‫‪1‬‬

‫אונאת דברים וגניבת דעת‬

‫(בבא מציעא נח ע"ב; נט ע"ב ‪ -‬ס ע"ב)‬
‫בסוגיה זו נעסוק בשלושה נושאים‪:‬‬

‫א‪ .‬אונאת דברים ‪ -‬איסור אונאת דברים הוא הימנעות מגרימת צער לאחֵר בדיבור‪ .‬יש ביטויים‬
‫שונים לאונאת דברים‪ ,‬ואנו נעמוד על אחד מהם‪ :‬אסור לשאול מוכר שאלות על מחיר סחורה‬
‫שהוא מבקש למכור‪ ,‬כשהקונה לא מתכוון כלל לקנות או שכוונתו שלא לקנות באופן מיידי ‪.‬‬
‫האם משמעות הדבר היא שאין אפשרות לקיים סקר שווקים לפני קניית מוצר על מנת לברר‬
‫מחיר‪ ,‬תנאי שירות ופרטים נוספים?‬

‫ב‪ .‬מבצעי הוזלות ‪ -‬להוזיל את מחיר המוצר למי שמשלם בעבורו במזומן‪ ,‬ולדרוש מחיר גבוה‬
‫יותר למי שמשלם בהקפה‪ ,‬האם היא פעולה מותרת? האם העושה כן גונב דעת? מה קודם‪ ,‬טובת‬
‫הקונים או טובת המוכרים? פרסום כמו‪" :‬חצי חינם" או‪" :‬הכי זול" כשברור לכל שלא כל‬
‫הסחורה שבחנות נמכרת במחיר הזול ביותר‪ ,‬האם זו אונאה?‬

‫ג‪ .‬גניבת דעת ‪ -‬כשמוכר מייפה מוצר‪ ,‬מציג מצג שווא ומטעה את הקונים לחשוב כי המוצר שהם‬
‫קונים טוב ואיכותי יותר מכפי שהוא באמת‪ ,‬הוא עובר על איסור גניבת דעת‪ .‬האיסור לגנוב דעתו‬
‫של אחר‪ ,‬הוא הבסיס לדוגמאות שמופיעות בגמרא על שינוי או ייפוי מוצר כדי למכור אותו‬
‫במחיר טוב וגבוה יותר‪ .‬ראשונים מסבירים שאיסור גניבת דעת נכלל באיסור אונאה‪ .‬באלו‬
‫תנאים יהיה מותר לייפות מוצר ובאלו לא? נרחיב את מעגל איסור גניבת הדעת גם להתנהלות‬
‫אחרת שלא קשורה רק לענייני מסחר‪ :‬העתקה בבחינות‪.‬‬

‫נושאים אלו הם מיעוט מתוך מכלול גדול של נושאים הקשורים לסוגיית אונאת דברים וגניבת‬
‫דעת‪ ,‬ובהם התמודדויות שכיחות בחיי הכלכלה והשוק כיום‪.‬‬

‫א‪ .‬אונאת דברים ‪ -‬סקר שווקים‬

‫בבא מציעא נח ע"ב‪ ,‬משנה וגמרא‪ ,‬רש"י ד"ה שהרי דבר‬
‫‪ .1‬הרב מנחם המאירי‪ ,‬בית הבחירה בבא מציעא שם‬
‫כשם שיש אונאה במקח וממכר‪ ,‬כך יש אונאה בדברים‪ .‬רצה לומר שאסור להונות את חברו‬
‫ולגרום לו פסידא בדבריו‪ .‬והוא שאמר‪" :‬לא יאמר לו בכמה חפץ זה והוא אינו רוצה ליקח" שהרי‬
‫מתוך שהוא [השואל] בוש לומר שאינו רוצה ליקח‪ ,‬משפיל לו [המוכר] מקחו לומר שאינו שווה כל‬
‫כך‪ ,‬ואחרים שומעים ונמצא גורם לו פסידא‪ .‬ואפילו לא היה אדם שם מ"מ הוא מטריחו ומצערו‬
‫שחשב למכור ולא מכר‪.‬‬
‫"כשם שיש‪ ...‬כך יש‪ ."...‬מה ההשוואה בין אונאה במקח וממכר לבין אונאת דברים?‬ ‫‪‬‬
‫‪2‬‬

‫אלו שתי תוצאות שליליות יש כאשר אדם שואל על מחיר ואינו מתכוון לקנות?‬ ‫‪‬‬

‫‪ .2‬הרב חיים דוד הלוי‪" ,‬אונאת ממון ואונאת דברים"‪ ,‬שו"ת מים חיים‪ ,‬חלק ב‪ ,‬סימן פג‬
‫מה שנקרא "מחקר שווקים"‪ ,‬היינו סיור במספר חנויות ובירור מחירים טיב וכדומה וכו'‪... .‬‬
‫נראה לי ברור שאין בו משום אונאת דברים‪ ,‬שכן כל אדם זכאי לבחור לו את הסחורה הטובה‬
‫ביותר במחיר הנוח לו ביותר‪ ,‬ומעולם לא יוכל לעמוד על כך ללא בירור יסודי‪ ,‬וגם המוכר יודע‬
‫זאת‪ ,‬ואף שהוא מצטער במקצת‪ ,‬כבר נתבאר לעיל שכך דרכו של מסחר‪ .‬וכך שנינו (ב בא‬
‫מציעא נח ע"ב)‪" :‬לא יאמר לו בכמה חפץ זה והוא אינו רוצה ליקח "‪ .‬דוק היטב‪" :‬והוא אינו‬
‫רוצה ליקח"‪ ,‬כלומר ומתכוון להתל בו ולצערו‪ ,‬וזו אונאת דברים האסורה‪ .‬אבל בירור מחירים‬
‫וטיב לצורך קניה ודאי שלא נאסר‪ ,‬כי לא יתכן שתורה תאסור על אדם לברר לעצמו מקחו‬
‫היטב‪.‬‬
‫רק כאשר אין בדעת הקונה לקנות כלל‪ ,‬הזהירה תורה ביותר‪ ,‬וכמו שאמרו בסוגיא שם‪" :‬ר'‬
‫יהודה אומר‪ :‬אף לא יתלה עיניו על המקח בשעה שאין לו דמים‪ ,‬שהרי הדבר מסור ללב וכל‬
‫דבר המסור ללב נאמר בו‪' :‬ויראת מאלקיך' (ויקרא כה‪ ,‬יז)"‪ .‬כלומר אין המוכר יודע האמת‬
‫שבלב הקונה אם מתכוין הוא לקנות או להתל בו‪ ,‬אבל הקונה יודע האמת‪ ,‬ולכן אל תצער‬
‫אותו "ויראת מאלקיך"‪ ...‬ברור איפוא שיש בבירור מחירים וטיב הסחורה צער טורח ולפעמים‬
‫גם נזק לסוחר‪ ,‬ואף על פי כן הותר הדבר כשיש בדעת האדם לקנות אלא שרוצה לברר‬
‫מקחו‪.‬‬
‫ולעיל כתבנו משום שאין כל הגיון שתורה תאסור זאת על האדם‪ .‬ואחרי העיון מצאתי בע"ה‬
‫טעם לשבח להיתר זה‪... .‬הנימוקי יוסף (בסוגיא דבבא מציעא שם [דף לב ע"ב בדפי הרי"ף])‬
‫כתב בשם המדרש‪" :‬אם הונה עצמך‪ ,‬מותר אתה להונהו‪ ,‬שזה אינו קרוי 'עמיתך' "‪ .‬והתקשו‬
‫הפוסקים בהבנת דברים אלה (עיין בשו"ע חושן משפט סימן רכח סעיף א ברמ"א‪ ,‬ובסמ"ע‬
‫ס"ק ג)‪ .‬ועל כל פנים ניתן להבין כאילו כתוב "אם הונה אותך‪ ,‬מותר אתה להונהו"‪ ,‬שכן אם‬
‫הוא פוגע בך כיצד תשתוק לו אתה? וכן פסק בספר יראים (סימן קפ)‪... .‬למדנו שאין איסור‬
‫אונאת דברים אלא שלא יהיה אדם פותח בצער הזולת ובב יזיונו‪ ,‬אבל להגיב מותר‪ ,‬כי לא‬
‫יתכן שתורה תאסור התגובה ותהפוך אדם לאבן שאין לה הופכים‪ .‬ואם כן הוא הדין והוא‬
‫הטעם גם לאונאת דברים שבמקח וממכר‪ .‬ואילו היו כל הסוחרים ישרים והגונים‪ ,‬ומציעים‬
‫ללקוחו ת את הסחורה במחירה הנכון‪ ,‬ודאי ששום אדם לא היה רוצה לסבב השוק שעות‬
‫ארוכות כדי לברר את המחיר הנכון של סחורה מסוימת‪ ,‬והיה קונה מיד בחנות הראשונה‬
‫שמצא מבוקשו‪ ,‬אבל לצערנו אין כן הדבר‪ ,‬ובודאי שגם מאז ומעולם כך היה‪ ,‬והמציאות‬
‫מוכיחה מעשים בכל יום שסחורה מסוימת נמכרת במחירים שונים ורחוקים זה מזה מרחק‬
‫רב‪ .‬ולכן חייב כל אדם שאינו רוצה להיות מרומה לברר מקחו היטב‪ .‬ונמצא שהסוחרים הם‬
‫‪3‬‬

‫בגדר פותחים באונאה‪ ,‬ולכן אין שום איסור גם להונותם ולחקור ולדרוש היטב לברר טיב‬
‫ומחיר כל סחורה לפני קנייתה‪ ,‬וזה נראה לי ברור ופשוט ביותר‪.‬‬

‫מדוע מותר לבצע "סקר שווקים"‪ ,‬ואין איסור מטעם אונאת דברים?‬ ‫‪‬‬
‫מה ההוכחה שמותר לבצע "סקר שווקים" מדברי המדרש‪" :‬אם הונה עצמך‪ ,‬מותר‬ ‫‪‬‬
‫אתה להונהו"? התאם את דברי המדרש למקובל בדרכי המסחר כיום‪.‬‬

‫ב‪ .‬גניבת דעת – מבצעי מכירות‪ ,‬ייפוי סחורה‪ ,‬ואמת בפרסום‬

‫בבא מציעא ס ע"א‪-‬ע"ב‪ ,‬ורש"י‬
‫‪ .3‬רמב"ם מכירה פרק יח הלכות א‪-‬ד‬
‫א‪ .‬אסור לרמות את בני אדם במקח וממכר או לגנוב את דעתם‪ ,‬ואחד גויים ואחד ישראל‬
‫בדבר זה‪ .‬היה יודע שיש בממכרו מום יודיעו ללוקח‪ .‬ואפילו לגנוב דעת הבריות בדברים‬
‫אסור‪.‬‬
‫ב‪ .‬אין מפרכסין לא את האדם ולא את הבהמה ולא את הכלים הישנים כדי שיראו כחדשים‪,‬‬
‫אבל מפרכס החדשים כדי שישוף ויגהץ וייפה כל צרכו‪.‬‬
‫ג‪ .‬אין משרבטין את האדם במים של חזרין וכיוצא בהן כדי שיתפח ויראו פניו שמנים‪ ,‬ולא‬
‫צובעים את הפנים בשרק וכיוצא בו‪ ,‬ולא נופחין את הקרביים ולא שורין את הבשר במים‪ ,‬וכן‬
‫כל כיוצא בדברים אלו אסורין‪ ,‬ואין מוכרין בשר נבילה לגוי בכלל בשר שחוטה אף על פי‬
‫שהנבילה אצלו כשחוטה‪.‬‬
‫ד‪ .‬מותר לבור את הגריסין אבל לא על פי המגורה‪ ,‬שאינו אלא כגונב את העין וידמה שהכל‬
‫ברור‪ .‬ומותר לחנוני לחלק קליות ואגוזים לתינוקות ולשפחות כדי להרגילן לבא אצלו‪ ,‬ופוחת‬
‫משער שבשוק כדי להרבות במקיפין ממנו (=המוכר עושה הנחה למשלמים במזומן‪ ,‬ומעלה‬
‫במחיר למשלמים בהקפה)‪ ,‬ואין בני השוק יכולין לעכב עליו‪ ,‬ואין בזה גניבת דעת‪.‬‬
‫על איזה איסור עובר מי שמיפה את סחורתו ויוצר מצג שווא ומטעה? הסבר את‬ ‫‪‬‬
‫תוכנו של האיסור‪.‬‬
‫הסבר את פרשנות הרמב"ם לדברי המשנה‪" :‬ר' יהודה אומר‪ ...‬ולא יפחות את‬ ‫‪‬‬
‫השער‪ ,‬וחכמים אומרים זכור לטוב"? השווה את פירושו לפרשנותו של רש"י במשנה‪.‬‬

‫‪ .4‬הרב יוסף קאפח בשם המעשה רוקח‪ ,‬על הרמב"ם הלכות מכירה פרק יח הלכה ד‬
‫כתב המעשה רוקח [הרב מסעוד חי בן אהרון רוקח] מחלוקת ר' יהודה ורבנן סוף פרק הזהב‪,‬‬
‫דר' יהודה אסור מפני שמקפח פרנסת חברו‪ .‬ולא ידעתי למה נתן רבנו טעם לכולהו משום‬
‫שאין כאן גניבת דעת‪ .‬ע"ש‪ .‬ואיך שיהיה למדנו מדברי רבנו דאיסור גניבת דעת שייך אפילו‬
‫בשתיקה אלא מתוך פעולתו נראה שגונב דעתו‪.‬‬
‫‪4‬‬

‫מה הטעם בגמרא לדברי חכמים המאפשרים לעשות פעולות למשוך לקוחות לבין‬ ‫‪‬‬
‫נימוקו של הרמב"ם?‬
‫מה התוספת של הרמב"ם להסבר דברי חכמים בסוגייתנו?‬ ‫‪‬‬

‫‪ .5‬הרב יחיאל מיכל אפשטיין‪ ,‬ערוך השולחן חושן משפט סימן רכח סעיף יד‬
‫מותר לחנווני לחלק קליות ואגוזים לתינוקות כדי להרגילם שיקנו ממנו‪ ,‬ואין שארי חנונים‬
‫יכולים למחות בו‪ .‬ומי ימחה בידו לעשות כן? דרשות ביד כל אחד לעשות איזה השתדלות‬
‫לפדיון‪ ,‬כמו שמבקש מאנשים שיקחו ממנו‪ ... .‬וכן יכול למכור בזול ואין בני השוק יכולים לעכב‬
‫עליו‪ .‬אמנם נראה לי דזהו רק בתבואה מפני שע"י זה שימכור בזול גם האחרים ימכרו בזול‪,‬‬
‫ומתוך זה ימכרו בעלי האוצרות בזול [רש"י שם ד"ה זכור לטוב] ‪ .‬אבל לזלזל במכירת סחורה‬
‫איסור גמור הוא‪ ,‬ומתוך כך מקולקל דרך המסחר ומאבדין מעות אחרים [וראיה מבבא בתרא‬
‫צא ע"א]‪ .‬וכן מצאתי לאחד מהגדולים שכתב כן‪ .‬וגם לעשות איזה הערמה שיפדה יותר‪,‬‬
‫משמע קצת מגמרא שאסור‪ ,‬ואינו מותר לעשות רק דבר שגם האחר יכול לעשות כן [מדפריך‬
‫שם‪ :‬מאי טעמא דרבנן]‪.‬‬

‫מה הוא העיקרון המנחה האם ניתן להוזיל מחיר של סחורה‪ ,‬ומנין לומדים זאת?‬ ‫‪‬‬
‫אסור "לשבור" את מחיר השוק‪ .‬מדוע?‬ ‫‪‬‬

‫‪ .6‬הרב משה פיינשטיין‪ ,‬שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק א סימנים ל‪-‬לא‬
‫בדבר הכבדים שהקצבים משקעין אותם בדם איזה שעות כדי שיתראו יפים ‪ ...‬ובעצם‬
‫מסופקני אם יש בכאן אף איסור אונאה ‪...‬מהא דסוף הזהב‪" :‬דאין שורין הבשר במים שיהא‬
‫נראה שמן" עיין שם‪ .‬דיותר מסתבר שאין בכאן איסור אונאה‪... .‬ומה שקשה מאי שנא משרית‬
‫הבשר במים שאסור מצד איסור אונאה‪ ,‬מוכרחין לחלק דדוקא היכא דבמעשיו נראה ב וודאי‬
‫שהוא עדיף יותר כמו שרית בשר במים שנראה כשמן ולא יסתפק הקונה כלל‪ ,‬הוא אונאה‬
‫שאסור‪ .‬וכן במפרכסין האדם וכלים שהוא לצבוע שער לבן של עבד זקן לשחור שהוא רק‬
‫מראה צעיר‪ ,‬או לצבוע כלים עתיקי בצבע חדש שניכר לפי מראיתו רק לחדש‪ ,‬אסור משום‬
‫שהלוקח אין לו מה להסתפק ואין לו לשאול כלל‪ ,‬דהוא עוד יותר מאמר לו בפירוש שהוא שמן‪,‬‬
‫והן כלים חדשים ועבד צעיר שהרי רואה בברור שהוא כן‪ .‬אבל היכא דבמעשיו עשה רק שלא‬
‫יוכר בברור שהוא ישן‪ ,‬אבל אף אחרי מעשיו עדין יש לכל אדם להסתפק שמא הוא ישן ‪ ,‬משום‬
‫שמראה כזה נמצא הרבה גם באלו שהם ישנים אין בזה אונאה ‪ ,‬דכיון דהיה יכול לשאול‬
‫ולעשות חקירה ודרישה אם היה מקפיד מותר‪ ,‬דכשלא שאל מסתמא אינו מקפיד‪ ,‬ואם מקפיד‬
‫ומכל מקום לא שאל מחמת שטעה לחשוב שמסתמא הן חדשים‪ ,‬איהו הוא דקא מטעי‬
‫‪5‬‬

‫נפשיה‪ ,‬דאין המוכר מחוייב לגלות כל זמן שהלוקח אינו שואל כשצריך לשאול‪ ,‬ולכן יכול גם‬
‫לסלק מה שנתגלה אף שיגרום ע"י זה שיטעו בעצמם‪...‬‬
‫ואם כן‪ ,‬גם הכבדים שנשתקעו בדם לא נשתנה מראיתם למראה המוכיח בדוקא שמקרוב‬
‫נשחטו‪ ,‬אלא שנסתלקו רק ממראה המוכיח בדוקא שמכבר נשחטו‪ ,‬לסתם מראה שאין‬
‫מראיתו מוכיח כלום‪ ,‬ועדין יש לו להקונה להסתפק שמא מכבר נשחטו ולשאול אותו ולעשות‬
‫חקירה ודרישה‪ .‬וכשלא שאל מחמת שטעה לחשוב שמקרוב נשחט‪ ,‬איהו הוא דקא מטעי‬
‫נפשיה ומותר‪ ,‬ואף שהוא גרם לזה שיטעה בעצמו ‪...‬‬
‫ולכן אין יכולין למחות ביד המוכרי כבדים אף לא מצד איסורי ממון‪ ,‬כיון שיותר נוטה שאין‬
‫בכאן איסור אונאה‪ .‬והרבנים המשגיחים שחותמין על הכבדים עושין כדין וכדת שאין‬
‫בהכשרם אף פקפוק כל דהו‪ .‬גיסו אוהבו בלו"נ‪ ,‬משה פיינשטיין‪.‬‬

‫מה הוא הקריטריון הקובע בשאלה באיזה מצב מותר ליפות מוצר ובאיזה מצב אסור‬ ‫‪‬‬
‫בשל איסור אונאה? הדגם את הקריטריון בשאלת השקעת כבד בדם‪.‬‬
‫הדגם את פסיקתו של הר"מ פיינשטיין‪ ,‬בתוצרת אחרת (כגון‪ :‬בגדים‪ ,‬פירות וירקות‪,‬‬ ‫‪‬‬
‫רכבים‪ ,‬מוצרי חשמל‪ ,‬וכד')‪.‬‬

‫‪ .7‬הרב יצחק זילברשטיין‪ ,‬חשוקי חמד בבא מציעא דף ס עמוד ב‬

‫האם מותר לסוחר רכב לצבוע מכונית ישנה ולייפותה שתיראה כחדשה‪.‬‬
‫שאלה‪ .‬תנן בבא מציעא דף ס ע"א אין מפרכסין לא את האדם ולא את הבהמה ולא את הכלים‪.‬‬
‫האם מותר לסוחר רכב הקונה מכוניות משומשות‪ ,‬מיישר את הפח‪ ,‬מלטש‪ ,‬צובע‪ ,‬ומייפה את‬
‫הרכבים כדי שיראו כחדשים‪ ,‬לעשות כן‪ ,‬באשר הוא טוען שכל הסוחרים עושים כן והלוקח יודע‬
‫שכולם עושים כן‪ ,‬או שמא זה נחשב לגניבת דעת?‬
‫תשובה‪ .‬הנה אף שהרבה נוהגים לעשות כן‪ ,‬והלוקח יודע שהוא מפרכס‪ ,‬אסור ויש בזה אונאה‪,‬‬
‫ולא אמרינן בזה הכל כמנהג המדינה‪ ,‬כמו שכתב בשו"ת דברי מלכיאל (ח"ג סימן נד) שאף שידוע‬
‫שפרכס אסור‪ ,‬והיינו מפני שעל ידי זה אין ניכר המגרעות שיש בהם‪ ,‬והוי כגניבת דעת‪ .‬ולא דמי‬
‫להא דמערבין מים בין הגיתות שזה ידוע דהוי יין מזוג במים‪ .‬דעיקר האיסור לערב הוא שלא‬
‫יחשוב הקונה שהוא יין גמור‪ ,‬ולזה בידוע שנתערב בו מים שרי‪ .‬אבל במשביח סחורתו בדבר‬
‫שאינו שבח אמיתי אסור‪.‬‬
‫והנה יתכן שבעניננו מותר‪ ,‬שמקשינן בגמרא (שם ע"ב) שרב פפא התיר לצייר חצים על הסלים‪,‬‬
‫ומתרצינן הא בחדתי הא בעתיקי‪ .‬ופרש"י בחדתי מותר‪ ,‬שאינו אלא ליפות‪ ,‬והרוצה להוסיף על‬
‫דמיהם בשביל יופיים מוחל הוא‪ .‬בעתיקי אסור‪ ,‬שגונב את העין שנראים כחדשים‪.‬‬
‫‪6‬‬

‫ולכן נראה שברכב שכולם יודעים את השנה מתי הרכב נוצר‪ ,‬ואי אפשר לרמות שזה נראה חדש‪,‬‬
‫אם כן הפרכוס הוא אמיתי‪ ,‬שזה רכב ישן שנראה כחדש‪ ,‬וזה באמת עכשיו נראה כחדש‪ .‬אך אם‬
‫ע"י הצביעה מסתיר מומים‪ ,‬זה ודאי אסור דהוי פרכוס‪.‬‬
‫מדוע היה מקום לאסור לייפות מכונית ישנה שתראה כחדשה על בסיס האמור במשנה‬ ‫‪‬‬
‫ובגמרא לעיל בענין תערובת מים ביין?‬
‫מדוע בכל זאת הדבר מותר על בסיס דברי רב פפא בסוגייתנו?‬ ‫‪‬‬
‫מה היה הרב פיינשטיין עונה לשאלה זו (על פי העקרון שראינו בתשובתו לעיל)?‬ ‫‪‬‬

‫‪ .8‬הרב שמואל וואזנר‪ ,‬שו"ת שבט הלוי חלק י סימן קסג‬

‫ב"ה‪ ,‬יום ה' דברים בין המצרים תש"ס לפ"ק‪.‬‬
‫מכתבו קבלתי‪ ,‬והאותיות שאלוני אודות הבחינות שעושים במוסדות החינוך למיניהם‪ ,‬והציונים‬
‫כמובן קובעים בטיב התעודות‪ ,‬והתלמידים או תלמידות מרשים לעצמם להערים באופנים שונים‬
‫להשיג ציונים טובים שאינם מגיעים להם‪ ,‬ושאלת כבודכם אם מרמה והערמה זאת הוא דרך‬
‫נכון‪ ,‬היות שיש מבקרים אתכם שאתם מוחים על זה ולפי דעת המבקרים יש כמין רשעות אם לא‬
‫מניחים התלמידות להערים כרגיל‪.‬‬
‫ואומר בקיצור כי תמה אני אם יש בכלל ספק בנדון הזה‪ ,‬דאיך אפשר להעלות על הדעת לעשות‬
‫לכתחילה דבר כזה ובפרט במסגרת חינוך‪ .‬דדבר פשוט להלכה דיש בזה גדר גניבת דעת‪ ,‬שאסור‬
‫לגנוב אפילו דעתו של גוי‪ ,‬כמבואר חולין צ"ד ע"א ובשו"ע חו"מ סי' רכ"ח ס"ו‪ ,‬ופשוט דאיכא גם‬
‫לאו ד"לא תשקרו" (ויקרא יט‪ ,‬יד)‪ ,‬ועשה ד"מדבר שקר תרחק" (שמות כג‪ ,‬ז)‪ ,‬וגם איכא בזה‬
‫או"‪,‬‬
‫דרגא ורגילות לרמאות‪ ,‬ועל זה אמר הנביא ירמיהו (ט‪ ,‬ד)‪" :‬לִמדו לשונם דַבֶּר שקר הֲַעֵוה ִנְל ּ‬
‫ועיין סוכה מ"ו ע"ב ויבמות ס"ג ע"א עד היכן הדברים מגיעים בחינוך‪ .‬וגם יוצאים על ידי זה‬
‫מכשולים בעתיד ע"י העלמת האמת בתעודות‪ ,‬אם צריכים להתקבל לאיזה עבודה או חינוך‬
‫והמקבלים חושבים אותם למומחים ואינם‪ ,‬וגורמים היזק ניכר לנותן העבודה ועוד‪ .‬ועל הכל‬
‫הפסד מידות‪ ,‬להרגיל תלמידים נגד האמת שמזה המכשולים הגדולים בדורנו‪ ,‬והאמת אהובה‬
‫מכל‪ .‬כמובן אם יש ספק בדרגת הציון אפשר ללכת לפנים משורת הדין‪.‬‬
‫על אלו איסורים ומצוות עובר מי שמעתיק בבחינה?‬ ‫‪‬‬
‫איזו תקלה חברתית ואישית יש כשמעתיקים בבחינה?‬ ‫‪‬‬
‫***‬
‫ספר החינוך מצוות שלז‪-‬שלח‬
‫שלא להונות במקח וממכר ‪ -‬שורש המצוה ידוע‪ ,‬כי הוא דבר שהשכל מעיד עליו‪ ,‬ואם לא נכתב דין‬
‫הוא שיכתב‪ ,‬שאין ראוי לקחת ממון בני אדם דרך שקר ותרמית‪ ,‬אלא כל אחד יזכה בעמלו במה‬
‫שיחננו האלהים בעולמו באמת וביושר‪ .‬ולכל אחד ואחד יש בדבר הזה תועלת‪ ,‬כי כמו שהוא לא‬
‫יונה אחרים גם אחרים לא יונו אותו‪ ,‬ואף כי יהיה אחד יודע לרמות יותר משאר בני אדם‪ ,‬אולי‬
‫‪7‬‬

‫בניו לא יהיו כן וירמו אותם בני אדם‪ ,‬ונמצא שהדברים שוים לכל‪ ,‬ושהוא תועלת רב בישובו של‬
‫עולם‪ ,‬והשם ברוך הוא לשבת יצרו‪.‬‬
‫שלא להונות אחד מישראל בדברים ‪ -‬כלומר שלא נאמר לישראל דברים שיכאיבוהו ויצערוהו ואין‬
‫בו כח להעזר מהם‪... .‬שורש מצוה זו ידוע‪ ,‬כי הוא לתת שלום בין הבריות‪ ,‬וגדול השלום שבו‬
‫הברכה מצויה בעולם וקשה המחלוקת‪ ,‬כמה קללות וכמה תקלות תלויות בו‪.‬‬
‫הרב יהודה ליוואי‪ ,‬מהר"ל‪ ,‬חידושי אגדות‪ ,‬בבא מציעא נח ע"ב‬
‫ויראה כי עיקר אונאה כשיאמר לו בכמה חפץ זה‪ ,‬משום דאין בזה ממש‪ ,‬שהרי אין רוצה לקנות‬
‫אותו וזה הוי אונאה‪ ,‬כי אין המתאנה נחשב בעיניו לכלום‪ ,‬וכל דבר שחבירו שפל ופחות ונבזה‬
‫בעיניו‪ ,‬ואמר לו דברים עד שנראה לחבירו שאינו נחשב לו כלום‪ ,‬זה הוי אונאה‪ ,‬ואם כן כשיאמר‬
‫בכמה חפץ זה והוא אינו רוצה לקנות ומהתל בו‪ ,‬דבר זה הוא לא תונו לגמרי‪.‬‬
‫הרב יהודה ליוואי‪ ,‬מהר"ל‪ ,‬נתיבות עולם‪ ,‬נתיב אהבת ריע פרק ב‬
‫יש לך לדעת כי הפרש יש בין אונאה ובין כאשר הוא מכה את חברו ומצערו‪ .‬כי האונאה בפרט‬
‫הוא לנפש האדם אשר מקבל האונאה‪ ,‬ואין האונאה לגוף‪ ,‬כי מה אונאה יעשה אל הגוף‪ .‬וכן‬
‫הכתוב אומר‪" :‬וגר לא תונה ולא תלחצנו" (שמות כב‪ ,‬כ)‪" ,‬ואתם ידעתם את נפש הגר" (שמות כג‪,‬‬
‫ט)‪ .‬הרי כי תלה אונאה בנפש שהיא מקבלת אונאה‪ .‬וכל בושה היא לנפש‪ ...‬ומפני כי האונאה היא‬
‫לנפש‪ ,‬והנפש היא בידו של הקב"ה‪...‬‬
‫וענין אלו ג' דברים שאין הפרגוד ננעל בפניהם‪ ,‬לפי שהם במדת הדין‪ ,‬וכל אשר הוא במדת הדין‪,‬‬
‫אין הפרגוד ננעל בפני הדין‪ ,‬כי איך יהיה הפרגוד ננעל בפני דבר שהדין מחייב אותו? ובדבר זה לא‬
‫שייך נעילה בדין כלל כי הדין הוא לפני הקב"ה‪ ...‬ומפני כי מי שהוא מאנה את חברו אינו מחשיב‬
‫אותו למציאות כלל‪ ,‬רק כאילו אינו דבר כלל‪ ,‬ועושה בו דבר שהוא דין גמור‪ ,‬על ידי אונאה זאת‪...‬‬
‫דבר זה גורם שאין השער ננעל כלל‪ ,‬אבל הוא פתוח לפני השי"ת כאשר החטא במדת הדין‪.‬‬

‫תוספתא מסכת בבא קמא (ליברמן) פרק ז הלכה ח‬

‫שבעה גנבין הן‪ :‬הראשון שבכולם גונב דעת הבריות‪.... .‬ולא עוד אלא שמעלין עליו שאילו היה‬
‫"וְיַגֵּנב אבשלום את‬
‫יכול לגנוב דעת העליונה היה גונב שכל הגונב דעת הבריות נקרא גנב‪ ,‬שנאמר‪ַ :‬‬
‫לב אנשי ישראל" (שמואל ב טו‪ ,‬ו)‪.‬‬
‫רמב"ם פירוש המשנה מסכת כלים פרק יב משנה ז‬
‫אסור לגנוב דעת הבריות ואפילו דעת הגוי [חולין צד ע"א]‪ ,‬וכל שכן אם יהיה תלוי בכך חילול‬
‫השם שאז יהיה העוון חמור יותר‪ .‬ויושגו לאדם תכונות רעות ע"י כל המעשים הרעים הללו‪ ,‬אשר‬
‫העיד יתעלה על עצמו שהוא מתעב אותן כשלעצמן נעשו עם מי שנעשו‪ ,‬והוא אמרו יתעלה "כי‬
‫תועבת ה' אלוקיך כל עושה אלה כל עושה עול" (דברים כה‪ ,‬טז)‪.‬‬
‫רמב"ם הלכות דעות פרק ב הלכה ו‬
‫אסור לאדם להנהיג עצמו בדברי חלקות ופיתוי‪ ,‬ולא תהיה אחת בפה ואחת בלב אלא תוכו כברו‪,‬‬
‫והענין שבלב הוא הדבר שבפה‪ ,‬ואסור לגנוב דעת הבריות אפילו דעת הגוי‪ .‬כיצד? לא ימכור לגוי‬
‫בשר נבילה בכלל שחוטה‪ ,‬ולא מנעל של מתה במקום מנעל של שחוטה‪... ,‬אפילו מלה אחת של‬
‫פיתוי ושל גניבת הדעת אסורה‪ ,‬אלא שפת אמת ורוח נכון ולב טהור מכל עמל והוות‪.‬‬
‫הרב דוד בן זמרה‪ ,‬רדב"ז‪ ,‬מצודת דוד (על ספר המצוות)‪ ,‬מצוה תצד‬
‫וגניבת דעת הבריות חמור מאד‪ ,‬ולכן החמירו בו חז"ל יותר מגניבת ממון‪ .‬שזה ניתן להשבון וזה‬
‫לא ניתן להשבון‪ ,‬וזה גונב דעת עליון כי שם תלוי עונשו‪ ,‬וזה גנב ממון שהרי עונשו למטה מהדעת‪.‬‬
‫הראי"ה קוק‪ ,‬עין איה ברכות חלק א עמ' ‪79‬‬
‫חיים שיש בהם יראת חטא ‪ -‬שתהיה יראת החטא מעורבת עם החיים‪ .‬שישנם אנשים שיש בהם‬
‫יראת חטא‪ ,‬אבל אינה חזקה אצלם‪ ,‬על כן בהיותם מתרחקים מהמון החיים והמונם‪ ,‬יהיו יראי‬
‫חטא‪ .‬וכיון שיבאו בחברת החיים‪ ,‬להתעסק במסחרים גדולים ובמדעים שונים‪ ,‬תסור מהם יראת‬
‫חטא‪ ,‬מפני שאין יראת חטאם מגובלת יחד עם חייהם‪ ,‬על כן בקש על חלק טוב זה‪ ,‬חיים שיש‬
‫בהם‪ ,‬בתוך החיים עצמם‪ ,‬יראת חטא‪ .‬וכענין‪' " :‬אתהלך לפני ה' בארצות החיים' ‪ -‬זה מקום‬
‫שווקים" (יומא עא ע"א)‬
‫הרב אברהם ישעיהו קרליץ‪ ,‬חזון איש‪ ,‬אמונה ובטחון פרק ד סעיף יג‬
‫‪8‬‬

‫אם שנאוי הוא השקר הקל שאינו פוגע בחברו בשקרו‪ ,‬משנה תועבה היא המרמה‪ ,‬ש"חץ שחוט‬
‫מרמה דִבר" (ירמיהו ט‪ ,‬ז)‪ ,‬שכונן כזביו כדי להוליך את רעהו שולל‪ ,‬וקראו חז"ל לחולי‬
‫לשונם ִ‬
‫הזאת‪ :‬גניבת דעת‪.‬‬
‫הרב יצחק ויס‪ ,‬שו"ת מנחת יצחק חלק י סימן נח‬
‫פשוט הוא‪ ,‬דאף בסעודת הרשות‪ ,‬וקל וחומר בסעודת מצוה‪ ,‬תנאי ראשון הוא שהסעודה‪ ,‬לבד‬
‫מכשרות המאכלים‪ ,‬יהיה ממון כשר‪ ,‬שהממון של בעל הבית בא לידו באמונה‪ ,‬ולא ח"ו בגזל‬
‫ואונאה‪ ,‬ואם הממון כשר‪ ,‬הסעודה גם כן כשרה‪ ,‬שלא יהיה ח"ו מצוה הבאה בעבירה‪.‬‬

‫הרב משה חיים לוצאטו‪ ,‬רמח"ל‪ ,‬מסילת ישרים פרק יא‬

‫והנה אנחנו רואים‪ ,‬שאף על פי שלא רוב בני האדם גנבים בגלוי הם‪ ,‬דהיינו שישלחו יד ממש‬
‫ולשום בכליהם‪ ,‬אף על פי כן‪ ,‬רובם טועמים טעם גניבה במשאם ומתנם‬ ‫ׂ‬ ‫בממון חבריהם לקחת‬
‫להשתכר איש בהפסידו של חבירו ויאמרו‪ :‬להרויח שאני‪ .‬ואולם לאווים‬
‫ׂ‬ ‫במה שיורו היתר לעצמם‬
‫הרבה נאמרו בגזל‪ :‬לא תעשוק‪ ,‬לא תגזול‪ ,‬לא תגנובו‪ ,‬ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו‪ ,‬לא‬
‫תונו איש את אחיו‪ ,‬לא תשיג גבול רעך‪ .‬הן כל אלה חילוקי דינים שבגזל‪ ,‬כוללים מעשים רבים מן‬
‫המעשים הנעשים בכלל המשא והמתן המדיני [החברתי]‪ ,‬ובכולם איסורים רבים‪ .‬כי לא המעשה‬
‫הניכר ומפורסם בעושק ובגזל הוא לבדו האסור‪ ,‬אלא כל שסוף סוף יגיע אליו ויגרום אותו‪ ,‬כבר‬
‫הוא בכלל האיסור‪ .‬ועל ענין זה אמרו זכרונם לברכה (סנהדרין פא‪ ,‬א)‪" ,‬ואת אשת רעהו לא‬
‫טימא" (יחזקאל יח‪ ,‬ו)‪ ,‬שלא ירד לאומנות חבירו‪ .‬וכבר היה רבי יהודה אוסר לחנוני‪ ,‬שלא יחלק‬
‫קליות ואגוזים לתינוקות להרגילן שיבואו אצלו‪ .‬ולא התירו חכמים‪ ,‬אלא מפני שגם חבירו יכול‬
‫לעשות כן (בבא מציעא ס ע"א)‪.‬‬

‫הצעה לר"מ‬
‫מאירי‬
‫איסור אונאה במקח וממכר הוא בשל הפסד שיגרם לאחד הצדדים‪ .‬המשנה משווה בין אונאה‬
‫במקח וממכר לבין אונאת דברים ללמדנו שגם באונאת דברים האיסור הוא בשל הפסד שיגרם‬
‫לאחר בעקבות הדברים‪ .‬יש שתי תוצאות שליליות כשאדם שואל על מחיר ואינו מעונין כלל‬
‫לקנות‪[ :‬א] הפסד ‪ -‬כשאדם מציג עצמו כאילו הוא מעונין לקנות‪ ,‬המוכר עושה מאמץ למכור ואף‬
‫מוכן להוריד את מחיר הסחורה לשם כך‪ .‬אך הקונה לא מעונין בעצם לקנות‪ ,‬אך אחרים שומעים‬
‫ומבינים שניתן להשיג את הסחורה במחיר נמוך יותר‪ ,‬וכך נגרם הפסד למוכר‪[ .‬ב] טורח וצער ‪-‬‬
‫גם אם אין אחרים ששומעים‪ ,‬הוא מטריח בחינם את המוכר [ובוודאי גם מבזבז את זמנו לריק]‪,‬‬
‫וגורם למוכר צער בכך שהוא חשב שלפניו קונה שהוא יוכל למכור לו‪.‬‬

‫הרב חיים דוד הלוי‬

‫איסור אונאת דברים הוא לשאול על מחיר סחורה כשברור לשואל שהוא איננו מעונין כלל‬
‫לקנות‪ ,‬והוא שואל על מנת להתל או להציק למוכר‪ .‬אבל כשהרצון של השואל הוא אכן לקנות‬
‫אבל הוא מעונין לברר היכן יוכל לקנות במחיר ובתנאים שיהיו מתאימים לו‪ ,‬בכך אין כל‬
‫איסור‪ .‬התורה לא מונעת מאדם לבדוק מה הכי טוב ומה הכי מתאים לו‪ .‬סקר שווקים הוא‬
‫דבר מקובל‪ ,‬ואף הסוחרים מודעים לכך‪ .‬האם אדם שואל כי הוא מעונין לקנות‪ ,‬או שהוא סתם‬
‫שואל על מנת להציק‪ ,‬על כך נאמר בפסוק שעוסק באיסור אונאה‪ " :‬ולא תונו איש את עמיתו‬
‫‪9‬‬

‫ויראת מאלהיך כי אני ה' אלהיכם " (ויקרא כה‪ ,‬יז)‪ .‬הדבר מסור ללב‪ ,‬ועל כל אדם להיות ישר‬
‫עם עצמו‪.‬‬
‫הוכחה לכך שמותר לעשות סקר שווקים היא מהמדרש שבו נאמר שאם המוכר הונה אותך‬
‫מותר לך הקונה גם להונות אותו‪ .‬מאחר שבתחומי מסחר מסוימים אין מחירים קבועים‪ ,‬וכל‬
‫מוכר נוקב בסכום אחר ויש פערים גדולים מאד בין מקום למקום במחיר אותה סחורה בדיוק‪,‬‬
‫אז יש לראות בזה אונאה מצד המוכרים‪ .‬הם אלו שפתחו באונאה‪ .‬לו כל הסוחרים היו‬
‫מבקשים את אותו סכום על אותה סחורה‪ ,‬לא היה צורך לבצע "סקר שווקים"‪ ,‬אך כאמור אין‬
‫זה כך‪ ,‬ועל כן מותר לבצע סקר שווקים‪.‬‬

‫רמב"ם‬
‫הרמב"ם כלל את רשימת הדוגמאות השונות שהובאו בגמרא על אודות איסור ייפוי סחורה‬
‫והצגת מצג שווא ומטעה‪ ,‬במסגרת איסור גניבת דעת [כך פסקו בעקבותיו גם הטור והשו"ע]‪.‬‬
‫גניבת דעת היא עשיית פעולה שמטעה אדם וגורמת לו לחשוב באופן מוטעה‪ .‬בגניבת דעת‪,‬‬
‫הגנב איננו גונב משהו ממשי – חפץ וכד'‪ ,‬אלא את הדעת‪ ,‬ההבנה הישרה והנורמטיבית‪.‬‬
‫הרמב"ם פירש את נושא המחלוקת בין ר' יהודה וחכמים בשאלה האם מותר למוכר להוזיל‬
‫את המחיר מהמקובל בשוק למי שישלם במזומן‪ ,‬ולהעלות את המחיר למי שישלם בהקפה‪.‬‬
‫הרמב"ם פסק כחכמים שהדבר מותר גם ביחס לטענת סוחרים אחרים נגד ההוזלה בדרך זו‪,‬‬
‫וגם שאין בזה גניבת דעת‪[ .‬יתכן והרמב"ם פירש כך מפני שהיה ברור לו שגם מחלוקת זו‬
‫קשורה לאיסור גניבת דעת]‪.‬‬
‫רש"י פירש אחרת‪ .‬נושא המחלוקת הוא מה קודם למה‪ :‬טובת המוכרים או טובת הלקוחות‪.‬‬
‫ר' יהודה טען שאסור להוזיל מחיר כי פרנסת הסוחרים האחרים תפגע בשל כך‪ .‬חכמים טענו‬
‫שטובת הלקוחות קודמת‪ .‬פעולה כזו תגרום שגם סוחרים אחרים יוזילו‪ ,‬ובמיוחד אלו‬
‫שאוצרים פירות ‪ -‬מחזיקים פירות במחסנים‪ ,‬כדי למכרם במחיר גבוה בעת מחסור‪.‬‬

‫הרב יוסף קאפח בשם ספר מעשה רקח‬

‫הרמב"ם פסק כמו חכמים שמותר לחנוני לעשות פעולות על מנת למשוך לקוחות‪ .‬ע"פ האמור‬
‫בגמרא טעמם של חכמים הוא שלכל מוכר מותר לעשות פעולות על מנת למשוך לקוחות‪.‬‬
‫האחד יחלק אגוזים והאחר יחלק שזיפים‪ .‬הרמב"ם כתב שהדבר מותר כי אין בזה גניבת דעת‪.‬‬
‫היה מקום לחשוב שבאמצעות הפעולות הללו יש כאן גניבת דעת‪ ,‬והרמב"ם מחדש שאין כאן‬
‫בעיה כלל של גניבת דעת‪.‬‬

‫ערוך השולחן‬
‫‪10‬‬

‫העיקרון המנחה בהוזלת מחיר הוא שאת ההוזלה הזו כל מוכר יכול לעשות גם כן אם ירצה‬
‫בכך‪.‬‬
‫ההוכחה היא מפרשנות רש"י למשנה ולגמרא‪ ,‬שההוזלה של סוחר אחד תגרום לכך שגם‬
‫סוחרים אחרים ואף אוצרי הפירות יוזילו את המחירים‪ .‬אבל "לשבור את השוק" לגמרי‪,‬‬
‫ולהוזיל בצורה כזו שסוחרים אחרים לא יוכלו לעמוד בזה‪ ,‬זה אסור‪ ,‬מפני שבצורה כזו לא‬
‫יהיה ניתן לקיים חיי מסחר כלל‪ ,‬ויש תועלת חברתית וציבורית שיהיו חיי מסחר‪ ,‬וכן "שובר‬
‫השוק" גורם בכך להפסד כלכלי גדול לסוחרים אחרים שרכשו סחורה גם כן על מנת למכור‪.‬‬

‫הרב משה פיינשטיין‬

‫הקריטריון הקובע בשאלה באיזה מצב מותר ליפות מוצר ובאיזה מצב אסור בשל איסור אונאה‪,‬‬
‫הוא כשפעולת הייפוי של המוכר גורמת לכך שהקונה בטוח שלפניו סחורה טובה יותר ממה שהיא‬
‫באמת‪ ,‬והוא איננו מעלה בדעתו שמדובר כאן על הטעיה ומצג שווא‪ .‬אבל כשפעולת הייפוי רק‬
‫גורמת לכך שהמוצר לא ייראה כישן‪ ,‬ועדין יהיה מקום לחשוב שהמוצר הוא ישן‪ ,‬כי כך נראים‬
‫גם מוצרים ישנים‪ ,‬והקונה אף יוכל לברר ולבדוק זאת אם ירצה‪ ,‬אין בכך אונאה‪ .‬אם הקונה‬
‫לא שאל‪ ,‬זו החלטה שלו‪ ,‬והוא זה שמטעה את עצמו‪.‬‬
‫השריית כבד בדם היא פעולה מקובלת ע"י קצבים‪ ,‬ואפשר להבחין שאין מדובר על כבדים מבעלי‬
‫חיים שנשחטו בזמן שהוא קרוב לתצוגה שלהם‪ .‬ועל כן מותר להשרות כבד בדם ואין בזה אונאה‪.‬‬

‫הרב יצחק זילברשטיין‬

‫מותר במצבים מסוימים לערב מים ביין‪ ,‬מפני שהדבר ידוע לכל‪ .‬אסור לערב‪ ,‬כשאין הדבר ידוע‪.‬‬
‫אבל מי שמיפה מכונית וכביכול משביח אותה בכך‪ ,‬זו לא השבחה אמיתית ועל כן הדבר אסור‪.‬‬
‫אך בכל זאת בגמרא נאמר שרב פפא התיר לצייר על סלים חדשים כדי לייפותם‪ ,‬אך לא על סלים‬
‫ישנים‪ ,‬כי בכך הוא גונב את העין מפני שהסלים נראים כחדשים‪ .‬רכב משומש ידוע לכל שהוא‬
‫ישן‪ ,‬וידועה גם שנת הייצור שלו‪ ,‬ולכן גם כשצובעים ומשפצים ידוע לכל שהוא רכב ישן‪ ,‬ולכן‬
‫מותר לעשות כן‪ .‬אך אסור לצבוע כדי להסתיר מומים‪.‬‬

‫הרב שמואל וואזנר‬

‫כשמעתיקים במבחן עוברים על איסורים הקשורים לשקר וגניבה‪ :‬גניבת דעת‪" ,‬לא תשקרו"‪,‬‬
‫וביטול מצוות עשה‪" :‬מדבר שקר תרחק"‪ ,‬ועל דברי הנביא ירמיהו ‪ -‬שלא להתרגל לשקר‪ .‬יש‬
‫בדבר גם תקלה חברתית‪ .‬בתעודה נרשם שאותו תלמיד למד תחום מסוים‪ ,‬ועל סמך תעודה זו‬
‫הוא מתקבל למקום עבודה‪ ,‬אך הוא באמת לא למד את התחום‪ ,‬והוא יכול לגרום נזק למעביד‪.‬‬
‫התקלה האישית היא שמתרגלים לחיות באקלים של שקר‪.‬‬
‫‪11‬‬

‫על הסוגיה‬
‫דבר המסור ללב ‪ -‬ביני לבין עצמי‪ ,‬ביני לבין הקב"ה‪ :‬יש מעשי אונאה שניתן לגלות אותם‪ .‬מי‬
‫שמשקר ומאנה‪ ,‬לוקח סיכון שמא ייתפס וקלונו יתגלה‪ .‬אך יש מעשים כאלה שאף אחד לא ידע‬
‫עליהם‪ ,‬לעולם‪ .‬רק המאנה עצמו יודע שהוא שקר‪ ,‬ושכוונתו היתה באמת אחרת ממה שבאמת‬
‫חושבים‪ .‬כאן השיח הוא פנימי‪ ,‬כל אחד עם עצמו‪ ,‬עם הלב שלו – "דבר המסור ללב" ‪ -‬כדברי‬
‫רש"י (בבא מציעא נח ע"ב ד"ה שהרי)‪" :‬שהרי כל הדברים הללו אין טובתן ורעתן מסורה להכיר‬
‫אלא ללבו של עושה‪ ,‬הוא יודע אם לעקל אם לעקלקלות‪ ,‬ויכול הוא לומר לא עשיתי כי אם‬
‫לטובה"‪ .‬מעין הסתכלות במראה פנימית שמציבה שאלות‪ :‬האם אני אדם ישר והגון? האם אני‬
‫דובר אמת? אני משקר אחרים‪ ,‬אבל אני בעצם משקר את עצמי!!!‪ .‬אני חי עם עצמי בעולם של‬
‫שקר‪ ,‬מרגיל את עצמי לחיות בתוך מסכה‪ ,‬וכל זה בשביל להרוויח כמה שקלים או כמה נקודות‬
‫בציון המבחן? האם זה שווה? האם זה נכון? האם נוכל לחיות בחברה בה נצטרך כל העת לחשוב‬
‫ולחשוד אולי מישהו מרמה כאן‪ ,‬מישהו מנסה "לעבוד עלי"‪.‬‬
‫אדם כזה לא לבד‪" .‬וכל דבר המסור ללב נאמר בו 'ויראת מאלוקיך' "‪ .‬הקב"ה עד למחשבות‬
‫ולהתלבטויות הפנימיות‪ ,‬והוא יודע מה באמת מתחולל בתוכו של כל אדם‪" .‬הוי ירא מן היודע‬
‫מחשבות‪ ,‬אם לטובה אם לאונאה" (רש"י בסוגייתנו)‪ .‬האם כוונתו היתה אמיתית וכנה‪ ,‬או שהוא‬
‫ניסה לאנות ולשקר בחסות המסכה שקשה לחשוף את מה שמתחתיה? גם אם לאדם קשה לעמוד‬
‫בפיתוי‪ ,‬כי "מי ידע ששקרתי‪/‬רמיתי‪/‬העתקתי במבחן"‪ ,‬הציון האמיתי שהוא יקבל כלפי שמיא‬
‫יהיה ציון שלילי‪ ,‬ועל כן "ויראת מאלוקיך"‪.‬‬
‫תחרות במחירים ומבצעים מטורפים‪ :‬ההיצע בחנויות‪ ,‬בקניונים‪ ,‬באתרי המכירות באינטרנט‬
‫ועוד‪ ,‬הוא אדיר‪ .‬פרסומות מושקעות ומתוחכמות תוך ניצול מקסימאלי של כל אמצעי התקשורת‬
‫המצויים כיום‪ ,‬שיווק אגרסיבי וממוקד‪ ,‬מגוון גדול של מוצרים‪ ,‬אפשרויות שונות‪ ,‬והעיקר‬
‫שתקנה‪ .‬כולם רוצים למכור‪ ,‬והרבה‪ .‬בתוך השוק ההומה הזה‪ ,‬צריכים המוכרים והקונים‬
‫"להחזיק ראש"‪ .‬הרצון למכור על מנת להתפרנס ולהרוויח הוא טבעי ובריא‪ ,‬אבל לא כל‬
‫האמצעים כשרים להשיג את המטרות הללו‪ .‬לא רק מפני ש"מה ששנאוי עליך לא תעשה לחברך"‪,‬‬
‫אלא מפני שהתורה וחז"ל הדריכו אותנו כיצד לנהוג ביושר ובהגינות‪ ,‬בנאמנות ובשקיפות‪ ,‬ושלא‬
‫לרמות‪ ,‬שלא לשקר ושלא לגנוב ולגזול‪ .‬כך גם אצל הקונים‪ .‬לקנות חפצים ומוצרים זה דבר טוב‬
‫ונורמאלי לחלוטין‪ ,‬אך לא להציק ולא לשגע את המוכרים סתם ללא כל הצדקה‪.‬‬
‫"חצי חינם"‪" ,‬עוף בשקל"‪" ,‬המחיר נמוך מדי" מחיר הקוטג' והמילקי‪ :‬במחלוקת ר' יהודה‬
‫ותנא קמא האם להוזיל מחירים או לא‪ ,‬ההתלבטות היא טובת מי קודמת‪ .‬טובת הלקוחות או‬
‫טובת המוכרים‪ .‬ההכרעה היא כחכמים‪" :‬זכור לטוב" ‪ -‬להוזיל‪ .‬אין ספק שטובת שניהם נצרכת‬
‫וחשובה וצריכים למצוא את האיזון שמחד יהיה כדאי למוכרים ולסוחרים להשקיע ולפתח‬
‫‪12‬‬

‫עסקים‪ ,‬ומאידך שהמחירים ללקוחות יהיו סבירים והוגנים‪ ,‬ושכל אדם יוכל לקנות מוצרי בסיס‪.‬‬
‫בסוגיה אחרת (בבא בתרא צא ע"א) עוסקת הגמרא בתפקיד של בית הדין ומנהיגי הציבור‬
‫בפיקוח על המחירים‪ .‬הוזלה קיצונית של מוצר עד כדי מחיר הפסד‪ ,‬יוכל "להפיל" את כל חיי‬
‫המסחר‪ ,‬ועל כן יש מחויבות לשים לב להתנהלות חיי השוק‪ .‬פסיקה והתוויית דרך הלכתית בחיי‬
‫השוק היא נחוצה כדי לסייע ביצירת אקלים ואווירה של התנהלות חיובית ואמינה של כל‬
‫השותפים ‪ -‬המוכרים והקונים‪.‬‬
‫פרסומת‪ :‬קליות אגוזים ושזיפים – מתנה לכל הקונה מעל סכום מסוים‪ :‬חלוקת קליות ואגוזים‬
‫או שזיפים ללקוחות‪ ,‬אלו כמובן רק דוגמאות למגוון רחב של אפשרויות פרסום ודרכים למשיכת‬
‫לקוחות‪ .‬אין מדובר רק על אמצעי משיכה לילדים‪ ,‬אלא על כל אמצעי שימשוך לקוחות‪ ,‬קטנים‬
‫וגדולים‪ .‬גם פרסומת צריכה להיות ישרה והגונה – "אמת בפרסום"‪ .‬יש לפרסם את כל הנתונים‬
‫הנדרשים באופן ברור ומדויק‪ ,‬ולא ליצור מצב שידע משמעותי ונחוץ נכתב בצד ובאותיות קטנות‬
‫שאיש לא שם לב אליהם‪ .‬הפרסומת צריכה לעסוק במוצר עצמו‪ ,‬בטיבו ובמרכיביו‪ ,‬ולא ליצור‬
‫הסחת דעת לפרטים שוליים ולא מהותיים כשהעיקר חסר‪ .‬לא ליצור מצג שווא ופרסומת כוזבת‪,‬‬
‫ולא לפתח דמיונות ולעורר רגשות שאינם קשורים באופן ישיר למוצר אותו מפרסמים‪ .‬על‬
‫הלקוחות לשים לב שמה שפורסם הוא אכן מה שמתקיים‪ .‬זו הדרך הטובה לפקח על חברות‬
‫הפרסום ועל החברות שמוכרות את המוצרים שפורסמו‪.‬‬

‫מקורות נוספים‬
‫אליאב שוחטמן‪" ,‬הגנת הצרכן מפני תיאור כוזב"‪ ,‬דיני ישראל‪ ,‬ג (תשל"ג)‪ ,‬עמ' ‪237-227‬‬