‫כף יד רשעה ‪ /‬דליה רביקוביץ‬

‫על המשוררת‬
‫דליה רביקוביץ´ נולדה ברמת‪-‬גן בשנת ‪ .1936‬כשהיתה בת שש‪ ,‬איבדה את אביה שנהרג בתאונת‬
‫דרכים‪ .‬האסון השפיע על חייה ורישומו ניכר במיוחד בשיריה הראשונים‪ .‬ילדותה עברה עליה בקשיי‬
‫הסתגלות לקיבוץ‪ ,‬אליו עברה עם משפחתה‪ .‬היא נדדה בין משפחות אומנות בחיפה‪ ,‬אך גם שם לא‬
‫השתלבה חברתית‪ .‬לאחר שירותה הצבאי‪ ,‬החלה ללמוד ספרות אנגלית ולשון עברית באוניברסיטה‬
‫העברית‪ .‬בשנות החמישים‪ ,‬פרצה דליה רביקוביץ´ אל הזירה הספרותית‪ ,‬עם פרסום ספר שיריה הראשון‬
‫"אהבת תפוח הזהב"‪ .‬עש שנות השבעים התמקדה רביקוביץ´ בעולמה האישי – על קו הגבול בין מציאות‬
‫קיומית על סף שבירה לבין מרחבים צבעוניים של חלום חושני‪ .‬משנות השמונים‪ ,‬נוסף ממד פוליטי‬
‫לשיריה‪ ,‬בהם ניתנה תגובה על אירועי הזמן בארץ‪ .‬דליה רביקוביץ´ זכתה בפרס ישראל בשנת ‪.1998‬‬

‫נושא השיר‬
‫השיר "כף יד רשעה" מתאר רגע אחד מן העבר שנקבע בזיכרונה של הדוברת והשלכותיו ניכרות בה‬
‫בהווה‪ .‬האירוע‪ ,‬שנשתמר בזיכרונה של הדוברת‪ ,‬קרה בילדותה‪ .‬אביה הכה על כף ידה‪ .‬את כאב המכה‬
‫היא נושאת עד היום‪ ,‬גם לאחר שאביה חדל מלהכות אותה‪ .‬בבגרותה‪ ,‬הפכה המכה ההיא לפחד שהופנם‬
‫ואשר נובע מתחושת בושה‪ ,‬אשמה וכישלון‪ .‬השיר מבליט את הקשר בין המאורע החד‪-‬פעמי בילדות לבין‬
‫ההשלכות שהיו לו על מהלך חייה של הדוברת‪.‬‬

‫מבנה השיר‬
‫מסגרת השיר מצטיירת בשורה הפותחת כל בית‪" :‬קוים של עשן נטו במלוכסן"‪ .‬זוהי מסגרת המעניקה‬
‫לשיר תפאורה ציורית‪ .‬העשן הנטוי בקווים חדים ואלכסונים מרמז אולי על דקירות הלב‪ ,‬זהו עשן המעלה‬
‫כאילו באוב את זכר המכה הנושנה‪ ,‬ויחד עם זאת הוא מסביר את הסיטואציה בה ניתנה המכה‪ :‬היו שם‬
‫הרבה אנשים‪ ,‬והם כנראה עישנו להנאתם‪ ,‬כשהדוברת ספגה את המכה‪ .‬יתכן שהבחירה במסגרת מעין זו‬
‫מבקשת לרמוז גם לערפולו של הזיכרון‪.‬‬
‫שורות הסיום של כל הבתים משלימות את המסגרת הסגורה של חוויה‪ ,‬אשר למרות העובדה‬
‫שהתרחשה לפני זמן רב‪ ,‬היא חרוטה עמוק בתודעה והיא זכורה כאירוע מציאותי שאין ספק באשר‬
‫להתרחשותו – "מה שסיפרתי אמת ויציב" (בתים א‪,‬ב); "וכל מעשה שריר וקיים" (בית ג´); "אך הפחד‬
‫הזה שריר וקיים" (בית ד´)‪ .‬שורות הסיום הללו מתייחסות גם לתוצאות הממשיות של אותו מאורע מן‬
‫הילדות‪ .‬תוצאות אותו מעשה מתקיימות לטווח ארוך‪ ,‬הן שרירות וקיימות‪ ,‬ולא יכול להתעורר כל ספק‬
‫באשר לנכונותן‪.‬‬

‫תוכן השיר ומשמעותו‬

‫בית א – הדוברת מתארת את האירוע שהתרחש והעומד במרכז השיר‪" :‬אבא שלי הכה אותי"‪ .‬היא‬
‫מציינת שנכחו באירוע אנשים נוספים ואלה צחקו למראה המעשה‪ .‬החיבור בין שני התיאורים ממחיש‬
‫שהדוברת ככל הנראה חשה השפלה גדולה‪ .‬היא מציינת שהחוויה שתיארה התחוללה באמת‪.‬‬
‫בית ב´ – הדוברת חוזרת ומזכירה את המכה שספגה‪ .‬הפעם התיאור מדויק וספציפי יותר‪" :‬אבא הכה על‬
‫כף ידי"‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬התיאור בבית זה יוצר ריחוק מדמות האב‪ .‬בבית א´ הוא כונה "אבא שלי" ואילו‬
‫בבית ב´ הוא מכונה "אבא" בלבד‪ .‬בהמשך התיאור מספרת הדוברת שאביה אמר על היד שלה שהיא‪" :‬כף‬
‫יד רשעה"‪ .‬כף היד שמייצגת את הדוברת ומגונה בתואר "רשעה" הופכת את הפגיעה לצורבת ביותר –‬
‫כאילו אמר עליה עצמה שהיא רשעה‪ .‬ברור שהאב פגע קשות בבתו משום שבמקום לגנות את המעשה‬
‫(הלא‪-‬ידוע מהשיר) שביצעה הבת‪ ,‬הוא גינה את עושה המעשה‪ ,‬כלומר הבת‪ ,‬ובכך החריף את תחושת‬
‫הבושה והעלבון שלה‪.‬‬
‫בית ג´ – בבית זה מתייחסת הדוברת לתהליך ההתבגרות‪ .‬האשמה שהטיח האב בכף היד הרשעה גרמה‬
‫לילדה להרגיש אשמה‪ .‬נראה לה כאילו מילאה היד את הציפיות השליליות של האב ממנה‪ ,‬כאילו היא‬
 ‫מממשת את הרשעות שייחס לה האב ומצמיחה אצבעות העושות מעשים של ממש‪ .‬יש משהו סוריאליסטי‬
‫בתיאור היד המצמיחה אצבעות‪ .‬נראה כאילו היא צומחת במנותק מהגוף‪ .‬היא עצמה מצמיחה את‬
‫אצבעותיה‪ .‬הדברים מרמזים על תהליך חינוכי ידוע‪ ,‬הילד רואה באישיותו את הדברים שהוריו מייחסים‬
‫לו‪ .‬הוא מפנים את יחס הסביבה ובעיקר את הרגשות השליליים‪ ,‬רגשות האשמה והכישלון‪.‬‬
‫בית ד´ – למרות העובדה שהאב חדל מלהכות את בתו‪ ,‬נראה שהטראומה נקבעה בלבה‪ .‬המכה היא אמנם‬
‫נחלת העבר‪ ,‬אך "הפחד שריר וקיים"‪ .‬כאב פיסי עשוי להשתכח מלב‪ ,‬אך כאב נפשי הוא כאב ההולך וגדל‬
‫עם הזמן‪ .‬הפחד הלוחך מרמז לאש מכלה‪ ,‬שורפת‪ .‬נראה שהפחד השתרש בנפש הילדה והוא מלווה אותה‬
‫גם בבגרותה‪.‬‬

‫אמצעים אומנותיים‬

‫חזרות – כל הבתים נפתחים בשורה‪" :‬קוים של עשן נטו במלוכסן"‪ .‬זוהי מסגרת של מעין תפאורה‬
‫לאירוע האלים העומד במרכז השיר‪ .‬ניתן לחוש בריח‪ ,‬ואולי במחנק ששימשו רקע לאותו מאורע כה‬
‫הדוברת‪.‬‬ ‫עבור‬ ‫טראומטי‬
‫נוסף על כך‪ ,‬חוזרת הדוברת על תיאור המכה שספגה – זאת על מנת להדגיש עד כמה כואבת היתה החוויה‬
‫עבורה מן הבחינה הנפשית‪ .‬כמו כן‪ ,‬היא חוזרת על ההשלכות של אותה מכה – הפחד שהשתרש בנפשה‬
‫בבגרותה‪.‬‬ ‫אף‬ ‫אותה‬ ‫מלווה‬ ‫ושעודנו‬

‫ניגודים – הניגוד הבולט הוא בין ציון העובדה ש"אבא שלי הכה אותי" ו‪" -‬אבא הכה על כף ידי" לבין‬
‫ההדגשה ש"אבא חדל מהכות אותי" המופיעה פעמיים בחלקו השני של השיר‪ .‬תפקידו של ניגוד זה‬
‫להמחיש שלמרות שהמכה ‪ /‬המכות חדלו – הכאב‪ ,‬ההשפלה והפחד שצמחו כתוצאה מהן עדיין שרירים‬
‫הדוברת‪.‬‬ ‫של‬ ‫בנפשה‬ ‫עמוק‬ ‫חרוטים‬ ‫והם‬ ‫וקיימים‬

‫מטונימיה – (מטונימיה = ציור לשוני הנבנה על‪-‬ידי מילה או קבוצת מלים המייצגות פרט אחר מן הפרט‬
‫אליו הן משויכות)‪ .‬היד מטונימית לדוברת‪ ,‬כלומר‪ ,‬האב מתייחס לאיבר מסוים (היד) כמייצג את האדם‬
‫כולו (הילדה)‪ .‬ממטונימיה זאת ניתן להסיק‪ ,‬שהדוברת חשה שכף ידה שגונתה על‪-‬ידי אביה וכונתה‬
‫"רשעה"‪ ,‬כאילו מייצגת את כלל אישיותה‪ .‬אם כף ידה רשעה בעיני אביה‪ ,‬הרי שהיא עצמה בכללותה‬
‫דעתו‪.‬‬ ‫פי‬ ‫על‬ ‫רשעה‬

‫האנשה – "היד הרשעה צמחה אצבעות" – היד מקבלת תכונת אנוש‪ .‬כאילו שהיא ישות בפני עצמה‬
‫המתעצמת וגדלה ובמקרה זה היא הופכת לרשעה במובן המעשי‪ .‬לכאורה היד צמחה והפכה למעין מפלצת‬
‫וקיים"‪.‬‬ ‫שריר‬ ‫מעשה‬ ‫"וכל‬ ‫–‬ ‫משליטה‬ ‫יצאו‬ ‫ומעשיה‬ ‫ברשעות‬ ‫הנוהגת‬

‫מטאפורה – "פחד לוחך את הכף הרשעה" – הפחד מתואר כמי ששורף ומכלה את היד הרשעה‪ .‬הפחד הוא‬
‫כה עצום עד כדי כך שהוא משתק את פעולות ידה של הדוברת גם בבגרותה‪.‬‬

‫סיכום‬
‫לכאורה יש ניגוד בין המאורע הקטן המתואר בבית הראשון – מאורע שאין לו כל משמעות בעיני‬
‫המבוגרים המתבדחים עליו‪ ,‬לבין התוצאות ההרסניות שיש לו לגבי הילדה‪ ,‬שהפנימה את הפחד‪ .‬השיר‬
‫אינו מזכיר את הנסיבות שהביאו לענישה‪ ,‬אפשר שאין הן זכורות כלל לדוברת‪ .‬השיר אינו מסביר במה‬
‫חטאה‪ ,‬אך מבהיר היטב שהיא יודעת את הבושה והפחד‪ ,‬ואלו משפיעים על הדרך בה היא מקבלת את‬
‫‪.‬עצמה‬
‫שם השיר "כף יד רשעה" מתייחס אמנם למאורע המתואר בהרחבה ולהשלכותיו על תחושת הדוברת‪ ,‬אך‬
‫יתכן בהחלט לראות אותו כמתייחס גם לכף ידו של האב‪ .‬תחושת האשמה הסובייקטיבית של הילדה נבעה‬
‫מכך שאביה נהג בצורה מוטעית‪ .‬מבחינה חינוכית‪ ,‬דווקא כף ידו שהכתה את הילדה (בצדק או שלא‬
‫בצדק) בפרהסיה היא שהיתה רשעה‪ .‬במקרה זה ניתן לראות בכותרת השיר סמל‪ ,‬כלומר כף היד מסמנת‬
‫ביצירה משהו שמעבר למקרה המסוים‪ ,‬היא מתייחסת לכל ניצול כוח של אדם חזק כלפי אדם צעיר‪,‬‬
‫שאינו יכול להתגונן לא רק מבחינה פיסית‪ ,‬אלא בעיקר מבחינה נפשית‪ .‬כף היד מסמלת את ההשפעה‬
‫הנפשית העצומה שיש להטחת דברי אשמה או גנאי כלפי ילד‪ ,‬השפעה שאין אנשים מבוגרים נותנים את‬
‫הדעת עליה‪.‬‬