‫אמיתי תמיר‬ ‫עבודה בחלמיש‬

‫היום אני חוזרת הביתה‪ .‬שנים כבר שלא ראיתי את הבית‪ ,‬את‬
‫המשפחה‪ ,‬החברים את אבא ואמא שלי‪ .‬הכל התחיל אי שם בגיל ‪,15‬‬
‫גדלתי במשפחה דתייה ואף פעם לא הייתי מרדנית‪ .‬אבל מתישהו‬
‫הרגשתי שכבר הכל סוגר עליי‪ ,‬הדת הייתה לי כבדה מדי והרגשתי‬
‫שאני לא יכולה יותר‪ ,‬בדיוק אז גיליתי על תנועת הפאנקיסטים‪,‬‬
‫הזדהיתי כל כך עם הדרך שלהם ואחרי זמן קצר החלטתי שאני‬
‫מצטרפת אליהם‪ .‬לא ידעתי איך ההורים שלי יגיבו בתור אנשים דתיים‬
‫אז חיכיתי ללילה ועזבתי בלי שאף אחד הרגיש‪ ,‬הצטרפתי לקבוצת‬
‫פאנקיסטים בארץ ובמשך ‪ 3‬שנים הרגשתי מאושרת וחופשיה‪.‬‬
‫התנועה הזאת התאימה לי בדיוק והרגשתי שאני יכולה להיות מי‬
‫שאני סוף סוף עם חברים אמיתיים שמזדהים איתי בדיוק‪ .‬אבל ככל‬
‫שהזמן עבר והקשר עם ההורים שלי היה רק שיחת טלפון או איזה‬
‫מכתב פעם בהרבה זמן הרגשתי שזה יותר ויותר חסר לי‪ ,‬השולחן‬
‫של שבת‪ ,‬אמא מדליקה נרות וגם‪ ,‬התגעגעתי למשפחה שלי פשוט‪.‬‬
‫עבר חודש מאז שהגיעו המחשבות והחלטתי שזהו‪ ,‬אני חוזרת‬
‫הביתה‪ .‬אחרי כל כך הרבה זמן שוב הייתי בשכונה שלי הרגשתי איך‬
‫האנשים מסתכלים עליי כאילו אני חייזר אבל כל זה לא היה אכפת לי‪.‬‬
‫הגיע הרגע‪ ,‬אני עומדת מול אותה הדלת שלא נכנסתי בה כבר כמה‬
‫שנים ואז התחילו התהיות‪ .‬מה אבא ואמא יגידו? אחרי כל כך הרבה‬
‫זמן‪ .‬איזה מין ילדה אני? לא יצרתי איתם קשר כל כך הרבה זמן‬
‫ופתאום אחרי כמה שנים אני אופיע ככה בדלת? אולי זה צעד לא נכון‬
‫בכלל‪ .‬וככה‪ ,‬ברגע האחרון‪ ,‬הסתובבתי והתחלתי ללכת אבל אז‬
‫פתאום שמעתי את הדלת נפתחת‪ ,‬אני מסתובבת ושם עומדת אמא‬
‫שלי כולה מחייכת ובוכה ברגע אחד הרגשתי כזה חום ואהבה כלפיה‬
‫וכלפי אבא שלי שבא לחבק אותי ‪ .‬לא משנה מה נעשה זה לא ישנה‬
‫את ההתייחסות של ההורים כלפינו בסוף‪ ,‬אנחנו משפחה ומשפחה ‪,‬‬
‫תמיד אוהבים‪.‬‬

‫חלק ‪ . 2‬במשפחה שלי יש דוד שיצא בשאלה‪ .‬לא היה שום נתק וסבא‬
‫וסבתא שלי מתייחסים אליו באותו יחס בלי שום כעס הם אוהבים‬
‫אותו בדיוק כמו מקודם‪ ,‬הוא הבן שלהם והם תמיד יאהבו אותו‪.‬‬