‫מבוא לכלכלה מיקרו תשפ"ב‬

‫שעור מספר ‪1‬‬

‫מושגי יסוד בכלכלה‬

‫במה עוסקת הכלכלה?‬

‫באופן כללי‪ :‬כלכלה עוסקת ב"ניצול משאבים מוגבלים"‪.‬‬

‫ניתן להרחיב ולחלק את השאלות הכלכליות לשלוש‪:‬‬

‫‪ .1‬איך לייצר? ברשותנו כמות מוגבלת של גורמי ייצור ואנו צריכים להקצות אותם‬
‫בצורה מושכלת כדי לייצר בכל מקרה כמות מכסימלית של מוצרים כאלה או‬
‫אחרים‪.‬‬
‫לאחר שהבנו איך אנו מייצרים מוצרים כאלה או אחרים‪,‬‬ ‫‪ .2‬מה וכמה לייצר ?‬
‫עלינו לבחור את המוצרים אותם אנו רוצים לייצר‪ .‬נשים דגש למילת המפתח‬
‫"בחירה" המניחה שאיננו יכולים לייצר כמויות בלתי מוגבלות‪ ,‬בגלל מגבלה של‬
‫גורמי ייצור וטכנולוגיה‪ .‬המשמעות היא שעלינו להתמודד תמיד עם בעיית הבחירה‬
‫שהיא במוקד הדיון הכלכלי‪.‬‬
‫‪ .3‬למי לייצר? לאחר שהחלטנו כמה לייצר מכל מוצר עלינו לבחון את שאלת חלוקת‬
‫המוצרים בין הפרטים השונים‪ ,‬בין היחידות הכלכליות השונות‪.‬‬

‫‪1‬‬
 ‫הנחת הבסיס לעיסוק בתורת הכלכלה‪" :‬תופעת המחסור"‪.‬‬

‫‪ o‬מצד אחד אף פעם איננו מגיעים לרוויה ברצון שלנו לצרוך עוד ועוד מוצרים‬
‫ושירותים‪ .‬אפילו אם נרווה ממוצר אחד עדיין קיימים אין סוף מוצרים שאנחנו‬
‫רחוקים מרוויה בצריכתם‪ .‬כלומר אנחנו מניחם שתמיד נעדיף את היותר על‬
‫הפחות‪ .‬ניתן קרוא לזה‪" :‬הנחת אי הרוויה"‪.‬‬

‫‪ o‬מצד שני המקורות העומדים לרשותנו לשם צריכת המוצרים תמיד מוגבלים‪:‬‬
‫ברמה האישית ההכנסה של כל פרט מוגבלת‪ .‬לפיכך‪ ,‬בהכנסה מוגבלת אנחנו‬
‫צריכים לבחור בין כל האפשרויות‪ .‬כל צריכה של מוצר אחד כרוכה בויתור‬
‫על מוצרים אחרים‪ .‬אפשר כמובן לטעון שפרט יכול להגדיל את הכנסתו אם‬
‫יעבוד שעות נוספות אבל המשמעות היא שוב ויתור על שעות פנאי שבהחלט‬
‫נחשבים למוצר צריכה כלכלי שכן הוא נמצא במחסור‪-‬כמות הפנאי העומדת‬
‫לרשותנו היא מוגבלת‪.‬‬
‫גם ברמה הלאומית קיימת אותה בעיה‪ :‬רוצים לספק את כל המוצרים בלי‬
‫הגבלה אך אי אפשר לייצר מוצרים ללא הגבלה כיוון שכמות גורמי הייצור‬
‫תמיד מוגבלת‪.‬‬

‫▪ גורמי הייצור מחולקים לשלושה‪:‬‬

‫• עבודה‪ -‬הגורם האנושי‪.‬‬

‫• הון פיזי – מכונות ‪ ,‬מבנים ציוד‪.‬‬

‫• משאבי טבע‪ :‬מים חומרי גלם‪ ,‬קרקע‪.‬‬

‫לפיכך‪ ,‬צריך להחליט איך להקצות את גורמי הייצור המוגבלים בין המוצרים‬ ‫▪‬
‫השונים‪.‬‬

‫‪2‬‬
 ‫סיכום ביניים‪:‬‬
‫המסקנה הנובעת מתופעת המחסור מחייבת לקבל החלטות שמשמעותן ‪" :‬ויתור"‪:‬‬

‫‪ .1‬אי אפשר לייצר הכול כי אין מספיק גורמי ייצור‪ .‬הקצאת גורמי ייצור למוצר‬
‫אחד פירושה ויתור על ייצור מוצר אחר‪.‬‬

‫‪ .2‬את המוצרים שייצרנו אי אפשר לספק לכולם‪ .‬אם פרט אחד מקבל מוצר מסוים‪,‬‬
‫פרט אחר מוותר על צריכת אותו מוצר‪.‬‬

‫מכל האמור עד כה ניתן להגדיר מוצר כלכלי באופן הכי פשוט‪:‬‬

‫מוצר כלכלי הוא כל מוצר הנמצא במחסור‪.‬‬
‫על פי זה‪ :‬זמן הוא מוצר כלכלי‪ ,‬מים בישראל הם מוצר כלכלי (יתכן שבסין אין‬
‫מגבלה של מים ולכן אינם מוצר כלכלי)‪ ,‬חניה ברוב הערים היא מוצר כלכלי‪.‬‬

‫הערה‪ :‬בהמשך נראה שאם בתנאים מסוימים ליחידה כלכלית יש עודף בגורם ייצור‬
‫מסוים‪ ,‬כלומר הוא אינו במחסור‪ ,‬המחיר הכלכלי (הערך) שלו למעשה נחשב לאפס‪.‬‬

‫‪3‬‬
 ‫הצגה גרפית‪ -‬עקומת התמורה וייצור יעיל‬
‫עקומת התמורה מראה באופן גרפי את אפשרויות הייצור של המשק‪ ,‬כאשר משק‬
‫יכול להיות מוגדר ככל מסגרת כלכלית‪ :‬משפחה‪ ,‬קיבוץ‪ ,‬כפר‪ ,‬מדינה‪ ,‬ואפילו המשק‬
‫העולמי‪.‬‬
‫עקומת התמורה נבנית על סמך ‪ 4‬הנחות‪:‬‬

‫המשק מייצר רק שני מוצרים (הנחה מפשטת כדי שנוכל לתאר את מצב‬ ‫‪.1‬‬
‫המשק באופן דיאגרמתי)‬

‫כמות גורמי הייצור בנקודת הזמן הנוכחית היא קבועה ונתונה‪.‬‬ ‫‪.2‬‬

‫הטכנולוגיה בנקודת זמן נתונה וקבועה‪.‬‬ ‫‪.3‬‬

‫לא ניתן לייצר ללא גורמי ייצור (מוצר שניתן לייצר אותו ללא גורמי ייצור‬ ‫‪.4‬‬
‫אינו מוצר כלכלי כיוון שאפשר לייצר ולצרוך אותו ללא הגבלה)‬

‫‪4‬‬
 ‫דוגמא לעקומת התמורה‬
‫בציור שלנו משורטטת עקומת תמורה המראה את אפשרויות הייצור של משק‬
‫מסוים כאשר לרשותו כמות נתונה של גורמי ייצור וטכנולוגיה נתונה‪.‬‬

‫לבוש‬
‫‪10‬‬ ‫ציור ‪1‬‬
‫‪7‬‬

‫‪9‬‬ ‫‪20‬‬ ‫מזון‬

‫מה רואים בציור ‪?1‬‬

‫• במשק מייצרים מוצרי מזון ומוצרי לבוש‪.‬‬

‫• כמות המזון בציר האופקי‪.‬‬

‫• כמות הלבוש בציר האנכי‪.‬‬

‫‪ .1‬אם כל גורמי הייצור יוקצו לייצור מוצרי לבוש נייצר ‪ 10‬יחידות לבוש ו‪ 0 -‬יחידות‬
‫מזון‪.‬‬

‫‪ .2‬אם כל גורמי הייצור יוקצו לייצור מוצרי מזון נייצר ‪ 20‬יחידות מזון ו‪ 0 -‬יחידות‬
‫לבוש‪.‬‬

‫‪ .3‬ניתן לייצר גם הרכבים שונים של לבוש ומזון ‪ .‬על פי הציור למשל‪ ,‬אם נייצר ‪7‬‬
‫יחידות מזון ‪ ,‬נוכל לייצר גם ‪ 9‬יחידות מזון‪.‬‬

‫‪5‬‬
 ‫הייצור היעיל‬
‫עקומת התמורה מוגדרת כאפשרויות הייצור המכסימליות כלומר העקומה היא‬
‫אוסף של נקודות המקיימות ייצור יעיל‪.‬‬
‫איך קובעים מהו ייצור יעיל?‬
‫כדי לקבוע מהו ייצור יעיל‪ ,‬נברר תחילה איזה מצב הוא בכל מקרה ייצור לא יעיל‪:‬‬
‫ייצור לא יעיל הוא מצב בו ניתן להגדיל כמות של מוצר אחד מבלי שנצטרך להקטין‬
‫כמות של מוצר אחר‪.‬‬
‫בציור שלנו כל נקודה בתוך עקומת התמורה איננה ייצור יעיל כיוון שניתן להגדיל‬
‫כמות של מוצר אחד מבלי להקטין (לוותר) על כמות המוצר השני‪.‬‬

‫לדוגמא‪ :‬בציור ‪ 2‬מצוירת עקומת תמורה‪ .‬נקודה ‪ A‬מבטאת ייצור לא יעיל ‪: A‬‬

‫מנקודה ‪ A‬ניתן לעבור למשל לנקודה ‪ B‬שבה גם כמות ‪ X‬וגם כמות ‪ Y‬גדלו‪.‬‬

‫‪C‬‬
‫‪Y‬‬

‫‪B‬‬ ‫ציור ‪2‬‬

‫‪A‬‬

‫‪.‬‬ ‫‪X‬‬

‫על פי אותו עיקרון ניתן להגדיר מהו ייצור יעיל ‪:‬‬

‫ייצור יעיל הוא כל מצב בו לא ניתן להגדיל כמות של מוצר אחד מבלי להקטין כמות‬
‫של מוצר אחר‪.‬‬

‫‪6‬‬
‫נקודות של ייצור יעיל הן כל הנקודות שעל גבי עקומת התמורה (נקודה ‪ B‬למשל) ‪.‬‬

‫אנחנו רואים שעל גבי עקומת התמורה כל הגדלה של כמות מוצר אחד כרוכה‬

‫בויתור על כמות המוצר האחר‪.‬‬

‫נאמר מיד‪:‬‬

‫מתחת לעקומת התמורה לא כדאי להיות ‪ -‬זהו ייצור לא יעיל ( נקודה ‪ A‬למשל)‬

‫מעל לעקומת התמורה לא ניתן להיות ( נקודה ‪ C‬לדוגמא)‪.‬‬

‫המשק ישאף תמיד ‪:‬‬

‫‪ .1‬להיות בהווה על גבי עקומת התמורה ‪ -‬ייצור יעיל‪.‬‬

‫‪ .2‬לבחור על פי ההעדפות הפרטים את הנקודה המועדפת על עקומת התמורה‪.‬‬

‫‪ .3‬לנסות להעלות את עקומת התמורה בעתיד ‪ -‬צמיחה כלכלית‪.‬‬

‫הערה‪ :‬נשים לב שהגדרת היעילות היא מינימליסטית ואיננה נכנסת לשאלת‬

‫העדפות בין המוצרים‪ .‬היא רק פוסלת את המצבים שהם בעליל (בלי קשר‬
‫להעדפות) בלתי יעילים (כלומר מהווים בזבוז משאבים)‪ .‬ההגדרה שקבענו אינה‬

‫‪ C‬ל‪( B-‬כיוון‬ ‫מאפשרת להשוות בין שני מצבים יעילים‪ -‬למשל בין נקודות‬

‫שמדובר בהגדלת כמות מוצר אחד על חשבון הקטנת מות מוצר אחר)‪ .‬ההגדרה‬
‫הזאת אפילו אינה מאפשרת להשוות בין מצב יעיל למצב בלתי יעיל‪ -‬למשל נקודה‬

‫יש יותר‬ ‫היעילה‪ ,‬שהרי ב‪C-‬‬ ‫‪ A‬הלא יעילה לא בהכרח נחותה מנקודה ‪C‬‬

‫ממוצר ‪ Y‬אך פחות ממוצר ‪ X‬ואין לנו מושג על רמת התועלת שנותן כל מוצר‪.‬‬

‫‪Y‬‬
‫‪C‬‬ ‫ציור ‪3‬‬
‫‪B‬‬

‫‪A‬‬

‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬
‫‪X‬‬
 ‫הויתור האלטרנטיבי‬
‫ראינו שעל גבי עקומת התמורה הגדלת הכמות ממוצר אחד כרוכה בוויתור על‬
‫המוצר השני‪ .‬נגדיר לשם כך שלושה מושגים העוסקים בוויתור‪:‬‬
‫‪ .1‬ויתור אלטרנטיבי כולל ‪ -‬סך הויתור על תפוקת מוצר אחד הדרוש לייצור כמות‬
‫נתונה ממוצר שני‪.‬‬

‫בציור שלנו בנקודה ‪ A‬הוויתור האלטרנטיבי הכולל בייצור ‪ 9‬יחידות ‪ X‬הנו ‪3‬‬

‫יחידות ‪. Y‬‬

‫לבוש‬
‫ציור ‪4‬‬
‫‪10‬‬

‫‪A‬‬
‫‪7‬‬

‫‪9‬‬ ‫‪20‬‬ ‫מזון‬

‫‪20‬‬

‫‪8‬‬
‫הסבר‪ :‬אם היינו מייצרים רק ‪- Y‬היינו מייצרים ‪ 10‬יחידות ‪ .Y‬ההחלטה לייצר גם‬

‫‪ 9‬יחידות ‪ X‬חייבה אותנו להקטין את כמות ‪ Y‬מ‪ 10 -‬ל‪ ,7-‬כלומר ויתור על ‪3‬‬

‫יחידות ‪ -Y‬המשמעות כדי לייצר בסה"כ ‪ 9‬יחידות ‪ Y‬יש לוותר על ‪ 3‬יחידות ‪.X‬‬

‫‪ .2‬ויתור אלטרנטיבי ממוצע ‪ -‬הויתור על תפוקת מוצר אחד הדרוש בממוצע‬

‫לייצור יחידה אחת מהמוצר השני‪.‬‬

‫בציור שלנו אם סך הויתור שהיה דרוש כדי לייצר בסה"כ ‪ 9‬יחידות ‪ X‬היה בסה"כ‬

‫‪ 3‬יחידות ‪ ,Y‬משמע שבממוצע עבור כל יחידה של ‪ X‬ויתרנו על ‪ 1/3‬יחידות ‪.Y‬‬

‫הערה‪ :‬בהמשך ניווכח ששני המושגים הראשונים הם למעשה מושגים פחות‬

‫כלכליים כיוון שלעתים רחוקות בלבד אנחנו שואלים שאלות של ‪":‬הכול או לא‬

‫כלום" ‪ -‬האם כדאי לייצר ‪ 9‬יחידות ‪ X‬אם יודעים שהמחיר הוא ויתור על ‪ 3‬יחידות‬

‫‪.Y‬‬

‫השאלות הכלכליות הם בדרך כלל כמה יחידות ‪ X‬בדיוק כדאי לייצר‪ 1 :‬או ‪ 2‬או‬

‫‪ 3‬וכן הלאה?‬

‫לשם בירור השאלה הזאת נגדיר מושג כלכלי שימושי יותר‪" :‬הויתור האלטרנטיבי‬
‫השולי"‪.‬‬
‫‪ .3‬ויתור (עלות) אלטרנטיבי שולי ‪ -‬הויתור הנדרש במצב נתון כדי לייצר את‬
‫היחידה האחרונה של המוצר האחר‪.‬‬

‫כדי לבדוק מהו הויתור האלטרנטיבי השולי בייצור ‪ 9‬יחידות ‪ X‬עלינו לדעת על‬

‫כמה יחידות ‪ Y‬ויתרנו כדי לייצר את היחידה התשיעית של ‪ .X‬לשם כך נבדוק כמה‬

‫‪ X‬במקום ב‪.9-‬‬ ‫‪ Y‬היינו מייצרים אילו היינו מסתפקים רק ב‪ 8 -‬יחידות‬

‫‪9‬‬
‫כשמייצרים ‪ 8‬יחידות ‪ X‬כמות ‪ Y‬היא ‪( 7‬נקודה ‪ , )B‬כלומר היחידה התשיעית של‬

‫גרמה לירידה של ‪ Y‬מ‪ 8-‬ל‪ - 7-‬ויתור על ‪ 1‬יחידת ‪.Y‬‬ ‫‪X‬‬

‫מסקנה‪ :‬העלות האלטרנטיבית השולית בייצור ‪ 9‬יחידות ‪ X‬היא ‪ 1‬יחידת ‪.Y‬‬

‫לבוש‬ ‫ציור ‪5‬‬

‫‪10‬‬

‫‪B‬‬
‫‪8‬‬
‫‪A‬‬
‫‪7‬‬

‫‪8‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪20‬‬ ‫מזון‬

‫‪20‬‬

‫דוגמא פשוטה לבניית עקומת תמורה‪:‬‬

‫• במשק ‪ 10‬עובדים זהים‪.‬‬

‫• כל עובד יכול לייצר ביום ‪ 2‬יחידות ‪ X‬או ‪ 4‬יחידות ‪.Y‬‬

‫• איך תיראה עקומת התמורה ומה יהיה הויתור האלטרנטיבי השולי בכל‬
‫נקודה?‬

‫‪10‬‬
 ‫פתרון (ציור ‪)6‬‬

‫אם כל העובדים ייצרו רק יחידות ‪ X‬נוכל לייצר ‪ (2*10=) 20‬יחידות ‪ X‬ו‪0 -‬‬

‫יחידות ‪.Y‬‬

‫‪ (4*10=) 40‬יחידות ‪ Y‬ו‪0 -‬‬ ‫אם כל העובדים ייצרו רק יחידות ‪ Y‬נוכל לייצר‬

‫יחידות ‪.X‬‬

‫עקומה זו הנה עקומה ליניארית ‪ .‬בעקומה כזאת הויתור האלטרנטיבי השולי קבוע‬

‫(ושווה לוויתור האלטרנטיבי הממוצע)‪ .‬בכל נקודה הויתור השולי בייצור יחידת ‪X‬‬

‫הנו ‪ 2‬יחידות ‪.Y‬‬

‫זה נובע מכך שהעברת עובד מיצור ‪ Y‬לייצור ‪ X‬מגדילה כמות ‪ X‬ב‪ 2 -‬יחידות תוך‬

‫הקטנת כמות ‪ Y‬ב‪ 4 -‬יחידות‪.‬‬

‫נניח לשם דוגמא שהמשק זקוק ל‪ 6 -‬יחידות ‪ .X‬לכמה יחידות ‪ Y‬הוא יוכל להגיע?‬

‫כדי לייצר ‪ 6‬יחידות ‪ X‬הוא ישתמש ב‪ 3-‬עובדים‪ .‬כל יתר העובדים‪ 7 -‬במספר יוכלו‬

‫ייצר ‪ 7 .Y‬העובדים ייצרו ‪ 7*4=28‬יחידות ‪.Y‬‬

‫דרך אחרת‪ :‬אם המשק לא ייצר יחידות של ‪ ,X‬הוא ייצר ‪ 40‬יחידות ‪ .Y‬הויתור‬

‫האלטרנטיבי עבור כל יחידת ‪ X‬הוא ‪ 2‬יחידות ‪ .Y‬המסקנה‪ :‬כדי לייצר ‪ 6‬יחידות‬

‫‪ X‬יש לותר על ‪ (2*6=) 12‬יחידות ‪ Y‬ולרדת מ‪ 40 -‬יחידות ‪ Y‬ל‪ 28-‬יחידות ‪.Y‬‬

‫‪Y‬‬
‫ציור ‪6‬‬
‫‪40‬‬
‫נוסחת עקומת התמורה‪::‬‬

‫‪Y=40-2X‬‬ ‫‪28‬‬

‫‪6‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪X‬‬

‫‪11‬‬
 ‫יתרון מוחלט ויתרון יחסי‬

‫אחד המושגים היותר חשובים והיותר שימושיים בכלכלה הנו "יתרון יחסי"‬

‫וההבדל בינו לבין המושג "יתרון מוחלט" ‪ .‬כפי שנראה בהמשך‪ ,‬היתרון היחסי‬

‫הנו המפתח לחלוקת עבודה בין אנשים‪ ,‬בין גורמי ייצור ובין משקים‪ .‬את הרעיון‬
‫בכללותו נמחיש בדוגמא‪.‬‬

‫במשק יש עובד א' ו‪ -‬עובד ב' ‪.‬‬

‫עובד א' מייצר בשעת עבודה ‪ 10‬יחידות ‪ X‬או ‪ 20‬יחידות ‪.Y‬‬

‫עובד ב' מייצר בשעת עבודה ‪ 5‬יחידות ‪ X‬או ‪ 5‬יחידות ‪.Y‬‬

‫יתרון מוחלט‬

‫• אנו רואים שעובד א' יעיל יותר בייצור ‪ X‬ולכן נאמר שיש לו יתרון מוחלט בייצור‬

‫‪.X‬‬

‫• אנו גם רואים שעובד א' יעיל יותר בייצור ‪ Y‬ולכן נאמר שיש לו יתרון מוחלט גם‬

‫בייצור ‪.Y‬‬

‫המשמעות‪ :‬אם הינו צריכים לבחור בין עובד א' לעובד ב' ועלותם‬
‫הייתה זהה‪ ,‬היינו בוחרים על פי היתרון המוחלט את עובד א'‪ .‬אבל מה‬
‫קורה כאשר עומדים לרשותנו שני העובדים ואנחנו צריכים לחלק‬
‫ביניהם את העבודה? כאן בא לעזרתנו המושג ‪" :‬יתרון יחסי"‪.‬‬

‫יתרון יחסי‬
‫היתרון היחסי נמדד במונחים של ויתור אלטרנטיבי‪:‬‬

‫• כשעובד א' מייצר ‪ 1‬יחידת ‪ X‬הוא מוותר על ייצור ‪ 2‬יחידות ‪.Y‬‬

‫• כשעובד ב' מייצר ‪ 1‬יחידת ‪ X‬הוא מוותר על ייצור ‪ 1‬יחידת ‪.Y‬‬

‫‪12‬‬
‫‪ X‬באמצעות‬ ‫מסקנה‪ :‬במונחים אלטרנטיביים למשק יותר "זול" לייצר את‬

‫כיוון שבכך המשק מפסיד פחות יחידות ‪ ,Y‬כדי לייצר יחידה אחת של‬ ‫עובד ב'‪,‬‬

‫‪.X‬‬

‫לפיכך נאמר‪ :‬לעובד ב' יתרון יחסי בייצור ‪ ( X‬למרות החיסרון המוחלט שיש לו‬

‫בייצור ‪)X‬‬

‫אם כך נקבע‪:‬‬
‫שהעלות האלטרנטיבית בייצורו‬ ‫יתרון יחסי במוצר מסוים‪ ,‬יש לגורם הייצור‬
‫היא הנמוכה ביותר‪.‬‬

‫אם לעובד ב' יתרון יחסי בייצור ‪ ,X‬האם ברור שלעובד א' יתרון יחסי‬ ‫שאלה‪:‬‬

‫בייצור ‪?Y‬‬

‫התשובה לכך כמובן חיובית‪ .‬נבדוק ‪:‬‬

‫עובד א'‪ 1 :‬יחידת ‪ Y‬במקום ½ יחידת ‪X‬‬

‫עובד ב'‪ 1 :‬יחידת ‪ Y‬במקום ‪ 1‬יחידת ‪X‬‬

‫מסקנה‪ :‬לעובד א' יתרון יחסי בייצור ‪.Y‬‬

‫איך ניתן לראות למי יש יתרון יחסי בייצור ‪ X‬בדיאגרמה?‬

‫נצייר זה ליד זה במדויק את עקומת התמורה של עובד א' ושל עובד ב'‪.‬‬

‫‪20‬‬
‫‪5‬‬
‫ציור ‪7‬‬

‫‪5‬‬
‫‪10‬‬

‫ויתור אלט' =‪1‬‬ ‫ויתור אלט' =‪2‬‬

‫‪13‬‬
 ‫נביט בשיפועים של העקומות‪:‬‬

‫לעובד א' שיפוע יותר תלול ‪ -‬כל יחידה של ‪ X‬דורשת ויתור של ‪ 2‬יחידות ‪10 ( .Y‬‬

‫יחידות ‪ X‬או ‪ 20‬יחידות ‪)Y‬‬

‫לעומת זאת לעובד ב' שיפוע מתון יותר‪ -‬כל יחידה של ‪ X‬דורשת ויתור של ‪ 1‬יחידת‬

‫‪ 5 ( Y‬יחידות ‪ X‬או ‪ 5‬יחידות ‪.)Y‬‬

‫מסקנה‬

‫כיוון שהשיפוע של עובד ב' מתון יותר ‪ ,‬לעובד ב' יתרון יחסי בייצור ‪ X‬כיוון שבייצור‬

‫‪ X‬הוויתור האלטרנטיבי שלו (במונחי מוצר ‪ )Y‬נמוך יותר‪.‬‬

‫הערה‬
‫הניתוח הזה בעצם מדבר על כך שתמיד יהיה שימוש בכל העובדים‪ ,‬גם אלה עם‬
‫היתרון המוחלט בכל המוצרים וגם אלו עם החיסרון המוחלט בכל המוצרים‪,‬‬
‫שבכל מקרה במשהו יש להם יתרון יחסי‪ .‬בהמשך נראה איך מנגנון השכר דואג‬
‫לכך שכולם יעבדו כאשר ברור שהתמורה שיקבל עובד א' תהיה גבוהה יותר‬
‫מהתמורה שיקבל עובד ב'‪.‬‬

‫תכונות עקומת התמורה‬

‫‪ .1‬העקומה יורדת משמאל לימין ( בעלת שיפוע שלילי)‬
‫תכונה זו נובעת בעצם מהגדרת היעילות‪ .‬רק קטעים שבהם הגדלה של מוצר אחד‬
‫כרוכה בויתור על מוצר אחר מוגדרים כקטעים יעילים‪ ,‬ולכן רק הם מהווים חלק‬
‫מעקומת התמורה‪.‬‬
‫לדוגמא‪ :‬האם כל הקטעים בעקומת התמורה שלפנינו הם חלק מעקומת התמורה?‬

‫‪14‬‬
 ‫ציור ‪8‬‬
‫‪10‬‬

‫‪5‬‬ ‫‪A‬‬

‫‪5‬‬
‫כל נקודה על הקטע האנכי (מתחת לנקודה ‪ )A‬איננה חלק‬ ‫התשובה שלילית‪-‬‬

‫מעקומת התמורה‪ .‬כיוון שניתן להגדיל את כמות ‪ Y‬מבלי לוותר על ‪ .X‬העקומה‬

‫נעצרת בנקודה שבה מייצרים ‪ 5‬יחידות ‪ X‬ו‪ 5-‬יחידות ‪. Y‬‬

‫‪ .2‬העקומה בדרך כלל קמורה‬

‫בדרך כלל עקומת התמורה הנה קמורה‪.‬‬
‫את תכונת הקמירות ניתן לנסח כך‪ :‬ככל שמגדילים את כמות מוצר מסוים העלות‬
‫(הויתור) האלטרנטיבי השולית בייצורו הולכת וגדלה‪.‬‬

‫אנחנו רואים שככל שמגדילים את כמותו של מוצר ‪ X‬הויתור האלטרנטיבי השולי‬

‫(הנמדד ביחידות ‪ ) Y‬הולך וגדל‪.‬‬

‫ציור ‪9‬‬

‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪11‬‬

‫‪15‬‬
 ‫הסיבות לקמירות העקומה‬
‫‪ .1‬ההתמחות היחסית‪ -‬ההקצאה לפי ויתור אלטרנטיבי‬

‫כאשר לרשותנו כמה סוגים של גורמי ייצור ואנו נדרשים להגדיל ייצור של מוצר ‪X‬‬

‫אנחנו נשתדל לעשות זאת תוך ויתור הכי קטן על יחידות ‪ .Y‬כדי להשיג מטרה זו‬

‫את גורם הייצור שייצר את יחידת ה‪ X -‬תוך ויתור‬ ‫נעביר לייצור ‪ X‬קודם כל‬

‫הקטן ביותר על ייצור של ‪ .Y‬כלומר את גורם הייצור שיש לו יתרון יחסי ב‪.X -‬‬

‫כדי להמחיש נקודה חשובה זו‪ ,‬נשתמש בדוגמא שטיפלנו בה קודם‪.‬‬

‫נחזור על הנתונים‪:‬‬

‫לרשות המשק‪:‬‬

‫• ‪ 10‬שעות עבודה של עובד א'‪-‬‬

‫• עובד א' מייצר בשעת עבודה ‪ 10‬יחידות ‪ X‬או ‪ 20‬יחידות ‪.Y‬‬

‫• ‪ 10‬שעות עבודה של עובד ב'‪.‬‬

‫• עובד ב' מייצר בשעת עבודה ‪ 5‬יחידות ‪ X‬או ‪ 5‬יחידות ‪.Y‬‬

‫נרשום את הנתונים כך‪:‬‬

‫‪Y‬‬ ‫‪X‬‬
‫‪20* 10= 200‬‬ ‫‪10* 10= 100‬‬ ‫‪ 10‬שעות עובד א'‬
‫‪10*5 = 50‬‬ ‫‪10 * 5= 50‬‬ ‫‪ 10‬שעות עובד ב'‬
‫‪250‬‬ ‫‪150‬‬ ‫סה"כ‬

‫‪Y‬‬
‫ציור ‪10‬‬
‫‪250‬‬
‫ויתור‬
‫‪200‬‬ ‫‪B‬‬ ‫אלטרנ‬
‫טיבי‬

‫ויתור‬
‫אלטרנטי‬
‫‪16‬‬ ‫בי‬
‫‪1‬‬
‫‪C‬‬
‫‪150‬‬ ‫‪X‬‬
‫‪100‬‬
 ‫איך בונים את עקומת התמורה?‬

‫נניח שבנקודת הפתיחה המשק מייצר רק יחידות ‪ Y‬כלומר גם העובדים סוג א'‬

‫וגם העובדים סוג ב' עוסקים רק בייצור ‪.Y‬‬

‫• כמה יחידות ‪ Y‬מיוצרות? התשובה כמובן ‪ 200( 250‬ע"י עובדים סוג א' ו‪ 50-‬ע"י‬

‫עובדים סוג ב')‬

‫‪.0‬‬ ‫• כמה יחידות ‪ X‬מיוצרות?‬

‫• הנקודה בה המשק נמצא בשלב זה היא נקודה ‪.A‬‬

‫כעת נניח שהמשק נדרש לייצר יחידות ‪ X‬ולצורך זה הוא חייב להסב גורמי‬

‫ייצור מייצור ‪ Y‬לייצור ‪ .X‬מהם הקריטריונים לפיהם יחליט את מי להעביר‬

‫ראשון מייצור ‪ Y‬לייצור ‪? X‬‬

‫כמו שאמרנו‪ ,‬המשק חייב לנסות לייצר את יחידות ה‪ X-‬הראשונות בויתור הכי‬

‫קטן במונחים של יחידות ‪:X‬‬

‫• אם נייצר את יחידות ה‪ X-‬הראשונות באמצעות עובדים מסוג א'‪ ,‬ייצור של‬

‫כל יחידת ‪" X‬יעלה" לנו בוויתור של ‪ 2‬יחידות ‪.Y‬‬

‫• אם נייצר את יחידות ה‪ X-‬הראשונות באמצעות עובדים מסוג ב'‪ ,‬ייצור של‬

‫כל יחידת ‪" X‬יעלה" לנו בוויתור של ‪ 1‬יחידת ‪.Y‬‬

‫מסקנה‬

‫ברור שכדי לייצר את יחידות ‪ X‬הראשונות בוויתור הכי קטן (במונחי ‪,) Y‬‬

‫הראשונים שכדאי להעביר אותם מייצור ‪ Y‬לייצור ‪ X‬הם עובדים סוג ב'‪,‬‬

‫שלהם ויתור אלטרנטיבי הכי קטן בייצור יחידות ‪ ,X‬כלומר להם יש יתרון‬

‫יחסי בייצור ‪. X‬‬

‫‪17‬‬
‫אם נעביר את כל העובדים סוג א' מייצור ‪ Y‬לייצור ‪ X‬הרי תקטן תפוקת ‪ Y‬ב‪50-‬‬

‫יחידות (ולכן ייוצרו רק ‪ 200‬יחידות ‪ )Y‬ובתמורה יקבל המשק ‪ 50‬יחידות של ‪X‬‬

‫(ולכן ייוצרו ‪ 50‬יחידות ‪ .) X‬המשק יגיע לנקודה ‪.B‬‬

‫נשים לב שלאורך כל הקטע הישר מ‪ A-‬ועד ‪ B‬הויתור האלטרנטיבי בייצור יחידת‬

‫‪ X‬הוא ‪ 1‬יחידת ‪.Y‬‬

‫מה יקרה אם נדרשים יותר מ‪ 50-‬יחידות ‪? X‬‬

‫במצב כזה המשק כבר לא יוכל להמשיך לייצר את ‪ X‬בוויתור אלטרנטיבי של ‪1‬‬

‫יחידת ‪ Y‬כיוון שכל העובדים סוג ב' כבר מייצרים יחידות ‪ .X‬מהנקודה הזאת‬

‫הגדלת כמות ‪ X‬מחייבת הסבת עובדים סוג ב' מייצור ‪ Y‬לייצור ‪ X‬וכבר ראינו שאצל‬

‫עובדים סוג ב' הויתור האלטרנטיבי בייצור יחידת ‪ X‬הוא ‪ 2‬יחידות ‪.Y‬‬

‫אם נעביר את כל ‪ 10‬העובדים סוג א' מייצור ‪ Y‬לייצור ‪ X‬נפסיד ‪ 200‬יחידות ‪Y‬‬

‫(ולכן נרד ל‪ 0-‬יחידות ‪ )Y‬ובתמורה נקבל ‪ 100‬יחידות ‪ X‬נוספות (ובסך הכול נגיע ל‪-‬‬

‫‪ 150‬יחידות ‪ ).X‬זוהי נקודה ‪.C‬‬

‫נשים לב שלאורך כל הקטע מ‪ B-‬ועד ‪ C‬הויתור האלטרנטיבי השולי בייצור ‪1‬‬

‫יחידת ‪ X‬הינו ‪ 2‬יחידות ‪.Y‬‬

‫סיכום ביניים‬
‫הסיבה הראשונה לקמירות עקומת התמורה היא הקצאת גורמי הייצור על בסיס‬
‫יתרון יחסי‪ ,‬כלומר על בסיס של ויתור אלטרנטיבי שהולך מהקטן ועד הגדול‪.‬‬

‫לעובדים סוג ב' היה יתרון יחסי בייצור ‪ X‬בהשוואה לעובדים סוג א'‪ ,‬ולכן הם היו‬

‫הראשונים שהשתמשנו בהם לייצור יחידות ה‪ X-‬ולכן בראיה של המשק הויתור‬

‫האלטרנטיבי בייצור ‪ X‬בקטע הראשון הוא ‪ 1‬יחידת ‪ .Y‬מעבר ל‪ 50-‬יחידות ‪X‬‬

‫משתמשים גם בעובדים סוג א' עם ויתור של ‪ 2‬יחידות ‪ Y‬לכל יחידת ‪.X‬‬

‫‪18‬‬
 ‫הערה‬
‫בשלב זה אנחנו מדברים על "מתכנן" שמקצה גורמי ייצור על בסיס של יתרון יחסי‬
‫ובונה עקומת תמורה‪ .‬בהמשך נראה שבשווקים עצמם ישנם מנגנונים של סחר‬
‫בגורמי ייצור וסחר במוצרים שגורמים לכך שבלי מתכנן‪ ,‬ההקצאה ה"טבעית" –‬
‫הקצאת השוק‪ ,‬מחלקת את גורמי הייצור בין המוצרים השונים על פי יתרון יחסי‪,‬‬
‫כך שנוצרת עקומת תמורה קמורה‪.‬‬

‫הסיבה השנייה לקמירות עקומת התמורה‪" :‬הבדלים בפרופורציות יעילות של‬

‫גורמי ייצור"‬
‫הדוגמא שהשתמשנו בה עד עכשיו הייתה מעט לא מציאותית כיוון שבנתונים הנחנו‬
‫שגורם ייצור מסוים (עובד סוג א' או עובד סוג ב') מייצרים מוצרים בלי שישתמשו‬
‫בגורמי ייצור משלימים אחרים (מים‪ ,‬חומר גלם‪ ,‬הון‪ ,‬קרקע וכו')‪.‬‬
‫במציאות המורכבת יותר אין כמעט מוצר המיוצר רק עם גורם ייצור אחד‪ .‬בדרך‬
‫כלל כדי לייצר מוצר נדרשים כמה גורמי ייצור לייצור מוצר אחד‪.‬‬
‫לדוגמא‪ :‬ייצור כוס תה‬
‫כדי לייצר כוס תה נדרשים ‪ 1 :‬שקית תה וגם ‪ 2‬כפיות סוכר‪ ,‬אם יתנו לנו עוד ‪1‬‬
‫שקית תה בלי להוסיף לנו סוכר לא נוכל להגדיל את ייצור התה ונמצא את עצמנו‬
‫עם שקית תה אחת "מובטלת"‪.‬‬
‫איך זה קשור עם קמירות העקומה? נדגים בדוגמא‪:‬‬

‫• במשק מייצרים תפ"א ועגבניות‪.‬‬

‫• לייצור ‪ 1‬טון תפ"א נדרשים ‪ 2‬דונם קרקע וגם ‪ 4‬עובדים‪.‬‬

‫• לייצור ‪ 1‬טון עגבניות נדרשים ‪ 5‬דונם קרקע וגם ‪ 1‬עובד‪.‬‬

‫• לרשות המשק ‪ 100‬דונם קרקע ו‪ 100-‬עובדים‪.‬‬

‫‪19‬‬
‫אנו רואים שכל ‪ 1‬טון עגבניות וכל ‪ 1‬טון תפ"א דורשים לעמוד גם במגבלה של‬
‫קרקע וגם במגבלה של עובדים‪ .‬לא ניתן לייצר ללא קרקע ולא ניתן לייצר ללא‬
‫עובדים‪.‬‬
‫במקרה זה בניית עקומת התמורה שונה לחלוטין מהמקרה הקודם בו כל גורם ייצר‬
‫באופן עצמאי‪ .‬כדי לבנות את עקומת התמורה נחשב את מגבלת העובדים בנפרד‬
‫ואת מגבלת המכונות בנפרד ונבדוק מתי ייצור המוצרים עומד בשתי המגבלות גם‬
‫יחד‪.‬‬

‫תפ"א‬ ‫עגבניות‬

‫‪100‬‬ ‫‪100‬‬ ‫‪ 100‬קרקע‬

‫‪= 50‬‬ ‫‪= 20‬‬
‫‪2‬‬ ‫‪5‬‬
‫‪100‬‬ ‫‪100‬‬ ‫‪ 100‬עובדים‬
‫‪= 25‬‬ ‫‪= 100‬‬
‫‪4‬‬ ‫‪1‬‬

‫‪50‬‬ ‫ציור ‪11‬‬

‫מגבלת‬
‫הקרקע‬

‫‪25‬‬
‫מגבלת העובדים‬

‫‪20‬‬ ‫‪100‬‬

‫‪20‬‬
 ‫נסביר‪:‬‬
‫בדקנו תחילה איך הייתה נראית עקומת התמורה אם היינו זקוקים רק לקרקע כדי‬
‫לייצר עגבניות ו‪-‬תפ"א‪ .‬הקו האדום מראה לנו שאם היינו מקצים את כל הקרקע‬
‫לייצור תפ"א הינו מייצרים ‪ 50‬טון תפ"א ו‪ 0-‬עגבניות‪ .‬אם היינו מקצים את כל‬
‫אלו הכמויות‬ ‫הקרקע לייצור עגבניות היינו מייצרים ‪ 20‬טון עגבניות ו‪ 0-‬תפ"א‪.‬‬
‫המכסימליות שמוגבלות על ידי מגבלת הקרקע‪.‬‬
‫בהמשך בדקנו איך הייתה נראית עקומת התמורה אם היינו זקוקים רק לעובדים‬
‫כדי לייצר עגבניות ו‪-‬תפ"א‪ . .‬הקו הכחול מראה לנו שאם היינו מקצים את כל‬
‫העובדים לייצור תפ"א הינו מייצרים ‪ 25‬טון תפ"א ו‪ 0-‬עגבניות‪ .‬אם היינו מקצים‬
‫את כל העובדים לייצור עגבניות היינו מייצרים ‪ 100‬טון עגבניות ו‪ 0-‬תפ"א‪ .‬אלו‬
‫הכמויות המכסימליות שמוגבלות על ידי מגבלת העובדים‪.‬‬

‫• יאמר מיד ‪ :‬כדי לייצר מוצרים נדרשת עמידה בשתי המגבלות גם יחד ולכן‬
‫עקומת התמורה בנויה רק מהקטעים הנמוכים (הקווים העבים)‪:‬‬

‫• אמנם מגבלת הקרקע מאפשרת לנו לייצר ‪ 50‬טון תפ"א אך מבחינת מגבלת‬
‫העובדים לא ניתן לייצר יותר מ‪ 25-‬טון תפ"א (כדי לייצר ‪ 50‬טון תפ"א נדרשים‬
‫‪ 200‬עובדים)‪.‬‬

‫• אמנם מבחינת מגבלת העובדים ניתן לייצר ‪ 100‬טון עגבניות אך מגבלת הקרקע‬
‫מונעת אפשרות לייצר יותר מ‪ 20-‬טון עגבניות‪.‬‬

‫‪21‬‬
 ‫האם כל גורמי הייצור מנוצלים במלואם?‬

‫• בקטע הימני מבין השניים הקרקע היא גורם הייצור המגביל את הגדלת הייצור‪.‬‬
‫בקטע זה יש לנו עודף בעובדים‪ .‬מצב כזה מוגדר כ"אבטלה מבנית" של עובדים‪.‬‬
‫לדוגמא אם נייצר ‪ 20‬טון עגבניות נשתמש בכל ‪ 100‬דונם הקרקע ולא יישאר לנו‬
‫קרקע לייצור תפ"א‪ ,‬ולכן לא נייצר תפ"א‪ .‬כדי לייצר ‪ 20‬טון עגבניות נדרשים רק‬
‫‪ 20‬עובדים מה שמשאיר אותנו עם ‪ 80‬עובדים הנמצאים ב‪" :‬אבטלה מבנית" ‪.‬‬

‫• בקטע השמאלי קיימת רק מגבלת עובדים ולא כל הקרקע מנוצלת כלומר‬

‫הקרקע נמצאת ב"אבטלה מבנית"‪.‬‬

‫• רק בנקודת החיתוך שני גורמי הייצור מנוצלים באופן מלא‪ .‬אין זה הופך את‬
‫הנקודה הזאת ליעילה יותר מהאחרות כיוון שאיננו רואים כערך כלכלי תעסוקה‬
‫מלאה של גורמי הייצור‪.‬‬

‫מסקנה‬
‫כיוון שבדרך כלל אין התאמה במגבלות של גורמי הייצור השונים‪ .‬תיווצר בדרך‬
‫כלל עקומה שבורה וקמורה‪ .‬אם היינו מוסיפים עוד מגבלות (מים‪ ,‬חומר גלם‬
‫ועוד ) יתכן שהעקומה הייתה נשברת בעוד כמה נקודות והייתה דומה ממש‬
‫לעקומה קמורה רציפה‪.‬‬

‫סיכום ביניים‬
‫עקומת התמורה מציירת עקומת אפשרויות ייצור מכסימליות המקיימות ייצור‬
‫יעיל‪.‬‬
‫נשים לב שעקומת התמורה עוסקת רק בשאלה הכלכלית הראשונה‪" :‬איך‬
‫לייצר"‪ ,‬כאשר בניית עקומת התמורה "עוקפת" את שאלת ההעדפות של‬
‫הפרטים‪ -‬בין המוצרים השונים‪.‬‬

‫‪22‬‬
 ‫שאלת ה‪" -‬מה לייצר"‪ -‬ההעדפות‬
‫לאחר ששאלת ה"איך לייצר" נפתרה באמצעות עקומת התמורה ניתן לגשת‬
‫לשאלה הכלכלית השנייה והיא השאלה ‪" :‬מה וכמה לייצר"‪ .‬פתרון השאלה‬
‫הזאת מחייב שלוב ההעדפות של הפרטים עם מגבלת אפשרויות הייצור‪-‬‬
‫עקומת התמורה‪.‬‬

‫דוגמא‪ :‬נשתמש בדוגמא בעקומת התמורה שבנינו בתחילת הפרק‪:‬‬

‫נקודת הייצור‬ ‫ציור ‪12‬‬

‫‪A‬‬ ‫והצריכה‬
‫באפשרות א'‪-‬‬
‫‪250‬‬ ‫‪ 25‬יחידות ‪X‬‬
‫והיתר ‪Y‬‬
‫‪25‬‬
‫‪B‬‬
‫‪200‬‬

‫נקודת הייצור והצריכה‬

‫‪50‬‬ ‫באפשרות ב'‪ -‬יחס קבוע‬
‫בין ‪ X‬ל‪Y-‬‬

‫‪C‬‬

‫‪25‬‬ ‫‪50‬‬ ‫‪150‬‬

‫‪23‬‬
 ‫אפשרות ראשונה‪ :‬כמות קבועה ממוצר מסוים‬

‫נניח שההעדפות הפרטים הן כאלה שצריכת מוצר ‪ X‬היא קבועה‪ -‬נניח ‪25‬‬

‫יחידות ‪ X‬וכל שאר הצריכה היא ‪ .Y‬במצב כזה נציב את כמות ‪ X‬כ‪ , 25-‬נעלה‬

‫קו אנכי לכוון עקומת התמורה‪ .‬בדוגמא שלנו נראה שאם מייצרים ‪ 25‬יחידות ‪X‬‬

‫ניתן לייצר ‪ 225‬יחידות ‪( .Y‬בדקו איך מגיעים לתוצאה הזאת)‪.‬‬

‫חישוב מתמטי‪:‬‬
‫נוסחת עקומת התמורה‪:‬‬

‫‪0<X<50‬‬ ‫‪Y=250- X‬‬

‫‪X >50‬‬ ‫‪Y=300-2X‬‬

‫‪ X=25‬חותך את העקומה בקטע העליון‪ ,‬מתקבל‪:‬‬ ‫כיוון שהאנך שבו‬

‫‪Y=250-X=250-25=225‬‬

‫אפשרות שנייה‪ -‬יחס צריכה קבוע בין המוצרים‬

‫• נניח שהעדפות הפרטים הם כאלה שעל כל יחידת ‪ X‬הפרטים רוצים לצרוך ‪1‬‬

‫יחידת ‪( Y‬בהמשך נקרא למצב הזה מצב של מוצרים משלימים)‪ .‬נעביר קרן‬

‫מראשית הצירים ב‪ 450 -‬ונקודת החיתוך של הקרן עם העקומה תהיה‬

‫נקודת הייצור והצריכה‪.‬‬

‫אפשרות שלישית‪ -‬יחס העדפה קבוע‬

‫• נניח שהמוצרים הם תחליפים ומבחינת הפרטים כל יחידת ‪" X‬שווה"‬

‫לפרטים כמו ‪ 1.5‬יחידות ‪ .Y‬המשמעות היא שאם יתנו לפרט יחידה אחת‬

‫של ‪ X‬הוא "יסכים" לוותר על עד ‪ 1.5‬יחידות ‪ Y‬ועדיין יישאר באותה רמת‬

‫תועלת‪ .‬במקרה כזה ההחלטה כמה לייצר ולצרוך צריכה להביא בחשבון‬
‫את הויתור האלטרנטיבי השולי בייצור לעומת הויתור בצריכה‪.‬‬

‫‪24‬‬
‫במקרה שלנו נראה שכדי לייצר את ‪ 50‬יחידות ה‪ X-‬הראשונות הויתור‬

‫האלטרנטיבי הוא ‪ 1‬כאשר כל יחידת ‪ X‬שווה יותר מ‪ 1-‬יחידת ‪ Y‬ולכן כדאי‬

‫לייצר את ‪ 50‬היחידות ה‪ X-‬הראשונות‪ .‬אם נמשיך הלאה ונבדוק האם כדאי‬

‫ליצר יותר מ‪ 50-‬יחידות ‪ X‬נמצא שהתשובה לכך שלילית‪ .‬כל ייצור (וצריכה‬

‫של ‪ 1‬יחידת ‪ X‬עולה בויתור על ‪ 2‬יחידות ‪ Y‬כאשר יחידת‪ X‬שווה לפרטים רק‬

‫‪ 1.5‬יחידות ‪ Y‬מה שאומר שלמשק לא כדאי לייצר ולצרוך יותר מ‪ 50-‬יחידות‬

‫‪ .X‬המשק יחליט לייצר ולצרוך ‪ 50‬יחידות ‪ X‬ו‪ 200-‬יחידות ‪ Y‬כלומר לייצר‬

‫בנקודה ‪.C‬‬

‫נותנת לנו הזדמנות להבין מדוע‪ ,‬אולי בניגוד‬ ‫הערה‪ :‬אפשרות ג'‬
‫לאינטואיציה הבסיסית‪ ,‬בסדר קבלת ההחלטות בשלב הראשון מבררים‬
‫ורק בשלב השני עוברים‬ ‫איך לייצר ומגדירים את אפשרויות הייצור‪,‬‬
‫לבחירת הכמויות המיוצרות מכל מוצר‪ .‬בניית עקומת התמורה הראתה לנו‬
‫מהו המחיר האלטרנטיבי של כל מוצר‪ ,‬והנתון הזה חיוני בדרך כלל כדי‬
‫לבחור בכמויות האופטימליות‪.‬‬
‫דרך החשיבה הזאת חשובה לא רק בכלכלה‪ :‬לעיתים קרובות אנשים‬
‫ממליצים על צעדים כלכליים‪ ,‬פוליטיים‪ ,‬או אחרים בלי לבדוק תחילה מהו‬
‫המחיר של כל צעד והתוצאה היא החלטות שגויות‪ .‬הסדר הנכון הוא כמובן‬
‫לבדוק תחילה היטב מהן האלטרנטיבות‪ ,‬מהו המחיר‪ ,‬ורק אחר כך להחליט‪.‬‬

‫‪25‬‬