‫אמיתי תמיר‬

‫בוחן בגמרא – טור ‪1‬‬

‫לפניך ברייתא מתוך דפים כא'‪ - :‬כב'‪:‬‬
‫עליך להסביר‬
‫את המקרה עליו מדברת הברייתא‬ ‫א)‬
‫להסביר האם הוא מהווה ראיה לאביי או לרבא – בבקשה להסביר למה ולא רק לכתוב‬ ‫ב)‬
‫"ראיה לאביי‪/‬רבא"‬
‫כיצד הגמרא מסבירה שהברייתא הזו לא מהווה ראיה לאביי‪/‬רבא‪.‬‬ ‫ג)‬

‫ת"ש זמאימתי כל אדם מותרים בלקט משילכו בה הנמושות ואמרינן מאי נמושות וא"ר‬
‫יוחנן סבי דאזלי אתיגרא ריש לקיש אמר לקוטי בתר לקוטי ואמאי נהי דעניים דהכא‬
‫מיאשי איכא עניים בדוכתא אחריתא דלא מיאשי אמרי כיון דאיכא עניים הכא הנך מעיקרא‬
‫איאושי מיאש ואמרי עניים דהתם מלקטי ליה‬
‫תשובה‪:‬‬
‫א‪ .‬הגמרא מביאה מקרה ממסכת פאה שעשוי לשמש כראיה לטענת רבא‬
‫המקרה‪ :‬מתי כל בני האדם (גם אלו שאינם עניים ) מקבלים רשות ליטול שיבולים של לקט מהשדה?‬
‫משעה שילכו הנמושות (שני פירושים למושג זה‪.‬‬
‫פירוש אחד לפי רבי יוחנן‪ :‬מדובר בעניים זקנים שנעזרים במשענת וכיוון שהולכים לאט ובנחת הם נתקלים בכל‬
‫שיבולת ושיבולת ועד שיעזבו את השדה כבר מתייאשים שאר העניים‬
‫פירוש שני לפי ריש לקיש‪ :‬הנמושות הם שתי קבוצות של לוקטים שבאות זו אחר זו ולוקטים אחת אחרי השנייה‪,‬‬
‫ומכיוון שלוקטות בזו אחר זו מן הסתם שכבר ליקטו כל מה שהשאירו הראשונים ולכן העניים מתייאשים מהסיכוי‬
‫למצווא לקט)‬
‫ב‪ .‬ראיה לרבא‪ .‬מכיוון שעולה שאלה מדוע נפסק שלכל אדם מותר ללקט לאחר שהלכו הנמושות? הרי ייתכן‬
‫שישנם עניים במקום אחר שאינם מודעים לכך שהנמושות עברו בשדה ואולי בכל זאת ילכו ללקט!‬
‫תשובה‪ :‬מדובר כאן בייאוש שלא מדעת‪ .‬ברע שיוודע לאותם עניים שהנמושות עברו בשדה הם יתיאשו ולכן זה‬
‫נחשב יאוש כבר מלכתחילה‪ .‬ולכן היית חושב שמקרה זה משמש כראיה לדברי רבא שטען שיאוש שלא מדעת‬
‫נחשב יאוש‪.‬‬
‫ג‪ .‬מתרצת הגמרא‪ :‬במקרה הזה שאר העניים שלא נמצאים בשדה‪ /‬קרוב לשדה נתייאשו כבר מלכתחילה בלי קשר‬
‫לנמושות‪ .‬מכיוון שהם כבר בטוחים שעניי אותו מקום ילקטו את הכל‪ .‬משמע במקרה זה מדובר על יאוש מדעת‬
‫ולכן אי אפשר ללמוד מכאן ראיה לרבא‬