Professional Documents
Culture Documents
לאסורים צאו
לאסורים צאו
לאסורים צאו
בס"ד
לאמר
לתועלת הרבים!
ניתן להשיג את גיליון 'שלהבת'
אשר הורתו ולידתו של ספר זה באו מהתכנים
הנפלאים שמתגלים שם מידי שבוע
בשליחת בקשה לכתובת מייל
shalhevet.e@gmail.com
3 פתח דבר | הבשורה ה'כרונית'
לתגובות והערות
פקס – 03-6774848
מייל
z4141469@gmail.com
ֹלהי נִ ְפלְ א ֶֹתיָך ַוּמ ְח ְשׁב ֶֹתיָך ֵאלֵ ינוּ ֵאין ֲערְֹך
ַרבּוֹת ָע ִשׂ ָית ַא ָתּה ה' ֱא ַ
ֵאלֶ יָך ַאגִּ ָידה וַ ֲא ַד ֵבּ ָרה ָע ְצמוּ ִמ ַסּ ֵפּר
)תהלים פרק מ פסוק ו(
ראשית אודה לבורא העולם על שנתן ועדיין נותן בי אמון
ומייעד לי תפקיד ושליחות מיוחדת בעולמו ,ובפרט שהביא
אותי לרגע הנפלא הזה שהיסורים הופכים להיות תורה,
ומתקיים בי הפסוק – 'אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך
תלמדנו' )תהילים צד יב( והנה אני זוכה שתהיה תורת -יסורים זו
לתורה שבכתב ,ברוך שהחייני וקיימני והגיעני לזמן הזה ,ויחד
עם זה אודה לו גם על הכתיבה והעריכה של ספר זה ,כי הכל
ממנו.
ואוסיף כאן תודה מיוחדת ,לחבר יקר ואהוב ,ידיד טוב ונאמן...
אשר ליווה אותי בשותפות מלאה ובמסירות נפש בתקופה
המאתגרת בחיי ,בתחילת דרכי החדשה ,והוא הניח את אבן
הפינה והיסודות האיתנים להמשך דרכי ולכל הפרקים הבאים.
5 פתח דבר | הבשורה ה'כרונית'
תוכן עניינים
פתח דבר 9 .......................................................................................
פרק א' ❋ הבשורה ה'כרונית' 17 ......................................................
פרק ב' ❋ ההכחשה 24 .....................................................................
פרק ג' ❋ הכרזת מלחמה 28 ............................................................
פרק ד' ❋ המלחמה בצל ה'אמונה' 30 .............................................
פרק ה' ❋ הפסקת אש – 'מטרייה' 40 ..............................................
פרק ו' ❋ העתיד??? – לכתך 'אחרי' 44 ...........................................
פרק ז' ❋ ההכנעה שלב א' – ...ולו אנחנו 48 ...................................
פרק ח' ❋ 'לתבירי ליבא' 65 .............................................................
פרק ט' ❋ חוסר וודאות – 'ממנו' תקוותי 76 ...................................
פרק י' ❋ 'עול' מלכות שמים – חירות אמת 81 ...............................
פרק יא' ❋ תשב תנוח88 .............................................................. ...
פרק יב' ❋ 'כסא המלכות' – הכנעה שלמה 97 ................................
פרק יג' ❋ ישמחו ב'מלכותך' – ממנו ישועתי 108 ..........................
פרק י"ד ❋ לעשות רצונך -לפחד?!?! 113 .....................................
פרק ט"ו ❋ 'ויוציאני למרחב' 118 ....................................................
פרק י"ז ❋ טעם מתוק בפה122 ................................................... ...
נספח ' -התפילה' 129 .......................................................................
התפילה לצד הביטחון 131 ..............................................................
התפילה מול ההכנעה 141 ................................................................
מכתבי תגובה מהקוראים היקרים 157 ............................................
הרב שמואל זאב פולק שליט"א:
'נקדמה' פניו בתודה -תודה 'מראש' 169 .......................................
ישמחו במלכותך 181 .......................................................................
לאסורים צאו 8
9 פתח דבר | הבשורה ה'כרונית'
פתח דבר
כאן בעולם הזה הוא רק אמצעי לגילוי כבודו יתברך בעולם ואינו
קנין או רכוש אישי שלנו.
ענינו של סיפור זה שמובא כאן בפרקים הבאים -
זכיתי והקב"ה ברחמיו בחר בי לתת לי מתנה נפלאה ויקרה,
אינני יודע למה דווקא אני זכיתי ,אבל כן! בורא העולם נתן לי
מתנה יקרת ערך ששמה 'יסורים' ,ויחד עם זה הוא נתן לי 'הוראות
שימוש' ,הוא נתן לי את כל הכלים להפוך את היסורים ל'סם
חיים' ,שלא רק מזכך ומטהר אלא גם מצמיח חיים חדשים.
בהגדה של פסח אנו אומרים את הפיוט הידוע 'דיינו' שם אנו
הוֹצ ָיאנוּ
מפרטים ואומרים -כַּ ָמּה ַמ ֲעלוֹת טוֹבוֹת לַ ָמּקוֹם ָעלֵ ינוִּ .אלּוּ ִ
ִמ ִמּ ְצ ַריִ ם וְֹלא ָע ָשׂה ָב ֶהם ְשׁ ָפ ִטים ַדּיֵּ נוּ וכו' ִאלּוּ נָ ַתן לָ נוּ ֶאת ַה ַשּׁ ָבּת.
וְֹלא ֵק ְר ָבנוּ לִ ְפנֵ י ַהר ִסינַ י ַדּיֵּ נוִּ .אלּוּ ֵק ְר ָבנוּ לִ ְפנֵ י ַהר ִסינַ י .וְֹלא נָ ַתן
תּוֹרה .וְֹלא ִהכְ נִ ָיסנוּ לְ ֶא ֶרץתּוֹרהַ .דּיֵּ נוִּ .אלּוּ נָ ַתן לָ נוּ ֶאת ַה ָ לָ נוּ ֶאת ַה ָ
יִ ְשׂ ָר ֵאל ַדּיֵּ נוִּ .אלּוּ ִהכְ נִ ָיסנוּ לְ ֶא ֶרץ יִ ְשׂ ָר ֵאל .וְֹלא ָבנָ ה לָ נוּ ֶאת ֵבּית
טוֹבה כְּ פוּלָ ה ְוּמכֻ ֶפּלֶ ת לַ ָמּקוֹם ַה ִמּ ְק ָדּשַׁ .דּיֵּ נוַּ .על ַא ַחת כַּ ָמּה וְכַ ָמּה ָ
הוֹצ ָיאנוּ ִמ ִמּ ְצ ַריִ ם וכו'.
ָעלֵ ינוִּ .
ושמעתי ממרן חכם שלום הכהן זצ"ל שהקשה ,איך יתכן לומר
אלו לא נתן לנו את התורה או אלו לא קרבנו לפני הר סיני וכו'
דיינו ,הרי אנחנו יודעים שכל תכלית יצא"מ היא להביא אותנו
לקבלת התורה ]כמש"כ 'בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את
האלהים על ההר הזה[ ,וכן שאר הדברים שמוזכרים שם ,הרי
לאסורים צאו 12
בסייעתא דשמיא
פרק א'
הבשורה ה'כרונית'
בעייה מסוימת ,הכל משתנה ומתחלף משעה לשעה ,כל יום זה
משימה חדשה וכל שעה זו התמודדות עם מצב אחר ,המשימה
מתעדכנת משעה לשעה ,ובעיקר העתיד ' -לוט בערפל' ,בלתי
ידוע באופן מוחלט.
וכאן אדם עומד בפני בחירה -האם להמשיך להיות כביכול
אחראי ומנהל ,ולנסות להתמודד עם המציאות בתנאים לא
תנאים ,ובמציאות שאיננה מציאות ,או פשוט למסור את כל
המפתחות למי שהפקיד אותם אצלו ,ולהבין שמכאן ואילך אני
פשוט מוכתב ומנוהל שלו יתברך באופן מוחלט ,זה קשה מאד!
זה מאבק תמידי שלא נגמר ,אבל כל מפתח נוסף שאדם מוסר
הוא מרגיש הרגשה של שלווה מתוקה ,הרגשה של 'יכירו בניך
וידעו כי מאתך היא מנוחתם' ,מנוחת הנפש שבאה רק ממנו
יתברך.
אני באמת לא יודע אם אדם בריא יכול להבין על מה מדובר
כאן ,זה חוויה שאפשר יותר להרגיש אותה ופחות להסביר אותה,
אבל כן זה קיים ,כאן בעולם הזה ,וזה לא קיים אצל מלאכים זה
קיים אצל בני אדם פשוטים ,כי כשהקב"ה נותן נסיון הוא מצרף
לזה גם 'הוראות הפעלה' וכחות אדירים לממש את הנסיון
ולהצמיח ממנו ישועה ,לכן אל תנסו להבין איך זה עובד כי זה
פשוט מציאות! שמי שנותן את היסורים הוא נותן אותם בשלימות.
]כמובן רק אם האדם רוצה[.
לאסורים צאו 24
פרק ב'
ההכחשה
הכרזת מלחמה
לפני שאני ממשיך לתאר את המלחמה ,אני רוצה לחזור
לנקודה שבה פתחתי ,אני לא יודע מתי זה קרה אבל יתכן וזה
היה נקודת מפנה משמעותית שהביאה אותי להכרזת מלחמה- ,
המפגש שלי עם המילים' :טרשת נפוצה – מחלה כרונית' ,כנראה
אז הבנתי שאני עומד בפני משימה ואתגר רציניים מאד ,ואני
צריך להחליט באיזה דרך אני הולך ,האם להרכין ראש ,ללבוש
פיג'מה ולהיכנס למצב שינה עם כל המשמעות של זה ,או
להתמודד עם המחלה ולהילחם בה בכל הכח.
נחזור למלחמה ,מאז אותה נקודת מפנה החלה תקופה של
מאבק עז ונחוש ,כשהוראות המפקד ]במקרה הזה אני הייתי גם
המפקד וגם החייל[ .היו הכחשה כמעט מוחלטת לאיבחון הזה,
המשך סדר יום מלא כרגיל ,ואיסור מוחלט להוציא את המילה
הזאת מהפה ]חוץ מהסתודדות עם כמה אנשים קרובים ,בתקווה שחוץ
מהם אף אחד לא יודע.[...
חרדה סביבתית
למפרע היום אני מבין כי אמנם היה כאן הרבה רוח קרבית
וחלוציות ,אבל יחד עם זה היה כאן קושי וחוסר יכולת להופיע עם
זה בציבור בדרך נורמלית ואנושית ,לא האמנתי שאני מסוגל
להמשיך להיות אדם רגיל ומצליח יחד עם מיתוג חדש כזה,
27 פרק ב' | ההכחשה
פרק ג'
הכרזת מלחמה
פרק ד'
המלחמה בצל ה'אמונה'
אין שום דבר אחר בחיים ,זה הדבר שמביא את הכל ופותר את
כל הבעיות בחיים בין ברוחניות ובין בגשמיות.
הפיתרון האמיתי
וכך יום אחד הכרזתי לעצמי ,כי ברוך ה' מצאתי את הפיתרון
לכל הבעיות ,אין מקום לשום דאגה בחיים ,אין מקום לשום צער,
ולא צריך לחפש פיתרון לשום בעיה ,הפיתרון הוא אחד ויחיד ,וגם
הכי פשוט והכי קל ,פשוט לדעת שיש בורא ומנהיג לעולם ,והוא
זה שמחיה ומפעיל אותי ואת כל העולם בכל רגע ורגע ,והוא כל
יכול ,ושום דבר לא עומד בפניו ,והוא יכול לשנות את הכל
בשבריר שניה ,ושום דבר לא קשה לו לעשות ,והוא אוהב אותי,
ומשגיח עלי ואחראי עלי בכל רגע ורגע ,הוא אף פעם לא יעזוב
אותי גם אם אני יחשוב לעזוב אותו ח"ו ,והוא יודע כל מה שאני
צריך וכל מה שאני אצטרך ,והוא גם אוהב שאני מבקש ממנו הכל
אפי' בקשה 'שיהיה לי מה לאכול בארוחת בקר' ,והוא שומע את
התפילות שלי ושמח בהם ,זה הפתרון ,וכאן נמצאת גם
ההשתדלות וגם הישועה שלי.
האכזבה שבהשתדלות
נקודה נוספת שלמדתי אז בעיקר בהתייחסות לחובת
ההשתדלות שלי ללכת להתרפאות ,אמנם האמנתי תמיד כי הכל
מאתו יתברך ,אבל לתומי חשבתי כי יש לו שליחים שבהם אני
תלוי ,ובמקרה הזה זה הרופאים ,ולכן לפני כל פגישה עם הרופא
המטפל או איזה בדיקת MRIהרגשתי איזה הרגשה של 'שעת
33 פרק ד' | המלחמה בצל ה'אמונה'
פרק ה'
הפסקת אש – 'מטרייה'
חדשה ולא זרועה ,הוא חרש וזרע ועדר והשקה בחלק גדול
מהתהליך במסירות נפלאה ,שהתבטאה בהשקעה רבה של
עזרה וסיוע בגוף ובנפש ,ברוחניות ובגשמיות ,ובאופן כללי הוא
היה בעצם יסוד ואבן הפינה לכל התהליך הנפלא הזה ,כך שכל
מה שאכתוב כאן בהמשך יש לו בזה זכויות יוצרים.
התחלה של מודעות
לראשונה התחלתי להוציא מהפה כי 'אני סובל מטרשת
נפוצה' ,פתאום נהייתי מודע לזה שאני מאובחן כחולה ,נהייתי
מודע לזה שהיכולות שלי מוגבלות ,הורשה לי לומר את זה בפה,
וגם להשתמש בעזרה של אנשים טובים לראשונה בחיי ,וכך לאט
לאט הבנתי יותר ויותר כי משהו השתנה במציאות שלי וכנראה
אין זה הזמן עכשיו להילחם ,אלא הגיע הזמן להפוגה או הפסקת
אש.
וכך מצאתי את עצמי בסוג של מנוחה ,בפרט שבאותו זמן
נפלה עלי גם חולשה מאד גדולה ,והיה קשה לי להמשיך ללמוד
באופן בו הייתי רגיל ,הייתי צריך הרבה מנוחה נפשית וגופנית,
כמובן שבמקום חדש עם אנשים שהכרתי לראשונה ועם אוירה
חדשה הרגשתי הרבה יותר משוחרר והיה הרבה יותר קל לי
להצהיר על עצמי ולהופיע כאדם מוגבל ,וכך החיצוניות משפיע
על הפנימיות ,והמודעות שלי התחזקה יותר ויותר.
ממטרייה למקל
עד שיום אחד פתאום שמתי לב כי המטרייה שאני משתמש
43 פרק ה' | הפסקת אש – 'מטרייה'
בה להיעזר בהליכה היא בעצם מקל תמיכה ,ואין שום הבדל
ביניהם ,אלא להיפך מקל יותר נוח ויותר בטוח ,וכך החלטתי
בס"ד שהולכים ל'יד שרה' לקנות מקל ,וכך היה ,אינני זוכר בדיוק
את התחושות שהיו לי אז ,אבל נדמה לי כי לא הרגשתי שאני
עושה איזה צעד מיוחד ,כי באמת אין שום הבדל בין מקל
למטרייה ]רק פשוט זה לחורף וזה לקייץ.[...
יש לציין כאן כי אותו חבר טוב ויקר שהיה צמוד אלי באותה
תקופה ,כן הבין את גודל המעמד ,והפציר בי לעשות 'לחיים'
לרגל קניית המקל ,ולעשות מזה 'אירוע חגיגי' ,כי הוא הבין
והרגיש את מה שאני עדיין לא זכיתי אז להרגיש -שיש כאן דווקא
'צעד גדול קדימה' ולא 'צעד אחורה'.
לאסורים צאו 44
פרק ו'
העתיד??? – לכתך 'אחרי'
הזה ,מה יהיה השלב הבא ]אם בכלל[ ,וכל מי ששאל אותי מה אתה
הולך לעשות ? קיבל תשובה אמיתית 'לא יודע' ]רק להבהיר :אמנם
לא הייתי בחור צעיר שעולה ליש"ג ,אבל במצב שלי ישיבה היה מצרך בסיסי
וחיוני מאד עבורי ,לא ידעתי עדיין אפשרות אחרת[.
בנאות דשא ירביצני
ובאמת הקב"ה הביא אותי לעוד מקום תורה נפלא ,שהתאים
בדיוק מושלם לכל הצרכים שלי באותה העת ,וכך עברתי תקופה
של שנה וחצי שבה הרגשתי כי הקב"ה בונה עבורי 'אכסניות של
תורה' באופן פרטי ,כדי להעביר אותי את הסדנא הנפלאה הזאת
שבה אני נעשה יותר ויותר מודע לתפקיד החדש ]ישן?[ שלי,
כשיחד עם זה אני זוכה לצעוד אתו יד ביד ,פסיעה אחר פסיעה,
צעד אחר צעד ,בלי לדעת לאיפה הולכים?!?!?! עם כל
הנסיונות והקשיים שבאים להם באופן קבוע.
ובאמת בתקופה הזאת זכיתי קצת להכיר מקרוב מהו ביטחון
ותלות בהשי"ת ללא שום ידיעה ,ללא שום כיוון ,פשוט בלי לשאול
שאלות ]לא 'מה השעה' ולא 'מתי מגיעים כבר'.[...
הדף היומי – ישועה גדולה
הארה וישועה גדולה זכיתי לקבל באותה העת ,מעודי בכל
שנות לימודי בישיבה התרגלתי והתחברתי מאד ללימוד בדרך
העיון עד כדי שלא הייתי מסוגל ללמוד בבקיאות ,מי שהכיר אותי
ידע שזה חלק מהאופי שלי ולא רק ענין של הרגל ,העובדה הזאת
עמדה לי בתקופה הזאת כקושי גדול משום שמצד אחד במצב
לאסורים צאו 46
בו הייתי היה קשה לי להתרפק על אותו לימוד מתוק ונעים מ'בית
המדרש הישן' ,ומצד שני לא הכרתי משהו אחר ,לא הכרתי
בלימוד מסוג אחר ,וגם לא ידעתי שאני מסוגל להיות במקום
אחר.
והנה הגיע העת בו זכו כלל ישראל לסיים יחד את הש"ס
במסגרת לימוד 'הדף היומי' ,עבורי המושג דף היומי היה שייך
לעולמות אחרים זה היה זר ומנוכר להשקפת עולמי ולמה
שהתרגלתי ,ולפתע הקב"ה שלח לי רעיון מעניין להתחיל ללמוד
את הדף היומי ]באופן מסויים בו יהיה יותר קל לי לעמוד בזה[.
וממחשבה למעשה מצאתי את עצמי יושב ומתחיל ללמוד מסכת
ברכות ]כמו "ילד טוב"[ בשבילי היה זה דבר חדש ,באמת
הופתעתי ,וכך לאט לאט ראיתי שזה מחזיק אותי ,זה מקיים אותי,
זה בדיוק מה שהייתי צריך באותה העת ,עדיין לא ידעתי שזה יהיה
מה שיחזיק אותי וישמור עלי בחיים בתהליך הנפלא והמורכב
שאעבור בהמשך ,בתקופות הכי קשות ומעורפלות זה היה המזון
האמיתי והיחיד שלי ,הכי עמיד והכי בטוח.
חישוב מסלול מחדש
אני חושב כי יש כאן נקודה מאד חשובה ומענינת ,כיהודים
שומרי תורה ומצוות ועובדי ה' אנחנו בדרך כלל משרטטים
לעצמנו דרך ואופן מסוים בעבודת ה' בה אנחנו מאמינים ,ואז אנו
משתדלים ללכת בכיוון הזה ולדבוק בזה ,והנה לפעמים קורה
שבאמצע החיים הקב"ה רוצה לשנות את הכיוון ואת המסלול,
47 פרק ו' | העתיד??? – לכתך 'אחרי'
ויתכן שזה נראה לנו כמישהו שבא להילחם אתנו ולהפריע לנו,
סוג של 'יצר הרע' ,אמנם יתכן כי לפעמים זה באמת כך ,אבל
בהחלט יש גם אפשרות אחרת ,לא! זה לא בהכרח שח"ו טעינו
והלכנו עד עתה בדרך לא נכונה ,אלא פשוט יש לנו מנהל ובעל
הבית ואנחנו עובדים אותו ,ולא בהכרח שהתפקיד והמסלול
שהוא מייעד לנו אמור להיות מסלול אחיד לכל החיים ,יתכן
שבשלב מסוים בחיים מייעד לנו הקב"ה תפקיד אחר ,וכמו שאמר
משה רבינו 'ואנחנו לא נדע מה נעבוד את ה' עד בואנו שמה'
)שמות י .כו( ,אדם לא יודע איזה תפקיד ועבודה הקב"ה מייעד לו עד
שהוא מגיע למקום העבודה ,מה שנדרש מאתנו הוא פשוט
'להקשיב ,להטות אוזן' ]אם רק נרצה אנחנו נשמע ונבין[ ובעיקר
להרפות ,לא לנסות בכח לשלוט בכל מצב.
לאסורים צאו 48
פרק ז'
ההכנעה שלב א' – ...ולו אנחנו
לא יכול להמשיך להסתובב ,כך היה אתי פשוט לא עצרתי לרגע
ולכן כל עוד שלא עצרו אותי זה המשיך לעבוד.
עבודת ה' ביחיד
ופתאום גיליתי והבנתי שיש ערך גדול לתפילה שלי דווקא
בבית ביחידות ,כי כאן הקב"ה שם אותי לעת עתה וזה מה שהוא
רוצה ממני ,ואם זה כך זה יותר גדול מכל מעלה אחרת בתפילה
]האמת שאז זה היה יותר קל להבין את זה כי כמעט כולם התמודדו עם
הנסיון הזה[.
דווקא המצב הזה שהייתי צריך להתחיל לוותר על כל מיני
חוויות רוחניות שהייתי מאד מחובר אליהם ,כמו -שהות בבית
הכנסת ,ותפילה במנין ]וכל מה שכלול בזה[ או אפילו הזכות לשבת
וללמוד תורה כמו שהייתי רגיל עם הטעם המתוק והערב שאני
רגיל אליו ,וכיוצ"ב ,פתח אותי לעולם חדש שהתחיל קצת
להתגלות לי ,התחלתי להבין :שאמנם גדלנו וחונכנו על מושגים
מאד חשובים ובסיסיים ביהדות שלנו ,שבדרך כלל הקו המוביל
שבהם הוא ההיצמדות לכל סעיף קטן בשולחן ערוך ,אבל יש
עולם גבוה מזה והוא 'לעשות רצונו יתברך כרצונו' אין דבר שלם
יותר מאשר לידבק ברצונו יתברך בלי שום אמצעי בלי שום
מחיצה ,וכשאדם נמצא בפני סיטואציה בה נמנע ממנו האפשרות
להיצמד לכל סעיף קטן בשו"ע ולמושגים הבסיסיים שעליהם
גדל כל יהודי ,דווקא כאן ניתנה לו ההזדמנות להיות אחד עם
לאסורים צאו 50
1
רצונו יתברך באופן הכי ישיר שיש.
ואצטט כאן נקודה נפלאה שזכיתי להבין בס"ד ,כשלראשונה חגגתי את חג 1
שמיני עצרת בבית ,ללא מנין ,ללא ספר תורה ,וללא הקפות ,היה זה בשבילי
אתגר מיוחד ,וכך הרגשתי :במועדים שהקב"ה נתן לנו יש שני חלקים -יש את
עיצומו של יום ויש את מצוות היום ,בכל מועד כמעט יש מצוות היום כגון סוכה
ולולב בחג הסוכות ,מצה בחג המצות ,שופר בר"ה וכו' וגם ביו"ט דרבנן הדלקת
נרות בחנוכה ומגילה בפורים וכו' ,אמנם הקב"ה הנהיג בעולם שאנחנו זוכים
להארת היום ולשמחה והרוממות של היום באמצעות המצוות של היום ,וזה
עיקר עבודתנו ,אבל באופן הזה אנחנו לא נותנים את ליבנו כמעט על עיצומו של
יום ,אלא עיקר העסק והעבודה שלנו הוא במצוות ובענינם ,אבל לעיתים הקב"ה
שם את האדם במצב בו הוא אינו יכול לקיים את מצוות היום ,ואז במצב זה הוא
זוכה להתייחד עם עיצומו של יום בלי שום אמצעי ,וזה דבר נפלא ונורא להרגיש
ולחוש את קדושת היום בלי שום אמצעי ובלי שום עשיית מצווה ,כל חג וכל
מועד עם הקדושה וההשפעות שמיוחדות לו ,אבל בודאי כשזוכים להתייחד
עם עיצומו של יום בלי שום אמצעי ה'ברכת מועדך' שעליה אנחנו מתפללים
והשיאנו ה' אלקינו וכו' מגיע אלינו בהשפעה גבוהה ועמוקה הרבה יותר.
אמנם אין אנחנו שואפים או מתפללים להגיע להזדמנויות כאלה ,כי כך גזרה
חכמתו שתהיה עיקר עבודתנו והשגתנו באמצעות מצוות היום ,ובודאי זה גם
נסיון לא קל ,אבל אם הגיע הזדמנות כזו לידינו נבין את המשמעות ואת הערך
נפלא במצב כזה.
51 פרק ז' | ההכנעה שלב א' – ...ולו אנחנו
אני חושב כי נקודה זאת שייכת לכל ערך אחר ביהדות ולאו דווקא לחגים
ולמועדים ,לדוגמא – כיהודים שומרי תו"מ בדרך כלל אנחנו מתפללים במנין
בבית הכנסת ,עם מסגרת קבועה של תפילה כל מקום באופן שלו ,המסגרת
הזאת עם כל המעלות הנפלאות והעצומות שבה עלולה ]אם לא נעבוד ונתאמץ
להילחם בזה[ להעלים מאתנו את החיבור לתפילה בעצמה ,לנקודה הטבעית
והפשוטה שבתפילה ,ודווקא כאן אם כבר נקלענו למצב בו אנחנו אנוסים
מלהתפלל במסגרת הזאת ,יש לנו את האפשרות להתייחד עם הנקודה
הפנימית והטבעית שבתפילה ,ולהתחבר אליה יותר בקלות.
לאסורים צאו 52
נמצא על איזה מסלול ,אמנם בלי לדעת כיוון ויעד ,אבל אני על
מסלול ,עכשיו פשוט חיפשתי את המסלול ]הייתי על דרך עפר ללא
שום סימנים[ .וכך יום ועוד יום חודש ועוד חודש ,בינתיים הקב"ה
בנה לי סדר יום נפלא ומסודר שהורכב בעיקר מתורה ותפילה,
זה היה עבורי ממש 'הצלת חיים' כי ללא זה אינני יודע לאיפה
הייתי מגיע.
שאלות נוקבות
תוך כדי בשלב מסוים החלו להופיע שאלות קשות ,התחלתי
לשאול את עצמי איפה אני נמצא? אם עד היום הייתי במסגרת
ישיבתית עם חברה ועם ציבור ,והיה לי את האפשרות להתמקד
בדברים אחרים ולא לעמוד מול השאלות האלו ,אז הגיע מצב
שלא היה לי במה להתמקד והייתי מוכרח להתמקד במצב שלי,
ולעמוד מול המראה ולהתמודד עם השאלות הקשות האלו ,לא
היה לי לאיפה לברוח.
דיבור פשוט
בצר לי פניתי לאחד ויחיד בעולמו ,ש'עדיו כל בשר יבואו',
ופשוט הייתי מדבר אתו ומודה לו על הכל ,וגם מבקש ממנו,
ובעיקר השתדלתי להשליך עליו את הכל ,זה לא היה קל ,לא
תמיד הרגשתי כתוצאה מזה תחושה נעימה של רוגע ושלווה,
לעיתים הרגשתי כי אני בשומקום ,אבל בתוך תוכי ידעתי כי
העסק בשליטה ,ידעתי שיש לזה סוף ,יש לזה תכלית ,לפעמים
זה היה בתוכי ולפעמים זה היה בתוך תוכי ,ולפעמים...
53 פרק ז' | ההכנעה שלב א' – ...ולו אנחנו
2זה קורה הרבה פעמים כשמתפללים בכותל המערבי או בקברות צדיקים ומישהו
עומד ומכריז ' :נשמת כל חי ,נשמת כל חי' ,ואז מנסים לחשוב -מה זה קשור
אלי עכשיו? ,לאיזה 'עבויידה' זה בדיוק מתחבר? הרי לא עברתי איזה תאונת
דרכים ח"ו או משהו כזה? ובכלל 'נשמת' אומרים רק בשחרית של שבת?
באופן טבעי ורגיל זה תחושות מאד מובנות ומוצדקות.
לאסורים צאו 54
אני מרגיש כי בשלב מסוים בס"ד התחלתי פתאום להבין שאין מה לחפש
סיבות להודות לקב"ה ,כי בכל רגע ורגע שאנחנו יכולים לומר תודה זה מתבקש!
זה מתאים לכל מצב ומצב שנהיה בו! פשוט לומר תודה ,זה מאד מובן! אין צורך
לחפש ולהסביר על מה ,כי פשוט על מה לא? ,וזה אף פעם לא נגמר!
בהתחלה מאד היה קשה לי להתחבר לזה ,הרגשתי בכל פעם שאני מתעסק
בהודאה שאני צדיק וחסיד שאני בדרגה גבוהה וזה הרגשה לא כ''כ נעימה ,אבל
בשלב מסוים הבנתי שזה פשוט טעות של הרגל ,התרגלנו לחשוב שרק 'ארבעה
צריכים להודות' ]כמש"כ במשנה[ ,והתרגלנו לחשוב שלומר תודה זה 'עבודה'
זה 'מדרגה' אבל לא! זה לא בהכרח כך ,אמנם בודאי יש בזה דרגות ומעלות בלי
סוף ,אבל לומר תודה זה גם דבר מאד טבעי ומתבקש ,בפרט למי ש'לו נאה
להודות'.
55 פרק ז' | ההכנעה שלב א' – ...ולו אנחנו
פשוט לומר לו תודה ,וזה מעשה תפילה בדיוק כמו בקשה ותחינה
אולי אפי' יותר ,הבחירה האם להתפלל באופן הזה או באופן הזה
תלויה באיזה מצב אנו נמצאים ,באיזה חוויה אנחנו אוחזים כרגע,
אבל התפילה היא נקודה אחת -פשוט להתחבר אליו .3
בשלב מסוים הגעתי למצב כי זה היה פשוט ה'חיבור שלי
לשקע' ,הייתי קם בבוקר בלי שום מצב רוח ,עם תהיות וספקות,
ושאלות קשות ,עד שהייתי מתחבר לשקע ,ואז הייתי מתחיל את
היום ,ברגע שהייתי מתחבר הכל היה נעלם ,יותר נכון לא נעלם
אלא זה היה במצב 'מחובר' ,וכשאני מחובר שום דבר לא יכול
עלי.
3ואצטט כאן את דברי הספורנו הנפלאים על הפסוק 'ויצא יצחק לשוח בשדה'
וכו' :נטה מן הדרך על דעת לשפוך שיחו לפני ה' בשדה שלא יפסיקוהו עוברי
נענה )בראשית דרכים אף על פי שכבר התפלל בבאר לחי ראי וקודם שהתפלל
פרשת חיי שרה פרק כד פסוק סג(.
מבואר בדבריו כי יצחק אבינו הלך להתפלל אחר שכבר נענה ובאה ישועתו,
הוא הוסיף להתפלל ולשפוך שיחו לפני ה' ,אמנם לא נזכר מה היה התוכן של
תפילה זו ,אבל כתוב כאן כי תפילה איננה בהכרח לבקש משהו ,תפילה זה
חיבור! מה עושים בחיבור הזה? תלוי באיזה מצב אדם נמצא ,אם הוא זקוק
לישועה הוא מבקש ישועה ,ואם לא אז ככל הנראה הוא מודה על הישועה,
ובדיוק על זה נאמר ויצא יצחק לשוח בשדה.
לאסורים צאו 56
4בדומה לדברי הגמרא במסכת סוטה יא .כיוצא בדבר אתה אומר ,וישלחהו מעמק
חברון -א"ר חנינא בר פפא בעצה עמוקה של אותו צדיק שקבור בחברון,
דכתיב ,ידוע תדע כי גר יהיה זרעך .אני אוהב להשתמש בביטוי זה בעיקר
כשעוברים עלי מהלכים שאין לי בהם שום תפיסה ושום הבנה ,והם נראים לי
משוללי היגיון ,דווקא שם אני יותר מבין כי יש כאן עצה עמוקה ותהליך
59 פרק ז' | ההכנעה שלב א' – ...ולו אנחנו
תכליתה.
בתוך כך ,ממקל עברתי להשתמש בהליכון ,גם זה היה
בשלבים הדרגתיים ,בהתחלה בחדר שלי ,אח"כ בבית וכו' ,בכל
אופן יחד עם השהות בבית במצב של חוסר וודאות ,המצב
הרפואי והתפקודי החל קצת להשתנות לאט לאט ,מה שהוסיף
עוד שאלות ותהיות לרשימה.
יש לציין כי בחסדי השי"ת כל התיאור שאני מתאר כאן היה
בבחינת 'בתי גוואי' ,בעיקר בתוך תוכי ופחות כלפי חוץ ,וגם לא
חל שום שינוי בסדר יום הנפלא והמיוחד שבורא עולם נתן לי יום
יום ,ועיקר ההתמודדות היתה בהרגשה ,ולכן היה לי את
האפשרות לשלוט ולהחזיק במצב ]בלי הרבה ברירה מה לעשות ,רק
פשוט לבחור להמשיך להיות שם.[...
השיגרה ב'מדבר'
עכ"פ עובר עוד חודש ועוד חודש ואין שום דבר חדש ,אני
מוצא את עצמי חי ממוחין דגדלות למוחין דקטנות וכך הלוך ושוב
בלי לראות שום דבר חדש ,הייתי כ"כ צמא לחידוש כלשהו עד
שלא היה איכפת לי אפי' לאיזה כיוון זה יהיה ,...השתוקקתי
למשהו אחר למשהו חדש.
מדוקדק בשלימות ,שהוא עמוק ונעלם מאתי ,והתכלית היא הרבה יותר רחבה
ממה שאני מדמיין.
לאסורים צאו 60
לא יודע מה הוא עושה פה ומתי זה יגמר ,זה נסיון קשה ומפרך
שאם האדם זוכה לעבור אותו בשלום זה מכניע ומזכך ,ובעיקר
מגביר באדם את היכולת להיכנע ולהתבטל למלכו של עולם.
באחת ההזדמנויות אמרתי לעצמי ,יש מצבים שהקב"ה מביא
על האדם מצב מסוים כדי שיתפלל ויזעק אליו ,יש מצבים
שהקב"ה מביא על האדם מצב מסוים שבו הוא רוצה שיאמר
תודה ]או מתוך צרה או מתוך ישועה[ .ויש מצב שהקב"ה מביא את
האדם למצב בו אין לו לא תפילה ולא הודאה הוא מרגיש מנותק
לגמרי ,במצב הזה הקב"ה רוצה ממנו שתיקה ,דממה ,הכנעה
גמורה ,זה כנראה מצב מיוחד וגבוה מאד.
העומק שבבדידות
המציאות הזאת הביאה אותי לא פעם להרגשה שאני 'בודד',
אמנם אני ברוך ה' חי בתוך סביבה עם אנשים טובים ונפלאים,
אבל אף אחד לא יודע ולא מעלה בדעתו מה עובר עלי באמת,
ואז חשבתי כך:
יש זמנים שאדם זוכה להיות במצב נדיר שהוא מרגיש "בודד".
בתפיסה ובמבט גשמי ושטחי זה מצב שלילי ,אבל אצל יהודי זה
מצב הכי נעלה והכי מתוק שיש ,כשיהודי בודד הכוונה :בלי תקוות
מדומות ,בלי כחי ועוצם ידי ,ובלי אמונות טפלות ,אלא בודד לבדו,
וממילא במצב כזה הוא זוכה כביכול להתייחד רק עם הקב"ה,
לאסורים צאו 62
אחד ,ואין כאן ח"ו שינוי תכנית ,ואף שלפעמים נמצאים במצב
שלא רואים אור ולא רואים כלום ,דווקא אז צריך לזכור את אותם
תקופות היותר יפות ,ולהאמין שאין באמת הבדל בין התקופות
אלא הכל מהלך אחד ,וכל ההבדל נמצא רק בהרגשה שלנו,
ולבורא העולם יש תכנית ומהלך ברור להוביל אותי למקום הכי
טוב ,וברצונו -פעם זה נראה בצבע לבן ופעם זה נראה בצבע
אפור.
לחוות את 'הרגע'
לא אחת אנחנו שומעים את עצמנו או את אחרים אומרים ' :אין
כמו פעם' ,או 'כשהייתי צעיר החיים שלי היו יותר יפים' וכו' ,אבל
כל מחשבה או אמירה כזו היא פשוט לקחת את החיים שבורא
העולם נותן לנו בהווה ולבטל את זה ,לברוח מזה ,כי כשאדם
מנסה להתרפק ולקבל חיות ממשהו שכבר לא קיים הוא פשוט
מתנתק מעצמו ,אבל יותר מזה ,באמת אף פעם אין סיבה לברוח
כי כל עוד נשמה באפנו אנחנו חיים כאן בעולם הזה ,וכל רגע של
חיים כאן זה אפשרות להפוך אותו לנצח ואין יותר מ – 'נצח',
הערך הזה הוא הרבה יותר גבוה מכל נוסטלגיה או התרפקות על
תקופה כלשהי ,כי כשאנחנו מדברים על נצח שום דבר לא עומד
בפני זה ,אמנם נכון יש תקופות שיותר כיף לנו להיזכר בהם ויש
תקופות שפחות אבל באמת זה רק בהרגשה ובדמיון שלנו ,כי
לאסורים צאו 64
פרק ח'
'לתבירי ליבא'
5כן! יש מצבים שאין אפי' כח להתפלל ולפנות אל ה' ,גם בגלל שאין שום חשק
ורצון ]מוחין[ להתפלל ,ובעיקר בגלל שאדם מרגיש כ"כ שבור ומרוסק שהוא
לא מאמין שיכול להיות ערך כלשהו לתפילה שלו ,ואז אני מרגיש אבוד לגמרי!
אני מוטל כ'אבן שאין לה הופכין' ,מה אני כבר יכול לעשות? הרי אפי' להתפלל
אני לא מסוגל ,אין לי שום תקווה.
ובדיוק בנקודה הזאת האירו לי דברי האור החיים הקדוש בפ' שמות עה"פ
'ותעל שוועתם אל האלהים מן העבודה' וגו' :פי' לא שצעקו לאל שיושיעם
אלא צעקו מן הצער כאדם הצועק מכאבו ,ומודיע הכתוב כי אותה צעקה עלתה
לפני ה' ,והוא אומרו שועתם וגו' מן העבודה פי' מצער העבודה וישמע ה' את
נאקתם פירוש הרמת קול כאבם .וכן בתחילת פ' וארא עה"פ 'וגם אני שמעתי
את נאקת בני ישראל' וגו' :אומרו 'וגם' פי' מלבד שהתפללו למדת הרחמים
ומלבד אהבת האבות ובריתם יש בחינה ג' שלצד צעקתם לבד מהשעבוד שמע
ה' קול צעקתם מכאב לב .והוא אומרו וגם אני ,ופי' אני הוא שם הרחמים שאמר
בתחלה ויאמר אליו אני ה' מצד רחמי לבד שמעתי את נאקתם פי' צעקה מכאב
לב כחלל הנואק מבלי צורך תפלתם ,והוא שדייק לומר אשר מצרים מעבידים
אותם פי' בחינת צער השעבוד שמצרים מעבידים אותם הוא ששמעתי .עכ"ד.
לאסורים צאו 68
כמה פעמים קראתי את דבריו הקדושים והיה לי קושי להבין את כוונתו ,איך
יתכן שעל אף שאין שום התעוררות מצד האדם לא בתפילה ולא בשום דבר אחר,
וגם כשהוא צועק הוא אינו פונה אל השי"ת ,ובכל זאת מתעוררת עליו מידת
הרחמים ,וכפי שהוא אומר 'מבלי צורך תפילתם'? על מה תחול מידת הרחמים
אם האדם אפי' לא מבקש ולא מתפלל? הרי התפילה והפנייה אל ה' זה המינימום
שמתבקש מהאדם בכל מצב שיהיה?
וכאן הבנתי בס"ד נקודה נפלאה – אמנם לנו נדמה כי כשאדם במצב שלבו
נשבר זה מצב 'מת' ,הוא לא עושה כלום ,לא מועיל כלום ,וממילא גם לא מביא
לשום השגה ,אבל כתוב כאן בדברי האוה"ח הקדוש שעצם זה שאדם נשבר
ונאנח וכו' קורה כאן משהו! הוא פועל ועושה גם בלי שהוא יחשוב על זה ,והכל
מכח מידת הרחמים שמתגלית במלוא עוצמתה דווקא בעת הזאת שאדם נשבר
ונאנח ,כי אז נשברים כל המחיצות בינו לבין אביו שבשמים ,ברגעים האלה שהוא
נשבר הוא זוכה גם בלי כוונה מיוחדת להידבק ולהתבטל לבורא העולם ,אמנם
ברגעים כאלה האדם מרגיש בעיקר הרגשות של ריחוק ושל ניתוק ,אבל באמת
זה בדיוק להיפך גם בלי שהוא מתכוון גם בלי שהוא ירגיש משהו הוא נמצא
במקום גבוה מאד.
וכאן אני רוצה לחזור ולהדגיש – כמה שזה נשמע דבר נפלא ופשוט ,אבל
'לאו כל אדם זוכה' ,יש כאן נקודת בחירה ,כשאדם עומד במקום כזה בכל אופן
שיהיה יש לו בחירה :האם להתייאש ולברוח מהמקום הזה ואז הוא בעצם לא
69 פרק ח' | 'לתבירי ליבא'
אמור פרשה ל (.כל הקיום שלנו בכל רגע ורגע זה ממנו יתברך ,כל
השגה הכי קטנה שלנו זה ממנו יתברך ,וכל מחשבה של אמונה
ושל ביטחון זה גם ממנו יתברך ,אז מה אנחנו יכולים לתת לו?
נשבר אלא הוא רק מעצים יותר את הרגשת ה'שלימות' ואת הביטחון שלו
בעצמו ,או להישבר להיכנע ו'להיות שם' ,להיות בחוויה הלא כ"כ נעימה הזאת
שאדם עומד מול עצמו כ'כלי שבור' ,ויחד עם זה הוא מנפץ ושובר את כל
ה'ביטחון העצמי' המדומה שלו ,הוא מבין ש'שקר הסוס לתשועה' ,אין לי שום
כח ,אין לי שום תקווה מעצמי ,על זה נאמר 'מבלי צורך תפילתם' אדם כזה זוכה
לשבור את כל המחיצות והוא הכי קרוב לבורא העולם ,הוא אפי' לא צריך
להתפלל.
לאסורים צאו 70
6וכאן אמנם הנסיון הוא לא פשוט ,כי הנטיה הטבעית של האדם היא להתייאש
ולברוח ,ואז באופן הזה הוא לפחות לא חווה את ההרגשה הזאת ,הוא לא עומד
מול האמת הנוקבת ,שבעצם אני 'לא שלם'! אלא הוא מאשים את עצמו
בתואנה שבעצם הוא כן אמור להיות שלם ,וממילא אין לו את האומץ לעמוד
מול המחדל שקורא כאן ,אז הוא בורח ,אבל עם קצת אומץ וקצת מחשבה,
אפשר להפוך את הרגע הזה לרגע נפלא ומתוק ,לעמוד מול המציאות ,לעמוד
מול הנתונים שלא כ"כ ...ולהיות שם ,להיות במקום הנפלא האמיתי והמתוק
הזה ,משם רק עולים ,משם רק מתחברים ,משם באה הטהרה האמיתית.
73 פרק ח' | 'לתבירי ליבא'
7כל מה שכתבתי עד כאן הוא רק מבחינת ההרגשה והחוויה שלנו ,אבל מלבד זה
המעלה והערך של לב נשבר לפני בורא העולם היא לאין ערוך ,ואצטט כאן כמה
שורות מדברי הזוה"ק בענין זה :כך ר' שמעון בן יוחאי מארי דבוצינין הוא נהיר
לכלא ונהורא לא אעדי מניה ואשתכח בקיומיה ,אזלו עד דמטו לגביה ,כד מטו
גביה אשכחוהו דהוה יתיב ולעי באורייתא והוה אמר )תהלים קב( תפלה לעני כי
יעטף ולפני יי' ישפוך שיחו ,כל צלותא דישראל צלותא וצלותא דעני עלאה
מכלהו ,מאי טעמא משום דהאי סלקא עד כורסי יקרא דמלכא ואתעטר
ברישיה ,וקודשא בריך הוא משתבח בההיא צלותא ודאי ,תפלה דעני תפלה
אקרי] ,התפלות של ישראל הם תפלה ,ותפלת העני עליונה מכולם .מה הטעם.
משום שזו עולה עד כסא הכבוד של המלך ונתעטרה בראשו .והקב"ה משתבח
בתפלה ההוא ,בודאי ,ע"כ תפלה של עני נקרא תפלה[ כי יעטף עטופא דא לאו
)איכה ב( עטופא דכסו הוא דהא לית ליה ,אלא כתיב הכא כי יעטף ,וכתיב התם
העטופים ברעב ,ולפני יי' ישפך שיחו דיקבל קמי מאריה ,ודא ניחא ליה קמי
לאסורים צאו 74
קודשא בריך הוא משום דעלמא מתקיימא ביה כד לא אשתכחו שאר קיימי
עלמא בעלמא] ,וזה נוח לו לפני הקדוש ברוך הוא ,משום שהעולם מתקיים בו,
בשעה שלא נמצא מקיימי עולם אחרים בעולם[ ווי למאן דההוא מסכנא יקבל
עלוהי למאריה משום דמסכנא קריב למלכא יתיר מכלהו ]אוי למי שאותו מסכן
יקבול עליו למלך משום שהמסכן קרוב למלך יותר מכולם[ דכתיב )שמות כב( והיה
כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני ,ולשאר בני עלמא זמנין דשמע זמנין דלא
שמע ,מ"ט משום דדיוריה דמלכא בהני מאני תבירי ]הדיורים של המלך באותם
כלים שבורים[ דכתיב )ישעיה נז( ואת דכא ושפל רוח ,וכתיב )תהלים לד( קרוב יי'
לנשברי לב) .פרשת יתרו דף פו עמוד ב( ע"כ.
וכן במדרש )ויקרא רבה צו פרשה ז סימן ב( :א"ר אלכסנדרי ההדיוט הזה אם
משמש הוא בכלים שבורים גנאי הוא לו אבל הקדוש ברוך הוא כלי תשמישו
שבורים שנאמר )תהלים לד( קרוב ה' לנשברי לב) ,תהלים קמז( הרופא לשבורי לב )ישעיה
נז( ואת דכא ושפל רוח ,זבחי אלהים רוח נשברה ,לב נשבר.
75 פרק ח' | 'לתבירי ליבא'
פרק ט'
חוסר וודאות – 'ממנו' תקוותי
פרק י'
'עול' מלכות שמים – חירות אמת
ושוב אני חוזר למכונת השיגרה -אותו סדר יום שחוזר על
עצמו בלי הפסקה ,ולשאלה הקשה 'מתי זה כבר ישתנה'??!! ואז
בתקופת חודש אדר לפני פורים ,קבלתי מחשבה נפלאה מבורא
עולם ואמרתי לעצמי כך :כמעט לכל האנשים שסביבי יש עול על
הכתפיים שלהם ,לאברך יש עול של אישה וילדים או עול של
פרנסה ,לרווק יש עול למצא את הזיווג שלו ,לחולה יש עול
להשתדל להתרפאות וכו' וכו' ,ואז שמתי לב שלי אין שום עול,
פשוט כלום ,בורא עולם שם אותי במקום ובמצב שאני לא צריך
לעשות כלום ,לפרנסה אני לא צריך לדאוג ברוך ה' ההורים שלי
דואגים לי מעל ומעבר ,לבריאות אני לא צריך לדאוג כי אין שום
השתדלות על הפרק שאני אמור להתעסק בה ,לזיווג אני גם לא
צריך לדאוג כי ה'שדכן שלי' ]'מוציא אסירים בכושרות'[ כבר יודע
לאסורים צאו 82
מה הזיווג המושלם שלי ,אז אין עלי שום עול אני משוחרר לגמרי.
אבל לא! יש עלי עול אחד קטן פשוט ומינימלי ,פשוט להיכנע
אליו יתברך ,להסכים עם המצב שאני נמצא בו ,לומר כן! אני
מאשר ,מקובל עלי ,אמנם זה לא עול כבד ומורכב אבל זה העול
הכי קשה בעולם! בורא העולם שם אותי במצב שלא חסר לי
כלום ,אין לי על מה להתלונן ,יש לי הכל אבל ...לא כמו שרציתי,
לא כמו שתכננתי ,לא כך דמיינתי את עצמי ,לא כך תכננתי את
החיים שלי ,זה העול הנפלא והמתוק שמוטל על כתפיי ,להיכנע
אליו ולומר לו כן! הנני!
וכך ביום פורים זכיתי לומר את הדיבור הנפלא הזה לאבא
בשמים ,זה מילא אותי באושר ובשמחה ,אמנם עדיין לא הייתי
שם אבל כך יצא לי מהפה.
'חירות' מהי ?
וכך מחיל אל חיל לקראת חג הפסח זכיתי לקבל מתנת חג
מבורא עולם ,הארה נפלאה מה הפירוש של המושג חירות,
ההארה הזאת מילאה אותי באור של חירות ובוערת בי עד היום
הזה ,ואצטט כאן כמה קטעים ממה שזכיתי להעלות על הכתב:
"הדבר שהכי מפריע ומונע מהאדם להרגיש בן חורין הוא
הרגשת הצמצום והגבולות הצרים שהאדם מכניס את עצמו
אליהם ]ונועל אחריו[ אמנם האדם עובר קשיים וצרות ונסיונות וכו'
וכו' ,אבל כל אלו ]קשים ככל שיהיו[ אינם מאיימים על חירותו
83 פרק י' | 'עול' מלכות שמים – חירות אמת
שום משמעות ,אין להם שום קיום קבוע ,כי הוא זה שהמציא
אותם ,והוא זה שמקיים אותם בכל רגע ,ואין אצלו שום מצב
קבוע.
אם נשים לב ונתבונן קצת לעומק ,נראה כי כל מערכת
המושגים שלנו ]גם במקרה הכי טוב ,מוצלחים ככל שנהיה[ .היא
קטנה ומצומצמת מאד ,היעדים שאנחנו מציבים לעצמנו בחיים
שלנו ,מה נקרא אצלנו הישג ומה להיפך ,וגם האופנים בהם
הדברים יכולים להגיע ולהיות הם מאד מוגבלים ומצומצמים,
השאיפות שלנו הם רק בתוך מערכת המושגים שגדלנו בה
והתרגלנו אליה ,וממילא לכן אנחנו קוראים את המפה באופן
שאנחנו קוראים.
לדוגמא -גם אם נתחזק באמונה כמה שנוכל יהיה קשה לנו
להבין באמת ]עד בלתי אפשרי[ .שאדם עני הרבה יותר טוב לו
מאדם עשיר ,או שאדם חולה הרבה יותר טוב לו מאדם בריא ,כי
במערכת המושגים שגדלנו עליה שחור זה שחור ולבן זה לבן וכו'
וכו'.
האמת שכך זה אמור להיות כי הקב"ה ברא אותנו דווקא
באופן הזה ,אבל בכל זאת יש לנו את האפשרות לצאת לחירות
בתוך העולם הקטן והמוגבל שאנחנו חיים בו ,יש לנו אפשרות
לבחור לנתק את עצמנו מהכבלים הצרים והמצומצמים שכובלים
אותנו ,ולפחות 'להאמין' שיש מציאות גבוהה יותר ,יש מערכת
מושגים בהיקף של 'בלי גבול' ,ששם הכל הפוך ושונה לגמרי
87 פרק י' | 'עול' מלכות שמים – חירות אמת
פרק יא'
תשב תנוח...
פעם ראשונה מאיזה אילוץ ,ואז 'טעמו וראו כי טוב ה' ' וזה ממשיך
כך ,עכ"פ אינני זוכר מה היה האילוץ הראשון[ .התחלתי להתפלל
תפילת שמונה עשרה בישיבה ,הרגשתי שיחרור הקלה
ובעיקר 'חירות' ]אבל עדיין במינון נמוך[ .הרגשתי שעשיתי מה
שהקב"ה רוצה ממני ,לא התייחסתי לזה כהחמרה במצב
הבריאותי או כאיזה אות של כניעה ויאוש ,אלא כעוד
הזדמנות לעשות את מה שהוא יתברך רוצה ממני.
עבד נכנע
ההרגשה היא -אני מגיע לקב"ה עם כל ההכנה והרצינות,
אני משתוקק לעמוד לפניו בתפילה בסילודין בקדושה,
בכוונה ובהכנעה כעומד לפני המלך ,בשמחה ובהתלהבות
וכו' וכו' ואז הקב"ה פונה אלי ואומר לי :מתוק שלי ,אני מאד
מעריך את הכוונות שלך ואת כל מה שהתכוננת ,ואת הרצון
הטוב ,אבל אני רוצה שתשב על הכסא ,תירגע ,תנוח,
תשחרר ,ככה אני רוצה אותך עכשיו לפני תשב ,תנוח,
ובעיקר 'תיכנע'.
אני חושב כי זה דוגמא והמחשה להרבה מצבים דומים
לזה ,שאנחנו מתמודדים עם אכזבה ועגמת נפש בעיקר
כשאנחנו משתדלים ומתאמצים לעשות משהו למענו יתברך
ולא עולה בידנו ,אפשר להסתכל על זה 'כעבד שבא למזוג
כוס לרבו ושפך לו קיתון על פניו' ,אני כ"כ רוצה לעמוד
לאסורים צאו 90
8 המלכים.
ימותו חילונים ...אז בשביל מה ה' ברא אותם? כמויות בלתי נתפסות של
חיים ,של משאבים אינסופיים ...והכל בשביל מה?? לאן ??
אלא מאי? כנראה שהרגע הבודד של אותו חילוני שאולי הוא יזכה באיזה
מצוה שווה את כל ההוצאות ...
זה כמו כמויות של גשם שיורדות ,וברור שתשעים ושמונה אחוז מהם
נשפך לים וסתם יורד בבקעות ובמדברות ,אבל בכל זאת זה שווה בשביל
השתי אחוז שמגיע אלינו ...
כך שווה לרבש"ע לבזבז 'מעשים רבים ובריות רבות לאין תכלית' ,והכל
בשביל המלכת ה' לא שלהם ,אלא של יהודי אחד שהוא ממליך את ה',
וב'שלושים וחמש דקות' שהוא 'מבזבז' בהמלכת ה' ,ושואל את עצמו:
לא חבל על הזמן ??
עונה לו ה' :תשעים שנה כפול מיליון איש היה שווה לבזבז בשביל
השלושים וחמש דקות שלך ...
לאסורים צאו 94
שכל קויך לא יבושו' ,אנשים רבים יתחזקו באמונה ,ויהיה כאן דבר
גדול ועצום ,ובמקום זה מה? שיגרה יבשה ומשעממת ,עבודת ה'
לא תמיד בשמחה ולא תמיד בחשק ,וכו' וכו' אז האם לא כדאי
לקב"ה להושיע אותי ולגרום לכזה 'תהודה' של קידוש ה'? האם
עדיף לו שאני יושב כאן ונכנע אליו בשקט ובתמימות כשהכל
יבש ואין כמעט אור?
והתשובה היא -באמת אין לנו סיכוי להבין את זה ,אבל כל מה
שנדמה לנו זה רק בתפיסה הצרה והקטנה שלנו ,אמנם אני
משתדל להאמין ולצפות שבמהרה הקב"ה יושיע אותי ,אבל לעת
עתה כנראה שווה מאד לפני הקב"ה כל רגע שאני יושב ושותק
ונכנע ,בלי אורות בלי התלהבות ,ובלי לראות שום דבר חדש ,זה
הקידוש ה' האמיתי והחזק ביותר ששווה את הכל ,וזה גבוה ועצום
יותר מכל תפאורה וגילוי אחר גם אם אמיתי וטהור ככל שיהיה.
כי מבחן ה'נאמנות' האמיתי שלנו לפניו יתברך נמצא דווקא
בחשך במקום שלא רואים ולא משיגים כלום 9 ,אם שם אנחנו
9אצטט כאן דברים שכתבתי בס"ד בענין זה על יום הושענא רבא - .כידוע
שעיקר החיתום הוא בהושענא רבה שהוא יום הערבה" ,הערבה" מסמלת
-עבודת ה' בלי טעם ובלי ריח ,אמנם אף אחד מאתנו לא תאב לעבודה
כזו ואיננו מצפים לזה ,אבל אצל הקב"ה טעמה וריחה של עבודה כזו ערב
מאד מאד ,ובכל אופן מוכרחים לקחת את זה אתנו לימי המעשה.
95 פרק יא' | תשב תנוח...
הרגעים הכי יפים שלנו בשנה – הם בודאי הימים שבהם אנחנו מתרוממים
טפחיים מעל הקרקע ונמצאים בעולמות העליונים ,אבל כל אלו אינם אלא
מתנות מבורא העולם.
הרגעים הכי יפים שלו יתברך בשנה שלנו – הם כנראה דווקא ימי השיגרה
והחולין ,ימי החורף המשעממים והיבשים ,בהם יש לנו את האפשרות לתת
לבורא העולם.
בדיוק בעת הזאת לקראת הנחיתה הגדולה שלנו לקרקע ,נזכור ונדע כי
הע ֵרבָ ה.
הע ָרבָ ה היא ַ
ַ
97 פרק יב' | 'כסא המלכות' – הכנעה שלמה
פרק יב'
'כסא המלכות' – הכנעה שלמה
בינינו בשקט בשקט הרי אני לא מסתדר בלי כסא ,אז האם זה
נכון להמשיך את המצב הזה בו אני מנוע מלבקר כמעט
בשומקום ]לא בקברות צדיקים ,לא בבתי כנסיות ובתי מדרשות ,ובכלל
להתנזר כמעט לגמרי מהעולם הנפלא והיפה שהקב"ה ברא[ .ולא רק זה
אלא אני במצב של 'גברא באמתא יתיב' כל פסיעה וכל תזוזה
שלי צריכה 'סיבה מוצדקת' ,והגבולות הולכים ונעשים צרים מיום
ליום ,אמנם עד היום ויתרתי על הרבה חוויות בבחירה ,כי ב"ה
החלפתי את זה בחוויות אחרות יותר על רמה ]עכ"פ לטעמי[.
ובחרתי לחיות במציאות חיים כזו בשמחה וברצון ,אבל כרגע
הקב"ה מציב אותי במצב בו אני סגור מכל הכיוונים אין לי לאן
לברוח ,הרגשתי שזה כבר לא יכול להמשיך כך באופן הזה ,ומצד
שני יש כאן החלטה קשה כי אם אני עובר את הגבול הזה לך
תדע לאיפה אני אגיע!! מה עושים?? הייתי נבוך כמה ימים.
שב בני על הכסא
לפתע ביום בהיר הקב"ה שלח לי הארה עצומה ,אמרתי
לעצמי כך :הרי כמו שאמרתי המצב כרגע שאני זקוק לכסא
גלגלים ,אני לא מסתדר בלי זה ]עכ"פ באופן חלקי -בחסדי ה' [,אז
מה הנושא -מה יהיה בעתיד? זה הרי ודאי לא אחריות שלי ,כי
אני לא מוביל שום דבר ,יש לי אבא בשמים שהוא מדריך ומנהיג
אותי בכל פרט ופרט ,והוא לוקח אחריות על הכל כמו שהיה עד
היום ,ואם כרגע הוא מבהיר לי שזה מה שאני צריך לעשות אז
'קום ועשה' ,אין כאן מה לחשוב הרבה.
99 פרק יב' | 'כסא המלכות' – הכנעה שלמה
מועדון 'הממליכים'
הכותרת הראשית של הפחד שקונן בי ,הייתה שלא להיכנס
למגזר של 'נכים' ,לא להיות ח"ו חבר במועדון של נכים ,זה אמנם
פחד שמורכב מדמיונות וסטיגמות רבות אבל זה פחד מוצדק,
כשהבנתי את הנקודה הזו שאני מתמודד כאן עם משהו אחר
לגמרי ,אני מתמודד עם הזדמנות יקרה ונפלאה של 'ומלכותו
ברצון קבלו עליהם' ,הבנתי בהבנה ובבהירות שלימה שאני לא
מתחבר כאן לשום מגזר ,אני לא שייך לשום מועדון ,אני במועדון
של מלך מלכי המלכים ,ממש כך! אני פשוט זוכה לקבל כרטיס
חבר במועדון הנפלא והנחשק והיקר מכל – מועדון 'הממליכים'.
שלא תזדקק.....
בתקופה האחרונה תוך כדי השימוש בכסא גלגלים אני שומע
מדי פעם מאנשים סביבי את המשפט הבא' :בעז"ה שלא
תצטרך' ,ואני כמובן צריך לענות אמן ,אבל עם כל הכבוד
לאסורים צאו 106
וההערכה למי שמברך אותי ודואג לשלומי ,אני באמת מעריך את
זה מאד אבל אני מרגיש שהמשפט הזה קצת מיותר ,אני באמת
לא מרגיש שאני משתמש בכסא גלגלים כי 'אני צריך את זה',
אני משתדל לקחת את זה כתפקיד וכשליחות וכעוד אמצעי
להיכנע למלך מלכי המלכים ,לכן גם כניתי את זה 'כסא
המלכות' כי זה כסא שעל ידו אני זוכה להיות חלק מאלה שזוכים
להמליך את בורא העולם ,כך שהאיחול הזה אמנם מלא אמפתיה
וסולידריות אבל אני מרגיש כי הוא קצת מיותר.
כשהתחלתם להשתמש במשקפי ראייה מישהו פעם איחל
לכם 'בעז"ה שלא תצטרך'? אני לא שמעתי אף פעם כזה איחול
על משקפים ,אתם יודעים למה? ,כי בדורות האחרונים העולם
שאנחנו חיים בו שנשלט ביד רמה ע"י אנשי האופנה והחיצוניות
שתפקידם לעצב ולתכנן לנו את המחשבות ואת ההרגשות וכו'
הצליח להכניס לנו בראש שהמשקפיים הם לא אמצעי עזר הם
לא פחות ולא יותר 'תכשיט' ,אז אמנם אני לא מתיימר ולא מנסה
לשכנע אותכם שכסא גלגלים זה תכשיט ,אבל השאיפה שלי
שאני יזכה בעז"ה לפחות בתוך תוכי להרגיש שזה ה'תכשיט'
שלי ,בין כך ובין כך אני בטוח שאצל אבא שבשמים זה בודאי
התכשיט הכי יפה בעולם שלו.
עוד התבוננתי ושמתי לב ,כמה הקב"ה אוהב אותי ,הרי אם
הקב"ה היה רוצה שאני אשתמש בכסא גלגלים הוא היה יכול
לעשות את זה ברגע אחד ,בלי לחכות להסכמה שלי ,ואז מה היה
107 פרק יב' | 'כסא המלכות' – הכנעה שלמה
קורה ,היה כאן עוד מנת יסורים שאולי ...הייתי זוכה לקבל אותה
באהבה ,אבל הקב"ה נתן לי את האפשרות לבחור בזה ,לקבל
את זה עלי ברצון ובאהבה ,ולהפוך את זה ל'מנחה חדשה' ,וכאן
זה כבר לא לקבל באהבה את היסורים זה משהו אחר לגמרי ,זה
כמעט יוזמה שלי ,למי שמתבונן זה חסד עצום ועמוק שאין כמוהו,
זה מהלך נפלא של 'עצה עמוקה' שניכר בה באופן גלוי 'אוהב
את עמו ישראל'.
לאסורים צאו 108
פרק יג'
ישמחו ב'מלכותך' – ממנו ישועתי
אותי כמו שרק אתה מבין ,כמו שרק אתה יודע ,וכמו שרק
אתה יכול' זהו ,כאן זה הסתיים.
הרגשתי כ"כ טוב כ"כ מאושר ,אף פעם לא זכיתי להוציא
תפילה כזאת מהלב בתמימות ,בכנות ,בהרגשה הכי טובה
שיש ,הבנתי והרגשתי כי לא ויתרתי על כלום ,להיפך הגעתי
לכתובת הכי נכונה ואמרתי את הדברים הכי נכונים.
הוודאות היחידה
ובאמת אחר הרפתקי דעדו עלי ,כבר הגעתי להבנה
ולידיעה כי אדם לא יכול להיות בטוח כאן בעולם הזה בשום
דבר ,וגם אם הוא מרבה בתפילה או במעשים טובים וכו' אין
הוא יכול להיות בטוח שיעשה אתו כך או אחרת ,או שיקבל
ישועה פלונית וכו' ,כי בורא העולם עילת כל העילות וסיבת
כל הסיבות מנהיג את העולם בחכמתו וברצונו ונסתרות דרכי
ה' ,אבל בדבר אחד אדם יכול להיות בטוח ורגוע תמיד ,שאם
הוא תולה את עצמו ואת גורלו בו יתברך הוא נמצא במקום
ובמצב הכי טוב בעולם ,לא יכול להיות יותר טוב מזה ,ובזה
הוא יכול להיות בטוח וברור בלי שום ספק כלל ,נמצא שאכן
יש אפשרות אחת ויחידה לאדם לחיות כאן בעולם הזה
בביטחון ובוודאות ,כאשר הוא חי בהכרה תמידית שהוא
כחומר ביד היוצר ,זה המקום הכי טוב והכי בטוח בעולם ,ושם
לא יאונה לו כל רע.
לאסורים צאו 110
10באחת השנים הרגשתי לפני ראש השנה ביטוי מיוחד לעבודת המלכויות שלי
דווקא במצב שאני שרוי בו ,אמרתי לעצמי כך :הרי אם אחזור שנה קודם
בנקודת זמן זו ,האם הייתי מוכן לדמיין אפשרות כזאת שאני אשאר באותו מצב
שאני כעת נמצא בו ,שהנתונים נראים קבועים וחזקים וכביכול שום דבר לא
השתנה? הרי לא הייתי מסוגל לחשוב על כזו מציאות ,והנה עכשיו אני שם...
כביכול 'תקוע' באותה משבצת ,זו המציאות וזה הנתונים ,אז נכון אני לא מתלונן
כי אני יודע שהכל בהשגחה ,אבל זהו? רק זה? או שאפשר אולי להשתמש
בחוויה הזאת למשהו גדול ,אפשר אולי להפוך את זה מ'מציאות שטופחת על
פני' ל'מציאות שקורנת על פני'.
ואז הבנתי שדווקא כאן יש לי הזדמנות יקרה ביד ,דווקא אני שעומד במצב
הזה אחרי שעברתי שנה שלא ציפיתי לה ולא זה מה שתכננתי ,יש לי את
111 פרק יג' | ישמחו ב'מלכותך' – ממנו ישועתי
האפשרות לבא לבורא העולם ביום ראש השנה ולומר לו בהכנעה' ,אבינו מלכנו
אין לנו מלך אלא אתה' ,לומר לו :אבא תודה על כל מה שהשפעת עלי בשנה
הזו ,על 'ה כ ל' ,ראשית כי אתה המלך שלי ואני נותן בך אמון מלא ,אבל מלבד
זאת כיון שזכין לאדם שלא בפניו ורק אתה יודע כמה השנה הזאת היא 'זכות
גמור' בשבילי ,אז גם תודה שלא שאלת אותי ולא התייעצת אתי קודם.
אני חושב שלחלקים רבים מאתנו יש את ההזדמנות לעמוד בראש השנה
ולומר 'תודה על הכל' ,גם על הרגעים היפים והנעימים שעברו עלינו במשך
השנה וגם על הרגעים הפחות יפים ,גם על כל האכזבות -על הציפיות שלא
התממשו ]כל אחד באופן שלו[ ועם כל הדברים ש'היינו רוצים אחרת' שעברו עלינו
במהלך השנה החולפת ,ולומר לו אבינו מלכנו – תודה על הכל ,האם יש משהו
שיותר מבטא את עבודת היום מזה?
לאסורים צאו 112
פרק י"ד
לעשות רצונך -לפחד?!?!
פחד מהעתיד הלא נודע באופן כללי ,זה נקודה אחרת[ .פחד מההווה
הקרוב ,פחד ממשהו מסוים שבדרך לבא ,והוא מצב חדש בשבילי
אני לא רגיל אליו ]הפחד הזה לא רק שהוא מעצים ומכפיל את הקושי
אלא לפעמים הוא כל הקושי[ ,וזה היה עבורי חידוש בכל פעם בכל
מעבר ,זה עבד כך -בהתחלה יש חרדה ופחד מהעתיד ,מאיזה
שינוי שהולך לבא ,ובסוף קורה נס ,והכל עובר בשלום ,ואני רואה
שלא קרה כלום ממה שדמיינתי ,ולא רק זה אלא אני מרגיש
הרבה יותר טוב ממה שהייתי קודם ,ומתברר שלא היה כאן שום
נס הכל היה ברור ומתוכנן מראש ,איך קורה הנס הזה? פשוט
דבר אחד 'אמון' כן! לתת בהקב"ה אמון ,הוא יודע מה שהוא
עושה ,זה הכל! אמנם בהתחלה זה לא נראה ,זה לא גלוי ,אבל
כשזה קורה פעם אחר פעם זה הופך כבר להיות דבר קבוע וברור,
זה כבר לא נס.
לכל נסיון יש תכנית
והגעתי למסקנה כמה וכמה פעמים שבדרך כלל קשיים
והתמודדויות מורכבים בעיקר משני הסוגים האלו ,זאת אומרת אני
לא זוכר מצב שהקב"ה תלה אותי באויר בין שמים לארץ ,לא זוכר
מצב שהקב"ה זרק אותי באיזה מדבר ועזב אותי ,בכל קושי בכל
חווייה לא נעימה שעברתי היה את אחד משני הדברים האלו או את
שניהם יחד ,או שבורא העולם הביא אותי למצב שהייתי חייב לשנות
את הרגלי החיים שלי ברמה כזו או אחרת ,או שבורא העולם רצה
117 פרק י"ד | לעשות רצונך -לפחד?!?!
פרק ט"ו
'ויוציאני למרחב'
וכו' וכו' ,יחידים ממש הבינו כי יש כאן משהו אחר לגמרי ,וכמעט
לא נכון לומר כאן את המילה יסורים.
יתכן והאשמה היא גם על מי שכתב את הספר שלא הצליח
להעביר את המסר האמיתי ,אבל נדמה לי כי יש כאן נקודה
נוספת -בתפיסה המוגבלת והקטנה שלנו ברור לנו שלא יתכן
צורת חיים כה מורכבת ]כמו שכתוב על עמוד השער[ ויחד עם
זה להרגיש טוב ,להרגיש תחושת סיפוק ואושר ,ו'ליהנות מהחיים',
]לא בגלל השכר בעולם הבא ולא בגלל מעלתם של מקבלי
יסורים ,אמנם גם זה נכון וסיבה מספקת לאושר תמידי ,אבל גם
אם לא הגענו לדרגות רוחניות כאלה [,יש אפשרות לחוות כאן
בעולם הזה איכות חיים נפלאה ומלאה בסיפוק ואושר דווקא
מתוך הקושי והנסיונות המפרכים ,דווקא מתוך מצב של
התמודדות קבועה.
ההכנעה -תרופה
וכאן נמצא הסוד שמופיע על גב הספר מתוך דברי האור
החיים הקדוש ' :סמא דיסורי קבולי' ,זה לא מליצה או הבטחה או
סגולה ,אם רק נרצה זה מציאות ,כן! זה מציאות שאם רק נסכים
וניתן אמון באבא שבשמים לתכנן לנו את החיים כמו שהוא רוצה
הכל יהיה טוב ,הכל יהיה מושלם ,אנחנו נהיה מאושרים אנחנו
נהיה שמחים.
כמובן אני מסייג ואומר שיש מצבים ל"ע שאדם מתמודד עם
יסורים באמת ,עם כאב תמידי ,עם סבל וצער ,ושאר מרעין בישין,
לאסורים צאו 120
פרק י"ז
טעם מתוק בפה...
אבל כנראה שיש הרבה מעבר לזה ,והאמת שגם עבורי זה היה
חידוש גדול ,כי כמה שהשתדלתי להתחזק באמונה ובתפילה
שהקב"ה יושיע אותי תמיד היה לי איזה דמיון איזה ציור בערך מה
זה ישועה במצב שלי ,אבל לאחר התהליך הנפלא הזה שעברתי
הבנתי שאין לי שום סיכוי לדמיין או לנסות לתאר איזה ישועה
בשבילי ,זה הרבה מעבר לזה ,זה מגיע ממי שאין לו גבול.
וכך זה אצל כל אחד ואחד מאתנו אם רק נכנע נרפה וניתן
אמון במלך מלכי המלכים ,אנחנו נקבל מתנות והשפעות שלא
היו בחלומות הכי רחוקים שלנו.
טעם 'מן' -אמונה
וכאן אני רוצה לצטט מאמר שכתבתי בס"ד על הנקודה הזאת
של הטעם והחוויה שבאמונה ,ואני חושב כי אם נתרומם קצת
מעל הקרקע ,ונתאמץ לחשוב קצת מחוץ להסתכלות
המצומצמת שלנו ,נראה כי דווקא בסיפור הזה יש סוף טוב מאד,
אבל לא טוב מהשפה המוכרת לנו ,אלא משהו מעולמות גבוהים
יותר:
כתוב בתורה -ויראו בני ישראל ויאמרו איש אל אחיו מן הוא
כי לא ידעו מה הוא ויאמר משה אלהם הוא הלחם אשר נתן ה'
לכם לאכלה) .שמות טז .טו(.
להבין שכל רצון או טעם אישי שעולה בלבנו הוא כאין וכאפס
לפני בורא העולם ,להבין שהכל שלו והוא כולל את הכל ,וכל
חיסרון או צער שעובר עלינו זה לא באמת חיסרון ולא באמת צער
אם אנחנו דבוקים בחי העולמים ,כי אצלו אין שום חיסרון ושום
צער ח"ו.
עוברים עלינו כל מיני נסיונות ,כל מיני אכזבות וכל מיני שינויי
תכניות ,ואנחנו זוכים בחסדי ה' לקבל באמונה את הכל ,אבל
עדיין לפעמים נשאר לנו טעם מר ,עדיין נשאר לנו טעם של מידת
הדין ,אם נזכה לבטל גם את הטעם המר הזה נזכה בעז"ה
לטעום את כל הטעמים שבעולם ,לא יהיה מאושר מאתנו .ע"כ.
טעמו ...וראו כי 'טוב' ה'
הנקודה הזאת חשובה מאד והכרחית ,וכאן אני רוצה להרחיב
קצת ,אני לא יודע מה התחושה שעוברת אצל מי שקרא את
הסיפור עד כאן ,אבל תיתכן בהחלט תחושה של הקרבה ,של
ויתור ,של נתינה והפסד ,וזה אמת! התחושות האלו באות,
המחשבות האלו עוברות בראש מדי פעם ,בפרט כשאני מביט
סביבי ואני רואה שכולם מתקדמים בחיים' ,הולך להם בחיים',
ואילו אני כביכול נשאר מאחורה ,מוותר ,מקריב ,נכנע ,כמובן הכל
'למענו יתברך' אבל עם קצת מרירות ,עם תחושת הפסד.
האמת שבודאי זה נסיון גדול ותמידי ,ולא אחת באים הרגשות
כאלה ,זה לא קל להתמודד עם זה ,אבל כאן חשוב מאד לחשוף
את הסוד הזה ,להתוודע ולגלות כי למרות כל תחושות ההפסד
127 פרק י"ז | טעם מתוק בפה...
לעצמו – נכון! בעינים הקטנות שלי אני לא רואה כלום ,שום דבר
לא משתנה ,אבל באמת יש כאן מציאות גבוהה יותר ,ועמוקה
יותר ,ששם אני פועל גדולות ונצורות בכל תפילה שאני מתפלל.
כולנו מאמינים שאין תפילה שבה ריקם ושהקב"ה שומע
אותנו ,אבל כדי לחיות את זה באמת כנראה צריך לבטל את
התפיסה השטחית והמצומצמת שלנו ,שהכל נגמר במה שאנחנו
רואים ומה שאנחנו מרגישים ,לא! יש משהו גבוה יותר ,רחב ועמוק
יותר ,שהוא חי וקיים ,ואם רק נרצה זה עונג שאין כמוהו.
אנחנו לא כ"כ רגילים לתפילה מסוג כזה ,כי הורגלנו להבין
שתפילה זה אמצעי להשיג משהו ,אמנם יתכן כי המטרה אף
'מקדשת' את האמצעי ובתפילה עצמה יש גם תועלת אבל בסוף
היעד שלנו הוא להגיע אל המטרה ,כך התפיסה שלנו פחות או
יותר ,וממילא אם התפילה לא הביאה למימוש הציפיה שלנו זה
נקרא שהתפילה לא הצליחה.
האמת היא שהתפילה אל ה' יתברך בכוונה הנכונה ובהכנה
הנכונה היא תענוג מספיק בפני עצמו ,היא מטרה בפני עצמה עוד
לפני שבאה הישועה ,כי עצם ההתרפקות על אבא שבשמים
שהוא 'כל יכול' זה העונג והאושר הכי מושלם שיש ,ההרגשה
הנפלאה שאני פונה למי שיש לו את כל האפשרויות ,והוא גם רוצה
מאד להשפיע עלי טוב ,והוא אפי' רוצה מאד שאני אפנה אליו
ואבקש אותו ,זה יכול לתת לנו שלווה ורוגע בלי גבול ,וגם לצבור
עוד ועוד כח של סבלנות להמשיך ולקוות להמשיך ולצפות.
לאסורים צאו 134
12וראוי לצטט כאן את דברי מרן הגה"צ ר' א"א דסלר זצוק"ל בספר מכתב מאליהו ]חלק
ב' מאמר 'תפילה מתוך התבטלות'[ :וכתב הריקאנטי בפרשת העקידה – ]פרשת וירא
פרק כב פסוק יד[ ואותו היום נקבע לכפרה על ישראל .ולפיכך דע כי שערי תשובה
פתוחין מראש השנה עד יום הכפורים ,כמה דאת אמר ]ירמיה לא ,ב[ ואהבת עולם
אהבתיך על כן משכתיך חסד ,בסבת אהבת אברהם אבינו ע"ה נמשך חסדו לבניו .ועל
אותם הימים כתיב ]ישעיה נה ,ו[ דרשו יי' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב ,קרוב ודאי,
שאלמלא שהשערים הללו פתוחין רחוק היה הדרך מאד ,כי כל הבקשות שאדם מבקש
מלפני השם יתעלה לולי המקטרגין והמונעים שיש באותה הבקשה היתה בקשתו
נעשית בין שיהיה צדיק או חוטא .אמנם בהגיע המתנה או הבקשה ההיא דרך צפון
]היינו במידת הדין[ ששם מעבר כל השאלות ,אותן הכחות מערערין ואומרים נעמוד
לדין אליה ואם אינו ראוי לא ישיג בקשתו ,והיא צפונה שם להיותה לצדיקים ,שנאמר
]משלי יג ,כב[ וצפון לצדיק חיל חוטא ,מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך פעלת לחוסים
בך נגד בני אדם ודאי .ואלמלא עקידת יצחק אין אחד מכל הנבראים יכול להפיק רצון
שאלתו מרוב דקדוק הדין במקום הזה.
ביאור דבריו הקדושים -כי אם מביטים על ענין התפילה מבחינה עליונה ,טמון בה קצת
חילול ,גדר מצוות התפילה הוא שהאדם צריך לבקש על כל צרכיו ,אכן כשאדם מבקש
מאת הקב"ה פרנסה רפואה וכדומה יש בעצם בקשתו מעין חילול ה' כי איך יעיז לספר
להקב"ה מה חסר לו ומה יהיה טוב עבורו ,כאילו שמסופק בזה שכל מאי דעבד רחמנא לטב
לאסורים צאו 136
אלא ביאור הדבר הוא כי הורשנו וגם נצטוינו להתפלל על כל צרכינו ,כי מה שנדמה
בעינינו כטוב עבורנו הרי בין כה וכה נעשה כל ההשתדלויות האפשריות להשיגו ,ואם לא
נפנה בתפילה אל מי שהיכולת באמת בידו נפנה אל רשות אחרת כגון הטבע ובני אנוש,
אך מובן שיש בזה מעין חילול גם כן ,כי בתפילתו ובבקשתו האדם מראה את הרגשתו
כאילו השי"ת מונע ממנו דבר שהוא טוב עבורו לפי הבנתו ,ואינו נותנו לו אלא בבקשו
ממנו ,ולזה רמז הריקנטי בהזכירו שיש דינים ועיכובים על עצם ענין התפילה.
אך גם מראה החילול הזה אפשר להסיר על ידי גילוי נקודה זאת של התבטלות לעומת
הנהגתו יתברך על אף כל תמיהותיה המדומות ,אותה נקודה פנימית שאברהם אבינו
הנחילה לנו ע"י נסיון העקידה ,היינו שנדע שכל בקשתנו היא רק לפי מה שאנו מבינים
כטוב לנו בהשגתנו המוגבלת ,אולם אנו מתבטלים בפני רצונו ,ובטוחים שיעשה את
הטוב האמיתי ,האיש הישראלי בהראותו את עצמו מוכן לקבל את כל מה שישלח לו ה'
יתברך ולקיים את רצונו יתברך באהבה מתוך כל ההסתרים שיסובבוהו ,מראה בזה
שנקודת העקדה עדיין ערה בלבו ,ובזה יכול גם לזכות למילוי בקשתו ,ולסלק מעליו את
הדינים והמקטרגים.
נקודה נוספת שהתבוננתי בה -שאם אדם זוכה למידת הביטחון ,הוא זוכה גם לאהוב 13
את הבריות ולהיות פחות 'אנכי' ,פתאם הכל נהיה וורוד ,יש מקום לעוד אנשים בעולם,
137 התפילה לצד הביטחון
שעשה לי כל צרכי
יש ברכה נפלאה ומרגשת במיוחד שאנחנו מברכים כל בקר
בברכות השחר – 'שעשה לי כל צרכי' ,אמנם הפירוש הפשוט
שזה הולך על נעילת המנעלים ]כמו שמבואר בגמ' ברכות ס[:
כי כנראה כשאדם לא מאמין בבורא עולם והוא סומך על עצמו ,אז הוא מרגיש הרגשת
אחריות ]על העולם כולו ,או לפחות על העולם המצומצם שלו[ .ואז עינו צרה באחרים,
והוא חושב רק על עצמו ,אבל כשאדם מגיע להכרה שהוא בסה"כ חסד של בורא העולם
ואין לו שום קיום משלו ,ממילא יש מקום לעוד אנשים בעולם ,יש מקום לעוד סגנונות
בעולם ,כמה תענוג זה לחיות בעולם עם הרגשה שכולם טובים וכולם יפים ,ולא רק
הדעה שלי היא הכי טובה ,ולא רק האופי שלי הוא המושלם ,החיים נהיים הרבה יותר
רגועים והרבה יותר שלווים.
כי החיים עם ביטחון בה' יתברך הם חיים אחרים לגמרי ,מלבד שזה ודאי התענוג
והשלווה הכי גדולה ,יש הרבה מעלות שיותר קל להשיג ולקנות אותם באופן הזה,
כשאדם חי עם ביטחון בה' הרבה יותר קל להשיג יראת שמים ,הרבה יותר קל להשיג
אהבת הבריות ,הרבה יותר קל להשיג מידות טובות ,ועוד הרבה מעלות טובות.
האמת היא שבאופן כללי ,הסיבה שקשה לנו להשיג מעלות רוחניות ,משום שאנחנו
חיים עמוק בתוך החומריות של העוה"ז ,ששם אין קיום ומשמעות למה שלא נראה
לעין ,אבל אם אדם מתרומם קצת מהשטחיות ומתחבר לעולם הבהיר של האמונה
בבורא עולם ,הוא מתחיל לראות את המציאות במבט רוחני יותר ,גבוה יותר ,וזה כבר לא
'משהו שמיימי' אלא זה הופך להיות מוחשי.
לאסורים צאו 138
אדם ירחיב קצת את המושגים הוא יבין שאפי' דבר הכי קטן
שמפריע לו הוא יכול בקלות לבטל אותו ע"י פנייה ישירה אליו
יתברך ,כן! בלי הרבה להסס פשוט לפתוח את הפה ולדבר,
ולהבין שהכל פתוח ושום דבר לא מוכרח שימשיך להיות.
אמנם תפילה היא עבודה שבלב והיא תכלית גבוהה ונפלאה,
אבל יחד עם זה אפשר עם התפילה לפתור הרבה בעיות ,לשבור
הרבה מוסכמות ,ולפרוץ הרבה גבולות ,ולאו דווקא ע"י השקעה
ומאמץ רב אלא פשוט לבקש 'ממנו' כי הוא קיים הוא נמצא ,הוא
שומע והוא יכול ,לא תמיד תפילה זה 'עבודה' לפעמים תפילה
זה צעד פשוט טבעי ומתבקש.
בדרך אגב -באמת העצה הכי טובה והכי מוצלחת בחיים
להשיג איזה שייכות אמיתית לתפילה וביטחון ,זה -להתפלל
ולבקש מהשי"ת על כל דבר הכי קטן ,ולא להתעצל בזה כלל ,כי
כמה שאדם מרבה בתפילה ובקשה מבורא העולם ,וככל
שהבקשות הם על דברים יותר פשוטים ולא רק על צרות ,יותר
מתחזק אצלו הקשר והתלות בבורא העולם ,ואז הוא מתקרב
אליו יותר ויותר.
141
14להרחבת ולהשלמת הענין באופן ברור יותר ,עי' בספר 'ואהבת' שכתב הרה"ג ר' שמואל
זאב פולק שליט"א ,שטרח להעמיד סוגיא זאת על בוריה.
לאסורים צאו 144
ההכרעה
אבל יש פעמים שקשה מאד לשלב את שני הדברים יחד ,יש
סוגי התמודדויות שאנחנו חייבים להכריע לכיוון מסוים ,אנחנו
מוכרחים לבחור באיזה דרך אנחנו הולכים לכאן או לכאן? ואנחנו
עומדים בפני בחירה קשה ,מה לעשות? איך להתנהג?
לדוגמא -כשאדם ל"ע מקבל מחלה כרונית או כל תפקיד
אחר ,שבהנהגת הטבע הוא לא אמור לחלוף אלא הוא כאן כדי
לשנות את דפוס החיים שלנו באופן כזה או אחר ,כאן קשה מאד
'לרקוד על שתי החתונות' ,מצד אחד ההכנעה וההרפייה ומצד
שני לנסות להילחם ולשנות את המצב ,או לפחות לנסות לצמצם
את ה'נזקים' ע"י תפילה ,כי אם אדם כבר מגיע למצב שהוא מוכן
לשמוע מוכן לקבל ומוכן להסכים אז 'אין אדם דר עם נחש
בכפיפה אחת' ,אדם לא יכול לדור דיור של קבע עם צרה
שמאיימת עליו באופן תמידי ,בשלב מסוים הצרה הזאת כבר לא
תהיה 'נחש' זה יהיה פחות מפחיד ומאיים.
ובאמת זו המטרה המרכזית של כתיבת ספר זה -להציג בפני
הציבור גם את ה'צד השני' ,ולספר את החוויה הנפלאה שאני
זוכה לעבור דווקא מכח הבחירה בצעד הזה של ההכנעה ,על
אף שהוא לכאו' פחות נעים ופחות מוצלח בהשקפה ראשונה
]וגם אצלי עד לא מזמן[.
ההכרעה האם לבחור בצד זה או לבחור בצד זה תישאר תמיד
כ'מקום פטור' ,אין הכרע לשום כיוון לא מבחינה הלכתית ולא
145 התפילה מול ההכנעה
15ובאמת ללא שום קשר תפילה היא אחד מארבעה דברים שצריכים חיזוק ]כמבואר בגמ'
בברכות לב [:ותפילה היא עבודה תמידית שצריכה להתגבר ולהתחזק מיום ליום.
לאסורים צאו 146
וטוב לב ,כי אם אני יתנהג כאחד שהכל טוב לו והוא שמח ולא
חסר לו כלום אז למה שבורא העולם יושיע אותי? למה שהוא
יקדם אותי בחיים? הרי טוב לי ולא חסר לי כלום ,ולכן כדי לשמור
על המצב שלי כ'מתפלל' וכזקוק לישועה מול בורא עולם ,אני
צריך להעמיד פנים ]או באמת[ כמסכן ורק אז יש סיכוי שהוא יושיע
אותי.
החרדה הזאת מבטאת קצת חוסר אמון במערכת הקשר
שבינינו לבין אבינו שבשמים ,כי אם אנחנו קצת מתבוננים על
עומק הקשר שבינינו ,אנחנו נבין שבכל התמודדות או קושי
שעוברים עלינו אין כאן ח"ו בן שמתמודד מול אבא שצופה מן
הצד ,אלא יש כאן כביכול אב ובנו שמתמודדים יחד ,וכל מחשבה
של ספק בזה מעוררת רחמים בעיקר על מי שמטיל בזה ספק.
ולכן מיותר לגמרי לעדכן את בורא העולם על מה שחסר לנו או
כביכול להזכיר לו שאנחנו עדיין זקוקים לישועה ,כן! – להתפלל,
לבקש ,להתחנן ,ולהתרפק עליו ,אבל לא במחשבה ח"ו לעדכן
את המצב שלנו ,כי הוא יודע הכל ,ולא רק יודע אלא הוא גם
נמצא אתנו שם ,בכל הקשיים והחוויות ובכל החולשות ,וגם
בקשיים שאנחנו אפי' לא מודעים להם16 .
16ואצטט כאן את דברי האור החיים הקדוש בענין זה -וירא ה' כי שנואה לאה.
יכוין לומר כי ה' לבדו הוא שידע והכיר כי היא שנואה לא כן היא שלא הרגישה
בשנאתה אלא שהיתה חושבת שאינה אהובה לבד כאשר אבאר מדבריה בסמוך
147 התפילה מול ההכנעה
17בנקודה הזאת אני נזכר במחשבה מענינת שעלתה בלבי – באחת השנים ער"ח אלול אני
מוצא את עצמי בביקור בביה"ח – איכילוב ניגש לתפילת מנחה של ערב ראש חודש
בבית הכנסת של בית החולים ,ואז אני נזכר שבעצם בשעה הזאת רבבות עמך בית
ישראל פוקדים את ה'מקומות הקדושים' ברחבי ארץ ושופכים צקון לחשם בתפילה
ובתחינה מול שריד בית מקדשנו או ציון הרשב"י או קבר רחל וכו' ואילו אני מוצא את
עצמי ביום גדול זה מתפלל במקום זר ומנוכר כזה ,איך הגעתי למצב כזה? ואז אמרתי
לעצמי – היא הנותנת ,הרי מי הביא אותי לכאן? הקב"ה בכבודו ובעצמו לא בחרתי לבא
לכאן ,זאת אומרת שכאן אני מתפלל בציון הכי קדוש במקום הכי נורא ,אין מקום יותר
טוב מהמקום הזה להתפלל ולפעול ישועות בער"ח אלול ,זה המקום שעליו בורא העולם
מצווה לי :היום תתפלל מנחה בבית הכנסת של בית החולים איכילוב ,אכן! עבורי 'מה
נורא המקום הזה – זה שער השמים'.
149 התפילה מול ההכנעה
אני מקווה שלא צריך דרגות גבוהות כדי להבין שהבחירה היותר
נכונה ויותר כדאית גם מבחינת האינטרס האישי שלנו היא לבחור
להיות אתו יתברך בפנים ,עם כל המשמעות של זה עם כל המחיר
של זה ,אמנם זה צעד נועז ואמיץ אבל עם קצת התבוננות
ומחשבה זו השקעה הכי נכונה שיכולה להיות.
אז אמנם שוב -יש כאן מבחן אמון עמוק ופנימי האם אנחנו
מוכנים למסור את גורלנו באופן מוחלט! בידי אבינו שבשמים עד
כדי שאפילו להתפלל אליו ולנסות עדיין לשלוט במצב ]באופן
מסוים[ כבר לא יהיה ביד שלנו ,או שאנחנו אמנם מוכנים להאמין
בו וגם להסכים לכל מה שהוא עושה אתנו ,אבל יחד עם זה
לפחות שישאר לנו משהו אחד ביד ,מפתח אחרון חזק ועצמתי –
'כח התפילה' ,שעל ידו נוכל עדיין להשפיע על המצב שלנו,
להשפיע על התכניות ,שיהיה לנו אחיזה כלשהי ,זה מבחן קשה
ועמוק.
אבל זה הסוגיא -כשאנחנו נכנעים אנחנו לא מוותרים על משהו
אנחנו לא מביאים על עצמנו הפסד ,אנחנו פשוט מוותרים על
העצמאות שלנו ,אנחנו מוותרים על 'כושר הניהול' שלנו ,זה הכל.
ההכנעה כתפילה
כמובן שכל מה שנכתב כאן על היתרון שבהכנעה ועל כחה
לפעול מבפנים ,כוונתי היא רק מבחינת האפשרויות שיש בידים
שלנו לפעול ולהביא עלינו ישועות והצלחות ,שישנם מצבים
שאפשר לפעול ולהוריד שפע באופן אחר.
לאסורים צאו 150
מתפלל בעת צרה והוא מרגיש מסכן ,הוא מרגיש סבל וצער רב
והוא מכניס את זה בתפילה ,ואם אדם באמת נמצא במצב כזה
התפקיד שלו הוא דווקא תפילה מתוך צרה שערכה וכחה עצום
ורב ,ולא התכוונתי ח"ו להטיל בזה פגם 18 ,אלא כוונתי שכאשר
אדם זוכה להמתיק את הדינים ולעבור למצב גבוה יותר אז
מתגלה אור נפלא ועצום של תפילה דווקא באופן של שמחה של
שלווה ושל ביטחון ,וכאן פחות מורגש הצורך לעורר רחמים כאן
זה יותר בהרגשה של 'בן אצל אביו' ,וכאן התפילה איננה במטרה
לשנות את המצב ולהילחם במצב אלא מטרת התפילה להוסיף
יותר ויותר חיבור אל השי"ת ,לקשור את גורלי יותר ויותר בו
יתברך ,שזה ודאי הישועה הכי גדולה שאני יכול להביא עלי.
תפילה צורך גבוה
ואמנם בודאי כי יש אופן תפילה שמעלתו יותר גבוהה כמבואר
בנפש החיים ]שער ב' פי"א[ שאדם מתפלל על צער השכינה
שבצרתו הפרטית ,וזה 'תפילה צורך גבוה' אבל גם אם לא זכינו
18וראוי לצטט כאן את דברי האור החיים הקדוש בענין זה :עה"פ 'ויאנחו בני
ישראל מן העבודה' ]פרשת שמות פרק ב פסוק כג[ -עוד ירצה על דרך אומרו
)תהלים קי"ח( מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה כי אחת מהתפלות המתקבלות
היא תפלה שמתוך צרה ,וכן הוא אומר )יונה ב'( קראתי מצרה ,והוא אומרו ותעל
שועתם וגו' מן העבודה פי' לצד שהיתה מצרת העבודה ,וכפי זה שועה זו היא
תפלה וצעקת כאב הצרה הנה היא רמוזה באומרו מן העבודה ויזעקו.
לאסורים צאו 154
המקהלה.
עולה על כולם שירת חייך וחיבורך הנפלא שהוא שיר ייחודי של
סולן שמרבה כבוד שמיים ייחודי ובאופן מופלא ביותר.
איו כאן רק דרושי תורה והגיגי מחשבה ,אלא תורת חיים ותמצית
החיים ,המיושמת בשטח וממליכה את המלך בתוך תוכי האדם בלב
ובמוח ,עד המחשבות והרגשות האחרונות.
ואין זה עוד חיבור העוסק בתורת המעשה ,אלא בנשמת התוה"ק
בחובות הלבבות ,שהיא העבודה לאורך כל חיי האדם בהשבה אל הלב,
וכידוע כתב החסיד בחובה"ל שכל התורה היא רק מבוא והקדמה
לעבודת חובות הלבבות.
ואדונינו הגר"א כתב עה"פ "להיות בה' מבטחך" )משלי כ"ב י"ט( וז"ל
ועיקר נתינת התורה לישראל הוא כדי שישימו בטחנם בד' ...לפי
שעיקר הכל הוא הביטחון השלם והוא כלל כל המצוות יער"ש.
עזבתני ובמחשכי הלילה הושבתני ועוזך וגודלך הוריתני ,אם תשרפני באש לא אוסיף
כי אם אהבה אותך ושמחה בך "...ע"ש(.
ד .אציין מ"מ בענין שכתבת על הודיה התמידית להשם על כל
פרט ופרט ,עיין בזה ברמב"ם סוף פ"י מברכות .וז"ל" :וכל המרבה
להודות את השם ולשבחו תמיד הרי זה משובח" ,ויעו"ש בהלכות
הקודמות לזה ושהוציא כן מדברי הגמ' ,וכן יעוין ביסוד ושורש
העבודה בצוואה שבסוף הספר מאות כ"ו ואילך ,וכן בפסוק
בתהילים )עא( "ואני תמיד איחל והוספתי על כל תהילתך וע"ש בפי'
המלבי"ם.
אברכך שתוסיף להרבות כבוד שמים לאורך ימים ושנים בדרכך
המיוחדת
ותזכה במהרה לכל הישועות
יעריף עליך ה' ממרומים שפע ברכה בכל הענינים
ממני ד .צ .ה.
בני ברק
161 מכתבי תגובה מהקוראים היקרים
המשך תגובה:
בוקר טוב ושלום רב.
קודם כל תודה מעומק הלב על גודל ההטבה שלך ששלחת לי
הספר ,זה רק מראה כמה אתה אכן קרוב היום לאבינו שבשמים.
קראתי את הכל מ א .עד ת .והרבה יותר ממה שכתוב כאן יש כאן.
לגופו של עניין ,הספר מדהים ,מוזיל דמעה ,אבל אכתוב לך אולי
חיזוק קטן איך שאני מסתכל על זה.
אני בן אדם שתמיד היה לי טוב בחיים ,הילדות הבחרות הנישואין
וכו'.
דבר אחד תמיד מאד מעיק לי ,איפה הגן עדן שלי? באיזה זכות אני
יבוא לבקש עולם הבא ,כשתמיד היה לי טוב פה בחיים ,תמיד אני
ממליך את אלוקים מתוך אושר ועושר ,מתוך כל טוב וטוב.
וכמובן אסור להתפלל על צרות ,ואני מתפלל תמיד שימשיך להיות
טוב ועוד יותר טוב ,ונא אל תביאיני לא לידי נסיון וכו'.
אבל תמיד אני מוטרד מה יהיה הכרטיס כניסה שלי לגן עדן.
וכשאני נפגש עם בן עליה כמוך ,אני מקנא בכרטיס כניסה שלך לגן
עדן ,בזיכוך שאתה עובר ,אתה ובני משפחתך מסביב ,ואתה כל רגע
ורגע ממליך את הקב”ה בבחינת רבי עקיבא מתי יבוא דבר זה לידי
ואקיימנו.
ואתה כעת נראה לי כמו יעקב ויוסף שעברו הרבה בחיים ,אבל זה
מה שהביא את יעקב להיות בחיר שבאבות ,ואת יוסף להיות יוסף
הצדיק.
לא אאריך יותר אבל הייתי בבחינת מגלה טפח ומכסה טפחיים.
שנית כמה רחב ליבי לראות את הגידולים של מורינו ורבינו רבי
163 מכתבי תגובה מהקוראים היקרים
שמואל פולק שליט”א שכמוני כמוך כולנו נהנים מזיו אורו זה רבות
בשנים ,ומשפיע עלינו טללי תחיה כמים קרים על נפש עייפה ,אשרי
שלו ושלנו ככה.
ואתה מצטרף גם להיות מהגנרלים של דורנו להיות ממצדיקי
הרבים ככוכבים יזהירו לעולם ,עלה.
והמשך ואשרי חלקך בזה ובבא.
ורבי עקיבא שראו שועל יוצא מבית קדשי הקדשים ,והם בכו ור"ע
מצחק ,הם בכו על הגלות הקשה ,והוא צחק כי דווקא מתוך זה הוא
רואה את הגאולה העתידה.
ובגמ' במנחות כט :מובא ,שמשה רבינו אמר להקב"ה הראני שכרו
של ר"ע ,הראהו ששוקלין את בשרו במקולין ,אמר לו רבש"ע זו תורה
וזו שכרה? אמר לו שתוק! כך עלתה במחשבה לפני ,וביארו המפרשים
שהכוונה למה שעלה במחשבה לברוא את העולם במידת הדין ,כי עי"ז
יהיה הטבה יותר מושלמת ,אלא שראה שאין העולם יכול להתקיים כיון
שלא יעמדו בזה ,אך רבי עקיבא היה בדרגה שהוא כן יכול לעמוד
במידת הדין השלמה ,ואצלו התנהגו כך כדי להביאו להטבה המושלמת.
והדברים משלימים אחד את השני ,כי באמת 'לית נהורא אלא ההוא
דנפיק מגו חשוכא' ]זהר פ' תצווה[ וכך צורת הדברים ,שהטוב הגמור
מגיע דווקא מתוך החשך ,ואת זה ר"ע היה חי ,ולכן חשך הגלות רק
הראה לו את טובת הגאולה ,ולכן התנהגו אתו משמים במהלך של חשך
כדי שיבא בסוף לטובה השלמה] ,יש לשים לב שהקב"ה הראה למשה
ששוקלין בשרו במקולין כתשובה למה שביקש הראני שכרו של ר"ע ,כלומר שזה
20
גופא מראה את השכר השלם[
כיוצ"ב מצינו בשבת פט :שלעתיד לבא הקב"ה יבא לאברהם ויעקב
ויאמר להם בניכם חטאו והם אומרים יאבדו על קדושת שמך ,ודווקא
יצחק הוא ימליץ טוב ויביא את הגאולה ,ולכאו' תמוה הלא יצחק הוא
מידת הדין והיה צריך להיות הפוך ,אלא שיצחק הוא נוטריקון 'קץ חי'
כלומר הוא חי את ההטבה השלמה שבסוף ,ולכן הוא שייך למידת הדין,
כי ההטבה השלמה מגיע דווקא מתוך הקושי והחשך ,ולכן דווקא יצחק
20ועי' במהר"ל ספר הנצח פ'כ"ו .שמאריך הרבה ביסוד הזה שההעדר קודם להויה ,ומסביר
בזה את הגמ' במכות.
לאסורים צאו 166
הוא יביא את הגאולה ,כי הוא שייך אל ההטבה הסופית יותר משאר
האבות ]ויש כאן עוד ענין במילה יצחק \ מצחק ,כי צחוק מגיע תמיד כאשר יש
מצב של הפתעה ודבר בלתי צפוי ,כשחווים את המצב הניגודי הזה זה מעורר צחוק,
ולכן הגאולה היא ענין של צחוק כמש"כ – אז ימלא שחוק פינו ,כי יהיה ניגודיות
גדולה של מעבר מחשך גמור אל האור הגמור ,ודו"ק) .כמדומני שמעתי מר' משה
שפירא זצ"ל([.
וצריך לדעת שההטבה המושלמת היא לא רק בעולם הבא -עולם
הנשמות ,אלא שלמות ההטבה היא דווקא כאן בעוה"ז לעתיד לבא
שיהיה עולם שלם ומתוקן בתכלית ,וזה ענין הגאולה שיהיה הכל טוב
הן ברוחניות והן בגשמיות ,העוה"ז הוא לא רק איזה מעבר ביניים אלא
הוא חלק מצורת הבריאה השלמה ,וכאן בעוה"ז נראה את גילוי כבודו
ומלכותו בשיא ההתפארות והעוצמה.
המשנה בסנהדרין מו .אומרת 'בשעה שאדם מצטער שכינה מה
לשון אומרת קלני מראשי קלני מזרועי' ,ובברכות ג .כתוב שכביכול
הקב"ה מצטער ואומר 'מה לו לאב שהגלה את בניו' ,ובזהר מוזכר
בהרבה מקומות הענין של 'שכינתא בגלותא'.
כלומר – כבוד שמים באמת מתגלה כאשר העולם במצב שלם ,כי
אז רואים מציאות מתוקנת ומושלמת כיאה למי שבראה ,אך כשיש
חיסרון בעולם כמו חולי או עניות וצרות וקושי יש בזה חיסרון בכבוד
שמים ,ולכן שכינה אומרת קלני מראשי קלני מזרועי ,והרי זה נחשב
כאילו השכינה עצמה בגלות ,כי חסר בכבודה ותפארתה ,והכבוד הגמור
של השכינה הוא כאשר כל העולם כולו יהיה במצב הטוב המתוקן
והשלם בלי שום חיסרון ,וזה יהיה בזמן הגאולה העתידה ,מלכות ה'
תתגלה בשיא תפארתה והכל יהיה בשלמות הן ברוחניות והן בגשמיות,
וזה ההטבה הסופית שהיא תכלית הבריאה.
המסר שאני בא לומר הוא ,שאכן יש כיתה א' ויש כיתה ב' ,אך
167 מכתבי תגובה מהקוראים היקרים
כמדומני שיש גם כיתה ג' ]שהיא כמובן רק למי שכבר עבר את כיתה א' וב'[ כי
כמובן צריך להרבות בתפילה ,וכמו"כ צריך לקבל הכל באהבה ולהשוות
רצונך לרצונו בבחינת חדר יחוד ,אבל יש כאן ענין נוסף גבוה יותר והוא
שכשיש צרה או צער או כל חיסרון אחר ,אז יש כאן חיסרון בכבוד
שמים ,יש כאן חיסרון בגילוי מלכות ה' בעולם ,יש כאן צער השכינה
כפשוטו ,ואנחנו צריכים להתחבר לצער הזה ,לכאוב אותו ,וזה ענין
האבילות על החורבן ,ולכן בכו ר"ג ור' אלעזר בן עזריה ור' יהושוע
כשראו שועל יוצא מבית קדש הקדשים ,אבל כל זה הוא רק שלב א',
ישנה ראייה עמוקה יותר והיא היתה ראיית ר"ע ,כי הרי כל חשך הוא
עצמו סיבת האור העתידי ,ולכן דווקא החשך יכול לתת לנו חיבור עמוק
וחזק יותר עם האור ,כי בלעדי החשך האור עדיין רחוק מאתנו מאד,
ורק כשרואים את החשך יש לנו תפיסה חזקה וקרובה יותר אל האור.
וממילא יש לנו כאן עבודה גדולה ועצומה ,כי הלא כל חיינו
מוקדשים למען כבודו יתברך ,וכל כוחותינו צריכים להיות מרוכזים אך
ורק לתכלית הזאת ,להרבות כבודו בעולם ,וא"כ כשרואים חשך וקושי
הרי שזה הזדמנות פז להתקרב ולהתחבר יותר אל הרצון הטהור לראות
כבר בגילוי מלכותו השלמה ,כי דווקא החשך מרמז יותר על האור
הקרוב ,ודווקא במצבים האלו אפשר להתחבר יותר אל התביעה
הגדולה 'ציפית לישועה' ,ולהתפלל ולבכות יותר שיחיש את הגאולה
השלמה בקרוב.
ועל דרך הדרוש אולי אפשר לומר ,שלא בכדי דווקא מסכת מכות
מסתיימת במילים – 'עקיבא נחמתנו עקיבא נחמתנו' ,כי דווקא
כשמקבלים "מכות" מהשמים ונמצאים במצב של 'עקב' שהוא החלק
השפל והירוד שבגוף שאין בו כמעט שום חיות ,דווקא משם אפשר
יותר להתחבר אל 'הנחמה' הגמורה.
ואחרי זה אפשר אולי לתת אור נוסף לשם הנפלא של החוברת
לאסורים צאו 168
כי שורש הגלות הוא הגאולה ,ואין קיום לגלות רק בכח הגאולה,
ונמצא הגאולה – חיות הגלות.
]שפת אמת – ויגש תרל"ז ,ד[
ב .ה.
בני ברק
169
להם "עם תועי לבב"? הרי בסופו של דבר כולם הלכו בנאמנות
גמורה אחרי ה'? בסופם של מ"ב מסעות ,התורה מסכמת
ש"אלה מסעי בני ישראל" שכולם הלכו אחרי ה' כעדר הרחלים
בלי שום תעיה והתמרדות?...
מה התשובה? כן ,אומר לנו משה רבינו ...בסוף כולם הלכו
אחרי ה'!
כל ההבדל היה ב"נקדמה"! האם לקדם את פני ה' או שנגרר
אחריו...
בסוף בסוף כולם אמרו תודה ...בסוף בסוף "כי לך תכרע כל
ברך תשבע כל לשון "...בסוף בסוף כולם יום אחד מפנימים
ש"דעו כי ה' הוא האלוקים הוא עשנו" וא"כ "לו אנחנו עמו ...בואו
שעריו בתודה "...אבל האם אתם מוכנים לנקדמה פניו בתודה?
אתם מוכנים ליזום תודה? אתם מוכנים להקביל את פני ה' כמו
רעיה נאמנת שמקבילה את פני דודה בשמחה ובטוב לבב
ואומרת לו :אני איתך בכל מצב! או ...או ש ...מה נעשה ...יש
ברירה ...סו"ס הוא הביג בוס ...הוא בסוף מחליט ...אז מה אעשה...
אני כפופה להחלטות שלו ...זה כל הסיפור! את המסר הזה משה
רבינו משמיע לנו מידי שבת בשבתו...
פונה אלינו משה רבינו ואומר :בשביל יום חול זה בסדר...
בשביל יום חול חיברתי לכם "מזמור לתודה "...ששם כתוב
התודה הבסיסית!
173 'נקדמה' פניו בתודה -תודה 'מראש'
שרציתי להספיק בטווח הזה ...ואנא ה' ,אני מאוד אודה לך אם
תעמוד בציפיות שלי! רגע ...ואם לא ...אם הרבש"ע לא יעמוד
בציפיות ...אז מה? נו ...אז מה אעשה ...מה ...אני לא אתפלל
מעריב באותו ערב? חס ושלום ...אבל יתכן שאני אלך למעריב
טיפה יותר לאט כזה ...מאוכזב כזה ...כדאי לך רבש"ע ...אם תתן
לי מה שאני רוצה ...אני אהיה כ"כ מרוצה שאני ארוץ לתפילה...
אני אודה לך ...אני אגיד נשמת...
אז הנה! על זה! לכאלו סיטואציות אנחנו צריכים לקחת את
הסיפור הזה ...כן ...אני מאוד רוצה שהפגישה תצליח ...אני מאוד
רוצה שיהיה גמר טוב ...ואני הולך להגיד על זה תהילים ...אבל
רגע לפני כן אני מוסר מודעה :רבש"ע :נקדמה פניו בתודה! מה
שיהיה ומה שלא יהיה ...אני איתך! אני בעזה"ש הערב ארוץ
למעריב בכל מצב ...גם אם לא תעשה מה שרציתי ...פרנציפ! כי
הוא אלוקינו ואנחנו עם מרעיתו וצאן ידו.
מה יכול להיות יותר גרוע מפגישה כושלת או כל מיני
הרפתקאות שאנחנו עוברים בחיים? שגם עוברים מ"ב מסעות
וגם עושים את זה בגרירת רגלים ונשארים עם תועי לבב הם...
"בואו נשתחווה ונכרעה נברכה לפני ה' עושנו" ,בוא נקבל
החלטה שאני מוכנה להיות רעיה של ה'! אני איתך! ורק איתך!
בכל מצב ללא תנאים...
לאסורים צאו 180
ישמחו במלכותך
מאת הרב שמואל זאב פולק שליט"א
ואז לפתע יענקלה שומע קול מאחוריו ...לא פחות ולא יותר
בורא עולם בכבודו ובעצמו מתגלה אליו תוך כדי מילוי הפיתה
ולוחש לו באוזן :יענקלה שלי ...כה אמר ה' :תבקש מהמוכר
שישים לך סחוג בפיתה! כדאי לך ...זה יהיה לך טעים ...אני אומר
לך ...להנאתך ולטובתך...
יענקלה מסתובב אחורה ...מה ...בורא עולם? בורא עולם
בכבודו ובעצמו מציע לי לשים סחוג בפיתה?
רגע רגע בורא עולם ...אין בעיה! אני מסכים ,בקשת ממני
לשים סחוג ,אני שם! אבל רגע ,אני רוצה לעשות פה סדר ...אני
רוצה שתסביר לי בורא עולם ...אני רוצה להבין:
אם זה למענך יתברך ...אם לך יתברך יש עניין שיהיה לי סחוג
בפיתה ...בשמחה ...בטח ...למענך יתברך אני מוכן גם לשים
פלפל חריף ...אפילו 'שיפקע' אש ...כי למענך יתברך אני גם מוכן
לאכול גחלי רתמים ...אז סחוג !?...מה השאלה...
אבל! אם אתה יתברך מבקש ממני לשים סחוג ...למה? כי
'כדאי לי '...כי ...כדי ש'-לי יהיה טעים '...אם זה בשבילי ...אז
תודה רבש"ע ...אני מוותר ...אני במקרה לא כ"כ אוהב סחוג
בפיתה ...אני לא אוהב חריף ...אז אנא רבש"ע :אם זה בשבילי,
אז תן לי לבחור מה טוב בשבילי...
האם יענקלה צודק? פעם הייתי בטוח ש-כן ...אז זהו שלא!
מתברר ש-לוי יצוייר שה' כביכול 'אוהב' סחוג ,אז הוא רוצה
185 ישמחו במלכותך
'בני ברק' כזה ...אז עיקר העבודה שלנו זה לגרום לעצמנו גם
לרצות להיות שם ...ולהיות שם לא ממקום של התבטלות לרצון
ה' ...אלא לגרום שזה יהיה באמת מתאים לי) ...בדיוק כמו ה'רעיה'
האידיאלית שמרגיעה את בעלה ...זה בסדר ...יש לי מה לעשות
בבני ברק ...תרגיש נוח ...טוב לי ללכת לאיפה שאתה רוצה(.
וממילא! אם ה' רצה שאני כעת אשאר רווקה ...אז הדבר הנכון
ביותר זה להיות יצירתית ולמצא דברים מסוימים שאפשר לעשות
אותם רק בתור רווקה ...אם ה' רוצה אותנו בתחנה מסוימת
בחיים ...מחכים לילדים ...אם מאד רוצים תמיד אפשר להיות
יצירתי ולמצא דברים שאפשר לאהוב אותם במצב הנוכחי...
ה' לא מחפש בת זוג שתלך אחריו לבני ברק כי היא מחקה את
עצמה והיא מוכנה להיגרר אחריו כצאן לטבח ...ה' לא מחפש בת
זוג מחוקה! ה' רוצה בן זוג שיהיה! שיהיה כאן! שיהיה 'בעניין'.
ולכן אומר הקב"ה לאברהם :אני רוצה שזה יהיה 'להנאתך
ולטובתך' ,אני רוצה שתמצא גם עניין אישי ב'לך לך' הזה ...על
משקל הגברת שאומרת לבעלה ...כן ...מצאתי בדיוק משהו שאני
צריכה בבני ברק.'...
הקב"ה מבקש "לך לך מארצך וממולדתך וכו'" אבל לא
סתם! תאהב את זה! תעשה שזה יהיה לך הנאה ...תגרום שזה
יהיה נחמד לך ...תגרום שלאן שה' רוצה שתלך ...בדיוק גם אתה
רוצה ללכת לשם...
191 ישמחו במלכותך
אדם הראשון מלמד אותנו לדורות :ביום ששי ה' הורה לי שלא
לאכול מעץ הדעת ...ומה אני עשיתי? אז עזבו ...עזבו כעת מה
אני עשיתי ...אני כעת מלמד אתכם מכאן ולהבא ...מה אתם
תעשו! איך אתם תצליחו לעמוד בניסיון שאני לא עמדתי בו ....מה
יקרה אם באחרית הימים שוב הקב"ה ישתול מלא מלא עצים של
עץ הדעת ומידע וחשיפה ...והוא ידרוש ממכם לא להתקרב לעץ
הדעת ...מה תעשו?
אז דבר ראשון :אני כמובן מזהיר אתכם לא לחזור על הטעות
שלי ...אל תעיזו לאכול מעץ הדעת! אל תעיזו להיחשף לעץ
הדעת של דורנו ...אבל עדיין זה לא מספיק! לא מספיק -לא
לאכול מעץ הדעת ...כי כעת בשבת קודש אני מבין מה היה חסר
לי כדי להתגבר אז ביום ששי ...כי כעת בשבת קודש שה' שוב
ביקש ממני לפרוש אמנם לא מעץ הדעת אבל ממלאכה ...הפעם
למדתי לשמוח בזה! למדתי לקיים "ישמחו במלכותך "...מזמור
שיר ליום השבת ...רק ככה הצלחתי לעבור שבת שלימה בקיום
רצון ה'...
גם אתם! באחרית הימים ,כששוב פעם ה' יעמיד אתכם מול
ניסיון עץ הדעת ...לא מספיק שתתגברו ...לא מספיק שאתה
ואשתך תעמדו כמו אדם וחווה בשעתו ותתבשלו מול נחש
הקדמוני שנושף לכם בעורף ומשכנע אתכם שוב ושוב לא מות
תמותון ...נו ...כמה אפשר להחזיק מעמד בלעמוד ממרחק אפס
מול עץ הדעת בו בזמן שהנחש הקדמוני הוא עד כדי כך אגרסיבי
לאסורים צאו 192
בניו ובני בניו אתו ,בנתיו ובנות בניו וכל זרעו הביא אתו מצרימה.
)בראשית פרשת ויגש פרק מו פסוק ז( -אחר שאמר בסמוך יעקב וכל
זרעו לא היה צריך לומר פעם ב' בניו ובני וגו'.
עוד צריך לדעת למה הפסיק בין בניו ובני בניו לבין בנותיו ובנות
בניו וכל זרעו בתיבת אתו ,ולא הספיק במה שאמר לבסוף הביא
אתו מצרימה.
אכן כוונת הכתוב הוא שבא להודיע כי יש הפרש בין בני יעקב
בירידתם למצרים כי יש מהם שבאו ברצונם לקבל גזירת מלך בלב
שלם ויש מהם שהיו חוככים להתעכב מרדת לכור הברזל ,וציינם
הכתוב מי ומי ההולכים לפרוע שטר חוב הגלות מרצונם ,ואמר
בניו ובני בניו אתו פירוש אלו לא הוצרך להביאם הוא אלא הם
מעצמם באו אתו בדומה לו ,ואחר כך סדר אותם שלא באו מרצונם
עד שהוצרך יעקב להורידם בעל כרחם ,והוא אומרו בנותיו ובנות
בניו וכל זרעו פירוש בני בני בניו אלו הביא אתו מצרימה פירוש
הוא הביאם לא לרצונם באו.
וראיתי לתת לב לדבריהם ז"ל )שמו"ר פ"א( שאמרו שכל זמן שאחד
מיורדי מצרים קיים לא התחיל השעבוד דכתיב )שמות א'( וימת
יוסף וגו' וכל הדור ההוא פירוש שירדו מצרים אז התחיל השעבוד,
כי אולי שזה היה להם לתשלום קבלת גזירת מלך ברצון פקע מהם
השעבוד כי סמא דיסורי קבולי .והעד הנאמן לזה גם כן כי יוכבד
וסרח בת אשר היו מיורדי מצרים )ב"ר פ' צ"ד( ובימיהם היה
השעבוד ,והטעם הוא לצד שהביאם יעקב ולא מרצונם ,ועיין
בדברי הזוהר )ויקהל קצח א( בפירוש פסוק אשרי שאל יעקב בעזרו
שברו על ה'.
)אור החיים שם(