‫א‬

‫מרדכי הלוי פטרפרוינד‬ ‫בעזהשי"ת‬

‫בענין חיוב השמיעה לחכמים שבכל דור‬

‫בפרשת שופטים (פר' י"ז ח' –י"א) נאמרו כמה פסוקים בענין הציווי לשמוע לחכמי ישראל "כִּ י ִּיפָּ לֵא ִּמ ְּמָך דָּ בָּ ר ל ִַּמ ְּשפָּט בֵ ין דָּ ם לְּ דָּ ם בֵ ין דִּ ין לְּ דִּ ין‬
‫שפֵט ֲאשֶ ר יִּהְּ יֶה בַ י ִָּּמים הָּהֵ ם‬ ‫ּובֵ ין ֶנגַע ָּל ֶנגַע דִּ בְּ ֵרי ִּריבֹת בִּ ְּש ָּע ֶריָך וְּ ַק ְּמתָּ וְּ עָּלִּ יתָּ אֶ ל הַ מָּ קֹום אֲשֶ ר יִּבְּ חַ ר ה' אלקיָך בֹו ּובָּ אתָּ אֶ ל הַ ֹכ ֲהנִּים הַ לְּ וִּ יִּם וְּ אֶ ל הַ ֹ‬
‫תֹורה‬
‫וְּ דָּ ַר ְּשתָּ וְּ הִּ גִּ ידּו לְּ ָך אֵ ת דְּ בַ ר הַ ִּמ ְּשפָּט‪ .‬וְּ ע ִָּּשיתָּ עַל פִּ י הַ דָּ בָּ ר ֲאשֶ ר יַגִּ ידּו לְּ ָך ִּמן הַ מָּ קֹום הַהּוא ֲאשֶ ר יִּבְּ חַ ר ה' וְּ שָּ מַ ְּרתָּ ַלעֲשֹות כְּ כֹל אֲשֶ ר יֹורּוָך‪ .‬עַל פִּ י הַ ָּ‬
‫ּושמ ֹאל"‪.‬‬
‫ֹאמרּו לְּ ָך תַ עֲשֶ ה ל ֹא תָּ סּור ִּמן הַ דָּ בָּ ר אֲשֶ ר יַגִּ ידּו לְּ ָך י ִָּּמין ְּ‬
‫ֲאשֶ ר יֹורּוָך וְּ עַל הַ ִּמ ְּשפָּט ֲאשֶ ר י ְּ‬
‫והנה זה פשוט לכל הראשונים דאף שעיקר הפרשה נאמרה בתורה על זקן ממרא‪ ,‬מ"מ חיוב השמיעה לבית דין הגדול נאמר לכל אדם ולא רק לזקן‬
‫ממרא‪[ ,‬וע"ע לקמן‪......‬מש"נ בזה בדעת היראים]‪ .‬עוד מבואר בראשונים שהחיוב לשמוע לחכמים הוא הן בגזרות ותקנות והן בביאוריהם למצוות‬
‫התורה‪ .‬וכבר כתב הרמב"ם (ריש הל' ממרים) "וכל המאמין במשה רבינו ובתורתו חייב לסמוך מעשה הדת אליהם ולהשען עליהן"‪ .‬והרמב"ם‬
‫והרמב"ן נח לקו האם גם הגזירות והתקנות נכללו בלא תסור מדאורייתא או לאו‪ ,‬ובסי'‪......‬הארכנו בביאור מחלוקתם‪.‬‬
‫אמנם יש לעיין על אלו חכמים נאמרו העשה והלא תעשה הנ"ל והאם הם שייכים גם בזמן הזה‪.‬‬

‫ביאור שיטת הרמב"ם דהלא תסור קאי רק על בי"ד הגדול‬

‫א‪ .‬כתב הרמב"ם (ריש הלכות ממרים) "בית דין הגדול שבירושלם הם עיקר תורה שבעל פה והם עמודי ההוראה‪ ,‬ומהם חוק ומשפט יוצא לכל‬
‫ישראל‪ ,‬ועליהן הבטיחה תורה‪ ,‬שנאמר על פי התורה אשר יורוך זו מצות עשה‪ .‬וכל המאמין במשה רבינו ובתורתו חייב לסמוך מעשה הדת אליהם‬
‫ולהשען עליהן‪ .‬כל מי שאינו עושה כהוראתן עובר בלא תעשה‪ ,‬שנאמר לא תסור מכל הדבר אשר יגידו לך"‪ .‬ומבואר ברמב"ם דהן העשה של על פי‬
‫התורה אשר יורוך והן הלאו של לא תסור נאמרו רק בבית דין הגדול‪.‬‬
‫וכ"ה ברמב"ם בסהמ"צ (עשה קע"ד) שכתב בזה"ל "והמצוה הקע"ד היא שצונו לשמוע לבית דין הגדול ולעשות כל מה שיצוו בו מאיסור והיתר‪.‬‬
‫ואין הבדל בזה בין הדבר שיסברוהו א ו הדבר שיוציאוהו בהקש מן ההקשים שהתורה נדרשת בהן או הדבר שיסכימו עליו שהוא סוד התורה או לפי‬
‫ענין מן הענינים שיהיה דעתם שהוא ישר ושבו חזוק לתורה‪ .‬הכל אנו חייבים לשמוע אותו ולעשותו ולעמוד על פיהם לא נעבור ממנו והוא אמרו‬
‫יתעלה על פי התורה אשר יורוך וכו'"‪ .‬וכן במנין הקצר (עשה קע"ד) כתב הרמב"ם "לשמוע מכל בית דין הגדול שיעמדו להם לישראל שנ' ועל‬
‫המשפט"‪ .‬וחזינן הכא נמי דס"ל לרמב"ם דקאי על בי"ד הגדול דוקא‪.‬‬
‫והנה בספר המצוות (ל"ת שי"ב) כתב הרמב"ם "והמצוה השי"ב היא שהזהירנו מחלוק על בעלי הקבלה עליהם השלום ומצאת ממצוותם במעשה‬
‫הת ורה והוא אמרו לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך‪ .‬ולשון ספרי לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך זו מצות לא תעשה וכו'"‪ .‬וכאן לא הזכיר‬
‫הרמב"ם כלל את הבי"ד הגדול אלא נקט שהלאו הוא על כל "בעלי הקבלה"‪ .‬ובמנין המצוות הקצר (ל"ת שי"ב) כתב הרמב"ם "שלא להמרות על פי‬
‫בית דין שנ' לא תסור מכל הדבר"‪ .‬ולא הזכי ר דמיירי דוקא בבי"ד "הגדול"‪ .‬ולכאורה היה מקום לומר דאף שהעשה נאמר רק על בי"ד הגדול מ"מ‬
‫הלאו נאמר על כל בית דין‪ .‬אך א"כ תהיה סתירה לרמב"ם בהל' ממרים דמשמעות דבריו דהלא תסור קאי ג"כ רק על בי"ד הגדול‪.‬‬
‫וצ"ל דכשכתב הרמב"ם בלא תעשה דקאי על בעלי הקבלה כוונתו אכן לבי"ד הגדול‪ ,‬דיעויין בדבריו (בפ"א ממרים ה"ב) שכתב על הבי"ד הגדול‬
‫"כל מי שאינו עושה כהוראתן עובר בלא תעשה שנאמר לא תסור מכל הדבר אשר יגידו לך וכו'‪ ,‬הרי הוא אומר על פי התורה אשר יורוך אלו‬
‫הגזרות והתקנות וכו'‪ ,‬מכל הדבר אשר יגידו לך זו הקבלה שקבלו איש מפי איש"‪[ .‬וע"ע בחינוך (מצ'' תצ"ו) שפתח וכתב "שלא להמרות על פי‬
‫בית דין הגדול שיעמדו לישראל "‪ ,‬והמשיך וביאר "שנמנענו מלחלוק על בעלי הקבלה עליהם השלום ומלשנות את דבריהם וכו'"‪ .‬וע"ע בדברי‬
‫הרמב"ם בהקד' ליד החזקה מש"כ על חכמי הקבלה ששמעו דור מפי דור עד משה רבינו]‪ .‬ואכתי יל"ע בזה‪.‬‬
‫ויש להוסיף ולדקדק דהרמב"ם ס"ל דהלא תעשה קאי רק על בי"ד הגדול מכך שבמנין המצוות בריש ספר שופטים ובריש הלכות ממרים כתב‬
‫הרמב"ם "א‪ .‬לעשות על פי התורה שיאמרו בית דין הגדול‪ .‬ב‪ .‬שלא לסור מדבריהם"‪ .‬ומשמע דאף הלא תסור קאי רק על הבית דין הגדול‪.‬‬
‫עוד יש להוכיח כן מהא דכשמנה הרמב"ם בסוף מנין העשין את שישים המצוות ההכרחיות לא מנה את מצ' קע"ד של על פי התורה אשר יורוך‪.‬‬
‫וחזינן נמי דס"ל שאינה נוהגת בזה"ז‪ .‬והרי"ז משום שאין לנו בי"ד הגדול‪.1‬‬

‫דברי האחרונים בעיקר שיטת הרמב"ם‬

‫ב‪ .‬ונראה דכן נקטו גדולי האחרונים בדעת הרמב"ם שהעשה והלא תעשה נאמרו רק על בי"ד הגדול‪ .‬דיעויין בקרי"ס (ריש הל' ממרים) שכתב‬
‫בזה "ל "מצות רלה לעשות על פי התורה שיאמרו לנו בי"ד הגדול שבירושלים שהם עיקר תורה שבעל פה ועמודי ההוראה שנאמר על פי התורה‬
‫אשר יורוך וכו'‪ .‬אזהרת שדמ שלא לסור מדבריהם וכל מי שאינו עושה כהוראתן עובר בלאו זה דכתיב ולא תסור מכל הדבר אשר יגידו לך ימין‬
‫ושמאל"‪ .‬וחזינן שכתב דאף הל"ת הוא באותו אופן של העשה והיינו בבי"ד הגדול בירושלים‪.‬‬
‫וכ"כ במרגניתא טבא (בשורש הראשון‪ ,‬עמ' תמ"ב בנדמ"ח) וז"ל "אבל מה שגזרו ב"ד הגדול דיבנה ואושא‪ ,‬והנני מוסיף לדבריו דאפילו גזרו ב"ד‬
‫הגדול שבירושלים חוץ ללשכת הגזית‪ ,‬אע"פ שפשטה גזירתם ותקנתם בכל י שראל אין בכל תקנתם ומנהגם לא עשה דעל פי התורה אשר יורוך ולא‬
‫לאו דלא תסור מן התורה אלא אסמכתא בעלמא בעלמא היא"‪ .‬וע"ש שדן דאפשר שא"צ שיהיו דוקא בלשכת הגזית [ועי' לעיל‪......‬מש"נ בענין זה]‪,‬‬

‫‪ 1‬ובספר הזכרונות (זכרון ראשון פ"א ד"ה עוד מצאתי) כתב להוכיח מהרמב"ם כאן להיפך‪ ,‬דלא תסור נוהג גם בחכמי הדורות אפילו‬
‫שלא בבי"ד הגדול [ולקמן באות‪......‬הבאנו את שיטתו]‪ ,‬דיעוי"ש שכתב שהרמב"ם לפי הגירסה שלפנינו מנה לפי סדר המצוות הנוהגות‬
‫בזה"ז את מצוות ק"ע‪ ,‬קע"ב וקע"ה‪ .‬והנה מצוה ק"ע היא לשמוע קול שופר‪ ,‬והיא אכן נוהגת כיום‪ .‬ואח"כ מצוה קע"א היא לתת מחצית‬
‫השקל בכל שנה‪ ,‬וקע"ב לשמוע קול נביא מהנביאים וכו'‪ ,‬וקע"ג למנות עלינו מלך וקע"ד לשמוע לבי"ד הגדול וכו' וקע"ה לנטות אחרי‬
‫רבים שג"כ נוהגת כיום בודאי‪ .‬והנה מכל המצוות שבין ק"ע לקע"ה היחידה שראוי למנותה שנוהגת כיום היא קע"ד‪ ,‬לשמוע לבי"ד הוחל‬
‫והוא הדין לגדולים שבחכמת התורה שבכל דור‪( .‬ובי"ד הגדול שהזכיר היינו שדיבר בהווה‪ ,‬וכמו שהובא לעיל מדברי הספר הזכרונות)‪.‬‬
‫ועל כרחך שמש"כ בספרים שלפנינו מצוה קע"ב זו טעות‪ ,‬וצ"ל מצוה קע"ב‪ ,‬עכתו"ד‪.‬‬
‫ומיהו נראה דאף אם נקבל את דבריו שיש כאן טעות בספרי הרמב"ם וצ"ל קע"ד במקום קע"ב‪ ,‬אכתי ליכא ראיה שהרמב"ם ס"ל שיש‬
‫לא תסור גם על חכמי הדורות בזמנינו‪ .‬דאפשר דמה שלא תסור היא מצוה הכרחית כיום הרי"ז ביחס לדברים שבי"ד הגדול תיקן בזמנו‪,‬‬
‫שגם כיום חייבים לקיימם משום לא תסור‪ ,‬אך מי אמר שמצוה זו אמורה גם כלפי דברי חכמי הדורות שהם מתקנים כיום‪.‬‬
‫ובעיקר קושית הספר הזכרונות על מה שלפנינו איתא התם את המצוה לשמוע מכל נביא‪ ,‬אפש"ל בדוחק דכבר כתב החינוך (מצ' תקט"ז‬
‫לשמוע מכל נביא) "ונוהגת מצוה זו בזכרים ונקיבות בכל זמן שימצא נביא בינינו"‪ .‬וע"ע בתשו' הרשב"א (ח"א תקמ"ח) אודות ה"נביא"‬
‫מאוילא‪ .‬ומיהו ע"ע במורה נבוכים (ח"ב פל"ו) שביאר הטעם שהנבואה נפסקה בזמן הגלות עד ימות המשיח‪ .‬וצ"ע‪...‬והגר"א נבנצאל‬
‫שליט"א כתב לי דמ"מ אם נזכה ויבא נביא נצטוינו לשמוע בקולו‪ ,‬עכ"ד‪ ,‬ואכתי צ"ע‪ .‬ואפשר לומר עוד דכוונת המצוה היא שגם כיום‬
‫צריך לשמוע לכל דברי הנביאים שנשארו בידינו מהתקופה שבה היתה הנבואה‪ .‬אלא שא"כ צ"ע למה באמת לא מנה הרמב"ם ללא תסור‬
‫ששייך גם כיום על הדברים שנשארו בידינו מהבית דין הגדול ‪ .‬ובפרט קשה לשיטת הרמב"ם דאיכא לא תסור על כל הגזירות והתקנות‬
‫שתקנו עכ"פ בבי"ד הגדול וגם כיום העובר ע"ז עובר בלא תסור‪ ,‬וצ"ע בכל זה‪.‬‬
‫ב‬

‫וסיים וכתב "ופשיטא אם גזרו חכמי התלמוד אחר שבטל הב"ד הגדול לגמרי‪ ,‬כמ"ש הרמב"ם בהקד' חיבורו הגדול שב"ד הגדול של ע"א בטל כמה‬
‫שנים קודם חיבור התלמוד‪ ,‬שאינן בכלל לאו דלא תסור אלא אסמכתא בעלמא" ‪.2‬‬
‫וע"ע במנח"ח (תצ"ה סק"ג) דנקט נמי בדעת הרמב"ם דדוקא בבי"ד הגדול שבירושלים עוברים בעשה ולא תעשה‪[ .‬אך סיים שם המנח"ח‬
‫דברמב"ם בספר המצוות נ ראה דס"ל כהחינוך דהעשה והל"ת הם אף בחכמי הדורות‪ .‬ובהג"ה הגרי"פ פערלא שם תמה דבדברי הרמב"ם בסהמ"צ‬
‫לא נמצא שום משמעות לזה דס"ל כהחינוך ואדרבה משמע איפכא‪ ,‬עכ"ד‪ .‬ואפשר דכוונת המנח"ח לרמב"ם בל"ת שי"ב שהזכיר רק את חכמי‬
‫הקבלה ולא את בי"ד הגדול‪ ,‬אך עי' לעיל מש"נ בזה בדעת הרמב"ם]‪ .‬וע"ע בדברי המהר"ץ חיות (תורת הנביאים מאמר לא תסור עמ' צ"ז ועמ'‬
‫ק"ב) שכתב ג"כ דהרמב"ם ס"ל דהן העשה והן הלאו הם רק על בית הדין הגדול‪ .‬וע"ש בראיותיו מדברי הרמב"ם‪ ,‬וע"ש מה שהביא מדברי‬
‫הרמב"ם במורה נבוכים (ח"ג פמ"א) על כך שכמה דינים נאמרו רק בבי"ד הגדול כגון עשיית סייגים לדורות וכן ביטול מקצת מצוות כהוראת שעה‬
‫וכן שהחולק עליהם חייב מיתה‪ ,‬וכתב המהרצ"ח "ראינו מדבריו ששינה ושילש דעשיית הסייגים והתקנות לא נמסרו רק לבי"ד הגדול‪ .‬אבל משחרב‬
‫בית המקדש ובטלו הסנהדרין ובי"ד הגדול מלשכת הגזית ורבו הגליות ולא יכלו כל חכמי ישראל להתאסף במקום אחד ולפקח בטובתן של ישראל‬
‫והיה עם ה' מפוזרים בקצוות הארץ‪ ,‬וכל חכם שבזמנו ובמדינתו מורה לעדתו ע"פ התורה ולפי סברתו בהוצאות המשפטים והדינים‪ ,‬ולא ידע כלל כי‬
‫חכם אחר הוציא מסברתו ומן המדרשות היפך ממה שלמד הוא‪ ,‬לכן הדינים הללו אינם לחוב עלינו במצות לא תסור‪ ,‬כיון שהחכמים בעצמם חולקים‬
‫זה עם זה ולא נדע בעצמנו למי משפט הבכורה שנאזין אליו בחוק התורה דלא תסור אולי דברי השני צדקו יותר" [ומיהו נראה דהראיה מהמורה‬
‫נבוכים אינה מוכרחת כלל‪ ,‬ועיין]‪.‬‬
‫וכן נקטו עוד אחרונים רבים בדעת הרמב"ם‪ ,‬כהכנה "ג (הובא בספר הליקוטים ריש ממרים) והגרח"פ במשא חיים (מנהגים סי' רי"ג דף ס‪ ).‬והחקרי‬
‫לב (יו"ד הל' נדרים סי' רי"ז ד"ה וראיתי להר"ב תה"ד) והתורה תמימה (שופטים י"ז אות נ"ח)‪.‬‬

‫[ג‪ .‬אכן יש להעיר דעכ"פ הדברים אינם מוסכמים בשיטת הרמב"ם‪ ,‬דבספר הזכרונות (זכרון א' פרק א') ר"ל דהרמב"ם ס"ל כהחינוך שעוברים על‬
‫העשה והל"ת גם בחכמי הדורות‪ .‬וע"ש (בד"ה ולפי ובד"ה עוד מצאת) שכתב דהטעם שהרמב"ם הזכיר כמה פעמים את בי"ד הגדול היינו לפי‬
‫שעיקר העסק בו‪ ,‬ו כן לפי שדיבר הכתוב בהווה שבזמן שהיה בי"ד זה קיים וזכינו לאורו היה הוא הראשון לכל דבר שבקדושה‪ ,‬גוזר ומתקן ומעמיד‬
‫משפטי הדת על תלם וכו' ועליו דיבר הכתוב ביחוד‪ .‬והכתוב הראה תוקף הציווי והאזהרה בבי"ד הגדול לא כדי למעט את שאר הבתי דינים אלא לפי‬
‫שהוא היה עיקר הקבלה ועיני העדה‪ ,‬וגם כי רק בו דנים את הממרא במיתה‪.‬‬
‫ונראה לסייע קצת לשיטת הספר הזכרונות מדברי הרמב"ם (פ"ה מסנהדרין ה"א) שמנה את הדברים שצריכים עבורם בית דין של שבעים ואחד‪,‬‬
‫ולא הזכיר שהעשה והל"ת נאמרו רק על בי"ד זה [וע"ש בלח"מ שתמה על דברים אחרים שלא הזכיר הרמב"ם‪ ,‬ולא הזכיר ג"כ את העשה והל"ת‬
‫שהשמיט הרמב"ם]‪ .‬והרמב"ם שם רק הזכיר שאין נעשה זקן ממרא אלא על פי בי"ד של ע"א‪ ,‬אך לא הזכיר את עיקר חובת השמיעה לבי"ד‪,‬‬
‫ומשמע קצת דס"ל דחיוב זה קאי אכן על כל בי"ד ולא רק על בי"ד הגדול‪ ,‬וצ"ע]‪.‬‬

‫ביאור שיטת הרמב"ם אי בעינן שיהיו הבי"ד הגדול בלשכת הגזית‬

‫ד‪ .‬אלא שיש לתמוה בשיטת הרמב"ם דס"ל דלא תסור נאמר רק על בי"ד הגדול‪ ,‬באיזה בי"ד הגדול מיירי‪ .‬דבסהמ"צ לא הזכיר הרמב"ם שצריך‬
‫שהבי"ד הגדול יהיה דוקא בירושלים ומשמע דאיירי בכל בי"ד הגדול של ע"א‪ ,‬ואילו בריש הלכות ממרים כתב הרמב"ם בי"ד הגדול שבירושלים‪.‬‬
‫וצ"ל דבאמת ס"ל להרמב"ם דבכל בי"ד הגדול איכא ללאו ולעשה‪ ,‬ומה שכתב בריש הלכות ממרים בי"ד הגדול שבירושלים היינו כדי לכלול בחיוב‬
‫השמיעה להם את כל שאר הבתי דינים‪ ,‬שגם הם צריכים לשמוע לבי"ד הגדול שבירושלים‪ ,‬וגם בתי דין אחרים של שבעים ואחד עוברים בעשה‬
‫ובלאו אם לא שומעים לבי"ד הגדול בירושלים‪[ .‬וע"ע באופן דומה קצת בהר אפרים (הוריות סי' א' ד"ה וארווחנא)‪ ,‬אלא שמדבריו נראה שהשווה‬
‫את שיטת החינוך (שהבאנו לקמן) לשיטת הרמב"ם לפי מהלך זה‪ ,‬וצ"ע דלהחינוך אי"ז דוקא בבי"ד הגדול אלא ה"ה בחכמי הדורות כשכבר אין‬
‫בי"ד הגדול כלל]‪ .‬אלא שתירוץ זה א"ש בעיקר אי נימא כדעת הסוברים ששייך כמה בי"ד הגדול באותה שעה‪ ,‬ובמקו"א תמהנו על שיטה‬
‫זו‪.......‬ואכתי צ"ע‪[ .‬ושמעתי מחכ"א שליט"א שר"ל בדוחק דמש"כ הרמב"ם "בי"ד הגדול שבירושלים" אורחא דמילתא נקט‪ ,‬דהא שם הוא עיקר‬
‫מקומו‪ ,‬וגם כשגלתה הסנהדרין הרי היא נקראת כך‪ ,‬וצ"ע]‪.‬‬
‫ואף שכמה אחרונים אכן נקטו בדעת הרמב"ם דהלא תסור קא י רק על בי"ד הגדול שבירושלים‪ ,‬וכן הבאנו לקמן מהמרגניתא טבא‪ ,‬והסכים עמו‬
‫בנחל אשכול (ח"ב עמ' ‪ 15‬אות י"ג)‪ ,‬וכ"כ המהרצ"ח (תורת נביאים מאמר לא תסור עמ' צ"ז)‪ ,‬מ"מ דבריהם צ"ע מהשמטת הרמב"ם בסהמ"צ‬
‫לירושלים‪ ,‬ויותר נראה כמש"נ כאן דאף להרמב"ם לא בעינן בי"ד הגדול בירושלים אלא ה"ה כל בי"ד הגדול וכדרשינן בספרי‪.‬‬
‫וראיה לזה מהספרי (שופטים י"ז‪ ,‬ט') שכתב להדיא "ובאת לרבות בי"ד שביבנה"‪ .‬ולאחמ"כ איתא בספרי (פסקא קנ"ד) "ועשית על פי הדבר אשר‬
‫יגידו לך על הוראת בי"ד הגדול שבירושלים חייבים מיתה ואין חייבים מיתה על הוראת בי"ד שביבנה"‪ .‬ובפשטות הכוונה שעצם מצות השמיעה‬
‫לבי"ד נאמרה לא רק על בי"ד הגדול שבירושלים אלא גם אם גלו משם‪ .‬ורק הדין של זקן ממרא נאמר כשהם בירושלים בלבד‪ .‬וכן פירש רבינו‬
‫הלל דמש"כ ובבאת לר בות בי"ד שביבנה קמ"ל דאי הורו להם בי"ד שביבנה מחוייב לעשות כהוראתם‪ ,‬וכ"ה בתולדות אדם דאם גלתה סנהדרין‬
‫וישבו ביבנה הוא בלאו דלא תסור‪ ,‬ורק זקן ממרא אינו נעשה אלא ע"פ בי"ד הגדול שבירושלים‪ .‬וע"ע בקובץ הערות (סי' ט"ז סק"ב)‪ .‬והדברים‬
‫א"ש היטב לפמשנ"ת כאן בשיטת הרמב"ם‪ ,‬דחיוב השמיעה הוא לכל בי"ד הגדול ולא דוקא לבי"ד הגדול שבירושלים‪.‬‬
‫ואכן יש לתמו ה מדברי הספרי הללו על שיטת החינוך שהבאנו לקמן שנקט שהעשה הוא גם על חכמי הדורות‪ ,‬דלכאורה משמע שרק בי"ד שביבנה‪,‬‬
‫שהיה לו כח של בי"ד הגדול‪ ,‬נתרבה מהאי קרא‪ ,‬אך סתם חכמי הדורות לא‪.3‬‬
‫ונראה ליישב דיעויין ברמב"ן (בהשגות לסהמ"צ מ"ע קנ"ג) במצוה של קדוה"ח שתמה על הרמב"ם שהצריך שיהיו בי"ד הגדול כדי לקדש מהא‬
‫דארבעים שנה קודם החורבן גלתה הסנהדרין מלשכת הגזית ומאותה שעה "בטלו כל הדינין התלויין בבי"ד הגדול" וא"כ איך המשיכו לקדש את‬
‫החודש גם לא חמ"כ‪ .‬וע"ש במגילת אסתר בתו"ד שיישב את הרמב"ם מקושיות הרמב"ן וכתב בתו"ד דהרמב"ם ס"ל שלא בטל כוחם משעה שגלו‬
‫מלשכת הגזית אלא לענין מה שנזכר בגמ' שאין דנין דיני נפשות וכו'‪ .‬מבואר דהרמב"ם והרמב"ן פליגי אם היה כח של בי"ד הגדול אחר שגלו‬
‫מלשכת הגזית‪[ .‬אמנם ע"ע בהר אפרים על המכילתא (פר' בא דף ז‪ .‬מדפה"ס) מש"כ לבאר את הרמב"ם באופ"א‪ ,‬וע"ע בחי' הגר"ח (סטנסיל‪ ,‬סי'‬
‫מ"ו) ]‪ .‬ולפי"ז י"ל דהחינוך ס"ל כהרמב"ן דמשעה שגלו מלשכת הגזית לא היה להם כלל כח של בי"ד הגדול‪ ,‬ומשו"ה על כרחך מש"כ הספרי‬

‫‪ 2‬ומבואר במרגניתא טבא דאף שלהרמב"ם לא קאי הלא תסור על חכמי הדורות מ"מ חייבים מדרבנן לשמוע לדבריהם‪ .‬וע"ע בתורה‬
‫תמימה (שופטים י"ז אות נ"ח) שכתב נמי דלהרמב"ם לא תסור קאי רק על בי"ד הגדול‪ ,‬והוסיף דאע"פ שפשוט הוא דמצוה וגם חובה יש‬
‫לשמוע לדברי חכמים שבכל דור וכמבואר בדרשה דלעיל אל השופט אשר יהיה בימים ההם וכו' מ"מ בודאי לא שייך לומר דיש בזה‬
‫משום לאו גמור‪ ,‬עכ"ד‬
‫‪ 3‬ודוחק ליישב את החינוך לפי פירוש הנצי"ב בספרי שם (בהגה') שפירש את דרשת הספרי דקמ"ל שגם הבי"ד שביבנה צריכים לשאול‬
‫את הבי"ד שבירושלים‪ .‬ולדבריו ד רשת הספרי אינה שייכת לנדו"ד‪ .‬ועכ"פ שאר המפרשים ודאי לא פירשו כך את דברי הספרי‪[ .‬ולפי מה‬
‫שהארכנו בסי'‪...........‬דאין שני בי"ד הגדול באותה שעה‪ ,‬ודאי קשה לפרש כהנצי"ב‪ ,‬דבפשטות כל זמן שבי"ד הגדול היו בירושלים כלל‬
‫לא היה בי"ד ביבנה]‪.‬‬
‫ג‬

‫לרבות בי"ד שביבנה הי ינו שאר חכמי הדורות‪ .‬אבל הרמב"ם לשיטתו שגם על בי"ד שביבנה היה שם בי"ד הגדול‪ ,‬ס"ל דלא תסור יש רק על בי"ד‬
‫הגדול ולא על חכמי הדורות‪.‬‬

‫שיטת הראשונים דהלאו של לא תסור נאמר רק על בי"ד הגדול בלשכת הגזית‬

‫ה‪ .‬ובאמת בספר הכוזרי (מאמר ג' אות ל"ט) משמע דס"ל דרק על דברי בי"ד הגדול כשהם בלשכת הגזית איכא ללא תסור‪ ,‬דיעויי"ש שכתב‬
‫"ואנחנו מצווים שנשמע מהשופט הממונה בכל דור ודור‪ ,‬כמו שאמר ואל השופט אשר יהיה וגו'‪ ,‬וסמך לו אומרו ועשית על פי התורה אשר יורוך‪,‬‬
‫לא תסורו מן הדבר‪ ,‬והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע אל הכהן ומת האיש ההוא‪ .‬השוה המרות הכהן והשופט לגדולה שבעבירות‪ ,‬באומרו‬
‫ובערת הרע מקרבך וסמך לו וכל העם ישמעו ויראו‪ ,‬בעוד שה סדר נשאר מהעבודה והסנהדרין ושאר הכתות‪ ,‬אשר בהם ישלם הסדר וידבק בהם‬
‫העניין האלוהי בלי ספק‪ ,‬בין בנבואה בין באומץ והודעה כאשר היה בבית שני‪ ,‬ולא יתכן לעבור על כמותם ההסכמה מדעתם‪ .‬ובזה נתחייבנו במצוות‬
‫מגילה ופורים ומצוות חנוכה‪ ,‬ויכולנו לומר אשר קדשנו במצוותיו ו ציוונו על מקרא מגילה‪ ,‬ולהדליק נר של חנוכה‪ ,‬ולגמור את ההלל ולקרוא‪ ,‬ועל‬
‫נטילת ידים‪ ,‬ועל מצות עירוב‪ ,‬וזולת זה"‪ .‬ומשמעות כל דבריו דהלאו והעשה שייכים רק בבית הגדול כשהוא במקומו בלשכת הגזית‪ .‬וע"ע בדבריו‬
‫(מאמר ג' אות מ"א) שחזר כמה פעמים וכתב דמה שהוזהרנו לשמוע לכהנים ולשופטים היינו כשהם במקום אשר יבחר‪ .‬וכעי"ז מבואר ביראים (סי'‬
‫שצח (לא)) שכתב "לא תסור מכל הדברים‪ .‬הזהיר הבורא יתברך שלא לסור מדברי בית דין הגדול שבירושלים דכתיב בפ' שופטים לא תסור מן‬
‫הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל ותניא אפילו נראה בעיניך מה שאומרים לך על שמאל שהוא ימין ועל ימין שהוא שמאל שמע להם וכבר פירשנו‬
‫למעלה במשפט זקן ממרא (סי' ר"מ) מנין לנו שבב"ד שבלשכת הגזית הכתוב מדבר ולאו זה ניתן לאזהרת מיתת ב"ד זקן ממרא ונראה הדבר שאינו‬
‫עומד כי אם [על] מופלא שבב"ד ומן הדין לא היה לנו למנותו בחייבי לאוין"‪[ .‬וע"ע בתועפות ראם שם מש"כ בביאור שיטת היראים על מי נאמר‬
‫שעובר בלא תסור כשלא שומע לבי"ד הגדול בירושלים]‪.‬‬
‫אך עכ"פ ברמב"ם לא משמע הכי אלא שבכל בי"ד הגדול יש לא תסור אף כשאינם בלשכת הגזית‪ ,‬וכמש"נ‪.‬‬

‫ביאור חדש בשיטת הרמב"ם בחיוב לשמוע לחכמי הדורות‬

‫ו‪ .‬ומיהו אף לפמשנ"ת בדעת הרמב"ם כדעת רוב האחרונים דאיכא לא תסור רק על בי"ד הגדול‪ ,‬מ"מ יתכן דאף להרמב"ם יש חיוב דאורייתא‬
‫לשמוע לדברי הסכמת חכמי ישראל [או רובם] בכל דור ודור מדין אחר של אחרי רבים להטות‪ ,‬וכדמצינו בדרשות הר"ן (הדרוש הי"ב ד"ה‬
‫והתשובה בזה שנצטוינו) שכתב כן‪ ,‬ונראה להביא את דבריו בזה"ל "כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דין לדין ובין נגע לנגע דברי ריבות‬
‫בשעריך וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך בו‪ .‬הפרשה הזאת היא שורש התורה ויסודה‪ ,‬כי אי אפשר שישתוו החכמים כולם בדינים‬
‫הפרטיים המתיילדים בכל יום‪ .‬לכן לסלק כל ספק מישראל צותה התורה להיות מכריעי המחלוקת‪ ,‬כת הסנהדרין‪ ,‬ובזה אי אפשר שיתחדש שום ספק‬
‫בזמנם שלא יתבאר וכו'‪ .‬ויש בכאן שאל ה שלפי דברי פרשה זו ההכרעה לא נמסרה רק לסנהדרי גדולה‪ ,‬וגם שיהיו במקומם‪ ,‬שהרי אמרו רבותינו‬
‫ז"ל מצאן אבית פאגי והמרה עליהם יכול תהא המראתו המראה ת"ל וקמת ועלית אל המקום‪ ,‬מלמד שהמקום גורם‪ .‬וא"כ מנין לנו שנתחייב‬
‫לעשות מעשה כפי הכרעת חכמי ה דורות‪ .‬והתשובה בזה‪ ,‬שזה יש לנו ממה שאמר הכתוב אחרי רבים להטות‪ ,‬והיא אזהרה כוללת ללכת‬
‫במשפטי התורה [אחר מה שיסכימו רוב החכמים‪ ,‬ובכל משפטי התורה] ג"כ נשפטם כפי רובם‪ ,‬לבד מהדברים שהוציאו רבותינו ז"ל מהכלל [הזה]‬
‫בפירוש‪ .‬והוא אמרם בפרק קמא דחולין מנא הא מלתא דאמור רבנן זיל בתר רובא [מנלן]‪ ,‬דכתיב אחרי רבים להטות‪ ,‬רובא דאיתא קמן כגון תשע‬
‫חנוי ות וסנהדרי לא קא מיבעיא לן‪ .‬וזו אזהרה כוללת אינה תלויה בזמן ולא במקום‪ ,‬ולפיכך אמרו רבותינו זכרם לברכה בפרקא קמא דמסכת‬
‫אלילים תנו רבנן שאל לחכם וטימא‪ ,‬לא ישאל לחכם ויטהר‪ ,‬לחכם ואסר‪ ,‬לא ישאל לחכם ויתיר‪ .‬ואם היו שנים‪ ,‬אחד מתיר ואחד אוסר‪ ,‬אחד מטהר‬
‫ואחד מטמא‪ ,‬אם היה אחד מהם גדול בחכמה ובמניין ‪ -‬הלך אחריו‪ ,‬ואם לאו הלך אחר המחמיר‪ .‬ופירושו במניין‪ ,‬הוא מנין חכמי הדור שהסכימו‬
‫לדבריו‪ ,‬וזה מן הפסוק שאמרנו‪ .‬וזה עניין הסכמת הגמרא‪ ,‬ושאין ישראל רשאי לחלוק על דבריו כלל‪ ,‬והיא לנו מצות עשה מן התורה‪ .‬לפי שבזמן‬
‫ההוא היו חכמי ישראל מקובצים בישיבותיהם לאלפים ולרבבות‪ ,‬עד שאמרו בשני דייני גזירות‪ :‬כי הוו מפטרי רבנן מבי אביי‪ ,‬ואמרי לה מבי רבא‬
‫ואמרי לה מבי רב פפא‪ ,‬ואמרי לה מבי רב אשי הוו פיישי מאתן רבנן‪ ,‬וקרו אנפשייהו יתמי דיתמי ‪ .‬וכיון שהסכימו רוב מנין החכמים ההם בדברים‬
‫המוסכמים בגמרא‪ ,‬נצטוינו לילך אחריהם מזאת המצוה שהיא אחרי רבים להטות"‪.4‬‬
‫ומבואר בר"ן שהחיוב לשמוע לחכמי הדורות אף כשאין בי"ד הגדול יסודו אינו מדין לא תסור אלא מקרא דאחרי רבים להטות‪ .5‬ולולי דברי הר"ן‬
‫היה מקום לומר שמצוה זו של אחרי רבים להטות נאמרה על הבי"ד עצמם שבאים להכריע‪ ,‬שדרך הכרעתם תהיה ע"פ הרבים‪ ,‬אך לא שיש כאן‬
‫מצוה על הציבור לשמוע בקול הרבים‪ ,‬אך בר"ן מבואר שיש כאן גם מחייב חדש לשמוע לחכמים‪[ .‬והעירוני דבסברת הדבר י"ל דכיון שהצטוינו‬
‫מאחרי רבים להטות להכריע כהרוב בבי"ד גופיה‪ ,‬א"כ הוברר לנו שזו ההכרעה בדיני התורה‪ ,‬וחוזר להיות חיוב דאורייתא לנהוג כך לא מצד מצוות‬
‫לא תסור אלא מצד גוף אותה מצוה שהוכרע עתה שזהו פירושה‪ .‬ורק כששייך לא תסור עובר נמי עליו פרט לגוף המצוה עצמה]‪.‬‬
‫והשתא י"ל דהכי ס"ל נמי לרמב"ם דהחיוב הוא מדין אחרי רבים להטות‪ .‬וקצת יש הכרח לזה ממש"נ בסי'‪ .......‬במה שמחוייבים לשמוע לכל מה‬
‫שנמצא בתלמוד‪ ,‬דאי"ז מדין לא תסור [כמש"כ בעל קיצור כללי התלמוד והגרא"ו] ואי"ז רק אסמכתא של לא תסור [כמש"כ המרגניתא טבא]‪ ,‬אלא‬
‫הוי דין דאורייתא מקרא דאחרי רבים להטות‪ ,‬וכעין מש"נ כאן‪.‬‬
‫ואפשר שזוהי ג"כ כוונת הרמב"ם בדבריו בסהמ"צ (מצוה קע"ה) שכתב בזה"ל "והמצוה הקע"ה היא שצוה לנטות אחרי רבים כשתפול מחלוקת בין‬
‫החכמים בדין מד יני התורה כולם‪ .‬וכן נמשך ונטה בדין פרטי ג"כ בדין ראובן ושמעון‪ ,‬דרך משל כשתפול המחלוקת בין דייני עירם אם שמעון הוא‬
‫חייב או ראובן נמשך אחר הרוב‪ ,‬והוא אמרו יתעלה אחרי רבים להטות וכו'"]‪ .‬ויש להוסיף דלעיל‪ .......‬דייקנו ברמב"ם שכשמנה את המצוות‬
‫ההכרחיות לא מנה את מצוה קע"ד של לא תסור‪ .‬אכן את המצוה הקע"ה‪ ,‬לנטות אחרי רבים‪ ,‬כן מנה הרמב"ם‪ .‬וא"ש היטב‪ ,‬דאנו מחוייבים בה גם‬
‫כיום‪ ,‬וזו היא המצוה לשמוע להסכמת חכמי ישראל או רובם‪.‬‬

‫‪ 4‬וע"ע באברבנאל (דברים פרק י"ז ההודעה הו') שכתב ג"כ [על פי הר"ן] שמה שצותה התורה לשמור ולעשות כפי הסכמת חכמי הדור‪,‬‬
‫שאינו מאותה סיבה וטעם שציווה בסנהדרין‪ ,‬אבל בחכמי הדור נתחייבו ממה שכתוב (פרשת משפטים) "אחרי רבים להטות"‪ ,‬ולסנהדרין‬
‫נתחייבנו מ"לא תסור מכל הדבר אשר יגידו לך וכו'"‪ .‬וע"ש שהביא את הר"ן שחילק בין מה שמבארים החכמים בדיני התורה ובמצוותיה‬
‫שחייבים לשמוע להם משום אחרי רבים להטות וזה לא נוהג דוקא בבי"ד הגדול אלא גם בחכמי הדורות שגם להם ראוי להורות‪ ,‬לבין‬
‫מה שעושים גדרים וסייגים ותקנות שזה נלמד מלא תסור וזה נוהג דוקא בבי"ד הגדול‪ ,‬ובחכמי הדורות אי"ז אלא אסמכתא‪.‬‬
‫‪ 5‬ומיהו יעויין עוד בדרשות הר"ן (הדרוש החמישי נוסח ב' ד"ה הנה ביארו) שכתב בתו"ד "וכשרבו המחלוקות בין החכמים אם היה יחיד‬
‫אצל רבים היו קובעים הלכה כדברי המרובים‪ ,‬ואם רבים אצל רבים או יחיד אצל יחיד כפי הנראה לחכמי הדור ההוא‪ ,‬שכבר נמסרה‬
‫להם ההכרעה‪ .‬כאמרו ובאת אל הכהנים הלוים או אל השופט אשר יהיה בימים ההם ודרשת והגידו לך את המשפט‪ .‬וכן לא תסור‪ .‬הרי‬
‫שנתן רשות לחכמי הדורות להכריע במחלוקת החכמים כפי הנראה להם‪ ,‬ואפילו אם יהיו הקודמים מהם גדולים מהם ורבים מהם‪ ,‬שכן‬
‫נצטוינו ללכת אחרי הסכמת חכמי הדורות שיסכימו לאמת או להפכו‪ ,‬וזה מבואר בהרבה מקומות וכו'‪ .‬וכבר נתבאר מכל זה‪ ,‬שאנו‬
‫מוזהרים שלא לעבור על כל מה שיסכימו חכמי הדורות‪ ,‬ולפיכך העובר על אחד מהשבותין עובר בלא תעשה מן התורה" [וע"ש שהמשיך‬
‫לבאר שעוברים בלא תסור גם על איסורים דרבנן‪ ,‬וכשיטת הרמב"ם שהבאנו בסי'‪ ,......‬וע"ש בתו"ד שיישב את השגותיו של הרמב"ן על‬
‫הרמב"ם‪ ,‬ובסי'‪........‬הבאנו דבריו]‪.‬‬
‫ולכאורה משמע מדבריו דלא תסור קאי על דברי החכמים בכל הדורות‪.............‬‬
‫ד‬

‫ז‪ .‬ואף דבעלמא בעינן רובו מתוך כולו כדי שיהיה דין אחרי רבים להטות [כמש"נ בסי'‪ ]...‬ואחר שבטל הבי"ד הגדול בד"כ אי"ז דבר מצוי‪ .‬מ"מ‬
‫עדיין ישנם דברים שרובם המכריע של חכמי ישראל מסכימים עליהם‪ ,‬ונראה שבדברים הללו אכן יהיה דין של אחרי רבים להטות אף שלא נתוועדו‬
‫יחד בפועל‪ .‬והוי כעין רובו מתוך כולו‪[ .‬ומיהו כשלא נתוועדו יחד אפשר שיש עדיין מקום להכרעות אחרות‪ ,‬וכגון אם החולק על רוב החכמים הוא‬
‫גדול מהם בחכמה‪ ,‬או שיש חכם גדול אחר שמשוכנע שהצדק עמו ושאין בדבר ספק‪ ,‬ואי"ז כמקום שהתוועדו יחד שיש בו אחרי רבים להטות‬
‫מדאורייתא‪ ,‬ובמקו"א הארכנו בזה‪.].......‬‬

‫ח ‪ .‬והנה הר"ן שם המשיך וביאר דמש"כ אחרי רבים להטות קאי רק על מה שאומרים החכמים בביאור דיני התורה ומשפטיה‪ .‬אבל מה שצריך‬
‫לשמוע לגדרים ולתקנות שאומרים החכמים זה לא נכלל באחרי רבים להטות אלא נלמד מלא תסור‪ ,‬ובזה כתב הר"ן שיש חילוק בין הסנהדרין‬
‫הגדולה שלתקנותיה ולגזרותיה יש דין לא תסור מדאורייתא ואילו לחכמי הדורות יש לשמוע בתקנותיהם וגזירותיהם רק מאסמכתא דלא תסור‪.‬‬
‫ובפשטות סברת הר"ן לחילוקו שעל תקנות וגזירות אין חיוב מצד אחרי רבים להטות כמו שיש על ביאורי החכמים הרי"ז משום דס"ל שאחרי רבים‬
‫להטות לא יכול ליצור חיוב חדש של שמיעה לחכמים אלא שאחרי שכבר יש חיוב אזי הרוב מכריע כדי לפרש את החיוב‪.‬‬
‫אלא שא"כ צ"ב מש"כ הר"ן לעיל מיניה שענין הסכמת הגמ' שאין לחלוק עליה הוא משום אחרי רבים להטות‪ ,‬והרי יש בגמ' גם גזירות ותקנות‬
‫ואלו אינן בכלל אחרי רבים להטות‪...‬‬
‫ועכ"פ בשיטת הרמב"ם י"ל דס"ל דאף גזירות ותקנות וסייגים יסוד חיובם הוא מאחרי רבים להטות‪ ,‬ומצוה זו יוצרת חיוב חדש לשמוע לרבים אף‬
‫במקרים שאין מקור אחר לעצם חיוב השמיעה‪.‬‬

‫שיטות החינוך דאיכא לאו דלא תסור גם על חכמי הדורות‬

‫ט‪ .‬כתב בספר החינוך (מצ' תצ"ה) במצוה לשמוע מכל בית דין הגדול שיעמדו להן לישראל בכל זמן "לשמוע בקול בית דין הגדול ולעשות כל מה‬
‫שיצוו או תנו בדרכי התורה באסור ומותר וטמא וטהור וחייב ופטור ובכל דבר שיראה להם שהוא חיזוק ותיקון בדתנו‪ ,‬ועל זה נאמר ועשית על פי‬
‫הדבר אשר יגידו לך‪ ,‬ונכפל בסמוך לחיזוק הדבר‪ ,‬על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה‪ .‬ואין הפרש בזה בין הדבר שיראוהו‬
‫הם מדעתם או הדבר שיוציאוהו בהיקש מן ההיקשים שהתורה נדרשת בהן או הדבר שיסכימו עליו שהוא סוד התורה או בכל עניין אחר שיראה להן‬
‫שהדבר כן‪ ,‬על הכל אנו חייבין לשמוע להן‪ .‬והראיה שזה ממנין מצות עשה אומרם זכרונם לברכה בספרי ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה‪ ,‬זו‬
‫מצות עשה"‪ .‬וסיים שם ה חינוך "ונוהגת מצוה זו בזמן שבית דין הגדול בירושלם בזכרים ונקבות‪ ,‬שהכל מצווין לעשות כל אשר יורו‪ .‬ובכלל‬
‫המצוה גם כן לשמוע ולעשות בכל זמן וזמן כמצות השופט‪ ,‬כלומר החכם הגדול אשר יהיה בינינו בזמננו‪ ,‬וכמו שדרשו זכרונם לברכה (ר"ה‬
‫כה‪ ):‬ואל השופט אשר יהיה בימים ההם ‪ ,‬יפתח בדורו כשמואל בדורו‪ ,‬כלומר שמצווה עלינו לשמוע בקול יפתח בדורו כמו לשמואל בדורו‪ .‬ועובר‬
‫על זה ואינו שומע לעצת הגדולים שבדור בחכמת התורה בכל אשר יורו מבטל עשה זה‪ .‬ועונשו גדול מאד שזהו העמוד החזק שהתורה נשענת‬
‫בו‪ ,‬ידוע הדבר לכל מי שיש בו דעת"‪ .‬ומבואר בדבריו דבעשה של על פי הדבר נכללו דברי חכמי הדורות אף אחר שבטל הבי"ד הגדול‪.‬‬
‫עוד כתב החינוך (מצ' תצ"ו) במצוה שלא להמרות על פי בית דין הגדול שיעמדו לישראל "שנמנענו מלחלוק על בעלי הקבלה עליהם השלום‬
‫ומלשנות את דבריהם ולצאת ממצותם בכל עניני התורה‪ ,‬ועל זה נאמר לא תסו ר מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל‪ .‬ואמרו זכרונם לברכה בספרי‬
‫לא תסור וגו'‪ ,‬זו מצות לא תעשה‪ .‬משרשי המצוה לפי שדעות בני האדם חלוקין זה מזה לא ישתוו לעולם הרבה דעות בדברים‪ ,‬ויודע אדון הכל‬
‫ברוך הוא שאילו תהיה כוונת כתובי התורה מסורה ביד כל אחד ואחד מבני אדם איש איש כפי שכלו‪ ,‬יפרש כל אחד מהם דברי התורה כפי סברתו‬
‫וירבה המחלוקת בישראל במשמעות המצוות‪ ,‬ותעשה התורה ככמה תורות‪ .‬וכענין שכתבתי במצות אחרי רבים להטות בכסף תלוה בסימן ס"ז‬
‫(מצוה ע"ח)‪ .‬על כן אלהינו‪ ,‬שהוא אדון כל החכמות‪ ,‬השלים תורתנו תורת אמת עם המצוה הזאת‪ ,‬שצונו להתנהג בה על פי הפירוש האמיתי‬
‫המקובל לחכמינו הקדמונים עליהם השלום‪ .‬ובכל דור ודור גם כן שנשמע אל החכמים הנמצאים שקבלו דבריהם ושתו מים מספריהם ויגעו כמה‬
‫יגיעות בימים ובלילות להבין עומק מליהם ופליאות דעותיהם‪ .‬ועם ההסכמה הזאת נכוין אל דרך האמת בידיעת התורה‪ ,‬וזולת זה אם נתפתה אחר‬
‫מחשבותינו ועניות דעתנו לא נצלח לכל"‪ .‬וחזינן דאף בלאו של לא תסור נכללו דברי חכמי הדורות למרות שבי"ד הגדול כבר בטל‪.6‬‬

‫י‪ .‬והנה לדעת החינוך שהחיוב הוא גם בחכמי הדורות נראה פשוט דא"צ שיהיו דוקא בית דין כדי שיהיה חיוב לשמוע להם‪ ,‬אלא אפילו חכם יחיד‬
‫אם הוא הגדול שבדורו יש חיוב לשמוע לדבריו‪ .‬וכמבואר מלשון החינוך (בסוף מצ' תצ"ה) שכתב "ובכלל המצוה גם כן לשמוע ולעשות בכל זמן‬
‫וזמן כמצות השופט כלומר החכם הגדול אשר יהי ה בינינו בזמננו"‪ .‬וכן מוכח מהא דהחינוך למד את דינו מהגמ' בר"ה שדרשה ואל השופט אשר‬
‫יהיה בימים ההם יפתח בדורו כשמואל בדורו‪ ,‬ולמד מכאן החינוך שמצוה עלינו לשמוע בקול יפתח בדורו כמו לשמואל בדורו [ועי' להלן‪......‬מש"נ‬
‫בזה] ‪ .‬ובפשטות החיוב לשמוע בקול יפתח לא היה משום שהוא עמד בראש בי"ד אלא משום שהוא הנהיג את הדור‪[ .‬אכן בתוספתא (ר"ה פ"א ה"ז)‬
‫איתא בלשון "ללמדך שבית דינו של ירובעל (גדול) לפני המקום כבית דינו של משה ובית דינו של יפתח גדול לפני המקום כבית דינו של שמואל"]‪.‬‬
‫ואף שאין ראיה גמורה מיפתח לסתם גדול שבדורות האחרונים‪ ,‬דשאני התם שיפתח היה השופט של ישראל והוי כמו שקבלוהו עליהם‪ ,‬שזה דין‬
‫מיוחד שצרי ך לשמוע למי שקבלוהו עליהם וכמש"נ בסי'‪ ,...‬מ"מ משמע מהחינוך שחיוב השמיעה אינו דוקא לבית דין אלא גם לחכם יחידי שהוא‬
‫בכלל השופט אשר יהיה בימים ההם‪ .‬וכן משמע קצת מלשון הגמ' בר"ה [שלהחינוך היא המקור לחובת השמיעה לחכמי הדורות] דר"ג אמר לרבי‬
‫יהושע שיחלל את יוהכ"פ לפי' חשבונו בלשון גוזרני עליך‪ ,‬ומשמע שגזר בעצמו ולא מכח בי"ד‪.‬‬
‫אמנם נראה דאף דלא בעינן בי"ד מ"מ בעינן שיהיה גדול הדור ממש ושהדבר יהיה מוסכם ולא נתון למחלוקת שהוא גדול הדור‪ ,‬וכמש"כ החינוך‬
‫בתו"ד "הגדול אשר יהיה בינינו" ‪ ,‬ועכ"פ בעינן שחכמי הדור יסכימו על אחד ש הוא הגדול שבדור אך לא כשחכמי הדור עצמם נחלקים מי הוא‬
‫הגדול שבדור‪ .‬ובפרט י"ל כן לפמשנ"ת בדעת החינוך והרמב"ן בדרשת הספרי ובאת לרבות בי"ד שביבנה אף שלא היה להם כח של בי"ד הגדול‬
‫[לשיטה זו] מ"מ הם היו הבי"ד הגדולים שבדור‪ ,‬ורק עליהם יש את הילפותא של הספרי‪[ .‬וע"ע מה שציין בגליוני הש"ס בר"ה (כה‪ ):‬דהא דאפילו‬
‫יחיד שהוברר בעיר נאמר עליו יפתח בדורו כשמואל בדורו וכו']‪ .‬ועי' בשו"ת מעיל צדקה (סי' נ' ד"ה והנה הרב) שכתב דאף לדעת הסוברים‬

‫‪ 6‬והנה בסוף מצ' תצ"ו כתב החינוך "ועובר על לאו זה ופורץ גדר בדבר אחד מכל מה שלמדונו רבותינו בפירוש התורה כגון באחת משלש‬
‫עשרה מדות או בדבר שהוא אסור מהלל"מ וכענין שכתבנו בסמוך עבר על לאו זה מלבד שבטל העשה שבו וכו'"‪ .‬ופשוט שאין כוונתו שרק‬
‫בדברים הלמדים מי"ג מדות עוברים על הלאו‪ ,‬אלא זוהי רק דוגמה‪ ,‬ובאמת על כל דברי חכמי הדורות בפירוש התורה עוברים‪.........‬‬
‫עוד יש להעיר דנראה פשוט דס"ל לחינוך דהן העשה והן הלאו נאמרים גם על חכמי הדורות‪ ,‬ודלא כמו ששמעתי מחכ"א שליט"א שר"ל‬
‫שרק העשה נאמר גם עליהם אבל הלאו של לא תסור נאמר אף לדעת החינוך רק על הבי"ד הגדול‪ ,‬ודייק כן ממה שבסוף מצ' תצ"ו כתב‬
‫החינוך "ונוהגת מ צוה זו לענין זקן ממרא בזמן הבית ולענין החיוב עלינו לשמוע לדברי חכמינו הקדמונים ואל גדולינו בחכמת התורה‬
‫ושופטינו שבדורינו נוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ובנקבות" הרי שרק לענין החיוב כתב החינוך דקאי גם על חכמי הדורות‪ .‬ומיהו‬
‫נראה דזה אינו‪ ,‬וכמדויק בתחילת דברי ו הנ"ל שרק לענין זקן ממרא כתב שנוהג רק בזמן הבית‪ .‬ועכ"פ מכל מהלך דבריו במצ' תצ"ו‬
‫נראה ודאי דגם הלאו קאי על חכמי הדורות‪ .‬וכן הבין המנח"ח (מצ' תצ"ה סק"ג) בדעת החינוך‪.‬‬
‫ה‬

‫דמחוייבים לשמוע אל הבי"ד שבזמנינו ואיכא בזה לא תסור אי"ז אלא בבי"ד הנעשה על פי דעת רוב ישראל או מנהיגיהם שנתמנו על פי תקנת‬
‫ישראל ולא לסתם בי"ד‪[ .‬וע"ע בשו"ת הרדב"ז (ח"ד שני אלפים ק"נ) מש"כ בהא דאין אדם חייב לקיים את גזירותיו של רבו שאינו מובהק]‪.‬‬
‫אלא דאכתי צ"ב האם העיקר הוא שאותו חכם גדול הדור בחכמה‪ ,‬או דבעינן נמי שינהיג בפועל את הדור‪ .‬ואפשר דאף דלא בעינן שיקבלוהו עליהם‬
‫ממש כשופט‪ ,‬מ"מ בעינן הסכמה של חכמי הדור שההנהגה מסורה בידו‪.......‬וכהא דאיתא בר"ה שם בר"ג שגזר על ר' יהושע וכו' כיון שהיה הנשיא‬
‫והוא הנהיג את הדור [ואדרבה‪ ,‬מבואר שם שר"ג קרא לר' יהושע רבי בחכמה‪ ,‬ואעפ"כ גזר עליו]‪.‬‬

‫עוד ראשונים דמבואר בדבריהם דאיכא לא תסור גם על חכמי הדורות‬

‫יא‪ .‬איתא בשאילתות (סוף פר' משפטים) "אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם כתבת בתורתך וקמת ועלית‪ ,‬הרי בזמן שבית המקדש‬
‫קיים‪ ,‬ובזמן שאין בית המקדש קיים מי ישפוט בין עמך ישראל‪ ,‬אמר לו בעלי תורה‪ ,‬דהכי כתיב על פי התורה אשר יורוך אי ליכא תורה מי יורך לא‬
‫הם ולא דייניהם‪ .‬ור"י בר יהודא אמר לא תסור מן הדבר וגו'"‪ .‬ומשמע דהלא ת סור קאי נמי על בעלי התורה שיורו כשבית המקדש לא יהיה קיים‪.‬‬
‫[ולשיטת הרמב"ם וסייעתו צ"ל דאי"ז אלא אסמכתא]‪.‬‬
‫וכן משמע בשו"ת הרשב"א (ח"ב סי' שכ"ב) דיעויי"ש שכתב בזה"ל "שאלת מי שבא מעשה לידו ומצא לאחד מן הפוסקים סברא באותו מעשה‬
‫וראיה לאותה סברא ולא נראית לו הראיה לסמוך עליה למעשה היש לו לבטל דעתו מפני דעת מי שגדול ממנו אחר שתלוי בסברא או לא‪ ,‬מדאמר לו‬
‫רבא לרב פפא ולרב הונא בריה דרב יהושע אין לדיין אלא מה שעי ניו רואות‪ .‬תשובה לראשונים שומעין אם חכם הוא שראוי לסמוך עליו ואין‬
‫דוחין דברי הראשונים חכמי הדורות בסברא בלא ראיה‪ ,‬שדברי הראשונים שהיו בקיאין ונודעה חכמתן דברים נכונים הם ומקצתן שהן כדברי קבלה‬
‫וכבר מסרן הכתוב לחכמים ואמר לו שמואל לרב אכול משחא דארמאי ואי לא כתיבנא עלך זקן ממרא וגדולה מכולן שאמר רבי יהושע בתנורו של‬
‫עכנאי כנגד בת קול לא בשמים‪ .‬ואל החכמים שומעין בכל זמן שהרי כתוב ואל השופט אשר יהיה בימים ההם ואפילו אומרין על הימין שהוא‬
‫שמאל‪ ,‬כלומר אפילו על מה שיראה בעיניך שהוא ימין והם אומרים שאינה אלא שמאל שמע להם"‪.‬‬
‫וע"ע בריטב"א (שבת קל‪ ).‬שכתב "פירש הראב"ד ז"ל דלהכי מייתי הכא האי עובדא להודיעך השכר שנותן הקב"ה על קיום לאו דלא תסור‪ ,‬דכיון‬
‫דרבי אליעזר ראוי להוראה היה‪ ,‬כל זמן שלא נפסקה הלכה רשאין לעשות כדברי עצמן כדאיתא בפ"ק דיבמות‪ ,‬ובמקומו היו עושין כמותו לקיים לא‬
‫תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל אפילו שיאמרו לך על ימין שהוא שמאל וקבלו השכר הזה‪ ,‬וכש"כ בשאר מילי דרבנן שהמקיימן נוטל‬
‫שכר"‪ .‬ומבואר דס"ל לריטב"א דאף על הוראותיהם של חכמ י הדורות איכא לא תסור‪ ,‬ואפילו על דברי חכם אחד במקומו שרוב חכמי ישראל‬
‫שבמקומות אחרי ם חולקים עליו‪ ,‬כיון שהוא המרא דאתרא וההלכה במקומו נקבעת על פיו‪[ .‬ולהריטב"א מבואר שהלא תסור אינו תלוי דוקא‬
‫בגדל ות בחכמה‪ ,‬אלא בעינן שהוא יהיה מנהיגם ומורה דרכם של בני המקום אף אם יש שם חכם אחר גדול ממנו‪ .‬ועי' לעיל באות י'‪.......‬מש"נ‬
‫בזה]‪.‬‬

‫שיטת הרמב"ן בהאי ענינא‬

‫יב‪ .‬ויעויין עוד ברמב"ן (דברים י"ז‪ ,‬י"א) בפירושו לפסוק על פי התורה אשר יורוך שכתב "ימין ושמאל – אפילו אם אומר לך על ימין שהוא שמאל‬
‫או על שמאל שהוא ימין‪ ,‬לשון רש"י‪ .‬ו ענינו‪ ,‬אפילו תחשוב בלבך שהם טועים‪ ,‬והדבר פשוט בעיניך כאשר אתה יודע בין ימינך לשמאלך‪ ,‬תעשה‬
‫כמצותם‪ ,‬ואל תאמר איך אוכל החלב הגמור הזה או אהרוג האיש הנקי הזה‪ ,‬אבל תאמר כך צוה אותי האדון המצוה על המצות שאעשה בכל מצותיו‬
‫ככל אשר יורוני העומדים לפניו במקום אשר יבחר ועל משמעות דעתם נתן לי התורה אפילו יטעו‪ ,‬וזה כענין רבי יהושע עם ר"ג ביום הכיפורים‬
‫שחל להיות בחשבונו (ר"ה כה א)‪ .‬והצורך במצוה הזאת גדול מאד‪ ,‬כי התורה נתנה לנו בכתב‪ ,‬וידוע הוא שלא ישתוו הדעות בכל הדברים הנולדים‪,‬‬
‫והנה ירבו המחלוקות ותעשה התורה כמה תורות‪ .‬וחתך לנ ו הכתוב הדין‪ ,‬שנשמע לבית דין הגדול העומד לפני השם במקום אשר יבחר בכל מה‬
‫שיאמרו לנו בפירוש התורה‪ ,‬בין שקבלו פירושו עד מפי עד ומשה מפי הגבורה‪ ,‬או שיאמרו כן לפי משמעות המקרא או כוונתה‪ ,‬כי על הדעת שלהם‬
‫הוא נותן (ס"א לנו) להם התורה‪ ,‬אפילו יהיה בעיניך כמחליף הימין בשמאל‪ ,‬וכל שכן שיש לך לחשוב שהם אומרים על ימין שהוא ימין‪ ,‬כי רוח‬
‫השם על משרתי מקדשו ולא יעזוב את חסידיו‪ ,‬לעולם נשמרו מן הטעות ומן המכשול‪ .‬ולשון ספרי (שופטים קנד) אפילו מראין בעיניך על הימין‬
‫שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין שמע להם"‪.‬‬
‫וממש"כ הרמב"ן "כי רוח השם על משרתי מקדשו ולא יעזוב את חסידיו" יש לדקדק קצת דלא קאי דוקא על בי"ד הגדול‪ .‬ואף שבתחילת דבריו‬
‫כתב הרמב"ן "ככל אשר יורוני העומדים לפניו במקום אשר יבחר"‪ ,‬וכן בהמשך דבריו כתב "שנשמע לבית דין הגדול העומד לפני השם במקום‬
‫אשר יבחר"‪ ,‬מ"מ ודאי אין כוונת הרמב"ן דהפסוק איירי רק באופן זה שהם בלשכת הגזית‪ ,‬שהרי ראייתו היא מהמעשה ברבן גמליאל ור' יהושע‪,‬‬
‫ומעשה זה היה כשהיו ביבנה ולא במקום אשר יבחר‪ .‬וכן דייק הכלי חמדה (פר' האזינו אות ג' סק"ב) דס"ל לרמב"ן דבכל דור יש לא תסור על דברי‬
‫החכמים המובהקים שבחכמי הדור אשר נבחרו מכל ישראל לדון ולהורות כר"ג בשעתו שיש להם דין כמו בי"ד הגדול‪ .‬וכן נקט המנח"ח (מצ' תצ"ה‬
‫סק"ג) בדעת הרמב"ן דס"ל דהלא תסור קאי נמי על חכמי הדורות‪.‬‬
‫ונראה להוסיף ולהוכיח שכן היא דעת הרמב"ן מדברי הרמב"ן בהשגות לסהמ"צ (שהבאנו לעיל באות‪ )...........‬שכתב דמשעה שיצאו הסנהדרין‬
‫מלשכת הגזית בטלו כל דיני הבי"ד הגדול‪ .‬וכבר תמהנו ע"ז לעיל מהא דאיתא בספרי בענין לא תסור לרבות בי"ד שביבנה‪ .‬ונתבאר דעכצ"ל דמה‬
‫שיש לא תסור על בי"ד שביבנה אי"ז מדין בי"ד הגדול אלא משום שגם על דברי חכמי הדורות יש לא תסור‪ .‬ומש"כ לרבות בי"ד שביבנה אין‬
‫הכוונה דבעינן דוקא בי"ד של ע"א אלא כל דור ודור יש לא תסור על דברי השופטים של אותו הדור‪ .‬עוד יש לציין לדברי הרמב"ן עה"ת (דברים‬
‫ט"ז‪ ,‬י"ח) דמשמע נמי דס"ל דאין כאן דין מיוחד בבי"ד הגדול‪ ,‬ע"ש‪.‬‬

‫בענין הראיה ממש"כ יפתח בדורו כשמואל בדורו‬

‫יג‪ .‬החינוך (שם) הוכיח כשיטתו דהעשה והלאו הם גם על חכמי הדורות מהא דאיתא בגמ' בר"ה ואל השופט אשר יהיה בימים ההם‪ ,‬יפתח בדורו‬
‫כשמואל בדורו‪ ,‬ולמד מכאן החינוך שמצוה עלינו לשמוע בקול יפתח בדורו כמו לשמואל בדורו [ והיינו אף שהם לא היו בבי"ד הגדול בירושלים]‪.‬‬
‫וכן משמע בקהלת רבה (פר' א' דף ב‪ ):‬דמימרא זו של יפתח בדורו כשמואל בדורו איירי לענין השמיעה לשופט שבכל דור‪ ,‬דיעויי"ש דאחר‬
‫שהובאה דרשה זו על יפתח ושמואל וכו' מלמד שהשופט שבדורך הרי הוא בזמנו כשופט שהיה בימים הראשונים‪ ,‬איתא התם במדרש "ארשב"ל אין‬
‫לך לשמוע אלא שופט שבדורך וכו'"‪ .‬וע"ע בכנה"ג (הובא בספר הליקוטים על הרמב"ם בריש הל' ממרים) שכתב זאת כקושיא על הרמב"ם שסבר‬
‫דהלאו והעשה אינם אלא על הבי"ד הגדול שבירושלים‪ ,‬דלכאורה לא משמע כן במעשה דר"ג ור' יהושע‪ .‬וע"ע להלן‪ ....‬מה שהבאנו מהבנימין זאב‪.‬‬
‫וע"ע במאירי (סנהדרין נב‪ ).‬שכתב "ואף בכל דור ודור יש רשות למנהיגי הדור גדולי הארצות לענוש ולהרוג דרך הוראת שעה על הדרכים‬
‫שביארנו וזהו שנרמז בתורה אח"כ ואל השופט אשר יהיה בימים ההם"‪.‬‬
‫ויעויין בשו"ת מהרי"ק (שורש קס"ג) בתשובתו על כך שכיום לא דיינינן לקנוס ליטרא זהב למי שמזלזל בצורבא מרבנן‪ ,‬שכתב בתו"ד "ואם יש‬
‫לבעל דין לחלוק ולומר הא אמרינן בפרק שני דר"ה כה‪ :‬יפתח בדורו כשמואל בדורו‪ ,‬יש לי להשיב דהיינו דוקא שצריך לשמוע לגדול הדור שלא‬
‫יסרב נגדו על הוראתו ועל תקנתו אבל לא לענין כבוד ת"ח"‪ .‬ומבואר שהבין את הסוגיא שם כהחינוך דהענין של יפתח בדורו כשמואל בדורו הוא‬
‫בחיוב השמיעה לבי"ד‪[ .‬ובאמת יל"ע אם מוכח מדבריו דס"ל כהחינוך גם בעיקר הדבר דאיכא לאו של לא תסור על חכמי הדורות‪ .‬ונראה דאי"ז‬
‫מוכרח‪ ,‬דאפשר דס"ל למהרי"ל דאף שיש חיוב לשמוע לדבריהם מ"מ דאי"ז אלא אסמכתא בעלמא‪ .‬ובאמת יעויין באמרי בינה (חו"מ סי' א' ד"ה‬
‫ו‬

‫וראיתי בספר רביד זהב) שאכן כתב דדרשא זו אינה אלא אסמכתא‪ ,‬וע"ש כ"ד‪ .‬והנה בספר הזכרונות (זכרון א' פ"א) הוכיח דאי"ז אסמכתא בעלמא‬
‫מכך שרבי יהושע חילל את יוהכ"פ לפי חשבונו‪ .‬ומיהו אולי אפשר לדחות די"ל דרבי יה ושע אכן לא עשה שם שום מלאכה דאורייתא אלא בא‬
‫במקלו ובתרמילו דהוי איסור מוקצה בעלמא‪ ,‬ושמא ס"ל שאין עירוב והוצאה ליוהכ"פ]‪.‬‬

‫יד‪ .‬וליישב את שיטת הראשונים החולקים על החינוך וסוברים שהעשה והלאו נאמרו רק על בי"ד הגדול אפש"ל בכמה אנפין‪( .‬א) ראשית י"ל שאין‬
‫כוונת הג מ' לאיסור דאורייתא של לא תסור אלא לאסמכתא בעלמא‪ ,‬וכנ"ל מהאמרי בינה‪( .‬ב) עוי"ל דכוונת הגמ' בדרשה שיפתח בדורו כשמואל‬
‫בדורו היא רק על מי שהתמנה בפועל לפרנס על הציבור‪ ,‬וכדמשמע מלשון הגמ' בר"ה‪ ,‬ולא לסתם חכמי הדור‪( ......‬ג) עוי"ל אליבייהו שכל‬
‫המימרא של יפתח בדור ו כשמואל בדורו לא נאמרה כלל לענין חיוב השמיעה לחכמים אלא רק לענין שצריך לנהוג בו כבוד [ולהיפך ממה שהובא‬
‫לעיל מהמהרי"ל] ‪ ,‬וכמש"כ רש"י בדברים (י"ט‪ ,‬י"ז) עה"פ "ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' לפני הכהנים והשפטים אשר יהיו בימים‬
‫ההם" ופרש"י "אשר יהיה בימים ההם ‪ -‬יפתח בדורו כשמואל בדורו‪ ,‬צריך אתה לנהוג בו כבוד"‪[ .‬וע"ש בשפתי חכמים]‪ .‬וע"ע ביש"ש (פר' שלישי‬
‫סוס"י קי"ב) בענין עיזא דכרכוז שכתב "ומ"ש בסוגיא הזהרו ברבינו אחא כו' פרש"י שאל יתירו הדבר בפניו אלא ידונו עמו בהלכה עד שיחזור בו‪,‬‬
‫כה ראוי לעשות אפי' עתה לכל גדול הדור שהוא מוחזק שאינו מורה ליוהרא או לנצח‪ ,‬להזהר בכבודו שלא להתיר בפניו מה שהוא אוסר‪ ,‬כי יפתח‬
‫בדורו כשמואל בדורו"‪( .‬ד) עוי"ל אליבייהו דכוונת המימרא היא שאם השופט בדור הזה חולק על השופט מדור קודם יש לילך אחר השופט‬
‫שבימיך ואין לומר שהוא פחות מהשופט מהדור הקודם דיפתח בדורו כשמואל בדורו‪ .‬וכן מבואר ברמב"ם (פ"ב מממרים ה"א) דהאי דינא קאי על‬
‫בי"ד הגדול שחולק על בי"ד הגדול מדור קודם דיש לילך אחר הבי"ד הגדול הנוכחי שנאמר אל השופט אשר יהיה בימים ההם‪ .‬וכעי"ז כתב הרא"ש‬
‫(סנהדרין פר' רביעי סי' ו) דודאי כל מי שטעה בפסקי הגאונים ז"ל שלא שמע דבריהם וכשנאמר לו פסק הגאונים ישרו בעיניו‪ ,‬אכן טועה בדבר‬
‫משנה הוא‪ .‬וכן הדין אפילו בחכמים שבכל דור ודור שאחריהם דלאו קטלי קני באגמא הן ואם פסק הדין שלא כדבריהם וכששמע דבריהם ישרו‬
‫בעיניו והודה שטעה טועה בדבר משנה הוא וחוזר‪ .‬אבל אם לא ישרו בעיניו דברי החכמים הקודמים ומביא ראיות לדבריו המקובלות לאנשי דורו‪,‬‬
‫על זה נאמר יפתח בדורו כשמואל בדורו‪ ,‬אין לך אלא שופט אשר יהיה בימים ההם‪ ,‬ויכול לסתור את דבריהם וכו'‪ .‬ועכ"פ לא מיירי כאן בחיוב‬
‫השמיעה לחכמי הדור‪.........‬‬

‫אם יש ראיה שיש חיוב לשמוע לחכמי הדורות מהירושלמי לגבי זקן ממרא‬
‫טו‪ .‬להעתיק מסימן שנכתב בפני עצמו‪ .‬מה שמסומן כאן לא נכתב שם‪.‬‬

‫דברי האחרונים בענין לא תסור על חכמי הדורות‬

‫טז‪ .‬ונראה לציין לחבל אחרונים שנקטו כשיטת החינוך וסייעתו שיש לא תסור גם על דברי חכמי הדורות‪.‬‬
‫בשו"ת חוו"י (סי' קכ"ו באמצ ע דבריו) כתב ד"אחר שנתנה תורה ונכתב בה לא תסור ושאל אביך ממילא כל תקנת חכמים וקבלת חכמי דור ודור‬
‫הוי חובה לקיים והעובר עובר בלא תסור ואפילו לא קבלו בפי' עליהם ועל זרעם וכו'"‪ .‬ומבואר דס"ל כהחינוך‪ .7‬כבר הבאנו לעיל בהע' ‪ ........‬את‬
‫דברי החיי"א (קכ"ז סע' א') דד בר שתקנו חז"ל או אפילו הגאונים שבזמנינו לעשות סייג וגדר לתורה אזי אסור לשנות בלאו דאורייתא דכתיב לא‬
‫תסור אע"פ שאי"ז אלא איסור דרבנן לענין ספק וכו'‪ .‬ומבואר שפסק להלכה כהחינוך‪ .‬ובדרשות הצל"ח (דרוש א' אות י"ב) כתב הנוב"י שצירף‬
‫עמו רבנים במושב שלושה וגזרו שלא להחזיק משרתת שהיא אשת איש בבתים‪ ,‬ע"ש‪ ,‬וכתב שבעוונותינו הרבים נפרץ הדבר ביותר ולכן הוא דורש‬
‫על כך ברבים וחוזר וגוזר על כך‪ ,‬וכתב שם "ודעו נא רבותי כי אם הבית דין גוזרים על דבר הוא איסור חמור מאד ודברי תורה יש בהם עשה ולא‬
‫תעשה וכל העובר על דברי חכמים היה בימים הקדמונים חייב מיתה ואין לך אלא בי"ד שבימיך"‪ .‬ובספר משא חיים (מער' ל' כלל ס"ט) כתב "לאו‬
‫דלא תסור מן הדבר אשר יגידו לך כולל בו כל ההסכמות והתקנות שעושין דור דור ושופטיו דור דור ומנהיגיו לפי העת והזמן שרצו להיות גודרי‬
‫גדר דהשם ברחמיו ישים בלבם לתקן המעוות כ "כ הראשונים"‪ .‬וכן הוא לו בשו"ת חיים ביד (יו"ד סי' י"ט) דהסכמת רוב גדולי הפוסקים האחרונים‬
‫היא כהחינוך‪ .‬ובשו"ת מנחת אלעזר (ח"א סי' ד') "הנה נודע דגם לאחר חתימת התלמוד שייך לאו דלא תסור על גזירת חכמי הדור כמ"ש בליקוטי‬
‫מהרי"ל על האוכל קטניות בפסח במקום שאוסרין "‪ .‬וע"ע כעי"ז במנחת אלעזר (ח"א סי' ט"ז ד"ה אך הנה) במה שדן על חרם דרבינו גרשום‪ .‬וע"ע‬
‫בדבריו בח"ג (סי' ל')‪ .‬ועי' בשו"ת אבנ"ז (אבעה"ז סי' ב' סק"כ) ר"ל ע"פ הש"ך בשם הרלב"ח שיש לא תסור על חדר"ג‪ ,‬ע"ש‪ .‬וע"ע בכלי חמדה‬
‫(האזינו אות ג' סק"ב) שהסיק דלא תסור לא קאי רק על בית דין הגדול ממש אלא הוא הדין בגזירות של החכמים המובהקים שבחכמי הדור אשר‬
‫נבחרו מכל ישראל לדון ולהורות‪ ,‬יש להם דין בי"ד הגדול‪ ,‬ע"ש כ"ד‪ .‬וע"ע בפלא יועץ (באות מ' משפט ודין) שהזהיר את הציבור שממנים להם‬
‫חכם להורות ולדון שיזהרו בזהירות יתירה שלא למרות את פי המורה ושלא להטות מן הדבר אשר יגיד להם ימין ושמאל אפילו אם יאמר על ימין‬
‫שהוא שמאל או איפכא‪ .‬ועע"ש בכל דבריו [ואף שהפלא יועץ איירי שממנים להם חכם‪ ,‬עכ"פ מבואר דס"ל נמי שהלא תסור קאי אף על חכמי‬
‫זמנינו]‪.‬‬
‫ובשו"ת מהרלב"ח (סי' קמ"ז ד"ה עוד כתב וז"ל עוד) "כי כל תק נה שמתקנים כל חכמי הדור יצדק לומר עליה מצוה חדשה מטעם שהוא מצות עשה‬
‫מן התורה לשמוע לבי"ד הגדול שבירושלים‪ ,‬וגם מי שאינו מקיימה עובר על לא תעשה דלא תסור מן הדבר וכו' כאשר האריך הרמב"ם לבארו בס'‬
‫שופטים (בתחילת הלכות ממרים)‪ ,‬ונראה שגם בכלל המצוה לשמוע לכל חכמי הדור אע"פ שלא יהיה באותה החומרא"‪ .‬ומשמע דס"ל דלחכמי‬
‫הדורות אף שיש מצוה אי"ז כמו לבי"ד הגדול [ומבואר בדבריו דלא כיסודו של הגרא"ו דהסכמת חכמי ישראל היא כבי"ד הגדול]‪.‬‬
‫ונראה דכן ס"ל לחפץ חיים‪ ,‬שבספר המצוות הקצר (ל"ת קנ"ח) כשמנה את כל המצוות הנוהגות בזה"ז העתיק את דברי החינוך שהחיוב הוא גם על‬
‫חכמי הדורות‪ ,‬ומבואר דהכי ס"ל להלכה‪.‬‬

‫‪ 7‬ויש לציין למש"כ בשו"ת חלקת יעקב (יו"ד סי' יז אות ב) בתשו' בענין כמה צריך להמתין לקטנים בין בשר לחלב שהשואל ר"ל שצריך‬
‫להמתין ו' שעות גם לקטנים כיון שזה התקבל כמנהג ויש ע"ז לא תסור דקבלת הרבים חלה עליהם ועל זרעם וכו'‪ ,‬וכתב לו החלק"י "ומה‬
‫שהביא דברי השו"ע סימן רי"ד ס"ב דקבלת הרבים חלה עליהם ועל זרעם ואפילו בדברים שלא קבלו עליהם וכו' ומביא בשם חות יאיר‬
‫סי' קכ"ו הטעם שאחר שנתנה תורה ונכתב בה לא תסור ושאל אביך ויגדך ממילא כל תקנת חכמים וקבלת חכמי הדור הוי חובה לקיים‬
‫והעובר עובר בבל תסור אפילו לא קבלו בפירוש וכו'‪ .‬ימחול נא כ"מ שלא העתיק ולא עיין יפה בחות יאיר בשם – דאדרבה החות יאיר‬
‫כתב בשם בתחילת ה תשובה בפירוש וז"ל דההוא דבני בישן מחויב לבנים להתנהג בכל דבר שקבלו עליהם אבותיהם ואפילו לא קבלו‬
‫בפירוש רק נהגו שהמנהג נעשה נדר וכו' רק אחר כך באמצע התשובה מיירי לענין חנוכה ופורים ונט"י דברים שמחוייבים ונתקבלו לכל‬
‫עם ישראל והסביר מה הכריח חובתם לכל דור ודו ר ואף לנשמות הדורות שלא היו בשם דזה משום בל תסור ושאל אביך והעובר עובר‬
‫בבל תסור – אבל האי דבני בישן וכן הא דסי' רי"ד ס"ב‪ ,‬דקבלת הרבים חלה עליהם ועל זרעם‪ ,‬וכמבואר בריב"ש מובא בב"י שם דמקורו‬
‫מהא דבני בישן‪ ,‬האיסור רק משום לתא דנדר‪ ,‬וכמבואר להדיא בחות יאיר בריש התשובה – וכן משמעות הפוסקים‪ ,‬דהאיסור בדברים‬
‫האלו רק משום לתא דנדר ואף הבנים מחוייבים לקיים דהוי כקבלינהו מעצמם‪ ,‬וזה ברור‪ .‬והגע בעצמך היעלה על הדעת דהמתנת שש‬
‫שעות הוא משום איסור גמור וכרי"ף ורמב"ם‪ ,‬אם כן מה יעשו החרדים ממינים שונים‪ ,‬האשכנזים וההולנדאים וכדומה‪ ,‬שנהגו רק‬
‫בשלש שעות או רק שעה אחת‪ ,‬ובאמת גם אנו בני אשכנז‪ ,‬עי' רמ"א או"ח ריש סי' תקפ"א ‪ -‬והאמת דהאיסור רק משום מנהג ודברים‬
‫המותרין ואחרים וכו' ומשום לתא דנדר"‪.‬‬
‫ז‬

‫וע"ע בסי'‪............‬שהבאנו כמה אחרונים שכתבו שהחיוב לשמוע לבי"ד של אנשי המקום הוא מדין לא תסור‪ ,‬וביניהם הבנימין זאב (סי' ש"ג דיני‬
‫הקהילות למיגדר מילתא ח"ג עמ' ע"ג)‪ ,‬הברית אברהם (סי' י"ז )‪ ,‬המהר"ם שיק (או"ח סי' צ"ז) והמהר"ש ענגיל (ח"ז סי' קצ"ח אות ג')‪ ,‬ועל כרחך‬
‫דס"ל לכל הנהו אחרונים כהחינוך וסייעתו‪ ,‬וע"ע בשו"ת חיים ביד (יו"ד סי' י"א)‪.‬‬

‫עוד בענין החיוב לשמוע לגדול הדור‬

‫יז‪ .‬יעויין בשו"ת הרא"ש (סי' נ"ז עמ' קפ"ח) מש"כ בהא דגדולי הדור שבכל דור ודור שאין דוגמתן בדור ההוא לכו"ע הם יכולין לגזור ולתקן‬
‫ולהנהיג כפי מה שיראה להם שהשעה או הדור צריך לכך כדי לחזק הדת ולתקן העולם וגזרתן גזירה ותקנתם תקנה ומנהגם מנהג אם היו רוב‬
‫הציבור יכולים לעמוד בכך‪.‬‬
‫ויעויין בב"ח (חו"מ סוס"י ב' ד"ה וכתב עוד) שהביא מחלוקת לענין כחו של גדול הדור בממונות‪ ,‬דהתרוה"ד (פסקים סי' רנ"ג) כתב דגדול שאין‬
‫בדורו כמוהו אפילו לא קבלוהו עליהם אלים כחו טפי מטובי העיר שהמחום עליהם‪ ,‬ואפילו לשיטת ר"ת (שהובאה בסי'‪ )...‬דס"ל שלטובי העיר אין‬
‫כח לתקן תקנות חדשות ולהפקיע ממון מהיחידים‪ ,‬מ"מ לגדול הדור שאין בדורו כמוהו יש כזה כח ויכול לתקן מחדש ולהפקיע ממון‪ .‬אבל אם אינו‬
‫אלא גדול בעירו או בגבולו בלבד אזי אפילו לשיטת ראבי"ה [שהובאה שם] דפליג על ר"ת וס"ל שלטובי העיר שהמחום אנשי העיר יש כח לתקן‬
‫תקנות חדשות ולהפקיע ממון מהיחידים‪ ,‬מ"מ לאותו גדול אין כזה כח אם לא המחוהו אנשי העיר‪ .‬ורק אם קבלוהו מתחילה להנהיג הקהל בכל דבר‬
‫אזי יש לו כח בכל דבר שהוא תקנת הקהל אפילו אם יש גדולים ממנו בעיר‪ .‬ועע"ש בב"ח שכתב דאף שהמהרי"ק (שורש א') חולק על התרוה"ד‬
‫וס"ל דאפילו גדול שאין בדורו כמוהו‪ ,‬ואפילו הם גדולים רבים‪ ,‬אזי לדעת ר"ת אין להם כח לתקן במילתא דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי‪ ,‬ולא‬
‫עדיפי גדולי הדור משאר טובי העיר שהמחום רבים עליהם‪ ,‬מ"מ כתב הב"ח דנראה ברור דבדברים שהם למיגדר מילתא אזי כל גדול בעירו או‬
‫בגבולו הוי בית דין יפה ויש לו כח לתקן אפילו לא קבלוהו‪ ,‬ולא גרע מטובי העיר שהמחום רבים עליהם ואינם גדולים בעירם‪ .‬והוסיף הב"ח דהיינו‬
‫דוקא בשלא קבלו עליהם אנשי העיר גדול אחר להנהיג קהלם בכל דבר וגם לא המחום עליהם טובי העיר‪ ,‬הא לאו הכי אין לו כח לתקן בלא דעתם‬
‫והסכמתם אפילו הוא גדול מהם‪ ,‬אם לא שהוא גדול שאין בדורו כמוהו שזה הוא כמו בי"ד הגדול‪ ,‬אותו ודאי יש לו כח לתקן במיגדר מילתא אף‬
‫כנגד שאר גדולים שאינם גדולים כמותו‪ ,‬ולא בעינן דעתם והסכמתם וצריכים לקיים גזירתו ותקנתו במיגדר מילתא אם הוא בענין שרוב הציבור‬
‫יכולים לעמוד בה‪.‬‬
‫ומיהו יעויין ביש"ש (ב"ק פר' תשיעי סי' ז') מש"כ בהא דאפילו יחיד בד ורו לאו כל כמיניה למיגזר ולמיקנס א"ל מרוצה לעם בהרמנ' דידהו דהיינו‬
‫ממונה לדון‪ ,‬כדי שלא יבנה כל אחד בנה לעצמו וכו'‪ .‬ולכאורה זה דלא כהב"ח‪ .‬וע"ע ביש"ש (ב"ק פ"י ס' י') שכתב "אלא שקשה בזמנינו למצוא‬
‫ב"ד הגדול שהוא יחיד ומומחה בדורו‪ ,‬כי בעו"ה הגיאות והקנאה שלא לשם שמים נתרבה‪ ,‬וכל אחד בונה במה לעצמו‪ ,‬ואין אחד מכיר את מקומו‬
‫לומר אפילו על רבו מובהק שהוא ב"ד הגדול‪ .‬ק"ו אחד על חברו או על חכם שהוא במדינה אחרת"‪.‬‬
‫והנה השו"ע (חו"מ סי' ב' סע' א') כתב שהכח לדון בין מיתה ובין ממון שלא מן הדין לצורך השעה וכו' הוא "דוקא גדול הדור או טובי העיר‬
‫שהמחום בי"ד עליהם"‪ .‬ומשמע שגדול הדור יכול לעשות כן אף בלי טובי העיר ובלי שהמחוהו עליהם ‪ .8‬ובב"ח הנ"ל מבואר דהיינו אפילו כנגד‬
‫שאר הגדולים אם אינם גדולים כמותו‪ .‬והש"ך (סק"ב) ציין ע"ז לב"ח וליש"ש הנ"ל‪ .‬ובפשטות נראה שיש כאן באמת מחלוקת והרא"ש והשו"ע‬
‫והב"ח ס"ל שגדול הדור יכול לחייב את הציבור‪ ,‬עכ"פ בדברים שהם למיגדר מילתא‪ ,‬לשמוע בקולו‪ ,‬והיש"ש ס"ל שאין לו כזה כח אלא אם כן‬
‫קבלוהו הציבור עליהם‪[ .‬וע"ע בשו"ת הרדב"ז (ח"ו שני אלפים רמ"ח בתחילת התשובה) שכתב "גם אני מסופק אם יש בדור הזה מי שיוכל‬
‫להפקיר ממון‪ ,‬שכל אחד מהגדולים יש לו לחוש שמא יש גדול ממנו בדורו"‪ .‬וצ"ע אם הוא חולק על השו"ע]‪.‬‬
‫והנה בסי'‪........‬הבאנו מדברי הגריש"א (במבוא לספר נשמת אברהם ח"ד) שבאופנים מסוימים מותר לחלוק על גדול הדור [והיינו כיש לפוסק שבא‬
‫לחולק ראיה חותכת לדבריו‪ ,‬כגון גמרא מפורשת‪ ,‬ורק אחרי שהביא את ראיתו לפני אותו גדול שהודה לו‪ .‬ואם לא ניתן להביא את ראיתו לפני אותו‬
‫גדול או אם זה אחרי פטירתו של אותו גדול‪ ,‬אז אם ראיתו מקובלת בין פוסקים גדולים אחרים‪ ,‬רק אז מותר לו לפסוק למעשה לפי הבנתו‪ ,‬עכ"ד‪,‬‬
‫וע"ש שהארכנו לדון בדברים]‪ .‬וע"ע בשו"ת אג"מ ( או"ח סי' ק') מש"כ בהא דשרי לחכם הראוי לכך לחלוק גם על גדול הדור‪ ,‬ע"ש‪ .‬אמנם נראה‬
‫דאי"ז נוגע לנדו"ד‪ ,‬דהתם מיירי בשאלה הלכתית מסוימת שיש חכם הסבור שגדול הדור טעה‪ .‬אבל בנדו"ד עסקינן בעיקר לא במחלוקות בפירושי‬
‫התורה אלא בגזירות ותקנות‪ ,‬ובד"כ מיירי בדברים שהסכימ ו עליהם כמה מגדולי הדור‪ ,‬ובדברים הללו חייבים כולם לשמוע להם ולא לחלוק‪.‬‬

‫בענין החיוב לשמוע לחכמי הדורות כשחושב שהם טועים‬

‫יח‪ .‬וטרם חתימת הענין יש להוסיף דהחיוב לשמוע לחכמי הדורות נאמר גם אם נראה לאדם שהם טועים‪ .‬וכמש"נ בסי'‪ .........‬ביחס לבי"ד הגדול‪.‬‬
‫וכן מבוא ר כבר בתשו' הרשב"א הנ"ל באות‪.....‬שכתב "ואל החכמים שומעין בכל זמן שהרי כתוב ואל השופט אשר יהיה בימים ההם ואפילו אומרין‬
‫על הימין שהוא שמאל‪ ,‬כלומר אפילו על מה שיראה בעיניך שהוא ימין והם אומרים שאינה אלא שמאל שמע להם"‪ .‬הרי שאף על חכמי הדורות‬
‫נאמר אפילו אומרים על ימין שהוא שמאל‪ .‬וכן מפורש בדברי הריטב"א משמיה דהראב"ד שהוזכרו לעיל‪.............‬‬
‫אלא שצריך להדגיש דהחיוב לשמוע לחכמי הדורות ודאי אינו אומר שהם לא יכולים לטעות‪ ,‬ועי' מה שהארכנו בסי'‪......‬דאף הבי"ד הגדול בלשכת‬
‫הגזית יכול לבוא לידי טעות‪ .‬אלא שאע"פ שהם טועים מ"מ צריך לשמוע לדבריהם‪.9‬‬

‫יט‪ .‬והנה לענין בי"ד הגדול בלשכת הגזית נתבאר בסי'‪ ......‬דאף לחכם גדול אסור לחלוק עליהם‪ ,‬והחולק עליהם אזי בתנאים מסוימים דינו הוא‬
‫כזקן ממרא‪ .‬וע"ש שהארכנו בפרטים רבים בדין זה אימתי נאמר הדין של אפילו אומרים על ימין שהוא שמאל שחייבים לשמוע לדבריהם אף‬
‫כשהחכם החולק סבור שהם טועים‪ .‬וע"ש מה שהבאנו מהרמב"ן דאדם שהגיע להוראה החושב שבי"ד הגדול טועים בהוראתם עליו ללכת לפניהם‬
‫ולשכנע אותם ואם לא הצליח לשכנעם עליו לעשות כדבריהם אף שאין לו ספק שהם טועים‪.‬‬
‫אמנם לענין חכמי הדורות אכתי יל"ע אם נאמרו כל הגדרים הללו‪ .‬דמחד גיסא היה מקום לומר שאין חילוק בענין זה בין בי"ד הגדול בירושלים‬
‫לבין חכמי הדורות‪ ,‬ולדעת הסוברים שגם על דברי חכמי הדורות נאמר הלא תסור א"כ גם לדבריהם צריך לשמוע אף כשחושב שהם טועים באותם‬
‫גדרים שנאמרו בבי"ד הגדול‪ ,‬דסו"ס מקור החיוב לשמוע לבי"ד הגדול ולגדולי הדורות הוא אחד‪ .‬ומאידך גיסא אפשר דעכ"פ יש חילוק בין בי"ד‬
‫הגדול ממש לבין חכמי הדורות באופן שהוא לא רק חושב שהם טועים אלא הוא משוכנע בטעותם‪ .‬דאפשר דדוקא באופן שהוא רק חושב שהם‬
‫טועים עליו לעשות כדבריהם כיון שמסתבר שהם הצודקים ולא הוא‪ ,‬וע "ז כתבו הראשונים הנ"ל גם בחכמי הדורות אפילו אומרים על ימין שהוא‬
‫שמאל‪ ,‬וכדמשמע מלשון הרשב"א הנ"ל "אפילו על מה שיראה בעיניך שהוא ימין וכו'"‪ .‬אך אם הם ודאי טועים א"צ לשמוע לדבריהם אף שבבי"ד‬
‫הגדול צריך גם בכה"ג‪ .‬ואף להחינוך שהעשה והלא תעשה נאמר גם על חכמי הדור ות‪ ,‬מ"מ בהם לא נאמר הדין של על ימין שהוא שמאל באופן‬

‫‪ 8‬ודוחק גדול לומר דמש"כ השו"ע שהמחום עליהם קאי לא רק על טובי העיר אלא אף על גדול הדור‪........‬‬
‫‪ 9‬ודלא כמו שכתבו כמה מחברים בני זמנינו שלא יתכן שגדולי הדור יטעו‪ ,‬דדבר זה אי אפשר לאומרו‪ .‬ופרשה שלימה בתורה ומסכת‬
‫שלימה בש"ס נכתבו כיצד יש לנהוג במקום שהבי"ד הגדול בלשכת הגזית טעו בהוראתם‪ .‬והאמת היא שהם יכולים לטעות אך למרות‬
‫זאת יש לשמוע לדבריהם‪.‬‬
‫ועי' במכתב מאליהו (ח"א עמ' ‪ ,75‬מכתב בדבר אמונת חכמים)‪ ,‬וחזינן נמי בכל דבריו שלא כתב שלא שייך במציאות שגדולי ישראל יטעו‪,‬‬
‫אלא רק שזה דבר רחוק וזר שסתם אדם יהיה יותר צודק מהם‪ .‬ובד"כ כשנראה לאדם שהם טועים הרי"ז דמיון ורעות רוח‪.‬‬
‫ח‬

‫שהם ודאי טועים‪ ,‬וצ"ע‪ ........‬ועי' בשו"ת מעיל צדקה (סי' נ' ד"ה והנה הרב) שהביא את דברי הספר הזכרונות שמחוייבים לשמוע אל הבי"ד‬
‫שבזמנינו ואיכא בזה לא תסור‪ .‬וכתב המעיל צדקה דמ"מ תלמיד חכם פשיטא שרשאי לעשות על פי דעתו כל שלא שמעו דבריו להשיבו‪.‬‬

‫כ‪ .‬עוד יש להעיר דבסי'‪..........‬נתבאר דאפילו בי"ד הגדול שטעו בהוראתם בענין מציאותי הרי"ז כטעות בדבר משנה ואין על זה שם הוראה וא"צ‬
‫לשמוע לדבריהם‪ .‬ולפי"ז נראה פשוט דהוא הדין נמי בחכמי הדורות כשהוראתם מבוססת על טעות במציאות א"צ לשמוע להם [אך כמובן שרק אם‬
‫הוא משוכנע מעבר לכל ספק שזו אכן טעות במציאות]‪.‬‬
‫וכ"כ הפתחי תשובה (אבהע"ז ע"ה סק"ו) משמיה דתשו' מעיל צדקה (סי' כ"ו) דאיירי אודות שלושה חברים שרצו ליסע לארץ ישראל הם ונשיהם‬
‫ובניהם הקטנים בני שנים ושלש שנים‪ ,‬והבית דין שבעירם רוצ ים לעכב על ידם שלא ליסע עם הבנים הקטנים מחשש סכנה ושאלו האנשים ההמה‬
‫אם ימנעו מנסיעה זו או לא ואם יחושו לגזירת בי"ד בזה‪[ .‬ועי' בסי'‪ ...‬מש"נ בענין כח הבי"ד של המקום על בני העיר דהוי כבי"ד הגדול על כל‬
‫ישראל]‪ .‬ובתו"ד השיב המעיל צדקה דזה אינו‪ ,‬ואין סכנה פרטית לקטנים יותר מלגדולים כי מצד סכנת טביעה ושביה ולסטים הרי קטן וגדול שם‬
‫הוא‪ ,‬ואם מטורח הנענוע הרי הקטנים בטבעם קלי התנועה‪ ,‬וכתב שגם הרבנים היושבים על איי הים כתבו שעיניהם ראו בכל יום נוסעים דרך ים‬
‫לקצוי ארץ עם ילדים קטנים וכו'‪ .‬וסיים המעיל צדקה "ולכן נראה דאף אם יגזרו בי"ד שבעירם שלא לנסוע מטעמים הנ"ל רשאים לסמוך על אלו‬
‫שעיניהם ראו ההיפך כי לא ראינו אינו ראיה והרי"ז כהורו בי"ד ששקעה חמה והי' לפנינו דאי"ז הוראה‪ ,‬ואם לחוש שלא להמרות פי בי"ד מפני‬
‫הכבוד כבר כתב המבי"ט (סי' קל"ט) דאין לחוש בזה לכיבוד אב ואם החמורים מכ"ש לגדרי בי"ד‪ ,‬וכבר אישתמיט ר' זירא מרב יהודה רביה דבעי‬
‫למיסק לא"י"‪.‬‬

‫העובר על דברי חכמי הדורות לתיאבון‬

‫כא ‪ .‬והנה כבר הבאנו בסי'‪ .......‬שהאחרונים יישבו את הרמב"ם שכתב שיש לא תסור גם על דרבנן מקושית הרמב"ן אמאי מקילינן לפי"ז בספיקות‬
‫דרבנן והרי יש בהם איסור תורה‪ ,‬ותירצו הרבה אחרונים דהרמב"ם ס"ל דהלאו של לא תסור הוא לאו כללי‪ ,‬לשמוע בקול חכמים ולא למרוד בהם‪,‬‬
‫ולא שהלאו הוא על כל תקנה וגזירה דרבנן בפני עצמה‪ .‬וכעי"ז כתב הלח"מ (פ"א מממרים ה"ב) ע"פ הקרי"ס שחכמים כשתקנו מחלו מתחילה‬
‫ואמרו שרק מי שעובר על דבריהם דרך ה מראה כזקן ממרא עובר על הלאו והעשה אך מי שאינו חולק אפילו עובר במזיד אינו עובר על הלא תסור‪.‬‬
‫ועי' משכב"ז במשך חכמה (שופטים ד"ה לא תסור) ובשערי ישר (שער א' פ"ז ד"ה ובהא דהקשה) וע"ע באור שמח (פ"א מגירושין הי"ז)‪ .‬ולפי"ז‬
‫תירצו דמשו"ה מקילים בספד"ר‪ ,‬דכיון דהלא תס ור אינו על כל דין דרבנן בפנ"ע אלא על הדין הכללי לשמוע לחכמים‪ ,‬א"כ במקום ספק לא נאמר‬
‫לאו זה‪ ,‬דהלאו הוא רק שלא לעבור על דברי חכמים באופן שאינו רוצה לשמוע בקולם‪ ,‬אך כשיש ספק האם חכמים בכלל אסרו את הדבר‪ ,‬לא שייך‬
‫הלאו‪ ,‬דאין כאן מרידה‪ .‬וע"ע משכב"ז בקונטרס ד"ס (ס קמ"ה) משמיה דהקרית ספר‪........‬וע"ע בכלי חמדה (האזינו אות ג' סק"ב)‪ ,‬וע"ש שדן אם‬
‫גם העשה של על פי התורה נאמר רק באופן זה‪.‬‬
‫ולפי"ז נראה פשוט דהוא הדין בנדו"ד‪ ,‬דנתבאר דהסכמת האחרונים היא כהחינוך וסייעתו דאיכא לא תסור על דברי חכמי הדורות‪ ,‬דמ"מ לא‬
‫עוברים על זה אל א באופן שעובר על דברי החכמים בדרך המראה ומרידה‪ .‬אבל העובר לתיאבון גם אם עושה במזיד אינו עובר בלא‬
‫תסור‪[.............‬ומיהו אי אית ליה איסור והיתר ושביק היתרא ועביד איסורא הרי"ז כמורד בדבריהם אף אם לא מתכוין למרידה אלא שלא אכפת לו‬
‫מהוראתם]‪.‬‬

‫העולה להלכה‬
‫כב‪ .‬הראשונים נחלקו אם בעשה ובלא תעשה שנאמרו בחיוב לשמוע לבי"ד הגדול בירושלים נכלל גם החיוב לשמוע לחכמים בכל הדורות גם אחר‬
‫שכבר לא יהיה בי"ד הגדול‪ .‬ולהלכה נראה דהסכמת האחרונים היא כהחינוך שהעשה והלאו נאמרו גם על חכמי הדורות ואף בזמנינו‪.‬‬
‫ונתבאר דחיוב זה הוא גם כשלאדם נראה שהחכמים טעו בדבריהם‪[ .‬אלא שצ"ע בחכם גדול הראוי להוראה שמשוכנע שהחכמים טעו האם גם בזה‬
‫שייך החיוב לשמוע לחכמים‪ .‬ועכ"פ לגזירוותיהם ותקנותיהם הוא ודאי חייב לשמוע]‪.‬‬
‫אכן נתבאר דכמה מגדולי האחרונים ס"ל שלא עוברים על לא תסור אלא כשחולקים על דברי חכמי הדור בדרך המראה וכפירה בסמכותם‪ .‬אבל מי‬
‫שעובר על דבריהם לתיאבון אף שעשה איסור מ"מ לא עבר על דין תורה של לא תסור‪.‬‬
‫עוד נתבאר דהחיוב לשמוע לחכמי הדורות נאמר רק על גדולי הדור ולא על סתם חכמים‪.‬‬