‫ולא יפסיק בעניני אחרי כשדורשה‪ .‬ע"ש‪ .
‬וכתב המשנה ברורה )שער‬
‫הציו אות מג( שמשמע שא דורש בענינו של יו בפרסו הנס‪ ,‬לא‬
‫נחשב הפסק כלל ואפילו לכתחילה מותר‪.‬‬
‫ה נ ה גת ש מ חת פ ור י ם‬
‫כיום רווחת הדעה אצל רבים )ובכללם הרבה‬ ‫‪:25 53‬‬
‫ה‬
‫ישיבות( שפורים הוא יום פורקן‪ ,‬צחוק‪ ,‬קלות‪-‬ראש‪ ,‬שיכרות‪,‬‬
‫הצגות‪ ,‬ריקודים וכדו'‪ ,‬כדי לקיים בו מצות שמחה‪ .‬האם זו‬
‫ההנהגה הנכונה?‬
‫‪ :‬לא‪ .‬כתב רבינו המאירי )מגילה ז‪ :(:‬חייב אד להרבות‬
‫ה‬
‫בשמחה ביו זה‪ ,‬ובאכילה ובשתיה עד שלא יחסר שו דבר‪ .‬ומכל‬
‫מקו‪ ,‬אי אנו מצווי
להשתכר ולהפחית עצמנו מתו השמחה‪,‬‬
‫שלא נצטוינו על שמחה של הוללות ושל שטות‪ ,‬אלא בשמחה של‬
‫תענוג שיגיע מתוכה לאהבת ה' יתבר והודאה על הנסי
שעשה לנו‪.‬‬
‫והובא בביאור הלכה )ר"ס תרצה(‪ .‬הרי מפורש בדבריו שימי פורי ה‬
‫"ימי משתה ושמחה" ולא ימי הוללות ושטות‪ ,‬כפי המתואר בשאלה‪.‬‬
‫והצוחק יתר על המידה‪ ,‬נראה כפורק עול מלכות שמי מעליו )ברכות‬
‫ל סע"ב ורש"י ד"ה דהוה(‪ .‬ואסור לאד שימלא שחוק פיו בעול‪$‬הזה )ש‬
‫לא‪ ;.‬שו"ע תקס‪ ,‬ה(‪ ,‬ואפילו בשמחה של מצוה‪ ,‬כגו בחתונה ופורי‬
‫)משנ"ב ש‪ ,‬כ(‪.‬‬
‫וא שפשט דברי השולח ערו! )תרצה‪ ,‬ב( שצרי! להשתכר ממש‬
‫בפורי‪ .‬אבל כבר כתב החיי אד )קנה‪ ,‬ל‪ .‬והובא בבאה"ל ש( שהיודע‬
‫בעצמו שבעקבות כ! יזלזל במצוה‪ ,‬כגו נטילת‪$‬ידי‪ ,‬ברכה‪ ,‬ברכת‪$‬‬
‫המזו‪ ,‬או שלא יתפלל מנחה או ערבית‪ ,‬או שינהוג קלות‪$‬ראש‪ ,‬מוטב‬
‫שלא ישתכר‪ ,‬וכל מעשיו יהיו לש שמי‪ .‬ע"ש‪ .‬וכיו
רבי‬
‫מהמשתכרי נכשלי בזה‪ ,‬או שמפריעי למהל! התפילה בבית‪$‬‬
‫כנסת וגורמי לטורח‪$‬ציבור‪ .‬ולכ יקיי דברי הרמ"א ש שישתה‬
‫יותר מלימודו ויִ ש‪ ,‬ומתו! שיש אינו יודע בי ארור המ לברו!‬
‫מרדכי‪ .‬וכ נהג מר הגר"ע יוס‪ %‬זצ"ל )ספר ילקוט יוס‪ ,%‬פורי‪ ,‬תתמ‪.‬‬
‫והארי! בזה בסימ ד(‪ .‬וכ כתב בשו"ת אור לציו )ח"ד ס‪ ,‬ג( שמי שאהבת‬
‫ויראת ה' תקועות בליבו‪ ,‬ויודע ומכיר בעצמו שא‪ %‬א ישתכר לא‬
‫יבוא לידי דיבורי אסורי או מגוני‪ ,‬ולא ישגה במעשיו‪ ,‬ולא‬
‫יתבטל מאיזו מצוה‪ ,‬ישתה יי וישתכר עד שלא יִ דע בי ארור המ‬
‫לברו! מרדכי‪ ,‬אבל מי שאינו בדרגה זו לא ישתכר אלא ישתה יי‬
‫יותר מהרגלו‪ .‬ע"ש‪ .‬וכמוב שיקב* אנשי ביתו וחבריו‪ ,‬שאי אפשר‬
‫לשמוח כראוי ביחיד‪ ,‬ומכל מקו יהיה שמחה של דברי‪$‬תורה )משנ"ב‬
‫תרצה‪ ,‬ט(‪.‬‬
‫וראה עוד להרב חמדת ימי )ש עמ' שלג‪$‬שלו ועמ' שמו( שעסק התורה‬
‫יקרא שמחה‪ ,‬לא שמחה של הוללות וסכלות כאשר עלה על רוח רבי‬
‫מעמי‪$‬האר* לומר שביו זה הותר ביטולה של תורה לשמוח‬
‫ולהרבות בכל מיני שמחות‪ .‬ואי בה דעת ולא תבונה להבי‬
‫ולהשכיל‪ ,‬כי שמחה לחוד‪ ,‬ושחוק וקלות ראש לחוד‪ ,‬וישישו בשמחת‬
‫פקודי ה' ישרי משמחי לב‪ ,‬ותלמוד‪$‬תורה על ראש שמחת‪ ,‬שהרי‬
‫ג בפורי נידוני על ביטולה‪ .‬ע"ש‪.‬‬
‫וכ ראיתי להגרש"ז אוירב! זצ"ל‪ ,‬שלא היתה דעתו נוחה מההנהגה‬
‫הרווחת בעני המשתה בפורי שיש בו קלות‪$‬ראש‪ ,‬ליצנות שאסורה‬
‫כל השנה )מגילה כה‪ ,(:‬מעשי שאי הדעת היפה סובלת או שיש בה‬
‫חוסר דר!‪$‬אר*‪ ,‬וכ ביטול תורה הרבה יותר מכפי הדי‪ .‬והיה מדרי!‬
‫כי הדר! הישרה היא‪ ,‬לקיי מצוות היו מתו! חדוות והתרוממות‬
‫הנפש והתבוננות בגדולת הניסי והודאה לה' עליה‪ ,‬שאז היא‬
‫שמחה של מצוה בטהרתה‪ ,‬ולא בדברי של ִ‪+‬פלות )הליכות שלמה‪ ,‬שמג(‪.‬‬
‫ל י דה מת וכ נ נת בפ ור י ם‬
‫‪ :2554‬אשה שאמורה ללדת בניתוח‪-‬קיסרי‪ ,‬האם‬
‫‪25 54‬‬
‫ה‬
‫מותר לה לקובעו ליום פורים?‬
‫לא ראוי‪ .‬בלידה יש צער וכאב‬
‫)עי' נדה לא‪ :‬בשעה שכורעת וכו'‪,‬‬
‫‪:‬‬
‫ה‬
‫ובברכות לא‪ :‬יולדת בצער(‪ ,‬וא‪ %‬ניתוח כרו! במתח רב לאשה ולבעל‪ ,‬ואינו‬
‫ראוי לקובעו ביו שמחה כפורי‪ ,‬מלבד שעלול לפגוע בקיו מצוות‬
‫היו‪.‬‬
‫שואל ו משיב‬
‫תפ י ל ה ע ם ת חפ ו שת שא י נ ה של צ ח ו ק‬
‫הרב כתב בעלון עידן המועדים )סעיף יח(‬ ‫‪:25 50‬‬
‫ה‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫ש‬
‫שיש להמנע מלהתפלל עם תחפושת‪ ,‬שהרי אין דרך לעמוד‬
‫ל‬ ‫א‬ ‫ש‬
‫כן לפני אדם נכבד‪ ,‬ויש בכך גם קלות‪-‬ראש‪ ,‬ומכל שכן‬
‫אם פניו מכוסות‪ ,‬או שהיא תחפושת דוב וכדומה‪ .‬האם‬
‫מותר להתפלל בפורים עם תחפושת שאינה של צחוק‪ ,‬כגון‬
‫שספרדי או ליטאי חובש שטריימל‪ ,‬או מעיל חסידי‪ ,‬או אדם‬
‫פשוט לובש פראק?‬
‫ב‬ ‫ו‬ ‫ש‬ ‫ת‬
‫‪ :‬יש להמנע‪ ,‬ויש מתירי
‪ .‬אי לעמוד בתפילה בלבוש שמנהג‬
‫ה‬ ‫ב‬ ‫ו‬ ‫ש‬ ‫ת‬
‫בני המקו שלא לעמוד בו בפני אנשי גדולי )שו"ע צא‪ ,‬ה( ונכבדי‪,‬‬
‫כגו ַר‪ ,‬וכמו שנאמר )עמוס ד‪ ,‬יב(‪ִ " :‬ה ֹו לִ קראת אלהי! ישראל" )חיי‬
‫אד כב‪ ,‬ח(‪ ,‬ועל אחת כמה וכמה צרי! להקפיד כ בעומדו לפני מל!‬
‫הכבוד )חסד לאלפי צא‪ ,‬א(‪ .‬ולפי זה ג בפורי שרבי מתחפשי‪,‬‬
‫בודאי אילו היתה לאד פגישה ע אד נכבד לבקש ממנו דבר חשוב‬
‫)לא להביא לפניו משלוח‪$‬מנות(‪ ,‬לא היה מגיע לפגישה בלבוש שאינו תוא‬
‫לו )וא‪ %‬שהביגוד הוא רגיל לאד אחר‪ ,‬א האד הנכבד מכיר שאינו מתלבש כ! כל‬
‫השנה‪ ,‬היה רואה בכ! זלזול(‪ ,‬וכל שש "תחפושת" עליה אי להתפלל בה‬
‫ג בפורי‪.‬‬
‫ואמנ
ראיתי בשו"ת שבט הלוי )ח"י סי' יח( שכתב להתיר זאת‪ ,‬שאי‬
‫חיצוניות המלבוש קובעת‪ ,‬אלא אופ עמידתו לפני ה' בתפילה‪ ,‬על‬
‫דר! המבואר בשולח ערו! סימ צח‪ ,‬שיחשוב כאילו שכינה כנגדו‪,‬‬
‫ועומד לפני מל! העול וכו'‪ .‬וכיו שמתפלל על פי ההלכה והוא‬
‫מכוסה כהלכה‪ ,‬ואינו עושה שו שחוק‪ ,‬לא משנה באיזה בגד עומד‪.‬‬
‫ע"ש‪ .‬והובא ג בספר ילקוט יוס‪) %‬פורי‪ ,‬עמ' תרפו(‪ ,‬והוסי‪ ,%‬שכמוב‬
‫היינו דוקא בפורי שרבי הולכי כ‪ .‬ע"ש‪ .‬ובעניותי לא זכיתי‬
‫להבי‪ ,‬כי לדבריו שאי חיצוניות המלבוש קובעת‪ ,‬אפשר להתפלל‬
‫בכל בגד כל שמכוסה היטב ואינו עושה שחוק‪ .‬ובודאי ששני עניני‬
‫נפרדי ה‪ ,‬שבסימ צא מדבר על אופ המלבוש שיהיה מנהג לעמוד‬
‫בו בפני אד גדול‪ ,‬ובסימ צח על צורת ההכנה הנפשית לתפילה‪.‬‬
‫ק רי א ת מג י לה מח ומש י ח ד ע ם ה ח ז ן‬
‫‪ :25 51‬האם מותר לקרוא את המגילה מתוך חומש‬
‫ה‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫ש‬
‫תוך כדי ששומע החזן מילה במילה‪ ,‬כאשר יושב בקרן זוית‬
‫בבית‪-‬כנסת גדול ואין חשש שמפריע לאחרים‪ ,‬או שיש בזה‬
‫חסרון מדין שומע‪-‬כעונה‪ ,‬שהרי אינו יכול לצאת בשמיעה‬
‫וגם לקרוא יחד עם החזן?‬
‫‪ :‬יש להמנע‪ .‬בשולח ערו! )תרצ‪ ,‬ד( כתב‪ ,‬שמי שתופס בידו‬
‫ה‬ ‫ב‬ ‫ו‬ ‫ש‬ ‫ת‬
‫מגילה שאינה כשרה‪ ,‬לא יקרא ע שליח‪$‬ציבור‪ ,‬אלא שומע ושותק‪.‬‬
‫ע"ש‪ .‬ויש שכתבו הטע‪ ,‬שמא אחד מהציבור השומע אותו ית ליבו‬
‫אליו ולא לחז‪ .‬ולפי זה א החז קורא לאד אחד‪ ,‬רשאי השומע‬
‫לקרות יחד עימו מתו! מגילה פסולה או חומש )מג אברה סק"ו(‪ .‬אבל‬
‫בדברי הרשב"א )ח"א סי' תסז( המובא בבית יוס‪ ,%‬מבואר הטע שיש‬
‫לחוש שנות דעתו לקריאת עצמו ואינו משגיח למה שאומר החז כיו‬
‫שהוא עסוק בקריאה‪ .‬וכ החמיר האליה רבה )סק"ה(‪ .‬הובאו במשנה‬
‫ברורה )ש‪ ,‬יג(‪ .‬ומבואר שלכל הדעות אפילו א קורא מתו! חומש‬
‫ונות דעתו על קריאת החז‪ ,‬יוצא ידי חובה ואי חסרו של "שומע‪$‬‬
‫כעונה" במה שמוציא הקריאה מפיו‪ .‬רק נחלקו באופ שאי חשש‬
‫שמפריע לאחרי‪ ,‬שלדעת המג אברה יהיה מותר לקרוא‪ .‬וכ כתב‬
‫בספר מטה משה )סי' תתרב(‪ .‬ואילו לדברי הרשב"א והאליה רבה יש‬
‫לחוש שית דעתו לקריאת עצמו ולא לחז‪ ,‬ולכ יש להמנע מכ!‪.‬‬
‫ד ו רש ב א מצ ע ה מ גי ל ה‬
‫ל‬ ‫א‬ ‫ש‬
‫‪ :25 52‬אדם שקורא את המגילה לבני‪-‬ביתו‪ ,‬ותוך‬
‫ה‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫ש‬
‫ב‬ ‫ו‬ ‫ש‬ ‫ת‬
‫כדי הקריאה כדי להלהיבם בגודל הנס‪ ,‬אומר להם שחז"ל‬
‫על פסוק זה דרשו כך וכך וכו'‪ ,‬האם זה מותר?‬
‫‪ :‬מותר‪ .‬בשולח ערו! )תרצ‪ ,‬ד( כתב‪ ,‬שא היה דורשה‪ ,‬שקורא‬
‫ה‬ ‫ב‬ ‫ו‬ ‫ש‬ ‫ת‬
‫פסוק במגילה שלימה ודורשו‪ ,‬א כיו ליבו לצאת ידי‪$‬חובה‪ ,‬יצא‪,‬‬