חעזכה ^מחעזיך את כל העולם‪.‬‬ ‫בל עלמא‪ .‬הא חזי‪ ,‬מה בין עננא לעננא‪.‬‬
‫— ‪T T‬‬ ‫‪T T —:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫••‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪-‬ך‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬ך‬
‫כא וךאה מה בין ענן לענן‪ .‬אותו‬
‫ענן עזכתוב)במדברי( וענן ה׳ עליהם‬ ‫ההוא עננא )דף ר״ג ע״ב( דכתיב )במיבי י( וענן זד‬
‫יומם‪> .‬שם יד( ועננף עמד עלהם‪.‬‬ ‫עליהם יומם^ )במדבריד( ועננף עומד עליהם‪ .‬האי‬
‫זהו ענן עזמאיר וזוהר‪ ,‬וכל‬ ‫איהו עננא דנהיר וזהיר‪ ,‬וכל נהורין אתחזון‬
‫האורות נךאים בתוך אותו ענן‪.‬‬
‫אבל הענן הזה הוא ענן ח׳‪:‬צוך‬ ‫גו ההוא עננא‪ .‬אבל עננא דא‪ ,‬עננא חעזוד‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪t‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T —:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T —:‬‬ ‫‪T —:—:‬‬ ‫־‬

‫עזלא מאיר כלל‪ ,‬אבל מונע את‬ ‫דלא נהיר כלל‪ ,‬אבל מנע כל נהורין‪ ,‬דלא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪t‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪- T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬

‫כל האורות עזלא יכולים להראות‬ ‫ןכלין לאתחזאה קמיה‪.‬‬

‫לפניו‪.‬‬
‫גדול‪ ,‬למה נקרא גדול‪ ,‬והרי הוא‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪t‬‬ ‫• ‪| :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬
‫אמאי ‪:‬אקרי גדול‪ ,‬והא זעיר איהו‪ .‬אלא‬
‫‪T V‬‬ ‫‪•• I‬‬
‫גדול‪,‬‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪---------T‬‬ ‫‪:‬‬

‫קטן? אלא הוא גדול כיון‬ ‫גדול איהו‪ ,‬כיון דעזליט‪ .‬דבר אחר‬
‫עזעזולט‪ .‬דבר אחר גדול ‪ -‬אותו‬
‫תקזך גדול‪ ,‬כיון קזמכסה את כל‬
‫גדול‪ ,‬ההוא חעזוכא גדול‪ ,‬כיון דכסי כל‬
‫האורות ואינם נךאים לפניו‪ ,‬והוא‬ ‫נהורין ולא אתחזון לןמיה‪ ,‬ואיהו גדול)נ״אעליט(‬
‫גדול )שולט( על כל מעעזי העולם‪.‬‬ ‫עובדין דעלמא‪.‬‬
‫‪I‬‬
‫על כל‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬

‫ואש מתלקחת‪ ,‬׳טהרי האקז קזל‬

‫הדין הקשה לא זזה ממנו‬
‫מתל? חת‪ ,‬דהא אעזא דדינא ‪I -‬קעזיא‪ ,‬לא‬
‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪:‬‬
‫ואש‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪-‬‬ ‫‪------------‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫לעולמים‪ .‬ונגה לו סביב‪ ,‬אף על‬ ‫אעדי מניה לעלמין‪ .‬ונגה לו סביב‪ ,‬אף‬
‫גב שכל זה עומד בו ‪ -‬נגה "לו‬ ‫על גב דבל האי קיימא ביה‪ ,‬נגה לו סביב‪.‬‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪..‬‬ ‫_ | ‪ . .‬ך‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ . .‬ך‬ ‫_‬ ‫‪-‬‬

‫סביב‪ .‬מכאן למךנו‪ ,‬שאף על גב‬

‫שאין זה צד‪ ,‬אלא צד של טמאה‬
‫מדוכא אוליפנא‪ ,‬דאף על גב דלית סטרא דא‪,‬‬
‫‪ -‬נגה לו סביב‪ ,‬ולא צריך לאדם‬ ‫אלא סטרא דמסאבו‪ ,‬נגה לו סביב‪ ,‬ולא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫׳‬ ‫‪t‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T V‬‬

‫לךחותו החוצה‪ .‬מה הטעם?‬ ‫אצטריך ליה לבר נש‪ ,‬לדחזיא ליה לבר‪ .‬מאי‬
‫משום שנגה לו סביב‪ ,‬צד של‬
‫קדשה של אמונה ןש לו‪ ,‬ולא‬
‫טעמא‪ .‬בגין ךנגה לו סביב‪ ,‬סטרא דקדושה‬
‫צריך לנהג בו קלון‪ ,‬ולכן צריך‬ ‫דמהימנותא אית ליה‪ ,‬ולא אצטריך לאנהגא‬
‫לתת לו חלק בצד הקדשה של‬ ‫ביה קלנא‪ .‬ועל דא אצטריך למיהב ליה‬
‫האמונה‪.‬‬
‫ר ב המנונא סבא כך אמר‪ ,‬וכי נגה‬
‫דקדושא דמהימנותא‪.‬‬ ‫‪I:‬‬
‫חולקא‪ ,‬בסטרא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪It T‬‬

‫לו סביב‪ ,‬וצריך לנהג בו קלון‪,‬‬ ‫רב המנונא סבא‪ ,‬הבי אמר‪ ,‬ובי נגה לו סביב‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪-‬ך ‪.‬‬ ‫—‬ ‫‪.‬‬ ‫ך‬ ‫‪. 7‬‬ ‫■ך ‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬

‫הנגה לו הזה הוא בפנים‪ ,‬ולא‬ ‫ואצטריך לאנהגא ביה קלנא‪ ,‬האי נגה לו‪,‬‬
‫עומד בחוץ‪ .‬ומשום שהנגה לו‬
‫הזה עומד בפנים‪ ,‬כתוב ומתוכה‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫־ ‪V‬‬
‫לגו איהו‪ ,‬ולא קזימא לבר‪ .‬ובגין ךקזימא‬
‫כעין החשמל מתוך האש‪ .‬מתוכה‬ ‫ההוא נגה לו מגו‪ ,‬כתיב ומתוכה כעין‬
‫של מי? מתוכה של אותו נגה‪.‬‬ ‫החשמל מתוך האש‪ .‬מתוכה ךמאן‪ .‬מתוכה‬
‫כעין החשמל ‪ -‬חש מל‪ ,‬הרי‬
‫פרשוה‪ ,‬חיות של אש ממללות‪.‬‬ ‫דההוא נגה‪ .‬כעין החשמל‪ :‬חש‪ ,‬מל‪ ,‬הא‬
‫א ב ל מהמנורה הקדושה שמעתי‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪I:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬־ ‪T‬‬
‫אוקמוה‪ ,‬חיוון ךאשא ממללא‪.‬‬
‫עליה סוד הסודות‪ .‬כשערלה‬ ‫אבל מבוצינא קדישא שמענא עלה רזא‬
‫‪T T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—ן•‬ ‫* ‪T‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬־‬
‫שורה על הברית הקדושה לטמא‬
‫את המקדש‪ ,‬אז אותו מקדש‬ ‫ךתין‪ .‬כד עךלה שרי על קיימא קדישא‬
‫מתעכב מלגלות את סוד אות‬ ‫לסאבא מקדשא‪ ,‬כדין ההוא מקדשא‪ .‬אתעכב‬
‫שעה‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫טז טבת‬
‫ויקהל ־ ר״ג ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כו שבט‬

‫הבךית מהויך העךלה‪ ,‬וכעזהנ׳גה‬ ‫וכד‬

‫ערלה‪- : .‬‬‫מגו ‪T : T‬‬ ‫קיימא‪• ,‬‬
‫׳‬ ‫דאת ‪T T|-‬‬ ‫רזא ‪T :‬‬ ‫מלגלאה ‪T T‬‬
‫־‪TT‬‬ ‫*‬
‫הזה נכנס פנימה ומפריד בין‬ ‫האי נגה עאל לגו‪ ,‬ואפריעז בין עךלה‪ ,‬ובין‬
‫הערלה לבין המקד׳‪:‬צ‪ ,‬אז נקרא‬
‫• ‪T|:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬

‫חקזמל‪ ,‬חקז ונגלה‪ ,‬מל‪ .‬מה זה‬

‫‪T|:‬‬ ‫־ •‬ ‫‪T : T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬
‫מקךעזא‪ ,‬כדין אלןךי חעזמל העז ואתגלןא‪.‬‬
‫מל? כמו עזנאמי )יהושע ה( מל‬ ‫אמר )יהושע ה( ‪T‬מל‬ ‫כמה דאה‬
‫‪• • T : — :‬‬ ‫‪T:‬‬
‫מל‪ ,‬מהו ‪T‬מל‪.‬‬ ‫—‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬
‫יהוקזע‪ .‬סוד קזל אות ברית‬ ‫מלאתגלאה‬ ‫אתעכב‬ ‫קיימא‪,‬‬
‫• ‪T T - : • :‬‬ ‫• ‪T - :‬‬ ‫דאת ‪T T| -‬‬
‫׳‬ ‫רזא ‪T :‬‬ ‫יהושע‪T T .‬‬
‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬
‫מתעכב מלהתגלות מתויך ע ^ ה‪.‬‬
‫ויע סוד אחר‪ ,‬עזהרי אורו נךאה‬ ‫ערלה‪.‬‬ ‫‪T :T‬‬ ‫מגו‬
‫ולא נךאה‪ ,‬וכעזמתגלה חעזמל‪,‬‬ ‫ואית ת א אחרא‪ ,‬דהא נהורא דיליה‪ ,‬אתחזי‬
‫מעבר אורו‪ .‬אבל הסוד הדאעזון‬
‫הוא בסוד הכתוב כראוי‪ ,‬והכל‬
‫ולא אתחזי‪ ,‬וכד אתגלןא חשמל אתעבר‬
‫דהרא‬
‫ברזא • ‪:‬ח־‬
‫קדמאה‪ ,‬איהו ‪T T :‬‬ ‫רזא ‪T T : 1-‬‬‫אבל ‪T T‬‬ ‫נהוריה‪.‬‬
‫־‬ ‫׳‬ ‫‪TT‬‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫הוא יפה‪ ,‬ונאה הוא‪.‬‬ ‫׳ ‪•/ T :‬‬ ‫‪•/ T‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬
‫בנגה הזה מפתה את האעזה לפזל‬ ‫כדקא יאות‪ ,‬וכלא שפיר איהו‪ ,‬ויאות הוא‪.‬‬
‫‪■ :‬ד‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫■ד‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫••‬ ‫‪lT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬
‫את אורה‪ ,‬ועל כן כתוב‪) ,‬משלי ה(‬
‫וחלק מ^מן חכה‪ .‬ע{ם את אותו‬
‫בהאי נגה‪ ,‬מפתי לאהתא‪ ,‬לנטלא נהורא‪ .‬ועל‬
‫האור כנגד הברית‪ ,‬ומעזום כך‬ ‫זיא כתיב‪> ,‬משליה( וחלק משמן חכה‪ ,‬שוי‬
‫מפתה אותה ונוטלת את אורו‪.‬‬ ‫ההוא נהורא לקבליה דברית‪ .‬ובגיני כך מפהי‬
‫וזהו הפהוי קזמפהה את האקזה‪,‬‬
‫קזכתוב נפת תטפנה ע‪ t‬פתי זךה‬
‫ליה‪ ,‬ונטלא נהוריה‪ .‬ודא איהו פתדא ךמפהי‬
‫וגו׳‪.‬‬ ‫זרה‬‫‪TT‬‬
‫הטפנה •שפתי‬‫‪T:‬‬ ‫•‬
‫נפת‬ ‫•‪*.‬‬
‫דכתיב‪,‬י >משליה(‬
‫י • ‪• :‬‬
‫לאתתא‪,‬‬
‫‪T : • :‬‬
‫ב א וראה‪ ,‬ביום העזעזי כקןמגיע‬ ‫וגו׳‪.‬‬
‫ץמן הערב‪ ,‬קופץ בפנים אותו‬
‫)מדירת( אור האקז‪ ,‬ועולה למעלה‬
‫־ ‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬
‫זמנא‬
‫• ‪T:‬‬ ‫מטא‬‫‪TT‬‬ ‫שתיתאה ‪-‬כד‬ ‫‪T T • :‬‬ ‫ביומא‬
‫‪T‬‬ ‫חזי‪: ' •,‬‬
‫‪• T‬‬ ‫‪7‬תא‬
‫להכנס לתוך הגונים‪ .‬אז‬ ‫ךערב‪ ,‬דליג לגו ההוא )נ״א מד‪1‬ךא( נהורא‬
‫למטה‪,‬‬ ‫יע‪ 1‬ךאל‬ ‫מתהקנים‬ ‫ךאשא‪ ,‬וסלקא לעילא לאעלא גו גוונין‪ .‬כדין‬
‫ומסדךים סעודות ומתקינים‬
‫קזלחנות‪ ,‬כל אחד ואחד את‬ ‫מתהקנין לשראל לתהא‪ ,‬ומסדרין סעודתין‪,‬‬
‫עזלחנו‪ .‬אז קזלהבת אחת יוצאת‬ ‫ומתקנין פתורין‪ ,‬כל חד וחד פתוריה‪ .‬כדין‬
‫ומכה באותה מדוךה‪ .‬כיון קזמכה‬ ‫חד שלהובא נפיק ובטש בההוא מדורא‪ ,‬כיון‬
‫בה‪ ,‬מתגלגלות אותה עזלהבת‬
‫ואותה מדורה‪ ,‬ונכנסות לנקב‬ ‫דבטש ביה‪ ,‬מתגלגלן ההוא שלהובא‪ ,‬וההוא‬
‫‪T‬‬ ‫‪: ••• •••1 : • :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫תה‪1‬ם רבה‪ ,‬ונטמנ‪ 1‬ת עזם‬

‫‪T‬‬ ‫‪T : • :‬‬ ‫׳‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫מדורא ועאלין בנוקבא דתהומא רבא‪,‬‬
‫ויוקזבות ^צם‪.‬‬ ‫ואתטמרן ולתבת המן‪.‬‬
‫ואותה עזלהבת היא מצד הןמין‪,‬‬
‫ומעזום קזהיא מצד הןמין‪,‬‬ ‫וההוא שלהובא איהו מסטרא לימינא‪ ,‬ובגין‬
‫מעבירה את אותה מדורה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪:‬־ •‬
‫דהוא מסטרא דימינא‪ ,‬אעבר לההוא‬
‫ומכניסה אותה לנקב תהום רבה‪,‬‬
‫׳‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: ••••••1‬‬ ‫־ ‪• :‬‬ ‫דתהומא רבא‪,‬‬ ‫לנוקבא‬ ‫ואעיל ••ליה‬ ‫מדורא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪:‬‬ ‫‪Tl :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T : ' T T‬‬
‫ויוקזבת ׳צם עד צאת העזבת‪ .‬כיון‬
‫עזיוצאת העזבת‪ ,‬צריך לעם‬ ‫דתיב המן עד תפיק שבתא‪ .‬כיון לנפק‬
‫יעוראל לברך על האעז‪ ,‬ויוצאת‬ ‫שבתא‪ ,‬אצטריך להו לעמא ללשראל לברכא‬
‫אותה קזלהבת בבךכה קזלמטה‪,‬‬ ‫על אשא‪ ,‬ונפקא ההוא שלהובא‪ ,‬בברכתא‬
‫ועזולטת על אותה מדורה כל‬
‫אותו הלילה‪ ,‬ונכנעת אותה‬
‫‪T‬‬ ‫‪------- : • :‬‬ ‫׳‬ ‫־ ־ ‪T :‬‬
‫מדורא ‪T‬כל ‪-‬ההוא‬ ‫‪T T‬‬ ‫דלתהא‪ ,‬ושליט ‪-‬על ‪-‬ההוא‬
‫מדורה‪.‬‬ ‫מדורא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫ההוא ‪T‬‬ ‫ואתכפיא —‬
‫— ‪T:‬‬ ‫ליליא‪,‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יז טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כו שבט‬
‫שעו‬

‫תא חזי‪ ,‬כיון דעאל שבתא‪ ,‬ואתטמר ההוא‬

‫ב א וךאה‪ ,‬כיון עזנכנסת עזבת‬
‫ונבזמנת אותה מדוךה‪ ,‬כל האעזים‬
‫מדורא‪ ,‬כל אשין דאשא קשןא אתטמרו‬
‫עזל האעז הקןעזה נבזמנות‬
‫ואתכפןין‪ ,‬ואפילו אשא ךגיהנם‪ ,‬וחייבין‬
‫רנכנעות‪ ,‬ואפלו אעז הגיהנים‬
‫דגיהפם‪ ,‬אית לון נייחא‪ .‬וכלא תתא ועילא‬
‫והךעזעים עזבגיהנים ועז להם‬ ‫‪ ■ . .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫—■ ך‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫|‬ ‫‪.‬‬

‫מנוחה‪ ,‬וכלם מעלה ומפזה ועז‬

‫אית להו נליחא‪ .‬כד נפק שבתא‪ ,‬ומברכין‬
‫להם מנוחה‪ .‬כעזיוצאת עזבת‬
‫לשראל על נורא‪ ,‬כדין נפקין כל אשין‬
‫וי^יךאל מברכים על האעז‪ ,‬אז‬
‫׳ ‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫ךמתטמרן‪ ,‬כל חד וחד לאתריה‪ .‬ובגין דלא‬
‫יוצאים כל האעזים עזטמונים‪ ,‬כל‬
‫‪•/‬‬ ‫•‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫אחד ואחד למקומו‪ .‬וכדי עזלא‬

‫לאהערא אשא אחרא‪ ,‬כתיב)שמיתלה( לא תבערו‬
‫לעורר אעז אחרת‪ ,‬כתוב לא‬
‫אש בכל מושבותיכם ביום השבת‪ ,‬והא‬
‫תבערו אעז בכל מעזבתיכם ביום‬
‫העזבת‪ ,‬והרי פךעזוה‪ ,‬ואעז‬ ‫אמאי‪.‬‬ ‫‪---- :‬‬
‫דמדבחא‬
‫אשא ‪T : : - :‬‬‫אוקמוה‪T •• ,‬‬
‫‪ T‬י‬ ‫‪1:‬‬
‫המןבח למה ?‬
‫בכולהו‬
‫‪:‬‬
‫אלא כעזנכנסת עזבת‪ ,‬כרוז קורא‬ ‫קרי ‪:‬‬ ‫כרוזא ‪••|T‬‬ ‫שבתא‪T T ' ,‬‬
‫‪T : -‬‬ ‫אלא ‪-‬כד ‪T‬עאל‬ ‫*‪7*.‬‬
‫ן‪..‬‬ ‫‪■ 7‬ך‬ ‫‪■ -‬ך‬ ‫‪...... ..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪■ ..‬ן‬

‫רקיעין‪ ,‬אתהקנו ךתיכין‪ ,‬אתתקנו‬

‫בכל הךקיעים ‪ :‬התהקנו מךכבות‪,‬‬
‫משתין‪ ,‬לקךמות מאריכון‪ .‬כדין נפיק חד‬
‫התתקנו מחנות כנגד רבונכם‪ .‬אז‬
‫יוצאת רוח אחת מצד הדרום‪,‬‬
‫רוחא אתפרש‬
‫ואותה רוח נפר^ת על כל אותם‬ ‫‪T‬‬ ‫דדרום‪ ,‬וההוא‬ ‫מסטרא ‪T :‬‬
‫• • ‪T:‬‬ ‫רוחא‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬

‫)דף ר״ד ע״א( על כל אינון חילין ומשתין דלסטר‬

‫חולות ומחנות ע ל צד ומיץ‪,‬‬
‫למינא‪ ,‬ואתלבשן ביה‪ ,‬וההוא רוחא אקרי‬
‫ומתלבעות בו‪ ,‬ואותה רוח‬
‫נקדאת לבו ע כבוד ע ל עבת‪ .‬אז‬
‫‪T‬‬ ‫‪T -‬‬

‫העלחנות ע ל העולם הזה‬

‫לבושא ליקר דשבתא‪ .‬כדין פתורי ךהאי‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪••1:‬‬

‫עלמא‪ ,‬מתהקנן בחד היכלא‪ .‬זכאה חולקיה‬

‫מתקנות בהיכל אחד‪ .‬אעזרי חלקו‬
‫דההוא בר נש‪ ,‬ךסדורא לפתוריה אתחזי המן‬
‫על אותו אדם עבזדור על חנו‬
‫נראה עם כראוי‪ ,‬והכל עומד‬
‫••‬ ‫־‬
‫כדקא לאות‪ ,‬וקלימא כלא מתתקנא‪ ,‬בלא‬
‫׳‬

‫מתקן בלי בועזה‪ ,‬איע כפי כחו‪.‬‬

‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪••• :‬‬

‫כ ענ ^ ס ת עבת‪ ,‬צריכים אותו‬ ‫כסופא‪ ,‬אינש כפום חיליה‪.‬‬

‫כד עאל שבתא‪ ,‬אצטריכו איפון עמא קלישא‬
‫עם קדוע לךחץ עצמם מעזמוע‬
‫החל‪ .‬מה הטעם? מעום עזבחל‬
‫משמושא ‪:‬דחול‪T ' ,‬מאי‬
‫ריח אחרת הולכת ומעוטטת‬ ‫‪T‬‬ ‫• •‬
‫גרמייהו‬
‫־ ‪ :‬־ ‪:‬‬
‫לאסחאה‬
‫‪T T : —:‬‬
‫טעמא‪ .‬בגין לבחול‪ ,‬רוחא אחרא אזלא‬
‫ועורה על העם‪ ,‬וכעדוצה אדם‬
‫לנפקא‬
‫לצאת מאותה ריח ולהכנס ברוח‬
‫‪| T: T:‬‬
‫בעי —בר ‪T‬נש‬ ‫‪••T‬‬
‫וכד‬‫‪—:‬‬
‫עמא‪.‬‬‫— — ‪T‬‬
‫ושרא על‬ ‫‪TT:‬‬
‫ושטיא‬
‫‪T : — :‬‬
‫אחרת קדועזה עליונה‪ ,‬צריך‬
‫מן ההוא רוחא‪ ,‬ולאעלא ברוחא אחרא‬
‫לךחץ עצמו כדי להעזרות עליו‬
‫קדועה‪.‬‬
‫עליונה ‪T 1:‬‬
‫לאסחאה גרמיה‪ ,‬למשרי‬
‫רוח ‪T :‬‬
‫‪-‬‬ ‫אותה‬
‫‪T‬‬ ‫‪T T : —:‬‬
‫בעי‬
‫׳ ‪•• T‬‬
‫עלאה‪,‬‬
‫• ‪TT‬‬
‫קדישא‬
‫‪T‬‬ ‫— ן•‬
‫ב א וךאה חסוד העליון ע ל‬ ‫קדישא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫עלאה ‪-‬ן •‬‫רוחא • ‪T T‬‬
‫‪T‬‬ ‫עליה ‪-‬ההוא‬ ‫‪•• T‬‬
‫הדבר‪ .‬כל אותם עזעזה ץמים ) עו מ ד‬
‫איפון •שית‬
‫הדבר של הכל( נאחזים בסוד ע ל‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬
‫דמלה‪T ' ,‬כל‬
‫‪T • :‬‬
‫עלאה‬
‫•‪TT‬‬
‫רזא‬ ‫‪7‬תא חזי‬
‫‪TT• • T‬‬
‫יומין‪:?) ,‬פא מלה!כלא( אתאחךן ברזא לחד‬
‫נקזיה קדועה אחת‪ ,‬וכל חץמים‬
‫נקודה קלישא‪ ,‬וכלהו יומין אתאחדן ביה♦‬
‫אחוזים בו‪ .‬ד ע ץמים אחרים‬
‫עזעומךים מבחוץ בצד האחר‪,‬‬
‫ואית יומין אחרנין‪ ,‬דקלימין לבר בסטרא‬
‫אחרא‪ .‬ואית יומין אחרנין‪ ,‬דקלימין לגו מעגולא קלישא‪ ,‬ואתאחדן‬
‫שעז‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יז טבת‬
‫ויקהל ־ ר״ד ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כו שבט‬

‫דעז ימים אחךים עזעומדים‬ ‫בנקודה קדיעזא‪.‬‬

‫בפנים מעגול קןדועז‪ ,‬ואחוזים‬
‫בנקדה קדועזה‪.‬‬
‫וישראל קדיקזין‪ .‬וכל אינון דמתעסקין‬
‫וישראל קןדועים‪ ,‬וכל אלו‬ ‫בקדושה‪ ,‬כל יומא דשבתא‪,‬‬
‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪1:‬‬

‫שמתעסקים בקןדשה‪ ,‬כל ימי‬ ‫אתאחדן כל אינון שית יומין‪ ,‬באינון שית‬
‫השבוע‪ ,‬נאחזים כל אלו הששה‬
‫ימים‪ ,‬באלו הששה ימים שבפנים‬
‫יומין דלגו ךאתאחדן בההיא נקודה‪ ,‬אתאחדן‬
‫שמאחדים בנקזיה ההיא‪ ,‬נאחזים‬ ‫בהאי‪ ,‬בגין לנטרא לון‪ .‬וכל איפון שית יומין‬
‫בזו כדי לשמר אותם‪ ,‬וכל אותם‬ ‫)ד״א ואינון שית י‪1‬מין דלגס דשבתא‪ ,‬ההיא נקודה‬
‫ששת זמי )ואותט ששה ןנלים שבפנים(‬
‫השבת אותה נקרה היא נסתרת‪.‬‬
‫טמירא איהי‪ .‬כיון דעאל שבתא‪ ,‬כדין סלק א‬
‫כיון שנכנסת שבת‪ ,‬אז עולה‬ ‫ההיא נקודה‪ ,‬ואתעטרא ואתאהדא לעילא‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T-:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T l :‬‬ ‫‪• -‬‬

‫אותה נקרה ומתעטרת ונאחזת‬ ‫וכלהו טמידין בגוה‪.‬‬

‫למעלה‪ ,‬וכלם טמונים בתוכה‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ב א וךאה‪ ,‬זש זמים דש זמים‪ .‬ימי‬

‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T :‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬
‫תא חזי‪ ,‬אית ימים ואית ימים‪ .‬ימי הול‪ ,‬כמה‬
‫' ‪T :‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך ‪..‬‬ ‫‪.‬ן‬

‫הל‪ ,‬כמו שנאמר‪ ,‬ואלה עומדים‬ ‫ךאהמר‪ ,‬ואלין קלימין לבר לעמין‪ .‬למי‬
‫מחוץ לעמים‪ .‬ימי השבת‪ ,‬שהם‬ ‫השבת‪ ,‬דאיפון למי השבוע‪ ,‬קלימין ללשראל‪.‬‬
‫ימי השבוע‪ ,‬עומדים לישךאל‪.‬‬
‫וכשעולה הנקדה הזו‪ ,‬הכל נגנז‪,‬‬
‫וכד סלקא האי נקודה‪ ,‬כלא אתגניז‪ ,‬ואיהי‬
‫והיא עולה‪ .‬כיון שהיא עולה‪ ,‬אז‬ ‫סלקא‪ ,‬כיון דאיהי סלקא‪ ,‬אלןדי שבת‪.‬‬
‫נקראת שבת‪.‬‬ ‫מהו שבת‪ .‬אי תימא בגין שביתה‪ ,‬דכתיב כי‬
‫מה זה שבת? אם תאמר בשביל‬
‫שביתה‪ ,‬שכתוב כי בו שבת ‪ -‬זפה‬ ‫בו שבת‪ ,‬יאות הוא‪ .‬אבל רזא דמלה‪,‬‬
‫'‬ ‫‪T • :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T-:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬

‫הוא‪ .‬אבל סוד הדבר ‪ -‬כיון‬ ‫כיון דסלקא האי נקודה‪ ,‬ונהורא נהיר‪ ,‬כדין‬
‫שעולה הנקדה הזו והאור מאיר‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T :‬‬ ‫־‬ ‫־ ‪T^.. :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫מתעטרא איהי באבהן‪ ,‬כיון ךמתעטרא איהי‬
‫אז היא מתעטרת באבות‪ .‬כיון‬
‫שהיא מתעטרת באבות‪ ,‬אז‬ ‫באבהן‪ ,‬כדין אתחברת ואתאחדת בהו‪ ,‬למהוי‬
‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‪ :‬־ • • ••••‬ ‫••• •‬

‫מתהברת ונאחזת בהם להיות‬ ‫הד‪ ,‬ואקרי כלא שבת‪ .‬שבת‪ :‬ש׳ בת‪ .‬ש׳ הא‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪••1:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪-‬‬

‫שבת ‪-‬‬‫שבת‪ .‬־ ‪T‬‬ ‫נקרא ־ ‪T‬‬

‫והכל • ‪T|:‬‬
‫אחד‪,‬׳ ־‬
‫‪T •/‬‬ ‫אוקמוה‪ ,‬רזא לתלת אבהן‪ ,‬דמתאחךן בבת‬
‫ש׳ בת‪ .‬ש׳ הרי ?ו^זוה‪ ,‬הסוד של‬
‫שלשה אבות שנאחזים בבת‬ ‫לחידה‪ ,‬ואיהי מתעטרא בהו‪ ,‬ואינון בעלמא‬
‫יחידה‪ ,‬והיא מתעטרת בהם‪ ,‬והם‬ ‫דאתי‪ .‬וכלא איהו חד‪ .‬ודא איהו ש׳ בת‪,‬‬ ‫•‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫בעולם הבא‪ ,‬והכל אחד הוא‪.‬‬ ‫למהלי כלא חד‪.‬‬

‫וזהו ש׳ בת‪ ,‬להיות הכל אחד‪.‬‬
‫ואם תאמר‪ ,‬שבת הגדול‪ ,‬והוא‬
‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫‪• :‬‬
‫ואי הימא‪ ,‬שבת הגדול‪ ,‬ואיהו לעילא‪ ,‬אמאי‬
‫למעלה‪ ,‬למה נקרא שבת? אלא‬ ‫ורזא‬
‫‪TT:‬‬
‫הכי הוא‪.‬‬
‫‪•T‬‬
‫ודאי‬
‫‪T-‬‬
‫אלא‬
‫‪TV‬‬
‫שבת‪.‬‬
‫‪T-‬‬
‫אקרי‬
‫• ‪••1:‬‬
‫ודאי כך הוא‪ .‬וסוד הדבר ‪ -‬בכל‬ ‫דמלה‪ ,‬בכל אתר נקודה דאיהי עד‪,‬רא דכל‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T l :‬ח־‬ ‫‪T —:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬
‫מקום הנקדה‪ ,‬שהיא עקר של כל‬
‫העין‪ ,‬נקראת בת‪ ,‬כמו שנאמר‬ ‫עינא‪ ,‬אלןלי בת‪ .‬כמה לאה אמר‪) ,‬תהלים יז(‬
‫)תחלים יס שמרני כאישון בת עין‪,‬‬ ‫שמלני כאישון בת עיל‪ ,‬בגיל לאיהי )נקוךה(‬
‫משום שהיא )נלןדה( העקר של כל‬ ‫ע?‪J‬רא לכל עינא‪ ,‬אקרי בת‪.‬‬
‫העין‪ ,‬והיא נקראת בת‪.‬‬
‫העולם הבא הוא היכל לאותה‬ ‫עלמא לאתי‪ ,‬איהו היכלא לההיא נקולה‬
‫נקדה עליונה‪ ,‬וכשהיא עומדת‬ ‫עלאה‪ ,‬וכד איהי קיימא‪ ,‬ונטלא‬
‫‪T‬‬ ‫‪: - :‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:|-‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יז טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כו שבט‬
‫שעח‬

‫ונוטלת בכנפיה את האבות‬ ‫בגךפהא לאבחן‪ .‬לאתעטרא לעילא א?ןרי‬

‫להתעטר למעלה‪ ,‬הכל נקרא‬ ‫כלא שבת‪ .‬וכד אבחן מתעטרן לעילא‪ ,‬בגו־‬
‫׳טבת‪ .‬וכעזהאבות מתעפזרים‬
‫למעלה בתוך הנקדה העליונה‪,‬‬ ‫תהאה ‪-‬כד‬ ‫נקודה ‪T T -‬‬‫שבת‪T 1 : .‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫אקרי‬
‫עלאה‪••1: • .‬‬
‫׳‬ ‫נקודה • ‪T T‬‬‫‪T 1 :‬‬
‫נקרא עזבת‪ .‬וכעזנקדה החתונה‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫••• ‪. :‬״•‪T1‬‬ ‫‪:‬‬
‫מתעטרא באבהן אקרי שבת‪.‬‬
‫־ ‪T‬‬ ‫• ‪T1 :‬‬

‫מתעטרת באבות‪ ,‬נקרא ׳טבת‪.‬‬

‫ואתחזית‪.‬י‬ ‫סלקא‬ ‫תתאה ‪-‬כד‬ ‫נקודה‬ ‫האי‬
‫־ ‪T‬‬ ‫• ‪T| :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‪:‬־••••••‬

‫כשהנקדה התחתונה הזו עולה‪,‬‬ ‫‪l T: -‬‬ ‫‪TT-‬‬ ‫‪T l :‬‬

‫ונךאית ומתקשטת‪) ,‬אותה נלןדה‬ ‫ואתקשיטת‪) .‬ם״א האי ?קודה תתאה בד סי^קא‬

‫לאוזעטיא באכה!( כדין כל חדוה אשהכח לעילא‬

‫תחתונה כאשר עולה להתעטר באבות( אז כל‬
‫השמחה נמצאת למעלה ולמטה‪,‬‬
‫וכל העולמות בשמחה‪ .‬ובלילה‬
‫ותתא‪ ,‬ועלמין כלהו בחדוה‪ .‬ובהאי לילןא‪,‬‬
‫הזה הנקדה הזו אורה מתפשט‪,‬‬ ‫ופריש גדפוי‬ ‫‪•T‬‬ ‫נקודה אתפשט נהוראה‪,‬‬ ‫‪T l‬‬‫׳‬
‫‪-‬האי‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫ופורש כנפיו על העולם‪ ,‬וכל‬ ‫על עלמא‪ .‬וכל שלטונין אחרנין מתעברן‪,‬‬
‫השליטים האחדים מעברים‪,‬‬
‫ונמצאת שמירה על העולם‪.‬‬
‫ונטירו אשהכח על עלמא‪.‬‬
‫ואז נוספת רוח נשמה בישךאל‬ ‫ולדין אתוסף רוח נשמתא בלשראל‪ .‬על כל‬
‫לכל אחד ואחד‪ ,‬ובאותה נשמה‬ ‫חד וחד‪ ,‬ובההיא נשמתא לתירא‪ .‬נשלין‬
‫יתרה שוכחים כל העצב והחמה‪,‬‬
‫וכלום לא נמצא פרט לשמחה‬
‫חדוה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T: V‬‬
‫אשתכח ־בר‬
‫• ‪ : :‬־‬
‫ולא‬‫' ‪T :‬‬
‫וחימתא‪,‬‬
‫‪TT• • :‬‬
‫עצבא‬
‫• ‪T:‬‬
‫‪T‬כל‬
‫למעלה ולמטה‪ .‬אותה רוח‬ ‫ואתוסף‬
‫‪1-‬‬ ‫דנחית ‪• :‬‬‫‪• T:‬‬ ‫רוחא‬
‫‪T‬‬ ‫ותתא‪- .‬ההוא‬ ‫‪T-:‬‬ ‫לעילא‬
‫‪T••:‬‬
‫שיורדת ונוספת בבני העולם‪,‬‬ ‫בבני עלמא‪ ,‬כד נחית‪ ,‬אתסחי בבוסמין דגנהא‬
‫כשיורדת‪ ,‬רוחצת בבשמים של‬
‫גן עדץ‪ ,‬ויורדת ושורה על העם‬
‫ךעדן‪ ,‬ונחית ושרא על עמא קדישא‪ ,‬זכאין‬
‫הקדוש‪ .‬אשריהם כשהרוח חזו‬ ‫איפון‪ ,‬כד האי רוחא אתער‪.‬‬
‫מתעורךת‪.‬‬ ‫בההיא שעתא דההוא רוחא נחית נחתין עמה‬ ‫■ ך‪.‬‬ ‫■ן‪-‬‬ ‫_ ‪ ._ .‬ך‬ ‫‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪,‬‬
‫באותה שעה שאותה ריח יורדת‪,‬‬
‫יוךדים עמה לתוך גן העדן ששים‬
‫לגו גנהא דעדן‪ ,‬שהין ךתיכין‪,‬‬
‫מךכבות מעטרות לששה צדדים‪.‬‬ ‫מתעטרין לשית סטרין‪ .‬וכד מטי לגנהא‬
‫וכשמגיעים לגן עדן‪ ,‬אזי כל אותן‬
‫ךעדן‪ ,‬כדין כל אינון רוחין ונשמתין דגנהא‬
‫הדוחות והנשמות שבגן עדן‪ ,‬כלן‬
‫ךעדן‪ ,‬כלהו מתערי לההיא )נ״א מהעטדי בההוא(‬
‫מתעוךרות לאותה )כלתעטרות באותה(‬
‫ריח‪ .‬חכדוץים קוראים ואומדים‪:‬‬ ‫רוחא‪ .‬כרוזי קרי ואמר‪ ,‬זכאין אתון ישראל‪,‬‬
‫הקדוש‪,‬‬
‫׳‬ ‫העם ־ ‪|T‬‬
‫ישראל‪,‬׳ ‪T T‬‬
‫־אשריכם • ‪T :‬‬
‫עמא קדישא‪ ,‬דרעותא ךמאריכון אתער)דףר״ד‬
‫שרצון דבונכם מתעורר אליכם‪.‬‬
‫סוד הסודות ליוךעי החכמה‪.‬‬
‫ע״ב( לגבליכו‪.‬‬
‫אשריהם כשרוח זו מתעוררת‪.‬‬ ‫ת א דרןין ללךעי חכמתא‪ .‬זכאין אינון כד האי‬
‫הרוח חזו היא התפשטות חנקדה‬ ‫•איהו‬ ‫רוחא‬ ‫אתער‪— .‬האי‬ ‫רוחא‬
‫‪T‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪T‬‬
‫הזו‪ ,‬ויוצאת ממנה ומתפשטת‬
‫בעולם‪ ,‬ואותה היא סוד חשבת‬ ‫אתפשטותא דהאי נקודה‪ ,‬ונפקא מיפה‪,‬‬
‫כך ‪T‬כתוב בו‬ ‫ועל ‪1T‬‬
‫למטה‪ ,‬־‬ ‫דשבת‪,‬‬
‫ששרוי ‪ :‬־ ‪ T‬׳‬
‫׳‬‫‪T •/‬‬
‫‪T — :‬‬
‫וההוא ‪•—:‬הוי‪T T‬רזא‬ ‫‪:‬־‬
‫בעלמא‪,‬‬
‫‪T: T:‬‬
‫ואתפשטא‬
‫— ‪T :‬‬
‫שמירה‪) ,‬שמית לא< ושמרו בני‬
‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫שמירה‪) ,‬שמות‬ ‫כתיב ••ביה‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫ועל ‪T‬דא‬ ‫לתתא‪,‬‬ ‫דשרא‬
‫׳‬ ‫‪T • :‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪T —:‬‬ ‫‪TT :‬‬
‫ישראל את חשבת‪ ,‬והרי פרשוה‪,‬‬
‫לא( ושמרו בני ישראל את השבת‪ ,‬והא‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫_ ■ך‬ ‫_‬ ‫‪..‬‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬

‫דשרי —על‬
‫‪••T :‬‬
‫רוחא‬
‫‪T‬‬
‫לאסגאה —ההוא‬ ‫אלא *‪*.‬את השבת‪,‬‬
‫— — ‪T T : —: ' T‬‬ ‫‪TV‬‬
‫כתיב‪,‬‬ ‫‪•:‬‬
‫אוקמוה‪ ,‬שבת ‪T‬לא‬ ‫‪1:‬‬ ‫— ‪T‬‬ ‫‪ T‬׳‬
‫שעט‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יז טבת‬
‫ויקהל ־ ר״ד ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כו שבט‬

‫העזבת‪,‬‬
‫את ־ ־ ‪ T‬׳‬ ‫אלא ‪•/‬‬
‫׳‪:‬צבת‪T ,‬‬
‫לא ‪T‬כתוב ־ ‪ T‬׳‬ ‫כלא‪ ,‬ואצטריך לנטרא ליה‪ ,‬הואיל וקיימא‬
‫לרבות אותה רוח ^>צוךה על‬ ‫עמיה דבר נש‪ ,‬ועל דא כתיב‪) ,‬ישעיה ני( כל עזומר‬
‫‪..‬‬ ‫■ד‬ ‫‪7‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. . .‬‬
‫הבל‪ ,‬וצריך לעזמיר אותה הואיל‬
‫ועומדת עם האדם‪ .‬ועל זה כתוב‪,‬‬ ‫שבת מחללו‪.‬‬
‫)ישעיה נו( כל שמר עזבת מחללו‪.‬‬ ‫רוחא‪ ,‬אתהני‬ ‫‪T‬‬ ‫אחרא‪— .‬האי‬ ‫רזא — ‪T—:‬‬ ‫אית ‪T T‬‬ ‫רזא •‬ ‫בהאי ‪T T‬‬ ‫‪ :‬־‬
‫בסוד חזה יש סוד אחר‪ .‬הרוח‬
‫חזו נהנית ביום חזה מהנאתם של‬
‫בהאי יומא‪ ,‬מהנאותן ךלשראל‪,‬‬
‫ישראל ומהענש שלהם‪ ,‬ומשום‬
‫•‬ ‫׳‬ ‫‪•/ T •/‬‬ ‫•••‬ ‫•• ‪T‬‬ ‫‪•• T :‬‬ ‫•‬
‫ומענוגא ללהון‪ ,‬ובגין דא‪ ,‬בעי למיהב ליה‬
‫כך צריך לתת לה ענג במאכל‬ ‫ענוגא‪ ,‬במיכלא ובמשתלא‪ ,‬תלת זמנין‪ ,‬בתלת‬
‫ובמשתה שלש פעמים בשלש‬
‫סעודות של שלש דךגות‬
‫סעודתין‪ ,‬דתלת דרגי מהימנותא‪ ,‬כמה‬
‫האמונה‪ ,‬כמו שבארוה‪ ,‬וזו‬
‫‪:‬‬ ‫‪ T‬׳‬ ‫•••••‪:‬־‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•/: T‬‬
‫דאוקמוה‪ .‬והאי נטיל חדוה וענוגא‪ ,‬באינון‬
‫נוטלת שמחה וענג באותן‬ ‫סעודתי דלשראל‪ .‬זכאה חולקיה‪ ,‬מאן ןיאהני‬
‫סעודות של ישראל‪ .‬אשלי חלקו‬
‫מי שמהנה אותה ומענג אותה‬
‫ליה‪ ,‬ומענג ליה‪ ,‬בהאי יומא‪.‬‬
‫ביום הזה‪.‬‬ ‫האי רוחא‪ ,‬אתהני כל שיתא יומין‪ ,‬מרוחא‬
‫הרוח חזו נהנית כל ששת חןמים‬ ‫עלאה דעהיקא ךכל עהיקין‪ .‬וביומא‬
‫מהריח העליונה של עתיק כל‬
‫העתיקים‪ ,‬וכיון שיורדת ביום‬
‫ךשבתא‪ ,‬כיון דנחית‪ ,‬ואתסחי בגנהא לעדן‬
‫חשבת ודוחצת בגן עדן בלילה‪,‬‬ ‫בסעודתי‬
‫‪.. T‬‬ ‫• ‪:‬‬
‫מענוגא ‪:‬דגופא‪,‬‬
‫■ ד '‬ ‫‪T‬‬ ‫•• •‬
‫אתענג‬
‫• ‪T- :‬‬
‫בליליא‪,‬‬
‫‪ T:‬׳‬ ‫‪:‬‬
‫מתענגת מענג חגוף בסעודות של‬ ‫רוחא‬‫‪T‬‬ ‫האי‬ ‫ואתענג(‬
‫‪-‬‬
‫)נ״א‬
‫ז‬ ‫‪.‬‬
‫ואתעטר‬
‫‪.‬‬
‫דמהימנותא‪,‬‬
‫ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫)וכלתענגת(‬ ‫האמונה‪ ,‬ומתעטרת‬

‫מעילא ותתא‪ ,‬ואתרוי בכל סטרין‪ ,‬בעטרא )נ ״ א‬
‫הריח הזו ממעלה וממטה‪ ,‬ונרוית‬
‫)בענג(‬ ‫בכל חצדדים בעטלה‬ ‫ותתא‪.‬‬ ‫‪T - :‬‬
‫דלעילא‬
‫‪T‬‬ ‫•‬
‫בענוגא(‬
‫שלמעלה ומטה‪.‬‬ ‫והואיל וקיימא עמיה דבר נש‪ ,‬אצטריך ליה‬
‫והואיל ועומד עם האדם‪ ,‬צריך‬
‫לו לשמר אותו‪ ,‬ועל זה כתוב‬ ‫לנטרא ליה‪ .‬ועל דא כתיב ושמרו בני‬
‫ושמרו בני ישראל את חשבת‪ .‬את‬ ‫ההיא‬ ‫‪• -‬‬ ‫שבת‪T ,‬דא הוא‬ ‫׳‬ ‫‪T -‬‬ ‫ישראל את השבת‪.‬‬ ‫• ‪•• T :‬‬ ‫— — ‪T‬‬ ‫•\‬
‫השבת ‪ -‬שבת זו היא נקדה‬
‫‪... :‬ן‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫רוחא‪,‬‬ ‫השבת‪T ,‬דא הוא —האי‬ ‫תתאה‪*.* .‬את‬ ‫נקודה‬
‫‪' T‬‬ ‫—— ‪' T‬‬ ‫— ‪T T‬‬ ‫‪Tl :‬‬
‫תחתונה‪ .‬את חשבת ‪ -‬זוהי אותה‬
‫רוח‪ ,‬התפשטותה של אותה‬ ‫ההוא‬ ‫נקודה‪.‬‬ ‫ךההיא‬ ‫אתפשטותא‬
‫‪T‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪T‬‬

‫ההתפשטות‪,‬‬ ‫אותה‬ ‫נקדה‪.‬‬ ‫אתפשטותא‪ ,‬כד אתוסף קדושן וברכאן‬

‫כשנוספות קדשות וברכות‬
‫‪T:‬‬ ‫‪ :‬ן‪...‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫מלעילא‪ ,‬על ההיא נקודה‪ ,‬אתנהיר כלא‪,‬‬
‫מלמעלה על אותה נקדה‪ ,‬הכל‬
‫־‬ ‫׳‬ ‫‪. :‬״•‪T1‬‬

‫נאור‪ ,‬ונעשית רוח מאירה בכל‬

‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫־ ‪T :‬‬ ‫•‬
‫ואתעביד רוחא נהירא בכל סטרין‪ ,‬אתפלג‬
‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫' ‪ :‬־ ‪ :‬־ • •‬ ‫‪T‬‬

‫חצךדים‪ ,‬מתחלק למעלה ומאיר‪,‬‬ ‫ודא הוא‬ ‫ונהיר‪T: .‬‬

‫לתתא ‪• T :‬‬ ‫ונהיר‪ .‬ואתפלג ‪T — :‬‬ ‫לעילא ‪• T :‬‬
‫‪T••:‬‬
‫ונחלק למטה ומאיר‪ .‬וזהו שכתוב‬ ‫לכתיב ביני ובין בני לשראל חולק אחסנא אית‬
‫ביני ובין בני ישראל‪ ,‬חלק ירשה‬
‫ןש לנו כאחד‪.‬‬ ‫לן כחלא‪.‬‬
‫החלק שלמעלה מתעטר ביום‬ ‫הולקא דלעילא‪ ,‬אתעטר בהאי יומא‪ ,‬מענוגא‬
‫הזה מהענג העליין חקדוש‪,‬‬ ‫עלאה קדישא‪ ,‬ואתהני מזיוא עלאה‬
‫■ך ■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬
‫ונהנה מחזיו העליון של עתיק כל‬
‫התחתון‬ ‫חחלק‬ ‫העתיקים‪.‬‬ ‫דעתיקא לכל עהיקין‪ .‬חולקא תהאה‪ ,‬אתעטר‬
‫מתעטד ביום הזה מהענג‬ ‫בהאי יומא‪ ,‬מענוגא דלההא‪ ,‬לאתהני בהני‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יז טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כו שבט‬
‫שפ‬

‫עזלמטה עזנהנה בסעודות הללו‪,‬‬ ‫סעודתי‪ .‬ועל דא‪ ,‬בעי לענגא ליה‪ ,‬במיכלא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ועל כץ צ ד ך לענגו במאכל‬ ‫ובמעזתיא בלבועזי יקר‪ ,‬ובחדרה דכלא‪.‬‬

‫כבוד‬ ‫בלבועזי‬ ‫ובמעזהה‪,‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪■ :‬ד*‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫ובע‪ 1‬מחת הכל‪.‬‬ ‫וכד מתעטרא האי חולקא לתתא‪ ,‬ואתנטיר‬ ‫‪T - :‬‬ ‫‪| TT‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪ :‬־‬

‫וכ שמתעטר החלק הזה למטה‬ ‫כמה דאצטריך‪ ,‬סלקא לעילא‪,‬‬

‫ונשמר כמו שצריך‪ ,‬עולה‬
‫למעלה‪ ,‬ומתחבר באותו חלק‬
‫ואתחברא בההוא חולקא אחרא‪ .‬והאי נקודה‬
‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪|T T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫אחר‪ .‬והנקדה הזו נוטלת הכל‬ ‫נטיל כלא מעילא ותתא‪ ,‬ואתכלילא מכל‬
‫‪■.‬ך‬ ‫— ‪ .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ . . .‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫■ך‬ ‫■ך ‪.‬‬

‫ממעלה וממטה‪ ,‬ונכללת מכל‬ ‫סטרין‪ .‬ובגין ךמתעטרא בשבת‪ ,‬מעילא‬

‫הצךדים‪ .‬ומשום שמתעטרת‬
‫בשבת ממעלה וממטה‪ ,‬כל שאר‬
‫ומתתא‪ ,‬כל שאר יומין ןהיב חילא לכלא‪,‬‬
‫הץמים נותנים כח לכל‪ ,‬ונותנים‬ ‫ואתייהיב ליה שולטנו מעילא ומהתא‪ .‬וברזין‬
‫‪1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪■.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫לה שלטון ממעלה וממטה‪.‬‬ ‫דספרא דשלמה מלכא‪ ,‬אשתכח רזא דא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫'‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬‫• ‪:‬‬ ‫‪:‬‬
‫ובסודות ספרו של שלמה המלך‬
‫נמצא הסוד הזה‪ ,‬ובאר אותו‬
‫ואוקמוה בוצינא קדישא‪ ,‬זכאה חולקיהון‬
‫חמנוךה חקדושה‪ .‬אשלי חלקם‬ ‫דלשראל‪.‬‬
‫של ישראל‪.‬‬ ‫כתיב ולנפש‪ ,‬ואוקמוה ווי נפש דאבדת‬
‫כ תו ב ןינפש‪ ,‬ופךשוה ‪ -‬וי נפש‬
‫כך‪,‬‬
‫ושפיר איהו‪ .‬אבל אי הכי ווי גופא‬
‫אם ‪ T‬׳‬‫אבל •‬
‫ויפה הוא‪: .‬־ ‪T1‬‬
‫שאבדה‪•/ T: ,‬‬
‫■ך‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T —:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬
‫‪ T : T •/‬׳‬
‫וי לגוף הץה צריך לומר‪ ,‬שממנו‬ ‫אצטריך למימר‪ ,‬דמניה אבדת נפש‪ .‬אבל ת א‬
‫אבךה נפש! אבל סוד הדבר ‪-‬‬ ‫ךמלה‪ ,‬בבר נש אית נפש‪ ,‬דנטלא ומשיך‬
‫באךם ץש נפש שנוטלת ומושכת‬
‫אליו את הרוח חזו מערב שבת‪,‬‬
‫לגביה להאי רוחא מערב שבת‪ .‬וההוא רוחא‬
‫ואותה הרוח שרוץה בתוך אותה‬ ‫שריא בגווה דההיא נפש‪ ,‬ודיירא בה כל יומא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪:‬‬

‫חנפש ודרה בה כל יום השבת‪,‬‬ ‫ךשבתא‪ .‬וכדין‪ ,‬ההוא נפש‪ ,‬לתירה ברבולא‬
‫ואז אותה נפש יתלה היא בלבוי‬
‫ותועלת יותר ממה שהיתה‪.‬‬
‫ותועלהא להיר ממה דהוה‪.‬‬
‫ועל זה שנינו‪ ,‬כל נפשות ישלאל‬ ‫ועל זיא תנינן‪ ,‬כל נפשאן ךישראל מתעטרן‬
‫מתעטרות ביום חשבת‪ ,‬והעטלה‬ ‫ביומא דשבתא‪ ,‬ועטרא דלהון‪ .‬דשרלא‬
‫הרוח הזו‬ ‫ששורה‬ ‫שלהם‪,‬‬
‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T •/‬‬
‫בתוכם‪ .‬כיון שיוצאת שבת‬
‫׳‬ ‫‪T •/‬‬
‫האי רוחא בגווליהו‪ .‬כיון תפק שבתא‪ ,‬וההוא‬
‫ואותה רוח עולה למעלה‪ ,‬אזי וי‬ ‫רוחא סלקא לעילא‪ ,‬כדין ווי לנפש‪ ,‬דאבדת‬
‫לנפש שאבלה מה שאבלה‪.‬‬ ‫מה ךאבדת‪ .‬אבדת ההוא עטרא עלאה‪,‬‬
‫אבלה אותה עטלה עליונה ואותו‬
‫בח קדוש שהץה בה‪ .‬וזהו וינפש‪,‬‬ ‫וההוא חילא קדישא דהוה בה‪ ,‬ודא הוא‬
‫‪T :‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• 1-‬‬ ‫••‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫וי נפש‪ ,‬שאבלה מה שאבלה‪.‬‬ ‫ולנפש‪ ,‬ווי נפש‪ ,‬דאבדת מה ךאבדת‪.‬‬

‫עונת חחכמים שיולעים הסודות‬ ‫עונתן דחכימין‪ ,‬דלךעי תין עלאין‪ ,‬מליללא‬
‫העליונים‪ ,‬מליל שבת לליל שבת‪,‬‬
‫׳‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫‪...‬‬

‫ופלשוה‪ .‬אבל סוד זה שאלתי את‬

‫‪T /• :‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬
‫דשבתא לליליא דשבתא‪ ,‬ואוקמוה‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T : • • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫חמנולה הקדושה‪ ,‬שהלי לאינו‬ ‫אבל מלה דא שאילנא לבוצינא קדישא‪ ,‬דהא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫—ן•‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪T —:‬‬

‫שהכתר חתחהון חזה לוקח מה‬ ‫חזינן דהאי כתרא תתאה‪ ,‬נקטא מה ךנקטא‬
‫שלוקח ביום‪ ,‬ובלילה נותן מזון‬
‫לכל צבאו‪ ,‬כמו שבארוה‪ ,‬שכתוב‬ ‫ביממא‪ ,‬ובליליא יהיב מזונא לכל חיליה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫‪■ :‬ד‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬

‫)משלי לא( ותקם בעוד לילה ותתן‬ ‫כמה דאוקמוה‪ ,‬דכהיב‪> ,‬משלי לא( והקם בעוד‬
‫שפא‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יח טבת‬
‫ויקהל ־ ר״ד ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כו שבט‬

‫טרף לביתה ודוק לנערויתיה‪.‬‬ ‫לללה וההן טרף לביתה וחק לנערותיה‪ .‬נקטא‬
‫לוקחת ביום ונותנת בלילה‪.‬‬ ‫אמר —מר‬ ‫והעזתא‬ ‫בליליא‪.‬‬ ‫ויהבא‬ ‫ביממא‪,‬‬
‫‪—T‬‬ ‫‪T : —:‬‬ ‫‪T:••:‬‬ ‫' ‪T —: T :‬‬ ‫• ‪T T‬‬
‫ועכקזו אמר מר‪ ,‬קזהזווג נמצא‬
‫בלילה הזה ?‬ ‫זיזווגא אעזתכה בהאי ליללא‪.‬‬
‫אמר‪ ,‬ודאי קזהזווג נמצא בלילה‬ ‫בליליא ‪T‬דא‪T .‬מאי‬ ‫‪T: • • :‬‬
‫אעזהכה‬
‫• ‪ : :‬־‬
‫זווגא‬
‫• ‪T‬‬
‫ודאי‬ ‫—‪T‬‬
‫אמר‪,‬‬ ‫‪ 7‬־‬
‫הזה‪ .‬מה הטעם ? מעזום קזבלילה‬
‫הזה מפריקזה נקזמות לכל אותם‬
‫טעמא‪ .‬בגין דהאי ליליא‪ ,‬אפריעזת‬
‫החכמים קזיוךעים את סודות‬ ‫נעזמתין לכל איפון י׳ ה ע״א( ם>?י^יןי ד!ךעין‬
‫חחכמה‪! ,‬חחבור וחזווג לא‬ ‫רזין דהכמתא‪ .‬והבורא‪ ,‬וזווגא‪ ,‬לא אעזהכח‬
‫נמצא ביום אחר בכל חקומחה‬
‫ערבוביא )ם״א‬
‫‪T:‬‬ ‫• ‪:‬‬
‫הדרה‪T : ,‬בלא‬
‫׳‬ ‫— ‪T—:‬‬
‫אהרא ‪T‬בכל‬ ‫•‪T : *.‬‬
‫ביומא‬
‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬
‫בלי עךבוביה )אלאב׳?זבילזה( אחרת‬
‫כמו זה‪ .‬מעזום עזאותץ נקזמות‬ ‫אלאכגיזדא( אחרא‪ ,‬כגון דא‪ .‬בגין דאיפון נעזמתין‬
‫אותן‬ ‫מחלקת‬ ‫קזמחלקת‪,‬‬ ‫דפליגת‪ ,‬פליגת לון בחכימין‪ ,‬בצדיקים‪,‬‬
‫לחכמים‪ ,‬לצדיקים ולחסידים‬
‫כראוי‪) .‬ןע‪1‬ד‪?,‬כל(ובכל לילה ולילה‬
‫בחסידי כךקא לאות‪) .‬ם״א ותו נבל( ובכל ליללא‬
‫נמצא זווג ודאי‪ .‬מתי? בחצות‬ ‫וליללא‪ ,‬זווגא אעזתכח ודאי‪ .‬אימתי בפלגות‬
‫חלילה‪ .‬והרי באךנו‪ .‬אבל לא בכל‬ ‫סטרין‬
‫• ‪1 •:‬‬
‫בכל‬‫‪T :‬‬
‫אבל ‪T‬לא‬ ‫‪T‬‬
‫אוקימנא‪.‬‬
‫•‪T : 1‬‬
‫והא‬ ‫‪T :‬‬
‫ליליא‪.‬‬
‫‪T:‬‬
‫חצדךים כמו בזווג חזה‪.‬‬
‫ומשום כך‪ ,‬חחכמים קזיוךעים‬
‫זווגא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫כהאי •‬ ‫‪- :‬‬

‫חסודות‪ ,‬צריכים לסדר תשמישם‬ ‫ובגין דא‪ ,‬חכימין ך!ךעין תין‪ ,‬בעלין לסדרא‬
‫בלילה חזה‪ .‬מה חטעם? משום‬ ‫עזמועזא דלהון‪ ,‬בהאי ליללא‪ .‬מאי‬
‫שכל ימות השבת ןש להם רוח‬
‫אחרת ששורה על העולם‪,‬‬
‫טעמא‪ .‬בגין דבל יומי דשבתא‪ ,‬אית לון רוחא‬
‫ובלילה הזה י‪.‬ש להם ריח אחרת‬ ‫ליליא •אית‬‫• • ‪T:‬‬
‫ובהאי‬ ‫‪—:‬‬
‫עלמא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T T:T‬‬
‫דשרא על‬ ‫—‬
‫אהרא‬
‫— ‪T T : —:‬‬
‫קדושה עליונה שיורדת לבנים‬ ‫לון רוהא אהרא קדישא עלאה‪ ,‬דנההא לבני‬
‫‪. . . .‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. _ .‬ך‬ ‫—‬ ‫‪-‬ך‬ ‫|‬

‫קדושים‪ ,‬ואותה רוח נושבת‬

‫מעתיק )הלןדוש( כל העתיקים‪,‬‬
‫ויורדת לתוך חנקךה חהחתונה‬
‫לתת לה מנוחה לכל‪ .‬וזה מתחלק‬
‫לכל הצדדים‪ ,‬למעלה ולמטה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪ :‬־ ‪T‬‬ ‫‪ :‬־ ‪T :‬‬
‫קדישין‪ ,‬וההוא רוחא נשיב מעהיקא )נ״אקדיעא(‬
‫דבל עתיקין‪ ,‬ונחהא לגו נקודה תהאה‪ ,‬למיהב‬
‫בה נייחא לכלא‪ ,‬ודא אתפליג לכל סטרין‪,‬‬
‫׳‬

‫כמו שנאמר ביני ובין בני ישךאל‪.‬‬

‫־ ‪• T :‬‬ ‫‪T :‬‬
‫לעילא ותהא‪ ,‬כמה דאה אמר ביני ובין בני‬
‫יושבים‬ ‫חכמים‬ ‫וכשאותם‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪.‬‬

‫הרוח‬
‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫קדושה‪,‬‬
‫‪ T 1:‬׳‬ ‫רוח‬
‫־‬ ‫באותה‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫וכד אינון חכימין‪! ,‬תבין בההוא רוחא‬
‫העליונה‪ ,‬צריכים לשמש את‬
‫מטתם‪ ,‬שהרוח הזו ממשיכה‬
‫קדישא‪ ,‬רוחא עלאה‪ ,‬בעאן לשמשא‬
‫אחריה למטה את כל אותן‬ ‫עךסליהו‪ ,‬דהאי רוחא אמשיך אבתריה לתתא‪,‬‬
‫ויורשים‬ ‫קדושות‪,‬‬ ‫נשמות‬ ‫כל אינון נשמתין קדישין‪ ,‬וירתין קדישי‬
‫קדושים עליונים ברוח הזו‬
‫נשמות קדושות לבניהם כראוי‪.‬‬
‫עליונין‪ ,‬בהאי רוחא‪ ,‬נשמתין קדיעזין‬
‫כיון שהרוח הזו שורה על העולם‪,‬‬ ‫לבניהון כךקא!אות‪.‬‬
‫וכל‬ ‫הרעות‬ ‫הרוחות‬ ‫כל‬ ‫כיון דהאי רוחא שרא על עלמא‪ ,‬כל רוחין‬
‫ח מקטתים הרעים הסתלקו מן‬
‫העולם‪ ,‬ולא צריכים לחתפלל על‬ ‫בישין‪ ,‬וכל מקט תין בישין‪ ,‬אסתלקו‬
‫שמירה‪ ,‬משום שישראל שמורים‬ ‫בגין‬
‫' ‪1 • :‬‬
‫נטורא‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫לצלאה —על‬ ‫ולא בעינן‬
‫‪TT — : | T • • T‬‬ ‫‪T:‬‬
‫מעלמא‬
‫• •‪T: T‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יח טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כו שבט‬
‫שפב‬

‫באותה רוח‪ ,‬וסכת ׳‪:‬צלום פוירסת‬ ‫דלק^ראל אינון נטיךין בההוא רוחא‪ ,‬וסכת‬
‫כנפיה עליהם‪ ,‬והם קזמודים‬ ‫עזלום פריסת גךפהא עלליהו‪ ,‬ואינון נטירין‬
‫מהכל‪.‬‬
‫ואם תאמר‪ ,‬הרי עזנינו עזלא יצא‬ ‫מכלא‪.‬‬ ‫‪T‬‬

‫אךם יחידי‪ ,‬לא בליל ךביעי ^ל‬ ‫ואי הימא‪ ,‬הא תנינן‪ ,‬דלא לפוק כר נעז‬
‫עזבת ולא בליל עזבת‪ ,‬וצריך אדם‬
‫להעזמר‪ .‬והרי אמךנו‪ ,‬עזבליל‬
‫יחידאי‪ ,‬לא בליליא רביעאה דשבתא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬

‫העזבת עזמוךים אנעזים מכל‬ ‫ולא בליליא דשבתא‪ ,‬ובעי בר נש לאסהמרא‪.‬‬

‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪• • T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫המקטרגים עזל העולם ולא‬ ‫והא אמרן‪ ,‬דבליליא דשבתא נטירין בני נשא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬

‫צריכים להתפלל על עזמירה ?‬

‫ב א וךאה‪ ,‬כך זה ודאי‪ ,‬ליל ךביעי‬
‫מכל מקטרגין דעלמא‪ ,‬ולא בעינן לצלאה על‬
‫עזל עזבת צריכים להעזמר מהם‪.‬‬ ‫נטורא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫מה הטעם ? מעזום עזכתוב)בראשית‬

‫‪T ...‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫_‬ ‫_‬ ‫‪-‬ך‬ ‫תא חזי‪ ,‬הכי הוא ודאי‪ ,‬ליליא רביעאה‬
‫‪ ■ . .‬ך ‪ -‬ך‬ ‫‪..‬ך‬ ‫^‬ ‫_‪.‬ך‬ ‫■ך‬ ‫■ן‬

‫א( יהי מארת‪ .‬מארת כתוב חסר‪,‬‬

‫והרי פךעזוה‪^ ,‬בגלל עזהיא‬
‫ךשבתא‪ ,‬בעינן לאסתמרא מנליהו‪ ,‬מאי‬
‫חסרה‪ ,‬כמה קבוצות ׳צל רוחות‬ ‫טעמא‪ .‬בגין דכתיב‪) ,‬בראשיתא( להי מארת‪ ,‬מארת‬
‫נכללו במארת הזה‪ .‬קללות‬ ‫כתיב חסר‪ ,‬והא אוקמוה‪ ,‬דבגין דהיא חסרה‪,‬‬
‫ומארת הן בפגימת הלבנה‪ ,‬וכלם‬
‫עזולבזים באותו הלילה‪.‬‬
‫כמה חבילי כזהירין אתכלילן בהאי מארת‪.‬‬
‫בליל העזבת‪ ,‬כיון ^כלם‬ ‫לווטין ומארת אינון בגריעותא ךסיהרא‪,‬‬
‫מתפזרים להכנס לנקב עזל העפר‪,‬‬ ‫וכלהו עזליטין בההוא ליללא‪.‬‬
‫‪%‬א יכולים לעזלט‪ ,‬צריך ארם‬
‫יחידי להעזמר‪ .‬ועוד‪ ,‬אף על גב‬
‫בליללא ךשבתא‪ ,‬כיון דכלהו מתבדרן לאעלא‬
‫עזלא יכולים לעזלט‪ ,‬נךאים‬ ‫בנו?ןבא דעפרא‪ ,‬דלא לכלין‬
‫לפעמים‪ ,‬ובן ארם יהירי צריך‬ ‫לשלטאה‪ ,‬בעי בר נש יחידאי‪ ,‬לאסהמרא‪.‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬
‫להעזמר‪.‬‬
‫דבר זה כך עזנינו‪ ,‬ואם כך‪ ,‬זה‬ ‫ותו‪ ,‬אף על גב דלא לכלין לעזלטאה‪ .‬אתחזלין‬
‫חסרון עזל העזמיךה‪ .‬אבל בעזבת‬ ‫לזמנין‪ ,‬ובר נש יחידאי בעי לאסהמרא‪.‬‬ ‫‪• • T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫י‬ ‫ו‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫העזמירה מצדה לעם הקדועז‪,‬‬ ‫מלה דא הבי תנינן‪ ,‬ואי הבי גריעותא דנטורא‬
‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫•‬ ‫‪: ' | T‬‬ ‫‪• • T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪7‬‬ ‫*‬
‫וכעזנכנסת עזבת‪ ,‬הקדועז ברוך‬
‫הוא מעטר כל אחד ואחד‬ ‫איהו‪ .‬אבל כשבתא נטירו אעזהכח‬
‫מיעזךאל‪ ,‬ורוצה עזיעזמרו את‬ ‫לעמא ?ןדישא‪ ,‬וקוךשא כריך הוא כד עאל‬
‫העטךח הקדועזה הזו עזהתעפזרו‬ ‫שבתא‪ ,‬מעטר לכל חד וחד מישראל‪ ,‬ובעי‬
‫‪• • T‬‬ ‫י‬ ‫‪• • T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• • - :‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬
‫בה‪ .‬ואף על גב עזהם אינם‬
‫נמצאים ביעזוב‪ ,‬לפעמים הם‬
‫••‬ ‫‪• T :‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪• :‬‬ ‫• ‪• T :‬‬
‫ךלנטרון ליה להאי עטרא ?;דישא‪ ,‬דאתעטרו‬
‫נךאים לאדם יהירי ומוךע מזלו‪.‬‬ ‫ביה‪ ,‬ואף על גב דאינון לא אעזתכחו בישובא‪,‬‬
‫וצריך לאדם להתעטר בעטרה‬ ‫לזמנין לבר נש יחידאי אתחזון‪ ,‬ואתרע‬
‫אותה‪.‬‬ ‫ולעזמר‬
‫קדועזה ‪: • :‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫סוף סוף‪ ,‬עזמירה נמצאת באותו‬
‫‪1:‬‬
‫מזליה‪ .‬ואצטריך ליה לבר נש‪ ,‬לאתעטרא‬
‫לילה לעם הקדועז‪ ,‬הואיל וסכת‬ ‫בעטרא קדישא‪ ,‬ולנטרא ליה‪.‬‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• 1-‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫עזלום פרוסה על העם‪ ,‬עזהרי‬ ‫סוף סוף‪ ,‬נטירו אעזהכח בההוא ליללא לעמא‬
‫עזנינו‪ ,‬בכל מקום עזנמצאת סכת‬
‫'‬
‫‪.‬״• ־‬

‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫••••‪••:‬‬

‫עזלום‪ ,‬הצד האחר לא נמצא עזם‪,‬‬

‫• ‪:‬‬
‫‪T‬‬

‫‪ T‬־ • •‬
‫‪T‬‬

‫‪-‬‬
‫‪1 :‬‬

‫‪-‬‬
‫׳‬

‫‪7‬‬
‫‪• T‬‬

‫‪-‬ך‬
‫קדישא‪ ,‬הואיל וסכת שלום פריסא על‬
‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪••.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• 1-‬‬

‫י עזמירה היא ועזמירה מצויה‪.‬‬ ‫דסכת ‪T‬שלום‬

‫‪ ••. :‬־‬
‫אתר‬
‫‪T -:‬‬
‫בכל‬
‫‪T :‬‬
‫תנינן‪,‬‬
‫‪ T •• T‬׳‬
‫דהא‬ ‫עמא‪,‬‬
‫׳ ‪T1 :‬‬ ‫‪T -‬‬
‫שפג‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יח טבת‬
‫ויקהל ־ ר״ה ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כו שבט‬

‫אקזו^כח‪ ,‬סטרא אחרא לא אקזו^כח תמן‪ .‬ועל‬

‫יום העזבת ע(מחה היא לכל‪ ,‬והכל‬
‫נקזמר למעלה ולמטה‪ .‬והאור‬ ‫דא נטורא איהו ונטורא עזכיח‪.‬‬
‫)ןהנלןךה( התחתון מאיר לעלות‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫יומא דשכתא‪ ,‬חדוה איהו לכלא‪ ,‬וכלא אתנטר‬

‫למעלה בי*פי עזל עזבעים העטרות‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪: :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T : v‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫לעילא ותהא‪ .‬ונהורא )נ״א ״קידה( תהאה‬

‫קזהן החלקים היתרים‪ ,‬והזקן ^ל‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪••:‬‬
‫כל הזקנים מתעורר‪.‬‬
‫נהרא לסלקא לעילא‪ ,‬כקזפירו ךע^זךין שבעין‬
‫אז כעזעולה האור‪ ,‬העם הקדוען‬
‫~‬ ‫‪T T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫•••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬

‫מקדימים לבית הכנסת בלבוען‬ ‫חולקין והיר‪ ,‬וסבא דכל סכין אהער‪.‬‬
‫מתעטרים‬ ‫בעזמחה‪,‬‬ ‫כבוד‬
‫ןדץ בד סליק ?הורא‪ ,‬עמא קדישא ?ןקדמי לבי‬
‫בעטרה קדוקזה קזלמעלה באותה‬
‫רוח קזעומדת עליהם למטה‪,‬‬ ‫כנישהא בלבוש יקר בחדוה‪ .‬מתעטרן‬
‫בעטרא קדישא דלעילא‪ ,‬בההוא רוחא דקיימא‬
‫מקזבחים בקזירות ותקזבחות‪,‬‬ ‫‪T : \ - 1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫־‪• 1‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫והתעזבחות עולות למעלה‪ ,‬וכל‬

‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪' T‬‬
‫עלייהו לתהא‪ ,‬משבחן בשירין ותושבחן‪,‬‬
‫‪ :‬־ ‪:‬‬ ‫‪ :‬־ • ‪T :‬‬

‫העליונים והתחתונים בקומתה‪,‬‬

‫וסלקין תקזבחן לעילא‪ .‬ועלאין ותהאין כלהו‬
‫וכלם מתעטךים כאחד‪ .‬פותחים‬
‫בחדוה‪ .‬ומתעטרן כלהו כחדא‪ .‬פתחי עלאי‬
‫העליונים ואומדים‪ :‬אקזריכם‬
‫העם חקדוקז בארץ‪ ,‬קזךבונכם‬
‫התעטר עליכם‪ ,‬וכל חחןלות‬
‫וא^רי‪ ,‬זכאין אתון עמא קדישא באךעא‪,‬‬
‫דמאריכו־ן אתעטר עלייכו‪ ,‬וכל חילץ קדיקזין‪.‬‬
‫חקדוקזים מתעפזךים בקזבילכם‪.‬‬
‫היום חזה הוא יום חנקזמות‪ ,‬ולא‬ ‫מךנעקזךין בגיניכון‪.‬‬
‫יום חגוף‪ ,‬מקזום קזקזלטון צרור‬
‫‪: ••• T‬‬
‫האי יומא‪ ,‬יומא ךנשמתין איהו‪ ,‬ולאו יומא‬
‫הנקזמות הוא‪ ,‬וכל העליונים‬
‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫׳‬ ‫־ ‪T :‬‬

‫ךגופא‪ ,‬בגין ךשלטני ד^רורא דנקזמתין‬

‫וחהתונים עומדים בזווג אחד‪,‬‬
‫בעטרה קזל ריח יתרה עליונה‬
‫איהו‪ ,‬וקיימן עלאין ותהאין כלהו בןווגא )דף‬
‫קדוקזה‪.‬‬
‫‪r -‬‬ ‫‪T T‬‬
‫ר׳ה ע״ב( חדא‪ ,‬בעטרא דרוחא יתירא עלאה‬
‫ת פ ל ת הקזבת קול העם הקדוקז‪,‬‬
‫‪•/‬‬ ‫\‪T‬‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫‪T‬‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫‪T • • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:: • :‬‬ ‫׳‬ ‫‪TT‬‬

‫קןלקז הפלות נמצאות ביום חזה‬ ‫קדישא‪.‬‬

‫כנגד קזל“ש קזבתות‪ ,‬ופרקזוה‪,‬‬
‫^‪:‬לותא ךשבתא‪ .‬דעמא קדישא‪? ,‬לת ?לותין‬
‫וחכל אחד‪ .‬כיון שנכנסו העם‬
‫הקדוש לבית חכנסת‪ ,‬אסור‬ ‫אשהכחו בהאי יומא‪ ,‬לקבל תלת‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•• It :T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫להשתדל אפלו בצךך בית‬ ‫שבתי‪ ,‬ואוקמוה‪ .‬וכלהו חד‪ .‬כיון דעאלו‬
‫חכנסת‪ ,‬אלא בךב‪.‬די תשבחות‬
‫עמא קדישא לבי כנישהא‪ ,‬אסיר לאשהדלא‬
‫ותפלה ותורה וכראוי להם‪.‬‬ ‫‪ . .‬ך‬ ‫‪— .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_ ‪.‬ך‬

‫ומי שמשתדל בדברים אחדים‬ ‫אפילו בצוךך בי קנישתא‪ ,‬אלא במלי השבחן‬
‫ובדברי העולם‪ ,‬זהו אדם שמחלל‬ ‫וצלותא‪ ,‬ואורייתא‪ ,‬וברק א חזי לון‪.‬‬
‫שבת‪ ,‬ואין לו חלק בעם ישראל‪.‬‬
‫ומאן ךאשהדל במלין אחרנין‪ ,‬ובמלין דעלמא‪,‬‬
‫שני מלאכים ממנים על זה ביום‬
‫חשבת‪ ,‬וחם שמים ידיהם על‬ ‫שבתא‪ ,‬לית‬
‫‪7‬‬ ‫דקא מחלל‬ ‫בר ‪T‬נש ‪I :‬‬
‫איהו ‪-‬‬
‫‪T‬דא •‬ ‫‪..‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪t‬‬
‫ראשו ואומדים ‪ :‬אוי לפלוני שאין‬
‫ליה חולקא בעמא ךישראל‪? .‬דין מלאכין‬
‫לו חלק בקדוש־ברוך־הוא‪ .‬ועל‬
‫זה צריך לחשהדל בתפלה‬ ‫ממנן על דא‪ ,‬ביומא ךשבתא‪ ,‬ואינון שוו‬
‫ידיהון על רישיה‪ .‬וא^רי‪ .‬ווי לפל?יא‪ .‬דלית‬
‫ובשירים ובתשבחות של אדונם‪,‬‬
‫ולהשתדל בתורה‪.‬‬
‫ליה חולקא בקוךשא בריך הוא‪ .‬ועל דא‪ ,‬בעי‬
‫לאשהדלא ב ^ו ת א ובשירין ובתושבחן דמאריהון‪ ,‬ולאשהדלא באורייתא‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יח טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כו שבט‬
‫שפד‬

‫האי יו־מא‪ ,‬איהו יומא תעזמתין‪ ,‬דאתעטרא‬

‫היום הזה הוא י‪1‬ם הנעזמ‪ 1‬ת‬
‫עזמתעטר אותו צרור הנעזמות‬
‫ההוא צרורא ךנעזמתין‪?) .‬תו^ןחן ^?!אדהזיז(‬
‫)בתשבחות של אדונם(‪ .‬מעזום כך‬
‫בגין כך משבחי בתועזבחן העזבחהא‬
‫מעזבחים בתעזבחות תעזבחת‬
‫ךנשמתא‪ ,‬והלינו נשמת כל חי תברך את שמך‬
‫הנעזמה‪ ,‬והינו נעזמת כל חי תברך‬
‫את עזמף ה׳ אלהינו ורוח כל בקויר‬
‫יי׳ אלהינו ורוח כל בשר ו כו‪ /‬ולית‬
‫ו כו‪ /‬ואין חתעזבחת אלא בצד‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬״ ‪ .‬״ • •‬ ‫‪T :‬‬

‫הושבחהא אלא בסטרא דנשמתא ורוחא‪,‬‬

‫עזל נעזמה וריח‪ ,‬והיום חזה עומד‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬

‫והאי יומא‪ ,‬קיימא ברוחא ונשמתא‪ ,‬ולאו‬

‫ברוח ונעזמה‪ ,‬ולא עזל גוף‪.‬‬
‫הת שבחת עזל ד ת ה אחרת‬ ‫דגופא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫עליונה‪ ,‬סוד היום‪ ,‬שמש קדושה‬
‫דיומא‪,‬‬
‫שהיא אור היום‪ ,‬חינו יוצר אור‪.‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫רזא‬‫׳‪T T‬‬
‫עלאה‪,‬‬
‫• ‪TT‬‬
‫אחרא‬ ‫‪1—: -‬‬
‫דדרגא‬
‫‪T :- :‬‬
‫תושבחתא‬ ‫ד‬ ‫~ ‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫שמשא קדישא דאיהו נהורא‬

‫סוד האור חמאיר‪ ,‬שממנו נזונים‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• 1-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫ומאירים כל אותן הצבאות‪,‬‬

‫דנהיר‪,‬‬
‫המרכבות‪ ,‬והכוכבים והמזלות‪,‬‬ ‫דנהורא ‪• T :‬‬
‫רזא • ‪T :‬‬ ‫יוצר אור‪T T .‬‬
‫׳‬ ‫••‬ ‫היינו‬
‫דיממא‪: - ,‬‬
‫• ‪' T T‬‬
‫דמפיה אתזנן ונהרין כל אינון חלילין‪ ,‬ךתיכין‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪ :‬־ ־ ‪T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫־ ‪T : V‬‬

‫וכל אותם ששולטים על העולם‪.‬‬

‫וככבלא ומזלי‪ ,‬וכל איפון דשלטין על עלמא‪.‬‬
‫ת שבחתו של העולם חבא ביום‬
‫הזה‪ .‬חינו אל אדון‪ .‬והתשבחת‬
‫תושבחתא דעלמא דאתי ביומא דא‪ ,‬היינו אל‬
‫חזו היא בסוד עשרים ושתים‬ ‫••‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• • T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫קדושות‬ ‫עליונות‬ ‫אדון‪ .‬ותושבחהא דא‪ ,‬איהו בתא‬

‫אותיות‬
‫שמתעטרות באבות ובמךכבה‬‫ךעשרין ותרין אתוון עלאין לןדיעזין‪.‬‬
‫העליונה הקדושה‪.‬‬
‫האותיות הקטנות הן עשרים‬
‫קדישא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪•1-‬‬
‫וברתיכא •^‪T‬א‪ T‬ה‬
‫•‪T • :‬‬
‫באבהן‬
‫‪lT T -:-‬‬
‫‪:‬דמתעטרן‬
‫אתוון זעירין‪ ,‬איפון עשרין יתרין אתוון‪.‬‬
‫ושתים אותיות‪ ,‬שהן העולם‬
‫התחתון‪ ,‬שהן אל ברוך גדול דעה‬
‫דאיפון בעלמא תתאה‪ ,‬דאיפון אל‬
‫וכו׳‪ ,‬ואין בין הבה לתבה ת ח‬
‫ברוך גדול דעה וכו׳‪ ,‬ולא אית בין תיבה‬
‫אחר‪ ,‬אלא אות ךשומה בכל תבה‬
‫׳‬ ‫־‬ ‫‪• • T‬‬ ‫‪T‬‬
‫בכל‬ ‫רשימא ‪T :‬‬
‫ותבה‪ .‬ובעולם העליון יש רוח‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫את ‪T • :‬‬
‫‪T ••• :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫אלא ‪T‬‬
‫‪:‬‬ ‫אחרא‪T *.• ,‬‬ ‫רווחא ‪T-: -‬‬
‫לתיבה‪T T : ,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬
‫תיבה ותיבה‪ .‬ובעלמא עלאה‪ ,‬אית רווחא‪,‬‬
‫וחצדדים הקדושים בין אות‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬
‫לאות‪ .‬וזוהי תשבחת על‬
‫וסטרין קדישין‪ ,‬בין את לאת‪ .‬ודא איהו‪,‬‬
‫השבחת‪ ,‬שהאותיות העליונות‬
‫^ל חיום השביעי משבחות‬ ‫הושבחהא על הושבחהא‪ ,‬דאתוון עלאין‬
‫ואומרות למלך העליון יוצר‬
‫דיומא שביעאה‪ ,‬קא משבח ואמר למלכא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪^T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫בראשית‪.‬‬
‫כ שחת שבחת חזו עולה למעלה‪,‬‬
‫עלאה יוצר בראשית‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬

‫כד תושבחתא דא סלקא לעילא‪ ,‬שתין ךתיכין‬

‫ששים מרכבות עליונות שאמרנו‪,‬‬
‫מץדמנות ולוקחות את חתשבחת‬
‫עלאין דקאמרן‪ ,‬מזדמנין ונטלי להאי‬
‫אותה‬
‫‪T‬‬ ‫ומעלים‬
‫הקדוש‪. _ ,‬‬
‫‪7‬‬ ‫מהעם ־ ‪|T‬‬
‫הזו •• ‪T T‬‬
‫להתעטר בה בכמה מרכבות‬ ‫תושבחהא מעמא קדישא‪ ,‬וסלקי לה‬ ‫‪T‬‬ ‫• •‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• 1-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫לאתעטרא בה‪ ,‬בכמה רתיכין עלאין‪ ,‬די‬

‫עליונות שממנות‪ .‬וכל אותם‬
‫הצדיקים שבגן עדן‪ ,‬כלם‬ ‫ממנן‪ ,‬וכל אינון צדיקןיא ךבגנהא ךעדן‪,‬‬
‫מתעטרים בהשבחת הזאת‪ ,‬וכל‬
‫כלהו מתעטרן בתושבחהא דא‪ ,‬וכל אינון‬
‫רתיכין‪ ,‬וכל אינון נשמתין דצדיקןיא‪ ,‬כלהו סלקין בתועזפחהא דא‪ ,‬עד‬
‫שפה‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יח טבת‬
‫דקהל ־ ר״ה ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כו שבט‬

‫אותן מךכבות וכל אותן נעזמוית‬ ‫רזא דכורסייא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫הצדיקים‪ ,‬כלם עולים בתעזבחת‬

‫הזו עד סוד הכסא‪.‬‬
‫כד מטא לכורסייא קדיעזא‪ ,‬הועזבחהא דא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‪• I‬‬

‫הקדוען‬ ‫לכסא‬ ‫וכשמגיעה‬ ‫ךכל וע‪^1‬ראל‪ ,‬קיימא תמן‪ ,‬עד זמנא‬

‫ההשבחת הזו של כל ישךאל‪,‬‬ ‫ךקאמרי קדעזה עלאה ךמוסף‪ .‬וכדין סלוקא‬
‫עומדת שם עד הזמן שאומרים‬
‫הקדשה העליונה של מוסף‪ .‬ואז‬
‫לעילא‪ ,‬לאתאחדא כלא לעילא‬
‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫דלתתא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫העלןה שלמטה למעלה‪ ,‬להאחז‬ ‫לעילא‪ ,‬למהוי כלא חד‪ .‬זיא איהי תושבחתא‪,‬‬
‫הכל למעלה למעלה להיות הכל‬ ‫דסלקא על כלהו תשבחן‪.‬‬
‫אחד‪ .‬זוהי ההשבחת שעולה על‬
‫כל התשבחות‪.‬‬
‫מכאן ולהלאה‪ ,‬סדורא ד ^ו ת א ךשאר יומי‪,‬‬
‫מכאן והלאה סדור ההפלה של‬
‫•••‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪T : T T‬‬ ‫ן‬ ‫‪7‬‬ ‫•‬
‫עד לשמה משה וכו׳‪ ,‬חדוותא ךדרגא‬
‫שאר הןמים‪ ,‬עד ישמח משה וכו׳‪,‬‬ ‫עלאה‪ ,‬עד^רא דאבהן‪ ,‬ךחזיי בההוא עדבא‬
‫השמחה של ה ד ת ה העליונה‪,‬‬
‫עקר האבות‪ ,‬ששמח באותו חלק‬
‫דיליה‪ ,‬כד סליק כורסייא לגביה‪ ,‬ונטיל לה‪,‬‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫^‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫י‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫שלו כשהכסא עולה אליו ונוטל‬ ‫ומתהבראן כהדא‪ .‬ודא איהו הדוה דאורייתא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: V‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫— ‪T —:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫•‬

‫אותה‪ ,‬ומתחברים כאחד‪ .‬וזוהי‬ ‫עלאה דלעילא‪ ,‬תורה שבכתב‪ .‬דהדי‬

‫;‬ ‫‪T‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.J.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.. .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬

‫העליונה‬ ‫ההורה‬ ‫שמחת‬

‫שלמעלה‪ ,‬תורה שבכתב‪ .‬ששמח‬
‫באורליתא דלתהא‪ ,‬תורה שבעל פה‪ ,‬ואתחברו‬
‫בהורה שלמטה‪ ,‬הורה שבעל פה‪,‬‬ ‫דא בדא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫ומתחברים זה עם זו‪.‬‬ ‫כיון דאתהברו כהדא‪ ,‬בעי בר נש לאכללא‬

‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪f‬‬ ‫” — ‪T —:‬‬ ‫**‬
‫כיון שהתחברו כאחד‪ ,‬צריף אדם‬
‫להכליל באותה שמחה את העם‬ ‫בההוא הרוה לעמא קדישא‪ ,‬ישמחו‬
‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• I -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: V‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫הקדוש‪ ,‬ישמחו במלכותף שומרי‬ ‫במלכותך שומרי שבת וכו׳‪ ,‬אלהינו ואלהי‬
‫שבת וכו׳‪ ,‬אלהינו ואלהי‬ ‫אבותינו ךצה נא במנוחתנו‪.‬‬
‫אבותינו רצה נא במנוחתנו‪.‬‬
‫סוד ספר התולה ביום הזה הלי‬ ‫רזא דספר תורה ביומא דא‪ ,‬הא אוקמוה תנינן‬
‫‪IT‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫**‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫פלשוהו‪ ,‬ששנינו כתוב )נחמיה ח(‬ ‫כתיב‪) ,‬נחמיה ״( ולקךאו בספר בתורת‬
‫ויקלאו בספר בתולת האלהים‬ ‫האלהים מפורש ושום שכל ולבינו במל^רא‬
‫מפלש ושום שכל ויבינו במקרא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T| :‬‬ ‫־ •‬

‫!הלי בארו את הסוד‪ ,‬שהם‬

‫־‪• T‬‬ ‫••• ‪•/‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫והא אוקמוה תא‪ ,‬ראינון פסוקי טעמי‪,‬‬
‫פסוקים‪ ,‬טעמים ומסרת‪ ,‬וכל‬ ‫ומסורת‪ ,‬וכל אינון דיוקין‪) ,‬נ״א הקוח( ורזין‬
‫אותם דיוקים )תקונים( וסודות‬ ‫עלאין‪ ,‬כלא אתמסר למשה מסיני‪ .‬אי בכל‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪I 7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬
‫עליונים‪ ,‬הכל נמסר למשה‬
‫הללו‬
‫בכל הדיוקים ‪■-‬ך‬ ‫מסיני‪. .‬אם ‪■.‬ך‬
‫‪.‬ן‬
‫הני דיוקין אתמסר אורייתא למשה‪ ,‬ספר‬
‫נמסרה תורה למשה‪ ,‬אז ספר‬
‫•• •••‬ ‫^‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫• ‪:‬‬
‫תורה ךאיהו בכל אינון קדושאן‪ .‬אמאי איהו‬
‫תולה שהוא בכל אותן קדשות‪,‬‬ ‫חסר מכל הני תקונין וךזין דאתמסרו ליה‬
‫למה הוא חסר מכל התקונים‬
‫האלו והסודות שנמסרו לו למשה‬ ‫למשה באורליתא‪.‬‬
‫בתולה ?‬ ‫אלא רזא דא‪ ,‬כד כורסייא קדישא מתעטרא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—ן•‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T V‬‬

‫אלא סוד זה‪ ,‬כשהכסא הקדוש‬

‫מתעטר‪ ,‬ונכללת בתולה שבכתב‬
‫ואתכלילת בתורה שבכתב‪ ,‬כל אינון‬
‫^ אותן דמיות‪ ,‬וכל אותם‬ ‫דיוקנין‪ ,‬וכל איפון טעמין ומסורות‪ ,‬כלהו‬
‫טעמים ומסורות‪ ,‬כלם נכנסים‬ ‫עאלין בגניזו‪ ,‬ואתישימו )דף ר׳ו ע״א( בגו‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יט טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כו שבט‬
‫שפו‬

‫בגניזה ונךעזמו בתוך הכסא‬ ‫כורסייא לןדיעזא‪ ,‬ואינון דיו?ןנין‪ ,‬ךאעיל‬

‫דיוקנאות‬ ‫ואותן‬ ‫הקדועז‪,‬‬ ‫אורייתא ךבכתב‪ .‬באודייתא דבעל פה’ ובהו‬
‫קזהכניסה תורה קזבכתב בהוךה‬
‫אתעברת‪ ,‬באהתא ךאתעברת מן דכורא‪,‬‬
‫עזבעל פה‪ ,‬ובהם התעברה כמו‬
‫אקזה קזהתעבךה מהזכר‪ ,‬ונקזארו‬ ‫ואעזהארו אתוון עלאין לחודליהו בקדועזליהו‬
‫לבדן‬ ‫האותיות העליונות‬ ‫דהא‬‫כניעזהא‪T : ,‬‬
‫׳‬ ‫ולאתהזאה•• בבי‪T T—: : • :‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪|T‬‬ ‫בדקא‪ T‬הזי‪.‬‬
‫‪: • :‬‬ ‫—‪: :‬‬
‫בקדעזתן כראוי‪ .‬ולהראות בבית‬ ‫אתברכת ואתעטרת כורסליא מרזא ךתודה‬
‫מתברכת‬ ‫עזהרי‬ ‫הכנסתי‬ ‫שבכתב‪ ,‬ותמן אעיל כל אינון דיו?ןנין‪ ,‬ואיהי‬
‫ומתעטרת הכסא מסוד הוךה‬
‫עזבכתב‪ ,‬ועזם מכניסה כל אותן‬
‫את?ןךשת מפיה‪ ,‬בעי לאתחזאה באתוון‬
‫דמיות ומתקדעזת ממנו‪ ,‬צריך‬ ‫להודליהו כךקא לאות‪.‬‬
‫להראות באותיות לבדן כראוי‪.‬‬ ‫ולדין‪ ,‬כלא אתקדש ב?ןדושה עלאה כךל(א‬
‫ואז הכל מתקדעז בקדקזה עליונה‬ ‫חזי‪ ^ ,‬שכן וכל שכן בהאי יומא‪.‬‬
‫כראוי‪ ,‬כל עזכן וכל עזכן ביום‬
‫בהאי יומא בעי לסלקא שבעה גוברין‪ ,‬לקבל‬
‫הזה‪ .‬ביום הזה צךיך להעלות‬
‫עזבעה אנעזים כנגד עזבעה‬
‫שבעה קלין‪ ,‬דאינון ת א דאורייתא‪ .‬ובזמנין‬
‫קולות‪ ,‬קזהם סוד התורה‪,‬‬ ‫ובמועדין חמש‪ ,‬גו ת א דא‪ .‬ביומא דככורי‬
‫ובץמנים ובמועדים חמעז תוך‬ ‫שית‪ .‬גו רזא עלאה דא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫סוד זה‪ .‬ביום הכפודים עזעז תוך‬ ‫דרגין‬

‫חמש — ‪1 • :‬‬ ‫דאינון | ‪• • T‬‬
‫‪• :‬‬ ‫חמש‪,‬‬‫חדא‪• • T .‬‬‫רזא ‪TT‬‬ ‫וכלא ‪T T‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬
‫הסוד העליון הזה•‬
‫עזהם המען‬
‫לתתא‪ ,‬מדרגא דאור קדמאה לתתא‪,‬‬
‫והכל סוד אחד‪ .‬המעז‪.. ,‬‬
‫י‬ ‫‪T - :‬‬ ‫‪T T : | -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪: -‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪- :‬‬
‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪-‬ך‬ ‫‪- ..‬ך‬ ‫‪_ .‬‬

‫דךגות למטה מדרגת האור‬ ‫ואיני! רזא ךאורליתא‪ .‬שית‪ ,‬דאינון שית‬
‫הךא׳טון למטה‪ ,‬והם סוד התוךה‪.‬‬ ‫סטרין!כילארזא חדא‪ .‬שבע אינון שבע קלין‪.‬‬
‫עזעז‪ ,‬עזהם עזעזה צדדים‪ ,‬והכל‬ ‫וכלהי רזא חךאי אלין ואלין♦‬
‫סוד אחד‪ .‬קזבע הם קזבעה קולות‪,‬‬
‫לראש חדש אתוסף חד על תלתא‪ ,‬בגין‬
‫וכלם סוד אחד אלה ואלה•‬
‫ברא ש חדעז נוסף אחד על קזלקזה‬
‫דנהיר בההוא זמנא‪,‬‬
‫• ‪ T:‬י‬ ‫‪• T :‬‬
‫שמשא‪,‬‬
‫י‬ ‫•‪T :‬‬

‫בשביל השמש שמאיר באותו‬ ‫לסיהרא‪ ,‬ואתוסף נהורא על סיהרא‪ ,‬והלינו‬

‫ץמן ללבנה‪ ,‬ונוסף אור על‬ ‫ת א ךמוסף‪ .‬בספר תורה‪ ,‬בעי ?שתמע חד‬
‫הלבנה‪ ,‬וזהו סוד מוסף‪ .‬בספר‬ ‫קלא ודבור‪.‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T |T‬‬
‫תוךה צדיך להשמע קול אחד‬
‫דא‪,‬‬
‫‪' T‬‬
‫ביומא‬
‫‪T :‬‬
‫קדישא‬
‫— | • ‪T‬‬
‫עמא‬ ‫— ‪T‬‬
‫לסדרא‬
‫‪T : —:‬‬
‫סדורא‬
‫• ‪7‬‬
‫ודבור‪.‬‬
‫הפרור לסדר העם הקדוש ביום‬
‫‪|T -‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• -‬‬
‫ובשאר יומין דספר תורה בעי‬
‫הזה ובשאר הןמים שלספר הורה‬ ‫לסדרא ולתקנא תקונא‪ ,‬בחד כרסליא ךאקרי‬
‫צריך לסדר ולתקן תקון בכסא‬ ‫תיבה‪ ,‬וההוא כרסליא ךלהוי בשית דרגין‪,‬‬
‫אחד שנקרא הבה‪ ,‬ואותו כסא‬
‫‪...‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪. ..‬ך‬ ‫‪ . ..‬ן|‪.‬ך‬ ‫‪. ..‬ך‬
‫לסלקא להו לליא להיר‪ ,‬דכתיב‪) ,‬דברי הימים ב ט(‬
‫שיהןה בשש דרגות לעלות בהם‪,‬‬
‫ולא יותר‪ ,‬שכתוב ושש מעלות‬
‫ושש מעלות לכסא‪ .‬ודרגא חד לעילא‪,‬‬
‫לכסא‪ .‬ודךגה אחת למעלה לשים‬ ‫לשואה עליה ספר תורה‪ ,‬ולאחזאה ליה‬
‫‪..‬‬ ‫‪ . _ .‬ך ‪.‬ך‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪....‬‬ ‫**‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪1‬‬

‫עליו ספר תורה ולהראותו לכל‪.‬‬ ‫לכלא‪.‬‬

‫שפז‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יט טבת‬
‫כשעולה לעזם ספר ת‪ 1‬ךה‪ ,‬אז‬
‫צריכים כל העם לסדר עצמם‬
‫למטה באימה ופחד‪ ,‬ברתת ובזיע‬
‫ולכון לבם‪ ,‬כ ^ ו שכעת עומדים‬
‫על הר סיני לקןבל הורה‪ ,‬ויהיו‬
‫מקןשיבים ומטים אןניהם‪ .‬ואין‬
‫ךשות לעם לפתח פיהם אפלו‬
‫בלברי תורה‪ ,‬כל שכן בךבר אחר‪,‬‬
‫אלא כלם באימה‪ ,‬כמי שאין לו‬
‫פה‪ ,‬והרי פךשוה‪ ,‬שכתוב )נחמיה‬
‫ח< וכפתחו עמדו כל העם‪) .‬שם(‬
‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫ואןני כל העם אל ספר חתולה‪.‬‬
‫‪:‬‬
‫אמר רבי שמעון‪ ,‬כשמוציאים‬
‫ספר תולה בצבור לקרא בו‪,‬‬
‫נפתחים שעלי לחמים בשמים‪,‬‬
‫ומעוללים את האהבה למעלה‪,‬‬
‫וצליך אדם לומר כך‪.‬‬
‫ברוך שמו של לבון העולם‪ ,‬ברוך‬
‫כתלך ומקומך‪ ,‬יהןה לצונך עם‬
‫עמך ישראל לעולם‪ ,‬ופדות ימינך‬
‫חלאה לעמך בבית מקדשך‪,‬‬
‫ולהגיע לנו מטוב אולך ולקבל‬
‫תפלותינו בלחמים‪ .‬יהי לצון‬
‫מלפניך‪ ,‬שתאליך לנו חיים‬
‫בטוב‪ ,‬ולהיותי נפקד בין‬
‫הצדיקים ללחם עלי ולשמיר‬
‫אותי‪ ,‬ואת כל שלי ושל כל עמך‬
‫ישלאל‪ .‬אהה הוא הזן את חכל‪,‬‬
‫אתה הוא לשולט על המלכים‬
‫ומפלנס את חכל‪ .‬אתה הוא‬
‫השולט על חבל‪ ,‬והמלכות שלך‬
‫היא‪ .‬אני עבדו של הקדוש ברוך‬
‫הוא שמשהחוה לפניו ומלפני‬
‫כבוד תולתנו בכל ץמן וץמן‪ .‬ליא‬
‫על איש אני בוטח ולא על בני‬
‫אלהים אני סומך‪ ,‬אלא באלהי‬
‫השמים‪ ,‬שהוא אלהי אמת‬
‫ותולתו אמת ונביאיו אמת‪,‬‬
‫ומלבה לעשות טובות ואמת‪ .‬בו‬
‫אני בוטח‪ ,‬ולשמו הקדוש‬
‫והנכבד אני אומר השבחות‪ .‬יהי‬
‫לצון מלפניך‪ ,‬שתפתח לבי‬
‫בתולתך‪ ,‬ותתן לי בנים זכלים‬
‫ותשלים‬ ‫רצונד‪,‬‬ ‫שעושים‬
‫דקהל ־ ר״ו ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כו שבט‬
‫כד סליק ספר תודה לתמן‪ ,‬כדין בעאן כל‬
‫כאימתא‬ ‫לתתא‪,‬‬ ‫גרמייהו‬ ‫לסדרא‬ ‫עמא‬
‫‪T T ••:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T —:‬‬ ‫־ ‪ :‬־ ‪:‬‬ ‫‪T : —:‬‬ ‫— ‪T‬‬
‫בךחילו ברתת בזיע‪ ,‬ולכוונא לבייהו‪ ,‬כמה‬
‫ךהקזתא קןימין על טורא ךסיני לקבלא‬
‫אורליתא‪ ,‬ולהון צייתין וירכון אוךנליהו‪ .‬ולית‬
‫רעזו לעמא למפתה פומיהון‪ ,‬אפילו במילי‬
‫ךאורליתא‪ ,‬וכל שכן במלה אחרא‪ ,‬אלא כלהו‬
‫באימתא‪ ,‬כמאן דלית ליה פומא והא‬
‫‪T‬‬
‫‪• :‬‬
‫עמדו ‪T‬כל‬‫‪:T‬‬
‫אוקמוה‪ ,‬דכתיב‪) ,‬נחמיה ח( וכפתהו‬
‫התורה‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬
‫ספר‬‫•• •‪*.‬‬
‫העם *‪*.‬אל‬‫‪TT‬‬
‫ואזני ‪T‬כל‬‫‪: T :‬‬
‫העם‪) .‬נחמיה ח(‬
‫‪TT‬‬
‫אמר רבי שמעון‪ ,‬כד מפקין ספר תורה‬
‫בצבורא‪ ,‬למקרא ביה‪ ,‬מתפתחן הךעי‬
‫שמליא דרחמין‪ ,‬ומעוררין את האהבה‬
‫לעילא‪ ,‬ואבעי ליה לבר נש למימר הכי‪.‬‬
‫בדיך שמיה דמארי עלמא‪ ,‬בריך כתרך‬
‫ואתרך‪ ,‬להא רעותך עם עמך לשראל‬
‫לעלם‪ ,‬ופורקן למינך‪ ,‬אחזי לעמך בבית‬
‫מקדשך‪ .‬ולאמטולי לנא מטוב נהורך‪,‬‬
‫ולקבלא צלותנא ברחמין‪ .‬להא רעוא קדמך‪.‬‬
‫דתוריך לן חיים בטיבו‪ ,‬ולהוי אנא פקידא בגו‬
‫צךיקלא‪ ,‬למרחם עלי‪ ,‬ולמנטר לתי‪ ,‬ולת כל‬
‫דילי‪ .‬ולי לעמך לשראל‪ .‬את הוא זן לכלא‪,‬‬
‫ומפרנס לכלא‪ ,‬את הוא שליט על כלא‪ ,‬את‬
‫הוא לשליט על מלכלא‪ ,‬ומלכותא דילך הוא‪.‬‬
‫אנא עבדא לקולשא בריך הוא‪ ,‬דסגילנא‬
‫קמיה‪ ,‬ומקמי ליקר אורליתיה‪ ,‬בכל עידן‬
‫ועידן‪ .‬לא על אינש רחיצנא‪ ,‬ולא על בר‬
‫דשמיא‪ ,‬דהוא‬
‫‪:‬‬ ‫• ‪T- :‬‬
‫׳‬
‫באלהא‬
‫*‪: *.‬״‪.‬״ ‪T T‬‬
‫אלא‬
‫•‪T *.‬‬
‫סמיכנא‪,‬‬ ‫אלהין‬
‫‪:‬״‪.‬״ ‪T : • T 1 • T‬‬
‫אלהא קשוט‪ ,‬ואורליתיה קשוט‪ ,‬ונביאוהי‬
‫קשוט‪ ,‬ומסגי למעבד טבוון וקשוט‪ .‬ביה אנא‬
‫רחיץ‪ ,‬ולשמיה קלישא לקירא אנא אימר‬
‫השבחן‪ .‬להא _רעוא קדמך‪ ,‬לתפתח לבאי‬
‫באורליתך ותיהב לי בנין לכרין דעבלין‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יט טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כו שבט‬
‫שפח‬

‫מעזאלות לבי ולב כל עמף י^יראל‬ ‫רעותך‪ .‬ותעזלים מעזאלין דלבאי‪ ,‬ולבא ךכל‬
‫לטוב ולחיים ול עלוב‪ ,‬אמץ‪.‬‬ ‫עמך לק‪ 1‬דאל לטב ולחדן ולעזלם אמן‪.‬‬
‫ואסור לקריא בספר ת‪ 1‬ךה‪ ,‬רק‬
‫אחד לבדו‪ ,‬ובלם מקעיבים‬ ‫ואסיר למיןןךי בספרא ךאו_רךתא‪ ,‬בר חד‬
‫ועותקים‪ ,‬כדי עיע מעו חדבדים‬ ‫^חודו־י‪ ,‬וכלא צליתין ועזתקין‪ .‬בגין‬
‫מפיו כאלו קבלו אותה באותה‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪: 1‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫ךלעזמעון מלין מפומיה‪ ,‬כאילו לןבילו לה‬
‫עזק‪••11‬רא‬
‫ומי •••‬
‫•‬ ‫סיני‪.‬‬
‫מהר • ‪-‬‬
‫‪-‬‬ ‫עזעה‬
‫‪TT‬‬
‫בהורה‪ ,‬עיהץה אחד עומד עליו‬ ‫ההיא עזעתא מטורא ךסיני‪ .‬ומאן דל(‪1‬י‬
‫ועותק‪ ,‬עלא יעמע ‪ -‬רק דבור‬ ‫באורייתא‪ ,‬להוי חד לןאים עליה‪ ,‬ועזתיק‪ .‬דלא‬
‫אחד לבדו ולא עני דבורים‪ .‬לעוץ‬ ‫יעזהמע בר "דבור חד בלחודוי‪ ,‬לא תרין‬
‫קדע אחת‪ ,‬ואחד הוא‪ ,‬ולא עני‬
‫דבורים‪ .‬ואם נמצאים ענים בספר‬
‫דבורין‪ ,‬לעזון קדעז חד‪ ,‬וחד הוא‪ ,‬ולא תרין‬
‫תוךה‪ ,‬זהי חסרון ע ל סוד‬ ‫דבורין‪ ,‬ואי תרין מעזתכחין בספר תורה‪,‬‬
‫האמונה‪ ,‬וחסרון כבוד חהורה‬ ‫וגריעותא‬
‫‪T‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫דרזא דמהימנותא •איהו‬ ‫גריעותא ‪T T :‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪•:‬‬
‫נמצא בספר הורה‪ .‬וצריך קול‬
‫דלל^רא ךאורליתא אעזתכח בספר תורה‪ ,‬ובעי‬
‫אחד‪ ,‬מתרגם אחד‪ ,‬וסוד זה ‪-‬‬
‫קלפה ומח‪) .‬סוד העולם וסוד העולם‬
‫ומוחא‪.‬‬
‫‪T‬‬
‫קליפה‬
‫‪T•|:‬‬
‫ורזא ‪T‬דא‬
‫‪T T :‬‬
‫קלא‪ .‬מתרגם —חד‪.‬‬‫‪TlT‬‬
‫־חד‬
‫הבא(‪.‬‬ ‫)חא ךעלמא דא וחא ךעלמא ךאתי(‪.‬‬
‫כל ם עותקים ואחד קורא‪,‬‬ ‫כלא שתקין‪ ,‬וחד קארי‪ ,‬דכתיב‪ ) ,‬שמות כ( וידבר‬
‫עכתוב ) ש מו ת כ( וידבר אלהים את‬
‫כל חדברים האלה לאמר‪ .‬הוא‬ ‫אלהים את כל הדבריס האלה לאמר‬
‫למעלה‪ ,‬וכל העם למטה‪ ,‬עכתוב‬ ‫איהו לעילא‪ ,‬וכל עמא לתתא‪) ,‬דף ד־ו ע״ב(‬
‫)שמות יט< ויתןצבו בתחתית ההר‪.‬‬ ‫דכתיב‪ ) ,‬ש מו תי ט( ולתלצבו בתחתית ההר‪ .‬וכתיב‬
‫וכתוב ומעה עלה אל האלהים‪.‬‬
‫ואותו עקורא בתורה‪ ,‬ןעים לבו‬
‫האלהים‪.‬‬
‫‪: T‬״‪.‬״ •‬
‫עלה •‪*.‬אל‬
‫‪T T‬‬
‫) שמות יט( ומשה‬
‫ורצונו לאותם דברים‪ ,‬וכי הוא‬
‫‪• :‬‬ ‫׳‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬
‫וההוא דק ארי באורייתא‪ ,‬לשוי לביה ורעותיה‬
‫^זליח רבונו בסדורם ע ל חדברים‬ ‫לאינון מלין‪ ,‬וכי איהו שליחא‬
‫הללו לחעמיע לכל העם‪ ,‬עהרי‬
‫הוא עומד כדגמה עליונה‪ .‬מעום‬
‫ךמאריה‪ ,‬בסדורא ךהני מלין‪ ,‬למשמע לכל‬
‫כך‪ ,‬מי עעולה לקרא בתורה‪,‬‬ ‫עמא‪ ,‬דהא איהו קאים כדוגמא עלאה‪ .‬בגין‬
‫יסדר אותם דברים בךאעונה‬ ‫כך‪ ,‬מאן דסליק למלןךי באורייתא‪ ,‬יסדר איפון‬
‫בביתו‪ ,‬ואם לא‪ ,‬לא יקרא בתורה‪.‬‬
‫מנין לנו? מאותו דבור‪ ,‬עטרם‬
‫מלין בקךמיתא בביתיה‪ .‬ואי לאי‪ .‬לא יקרי‬
‫יעמיע תורה לעם הקדוע‪ ,‬מה‬ ‫באורליתא‪ ,‬מנלן מההוא דבור‪ ,‬עד לא לשמע‬
‫כתוב? ) א י ו ב כ ה ( אז ראה ויספךה‬ ‫אורליתא לעמא קדישא מה כתיב‪) ,‬איוב כחי( אז‬
‫הכינה וגם חקרה• ואחר כך‪,‬‬ ‫ראה ולספרה הכינה וגם חל^רה‪ ,‬ולבתר‪,‬‬
‫ויאמר לאדם הץ יראת ה׳ היא‬
‫חכמה וגו׳‪.‬‬
‫חכמה ‪:‬וגו׳‪.‬‬
‫‪T : T‬‬
‫יראת'יי׳ •היא‬
‫‪T:‬‬ ‫—‬
‫הן‬
‫•• ‪1‬‬
‫ויאמר'לאדם‬
‫‪TT T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫־‬
‫אסור לו למי עקורא בתורה‬
‫■ך‬ ‫‪-‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ן‬
‫אסיר ליה למאן דקארי באורליתא למפסק‬
‫לחפסיק בפרעה או אפלו דבר‬ ‫פרשתא‪ ,‬אוי אפילו מלה חדא‪ .‬אלא‬
‫אחד‪ ,‬אלא רק במקום עהפסיק‬
‫מעה את חפרעה לעם חקדוע ‪-‬‬
‫באתר ךיפסק משה פרשתא לעמא קדישא‪,‬‬
‫!פסיק‪ ,‬ולא ןפסיק דברי פךעת‬ ‫לפסיק‪ .‬ולא לפסיק מלין דפרשהא ךשבתא‬
‫עב ת זו בפרעת עב ת אחרת‪.‬‬ ‫דא‪ ,‬בפךשתא ךשבתא איחרא‪.‬‬
‫שפט‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יט טבת‬
‫ויקהל ־ ר״ו ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כו שבט‬

‫הסוד הזה‪ ,‬ב^צעה ׳^הפסיקו‬ ‫רזא דא‪ ,‬בעזעתא ךאיפסיקו פרעזיין‪ ,‬כל חד‬
‫פראיות‪ ,‬כל אחת ואחת מתעטרת‬ ‫וחד אתעטרא וקיימא קמי לןךשא בדיך‬
‫ועומדת לפני חקןדועז ברוך הוא‪.‬‬
‫כיון קזהקזלימו להפסיק לכל‬ ‫הוא‪ .‬כיון ךאעזלימו למפסק הני פרעזיין ךכל‬
‫חקזנה את הפרקזיות הללו‪,‬‬ ‫קזהא‪ ,‬אתעטרו קמיה קךשא בדיך הוא‪,‬‬
‫התעטרו לפני חקדועז ברוך הוא‬ ‫ואמרי אנא משבת פלוני‪) ,‬ם״א מצ‪3‬וךא®לזיני( ואנא‬
‫ואומרות‪ :‬אני מעזבת פלוני )כלעבור‬
‫פלוני(‪! ,‬אני מ^צבת פלוני )מעבור‬
‫משבת פלוני‪) .‬מצבוראפל‪1‬ני(‪.‬‬
‫פלוני(‪.‬‬ ‫בההיא שעתא‪ ,‬ל^רא ליופיא״ל רב ממנא‪,‬‬
‫ליופיא״ל‬
‫קורא ‪•• • :‬‬ ‫עזעה‬
‫באותה ‪T T‬‬
‫‪••1‬‬
‫ממנה הגדול‪ ,‬ולחמשים וקזל״ש‬
‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ולחמשין ותלת ךתיכין קדיעזין‬
‫מךכבות קדושות שהחת ידו‬ ‫דתהות ידיה‪ ,‬דאתמנון בשמושא ךאורייתא‪,‬‬
‫שהתמנו לשמושה של תורה‪ ,‬וכל‬
‫׳ ‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫• • • • ‪ :‬־‬ ‫וכל רתיכא ורתיכא מני ליה‪ ,‬להאי רתיכא על‬
‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫■ך‬ ‫ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬ך‬

‫מךכבה ומךכבה מנה אותה את‬

‫חמךכבה חזו על פרשה פלונית‬
‫פרשתא פלניא‪ ,‬דבשבת פלוני‪ .‬ורתיכא פלוני‪,‬‬
‫• י‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫פלונית‬
‫•‬ ‫ומרכבה ‪:‬‬
‫פלונית‪T T : •/ ,‬‬
‫׳‬ ‫•‬ ‫שבשבת ‪:‬‬
‫־‪T‬‬
‫על פרשתא פלדא‪ ,‬דשבת פלוני‪ .‬וכל חד‬
‫על פרשה פלונית של שבת‬ ‫שבת‬
‫‪T -‬‬ ‫לאורייתא‪,‬י דההוא‬ ‫‪T : -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫משמשא‬
‫‪T : - :‬‬ ‫וחד‪,‬י‬
‫‪- :‬‬
‫פלונית‪ .‬וכל אחת ואחת משמשת‬
‫את חהוךה של אותה שבת שלה‪,‬‬
‫דיליה‪ .‬ואסיר לן לעךבא אלין באלין‪ ,‬ולא‬
‫ואסור לנו לערב אלה באלה‪ ,‬ולא‬ ‫לאעלא ךתיכא ברהיכא דהבריה‪ ,‬אפילו‬
‫להכניס מךכבה למךכבת חבךתה‬ ‫כמלא נימא‪ .‬ואפילו בחד תיבה‪ ,‬או אפילו‬
‫אפלו כמלא נימה‪ ,‬ואפלו בתבה‬
‫אחת או אפלו באות אחת‪ .‬אלא‬
‫באת חד‪ ,‬אלא כל חד וחד‪ ,‬כמה ךפסיק לון‬
‫כל אחת ואחת כפי שפסק להן‬ ‫קךשא בריך הוא‪ ,‬וכמה ךמני לון באינון‬
‫הקדוש ברוך הוא‪ ,‬וכמו שמנה‬ ‫פרשןין‪ ,‬כל חד וחד על מטריה‪.‬‬
‫אותן באותן פךשיות‪ ,‬כל אחת‬
‫ואחת על משמךתה‪.‬‬
‫ועל זיא‪ ,‬כד מתעטרא פרשתא דא‪ ,‬סלקן אינון‬
‫ולכן כשמתעטרת פךשה זו‪,‬‬ ‫מלין דההיא פרשתא‪ ,‬דאשתלים‬
‫עולות אותן המלים של אותה‬ ‫בצבורא‪ ,‬ונטיל לון ההוא רתיכא‪ ,‬דממנא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬
‫הפרשה שנשלמה בצבור‪ ,‬ואותה‬
‫מרכבה לוקחת אותם‪ ,‬זו שממנה‬
‫בההיא פרשהא‪ ,‬וסליק לון קמי קךשא בריף‬
‫‪. :‬״• ‪T‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬ן ‪-‬‬ ‫‪T T : •/‬‬

‫על אותה פרשה‪ ,‬ומעלה אותם‬ ‫הוא‪ ,‬ואלין מלין ממש‪ ,‬קלימין קמיה ואמרין‪,‬‬
‫לפני הקדוש ברוך הוא‪ ,‬ואותם‬ ‫אנא פרשתא פלדא‪ ,‬דאשלימו לי צבורא‬
‫מלים ממש עומדות לפניו‬
‫ואומרות‪ :‬אני פךשה פלונית‬
‫פלוני‪ ,‬הכי והכי‪.‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫י‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫שחשלימוני צבור פלוני כך וכך‪.‬‬ ‫אי אשתלים כךקא חזי ליה‪ ,‬סלקין איפון‬
‫אם השתלמה כראוי לה‪ ,‬מעלים‬ ‫^ י ן ‪ ,‬ומתעטרן על כורסןיא קדישא‪,‬‬
‫את אותן מלים‪ ,‬ומתעפזרות על‬
‫הכסא הקדוש‪ ,‬ואותה מךכבה‬ ‫וההוא רתיכא משמשא קמיה‪ ,‬כל רתיכא‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫■ד‬ ‫׳‬ ‫‪••T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪- 1• :‬‬

‫משמשת לפניו‪ ,‬כל מךכבה‬ ‫ושבתא‪: ,‬וכלהו‬

‫‪T : - :‬‬
‫שבתא‬
‫‪T: -‬‬
‫דכל‬
‫‪T:‬‬
‫פרשתא‬
‫‪T :‬‬
‫ורתיכא‪,‬‬
‫‪T • :‬‬ ‫‪:-‬‬ ‫׳‬
‫ומךכבהי הפרשה של ^ שבת‬ ‫מתעטרן בגו כורסןיא קדישא‪ ,‬ובהו איהי‬
‫ושבת‪ ,‬וכלן מתעטרות בתוך‬
‫הכסא הקדוש‪ ,‬ובהן היא עולה‬
‫סלק א לאתיחדא לעילא לעילא‪ ,‬ואתעביד‬
‫‪.‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫■ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‪ ._ .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. .‬ך|‬ ‫_‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫יט טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כו שבט‬
‫שצ‬

‫להתיחד למעלה למעלה‪ ,‬והכל‬ ‫כלא כללא חדא‪ .‬בגין כך‪ ,‬זכאה חולקיה מאן‬
‫נעע‪ 1‬ה כלל אחד‪ .‬מעזום כך‪ ,‬אעזרי‬ ‫דאשלים פרשהא ךכל שבתא ושבתא‪ .‬כך?( א‬
‫חלקו מי ׳‪:‬צמ׳‪:‬צלים פרעזת כל‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪TT‬‬

‫עזבת ועזבת כראוי כמו עזפסקו‬

‫• • • ‪• : -‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫••• ‪:‬‬
‫יאות‪ ,‬כמה דאפסיקו לעילא‪.‬‬
‫אותה למעלה‪.‬‬ ‫תלי זמני‪ ,‬לןךינן בספר תודה בשבתא‪,‬‬
‫פןגמים קוךאים בספר הוךה‬
‫בעזבת; במנחה‪ ,‬בעזעה עזהדין‬
‫במנחה‪ ,‬בשעתא רלינא תלןא‪ ,‬לעידן‬
‫תלוי לעת ערב‪ ,‬צריכים להכליל‬ ‫ערב‪ .‬צריכין לאכללא שמאלא בימינא‪ ,‬דהא‬
‫עזמאל בימין‪ ,‬עזהרי תורה נהנה‬ ‫או־רליתא מהלין סטרין אתליהיבת‪ ,‬לכתיב‪,‬‬
‫מעזני צדדים‪ ,‬עזכתוב )דברים לג(‬
‫מימינו אעז דת למו‪ ,‬מןמין‬
‫)דברים לג( מימינו אש דת למוי‪ ,‬ימינא ושמאלא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫•‬

‫ועזמאל‪ .‬מעזום כך לספר ההורה‬ ‫בגין כך ספר תורה במנחה לי בעשרה‬

‫במנחה די בעעזרה פסוקים או‬
‫•‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT-:-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T : • :‬‬ ‫פסוקין‪ ,‬או להיר‪ ,‬אבל לא שלימו ךפרשתא‪,‬‬
‫יותר‪ ,‬אבל לא עזלמות הפרעזה‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪. -‬ך ‪.‬ך‬

‫עזהרי עזלמות הפרעזה אינה אלא‬

‫‪. . .‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪..‬‬
‫דהא שלימו דפרשתא לא הוי‪ ,‬אלא בימינא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪ :‬״‪ .‬״••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫בןמין‪ ,‬והןמין תלוי עד עזעת‬ ‫וימינא תלייא עד שעתא דמנחה‪ ,‬והא‬

‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬

‫המנחה‪ ,‬והרי פךעזוה‪.‬‬ ‫אולןמוה‪.‬‬

‫בשני בעזבת ובחמיעזי בעזבת‪,‬‬
‫מעזום עזיוךדות הדרגות למטה‪,‬‬
‫בשני בשבתא‪ ,‬ובחמישי בשבתא‪ ,‬בגין דלןא‬
‫עזהם כלל ההוךה‪ .‬ואם תאמר‪,‬‬ ‫נחהין דרגין לתתא‪ ,‬דאינון כללא‬
‫הרי נביאים התפךעזו למפזה ‪-‬‬ ‫ךאורליתא‪ .‬ואי תימא‪ ,‬הא נביאין מתפרשן‬
‫אלא כך זה ודאי‪ .‬אבל אלה‬
‫עזלמטה‪ ,‬כלם כלל עזל התורה‪,‬‬
‫לתתא‪ .‬אלא הכי הוא ודאי‪ ,‬אבל הני דלתתא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬
‫'‬ ‫ד‬ ‫־‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪^ :‬‬ ‫‪.‬״• ד‬ ‫׳‬ ‫ד‬ ‫־‬

‫וכל אחד ואחד כולל כל אחד‬ ‫כלהו כללא דאורייתא‪ ,‬וכל חד וחד כליל‬
‫‪• T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T :‬‬

‫ואחד•‬ ‫לכל חד וחד‪.‬‬

‫ום‪ 1‬ד הדבר ‪ -‬הדרגות העליונות‬
‫הללו הן נקראות פרעזה אחת‪,‬‬ ‫ןרזא דמלה‪ ,‬אלין דרגין עלאין‪ ,‬איפון אקרון‬
‫ואחר כך יוצאות מהן תעזע דךגות‬ ‫פרשתא חדא‪ ,‬ולבתר נפקין מפליהו תשע‬
‫עזנאחזות כאחד‪ ,‬ומעזום כך‬ ‫דרגין‪ ,‬ךאתאחדן כחדא‪ ,‬ובגין כך תשעה‬
‫תעזעה אנעזים; עזלעזה במנחה‬
‫בשבת‪ ,‬ועזל׳שה ביום עזני‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪. ..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫_ ‪-‬ך‬ ‫‪.‬‬
‫גוברין‪ .‬תלת בשבתא במנחה‪ ,‬ורנלת ביומא‬
‫ועזלעזה ביום חמיעזי‪ .‬הרי העזעה‪.‬‬ ‫תשעה‪.‬‬
‫הא • ‪T :‬‬‫חמשאה‪T ',‬‬
‫ביומא ‪T T • —:‬‬
‫‪T‬‬ ‫ותלת ‪:‬‬
‫‪—:‬‬ ‫תניינא‪,‬‬
‫• ‪' T T :‬‬
‫ובספר של רב‪.‬ייבא סבא‪ ,‬במנחה‬ ‫ובספרא דרב ייבא סבא‪ ,‬במנחה בשבתא‪ ,‬הא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫'‬ ‫‪T T‬‬ ‫• • ‪T‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫בשבת הרי התעוךרות של‬
‫שמאל‪ ,‬והנקדה ההדזתונה באותו‬ ‫אתער רזא דשמאלא‪ ,‬ונקודה‬
‫‪T‬‬ ‫‪l‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫צד השמאל מקבלת סוד התוךה‪.‬‬ ‫תתאה‪ ,‬בההוא סטרא דשמאלא‪ ,‬מקבלא רזא‬
‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬

‫אז באותה עזעה נוסעת מצד‬ ‫ךאורליתא‪ ,‬כלין בההיא שעתא‪ ,‬נטלא‬
‫שמאל‪ ,‬ומשלה אנו קוךאים‪.‬‬
‫שהרי היא עומדת בסוד של תשע‬ ‫מסטרא לשמאלא‪ ,‬ומדיליה קרינן‪.‬‬
‫)ספירות(‪ ,‬וקוךאים העזעה‪ ,‬והם‬ ‫דהא איהי קיימא בלזא )דף ר״ז ע״א( דתשע‪) ,‬נ״א‬
‫׳‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: 1-‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫עזעזה עזל חל ועזלעזה בעזעה‬

‫עזהשמאל מתעורר בשבת‪,‬‬
‫?פיראן( ולןדינן תשע‪ ,‬ואיפון שית ךחול‪,‬‬
‫ולהכליל הכל כאחד‪ .‬והיא‬ ‫ותלת בשעתא ךאתער שמאלא בשבתא‪,‬‬
‫מתעטרת בהם בעזליעזה צדדים‪,‬‬ ‫ולאתכללא כלא כחדא‪ .‬ואיהי מתעטרא בהו‪,‬‬
‫שצא‬ ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כ טבת‬
‫ויקהל ־ ר״ז ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כז שבט‬

‫כמו עזלעזת הצדדים העליונים‬ ‫בתלת סטרין‪ ,‬כגוונא ךתלת סטרין עלאין‪,‬‬
‫עהם כלל ע ל פרעזת העזבת‪.‬‬ ‫דאיפון כללא דפרשתא דשבתא‪ .‬זכאה‬
‫אערי חלקו ע ל מי עזוכה לכבוד‬ ‫— ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫העבת‪ .‬אעריו בעני העולמות‪,‬‬ ‫חולקיה מאן דזכי לילןרא ךשבתא‪ ,‬זכאה איהו‬
‫בעולם הזה ובעולם הבא‪.‬‬ ‫בתרין עלמין‪ ,‬בעלמא דין‪ ,‬ובעלמא ךאתי‪.‬‬
‫כ תו ב )שמות טז( אל יצא איע‬
‫ממקמו ביום העביעי‪ .‬מה זה‬
‫כתיב )שמות טז( אל יצא איש ממקומו־ ביום‬
‫ממקמו? ענינו‪ ,‬ממקמו ‪ -‬מאותו‬ ‫השביעי מהו ממקומו‪ .‬תנינן‪ ,‬ממקומו‬
‫מקום עראוי ללכת‪ .‬וסוד הדבר‬ ‫מההוא אתר ךאתחזי למהך‪ .‬ו ת א ךמלה‪,‬‬
‫‪ -‬עכתוב )יחזקאל ‪ 0‬ברוך כבוד ה׳‬
‫ממקומו‪ .‬וזה המקום‪ .‬וזהו סוד‬ ‫דכתיב‪) .‬יחזקאל ג( ברוך כבוד לך ממקומו‪.‬‬
‫הכתוב )שמות ג( כי המקום אער‬ ‫ודא איהו מקום‪ ,‬ודא איהו רזא דכתיב‪,‬‬
‫י‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫^‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬

‫אתה עומד עליו‪ .‬מקום ידוע הוא‬ ‫)שמות ג( ‪3‬י המקום אשר אתה עומד עליו‪.‬‬
‫למעלה‪ ,‬וקוךאים לו מקום‪,‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫—‬

‫ענודע בו הכבוד העליון‬ ‫אתר ידיעא איהו לעילא‪ ,‬ולןדינן ליה מקום‪,‬‬
‫עלמעלה‪ .‬ומעום כך אזהךה‬ ‫ובגין‬
‫‪I • :‬‬
‫דאשתמודע ••ביה ‪:‬יקרא •עלאה •דלעילא‪.‬‬
‫‪: : * :‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪i‬‬ ‫‪It‬‬ ‫‪T‬‬

‫לאךם‪ ,‬עהרי מתעטר בעטךה‬

‫קדועה ע ל מעלה‪ ,‬עלא ןצא‬
‫כך‪ ,‬אזהרותא לבר נש דהא מתעטרא בעטרא‬
‫‪T : • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫'‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬

‫מ מ נ ו ‪ .‬ע ז א ם )יצא כלפיו דבור של חל( י צ א‬ ‫קדיעזא דלעילא‪ ,‬דלא יפוק מיניה ךאי )יפ‪ 1‬ק‬
‫ממנו‪ ,‬הוא מחלל עבת‪ .‬בןדו ‪-‬‬ ‫ש ב ת א‪.‬‬ ‫מ חלל‬ ‫קא‬ ‫מני ה‪,‬‬ ‫מפומיה פילולא ךח‪1‬ל( ל פ ו ק‬
‫במעעה‪ ,‬כמו עבאךנו‪ .‬ב ת לו ‪-‬‬
‫בידוי‪ ,‬בעביךהא‪ .‬כמה ךאוקימנא‪ .‬ברגלוי‪,‬‬
‫ללכת מחוץ לאלפים אמה‪ .‬כל‬
‫אלה הם חלול עבת‪.‬‬‫למהך לבר מתרי אלפין אמין‪ ,‬כל אלין‬
‫אל‪.‬יצא איע ממקמו‪ ,‬זהו מקום‬ ‫הלולא דשבתא איהו‪.‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬
‫כבוד הקדעה הזו‪ ,‬עהרי ממנו‬
‫אל לצא איש ממקומו‪ ,‬דא איהו אתר‬
‫לחוץ הוא מקום ע ל אלהים‬
‫לל^רא דקדושה דא‪ ,‬דהא מניה לבר‪,‬‬
‫אחרים‪ .‬ברוך כבוד ה׳ ממקומו‪.‬‬
‫כבוד ה׳ עלמעלה‪ .‬ממקומו ‪ -‬זה‬
‫אתר דאלהים אחרים איהו‪ .‬ברוך כבוד לך‬
‫כבוד עלמטה‪ ,‬וזהו סוד ע ל‬
‫ממקומו‪ .‬כבוד לך דלעילא‪ .‬ממקומו‪ ,‬דא‬
‫עטרת עבת‪ .‬ומעום כך‪ ,‬אל ןצא‬
‫כבוד דלתתא ודא איהו רזא דעטרא דשבתא‪,‬‬
‫איע ממקמו‪ .‬ברוך הוא לעולם‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫—‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪— :‬‬ ‫‪:‬‬
‫ולעולמי עולמים‪.‬‬
‫בגין כך אל לצא איש ממקומו‪ ,‬כריך הוא‬
‫כ תו ב‪) ,‬שמותלג( הנה מקום אתי‪.‬‬
‫מקום אתי‪ ,‬ודאי זהו מקום טמיר‬ ‫לעלם ולעלמי עלמין‪.‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T :‬‬

‫וגנוז עלא נודע כלל‪ .‬ממעמע‬

‫?תיב )שמות ל ״ הפה מקום אתי‪ ,‬מקום אתי‪,‬‬
‫עכתוב אתי ‪ -‬מקום עלא התגלה‬
‫ודאי דא איהו מקום טמיר וגניז‪,‬‬
‫ועומד טמיר‪ ,‬וזהו מקום עליון‬ ‫'‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪T‬‬

‫ךלא אתלידע כלל‪ .‬משמע דכתיב אתי‪ ,‬אתר‬

‫למעלה למעלה‪ ,‬היכל עליון‬
‫טמיר וגנוז‪ .‬אבל זהו מקום‬
‫דלא אתגליא‪ ,‬וקיימא טמירא‪ ,‬ודא איהו‬
‫מקום‬
‫וזהו ‪T 1‬‬
‫עאמרנו‪•/ : .‬‬
‫כפי ‪ T •/‬־ ‪:‬‬
‫למטה‪• : ,‬‬
‫‪ :‬־‪ T‬׳‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫|‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬

‫אתר עלאה לעילא לעילא‪ ,‬היכלא עלאה‬

‫ענפךד למעלה ונפרד למטה‪,‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬־ ‪T‬‬

‫טמיר וגניז‪ .‬אבל דא‪ ,‬איהו אתר לתתא‬

‫ומעום כך אל ןצא איע ממקמו‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T —:‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T —:‬‬

‫ביום העביעי‪.‬‬
‫כךקאמרן‪ .‬ודא איהו מקום דאתפרש לעילא‪,‬‬
‫ואתפרש לתהא‪ ,‬ובגין כך אל לצא איש ממקזמו־ ביו־ם השביעי‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כ טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כז שבט‬
‫שצב‬

‫ומדתם מחוץ לעיר את פאת‬ ‫ומדתם מחוץ לעיר את פאת קךמה אלפים‬
‫קדמה אלפים באמה יגו׳ ) ב מ ד ב ר‬
‫‪:‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‪: 1‬‬
‫אוקמוה‬
‫‪T‬‬ ‫‪1:‬‬
‫וגו־‪) /‬במדבר לה( ‪T‬הא‬‫׳‬ ‫‪:‬‬
‫באמה‬
‫‪T - T‬‬
‫לה<‪ ,‬הרי פרקזוה באותם סודות‬
‫עליונים‪ .‬אבל אלפים באמה ‪-‬‬ ‫באינון ת ץ עלאין‪ .‬אבל אלפים באמה‪,‬‬
‫עז^ךעזה עזני צדדים לכל צד‪ ,‬והיא‬ ‫דירתה תרין סטרין לכל סטר‪ ,‬ואיהי מתעטרא‬
‫מתעטרת תמיד בעוני צךדים‪ ,‬בין‬ ‫תדיר בתרין סטרין‪ ,‬בין לעילא בין לתתא‪.‬‬
‫למעלה בין למטה‪ .‬וסימנף ‪-‬‬
‫עזכינה לא עזוךה מחוץ לתחום‬ ‫מתהומא‬
‫‪T‬‬ ‫•‪:‬‬
‫לבר‬
‫‪—:‬‬
‫עזריא‬
‫—‪T :‬‬
‫עזכינה ‪T‬לא‬
‫‪T •:‬‬
‫וסימנד‬
‫הראוי לה‪.‬‬ ‫דאתחזי ‪T‬לה‪.‬‬
‫‪•• T : • :‬‬
‫כשיוצאת עזבת‪ ,‬צריכים י^ךאל‬
‫שלמטה להתעכב‪ ,‬עזהרי הוא יום‬
‫כד נפק שבתא‪ ,‬צריכין וע‪t‬ךאל דלתתא‪,‬‬
‫גדול עליון‪) ,‬עדיף להתעכב עליס וביום‬ ‫עלאה •איהו‪.‬‬ ‫רבא • ‪T T‬‬‫יומא ‪T -‬‬
‫‪T‬‬ ‫דהא‬
‫לאעכבא‪T : ' ,‬‬
‫‪TT: - :‬‬
‫הזה שורה עליו אורח גדול‬ ‫)א??ריךלאו;ע?באעליה( ובהאי יומא‪ ,‬אושפיזא רבא‬
‫ונכבד‪ ,‬ומשום כך צריך להתעכב‪,‬‬
‫לחךאות שלא דוחקים באורח‬
‫דקירא‪ .‬ק א שתא עליה‪ ,‬בגין כך בעי‬
‫הקדוש‪ .‬אז פותחים ישראל‬
‫‪•• T :‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪|T -‬‬
‫לאתעכבא‪ ,‬לאתחזאה ךלא דחקין באושפיזא‬
‫ואומדים‪ ) ,‬תהלי מע ח( והוא רחום‬ ‫קדישא‪ .‬כדין פתחי ישראל ואמרי‪) ,‬תהלים עח(‬
‫יכפר עון וגו׳‪ .‬שתקון ןפה הוא‬
‫בלילה הזה‪ ,‬כיון שהדין חוזר‬
‫והוא רחום לכפר עון וגו׳‪ ,‬ךתקונא שפירא‬
‫למקומו ‪ -‬מה שלא ראוי‬ ‫איהו בהאי ליללא‪ ,‬כיון דלינא אתהדר‬
‫כשנכנסת שבת‪ ,‬כשהדין מסתלק‬ ‫לאתליה‪ ,‬מה ללא אתחזי כד עייל שבתא‪,‬‬
‫ולא נמצא‪.‬‬
‫בשעה שפותחים ישראל ״ויהי‬
‫דדינא אסתלק‪ ,‬ולא אשתכה‪.‬‬
‫נעם״ וסדר הקדשה‪ ,‬כל אותם‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪.1:‬״•‬ ‫‪•••••:‬‬
‫ן שן‪ 3‬תא לפתחי ישראל ולהי נועם‪ ,‬וקדושתא‬
‫רשעי חגיהנם פותחים ואומדים‪:‬‬ ‫לסלרא‪ .‬כל אינון חייבין לגיהפם‪,‬‬
‫אשריכם ישראל‪ ,‬העם הקדוש‪.‬‬
‫־ ‪|T‬‬

‫אשריכם הצדיקים השומרים את‬

‫‪T T‬‬ ‫׳‬ ‫‪•• T :‬‬ ‫•‬ ‫־‪•••••:‬‬
‫פתחין ואמרי‪ .‬זכאין אתון לשראל עמא‬
‫מצוות התורה‪ .‬אוי לךשעים שלא‬ ‫קלישא‪ ,‬זכאין אתון צליקליא‪ ,‬לנטלי פקודי‬
‫זכו לשמר תורה‪ .‬אז דומ״ה‬ ‫דלא ‪T‬זכו למיטר‬ ‫לחייביא‪T : ' ,‬‬
‫‪T - T - :‬‬ ‫לון‬
‫‪1‬‬ ‫אורייתא‪- .‬ווי‬
‫‪T : -‬‬
‫מקדים‪ ,‬ומתעורר כרוז ואומר‪:‬‬
‫)שסט( ישובו רשעים לשאולה כל‬
‫אורליתא‪ ,‬כלץ דומ״ה קלים‪ ,‬וכרוזא אתער‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫גוים שכחי אלהים‪ .‬וכל קבוצות‬ ‫גוים‬

‫•‬
‫לשאולה ‪T‬כל‬
‫‪T‬‬ ‫•‪:‬‬
‫רשעים‬
‫‪• T :‬‬
‫ואמר‪> ,‬תהליםט( ‪T‬ישובו‬
‫‪' - T :‬‬
‫הרוחות חללו טוךדות אותם‬ ‫שכחי אלהים‪ .‬וכל אלין חבילי טהילין‪,‬‬
‫בגיהנם‪ ,‬ואין מי שמרחם עליהם‪.‬‬
‫אשריהם כל שומרי חשבת‬
‫טרלין לון בגיהנם‪ ,‬ולית מאן למרחם עליהון‪.‬‬
‫בעולם הזה‪ ,‬ומענגים את אותו‬ ‫זכאין איפון כל נטלי שבתא בהאי עלמא‪ ,‬וקא‬
‫הענג ששורה מלמעלה‪ ,‬כפי‬ ‫מעעי לההוא ענג לשרלא מלעילא‪,‬‬
‫שאמךנו‪.‬‬
‫זה מי ששורה בתענית בשבת‪,‬‬ ‫הלקאמרן♦ ■ ^‬
‫שנים מתעוךדים עליו לפני המלך‬ ‫האי מאן לשלי בתעניתא בשבתא‪ ,‬הלי מתערי‬
‫עליונה‬
‫רוח ‪T :‬‬ ‫־‬ ‫אותה‬
‫‪T‬‬ ‫אחד‪,‬׳‬
‫^‬ ‫הקדוש‪.‬‬
‫־ ‪|T‬‬ ‫עליה קמי מ‪9‬כא קלישא‪ .‬חד‪ ,‬ההוא‬
‫קדושה שהצטרך להתענג ולא‬
‫התענג‪ .‬ואחד‪ ,‬אותו ממנה‬ ‫רוחא עלאה קלישא דאצטריך לאתענגא‪ .‬ולא‬
‫שעומד על מי ששדוי בתענית‪,‬‬ ‫אתענג‪ .‬וחד‪ ,‬ההוא ממנא דקלימא על מאן‬
‫שצג‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כ טבת‬
‫ויקהל ־ ר״ז ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כז שבט‬

‫ךעזרי בתעניתא‪ ,‬וסנגרי״ה עזמיה‪ .‬וסלקין‬

‫ועזמו סנגךי״ה‪ .‬ועוילים לפני‬
‫המלך הקןדועז ומתעוךדים עליו‪.‬‬ ‫עליה‪.‬‬ ‫ומתערי‬ ‫קדיעזא‪,‬‬ ‫מלכא‬ ‫קמי‬
‫‪•• T‬‬ ‫• ‪•• T :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•1-‬‬ ‫‪T: -‬‬ ‫‪•• |T‬‬
‫ואותה רוח מכ!הל‪7‬ןת חסרה‬
‫ןההוא רוחא אסתלק גריע מההוא אתהנותא‬
‫מאותה הנאה עזלמטה‪ .‬וכשהרוח‬
‫דלתהא‪ .‬וכד האי רוחא לא אעזתלים‬
‫הזו לא נעזלמה למטה‪ ,‬רוח אחרת‬
‫עזלמעלה לא נעזלמה‪ .‬כיון עזלא‬
‫אעזהלים‪.‬‬
‫נעזלמו למטה ולמעלה‪ ,‬אז ראוי‬ ‫לא • ‪• : :‬‬ ‫דלעילא ‪T‬‬‫‪T‬‬ ‫אחרא •‬ ‫‪1—: -‬‬ ‫רוחא‬
‫‪T‬‬ ‫לתהא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T - :‬‬
‫כיון דלא אעזהלים לתתא ולעילא‪ .‬כדין‬
‫אותו אדם להתקלל ולהענעז‪.‬‬
‫אתחזי ההוא בר נעז לאתלטןא‪ .‬ולאתענשא‪.‬‬
‫אלא כיון ^נעזלם בןמץ אחר‪,‬‬
‫ואותו ממנה עזהתמנה על ענוי‬
‫אלא כיון דאעזהלים זמנא אחרא‪ .‬וההוא‬
‫ותענית נקזלם בתוך אותם ממנים‬
‫ענוייא)דףר״זע״□ ותעניתא‪.‬‬
‫אחרים בענג עזלמעלה‪ ,‬קוךעים‬ ‫‪T‬‬ ‫על •‬ ‫דאתמנא ‪-‬‬
‫ממנא ‪T - : • :‬‬ ‫‪TT:‬‬
‫אעזהלים גו אינון ממנן אחרנין‪ .‬בענוגא‬
‫לו כל גזר דינו עזנגזר מאותם‬
‫עזבעים עזנים עליונים‪.‬‬
‫ולעילא‪ .‬קורעין ליה כל גזר דינא‪ .‬דאתגזר‬
‫ל מלך עזעומח בהלולא עזלו‪ ,‬וכל‬
‫בני האךם עזמחים עמו‪ .‬ראה אי׳ט‬ ‫מאינון עזבעין עזנין עלאין‪.‬‬
‫נעזא‬
‫אחד נתון בקולר‪ ,‬צוה עליו‬
‫‪T T‬‬
‫וכל ‪:‬בני‬ ‫׳ ‪T :‬‬
‫דיליה‪.‬‬
‫‪. . .‬‬
‫בהלולא‬
‫■ד‬ ‫‪• :‬‬
‫דחדי‬ ‫‪ :‬־‬
‫למלכא‬ ‫‪ :‬ד‬ ‫‪~ :‬‬
‫והתירוהו‪ ,‬כדי קזכלם ימצאו‬
‫בעזמחה‪.‬‬
‫חדאן עמיה‪ .‬חמא חד בר נעז ןהיב‬
‫בקולר‪ .‬פקיד עלוי‪ .‬ועזךייוהו‪ .‬בגין‬
‫ואחר כך חוןרים הממנים הללו‬
‫קזמעניקןים בני אךם‪ ,‬ונפרעים מן‬ ‫דיעזהכחון כולא בחדוה‪.‬‬
‫האדם על קזנמצא בגללו חסרון‬
‫ולבתר׳ מתהדרין אלין ממנן ךענעזין לבני‬
‫למעלה ומטה‪ .‬מה הקנתו? ליעזב‬
‫נעזא‪ .‬ואתפרעין מניה דבר נעז‪ .‬על‬
‫תענית על תענית‪ .‬מה הטעם ? זה‬
‫בטל ענג עזבת ‪ -‬יבטל ענג עזל‬
‫ותהא‪T .‬מאי‬ ‫עילא‬ ‫גריעותא‬ ‫בגיניה‬ ‫ראעזהכח‬
‫‪T- :‬‬ ‫•• ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫‪•• • :‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬
‫חל‪.‬‬
‫תקנהיה‪ .‬ליתיב תעניתא על העניתא‪ .‬מאי‬
‫ואם הוא מבטל ענג עזבת ומתענג‬
‫ענוגא‬
‫בחל‪ ,‬דומה כמו עזמחעזיב על‬‫‪T‬‬ ‫•‬
‫ענוגא דשבתא‪ .‬יבטל‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬
‫בטיל‬ ‫‪•T‬‬
‫טעמא‪T .‬רא‬ ‫‪T-:-‬‬
‫דבר אחר יותר ממה עזמחעזיב את‬ ‫ךחול‪.‬‬
‫הקדועז ברוך הוא‪ .‬הרוח‬
‫ואי איהו מבטל ענוגא ךשבתא‪ .‬וקא מתענג‬
‫העליונה‪ ,‬קדעז הקדעזים עזעזוךה‬
‫בחול‪ .‬דמי כמאן דחעזב למלה אחראי‬
‫^ י ו לא ענג‪ ,‬ובטלה ממנו‪ .‬רוח‬
‫אחרת עזל חל עזעזוךה אחר כך‬
‫!תיר ממה ךחעזיב ליה לקוךשא בדיך הוא‪.‬‬
‫על העולם מחעזיב ומענג אותו‪,‬‬
‫רוחא עלאהי קדיעזא דקוךעזין ךשרןא עליה‪.‬‬
‫אז חוץדים ונפרעים ממנו בעולם‬
‫הזה ובעולם הבא‪.‬‬ ‫לא עניג‪ .‬ובטיל ליה מניה‪ .‬רוחא אחרא‬
‫‪—: -‬ד‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬

‫משום כך צריך תענית אחרת‬‫וקא‬ ‫חשיב‬ ‫עלמא‪.‬‬ ‫לבתר —על‬ ‫דשריא‬ ‫‪:‬דחול‪.‬‬
‫|‬ ‫‪T:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:T‬‬ ‫׳‬ ‫‪TT:‬‬ ‫׳ ‪T :— :‬‬
‫ביום ראשון של חל‪ ,‬בזמן‬
‫מענגא ליה‪ .‬כדין מהדרין ומתפרעין מניה‪.‬‬
‫ששורה על העולם אותה רוח של‬
‫חל‪ ,‬ובזה ןש לו רפואה‪ ,‬כיון עזלא‬ ‫דאתי‪.‬‬
‫‪••T :‬‬
‫ובעלמא‬
‫‪T : T :‬‬
‫עלמא‪.‬‬
‫׳‬ ‫‪T:T‬‬
‫בהאי‬‫‪—:‬‬
‫החעזיב את רוח החל‪ .‬וסימנך ‪-‬‬
‫בגין כך‪ .‬אצטריך העניתא אחרינא‪ .‬ביומא‬
‫)ויקראה( והעזיב את הגזלה אשר‬
‫עלמא‬
‫‪T:T‬‬
‫דשריא —על‬
‫‪T : — :‬‬
‫בזמנא‬
‫' ‪T : • :‬‬
‫קדמאה ‪:‬דחול‪.‬‬ ‫—|‪TT:‬‬
‫ההוא רוחא דחול‪ .‬ובהאי אית ליה אסוותא‪ .‬כיון ךלא חעזיב לרוחא‬
‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪- .‬‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫■‬ ‫‪-‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כ טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כז שבט‬
‫שצד‬

‫גזל רגו׳‪ .‬גזלץ אינו מחעזיב את‬ ‫דחול‪ .‬וסימניך )ייקרא ה( והשיב את הגזלה אשר‬
‫הקןדועז ברוך הוא‪ ,‬אינו מחעיב‬ ‫גזל וגי‪ /‬גזלן‪ ,‬לא חשיב לקוךשא בריף הוא‪,‬‬
‫בני אךם‪ ,‬לכן אין לא ע'נ׳‪:‬צ כגנב‪.‬‬
‫גנב עזמחעזיב בני אךם יותר‬ ‫לא חשיב לבני נשא‪ ,‬בגין כך לית ליה עינשא‬
‫מהקןדועז ברוך הוא‪ ,‬יאעז לו ענען‬ ‫כגנב‪ .‬גנב‪ ,‬דחשיב לבני נשא‪ ,‬יתיר מקודשא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪:‬‬ ‫^ — ‪.‬‬ ‫‪ . . .‬ך ‪ .‬ך‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪ . --------‬ך‬

‫בעולם הזה ובעולם הבא‪ .‬אקזרי‬ ‫בריך הוא‪ ,‬אית ליה עינשא בהאי עלמא‪,‬‬
‫מי עזמעזלים למטה את אותו ענג‬
‫עליון כראוי‪.‬‬ ‫איהו‪T ,‬מאן דאשתלים‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫ובעלמא דאתי‪ .‬זכאה •‬
‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫— ‪T T‬‬ ‫‪• • T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫היום הזה מתעטר בעזבעים‬ ‫לתתא‪ ,‬לההוא עינג עלאה בדקא חזי‪.‬‬
‫‪•• T‬‬ ‫‪It‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪V‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫עטרות‪ ,‬והעזם העליון הקןדוען‬

‫נעזתלם בכל הצדדים‪ ,‬וכל‬
‫יומא דא‪ ,‬מתעטרא בשבעין עטרין‪ ,‬ושמא‬
‫עלאה קדישא‪ ,‬אשהלים בכל סטרין‪,‬‬
‫‪T :‬‬ ‫׳‬ ‫־ ‪• T :‬‬ ‫‪T :‬‬

‫הדרגות מוארות‪ ,‬והכל בקומחת‬

‫הברכות ובקדעזה על ?ןךעזה‬ ‫ואתנהירו כלהו דרגין‪ ,‬וכלא בחרוה ךברכאן‪,‬‬
‫ותוספת עזל קדעזה‪.‬‬
‫קדשה ^ל ערב עזבת זוהי קדעזה‬
‫ובקדושה על קדושה‪ ,‬ותוספת דקדושה‪.‬‬
‫של שבת בראשית‪ .‬שהרי‬ ‫שבתא‪T ,‬דא איהי קדשה דשבת‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫קדושה דמעלי‬
‫‪T‬‬ ‫‪*..I:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪I‬‬

‫ושנים‬ ‫משל“שים‬ ‫מתקדש‬ ‫בךאשית‪ .‬ךדוא אתקזיש מתלתין ותרין‬

‫שבילים‪ ,‬ושלש דרגות של‬
‫•••‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬

‫תפוחים הקדושים‪ .‬וצריכים‬

‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬
‫שבילין‪ ,‬ותלת דרגין דתפוחין קדישין‪ .‬ובעינן‬
‫להץכיר על הקדשה הזו את כלל‬ ‫לאדכרא על האי קדושה‪ ,‬כללא דעובדא‬
‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: : - :‬‬

‫מעשה בראשית‪ ,‬ומנוחה בסוד‬ ‫ךבראשית‪ ,‬ונייחא בתא ךתלתין ותרין‬

‫של שלשים ושנים השבילים‬
‫ושלש הדרגות שנכללות בהם‪,‬‬
‫שבילין‪ ,‬ותלת דרגין דאתכלילן בהו‪ ,‬רזא‬
‫סוד העדות של מעשה בראשית‪,‬‬ ‫ךסהדותא ךעובדא ךבראשית‪ ,‬דהלינו )ברא שית ב(‬

‫דהינו )בראשית ב( ויכלו השמים‬ ‫ויכלו השמים והארץ וכל צבאם וגו׳‪ .‬ויכל‬
‫— ‪—:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪VT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• — T‬‬ ‫—‬ ‫־‬
‫והארץ וכל צבאם וגו׳‪ .‬ויכל‬
‫אלהים‪ ,‬שיש בעדות הזו שלשים‬
‫אלהים‪ ,‬ךאית בסהדותא דא‪ ,‬הלתין והמעז‬
‫וחמש הבות‪ ,‬שלשים ושנים‬ ‫היבין‪ .‬תלתין ותךין שבילין‪ ,‬ותלת דרגין‬
‫שבילים עם שלש הדרגות של‬ ‫ךתפוחין לןדיעזין•‬
‫התפוחים הקדושים‪.‬‬
‫שלש דרגות‪ ,‬שהן ‪ :‬שביעי‪.‬‬ ‫תלת דרגין‪ ,‬דאינון ‪ :‬שביעי‪ .‬שביעי‪ .‬שביעי‪.‬‬
‫שביעי‪ .‬שביעי‪ .‬דש בו סוד של‬ ‫ואית ביה רזא דעלמא עלאה‪ ,‬ורזא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫* ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫**‬ ‫‪* :‬‬

‫העולם העליון‪ ,‬וסוד של העולם‬ ‫דעלמא תתאה‪ ,‬ורזא דכל מהימנותא‪ .‬תלת‬
‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫התחתון‪ ,‬וסוד כל האמונה‪ .‬שלש‬
‫פעמים אלהים‪ :‬אחד העולם‬
‫זמנין אלהים‪ ,‬חד‪ ,‬עלמא תהאה‪ .‬וחד‪ ,‬פחד‬
‫התחתון‪ .‬אחד פחד יצחק‪ .‬ואחד‬ ‫לצחק‪ .‬וחד‪ ,‬עלמא עלאה קדישא‪ ,‬קדש‬
‫העולם העליון הקדוש‪ ,‬קדש‬ ‫קוךעזין‪ .‬בעי בר נש למסהד סהדותא דא‪,‬‬
‫קדשים‪ .‬צריך אדם להעיר את‬
‫העדות הזו בשמחה וךצון הלב‪,‬‬ ‫בחדוה‪ ,‬ברעותא דלבא‪ ,‬לאסהדא קמי מאריה‬
‫‪..‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪••I-‬‬ ‫‪T -:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T : V‬‬ ‫‪:‬‬

‫להעיד לפני בעלה של האמונה‪.‬‬ ‫דמהימנותא‪ .‬וכל מאן דלסהיד דא‪ ,‬ולשוי‬
‫וכל מי שמעיד את זה דשים לבו‬ ‫לביה ורעותיה לדא‪ ,‬מכפר על כל חובוי‪.‬‬
‫וךצונו לזה‪ ,‬מכפר על כל חטאיו‪.‬‬
‫ב ח ך אהה ה׳ אלקינו מלך‬ ‫ברוך אתה לי אלקינו מלך העולם אשר‬
‫העולם אשר קדשנו במצרתיו‬ ‫קדשנו במצותיו ורצה בנו וכו׳‪ ,‬האי‬
‫—‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫* ‪I‬‬
‫שצה‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כ טבת‬
‫ויקהל ־ ר״ז ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כז שבט‬

‫רכו‪ /‬קדו׳‪:‬צ •••זה הוא‬‫בנו ‪:‬‬

‫ורצה ‪T T‬‬
‫•\‬‫‪T:‬‬ ‫קידושא איהו בחד מתקלא‪ .‬לקבל סהדותא‬
‫׳‬
‫ךמהימנותא‪ ,‬ואינון הלתין וחמעז תיבין במעזקל אחד כנגד עדות‬
‫••‬ ‫‪••• ••• :‬‬ ‫‪T •/‬‬ ‫‪|T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫האמונה‪ ,‬והם עזל׳‪:‬צים וחמ׳‪:‬צ‬

‫אחרנין‪ .‬כמה ךאית בדכלו‪ .‬כלא סלקין הבות אחדות‪ ,‬כמו עזיעז בדכלו‪.‬‬
‫‪•• T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•••: T‬‬

‫לשבעין תיבין‪ ,‬לאתעטרא בהו שבת‪ ,‬דמעלי הכל עולה לעזבעים הבות‬
‫שבתא‪ .‬זכאה הולקיה דבר נש‪ ,‬דיבורן להתעטר בהם עזבת עזל ערב‬
‫עזבת‪ .‬אקזרי חלקו עזל אךם עזיכון‬
‫ךצונו לדברים הללו לכבוד‬ ‫ךעותיה למלין ^ י ן ‪ ,‬ליד^רא דמאריה‪.‬‬
‫רבונו‪.‬‬ ‫קידושא דיומא‪ ,‬הא אוקמוה בורא פרי הגפן‪,‬‬
‫קדוש היום‪ ,‬הרי פךעזוהו בורא‬
‫פךי הגפן‪ ,‬ולא יותר‪ .‬שהרי היום‬
‫ולא יתיר‪ .‬דהא יומא קאים לקדשא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬ן ‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪|T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫— •‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ליה‪ ,‬מה ךלית הכי בלילןא‪ ,‬דאנן צריכין עומד לקדש אותו‪ .‬מה שאין כן‬
‫לקדשא ליה‪ ,‬כהני מלין‪ ,‬כמה דאוקימנא‪ .‬בלילה‪ ,‬שאנו צריכים לקדש אותו‬
‫בדברים הללו‪ ,‬כמו שבארנו‪ .‬ולא‬
‫מתקדש הלילה הזה‪ ,‬אלא רק‬
‫ולא אתקדש האי ליליא‪ ,‬אלא בעמא קדישא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•1-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T | -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫עלאה‪ .‬בעם הקדוש למטה‪ ,‬כששורה‬ ‫רוהא • ‪T T‬‬

‫‪T‬‬ ‫עלייהו —ההוא‬
‫שריא ‪ T‬־ ‪:‬‬
‫כד — ‪T :‬‬ ‫לתהא‪— ,‬‬
‫‪' T‬‬ ‫‪—:‬‬
‫ואנן בעינן לקדשא ליה ברעותא ךלבא‪ ,‬עליהם אותה דוח עליונה‪ .‬ואנו‬
‫צריכים לקדשו ברצון הלב‪ ,‬ולכון‬
‫הדעת לזה‪.‬‬
‫לכוונא זיעהא להאי‪.‬‬
‫ויומא איהו קא מקךשא ליה‪ .‬ולשראל מקךשי והיום מקדש אותו‪ ,‬וישראל‬
‫בתפלות ובקשות‬ ‫ומתקךשין מקדשים‬ ‫ובעותין‪,‬‬ ‫בצלותין‬
‫ומתקדשים בקדשתו ביום הזה‪.‬‬
‫אשרי ישראל העם הקדוש‬
‫בקדושתיה‪ ,‬בהאי יומא‪ .‬זכאין לשראל‪ ,‬עמא‬
‫קדישא‪ ,‬דאהסינו יומא דא‪ ,‬אהסנת ירותא שןרשו יום חזה נחלת ירשה‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•1-‬‬

‫לעולמים‪.‬‬ ‫לעלמין‪.‬‬
‫אחר שיוצאת שבת‪ ,‬צריך אדם‬
‫לחבדיל בין קדש לחל‪ .‬למה?‬
‫לבתר דנפיק שבתא‪ ,‬בעי בר נש לאפרשא‪,‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T :‬‬ ‫—‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫בין קדש להול‪ .‬אמאי‪ .‬ךדוא אתלהיב שהרי נהנה רשות לממנים‬
‫דשו לממנן דלתתא לשלטאה על עלמא‪ ,‬שלמטה לשלט על העולם‪ ,‬ובכל‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫|‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪:‬‬
‫מע^^י העולם להראות יחוד‬
‫ובכל עובדין דעלמא‪ ,‬לאהזאה יחודא‪ ,‬באתר במקום קדוש‪ ,‬בקדשה עליונה‪,‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T :‬‬

‫לתהא ולהפריד למטה מיחוד העליון‪,‬‬ ‫‪T-:‬‬

‫ולאפרשא‬
‫‪T : : - :‬‬
‫עלאה‪,‬‬
‫•‪TT‬‬
‫בקדושה‬
‫‪T‬‬ ‫• ‪1:‬‬
‫קדישא‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪• 1-‬‬ ‫׳‬ ‫׳‬
‫ולברך על מאורי האש‪.‬‬ ‫מיהודא עלאה‪) ,‬דףר״חע״א( ולברכא על נהורא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬
‫משום קזול האשים האחרים‬
‫נטמנו ונגנזו ביום חשבת‪ ,‬פךט‬
‫דאשא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪:‬‬

‫בגין ךכל אשין אחרנין‪ ,‬אתטמרו ואתגניזו לאש אחת של קדשה עליונה‬
‫ביומא דשבתא‪ ,‬בר אשא הד דקדושה שנגלתה ונכללה בקדשת השבת‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫• ‪1 :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫• • ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫וכשקאש חזו מתגלה‪ ,‬כל ןתר‬
‫בקדושא האשות נטמנות תגנזות לפניה‪.‬‬ ‫עלאה‪ ,‬דאתגליא ואתכלילא‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪1:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬

‫ךשבתא‪ .‬וכד האי אשא אתגלליא‪ ,‬כל אשין והאש הזו היא של עקדת יצחק‪,‬‬
‫אחרנין אתטמרו‪ ,‬ואתגניזו קמיה‪ .‬והאי אשא‪ ,‬שלוהטת על גבי חמזבח‪ .‬משום‬
‫כך צריך לברך על מאורי האש‪.‬‬
‫איהי דעקידה דיצחק‪ ,‬דאתלהטא על גבי‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫■ד‬ ‫■ד‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪71‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪..‬ן‬ ‫_‬

‫מדבהא‪ .‬בגין כך‪ ,‬בעי לברכא על נהורא דאשא‪ .‬והאי אשא‪ ,‬לא בעי‬
‫‪• • T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫'‬ ‫• • ‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כא טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כז שבט‬
‫שצו‬

‫והאעז הזוי לא צריכה א׳‪:‬צ עזל חל‪,‬‬ ‫אעזא‪,‬‬

‫‪T‬‬ ‫••‪7‬‬
‫דשבת‪- :,‬והאי‬
‫י‬ ‫•• ‪T‬‬
‫אלא‪ T‬אשא‬
‫‪T‬‬
‫אשא ‪ :‬דחול‪,‬‬
‫י •‪- : *.‬‬ ‫•• ‪T‬‬
‫אלא אעז עזל עזבת‪ ,‬דהאעז הזו‬
‫• ‪.‬ך • •‬ ‫‪7‬‬ ‫‪. -‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬
‫איהו אשא דנפיק מההוא אשא דלעילא‪.‬‬
‫■ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫—‬ ‫‪1‬‬ ‫‪* T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬
‫היא אעז עזיוצאת מאותה האעז‬
‫עזלמעלה‪.‬‬ ‫ודא איהו אשא דסביל אשא‪ .‬וכיון דהאי‬
‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪■ . .‬ך ‪1‬‬ ‫• ‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪7 :‬‬

‫וזוהי אעז עזסובלת אעז‪ .‬וכיון‬ ‫אשא דנפיק מאשא דלעילא אתברכא‬
‫■ך‬ ‫‪■ .‬ך ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫^‬ ‫|‬ ‫‪* T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫**‬

‫עזהאעז הזו עזיוצאת מהאעז‬

‫עזלמעלה מתברכת בבךכת האור‪,‬‬
‫אז כל עזאר האעזות האחרות‬
‫יוצאות ונתמנות במקומן‪ ,‬ונתנת‬
‫להן ךעזות להאיר‪.‬‬
‫באותה עזעה עזמבךכים על‬
‫האעז‪ ,‬מןדמנות אךבע מךכבות‪,‬‬
‫אךבע מחנות למפזה‪ ,‬להאיר‬
‫מאותה אעז מברכת‪ ,‬והם נקראים‬
‫מאורי האעז‪ .‬מעזום כך צריך‬
‫לכפף אךבע אצבעות ׳ןל ןד ןמין‪,‬‬
‫ולהאיר להם מתוך אותו אור הנר‬
‫עזמתברך‪.‬‬
‫ואותן אצבעות רמז לאותם‬
‫מאורי האעז עזמאידים ועזולבזים‬
‫מאותו האור עזל הנר עזמתברך‪.‬‬
‫ומעזום עזהן דרגות עזלמטה‪,‬‬
‫כעזמךאה אדם האצבעות לפני‬
‫אותו אור הנר‪ ,‬צריך לכפפם‬
‫לפניו‪ ,‬מעזום עזאותו אור עזולט‬
‫••‬ ‫‪•/‬‬
‫עליהם‪ ,‬והם מאירים ממנו‪.‬‬
‫ב^אר הברכות צריך לץקף את‬
‫האצבעות כדי להראות קדעזה‬
‫עליונה עזל הדרגות העליונות‬
‫עזעזולטות על הפל‪ ,‬עזהעזם‬
‫הקדועז התעטר בהן והתקדעז‬
‫בהן‪ ,‬וכל הדרגות מתברכות‬
‫כאחד‪ ,‬ומאירים מתוך המנוךה‬
‫העליונה עזל הפל‪ ,‬ומעזום כך‬
‫צריכים לזקפם למעלה‪ .‬וכאן‬
‫צריך לכופף את האצבעות לפני‬
‫הנר כדי להךאות את הדרגות‬
‫עזלמטה עזמאירים מתוך המאור‬
‫העליון‪ ,‬ומכאן עזולבזים ומאירים‬
‫ממנה‪ ,‬והם מאורי האעז‪.‬‬
‫בכל יום אנו מברכים מאורי אור‪,‬‬
‫עזהם אורות עליונים עזעומדים‬
‫באותו אור ראעזון‪ ,‬וכל הדרגות‬
‫מתברכות ומאירות כלן כאחת‬
‫בברכה לנהורא‪ ,‬כלין כל שאר אשין אחרנין‬
‫נפקין‪ ,‬ואתמפן בדוכתייהו‪ ,‬ואתייהיב לון‬
‫לאנהרא‪.‬‬
‫‪TT : - :‬‬
‫רשותא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫בההיא שעתא ללןא מברכין על אשא‪ ,‬אזלמנן‬
‫ארבע רתיכין‪ ,‬ארבע משתין לתתא‪,‬‬
‫לאנהרא מההוא אשא מברכא‪ ,‬ואיפון אקרון‬
‫מאולי האש‪ .‬בגין כך‪ ,‬בעינן לאכפןא ארבע‬
‫אצבעאן לירא לימינא‪ ,‬ולאנהרא לון מגו‬
‫דמתברכא‪.‬‬
‫דשרגא ‪T : T : • :‬‬
‫נהורא • ‪T T :‬‬
‫‪T‬‬ ‫ההוא ‪:‬‬ ‫‪-‬‬
‫ואינון אצבעאן‪ .‬רמז לאיפון מאולי האש‪,‬‬
‫דנהילי ושלטי מההוא נהורא לשרגא‬
‫למתברכא‪ .‬ובגין דאיפון ללגין לתתא‪ ,‬כד‬
‫אחזי בר נש אצבעאן קמי ההוא נהורא‬
‫ל?ז^א‪ ,‬בעי לאכפןיא לון קמיה‪ ,‬בגין דההוא‬
‫•‬ ‫׳‬ ‫‪TT :‬‬ ‫נהורא שלטא עלליהו‪ ,‬ואינון נהרין מפיה‪.‬‬
‫בשאר ברכאן בעינן לזקפא לון לאצבעאן‪,‬‬
‫בגין לאחזאה קדשה עלאה‪ ,‬לדרגיז‬
‫עלאין‪ ,‬דשלטין על כלא‪ ,‬לשמא קדישא‬
‫אתעטר בהו ואתקדש בהו‪ ,‬ואתברכן כלהו‬
‫ללגין כחדא‪ ,‬ונהרין מגו בוצינא עלאה‬
‫לכלא‪ ,‬ובגין כך בעינן לזקפא לון לעילא‪.‬‬
‫והכא בעינן לאכפליא אצבעאן קמי שרגא‪,‬‬
‫בגין לאחזאה ללגין ללתהא‪ ,‬לנהרין מגו‬
‫בוצינא ללעילא‪ ,‬ומהכא שלטין ונהלין מפה‪,‬‬
‫ואינון מאורי האש‪.‬‬
‫‪ 5‬כל יומא אנן מברכינן מאולי אור‪ ,‬לאינון‬
‫נהולין עלאין‪ ,‬לקיימן בההוא אור‬
‫קלמאה‪ ,‬ואתברכן כלהו ללגין‪ ,‬ונהרין כלהו‬
‫כחדא‪ ,‬מגו בוצינא עלאה‪ .‬והני אקרון מאולי‬
‫שצז‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כא טבת‬
‫ויקהל ־ ר״ח ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כז שבט‬

‫מתוך המאור העליויז» ואלה‬ ‫האש‪ .‬ובגיני ת א דא‪ ,‬מברכין בו־רא מאו־רי‬
‫ומעזום‬ ‫•‬ ‫האעז‪.‬‬
‫נקראים ‪:‬מאורי ‪•• T‬‬
‫• ‪• T|:‬‬ ‫האש‪.‬‬
‫הסוד הזה מבךכים בורא מאורי‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬

‫האקן‪.‬‬ ‫ואי הימא‪ ,‬אמאי בורא‪ ,‬ולא אמרו מאיר‬

‫‪. . .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫ואם תאמר‪ ,‬למה בורא‪ ,‬ולא‬ ‫מאורי האש‪ .‬הואיל וקא נהרין מההוא‬
‫אומרים מאיר מאורי האקז‪,‬‬
‫הואיל ומאירים מאותה האקז‪,‬‬
‫ביון דעאל‬
‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬
‫אש‪ ,‬מההוא בוצינא מברבא‪ .‬אלא‬
‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫_‬ ‫‪..‬‬ ‫‪7‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫מאותה מנורה מברכת? אלא‪,‬‬ ‫שבתא‪ ,‬כל אינון דרגין דלתתא‪ ,‬וכל איפון‬
‫כיון קזנכנסת קזבת‪ ,‬כל אותן‬ ‫ךנהרין ושלטין‪ ,‬כלהו עאלין ואתכלילו בהאי‬
‫הדרגות קזלמטה וכל אותם‬
‫קזמאירים וקזולטים‪ ,‬כלם נכנסים‬
‫שרגא‪ ,‬ואתטמרו ואתגפיזו‪ ,‬ואתפטרו ביה‪,‬‬
‫ונכללים בנר הזה‪ ,‬ונטמנים‬ ‫ולא לתחזון ביה‪ ,‬אלא ההיא נקודה‬
‫ונגנזים ונקזמךים בו ולא נךאים‬ ‫בלהודהא‪ ,‬וכלהו אתטמרו בגווה‪ ,‬כל יומא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫בו‪ ,‬אלא רק אותה נקדה לבדה‪,‬‬

‫וכלם נטמנו בתוכה בכל יום‬
‫דשבתא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫הקזבת‪.‬‬ ‫כיון דנפק שבתא‪ ,‬אפיק לון לכל חד וחד‪,‬‬

‫כיון קזיוצאת הקזבת‪ ,‬הוא מוציא‬ ‫כאילו ההיא שעתא אתבריאו‪ ,‬ונפקו‬
‫אותם כל אחד ואחד כאלו נבךאו‬
‫באותה קזעה‪ ,‬וכלם ןצאו ונבךאו‬
‫כלהו ואתבריאו כמלקדמין‪ ,‬ואתמניאו על‬
‫כמק;ךם והתמנו על מקומם‬ ‫דוכתייהו לשלטאה כדין אתברכא האי‬
‫‪-‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪: t‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪I • • :‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫לקזלט‪ ,‬ואז הנר הזה מתברך‪,‬‬ ‫שרגא‪ ,‬ואתכפלין קמיה‪ ,‬לאנהרא‪ .‬כיון‬
‫ונכנעים לפניו להאיר‪ .‬כיון‬
‫קזמאירים‪ ,‬אז הם מתמנים כל‬
‫דנהרין‪ ,‬כדין אתמפון כל חד וחד על דוכהיה‪.‬‬
‫אחד ואחד על מקומו‪.‬‬ ‫‪5‬גןונא דא‪ ,‬איפון דרגין עלאין‪ ,‬דאקרון מאורי‬
‫כמו זה אותן דךגות עליונות‬ ‫אור‪ ,‬שלטין ביממא‪ ,‬ונהרין מגו‬
‫קזנקךאות מאורי אור‪ ,‬קזולטות‬
‫ביום ומאירות מתוך המאור‬
‫בוציפא עלאה‪ .‬בשעתא דרמש ליליא‪ ,‬ההוא‬
‫—‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫• • ‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T:‬‬ ‫— ‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫* ‪T T‬‬ ‫* ‪T‬‬

‫העליון‪ .‬בקועה קזיולד הלילה‪,‬‬ ‫בוצינא עלאה כניש לון‪ ,‬ואעיל לון בגויה‪ ,‬עד‬
‫אותו מאור עליון כונס אותם‬ ‫דפהיר יממא‪ .‬כיון דמברכין ישראל על פהורא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪r‬‬ ‫'‬ ‫‪I‬‬ ‫'‬ ‫‪r‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫!‬ ‫•• —‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• t‬‬ ‫‪:‬‬
‫ומכניס אותם לתוכו עד קזמאיר‬
‫היום‪ .‬כיון קזיקולאל מבךכים על‬ ‫ביממא‪ ,‬כדין אפיק לון בשלימו דנהורא‪ .‬ועל‬
‫האור ביום‪ ,‬אז מוציא אותם‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬
‫דא מברכין יוצר המאורות‪ ,‬ולא אמרי בורא‪,‬‬
‫בעולמות האור‪ ,‬ולכן מבךכים‬ ‫)ם״א אלא י‪1‬צי( והכא בורא מאורי האש‪ .‬בגין‬
‫יוצר המאורות ולא אומרים בורא‬
‫)אלאיוער(‪ .‬וכאן בורא מאורי האקו‪,‬‬ ‫דאיפון דרגין לתתא‪.‬‬
‫מקוום אותן הדרגות קולמטה‪.‬‬ ‫וכלא איהו ת א ךאצבעאן‪ ,‬בהו רמיז דרגין‬
‫והכל הוא סוד האצבעות‪ ,‬בהן‬ ‫עלאין‪ ,‬ודרגין ההאין‪ .‬דרגין עלאין‬
‫העליונות‬ ‫הדרגות‬ ‫למוזות‬
‫והדלגות התחתונות‪ .‬הדלגות‬ ‫אשתמוךעאן‪ ,‬בזקיפו ךאצבעאן לעילא‪.‬‬
‫בזקיפת‬
‫• ‪• :‬ו ­‬ ‫נודעות‬‫‪T‬‬ ‫העליונות‬
‫‪: T‬‬ ‫ובזקיפו דאצבעאן‪ ,‬אתברכן דרגין עלאין‪,‬‬
‫ובזקיפת‬
‫• ‪• :‬ו ­‬ ‫למעלה‪,‬‬
‫^ ׳‬ ‫האצבעות‬
‫^‬ ‫^‬ ‫ודרגין תתאין כחדא‪ .‬ובמאיכו ךאצבעאן‪,‬‬
‫האצבעו­ ת מתבךכ‪ 1‬ת הךךג‪ 1‬ת‬
‫העלי‪1‬נ‪ 1‬ת והךךג‪ 1‬ת התחת‪1‬נ‪ 1‬ת‬ ‫אתברכן לאנהרא דרגין תתאין לחודליהו‪.‬‬
‫כאחד‪ ,‬ובהנמכת האצבע‪ 1‬ת‬ ‫ו תא זיא‪ ,‬טופרי דאהורי אצבעאן‪ .‬ואצבעאן‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כא טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כז שבט‬
‫שצח‬

‫הדרגות‬ ‫להאיר‬ ‫לחו־דייהו לגוי‪ .‬טופרי דאחו־רי אצבעאן‪ .‬אינון מתבךכים‬

‫התחתונות לבדן‪.‬‬ ‫אנפין אחרנין‪ .‬דאצטריכו לאנהרא מגו־ ההוא‬
‫והסוד הזה‪ ,‬הצפךנים קזל אחורי‬
‫עזרגא‪ ,‬ואינון אנפי] ךאלןרין )דף ר״ח ע״ב( האצבעות‪ .‬והאצבעות לבזין‬
‫אחורלים‪ .‬אצפעאן לגו־ פלא טופרין‪ .‬אלין לפנים‪ .‬הצפךנים ^ל אחורי‬
‫אינון אנפין פנימאן אתכסןין‪ .‬ו ת א דא‪ ) ,‬שמות האצבעות הם פנים אחרות‬
‫קזצריכות להאיר מתוך אותו נר‪,‬‬
‫אחורים‪.‬‬
‫‪•-‬‬ ‫עזנקראים‬
‫• ‪• T|:‬‬ ‫פנים‬
‫ואותם ‪• T‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫לג( וראית את אחורי‪ .‬אלין אחורי‪ .‬אצפעאן‪,‬‬
‫לאחורא בטופריהון‪ .‬ופני לא ‪.‬יראו‪ .‬אלין האצבעות לפנים בלי צפתים‪,‬‬
‫אצבעאן לגו‪ .‬בלא טופךין‪ .‬דאינון אנפין אלו הץ הפנים הפנימיים‬
‫המכסים‪ .‬וסוד ןה ‪) -‬שמות לג(‬
‫וךאית את אחרי‪ .‬אלה אחורי‬ ‫פנימאין‪.‬‬
‫וכד מברכינן על שרגא‪ .‬בעי לאחזאה אחורי האצבעות לאחור בצפתיהץ‪.‬‬
‫••‬ ‫‪—:‬‬ ‫‪T T —: — :‬‬ ‫‪ — 1T‬׳ ‪•• T‬‬ ‫‪:T‬‬ ‫‪T T: :‬‬ ‫‪ :‬־‬
‫ופני לא ‪.‬יראו‪ ,‬אלה האצבעות‬
‫לפנים בלי צפךנים‪ ,‬קזהץ הפנים‬
‫ההוא‬ ‫מגו‬ ‫לאתנהרא‬ ‫בטופדין‪.‬‬ ‫אצבעאן‬
‫הפנימיים‪.‬‬ ‫שרגא‪ .‬ופנימאי דאצבעאן‪ .‬לא אצטריכו‬
‫לאכפיא )נ״א לאסזאה( לון לאתנהרא מגו ההוא וכ שמברכים על הנר‪ ,‬צריך‬
‫להךאות את אחורי האצבעות‬
‫בצפךנים‪ ,‬לקבל אור מתוך אותו‬
‫שרגא‪ .‬ךדוא אינון לא נהךין‪ .‬אלא מגו שרגא‬
‫וגניזא הנר‪ ,‬ואת פנים האצבעות לא‬ ‫‪■..‬ך‬ ‫טמירא‬
‫‪ . . .‬ך‬ ‫דאיהי‬
‫‪.‬‬ ‫לעילא‪.‬‬
‫‪... .‬ך‬ ‫דלעילא‬
‫‪... . .‬ך‬ ‫עלאה‬
‫‪..‬ך‪.‬ך‬

‫ךלא אתגלןיא כלל‪ .‬ואינון לא נהךין מגו צריך לכפות)להךאות( אותן שיאירו‬
‫מתוך אותו נר‪ ,‬שהרי אינן‬
‫מאירות אלא מתוך הנר העליון‬
‫שרגא דאתגלןא כלל‪ .‬בגין כך בעי לאחזאה‬
‫אחורי אצבעאן בטופךין‪ .‬ופנימאי ךאצבעאן‪ .‬שלמעלה למעלה‪ ,‬שהוא טמיר‬
‫טמירין וגנוז ושלא נגלה כלל‪ .‬ואינן‬ ‫‪T T‬‬ ‫שרגא‪. .‬‬
‫‪. . 1:‬‬ ‫קמי —האי‬ ‫לאחזאה — ן••‬
‫בעי ‪T T —: — :‬‬‫לא ‪•• T‬‬ ‫‪T‬‬
‫מאירות מתוך נר שגלוי כלל‪.‬‬
‫משום כך צריך להךאות את‬
‫אינון‪ .‬ובטמירו אתנהדין‪ .‬פנימאין אינון‪.‬‬
‫ומפנימאה אתנהרן‪ .‬עלאין איפון‪ .‬ומעלאה אחורי האצבעות בצפךנים‪ ,‬ואת‬
‫אתנהרן‪ .‬זכאין אינון לשראל‪ .‬בעלמא דין‪ .‬פנים האצבעות לא צריך להךאות‬
‫לפני הנר הזה‪ .‬טמירות הן‪,‬‬
‫ובסתר הן מאירות‪ .‬פנימיות הן‪,‬‬
‫דאתי‪.‬‬
‫‪•• T :‬‬
‫ובעלמא‬
‫‪T : T :‬‬

‫ומפנימיים מאירות‪ .‬עליונות הן‪,‬‬ ‫על‬ ‫שבתא‪.‬‬ ‫נפיק‬ ‫כד‬ ‫בבוסמין‪.‬‬ ‫ובעי לארחא‬
‫דאסתלק ההוא רוחא‪ .‬ונפשא דבר נש ומעליונים הן מאירות‪ .‬אשריהם‬
‫ישראל בעולם הזה ובעולם הבא‪.‬‬
‫וצריך להריח בבשמים כשיוצאת‬
‫אשהארת בעךטולא‪) .‬ם״א א^תנית ןקךטופא( בגין‬
‫רוח‪,‬‬
‫־׳‬ ‫אותה‬
‫‪T‬‬ ‫שהסתלקה‬
‫־ ‪|T :‬‬ ‫שבת ־על‬
‫־‪T‬‬
‫ההוא סליקו‪ .‬דאסהלק רוחא מפיה והא‬
‫ונפש האדם ?שארת ערמה)נ)קזתנית‬ ‫אוקמוה‪.‬‬
‫בבקעים( משום אותו סלוק‬
‫שהסתלקה הרוח ממנו‪ ,‬והרי‬
‫כתיב )ברא שית כז( דרה את ריח בגדיו ויברכהו‬
‫פרשוה‪.‬‬ ‫וגו׳‪ .‬האי ל^רא אוקמוה ואהמר‪ .‬אבל‬
‫הא חזי‪ .‬ריחא איהו קיומא דנפשא‪ .‬בגין כ תו ב )בראשית כז< וירח את ריח‬
‫בגךיו ויברכהו וגו‪ /‬פסוק זה‬ ‫' ־ יי‬ ‫יי‬ ‫׳‬ ‫״ ■י‬ ‫‪ T‬״‬
‫פךעזוהו ונתבאר‪ .‬אבל בא וךאה‪ ,‬הריח הוא קיום הנפעז‪ ,‬מעזום קזהוא דבר קזנכנס לנפעז ולא‬
‫לגוף‪ .‬בא וראה‪ ,‬כתוב וירח את ריח בגדיו‪ ,‬הרי פרעזוהו עזאלו היו אותם לבועזי אדם הראעזון‬
‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫••• ••‬ ‫׳‬ ‫‪TT :‬‬ ‫־‬ ‫־‪ T‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫\‬ ‫~‬
‫שצט‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כא טבת‬
‫דקהל ־ ר״ח ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כז שבט‬

‫עזנתץ לו הקןדו׳‪:‬צ ברוך הוא‬ ‫דאיהו מלה דאעיל לנפעזא‪ ,‬ולא לגופא‪ .‬הא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫* ‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫ללבעזם‪.‬‬ ‫אוקמוה‪,‬‬ ‫פגדיו‪ ,‬הא‬ ‫ריה‬ ‫כתיב ‪-‬וירה את‬ ‫הזי‪,‬‬

‫משום עזהרי כעזחטא אדם‪ ,‬העבר‬ ‫׳‬ ‫‪I:‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫׳ ‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪-T‬‬ ‫‪T‬‬

‫ממנו אותו לבוש נכבד שהתלבש‬ ‫אינון לבועזי ךאדם קךמאה הוו‪ ,‬מהב ליה‬
‫בו בראשונה כשהכניסו לגץ עדץ‪,‬‬ ‫לןךשא בריף הוא לאלב^א לון‪.‬‬
‫ואחר שחטא הלביש אותו‬
‫בלבוש אחר‪ .‬הלבוש הראשון‬
‫בגין דהא כד חב אדם‪ ,‬אתעדי מניה ההוא‬ ‫‪-‬‬ ‫•••‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫'‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪f‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫שהתלבש בו אדם בגן עדן‪ ,‬הוא‬ ‫לבועזא!קירא‪ ,‬דאתלבעז ביה בקךמיתא‪,‬‬

‫מ א‪ 1‬ת ן‬ ‫)מאותם מלבושים(‬ ‫הי ה‬ ‫כד אעיל ליה בגנתא ךעדן‪ .‬ולבתר ךחב‪,‬‬
‫מךכב‪ 1‬ת עזנלןךאו אח‪_1‬רים‪ ,‬וא‪ 1‬תם‬
‫לבושים ש??ןראו לבושי צברן‪.‬‬
‫אלביעז ליה בלבועזא אהרא‪ ,‬לבועזא ‪I -‬קדמאה‪,‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:—1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬

‫דעדן‪• ,‬איהו הוה וכשהיה בגן עדן‪ ,‬כל אותן‬ ‫‪ I‬׳‬ ‫‪:‬‬
‫בגנהא‬
‫‪: • :‬‬
‫דאתלבש ••ביה אדם‬
‫‪: • :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬

‫)מאינח מלבועין( מאינון ךתיכין‪ ,‬דאלןרון אהורלים‪ ,‬מרכבות וכל אותם מחנות‬
‫קדושים‪ ,‬כלם הקיפו את אךם‪,‬‬
‫ונשמר מהכל‪ ,‬ולא הןה ןכול דבר‬
‫ואינון לבושין דאלןרון לבושי טופרא‪.‬‬
‫ןכד הוה בגנהא ךעדן‪ ,‬כל אינון רתיכין‪ ,‬וכל רע לקרב אליו‪ .‬וכיון שחטא‬
‫אינון משתין ?ןדישין‪ ,‬כלהו סחרין ליה והעברו ממנו אותם לבושים‪,‬‬
‫׳‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬

‫)והחלבש בלבושי חל כלךברים( פחד‬

‫מדברים רעים ורוח‪ 1‬ת רע‪ 1‬ת‪,‬‬
‫לאדם‪ ,‬ואתנטיר מכלא‪ ,‬ולא הוה יכיל מלה‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T T :‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫בישא לאתלןרבא בהדיה‪ .‬כיון ךחב‪ ,‬ואתעדו והסתלקו ממנו אותם מחנות‬
‫מניה אינון לבושין‪) ,‬ם״א ואר;לכע בלבועין ךח‪ 1‬ל פמליז כו׳( קדושים‪ .‬ולא נשארו בו אלא‬
‫אותם ראשי צפ תי האצבעות‬
‫שסובבים את הצפרנים סביב‬
‫זיחיל ממלין בישין‪ ,‬ורוחץ בישין‪ ,‬ואסתלקו‬
‫זהמה אחרת‪.‬‬ ‫מניה אינון משתין ?ןדישין‪ ,‬ולא אשהארו‬
‫ביה‪ ,‬אלא אינון ראשי טופרי ךאצבעאן‪ ,‬ומשום כך'לא צריך לאךם לגדל‬
‫אותן צפתים של זהמה‪ ,‬שהרי‬
‫כמה שמתרבות‪ ,‬כך גם מךבה‬
‫ךסחרין לון לטופרין סחרנו דזוהמא אחרא‪.‬‬
‫ובגין כך‪ ,‬לא ליבעי ליה לבר נש לרבאה אינון עליו זהמה‪ ,‬ויךאג בכל יום וצריך‬
‫טופרין דזוהמא‪ ,‬דהא כמה ךאסגיאו‪ ,‬לגזר אותן‪ ,‬ולא יץרק אותן‪ ,‬שלא‬
‫ועשה קלון באותו מקום‪ ,‬שןכול‬
‫הכי נמי אסגי עליה קסטורא‪ ,‬וידאג בכל אותו אדם להנזק‪ .‬והכל כמו‬
‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫• ‪••T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪: 1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬

‫יומא‪ ,‬ובעי לספרא לון‪ ,‬ולא ירמי לון‪ ,‬דלא שלמעלה‪ .‬שהרי לכל אחורים‬
‫יעביד קלנא בההוא אתר‪ ,‬דיכיל ההוא בר נש מקיף הצד האחר‪ ,‬ולא צריכים‬
‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I:‬‬ ‫־ ‪• :‬‬
‫אותו במקום של העולם‪.‬‬
‫‪T‬‬

‫אחר כך עשה לאדם לבושים‬

‫‪T‬‬
‫לאתזקא‪ .‬וכלא כגוונא עלאה‪ .‬דהא לכלהו‬
‫‪V‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪-‬‬

‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪It‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫אהורלים‪ ,‬סחרא סטרא אחרא‪ ,‬ולא אצטריך אחרים מהעלים של עצי גן העדן‬
‫שבארץ‪ .‬שהרי בראשונה היו‬ ‫ליה באתר דעלמא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬
‫אותם לבושים מאותם אחורים‬
‫לבתר עבד ליה לאדם‪ ,‬לבושין אחרנין‪ .‬של הגן שלמעלה‪ ,‬ועכשו מהגן‬
‫מטרפי אילנין דגנהא ךעדן דארעא‪ .‬של הארץ‪ ,‬דצאו מהגן‪ .‬ואותם‬
‫דהא בקךמיתא הוו אינון לבושין‪ ,‬מאינון לבושים היו מעלים ריחות‬
‫ובשמים של הגן שהנפש‬
‫אהורלים דגנהא ולעילא‪ ,‬והשתא מגנהא‬
‫ךארעא‪ ,‬ונפקי מגנתא‪ .‬ואינון לבושין הוו סלקין ריחין ובוסמין דגנתא‪,‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כא טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כז שבט‬

‫דנפעזא מתיישבא בהו‪ ,‬וחדי בהו‪ .‬הדא הוא מתי^בת בהם וקזמחה בהם‪ .‬זהו‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ . . _ .‬ך‬

‫לכתיב וירח את ריח בגדיו ויברכהו‪ .‬דהא עזכתוב וירח את ריח בגךר‬
‫דברכהו‪ ,‬עזהרי התיעזבה נפעזו‬
‫ורוחו קזל יצחק באותו ריח‪.‬‬ ‫את!ישבא נפשיה ורוחיה דלצחק בההוא‬
‫מ)צום כך‪ ,‬כקזיוצאת קזבת‪ ,‬צריך‬ ‫ריחא‪.‬‬ ‫‪T‬‬

‫להריח בבעזמים ץקזב את נפעזו‬

‫באותו ריח על אותו‪.‬ריח עליון‬
‫בגין דא כד נפק שבתא‪ .‬בעי לארחא‬
‫בבוסמין‪ .‬לאתישבא נפשיה בההוא קדועז ע‪:‬הכ!הלק ממנו‪ ,‬ואותו ריח‬
‫ריחא‪ ,‬על ההוא ריחא עלאה קדישא דאסתלק המעלה קזבבעזמים הוא הדס‪,‬‬ ‫_ | ‪ . .‬ך‬ ‫‪ . .‬ך ‪ .‬ך‬ ‫‪ . . .‬ך‬ ‫_‬ ‫_‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ . . .‬ך‬

‫קזהרי קיום המקום הקדוען‬

‫קזממנו יוצאות חנקזמות הוא‬
‫מיפה‪ .‬וההוא ריחא מעליא ךבוסמין איהו‬
‫הלם‪ .‬דהא קיומא לאתר קדישא תשמתין הדס‪ .‬וזהו קיום הנפעז כמו‬
‫נפקין מניה‪ ,‬הלם איהו‪ .‬ודא איהו קיומא קזלמעלה‪ ,‬כדי להתקים מאותה‬
‫התעךטלות קזנקזאךה‪.‬‬
‫כשיוצאת העזבת‪ ,‬התלבעז אדם‬
‫דנפשא‪ ,‬כגוונא דלעילא‪ ,‬לאתקיימא מההוא‬ ‫‪ . . .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ . . _ .‬ך‬

‫באותם לבושי גץ עדן של הארץ‬ ‫עלטולא דאשהארת‪.‬‬

‫כד נפק שבתא‪ ,‬אתלבש אדם‪ ,‬באינון לבושין שמעלים ריח ובשמים‪ ,‬לקים את‬
‫חנפש על אותה רוח קדושה‬
‫עליונה נכבדה שהסתלקה ממנו‪.‬‬
‫לגנתא לעדן לארעא‪ ,‬דסלקין ריחין‬
‫ובוסמין‪ ,‬לקיימא נפשיה‪ ,‬על ההוא רוחא והדס הוא ודאי קיום חנפש‪,‬‬
‫קדישא ^ א ה יקירא דאסתילק מניה‪ .‬והדס כדגמא עליונה‪ ,‬שחתקימה קיום‬
‫‪------ : -‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• 1-‬‬
‫חנפש*‬
‫אותה רוח עליונה שיורדת על‬
‫איהו קיומא דנפשא ודאי‪ .‬כגוונא עלאה‪,‬‬
‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪1‬‬

‫אדם בשמחה ומשמחת את‬ ‫לאתקיימא קיומא לנפשא‪.‬‬

‫ההוא רוחא עלאה דנחית עליה דבר נש נפשו‪ ,‬אז עומדת נפש האדם כמו‬
‫‪T‬‬ ‫‪• • T‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬
‫העולם חבא‪ ,‬שעתיד להנות‬
‫בחדו‪ ,‬וחדי לנפשיה‪ .‬כלץ קיימא ממנו‪ .‬כמו שאדם מחנה את הרוח‬
‫אותה רוח‬‫‪T‬‬ ‫כך‬
‫הזה‪^ T ,‬‬
‫בעולם ־ ‪' V‬‬
‫הזו ‪T T‬‬ ‫נפשא לבר נש‪ ,‬כגוונא לעלמא לאתי‪ ,‬לזמין‬
‫)דף ר״ט ע״א( לאתהנאה מניה‪ ,‬כמה לבר נש‪ ,‬אהני מהנה אותו לע ^ם הבא‪ ,‬שכתוב‬
‫)ישעיה נח( אז התענג על ה׳ וגו׳‪.‬‬
‫להאי רוחא בעלמא דא‪ .‬הכי ההוא רוחא וכתוב והשביע בצחצחות נפשך‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫אהני ליה לבר נש‪ ,‬לעלמא לאתי‪ ,‬לכתיב‪ ,‬כמו שאךם מרוה את אותו ענג‬
‫)ישעיה נח( אז התענג על ץ׳ וגד‪ .‬וכתיב והשביע ומחנה אותו‪ ,‬כך גם הוא מרוה‬
‫אותו לע ^ם הבא‪ .‬אז כשהאדם‬
‫בצחצחות נפשך‪ .‬כמה לבר נש‪ ,‬רוי לההוא זוכה ומשלים את שלמות כבוד‬
‫ענוגא‪ ,‬ואהני ליה‪ ,‬הכי נמי איהו רוי ליה שבת כפי שאמךנו‪ .‬חקדוש ברוך‬
‫לעלמא דאתי‪ .‬כדין כד בר נש זכי‪ ,‬ואשלים הוא קו‪.‬דא עליו ואומר‪) ,‬שם מט(‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫■ך ‪. .‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ . .‬ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ . .‬ך ‪. .‬‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪. .‬ך‬
‫!יאמר לי עבדי אתה ישךאל אשר‬
‫בך אתפאר‪.‬‬ ‫שלימו ללל^רא לשבתא כלקאמרן‪ ,‬קלשא‬
‫בליל הוא קאלי עליה ואמר‪) ,‬ישעיה מט( ויאמר קם דבי אבא ושאר החברים‬
‫ונשקו ראשו‪ .‬בכו ואמרו‪ ,‬אשרי‬
‫‪: T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪| : T :‬‬ ‫אתפאר‪.‬‬ ‫אשר בל‬ ‫ישראל‬ ‫אהה‬ ‫עבדי‬ ‫לי‬
‫‪T T : *.• 1 :‬‬ ‫‪:‬־ *‪*.‬‬ ‫• ‪•• T :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫־ ‪• :‬‬
‫חלקנו שחדרך הזו זמן חקדועז‬
‫רןם רבי אבא‪ ,‬ושאר חברליא‪ ,‬ונשקו רישיה‪.‬‬
‫בכו ואמרו‪ ,‬זכאה חולקנא דארחא דא זמין קךשא בריף הוא לקבלן‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T l T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•—‬ ‫‪1‬‬ ‫—‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬
‫תא‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כב טבת‬
‫ויקהל ־ ר״ט ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כז שבט‬

‫אמר רבי אבא‪ ,‬לי זמין קךשא בדיך הוא ברוך הוא לפנינו‪ .‬אמר רבי אבא‪,‬‬
‫ארחא דא‪ ,‬בגין לאתחברא עמכ^ן‪ .‬זכאה איהו לי ץמץ הקןדועז ברוך הוא הדרך‬
‫הזו כדי להתחבר עמכם‪ .‬אקזרי‬
‫חלקי עזזכיתי לדרך הזאת‪.‬‬ ‫חולקי‪ ,‬דזכינא לארחא דא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪: t‬‬ ‫‪:‬‬

‫אמר להם‪ ,‬אמר לכם מה‬

‫ז‪.,.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫אמר להו‪ ,‬אימא לכו מה דחמינא‪ ,‬יומא דא‬
‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫— • •‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫' • •‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬

‫^ךאיתי‪ ,‬היום הזה יצאתי לדרך»‬

‫וראיתי אור אחד ^נחלק לקזלקזה‬
‫נפקנא לארהא‪ ,‬והמינא נהורא חדא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T : T :‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬

‫קמאי‪ ,‬אורות‪ ,‬והלכו לפני ונטמנו‪.‬‬ ‫ואתפלג לתלת נהורין‪ .‬ואזלו‬

‫ואתטמרו‪ .‬ואמינא ודאי עזכינתא חמינא‪ ,‬ואמרתי‪ ,‬ודאי עזכינה ראיתי‪,‬‬
‫• ׳‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪-----‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫אקזרי חלקי‪ .‬ועכקזו אותם קזלעזת‬

‫האורות קזראיתי‪ ,‬אתם הם‪ ,‬ודאי‬
‫זכאה הולקי‪ .‬והעזהא איפון תלת נהורין‬
‫זיחמינא‪ ,‬אתון איפון‪ ,‬וזיאי אתון נהורין‪ ,‬עזאתם אורות ומנורות עליונות‬
‫ובוצינין עלאין‪ ,‬לאנהרא בעלמא דין ובעלמא להאיר בעולם הזה ובעולם הבא‪.‬‬
‫אמר רבי אבא‪ ,‬עד כאץ לא ידעתי‬
‫קזכל ה מ תליו ת הנסתרות הללו‬
‫דאתי‪.‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫אמר רבי אבא עד הכי לא ידענא‪ ,‬דכל אלין היו תחת ידיכם‪ ,‬כיון עזראיתי‬ ‫• • • ‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫• •‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬

‫מ תלן סתימין הוו תהות ןדליכו‪ .‬כיון עזהרי בךצון מצות ךבונכם נאמרו‬
‫הדבךים הללו‪ ,‬ץדעהי עזכל‬
‫הדברים עולים ביום זה לתוך‬
‫זיחמינא‪ ,‬דהא ברעותא ךפקודא ךמאריכון‬
‫אתאמרו מלין אלין‪ ,‬לדענא‪ .‬דכלהו מלין הכסא העליון ולוקח אותם אותו‬
‫סלקין יומא דא‪ ,‬לגו כורסייא ^ א ה‪ ,‬ונטיל בעל הפנים ועועויה מהם עטרות‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪I I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬
‫לאדונו‪ .‬והיום הזה מתעפזדים‬
‫)עזבעים( קזעזים מךכבות קדו׳טות‬
‫לון ההוא מארי ךאנפין‪ ,‬ועביד מינליהו עטרין‬
‫למאריה‪ .‬ויומא דא מתעטרין)נ״א עבעיז( עזהין לכבוד הכסא באותם דבדים‬
‫עזנאמרו כאץ ביום הזה‪.‬‬ ‫רתיכין קדיעזין‪ ,‬ליד^רא ךכרסליא‪ .‬באלין מלין‬
‫בין כך זקף את עיניו וךאה‬
‫עזהעדיב העזמ^ז‪ .‬אמר רבי אבא‪,‬‬
‫דאתאמרו הכא‪ ,‬יומא דא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫אךהכי זקף עינוי‪ ,‬וחמא ךאערב עזמשא‪ .‬נלך לכפר הזה ׳טהוא קרוב לנו‬
‫אמר רבי אבא‪ ,‬נהך לגבי האי כפר‪ ,‬במךבר‪ .‬הלכו ולנו עזם‪ .‬בחצות‬
‫הלילה קם רבי אבא וקזאר‬
‫דאיהו קריב לגבן במךברא‪ .‬אזלו וביתו תמן‪ .‬החברים לה׳טתדל בתורה‪ .‬אמר‬
‫בפלגות ליליא‪ ,‬קם רבי אבא ועזאר הברייא‪ ,‬רבי אבא‪ ,‬מכאן והלאה נאמר‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪- : -‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫• •‬ ‫‪It‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫• • ‪:‬‬

‫לאעזתדלא באורליתא‪ ,‬אמר רבי אבא‪ ,‬מכאן דברים לעטר בהם את הצדיקים‬
‫עזבגן עדן‪^ ,‬עכקזו הוא הזמן‬
‫ולהלאה נימא מלין לאתעטרא בהו צדיקיא עזהקדועז ברוך הוא וכל הצדיקים‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫• • ‪T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬

‫דבגנתא ךעדן‪ ,‬דהעזתא איהו זמנא‪ ,‬דקוךעזא עזל עדן מקקזיבים לקולות‬
‫הצדיקים עזבארץ‪.‬‬ ‫בריף הוא וכל צדיקלא ךבגנתא ךעדן‪ ,‬צליתין‬
‫ב תח רבי אבא ואמר‪ ,‬כתוב ) ת ה לי ם‬
‫קטס העזמים קזמים לה׳ והארץ נתן‬ ‫לקליהון דצדיקלא די בארעא‪.‬‬
‫פתח רבי אבא ואמר‪ ,‬כתיב )תהלים קטי( העזמים •לבני אדם‪ .‬בפסוק‪- 1‬הזה ••יען‬
‫‪T -‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪.‬‬ ‫— ■ ך —‬ ‫_ ‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬ן ‪-‬‬

‫עזמים ליי׳ והארץ נתן לבני אדם האי להתבונן‪ ,‬וכך צריך לומר‪:‬‬
‫‪I‬‬ ‫—‬ ‫‪TT‬‬ ‫• ‪• • :‬‬ ‫‪ —T‬ן‬ ‫‪*.*TT:‬‬ ‫— ‪T :‬‬ ‫‪• — T‬‬
‫העזמים לה׳‪ ,‬והארץ נתן לבני‬
‫ל^רא אית לאסתכלא ביה‪ ,‬והכי אצטריך‬
‫לבני אדם‪ .‬מאי העזמים עזמים‪ .‬אלא‬ ‫• ‪•• :‬‬
‫נתן‬
‫— ן‬
‫והארץ‬
‫‪I‬‬
‫העזמים ליי׳‪,‬‬
‫— •‬ ‫‪TT‬‬
‫למימר‬
‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪* . • T T : ' t :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כב טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כז שבט‬
‫תב‬
‫אךם‪ .‬מה ז‪-‬ה העזמים עזמים ? אלא‬ ‫הכא אית לאסהכלא‪ ,‬בגין דאית עזמלם‪ ,‬ואית‬
‫כאץ ןעז להתבונן‪ ,‬מעזום עיען‬ ‫עזמים‪.‬‬
‫עזמים‪.‬‬ ‫עזמים‬ ‫‪• — T‬‬

‫שמים למטה‪ ,‬וארץ למטה מהם‪.‬‬ ‫שמים לתהא‪ ,‬וארץ לתתא מנייהו‪ .‬עזמים‬
‫שמים למעלה‪ ,‬וארץ למטה מהם‪.‬‬ ‫לעילא‪ .‬וארץ לתהא מפליהו‪ .‬וכל‬
‫העליונות‬ ‫הדרגות‬ ‫וכל‬
‫והתחתונות כלן כמו זה‪ ,‬אלה‬
‫דרגין עלאין ותתאין‪ .‬כלהו כגוונא דא‪ .‬אלין‬
‫באלה‪ .‬שמים למטה‪ ,‬הם עשר‬ ‫באלין‪ .‬שמלם לתהא‪ .‬אינון עשר יריעות‪ .‬כמה‬
‫יריעות‪ ,‬כמו שנאמר >שםקד( נוטה‬ ‫ךאת אמר )תהלים קי( נוטה שמים כיריעה‪.‬‬
‫שמים כיריעה‪ .‬והקןדוש ברוך‬
‫הוא עשה אותם ואת המחנות‬
‫וקוךשא בריף הוא עבד לון‪ .‬ומ^זךדן די‬
‫שבתוכם להנהיג את הארץ‬ ‫בגווייהו‪ .‬לאנהגא ארעא תתאה‪ .‬תשיעאה‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T -‬‬ ‫‪T : -‬‬ ‫‪T T : - :‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪---------:‬‬

‫התחתונה‪ .‬התשיעי מנהיג את‬ ‫אנהיג לתהאי‪ .‬דסחרן כקופטרא דקולטא‪.‬‬

‫התחתונים‪ ,‬שסובבים כעבותות‬
‫העגלה‪ .‬העשירי הוא העקןר‪.‬‬
‫עשיראה‪ .‬איהו על‪,‬רא‪.‬‬ ‫■‬
‫‪Ht‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬

‫ובכל המחנות ממנים ןש עד‬ ‫ואכלהו משיךלין ממנן עד שביעאה‪.‬‬

‫לשביעי‪ .‬ומהשביעי והלאה ןש‬ ‫משביעאה ולהלאה‪ .‬אית נהורא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪: T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬
‫אור שהתפשט למטה מתוך‬
‫הכסא העליון‪ ,‬ומאיר לעשירי‪,‬‬
‫דאתפשט לתתא‪ .‬מגו כורסייא עלאה‪ .‬ונהיר‬
‫' ‪• T :‬‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫“‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫והעשירי‪ ,‬מאותו האור שהוא‬ ‫לעשיראה‪ .‬ועשיראה‪ .‬מההוא נהירו דנקטא‪.‬‬

‫לוקח‪ ,‬נותן לתשיעי‪ ,‬והוא‬ ‫יהיב לתשיעאה‪ .‬ואיהו לתמינאה ולתתא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪• T‬‬
‫לשמיני ומטה‪.‬‬
‫השמיני הזה‪ ,‬כשנפקדים כחות‬ ‫האי תמינאה‪ .‬כד אתפ?ןדון חילי ךכוכבלא‪.‬‬
‫הכוכבים ומוציא אותם‪ ,‬אותו‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪• T‬‬ ‫־‬
‫ואפיק לון‪ .‬ההוא נהירו‪ .‬לןלימא ולהיב‬
‫האור עומד ונותן כחו לכל אחד‬ ‫חיליה לכל חד וחד‪ .‬לאתמנאה בההוא אתר‬
‫ואחד להתמנות באותו מקום‬
‫שצריך‪ ,‬שכתוב )ישעיה מ( המוציא‬
‫דאצטריך‪ .‬דכהיב‪) .‬ישעיה מ( המוציא במספר‬
‫במספר צבאם וגו׳‪ .‬מרב אונים ‪-‬‬ ‫צבאם וגו׳‪ .‬מרב אונים‪ .‬דא איהו זהרא‬
‫‪ —:‬ד‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫י‬ ‫•‬ ‫‪..‬‬ ‫‪y‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫זהו הזהר שלמעלה שנקרא רב‬ ‫דלעילא‪ .‬דאקרי רוב אונים‪.‬‬

‫אונים‪.‬‬
‫ובכל רקיע ורקיע ןש ממנה‪,‬‬ ‫ובכל רקיעא ורקיעא‪ .‬אית ממנא‪ .‬ואתפקד‬
‫ונפקד על העולם ועל הארץ‬ ‫על עלמא‪ .‬ועל ארעא‪ .‬לאנהגא כלא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪:‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪T : T‬‬ ‫—‬

‫להנהיג את הבל‪ .‬פרט לארץ‬ ‫בר ארעא דישראל‪ .‬דלא אנהיג לה רקיעא‪.‬‬
‫‪y‬‬ ‫‪ .‬ן ‪ .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪• : -‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪-‬‬
‫ישראל‪ ,‬שלא מנהיג אותה לא‬
‫רקיע ולא בח אחר‪ ,‬אלא הקדוש‬ ‫ולא חילא אחרא‪ .‬אלא קךשא בריף הוא‬
‫ברוך הוא לבדו‪ ,‬והרי פרשוה‪.‬‬ ‫בלחודוי‪ .‬והא אוקמוה‪ .‬ואי תימא היד‬
‫ואם תאמר‪ ,‬איך שרוי לחנם רקיע‬ ‫למגנא רקיעא על ארעא דישראל‪ .‬והא מטרא‬
‫‪T:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫••‬ ‫‪T:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬
‫על ארץ ישךאל‪ ,‬והרי טל ומטר‬
‫יורד עליה מהרקיע כשאר כל‬ ‫וטלא מרקיעא נחית עלה‪ .‬כשאר כל ארעא‬
‫‪T : -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫'‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫• • ‪I • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ארץ אחרת?‬ ‫אחרא‪.‬‬ ‫— ‪T—:‬‬

‫אלא בכל רקיע ורקיע יש ממנים‬

‫‪• ••.‬‬ ‫‪:‬‬

‫ששולטים על העולם‪ ,‬ואותו‬

‫‪-‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T •1 :‬‬ ‫ד‬ ‫‪•:‬‬
‫אלא‪ ,‬בכל ךקיעא ורקיעא אית ממנן שלטין‬
‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬

‫ממנה ששולט על אותו רקיע נותן‬

‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫על עלמא‪) .‬דף ר״ט ע״ב( וההוא ממנא‬
‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬

‫מן הכח שיש לו לאותו רקיע‪?) ,‬די‬ ‫דשלטא על ההוא רקיעא‪ .‬יהיב מחילא דאית‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬
‫תג‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כב טבת‬
‫ויקהל ־ ר״ט ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כז שבט‬

‫ליה לההוא יקיצא )ןגין למיחב לתתא(‪ ,‬וההוא לת ת למטה( ואותו רקיע לוקח‬
‫רקיעא נקיט מההוא ממנא‪ ,‬ויהיב לתהא מאותו ממנה‪ ,‬ונותן למטה לארץ‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫—‬ ‫‪| *T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I • :‬‬
‫ואותו הממנה אינו לוקח אלא‬
‫נקיט‪ ,‬אלא מהתמצית קזלמעלה‪ .‬אבל הארץ‬ ‫*‪I‬‬
‫לארעא‪ .‬וההוא ממנא לא‬
‫‪T V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪:‬‬

‫מתמצית דלעילא‪ .‬אבל ארעא קדיעזא‪ ,‬לא הקדוקזה אין עזולט על אותו‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫— ן•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪:‬‬ ‫‪T —:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫*‬

‫עזליט על ההוא רקיעא רעליה ממנא אחרא‪ ,‬הרקיע עזעליה ממנה אחר‪ ,‬ולא‬
‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫‪•/ ••• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•/ T •/‬‬ ‫־‬ ‫‪T T •1‬‬
‫‪y‬‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• • t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I • :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• -‬‬
‫בח אחר‪ ,‬אלא הקדועז ברוך הוא‬
‫לבדו‪ ,‬והוא פוקד את הארץ‬
‫ולא חילא אחרא‪ ,‬אלא קךשא בריך הוא‬
‫הקדו׳טה באותו ךקיע‪.‬‬ ‫בלהודוי ואיהו פקיד לארעא קדיעזא בההוא‬
‫פתחים‬
‫ורקיע ••יעז ‪• T :‬‬
‫רקיע ‪- | •T:‬‬
‫ב‪7 :‬כ ל ‪- | •T‬‬ ‫רקיעא‪.‬‬
‫ידועים ועזלטוץ כל הממנים‬
‫בכל רקיעא ורקיעא‪ .‬אית פתחין ודיעןי מפתח לפתח רעזום‪ ,‬ומאותו פתח‬
‫יעזולטנו דבל ממנן‪ ,‬מפתהא לפתהא והלאה לא עזולט אפלו כמלא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪' I t‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬

‫רעזימא‪ ,‬ומההוא פתחא ולהלן‪ ,‬לא עזלטא נימה‪ ,‬ולא נכנס זה )אפלה לתחום‬
‫פתח חברו פרט לכעזנתנת לו‬
‫ךעזות לעזלט אחד ^ חברו‪ ,‬ואז‬
‫אפילו כמלא נימא‪ ,‬ולא עאל דא‪) ,‬אפילס‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫*‬ ‫• ‪:‬‬

‫בתחומא ךפתחא ךחבךיה‪ ,‬בר כד אתלהיב עזולבזים המלכים עזבארץ אחד‬

‫על חברו‪.‬‬ ‫ליה רעזו‪ ,‬לעזלטאה חד על הבדיה‪ .‬כדין‪,‬‬
‫באמצע כל הךקיעים ןעז פתח‬ ‫עזלטין מלבין די בארעא‪ .‬חד על חבריה‪.‬‬
‫אחד עזנקרא גבילו״ץ‪ ,‬ותחת‬
‫?א^צעיתא דכלהו רקיעין‪ .‬אית פתחא הפתח הזה ןעז עזבעים פתחים‬
‫חדא‪ ,‬דאלןדי גבילו־״ן‪ ,‬ותחות אחךים למפזה‪ ,‬ועזבעים ממנים‬
‫האי פתחא‪ ,‬אית שבעין פתחין אחרנין לתתא‪ ,‬עזומךים מרחוק עזל אלפים אמה‬
‫עזלא קרבים אליו‪ .‬ומאותו פתח‬
‫ושבעין ממנין נטרין‪ ,‬מרחיק הרי אלפין עולה דרך למעלה למעלה‪ ,‬עד‬
‫אמין‪ ,‬דלא יןרבין לגביה‪ .‬ומההוא פתחא עזמגיעה לכסא העליון‪ ,‬ומאותו‬
‫עזברקיע‪ ,‬־עד‬
‫‪ TT •/‬־ ׳‬ ‫הצדדים‬
‫לכל ־ ‪• T •1:‬‬
‫הפתח ‪T :‬‬
‫־ ־‬ ‫ארחא סליק לעילא לעילא‪ ,‬עד די מטא לגו‬
‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫—‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪••:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫!‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T : T‬‬
‫עזער הפתח עזנקרא מגדו״ן‬
‫)מ‪;1‬דו׳׳ן(‪ ,‬עזעזם הוא סיום הרקיע ^ל‬
‫כורסליא עלאה‪ ,‬ומההוא פתחא לכל סטרין‬
‫החומה עזל ארץ יקזראל‪.‬‬ ‫דרקיעא‪ ,‬עד הךעא ךפתחא דאקרי מגדו״ן‪,‬‬
‫)ם״אמנייז( ךתמן איהו סיומא דרקיעא דתחומא ובל אותם עזבעים פתחים‬
‫‪• T :‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ :‬ד‬

‫עזךעזומים בתוך אותו פתח‬

‫עזנקךא גבילו״ן‪ ,‬כלם ךעזומים‬
‫ךארעא רלשראל‪.‬‬
‫ןכל אינון שבעין פתחין‪ ,‬דרשימין גו בכסא הקדועז‪ ,‬ולכלם קוךאים‬
‫ההוא פתחא דאקרי גבילו״ן‪ ,‬כלהו עזערי צדק‪ ,‬עזלא עזולט אחר‬
‫עליהם‪ .‬והקדועז ברוך הוא פוקד‬
‫את הארץ הקדועזה באותו רקיע‪,‬‬
‫רשימין בכורסליא קדישא‪ ,‬וכלהו קרינן‬
‫אחרא מפתח לפתח בפקידה כמו‬ ‫לון שערי צדק‪ ,‬דלא שליט‬
‫עלייהו‪ .‬וקוךשא בריך הוא פקיד לארעא עזצ‪-‬דיך‪ .‬ומתמצית אותה פקידה‬
‫דישראל בההוא רקיעא‪ ,‬מפתחא לפתחא‪ ,‬מקבלים אותם עזבעים ממנים‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪I • :‬‬ ‫‪• • T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫ונותנים לכל הממנים האחדים‪.‬‬ ‫׳‬ ‫׳‬ ‫‪t‬‬

‫בפקידו כמה ךאצטריך‪ .‬ומתמציתא דההוא‬

‫פקידא‪ ,‬נטלין אינון שבעין ממנן‪ ,‬דהבין לכלהו ממנן אחרנין‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כב טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כז שבט‬
‫תד‬

‫השלמה מההשמטות )סימןד(‬ ‫השלמה מההשמטות)סימן ד(‬

‫יש בצואת רבי אליעזר הגדול‪,‬‬
‫קךקע הגן הוא כשבךא הקדוש‬
‫איכא בצואת רבי אליעזר הגדו־ל‪? .‬ןך?ןע הגן‬
‫ברוך הוא גן עדן‪ ,‬נטל שלג‬ ‫הוא כשברא ה?ןדו־ש ברוך הוא גן‬
‫מתחת כסא הכבוד‪ ,‬וממנה נעשה‬ ‫עדן‪ ,‬נטל שלג מתחת כפא הכבויה וממנה‬
‫קרקע הגן‪ ,‬וזהי קרקעיתו של גן‬
‫עדן‪ .‬ואינו נוגע עם הארץ הזאת‪,‬‬
‫נעשה קרקע הגן‪ ,‬וזהו קרלןעיתו של גן עדן‪.‬‬
‫שהיא למעלה מכל הארצות‪.‬‬ ‫ואינו נוגע עם הארץ הזאת‪ ,‬שהיא למעלה‬
‫גבי הגן הוא כעין כל‬ ‫רקיע‬ ‫מכל הארצות‪ .‬רקיע שעל גבי הגן הוא כעין‬
‫הגונים‪ ,‬כמעשה לבנת הספיר‪.‬‬
‫ושמו של הקדוש ברוך הוא חקוק‬
‫כל הגוונין‪ ,‬כמעשה לבנת הספיר‪ .‬ושמו של‬
‫באמצע הרקיע‪ .‬ואךבע טבעות‬ ‫הקדוש ברוך הוא‪ ,‬חקוק באמצע הרקיע‪.‬‬
‫באךבעה קצות הרקש‪ ,‬ואךבעה‬ ‫הרקיע‪,‬‬
‫‪ - TT‬׳‬
‫קצות‬
‫‪1:‬‬
‫טבעות בארבעה‬
‫‪TT: - :‬‬ ‫‪T •1-‬‬
‫וארבע‬
‫‪ :‬־ ‪ :‬־‬
‫אופנים בכל טבעת‪ .‬ובאמצע‬
‫הזה‬
‫וארבעה אופנים בכל טבעת‪ .‬ובאמצע הרקיע‬
‫ועמוד ־ ‪•/‬‬ ‫אחד‪,‬׳ ־‬ ‫הרקיע ־עמוד ‪T •/‬‬
‫­‬ ‫•ו‬ ‫■ך ‪-‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫—‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: - :‬‬
‫‪ TT •1‬־‬
‫נעוץ מקרקע הגן עד שאוחז פני‬ ‫עמוד אחד‪ ,‬ועמוד הזה נעוץ מקךקע הגן עד‬
‫כסא הכבוד‪ ,‬והוא מכסה מענן‬ ‫שאוחז פני כסא הכבוד‪ ,‬והוא מכסה מענן‬
‫הכבוד‪ .‬והמלאך גבריאל לבוש‬
‫הבדים עומד עליו‪ .‬פעם כלם‬
‫הכבוד‪ .‬והמלאך גבריאל לבוש הבדים עומד‬
‫והעמוד‬‫הרקיע‪ T: *,‬־‬
‫אוחזים בטבעות ‪| •TT‬‬‫‪:‬־•‬
‫הרקיע‪,‬‬
‫*‬ ‫‪TT •1‬‬
‫בטבעות‬‫‪ :‬־ ‪:‬‬
‫אוחזים‬
‫‪:‬־ *‬
‫כלם‬
‫‪T‬‬
‫פעם‬ ‫——‬
‫עליו‪.‬‬‫‪T T‬‬
‫חוזר והרקיע סובב‪ ,‬ואותיות שם‬ ‫ואותיות ‪..‬שם‬ ‫‪.‬‬ ‫סובב‪. 7,‬‬‫‪..‬‬ ‫והרקיע‬
‫והעמוד חוזר ‪- 1• TT :‬‬ ‫‪- T :‬‬
‫המפרש בולטות ונוצצות רעולות‬
‫ריוךדות‪.‬‬
‫המפרש בולטות ונוצצות ועולות ויורדות‪.‬‬
‫קול קירא‪ :‬התנודדו מחנות‬ ‫קול קורא התנוךדו מחנות צדיקים קדושים‪,‬‬
‫אשריכם‬ ‫קדושים‪,‬‬ ‫צדיקים‬ ‫אשריכם שזכיתם לכך‪ .‬מי שמע כזאת‪,‬‬
‫שזכיתם לכך‪ .‬מי שמע כזאת‪,‬‬
‫מי ראה כאלה‪ ,‬בהיות כל נגון‬
‫בנסעו‬
‫הרקיע ‪: T :‬‬
‫נגון ‪- 1• TT‬‬
‫‪1‬‬ ‫כל •‬‫בהיות ‪T‬‬ ‫כאלה‪: • ,‬‬
‫׳‬ ‫ראה ‪T‬‬ ‫מי ‪T T‬‬ ‫•‬

‫הרקיע בנסעו ^ ידי האיש‬ ‫על ידי האיש לבוש הבדים‪ ,‬והוא מסתלק‬
‫לבוש הבדים‪ ,‬והוא מסתלק‬ ‫והרקיע עומד‪ .‬והעמוד מנגן‪ ,‬עולה ויורד‪ ,‬עד‬
‫והרקיע עומד‪ .‬והעמוד מנגן‪,‬‬
‫עולה ויורד‪ ,‬עד שנמשך אור‬
‫שנמשך אור זהר‪ ,‬אור נעם מלמעלה באותו‬
‫זהר‪ ,‬אור נעם מלמעלה באותו‬ ‫העמוד‪ .‬והצדיקים עומדים לנגד האור ההוא‬
‫העמוד‪ .‬והצדיקים עומדים לנגד‬ ‫ונהנים ממנו עד חצות הלילה‪.‬‬
‫האור ההוא ונהנים ממנו עד‬
‫חצות הלילה‪.‬‬
‫בחצי הלללה כשבא הקדוש ברוך הוא לכנס‬
‫בחצי הלילה כשבא הקדוש ברוך‬ ‫עם הצדיקים‪ ,‬שומעים קול סבוב‬
‫הוא לכנס עם הצדיקים‪ ,‬שומעים‬ ‫הרקיע והעמוד מנגן‪ ,‬וקרקע הגן מתנשא‪,‬‬
‫קול סבוב הדקי^ והעמוד‬
‫ק‪?^3‬ן‪ ,‬וקרקע הגן מתנשא‪,‬‬
‫והצדיקים עולים מחפותיהם לין^ראת בוראם‪,‬‬
‫והצדיקים עולים מחפותיהם‬ ‫שעה‬‫‪TT‬‬ ‫באותה‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫מכבודו‪.‬‬ ‫•‪:‬‬ ‫הגן מתמלא‬ ‫‪| T-‬‬ ‫וכל‬‫‪T:‬‬
‫לקראת בוראם‪ ,‬וכל הגן מתמלא‬ ‫מזדוגות הרוחות זכרים ונקבות כפי שהיו‬
‫מכבודו‪ .‬באותה שעה מזדוגות‬
‫כפי‬
‫‪• :‬‬ ‫ונקבות‬‫‪1•• :‬‬ ‫זכרים‬
‫‪• T:‬‬ ‫‪T‬הרוחות‬ ‫קדם שנבראו‪ ,‬ומאותו נעם האותם לחזות‬
‫בנעם ה׳‪ ,‬כלם עושים פרי‪,‬‬ ‫לחזות‬ ‫הארתם‬ ‫נעם‬ ‫ומאותר‬ ‫עזנבךאו‪,‬‬ ‫קדם‬ ‫קזהיו‬
‫תה‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כב טבת‬
‫ויקהל ־ ר״ט ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כז שבט‬

‫דהינו רוחוית לגךים ‪) :‬עד כאן‬
‫מההשמטות(‬
‫בגן עדץ עזלמטה‪ ,‬ברקיע עזעומד‬
‫עליו‪ ,‬יעז בו סוד עליונים‪.‬‬
‫•‬ ‫‪: •/‬‬
‫כקזעעזה הקדועז ברוך הוא את‬
‫הרקיע‪ ,‬הביא אעז ומים מתוך‬
‫כסא כבודו ועזהפם כאחד‪ ,‬ועעזה‬
‫מהם ךקיע למפזה‪ ,‬והתפעזטו עד‬
‫קזהגיעו לאותו מקום עזל גץ עדן‬
‫דעזבו‪ .‬מה עע{ה הקדועז ברוך‬
‫הוא? לקח מהעזמים העליונים‬
‫•‬ ‫‪: ••• T‬‬
‫בנעם ה׳‪ ,‬כלם עוע^ים פרי‪ ,‬דהינו רוחו־ת‬
‫לגרים♦ )עדכאןמההשמטות(‪.‬‬
‫׳‬ ‫‪T T‬‬
‫?ג;תא ךעדן דלתתא‪ ,‬רקיעא ךקיימא עליה‪,‬‬
‫אית ביה תין עלאין‪ ,‬כד עבד לןךעזא‬
‫בריך הוא רקיעא אליתי אעז ומלם‪ ,‬מגו־ כרסי‬
‫ללןריה‪ ,‬ועזהף לון כחדא‪ ,‬ועבד מפהון ךקיעא‬
‫אתר‬
‫‪T -:‬‬ ‫דמטו לההוא‬ ‫‪T :‬‬ ‫ואתפעזטו ‪-‬עד‬ ‫לתהא‪T T : • : ' ,‬‬
‫‪T - :‬‬
‫דגנתא ךעדן‪ ,‬ויתבו‪ .‬מה עבד לןךשא בריף‬
‫״ _ ■ן _ ‪.‬‬ ‫■ן‬

‫הקדועזים אעז ומים אחדים‬ ‫הוא‪ .‬נטל מעזמלם עלאין לןדיעזין‪ ,‬אעז ומים‬
‫עזנמצאים ולא נמצאים‪ ,‬עזנגלים‬ ‫אחרנין דמעזתכחין ולא מעזהכחין‪ ,‬דאתגללין‬
‫ולא נגלים‪ ,‬ומאותם אעז ומים‬
‫עזנפזלו מהעזמים העליונים‪ ,‬עעזה‬
‫ולא אתגללין‪ .‬ומאיפון אעז ומלם‪ ,‬דאתנטלו‬
‫מהם מתיחת הרקיע‪ ,‬ומתח אותו‬
‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ׳‬ ‫‪T T •1‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫מעזמלם עלאין‪ ,‬עבד מנליהו מתיהו דרקיעא‪,‬‬
‫על הגן הזה עזלמפזה‪ ,‬ומתחבר‬ ‫ומתח ליה על האי גנתא דלתהא‪ ,‬ומתחבר גו‬
‫לתוך רקיע אחר•‬
‫באותה מתיחת‬
‫רקיעא אחרא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫גונים ‪:‬‬
‫ארבעה ‪•T:‬‬
‫‪^ 7 :-‬‬
‫הוקיע ^זעל חגן ‪ -‬לבן אדם ןר'ק‬ ‫ארבע גוונין‪ ,‬בההוא מתיחו דרקיעא ךעל‬
‫ועזחר‪ .‬לגונים הללו ןעז אךבעה‬ ‫ואובם‪ .‬לגבי‬
‫‪T‬‬ ‫ירוק‪: 1‬‬ ‫וסומק‪T l‬‬
‫‪T‬‬ ‫חיור ‪:‬‬
‫גנהא‪T • ' ,‬‬
‫• ‪T :‬‬
‫פתחים מתחת לאותה מתיחת‬
‫הרקיע‪ ,‬ואותם הפתחים לארבעת‬
‫הני גוונין‪ ,‬אית ארבע פתחין‪ ,‬לתתא מההוא‬
‫‪ :‬־ ‪ :‬־ ־‬ ‫־ ‪• T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ | • TT‬־ ' ‪:‬‬

‫צךדי הרקיע עזעל גבי חגן‪.‬‬ ‫מתיחו דרקיעא‪ .‬ואיפון פתחין לארבע סטרין‬
‫ומאותם אעז מים עזנעעוה מהם‬ ‫דרקיעא ךעל גבי גנהא‪ .‬מאינון אעז ומלם‪,‬‬
‫אותו רקיע‪ ,‬נפתחים בארבעה‬
‫‪ :‬־ ‪T T :‬‬

‫פתחים אךבעה אורות‪ .‬לצד ןמין‬

‫•‪• T :‬‬ ‫‪ | • T‬־ '‬
‫דאתעביד מפהון ההוא רקיעא‪ .‬מתפתחין‬
‫באותו פתח מתוך מתיחת צד‬ ‫בארבע פתחין‪ ,‬ארבע נהורין‪ .‬לסטר למינא‬
‫)המים( הןמין מאירים עזני אורות‬ ‫בההוא פתחא‪ ,‬מגו מתיחו דסטר ) נ״א מ‪:‬א(‬
‫באותם עזני פתחים‪ ,‬בפתח‬
‫הןמין‪ ,‬ובפתח עזהוא)ב?ניםיועאאור‪,‬‬
‫למינא‪ ,‬נהרין הרין נהורין‪ ,‬באיפון הרין‬
‫והוא פנים( כנגד הפנים‪.‬‬ ‫פתחין‪ ,‬בפתחא דימינא‪ ,‬ובפתחא ךאיהו)נ״א‬
‫בתוך האור המאיר לצד ןמין‬ ‫לגז■ נ?רןא?הזיךא ואיהוא?‪8‬יז( לקבל אנפץ‪.‬‬
‫ךעזומה אות אחת מאירה ובולטת‬
‫)ןל‪ 1‬הטת( ונוצצת בהתנץצות מתוך‬ ‫ג‪ 1‬נהורא דנהיר לסטר ימינא‪ ,‬אתרעזים את‬
‫אותו האור‪ ,‬והיא האות מ׳‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬
‫חד‪ ,‬נהיר ובליט‪) ,‬נ״א!להיט( ונציץ בנציצו‪,‬‬
‫ועומדת באמצע אותו האור ^ל‬ ‫מגו ההוא נהורא‪ ,‬ואיהו את מ׳‪ ,‬וקלימא‬
‫הפתח‪ .‬האות הזו עולה ויורדת‪,‬‬
‫ולא עומדת במקום אחד‪ .‬אותו‬ ‫דפתחא‪T .‬את ‪T‬דא‪,‬‬
‫‪T : • :‬‬
‫נהורא‬
‫‪T :‬‬
‫דההוא‬ ‫‪— :‬‬
‫באמצעיתא‬
‫‪T • T : V :‬‬

‫האור לוקח אותה אות ומוציא‬

‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫••‪- 1‬‬ ‫‪T‬‬
‫באתר ‪-‬חד‪- .‬ההוא‬ ‫‪T- : -‬‬ ‫קאים‬ ‫ולא ‪• | T‬‬‫ונחהא‪ ,‬י ‪T :‬‬
‫סלקא ‪T : - :‬‬
‫‪| T: -‬‬
‫אותה‪ ,‬ומעזום כך אינה עומדת‬ ‫נהורא‪ ,‬נטיל לההוא את ואפיק לה‪ ,‬בגין כך‬
‫במקום אחד‪.‬‬
‫בתוך האור חמאיר בצד עזהוא‬
‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬
‫באתר ‪-‬חד‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬
‫קיימא‬
‫‪T : 1-‬‬
‫‪T‬לא‬
‫כנגד הפנים‪ ,‬רעזומה אות אחת‬
‫־‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫־ ‪• T‬‬ ‫‪••••••:‬‬
‫גו נהורא תהיר בסטרא ךאיהו לקבל אנפץ‪,‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כג טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כז שבט‬
‫תו‬

‫ונ‪ 1‬צצת‬ ‫וב‪ 1‬לטת‬ ‫עזמאירה‬ ‫אתרעזים את חד‪ ,‬ךנהיר ובליט ונציץ בנציצו‬
‫בהתנ‪ 1‬צצות בת‪1‬ך א‪ 1‬תו הא‪1‬ר‪,‬‬
‫והיא הא‪ 1‬ת ר‪ /‬ולפעמים נראית ב׳‬
‫גו ההוא נהורא‪ ,‬ואיהי את ר׳‪ ,‬ולזמנין אתחזי‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫)ד׳(‪ ,‬ועומדת באמצע אותו האור‬ ‫נהורא‬

‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫דההוא‬ ‫‪- :‬‬
‫באמצעיתא‬
‫‪T • T :‬‬ ‫‪:‬‬
‫וקיימא‬
‫‪T : 1- :‬‬
‫ב׳ )נ״א י(‬
‫עזבפתח‪ ,‬ועולה ויורדת‪ 0 ,‬עמים‬ ‫ךפתחא‪ .‬וסלקא ונחהא‪ ,‬לזמנין אתגליא‪,‬‬
‫גלויה ולפעמים לא גלויה‪ ,‬ולא‬
‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬

‫עומדת במקום אחד‪ .‬עזהי‬

‫‪:‬‬ ‫‪ T :‬״‬ ‫‪ :‬״‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫באתר ‪-‬חד‪.‬‬‫קיימא ‪T - : -‬‬
‫ולא ‪T : | -‬‬‫אתגליא‪ ,‬י ‪T :‬‬
‫• ‪T: - :‬‬ ‫ולזמנין ‪T‬לא‬
‫‪1 •:•:‬‬

‫עומדות‪,‬‬
‫^‬ ‫‪:‬‬ ‫הללו‬
‫־‪T‬‬ ‫האותיות‬
‫״‬ ‫‪T‬‬
‫אלין הרין אתוון קיימין‪ ,‬וכד נקזמתא‬
‫וכקזנקזמות הצדיקים נכנסות לגן‬ ‫דצדיקיא עאלת בגנהא ךעדן‪ ,‬אלין הרין‬
‫עדן‪ ,‬קזהי האותיות הללו יוצאות‬
‫מתוך אותו האור‪ ,‬ועומדות על‬
‫אתוון נפקין מגו ההוא נהורא‪ ,‬וקיימין על‬
‫אותה נעזמה‪ ,‬ועולים ויורדים‪.‬‬
‫״‬ ‫‪:‬‬ ‫״‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪T‬‬
‫ההיא נקזמתא‪ ,‬וסלקי ונחהי♦‬
‫ואז‪ ,‬מאותם קזני הפתחים‪,‬‬ ‫? דן‪ ,‬מאיפון הרין פתחין‪ ,‬מקדמי ונחתי‬
‫מקדימים ויוךדים מלמעלה קזהי‬
‫מךכבות‪ .‬מךכבה עליונה אחת‪,‬‬ ‫מעילא‪ ,‬הרין ךתיכין‪ .‬רתיכא חדא‬
‫קזהיא מךכבתו ^ל מיכאל‪ ,‬גדול‬ ‫עלאה‪ ,‬דאיהי רתיכא דמיכאל‪ ,‬רב סגנין‪.‬‬
‫הסגנים‪ .‬המךכבה הקזנןה‪ ,‬קזהיא‬ ‫רתיכא מההוא ‪-‬רב‬ ‫רתיכא תניינא‪ ,‬דאיהי‬
‫‪T • :‬‬ ‫‪T • :‬‬
‫מרכבתו קזל אותו ממנה גדול‬
‫קזנקךא בוא״ל‪ .‬וזה קזמעז נכבד‬ ‫עזמעזא‬
‫‪T T T‬‬ ‫ודא •איהו‬ ‫בוא״ל‪T : .‬‬ ‫••‬ ‫דאקרי‬
‫ממנא‪••1: • : ,‬‬‫‪ TT :‬׳‬
‫עזנקרא רפא״ל‪ .‬והם יורדים‬
‫‪• :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•• T :‬‬ ‫• ‪T|:‬‬
‫!קירא )דף ד־י ע״א( דאלןרי רפא״ל‪ .‬ואינון נחהין‬
‫ועומדים על הנעזמה‪ ,‬אומרים לה ‪:‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬״‬ ‫'‬ ‫־‪T T :‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬״‬ ‫‪:‬‬
‫וקלימין על נעזמתא‪ ,‬ואמרין לה עזלום בואך‪.‬‬
‫קזלום בואך‪ ,‬ןבא קזלום ןב'א‬
‫קזלום‪ .‬ואז אותן קזתי האותיות‬ ‫)ישעיהנז( יבא עזלום יבא ^לום‪ .‬כדין איפון הרין‬
‫עולות ועומדות במקומן‪ ,‬ונגנזות‬ ‫אתוון‪ ,‬סלקין וקלימין באתרליהו‪ ,‬ואתגניזו גו‬
‫לתוך אותו האור ^ל אותם‬
‫פתחים‪.‬‬
‫ההוא נהורא‪ ,‬דאיפון פתחין‪.‬‬
‫שני פתחים אחרים‪ ,‬קזני אורות‬ ‫תרין פתחין אחרנין‪ .‬הדין נהורין אחרנין קא‬
‫אחרים לוהטים מאור האש‬ ‫מלהטין‪ .‬מנהירו ךאשא‪ ,‬באיפון פתחין‬
‫באותם פתחים‪ ,‬אחד לצד שמאל‬
‫‪:‬‬ ‫־‬

‫ואחד לאחור‪ .‬שהי אותיות אחרות‬

‫‪:‬‬ ‫״‪.‬״ ‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪ T :‬״‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫חד לסטר שמאלא‪ ,‬וחד לאחורא‪ .‬הרין אתיין‬
‫לוהטות באותם אורות ןנוצצים‬ ‫אחרנין‪ ,‬מלהטין באינון נהורין‪ ,‬ונציצין‬
‫בתוכם‪ .‬אות אחת ג׳ ואות אחת נ׳‪.‬‬ ‫בגווליהו‪ ,‬את חד ג׳‪ ,‬ואת חד נ׳‪ ,‬וכד אתיין‬
‫וכקזהאותיות הראשונות חוץרות‬
‫למקומן‪ ,‬קזתי האחרות הללו‬ ‫קךמאי מתהדרן לאתרליהו‪ ,‬אלין הרין אחרנין‬
‫נוצצות‪ ,‬עולות ויוךדות‪ ,‬יוצאות‬ ‫נצוצין‪ ,‬סלקין ונחתין‪ ,‬נפקין מאינון נהורין‪,‬‬
‫מאותם אורות ועומדות על‬ ‫וקלימין על נשמתא‪.‬‬
‫הנשמה‪.‬‬
‫אז יוךדות שהי מךכבות מאותם‬ ‫ןדין נחהין הרין רתיכין‪ ,‬מאינון הרין פתחין‪.‬‬
‫קזני פתחים‪ .‬מךכבה אחת היא‬ ‫דגבריאל‪— ,‬רב‬ ‫‪:‬־‪•:‬‬
‫רתיכא‬
‫‪T • :‬‬
‫חדא •איהו‬ ‫‪TT‬‬
‫רתיכא‬
‫‪T • :‬‬
‫מךכבהו של גבריאל‪ ,‬ממנה גדול‬
‫ונכבד‪ .‬המךכבה השנןה היא‬
‫רתיכא‬
‫‪T • :‬‬ ‫איהי‬‫תניינא‪• • ,‬‬
‫• ‪' T T :‬‬ ‫רתיכא‬‫‪T • :‬‬ ‫ויקירא‪.‬‬‫ממנא ‪T | • - :‬‬
‫‪TT:‬‬

‫מךכבה אחרת קדושה של נוריא״ל‬ ‫אחרא קדישא ךנוריא״ל רב ממנא‪ ,‬ונחהין‬

‫הממנה הגדול‪ ,‬ויוךדות מאותם‬ ‫מאיפון פתחין‪ ,‬וקלימין על נשמתא‪ ,‬ואתוון‬
‫פתחים ועומדות על הנשמה‪,‬‬
‫^‬ ‫־ ‪T T :‬‬

‫והאותיות חוץרות למקומן‪.‬‬

‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ T :‬״‬
‫מתהדרן לאתרליהו‪.‬‬
‫תז‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כג טבת‬
‫ויקהל ־ ר״י ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כח שבט‬

‫אז‪ ,‬עזתי המךכבות הללו נכנסות‬ ‫כדין‪ ,‬אלין הרין רתיכין‪ .‬עאלין לגו־ היכלא‬
‫לתוך היכל אחד טמיר עזבגן‬ ‫אהלו־״ת‪,‬‬ ‫דאקרי‬ ‫חדא טמירא דגנהא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪—:‬‬ ‫‪••I:‬‬
‫עזנקךא אהלו״ת‪ ,‬ועזם עזנים עקזר‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T : • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬

‫מיני בעזמים גנוזים‪ ,‬עזכתוב )שיר‬

‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫•‬
‫והמן תריסר זיני ביסמין גניזין‪ ,‬דכתיב‪) ,‬שיי‬
‫ס נךך וכךכם קןנה וקנמון וגו׳‪.‬‬ ‫השירים ד( נרך וכרכם קנה וקפמון וגו־‪ /‬ואיפון‬
‫ואותם עזנים עעזר מיני בעזמים‬ ‫תריסר זיני ךבוסמין דלתתא‪.‬‬
‫עזלמטה‪.‬‬
‫ושם כל אותם לבועזי הנעזמות‬ ‫ןתמן כל איפון לבישין דנשמתין‪ .‬דאתחזון‬
‫שךאויים להתלבש בהם כל‬ ‫לאתלבשא בהו‪ .‬כל חד וחד‪ .‬כךל(א‬
‫אחד ואחד כראוי‪ .‬באותו לבוש‬
‫נרשמו כל אותם מעשים טובים‬
‫חזי‪ .‬בההוא לבושא‪ .‬אתךשימו כל איפון‬
‫שעשה בעולם הזה‪ ,‬וכלם‬ ‫עובךין טבין‪ .‬דעבד בהאי עלמא‪ .‬וכלהו‬
‫ךשומים בו ומכריזים ‪ :‬זהו לבושו‬ ‫רשימין ביה‪ .‬ומכריזי האי איהו לבושא‬
‫של פלוני‪ .‬ונוטלים את אותו‬
‫לבוש‪ ,‬ומתלבשת בו אותה‬
‫רפלמא‪ .‬ונטלין לההוא לבושא ואתלבשת‬
‫נשמת הצדיק שבגן כמו בךיו?ןן‬ ‫ביה ההיא נשמתא דצדיקיא דבגנהא‪ .‬כגוונא‬
‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪t‬‬ ‫—|‬ ‫־ •‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫—‬

‫שבעולם הזה‪.‬‬ ‫דדיוקנא דהאי עלמא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫והךברים הללו משלשים יום‬

‫ואילך‪ ,‬שהרי כל שלשים הןמים‬
‫והני מילי‪ .‬מתלתין יומין ואילך‪ .‬דהא כל‬
‫אין לך נשמה שלא תקבל ענש‬ ‫תלתין יומין‪ .‬לית לך נשמתא ךלא תקבל‬
‫טרם שתכנס לגן עדן‪ .‬כיון‬ ‫עונשא‪ .‬עד לא תיעול לגנהא ךעדן‪ .‬כיון‬
‫שקבלה ענש‪ ,‬נכנסת לגן עדן‪,‬‬
‫כמו שבארוה‪ .‬אחר שהתלבנה‪,‬‬
‫דקבילת עונשא‪ .‬עאלת לגנהא דעדן‪ .‬כמה‬
‫מתלבשת‪ .‬כיון שהתלבשה‬ ‫ךאוקמוה‪ .‬לבתר דאתלבנת‪ .‬אתלבשת‪ .‬כיון‬
‫בלבוש הזה‪ ,‬נותנים לה מקום‬ ‫דאתלבשת בהאי לבושא‪ .‬ןהבין לה אתר כמה‬
‫כךאוי לה‪ .‬אז כל אותן האותיות‬
‫יוךדות‪ ,‬ועולות אותן מךכבות‪.‬‬
‫ךאתחזי לה‪ .‬כדין‪ .‬כל אינון אתוון נחתין‪.‬‬
‫אותו רקיע חוזר פעמים בכל‬ ‫וסלקין איפון ךתיכין‪.‬‬
‫יום באותה נטילת הרקיע האחר‬ ‫ההוא ךקיעא אהדר תרץ זמנין בכל יומא‪.‬‬
‫הזה שנךבק בו‪ .‬והרקיע הזה אינו‬
‫יוצא מחוץ לגן‪ .‬הרקיע הזה רקום‬ ‫בההוא נטילו ךדואי רקיע אחראי‬
‫בכל מיני גתים‪.‬‬ ‫דמתדבק ביה‪ .‬והאי רקיעא לא נפיק לבר‬
‫^^שךם ושהים אותיות ךשומות‬ ‫מגנתא‪ .‬רקיעא דא‪ .‬מרקמא בכל זיני גוונין‪.‬‬
‫חקוקות באותו רקיע‪ ,‬כל אות‬
‫ואות נוטפת מהמן)מהטל(‪ ,‬מהטל‬ ‫ך‪1‬רץ ועשרין אתוון ךשימין מחקקן‪ .‬בההוא‬
‫שלמעלה על הגן‪ ,‬ומאותו‬ ‫ךקיעא‪ .‬כל את ואת‪ .‬נטיף ממנא )ם״א‬
‫הטל של האותיות רוחצות‬ ‫מטלא(‪ ,‬מטלא דלעילא על גנהא‪ .‬ומההוא טלא‬
‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫—‬ ‫• ‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫• —‬ ‫׳‬
‫אותן נשמות ונךפאות‪ ,‬אחר‬
‫שטבלו בנהד דינור להטהר‪.‬‬ ‫ךאתוון אתסחןין אינון נשמתין‪ .‬ומתפזןין‪.‬‬
‫והטל אינו יורד אלא מתוך‬ ‫בתר דטבלו בנהר דינור לאתדכאה‪ .‬וטלא לא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫• ‪ :‬־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪— T‬‬

‫אותיות שךשומות !חקוקות‬ ‫נחית‪ .‬אלא מגו אתוון דרשימין ומחקקן‬

‫באותו רקיע‪ ,‬משום שאותן‬
‫אותיות הן כלל התוךה‪ ,‬ואותו‬ ‫בההוא רקיעא‪ .‬בגין דאיפון אתוון כללא‬
‫התורה‪ ,‬שהרי‬
‫של ־ ‪T‬‬ ‫הדקיע ־הסוד ‪•/‬‬
‫‪ TT •1‬־‬ ‫דאורייתא‪ .‬וההוא רקיעא רזא דאורייתא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I • :‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כג טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כח שבט‬
‫תח‬

‫מא׳‪:‬צ ומים עזל ההורה נעקויה‪.‬‬ ‫דהא מאעז ומלם דאו־רליתא אתעביד‪.‬‬
‫ועל כן הם עזופעים טל על כל‬
‫אותם עזהעזהדלו בתוךה לעזמה‬
‫ועל דא איפון נגדין טלא‪ ,‬על פל איפון‬
‫בעולם הזה‪ .‬והזיברים הללו‬ ‫ךאעזתךלו באו־רליתא לעזמה בהאי‬
‫ךעזומים בגן עדן ועולים עד אותו‬ ‫עלמא‪ .‬ואלין מלין רעזימין בגנהא ךעדן‪,‬‬
‫רקיע‪ ,‬ונוטלים מאותן אותיות‬
‫אותו הטל להזין את הנעזמה הזו‪.‬‬
‫וסלקין עד ההוא רקיעא ונטלין מאיפון אתוון‬
‫הדא הוא‬ ‫נעזמתא‪.‬‬ ‫ההיא‬ ‫לאתזנא‬ ‫טלא‪.‬‬ ‫־ההוא‬
‫‪T T : -‬‬ ‫‪1 • T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬

‫זהו עוכתוב)דברים לס יעדף כמטר‬ ‫‪TT‬‬ ‫• ‪T T :‬‬ ‫— •‬ ‫־ ‪TT :‬‬ ‫׳‬ ‫— ‪T‬‬
‫לקחי הזל כטל אמרתי‪.‬‬ ‫דכתיב‪) ,‬דביים לב( יערף כמטר לקחי תז‪-‬ל כטל‬
‫באמצע הרקיע הזה עומד פתח‬
‫אחד כנגד הפתח קזאמךנו קזל‬
‫אמרתי‪.‬‬
‫‪• T:‬‬

‫ההיכל קזלמעלה‪ ,‬קזבאותו פתח‬ ‫‪5‬א?‪ 1:‬צעיתא רהאי רקיעא‪ .‬קלימא פתחא‬
‫הנקזמות פוךחות מהגן עולמטה‬ ‫דהיכלא‬
‫‪•• lT:T‬‬
‫פתחא‬
‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬
‫לקבל‬ ‫• ‪T :‬‬
‫חרא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪TT‬‬
‫למעלה בעמוד אחד הנעוץ בגן‬
‫עד לאותו פתח‪.‬‬
‫ולעילא‪ ,‬רבההוא פתחא‪ ,‬פרחין נעזמתין‬
‫בתוך אותו רקיע )עמיד( באותו‬ ‫מגנתא דלתהא לעילא‪ ,‬בחד עמודא דנעיץ‬
‫פתח‪ ,‬קזהוא באמצע הךקיע‬ ‫פתחא‪.‬‬ ‫• ‪T :‬‬
‫בגנהא‪,‬י ‪-‬עד ‪-‬ההוא‬ ‫‪T: • :‬‬
‫קזבגן‪ ,‬נכנסים לתוכה קזלקזה‬
‫גונים ^ל אור כלולים כאחד‪,‬‬ ‫ג‪ 1‬ההוא ךקיעא)נ״אעפוךא( בההוא פתחא דאיהו‬
‫ומאירים לצודות אותו העמוד‪.‬‬ ‫בגוה‬
‫• ‪T- : 1‬‬
‫דבגנהא‪T ,‬עאלין‬
‫׳‬ ‫• ‪T: • :‬‬
‫דרקיעא‬
‫• ‪T 1• :‬‬
‫באמצעיתא‬
‫‪T • T :‬‬ ‫‪:‬‬
‫ואז הוקיע )העמוד( הזה נוצץ‬ ‫תלת גוונין דנהורא כלילן כחדא‪ ,‬ונהרן‬
‫בכמה גונים )אורות(‬ ‫ומתלהט‬
‫קזמתלהטים‪ .‬בכל קזעה מאירים‬
‫לגוונין דההוא עמודא‪ .‬וכדין ךקיעא)נ״אעפוךא(‬
‫הצדיקים מאותו זיו עליון‪ .‬אבל‬ ‫דא‪ ,‬נציץ ואתלהיט בכמה גוונין )נ״א ?הזידז(‬
‫בכל עזבת ועזבת ובכל ראעז חדען‬ ‫ךמתלהטן‪ .‬בכל עזעתא‪ ,‬נהרין צדילולא‪.‬‬
‫מתגלה העזכינה יותר מעזאר‬
‫הזמנים באותו רקיע‪ ,‬וכל‬ ‫ושבתא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T :— :‬‬
‫שבתא‬
‫—‪T :‬‬
‫בכל‬
‫‪T:‬‬
‫אבל‬‫‪T —:‬‬
‫עלאה‪.‬‬
‫•‪TT‬‬
‫זיוא‬
‫• ‪T‬‬
‫מההוא‬ ‫—‬

‫הצדיקים באים ומעזהחוים לה‪.‬‬ ‫שכינתא‪ ,‬יתיר‬

‫‪• -‬‬ ‫׳‬ ‫‪ - . . .‬ד‬ ‫אתגלייא‬ ‫ירחא‪,‬‬
‫‪T :-‬‬ ‫ריש‬
‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫ובכל‬‫‪7:‬‬
‫אשלי חלקו ^ל מי עזזוכה‬ ‫משאר זמני בהאי רקיעא‪ ,‬ואתלין כלהו‬
‫עזאמרנו‪,‬‬ ‫הללו‬ ‫ללבועזים‬
‫עזמתלבעזים בהם הצדיקים בגן‬ ‫צדיקלא‪ ,‬וסגרין לגביה‪.‬‬
‫עדן )שלמטה(‪ .‬אלה ממעקזים‬ ‫זכאה חולקיה‪ ,‬מאן דזכי להני לבושי‬
‫טובים עזעעזה אךם בעולם הזה‬ ‫ךקאמרן‪ ,‬רמתלבשן בהו צריקלא‬
‫במצוות התורה‪ ,‬ובהם עומדת‬
‫הנעזמה בגן עדן עזלמטה‪,‬‬ ‫בגנתא ךעדן )לתתא(‪ .‬אלין מעובלין טבין‪,‬‬
‫ומתלבעזת בלבועזים הנכבדים‬ ‫רעביד)דףר״יע״ב( בר נש‪ ,‬בהאי עלמא‪ ,‬בפקודי‬
‫הללו‪.‬‬ ‫אורייתא‪ .‬ובהון קיימא נשמתא בגנתא דעדן‬
‫בשעולה הנעזמה באותו פתח‬
‫למעלה‪,‬׳ מזדמנים ‪T‬לה‬‫‪:‬־‪T:‬‬ ‫הדקיע‬
‫‪ | • TT‬־‬
‫לתהא‪ ,‬ואתלבשת בהני לביעזין יקירין‪.‬‬
‫לבועזים אחרים נכבדים עליונים‪,‬‬ ‫פתחא דרקיעא‬ ‫• ‪T:‬‬
‫בההוא‬ ‫‪—:‬‬
‫נשמתא‬
‫• ‪T T :‬‬
‫סלקא‬
‫— ‪| T:‬‬
‫כד‬
‫עזהם מרצון וכונת הלב בתוךה‬
‫ובתפלה‪ ,‬שכעזעולה אותו רצון‬
‫לעילא‪ ,‬אזרמנן לה לבושין אחרנין‬
‫מי‬ ‫בה‬ ‫מתעטר‬ ‫למעלה»‬ ‫!קירין עלאין‪ ,‬דאינון מרעותא וכונה ולבא‬
‫עזמתעטר‪ ,‬ונעזאר חלק לאותו‬ ‫רעותא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫סלקא ‪-‬ההוא‬ ‫‪| T: -‬‬
‫רכד‬ ‫ובצלותא‪,‬‬
‫‪ T‬י ‪- :‬‬ ‫•‪:‬‬
‫באורייתא‬
‫‪T : -‬‬ ‫‪:‬‬
‫תט‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כג טבת‬
‫ויקהל ־ ר״י ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כח שבט‬

‫אךם‪ ,‬ונעקזה ממנו לבועזים עזל‬ ‫לעילא‪ ,‬מתעטר בה מאן דמתעטרא‪ ,‬ואעזהאר‬
‫אור להלביעז בהם הנעזמה‬ ‫חולקא לההוא בר נעז‪ ,‬ואתעבד מניה לבועזין‬
‫לעלות למעלה‪ .‬ואף על גב‬
‫עזבארוה עזאותם לבועזים תלויים‬ ‫דנהו־רא‪ ,‬לאתלבשא בהו נעזמתא‪ .‬לסלקא‬
‫‪l T : - :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬

‫במעק‪1‬ים ‪ -‬אלה לא תלויים אלא‬ ‫לעילא‪ .‬ואף על גב דאוקמוה‪ ,‬דאינון לבועזין‬

‫בךצון הרוח‪ ,‬כמו עזנתבאר‪,‬‬ ‫בעובדין תלןין‪ .‬אלין לא תלןין אלא ברעותא‬
‫לעמד בתוף מלאכים ורוחות‬
‫?ןדו׳‪:‬צות‪ ,‬וזהו ברור הדבר‪.‬‬ ‫ךרוחא‪ ,‬כמה דאתמר‪ ,‬לקןימא גו מלאכין‬
‫והמנורה הקןדועזה למד כף‬ ‫רוחין קדיעזין ודא איהו ברירו ךמלה‪.‬‬
‫מאלןהו ‪ :‬הלבועזים עזלמטה בגן‬ ‫ובוצינא קדיעזא‪ ,‬אוליף הכי מאלןהו‪ ,‬לבועזין‬
‫עזבארץ במעעזים‪ ,‬והלבועזים‬
‫)ב ת ה וךעון וכונת הלב(‬ ‫ע ז ל מ ע ל ה‪,‬‬
‫דלתהא בגנתא ךארעא בעובדין‪ .‬לבועזין‬
‫ברצון וכונת הרוח בלב‪.‬‬ ‫דלעילא‪) .‬ם״א כרוחא ורעותא וכוונא ללבא( ברעותא‬
‫■ד‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ד‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪.‬‬

‫ונהר יצא מעדן להעזקות את הגן‬ ‫וכוונא דרוחא בלבא‪.‬‬

‫וגו׳ )בראשית ב(‪ ,‬הרי פךעזוה‪ ,‬אבל‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫בגן הזה עולמטה‪ ,‬נהר יצא מעדן‬ ‫ונהר יוצא מעדן להעזקות את הגן וגו׳‪) ,‬בראשית‬
‫ודאי‪ .‬וצךיף לדעת‪ ,‬הנהר הזה‬ ‫ב( הא אוקמוה‪ ,‬אבל בהאי גנהא דלתתא‪,‬‬
‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫‪T‬‬

‫קזיוצא בגן עזלמטה‪ ,‬באיזה מקום‬

‫הוא עקרו וקזךעזו‪ .‬באיזה מקום ?‬
‫נהר יוצא מעדן וזיאי‪ .‬ואצטריך למנדע‪ ,‬האי‬
‫בעדן‪ .‬העדן הזה הוא סוד עליון‪,‬‬ ‫נהר דנפיק בגנתא ללתתא‪ ,‬באן אתר על^רא‬
‫ולא נתנה ךעזות לעין העזכל‬ ‫ושרשא דיליה‪ .‬באן אתר‪ ,‬בעדן♦ ^לן ן א רזא‬
‫לקזלט בו‪ .‬וסוד הדבר ‪ -‬אלמלא‬
‫המקום הזה נמסר למטה‬
‫עלאה איהו‪ ,‬ולא אתייהיב רשו לשלטאה ביה‬
‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬
‫‪T -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪•/ -‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T -‬‬

‫להתגלות‪ ,‬המקום קזל העדן‬ ‫עינא דסכלתנו‪ .‬ורזא דמלה אלמלא אתר דא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬

‫העליון הקדועז נמסר גם כן‬ ‫אתמסר לתהא לאתגלאה‪ ,‬אתר דעדן עלאה‬
‫לדעת‪ .‬אלא )אבל< מעזום ההסתרה‬
‫־ ‪TT :‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪:‬־ ז‬ ‫‪T •/‬‬ ‫־‬ ‫‪ T‬־‬
‫קדישא‪ ,‬אתמסר אוף הכי למנדע‪ .‬אלא ) נ ״ א ^ ל (‬
‫קזל כבוד העדן העליון הקדועז‪,‬‬
‫ננזמן ונגנז העדן התחתון עזאותו‬ ‫בגין נזמירו דלל^רא לעדן עלאה קדישא‪,‬‬
‫נהר עזופע ויוצא ממנו‪ ,‬ולכן לא‬ ‫אתטמר ואתגניז עדן תתאה‪ ,‬דההוא נהר נגיד‬
‫■ך‪.‬‬ ‫■ד‪-‬ד‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ . _ | . .‬ך ‪ .‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ . . .‬ך _‬

‫נמסר להתגלות אפלו לאותן‬

‫הנקזמות קזבגן עדן‪.‬‬
‫ונפיק מניה‪ .‬ועל דא לא אתמסר לאתגלאה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• • • 1‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ן מו עזהנהר הזה נפרד ויוצא‬ ‫אפילו לאינון נעזמתין דבגנתא לעדן‪.‬‬

‫מתוף עדן להקזקות את הגן‬ ‫?מה דהאי נהר אתפרש ונפיק מגו עדן‪,‬‬
‫קזלמעלה‪ ,‬כף גם מתוף אותו‬
‫הפתח ^ל האמצע יוצא אור אחד‬
‫לאשקאה לגנתא דלעילא‪ ,‬הכי נמי מגו‬
‫‪.‬‬ ‫‪ .‬ך‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫‪. . .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬ך| ‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬

‫לאךבעה צדדים‪,‬‬ ‫קזנפךד‬ ‫ההוא פתחא דאמצעיתא נפיק חד נהורא‪,‬‬

‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫|‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫—‬

‫קזאמךנו‪.‬‬ ‫באךבעה פתחים‬ ‫דאתפרש לארבע סטרין‪ ,‬בארבע פתחין‬

‫המקום ׳טעומדות אותן האותיות‬
‫הךעזומות‪ .‬ואותו האור קזנפרד‬
‫דקאמרן‪ .‬אתר דקלימין אינון אתוון רעזימן‪.‬‬
‫לאךבעה אורות‪ ,‬באךבע אותיות‬ ‫וההוא נהורא ךאתפרש לארבע נהורין‪,‬‬
‫קזנוצצות )ייועאות( יוצא מעדן‪,‬‬ ‫בארבע אתוון דניצוצין‪) ,‬נ״א ונתקין( נפיק מעדן‪,‬‬
‫מקום קזזוהרת הנקדה קזלמעלה‪.‬‬
‫ואותה נקדה מאיךה‪ ,‬ונעעזה עדן‬
‫אתר דזהרא נקודה לעילא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1— : T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫להאיר‪ ,‬ואין מי ^עזולט לךאות‬ ‫וההוא נקודה אתנהיר‪ ,‬ואתעביד עדן‬

 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כג טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כח שבט‬
‫תי‬

‫ולדעת את הנלןדה הזוי פךט‬ ‫לאנהרא‪ .‬ולא אית מאן דעזליט למחמי‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫לאותו אור ׳טמתפעזט ממנה‪,‬‬ ‫ולמנדע להאי נקודה‪ ,‬בר ההוא נהירו‬
‫אותם‬ ‫לפניו‬ ‫עזמעזהחוים‬
‫הצדיקים עזבגן עךץ‪ ,‬כמו‬ ‫ךאתפעזט מניה‪ ,‬דסגדין לקמיה אינון צדיקיא‬
‫קזנתבאר‪ .‬והנקזיה התחתונה הזו‬ ‫ךבגנתא ךעדן‪ ,‬כמה ךאתמר‪ .‬והאי נקודה‬
‫היא גן אל העדן העליון‪ ,‬המקום‬ ‫עדן עלאה‪ ,‬אתר דלא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬
‫תתאה‪ ,‬איהי גנהא לגבי‬
‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫•• ‪V‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬
‫עזלא נתן לדעת ולהתבונן‪.‬‬
‫על כל זה כתוב‪) ,‬ישעיה סה( עין לא‬
‫אתליהיב למנזיע ולאסתכלא‪.‬‬
‫ראתה אלהים זולתף‪ .‬העזם הזה‬ ‫על כל דא כתיב‪) ,‬ישעיה סד( עין לא ראתה אלהים‬
‫התפר׳ט‪ .‬אלהים זולתף ‪ -‬זו‬ ‫זולתך‪ .‬שמא דא אתפרש‪ ,‬אלהים זולתך‪,‬‬
‫הנקדה התחתונה הקדוקזה‪,‬‬
‫קזהוא יודע את העדן הזה‬
‫דא נקודה תהאה קדישא‪ ,‬ךאיהו לדע האי עדן‬
‫קזלמטה עזטמון בגן‪ ,‬ואין אחר‬ ‫דלתהא‪ ,‬דטמיר בגנתא‪ ,‬ולית אחרא מאן‬
‫עזמכיר אותו‪ .‬אלהים זולתף ‪ -‬זהו‬ ‫דלדע ליה‪ .‬אלהים זולתך‪ ,‬דא עדן עלאה על‬
‫העדן העליון על הכל‪ ,‬׳טהוא סוד‬
‫כלא‪ ,‬דאיהו רזא דעלמא דאתי‪ ,‬דאיהו ידע‬
‫העולם הבא‪ ,‬עזהוא מכיר את‬ ‫‪—T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪• • T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬
‫‪•/‬‬ ‫־ •‬

‫הנקדה התחתונה בצדיק אחד‬

‫׳‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫לנקודה תתאה‪ ,‬בחד צדיק תפיק מניה‪ ,‬נהר‬
‫עזיוצא ממנו‪ ,‬נהר עזמרוה אותה‪,‬‬ ‫דרוי ליה‪ ,‬ולית מאן דללע ליה בר איהו‪,‬‬
‫ואין מי עמכיר אותה פרט לו‪,‬‬ ‫דכתיב אלהים זולתך‪ ,‬דאיהו אחיד לעילא‬
‫קזכתוב אלהים זולתף‪ ,‬עזהוא‬
‫אחוז למעלה למעלה עד אין סוף‪.‬‬
‫לעילא עד אין סוף‪.‬‬
‫והןהר הזה עזיוצא מעדן למטה‬ ‫והאי נהר ךנפיק מעדן לתתא‪ ,‬ת א איהו‬
‫הוא סוד לחכמים בסוד הכתוב‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫־ ‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪:‬־ ‪• T‬‬ ‫לחכימין‪ ,‬בתא לכתיב‪) ,‬ישעיה נח( והשביע‬
‫והע‪ 1‬ביע בצחצחותנפ^ף‪ .‬והדבר‬
‫הזה התפרעז למעלה ומטה‪.‬‬
‫נפשך‪ .‬ומלה דא אתפרש לעילא‬
‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬
‫בצחצחות‬
‫־‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪V‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬

‫הנעזמה עזיוצאת מעולם הח^ף‬ ‫דנפקא מהאי עלמא דחשוכא‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I : - :‬‬
‫ותתא‪ .‬נשמתא‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪- :‬‬

‫הזה‪ ,‬היא תאבה לךאות באור‬ ‫איהי תאיבת למחמי בנהירו דעלמא עלאה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪* :‬‬ ‫*‬ ‫‪:••:‬״‪.‬״••‬ ‫—‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬
‫העולם העליון כאךם הזה עזתאב‬
‫לקזתות מים בתאוה‪ .‬כך כל אחד‬
‫כהאי בר נש ךתאיב למשהי בתאיבו למלא‪,‬‬
‫ואחד הוא צחצחות‪ ,‬כמו עזנאמר‬ ‫הכי כל חד וחד‪ ,‬איהו צחצחות‪ ,‬כמה דאת‬
‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T‬‬

‫)ישעיה ה( צחה צמא‪ .‬צמא‪ ,‬מאותם‬ ‫אמרי )ישעיה ה( צחה צמא‪ .‬צמא‪ ,‬מאינון צחות‬
‫צחות ^ל אורות עזל הגן והרקיע‬ ‫דנהורין דגנתא ורקיעא והיכלין דגנתא‪.‬‬
‫וההיכלות קזל הגן‪.‬‬
‫ואותו נהר עזיוצא מעדן‪ ,‬כל אותן‬ ‫ןההוא נהר תפיק מעדן‪ ,‬כל אינון נשמתין‬
‫נ׳טמות בלבועזי כבוד יו׳טבות על‬ ‫במלבושי לקר‪ ,‬לתבין על ההוא נהר‪,‬‬
‫לבועז‪,‬‬
‫׳‬ ‫ואלמלא אותו ‪:‬‬
‫נהר‪,‬׳ ‪•• T : • :‬‬
‫אותו ‪TT‬‬ ‫ואלמלא ההוא לבושא‪ ,‬לא יכלין למסבל‪.‬‬
‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫^‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• • T : • :‬‬
‫לא יכולים לכזבל‪ ,‬ואז מתיעזבות‬
‫וךוות באותם צחות ויכולות‬ ‫וכלין מתלישבן‪ ,‬ו_רוון באינון צחות‪ ,‬ולכלי‬
‫לסבל‪ .‬ואותו נהר הוא הקון‬ ‫למסבל‪ .‬וההוא נהר איהו תקונא תשמתין‪,‬‬
‫הנעזמות להתיעזב ולהזון ולהנות‬ ‫לאתלישבא‪ ,‬ולאהזנא ולאתהנאה‪ ,‬מאינון‬
‫מאותן צחות‪ ,‬והנעזמות נהנות‬
‫)?לתתק‪1‬נות( על אותו נהר ומתיעזבות‬
‫צחות ונשמתין אתהנן )נ״אאוזת^?ז( על ההוא‬
‫בו‪.‬‬ ‫נהר‪ ,‬ומתיישבן ביה‪.‬‬
‫תיא‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כד טבת‬
‫ויקהל ־ ר״י ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כח שבט‬

‫אותו נהר עליון עזלמעלה מוציא‬ ‫ההוא נהר עלאה דלעילא‪ ,‬אפיק נעזמתין‪,‬‬
‫נעזמות‪ ,‬והן פוךחות ממנו לתוך‬ ‫ופרחין מפיה‪ ,‬לגו גנתא‪ ,‬דהאי נהר‬
‫הגן‪ ,‬עזהנהר הזה ׳טלמטה בגן‬
‫קזבארץ מתקין נעזמות להתת?ןן‬ ‫דלתהא בגנתא דארעא‪ .‬אתקין נעזמתין‪,‬‬
‫ולהתועזב באותן צחות‪ .‬כמו כן‬ ‫לאתהקנא לאתןישבא‪ ,‬פאיפון )דף רי״א ע״א(‬
‫בעולם הזה בחוץ‪ ,‬בריח המים‬ ‫בריהא‬ ‫עלמא לבר‪,‬‬ ‫כגוונא ‪T‬דא בהאי‬ ‫‪T‬צהות‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T :T‬‬ ‫‪T: - :‬‬
‫מתיעזבת הנפעז להאיר‪ ,‬קזהרי‬
‫ומעזום‬
‫•‬ ‫יוצא‪.‬‬
‫••‬ ‫מהעקר ‪:‬כמו זה‬
‫•• ‪|T • T‬‬
‫ךמןיא מתןישבא נפקזא לאתנהרא‪ ,‬דהא‬
‫עזהנעזמות מתהקנות על אותו‬ ‫מעיל^רא כגוונא דא נפקא‪ .‬ובגין ךמהתקנין‬
‫נהר עזעזופע ויוצא מעדן‪ ,‬יכולות‬ ‫נעזמתין על ההוא נהר ךנגיד ונפיק מעדן‪,‬‬
‫להתי^ב באותן צחות עליונות‬
‫ולעלות למעלה באותו פתח‬ ‫!כלין לאתיישבא באיפון צהות עלאין‪,‬‬
‫עזבאמצע הךקיע‪ ,‬ועמוד אחד‬ ‫דאמצעיתא‬
‫‪T • T :‬‬ ‫‪:‬‬
‫פתחא‬‫• ‪T :‬‬
‫בההוא‬ ‫‪- :‬‬
‫לעילא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫ולסלקא‬
‫‪lT : - :‬‬
‫קזעומד באמצע הגן‪ ,‬כפי‬ ‫גנהא‬ ‫באמצעות‬ ‫דקאים‬ ‫עמודא‬ ‫והד‬ ‫דרקיעא‬
‫•‪T:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• lT :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪—:‬‬ ‫• ‪T 1• :‬‬
‫עזאמךנו‪.‬‬
‫באותו עמוד עולים למעלה בתוך‬ ‫דקאמרן•‬
‫אותו פתח קזל הרקיע‪ ,‬ובו סביבו‬ ‫בההוא עמודא סלקין לעילא‪ ,‬בגו ההוא‬
‫י^ז ב‪) 1‬ישעיה ד( ענן ]יומם[ ■ןעקזן‬
‫נגה‪ .‬ואף על גב עזבארוהו לזה‬
‫פתחא דרקיעא‪ ,‬וביה סחרניה‪ ,‬אית‬
‫הפסוק‪ ,‬אבל ענן ועקזן אלו‬ ‫ביה )ישעיה ד( ענן ועקזן ונגה‪ .‬ואף על גב‬
‫מבחוץ‪ ,‬ונגה מבפנים‪ .‬וזה הוא‬ ‫דאוקמוה להאי ל^רא‪ ,‬אבל ענן ועשן אלין‬
‫לחפות על אלו קזעולים למעלה‪,‬‬
‫עזלא ןךאו מלפני אלו עזיוקזבים‬
‫מלבר‪ ,‬ונגה מלגו‪ .‬ודא איהו לחפןיא על‬
‫למטה‪.‬‬ ‫אינון ךסלקין לעילא‪ ,‬דלא לתחזון מקמי אינון‬
‫והרי כאן סוד הסודות‪ .‬כא^ר‬ ‫דלתבין לתהא‪.‬‬
‫)רוצה הקדוש ברוך הוא לתקן הנקדה הזו(‬
‫והא הבא רןא ךרזין‪ ,‬כד )נ״א בעי קךעא ב ד ך הוא‬
‫הנקדה הזו רוצה להתתקן‬
‫לאתתקנא האי נקודה וכו׳( האי נקודה בעא בתקוניה ולהתקשט בעזבתות‬
‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫^‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫‪:‬׳‪7‬‬ ‫‪: • :‬‬

‫לאתהקנא בתקונוי‪ ,‬ולאתקשטא‪ ,‬בשבתי וץמנים ובחגים‪ ,‬עזולחת אךבע‬

‫פני נעזר‪ ,‬ועומדים על ההיכל‬
‫עזנקךא דרור‪ ,‬והינו מר דרור‪.‬‬
‫ובזמני ובחגי‪ ,‬משדר ארבע אנפין דנשר‪,‬‬
‫וקלימין על היכלא ךאיקדי ךרור‪ ,‬והלינו מר ובגלל כך בקזנת היובל צריכים‬
‫להכריז דרור‪ ,‬כמו ׳טנאמר )ויקרא‬ ‫דרור‪ .‬ובגין דא בשתא ךיובלא‪ ,‬בעינן‬
‫כה( וקראתם דדור‪ .‬ואותם אךבע‬
‫פנים נותנים קול‪ ,‬ואין מי קןיקזמע‬
‫)ייקרא כה(‬ ‫אמר‬‫‪••T‬‬
‫כמה דאת‬ ‫‪T :‬‬
‫לאכרזא ‪:‬דרור‪,‬‬
‫י‬ ‫‪T ::-:‬‬

‫וליראתם דרור‪ .‬ואינון ארבע אנפין להבין אותו פרט לאותן הנ׳טמות‬
‫קלא‪ ,‬ולית מאן דישמע ליה‪ ,‬בר איפון הךאויות לעלות‪ ,‬והן מתכנסות‬
‫הפנים‬
‫ארבע ־ ‪• T‬‬
‫אותם ־ ‪ :‬־‬ ‫ולוקחים‬ ‫׳טם‪,‬׳ ‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫הללו‪ ,‬ומכניסים אותם פנימה‬
‫‪• 1:‬‬ ‫‪T‬‬
‫נשמתין דאתחזין ל ^ ק א‪ .‬ואיפון מתכפשין‬
‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫־ ‪• :‬‬ ‫׳‬ ‫־ ‪T‬‬

‫באותו עמוד קזעומד באמצע‪.‬‬ ‫המן‪ ,‬ונטלי לון אלין ארבע אנפין‪ ,‬ואעלין לון‬
‫ובאותה ׳טעה עולה אותו עמוד‪,‬‬ ‫באמצעיתא‪.‬‬
‫‪T • T :‬‬ ‫‪:‬‬
‫דקיימא‬
‫‪T : 1- :‬‬
‫עמודא‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬
‫‪:‬לגו‪ ,‬בההוא‬
‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬
‫ענן וא^ט ועקזן‪ ,‬ונגה מבפנים‪.‬‬
‫דעננא‬
‫עמודא‪TT-: : ',‬‬
‫‪T‬‬ ‫ההוא ‪-‬‬ ‫סלקא ‪-‬‬‫שעתא ‪| T : -‬‬‫‪T-:-‬‬ ‫ובההיא‬
‫‪ :‬־ •‬
‫ואשא ותננא‪ ,‬ונגה מלגי♦ ואלין תרין אקרין‪) .‬ישעיה ד( מכו־ן הר‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כד טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כח שבט‬
‫תיב‬

‫ועזני אלה נ‪7‬ןךאים מכון הר ציוין‬ ‫ציו־ן ומל^ראיה‪ .‬מכון הר ציוין‪ ,‬דא איהו תקונא‬
‫ומקראיה‪ .‬מכ‪1‬ן הר צי‪1‬ן ‪ -‬זהו‬ ‫דלעילא‪ .‬כד נקודה תהאה מתלןעזטא‪ ,‬ואיפון‬
‫התקוץ עזלמעלה‪ ,‬כעזהנלןדה‬
‫והם‬ ‫מתקן^טת‪,‬‬ ‫התחתונה‬ ‫מל ‪j‬ראיה דההיא נקודה לאתקקזטא‪.‬‬
‫מקראיה ^ל אותה נלןדה‬ ‫כיון דסלקין אלין נקזמתין עד ההוא פתחא‬
‫להתקן עזט‪.‬‬
‫כיון עזעולות הנעזמות הללו עד‬
‫ךרקיעאי ?‪.‬לין‪ ,‬ההוא רקיעא סחרא‬
‫לאותו פתח הרקיע‪ ,‬אזי אותו‬ ‫סחרני ךגנתא‪ ,‬תלת זמנין‪ .‬ומקל נעימו‬
‫רקיע סובב סביב הגן קזל“ש‬ ‫ךסחרא ההוא רקיעא‪ ,‬בפקין כל אינון נעזמתין‬
‫פעמים‪ ,‬ומקול נעימות של סבוב‬
‫אותו רקיע יוצאות כל אותן‬
‫וקזמעין ההוא נעימו דההוא רקיעא‪ .‬וחמאן‬
‫נשמות ושומעות אותו נעם של‬ ‫ונגה‬
‫ותננא ‪- :‬‬
‫ועננא ‪TT-: -‬‬
‫דסלקא אעזא • • ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫ההוא עמודא‪,‬‬ ‫‪TT :‬‬
‫אותו רקיע‪ ,‬ורואים אותו העמוד‬ ‫דלהיט‪ ,‬וסגדין כלהו‪ .‬כדין נקזמתין סלקין‬
‫שמעלה אש וענן ועשן ונגה‬
‫שלוהט‪ ,‬ובלם משהחוים‪ .‬ואז‬
‫בההוא פתחא‪ ,‬עד ךסלקין לגו עגולא‪,‬‬
‫הנשמות עולות באותו הפתח‪ ,‬עד‬ ‫דסחרא בההיא )נ״אלההיא( נקודה‪ .‬כדין חמאן‬
‫שעולים לתוך העגול שסובב‬ ‫מההוא‬ ‫‪-‬‬
‫והדוותא‬
‫‪T T:‬‬ ‫‪:‬‬
‫נהירו‬‫‪*:‬‬
‫ומגו‬ ‫*‬
‫דהמאן‪.‬‬
‫‪1 T T :‬‬
‫‪-‬מה‬
‫באותה נקרה‪ ,‬ואז רואים מה‬
‫‪T :‬‬

‫שרואים‪ .‬ומתוך האור והשמחה‬

‫׳‬ ‫‪T^.. :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫ךחמאן‪ ,‬סלקין ונחהין קךבין ורהקין‪.‬‬
‫ממה שראו‪ ,‬עולים ויוךדים‪,‬‬ ‫ואיהי תאיבא לגבליהו‪ ,‬ומתקעזטא בנהירו‪.‬‬
‫מתקךבים ומתרחקים‪.‬‬ ‫כדין אלפיעז קנאה )מ?הלא( חד צדיק‬
‫אליהם‬ ‫משתוקקת‬ ‫והיא‬
‫ומתקשטת באור‪ .‬ואז לובש‬ ‫נקודה‪,‬י‬
‫ושפירו דהאי ‪T l :‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫בנהורא‬
‫‪T‬‬ ‫ואסתכל • ‪:‬‬
‫עלאה‪- T : • : ,‬‬
‫• ‪ T T‬י‬

‫קנאה )מאור( צדיק עליון אחדי‬ ‫לגביה‪,‬‬

‫׳‬
‫לה‬ ‫וסליק‬
‫' ‪T 1 • T :‬‬
‫בה‪,‬‬‫‪T‬‬
‫ואחיד‬ ‫' ‪• T :‬‬
‫ובתקונהא‪,‬‬
‫‪T T | • :‬‬
‫ומסתכל באור ולפי של הנקדה‬ ‫ונהיר נהורא בנהורא‪ ,‬והוו חד‪ .‬כל חילא‬
‫‪ ■ . .‬ך‬ ‫■ך‬ ‫—‬ ‫— ‪—.‬‬ ‫^‬ ‫ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪* T :‬‬

‫הזו ובתקוניה‪ ,‬ואוחז בה ומעלה‬

‫אותה אליו‪ ,‬ומאיר אור באור‬
‫ךשמליא פתחי בההיא שעתא ואמרי‪ ,‬זכאין‬
‫‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪. ..‬ך‬ ‫‪.‬ך‬

‫ונהיים אחד‪ .‬וכל חילות השמים‬ ‫אתון צדיקליא‪ ,‬נטרי אורליתא‪ ,‬זכאין איפון‬
‫פותחים באותה שעה ואומדים‪:‬‬ ‫חדוותא‬
‫•‪T T : *.‬‬
‫דהא‬
‫‪T :‬‬
‫באורייתא‪,‬‬
‫י‬ ‫‪T : -‬‬ ‫‪:‬‬
‫דמשתדלין‬
‫‪1 • :- : • :‬‬
‫שומרי‬ ‫הצדיקים‬ ‫אשריכם‬
‫התוךה‪ ,‬אשריהם המשתדלים‬
‫ךמאריכון הוי בכו‪ ,‬דהא עטרא דמאריכון‪,‬‬
‫בתורה‪ ,‬שהרי שמחת אדונכם‬ ‫מתעטר בכון‪.‬‬
‫היא בכם‪ ,‬שהרי עטרת ךבונכם‬ ‫כדין כיון דנהרין נהורא בנהורא‪ ,‬תרין נהורין‬
‫מתעטרת בכם‪.‬‬
‫ואז‪ ,‬כיון שמאירים אור באור‪,‬‬ ‫מתחברן כחדא‪ ,‬ונהרין‪ .‬לבתר אינון‬
‫שני אורות מתחברים כאחד‬ ‫גוונין נחתין‪ ,‬ואסתכלן לאשתעשעא באיפון‬
‫ומאירים‪ .‬אחר כך יורדים אותם‬ ‫נשמתין ךצדיקליא‪ ,‬ומתקני לון לעטרא‬
‫גונים ומתבוננים להשתעשע‬
‫הצדיקים‪,‬‬ ‫נשמות‬ ‫באותן‬ ‫לעילא‪ .‬ועל דא אתמר‪ ,‬עלן לא ראתה אלקים‬
‫ומתקנים אותם לעטר למעלה‪.‬‬ ‫זולתך לעשה למחכה לו‪.‬‬
‫ועל זה נאמר עין לא ראתה‬ ‫פתח רבי שמעון ואמר‪ ,‬כתיב )יחזקאל א( וךמות‬
‫אלהים זולתך יעשה למחכה לו‪.‬‬
‫פ תח רבי שמעון ואמר‪ ,‬כתוב‬ ‫על ראשי החלה רקיע כעין הלדח הנורא‬
‫)יחזקאל א( ודמות על ראשי החיה‬ ‫נטוי על ראשיהם מלמעלה‪ .‬האי לרא‬
‫‪:‬ח־‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‪*.‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬
‫תיג‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כד טבת‬
‫ויקהל ־ רי״א ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כח שבט‬

‫רקיע כעין הקןרח הנורא נטוי על‬ ‫אוקמוה‪ ,‬אבל אית רקיע ואית רקיע‪ ,‬רקיע‬
‫ראעזיהם מלמעלה‪ .‬פסוק זה‬ ‫דלתהא איהו קיימא על גבי ארבע חיוון‪.‬‬
‫פךעזוהו‪ .‬א ^ יעז רקיע דעז רקיע‪.‬‬
‫הרקיע עזלמטה הוא עומד על גבי‬ ‫ומהמן אתפעזט ועזארי דיוקנא ךחד נוקבא‪,‬‬
‫אךבע חיות‪ ,‬ומעזם מתפעזט‬ ‫דאחורי דכורא‪ ,‬ודא איהו ת א דכהיב‪) ,‬שמותלג(‬
‫ומתחיל דיוקן ׳טל נקבה אחת‬ ‫אמר‪) ,‬תהלים קלט(‬ ‫כמה יאת‬ ‫אחורי‪.‬‬ ‫וראית •‪*.‬את‬
‫‪•• T : - :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T • T:‬‬
‫עזאחורי הזכד‪ ,‬וזהו סוד הכתוב‬
‫)שמות ל ס וראית את אחרי‪ ,‬כמו‬
‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T:‬‬
‫אחור וקדם צרתני‪ .‬וכתיב )בראשית ב( דקח אחת‬
‫עזנאמר « ה לי ט לט( אחור וקדם‬ ‫מצלעותיו‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫• ‪: -‬‬
‫צךהני‪ .‬וכתוב )ברא שיתב( ויקח אחת‬
‫מצלעתיו‪.‬‬
‫רקיע דלעילא איהו קןימא על גבי סיוון‬
‫הרקיע עזלמעלה הוא עומד על גבי‬ ‫עלאין‪ ,‬ומתמן אתפשט ושארי דיוקנא‬
‫החיות העלינות‪ ,‬ומקום מחפעוט‬ ‫דחד דכורא‪ ,‬דאיהו רזא עלאה‪ .‬וחני תרין‬
‫‪ . . .‬ן‬ ‫‪ . .‬ך ‪. .‬‬ ‫‪ . .‬ך ‪ .‬ך‬ ‫‪ .‬ך‪.‬ך‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪■.‬ך‬

‫ומתחיל הדיוקן עזל ןכר אחד‪,‬‬

‫עזהוא סוד עליון‪ .‬ועזני הךקיעים‬
‫רקיעין‪ ,‬חד אקדי קצה השמלם‪ .‬וחד אקרי‬
‫הללו‪ ,‬אחד נקרא קצה העזמים‪,‬‬ ‫מקצה השמלם‪ .‬דכהיב‪) ,‬דברים י( ולמקצה‬
‫ואחד נקרא מקצה העזמים‪ ,‬עזכתוב‬ ‫ראשי החיה‬
‫— — ‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫השמים‪.‬‬
‫‪• T T -‬‬ ‫קצה‬
‫‪••1:‬‬ ‫השמים ועד‬ ‫‪• T T -‬‬
‫)דברים ד( ולמקצה העזמים ןעד קצה‬
‫דלתהא אינון ארבע היוון‪ ,‬זיאינון ךשימין )נ ״ א‬
‫העזמים‪ .‬ראעזי החןה עזלמפזה הם‬
‫אך‪3‬ע חיות‪ ,‬עזהן ךעזומות )אורות(‬ ‫?היידיז( עלאין‪ ,‬על אינון ארבע אתוון ךשימין‪,‬‬
‫עליונות על אותן אךבע אותיות‬ ‫די בגו אינון ארבע פתחין‪ ,‬דבגנהא דעדן‪.‬‬
‫ךעזומות עזבתוך אותם אךבעה‬
‫?תחים עזעגן עדן‪.‬‬
‫ואף על גב דאמרן עדן דלתהא בארעא‪ ,‬הכי‬
‫ואף על גב עזאמךנו עזעדן‬ ‫איהו‪,‬‬
‫׳‬ ‫•‬
‫עלאה‬
‫‪T —:‬‬
‫רזא‬
‫‪T‬‬
‫ודאי‪T T.‬אבל• ‪T T‬כלא‬ ‫—‪T‬‬
‫הוא‬
‫עזלמטה הוא בארץ ‪ -‬כך זה ודאי‪.‬‬ ‫כמה ךאהמר ) ד ף רי ״ א ע ״ ב( דהאי נקודה דקאמרןי‬
‫אבלי הכל הוא סוד עליון‪ ,‬כמו‬
‫עזנתבאר עזהנקדה הזו עזאמךנו‪,‬‬
‫כמה דאית לה חולקא לעילא‪ ,‬הכי נמי אית‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫■ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך |‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬

‫כמו עזיעז לה חלק למעלה ‪ -‬כך‬ ‫לתתא‪,‬‬

‫׳‬ ‫גנתא ‪T — :‬‬‫והאי • ‪T :‬‬ ‫בארעא‪— : .‬‬‫לתתא ‪T : — :‬‬ ‫חולקא ‪T — :‬‬‫‪| TT‬‬ ‫‪T‬לה‬
‫גם‪.‬יעז לה חלק למטה בארץ‪ .‬והגן‬ ‫נקודה לאשתעשעא‬ ‫‪T l :‬‬ ‫חולקא דההיא‬ ‫‪l TT‬‬ ‫איהו‬
‫אותה‬ ‫חלקה עזל‬
‫למטה הוא ‪|T :‬‬
‫הזה ‪T - :‬‬
‫‪T‬‬
‫ברוחות‬ ‫לחקזהעעזע‬ ‫נקדה‬
‫ברוחי דצךיקןיא בארעא‪ ,‬ואתהני בכל סטרין‬
‫הצדיקים בארץ‪ ,‬ונהנית בכל‬ ‫לתהא בההוא‬ ‫‪T-:‬‬ ‫בצדיק‪.‬‬
‫‪1‬‬ ‫לעילא‬
‫‪T••:‬‬ ‫ותתא‪.‬‬‫לעילא ‪T - :‬‬‫‪T••:‬‬
‫חצךדים‪ ,‬למעלה ומפזה‪ .‬למעלה‬ ‫איבא דצדיק‪ ,‬ולא אשהכח שעשועא עילא‬
‫בצדיק‪ ,‬ולמטה באותו פרי‬
‫הצדיק‪ .‬ולא נמצא עזעעזוע מעלה‬
‫ותהא אלא בצדיק‪ .‬והאי גנהא איהו‪ ,‬מההיא‬
‫ומפזה אלא בצדיק‪ .‬והגן חזה הוא‬ ‫נקודה דאקרי עדן )?קודה ךנ?לא מאימא עילאה סמירא איהי‬
‫מאותה נקדה עזנקראת עדן‪)) .‬לןדה‬
‫גז ע ח ר^דעא(•‬
‫שנוטלת כלאמא עליונה הטמונה בגן עךן של‬
‫אינון ראשי החלה‪ ,‬אלין ארבע רישי אנפין‪.‬‬
‫אותם ראעזי החןה אלו אךבעה‬ ‫חד אתה‪ ,‬דכתיב‪) ,‬יחזקאל א( ופני ארלה אל‬
‫ראעזי פנים‪ .‬אחד אריה‪ ,‬עזכתוב‬ ‫הןמין‪ .‬וחד שור‪ ,‬דכתיב ופני שור מהשמאול‪.‬‬
‫)יחזקאל א< ופני אתה אל הן?זין‪.‬‬
‫ופני עזור‬ ‫עזכתוב‬ ‫עזור‪,‬‬ ‫ואחד‬ ‫וחד נשר‪ ,‬דכהיב ופני נשר לארב^י^ן‪ .‬אדם‬
‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T •/ :‬‬
‫מהעזמאול‪ .‬ואחד נעזר‪ ,‬עזכתוב‬ ‫אדם‪.‬‬
‫‪TT‬‬
‫פניהם ‪:‬פני‬
‫‪*. •• •:‬‬
‫דכתיב ‪:‬ודמות‬ ‫דכלא‪,‬‬
‫׳ • ‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫כללא‬
‫‪TT :‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כד טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כח שבט‬
‫תיד‬

‫ואלין ארבע ריעזי נהרין ךמטוליהון )ם״א חיוון ופני נעזר לאךבעתן‪ .‬ואדם כלל עזל‬
‫דנטלין( לכורסייא קדיעזא‪ .‬ומגו מטולא הכל‪ ,‬עזכתוב ודמות פניהם פני אדם‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪' T • | -‬‬ ‫‪T: : :‬‬
‫ואךבעה ךאעזי האורות הללו ע‪:‬מע{אם‬
‫דילהון ז‪v‬ין‪ .‬ומההוא זיעא ךמטולא )חי‪1‬תשנ‪?1‬זל‪1‬ת( את הכסא הקןדועז‪ ,‬ומתוך‬
‫דילהון‪ ,‬אתעביד ההוא נהר די נור‪ .‬דכהיב‪ ,‬המע{א עזלהם הם מזיעים‪ .‬ומאותה‬
‫דניאלז( נהר די נור נגד ונפק מן ^לןדמוהי אלף זעה עזל מעויאם‪ ,‬נענ^ה אותו נהר‬
‫דינור‪ ,‬עזכתוב)דניאל‪ 0‬נהר דינור עזופע‬
‫ויוצא מלפניו אלף אלפים י׳‪:‬צמ׳;צוהו‪.‬‬ ‫אלפין ל^מעזונה‪.‬‬
‫ונשמתי] כד סלקין‪ ,‬אתסחלין בההוא נהר וכשעולות הנעזמות‪ ,‬הן רוחצות‬
‫באותו נהר דינור‪ ,‬ועולות לקןךבן ואינן‬
‫נשרפות‪ ,‬אלא רוחצות‪ .‬בא וךאה‬
‫די ניר‪ ,‬וסלקין לקורבנא ולא‬
‫חזי מסלמנדרא‪ ,‬שעושים ממנה לבוש‪,‬‬ ‫אהייקדן‪ .‬אלא אתסחיין‪ .‬תא‬
‫מסלמנדרא‪ ,‬דעבדין מנה לבושא‪ .‬ומגו ומתוך שהיא מאש‪ ,‬אין רוחצים אותו‬
‫לבוש אלא באש‪ .‬האש אוכלת הזהמה‬
‫שבו‪ ,‬ונךחץ אותו לבוש‪ .‬כך גם‬
‫דאיהי מנורא‪ ,‬לא אתסחייא ההוא לבושא‪,‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬

‫דביה‪ ,‬הנשמה מאש שנלקחה מתוך הכסא‬ ‫‪ :‬׳‬ ‫‪• T‬‬

‫זוהמא‬
‫‪T‬‬
‫אשא אכיל‬ ‫‪T —:‬‬
‫בנורא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T :‬‬
‫אלא‬
‫•‪T *.‬‬
‫ואתסחי ההוא לבושא‪ .‬הכי נמי נשמתא די הקדוש‪ ,‬שכתוב בה)שם( כסאו שביבי‬
‫‪.‬‬ ‫‪ . . .‬ך ‪ .‬ך‬ ‫‪ .‬ך ‪ . .‬ך ‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬

‫אש‪ ,‬בזמן שרוצה לךתץ מאותה זהמה‬

‫שבה‪ ,‬עוברת באש ונרחצת‪ ,‬והאש‬
‫נור דאתנטילת מגו כורסליא קדישא‪.‬‬
‫דכתיב בה )יניאלז( כרסלה שביבין די נור‪ .‬אוכלת כל אותה הזהמה שבנשמה‪,‬‬
‫‪•• T :‬‬ ‫׳‬ ‫‪•/ • • • : • :‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫••• ‪•/‬‬ ‫׳‬ ‫‪T •/‬‬

‫והנשמה רוחצת ומתלבנת‪.‬‬ ‫בזמנא דבעליא לאתסחליא מההוא זוהמא‬

‫ואם תאמר‪ ,‬אם כך‪ ,‬אין לנשמה ענש‬
‫כזה ‪ -‬בא וךאה‪ ,‬אוי לנשמה שסובלת‬
‫ךבה‪ ,‬אתעברת בנורא ואתסחליא‪ .‬ונורא‬
‫בנשמתא‪ .‬אש זרה‪ ,‬ואף על גב שמתלבנת‪ .‬אבל‬ ‫‪T : : • :‬‬
‫זוהמא •די‬
‫‪T- :‬‬
‫אכלא ‪T‬כל ‪-‬ההוא‬ ‫‪T: -‬‬
‫כשהזהמה רבה עליה‪ ,‬אוי לנשמה‬ ‫ונשמתא אתסחליא ואתלבנת‪.‬‬
‫שסובלת אותו ענש‪ ,‬משום שאותה‬
‫זהמה בפעמים מתלבנת באש‪.‬‬
‫ואי הימא אי הכי עונשא לית לה לנשמתא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫בהאי‪ .‬תא חזי‪ ,‬ווי לנשמתא דסבלת בפעם הךאשונה‪ ,‬כיון שקבלה ענש‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪-‬ך‬

‫אשא נוכראה‪ ,‬ואף על גב דאיהי אתלבנא‪ .‬בגוף‪ ,‬הולכת הנשמה‪ ,‬ונוטלים אותה‬
‫ומכניסים אותה לתוך מקום אחד‬
‫שנקרא בן הנם‪ .‬ולמה נקרא בן הנם ?‬
‫אבל כד זוהמא איהו סגי עלה‪ ,‬ווי‬
‫—‬ ‫■ ך ‪ -‬ך ^‬ ‫‪.‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T —:—:‬‬

‫אלא מקום אחד הוא בגיהנם ששם‬ ‫לנשמתא ךסבלת ההוא עונשא‪ ,‬בגין‬
‫ןיההוא זוהמא בתרי זמני אתלבנת בנורא‪ .‬נצרפות הנשמות בצרוף להתלבן טרם‬
‫שנכנסות לגן עדן ‪) .‬ואם זכאיות אותן נשמות‪,‬‬
‫‪ 1‬נא קךמאה כיון דקבילת עונשא בגופא‪ ,‬כאשר מבי סי ם אותן באותו מקום( שני מלאכים‬ ‫ז?‪:‬‬
‫אזלא נשמתא‪ ,‬ונטלי לה‪ ,‬ואעלין לה שלוחים מזמנים בגן עדן‪ ,‬ועומדים‬
‫בגו אתר חד דאלדי בן הנם‪ ,‬ואמאי אלןדי בשער‪ ,‬וצוותים לאותם הממנים‬
‫שבאותו מקום שבגיהנם כדי לקבל‬
‫אותה הנשמה‪.‬‬ ‫בן הנם‪ .‬אלא אתר חד איהו בגיהנם‪ ,‬דתמן‬
‫אתצריפו נשמתין‪ ,‬בצרופא‪ ,‬לאתלבנא עד‬
‫לא צאלין בגנהא ךעדן‪) .‬ואי זבאין אינח נ^זמתין בד אעליז ל‪1‬ן ?ההוא אתי( תרין מלאכין‬
‫שליחן זמינין בגנהא דעדן‪ ,‬וקלימין לתךעא‪ ,‬וצווחין לגבי אינון ממנן‬
‫דבההוא אתר דגיהנם‪ ,‬בגין לקבלא ההיא נשמתא‪.‬‬
‫תטו‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כד טבת‬
‫ויקהל ־ רי״א ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כח שבט‬

‫ואותה הנעזמה‪ ,‬בטרם‬ ‫וההיא נעזמתא עד לא אתלבנת בנורא‪ ,‬אינון‬

‫באעז‪ ,‬אותם עזלוחים צורחים‬
‫‪• :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬
‫עזליחן צווחין לגבייהו‪ ,‬ואמרי הנם‪.‬‬
‫אליהם וארמךים‪ :‬הגם‪ .‬ובזמן‬
‫עזמתלבנת‪ ,‬אותם ממנים יוצאים‬ ‫ובזמנא ךהיא אתלבנת‪ ,‬אינון ממנן נפקין‬
‫עמה מאותו מקום‪ ,‬ומץמינים‬ ‫עמה מההוא אתר‪ ,‬וזמיני לה לגבי פתחא‬
‫אותה לפתחו עזל גן עדן קזעזם‬ ‫ךגנתא ךעדן‪ ,‬דתמן אינון עזליחן ואמרי לון‬
‫אותם עזליחים‪ ,‬ואומרים להם‪:‬‬
‫‪••• T‬‬

‫הנקזמות‬ ‫הם‬
‫‪• :‬‬

‫אלה‬
‫‪:‬‬

‫הנם‪.‬‬
‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬
‫הנם‪ .‬הא אינון נעזמתין דהא אתלבנו‪ ,‬כדין‬
‫קזהתלבנו‪ .‬ואז מכניסים אותה‬ ‫אעלין לההיא נעזמתא בגנתא ךעדן‪.‬‬
‫נקזמה בגן עדן‪.‬‬
‫וכמה היא קזבוךה מתוך אותו‬
‫וכמה איהי תבירא מגו ההוא תבירו‬
‫עזבר ^ל ההתלבנות ^ל הגיהנם‬ ‫ךאתלבנותא ךגיהנם‪) .‬ס״אךהוא( ךההיא‬
‫)של אותו( עזל אותו עזבר עזל האען‬ ‫דנחית‬
‫‪• T :‬‬
‫ואף —על —גב‬ ‫‪ :‬־‪1‬‬
‫תהאה‪.‬‬ ‫— ‪T T‬‬
‫דאעזא‬‫‪T V :‬‬
‫תבירו‬
‫‪•:‬‬
‫התחתונה‪ .‬ואף על גב קזיורדת‬
‫מלמעלה‪ ) ,‬א ב א כיון קזמגיעה‬
‫מלעילא‪?) ,‬צבא כיון דמטא לארעא לתתא‪,‬‬
‫לארץ למטה‪ ,‬היא אעז עזאיננה‬ ‫אתענעזא‬
‫• ‪T : - :‬‬
‫דלא דקיק‪ ,‬ונעזמתא‬ ‫‪T:‬‬
‫אעזא‬‫• •‪T‬‬
‫איהו‬
‫דקיקה‪ ,‬והנקזמה נענקזת בה‬ ‫ביה‪ ,‬ואתברת‪ .‬כדין קךשא בריף הוא אפיק‬
‫ונקזברת‪ .‬ואז הקדועז ברוך הוא‬
‫מוציא קזמען קזמאירה מאותם‬
‫עזמעזא ךנהיר מאינון ארבע פתחין ךנהרין‬
‫אךבעה פתחים קזמאידים ברקיע‬ ‫נעזמתא‬
‫•‪T T :‬‬
‫לההיא‬
‫‪ :‬־ •‬
‫ומטא‬
‫‪TT‬‬
‫גנתא‪,‬‬
‫׳‬ ‫•‪T :‬‬
‫דעל‬‫‪—:‬‬
‫ברקיעא‬
‫קזמעל הגן‪ ,‬ומגיע לאותה נקזמה‬ ‫וזרחה‬
‫‪T: T:‬‬
‫הדא הוא דכתיב‪) ,‬׳מלאכי ‪0‬‬ ‫‪TT‬‬
‫ואהסיאת‪.‬‬
‫ונךפאת‪ .‬זהו קזכתוב )מלאכי ג(‬
‫וזךחה לכם יךאי קזמי קזמען‬
‫לכם יראי עזמי עזמעז צדקה ומרפא בכנפיה‪.‬‬
‫צךקה ומךפא בכנפיה‪.‬‬ ‫דעדן‬
‫‪T: • :‬‬
‫בגנתא‬
‫‪T :T :‬‬
‫דיתבא‬
‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬
‫לבתר‬ ‫‪1:‬‬
‫הניינא‪,‬‬
‫• ‪ T T:‬׳‬
‫זמנא‬
‫* ‪7 :‬‬
‫בפעם העזנןה‪ ,‬אחר קזןקזבה בגן‬ ‫ועד‬‫‪—:‬‬
‫דיתבא‬
‫‪T:T:‬‬
‫זמנא‬‫• ‪T:‬‬
‫דלתהא‪T ' ,‬כל —ההוא‬ ‫• ‪T —:‬‬
‫עדן קזלמטה‪ ,‬כל אותו ץמן‬
‫קזןקזבה ועד עכקזו אינה נפרדת‬
‫כען לא אתפרעזת מאינון מלין ךחיזו ךהאי‬
‫מאותם דברים קזל מךאה העולם‬ ‫עלמא מכל וכל‪ .‬וכד סלקין לה לעילא‪,‬‬
‫הזה מכל וכל‪ .‬וכקזמעלים אותה‬ ‫אצטריך לאתפרעזא‪ ,‬מכל חיזו ומכל מלין‬
‫למעלה‪ ,‬צריכה להפרד מכל‬
‫מראה ומכל הדברים קזלמטה‪.‬‬
‫דלתהא‪ .‬ואעברו לה בההוא נהר די נור‪ ,‬כדין‬
‫ומעבירים אותה באותו נהר‬ ‫נעזמתא אתלבנת ביה מכל וכל‪ .‬ונפקת‬
‫דינור‪ ,‬ואז הנקזמה מתלבנת בו‬ ‫ואתחזיאת קמי מארי דעלמא בריכא )ד״אברידא(‬
‫■ך‬ ‫‪...‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫**‬ ‫־‬ ‫‪:‬־ *‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬

‫מכל וכל‪ ,‬ויוצאת ונךאית לפני‬

‫רבון העולם ברוכה )ברוךה( מכל‬
‫מכל סטרין‪ .‬כיון דאסהכלת בההוא נהורא‬
‫הצךדים‪ .‬כיון קזמסהכלת באותו‬ ‫אתסיאת ואעזהלימת מכליא‪ .‬וכדין קיימין‬
‫אור‪ ,‬נךפאת ונקזלמת מהכל‪ .‬ואז‬ ‫אינון נעזמתין בלבועזין‪ ,‬מתעטרין קמי‬
‫עומדות אותן נקזמות בלבוקזים‪,‬‬
‫מתעטרים לפני רבונם‪ .‬אקזרי‬
‫זכאה חולקיהון )דף רי״ב ע״א(‬ ‫מאריהון‪.‬‬
‫חלקם קזל הצדיקים בעולם הזה‬ ‫דאתי‪.‬‬
‫‪•• T :‬‬
‫ובעלמא‬
‫‪T : T :‬‬
‫דין‬
‫•• ‪1‬‬
‫בעלמא‬
‫‪T : T :‬‬
‫דצדיקייא‬
‫‪T| -‬‬ ‫‪•- :‬‬
‫ובעולם הבא‪.‬‬ ‫ןאינון נעזמתין דבגנהא ךעדן דלתהא‪ ,‬עזטאן‬
‫ואותן נקזמות קזבגן עדן קזלמטה‬
‫מעזוטטות בכל ךאקזי חדקזים‬ ‫בכל רישי ירחי ושבתי‪ ,‬וסלקין עד‬
‫וקזבתות‪ ,‬ועולות עד אותו מקום‬ ‫ההוא אתר דאלןרי חומות לרושלם‪ .‬דתמן כמה‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כה טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כח שבט‬
‫תטז‬

‫׳‪:‬צנקרא חומות ירו׳‪:‬צלים‪ ,‬עזעזם‬ ‫ממנן ורתיכין ךנטרי אינון חומו־ת‪ .‬דכתיב‪,‬‬
‫כמה ממנים ומךכבות עזעזומרים‬ ‫)ישעיה סב( על חו־מ^תלך לרועזלם הפ?ןךהי‬
‫אותם החומות‪ ,‬׳‪:‬צכתוב )י ש עי ה סב(‬
‫על חומתיך הפקדתי שמרים‪.‬‬ ‫שומרים‪ .‬וסלקין עד ההוא אתר‪ ,‬ולא עאלין‬
‫ועולים עד אותו מקום‪ ,‬ולא‬ ‫לגו‪ ,‬עד ךאתל‪3‬נן‪ .‬ותמן סגדין‪ ,‬וחךאן‬
‫נכנסות פנימה עד שמתלבנות‪,‬‬ ‫מההוא נהירו‪ ,‬ותייבין לגו גנתא‪.‬‬
‫ושם משתחוות ושמחות מאותו‬
‫אור‪ ,‬ושבות לתוך הגן‪.‬‬ ‫נ?קץ מהמן ושטאן בעלמא‪ .‬וחמאן באיפון‬
‫יוצאות משם ומשוטטות בעולם‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫גופין ךחןיבןא‪ ,‬בההוא עונשא דילהון‪,‬‬
‫ורואות באותם הגופות של‬
‫הרשעים ובאותו ענש שלהם‪,‬‬
‫דכתיב‪) ,‬ישעיה סו( ויצאו וראו בפגרי האנשים‬
‫•‬ ‫‪T —: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪: T :‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬

‫הפושעים בי כי תולעהם לא תמות ואשם לא‬

‫׳‬ ‫‪••• T •/‬‬ ‫•••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪: T‬‬

‫שכתוב )ישעיה סס דצאו וראו‬ ‫ך‬ ‫‪. . .‬‬ ‫■ד‬ ‫_ ‪ . .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪-‬‬

‫בפגרי האנשים הפשעים בי כי‬ ‫תכבה והיו דראון לכל בשר‪ .‬מאי לכל בשר‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫** ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪*.* :‬‬ ‫*‬
‫תולעתם לא תמות ואשם לא‬
‫תכבה והיו דךאוץ לכל בשר‪ .‬מה‬
‫לאיפון שאר גופין דבסחרנייהו‪ ,‬והא‬
‫ז‪-‬ה לכל בשר? לאותם שאר‬ ‫או?ןמוה‪ .‬ולבתר משנזטי ומסתכלן באיפון‬
‫הגופים שסביבם‪ ,‬והרי פךשוה‪.‬‬ ‫מאריהון דכאבין‪ ,‬ובני מרעין‪ ,‬ואיפון דסבלין‬
‫ואחר משונזטים ומסתכלים‬
‫באותם בעלי מכאובים ובני‬
‫על לחודא דמאריהון‪ ,‬ותבין ואמרין ליה‬
‫מחלות‪ ,‬ואותם שסובלים על‬ ‫למשיחא‪.‬‬
‫• ‪T • :‬‬
‫היחוד של רבונם‪ ,‬ושבים‬
‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪•/‬‬ ‫־ •‬ ‫‪3‬ש;‪ 2‬תא דאמרין ליה למשיחא צערא‬
‫ואומרים למשיח‪.‬‬
‫בשעה שאוכ!רים לו למשיח את‬
‫ךישראל בגלותהון‪ ,‬ואינון חייביא‬
‫צער ישךאל בגלותם‪ ,‬ואותם‬ ‫ךי בהון‪ ,‬דלא מסהכלי למנזיע למאריהון‪,‬‬
‫שאינם‬ ‫שבהם‬ ‫הרשעים‬ ‫ארים ?;לא ובכי‪ ,‬על אינון חייבין דבהו‪ .‬הדא‬
‫מתבוננים לדעת את רבונם‪ ,‬הוא‬
‫מרים קול ובוכה על אותם‬
‫הוא דכתיב‪) ,‬ישעיה נג( והוא מחולל מפשעינו‬
‫‪..‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫הרשעים שבהם‪ .‬זהו שכתוב ) ש ם‬

‫‪T •/‬‬ ‫•••‬ ‫‪••• T •/‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪: T‬‬
‫מדוכא מעונותינו תייבין אינון נשמתין‬
‫ע( והוא מחלל מפשעינו מדכא‬ ‫וקלימין באתרליהו‪.‬‬
‫מעונתינו‪ .‬שבות אותן נשמות‬
‫ועומדות במקומן‪.‬‬ ‫בגנתא דעדן אית היכלא חדא‪ ,‬דאקרי היכלא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪••1:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫בגן עדץ ןש היכל אחד שנקרא‬ ‫לבני מרעין‪ .‬כדין משיח עאל בההוא‬
‫היכל בני חמחלות‪ .‬אז חמשיח‬ ‫היכלא‪ .‬ולןלי לכל מרעין וכל כאבין‪ ,‬כל‬
‫נכנס לאותו היכל‪ ,‬וקורא לכל‬
‫‪T :‬‬ ‫‪•• 1‬‬

‫המחלות והמכאובים וכל יסודי‬

‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T :‬‬
‫לסוךיהון דלשראל‪ ,‬לליתון עליה‪ ,‬וכלהו אתלין‬
‫ישראל שןבאו עליו‪ ,‬וכלם באים‬ ‫עליה‪ .‬ואלמלא דאיהו אקיל מעלייהו‬
‫‪■ . .‬ך — ‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪*1‬‬

‫עליו‪ .‬ואלמלא שהוא מקל מעל‬

‫‪-‬‬ ‫••‬ ‫•• ••‪1‬‬ ‫‪•• T :‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫דישראל‪ ,‬ונטיל עליה‪ ,‬לא הוי בר נש דיכיל‬
‫‪■ .‬ך ‪.‬‬ ‫■ד‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫׳‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫ישראל ונוטל עליו‪ ,‬לא הןה אדם‬
‫שןכול לסבל את יסודי ישךאל על‬ ‫למסבל לפוליהון לישראל‪ ,‬על עונשי‬
‫ענשי התוךה‪ .‬זהו שכתוב ) שם( אכן‬ ‫דאורייתא‪ .‬הדא הוא דכתיב )ישעיה נג( אכן‬
‫‪|• • T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫חלןנו הוא נשא וגו׳‪ .‬כמו כן רבי‬ ‫אלעזר‬ ‫רבי‬ ‫כגוונא ‪T‬דא‬ ‫נשא ‪:‬וגו׳‪.‬‬ ‫חליינו הוא‬
‫•‪T T : *.‬‬ ‫* *‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪••T T:‬‬
‫אלעזר בארץ‪.‬‬
‫משום שאין חשבון לאותם‬ ‫בארעא‪.‬‬
‫יסורים שעומדים על אדם בכל‬ ‫בגין דלית חשבנא‪ ,‬לאיפון יפורין דקיימין‬
‫תיז‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כה טבת‬
‫ויקהל ־ רי״ב ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כח שבט‬

‫יוים על ענעזי התוךה‪ ,‬וכלם יךדו‬ ‫עליה דבר נש בכל יו־מא‪ ,‬על עו־נעזי‬
‫‪. . .‬‬ ‫_‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪_ .‬‬ ‫‪• • T‬‬

‫לעולם בעזעה עזנתנה תורה‪.‬‬ ‫ךאורליתא‪ ,‬וכלהו נחתו לעלמא‪ ,‬בשעתא‬

‫וכעזהיו י^יראל בארץ הקןדועזה‬
‫באותן עבודות ו?ןךבנות עזהיו‬ ‫ךאתלהיבת אורייתא‪ .‬וכד הוו־ ישראל בארעא‬
‫עו^^ים‪ ,‬היו מסלקים את כל אותן‬ ‫קדישא‪ ,‬באיפון פולחנין ולןךבנין דהוו עבדי‪,‬‬
‫מחלות ויסוךים מן העולם‪,‬‬ ‫הוו מסלקין כל איפון מרעין ולסורין מעלמא‪.‬‬
‫ועכקזו המעזיח מסלק אותם מבני‬
‫העולם טרם קזיוצא מהעולם‬ ‫השתא משיח מסלק לון מבני עלמא‪ ,‬עד‬
‫הזה‪ ,‬ומקבל ענעזו‪ ,‬כמו קזנתבאר‪.‬‬ ‫תפיק בר נש מהאי עלמא‪ ,‬ומקבל עונשיה‪,‬‬
‫יתרים‬ ‫חטאים‬ ‫כעזאותם‬ ‫כמה ךאתמר‪ .‬כד אינון חובין!תיר דעלילין‬
‫עזמכניסים אותם לתוך בפנים‬
‫הגיהנם באותם מדורים תחתונים‬ ‫לון לגו בגו גהינם‪ ,‬באיפון מדורין תתאין‬
‫אחרים‪ ,‬ומקבלים ענ׳ט רב מריב‬ ‫אחרנין‪ ,‬ומקבלין עונשא סגי מפזגיאות זוהמא‬
‫הזהמה עזבנעזמה‪ ,‬אז מדליקים‬ ‫לי בנשמתא‪ ,‬כדין אךליקו נורא להיר‪ ,‬למיכל‬
‫אעז יותר‪ ,‬לאכל אותה זהמה‪) .‬אוי‬
‫ההוא זולמא‪) .‬ווי לההיא נעמתא ךסכלת ההוא עונעא‪ .‬ועל דא‬
‫לאותה נשמה שסובלת אותו הענש‪ .‬ועל זה‬
‫אותם מלאכי חבלה שבגיהנם מטרידים אותו‬ ‫אינון מלאכי חבלה ך?גיהנים מטדדז לון ןהוטרין ךאעא לנעךא ההוא זייוזמא‪.‬‬
‫במקלות של אש לנער את אותה הזהמה‪ .‬אוי‬
‫ווי לנ^מתא ךם?לת ההוא ע‪?1‬ע(‪.‬‬
‫לנשמה שסובלת אותו ענש(‪.‬‬
‫אשר^‪/‬ם עזעז‪ 1‬מןים את מצו‪ 1‬ת‬ ‫זכאץ אינון דנטלי פקודי אורליתא‪ .‬ההיא‬
‫הת‪ 1‬רה‪ .‬א‪ 1‬תה נקדה קד‪1‬עזה‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪. :‬״•‪1: 1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫דאיהי בעלא‬ ‫קלישא‪,‬‬ ‫נקודה‬
‫קזרוצה להקזהעקזע למעלה‬
‫ולמטה ברוחות הצדיקים‪ ,‬כמו‬
‫לאשהעשעא לעילא ולתתא ברוחיהון‬
‫קזנתבאר‪ .‬כעזאותה נקדה רוצה‬ ‫דצליקליא‪ ,‬כמה לאתמר‪ .‬כד ההיא נקודה‬
‫ברוחות‬ ‫למטה‬ ‫להקזתעקזע‬ ‫ברוחיהון‬
‫‪1‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬
‫לתתא‬
‫‪T —:‬‬
‫לאשתעשעא‬
‫— ‪T : :‬‬
‫בעא‬‫‪TT‬‬
‫הצדיקים כאם ע‪:‬ע‪ t‬מחה עם בניה‬
‫ומקזתעקזעת בהם‪ ,‬כך גם בחצות‬
‫דצדיקייא‪ ,‬כאמא דחדאת על בנהא‪,‬‬
‫י‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪- :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫י‬ ‫‪T| -‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪:‬‬

‫הלילה היא יורדת ומ׳טתעקזעת‬
‫בהם•‬
‫הרקיע קזאמךנו קזעומד על הגן‪,‬‬
‫היא עומדת על אךבעה ראקזי‬
‫החיות‪ ,‬ואותן אךבע אותיות‬
‫עזאמךנו הם סוד ׳טל אךבע‬
‫החיות‪ .‬והרקיע הזה עומד למטה‬
‫)עליהן(‪ ,‬כמו עזנתבאר‪ .‬הרקיע ^ל‬
‫אותה נקדה עומד למעלה על‬
‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬
‫אותן אךבע חיות עליונות‬
‫עזאמךנו‪ ,‬ואותו רקיע)כך?מתזהנל‪1‬ה(‬
‫נךקם בגונים קדוקזים‪.‬‬
‫בךקיע הזה מסתכלות אךבע‬
‫החיות‪ ,‬וכל אותם חןלות למטה‪.‬‬
‫כעזהרקיע הזה מאיר בגוניו‬
‫ונוצץ‪ ,‬אז יוךעות כל אותן‬
‫מרכבות וכל אותם חילות‬
‫ואשהעשעא בהון‪ ,‬הכי נמי בפלגות ליללא‬
‫איהי נחתא ואשתעשעא בהו‪.‬‬
‫רקיע דקאמרן דקלימא על גנהא‪ ,‬איהי קלימא‬
‫על ארבע רישי חיוון‪ ,‬ואינון ארבע‬
‫אתוון לקאמהי איגיןרזא לארבע חיון‪ .‬והאי‬
‫רקיעא קלימא לתהא )ם״א עלייהו(‪ ,‬כמה לאתמר‪.‬‬
‫••‬ ‫‪T1•.. :‬‬ ‫‪T‬‬
‫רקיע דההיא נקודה‪ ,‬קלימא לעילא‪ ,‬על אינון‬
‫ארבע חיוון עלאין ךקאמרן‪ ,‬וההוא רקיעא‬
‫)?גוונא דא מן זיא( איהו אתרקם בגוונין קליעזין♦‬
‫?האי רקיע אסתכלן ארבע חיוון‪ ,‬וכל אינון‬
‫חלילין לתהא‪ .‬כד האי רקיע אנהיר‬
‫בגוונוי ונציץ‪ ,‬כדין לדעין כל אינון ךתיכין‪,‬‬
‫וכל אינון חלילין ומשירלין‪ ,‬דהא טרפא‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כה טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כח שבט‬
‫תיח‬

‫ומחנוית עזהרי טךפם הזדמן‪.‬‬ ‫דילהון אזדמן‪ .‬רקיעא דא מרקןמא בכל גוונין‬
‫הרקיע הזה רקום בכל הגונים‬
‫‪ T :‬־ ‪• T:‬‬ ‫\‬ ‫‪T‬‬ ‫־‪•/‬‬ ‫‪ | • TT‬־‬
‫קדיעזין‪ ,‬ביה לןיימין ארבע פתחין ךעזימין‪,‬‬
‫הקדוקזים‪ ,‬ובו עומדים אךבע‬
‫פתחים ךעזומים באךבע אותיות‬ ‫בארבע אתוון מנצצן‪.‬‬
‫נוצצות‪.‬‬ ‫פתחא חדא רעזימא לסטר מזרח‪ ,‬וביה קיימא‬
‫‪T‬‬ ‫—ן ‪:‬‬ ‫^‬ ‫‪T :‬‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫מזרח‪,‬׳ ובו‬
‫לצד • ‪T:‬‬
‫אחד ‪T‬רקזום ‪ :‬־‬
‫תח ‪T •/‬‬
‫‪•/‬פ ־‬
‫עומדת באותו פתח אות אחת‪,‬‬
‫בההוא פתחא את חד‪ ,‬וההוא את איהו‬
‫‪.‬‬ ‫■ד‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫ואותה אות היא א׳‪ .‬וזה נוצץ‬ ‫א׳‪ ,‬ודא נציץ וסליק ונחית בהאי פתחא‪.‬‬
‫ועולה ויורד בפתח חזה‪ .‬חפתח‬ ‫פתחא דא נהיר ונציץ מנציצו עלאה‪ .‬והאי את‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫חזה מאיר ונוצץ מהתנוצצות‬

‫עליונה‪ ,‬והאות הזו נוצצת‬
‫נציץ ובליט )ס״א ולהיט( בגויה‪ ,‬ואיהי נחתא‬
‫ובולטת )ולוהטת( בתוכה‪ ,‬והיא‬ ‫וסלקא‪ .‬ואתרעזים בההוא פתחא‪.‬‬
‫יורדת ועולה ונך׳טמת באותו‬ ‫פהחא תדינא‪ ,‬רקזימא לסטר צפון‪ ,‬וביה‬
‫פתח‪.‬‬
‫קיימא את חד‪ ,‬ואיהי את ד‪) /‬דף רי״ב‬
‫פ תח קזני רקזום לצד צפון‪ ,‬ובו‬
‫עומדת אות אחת‪ ,‬והיא האות ד׳‪.‬‬ ‫ולהטא‬
‫' ‪T —: T :‬‬
‫ונחתא‪,‬‬
‫‪T : —:‬‬
‫סלקא‬ ‫ונצצא‪,‬‬
‫׳ — ‪| T:‬‬ ‫‪T:T:‬‬
‫קיימא‬
‫־‪T : 1‬‬
‫ודא‬
‫‪T:‬‬
‫ע״ב(‬
‫וזו עומדת ונוצצת‪ ,‬עולה ויורדת‪,‬‬ ‫בההוא פתחא‪ .‬לזמנין נציץ בנציצו‪ ,‬ולזמנין‬
‫ולוהטת באותו פתח‪ .‬לפעמים‬
‫נוצצת בהתנוצצות‪ ,‬ולפעמים‬
‫ועל ‪T‬דא‪T ' ,‬את‬ ‫‪—:‬‬
‫נהיר‪.‬‬
‫‪•T‬‬
‫ולא‬
‫' ‪T:‬‬
‫נהורא‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫אתטמר —ההוא‬
‫• ‪—T :‬‬

‫נטמן אותו אור ולא מאיר‪ .‬ולכן‬ ‫דא לא קיימא בקיומא תדיר‪ ,‬ואת דא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫|‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫|‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫האות הזו אינה עומדת בקיום‬

‫‪1• :‬‬ ‫••• •••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫אתרקזים בההוא פתחא‪.‬‬
‫מתמיד‪ ,‬והאות חזו נךקזמת‬
‫באותו פתח‪.‬‬ ‫פתחא תליתאה‪ ,‬איהו פתחא דקיימא לסטר‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫|‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫הפתח ח^זליקזי הוא פתח קזעומד‬ ‫מערב‪ ,‬וביה קןימא את חד‪ ,‬דאתךעזים‬
‫לצד מערב‪ ,‬ובו עומדת אות אחת‬ ‫ואתנהיר בההוא פתחא‪ .‬ודא איהו את נ׳‪,‬‬
‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬
‫קזךקזומה ונאורה באותו פתח‪,‬‬
‫וזוהי האות נ׳‪ ,‬והאות חזו נוצצת‬
‫והאי את נציץ בנציצו בההוא פתחא‪.‬‬
‫בהתנוצצות באותו הפתח‪.‬‬ ‫דקיימא‬
‫‪T: | - :‬‬ ‫פתחא‬
‫• ‪T:‬‬ ‫רביעאה‪T ',‬דא •איהו‬‫‪T T • :‬‬ ‫פתחא‬
‫• ‪7 :‬‬
‫הפתח הךביעי זהו חפתח קזעומד‬ ‫לסטר דרום‪ ,‬וביה קיימא רעזימו דחד‬
‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫לצד ךרום‪ ,‬ובו עומד ר־שם ^ל‬
‫נקדה תחתונה קטנה שנךאית ולא‬ ‫נקודה תתאה זעירא‪ ,‬דאתחזי ולא אתחזי‪,‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪l‬‬ ‫‪:‬‬

‫נךאית‪ ,‬וזוהי האות י׳‪ ,‬ואךבע‬ ‫ודא איהי את י׳‪ ,‬ואלין ארבע אתוון לארבע‬
‫האותיות חללו לאךבעה צדדים‪,‬‬ ‫סטרין‪) ,‬נ״אנציציז( בההוא רקיע‪ ,‬באינון פתחין‪.‬‬
‫)נועעים( באותו רקיע באותם‬
‫בהאי רקיע ךקזימין אתוון אחרנין‪) .‬ד״א לד ססדיז(‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1• T‬‬ ‫‪:‬‬

‫פתחים‪.‬‬
‫בךקיע חזה ךשומות אותיות‬ ‫בכתרין על ריעזליהו‪ .‬ואינון עק‪t‬רין‬
‫אחרות )לד׳ ^ךליט( בכתדים על‬ ‫ותרין אתוון‪ ,‬מתעטרן בכתרין‪ .‬רקיעא דא‬
‫ראשיהם‪ ,‬ואותן עק^דים ושתים‬
‫אותיות מתעטרות בכתדים‪.‬‬ ‫נטיל וסחרא על גבי חיוון‪ ,‬ברעזימו דאתוון‪,‬‬
‫הךקיע חזה נוסע וסובב על גבי‬ ‫רזא דחושבן דיחודא‪ ,‬ברזא דצרופא חדא‬
‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪l‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬

‫החיות ברשם של האותיות‪ ,‬הסוד‬

‫ואינון‪ :‬א״ט ב״ח ג״ז ד״ו‪.‬‬
‫עזל חקזבמ חיחוד בסוד של צרוף‬
‫אחד‪ ,‬והם ‪ :‬א״ט ב״ח ג״ז ד״ו‪.‬‬ ‫אלץ אתוון סחרן בההוא רקיע‪ ,‬בתא דאתוון‬
‫האותיות הללו סובבות באותו‬ ‫אחרנין‪) ,‬ךיתיכי( עלאין קדיעזין סתימין‪.‬‬
‫תיט‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כה טבת‬
‫ויקהל ־ רי״ב ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כח שבט‬

‫רקיע בסוד עזל אויתיוית אחרוית‬ ‫ואינון אתוון אחרנין ) ם ״ א ע^איז( סתימין‪ ,‬סחרין‬
‫)של מךכב‪ 1‬ת( עליונות קדועזות‬ ‫לההוא רקיע‪ ,‬וכדין אתחדין אלין אתוון‬
‫נסתרות‪ ,‬ואותן אותיות אחרות‬
‫);נלי‪1‬נות( עזנסהרות סובבות את‬ ‫בגלגולא‪) ,‬ם״א דחאי רי ת א( ךאינון א״ט ב״ח‪,‬‬
‫אותו רקיע‪ ,‬ואז נראות האותיות‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫־ ׳‬ ‫‪T •1‬‬
‫ורקזימין כהאי ךקיעא‪.‬‬
‫הללו בגלגול >של הרקיע הזה(‪ ,‬עזהם‬
‫א״ט ב״ח‪ ,‬וךעזומות ברקיע הזה‪.‬‬
‫בש;ןתא דאתנהיר האי רקיעא‪ ,‬אתנהרן ביה‬
‫בש^ה עזמאיר הרקיע הזה»‬ ‫ארבע תין דקזמהן קדיקזין‪ ,‬ואיפון‬
‫מאירים בו אךבעה סודות ^ל‬ ‫צרופא בצרופין דתלתין ותרין עזבילין‪ .‬כדין‬
‫העזמות הקדוקזים‪ ,‬והם צרוף‬ ‫נחית טלא מהאי רקיעא‪ ,‬באינון אתוון דרזא‬
‫בצרופים של קזל׳שים וקזנים‬
‫שבילים‪ .‬אז יורד טל מהרקיע‬
‫‪-‬‬ ‫‪1.‬‬ ‫‪■ ..‬ך■ך‬ ‫‪-‬‬ ‫‪..‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫לעזמא קדיעזא‪ ,‬ואהזנו כל איפון רתיכין‪ ,‬וכל‬
‫הזה באותן האותיות של סוד‬ ‫אינון חןילין ומעזיתין קדיקזין‪ ,‬ונטלי כלהו‬
‫השם הקדוש‪ ,‬וכל אותן מךכבות‬
‫נזונות‪ ,‬וכל אותם החילות‬
‫בחרוה‪.‬‬
‫־ ‪:‬־ ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫׳‬

‫וכלם‬ ‫הקדושים‪,‬‬ ‫והמחנות‬ ‫ןשןןתא דךינא תלןיא‪ ,‬אלין אתוון אתטמרו‪,‬‬

‫מקבלים בשמחה‪.‬‬
‫בש^ה שהדין ?ליי» האותיות‬
‫הללו נטמנות ונגמים אךבע בתוף‬
‫ארבע‪ ,‬והם ט״ח ז״ו‪ .‬בשעה‬
‫שאלה נגנזו ונטמנו‪ ,‬אז הקול של‬
‫צד צפון מתעורר‪ ,‬ויוךעים שהדין‬
‫שרוי על העולם‪ .‬ובךקיע הזה‬
‫נךשם גון אחד שכולל את כל‬
‫הגונים‪.‬‬
‫כשנוסע הרקיע הזה מצד‬
‫המןרח‪ ,‬אותם אךבעה הראשים‬
‫שאמךנו באךבע )פנים( אותיות‪,‬‬
‫נוסעים כלם במסעות‪ ,‬ועולים‬
‫בעלןה למעלה‪ .‬וכשנוסעים‬
‫ועולים למעלה‪ ,‬מסתלקת מי‬
‫שמסתלקת‪ ,‬וחוזרות האותיות‬
‫ונראות בשלמות בסוד הראשון‪,‬‬
‫א״ט ב״ח ג״ז ד״ו‪ ,‬ונרקם אותו‬
‫רקיע‪ ,‬ואז מאיר באור‪.‬‬
‫וכשהרקיע הזה מאיר כמקדם‬
‫באותיות הללו‪ ,‬כלם שבים‬
‫ושואגים לטרף טףף ומזון‪ .‬כיון‬
‫שהם שואגים ומעלים קולות‪,‬‬
‫אותו קול נשמע למעלה למעלה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪ :‬־ ‪T :‬‬
‫ואז נוטל ברכות וקדשות מי‬
‫•‬
‫ואתגניזו ד׳ גו ד׳‪ ,‬ואינון ט״ח ז״ו‪.‬‬
‫בשעתא ךאלין אתגניזו ואתטמרו‪ ,‬כדין קלא‬
‫ךסטר צפון אהער‪ ,‬דךעי ךדינא עזתיא על‬
‫חדא‪,‬‬
‫׳‬ ‫גוונא ‪TT‬‬
‫רקיעא אתרשים — ‪T :‬‬ ‫ובהאי ‪T | • :‬‬
‫‪—:‬‬ ‫עלמא‪.‬‬
‫‪T:T‬‬
‫דכליל כל גוונין‪.‬‬
‫כד נטיל האי רקיעא מפטרא ךמזרח‪ ,‬איפון‬
‫ךקאמרן‪ ,‬בארבע )אנפיז(‬ ‫ארבע ריעזין‬
‫אתוון‪ ,‬נטלין כלהו במטלנין‪ ,‬וסלקי בסליקו‬
‫לעילא‪ .‬וכד אינון נטלין ו ^ קין לעילא‪,‬‬
‫אסהלקת מאן דאסתלקת‪ .‬ואתוון אתהךרו‬
‫ואתחדין בעזלימו‪ ,‬ברזא קךמאה‪ ,‬א״ט ב״ח‬
‫ג״ז ד״ו‪ ,‬ואתרקם ההוא ךקיעא‪ ,‬כדין אתנהיר‬
‫בנהירו‪.‬‬
‫ןכד האי רקיעא אתנהיר כמלקךמין‪ ,‬באלין‬
‫אתוון‪ ,‬כולהו אתהדרו ועזאגי למטרף‬
‫טרפא ומזונא‪ .‬כיון זיאינון שאגי ו ^ קין‬
‫לעילא‪,‬י‬
‫לעילא ‪T :‬‬
‫אשתמע ‪T :‬‬ ‫קלא • ‪- : :‬‬ ‫קלא‪,‬י ‪-‬ההוא ‪T|T‬‬
‫‪T|T‬‬
‫‪ :‬־ ‪T :‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫\‬
‫וכדין נטלא ברכאן וקדושן‪ ,‬מאן דנטלא‪.‬‬

‫שנוטל‪.‬‬
‫‪••.1:‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬
‫םד‪1‬ךן אתוון ומתגלגלן‪ ,‬וסחרן ההוא ךקיעא‪,‬‬
‫סובבו ת האותיות ומתגלגלות‪,‬‬ ‫וקיימן אינון אתוון לסטר זירום‪ .‬כיון‬
‫וסובבות את אותו רקיע‪,‬‬ ‫ךקיימין אינון אתוון לסטר דרום‪ ^ ,‬קין‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כה טבת‬
‫ועוימדוית אויתץ אויתיוית לצד‬
‫דרום‪ .‬כיון העומדות אותן‬
‫אותיות לצד דרום‪ ,‬עולות‬
‫ונ‪1‬צצ‪ 1‬ת בהתנ‪ 1‬צצות ול‪ 1‬הט‪ 1‬ת‪,‬‬
‫ואז באמצע אותו* וקיע ר“שם אחד‬
‫נרשם‪ ,‬ואותו הרשם הוא אות‬
‫•••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫אחת‪ ,‬והיא י׳‪ .‬כיון עזהאות הזו‬
‫נרעזמה ונראית‪ ,‬אז לוהטות‬
‫אסדיה עזליש אותיות אחרות‪ ,‬והן‬
‫הו״ה‪.‬‬
‫אלו האותיות מנצנצות באמצע‬
‫הוקיע הזה‪ ,‬עולות ויוךדות‪,‬‬
‫לוהטות בשלשה ע^ר)בעזנימעשר(‬
‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•:••7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬
‫להטים‪ .‬אז אחר שאלו השלש‬
‫עשרה פעמים לוהטות‪ ,‬יורד מי‬
‫שיורד‪ ,‬ונכללת באותן אותיות‬
‫ומתעטרת בהן ולא נודעת‪ .‬אז כל‬
‫החןלות וכל המחנות בשמחה‪,‬‬
‫ועולים שירים ותשבחות‪.‬‬
‫הרקיע הזה נוסע שנית וסובב‬
‫האותיות‬ ‫ואותן‬ ‫ומתגלגל‪,‬‬
‫הראשונות שאמךנו‪ ,‬שהן א״ט‬
‫ב״ח‪ ,‬כלן נ כ ^ו ת באותן אותיות‬
‫עליונות‪ ,‬סוד השם הקדוש‬
‫שאמרנו‪ ,‬וסובבות לאותו הרקיע‪,‬‬
‫ועומדות אותן אותיות שהיו‬
‫באמצע סוד השם הקדוש‪ ,‬כלן‬
‫נרשמות לצד צפון‪ ,‬ונרשמות‬
‫‪1‬אי?ז ?רשמות‪ .‬אין מי שיסתכל‬
‫באותו הצד‪ .‬כלן מכסות‪ ,‬ואומר‬
‫בקול נעם ‪ :‬ברוך כבוד ה׳‬
‫ממקומו‪ .‬ומתכסות מצד צפון)של‬
‫הפנים( ואומרות את זה‪ ,‬מתכסות‬
‫מכל הצרדים ואומרות את זה‪.‬‬
‫הרקיע הזה סובב כמקדם‬
‫ומתגלגל מצד לצד‪ ,‬ואז קול‬
‫נעימת המחנות הרבים בצד זה‪,‬‬
‫וקול נעימת מחנות רבים בצד זה‪,‬‬
‫וכן לאךבעה צדדים‪ .‬באותה‬
‫שעה אות? הרקיע מאיר באור‬
‫אחר‪ ,‬יותר מכמו שהןה‪ ,‬ועומד‬
‫באור בגון אחר כלול מכל‬
‫הגונים‪.‬‬
‫ואלו האותיות שאמרנו עולות‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כח שבט‬
‫תכ‬
‫ונצצן בנציצי ולחיין‪ .‬כדין באמצעיתא‬
‫ךההוא רקיעא‪ ,‬ךעזימו חד אתרעזים‪ ,‬וההוא‬
‫רעזימו איהו את חד‪ ,‬ואיהו י ‪ /‬כיון דאת דא‬
‫אתרעזים ואתחדיא‪ ,‬כדין להטין אבתריה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬
‫תלת אתוון אחרנין‪ ,‬ואינון הו״ה‪.‬‬
‫אלץ אתוון מנצצן באמצעו ךהאי רקיעא‪,‬‬
‫^ קין ונחהין‪ ,‬מלהטין בתליסר )נ״א‬
‫בסליסד( להטין‪ .‬כדין לבתר דאלין הליסר זמנין‬
‫מלהטן‪ ,‬נחהא מאן ךנחהא‪ ,‬ואתכלילת באינון‬
‫•‬ ‫‪:‬־‬ ‫אתוון‪ ,‬ואתעטרת בהו‪ ,‬ולא אתלידעת‪ .‬כלין‪,‬‬
‫כלהו חלילין‪ ,‬וכלהו מעזיךלין‪ ,‬בחידו‪ .‬ו ^ קין‬
‫עזירין ותושבחן‪.‬‬
‫רקיעא זיא נטלא תנלינות‪ ,‬וסחרא ומתגלגלא‪,‬‬
‫ואיפון אתוון לןךמאי ךלןאמרן‪ ,‬דאיפון‬
‫א״ט ב״ח‪ ,‬כלהו אתכלילו באינון אתוון‬
‫עלאין‪ ,‬ת א לעזמא לןדיעזא דלןאמרן‪ ,‬וסחרן‬
‫ההוא רקיעא‪ ,‬וקלימין אינון אתוון דהוו־‬
‫כלהו‬‫‪:‬‬
‫קדיעזא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫— ן•‬
‫דעזמא‬
‫• ‪T :‬‬
‫רזא‬
‫‪T T‬‬
‫באמצעיתא‬
‫‪T • T :‬‬ ‫‪:‬‬
‫אתךעזימו לסטר צפון‪ ,‬ואתרעזימו ולא‬
‫אתרעזימו‪ .‬לית מאן דלסתכל בההוא סטרא‪,‬‬
‫כלהו אתחפלין‪ ,‬ואמרי ב?ןל' נעימו ברוך כבוד‬
‫יל׳ ממקומו‪ .‬אתחפלין מסטיא לצפון)דף רי״ג‬
‫ע״א( )ם״א ךאנ‪8‬יז( ואמרין דא אתחפלין מ ^ סטרין‬
‫ואמרין דא‪.‬‬
‫לקיעא דא סחרא כמלקלמין‪ ,‬ואתגלגלא‬
‫מסטרא לסטרא‪ .‬כלץ קל נעימו‬
‫למקזיללין סגיאין בסטרא לא‪ ,‬וקל נעימו‬
‫למעזיללין סגיאין בסטרא לא‪ ,‬וכן לארבע‬
‫סטרין‪ .‬בההיא קזעתא ההוא רקיעא אתנהיר‬
‫בנהירו אחרא‪ ,‬להיר מכמה להוה‪ ,‬וקלימא‬
‫בנהירו בגוון אחרא‪ ,‬כלילא בכל גוונין‪.‬‬
‫ואלין אתוון לקאמרן‪ .‬סלקין לעילא בההוא‬
‫רקיעא‪ ,‬ומקבלין לאת חד לאיהי‬
‫תכא‬ ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כו טבת‬
‫ויקהל ־ רי״ג ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כח שבט‬

‫עלאה‪ ,‬ך?ןא מתחברא בעזמא דא‪ ,‬דאלין אתוון♦ למעלה באותו רקיע‪ ,‬ומקןבלים‬
‫אות אחת עזהיא עליונה‪,‬‬
‫עזמתתברת בעזם זה ^ל אלו‬
‫בגין דאף על גב דאלין אתוון דעזמא קדי^א‪,‬‬
‫האי איהו עזמא ךאתכליל לתהא‪ ,‬בגין דרזא דא האותיות‪ .‬מעזום עזאף על גב‬
‫אתכליל לעילא‪ ,‬ואתכליל לתהא‪ ,‬וכד אתכליל עזהאותיות הללו הץ עזל העזם‬
‫הקדועז‪ ,‬זהו עזם ^נכלל למטה‪,‬‬
‫לתהא‪ ,‬אלין אתוון סלקין לקבלה לאת חד )ד״א‬
‫מעזום עזסוד זה נכלל למעלה‬
‫ייח דהא מההוא את אתזנו אלין אתוון לתתא‪ ,‬ונכלל למטה‪ ,‬וכעזנכלל למטה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪ :‬־ ‪T‬‬ ‫‪T : • V :‬‬ ‫׳‬ ‫‪ :‬־ ‪T‬‬ ‫‪T :• :‬‬

‫וההוא את איהו ו ‪ /‬ונחית ואתחברו אלין אלו האותיות עולות לקבל אות‬
‫אחת )ידד(‪ ,‬עזהרי מאותה האות‬
‫נזונו אלו האותיות למטה‪,‬‬
‫אתוון‪ .‬בההוא את‪ ,‬וכדין כלהו בעטורא חדא‪,‬‬
‫׳‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬

‫ואותה האות היא ר‪ .‬ויוךדות‬ ‫עזלים‪.‬‬‫‪• :‬‬

‫עזמא‬
‫‪T :‬‬
‫ואתעביד‬
‫‪* T : • :‬‬
‫לתתא‪ ,‬עזמא עזלים ולא עזלים‪ .‬עזמא עזלים ומתחברות האותיות חללו‬
‫‪• :‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬־ ‪7‬‬
‫באותה האות‪ ,‬ואז כלץ בעטור‬
‫בחמעז אתוון )ד״א ולא עלים ךתעע אתוון‪ ,‬עמא עלים‬
‫אחד‪ ,‬ונעעזה עזם עזלם‪.‬‬
‫ונוקבא למטה‪ ,‬עזם עזלם ולא עזלם‪ .‬עזם‬ ‫‪Tl:‬‬ ‫‪:‬‬
‫רזא לכר‬ ‫‪TT‬‬
‫ויהו״ה‪.‬‬
‫' ‪T : -‬‬
‫אתוון( איהו‪,‬‬
‫עזלם בחמעז אותיות )ולא שלם של‬
‫‪7‬‬ ‫•‬

‫תשע אותיות‪ ,‬שם שלם בחמש אותיות( הוא‬

‫ברמיזו‪ .‬עזמא עזלים בתעזע אתוון‪ ,‬אינון להו״ה‬
‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬ך‪..‬‬

‫עזמא ‪ -‬ויהו״ה‪ .‬סוד ^ל זכר ונקבה‬ ‫‪T :‬‬

‫מכלא‪.‬‬‫‪T‬‬ ‫•‬
‫עזלים‬‫‪• :‬‬
‫עזמא‬
‫‪T :‬‬
‫אלהים‪T .‬דא •איהו‬ ‫‪:‬״‪.‬״ •‬
‫אחרא איהו ברמיזו‪ ,‬ואיהו בחמעז כךקאמרן‪ .‬ברמז‪ .‬חעזם עזלם הוא בתעזע‬
‫אותיות‪ ,‬והם יהו״ה אלהים‪ .‬זהו‬
‫עזם עזלם מהבל‪ .‬עזם אחר הוא‬
‫בכלא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫עזלים‬
‫‪• :‬‬
‫אבל ‪T‬דא •איהו‬ ‫‪T‬‬

‫כיון ךמתחברן אלין אתוון‪ ,‬ההוא רקיעא אנהיר ברמז‪ ,‬והוא בחמעז כפי עזאמךנו‪.‬‬
‫אבל זהו עזלם בבל‪.‬‬ ‫בתלתין ותרין נהורין‪ ,‬כדין כלא איהו‬
‫כיון עזמתחברות האותיות הללו‪,‬‬
‫ותהא‪* |T.‬כל אותו רקיע מאיר בעזלעזים‬ ‫‪T‬‬
‫עילא‬
‫‪T‬‬
‫הדא‬
‫‪T —:‬‬
‫בתא‬
‫•• ‪T‬‬
‫קאים‬
‫‪TT‬‬
‫כלא‬
‫‪T T:‬‬
‫בהדווה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪:‬‬
‫אינון רתיכין‪ ,‬וכל אינון מעזיתין‪ ,‬כלהו קיימין ועזנים אורות‪ ,‬ואז הבל הוא‬
‫בתא דקזלימו‪ .‬וכל דרגין מתקנן ^ אתרליהו‪ ,‬בעזמחה‪ ,‬חבל עומד בסוד אחד‬
‫מעלה ומטה‪ .‬כל אותן מךכבות‬
‫וכל אותן מחנות‪ ,‬כלם עומדים‬ ‫כדקא ••יאו־ת‪.‬‬
‫וחד ‪lT : :‬‬ ‫חד ‪- :‬‬ ‫כל ‪-‬‬ ‫‪T‬‬
‫בהאי ךקיעא קאים לסטר צפון‪ ,‬חד עזלהובא בסוד עזל עזלמות‪ ,‬וכל חדרגות‬
‫מתקנות על מקומן‪ ,‬כל אחת‬
‫ואחת כראוי‪.‬‬
‫נהיר‪ ,‬דלא שכיף תדיר‪ ,‬ואיהו רשים‬
‫באתוון אחרנין‪ ,‬ללמין‪ ,‬ואיפון עשר שמהן‪ ,‬ברקיע חזה עומדת לצד צפון‬
‫וסלקין לשבעין שמהן‪ ,‬וכלהו ךשימין בהאי עזלהבת אחת מאירה עזאינה‬
‫עזוככת תמיד‪ ,‬והיא רעזומה‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫באותיות אחרות לןמין< וחם‬

‫‪• :‬‬ ‫׳‬
‫רקיעא‪ ,‬ונהרין כלהו כחדא‪.‬‬
‫‪• T‬‬ ‫••• ‪•/‬‬

‫סהאי ךקיעא‪ ,‬נטלין כל אינון ךקיעין דלתתא‪ ,‬עע{ךה עזמות‪ ,‬ועולות לעזבעים‬
‫דלסטר קדשה‪ ,‬עד דמטו לאינין דקיעין עזמות‪ ,‬וכלן ךעזומות ברקיע‬
‫חזה‪ ,‬ומאירות כלן כאחד‪.‬‬
‫אחרנין דלסטר אחרא‪ ,‬ואלין אקרון יריעות מהרקיע חזה נוסעים כל אותם‬
‫עזלצד‬ ‫עזלמטה‬ ‫עזים‪ ,‬כמה לאה אמר דעש יריעות עזים לאהל הרקיעים‬
‫חקדעזה‪ ,‬עד עזמגיעים לאותם‬ ‫על המשכן‪.‬‬
‫הרקיעים האחרים עזלצד אחר‪,‬‬
‫ואלה נקראים יריעות עזים‪ ,‬כמו עזנאמר וןעעז יריעת עזים לאהל על חמעזכן‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כו טבת‬
‫משום עזיעז יריעות דעז יריעות‪.‬‬
‫יריעות המשכן סן יריעות‬
‫שנ?ןךאות רקיעי החיות של‬
‫המשכן הקןדוש‪ .‬יריעות עזים הם‬
‫רקיעים )ידיע‪1‬ת( אחרים של הצד‬
‫האחר‪ .‬אלה רקיעים בסוד‬
‫המרכבות של רוחות קדושות‪,‬‬
‫ואלה רקיעים שבחוץ שעומדים‬
‫בדברי העולם‪ ,‬והם צדדים של‬
‫‪•/‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫׳‬
‫השובה ומעשים של הגוף‪ .‬ואלה‬
‫מכסים על אותם רקיעים‬
‫שלפנים‪ ,‬כמו קלפה על המח‪.‬‬
‫הףקיעים שלפנים הם אותו קלוש‬
‫שעומד על המח‪ ,‬ואלו נקראים‬
‫שמים לה׳‪ .‬לשם אחד זה‬
‫שלמטה‪.‬‬
‫ךקיעים אחרים למעלה‪ ,‬והם‬
‫רקיעים פנימיים שנקראים רקיעי‬
‫החיות‪ ,‬שהם סוד השם הקדוש‬
‫בסוד החיות הגדולות העליונות‪,‬‬
‫ואלה הם הסודות של האותיות‬
‫)סודות עליונים( העליונות בסודות‬
‫התוךה‪ ,‬כלל של עשרים ושתים‬
‫רשומות‬ ‫חקוקות‬ ‫אותיות‬
‫שיוצאות מתוף הרקיע העליון‬
‫השמיני‪ ,‬שהוא רקיע על גבי‬
‫החיות העליונות‪ ,‬וזהו שאין לו‬
‫מךאה‪ .‬זהו טמיר וגנוז‪ ,‬ואין בו‬
‫כ ל הגונים יוצאים ממנו‪ .‬אין בו‬
‫גון‪ ,‬ולא נראה ולא התגלה‪ .‬זהו‬
‫שמוציא את כל האורות‪ .‬בו לא‬
‫?ראה לא אור ולא חשך ולא גון‬
‫כלל‪ ,‬פרט לנשמות הצדיקים‬
‫שרואות מתוך הרקיע התחתון‬
‫כמאחד הכתל‪ ,‬אור שמוציא‬
‫ומאיר הוקיע העליון הזה‪ ,‬ואותו‬
‫אור ‪%‬א פוסק‪ ,‬אין מי שמכיר‬
‫אותו ואין מי שעומד בו‪.‬‬
‫מ ת ח ת לזה‪ ,‬כל אותם הרקיעים‬
‫נכללו בשם הזה נקךא שמים‪,‬‬
‫ואלו)השםה?]ד‪1‬ש( נקראים השמים‬
‫אותם שהשם העליון נקרא בהם‪,‬‬
‫אותם עזהעזם הקןדועז התעטר בהם‪ .‬ועל זה כתוב‪) ,‬תהלים קטו( השמים שמים לה׳‪ ,‬לאותה גניזת‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כח שבט‬
‫תכב‬
‫בגין ךאית יריעו־ת ואית יריעות‪ .‬יריעו־ת‬
‫המעזפן‪ .‬אינון יריעות ךא?ןרין רקיעי‬
‫חיוון ךמעזכנא לןדיעזא‪ .‬יריעות עזים‪ .‬אינון‬
‫רקיעין )ד״א יריעזית( אחרנין דסטרא אחרא‪ .‬אלין‬
‫רקיעין ברזא דרתיכין דרוחין לןדיעזין‪ .‬ואלין‬
‫רקיעין דלבר‪ ,‬דלןיימין במלין דעלמא‪ .‬ואיפון‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫סטרין דתיובהין‪ .‬ועובדין דגופא‪ .‬ואלין‬
‫חפןין על אינון רקיעין דלגו‪ .‬כ?ןליפה על‬
‫מוחא‪ .‬רקיעין דלגו איפון ההוא ?ןליעזו‪.‬‬
‫ךקיימא על מוחא‪ .‬ואלין אלןרון שמים ליי‪/‬‬
‫דלתתא‪.‬‬ ‫חדא ‪T‬דא‬ ‫לשמא‬
‫• ‪T —:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫• ‪T :‬‬
‫רקיעין אחרנין לעילא‪ .‬ואינון רקיעין‬
‫פנימאין‪ .‬ךאלןרון רקיעי החיות‪.‬‬
‫דאיפון ת א לשמא קדישא‪ .‬בתא דחיוין‬
‫רברבן עלאין‪ .‬ואלין איפון תין דאתוון ) ס ״ א חי ז‬
‫ע^איז( עלאין‪ .‬ברזי ךאורליתא‪ .‬כללא ךעשרין‬
‫ותרין אתוון‪ .‬מחקקן ךשימין‪ .‬דנפקי מגו‬
‫דאיהו רקיע דעל גבי‬ ‫תמינאה‪• : .‬‬
‫‪T T • :‬‬ ‫עלאה‬
‫רקיעא • ‪T T‬‬
‫‪T | • :‬‬
‫היוון עלאין‪ .‬והאי איהו ךלית ליה חיזו‪ .‬האי‬
‫איהו טמיר וגניז‪ .‬לית ביה גוון‪.‬‬
‫כל גוונין מפיה נפקי‪ .‬ביה לית גוון‪ .‬לא‬
‫אתחזי‪ .‬ולא אתגלליא‪ .‬האי איהו לאפיק‬
‫כל נהולין‪ .‬ביה לא אתחזי‪ .‬לא נהירו‪ .‬ולא‬
‫חשוך‪ .‬ולא גוון כלל‪ .‬בר נשמתין דצליקליא‪.‬‬
‫דחמאן מגו רקיעא תתאה‪ .‬כמבתר כותלא‪.‬‬
‫וההוא‬ ‫עלאה‪- ; 7 .‬‬
‫רקיעא • ‪T T‬‬
‫האי ‪T | • :‬‬
‫ונהיר ‪-‬‬‫נהירו דאפיק ‪• T : I‬‬ ‫‪•:‬‬
‫נהירו ללא פסק‪ .‬לית מאן דילע ליה‪ .‬לית מאן‬
‫דקאים ביה‪.‬‬
‫מתחות דא‪ .‬כל איפון רקיעין אתכלילו בשמא‬
‫לא אלןלי שמלם ואלין )ד״א עמא קדיעא(‬
‫אקרון השמלם איפון לשמא עלאה אקרי‬
‫בהון‪ .‬איפון לשמא קלישא אתעטר בהון‪ .‬ועל‬
‫תכג‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כו טבת‬
‫ויקהל ־ רי״ג ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כט שבט‬

‫הךקיע העליון עזעומד עליהם‪.‬‬ ‫דא כתיב‪) ,‬תהליפקטי( העזמים עזמים ליי‪ /‬לההוא‬
‫עד כאץ רמז לעזם הקןדועז‪,‬‬
‫)ס‪ 1‬ד ש ל‬
‫גניזו דרקיעא עלאה‪ ,‬דקאים )דף רי״ג ע״ב(‬
‫השכלים הקדושים( עזהקןדועז ברוך הוא‬
‫נקךא בעזמות‪ .‬מכאן והלאה אין‬ ‫עלייהו‪.‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫חכם בהק‪ t‬כל ^ןכול לדעת‬ ‫עד הכא רמז ל^זמא קדי^א‪) ,‬נ״א ת א ךעמים קדעיז(‬
‫ולהדבק כלל‪ ,‬פרט לאור אחד‬
‫‪T •/‬‬ ‫‪:‬‬

‫קטן בלי קיום )קי^ הבא להתיעזב‬

‫‪T:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪•• T • :‬‬
‫דקוךעזא כריך הוא איקךי בעזמהן‪ .‬מכאן‬
‫בו‪ .‬אקזדי חלקו עזל מי קזנכנס‬ ‫ולהלאה‪ ,‬לית חכים כסכלתנו‪ ,‬דיכיל למנדע‬
‫—‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫—‬ ‫׳‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪. .‬ך‬

‫ויוצא‪ ,‬ויודע להסתכל בסודות‬ ‫ולאתדבלןא כלל‪ .‬בר נהירו חד זעיר בלא‬
‫אדונו ולךבק בו‪.‬‬
‫קיומא‪) ,‬נ״א קיומא דבלא( לאתיישבא ביה‪ .‬זכאה‬
‫בסודות הללו ןכול אדם לךבק‬ ‫‪T T -‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫>‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ . | .‬ך‬

‫באדונו‪ ,‬לדעת את קזלמות‬ ‫חולקיה מאן דעאל ונפק‪ .‬דלע לאסהכלא‬

‫החכמה בסוד עליון כקזעובד‬ ‫ברזין ךמאריה‪ .‬וליאתזיבקא ביה‪.‬‬
‫לאדונו בתפלה‪ ,‬ברצון ובכונת‬
‫הלב‪ ,‬מךביק ךצונו כאעז בגחלת‬
‫בתי] אלין לכיל בר נש לאתזיבקא במאריה‪,‬‬
‫ליחד אותם ךקיעים תחתונים עזל‬ ‫למנדע שלימו דחכמה ברזא עלאה‪ ,‬כד‬
‫—‬ ‫׳‬ ‫* ‪T T‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪ : • :‬־‬

‫צד ה?ןךעזה לעטרם בע‪ 1‬ם אחד‬ ‫פלח למאריה בצלותא‪ ,‬ברעותא‪ ,‬בכוון לבא‪,‬‬
‫תחתון‪ .‬ומעזם והלאה לןחד‬
‫אותם ךקיעים עליונים פנימיים‬
‫אךבק ךעותיה כנורא בגחלהא‪ ,‬לליחדא איפון‬
‫להיות כלם אחד באותו רקיע‬
‫­‬ ‫•ו‬ ‫ש‬ ‫‪:‬‬ ‫ש‬ ‫ש‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬
‫רקיעין ההאין דסטרא דקדושה‪ ,‬לאעטרא לון‬
‫עליון קזעומד עליהם‪.‬‬ ‫בשמא חדא תהאה‪ .‬ומתמן ולהלאה לייחדא‬
‫‪T —:‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫‪T : T :‬‬ ‫‪I t‬‬ ‫• —‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬
‫ובעוד קזפיו ועזפתותיו מדחעזות‪,‬‬
‫לבו יכון‪ ,‬וךצונו יתעלה למעלה‬
‫אינון ךקיעין עלאין פנימאין‪ ,‬למהוי כלהו‬
‫למעלה‪ ,‬לזחד את הכל בסוד‬ ‫חד‪ ,‬בההוא רקיעא עלאה דקיימא עלייהו‪.‬‬
‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T : | - :‬‬ ‫* ‪T T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫•‪I‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪-‬‬

‫הסודות‪ ,‬עזעזם תקועים כל‬ ‫ובעוד דפומיה ושפוותיה מרחשן‪ ,‬לביה‬

‫הךצונות והמחקזבות בסוד‬
‫קזעומד באין סוף‪ ,‬ולכון בזה בכל‬ ‫לכוין‪ ,‬ורעותיה לסתלק לע^א לעילא‪,‬‬
‫תפלה ותפלה‪ ,‬בכל יום ויום‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫ל!יחךא כלא ברזא דתין‪ ,‬ךתמן תקיעו ךכל‬
‫לעטר את כל ןמיו בסוד הןמים‬ ‫רעותין ומחשבין בתא ךקיימא באין סוף‪,‬‬
‫העליונים בעבודתו‪.‬‬
‫בלולה ןעוים ךצונו‪ ,‬עזהרי נפטר‬ ‫ולכוונא בהאי בכל צלותא וצלותא‪ ,‬בכל‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪- :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫מהעולם‪ ,‬ונעזמתו יוצאת ממנו‪,‬‬

‫׳‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•• ‪T‬‬
‫דיומין‬
‫‪I‬‬ ‫•‬
‫יומא ויומא לאעטרא כל יומוי‪ ,‬ברזא‬
‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫דחזירנה לךבון הכל‪ .‬מעזום ׳טכל‬ ‫עלאין בפולחניה‪.‬‬

‫לילה ולילה )אותה נקדה עומדת לכלל‬
‫בתוכה אותן נשמות העךיקים(‪.‬‬
‫?ליליא ישוי ךעותיה‪ ,‬דהא אתפטר מעלמא‬
‫סוד הסודות לדעת לאותם חכמי‬ ‫דא‪ ,‬ונשמתיה נפקת מפיה‪ ,‬ויהדר לה‬
‫‪T‬‬ ‫‪T-: • :‬‬ ‫י‬ ‫• ••‬ ‫‪I-‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬

‫לב‪ .‬הרקיע הזה התחתון‪ ,‬בסוד‬ ‫למארי דכלא‪ ,‬בגין דכל לילןא ולילןא‪) ,‬ס״א‬
‫אותה הנקדה הוא עומד‪ ,‬כמו‬
‫ההיא ?קודה קךפ!א‪ ,‬לא?ללא ןגווה אינון נעמתיז זיצזייק^א(‪.‬‬
‫קזאמךנו‪ .‬אותו הרקיע הוא כלול‬
‫ממעלה וממטה‪ ,‬ויסודו למטה‬
‫‪T‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫רזא דרזין למכדע לאיפון הכימי לבא‪ .‬ךקיעא‬
‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ . _ .‬ך‬ ‫‪ . . _ .‬ך‬

‫כנר הזה קזמעלה אור קזח־ר‪,‬‬

‫דא תתאה‪ ,‬ברזא דההיא נקודה קיימא‪,‬‬
‫להאחז באור הלבן‪ ,‬והיסוד קזלה‬ ‫׳‬ ‫‪T : | -‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T T -‬‬ ‫‪T‬‬

‫דאמרן‪ .‬ההוא רקיעא איהו כליל מעילא‬

‫‪I‬‬
‫כמה‬ ‫‪T‬‬ ‫•• ••‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪TT‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫אוכמא‪,‬י‬
‫‪T T‬‬ ‫נהורא‬
‫‪T‬‬ ‫דסלקא ‪:‬‬
‫ומתתא‪ ,‬ויסודא דיליה לתהא כהאי שרגא ‪lT : - :‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪- :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪- :‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ד‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ . _ .‬ך‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כו טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כט שבט‬
‫תכד‬

‫דילה‬
‫הוא למטה באותה פתילה בעזמץ‪.‬‬‫• ‪T‬‬ ‫ויסודא‬
‫‪T‬‬ ‫חוורא‪• ,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫בנהורא • ‪:‬‬
‫‪T‬‬ ‫לאתאחדא‬ ‫‪T T •-: -‬‬ ‫‪: • :‬‬
‫אף כך למטה אותה נלןזיה ‪ -‬ביום‬
‫איהו לתתא‪ ,‬בההיא פתילה במעזחא‪ .‬או־ף‬
‫נכללת מלמעלה‪ ,‬ובלילה נכללת‬
‫לתהא‪ ,‬ההיא נקודה‪ .‬ביממא אתכלילת‬
‫ממטה באותן נקזמות הצדיקים‪.‬‬ ‫‪T -:‬‬
‫‪ . .‬ך ‪ .‬ך‬ ‫הכי‪• T‬‬ ‫‪ . | .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪7‬‬

‫מלעילא‪ .‬ובליליא אתכלילת מהתא‪ .‬פאיפון‬

‫וכל דברי העולם‪ ,‬כלם חוזרים‬
‫לעקר והיסוד והעור׳ט ׳טממנו‬ ‫נעזמתין דצדיקייא‪.‬‬
‫ןצאו‪ .‬וכמה לילות עתידים לטל‬
‫ןכל מלין דעלמא‪ .‬אהךרו כלהו‪ .‬לעקרא‬
‫כל אחד ואחד מה עזראוי לו‪ ,‬כמו‬
‫וכמה‬
‫עזנאמר)תהליםטז( אף לילות יסרוני‬
‫‪T - :‬‬
‫מניה‪.‬‬
‫• ••‬
‫דנפקו‬
‫־‪1 :‬‬
‫ועזרעזא‪.‬‬
‫׳‬ ‫‪T TT :‬‬
‫ויסודא‬
‫‪T‬‬
‫כליותי‪ .‬הנפעז הולכת ומעזוטטת‬
‫לילוון זמינין לנטלא כל חד וחד מה ךאתחזי‬
‫ועזבה אל אותו עקר עזךאוי לה‪.‬‬
‫ליה‪ .‬כמה ךאה אמר ) ת ה ל י פ ט ס אף לילות לפזרוני‬
‫הגוף עומד עזקט כאבן‪ ,‬וחוזר‬
‫לעזרות‬
‫עזראוי לו • ‪:‬‬
‫‪T‬‬ ‫לההוא‬
‫מקום‬
‫‪:‬לאותו ‪1 T‬‬
‫‪—:‬‬
‫ותבת‬
‫' ‪—T :‬‬
‫וקזטאת‪.‬‬
‫‪T T :‬‬
‫אזלת‬
‫־‪ :‬־‬
‫נפקזא‬
‫— ‪T :‬‬
‫כליותי‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫•‪:‬‬
‫עליו‪ ,‬ומעזום כך עזב הגוף לצד‬
‫על ‪j‬רא ךאתחזי לה‪ .‬גופא קאים עזכיך כאבנא‪.‬‬
‫עזלו‪ ,‬והנפעז לצד עזלה‪.‬‬
‫ואהדר לההוא אתר דאתחזי ליה‪ .‬למעזרי‬
‫על הגוף עזורה סוד הצד האחר‪,‬‬
‫עלוי‪ .‬ובגין כך הב גופא לפטריה‪ .‬ונפעזא‬
‫ולכן נבזמאים ןדיו‪ ,‬וצריך לךח'ץ‬
‫אותם‪ .‬כמו עזבאךנו‪ ,‬עזהרי‬
‫בלילה הכל עזב למקומו‪ ,‬ונעזמות‬
‫לסטרה‪.‬‬
‫‪T: • :‬‬

‫וחוזרות‬ ‫עולות‬ ‫גופא עזרי עלוי ת א ךסטרא אחרא‪ .‬ובגין כך‬

‫הצדיקים‬
‫למקומן‪ ,‬ומתעטרת )בהם( מה‬ ‫כמה‬
‫‪T:‬‬
‫לון‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫לאסחאה‬
‫‪T T : —:‬‬
‫ובעי‬
‫‪••T‬‬
‫ידוי‪.‬‬
‫׳‬ ‫‪:‬‬
‫אסהאבו‬
‫•‪:T :‬־‬
‫מכל‬ ‫ונכללת‬ ‫עזמתעטרת‪,‬‬
‫לאתריה‪.‬י‬
‫הצדדים‪ ,‬ואז עולה כבוד הקדועז‬ ‫תב ‪:‬‬ ‫כלא ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫בליליא‬
‫‪T:‬‬ ‫דהא ‪:‬‬ ‫דאוקימנא‪.‬י ‪T :‬‬
‫•‪T : 1‬‬ ‫‪:‬‬
‫־ ‪|T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫׳ ‪T :‬‬ ‫־ ‪• T :‬‬

‫ברוך הוא ומתעטר מהכל‪.‬‬‫ונעזמתהון דצדיקןיא סלקין ואתהדרן‬

‫לאתרליהו‪ .‬ואתעטרת )!הס מה ךאתעטרת‪.‬‬
‫בלילה עזולטים הממנים עזנפקדו‬
‫עלי אותן נעזמות הצדיקים‬
‫ואתכלילת מכל סטרין‪ .‬כלין סלקא לקרא‬
‫להעלותן למעלה ולהקריבן קרבן‬
‫מנדזם לאדונם‪ .‬אותו ממנה‬ ‫ךקוךעזא כריך הוא ואתעטר מכלא‪.‬‬
‫עזנפקד על כל אותם מחנות‪ ,‬עזמו‬
‫?לילןא עזלטאן ממנן דאתפקדו על איפון‬
‫סורי״א ממנה גדול‪ .‬כיון עזעולה‬
‫נעזמתין ךצדיקליא‪ .‬לסלקא לון‬
‫הנעזמה לכל אותם רקיעים‪ ,‬אז‬
‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫לעילא‪ .‬ולקךבא לון קךבן נליחא‪ .‬לגבי‬
‫מקריבים אותה אליו ומריח בה‪,‬‬‫‪. ..‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫|‪.‬‬ ‫_‬

‫כמו עזנאמר )ישעיה יא( והריחו‬

‫מאריהון‪ .‬ההוא ממנא ךאתפקד על כל איפון‬
‫ביךאת ה׳‪ .‬כמו עזעתיד מלך‬
‫מעזירלין‪ .‬סורל״א עזמיה רב ממנא‪ .‬כיון‬
‫המעזיח לעעזות בעולם‪ ,‬ועל ןדו‬
‫עוברים כלם בפקדון על ןדו‬‫דנעזמתא ^ ק א בכל אינון רקיעין‪ .‬כדין‬
‫להתקרב הלאה‪.‬‬ ‫מקךבין לה לגביה‪ .‬וארח בה כמה ךאה אמר‪.‬‬
‫‪T : T‬‬ ‫‪••|T :‬‬ ‫‪• :‬‬

‫כעזנקרבות ‪:‬לאותו‬ ‫הנעזמות‪,‬‬

‫וכל ‪T : -‬‬
‫|‪T‬‬ ‫י‬
‫)ישעיה יא( והריחו ביראת יל׳‪ .‬כמה ת מין מלכא‬
‫מקום עזנקרבות ונךאות עזם‪ ,‬זהו‬
‫‪7:‬‬

‫מעזיחא למעבד בעלמא‪ .‬ועל לדיה אעברו‬

‫סוד‪ ^ ,‬הנעזמות נכללות באותה‬
‫נקדה‪ ,‬ולוקחת אותם פעם אחת‪,‬‬
‫להלאה‪.‬‬ ‫לאתקרבא‬ ‫בפקדונא ‪-‬על ידיה‪.‬‬ ‫כלהו‬
‫‪T : T :‬‬ ‫‪T :|T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1: • :‬‬
‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬
‫‪• :‬‬ ‫׳‬
‫כמו מי עזבולע בליעת דבר‪,‬‬
‫ןכלהו נעזמתין כד אתקךיבו לההוא אתר‬
‫דאתקריבו‪ .‬ואתחזון המן‪ .‬דא איהו ת א‪ .‬כלהו נעזמתין אתכלילו‬
‫תכה‬ ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כו טבת‬
‫ויקהל ־ רי״ג ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כט שבט‬

‫ומתעברת כמו אעזה עזמתעברת‪.‬‬ ‫בההיא נקודה‪ .‬ונטלא לון זמנא חדא‪ ,‬כמאן‬
‫הסוד הזה לבעלי מדות‪ .‬כעזנלןזיה‬
‫דבלע בליעו ךמלה‪ ,‬ואתעברא כאהתא‬
‫זו מתעברת כאעזה עזמתעברת‪,‬‬
‫נהנית מאותה הנאה עזמכלילה‬ ‫דמתעברא‪ .‬רזא דא למארי מדין‪ .‬כד האי‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• • T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬

‫נעזמה מהעולם הזה באותם‬ ‫נקודה אתעכרת‪ .‬כאהתא דמתעכרא‪ ,‬אתהני‬

‫הוךה‬ ‫ובאותה‬ ‫מעעזים‬
‫מההיא הנאותא‪ .‬דאתכלילת נעזמתא מהאי‬
‫עזהעזתדלה בה ביום‪ ,‬ונוטלת‬
‫אותו רצון עזל העולם הזה‪ ,‬ובו‬‫עלמא‪ ,‬כאיפון עובדין‪ .‬ובההיא אורליתא‬
‫נהנית בעזמחה‪ ,‬ונכללת מכל‬ ‫דאעזהדלת בה ביממא‪ .‬ונטלא ההוא רעו‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T : - :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬

‫הצדדים‪.‬‬ ‫ךהאי עלמא‪ ,‬וביה אתהני בחרוה‪ .‬ואתכלילת‬

‫אחר כך היא מוציאה אותם‬
‫כמקדם‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫אותם‬
‫ומולידה • ‪T‬‬
‫‪T‬‬ ‫החוצה ‪:‬‬
‫‪• 1‬‬
‫מכל סטרין‪.‬‬
‫והנ׳טמה היא חךק‪:‬ה כעת‬ ‫לבתר אפיקת לון לבר‪ .‬ואולידת לון‬
‫כמקדם‪ ,‬וסוד זה ־ )איכה ג( חדקזים‬
‫לבקרים‪ .‬חדקזים ודאי‪ ,‬כמו‬
‫כמלקךמין‪ .‬ונעזמתא איהי חדהא‬
‫קזנתבאר‪ .‬מה הטעם הם חדקזים ?‬‫השתא כמלקךמין‪ .‬ורזא דא )איכה ‪ a‬חדשים‬
‫מעזום סוד הכתוב רבה אמונתך‪.‬‬ ‫לבקרים‪ .‬חךשים וזיאי כמה ךאהמר‪ .‬מה טעם‬
‫רבה ודאי‪ ,‬קזןכלה להכלילם‬
‫ולהכניסם לתוכה‪ ,‬ומוציאה‬
‫)!ף רי״ד ע״א( אינון חדשים‪ .‬בגין ת א לכתיב‪.‬‬
‫רבה אמונתך‪ .‬רבה ודאי‪ .‬דיכלא לאכללא‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪• :‬‬ ‫‪:‬‬

‫אותם והם חךקזים‪ ,‬ולכן לוקחת‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: — :‬‬ ‫׳‬ ‫— ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪I V T‬‬ ‫‪V:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬

‫אחרים מלמעלה ביום‪ .‬אקזרי‬ ‫לון‪ .‬ולאעלא לון לגווה‪ ,‬ואפיקת לון ואיפון‬
‫הצדיקים בעולם חזה ובעולם‬
‫חלהין‪ .‬ועל דא נקטא אחרנין מלעילא‬
‫חבא‪.‬‬
‫ביממא‪ .‬זכאין איפון צדיקליא בעלמא דין‪.‬‬
‫בין כך האיר חיום‪ .‬אמר רבי אבא‪,‬‬
‫נקום ונלך ונודה לרבון העולם‪.‬‬ ‫ובעלמא דאתי‪.‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫קמו והלכו וחתפללו‪ ,‬ואחר כך‬

‫אךהכי נהר לממא‪ .‬אמר רבי אבא‪ .‬נקום ונהך‪.‬‬
‫חזרו אליו החברים‪ .‬אמרו לו‪ ,‬מי‬
‫•‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪- ..‬ך‬ ‫‪-‬ך‪.‬‬

‫קזחתחיל ‪ -‬קזיסים את חקזבח‪.‬‬ ‫ונודה לרכון עלמא‪ .‬קמו ואזלו‪ .‬וצלו‪.‬‬

‫אקזרי חלקנו בדרך חזו‪^ ,‬כל זה‬‫ולבתר אהלרו חברליא לגביה‪ .‬אמרו ליה‪.‬‬
‫זכינו לעטר את הקדועז ברוך הוא‬
‫בסודות חחכמה‪.‬‬
‫מאן דשרי‪ .‬לסיים שבחא‪ .‬זכאה חולקנא‬ ‫‪t‬‬ ‫‪It T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫— ‪T T‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫'‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫באורחא דא‪ .‬דבל האי זכינא לאעטרא ליה‬

‫פ תח רבי אבא ואמר‪,‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T * T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬

‫בצלאל את הארון עצי קזטים‬ ‫לקולשא בריך הוא‪ ,‬ברזין דחכמתא‪.‬‬

‫וגו׳‪ .‬כאן‪ ,‬אף על גב עכל סודות‬
‫חמעכן הרי פךעוה החברים‬
‫פתח רבי אבא ואמר‪) ,‬שמיתלז( ויעש בצלאל את‬
‫בחדר חקדוע‪ ,‬כאן ןע להסתכל‪,‬‬ ‫הארון עצי שטים וגו׳‪ .‬הכא‪ ,‬אף על גב‬
‫עהרי סוד זה מתעטר בכמה‬ ‫אוקמוה חברייא‬ ‫דבל רזין דמשכנא הא‬
‫‪I:‬‬ ‫‪T - : -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪l‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬
‫סודות ללמד חכמה‪ .‬ארון זה הוא‬
‫סוד להכניס תורה עבכתב‪,‬‬ ‫באדרא קדישא‪ .‬הכא אית לאסתכלא‪ ,‬דהא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫•‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— ן•‬ ‫‪T T • :‬‬

‫רזא דא מתעטרא בכמה רזין‪ ,‬למילף חכמתא‪.‬‬

‫ונגנזה בו ב ע ע ה לוחות )ונגנזו בו‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪I‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪l‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T - :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬

‫מסובבים(‬ ‫ששה‬ ‫והם‬ ‫לוהות‪.‬‬ ‫ששה‬

‫שבכתב‪.‬‬ ‫•‪: • *.‬‬
‫ארון דא •איהו רזא ‪:‬למיעל תורה‬
‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫מסובבים‪ ,‬וזה נ‪7‬ןךא אר‪1‬ן‪.‬‬
‫ואתגניז ביה בשית לוחין )ם״א ואסגנץן כיה עית לוחין‬
‫ואינוןעיתססהריז( מסחרין‪ .‬ודא אלןרי ארון‪ .‬כד סחרן אינון שית למהוי כחךא‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כז טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כט שבט‬
‫תכו‬

‫כעזסויבבים אויתם עזעזה להיות‬ ‫לאעלא ••ביה ‪T‬ת‪ T‬א‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫גופא ‪-‬חד‬ ‫‪T‬‬ ‫כדין •איהו‬
‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬
‫כאחד‪ ,‬אז הוא גוף אחד להכניס‬ ‫ךאורייתא‪ ,‬בעזית סטרין וארון‪.‬‬
‫בו סוד ההוךה בעזעזה צדדים‬
‫וארון‪.‬‬ ‫לוחץ אינון חמעז‪ ,‬ועאלין ביה חמעז ספרים‪,‬‬
‫והלוחות הם חמ^זה‪ ,‬ומכניסים‬ ‫ואינון חמעז אינון עזית‪ ,‬בחד דרגא‬
‫בו חמעזה כ!פךים‪ ,‬ואותם חמעזה‬
‫הם עז^זה ב ל ת ה אחת עזנכנסת‬
‫והאי‬ ‫׳ ‪- :‬‬
‫דבלא‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫רזא‬‫‪T T‬‬
‫דאקרי‬
‫׳ ‪••1: • :‬‬
‫דאעיל ‪T‬בה •בגניזו‪,‬‬ ‫‪• T :‬‬

‫בה בנכ!הד‪ ,‬עזנקןראת סוד הבל‪,‬‬ ‫איהו ת א לברית‪ .‬כד עאל זיא‪ ,‬גו איפון חמעז‬
‫וזהו סוד הברית‪ .‬כעזזה נכנס‬ ‫לוחץ‪ ,‬כדין קלימא ארונא ואורליתא‪ ,‬בתא‬
‫לתוך אותם חמעזה לוחות‪ ,‬אז‬
‫עומד הארון וחתוךה בסוד עזל‬
‫לתעזע דרגין‪ ,‬דאיפון תלין עזמהן‪ .‬להו״ה‬
‫תעזע דרגות‪ ,‬עזהן עזני עזמות‪,‬‬ ‫רזא‬‫׳ ‪T T‬‬
‫חדא‪,‬‬ ‫‪TT‬‬
‫לוחא‬‫‪T‬‬
‫קיימא‬‫‪T : 1-‬‬
‫ולבתר‬
‫‪ T:‬־‬
‫אלהי״ם‪.‬‬‫‪:‬״‪.‬״ *‬
‫יהו״ה אלהי״ם‪ .‬ואחר כך עומד‬ ‫דההוא‬ ‫‪— :‬‬
‫רזא‬ ‫וההוא הוי‬
‫‪T T •—:‬‬ ‫‪—:‬‬
‫כלא‬
‫‪T‬‬
‫דחפיא —על‬ ‫‪T: — :‬‬
‫עלאה‬
‫• ‪TT‬‬
‫לוח אחד‪ ,‬סוד עליון עזמכסה על‬
‫חבל‪ ,‬והוא אותו חסוד ^ל אותו‬
‫קיימי‬ ‫‪: 1-‬‬
‫וכלהו‬‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬
‫כלא‬‫‪T‬‬
‫על‬ ‫‪-‬‬
‫וחפי‬ ‫‪:‬‬
‫דסחרא‬‫‪TT - :‬‬
‫רקיעא‬
‫‪T 1• :‬‬

‫רקיע ׳למסובב ומכסה על חבל‪,‬‬ ‫בגניזו‪.‬‬

‫וכלם עומדים בסתר‪.‬‬ ‫הכא אית לן לאסתכלא‪ ,‬ולמנדע רזין‬
‫כאן ןעז להכ!הבל ולדעת את‬
‫סודות הארון‪ .‬ןעז ארון דעז ארון‪,‬‬
‫דארונא‪ ,‬אית ארון ואית ארון‪ ,‬דא‬
‫זה כנגד זה‪ .‬פתח ואמר‪) ,‬שמואל‪-‬ב‬ ‫לקבל רא‪ .‬פתח ואמר‪) ,‬שמיאל ב כי( הכל נתן‬
‫כס הבל נתן ארונה המלך למלך‬ ‫ארונה המלך למלך וגו׳‪ .‬וכי ארונה מלך הוה‬
‫וגו׳‪ .‬וכי ארונה הןה מלך? ואף‬
‫על גב ׳טבארוה החברים‪ ,‬אלא‬
‫ואף על גב ךחברליא אוקמוה‪ ,‬אלא דוד‪,‬‬
‫דוד‪ ,‬עזכתוב בו)שטה( כל מכה‬ ‫דכהיב ביה)שמיאלבה( כל מכה לבוסי ולגע בצפור‬
‫יבסי ויגע בצנור וגו׳‪ ,‬והוא נטל‬ ‫וגו׳ ואיהו נטל ותפיס ללרועזלם‪ ,‬ומדידיה‬
‫ותפס את ירוקזלים ומ^לו הןה‪,‬‬
‫ולמה קנה בכסף? ואם תאמר‪,‬‬
‫הוה‪ ,‬אמאי קנה בכספא‪ .‬ואי הימא אף על גב‬
‫עזאף ^ גב עזירועןלים היתה עזל‬ ‫זיהוות לרועזלם דידיה דדוד‪ ,‬ההוא אתר‬
‫דוד ‪ -‬אותו מקום הןה נחלתו ^ל‬ ‫אחסנתיה זיארונה הוה‪ ,‬כמה ךהוה בנבות‬
‫ארונה‪ ,‬כמו עזהןה בנבות‬
‫היןךעאלי )מלכים־א כא(‪ ,‬עזאף על‬
‫הלזרעאלי‪ ,‬דאף על גב דקזליט אחאב‪ ,‬והוה‬
‫גב ^קזלט אחאב והןה מלך‪,‬‬ ‫מלכא‪ ,‬אצטריך למתבע לנבות ההוא כרם‪,‬‬
‫הצטרך לבקעז אותו כרם מנבות‪,‬‬ ‫אוף הכי דוד‪.‬‬
‫׳ אף כך דוד ?‬
‫אלא ודאי ארונה הןה מלך‪,‬‬
‫אתר‬‫‪T -:‬‬
‫הוה‪,‬וההוא‬ ‫‪-‬‬ ‫‪: T: -‬‬
‫‪:‬‬
‫מלכא‬
‫׳‬
‫ודאי ארונה‬
‫‪T T TT‬‬ ‫‪:-‬‬
‫אלא‬‫*‪7 *.‬‬

‫ואותו מקום הןה בךעזותו והןה‬ ‫ברעזותיה הוה‪ ,‬והוה עזליט עלוי‪ ,‬וכד‬
‫‪7‬‬ ‫_‬ ‫_ ‪._ .‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫■ך‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪. .‬‬

‫עזולט עליו‪ ,‬וכקזהגיע ץמן לצאת‬ ‫נפיק‬ ‫לא‬ ‫לנפקא מתחות ידיה‪,‬‬
‫•‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫׳ ■ד‬ ‫זמנא • ‪: • | T :‬‬ ‫מטא ‪T T‬‬ ‫‪T: T:‬‬
‫מתחת ןדו‪ ,‬לא ןצא אלא בחךבה‬
‫ךם והרג בישראל‪ ,‬ואחר כך עמד‬
‫לבתר‬
‫‪TT:‬‬
‫ראל‪.‬‬ ‫‪t‬‬‫ביע‬
‫‪•• T : • :‬‬
‫וקטולא‬
‫‪T‬‬ ‫‪lT :‬‬
‫דמא‬‫‪T T‬‬
‫בסגיאות‬ ‫* ‪* :‬‬
‫אלא‬‫״‪T *.‬‬

‫חמלאך חמקזחית על אותו מקום‪,‬‬ ‫אתר‪,‬‬

‫ההוא ‪' T - :‬‬ ‫על ‪-‬‬ ‫מחבלא ‪-‬‬
‫‪T : - :‬‬ ‫מלאכא‬
‫‪T T : -‬‬ ‫קאים ‪-‬ההוא‬ ‫‪•| T‬‬
‫ועזם‪ ,‬כ׳טהיה הורג ועומד באותו‬
‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪TT‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ותמן כד הוה קטיל‪ ,‬וקאים בההוא אתר‪ ,‬לא‬
‫ותעזעז כחו‪.‬‬
‫היה ‪T‬יכול‪ T: ',‬־‬
‫מקום‪ ,‬לא ‪T T‬‬
‫ואותו מקום‪ ,‬חמקום קזנעקד בו‬
‫^ \ ׳‬
‫הוה יכיל‪ ,‬ותעזעז חיליה‪.‬‬‫‪. . . .‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬

‫יצחק היה‪ ,‬עזעזם בנה אברהם‬

‫־ ‪T T :‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪TV‬‬ ‫‪' T T‬‬ ‫‪| T‬‬ ‫•‪:‬‬
‫וההוא אתר‪ ,‬אתר דאתעקד ביה יצחק הוה‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‪.‬ך‬ ‫ן‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫|‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. _ .‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪. _ .‬ך‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬
‫תכז‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כז טבת‬
‫ויקהל ־ רי״ד ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כט שבט‬

‫מןבח ועקד את יצחק בנו‪ .‬כיון‬ ‫דתמן בנה אברהם מךבחא‪ ,‬ועקד ליה ליצחק‬
‫^ראה הקדועז ברוך הוא אותו‬ ‫בדיה‪ .‬כיון דחמא קךשא בדיך הוא ההוא‬
‫מקום‪ ,‬התמלא רחמים‪ .‬זהו‬
‫עזכתוב ראה ה' וינחם וגר‪ .‬מה‬ ‫אתר‪ ,‬אתמלי רחמין‪ .‬הדא הוא ךכתיב‪) ,‬דברי‬
‫יצחק‬
‫‪T‬‬ ‫עקדת • ‪1 :‬‬
‫ראה ‪:‬־ ••‪ 1‬־‬
‫ראה ה'? ‪T T‬‬ ‫זה ‪T T‬‬ ‫ראה ‪T:‬לי‪/‬‬ ‫‪TT‬‬
‫וינחם ‪:‬וגו‪— /‬מהו‬ ‫‪• • T • — T:‬‬
‫ראה יי׳‬ ‫‪TT‬‬
‫הימים א כא(‬
‫באותו מקום‪ ,‬ו׳טב וךחם עליהם‬ ‫וריחם‬
‫‪-‬‬ ‫ותב ‪• :‬‬ ‫אתר‪,‬י ‪T :‬‬
‫‪T‬‬ ‫יצחק‪ 1‬בההוא‬ ‫עקידת • ‪T :‬‬
‫••‪- 1‬‬ ‫חמא‬
‫‪T T‬‬
‫מיד‪.‬‬
‫ויאמר למלאך המקזחית רב עתה‬ ‫עלייהו מיד‪.‬‬
‫וגו׳‪ .‬מה זה רב ? הרי פךעזוה‪ ,‬קח‬ ‫ויאמר למלאך המעזחית רב עתה וגו׳‪ .‬מהו‬
‫את הרב‪ .‬אלא כך הוא‪ ,‬כתוב כאן‬
‫רב‪ ,‬וכתוב עזם רב לכם עזבת בהר‬
‫הכי‬‫‪• T‬‬
‫אלא‬‫•‪T *.‬‬
‫הרב‪.‬‬ ‫‪T‬־‬
‫אוקמוה‪ ,‬טול‬‫‪ T‬׳‬ ‫‪1:‬‬
‫—רב‪T .‬הא‬
‫הזה‪ .‬אף כך גם רב ‪ -‬רב לך עזיהןה‬ ‫התם‪,‬י )דברים א( ‪-‬רב‬ ‫‪TT‬‬
‫ובתיב‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫רב‪,‬‬
‫י‬ ‫‪-‬‬
‫הבא‬‫‪TT‬‬
‫הוא‪ ,‬כתיב‬
‫מקום זה תחת ןךך‪ .‬עזנים רבות‬ ‫לכם שבת בהר הז‪-‬ה‪ .‬אוף הכי נמירב‪_ ,‬רב לך‬
‫הןה תחת ןדך‪ ,‬מכאן והלאה רב‪,‬‬
‫ועם‬
‫למהוי האי אתר תחות ידך‪ ,‬שנין סגיאין הוה‬
‫^יו‪• : .‬‬
‫המקום •ל‪:‬ב‪T T‬‬‫‪-‬החזר את ‪1 T -‬‬
‫כל זה‪?) ,‬ךם< במות ובממון ןצא‬ ‫תחות ידך‪ ,‬מכאן ולהלאה רב‪ ,‬אהדר אתרא‬
‫מתחת ןדו‪.‬‬ ‫וממונא‬
‫‪T T‬‬
‫במותא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫כל ‪T‬דא )ביטא(‬ ‫‪T‬‬
‫ועם‬
‫‪•:‬‬
‫למאריה‪.‬‬
‫‪••T:‬‬
‫ולמה נקרא ארונה? אלא כתוב‬
‫ארונה‪ ,‬וכתוב אךנן‪ .‬בעוד עזאותו‬
‫נפק מתחות ידיה‪.‬‬
‫ארונה‪,‬‬ ‫תחת ‪:‬ידו‪ T,‬נקרא‬
‫'•‪ : T-- T|:‬׳‬ ‫היה ־ ־‬
‫מקום ‪TT‬‬
‫^ \‬
‫אמאי אקרי ארונה‪ .‬אלא כתיב ארונה וכתיב‬
‫ארון עזל חצר האחר‪ .‬ועל עזנוכזפו‬ ‫הוה ‪:‬תחות‬ ‫אתר ‪TT‬‬ ‫‪T —:‬‬ ‫דההוא‬ ‫‪— :‬‬ ‫ארנן‪: .‬בעוד‬ ‫‪| T: T‬‬
‫בו אותיות יתרות‪ ,‬כך צריך‬
‫להוסיף לאותו רע עין‪ ,‬סוד עזל‬
‫ידיה‪ .‬אלןרי ארונה ארון ךסטרא אחרא‪ .‬ועל‬
‫חצר האחר‪ ,‬ואותה הוספת היא‬ ‫דאהוספו ביה אתוון להיר‪ ,‬הכי אצטריך‬
‫חסרון לו‪.‬‬ ‫לאהוספא לההוא רע עלן‪ ,‬רזא ךסטרא אחרא‪,‬‬
‫בצד חקדעזה גוךעים לו אותיות‪,‬‬
‫ונוספת קדעזתו‪ .‬וזהו סוד הכתוב‪,‬‬
‫וההוא תוספת איהו גריעותא לגביה‪.‬‬
‫)מלכים־אז( על עזני עעזר בקר‪ .‬גרע‬
‫‪T‬־‬ ‫‪|T T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬
‫בסטר קדשה גרעין ליה אתוון‪ ,‬ואתוסף‬
‫מ ״ם‪^ ,‬לא כתוב עזנים‪ ,‬אלא עזני‪.‬‬ ‫קדושתיה‪ .‬ודא רזא דכתיב‪) ,‬מלכים א ז(‬
‫ולצד האחר נותנים הוספת‬
‫אותיות‪ ,‬עזכתוב ויעעז יריעת‬
‫רלא‬ ‫‪T :‬‬
‫מ״ם )ד ףרי״ד ע״ב(‬ ‫••‬
‫בקר‪-T .‬גיע‬ ‫‪|T T‬‬
‫עשר‬
‫‪T T‬‬
‫‪-‬על ‪:‬שני‬
‫עזים לאהל על חמעזכן עעזהי‬ ‫כתיב שנלם‪ ,‬אלא שני‪ .‬ולסטרא אחרא להבין‬
‫עע‪.t‬רה יריעת‪ .‬הוספת אותיות‪,‬‬ ‫ליה הוספת אתוון‪ ,‬דכתיב ולעש יריעות עז‪-‬ים‬
‫והוא חסרון‪ .‬ובצד הקדעזה עזני‬
‫עעזר ולא יותר‪ .‬וכאן עעזהי‬ ‫לאהל על המשכן עשתי עשרה יריעות‪,‬‬
‫עעזירה‪ ,‬וחבל הוא חסרון אליו‪.‬‬ ‫הוספת אתוון ואיהו גריעותא‪ .‬ובסטרא‬
‫וכך צריך לאותו רע עין להעזלים‬ ‫והכא עשהי‬ ‫יתיר‪T T : .‬‬ ‫ולא ‪• -‬‬ ‫עשר ‪T :‬‬ ‫דקדושה‪ ,‬שני ‪T T‬‬‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪1:‬‬
‫את העין עזלו‪ ,‬והוא בחסרון‪.‬‬
‫)כךגכלא זו ארונה‪ .‬תוספת אותיות‪ .‬ולא כתוב‬
‫עשרה‪ .‬וכלא איהו גריעו לגביה‪ ,‬והכי‬
‫ארון(‪.‬‬ ‫אצטריך לההוא רע עין‪ ,‬לאשלמא עיניה‬
‫ב א וךאה‪ ,‬צד חקדעזה נקךא ארון‬ ‫?תיב אר‪ 1‬ן(‪.‬‬ ‫ל א י ה ו ב ג ר י ע ו ‪?^ .‬ג‪1‬ונא דא אדונה‪ ,‬ת‪ 1‬םפת אסיה‬
‫הברית‪ ,‬ואותו ארון חברית ראוי‬
‫לגוף לחכניס בו דיוקן אךם‪ .‬ועל‬ ‫תא חזי‪ ,‬סטרא דקדושה אקרי ארון הברית‪.‬‬
‫סוד זה‪ ,‬אותם חסידים קדועזים‪,‬‬ ‫וההוא ארון הברית‪ ,‬אתחזי לגופא‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כז טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כט שבט‬
‫תכח‬

‫כעזהיו נפטרים מהעולם הזה‪ ,‬היו‬ ‫למיעל ביה דיוקנא ךאדם♦ ־יעלךזא דא‪ ,‬אינון‬
‫מכניסים אותם בארון‪ ,‬עזהרי הצד‬ ‫חסידי ?ןדיעזין‪ .‬כד הוו־ מפטרי מהאי עלמא‪,‬‬
‫האחר אינו מתקןץ בגוף ואינו‬
‫בכלל עזל גוף האךם‪ .‬ולכן לא‬ ‫הוו אעלין לון בארון‪ .‬ךדוא סטרא אחרא לא‬
‫נבךאו גופים לאותו צד האחר‪,‬‬ ‫מתהלןן בגופא‪ ,‬ולאו איהי בכללא ךגופא‬
‫מעזום עזאינם בכלל עזל גוף אךם‪.‬‬ ‫ךאדם‪ .‬ובגין דא לא אתברון גופןיא לההוא‬
‫מה כתוב ביוסף ? וייעזם בארון‪.‬‬
‫למה קזתי יוךי״ם? אלא‬ ‫סטרא אחרא‪ ,‬בגין דלאו אינון בכללא ךגופא‬
‫עזהתחבךה ברית בברית‪ ,‬סוד‬ ‫דאדם‪.‬‬
‫‪TT :‬‬
‫עזלמטה בסוד עזלמעלה‪ ,‬ונכנס‬
‫בארון‪) .‬בא ו ך א ת צד הקךשה נקךא ארון‬
‫?יוסף מה כתיב‪) ,‬ברא שית נ( _דישם בארון הרין‬
‫הברית‪ /‬ואותו ארון הברית נתקן ל ה ^י ס בו סוד‬ ‫יולין אמאי‪ .‬אלא ךאתחבר ברית‬
‫התורה‪ /‬שהיא סוד של הצורה של הגוף הקדוש‪.‬‬ ‫ועאל‬ ‫‪T:‬‬
‫דלעילא‪.‬‬
‫• ‪T • • :‬‬
‫בתא‬
‫‪TT:‬‬
‫דלתתא‬
‫• ‪T —:‬‬
‫רזא‬
‫‪TT‬‬
‫בברית‪.‬‬
‫* ‪*:‬‬
‫כמו כן למטה נתקן ארון ל ה ^י ס בתוכו צורת‬
‫בארונא‪ .‬מאי טצמא‪) .‬ם״אתאחזיסטדא דק^הא?!דאד‪1‬ן‬
‫הגוף‪ /‬סוד האךם‪ .‬וכלי הוא שנכלצא בסוד אךם? כלי‬
‫ששוכלר אות ברית הקדוש‪ /‬ועל סוד זה אותם‬
‫הכרית וההואאר‪1‬ן הכריתאתתקז לאעלאכיה חא דאורייתא ךאיהי חא‬
‫חסידים קדושים‪ /‬כאשר היו נפטרים כלעולם הזה‪/‬‬ ‫ךריוקנאךגופאקדיעא‪.‬בגו‪,‬תאדאלתתאאתתהןןארונאלאעלאכיהדיוקנא‬
‫היו כלכניסים אותם בארון‪ /‬כלשום שלא ראוי‬
‫ךגופא חא ךאךם ומאן איהו ךקאים כתא ךאךם מאן דנטיר את ק^ימא‬
‫להכנס בארון אלא כלי ששכלר לברית אות קיום‬
‫הקדוש‪ .‬ביוסף כלה כתוב? ויישם בארון( מ ה‬ ‫קריעאועלתאךאאינוןרסידיקדיעיןכדרוומפטרימהאיעל?!ארוו?אלין‬
‫לוןבארונאבגיןךלאאתרזילמיעלבארונאאלאמאןדנטירלראיבריתאת הטעם? מעזום עזעזמר הברית‬
‫רןןימא קדיעא‪.‬כיוםן‪£‬מה כתיב וייזמםכארון( בגין דנטר ברית הקןדועז והתקן‪.‬ים בו‪ .‬לכן ראוי‬
‫להכנס בארון‪ ,‬והבל כךאוי‪.‬‬
‫ב כ ה רבי אבא ואמר‪ ,‬אוי לבני‬ ‫לאעלה‬
‫‪T‬‬ ‫להבי אתחזי‬ ‫ביה‪• T : .‬‬ ‫ואתקיים ••‬
‫קדישא‪,‬י ‪TlT : • :‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪• 1-‬‬
‫העולם עזלא יוךעים אותה‬ ‫חזי‪.‬‬
‫‪•• T‬‬
‫כדקא‬
‫‪|T : -‬‬
‫וכלא‬
‫‪T‬‬
‫‪-‬בארונא‪,‬‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫■ד‬
‫בועזה ! אוי לאותו ענעז עזל כל‬
‫מי עזרוצה להכנס לארון‪ ,‬כי לא‬
‫דלא‬‫' ‪T :‬‬
‫עלמא‪,‬‬
‫‪T:T‬‬
‫ואמר‪- ',‬ווי לבני‬
‫‪- T :‬‬
‫אבא‬‫‪T-‬‬
‫רבי‬
‫• •‬
‫בכה‬
‫‪77‬‬

‫!ךעי לההוא כפופא‪ .‬ווי לההוא עונשא‪ ,‬צריך להכניס לארון‪ ,‬פרט לצדיק‬
‫דכל מאן דבעי עאל בארונא‪ .‬בגין דלא קזיודע בנפעזו ונודע בעצמו קזלא‬
‫‪T : | • :‬‬ ‫‪T - : -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• • T : | T‬‬ ‫‪T:‬‬
‫חטא באותה ברית‪ ,‬אות הברית‬
‫־ ‪• :‬‬ ‫׳‬

‫הקדועז‪ ,‬מעלומיו‪ ,‬וקזמר אותו‬

‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫אצטריך למיעל בארונא‪ ,‬בר צדיק‪ ,‬דןדע‬
‫‪T T‬‬

‫בנפשיה‪ ,‬ואשתמודע בגרמיה‪ ,‬דלא חטא כראוי‪ .‬ואם לא‪ ,‬לא צריך להכנס‬
‫לארון ולפגם את הארון‪.‬‬ ‫בההוא ברית‪ ,‬את קןימא קדישא‪ ,‬מעולמוי‪,‬‬
‫הסוד קזצריך להתחבר באות‬
‫ברית ק;ךען הוא הסוד הראוי לו‪,‬‬
‫לאו‪T ,‬לא‬
‫׳‬ ‫ואי ‪T‬‬ ‫יאות‪• : .‬‬ ‫כדקא ‪T‬‬‫‪|T : -‬‬ ‫נטיר ••ליה‬ ‫וקא ‪• T‬‬
‫‪|T :‬‬

‫אצטריך ליה למיעל בארונא‪ ,‬ולמפגם ארונא‪ .‬ולא לאחר‪ .‬קזהךי ארון אינו‬
‫רזא אצטריך לאתחברא באת קיימא קדישא מתחבר אלא בצדיק עזעזומר‬
‫‪T‬‬ ‫‪•1-‬‬ ‫‪T T | -‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪7 7‬‬
‫ברית קדעז‪ .‬ומי קזפוגם את‬
‫דאיהו רזא דאתחזי ליה‪ ,‬ולא לאחרא‪ .‬הברית ונכנס בארון ‪ -‬אוי לו‬
‫‪■—. — .‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך ‪. .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך ■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫דהא ארון לא אתחבר אלא בצדיק‪ ,‬ךנטיר את עזפגם אותו בחייו‪ ,‬ואוי לו עזפגם‬
‫‪ T •/‬־‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫־‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ T •/‬־‬

‫קןימא קדישא‪ .‬ומאן דפגים ברית ועאל אותו במיתתו‪ .‬אוי לו מאותו‬
‫ענעז‪ .‬אוי לו קזפגם האות וארון‬
‫בארונא‪ ,‬ווי ליה‪ ,‬ךפגם ליה בחייוי‪ .‬ווי ליה‬
‫דפגים ליה במיתתיה‪ .‬ווי ליה מההוא עונשא‪ .‬ווי ליה דפגים את וארו־ן‬
‫תכט‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כז טבת‬
‫ויקהל ־ רי״ד ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כט שבט‬

‫קיימא קדיעזא‪ .‬ווי ליה לההוא כסופא‪,‬‬

‫הבךית הקןדועז‪ ,‬אוי לו מאותה‬ ‫‪7‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• 1-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T | -‬‬

‫בוקזה‪ ,‬קזנוקמים ממנו נקמת‬

‫דנקמין מפיה נקמת עלמין‪ ,‬נוקמא ךעלמא‬
‫עולמים ‪ -‬נקמה עזל העולם הזה‪,‬‬
‫•••‬ ‫‪:‬‬
‫דא‪ ,‬ונוקמא דההוא פגימו‪ .‬ורזא דא כתיב‬
‫ונקמה עזל אותו פגם‪ .‬וסוד זה‬
‫‪T :‬‬ ‫‪T |T :‬‬
‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T l :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬

‫>תהלים קכה( כי לא ןנוד‪ 1‬שבט הרקזע על גורל‬

‫כתוב‪) ,‬תהליםקכה( כי לא ינוח עזבט‬
‫הרקזע על גורל הצדיקים‪.‬‬ ‫הצדיקים‪.‬‬
‫ב ^ ה עזזינים אותו באותו עולם‪,‬‬
‫דדיינין ליה בההוא עלמא‪ ,‬מסתכלן‬
‫מסתכלים במעקזייו‪ .‬אם היה פוגם‬
‫בעובדוי‪ ,‬אי הוה פגים רזא דברית‬
‫את סוד ברית הק־דען עזחתום‬
‫‪• :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫בבעזרו‪ ,‬ועכקזו פוגם את הארון‬

‫קדישא דחתים בבשריה‪ ,‬והשתא פגים ארונא‬
‫)הברית( עזלו בזה ‪ -‬לזה אין חלק‬ ‫■ך‬ ‫‪—.‬‬ ‫■ך‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫‪.‬ך ‪. .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬

‫)ךבלית( דיליה בהאי‪ .‬האי לית ליה חולקא‬

‫בצדיקים‪ .‬מסתכלים בו ו תי ם‬ ‫■ד ■ד!‬ ‫‪..‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫בצדיקליא‪ .‬מסתכלן ביה‪ ,‬ודלינין ליה‪ ,‬ומפקי‬

‫אותו‪ ,‬ומוציאים אותו מכלל עזל‬
‫אךם‪ .‬כיון עזהוציאו אותו מכלל‬
‫ליה לבר מכללא ךאדם‪ .‬כיון דאפקי ליה‬
‫עזל אדם‪ ,‬מוציאים אותו מכלל‬
‫מכללא דאדם‪ ,‬אפקי ליה מכלליא דכלהו‬
‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪TT‬‬

‫עזל כל האחרים קזנועדו לחיי‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫• •‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫׳‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫אחרנין‪ ,‬ךאתעתדו לחיי עלמא‪ ,‬דהבי ליה‬

‫עולם‪ ,‬ונותנים אותו לאותו ) א רון(‬
‫צד עזאינו נכלל בסוד עזל גוף‬
‫לההוא)אלת( סטרא דלא אתכליל בתא דגופא‬
‫האדם‪ .‬כיון עזנמסר לאותו צד ‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T :‬‬

‫ךאדם‪ .‬כיון דאהמסר לההוא סטרא‪ ,‬ווי ליה‪.‬‬

‫אוי לו קזמכניסים אותו לגיהנם‪,‬‬
‫ךאעלין ליה בגיהנם‪ ,‬ולא נפיק מניה לעלמין‪.‬‬
‫ולא יוצא מעזם לעולמים‪ .‬על זה‬
‫כתוב‪) ,‬ישעיהסו( ויצאו וראו בפגרי‬
‫‪:‬‬ ‫‪T:‬‬
‫עלי דא כתיב )ישעיה סו( דצאו וראו בפגרי‬
‫האנעזים הפקזעים בי וגו׳‪ .‬אותם‬
‫‪: T:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬

‫האנשים הפושעים בי וגו׳‪ .‬אינון דאשתארו‬

‫עזנקזארו מכלל ^ל אדם‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪T - :‬‬ ‫‪T‬‬

‫והךבךים ה ^ו‪ ,‬כקזלא עעזה‬ ‫מכללא דאדם‪.‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫ת׳טובה קזלמה‪ ,‬תעזובה עזףאוןה‬

‫והני מלי כד לא עבד תיובתא שלימתא‪.‬‬
‫לכסות על כל מעעזיו‪ .‬ועם כל זה‪,‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫היובתא ךאיהי אתחזליא לחפליא על כל‬

‫טוב לו עזלא יכנס לארון‪ ,‬עזהרי‬
‫עובדוי‪ .‬ועם כל דא טב ליה דלא יעול‬
‫כל ןמן עזהגוף עומד‪ ,‬הנעזמה‬
‫‪..‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬
‫נדונית ולא נכנסת למקומה‪ ,‬פףט‬
‫בארונא‪ ,‬דהא כל זמנא דגופא קיים‪ ,‬נשמתא‬
‫לאותם חסידים עליונים קדוקזים‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫— | ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪ :‬־‬

‫אתדנת‪ ,‬ולא עאלת לאתרה‪ .‬בר אינון חסידי‬

‫לראויים לעלות עם גופם‪ .‬אקזרי‬
‫עליונין קדישין‪ ,‬דאתחזון לסלקא בגופיהון‪,‬‬
‫חלקם בעולם הזה ובעולם הבא‪.‬‬
‫מיםום עזאין חטא קקזה לפני‬
‫הקדועז ברוך הוא כמו זה‬
‫זכאה חולקיהון בעלמא דין ובעלמא דאתי‪.‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1•• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T -‬‬

‫בגין דלית חובא דקשןא קמיה ל!דשא בריף‬

‫עזמעזקר ופוגם את אות ברית‬
‫הק;ךעז‪ ,‬וזה אינו רואה פני קזכינה‪,‬‬
‫הוא‪ ,‬כהאי מאן דמשקר ופגים להאי את‬
‫ועל חנזא זה כתוב‪) ,‬בראשית לח(‬
‫קיימא קדישא‪ .‬ודא לא חמי אנפי שכינתא‪,‬‬
‫ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה׳‪.‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— ן•‬ ‫‪T‬‬ ‫—| ‪T‬‬

‫על חובא דא כתיב )בראשית לח( דהי ער בכור‬

‫וכתוב‪ « ,‬ה לי ט ה( לא ערף רע‪.‬‬
‫להודה רע בעיני ין׳‪ .‬וכתיב )תהלים ה( לא יגורף‬
‫מה כתוב כאן ? דעעז בצלאל את‬
‫האדן‪ .‬וכי למה לא עעזו אותם‬
‫רע‪.‬‬ ‫‪T‬‬

‫מה כתיב הכא‪ ,‬ולעש בצלאל את הארון‪ .‬וכי אמאי לא עבדו איפון‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כז טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כט שבט‬
‫תל‬

‫החכמים עזעע‪t‬ו את המעזכץ את‬ ‫חכימין‪ ,‬ךעבדו מעזכנא‪! .‬ת אתנא‪ .‬אלא‬
‫הארון? אלא בצלאל סיום הגוף‪,‬‬ ‫בצלאל‪ ,‬סיומא דגופא דאיהו רזא דברית‬
‫‪. . .‬‬ ‫■ך ‪-‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬
‫עזהוא סוד הברית הקןדו׳‪:‬צ‪ ,‬וע‪:‬מר‬
‫אותו‪ ,‬והוא עומד בנחלת חלקו‪.‬‬ ‫לןדיעזא‪ ,‬ונטר ליה‪ ,‬ואיהו לןאים בעדבא‬
‫הוא הקזתדל במעקןה קזלו ולא‬ ‫דיליה‪ ,‬ולא‬
‫׳ ‪■ :‬ד‬ ‫‪. . .‬‬
‫בעובדא‬
‫‪■T‬ד‬ ‫‪:‬‬
‫אעזתדל‬
‫• ‪ : :‬־‬
‫דחולקיה‪• .‬איהו‬ ‫‪T ••1‬‬ ‫‪:‬‬
‫אחר‪ .‬באו כלי החברים ונקזקו‬ ‫אחרא‪ .‬אתו כלהו חבתיא‪ ,‬ונעזקו ליה‪.‬‬
‫אותו‪.‬‬
‫כשהגיעו לרבי קזמעון וסדרו‬ ‫כד מטו לגבי דרבי עזמעו־ן‪ ,‬וסדרו מלין אלין‬
‫הדברים הללו לפניו‪ ,‬כל מה‬ ‫קמיה‪ ,‬כל מה ךאתמר בההוא אורחא‪,‬‬
‫שנאמר באותה דרך‪ ,‬פתח ואמר‪,‬‬
‫)משליד< וארח צדיקים כאור נגה‬
‫פתח ואמר‪) ,‬משלי ח ואורח צדיקים כאור נגה‬
‫!‪ / !,‬ן־ ואור עד נכון היום‪ .‬הפסוק‬ ‫הולך ואור עד נכון היום‪) .‬דףרט״וע״א( האי ל^רא‬
‫הזה נתבאר‪ .‬אבל בפסוק הזה יש‬ ‫אתמר‪ .‬אבל האי ל^רא אית לאסהכלא ביה‪,‬‬
‫וארח צדיקים‪ ,‬אותה‬
‫דרך שהצדיקים הלכו בה‪ ,‬היא‬
‫ואורח צדיקים‪ ,‬ההוא אורחא ךצדיקןיא אזלו‬
‫דרך אמהית‪ ,‬דרך שהקדוש ברוך‬ ‫ביה‪ ,‬איהו ארח קעזוט‪ .‬אורחא ךקוךקזא בריף‬
‫קמייהו‪,‬י‬
‫אזיל ‪: - lT‬‬ ‫דאיהו ‪• T‬‬ ‫אורחא ‪• :‬‬ ‫הוא אתרעי ביה‪.‬‬
‫הוא רוצה בה‪ ,‬הדרך שהוא הולך‬
‫‪T :‬‬
‫לפניהם‪ ,‬וכל אותן מךכבות באות‬
‫לשמע דברים שהם מדברים‬
‫וכל אינון רתיכין‪ ,‬אתןין למעזמע מלין דאינון‬
‫ואומרים בפיהם‪ .‬כאור נגה‪,‬‬ ‫ממללן ואמרי בפומליהו‪ .‬כאור נגה‪ :‬דנהיר‬
‫שמאיר והולך‪ ,‬ולא נחשך )כלל(‪,‬‬ ‫ואזיל‪ ,‬ולא אתחעזך )ס״אכלל(‪ ,‬כאורח דאינון‬
‫כדרך אותם הךשעים שדךכם‬
‫תמיד חשוכה‪ ,‬כמו שנאמר‪ ,‬דרך‬
‫חייבןא‪ ,‬דאורח דילהון אתחעזך הדיר‪ ,‬כמה‬
‫ךשעים כאפלה וגו׳‪.‬‬ ‫כאפלה ‪:‬וגו׳‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫רעזעים‬ ‫אמר ) מ ש ל י ס דרך‬
‫*‪• T : 1 *.• *.‬‬
‫דאת‬
‫‪•• T : - :‬‬
‫דבר אחר וארח צדיקים ‪ -‬מה בין‬ ‫ךבר אחר ואורח צדיקים‪ .‬מה בין אורח‬
‫ארח לדרך? הרי פךשוה‪ .‬אבל‬
‫דרך היא שעכשו נפתחה ונגלתה‪,‬‬
‫לדרך‪ ,‬הא אוקמוה‪ .‬אבל אורח הוא‪,‬‬
‫ונעשה באותו מקום דרך שלא‬ ‫דהקזתא אתפתח ואתגלןיא‪ ,‬ואתעביד בההוא‬
‫כתשו בה רגלים מקרם לכן‪ .‬דרך‬ ‫אתר אורח‪ ,‬דלא כתישו ביה רגלין מקךמת‬
‫‪ -‬כמו שנאמר‪) ,‬ישעיה סג( כדרך‬
‫בגת‪ ,‬שכותשים בו רגלים כל מי‬
‫דנא‪ .‬דרך ‪ :‬כמה ךאת אמר )ישעיה סג( כדורך בגת‪,‬‬
‫שרוצה•‬ ‫דכתשין ביה רגלין כל מאן דבעי‪.‬‬
‫ועל זה לצדיקים קורא ארח‪ ,‬שהם‬ ‫ועל דא לצדיקןיא קארי ארח‪ ,‬דאינון הוו‬
‫היו ראשונים לפתח אותו מקום‪,‬‬
‫ולא כל המקום ההוא‪ .‬אלא אף‬ ‫ולא ‪-‬על ‪T‬כל‬ ‫‪T :‬‬
‫אתר‪.‬‬‫‪T‬‬
‫למפתח ההוא‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬
‫קדמאי‬
‫‪•• T : 1-‬‬

‫על גב שאחרים בני העולם‬ ‫אתר איהו אלא אף על גב דאחרנין בני עלמא‬
‫הולכים באותו מקום ‪ -‬עכשו‬
‫‪T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫אזלי בההוא אתר‪ ,‬השתא ךאזלין ביה‬
‫שהולכים בה צדיקים‪ ,‬הוא מקום‬
‫מקום הוא‬ ‫שעכשו‪ T‬אותו‬ ‫חדהא‬ ‫דהשתא‬
‫חדתא‪T : - : ' ,‬‬ ‫אתר‬‫צדיקייא‪ ,‬איהו ‪T -:‬‬
‫חדש‪,‬׳‬
‫‪T : -‬‬ ‫‪T : -‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T|-‬‬ ‫‪•-‬‬
‫‪T‬‬ ‫־‪1 :‬‬ ‫‪TT‬‬
‫חדש כמו מי שלא הלך בו אדם‬ ‫אזיל ••ביה ‪-‬בר ‪T‬נש‬ ‫דלא ‪• T‬‬‫כמה ‪T :‬‬ ‫אתר ‪T :‬‬ ‫ההוא ‪T- :‬‬ ‫איהו ‪-‬‬
‫אחר לעולמים‪ ,‬משום שצדיקים‬ ‫אחרא לעלמין‪ .‬בגין דצדיקןיא עבדין חךהא‬
‫מקום‬
‫לכל אותו ‪1 T‬‬ ‫עושים חדוש ‪T :‬‬
‫בכמה דברים עליונים שהקדוש‬
‫‪|T -‬‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪:‬‬
‫לכל ההוא אתר‪ ,‬בכמה מלין עלאין דקוךשא‬
‫ברוך הוא מת_^‪-‬ה בהם‪.‬‬ ‫בריך הוא אתךעי בהון‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כח טבת‬
‫ויקהל ־ רט״ו ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כט שבט‬

‫ועוד‪ ,‬עזעזכינה הולכת באותו‬ ‫ותו‪ ,‬דעזכינהא אזלא בההוא אתר‪ ,‬מה דלא‬
‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T : -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫מקום מה עזלא היה מק;ךם לכץ‪.‬‬ ‫הוות מ?ןךמת דנא‪ .‬ובגין כך ארח‬
‫ומעזום כך נקךא ארח צדיקים‪,‬‬
‫מעזום קזהתארח בו אורח עליון‬ ‫צדיקים איקדי‪ ,‬בגין ךאתארח ביה אושפיזא‬
‫קדועז‪ .‬דרך היא פתוחה לבל‪,‬‬ ‫עלאה קדישא‪ .‬דרך‪ :‬איהו פתוח לבלא‪,‬‬
‫וכותקזים בה כל מי קזרוצה‪ ,‬אפלו‬ ‫וכתשין ביה כל מאן ךבעי‪ ,‬אפילו אינון‬
‫אותם הךקזעים‪ .‬דרך‪ ,‬סוד זה ‪-‬‬
‫)שם מג( חניתן בןם דרך‪ .‬מעזום‬ ‫חייבין‪ .‬ךרך‪.‬ךזאךא‪) ,‬ישעיה מג( ^‪ •J‬ותן בןם דרך‪,‬‬
‫קזדורך בו חצד האחר ^לא צריך‪,‬‬ ‫בגין ךדריך ביה סטרא אחרא‪ ,‬דלא אצטריך‪,‬‬
‫ועזולט לטמא את חמקזכץ‪ .‬ועל‬ ‫ושליט לסאבא משכנא‪ .‬ועל דא‪ ,‬צדיקייא‬
‫זה צדיקים לבדם עומדים‬ ‫‪T|-‬‬ ‫■ד‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪- : - :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ועזולטים באותו מקום קזנקרא‬ ‫בלחודליהו‪ ,‬קלימי ושלטי בההוא אתר דאקרי‬
‫ארח‪ .‬כמו קזבאךנו‪ ,‬דרך פתוחה‬ ‫אורח‪ .‬כמה ךאוקימנא דרך פתוח לכלא‪,‬‬
‫לבל‪ ,‬לצד זה ולצד זה‪.‬‬ ‫להאי סטרא ולהאי סטרא‪.‬‬
‫ואתם‪ ,‬קדוקזים עליונים‪ ,‬דרך‬
‫קדוקזה עליונה חץדמנה לכם‬ ‫ואתון קדישי עליונין‪ ,‬אורח קדישא עלאה‬
‫והתארחתם בה‪ ,‬ודבדים מעלים‬ ‫אזדמן לגבליכו‪ ,‬וארחתון ביה ומלין‬
‫עליונים )אלי( חכ!הךרו לפני עתיק‬
‫חןמים‪ .‬אקזרי חלקכם‪.‬‬
‫מעללין עלאין >נ״א אליז( אתסדרו קמי עתיק‬
‫פ תח רבי קזמעוץ ואמר‪) ,‬דברים לד(‬ ‫יומין‪ .‬זכאה חולקיבון‪.‬‬
‫ויהוקזע בן נון מלא ריח חכמה‬ ‫פתח רבי שמעון ואמר‪) ,‬דבייסלי( ויהושע בן נון‬
‫כי סמך מקזה וגו׳‪ .‬בכמה מקומות‬
‫מצאנו עזפני מעזה כפני חקזמען‪,‬‬
‫מלא רוח חכמה כי סמך משה וגו׳‪,‬‬
‫ויהוקזע כפני חלבנה‪ .‬עזאין אור‬ ‫בכמה אתר תנינן‪ ,‬דמשה אנפוי כאנפי‬
‫ללבנה אלא אור ח^מעז כעזמאיר‬ ‫שמשא‪ ,‬ויהושע כאנפי סיהרא‪ .‬דלית נהורא‬
‫ללבנה‪ .‬וחלבנה מתמלאת מתוך‬
‫חקזמעז‪ .‬וכעזמתמלאת‪ ,‬אז עומדת‬
‫לסיהרא‪ ,‬אלא נהורא דשמשא כד נהר‬
‫־‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫בעזלמותה‪.‬‬ ‫לסיהרא‪ .‬וסיהרא מגו שמשא אתמלליא‪ .‬וכד‬

‫ה שתלמות חלבנה מי הוא ? סוד‬ ‫אתמלליא‪ ,‬כדין קיימא באשלמותא‪.‬‬
‫של חכל עזנקרא ךמות בסוד‬
‫חקזמש העליון ין‪ .‬שהרי בשם‬
‫אשתלימותא דסיהרא‪ ,‬מאן איהו‪ .‬ת א ךכלא‪,‬‬
‫הזה אינו עומד‪ ,‬רק בץמן‬ ‫דאקרי דמות ברזא דשמשא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬ד•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫עזעומדת בקזלמות‪ .‬שהרי כמה‬ ‫עלאה יי׳‪ .‬דהא בשמא דא לא קאים‪ ,‬בר‬
‫—‬ ‫׳‬ ‫‪• | T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫שמות הם שירשה‪ ,‬ונקראת בהם‬
‫‪•/ T‬‬

‫כפי העזעה עזע‪ 1‬מדת בה‪) ,‬וכפי‬

‫‪T‬‬ ‫‪: T •/‬‬
‫בזמנא דקיימא באשלמותא‪ .‬דהא כמה שמהן‬
‫‪l T T :‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T : | - :‬‬ ‫‪T : • :‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫••• ‪•/‬‬ ‫•••‬ ‫‪T T‬‬ ‫־‬ ‫‪• :‬‬

‫השעה עומךת בה( כך נקראת באויתו*‬ ‫אינון דאחסינא‪ .‬ואתלןרי בהו כך כפום שעתא‬
‫עזם ממעז‪ .‬וכעזע‪ 1‬מךת בס‪ 1‬ד‬ ‫ךי‪,‬יימא כיה( הכי אקרי‬ ‫ךקלימא ביה‪) ,‬וכפום‬
‫חקזלמות ונעזלמת מכל חצךדים‪,‬‬
‫אז נקרא ידו״ד‪ .‬חקזלמתה‬
‫בההוא שמא ממש‪ .‬ובד קיימא ברזא‬
‫‪T T :‬‬ ‫— | ‪T :‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪— :‬‬

‫?חקזלמה עזלמעלה‪ ,‬שןךעזה‬ ‫ךאשלמותא ואשתלימת מכל סטרין‪ ,‬כדין‬

‫חבת את אמה‪.‬‬ ‫כאשלמותא‬
‫‪T‬‬
‫אשלמותא דילה‪,‬‬
‫• ‪T : —: ' T‬‬ ‫‪T‬‬
‫יהו״ה‬
‫‪T:‬‬
‫אקרי‬
‫• ‪••1:‬‬
‫וחינו)הארה( בחמעזה עשר ןמים‪,‬‬
‫עזכתוב)ייקראכג( בחמשה עשר יום‬ ‫לאמה‪.‬‬
‫ברתא ‪T • :‬‬
‫דירתא ‪T T:‬‬
‫דלעילא‪T :T : .‬‬
‫‪T‬‬ ‫•‬

‫לחדש השביעי חזה‪ .‬וכתוב )שם(‬ ‫והלינו )ד״א נהידו( בחמיסר יומין‪ ,‬דכתיב‪) ,‬ייקרא כג(‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כח טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כט שבט‬
‫תלב‬

‫אך בעעויויר >יום( לחידעז העזביעי‪.‬‬ ‫בחמשה עשר יום לחדש השביעי הזה‪ .‬וכתיב‬
‫והסל סוד אחד‪ .‬כשעומד העולם‬ ‫אך בעשור ‪ m‬לחדש השביעי‪ .‬וכלא רזא‬ ‫)ויקרא כג(‬
‫‪P‬‬
‫הבא בסוד עזל כל עקויר האמירות‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪V‬‬ ‫־‬ ‫‪T V‬‬ ‫־‬

‫על החדעז הזה‪ ,‬נ?ןךא בעע‪t‬ור‪.‬‬ ‫חדא‪ ,‬כד קיימא עלמא דאתי ברזא דבל עשר‬
‫‪V‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‪: 1‬‬ ‫־‬ ‫׳‬ ‫‪T T‬‬

‫וכעזנךעזמת הלבנה בעזלמות‬ ‫אמירן‪ ,‬על האי חדש‪ ,‬אקךי בעשור‪ .‬וכד‬
‫אחת ביניהן‪ ,‬נ?ןךא בחמעזה עעזר‪,‬‬ ‫אתרשימת סיהרא באשלמותא חדא בינייהו‪,‬‬
‫עזהרי ה׳ התחבךה ונחק?ןה‬ ‫׳‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T- :‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫•‬

‫ביניהם•‬ ‫אלןרי בחמשה עשר‪ ,‬דהא ה׳ אתחברת ואתחקקת‬

‫וסוד זה י״ה‪ ,‬וכעזעומדת בעזם‬ ‫בינייהו‪.‬‬
‫זה‪ ,‬אז מתחברת בה׳‪ ,‬והיא נוספת‬
‫)אל התחתונים לזון אותם ולתת להם טךפם‪,‬‬
‫ןחא דא י״ה וכד קיימא בשמא דא‪ ,‬כדין‬
‫וכלתוספת( היא בס‪ 1‬ד הא‪ 1‬ת ה'‬ ‫אתחבר בה׳‪ ,‬ואיהי אתוספא )ד״א לגפיה תתאי‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫• ‪:‬‬

‫כמקןדם‪ .‬אחד‪ ,‬להחקק ולהתחבר‬ ‫למיזן ל‪1‬ן ולמיהב ל‪1‬ן טדפייהו ןאת‪1‬ספא( איהי‪ ,‬ברזא דאת ה׳‬
‫בסוד עזלמעלה‪ ,‬ואחד‪ ,‬כדי לתת‬
‫מזון למטה‪ ,‬ואז עומדת הלבנה‬
‫כמלקדמין‪ .‬חדא‪ ,‬לאתחקקא ולאתחברא בתא‬
‫ב׳טלמות לכל הצדדים‪ ,‬מעלה‬
‫־ ‪T :‬‬ ‫׳‬ ‫־ ‪• T :‬‬ ‫‪T :‬‬
‫ולעילא‪ ,‬וחדא למיהב מזונא לתתא‪ ,‬וכדין‬
‫ומטה‪ ,‬בסוד העזם הזה‪ ,‬להיות‬ ‫קןימא סיהרא באעזלמותא לכל סטרין‪ ,‬עילא‬
‫הכל סוד אחד ועזלמות אחת‪.‬‬
‫יהושע זהו סוד ע ל העלמת‬
‫ותתא‪ ,‬ברזא דשמא דא‪ ,‬למהוי כלא רזא חדא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪••V: V :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T T‬‬ ‫' ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ :‬־‬

‫הלבנה באותיות הללו בן נו״ן‪.‬‬ ‫ושלימו חד‪.‬‬

‫נו״ן !דאי‪ ,‬עהרי נון היא סוד‬ ‫יהושע דא איהו רזא ךאשלמותא ךסיהרא‪,‬‬
‫הלבנה‪ ,‬מלא בסוד ההעלמה ע ל‬
‫מלא רוח‬
‫באלין אתוון בן נו״ן‪ ,‬נו״ן וזיאי ךהא נון‬
‫ואז הוא ‪•• T‬‬
‫הקדוע‪T : ,‬‬
‫׳‬ ‫‪-‬העם ־ ‪|T‬‬
‫חכמה ודאי‪.‬‬ ‫רזא דסיהרא איהי‪ .‬מלא ברזא דאשלמותא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪—:‬ד‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫משום עהנ?ןךה העליונה‪ ,‬עהיא‬ ‫דשמא קדישא‪ ,‬כדין איהו מלא רוח חכמה וזיאי‪.‬‬
‫י׳‪ ,‬מתפעטת ומוציאה רוח‪,‬‬
‫ואותה רוח עועה היכל‪ .‬ואותה‬
‫ןגין תקודה עלאה ךאיהי י׳‪ ,‬אתפשט ואפיק‬
‫רוח מתפעטת ונעעית ל ע ע ה‬ ‫רוח‪ ,‬וההוא רוח עביד היכלא‪ .‬וההוא רוח‬
‫צדדים‪ .‬אותה רוח מתפעטת‬ ‫אתפשט‪ ,‬ואתעביד שית סטרין‪ .‬ההוא רוח‬
‫בסוד ע ל כל אלה‪ .‬וממלא ועועה‬
‫היכל למטה‪ ,‬והכלי מ ת ^ א‪,‬‬ ‫אתפשט‪ ,‬ברזא דכל אלין‪ .‬ואמלי ועביד היכלא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪P‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫׳‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫ונעעה סוד העם הקןדוע‬ ‫לתתא‪ ,‬ואתמלי כלא‪ ,‬ואתעביד רזא )דף רט״ו ע״ב(‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T - :‬‬

‫בהעלמה אחת‪.‬‬ ‫דשמא קדישא‪ ,‬באשלמותא חדא‪.‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‪• 1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬
‫ומשום כך יהועע מלא רוח‬
‫חכמה‪ ,‬מעום ‪ -‬כי סמך מעה את‬ ‫ו?גין דא יהושע מלא רוח חכמה‪ ,‬בגין כי סמך‬
‫ןדיו עליו‪ ,‬עהוא הריק עליו‬ ‫משה את ןדיו עליו‪ ,‬דאיהו אריק ברכאן‬
‫בךכות ונתמלאה הבאר ממנו‪.‬‬ ‫עליה‪ ,‬ואתמלי בירא מניה‪ .‬ואתון קדישי‬
‫ואתם‪ ,‬קדועים עליונים‪ ,‬כל אחד‬
‫מכם התמלא רוח חכמה‪ ,‬ועומד‬ ‫עליונין‪ .‬כל חד מדיכו אתמלי רוח חכמה‪,‬‬
‫בעלמות בסודות החכמה‪ ,‬מעום‬
‫•‬ ‫׳‬ ‫־ ‪T : T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬
‫וקיימא באשלמותא‪ ,‬ברזין דחכמתא‪ .‬בגין‬
‫עהקןדוע ברוך הוא התרצה בכם‬ ‫דקוךשא בדיך הוא הוא אתרעי בכו‪ ,‬ואסמיך‬
‫וסמך ןדו עליכם‪ .‬אערי חלקי‬
‫עעיני ךאו את זה וראו את‬ ‫ידוי עלייכו‪ .‬זכאה חולקי דעיני חמו דא‪ ,‬וחמו‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫עלמות רוח החכמה בכם‪.‬‬ ‫שלימו דרוח חכמתא בכו‪.‬‬

 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כח טבת‬
‫דקהל ־ רט״ו ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כט שבט‬

‫)ויקרא יט( לא‬

‫*‬ ‫ואמר‪,‬׳ ‪T‬כתוב‬‫תח ‪ T :‬־‬ ‫‪7‬פ ־‬ ‫פתח ואמר‪ ,‬כתיב )ייקיא יט( לא תאכלו על הדם‬
‫תאכלו על הדם לא תנח׳^צו ולא‬ ‫לא תנחעזו ולא תעוננו‪ .‬האי ל^רא‬
‫תעוננו‪ .‬פסוק זה פךעזוהו‪ ,‬וסוד‬
‫הדבר ‪ -‬זה מי עזאוכל בלי תפלה‪,‬‬
‫׳‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫••‬ ‫‪•/‬‬ ‫•‬ ‫•••‬ ‫־‪T T‬‬
‫או?ןמוה‪ ,‬ו ת א ךמלה‪ ,‬האי מאן דאכיל בלא‬
‫עזיתפלל )קד ם שאוכל( על זימו‪ ,‬קזקול‬ ‫צלותא‪ ,‬דיצלי ) י ׳ א קדם דאביל( על דמיה‪ ,‬עזקיל‬
‫‪T‬‬ ‫‪•1‬‬ ‫׳‬ ‫‪..‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7 .‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬

‫הוא כמנחעז ומעונן‪.‬‬

‫משום עזבלילה הנקזמה עולה‬
‫איהו כמנחעז ומעונן‪.‬‬
‫)וכלשתטחת( לךאות בסוד הכבוד‬ ‫?גין דבלילןא נעזמתא סללןת )וא^תשחת( למחמי‬
‫העליון‪ ,‬כל אחד ואחד כמו‬
‫‪:‬‬ ‫‪T •/ :‬‬ ‫‪T •/‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪'1‬‬ ‫‪: ••• T‬‬ ‫בתא דיהרא עלאה‪ ,‬כל חד והד כמה‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬ח ־‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬
‫שךאוי לו‪ ,‬ונשאר האדם באותו‬
‫כח שהקזהתף )שהתפשט( בתוך הזים‬ ‫ךאתחזי ליה‪ .‬ואשהאר בר נש בההוא חילא‬
‫לק‪.‬ים הגוף‪ ,‬ולכן ) ! ע ם כל זה( טועם‬ ‫ךאשתתף )נ״א ךאהפ^ט( גו דמא‪ ,‬לאתקיימא‬
‫טעם של מות‪ .‬ואותו כח לא נועד‬ ‫גופא‪ .‬ועל דא )ם״א ועם כל יא( טעים טעמא‬
‫‪T - : -‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫^‬
‫להתעורר לתוך אותו כח של‬
‫אותו‪.‬‬ ‫ולקבל‬
‫‪- :‬ן ••‬ ‫הנשמה‬
‫‪T T :-‬‬
‫וההוא הילא לא מתעתדא לאתערא‬
‫‪T T : • :‬‬ ‫דמותא‪- : ,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫וכשמתעורר האדם‪ ,‬אינו טהור‪,‬‬

‫‪T7‬‬ ‫׳‬ ‫‪TT T‬‬ ‫••‬ ‫‪:• • • • :‬‬ ‫גו ההוא חילא ךנשמתא‪ ,‬ולקבלא ליה‪ .‬וכד‬
‫והרי באךנו שצד האחר שולט על‬
‫מקום שעומד בלי נשמה‪.‬‬
‫אתער בר נש‪ ,‬לאו איהו דכי‪ .‬והא אוקימנא‪,‬‬
‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫|‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫• ‪T :‬‬

‫כיון קזננזהר במים‪ ,‬ואף על גב‬ ‫ךסטרא אחרא שליט‪ ,‬על אתר דלןיימא בלא‬
‫שהשתדל אדם בתורה‪) ,‬טועם טעם‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪TT‬‬ ‫••••‪ :‬־••‬ ‫נשמתא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬
‫כליתה‪ ,‬שהצד האחר שולט במקום שנמצא בלא‬
‫נשמה‪ /‬וכשמתעורר בן אךם‪ ,‬אף על גב שמשתךל‬
‫כיון ךאתדכי במןא‪ ,‬ואף על גב דאשהדל בר‬
‫בתוךה( אותה נשמה לא חוזרת‬ ‫נש באורליתא‪) ,‬נ״א טעים טעמא ךמותא‪ ,‬ךמשרא אחדא‬
‫למקומה ולא שולטת באדם‪ ,‬פרט‬ ‫עליט על אתר ךקיימא בלא נעמתא וכד אתער כר נ‪ 2/‬אן‪ 5‬על גם דאעתךל‬
‫לכח הדם לבדו קזנקרא נפש‪,‬‬
‫באורייתא( ההיא נשמתא לא אתלויימת באתרה‪,‬‬
‫אותה שמתפשטת בדם תמיד‪,‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫—‬ ‫• ‪ — :‬ן־ד‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫•‬ ‫—‬

‫נש‪- ,‬בר הילא דדמא‬

‫!הרי באךנו‪ .‬וכשיתפלל אדם‬ ‫‪:‬ולא שלטא ביה בבר ‪ T‬׳‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬

‫תפלה של עבודת אדונו‪ ,‬אז‬

‫מתושב כח הדם במקומו‪,‬‬
‫בלהודוי‪ ,‬דאלןרי נפש‪ ,‬ההיא דאתפשטא‬
‫בדמא תדיר‪ ,‬והא אוקימנא‪ .‬וכד יצלי בר נש‬
‫ומתגבר כח הנשמה ומתוקזבת‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‪• • T‬‬ ‫• | ‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T T :‬‬

‫צלותא דפולהנא דמאריה‪ ,‬כדין מתיישבא‬

‫על אותו מקום‪ .‬ואז אךם משלם‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪—:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫לפני אדונו‪ ,‬כמו קזצ‪-‬ריך נפש‬
‫באתריה‪ ,‬ואתגבר חילא‬
‫למטה‪ ,‬וסוד הדבר שהנקזמה‬ ‫׳‬ ‫חילא דדמא‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬

‫למעלה‪.‬‬ ‫ךנשמתא‪ ,‬ואתיישבא על ההוא אתר‪ .‬וכדין‬

‫ועל כך‪ ,‬מי שמתפלל תפלה טרם‬
‫בר נש אשהלים קמי מאריה‪ ,‬כמה ךאצטריך‪,‬‬
‫לזיאכל‪ ,‬מעמיד עצמו כמו‬
‫נפש לתתא‪ ,‬ורזא דמלה דנשמתא לעילא‪.‬‬
‫שצ‪-‬דיך‪ ,‬ועולה הנקזמה על מקום‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬

‫ועל דא‪ ,‬מאן דצלי צלותא עד לא ליכול‪,‬‬

‫מושבה כמו שצריך‪ .‬ואם אכל‬
‫טרם שיתפלל תפלתו‪ ,‬קזיתושב‬
‫קאים גרמיה כמה ךאצטריך‪ ,‬וסלל(א‬
‫הדם על מקומו‪ ,‬זהו כמנחש‬
‫נשמתא על אתר מותבה כמה ךאצטריך‪ ,‬ואי‬
‫ומעונן‪ .‬משום שזו דךכו של‬
‫מנחש לעלות לצד האחר‪,‬‬‫אכיל עד לא צלי צלותיה לאתיישבא דמא על‬ ‫—‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪• T‬‬
‫ולהנמיך את הצד של הקדקזה‪.‬‬
‫אתריה‪ ,‬הא איהו כמנחש ומעונן‪ .‬בגין דהא‬
‫איהו ארחיה דמנחש‪ ,‬לסלקא לסטר אחראי ולמאכא סטרא דקדושה‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כח טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כט שבט‬
‫תלד‬

‫אמאי אלןרי בר נעז ההוא ךאעזהזיל בההוא למה נ?ןךא אויתו• אדם עזמעזהדל‬
‫סטרא מנחעז‪ .‬על דאעזהזיל בההוא בא‪ 1‬ת‪ 1‬צד מנחעז? על ^הקזתדל עם‬
‫אותו נח׳‪:‬צ לחזק עחו ולהגבירו‪ .‬וזהו‬
‫נחעז‪ ,‬לאתקפא היליה ולאתגברא‪ .‬ודא כמי קזעובד אלהים אחרים‪ .‬וכץ זה‬
‫‪T :‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫‪.‬ן ‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך ‪.‬ך‬

‫איהו כמאן דפלח לאלהים אחרים‪ .‬וכן האי עובד לאותו כח ^ל הזים‪ ,‬ולא עובד‬
‫פלח לההוא חילא דדמא‪ ,‬ולא פלח ליה את הקדועז ברוך הוא לחזק את צד‬
‫‪..‬‬ ‫■ד‪-‬‬ ‫ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ . .‬ך ‪ .‬ך‬ ‫• • ‪T‬‬ ‫~‬ ‫‪1‬‬ ‫‪- T‬‬
‫הנעזמה‪ ,‬הצד עזל הקדעזה‪.‬‬
‫לקוךעזא בריף הוא‪ ,‬לאתקפא סטרא מעונן‪ ,‬קזמ^הדל בחטא ולא מקזהדל‬
‫‪T‬‬ ‫־ ‪.1 :‬״•‬ ‫‪•/‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_ ‪.‬‬

‫בץכיות‪ .‬ואם תאמר‪ ,‬הרי עומדת נ׳‬ ‫דנעזמתא‪ ,‬סטרא דקדועזה‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫באמצע ‪ -‬כך זה ודאי‪ ,‬קזהרי לא‬

‫יכולים לקזלט באותו הצד האחר‪ ,‬עד‬
‫^עונן‪ ,‬דאעזתזיל בחובא‪ ,‬ולא אעזתזיל‬
‫בזנו‪ .‬ואי תימא הא קיימא נ׳ קזמעךבים בה ערוב ^ל צד הקדקזה‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: 1-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫באמצעיתא‪ .‬הכי הוא ודאי‪ ,‬דהא לא יכלין כחוט אחד דקיק‪ .‬מי קזרוצה להעמיד‬
‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫— ‪T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬
‫קזקר‪ ,‬יערב בו דבר אמת כדי קןיתק‪.‬ים‬
‫אותו קזקר‪ .‬ועל זה עין דבר קזקר הוא‪,‬‬
‫לעזלטאה בההוא סטרא אחרא‪ ,‬עד‬
‫דאתערבי ביה ערובא דסטר קדעזה‪ ,‬כחוטא וכדי להעמידו‪ ,‬מכניסים בו דבר‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫■ד‬ ‫‪*.. T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:1‬‬ ‫••‬ ‫••‬

‫חד זיקיק‪ .‬מאן דבעי לקיימא עזל^רא‪ ,‬לערב אמת‪ ,‬וזוהי נ׳‪ .‬בזה מעמידים את‬
‫אותו קזקר‪ .‬ומי קזלא מתפלל הפלה‬
‫לפני הקדועז ברוך הוא טרם ^יאכל‬
‫בה מלה דקעזוט‪ ,‬בגין ךיתק‪.‬יים ההוא‬
‫על ךמו‪ ,‬כמנחעז ומעונן‪.‬‬ ‫עזל^רא‪ .‬ועל דא עון מלה ךעזקר הוא‪ ,‬ובגין‬
‫לקיימא ליה‪ ,‬עאלין בה מלה דקעזוט‪ ,‬ודא ת פ ל ת אךם‪ ,‬כפי קזאמךתם אתם‬
‫קדוקזים עליונים‪ ,‬אקזרי חלקכם‪,‬‬
‫קזהרי בתפלה מתהקנים גופו ונפעזו‬
‫איהו נ׳‪ ,‬בדא מקיימי לההוא עזקר‪ .‬ומאן‬
‫דלא צלי צלותא לקמי קךשא בדיך הוא‪ ,‬קזל אדם ונעעזה קזלם‪ .‬תפלה היא‬
‫הקונים מתקנים קזמתהקנים כאחד‪,‬‬ ‫עד לא ליכול על דמיה‪ ,‬כמנחעז ומעונן‪.‬‬
‫והם אךבעה‪ .‬תקון ךאעזון ‪ -‬הקון קזל‬
‫עצמו להקזהלם‪ .‬תקון קזני ‪ -‬תקון ^ל‬
‫^‪:‬לותא דבר נעז‪ ,‬כמה ךאמרתון אתון‬
‫קדיעזי עליונין‪ ,‬זכאה חולקיכון‪ ,‬העולם הזה‪ .‬הקון קזליקזי ‪ -‬תקון קזל‬
‫דהא בצלותא מתהקן גופיה ונפשיה ךבר העולם קזלמעלה בכל אותם חילות‬
‫העזמים‪ .‬הקון ךביעי ‪ -‬הקון ^ל העזם‬
‫הקדו׳ט בסוד המךכבות הקדועזות‪,‬‬
‫נעז‪ ,‬ואתעביד עזלים‪ .‬צלותא איהי תקונין‬
‫מתקנן דמתתקנן כחדא‪ ,‬ואינון ארבע‪ .‬ובסוד כל העולמות‪ ,‬מעלה ומטה‬
‫ב ת ק ו ן >עזל סודות השם הקדוש( כ ר א ו י ‪.‬‬ ‫ךגרמיה‪,‬‬ ‫תקונא‬ ‫קךמאה‪,‬‬ ‫תקונא‬
‫תקון ראעזוץ‪ ,‬הקון ^ל עצמו ‪ -‬מעזום‬
‫קזצריך לתקן את עצמו במצוה‬
‫לאעזתלמא‪ .‬תקונא תניינא‪ ,‬תקונא דהאי‬ ‫‪T‬‬ ‫|‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫• ‪T T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫|‬ ‫•‬

‫עלמא‪ .‬תקונא תליתאה‪ ,‬תקונא דעלמא וקרקזה‪ ,‬וליהתתקן בקךבנות ועולות‬

‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫|‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫|‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬

‫להטהר‪.‬‬ ‫לעילא‪ ,‬בכל אינון חילי עזמלא‪ .‬הקונא‬

‫בתא‬
‫‪TT:‬‬ ‫קדישא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫דשמא — ן•‬
‫• ‪T :‬‬ ‫תקונא‬
‫• | ‪T‬‬ ‫רביעאה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T T • :‬‬
‫דרהיכין קדיעזין‪ ,‬וברזא ךעלמין כלהו‪ ,‬עילא ותתא בתקונא)ךךחד??מאי‪,‬ךיעא(‬
‫כדקא יאות‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪lT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫תקונא קדמאה תקונא ךגרמיה‪ ,‬בגין דאצטריך לאתקנא גרמיה‪ ,‬במצוה‬

‫וקדועזה‪ ,‬ולאהתקנא בקךבנין ועלוון לאתדכאה‪.‬‬
‫תלה‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כח טבת‬
‫דקהל ־ רט״ו ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כט שבט‬

‫הקןיום עזל‬ ‫תקץ ^זני‪3 .‬תקון‬ ‫תקונא תניינא‪ ,‬בתקונא דקיומא דהאי עלמא‪,‬‬
‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪t‬‬ ‫‪:‬‬

‫הע‪ 1‬לם הזה‪ ,‬במע^^ה בראעזית‬ ‫לברכאלקודעזא‬ ‫בעו־בדא דבראעזית‪,‬‬

‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬
‫לברך את הקןדו׳‪:‬צ ברוך הוא על‬
‫כל מעקזה ומעקזה באותם‬ ‫בדיך הוא‪ ,‬על כל עובדא ועובדא‪ ,‬באינון‬
‫הללויה‪) ,‬תחלים קמח( הללוהו כל‬ ‫הללויה‪) ,‬תהלים קמח( הללוהו כל ככבי אור‬
‫כוכבי אור הללוהו עזמי העזמים‬ ‫הללוהו עזמי העזמלם וגו׳ לקיימא קיומא‬
‫וגו׳‪ ,‬להעמיד את קיום העולם‬
‫הזה‪ .‬ועל זה בברוך ׳טאמר‪ ,‬ברוך‬ ‫ךהאי עלמא‪ .‬ועל דא בברוך קזאמר‪ ,‬ברוך‪,‬‬
‫‪ -‬ברוך על הכל‪.‬‬ ‫ברוך על כלא‪.‬‬
‫תקון קזליקזי‪ ,‬עזהוא הקון עזל‬ ‫דאיהותקונא )דף רט״ז ע״א(‬ ‫תקונא תליתאה‪,‬‬
‫העולם למעלה בכל אותם חילות‬
‫חילים ומחנות ‪ -‬יוצר מעזךתים‬ ‫לעלמא לעילא‪ ,‬בכל אינון חיילי‬
‫ואעזר מקזךתיו וגו׳‪ ,‬והאופנים‬ ‫חלילין ומעזרלין‪ .‬יוצר מעזרתים ואעזר‬
‫וחיות הקדעז‪ .‬הקון ךביעי‪ ,‬הקון‬ ‫מעזרתיו וגו׳‪ ,‬והאופנים וחיות הקדעז‪ .‬הקונא‬
‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪:‬‬
‫התפלה בהקון עזל סוד העזם‬
‫הקדועז כמו עזאמךהם‪ ,‬אקזרי‬
‫רביעאה‪ ,‬הקונא דצלותא‪ ,‬בתקונא דרזא‬
‫‪T T :‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫* ‪I‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬

‫חלקכם‪ .‬וכאן סוד ההקון עזל‬ ‫כךקא אמרהון‪ ,‬זכאה‬ ‫דשמא קדישא‬
‫חעזם חקזלם‪ .‬אקזרי חלקי עמכם‬ ‫חולקיכון‪ .‬והכא רזא דתקונא דשמא שלים‪.‬‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I•• T‬‬
‫בעולם הזה ובעולם חבא‪.‬‬
‫מצוות התורה עזאמךתם בהפלה‬
‫זכאה הולקי עמבון בהאי עלמא ובעלמא‬
‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪I‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪l *T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫—‬

‫ואמר‪T ,‬כתוב‬
‫פתח ‪ T :‬־ '‬
‫כך הוא‪ T .‬־‬‫ודאי ‪^T‬‬
‫‪--‬‬
‫דאתי‪.‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫)דבריםי< את ה׳ אלהיך הירא אתו‬ ‫פקודי אורייתא דאמרתון בצלותא ודאי הכי‬
‫תעבד‪ .‬וכתוב‪) ,‬ייקרא יט< דראת‬
‫לומר כך ‪:‬‬ ‫מאלהיך‪ .‬בפסוק זה‬
‫הוא‪ .‬פתה ואמר‪ ,‬כתיב )דברים י׳( את לי׳‬
‫‪T:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬

‫דראת מאלהיך‪ ,‬מעזום ^הרי‬ ‫אלהיך תירא אותו תעבוד‪ .‬וכתיב‪) ,‬ייקרא יט(‬
‫כתוב את ה׳ אלהיך תירא‪ .‬מה זה‬ ‫ויראת מאלהיך‪ .‬האי ל^רא אית למימר הכי‪,‬‬
‫מאלהיך? אלא סוד הוא‪,‬‬
‫מאלהיך ודאי‪ ,‬מאותו מקום‬
‫ויראת אלהיך‪ ,‬בגין דהא כתיב את יל׳ אלהיך‬
‫קזהתחבר וסובב את חמ'ח‬ ‫הירא‪ ,‬מהו מאלהיך‪ .‬אלא רזא איהו‪ ,‬מאלהיך‬
‫עזלפנים‪ ,‬וזהו מאלהיף‪ .‬יךאה זו‬ ‫ודאי‪ ,‬מההוא אתר דאתהבר וסהרא למוהא‬
‫‪T—: T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:—:‬‬ ‫—‬ ‫^‬ ‫— ‪.‬ך‬

‫לפחד ממנו‪ ,‬קזהרי עזם עזורה‬

‫דלגו‪ ,‬ודא איהו מאלהיך‪ ,‬דחילו דא למךחל‬
‫חדיץ‪ ,‬והוא דין קזנקזאב מתוך‬
‫הדין קזלמעלה במקום חזה‪.‬‬ ‫ליה‪ ,‬דהא תמן שרליא דינא‪ ,‬ואיהו דינא‬
‫^שאשיישאש( קזלקזה גוני אע‪ :‬כאץ‪.‬‬ ‫ךאשהאיב מגו דינא דלעילא‪ ,‬בהאי אתר‪.‬‬
‫אעז ךאעזונה היא אעז עזקבלה א^צ‬ ‫)אית אעא ואית אעא( תלת גווני אשא הבא‪ .‬אשא‬
‫בעזמחה‪ ,‬ועזמחים זה עם‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T .‬‬

‫באהבה‪ .‬האעז העזנןה היא האעז‬ ‫קךמאה‪ ,‬איהו אשא ךקביל אשא בחידו‪,‬‬
‫לאעז‪,‬‬
‫׳‬ ‫ונגה ‪T‬‬
‫)יחזקאל א< ‪ :‬־‬
‫*‬ ‫עזכתוב ‪T‬בה‬
‫‪T •/‬‬ ‫והדאן דא בדא ברהימו‪ .‬אשא תניינא‪ ,‬איהו‬
‫•‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫• • ‪T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪— :‬‬

‫עזנךאה בה ניגה‪ ,‬וז‪ 1‬הי אעז‬ ‫אשא לכתיב ביה )יחזקאל א( ונגה לאש דאתחזי‬
‫עזע‪ 1‬מךת בת‪ 1‬ך האעז הפנימית‬
‫בעזמחה‪ ,‬כמו* עזנתבאר‪ .‬האעז‬ ‫ביה נגה‪ .‬ודא איהו אשא‪ ,‬דקיימא גו אשא‬
‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: I-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬

‫)שבחוץ(‬ ‫חעזליעזית היא אעז‬ ‫פנימאה בהידו‪ ,‬כמה דאתמר‪ .‬אשא תליתאה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬

‫עזסובבת אותו נגה‪ ,‬ובזו האעז‬ ‫איהו אשא )ולכי( דסהרא לההוא נגה‪ .‬ובהאי‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כט טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כט שבט‬
‫תלו‬

‫התחילה יךאת הדיץ להלקות‬ ‫אעזא עזארי דחילו דדינא‪ ,‬לאלקאה חייביא‪.‬‬
‫הךקזעים‪.‬‬
‫ואף על גב קזקזנינו קזאךבעה‬
‫ואף על גב דתנינן‪ ,‬דארבעה גווני אעזא נעהו‪,‬‬
‫צבעים עזל אעז הם‪ ,‬ואלו ארבעה‬
‫־ ‪T T :‬‬ ‫׳‬ ‫••‬ ‫••‬ ‫•••‬ ‫‪• T :‬‬
‫ואינון ארבע זיאינון חד‪ .‬אבל הכא‬
‫קזהם אחד‪ .‬אבל כאץ באען ההיא‬ ‫בההוא אעזא דלןאמרן‪ ,‬עזארי ךחילו ךדינא‪,‬‬
‫קזאנו אומרים‪ ,‬מתחיל פחד הדין‪,‬‬
‫ועל זה כתוב ויראת מאלהיף‪,‬‬
‫ועל זיא כתיב‪ ,‬דראת מאלהיף‪ .‬מההוא‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪••T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•••‪•• :‬‬ ‫•••‬ ‫‪1‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫מאותו הענעז קזלו‪.‬‬ ‫עונעזא דיליה‪.‬‬

‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬

‫ובאותה יראה צריך לעזים רצונו‬ ‫בדהילו‬ ‫רעותיה‪,‬‬ ‫לעזוואה ‪:‬‬

‫בעי ‪T T - :‬‬ ‫יראה ‪•• T‬‬ ‫ובההוא •‪T :‬‬
‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬
‫‪.‬‬ ‫• •‬ ‫׳‬ ‫••‬ ‫‪- :‬‬
‫ביךאה ואהבה כאחד‪ ,‬לפחד בצד‬
‫זה ‪ -‬ולאהב בצד זה‪ ,‬ובאותם‬ ‫ורחימו בחרא‪ ,‬למךחל בהאי סטרא‪,‬‬
‫גונים עזאמךנו‪ ,‬ואותו הפחד‬ ‫ולמרחם בהאי סטרא‪ .‬ובאינון גוונין‬
‫להיות פוחד מענעז‪ .‬עזמי עזעובד‬ ‫דקאמרן‪ .‬וההוא ךחילו להוי למךחל‬
‫על מצוות ההורה נענעז באותו‬
‫צד‪ .‬עזכעזמתחיל אותו צד‬ ‫מעונעזא‪ .‬ךמאן דעבר על פקודי אורייתא‪,‬‬
‫להלקות‪ ,‬לא עזוקט עד עזמכלה‬ ‫אתענעז בההוא סטרא ךכד עזארי ההוא סטרא‬
‫אותו מהעולם חזה ומהעולם‬ ‫לאלקאה‪ .‬לא עזכיך עד רעזצי ליה מהאי‬
‫הבא‪ .‬ומעזום כך צךיך לפחד‬
‫מהאעז הזאת עזעזרוי בה הפחד‪.‬‬ ‫למדחל‬
‫—‬
‫בעי‬ ‫דאתי‪ .‬ובגין כך‬
‫‪••T ^ T | • :‬‬ ‫‪• • T:‬‬
‫ומעלמא‬
‫•• ‪T : T‬‬
‫עלמא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T :T‬‬
‫וממנה מתפעזטת אעז לחוץ ^ל‬ ‫מהאי אשא‪ ,‬רךחילו שמיא ביה‪.‬‬
‫יךאה אחרת‪ ,‬ועל זה כתוב )שופטים‬
‫‪ 0‬לא תיךאו את אלהי האמדי‪,‬‬
‫ומניה אתפשט אשא לבר דדחלא אחרא‪ .‬ועל‬
‫עזאסור לפחד ממנו‪ .‬והא^ז חזו‬ ‫זיא כתיב‪) ,‬שופטים ו( לא תיראו את אלהי‬
‫עזל יךאה עזאמךנו היא קדען‬ ‫האמורי‪ ,‬דאסיר למךחל מניה‪ .‬והאי אשא‬
‫וזוהי‬ ‫בקדעזה‪,‬‬ ‫ומעזהתפת‬
‫עזסובבת אותו נגה עזאמךנו‪.‬‬ ‫דךחילו ךקאמרן‪ ,‬איהו קדש ואשתתף‬
‫ואותה אעז אחרת עזבחוץ‪,‬‬ ‫לההוא ‪-‬נגה‬ ‫‪- :‬‬ ‫דסחרא‬
‫איהו ‪T-: T :‬‬ ‫•‬ ‫והאי‬‫בקדושה‪- : ,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪1:‬‬
‫מתחברת בזו לפעמים‪ ,‬ולפעמים‬ ‫ךקאמרן‪ .‬וההיא אשא אחרא דלבר‪ ,‬איהו‬
‫מעברת ממנה ולא מתחברת‬
‫עמה‪ .‬וכ^גורם עזהתחבר בזו‪,‬‬ ‫ךאתחבר בהאי לזמנין‪ .‬ולזמנין אתעבר מניה‪,‬‬
‫אזי הוא אעז עזל חעזך‪ ,‬ומחעזיכה‬ ‫ולא אתחבר בהדיה‪ .‬וכד גרים ךאתחבר‬
‫ומכסה את האור עזל האחרות‬ ‫בהאי‪ ,‬כדין הוא אשא דחשוך‪ ,‬ואחשיך וכסי‬
‫הללו‪ ,‬וסימנך ‪ -‬ואעז מתלקחת‪,‬‬
‫ולא עזתמיד עומדת‪ ,‬והרי זה‬ ‫נהירו ךאלין אחרנין‪ .‬וסימניך )יחזקאל א( !אעז‬
‫נתבאר•‬ ‫מתלקחת‪ ,‬ולא ךקןימא תדיר‪ ,‬והא אתמר‬
‫אחר כך היא אהבה‪ ,‬כמו‬
‫עזבארוה עזאהבה עזורה לאחר‬
‫שרייא‬
‫‪T:-‬‬ ‫דאהבה‬
‫דאוקמוה‪T - : - : T‬‬‫‪1:‬‬ ‫כמה ‪:‬‬ ‫אהבה‪T : ' ,‬‬‫לבתר ‪T - : -‬‬
‫‪77:‬‬

‫יךאה‪ .‬וסוד חדבר ‪ -‬כיון‬ ‫דשארי‬

‫— ‪•• T : 1‬‬
‫רמלה‪ ,‬כיון‬‫׳‬ ‫‪T • :‬‬
‫ורזא‬
‫‪T T:‬‬
‫יראה‪.‬‬‫•‪T :‬‬
‫לבתר‬
‫‪TT :‬‬
‫עזהתחילה יךאה על ראעזו ^ל‬ ‫אהבה‪,‬‬
‫׳‬ ‫לבתר ‪T - : -‬‬
‫אתער ‪T T :‬‬ ‫נש‪ : • ' ,‬־‬‫דבר ‪T‬‬ ‫רישיה ‪- :‬‬ ‫••‬ ‫על ••‬ ‫יראה ‪-‬‬
‫•‪T :‬‬
‫האדם‪ ,‬מתעוררת אחר כך אהבה‪,‬‬
‫׳‬ ‫־ ‪:‬־ ‪T‬‬ ‫‪T1‬‬

‫עזהיא ץמיץ‪ ,‬עזמי עזעובד מתוך‬

‫־‬ ‫־‬ ‫••• ‪•/‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪TT T‬‬
‫דאיהו למינא‪ .‬דמאן דפלח מגו אהבה‪,‬‬
‫אהבה‪ ,‬נךבק במקום עליון‬ ‫ואתדבק‬
‫— ‪| T‬‬
‫לעילא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T••:‬‬
‫עלאה‬
‫•‪TT‬‬
‫באתר‬
‫—‪T‬‬
‫אתדבק‬
‫• ‪| T —:‬‬
‫למעלה ונדבק בקדעזת העולם‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫• ‪•..1:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T : • :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫בקדושה ךעלמא ךאתי‪ ,‬בגין ךדוא סליק‬
‫הבא‪ ,‬מעזום עזהרי עולה‬
‫‪T‬‬ ‫•••‪:‬־••‬

‫להתעטר ולהדבק בצד חןמין‪.‬‬

‫•‬ ‫׳‬ ‫־ ‪T‬‬
‫לאתעטרא ולאתדבקא בסטר ימינא‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כט טבת‬
‫ויקהל ־ רט״ז ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כט שבט‬

‫ואם תיאמר ׳טעבוידה עזהיא מצד‬ ‫ואי תימא דפולחנא דאיהו מסטרא דיראה לאו‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪• :‬‬
‫היךאה אינה עבוךה ‪ -‬עבודה‬ ‫איהו פולחנא‪ .‬פולחנא יקירא איהו‪ ,‬אבל‬
‫׳ ‪T —:‬‬ ‫•‬ ‫— • | ‪T‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪T T :‬‬
‫נכבדה היא‪ ,‬אבל לא עולה‬
‫להדבק למעלה‪ .‬וכעזעובד‬ ‫לא סליק לאתדבקא לעילא‪ .‬וכד פלח מאהבה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪lT :‬‬ ‫‪- :‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬

‫מאהבה‪ ,‬ע ^ה ומתעטר למעלה‬ ‫סליק ואתעטר לעילא‪ ,‬ואתדבק בעלמא דאתי‪,‬‬
‫‪' • • T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪l‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪: • : 1‬‬ ‫‪• T‬‬
‫ונדבק בעולם הבא‪ ,‬וזהו אדם‬ ‫ודא איהו בר נעז דאזדמן לעלמא דאתי‪ ,‬זכאה‬
‫‪._7‬ך‪.‬ך‬ ‫‪ . .‬ך ‪..‬‬ ‫‪..‬ך‬ ‫‪..‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬ך‬
‫עזמזמץ לע ^ם הבא‪ .‬אקזרי‬
‫חלקו‪ ,‬קזהוא עזולט על מקום‬ ‫חולקיה דהא עזליט על אתר דיראה‪ ,‬דהא לית‬
‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T —:‬‬ ‫—‬ ‫— •‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1•• T‬‬

‫היךאה‪^ ,‬הרי איץ מי קזעזולט‬ ‫מאן דעזליט על דרגא ךיראה‪ ,‬אלא אהבה‪,‬‬
‫על ד ת ת היךאה‪ ,‬אלא רק‬ ‫רזא דימינא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫אהבה‪ ,‬סוד הימין‪.‬‬
‫סוד היחוד ^צ‪-‬דיך לאותו‬ ‫רזא דיחודא דאצטריך ליה לההוא דאתחזי‬
‫‪•• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬

‫קזראוי לעולם הבא‪ ,‬לןחד את‬ ‫לעלמא דאתי‪ ,‬ליהדא עזמא דקודעזא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:— : — :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T :‬‬
‫עמו ע ל הקדועז ברוך הוא‬
‫ו ה ד תו ת‬ ‫האיברים‬ ‫ולוחד‬
‫בדיך הוא‪ ,‬ול!יחךא עזייפין ודרגין עלאין‬
‫העליונות והתחתונות‪ ,‬להכליל‬ ‫ותהאין‪ ,‬לאכללא כלהו‪ ,‬ולאעלאה כלהו‬
‫את כלם ולהכניסם למקום‬
‫‪1‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• : -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫באתר ךאצטריך לקעזרא קעזרא‪ .‬ודא איהו ת א‬
‫עצריך לקער קער‪ .‬וזהו סוד‬
‫הכתוב‪) ,‬דברים ‪ 0‬עמע יעראל ה׳‬
‫ךכהיב‪) ,‬דבייסס עזמע לעזראל יל׳ ^ הי נו לב‬
‫‪•• T :‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫־ ‪T‬‬

‫אלהינו ה׳ אחד‪.‬‬ ‫אהד‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬

‫וסוד ע ל עמע ‪ -‬עם ע ע ^ ה‬ ‫ןרזא דעזמע‪ ,‬עזם דסליק לעזבעין עזמהן‪ ,‬ודא‬
‫לעבעים עמות‪ ,‬וזה כלל אחד‪.‬‬
‫יעראל ‪ -‬יעראל סבא‪ ,‬מעום‬
‫כללא הדא‪ .‬יעזראל‪ :‬יעזראל סבא‪ ,‬בגין‬
‫' ‪1 • :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫• ‪• • T :‬‬ ‫• ‪• • T :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T T :‬‬

‫עי ע קטן‪ ,‬עכתוב )הושע יא( נער‬ ‫דאית זוטא‪ ,‬דכתיב )הושע יא( נער לעזראל‬
‫יעראל ואהבהו‪ .‬וזהו יעךאל‬ ‫ואהבהו‪ .‬ודא איהו ישראל סבא‪ ,‬רזא הדא‬
‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪• • T :‬‬ ‫‪*:‬‬ ‫‪:‬־•*‬ ‫‪T‬‬
‫סבא‪ ,‬סוד אחד בכלל אחד‪.‬‬
‫עמע יעראל ‪ -‬כאן נכללת אעה‬
‫בכללא חדא‪ .‬שמע ישראל‪ ,‬הבא אתכלילת‬ ‫• ‪T T ' • • T :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫• ‪T T :‬‬

‫בבעלה‪.‬‬ ‫אתתא בבעלה‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫ואחר ענכללו זה בזו בכלל‬ ‫ולבתר דאתכלילו דא בדא בכללא הדא‪ ,‬כדין‬
‫‪T T‬‬ ‫• ‪T T :‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪':••1‬‬ ‫־‬ ‫‪7 :‬‬
‫אחד‪ ,‬אזי צריכים לוחד את‬
‫האיברים ולחבר עני מעכנות‬ ‫אצטריכו לליחדא )דף רט״ז ע״ב( ^זד?יןי‬
‫כאחד בכל האיברים ברצון‬ ‫ולחברא הרין מעזכנין כחדא‪ ,‬בכלהו עזייפין‪,‬‬
‫הלב‪ ,‬ל ^ ו ת בדבקות ע ל אין‬ ‫ברעו ךלבא‪ ,‬לאסתלקא בךבקותא ךאין סוף‪,‬‬
‫סוף‪ ,‬להתדבק הכל עם‪ ,‬להיות‬
‫ע ל עליונים‬ ‫אחד‬ ‫רצון‬ ‫לאתדבקא כלא תמן‪ ,‬למהוי רעותא הדא עלאי‬
‫‪•• T‬‬ ‫•‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪: *.* :‬״‪.‬״••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪lT 1 :‬‬ ‫‪- :‬‬ ‫‪• :‬‬

‫ותחתונים‪.‬‬ ‫ותתאי♦‬
‫ןסוד זה יהיה‪ ,‬כמו ענאמר יהןה‬ ‫ורזא דא יהיה‪ ,‬כמה דאה אמך)זכריה יד( יהיה יי׳‬
‫‪T :‬‬ ‫* ‪*.* :‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7 :‬‬
‫ה׳ אחד‪ ,‬בסוד ע ל יהיה‪ .‬י'‪,‬‬
‫לוחד ולהדבק בה׳‪ ,‬עהוא היכל‬ ‫אחד‪ ,‬ברזא דיהיה‪ .‬י׳‪ ,‬ליחדא‬
‫‪T -:-:‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬

‫הפנימי‪ ,‬למקום )?)ק‪1‬ם( גניזת‬ ‫ולאתדבקא בה׳‪ ,‬דאיהו היכלא פנימאה‪,‬‬

‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•• ‪T T • :‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫׳‬ ‫‪^T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫הנקדה העליונה הזו עהיא י׳‪.‬‬ ‫לאתר)נ״אאתי( גניזו דהאי נקודה עלאה‪ ,‬דאיהי‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪..‬ך‪.‬ך‬ ‫‪.| .‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ז‬ ‫‪T -::‬‬
‫וזהו סוד יהו״ה אלהינו‪ .‬אלו‬
‫עתי אותיות)שנלות( עהם י״ה‪.‬‬ ‫י׳‪ .‬ודא איהו רזא יהו״ה אלהינו‪ .‬אלין תרץ‬
‫אתוון)נ״אעמה!( דאיפון ל״ה‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כט טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫כט שבט‬
‫תלח‬

‫ולאכללא כל שייפין בההוא אתר ךנפקו ולכלל כל האיברים באויתו• מקוים‬

‫מפיה‪ ,‬דאיהו היכלא פנימאה‪ ,‬לזיצאו ממנו‪ ,‬קזהוא היכל‬
‫‪,,‬‬ ‫‪7‬‬ ‫■ך ■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪. . .‬‬
‫הפנימי‪ ,‬להחזיר ךיבךים למקוימם‬
‫לאתבא מלין לאתריהון‪ ,‬לעד^רא ויסודא לעקר ויסוד ישרעז עזלהם‪ ,‬עד‬
‫־‬ ‫׳‬ ‫‪•/ T •/‬‬ ‫•••‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪|T • T‬‬

‫המקום ההוא של שךש הברית‪.‬‬ ‫ועזך^א ךילה‪1‬ן‪ ,‬עד ההוא אתר דעזךעזא‬
‫ולבסוף אלו שתי אותיות אחרות‬ ‫דברית‪.‬‬
‫ליחד ולהךביק י׳ בה׳‪ .‬אות י׳ היא‬
‫ולבתר איפון הרין אתוון אחרנין )ךאיהו י״ה( סוד הברית הקדוש‪ .‬ואות ה׳ הזו‬
‫לןחדא ולאתזיבלןא י׳ ב ה‪ /‬י׳ איהו היא היכל‪ ,‬מקום גניזה של סוד‬
‫הברית הקדוש הזה‪ ,‬שהוא י׳‪.‬‬
‫ואף על גב שבארנו שהיא ו׳‬
‫רזא דברית קדיעזא‪ .‬והאי ה׳ איהו היכלא‪,‬‬ ‫‪ ■ . .‬ך ‪ -‬ך ^‬ ‫‪.‬‬ ‫‪— .‬‬ ‫_ | ‪ . .‬ך‬ ‫‪T T‬‬

‫אתר גניזו דהאי רזא דברית קדיעזא דאיהו י ‪ /‬השניה‪ .‬אבל י׳‪ ,‬הסוד שלו לזחדם‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• 1-‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫כאחד•‬ ‫ואף על גב דאוקימנא ךאיהו ו׳ המינא‪ .‬אבל‬

‫אחד ‪ -‬ליחד משם ומעלה הכל‬‫‪T : -‬‬

‫כאחד‪ ,‬ולהעלות רצוץ להתקשר‬

‫‪T‬‬
‫י ‪ /‬ת א דיליה לןחדא לון כחדא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫••• ‪7‬‬

‫אחד‪ ,‬לןחדא מהמן ולעילא‪ ,‬כלא כחדא‪ ,‬הכל >ממטה למ^לה( בקשר אחד‪.‬‬
‫ולסלק א רעותא לאתקעזרא כלא )מתתא להעלות ףצונו ביףאה ואהבה‬
‫‪T‬‬ ‫‪T : 1- : • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪lT : - :‬‬
‫למעלה למעלה עד אין סוף‪ ,‬ולא‬
‫!שאיר רצוץ מכל אותן דרגות‬
‫בךחילו‬ ‫ךעותיה‬ ‫לסלקא‬ ‫חד‪.‬‬ ‫בקעזורא‬ ‫ל ^ א(‬

‫ורחימו לעילא לעילא עד אין סוף ולא ואיברים‪ ,‬אלא בכלם זעלה רצונו‬
‫ישתבק ךעותא מכל איפון דרגין ושייפין‪ ,‬להשיגם‪ ,‬ושיהיו כלם קשר אחד‬
‫‪T •/‬‬ ‫•\\ •••‬ ‫‪.‬״• ‪T‬‬ ‫' ‪:• • • • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫באיץ סוף‪.‬‬
‫!זהו היחוד של רב המנונא סבא‬
‫אלא בכלהו לסתלק ךעותיה לאךבקא לון‪,‬‬
‫שלמד מאביו‪ ,‬ואביו מרבו‪ ,‬עד‬
‫־‬ ‫׳‬ ‫־‬
‫ולמהוי בלא קעזורא חדא באין סוף‪.‬‬
‫‪• T :‬‬ ‫׳‬ ‫•• ‪• T‬‬ ‫־‬ ‫‪T •/‬‬

‫ודא הוא יחודא דרב המנונא סבא‪ ,‬דאוליף פיו של אליהו‪ ,‬ויפה הוא‪ ,‬והוא‬
‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪•/ T :‬‬ ‫׳‬ ‫•• • ‪T‬‬
‫• ‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪7:‬‬
‫יחוד בתקוץ‪ .‬ואף על גב שאנו‬
‫מאבוי‪ ,‬ואבוי מרביה‪ ,‬עד פומא ךאלןהו‪ ,‬באףנו את זה בכמה סודות‪ ,‬כל‬
‫ושפיר איהו‪ ,‬ויחודא בתקונא‪ .‬ואף על גב הסודות עולים לאחד‪ .‬אבל הסוד‬
‫דאנן אוקימנא להאי בכמה תין‪ ,‬כלהו תין הזה מצאנו בספרו‪ ,‬ויפה הוא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪•/ T :‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫־ ‪•/‬‬

‫והוא יחוד בתקון‪ .‬והרי אנו‬

‫סלקין לחד‪ .‬אבל רזא דא אשכחנא בספריה‪ ,‬ביחוד עזל סוד אחר העךנו‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪- :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪1 1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬

‫ושפיר איהו‪ ,‬ולחודא בתקוכא‪ .‬והא אפן דברים‪ ,‬והוא יפה‪ ,‬והיחוד כראוי‬
‫‪TT‬‬ ‫־ •‬ ‫׳‬ ‫‪••• T‬‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫‪•T :‬‬

‫ביחודא דרזא אחרא אהערנא מלין‪ ,‬ואיהו וכך הוא‪ .‬אבל היחוד הזה יחוד‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T —:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫בתקוץ‪ ,‬וזהו יחודו של רב המנונא‬
‫סבא‪.‬‬ ‫שפיר‪ ,‬ויחודא כדקא חזי והכי הוא‪ .‬אבל‬ ‫‪T‬‬ ‫‪- :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪lT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬

‫יחודא ועוד הץה אומר‪ ,‬מי שףצונו‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬

‫ודא •איהו‬ ‫יחודא בתקונא‪,‬‬
‫‪T : ' T | • :‬‬ ‫‪T‬‬
‫יחודא דא‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬
‫להכליל את כל סודות היחוד‬ ‫דרב המנונא סבא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬
‫בדבר אחד יותר ץפה‪ .‬ולכץ אנו‬
‫ותו דווה אמר‪ ,‬מאן דרעותיה לאכללא מאריכים באחדי לעלות רצונו‬
‫בל רזין דיחודא במלה דאחד שפיר ממעלה למטה‪ ,‬וממטה למעלה‪,‬‬
‫׳‬ ‫^‬ ‫‪:‬‬ ‫• ־ ‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪ :‬־ ‪T‬‬ ‫• ־ ‪T :‬‬ ‫•‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫טפי‪ .‬ולהכי אכן מאריכין באחד‪ ,‬לסלקא להיות הכל אחד‪ .‬אבל בסוד זה‬
‫יהי״ה‪ ,‬סימן)?עלמא( הוא לזה‪.‬‬
‫רעותיה מעילא לתהא‪ ,‬ומהתא לעילא‪,‬‬ ‫י‬ ‫ד‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫■ד‬ ‫‪..‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬

‫סימנא )בעלמא( איהו להאי‪.‬‬ ‫• ‪T T‬‬

‫יהי״ה‪,‬‬
‫׳‬ ‫•‪*.*:‬‬
‫אבל —ברזא ‪T —:‬דא‬ ‫‪T‬‬
‫‪•••.*: *.* :‬למהוי‪T T :‬כלא‪ T‬חד‪.‬‬
‫תלט‬ ‫ג׳שנים־ש״ב•‬
‫כט טבת‬
‫ויקהל ־ רט״ז ע״ב‬ ‫לשנה אחת;‬
‫ל שבט‬

‫אחד )להיות ד׳( ‪ -‬סויד‬ ‫והא דתנינן אחד )למהדי( רזא עילא והתא‪,‬‬
‫עועזנינו‪T ,‬‬
‫׳‬ ‫וזה ‪• T •/‬‬
‫‪•/ :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪1T‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪:‬‬

‫מעלה ומטה ואךבעת צדדי‬ ‫וארבע סטרין דעלמא‪ ,‬הכי איהו‪.‬‬

‫העולם‪ ,‬כך הוא‪ ^ ,‬חד מעלה‬
‫ליחדא עילא ותהא כמה יאתמר )ם״א ולארבע(‬
‫ומטה כמו עזנתבאר‪)) ,‬לאךב;גה(‬ ‫• •‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• •‬ ‫‪T - : - :‬‬

‫ואךבעת צדדי העולם אלו הם‬‫וארבע סטרין דעלמא‪ .‬אלין איניןרזא ךתיכא‬
‫סוד המךכבה העליונה להכליל‬
‫עלאה‪ ,‬לאתכללא כלא כחדא‪ ,‬בקעזרא חרא‪,‬‬
‫הכל כאחד‪ ,‬ב?ןעזר אחד‪ ,‬ביהוד‬ ‫׳‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T - : -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬

‫ביחודא חרא עד אין סוף‪ ,‬כמה דאוקימנא‪.‬‬

‫אחד עד אין סוף‪ ,‬כמו עובאךנו‪.‬‬
‫הפוד עול להזכיר את יציאת‬‫רזא לאדכרא יציאת מצרים לבתר‪ .‬בגין‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪1 :‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬
‫מצרים אחר כך‪ ,‬מעזום עזעזכינה‬
‫היתה בגלות‪ ,‬ובןמן עוהיא‬
‫דהוות עזכעתא בגלותא‪ ,‬ובזמנא ךאיהי‬
‫בגלותא‪ ,‬לאו איהו הבורא‪ ,‬לאתחברא דא‬
‫בגלות‪ ,‬אינו חבור לחבר זה בזה‪,‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ברא עלמא תתאה בעלמא עלאה‪ ,‬ולאחזאה‬

‫העולם התחתון בעולם העליון‪,‬‬
‫— ‪T T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ולהךאות חרות ^ל אותה גאלה‬

‫עזהיתה בכמה אותות‪ ,‬בכמה‬
‫חירו ךההיא גאולה‪ ,‬זיהוות בכמה אתין‪,‬‬
‫בכמה נפץ דעבד לןךשא בריף הוא‪ .‬ואצטריך‬
‫נסים עזעקויה הקןדועז ברוך הוא‪.‬‬
‫וצריך להזכיר אותה גאלה‪,‬‬ ‫ההוא פורלןנא לאתדכרא‪ ,‬ולאתחזאה ךאף על‬
‫ולהךאות עזאף על גב עזהיתה‬
‫גב דהוות בגלותא‪ ,‬העזהא חירו אית לה‪,‬‬
‫בגלות ‪ -‬עכעזו ןעז לה חרות‪ .‬מיום‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬

‫מיומא ךאיפון קעזרין במצרלם אעזהריאו‪,‬‬

‫עזההרו אותם הקןעזךים במצרים‪,‬‬
‫אותם אותות ונסים נעעזו‪.‬‬ ‫איפון אתין ונסין אתעבידו‪.‬‬
‫וצריך להךאות את חרותה‪ ,‬מעזום‬
‫עזהתחבךה עם בעלה‪ ,‬וכדי‬
‫ואצטליך לאחזאה חירו דילה‪ ,‬בגין‬
‫ובגין‬
‫להסמיך גאלה לתפלה‪ ,‬עזיהןה‬ ‫בבעלה‬ ‫דאתהברא‬
‫הכל אחד ללא פרוד‪ ,‬ץיא‬ ‫לאסמכא גאולה לתפלה‪ ,‬למהוי כלא חד בלא‬
‫להךאות גרועזים‪ .‬וסימנך ‪ -‬ואעזה‬
‫פרודא‪ ,‬ולא לאחזאה תרוכין‪ ,‬וסימניך )ויקרא כא(‬
‫גרועזה מאיעזה לא יקןחו‪.‬‬
‫ואם תאמר‪! ,‬הרי היא בגלות‪,‬‬ ‫ואעזה גרועזה מאיעזה לא יקהו‪.‬‬ ‫• ‪| T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫והרי גךעזה ‪ -‬לא כך‪ .‬אלא ודאי‬

‫ואי תימא‪ ,‬והא בגלותא איהי‪ ,‬והא אתהרכת‪,‬‬
‫עזהיא בגלות לדור עם י^ךאל‬
‫לאו הכי‪ ,‬אלא וראי בגלותא איהי‪,‬‬
‫ולהגן עליהם‪ ,‬אבל לא ג׳ךעזה‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪T V‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬

‫לדןירא עמהון ךיע‪Ji‬ראל‪ ,‬ולאגנא עלייהו‪,‬‬

‫והרי עזכינה לא נךאתה בבית‬
‫ךא׳טון ובבית עזני‪ .‬טרם עזגלו‬
‫אבל לא אתהךכת‪ .‬והא עזכץהא לא אתחזי‬
‫יעוראל עלתה למעלה‪ ,‬ואחר כך‬
‫עזמה את מדורה עמם‪ ,‬אבל‬ ‫בבלת‪.‬ראשון ובבלת שני‪ .‬עד ךלא גלו לע‪t‬ךאל‬
‫סלק א לעילא‪ ,‬ולבתר איהי שויאת מדורה‬
‫גרועזים לא היו ל על מי ם‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫■ך‬ ‫■ ך ‪_ .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪— T :‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪| T :‬‬ ‫—‬

‫ומשום כך צריך להךאות גאלה‬ ‫עמהון‪ .‬אבל תרוכין לא הוות לעלמין‪.‬‬

‫שןש בה אךבע גאלות‪ .‬וסוד כאן‬
‫‪ -‬בשעה שןצאה שכינה מגלות‬‫ובגין דא בעי לאחזאה פורקנא‪ ,‬ראית בה‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T - :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪Tl T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫ארבע גאולות‪ .‬ורזא הכא‪ ,‬בשעתא‬

‫מצרים‪ ,‬בקןשה מהקןדוש ברוך‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬

‫הוא שיפדה אותה עכשו אךבע‬‫דנפקא שכינהא מגלותא דמצרים‪ ,‬תבעת‬

‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪| T : T :‬‬
‫פעמים‪ ,‬שהן אךבע ג ^ ו ת כנגד‬
‫מקוךשא בריך הוא‪ ,‬ךיפרוק לה השתא ד׳‬
‫זמנין‪ ,‬דאיפון ד׳ גאולות‪ ,‬לקבל ארבע גליות‪ .‬בגין דתהא בת חורין‪ ,‬ולא‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫כט טבת‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ל שבט‬
‫תם‬

‫אךבע גליות‪ ,‬כדי עזתהיה בת‬ ‫תהא מתהךכא‪ .‬ובההיא עזעתא קיימא‬
‫חורין ולא תהיה מגרעת‪.‬‬ ‫ואתפרקת ארבע גאולו־ת‪ ,‬בההיא יציאת‬
‫ובאותה עעה עמךה ונגאלה‬
‫אךבע גאלות‪ ,‬באותה יציאת‬ ‫מצרלם‪ .‬והעזתא ךאצטריכת בתקונהא‬
‫עהצטךכה‬ ‫ועכעו‬ ‫מצרים‪.‬‬ ‫לאתחברא בבעלה‪ .‬אצטריך לאחזאה ההיא‬
‫בתקוניה להתחבר עם בעלה‪,‬‬ ‫גאולת מצרים‪ .‬ךאית בה ארבע גאולו־ת‪.‬‬
‫צריך להךאות אותה גאלת‬
‫מצרים עי ע בה אךבע גאלות‪.‬‬ ‫ועל דא אית )דף רי״ז ע״א( לאךכרא בההיא‬
‫ועל זה ןע להזכיר באותה גאלה‬ ‫גאולה‪ .‬ד׳ זמנין אמת‪ .‬אמת‪ .‬אמת‪.‬‬
‫אךבע פעמים אמת‪ ,‬אמת‪ ,‬אמת‪,‬‬
‫אמת‪ ,‬עד עזרת אבותינו‪ ,‬עזוהי‬
‫אמת‪ .‬עד עזרת אבותינו‪ .‬דדא הוא עזרה‬
‫עץרה וסמך ליעראל כלם‪ .‬ומעם‬ ‫וסמך ליק^ראל כלהו‪ .‬ומתמן ולהלאה ארבע‬
‫והלאה אךבע פעמים אחרות‬ ‫זמנין אחרנין‪ ,‬אמת‪ ,‬אמת‪ ,‬אמת‪ ,‬אמת‪ .‬למהוי‬
‫אמת‪ ,‬אמת‪ ,‬אמת‪ ,‬אמת‪ ,‬להיות‬
‫אךבע הגאלות הללו בקיום חזק‬
‫ארבע גאולות אלין בקיומא תקיף‪ ,‬בחותמא‬
‫בחותם חזק ע ל טבעת המלך‪,‬‬ ‫תקיף דגושפנקא דמלכא‪ .‬ד׳ גאולות כפולין‬
‫אךבע גאלות כפולות בקיום‪.‬‬ ‫בקיומא‪.‬‬
‫וכלן באותה יציאת מצרים‪,‬‬
‫עאלו לא נמצאו אותן אךבע‬
‫וכלהו בההיא לציאת מצרים‪ ,‬דאילו לא‬
‫גאלות באותה יציאת מצרים‪ ,‬כל‬ ‫אעזתכהו אינון ד׳ גאולות בההיא‬
‫פעם עההןה גלות‪ ,‬לא מתתברת‬ ‫גלותא‪T ,‬לא‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫דלהוי‬
‫‪: • :‬״‪.‬״••‬
‫זמנא‬
‫•‪T :‬‬
‫מצרים‪T ,‬כל‬
‫'‬
‫יציאת‬
‫‪ • :‬־‬
‫בתקוניה להתוחד בעם הקרוע‪,‬‬
‫ולכן צךיך תמיד להזכיר את‬
‫קדיעזא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪•1-‬‬
‫עזמא‬
‫‪T :‬‬
‫לאתייהדא‬
‫‪T-: - : • :‬‬
‫בתקונהא‬
‫‪TT 1 • :‬‬
‫אתהברת‬‫־‬ ‫•‬

‫גאלת מצרים בכל הקדעות ע ל‬
‫הקרוע ברוך הוא ברוך ע מו‬
‫לעולם ולעולמי עולמים‪.‬‬
‫סוד הקדעה )של^זמס הרי באךנו‪,‬‬
‫ועל דא אית לאךכרא גאולה ךמצרים תדיר‪,‬‬
‫בכל קדועזין דקוךקזא בריף הוא‪ ,‬בריף קזמיה‬
‫עלמייא‪.‬‬
‫ולעלמי ‪T - : T‬‬ ‫‪: T:‬‬ ‫לעלם‬
‫‪ T:‬־‬

‫עהרי בקדעה הכל מתקדעים ‪-‬‬ ‫דהא‬ ‫דקדועזה )דעמיה( ‪T‬הא אוקימנא‪,‬‬
‫• | ‪T : ' T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪1:‬‬
‫רזא‬
‫‪77‬‬
‫מעלה ומטה‪ ,‬וכל הדךגות‪ ,‬וכל‬ ‫בקדועזה מתקדעזי כלא‪ ,‬עילא ותתא‪,‬‬
‫המרכבות עליונות ותחתונות‪,‬‬
‫כלם מתקדעים בקדעה הזו‪.‬‬ ‫וכל דרגין‪ ,‬וכל רתיכין עלאין ותהאין‪ ,‬כלהו‬
‫ובקדעה הזו בארנו סודות‬ ‫מתקדקזי בקדועזתא דא‪ .‬ובקדועזה דא‪,‬‬
‫עליונים לאותם בעלי סודות‬ ‫אוקימנא תין עלאין‪ ,‬לאינון מארי תין‬
‫עמתבוננים בקדעת רבונם‪,‬‬
‫אערי חלקם‪.‬‬
‫דמסהכלין בקדועזה ךמאריהון‪ ,‬זכאה‬
‫הסוד למסר הנפע לאדונו הוא‬ ‫הולקיהון‪.‬‬
‫ןפה עאמרהם החברים‪ .‬אערי‬ ‫איהו‪,‬‬ ‫למאריה‪ ,‬שפיר‬ ‫רזא לממסר נפשא‬
‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ . .‬ך ‪. .‬‬ ‫_ ‪ . .‬ך‬ ‫‪.‬ן‪.‬ן‬
‫חלקכם» ואערי עיני עךאו כך‪,‬‬
‫עראיתי בחיי עמעוררים דברים‬ ‫דקא אמרתון חברליא‪ ,‬זכאה חולקיכון‪,‬‬
‫קרועים אלו בעולם הזה‪) ,‬משום‬ ‫וזכאין עיני דחמו כך‪ ,‬דזכינא בחיי‪ ,‬דמתערין‬
‫שכלם( וכלם כתובים למעלה לפני‬ ‫מלין קיישין אלין בהאי עלמא‪) ,‬ם״א נגין זיכלהס‬
‫המלך הקרוע‪.‬‬
‫פ תח ואמר‪) ,‬מלאכי ‪ 0‬אז נדברו‬ ‫וכלהו כתיבי לעילא קמי מלכא קדישא‪.‬‬
‫יךאי ה׳ איע אל רעהו ד ק ע ב ה׳‬ ‫פתח ואמר)מלאכי‪ 0‬אז נדברו יראי יי׳ איש אל‬
‫תמא‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫א שבט‬
‫ויקהל ־ רי״ז ע״א‬ ‫לשנה אחת;‬
‫ל שבט‬

‫ויעןמע ויכתב ספר זכרון לפניו‬ ‫רעהו ויקשב יי׳ ויעזמע ויכתב ספר זכרו־ן‬
‫ליךאי ה׳ ולחקזבי קזמו‪ .‬בפסוק‬ ‫לפניו ליראי יי׳ ולהושבי שמו‪ .‬האי ין^רא אית‬
‫זה י ס להתבונן‪ ,‬אז נךברו?! אז‬
‫דברו הןה צריך להיות! מה זה‬ ‫לאסתכלא ביה‪ ,‬אז נךברו‪ ,‬אז דברו מיבעי‬
‫נךברו? אלא נדברו למעלה מכל‬ ‫ליה‪ ,‬מאי נדברו‪ .‬אלא נדברו לעילא‪ ,‬מכל‬
‫‪■ .‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫■ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫* ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫* ‪:‬‬ ‫‪^T‬‬ ‫׳‬

‫אותן מךכבות קדועזות וכל אותם‬ ‫אינון רתיכין קדישין‪ ,‬וכל אינון חיילין‬
‫חןלות קדוקזים‪.‬‬
‫קדועזים‬
‫•‬ ‫דברים ‪1:‬‬‫עזאותם ‪• T :‬‬
‫‪T‬‬ ‫משום‬ ‫לןדישין‪.‬‬
‫עולים למעלה‪ ,‬וכמה הם‬ ‫בגין דאינון מלין קדישין‪ ,‬סלקין לעילא‪,‬‬
‫שמקדימים ונוטלים אותם לפני‬
‫המלך הקדוש‪ ,‬ומתעפזךים בכמה‬
‫וכמה איפון דמקדמי ונטלין לון קמי‬
‫עטרות באותם אורות עליונים‪,‬‬ ‫מלכא קדישא‪ ,‬ומתעטרן בכמה עטרין‪,‬‬
‫וכלם נדברו מלפני המלך העליון‪.‬‬ ‫באינון נהורין עלאין‪ ,‬וכלהו נךברו מקמי‬
‫מי ראה את השמחות? מי ראה‬
‫את התשבחות שעולות בכל‬
‫מלכא עלאה‪ .‬מאן חמי חךוון‪ ,‬מאן חמי‬
‫הללו‬
‫כשהדברים ־ ‪T‬‬
‫־ ‪•T :‬‬ ‫רקיעים‪,‬‬
‫׳‬ ‫אותם ‪• T‬‬
‫‪: •1‬‬
‫תשבחן‪ ,‬דסלקין בכל אינון רקיעין‪ ,‬כד סלקין‬
‫עולים )לפני הנללף הקדוש(‪ ,‬והמלך‬ ‫מלין אלין‪) ,‬קשי מלכא קזייעא( ומלכא קדישא‬
‫הקדוש מסתכל בהם ומתעטר‬
‫מסתכל בהו‪ ,‬ואתעטר בהו‪ ,‬ואיפון סלקין ) נ ״ א‬
‫בהם‪ ,‬והם עולים )על ראשה והיו;נטרה‬
‫ויורדים ויושבים( ויושבים על חיקו‬ ‫על דיעיה ודזוו ןטרה ונסתין ויתבין ובו׳( דתבין על חיקיה‪,‬‬
‫ומשתעשע בהם‪ ,‬ומשם עולים‬ ‫ומשתעשע בהו‪ ,‬ומהמן סלקין על רישיה‪,‬‬
‫על ראשו ונהיים עטרה‪ .‬ועל זה‬
‫אמרה תורה‪> ,‬משלי ח( ואהןה‬
‫אורייתא‪) ,‬משליח(‬
‫׳‬ ‫— ‪T :‬‬
‫אמרה‬
‫‪T: T‬‬
‫ועל ‪T‬דא‬
‫‪—:‬‬
‫עטרה‪.‬‬
‫‪TT —:‬‬
‫והוו‬
‫— ‪—:‬‬

‫שעשועים יום יום‪ .‬לא כתוב‬ ‫ואהלה שעשועים יום יום‪ .‬והליתי לא כתיב‪,‬‬
‫והייתי‪ ,‬אלא ואהןה‪ ,‬בכל זמן‬ ‫אלא ואהלה‪ ,‬בכל זמן‪ ,‬ובכל עידן‪ ,‬דמלין‬
‫ובכל עת שדבךים עליונים עולים‬
‫לפניו‪.‬‬
‫עלאין ^ קין קמיה•‬
‫פןגמים כתוב יךאי ה׳‪ ,‬יךאי ה׳‪.‬‬ ‫תרי זמני כתיב יראי לל׳ יראי לל׳‪ .‬אלא יראי‬
‫אלא יךאי ה׳ למעלה‪ ,‬יךאי ה׳‬ ‫יי׳ לעילא‪ ,‬יראי יי׳ לתתא‪ .‬יראי יי׳‬
‫‪■.‬ך‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬
‫למטה‪ .‬יךאי ה׳ עומדים למטה‪,‬‬
‫עומדים‬ ‫דבדים‬ ‫ואותם‬
‫קלימין לתהא‪ ,‬ואינון מלין קלימין בדיוקניהון‬
‫בדיוקניהם למעלה‪ .‬וסוד זה‬ ‫דחנוך‪,‬‬
‫‪::‬־ ‪1‬‬
‫בספרא‬
‫‪T:•:‬‬
‫אשכחנא‬
‫‪T : - : -‬‬
‫ורזא ‪T‬דא‬
‫‪TT:‬‬
‫לעילא‪.‬‬
‫‪T ••:‬‬
‫מצאנו בספרו של חנוך‪ ,‬שכל‬ ‫דכל מלין דצדיקליא לי בארעא‪ ,‬אינון‬
‫דברי הצדיקים שבארץ הם‬
‫מתעטדים ועומדים לפני המלך‪,‬‬
‫מתעטרן‪ ,‬וקלימן קמי מלכא‪ ,‬ומשתעשע בהו‬
‫והקדוש ברוך הוא משתעשע‬ ‫קלשא בריף הוא‪ .‬ולבתר אינון נחתי‪ ,‬וקלימין‬
‫בהם‪ .‬ואחר כך הם יוךדים‬ ‫קמיה בליוקנא דההוא צליק דקאמר לון‪,‬‬
‫ועומדים לפניי ?דיוקן אותו‬
‫הצדיק שאמר אותם‪ ,‬והקדוש‬
‫ואשתעשע קלשא בריך הוא בההוא ליוקנא‪.‬‬
‫ברוך הוא משתעשע באותו‬ ‫ולבתר אכתיבו בספר זכרון לפניו‪ ,‬לקיימא‬
‫דיוקן‪ ,‬ואחר כך נכתבים בספר‬ ‫קמיה בקיומא תליר‪.‬‬
‫ץכרון לפניו‪ ,‬לעמד לפניו בקיום‬
‫תמידי‪.‬‬ ‫ולחושבי שמו‪ ,‬מאי ולחושבי שמו‪ .‬הא‬
‫ולחשבי שמו‪ ,‬מה זה ולחשבי‬ ‫אוקמוה‪) ,‬אבל( כל אינון למחשבי‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫א שבט‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת;‬
‫ל שבט‬
‫תמב‬

‫עזמו? הרי פרעזוה‪) ,‬אבא כל אותם‬

‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪7‬‬ ‫^ ׳‬ ‫‪. . . . . . .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫מלין דאו־רייתא‪ .‬לאךבלןא למאריהון בתא‬
‫עזמחעזבים דברי תורה לה?&יג‬ ‫לעזמא ?ןדיעזא‪ ,‬בגין למנזיע ליה‪ ,‬ולאתהקנא‬
‫את אדונם בסוד העזם הקןדוען כדי‬
‫להכיר אותו ולהתקין את חכמת‬ ‫חכמה לעזמיה בלבליהו‪ ,‬דכהיב ולחו־שבי‬
‫קזמו בלבם‪ ,‬קזכתוב ולחקזבי‬ ‫עזמוי‪ ,‬דהוא רזא דעזמא קדיעזא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪• 1-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬

‫קזמו‪ ,‬קזהוא סוד העזם הקדועז‪.‬‬

‫כ תו ב )יחזקאל א( וממעל לרקיע‬
‫כתיב )יחזקאלא( וממעל לרקיע א^ר על ראעזם‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫־‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫‪-‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫ש ש‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•ן•‬

‫אעזר על ראקזם כמךאה אבץ ספיר‬ ‫כמראה אבן ספיר דמות כפא‪ ,‬האי‬
‫דמות כסא‪ .‬פסוק זה הרי‬ ‫ל^רא הא אוקמוה‪ .‬אבל וממעל לרקיע‪.‬‬
‫פךעזוהו‪ .‬אבל וממעל לרקיע‪,‬‬
‫באותו רקיע למטה‪ ,‬כמו‬
‫בההוא רקיע לתתא‪ ,‬כמה דאמרתון חברליא‪,‬‬
‫קזאמךהם החברים‪ .‬אקזרי חלקי‬ ‫זכאה חולקי‪ ,‬וזכאה חולקיכון‪!) .‬ההוארקיע לתתא(‬
‫וא^רי חלקכם )באותו ךקיע למלגלה(‪.‬‬ ‫דהא ברקיעא ולעילא‪ ,‬לית מאן דאפתכל‬
‫קזהרי ברקיע קזלמעלה אין מי‬
‫עזמתבונן בו‪ ,‬ומלמעלה ממנו‬
‫ביה‪ .‬ומלעילא מניה קלימא ההוא אבן ספיר‪,‬‬
‫עומד אותו אבן ספיר‪ ,‬קזהרי‬ ‫טבא‬‫‪TT‬‬
‫מרגלית‬
‫— ‪• T :‬‬
‫דההוא‬ ‫‪— :‬‬
‫ברזא‬
‫‪TT:‬‬
‫אתערנא ••ביה‬
‫• ‪T : —:‬‬
‫דהא‬
‫‪T:‬‬
‫התעורךנו בו בסוד ^ל אותה‬ ‫!קירא‪ ,‬כמה ךאוקימנא‪.‬‬
‫מרגלית טובה נכבדה‪ ,‬כמו‬
‫קזבאךנו‪.‬‬
‫ךמות כפא‪ ,‬ולא כתיב דמות הכסא‪ .‬בגין‬
‫דמות כסא‪ ,‬ולא כתוב זימות‬ ‫דאית כסא‪ ,‬ואית כסא‪ .‬הכסא ‪ :‬עלאה‬
‫הכסא‪ ,‬מעזום קז‪.‬יעז כסא דען כסא‪.‬‬ ‫טמירא גניזא ךלא אתגלליא‪ ,‬ולית מאן‬
‫הכסא ‪ -‬העליון הטמיר והגנוז‬
‫קזלא התגלה ואין מי קזעומד בו‬
‫ךקלימא ביה למנדע ולאסהכלא‪ .‬ועל דא‬
‫לדעת ולהתבונן‪ .‬ולכן כתוב כסא‬ ‫כתיב כפא סתמא‪ ,‬דא כפא דלתתא‪ .‬דמות‬
‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫סתם‪ ,‬זהו הכסא קזלמטה‪ .‬זימות‬ ‫כמראה אדם‪ ,‬כיון דאמר דמות‪ ,‬אמאי‬
‫כמךאה אדם‪ .‬כיון עזאמר דמות‪,‬‬
‫אז למה כמךאה‪ ,‬קזהרי די לו‬
‫כמראה‪ ,‬דהא סגי ליה דמות אדם‪ .‬אלא דמות‬
‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬

‫דמות אדם ? אלא דמות אדם זהו‬ ‫בההוא ‪T‬כבוד‬ ‫רזא עלאה‪,‬‬
‫• ‪—: ' T T‬‬ ‫‪TT‬‬
‫אדם‪T ' ,‬דא •איהו‬ ‫‪T T‬‬
‫סוד עליון באותו כבוד עליון‪,‬‬ ‫עלאה‪ ,‬דיוקנא דאדם‪ .‬אבל הא דאתוסף‬
‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪Tl‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T 1:‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬
‫דיוקן קזל אדם‪ .‬אבל זה קזנוסף‬
‫כמךאה ‪ -‬להכליל אותם‬
‫כמראה‪ ,‬לאכללא אינון דיוקנין דמלין‬
‫דיוקנאות קזל דברי חכמה ואותם‬ ‫ךחכמתא‪ ,‬ואינון תין ךחכמתא )דף רי״ז ע״ב(‬
‫סודות קזל חכמה קזעולות‬ ‫ד ^ קן ומתעטרן לעילא‪ ,‬ולבתר קלימין‬
‫ומתעטרות למעלה‪ ,‬ואחר כך‬
‫עומדות בךיוקץ קזל אדם באותו‬
‫דצדיקייא‬
‫‪T| - • - :‬‬
‫דיוקנא‬
‫‪Tl:‬‬ ‫•‬
‫בההוא‬
‫‪- :‬‬
‫דאדם‬‫‪TT :‬‬
‫בדיוקנא‬
‫‪Tl:‬‬ ‫‪• :‬‬

‫הדיוקן עזל הצדיקים קזמעפזרים‬ ‫למעטרין לון‪ ,‬ובכלהו אקזתעקזע קךשא בריף‬
‫אותם‪ ,‬ובכלם מקזהעקזע הקדוען‬ ‫הוא בעטרוי‪.‬‬
‫ברוך הוא בעטרותיו‪.‬‬
‫ןאתם החברים‪ ,‬הרי הקדועז ברוך‬ ‫ואתון חברליא‪ ,‬הא קךשא בריף הוא‬
‫הוא מקזתעקזע כעת באותם‬ ‫אעזתעקזע העזתא‪ ,‬באינון מלין דקא‬
‫דבךים עזאמךהם‪ ,‬מתעפזרים‬ ‫אמריתו‪ ,‬מתעטרן בההוא אורחא‪ .‬והא‬
‫באותה דרך‪ .‬והרי עמךתם לפני‬
‫ךבונכם בךיוקניכם הקדוקזים‪,‬‬ ‫קלימתון קמי מאריכון בליוקנליכו קדיעזין‪,‬‬
‫קזהרי אני‪ ,‬בקזעה קזראיתי אתכם‬ ‫דהא אנא בקזעתא לחמינא לכו‪ ,‬ואסתכלנא‬
‫תמג‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫א שבט‬
‫ויקהל ־ רי״ז ע״ב‬ ‫לשנה אחת;‬
‫ל שבט‬

‫והכ!הכלתי ‪5‬ךיו?ןניכם‪ ,‬ראיתי‬ ‫בדיוקנייכו‪ ,‬חמינא בכו ךאתון רעזימין בתא‬

‫בכם עזאתם ךעזומים בסוד‬ ‫אתעהדא‬ ‫דילכו־ן‬ ‫דיוקנא‬ ‫דהא‬ ‫וידענא‬ ‫דאדם‪,‬‬
‫• ‪T : —:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪Tl:‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫' ‪T : —T :‬‬ ‫‪TT:‬‬
‫אךם‪ ,‬דדעהי עזהרי ךיוקניכם‬
‫נועד למעלה‪ .‬וכך מזמנים‬ ‫לעילא‪ .‬והכי אזךמנן צדיקייא לזמנא ךאתי‪,‬‬
‫הצדיקים לעתיד לבא‪ ,‬עזיהיו‬ ‫לאעזהמוךעא לעיניה^ן דכלא‪ .‬ולאחזאה‬
‫נודעים לעין הכל‪ ,‬ולהךאות‬ ‫לקמי ‪T‬כל עלמא‪ ,‬הדא הוא‬
‫‪T T‬‬ ‫׳‬ ‫קדיעזא ‪• • | T:‬‬
‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫פרצופא ־‪• 1‬‬
‫‪T‬‬ ‫־‪:‬‬
‫פךצוף קדועז לפני כל העולם‪ .‬זהו‬
‫עזכתוב )ישעיה סא( כל ריאיהם‬ ‫לכתיב‪) ,‬ישעיהסא( כל רואיהם!כירום כי הם זרע‬
‫יכירום כי הם זרע ברך ה‪/‬‬ ‫לי'‬
‫בין כך ראה את רבי יוסי עזהיה‬
‫‪T T‬‬ ‫‪•/‬‬

‫מהרהר בדברי העולם‪ .‬אמר לו‪,‬‬

‫••‬ ‫־ •‬ ‫•••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1T‬‬ ‫ן‬ ‫••‬
‫אךהכי חמא לרבי יוסי‪ ,‬דד^וה מהרהר במלי‬
‫ליה‪ ,‬יוסי ןקום אעזלים‬ ‫אמר‬
‫דעלמא‪■ .‬ן■ ‪-‬‬
‫׳‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫יוסי‪ ,‬קום והעזלם דיוקנף‪ ,‬עזאות‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬

‫‪..‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬

‫אחת חסרה בך‪ .‬קם רבי יוסי‬ ‫דיוקנך‪ ,‬לאת חד חסר בך‪ .‬קם רבי יוסי וחדי‬
‫ועזמח בדברי תורה וקם לפניו‪.‬‬
‫הסתכל בו רבי קזמעוץ‪ .‬אמר לו‪,‬‬
‫במלין דאורייתא‪ ,‬וקם קמיה‪ ,‬אסתכל ביה רבי‬
‫רבי יוסי‪ ,‬עכעזו אהה עזלם לפני‬
‫‪. . . .‬‬ ‫‪ .‬ך‪..‬‬ ‫‪. -‬ך‬ ‫‪-‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪7‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬
‫קזמעון‪ ,‬אמר ליה‪ ,‬רבי יוסי‪ ,‬העזתא אנת‬
‫עתיק הימים וךיוקנף קזלם‪.‬‬ ‫עזלים קמי עתיק יומין‪ ,‬וליוקנך עזלים‪.‬‬
‫פ תח ואמר» דעעזו את ציץ נזר‬
‫הק־דעז זהב טהור וגו׳‪ .‬למה נקךא‬
‫פתח ואמר‪) ,‬שמיתכח( ויעע‪ t‬את ציץ נזר הקדעז‬
‫ציץ? הסתכלות להסתכל בו‪.‬‬ ‫זהב טהור וגו׳‪ .‬אמאי איקדי ציץ‪.‬‬
‫ומעזום קזהיה עומד על הכ!הכלות‬ ‫אסתכלותא לאסהכלא ביה‪ .‬ובגין דהוה‬
‫קזל אךם‪ ,‬נקךא ציץ‪ .‬וכל מי‬
‫קזהסתכל בו באותו ציץ‪ ,‬היה‬
‫קןימא על אסת^ותא לבר נעז‪ ,‬איקדי ציץ‪.‬‬
‫נודע בו ומכר‪.‬‬ ‫וכל מאן לאסתכל ביה בההוא ציץ‬
‫בציץ היו אותיות העזם הקדוען‬ ‫אעזתמולעא ביה‪.‬‬
‫חקוקות בחקיקה וחקוקות בו‪.‬‬
‫ואם צדיק היה אותו עזעומד‬ ‫בציץ הוו אתוון לעזמא קליעזא גליפן‬
‫••‬ ‫•‪•.‬‬ ‫שש‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪• :‬‬

‫לפניו‪ ,‬אותן אותיות קזחקוקות‬ ‫בגלופא‪ ,‬ומחקקן ביה‪ .‬ואי זכאה הוה‬
‫בתוך הזהב היו בולטות ממטה‬ ‫ההוא לקןימא קמיה‪ ,‬איפון אתוון למחקקן‬
‫למעלה ועולות מאותה חקיקה‬
‫באור‪ ,‬והיו מאירות בפני אותו‬ ‫ביה גו להבא‪ ,‬הוו בלטין מהתא לעילא‪,‬‬
‫האךם‪.‬‬ ‫וסלקין מההוא גליפו בנהירו‪ ,‬והוו נהלין‬
‫נוצצת בו התנוצצות‪ ,‬ולא‬ ‫באנפין לההוא בר נעז‪.‬‬
‫הךאעזונה‬ ‫בקזעה‬ ‫נוצצים‪.‬‬
‫עזהסתכל בו הכהן‪ ,‬היה רואה את‬ ‫נציץ נציצו ביה‪ ,‬ולא נצצין‪ .‬בעזעתא קלמיתא‬
‫אור האותיות כלם בפנים‪,‬‬
‫׳‬ ‫־ ‪• T‬‬ ‫‪.‬״• ‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬
‫נהירו‬
‫חמי ‪• :‬‬
‫הוה ‪•• T‬‬ ‫ביה‪TT ,‬‬ ‫כהנא ••‬
‫׳‬ ‫‪T -: -‬‬ ‫דאסתכל‬
‫‪ T : • :‬־‬
‫וכעזהיה מסתכל לעין בו‪ ,‬לא היה‬
‫‪T T‬‬ ‫׳‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪.‬‬ ‫‪- . .‬ך ‪-‬ך‬ ‫‪.‬‬
‫לאתוון כלהו באנפין‪ .‬וכד הוה מסהכלא‬
‫רואה דבר‪ ,‬אלא את אור פניו‬
‫קזמאיר כאלו ניצוץ עזל זהב הןה‬ ‫נהירו‬
‫‪• :‬‬
‫אלא‬
‫•‪T *.‬‬
‫מדי‪,‬‬
‫• •‬
‫חמי‬
‫‪•• T‬‬
‫הוה‬
‫‪TT‬‬
‫ביה‪T ,‬לא‬
‫׳‬ ‫••‬
‫לעיינא‬
‫‪T : - :‬‬
‫נוצץ בו‪ .‬רק קזהכהן הןה יודע את‬ ‫הוה‬
‫‪TT‬‬
‫דדהבא‬
‫‪T —: — :‬‬
‫ניצוצא‬
‫‪T‬‬ ‫•‬
‫כאילו‬
‫‪•:‬‬
‫דנהיר‪,‬‬
‫‪• T:‬‬
‫דאנפוי‬
‫מךאה ההכ!הכלות הךאעזונה‬ ‫נציץ ביה‪ ,‬בר לכהנא הוה ןלע חיזו‬
‫קזהןה רואה לפי קזעה‪^ ,‬הרי‬
‫ךצונו קזל הקדועז ברוך הוא הןה‬ ‫חמי ‪:‬לפום‬ ‫דהוה ‪•• T‬‬ ‫‪T-: :‬‬ ‫קדמאה‪,‬י‬
‫‪TT:|-‬‬ ‫דאסתכלותא‬
‫‪T‬‬
‫באותו אדם‪ 1 .‬י ו ^ עזהוא מזמן‬ ‫עזעתא‪ ,‬להא רעותא לקולעזא בריף הוא הוה‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫א שבט‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ל שבט‬
‫תמד‬

‫ביה בההוא בר נעז‪ .‬דלע דאיהו זמין לעלמא‬

‫לעולם הבא‪ ,‬מעזום עזהמראה‬
‫הזה מאירים עליו מלמעלה‪,‬‬
‫ךאתי‪ ,‬בגין ןיחיזו דא נהרין עליה מלעילא‪,‬‬
‫והקןדו׳‪:‬צ ברוך הוא היה מרצה בו‪.‬‬
‫וקוךעזא בריך הוא הרה אתךעי ביה‪ .‬וכד‬
‫וכעזמסתכלים בו לא רואים דבר‪,‬‬
‫מסתכלין ביה לא חמאן מדי‪ ,‬בגין דחיזו‬
‫מעזום עזהמךאה עזלמעלה אינו‬
‫מתגלה אלא לפי עזעה‪.‬‬‫עזעתא‪.‬‬ ‫אלא ‪:‬לפום‬ ‫אתגלייא‬ ‫דלעילא ‪T‬לא‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‪T *.‬‬ ‫• ‪T: - :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬
‫ואם עומד אדם לפני אותו ציץ‬
‫ןאי לןןימא בר נעז לןמי ההוא ציץ‪ ,‬ואנפוי לא‬
‫ופניו אינם מךאים לפי עזעה‬
‫אחזיין לפום עזעתא‪ ,‬חיזו לןדיעזא‪ ,‬הוה‬
‫מךאה ?!דועז‪ ,‬היה הערץ יודע‬
‫עזהרי הוא עז מצח‪ ,‬וצריך לכפר‬
‫ןדע כהנא ךהא איהו ת?ןיף מצחא‪ ,‬ובעי‬
‫עליו ולבקןעז עליו רחמים‪.‬‬
‫דעש את ציץ נזר הק'ךעז‪ .‬רבי‬ ‫לכפרא עליה‪ ,‬ולמבעי עלוי רחמין♦‬
‫רעש את ציץ נזר הקדש‪) .‬שמיתמ( רבי להוךה‬
‫יהוךה פתח הפסוק ברות )רות ב(‪,‬‬
‫עיניך בשדה אשר יקצרוץ וגו׳‪.‬‬
‫פתח יןרא ברות‪ ,‬דותב( עיניך בשדה אשר‬
‫בפסוק הזה ןש להתבונן‪ ,‬למה‬
‫לקצרון וגו׳‪ .‬האי ל^רא אית לאסתכלא ביה‪,‬‬
‫צריך כאץ לכתב? אמר לו רבי‬
‫אמאי אצטריך הבא למכתב‪ .‬אמר ליה רבי‬
‫יצחק‪ ,‬אם כך‪ ,‬כמה פסוקים הם‬
‫בהורה שנךאה שלא הצטךכו‬
‫לצחק‪ ,‬אי הכי כמה ל^ראין איפון באורליתא‬
‫להכתב‪ ,‬וראינו שכלם סודות‬‫‪. •/‬״• ‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T:‬‬ ‫׳‬ ‫‪•• T • :‬‬

‫‪T :‬‬ ‫׳‬

‫דאתחזיאו ךלא אצטריכו למכתב‪ ,‬וחמינן‬
‫עליונים‪ .‬אמר רבי יהודה‪ ,‬בפסוק‬
‫\‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪: •/‬‬

‫דכלהו תין עלאין‪ .‬אמר רבי להודה‪ ,‬האי קרא‬

‫זה מי שרואה ולא מתבונן בו‪,‬‬
‫כמי שלא טעם תבשיל הוא‬
‫דומה‪.‬‬
‫טעים‬ ‫דלא ‪• T‬‬ ‫כמה ‪T :‬‬ ‫ביה‪T : ',‬‬ ‫אסתכל ••‬
‫• ‪- T :‬‬ ‫ולא‬‫דחמי ‪T :‬‬
‫מאן‪• • T : I‬‬ ‫‪T‬‬

‫אלא סוד כאן‪ ,‬וברוח הקדש‬ ‫תבשילא דמי‪.‬‬ ‫■ך‪..‬‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫—‬

‫נאמר‪ .‬משום שראה בעז‪ ,‬הדןן‬

‫אלא ת א הכא‪ ,‬וברוח קךשא אתמר‪ ,‬בגין‬
‫של ישךאל‪ ,‬את ענותנותה של‬
‫ענוותנותא‬
‫אותה צדקת‪ ,‬שלא מרימה עיניה‬
‫‪T‬‬ ‫׳ — ‪T T :‬‬
‫דיינא דישראל‪,‬‬ ‫— — ‪T T‬‬
‫דחמא בעז‬ ‫‪T T :‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪•/‬‬ ‫׳‬ ‫־ ••• •••‪1‬‬ ‫‪T‬‬

‫‪ T‬׳‬ ‫‪•/ T :‬‬

‫ךההיא צדקת‪ ,‬דלא מסלקא עינא למחמי‬
‫לראות במקום אחר אלא לפניה‪,‬‬
‫‪T •/‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1 :‬‬ ‫• ‪:‬‬

‫וראתה כל מה שראתה בעין‬

‫וחמאת ‪T‬כל —מה‬ ‫לקמה‪.‬‬ ‫אלא‬ ‫אחרא‪,‬‬ ‫— ‪T *.• —:‬באתר‬
‫‪T T :‬‬ ‫‪—:‬ן ‪T‬‬ ‫— ‪T—:‬‬ ‫‪T‬‬
‫טובה‪ ,‬ועזות המצח לא היתה בה‬
‫דמצחא ‪T‬לא‬
‫‪ -‬שבח את עיניה‪.‬‬ ‫‪T : • :‬‬ ‫ותוקפא‬
‫‪Tl :‬‬ ‫טבא‪: ',‬‬
‫‪T T‬‬ ‫בעינא‬
‫דחמאת‪T • • : ' ,‬‬ ‫‪TT:‬‬
‫משום שןש עינים שבשבילן אין‬ ‫בה‪ ,‬שבח עינהא‪.‬‬ ‫‪9‬‬ ‫הוה‬ ‫‪ ■ . .‬ך ‪ -‬ך‬ ‫—‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪ .‬ך‪ .‬ך‬

‫שולטת ברכה באותו מקום‪ ,‬והוא‬

‫׳ ‪:‬‬ ‫‪T‬‬
‫בגין דאית עיינין דבגיניהון לא שלטא ברכתא‬
‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫••• ‪•/‬‬

‫ראה בה עין טובה‪ ,‬שעל כל מה‬

‫בה‪,‬‬
‫שהסתכלה הןה בעין טובה‪.‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬
‫חמא‬‫‪TT‬‬
‫טבא‬‫‪TT‬‬
‫עינא‬‫• •‪T‬‬
‫אתר‪• : ,‬ואיהו‬ ‫‪T —:‬‬
‫בההוא‬ ‫‪ :‬־‬
‫ותו‪,‬‬
‫ועוד‪ ,‬שךאה שהןה מצליח בןדה‬
‫׳‬ ‫‪:‬‬
‫טבא‪.‬‬‫‪T T‬‬
‫בעינא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫הוה‬ ‫‪TT‬‬
‫דאסתכלת‬
‫‪ : • :‬־ ‪ :‬־‬
‫דבל ־מה‬ ‫‪T :‬‬
‫כל מה שהיתה לוקחת נוסף‬
‫דהוות‬ ‫דכל —מה‬ ‫בידהא‪,‬‬ ‫אצלח‬ ‫דהוה‬ ‫דחמא‪,‬‬
‫— ‪--- :‬‬ ‫' ‪T :‬‬ ‫• ‪T T‬‬ ‫־ ‪ :‬־‬ ‫׳ ‪T—: :‬‬ ‫‪T T :‬‬
‫בשדה‪ .‬ובעז התבונן שרוח‬
‫לקטא‪ ,‬אתוסף בחקלא‪ .‬ובעז אסתכל דרוחא‬
‫חקדש שורה עליה‪ ,‬ואז פתח‬
‫קדיעזא שרליא עלה‪ ,‬כדין פתח ואמר‪ ,‬עינלך‬
‫ואמר‪ ,‬עיניך בשדה אשר יקצרון‬
‫וגו׳‪ .‬אם תאמר‪ ,‬בשביל אותם‬
‫בשדה אשר לקצרון וגו׳‪ .‬אי תימא בגין איפון‬
‫הלוקטים כל אותם האחרים‪ ,‬איך‬
‫לקטין כל אינון אחרנין‪ .‬היך אמר דתהך‬
‫אבתרייהו‪ .‬לא אצטריך למכתב אלא ולקנזת אחריהן‪ .‬מאי והלכת‬
‫תמה‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫א שבט‬
‫ויקהל ־ רי״ז ע״ב‬ ‫לשנה אחת;‬
‫ל שבט‬

‫אחךיהן‪ .‬אלא בגין עינהא קאמר‪ .‬עינהא דהוו אמר עזהלך אחריהם? לא היה‬
‫גרמין )נ״א ‪3‬ךכאן םגיאין‪ ,‬ועל דא וכו׳(‪ ,‬ברכתא לקטין צריך לכחב אלא ול?ןטת אחריהז•‬
‫מה ז‪-‬ה והלכה אחריהן? אלא‬
‫סגיאין ועל זיא והלכת אחריהן‪ ,‬בתר עיניך‪ .‬בעזביל עיניה הוא אמר‪ ,‬עיניה‬
‫‪.‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬

‫^זהיו ג‪ 1‬ךמ‪ 1‬ת )ברכות רבות‪ ,‬ועל כן(‬ ‫עלמא ••לית ‪:‬להי ) ד ף רי״ח ע״א( ‪:‬רשו‬ ‫‪T : T‬‬
‫‪T‬כל ‪:‬שאר בני‬
‫בךכות ללוקטים רבים‪ ,‬ועל כן‬
‫והלכת אחריהן‪ ,‬אחר עיניך‪ .‬כל‬
‫למיהך בתר עינוי‪ .‬ואנה לבתר עיניך‪ ,‬ךעינלך‬
‫עזאר בני העולם אין להם ךעזות‬ ‫גרמין ברכאן סגיאין‪.‬‬
‫דבר אחר עיניך בשדה אשר יקצרון‪ .‬בעז ללכת אחר עיניהם‪ ,‬ואה אחר‬
‫עיניך‪ ,‬עזעיניך גוךמות לבךכות‬
‫רבות‪.‬‬ ‫חמא ברוח קךשא‪ ,‬דזמעין לנפקא‬
‫דבר אחר בע{ךה א^ר יקצרון ‪-‬‬ ‫מינה מלבין עלאין שליטין דאינון עיינין‬
‫דכלא‪ .‬כמה דהוות המר‪ ,‬דכתיב בה‪) ,‬בראשית לוז( בעז ראה ברוח הק;ךעז עזעתידים‬
‫לצאת ממנה מלכים עליונים‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫* ‪* :‬‬ ‫‪T T--- T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫‪:‬‬

‫ותשב בפתח עינלם‪ .‬אתןישבת בפתחא תפקין עזליטים‪ ,‬עזהם העינים ^ל הכל‪,‬‬
‫מינה מלכין שליטין עלאין‪ ,‬דאקרון עלינין‪ ,‬כמו עזהיתה תמר‪ ,‬עזכתוב בה‬
‫)בראשית לת( והעזב בפתח עינים‪.‬‬
‫התןעזבה בפתח עזיוצא ממנו‬
‫כמה‬‫‪T :‬‬
‫העדה‪.‬‬ ‫אמר )במדבר טו( •אם מעיני‬
‫‪T •• T ............‬‬
‫כמה דאה‬
‫‪•• T : - :‬‬ ‫‪T :‬‬

‫עליונים‬ ‫^י טי ם‬ ‫מלכים‬ ‫עיינין‪,‬‬ ‫בתר‬ ‫אלא‬ ‫אזלין‬ ‫לא‬ ‫גופא‬ ‫שייפי‬ ‫ךכל‬
‫ועלינין אינון מנהגין לכל גופא‪ ,‬אוף הכי עזנקךאים עינים‪ ,‬כמו עזנאמר‬
‫)במדבר טי( אם מעיני העדה‪ .‬כמו‬
‫מלכין וסנהדרין‪ ,‬וכל אינון שליטין‪ ,‬כלא עזכל אברי הגוף לא הולכים אלא‬
‫‪:‬‬ ‫‪T •• T‬‬ ‫‪...................‬‬

‫אזלין אבתרליהו)ם״אךאזליזעייפיןןתרעדח( ובגין כך אחר העינים‪ ,‬והעינים מנהיגות‬

‫את כל הגוף ‪ -‬אף כך מלכים‬
‫אמר לה עיניך אלין מלכין ושליטין‪ ,‬דזמינין‬
‫וסנהדרין וכל אותם עזליטים‪,‬‬
‫הכל הולכים אחריהם )שהולכים‬ ‫למיפק מינה‪.‬‬
‫בשדה‪ .‬מאן שדה‪ .‬דא ציון דרושלם‪ ,‬דכתיב‪ ,‬האיברים אחר ה עינים‪ /‬ומ^^זום כך אמר‬
‫המלכים‬ ‫אלו‬ ‫עיניך‪.‬‬ ‫לה‬
‫)מיכה ג( ציון שדה תחרש‪ .‬וכתיב )בראשית‬
‫והעזליטים עזעתידים לצאת‬
‫ממנה‪.‬‬ ‫״( כריח שדה אשר ברכו ין׳‪ ,‬דא ירושלם‪ .‬ועל‬
‫דא כתיב עינלך בשדה‪ ,‬דאינון עלינין דילה‪ ,‬בשדה‪ ,‬איזה קזדה? זה ציון‬
‫וירושלים‪ ,‬שכתוב )מיכה ג( צי‪1‬ן‬
‫שדה תחרש‪ .‬וכתוב )בראשית כז(‬
‫דזמינין למיפק מינה‪ ,‬לא להון שליטין אלא‬
‫‪T :‬‬ ‫‪■ ..‬ד ‪..‬‬ ‫■ד ‪..‬‬

‫בשדה‪ .‬אשר לקצרון‪ ,‬ךדוא מההוא שדה‪ ,‬היו* כריח שדה אשר ברכו ה׳‪ ,‬זו‬
‫ירושלים‪ .‬ועל כן כתוב עיניך‬
‫שלה‪,‬‬ ‫בשדה‪ ,‬שהם העינים‬
‫נקטין כל בני עלמא תורה‪ ,‬ונהורא תהיר‪,‬‬
‫׳‬ ‫^‬ ‫‪-‬ך‬ ‫‪1‬‬ ‫‪.. ,,‬‬ ‫‪-‬ך ‪. .‬‬ ‫_‬

‫שעתידים לצאת ממנה‪ ,‬לא יהיו‬ ‫דכהיבי )ישעיה ב( ‪3‬י מציון תצא תורה‪.‬‬
‫והלבת אחךיהן‪ ,‬באלין עובלין דכשרן‪ ,‬זיאנא שליטים אלא בשדה‪ .‬אשר‬
‫יקצרון‪ ,‬שהרי מאותו שדה היו‬
‫חמינא בך‪ .‬הלא צויתי את הנערים לוקחים כל בני העולם תורה ואור‬
‫וגו׳‪ .‬כמשמעו דיליה‪ ,‬בגין ךאהתא דעהא שמאיר‪ ,‬שכתוב )ישעיהב< כי מציון‬
‫תצא תורה‪.‬‬
‫והלבת אחריהן‪ ,‬במעשים הכשרים הללו שאני ראיתי בך‪ .‬הלוא צויתי את הנערים וגו׳‪ ,‬כמשמעו‬
‫שלו‪ ,‬משום שאשה דעתה קלה‪ .‬וצמת‪ ,‬לשון נקיות נקט‪ .‬וצמת‪ ,‬שאם תשוקתך לךבק באדם‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ב שבט‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת;‬
‫ל שבט‬
‫תמו‬

‫לקים ז‪.‬רע בעולם ‪ -‬והלכת אל‬ ‫קלה‪ .‬וצמית‪ ,‬ליעזנא דנקיות נלןט‪ ,‬וצמית‪ ,‬ךאי‬
‫הכלים‪ ,‬אלה הם הצדיקים‬ ‫תיאובהך לאךבקא בבר נעז לקיימא זרעא‬
‫קזנקךאים כלי ה׳‪ ,‬עןכתוב )שמנב(‬
‫הברו נעזאי כלי ה‪ /‬קזעתידים‬ ‫בעלמא‪ ,‬והלכת ^ הכלים‪ ,‬אלין אינון‬
‫להביא ■ך‪..‬להם ‪..‬את ■ךכל‬
‫הצדיקים ‪• T :‬‬ ‫‪.‬ן‬ ‫‪. -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫צדיקליא‪ ,‬דאקרון כלי לך‪ ,‬דכהיב‪) ,‬ישעיה נב(‬
‫העולם דורון למלך המקזיח‪.‬‬
‫הברו נקזאי כלי יך‪ .‬דזמינין צדיקליא‬
‫ואותם כלי ה׳‪ ,‬כלים ^הקדוען‬
‫ברוך הוא נהנה בהם‪ ,‬אלה הם‬ ‫לאייתאה לון כל עלמא‪ ,‬דורונא למלכא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬

‫כלים עזבורים‪ ,‬קזבורים הם‬
‫בעולם הזה כדי לקים את התורה‪.‬‬
‫והעזמועז עזהקדועז ברוך הוא‬
‫מקזתמעז בהם לא מעזהמעז אלא‬
‫מתוך הכלים הללו‪ .‬וכעזהתךבק‬
‫בהם‪ ,‬ועזתית וגו׳‪.‬‬
‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫׳ ‪:‬‬
‫רבי יוסי פתח ואמר‪) ,‬רותג( ויאכל‬
‫בעז ןיקזה וייטב לבו‪ .‬מה זה‬
‫וייטב לבו? ^ברך על מזונו‪,‬‬
‫ופךעזוה‪ .‬וזהו סוד‪ ,‬עזמי עזמברך‬
‫על מזונו זה מיטיב ללבו‪ ,‬ומי‬
‫מוליך ? )וכלי הוא?( כמו עזכתוב‬
‫)תהליםכז< לך אמר לבי‪ .‬וכתוב)שם‬
‫עג( צור לבבי וגו׳‪.‬‬
‫ומשום עזבךכת המזון חביבה‬
‫לפני הקדוש ברוך הוא ‪ -‬כל מי‬
‫שמברך על השבע‪ ,‬מיטיב‬
‫ומשמח למקום אחר‪ ,‬וסימנך ‪-‬‬
‫סעודת השבת‪ ,‬שמקום אחר נהנה‬
‫מאותה ברכח של שבע ושמחה‪.‬‬
‫וכאן נהנה מאותה בךכה של‬
‫שבע של אותו צדיק בעז‪ ,‬וזהו‬
‫‪.‬וייטב לבו‪.‬‬
‫מה הטעם ? משום שהמזון הוא‬
‫קשה לפני הקדוש ברוך הוא‬
‫שהוא אותו מקום‪ ,‬וכיון שאדם‬
‫אוכל ושותה ומברך‪ ,‬אותה ברכה‬
‫עולה‪ ,‬ונהנה מאותם דבךים של‬
‫מעזיחא‪ ,‬ואינון כלי לך‪ ,‬מאנין דקוךשא בדיך‬
‫הוא אתהני בהו‪ ,‬אלין אינון מאנין הבידין‪,‬‬
‫הבירין אינון בהאי עלמא‪ ,‬בגין לקיימא‬
‫אורליתא‪ .‬ועזימושא דקוךשא בריך הוא‬
‫‪•/ T‬‬
‫אעזהמש בהו‪ ,‬לא אעזהמעז אלא מגו הני‬
‫כלים‪ .‬וכד תתךבק בהו ועזתית וגו׳‪.‬‬
‫דבי יוסי פתה ואמר‪) ,‬תת ‪ 0‬ויאכל בעז ויעזת‬
‫וליטב לבו‪ .‬מהו וייטב לבו‪ .‬דבריך על‬
‫מזוניה‪ ,‬ואוקמוה‪ .‬ודא הוא ת א‪ ,‬דמאן‬
‫דמברך על מזוניה‪ ,‬דא אוטיב ללביה‪ ,‬ומאן‬
‫אוטיב)נ״אומאזאיהס כמה ךכהיב‪) ,‬תהליסכז( לך אמר‬
‫לבי‪ .‬וכתיב )תהליםעג( צור לבבי וגו׳‪.‬‬
‫ובגין דברכת מזונא חביבא קמי קךשא בריך‬
‫הוא‪ ,‬כל מאן דבריך על שבעא‪ ,‬אוטיב‬
‫וחדי לאתר אחרא‪ ,‬וסימנך סעודתי ךעזבת‪,‬‬
‫ךאתר אחרא אתהני מההיא ברכה ךשבעא‬
‫וחידו‪ .‬והבא אתהני מההוא ברכה דשבעא‬
‫דההוא צדיק בעז ודא וליטב לבו‪.‬‬
‫מאי טעמא‪ .‬בגין דמזונא איהו קשה קמי‬
‫קךשא בריך הוא ההוא אתר‪ ,‬וכיון ךבר‬
‫נש אכיל ושתי‪ ,‬וקא מברך‪ .‬ההיא ברכתא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫•‬ ‫—‬ ‫‪P‬‬ ‫‪••T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪It‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫שבע שעולים‪ ,‬ונמצא שנהנים מן‬ ‫סלקא‪ ,‬ואתהני מאינון מלין דשבעא ךסלקין‪,‬‬
‫המזון ממטה ומלמעלה‪.‬‬
‫וזהו הסוד שבין החברים‪ .‬הסוד‬ ‫ואעזהכח דאתהני ממזונא מתתא ומלעילא‪.‬‬
‫שבח ‪ 9‬לא נהנה אותו מקום‪ ,‬אלא‬ ‫ודא איהו רזא דבין חברייא‪ .‬רזא בחול לא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪I • • :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪T:‬‬

‫מאותם דברים שעולים מתוך‬ ‫אתהני ההוא אתר‪ ,‬אלא מאינון מלין‬
‫שבע‪ ,‬וכל הדברים מתעטרים‬
‫־‪•T :‬‬

‫ורוךים ושבעים בשמחה‪ ,‬ואותו‬

‫‪T :‬‬ ‫׳‬
‫דסלקין מגו שבעא‪ ,‬וכלהו מלין מתעטרן‬
‫מקום נהנה מהם‪ .‬בשבת הוא סוד‬ ‫ורוון ושבעין בחידו‪ ,‬וההוא אתר אתהני‬
‫תמז‬
‫ג׳ שנים־ש״ב;‬
‫ב שבט‬
‫דקהל ־ רי״ח ע״א‬ ‫לשנה אחת;‬
‫ל שבט‬

‫אחר במזון ממעז‪ ,‬ובאותה ע‪ t‬מחה‬ ‫מנייהו‪ .‬בעזבת איהו רזא אחרא‪ ,‬במזונא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫•‬

‫על המזון ע ל מצוה ע ל עבת‪,‬‬ ‫ממעז‪ ,‬ובההוא חדוה דמז^נא דמצוה דעזבת‪,‬‬
‫ובכל נמצא כלול ‪ -‬ממעלה‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T : V‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬

‫ומטה‪ .‬וסוד זה ‪ -‬כי ממף הכל‬ ‫ובכלא אעזתכח כלילא מעילא ותהא‪ .‬ו ת א‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪- :‬‬ ‫• • • • ־ ד‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ומןדף נתנו לך‪ .‬ודאי מהנאתה‬ ‫דא )דברי הימים א כט( ‪3‬י ממך הכל ומיךך נתנו לך‪.‬‬
‫הזו‪ ,‬ובאותה עמחה ע ל מזון ע ל‬
‫מצות העבת‪ ,‬כמו עבארוה‪.‬‬
‫ודאי בהנאותיה דא‪ ,‬ובההוא חדדה דמזונא‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪: *.‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T - :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬

‫מי עמברך את הקןדוע ברוך הוא‬ ‫דמצוה דעזכת‪ ,‬כמה דאוקמוה‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫מתוך עבע‪ ,‬צריך לכון לבו‬ ‫מאן דמברך לקוךעזא כריך הוא מגו ע^בעא‪,‬‬
‫ולעים רצונו בעמחה‪ ,‬ולא ימצא‬
‫• ‪•• T‬‬ ‫׳ ‪:‬‬

‫עצוב‪ ,‬אלא עיברך בעמח ה בסוד‬ ‫בעי לכוונא לכיה‪ ,‬ולעזוואה רעותיה‬
‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬

‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: — :‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬

‫זה ולעים ךצונו עהרי הוא נותן‬ ‫בחרוה‪ .‬ולא לעזהכח עציב‪ ,‬אלא דיברך‬
‫עכעו לאחר בעמחה‪,‬‬ ‫בחדוה ברזא דא‪ ,‬ולעזוי רעותיה דהא איהו‬
‫טובה‪ .‬וכמו עהוא‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫בעמחה ובעין טובה‪ ,‬כך נותנים‬ ‫יהיב העזהא לאחרא בחדוה‪ ,‬בעינא טבא‪,‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T- :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬

‫לו בעמחה ובעין טובה‪ .‬ומעום‬ ‫מברך בחדוה ובעינא טבא‪ .‬הכי‬ ‫‪9‬‬ ‫וכמה דאיהו‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪••T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫כך לא ימצא עצוב כלל‪ ,‬אלא‬

‫בעמחה ובדברי תורה‪ ,‬ויעים‬
‫יהבין ליה בחדוה ובעינא טבא‪ .‬ובגין כך‬ ‫‪1 T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬
‫‪• T:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫לבו ורצונו לתת ברכה זו בסוד‬ ‫לא יעזהכח עציב כלל‪ ,‬אלא בחדוה‪ ,‬ובמלין‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬

‫דאורייתא‪ ,‬ויעזוי לביה ורעותיה למיהב ברכה‬

‫סוד כאן‪ ,‬אךבע מךכבות ענלטוית‬
‫בארבעה צדדים ומחנות‪ ,‬נדונו‬
‫דא‪ ,‬ברזא ךאצטריך‪.‬‬
‫•‬ ‫׳‬ ‫־ ‪:‬־‬ ‫‪• T :‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫רזא הכא‪ ,‬ארבע רתיכין עזליטין‪ ,‬בד׳ מאותה ברכת העבע‪ ,‬ובאותם‬
‫סטרין ומעזיךןין‪ ,‬אתזנו מההיא ברכתא דברים ע ל ברוך אהה‪ ,‬נהנה‬
‫ומתרבה ומתעטר בו‪ .‬ומי‬
‫ךע‪ 1‬בעא‪ ,‬ובאינון מלין דברוך אהה‪ ,‬אתהני עמברך‪ ,‬צךיך רצון בעמח ה‬
‫ואתרבי ואתעטר ביה‪ .‬ומאן דמברך אצטריך ובעין טובה‪ ,‬ועל כן כתוב )משלי‬
‫כס טוב עין הוא יברך‪.‬‬
‫׳ וכאן רד לסוף הפסוק‪ ,‬עכתוב כי‬
‫כתיב‪,‬‬
‫‪•:‬‬
‫ועל ‪T‬דא‬ ‫ובעינא טבא‪,‬‬
‫‪—: ' T T‬‬ ‫‪T• •:‬‬
‫בחדוה‪,‬‬
‫‪T: V:‬‬
‫רעותא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫נתן מלחמו ל ^‪ .‬עאם לא תאמר‬ ‫יבורך‪.‬‬ ‫הוא‬ ‫עץ‬ ‫טוב‬ ‫שליכב(‬ ‫)מ‬
‫והכא עזפיל לסיפיה דיןרא‪ ,‬דכתיב כי נתן כך ‪ -‬הפסוק הזה אין ראעו סופו‬
‫ואין סופו דאעו‪ .‬אלא טוב עין‪,‬‬
‫כמו עבאךנו‪ ,‬הוא יברך ודאי‪.‬‬
‫מלחמו לדל‪ .‬דאי לא תימא הכי‪ ,‬האי‬ ‫—‬ ‫'‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• •‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫•‬

‫ל^רא לאו ריעזיה סיפיה‪ ,‬ולאו סיפיה ריעזיה‪ .‬בעין טובה ובעמחה‪ .‬ואינו לחנם‬
‫אלא טוב )דף רי״ח ע״□ עלן‪ ,‬כמה דאוקימנא‪ ,‬לברך בעמחה‪ ,‬עהרי מאותה‬
‫ברכה ומאותה ע מ ח ה נתן‬
‫הוא יברך ודאי‪ ,‬בעינא טבא בחדוה‪ .‬ולאו מלחמו לדל‪ ,‬מקום עצ‪-‬ריך להזון‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪1‬‬ ‫‪••T :‬‬

‫איהו למגנא לברכא בחדוה‪ ,‬דהא מההיא מכל הצךדים‪ .‬מקום עאין לו‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ברכתא‪ .‬ומההוא חידו נתן מלחמו לדל‪ ,‬מעצמו כלום‪ .‬מקום ענהנה מכל‬
‫הצךדים ונכלל מכל הצדדים‪.‬‬
‫אתר ךאצטריך לאתזנא מכל סטרין‪ .‬אתר הדבךים הללו לא נמסרו אלא‬
‫דלית ליה מגרמיה כלום‪ .‬אתר דאתהני מכל לחכמים עיוךעים סודות עליונים‬
‫ודרכי התורה‪.‬‬
‫סטרין ואתכליל מכל סטרין‪ .‬מלין אלין‬
‫לא אתמסרו אלא לחכימין דןךעין תין עלאין ואורחין דאורייתא‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ב שבט‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת;‬
‫ל שבט‬
‫תמח‬

‫תא חזי‪ ,‬בעז טב עינא הוה ותוקפא דמצחא‬

‫ב א וךאה‪ ,‬נ^עז היה טויב עין‪,‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T 1:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪7‬‬

‫ועזות מצח מע ^ס לא היתה ב‪.1‬‬

‫כתיב‪) ,‬רות ג׳(‬ ‫לעלמא‪— .‬מה‬ ‫הוה ••ביה‬ ‫‪T‬לא‬
‫׳‬ ‫‪•:‬‬ ‫‪T:T:‬‬ ‫‪TT‬‬
‫מה כתוב ? )תת ‪ 0‬דבא לעזכב‬
‫ויבא לעזכב בקצה הערמה‪ ,‬רזא דכתיב‪) ,‬שיי‬
‫בקצה הערמה‪ .‬ס‪ 1‬ד הכתוב ‪) -‬שיר‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫־‪1‬‬
‫‪■ -‬ך‬ ‫■ן‬ ‫■ן‬ ‫• ‪•• 1:‬‬

‫השירים ז( בטנך ערמת חטים‪ .‬מהכא אוליפנא‪,‬‬

‫״ בטנך ערמת חפזים‪ .‬מכאן‬
‫למךנו‪ ,‬קזכל מי עזמברך בךכת‬
‫כל מאן דמברך ברכת מזונא כךקא יאזת‪,‬‬
‫המזון כראוי בע‪ 1‬מחה ובךצון‬
‫בחדוה ברעותא דלבא‪ ,‬כד סליק מהאי‬
‫הלב‪ ,‬כקזמכ!הלק מן העולם הזה‬ ‫‪-‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪. .‬‬ ‫״ ‪■ .‬ך‬ ‫‪.‬‬

‫עלמא‪ ,‬אתר אתתקנא ליה‪ ,‬גו תין עלאין‬

‫מתקן לו מקום בתוך סודות‬
‫עליונים בהיכלות קדוקזים‪ .‬אקזרי‬
‫בהיכלין קדישין‪ .‬זכאה איהו בר נש ךנטיר‬
‫האיקז קזעזומר את מצוות אדונו‬
‫פקודי ךמאריה‪ ,‬דדע ת א לילהון‪ .‬דלית לך‬
‫ויודע את סודן‪ ,‬קזאין לך מצוה‬
‫פקודא ופקודא באורליתא‪ ,‬ךלא תלןין ביה‬
‫ומצוה בהוךה קזאין תלויים בה‬
‫סודות עליונים ואורות וזיוים‬
‫תין עלאין‪ ,‬ונהורין וזיוין עלאין‪ ,‬ובני נשא‬
‫עליונים‪ ,‬ובני אדם לא יודעים‬
‫לא לךעי‪ ,‬ולא משגיחין ביל^רא ךמאריהון‪.‬‬
‫ולא מקזגיחים בכבוד ובונם‪.‬‬
‫זכאה חולקיהון דצדיקליא‪ ,‬אינון ךמשתדלי‬
‫אקזרי חלקם קזל הצדיקים‪ ,‬אותם‬
‫קזמקזהךלים בתוךה‪ .‬אקזריהם‬
‫באורליתא זכאין אינון בעלמא דין ובעלמא‬
‫ב ע ^ב הזה ובעולם הבא‪.‬‬
‫ב א וראה קזהרי אמרו‪ ,‬קזכל אותם‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: •/‬־••‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬
‫דאתי‪.‬‬
‫‪•• T :‬‬

‫תא חזי דהא אמרו‪ ,‬דכל אינון הקיפי מצחא‪,‬‬

‫עזי המצח קזאין להם בוקזה‪ ,‬אין‬
‫להם חלק בע ^ם הזה ובעולם‬
‫דלית להו כפופא‪ ,‬לית להון חולקא‬
‫הבא‪ .‬כל עזי המצח קזהיו‬
‫בעלמא דין ובעלמא ךאתי‪ .‬כל אינון תקיפי‬
‫ביע‪ 1‬ךאל‪ ,‬כקזהיו מסתכלים‬
‫מצחא דהוו בהו בלשראל‪ .‬כד הוו מסתכלן‬
‫באותו הציץ‪ ,‬היו מקזבדים את‬
‫לבם ומכ!הכלים במעעןיהם‪,‬‬
‫בההוא ציץ‪ ,‬הוו מתברן לבליהו‪ ,‬ומסתכלן‬
‫מעזום קזציץ הןה עומד על אות‪,‬‬
‫בעובדליהו‪ .‬בגין דציץ על את הוה קאים‪ ,‬וכל‬
‫וכל מי קזמכ!הכל בו הןה מתביקן‬
‫מאן דמסהכל ביה‪ ,‬הוה מכסיף בעובדוי‪ .‬ועל‬
‫במעע‪1‬יו‪ .‬ולכן הציץ מכפר על‬
‫אותם עזי פנים‪ ,‬עזי מצח‪.‬‬
‫דא ציץ מכפרא על אינון הקיפי אנפץ‪ ,‬תקיפי‬
‫אותיות קזל הסוד קזל העזם‬
‫הקדועז קזהיו חקוקות על הציץ‪,‬‬ ‫מצחא‪.‬‬
‫• ‪T :‬‬

‫אתוון דרזא לשמא קדישא דהוו גליפין על‬

‫היו מאירות ובולטות ונוצצות‪.‬‬
‫כל מי קזהןה מסתכל באותה‬
‫ציצא‪ ,‬הוו נהרין ובלטין ונצצין‪ .‬כל‬
‫התנוצצות קזל האותיות‪ ,‬נופלות‬
‫מאן דהוה מסתכל בההוא נציצו ךאתוון‪,‬‬
‫פניו מאימה והןה נקזבר לבו‪ ,‬ואז‬
‫אנפוי נפלין מאימתא‪ ,‬והוה אתבר לביה‪,‬‬
‫הציץ מכפר עליהם‪ .‬כמו זה‪ ,‬כיון‬
‫קזהוא גורם 'לקזבר לבו ולהכנע‬
‫וכדין ציצא מכפרא עלליהו‪ .‬כגוונא דא כיון‬
‫מלפני דבונו‪.‬‬
‫דאיהו גרים לתברא לביה‪ ,‬ולאתכנעא מקמי‬
‫במו כן הקטרת‪ ,‬כל מי קזהריח‬
‫באותו עקזן‪ ,‬כקזעלה אותו עמוד‬ ‫מאריה‪.‬‬‫‪•• T‬‬
‫מאותו מעלה עקזן‪ ,‬הןה מברר את‬
‫כגוונא דא קטרת‪ ,‬כל מאן דארח בההוא‬
‫עמודא מההוא מעלה עשן‪ ,‬הוה מברר‬ ‫■ד‬ ‫ההוא ‪-‬‬‫סליק| ‪-‬‬‫כד ‪• T‬‬
‫תננא‪- ,‬‬
‫‪ TT :‬׳‬
‫תמט‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ב שבט‬
‫ויקהל ־ רי״ח ע״ב‬ ‫לשנה אחת;‬
‫ל שבט‬

‫לבו בברור)?אורהבע‪TOt‬ה( לעבד את‬ ‫לביה‪ ,‬בברירו )??דיו בחיוה( למפלח למאריה‪,‬‬
‫ךבונו ומעביר ממנו זהמת היצר‬ ‫ואעבר מפיה זוהמא דיצר הרע‪ ,‬ולא הוה ליה‬
‫הרע‪ ,‬ולא היה לו אלא לב אחד‬ ‫••‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T —:‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬

‫כנגד אביו עזבעזמים‪ ,‬מעזוב‬ ‫בגין‬ ‫אבוה דבעזמיא‪.‬‬

‫‪T- : • : T‬‬ ‫‪•• lT:T‬‬
‫לקבל‬ ‫חדא‪,‬‬
‫׳ ‪: • 1‬‬ ‫‪TT‬‬
‫לבא‬‫•‪T‬‬
‫אלא‬
‫״‪T *.‬‬
‫עזקןברת היא עזבר ליצר הרע ודאי‬ ‫דקטרת‪ ,‬תבירו דיצר הרע איהו ודאי בכל‬
‫‪■ .‬ך‬ ‫‪■ -‬ן‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ד■ד‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫•‬

‫בכל הצךדים‪ .‬כמו עזציץ היה‬ ‫סטרין‪ .‬וכמה ךציץ הוה קאים על כיסא‪ ,‬אוף‬
‫עומד על נס ‪ -‬אף קברת‪ .‬עזאין‬
‫לף דבר בעולם לעזבר את הצד‬ ‫קטרת‪ .‬דלית לך מלה בעלמא‪ ,‬למתבר ליה‬
‫האחר‪ ,‬פךב לקברת‪.‬‬ ‫לסטרא אחרא‪ ,‬בר קטרת‪.‬‬
‫ב א וךאה מה כתוב‪) ,‬במדבר יז( קח‬
‫את המחתה ותן עליה אעז מעל‬
‫תא חזי מה כתיב‪) ,‬במדבייז( קח את המחתה ותן‬
‫המץבח ועזים קברת‪ .‬מה הבעם ?‬ ‫עליה אעז מעל המזבח וע^ים קטרת‪ .‬מאי‬
‫כי יצא הקצף מלפני ה׳ החל‬ ‫טעמא‪ .‬כי לצא הקצף מלפני לך‪ ,‬החל הנגף‪.‬‬
‫הנגף‪ .‬עזהרי אין עזבר לאותו הצד‬
‫פרב לקברת‪ ,‬עזאיץ לף דבר חביב‬
‫דהא לית הבירו לההוא סטרא בר קטרת‪.‬‬
‫לפני הקדועז ברוך הוא כמו‬ ‫דלית לך מלה חביבה קמי קךשא בריך הוא‪,‬‬
‫קברת‪ ,‬ועומדת לבבל כעזפים‬ ‫כקטרת‪ .‬וקלימא לבפזלא חרעזין‪ ,‬ומלין ביעזין‬
‫וךבךים רעים מהבית‪ .‬ריח!עעזן‬
‫הקבךת עזעועזים בני אךם‪ ,‬באותו‬
‫מביתא‪ .‬ריחא ועעזנא דקטרת דעבדי בני‬
‫מעעזה הוא מבבל‪ ,‬כל עזכן‬ ‫נשא‪ ,‬בההוא עובדא איהו מבטל‪ ,‬כל עזכן‬
‫הקברת‪.‬‬ ‫קטרת•‬
‫דבר זה גזרה עומדת לפני‬
‫הקדועז ברוך הוא‪ ,‬עזכל מי‬
‫מלה דא גזרה קלימא קמי קךשא בריך הוא‪,‬‬
‫עזמסהכל וקורא בכל יום את‬ ‫דכל מאן דאסתכל וקרי בכל יומא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪••|T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫מעע^ה )פרשת( הקברת‪ ,‬ינצל מכל‬ ‫עובדא )נ״א פ^?תא( דקטרת‪ ,‬לעזהזיב מכל מלין‬
‫הדבךים הרעים וכעזפי העולם‪,‬‬
‫ומכל הפגעים הרעים‪ ,‬ומהךהור‬
‫ביעזין וחרעזין דעלמא‪ .‬ו מ ^ פגעין ביעזין‪,‬‬
‫רע ומדין רע וממות‪ ,‬ולא ינזק כל‬ ‫וממותנא‪,‬‬
‫‪' TT‬‬ ‫•‬
‫ומדינא בישא‪,‬‬ ‫•• ‪T‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬
‫ומהרהורא בישא‪,‬‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•••‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬
‫אותו יום‪ ,‬עזלא יכול הצד האחר‬
‫‪-‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫סטרא‬‫• ‪T:‬‬ ‫יכיל‬‫‪•:‬‬ ‫דלא‬
‫‪T : ' T‬‬‫יומא‪,‬‬ ‫ההוא‬ ‫‪-‬‬ ‫כל‬ ‫יתזק‬
‫• ‪T | - :‬‬ ‫ולא‬
‫‪T:‬‬
‫לעזלב עליו‪ ,‬וצריך עזיכון בו‪.‬‬
‫אמר רבי עזמעון‪ ,‬אם בני אדם‬
‫אחרא לשלטא עליה‪ ,‬ואצטריך דלכוין ביה‪.‬‬
‫היו יוךים כמה הוא עליון מעעזה‬ ‫אמר רבי עזמעון‪ ,‬אי בני נעזא הוו לךעי כמה‬
‫הקברת לפני הקדועז ברוך הוא‪,‬‬ ‫עלאה איהו עובדא דקטרת קמי קדשא‬
‫‪T‬‬ ‫‪*..‬ו ‪:‬‬ ‫—ן••‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪:1‬‬ ‫•‬
‫היו נובזלים כל דבור וךבור ממנו‬
‫והיו מעלים אותו עבךה על‬ ‫בריך הוא‪ ,‬הוו נכזלי כל מלה ומלה מניה‪,‬‬
‫ראעזיהם כמו כתר עזל זהב‪ .‬ומי‬ ‫והוו סלקי ליה עטרה על רישליהו‪ ,‬ככתרא‬
‫עזמעזהדל בו‪ ,‬צריך להסתכל‬ ‫ךדהבא‪ .‬ומאן דאעזהדל ביה‪ ,‬בעי לאסהכלא‬
‫במעעזה הקברת‪ ,‬ואם יכון בו‬
‫הזה‬ ‫בעובדא דקטרת‪ ,‬ואי לכוין ביה בכל יומא‪,‬‬
‫בעולם ־ ‪•/‬‬
‫חלק ‪T T‬‬
‫יום‪ ,‬יעז לו •• ‪1 •/‬‬
‫׳‬ ‫בכל‬
‫‪T:‬‬
‫המות‬ ‫ויסתלק‬
‫־ ‪ 1‬־ ‪•/ T‬‬ ‫הבא‪,‬‬
‫־‪ T‬׳ ‪:‬‬ ‫ובעולם‬
‫‪T T‬‬ ‫דאתי‪,‬‬
‫ובעלמא ‪' • • T :‬‬
‫עלמא‪T : T : ',‬‬
‫‪T : T‬‬ ‫חולקא בהאי‬ ‫‪| TT‬‬ ‫אית ליה‬
‫ממנו ומהעולם‪ ,‬וינצל מכל‬ ‫ויסתלק מותנא מפיה‪ ,‬ומעלמא‪ ,‬וישתזיב מכל‬
‫‪■.‬ך‬ ‫‪..‬ך‬ ‫‪...‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪ .‬ך‪ .‬ך‬
‫הדינים עזל העולם הזה‪,‬‬
‫ומצדדים רעים‪ ,‬ומדין הגיהנם‬ ‫דינין ךהאי עלמא‪ ,‬מסטרין ביעזין‪ ,‬ומדינא‬
‫ומדין המלכות האחרת‪.‬‬ ‫ךגיהנם‪ ,‬ומדינא ךמלכו אחרא‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ב שבט‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ל שבט‬
‫תג‬

‫באותה קןטרת‪ ,‬כעזהיה עולה עעזן‬ ‫בעמודא‪,‬‬

‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪- :‬‬
‫הננא‬ ‫הרה סליק‬
‫‪TT : 1 • T‬‬ ‫‪TT‬‬
‫קטרת ‪-‬כד‬
‫‪*.* 1:‬‬
‫בההוא‬
‫‪ :‬־‬
‫בעמוד‪ ,‬העהן היה רואה‬ ‫כהנא הוה חמי אתוון דרזא דעזמא)דף‬
‫הקדו׳‪:‬צ‬
‫‪|T -‬‬ ‫האותיות ׳‪:‬צל העזם‬
‫•‬ ‫‪T‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫—‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫־ ‪ :‬־ ‪T‬‬

‫פרוע^ו‘ ת )פורחות( באויר ועולות‬ ‫ריטע״א(קדישא‪,‬פךישאן)דאפדחק(באדרא‪.‬‬

‫למעלה באותו עמוד‪ .‬אחר כך‬ ‫וסלקי לעילא בההוא עמודא‪ .‬לבתר כמה‬
‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• •‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫כמה מךכבות קדו^צות סובבות‬ ‫רתיכין קדיעזין סחרין ליה מכל סטרין‪ ,‬עד‬
‫אותו מכל הצדדים עד עזעולה‬
‫באור וקוימחה‪ ,‬ומיצמח את מי‬ ‫דסליק בנהירו וחדוה‪ .‬וחזיי למאן דהדי‪,‬‬
‫עזמ^צמח‪ ,‬וקועזר קןעזרים למעלה‬ ‫וקעזר קעזךין לעילא ותהא לןחדא כלא‪ ,‬והא‬
‫ולמטה כדי ליחד הבל‪ ,‬והרי‬ ‫אוקימנא‪ .‬ודא מכפר על יצר הרע‪ ,‬ועל‬
‫ב א תו‪ .‬הה מכפר על יצר הרע‬ ‫‪-‬‬ ‫;‬ ‫‪7‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫• • •‪*.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪1‬‬

‫ו ^ עבודה זרה‪^ ,‬צהוא הצד‬

‫׳‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬
‫עבודה זרה‪ ,‬דאיהו סטרא אהרא‪ .‬והא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T —:‬‬ ‫—‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪—:‬‬

‫האחר‪ ,‬והרי ב א תו‪.‬‬ ‫אוקמוה‪.‬‬

‫פ תח ואמר‪) ,‬שמות א הע^צ מץ?ח‬
‫מקטר קטרת וגו׳‪ .‬בפסוק זה י^צ‬
‫פתח ואמר‪) ,‬שמות ל( ועע^ית מזבח מקטר קטרת‬
‫•‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪:1 -‬‬ ‫‪:1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪7‬‬

‫להתבונן‪ ,‬מ^צום ׳‪:‬צהיו קזני‬ ‫וגו‪ /‬האי ל^רא אית לאסהכלא ביה‪ ,‬בגין‬
‫מןבחות ‪ -‬מץבח העולות ומץבח‬ ‫דתךין מךבחין הוו‪ ,‬מךבחא ךעלוון‪ ,‬ומךבחא‬
‫קטרת הסמים‪ ,‬זה בחוץ וזה‬
‫בפנים‪ ,‬מץבח חקטךת הזה ^צהוא‬
‫דקטרת בוסמין‪ ,‬דא לבר‪ ,‬ודא לגו‪ .‬האי‬
‫פנימי‪ ,‬למה נקרא מץבח‪ ,‬והרי אין‬ ‫מךבחא דקטרת‪ ,‬דאיהו פנימאה‪ ,‬אמאי אקרי‬
‫זובחים בו זבחים‪ ,‬ומזבח על כן‬ ‫מזבח‪ ,‬והא לא דבחין ביה דבחין‪ ,‬ומזבח על‬
‫’נקואל‬ ‫דא אקרי‪.‬‬
‫אלא מ^צום ׳‪:‬צמבטל וכופת כמה‬
‫צדדים רעים‪ ,‬ומ^צום עאותו חצד‬ ‫אלא בגין דבטיל וכפית לכמה סטרין בישין‪,‬‬
‫הרע כפות‪ ,‬לא ןכול ל^צלט ולא‬ ‫ובגין דההוא סטרא בישא כפית ולא‬
‫‪T :‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫!‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬
‫להיות קטגור‪ ,‬ועל כן נקךא‬
‫מזבח‪ .‬כבאותו חצד הרע הןה‬
‫יכיל לשלטאה‪ ,‬ולא למהוי קטיגורא‪ ,‬ועל רא‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• • 1-‬‬ ‫*‪ : *.‬״‪ .‬״ • •‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫רואה )ע™ העשן( ע׳צן חקטרת‬ ‫אקרי מזבח‪ .‬כד ההוא סטרא בישא הוה חמי‬
‫■ך‪..‬‬ ‫■ך‪-‬ך‬ ‫‪ ■ .‬ך‬ ‫* ‪T :‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫—‬ ‫‪.‬‬

‫עעולה ‪ -‬נכנע ובורח‪ ,‬ולא ןכול‬ ‫)ם״אן‪5‬מוךאך‪51‬ענא( עשנא דקטרת רסליק‪ ,‬אתכפןיא‬
‫לקרב כלל למ^צכן‪ .‬ומ^צום זה‬
‫נטהר ולא מתערב באותה יצמחה‬
‫וערק‪ ,‬ולא לכיל לקרבא כלל למשכנא‪ .‬ובגין‬
‫בלמעלה‪ ,‬פרט לקדו^צ־ברוך־‬ ‫רא אתזכי ולא אתערב בההוא חדוה רלעילא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T - :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬

‫הוא לבדו‪ ,‬ומ^צום ׳‪:‬צכל כך‬ ‫בר קךשא בריך הוא בלחודוי‪ ,‬ובגין דחביבא‬
‫חביבה‪ ,‬לא עומד אותו מןבח‬
‫אלא )פניכלי( לפנים‪^ ,‬צזהו המןבח‬
‫כל כך‪ ,‬לא קאים ההוא מזבח‪ ,‬אלא )ד״א?נימאה(‬
‫׳‪:‬צנמצאות בו ברכות‪ ,‬ועל כן‬ ‫לגו‪ .‬דהאי איהו מזבח דברכאן אשתכחו ביה‪,‬‬
‫נסתר מן העין•‬ ‫ועל רא סתים מעינא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬
‫מה כתוב באהרין ? )במדבריז(‪.‬העמיד‬
‫בין המתים ובין החיים ותעצר‬
‫מה כתיב באהרן^ )במדבר יז( דעמד בין המתים‬
‫חמגפה‪^ ,‬צכפת את מלאך חמות‬ ‫ובין החיים והעצר המגפה‪ ,‬רכפית ליה‬
‫^צלא ןכול ל׳‪:‬צלט כלל וליא‬ ‫למלאך המות‪ ,‬דלא לכיל לשלטאה כלל‪ ,‬ולא‬
‫לע׳צות דין‪ .‬סימן זה נמסר‬
‫בידינו‪^ ,‬צבכל מקום ^צאומרים‬
‫‪• :‬‬ ‫•••‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫^‬ ‫׳‬ ‫‪••T :‬‬
‫למעבד דינא‪ .‬סימנא דא אתמסר בידנא‪ ,‬רי‬
‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪ . .‬ך ‪ .‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪ . .‬ך ‪ .‬ך‬ ‫‪ . .‬ך‬ ‫‪.‬‬

‫בכונה וךצון חלב את מע׳צה‬ ‫בכל אתר דק אמרי בכוונה‪ ,‬ורעותא דלבא‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫— ‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪|T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫תנא‬ ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ג שבט‬
‫דקהל ־ ריט ע״א‬ ‫לשנה אחת;‬
‫ל שבט‬

‫הקןטרת‪ ,‬עזאיץ עזולט המות‬ ‫עובדא דקטרת‪ ,‬דלא עזלטא מו־תנא בההוא‬
‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪V‬‬ ‫‪I:‬‬ ‫*‬ ‫‪T T‬‬

‫באותו מקום ולא יזק‪ ,‬ולא יכולים‬ ‫אתר‪ ,‬ולא !תזק‪ ,‬ולא !כלץ עזאר עמין‬
‫קזאר העמים לקזלט על אותו‬
‫המקום‪.‬‬ ‫לעזלטאה על ההוא אתר‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫ב א וךאה מה כתוב‪ ,‬מןבח מקטר‬
‫קטרת‪ .‬כיון קזכתוב מץבח‪ ,‬למה‬
‫נקךא מקטר קטרת? אלא מעזום‬
‫קזנונזלים מהמקום הזה להקטיר‬
‫כמו קזעע{ה אהרן‪ .‬עוד‪ ,‬המץבח‬
‫צריך להקטיר לקדעזו באותה‬
‫קטרת‪ ,‬ועל כץ מקטר קטרת‪ .‬עוד‪,‬‬
‫מקטר קטרת כ ת תו מו‪ ,‬להקטיר‬
‫קטרת‪ .‬קזהרי אסור להקטיר‬
‫במקום אחר קטרת‪ ,‬רק ממחהה‪.‬‬
‫)כלמחתה של יום הכפורים(‪.‬‬
‫ב א וךאה‪ ,‬זה מי קזךיץ רודף‬
‫אחךיו‪ ,‬צריך את הקטרת הזו‬
‫ולעזוב לפני רבונו‪ ,‬קזהרי הוא‬
‫סיוע לסלק דינים ממנו‪ ,‬ובזה‬
‫ודאי הם מסתלקים ממנו‪ ,‬אם‬
‫הוא תי ל בכך להזכיר פעמים‬
‫ביום ‪ -‬בבקר ובערב‪ ,‬עזכתוב‬
‫קטרת סמים בבקר בבקר‪ ,‬וכתוב‬
‫בין העךבים וקבזירנה‪ .‬וזהו קיומו‬
‫עזל העולם תמיד‪ ,‬עזכתוב )שמות ל(‬
‫קטרת תמיד לפני ה׳ לדרתיכם‪.‬‬
‫ודאי עזהוא קיום העולם למטה‬
‫‪T -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫תא חזי מה כתיב‪ ,‬מזכה מ?ןטר ?ןטרת‪ .‬כיון‬
‫דכהיב מזבח‪ ,‬אמאי אץךי מ?ןטר לןטרת‪.‬‬
‫אלא בגין דנטלי מהאי אתר לא?ןטרא‪ ,‬כמה‬
‫ךעבד אהרן‪ .‬תו‪ ,‬מזבח אצטריך לאקטרא‬
‫ולילןד^א ליה בההוא ?ןטרת‪ .‬ועל דא מ?ןטר‬
‫?ןטרת‪ .‬תו‪ ,‬מ?ןטר ?ןטרת‪ ,‬כתרגומו‪ ,‬לאקטרא‬
‫?ןטרת‪ .‬דהא אסיר לאלןטרא באתר אחרא‬
‫לןטרת‪ ,‬בר ממחתה‪) .‬נ״א מפחתה ךיזים הכפורים(‪.‬‬
‫תא חזי‪ ,‬האי מאן דלינא רךיף אבתריה‪,‬‬
‫אצטריך להאי קטלת‪ ,‬ולאתבא קמי‬
‫מאליה‪ ,‬להא סיועא איהו ל א ס ^ ק א לעין‬
‫מניה‪ ,‬ובהאי ודאי מסתלקין מניה‪ ,‬אי הוא‬
‫רגיל בהאי‪ ,‬לאלכרא תלין זמנין ביומא‪,‬‬
‫בצפרא וברמעזא‪ ,‬לכתיב קטלת סמים בבקר‬
‫בבקר וכתיב בין העלבים!קטירנה‪ .‬ודא איהו‬
‫קיומא לעלמא תליר‪ ,‬לכתיב‪) ,‬שמות ל( קטלת‬
‫תמיד לפני יי׳ לדורותיכם ודאי הוא קיומא‬
‫‪T‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪V‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬
‫•‪1‬‬ ‫‪-----‬‬

‫למעלה‪.‬‬
‫העולם ‪ : - :‬ש‬
‫‪T‬‬ ‫וקיום ‪T‬‬
‫‪1• :‬‬
‫דעלמא לתתא‪ ,‬וקיומא דעלמא לעילא‪.‬‬
‫‪T • • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫באותו מקום עזלא נזכר בכל יום‬

‫‪T :‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ש‬ ‫;‬ ‫בההוא אתר דלא אדכר בכל יומא עובדא‬
‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T —:‬‬ ‫‪ :‬־‬
‫מעעוה הקטךת‪ ,‬הדינים עזלמעלה‬
‫עזרויים בו ומגפות רבות בו‪,‬‬ ‫לקטלת‪ .‬לינין ללעילא שך!ין ביה‪,‬‬
‫ועמים אחרים עזולבזים עליו‪,‬‬ ‫ומותנין סגיאו ביה‪ ,‬ועמין אחרנין שלטין‬
‫מעזום עזכתוב קטרת תמיד לפני‬ ‫עליה‪ .‬בגין לכתיב‪ ,‬קטלת תמיד לפני ץ׳‪.‬‬
‫ה׳‪ .‬תמיד היא עומדת לפני ה׳‬
‫יותר מכל העבודות האחרות‪.‬‬ ‫תמיד איהו קיימא לפני יי׳‪ ,‬יתיר מכל‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪• -‬‬ ‫י‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: I-‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬

‫חביב הוא מעעזה הקטרת‪ ,‬עזהוא‬ ‫פולחנין אחרנין‪ .‬חביבא איהו עובדא‬
‫נכבד וחביב לפני הקדועז ברוך‬ ‫לקטלת‪ ,‬להוא !קיר וחביב קמי קלשא בליל‬
‫הוא יותר מכל העבודות‬
‫הוא‪! ,‬היר מכל פולחנין ורעותין )נ״א ועיינדז(‬
‫והךצונות )והמעשים( עזל הע ץם‪.‬‬
‫ואף על גב עזההפלה מעלה‬ ‫דעלמא‪ .‬ואף על גב דצלותא איהי מעלייא‬
‫‪T : - :‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫מהבל ‪ -‬מעעזה הקטךת הוא נכבד‬ ‫מכלא‪ ,‬עובדא לקטלת הוא !קיר וחביב קמי‬
‫וחביב לפני הקדועז ברוך הוא‪.‬‬
‫ב'א וךאה מה בין תפלה למעעזה‬ ‫קלשא בליל הוא‪.‬‬
‫הקטךת‪ .‬את התפלה הקנו במקום‬ ‫תא חזי‪ ,‬מה בין צלותא לעובדא לקטלת‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ג שבט‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ל שבט‬
‫תנב‬

‫‪7‬ןךבנות עזהיו יק‪ t‬ךאל עוזבים‪ ,‬וכל‬ ‫צלו־תא אתקינו לה באתר דלןךבנין‪ ,‬דהוו־ עבדי‬
‫אותם קןךבנות עזהיו עוע‪t‬ים‬ ‫וע‪Jt‬ראל‪ .‬וכל איפון קךבנין זיהוו־ עבדין יק‪Ji‬ראל‪,‬‬
‫יק‪ t‬ךאל אינם חעזובים כמו‬
‫הקןטךת‪ .‬ועוד‪ ,‬מה ביץ זה לזה?‬
‫לאו איפון חשיבין כלןטרת‪ .‬ותו מה בין האי‬
‫אלא תפלה היא תקוץ לתקןן מה‬ ‫להאי‪ .‬אלא צלותא איהו תקונא לאתקנא מה‬
‫‪-‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T V‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬

‫קזצ‪-‬דיך‪ .‬ק^רת עוע{ה יותר‪,‬‬ ‫ךאצטריך‪? ,‬ןטרת עביד !תיר‪ ,‬מתלןין ולןעזיר‬
‫מתקנת וקועזךת קקזרים רעועזה‬
‫קעזךין‪ ,‬ועביד נהירו!תיר מכלא‪ .‬ומאן איהו‬
‫אור יותר מהכל‪ .‬ומי הוא‬
‫קזמעביר זהמה ומטהר את‬ ‫ךאעבר זוהמא ואיךכי מעזכנא‪ ,‬וכלא אתנהיר‬
‫המקזכץ‪ ,‬והכל מאיר ונתקן ונקקזר‬ ‫ואתתלןן ואתלןעזר כחדא‪.‬‬
‫כאחד‪.‬‬ ‫ועל דא בעינן לא?ןךמא עובדא ד?ןטךת‬
‫ולכן צריכים להקדים מעעזה‬
‫הקטרת להפלה בכל יום ויום‪,‬‬
‫לצלותא‪ ,‬בכלי יומא ויומא‪ ,‬לאעברא‬
‫‪T : :‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫• ‪:‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫־ ‪I:‬‬

‫להעביר הזהמה מהעולם‪ .‬קוהיא‬ ‫זוהמא מעלמא‪ ,‬דאיהו תקונא דכלא‪ ,‬בכל‬
‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫* ‪I‬‬ ‫‪T- :‬‬

‫הקוץ ׳טל הכל בכל יום ויום‪ ,‬כמו‬ ‫יומא ויומא‪ .‬כגוונא דההוא קרבנא חביבא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬־ •‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪: It‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬

‫עזאותו קךבן חביב עזמרצה בו‬

‫ךאתרעי ביה לןךשא בריך הוא‪.‬‬
‫הקדועז ברוך הוא‪.‬‬
‫מה כתוב במעזה ? )שם( ראמר ה׳‬ ‫מה כתיב במ^זה)שמיתל( ויאמר לך אל מ^ה לןח‬
‫אל מעזה קח לך סמים נטף וגו׳‪.‬‬ ‫לף סמים נטף וגו׳ אף ‪ W‬גב ךאו?ןמוה‪,‬‬
‫אף על גב עובארוה‪ ,‬אבל מה‬ ‫אבל מאי עזנא בעובדא דא יתיר מכל מה‬
‫—‬ ‫* ‪T‬‬ ‫— •‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T —:‬‬
‫עזונה במעעזה זה יותר מכל מה‬
‫עזאמר לו? אלא קח לך ‪ -‬להנאתך‬ ‫ךאמר ליה‪ .‬אלא קח לך‪ ,‬להנאתך ולתועלתך‪.‬‬
‫ולתועלהך‪ .‬מעזום ^כעזאקזה‬ ‫בגין דכד אתתא אתדכאת‪ ,‬הנאותא ךבעלה‬
‫נטהרת‪ ,‬זו הנאה לבעלה‪ .‬וסוד זה‬ ‫איהו‪ .‬ורזא דא קח לך סמים‪ ,‬לאעברא‬
‫‪ -‬קח לך סמים‪ ,‬להעביר הדהמה‪,‬‬
‫זוהמא‪ ,‬לאתקדעזא אתתא בבעלה‪ .‬זכאה‬
‫לקד׳ט אעזה עם בעלה‪ .‬א׳טרי‬ ‫‪T T -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: | - : • :‬‬ ‫׳‬ ‫‪T -:‬‬

‫חלקו עזל מעזה‪.‬‬ ‫חולקיה ) ד ף רי ״ ט ע ״ ב( דמ^זה‪.‬‬

‫כמו כן קח לך עגל בן בקר‬
‫עזנאמר לאהרן‪ ,‬לכפר על חנזאו‬
‫על אותו עגל עזהוא גרם להם‬
‫ליעוךאל‪ .‬ועל זה כתוב במעזה קח‬
‫לך‪ ,‬להנאתך ולתועלהך‪) .‬לכף ב א ת ה‬
‫בפסל לף‪ .‬מאותה פסלת של א ח אבן נסעשר‬
‫משה‪ .‬אף כאן לף ‪ -‬להנאהף ולטובוזף(‪.‬‬
‫הקטרת ק‪^ 1‬ךת קעזןים‪ ,‬מאירה‬
‫אור ומעבירה זהמה‪ ,‬וד'‬
‫מתחברת בה׳ )ד׳ נעשית ה׳(‪ ,‬ה'‬
‫מתתברת בו׳‪ ,‬ו׳ עולה ומתעטרת‬
‫בה׳‪ ,‬ה׳ מאיךה בי׳‪ ,‬והכל מעלה‬
‫רצון לאין סוף‪ .‬ונהןה הכל קעזר‬
‫אתנהיר בי‪ /‬וכלא סליק ךעותא לאין סוף‪.‬‬
‫אחד‪ ,‬ונע^ה קעזר אחד בסוד‬
‫אחד‪ ,‬עזהוא קער עליון ^ל חכל‪.‬‬
‫ןגןונא י א )ייקרא ט( קח לך עגל בן בקר‪ ,‬דאהמר‬
‫לאהח‪ .‬לכפרא על חוביה‪ ,‬על ההוא‬
‫עגל דאיהו גרים ילון ללעוראל‪ .‬ועל דא כתיב‬
‫במ^זה‪ ,‬קח לך‪ ,‬להנאתך‪ .‬ילתועלתך‪) .‬ס״אלבןי‬
‫א‪1‬ן‪ 5‬הכי לף‬ ‫נתעער ‪nft‬‬ ‫אוקמוה כפסל לף‪ ,‬מההוא פם‪ 1‬לת ךלויח ^ נ א‬
‫להנאוזף ולט‪1‬בך‪:‬ף(‪.‬‬
‫קטרת קעזיר קעזירו‪ ,‬נהיר נהירו ואעבר‬
‫זוהמא‪ .‬וד׳ אתחבר בה׳ )ד״ אד׳ א ת עבי ד ה׳(‪,‬‬
‫ה׳ אתחבר בו‪ /‬ו׳ סליק ואתעטר ב ה‪ /‬ה׳‬
‫והוי כלא קעזירו חד‪ ,‬ואתעביד חד קעזירו‪,‬‬
‫בתא חדא דאיהו קעזרא עלאה דכלא‪.‬‬
‫תנג‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ג שבט‬
‫ויקהל ‪ -‬רי״ט ןן״ב‬ ‫לשנה אחת;‬
‫ל שבט‬

‫מכאן והלאה‪ ,‬כיון עןה>;ל נקעזר‬ ‫מכאן ולהלאה‪ ,‬כיון דכלא אתקעזרא בהאי‬
‫ב?ן^ר הזה‪ ,‬אז הבל מתעטר בסוד‬ ‫קעזרא‪ ,‬אתעטר כלא בתא ךאין סוף‪.‬‬
‫האין סוף‪ ,‬וסוד ה^ם הקןדוען‬
‫נאור‪ ,‬ומתעטד בכל הצדדים‪ ,‬וכל‬
‫' ‪T :‬‬ ‫־ ‪• T :‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬ך‬
‫בכל‬‫קדיעזא אתנהיר‪ ,‬ואתעטר ‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫דעזמא ‪•1-‬‬
‫• ‪T :‬‬ ‫ורזא‬
‫‪TT:‬‬
‫העולמות בעזמחה‪ ,‬ומאירים‬
‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫סטרין‪ .‬ועלמין כלהו בחרוה‪ .‬ואתנהירו‬
‫המאורות‪ ,‬ומזונות ובךכות‬ ‫בוצינין ומזונין וברכאן אעזתכחו בכל עלמין‪,‬‬
‫נמצאות בכל העולמות‪ ,‬והכל‬
‫בסוד הקןטרת‪ .‬ואם הזהמה אינה‬ ‫אתעבר‪,‬‬
‫‪ • :‬׳‬
‫זוהמא לא‬
‫* ‪*.* 1:‬‬ ‫‪T T:‬‬
‫בתא ‪T‬דקטרת‪T .‬ואי‬ ‫• ‪—:‬‬
‫וכלא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T —:‬‬ ‫‪:‬‬
‫עוברת‪ ,‬הכל לא נעעזה‪ ,‬עזהכל‬ ‫דבלא בהאי‬ ‫‪T‬‬ ‫אתעביד‪: .‬‬ ‫• ‪• T :‬‬ ‫דכלא ‪T‬לא‬ ‫‪T‬‬ ‫אעזתכח ‪:‬‬
‫• ‪ :‬־ ־‬
‫תלוי בזה‪.‬‬
‫תלייא‪.‬‬‫‪T: -‬‬
‫ב א וךאה‪ ,‬הקןטרת היא ךאעזונה‬
‫תמיד לפני הכל‪ .‬ומעזום כף‬ ‫תא חזי‪? ,‬ןטרת איהו קךמאה תדיר‪^ ,‬לןדם‬
‫מעעזה הקןטרת צריף לה?ןדים‬ ‫לכלא‪ .‬ובגין כך עובדא ך?ןטךת אצטריך‬
‫לתפלה‪ ,‬לגזירות ותעזבחות‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T : • :‬‬

‫מעזום עזכל זה לא עולה ולא נת?ןן‬

‫־ •‬ ‫'‬ ‫־ ‪T • :‬‬
‫לאקרמא לצלותא‪ ,‬לעזידין ותושבחן‪ .‬בגין‬
‫ולא נקעזר עד עזעוברת הזהמה‪.‬‬ ‫רכל רא לא סללןא‪ ,‬ולא אתתלןן‪ .‬ולא אתלןעזר‪,‬‬
‫מה כתוב? )ויקרא ט״ וכפר על‬ ‫ער ראתעבר זוהמא‪ ,‬מה כתיב )ויקרא ט״ז( וכפר‬
‫הקרעז וגו׳ ‪ -‬בךאעזונה‪ ,‬ואחר כף‬
‫‪ -‬ומפשעיהם לכל חטאתם‪ .‬ועל‬
‫על הקדעז וגו׳ בקךמיתא‪ ,‬ולבתר ומפקזעיהם‬
‫כץ צריכים לכפר על הק'ךען‬ ‫לכפרא —על‬ ‫‪T : —:‬‬
‫בעינן‬
‫‪| T• • T‬‬
‫ועל ‪T‬רא‬ ‫‪—:‬‬
‫חטאתם‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫—‬
‫לכל‬‫‪T:‬‬
‫ולהעביר הזהמה ולטהר הק׳ךעז‪,‬‬ ‫קרעזא‪.‬‬
‫‪T :‬‬ ‫ולאתרכאה‬
‫‪T : - : • :‬‬ ‫זוהמא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫ולאעברא‬
‫‪T: : - :‬‬ ‫קרשא‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T : 1*..‬‬
‫ואחר כף עזירות ותעזבחות‬
‫ותפלות‪ ,‬הכל כפי עזאמךנו‪.‬‬
‫ולבתר שידין ותושבחאן וצלותין‪ ,‬כלא‬
‫אשריהם יק‪ t‬ךאל בעולם הזה‬ ‫כךקאמרן‪.‬‬
‫ובעולם הבא‪ ,‬שהרי הם יודעים‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫׳‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫זכאץ איפון ישראל בעלמא דין‪ ,‬ובעלמא‬
‫לתקןץ הקוץ שלמעלה ומטה‪ ,‬כמו‬
‫שצריכים לתקץ תקוץ ממטה‬
‫ךאתי‪ ,‬דהא אינון ןךעין לתקנא תקונא‬
‫למעלה עד שהכל נקשר כאחד‬ ‫ולעילא ותתא‪ ,‬כךבעינן לתקנא תקונא מהתא‬
‫בקשר אחד באותו קשר )קשור(‬ ‫בקשורא‬
‫‪T‬‬ ‫׳ ‪1• :‬‬
‫בחרא‪,‬‬
‫‪T-: -‬‬
‫כלא‬‫‪T‬‬
‫דאתקשר‬
‫‪T |T : • :‬‬
‫לעילא ‪-‬עד‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫עליון כמו שצריכים לתקץ ) ת קוני ם‬
‫שלמטה צריכים לתקן( בתקוץ של‬
‫עלאה כד בעינן‬ ‫חד‪ ,‬בההוא קטורא )ם״א‬

‫הא‪ 1‬תי‪ 1‬ת הךעזומ‪ 1‬ת ^נ?ןךא בהן‬ ‫לתקנא )תקונין לתתא בעינן לתקנא( בתקונא דאתוון‬
‫הקןדועז ברוך הוא‪.‬‬ ‫רשימין‪ ,‬דקוךשא בריך הוא אתקרי בהון‪.‬‬
‫רבי שמעון ורבי אלעזר בנו היו‬
‫יושבים לילה אחד ועוסקים‬
‫דבי שמעון ורבי אלעזר בריח‪ ,‬הוו !תבי‬
‫בהורה‪ .‬אמר רבי אלעזר לרבי‬ ‫ליללא חד‪ ,‬ולעאן באורליתא‪ .‬אמר רבי‬
‫שמעון אביו‪ ,‬הרי כתוב )בראשית ב(‬ ‫אלעזר לרבי שמעון אבוי‪ .‬הא כתיב )ברא שית ג(‬
‫ואל האשה אמר הףבה ארבה‬
‫עצבונף והרנף בעצב תלדי בנים‬ ‫ו ^ האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרונך‬
‫ואל אישף תשוקתף וגו׳‪ .‬ולמדנו‬ ‫בעצב תלדי בנים ואל אישך תשוקתך וגו׳‪.‬‬
‫שזהו סוד עליון‪ .‬מילא למטה‪,‬‬ ‫לתתא‪,‬‬ ‫תינה‬ ‫עלאה‪.‬‬ ‫רזא‬ ‫דדא •איהו‬ ‫ואוליפנא‬
‫‪' T‬‬ ‫‪—:‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫•‪TT‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫•‪T :‬‬ ‫‪:‬‬
‫אבל הוא כמו שלמעלה‪ ,‬מה יש‬
‫לומר?‬ ‫אבל איהו כגוונא דלעילא‪ ,‬מאי איכא למימר‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫;‬ ‫■ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫■ך‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫_‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪:‬־ ‪T‬‬

‫פ תח רבי שמעון ואמר‪) ,‬תהליטמב(‬ ‫פתח רבי שמעון ואמר‪) ,‬תחליםמב( כאלל תערג‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ג שבט‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫ל שבט‬
‫תנד‬

‫כאיל הערג על אפיקי מים וגו׳‪.‬‬ ‫על אפיקי מלם וגו־‪ /‬האי יןרא אוקמוה‪ .‬אבל‬
‫פסוק זה פרעזוהו‪ .‬אבל חיה אחת‬
‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•.•1‬‬ ‫‪T‬‬
‫חיה חדא אית בעלמא‪ ,‬ואיהי עזלטא בעזלטנא‬
‫יעז בעולם‪ ,‬והיא עזולטת בקזלטון‬ ‫‪T T : • . .‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬

‫על אלף מפתחות בכל יום‪ .‬והיא‬ ‫על אלף מפהחן בכל יומא‪ .‬ואיהי נוקבא‬
‫נקבה‪ ,‬ותעזוקתה תמיד על אפיקי‬ ‫ותיאובהא לילה תליר על אפיקי מים למעזהי‬
‫ולהתרווח‬ ‫לעזהות‬ ‫מים‬ ‫ולאתרוואה מצחותא‪ ,‬לכתיב כאלל תערוג על‬
‫מצמאונה‪ ,‬עזכתוב כאיל תערג על‬
‫אפיקי מים‪.‬‬ ‫אפיקי מלם‪.‬‬
‫כאן ןעז להתבונן‪ .‬בךאעזונה‬ ‫הכא אית לאסתכלא‪ .‬בקדמיתא כתיב כאיל‪,‬‬
‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫•‬ ‫‪7‬‬ ‫‪7‬‬

‫כתוב כאיל‪ ,‬ולא כתוב כאילת‪,‬‬

‫ואחר תערג‪ ,‬ולא כתוב ןער'ג‪ .‬אבל‬
‫ולא כתיב כאילת‪ ,‬ולבתר תערוג‪ ,‬ולא‬
‫כאחד‬
‫עזניהם ‪T •/ :‬‬
‫ונקבה ‪•••••:‬‬
‫זכר ‪T1•• :‬‬
‫זה‪TT ,‬‬
‫׳‬ ‫סוד‬ ‫ונוקבא‬
‫‪T l:‬‬ ‫‪:‬‬
‫רזא ‪T‬דא‪ ,‬דכר‬ ‫‪TT‬‬
‫אבל‬ ‫‪T -:‬‬ ‫‪-‬‬
‫כתיב יערוג‪.‬‬
‫‪:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫׳‬

‫עזאין להפרידם‪ ,‬ואחד הוא‪ ,‬עזלא‬ ‫תרווליהו כחדא ללא לאפרקזא לון‪ ,‬וחד‬
‫צריף להעלות אותם זה מזה‪ ,‬אלא‬
‫עזניהם כאחד‪ .‬והנקבה הזו הערג‬
‫איהו‪ ,‬ללא אצטריך לסלקא דא מן דא‪ ,‬אלא‬
‫על אפיקי מים‪ ,‬והיא מתעברת מן‬ ‫הרווליהו כחדא‪ .‬והאי נוקבא‪ .‬תערוג על‬
‫הזכר‪ ,‬וקעזה עליה‪ ,‬עזהרי על דין‬ ‫אפיקי מלם‪ ,‬ואיהי מתעברא מן לכורא‪ ,‬וקעוי‬
‫עומדת•‬
‫וכשמולידה‪ ,‬הקדועז ברוף הוא‬
‫עלה דהא על דינא קיימא‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: 1-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫מץמין לה נחעז אחד עליון גדול‪,‬‬ ‫וכד אולילת קלשא בריך הוא זמין לה חד‬
‫ובא ונושף באותו מקום‬ ‫ונשיל ‪:‬לגבי‬
‫ואתי ‪^ • T :‬‬
‫רברבא‪• • T : ' ,‬‬
‫עלאה — ‪T : :‬‬ ‫•‪TT‬‬ ‫חויא‬
‫• ‪T:‬‬
‫ומוליךה‪ .‬וסוד זה ‪ -‬הךבה אךבה‬
‫עצבונף והדנף‪ ,‬משום עזהיא‬
‫ההוא אתר‪ ,‬ואולידת‪ .‬ורזא דא הרבה ארבה‬
‫־ ‪* . • :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪- :‬‬ ‫‪-‬‬

‫מתחלחלת בכל יום ובעצב על‬ ‫עצבונל והרונל‪ ,‬בגין לאיהי מתחלחלא בכל‬
‫מעשי העולם‪ .‬בעצב תלדי בנים‪.‬‬ ‫יומא‪ ,‬ובעציבו על עובלין לעלמא‪ .‬בעצב‬
‫בעצב ‪ -‬זה סוד הנחש‪ ,‬עזמעציב‬
‫פניהם עזל העולם‪.‬‬
‫דעציב‬
‫דחוייא‪• T : ,‬‬
‫׳‬ ‫רזא ‪T : • :‬‬ ‫בעצב‪T ,‬דא ‪T T‬‬
‫׳‬ ‫בנים‪.‬‬‫תלדי ‪* T‬‬
‫‪•:‬‬

‫ואל אישף השוקתף‪ ,‬כמו שנאמר‬ ‫אנפיהון לעלמא‪.‬‬

‫הער־ג על אפיקי מים‪ .‬והוא ימשל‬ ‫ןאל אישל השוקתל‪ ,‬כמה לאת אמר תערוג‬
‫בף‪ ,‬הרי באךנו חסוד‪ ,‬עזהוא‬
‫שולט עליה‪ .‬וכל זה למה ? משום‬ ‫על אפיקי מלם‪ .‬והוא למשל בל‪ ,‬הא‬
‫עזאמרה חלבנה‪ ,‬כמו עזעזנינו‪.‬‬ ‫וכל ‪T‬דא‬‫‪T:‬‬
‫עלה‪.‬‬
‫‪TT‬‬
‫שליט‬ ‫— •‬
‫דאיהו‬ ‫אוקימנא רזא‪,‬‬
‫‪• : ' T T‬‬ ‫•|‪T:‬‬
‫ומשום כף הקטינה אורה‬ ‫למה‪ .‬בגין לאמרה סיהרא‪ ,‬כמה לתנינן‪ .‬ובגין‬
‫והקבזינה עזלטונה‪ ,‬ואין לה ךשות‬
‫מעצמה‪ ,‬פרט לכאשר נותנים לה‬ ‫שולטנהא‪,‬‬
‫'‬ ‫‪TTT:‬‬
‫נהוראה‪ ,‬ואזעירת‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬
‫אזעירת‬
‫־ ‪ • :‬־‬
‫כל‬‫‪^T‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪:‬־‪:‬־•••‬ ‫‪T:‬‬ ‫׳‬ ‫־ ‪T :‬‬

‫בח•‬ ‫ולית לה לשו מגרמה‪ ,‬בר כד להבין לה חילא‪.‬‬

‫ב;ןצב תלדי בנים‪ ,‬כמו עזבאךנו‪.‬‬ ‫?^יצב הללי בנים‪ ,‬כמה לאוקימנא‪ .‬ואי תימא‬
‫ואם תאמר‪ ,‬למה צריף נחש לזה ?‬
‫אלא זה פתח דרף להוריד כל)?כל(‬ ‫אמאי אצטריל חויא לדא‪ .‬אלא דא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬־‬

‫אותן נעזמות של העולם‪.‬‬ ‫פתח אולחא לנחתא כל)ס״אגכל( אינון נשמתין‬

‫שאלמלא לא פתח דרכים למפזה‪,‬‬ ‫דעלמא‪ .‬דאלמלא לא פתח אורחין לנחתא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫לא ישךה בגוף האךם‪ .‬מה כתוב ?‬
‫לפתח חטאת רבץ‪ .‬מה זה לפתח ?‬ ‫לתהא‪ ,‬לא ישרי בגויה לבר נש‪ ,‬מה כתיב‬
‫לאותו פתח שנועד להוליד‬ ‫לפתח חטאת רבץ‪ .‬מאי לפתח‪ .‬לההוא פתח‬
‫תנה‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ג שבט‬
‫ויקהל ‪ -‬רי״ט ןן״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫א אדר‬

‫דאתעתדא לאולדא‪ ,‬לאפקא נעזמתין לעלמא‪ ,‬ולהוציא נעזמות לעוילם‪ ,‬הוא‬

‫׳‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫עומד לאותו פתח‪.‬‬ ‫איהו קאים לגבי ההוא פתח‪.‬‬

‫עזהצטרכו‬
‫• ‪:T:‬‬ ‫נ׳טמות‬
‫אותן ‪T :‬‬
‫‪1T‬‬ ‫וכל‬
‫‪7:‬‬
‫ןכל אינון נעזמתין דאצטריכו לנחהא בגופין לרדת בגופים קןדועזים‪ ,‬הוא‬
‫לןדיעזין‪ ,‬לא קאים איהו לההוא פתה‪ .‬ולית אינו עומד לאותו פתח‪ ,‬ואין לו‬
‫ךעזות בנעזמה ההיא‪ .‬ואם לא‪,‬‬
‫הרי הנחעז נועזך‪ ,‬ונטמא אותו‬
‫חויא‬
‫• ‪T:‬‬
‫ואי ‪T‬לאו‪ .‬הא‬ ‫‪•:‬‬
‫נעזמתא‪.‬‬
‫•‪T T :‬‬
‫בההיא‬ ‫‪ :‬־ •‬
‫ליה ‪:‬רשו‬
‫נשיך‪ .‬ואסהאב ההוא נהר )ם״א אתי(‪ .‬ולאו איהי נהר )מק‪1‬ם<‪ ,‬ואינה נעזמה‬
‫נשמתא דאתדכייא והנא איהו רזא עלאה‪ .‬עזנטהךה‪ ,‬וכאן הוא סוד עליון‪.‬‬
‫׳‬ ‫•‪TT‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫•‬ ‫‪TT:‬‬ ‫•‪T T :‬‬
‫בעצב תלדי בנים ‪ -‬סוד זה‪ ,‬זה‬
‫נחעז‪ ,‬עזהרי עמו מולידה‬
‫דהא)דףד־כ‬ ‫׳ ‪T :‬‬
‫נהש‪.‬‬‫‪TT‬‬
‫דא‪T .‬דא‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬
‫רזא‬
‫‪T T‬‬
‫בנים‪.‬‬ ‫‪*T‬‬
‫תלדי‬‫** ‪* :‬‬
‫בעצב‬
‫‪*.* *.* :‬‬

‫נעזמות‪ ,‬מעזום עזזה הוא על‬ ‫על‬ ‫איהו‬ ‫דדא‬ ‫בגין‬ ‫נשמתין‪.‬‬ ‫אוילידת‬ ‫עמיה‬ ‫ע״א(‬
‫גופא‪ .‬ודא על נשמתא‪ .‬ותרווייהו דא בדא‪ .‬דא הגוף‪ ,‬וזה על הנעזמה‪ ,‬ועזניהם‬
‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪T T :‬‬ ‫—‬ ‫'‪T:‬‬ ‫‪T‬‬
‫זה בזה‪ .‬זה לוקח נעזמה‪ ,‬וזה‬
‫׳‬ ‫‪T T :‬‬

‫לוקח הגוף‪.‬‬
‫••• ‪ T‬־‬ ‫•••‬
‫גופא‪.‬‬
‫‪••1‬‬
‫‪T‬‬ ‫נקיט‬
‫‪| •T‬‬ ‫ודא‬ ‫'‪T:‬‬ ‫נשמתא‪.‬‬
‫• ‪TT :‬‬ ‫נקיט‬ ‫‪|•T‬‬

‫וןמינא דא חדא‪ .‬לאולךא כל איפון גופין‪ .‬עד ו^ןתיד הנח׳ט הזה להוליד כל‬
‫לא ייתי זמנא דיליה‪ .‬הדא הוא דכתיב‪ .‬אותם גופים טרם קזןבא ןמנו‪.‬‬
‫י‬ ‫• ‪• :‬‬ ‫י ‪TT‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪■ ... ...............‬ד‬ ‫■ד‬
‫זהו קזכתוב )ישעיה סי( בטרם‬
‫החיל ןלדה‪ .‬הזמן ^ל הנחקן‬
‫לאו־לדא‬
‫‪TT‬‬ ‫‪:‬‬
‫דחויא‬
‫‪T: • :‬‬
‫זמנא‬
‫• ‪T:‬‬
‫ילדה‪.‬‬ ‫‪TT T‬‬
‫תחיל‬ ‫‪* T‬‬
‫בטרם‬ ‫‪ :‬י‪*.**.‬‬
‫)ישעיה סי(‬

‫בשבע שנין‪ .‬ודוכא בשית‪ .‬מה ךלאו איהו להוליד הוא בקזבע קזנים‪ ,‬וכאן‬
‫זמניה‪ .‬ובההוא זמנא ךאו־ליד לון‪ .‬מההוא לידה בקז׳ט‪ ,‬מה עזאינו ץמנו‪ .‬ובאותו‬
‫ץמן קזיוליד אותם‪ ,‬ןמות‬
‫מאותה לדה‪ ,‬קזכתוב )שם כה(‬
‫ןמות‪ .‬דכתיב‪) .‬ישעיה כה( בלע המות לנצח‪ .‬וכתיב‬
‫בלע המות לנצח‪ .‬וכתוב ) ש ס כ ו (‬ ‫)ישעיה כי( יחיו מתיך נבלתי לקומון‪.‬‬
‫יחיו מתיף נבלתי יקומון‪.‬‬ ‫אמר רבי שמעו־ן‪ .‬בההוא זמנא ךלתערון מתי‬
‫אמר רבי קזמעון‪ ,‬באותו זמן‬
‫עלמא‪ .‬ולתעהדון בארעא קדישא‪ .‬יקומון קזיעורו המתים ^ל העולם‬
‫חןילין חןילין‪ .‬כלהו על ארעא ךגליל‪ .‬בגין ויץדמנו בארץ הקדוקזה‪ ,‬ןקומו‬
‫דתמן זמין מלכא משיחא לאתגלאה‪ .‬בגין חןלות חןלות כלם על ארץ‬
‫הגליל‪ ,‬מעזום קזעזם עתיד מלף‬
‫דאיהו חולקיה ךיוסף‪ .‬ותמן אהברו )אתחךב( המקזיח להתגלות‪ ,‬מעזום‬
‫מכל עהוא חלקו ע ל יוסף וקזם‬ ‫•‪T‬‬
‫לאגלאה‬
‫‪T T : —:‬‬
‫ומהמן ‪T‬שארו‬ ‫•— ‪| T‬‬
‫בקדמיתא‪.‬‬
‫‪T • : | —:‬‬
‫אתרליהו‪ .‬ולאתבדרא ביני עממןא‪ .‬כמה ךאה נעברו)נחרב( בראעונח‪ .‬ומעם‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫♦‪•••:•.‬־‬ ‫‪. . .‬‬

‫מכל‬ ‫לגלות‬ ‫התחילו‬

‫מקומותיהם ולהתפזר בין‬
‫אמר )עמוס י( ולא נחלו על שבר יו־סף‪.‬‬
‫ואמאי לקומון המן‪ .‬בגין דאיהו חולקיה דההוא העמים‪,‬כמו ענאמר )עמוס ו( ולא‬
‫נחלו על עבר יוסף‪.‬‬ ‫דאשהוי בארונא‪ .‬דכהיב‪) .‬בראשית נ( ויישם‬
‫ולמה ןקומו עם ? מעום עהוא‬
‫בארון במצרים‪ .‬ולבתר אתקבר בארעא קדישא‪ .‬חלקו ע ל אותו ע הו ע ם בארון‪,‬‬
‫דכתיב‪) .‬יהישעכי( ואת עצמות יוסף אשר העלו בני עכתוב )בראשית נ( וייעם בארון‬
‫ישראל ממצרים קברו בשכם‪ .‬ודא איהו דקאים במצךים‪ .‬ואחר כך נקבר בארץ‬
‫‪.‬‬ ‫■ך|‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪.^.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך| ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪_ .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪.‬‬
‫הקרועה‪ ,‬עכתוב )י הו ש ע כ ד( ואת‬
‫עצמות יוסף אער העלו בני‬ ‫בקיומא דברית‪! .‬תיר מכלא‪.‬‬
‫יעראל ממצרים קברו בעכם‪ .‬וזהו עעמד בקיום הברית יותר מהכל‪.‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ד שבט‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫א אדר‬
‫תנו‬

‫ובאותו ןמן שיתעוךרו כלם‬ ‫ובההוא זמנא ךלתערון כלהו חיילין חיילין‪.‬‬
‫חילות חילות‪ ,‬כלם ילכו‪ ,‬זה‬
‫‪•/‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.‬״• ‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪:‬־ ‪T‬‬ ‫‪:‬־ ‪T‬‬
‫כלהו להכון‪ ,‬דא לחולק אבהתהון‪,‬‬
‫לחלק אבותם וזה לחלק אבותם‪,‬‬
‫שכתוב )וי ק ר א כה( ושבתם איש אל‬ ‫ודא לחולק אבהתהון‪ ,‬דכתיב )ייקרא כה( ושבהם‬
‫אחזתו‪ ,‬דכירו זה את זה‪ .‬ועתיד‬ ‫איש אל אחוזתי‪ .‬וישתמידעון דא לדא‪ .‬וזמין‬
‫הקדוש ברוך הוא להלבישם כל‬ ‫קךשא בדיך הוא לאלבשא לין לכל חד וחד‬
‫אחד ואחד לבושים ךקומים‪,‬‬
‫ויבאו כלם וישבחו את ובונם‬ ‫לבושי מרקמן‪ .‬דיתון כלהו וישבחון‬
‫בירושלים‪ ,‬ויתחברו שם המונים‬ ‫למאריהין בלרושלם‪ ,‬ולתחברון המן‬
‫המונים‪ ,‬וירושלים המשך לכל‬ ‫אוכליסץ אוכליסין‪ ,‬ולרושלם להמשך לכל‬
‫הצךדים יותר ממה שנמשכה‬
‫כשהתחברו שם מץ הגלות‪.‬‬ ‫סטרין‪ .‬להיר ממה ךאתמשך כד אתחברו המן‬
‫כיון שיתחברו וישבחו את‬ ‫מגלוהא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫• ‪T‬‬
‫ךבונם‪ ,‬הקדוש ברוך הוא ישמח‬
‫עמהם‪ .‬זהו שכתוב )י ר מי ה ל א( ובאו‬
‫כיון ךיתחברון וישבחון למאריהיין‪ ,‬קךשא‬
‫ןתנו במרום ?” רי ואחר כך ־‬ ‫בדיך הוא לחדי עמהין‪ .‬הדא הוא‬
‫ונהרו אל טוב ה׳ ןגו׳‪ .‬כל אחד‬ ‫לכתיב‪) ,‬יי מי ה ל א( ובאו ורננו במרים ציין‪ ,‬ולבתר‬
‫ואחד לחלקו ןחלק אבותיו‪.‬‬
‫ונחלת ישראל ההןה עד ) ה ר מ ה של‬
‫לחולקיה‪,‬‬
‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫וחד‬
‫‪- :‬‬
‫חד‬
‫‪-‬‬
‫כל‬ ‫יי׳ ‪:‬וגי׳‪,‬‬
‫י ‪T ••1‬‬ ‫‪T:‬‬
‫ונהרו •‪*.‬אל טוב‬
‫‪T:‬‬

‫ר‪ 1‬מא( עיר הרומאים‪ ,‬ושם ילמדו‬

‫‪:‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫ז‬
‫וחולק אבהתיי‪ .‬ואחסנההין דלשראל ההא‪,‬‬
‫תורה‪ ,‬והרי פרשוה‪ ,‬וכתוב )י ש עי ה‬ ‫עד )נ״א רמתאךר‪1‬מא(‪ ,‬למתא לרימאי‪ ,‬והמן ללפון‬
‫ט( הקיצו ותנו שכני עפר ןגו׳‪.‬‬ ‫אירייתא‪ ,‬והא אוקמוה‪ ,‬וכתיב )ישעיה כר( הקיצו‬
‫ברוך ה׳"לעולם אמץ ואמן‪.‬‬
‫פרשת א ‪f‬ד^פקודי‬ ‫ותנו שיכני עפר וגי‪ /‬ברוך ה׳ לעילם אמן‬
‫אלה פקודי המשכן משכן הערת‬ ‫■יאמן‪.‬‬
‫אשר פקד על פי משה וגו׳‪ .‬רבי‬
‫חייא פתח‪) ,‬קהלת א( כל הנחלים‬ ‫פקודי‬
‫אלה ‪ :‬ו ­‬
‫פרשת •• ־‪.‬־‬
‫‪- 77‬‬
‫־ ‪• T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪T‬‬

‫אלה פקודי המשכן משכן העדות אשר פקד‬

‫הלכים אל הןם והןם איננו מלא‬
‫ןגו׳‪ .‬פסוק זה פךשוהו ונתבאר‪,‬‬
‫אבל כל הנחלים ‪ -‬אלו סודות‬
‫על פי משה וגי‪ ) /‬ש מ י ת ל ח ( רבי חליא פתח‪,‬‬
‫הנחלים והמעןנות הקדושים‬ ‫)קהלת א( כל הנחלים הילכים אל הלם והלם איננו‬
‫)מבועים‬ ‫מלא וגי‪ /‬האי יןרא אוקמוה ואהמר‪ ,‬אבל כל‬
‫שמתמלאים ויוצאים‬
‫קדושים( להאיר ולמלא את הןם‬
‫הנחלים אלין תין לנחלין ומבועין לןדיעזין‪.‬‬
‫הגדול‪ .‬ןכיון שהןם הגדול הזה‬
‫התמלא מצד אותם הנחלים‪ ,‬אז‬
‫‪T‬‬ ‫'‬
‫לאתמללין‪ ,‬ונפקין )מביעיז קיעי!( לאנהרא‬
‫־‪• T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ־‬

‫הוא מוציא מים ומשקה את כל‬‫ולמלליא להאי למא רבא‪ ,‬וכיון דהאי למא‬
‫חיות הבר‪ ,‬כמו שנאמר ) ת ה לי ס ק ד(‬
‫_רבא אתמלי מפטרא דאינון נחלין כדין הוא‬
‫ישקו כל חיתו שדי‪.‬‬
‫‪7 7‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪: -‬‬

‫מה כתוב למעלה? המשלח‬ ‫אפיק מלא‪ ,‬ואשקי לכל היוון ברא‪ ,‬כמה לאת‬
‫מעעים וגו׳‪ .‬ואחר כך ‪ -‬ושקו כל‬ ‫שדי‪.‬‬
‫‪TT‬‬
‫חיתי‬
‫— ‪:‬‬
‫כל‬ ‫אמר ) ת ה ל י ם קי( ישקו‬
‫— ‪T 1 :‬‬ ‫‪•• T‬‬
‫חיתו שדי ישברו פךאים צמאם‪.‬‬
‫מה כתיב לעילא‪ ,‬המשלח מעלנים וגי׳‪,‬‬
‫ולבתר‪ ,‬לשקו כל חלתי שדי לשברו פראים צמאם‪ .‬אלין אינון ךתיכין‬
‫תנז‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ד שבט‬
‫פקוד ־ ר״כ ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫א אדר‬

‫דלתהא‪ ,‬ךכד ןמא נקיט לון‪ ,‬כלהו נקיט לון‪ ,‬אלה הן המךכבות קזלמטה‪,‬‬
‫ושאיב לון בגויה‪ ,‬ולבתר אפיק מיין לסטרא קזכאקזר הים לוקח אותם‪ ,‬את‬
‫כלם הוא לוקח ו׳טואב אותם‬
‫אחרא‪ ,‬זיאינון רתיכין קדישין דלתהא‪ ,‬ואשקי לתוכו‪ ,‬ואחר כך מוציא מים לצד‬
‫לון‪ .‬וכלהו אתמנון ואתפקדון בשמא‪ ,‬כמה אחר‪ ,‬קזהן חמךכבות חקדקזות‬
‫ךאת אמר )ישעיה מ( לכלם בשם לל^רא‪ .‬ובגין כך‪ ,‬קזלמטה‪ ,‬ומקזקה אותם‪ ,‬וכלם‬
‫התמנו ונפקדו בקזם‪ ,‬כמו קזנאמר‬
‫)ישעיהנל( לכלם ב׳טם יקרא‪ .‬ומעזום‬
‫•‬ ‫• ‪T|:‬‬
‫)שמות לה( אלה פקודי המשכן משכן העדות‪.‬‬
‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫דבי יוסי פתח‪) ,‬תהלים לא( מה רב טובך אשר כך‪ ,‬אלה פקודי חמקזכץ מקזכן‬
‫העדת•‬
‫רבי יוסי פתח‪) ,‬תהליםלא< מה רב‬
‫צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך נגד בני‬
‫אדם‪ .‬מה רב טובך‪ .‬כמה אית לון לבני נשא‪ ,‬טובך אקזר צפנת ליראיך פעלה‬
‫לאסתכלא ולמנזיע באורחוי דקוךשא בריך לחוסים בך נגד בני אדם‪ .‬מה רב‬
‫טובך‪ ,‬כמה וקז להם לבני אדם‬
‫להסתכל ולדעת בדךכי חקדועז‬
‫קלא‬
‫‪T |T‬‬
‫ויומא )דף ר״כ ע״ב(‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫יומא‬‫‪T‬‬
‫בכלי‬
‫‪T :‬‬
‫דהא‬‫י ‪T :‬‬
‫הוא‪,‬‬
‫נפיק‪ ,‬ואבריז ואמר‪ ,‬אסתמרו בני עלמא‪ ,‬ברוך הוא‪ ,‬קזהלי בכל יום ויום‬
‫טרוקו גלי חובין‪ ,‬אסהלקו מרשתא ךתפיס‪ ,‬יוצא קול ומכריז ואומר‪ :‬העזמרו‬
‫בני העולם‪ ,‬סגרו דלתות‬
‫החטאים‪ ,‬הסתלקו מהרקזת‬
‫גלגלא‬
‫רשתא‪T T : - .‬‬ ‫רגלייכו בהאי ‪T T :‬‬ ‫יתפסון ־ ‪ :‬־ ‪:‬‬
‫•‪T‬‬ ‫עד ‪1‬לא ‪T:‬‬ ‫‪-‬‬

‫קזהופסת טרם יתפסו רגליהם‬ ‫ךדחןין‬ ‫לאיפון‬ ‫ווי‬ ‫ונחית‪.‬‬ ‫סליק‬ ‫תדיר‪,‬‬ ‫סחרא‬
‫דהא נפלי לגו עומקא‪ ,‬ברקזת חזו‪ .‬חגלגל סובב תמיד‪,‬‬ ‫גלגלא‪T : ,‬‬
‫מגו ‪ T T : -‬י‬ ‫רגלייהו •‬
‫עולה ויורד‪ .‬אוי לאותם קזדוחים‬
‫רגליהם מתוך חגלגל‪ ,‬קזהרי‬
‫עלמא‪.‬‬
‫חייבי ‪T : T‬‬
‫לאינון — ‪• • T‬‬
‫‪1‬‬ ‫דטמיר ‪• :‬‬ ‫‪• T :‬‬

‫ווי לאינון דנפלין ולא לקומון‪ ,‬ולא לנהרו נופלים לתוך העמק קזטמון‬
‫לאותם רקזעי העולם‪.‬‬ ‫לעלמא‪•• T‬דאתי‪.‬‬‫‪T :‬‬
‫דגניז לצדיקייא‬
‫‪ :‬־ • — |‪T : T :‬‬ ‫‪*T :‬‬
‫בנהורא‬
‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬
‫אוי לאותם קזנופלים ‪ 1‬לא וקומו‪,‬‬
‫ולא יאורו באור הגנוז לצדיקים‬
‫ךכמה‬ ‫ךאתי‪,‬‬ ‫לעלמא‬ ‫צדיקליא‬ ‫אינון‬ ‫זכאין‬
‫•‪1‬‬ ‫‪• - -‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬

‫נהורין גניזין לון‪ ,‬כמה עדונין בההוא עלמא לעולם הבא‪ .‬אקזריהם הצדיקים‬
‫טמידין לון‪ ,‬דכהיב מה רב טובך אשר צפנת לעולם חבא‪ ,‬קזכמה מאורות‬
‫גנוזים להם‪ ,‬כמה עדונים באותו‬
‫‪:‬‬ ‫•‬

‫העולם טמונים להם‪ ,‬קזכתוב מה‬

‫•‬
‫ליראיך‪ .‬מה רב טובך‪ ,‬הא אוקמוה‪ ,‬דא הוא‬
‫־ ‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫דאתי‪ ,‬דכתיב‪ 7,‬רב טובך אקזר צפנה ליראיך‪ .‬מה‬ ‫לעלמא ‪T :‬‬ ‫‪T:T:‬‬ ‫לצדיקייא‬
‫‪T| -‬‬ ‫דגניז ‪• - :‬‬ ‫אור ‪• T :‬‬
‫)בראשית א( וירא אלהים את האור כי טוב‪ ,‬וכתיב רב טובך‪ ,‬הרי פךקזוה קזזהו אור‬
‫הגנוז לצדיקים לעולם הבא‪,‬‬
‫'‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫קזכתוב)בראשיתא( ‪1‬וךא אלהים את‬

‫)תהלים צז( אור זרוע לצדיק וללשרי לב שמחה‪.‬‬ ‫_‪.‬ך‬

‫האור כי טוב‪ ,‬וכתוב)תהלימעז( אור‬ ‫ועל דא מה _רב טובך‪.‬‬

‫?תיב הכא מה רב טובך‪ ,‬וכתיב התם וירא זרע לצדיק וליקרי לב קומחה‪.‬‬
‫ועל זה מה רב טובך‪.‬‬
‫כ תו ב כאן מה רב טובך‪ ,‬וכתוב‬ ‫אלהים את האור כי טוב‪ .‬אשר צפנה‪,‬‬
‫בגין דאסהכל קךשא כריך הוא בההוא עזם דךא אלהים את האור כי‬
‫נהורא‪ ,‬ואסתכל באינון חייבלא דזמינין טוב‪ .‬אקזר צפנה‪ ,‬מעזום קןהכ!הכל‬
‫חקדוקז ברוך הוא באותו האור‬
‫הרקזעים‬ ‫באותם‬ ‫נהורא‪,‬י והסתכל‬‫‪T‬‬ ‫לההוא ‪:‬‬ ‫‪- :‬‬ ‫וגניז ••ליה‬ ‫בעלמא‪• T : ,‬‬
‫י‬ ‫למחטי ‪T : T :‬‬

‫קזעתידים לחבזא בעולם‪ ,‬וגנז את אותו האור לזכות בו את הצדיקים לעולם הבא‪ ,‬כמו עזנתבאר‪.‬‬
‫^ • • ‪.‬ך ••‬ ‫•‬ ‫‪/‬‬ ‫_ ‪-‬ך‬ ‫‪-‬ך‬ ‫‪-‬ך‬ ‫•|‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫••‬ ‫ן _‬ ‫‪-‬ך‬ ‫‪..‬‬ ‫‪. . /‬ך _‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪-‬ך‬ ‫־‬ ‫‪~1‬‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ד שבט‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫א אדר‬
‫תנח‬

‫פעלת‪ .‬בךאעזונה צפנת‪ ,‬ואחר‬ ‫למזכי ביה צדיקייא לעלמא דאתי‪ ,‬כמה‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :-‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬

‫כך פעלה‪ .‬אלא צפנה‪ ,‬כמו‬ ‫ךאהמר‪.‬‬

‫עזנאמר‪ .‬פעלה‪ ,‬בעזביל אותו‬
‫האור הגנוז בו עע^ה הקןדוען‬ ‫פעלת‪ ,‬בקדמיתא צפנת‪ ,‬ולבתר פעלה‪ .‬אלא‬
‫‪T V‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪- T :‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪: - T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T : ^ T‬‬

‫ברוך הוא את אמנות העולם‪.‬‬ ‫צפנה כמה דאהמר‪ .‬פעלת בגין דההוא‬
‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪—T‬‬ ‫‪: • 1‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪— T‬‬

‫מנין לנו ? ׳‪:‬צכתוב )בראשית ב(‬

‫נהודא ךגניז‪ ,‬ביה עביד לןךשא בדיך הוא‬
‫אלה תולדות העזמים והארץ‬
‫בהבךאם‪ ,‬כתוב באברהם‪,‬‬ ‫אומנותא דעלמא‪ .‬מנלן‪ .‬דכתיב‪) ,‬בראשיתב( אלה‬
‫‪V‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪I T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫ואותו אור עזל אברהם גנז אותו‬ ‫תולדו־ת השמים והארץ בהבראם‪ ,‬באברהם‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪v‬‬ ‫‪T T :‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫הקןדועז ברוך הוא‪ ,‬ובו עעןה‬

‫אמנות העולם‪ ,‬עזכתוב פעלה‬
‫כתיב‪ ,‬וההוא נהו־רא דאברהם‪ ,‬גניז ליה קדשא‬
‫‪T‬‬ ‫‪: K.‬‬ ‫••‬ ‫‪• T‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬

‫לחוסים בך‪ ,‬לאותם עזיועזבים‬ ‫בדיך הוא‪ ,‬וביה עביר אומנותא ךעלמא‪ ,‬דכתיב‬
‫תחת צלו עזל הקןדועז ברוך‬ ‫פעלה להוסים בך‪ ,‬לאינון דןתבי תהו־ת צלא‬
‫הוא‪.‬‬
‫נגד בני אדם‪ ,‬עזהרי באמנות‬
‫ךקוךשא בריך הוא‪.‬‬
‫הזו עזנעקזתה באור הזה‬ ‫נגד בני אדם‪ ,‬דהא בהאי אומנותא דאתעביד‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪VV‬‬

‫עומדים בני אדם בעולם‬ ‫בהאי נהו־רא‪ ,‬קיימין בני נשא בעלמא‪,‬‬
‫וקיומם ?הןה‪ .‬אף על פי עזהוא‬
‫גניזי ?‪3‬י האדם עומדים בו‬
‫וקיומא ךילה‪ 1‬ן הוי‪ .‬אף על גב דאיהו גניז‪ ,‬ביה‬
‫בעולם הזה‪ .‬פעלה‪ ,‬את אמנות‬ ‫לןלימין בני נשא בעלמא זיין‪ .‬פעלת‪ ,‬אומנותא‬
‫העולם הזה עזבו נעקזה הכל‬ ‫דעלמא דא‪ ,‬דביה אתעביד כלא בהושבנא‪,‬‬
‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T :‬‬
‫בחקזבון‪ .‬אמנות העולם כמו‬
‫אמנות המקזכן‪ ,‬׳טהוא אמנות‬
‫אומנותא דעלמא‪ ,‬כגוונא דא אומנותא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T : - :‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫העולם‪ ,‬והרי באךנו‪.‬‬ ‫כמז‬ ‫דמשכנא‪ ,‬דאיהו אומנותא כגוונא דעלמא‪ ,‬והא‬
‫' ‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪— :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪:‬‬

‫כ תוב כאץ אלה פקידי המקזכץ‪,‬‬ ‫אוקימנא‪.‬‬

‫וכתוב קום אלה תולדות‬
‫הקזמים והארץ‪ .‬מעזום קזכל‬
‫?תיב הכא אלה פקודי המשכן‪ ,‬וכתיב התם‬
‫אותן תולדות קזעעוו והוציאו‬ ‫אלה תולדות השמלם והארץ‪ .‬בגין רכל‬
‫קזמים וארץ‪ ,‬כלן בכח קול אותו‬ ‫אינון הולדין דעבדו ואפיקו שמןא וארעא‪,‬‬
‫פקודי‬
‫ויצאו‪•• 1 : .‬‬
‫הגנוז ‪-‬נעעזו ‪: T:‬‬
‫‪T‬האור ‪T -‬‬
‫המקזכן ןצאו באותו הכה‪ .‬מנין‬
‫כלהו בחילא דההוא נהורא ךגניז אתעבידו‬
‫לנו ? קזכתוב ובצלאל בן אודי‬ ‫ונפקו‪ .‬פקודי המשכן בההוא חילא נפקו‪.‬‬
‫בן חור למטה יהוךה ‪ -‬זהו מצד‬ ‫מנלן‪ .‬דכתיב ובצלאל בן אורי בן הור למטה‬
‫הןמין‪ .‬ואתו אהליהב ‪ -‬זהו‬
‫מצד הקומיאל‪ .‬והמקזכן מצד‬
‫יהודה‪ ,‬דא איהו מסטרא דימינא‪ .‬ואתו אהליאב‬
‫‪T * T : T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫• • ‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪t‬‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬

‫ןמין וקזמאל הוקם ונעקזה‪,‬‬ ‫דא איהו מפטרא דשמאלא‪ .‬ומשכנא מסטרא‬
‫• • ‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫• • ‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬

‫ומעזה עזהיה ביניהם הקים‬

‫•• •‪1‬‬ ‫••‬ ‫••‬ ‫‪TT‬‬ ‫דימינא ושמאלא אהקם ואתעביד‪ .‬ומשה דהוה‬
‫‪T- :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫•‬
‫אותו‪.‬‬
‫רבי אלעזר פתח ואמר‪) ,‬ישעיה‬ ‫בינליהו‪ ,‬אוקים ליה‪.‬‬
‫ט״ והוכן בחסד כסא דעזב עליו‬ ‫רבי אלעזר פתח ואמר‪) ,‬ישעיה טז( והוכן בחסד‬
‫באמת וגו׳‪ .‬והוכן בחסד כסא‪,‬‬ ‫כסא וישב עליו באמת וגו׳‪ .‬והוכן בחסד‬
‫הרי באךנו‪ ,‬כקזעלתה מחקזבה‬
‫ברצון קזל קזמחה מפזמיר כל‬ ‫כסא‪ ,‬הא אוקימנא‪ ,‬כד מחשבה סליק‪ ,‬ברעו‬
‫הטמידים עזלא נודע ולא ?דבק‪,‬‬ ‫דחדוה מטמירא רכל טמירין דלא אתיידע ולא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T : V‬‬ ‫‪:‬‬
‫תנט‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ד שבט‬
‫פקודי ‪ -‬ר״כ ע״ב‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫א אדר‬

‫הגיעה אותה שמחה והכתה י‬ ‫אתדבק‪ ,‬מטי ההוא חדוה‪ ,‬ובטש גו מחשבה‪,‬‬
‫‪y‬‬ ‫‪T T - : -‬‬ ‫‪- T‬‬ ‫י‬ ‫‪T : V‬‬ ‫‪-‬‬

‫המחשבה‪ ,‬ואז נכנס למק‪ 1‬ם‬

‫|‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫• ‪ :‬־‬ ‫‪T :‬‬ ‫׳‬ ‫־ ־ ‪ :‬־ ‪T T‬‬
‫וכדין עאל באתר דעאל‪.‬‬
‫שנכנס•‬
‫עד שנגנז בהיכל עליון אחד‪,‬‬ ‫עד דאתגניז בחד היכלא עלאה‪ ,‬דאיהו טמיר‬
‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪y‬‬ ‫‪ . .‬ך ‪ .‬ך‬ ‫‪ . . .‬ך ‪ .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬

‫שהוא טמיר למעלה‪ .‬ומשם‬ ‫לעיל‪ .‬ומתמן נגדין ואתמשכן כל נהורין‪,‬‬

‫שפעו ונמשכו כל האורות‪ .‬של‬
‫ןמין נסע בראשונה‪ ,‬ואחר כך‬
‫דימינא דנטיל בקדמיתא‪ ,‬ולבתר נטיל כלהו‪.‬‬
‫‪:‬‬ ‫‪I-‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫׳‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬

‫כלם נכ!עו‪ ,‬ומאותו צד הןמין‬ ‫ומההוא סטר למינא‪ ,‬אתלןן כורסןיא לתתא‪.‬‬
‫נתקן הכסא למטה‪ ,‬שהרי הקןדועז‬ ‫דהא קךשא בדיך הוא‪ ,‬אתקין לההוא‬
‫ברוך הוא התקין אותו הכסא‬
‫בחסד דשב עליו באמת‪ ,‬שהוא‬
‫כורסייא בחסד‪ ,‬וישב עליו באמת‪ ,‬דאיהו‬
‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V V: V‬‬ ‫־‬ ‫‪T :‬‬ ‫׳‬ ‫‪V‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬

‫התקון של החותם של הכל‪ .‬ולא‬ ‫תקונא דחותמא דכלא‪ .‬ולא יתיב על ההוא‬
‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫* ‪I‬‬

‫יושב על אותו כסא אלא בחותם‬ ‫כורסייא‪ ,‬אלא בחותמא דא דאיהו אמת‪.‬‬
‫‪V V:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T V‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬
‫שהוא אמת‪ .‬בא־הל דוד‪ ,‬שבו הוא‬
‫הכסא למטה‪.‬‬
‫באהל דוד‪ ,‬דאיהו בי כורסייא לתתא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬

‫שפט ודרש משפט ומהר צדק‪.‬‬ ‫שופט ודורש משפט ומהר צדק‪ .‬שופט‬
‫שפט ‪ -‬מצד הדין‪ .‬ודרש משפט‬ ‫מסטרא דדינא‪ .‬ודורש משפט‪,‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫•‬
‫‪ -‬מצד הרחמים‪ .‬ומהר צדק ‪ -‬הוא‬
‫כסא הדין שהוא הבית דין למטה‪.‬‬
‫מסטרא דרחמי‪ .‬ומהיר צדק‪ ,‬איהו כורסליא‬
‫בא וךאה‪ ,‬כמו כן המשכן לא‬ ‫דדינא‪ ,‬דאיהו בי דינא לתתא‪ .‬תא חזי‪ ,‬כגוונא‬
‫התקן אלא בצד הזה כמו זה של‬ ‫דא‪ ,‬משכנא לא אתתקן אלא בסטרא דא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T V‬‬ ‫־‪11‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫—‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬
‫חסד‪ ,‬כפי שאמךנו למעלה‪ .‬ועל‬
‫כן נמנו התולדות והתתקנו כלם‬
‫כגוונא דא‪ ,‬דחסד כךקאמרן לעיל‪ .‬ועל זיא‬
‫למטה‪.‬‬ ‫אתמנון תולדין ואתתקנו כלהו לתתא‪.‬‬
‫אלה פקודי המשכן משכן הערת‬ ‫אלה פקודי המשכן משכן העדות אשר פקד‬
‫אשר פקד על פי משה‪ .‬רבי‬
‫שמעון פתח‪ ,‬בראשית ברא‬
‫על פי משה‪) .‬שמיתלח( רבי שמעון פתח‪,‬‬
‫אלהים את השמים ואת הארץ‪.‬‬ ‫בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ‪,‬‬
‫הפסוק הזה פךשוהו ונאמר‬ ‫האי ל^רא )דף רכ״א ע״א( אוקמוה ואהמר בכמה‬
‫בכמה צךדים‪ ,‬אבל כשבךא‬
‫הקדוש ברוך הוא את העולם‪,‬‬ ‫סטרין‪ .‬אבל כד ברא קךשא בריך הוא עלמא‪,‬‬
‫ברא אותו כמו שלמעלה להיות‬ ‫ברא ליה כגוונא דלעילא‪ ,‬למהוי עלמא דא‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: V‬״‪.‬״••‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:— :‬‬ ‫••‬ ‫‪TT‬‬

‫העולם הזה בדיוקן של העולם‬ ‫בליוקנא ךעלמא ולעילא‪ .‬וכל אינון גוונין‬
‫שלמעלה‪ ,‬וכל אותם גונים של‬
‫מעלה התקינם למטה‪ ,‬להךביק‬ ‫ולעילא‪ ,‬אתקין לון לתתא‪ ,‬לאתדבקא‬
‫בעולם‪.‬‬
‫עולם ‪T :‬‬
‫‪T‬‬ ‫ולקשר‬
‫‪1: • :‬‬ ‫ולאתקשרא עלמא בעלמא‪.‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫— | ‪:‬‬

‫וכשרצה הקדוש ברוך הוא לברא‬ ‫וכד בעא קדשא בריך הוא למכרי עלמא‪,‬‬
‫את העולם‪ ,‬השגיח בהוךה ובךא‬
‫אותו‪ .‬והסתכל בשם הקדוש‪,‬‬ ‫אשגה באורייתא וברא ליה‪ .‬ואסתכל‬
‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫••‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬

‫הכלל של ההורה‪ ,‬וקים את‬ ‫בשמא קדישא‪ ,‬כללא דאורייתא‪ ,‬וקיים‬

‫‪•• t‬‬ ‫‪: -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫'‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•1:‬‬ ‫׳‬ ‫‪t‬‬ ‫‪•I-‬‬ ‫‪t‬‬ ‫•‪:‬‬
‫העולם‪ .‬בשלשה צדדים התקים‬ ‫עלמא‪ .‬בתלת סטרין אתקןים עלמא‪ ,‬ואיפון‬
‫העולם‪ ,‬והם חכמה ותבונה‬
‫ודעת‪ .‬בחכמה ‪ -‬שכתוב )משלי ג(‬
‫‪T •/‬‬ ‫‪T : T :‬‬ ‫־‬ ‫‪ T‬־‬
‫חכמה ותבונה ודעת‪ .‬בחכמה‪ ,‬דכתיב‪) ,‬משלי ג(‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫— —‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T : T‬‬

‫ה' בחכמה יסד ארץ‪ .‬בתבונה ־‬ ‫יי׳ בחכמה ןסד ארץ‪ .‬בתבונה‪ ,‬לכתיב כונן‬
 ‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ד שבט‬
‫ספר הוהר‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫א אדר‬
‫תם‬

‫׳צכתוב כוינץ ׳‪:‬צמים בתבונה‪.‬‬ ‫עזמלם בתבונה‪ .‬בדעת‪ ,‬דכתיב בדעתו תהומו־ת‬
‫בדעת ‪ -‬עזכתוב בדעתו ההומות‬ ‫נבקעו‪ .‬הא כלהו בקיומא ךעלמא‪ .‬ובאלין‬
‫נבקעו‪ .‬הרי כלם בקיום העולם‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬

‫ובקזלקזת אלה נבנה המקזכץ‪,‬‬

‫‪1• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪|T :‬‬
‫הלתא אתבני מעזכנא‪ ,‬דכהיב ואמלא אותו‬
‫קזכתוב ) ש מו ת לא( ואמלא איתו רוח‬ ‫רוח אלהים בחכמה בתבונה ובדעת‪.‬‬
‫אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת‪.‬‬
‫וכל הקזלקזה רמוזים בפסוק הזה‪.‬‬
‫וכלהו הלתא ךמיזין ביןרא דא‪ ,‬בראעזית‪,‬‬
‫‪••• -‬‬

‫בחכמה‪.‬‬
‫‪1‬‬

‫קזכתוב ‪T : T :‬‬
‫‪T -‬‬

‫הינו ‪T •/‬‬
‫•‬

‫בראקזית‪ ,‬־ ‪:‬‬

‫׳‬ ‫‪:‬‬
‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪7 :‬‬
‫היינו דכתיב בחכמה‪ .‬ברא אלהים‪,‬‬
‫•‬ ‫‪V:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫־ ‪:‬‬

‫ברא אלהים‪ ,‬הינו קזכתוב‬

‫‪T •/‬‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫‪•••:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫הלינו ךכהיב בתבונה‪ .‬את העזמלם‪ ,‬היינו‬
‫בתבונה‪ .‬את העזמים‪ ,‬חינו‬
‫קזכתוב בדעת‪ .‬וכלם כתובים‬
‫לכתיב בדעת‪ .‬וכלהו כתיבי בעבידת מעזכנא‪.‬‬
‫במעעוה חמקזכן‪ .‬ובסוד זה כתוב‪,‬‬ ‫ובתא דא כתיב‪ ,‬אלה פקודי המעז?ןי ו א רז א‬
‫אלה פקודי המקזכן ‪ -‬זה סוד‬ ‫דחכמה‪ .‬מעזכן העדות‪ ,‬דא רזא דתבונה‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪• • T‬‬ ‫־ ‪I‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫החכמה‪ .‬מקזכן העדת ‪ -‬זה סוד‬
‫התבונה‪ .‬אקזר פקד על פי מקזה‬
‫אעזר פקד על פי מ^נזה‪ ,‬דא רזא דדעת‪ .‬וכלא‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫י‬ ‫‪V‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪I-‬‬ ‫‪V‬‬

‫‪ -‬זה סוד הדעת‪ .‬והכל זה כנגד‬ ‫דא לקבל דא‪ ,‬בגין לכל מה לברא קלעזא‬
‫זה‪ ,‬מעזום ^כל מה עזברא חקדוקן‬ ‫בדיך הוא בעלמא דין‪ ,‬ברא ליה כגוונא‬
‫ברוך הוא בעולם הזה ‪ -‬ברא אותו‬
‫כמו קזלמעלה‪ ,‬וחבל נךקזם‬
‫ולעילא‪ .‬וכלא אתרעזים בעבירת מעזכנא‪.‬‬
‫בעבודת חמקזכן‪.‬‬ ‫תא חזי‪ ,‬בשעתא לאמר ליה קלשא בדיך הוא‬
‫הקדוקן‬
‫קזאמר ־ ‪|T‬‬
‫בקזעה ‪ T •/‬־‬
‫וראה‪,‬׳ ‪T T :‬‬
‫בא ‪:‬‬ ‫למשה עביד משכנא‪ ,‬הוה קאים משה‬
‫‪V‬‬ ‫‪• I t‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫׳‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• -:‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫‪:‬‬
‫ברוך הוא למקזה עק‪ 1‬ה מקזכץ‪,‬‬
‫היה מעזה עומד תוהה‪ ,‬קזלא ידע‬
‫תוהא‪ ,‬ללא ללע מה למעבד‪ .‬עד לאחזי ליה‬
‫‪T‬־‬ ‫׳‬ ‫•••‬ ‫••‬ ‫•••‬ ‫‪TT‬‬

‫מה לעעוות‪ ,‬עד קזהךאה לו‬ ‫קלשא בדיל הוא בעינא‪ ,‬כמה לכתיב‪) ,‬שמותכה(‬
‫חקדוקז ברוך הוא בעין‪ ,‬כמו‬ ‫וראה ועשה בתבניתם אשר אהה מראה בהר‪.‬‬
‫קזכתוב )שמית כה( וךאה ‪1‬עעןה‬
‫בתבניתם א^ר אתה מךאה בהר‪.‬‬
‫מאי בתבניתם‪ .‬אלא אוליפנא‪ ,‬דאחמי ליה‬
‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪■ .‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ך‬

‫מה זה בתבניתם? אלא למךנו‬ ‫קלשא בדיך הוא למשה‪ ,‬ליוקנא לכל מלה‬
‫קזהךאה חקדוקז ברוך הוא למקזה‬ ‫ומלה‪ ,‬כההוא דיוקנא דאיהו לעילא‪ ,‬וכל חד‬
‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I:‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬
‫דיוקן כל דבר וךבר כמו אותו‬
‫וחד הוה עביד דיוקנא דיליה כדיוקנא )דאיהו‬
‫דיוקן קזהוא למעלה‪ ,‬וכל אחד‬ ‫‪TI:‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ן־ך‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ך‬ ‫■ך־ך‬ ‫‪— .‬‬

‫ואחד הןה עועה דיוקן עלו‬ ‫לעילא וכל חד הוי‪}:‬כיד ךיורןנא דליה בךיוקנא( לאיהו אתעביד‬
‫כדיו*?[|) ש הו א לכל;גלה‪ /‬וכל אחד עושה ךיוקן‬ ‫בארעא‪.‬‬
‫שלוכךיוקן( עזהוא נעק^ה בארץ‪.‬‬
‫אשר אתה מךאה בהר‪ ,‬א^ר אתה‬ ‫אשר אהה מראה בהר‪ ,‬אשר אהה רואה‬
‫•‪*.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ :‬־ *‪*.‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‪*.‬‬ ‫‪: T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬

‫רואה הןה צריך להיות! אלא‬ ‫אוליפנא‪,‬‬ ‫אלא‬ ‫ליה‪.‬‬ ‫מיבעי‬

‫למךנו עאספקלךןה עאינה‬ ‫דאספקלריא ‪ I‬דלא נהרא‪ ,‬הוה אחמי ליה‬
‫••‬ ‫‪-‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪- : - 1:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬
‫מאיךה הןה מךאה לו בתוך כל‬
‫והדיוקנאות‬ ‫הגונים‬
‫‪71 :‬‬ ‫‪: -‬‬
‫אותם‬
‫‪:‬‬ ‫‪• 7: -‬‬ ‫‪7‬‬
‫בגויה כל איפון גוונין וליוקנין לאתעבידו‬
‫ענ ע עו למטה‪ ,‬כמךאה חזה‬ ‫לתהא‪ ,‬בהאי חיזו לאחזי בגויה כל איפון‬
‫עהךאה בתוכו כל אותם‬
‫דיוקנאות‪.‬‬
‫ממשמע עכתוב אער אתה‬ ‫מ^?‪:‬מע לכתיב אשר אתה מראה‪ .‬אהה י רזא‬
‫אהה ‪ -‬סוד האספקלריה‬ ‫מראה‪ ' ,‬־ ‪T‬‬
‫‪V:T‬‬ ‫לאספקלרןא ללא נהרא‪ .‬לאחזי ליה‬
‫תסא‬
‫ג׳ שנים־ש״ב‪:‬‬
‫ה שבט‬
‫פקודי ‪ -‬רכ״א ע״א‬ ‫לשנה אחת‪:‬‬
‫א אדר‬

‫עזאינה מאירה עזהךאה לו בתויך‬ ‫בגויה כל אינין דייילןנין‪ .‬והוה חמי לוין מ^ה‬
‫כל אותם הדיוקנאות‪ .‬והיה מעזה‬ ‫כל מלה ומלה על תקוניה‪ ,‬כמה דחמי גו‬
‫‪ ■ .‬ך ‪. .‬‬ ‫‪. .‬ך‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ן ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫—‬ ‫• ‪T‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫רואה אותם ^ דבר ודבר על‬
‫הקונו כמו עזרואה בתוך עעזעזית‬ ‫עעזעזיתא‪ ,‬וגו חיזו ךאחזי כל דייקנין‪ .‬וכד‬
‫ותוך מךאה עזמךאה את כל‬ ‫אסתכל כהו מ^זה‪ .‬אתקעזי לןמיה‪ ,‬אמר ליה‬
‫הדיוקנאות‪ .‬וכעזהסתכל בהם‬ ‫לןךשא בדיך הוא‪ ,‬מ^ה‪ ,‬את בסימניך‪ ,‬ואני‬
‫אמר לו‬
‫לפניו‪ T .‬־‬
‫התקעזה ‪TT :‬‬
‫מעזה‪ : • ,‬־‪T 1‬‬
‫׳‬
‫הקדועז ברוך הוא‪ ,‬אתה בסימנך‬ ‫בסימני כדין אתיישב מ^‪1‬זה בכל עבידתא‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪—:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪*.‬‬ ‫־‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫ואני בסימני‪ .‬אז התי^ב מעזה‬ ‫כד אתעביד כל עביךתא‪ ,‬אצטריך משה‬
‫בכל מעעזה‪.‬‬
‫כשנןגשה כל המעעזה‪ ,‬הצטרך‬
‫לממני כלא‪ ,‬בגין דלא יימרון ישראל‬
‫מעזה למנות הכל‪ ,‬כדי עזלא‬ ‫דאשהאר כספא ודהבא‪ ,‬ואסתליק לנטלא‬
‫יאמרו ישראל עזנעזאר כסף וזהב‬ ‫ליה‪ .‬ועל דא אצטריך לממני חשבנא לןמייהו‬
‫ועלה לקחת אותם‪ .‬ולכן הצטרך‬
‫למנות את החעזבון לפני ישךאל‪,‬‬
‫ךשראל‪ ,‬בגין דכתיב‪) ,‬במדבר לב( והליתם נקים‬
‫משום עזכתוב עמדברלב( והייתם‬ ‫מיי׳ ומישראל‪.‬‬ ‫‪..‬‬