‫דוח צפייה – יאקיש ופופצ'ה‬

‫כיתה‪ :‬יא'‪2‬‬ ‫תלמידה‪ :‬קלייר אלן וייסברוט‬ ‫מורה‪ :‬נאווה בן שלום‬

‫רקע‪ :‬יאקיש ופופצ'ה זו הצגה אבסורדית שנכתבה ע"י חנוך לוין ועלתה לראשונה בפברואר ‪.1986‬‬
‫הדמויות בהצגה הן טוקרקבלט הזקו הגוסס‪ ,‬טרופלאז' הברון‪ ,‬שמפינייה‪-‬שנדלייה הנסיכה‪ ,‬השדכן‬
‫לייבך‪ ,‬חפטון קרודיצר הגיס‪ ,‬פורצדס הזונה‪ ,‬היא והוא חרופצ'ה (הורי הכלה)‪ ,‬היא והוא הושפיש‬
‫(הורי החתן) וכמובן יאקיש השפיש ופופצ'ה חרופצ'ה‪.‬‬
‫תפאורה‪ :‬בהצגה הבמה מלוכסנת כלפי מטה‪ .‬היא מכוסה בנייר והשחקנים מציירים במכחולי צבע‬
‫גדולים ובצעי גואש זוהרים את סביבת מחייתם ומסעם‪ :‬דשא‪ ,‬פרות‪ ,‬מסילת רכבת‪ ,‬דלת לחדרם של‬
‫יאיקש ופוצ'ה‪ ,‬חתול רחוב ואגם‪ .‬כמו כן הם מאיירים אלמנטים שונים המאפיינים זמן‪ ,‬מקום ואוירה‪.‬‬
‫לאורך ההצגה הנייר נתלש ותחתיו ישנם עוד ועוד שכבות של ניירות‪ .‬ישנו גם פס נייר לאורך כל‬
‫הקיר האחורה של הבמה‪ .‬השחקנם מציירים עליו דברים כמו עננים או כותבים מילים כמו חלק ‪1‬‬
‫וחלק ‪ . 2‬ככל שההצגה מתפתחת וישנו צורך לכתוב עוד עוד דברים‪ ,‬הנייר יורד למטה‪ .‬בבמה פתחים‬
‫לכניסת ויציאה מפתיעה של הדמויות ולקבירתם לאחר מותם‪ .‬מיטת יחיד מסמלת את מיטת ה"כשלון"‬
‫של יאקיש ופופצ'ה לקיים את מצוות הפרו ורבו‪ .‬מעברי תפאורה מבוצעים באופן מסוגנן ע"י גבר‬
‫שרירי המוציא ומכניס בתאורה מלאה את הציוד‪ .‬כמו כן קטעי תנועה מסויימים באים במקום תפאורה‬
‫כמו "הרכבת האנושית" שעושים השחקנים בעצמם‪ :‬אוחזים זה בזה ונעים כגלגלי רכבת‪.‬‬
‫איפור ושיער‪ :‬לכל אחד מהשחקנים אף ליצן בצבע שונה וייחודי לו‪ ,‬שהציג את הדמויות‪ ,‬למעלה‬
‫מכל ספק‪ ,‬כליצנים עלובים‪ .‬רק לזקן שמת במהלך ההצגה היה אף ארוך ומעוקל‪ ,‬הוא היה שונה‬
‫משאר הדמויות המשעשעות‪ ,‬עצוב במידת‪-‬מה וחסר שליטה בגלל נכות‪ .‬התלבושות עצמן היו‬
‫מגוחכות‪ ,‬צבעוניות ואינפנטיליות‪ .‬אוברול ליצני‪-‬ילדותי‪ ,‬כותנות ובוקסרים מעוטרים ומשעשעים‪,‬‬
‫חצאיות‪ ,‬חולצות ומכנסיים בשלל צבעים‪ .‬הבגדים בעלי אופי קרקסי של ליצנים או דמויות קרקס‬
‫נוספות (הגיס)‪ ,‬גדולות בעיצובן‪ ,‬בצבעים ילדותיים ולא תואמים‪.‬‬
‫הזונה הצרפתייה‪ ,‬שצריכה לגרות את ה"בלי‪-‬יכולת" כדי שיצליח להכניס את ה"טפטפן"‬
‫ל"בלי‪-‬צורה"‪ ,‬לבושה באופן גרוטסקי ומרתיע – ביריות שחורות‪ ,‬צעיף נוצות עבה ושמלה‬
‫כביכול‪-‬מינית; לעומת נכות ברגל אחת‪ ,‬קרחת ואף ליצן שחור – קולה הצרוד בשילוב הלבוש‪,‬‬
‫מציגים אותה כזונה מזדקנת‪ ,‬אומללה ומאולצת‪.‬‬
‫ניתן להצביע על השוני של הגיס משאר הדמויות‪ ,‬שמהווה בהצגה מעין אדם מיוחד‪ ,‬מקושר ואיש‬
‫העולם הגדול שנמצא בטעות בעיירות המסכנות עם משפחתו העלובה‪ ,‬אך במהלך ההצגה מתגלה‪,‬‬
‫כי מעבר לחליפתו המפוארת‪ ,‬הליכתו הזקופה‪ ,‬אוצר המילים העשיר והיהירות‪ ,‬הפלצנות והיהירות‬
‫הרבה שלו – גם הוא‪ ,‬כשאר הדמויות‪ ,‬קטן‪ ,‬עלוב וחסר עתיד‪.‬‬
‫מוזיקה‪ :‬ארבעת עטו אפי‪-‬ליצן בדומה לדמויות‪ ,‬והיו לחלק מהותי מן ההצגה‪ .‬בכך הדגישו את‬
‫העובדה שגם הם‪ ,‬ככל בני האדם – כולל אותנו – עלובים ומגוחכים‪ .‬השירים שהתנגנו הצגה‬
‫הדגישו מאוד את האוירה היהודית‪-‬פולנית‪ .‬הנהגים דאגו גם לקולות החתול‪ ,‬שהדגישו את עליבות‬
‫של העיירה והדמויות‪.‬‬
‫מיזנסצינה‪ :‬לאורך כל המחזה‪ ,‬המיזנסצינות מסכירות מסע או מרדף המוני‪ .‬כל המשפחות עומדות‬
‫בסוג של עמידה עדרית סביב יאקיש ופופצ'ה‪ .‬כל התנועות היו מאוד ילדותיות ומוגזמות‪ ,‬טעונות‬
‫רגש וליצניות‪ .‬הגוף תמיד היה משוחרר וחסר שליטה עצמית‪ ,‬כמו ילד קטן שמגלה את העולם‪.‬‬
‫ביקורת חברתית‪ :‬ההצגה חושפת את העולם כמקום קודר וחסר תיקווה‪ ,‬אך מרמזת כי ניתן להביט‬
‫בו גם בצחוק‪ ,‬בהומור ובקבלה‪ .‬איבר המין הכושל והנראות הנוראית מראים כמה החיים שלנו בעולם‬
‫הזה עלובים וחסרי משמעות‪ ,‬אך בכל זאת אנו מנסים בכל כוחינו להשאיר חותם משלנו בעולמינו‬
‫העלוב‪ .‬הציפיות החברתיות ליופי או הצלחה נכנסים לעולנו לראש וסוחפים את החיים שלנו איתם‪.‬‬