דמויות מופת - חוברת ללימוד עצמי - תשע - ד

‫אבינועם ביר‬ ‫דמויות מופת מן המקרא [חומר הלימוד לנבחנים ברמת ‪ 5‬יח"ל‪ ,‬ע"פ אתר ללמוד וללמד]‬
‫דמויות מופת מן המקרא‪:‬‬

‫גדעון‪ ,‬אלישע ואסתר‬
‫חוברת ללימוד עצמי עבור יחידת הבגרות‬
‫"נושאים בתנ"ך" לנבחנים ברמה של ‪ 5‬יחידות לימוד‬
‫בשנת הלימודים תשע"ד‬
‫כתיבה‪ :‬צוות כתיבה‪ ,‬אתר ללמוד וללמד‬

‫עיצוב‪ ,‬סידור ועריכה‪ :‬אבינועם ביר‬
‫‪ -‬החוברת מיועדת לשימוש פנימי בלבד ‪-‬‬
‫‪1‬‬ ‫ישיבת "בלבב שלם"‪ ,‬אמי"ת ירוחם תשע"ד‬

‫תוכן עניינים‬
‫גדעון‬
‫יחידה ‪ :1‬מבוא לתקופת גדעון‪4 ................................................................................................................................................‬‬
‫מבוא לספר שופטים‪4 .........................................................................................................................................................‬‬
‫הרקע לימי גדעון‪-‬פרק ו'‪5 ....................................................................................................................................................‬‬
‫יחידה ‪ :2‬מינוי גדעון ‪7 .............................................................................................................................................................‬‬
‫תגובת גדעון [פסוקים טו‪-‬כד]‪8 .............................................................................................................................................‬‬
‫גדעון נלחם בעבודה הזרה [כה‪-‬לב] ‪9 .....................................................................................................................................‬‬
‫יחידה ‪ :3‬ההכנות למלחמה ‪11 ..................................................................................................................................................‬‬
‫פרק ז' ‪13 ..........................................................................................................................................................................‬‬
‫יחידה ‪ :4‬המלחמה ומאורעותיה ‪15 ...........................................................................................................................................‬‬
‫שלב ‪ :1‬המכה הראשונה (ז'‪ ,‬טז‪-‬כב) ‪15 ..................................................................................................................................‬‬
‫שלב ‪ :2‬לכידת מעברות הירדן ושרי מדין ומחלוקות בתוך העם (ז'‪ ,‬כג‪-‬כה; ח' א‪-‬ט‪ ,‬יג‪-‬יז) ‪17 .........................................................‬‬
‫שלב ‪ – 3‬לכידת זבח וצלמונע מלכי מדין (ח'‪ ,‬ד‪-‬כא) ‪18 ............................................................................................................‬‬
‫יחידה ‪ :5‬אחרית גדעון ומשל יותם ‪19 .......................................................................................................................................‬‬
‫אחריתו של גדעון ‪19 ..........................................................................................................................................................‬‬
‫שאלות חזרה כלליות ‪21 ..........................................................................................................................................................‬‬
‫אלישע‬
‫יחידה ראשונה ‪ -‬נערים ודובים (מל"ב ב‪ ,‬כג‪-‬כה) ‪24 .................................................................................................................‬‬
‫יחידה שניה ‪ -‬אסוך שמן (מל"ב ד‪ ,‬א‪-‬ז)‪25 ..............................................................................................................................‬‬
‫יחידה שלישית ‪ -‬בן השונמית (מל"ב ד‪ ,‬ח‪-‬לח) ‪27 ....................................................................................................................‬‬
‫יחידה רביעית ‪ -‬חיל ארם בשומרון (מל"ב ו‪ ,‬ח‪-‬כג) ‪33 ..............................................................................................................‬‬
‫שאלות חזרה‪32 ................................................................................................................................................................:‬‬
‫אסתר‬
‫מבוא‪34 ............................................................................................................................................................................‬‬
‫דמותה של אסתר‪34 ...........................................................................................................................................................‬‬
‫השואה בין יוסף לאסתר ‪37 .................................................................................................................................................‬‬
‫יחידה ‪ :2‬התגובה לגזרות המן ‪38 ..............................................................................................................................................‬‬
‫אסתר בבית המלך אחשוורוש‪38 ..........................................................................................................................................‬‬
‫בין מרדכי לאסתר‪ -‬בירור הגזרה והצורך‪38 ............................................................................................................................‬‬
‫התעוררות אסתר לפעולה בעקבות דברי מרדכי ‪43 .................................................................................................................‬‬
‫יחידה ‪ :3‬תוכניתה של אסתר ‪42 ...............................................................................................................................................‬‬
‫פגישת המלך ואסתר והזמנתה למשתה הראשון ‪43 .................................................................................................................‬‬
‫התכנית של אסתר ‪43 .........................................................................................................................................................‬‬
‫המשתה השני‪ -‬תוכניתה של אסתר מתממשת (פרק ז)‪45 .........................................................................................................‬‬
‫דמותה של אסתר לדורות ‪47 ...............................................................................................................................................‬‬
‫שאלות חזרה כלליות ‪47 ..........................................................................................................................................................‬‬
‫מילון מונחים כללי ‪48 .............................................................................................................................................................‬‬

‫גדעון‬

‫יחידה ‪ :1‬מבוא לתקופת גדעון‬
‫מבוא לספר שופטים‬
‫פרק א'‪ :‬בין יהושע לשופטים‬

‫ספר שופטים פותח במילים "וַ י ְִהי ַאחֲ ֵרי מוֹת יְהוֹשֻׁ עַ "‪ .‬הספר כולו מתאפיין כתקופה שבאה אחרי מות יהושע‪.‬‬
‫תקופה יהושע זו תקופת שיא – הגשמת ההבטחה לאבות‪:‬‬

‫שר‬ ‫ֵּש בו בָ ה ‪ :‬וַיָ נַח ה' לָ הֶ ם ִּמ ָס ִּב יב ְכ כֹל אֲ ֶ‬ ‫ש ר ִּנ ְש ַב ע לָ ֵּת ת לַ אֲ בוֹ ָת ם ו ִַּי ָר ש ו הָ ַו י ְ‬
‫ו ִַּי ֵּת ן ה' ְל ִּי ְש ָר אֵּ ל אֶ ת ָכ ל הָ ָא ֶר ץ אֲ ֶ‬
‫ִּנ ְש ַב ע לַ אֲ בוֹ ָת ם וְ ל ֹא ָע מַ ד ִּא יש ִּב פְ נֵּיהֶ ם ִּמ ָכ ל אֹ ְי בֵּ יהֶ ם אֵּ ת ָכ ל אֹ ְי בֵּ יהֶ ם נ ַָת ן ה' ְב י ָָד ם‪ :‬ל ֹא ָנ פַ ל ָד בָ ר ִּמ כ ֹל הַ ָד בָ ר‬
‫ש ר ִּד ֶב ר ה' אֶ ל ֵּב ית ִּי ְש ָר אֵּ ל הַ כ ֹל ָב א‪( :‬כ"א ‪ ,‬מא ‪-‬מג)‬ ‫הַ ט וֹ ב אֲ ֶ‬
‫חוזר על כך יהושע בנאום הפרידה שלו מן העם‪:‬‬
‫וְ ִּה נֵּה ָא נ ִֹּכ י הוֹ לֵּ ְך הַ י וֹ ם ְב ֶד ֶר ְך ָכ ל הָ ָא ֶר ץ וִּ ַ‬
‫יד ְע ֶת ם ְב כָ ל ְל בַ ְב כֶ ם ו ְב כָ ל נַפְ ְש כֶ ם ִּכ י ל ֹא ָנ פַ ל ָד בָ ר אֶ חָ ד ִּמ כ ֹל‬
‫ש ר ִּד ֶב ר ה' אֱ ל ֹהֵּ יכֶ ם עֲ לֵּ יכֶ ם הַ כ ֹל ָב או לָ כֶ ם ל ֹא נָפַ ל ִּמ ֶמ נ ו ָד בָ ר אֶ חָ ד‪ ( :‬כ"ג‪ ,‬יד )‬
‫הַ ְד בָ ִּר ים הַ ט וֹ ִּב ים אֲ ֶ‬
‫ואילו בספר שופטים בפרק א' אנו רואים הדרגה שלילית באופן בו מילאו השבטים את מצוות ירושת הארץ‬
‫וכך הם פני הדברים‪:‬‬
‫‪ ‬יהודה כבש את גב ההר אך לא את העמק (יט)‪.‬‬
‫‪ ‬שבט יוסף (מנשה‪ ,‬אפריים) וזבולון מאפשרים לכנענים לשבת בתוכם (כז‪-‬ל)‬
‫‪ ‬שבטי אשר ונפתלי היושבים בקרב הכנעני (לא‪-‬לג)‬
‫‪ ‬ושבט דן שנדחק מנחלתו על ידי האמורי (לד‪-‬לו)‬
‫מלבי"ם‪:‬‬
‫(יט) ויהי‪ .‬עד עתה ספר כי יהודה שעלה אחרי מות יהושע להלחם כדבר ה' הצליח ויעש חיל וה' עמו‪ ,‬מעתה עד‬
‫סוף הפרק מתחיל לספר כי אח"ז (אחרי זה) לא עשו כמצות ה' ולא הורישו את יושבי הארץ הגם שראו שה'‬
‫עמם‪ ,‬והוא הוצ עה למ"ש בסימן הבא שעלה מלאך ה' אל הבוכים להוכיחם על זאת‪ .‬ומספר איך חטאו בזה כל‬
‫שבט ושבט‪ ,‬ומתחיל מיהודה ואומר‪ ,‬הגם כי היה ה' את יהודה ויורש את ההר וממילא היה נקל לו לירד מן ההר‬
‫אל העמק ולכבוש את יושבי העמק‪ ,‬וכמ"ש (יהושע יז יח) כי הר יהיה לך כו' והיה לך תוצא ותיו כי תוריש את‬
‫העמק מבואר כי אחרי כיבוש ההר נקל מאד לכבוש את העמק‪ ,‬בכ"ז כי לא להוריש את יושבי העמק‪ ...‬יען כי‬
‫רכב ברזל להם‪ ,‬התרפה והתירא מללחום עמהם‪....‬‬
‫נקודות השוואה בין ספרי יהושע ושופטים‪:‬‬

‫‪ ‬כל שופט מגיע משבט אחר‪ ,‬מנהיג תקופה מוקצבת‪ ,‬בכל פעם מול אויב אחר‪ ,‬בדרך אחרת‪ ,‬בעקבות פניה של‬
‫העם‪ .‬כולם מושיעים את ישראל אך לאחר מותם אין להם המשכיות בהנהגה ומצב העם שב להיות כבזמן שלפני‬
‫הנהגתם‪ .‬אצל יהושע היה מנהיג אחד שסביבו התאגד הכל‪.‬‬
‫‪ ‬ספר יהושע עוסק רובו במלחמת כיבוש הארץ ואילו ספר שופטים עוסק במלחמות מגן מקומיות‪.‬‬
‫‪ ‬ספר יהושע מאופיין במנהיגות אחת רוחנית וצבאית של יהושע ואילו בספר שופטים ריבוי מנהיגים לפרק זמן‬
‫קצר‪.‬‬
‫‪ ‬בספר יהושע עם ישראל מאוחד במלחמתו בעמי הארץ‪ ,‬ואילו בספר שופטים כל שבט עומד בפני עצמו ורק שני‬
‫שופטים (דבורה וגדעון) מצליחים לגייס כמה שבטים למלחמה‪.‬‬

‫פרק ב'‪ :‬עזיבת עבודת ה'‬

‫בפרק זה מתואר עם ישראל הנגרר לעבודה זרה 'ויעשו בני ישראל את הרע בעיני ה' ויעבדו את הבעלים (יא)‪ :‬מתברר כי‬
‫עבודת אלהי נכר הנה תולדה של ההשלמה עם הכנענים והישיבה עמהם בצותא‪ ,‬ולכן יש כאן חטא כפול (דעת מקרא)‬
‫ועבירה גוררת עבירה‪.‬‬
‫המעגל החוזר ש ל ספר שופטים‪:‬‬
‫נשים לב כי במעגל המקובל [העם עובד ע"ז – הקב"ה נותן אותם ביד שוסים ואויבים – העם זועק אל ה' – ה' שולח שופט‬
‫שמושיע אותם – השופט מת – העם חוזר לעבוד ע"ז] אין אזכרה ברורה של התשובה של עם ישראל‪ .‬בעיון בכתובים לא‬
‫ברור האם השופט מגיע בעקבות חזרה בתשובה של העם או שהשופט מנהיג ומוביל את העם לתשובה‪.‬‬
‫מצודת דוד (ב'‪ ,‬יח)‪:‬‬

‫מנאקתם ‪ -‬מחמת שצעקו להתפלל ולשוב לה' ולא מאהבת המקום כ"א מלחץ האויב‪( :‬יט) והיה במות השופט‬
‫‪ -‬ר"ל גם התשובה ההיא לא היתה כ"א מתוכחות השופט ומיד שמת ואיננו להוכיחם שבו והשחיתו דרכם מעין‬
‫דרכי אבותם שהרעו לעשות טרם עמד השופט ההוא‪:‬‬
‫נקודה זו‪ ,‬העוסקת במקומה של התשובה והחזרה מעבודת אלילים אל עבודת ה' תהיה חלק מן הדיון במנהיגותו של גדעון‪.‬‬
‫עד כאן מבט כללי על תקופת השופטים והבעיות שבתקופה זו‪ .‬לפיכך‪ ,‬לפני שנפגוש את גדעון חשוב שנבין מהו מצבו של‬
‫העם ערב הטלת השליחות על גדעון‪ ,‬מבחינה אמונית ומבחינת השיעבוד‪.‬‬
‫הרקע לימי גדעון‪-‬פרק ו'‬

‫ַת ָע ז יַד ִּמ ְד יָן‪ַ ,‬ע ל ִּי ְש ָר אֵּ ל; ִּמ ְפ נֵּי ִּמ ְד יָן‬ ‫ש ִּנ ים‪ .‬ב ו ָ‬
‫ש בַ ע ָ‬ ‫א וַיַעֲ ש ו ְב נֵּי ִּי ְש ָר אֵּ ל הָ ַר ע‪ְ ,‬ב עֵּ ינֵּי ה' ו ִַּי ְת נֵּם ה' ְב יַד ִּמ ְד יָן‪ֶ ,‬‬
‫ש ר ֶב הָ ִּר ים‪ ,‬וְ אֶ ת הַ ְמ ָע רוֹ ת‪ ,‬וְ אֶ ת הַ ְמ צָ דוֹ ת‪ .‬ג וְ הָ יָה‪ִּ ,‬א ם ז ַָר ע ִּי ְש ָר אֵּ ל‬ ‫ָע ש ו לָ הֶ ם ְב נֵּי ִּי ְש ָר אֵּ ל‪ ,‬אֶ ת הַ ִּמ ְנ הָ רוֹ ת אֲ ֶ‬
‫ָ‬
‫ַש ִּח יתו אֶ ת ְי בו ל הָ ָא ֶר ץ‪ ,‬עַ ד ב וֹ אֲ ך ‪ַ ,‬ע זָה; וְ ל ֹא‬ ‫ח נו עֲ לֵּ יהֶ ם‪ ,‬וַי ְ‬ ‫וְ ָע לָ ה ִּמ ְד יָן וַעֲ מָ לֵּ ק ו ְב נֵּי קֶ ֶד ם‪ ,‬וְ ָע לו ָע לָ יו‪ .‬ד וַיַ ֲ‬
‫ח מוֹ ר‪ .‬ה ִּכ י הֵּ ם ו ִּמ ְק נֵּיהֶ ם יַעֲ לו וְ ָא ֳה לֵּ יהֶ ם‪ ,‬יבאו (ו בָ או ) ְכ ֵּד י אַ ְר ֶב ה לָ רֹב‪,‬‬ ‫ש ה ָו ש וֹ ר ַו ֲ‬
‫ַש ִּא ירו ִּמ ְח יָה ְב ִּי ְש ָר אֵּ ל‪ ,‬וְ ֶ‬ ‫י ְ‬
‫ח ָת ה ‪ .‬ו ו ִַּי ַד ל ִּי ְש ָר אֵּ ל ְמ אֹד‪ִּ ,‬מ ְפ נֵּי ִּמ ְד יָן; ו ִַּי ְז עֲ קו ְב נֵּי ִּי ְש ָר אֵּ ל‪ ,‬אֶ ל‬‫ש ֲ‬ ‫וְ לָ הֶ ם וְ ִּל גְ מַ ֵּל יהֶ ם‪ ,‬אֵּ ין ִּמ ְס ָפ ר; וַיָ בֹאו בָ ָא ֶר ץ‪ְ ,‬ל ַ‬
‫ה'‪.‬‬
‫אין בספר שופטים תיאור דומה לשעבוד‪.‬‬

‫האויב אינו עם חזק המטיל מיסים או משעבד את האנשים אלא נוודים העולים מן המדבר‪ :‬מדיין‪ ,‬עמלק ובני קדם ‪.‬‬
‫מה ייחודם של אלו?‬
‫ַש ִּח יתו אֶ ת ְי בו ל הָ ָא ֶר ץ ַע ד‬ ‫ח נו עֲ לֵּ יהֶ ם וַי ְ‬‫ש ָר אֵּ ל ְו ָע לָ ה ִּמ ְד יָן ַו עֲ מָ לֵּ ק ו ְב נֵּי קֶ ֶד ם ְו ָע לו ָע לָ יו‪( :‬ד) וַי ַ ֲ‬
‫(ג) ְו הָ יָה ִּא ם ז ַָר ע ִּי ְ‬
‫ח מוֹ ר‪( :‬ה) ִּכ י הֵּ ם ו ִּמ ְק נֵּיהֶ ם יַעֲ לו וְ אָ ֳה לֵּ יהֶ ם ו בָ או כְ ֵּד י אַ ְר ֶב ה‬‫ש ה ָו ש וֹ ר ַו ֲ‬ ‫ַש ִּא ירו ִּמ ְח יָה ְב ִּי ְש ָר אֵּ ל וְ ֶ‬ ‫ב וֹ אֲ ָך ַע זָה וְ ל ֹא י ְ‬
‫ח ָת ה ‪:‬‬‫ש ֲ‬
‫לָ רֹב וְ לָ הֶ ם וְ ִּל גְ מַ ֵּל יהֶ ם אֵּ ין ִּמ ְס ָפ ר וַיָ בֹאו בָ ָא ֶר ץ ְל ַ‬
‫נשים לב להדרגה בקושי מול מדיין‪:‬‬
‫‪ ‬אמירה עקרונית‪ :‬עלו עליו‬
‫‪ ‬פירוט התהליך‪ :‬וישחיתו את יבול הארץ‬
‫‪ ‬התוצאה הסופית ‪ :‬ויבואו בארץ לשחתה‬
‫לא רק הזרעים נרמסים והיבול מושחת אלא כל הארץ נשחתת מפניהם‪ .‬נשים לב לתיאור ההולך בהדרגתיות מהקל אל‬
‫החמור (תיאור הדרגתי)‪.‬‬
‫השימוש הרב בשורש על"ה (מילה מנחה) מתקשר לדימוי בו משתמש הכתוב ‪ -‬הארבה‪ ,‬אף לגביו הפועל בו הוא מתואר‬
‫הוא 'ויעל'‪.‬‬
‫השימוש בדימוי של ארבה נועד להחזיר אותנו (כארמז מקראי) לפסוקים המתארים את מכת הארבה במצרים שמות פרק‬
‫י‪:‬‬
‫ח ָר יו‬
‫(יד) וַי ַַע ל הָ אַ ְר ֶב ה ַע ל ָכ ל אֶ ֶר ץ ִּמ צְ ַר ִּי ם וַיָ נַח ְב כֹל ְג בו ל ִּמ צְ ָר ִּי ם ָכ בֵּ ד ְמ אֹד ְל פָ נָיו ל ֹא הָ יָה כֵּ ן אַ ְר ֶב ה ָכ מֹהו וְ אַ ֲ‬
‫שר‬ ‫ש ְך הָ ָא ֶר ץ וַי ֹאכַ ל אֶ ת ָכ ל עֵּ ֶ‬
‫ש ב הָ ָא ֶר ץ וְ אֵּ ת ָכ ל ְפ ִּר י הָ עֵּ ץ אֲ ֶ‬ ‫ל ֹא ִּי ְה יֶה ֵּכ ן‪( :‬טו) ַו ְי כַ ס אֶ ת עֵּ ין ָכ ל הָ ָא ֶר ץ ַו ֶת ְח ַ‬
‫ש ֶד ה ְב כָ ל אֶ ֶר ץ ִּמ צְ ָר ִּי ם‪:‬‬‫ש ב הַ ָ‬ ‫הוֹ ִּת יר הַ ָב ָר ד וְ ל ֹא נוֹ ַת ר ָכ ל י ֶֶר ק ָב עֵּ ץ ו ְב עֵּ ֶ‬
‫הארבה אוכל את כל היבול ומשאיר אחריו חורבן ורעב‪.‬‬
‫בשימוש בארבה יש רמז לתוכחה מול הפסוקים בשמות טו‪( :‬כו) וַ יֹאמֶ ר ִאם ָׁשמוֹעַ ִת ְשמַ ע לְ קוֹל ה' אֱ ֹלהֶ יָך וְ הַ י ָָׁׁשר בְ עֵ ינָׁיו‬
‫ַתעֲ ֶשה וְ הַ אֲ ַז ְנ ָׁת לְ ִמ ְצו ָֹׁתיו וְ ָׁשמַ ְר ָׁת כָׁל חֻׁ ָׁקיו כָׁל הַ מַ חֲ לָׁה אֲ ֶשר ַש ְמ ִתי בְ ִמ ְצ ַר ִים ֹלא אָׁ ִשים עָׁ לֶיָך כִ י אֲ נִ י ה' רֹפְ אֶ ָך‪ :‬כיוון שלא שמעו‬
‫ישראל בקול ה' קיבלו את המכות ששם ה' במצרים‪.‬‬

‫הפסוק הראשון והפסוק האחרון בנויים במהופך ועל ידי כך מדגישים את הירידה של ישראל מול העליה של מדיין‪( :‬ב)‬
‫וַ ָׁתעָׁ ז יַד ִמ ְדיָׁן עַ ל י ְִש ָׁראֵ ל ‪( -‬ו) וַ ִי ַדל י ְִש ָׁראֵ ל ְמאֹ ד ִמפְ נֵי ִמ ְדיָׁן‬
‫השימוש בשורש דל הוא משמעותי‪:‬‬
‫מדרש תנחומא פרשת בהר סימן ג‪ :‬וידל ישראל מאד מפני מדין‪ ,‬מהו וידל ישראל רבי יצחק ורבי לוי חד אמר‬
‫שהיו דלים ממעשים טובים‪ ,‬וחד אמר שלא היה להם אפילו מנחה להביא קרבן כמו דאמרינן ואם דל הוא ואין‬
‫ידו משגת ‪.‬‬
‫חכמים מתייחסים ל'וידל' כסיבה (מדוע הגיעו לכך שהיו משועבדים – שהיו דלים ממעשים טובים) ותוצאה (נהיו דלים‬
‫ועניים )‪ .‬הדלות לא באה לידי ביטוי רק ביכולת הכלכלית של ישראל אלא גם בתחושה שלהם כלפי עצמם‪ ,‬הם אינם‬
‫מתמודדים עם המדיינים אלא בורחים מפניהם‪( :‬ב) ִמפְ נֵי ִמ ְדיָׁן עָׁ שּו לָׁהֶ ם בְ נֵי י ְִש ָׁראֵ ל אֶ ת הַ ִמנְ הָׁ רוֹת אֲ ֶשר בֶ הָׁ ִרים וְ אֶ ת‬
‫הַ ְמעָׁ רוֹת וְ אֶ ת הַ ְמצָׁ דוֹת‪ .‬וכמותם גם המנהיג העתידי‪ ,‬גדעון‪ ,‬אינו חובט חיטים בגורן כמקובל אלא בגת 'לְ הָׁ נִ יס ִמפְ נֵי ִמ ְדיָׁן'‬
‫בניגוד לתיאורים אחרים‪ ,‬בעמידה מול המדיינים ישנה תחושה של השפלה‪ ,‬ונמיכות קומה‪.‬‬
‫ספר שופטים הרחיב מאוד בתיאור השעבוד למדין ואופיו‪ ,‬יותר מאשר אצל שופטים אחרים (השוו למשל לעתניאל בפרק‬
‫ג' פס' ח‪ ,‬לאהוד בפרק ג' פס' יב‪-‬יד ולדבורה בפרק ד' פס' ב‪-‬ג)‪ ,‬ובכך הוא יוצר ציפייה לבאות (האטה)‪.‬‬
‫תוכחת האיש הנביא‪-‬פרק ו' פס' ז‪-‬י ‪:‬‬

‫ש ָר אֵּ ל; ַו י ֹאמֶ ר לָ הֶ ם כ ֹה‬
‫ז ַו ְי ִּה י‪ִּ ,‬כ י זָעֲ קו ְב נֵּי ִּי ְש ָר אֵּ ל אֶ ל ה'‪ַ ,‬ע ל‪ ,‬אֹדוֹ ת ִּמ ְד יָן‪ .‬ח ו ִַּי ְש לַ ח ה' ִּא יש ָנ ִּב יא‪ ,‬אֶ ל ְב נֵּי ִּי ְ‬
‫ית י אֶ ְת כֶ ם ִּמ ִּמ צְ ַר ִּי ם‪ָ ,‬ו אֹצִּ יא אֶ ְת כֶ ם‪ִּ ,‬מ ֵּב ית עֲ בָ ִּד ים‪ .‬ט ָו אַ ִּצ ל אֶ ְת כֶ ם ִּמ יַד‬ ‫ָא מַ ר ה' אֱ ל ֹהֵּ י ִּי ְש ָר אֵּ ל‪ָ ,‬א נ ִֹּכ י הֶ עֱ לֵּ ִּ‬
‫ח צֵּ יכֶ ם; ָו אֲ ָג ֵּר ש אוֹ ָת ם ִּמ ְפ נֵּיכֶ ם‪ָ ,‬ו אֶ ְת נָה לָ כֶ ם אֶ ת אַ ְר צָ ם‪ .‬י ָו א ְֹמ ָר ה לָ כֶ ם‪ ,‬אֲ ִּנ י ה' אֱ ל ֹהֵּ יכֶ ם ל ֹא‬ ‫ִּמ צְ ַר ִּי ם‪ ,‬ו ִּמ י ַד ָכ ל ל ֹ ֲ‬
‫ש ר אַ ֶת ם יוֹ ְש ִּב ים ְב אַ ְר צָ ם; וְ ל ֹא ְש מַ ְע ֶת ם‪ְ ,‬ב קוֹ ִּל י‪.‬‬ ‫א מ ִֹּר י‪ ,‬אֲ ֶ‬ ‫ִּת ְיר או אֶ ת אֱ ל ֹהֵּ י הָ ֱ‬
‫בנקודה זו‪" :‬וַ י ְִשלַח ה' ִאיש נָׁבִ יא אֶ ל בְ נֵי י ְִש ָׁראֵ ל"‪.‬‬
‫כיצד יפעל איש נביא זה – האם הוא המושיע שנשלח ע"י הקב"ה‪ ,‬כדוגמת דבורה? אולי הוא נשלח לעודד את העם? אולי‬
‫להוכיח את העם? הופעת הנביא מעוררת ציפייה לישועה‪:‬‬
‫דברי הנביא בפסוקים ח‪ -‬י מציגים את חסדי ה' ואת צו ה' באריכות ואילו חטא ישראל בפסוק י' מתואר בקצרה‪' :‬וְ ֹלא‬
‫ְשמַ עְ ֶתם בְ קוֹלִ י'‪ .‬רטוריקה זו נועדה להעצים את רושם פשעם של ישראל‪ ,‬שמול טובות כה רבות שניתנו להם הם לא קיימו‬
‫אפילו דרישה אחת‪.‬‬
‫דברי הנביא מזכירים בניסוחם את דבר ה' במעמד הר סיני בשתי הדיברות הראשונות (ארמז)‪ .‬החיבור למעמד הר סיני‬
‫מעצים את הביקורת כלפי ישראל המפרים את ברית סיני‪ .‬תוכחה זו מסבירה גם את תחילת הפרק – ביציאת מצרים הציל‬
‫ה' את ישראל מיד אויביהם כדי שיקיימו את מצוותיו‪ ,‬ואילו בדור הנוכחי הם אינם מקיימים את מצוותיו ועובדים אלוהים‬
‫אחרים‪ ,‬על כן מכרם ביד אויביהם‪ .‬מידה כנגד מידה‪.‬‬
‫הנביא מסיים את דבריו באופן דרמטי "וְ ֹלא ְשמַ עְ ֶתם בְ קוֹלִ י"‪ .‬אנו מצפים לתגובת העם‪ ,‬ומהי תגובתו על התוכחה? לא‬
‫נשמע קול‪ ,‬הכתוב אינו מוסר לנו דבר מדברי העם‪ .‬דבר זה מפתיע לאור תגובת העם על התוכחה בפרק ב' (שאותו ראינו‬
‫בתחילת היחידה)‪ .‬שם העם בכה על חטאיו‪ ,‬ואילו פה אין תגובה‪ ,‬אדישות מוחלטת‪ ,‬ואולי ייאוש מהמצב‪ .‬ניתן להבין את‬
‫הייאוש לאור המתואר בפס' א‪-‬י‪ .‬השעבוד היה גדול כל כך ומייסר כל כך שהעם התייאש מגאולה עד שאפילו התוכחה לא‬
‫עזרה ולא השפיעה עליו לשנות את התנהגותו ולשוב בתשובה‪.‬‬
‫גדעון צריך לפעול בקרב עם חוטא ומיואש‪.‬‬
‫כותב על כך הרב יגאל אריאל בספרו "עוז וענווה"‪ ,‬עמ' ‪:233‬‬
‫הנביא המוכיח בפרקנו לא נהג כדרכם של הנביאים‪ ,‬לא תבע מן העם מאומה ואף לא הביא לו כל בשורה‪,‬‬
‫אלא הצדיק את העונש וסיים בו‪ .‬הסיבה לכך ברורה‪ :‬באותה שעה שהעם התלונן על השעבוד ניצב בעפרה‬
‫מזבח הבעל והאשרה‪ ,‬ולפי הכללים המקובלים לא היה הדור הזה ראוי לישועת ה'‪.‬‬
‫אף על פי כן הישועה באה‪ .‬הנהגה האלוקית פועלת בדרכים רבות ויש לה מתכונות אחדות לגאולה‪ .‬אם העם‬
‫לא התעור ר מן השעבוד לשוב בתשובה‪ ,‬אין טעם להמשיך את העונש (ואת התוכחה) עד בלי גבול‪ .‬מטרת‬
‫העונש היא חינוך ולא נקמה‪ ,‬ולכן הופכים את סדר הדברים ומזעזעים את העם בגילוי של חסד אלוקי מופלא‪,‬‬
‫ואולי בעקבותיו יתעורר לתשובה‪.‬‬
‫זוהי נקודת המוצא בה נפגוש את מושיעם של ישראל‪ ,‬את גדעון‪.‬‬

‫יחידה ‪ :2‬מינוי גדעון‬

‫ביחידה זו נכיר את גדעון ונבין מדוע נבחר להיות מושיעם של ישראל‪.‬‬
‫ש ר ְל יוֹ ָא ש אֲ ִּב י הָ עֶ ְז ִּר י ְו גִּ ְד עוֹ ן ְב נוֹ חֹבֵּ ט ִּח ִּט ים ַב ַג ת ְל הָ ִּנ יס‬ ‫ש ר ְב ָע פְ ָר ה אֲ ֶ‬ ‫יא וַיָ בֹא מַ ְל אַ ְך ה' וַי ֶ‬
‫ֵּש ב ַת חַ ת הָ אֵּ לָ ה אֲ ֶ‬
‫ָ‬
‫ה'ע ְמ ך ִּג ב וֹ ר הֶ חָ ִּי ל‪ :‬יג וַי ֹאמֶ ר אֵּ לָ יו ִּג ְד עוֹ ן ִּב י אֲ דֹ ִּנ י וְ יֵּש ה' ִּע ָמ נו‬ ‫ְ‬
‫ִּמ ְפ נֵּי ִּמ ְד יָן‪ :‬יב וַי ֵָּר א אֵּ לָ יו מַ ְל אַ ך ה' וַי ֹאמֶ ר אֵּ לָ יו ִּ‬
‫ש ר ִּס ְפ רו לָ נו אֲ בוֹ ֵּת ינו לֵּ אמֹר ֲה ל ֹא ִּמ ִּמ צְ ַר ִּי ם הֶ עֱ לָ נו ה' ְו ַע ָת ה‬ ‫וְ לָ ָמ ה ְמ צָ אַ ְת נו ָכ ל זֹאת וְ אַ י ֵּה כָ ל ִּנ פְ ְל א ָֹת יו אֲ ֶ‬
‫ש ָר אֵּ ל ִּמ ַכ ף ִּמ ְד יָן ֲה ל ֹא‬ ‫ש ְע ָת אֶ ת ִּי ְ‬ ‫ח ך זֶ ה וְ הוֹ ַ‬ ‫ָ‬ ‫ְ‬
‫ש נו ה' ו ִַּי ְת נֵּנו ְב כַ ף ִּמ ְד יָן‪ :‬יד ו ִַּי פֶ ן אֵּ לָ יו ה' וַי ֹאמֶ ר לֵּ ך ְב כֹ ֲ‬ ‫ְנ טָ ָ‬
‫ְש לַ ְח ִּת יך ‪ָ:‬‬
‫לפסוק יא שני חלקים‪:‬‬
‫החלק הראשון מתאר את המלאך‪ :‬וַ ָׁיבֹא מַ לְ אַ ְך ה' וַ י ֵֶשב ַתחַ ת הָׁ אֵ לָׁה אֲ ֶשר בְ עָׁ פְ ָׁרה אֲ ֶשר לְ יוֹאָׁ ש אֲ בִ י הָׁ עֶ זְ ִרי‬
‫החלק השני מתאר את גדעון‪ :‬וְ ג ְִדעוֹן בְ נ ֹו חֹבֵ ט ִח ִטים בַ גַת לְ הָׁ נִ יס ִמפְ נֵי ִמ ְדיָׁן‪.‬‬
‫אם נשים לב‪ ,‬בתיאור בואו של המלאך באים לידי ביטוי כמה פרטים הנראים לכאורה מיותרים‪ :‬א‪ .‬תיאור ישיבתו ומקום‬
‫ישיבתו‪ .‬ב‪ .‬מיקומה של האלה והשתייכותה‪ .‬כל אחד מן הפרטים חשוב על מנת ליצור את הרקע לפגישה בין המלאך‬
‫לגדעון‪ .‬ישיבת המלאך יוצרת מחת וצפייה לבאות (הבניית מתח)‪ ,‬אולם האם יש לה סיבה? רד"ק בפירושו מסביר את פשר‬
‫ישיבתו של המלאך תחת האלה לפני השיחה עם גדעון‪:‬‬
‫וישב תחת האלה – רצה לומר‪ ,‬נתעכב שם תחת האלה עד שיפנה אליו גדעון וכאשר לא פנה אליו נראה אליו‬
‫ויאמר לו ה' עמ ך‪ ...‬ובדרש נתעכב שם עד שמצא לו זכות‬
‫בישיבה זו ‪ ,‬יוצר המלאך הזדמנות לגדעון לפנות אליו (מה שלא קורה) ובעומק הדברים‪ ,‬אומר לנו הרד"ק כי המלאך מחכה‬
‫עד שימצא זכות לגדעון על מנת להפוך אותו למושיע‪ .‬מדברים אלו מתברר כי גדעון אינו באופן טבעי מנהיג אלא צריך עוד‬
‫לצמוח‪.‬‬
‫המלאך מגיע לעפרה‪ ,‬לבית יואש‪ ,‬ממשפחת אביעזר‪ .‬מן הדרך בה מתוארים הפרטים נדמה כי מדובר באיש מכובד וחשוב‪.‬‬
‫כל זו רק הקדמה לתאר לנו את הדמות המרכזית בה נעסוק‪ :‬גדעון (באמצעות אפיון עקיף)‪ .‬בפסוקים אלו גדעון מתואר‬
‫כבנו של יואש‪ ,‬ומעשיו מעידים על חוסר אונים או חשש‪ :‬הוא חובט חיטים בגת ולא בגורן על מנת להטעות את המדיינים‬
‫לבל יגזלו את החיטים שבידו‪.‬‬
‫ריבוי התיאורים בפסוק מביא אותנו למחשבות על גדעון עוד בטרם שמענו מילה מדבריו‪ .‬לאחר שכוונת המלאך שגדעון‬
‫יפנה אליו נכזבת‪ ,‬הוא פונה אל גדעון בברכה מקובלת באותה תקופה‪ :‬ה' עמך‪ ,‬ובתואר של כבוד 'גבור החיל'‪( .‬האם אנו‬
‫רואים את גדעון גבור בפסוק הקודם?)‪ .‬הפניה מקובלת‪ ,‬כך פונה בועז אל הקוצרים בפרק ב' במגילת רות ‪' :‬ה' עמכם'‪ .‬אך‬
‫תגובתו של גדעון לברכה שהופנתה אליו ארוכה ומורכבת‪:‬‬
‫וְ יֵּש ה' ִּע ָמ נו?‬
‫וְ לָ ָמ ה ְמ צָ אַ ְת נו ָכ ל זֹאת ?‬
‫ש ר ִּס ְפ רו לָ נו אֲ בוֹ ֵּת ינו לֵּ אמֹר ֲה ל ֹא ִּמ ִּמ צְ ַר ִּי ם הֶ עֱ לָ נו ה' ?‬ ‫וְ אַ י ֵּ ה כָ ל ִּנ פְ ְל א ָֹת יו אֲ ֶ‬
‫ש נו ה' ו ִַּי ְת נֵּנו ְב כַ ף ִּמ ְד יָן ?‬
‫וְ ַע ָת ה ְנ טָ ָ‬
‫דבריו של גדעון קשים ורבים בהם סימני השאלה‪ ,‬אך כתוצאה מהם נאמר‪:‬‬
‫ש ְע ָת אֶ ת ִּי ְש ָר אֵּ ל ִּמ ַכ ף ִּמ ְד יָן ֲה ל ֹא ְש לַ חְ ִּת ָ‬
‫יך ‪:‬‬ ‫ח ָך זֶה וְ הוֹ ַ‬
‫(יד) ו ִַּי פֶ ן אֵּ לָ יו ה' וַי ֹאמֶ ר לֵּ ְך ְב כֹ ֲ‬
‫פרשנים מנסים להסביר את הקשר בין דברי גדעון ובין בחירתו לשופט‪:‬‬
‫רש"י רואה בהתפרצותו של גדעון את סגולתו‪ ,‬ומוביל את הבנתנו בפסוקים‪.‬‬
‫' ויש ה' עמנו' ‪ -‬ואם יש ה' עמנו למה מצאתנו וגו'‪ ' :‬אשר ספרו לנו אבותינו ' ‪ -‬פסח היה‪ .‬אמר לו‪ :‬אמש הקרני‬
‫אבא את ההלל ושמעתיו שהיה אומר 'בצאת ישראל ממצרים' ועתה נטשנו‪ .‬אם צדיקים היו אבותינו יעשה לנו‬
‫בזכותם ואם רשעים היו כשם שעשה להם נפלאותיו חנם כן יעשה לנו ואיה כל נפלאותיו‪:‬‬
‫(את הרמז שהזמן בו מתגלה המלאך לגדעון הוא פסח נמצא גם במנחה שהוא מביא למלאך‪ :‬וְ אֵ יפַ ת ֶקמַ ח מַ ּצוֹת)‬
‫כאשר המלאך מברך אותו בברכה מקובלת‪ ,‬הוא מתייחס למילות הברכה לעומקן ושואל‪ :‬האמנם כן‪ ,‬האם ה' עמנו?‪ ,‬וניכר‬
‫כי מה שמעסיק אותו הוא סבלם של ישראל ולא ההיבט האישי והפרטי‪ .‬נשים לב כי דבריו של גדעון מהדהדים מול דברי‬
‫הנביא בתחילת הפרק שתיאר את יציאת מצרים‪.‬‬
‫וַי ֹאמֶ ר אֵּ לָ יו ִּג ְד עוֹ ן ִּב י אֲ דֹ ִּנ י וְ יֵּש ה' ִּע ָמ נו וְ לָ ָמ ה ְמ צָ אַ ְת נו ָכ ל‬ ‫ית י אֶ ְת כֶ ם‬ ‫כ ֹה אָ מַ ר ה' אֱ ל ֹהֵּ י ִּי ְש ָר אֵּ ל ָא נ ִֹּכ י הֶ עֱ לֵּ ִּ‬
‫ש ר ִּס ְפ רו לָ נו אֲ בוֹ ֵּת ינו לֵּ א מֹר‬ ‫זֹאת וְ אַ י ֵּה כָ ל ִּנ פְ ְל א ָֹת יו אֲ ֶ‬ ‫ִּמ ִּמ צְ ַר ִּי ם ָו אֹצִּ יא אֶ ְת כֶ ם ִּמ ֵּב ית עֲ בָ ִּד ים‪( :‬ט) ָו אַ ִּצ ל אֶ ְת כֶ ם‬
‫ש נו ה' ו ִַּי ְת נֵּנו ְב כַ ף ִּמ ְד יָן‪:‬‬
‫ֲה ל ֹא ִּמ ִּמ צְ ַר ִּי ם הֶ עֱ לָ נו ה' וְ עַ ָת ה ְנ טָ ָ‬ ‫א ָג ֵּר ש אוֹ ָת ם ִּמ ְפ נֵּיכֶ ם‬ ‫ח צֵּ יכֶ ם ָו ֲ‬
‫ִּמ יַד ִּמ צְ ַר ִּי ם ו ִּמ יַד ָכ ל ל ֹ ֲ‬
‫ָו אֶ ְת נָה לָ כֶ ם אֶ ת אַ ְר צָ ם‪:‬‬

‫גדעון אינו מציג עמדה של עם ישראל הזכאי לתשועה בזכות מעשיו ואמונתו אלא בשל היותו עמו של ה'‪ .‬דבריו של גדעון‬
‫קשים אך הם נובעים מתוך מסירותו לעם ישראל‪.‬‬
‫ולפיכך ממשיך רש"י ומפרש‪:‬‬
‫' ויפן אליו ' ‪ -‬הקדוש ברוך הוא בעצמו‪ ' :‬בכחך זה ' ‪ -‬בכח הזכות הזה שלמדת סניגוריא על בני כך דרש רבי‬
‫תנחומא‪:‬‬
‫זוהי הזכות אותה מחפש המלאך (עליה כתב הרד"ק) ‪ -‬לימוד סנגוריה על ישראל‪ .‬לכן כאן כבר לא מדבר איתו המלאך אלא‬
‫הקב"ה בעצמו המעיד כי דבריו הם הסיבה לבחירתו כמושיע‪ .‬הכוח בו הביע גדעון את המצוקה של עם ישראל‪ ,‬הוא הכוח‬
‫הנדרש והזכות העומדת לו על מנת להיות מסוגל להושיע את ישראל‪.‬‬
‫מדרש תנחומא פרשת שופטים סימן ד ‪( :‬ד) תתן לך ‪ ...‬ושפטו את העם משפט צדק שיהיו מטין את העם לכף‬
‫צדק‪ .‬אמר רבי יהודה ברבי שלום שיהיו מטין ומלמדין עליהם זכות לפני הקדוש ברוך הוא‪ .‬ממי אתה למד‬
‫מג דעון בן יואש שבימיו היו ישראל בצרה והיה הקדוש ברוך הוא מבקש אדם שילמד עליהם זכות ולא היה‬
‫מוצא שהיה הדור דל במצות ובמעשים‪ ,‬כיון שנמצא זכות בגדעון שלמד עליהם זכות מיד נגלה עליו המלאך‬
‫שנאמר (שופטים ו) ויבא אליו מלאך ה' ויאמר לו לך בכחך זה‪ ,‬בכח זכות שלמדת על ב ני‪ ,‬הוי ושפטו את העם‬
‫משפט צדק שיהיו מלמדין זכות על הדור‪.‬‬
‫מתברר לנו כי הפרטים הרבים בפסוק יא‪ ,‬מעוררים אותנו לשאלה ‪ -‬מיהו המושיע את ישראל? ושאלה זו נענית בתשובה‬
‫בטענת גדעון כלפי ה' ובתשובת ה'‪ :‬לך בכוחך זה‪ .‬אנו לומדים להכיר את כוחו של גדעון‪ ,‬אהבתו ומסירותו לעמו‪ .‬אך בכך‬
‫לא מסתיים סיפור בחירתו של גדעון‪ ,‬עליו להוכיח את עצמו בתחום נוסף וחשוב ‪ -‬מסירותו לעבודת ה'‪.‬‬
‫תגובת גדעון [פסוקים טו‪-‬כד]‬

‫ַש ה וְ ָא נֹכִּ י הַ ָצ ִּע יר ְב בֵּ ית ָא ִּב י‪ :‬טז וַי ֹאמֶ ר‬ ‫א ‪-‬דֹ ָנ י ַב ָמ ה אוֹ ִּש יעַ אֶ ת ִּי ְש ָר אֵּ ל ִּה נֵּה אַ ְל ִּפ י הַ ַד ל ִּב ְמ נ ֶ‬ ‫טו וַי ֹאמֶ ר אֵּ לָ יו ִּב י ֲ‬
‫ית ִּל י אוֹ ת‬ ‫ש ָ‬ ‫ָ‬
‫את י חֵּ ן ְב עֵּ ינֶיך וְ ָע ִּ‬
‫ית אֶ ת ִּמ ְד יָן ְכ ִּא יש אֶ חָ ד‪ :‬יז וַי ֹאמֶ ר אֵּ לָ יו ִּא ם ָנ א מָ צָ ִּ‬ ‫ְ‬
‫אֵּ לָ יו ה' ִּכ י אֶ ְה יֶה ִּע ָמ ך ְו ִּה ִּכ ָ‬
‫שב‬ ‫ָ‬
‫את י אֶ ת ִּמ ְנ חָ ִּת י ְו ִּה נַחְ ִּת י ְל פָ נֶיך וַי ֹאמַ ר ָא נ ִֹּכ י אֵּ ֵּ‬ ‫ָ‬
‫ש אַ ָת ה ְמ ַד ֵּב ר ִּע ִּמ י‪ :‬יח אַ ל ָנ א ָת מֻ ש ִּמ ז ֶה עַ ד ב ִֹּא י אֵּ לֶ יך וְ הֹצֵּ ִּ‬ ‫ָ‬
‫ש ם ַב ָפ רו ר וַי וֹ צֵּ א אֵּ לָ יו אֶ ל‬ ‫ש ם ַב ַס ל וְ הַ ָמ ַר ק ָ‬ ‫שר ָ‬ ‫ַע ד ש ו בֶ ָך ‪ :‬יט ְו גִּ ְד עוֹ ן ָב א וַי ַַע ש ְג ִּד י ִּע ִּז ים וְ אֵּ יפַ ת קֶ מַ ח מַ צ וֹ ת הַ ָב ָ‬
‫ש ר וְ אֶ ת הַ ַמ צ וֹ ת ְו הַ נַח אֶ ל הַ ֶס לַ ע הַ ָל ז וְ אֶ ת הַ ָמ ַר ק‬ ‫ַת חַ ת הָ אֵּ לָ ה וַי ַַג ש ‪ :‬כ ַו י ֹאמֶ ר אֵּ לָ י ו מַ ְל אַ ְך הָ אֱ ל ִֹּה ים ַק ח אֶ ת הַ ָב ָ‬
‫ַת ַע ל הָ אֵּ ש ִּמ ן הַ צ ו ר‬ ‫ש ר ו בַ ַמ צ וֹ ת ו ַ‬ ‫ש ר ְב יָדוֹ ו ִַּי ַג ע ַב ָב ָ‬ ‫ש לַ ח מַ ְל אַ ְך ה' אֶ ת ְק צֵּ ה הַ ִּמ ְש עֶ נֶת אֲ ֶ‬ ‫ְש פוֹ ְך וַי ַַע ש ֵּכ ן‪ :‬כא ו ִַּי ְ‬
‫א הָ ה‬ ‫ְ‬ ‫ְ‬ ‫ְ‬
‫ש ר וְ אֶ ת הַ ַמ צ וֹ ת ו מַ ְל אַ ך ה' הָ לַ ך מֵּ עֵּ ינָיו‪ :‬כב וַי ְַר א ִּג ְד עוֹ ן ִּכ י מַ ְל אַ ך ה' הו א וַי ֹאמֶ ר ִּג ְד עוֹ ן ֲ‬ ‫ת אכַ ל אֶ ת הַ ָב ָ‬ ‫ַו ֹ‬
‫ש לוֹ ם ְל ך אַ ל ִּת ָיר א ל ֹא ָת מו ת‪ :‬כד ַו ִּי בֶ ן‬ ‫ָ‬ ‫ית י מַ ְל אַ ך ה' ָפ ִּנ ים אֶ ל ָפ ִּנ ים‪ :‬כג וַי ֹאמֶ ר לוֹ ה' ָ‬‫ְ‬ ‫אֲ דֹ ‪-‬נָי ה' ִּכ י ַע ל ֵּכ ן ָר ִּא ִּ‬
‫ש לוֹ ם ַע ד הַ י וֹ ם הַ ז ֶה עוֹ ֶד נ ו ְב ָע פְ ָר ת אֲ ִּב י הָ עֶ ְז ִּר י‪:‬‬ ‫ש ם ִּג ְד עוֹ ן ִּמ ְז ֵּב חַ לה' ו ִַּי ְק ָר א לוֹ ה' ָ‬ ‫ָ‬
‫ניכר שגדעון חושש מאד מהשליחות ומפקפק האם הוא ראוי להשלח אליה‪ִ :‬הנֵה ַאלְ פִ י הַ ַדל בִ ְמנ ֶַשה וְ ָאנֹ כִ י הַ ּצָׁ ִעיר בְ בֵ ית‬
‫ָאבִ י‪ .‬השימוש בפועל דל דווקא מחזיר אותנו לתחושתו של עם ישראל‪ :‬וידל ישראל‪ .‬כך גם גדעון באופן אישי מרגיש דל‬
‫מכדי להיות מושיע‪ ,‬ולא מיוחס דיו‪.‬‬
‫בכל שלב בשיחה עם המלאך הוא מעלה בעיה אחרת‪ .‬בכל שלב מופיעה תשובת ה' לדברי גדעון‪:‬‬
‫תשובת ה' – ע"י מלאך או באופן ישיר‬ ‫דברי גדעון‬

‫ית אֶ ת ִמ ְדיָׁן כְ ִאיש אֶ חָׁ ד‪.‬‬
‫(פס' טז) כִ י אֶ ְהיֶה עִ מָׁ ְך וְ ִהכִ ָׁ‬ ‫(פס' טו) בַ מָׁ ה או ִֹשיעַ אֶ ת י ְִש ָׁראֵ ל ִהנֵה ַאלְפִ י הַ דַ ל בִ ְמנַשֶ ה וְ ָאנֹ כִ י הַ ּצָׁ עִ יר בְ בֵ ית ָאבִ י‪.‬‬
‫תשובת ה'‪ :‬אני אהיה עמך ולכן תצליח מעל למצופה‪ :‬תכה את מדין כאיש‬ ‫טענת גדעון‪ :‬משפחתי היא הקטנה מבין משפחות מנשה‪ ,‬ואני הצעיר בבית אבי‪ ,‬ולכן‬
‫אחד‪ ,‬דהיינו בבת אחת ובמהרה‪.‬‬ ‫איני ראוי לשליחות‪ .‬לשליחות מסוג זה יש למנות אדם מכובד ממשפחה מכובדת‪.‬‬
‫גדעון שאל "ויש ה' עמנו?" וה' עונה לו באותה מטבע ששאל ‪" -‬כי אהיה עמך"‬
‫‪.‬‬ ‫(בהתחמקות זאת גדעון מזכיר את משה‪ ,‬אך דווקא בכך הוא מוכיח‬
‫שהוא מתאים לשליחות‪ .‬הוא אינו מונע ממניעים אישיים‪ ,‬אלא‬
‫(כך ענה ה' גם למשה בשמות ג'‪ ,‬יב‪" :‬כי אהיה עמך"‪).‬‬ ‫מדאגה אמיתית לעמו)‬
‫(פס' כ‪-‬כא) ַקח אֶ ת הַ בָׁ ָׁשר וְ אֶ ת הַ מַ ּצוֹת וְ הַ נַח אֶ ל הַ סֶ לַע הַ לָׁז וְ אֶ ת הַ מָׁ ַרק ְשפוְֹך ‪...‬‬ ‫ית לִי אוֹת ָׁשאַ ָׁתה ְמדַ בֵ ר עִ ִמי‪ַ :‬אל נָׁא ָׁתמֻׁ ש‬ ‫אתי חֵ ן בְ עֵ ינֶיָך וְ עָׁ ִש ָׁ‬‫(פס' יז‪-‬יט) ִאם נָׁא מָׁ צָׁ ִ‬
‫וַ י ְִשלַח מַ לְ אַ ְך ה' אֶ ת ְקצֵ ה הַ ִמ ְשעֶ נֶת אֲ שֶ ר בְ יָׁד ֹו וַ ִיגַע בַ בָׁ ָׁשר ּובַ מַ ּצוֹת וַ ַתעַ ל הָׁ אֵ ש‬ ‫אתי אֶ ת ִמנְחָׁ ִתי וְ הִ נ ְַח ִתי ‪ ...‬וְ ג ְִדעוֹן בָׁ א וַ יַעַ ש ג ְִדי עִ זִים וְ אֵ יפַ ת‬ ‫ִמזֶה עַ ד ב ִֹאי אֵ לֶיָך וְ הֹצֵ ִ‬
‫ִמן הַ ּצּור וַ תֹאכַל אֶ ת הַ בָׁ ָׁשר וְ אֶ ת הַ מַ ּצוֹת ּומַ לְאַ ְך ה' הָׁ לְַך מֵ עֵ ינָׁיו‪:‬‬ ‫קֶ מַ ח מַ ּצוֹת הַ בָׁ ָׁשר ָׁשם בַ סַ ל וְ הַ מָׁ ַרק ָׁשם בַ פָׁ רּור וַ יוֹצֵ א אֵ לָׁיו אֶ ל ַתחַ ת הָׁ אֵ לָׁה וַ ַי ַגש‪:‬‬
‫המלאך נותן לגדעון אות כפול שהשליחות שקיבל היא בשם ה' והדובר אינו‬ ‫גדעון חושש שמי שמדבר איתו אינו דובר בשם ה'‪.‬‬
‫אדם אלא מלאך על‪-‬אנושי‪ :‬האש שאוכלת את המנחה מעידה על כך שאלו‬ ‫הוא רוצה לכבד אותו במאכל ובמשקה‪ ,‬ומצפה שלאחר שהאיש יאכל ייתן לו אות‬
‫דברי ה'‪ ,‬והיעלמות המלאך מעידה על כך שהוא אינו אדם אלא מלאך שליח ה'‪.‬‬ ‫שהוא אכן נביא ודובר בשם ה' (לא אות שה' יושיע את ישראל‪ ,‬אלא אות שנועד‬
‫( ירידת האש ואכילת המנחה כקרבן מזכירה את מעשה אליהו‬ ‫לאמת את היותו שליח ה')‪.‬‬
‫בהר הכרמל – מלכים א' פרק י"ח פס' ל‪-‬לח‪ :‬בשניהם ישנה‬
‫עולת בשר שעליה שופכים נוזל כדי להקשות על האש לרדת‬
‫ובכך להגדיל את הנס‪ .‬בשניהם עולה אש שאוכלת את כל מה‬

‫שהיה במקום‪ .‬בשניהם תגלה לצופים שה' שלח את שליחו –‬

‫אליהו או המלאך – והוא מדבר בשמו‪).‬‬
‫(פס' כג) ָׁשלוֹם לְ ָך ַאל ִת ָׁירא ֹלא ָׁתמּות‪:‬‬ ‫יתי מַ לְאַ ְך ה' פָׁ נִים אֶ ל פָׁ נִים‪:‬‬
‫(פס' כב) אֲ הָׁ ּה אֲ ֹדנָׁי ה' כִ י עַ ל כֵן ָׁר ִא ִ‬
‫לאור חששותיו של גדעון היה צריך הקב"ה להרגיעו שאינו הולך למות אלא‬ ‫לאור הגילוי שמי שדיבר אליו הוא מלאך ה' חושש גדעון לחייו וקורא "אהה ה'" –‬
‫לפעול בשליחותו של ה'‪.‬‬ ‫לשון דאגה‪ .‬החשש למות לאחר שרואים התגלות אלוקית היה קיים גם אצל יעקב "כי‬
‫ראיתי אלוקים פנים אל פנים ותנצל נפשי" (בראשית ל"ב‪ ,‬ל) וגם אצל מנוח בשופטים‬
‫י"ג‪ ,‬כב‪ .‬והרי הקב"ה אמר למשה בשמות ל"ג‪ ,‬כ‪" :‬כי לא יראני האדם וחי"‪.‬‬
‫בשלב זה‪ ,‬כאש ר ברור לגדעון כי דיבר עם מלאך ה' וזה נעלם ממנו‪ ,‬הוא פונה ישירות אל ה' בחשש‪( .‬נשים לב כי בתוך‬
‫הפסוק ישנה פרשה סגורה המעידה על רווח בין האירועים‪ ,‬השתהות בין החלק הראשון לשני)‪:‬‬
‫ית י מַ ְל אַ ְך ה' ָפ ִּנ ים אֶ ל ָפ ִּנ ים‪:‬‬ ‫(כב) וַי ְַר א ִּג ְד עוֹ ן ִּכ י מַ ְל אַ ְך ה' הו א וַי ֹאמֶ ר ִּג ְד עוֹ ן ֲ‬
‫א הָ ה ה' אלוקים ִּכ י ַע ל ֵּכ ן ָר ִּא ִּ‬
‫וכאן עונה לו ה' ישירות (הפעם ברור לגדעון שה' הוא המדבר אליו)‪:‬‬
‫ש לוֹ ם ְל ָך אַ ל ִּת ָיר א ל ֹא ָת מו ת‬ ‫(כג) וַי ֹאמֶ ר לוֹ ה' ָ‬
‫ש לוֹ ם‪...‬‬
‫ש ם ִּג ְד עוֹ ן ִּמ ְז ֵּב חַ לַ ה' ו ִַּי ְק ָר א לוֹ ה' ָ‬
‫(כד) ו ִַּי בֶ ן ָ‬
‫כהוקרה על כך שקיבל התגלות ואף הבטחה שיהיה לו שלום – שה' יברך אותו בטוב ולא ימית אותו‪ ,‬בונה גדעון מזבח‬
‫וקורא לו "ה' שלום" – ה' הבטיח לתת לי שלום – שלמות‪ ,‬טוב‪ ,‬הצלחה בעולמו ובשליחותו‪ .‬שמו של המזבח מבטא את‬
‫נסיבות ההתגלות שקיבל‪ .‬גם בכך מצטרף גדעון לאבות שהקימו מזבחות במקומות בהם התגלה להם הקב"ה – אברהם‬
‫בבראשית י"ב‪ ,‬ז‪ ,‬יעקב בבראשית ל"ה‪ ,‬ז ועוד‪ .‬המענה הא‪-‬לוקי המפורט מעיד על הצורך של גדעון בליווי‪ ,‬ועל הנכונות של‬
‫א‪-‬לוקים ללוות אותו על מנת שיוכל לעמוד בשליחותו‪.‬‬
‫גדעון נלחם בעבודה הזרה [כה‪-‬לב]‬

‫ש ִּנ ים וְ הָ ַר ְס ָת אֶ ת ִּמ ְז ַב ח‬
‫ש בַ ע ָ‬
‫ש ִּנ י ֶ‬ ‫ש ר ְל ָא ִּב ָ‬
‫יך ו פַ ר הַ ֵּ‬ ‫כה ַו ְי ִּה י ַב ַל ְי לָ ה הַ הו א וַי ֹאמֶ ר לוֹ ה' ַק ח אֶ ת ַפ ר הַ ש וֹ ר אֲ ֶ‬
‫ָ‬
‫ית ִּמ ְז ֵּב חַ לה' אֱ ל ֹהֶ יך ַע ל רֹאש הַ ָמ עוֹ ז הַ זֶה ַב ַמ עֲ ָר כָ ה‬ ‫ש ר ָע לָ יו ִּת כְ רֹת‪ :‬כו ו בָ ִּנ ָ‬ ‫ש ָר ה אֲ ֶ‬‫יך וְ אֶ ת הָ אֲ ֵּ‬ ‫ש ר ְל ָא ִּב ָ‬
‫הַ ַב ַע ל אֲ ֶ‬
‫ש ר ִּת ְכ רֹת‪:‬‬ ‫ש ָר ה אֲ ֶ‬
‫ית עוֹ לָ ה ַב עֲ צֵּ י הָ אֲ ֵּ‬
‫ש ִּנ י ְו הַ עֲ ִּל ָ‬
‫וְ לָ ַק ְח ָת אֶ ת הַ ָפ ר הַ ֵּ‬
‫לאחר התגלות המלאך לגדעון והטלת השליחות באופן כללי להושיע את ישראל‪ ,‬גדעון מקבל ציווי לפעול‪ .‬אולם‪ ,‬בניגוד‬
‫לשופטים האחרים שמיד פונים לפעולות צבאיות נגד האויבים‪ ,‬גדעון מקבל ציווי בתחום אחר – מלחמה בעבודה הזרה‪.‬‬
‫זהו ניסיון אישי קשה לגדעון הדורש ממנו לצאת נגד המוסכמות של סביבתו ולסכן את חייו‪ ,‬לבטל את העבודה הזרה‪,‬‬
‫ולקדש את עבודת ה'‪ .‬גם מהחזרה על המילה "לאביך" המופיעה פעמיים בציווי‪ ,‬עולה ההדגשה של הדילמה האישית ‪-‬‬
‫יציאה נגד המשפחה‪ ,‬השבט והעיר שלך‪.‬‬
‫הרלב"ג מסביר את משמעות ציון גילו של הפר‪ :‬פר זה היה מפוטם שבע שנים לצורך ע"ז והרי השעבוד למדין נמשך שבע‬
‫שנים‪ .‬עובדה זו מקשרת בין הסיבה ‪ :‬ע"ז‪ ,‬לתוצאה‪ :‬שעבוד למדין‪ ,‬ומחריפה את הביקורת על אנשי עפרה‪ ,‬ובאופן כללי על‬
‫עמ"י‪ ,‬שלמרות השעבוד הנורא לא חדלו מע"ז שבידם והשתדלו למענה כל כך – שמרו על הפר ופיטמו אותו לצורך כך‪ ,‬אף‬
‫שמסביב המדיינים גוזלים את מזונם ופר כזה יכול להשביע אנשים רבים‪.‬‬
‫כאן המקום להזכיר שוב את הדרך בה פג שנו את גדעון בפסוק יא‪ :‬אֲ ֶשר בְ עָׁ פְ ָׁרה אֲ ֶשר לְ יוֹאָׁ ש אֲ בִ י הָׁ עֶ זְ ִרי וְ ג ְִדעוֹן בְ נ ֹו חֹבֵ ט‬
‫ִח ִטים בַ גַת‬
‫אביו של גדעון הוא אדם מכובד בעפרה‪ ,‬ובחצרו עומדים מזבח הבעל והאשרה‪ .‬האם יצא גדעון נגד אביו‪ ,‬משפחתו‬
‫ושבטו?‬
‫הרב יגאל אריאל‪ ,‬עוז וענווה עמ' ‪:235‬‬

‫הצעד הראשון לקראת גאולה נעשה מלמעלה‪ ,‬אבל על האדם לעשות גם צעד מקביל בעצמו ולהוכיח את‬
‫כוונתו הטובה‪ .‬בביתו של גדעון עמדו מזבח הבעל והאשרה‪ ,‬וברפת ניצב ה'פר השני שבע השנים'‪ ...‬האם‬
‫במצב זה ניתן לבקש ולצפות לישועת ה'? גדעון צו וה לנתץ לפני הכל את מזבח הבעל ולכרות את האשרה‪.‬‬
‫אבל לא די בהרס הרע‪ ,‬צריך גם לסלול דרך של תיקון‪ ,‬ולכן צווה גדעון לקחת את הפר המקודש לעבודה זרה‬
‫ולהעלותו עולה לה' על עצי האשרה‪ .‬עליו להשתמש בכלים המושחתים ולהפוך אותם למכשירי קדושה‪,‬‬
‫שמטרתם להרבות את כבוד ה' בעולם"‪ .‬בחינת "סור מרע ועשה טוב"‪.‬‬
‫הכתוב מדגיש את חשיבות מעשהו של גדעון – מה שהיה באופן מובהק מוכן לע"ז הופך באופן מוחלט לכלי לעבודת ה'‪:‬‬
‫עבודת ה'‬ ‫עבודה זרה‬
‫ית ע ֹולָׁה‬
‫וְ ל ַָׁק ְח ָׁת אֶ ת הַ פָׁ ר הַ ֵשנִי וְ הַ עֲ לִ ָׁ‬ ‫ַקח אֶ ת פַ ר הַ שוֹר אֲ ֶשר לְ ָאבִ יָך ּופַ ר הַ ֵשנִי שֶ בַ ע ָׁשנִ ים‬
‫ית ִמזְבֵ ַח לַה' אֱ ‪ֹ-‬להֶ יָך עַ ל רֹאש הַ ָׁמעוֹז הַ זֶה בַ ַמעֲ ָׁרכָׁה‬ ‫ּובָׁ נִ ָׁ‬ ‫וְ הָׁ ַר ְס ָׁת אֶ ת ִמזְ בַ ח הַ בַ עַ ל אֲ שֶ ר לְ ָאבִ יָך‬
‫ית ע ֹולָׁה בַ עֲ צֵ י הָׁ אֲ שֵ ָׁרה אֲ ֶשר ִתכְ רֹת‬ ‫וְ הַ עֲ לִ ָׁ‬ ‫וְ אֶ ת הָׁ אֲ ֵש ָׁרה אֲ ֶשר עָׁ לָׁיו ִתכְ רֹת‬
‫מעשיו של גדעון ותגובת אנשי עפרה‪:‬‬
‫שי‬‫ש ר י ֵָּר א אֶ ת ֵּב ית ָא ִּב יו וְ אֶ ת אַ ְנ ֵּ‬ ‫ש ר ִּד ֶב ר אֵּ לָ יו ה' ַו ְי ִּה י ַכ אֲ ֶ‬
‫ש ָר ה אֲ ָנ ִּש ים מֵּ עֲ בָ ָד יו וַי ַַע ש ַכ אֲ ֶ‬
‫כז ו ִַּי ַק ח ִּג ְד עוֹ ן עֲ ָ‬
‫ש ר ָע לָ יו‬‫ש ָר ה אֲ ֶ‬ ‫ש י הָ ִּע יר ַב בֹקֶ ר וְ הִּ נֵּה נ ַֻת ץ ִּמ ְז ַב ח הַ ַב ַע ל ְו הָ אֲ ֵּ‬ ‫ַש ִּכ ימו אַ ְנ ֵּ‬
‫הָ ִּע יר מֵּ עֲ ש וֹ ת יוֹ מָ ם ַו י ַַע ש לָ ְי לָ ה‪ :‬כח וַי ְ‬

‫ש ה הַ ָד בָ ר הַ ז ֶה ו ִַּי ְד ְר ש ו ַו ְי בַ ְק ש ו‬
‫ֹאמ רו ִּא יש אֶ ל ֵּר עֵּ הו ִּמ י ָע ָ‬ ‫ש ִּנ י ה ֹעֲ לָ ה ַע ל הַ ִּמ ְז ֵּב חַ הַ ָב נו י‪ :‬כט וַי ְ‬
‫כ ָֹר ָת ה וְ אֵּ ת הַ ָפ ר הַ ֵּ‬
‫ָ‬
‫ש י הָ ִּע יר אֶ ל יוֹ ָא ש הוֹ צֵּ א אֶ ת ִּב ְנ ך וְ ָי מֹת ִּכ י נ ַָת ץ אֶ ת‬ ‫ש ה הַ ָד בָ ר הַ ז ֶה‪ :‬ל וַי ֹא ְמ רו אַ ְנ ֵּ‬ ‫ֹאמ רו ִּג ְד עוֹ ן ֶב ן יוֹ ָא ש ָע ָ‬‫וַי ְ‬
‫ש ר ָע ְמ דו ָע לָ יו הַ אַ ֶת ם ְת ִּר יבו ן לַ ַב ַע ל ִּא ם‬ ‫ש ר ָע לָ יו‪ :‬לא וַי ֹאמֶ ר יוֹ אָ ש ְל כֹל אֲ ֶ‬ ‫ש ָר ה אֲ ֶ‬‫ִּמ ְז ַב ח הַ ַב ַע ל וְ ִּכ י כָ ַר ת הָ אֲ ֵּ‬
‫ש ר י ִָּר יב ל וֹ יו מַ ת ַע ד הַ בֹקֶ ר ִּא ם אֱ ל ִֹּה ים הו א י ֶָר ב לוֹ ִּכ י נ ַָת ץ אֶ ת ִּמ ְז ְב חוֹ ‪ :‬לב ו ִַּי ְק ָר א לוֹ‬ ‫אַ ֶת ם ת וֹ ִּש יעו ן אוֹ תוֹ אֲ ֶ‬
‫בַ י וֹ ם הַ הו א ְי ֻר ַב ַע ל לֵּ אמֹר י ֶָר ב ב וֹ הַ ַב ַע ל ִּכ י נ ַָת ץ אֶ ת ִּמ ְז ְב חוֹ ‪:‬‬
‫גדעון לקח את שני הפרים שהיו ברשות אביו – פר השור ופר השני שבע השנים – שהיה מפוטם שבע שנים לצורך הקרבה‬
‫לע"ז‪ .‬מה עשה בכל אחד מהם? את הפר השני בן שבע השנים‪ ,‬הקריב על המזבח שבנה לה'‪ .‬מה עשה בפר הראשון?‬
‫רד"ק‪ :‬ואת הפר השני ‪ -‬ואת הפר הראשון לא מצאנו שעשה ממנו דבר‪ ,‬אם כן למה צוהו לקחתו? אמר‪ ,‬כדי‬
‫לגזלו מהם שלא יהיו מקריבין אותו לע"ג‪.‬‬
‫דעת מקרא‪ :‬קח את פר השור – להוליך את הריסות המזבח ואת עצי האשרה הכרותה‪.‬‬
‫לפי רד"ק לקיחת הפר הראשון הייתה גם היא חלק מהמאבק בע"ז‪ ,‬ואילו לפי פירוש דעת מקרא לקיחתו הייתה לצורך‬
‫פרקטי – נשיאת העצים והריסות מזבח הבעל‪ .‬השימוש בפר הראשון נועד גם הוא למלחמה בע"ז – אם כדי למנוע את‬
‫הקרבתו לע"ז‪ ,‬ואם כדי להשתמש בו לעבודת ה'‪ .‬גם אליהו בהר הכרמל (מל"א פרק י"ח‪ ,‬בהמשך הרחבת ההשוואה בין‬
‫אליהו לגדעון) השתמש בשני הפרים למלחמה בע"ז – אחד כדי להראות את השקר שבע"ז‪ ,‬והשני כדי להראות את האמת‬
‫בעבודת ה'‪.‬‬
‫גדעון לוקח עשרה אנשים אתו לביצוע המשימה‪ ,‬שהייתה לא קלה בעבור אדם אחד‪ ,‬וגם מעידה על מנהיגותו ויכולתו‬
‫להוביל אנשים לעשיה הדורשת אומץ לב‪.‬‬
‫ש י הָ ִּע יר מֵּ עֲ ש וֹ ת יוֹ מָ ם וַי ַַע ש לָ ְי לָ ה" (פס' כז)‬
‫ש ר י ֵָּר א אֶ ת ֵּב ית ָא ִּב יו וְ אֶ ת אַ ְנ ֵּ‬
‫" ַו ְי ִּה י ַכ אֲ ֶ‬
‫אין ביכולת ו של גדעון לעמוד ישירות מול משפחתו ובני עירו‪ ,‬מה שמעיד על העוצמה של העבודה הזרה בעירו‪ .‬מצד שני‪,‬‬
‫חששו של גדעון מעיד על כך שאינו מכיר עדיין בכוחו ונראה כי ידרשו שלבים נוספים עד שגדעון יאמין בהיות ה' אתו‬
‫וביכולת המופלאה הנובעת מכך‪ .‬ועל כך אומר רלב"ג בפירושו על פסוק כ"ו שאכן מטרת הצו לגדעון היתה להביא אותו‬
‫לעשות מעשה שמעיד על אמונתו ולא לירוא מסביבתו‪:‬‬
‫רלב"ג‪ :‬והנה עשה מהמוקצה לעבודת גילולים קרבן לשם יתברך‪ ,‬כי יראה שבעשותו בהפך האמונה שגדל בה‬
‫תשלם לו ההצלה וההצלחה בהפך ממה שהיו חושבים עובדי ע"ג והנה היתה הכוונה להוסיף בגדעון אמונה בשם‬
‫יתברך‪.‬‬
‫תגובת אנשי העיר ותגובת יואש אבי גדעון ‪ :‬פסוקים כח ‪ -‬לב‬

‫ראינו כי מעשיו של גדעון נעשים בלילה‪ .‬ואילו תגובתם של אנשי עפרה מתרחשת בבוקר‪ .‬בלילה מתרחשים הדברים‬
‫הקורים בחשאי‪ ,‬מתוך חשש ואילו בבוקר מתרחשים הדברים הנעשים ביד רמה ומתוך בטחון רב‪ .‬ההיפוך בעפרה ‪ -‬דבר ה'‬
‫נעשה בחשאי ועבודת הגילולים בגלוי‪ ,‬מעידה על המצב הקשה בעם ישראל‪ .‬אנשי עפרה קנאים לעבודת הבעל עד כדי‬
‫משפט מוות למי שפוגע בכלי עבודת הבעל‪ .‬ניכרת מרכזיות הע"ז‪ ,‬בעיר ומוצג בפנינו באופן מלא וכואב עומק עזיבת ה'‬
‫וההליכה אחרי הבעלים‪.‬‬
‫וגדעון? מהי תגובתו? אין אנו שומעים אותו יוצא נגד בני עירו‪.‬‬
‫אולם מפתיעה בעינינו תגובתו של יואש – אביו של גדעון‪ .‬הפר הוא שלו (אשר לאביך) המזבח עמד בביתו ("אשר לאביך" ‪-‬‬
‫דבר המעיד על היותו אדם חשוב בעירו‪ ,‬וגם על חשיבות העבודה הזרה עבורו)‪ .‬אולם כעת ניצב מולה בנו‪ ,‬ועל כפות‬
‫המאזניים ניצבים עבודת הבעל אל מול חיי בנו‪ .‬יואש בוחר במוצא‪ ,‬שיציל את בנו‪ ,‬הוא משאיר את הנקמה בידי הבעל‬
‫והופך את הריגת גדעון למעשה של חוסר אמונה בבעל‪:‬‬
‫ש ר י ִָּר יב לוֹ יו מַ ת ַע ד הַ בֹקֶ ר ִּא ם אֱ ל ִֹּה ים הו א י ֶָר ב לוֹ ִּכ י נ ַָת ץ‬
‫הַ אַ ֶת ם ְת ִּר יבו ן לַ ַב ַע ל ִּא ם אַ ֶת ם ת וֹ ִּש יעו ן אוֹ תוֹ אֲ ֶ‬
‫אֶ ת ִּמ ְז ְב חוֹ ‪:‬‬
‫המילים "אם אלוהים הוא" יכולות להעיד על חוסר בטחון בדבר אצל יואש‪ ,‬הוא פוסח על שתי הסעיפים (כמו העם בימי‬
‫אליהו)‪ ,‬והמבחן הוא אותו מבחן שמעמיד אליהו לנביאי הבעל ‪ -‬אם הבעל יפעל סימן שהוא אלוהים‪.‬‬
‫ג דעון עצמו היה חסר ביטחון בשליחות שקיבל‪ :‬האם הוא ראוי ויכול לבצע אותה? יכולתו לעמוד מול אנשי עירו ולהרוס‬
‫את מזבח הבעל‪ ,‬נכונותו להקים מזבח לה' באותו מקום‪ ,‬והעובדה שלא נפגע אלא קיבל תמיכה מאביו‪ ,‬הגבירה אצלו את‬
‫אמונתו בה' ואת המוכנות שלו לצאת למשימת מיגור המדיינים‪ .‬המעשה של גדעון מעיד על אמונתו וגם מחזק אותה‪.‬‬
‫(אחרי המעשים נמשכים הלבבות)‬

‫מדרש שמות‬
‫אביו של גדעון נותן לו שני שמות‪:‬‬
‫האחד כשנולד ‪ -‬שאין אנו יודעים את כוונתו אז אך הוא מתממש כעת‪ :‬גדעון – לשון גדיעה‪ ,‬כי גדע את העץ המיועד‬
‫לעבודה זרה ובכך העיד על אמונתו ועל יכולתו‪.‬‬
‫והשני בעקבות מעשיו‪ :‬ירובעל – "י ֶָׁרב ב ֹו הַ בַ עַ ל כִ י נ ַָׁתץ אֶ ת ִמזְ בְ ח ֹו " – לבעל יש חשבון אתו והוא יענישו על מעשיו‪ ,‬כאשר‬
‫המשמעות שנשארה לדורות משם זה היא הפוכה – גדעון הוא שרב בבעל ונלחם בו ובעבודתו כדי לעקור אותה מעמו‪.‬‬
‫כפי שאומר המלבי"ם‪:‬‬
‫"למען ידעו מזה שהבעל הבל קרא לו בשם זה שיש לו מריבה עם הבעל והוא כופר בו ועובד את ה'‪ ,‬ובזה‬
‫נתקיים הכוונה העליונה להרחיקם ע"י מעשה הזאת מע"ז"‪,‬‬
‫לסיכום‪:‬‬
‫ביחידה זו יכולנו לעמוד על אופיו של גדעון‪ .‬ראינו את נקודת המבט שלו שרואה את המצוקה של הרבים ולא רק את‬
‫מצוקתו האישית‪ ,‬את יכולתו לטעון למען עם ישראל מול ה'‪ ,‬את צניעותו ואת חששותיו‪ .‬כמו כן ראינו את יכולתו לעמוד‬
‫מול סביבתו ולצאת נגד העבודה הזרה‪ ,‬זוהי עוצמה הגדולה מן היציאה מול האויבים משום שהיא מכריחה אותו לעמוד‬
‫מול הקרובים לו ולהציג עמדה שאינה מקובלת‪ ,‬עד סכנת חיים‪ .‬שמותיו של גדעון מעידים על הקרב המרכזי אותו היה‬
‫צריך לנהל ‪ -‬הקרב הפנימי נגד עבודה זרה‪ ,‬ממנו התחיל‪.‬‬
‫דמותו של גדעון העולה ביחידה זו היא של אדם ראוי‪ ,‬מאמין הפועל בשם ה'‪ ,‬אך עדין חושש ואינו בטוח ביכולותיו‬
‫ובשליחותו‪ .‬גם בהמשך ימשיך הקב"ה לעודד אותו‪ ,‬ולהוכיח לו שהוא ראוי למשימה שהוטלה עליו וגם יכול לעמוד בה‪.‬‬
‫יחידה ‪ :3‬ההכנות למלחמה‬

‫ביחידה זו נעסוק בתהליכים העוברים על גדעון בדרכו להנהגה והדרכים בהם ה' מחזק אותו‪ .‬כמו כן‪ ,‬ניווכח כיצד הלשון‬
‫והמבנה של הפסוקים מסייעים לנו להבין טוב יותר את האירועים‪.‬‬
‫ההתגייסות למלחמה‪:‬‬
‫ש ה אֶ ת ִּג ְד עוֹ ן‬ ‫ח נו ְב עֵּ מֶ ק ִּי ְז ְר עֶ אל ‪( .‬לד) וְ רו חַ ה' לָ ְב ָ‬
‫(לג) וְ כָ ל ִּמ ְד יָן וַעֲ מָ לֵּ ק ו ְב נֵּי קֶ ֶד ם נֶאֶ ְס פו יַחְ ָד ו וַי ַַע ְב רו וַיַ ֲ‬
‫ש לַ ח‬ ‫ח ָר יו ו מַ ְל ָא ִּכ ים ָ‬
‫ַש ה ו ִַּי זָעֵּ ק ַג ם הו א אַ ֲ‬
‫ש לַ ח ְב כָ ל ְמ נ ֶ‬ ‫ח ָר יו‪( .‬לה) ו מַ ְל ָא ִּכ ים ָ‬ ‫ו ִַּי ְת ַק ע ַב ש וֹ פָ ר ו ִַּי זָעֵּ ק אֲ ִּב יעֶ זֶר אַ ֲ‬
‫את ם ‪.‬‬
‫ש ר ו ִּב ְז בֻ לו ן ו ְב נַפְ ָת ִּל י וַי ַעֲ לו ִּל ְק ָר ָ‬
‫ְב ָא ֵּ‬
‫קשה לדעת כמה זמן חלף בין האירועים בעפרה ובין הפסוקים הבאים‪ .‬היוזמה למלחמה היא של המדיינים ושותפיהם‪ ,‬אך‬
‫הפעם כאשר רואה זאת גדעון‪ ,‬לובשת אותו רוח ה' והוא יוצא נגדם‪.‬‬
‫מלבי"ם‪ :‬ורוח ה'‪ .‬הוא רוח גבורה כ מ"ש המורה [הרמב"ם במורה נבוכים]‪ ,‬המדרגה הראשונה מהנבואה שיחול‬
‫רוח האלהים על איש אחד להציל גוי כולו‪.‬‬
‫פירוש דעת מקרא מדגיש את ייחודו של הביטוי 'רוח ה' לבשה'‪' :‬אפפתו כמלבוש‪ ,‬כלומר הקיפה את כולו ולא רק צלחה‬
‫עליו'‪.‬‬
‫הפסוקים מדגימים לנו את הרחבת המעגלים של גדעון בעקבות רוח ה' שבו‪ ,‬ואת ההבדלים בהתגייסות‪ .‬בפסוק לד –‬
‫משפחת אביעזר משפחתו של גדעון נזעקת והולכת אחריו (אליה אין צורך לשלוח)‪ .‬לאחר מכן שליחיו מצליחים לגייס את‬
‫שבטו של גדעון ‪ -‬שבט מנשה‪ ,‬ורק אח"כ שליחיו מצליחים לגייס את שבטי אשר זבולון ונפתלי‪.‬‬
‫(עוד ניווכח כי בעקבות הניצחון מצטרף גם שבט אפרים למאמץ‪ ,‬אך בשלב מאוחר יותר)‪.‬‬
‫האותות [לו‪-‬מ]‬
‫ש ר ִּד ַב ְר ָת ‪( .‬לז) ִּה נֵּה ָא נ ִֹּכ י מַ ִּצ יג אֶ ת‬ ‫ֶש ָך מוֹ ִּש יעַ ְב י ִָּד י אֶ ת ִּי ְש ָר אֵּ ל ַכ אֲ ֶ‬ ‫(לו) וַי ֹאמֶ ר ִּג ְד עוֹ ן אֶ ל הָ אֱ ל ִֹּה ים‪ִּ :‬א ם י ְ‬
‫שר‬ ‫יע ְב י ִָּד י אֶ ת ִּי ְש ָר אֵּ ל ַכ אֲ ֶ‬
‫ִּג זַת הַ ֶצ מֶ ר ַב ג ֶֹר ן‪ִּ :‬א ם טַ ל ִּי ְה יֶה ַע ל הַ ִּג זָה ְל בַ ָד ה וְ ַע ל ָכ ל הָ ָא ֶר ץ ח ֶֹר ב וְ י ַָד ְע ִּת י ִּכ י תוֹ ִּש ַ‬
‫ח ָר ת וַיָ זַר אֶ ת הַ ִּג זָה; ו ִַּי מֶ ץ טַ ל ִּמ ן הַ ִּג זָה ְמ לוֹ א הַ ֵּס פֶ ל מָ ִּי ם‪( .‬לט) וַי ֹאמֶ ר ִּג ְד עוֹ ן‬ ‫ַש ֵּכ ם ִּמ ָמ ֳ‬
‫ִּד ַב ְר ָת ‪( .‬לח) ַו ְי ִּה י כֵּ ן וַי ְ‬

‫ַס ה ָנ א ַר ק הַ ַפ ַע ם ַב ִּג זָה ְי ִּה י ָנ א ח ֶֹר ב אֶ ל הַ ִּג זָה ְל בַ ָד ה‬ ‫אֶ ל הָ אֱ ל ִֹּה ים אַ ל ִּי חַ ר אַ ְפ ָך ִּב י ַו אֲ ַד ְב ָר ה אַ ְך הַ ָפ עַ ם; אֲ נ ֶ‬
‫וְ ַע ל ָכ ל הָ ָא ֶר ץ ִּי ְה יֶה ָט ל‪( .‬מ) וַי ַַע ש אֱ ל ֹהִּ ים ֵּכ ן ַב ַל ְי לָ ה הַ הו א; ַו ְי ִּה י ח ֶֹר ב אֶ ל הַ ִּג זָה ְל בַ ָד ה ְו ַע ל ָכ ל הָ ָא ֶר ץ הָ יָה טָ ל‪.‬‬
‫מדוע גדעון מבקש את האותות‬
‫היינו מצפים שבשלב זה תתחיל המלחמה ותתגלה ישועת ה'‪ .‬אך גדעון עדין אינו יוצא למלחמה‪ ,‬הוא מהסס ומבקש‬
‫מהקב"ה אות ועוד אות‪ .‬כיצד נסביר את בקשת האותות של גדעון? והרי הקב"ה כבר נגלה עליו פעמיים (ע"י המלאך‬
‫ובציווי להילחם בע"ז)‪ ,‬הראה לו ניסים (את האש ואת המלאך הנעלם)‪ ,‬וגדעון עצמו כבר הוכיח את גבורתו ואמונתו‬
‫(הריסת האשרה)‪.‬‬
‫לדעת פרופ' אליצור‪ ,‬מחבר פירוש דעת מקרא לספר שופטים‪ ,‬הרקע להיסוס של גדעון ובקשת האותות הוא הכשלון שהיה‬
‫בקרב הראשון והמחיר שלו ( יש לציין כי זהי השערה הנותנת הסבר לשאלה שעלתה אך אינה מוכחת באופן מלא מן‬
‫הפסוקים)‪:‬‬
‫דעת מקרא ‪ :‬ויעלו בני אשר זבולון ונפתלי למלחמה מצפון‪ .‬לקראתם ‪ -‬בני מנשה העולים מדרום (עמק‬
‫יזרעאל הוא ביניהם בתווך) כדי להתאחד במערב העמק או לעלות על האויב משני עברים‪ .‬תכנית זו לא‬
‫שר‬‫א ָנ ִּש ים אֲ ֶ‬
‫הצליחה כפי שניתן להבין מן הפסוקים בפרק ח' יח – יט ( וַי ֹאמֶ ר אֶ ל זֶבַ ח וְ אֶ ל צַ ְל מֻ נָע אֵּ יפֹה הָ ֲ‬
‫ֲה ַר גְ ֶת ם ְב ָת בוֹ ר ‪ -‬לאמור‪ ,‬היתה מלחמה בהר תבור ואנשי גדען הובסו בה)‪ .‬צבאות השבטים הצפוניים נגפו‬
‫לפני המדיינים‪ ,‬ואחי גדעון שעמדו בראשם נהרגו‪ .‬תבוסת השבטים הצפוניים ומות אחיו וכשלות תכניתו‬
‫העמידו את גדעון בניסיון קשה‪.‬‬
‫המותר לבקש אות?‬
‫בקשת האות מהקב"ה‪ ,‬המכונה בדברי גדעון בפס' לט כניסיון‪" :‬אֲ נַסֶ ה נָׁא ַרק הַ פַ עַ ם"‪ ,‬מעוררת שאלה‪ .‬בדברים ו'‪ ,‬טז נאמר‪:‬‬
‫יתם בַ מַ סָׁ ה"‪.‬‬
‫"ֹלא ְתנַסּו אֶ ת ה' אֱ ‪ֹ-‬להֵ יכֶם כַאֲ ֶשר נִ ִס ֶ‬
‫רד"ק‪ ' :‬אנסה נא' ‪ -‬והנה כתיב "לא תנסו את ה' " והנה עשה עמו הא ‪ -‬ל אות ובא לנסותו אם יעשו לו זה האות‬
‫שהוא חזק מהראשון‪ ,‬כתב רבי' סעדיה ז"ל כי הנסיון ביכולת הבורא אסור כמו שאמר "וינסו אל בלבבם‬
‫ויאמרו הגם לחם יוכל תת"‪ ,‬אבל גדעון לא היה לו ספק ביכולת הבורא אלא רצה לנסות אם הוא ר אוי לנס‬
‫גדול כזה ‪.‬‬
‫לפי הרד"ק גדעון לא ניסה את הקב"ה‪ .‬הוא לא בדק אם הוא מסוגל לבצע את בקשתו או לא‪ ,‬אלא היה זה ניסיון לגדעון‬
‫עצמו – האם הוא ראוי לנס כזה מאת ה'‪ ,‬נס ניצחון במלחמה‪.‬‬
‫רלב"ג‪ :‬והנה גדעון היה עדיין מאמין ואינו מאמין ושאל אות מהשם יתברך אם יהיה מושיע בידו כאשר דבר‪...‬‬
‫גדעון לא היה בטוח שהוא ראוי להושיע את ישראל‪ ,‬לכן ביקש אות כדי להיות בטוח‪" :‬וְ י ַָׁד ְע ִתי כִ י תו ִֹשיעַ בְ י ִָׁדי אֶ ת י ְִש ָׁראֵ ל‬
‫כַאֲ ֶשר ִדבַ ְר ָׁת"‪ .‬הדגש הוא לא על תושיע אלא על בידי‪( .‬לדעתי הנסיון לראות את פירוש הרלב"ג כתואם לפירוש הרד"ק‬
‫אינו הכרחי ויתכן שהרלב"ג אומר בפשטות כי גדעון לא האמין שתהיה ישועה‪.‬‬
‫סמלי היום והלילה‬
‫נשים לב כי ספקותיו של גדעון מתעוררים ביום‪ ,‬ואילו האותות ניתנים בלילה‪ .‬היום והלילה הינם סמלים‪ .‬היום מסמל את‬
‫התודעה הרווחת שעל פני השטח ואילו הלילה מסמל את התנועה השקטה שפועלת בסמוי ("להגיד בבוקר חסדך ואמונתך‬
‫בלילות")‪ .‬סמלים אלו המלמדים אותנו כי המצב עדין קשה וביום עדין שולטת האמונה בבעל‪ .‬האמונה בה'‪ ,‬המתעוררת‬
‫בזכות האותות‪ ,‬עדיין מגיעה רק בלילה‪ .‬כך היה גם במלחמה בע"ז ‪ -‬גדעון פעל בלילה ואילו אנשי עירו םפעלו ביום‪.‬‬
‫מדוע זקוק גד עון לשני אותות?‬
‫רלב"ג‪ :‬ולא הספיק לו האות הא' כי מדרך הגזה שתמשוך הלחויות‪ ,‬ולזה שאל אות שני הפך הא' והוא שיהיה‬
‫חורב על הגזה לבדה ועל כל הארץ יהיה טל‪...‬‬
‫לפי דעת הרלב"ג האות הראשון לא היה באופן מובהק ניסי‪ ,‬משום שבדרך הטבע יתכן שהצמר יספוג את כל הלחויות‬
‫(=הנוזלים) שיש סביבו‪ ,‬וכך בקשתו של גדעון לא התמלאה והוא אינו בטוח שהוא ראוי למשימה‪.‬‬
‫האברבנאל נותן הסבר סמלי לאותות שביקש גדעון‪ .‬לדבריו הבחירה בגיזת צמר ובטל אינה מקרית‪ ,‬שכן הם מסמלים‬
‫דברים שונים במציאות שבה פעל גדעון‪ ,‬ולכן היה צריך גדעון שני אותות לסמל דברים שונים‪:‬‬
‫אברבנאל‪ :‬כי היה גיזת הצמר משל לגדעון שהיה דבר מועט ורפה כמוה‪ ,‬ולכן עשה בחינת הנס בגורן‪ ,‬שהוא‬
‫היה המקום אשר נראה לו בו המלאך‪ ,‬והיה הנסיון בטל שהוא השפע והעזר האלוקי‪ ,‬כמו שכתוב (הושע י"ד‪ ,‬ו)‬
‫"אהיה כטל לישראל" (ישעיהו כ"ו יט) "כי טל אורות טלך"‪ ,‬להיות הטל סימן ברכה‪ ,‬וכאילו אמר‪ :‬אני אשים‬
‫גיזת הצמר‪ ,‬שהוא דוגמתי ודמיון עצמי במיעוטה ורפיונה‪ ,‬בגורן אשר באה לי בה הנבואה בראשונה‪ ,‬ואם עליה‬
‫לבדה יהיה טל ועל כל הארץ חורב יהיה סימן ואות שיבוא עלי השפע והעזר האלוקי ולא יבוא על כל האומות‬
‫שהן משל לכל הארץ‪....‬‬
‫ותהיה בחי נתו וכוונתו על הנס השני שבהיותו גדעון דומה לגיזת הצמר במיעוטו ורפיונו ובמקום הנס שהיה‬
‫הגורן שנראה לו שם המלאך עשה נסיון בטל‪ ,‬שאם יבוא על כל הארץ שהיה רמז לאומות‪ ,‬יהיה סימן שכולם‬

‫יכסו עליהם המים המרים המאררים כמו שכתוב (שמות ט"ו‪ ,‬א) "וברוח אפך נערמו מים" (ש מות ט"ו‪ ,‬י) "נשפת‬
‫ברוחך כיסמו ים"‪ .‬וכמו שבים סוף נעשה למשה רבינו ע"ה עמידת המים לישראל ונפלו על המצרים‪ ,‬ובירדן‬
‫ליהושע שביבשה עבר ישראל‪ ,‬כך יהיה כאן‪ ,‬שיבשה סימן טוב לישראל‪,‬‬
‫ולפי זה לקח הטל בשתי הפעמים בבחינות שונות‪ ,‬וכבר זכר הרב המורה (הרמב"ם) שפעמים שיהיה דבר אחד‬
‫משל לשני עניינים מתחלפים‪.‬‬
‫באות הראשון מסמלת גיזת הצמר העלובה את גדעון החלש‪ ,‬והטל מסמל את השפע האלוקי העוזר לאדם‪ .‬גדעון מבקש‬
‫טל רק על הגיזה כרוצה לומר‪ :‬רצוני בסימן שאכן הקב"ה יהיה בעזרי‪ ,‬למרות חולשתי‪ ,‬ולא יעזור לאויבי‪ .‬באות השני הטל‬
‫מסמל את העונש לכל אויביו של גדעון‪ ,‬שיבוא עליהם ולא על גדעון‪.‬‬
‫מה אנו לומדים מן האותות על תחושותיו של גדעון אודות עצמו ואודות תפקידו?‬
‫פרק ז'‬
‫גיוס הצבא למלחמה וצמצומו [פס' א‪-‬יח]‬

‫ח נֵּה ִּמ ְד יָן הָ יָה לוֹ ִּמ ָצ פוֹ ן ִּמ ִּג ְב עַ ת הַ מ וֹ ֶר ה‬
‫ח ר ֹד ו מַ ֲ‬
‫ח נו ַע ל עֵּ ין ֲ‬ ‫ש ר ִּא ת וֹ וַיַ ֲ‬
‫ַש ֵּכ ם ְי ֻר ַב ַע ל הו א גִּ ְד עוֹ ן ְו כָ ל הָ ָע ם אֲ ֶ‬ ‫(א) וַי ְ‬
‫ש ַע ל ְש פַ ת הַ יָם‬ ‫ָב עֵּ מֶ ק ‪( .‬יב) ו ִּמ ְד יָן וַעֲ מָ לֵּ ק וְ כָ ל ְב נֵּי קֶ ֶד ם נֹפְ ִּל ים ָב עֵּ מֶ ק ָכ אַ ְר ֶב ה לָ רֹב וְ ִּל גְ מַ ֵּל יהֶ ם אֵּ ין ִּמ ְס ָפ ר ַכ חוֹ ל ֶ‬
‫לָ רֹב‪.‬‬
‫זהו מערך הכוחות (בטיבו של הארבה כבר עסקנו)‪ .‬גדעון משכים במחנהו‪ ,‬לאחר שקיבל את האותות מקב"ה‪ ,‬המבטאים‬
‫את הבטחת ה' שהוא האדם המתאים להילחם ולנצח‪ ,‬והוא מוכן לקרב‪ .‬אולם הקב"ה מעכב את היציאה לקרב‪ .‬בפס' ב‬
‫הוא דורש מגדעון לצמצם את צבאו בשני שלבים‪ .‬והסיבה‪:‬‬
‫ש ר ִּא ָת ְך ִּמ ִּת ִּת י אֶ ת ִּמ ְד יָן ְב י ָָד ם ֶפ ן ִּי ְת ָפ אֵּ ר ָע לַ י ִּי ְש ָר אֵּ ל לֵּ אמֹר י ִָּד י הוֹ ִּש ָ‬
‫יע ה‬ ‫(ב) וַי ֹאמֶ ר ה' אֶ ל ִּג ְד עוֹ ן ַר ב הָ ָע ם אֲ ֶ‬
‫ִּל י‪:‬‬
‫גדעון נשלח להציל את ישראל ממדיין אך גם להילחם את מלחמת ה' ולהשיב את האמונה בו‪ .‬הוא עשה זאת בעירו‬
‫באמצעות ניתוץ מזבח הבעל ובניין מזבח לה'‪ ,‬אך גם במלחמתו במדיין הוא משיב את האמונה בה' ע"י כך שלא ניתן יהיה‬
‫לפרש את הניצחון בדרך אנושית בלבד אלא ניתן יהיה לראות ללא שום ספק את יד ה' בניצחון‪.‬‬
‫[אבינועם ביר (ע"פ א' עסיס)‪ :‬אנשי עירו ממתינים שהבעל יריב לגדעון ויהרגו‪ .‬אם גדעון יפסיד בקרב אנשי עירו יראו זאת‬
‫כנצחון הבעל‪ .‬הגדלת הנס משמשת כהוכחה לשקריות הבעל‪ .‬זו הפעם היחידה בתנ"ך שמנהיג מתבקש לצמצם את צבאו‬
‫ולפעול הפוך מהכלל "אין סומכין על הנס"]‬
‫צמצום הצבא‬
‫כדי לצמצם את הלוחמים מורה הקב"ה לגדעון לפעול בשני שלבים‪:‬‬
‫שלב א‪ :‬צמצום הצבא בדרכה של התורה‪ .‬גדעון קורא לכל מי שחרד ומפחד לצאת למלחמה לשוב לביתו‪" :‬וְ עַ ָׁתה ְק ָׁרא נָׁא‬
‫ּוש ַניִם אֶ לֶף וַ עֲ ֶש ֶרת אֲ לָׁפִ ים ִנ ְשָארּו‪ ".‬התורה‬ ‫בְ ָאזְ נֵי הָׁ עָׁ ם לֵאמֹ ר ִמי י ֵָׁרא וְ חָׁ ֵרד ָׁישֹב וְ י ְִצפֹ ר מֵ הַ ר הַ גִלְ עָׁ ד וַ י ָָׁׁשב ִמן הָׁ עָׁ ם עֶ ְש ִרים ְ‬
‫"מי הָׁ ִאיש הַ י ֵָׁרא וְ ַרְך הַ לֵבָׁ ב ֵילְֵך וְ ָׁישֹב לְ בֵ ית ֹו וְ ֹלא יִמַ ס אֶ ת לְ בַ ב אֶ חָׁ יו‬
‫מורה לשוטרים שבעם לעשות כן בעת מלחמת רשות‪ִ " :‬‬
‫כִ לְ בָׁ בוֹ" (דברים כ'‪ ,‬ח)‪ .‬מלחמתו של גדעון במדיין לא הייתה מלחמת רשות כי אם מלחמת מצווה להציל את ישראל מידי‬
‫אויביהם‪ ,‬אולם הקב"ה ציווה עליו בהוראת שעה לשחרר גם את המפחדים כי רצה להשיג מטרה נוספת במלחמה זו –‬
‫להשיב את האמונה בה'‪.‬‬
‫הכתוב מספר ששבו מהעם ‪ 22,333‬לוחמים – יותר משני שליש מכל הלוחמים שגייס גדעון‪ .‬עובדה זו מגלה כמה העם פחד‬
‫מהמלחמה במדיין ואיזה חוסר ביטחון היה לעם בשופט‪ .‬על ציון הכתוב שהיאים עזבו עם שחר מעיר אברבנאל כי הם עשו‬
‫זאת מוקדם משום שהתביישו בפחדם‪.‬‬
‫["ירא וחרד" ‪ -‬התורה בספר דברים משתמשת בביטוי "ירא ורך הלבב" ואילו בפרקנו הביטוי הוא "ירא וחרד"‪ .‬פרופ' יהודה‬
‫אליצור מסביר את השינוי כנובע מן המקום בו מתרחשים האירועים‪" :‬ירא וחרד – על עין חרוד היה הדבר‪ ,‬ודרך המקרא‬
‫לספר מאורעות בלשון נופלת על שם המקום שבו אירעו (בתורה כתוב‪ :‬הירא ורך הלבב)‪ ,‬והשווה יהושע ה'‪ ,‬ט (גלגל) ושם‬
‫כ'‪ ,‬ז ועוד הרבה‪]".‬‬
‫שלב שני‪ :‬צמצום הצבא באמצעות מעשה סמלי‪ .‬לדעת ה' היה העם רב מלצאת לקרב‪ .‬לכן נותן ה' הוראה נוספת לגדעון‪:‬‬
‫יך זֶה יֵּלֵּ ְך‬‫ש ר אֹמַ ר אֵּ לֶ ָ‬ ‫(ד) וַי ֹאמֶ ר ה' אֶ ל ִּג ְד עוֹ ן עוֹ ד הָ ָע ם ָר ב הוֹ ֵּר ד אוֹ ָת ם אֶ ל הַ ַמ ִּי ם וְ אֶ צְ ְר פֶ נ ו ְל ָך ָ‬
‫ש ם ְו הָ יָה אֲ ֶ‬
‫יך זֶה ל ֹא יֵּלֵּ ְך ִּע ָמ ְך הו א ל ֹא יֵּלֵּ ְך ‪( .‬ה) וַי וֹ ֶר ד אֶ ת הָ ָע ם אֶ ל הַ ָמ ִּי ם וַי ֹאמֶ ר‬ ‫ש ר אֹמַ ר אֵּ לֶ ָ‬ ‫ִּא ָת ְך הו א יֵּלֵּ ְך ִּא ָת ְך וְ כֹל אֲ ֶ‬
‫ש ר ִּי ְכ ַר ע ַע ל ִּב ְר ָכ יו‬ ‫א ֶ‬‫ש ר ָי ל ֹק הַ ֶכ לֶ ב ַת ִּצ יג אוֹ תוֹ ְל בָ ד וְ כֹל ֲ‬ ‫ש ר ָי ל ֹק ִּב ְל ש וֹ נוֹ ִּמ ן הַ ַמ ִּי ם ַכ אֲ ֶ‬‫ה' אֶ ל ִּג ְד עוֹ ן כ ֹל אֲ ֶ‬
‫ש ת וֹ ת‬ ‫מ לַ ְק ִּק ים ְב י ָָד ם אֶ ל ִּפ יהֶ ם ְש ל ֹש מֵּ אוֹ ת ִּא יש וְ כֹל י ֶֶת ר הָ ָע ם ָכ ְר עו עַ ל ִּב ְר כֵּ יהֶ ם ִּל ְ‬ ‫ִּל ְש ת וֹ ת‪( .‬ו) ַו ְי ִּה י ִּמ ְס ַפ ר הַ ֲ‬

‫יע אֶ ְת כֶ ם וְ נ ַָת ִּת י אֶ ת ִּמ ְד יָן ְב י ֶָד ָך וְ כָ ל הָ ָע ם‬

‫מ לַ ְק ִּק ים אוֹ ִּש ַ‬
‫מָ ִּי ם‪( .‬ז) וַי ֹאמֶ ר ה' אֶ ל ִּג ְד עוֹ ן ִּב ְש ל ֹש מֵּ אוֹ ת הָ ִּא יש הַ ֲ‬
‫י ְֵּל כו ִּא יש ִּל ְמ קֹמוֹ ‪.‬‬
‫נשים לב כי המבנה של השלב הזה ייחודי ואינו מגלה את התכלית עד סופו‪:‬‬
‫א‪ .‬התכנית האלוקית אינה מסופרת מראש לגדעון‪.‬‬
‫ב‪ .‬גם אחרי שגדעון מוריד את העם אל המים (ה)‪ ,‬גדעון אינו יודע מה יידרשו לוחמיו הנשארים לעשות והוא ממתין‬
‫לדבר ה'‪.‬‬
‫ג‪ .‬גם כאשר ה' מורהו מה תהיה נקודת ההפרדה בין סוגי השותים‪ ,‬אין הוא אומר לו מי מביניהם הוא הנבחר‪.‬‬
‫ד‪ .‬ההכרזה האלוקית על התשועה בידי לוחמים מעט ביותר‪.‬‬
‫המהלך הזה‪ ,‬נועד לנסות את גדעון ‪ ,‬להוכיח את התלות הגמורה שלו ושל אנשים בה' ולעורר את אמונתו‪.‬‬
‫צמצום הלוחמים קרוא בפי ה' וְ אֶ ְצ ְרפֶ נּו – מלשון לצרוף – להפריד את הסיגים הזולים מהמתכת היקרה‪ ,‬זיכוך היקר מהזול‪.‬‬
‫ואולם‪ ,‬מבחן המלקקים אינו מובהק וקשה לדעת מה הוא מעיד על ‪ 333‬הנבחנים‪ ,‬במובן זה‪ ,‬המבחן מצרף את גדעון ואת‬
‫אמונתו‪.‬‬
‫מבחן המלקקים ופשרו‬
‫מהי מעלתם של ‪ 333‬הלוחמים? האם היא מעלת היותם לוחמים נועזים יותר ? לדבר ניתנו כמה פירושים [צריך לדעת ‪:]2‬‬
‫רד"ק ‪ :‬כי הכורעים על בר כיהם לשתות היה סימן לאשר כרעו לבעל‪ ,‬ובמדרש אתה מוצא בימי גדעון שהיו‬
‫עובדין לבבואה שלהם אותם שהיו כורעין על ברכיהן פירוש לצל שהיה נראה מהם על המים‪:‬‬
‫רלב"ג ‪ :‬והנה לזאת הסיבה גם כן לא רצה השם שישארו עמו זולתי המלקקים בידם אל פיהם כי זה מורה על‬
‫חריצות וגבורה‪ ,‬ו אולם אשר כרעו על ברכיהם לשתות הם עצלים ורצה שישובו להם‪...‬‬
‫דעת מקרא‪( :‬ז) בשלוש מאות‪ ...‬המלקקים – שיש בהתנהגותם מן הזריזות והנקיות (אינם משתטחים על שפת‬
‫המעין) וההסתפקות במועט‪ .‬ויש אומרים שנצטווה להחזיק בהללו שלא כרעו על ברכיהם לאות ולסימן כי בא‬
‫הקץ לכניעה ולתבוסה וכי עתידים הם לנצח‪.‬‬
‫יוסף בן מתיתיהו בקדמוניות היהודים ‪' -‬האנשים שיכרעו וישתו הם ייחשבו בעיניו לאמיצים ואילו את אלה‬
‫שישתו בבהלה וברעשה ייראה כמוגי לב ואחוזי פחד האויב‪ .‬ולאחר שעשה גדעון כן לפי מצוותו של אלוקים‪,‬‬
‫נמצאו שלוש מאות איש שהגישו את המים אל פיהם בידיהם מתוך פחד ורטט ואלוקים אמר לו שאת אלו יקח‬
‫איתו ויתקוף את האויב‪.‬‬
‫לדעת רד"ק הקריטריון היה דתי‪-‬רוחני‪ :‬המלקקים היו ראויים לקרב בגלל אמונתם בה'‪ ,‬בעוד הכורעים על ברכיהם לשתות‬
‫ַאר ִתי‬
‫עשו זאת משום שהיו רגילים כך בעבודה זרה‪ .‬כך נאמר גם בסיפור אליהו על עובדי הבעל (מל"א י"ט‪ ,‬יח)‪" :‬וְ ִה ְש ְ‬
‫בְ י ְִש ָׁראֵ ל ִשבְ עַ ת אֲ לָׁפִ ים כָׁל הַ בִ ְר ַכיִם אֲ ֶשר ֹלא כ ְָׁרעּו לַבַ עַ ל‪."...‬‬
‫לדעת רלב"ג ודעת מקרא (בפירושו הראשון) הקריטריון היה צבאי – המלקקים היו ראויים לקרב בגלל חריצותם וגבורתם‬
‫(רלב"ג) ובשל זריזותם (דעת מקרא)‪ ,‬משום שהיו נכונים לקרב ולא כרעו בגופם למים‪ ,‬דבר שסרבל והיקשה על הלוחם‬
‫לקום בזריזות ולצאת לקרב‪ .‬דעת מקרא מוסיף ששתייה ע"י ליקוק מספקת פחות מים מכריעה‪ ,‬ולוחם מלקק מעיד על‬
‫עצמו שהוא אינו זקוק להרבה מים כדי להילחם‪ ,‬ובכך עולה על חבריו‪.‬‬
‫הפירוש הנוסף שמביא דעת מקרא הוא ההסבר הסמלי ‪ -‬מעבר לכך שהמלקקים ראויים לצאת למלחמה בשל‬
‫כישרונותיהם‪ ,‬הם ראויים לכך מבחינה סמלית – הם מבטאים במעשיהם את הרצון לפרוק את עול מדיין מעליהם ובכך‬
‫הם מנוגדים ליראים והחרדים ששבו לבתיהם‪.‬‬
‫פירושו של יוסף בן מתיתיהו מעצים את הנס משום שהוא מעיד על כך שהמבחן מיין את הפחדנים מבין הלוחמים ורק‬
‫איתם יצא גדעון למלחמה ‪ -‬כלומר המטרה היא העצמת גדולת ה' באמצעות הקטנת כוח הלוחמים עד כדי אבסורד‪.‬‬
‫הירידות למחנה מדין [ח‪-‬טו]‬

‫(ח) ו ִַּי ְק חו אֶ ת צֵּ ָד ה הָ ָע ם ְב י ָָד ם וְ אֵּ ת ש וֹ פְ ר ֵֹּת יהֶ ם וְ אֵּ ת ָכ ל ִּא יש ִּי ְש ָר אֵּ ל ִּש ַל ח ִּא יש ְל אֹהָ לָ יו ו ִּב ְש ל ֹש מֵּ א וֹ ת הָ ִּא יש‬
‫ח ִּז יק‪...‬‬ ‫הֶ ֱ‬
‫גדעון נותר עם ‪ 333‬לוחמים‪ ,‬הלוקחים מחבריהם רק צידה ושופרות (שימו לב‪ :‬השופרות הם רמז מטרים ללחימה העתידה‬
‫ולאופייה) ‪ .‬הכתוב אינו מתאר שלקחו מחבריהם נשק‪ ,‬משמע שכמעט ולא היה להם נשק‪ .‬נשים לב כי גדעון אינו מבקש‬
‫אות נוסף‪ ,‬אך גם אינו מארגן את לוחמיו למלחמה‪ .‬גדעון שלח את הירא ורך הלבב מן הקרב אך הוא עצמו נותר ירא‪ .‬מגיע‬
‫הלילה‪ ,‬וגדעון אינו זז‪ .‬הקב"ה מצווה אותו ‪( :‬ט) וַ י ְִהי בַ ַל ְילָׁה הַ הּוא וַ יֹאמֶ ר אֵ לָׁיו ה' קּום ֵרד בַ ַמחֲ נֶה כִ י נְ ַת ִתיו בְ יָׁדֶ ָך‪ .‬אולם אם‬
‫גדעון ירא‪ ,‬נכון לו עוד אות‪ֵ " :‬רד אַ ָׁתה ּופ ָֻׁׁרה נַעַ ְרָך אֶ ל הַ מַ חֲ נֶה וְ ָׁשמַ עְ ָׁת מַ ה י ְַדבֵ רּו וְ ַאחַ ר ֶתחֱ ז ְַקנָׁה יָׁדֶ יָך"‪.‬‬
‫נשים לב להבדל בין שני סוגי ירידות‪:‬‬

‫ירידה אל המחנה – שהיא ירידה לצורך מודיעין וריגול‪.‬‬ ‫ירידה במחנה – שהיא ירידה לצורך מלחמה‬
‫ֵרד ַא ָׁתה ּופ ָֻׁׁרה נַעַ ְרָך אֶ ל הַ מַ חֲ נֶה‬ ‫קּום ֵרד בַ מַ חֲ נֶה וְ ִאם י ֵָׁרא ַא ָׁתה ל ֶָׁרדֶ ת [במחנה]‬
‫ַאחר ֶתחֱ ז ְַקנָׁה יָׁדֶ יָך‬
‫וְ ָׁש ַמ ְע ָׁת ַמה יְדַ בֵ רּו וְ ַ‬
‫וַ י ֵֶרד הּוא ּופ ָֻׁׁרה נַעֲ ר ֹו אֶ ל ְקצֵ ה הַ חֲ מֻׁ ִשים אֲ שֶ ר בַ מַ חֲ נֶה‬ ‫וְ י ַָׁר ְד ָׁת בַ מַ חֲ נֶה‬
‫ית מָׁ צוֹר‬

‫המטרה היא לרדת במחנה ולנצחו (כמו שמופיע בדברים כ'‪,‬יט‪" :‬כִ י ָׁתצּור אֶ ל ִעיר י ִָׁמים ַרבִ ים לְ ִהלָׁחֵ ם עָׁ לֶיהָׁ ‪ּ ...‬ובָׁ נִ ָׁ‬
‫עַ ל הָׁ ִעיר אֲ ֶשר ִהוא ע ָֹׁשה ִע ְמָך ִמלְ חָׁ מָׁ ה עַ ד ִר ְד ָׁתּה")‪ .‬ואולם‪ ,‬אם גדעון צריך קודם לרדת אל המחנה על מנת להתחזק הוא‬
‫יכול לעשות זאת ואח"כ לרדת עם לוחמיו במחנה‪ .‬וכן מפרש מלבי"ם‪:‬‬
‫במחנה‪ .‬הוא שיפול במחנה לכבשה‪ :‬ואל המחנה‪ .‬הו א שיעמוד מרחוק לשמוע מה ידברו‪.‬‬
‫החלום ופשרו‬
‫במחנה שומע גדעון חלום שחלם אחד מן המדיינים ואת פתרון החלום ביד חברו‪ .‬מסתבר כי המדיינים כבר מבינים שה'‬
‫נתן ביחד גדעון את מדיין‪ ,‬עוד לפני שהבין זאת גדעון‪:‬‬
‫שברו = פתרונו‬ ‫החלום‬

‫אֵ ין זֹאת בִ לְ ִתי ִאם חֶ ֶרב גִ ְדעוֹן בֶ ן יו ָֹׁאש ִאיש י ְִש ָׁראֵ ל‬ ‫ְצלִ יל לֶחֶ ם ְשע ִֹרים ִמ ְתהַ פֵ ְך בְ ַמחֲ נֵה ִמ ְדיָׁן‬
‫ֹלהים בְ יָׁד ֹו אֶ ת ִמ ְדיָׁן וְ אֶ ת כָׁל הַ ַמחֲ נֶה‬
‫נ ַָׁתן הָׁ אֱ ‪ִ -‬‬ ‫וַ יָׁבֹ א עַ ד הָׁ אֹהֶ ל וַ ַיכֵהּו וַ יִפֹ ל וַ יַהַ פְ כֵהּו לְ ַמ ְעלָׁה וְ נָׁפַ ל הָׁ אֹהֶ ל‬
‫מרכיבי החלום עומדים אחד מול השני‪ .‬צליל לחם שעורים‪ ,‬כעין פיתה הנאפת על גחלים (רש"י‪ :‬חררה שאופין על הגחלים)‬
‫ולחם השעורים מסמל את מחנה גדעון‪ .‬הלחם מתהפך במחנה מדין ומפיל את האוהל = ה' נותן ביד גדעון את מחנה מדין‬
‫והוא יפיל את אהליהם‪.‬‬
‫מדוע מזהה השומע את לחם השעורים עם גדעון?‬
‫האברבנאל מסביר שצליל לחם השעורים הוא דבר קטן ולא מרשים בניגוד ללחם חיטה המשובח וזהו דימוי למחנהו הקטן‬
‫של גדעון‪ .‬פירוש דעת מקרא מסביר שהשעורים מסמלים את ישראל משום שהם היו עם עובדי אדמה המתפרנסים‬
‫מאדמתם‪ ,‬בניגוד למדיין שהיו עם נוודים המתפרנסים מפשיטה על אדמות עמים אחרים‪ .‬הלחם מסמל את החקלאים‬
‫הניזונים מפרי אדמתם ואילו האוהל מסמל את המדיינים הנוודים‪.‬‬
‫דברי המדיינים מעידים שהם יודעים שה' נלחם לישראל ועדותם מתקבלת כחיזוק לגדעון ומשכנעת אותו שמלחמתו‬
‫תצליח‪ .‬מעבר לכך‪ ,‬גדעון מבין כי החלום‪ ,‬השיחה והפתרון‪ ,‬כולם חלק מן התכנית הא‪-‬לוקית ולכן תגובתו הראשונה היא‬
‫השתחוויה לה'‪( :‬טו) " וַ י ְִהי כִ ְשמֹ עַ ג ְִדעוֹן אֶ ת ִמ ְספַ ר הַ חֲ לוֹם וְ אֶ ת ִשבְ ר ֹו וַ י ְִש ָׁתחּו"‪ ,‬ובשובו למחנה ישראל‪" :‬וַ י ָָׁׁשב אֶ ל מַ חֲ נֵה‬
‫י ְִש ָׁראֵ ל וַ יֹאמֶ ר קּומּו כִ י נ ַָׁתן ה' בְ י ְֶדכֶם אֶ ת מַ חֲ נֵה ִמ ְדיָׁן"‪ .‬ואכן‪ ,‬שיחת הלוחמים עושה את יעודה‪ ,‬עדותם של המדיינים היא‬
‫נקודת המפנה‪ ,‬מכאן ואילך לא נמצא עוד היסוס בהתנהגותו של גדעון והוא יוצא לקרב ומגלה את כוח מנהיגותו‪.‬‬
‫יחידה ‪ :4‬המלחמה ומאורעותיה‬

‫המלחמה במדין‪ :‬מהלך המלחמה עם המדיינים מתרחש בשלושה שלבים ומשולבים בו עימותים פנימיים עם אנשי ישראל‪.‬‬
‫יחידה זו תדון במהלך הקרב ובדרכי ההתמודדות של גדעון עם האתגרים העומדים מולו‪.‬‬
‫שלבי המלחמה‬
‫למלחמת גדעון במדיינים שלושה שלבים‪:‬‬
‫‪ ‬שלב ‪( 1‬ז'‪ ,‬טז‪-‬כב)‪ :‬המכה הראשונה‬
‫‪ ‬שלב ‪( 2‬ז'‪ ,‬כג‪-‬כה)‪ :‬לכידת המעברים בירדן‪ ,‬לכידת עורב וזאב שרי מדין‪.‬‬
‫‪ ‬שלב ‪( 3‬ח'‪ ,‬ד‪-‬כא)‪ :‬לכידת זבח וצלמונע מלכי מדין‪.‬‬
‫בתוך סיפורי הקרב משובצים שלושה עימותים של גדעון עם אנשים מישראל‪ :‬עימות מול אנשי אפרים‪ ,‬עימות מול אנשי‬
‫סוכות‪ ,‬ועימות מול אנשי פנואל‪.‬‬
‫שלב ‪ :1‬המכה הראשונה (ז'‪ ,‬טז‪-‬כב)‬

‫ח נֵּה ִּי ְש ָר אֵּ ל וַי ֹאמֶ ר קו מו ִּכ י נ ַָת ן ה'‬ ‫ָש ב אֶ ל מַ ֲ‬ ‫ש ָת חו וַי ָ‬
‫ח לוֹ ם וְ אֶ ת ִּש ְב רוֹ ו ִַּי ְ‬
‫(טו) ַו ְי ִּה י ִּכ ְש מֹעַ ִּג ְד עוֹ ן אֶ ת ִּמ ְס ַפ ר הַ ֲ‬
‫אש ים ו ִַּי ֵּת ן ש וֹ פָ רוֹ ת ְב יַד ֻכ ָל ם ְו כַ ִּד ים ֵּר ִּק ים‬
‫ֹש ה ָר ִּ‬
‫של ָ‬ ‫ח נֵּה ִּמ ְד יָן‪( .‬טז) ַו יַחַ ץ אֶ ת ְש ל ֹש מֵּ אוֹ ת הָ ִּא יש ְ‬ ‫ְב י ְֶד כֶ ם אֶ ת מַ ֲ‬

‫שר‬ ‫ח נֶה ְו הָ יָה כַ אֲ ֶ‬ ‫וְ לַ ִּפ ִּד ים ְב תוֹ ְך הַ ַכ ִּד ים‪( .‬יז) ַו י ֹאמֶ ר אֲ לֵּ יהֶ ם ִּמ ֶמ ִּנ י ִּת ְר או וְ כֵּ ן ַת עֲ ש ו וְ הִּ נֵּה ָא נ ִֹּכ י בָ א ִּב ְק צֵּ ה הַ ַמ ֲ‬
‫ח נֶה‬‫ש ר ִּא ִּת י ו ְת ַק ְע ֶת ם ַב ש וֹ פָ רוֹ ת ַג ם אַ ֶת ם ְס ִּב יבוֹ ת ָכ ל הַ ַמ ֲ‬ ‫ש ה ֵּכ ן ַת עֲ ש ו ן ‪( .‬יח) ְו ָת ַק ְע ִּת י ַב ש וֹ פָ ר ָא נ ִֹּכ י וְ כָ ל אֲ ֶ‬ ‫אֶ עֱ ֶ‬
‫ַו אֲ מַ ְר ֶת ם לַ ה' ו ְל גִּ ְד עוֹ ן ‪.‬‬
‫ח נֶה רֹאש הָ אַ ְש מ ֶֹר ת הַ ִּת יכוֹ נָה אַ ְך הָ קֵּ ם הֵּ ִּק ימו אֶ ת הַ ש ְֹמ ִּר ים‬ ‫ש ר ִּא ת וֹ ִּב ְק צֵּ ה הַ ַמ ֲ‬ ‫א ֶ‬‫(יט) וַיָ בֹא גִּ ְד עוֹ ן ו מֵּ ָא ה ִּא יש ֲ‬
‫ח ִּז יקו ְב יַד‬
‫ש ְב רו הַ ַכ ִּד ים וַיַ ֲ‬
‫אש ים ַב ש וֹ פָ רוֹ ת ו ִַּי ְ‬‫ֹש ת הָ ָר ִּ‬ ‫ש ר ְב י ָָד ם ‪( .‬כ) ו ִַּי ְת ְק עו ְש ל ֶ‬ ‫ו ִַּי ְת ְק עו ַב ש וֹ פָ רוֹ ת וְ נָפוֹ ץ הַ ַכ ִּד ים אֲ ֶ‬
‫ְש מֹאולָ ם ַב ַל ִּפ ִּד ים ו ְב יַד ְי ִּמ י ָנ ם הַ ש וֹ פָ רוֹ ת ִּל ְת קוֹ ַע ו ִַּי ְק ְר או חֶ ֶר ב לַ ה' ו ְל גִּ ְד עוֹ ן ‪( .‬כא) וַי ַעַ ְמ דו ִּא יש ַת ְח ָת יו סָ ִּב יב‬
‫ָש ם ה' אֵּ ת חֶ ֶר ב ִּא יש ְב ֵּר עֵּ הו ו ְב כָ ל‬ ‫ח נֶה וַי ִָּר יעו וַיָנו סו ‪( .‬כב) ו ִַּי ְת ְק עו ְש ל ֹש מֵּ אוֹ ת הַ ש וֹ פָ רוֹ ת וַי ֶ‬ ‫ח נֶה וַי ָָר ץ ָכ ל הַ ַמ ֲ‬ ‫לַ ַמ ֲ‬
‫ש ָט ה צְ ֵּר ָר ָת ה ַע ד ְש פַ ת ָא בֵּ ל ְמ חוֹ לָ ה ַע ל טַ ָב ת ‪.‬‬ ‫ח נֶה ַע ד ֵּב ית הַ ִּ‬ ‫ח נֶה וַיָ נָס הַ ַמ ֲ‬ ‫הַ ַמ ֲ‬
‫גדעון יוצא למלחמה עם ‪ 333‬לוחמים בלבד‪ ,‬אבל בידיעה שה' נתן את מחנה מדיין בידי לוחמיו‪ .‬מתוך השיחה לה הקשיב‪,‬‬
‫הוא מבין שהמדיינים חרדים ולכן ההשפעה הפסיכולוגית עליהם תהיה רבה‪.‬‬
‫גדעון נוקט בכמה טכסיסים‪:‬‬

‫‪ .1‬תזמון – הוא פותח בקרב בראש האשמורת התיכונה – בזמן שהשומרים מתחלפים (הלילה מחולק לשלושה‬
‫חלקים – אשמורת ראשונה‪ ,‬שנייה או תיכונה‪ ,‬ושלישית או אשמורת הבוקר)‪ .‬זהו זמן מועד לפורענות שכן‬
‫השומרים הקודמים כבר עייפים מאוד ואינם ערניים דיים‪ ,‬והשומרים החדשים רק קמו (אך הקם הקימו את‬
‫השומרים) ולכן עדיין לא נכנסו לתפקידם והם אינם ערניים דיים‪ .‬כמו כן‪ ,‬האשמורה התיכונה היא זמן החושך‬
‫המוחלט‪ ,‬מה שמסתיר את מיעוט הלוחמים הישראליים ומגביר את ההפתעה‪.‬‬
‫‪ .2‬שלושה ראשים – חלוקת הלוחמים לשלוש קבוצות‪ ,‬והקפת מחנה מדין משלושה כיוונים‪ .‬גדעון מותיר כיוון אחד‬
‫פרוץ כדי לאפשר למדיינים לברוח מן המלחמה ומן הארץ‪.‬‬
‫‪ .3‬כל לוחם החזיק לפיד ‪ -‬כך הוא יוצר תחושה שיש לו לוחמים רבים‪ ,‬שכן בד"כ המפקדים היו נושאים לפידים‪ ,‬וכך‬
‫נראה שמאחורי כל לוחם ישנו גדוד שלם‪.‬‬
‫‪ .4‬תקיעה בשופרות וניפוץ הכדים ‪ -‬הפתאומיות הייתה מבהילה ביותר‪ .‬באמצע הלילה‪ ,‬כשכולם ישנים‪ ,‬נשמעים‬
‫קולות שופר רמים וקולות נפץ ולפתע לוחמי מדין רואים אורות חזקים סביבם‪ .‬בנוסף לכך קריאת הלוחמים‬
‫מגדילה אף היא את המהומה בקרב מחנה המדיינים ומחזקת את הלוחמים באמונתם וצדקת דרכם‪.‬‬
‫תקיעת השופר באה גם לחזק את צבאו של גדעון‪ .‬האירוע מזכיר את נפילת יריחו שם ציווה יהושע את העם לתקוע‬
‫ית ְקעּו בַ שֹפָׁ רוֹת וַ י ְִהי כִ ְשמֹ עַ הָׁ עָׁ ם אֶ ת קוֹל הַ שוֹפָׁ ר וַ י ִָׁריעּו הָׁ עָׁ ם‬
‫ולהריע בקולם על מנת להפיל את חומת העיר‪ " :‬וַ י ַָׁרע הָׁ עָׁ ם וַ ְ‬
‫ְתרּועָׁ ה גְד ֹולָׁה וַ ִתפֹ ל הַ חוֹמָׁ ה ַת ְח ֶתיהָׁ וַ יַעַ ל הָׁ עָׁ ם הָׁ ִע ָׁירה ִאיש ֶנגְד ֹו וַ יִלְ כְ דּו אֶ ת הָׁ ִעיר" (יהושע ו' כ)‪.‬‬
‫גדעון מתגלה כמנהיג כריזמטי – הוא נוקט בטכסיס מתוכנן להפליא המנצל את המעט שיש לו והוא אף מורה ללוחמיו‬
‫לפעול כמוהו (דוגמא אישית)‪" :‬וַ יֹאמֶ ר אֲ לֵיהֶ ם ִממֶ נִ י ִת ְראּו וְ כֵן ַתעֲ שּו‪ ...‬וְ הָׁ יָׁה כַאֲ ֶשר אֶ ֱע ֶשה כֵן ַתעֲ שּון" –אלו תכונות של‬
‫מנהיג‪.‬‬
‫לה' ולגדעון ‪ -‬הסיבתיות הכפולה‬

‫הקריאה "חֶ ֶרב לַה' ּולְ ג ְִדעוֹן" מתפרשת ע"י תרגום יונתן‪" :‬חרבא מן קדם ה' ונצחנא על ידי גדעון" – חרבו של ה' מנצחת‬
‫ע"י גדעון‪ .‬כפי שמפרש דעת מקרא‪ :‬למען ה' ולמען גדעון עושה דברו אנו נלחמים‪ .‬האברבנאל מסביר את הצורך בקריאה‬
‫זו‪" :‬והנה לא השווה שמו עם שם ה' ברוך הוא‪ ,‬אלא בעבור החלום ששמע‪ ,‬כדי שכאשר ישמעו שם גדעון לא יישאר בהם‬
‫רוח ויחרדו כציפור בזכרם החלום"‪.‬‬
‫יש כאן שילוב החוזר על עצמו פעמים רבות בתנ"ך ‪ -‬הסיבתיות הכפולה‪ :‬הבטחון בתשועה ה' וההשתדלות האנושית‪ .‬גדעון‬
‫בטוח שה' יתן בידיו את מחנה מדיין אך זה אינו מונע ממנו לפעול כמנהיג ולנקוט בדרכים הטובות ביותר על מנת להשיג‬
‫מטרה זו‪.‬‬
‫נשים לב כי גדעון מורה לאנשיו להשאר מסביב למחנה ולא להכנס אליו‪ " :‬וַ יַעַ ְמדּו ִאיש ַת ְח ָׁתיו סָׁ בִ יב לַמַ חֲ נֶה וַ י ָָׁׁרץ כָׁל‬
‫הַ מַ חֲ נֶה וַ י ִָׁריעּו וַ יָׁנּוסּו" (כא)‪ .‬אנשיו של גדעון פועלים להבהיל את יושבי המחנה‪ ,‬אך אינם נכנסים לתוכו‪ .‬הבהלה גורמת‬
‫לכך שלוחמי מדין מתחילים לברוח – "וַ י ָָׁׁרץ כָׁל הַ מַ חֲ נֶה וַ י ִָׁריעּו וַ יָׁנּוסּו"‪ .‬הקב"ה תורם את חלקו בקרב ומוסיף לו ממד על‪-‬‬
‫אנושי – מרוצת לוחמי מדין גרמה לכך שהם החלו להכות אחד בשני ולהרוג אחד את השני – "וַ י ֶָׁשם ה' אֵ ת חֶ ֶרב ִאיש‬
‫בְ ֵרעֵ הּו ּובְ כָׁל הַ מַ חֲ נֶה"‪ .‬כך מתממש שילוב בין כוח אלוקי מלמעלה וכוח אנושי (שניתן מאת ה') מלמטה‪.‬‬
‫שלוש מאות הלוחמים אם כן אינם הורגים את המדיינים‪ ,‬הם עומדים במקומם מסביב למחנה‪ ,‬מנפצים כדים‪ ,‬תוקעים‬
‫בשופרות‪ ,‬מריעים‪ ,‬אך הם אינם נלחמים ‪ -‬המלחמה היא לה'‪.‬‬
‫יוסף בן מתיתיהו ממשיך ומתאר בספרו עניין נוסף הקשור באופיו של המחנה המדייני המכיל עמים שונים שהמשותף להם‬
‫הוא הרצון לבוז ולהשחית את הארץ‪:‬‬
‫המעט מהם נהרגו בידי האויבים ורובם בידי בעלי בריתם‪ ,‬משום שהיו נבדלים בלשונם‪ ,‬ומבאה מבוכה עליהם‬
‫הרגו כל מי שנזדמן לפניהם כי חשבוהו לאויב‪( .‬קדמוניות היהודים ה'‪ ,‬ו'‪ ,‬ה')‬

‫המכה הראשונה הזו גורמת להרג במחנה מדין ולמנוסה לכיוון אבל מחולה – אל הירדן‪ ,‬מתוך רצון לעבור אותו לכיוון‬
‫המדבר‪ ,‬מקומם של השבטים הנודדים‪ .‬ואולם גדעון אינו מרפה וממשיך לרדוף את המדיינים הנסים‪.‬‬
‫שלב ‪ :2‬לכידת מעברות הירדן ושרי מדין ומחלוקות בתוך העם (ז'‪ ,‬כג‪-‬כה; ח'‬
‫א‪-‬ט‪ ,‬יג‪-‬יז)‬
‫לכידת המעברים בירדן ולכידת עורב וזאב שרי מדין (ז'‪ ,‬כג‪-‬כה)‬
‫ש לַ ח ִּג ְד עוֹ ן ְב כָ ל‬ ‫ח ֵּר י ִּמ ְד יָן‪( .‬כד) ו מַ ְל ָא ִּכ ים ָ‬ ‫ַש ה ו ִַּי ְר ְד פו אַ ֲ‬
‫ש ר ו ִּמ ן ָכ ל ְמ נ ֶ‬ ‫(כג) ו ִַּי ָצ עֵּ ק ִּא יש ִּי ְש ָר אֵּ ל ִּמ נַפְ ָת ִּל י ו ִּמ ן ָא ֵּ‬
‫הַ ר אֶ פְ ַר ִּי ם לֵּ אמֹר ְר דו ִּל ְק ַר את ִּמ ְד יָן וְ ִּל ְכ דו לָ הֶ ם אֶ ת הַ ַמ ִּי ם ַע ד ֵּב ית ָב ָר ה וְ אֶ ת הַ י ְַר ֵּד ן ו ִַּי ָצ עֵּ ק ָכ ל ִּא יש אֶ פְ ַר ִּי ם‬
‫ש ֵּר י ִּמ ְד יָן אֶ ת ע ֵֹּר ב וְ אֶ ת ְז אֵּ ב וַיַהַ ְר גו אֶ ת עוֹ ֵּר ב‬ ‫ש נֵּי ָ‬ ‫ו ִַּי ְל ְכ דו אֶ ת הַ ַמ ִּי ם ַע ד ֵּב ית ָב ָר ה וְ אֶ ת הַ י ְַר ֵּד ן‪( .‬כה) ו ִַּי ְל ְכ דו ְ‬
‫ְב צו ר עוֹ ֵּר ב וְ אֶ ת ְז אֵּ ב הָ ְר גו ְב יֶקֶ ב ְז אֵּ ב ו ִַּי ְר ְד פו אֶ ל ִּמ ְד יָן וְ רֹאש ע ֵֹּר ב ו ְז אֵּ ב הֵּ ִּב יאו אֶ ל ִּג ְד עוֹ ן מֵּ עֵּ בֶ ר לַ י ְַר ֵּד ן‪.‬‬
‫לאחר המכה הראשונה ומנוסת מדין גדעון ממשיך בקרב‪ .‬לא די במנוסה ‪ -‬יש להכות את המדיינים מכה מוחצת כדי שלא‬
‫יעזו לשוב ולהציק לישראל‪ .‬על כן בשלב השני זקוק גדעון ללוחמים רבים יותר מה‪ 333-‬הראשונים‪ .‬הוא מזעיק לוחמים‬
‫משבטי נפתלי‪ ,‬אשר ומנשה‪ ,‬אולי אפילו אלה ששבו לאחר ששלח את היראים ואת הכורעים‪ ,‬ואלו נענים לו בעקבות‬
‫הנצחון ורודפים אחרי המדיי נים‪ .‬גדעון שולח שליחים גם לשבט אפרים כדי שאלו יתפסו את מעברי הירדן וימנעו‬
‫מהמדיינים לברוח בחזרה לארצם‪ .‬כך הייתה המלחמה נגד מדין מלפנים ומאחור – שבט אפרים היכה אותם מלפנים‪,‬‬
‫ושבטי נפתלי‪ ,‬אשר ומנשה היכו אותם מאחור‪.‬‬
‫במכה זו הצליחו אנשי אפרים ללכוד את שרי מדין עורב וזאב‪ ,‬ולהרוג אותם‪ .‬בכך קידמו את ניצחון ישראל‪ ,‬משום שכאשר‬
‫המפקדים והמנהיגים נהרגים‪ ,‬קשה יותר ללוחמים להמשיך בקרב‪ ,‬משום שאין מפקד שיוביל ויש ירידה במורל‪ .‬למקומות‬
‫שבהם היכו את שרי מדין קראו אחרי הקרב בשמות המזכירים את האירוע‪ ,‬כאות לניצחון הגדול‪.‬‬
‫התמודדות בתוך העם (ח'‪ ,‬א‪-‬ט‪ ,‬יג‪-‬יז)‬

‫באמצעו של הקרב נדרש גדעון להתמודד עם קשיים שונים‪ ,‬אך לא מול אויבים אלא מול בני עמו‪ .‬התמודדות ראשונה‬
‫הייתה מול אנשי אפרים‪:‬‬
‫ית ָל נו ְל ִּב ְל ִּת י ְק רֹאות לָ נו ִּכ י הָ לַ כְ ָת ְל ִּה ָל חֵּ ם ְב ִּמ ְד יָן ַו ְי ִּר יבו ן ִּא ת וֹ‬
‫ֹאמ רו אֵּ לָ יו ִּא יש אֶ פְ ַר ִּי ם מָ ה הַ ָד בָ ר הַ ז ֶה ָע ִּש ָ‬‫וַי ְ‬
‫ְב חָ ְז ָק ה ‪.‬‬
‫תלונתם הייתה על כך שגדעון לא הזעיק אותם למלחמה כשקרא לשאר השבטים (בפרק ו' פס' לד‪-‬לה)‪ ,‬אלא רק כשהקרב‬
‫כבר התחיל‪ .‬תלונה זו משקפת צרות עין על הצלחת הקרב ללא שבט אפרים‪ .‬כמו כן היא מראה על יהירות בני שבט‬
‫אפרים‪ ,‬הסבורים שלא יתכן שתהיה הצלחה ללא עזרתם‪ ,‬שהרי גם במלחמת אהוד במואב (ג'‪ ,‬כז – אהוד תוקע בשופר‬
‫בהר אפרים‪ ,‬משמע שאנשי אפרים הצטרפו למלחמה) וגם במלחמת דבורה וברק ביבין מלך כנען (ה'‪ ,‬יד) אנשי אפרים‬
‫נלחמו והיו משמעותיים בניצחון‪ .‬תלונה זו הגיעה עד לכדי מריבה "בחזקה"‪ ,‬שאיימה על אחדות מחנה גדעון‪ ,‬ויכלה לגרום‬
‫שהמלחמה תופנה כלפי אנשי אפרים במקום כלפי מדין‪.‬‬
‫נשים לב כי המלחמה עדיין לא הסתיימה‪ ,‬בני אפרים יכלו לחכות עד הפלתם של מלכי מדיין זבח וצלמונע‪ ,‬לפני שהם‬
‫באים לגדעון בטענות‪ .‬אלא שכאשר הם מצליחים להגיע להישג ‪ -‬לכידת שרי מדיין‪ ,‬הם מתיצבים לריב עם גדעון‪.‬‬
‫גדעון בחכמתו הבין שעליו לפרק מוקש זה כדי להמשיך להילחם במדיינים‪ ,‬ולכן עונה להם בחכמה‪:‬‬
‫א ‪-‬ל ִֹּה ים אֶ ת‬
‫ית י ַע ָת ה ָכ כֶ ם ֲה לוֹ א טוֹ ב ע ְֹל לוֹ ת אֶ פְ ַר ִּי ם ִּמ ְב צִּ יר אֲ ִּב יעֶ זֶר ‪( .‬ג) ְב י ְֶד כֶ ם נ ַָת ן ֱ‬
‫(ב) וַי ֹאמֶ ר אֲ לֵּ יהֶ ם מֶ ה ָע ִּש ִּ‬
‫ש ֵּר י ִּמ ְד יָן אֶ ת ע ֵֹּר ב וְ אֶ ת ְז אֵּ ב ו מַ ה יָ כ ְֹל ִּת י עֲ ש וֹ ת ָכ כֶ ם ָא ז ָר פְ ָת ה רו חָ ם מֵּ ָע לָ יו ְב ַד ְב רוֹ הַ ָד בָ ר הַ זֶה ‪.‬‬
‫ָ‬
‫במקום לענות להם על שאלתם הוא מעדיף להפנות את הזרקור לפעולתם החיובית – הם אלו שלכדו את שרי מדין וקידמו‬
‫בכך את הניצחון על מדין‪ .‬הוא משתמש בדימוי שהפך לניב לשוני‪" :‬הֲ לוֹא טוֹב עֹלְ לוֹת אֶ פְ ַריִם ִמבְ ִציר אֲ בִ יעֶ זֶר" [העוללות הן‬
‫האשכולות האחרונים הנותרים על הגפן לאחר הבציר והן קטנות מהאשכולות הרגילים]‪ .‬בביטוי זה רוצה גדעון לומר‬
‫לאנשי אפרים‪ ,‬שלמרות שהצטרפו למלחמה מאוחר יותר‪ ,‬לאחר המכה הראשונה והמשמעותית‪ ,‬ונראה שפעלם דומה‬
‫לעוללות – קטן ואינו משמעותי‪ ,‬הרי לאמיתו של דבר תרומתם לקרב משמעותית ביותר – הם תפסו את שרי מדין‪ .‬גדעון‬
‫מוסיף "ּומַ ה ָׁיכֹלְ ִתי עֲ שוֹת ָׁככֶם" – הוא לא יכול היה לנצח ללא עזרתם‪ ,‬שהיא לכאורה פעוטה (כמו עוללות) אך משובחת‬
‫מבחינה צבאית‪ .‬על כך נאמר במשלי ט"ו‪ ,‬א‪" :‬מַ עֲ נֶה ַרְך י ִָׁשיב חֵ מָׁ ה"‪.‬‬
‫התמודדות מול אנשי סוכות ופנואל‪:‬‬

‫גדעון אינו מרפה וממשיך ברדיפתו אחרי מלכי מדיין‪ ,‬בידיעה שעד מותם המלחמה לא תמה‪ .‬בשלב זה‪ ,‬גדעון ושלוש מאות‬
‫האיש אשר איתו עייפים וזקוקים לעזרה ואספקה (יתכן כי מכאן אנו למדים כי שאר העם לא הסכים להצטרף ולהמשיך‬
‫לרדוף אחרי מלכי מדיין ולכן נאלץ גדעון עם שלוש מאות הלוחמים שלו לבצע את המרדף לבדו)‪ .‬גדעון סמוך על‬
‫נצחונותיו ופונה לערי ישראל המצויות בעבר הירדן ונמצאות בתוואי המרדף שלו‪:‬‬
‫ש י סֻ כ וֹ ת ְת נו‬ ‫ש ר ִּא ת וֹ עֲ יֵּפִּ ים וְ ר ְֹד פִּ ים‪( .‬ה) וַי ֹאמֶ ר ְל אַ ְנ ֵּ‬ ‫(ד) וַיָ בֹא גִּ ְד עוֹ ן הַ י ְַר ֵּד נָה עֹבֵּ ר הו א ו ְש ל ֹש מֵּ אוֹ ת הָ ִּא יש אֲ ֶ‬
‫ש ֵּר י‬
‫ח ֵּר י זֶבַ ח ְו צַ ְל מֻ ָנ ע מַ ְל כֵּ י ִּמ ְד יָן‪( .‬ו) וַי ֹאמֶ ר ָ‬ ‫ש ר ְב ַר גְ לָ י ִּכ י עֲ יֵּפִּ ים הֵּ ם וְ אָ נ ִֹּכ י ר ֵֹּד ף אַ ֲ‬
‫ָנ א ִּכ ְכ רוֹ ת לֶ חֶ ם לָ ָע ם אֲ ֶ‬
‫ָ‬ ‫ָ‬
‫סֻ כ וֹ ת ֲה כַ ף זֶבַ ח וְ צַ ְל מֻ נָע ַע ָת ה ְב י ֶָד ך ִּכ י ִּנ ֵּת ן ִּל צְ בָ אֲ ך לָ חֶ ם‪( .‬ז) וַי ֹאמֶ ר ִּג ְד עוֹ ן לָ כֵּ ן ְב ֵּת ת ה' אֶ ת זֶבַ ח וְ אֶ ת צַ ְל מֻ נָע‬
‫ש ם ְפ נו אֵּ ל ַו ְי ַד ֵּב ר אֲ לֵּ יהֶ ם ָכ זֹאת ַו יַעֲ נו‬ ‫ש ְר כֶ ם אֶ ת קוֹ צֵּ י הַ ִּמ ְד ָב ר וְ אֶ ת הַ ַב ְר קֳ ִּנ ים ‪( .‬ח) ַו י ַַע ל ִּמ ָ‬ ‫ש ִּת י אֶ ת ְב ַ‬ ‫ְב י ִָּד י וְ ַד ְ‬
‫ת ץ אֶ ת‬ ‫ש לוֹ ם אֶ ֹ‬ ‫ש י פְ נו אֵּ ל לֵּ אמֹר ְב ש ו ִּב י ְב ָ‬ ‫ש י סֻ כ וֹ ת‪( .‬ט) וַי ֹאמֶ ר ַג ם ְל אַ ְנ ֵּ‬ ‫ש ר ָע נו אַ ְנ ֵּ‬ ‫ש י פְ נו אֵּ ל ַכ אֲ ֶ‬
‫אוֹ תוֹ אַ ְנ ֵּ‬
‫הַ ִּמ גְ ָד ל הַ זֶה ‪.‬‬
‫סוכות ופנואל היו ערים בנחלת שבט גד‪ ,‬שסבלו רבות מידי המדיינים שהיו שכניהם‪ .‬כדי להצליח לשרוד נכנעו אנשי‬
‫סוכות ופנואל לפני המדיינים‪ .‬כעת הם חששו לעזור לצבאו של גדעון שמא ירעו להם המדיינים וינקמו בהם על כך‪ .‬על כן‬
‫כשביקש גדעון לחם בעבור לוחמיו העייפים ורצה את סיוע אנשי העיר בקרב‪ ,‬הם אמרו לו שהוא עדיין לא ניצח במלחמה‬
‫– "הֲ כַף זֶבַ ח וְ צַ לְ מֻׁ נָׁע עַ ָׁתה בְ יָׁדֶ ָך כִ י נִ ֵתן לִ ְצבָׁ אֲ ָך לָׁחֶ ם?!"‪ .‬עדיין לא תפסת את מלכי מדין‪ ,‬האיום נגדנו עומד בעינו‪ ,‬ולכן לא‬
‫נעזור לך ולצבאך‪ .‬הם לא האמינו שגדעון עם מעט הלוחמים שברשותו יצליח להביס את מחנה מדין הענק‪.‬‬
‫גדעון רואה בכך מרד נגדו ונגד שליחותו להושיע את ישראל ובגידה בעם‪ .‬לכן הוא מאיים עליהם בעונשים כבדים מאוד‪.‬‬
‫לאנשי סוכות הבטיח‪" :‬וְ דַ ְש ִתי אֶ ת בְ ַש ְרכֶם אֶ ת קוֹצֵ י הַ ִמ ְדבָׁ ר וְ אֶ ת הַ בַ ְר ֳקנִ ים" – יכה אותם בעזרת קוצים וברקנים ויגרום‬
‫להם לסבל נורא‪ .‬לאנשי פנואל הבטיח‪" :‬בְ שּובִ י בְ ָׁשלוֹם אֶ תֹץ אֶ ת הַ ִמג ְָׁדל הַ זֶה" – הם בטחו במגדל שבנו בעירם וחשבו‬
‫שאינם זקוקים לעזרתו של גדעון‪ ,‬על כן יתוץ גדעון את המגדל שבו בטחו‪.‬‬
‫הם שואלים אותו בלשון חול‪" :‬הֲ כַף זֶבַ ח וְ צַ לְ מֻׁ נָׁע עַ ָׁתה בְ יָׁדֶ ָך"‪ ,‬והוא עונה להם בהזכרת שם שמים‪ָׁ " :‬לכֵן בְ ֵתת ה' אֶ ת זֶבַ ח‬
‫וְ אֶ ת צַ לְ מֻׁ נָׁע בְ י ִָׁדי‪ ."...‬גדעון מייחס את הניצחון לה'‪ ,‬ולכן גם העונש למורדים ראוי בשם ה'‪.‬‬
‫גדעון אינו מעניש מיד את אנשי סוכות ופנואל כדי לא להפסיק במערכה נגד מדין ולא להפסיד זמן יקר במרדף אחריהם‪.‬‬
‫העונש יגיע כאשר תוכח יכולתו וירגע הקרב כאחד‪.‬‬
‫לאחר שהיכה את המחנה המדייני שנשאר ותפס את מלכי מדין‪ ,‬שב וקיים את הבטחותיו והעניש את מי שבגד בו ובצבאו‪:‬‬
‫ת ב אֵּ לָ יו‬
‫ש ָא לֵּ הו ו ִַּי ְכ ֹ‬
‫ש י סֻ כ וֹ ת ו ִַּי ְ‬
‫ָש ב ִּג ְד עוֹ ן ֶב ן יוֹ ָא ש ִּמ ן הַ ִּמ ְל חָ מָ ה ִּמ ְל מַ עֲ לֵּ ה הֶ חָ ֶר ס‪( .‬יד) ו ִַּי ְל ָכ ד נַעַ ר מֵּ אַ ְנ ֵּ‬ ‫(יג) וַי ָ‬
‫שר‬ ‫ש י ֻס כ וֹ ת וַי ֹאמֶ ר ִּה נֵּה זֶבַ ח וְ צַ ְל מֻ נָע אֲ ֶ‬ ‫ש ְב ִּע ים וְ ִּש ְב ָע ה ִּא יש ‪( .‬טו) וַיָ בֹא אֶ ל אַ ְנ ֵּ‬ ‫ש ֵּר י ֻס כ וֹ ת וְ אֶ ת ְז קֵּ נֶיהָ ִּ‬ ‫אֶ ת ָ‬
‫ָ‬
‫ש יך הַ ְי עֵּ פִּ ים לָ חֶ ם ‪( .‬טז) ו ִַּי ַק ח אֶ ת ִּז ְק נֵּי הָ ִּע יר וְ אֶ ת‬ ‫ָ‬
‫חֵּ ַר פְ ֶת ם אוֹ ִּת י לֵּ אמֹר ֲה כַ ף זֶבַ ח וְ צַ ְל מֻ נָע ַע ָת ה ְב י ֶָד ך ִּכ י ִּנ ֵּת ן לַ אֲ ָנ ֶ‬
‫ש י הָ ִּע יר‪.‬‬ ‫ש י סֻ כ וֹ ת‪( .‬יז) ְו אֶ ת ִּמ גְ ַד ל ְפ נו אֵּ ל נ ָָת ץ וַיַ ֲה רֹג אֶ ת אַ ְנ ֵּ‬ ‫קוֹ צֵּ י הַ ִּמ ְד ָב ר וְ אֶ ת הַ ַב ְר קֳ ִּנ ים וַי ַֹד ע ָב הֶ ם אֵּ ת אַ ְנ ֵּ‬
‫מעשי סוכות ופנואל מנוגדים למעשי אפרים‪ .‬אנשי אפרים באו לעזרת גדעון ולוחמיו כשהיה זקוק להם‪ ,‬ולכן בחר גדעון‬
‫להיות רך אתם ולצרף אותם לצבאו‪ .‬אנשי סוכות ופנואל‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬בגדו בו והפנו לו וללוחמיו עורף כשהיה זקוק להם‪.‬‬
‫על כן הענישם עונש כבד‪.‬‬
‫במעשים אלו גדעון מתגלה פעם נוספת במנהיגותו – הוא יודע לפעול לא רק למול האויבים מבחוץ‪ ,‬אלא גם להתמודד עם‬
‫סכסוכים פנימיים ולהגיב על כל אחד כראוי‪.‬‬
‫שלב ‪ – 3‬לכידת זבח וצלמונע מלכי מדין (ח'‪ ,‬ד‪-‬כא)‬
‫לכידת זבח וצלמונע מלכי מדין (ח'‪ ,‬ד‪-‬כא)‬

‫לאחר שהצליח גדעון להכות את שרי מדין הוא מוסיף לרדוף אחרי המחנה שנשאר‪.‬‬
‫ח נֵּה ְב נֵּי קֶ ֶד ם וְ הַ נֹפְ ִּל ים מֵּ אָ ה‬
‫ש ר אֶ לֶ ף כ ֹל הַ נ וֹ ָת ִּר ים ִּמ כ ֹל מַ ֲ‬ ‫ש ת ָע ָ‬‫ח מֵּ ֶ‬ ‫ח נֵּיהֶ ם ִּע ָמ ם ַכ ֲ‬‫(י) וְ זֶבַ ח וְ צַ ְל מֻ נָע ַב ַק ְר קֹר ו מַ ֲ‬
‫ב הָ ה וַי ְַך אֶ ת הַ ַמ ֲ‬
‫ח נֶה‬ ‫וְ עֶ ְש ִּר ים אֶ לֶ ף ִּא יש ש ֹלֵּ ף חָ ֶר ב ‪( .‬יא) וַי ַַע ל ִּג ְד עוֹ ן ֶד ֶר ְך הַ ְ‬
‫ש כו נֵּי בָ אֳ הָ ִּל ים ִּמ ֶק ֶד ם ְל נֹבַ ח וְ יָגְ ֳ‬
‫ח ֵּר יהֶ ם ו ִַּי ְל כ ֹד אֶ ת ְש נֵּי מַ ְל כֵּ י ִּמ ְד יָן אֶ ת זֶבַ ח וְ אֶ ת צַ ְל מֻ נָע‬‫ח נֶה הָ יָה בֶ טַ ח‪( .‬יב) וַיָנו סו זֶבַ ח וְ צַ ְל מֻ נָע ו ִַּי ְר ד ֹף אַ ֲ‬ ‫וְ הַ ַמ ֲ‬
‫ח ִּר יד ‪.‬‬
‫ח נֶה הֶ ֱ‬‫וְ כָ ל הַ ַמ ֲ‬
‫מכל מחנה מדין ושותפיו‪ ,‬שמנה כ‪ 143,333-‬לוחמים (הנופלים ‪ +‬הנותרים) נותרו ‪ 15,333‬לוחמים‪ .‬מחנה זה ישב בטח מתוך‬
‫ביטחון שגדעון לא ירדוף אחריהם עד לבתיהם המצויים מרחק רב כל כך מישראל (מדובר במרדף שאורכו ‪ 273‬ק"מ)‪ .‬אך‬
‫גדעון רוצה להכות את כל המחנה באופן מוחץ‪ .‬על כן הוא ממשיך ורודף אחריהם עד לעריהם בעבר הירדן המזרחי ומכה‬
‫אותם‪ .‬ל א נאמר מה היה הטכסיס שבעזרתו ניצח אותם גדעון‪ ,‬אך הפעם היה זה מחנה קטן יותר מזה שהיה בתחילה –‬
‫‪ 15,333‬לוחמים‪ ,‬וביטחונם שגדעון לא יכה בהם גרם להם לשאננות‪ .‬למול "וְ הַ מַ חֲ נֶה הָׁ יָׁה בֶ טַ ח" גדעון פועל וגורם "וְ כָׁל‬
‫הַ מַ חֲ נֶה הֶ חֱ ִריד" – היכה ופיזר את הנותרים‪ .‬בנוסף לכד את מלכי מדין – זבח וצלמונע‪ ,‬ובכך סימן את סיום הקרב‪.‬‬

‫לאחר שהעניש את אנשי סוכות ופנואל‪ ,‬שב גדעון להעניש את מלכי מדין‪:‬‬
‫ֹאמ רו ָכ מוֹ ָך ְכ מוֹ הֶ ם אֶ חָ ד ְכ ֹ‬
‫ת אַ ר ְב נֵּי‬ ‫ש ר ֲה ַר גְ ֶת ם ְב ָת בוֹ ר וַי ְ‬‫(יח) וַי ֹאמֶ ר אֶ ל זֶבַ ח וְ אֶ ל צַ ְל מֻ נָע אֵּ יפֹה הָ אֲ ָנ ִּש ים אֲ ֶ‬
‫ח ִּי ֶת ם אוֹ ָת ם ל ֹא הָ ַר גְ ִּת י אֶ ְת כֶ ם ‪( .‬כ) ַו י ֹאמֶ ר ְל י ֶֶת ר ְב כוֹ רוֹ קו ם ֲה ר ֹג‬ ‫הַ ֶמ לֶ ְך ‪( .‬יט) וַי ֹאמַ ר אַ חַ י ְב נֵּי ִּא ִּמ י הֵּ ם חַ י ה' לו הַ ֲ‬
‫ש לַ ף הַ נ ַַע ר חַ ְר ב וֹ ִּכ י י ֵָּר א ִּכ י עוֹ ֶד נ ו נ ַָע ר ‪( .‬כא) וַי ֹאמֶ ר זֶבַ ח וְ צַ ְל מֻ ָנ ע קו ם אַ ָת ה ו פְ ַג ע ָב נו ִּכ י כָ ִּא יש‬ ‫אוֹ ָת ם וְ ל ֹא ָ‬
‫אר י גְ מַ ֵּל יהֶ ם ‪.‬‬
‫ש ר ְב צַ ְו ֵּ‬
‫ש ֲה רֹ ִּנ ים אֲ ֶ‬
‫ְג בו ָר תוֹ וַי ָָק ם ִּג ְד עוֹ ן וַיַ ֲה רֹג אֶ ת זֶבַ ח וְ אֶ ת צַ ְל מֻ נָע ו ִַּי ַק ח אֶ ת הַ ַ‬
‫גדעון מגלה שמלכי מדין הרגו במלחמה את אחיו‪ ,‬בני אמו‪ .‬דבר זה חורה לו מאוד והוא גואל את דמם מיד מלכי מדין‪.‬‬
‫גדעון רצה שיתר בכורו יהרוג אותם כדי לחנך אותו לקרב‪ ,‬אך יתר ירא ממשימה זו בשל צעירותו [בתחילת דרכו של גדעון‪,‬‬
‫אביו גונן עליו מפני אנשי עפרה‪ .‬כעת גדעון תובע מבנו הפגנת אומץ‪ .‬האם יש כאן לימוד לקח? שינוי בתפיסה?]‬
‫מלכי מדין ראו בהריגתם ע"י נער פחיתות כבוד ודורשים מגדעון שהוא עצמו יהרוג אותם – ביטוי שיש בו הערכה לגדעון‬
‫ומנהיגותו‪ .‬מסיבות אלו הרג גדעון בעצמו את מלכי מדין‪ .‬כך תם הקרב נגד מדין – המחנה של המדיינים ושותפיהם הובס‬
‫לחלוטין‪ ,‬וכל מנהיגי מדין‪ ,‬השרים והמלכים‪ ,‬נהרגו בידי גדעון ולוחמיו‪.‬‬
‫מפלת מדין מתוארת כמפלה מוחצת‪ ,‬עד כדי כך שמדין לא הוסיפו להילחם יותר בישראל‪" :‬וַ ִי ָׁכנַע ִמ ְדיָׁן לִ פְ נֵי בְ נֵי י ְִש ָׁראֵ ל וְ ֹלא‬
‫ַארבָׁ ִעים ָׁשנָׁה בִ ימֵ י ג ְִדעוֹן"‪.‬‬
‫ָארץ ְ‬
‫ֹאשם וַ ִת ְשקֹ ט הָׁ ֶ‬
‫ָׁשאת ר ָׁ‬
‫י ְָׁספּו ל ֵ‬
‫דמותו של גדעון ביחידה זו ‪ -‬סיכום‪:‬‬

‫גדעון מתגלה בארגון המלחמה כמנהיג מבטן ומלידה‪ ,‬וכל החששות שביטא לפני הקרב נמוגו‪ .‬הוא יוזם טקטיקה צבאית‬
‫המנצלת את כל היתרונות שיש לו בקרב‪ ,‬הוא מזעיק את הלוחמים הנוספים ואף שבטים שלא סייעו לו קודם לכן; הוא‬
‫מנהיג מרדף מתוכנן אחרי מי שנותר ממחנה מדין ומכה אותם עד תום; הוא יודע לנקוט ביד רכה כלפי מי שבא לסייע לו‬
‫בקרב‪ ,‬אך יד קשה כלפי מי שבגד בו‪ .‬ניכר שהוא שופט – מנהיג צבאי בעל סמכויות שיפוט והנהגת העם‪.‬‬
‫ראינו שחל מהפך באישיותו של גדעון‪ .‬בתחילת דרכו היה מלא חששות‪ ,‬אך בהמשך דרכו הנהיג את העם עם ביטחון רב‪.‬‬
‫מהפך זה מזכיר את המהפך שחל באישיותה של אסתר‪ .‬אלו שני אישים בתנ"ך שקיבלו משימה קשה הדורשת מהם‬
‫הקרבה‪ .‬שניהם מגלים חשש מהמשימה ומנסים להסיר אותה מעליהם‪ .‬עידוד ועזרה (לאסתר ממרדכי ולגדעון מהקב"ה)‬
‫מסייעים להם לקחת את המשימה ולבצע אותה על הצד הטוב ביותר‪ ,‬תוך לקיחת אחריות ומנהיגות שלא התגלתה קודם‬
‫לכן‪.‬‬
‫יחידה ‪ :5‬אחרית גדעון ומשל יותם‬

‫גדעון הוא השופט היחיד עליו מספרים לנו גם לאחר התשועה לישראל‪ .‬ביחידה זו נלמד על יחסו של עם ישראל אליו‬
‫ובקשתם שיהיה למלך‪ ,‬וגם אודות תגובתו ותוצאותיה לטווח ארוך‪.‬‬
‫אחריתו של גדעון‬
‫לאחר המלחמה‬
‫כבר לאורך הפרקים ראינו כי סביב גדעון מתגבשים גינוני מלך‪ ,‬וגם מלכי מדין מעידים על כך בדבריהם כאשר הם‬
‫ֹאמרּו כָׁמוָֹך כְ מוֹהֶ ם אֶ חָׁ ד‬ ‫מתייחסים למראהו (ח‪ ,‬יח)‪" :‬וַ יֹאמֶ ר אֶ ל זֶבַ ח וְ אֶ ל צַ לְ מֻׁ נָׁע אֵ יפֹ ה הָׁ אֲ נ ִָׁשים אֲ ֶשר הֲ ַרג ְֶתם בְ ָׁתבוֹר וַ י ְ‬
‫כְ תַֹאר בְ נֵי הַ מֶ לְֶך"‪ .‬גם גדעון וגם אחיו מצטיירים כבני מלכים במראיהם ובתכסיסיהם (מלבי"ם)‪ .‬כמו כן בבקשת מלכי מדיין‬
‫מגדעון כי הוא ימית אותם ולא בנו‪ ,‬הם מעידים על כך שהם רואים אותו כשווה להם‪ ,‬כמלך‪" :‬קּום אַ ָׁתה ּופְ גַע בָׁ נּו כִ י כ ִָׁאיש‬
‫ְבּורת ֹו"‪[ .‬דומה כי ניתן לומר כי ריבוי נשיו ובניו של גדעון (פסוק ל) וגם אזכור פלגשו‪ ,‬הם גם מסממני בית מלוכה כפי‬ ‫ג ָׁ‬
‫שאנו מכירים זאת בהמשך מנשותיו של דוד ושל שלמה וריבוי בניהם]‪ .‬לפיכך מובנת בקשתו של עם ישראל מגדעון‪:‬‬
‫ש ְע ָת נו ִּמ יַד ִּמ ְד יָן‪:‬‬ ‫ש ל ָב נו ַג ם אַ ָת ה ַג ם ִּב ְנ ָך ַג ם ֶב ן ְב נ ָ‬
‫ֶך ִּכ י הוֹ ַ‬ ‫ֹאמ רו ִּא יש ִּי ְש ָר אֵּ ל אֶ ל ִּג ְד עוֹ ן ְמ ָ‬
‫(כב) וַי ְ‬
‫איש ישראל הוא מושג הכולל את כל עם ישראל‪ .‬בניגוד לבני שבט זה או אחר העם מבקש מושל שיתחיל שושלת של‬
‫מושלים (מלכים)‪ .‬מלך‪ ,‬בניגוד לשופט‪ ,‬מעביר את השלטון מאב לבן וסמכויותיו כלפי העם רחבות ביותר‪ .‬העם רוצה‬
‫הנהגה מסודרת שתפתור את בעיותיו‪ .‬לטווח ארוך‪ .‬אולם גדעון רואה בעיה בבקשת העם‪ ,‬הוא רואה בה התחמקות שלהם‬
‫מכפיפות לקב"ה‪:‬‬
‫(כג) וַי ֹאמֶ ר אֲ לֵּ הֶ ם ִּג ְד עוֹ ן ל ֹא אֶ ְמ ש ֹל אֲ ִּנ י ָב כֶ ם וְ ל ֹא ִּי ְמ ש ֹל ְב ִּנ י ָב כֶ ם ה' ִּי ְמ ש ֹל ָב כֶ ם ‪.‬‬

‫גם בשמואל א' פרק ח' אנו מוצאים בקשה מהעם להמליך עליהם מלך ושם אומר ה' לשמואל שבקשה זו באה כתחליף‬
‫לקבלת שלטון ה'‪:‬‬
‫יך ִּכ י ל ֹא א ְֹת ָך מָ אָ סו ִּכ י א ִֹּת י מָ אֲ סו ִּמ ְמ ל ְֹך‬ ‫ֹאמ רו אֵּ לֶ ָ‬ ‫שר י ְ‬ ‫ש מו אֵּ ל ְש מַ ע ְב קוֹ ל הָ ָע ם ְל כֹל אֲ ֶ‬ ‫(ז) וַי ֹאמֶ ר ה' אֶ ל ְ‬
‫ש ר ָע ש ו ִּמ י וֹ ם הַ עֲ ל ִֹּת י א ָֹת ם ִּמ ִּמ צְ ַר ִּי ם ְו ַע ד הַ י וֹ ם הַ ז ֶה וַי ַַע ְז בֻ ִּנ י ַו יַעַ ְב דו אֱ ל ִֹּה ים אֲ חֵּ ִּר ים‬
‫עֲ לֵּ יהֶ ם‪( .‬ח) ְכ כָ ל הַ ַמ עֲ ִּש ים אֲ ֶ‬
‫ֹש ים ַג ם לָ ְך ‪.‬‬
‫ֵּכ ן הֵּ ַמ ה ע ִּ‬
‫גדעון מזהה בעם בעיה דתית‪-‬רוחנית של עזיבת ה'‪ ,‬בעיה שהייתה קיימת לפני תחילת פועלו ולא נפתרה גם לאחר ניתוץ‬
‫מזבח הבעל והמלחמה הניסית שניהל‪ .‬על כן הוא מנסה להשיב את העם אל ה' ולחזק את עבודת ה' בדרך אחרת‪...‬‬
‫האפוד‬
‫אל ים הֵּ ם‪.‬‬ ‫ש אֲ לָ ה ִּמ ֶכ ם ְש אֵּ לָ ה ו ְת נו ִּל י ִּא יש ֶנ זֶם ְש לָ לוֹ ִּכ י ִּנ ְז מֵּ י זָהָ ב לָ הֶ ם ִּכ י ִּי ְש ְמ עֵּ ִּ‬ ‫(כד) וַי ֹאמֶ ר אֲ לֵּ הֶ ם ִּג ְד עוֹ ן אֶ ְ‬
‫שר‬‫ש ַק ל ִּנ ְז מֵּ י הַ זָהָ ב אֲ ֶ‬ ‫ש ָמ ה ִּא יש ֶנ זֶם ְש לָ לוֹ ‪( .‬כו) ַו ְי ִּה י ִּמ ְ‬ ‫ַש ִּל יכו ָ‬ ‫ש ְמ לָ ה וַי ְ‬ ‫ֹאמ רו נָתוֹ ן ִּנ ֵּת ן ו ִַּי פְ ְר ש ו אֶ ת הַ ִּ‬
‫(כה) וַי ְ‬
‫ש ַע ל מַ ְל כֵּ י ִּמ ְד יָן ו ְל בַ ד ִּמ ן הָ עֲ ָנ קוֹ ת‬ ‫ש ֲה רֹ ִּנ ים וְ הַ ְנ ִּט פוֹ ת ו ִּב גְ ֵּד י הָ אַ ְר ָג מָ ן ֶ‬
‫ש ָא ל אֶ לֶ ף ו ְש בַ ע מֵּ אוֹ ת זָהָ ב ְל בַ ד ִּמ ן הַ ַ‬ ‫ָ‬
‫אר י גְ מַ ֵּל יהֶ ם‪( .‬כז) וַי ַַע ש אוֹ תוֹ גִּ ְד עוֹ ן ְל אֵּ פוֹ ד וַי ֵַּצ ג אוֹ תוֹ ְב ִּע ירוֹ ְב ָע פְ ָר ה‪...‬‬ ‫ש ר ְב צַ ְו ֵּ‬
‫אֲ ֶ‬
‫גדעון עושה אפוד מהשלל שלקחו ישראל במלחמה נגד מדין‪ .‬מה מטרת האפוד שהכין גדעון? כיצד הוא יעזור בהשבת‬
‫ממשלת ה' על ישראל?‬
‫רש"י ‪ :‬ויעש אותו גדעון לאפוד ‪ -‬להיות לזכרון על תשועה גדולה‪ ,‬לראות כמה היה חילם כבד שבנזמי‬
‫חשוביהם היה כ ל הזהב הזה‪.‬‬
‫רש"י סובר (וכן דעת הרד"ק והרלב"ג) שמטרת האפוד הייתה להזכיר את הנס הגדול וכך לחבר בין ישראל לאביהם‬
‫שבשמים‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬האלשיך רואה בעשית האפוד סמל‪:‬‬
‫אלשייך‪ ' :‬ויעש אותו גדעון לאפוד' ‪ -‬יתכן כי עשה כן על כי האפוד של הכהן הגדול הוא מכפר על עבודת‬
‫אלילים (ערכין טז א)‪ ,‬על כן זכר עשה לנפלאותיו יתברך כי לא הביט אל העבודת אלילים שעבדו ויזכור את‬
‫אפוד הכהן גדול ויצילם מיד מדין‪ .‬על כן משלל מדין עשה אפוד‪ ,‬למען ישכילו לבלתי שוב עוד לעבודת‬
‫אלילים‪.‬‬
‫האלשיך רואה בעשית האפוד זכר לאפוד של הכהן הגדול המכפר על עבודת אלילים‪ ,‬ובעשיתו מנסה גדעון למנוע מעם‬
‫ישראל לחזור ולעבוד אלוהי נכר‪.‬‬
‫כוונתו של גדעון הייתה רצויה אך התוצאה הייתה שלילית‪ " :‬וַ יִזְ נּו כָׁל י ְִש ָׁראֵ ל ַאחֲ ָׁריו ָׁשם וַ י ְִהי לְ ג ְִדעוֹן ּולְ בֵ ית ֹו לְ מו ֵֹקש"‪.‬‬
‫מה הקושי באפוד?‬
‫המילים המשמשות לעשית האפוד מזכירות את חטא העגל (ארמז מקראי)‪:‬‬
‫‪ ‬גדעון מבקש מן האנשים‪ :‬ו ְת נו ִּל י ִּא יש ֶנ זֶם ְ‬
‫ש לָ לוֹ ִּכ י ִּנ ְז מֵּ י זָהָ ב לָ הֶ ם‬
‫ש יכֶ ם ְב נֵּיכֶ ם ו ְב נ ֵֹּת יכֶ ם ְו הָ ִּב יאו אֵּ לָ י‬
‫ש ר ְב ָא ְז נֵּי ְנ ֵּ‬ ‫‪‬‬
‫ואילו אהרון מבקש מן האנשים‪ָ :‬פ ְר קו ִּנ ְז מֵּ י הַ זָהָ ב אֲ ֶ‬
‫בשני המקרים האנשים נענים ב שמחה‪ .‬אנו מוצאים כי גם לצורך המשכן אח"כ מתנדבים בני ישראל להביא בין שאר‬
‫התכשיטים נזמי זהב (שמות ל"ה‪ ,‬כב)‪ ,‬כלומר‪ ,‬ניתן להביא זהב לצורך שלילי או חיובי‪ .‬מה יוצר את ההבדל?‬
‫אם נדייק נראה כי גדעון שם את האפוד בביתו בעפרה ולא מביא אותו אל המשכן בשילה‪ .‬על כך אומר הרלב"ג בתועלת‬
‫השבע עשרה‪ " :‬שאם היה עושה מן הזהב כלי מה ומניחו בבית ה' בשילה‪ ,‬היה נמשך לכוונת התורה"‪ .‬מלחמה של עם‬
‫ישראל במדיין אנו מוצאים גם בספר במדבר‪ ,‬שם הורגים ישראל את מלכי מדיין ובוזזים שלל רב‪ ,‬אלא ששם מביאים משה‬
‫ואלעזר את הזהב אל אוהל מועד להיות זכרון לפני ה'‪ " :‬וַ י ִַקח מֹ ֶשה וְ אֶ לְ עָׁ זָׁר הַ כֹהֵ ן אֶ ת הַ זָׁהָׁ ב מֵ אֵ ת ָׁש ֵרי הָׁ אֲ לָׁפִ ים וְ הַ מֵ אוֹת‬
‫וַ יָׁבִ אּו אֹ ת ֹו אֶ ל אֹ הֶ ל מוֹעֵ ד זִ כָׁרוֹן לִ בְ נֵי י ְִש ָׁראֵ ל לִ פְ נֵי ה' " (ל"א‪ ,‬נד)‪ .‬אילו היה גדעון עושה זאת‪ ,‬הוא היה מחזק בכך את עבודת‬
‫ה' של עם ישראל ואת אחדות העם‪ ,‬אלא שהוא בחר להביא את האפוד אל ביתו בעפרה ובכך הפך את ביתו למרכז ולא‬
‫את בית ה'‪.‬‬
‫מצודת דוד ‪ ' :‬ויזנו' ‪ -‬שם במקום עמדו עבדוהו כי הם עשאוהו לאחר זמן לעבודת גילולים והלכו שם לעבדו‪.‬‬
‫' למוקש ' ‪ -‬על שבא התקלה ע"י גדעון נהרגו בניו‪.‬‬
‫בין אם נאמר שכל ישראל זנו אחריו לאחר מות גדעון (כדברי רש"י‪ ,‬רד"ק ורלב"ג) ובין אם נאמר שעוד בחיי גדעון הפך‬
‫האפוד לכלי לעבודה זרה (כדברי דעת מקרא) הרי לגדעון היו כוונות טובות‪ ,‬אך התוצאות היו קשות‪ .‬אם החל גדעון‬
‫בביעור הע בודה הזרה בעירו עפרה על ידי הריסת מזבח הבעל והאשרה‪ ,‬הרי שבמותו הופכת עירו למקום בו עובדים‬
‫עבודה זרה סביב האפוד שהכין‪ .‬נשים לב לסמליות שבדבר‪ :‬גדעון החל את דרכו בביעור הע"ז של בית אביו‪ .‬בסיום דרכו‬
‫הוא מקים בביתו אפוד (סגירת מעגל)‪ .‬לפי בעל מצודת דוד בשל התקלה הזו אף נהרגו בניו של גדעון על ידי אבימלך‪.‬‬

‫ש ְב ִּע ים ָב ִּנ ים י ֹצְ אֵּ י ְי ֵּר כוֹ ִּכ י ָנ ִּש ים ַר ב וֹ ת הָ יו לוֹ ‪( .‬לא)‬ ‫ֵּש ב ְב בֵּ יתוֹ ‪( .‬ל) ו ְל גִּ ְד עוֹ ן הָ יו ִּ‬‫(כט) וַי ֵּלֶ ְך ְי ֻר ַב ַע ל ֶב ן יוֹ ָא ש וַי ֶ‬
‫ש מוֹ אֲ ִּב ימֶ לֶ ְך ‪.‬‬
‫ָש ם אֶ ת ְ‬ ‫ש ר ִּב ְש כֶ ם י ְָל ָד ה ל וֹ ַג ם ִּה יא ֵּב ן וַי ֶ‬
‫ו פִּ ילַ גְ ש וֹ אֲ ֶ‬
‫בעל מצודת דוד מפרש את ישיבתו של גדעון בביתו כפי שאנו מגדירים היום את הביטוי 'עשה לביתו'‪ ,‬כלומר עזב את‬
‫ההנהגה הציבורית כדי לדאוג למשפחתו הפרטית‪ .‬גדעון אינו רוצה להיות מושל ומלך אלא לחזור לביתו‪:‬‬
‫מצודת דוד‪ ' :‬וישב בביתו' ‪ -‬ר "ל לא טרח הרבה בהנהגת העם כי ישב בביתו במנוחה ולזה הרבה נשים ובנים‪.‬‬
‫ש ר מֵּ ת‬ ‫ש יבָ ה טוֹ בָ ה ו ִַּי ָק בֵּ ר ְב קֶ בֶ ר יוֹ אָ ש ָא ִּב יו ְב ָע פְ ָר ה אֲ ִּב י הָ עֶ ְז ִּר י‪( .‬לג) ַו ְי ִּה י ַכ אֲ ֶ‬ ‫(לב) וַיָמָ ת ִּג ְד עוֹ ן ֶב ן יוֹ ָא ש ְב ֵּ‬
‫ָש ימו לָ הֶ ם ַב ַע ל ְב ִּר ית לֵּ אל ִֹּה ים‪( .‬לד) וְ ל ֹא זָכְ רו ְב נֵּי ִּי ְש ָר אֵּ ל אֶ ת‬ ‫ח ֵּר י הַ ְב ָע ִּל ים וַי ִּ‬
‫ִּג ְד עוֹ ן וַיָש ו בו ְב נֵּי ִּי ְש ָר אֵּ ל ו ִַּי ְז נו אַ ֲ‬
‫א ‪-‬ל ֹהֵּ יהֶ ם הַ ַמ ִּצ יל אוֹ ָת ם ִּמ יַד ָכ ל אֹ ְי בֵּ יהֶ ם ִּמ ָס ִּב יב‪( .‬לה) ְו ל ֹא ָע ש ו חֶ סֶ ד ִּע ם ֵּב ית ְי ֻר ַב ַע ל ִּג ְד עוֹ ן ְכ כָ ל הַ ט וֹ בָ ה‬ ‫ה' ֱ‬
‫ש ה ִּע ם ִּי ְש ָר אֵּ ל‪.‬‬‫ש ר ָע ָ‬ ‫אֲ ֶ‬
‫גם את הפרט הזה ‪ -‬מותו של גדעון בשיבה טובה‪ ,‬אין אנו שומעים על אף אחד מן השופטים האחרים‪ .‬לאחר מותו שבו בני‬
‫ישראל לחטוא בעבודה זרה באופן גורף‪ ,‬ואפילו את החסד שעשה אתם גדעון לא זכרו‪ .‬הם אמנם ביקשו ממנו למלוך‪ ,‬אך‬
‫לאחר מותו שבו לס ורם והפכו את הבעל לאלוהיהם (רלב"ג‪ :‬ושמו להם לאלהים בעל אחד ששמו היה בעל ברית)‪ .‬כשם‬
‫שכאשר יצאו שלוש מאות הלוחמים לקרב הם קראו‪" :‬חרב לה' ולגדעון" וקשרו בין ה' ובין המושיע ששלח לכם‪ ,‬כך גם‬
‫כאן‪ ,‬בני ישראל אינם זוכרים את ה' המצילם ולא את בית גדעון שעשה עמהם טובה‪ .‬כפיות הטובה היא כלפי שמיא וכלפי‬
‫אדם כאחד‪.‬‬
‫סיכום‪ :‬דמותו של גדעון ומאפיינים בולטים באישיותו‬

‫ראינו כי הכתובים מאריכים בתיאור התהליכים העוברים על גדעון‪ ,‬בלבטים שלו‪ ,‬בפחדים שלו ובהיסוסים שלו‪ .‬גדעון‬
‫משתנה תוך כדי פעולתו‪ ,‬ואנו עדים למהפך העובר עליו‪ .‬ואולם‪ ,‬ישנן תכונות יסוד שיש בגדעון שהן מתגלות כבר במפגש‬
‫הראשון איתו‪ :‬גדעון כואב את כאב העם בשל מצבו הקשה ומגן עליו‪ .‬גדעון מאמין ועובד ה' נאמן בסביבה שאינה כזו‬
‫(דבר זה בא לידי ביטוי גם במפגש עם המלאך‪ ,‬וגם במהלך המלחמה ואחריה)‪ .‬הוא צנוע וממעיט בערך עצמו‪ ,‬אך מתגלה‬
‫כבעל יכולת הנהגה ויכולת הובלת מלחמה ומשתמש באמצעים אסטרטגים ופסיכולוגים כאחד‪ .‬מתוך התנהלות הדברים‬
‫צומח ועולה מנהיג טבעי שיודע להוביל את העם על כוחותיו השונים לנצחון‪ ,‬אחדות ושיתוף‪.‬‬
‫ב סיפורו של גדעון באה לידי ביטוי אותה סיבתיות כפולה שאנו מוצאים פעמים רבות בכתובים‪ ,‬המאפשרת לנו לראות את‬
‫הסיטואציה האנושית גם מנקודת המבט של התכנית האלוקית וגם מנקודת המבט של ההשתדלות האנושית‪.‬‬
‫בסופו של סיפור גדעון עולה במלוא חריפותה‪ ,‬שאלת המנהיגות‪ :‬מהי ההנהגה הראויה לישראל? איזה סוג המשכיות צריך‬
‫להיות לה? האם נהג נכון גדעון בכך שסירב להיות מלך וחזר לביתו בתום הקרבות?‬
‫שאלות חזרה כלליות‬

‫יחידה ‪:1‬‬
‫‪ ‬מהם ההבדלים בין תקופת יהושע ותקופת השופטים?‬
‫‪ ‬מהם המאפיינים של ספר שופטים?‬
‫‪ ‬כיצד משתקפים מאפייני ספר שופטים בפרשיות גדעון?‬
‫‪ ‬מה ניתן ללמוד מן המפגש ודו השיח בין גדעון ומלאך ה'?‬
‫‪ ‬כיצד דבריו הקשים של גדעון מתפרשים ככוחו והופכים אותו ראוי להיות מושיעם של ישראל?‬
‫‪ ‬כיצד מסייע המלאך לגדעון לקבל מענה על שאלותיו?‬
‫‪ ‬מה המעשה הראשון שנדרש גדעון לעשות ומדוע?‬
‫‪ ‬מהם השלבים בהפיכתו של גדעון למנהיג?‬
‫‪ ‬מה משמעות האותות שמבקש ומקבל גדעון ומהי מטרתם?‬
‫‪ ‬כיצד מתמיין צבאו של גדעון ומהי מטרת המיון?‬

‫‪ ‬מהם הטכסיסים הצבאיים בהם נוקט גדעון לאורך המלחמה?‬
‫‪ ‬כיצד באה לידי ביטוי מנהיגותו של גדעון בזמן המלחמה?‬
‫‪ ‬מה ניתן ללמוד על מערכות היחסים בתוך עם ישראל לאור העימותים בהם נתקל גדעון?‬
‫‪ ‬מדוע מסרב גדעון להיות מלך?‬
‫‪ ‬כיצד רצה גדעון לחזק את עבודת ה' של העם?‬
‫‪ ‬למה הובילו הדברים בסופו של דבר?‬
‫‪ ‬מהן המסקנות על הנהגה בעקבות משל יותם?‬

‫אלישע‬

‫יחידה ראשונה ‪ -‬נערים ודובים (מל"ב ב‪ ,‬כג‪-‬כה)‬

‫ש ָכ לֶ ת‪.‬‬‫ש ר אֲ דֹ ִּנ י רֹאֶ ה ְו הַ ַמ ִּי ם ָר ִּע ים וְ הָ ָא ֶר ץ ְמ ַ‬ ‫ש ב הָ ִּע יר טוֹ ב ַכ אֲ ֶ‬ ‫יש ע ִּה נֵּה נָא מוֹ ַ‬ ‫ש י הָ ִּע יר אֶ ל אֱ ִּל ָ‬ ‫ֹאמ רו אַ ְנ ֵּ‬‫(יט) וַי ְ‬
‫ש ם מֶ לַ ח‬ ‫ְ‬
‫ַש לֶ ך ָ‬ ‫ש ם מֶ לַ ח ו ִַּי ְק חו אֵּ לָ יו‪( .‬כא) וַי ֵּצֵּ א אֶ ל מוֹ צָ א הַ ַמ ִּי ם וַי ְ‬ ‫ש ה וְ ִּש ימו ָ‬ ‫ח ָד ָ‬
‫(כ) וַי ֹאמֶ ר ְק חו ִּל י צְ ל ִֹּח ית ֲ‬
‫ש ָכ לֶ ת ‪( .‬כב) וַי ֵָּר פו הַ ַמ ִּי ם ַע ד הַ י וֹ ם הַ זֶה‬ ‫ש ם עוֹ ד מָ וֶת ו ְמ ַ‬ ‫את י לַ ַמ ִּי ם הָ אֵּ ֶל ה ל ֹא ִּי ְה יֶה ִּמ ָ‬ ‫וַי ֹאמֶ ר כ ֹה אָ מַ ר ה' ִּר ִּפ ִּ‬
‫ש ר ִּד ֵּב ר‪.‬‬ ‫יש ע אֲ ֶ‬ ‫ִּכ ְד בַ ר אֱ ִּל ָ‬
‫ֹאמ רו לוֹ עֲ לֵּ ה קֵּ ֵּר חַ עֲ לֵּ ה‬ ‫ְ‬
‫ש ם ֵּב ית אֵּ ל ְו הו א עֹלֶ ה בַ ֶד ֶר ך ו ְנ ָע ִּר ים ְק טַ ִּנ ים יָצְ או ִּמ ן הָ ִּע יר ו ִַּי ְת ַק ְל סו בוֹ וַי ְ‬ ‫(כג) וַי ַַע ל ִּמ ָ‬
‫ש נֵּי‬
‫ש ַת ִּי ם ֻד ִּב ים ִּמ ן הַ י ַַע ר ו ְַת בַ ַק ְע נָה מֵּ הֶ ם אַ ְר ָב ִּע ים ו ְ‬ ‫ַת צֶ אנָה ְ‬ ‫ש ם ה' ו ֵּ‬ ‫ח ָר יו ו ִַּי ְר אֵּ ם ַו ְי ַק ְל לֵּ ם ְב ֵּ‬
‫קֵּ ֵּר חַ ‪( .‬כד) ו ִַּי פֶ ן אַ ֲ‬
‫ש ב ש ְֹמ רוֹ ן ‪.‬‬ ‫שם ָ‬ ‫ש ם אֶ ל הַ ר הַ ַכ ְר מֶ ל ו ִּמ ָ‬ ‫ְי לָ ִּד ים‪ ( .‬כה) וַי ֵּלֶ ְך ִּמ ָ‬
‫עלה קרח‬
‫מילה מנחה בפס' כג‪ :‬על"ה‪:‬‬
‫בפסוק זה המילה המנחה היא השורש ע‪.‬ל‪.‬ה‪ .‬החוזר ארבע פעמים‪ .‬פעמיים בהתייחסות לאלישע (ויעל‪ ,‬עלה) ופעמיים‬
‫כחלק מדברי הלעג שהשמיעו הנערים אודותיו (עלה קרח‪ ,‬עלה קרח)‪ .‬החזרה על השורש ע‪.‬ל‪.‬ה‪ .‬ביחס לאלישע ("ויעל משם‬
‫בית אל‪ ,‬והוא עלה בדרך") וכן השימוש בצורת הבינוני ("והוא ֺעלֶה")‪ ,‬המבטאת פעולה מתמשכת‪ ,‬מטעימים את המאמץ‬
‫הפיסי הכרוך בעלייה התלולה שמיריחו (משם) לבית‪-‬אל‪( .‬ואכן העליה מיריחו שהיא בבקעת הירדן הנמוכה אל בית אל‬
‫הנמצאת בגב ההר היא תלולה ומאמצת מאד)‪.‬‬
‫פשר הכינוי "נְעָׁ ִרים ְקטַ נִים" ‪ -‬פירוש רד"ק‪:‬‬

‫"ונערים קטנים" ‪ -‬כי יש גדולים ויקראו נערים‪ ,‬ואמר כי אלה הנערים היו קטנים‪ ,‬וכן ' ְו נַעַ ר ָק טֹן ִּע מ וֹ ' ( שמואל‬
‫א כ‪ ,‬לה); ורז"ל דרשו נערים ‪ -‬שהיו מנוערים מן המצות‪ ,‬קטנים שהיו מקטני אמנה‪.‬‬
‫מהיכן יצאו הנערים? ‪ -‬פירוש ר"ש לניאדו‪:‬‬
‫" ואברבנאל מבין הבנת הכתוב ' ונערים קטנים יצאו מן העיר' ‪ -‬מבית אל קאמר‪ .‬ואין זה פשוטו של מקרא‬
‫שא לו מבית אל באו היו לפניו‪.‬‬
‫ח ָר יו ו ִַּי ְר אֵּ ם' ִּ‬
‫אלא מן העיר זו יריחו והיינו 'ו ִַּי פֶ ן אַ ֲ‬
‫לניאדו מביא את דעת האברבנאל שהנערים יצאו מבית אל‪ ,‬אולם הוא חולק עליה מתוך שכתוב שאלישע נאלץ להסתובב‬
‫כדי לראות את הנערים‪ ,‬ומכאן שהנערים הגיעו מאחוריו ‪ -‬מכיוון יריחו‪ .‬פירוש זה מסתבר גם מתוך סמיכות הסיפור‬
‫לסיפור הקודם על ריפוי מי יריחו (ואכן כך גם פירשו חז"ל ורש"י)‪.‬‬
‫פשר הקלס "עלה קרח"‪:‬‬

‫הנערים מבזים את אלישע ומשתמשים בשתי מילים ‪ :‬עלה‪ ,‬קרח‪ .‬נבין את קריאת הנערים כהשוואה בין אליהו ואלישע‪:‬‬
‫אלישע‬ ‫אליהו‬
‫‪ ‬וַ יַעַ ל ִמ ָׁשם בֵ ית‬ ‫‪ַ ‬וי ְִהי בְ הַ עֲ לוֹת ה' אֶ ת אֵ לִ יָׁהּו בַ ְסעָׁ ָׁרה הַ ָׁשמָׁ יִם (מל"ב ב‪ ,‬א)‬ ‫עלה‬
‫אֵ ל‬ ‫‪ַ ‬וי ְִהי הֵ מָׁ ה הֹלְ כִ ים הָׁ לוְֹך וְ דַ בֵ ר וְ ִהנֵה ֶרכֶב אֵ ש וְ סּוסֵ י אֵ ש ַויַפְ ִרדּו בֵ ין‬
‫‪ ‬וְ הּוא ֹעלֶה בַ דֶ ֶרְך‬ ‫ְשנֵיהֶ ם ַויַעַ ל אֵ לִ יָׁהּו בַ ְסעָׁ ָׁרה הַ ָׁשמָׁ יִם (מל"ב ב‪ ,‬יא)‬
‫עֲ לֵה ֵק ֵרחַ עֲ לֵה‬ ‫‪‬‬ ‫ֹאמרּו אֵ לָׁיו ִאיש בַ עַ ל ֵשעָׁ ר וְ אֵ זוֹר עוֹר ָאזּור בְ מָׁ ְתנָׁיו ַויֹאמַ ר אֵ לִ יָׁה‬
‫ַוי ְ‬ ‫‪‬‬ ‫קרח‬
‫ֵק ֵרחַ‬ ‫הַ ִת ְשבִ י הּוא (מל"ב א‪ ,‬ח)‬
‫רש"י‪" :‬עלה קרח" ‪ -‬עלה מכאן שהקרחת עלינו את המקו ' שעד עכשיו היינו משתכרין להביא מים מתוקים‬
‫מרחוק ומתפרנסין בכך ומשהמתיקו אבדו פרנסתן כך מפורש בסוטה‪.‬‬
‫מצודת דוד‪" :‬עלה קרח" ‪ -‬לפי שאליהו רבו היה בעל שער ואלישע היה קרח אמרו בלעג והתול עלה קרח‬
‫השמימה כאליהו רבך וכאלו אמרו אינך במעלה כמוהו כי הוא היה בעל שער ואתה קרח‪.‬‬
‫ע"פ פירוש רש"י‪ ,‬הנערים כועסים על אלישע‪ ,‬מפני שהוא פגע בפרנסתם (שהיו מתפרנסים מסחיבת המים מרחוק אל‬
‫יריחו)‪ .‬זו תגובה ילדותית ונקמנית‪ .‬לפי רד"ק הנערים משווים את אלישע לאליהו‪ ,‬ולמעשה מערערים על היותו הנביא‬
‫הממשיך‪ .‬כאן זו כבר תגובה אידיאולוגית‪.‬‬
‫תגובתו של אלישע‬
‫"וַ יִפֶ ן ַאחֲ ָׁריו וַ י ְִראֵ ם" ‪ -‬פירוש רש"י‪:‬‬
‫ראה שאין בהם ולא בזרעם לחלוחית של טובה ‪.‬‬
‫תוכן הקללה‪:‬‬
‫נשים לב כי לא מפורטת הקללה‪ ,‬אלא רק התוצאה שלה‪ .‬הנביא מקלל בשם ה'‪ ,‬וה' הוא הקובע כיצד תבוא הקללה לידי‬
‫ביטוי‪ .‬עונשם של הנערים בנוי במתכונת של מידה כנגד מידה‪:‬‬

‫החטא‪ּ" :‬ונְ עָׁ ִרים ְקטַ נִ ים י ְָׁצאּו ִמן הָׁ ִעיר" ‪ ---‬העונש‪" :‬וַ ֵתצֶ אנָׁה ְש ַתיִם דֻׁ בִ ים ִמן הַ יַעַ ר" (חילופי אותיות‪ :‬עיר‪ ,‬יער)‬
‫פשר התגובה החמורה ‪ -‬שאלת האברבנאל‪:‬‬

‫למה המית הנערים הקטנים אשר בבואו בית אל התקלסו בו? ומי האיש הירא ורך הלבב שייתן אל לבו דברי‬
‫הילדים אשר אין בהם כל מום‪ ,‬אף שיהיו דברי חרופין? כל שכן שאמרם 'עלה קרח‪ ,‬עלה קרח' לא היה בזה‬
‫מהקלון והחרפה כל כך‪ ,‬שבעבור זה יקללם בשם ה' באופן שתצאנה שתים דובים מן היער וימיתום! והנביאים‬
‫תמיד היו מן העלובים‪ ,‬והיו מכים אותם על הלחי והיו שומעים חרפתם ואינם משיבים?!‬
‫תשובות אפשריות לפשר חריפות המעשה‪:‬‬
‫א‪ .‬לנערים מגיע עונש‪:‬‬
‫מלבי"ם‪" :‬ויתקלסו בו" ‪ -‬הם ידעו כי נמשח תחת אליהו ‪ ,‬ומבזותם את הנבואה והנביאים חרפו אותו לאמר איך‬
‫תהיה במקום רבך והוא בעל שער ואתה קרח‪ ,‬וזה שאמרו‪ :‬עלה קרח‪ ,‬רצה לומר איך תעלה למדרגתו וטבעך‬
‫הפוכה מטבעו ‪ ,‬כי טבע הקרח הפוכה מטבע בעל שער‪ .‬ויפה אמרו חז"ל‪ :‬שהיו מנוערים מן המצוות וקטני אמנה‪,‬‬
‫שלכן בזוהו ‪ .‬וגם יש לומר שאמרו בלעג עלה לשמים אתה קרח כמו שעלה רבך בעל שער לשמים‪.‬‬
‫לפי המלבי"ם‪ ,‬הנערים המבזים את אלישע לא עושים מעשה משובה ילדותי‪ ,‬אלא הם חלק מתוך מאבק נגד הנבואה‬
‫בכללותה או נגד אלישע בפרט (כיורשו של אליהו)‪ .‬אלישע נמצא בראשית דרכו‪ ,‬ועליו לבסס את מעמדו בנביא וכממשיך‬
‫של אליהו‪ .‬לכן בנקודת זמן זו הוא נדרש לפעול באופן תקיף‪.‬‬
‫ב‪ .‬אלישע הגזים ולכן נענש‪:‬‬

‫סוטה מז ע" א ‪ :‬תנו רבנן ‪ ,‬שלשה חלאין חלה אלישע ‪ :‬אחד שגירה דובים בתינוקות (רש"י‪ :‬בעוון שגירה דובים‬
‫בתינוקות) ; ואחד שדחפו לגחזי בשתי ידים‪ ,‬ואחד שמת בו‪ ,‬שנאמר‪ ' :‬ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו'"‪.‬‬
‫הברייתא רואה בתגובת אלישע עוון‪ ,‬ושימוש יתר בכוחו‪ ,‬מה שמביא עליו חולי ‪.‬‬
‫ג‪ .‬האחריות לחריפות העונש מוטלת על אנשי העיר‪:‬‬

‫סוטה מו ע"ב ‪ :‬אמר רבי יוחנן משום רבי מאיר‪ :‬כל שאינו מלוה ומתלוה ‪ -‬כאילו שופך דמים‪ ,‬שאילמלי ליווהו‬
‫אנשי יריחו לאלישע לא גירה דובים לתינוקות‪ ,‬שנאמר‪" :‬ויעל משם בית אל והוא עלה בדרך ונערים קטנים‬
‫יצאו מן העיר ויתקלסו בו ויאמרו לו עלה קרח עלה קרח"‪ .‬אמרו לו‪ :‬עלה שהקרחת עלינו את המקום‪.‬‬
‫הרב יגאל אריאל (מקדש מלך)‪ " :‬בעיני חכמים חמורה יותר שתיקת הציבור כולו‪ .‬מדוע הלך אלישע בדד ‪,‬‬
‫מדוע לא התרוממו אנשי העיר ‪ ,‬איך הניחו אותו ועסקו בשלהם כאילו לא אירע דבר?‪ ...‬אנשי יריחו קיבלו את‬
‫שלהם ופנו איש איש לענייניו ‪ ...‬הנס לא חולל מהפכה בחייהם‪ ,‬לא שינה אותם ולא עשה אותם טובים ורוחניים‬
‫יותר ‪ ,‬על כן יכולים היו הנערים להתקלס בו ‪( .‬עמ' ‪)832-832‬‬
‫יחידה שניה ‪ -‬אסוך שמן (מל"ב ד‪ ,‬א‪-‬ז)‬

‫יש י מֵּ ת וְ אַ ָת ה י ַָד ְע ָת ִּכ י ַע ְב ְד ָך הָ יָה י ֵָּר א‬ ‫יש ע לֵּ אמֹר ַע ְב ְד ָך ִּא ִּ‬ ‫יא ים צָ עֲ ָק ה אֶ ל אֱ ִּל ָ‬ ‫ש י ְב נֵּי הַ ְנ ִּב ִּ‬
‫ש ה אַ חַ ת ִּמ ְנ ֵּ‬ ‫(א) וְ ִּא ָ‬
‫יד י ִּל י מַ ה י ֶש‬ ‫ְ‬
‫ש ה ָל ך הַ ִּג ִּ‬ ‫יש ע מָ ה אֶ עֱ ֶ‬ ‫ֹש ה ָב א לָ ַק חַ ת אֶ ת ְש נֵּי ְי לָ ַד י לוֹ לַ עֲ בָ ִּד ים‪( .‬ב) וַי ֹאמֶ ר אֵּ לֶ יהָ אֱ ִּל ָ‬ ‫אֶ ת ה' וְ הַ נ ֶ‬
‫ְ‬
‫ש אֲ ִּל י לָ ך ֵּכ ִּל ים ִּמ ן הַ חו ץ‬ ‫ש מֶ ן‪( .‬ג) וַי ֹאמֶ ר ְל ִּכ י ַ‬ ‫ְ‬ ‫ָ‬
‫ַת אמֶ ר אֵּ ין ְל ִּש פְ חָ ְת ך כֹל ַב ַב ִּי ת ִּכ י ִּא ם אָ סו ך ָ‬ ‫לכי לָ ְך ַב ָב ִּי ת ו ֹ‬
‫ְ‬ ‫ְ‬
‫יט י‪( .‬ד) ו בָ את וְ סָ ַג ְר ְת הַ ֶד לֶ ת ַב עֲ ֵּד ך ו ְב ַע ד ָב ַנ ִּי ך וְ יָצַ ְק ְת ַע ל ָכ ל‬ ‫ְ‬
‫מֵּ אֵּ ת ָכ ל שכנכי ְש כֵּ ָנ ִּי ך ֵּכ ִּל ים ֵּר ִּק ים אַ ל ַת ְמ ִּע ִּ‬
‫ַת לֶ ְך מֵּ ִּא ת וֹ ו ִַּת ְס גֹר הַ ֶד לֶ ת ַב עֲ ָד ה ו ְב ַע ד ָב נֶיהָ הֵּ ם מַ ִּג ִּש ים אֵּ לֶ יהָ וְ הִּ יא מוֹ צָ קֶ ת‪.‬‬ ‫יע י‪( .‬ה) ו ֵּ‬ ‫הַ ֵּכ ִּל ים הָ אֵּ ֶל ה ְו הַ ָמ לֵּ א ַת ִּס ִּ‬
‫ש מֶ ן‪( .‬ז) ַו ָת בֹא‬ ‫יש ה אֵּ לַ י עוֹ ד ֶכ ִּל י וַי ֹאמֶ ר אֵּ לֶ יהָ אֵּ ין עוֹ ד ֶכ ִּל י וַי ַעֲ מֹד הַ ָ‬ ‫ַת אמֶ ר אֶ ל ְב נָה הַ ִּג ָ‬ ‫ו) ַו ְי ִּה י ִּכ ְמ ל ֹאת הַ ֵּכ ִּל ים ו ֹ‬
‫ש ְל ִּמ י אֶ ת ִּנ ְש י ְֵּך וְ אַ ְת ו בָ ַנ ִּי ְך ִּת ְח ִּי י ַב נ וֹ ָת ר‪.‬‬‫ש מֶ ן וְ ַ‬
‫ַת ֵּג ד ְל ִּא יש הָ אֱ ל ִֹּה ים וַי ֹאמֶ ר ְל ִּכ י ִּמ ְכ ִּר י אֶ ת הַ ֶ‬ ‫ו ַ‬
‫ואתה ידעת כי עבדך היה ירא את ה'‬

‫האישה ע"פ המידע הנתון בפסוקים‪:‬‬
‫"מנשי בני הנביאים"‪ ,‬בעלה מת‪ ,‬בעלה היה ירא את ה'‪ ,‬הנושה בא לקחת את שני ילדיה לו לעבדים‪.‬‬
‫זיהוי האישה כאשת עובדיהו ע"פ חז"ל וחשיבות זיהוי זה‪:‬‬

‫מלבי"ם ( ד‪ ,‬א)‪ :‬ואשה אחת‪ .‬פי' חז"ל שהיתה אשת עובדיה שהחביא מאה נביאים במערה ויכלכלם לחם ומים‪,‬‬
‫ולצורך זה לוה מעות מאחאב ‪ ,‬ויהורם לקח ממנו רבית ונשה בו ורצה ליקח את בניו לעבדים ‪ ,‬וע" כ צעקה אל‬
‫אלישע שע"י שעבדך היה ירא ה' עי"כ נסתבב שהנושה בא לקחת ילדיו לעבדים ‪ ...‬ואיך אפשר אחר שהיה ירא‬
‫ה' שיקח הנושה ילדיו לעבדים ?‬

‫דברי האישה‪' :‬וְ אַ ָׁתה י ַָׁד ְע ָׁת כִ י עַ בְ ְדָך הָׁ יָׁה י ֵָׁרא אֶ ת ה'" הינם ארמז מקראי לדמות נוספת שתוארה באופן זה (מל"א יח‪ ,‬ג‪-‬ד)‪:‬‬
‫ַאחָאב אֶ ל עֹבַ ְדיָׁהּו אֲ ֶשר עַ ל הַ בָׁ יִת וְ עֹבַ ְדיָׁהּו הָׁ יָׁה י ֵָׁרא אֶ ת ה' ְמאֹד‪ .‬וַ י ְִהי בְ הַ כְ ִרית ִאיזֶבֶ ל אֵ ת נְ בִ יאֵ י ה' וַ י ִַקח עֹבַ ְדיָׁהּו מֵ ָאה‬
‫"וַ י ְִק ָׁרא ְ‬
‫נְ בִ ִאים וַ י ְַחבִ יאֵ ם חֲ ִמ ִשים ִאיש בַ ְמעָׁ ָׁרה וְ כִ לְ כְ לָׁם לֶחֶ ם וָׁ מָׁ יִם"‪ .‬מעשהו של עובדיה ‪ -‬החבאת הנביאים במערה‪ ,‬עשויים להסביר‬
‫את המצוקה הכלכלית‪ ,‬שכן הוא כלכל מאה נביאים בלחם ומים שהם יקרים מאד בתקופת בצורת קשה‪.‬‬
‫מתברר כי הבקשה היא אישית‪ ,‬אולם הנסיבות מהוות בסיס לשאלה רחבה יותר של שכר ועונש וגמול א‪-‬להי‪ ,‬וכדברי‬
‫המלבי"ם‪" :‬ואיך אפשר‪ ,‬אחר שהיה ירא ה'‪ ,‬שיקח הנושה ילדיו לעבדים?" מתוך כך מתברר הצורך הגדול בנס‪.‬‬
‫מה יש לך בבית?‬
‫אופן העזרה לאישה ‪ -‬חיפוש נקודה טובה שכבר קיימת‪:‬‬
‫אלישע נוקט בפתרון המשתף את האישה במופת הנעשה‪ .‬תחילה הוא מחפש את המקום ממנו הוא יכול להושיע את‬
‫ִידי לִ י‪ ,‬מַ ה יֶש לְָׁך בַ בָׁ יִת?"‪ .‬התחושה הראשונית של האשה היא שאין לה‬ ‫ישע מָׁ ה אֶ ֱע ֶשה לְָׁך? הַ ג ִ‬
‫האשה‪" :‬וַ יֹאמֶ ר אֵ לֶיהָׁ אֱ לִ ָׁ‬
‫כלום‪ ,‬ורק אח"כ היא מגלה שיש לה 'אסוך שמן'‪" :‬וַ תֹאמֶ ר אֵ ין לְ ִשפְ חָׁ ְתָך כֹל בַ בַ יִת כִ י ִאם ָאסּוְך (פח קטן) ָׁשמֶ ן"‪ .‬דבר זה מלמד‬
‫כמובן על מצבה הנפשי‪.‬‬
‫זהר‪ :‬וברכות של מעלה אינן מצויות אלא במה שיש בו ממש‪ ,‬ולא במקום ריקן‪ .‬מניין לנו? מאשת עובדיהו‬
‫שאמר לה אלישע‪" :‬הגידי מה יש לך בבית " – שהרי הברכות של מעלה אינן שורות על שולחן ריקן ולא‬
‫במקום ריקן ‪ .‬מה כתוב? " ותאמר אין לשפחתך כל בבית כי אם אסוך שמן "‪ .‬מהו ' אסוך'? אלא אמרה לו‪ :‬שיעור‬
‫שמן זה אינו אלא כדי משיחת אצבע קטנה‪ ,‬אמר לה‪ :‬נחמתיני‪ ,‬שהרי לא ידעתי כיצד ישרו הברכות של מעלה‬
‫במקום ריקן‪ ,‬אבל עתה ‪ ,‬שיש לך שמן‪ ,‬זה הוא מקום שיכולות להימצא בו ברכות ‪.‬‬
‫דמותו של אלישע כמחנך לאור סיפורנו‪:‬‬
‫ראינו במקרים רבים (כמו למשל בהתנהגותו של דוד במרד אבשלום) את השילוב בין בטחון בהצלה הא‪-‬להית לבין‬
‫השתדלותו של האדם להשיג את ההצלה‪ .‬האדם המשתדל מוכיח במאמציו עד כמה חשובה לו השגת היעד‪ .‬כך אצלנו‪,‬‬
‫משנוכח הנביא בנכונותו של האדם לנסות לפעול למען עצמו במשאביו המצומצמים‪ ,‬הוא מבצע מופת שישלים את‬
‫הברכה מצד הבטחון בה'‪ .‬ההשתדלות הינה תנאי הכרחי לקיומו של הנס‪.‬‬
‫בין הציווי לביצוע‬

‫הנס הסמוי מן העין‪:‬‬
‫תענית ח ע"ב‪ :‬ואמר רבי יצחק‪ :‬אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין ‪.‬‬
‫הנס נעשה בדלתיים סגורות באמצעות האשה וילדיה – הם הנדונים כאן והמאמץ שלהם הוא שיוביל לישועה שלהם‪.‬‬
‫בין הציווי לביצוע‪:‬‬

‫ש כֵּ ָנ ִּי ְך ֵּכ ִּל ים ֵּר ִּק ים אַ ל ַת ְמ ִּע ִּ‬
‫יט י‪ .‬ו בָ את וְ סָ ַג ְר ְת הַ ֶד לֶ ת‬ ‫ש אֲ ִּל י לָ ְך ֵּכ ִּל ים ִּמ ן הַ חו ץ מֵּ אֵּ ת ָכ ל ְ‬ ‫ציווי‪ :‬וַי ֹאמֶ ר ְל ִּכ י ַ‬
‫יע י‪.‬‬ ‫ַב עֲ ֵּד ְך ו ְב ַע ד ָב ַנ ִּי ְך וְ יָצַ ְק ְת ַע ל ָכ ל הַ ֵּכ ִּל ים הָ אֵּ ֶל ה ְו הַ ָמ לֵּ א ַת ִּס ִּ‬
‫ַת לֶ ְך מֵּ ִּא ת וֹ ו ִַּת ְס ג ֹר הַ ֶד לֶ ת ַב עֲ ָד ה ו ְב ַע ד ָב נֶיהָ הֵּ ם מַ ִּג ִּש ים אֵּ לֶ יהָ וְ ִּה יא מוֹ צָ קֶ ת‪ַ .‬ו ְי ִּה י ִּכ ְמ ל ֹאת הַ ֵּכ ִּל ים‬
‫ביצוע‪ :‬ו ֵּ‬
‫ש מֶ ן‪.‬‬ ‫יש ה אֵּ לַ י עוֹ ד ֶכ ִּל י וַי ֹאמֶ ר אֵּ לֶ יהָ אֵּ ין עוֹ ד ֶכ ִּל י וַיַעֲ מֹד הַ ָ‬
‫ַת אמֶ ר אֶ ל ְב נָה הַ ִּג ָ‬‫ו ֹ‬
‫מלבי"ם ‪" :‬ויהי כמלאת הכלים" ‪ -‬מבואר שלא שאלה כלים הרבה כ "כ‪.‬‬
‫נבחין בהבדל מרכזי בין שני התיאורים‪ :‬הנביא מצווה לאסוף מכל השכנים כלים רבים ואילו בביצוע לא ניכר כי נאספו‬
‫כלים רבים (או כלים בכלל)‪ ,‬והאשה מסתפקת במה שיש לה‪ .‬מן המתרחש לומדת האשה (ולומדים אנחנו) כי בהתאם‬
‫לכמות הכלים היתה כמות השמן‪ ,‬או גודל הנס‪ .‬ובהשאלה‪ :‬אם אין 'כלים' אין אפשרות למלא אותם בנס‪ .‬ככל שהאמונה‬
‫בקיום הנס איתנה יותר ‪ -‬כן עוצמתו ניכרת יותר‪ ,‬והדבר תלוי באדם המאמין‪.‬‬
‫סיכום‪:‬‬
‫עסקנו במופת שעושה אלישע לאדם פרטי‪ .‬נעיר כי זהו אחד ההבדלים הגדולים בן מעשי אליהו רבו של אלישע ובן מעשי‬
‫אלישע‪ .‬המופתים של אליהו כוונו לרוב כלפי העם או כלפי מנהיגיו‪ ,‬כך בגזרת הבצורת וכך במעמד הר הכרמל‪ ,‬וכן בהריגת‬
‫שלוחי אחזיה המלך‪ .‬בסיפור שלנו נמצא את אלישע נותן מענה למצוקה אישית‪ .‬זהו אולי ביטוי ראשון לאפיון דרכו של‬
‫אלישע 'קול דממה דקה'‪ .‬אליהו מתאפיין במעשים גדולים ופומביים ואילו אלישע פועל בקרב בודדים‪ ,‬כשמטרתם‬
‫המשותפת היא החדרת ההכרה בכח ה' שהא‪-‬ל הוא המושיע ואין מקריות בעולם‪ .‬רעיון זה אף נרמז בשמו של אלישע –‬
‫נביא שמטרתו להוכיח כי הא‪-‬ל הוא מושיע‪.‬‬

‫יחידה שלישית ‪ -‬בן השונמית (מל"ב ד‪ ,‬ח‪-‬לח)‬
‫מצג‬
‫ש ָמ ה לֶ אֱ כָ ל‬
‫ח זֶק ב וֹ לֶ אֱ כָ ל לָ חֶ ם ַו ְי ִּה י ִּמ ֵּד י ָע ְב רוֹ יָסֻ ר ָ‬
‫ַת ֲ‬
‫ש ה גְ דוֹ לָ ה ו ַ‬ ‫ש ם ִּא ָ‬ ‫יש ע אֶ ל ש ו נֵּם וְ ָ‬ ‫(ח) ַו ְי ִּה י הַ י וֹ ם וַי ַעֲ בֹר אֱ ִּל ָ‬
‫ש ה נָא עֲ ִּל י ַת‬
‫יש ה ‪ִּ :‬ה נֵּה נָא י ַָד ְע ִּת י ִּכ י ִּא יש אֱ ל ִֹּה ים ָק דוֹ ש הו א עֹבֵּ ר ָע לֵּ ינו ָת ִּמ יד‪( .‬י) נַעֲ ֶ‬ ‫ַת אמֶ ר אֶ ל ִּא ָ‬ ‫לָ חֶ ם‪( .‬ט) ו ֹ‬
‫ש ָמ ה ‪.‬‬‫ש ְל חָ ן וְ כִּ ֵּס א ו ְמ נוֹ ָר ה וְ הָ יָה ְב בֹאוֹ אֵּ לֵּ ינו יָסו ר ָ‬
‫ש ם ִּמ ָט ה ְו ֻ‬ ‫ָש ים לוֹ ָ‬ ‫ִּק יר ְק טַ נָה וְ נ ִּ‬
‫המצג מעניק לנו הכרות עם הדמויות‪:‬‬
‫‪ ‬האישה השונמית ‪ -‬אפיון ישיר‪" :‬אשה גדולה" (מלבי"ם‪' :‬ושם אשה גדולה' ‪ -‬פירשו חז"ל‪ :‬שהיתה גדולה במעשים‬
‫טובים ובחשיבות)‪.‬‬
‫ֹלהים ָׁקדוֹש הּוא" (מצודת דוד‪' :‬הנה נא ידעתי' ‪ -‬מכירה אני בו‬ ‫‪ ‬אלישע ‪ -‬אפיון עקיף‪ִ :‬‬
‫"הנֵה נָׁא י ַָׁד ְע ִתי כִ י ִאיש אֱ ִ‬
‫שהוא איש קדוש‪ ,‬ואין מהראוי לשבת אתנו יחד)‪ .‬אלישע מצטייר כאיש קדוש המעורב עם הציבור ומוכר על ידו‪.‬‬
‫נס הלידה‬
‫ח ִּז י נַעֲ רוֹ ‪ְ :‬ק ָר א לַ ש ו נ ִַּמ ית הַ ז ֹאת‬ ‫ש ָמ ה‪ ( .‬יב) וַי ֹאמֶ ר אֶ ל ֵּג ֲ‬ ‫ש ַכ ב ָ‬ ‫ש ָמ ה וַיָסַ ר אֶ ל הָ עֲ ִּל יָה ו ִַּי ְ‬ ‫(יא) ַו ְי ִּה י הַ י וֹ ם וַיָ בֹא ָ‬
‫ח ָר ָד ה הַ ז ֹאת‪ ,‬מֶ ה לַ עֲ ש וֹ ת‬ ‫ַת עֲ מֹד ְל פָ נָיו‪( .‬יג) וַי ֹאמֶ ר לוֹ ‪ :‬אֱ מָ ר נָא אֵּ לֶ יהָ ‪ :‬הִּ נֵּה חָ ַר ְד ְת אֵּ לֵּ ינו אֶ ת ָכ ל הַ ֲ‬ ‫ו ִַּי ְק ָר א לָ ה ו ַ‬
‫ֹש בֶ ת ‪( .‬יד) וַי ֹאמֶ ר‪ :‬ו מֶ ה לַ עֲ ש וֹ ת‬ ‫ְ‬
‫ַת אמֶ ר‪ְ :‬ב תוֹ ך ַע ִּמ י ָא נ ִֹּכ י י ָ‬ ‫ש ר הַ ָצ בָ א? ו ֹ‬ ‫לָ ְך ? ֲה יֵּש ְל ַד ֶב ר לָ ך אֶ ל הַ ֶמ לֶ ך אוֹ אֶ ל ַ‬
‫ְ‬ ‫ְ‬
‫ַת עֲ מֹד ַב ָפ ַת ח‪ ( .‬טז) וַי ֹאמֶ ר‪:‬‬ ‫יש ה זָקֵּ ן ‪( .‬טו) ַו י ֹאמֶ ר‪ְ :‬ק ָר א לָ ה ‪ ,‬ו ִַּי ְק ָר א לָ ה ו ַ‬ ‫ח ִּז י‪ :‬אֲ בָ ל ֵּב ן אֵּ ין לָ ה וְ ִּא ָ‬
‫לָ ה ? ַו י ֹאמֶ ר ֵּג י ֲ‬
‫שה‬ ‫א דֹ ִּנ י ִּא יש הָ אֱ ל ִֹּה ים‪ ,‬אַ ל ְת כַ זֵּב ְב ִּש פְ חָ ֶת ָך ‪ ( .‬יז) ו ַ‬
‫ַת הַ ר הָ ִּא ָ‬ ‫ַת אמֶ ר‪ :‬אַ ל ֲ‬ ‫לַ מ וֹ עֵּ ד הַ ז ֶה ָכ עֵּ ת חַ יָה אַ ְת חֹבֶ קֶ ת ֵּב ן‪ ,‬ו ֹ‬
‫יש ע‪.‬‬ ‫ש ר ִּד ֶב ר אֵּ לֶ יהָ אֱ ִּל ָ‬ ‫ַת לֶ ד ֵּב ן לַ מ וֹ עֵּ ד הַ זֶה ָכ עֵּ ת חַ יָה אֲ ֶ‬‫ו ֵּ‬
‫מה אנו למדים על אופיו של אלישע מפסוקים אלו?‬ ‫‪‬‬
‫מה מלמדת ההצעה "הֲ יֵש לְ ַדבֶ ר לְָׁך אֶ ל הַ מֶ לְֶך א ֹו אֶ ל ַשר הַ ּצָׁ בָׁ א" על מעמדו הציבורי של אלישע?‬ ‫‪‬‬
‫האם אליהו היה יכול להציע הצעה דומה?‬ ‫‪‬‬
‫כוחו של נביא‪:‬‬
‫בסיפור הנערים ראינו את עוצמת קללת הנביא בשם ה' ואילו כאן אנו רואים את כוחה של ברכת הנביא‪:‬‬
‫רד"ק (טז) ‪ ':‬ויאמר למועד הזה' ‪ -‬אפשר שנאמר לו באותה העת בנבואה או אמר מלבו ובטח באל יתברך‬
‫שיקיים דברו ‪ ,‬כמו שכתוב באדם הצדיק "ותגזר אומר ויקם לך"‪ .‬וכן כתיב בשמואל הנביא‪" :‬ולא הפיל מכל‬
‫דבריו ארצה"‪ .‬וכן אמר בדרש ‪" :‬רצון יראיו יעשה" ‪ -‬עשה הקב"ה רצונו של נביא והרתה וילדה ‪.‬‬
‫על איזה קושי בפסוקים עונה רד"ק?‬
‫אישה ובן‪:‬‬
‫ישּה ז ֵָׁקן" מובא ע"י גיחזי‪.‬‬
‫האישה אינה מבקשת דבר‪ .‬המידע כי "בֵ ן אֵ ין לָּׁה וְ ִא ָׁ‬
‫‪ ‬מדוע האישה עצמה לא ביקשה בן?‬
‫‪ ‬מה נוכל ללמוד מכך שהנביא‪ ,‬אורח של קבע בביתה‪ ,‬לא ידע שאין לה בן?‬
‫זרע הפורענות ‪ -‬תפיסת הנס ומקורו‪:‬‬

‫וַי ֹאמֶ ר‪ :‬לַ מ וֹ עֵּ ד הַ זֶה ָכ עֵּ ת חַ יָה אַ ְת חֹבֶ קֶ ת ֵּב ן‪.‬‬
‫ַת אמֶ ר‪ :‬אַ ל אֲ דֹ ִּנ י ִּא יש הָ אֱ ל ִֹּה ים‪ ,‬אַ ל ְת כַ זֵּב ְב ִּש פְ חָ ֶת ך ‪ָ.‬‬ ‫ו ֹ‬
‫יש ע‪.‬‬
‫ש ר ִּד ֶב ר אֵּ לֶ יהָ אֱ ִּל ָ‬‫ַת לֶ ד ֵּב ן לַ מ וֹ עֵּ ד הַ ז ֶה ָכ עֵּ ת חַ יָה אֲ ֶ‬ ‫ש ה ו ֵּ‬
‫ַת הַ ר הָ ִּא ָ‬
‫ו ַ‬
‫הביטוי "כעת חיה" הינו ארמז‪ ,‬השולח אותנו לעיין בלידתו של יצחק‪:‬‬
‫ש ָר ה בֵּ ן (בראשית יח‪ ,‬יד)‬ ‫ֲה ִּי ָפ לֵּ א מֵּ ה' ָד בָ ר לַ מ וֹ עֵּ ד ָא ש ו ב אֵּ לֶ ָ‬
‫יך ָכ עֵּ ת חַ יָה ו ְל ָ‬
‫ש ה ִּל י אֱ ל ֹהים‬
‫ש ָר ה צְ ח ֹק ָע ָ‬
‫ַת אמֶ ר ָ‬
‫ש ר ִּד ֶב ר אֹתוֹ אֱ ל ֹהים ‪ ...‬ו ֹ‬
‫ש ָר ה ְל אַ ְב ָר הָ ם ֵּב ן ִּל ְז קֻ נָיו לַ מ וֹ עֵּ ד אֲ ֶ‬
‫ַת לֶ ד ָ‬
‫ַת הַ ר ו ֵּ‬
‫ו ַ‬
‫ָכ ל ‪-‬הַ ש ֹמֵּ ַע ִּי ֲצ חַ ק ‪ִּ -‬ל י‪( .‬שם כא‪ ,‬ב ‪-‬ו)‪.‬‬
‫נשים לב להבדל‪ :‬בעוד שרה תולה את לידתה בקב"ה ("אֲ ֶשר ִדבֶ ר אֹ ת ֹו אֱ ֹלהים")‪ ,‬השונמית מייחסת זאת לאלישע ("אֲ שֶ ר‬
‫ישע")‪.‬‬
‫ִדבֶ ר אֵ לֶיהָׁ אֱ לִ ָׁ‬
‫רש "י‪' :‬אל תכזב' ‪ -‬אל תראני דבר שיפסוק‪ ,‬יש בידך לבקש רחמים וינתן לי בן‪ ,‬אך בבקשה ממך אל תתן לי‬
‫אלא בן של קיימא‪ .‬אל תכזב ‪ -‬כמו "לא יכזבו מימיו"‪.‬‬
‫האם יש בכך רמז מטרים לבאות?‬

‫מות הילד ומשמעותו‬

‫ֹאש י‪ ,‬וַי ֹאמֶ ר אֶ ל הַ נ ַַע ר‪:‬‬
‫ֹאש י ר ִּ‬
‫(יח) ו ִַּי גְ ַד ל הַ יָלֶ ד ַו ְי הִּ י הַ י וֹ ם וַי ֵּצֵּ א אֶ ל ָא ִּב יו אֶ ל הַ ק ֹצְ ִּר ים‪( .‬יט) וַי ֹאמֶ ר אֶ ל ָא ִּב יו‪ :‬ר ִּ‬
‫ֵּש ב ַע ל ִּב ְר ֶכ יהָ עַ ד הַ ָצ ֳה ַר ִּי ם וַיָ מֹת‪.‬‬
‫ש אֵּ הו ַו ְי ִּב יאֵּ הו אֶ ל ִּא מ וֹ וַי ֶ‬
‫ש אֵּ הו אֶ ל ִּא מ וֹ ‪( .‬כ) ו ִַּי ָ‬
‫ָ‬
‫לכאורה בפסוקים יש הסבר טבעי למות הילד ‪ -‬בשל השמש והחום‪ ,‬ואולם הידיעה שלנו כי הילד שמת מוות טבעי נולד‬
‫כתוצאה מנס צריכה לעורר את המחשבה‪ :‬מה הביא למותו של הילד? ומה צריך לעשות כעת?‬
‫נקודת המפנה‬
‫ַת אמֶ ר ‪ִּ :‬ש ְל חָ ה ָנ א‬ ‫יש ה ו ֹ‬ ‫ַת צֵּ א ‪( .‬כב) ו ִַּת ְק ָר א אֶ ל ִּא ָ‬ ‫ש ִּכ בֵּ הו ַע ל ִּמ ַט ת ִּא יש הָ אֱ ל ִֹּה ים ו ִַּת ְס גֹר ַב עֲ דוֹ ו ֵּ‬ ‫ַת ְ‬ ‫ַת ַע ל ו ַ‬‫(כא) ו ַ‬
‫ת נוֹ ת וְ ָא רו צָ ה ַע ד ִּא יש הָ אֱ ל ִֹּה ים וְ ָא ש ו בָ ה ‪( .‬כג ) וַי ֹאמֶ ר‪ :‬מַ ד ו ַע אַ ְת הֹלֶ כֶ ת אֵּ לָ יו‬ ‫ִּל י אֶ חָ ד ִּמ ן הַ ְנ ָע ִּר ים וְ אַ חַ ת הָ אֲ ֹ‬
‫ַת אמֶ ר אֶ ל נַעֲ ָר ה ‪ְ :‬נ הַ ג ָו לֵּ ְך ‪ ,‬אַ ל ַת עֲ צָ ר ִּל י‬ ‫ח בֹש הָ ָא תוֹ ן ו ֹ‬ ‫ַת ֲ‬
‫ש לוֹ ם ‪( .‬כד) ו ַ‬ ‫ַת אמֶ ר‪ָ :‬‬ ‫ש ָב ת? ו ֹ‬ ‫הַ י וֹ ם? ל ֹא ח ֶֹד ש וְ ל ֹא ַ‬
‫ַת לֶ ך ו ַָת בוֹ א אֶ ל ִּא יש הָ אֱ ל ִֹּה ים אֶ ל הַ ר הַ ַכ ְר מֶ ל ַו ְי ִּה י ִּכ ְר אוֹ ת ִּא יש הָ אֱ ל ִֹּה ים א ָֹת ה‬ ‫ְ‬ ‫ְ‬
‫ִּל ְר כ ֹב ִּכ י ִּא ם אָ מַ ְר ִּת י לָ ך ‪ ( .‬כה) ו ֵּ‬
‫ש לוֹ ם‬ ‫ש לוֹ ם לָ ְך ֲה ָ‬ ‫א מָ ר לָ ה ֲה ָ‬ ‫את ה ֶו ֱ‬‫ח ִּז י נַעֲ רוֹ ‪ִּ :‬ה נֵּה הַ ש ו נ ִַּמ ית הַ ָל ז‪( .‬כו) ַע ָת ה רו ץ ָנ א ִּל ְק ָר ָ‬ ‫ִּמ נֶ ֶג ד וַי ֹאמֶ ר אֶ ל ֵּג י ֲ‬
‫ח ִּז י ְל הָ ְד פָ ה ‪,‬‬
‫ח זֵּק ְב ַר גְ לָ יו ו ִַּי ַג ש ֵּג י ֲ‬
‫ַת ֲ‬
‫א ל ִֹּה ים אֶ ל הָ הָ ר ו ַ‬ ‫ש לוֹ ם‪ ( .‬כז) ַו ָת בֹא אֶ ל ִּא יש הָ ֱ‬ ‫ַת אמֶ ר ָ‬ ‫ש לוֹ ם לַ יָלֶ ד ו ֹ‬ ‫יש ְך ֲה ָ‬‫ְל ִּא ֵּ‬
‫ש אַ ְל ִּת י בֵּ ן‬ ‫ַת אמֶ ר‪ֲ :‬ה ָ‬ ‫ש ה מָ ָר ה לָ ה וַה' הֶ ְע ִּל ים ִּמ ֶמ ִּנ י וְ ל ֹא הִּ ִּג יד ִּל י‪( .‬כח) ו ֹ‬ ‫וַי ֹאמֶ ר ִּא יש הָ אֱ ל ִֹּה ים‪ :‬הַ ְר ֵּפ ה לָ ה ִּכ י נַפְ ָ‬
‫ש ַע ְנ ִּת י ְב י ְָד ָך ָו לֵּ ְך ‪ִּ ,‬כ י‬ ‫ֶיך וְ ַק ח ִּמ ְ‬ ‫ח גֹר מָ ְת נ ָ‬‫ח ִּז י‪ֲ :‬‬
‫מֵּ אֵּ ת אֲ דֹ ִּנ י?! ֲה ל ֹא אָ מַ ְר ִּת י‪ :‬ל ֹא ַת ְש לֶ ה א ִֹּת י! ( כט) וַי ֹאמֶ ר ְל ֵּג י ֲ‬
‫ַת אמֶ ר אֵּ ם הַ נ ַַע ר‪ :‬חַ י‬ ‫ש ְמ ָת ִּמ ְש עַ ְנ ִּת י ַע ל ְפ נֵּי הַ נָעַ ר‪( .‬ל) ו ֹ‬ ‫ִּת ְמ צָ א ִּא יש ל ֹא ְת בָ ְר כֶ נ ו ‪ ,‬וְ ִּכ י ְי בָ ֶר ְכ ָך ִּא יש ל ֹא ַת עֲ נֶנ ו ‪ ,‬וְ ַ‬
‫ש ָך ִּא ם אֶ עֶ ְז בֶ ָך ‪ ,‬וַי ָָק ם וַי ֵּלֶ ְך אַ ֲ‬
‫ח ֶר יהָ ‪.‬‬ ‫ה' וְ חֵּ י נַפְ ְ‬
‫מות הילד מהווה נקודת המפנה של הסיפור‪ .‬מכאן ואילך האישה הפאסיבית תופסת יוזמה ופועלת בנחרצות‪ ,‬ואף חווה‬
‫תהליך שינוי פנימי‪ .‬הדבר בה לידי ביטוי במספר דברים [על התלמיד להבחין בשינויים‪ ,‬ולדעת לעגן אותם בכתובים]‪:‬‬
‫א‪ .‬יחסה לאלישע ‪ -‬מקשר אמצעי לקשר ישיר‬
‫בתחילה השונמית מכבדת את הנביא‪ ,‬טורחת עבורו ואינה מבקשת דבר בתמורה‪ ,‬אולם בקשר ביניהם השונמית אינה‬
‫מדברת אליו ישירות אלא באמצעות גיחזי‪ ,‬ואף כשנקראת לבא אל אלישע היא מתייצבת בפתח‪.‬‬
‫בחלק השני של הסיפור השונמית דורשת מן הנביא שיחלץ אותה מגורל גזרת המוות של בנה‪ .‬כעת השונמית מבטלת את‬
‫הריחוק בינה ובין הנביא ודורשת ממנו פעולה אישית ולא רק דרך גיחזי‪.‬‬
‫בחלק הראשון האשה רואה באלישע את הגורם המרכזי והאחראי‪" :‬איש האלהים"‪ .‬בחלק השני נשבעת האשה בשם ה'‬
‫ובשם הנביא גם יחד‪.‬‬
‫ב‪ .‬יחסה לאימהותה ‪ -‬מאדישות לתשוקה‬
‫בחלק הראשון של הסיפור השונמית אינה מגלה רצון לבן‪ ,‬ואף דוחה את ההצעה‪ַ" :‬אל ְת ַכזֵב בְ ִשפְ חָׁ ֶתָך"‪ .‬בחלק השני היא‬
‫נלחמת על חייו של הילד‪.‬‬
‫ג‪ .‬שינוי בדרך פעולתה ובמטרתה ‪ -‬מפסיביות לאקטיביות; מדאגה לנביא לדאגה לילד‬
‫בחלק הראשון מופיעים מעט פעלים (למרות עשיתה הברוכה של האשה לטובת אלישע)‪ ,‬ואילו בחלק השני קיים ריבוי‬
‫הפעלים (דבר המלמד על מעבר מפאסיביות לאקטיביות)‪.‬‬
‫בחלק הראשון האקטיביות של השונמית היא למען אלישע‪ ,‬ואילו בחלק השני כל מעשיה הם למען בנה‪.‬‬
‫ד‪ .‬יחסה לאישה (בעלה) ‪ -‬משותפות לעצמאות‬
‫בחלק הראשון האשה פונה אל אישה בהצעה להכין מקום לנביא‪ .‬בחלק השני היא פועלת לבדה ואף דוחה את שאלתו של‬
‫אישה המנסה להבין את מעשיה ואת השינוי שחל בה (הבהילות מול שיקול הדעת‪ ,‬העצמאות מול השיתוף)‪.‬‬
‫על השלמת השינוי מעיד הכתוב באומרו‪" :‬וַ תֹאמֶ ר אֵ ם הַ נַעַ ר" ‪ -‬לבסוף בזכות מעשיה היא זכתה למעמד הזה מחדש‪.‬‬
‫תגובת אלישע ‪ -‬הגלוי והסמוי‬

‫ֹלהים הַ ְרפֵ ה לָּׁה כִ י נַפְ ָׁשּה מָׁ ָׁרה לָּׁה וַ ה' הֶ ְעלִ ים ִממֶ נִ י וְ ֹלא ִהגִיד לִ י"‪.‬‬
‫תגובת אלישע‪" :‬וַ יֹאמֶ ר ִאיש הָׁ אֱ ִ‬
‫אלישע מרגיש ורואה את המצוקה‪ ,‬אך אינו מבין (רואה) את הסיבה למצוקה‪.‬‬
‫מצודת דוד‪' :‬הרפה לה' ‪ -‬תן לה רפיון ואל תהדפנה‪ ,‬כי עושה כזאת בעבור מרירות נפשה‪ ,‬ולא ידעתי מה היא‬
‫כי ה' העלים ממני בעת נהיתה וגם עתה לא הגיד לי‪.‬‬
‫לא פעם אנו רואים בתנ"ך ביטוי לכך שה' מגלה לנביאים את שעתיד להתרחש ‪" -‬כִ י ֹלא יַעֲ ֶשה אֲ ‪ֹ -‬דנָׁי א‪-‬להים ָׁדבָׁ ר כִ י ִאם‬
‫יאים" (עמוס ג‪ ,‬ז)‪ .‬אנו רואים זאת אצל אברהם והפיכת סדום‪ ,‬אצל שמואל לפני בו שאול לבקש‬ ‫ָׁגלָׁה סוֹד ֹו אֶ ל עֲ בָׁ ָׁדיו הַ נְ בִ ִ‬
‫את האתונות‪ ,‬אצל אחיה לפני ביקר אשת ירבעם ועוד‪ .‬הנביא הוא "הרואה"‪ .‬על כן‪ ,‬כאשר אלישע מבין שאינו יודע מה‬
‫מתרחש‪ ,‬הוא מבין שיש כאן יד ה' ששומה עליו להבינה‪ .‬גדולת הנביא היא הכרתו בשינוי הנסיבות המצריך גם שינוי‬
‫בהתייחסותו אל האשה (בניגוד לנערו שממשיך לפעול בדרך הקודמת ומנסה להדוף את האשה)‪.‬‬

‫נס ההחייאה‬
‫ָש ב ִּל ְק ָר אתוֹ וַי ֶַג ד לוֹ לֵּ אמֹר‪:‬‬ ‫ש ב‪ ,‬וַי ָ‬ ‫ָש ם אֶ ת הַ ִּמ ְש עֶ נֶת ַע ל ְפ נֵּי הַ נ ַַע ר ְו אֵּ ין קוֹ ל וְ אֵּ ין ָק ֶ‬ ‫ח ִּז י ָע בַ ר ִּל פְ נֵּיהֶ ם וַי ֶ‬‫(לא) וְ ֵּג ֲ‬
‫ש ָכ ב ַע ל ִּמ ָט תוֹ ‪ ( .‬לג) וַיָ בֹא ו ִַּי ְס גֹר הַ ֶד לֶ ת ְב עַ ד‬ ‫יש ע הַ ָב ְי ָת ה וְ הִּ נֵּה הַ נַעַ ר מֵּ ת מֻ ְ‬ ‫א ִּל ָ‬‫ל ֹא הֵּ ִּק יץ הַ נ ַָע ר ‪( .‬לב) וַיָ בֹא ֱ‬
‫ָש ם ִּפ יו ַע ל ִּפ יו וְ עֵּ ינָיו ַע ל עֵּ ינָיו ְו כַ ָפ יו עַ ל ַכ ָפ יו ַו ִּי גְ הַ ר ָע לָ יו‬ ‫ש ַכ ב ַע ל הַ י ֶלֶ ד וַי ֶ‬ ‫ְש נֵּיהֶ ם ו ִַּי ְת ַפ ֵּל ל אֶ ל ה'‪( .‬לד ) וַי ַַע ל ו ִַּי ְ‬
‫ש בַ ע ְפ ָע ִּמ ים‬ ‫ָש ב ַו י ֵּלֶ ְך ַב ַב ִּי ת אַ חַ ת הֵּ נָה וְ אַ חַ ת הֵּ נָה וַי ַַע ל ו ִַּי גְ הַ ר ָע לָ יו ַו ְי זוֹ ֵּר ר הַ נַעַ ר ַע ד ֶ‬ ‫ש ר הַ יָלֶ ד‪ ( .‬לה) וַי ָ‬ ‫וַיָחָ ם ְב ַ‬
‫ש נ ִַּמ ית הַ ז ֹאת ו ִַּי ְק ָר אֶ הָ ‪ ,‬ו ַָת בוֹ א אֵּ לָ יו וַי ֹאמֶ ר‪:‬‬ ‫ח ִּז י וַי ֹאמֶ ר‪ְ :‬ק ָר א אֶ ל הַ ֻ‬ ‫ו ִַּי פְ ַק ח הַ נ ַַע ר אֶ ת עֵּ ינָיו‪( .‬לו) ו ִַּי ְק ָר א אֶ ל ֵּג י ֲ‬
‫ַת צֵּ א ‪.‬‬
‫ש א אֶ ת ְב נָה ו ֵּ‬ ‫ש ַת חו ָא ְר צָ ה ו ִַּת ָ‬ ‫ְש ִּא י ְב נ ְֵּך ‪ ( .‬לז) ו ַָת בֹא ו ִַּת פֹל ַע ל ַר גְ לָ יו ו ִַּת ְ‬
‫נשים לב לכמה נקודות משמעותיות המעידות על השינוי שמביא איתו אלישע‪.‬‬
‫סגירת הדלת‬
‫ראשית אלישע פועל בחשאי וסוגר הדלת‪ .‬על כך אומר הלרב"ג‪:‬‬
‫רלב"ג‪' :‬ויסגור הדלת בעד שניהם' ‪ -‬ר"ל שלא היו בבית כי אם שניהם‪ ,‬כי לא רצה שיהיה שם שום אדם כדי‬
‫שתהי' שם תפלתו יותר שלימה וכדי שלא יראה אדם מה שיעשה‪.‬‬
‫סגירת הדלת מלמדת על ענווה‪ .‬ראינו זאת גם בסיפור הקודם (אסוך שמן)‪ ,‬כאשר האישה מילאה את הכלים בתוך ביתה‬
‫מפני שהברכה שורה בהדבר הסמוי מן העין‪.‬‬
‫תפילה‬
‫פעולתו המרכזית של אלישע הינה תפילה‪ .‬על כך אומר המלבי"ם (פס' לג)‪:‬‬
‫מלבי"ם‪ :‬כי אלישע כשבא לעשות את כל הגדולות אשר עשה בהשפעת השמן אשר באסוך‪ ,‬וריפוי הנזיד אשר‬
‫בסיר‪ ,‬וריפוי המים‪ ,‬והצפת הברזל‪ ,‬לא נזכר בהם שהוצרך אל התפלה‪ ,‬אבל עשה בכח נבואתו מה שעשה‬
‫והצליח ‪ ,‬אמנם כשבא להחיות בן השונמית הוצרך אל התפלה ‪ ,‬כי החזרת הרוח החיוני לפגרים לא נמסר ביד‬
‫שליח והוא רק מה ' לבדו‪.‬‬
‫יתכן ובפעולה יש תיקון לחלק הראשון בו יוחס הנס לאלישע איש הא‪-‬להים ולא לה'‪ .‬נבואת אלישע הביאה אמנם להולדת‬
‫הבן‪ ,‬אך רק תפילתו מביאה להחייאתו מחדש‪.‬‬
‫אופן החייאת הילד‬

‫אלישע בפעולותיו נותן להחייאה מימד רפואי‪ ,‬ובכך מקטין את עצמת הנס שתיוחס לו‪ .‬אלישע יוכל לטעון כי נקט‬
‫בפעולות מרפא וכך השיב לילד את נשימתו‪.‬‬
‫רד"ק‪ :‬ואפשר גם כן להנשים על הנער לחממו בחום הטבעי היוצא מפיו ומעיניו כי רוב הנסים נעשים עם מעט‬
‫תחבולה מדרך העולם‪.‬‬
‫האחריות האישית על הנס ותוצאותיו‬

‫בכמה מן הניסים שמחולל אלישע‪ ,‬הוא כלל אינו נוכח (כמו קיללת הדובים‪ ,‬אסוך השמן‪ ,‬ריפוי נעמן ועוד)‪ .‬בהחייאת הילד‬
‫אלישע לוקח אחריות מלאה ומפגין נוכחות אישית באופן הקרוב ביותר ‪ -‬גם באופן הפיזי ("פִ יו עַ ל פִ יו וְ עֵ ינָׁיו עַ ל עֵ ינָׁיו‬
‫וְ כַפָׁ יו עַ ל כַפָׁ יו")‪ .‬ועל כך אומר הרב יגאל אריאל בספרו 'מקדש מלך' (עמ' ‪:)255‬‬
‫אלישע נהג בהם ( בשאר ניסיו) כמנהג בעל הבית‪ ,‬כ' ידא אריכתא' של משלחו הא ‪-‬להי‪ .,‬משם כך לא נזקק‬
‫בכל ניסיו לתפילה ולנוכחות אישית ‪ ,‬אבל בנס מיוחד זה של תחיית המתים ‪ ...‬ויעל וישכב על הילד‪.‬‬
‫לא נשארה לו דרך אחרת אלא הדרך הישירה‪ ,‬ללא אמצעים וללא שליחים‪ ,‬אלישע עצמו חייב היה לבוא ולגהור על הילד‪,‬‬
‫לרדת אליו‪ ,‬להזדהות עמו‪ ,‬ואז בקעה תפילתו ועלתה ‪" -‬וַ יְזו ֵֹרר הַ נַעַ ר עַ ד ֶשבַ ע פְ עָׁ ִמים וַ יִפְ ַקח הַ נַעַ ר אֶ ת עֵ ינָׁיו"‪.‬‬
‫‪ ‬כיצד מתגלה ענוותנותו של אלישע?‬
‫סיכום‬
‫הסיפור מעמיד אותנו על הצורך להבחין בין הנס לבין מבצעו‪ ,‬ולדעת להכיר את מקורו האמיתי של הנס‪ ,‬הקב"ה ולהכיר לו‬
‫טובה‪.‬‬
‫מקומו של הסיפור בתוך מחזור סיפורי אלישע‪:‬‬

‫אלישע בחר בדרך הנהגת 'קול הדממה הדקה'‪ ,‬המתבטא ביחס האישי לצרכי העם‪ ,‬בפתרון מצוקותיהם‪ ,‬ובהכוונתם‬
‫לעבודת ה' על ידי הכרה בנסיו‪ .‬בסיפור הנערים והדובים עסקנו בסופם של המזלזלים בדרך הנהגת הנביא ולמדנו על כוח‬
‫קללתו של הנביא (לטוב ולמוטב)‪ .‬בסיפור אסוך השמן ראינו כיצד משפיעה האמונה על גודל הנס ולמדנו על דרכו של‬
‫הנביא בהובלת האנשים לאמונה והשתדלות‪ .‬בסיפור בן השונמית ראינו את כוח ברכת הנביא אבל למדנו בעיקר על כוחה‬
‫של התפילה הגדול מכוח הנבואה‪ ,‬ועל אלישע כנביא מתפלל‪.‬‬

‫יחידה רביעית ‪ -‬חיל ארם בשומרון (מל"ב ו‪ ,‬ח‪-‬כג)‬

‫ח נ ִֹּת י‪( .‬ט) ו ִַּי ְש לַ ח ִּא יש‬ ‫(ח) ו מֶ לֶ ְך אֲ ָר ם הָ יָה ִּנ ְל חָ ם ְב ִּי ְש ָר אֵּ ל ו ִַּי ָו ַע ץ אֶ ל עֲ בָ ָד יו לֵּ א מֹר אֶ ל ְמ קוֹ ם ְפ ל ֹ ִּנ י אַ ְל מֹ ִּנ י ַת ֲ‬
‫ש ם אֲ ָר ם ְנ חִּ ִּת ים‪( .‬י ) ו ִַּי ְש לַ ח מֶ לֶ ְך ִּי ְש ָר אֵּ ל אֶ ל‬ ‫ש מֶ ר מֵּ עֲ בֹר הַ ָמ קוֹ ם הַ ז ֶה ִּכ י ָ‬ ‫הָ אֱ ל ִֹּה ים אֶ ל מֶ לֶ ְך ִּי ְש ָר אֵּ ל לֵּ אמֹר‪ִּ :‬ה ָ‬
‫ש ם ל ֹא אַ חַ ת וְ ל ֹא ְש ָת ִּי ם‪.‬‬ ‫ש מַ ר ָ‬‫א ל ִֹּה ים ְו ִּה ְז ִּה ירוֹ ְו ִּנ ְ‬
‫ש ר אָ מַ ר לוֹ ִּא יש הָ ֱ‬ ‫הַ ָמ קוֹ ם אֲ ֶ‬
‫ש ָל נו אֶ ל מֶ לֶ ךְ‬ ‫ְ‬
‫(יא) ו ִַּי ָס עֵּ ר לֵּ ב מֶ לֶ ך אֲ ָר ם ַע ל הַ ָד בָ ר הַ ז ֶה‪ ,‬ו ִַּי ְק ָר א אֶ ל עֲ בָ ָד יו וַי ֹאמֶ ר אֲ לֵּ יהֶ ם‪ֲ :‬ה לוֹ א ַת ִּג ידו ִּל י‪ִּ ,‬מ י ִּמ ֶ‬
‫ְ‬
‫ש ר ְב ִּי ְש ָר אֵּ ל י ִַּג יד ְל מֶ לֶ ך ִּי ְש ָר אֵּ ל אֶ ת‬ ‫יש ע הַ ָנ ִּב יא אֲ ֶ‬‫א דֹ ִּנ י הַ ֶמ לֶ ְך ‪ִּ ,‬כ י אֱ ִּל ָ‬
‫ִּי ְש ָר אֵּ ל? (יב ) וַי ֹאמֶ ר אַ חַ ד מֵּ עֲ בָ ָד יו‪ :‬לוֹ א ֲ‬
‫ח ַד ר ִּמ ְש ָכ בֶ ָך ‪ ( .‬יג) וַי ֹאמֶ ר‪ְ :‬ל כו ו ְר או אֵּ יכֹה הו א‪ ,‬וְ אֶ ְש לַ ח וְ אֶ ָק חֵּ הו ! וַי ַֻג ד לוֹ לֵּ אמֹר‪ִּ :‬ה נֵּה‬ ‫ש ר ְת ַד ֵּב ר ַב ֲ‬ ‫הַ ְד בָ ִּר ים אֲ ֶ‬
‫ש ָמ ה סו ִּס ים וְ ֶר כֶ ב וְ חַ ִּי ל ָכ בֵּ ד‪ ,‬וַיָ בֹאו לַ ְי לָ ה וַי ִַּק פו ַע ל הָ ִּע יר ‪.‬‬ ‫ְב ד ָֹת ן‪( .‬יד) ו ִַּי ְש לַ ח ָ‬
‫ש ֵּר ת ִּא יש הָ אֱ ל ִֹּה ים לָ קו ם וַי ֵּצֵּ א וְ ִּה נֵּה חַ ִּי ל סוֹ בֵּ ב אֶ ת הָ ִּע יר וְ סו ס ָו ָר כֶ ב‪ַ ,‬ו י ֹאמֶ ר נַעֲ רוֹ אֵּ לָ יו‪ :‬אֲ הָ ה‬ ‫ַש ֵּכ ם ְמ ָ‬
‫(טו) וַי ְ‬
‫יש ע וַי ֹאמַ ר‪ :‬ה'‬ ‫ש ר אוֹ ָת ם! (יז ) ו ִַּי ְת ַפ ֵּל ל אֱ ִּל ָ‬ ‫ש ר ִּא ָת נו מֵּ אֲ ֶ‬ ‫ש ה? ( טז) וַי ֹאמֶ ר‪ :‬אַ ל ִּת ָיר א ‪ִּ ,‬כ י ַר ִּב ים אֲ ֶ‬ ‫אֲ דֹ ִּנ י‪ ,‬אֵּ יכָ ה נַעֲ ֶ‬
‫יש ע ‪.‬‬
‫ְפ ַק ח נָא אֶ ת עֵּ ינָיו וְ ִּי ְר אֶ ה ‪ ,‬ו ִַּי פְ קַ ח ה' אֶ ת עֵּ ינֵּי הַ נ ַַע ר וַי ְַר א ְו ִּה נֵּה הָ הָ ר מָ לֵּ א סו ִּס ים ְו ֶר כֶ ב אֵּ ש ְס ִּב יבֹת אֱ ִּל ָ‬
‫יש ע‪.‬‬‫יש ע אֶ ל ה' וַי ֹאמַ ר‪ :‬הַ ְך ָנ א אֶ ת הַ ג וֹ י הַ זֶה ַב ַס ְנ ו ִֵּּר ים‪ ,‬וַי ֵַּכ ם ַב ַס ְנ ו ִֵּּר ים ִּכ ְד בַ ר אֱ ִּל ָ‬ ‫(יח) וַי ְֵּר דו אֵּ לָ יו‪ ,‬ו ִַּי ְת ַפ ֵּל ל אֱ ִּל ָ‬
‫ש ר ְת בַ ֵּק ש ו ן‪.‬‬ ‫ח ַר י‪ ,‬וְ אוֹ ִּל יכָ ה אֶ ְת כֶ ם אֶ ל הָ ִּא יש אֲ ֶ‬ ‫ְ‬
‫יש ע‪ :‬ל ֹא זֶה הַ ֶד ֶר ך ‪ ,‬וְ ל ֹא זֹה הָ ִּע יר! ְל כו אַ ֲ‬ ‫(יט) וַי ֹאמֶ ר אֲ לֵּ הֶ ם אֱ ִּל ָ‬
‫יש ע‪ :‬ה '‪ְ ,‬פ ַק ח אֶ ת עֵּ ינֵּי אֵּ ֶל ה וְ ִּי ְר או ‪ַ .‬ו ִּי פְ ַק ח ה' אֶ ת עֵּ ינֵּיהֶ ם‬ ‫וַי ֹלֶ ְך אוֹ ָת ם ש ְֹמ רוֹ נָה ‪( .‬כ ) ַו ְי ִּה י ְכ ב ָֹא ם ש ְֹמ רוֹ ן וַי ֹאמֶ ר אֱ ִּל ָ‬
‫ו ִַּי ְר או וְ הִּ נֵּה ְב תוֹ ְך ש ְֹמ רוֹ ן ‪.‬‬
‫ית‬‫ש ִּב ָ‬‫שר ָ‬ ‫יש ע ִּכ ְר אֹתוֹ אוֹ ָת ם‪ :‬הַ אַ ֶכ ה אַ ֶכ ה ָא ִּב י? (כב) וַי ֹאמֶ ר‪ :‬ל ֹא ַת ֶכ ם! הַ אֲ ֶ‬ ‫(כא) וַי ֹאמֶ ר מֶ לֶ ְך ִּי ְש ָר אֵּ ל אֶ ל אֱ ִּל ָ‬
‫א דֹנֵּיהֶ ם‪( .‬כג) ו ִַּי ְכ ֶר ה לָ הֶ ם ֵּכ ָר ה‬ ‫ְב חַ ְר ְב ָך ו ְב ַק ְש ְת ָך אַ ָת ה מַ ֶכ ה‪ִּ .‬ש ים לֶ חֶ ם ָו מַ ִּי ם ִּל פְ נֵּיהֶ ם‪ ,‬וְ יֹאכְ לו וְ ִּי ְש ת ו וְ י ְֵּל כו אֶ ל ֲ‬
‫ש ְל חֵּ ם וַי ְֵּל כו אֶ ל אֲ ד ֹנֵּיהֶ ם‪ .‬וְ ל ֹא י ְָס פו עוֹ ד ְג דו ֵּד י אֲ ָר ם לָ בוֹ א ְב אֶ ֶר ץ ִּי ְש ָר אֵּ ל ‪.‬‬ ‫ש ת ו ַו ְי ַ‬ ‫ֹאכ לו ו ִַּי ְ‬
‫גְ דוֹ לָ ה‪ ,‬וַי ְ‬
‫בין הנביא לבין מלך ישראל‬

‫"לא אחת ולא שתיים"‬
‫החלק הראשון בסיפור מתאר תופעה חוזרת‪ :‬מלך ארם מתכנן לתקוף את צבא ישראל במקום מסוים‪ ,‬אולם אלישע הנביא‬
‫מספק למלך את המידע המודיעיני הנ"ל‪ .‬מלך ישראל מזהיר את חיליו במקום‪ ,‬מפני סכנה של תקיפה אפשרית והמזימה‬
‫הארמית נכשלת‪.‬‬
‫"ה ָׁשמֶ ר מֵ עֲ בֹר הַ מָׁ קוֹם הַ זֶה כִ י‬
‫יש מן הפרשנים שהבינו כי אלישע הזהיר את מלך ישראל מפני מארב ארמי‪ ,‬ועל כן הוא אמר ִ‬
‫נְח ִתים"‪ .‬פרשנים אלו התקשו בשאלה שאם כן הוא‪ ,‬מדוע מיד אחר כך נאמר "וַ י ְִשלַח מֶ לְֶך י ְִש ָׁראֵ ל אֶ ל הַ מָׁ קוֹם‬ ‫ָׁשם אֲ ָׁרם ִ‬
‫ֹלהים‪ֹ ...‬לא ַאחַ ת וְ ֹלא ְש ָׁתיִם"? מדוע המלך מכניס את חייליו לתוך מארב ידוע מראש?‬
‫אֲ ֶשר ָאמַ ר ל ֹו ִאיש הָׁ אֱ ִ‬
‫רלב"ג‪ :‬לבחון אם היה דבר הנביא אמת ‪ ,‬שלח שם מלך ישראל אל המקום ההוא אשר הזהירו מעבור שם ‪,‬‬
‫ומצא אמיתות דבר הנביא תמיד‪ ,‬לא פעם אחת בלבד ולא ב' פעמים לבד ‪ ,‬אך בחן זה פעמים רבות ‪.‬‬
‫בעל המצודות‪' :‬וישלח‪ - '...‬ושלח שם לדעת אם האמת אתו ‪ ...‬והיה המלך נשמר משם כאשר ראה שאמת‬
‫הדבר ‪ ...‬פעמים רבות הזהירו הנביא ומצאם אמיתיים ונשמר שמה ‪.‬‬
‫רלב"ג ובעל המצודות מתארים מניע זהה של המלך בשליחת עבדיו למקום הסכנה ‪ -‬העמדת דברי הנביא במבחן‪ .‬לפי‬
‫דעתם‪ ,‬אנו רואים כי בין הנביא למלך שוררת מערכת יחסים של אי אמון‪.‬‬
‫[אבינועם ביר‪ :‬דומה כי פירוש זה אינו עולה עם פשט הכתובים מכמה טעמים‪ :‬א‪ .‬כבר בסיפור בן השונמית למדנו מדברי אלישע כי‬
‫בינו לבין המלך שוררת מערכת יחסים טובה ("הֲ יֵש לְ ַדבֶ ר לְָׁך אֶ ל הַ מֶ לְֶך") ואין סיבה לחשוב שהמלך מפקפק בו‪ .‬ב‪ .‬אם מלך ישראל‬
‫שלח את חייליו לתוך המארב (כדי לבחון את מהימנות דיווח הנביא)‪ ,‬מדוע מלך ארם כעס? והרי תוכניתו הצליחה ואין כל סיבה‬
‫שיחשוד כי מרגל בקרבו!]‬
‫ית בְ חַ ְרבְ ָך ּובְ ַק ְש ְתָך אַ ָׁתה מַ כֶה?"‬

‫"ֹלא ַתכֶה‪ ,‬הַ אֲ ֶשר ָׁשבִ ָׁ‬
‫בסיומו של הסיפור שב מלך ישראל ומופיע‪ ,‬כאשר אלישע מביא לעירו את צבא ארם‪ .‬המלך שואל את הנביא האם עליו‬
‫ית ְבחַ ְרבְ ָך ּובְ ַק ְש ְתָך אַ ָׁתה מַ כֶה"‪ .‬לדעת הפרשנים שזיהו בתחילת‬
‫להכותם‪ ,‬אולם אלישע משיב לו‪ֹ" :‬לא ַתכֶה‪ .‬הַ אֲ ֶשר ָׁשבִ ָׁ‬
‫הסיפור ספקנות מצד מלך ישראל כלפי הנביא‪ ,‬אזי כאן אנו רואים כי התחולל בו שינוי וכעת מפגין הוא יחס מכובד‬
‫וקשוב‪.‬‬
‫הנביא מונע ממלך ישראל להכות את חיילי ארם ומלמד אותו תוך כדי כך ענווה‪:‬‬
‫מצודת דוד‪' :‬האשר שבית' ‪ -‬האם הם אשר שבית אתה שתכה בהם?! הלא בנס הובאו‪ ,‬ומה לך להם?‬
‫בסופו של דבר מלך ישראל לומד מן הנביא (שימו לב שהתהליך לוקח זמן וסבלנות) על כוחו המוגבל כמלך ועל השגחת ה'‬
‫בעולם‪.‬‬
‫השפעתו של הנביא על סביבתו‬

‫הנביא מול ארם‪:‬‬
‫מלך ארם מתוודע לגדולתו של אלישע המונע ממנו להלחם בישראל‪ ,‬ומבקש להביאו אליו‪ .‬מדוע?‬

‫מלבי"ם‪' :‬ויאמר' ‪ -‬ומלך ארם רצה לקחת אותו ודרש לדעת איפה הוא‪ ,‬ויפלא מאד אחר שנודע לו שהנביא‬
‫יודע הכל גם מה שאינו נוגע לו כ"ש שידע שישלח לקחתו וישמר מפניו‪ ,‬וכפי זה נראה שלא רצה לקחתו להרע‬
‫לו רק להיטיב עמו ולהרבות לו מתן וגדולה כדי שישכון אצלו‪ ,‬וחשב שהנביא יתרצה בכך‬
‫מדברי מלבי"ם עולה תפיסתו של מלך ארם ‪ -‬הוא מתפעל מגדולתו של אלישע אך רואה בו אדם פרטי‪ ,‬ולכן הוא חושב‬
‫שהוא יוכל לשלם לו על מנת שיפעל בדרך דומה עבורו‪ .‬הוא אינו רואה בו שליח ה' הפועל להצלת עם ישראל כולו‪.‬‬
‫הצלה פרטית והצלה לאומית‪:‬‬

‫סיפורנו בנוי מארבעה חלקים‪:‬‬
‫‪ ‬חלק א‪ :‬מעשי אלישע להצלת ישראל מגדודי ארם בהווה [ח‪-‬יב (‪ 5‬פס')]‬
‫‪ ‬חלק ב‪ :‬נסיונו של מלך ארם לתפוס את אלישע ולשים קץ למעשיו [יג‪-‬טו (‪ 3‬פס')]‬
‫‪ ‬חלק ג‪ :‬אלישע ניצל מסכנת התפיסה על ידי חיילי ארם [טז‪-‬יח (‪ 3‬פס')]‬
‫‪ ‬חלק ד‪ :‬מעשה אלישע גורם להצלת ישראל מגדודי ארם בעתיד [יט‪-‬כג (‪ 5‬פס')]‬
‫ע"פ מבנה זה‪ ,‬הינצלות אלישע מהנסיון הפרטי לתופסו הופך באמצעות מעשיו להינצלות לאומית מיד ארם‪.‬‬
‫מדוע חס הנביא על חיילי ארם?‬

‫אלישע מביא את חיילי ארם אל שומרון הבירה ודווקא שם הוא פועל לשחררם‪ .‬מה רצונו ללמד בכך?‬
‫הסבר ‪ - 1‬תועלת השלום‪ :‬דווקא באמצעות מחוות שלום ניתן יהיה להשיג שקט מדיני‬
‫ילקוט שמעוני ‪' :‬ויכרה להם כרה גדולה' ‪ -‬הרי הוא אומר‪" :‬טובה חכמה מכלי קרב"‪ ,‬גדולה פסקין שעשה‬
‫אלישע יותר מכל כלי מלחמות שעשה יורם בן אחאב‪ ,‬שנאמר‪ :‬ויאמר לא תכה וגו'‪" .‬ויכרה להם כרה גדולה"‬
‫‪ -‬אין כרה אלא לשון שלום כאדם שאומר לחברו שלום עליך כירי כירי ‪.‬‬
‫הסבר ‪ - 2‬מוסר מלחמה‪ :‬אסור להרוג חיילי אויב שלא בשעת מלחמה‬
‫רש"י‪ :‬האשר שבית וגו' ‪ -‬וכי דרכך להרוג‪ ,‬אותם שאתה מביא שבייה ( ומשבית אותם )‬
‫מלבי"ם‪ :‬האשר שבית ‪ -‬כי מה שהותר למלכי הארצות להרוג את אויביהם הוא רק בדרך מלחמה ‪ ,‬ובפרט‬
‫שהם לא באו לעשות רע עם הנביא רק להטיב עמו לפי דעתם‪.‬‬
‫שורש רא"ה ‪ -‬ראייה חיצונית וראייה פנימית‬

‫הסיפור שלפנינו מעמת בין הנביא‪ ,‬בעל הראיה הפנימית‪ ,‬לבין הדמויות האחרות שראייתן היא ראיה חושית ומוגבלת‪:‬‬
‫‪ ‬הנביא רואה ויודע להזהיר את מלך ישראל מפני המארבים של מלך ארם‪.‬‬
‫‪ ‬משרתו של אלישע רואה את חיילי ארם וחושש מהם‪ .‬אלישע‪ ,‬שרואה אחרת ממנו מרגיע אותו‪( :‬טז) ַאל‪ִ -‬ת ָׁירא כִ י‬
‫ַרבִ ים אֲ ֶשר ִא ָׁתנּו מֵ אֲ ֶשר או ָֹׁתם‪ .‬דבריו חושפים בפני הנער מישור ראיה גבוה יותר שבדרך כלל אינו נראה בעיני‬
‫אדם רגיל‪.‬‬
‫‪ ‬אלישע מתפלל על פקיחת עיני הנער‪ ,‬כך שיהיה שותף גם הוא לראיה הנבואית (יז)‪.‬‬
‫‪ ‬אלישע מתפלל על ראיתם של חיילי ארם‪ -‬ראשית על הכאתם בסנוורים‪ ,‬ואח"כ על פקיחת עיניהם‪.‬‬
‫‪ ‬בסופו של דבר‪ ,‬באופן מטפורי פוקח אלישע את עיני מלך ישראל להבין את המציאות בה הוא נמצא ואת הענווה‬
‫שעליו לנהוג‪.‬‬
‫פקיחת העינים הכפולה (הנער והחיילים)‪:‬‬

‫מלבי"ם‪ :‬נס זה היה הפך מן הראשון‪ ,‬שבראשון פתח להנער ע"י הנבואיי שיראה דברים נעלמים מעין הגשמי ‪,‬‬
‫ועתה התפלל לסתום עין הראות החושיי מעיני הרואים ולנחותם תהו לא דרך‪.‬‬
‫הביטוי בכתובים להנגדה בין ראיה פנימית לבין ראיה חושית הוא המילה המנחה רא"ה והמילים הקרובות לה‪ ,‬מילים‬
‫שקשורות לראיה‪ ,‬פקחון ועיוורון‪.‬‬
‫גם שלוש התפילות של אלישע בפרק קשורות לראיה‪:‬‬
‫‪( ‬יז) ה' פְ ַקח נָׁא אֶ ת עֵ ינָׁיו וְ י ְִראֶ ה‬
‫‪( ‬יח) הַ ְך נָׁא אֶ ת הַ גוֹי הַ זֶה בַ סַ נְ ו ִֵרים‬
‫‪( ‬יט) ה' פְ ַקח אֶ ת עֵ ינֵי אֵ לֶה‬
‫[נשים לב כי בניגוד לניסים אחרים אותם עושה אלישע‪ ,‬הפעם הוא מתפלל אל ה' בכל פעם שהוא משנה את המציאות של‬
‫האנשים באופן זמני לכאן או לכאן]‪.‬‬

‫אלישע הוא 'הרואה' לאורך הסיפור כולו‪ ,‬אלא שהתנהגותו ודרך פעולתו פוקחת גם את עיני האחרים לראות את הראוי‬
‫והנכון לעשות‪ ,‬וכתוצאה מכך נפסקים נסיונות ארם להלחם בממלכת ישראל ‪.‬‬
‫ישע רֹאֶ ה"‬

‫"וֶאֱ לִ ָׁ‬
‫השורש רא"ה ויכולת הראיה של אלישע קושרים אותנו אל אירוע עלייתו של אליהו בסערה השמימה‪ ,‬והעברת התפקיד‬
‫לאלישע (ארמז)‪ .‬נוכל לראות כי היכולת לראות מעבר למציאות היא למעשה שם נרדף לרוח הנבואה (או תנאי לה) ‪ -‬אם‬
‫יש באלישע יכולת לראות‪ ,‬יש בכוחו להיות נביא‪:‬‬
‫יה י נָא ִּפ י‬ ‫יש ע‪ :‬וִּ ִּ‬‫ש ה ָל ְך ְב טֶ ֶר ם אֶ ָל ַק ח מֵּ ִּע ָמ ְך ‪ ,‬וַי ֹאמֶ ר אֱ ִּל ָ‬ ‫יש ע‪ְ :‬ש אַ ל מָ ה אֶ עֱ ֶ‬ ‫ַו ְי ִּה י ְכ ָע ְב ָר ם‪ ,‬וְ אֵּ ִּל יָהו אָ מַ ר אֶ ל אֱ ִּל ָ‬
‫ית ִּל ְש אוֹ ל‪ִּ ,‬א ם ִּת ְר אֶ ה א ִֹּת י לֻ ָק ח מֵּ ִּא ָת ְך ‪ְ -‬י ִּה י ְל ָך כֵּ ן‪ְ ,‬ו ִּא ם אַ ִּי ן ‪ -‬ל ֹא ִּי ְה יֶה‪.‬‬ ‫ח ָך אֵּ לָ י‪ .‬וַי ֹאמֶ ר‪ִּ :‬ה ְק ִּש ָ‬
‫ְש ַנ ִּי ם ְב רו ֲ‬
‫ש מָ ִּי ם‪.‬‬ ‫ְ‬
‫ַו ְי ִּה י הֵּ ָמ ה ה ְֹל ִּכ ים הָ לוֹ ך וְ ַד ֵּב ר‪ ,‬וְ ִּה נֵּה ֶר כֶ ב אֵּ ש וְ סו סֵּ י אֵּ ש ‪ ,‬וַיַפְ ִּר דו ֵּב ין ְש נֵּיהֶ ם וַי ַַע ל אֵּ ִּל יָהו ַב ְס ָע ָר ה הַ ָ‬
‫ח זֵּק ִּב ְב ָג ָד יו ו ִַּי ְק ָר עֵּ ם ִּל ְש ַנ ִּי ם‬
‫ש יו! וְ ל ֹא ָר ָא הו עוֹ ד‪ ,‬וַי ַ ֲ‬
‫יש ע רֹאֶ ה‪ ,‬וְ הו א ְמ צַ עֵּ ק אָ ִּב י ָא ִּב י‪ֶ ,‬ר כֶ ב ִּי ְש ָר אֵּ ל ו פָ ָר ָ‬ ‫וֶאֱ ִּל ָ‬
‫ְק ָר ִּע ים‪( .‬מל"ב ב‪ ,‬ט ‪-‬יב)‬
‫באירוע זה נזכרים גם רכב האש וסוסי האש כביטוי להשגחה הא‪-‬להית המיוחדת על הנביא שרק נביא כמותו יכול לראות‪.‬‬
‫לסיכום‪:‬‬
‫אלישע כנביא אינו פועל למיגור עבודה זרה בארץ (כפי שעשה אליהו רבו) אלא פועל לחיזוק האמונה בקב"ה באמצעות‬
‫ניסים‪ .‬עד כה למדנו אודות פעולתו של אלישע בין אנשים פרטיים ואולם אלישע פועל גם כנביא מדיני המסייע למלך‬
‫ישראל מול אויביו החיצונים (ארם) ובכך מלמד אותו על השגחתו של הקב"ה על עם ישראל והצלתו את ישראל‪.‬‬
‫באמצעות אפיון עקיף אנו למדים מספר דברים על אלישע ודרכו המיוחדת‪:‬‬
‫‪ ‬אלישע פועל להצלת עמו בטווח הקצר ובטווח הארוך‬
‫‪ ‬אלישע מותיר רושם רב על מלך ארם‪ ,‬על נערו ועל מלך ישראל‬
‫‪ ‬אלישע מתנהל גם בתוך המציאות הטבעית וגם במציאות שמעליה‬
‫‪ ‬אלישע מחנך את העם ומלכו באמצעות דוגמא אישית ולא באמצעות הטפות‪.‬‬
‫בכל אחד מסעיפים אלו‪ ,‬נוכל להשוות את אלישע לנביאים אחרים בכלל ולאליהו בפרט‪ ,‬ולאפיין את דרכו הייחודית של‬
‫אלישע בנבואה‪.‬‬
‫שאלות חזרה‪:‬‬
‫בן השונמית‪:‬‬ ‫נערים ודובים‪:‬‬
‫‪ ‬מה נוכל ללמוד על אלישע ומעמדו ממעשי‬ ‫‪ ‬מדוע לגלגו הנערים על אלישע?‬
‫האשה השונמית?‬ ‫‪ ‬מה פשר דברי הלעג אשר השמיעו?‬
‫‪ ‬מהי נקודת המפנה של הסיפור ומהו השינוי‬ ‫‪ ‬כיצד ניתן להבין את תגובתו החמורה של‬
‫שחל בעקבות המפנה?‬ ‫אלישע ?‬
‫‪ ‬מה מלמד אותנו הסיפור ביחס לכוחו של‬
‫הנביא וביחס לנס?‬ ‫אסוך שמן‪:‬‬
‫‪ ‬מיהי האשה הצועקת אל אלישע ומהו מקור‬
‫חיל ארם בשומרון‪:‬‬ ‫מצוקתה?‬
‫‪ ‬מהו כוחו המיוחד של הנביא?‬ ‫‪ ‬מה כוונת השאלות ששואל אותה אלישע?‬
‫‪ ‬כיצד מתפתח הקשר בין הנביא לבין מלך‬ ‫‪ ‬מדוע מפרט הכתוב את תיאור הביצוע של‬
‫ישראל?‬ ‫הנחיות אלישע ואינו מסתפק במילים 'ותעש‬
‫‪ ‬מה מגמתו של הנביא בהבאת החיילים‬ ‫כאשר ציווה אלישע'?‬
‫לשומרון?‬ ‫‪ ‬מהו התהליך שעוברת האשה ?‬
‫‪ ‬מה מלמד הנביא את סביבתו בעקבות‬ ‫‪ ‬מה תפקידו של הנביא בתהליך הזה?‬
‫האירועים המתרחשים?‬
‫‪ ‬מה אנו לומדים על אישיותו ועל דרך‬
‫התנהלותו של אלישע מן הסיפור?‬

‫אסתר‬

‫יחידה ‪ :1‬היכרות עם דמותה של אסתר‬

‫מבוא‬
‫בטרם נפגוש את הדמויות עלינו לוודא כי יש לנו "מבט על" על התפתחות העלילה במגילה‪ .‬יש להכיר את המגילה‬
‫משלושה היבטים‪ :‬רצף האירועים‪ ,‬לוח הזמנים‪ ,‬ומקום התרחשות האירועים‪.‬‬
‫מלכות אחשוורוש‬
‫על מנת להבין את ההקשר בתוכו מתרחשים האירועים עלינו להכיר את ממלכת אחשורוש‪ .‬סיפור מגילת אסתר מתרחש‬
‫לאחר חורבן בית המקדש הראשון וגלות בבל‪ ,‬ולאחר שכורש מצהיר את הצהרת כורש וראשוני היהודים כבר עלו לארץ‬
‫וייסדו את בית המקדש השני‪.‬‬
‫מה אנו יודעים על מלכות אחשוורוש‪ ,‬כפי שהיא מוצגת בפרקים א'‪-‬ב'? משתאות‪ ,‬יועצים‪ ,‬נהלים וחוקים (דת) בממלכה‪,‬‬
‫איומים פנימיים וחיצוניים‪ ,‬ערכים‪.‬‬
‫הרקע לסיפורה של אסתר‬
‫פרק א' הוא כולו כעין מבוא המסביר לנו כיצד ומדוע הפכה אסתר למלכה בעקבות מותה של ושתי‪ .‬מות ושתי מעמיד‬
‫בפני המלכה העתידית מספר אזהרות‪ :‬אין לצאת נגד המלך ודתו ולאף אדם אין מקום מובטח ‪ -‬גם מלכה יכולה ביום אחד‬
‫להתחלף‪.‬‬
‫דמותה של אסתר‬
‫כיצד מוצגת אסתר במגילה?‬

‫התנ"ך מציג בפנינו דמויות בדרכים שונות‪.‬‬
‫אפיון ישיר ‪ -‬כאשר התנ"ך מתאר את מאפייני הדמות‪ .‬דוגמא‪' :‬נֹ חַ ִאיש צַ ִדיק ָׁת ִמים הָׁ יָׁה בְ ֹדר ָֹׁתיו' (בראשית פרק ו)‪ .‬במקרים‬
‫אלו אנו מצפים לראות כיצד באה לידי ביטוי קביעתה של התורה בסיפור‪.‬‬
‫אפיון עקיף ‪ -‬תיאור המעשים של הדמות והשמעת דבריה‪ .‬למשל כאשר אנו קוראים את תגובת אברהם למלך סדום‪:‬‬
‫(בראשית יד)‪ִ " .‬אם ִמחּוט וְ עַ ד ְשרוְֹך נַעַ ל וְ ִאם אֶ ַקח ִמכָׁל אֲ ֶשר לְָׁך " באמצעות העיון בדיבור ובמעשים מסיקים הפרשנים‬
‫והקוראים מסקנות באשר לדמות‪ .‬דרך נוספת היא דרך הרושם שהדמות משאירה על אנשים אחרים‪ :‬כך למשל בבראשית‬
‫ֹלהים אַ ָׁתה בְ ת ֹוכֵנּו"‪ .‬כאן העדות שאנו שומעים מובילה למסקנות‪.‬‬ ‫פרק כ"ג אומרים בני חת על אברהם‪ :‬נְ ִשיא אֱ ִ‬
‫מה אם כן מספרת לנו המגילה על אסתר?‬

‫אפיון ישיר‪:‬‬
‫שם ‪" :‬הדסה היא אסתר" – שני שמות‬ ‫‪‬‬
‫מראה חיצוני‪":‬יפת תואר וטובת מראה"‬ ‫‪‬‬
‫נתון ביוגרפי‪":‬אין לה אב ואם"‬ ‫‪‬‬
‫אפיון עקיף‬
‫ִידה אֶ ְס ֵתר אֶ ת עַ מָׁ ּה וְ אֶ ת מ ֹול ְַד ָׁתּה כִ י מָׁ ְרדֳ כַי ִצּוָׁ ה עָׁ לֶיהָׁ אֲ ֶשר ֹלא ַתגִיד‪.‬‬
‫ֹלא ִהג ָׁ‬ ‫‪‬‬
‫ּובְ הַ גִיעַ תֹר אֶ ְס ֵתר בַ ת אֲ בִ יחַ יִל דֹד מָׁ ְרדֳ כַי אֲ ֶשר ל ַָׁקח ל ֹו לְ בַ ת לָׁבוֹא אֶ ל הַ מֶ לְֶך ֹלא בִ ְק ָׁשה ָׁדבָׁ ר כִ י ִאם אֶ ת אֲ ֶשר יֹאמַ ר‬ ‫‪‬‬
‫הֵ גַי ְס ִריס הַ מֶ לְֶך שֹמֵ ר הַ נ ִָׁשים‪.‬‬
‫"השפעתה" על סביבתה ‪:‬‬
‫ט) ‪....‬וַ ִתיטַ ב הַ נַעֲ ָׁרה בְ עֵ ינָׁיו וַ ִת ָׁשא חֶ סֶ ד לְ פָׁ נָׁיו‪...‬‬ ‫‪‬‬
‫טז) ‪...‬וַ ְת ִהי אֶ ְס ֵתר נֹ ֵשאת חֵ ן בְ עֵ ינֵי כָׁל רֹאֶ יהָׁ ‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫(יז) ‪....‬וַ יֶאֱ הַ ב הַ מֶ לְֶך אֶ ת אֶ ְס ֵתר ִמכָׁל הַ נ ִָׁשים וַ ִת ָׁשא חֵ ן וָׁ חֶ סֶ ד לְ פָׁ נָׁיו ִמכָׁל הַ בְ תּוֹלת‪...‬‬ ‫‪‬‬
‫כיצד מצטיירת אסתר מן המקורות הללו?‬
‫הֲ ַד ָּסה ִהיא אֶ ְס ֵּתר‬

‫שמות בתנ"ך הם משמעותיים וסמליים‪ ,‬וחז"ל מלמדים אותנו לדרוש אותם‪ .‬במקרה זה יש צורך מיוחד בשל הכפילות‬
‫בשמה של אסתר‪:‬‬

‫קרי לה הדסה ‪ ,‬וקרי לה אסתר‪ .‬תניא‪ ,‬רבי מאיר אומר‪ :‬אסתר שמה ‪ ,‬ולמה נקרא שמה הדסה ‪ -‬על שם‬
‫הצדיקים שנקראו הדסים‪ ,‬וכן הוא אומר (זכריה א') ' והוא עמד בין ההדסים' [רש"י – בין הצדיקים]‪ .‬רבי יהודה‬
‫אומר‪ :‬הדסה שמה ‪ ,‬ולמה נקראת שמה אסתר ‪ -‬על שם שהיתה מסתרת דבריה ‪ ,‬שנאמר אין אסתר מגדת את‬
‫עמה וגו'‪ .‬רבי נחמיה אומר‪ :‬הדסה שמה‪ ,‬ולמה נקראת אסתר ‪ -‬שהיו אומות העולם קורין אותה על שום‬
‫אסתהר ( מגילה יד ע"א)‬
‫חכמים חלוקים בדעתם איזה שם הוא השם האמיתי של אסתר ואיזה שם הוא השם הסמלי שלה‪ .‬שימו לב לעמדות‬
‫השונות‪:‬‬
‫‪ ‬רבי מאיר‪ :‬אסתר שמה האמיתי ואילו הדסה הוא שם הרומז לאופיה ‪ -‬להדסים שהם הצדיקים‪.‬‬
‫‪ ‬רבי יהודה‪ :‬הדסה שמה האמיתי ואסתר הוא שם הרומז על התנהגותה – ההסתר‪.‬‬
‫‪ ‬רבי נחמיה‪ :‬הדסה שמה האמיתי היהודי ואילו אסתר הוא שמה הלועזי (אסתר – רש"י‪ :‬על שם הירח)‪.‬‬
‫מה אנו לומדים מן השם הכפול האופייני ליהודים בגלות?‬

‫מה אנו לומדים מכל אחד מן השמות של אסתר?‬
‫כיצד נפרש את הפסוק 'הדסה היא אסתר' לפי כל אחד מן החכמים?‬
‫האם אסתר רצתה להיבחר למלכה?‬

‫שאלת המפתח להבנת אישיותה של אסתר היא השאלה – האם רצתה אסתר (ומרדכי) להיבחר למלכה‪ .‬כך מביא הראב"ע‬
‫בפירושו‪:‬‬
‫יש אומרים כי מרדכי לא עשה נכונה שצווה על אסתר שלא תגיד עמה כי פחד שלא יקחנה המלך לאשה אם‬
‫ידע שהיא מהגולה‪ .‬ואחרים אמרו כי בדרך הנבואה או בחלום ידע שתבוא תשועה על ידה לישראל‪.‬‬
‫אנחנו נלך בדרכם של רוב הפרשנים המראים כיצד ניסו מרדכי ואסתר להימנע מלקיחתה לבית המלך‪ .‬נבחן את המסופר‬
‫על אסתר כדי לנסות ולענות על שאלה זו ומתוכה לאפיין את דמותה של אסתר‪.‬‬
‫הפועל לק"ח‪ .‬מופיע ארבע פעמים בסיפור בשני פסוקים עוקבים ובשתי משמעויות‪ ,‬האחת של לקיחת אחריות והשניה‬
‫שללקיחה בכוח‪:‬‬
‫ּובְ מוֹת ָאבִ יהָׁ וְ ִאמָׁ ּה לְ ָׁקחָׁ ּה מָׁ ְרדֳ כַי ל ֹו לְ בַ ת (ז')‬ ‫‪‬‬
‫וַ ִתל ַָׁקח אֶ ְס ֵתר אֶ ל בֵ ית הַ מֶ לְֶך אֶ ל יַד הֵ גַי שֹמֵ ר הַ נ ִָׁשים (ח')‬ ‫‪‬‬
‫ּובְ הַ גִיעַ תֹר אֶ ְס ֵתר בַ ת אֲ בִ יחַ יִל דֹד מָׁ ְרדֳ כַי אֲ ֶשר ל ַָׁקח ל ֹו לְ בַ ת לָׁבוֹא אֶ ל הַ מֶ לְֶך (ט"ו)‬ ‫‪‬‬
‫וַ ִתל ַָׁקח אֶ ְס ֵתר אֶ ל הַ מֶ לְֶך אֲ חַ ְשוֵרוֹש (ט"ז)‬ ‫‪‬‬
‫מרדכי לקח את אסתר לבת בשל דאגתו לה‪ .‬אסתר נלקחה אל המלך לסיפוק רצונו האנוכי‪ .‬המידע הזה חוזר פעמיים ובא‬
‫להדגיש אולי את הפער בין יחסו של מרדכי לאסתר ויחסו של אחשורוש‪ .‬מדרש אגדת אסתר (בתוך‪ :‬תורה שלמה‪ ,‬עמ' ‪:)67‬‬
‫אמר ר' שמואל‪ :‬כשגזר אחשוורוש לקבץ לו בתולות‪ ,‬היו הנערות נכללות ומתקבצות מכל מקום‪ .‬והיו בנות‬
‫הגויים לובשות מלבושים נאים ומראות את עצמן לשלוחים של מלך‪ ,‬שהיו מבקשות להינשא למלך‪ .‬ואסתר‬
‫הייתה מטמנת עצמה ולא נראתה לכל אדם עד ארבע שנים משנת שלוש למלכותו עד שנת שבע למלכותו‪.‬‬
‫עד שמצאו אותה כשהיא מטמנת עצמה‪ ,‬ולקחוה בעל כורחה‪ ,‬שלא בטובתה‪ ,‬שכה"א ותלקח אסתר אל בית‬
‫המלך ‪ -‬כמו שנאמר באמנו שרה‪ :‬ותוקח האשה בית פרעה‪ ,‬בעל כורחה שלא בטובתה ‪.‬‬
‫הפסיביות של אסתר הנלקחת ממשיכה גם בהמנעות ממעשים שהיו אולי מצופים ממנה‪:‬‬
‫ש ר ל ֹא ַת ִּג יד‪.‬‬
‫יד ה אֶ ְס ֵּת ר אֶ ת ַע ָמ ה וְ אֶ ת מוֹ לַ ְד ָת ה ִּכ י מָ ְר ֳד כַ י צִּ ָו ה ָע לֶ יהָ אֲ ֶ‬ ‫(י) ל ֹא ִּה ִּג ָ‬
‫ש ה ָד בָ ר ִּכ י ִּא ם אֶ ת‬ ‫ְ‬
‫ש ר לָ ַק ח לוֹ ְל בַ ת לָ בוֹ א אֶ ל הַ ֶמ לֶ ך ל ֹא ִּב ְק ָ‬ ‫ת ר אֶ ְס ֵּת ר ַב ת אֲ ִּב יחַ ִּי ל ד ֹד מָ ְר ֳד כַ י אֲ ֶ‬ ‫יע ֹ‬ ‫(טו) ו ְב הַ ִּג ַ‬
‫ָש ים‪.‬‬‫ש ר יֹאמַ ר הֵּ ַג י ְס ִּר יס הַ ֶמ לֶ ְך ש ֹמֵּ ר הַ נ ִּ‬ ‫אֲ ֶ‬
‫מה נוכל ללמוד על אסתר משני התיאורים הללו?‬
‫ֲשר ל ֹא ַת ִגיד‪:‬‬
‫לֹא ִה ִג ָּידה אֶ ְס ֵּתר אֶ ת ַע ָּמה וְ אֶ ת מוֹ לַ ְד ָּתה ִכי ָּמ ְר ֳּדכַ י ִצוָּה ָּעלֶ יהָּ א ֶ‬
‫מן הפסוק הקצר הזה נוכל ללמוד שני דברים‪:‬‬
‫‪ .1‬השפעתו של מרדכי על אסתר גם כשהיא רחוקה ממנו (המלך חושב שהוא שולט ואולם השלטון האמיתי הוא‬
‫המשפחה והקרבה בתוך העם היהודי)‪.‬‬
‫‪ .2‬יכולת העמידה של אסתר שעדיין לא שמענו את קולה‪ .‬היכולת שלה להשאר שותקת היא עוצמה בפני עצמה‪.‬‬
‫ולמה מרדכי מצווה עליה שלא תגיד‪:‬‬

‫רש"י‪ :‬אשר לא תגיד ‪ -‬כדי שיאמרו שהיא ממשפחה בזויה וישלחוה שאם ידעו שהיא ממשפחת שאול המלך‬
‫היו מחזיקים בה‪.‬‬
‫ראב"ע ‪ ... :‬והנכון בעיני כי עשה זה מרדכי בעבור שתשמור תורת ה ' בסתר שלא תאכל נבלות ותשמור‬
‫השבתות ולא ירגישו המשרתים כי אם יוודע הדבר שמא המלך יכריחנה או יהרגנה כי בעל כורחה נתפשה …‬
‫דעת מקרא‪ :‬ושמא חשש מרדכי שאם יתפרסם הדבר שהמלכה היא יהודייה תתעורר על ידי כך שנאה ליהודים‬
‫בקרב גויי הממלכה‪ ,‬כי יאמרו‪ :‬היהודים מושלים בנו ! וכבר היו מעשים כאלה בהרבה מקומות בגלויות ישראל‬
‫ומעשה אבות סימן לבנים ‪.‬‬
‫לפי רש"י מרדכי מנסה לסייע לאסתר לצאת מבית המלך‪.‬‬
‫לפי ראב"ע ניסה מרדכי לסייע לאסתר להשאר יהודיה גם בתוך בית המלך‪.‬‬
‫פירוש דעת מקרא מציע מניע אחר ציבורי המכיר בסכנת ההתבלטות של יהודי בגולה‪ .‬בהמשך נראה כי התבלטותו של‬
‫מרדכי אכן מובילה לשנאת כל היהודים‪.‬‬
‫[שימו לב כי הטעמים כולם הם כאלו שליוו יהודים לאורך שנות הגלות בחייהם בתוך עולם זר ונכרי‪].‬‬
‫לפי הגמרא‪ ,‬המלך מנסה ללחוץ על אסתר לגלות את מוצאה והיא צריכה להיות מסוגלת לעמוד בלחצים הללו‪:‬‬
‫מגילה יג‪ :‬אין אסתר מגדת וגו' עשה משתה ולא גילתה לו‪ ,‬שחרר העם ממיסים לכבודה ולא גילתה לו‪ ,‬הלך‬
‫ושאל עצה ממרדכי‪ ,‬אמר ‪ ,‬אין אשה מתקנאת אלא בירך חברתה‪ ,‬ואפילו ככה לא גילתה לו‪.‬‬
‫ֹאמר הֵּ גַ י ְס ִריס הַ ֶמלֶ ְך ש ֵֹּמר הַ ָּנ ִשים‬

‫ֲשר י ַ‬
‫לֹא ִב ְק ָּשה ָּדבָּ ר ִכי ִאם אֶ ת א ֶ‬
‫מדוע אסתר אינה מבקשת דבר? תשובה לשאלה זו נותנים לנו טעמי המקרא המכוונים את קריאתנו את הפסוק "ּובְ הַ גִיעַ‬
‫תֹר אֶ ְס ֵתר בַ ת אֲ בִ יחַ יִל דֹד מָׁ ְרדֳ כַי"‪ .‬על כך אומר הגר"א (בתוך ספרו של הרב בכרך עמ' ‪:)51‬‬
‫הגר"א‪ :‬ובהגיע תור נערה ונערה – הטעמים הם ' קדמא ואזלא' ( שהן מקדמות והולכות ברצון) ואילו על המילים‬
‫ובהגיע תור אסתר הטעמים הם 'מונח‪ ,‬מונח' פירוש צעד בצעד בלי רצון ‪.‬‬
‫מוסיף על כך המלבי"ם ומסביר את טעם הענקת כל טוב לנערות הבאות אל המלך וטעם המנעותה של אסתר‪:‬‬
‫המלבי "ם‪ :‬ומצד המלך היה מה שכל אשר תאמר בלכתה מבית הנשים עד בית המלך ינתן לה לבא עמה‪,‬‬
‫שהיה לה רשות לבקש בכל הדרך מתנות וכדומה והיו נותנים לה כל משאלות לבבה‪ ,‬ובזה הראתה שהיא‬
‫מתרצית ללכת ברצונה ואינה אנוסה‪ ,‬כי בעד המתנות מסרה עצמה למשכב‪ ,‬ובזה הנערה באה ברצונה‪ ,‬ואילו‬
‫אסתר בהימנעותה מעידה על עצמה כי היא אנוסה ‪.‬‬
‫מכאן‪ ,‬שהפסיביות של אסתר מלמדת עליה יותר מאשר מעשים שהיתה עושה‪.‬‬
‫כיצד הפסיביות והצניעות של אסתר משפיעים על סביבתה המתירנית והשאפתנית?‬

‫על שאלה זו יש לענות מתוך השוואה שעושה המגילה – השוואה בין אסתר לבין שאר הנערות‪.‬‬
‫אסתר‬ ‫הנערות‬
‫רּוקיהָׁ וְ אֶ ת ָׁמנו ֶֹתהָׁ ל ֵָׁתת לָּׁה וְ אֵ ת שֶ בַ ע הַ נְעָׁ רוֹת‬
‫(ט) וַ ִתיטַ ב הַ נַעֲ ָׁרה בְ עֵ ינָׁיו וַ ִת ָׁשא חֶ סֶ ד לְ פָׁ נָׁיו וַ יְבַ הֵ ל אֶ ת ַת ְמ ֶ‬
‫הָׁ ְראֻׁ יוֹת ל ֶָׁתת לָּׁה ִמבֵ ית הַ מֶ לְֶך וַ י ְַשנֶהָׁ וְ אֶ ת נַעֲ רו ֶֹתיהָׁ לְ טוֹב בֵ ית הַ נ ִָׁשים‪:‬‬
‫יחיִל דֹד מָׁ ְרדֳ כַי אֲ שֶ ר ל ַָׁקח ל ֹו לְ בַ ת לָׁבוֹא אֶ ל הַ מֶ לְֶך ֹלא בִ ְק ָׁשה ָׁדבָׁ ר כִ י ִאם אֶ ת‬ ‫(טו) ּובְ הַ גִ יעַ תֹר אֶ ְסתֵ ר בַ ת אֲ בִ ַ‬ ‫(יג) ּובָׁ זֶה הַ נַעֲ ָׁרה בָׁ ָאה אֶ ל הַ מֶ לְֶך אֵ ת כָׁל אֲ שֶ ר תֹאמַ ר ִינָׁתֵ ן לָּׁה‬
‫אֲ ֶשר יֹאמַ ר הֵ גַי ְס ִריס הַ מֶ לְֶך שֹמֵ ר הַ נ ִָׁשים ‪...‬‬ ‫לָׁבוֹא ִע ָׁמּה ִמבֵ ית הַ נ ִָׁשים עַ ד בֵ ית הַ מֶ לְֶך‪:‬‬
‫ֹאשּה‬
‫(יז) וַ יֶאֱ הַ ב הַ מֶ לְֶך אֶ ת אֶ ְסתֵ ר ִמכָׁל הַ נ ִָׁשים וַ ִת ָׁשא חֵ ן וָׁ חֶ סֶ ד לְ פָׁ נָׁיו ִמכָׁל הַ בְ תּוֹלת וַ י ֶָׁשם כ ֶֶתר ַמלְ כּות בְ ר ָׁ‬
‫וַ י ְַמלִ יכֶהָׁ ַתחַ ת וַ ְש ִתי‪:‬‬
‫דווקא הצניעות של אסתר משפיעה על סביבתה יותר מכל תוספת חיצונית‪ ,‬כפי שמפרש פירוש דעת מקרא‪" :‬אפשר‬
‫שהענין המסופר בכתוב שאסתר לא ביקשה דבר הוא שהגדיל את חינה של אסתר" (עמ' יח)‪.‬‬
‫השפעתה של אסתר על סביבתה‬

‫בניגוד ל"אפיון ישיר" בה הכותב מוסר לנו דיווח על אופייה של הדמות‪ ,‬ב"אפיון עקיף" אנו למדים על אופי הדמויות מתוך‬
‫המסופר עליהם ומתוך עיצוב הסיפור‪ .‬אחד מסוגי האפיון העקיף הוא אפיון דמות באמצעות ההשפעה שלה על סביבתה‪.‬‬
‫מתבונן בפסוקים הבאים‪:‬‬
‫ש א חֶ סֶ ד ְל פָ נָיו‪...‬‬ ‫(ט ) ‪....‬ו ִַּת יטַ ב הַ נַעֲ ָר ה ְב עֵּ ינָיו ו ִַּת ָ‬
‫ֹש את חֵּ ן ְב עֵּ ינֵּי ָכ ל רֹאֶ יהָ ‪:‬‬ ‫(טז ) ‪...‬ו ְַת ִּה י אֶ ְס ֵּת ר נ ֵּ‬
‫ש א חֵּ ן ָו חֶ סֶ ד ְל פָ נָיו ִּמ ָכ ל הַ ְב תו ל ֹת‪...‬‬
‫ָש ים ו ִַּת ָ‬ ‫(יז ) ‪....‬וַי ֶאֱ הַ ב הַ ֶמ לֶ ְך אֶ ת אֶ ְס ֵּת ר ִּמ ָכ ל הַ נ ִּ‬
‫הכתובים מדגישים את דמותה של אסתר מתוך הרושם שהיא יוצרת באחרים‪ .‬הצירוף "לשאת חן" או "לשאת חסד" מופיע‬
‫בסך הכל ארבע פעמים בכל התנ"ך‪( .‬שלוש הופעות בפרק זה ואחת נוספת באסתר ה‪ ,‬ח)‪ .‬צירוף דומה "מצא חן" מופיע‬

‫במקורות שונים בתנ"ך‪ .‬צירוף זה אינו מתייחס למראה החיצוני אלא למכלול האישיות ("ונח מצא חן בעיני ה' " (בר' ו‪ ,‬ח);‬
‫"אם נא מצאתי חן בעיניך הודעני נא את דרכך" (שמ' לג‪,‬יג); "ומצא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם" (משלי ג‪ ,‬ד); "אם‬
‫מצאתי חן בעיני המלך" (אס' ה‪ ,‬ח) ועוד)‪ .‬מתברר כי מעבר ליופייה של אסתר אישיותה הקרינה משהו מרשים במיוחד‬
‫לסובבים אותה‪.‬‬
‫נשים לב שיחסו של המלך לאסתר "ותשא חן וחסד" משלב בתוכו את יחסו של הגי "ותשא חסד" ואת יחסם של כל רואי‬
‫אסתר "נשאת חן"‪.‬‬
‫הרב יגאל אריאל‪ ,‬מור והדס‪ ,‬עמ' ‪:431‬‬
‫אסתר לא רק יפה אלא גם בעלת אישיות‪ .‬הגי מתרשם לא רק מחיצוניותה " ותיטב הנערה בעיניו" אל גם‬
‫"ותשא חסד לפניו"‪ .‬השפעתה החיובית הולכת ומתפשטת " ותהי אסתר נשאת חן בעיני כל רואיה"‪ .‬אפילו‬
‫אחשורוש לא נמשך אל אסתר רק בגלל יופיה אלא גם משום כוחה הפנימי‪ " :‬ויאהב המלך את אסתר מכל‬
‫הנשים ותשא חן וחסד לפניו מכל הבתולות"‪ .‬בזכות נשיאת חן זו פנתה אסתר אל המלך פעם אחר פעם‪,‬‬
‫בבואה אל החצר‪ ,‬במשתה הראשון והשני‪ ,‬וכן בבקשה לבטל את הגזירה‪.‬‬
‫לסיכום‬
‫עדיין לא שמענו את קולה של אסתר‪ ,‬אך באמצעות נתונים‪ ,‬תיאורים והתרשמות ממנה נחשפו הקווים הראשונים של‬
‫אישיותה המרשימה שתלווה אותנו עד סוף המגילה‪ .‬למדנו שהפאסיביות של אסתר היתה מכוונת מטרה – שלא להיבחר‬
‫למלכה‪ ,‬ולכן בחרה שלא לפעול‪ .‬אולם אישיותה וצניעותה היו דווקא הסיבות שהביאו לבחירתה‪ .‬עוד נראה כי‪" :‬הכל‬
‫סיבות מאת השם יתברך אשר לו נתכנו עלילות" (רבינו בחיי 'כד הקמח')‪.‬‬
‫השואה בין יוסף לאסתר‬

‫אסתר אינה הדמות היחידה בתנ"ך הפועלת בחצר מלך זר‪ .‬בכך היא ממשיכה את אבי אבותיה ‪ -‬יוסף ‪ .‬חז"ל מלמדים אותנו‬
‫אודות בניה של רחל‪:‬‬
‫אסתר רבה פרשה ז ‪ :‬ר' יוחנן בשם רבי בנימין בר ר' לוי בניה של רחל נסן שוה וגדולתן שוה ‪ ,‬נסן שוה הה "ד‬
‫( בראשית ל"ט ) ויהי כדברה אל יוסף יום יום וכאן כתיב ויהי כאמרם אליו יום ויום ולא שמע אליהם ‪ ,‬ולהלן‬
‫כתיב ולא שמע אליה לשכב אצלה‪ ,‬וגדולתן שוה הה"ד ( שם ‪ /‬בראשית‪ /‬מ" א) ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו‬
‫ויתן אותה על יד יוסף וילבש אותו בגדי שש וכאן כתיב ויסר המלך את טבעתו אשר העביר מהמן ויתנה‬
‫למרדכי‪ ,‬להלן כתיב (שם ‪ /‬בראשית מ"א‪ )/‬וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו ויקראו לפניו אברך וכאן‬
‫כתיב ונתון הלבוש והסוס וקראו לפניו ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו ‪.‬‬
‫מעשה אבות סימן לבנים‪ :‬יוסף ואסתר‪ ,‬שניהם בני שבטי רחל נקלעים שלא ברצונם לחצר המלוכה והופכים למושיעים של‬
‫עם ישראל‪ .‬בהתמודדותם‪ ,‬מחזק את שניהם זיכרון ביתם המשאיר אותם נאמנים לאמונתם ודתם‪ .‬יוסף – בבואו לאשת‬
‫פוטיפר דמות דיוקן אביו נגלת אליו; אסתר – כאשר היתה באמנה איתו – ממשיכה להיות נאמנה למרדכי (אשר לקחה לו‬
‫לבת) גם כאשר היא רחוקה ממנו‪.‬‬
‫ואכן‪ ,‬מילים רבות מקבילות בין הפרשות ומחזקות את הקשר ביניהם‪:‬‬
‫אסתר‬ ‫בראשית‬
‫א‪ ,‬ג‪ :‬בִ ְשנַת ָׁשלוֹש לְ ָׁמלְ כ ֹו עָׁ ָׁשה ִמ ְשתֶ ה ְלכָׁל ָׁש ָׁריו וַעֲ בָׁ דָׁ יו‬ ‫ישי יוֹם הֻׁ לֶדֶ ת אֶ ת פַ ְרעֹה וַ יַעַ ש ִמ ְשתֶ ה לְ כָׁל עֲבָׁ דָׁ יו‬
‫מ'‪ ,‬כ‪ :‬וַ י ְִהי בַ יוֹם הַ ְשלִ ִ‬
‫ב '‪ ,‬ד‪ :‬וַ יִיטַ ב הַ דָׁ בָׁ ר בְ עֵ ינֵי הַ מֶ לְֶך וַ יַעַ ש כֵן‬ ‫מ"א‪ ,‬לז‪ :‬וַ יִיטַ ב הַ דָׁ בָׁ ר בְ עֵ ינֵי פַ ְרעֹה ּובְ עֵ ינֵי כָׁל עֲ בָׁ דָׁ יו‬
‫ב'‪ ,‬ז‪ :‬וְ הַ נַעֲ ָׁרה יְפַ ת‪-‬תַֹאר וְ טוֹבַ ת מַ ְראֶ ה‬ ‫ל"ט‪ ,‬ו‪ :‬וַ י ְִהי יוֹסֵ ף יְפֵה‪-‬תַֹאר וִ יפֵ ה מַ ְראֶ ה‬
‫ב'‪ ,‬טו‪ :‬וַ ְת ִהי אֶ ְסתֵ ר נֹ שֵ את חֵ ן בְ עֵ ינֵי כָׁל‪-‬רֹאֶ יהָׁ‬ ‫ל"ט‪ ,‬ד‪ :‬וַ י ְִמצָׁ א יוֹסֵ ף חֵ ן בְ עֵ ינָׁיו‬
‫ח'‪ ,‬ב‪ :‬וַ יָׁסַ ר הַ מֶ לְֶך אֶ ת טַ בַ עְ ת ֹו אֲ שֶ ר הֶ עֱבִ יר מֵ הָׁ מָׁ ן וַ י ְִתנָּׁה לְמָׁ ְרדֳ כָׁי וַ ָׁת ֶשם אֶ ְסתֵ ר אֶ ת מָׁ ְרדֳ כַי‬ ‫מ"א‪ ,‬מב‪ :‬וַ יָׁסַ ר פַ ְרעֹה אֶ ת טַ בַ עְ ת ֹו מֵ עַ ל יָׁד ֹו וַ יִתֵ ן א ָֹׁתּה עַ ל יַד יוֹסֵ ף‬
‫עַ ל בֵ ית הָׁ ָׁמן‬
‫ו‪ ,‬ח‪-‬ט‪ :‬יָׁבִ יאּו לְ בּוש מַ לְכּות אֲ שֶ ר לָׁבַ ש‪-‬ב ֹו הַ מֶ לְֶך וְ סּוס אֲ שֶ ר ָׁרכַב עָׁ לָׁיו הַ מֶ לְֶך וַ אֲ ֶשר נ ִַתן‬ ‫מ"א‪ ,‬מב‪-‬מה‪ :‬וַ יַלְ בֵ ש אֹ ת ֹו בִ גְדֵ י‪-‬שֵ ש וַ י ֶָׁשם ְרבִ ד הַ זָׁהָׁ ב עַ ל‪-‬צַ ּוָׁ אר ֹו‪ .‬וַ י ְַרכֵב אֹ ת ֹו‬
‫ש ֵרי הַ מֶ לְֶך הַ פַ ְר ְת ִמים וְ ִהלְ בִ שּו‬‫כ ֶֶתר ַמלְ כּות בְ רֹאש ֹו‪ .‬וְ נָׁתוֹן הַ לְ בּוש וְ הַ סּוס עַ ל‪-‬יַד‪ִ -‬איש ִמ ָׁ ֹ‬ ‫בְ ִמ ְרכֶבֶ ת הַ ִמ ְשנֶה אֲ שֶ ר‪-‬ל ֹו וַ י ְִק ְראּו לְ פָׁ נָׁיו ַאבְ ֵרְך וְ נָׁתוֹן אֹ ת ֹו עַ ל כָׁל‪-‬אֶ ֶרץ ִמ ְצ ָׁריִם‬
‫יקר ֹו‬ ‫אֶ ת‪-‬הָׁ ִאיש אֲ שֶ ר הַ מֶ לְֶך חָׁ פֵ ץ בִ ָׁ‬
‫ּומ ְרדֳ כַי יָׁצָׁ א ִמלִ פְ נֵי הַ מֶ לְֶך בִ לְ בּוש מַ לְ כּות ְת ֵכלֶת וָׁ חּור וַ עֲ טֶ ֶרת זָׁהָׁ ב גְד ֹולָׁה וְ ַתכְ ִריְך‬ ‫ח'‪ ,‬טו‪ָׁ :‬‬
‫ַארג ָָׁׁמן‬
‫בּוץ וְ ְ‬
‫עניין נוסף הוא ההשוואה בין איסוף הנשים בממלכת אחשוורוש ובין איסוף האוכל בממלכת פרעה (והיחס לגופות)‪,‬‬
‫המעידה על היחס לנשים בממלכה זו ולמה משווים אותן‪:‬‬
‫אסתר ב‪ ,‬ג‬ ‫בראשית מ"א‪ ,‬לד–לה‬
‫ידים בְ כָׁל ְמ ִדינוֹת ַמלְ כּות ֹו‬‫וְ יַפְ קֵ ד הַ מֶ לְֶך פְ ִק ִ‬ ‫יַעֲ ֶשה פַ ְרעֹה וְ יַפְ קֵ ד פְ ִק ִדים עַ ל הָׁ ָארֶ ץ וְ ִחמֵ ש אֶ ת אֶ ֶרץ ִמצְ ַריִם בְ שֶ בַ ע ְשנֵי הַ ָׁשבָׁ ע‬
‫שּושן הַ בִ ָׁירה אֶ ל בֵ ית הַ נ ִָׁשים‬
‫ַ‬ ‫וְ י ְִקבְ צּו אֶ ת כָׁל נַעֲ ָׁרה בְ תּולָׁה טוֹבַ ת מַ ְראֶ ה אֶ ל‬ ‫וְ י ְִקבְ צּו אֶ ת כָׁל ֹאכֶל הַ ָׁשנִים הַ ֹטבֹת הַ בָׁ אֹת הָׁ אֵ לֶה וְ י ְִצבְ רּו בָׁ ר ַתחַ ת יַד פַ ְרעֹה אֹ כֶל‬
‫בֶ עָׁ ִרים וְ ָׁשמָׁ רּו‬
‫רּוקיהֶ ן‬
‫ב'‪ ,‬יב‪ ..." :‬כִ י כֵן י ְִמלְ אּו יְמֵ י ְמ ֵ‬ ‫נ'‪ ,‬ג‪ :‬כִ י כֵן י ְִמלְ אּו יְמֵ י הַ חֲ נ ִֻׁטים‬

‫השוואה זו בין אירועים שונים בתנ"ך באמצעות מקבילות וארמזים‪ ,‬מחייבת אותנו לנסות ולהבין את המגמה בחיבור ומה‬
‫עלינו ללמוד ממנו על כל אחד מן האירועים‪.‬‬
‫יחידה ‪ :2‬התגובה לגזרות המן‬

‫עד פרק ד' ישנו ערפל בנוגע לסיבת גילגולה של אסתר לבית אחשוורוש‪ -‬הטעם והתכלית מכוסים מאיתנו‪ .‬ברור כי לכל‬
‫מהלך אנושי הנוגע לעם ישראל יש תכלית א‪-‬לוקית והקב"ה מכוון את העולם‪ ,‬אולם עד שלב זה (לאחר שחלפו חמש שנים‬
‫מאז כניסת אסתר לארמון המלך) לא ברור לנו תפקידה של אסתר‪ .‬בפרק זה נעסוק בתגובות לגזירת המן‪ ,‬בהתוודעותה של‬
‫אסתר לאסון הממשמש ובא‪ ,‬ובשינוי שחל בה בעקבות דברי מרדכי‪.‬‬
‫אסתר בבית המלך אחשוורוש‬
‫אסתר הומלכה על ידי המלך אחשוורוש בשנת שבע למלכותו‪ .‬גזירת המן מופצת ברחבי הממלכה בשנה ה‪ 12‬למלכות‬
‫אחשוורוש‪ .‬עברו חמש שנים‪ .‬מה קרה בינתיים? הכתוב משאיר לנו את מילוי הפער הזה‪ .‬ננסה לתאר את חייה של אסתר‬
‫בבית המלוכה‪ .‬שתי אמירות מתארות לנו את המתרחש בשנים הללו‪ ,‬והן מוצנעות בסוף פרק ב'‪:‬‬
‫שר‬
‫ֹש ה ַכ אֲ ֶ‬
‫א מַ ר מָ ְר ֳד כַ י אֶ ְס ֵּת ר ע ָ‬
‫ש ר צִּ ָו ה ָע לֶ יהָ מָ ְר ֳד כָ י וְ אֶ ת מַ ֲ‬
‫(כ) אֵּ ין אֶ ְס ֵּת ר מַ ֶג ֶד ת מוֹ לַ ְד ָת ה וְ אֶ ת עַ ָמ ה ַכ אֲ ֶ‬
‫הָ ְי ָת ה ְב אָ ְמ נָה ִּא ת וֹ ‪.‬‬
‫[לאמור‪ ,‬אין שינוי ביחסה של אסתר למרדכי גם כאשר היא מחוץ להשפעתו הישירה במשך זמן ארוך‪].‬‬
‫ש ַע ר הַ ֶמ לֶ ְך ָק צַ ף ִּב גְ ָת ן ָו ֶת ֶר ש ְש נֵּי סָ ִּר יסֵּ י הַ ֶמ לֶ ְך ִּמ ש ְֹמ ֵּר י הַ ַס ף ַו ְי בַ ְק ש ו ִּל ְש ל ֹחַ‬ ‫ֹש ב ְב ַ‬ ‫(כא) ַב י ִָּמ ים הָ הֵּ ם ו מָ ְר ֳד כַ י י ֵּ‬
‫ש ם מָ ְר ֳד כָ י‪ ( :‬כג)‬ ‫ְ‬
‫ַת אמֶ ר אֶ ְס ֵּת ר לַ ֶמ לֶ ך ְב ֵּ‬ ‫יָד ַב ֶמ לֶ ְך אֲ חַ ְש ֵּו רֹש ‪( .‬כב) ו ִַּי ָו ַד ע הַ ָד בָ ר ְל מָ ְר ֳד כַ י וַי ֵַּג ד ְל אֶ ְס ֵּת ר הַ ַמ ְל ָכ ה ו ֹ‬
‫ש נֵּיהֶ ם ַע ל עֵּ ץ ו ִַּי ָכ ֵּת ב ְב סֵּ פֶ ר ִּד ְב ֵּר י הַ י ִָּמ ים ִּל פְ נֵּי הַ ֶמ לֶ ך ‪ְ.‬‬
‫ַו ְי בֻ ַק ש הַ ָד בָ ר ו ִַּי ָמ צֵּ א ו ִַּי ָת לו ְ‬
‫סיפור זה הוא סיפור מטרים (או רמז מטרים) שמשמעותו תתבהר בהמשך המגילה‪ .‬ואולם הוא מאפיין גם את מערכת‬
‫היחסים שבין מרדכי ואסתר ומביא לידיעתנו את הקשר הרציף הממשיך להתקיים ביניהם‪ ,‬גם כאשר אסתר בבית המלך‪.‬‬
‫ואולם המלבי"ם רואה בסיפור בגתן ותרש גם רמז להתפתחות נוספת בדמותה של אסתר (שעתידה להתעצם)‪:‬‬
‫מלבי"ם‪( :‬כב) נס הג ' שנודע הדבר למרדכי‪ ,‬ע"י השגחת ה' המפענח נעלמים‪ .‬הד' שהגם שמרדכי לא אמר‬
‫לאסתר שתגיד זאת בשמו‪ ,‬והיא שמעה לקולו בכל דבר כמו שהקדים ואת מאמר מרדכי אסתר עושה‪ ,‬ופה‬
‫שנתה דבריו ותאמר למלך בשם מרדכי‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬בניגוד לדברי מרדכי לאורך הזמן הדורשים מאסתר לא לקשר בינה (המלכה) ובינו (היהודי) כאן חורגת אסתר מצו‬
‫מרדכי ומבינה בעומק הכרתה את החשיבות של הבאת דברים בשם אמרם‪ .‬כפי שאומר רבי אליעזר‪:‬‬
‫מגילה טו ע" א‪ :‬אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא‪ :‬כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם‪ ,‬שנאמר‪:‬‬
‫ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי‪.‬‬
‫בין השיטין מתחילה לעלות לפנינו דמותה האקטיבית של אסתר שתתברר עוד בהמשך‪ .‬גם כאן מכוונת את למידתנו‬
‫הכוונתו של רבינו בחיי‪" :‬הכל סיבות מאת השם יתברך אשר לו נתכנו עלילות"‪.‬‬
‫בין מרדכי לאסתר‪ -‬בירור הגזרה והצורך‬

‫שּושן נָׁב ֹוכָׁה"‪.‬‬
‫ָׁ‬ ‫נחזור לסיפור העלילה‪ .‬פרק ג' מסתיים במילים הקשות‪" :‬וְ הַ מֶ לְֶך וְ הָׁ מָׁ ן י ְָׁשבּו לִ ְשתוֹת וְ הָׁ ִעיר‬
‫תגובת מרדכי והיהודים‪ :‬התגובה לגזירה (פסוקים א'‪-‬ד')‬

‫פסוקים א‪-‬ב מתארים את מעשיו של מרדכי בעקבות הגזירה‪ .‬מעשיו מבטאים את אבלו הרב (לבישת שק כביטוי לאבל‬
‫מופיעה בתורה במקורות רבים נוספים ‪ -‬בר' לז‪ ,‬לד; מל"א כא‪ ,‬כז; יש' כב‪ ,‬יב; יר' ו‪ ,‬כו; יונה ג‪ ,‬ו ועוד)‪ .‬המגילה מציינת כי‬
‫אין לבוא בלבוש שק אל שער המלך‪ .‬מרדכי כידוע "יושב בשער המלך" (ב‪ ,‬כא)‪ ,‬הווה אומר ממלא תפקיד בארמון (כך מפרש‬
‫דעת מקרא ב‪ ,‬יט‪ :‬מרדכי נתמנה לשר והיה יושב בשער המלך‪ ,‬וכן "ודניאל בתרע מלכא" דנ' ב‪,‬מט)‪ .‬המגילה מדווחת לנו‬
‫שלבוש השק מונע ממנו לשמש בתפקידו הקבוע בארמון‪.‬‬

‫מתיאור מרדכי עוברת המגילה לתיאור היהודים כולם‪ .‬עם התפשטות הגזירה מתפשטים גם ביטויי האבל והיהודים בכל‬
‫מדינה ומדינה נוהגים מנהג אבלות ולובשים שק צמים ובוכים‪.‬‬
‫תגובת אסתר‬
‫תגובה זו מתוארת בפסוק אחד‪:‬‬
‫(ד) ו ַָת בוֹ אנָה נַעֲ רוֹ ת אֶ ְס ֵּת ר וְ סָ ִּר יסֶ יהָ וַי ִַּג ידו לָ ה ו ִַּת ְת חַ ְל חַ ל הַ ַמ ְל ָכ ה ְמ אֹד ו ִַּת ְש לַ ח ְב ָג ִּד ים ְל הַ ְל ִּב יש אֶ ת מָ ְר ֳד כַ י‬
‫ש ק וֹ מֵּ ָע לָ יו וְ ל ֹא ִּק ֵּב ל‪.‬‬
‫ְל הָ ִּס יר ַ‬
‫פסוק זה מוסר מידע רב‪ .‬נחלק אותו לגורמים וננסה להבין כל חלק בו‪:‬‬
‫‪ .1‬וַ ָׁתבוֹאנָׁה נַעֲ רוֹת אֶ ְס ֵתר וְ סָׁ ִריסֶ יהָׁ וַ ַיגִידּו לָּׁה‬
‫‪ .2‬וַ ִת ְתחַ לְ חַ ל הַ מַ לְ כָׁה ְמאֹד‬
‫‪ .3‬וַ ִת ְשלַח בְ ג ִָׁדים לְ הַ לְ בִ יש אֶ ת מָׁ ְרדֳ כַי ּולְ הָׁ ִסיר ַשק ֹו מֵ עָׁ לָׁיו‬
‫‪ .4‬וְ ֹלא ִקבֵ ל‪.‬‬
‫נשאל ביחס לפסוק את השאלות הבאות‪:‬‬

‫‪ ‬מה אמרו הנערות לאסתר?‬
‫‪ ‬מדוע מתחלחלת המלכה (מל' חיל = פחד‪ ,‬בהלה) ומדוע היא שולחת למרדכי בגדים?‬
‫‪ ‬מדוע מסרב מרדכי לקבל את הבגדים?‬
‫מה אמרו הנערות והסריסים לאסתר ?‬
‫הכתובים אינם מפרטים מה סיפרו הנערות לאסתר‪ ,‬ומשאירים לנו פתח לסברות שונות‪.‬‬
‫דעת מקרא ‪ :‬ויגידו לה – את מעשי מרדכי‪ – .‬אסתר שישבה ב' בית הנשים' לא ידעה את הנעשה בחוץ עד‬
‫שמשרתיה ספרו לה‪ .‬וגם המשרתים אינם מתעסקים בעניני הממלכה‪ ,‬ואינם יודעים את הנעשה‪ ,‬ולא באו לספר‬
‫לה אלא מה שראו עיניהם‪ :‬מרדכי מתאבל וזועק לפני שער המלך ‪.‬‬
‫פירושו של דעת מקרא פותח פתח נוסף להבנת עולמה של אסתר בתוך בית המלך‪ .‬אסתר כלל אינה יודעת מה קורה‪ ,‬אינה‬
‫מודעת לאסון שניחת על עמה‪ ,‬החיים בארמון מונעים ממנה כל קשר עם העולם האמיתי בחוץ‪ .‬בהתאם‪ ,‬תגובתה של‬
‫אסתר באה לפתור את הבעיה שהיא יודעת אליה‪ :‬לבוש השק של מרדכי‪.‬‬
‫ש ק וֹ מֵּ ָע לָ יו וְ ל ֹא ִּק ֵּב ל‬
‫ש לַ ח ְב ָג ִּד ים ְל הַ ְל ִּב יש אֶ ת מָ ְר ֳד כַ י ו ְל הָ ִּס יר ַ‬
‫ו ִַּת ְת חַ ְל חַ ל הַ ַמ ְל ָכ ה ְמ אֹד ו ִַּת ְ‬
‫מדוע שולחת אסתר בגדים למרדכי?‬

‫רלב"ג (ד ‪ ,‬ד) ‪ :‬ותחלחל המלכה‪ ...‬וחשבה כי אולי שללוהו שוללים‪ .‬ולזה שלחה בגדים להלביש את מרדכי‪ ,‬כדי‬
‫שיסיר את שקו מעליו‪ .‬וכאשר הרגישה שלא רצה לקבל‪ ,‬אז ידעה כי זה על אבל גדול וצער חזק‪ .‬ולזה שלחה‬
‫התך אל מרדכי ‪ ,‬לחקור עמו מה זה ועל מה זה ‪.‬‬
‫הרלב"ג מתאר לנו את עולמה של אסתר המצומצם לאירועי הארמון בלבד‪ .‬היא חושבת ששודדים שדדו את בגדי מרדכי‬
‫ועל כן הוא לבוש בשק ואפר ובשל כך שולחת לו בגדים‪.‬‬
‫פירוש דעת מקרא מציע הסבר אחר‪ ,‬גם להתנהגותה של אסתר וגם להדגשת 'המלכה' בפסוק‪:‬‬
‫דעת מקרא ‪ :‬צותה עליו להסיר את שקו ‪ .‬אסתר לא ידעה על מה מרדכי מתאבל וזועק אך סברה שבכוחה‬
‫לעזור לו ושלחה אליו שיפסיק זעקתו ויבטח במלכה שתעמוד לימינו ‪.‬‬
‫אסתר סבורה שכמלכה יש לה אפשרות לסייע למרדכי‪.‬‬
‫לעומתם מציע הרב יגאל אריאל פירוש נוסף (מור והדס עמ' ‪:)351‬‬
‫כי אסתר מוטרדת מלבוש השק של מרדכי ולא מן הסיבה ללבוש זה‪ .‬זהו סממן של הטמיעה בבית המלוכה‪,‬‬
‫ועל כן מכנה אותה המגילה כאן 'המלכה ' בעוד שברוב המגילה היא קרויה אסתר או אסתר המלכה‪.‬‬
‫הרב אריאל מדייק במרקם המילים המתארות את אסתר‪ .‬מתוספת הכינוי "המלכה" הוא למד כי לא אסתר מתחלחלת‪,‬‬
‫אלא "המלכה"‪ ,‬זו שעיוותי חצר המלכות דבקו בה במשך השנים החסרות‪.‬‬
‫וְ לֹא ִק ֵּבל‬

‫דעת מקרא‪ :‬ולא קיבל ‪ ,‬סרב לקבל את הבגדים אשר שלחה לו וכוונתו לרמוז לאסתר כי הצרה גדולה מאד ‪.‬‬
‫סירובו של מרדכי להסיר שקו ובכך כביכול לסיים את מחאתו‪ ,‬מכריח את אסתר לנסות לברר את הדברים לעומקם ולא‬
‫להסתפק בפתרון חיצוני של החלפת בגדים‪ .‬ואכן בעקבות סירובו של מרדכי מבררת אסתר את הדברים לעומקם‪.‬‬

‫השיחה בין אסתר למרדכי (באמצעותו של התך)‪:‬‬

‫אסתר למרדכי ‪:‬‬
‫ש ר הֶ עֱ ִּמ יד ְל פָ נֶיהָ ו ְַת צַ וֵּהו ַע ל מָ ְר ֳד כָ י לָ ַד עַ ת מַ ה ז ֶה וְ ַע ל מַ ה ז ֶה‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫ְ‬
‫(ה)ו ִַּת ְק ָר א אֶ ְס ֵּת ר לַ ֲה ָת ך ִּמ ָס ִּר יסֵּ י הַ ֶמ לֶ ך אֲ ֶ‬
‫הפעם אין אסתר מסתפקת בנערותיה אלא במשרת אישי שלה‪ .‬היא מבינה שנדרש כאן בירור יסודי יותר‪.‬‬
‫מרדכי לאסתר ‪:‬‬
‫מרדכי עונה ומצווה על אסתר בדחיפות לפעול להצלת עמה‪ .‬דחיפות הבקשה נכרת בכתובים בכמה דברים‪:‬‬
‫‪ .1‬העובדה שהוא מצרף לבקשתו את המסמך הממחיש את רוע הגזירה ואינו מסתפק בדיווח עליה‪" :‬וְ אֶ ת פַ ְת ֶשגֶן‬
‫שּושן לְ הַ ְש ִמידָׁ ם נ ַָׁתן"‪.‬‬
‫ָׁ‬ ‫כְ ָׁתב הַ ָׁדת אֲ ֶשר ִנ ַתן בְ‬
‫‪ .2‬ריבוי הפעלים המדגישים את הבקשה‪" :‬לְ הַ ְראוֹת אֶ ת אֶ ְס ֵתר ּולְ הַ גִיד לָּׁה ּולְ צַ ּווֹת עָׁ לֶיהָׁ לָׁבוֹא אֶ ל הַ מֶ לְֶך לְ ִה ְתחַ נֶן ל ֹו‬
‫ּולְ בַ ֵקש ִמלְ פָׁ נָׁיו עַ ל עַ מָׁ ּה"‪.‬‬
‫‪ .3‬בבקשה זו למעשה דורש מרדכי מאסתר שתחשוף את עצמה‪ .‬בקשה זו עומדת בסתירה לציווי הקודם של מרדכי‬
‫התקף כבר במשך חמש שנים‪" :‬אין אסתר מגדת את עמה‪ ...‬כי מרדכי ציוה עליה"‪.‬‬
‫אסתר למרדכי‪:‬‬
‫ש ר ָכ ל ִּא יש‬ ‫ַת אמֶ ר אֶ ְס ֵּת ר לַ ֲה ָת ְך ַו ְת צַ וֵּהו אֶ ל מָ ְר ֳד כָ י‪( .‬יא ) ָכ ל ַע ְב ֵּד י הַ ֶמ לֶ ְך ְו ַע ם ְמ ִּד ינוֹ ת הַ ֶמ לֶ ְך יוֹ ְד ִּע ים אֲ ֶ‬ ‫(י) ו ֹ‬
‫ש ר יוֹ ִּש יט לוֹ‬‫ש ר ל ֹא ִּי ָק ֵּר א אַ חַ ת ָד תוֹ ְל הָ ִּמ ית ְל בַ ד מֵּ אֲ ֶ‬ ‫ימ ית אֲ ֶ‬ ‫ְ‬
‫ש ר יָבוֹ א אֶ ל הַ ֶמ לֶ ך אֶ ל הֶ חָ צֵּ ר הַ ְפ ִּנ ִּ‬ ‫ש ה אֲ ֶ‬ ‫וְ ִּא ָ‬
‫את י לָ בוֹ א אֶ ל הַ ֶמ לֶ ְך זֶה ְש לוֹ ִּש ים יוֹ ם‪.‬‬ ‫הַ ֶמ לֶ ְך אֶ ת ַ‬
‫ש ְר ִּב יט הַ זָהָ ב וְ חָ יָה וַאֲ ִּנ י ל ֹא ִּנ ְק ֵּר ִּ‬
‫אסתר בתשובתה מצטטת את חוק המלך‪ .‬מעבר לכך‪ ,‬חמש פעמים מוזכרת המילה "המלך" בפסוק‪ ,‬לאות כי אימת המלך‬
‫אתי לָׁבוֹא אֶ ל הַ מֶ לְֶך זֶה ְשלו ִֹשים יוֹם"‪ .‬מה פשר תשובה זו? המלבי"ם עונה לכך‬
‫עליה‪ .‬לבוסף היא מציינת‪" :‬וַ אֲ נִ י ֹלא נִ ְק ֵר ִ‬
‫שתי תשובות‪:‬‬
‫ממילא הנכנס שלא ברשות הנהו בן מות תיכף‪ ,‬לבד מאשר יושיט לו המלך את שרביט הזהב מכפר עונו וחיה ‪,‬‬
‫ובכל זאת הלא כבר נתחייב מיתה רק המלך עשה עמו חסד‪ ,‬ומעתה אם אכנוס שלא ברשות אף שימחול לי‬
‫המלך‪ ,‬די שאציל את נפשי ולא אוכל לבקש עוד בעד אחרים‪ ,‬וזאת הטענה האחת ‪.‬‬
‫טענה הב'‪ ... ,‬אחר שאני לא נקראתי לבא אל המלך זה שלשים יום‪ ,‬הלא ודאי בימים אחדים יקרא אותי‪ ,‬ואז‬
‫יהיה יותר בקל לבקש בעד העם‪ ,‬וטוב יותר להמתין עד שאקרא‪.‬‬
‫נבדיל בין התשובות‪ :‬התשובה הראשונה מסבירה שאין טעם לבוא אל המלך כי לא תוכל לבקש על עמה (כי כבר מיצתה‬
‫את חסדו של המלך בכך שלא הרג אותה על כניסה שלא כדת) והתשובה השניה מסבירה שאין דחיפות לבוא אל המלך (כי‬
‫יתכן ויקרא לה ואז תוכל לדבר עימו) אסתר מדברת בשפה ההגיונית והמקובלת‪ ,‬כדרך בני אדם המחשבים את מעשיהם‬
‫ואילו מרדכי מנסה להסביר לה שכאן הנסיבות אינן מקובלות ויש דרישה לחריגה מן המעשה הרגיל‪.‬‬
‫ואולי ניתן לומר כי אסתר המצויה בעולמו של ארמון המלוכה בשלווה מדומה‪ ,‬לא קולטת את עומק הסכנה וזקוקה לזעזוע‬
‫של ממש כדי להתעשת‪ ,‬כפי שמסביר הרב יגאל אריאל (מור והדס עמ' ‪.)431‬‬
‫[הדיאלוג‪ :‬הפרק מתמקד בשיחה שבין מרדכי ואסתר‪ .‬בדרך כלל הדיאלוג היא המסירה הכי קרובה להתרחשות וכאשר‬
‫הכתובים רוצים לקרב אותנו לאירועים הם מביאים לנו את הדברים בשם אמרם באותם רגעים ממש‪ .‬ניתן לראות כי‬
‫כאשר מופיע הדיבור הישיר מתעצם המתח ואנו שואלים את עצמנו מה יגיד מרדכי וכיצד תגיב אסתר? כאשר מתעצם‬
‫המתח באירועים‪ ,‬פעמים רבות הוא יופיע שם הדיבור הישיר‪( .‬לדוגמא‪ ,‬בתיאור האחים העומדים לפני יוסף בבראשית פרק‬
‫מ"ב‪ ,‬אנו קוראים כי יוסף עד לשיחה בין האחים המביאה אותו לדמעות)‪].‬‬
‫התעוררות אסתר לפעולה בעקבות דברי מרדכי‬
‫דברי מרדכי לאסתר‪:‬‬

‫ש ְך ְל הִּ ָמ לֵּ ט ֵּב ית הַ ֶמ לֶ ְך ִּמ ָכ ל הַ ְי הו ִּד ים‪( :‬יד) ִּכ י ִּא ם הַ ֲ‬
‫ח ֵּר ש‬ ‫ש יב אֶ ל אֶ ְס ֵּת ר‪ :‬אַ ל ְת ַד ִּמ י ְב נַפְ ֵּ‬
‫(יג) וַי ֹאמֶ ר מָ ְר ֳד כַ י ְל הָ ִּ‬
‫ת אבֵּ דו ו ִּמ י יוֹ ֵּד ַע ִּא ם ְל עֵּ ת‬ ‫ְ‬
‫יש י ָב עֵּ ת הַ ז ֹאת ֶר ַו ח ְו הַ ָצ לָ ה יַעֲ מוֹ ד לַ ְי הו ִּד ים ִּמ ָמ קוֹ ם אַ חֵּ ר וְ אַ ְת ו בֵּ ית ָא ִּב יך ֹ‬ ‫ח ִּר ִּ‬
‫ַת ֲ‬
‫ָכ זֹאת הִּ ַג ַע ְת לַ ַמ ְל כו ת‪.‬‬
‫המדרש מדגיש לנו את שני החלקים בדברי מרדכי‪:‬‬
‫מדרש תהלים מזמור כב‪ :‬אל תאמרי בנפשך בשביל שאני מלכה איני נכשלת‪' ,‬כי אם החרש תחרישי בעת‬
‫הזאת '‪ ' ,‬עת צרה היא ליעקב וממנה יושע'‪ ,‬לכך נאמר 'ריוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר'‪ .‬ממי שכתוב‬
‫ביה‪' :‬ישראל נושע בה' תשועת עולמים'‪ .‬ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות‪ .‬מכאן אתה למד דרך ארץ‪,‬‬

‫שלא יהא אדם דוחה בשתי ידיו‪ ,‬אלא יהא דוחה בשמאל ‪ ,‬ויקרב בימין‪ ,‬לכך נאמר אם לעת כזאת הגעת‬
‫למלכות ‪.‬‬
‫מה היא יד שמאל ומה היא יד ימין? יד שמאל – דבריו הקשים ‪ -‬אל תדמי ‪ ...‬תאבדי‪ .‬יד ימין – דברי עידוד ‪-‬‬
‫ומי יודע אם לעת כזאת‪..‬‬
‫החלק הראשון הוא הנזיפה באסתר כפי שמפרש רש"י‪:‬‬
‫אל תדמי בנפשך ‪ -‬אל תהי סבורה להמלט ביום ההריגה בבית המלך שאין את רוצה לסכן עצמך עכשיו על‬
‫הספק לבא אל המלך שלא ברשות‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬אין את יכולה להסתתר בבית המלך מגורל היהודים‪ .‬מרדכי נוזף באסתר על כך שישיבתה בבית המלך משכיחה‬
‫ממנה את עמה ומבדלת אותה ממנו‪ .‬כשהוא אומר ואת ובית אביך תאבדו הוא כולל את עצמו בבית אביה ששניהם יענשו‬
‫על שנמנעו מלעזור לעם ישראל‪.‬‬
‫החלק השני הוא מחשבה עמוקה והבנה של כל האירועים עד כה באור אחר‪ .‬דברי מרדכי מעידים על עומק מחשבתו של‬
‫מרדכי שכיוונה את כל דבריו עד כה‪' :‬מי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות' (אולי רק כעת מבינים מדוע אירע כל זה‬
‫ומדוע נלקחת לבית המלכות לפני חמש שנים)‪' .‬דבריו אלה של מרדכי לאסתר הם הדיבור המשמעותי שלו במגילה שבו‬
‫רמז מרדכי לאסתר את יסודות שיטתו‪ .‬היו שראו בדבריו אלה של מרדכי את לב המגילה שהרי כאן הכניס מרדכי את‬
‫השכינה למגילה‪ ,‬הישועה תבוא מ'מקום אחר'‪ ,‬הוא כינוי לקב"ה‪.‬‬
‫מור והדס (עמ' ‪' :)353 -2‬מי יודע' – שאלה בסגנון זה מצאנו במקומות נוספים במקרא‪ .‬מרדכי אינו מופיע‬
‫כיודע כל‪ ,‬אינו מתיימר לדבר ולפעול בשם נבואה או רוח הקודש‪ ,‬אבל הוא שואל מה חובתו בעולמו ועושה‬
‫את המוטל עליו ללא תנאי בין יהיה טוב בעבורו או רע'‪.‬‬
‫תגובת אסתר‪:‬‬
‫צו הפעולה‬
‫דבריו של מרדכי נפלו על אזנים קשובות ואסתר מתעשתת‪ .‬מכאן ואילך מתחלפים התפקידים ואסתר שהיתה עד כה‬
‫פסיבית‪ ,‬מגלה מסירות נפש והופכת להיות אשה אקטיבית היוצאת להצלת עמה ומולדתה‪ .‬הפרוצדורות של בית המלכות‬
‫והארמון אינן כובלות את אסתר יותר אלא מנחות את משימת ההצלה שלה‪.‬‬
‫אסתר יוזמת כעת את מהלך ההצלה‪:‬‬
‫ֹש ת י ִָּמ ים לַ ְי לָ ה ָו יוֹ ם ַג ם‬
‫אכ לו וְ אַ ל ִּת ְש ת ו ְש ל ֶ‬
‫ת ְ‬ ‫(טז) לֵּ ְך ְכ נוֹ ס אֶ ת ָכ ל הַ ְי הו ִּד ים הַ ִּנ ְמ צְ ִּא ים ְב ש ו ָ‬
‫ש ן וְ צו מו ָע לַ י ְו אַ ל ֹ‬
‫אֲ ִּנ י וְ נַעֲ ר ַֹת י ָא צו ם ֵּכ ן‪.‬‬
‫המשימה מתחילה במעשה של שיתוף של כל היהודים‪' :‬כל עוד שקועים האנשים במסגרת הרגילה‪ ,‬הם לא ישנו את דפוסי‬
‫חייהם או תכניהם‪ .‬אסתר הכריחה את היהודים לצאת משגרת חייהם' (מור והדס עמ' ‪ .)359‬המדרש רואה כאן ביקורת של‬
‫אסתר על יהודי שושן שהשתתפו במשתה של אחשוורוש‪ ,‬וגם אפשרות לתיקון על מנת שהקב"ה יושיע אותם‪:‬‬
‫ילקוט שמעוני אסתר רמז תתרנו‪ :‬מהו הנמצאים‪ ,‬אותם שאכלו הסעודה שם יצומו‪.‬‬
‫החריגה שדורשת אסתר מן היהודים מתבררת במדרש [להבנת המדרש נשים לב לתאריך‪" :‬בַ חֹדֶ ש הָׁ ִראשוֹן הּוא‪-‬חֹדֶ ש נִ יסָׁ ן‬
‫בִ ְשנַת ְש ֵתים עֶ ְש ֵרה לַמֶ לְֶך אֲ חַ ְשוֵרוֹש ִהפִ יל פּור‪ ...‬וַ י ִָׁק ְראּו‪ -‬סֹפְ ֵרי הַ מֶ לְֶך בַ חֹדֶ ש הָׁ ִראשוֹן בִ ְשלו ָֹׁשה עָׁ ָׁשר יוֹם ב ֹו"‪ .‬הגזירה נגזרת‬
‫בי"ג ניסן‪ ,‬ולפיכך אסתר דורשת שיצומו בי"ד‪-‬ט"ז ניסן שהם ימי חג]‪:‬‬
‫ספרי דאגדתא על אסתר‪ :‬נענה מרדכי ואמר לאסתר הרי אמרת לגזור תענית‪ .‬ואיני יכול לבטל‪ ...‬שיצומו ג'‬
‫ימים ‪ -‬בי"ד יום ששוחטין בו את הפסח‪ ,‬ובט"ו בו מועד‪ ,‬ובט"ז בו קרב עומר התנופה! שלחה ואמרה לו‪ :‬את‬
‫זקינן של ישראל! אם אין ישראל בעולם מה המועדות יפים?! אם אין ישראל‪ ,‬למה תורה?! מוטב לבטל מצוה‬
‫אחת‪ ,‬אולי ירחמו עלינו מן השמים‪ ,‬אלא עמוד וגזור התענית ‪.‬‬
‫אסתר שלמדה ממרדכי את חשיבות החריגה מן ההיגיון והסדר על מנת להציל את עם ישראל‪ ,‬מיישמת את הדברים מיד‪,‬‬
‫ולא היא לבד יוצאת מן הגדרים המקובלים אלא עם ישראל כולו שותף במאמץ להצלתו‪ .‬מרדכי החש בשינוי המתחולל‬
‫באסתר‪ ,‬משתנה אף הוא וכעת הוא עושה ככל אשר צוותה עליו אסתר‪(" :‬יז) וַ יַעֲ בֹר מָׁ ְרדֳ כָׁי וַ יַעַ ש כְ כֹל אֲ ֶשר ִצּוְ ָׁתה עָׁ לָׁיו‬
‫אֶ ְס ֵתר"‪.‬‬
‫וכאשר אבדתי אבדתי‬

‫אחר דברים אלא מודיעה אסתר אומרת‪" :‬וְ כַאֲ ֶשר ָאבַ ְד ִתי ָאבָׁ ְד ִתי"‪.‬‬
‫מדרש פנים אחרים נו" ב‪( ,‬בתוך תורה שלימה עמ ' ‪ :)545‬ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת‪ ,‬ואע"פ שאני‬
‫מתה עליהם‪ ,‬הם עמי ‪ ,‬וכדאי שאהרג עליהם בעולם הזה ויהיה לי חלק לעוה" ב‪.‬‬
‫מגילה דף טו ע"א‪ :‬אשר לא כדת ‪ ,‬אמר רבי אבא ‪ :‬שלא כדת היה ‪ ,‬שבכל יום ויום עד עכשיו ‪ -‬באונס ‪ ,‬ועכשיו‬
‫‪ -‬ברצון‪ .‬וכאשר אבדתי אבדתי ‪ -‬כשם שאבדתי מבית אבא כך אובד ממך ‪.‬‬

‫שתי דרכים להבין את דבריה של אסתר‪ .‬האחת היא הדרך הפשוטה‪ :‬היא מוכנה להסתכן בחייה על מנת להציל את עם‬
‫ישראל‪ .‬השניה סבוכה יותר‪ :‬למעשה עד כה אסתר היתה במעמד של אנוסה בבית אחשוורוש ובהיותה אנוסה לא עברה‬
‫על התורה והמצוות‪ ,‬ואולם כעת‪ ,‬כאשר היא הולכת מרצונה אל אחשוורוש‪ ,‬היא הופכת למזידה ובכך מאבדת את‬
‫השתייכותה לעם ישראל‪[ .‬יש הדורשים כי אסתר היתה נשואה למרדכי‪ ,‬ומכאן שבדברים אלו היא מביע גם אובדן אישי‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬קריאה זו אינה מתיישבת עם פשט הכתובים‪ ,‬שהרי בפרק ב' נאספו רק הנשים הבתולות‪]...‬‬
‫המהפך‬
‫ההיפוך בדמותה של אסתר‪ ,‬העוברת מפאסיביות לאקטיביות מקבל חיזור לאור היכרותנו הקודמת עם מערכת היחסים‬
‫בינה למרדכי‪:‬‬
‫ִידה אֶ ְס ֵתר אֶ ת עַ מָׁ ּה וְ אֶ ת מ ֹול ְַד ָׁתּה כִ י מָׁ ְרדֳ כַי ִצּוָׁ ה עָׁ לֶיהָׁ אֲ ֶשר ֹלא ַתגִיד‪.‬‬ ‫‪ ‬ב‪ ,‬י‪ֹ :‬לא ִהג ָׁ‬
‫‪ ‬ב‪ ,‬כ'‪ :‬אֵ ין אֶ ְס ֵתר מַ גֶדֶ ת מ ֹול ְַד ָׁתּה וְ אֶ ת עַ מָׁ ּה כַאֲ ֶשר ִצּוָׁ ה עָׁ לֶיהָׁ מָׁ ְרדֳ כָׁי וְ אֶ ת מַ אֲ מַ ר מָׁ ְרדֳ כַי אֶ ְס ֵתר ע ָֹׁשה כַאֲ ֶשר הָׁ י ְָׁתה‬
‫ָאמנָׁה ִאתוֹ‪.‬‬
‫בְ ְ‬
‫מעבר לכך‪ ,‬גם במבנה הפרק ניכר היפוך זה‪:‬‬
‫‪ ‬א‪ .‬מרדכי והיהודים – מתאבלים‪ ,‬מרדכי יוזם‬
‫‪ ‬ב‪ .‬אסתר מתחמקת או נמנעת מעשייה‬
‫‪ ‬ג‪ .‬פס' י"ג י"ד – נאום מרדכי‪ :‬המסר העיקרי – המהפך‬
‫‪ ‬ב‪ .‬אסתר יוזמת‬
‫‪ ‬א‪ .‬מרדכי והיהודים – פועלים‪ ,‬מתכנסים וצמים על פי יוזמת אסתר‬
‫נשים לב שהפרק נסוב סביב ציר מרכזי ‪ -‬נאום מרדכי‪ .‬לפני נאום זה אסתר היתה פאסיבית וצייתנית‪ ,‬ואילו לאחריו אסתר‬
‫תופסת פיקוד ויוזמה‪( .‬אפיון עקיף)‬
‫סיכום‪:‬‬
‫ניתן לשרטט את מבנה הפרק ולראות בתוך המבנה את המהפך המתרחש בו‪:‬‬
‫‪ .1‬מרדכי והיהודים – מתאבלים‪ ,‬מרדכי יוזם‬
‫‪ .2‬אסתר מתחמקת או נמנעת מעשיה‬
‫‪ .3‬פס' י"ג י"ד – המסר העיקרי – המהפך‬
‫‪ .2‬אסתר יוזמת‬
‫‪ .1‬מרדכי והיהודים – פועלים‪ ,‬מתכנסים וצמים על פי יוזמת אסתר‬
‫בשלב זה של המגילה‪ ,‬הופכת אסתר לגיבורה הראשית שלו ויוזמת את ההצלה‪ .‬הרב סולוסיצ'יק מבחין בין שתי רמות‬
‫קיום – קיום של גורל וקיום של ייעוד‪ .‬נצטט מדבריו במאמרו "קול דודי דופק" (איש האמונה‪ ,‬עמ' ‪::)68 - 67‬‬
‫קיום יעודי – כיצד‪ .‬זהו קיום פעיל כשאדם ניצב לעומת הסביבה ‪ ,‬שהושלך בה ‪ ,‬מתוך הבנת יחודו וסגולתו‪,‬‬
‫חרותו ויכלתו שלא לקפח במאבקו עם החוץ את עצמו ועצמאותו‪ .‬סיסמת ה" אני " היעודי היא‪" :‬על כרחך אתה‬
‫נולד ועל כרך אתה מת אבל ברצונך החפשי אתה חי "‪ .‬האדם נולד כאובייקט‪ ,‬מת כאובייקט‪ ,‬אבל ביכולתו‬
‫לחיות כסובייקט‪ ,‬כיוצר ומחדש‪ ,‬המטביע על חייו את חותמו האינדיבידואלי והחורג מן האוטומטיות אל‬
‫הפעילות היצרנית‪ .‬תעודתו של האדם בעולמו‪ ,‬על פי היהדות‪ ,‬היא להפוך גורל ליעוד; קיום מופעל ומושפע‬
‫לקיום פועל ומשפיע ; קיום מתוך אונס‪ ,‬מבוכה ואילמות – לקיום מלא רצון‪ ,‬מעוף ויזמה ‪.‬‬
‫למעשה מציע מרדכי לאסתר להפוך את גורלה – קיומה הכפוי כמלכה בארמון‪/‬הרמון אחשורוש לייעוד – מצילת העם‬
‫היהודי מתוך בחירה ותוך סיכון עצמי‪ .‬ואכן‪ ,‬אסתר בוחרת בהפיכת גורלה ליעוד ומובילה להצלת עם ישראל‪.‬‬
‫יחידה ‪ :3‬תוכניתה של אסתר‬

‫עיקר עיוננו ביחידה זו הוא פעלה של אסתר בפרק ה'‪ ,‬א‪-‬ח (הזמנה למשתה ומשתה ראשון) ובפרק ז'‪ ,‬א‪-‬י (משתה שני)‪ .‬בין‬
‫שני הקטעים האלו מופיע הסיפור על המן הזומם בעצת בני ביתו לתלות את מרדכי‪ ,‬ועל המלך שלאחר לילה של נדודי‬
‫שינה מחליט לתגמל את מרדכי ומצווה על המן להרכיב את מרדכי על סוס בחוצות העיר‪ .‬ההתרחשות דרמטית זו בין‬
‫משתה א' למשתה ב' אינה חלק ישיר מן התוכנית של אסתר אולם אנחנו נראה כיצד ההתרחשות קשורה בתכניתה‬
‫ומסייעת לה‪.‬‬

‫פגישת המלך ואסתר והזמנתה למשתה הראשון‬
‫אסתר נגשת אל המלך‬

‫לאחר שלושת ימי הצום של אסתר‪ ,‬נערותיה ושאר היהודים‪ ,‬מגיע הרגע בו נגשת אסתר למלך‪ .‬כזכור בואה אל המלך כרוך‬
‫בסיכון חייה‪ .‬כיצד מתארת המגילה רגעים אלו? האם התיאור מעביר את תחושת המתח המלווה אותו?‬
‫שב‬ ‫ימ ית נֹכַ ח ֵּב ית הַ ֶמ לֶ ְך ְו הַ ֶמ לֶ ְך יוֹ ֵּ‬
‫ח צַ ר ֵּב ית הַ ֶמ לֶ ְך הַ ְפ ִּנ ִּ‬
‫ַת עֲ מֹד ַב ֲ‬ ‫יש י ו ִַּת ְל ַב ש אֶ ְס ֵּת ר מַ ְל כו ת ו ַ‬
‫ש ִּל ִּ‬‫א) ַו ְי ִּה י ַב י וֹ ם הַ ְ‬
‫ְ‬
‫ַע ל ִּכ ֵּס א מַ ְל כו תוֹ ְב בֵּ ית הַ ַמ ְל כו ת נֹכַ ח ֶפ ַת ח הַ ָב ִּי ת‪( .‬ב) ַו ְי ִּה י ִּכ ְר אוֹ ת הַ ֶמ לֶ ך אֶ ת אֶ ְס ֵּת ר הַ ַמ ְל ָכ ה ע ֹמֶ ֶד ת ֶב חָ צֵּ ר‬
‫ש ְר ִּב יט ‪:‬‬
‫ש ר ְב יָדוֹ ו ִַּת ְק ַר ב אֶ ְס ֵּת ר ו ִַּת ַג ע ְב רֹאש הַ ַ‬ ‫ש ט הַ ֶמ לֶ ְך ְל אֶ ְס ֵּת ר אֶ ת ַ‬
‫ש ְר ִּב יט הַ זָהָ ב אֲ ֶ‬ ‫ָש ָא ה חֵּ ן ְב עֵּ ינָיו וַי וֹ ֶ‬ ‫נ ְ‬
‫ישי‬‫נדמה שעל מנת שנחוש את המתח מאריכה המגילה בתיאור (האטה)‪ .‬לכאורה ניתן היה לקצר ולספר‪" :‬וַ י ְִהי בַ יוֹם הַ ְשלִ ִ‬
‫ימית נֹ כַח בֵ ית הַ מֶ לְֶך וַ יו ֶֹשט הַ מֶ לְֶך לְ אֶ ְס ֵתר אֶ ת ַש ְרבִ יט הַ זָׁהָׁ ב אֲ ֶשר בְ יָׁד ֹו‬
‫וַ ִתלְ בַ ש אֶ ְס ֵתר מַ לְ כּות וַ ַתעֲ מֹ ד בַ חֲ צַ ר בֵ ית הַ מֶ לְֶך הַ פְ נִ ִ‬
‫וַ ִת ְק ַרב אֶ ְס ֵתר וַ ִתגַע בְ רֹאש הַ ַש ְרבִ יט"‪ ,‬אולם המגילה העוקבת בתחילה אחר אסתר‪ ,‬בוחרת להציג בפנינו גם את המלך‪,‬‬
‫היושב על כסאו‪ ,‬רואה את אסתר‪ ,‬מחליט שהיא נושאת חן בעיניו ואז מושיט לה את השרביט‪ .‬המעבר מדמות אחת‬
‫לדמות השניה מאריך את התיאור ומעביר לנו את ההתרחשות רגע אחר רגע‪ .‬כך מעבירה אלינו המגילה את תחושת‬
‫המתח‪.‬‬
‫ח צִּ י הַ ַמ ְל כו ת וְ ִּי נ ֵָּת ן לָ ְך ‪:‬‬
‫ש ֵּת ְך עַ ד ֲ‬
‫(ג) וַי ֹאמֶ ר לָ ה הַ ֶמ לֶ ְך ‪ :‬מַ ה ָל ְך אֶ ְס ֵּת ר הַ ַמ ְל ָכ ה ו מַ ה ַב ָק ָ‬
‫הרב בכרך‪ ,‬כתבוני לדורות‪ ,‬עמ' ‪:131 - 133‬‬

‫רבים טועים וקוראים פסוק זה בנחת ובצורה חגיגית המרגיעה את הדעת‪ .‬והנכון הוא לקרוא בבהילות‬
‫ובתימהון ‪ ,‬כשם שהמלך בשעתו זו קרא אל אסתר בתימהון לב ובבהלה ‪ :‬מה לך אסתר המלכה?! – כי המלך‬
‫נבהל מאד בראותו את אסתר עומדת בחצר הפנימית והיא לא נקראה‪ .‬והלא הוא יודע‪ ,‬מה מסוכנת זאת‬
‫החצר הפנימית לאשר לא יקרא‪ :‬אחת דתו להמית ‪ ...‬ועל כך הוא נדהם ומופתע על מה ולמה היא באה וסיכנה‬
‫את נפשה ?‬
‫ובכן המלך המופתע מתעשת ומציע לאסתר עד חצי המלכות וכאן מגיע תורנו הקוראים להיות מופתעים‪:‬‬
‫ית י לוֹ ‪( .‬ה) וַי ֹאמֶ ר הַ ֶמ לֶ ְך‬ ‫ש ר ָע ִּש ִּ‬
‫ש ֶת ה אֲ ֶ‬ ‫ַת אמֶ ר אֶ ְס ֵּת ר ִּא ם ַע ל הַ ֶמ לֶ ְך טוֹ ב יָבוֹ א הַ ֶמ לֶ ְך ְו הָ מָ ן הַ י וֹ ם אֶ ל הַ ִּמ ְ‬
‫(ד) ו ֹ‬
‫ש ָת ה אֶ ְס ֵּת ר‪.‬‬ ‫ש ר ָע ְ‬ ‫ְ‬
‫מַ ֲה רו אֶ ת הָ מָ ן לַ עֲ ש וֹ ת אֶ ת ְד בַ ר אֶ ְס ֵּת ר וַיָ בֹא הַ ֶמ לֶ ך ְו הָ מָ ן אֶ ל הַ ִּמ ְש ֶת ה אֲ ֶ‬
‫התכנית של אסתר‬
‫המשתה הראשון [ו‪-‬ח]‪:‬‬

‫ַת עַ ן אֶ ְס ֵּת ר‬
‫ח צִּ י הַ ַמ ְל כו ת וְ ֵּת ָע ש ‪ :‬ו ַ‬‫ש ֵּת ְך ַע ד ֲ‬‫ָת ן לָ ְך ו מַ ה ַב ָק ָ‬
‫ש אֵּ לָ ֵּת ְך וְ ִּי נ ֵּ‬‫וַי ֹאמֶ ר הַ ֶמ לֶ ְך ְל אֶ ְס ֵּת ר ְב ִּמ ְש ֵּת ה הַ יַ ִּי ן מַ ה ְ‬
‫ש אֵּ לָ ִּת י וְ לַ עֲ ש וֹ ת אֶ ת‬ ‫ְ‬ ‫ְ‬
‫את י חֵּ ן ְב עֵּ ינֵּי הַ ֶמ לֶ ך וְ ִּא ם ַע ל הַ ֶמ לֶ ך טוֹ ב לָ ֵּת ת אֶ ת ְ‬ ‫ש ִּת י ‪ִּ :‬א ם מָ צָ ִּ‬ ‫ַת אמַ ר ְש אֵּ לָ ִּת י ו בַ ָק ָ‬‫ו ֹ‬
‫ש ה ִּכ ְד בַ ר הַ ֶמ לֶ ך ‪ְ:‬‬
‫ש ה לָ הֶ ם ו מָ חָ ר אֶ עֱ ֶ‬ ‫ש ר אֶ עֱ ֶ‬ ‫ש ֶת ה אֲ ֶ‬ ‫ְ‬
‫ש ִּת י יָבוֹ א הַ ֶמ לֶ ך ְו הָ מָ ן אֶ ל הַ ִּמ ְ‬ ‫ַב ָק ָ‬
‫המלך המופתע נכון למלא את בקשת אשתו ומגיע למשתה הראשון‪ ,‬אך מה קורה במשתה זה? הניסיון לעקוב אחר כוונתה‬
‫של אסתר הולך ומסתבך‪ .‬אם נניח שאסתר רצתה להשמיע את בקשתה בנסיבות נינוחות ולא כאשר היא עומדת מול‬
‫המלך בחצר הפנימית‪ ,‬ולצורך כך זימנה את המלך למשתה (אך מדוע זימנה את המן?) הרי שהמשתה מזמן לה שוב‬
‫אפשרות להביע את בקשתה‪ .‬מדוע דוחה אסתר את בקשתה למחר?‬
‫כדי להבין את תכניתה של אסתר עלינו לעקוב אחר דבריה בתשומת לב רבה ולהבחין היטב למה הם גרמו אצל‬
‫המשתתפים האחרים – אחשוורוש והמן‪ .‬נשתמש בטכניקת ההשוואה של התרחשויות נשנות‪ .‬נתמקד הפעם בלשונה של‬
‫אסתר המבקשת בקשות מן המלך‪.‬‬
‫תשובתה של אסתר במשתה השני (ז'‪,‬ג)‬ ‫תשובתה של אסתר במשתה הראשון (ה'‪ ,‬ז‪-‬ח)‬ ‫תשובתה של אסתר לשאלת המלך בהגיעה‬
‫אליו מבלי שנקראה (ה'‪,‬ד)‬
‫ֹאמר‬
‫(ג) וַ ַתעַ ן אֶ ְסתֵ ר הַ מַ לְ כָׁה וַ ת ַ‬ ‫ֹאמר‬‫(ז) וַ ַתעַ ן אֶ ְס ֵתר וַ ת ַ‬ ‫(ד) וַ תֹאמֶ ר אֶ ְסתֵ ר‬
‫ְשאֵ ל ִָׁתי ּובַ ָׁק ָׁש ִתי‪:‬‬
‫אתי חֵ ן בְ עֵ ינֶיָך הַ מֶ לְֶך‬
‫ִאם ָׁמצָׁ ִ‬ ‫אתי חֵ ן בְ עֵ ינֵי הַ מֶ לְֶך‬ ‫ִאם ָׁמצָׁ ִ‬
‫וְ ִאם עַ ל הַ מֶ לְֶך טוֹב‬ ‫וְ ִאם עַ ל הַ מֶ לְֶך טוֹב‬ ‫ִאם עַ ל הַ מֶ לְֶך טוֹב‬
‫ל ֵָׁתת אֶ ת ְשאֵ ל ִָׁתי וְ לַעֲ שוֹת אֶ ת בַ ָׁק ָׁש ִתי‬
‫ּומ ָׁחר‬
‫יָׁבוֹא הַ מֶ לְֶך וְ הָׁ מָׁ ן אֶ ל הַ ִמ ְש ֶתה אֲ ֶשר אֶ עֱשֶ ה לָׁהֶ ם ָׁ‬ ‫יָׁבוֹא הַ מֶ לְֶך וְ הָׁ מָׁ ן הַ יוֹם אֶ ל הַ ִמ ְש ֶתה אֲ ֶשר‬
‫אֶ עֱ ֶשה כִ ְדבַ ר הַ מֶ לְֶך‪.‬‬ ‫יתי לוֹ‪.‬‬
‫עָׁ ִש ִ‬
‫ִתנ ֶָׁתן לִ י נַפְ ִשי בִ ְשאֵ ל ִָׁתי וְ עַ ִמי בְ בַ ָׁק ָׁש ִתי‪.‬‬

‫נשים לה לכמה הבדלים בדבריה של אסתר ונראה כיצד הם משפיעים על המשך התרחשות הדברים‪:‬‬
‫‪ .1‬מצב המשתה‪" :‬אשר עשיתי לו" ‪ -‬המשתה כבר מוכן (אסתר לחוצה) ‪" /‬אעשה להם" ‪ -‬המשתה רק בתכנון (אסתר‬
‫רגועה ואחשוורוש מתחיל להסתקרן ולדאוג)‪.‬‬
‫‪ .2‬למי המשתה מיועד‪" :‬עשיתי לו" ‪ -‬המשתה עבור המלך ‪" /‬אעשה להם" ‪ -‬המשתה למלך ולהמן כאחד (המלך מתחיל‬
‫לקנא ולחשוש)‬
‫‪ .3‬מענה אסתר‪ :‬במשתה הראשון אסתר יוצרת מתח ולבסוף נסוגה מבקשתה ומבקשת עוד משתה‪ .‬בכך היא יוצרת‬
‫מתח לקראת המשתה הצפוי למחרת‪ .‬לכן כתוב "ותען אסתר ותאמר" ‪ -‬מאריך את הדיבור)‬
‫‪ .4‬הכינוי של אסתר‪" :‬אסתר"‪" ,‬אסתר המלכה" ‪ -‬במשתה השני היא קרויה מלכה‪ ,‬כי כעת היא דברה בתקיפות כמלכה‪.‬‬
‫‪ .5‬אופן הפניה למלך‪" :‬בעיני המלך" ‪ -‬דיבור בגוף שלישי (כבוד וענווה) ‪" /‬בעיניך המלך" דיבור בגוף שני (שווה אל שווה‪,‬‬
‫תקיפות)‪.‬‬
‫כיצד מגיב המן לדברי אסתר‪ ,‬וכיצד מגיב אחשורוש‬

‫ש ת וֹ ‪ַ .‬ו ְי סַ ֵּפ ר לָ הֶ ם הָ מָ ן אֶ ת ְכ בוֹ ד‬
‫ש מֵּ חַ וְ טוֹ ב לֵּ ב ‪ ...‬ו ִַּי ְש לַ ח וַיָבֵּ א אֶ ת אֹ ֲה בָ יו וְ אֶ ת ז ֶֶר ש ִּא ְ‬
‫וַי ֵּצֵּ א הָ מָ ן ַב י וֹ ם הַ הו א ָ‬
‫ְ‬
‫ש ִּר ים ְו ַע ְב ֵּד י הַ ֶמ לֶ ך ‪ :‬וַי ֹאמֶ ר הָ מָ ן "אַ ף ל ֹא‬ ‫ש אוֹ ַע ל הַ ָ‬ ‫ש ר ִּנ ְ‬ ‫ְ‬
‫ש ר ִּג ְד לוֹ הַ ֶמ לֶ ך וְ אֵּ ת אֲ ֶ‬ ‫ָע ְש רוֹ וְ רֹב ָב נָיו וְ אֵּ ת ָכ ל אֲ ֶ‬
‫א ִּנ י ָק רו א לָ ה ִּע ם הַ ֶמ לֶ ְך‬ ‫ש ָת ה ִּכ י ִּא ם אוֹ ִּת י ְו ַג ם ְל מָ חָ ר ֲ‬
‫ש ר ָע ָ‬ ‫יא ה אֶ ְס ֵּת ר הַ ַמ ְל ָכ ה ִּע ם הַ ֶמ לֶ ְך אֶ ל הַ ִּמ ְש ֶת ה אֲ ֶ‬ ‫הֵּ ִּב ָ‬
‫[ה'‪ ,‬ט ‪-‬יב]‪.‬‬
‫המן שמח וטוב לב‪ .‬מה פשר שמחתו? – הצלחתו המסחררת היא כנראה פשר שמחתו‪ .‬המן אינו שואל את עצמו מדוע‬
‫הזמינה אותו אסתר למשתה‪ .‬הוא יודע את התשובה‪ .‬אסתר הזמינה אותו אל המלך משום שהוא חשוב! הזמנתה היא‬
‫ראיה נוספת בעיניו לחשיבותו המרובה‪.‬‬
‫לעומת המן מהי תגובת המלך לאחר המשתה?‬

‫ַב ַל ְי לָ ה הַ הו א נ ְָד ָד ה ְש נַת הַ ֶמ לֶ ְך וַי ֹאמֶ ר ְל הָ ִּב יא אֶ ת סֵּ פֶ ר הַ ִּז ְכ רֹנוֹ ת ִּד ְב ֵּר י הַ י ִָּמ ים ו ִַּי ְה יו ִּנ ְק ָר ִּא ים ִּל פְ נֵּי הַ ֶמ לֶ ְך ‪.‬‬
‫ש ר ִּב ְק ש ו ִּל ְש ל ֹחַ יָד ַב ֶמ לֶ ְך‬ ‫ש ר ִּה ִּג יד מָ ְר ֳד כַ י ַע ל ִּב גְ ָת נָא ָו ֶת ֶר ש ְש נֵּי סָ ִּר יסֵּ י הַ ֶמ לֶ ְך ִּמ ש ְֹמ ֵּר י הַ ַס ף אֲ ֶ‬
‫ו ִַּי ָמ צֵּ א כָ תו ב אֲ ֶ‬
‫ש ה ִּע מ וֹ‬
‫ש ְר ָת יו ל ֹא נַעֲ ָ‬ ‫ְ‬
‫ֹאמ רו נַעֲ ֵּר י הַ ֶמ לֶ ך ְמ ָ‬ ‫ש ה ְי ָק ר ו גְ דו ָל ה ְל מָ ְר ֳד כַ י עַ ל זֶה וַי ְ‬ ‫אֲ חַ ְש וֵּרוֹ ש ‪ :‬וַי ֹאמֶ ר הַ ֶמ לֶ ְך מַ ה נַעֲ ָ‬
‫ָד בָ ר [ו'‪ ,‬א ‪-‬ג] ‪.‬‬
‫שנת המלך נודדת‪ .‬הוא מבקש לעיין בספר הזיכרונות‪ .‬את עינו צד דווקא הסיפור על מרדכי שהצילו מהתנקשות ולא‬
‫תוגמל כראוי‪ .‬מדוע?‬
‫מגילה טו‪ ,‬ב‪ :‬בלילה ההוא נדדה שנת המלך‪ ,‬אמר רבי תנחום‪ :‬נדדה שנת מלכו של עולם ‪... .‬‬
‫(בתרגום‪ ):‬רבא אמר‪ :‬נפל דבר בדעתו (של אחשורוש)‪ .‬אמר‪ :‬למה הזמינה אסתר את המן? שמא עצה נוטלים‬
‫להרוג את הגבר ההוא (את אחשורוש )? חזר ואמר‪ :‬האם אין איש שמרחם עלי ומודיע לי? חזר ואמר‪ :‬שמא יש‬
‫איש שעשה לי טובה ולא פרעתי לו ומשום כך נמנעים האנשים ולא מגלים לי? מיד – ויאמר המלך להביא את‬
‫ספר הזכרונות ‪.‬‬
‫לדעת רבא המלך חושש מן האפשרות שנרקמת נגדו מזימה לה שותפים הקרובים לו ביותר ‪ -‬אסתר והמן‪ .‬המלך מחפש‬
‫"מודיעין" שיחשוף את המידע‪ .‬הוא נזכר שלא תגמל כראוי את המודיע שעדכן אותו בניסיון ההתנקשות של בגתן ותרש‪,‬‬
‫והוא מנסה לתקן את המצב באמצעות תגמולו‪ .‬כך יעודד מודיעין נוסף‪.‬‬
‫הפעם האחרונה בה המגילה מתארת לנו מפגש של אחשורוש והמן היתה בסוף פרק ג'‪" :‬והַ מֶ לְֶך וְ הָׁ מָׁ ן י ְָׁשבּו לִ ְשתוֹת"‪ ,‬שם‬
‫ניכרה האחדות ביניהם‪ .‬את אותה אחדות מנסה אסתר לפרוץ בדרכה המיוחדת ‪.‬‬
‫האם כעת לאחר הרכבת חלקי הפזאל השונים אנחנו מסוגלים לשער מה פשר תכניתה של אסתר? תכניתה של אסתר‬
‫מתחילה להתבהר‪ .‬אסתר פועלת בשלבים‪ .‬היא אינה סבורה שהיא יכולה להופיע אצל המלך ולהטיח האשמות בהמן השר‬
‫הבכיר והחשוב‪ ,‬נאמנו של המלך‪ .‬היא פועלת להכשרת הקרקע – מעוררת את קנאתו של המלך בהמן ואת חשדו בו‪.‬‬
‫מהם הכלים בהם היא משתמשת?‬

‫‪ ‬יוצרת תחושת בהלה ודחיפות ע"י כך שהיא מבשרת על משתה מוכן ומזומן‪.‬‬
‫‪ ‬משנה את לשון הדברים – ממשתה לאחשוורוש למשתה לאחשוורוש והמן‪ ,‬וכך יוצרת קנאה וחשדנות אצל‬
‫אחשוורוש‪.‬‬
‫‪ ‬במשתה הראשון מתחילה לבקש וכאילו חוזרת בה מבקשתה‪ ,‬דבר היוצר מתח אצל אחשוורוש וציפייה לקראת‬
‫המשתה השני‪.‬‬
‫נעיין בשתי דעות המופיעות בגמרא (מגילה דף טו ע"ב)‪:‬‬

‫רבי יהושע בן קרחה אומר‪ :‬אסביר לו פנים כדי שיהרג הוא והיא‪.‬‬
‫אמר רבן גמליאל‪ :‬עדיין צריכין אנו למודעי‪ .‬דתניא‪ ,‬רבי אליעזר המודעי אומר‪ :‬קנאתו במלך‪ ,‬קנאתו בשרים ‪.‬‬

‫רבי יהושע ורבן גמליאל סוברים שניהם שאסתר מעוניינת לעורר את קנאתו של המלך בהמן על מנת לפגוע בהמן‬
‫ובמעמדו‪ .‬לדעת רבי יהושע אסתר סבורה שהקנאה שתעורר במלך תביא למות המן וגם למותה‪ ,‬אולם היא מוכנה לסכן‬
‫את חייה – כפי שגם אמרה למרדכי‪ .‬לדעת רבן גמליאל אסתר מעוניינת לעורר את קנאתו של המלך בהמן ואת קנאת‬
‫השרים בהמן‪.‬‬
‫[בטרם נתפנה לעיין במשתה השני נציין כי בין המשתה הראשון לשני (ה‪ ,‬ט – ו‪ ,‬יד) מספרת לנו המגילה על האירוע של‬
‫הרכבת מרדכי על סוס והשפלת המן‪ .‬האירוע הזה לא תוכנן ישירות על ידי אסתר‪ .‬כפי שראינו אסתר הגבירה את זחיחותו‬
‫של המן ועוררה את קנאתו של המלך אך היא לא יכלה ליזום את המהלכים המתוארים‪].‬‬
‫נחזור לגמרא בה עיינו לעיל (מגילה דף טו עמוד ב)‪:‬‬
‫בלילה ההוא נדדה שנת המלך‪ ,‬אמר רבי תנחום‪ :‬נדדה שנת מלכו של עולם‪ ...‬רבא אמר‪ :‬שנת המלך‬
‫אחשורוש ממש‪.‬‬
‫לכאורה מציגה הגמרא מחלוקת‪ .‬אולם נראה שניתן להבין את שתי הדעות בגמרא כדעות משלימות‪ .‬אכן באמת נדדה‬
‫שנתו של אחשוורוש והגורם לכך הייתה הקנאה שהתעוררה בו לנוכח יחסה של אסתר להמן וכן ההבנה שאסתר מעוניינת‬
‫לבקש בקשה דחופה אולם נמנעת מלהשמיע אותה‪ .‬אולם פועלה של אסתר הצליח מעל ומעבר למצופה ובתזמון מושלם‬
‫נצלים חייו של מרדכי והמן מושפל‪ .‬ומי הוא האחראי ל"צירוף מקרים" מושלם זה? המלך – מלכו של עולם המסייע לה‬
‫בשל מסירות נפשה‪.‬‬
‫המשתה השני‪ -‬תוכניתה של אסתר מתממשת (פרק ז)‬

‫ש ֵּת ה הַ יַ ִּי ן מַ ה‬ ‫(א) וַיָ בֹא הַ ֶמ לֶ ְך ְו הָ מָ ן ִּל ְש ת וֹ ת ִּע ם אֶ ְס ֵּת ר הַ ַמ ְל ָכ ה‪( .‬ב) וַי ֹאמֶ ר הַ ֶמ לֶ ְך ְל אֶ ְס ֵּת ר ַג ם ַב י וֹ ם הַ ֵּ‬
‫ש ִּנ י ְב ִּמ ְ‬
‫ַת אמַ ר ִּא ם‬ ‫ַת ַע ן אֶ ְס ֵּת ר הַ ַמ ְל ָכ ה ו ֹ‬ ‫ח צִּ י הַ ַמ ְל כו ת ְו ֵּת ָע ש ‪( .‬ג ) ו ַ‬ ‫ש ֵּת ְך ַע ד ֲ‬ ‫ש אֵּ לָ ֵּת ְך אֶ ְס ֵּת ר הַ ַמ ְל ָכ ה וְ ִּת ָנ ֵּת ן לָ ְך ו מַ ה ַב ָק ָ‬ ‫ְ‬
‫ש ִּת י‪( .‬ד ) ִּכ י ִּנ ְמ ַכ ְר נו אֲ ִּנ י וְ ַע ִּמ י‬ ‫ְ‬ ‫ְ‬ ‫ָ‬
‫את י חֵּ ן ְב עֵּ ינֶיך הַ ֶמ לֶ ך וְ ִּא ם ַע ל הַ ֶמ לֶ ך טוֹ ב ִּת נ ֶָת ן ִּל י נַפְ ִּש י ִּב ְש אֵּ לָ ִּת י ְו עַ ִּמ י ְב בַ ָק ָ‬ ‫מָ צָ ִּ‬
‫ְ‬
‫ח ַר ְש ִּת י ִּכ י אֵּ ין הַ ָצ ר ש ֹוֶה ְב ֵּנ זֶק הַ ֶמ לֶ ך ‪( .‬ה) וַי ֹאמֶ ר‬ ‫ְל הַ ְש ִּמ יד לַ ֲה רוֹ ג ו ְל אַ ֵּב ד וְ ִּא ל ו לַ עֲ בָ ִּד ים וְ ִּל ְש פָ חוֹ ת ִּנ ְמ ַכ ְר נו הֶ ֱ‬
‫ַת אמֶ ר אֶ ְס ֵּת ר‬ ‫ש ר ְמ לָ אוֹ ִּל ב וֹ לַ עֲ ש וֹ ת ֵּכ ן‪( .‬ו) ו ֹ‬ ‫הַ ֶמ לֶ ְך אֲ חַ ְש וֵּרוֹ ש וַי ֹאמֶ ר ְל אֶ ְס ֵּת ר הַ ַמ ְל ָכ ה ִּמ י הו א זֶה וְ אֵּ י זֶה הו א אֲ ֶ‬
‫ח מָ תוֹ ִּמ ִּמ ְש ֵּת ה הַ יַ ִּי ן אֶ ל ִּג נַת‬ ‫ִּא יש צַ ר וְ אוֹ יֵּב הָ מָ ן הָ ָר ע הַ ז ֶה ְו הָ מָ ן ִּנ ְב עַ ת ִּמ ִּל פְ נֵּי הַ ֶמ לֶ ְך ְו הַ ַמ ְל ָכ ה‪( .‬ז) ְו הַ ֶמ לֶ ְך ָק ם ַב ֲ‬
‫שב‬ ‫ית ן וְ הָ מָ ן ָע מַ ד ְל בַ ֵּק ש ַע ל נַפְ ש וֹ מֵּ אֶ ְס ֵּת ר הַ ַמ ְל ָכ ה ִּכ י ָר ָא ה ִּכ י כָ ְל ָת ה אֵּ לָ יו הָ ָר ָע ה מֵּ אֵּ ת הַ ֶמ לֶ ְך ‪( .‬ח) וְ הַ ֶמ לֶ ְך ָ‬ ‫הַ ִּב ָ‬
‫ְ‬
‫ש ר אֶ ְס ֵּת ר ָע לֶ יהָ וַי ֹאמֶ ר הַ ֶמ לֶ ך ֲה ַג ם ִּל ְכ ב וֹ ש אֶ ת‬ ‫א ֶ‬ ‫ית ן אֶ ל ֵּב ית ִּמ ְש ֵּת ה הַ יַ ִּי ן ְו הָ מָ ן נֹפֵּ ל ַע ל הַ ִּמ ָט ה ֲ‬ ‫ִּמ ִּג נַת הַ ִּב ָ‬
‫יס ים ִּל פְ נֵּי‬ ‫(ט) וַי ֹאמֶ ר חַ ְר בוֹ ָנ ה אֶ חָ ד ִּמ ן הַ ָס ִּר ִּ‬ ‫הַ ַמ ְל ָכ ה ִּע ִּמ י ַב ָב ִּי ת הַ ָד בָ ר יָצָ א ִּמ ִּפ י הַ ֶמ לֶ ְך ו פְ נֵּי הָ מָ ן חָ פו ‪.‬‬
‫ש ים אַ ָמ ה‬ ‫ח ִּמ ִּ‬ ‫ש ר ִּד ֶב ר טוֹ ב ַע ל הַ ֶמ לֶ ְך ע ֹמֵּ ד ְב בֵּ ית הָ מָ ן ָג ב ַֹה ֲ‬ ‫ש ה הָ מָ ן ְל מָ ְר ֳד כַ י אֲ ֶ‬ ‫ש ר ָע ָ‬ ‫הַ ֶמ לֶ ְך ַג ם ִּה נֵּה הָ עֵּ ץ אֲ ֶ‬
‫ש כָ כָ ה‪.‬‬ ‫ְ‬
‫ח מַ ת הַ ֶמ לֶ ך ָ‬ ‫ש ר הֵּ ִּכ ין ְל מָ ְר ֳד כָ י ַו ֲ‬ ‫וַי ֹאמֶ ר הַ ֶמ לֶ ְך ְת לֻ הו ָע לָ יו‪( .‬י) ו ִַּי ְת לו אֶ ת הָ מָ ן ַע ל הָ עֵּ ץ אֲ ֶ‬
‫נקרא את פסוק א תוך שאנו שמים לב להערתו של הרב בכרך (כתבוני לדורות‪ ,‬עמ' ‪:)138‬‬
‫בשבילנו אין זו כבר הפתעה כיון שאנו יודעים את הסיפור כולו‪ ,‬על כן עלינו לדמותו כמחדש‪.‬‬
‫בזמן הקריאה עלינו להבחין בין הידע שיש בידנו הקוראים ובין הידע המצוי בידי הדמויות – במקרה זה המן ואחשוורוש‪.‬‬
‫רק אם נצליח "לשכוח" את מה שאנו יודעים ולהעמיד את עצמנו במקומן של הדמויות שהמידע אינו גלוי להם נוכל להבין‬
‫את עוצמת הסיפור‪.‬‬
‫נתחיל בבדיקת לשונה של אסתר‪:‬‬
‫דעת מקרא ז ‪ ,‬ג ‪' :‬ותען אסתר המלכה ותאמר' – ובמשתה של אתמול נאמר‪ ' :‬ותען אסתר ותאמר '‪ ,‬לרמז‬
‫שהיום דיברה בקול תקיף כמלכה ‪ ,‬ולפיכך לא פתחה כאן ' שאלתי ובקשתי'‪' ...‬בעיניך המלך' – ובמשתה של‬
‫אתמול ' בעיני המלך ' היום דברה בלשון תקיפה יותר ופונה אליו בלשון נוכח ‪.‬‬
‫באמצעות השוואת דבריה של אסתר כאן לדבריה במשתה הקודם (ואף בשאר ההזדמנויות שבהם פנתה אל המלך) עומד‬
‫פירוש דעת מקרא על המאפיינים של הפניה הנוכחית (ניתן לשוב ולהיעזר בטבלה לעיל)‪ .‬פירוש דעת מקרא מזהה כאן‬
‫אמירה בטוחה ותקיפה‪.‬‬
‫מה אומרת אסתר למלך?‬
‫ֶיך הַ ֶמ לֶ ְך וְ ִּא ם ַע ל הַ ֶמ לֶ ְך טוֹ ב ִּת נ ֶ‬
‫ָת ן ִּל י נַפְ ִּש י ִּב ְש אֵּ לָ ִּת י‬ ‫את י חֵּ ן ְב עֵּ ינ ָ‬
‫ַת אמַ ר ִּא ם מָ צָ ִּ‬ ‫ַת עַ ן אֶ ְס ֵּת ר הַ ַמ ְל ָכ ה ו ֹ‬ ‫(ג ) ו ַ‬
‫ח ַר ְש ִּת י ִּכ י‬‫ש ִּמ יד לַ ֲה רוֹ ג ו ְל אַ ֵּב ד וְ ִּא ל ו לַ עֲ בָ ִּד ים וְ ִּל ְש פָ חוֹ ת ִּנ ְמ ַכ ְר נו הֶ ֱ‬
‫ש ִּת י‪( .‬ד) ִּכ י ִּנ ְמ ַכ ְר נו אֲ ִּנ י וְ ַע ִּמ י ְל הַ ְ‬‫וְ ַע ִּמ י ְב בַ ָק ָ‬
‫אֵּ ין הַ ָצ ר ש ֹוֶה ְב ֵּנ זֶק הַ ֶמ לֶ ְך ‪.‬‬
‫דעת מקרא ז‪ ,‬ד (וכן דעת רש"י) ‪ :‬אין הצר – אין האויב‪ ,‬הרשע‪ ,‬שקנה אותנו להשמידנו‪ .‬שוה – שקול בנזק‬
‫המלך ‪ -‬כנגד ההפסד של המלך‪ ,‬כלומר‪ :‬אין המן הרשע ראוי לכך‪ ,‬שבגללו יגרם למלך הפסד גדול באבדן כל‬
‫נתיניו היהודים ( ואלו נמכרו היהודים לעבדים ולשפחות ‪ ,‬לא היה בכך הפסד למלך ‪ ,‬שהרי היתה תועלת‬
‫בעבודת היהודים) ‪.‬‬

‫הרב אריאל (מור והדס‪ ,‬עמ ' ‪ :) 322‬היא לא טענה על עצם העבדות ולא התמרמרה עליה‪ ...‬ניצול הגולים‬
‫ושעבודם הוא עוול‪ ,‬אבל יש בו הגיון כלכלי; רצחנות לשמה – להשמיד‪ ,‬להרוג ולאבד – אין לה הסבר והצדקה‬
‫בשום תנאי ‪.‬‬
‫אבינועם ביר (ע"פ הרב סמט) ‪ :‬דבריה של אסתר נאמרים כולם בגוף ראשון‪ .‬אם עד כה דימה אחשוורוש כי‬
‫אסתר והמן זוממים דבר מה נגדו‪ ,‬כעת מתחוור לו כי התוכנית הזדונית של המן מכוונת להריגת אסתר‪ ,‬ובלא‬
‫יודעין גם הוא (אחשוורוש) היה שותף לה‪ .‬גזירת ההשמדה על היהודים נועדה להצדיק את הריגת המלכה‪.‬‬
‫לאחר שאחשוורוש מבין זאת‪ ,‬רווח לו ‪ -‬כעת אין המן ואסתר נגדו‪ ,‬אלא הוא ואסתר יחדיו נגד המן‪.‬‬
‫נראה שאסתר בוחרת להציג את הרעה המתרגשת על ראשה וכל עמה כרעה למלך אחשוורוש בעצמו – היא הבינה שאין‬
‫טעם לבקש ממלך אכזר על עמה משום שאין בו רחמים ומוסר‪ ,‬הלא רק לפני כמה ימים גזר את דין עמה בלי לדעת אפילו‬
‫מי העם הנידון (עיינו פרק ג')‪ .‬לכן היא מציגה את מעשה המן כפגיעה במלך עצמו‪ .‬כעת יש לאחשוורוש אינטרס אישי מול‬
‫המן‪ .‬כך אסתר מאשרת את חשדותיו של אחשוורוש בהמן כמי שרוצה לחתור תחתיו ולמרוד בו‪ .‬מעשיו של המן לא רק‬
‫מכוונים נגד אחשוורוש‪ ,‬אלא עניינים בהריגת מלכתו האהובה ‪ -‬אסתר עצמה‪.‬‬
‫מהי תגובת המלך לדברים?‬
‫(ה) וַי ֹאמֶ ר הַ ֶמ לֶ ְך אֲ חַ ְש וֵּרוֹ ש וַי ֹאמֶ ר ְל אֶ ְס ֵּת ר הַ ַמ ְל ָכ ה ִּמ י הו א זֶה וְ אֵּ י זֶה הו א אֲ ֶ‬
‫ש ר ְמ לָ אוֹ ִּל ב וֹ לַ עֲ ש וֹ ת ֵּכ ן‪.‬‬
‫המלך מופתע – מתחת לאפו זוממים להרוג את מלכתו וכן לגרום נזק לממלכתו והוא לא יודע‪.‬‬
‫ותשובת אסתר‪:‬‬
‫ַת אמֶ ר אֶ ְס ֵּת ר ִּא יש צַ ר וְ אוֹ יֵּב הָ מָ ן הָ ָר ע‪.‬‬
‫(ו) ו ֹ‬
‫הרב בכרך (כתבוני לדורות ‪ ,‬עמ ' ‪ : )532‬מי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן ? כאן ציפתה לו למלך‬
‫אחשורוש הפתעה ‪ ...‬מדהימה ‪ .‬כי אין לחשוב שאחשורוש העלה בדעתו שהצר האויב הזה ‪ ,‬הוא המן עצמו‪ ,‬כיון‬
‫שאסתר עצמה הזמינה אותו למשתה גם היום וגם אתמול‪ .‬ואילו רצתה לדבר עליו רעה‪ ,‬היתה בוחרת לעשות‬
‫זאת שלא בנוכחותו‪.‬‬
‫איש צר ואויב ! את שלושת המילים האלה אמרה לאט ובהטעמת המרירות שבהן ‪ .‬ובזה הוסיפה עוד רגע של‬
‫מתיחות ‪( .‬האטה! )‬
‫התדהמה האוחזת בשני הגברים המשתתפים במשתה באה לידי ביטוי בעובדה שלאחר "הפצצה" שמטילה אסתר מתחילים‬
‫שני הגברים לפעול בתזזיות מרובה שבאה לידי ביטוי במעבר המהיר בין שניהם (כבמשחק פינג‪ -‬פונג)‪:‬‬
‫וְ הָ ָמ ן ִּנ ְב עַ ת ִּמ ִּל פְ נֵּי הַ ֶמ לֶ ְך ְו הַ ַמ ְל ָכ ה ‪:‬‬
‫ית ן‬ ‫ש ֵּת ה הַ יַ ִּי ן אֶ ל ִּג נַת הַ ִּב ָ‬ ‫ח מָ תוֹ ִּמ ִּמ ְ‬ ‫וְ הַ ֶּמ לֶּ ְך ָק ם ַב ֲ‬
‫וְ הָ ָמ ן ָע מַ ד ְל בַ ֵּק ש ַע ל נַפְ ש וֹ מֵּ אֶ ְס ֵּת ר הַ ַמ ְל ָכ ה ִּכ י ָר ָא ה ִּכ י כָ ְל ָת ה אֵּ לָ יו הָ ָר ָע ה מֵּ אֵּ ת הַ ֶמ לֶ ְך ‪:‬‬
‫ית ן אֶ ל ֵּב ית ִּמ ְש ֵּת ה הַ יַ ִּי ן‬ ‫ש ב ִּמ ִּג נַת הַ ִּב ָ‬ ‫וְ הַ ֶּמ לֶּ ְך ָ‬
‫ש ר אֶ ְס ֵּת ר ָע לֶ יהָ‬ ‫וְ הָ ָמ ן נֹפֵּ ל ַע ל הַ ִּמ ָט ה אֲ ֶ‬
‫וַי ֹאמֶ ר הַ ֶּמ לֶּ ְך ֲה ַג ם ִּל ְכ ב וֹ ש אֶ ת הַ ַמ ְל ָכ ה ִּע ִּמ י ַב ָב ִּי ת‬
‫הַ ָד בָ ר יָצָ א ִּמ ִּפ י הַ ֶמ לֶ ְך ו פְ נֵּי הָ ָמ ן חָ פו‬
‫אסתר הדהימה את שני הגברים‪ .‬המן היה בטוח שהוזמן אל המשתה משום שאסתר חפצה ביקרו‪ .‬אחשוורוש חשד בקשר‬
‫הנרקם נגדו בין אסתר להמן‪ .‬והנה מגלה המלך שאסתר למעשה זקוקה לעזרתו כנגד מחשבת המן והמן מגלה כי המלכה‬
‫חפצה ברעתו‪ .‬חשדו של המלך בהמן "הגם לכבוש את המלכה עמי בבית" חושף אולי את הרהורי לבו לגבי כוונותיו של‬
‫המן שמנסה למרוד בו ולקחת לעצמו את מלכתו (למרות שברור שלא זאת היתה כוונת המן כשנפל על המיטה‪ ,‬כפי שכותב‬
‫פס' ז)‪ .‬המלך זקוק רק לעוד עדות אחת של חרבונא על מנת לחרוץ את גורלו של המן למיתה‪.‬‬
‫לסיכום‬
‫אסתר הבינה שלא תוכל לבקש על עמה סתם כך כי אין מוסר וצדק לפני אחשוורוש‪ .‬לא מעניין אותו דבר חוץ מעצמו‪.‬‬
‫בהינף יד העיף את ושתי כי נראה שפגעה בכבודו‪ ,‬חתם על גזרות היהודים כי המן אמר שזה כדאי לו‪ .‬אסתר צריכה ליצור‬
‫מצב שהוא יחשוב שמה שהמן עושה מזיק לו אישית וזהו האינטרס שלו לפגוע בהמן‪ .‬ואכן היא יוצרת מצב כזה – המן‬
‫נראה כמורד במלכות והיא מדגישה בדבריה לאחשוורוש במשתה השני את עצמה יותר מאשר את עמה – "אני ועמי"‪.‬‬
‫נראה שהדברים היו מתוכננים ולא נשלפו במקום‪ .‬ניתוח זה מעצים את דמותה של אסתר ומציב אותה בשורה אחת עם‬
‫המצביאים הצבאיים של התנ"ך שהשתמשו בטקטיקות צבאיות למיגור האויב‪ .‬גם אסתר השתמשה בטקטיקות מדויקות‬
‫כדי למגר את אויבה‪.‬‬

‫ביחידה זו אף תרגלנו שימוש במספר כלים ספרותיים‪ ,‬בהם יש לקרוא סיפור תנ"כי‪:‬‬
‫‪ ‬דיוק בלשונה של אסתר ובלשון הכתובים (למשל‪ :‬הכינוי "המלכה")‪.‬‬
‫‪ ‬השוואה בין דיבורים שונים של אסתר‬
‫‪ ‬האטה‬
‫‪ ‬ריבוי פעלים ופעולות‬
‫דמותה של אסתר לדורות‬

‫פרק ט‪:‬‬
‫ש ִּנ ית‪.‬‬
‫ת קֶ ף ְל ַק י ֵּם אֵּ ת ִּא ֶג ֶר ת הַ פ ו ִּר ים הַ ז ֹאת הַ ֵּ‬ ‫ת ב אֶ ְס ֵּת ר הַ ַמ ְל ָכ ה בַ ת אֲ ִּב יחַ ִּי ל ו מָ ְר ֳד כַ י הַ ְי הו ִּד י אֶ ת ָכ ל ֹ‬ ‫(כט) ו ִַּת כְ ֹ‬
‫א מֶ ת‪ ( .‬לא )‬ ‫ש לוֹ ם ֶו ֱ‬ ‫ש בַ ע וְ עֶ ְש ִּר ים ו מֵּ אָ ה ְמ ִּד י ָנ ה מַ ְל כו ת אֲ חַ ְש וֵּרוֹ ש ִּד ְב ֵּר י ָ‬ ‫(ל) ו ִַּי ְש לַ ח ְס פָ ִּר ים אֶ ל ָכ ל הַ ְי הו ִּד ים אֶ ל ֶ‬
‫ש ר ִּק ְי מו ַע ל‬ ‫ש ר ִּק י ַם עֲ לֵּ יהֶ ם מָ ְר ֳד כַ י הַ ְי הו ִּד י וְ אֶ ְס ֵּת ר הַ ַמ ְל ָכ ה וְ כַ אֲ ֶ‬ ‫ְל ַק י ֵּם אֶ ת ְי מֵּ י הַ ֻפ ִּר ים הָ אֵּ ֶל ה ִּב ְז מַ נֵּיהֶ ם ַכ אֲ ֶ‬
‫ש ם וְ ַע ל ז ְַר ָע ם ִּד ְב ֵּר י הַ צ ֹמוֹ ת וְ זַעֲ ָק ָת ם‪( .‬לב) ו מַ אֲ מַ ר אֶ ְס ֵּת ר ִּק יַם ִּד ְב ֵּר י הַ ֻפ ִּר ים הָ אֵּ ֶל ה וְ ִּנ ְכ ָת ב ַב ֵּס פֶ ר‪.‬‬ ‫נַפְ ָ‬
‫מלבי"ם ‪:‬‬
‫ותכתוב‪ ,‬המבואר מזה כי אסתר רצתה שהמגלה הזאת תשאר בין הכתובים ועמדה על זה מחלוקת בין החכמים‬
‫כי אסור להוסיף על כתבי הקודש‪ .‬וכמ"ש חז"ל במגלה ששלחה אסתר לחכמים קבעוני לדורות וחכמים לא‬
‫רצו בתחלה‪ ,‬וכן נפל תלונה על קבלת הימים האלה לחק קבוע‪ ,‬שעוברים על בל תוסיף‪ ,‬ומצד זה הוצרכה‬
‫אסתר להשתתף עם מרדכי וכתבה בתוקף המלכות אשר בידה לקיים את אגרת הפורים הזאת השנית‪ ,‬הוא‬
‫קיום האגרת בעצמו‪ ,‬כי אז שלחה את המגלה כמו שהיא עתה בידינו‪ ,‬מן ויהי בימי אחשורוש עד סופו‪ ,‬וכתבה‬
‫אל החכמים שיקיימו את אגרת הזאת להיות דינו ככתבי הקדש‪ :‬וישלח ספרים דברי שלום ואמת‪ ,‬שלעומת‬
‫שעמדה על זה מחלוקת כתבה דברים לעשות שלום בין החכמים ולבקש את האמת לפי ההלכה שדבריה‬
‫נכונים ‪ :‬לקיים ‪ ,‬ונגד מה שהתלוננו על ימי הפורים שא" א להוסיף מועד מדעתו ולקבעו לחק עולם על ישראל‪,‬‬
‫השיבה שאינו עובר על בל תוסיף רק אם מקבלו מצד דין תורה ורוצה להשוותם בכל עניניו כדין תורה‪ ,‬לא אם‬
‫מקבלו מצד הנדר וכדומה‪ ,‬ולכן אמרה שלא יקבלום מצד דין תורה רק כאשר קים עליהם מרדכי ואסתר מצד‬
‫הנדר לא זולת‪ .‬והביאו ראיה לזה ממה שקיימו וקבלו תחלה הארבעה צומות‪ ,‬שהם מדברי קבלה‪ ,‬כמ"ש צום‬
‫הרביעי וצום החמישי וצום העשירי ( זכריה ח') והלא גם זה היא הוספה על דברי תורה‪ ,‬וקבלום עליהם כל‬
‫ישראל‪ ,‬מבואר שיש רשות להוסיף גזרות כאלה מצד נדר לבד‪ :‬ומאמר ע " פ מאמרי אסתר אלה וטענותיה‬
‫שכתבה אל חכמי הדור ההוא ‪ ,‬נתקיים דברי הפורים האלה‪ ,‬הסכימו אליה להחזיק בהפורים ולעשותו חק עולם‪,‬‬
‫וזאת שנית ונכתב בספר‪ .‬שהסכימו שיכתב בספר ותהיה המגלה הזאת בכלל כתבי הקדש‪ ,‬שע"ז היה מחלוקת‬
‫תחלה בין החכמים ועתה נתקיים והסכימו לדברי אסתר ‪:‬‬
‫מן הגמרא (ופירושו של המלבי"ם המפרש אותה) אנו לומדים על מחלוקת שהיתה בישראל אודות חג הפורים ועל‬
‫התעקשותה של אסתר להכניס את מגילת אסתר אל תוך כתבי הקודש‪ .‬אנו יכולים להבין מדוע היה קשה להכניס את‬
‫המגילה שלא נזכר בה שם שמים‪ ,‬לכתבי הקודש‪ ,‬ואולם‪ ,‬אסתר שהרגישה השגחה מלאה בכל צעד וצעד שעשתה‪,‬‬
‫מתעקשת על הכללת המגילה בכתבי הקודש‪ .‬היכולת להבין את הסתרת הפנים ולפעול מתוך אמונה ושליחות של מסירות‬
‫נפש גורמים לכך שחכמים מקבלים את בקשתה של אסתר "כתבוני לדורות"‪ ,‬ומוצאים בפרשת עמלק‪ ,‬אבי אבותיו של המן‪,‬‬
‫סימוכין למקומה של מגילת אסתר בתוך הכתובים‪ ,‬ובכך נסגר המעגל‪.‬‬
‫שאלות חזרה כלליות‬

‫‪ ‬מהו הרקע לסיפורה של אסתר וכיצד הוא מסייע לנו להבין את אישיותה והתנהגותה‪.‬‬
‫‪ ‬כיצד מלמדים אותנו הכתובים להכיר דמויות המופיעות בספרי התנ"ך ומה נלמד על אסתר מן התיאורים‬
‫אודותיה?‬
‫‪ ‬מדוע אסתר לא מגדת עמה ומולדתה? האם רצתה אסתר להיבחר למלכה?‬

‫מהו היחס דמותה של אסתר ומעשיה‪ ,‬לדורות?‬ ‫‪‬‬
‫‪ ‬מה קרה לאסתר במשך השנים שקדמו לגזירת המן?‬
‫‪ ‬מהו פשר תגובתה הראשונה של אסתר למשמע אבלו של מרדכי – מדוע היא שולחת לו בגדים?‬
‫‪ ‬מה גורם לאסתר להחליט שהיא תלך למלך‪ ,‬למרות הסיכון הכרוך בדבר וכיצד באים הדברים לידי ביטוי‬
‫בהתנהגותה ובמעשיה?‬
‫‪ ‬האם יש לאסתר תכנית‪ ,‬ואם כן ‪ -‬מהי?‬
‫‪ ‬כיצד מתארת המגילה את המפגש הגורלי (הכרוך בסיכון חיים!) בין אסתר לאחשוורוש?‬
‫‪ ‬מדוע אסתר אינה מבקשת מיד על עמה ומזמינה את המלך והמן למשתה השני?‬
‫‪ ‬מה מתרחש בלילה שבין שני המשתים?‬
‫‪ ‬מה מתרחש במשתה השני?‬
‫‪ ‬מהו היחס לדמותה של אסתר ומעשיה לדורות?‬
‫מילון מונחים כללי‬

‫התיאור ומרקם המילים‪ :‬בכל פרק או סיפור בתנ"ך‪ ,‬יש להבדיל בין התוכן לבין הדרך בה בחרו הכתובים להציג בפנינו את‬
‫התוכן המדובר‪ .‬את סיפור העלילה ניתן לספר במילים אחרות (וגם לתרגם משפה לשפה) ולכן הרגישות למילים שבהם‬
‫בחר הכתוב להציג את הסיפור‪ ,‬היא אחת הדרכים החשובות להבין את עומק הכתובים ואת כוונתם משום שהכתובים‬
‫בדרך כלל ממעיטים במילים וכל מילה שנאמרת צריכה להימדד ולהישקל במלוא כובד הראש‪.‬‬
‫דוגמא‪ :‬השימוש במילה 'המלכה' באסתר פרק ד פסוק ד‪ ,‬באה להדגיש לא רק את התוכן אלא גם את מקומה של אסתר‬
‫באותו אירוע‪ .‬השימוש בפועל 'דל' בסיפור גדעון (פרק ו פסוק ו) מעיד על מצב רגשי ולא רק על מצב עובדתי מתואר‪.‬‬
‫הכרות ישירה והכרות עקיפה של הדמות (אפיון ישיר ואפיון עקיף)‪ :‬ישנן דרכים בהן התנ"ך מאפיין את הדמויות המופיעות‬
‫בסיפוריו‪ .‬בדרך הראשונה (אפיון ישיר) התנ"ך מוסר לנו מידע על אופי הדמות‪ .‬בדרך השנייה אנו למדים על אופייה באופן‬
‫עקיף (כגון תיאור מחשבותיה‪ ,‬דבריה‪ ,‬מעשיה ואפילו לבושה של הדמות והרושם שהיא משאירה על אחרים)‪.‬‬
‫דוגמא‪ :‬כאשר אסתר אינה מדברת אך אנו שומעים על הרושם שהיא משאירה על סביבתה 'ותשא חן וחסד'‪ .‬על אלישע‬
‫אומרת האשה השונמית שהוא איש קדוש‪ ,‬ביטוי שמתאר את תחושותיה והערצתה אליו‪.‬‬
‫גם ביחידה על גדעון זכינו להכיר אותו דרך תיאור מעשיו (חובט חיטים בגת)‪ ,‬דרך אמירה מפורשת של הכתוב (הייחוס‬
‫המשפחתי שלו)‪ ,‬ודרך הרושם שהוא עושה על אחרים (בשיחה בין הלוחמים המדיינים באוהל)‬
‫מילה מנחה‪ :‬מילה מנחה היא מילה החוזרת מספר פעמים בתוך יחידת הלימוד ותפקידה להוביל אותנו ולכוון אותה‬
‫בהבנת הכתובים‪.‬‬
‫דוגמא‪ :‬בסיפור הנערים מוזכר בפסוק אחד ארבע פעמים השורש על"ה‪ ,‬המתאר את הקושי הפיסי של אלישע ובמקביל את‬
‫הלעג של הילדים מולו‪ ,‬מה שהופך למקור קושי כפול‪ .‬כאשר מצווה ה' על גדעון לרדת למחנה מדיין ‪ -‬השורש יר"ד חוזר על‬
‫עצמו מספר פעמים במובנים שונים בין ירידה פיסית וירידה לצורך מלחמה‪ ,‬מה שמדגיש את המעשה הנדרש מצד גדעון‬
‫לעומת הצורך של גדעון‪ .‬במגילת אסתר השורש לק"ח מתאר את ההבדל בין הקשר שבין מרדכי ואסתר לבין הקשר שבין‬
‫אחשוורוש ואסתר כאשר מרדכי 'לקח' את אסתר לבת ואילו לבית אחשוורוש נאמר 'ותלקח'‪.‬‬
‫השוואה (אנלוגיה)‪ :‬השוואה בין סיפורים שיש ביניהם דמיון רב בעלילה‪ ,‬תוך עמידה על הדומה והשונה‪.‬‬
‫דוגמא‪ :‬במגילת אסתר נכתב הסיפור כך שאנו מזהים דמיון גדול בין קורות אסתר בבית אחשוורוש לבין קורות יוסף בבית‬
‫פרעה‪.‬‬
‫ארמז‪ :‬שיבוץ ביטוי לשוני ייחודי המופיע בסיפור אחר‪ ,‬שתפקידו בדרך כלל להדהד בלב הקורא את זכרו של הסיפור‬
‫האחר‪ ,‬ובכך לתרום להשוואה שבין הסיפורים (ע"ע)‪.‬‬
‫דוגמא‪ :‬הביטוי‪' :‬ויצעק צעקה גדולה ומרה' ביחס למרדכי הוא ארמז שבא להזכיר לנו את צעקתו של עשיו‪ .‬בסיפור אלישע‬
‫נמצא את התיאור דובים שכולים כארמז לארץ המשכלת (יריחו)‪ .‬בסיפור ההתגלות של המלאך לגדעון אנו מוצאים דמיון‬
‫להתגלות למשה בסנה‪ ,‬והשימוש בדימוי הארבה משמש ארמז למכות מצרים‪.‬‬
‫רמזים מטרימים‪ :‬לעתים 'שותל' הכתוב רמזים טרם זמנם‪ .‬רמזים אלו נותנים לנו מידע שיסביר אירועים בהמשך הסיפור‬
‫(ובלשון מודרנית‪ :‬האקדח המופיע במערכה הראשונה ירה במערכה השלישית)‪.‬‬

‫דוגמא‪ :‬סיפורם של בגתן ותרש הוא סיפור מטרים את ספר הזכרונות של המלך אחשוורוש‪ .‬בסיפור גדעון‪ ,‬בתיאור‬
‫הלוחמים שנשארו ממבחן הליקוק מסופר כי השאירו בידיהם את שופרותיהם כרמז מטרים לתפקידם של השופרות‬
‫בלוחמה הפסיכולוגית בצבא מדיין‪.‬‬
‫האטה‪ :‬מסירת ההתרחשות במילים רבות ובחזרות המאיטות את קצב האירועים‪ ,‬על מנת להעצים את המתח או להגדיל‬
‫את חוסר הידיעה וכדומה‪.‬‬
‫דוגמא‪ :‬כניסתה של אסתר לחצר המלך מלווה בתיאור מואט (המלווה בטעמים מאיטים‪ :‬מונח מונח‪ ,‬במקום קדמא‬
‫ואזלא)‪ ,‬המעצים את המתח בכניסתה של אסתר למקום מסוכן זה‪ .‬הפגישה בין האישה השונמית ואלישע וחוסר הידע של‬
‫אלישע מה אירע‪ ,‬מאיטים את האירועים המהירים (המאופיינים בפעלים רבים) ומגבירים את המתח‪ .‬צו ה' אודות מיון‬
‫הלוחמים של גדעון‪ ,‬שמפרט את האירועים ומגדיל את חוסר ההבנה שלנו בדבר אופי המיון‪.‬‬
‫השלמת פערים‪ :‬בסיפורי התנ"ך המקצרים כל כך בלשונות והתמציתיים יש מקרים רבים שבהם עלינו למלא את הפערים‪.‬‬
‫זה המקום אותו "מנצלים" פעמים רבות מדרשי חז"ל על מנת להעביר את המסרים שלהם (לרוב) או לנסות ולהסברי את‬
‫פשט הכתובים בדרך המוסיפה את תיאורי ההתרחשויות בין האירועים (סוג דרשות זה פחות שכיח)‪.‬‬
‫דוגמא‪ :‬מי היה בעלה של האלמנה‪ ,‬שפונה לאלישע‪ ,‬שהיה ירא ה' ומדוע שקע בחובות? מה קרה לאסתר בבית המלך‬
‫אחשוורוש במשך חמש שנים שבהם לא סופר לנו מאומה בפסוקים? מה אירע בין התגלות המלאך ובין היציאה לקרב‪,‬‬
‫שגרם לגדעון להסס מחדש ולבקש את אותות הגיזה?‬


דמויות מופת - חוברת ללימוד עצמי - תשע - ד

Uploaded by

Document Information

Original Title

Copyright

Available Formats

Share this document

Share or Embed Document

Sharing Options

Did you find this document useful?

Is this content inappropriate?

Copyright:

Available Formats

דמויות מופת - חוברת ללימוד עצמי - תשע - ד

Uploaded by

Copyright:

Available Formats

‫אבינועם ביר‬ ‫דמויות מופת מן המקרא [חומר הלימוד לנבחנים ברמת ‪ 5‬יח"ל‪ ,‬ע"פ אתר ללמוד וללמד]‬

‫דמויות מופת מן המקרא‪:‬‬

‫כתיבה‪ :‬צוות כתיבה‪ ,‬אתר ללמוד וללמד‬

‫‪ -‬החוברת מיועדת לשימוש פנימי בלבד ‪-‬‬

‫‪1‬‬ ‫ישיבת "בלבב שלם"‪ ,‬אמי"ת ירוחם תשע"ד‬

‫‪2‬‬ ‫ישיבת "בלבב שלם"‪ ,‬אמי"ת ירוחם תשע"ד‬

‫‪3‬‬ ‫ישיבת "בלבב שלם"‪ ,‬אמי"ת ירוחם תשע"ד‬

‫יחידה ‪ :1‬מבוא לתקופת גדעון‬

‫מבוא לספר שופטים‬

‫פרק א'‪ :‬בין יהושע לשופטים‬

‫תקופה יהושע זו תקופת שיא – הגשמת ההבטחה לאבות‪:‬‬

‫נקודות השוואה בין ספרי יהושע ושופטים‪:‬‬

‫‪4‬‬ ‫ישיבת "בלבב שלם"‪ ,‬אמי"ת ירוחם תשע"ד‬

‫פרק ב'‪ :‬עזיבת עבודת ה'‬

‫מצודת דוד (ב'‪ ,‬יח)‪:‬‬

‫הרקע לימי גדעון‪-‬פרק ו'‬

‫אין בספר שופטים תיאור דומה לשעבוד‪.‬‬

‫‪5‬‬ ‫ישיבת "בלבב שלם"‪ ,‬אמי"ת ירוחם תשע"ד‬

‫תוכחת האיש הנביא‪-‬פרק ו' פס' ז‪-‬י ‪:‬‬

‫‪6‬‬ ‫ישיבת "בלבב שלם"‪ ,‬אמי"ת ירוחם תשע"ד‬

‫יחידה ‪ :2‬מינוי גדעון‬

‫‪7‬‬ ‫ישיבת "בלבב שלם"‪ ,‬אמי"ת ירוחם תשע"ד‬

‫תגובת גדעון [פסוקים טו‪-‬כד]‬

‫תשובת ה' – ע"י מלאך או באופן ישיר‬ ‫דברי גדעון‬

‫‪8‬‬ ‫ישיבת "בלבב שלם"‪ ,‬אמי"ת ירוחם תשע"ד‬

‫שהיה במקום‪ .‬בשניהם תגלה לצופים שה' שלח את שליחו –‬

‫גדעון נלחם בעבודה הזרה [כה‪-‬לב]‬

‫הרב יגאל אריאל‪ ,‬עוז וענווה עמ' ‪:235‬‬

‫‪9‬‬ ‫ישיבת "בלבב שלם"‪ ,‬אמי"ת ירוחם תשע"ד‬

‫תגובת אנשי העיר ותגובת יואש אבי גדעון ‪ :‬פסוקים כח ‪ -‬לב‬

‫‪13‬‬ ‫ישיבת "בלבב שלם"‪ ,‬אמי"ת ירוחם תשע"ד‬

‫יחידה ‪ :3‬ההכנות למלחמה‬

‫‪11‬‬ ‫ישיבת "בלבב שלם"‪ ,‬אמי"ת ירוחם תשע"ד‬

‫‪12‬‬ ‫ישיבת "בלבב שלם"‪ ,‬אמי"ת ירוחם תשע"ד‬

‫גיוס הצבא למלחמה וצמצומו [פס' א‪-‬יח]‬

‫‪13‬‬ ‫ישיבת "בלבב שלם"‪ ,‬אמי"ת ירוחם תשע"ד‬

‫יע אֶ ְת כֶ ם וְ נ ַָת ִּת י אֶ ת ִּמ ְד יָן ְב י ֶָד ָך וְ כָ ל הָ ָע ם‬

‫הירידות למחנה מדין [ח‪-‬טו]‬

‫נשים לב להבדל בין שני סוגי ירידות‪:‬‬

‫‪14‬‬ ‫ישיבת "בלבב שלם"‪ ,‬אמי"ת ירוחם תשע"ד‬

‫ית מָׁ צוֹר‬

‫שברו = פתרונו‬ ‫החלום‬

‫יחידה ‪ :4‬המלחמה ומאורעותיה‬

‫שלב ‪ :1‬המכה הראשונה (ז'‪ ,‬טז‪-‬כב)‬

‫‪15‬‬ ‫ישיבת "בלבב שלם"‪ ,‬אמי"ת ירוחם תשע"ד‬

‫גדעון נוקט בכמה טכסיסים‪:‬‬

‫לה' ולגדעון ‪ -‬הסיבתיות הכפולה‬

‫‪16‬‬ ‫ישיבת "בלבב שלם"‪ ,‬אמי"ת ירוחם תשע"ד‬

‫התמודדות בתוך העם (ח'‪ ,‬א‪-‬ט‪ ,‬יג‪-‬יז)‬

‫התמודדות מול אנשי סוכות ופנואל‪:‬‬

‫‪17‬‬ ‫ישיבת "בלבב שלם"‪ ,‬אמי"ת ירוחם תשע"ד‬

‫שלב ‪ – 3‬לכידת זבח וצלמונע מלכי מדין (ח'‪ ,‬ד‪-‬כא)‬

‫לכידת זבח וצלמונע מלכי מדין (ח'‪ ,‬ד‪-‬כא)‬

‫‪18‬‬ ‫ישיבת "בלבב שלם"‪ ,‬אמי"ת ירוחם תשע"ד‬

‫דמותו של גדעון ביחידה זו ‪ -‬סיכום‪:‬‬

‫יחידה ‪ :5‬אחרית גדעון ומשל יותם‬

‫‪19‬‬ ‫ישיבת "בלבב שלם"‪ ,‬אמי"ת ירוחם תשע"ד‬

‫‪23‬‬ ‫ישיבת "בלבב שלם"‪ ,‬אמי"ת ירוחם תשע"ד‬

‫סיכום‪ :‬דמותו של גדעון ומאפיינים בולטים באישיותו‬

‫שאלות חזרה כלליות‬

‫‪21‬‬ ‫ישיבת "בלבב שלם"‪ ,‬אמי"ת ירוחם תשע"ד‬

‫‪22‬‬ ‫ישיבת "בלבב שלם"‪ ,‬אמי"ת ירוחם תשע"ד‬

‫‪23‬‬ ‫ישיבת "בלבב שלם"‪ ,‬אמי"ת ירוחם תשע"ד‬