‫‪1‬‬ ‫פתח דבר | הבשורה ה'כרונית'‬

‫בס"ד‬

‫לאמר‬

‫הגלו וגו'‬ ‫לאשר בחשך‬

‫]ישעיהו מט ט'[‬

‫מסע אישי מפותל ומרתק‬

‫עם חוויות ומסרים סודיים‬
‫מתוך ה'חדר יחוד' עם קוב"ה‬
‫שבט תשפ"ג‬
‫‪ -‬מהדורה מורחבת ‪-‬‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪2‬‬

‫לתועלת הרבים!‬
‫ניתן להשיג את גיליון 'שלהבת'‬
‫אשר הורתו ולידתו של ספר זה באו מהתכנים‬
‫הנפלאים שמתגלים שם מידי שבוע‬
‫בשליחת בקשה לכתובת מייל‬
‫‪shalhevet.e@gmail.com‬‬
‫‪3‬‬ ‫פתח דבר | הבשורה ה'כרונית'‬

‫לתגובות והערות‬
‫פקס – ‪03-6774848‬‬
‫מייל‬
‫‪z4141469@gmail.com‬‬

‫ניתן להשיג בפלא'‪:‬‬

‫‪052-7673381‬‬
‫‪050-4141469‬‬
‫עיצוב כריכה‪ :‬פסיפס ‪052-7160439‬‬
‫עימוד‪' :‬הוליגרפיק' ‪050-4127719 -‬‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪4‬‬

‫ֹלהי נִ ְפלְ א ֶֹתיָך ַוּמ ְח ְשׁב ֶֹתיָך ֵאלֵ ינוּ ֵאין ֲערְֹך‬
‫ַרבּוֹת ָע ִשׂ ָית ַא ָתּה ה' ֱא ַ‬
‫ֵאלֶ יָך ַאגִּ ָידה וַ ֲא ַד ֵבּ ָרה ָע ְצמוּ ִמ ַסּ ֵפּר‬
‫)תהלים פרק מ פסוק ו(‬
‫ראשית אודה לבורא העולם על שנתן ועדיין נותן בי אמון‬
‫ומייעד לי תפקיד ושליחות מיוחדת בעולמו‪ ,‬ובפרט שהביא‬
‫אותי לרגע הנפלא הזה שהיסורים הופכים להיות תורה‪,‬‬
‫ומתקיים בי הפסוק – 'אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך‬
‫תלמדנו' )תהילים צד יב( והנה אני זוכה שתהיה תורת ‪ -‬יסורים זו‬
‫לתורה שבכתב‪ ,‬ברוך שהחייני וקיימני והגיעני לזמן הזה‪ ,‬ויחד‬
‫עם זה אודה לו גם על הכתיבה והעריכה של ספר זה‪ ,‬כי הכל‬
‫ממנו‪.‬‬

‫בפרק זה אודה להורי היקרים והמסורים שלוקחים על עצמם‬

‫במסירות ובדביקות את האחריות להסיר ממני כל עול‬
‫שבעולם‪ ,‬ודואגים למלאת את כל צרכיי ולתת לי את ההרגשה‬
‫הטובה והשלמה ביותר‪ ,‬ובזכותם אני זוכה להיות פנוי ובטל כדי‬
‫להתעסק בסוגיות עדינות ורגישות אלו‪.‬‬

‫ואוסיף כאן תודה מיוחדת‪ ,‬לחבר יקר ואהוב‪ ,‬ידיד טוב ונאמן‪...‬‬
‫אשר ליווה אותי בשותפות מלאה ובמסירות נפש בתקופה‬
‫המאתגרת בחיי‪ ,‬בתחילת דרכי החדשה‪ ,‬והוא הניח את אבן‬
‫הפינה והיסודות האיתנים להמשך דרכי ולכל הפרקים הבאים‪.‬‬
‫‪5‬‬ ‫פתח דבר | הבשורה ה'כרונית'‬

‫קובע ברכה לעצמו מי שזכה להיות ממוסרי התורה ומעתיקי‬

‫הדעת של דורנו דור עקבתא דמשיחא‪ ,‬ובפרט בתורה זו של‬
‫'קבלת עול מלכות שמים' הרה"ג ר' שמואל זאב פולק שליט"א‬
‫אשר באופן כללי מיינו אנו שותים ומפתו אנו אוכלים‪ ,‬ובפרט‬
‫בכתיבת סיפור זה שהתחיל והמשיך בזכות עידודו ותמיכתו‬
‫ועזרתו‪ ,‬ישלם ה' פעלו ותהי משכורתו שלמה‪ ,‬ויזכה להמשיך‬
‫להאיר ולהעיר ליבותיהם של ישראל לאביהם שבשמים עד‬
‫ביאת גו"צ ועד בכלל‪.‬‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪6‬‬
‫‪7‬‬ ‫פתח דבר | הבשורה ה'כרונית'‬

‫תוכן עניינים‬
‫פתח דבר ‪9 .......................................................................................‬‬
‫פרק א' ❋ הבשורה ה'כרונית' ‪17 ......................................................‬‬
‫פרק ב' ❋ ההכחשה ‪24 .....................................................................‬‬
‫פרק ג' ❋ הכרזת מלחמה ‪28 ............................................................‬‬
‫פרק ד' ❋ המלחמה בצל ה'אמונה' ‪30 .............................................‬‬
‫פרק ה' ❋ הפסקת אש – 'מטרייה' ‪40 ..............................................‬‬
‫פרק ו' ❋ העתיד??? – לכתך 'אחרי' ‪44 ...........................................‬‬
‫פרק ז' ❋ ההכנעה שלב א'‪ – ...‬ולו אנחנו ‪48 ...................................‬‬
‫פרק ח' ❋ 'לתבירי ליבא' ‪65 .............................................................‬‬
‫פרק ט' ❋ חוסר וודאות – 'ממנו' תקוותי ‪76 ...................................‬‬
‫פרק י' ❋ 'עול' מלכות שמים – חירות אמת ‪81 ...............................‬‬
‫פרק יא' ❋ תשב תנוח‪88 .............................................................. ...‬‬
‫פרק יב' ❋ 'כסא המלכות' – הכנעה שלמה ‪97 ................................‬‬
‫פרק יג' ❋ ישמחו ב'מלכותך' – ממנו ישועתי ‪108 ..........................‬‬
‫פרק י"ד ❋ לעשות רצונך ‪ -‬לפחד?!?! ‪113 .....................................‬‬
‫פרק ט"ו ❋ 'ויוציאני למרחב' ‪118 ....................................................‬‬
‫פרק י"ז ❋ טעם מתוק בפה‪122 ................................................... ...‬‬
‫נספח ‪' -‬התפילה' ‪129 .......................................................................‬‬
‫התפילה לצד הביטחון ‪131 ..............................................................‬‬
‫התפילה מול ההכנעה ‪141 ................................................................‬‬
‫מכתבי תגובה מהקוראים היקרים ‪157 ............................................‬‬
‫הרב שמואל זאב פולק שליט"א‪:‬‬
‫'נקדמה' פניו בתודה ‪ -‬תודה 'מראש' ‪169 .......................................‬‬
‫ישמחו במלכותך ‪181 .......................................................................‬‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪8‬‬
‫‪9‬‬ ‫פתח דבר | הבשורה ה'כרונית'‬

‫פתח דבר‬

‫כתיבת סיפור זה באה כנסיון לעורר קצת את תשומת ליבנו על‬

‫הקשר החם והאוהב שבינינו לבין אבינו שבשמים‪ ,‬שבצוק העתים‬
‫ומרוב תלאות ונסיונות לעתים קשר נפלא זה מתעטף בשכבה של‬
‫אבק – הרגשה של מרירות‪ ,‬עוינות‪ ,‬ניכור‪ ,‬ח"ו‪ ,‬והמטרה של כתיבת‬
‫סיפור זה היא לעורר קצת את נקודות האור והטוב שבכל מידה‬
‫ומידה שהוא יתברך מודד לנו‪ ,‬ולנסות לעורר בנו את ההרגשה‬
‫והטעם הטוב שבאהבה הנצחית שבינינו‪ ,‬שבאים לידי ביטוי‬
‫לעיתים ביותר עומק ודווקא מתוך החשך והערפל‪.‬‬
‫אמנם זה צעד מורכב ולא פשוט לבא ולחשוף את עצמי קבל‬
‫עם ועדה בפרט בנושא כ"כ רגיש ופחות נעים של התמודדות‪...‬‬
‫אולם אספר לכם דברים כהוויתן‪ :‬רעיון זה של כתיבת הדברים‬
‫והוצאתם לאור‪ ,‬התעורר בעקבות מהלך נפלא שעברתי‬
‫בחודשים האחרונים‪ ,‬ובשיאו של המהלך עלתה בלבי המחשבה‬
‫שכדאי וראוי להעלות את הדברים על הכתב‪ ,‬ולהביא אותם לפני‬
‫עם ישראל‪ ,‬בפעם הראשונה דחיתי את הרעיון בביטול‪ ,‬וכשזה בא‬
‫שוב זה היה עבורי כבת קול מן השמים‪ ,‬ולכן הבנתי שזה התפקיד‬
‫שלי בעת הזאת‪ ,‬וכך ממחשבה למעשה‪.‬‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪10‬‬

‫לאחר שהבנתי שזה התפקיד שלי כרגע‪ ,‬התבוננתי מדוע אני‬

‫כ"כ מתחבר לזה‪ ,‬ובפרט שאני מטבעי לא כ"כ אוהב להופיע‬
‫ב'רשות הרבים'‪ ,‬ואיך אני יעשה צעד כזה? ומלבד זה חשבתי‪,‬‬
‫הרי החוויות הנפלאות שעברתי הם קנין אישי ופנימי שלי ולכאורה‬
‫הם חלק ממני‪ ,‬וא"כ איך אני מוכן להפקיר אותם כ"כ בקלות‬
‫ולהפוך אותם לנחלת הכלל?‬
‫והתשובה שאמרתי לעצמי‪ ,‬שאכן אם זה היה קנין שאני רכשתי‬
‫בעצמי היה לי קשה מאד לעשות צעד כזה נועז כ"כ בקלות‪ ,‬אלא‬
‫שהאמת היא שזה לא קנין שלי כלל וכלל‪ ,‬זה שייך ל'קונה שמים‬
‫וארץ'‪ ,‬אני רק זכיתי להיות ה'שחקן' שדרכו זה התהווה בעולם‪,‬‬
‫ויתגלה לעולם בעז"ה‪ ,‬אבל זה לא שייך לי‪ ,‬זו האמת‪ ,‬ולכן אני לא‬
‫חושף כאן את עצמי ולא מפקיר משהו שהוא חלק ממני‪ ,‬כי זה‬
‫הכל שלו יתברך‪ ,‬זו האמת! ]כמובן שמלבד זה מצטרף כאן גם רווחים‬
‫אישיים‪ ,‬כמו – הצורך האנושי לבטא את עצמי‪ ,‬לקבל מהציבור הזדהות‬
‫ופירגון וכו' וכו'[‪.‬‬
‫ויותר מזה התבוננתי ‪ -‬שיש כאן מהלך אחד ארוך ומתמשך‬
‫מההתחלה עד היום הזה של תפקיד ושליחות נפלאים שזכיתי‬
‫לקבל מבורא העולם‪ ,‬כשפיסגת השליחות היא להעביר ולגלות‬
‫את מה שעברתי 'ביני לבינו יתברך' ‪ -‬מבתי גוואי לבתי בראי –‬
‫ולהחזיר ולגלות את זה לכלל ישראל‪ ,‬כי בעצם זו היא מטרת‬
‫ביאתנו לעולם הזה ‪' -‬כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו' ‪ -‬ברוך‬
‫אלהינו שבראנו לכבודו‪ ,‬וכל הישג גשמי ורוחני שאנחנו משיגים‬
‫‪11‬‬ ‫פתח דבר | הבשורה ה'כרונית'‬

‫כאן בעולם הזה הוא רק אמצעי לגילוי כבודו יתברך בעולם ואינו‬
‫קנין או רכוש אישי שלנו‪.‬‬
‫ענינו של סיפור זה שמובא כאן בפרקים הבאים ‪-‬‬
‫זכיתי והקב"ה ברחמיו בחר בי לתת לי מתנה נפלאה ויקרה‪,‬‬
‫אינני יודע למה דווקא אני זכיתי‪ ,‬אבל כן! בורא העולם נתן לי‬
‫מתנה יקרת ערך ששמה 'יסורים'‪ ,‬ויחד עם זה הוא נתן לי 'הוראות‬
‫שימוש'‪ ,‬הוא נתן לי את כל הכלים להפוך את היסורים ל'סם‬
‫חיים'‪ ,‬שלא רק מזכך ומטהר אלא גם מצמיח חיים חדשים‪.‬‬
‫בהגדה של פסח אנו אומרים את הפיוט הידוע 'דיינו' שם אנו‬
‫הוֹצ ָיאנוּ‬
‫מפרטים ואומרים ‪ -‬כַּ ָמּה ַמ ֲעלוֹת טוֹבוֹת לַ ָמּקוֹם ָעלֵ ינוּ‪ִ .‬אלּוּ ִ‬
‫ִמ ִמּ ְצ ַריִ ם וְֹלא ָע ָשׂה ָב ֶהם ְשׁ ָפ ִטים ַדּיֵּ נוּ וכו' ִאלּוּ נָ ַתן לָ נוּ ֶאת ַה ַשּׁ ָבּת‪.‬‬
‫וְֹלא ֵק ְר ָבנוּ לִ ְפנֵ י ַהר ִסינַ י ַדּיֵּ נוּ‪ִ .‬אלּוּ ֵק ְר ָבנוּ לִ ְפנֵ י ַהר ִסינַ י‪ .‬וְֹלא נָ ַתן‬
‫תּוֹרה‪ .‬וְֹלא ִהכְ נִ ָיסנוּ לְ ֶא ֶרץ‬‫תּוֹרה‪ַ .‬דּיֵּ נוּ‪ִ .‬אלּוּ נָ ַתן לָ נוּ ֶאת ַה ָ‬ ‫לָ נוּ ֶאת ַה ָ‬
‫יִ ְשׂ ָר ֵאל ַדּיֵּ נוּ‪ִ .‬אלּוּ ִהכְ נִ ָיסנוּ לְ ֶא ֶרץ יִ ְשׂ ָר ֵאל‪ .‬וְֹלא ָבנָ ה לָ נוּ ֶאת ֵבּית‬
‫טוֹבה כְּ פוּלָ ה ְוּמכֻ ֶפּלֶ ת לַ ָמּקוֹם‬ ‫ַה ִמּ ְק ָדּשׁ‪ַ .‬דּיֵּ נוּ‪ַ .‬על ַא ַחת כַּ ָמּה וְכַ ָמּה ָ‬
‫הוֹצ ָיאנוּ ִמ ִמּ ְצ ַריִ ם וכו'‪.‬‬
‫ָעלֵ ינוּ‪ִ .‬‬
‫ושמעתי ממרן חכם שלום הכהן זצ"ל שהקשה‪ ,‬איך יתכן לומר‬
‫אלו לא נתן לנו את התורה או אלו לא קרבנו לפני הר סיני וכו'‬
‫דיינו‪ ,‬הרי אנחנו יודעים שכל תכלית יצא"מ היא להביא אותנו‬
‫לקבלת התורה ]כמש"כ 'בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את‬
‫האלהים על ההר הזה[‪ ,‬וכן שאר הדברים שמוזכרים שם‪ ,‬הרי‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪12‬‬

‫בודאי כולם הם דברים הכרחיים וקיומיים לעם ישראל‪ ,‬וא"כ איך‬

‫יתכן לומר עליהם דיינו?!‬
‫וביאר כך‪ :‬אכן היום לאחר מעשה אנחנו יודעים שללא תורה‬
‫ושבת וכו' אין כלום‪ ,‬אבל אנחנו מודים לקב"ה ואומרים לו‪ ,‬אנחנו‬
‫היינו כ"כ קטנים וכ"כ ריקנים לפני שנתת לנו את כל המתנות‬
‫הללו‪ ,‬עד שמבחינת ההשגה הדלה שהיתה לנו אז‪ ,‬כל פרט הכי‬
‫קטן שנתת לנו והשפעת עלינו היה די לנו בו‪ ,‬לא היינו מבקשים‬
‫יותר מזה‪ ,‬אתה השפעת עלינו טוב כ"כ גדול ועצום שבדמיון הכי‬
‫רחוק שלנו לא היינו אפי' חולמים על דברים כאלו‪ ,‬ועל זה אנחנו‬
‫מודים בסוף הפיוט ואומרים על אחת כמה וכמה וכו'‪ ,‬כלומר‬
‫עכשיו אחרי שקבלנו את כל המעלות האלה אנחנו כבר מבינים‬
‫את ערכם מעלתם ונחיצותם‪ ,‬וכבר איננו יכולים לומר עוד דיינו‪.‬‬
‫עכ"ד‪.‬‬
‫אני מרגיש‪ ,‬כי בורא העולם לקח אותי‪ ,‬בן אדם פשוט‪ ,‬קטן‪,‬‬
‫מצומצם‪ ,‬בלי הרבה מושגים‪ ,‬וברחמיו הרבים פתח בפני עולם‬
‫ענק‪ ,‬רחב ונפלא‪ ,‬שבמחשבות ובדמיונות הכי רחוקים לא הייתי‬
‫מדמיין להגיע לכאלה מקומות‪ ,‬הקב"ה פתח לי את ה'תיאבון'‬
‫לעולמות חדשים ונפלאים שכלל לא ידעתי על קיומם‪ ,‬ולכן על‬
‫כל פסיעה וצעד שעברתי אני אומר אילו זה‪ ...‬בלבד דיינו!‬
‫דוד המלך אומר בספר תהילים 'יסר יסרני יה ולמוות לא‬
‫נתנני' )תהילים קיח‪ .‬יח(‪ ,‬בנוהג שבעולם הוא שביסורים יש טעם של‬
‫מוות ]פעמים יותר ופעמים פחות אבל יש בהם טעם מר של מוות[‪ ,‬ולא‬
‫‪13‬‬ ‫פתח דבר | הבשורה ה'כרונית'‬

‫רק טעם אלא בעצם טבעם של היסורים הוא להמית את האדם‬

‫בפועל ]לפחות באופן חלקי[‪ ,‬אומר דוד המלך‪ :‬בורא העולם נתן לי‬
‫יסורים שהם יסורים של חיים! היסורים האלו לא גרמו לי למוות‪,‬‬
‫למוות לא נתנני‪ ,‬הוא לא נתן לי למות מהם ]או להרגיש בהם‬
‫טעם מיתה[‪.‬‬
‫ובכן‪ ,‬זכיתי לעבור מסלול נפלא של אתגרים ונסיונות‪ ,‬שמכחם‬
‫זכיתי להציץ קצת לתוך העולם של האמונה בהשגחה פרטית‪,‬‬
‫ולחוות על בשרי בזעיר אנפין 'היכי דמי ביטחון'‪ ,‬וחשוב להדגיש‬
‫‪ -‬כי הקב"ה ברחמיו הביא אותי למקומות בהם אין הרבה ברירות‬
‫לבחור בדרכים אחרות ]פשוט ‪ -‬להיות או לחדול[‪ .‬והפנייה אליו‬
‫כמעט מתבקשת מאליה‪ ,‬בדומה למצב של עם ישראל בעמדם‬
‫לפני קריעת ים סוף‪.‬‬
‫אבל לא זה סוף דבר! אמנם בודאי היה אפשר לומר כאן בפה‬
‫מלא דיינו! על אחת כמה וכמה שבורא העולם ברחמיו נתן לי‬
‫'בונוס אדיר' ]הביטוי 'בונוס' לא כ"כ מדויק כי באמת זה כ'יתרון האור מן‬
‫החשך'‪ ,‬אבל בשלב הזה לפני הפרקים הבאים בתוך הספר ראוי עדיין‬
‫להשתמש בשפה עדינה‪ [...‬הוא גילה בפני עולם נפלא שהיה חדש‬
‫לי עד כה ]והוא כנראה עדיין חדש לעוד הרבה אנשים[ ולא ידעתי על‬
‫קיומו‪ ,‬העולם הזה הוא העולם שבו מתהפכים היוצרות‪ ,‬ובמקום‬
‫תחושה של הקרבה והפסד‪ ,‬אנחנו נעשים כביכול הנותנים‪,‬‬
‫המשפיעים‪ ,‬והממליכים‪ ,‬במקום הנפלא הזה אנחנו פחות‬
‫מקריבים ומוותרים אלא אנחנו זוכים בזכות היקרה והנדירה‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪14‬‬

‫להיות אלה שמניחים למלך מלכי המלכים 'כתר מלכות'‪.‬‬

‫את העולם הזה זכיתי להכיר בס"ד‪ ,‬בעיקר ממאמריו‬
‫הנפלאים והמחזקים של הרה"ג ר' שמואל זאב פולק שליט"א‬
‫בעלון 'שלהבת'‪ ,‬ואח"כ בספר הנפלא 'ואהבת'‪ ,‬ששם נפתח‬
‫בפני לראשונה בחיי עולם חדש‪ ,‬תורה חדשה שלא שמעתי ולא‬
‫הכרתי‪ ,‬ולאחר מכן זכיתי ]כאילו בהזמנה[ לעבור תהליך נפלא‬
‫בחלק המעשי בתפקיד האישי שאתו אני מתמודד‪ ,‬כך שבורא‬
‫העולם הזמין לידי את האפשרות להיכנס לעולם הנפלא הזה‬
‫בבחירה ]דווקא בבחירה כי לא יתכן אחרת‪ ,‬כפי שידוע שמלכות‬
‫באה ומתקיימת רק ברצון‪ - ,‬ומלכותו ברצון קבלו עליהם[ ולהכיר‬
‫קצת מבפנים‪.‬‬
‫אני כבר מתאר לעצמי חלק מהתגובות שאני אקבל על‬
‫הסיפור שמובא כאן לפניכם‪ ,‬והצד השווה שבהן – קריאות‬
‫השתאות‪ ,‬איזה דרגות גבוהות! וכו' וכו'‪ ,‬וכאן אני מקדים ואומר‬
‫שבדיוק על זה באתי‪.‬‬
‫ראשית‪ ,‬אין לי כאן שום מקום להתפאר בו‪ ,‬כי באמת זה לא‬
‫קנין שלי ולא בזכותי‪ ,‬בכלל לא! פשוט הקב"ה לקח אותי והגביה‬
‫אותי למעלה ברחמים גמורים!‪ ,‬שום דבר לא ממני או בזכותי‪.‬‬
‫אבל יותר מזה אני רוצה לזעוק כאן ולומר‪ :‬אתם מתפעלים‬
‫ומשתאים 'איזה דרגות'‪ ,‬נכון? שתדעו דבר אחד‪ :‬שהמתנות‬
‫הנפלאות האלו שאתם כ"כ מתפעלים מהם מתגלגלים לנו בין‬
‫‪15‬‬ ‫פתח דבר | הבשורה ה'כרונית'‬

‫האצבעות‪ ,‬ואנחנו בורחים ומפחדים מהם כבורחים מפני האש‪,‬‬

‫כן! בדיוק על זה אנחנו מוותרים‪ ,‬בדיוק על זה אנחנו מרבים‬
‫בתפילות וזעקות שח"ו לא נזכה אפי' למשהו מזה‪ ,‬אז אמנם‬
‫בודאי אין ביכלתנו לבקש יסורים ואנחנו מתפללים בכל יום 'אל‬
‫תביאנו לידי נסיון'‪ ,‬מפני שיסורים זה נסיון מורכב מאד‪ ,‬אבל‬
‫לפחות קצת להוריד מהפחד והחרדה הנוראים שיש לנו מכל ריח‬
‫של יסורים‪.‬‬
‫וכאן הפנייה והזעקה נחלקת לשניים ‪ -‬לאלו ש'מבחוץ'‬
‫שמביטים על התמודדות או על יסורים כדבר ששייך ל'אוכלוסיה‬
‫מסוימת'‪ ,‬ולאלו ש'מבפנים' שזכו להיות חלק מהאוכלוסיה הזאת‬
‫בכל צורה ואופן שהם‪.‬‬
‫לאלו שמבחוץ‪ :‬יסורים זה לא בהכרח מחלה או צרה אחרת‬
‫ל"ע‪ ,‬אלא כל קושי‪ ,‬כל עגמת נפש‪ ,‬כל עיכוב או כל שינוי תכנית‪,‬‬
‫אמנם אנחנו לא מזמינים את זה אבל אם זה כבר מגיע אלינו‬
‫לפחות לא לפחד ולברוח‪ ,‬אלא לדעת שע"י בחירה נכונה אנחנו‬
‫יכולים להשתמש בזה ולכרות מזה זהב ויהלומים‪ ,‬כי הקב"ה רוצה‬
‫תמיד להשפיע עלינו רק טוב‪.‬‬
‫ולאלו שזכו להיות 'מבפנים'‪ ,‬אלו שזכו לקבל מתנות בעטיפה‬
‫של יסורים‪ ,‬הזעקה היא‪' :‬לאמר לאסורים צאו'‪ ,‬אתם אולי חושבים‬
‫שאתם אסורים באיזה צרה‪ ,‬באיזה חולי‪ ,‬באיזה קושי‪ ,‬אתם יכולים‬
‫לצאת בגדול‪ ,‬המחתרת חתורה לפניכם‪ ,‬רק תבינו ותכירו בזה‪:‬‬
‫שאתם לא אסורים‪ ,‬אתם ה'בני חורין האמיתיים'‪ ,‬אתם ה'בלתי‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪16‬‬

‫מוגבלים באמת'‪ ,‬דווקא אתם אם רק תרצו כבר נמצאים בעולם‬

‫של חירות‪ ,‬בעולם בו התפיסה וההשגה היא ללא גבולות‪ ,‬ועל כך‬
‫תקראו בפרקים הבאים‪.‬‬
‫ואסיים בתפילה לפני בורא העולם‪ ,‬יהי רצון שיהיו הדברים‬
‫כ'טל של חיים' להפיח רוח חדשה בכולנו‪ ,‬ובפרט בעצמות‬
‫העייפות של אלו שזוכים לקבל את 'עול היסורים'‪ ,‬ובקרוב נזכה‬
‫שיתגלה עלינו 'והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה'‬
‫אחד ושמו אחד' וכמו שדרשו חז"ל – ושמו אחד‪ :‬כולו הטוב‬
‫והמטיב )פסחים נ‪.(.‬‬
‫העורך‬
‫‪17‬‬ ‫פרק א' | הבשורה ה'כרונית'‬

‫בסייעתא דשמיא‬

‫פרק א'‬
‫הבשורה ה'כרונית'‬

‫היה זה באחד מהביקורים שלי במרפאת טרשת נפוצה‬

‫בביה"ח תל השומר‪ ,‬המתנתי שם בפינת ההמתנה לטיפול‬
‫פיזיותרפיה‪ ,‬ובאקראי הצצתי על לוח המודעות במקום‪ ,‬היה תלוי‬
‫שם איזה כתבה על בריאות‪ ,‬ולראשונה ראיתי שכתוב שם את‬
‫צמד המילים 'טרשת נפוצה – מחלה כרונית'‪.‬‬
‫היום אני מבין‪ ,‬כי מאז התחיל מסלול החיים שלי‪ ,‬אמנם‬
‫אובחנתי כחולה ט"נ כבר כמה שנים קודם‪ ,‬אבל ההשגחה‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪18‬‬

‫העליונה דאגה שלא יכנס לי בראש המונח – מחלה כרונית‪,‬‬

‫והאמת שגם כשזה נגלה לי לאחמ"כ באקראי כנראה לא באמת‬
‫יחסתי חשיבות למונח – כרוני‪ ,‬ובעצם עד היום אני מרגיש כי‬
‫בחסדי ה' המונח הזה לא הצליח להשפיע עלי ולשכנע אותי‪.‬‬
‫הרגע הראשון‪...‬‬
‫הכל התחיל לפני קצת יותר מעשר שנים‪ ,‬הייתי בחור צעיר‬
‫בערך בגיל עשרים‪ ,‬בריא ‪ -‬ללא מחלות רקע וכדו' ]הכרתי את בית‬
‫החולים רק מהעבר‪ ,‬כשהייתי ילד והיה לי שבר ברגל[‪ .‬והנה יום אחד‬
‫חשקה נפשי לנסוע להתפלל בציון הרשב"י במירון‪ ,‬וממחשבה‬
‫למעשה קמתי ועליתי‪ ,‬ובחזור כשאני יורד את הירידה מההר אני‬
‫מרגיש כי הידיים שלי קצת רדומות ]חוסר תחושה[ בהתחלה‬
‫חשבתי אולי זה מהקור הנורא ששרר שם‪ ,‬חזרתי לישיבה ולאחר‬
‫יום יומיים אני רואה שהתופעה לא חולפת אלא רק מתפשטת‬
‫ומתחזקת קצת יותר‪ ,‬ואז החל תהליך של בדיקות שונות עד‬
‫לתוצאה הנפלאה שאתה אני זוכה להתמודד עד היום‪.‬‬
‫בהדרגה‬
‫למי שלא יודע‪ ,‬מחלה זו כדרכם של מחלות נוירולוגיות אחרות‬
‫מתחילה בסימפטומים קלים אשר כמעט ולא ניכרים‪ ,‬ואט אט‬
‫מתחיל תהליך הדרגתי של החמרה בכל מקרה באופן שלו‪ ,‬מה‬
‫שעלול להטעות ולתת תחושה שהכל בסדר‪...‬‬
‫וכאן מגיע הבשורה והמונח 'כרוני'‪ ,‬בנוהג שבעולם כבר‬
‫בראשית הדרך דואגים לעדכן את האובייקט כי האבחון הזה הולך‬
‫‪19‬‬ ‫פרק א' | הבשורה ה'כרונית'‬

‫ללוות אותו כל ימי חייו‪ ,‬ו'נעים להכיר זה החבר החדש שלך'‪.‬‬

‫האיבחון‬
‫האמת היא שאני לא יודע וקשה לי לתאר מה מרגיש בן אדם‬
‫כשאומרים לו תראה 'אתה מאובחן במחלה קשה שהולכת‬
‫ומידרדרת‪ ,‬והיא כאן כדי להישאר‪ ,‬היא כנראה לא תעזוב אף‬
‫פעם! זו באמת תחושה נוראה‪ ,‬גם בגלל הענן השחור שמרחף‬
‫מעל בשורה כזו‪ ,‬וגם בגלל חוסר הוודאות הנוראי שרק מתחיל‬
‫מהרגע הזה‪ ,‬והולך ומסתבך מיום ליום‪.‬‬
‫אני לא בא לדבר על החלק הזה‪ ,‬כי אני ברוך ה' לא עברתי‬
‫את הטראומה הזו‪ ,‬לא ישבתי מול פנים חמורות סבר לשמוע את‬
‫הבשורה הזו ]ויתכן מאד כי דווקא לכן אני עד היום בחסדי השי"ת חי לצד‬
‫זה ופחות בתוך זה[‪.‬‬
‫אני רוצה לספר את החוויה שכן עברתי מהזוית שלי‪ ,‬כי‬
‫באיזשהו שלב כן נכנס לי לתודעה שאני מתמודד עם משהו שלא‬
‫אמור לחלוף‪ ,‬וכאן דווקא גיליתי בשלב מסוים שבעצם קבלתי‬
‫מתנה שהיא קבועה אתי לכל החיים והיא מתנה – כרונית‪ ,‬היא‬
‫כנראה לא תעזוב אותי‪ ,‬אמנם לא קל ולא תמיד כיף להתמודד‬
‫אתה‪ ,‬אבל ללא ספק היא מתנה נפלאה ויקרה מאד‪ ,‬שגם בחלום‬
‫הכי רחוק לא הייתי יודע לאחל לעצמי מתנה כזאת יקרה‪.‬‬
‫אמנם אני יודע ומבין כי לכל אדם בעולם תפקיד מיוחד‪ ,‬כל‬
‫אחד מקבל מסלול חיים בו הוא צריך לצעוד‪ ,‬עם כלים ותנאים‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪20‬‬

‫המתאימים לתפקיד שלו‪ ,‬ואינני בא לומר או לקבוע דרך ושיטה‬

‫מסוימת‪ ,‬אלא רק לספר את מה שראיתי ועברתי בס"ד כחוויה‪,‬‬
‫ומקווה שבעז"ה יהיה לתועלת‪.‬‬
‫התגובה‬
‫ובכן‪.‬‬
‫כנראה שאופן התגובה של אנשים כשהם מקבלים בשורה‬
‫כזאת נחלקת בעיקר לשני סוגים‪:‬‬
‫הסגנון האחד והיותר מצוי ‪ -‬תגובה של כניעה והרכנת ראש‪,‬‬
‫שכנראה מקורה מנקודת יאוש פנימית‪ ,‬וכאן האדם מתחיל‬
‫תהליך של צניחה וצלילה למקום שאי אפשר לדעת איפה זה‬
‫יעצר ]אם בכלל[‪.‬‬
‫הסגנון השני והפחות מצוי ‪ -‬שמתעוררת אצל האדם תגובה‬
‫לוחמנית‪ ,‬לנסות להילחם או להכחיש את אותה בשורה‪ ,‬ולנסות‬
‫להתנגד ככל שביכלתו למציאות אחרת בחייו‪.‬‬
‫שני התגובות האלו אמנם מאד אנושיות ומובנות‪ ,‬אך על ידי‬
‫שניהם האדם עלול להעמיק ולהעצים את הבעיה הרבה מעבר‬
‫למה שהיא באמת!‬
‫כשאדם מגיב בכניעה וביאוש כלפי מחלה גופנית‪ ,‬הוא פשוט‬
‫מוסר את עצמו לכוחות אחרים שישלטו עליו‪.‬‬
‫צריך להבין! בהרבה מהמחלות המחלה לא נלחמת רק עם‬
‫איבר פלוני בגוף‪ ,‬המחלה נלחמת בעיקר עם האדם‪ ,‬היעד הוא‬
‫‪21‬‬ ‫פרק א' | הבשורה ה'כרונית'‬

‫לשבור את רוחו של האדם‪ ,‬ברגע שרוחו של האדם נשברת הוא‬

‫נהיה "נוח לכבוש"‪ ,‬לא צריך הרבה מאמץ להכניע אדם שרוחו‬
‫שבורה‪ ,‬ולכן עיקר העבודה של האדם היא לשמור על הרוח שלו‪,‬‬
‫כי שם נמצאת המלחמה‪.‬‬
‫כשאדם נכנע הוא נותן למחלה שתכתיב לו את הכל‪ ,‬והיא‬
‫באמת תכתיב לו מה הם יכולותיו‪ ,‬ומה הם רצונותיו‪ ,‬ומה לוח‬
‫הזמנים שלו וכו' וכו'‪ ,‬דבר כזה הוא אסון נורא לאדם‪ ,‬גם משום‬
‫שהוא מאבד את החירות‪ ,‬ואת יכולת השיפוט שלו‪ ,‬וגם משום‬
‫שהוא מוסר את עצמו ביד ה"לא נודע"‪ ,‬הוא לא יכול לדעת‬
‫לאיפה זה יגיע‪...‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬כשאדם מגיב באופן של מלחמה או הכחשה‪ ,‬כאן‬
‫אמנם הוא מחזק את רוחו ואת השליטה שלו בעצמו ובאורח חייו‪,‬‬
‫אבל הוא מתעלם מהמציאות‪ ,‬הוא לא מטפל בבעיה‪ ,‬ובאופן כזה‬
‫אחד משני האופנים או שהבעיה נשארת ללא טיפול כלל עד‬
‫שמישהו יתעשת‪ ,...‬או שהבעיה הולכת ומחמירה מחוסר טיפול‬
‫עד שזה עלול להביא את האדם יום אחד לתסכול‪ ,‬כשהוא יגלה‬
‫שאותה מציאות שהוא ניסה בכל יכלתו לברוח ממנה ולהתכחש‬
‫אליה חיה קיימת ונושמת‪ ,‬וזה עלול אף לשבור את רוחו של האדם‬
‫ביום מן הימים‪.‬‬
‫תלות מוחלטת‬
‫לכן המסקנה שהגעתי אליה שהאופן היחיד להתמודד עם‬
‫איבחון של 'מחלה כרונית' באופן הנכון‪ ,‬ולהמשיך 'לחיות'‪ ,‬היא‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪22‬‬

‫פשוט לעצור לרגע את שטף החיים שגדלנו אתו והתרגלנו אליו‪,‬‬

‫ולהתבונן ולהבין‪ ,‬שמכאן ואילך אני מוכרח להיכנס לדפוס חיים‬
‫אחר ממה שהורגלתי בו עד היום‪.‬‬
‫אם עד היום התרגלתי שאני חי ומנהל את החיים שלי‪ ,‬כמובן‬
‫עם הכחות והתנאים והכלים שהוא יתברך נותן לי וכמובן אך ורק‬
‫עם עזרתו‪ ,‬אבל יש לי 'אחריות' על דפוס החיים שלי‪ ,‬יש לי את‬
‫התכניות שלי‪ ,‬יש לי את הסדר שלי‪ ,‬יש לי את אופן החשיבה‬
‫שאליו אני רגיל‪ ,‬מכאן ואילך אני צריך פשוט להבין שאין לי שום‬
‫מקום אישי ופרטי לנהל אותו ולהתבטות בו‪ ,‬והחיים שלי הופכים‬
‫להיות תלותיים ברצון שלו יתברך בכל פרט ופרט‪ ,‬בתכניות שלו‪,‬‬
‫ובמהלכים שלו‪ ,‬כן! אך ורק שלו יתברך ]'כן! אני תלותי בקב"ה‪ ,‬כן!‬
‫אני סיעודי‪ ,‬הקב"ה סועד אותי‪ ,‬זה לא בושה'[‪ .‬אני כבר לא מקבל ממנו‬
‫'עזרה ותמיכה' כמו שחשבתי עד היום אלא כל פרט הכי קטן‬
‫בחיים שלי זה אך ורק הוא יתברך‪.‬‬
‫וכאן התהליך רק מתחיל‪ ,‬כי אמנם לומר את זה מאד קל‪ ,‬אבל‬
‫להבין את זה באמת ולחיות כך זה לא ביום אחד‪ ,‬וזה אף פעם‬
‫לא נגמר‪ ,‬זה מלחמה תמידית עם כח ההרגל עם השטחיות‪,‬‬
‫ובעיקר עם הרצון הבסיסי שיש לכל אדם להישאר עצמאי‪ ,‬ולא‬
‫להיות תלוי במישהו אחר‪.‬‬
‫וכאן יש פריבילגיה דווקא לאדם שקיבל 'מחלה כרונית'‬
‫]בשונה ממחלה רגילה[ כי כאן אדם נכנס למסגרת חיים שהיא ללא‬
‫שום מסגרת‪ ,‬ללא שום תחזית‪ ,‬ההתמודדות היא אפי' לא עם‬
‫‪23‬‬ ‫פרק א' | הבשורה ה'כרונית'‬

‫בעייה מסוימת‪ ,‬הכל משתנה ומתחלף משעה לשעה‪ ,‬כל יום זה‬
‫משימה חדשה וכל שעה זו התמודדות עם מצב אחר‪ ,‬המשימה‬
‫מתעדכנת משעה לשעה‪ ,‬ובעיקר העתיד ‪' -‬לוט בערפל'‪ ,‬בלתי‬
‫ידוע באופן מוחלט‪.‬‬
‫וכאן אדם עומד בפני בחירה ‪ -‬האם להמשיך להיות כביכול‬
‫אחראי ומנהל‪ ,‬ולנסות להתמודד עם המציאות בתנאים לא‬
‫תנאים‪ ,‬ובמציאות שאיננה מציאות‪ ,‬או פשוט למסור את כל‬
‫המפתחות למי שהפקיד אותם אצלו‪ ,‬ולהבין שמכאן ואילך אני‬
‫פשוט מוכתב ומנוהל שלו יתברך באופן מוחלט‪ ,‬זה קשה מאד!‬
‫זה מאבק תמידי שלא נגמר‪ ,‬אבל כל מפתח נוסף שאדם מוסר‬
‫הוא מרגיש הרגשה של שלווה מתוקה‪ ,‬הרגשה של 'יכירו בניך‬
‫וידעו כי מאתך היא מנוחתם'‪ ,‬מנוחת הנפש שבאה רק ממנו‬
‫יתברך‪.‬‬
‫אני באמת לא יודע אם אדם בריא יכול להבין על מה מדובר‬
‫כאן‪ ,‬זה חוויה שאפשר יותר להרגיש אותה ופחות להסביר אותה‪,‬‬
‫אבל כן זה קיים‪ ,‬כאן בעולם הזה‪ ,‬וזה לא קיים אצל מלאכים זה‬
‫קיים אצל בני אדם פשוטים‪ ,‬כי כשהקב"ה נותן נסיון הוא מצרף‬
‫לזה גם 'הוראות הפעלה' וכחות אדירים לממש את הנסיון‬
‫ולהצמיח ממנו ישועה‪ ,‬לכן אל תנסו להבין איך זה עובד כי זה‬
‫פשוט מציאות! שמי שנותן את היסורים הוא נותן אותם בשלימות‪.‬‬
‫]כמובן רק אם האדם רוצה[‪.‬‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪24‬‬

‫פרק ב'‬
‫ההכחשה‬

‫לאחר האיבחון הוזמנתי לבא להתאשפז בביה"ח תל השומר‬

‫במלחקת נוירולוגיה לקבלת סטרואידים ]שלב בסיסי של כל מתחיל‬
‫ב‪-‬טרשת נפוצה[ לאחמ"כ חזרתי לישיבה‪ ,‬כשצמיד הזיהוי של‬
‫המחלקה עדיין על ידי ]כמובן בלי להמתין לתעודת שיחרור‪ ,‬כי לא חשבתי‬
‫שאני צריך להשתחרר ממישהו‪ [...‬לא ייחסתי להרפתקאה הזו חשיבות‬
‫מיוחדת‪ ,‬והמשכתי בשיגרת החיים כרגיל‪ ,‬כי באמת הסימפטומים‬
‫והתופעות לוואי היו כמעט ולא מורגשים‪ ,‬וגם לא שאלתי את‬
‫עצמי שום שאלה אלא פשוט המשכתי הלאה‪.‬‬
‫לאחמ"כ החלה תקופה של כמה חודשים בהם התחלתי לחוש‬
‫קצת יותר חולשה כללית‪ ,‬וכאבים בגב וכו'‪ ,‬בתקופה הזו הייתי‬
‫בסוג של אלם‪ ,‬לא ידעתי בדיוק מה נפל עלי‪ ,‬זה היה סוג של‬
‫מעבר ממצב של אדם חופשי ובלתי מוגבל למצב של אדם‬
‫‪25‬‬ ‫פרק ב' | ההכחשה‬

‫מתמודד ]הגדרה זהירה‪ ,‬ועדיין על אש נמוכה‪.[...‬‬

‫בתקופה הזאת לא ידעתי מה עובר עלי‪ ,‬הייתי מאד מבולבל‬
‫ומתוסכל‪ ,‬והייתי באיזשהו משבר‪ ,‬הייתי מרבה לישון גם בגלל‬
‫הכאבים בגב והרבה הרבה בגלל תחושת התיסכול‪ ,‬בקיצור 'לא‬
‫ידעתי איפה אני נמצא'‪.‬‬
‫אני נזכר כי באחד מטיפולי הפיזיותרפיה שעברתי‬
‫קבלתי תרגילים של פיזיותרפיה לעשות בבית‪ ,‬ואז שאלתי את‬
‫הפיזיותרפיסט בתמימות‪ ,‬עד מתי אני יצטרך לעשות את‬
‫התרגילים האלו? והוא בפשטות ענה לי‪' :‬אתה צריך לתרגל את‬
‫זה כל החיים'‪ ,‬אני חשבתי שמשהו עבר עליו‪ ,...‬לא כ"כ הבנתי‬
‫את מה שהוא אמר‪ ,‬כי מבחינתי זה היה אירוע חד פעמי שאמור‬
‫לחלוף‪.‬‬
‫היום למפרע כשאני מנסה להיזכר מה הרגשתי אז באותה‬
‫תקופה‪ ,‬איזה שאלות שאלתי את עצמי ]אם בכלל[‪ ,‬אינני מצליח‬
‫להבין ולזכור מה עבר לי אז במחשבות ובהרגשות‪.‬‬
‫אבל אני יודע שבאיזשהו שלב קמתי מהמיטה‪ ,‬התנערתי‬
‫מהאבק‪ ,‬והכרזתי 'סטופ! לא עוד' ]כמובן ששום דבר לא בכחי ולא‬
‫בחכמתי אלא אני רק כחומר ביד היוצר בעבר בהווה ובעתיד‪ ,‬אני רק מתאר‬
‫את העובדות[‪ .‬ואז הכרזתי מלחמה ומאבק עד כלות הכחות‪.‬‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪26‬‬

‫הכרזת מלחמה‬
‫לפני שאני ממשיך לתאר את המלחמה‪ ,‬אני רוצה לחזור‬
‫לנקודה שבה פתחתי‪ ,‬אני לא יודע מתי זה קרה אבל יתכן וזה‬
‫היה נקודת מפנה משמעותית שהביאה אותי להכרזת מלחמה‪- ,‬‬
‫המפגש שלי עם המילים‪' :‬טרשת נפוצה – מחלה כרונית'‪ ,‬כנראה‬
‫אז הבנתי שאני עומד בפני משימה ואתגר רציניים מאד‪ ,‬ואני‬
‫צריך להחליט באיזה דרך אני הולך‪ ,‬האם להרכין ראש‪ ,‬ללבוש‬
‫פיג'מה ולהיכנס למצב שינה עם כל המשמעות של זה‪ ,‬או‬
‫להתמודד עם המחלה ולהילחם בה בכל הכח‪.‬‬
‫נחזור למלחמה‪ ,‬מאז אותה נקודת מפנה החלה תקופה של‬
‫מאבק עז ונחוש‪ ,‬כשהוראות המפקד ]במקרה הזה אני הייתי גם‬
‫המפקד וגם החייל[‪ .‬היו הכחשה כמעט מוחלטת לאיבחון הזה‪,‬‬
‫המשך סדר יום מלא כרגיל‪ ,‬ואיסור מוחלט להוציא את המילה‬
‫הזאת מהפה ]חוץ מהסתודדות עם כמה אנשים קרובים‪ ,‬בתקווה שחוץ‬
‫מהם אף אחד לא יודע‪.[...‬‬
‫חרדה סביבתית‬
‫למפרע היום אני מבין כי אמנם היה כאן הרבה רוח קרבית‬
‫וחלוציות‪ ,‬אבל יחד עם זה היה כאן קושי וחוסר יכולת להופיע עם‬
‫זה בציבור בדרך נורמלית ואנושית‪ ,‬לא האמנתי שאני מסוגל‬
‫להמשיך להיות אדם רגיל ומצליח יחד עם מיתוג חדש כזה‪,‬‬
‫‪27‬‬ ‫פרק ב' | ההכחשה‬

‫והרבה חששתי מהסביבה ומהחברה איך יקבלו אותי ואיך יתייחסו‬

‫אלי‪ ,‬ולכן לתומי חשבתי כי הדרך היחידה שלי להמשיך לחיות‬
‫באופן שאני רגיל ומאמין בו ]"לעניות דעתי"[ הוא פשוט‬
‫'להתכחש'‪ ,‬ההכחשה הזאת היתה כפולה גם ביני לבין עצמי וגם‬
‫ביני לבין העולם שסביבי‪.‬‬
‫האמת שבהתחלה המלחמה לא היתה כ"כ קשה‪ ,‬משני סיבות‪,‬‬
‫א‪ .‬כי באמת ההתמודדות אז לא היתה כ"כ מורכבת‪ ,‬סבלתי רק‬
‫מכמה סימפטומים קלים ולא מדאי משמעותיים‪ .‬ב‪ .‬משום‬
‫שהקב"ה שלח לי סיוע ועזר מיוחד ]בדיוק אז נשלח לי מן השמים‬
‫חברותא נפלא שהיה חסר לי מאד באותה תקופה‪ ,‬וזה הגביה והרים את‬
‫רוחי‪ ,‬ובאופן כללי התנאים הגשמיים והרוחניים שלי היו מאד טובים[‪.‬‬
‫והתחושה שהייתה לי אז עמוק בלב כי ההתמודדות שלי‬
‫כנראה תהיה בעיקר עם אבחון שהוא רק על הנייר ואין לו כ"כ‬
‫ביטוי מעשי‪.‬‬
‫בשלב מסוים העסק נהיה מורכב יותר‪ ,‬והחל תהליך של‬
‫החמרה הדרגתית שהתבטאה בעיקר בהליכה יותר איטית וכו'‪,‬‬
‫וכאן עברתי מהכחשה למלחמה‪ ,‬ועל כך בפרק הבא‪.‬‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪28‬‬

‫פרק ג'‬
‫הכרזת מלחמה‬

‫בכל התהליך שעברתי עד כאן הייתי במצב של 'לא ידעתי‬

‫את‪ ...‬ההשגחה'‪ ,‬נער צעיר בגיל עשרים‪ ,‬לא לימדו אותי שיש כזה‬
‫דבר יסורים ]אולי הכרתי את זה מהאגדתות בגמרא‪ [...‬ובכלל לא‬
‫ידעתי אף פעם שהקב"ה מלא כל הארץ כבודו מתעניין בי‪ ,‬ושיש‬
‫לי ערוץ אישי אתו‪ ,‬חשבתי שאני עוד יהודי טוב‪ ,‬כמובן בחור‬
‫ישיבה‪ ,‬חרדי‪ ,‬שומר תו"מ‪ ,‬ומשתדל לא לחרוג‪ ,‬אבל לא חשבתי‬
‫לרגע שהקב"ה מתעסק אתי באופן מיוחד ודואג לי‪ ,‬ולכן‬
‫התייחסתי לתיק הזה שנפל עלי כאתגר וכמשימה אבל ביני לבין‬
‫עצמי‪ ,‬לרגע לא חשבתי להכניס את זה לתוך מערכת עבודת ה'‬
‫שלי‪.‬‬
‫להיפך‪ ,‬דווקא השתדלתי כמה שיותר שזה לא יפריע לי בדרכי‪,‬‬
‫השתדלתי כמה שיותר לתחם את זה בגבולות נוקשים וצרים‪,‬‬
‫‪29‬‬ ‫פרק ג' | הכרזת מלחמה‬

‫ולהדחיק את זה כמה שיותר לפינה‪ ,‬כי אני הרי רוצה להצליח‬

‫ולגדול בתורה וירא"ש לא כך!?!! בכלים המצומצמים והדלים‬
‫שהיו לי אז לא הבנתי כי דבר כזה יכול להשתלב עם עבודת ה'‬
‫]בהמשך הבנתי כי זה פיסגת עבודת ה'[‪ ,‬חשבתי שזה סוג מסוים של‬
‫'יצר הרע' שמנסה להפריע לי בדרכי ובעבודתי‪ ,‬והמשימה שלי‬
‫היא להתגבר על זה ולעבור את זה‪.‬‬
‫אני זוכר כי באותה תקופה היה איזה זמן שהתעסקתי קצת‬
‫עם שידוכים‪ ,‬באחד הפעמים שדברתי עם מו"א שליט"א בענין‬
‫זה‪ ,‬אמרתי לו כי לדעתי לא כדי שאשמע הצעות של 'טרשת‬
‫נפוצה' כי אסור לי לחיות עם איזשהו תזכורת לדבר הזה‪ ,‬אצלי‬
‫זה פשוט לא קיים‪ ,‬ואם אני ישתדך עם מישהי שיש לה איבחון‬
‫כזה זה עלול ח"ו להחזיר אותי למציאות‪ ,‬וזה לא יתכן!‬
‫אין הרבה טעם להאריך בתיאור על תקופה כזו‪ ,‬כי אני לא זוכר‬
‫כמה זמן זה היה‪ ,‬וגם באמת מצב כזה לא יכול להימשך הרבה‬
‫זמן כי להתמודד עם תיק מורכב כזה בתפיסה כ"כ מצומצמת‪,‬‬
‫זה לא שואף לאפס אלא זה פשוט אבוד‪ ,‬ולכן לא לקח הרבה זמן‬
‫והקב"ה פשוט פתח בפני עולם נפלא וקסום – העולם של‬
‫האמונה אבל כחוויה אישית לא כמשהו מהספרים‪.‬‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪30‬‬

‫פרק ד'‬
‫המלחמה בצל ה'אמונה'‬

‫עד שיום אחד הקב"ה שלח לי אור גדול וחזק‪ ,‬לראשונה‬

‫התוודעתי למושג אמונה וביטחון כחוויה אישית ]ולא כעוד מקצוע‬
‫בתורה‪ ,‬שלא כ"כ ידעתי עד אז לאיזה קהל יעד הוא פונה‪ [...‬עברתי פשוט‬
‫כמה שבועות שפשוט הלכתי ברחוב וחשתי אמונה באויר‪ ,‬היתה‬
‫לי הרגשה כ"כ טובה ונעימה עד שהרגשתי כאילו אני לא‬
‫מתמודד עם כלום‪ ,‬הכל נמוג‪ ,‬יש רק בורא עולם‪.‬‬
‫זה לא היה דמיונות‪ ,‬זה היה פשוט מציאות‪ ,‬הקב"ה הגביה אותי‬
‫והכניס אותי לאיזה ענן קסום של אמונה ושל שלווה‪ ,‬מין הרגשה‬
‫של חסות מלאה וזה היה פשוט כיף‪ ,‬עד שזה התפוגג ונעלם‪ ,‬ואז‬
‫הבנתי שזה היתה 'זריקת היכרות'‪ ,‬הקב"ה ברחמיו רצה להכיר לי‬
‫את העולם האמיתי‪ ,‬את העולם הנפלא של האמונה‪ ,‬והוא נתן לי‬
‫לכמה רגעים להציץ ולהרגיש איך זה נראה מבפנים‪ ,‬וכנראה אז‬
‫‪31‬‬ ‫פרק ד' | המלחמה בצל ה'אמונה'‬

‫הבנתי והחלטתי 'אני שם ‪ -‬בכל מחיר'‪.‬‬

‫ובאמת זכיתי הרבה לעסוק ולהתבונן בעניני אמונה וביטחון‪,‬‬
‫ובעיקר לחוות את זה על בשרי‪ ,‬כי לאחר שהסתלק ממני אותו‬
‫'ענן' עברתי מלחמות קשות ומפותלות על הבסיס המינימלי‬
‫ביותר‪ ,‬והבנתי שכך ורק כך אני יכול לקנות איזה קנין בעולם‬
‫הנפלא הזה של האמונה‪.‬‬
‫ומאז כל המלחמה שלי קיבלה אופי ומשמעות אחרת לגמרי‪,‬‬
‫נלחמתי יחד עם אמונה יחד עם תפילה‪ ,‬ויחד עם הבנה והכרה‬
‫שהכל בהשגחה והכל מאתו יתברך‪.‬‬
‫תפקיד חדש‬
‫ראשית הבנתי כי אני לא מתמודד עם ה'יצר הרע' שמנסה‬
‫להפריע ולחבל‪ ,‬אלא אני מתמודד עם נסיון ותפקיד שבא לא‬
‫פחות ולא יותר ממקור הטוב‪ ,‬ולכן אני לא מנסה להתגבר על‬
‫הבעייה אלא אני מנסה לעשות את התפקיד החדש שלי במקום‬
‫החדש שלי‪ ,‬ובאמת אז חשבתי לתומי כי התפקיד שלי בעת‬
‫הזאת להילחם עם החולי ולהשתדל לחיות מערכת חיים רגילה‬
‫בתוך המסגרת הזאת‪ ,‬וכנראה באמת זה היה התפקיד שלי‬
‫באותה העת‪.‬‬
‫באותה עת הגעתי למסקנה‪ ,‬שהדבר הכי חזק והכי מועיל והכי‬
‫בטוח שיש לנו היום ביד בקלות בהישג יד ]ובחינם[‪ .‬הוא ‪ -‬האמונה‬
‫והביטחון בו יתברך באופן מוחלט‪ ,‬וכמובן כתוצאה מזה ה'תפילה'‪,‬‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪32‬‬

‫אין שום דבר אחר בחיים‪ ,‬זה הדבר שמביא את הכל ופותר את‬
‫כל הבעיות בחיים בין ברוחניות ובין בגשמיות‪.‬‬
‫הפיתרון האמיתי‬
‫וכך יום אחד הכרזתי לעצמי‪ ,‬כי ברוך ה' מצאתי את הפיתרון‬
‫לכל הבעיות‪ ,‬אין מקום לשום דאגה בחיים‪ ,‬אין מקום לשום צער‪,‬‬
‫ולא צריך לחפש פיתרון לשום בעיה‪ ,‬הפיתרון הוא אחד ויחיד‪ ,‬וגם‬
‫הכי פשוט והכי קל‪ ,‬פשוט לדעת שיש בורא ומנהיג לעולם‪ ,‬והוא‬
‫זה שמחיה ומפעיל אותי ואת כל העולם בכל רגע ורגע‪ ,‬והוא כל‬
‫יכול‪ ,‬ושום דבר לא עומד בפניו‪ ,‬והוא יכול לשנות את הכל‬
‫בשבריר שניה‪ ,‬ושום דבר לא קשה לו לעשות‪ ,‬והוא אוהב אותי‪,‬‬
‫ומשגיח עלי ואחראי עלי בכל רגע ורגע‪ ,‬הוא אף פעם לא יעזוב‬
‫אותי גם אם אני יחשוב לעזוב אותו ח"ו‪ ,‬והוא יודע כל מה שאני‬
‫צריך וכל מה שאני אצטרך‪ ,‬והוא גם אוהב שאני מבקש ממנו הכל‬
‫אפי' בקשה 'שיהיה לי מה לאכול בארוחת בקר'‪ ,‬והוא שומע את‬
‫התפילות שלי ושמח בהם‪ ,‬זה הפתרון‪ ,‬וכאן נמצאת גם‬
‫ההשתדלות וגם הישועה שלי‪.‬‬
‫האכזבה שבהשתדלות‬
‫נקודה נוספת שלמדתי אז בעיקר בהתייחסות לחובת‬
‫ההשתדלות שלי ללכת להתרפאות‪ ,‬אמנם האמנתי תמיד כי הכל‬
‫מאתו יתברך‪ ,‬אבל לתומי חשבתי כי יש לו שליחים שבהם אני‬
‫תלוי‪ ,‬ובמקרה הזה זה הרופאים‪ ,‬ולכן לפני כל פגישה עם הרופא‬
‫המטפל או איזה בדיקת ‪ MRI‬הרגשתי איזה הרגשה של 'שעת‬
‫‪33‬‬ ‫פרק ד' | המלחמה בצל ה'אמונה'‬

‫הכרעה' שיש כאן צומת מכריעה בהמשך החיים שלי‪ ,‬הרגשתי‬

‫צורך להתפלל תפילה מיוחדת או להתחזק לפני פגישה כזאת‪.‬‬
‫אלא שבשלב מסוים הבנתי כי המחלה הזאת שקבלתי איננה‬
‫ככל מחלה גם מהבחינה שהיא 'כרונית'‪ ,‬וגם מהבחינה שלא‬
‫יודעים את שורשה‪ ,‬ובעיקר מכיון שלא יודעים את שורשה גם לא‬
‫יודעים איך לטפל בה‪ ,‬אלא רק מנסים כל מיני נסיונות‪ ,‬ולכן לאט‬
‫לאט החל להיפגם האימון שלי ברופאים ובמערכת באופן כללי‪,‬‬
‫אינני מתכוין שהחלטתי להישאר בבית ולא לבקר יותר בבית‬
‫החולים‪ ,‬אלא שהשתדלתי יותר ויותר להבין שאינני הולך לבית‬
‫החולים כדי להתרפאות ולהשיג תוצאות אלא רק כי כך גזרה‬
‫חכמתו‪ ,‬ואם תאמר למה כך גזרה אינני יודע!‬
‫אני זוכר כי באחד הפעמים שהתאשפזתי בבית החולים‬
‫איכילוב לקבלת איזה תרופה‪ ,‬אז עוד היה בי איזה תכונה‬
‫והתרגשות לפני הטיפול שאולי כאן נמצאת הישועה‪ ,‬ובמהלך‬
‫האישפוז נכנסה לחדר רופאה‪ ,‬ומישהו שאל אותה האם התרופה‬
‫שאני אמור ליטול אמורה להשפיע באופן מיידי‪ ,‬והיא אמרה‬
‫שהתרופה לא אמורה לשפר את המצב אלא רק לשמור שלא‬
‫יהיה החמרה ח"ו‪ ,‬לרגע אחזה בי צמרמורת ואכזבה כי אדם שלא‬
‫מאמין בהשגחתו יתברך שנמצא בסיטואציה כזו לאחר כל‬
‫הציפייה והתקווה‪ ,‬מיד נכנס לדיכאון כשהוא שומע משפט כזה‪.‬‬
‫אבל מכיון שברוך ה' זכיתי להיכנס לעולם הנפלא הזה מיד‬
‫נזכרתי שלא התרופה מרפאת אלא בורא עולם הוא מרפא‪ ,‬ומה‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪34‬‬

‫שבאתי לכאן לקחת תרופה זה לא בשביל להתרפאות אלא כי‬

‫כך גזרה חכמתו‪ ,‬ולכן לא מענין אותי מה אומרים הרופאים‪ ,‬ואין‬
‫לזה שום משמעות‪.‬‬
‫ההשתדלות כחלק מ'התפקיד'‬
‫וכך לאט לאט הבנתי שכל משימה שאני צריך למלאת‬
‫בעקבות המחלה‪ ,‬איננה במטרה להתרפאות אלא זה פשוט כלול‬
‫בתיק שקבלתי‪ ,‬ולכן לפעמים זה נראה מיותר וזה מעצבן ומכאיב‪,‬‬
‫אבל אם הגישה לזה איננה במטרה לעזור לעצמי כי לעזור לעצמי‬
‫אינני יכול אלא יש רק אחד ויחיד שיכול לעזור לי‪ ,‬אלא הגישה‬
‫היא זה חלק מהתפקיד שלי‪ ,‬ואז החוויה היא אחרת לגמרי כי אין‬
‫ציפיה לאיזה תוצאה מסוימת‪.‬‬
‫וכאן אני רוצה להבהיר ‪ -‬לא התכוונתי שזו מחלה חשוכת‬
‫מרפא שאין בה חובת השתדלות‪ ,‬כי אם כך היה באמת הייתי יכול‬
‫להישאר בבית‪ ,‬אלא כוונתי שבמחלה זו ההשתדלות היא מאד‬
‫מינימלית ומסוימת‪ ,‬כי באמת אין הרבה לאיפה להתקדם‪ ,‬ויחד‬
‫עם זה גם אין שום מוטיבציה להתעסק עם תרופות כי הדברים‬
‫לא ברורים‪ ,‬ולכן המוטיבציה היחידה שיכולה להיות במקרה כזה‬
‫היא רק לעשות כי צריך לעשות‪ ,‬פשוט לקחת את זה כחלק‬
‫מתפקיד‪ ,‬ולחוות את זה כחלק מהחיים‪ ,‬ולא לשם מטרה מסוימת‪.‬‬
‫המשך המלחמה‬
‫נחזור למלחמה‪ ,‬כחלק מההחלטה שבעצם אני בריא ולא‬
‫נדרש ממני לעשות פעולות מיותרות‪ ,‬אמנם בראשית הדרך הייתי‬
‫‪35‬‬ ‫פרק ד' | המלחמה בצל ה'אמונה'‬

‫משתדל לעשות טיפולי פיזיותרפיה מידי שבוע בבית החולים‪ ,‬עד‬

‫שבשלב מסוים תוך כדי המלחמה החלטתי שזה מאמץ מיותר‬
‫]למי שלא יודע טיפולי פיזיותרפיה במחלות מסוג זה הם אחד המשימות‬
‫הקשות והמעצבנות‪ ,‬זה פשוט לעבוד קשה רק לשם שמים‪ ,‬מצד אחד‬
‫המלאכה היא קשה ודורשת זמן ומאמץ ומצד שני לא רואים שום תוצאות‪,‬‬
‫מי שאולי רואה את התוצאות הוא רק הפיזיותרפיסט[‪ .‬וגם רציתי לחסוך‬
‫כמה שיותר בביקורים בבית החולים‪ ,‬כך שהייתי מבקר בביה"ח‬
‫אחת לחצי שנה בערך רק לשם ביקורת ]האמת שבמקרים כאלה‬
‫באמת אין הרבה מה לעשות בביה"ח[‪ .‬המציאות הזאת עזרה לי‬
‫להרגיש שבעצם אני לא חריג אני אדם רגיל‪.‬‬
‫רק לשם המחשה מה זה הכרזת מלחמה‪ ,‬אצטט כאן כמה‬
‫מילים שרשום אצלי מאותה תקופה‪:‬‬
‫צריך לשמוח שמחה עצומה ביסורים ולהיות מאושר בהם‪ ,‬כי‬
‫זה הדבר הכי מועיל שיש בעוה"ז בעסקי הגוף‪ ,‬צריך לזכור תמיד‬
‫מי שמרחם על הגוף שלו בזה הוא מתאכזר על עצמו‪ ,‬וככל‬
‫שאדם יתאכזר על גופו הוא יהיה יותר מאושר ויותר חזק גם בגוף‬
‫וגם בנפש‪ ,‬אדם לא בא לעולם לנוח‪ ,‬אדם לא בא לעולם להיות‬
‫מסכן וחלש‪ ,‬באנו לכאן לעבוד ולהתקדם כל הזמן‪ ,‬ע"כ‪.‬‬
‫הדברים נכתבו לאחר חוויה לא נעימה שעברתי בבית החולים‪,‬‬
‫הלכתי לקבל איזה טיפול ובדרך מהחניון למחלקה מרוב מאמץ‬
‫בהליכה ארוכה וממושכת ]שלא הייתה מתואמת עם כוחותי[‪ .‬נפלתי‬
‫על הריצפה מרוב חולשה‪ ,‬הייתי צריך להזמין סניטר ]אדם שמעביר‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪36‬‬

‫חולים ממחלקה למחלקה על כיסא או מיטה[ שיקח אותי עם כסא‬

‫גלגלים למחלקה‪ ,‬וזה היה דבר זר לי באותו זמן‪ ,‬ועל כך התגובה‬
‫הכ"כ קרבית וחד משמעית‪.‬‬
‫הרצון ככלי לקבלת השפע‬
‫האמת היא שעמדה לנגד עיני באותה עת מחשבה מאד נכונה‬
‫שגרמה לי להתעקש ולהילחם‪ ,‬חשבתי כך‪ :‬הרי הבסיס של‬
‫התפילה הוא הרצון‪ ,‬ולפי הרצון תועיל התפילה‪ ,‬אם אדם לא‬
‫רוצה הוא לא יקבל‪ ,‬גם אם הוא יתפלל בלי סוף‪ ,‬כי הקב"ה ע"י‬
‫התפילה משביע לכל חי רצון‪ ,‬ואם אין רצון אין על מה שיתקיים‬
‫התפילה‪.‬‬
‫וזה משני סיבות ‪ -‬א‪ .‬כי רק אם אדם באמת רוצה הוא יכול‬
‫לבקש ולהתפלל תפילה אמיתית מעומק הלב‪ ,‬אם הוא לא‬
‫באמת רוצה גם התפילה לא תהיה שלמה‪ .‬ב‪ .‬הרצון הוא פשוט‬
‫הכלי לקבלת השפע‪ ,‬ואם אין כלי שום תפילה לא תועיל‪.‬‬
‫ולכן חשבתי כי אני מוכרח לחזק את הרצון ולא להישבר‪ ,‬וגם‬
‫אם נראה בעיני בשר ודם שח"ו המצב מידרדר חשוב מאד שיהיה‬
‫לי ציור ברור במחשבתי שבעז"ה אני כל רגע יכול להיות בריא‬
‫ולרוץ ברגליי‪ ,‬ובעז"ה כך יהיה‪ ,‬וגם אם זה נראה דמיון‪ ,‬ח"ו לחשוב‬
‫כך כי בורא העולם כל יכול‪ ,‬והוא אוהב אותי ומחכה בכל רגע‬
‫להשפיע עלי שפע עד בלי די‪ ,‬ומלבד ההשתדלות בתפילה‬
‫ובביטחון זאת עבודה נפרדת ובסיסית שחשוב מאד להשקיע בה‪,‬‬
‫לחשוב תמיד על עתיד ורוד ויפה ולא לחשוב דברים קודרים ח"ו‪,‬‬
‫‪37‬‬ ‫פרק ד' | המלחמה בצל ה'אמונה'‬

‫וכמובן שהכל מכח האמונה והביטחון בחסדיו יתברך כי בלי זה‬

‫ברור שהכל דמיון פורח‪.‬‬
‫וכך הסברתי לעצמי תשובה למי שלא מבין ]גם אני בעצמי‪ ,‬הייתי‬
‫צריך להשתכנע‪ [...‬למה אני לא הולך עם אמצעי עזר‪ ,‬ולמה אני‬
‫מאד מתעקש לנהל אורח חיים של אדם בריא‪ ,‬כי לפי מה שאני‬
‫מכיר את עצמי אם אני אתנהג כאדם מוגבל אני אשתכנע כך‬
‫גם במחשבתי‪ ,‬ואז גם השאיפות והרצונות שלי יצטמצמו‪,‬‬
‫ובהתאם גם תפילתי תחלש‪ ,‬ולכן אני מתעקש להישאר כאדם‬
‫בריא ולחשוב כל הזמן שהנה בכל רגע הקב"ה ירפא אותי ואחזור‬
‫להיות בריא ושלם‪.‬‬
‫החמרה הדרגתית‬
‫אלא שלאט לאט ההליכה שלי נעשתה יותר ויותר מורכבת‪,‬‬
‫אמנם באופן הדרגתי אבל חל שינוי מהותי‪ ,‬אם בעבר הייתי הולך‬
‫יותר לאט ויותר מדוד בשלב מסוים הוצרכתי להתחיל להיעזר‬
‫בקירות וברהיטים‪ ,‬אבל בחסדי השי"ת זה התבטא רק בהליכה‪,‬‬
‫כך שכשהייתי בתנוחה של ישיבה לא היה שום שינוי ולכן מבחינתי‬
‫לא חל שום שינוי בהרגלי החיים שלי והמשכתי כרגיל‪ ,‬הפיתרון‬
‫היה מאד פשוט ‪ -‬אם קשה ללכת אז אני ישתדל לחסוך כמה‬
‫שיותר בהליכה‪ ,‬ואז אני ממשיך את החיים כרגיל רק במתכונת‬
‫קצת אחרת‪.‬‬
‫פחד מהעתיד‪....‬‬
‫היום כשאני מתבונן למפרע‪ ,‬אני מבין כי היה לי פחד עמוק‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪38‬‬

‫מהידרדרות המצב שלא אגיע ח"ו למצב של חוסר עצמאות‬

‫בשפו"א‪ ,‬ולכן השתדלתי כמה שיותר לברוח מכל סממן של נכות‪,‬‬
‫עד כדי שבתקופה הזאת כשהייתי בישיבה ושם המרחקים בין‬
‫החדר שלי בפנימייה לבית המדרש היו קצת גדולים הייתי צריך‬
‫לעבור שבילים וקצת מדרגות‪ ,‬התעקשתי לעשות את הדרך בין‬
‫ביהמ"ד לחדר ]דרך שאמורה לקחת לאדם רגיל בערך דקה[‪ .‬בערך‬
‫ברבע שעה!! ללא שום תמיכה ועזרה של אף אחד‪ ,‬וכך יום יום‬
‫במשך כמה פעמים במשך תקופה ארוכה‪.‬‬
‫לא היה לי אפילו נסיון לחשוב על כיוון אחר‪ ,‬לא הרגשתי שיש‬
‫כאן בעייה שצריכה פיתרון‪ ,‬פשוט ידעתי כי אני במלחמה וזה חלק‬
‫מהמלחמה שלי‪ ,‬כן! כל פסיעה כל קושי ]או כל נפילה שהייתה‬
‫לעיתים רחוקות[‪ .‬זה חלק מהקרב‪ ,‬זה היה כ"כ ברור שאפי' לא‬
‫הרגשתי ולא ראיתי בזה יסורים‪ ,‬יחד עם זה הסיפוק שהיה לי‬
‫שהנה אני ברוך ה' מצליח להמשיך ללמוד שלוש סדרים ביום וכו'‪,‬‬
‫ולנהל אורח חיים של אדם רגיל‪ ,‬זה נתן לי כחות אדירים‪ ,‬ולא‬
‫חשבתי לרגע שזה משהו חריג‪ ,‬מבחינתי זה היה יכול להמשיך כך‬
‫בלי הגבלה‪.‬‬
‫מלחמה נגד המציאות‬
‫באותה תקופה כשהייתי שוהה בבית של ההורים שלי הייתי‬
‫נאבק במסירות ללכת להתפלל כל תפילה במנין‪ ,‬לא ידעתי‬
‫אפשרות אחרת‪ ,‬לשם כך הייתי מסוגל לפעמים לחכות המון זמן‬
‫בשפת המדרכה‪ ,‬רק כדי שאוכל לעבור את הכביש בביטחה‪ ,‬כי‬
‫‪39‬‬ ‫פרק ד' | המלחמה בצל ה'אמונה'‬

‫ההליכה ]שהייתה אז באופן של 'תולה ארץ על בלימה'‪ ,‬פשוט להיאחז‬

‫באויר כשאין גדירות משני הצדדים‪ [,‬היתה מאד מורכבת ומסוכנת‪,‬‬
‫ובפרט בחציית הכביש מחשש לנפילה וכו'‪ ,‬ולכן הייתי צריך‬
‫לפעמים לחכות מספר רב של דקות רק כדי לחצות את הכביש‬
‫לבד ]ולא להיזדקק חלילה למתנות בשר ודם‪ ,‬כי הרי אינני ילד קטן שצריך‬
‫שיעבירו אותו את הכביש‪ [...‬וכמובן שכל יהודי טוב שניסה להציע את‬
‫כתיפו בעת הזאת לעזור לי לחצות את הכביש נענה בשלילה‬
‫'מוחלטת'‪ ,‬שהרי אני מסתדר לבד‪ ,‬וכך בכל מיני סיטואציות חזר‬
‫על עצמו המאבק העיקש הזה לשמור על עצמאות מוחלטת‪,‬‬
‫בהבנה ובאמונה שלימה שזה התפקיד שלי בעת הזאת‪.‬‬
‫יש לציין כאן דבר גדול ונשגב שזכיתי לרכוש בס"ד ע"י‬
‫המסירות נפש הזאת‪ - ,‬ללכת להתפלל בבית הכנסת במנין‪,‬‬
‫בזכות זה אני מרגיש עד היום חיבה אדירה לתפילה בבית‬
‫הכנסת‪ ,‬זה חדר בי עמוק עמוק‪.‬‬
‫בשלב מסוים לאחר שהות של תשע שנים בישיבה ולאחר‬
‫שכמעט אחרוני החברים שלי התחתנו‪ ,‬הגיע הזמן לעבור לישיבה‬
‫אחרת – ישיבת קיבוץ ]יש לציין שצעד זה נעשה ממש בהשגחה פרטית‬
‫ניכרת מאד‪ ,‬ובלי יוזמה ותכנית שלי כלל‪ ,‬פשוט הקב"ה אחז בידי והעביר‬
‫אותי את הכביש[‪ .‬וכאן התחיל השלב השני‪.‬‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪40‬‬

‫פרק ה'‬
‫הפסקת אש – 'מטרייה'‬

‫לכל נכה ולכל חולה יש פריבילגיות כל אחד באופן שלו‪ ,‬אמנם‬

‫אני הייתי נגד פריבילגיה‪ ,‬כי הרי אינני נכה! אבל מי לא רוצה‬
‫שיהיה לו רכב חדש פרטי ומאובזר ]בפרט בגיל כזה‪ [...‬זה הרי לא‬
‫דבר שאפשר לוותר עליו בקלות‪ ,‬ולכן את זה הסכמתי ואפילו‬
‫רציתי לקבל‪ ,‬ואכן בחסדי השי"ת יום אחד קבלתי רכב‪.‬‬
‫וכאן בלי בחירה נכנס מושג חדש‪ ,‬לאט לאט אני מוצא את‬
‫עצמי כן מוכן להיטיב את תנאי החיים שלי‪ ,‬מה שנלחמתי עד היום‬
‫בשפו"א לא להתפשר‪ ,‬פתאום אני מתחיל כן להקשיב ולשמוע‬
‫ואולי גם להתפשר‪.‬‬
‫‪41‬‬ ‫פרק ה' | הפסקת אש – 'מטרייה'‬

‫ומשימוש צמוד ברכב עברתי ללא פחות ולא יותר 'מטרייה'‪,‬‬

‫כן! לא בחורף אלא בקיץ‪ ,‬גם לא בגשמים שבין פסח לעצרת‪,‬‬
‫אלא פשוט כתחליף למקל ]האמת שאם לא מרן הגר"ח קנייבסקי‬
‫זצוק"ל שהכניס את המושג הזה לעולם‪ ,‬שמטרייה יכולה לשמש גם כמקל‬
‫לא יודע אם היה לי את האומץ לחדש דבר כזה[‪ .‬וכך נהיה לי יותר קל‬
‫יותר נעים‪ ,‬פחות המתנה מעבר לכביש‪ ,‬ויותר יציבות וביטחון‬
‫בהליכה‪ ,‬אבל יחד עם כל זה חשוב מאד להדגיש כי 'אינני נעזר‬
‫במקל ח"ו אני פשוט נעזר במטרייה'‪ ,‬ושוב לחדד את המסר כי‬
‫'אינני נעזר במקל ח"ו אני פשוט נעזר במטרייה'‪ ,‬זה לא מצחיק‪,‬‬
‫זה פשוט אני מתאר מה היה‪ ,‬וכך הצלחתי להחזיק עם זה כמה‬
‫חודשים טובים‪ ,‬הייתה לי הרגשה טובה עם זה‪ ,‬והרגשתי שאני‬
‫עדיין "עצמאי"‪.‬‬
‫בית הבראה‬
‫תוך כדי שהתחלתי להשתמש ברכב צמוד עברתי בס"ד‬
‫לישיבה אחרת ישיבת קיבוץ קטנה ומצומצמת‪ ,‬אוירה משפחתית‪,‬‬
‫מקום חדש חברה חדשה ולא מוכרת‪ ,‬ובעיקר התחלה חדשה‪,‬‬
‫בורא עולם פשוט שלח אותי לסדנא מיוחדת ונפלאה‪.‬‬
‫גילוי נאות‬
‫הבהרה‪ :‬לשם אותה סדנא שהייתי צריך לעבור‪ ,‬בורא עולם‬
‫שלח לי שליח מיוחד ‪ -‬חבר טוב ונאמן‪ ,‬שאתו ובזכותו זכיתי‬
‫להתחיל את התהליך הנפלא הזה‪ ,‬שעליו נרחיב בפרקים הבאים‪,‬‬
‫הוא היה עבורי כמורה‪ ,‬כמדריך‪ ,‬וכמחנך בדרך שהיתה עבורי‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪42‬‬

‫חדשה ולא זרועה‪ ,‬הוא חרש וזרע ועדר והשקה בחלק גדול‬
‫מהתהליך במסירות נפלאה‪ ,‬שהתבטאה בהשקעה רבה של‬
‫עזרה וסיוע בגוף ובנפש‪ ,‬ברוחניות ובגשמיות‪ ,‬ובאופן כללי הוא‬
‫היה בעצם יסוד ואבן הפינה לכל התהליך הנפלא הזה‪ ,‬כך שכל‬
‫מה שאכתוב כאן בהמשך יש לו בזה זכויות יוצרים‪.‬‬
‫התחלה של מודעות‬
‫לראשונה התחלתי להוציא מהפה כי 'אני סובל מטרשת‬
‫נפוצה'‪ ,‬פתאום נהייתי מודע לזה שאני מאובחן כחולה‪ ,‬נהייתי‬
‫מודע לזה שהיכולות שלי מוגבלות‪ ,‬הורשה לי לומר את זה בפה‪,‬‬
‫וגם להשתמש בעזרה של אנשים טובים לראשונה בחיי‪ ,‬וכך לאט‬
‫לאט הבנתי יותר ויותר כי משהו השתנה במציאות שלי וכנראה‬
‫אין זה הזמן עכשיו להילחם‪ ,‬אלא הגיע הזמן להפוגה או הפסקת‬
‫אש‪.‬‬
‫וכך מצאתי את עצמי בסוג של מנוחה‪ ,‬בפרט שבאותו זמן‬
‫נפלה עלי גם חולשה מאד גדולה‪ ,‬והיה קשה לי להמשיך ללמוד‬
‫באופן בו הייתי רגיל‪ ,‬הייתי צריך הרבה מנוחה נפשית וגופנית‪,‬‬
‫כמובן שבמקום חדש עם אנשים שהכרתי לראשונה ועם אוירה‬
‫חדשה הרגשתי הרבה יותר משוחרר והיה הרבה יותר קל לי‬
‫להצהיר על עצמי ולהופיע כאדם מוגבל‪ ,‬וכך החיצוניות משפיע‬
‫על הפנימיות‪ ,‬והמודעות שלי התחזקה יותר ויותר‪.‬‬
‫ממטרייה למקל‬
‫עד שיום אחד פתאום שמתי לב כי המטרייה שאני משתמש‬
‫‪43‬‬ ‫פרק ה' | הפסקת אש – 'מטרייה'‬

‫בה להיעזר בהליכה היא בעצם מקל תמיכה‪ ,‬ואין שום הבדל‬
‫ביניהם‪ ,‬אלא להיפך מקל יותר נוח ויותר בטוח‪ ,‬וכך החלטתי‬
‫בס"ד שהולכים ל'יד שרה' לקנות מקל‪ ,‬וכך היה‪ ,‬אינני זוכר בדיוק‬
‫את התחושות שהיו לי אז‪ ,‬אבל נדמה לי כי לא הרגשתי שאני‬
‫עושה איזה צעד מיוחד‪ ,‬כי באמת אין שום הבדל בין מקל‬
‫למטרייה ]רק פשוט זה לחורף וזה לקייץ‪.[...‬‬
‫יש לציין כאן כי אותו חבר טוב ויקר שהיה צמוד אלי באותה‬
‫תקופה‪ ,‬כן הבין את גודל המעמד‪ ,‬והפציר בי לעשות 'לחיים'‬
‫לרגל קניית המקל‪ ,‬ולעשות מזה 'אירוע חגיגי'‪ ,‬כי הוא הבין‬
‫והרגיש את מה שאני עדיין לא זכיתי אז להרגיש ‪ -‬שיש כאן דווקא‬
‫'צעד גדול קדימה' ולא 'צעד אחורה'‪.‬‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪44‬‬

‫פרק ו'‬
‫העתיד??? – לכתך 'אחרי'‬

‫וכך מצאתי את עצמי עובר לתקופה אחרת‪ ,‬משימה אחרת‪,‬‬

‫תפקיד אחר‪ ,‬אם עד היום התפקיד שלי היה להיות לוחם ולהיות‬
‫חזק‪ ,‬לא להישבר למרות כל ה‪ ...‬פתאום קבלתי תפקיד חדש ‪-‬‬
‫לחיות במערכת חיים נפלאה ומושלמת‪ ,‬סוג של בית הבראה‪,‬‬
‫אבל בלי שום תכנית‪ ,‬בלי שום ציפיות‪ ,‬בלי שום תכניות עתידיות‪,‬‬
‫באמת לא ידעתי לאיפה זה ממשיך‪ ,‬מה התחנה הבאה? כלום!‬
‫שום מושג לא! רק להבהיר‪ :‬בחור מבוגר בן ‪ 26‬עם סביבה‬
‫שצעירה ממנו בערך בשלוש שנים עם מחלה כרונית במצב לא‬
‫ברור‪ ,‬ללא שום תכנית ושאיפה ברורה‪.‬‬
‫וכך באיזשהו שלב נסגרה אותה ישיבה‪ ,‬והייתי צריך לעבור‬
‫למקום אחר‪ ,‬עברתי כמה שבועות של חוסר וודאות מוחלטת‪,‬‬
‫איפה אני נמצא שנה הבאה? ובכלל לאיפה אני מתקדם במצב‬
‫‪45‬‬ ‫פרק ו' | העתיד??? – לכתך 'אחרי'‬

‫הזה‪ ,‬מה יהיה השלב הבא ]אם בכלל[‪ ,‬וכל מי ששאל אותי מה אתה‬
‫הולך לעשות ? קיבל תשובה אמיתית 'לא יודע' ]רק להבהיר‪ :‬אמנם‬
‫לא הייתי בחור צעיר שעולה ליש"ג‪ ,‬אבל במצב שלי ישיבה היה מצרך בסיסי‬
‫וחיוני מאד עבורי‪ ,‬לא ידעתי עדיין אפשרות אחרת[‪.‬‬
‫בנאות דשא ירביצני‬
‫ובאמת הקב"ה הביא אותי לעוד מקום תורה נפלא‪ ,‬שהתאים‬
‫בדיוק מושלם לכל הצרכים שלי באותה העת‪ ,‬וכך עברתי תקופה‬
‫של שנה וחצי שבה הרגשתי כי הקב"ה בונה עבורי 'אכסניות של‬
‫תורה' באופן פרטי‪ ,‬כדי להעביר אותי את הסדנא הנפלאה הזאת‬
‫שבה אני נעשה יותר ויותר מודע לתפקיד החדש ]ישן?[ שלי‪,‬‬
‫כשיחד עם זה אני זוכה לצעוד אתו יד ביד‪ ,‬פסיעה אחר פסיעה‪,‬‬
‫צעד אחר צעד‪ ,‬בלי לדעת לאיפה הולכים?!?!?! עם כל‬
‫הנסיונות והקשיים שבאים להם באופן קבוע‪.‬‬
‫ובאמת בתקופה הזאת זכיתי קצת להכיר מקרוב מהו ביטחון‬
‫ותלות בהשי"ת ללא שום ידיעה‪ ,‬ללא שום כיוון‪ ,‬פשוט בלי לשאול‬
‫שאלות ]לא 'מה השעה' ולא 'מתי מגיעים כבר'‪.[...‬‬
‫הדף היומי – ישועה גדולה‬
‫הארה וישועה גדולה זכיתי לקבל באותה העת‪ ,‬מעודי בכל‬
‫שנות לימודי בישיבה התרגלתי והתחברתי מאד ללימוד בדרך‬
‫העיון עד כדי שלא הייתי מסוגל ללמוד בבקיאות‪ ,‬מי שהכיר אותי‬
‫ידע שזה חלק מהאופי שלי ולא רק ענין של הרגל‪ ,‬העובדה הזאת‬
‫עמדה לי בתקופה הזאת כקושי גדול משום שמצד אחד במצב‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪46‬‬

‫בו הייתי היה קשה לי להתרפק על אותו לימוד מתוק ונעים מ'בית‬
‫המדרש הישן'‪ ,‬ומצד שני לא הכרתי משהו אחר‪ ,‬לא הכרתי‬
‫בלימוד מסוג אחר‪ ,‬וגם לא ידעתי שאני מסוגל להיות במקום‬
‫אחר‪.‬‬
‫והנה הגיע העת בו זכו כלל ישראל לסיים יחד את הש"ס‬
‫במסגרת לימוד 'הדף היומי'‪ ,‬עבורי המושג דף היומי היה שייך‬
‫לעולמות אחרים זה היה זר ומנוכר להשקפת עולמי ולמה‬
‫שהתרגלתי‪ ,‬ולפתע הקב"ה שלח לי רעיון מעניין להתחיל ללמוד‬
‫את הדף היומי ]באופן מסויים בו יהיה יותר קל לי לעמוד בזה[‪.‬‬
‫וממחשבה למעשה מצאתי את עצמי יושב ומתחיל ללמוד מסכת‬
‫ברכות ]כמו "ילד טוב"[ בשבילי היה זה דבר חדש‪ ,‬באמת‬
‫הופתעתי‪ ,‬וכך לאט לאט ראיתי שזה מחזיק אותי‪ ,‬זה מקיים אותי‪,‬‬
‫זה בדיוק מה שהייתי צריך באותה העת‪ ,‬עדיין לא ידעתי שזה יהיה‬
‫מה שיחזיק אותי וישמור עלי בחיים בתהליך הנפלא והמורכב‬
‫שאעבור בהמשך‪ ,‬בתקופות הכי קשות ומעורפלות זה היה המזון‬
‫האמיתי והיחיד שלי‪ ,‬הכי עמיד והכי בטוח‪.‬‬
‫חישוב מסלול מחדש‬
‫אני חושב כי יש כאן נקודה מאד חשובה ומענינת‪ ,‬כיהודים‬
‫שומרי תורה ומצוות ועובדי ה' אנחנו בדרך כלל משרטטים‬
‫לעצמנו דרך ואופן מסוים בעבודת ה' בה אנחנו מאמינים‪ ,‬ואז אנו‬
‫משתדלים ללכת בכיוון הזה ולדבוק בזה‪ ,‬והנה לפעמים קורה‬
‫שבאמצע החיים הקב"ה רוצה לשנות את הכיוון ואת המסלול‪,‬‬
‫‪47‬‬ ‫פרק ו' | העתיד??? – לכתך 'אחרי'‬

‫ויתכן שזה נראה לנו כמישהו שבא להילחם אתנו ולהפריע לנו‪,‬‬
‫סוג של 'יצר הרע'‪ ,‬אמנם יתכן כי לפעמים זה באמת כך‪ ,‬אבל‬
‫בהחלט יש גם אפשרות אחרת‪ ,‬לא! זה לא בהכרח שח"ו טעינו‬
‫והלכנו עד עתה בדרך לא נכונה‪ ,‬אלא פשוט יש לנו מנהל ובעל‬
‫הבית ואנחנו עובדים אותו‪ ,‬ולא בהכרח שהתפקיד והמסלול‬
‫שהוא מייעד לנו אמור להיות מסלול אחיד לכל החיים‪ ,‬יתכן‬
‫שבשלב מסוים בחיים מייעד לנו הקב"ה תפקיד אחר‪ ,‬וכמו שאמר‬
‫משה רבינו 'ואנחנו לא נדע מה נעבוד את ה' עד בואנו שמה'‬
‫)שמות י‪ .‬כו(‪ ,‬אדם לא יודע איזה תפקיד ועבודה הקב"ה מייעד לו עד‬
‫שהוא מגיע למקום העבודה‪ ,‬מה שנדרש מאתנו הוא פשוט‬
‫'להקשיב‪ ,‬להטות אוזן' ]אם רק נרצה אנחנו נשמע ונבין[ ובעיקר‬
‫להרפות‪ ,‬לא לנסות בכח לשלוט בכל מצב‪.‬‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪48‬‬

‫פרק ז'‬
‫ההכנעה שלב א'‪ – ...‬ולו אנחנו‬

‫עד שהגיע לעולם הדבר הנפלא המכונה 'תקופת הקורונה'‬

‫בה העולם כולו עבר זריקת מורפיום ]טישטוש[ עבורי זה היה‬
‫תחילתה של תקופה חדשה‪ ,‬ואחרת לגמרי ממה שהכרתי בעבר‪,‬‬
‫ביום אחד פתאום התחלתי להתפלל בבית ]בהתחלה במנין ואח"כ‬
‫ביחידות‪ [,‬ואם זה היה בהתחלה בתור 'שלא לפרוש מן הציבור' אז‬
‫לאחר תקופה גיליתי כי אין לי עוד את הכח ואת האומץ לרדת‬
‫להתפלל בבית הכנסת‪.‬‬
‫האמת שלא חל איזה החמרה במצב הגופני שלי‪ ,‬אלא‬
‫שפתאום הבנתי כי הרגלי החיים שנשארו אתי עדיין מהעבר‬
‫ממשיכים אתי כהרגל קבוע‪ ,‬כמו מאוורר שמסתובב בעוצמה‬
‫רבה‪ ,‬וברגע אחד מכבים אותו אז הוא פשוט ממשיך להסתובב‬
‫במשך כמה רגעים עד שהוא נעצר‪ ,‬וברגע שהוא נעצר הוא כבר‬
‫‪49‬‬ ‫פרק ז' | ההכנעה שלב א'‪ – ...‬ולו אנחנו‬

‫לא יכול להמשיך להסתובב‪ ,‬כך היה אתי פשוט לא עצרתי לרגע‬
‫ולכן כל עוד שלא עצרו אותי זה המשיך לעבוד‪.‬‬
‫עבודת ה' ביחיד‬
‫ופתאום גיליתי והבנתי שיש ערך גדול לתפילה שלי דווקא‬
‫בבית ביחידות‪ ,‬כי כאן הקב"ה שם אותי לעת עתה וזה מה שהוא‬
‫רוצה ממני‪ ,‬ואם זה כך זה יותר גדול מכל מעלה אחרת בתפילה‬
‫]האמת שאז זה היה יותר קל להבין את זה כי כמעט כולם התמודדו עם‬
‫הנסיון הזה[‪.‬‬
‫דווקא המצב הזה שהייתי צריך להתחיל לוותר על כל מיני‬
‫חוויות רוחניות שהייתי מאד מחובר אליהם‪ ,‬כמו ‪ -‬שהות בבית‬
‫הכנסת‪ ,‬ותפילה במנין ]וכל מה שכלול בזה[ או אפילו הזכות לשבת‬
‫וללמוד תורה כמו שהייתי רגיל עם הטעם המתוק והערב שאני‬
‫רגיל אליו‪ ,‬וכיוצ"ב‪ ,‬פתח אותי לעולם חדש שהתחיל קצת‬
‫להתגלות לי‪ ,‬התחלתי להבין‪ :‬שאמנם גדלנו וחונכנו על מושגים‬
‫מאד חשובים ובסיסיים ביהדות שלנו‪ ,‬שבדרך כלל הקו המוביל‬
‫שבהם הוא ההיצמדות לכל סעיף קטן בשולחן ערוך‪ ,‬אבל יש‬
‫עולם גבוה מזה והוא 'לעשות רצונו יתברך כרצונו' אין דבר שלם‬
‫יותר מאשר לידבק ברצונו יתברך בלי שום אמצעי בלי שום‬
‫מחיצה‪ ,‬וכשאדם נמצא בפני סיטואציה בה נמנע ממנו האפשרות‬
‫להיצמד לכל סעיף קטן בשו"ע ולמושגים הבסיסיים שעליהם‬
‫גדל כל יהודי‪ ,‬דווקא כאן ניתנה לו ההזדמנות להיות אחד עם‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪50‬‬

‫‪1‬‬
‫רצונו יתברך באופן הכי ישיר שיש‪.‬‬

‫ואצטט כאן נקודה נפלאה שזכיתי להבין בס"ד‪ ,‬כשלראשונה חגגתי את חג‬ ‫‪1‬‬

‫שמיני עצרת בבית‪ ,‬ללא מנין‪ ,‬ללא ספר תורה‪ ,‬וללא הקפות‪ ,‬היה זה בשבילי‬
‫אתגר מיוחד‪ ,‬וכך הרגשתי‪ :‬במועדים שהקב"ה נתן לנו יש שני חלקים ‪ -‬יש את‬
‫עיצומו של יום ויש את מצוות היום‪ ,‬בכל מועד כמעט יש מצוות היום כגון סוכה‬
‫ולולב בחג הסוכות‪ ,‬מצה בחג המצות‪ ,‬שופר בר"ה וכו' וגם ביו"ט דרבנן הדלקת‬
‫נרות בחנוכה ומגילה בפורים וכו'‪ ,‬אמנם הקב"ה הנהיג בעולם שאנחנו זוכים‬
‫להארת היום ולשמחה והרוממות של היום באמצעות המצוות של היום‪ ,‬וזה‬
‫עיקר עבודתנו‪ ,‬אבל באופן הזה אנחנו לא נותנים את ליבנו כמעט על עיצומו של‬
‫יום‪ ,‬אלא עיקר העסק והעבודה שלנו הוא במצוות ובענינם‪ ,‬אבל לעיתים הקב"ה‬
‫שם את האדם במצב בו הוא אינו יכול לקיים את מצוות היום‪ ,‬ואז במצב זה הוא‬
‫זוכה להתייחד עם עיצומו של יום בלי שום אמצעי‪ ,‬וזה דבר נפלא ונורא להרגיש‬
‫ולחוש את קדושת היום בלי שום אמצעי ובלי שום עשיית מצווה‪ ,‬כל חג וכל‬
‫מועד עם הקדושה וההשפעות שמיוחדות לו‪ ,‬אבל בודאי כשזוכים להתייחד‬
‫עם עיצומו של יום בלי שום אמצעי ה'ברכת מועדך' שעליה אנחנו מתפללים‬
‫והשיאנו ה' אלקינו וכו' מגיע אלינו בהשפעה גבוהה ועמוקה הרבה יותר‪.‬‬
‫אמנם אין אנחנו שואפים או מתפללים להגיע להזדמנויות כאלה‪ ,‬כי כך גזרה‬
‫חכמתו שתהיה עיקר עבודתנו והשגתנו באמצעות מצוות היום‪ ,‬ובודאי זה גם‬
‫נסיון לא קל‪ ,‬אבל אם הגיע הזדמנות כזו לידינו נבין את המשמעות ואת הערך‬
‫נפלא במצב כזה‪.‬‬
‫‪51‬‬ ‫פרק ז' | ההכנעה שלב א'‪ – ...‬ולו אנחנו‬

‫מציאות חדשה ולא מוכרת‬

‫עברו להם כמה חודשים והעולם אט אט החל לחזור לשפיות‪,‬‬
‫אלא שאם העולם התחיל לחזור בצעדים קדימה אני בדיוק‬
‫נשארתי אחורה‪ ,‬התחלתי להתרגל לשהות בבית עם התנאים‬
‫הנוחים והבטוחים‪ ,‬ואמנם היה עדיין ברור לי כי עלי לחפש מסגרת‬
‫של ישיבה כדי להמשיך הלאה‪ ,‬אבל כמה שחיפשתי ובדקתי‬
‫הבנתי יותר ויותר כי הסיפור מורכב‪ ,‬ובאמת כך היה‪ ,‬פשוט‬
‫נשארתי בבית‪ ,‬אמנם זה לא היה כרעם ביום בהיר ‪-‬ברגע אחד‪,‬‬
‫אבל בתוך תוכי הבנתי שזה הכיוון כרגע‪.‬‬
‫תפקיד לא מוגדר‬
‫האמת שלא היה לי צל של מושג מה התפקיד שלי בעת הזאת‬
‫]אם בכלל‪ ,‬לרגעים היה נדמה כי אין לי שום תפקיד‪ ,[...‬מה אני עושה‪,‬‬
‫מה אני יעשה‪ ,‬פשוט ערפל מוחלט! ואם עד כה הרגשתי כי אני‬

‫אני חושב כי נקודה זאת שייכת לכל ערך אחר ביהדות ולאו דווקא לחגים‬
‫ולמועדים‪ ,‬לדוגמא – כיהודים שומרי תו"מ בדרך כלל אנחנו מתפללים במנין‬
‫בבית הכנסת‪ ,‬עם מסגרת קבועה של תפילה כל מקום באופן שלו‪ ,‬המסגרת‬
‫הזאת עם כל המעלות הנפלאות והעצומות שבה עלולה ]אם לא נעבוד ונתאמץ‬
‫להילחם בזה[ להעלים מאתנו את החיבור לתפילה בעצמה‪ ,‬לנקודה הטבעית‬
‫והפשוטה שבתפילה‪ ,‬ודווקא כאן אם כבר נקלענו למצב בו אנחנו אנוסים‬
‫מלהתפלל במסגרת הזאת‪ ,‬יש לנו את האפשרות להתייחד עם הנקודה‬
‫הפנימית והטבעית שבתפילה‪ ,‬ולהתחבר אליה יותר בקלות‪.‬‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪52‬‬

‫נמצא על איזה מסלול‪ ,‬אמנם בלי לדעת כיוון ויעד‪ ,‬אבל אני על‬
‫מסלול‪ ,‬עכשיו פשוט חיפשתי את המסלול ]הייתי על דרך עפר ללא‬
‫שום סימנים[‪ .‬וכך יום ועוד יום חודש ועוד חודש‪ ,‬בינתיים הקב"ה‬
‫בנה לי סדר יום נפלא ומסודר שהורכב בעיקר מתורה ותפילה‪,‬‬
‫זה היה עבורי ממש 'הצלת חיים' כי ללא זה אינני יודע לאיפה‬
‫הייתי מגיע‪.‬‬
‫שאלות נוקבות‬
‫תוך כדי בשלב מסוים החלו להופיע שאלות קשות‪ ,‬התחלתי‬
‫לשאול את עצמי איפה אני נמצא? אם עד היום הייתי במסגרת‬
‫ישיבתית עם חברה ועם ציבור‪ ,‬והיה לי את האפשרות להתמקד‬
‫בדברים אחרים ולא לעמוד מול השאלות האלו‪ ,‬אז הגיע מצב‬
‫שלא היה לי במה להתמקד והייתי מוכרח להתמקד במצב שלי‪,‬‬
‫ולעמוד מול המראה ולהתמודד עם השאלות הקשות האלו‪ ,‬לא‬
‫היה לי לאיפה לברוח‪.‬‬
‫דיבור פשוט‬
‫בצר לי פניתי לאחד ויחיד בעולמו‪ ,‬ש'עדיו כל בשר יבואו'‪,‬‬
‫ופשוט הייתי מדבר אתו ומודה לו על הכל‪ ,‬וגם מבקש ממנו‪,‬‬
‫ובעיקר השתדלתי להשליך עליו את הכל‪ ,‬זה לא היה קל‪ ,‬לא‬
‫תמיד הרגשתי כתוצאה מזה תחושה נעימה של רוגע ושלווה‪,‬‬
‫לעיתים הרגשתי כי אני בשומקום‪ ,‬אבל בתוך תוכי ידעתי כי‬
‫העסק בשליטה‪ ,‬ידעתי שיש לזה סוף‪ ,‬יש לזה תכלית‪ ,‬לפעמים‬
‫זה היה בתוכי ולפעמים זה היה בתוך תוכי‪ ,‬ולפעמים‪...‬‬
‫‪53‬‬ ‫פרק ז' | ההכנעה שלב א'‪ – ...‬ולו אנחנו‬

‫וכאן אני רוצה להרחיב בנקודה של ה'שיח הישיר' עם בורא‬

‫עולם‪ ,‬פעמים רבות שמעתי על מושג 'דיבורי הודאה'‪ ,‬גם כעבודת‬
‫ה'‪ ,‬גם כסגולה וכו'‪ ,‬אבל משום מה הייתי מחובר יותר לתפילה‬
‫ולא הרגשתי שאני נמצא שם‪ ,‬שאני מחובר לזה‪.‬‬
‫והנה הגעתי למצב שאין אורות‪ ,‬אין מחשבות של אמונה‪ ,‬אין‬
‫מוחין דגדלות‪ ,‬הכל יבש! ודווקא בנקודה הזאת בורא העולם‬
‫שלח לי את החיבור הזה להודאה‪ ,‬יום אחד פשוט מצאתי את‬
‫עצמי יושב ומפרט את הכל מהתחלה ואומר תודה‪ ,‬וכך לאט לאט‬
‫התחברתי לזה‪ ,‬עד שהגעתי למצב שלא הייתי מסוגל לפתוח את‬
‫היום בלי זה‪.‬‬
‫התפילה כחיבור‬
‫לאחר זמן הבנתי כי בעצם התרגלנו לחשוב שפירוש המושג‬
‫תפילה הוא לבקש מהקב"ה על מה שחסר לנו‪ ,‬ובאופן כללי‬
‫לנסות לשפר את איכות החיים שלנו בגשמיות או ברוחניות‪,‬‬
‫אמנם יש גם מושג להודות לקב"ה על הטובות והחסדים אבל זו‬
‫עבודה נפרדת מתפילה‪ ,‬כך התפיסה המצויה והרווחת‪2.‬‬

‫‪ 2‬זה קורה הרבה פעמים כשמתפללים בכותל המערבי או בקברות צדיקים ומישהו‬
‫עומד ומכריז ‪' :‬נשמת כל חי‪ ,‬נשמת כל חי'‪ ,‬ואז מנסים לחשוב ‪ -‬מה זה קשור‬
‫אלי עכשיו?‪ ,‬לאיזה 'עבויידה' זה בדיוק מתחבר? הרי לא עברתי איזה תאונת‬
‫דרכים ח"ו או משהו כזה? ובכלל 'נשמת' אומרים רק בשחרית של שבת?‬
‫באופן טבעי ורגיל זה תחושות מאד מובנות ומוצדקות‪.‬‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪54‬‬

‫אבל האמת היא שפירוש המילה 'תפילה' בכלל לא מורה על‬

‫בקשה או תחינה וכדו'‪ ,‬אלא תפילה היא מלשון התחברות )כמש"כ‬
‫ברש"י ‪ -‬בראשית ל‪ .‬ח עיי"ש( התפילה היא מעמד בו אנו זוכים‬
‫להתחבר לבורא העולם ע"י הדיבור שלנו‪ ,‬החיבור הזה יכול להיות‬
‫בכל מיני דרכים ובכל מיני אפשרויות‪ ,‬יש חיבור באופן של תחינה‬
‫ובקשה שאנחנו תולים את עצמנו בבורא העולם עד שיחננו‪ ,‬ויש‬
‫חיבור באופן של הודאה שאנחנו פשוט אומרים לו תודה בלי‬
‫לבקש כלום‪ ,‬ובלי לצפות לכלום ]וגם בלי לקוות שיבין את הרמז‪[...‬‬

‫אני מרגיש כי בשלב מסוים בס"ד התחלתי פתאום להבין שאין מה לחפש‬
‫סיבות להודות לקב"ה‪ ,‬כי בכל רגע ורגע שאנחנו יכולים לומר תודה זה מתבקש!‬
‫זה מתאים לכל מצב ומצב שנהיה בו! פשוט לומר תודה‪ ,‬זה מאד מובן! אין צורך‬
‫לחפש ולהסביר על מה‪ ,‬כי פשוט על מה לא?‪ ,‬וזה אף פעם לא נגמר!‬
‫בהתחלה מאד היה קשה לי להתחבר לזה‪ ,‬הרגשתי בכל פעם שאני מתעסק‬
‫בהודאה שאני צדיק וחסיד שאני בדרגה גבוהה וזה הרגשה לא כ''כ נעימה‪ ,‬אבל‬
‫בשלב מסוים הבנתי שזה פשוט טעות של הרגל‪ ,‬התרגלנו לחשוב שרק 'ארבעה‬
‫צריכים להודות' ]כמש"כ במשנה[‪ ,‬והתרגלנו לחשוב שלומר תודה זה 'עבודה'‬
‫זה 'מדרגה' אבל לא! זה לא בהכרח כך‪ ,‬אמנם בודאי יש בזה דרגות ומעלות בלי‬
‫סוף‪ ,‬אבל לומר תודה זה גם דבר מאד טבעי ומתבקש‪ ,‬בפרט למי ש'לו נאה‬
‫להודות'‪.‬‬
‫‪55‬‬ ‫פרק ז' | ההכנעה שלב א'‪ – ...‬ולו אנחנו‬

‫פשוט לומר לו תודה‪ ,‬וזה מעשה תפילה בדיוק כמו בקשה ותחינה‬
‫אולי אפי' יותר‪ ,‬הבחירה האם להתפלל באופן הזה או באופן הזה‬
‫תלויה באיזה מצב אנו נמצאים‪ ,‬באיזה חוויה אנחנו אוחזים כרגע‪,‬‬
‫אבל התפילה היא נקודה אחת ‪ -‬פשוט להתחבר אליו ‪.3‬‬
‫בשלב מסוים הגעתי למצב כי זה היה פשוט ה'חיבור שלי‬
‫לשקע'‪ ,‬הייתי קם בבוקר בלי שום מצב רוח‪ ,‬עם תהיות וספקות‪,‬‬
‫ושאלות קשות‪ ,‬עד שהייתי מתחבר לשקע‪ ,‬ואז הייתי מתחיל את‬
‫היום‪ ,‬ברגע שהייתי מתחבר הכל היה נעלם‪ ,‬יותר נכון לא נעלם‬
‫אלא זה היה במצב 'מחובר'‪ ,‬וכשאני מחובר שום דבר לא יכול‬
‫עלי‪.‬‬

‫‪ 3‬ואצטט כאן את דברי הספורנו הנפלאים על הפסוק 'ויצא יצחק לשוח בשדה'‬
‫וכו'‪ :‬נטה מן הדרך על דעת לשפוך שיחו לפני ה' בשדה שלא יפסיקוהו עוברי‬
‫נענה )בראשית‬ ‫דרכים אף על פי שכבר התפלל בבאר לחי ראי וקודם שהתפלל‬
‫פרשת חיי שרה פרק כד פסוק סג(‪.‬‬
‫מבואר בדבריו כי יצחק אבינו הלך להתפלל אחר שכבר נענה ובאה ישועתו‪,‬‬
‫הוא הוסיף להתפלל ולשפוך שיחו לפני ה'‪ ,‬אמנם לא נזכר מה היה התוכן של‬
‫תפילה זו‪ ,‬אבל כתוב כאן כי תפילה איננה בהכרח לבקש משהו‪ ,‬תפילה זה‬
‫חיבור! מה עושים בחיבור הזה? תלוי באיזה מצב אדם נמצא‪ ,‬אם הוא זקוק‬
‫לישועה הוא מבקש ישועה‪ ,‬ואם לא אז ככל הנראה הוא מודה על הישועה‪,‬‬
‫ובדיוק על זה נאמר ויצא יצחק לשוח בשדה‪.‬‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪56‬‬

‫הגילוי שבתוך ההסתרה‬

‫כי אמנם כן‪ ,‬הקב"ה לפעמים נותן לנו להיות במצב של ערפל‬
‫או של חשך‪ ,‬במצב בו אנחנו מחפשים איזה קורטוב של אמונה‬
‫וביטחון ואין כלום! הכל יבש! חשוך לגמרי! אבל אם אנחנו‬
‫משתדלים לזכור כל הזמן ולא לשכוח אפי' לרגע‪ ,‬שפשוט מי‬
‫שכיבה את האור זה הוא יתברך‪ ,‬מי שהביא את הערפל זה רק‬
‫הוא יתברך‪ ,‬אז אנחנו על קרש הצלה אנחנו לעולם לא נטבע‪ ,‬כי‬
‫על בורא העולם אנחנו אומרים בתפילה 'גולל אור מפני חשך‬
‫וחשך מפני אור'‪ ,‬אחרי החשך מגיע האור כך הוא הטביע בבריאה‪,‬‬
‫אמנם אין אנחנו יודעים מתי זה יקרה ובאיזה אופן זה יהיה אבל‬
‫אנחנו מוכרחים לשנן ללא הפסקה כי הוא יתברך גם 'גולל חשך‬
‫מפני אור'‪.‬‬
‫הרגשתי כי עד שאני מדבר עם בורא העולם ומספר לו את‬
‫מה שקורה אתי אני פשוט כביכול חווה את מה שעובר עלי 'לבד'‪,‬‬
‫וברגע שאני מספר לו ]את מה שהוא כבר יודע יותר טוב ממני אבל עצם‬
‫זה שאני מדבר אתו אני מחבר את מה שעובר עלי למקור שממנו הכל‪[,‬‬
‫מכאן ואילך אני כביכול חווה את זה 'יחד אתו' ולא לבד‪.‬‬
‫השתדלות כחלק מתהליך‬
‫במקביל עברתי איזה טיפול רפואי בנסיון לשפר את מצב‬
‫ההליכה שלי‪ ,‬הטיפול היה החדרה של משאבה לתוך הגוף‪,‬‬
‫שבתוכה יש חומר שמטפטף לעמוד השדרה במטרה לרכך את‬
‫שרירי הרגל שנעשו מאד קשים במשך הזמן‪ ,‬האמת שכמו יתר‬
‫‪57‬‬ ‫פרק ז' | ההכנעה שלב א'‪ – ...‬ולו אנחנו‬

‫ההשתדלויות שעשיתי באותה תקופה שלא היו במטרה לנסות‬

‫לעזור לעצמי‪ ,‬אלא רק כי כך גזרה חכמתו יתברך‪ ,‬גם את הטיפול‬
‫הזה השתדלתי לעבור בהשראה הזאת ]זה לא כזה חידוש‪ ,‬כי לא‬
‫מדובר בטיפול מוצלח ופורץ דרך אלא רק בברירת מחדל[‪ .‬ולאחר כל‬
‫התהליך שעדיין לא הסתיים‪ ,‬התברר עם הזמן כי הטיפול לא‬
‫משיג שום תוצאה‪ ,‬כך שההליכה שלי נעשתה יותר קשה ויותר‬
‫מורכבת‪.‬‬
‫כמובן זה לא דבר קל‪ ,‬זה מאכזב מתסכל ועלול לשבור‪ ,‬אבל‬
‫אצלי זה היה קצת שונה‪ ,‬לפני שעברתי את הטיפול הזה עברתי‬
‫תהליך מענין‪.‬‬
‫הייתי אמור לעבור את הטיפול הזה בתחילת השנה ובפועל זה‬
‫נדחה פעם אחר פעם עד לסוף השנה‪ ,‬מכיון שמאד הסתפקתי‬
‫האם נכון לעשות את התהליך הזה‪ ,‬בכל פעם שזה נדחה ראיתי‬
‫בזה אות משמים שהנה נותנים לי אפשרות לחסוך ולהתפטר‬
‫מהסיוט המיותר הזה‪ ,‬וזה נתן לי חשק ומרץ להתחזק יותר‬
‫בתפילה שלא אזדקק לזה‪ ,‬והנה בסופו של דבר זה הגיע‪ ,‬והבנתי‬
‫שזה מה שאני צריך לעשות כעת‪ ,‬והיה מאד קשה לי לשלב בין‬
‫שני הדברים‪ ,‬מצד אחד התפילה שהתפללתי וקיויתי וציפיתי‪,‬‬
‫ומצד שני הביטחון והשלווה שהכל טוב ואין כאן שום מחדל או‬
‫דבר מיותר ח"ו‪.‬‬
‫'התגלית'‬
‫והנה גלגלה ההשגחה העליונה כי באותו יום שהייתי אמור‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪58‬‬

‫ללכת לבית החולים לעבור את התהליך‪ ,‬בדיוק יצא לאור העולם‬

‫הספר 'ואהבת'‪ ,‬בו מתגלה ומתבהר האור הבוהק והברור של‬
‫'קבלת עול מלכות שמים' באופן הנכון והמעשי‪ ,‬ובעצם חלק‬
‫עיקרי מהספר בא לתת מענה להתמודדות עם הסתירה שבין שני‬
‫הענינים האלו‪ ,‬שלכאורה נוגדים זה את זה‪ ,‬עבורי זה היה מסר‬
‫וחיוך מהשמים שבא לומר לי דבר אחד‪:‬‬
‫'אתה לא מקבל טיפול רפואי זה או אחר‪ ,‬אתה באמצע לעבור‬
‫תהליך‪ ,‬שמטרתו וענינו וייעדיו ידועים ונגלים רק למלך מלכי‬
‫המלכים'‪.‬‬
‫אין לך מה לדאוג‪ ,‬הכל מדויק ומושלם בתכלית השלימות‪ ,‬זה‬
‫הוריד ממני את הרגשת האחריות שרבצה עלי‪ ,‬והבנתי שאמנם‬
‫כל התפילות שלי פעלו ויפעלו את פעולתן‪ ,‬אבל ללא כל סתירה‬
‫יש לבורא העולם את התכנית והמהלך שלו ולא ראוי ולא כדאי‬
‫לי לנסות להתערב בזה‪ ,‬וכך זכיתי לעבור את זה כחוויה וכחלק‬
‫מתהליך‪ ,‬עם חיבה מיוחדת ל'עצה עמוקה של מלך מלכי‬
‫המלכים' ‪ 4‬שזכיתי רק להיות חלק ממנה‪ ,‬בלי לדעת ולהבין את‬

‫‪ 4‬בדומה לדברי הגמרא במסכת סוטה יא‪ .‬כיוצא בדבר אתה אומר‪ ,‬וישלחהו מעמק‬
‫חברון ‪ -‬א"ר חנינא בר פפא בעצה עמוקה של אותו צדיק שקבור בחברון‪,‬‬
‫דכתיב‪ ,‬ידוע תדע כי גר יהיה זרעך‪ .‬אני אוהב להשתמש בביטוי זה בעיקר‬
‫כשעוברים עלי מהלכים שאין לי בהם שום תפיסה ושום הבנה‪ ,‬והם נראים לי‬
‫משוללי היגיון‪ ,‬דווקא שם אני יותר מבין כי יש כאן עצה עמוקה ותהליך‬
‫‪59‬‬ ‫פרק ז' | ההכנעה שלב א'‪ – ...‬ולו אנחנו‬

‫תכליתה‪.‬‬
‫בתוך כך‪ ,‬ממקל עברתי להשתמש בהליכון‪ ,‬גם זה היה‬
‫בשלבים הדרגתיים‪ ,‬בהתחלה בחדר שלי‪ ,‬אח"כ בבית וכו'‪ ,‬בכל‬
‫אופן יחד עם השהות בבית במצב של חוסר וודאות‪ ,‬המצב‬
‫הרפואי והתפקודי החל קצת להשתנות לאט לאט‪ ,‬מה שהוסיף‬
‫עוד שאלות ותהיות לרשימה‪.‬‬
‫יש לציין כי בחסדי השי"ת כל התיאור שאני מתאר כאן היה‬
‫בבחינת 'בתי גוואי'‪ ,‬בעיקר בתוך תוכי ופחות כלפי חוץ‪ ,‬וגם לא‬
‫חל שום שינוי בסדר יום הנפלא והמיוחד שבורא עולם נתן לי יום‬
‫יום‪ ,‬ועיקר ההתמודדות היתה בהרגשה‪ ,‬ולכן היה לי את‬
‫האפשרות לשלוט ולהחזיק במצב ]בלי הרבה ברירה מה לעשות‪ ,‬רק‬
‫פשוט לבחור להמשיך להיות שם‪.[...‬‬
‫השיגרה ב'מדבר'‬
‫עכ"פ עובר עוד חודש ועוד חודש ואין שום דבר חדש‪ ,‬אני‬
‫מוצא את עצמי חי ממוחין דגדלות למוחין דקטנות וכך הלוך ושוב‬
‫בלי לראות שום דבר חדש‪ ,‬הייתי כ"כ צמא לחידוש כלשהו עד‬
‫שלא היה איכפת לי אפי' לאיזה כיוון זה יהיה‪ ,...‬השתוקקתי‬
‫למשהו אחר למשהו חדש‪.‬‬

‫מדוקדק בשלימות‪ ,‬שהוא עמוק ונעלם מאתי‪ ,‬והתכלית היא הרבה יותר רחבה‬
‫ממה שאני מדמיין‪.‬‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪60‬‬

‫ואני אסביר‪ :‬המציאות הזאת שנהייתי קבוע בתוך מערכת‬

‫קבועה ומתחומת‪ ,‬בסדר יום שחוזר על עצמו באופן קבוע ובלי‬
‫לפספס‪ ,‬ובאוירה קבועה‪ ,‬יצרה לי הרגשה נוראית‪ ,‬מלבד‬
‫השיעמום והחדגוניות נוצר איזה חרדה כזאת שאולי המצב הזה‬
‫ח"ו לא ישתנה אף פעם‪ ,‬כי לא נראה לעין שום סיבה שישתנה‬
‫כאן משהו‪ ,‬וזה איים עלי בכל רגע ורק הלך והחמיר מיום ליום‪ ,‬כי‬
‫הנה אני קם בבוקר והמסלול חוזר על עצמו בדיוק מושלם‪,‬‬
‫הרגשתי כי כמו שאף אחד לא מעלה בדעתו שהשמש יום אחד‬
‫תפסיק לזרוח כך אין שום סיבה שהמצב שלי יום אחד ישתנה‪.‬‬
‫דומיה מוחלטת‬
‫הרגשתי‪ ,‬כי יש לי תפקיד מסוג אחר משהו הרבה יותר גבוה‬
‫אבל הרבה יותר קשה‪ ,‬יש שני סוגי נסיונות –‬
‫בד"כ רוב הנסיונות שאנחנו עוברים זה שהקב"ה רוצה‬
‫שהאדם יעשה משהו מסוים‪ ,‬שיעשה איזה שינוי איזה הקרבה‪,‬‬
‫לפעמים משהו קל לפעמים משהו קשה‪ ,‬אבל יש לאדם תפקיד‬
‫מצפים ממנו למשהו‪.‬‬
‫אבל יש נסיון מסוג אחר לגמרי שבו הקב"ה אומר לאדם‬
‫תשב! אל תעשה כלום! אל תזוז! תהיה אתי ורק אתי‪ ,‬בלי שום‬
‫תפקיד ביד‪ ,‬בלי שום משימה בלי שום יעד‪ ,‬ועם חוסר וודאות‬
‫מוחלט‪ ,‬פשוט כאילו אדם נזרק לתוך איזה אי בודד ונידח והוא‬
‫‪61‬‬ ‫פרק ז' | ההכנעה שלב א'‪ – ...‬ולו אנחנו‬

‫לא יודע מה הוא עושה פה ומתי זה יגמר‪ ,‬זה נסיון קשה ומפרך‬
‫שאם האדם זוכה לעבור אותו בשלום זה מכניע ומזכך‪ ,‬ובעיקר‬
‫מגביר באדם את היכולת להיכנע ולהתבטל למלכו של עולם‪.‬‬
‫באחת ההזדמנויות אמרתי לעצמי‪ ,‬יש מצבים שהקב"ה מביא‬
‫על האדם מצב מסוים כדי שיתפלל ויזעק אליו‪ ,‬יש מצבים‬
‫שהקב"ה מביא על האדם מצב מסוים שבו הוא רוצה שיאמר‬
‫תודה ]או מתוך צרה או מתוך ישועה[‪ .‬ויש מצב שהקב"ה מביא את‬
‫האדם למצב בו אין לו לא תפילה ולא הודאה הוא מרגיש מנותק‬
‫לגמרי‪ ,‬במצב הזה הקב"ה רוצה ממנו שתיקה‪ ,‬דממה‪ ,‬הכנעה‬
‫גמורה‪ ,‬זה כנראה מצב מיוחד וגבוה מאד‪.‬‬
‫העומק שבבדידות‬
‫המציאות הזאת הביאה אותי לא פעם להרגשה שאני 'בודד'‪,‬‬
‫אמנם אני ברוך ה' חי בתוך סביבה עם אנשים טובים ונפלאים‪,‬‬
‫אבל אף אחד לא יודע ולא מעלה בדעתו מה עובר עלי באמת‪,‬‬
‫ואז חשבתי כך‪:‬‬
‫יש זמנים שאדם זוכה להיות במצב נדיר שהוא מרגיש "בודד"‪.‬‬
‫בתפיסה ובמבט גשמי ושטחי זה מצב שלילי‪ ,‬אבל אצל יהודי זה‬
‫מצב הכי נעלה והכי מתוק שיש‪ ,‬כשיהודי בודד הכוונה‪ :‬בלי תקוות‬
‫מדומות‪ ,‬בלי כחי ועוצם ידי‪ ,‬ובלי אמונות טפלות‪ ,‬אלא בודד לבדו‪,‬‬
‫וממילא במצב כזה הוא זוכה כביכול להתייחד רק עם הקב"ה‪,‬‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪62‬‬

‫להישען רק עליו ולהיות מסור רק בידים שלו‪.‬‬

‫זה מצב נדיר‪ ,‬בדרך כלל האדם לא זוכה להיות במצב כזה‪,‬‬
‫ובאמת לאנשים פשוטים כמונו קשה לחיות עם מצב כזה לאורך‬
‫זמן‪ ,‬בדרך כלל תמיד יש לנו איזה תקווה מדומה ומשענת כוזבת‪,‬‬
‫שאנחנו מתעקשים להישען עליה‪ ,‬אבל לפעמים בורא העולם שם‬
‫את האדם במצב שהוא בודד לגמרי‪.‬‬
‫דבר ראשון צריך להבין שזה מתנה וחוויה נדירה‪ ,‬וצריך קודם‬
‫כל להגיד תודה לבורא העולם על הזכות הנפלאה הזאת‪.‬‬
‫ומלבד זה צריך להבין שזה מצב שאפשר לנצל אותו גם‬
‫להתבוננות רחבה על כל הטובות והנפלאות שקבלתי עד עתה‪,‬‬
‫ובעצם להבין שבאמת תמיד אני בודד אלא שבורא העולם לא‬
‫נותן לי להרגיש כך‪ ,‬וממילא יחד עם ההתבוננות הזאת כדאי‬
‫לנצל מצב כזה להודאה לבורא העולם מכל הלב על כל פרט‬
‫ופרט ועל כל זמן וזמן‪.‬‬
‫החיים כמהלך אחד ואחיד‬
‫מחשבה נוספת בענין הזה‪ :‬לאדם נדמה לפעמים‪ ,‬כי יש‬
‫תקופות בחיים‪ ,‬יש מצבים וזמנים יותר טובים ויש פחות‪ ,‬יש רגעים‬
‫יפים ויש פחות‪ ,‬אבל אין זה אמת‪ ,‬אלא יש מהלך אחד בחיים‬
‫ותכלית אחת‪ ,‬ואותו אחד שנתן לי את התקופות היותר יפות‬
‫ומזהירות הוא נותן לי גם את התקופות הפחות יפות וזה מהלך‬
‫‪63‬‬ ‫פרק ז' | ההכנעה שלב א'‪ – ...‬ולו אנחנו‬

‫אחד‪ ,‬ואין כאן ח"ו שינוי תכנית‪ ,‬ואף שלפעמים נמצאים במצב‬
‫שלא רואים אור ולא רואים כלום‪ ,‬דווקא אז צריך לזכור את אותם‬
‫תקופות היותר יפות‪ ,‬ולהאמין שאין באמת הבדל בין התקופות‬
‫אלא הכל מהלך אחד‪ ,‬וכל ההבדל נמצא רק בהרגשה שלנו‪,‬‬
‫ולבורא העולם יש תכנית ומהלך ברור להוביל אותי למקום הכי‬
‫טוב‪ ,‬וברצונו ‪ -‬פעם זה נראה בצבע לבן ופעם זה נראה בצבע‬
‫אפור‪.‬‬
‫לחוות את 'הרגע'‬
‫לא אחת אנחנו שומעים את עצמנו או את אחרים אומרים ‪' :‬אין‬
‫כמו פעם'‪ ,‬או 'כשהייתי צעיר החיים שלי היו יותר יפים' וכו'‪ ,‬אבל‬
‫כל מחשבה או אמירה כזו היא פשוט לקחת את החיים שבורא‬
‫העולם נותן לנו בהווה ולבטל את זה‪ ,‬לברוח מזה‪ ,‬כי כשאדם‬
‫מנסה להתרפק ולקבל חיות ממשהו שכבר לא קיים הוא פשוט‬
‫מתנתק מעצמו‪ ,‬אבל יותר מזה‪ ,‬באמת אף פעם אין סיבה לברוח‬
‫כי כל עוד נשמה באפנו אנחנו חיים כאן בעולם הזה‪ ,‬וכל רגע של‬
‫חיים כאן זה אפשרות להפוך אותו לנצח ואין יותר מ – 'נצח'‪,‬‬
‫הערך הזה הוא הרבה יותר גבוה מכל נוסטלגיה או התרפקות על‬
‫תקופה כלשהי‪ ,‬כי כשאנחנו מדברים על נצח שום דבר לא עומד‬
‫בפני זה‪ ,‬אמנם נכון יש תקופות שיותר כיף לנו להיזכר בהם ויש‬
‫תקופות שפחות אבל באמת זה רק בהרגשה ובדמיון שלנו‪ ,‬כי‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪64‬‬

‫מבחינת הערך האמיתי של כל רגע וכל תקופה בחיים אין לנו‬

‫בכלל את הכלים להעריך רגע אחד של חיים כאן בעולם הזה‪,‬‬
‫אז חבל להתרפק ולהעלות זכרונות‪ ,‬כי חבל על כל רגע‪.‬‬
‫‪65‬‬ ‫פרק ח' | 'לתבירי ליבא'‬

‫פרק ח'‬
‫'לתבירי ליבא'‬

‫כשעובר עוד יום ועוד יום והישועה שלה ציפית לא נראית‬

‫באופק‪ ,‬ומהלך החיים שלך הולך ולובש צורה אחרת לגמרי ממה‬
‫שחשבת‪ ,‬והתפילות?!?! מה אתם? כמה אפשר עוד להתפלל‪,‬‬
‫ההרגשים בתפילה הולכים ואוזלים‪] ,‬או שכבר אזלו ממזמן‪[...‬‬
‫שום פיתרון לא נראה באופק‪ ,‬שום חידוש לא נראה שהוא בדרך‬
‫לבא‪ - ,‬ארץ‪ ,‬ציה‪ ,‬ועייף‪ ,‬בלי מים‪ ,‬ואז זה קורה‪ ...‬הלב מתחיל‬
‫להיסדק עד שהוא נשבר‪.‬‬
‫כחלק מהמסע הנפלא שעברתי ואני עדיין בעיצומו בחסדי ה'‪,‬‬
‫זכיתי קצת להציץ לעולם הנפלא של ה'שבורי לב'‪ ,‬זכיתי מעט‬
‫לטעום מהטעם המתוק והנפלא של לב נשבר‪ ,‬וכאן אני רוצה‬
‫להרחיב קצת ולספר לכם את מה שגליתי שם‪.‬‬
‫מטבע הדברים כל דיבור על משהו שקשור ללב נשבר מעורר‬
‫אצלנו דחייה‪ ,‬והרגשת רחמנות \ מסכנות על אותו אחד שזכה‬
‫לתואר הנפלא הזה‪.‬‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪66‬‬

‫האמת היא שלא אחת מזדמנים לנו מצבים שאמורים להביא‬

‫אותנו ללב נשבר‪ ,‬אבל מרוב פחד ובהלה אנחנו משתדלים‬
‫לברוח מזה כמה שיותר מהר‪ ,‬למחוק את זה‪ ,‬ובעיקר לא 'להיות‬
‫שם' בשפו"א‪.‬‬
‫וכאן אני רוצה לומר את מה שראיתי‪ ,‬ראשית כן! גם אני הייתי‬
‫שם‪ ,‬גם אני חשבתי כי לב נשבר זה משהו שחור‪ ,‬זה משהו שקשור‬
‫לעבירה‪ ,‬זה מחדל‪.‬‬
‫אבל מכיון שאני זוכה ברוך ה' להתמודד עם תפקיד מיוחד‬
‫ומאתגר‪ ,‬זכיתי לא אחת למצבים ורגעים נפלאים לחוות את‬
‫השבר הנפלא הזה‪ ,‬אם זה בכל מיני מצבים של כאב ושל צער‬
‫שלא ציפיתי להם‪ ,‬אם זה בכל מיני נסיונות שלא חלמתי עליהם‪,‬‬
‫ואם זה בעוד תפילה וציפייה במצב שהכל נראה 'ערפל'‬
‫ולפעמים באה תחושה של אכזבה על סף יאוש‪ ,‬ואם זה בכל מיני‬
‫תקופות שאני צמא לטיפת לחות בעבודת ה' לטיפת חיות‬
‫בתפילה בלימוד ובמצוות והכל יבש! וכו' וכו'‪ ,‬הצד השווה שבהם‬
‫שאדם מרגיש – אני אפס‪ ,‬אני לא שווה כלום‪ ,‬לא הולך לי‪.‬‬
‫שברון לב הוא לאו דווקא במצבים של מחדל והאשמה עצמית‪,‬‬
‫זה יכול לבא גם בכל מיני נסיונות מפרכים ומעייפים‪ ,‬שאדם‬
‫מנסה לחפש איזה קרן אור – ניצוץ של אמונה ושל תקווה להיאחז‬
‫בו‪ ,‬ואין! אין כלום הכל חשוך‪ ,‬הוא מנסה לזעוק ולהתפלל‪ ,‬לקרוא‬
‫‪67‬‬ ‫פרק ח' | 'לתבירי ליבא'‬

‫אל אבא שבשמים‪ ,‬וזה לא הולך או כי אין לו כבר כח לבכות או‬

‫שהוא מרגיש 'קראתי ואין עונה'‪ ,‬ואז זה מגיע – הרגשה של‬
‫'אפיסת כחות מוחלטת'‪ ,‬אין לי שום כח‪ ,‬אין לי שום השגה‪ ,‬גם‬
‫להאמין ולבטוח בהשי"ת אין לי מכח עצמי‪ 5 ,‬יש לי דבר אחד ויחיד‬

‫‪ 5‬כן! יש מצבים שאין אפי' כח להתפלל ולפנות אל ה'‪ ,‬גם בגלל שאין שום חשק‬
‫ורצון ]מוחין[ להתפלל‪ ,‬ובעיקר בגלל שאדם מרגיש כ"כ שבור ומרוסק שהוא‬
‫לא מאמין שיכול להיות ערך כלשהו לתפילה שלו‪ ,‬ואז אני מרגיש אבוד לגמרי!‬
‫אני מוטל כ'אבן שאין לה הופכין'‪ ,‬מה אני כבר יכול לעשות? הרי אפי' להתפלל‬
‫אני לא מסוגל‪ ,‬אין לי שום תקווה‪.‬‬
‫ובדיוק בנקודה הזאת האירו לי דברי האור החיים הקדוש בפ' שמות עה"פ‬
‫'ותעל שוועתם אל האלהים מן העבודה' וגו' ‪ :‬פי' לא שצעקו לאל שיושיעם‬
‫אלא צעקו מן הצער כאדם הצועק מכאבו‪ ,‬ומודיע הכתוב כי אותה צעקה עלתה‬
‫לפני ה'‪ ,‬והוא אומרו שועתם וגו' מן העבודה פי' מצער העבודה וישמע ה' את‬
‫נאקתם פירוש הרמת קול כאבם‪ .‬וכן בתחילת פ' וארא עה"פ 'וגם אני שמעתי‬
‫את נאקת בני ישראל' וגו' ‪ :‬אומרו 'וגם' פי' מלבד שהתפללו למדת הרחמים‬
‫ומלבד אהבת האבות ובריתם יש בחינה ג' שלצד צעקתם לבד מהשעבוד שמע‬
‫ה' קול צעקתם מכאב לב‪ .‬והוא אומרו וגם אני‪ ,‬ופי' אני הוא שם הרחמים שאמר‬
‫בתחלה ויאמר אליו אני ה' מצד רחמי לבד שמעתי את נאקתם פי' צעקה מכאב‬
‫לב כחלל הנואק מבלי צורך תפלתם‪ ,‬והוא שדייק לומר אשר מצרים מעבידים‬
‫אותם פי' בחינת צער השעבוד שמצרים מעבידים אותם הוא ששמעתי‪ .‬עכ"ד‪.‬‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪68‬‬

‫כמה פעמים קראתי את דבריו הקדושים והיה לי קושי להבין את כוונתו‪ ,‬איך‬
‫יתכן שעל אף שאין שום התעוררות מצד האדם לא בתפילה ולא בשום דבר אחר‪,‬‬
‫וגם כשהוא צועק הוא אינו פונה אל השי"ת‪ ,‬ובכל זאת מתעוררת עליו מידת‬
‫הרחמים‪ ,‬וכפי שהוא אומר 'מבלי צורך תפילתם'? על מה תחול מידת הרחמים‬
‫אם האדם אפי' לא מבקש ולא מתפלל? הרי התפילה והפנייה אל ה' זה המינימום‬
‫שמתבקש מהאדם בכל מצב שיהיה?‬

‫וכאן הבנתי בס"ד נקודה נפלאה – אמנם לנו נדמה כי כשאדם במצב שלבו‬
‫נשבר זה מצב 'מת'‪ ,‬הוא לא עושה כלום‪ ,‬לא מועיל כלום‪ ,‬וממילא גם לא מביא‬
‫לשום השגה‪ ,‬אבל כתוב כאן בדברי האוה"ח הקדוש שעצם זה שאדם נשבר‬
‫ונאנח וכו' קורה כאן משהו! הוא פועל ועושה גם בלי שהוא יחשוב על זה‪ ,‬והכל‬
‫מכח מידת הרחמים שמתגלית במלוא עוצמתה דווקא בעת הזאת שאדם נשבר‬
‫ונאנח‪ ,‬כי אז נשברים כל המחיצות בינו לבין אביו שבשמים‪ ,‬ברגעים האלה שהוא‬
‫נשבר הוא זוכה גם בלי כוונה מיוחדת להידבק ולהתבטל לבורא העולם‪ ,‬אמנם‬
‫ברגעים כאלה האדם מרגיש בעיקר הרגשות של ריחוק ושל ניתוק‪ ,‬אבל באמת‬
‫זה בדיוק להיפך גם בלי שהוא מתכוון גם בלי שהוא ירגיש משהו הוא נמצא‬
‫במקום גבוה מאד‪.‬‬

‫וכאן אני רוצה לחזור ולהדגיש – כמה שזה נשמע דבר נפלא ופשוט‪ ,‬אבל‬
‫'לאו כל אדם זוכה'‪ ,‬יש כאן נקודת בחירה‪ ,‬כשאדם עומד במקום כזה בכל אופן‬
‫שיהיה יש לו בחירה ‪ :‬האם להתייאש ולברוח מהמקום הזה ואז הוא בעצם לא‬
‫‪69‬‬ ‫פרק ח' | 'לתבירי ליבא'‬

‫– להישבר‪ ,‬להיכנע‪ ,‬להתבטל‪.‬‬

‫לב נשבר – עבודת ה' מקורית‬
‫ולאט לאט הבנתי‪ ,‬כי בעצם לנו נדמה כי עבודת ה' שלמה‬
‫ומתוקנת זה כשאנחנו עומדים לפני ה' בשמחה ובהתלהבות‪ ,‬עם‬
‫מוחין דגדלות‪ ,‬עם השגות נפלאות ועמוקות באמונה‪ ,‬ועם הרבה‬
‫חשק ורצון‪ ,‬אז אנחנו שווים משהו אז אנחנו כביכול נותנים משהו‪,‬‬
‫אבל באמת כל הרשימה הנפלאה הזאת היא אמנם שואפת‬
‫לגעת בנקודה אבל היא לא נוגעת בנקודה האמיתית הפנימית‬
‫והטהורה‪.‬‬
‫כי הנקודה האמיתית היא ש'אין לנו מה ליתן לך'‪,‬‬
‫)מדרש תנחומא‬

‫אמור פרשה ל‪ (.‬כל הקיום שלנו בכל רגע ורגע זה ממנו יתברך‪ ,‬כל‬
‫השגה הכי קטנה שלנו זה ממנו יתברך‪ ,‬וכל מחשבה של אמונה‬
‫ושל ביטחון זה גם ממנו יתברך‪ ,‬אז מה אנחנו יכולים לתת לו?‬

‫נשבר אלא הוא רק מעצים יותר את הרגשת ה'שלימות' ואת הביטחון שלו‬
‫בעצמו‪ ,‬או להישבר להיכנע ו'להיות שם'‪ ,‬להיות בחוויה הלא כ"כ נעימה הזאת‬
‫שאדם עומד מול עצמו כ'כלי שבור'‪ ,‬ויחד עם זה הוא מנפץ ושובר את כל‬
‫ה'ביטחון העצמי' המדומה שלו‪ ,‬הוא מבין ש'שקר הסוס לתשועה'‪ ,‬אין לי שום‬
‫כח‪ ,‬אין לי שום תקווה מעצמי‪ ,‬על זה נאמר 'מבלי צורך תפילתם' אדם כזה זוכה‬
‫לשבור את כל המחיצות והוא הכי קרוב לבורא העולם‪ ,‬הוא אפי' לא צריך‬
‫להתפלל‪.‬‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪70‬‬

‫כלום! אנחנו רק מקבלים‪ ,‬זו האמת הצרופה‪.‬‬

‫אמנם יחד עם זה‪ ,‬הקב"ה ברחמיו כן חפץ שנשמח שנעלוז‬
‫ושנרגיש טוב‪ ,‬ולכן בדרך כלל הוא מאיר לנו‪ ,‬הוא ממלא אותנו‬
‫בתחושות נפלאות בהשגות עמוקות‪ ,‬אבל בל נשכח כי זה לא‬
‫שלנו‪ ,‬זה לא בא מאתנו ח"ו‪ ,‬זה השפעות של 'אור פניך'‪.‬‬
‫ולכן אם אנחנו כן זוכים להזדמנות לעמוד לפניו יתברך בלי‬
‫שום סיפוק‪ ,‬בלי שום השגה‪ ,‬בלי שום התלהבות‪ ,‬פשוט ריקים‬
‫לגמרי‪ ,‬כאן אנחנו נוגעים בנקודה האמיתית והפנימית ביותר‪ ,‬כאן‬
‫אנחנו נצבים לפניו יתברך עם ההכרה הנפלאה והמתוקה ש'אין‬
‫לנו מה ליתן לך'‪ ,‬אמנם זה לא המצב הקבוע שבו אנחנו צריכים‬
‫להיות‪ ,‬אבל אם כבר בא לידינו חבל מאד לפספס‪ ,‬זה הרגשה‬
‫של 'אמת' שקשה לתאר אותה במילים‪ ,‬פתאם לרגע אנחנו‬
‫תופסים את הנקודה שבעצם הכל כאן חסד הכל כאן רחמים‬
‫בכל פרט ופרט שלנו‪ ,‬וכאן אנחנו זוכים להכיר ולהבין ש – 'ה'‬
‫ברצונך העמדת להררי עז‪ ,‬הסתרת פניך הייתי נבהל'‪.‬‬
‫הפחד מלהרגיש שבור‬
‫וכאן אני רוצה להוסיף נקודה של עיקר‪ ,‬למה אנחנו כ"כ‬
‫מתרחקים מכל משהו שקשור ללב נשבר‪ ,‬למה זה כ"כ שלילי‬
‫בתפיסה שלנו‪ ,‬כפי הנראה ‪ -‬הרצון הבסיסי והטבעי של כל אדם‬
‫להיות 'קיים'‪ ,‬עם כל מה שזה אומר‪ ...‬אנחנו לא מוכנים להתבטל‪,‬‬
‫‪71‬‬ ‫פרק ח' | 'לתבירי ליבא'‬

‫להיכנע‪ ,‬בתפיסה הקטנה והמצומצמת שלנו זה נותן לנו הרגשה‬

‫שאנחנו נמחקים‪ ,‬אנחנו משתדלים לחדד לעצמנו כמה שיותר‬
‫את ההרגשה שאנחנו 'קיימים'‪ ,‬עם כל התנאים הדרושים לזה‪,‬‬
‫ולכן כל נסיון לקחת מאתנו את התחושה הזאת זה מאיים לשבור‬
‫אותנו‪ ,‬לרסק אותנו‪ ,‬ולהנמיך את קומתנו‪.‬‬
‫לב נשבר – שבירת המחיצות‬
‫אבל כאן מסתתרת הנקודה הנפלאה ‪ -‬הדבר שהכי חוצץ‬
‫בינינו לבין אבינו שבשמים זה ההרגשה שאני שווה משהו‪ ,‬אני‬
‫משיג משהו‪ ,‬אני ראוי למשהו‪ ,‬ואם אדם זוכה להגיע למצב שליבו‬
‫נשבר‪ ,‬הוא מבין ומרגיש כי אינו שווה כלום ואינו ראוי לכלום‪ ,‬ועצם‬
‫עמידתו לפני ה' יתברך היא חסד שאין כמוהו‪ ,‬כאן הוא זוכה‬
‫להתבטל אליו יתברך בלי שום מחיצות‪ ,‬בלי שום מעכב‪ ,‬אין‬
‫הרגשה מתוקה מזו לעמוד לפני ה' יתברך עם לב שבור וטהור‪,‬‬
‫עם הרגשה אמיתית ופנימית שלא מגיע לי כלום ואני לא ראוי‬
‫לכלום‪ ,‬וכל כולי מכף רגל ועד ראש מוקף ותלוי בכמויות של חסד‬
‫ורחמים שמושפעים עלי בכל רגע ורגע מבורא העולם‪' ,‬לית לי‬
‫מגרמי כלום'‪.‬‬
‫נסיון העוני ונסיון העושר‬
‫וכאן אמנם יש שני אופנים להגיע לזה‪ ,‬יש אופן שאדם עובר‬
‫יסורים ונסיונות או ח"ו נפילות ומעידות‪ ,‬וכתוצאה מזה הוא מגיע‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪72‬‬

‫להרגשה הנפלאה של לב שבור‪ ,‬והוא מרגיש לפעמים שדוחים‬

‫אותו משמים הוא מרגיש לפעמים רחוק ולא ראוי לכלום‪ 6 ,‬ואז‬
‫הוא מגלה את הנקודה האמיתית שבעצם אין מצב שאני ראוי‬
‫ומצב שאני לא ראוי‪ ,‬אלא הכל זה חסד של בורא העולם‪ ,‬ולכן אין‬
‫לי שום סיבה לחפש להרגיש שאני שווה משהו ושאני ראוי למשהו‬
‫כי האמת היא שכל מה שאשיג ואצליח לעשות ולפעול בסוף‬
‫האמת היא אחת ש – אין לנו מה ליתן לך‪.‬‬
‫ומאידך יש את מעלת הצדיקים הגדולים שזכו להגיע לזה‬
‫מתוך 'נסיון העושר'‪ ,‬גם מתוך מצבים של טוב ושלווה שהושפע‬
‫עליהם‪ ,‬גם מתוך מוחין דגדלות‪ ,‬הרגשות עצומות וגבוהות‪,‬‬
‫והשגות נפלאות של קדושה ואמונה‪ ,‬ובעמלם ועבודתם הם זכו‬
‫לבטל את עצמם עד דכדוכה של נפש‪ ,‬ולהבין ולהרגיש כי באמת‬

‫‪ 6‬וכאן אמנם הנסיון הוא לא פשוט‪ ,‬כי הנטיה הטבעית של האדם היא להתייאש‬
‫ולברוח‪ ,‬ואז באופן הזה הוא לפחות לא חווה את ההרגשה הזאת‪ ,‬הוא לא עומד‬
‫מול האמת הנוקבת‪ ,‬שבעצם אני 'לא שלם'! אלא הוא מאשים את עצמו‬
‫בתואנה שבעצם הוא כן אמור להיות שלם‪ ,‬וממילא אין לו את האומץ לעמוד‬
‫מול המחדל שקורא כאן‪ ,‬אז הוא בורח‪ ,‬אבל עם קצת אומץ וקצת מחשבה‪,‬‬
‫אפשר להפוך את הרגע הזה לרגע נפלא ומתוק‪ ,‬לעמוד מול המציאות‪ ,‬לעמוד‬
‫מול הנתונים שלא כ"כ‪ ...‬ולהיות שם‪ ,‬להיות במקום הנפלא האמיתי והמתוק‬
‫הזה‪ ,‬משם רק עולים‪ ,‬משם רק מתחברים‪ ,‬משם באה הטהרה האמיתית‪.‬‬
‫‪73‬‬ ‫פרק ח' | 'לתבירי ליבא'‬

‫אין לנו מעצמנו כלום‪.‬‬

‫הטעם המתוק שבשבר‬
‫בין כך ובין כך‪ ,‬אם הקב"ה מביא אותנו למצב שיש לנו את‬
‫הזכות להישבר קצת‪ ,‬לבטל את עצמנו ולו במעט‪ ,‬חבל לברוח‬
‫ולפחד מזה‪ ,‬כי באמת 'אין דבר שלם מלב שבור' זה הדבר השלם‬
‫ביותר שיכול להיות‪ ,‬שאנחנו זוכים להתבטל ולהיות אחד עם מי‬
‫שהוא שלם באמת‪7 .‬‬

‫‪ 7‬כל מה שכתבתי עד כאן הוא רק מבחינת ההרגשה והחוויה שלנו‪ ,‬אבל מלבד זה‬
‫המעלה והערך של לב נשבר לפני בורא העולם היא לאין ערוך‪ ,‬ואצטט כאן כמה‬
‫שורות מדברי הזוה"ק בענין זה ‪ :‬כך ר' שמעון בן יוחאי מארי דבוצינין הוא נהיר‬
‫לכלא ונהורא לא אעדי מניה ואשתכח בקיומיה‪ ,‬אזלו עד דמטו לגביה‪ ,‬כד מטו‬
‫גביה אשכחוהו דהוה יתיב ולעי באורייתא והוה אמר )תהלים קב( תפלה לעני כי‬
‫יעטף ולפני יי' ישפוך שיחו‪ ,‬כל צלותא דישראל צלותא וצלותא דעני עלאה‬
‫מכלהו‪ ,‬מאי טעמא משום דהאי סלקא עד כורסי יקרא דמלכא ואתעטר‬
‫ברישיה‪ ,‬וקודשא בריך הוא משתבח בההיא צלותא ודאי‪ ,‬תפלה דעני תפלה‬
‫אקרי‪] ,‬התפלות של ישראל הם תפלה‪ ,‬ותפלת העני עליונה מכולם‪ .‬מה הטעם‪.‬‬
‫משום שזו עולה עד כסא הכבוד של המלך ונתעטרה בראשו‪ .‬והקב"ה משתבח‬
‫בתפלה ההוא‪ ,‬בודאי‪ ,‬ע"כ תפלה של עני נקרא תפלה[ כי יעטף עטופא דא לאו‬
‫)איכה ב(‬ ‫עטופא דכסו הוא דהא לית ליה‪ ,‬אלא כתיב הכא כי יעטף‪ ,‬וכתיב התם‬
‫העטופים ברעב‪ ,‬ולפני יי' ישפך שיחו דיקבל קמי מאריה‪ ,‬ודא ניחא ליה קמי‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪74‬‬

‫אני מרגיש כי זה אחד המתנות הנפלאות שבורא העולם‬

‫מעניק לי בתוך התפקיד הנפלא הזה שהוא נתן לי – הזכות להכיר‬
‫ולחוש קצת מהטעם המתוק הזה של 'לב נשבר'‪ ,‬להבין שבעצם‬
‫זה המקום האמיתי שלנו‪ ,‬אין משהו אחר‪ ,‬כל נסיון לברוח או‬
‫לשכוח מזה זה לברוח מהמציאות האמיתית‪.‬‬

‫קודשא בריך הוא משום דעלמא מתקיימא ביה כד לא אשתכחו שאר קיימי‬
‫עלמא בעלמא‪] ,‬וזה נוח לו לפני הקדוש ברוך הוא‪ ,‬משום שהעולם מתקיים בו‪,‬‬
‫בשעה שלא נמצא מקיימי עולם אחרים בעולם[ ווי למאן דההוא מסכנא יקבל‬
‫עלוהי למאריה משום דמסכנא קריב למלכא יתיר מכלהו ]אוי למי שאותו מסכן‬
‫יקבול עליו למלך משום שהמסכן קרוב למלך יותר מכולם[ דכתיב )שמות כב( והיה‬
‫כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני‪ ,‬ולשאר בני עלמא זמנין דשמע זמנין דלא‬
‫שמע‪ ,‬מ"ט משום דדיוריה דמלכא בהני מאני תבירי ]הדיורים של המלך באותם‬
‫כלים שבורים[ דכתיב )ישעיה נז( ואת דכא ושפל רוח‪ ,‬וכתיב )תהלים לד( קרוב יי'‬
‫לנשברי לב‪) .‬פרשת יתרו דף פו עמוד ב( ע"כ‪.‬‬
‫וכן במדרש )ויקרא רבה צו פרשה ז סימן ב( ‪ :‬א"ר אלכסנדרי ההדיוט הזה אם‬
‫משמש הוא בכלים שבורים גנאי הוא לו אבל הקדוש ברוך הוא כלי תשמישו‬
‫שבורים שנאמר )תהלים לד( קרוב ה' לנשברי לב‪) ,‬תהלים קמז( הרופא לשבורי לב )ישעיה‬

‫נז( ואת דכא ושפל רוח‪ ,‬זבחי אלהים רוח נשברה‪ ,‬לב נשבר‪.‬‬
‫‪75‬‬ ‫פרק ח' | 'לתבירי ליבא'‬

‫המעמד האמיתי שלנו ‪ :‬כלים שבורים‬

‫כי באמת גם כשאנחנו מרגישים שלמים ומלאים זה רק טובו‬
‫יתברך ואור פניו‪ ,‬ואין לנו מעצמנו כלום‪ ,‬התחושה הנפלאה הזאת‬
‫אם היא תתלווה אלינו בכל מצב ובכל זמן בחיים‪ ,‬כן! גם ברגעים‬
‫של עלייה‪ ,‬גם ברגעים של נחת‪ ,‬גם ברגעים של הצלחה‪ ,‬אז‬
‫אנחנו נזכה להרגיש טעם מתוק אמיתי ועמוק בכל הישג ובכל‬
‫הצלחה ובכל דבר טוב שאנחנו זוכים לו‪ ,‬וכל שכן במצבים פחות‬
‫נעימים ‪ -‬במקום להישבר ולחוש רגשות אשמה וחידלון‪ ,‬פשוט‬
‫נזכור כי באמת אין לנו מעצמנו כלום‪ ,‬וכל הוויתנו היא רק ממנו‬
‫יתברך‪ ,‬ובאמת אין מה להאשים ואין את מי להאשים‪ ,‬כי 'שבירתן‬
‫זו היא טהרתן'‪ ,‬ודווקא השבירה הזאת רק מטהרת ומזככת אותנו‪,‬‬
‫היא עושה אותנו מחוברים יותר אל השלמות ]מלך שהשלום‬
‫שלו[‪ ,‬וממילא שלמים יותר‪.‬‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪76‬‬

‫פרק ט'‬
‫חוסר וודאות – 'ממנו' תקוותי‬

‫יום אחד נכנס בי רוח של חלוציות‪ ,‬וחשבתי שאני מוכרח‬

‫לשנות את המצב שלי עד כמה שאני יכול‪ ,‬בכל הכח ]כמובן‬
‫במסגרת חובת ההשתדלות‪ ,‬אבל לקחתי את זה כמשימה קדושה לקיים‬
‫את חובת ההשתדלות עד כלות הכחות‪ ,..‬מה שכמובן סתירה מיניה וביה[‪.‬‬
‫והחלטתי שאם המצב הבריאותי לא בידיים שלי ואין בכחי לפעול‬
‫בזה כלום‪ ,‬לפחות אדאג להשקיע במציאת הזיווג שלי ואולי משם‬
‫תבא הישועה‪ ,‬זאת אומרת כבר הבנתי וקבלתי כי הקב"ה רוצה‬
‫אותי כעת במצב הבריאותי הזה‪ ,‬ואני לא מתווכח עם זה‪ ,‬אבל‬
‫לפחות שאזכה להקים בית ו'להתקדם בחיים'‪ ,‬למה שאני ישאר‬
‫תקוע באותה משבצת?! אמנם הבנתי והאמנתי כי אני יכול‬
‫להתקדם בחיים גם עם המצב הבריאותי הזה ]מה שבעבר לא‬
‫האמנתי[ אבל שמשהו יזוז כבר?!!! למה אני לא רואה כלום?‬
‫‪77‬‬ ‫פרק ט' | חוסר וודאות – 'ממנו' תקוותי‬

‫וכך התחלתי לשוטט בטלפונים ולחפש באופן נואש אחרי‬

‫שדכנים מכל קצוות תבל‪ ,‬וכך משדכן לשדכן ]תמיד היה לנגד עיני‬
‫כי אני עוסק בהשתדלות‪ ,‬אבל זה היה השתדלות 'לחומרא'[‪ .‬ותוך כדי‬
‫היו כמה הצעות שעלו וירדו ]או שאף פעם לא עלו‪ [...‬ואני מוצא את‬
‫עצמי עובר מאכזבה לתקווה ושוב מתקווה לאכזבה‪.‬‬
‫השתדלות מזיקה‬
‫עד שבשלב מסוים נשברתי‪ ,‬והבנתי שאמנם ההתעסקות‬
‫הזאת נתנה לי תחושה כביכול משהו זז וכביכול אני עושה משהו‬
‫ושולט על המצב‪ ,‬אבל באמת זה רק שבר אותי יותר ויותר ולא‬
‫הוסיף לי כלום‪ ,‬הבנתי כי התחושה שזה נתן לי ש‪-‬למצא שידוך‬
‫במצב שלי זה נס מיוחד‪ ,‬זה לא דבר נורמלי‪ ,‬שבודאי זה לא נכון‪,‬‬
‫כי באמת עם קצת התבוננות שידוך 'מיוחד' הוא לא יותר נס‬
‫משידוך רגיל‪.‬‬
‫ובתוך כך יום אחד החלטתי כי אני פטור לגמרי מחובת‬
‫השתדלות כזאת‪ ,‬ולא רק שאני פטור אלא אסור לי להתעסק עם‬
‫זה‪ ,‬כי זה רק מרחיק אותי מהאמונה ומהאמת‪ ,‬זו היתה החלטה‬
‫קשה כי הרגשתי שכביכול אני מפקיר את המצב שלי‪ ,‬אבל עמוק‬
‫בפנים הבנתי שזה מה שאני צריך לעשות‪ ,‬ולהיפך מעכשיו אני‬
‫הרבה יותר קרוב לישועה‪.‬‬
‫השתדלתי להבין ולשנן נקודה אחת מאד פשוטה‪ :‬כל העולם‬
‫חושב ומבין ‪ -‬שבדרך הטבע אדם שהוא חולה ומוגבל הסבירות‬
‫שהוא ימצא את הזיווג שלו היא מאד נמוכה‪ ,‬כי בדרך הטבע ככל‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪78‬‬

‫שאדם יותר מוגבל כך פחות מסתבר שמישהו ירצה להתחתן‬

‫אתו‪ ,‬ולכן אם עדיין לא מצאתי את הזיווג שלי כנראה זה בגלל‬
‫שאני חולה‪ ,‬זאת אומרת חלק מתופעות הלוואי של החולי זה גם‬
‫להישאר רווק‪.‬‬
‫אבל האמת הפשוטה והברורה שאין שום קשר בין זה לזה‪,‬‬
‫אלא אותו בורא עולם שגזר עלי להיות מוגבל הוא גם גזר עלי‬
‫בנתיים להיות רווק‪ ,‬זה לא משחקי מילים זה משנה לגמרי את כל‬
‫החוויה‪ ,‬כי אדם שמרגיש איזה נעבאך אני‪ ,‬גם חולה וגם רווק‪ ,‬זה‬
‫באמת תחושה קשה ונוראה‪ ,‬אבל אם הוא מבין כי כל נתון וכל‬
‫פרט מדוקדק ולכל דבר יש תכלית ומטרה אז אין שום קשר בין‬
‫אחד לשני‪ ,‬בעיקרון גם אם הייתי בריא הייתי רווק לעת עתה‪.‬‬
‫חוסר וודאות – תהיה רק אתי‬
‫ואז גיליתי והבנתי כי אני לא נמצא בחדר המתנה‪ ,‬או בתור‬
‫שמתארך‪ ,‬אלא פשוט הקב"ה שם אותי דווקא במצב הזה‪ ,‬הקב"ה‬
‫רוצה שאני יהיה עכשיו במצב של חוסר וודאות מוחלט‪ ,‬לנפץ את‬
‫כל התחזיות‪ ,‬למחוק את כל התכניות‪ ,‬ולא לחשוב‪ ,‬לא לשאול‪,‬‬
‫ולא לדמיין אפי' משהו ממה שקשור לעתיד שלי‪ ,‬פשוט להיות אתו‬
‫באופן מוחלט‪ ,‬הבנתי שזה כעת התפקיד המיוחד והנפלא שלי‪,‬‬
‫אמנם זה קשה מאד אבל אם אני מבין שזה לא ברירת מחדל או‬
‫פקק שנוצר באמצע הדרך זה חוויה אחרת לגמרי‪.‬‬
‫מלבד הקושי של 'לא טוב היות האדם לבדו' שזה בודאי קושי‬
‫נורא‪ ,‬חלק עיקרי בקושי להתמודד עם רווקות ממושכת הוא חוסר‬
‫‪79‬‬ ‫פרק ט' | חוסר וודאות – 'ממנו' תקוותי‬

‫הוודאות והחשש מהעתיד שלא מזהיר בנתיים‪ ,‬לרגעים יש‬

‫תחושה שהמצב הזה ח"ו נצחי – הוא לא אמור להשתנות‪ ,‬וזה‬
‫תחושה שעלולה לייצר חרדה נוראית שמביאה ליאוש מוחלט‪....‬‬
‫במקרה שלי מצד אחד אני ברוך ה' לא עובר את החוויה הקשה‬
‫והנוראה של רווק מצוי בגיל כזה – לצפות ולהתאכזב לצפות‬
‫ולהתאכזב‪ ,....‬אבל מצד שני הנתונים בשטח מעמיקים את חוסר‬
‫הוודאות‪ ,‬לפי הנראה לעין כביכול עוד לא הגעתי לגיל שמונה‬
‫עשרה ]בן י"ח לחופה[‪ ,‬כשהשכבה הצעירה ממני בפער‬
‫משמעותי כבר מזמן עברו את שלב הנישואין‪ ,‬וזה קשה ומתסכל‬
‫בעיקר עם השאלה המפחידה שחוזרת ונשאלת מה יהיה ????!!!‬
‫כי אתה עמדי‬
‫וכאן תפסתי את הנקודה‪ ,‬כן! זה בדיוק מה שהקב"ה רוצה‬
‫ממני‪ ,‬את החוויה הזאת‪ ,‬את הקושי המסוים הזה‪ ,‬את הקושי‬
‫הנסתר הזה שאף אחד לא יודע עליו ולא שם לב עליו רק אני‬
‫והוא יתברך שמו‪ ,‬אנחנו שם לבד‪ ,‬וכמו שאני מתמודד עם זה כך‬
‫כביכול הוא יתברך מתמודד עם זה‪ ,‬וכמו שאני מחכה ומצפה כך‬
‫הוא יתברך בהרבה הרבה הרבה‪ ...‬יותר ממה שאני מסוגל לדמיין‪,‬‬
‫אז אין כאן שום מחדל‪ ,‬אין כאן שום ספק‪ ,‬ואין כאן שום חוסר‬
‫וודאות יש כאן וודאות ברורה מאד‪ ,‬כן! הקב"ה פונה אלי ואומר‬
‫לי‪ :‬בבקשה ממך! תהיה כאן! אל תברח‪.‬‬
‫אמנם בדרך כלל בנסיונות שעוברים עלינו התפקיד שלנו הוא ‪-‬‬
‫להאמין ולבטוח בחסדו יתברך וברחמיו‪ ,‬ומכח זה לתת לעצמנו‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪80‬‬

‫תחושת אופטימיות ושלווה‪ ,‬וזה לא תמיד קל ונעים לפעמים זה דורש‬

‫מאמץ וקושי רב‪ ,‬אבל יש נסיונות בהם כנראה התפקיד הוא קצת‬
‫שונה‪ ,‬בודאי האדם צריך תמיד לקוות ולצפות לישועה‪ ,‬אבל יחד עם‬
‫זה לפעמים הקב"ה לא נותן לאדם כחות ואפשרויות להשקיע‬
‫ב'תקווה טובה'‪ ,‬וכאן הוא דווקא מזמין מהאדם נסיון נדיר – 'תהיה רק‬
‫אתי‪ ,‬אל תחשוב על כלום! אל תדמיין כלום! אל תדע מכלום!‬
‫תחשוב רק עלי ותתרכז בי ובתפקידים שאני מייעד לך בהווה‪.‬‬
‫זה לא בהכרח סיבה שהאדם יהיה במתח או בדאגה‪ ,‬אלא‬
‫להיפך זה בדיוק המצב המקורי של – 'כגמול עלי אמו'‪ ,‬תינוק קטן‬
‫שנמצא על הידים של אמא שלו‪ ,‬ואין לו שום מושג מעבר לידיעה‬
‫שהוא כעת נמצא בידיים של אמו שלו‪ ,‬מעבר לזה הוא לא יודע‬
‫כלום‪ ,‬לא ‪ -‬מה יהיה בשעה הבאה?‪ ,‬איפה אני יהיה?‪ ,‬האם אני‬
‫יהיה?‪ ,‬ומה השלב הבא? וכו' וכו'‪ ,‬הוא אפי' לא מנסה לדעת‬
‫ולחקור‪ ,‬זה לא מעניין אותו‪ ,‬זה לא רלוונטי בכלל‪ ,‬אמנם לאנשים‬
‫פשוטים בדרגה שלנו זה לא תחושה שאפשר לחיות בה באופן‬
‫קבוע‪ ,‬אבל לפעמים זה נסיון לכל הפחות באופן זמני או באופן‬
‫חלקי‪ - ,‬לפעמים זה תקופה מסוימת שבה האדם לא יודע כלום!‬
‫על המצב שלו ועל ההמשך‪ ...‬ולפעמים זה התמודדות מסוימת‬
‫שאין בה שום פרטים‪ ,‬שום מידע‪.‬‬
‫)דברים יח‪.‬‬ ‫]ועי' בפירוש רש"י עה"פ 'תמים תהיה עם ה' אלהיך'‬
‫יג(‪[.‬‬
‫‪81‬‬ ‫פרק י' | 'עול' מלכות שמים – חירות אמת‬

‫פרק י'‬
‫'עול' מלכות שמים – חירות אמת‬

‫ושוב אני חוזר למכונת השיגרה ‪ -‬אותו סדר יום שחוזר על‬
‫עצמו בלי הפסקה‪ ,‬ולשאלה הקשה 'מתי זה כבר ישתנה'??!! ואז‬
‫בתקופת חודש אדר לפני פורים‪ ,‬קבלתי מחשבה נפלאה מבורא‬
‫עולם ואמרתי לעצמי כך‪ :‬כמעט לכל האנשים שסביבי יש עול על‬
‫הכתפיים שלהם‪ ,‬לאברך יש עול של אישה וילדים או עול של‬
‫פרנסה‪ ,‬לרווק יש עול למצא את הזיווג שלו‪ ,‬לחולה יש עול‬
‫להשתדל להתרפאות וכו' וכו'‪ ,‬ואז שמתי לב שלי אין שום עול‪,‬‬
‫פשוט כלום‪ ,‬בורא עולם שם אותי במקום ובמצב שאני לא צריך‬
‫לעשות כלום‪ ,‬לפרנסה אני לא צריך לדאוג ברוך ה' ההורים שלי‬
‫דואגים לי מעל ומעבר‪ ,‬לבריאות אני לא צריך לדאוג כי אין שום‬
‫השתדלות על הפרק שאני אמור להתעסק בה‪ ,‬לזיווג אני גם לא‬
‫צריך לדאוג כי ה'שדכן שלי' ]'מוציא אסירים בכושרות'[ כבר יודע‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪82‬‬

‫מה הזיווג המושלם שלי‪ ,‬אז אין עלי שום עול אני משוחרר לגמרי‪.‬‬
‫אבל לא! יש עלי עול אחד קטן פשוט ומינימלי‪ ,‬פשוט להיכנע‬
‫אליו יתברך‪ ,‬להסכים עם המצב שאני נמצא בו‪ ,‬לומר כן! אני‬
‫מאשר‪ ,‬מקובל עלי‪ ,‬אמנם זה לא עול כבד ומורכב אבל זה העול‬
‫הכי קשה בעולם! בורא העולם שם אותי במצב שלא חסר לי‬
‫כלום‪ ,‬אין לי על מה להתלונן‪ ,‬יש לי הכל אבל‪ ...‬לא כמו שרציתי‪,‬‬
‫לא כמו שתכננתי‪ ,‬לא כך דמיינתי את עצמי‪ ,‬לא כך תכננתי את‬
‫החיים שלי‪ ,‬זה העול הנפלא והמתוק שמוטל על כתפיי‪ ,‬להיכנע‬
‫אליו ולומר לו כן! הנני!‬
‫וכך ביום פורים זכיתי לומר את הדיבור הנפלא הזה לאבא‬
‫בשמים‪ ,‬זה מילא אותי באושר ובשמחה‪ ,‬אמנם עדיין לא הייתי‬
‫שם אבל כך יצא לי מהפה‪.‬‬
‫'חירות' מהי ?‬
‫וכך מחיל אל חיל לקראת חג הפסח זכיתי לקבל מתנת חג‬
‫מבורא עולם‪ ,‬הארה נפלאה מה הפירוש של המושג חירות‪,‬‬
‫ההארה הזאת מילאה אותי באור של חירות ובוערת בי עד היום‬
‫הזה‪ ,‬ואצטט כאן כמה קטעים ממה שזכיתי להעלות על הכתב‪:‬‬
‫"הדבר שהכי מפריע ומונע מהאדם להרגיש בן חורין הוא‬
‫הרגשת הצמצום והגבולות הצרים שהאדם מכניס את עצמו‬
‫אליהם ]ונועל אחריו[ אמנם האדם עובר קשיים וצרות ונסיונות וכו'‬
‫וכו'‪ ,‬אבל כל אלו ]קשים ככל שיהיו[ אינם מאיימים על חירותו‬
‫‪83‬‬ ‫פרק י' | 'עול' מלכות שמים – חירות אמת‬

‫האמיתית של האדם‪ ,‬כי החירות האמיתית בודאי איננה חירות‬

‫הגוף‪ ,‬שהרי א"כ הבהמה היא הסמל לבת חורין אמיתית בעולם‪,‬‬
‫ובודאי מדברים על חירות אמת שהיא החירות של הנשמה בתוך‬
‫הגבולות הצרים של הגוף הגשמי‪ ,‬וכשהנשמה בת חורין אז האדם‬
‫הוא בן חורין‪ ,‬כי רק אז האדם יכול לגלות את הנשמה שבו‪ ,‬ולפעול‬
‫גדולות ונצורות בדברים שתכליתם נצח‪.‬‬
‫נמצא שהבעיה האמיתית היא לא הצרות והקשיים שאנחנו‬
‫עוברים אלא הגבולות הצרים לשם הם מכניסים אותנו ]או שאנחנו‬
‫מכניסים את עצמנו[ אותם גבולות שנותנים לנו הרגשה שאנחנו לא‬
‫יכולים‪ ,‬שאנחנו אבודים‪ ,‬שאנחנו תקועים באיזשהו מצב!‬
‫הגבולות האלו באמת הופכים אותנו למוגבלים ולחסרי יכולת‪.‬‬
‫אם נתבונן היטב נשים לב כי ‪ -‬רוב ההתמודדות שלנו עם‬
‫הצרות והיסורים שאנחנו עוברים הם אינם המאורע או הנתון‬
‫עצמו שנגזר עלינו מאתו יתברך‪ ,‬אלא בעיקר האופן בו אנחנו‬
‫בוחרים לחוות ולקבל את אותו נתון‪ ,‬לדוגמא‪ :‬מה ההבדל בין אדם‬
‫עני לאדם שחסר לו כסף‪ ,‬מה ההבדל בין אדם שלא חש בטוב‬
‫לאדם חולה וכו' וכו' בנתונים הנראים לעין יתכן ואין שום הבדל‬
‫ביניהם‪ ,‬אבל העני הכניס את עצמו לתוך גבול צר שנקרא 'עניות'‬
‫שם הוא סובל‪ ,‬עם זה הוא מתמודד ]ולכן הוא גם זכאי לקבל תעודת‬
‫עני[ כך זה כמעט בכל התמודדות‪.‬‬
‫אם נבדוק נשים לב כי ההתמודדות שלנו היא כמעט ולא עם‬
‫הנתון בעצמו אלא עם חרדות ופחדים‪ ,‬ממה יאמרו עלי‪ ,‬או מה‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪84‬‬

‫יהיה בעתיד‪ ,‬והאם אצליח להתמודד‪ ,‬ומתי זה יגמר‪ ,‬ועוד ועוד‪....‬‬

‫בלי סוף שאלות‪ ,‬שהצד השווה שבכולם הוא שכולם מקורם‬
‫בתפיסה המוגבלת והמצומצמת שלנו‪ ,‬האפשרות לצאת‬
‫ולהשתחרר מאותם גבולות היא רק אם אנחנו נאחזים במציאות‬
‫האמיתית בה אין שום גבול‪ ,‬רק אם אנחנו מאמינים באמונה‬
‫שלמה בתמימות ובהכנעה בעילת העילות וסיבת הסיבות שכל‬
‫מה שעובר עלינו מתוכנן ומדוקדק בתכלית הדיוק‪ ,‬שם אין‬
‫גבולות‪ ,‬שם הכל ברור והכל מושלם‪ ,‬וזוהי חירות אמיתית‪.‬‬
‫כל נסיון שלנו לנסות ולקרוא את המציאות בעינים הקטנות‬
‫שלנו ובשכל הדל שניתן לנו זה פשוט לצמצם‪ ,‬כל נסיון שלנו‬
‫לקחת את האחריות על מה שקורה ]אתנו ועם העולם[ ולנסות‬
‫לחשוב שאנחנו מובילים ושאנחנו מנהיגים זה להכניס את עצמנו‬
‫לגבולות צרים‪ ,‬זה נקרא לחזור למצרים‪ ,‬לגבולות הצרים של חוקי‬
‫הטבע‪ ,‬ושל העולם שמנותק מהאמונה השלמה באין סוף "‪ .‬ע"כ‪.‬‬
‫התחדש לי‪ ,‬שהחירות האמיתית אינה תלויה לא במצב‬
‫הגופני של האדם ולא במצב הנפשי של האדם וגם לא במצבו‬
‫הרוחני‪ ,‬אלא בדבר אחד ויחיד‪' ,‬כמה שהאדם יותר דבק באמונה‬
‫הטהורה והתמימה בחי העולמים בזה הוא בן חורין'‪ ,‬וא"כ החירות‬
‫היא בהישג ידו של כל אחד ואחד‪ ,‬אם הוא רק רוצה באמת‬
‫לצאת מהמיצרים והגבולות שהוא הכניס את עצמו אליהם‬
‫בעצת הבעל דבר‪ ,‬החירות איננה תלויה בנתונים וביעדים‬
‫שאנחנו מציבים לעצמנו להגיע אליהם ולממש אותם ]להיפך‪,‬‬
‫‪85‬‬ ‫פרק י' | 'עול' מלכות שמים – חירות אמת‬

‫לפעמים זה בדיוק מה שמעכב אותנו מלהיות 'בני חורין'[ החירות תלויה‬

‫בדבר אחד ‪ -‬אם אני מחובר לרצונו יתברך ולהנהגתו אז אני‬
‫מחובר לאין סוף‪ ,‬אני בלתי מוגבל‪ ,‬ואם לא אז אני מוגבל בכל‬
‫הגבולות שבעולם‪.‬‬
‫תפיסה מוגבלת‬
‫אנחנו כבני אדם שחיים בתוך גוף גשמי ומוגבל‪ ,‬ומוקפים מכל‬
‫צד בעולם גשמי ומוגבל‪ ,‬אם רק ננסה לקחת את הענינים לידיים‬
‫הקטנות שלנו‪ ,‬ולנהל את עצמנו לפי השכל המוגבל שלנו‪ ,‬ולקרוא‬
‫את המציאות בעינים הקטנות שלנו‪ ,‬עם כל הרצון הטוב לעזור‬
‫לעצמנו התוצאה תהיה 'לא משהו' ]בלשון המעטה[‪ ,‬הרי אנחנו‬
‫מוקפים בכ"כ הרבה גבולות צרים ומצומצמים‪ ,‬לאיפה אנחנו‬
‫יכולים כבר להגיע? מה אנחנו יכולים כבר להשיג? האופן היחיד‬
‫בו אנחנו יכולים לצאת קצת מהגבול ולהביא לעצמנו איכות חיים‬
‫'ברמה אחרת' הוא אך ורק אם אנחנו מתבטלים לבורא העולם‬
‫שאצלו לא שייך גבול‪.‬‬
‫חיבור אל האין סוף ‪ -‬לצאת מהגבולות‬
‫כך שאדם יכול להיות במצב שכחות הגוף שלו אינם‬
‫משתפים אתו פעולה‪ ,‬או במצב שחשבון הבנק שלו לא במצב‬
‫מעודד‪ ,‬או במצב של רווקות מתמשכת וכו' וכו'‪ ,‬אבל זה לא‬
‫מציב אותו בשום גבול‪ ,‬הוא לא נמצא בתוך המצב הזה‪ ,‬זה עובר‬
‫על ידו אבל הוא לא ממוקם שם‪ ,‬כי הוא מחובר לאין סוף‪ ,‬הוא‬
‫מחובר לבעל הכחות כולם שאצלו כל הנתונים האלה אין להם‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪86‬‬

‫שום משמעות‪ ,‬אין להם שום קיום קבוע‪ ,‬כי הוא זה שהמציא‬
‫אותם‪ ,‬והוא זה שמקיים אותם בכל רגע‪ ,‬ואין אצלו שום מצב‬
‫קבוע‪.‬‬
‫אם נשים לב ונתבונן קצת לעומק‪ ,‬נראה כי כל מערכת‬
‫המושגים שלנו ]גם במקרה הכי טוב‪ ,‬מוצלחים ככל שנהיה[‪ .‬היא‬
‫קטנה ומצומצמת מאד‪ ,‬היעדים שאנחנו מציבים לעצמנו בחיים‬
‫שלנו‪ ,‬מה נקרא אצלנו הישג ומה להיפך‪ ,‬וגם האופנים בהם‬
‫הדברים יכולים להגיע ולהיות הם מאד מוגבלים ומצומצמים‪,‬‬
‫השאיפות שלנו הם רק בתוך מערכת המושגים שגדלנו בה‬
‫והתרגלנו אליה‪ ,‬וממילא לכן אנחנו קוראים את המפה באופן‬
‫שאנחנו קוראים‪.‬‬
‫לדוגמא ‪ -‬גם אם נתחזק באמונה כמה שנוכל יהיה קשה לנו‬
‫להבין באמת ]עד בלתי אפשרי[‪ .‬שאדם עני הרבה יותר טוב לו‬
‫מאדם עשיר‪ ,‬או שאדם חולה הרבה יותר טוב לו מאדם בריא‪ ,‬כי‬
‫במערכת המושגים שגדלנו עליה שחור זה שחור ולבן זה לבן וכו'‬
‫וכו'‪.‬‬
‫האמת שכך זה אמור להיות כי הקב"ה ברא אותנו דווקא‬
‫באופן הזה‪ ,‬אבל בכל זאת יש לנו את האפשרות לצאת לחירות‬
‫בתוך העולם הקטן והמוגבל שאנחנו חיים בו‪ ,‬יש לנו אפשרות‬
‫לבחור לנתק את עצמנו מהכבלים הצרים והמצומצמים שכובלים‬
‫אותנו‪ ,‬ולפחות 'להאמין' שיש מציאות גבוהה יותר‪ ,‬יש מערכת‬
‫מושגים בהיקף של 'בלי גבול'‪ ,‬ששם הכל הפוך ושונה לגמרי‬
‫‪87‬‬ ‫פרק י' | 'עול' מלכות שמים – חירות אמת‬

‫מהתפיסה הקטנה שלנו‪.‬‬

‫אז נכון! אנחנו לא מסוגלים בעולם הזה באמת להבין ולהשיג‪,‬‬
‫אבל לפחות להשתייך ולהיות מחובר למציאות אמת‪ ,‬בה הכל‬
‫ברור‪ ,‬הכל מיושב‪ ,‬הכל יפה‪ ,‬הכל 'אמת'‪ ,‬זה נקרא 'חירות עולם'‪.‬‬
‫הדיבורים האלו פעלו בי בפנים עמוק‪ ,‬הרגשתי כי משהו שם‬
‫זז‪ ,‬עדיין לא ידעתי מה‪ ,‬ובפועל עדיין השיגרה ממשיכה פחות או‬
‫יותר‪ ,‬אבל הרגשתי מלא בכמה מטענים רבי עוצמה‪.‬‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪88‬‬

‫פרק יא'‬
‫תשב תנוח‪...‬‬

‫בתוך כדי התקופה הזאת ובעיקר אחרי הטיפול הרפואי‬

‫האחרון ]החדרת המשאבה[ שעברתי‪ ,‬התחלתי לסבול מכאבים‬
‫חזקים ברגליים‪ ,‬ושמתי לב כי הכאבים האלה מתגברים בעיקר‬
‫כשאני מתאמץ לעמוד או ללכת על הרגליים‪ ,‬ואמנם כמה‬
‫פעמים חשבתי כי אולי אני צריך להתחיל להתפלל תפילת‬
‫שמונה עשרה בישיבה על הכסא‪ ,‬אבל מבחינתי היה זה צעד‬
‫מדאי רחוק ולא לקחתי את זה בתור אפשרות‪ ,‬על אף שזה‬
‫הכביד עלי מאד את התפילה וכמעט ולא הייתי נהנה מחווית‬
‫התפילה בכלל‪ ,‬כי הייתי כל התפילה מחכה לשבת כבר‪ ,‬אבל‬
‫בכל זאת לא העזתי לעשות כזה צעד‪ ,‬פחדתי שזה מעביר‬
‫אותי ל'הגדרה אחרת'‪...‬‬
‫והנה יום אחד זה קרה ]בדרך כלל צעדים כאלה מתחילים‬
‫‪89‬‬ ‫פרק יא' | תשב תנוח‪...‬‬

‫פעם ראשונה מאיזה אילוץ‪ ,‬ואז 'טעמו וראו כי טוב ה' ' וזה ממשיך‬
‫כך‪ ,‬עכ"פ אינני זוכר מה היה האילוץ הראשון[‪ .‬התחלתי להתפלל‬
‫תפילת שמונה עשרה בישיבה‪ ,‬הרגשתי שיחרור הקלה‬
‫ובעיקר 'חירות' ]אבל עדיין במינון נמוך[‪ .‬הרגשתי שעשיתי מה‬
‫שהקב"ה רוצה ממני‪ ,‬לא התייחסתי לזה כהחמרה במצב‬
‫הבריאותי או כאיזה אות של כניעה ויאוש‪ ,‬אלא כעוד‬
‫הזדמנות לעשות את מה שהוא יתברך רוצה ממני‪.‬‬
‫עבד נכנע‬
‫ההרגשה היא ‪ -‬אני מגיע לקב"ה עם כל ההכנה והרצינות‪,‬‬
‫אני משתוקק לעמוד לפניו בתפילה בסילודין בקדושה‪,‬‬
‫בכוונה ובהכנעה כעומד לפני המלך‪ ,‬בשמחה ובהתלהבות‬
‫וכו' וכו' ואז הקב"ה פונה אלי ואומר לי‪ :‬מתוק שלי‪ ,‬אני מאד‬
‫מעריך את הכוונות שלך ואת כל מה שהתכוננת‪ ,‬ואת הרצון‬
‫הטוב‪ ,‬אבל אני רוצה שתשב על הכסא‪ ,‬תירגע‪ ,‬תנוח‪,‬‬
‫תשחרר‪ ,‬ככה אני רוצה אותך עכשיו לפני תשב‪ ,‬תנוח‪,‬‬
‫ובעיקר 'תיכנע'‪.‬‬
‫אני חושב כי זה דוגמא והמחשה להרבה מצבים דומים‬
‫לזה‪ ,‬שאנחנו מתמודדים עם אכזבה ועגמת נפש בעיקר‬
‫כשאנחנו משתדלים ומתאמצים לעשות משהו למענו יתברך‬
‫ולא עולה בידנו‪ ,‬אפשר להסתכל על זה 'כעבד שבא למזוג‬
‫כוס לרבו ושפך לו קיתון על פניו'‪ ,‬אני כ"כ רוצה לעמוד‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪90‬‬

‫בתפילה‪ ,‬להתאמץ‪ ,‬ולעבוד אותו‪ ,‬וכו' וכו'‪ ,‬וכך הקב"ה כביכול‬

‫מוותר עלי? ולקבל את זה כנזיפה בפנים נפולות ובהרגשה של‬
‫החמצה‪ ,‬ואפשר להסתכל על זה באופן אחר לגמרי‪ ,‬שפשוט‬
‫הקב"ה היום רוצה לראות אותי אחרת ]אחרת ממה שחשבתי[‪ .‬זה‬
‫הכל‪.‬‬
‫ניצול הזמן‪....‬‬
‫ובענין הזה אני רוצה לתאר כאן הרגשה מענינת שעוברת עלי‬
‫מדי פעם‪ ,‬תוך כדי התמודדות שבשיגרה‪.‬‬
‫‪ -‬השעה ‪ 7.45‬בבקר סוף סוף סיימתי להתארגן לאחר ‪35‬‬
‫דקות שבהם התאמצתי לעשות כמה פעולות פשוטות‪,‬‬
‫כאלה שאדם רגיל עושה אותם במקסימום חמש דקות‪,‬‬
‫ואז אני אומר לעצמי ‪ :‬על הקושי והמאמץ אני לא מתלונן‬
‫אני משתדל לקבל באהבה‪ ,‬זה התפקיד שלי‪ ,‬אבל מה עם‬
‫הזמן היקר הזה שהולך לריק‪ ,‬חבל! ובאמת אם זה היה‬
‫נוגע רק לי לא איכפת לי אני מוכן לסבול‪ ,‬אבל למען ה'‬
‫יתברך‪ ,‬האם לא היה כדאי לו שבזמן הזה אני יעשה משהו‬
‫של קדושה? האם לא חבל שהזמן הזה פשוט הולך לריק!‬
‫ריבונו של עולם! מה אני עושה '‪ 35‬דקות'? מנסה עוד‬
‫פעם לגרוב את הגרב ועוד פעם ללבוש את הנעל וכו' וכו'‪,‬‬
‫לא חבל? לא חבל על זמן כ"כ יקר? האם בשביל זה באתי‬
‫לעולם כדי להעביר ולבזבז את הזמן בדברים כ"כ‬
‫‪91‬‬ ‫פרק יא' | תשב תנוח‪...‬‬

‫קטנים? במין בטלה ושיעמום כזה שאני לא רואה בזה שום‬

‫תכלית? ושוב‪ ,‬לא בשבילי אלא בשבילו יתברך‪.‬‬
‫זו הרגשה שלפעמים עוברת עלי‪ ,‬וכמובן שזה רק דוגמא קטנה‬
‫לנסיון שחוזר על עצמו אינספור פעמים בכל מיני אופנים‪ ,‬ובאמת‬
‫יש כאן קושי איך מתמודדים עם הרגשה כזאת‪ ,‬כאן לא מתאים‬
‫ולא יועיל 'לקבל באהבה'‪ ,‬כאן צריך מחשבה אחרת‪.‬‬
‫תשובה לזה אין! כי אנחנו קטנים דלים ואביונים‪ ,‬ואין לנו את‬
‫האפשרות לתפוס אפי' משהו ממערכת השיקולים של בורא‬
‫העולם‪ ,‬אבל דבר אחד צריך להיות ברור לנו ‪ -‬שאם אנחנו‬
‫מסתכלים על זה בתפיסה המצומצמת שלנו אז באמת יש כאן‬
‫זמן שהולך לריק‪ ,‬אבל אצל בורא העולם שנייה אחת של‬
‫התבטלות והכנעה‪ ,‬שנייה אחת של שתיקה וקבלה באהבה יש‬
‫לה כנראה ערך נצחי‪ ,‬ואם בורא העולם הביא אותנו למצב הזה‬
‫אז כרגע כאן מרוכזים התרי"ג מצוות שלנו ולא במקום אחר‪ ,‬אין‬
‫שום דרך אחרת להתמודד עם זה! רק להבין ששתיקה אחת‬
‫שלנו שווה לו יתברך יותר מאלף מילים של‪ ....‬כל משהו אחר‬
‫שהיינו משתוקקים לעשות בזמן הזה‪.‬‬
‫אמנם נדמה לנו כי הזמן הולך לריק‪ ,‬לא נעשה בו שום דבר‪,‬‬
‫אבל באמת אם נדע להסתכל על זה באופן הנכון נבין שכל רגע‬
‫של 'חוסר מעש' כזה‪ ...‬הוא עוד יהלום בכתר של מלך מלכי‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪92‬‬

‫‪8‬‬ ‫המלכים‪.‬‬

‫‪ 8‬תגובה מהרב שמואל זאב פולק שליט"א ‪:‬‬

‫אתה כעת מדבר על הזמן שלנו שמבוזבז על המלכת ה'‪...‬‬
‫תנסה לחשוב כמה זמן מתבזבז לרבש"ע‪...‬‬
‫תחשוב על יהודי בן גילך‪ ,‬כבר שלושים שנה הקב"ה 'מבזבז' עליו חיים‬
‫ברכה ושלום ובריאות‪ ...‬והוא מצפה ממנו לרגע של המלכת ה'‪ ...‬רגע של‬
‫נאמנות‪...‬‬
‫ממך הקב"ה מקבל אינספור רגעים כאלו ביום‪ ,‬וממנו הקב"ה מצפה‬
‫לרגע אחד כזה‪ ...‬כמה בזבוז זמן יש שם ‪...‬‬
‫יש מדרש לא מוכר‪ ,‬שהגיע זקן בן תשעים לאוהל אברהם אבינו‪,‬‬
‫ואברהם התחיל לשכנע אותו שיש בורא עולם‪ ...‬בזבז עליו לילה שלם‬
‫בנסיון להסביר לו ולא הצליח לשכנע אותו‪ ,‬בסוף אברהם אבינו התייאש‬
‫ואמר לו לך‪ ...‬לך מכאן‪ ..‬אמר הקב"ה לאברהם אבינו‪ :‬לי היה סבלנות לבזבז‬
‫עליו תשעים שנה ולך לא היה סבלנות עוד כמה שעות‪...‬‬
‫אוי‪ ...‬כמה פעמים תשעים שנה הקב"ה 'מבזבז' כביכול על אנשים‬
‫שנותן לה צ'אנס להמליך אותו ולנגוע בתכלית הבריאה ‪...‬‬
‫ואצלך שהמלכת ה' זה לחם חוקך זה תשעים ושמונה אחוז תפוקה‬
‫ושתי אחוז הוצאות ‪...‬‬
‫המחשבה הזו תוקפת אותי כל פעם שאני מסתכל בנוף החיפאי ואני‬
‫מזדעזע לחשוב‪ :‬יש פה מאתים אלף יהודים שנולדו חילונים ועל פניו‬
‫‪93‬‬ ‫פרק יא' | תשב תנוח‪...‬‬

‫קול דממה דקה‬

‫עוד מחשבה דומה בענין הזה ‪ :‬לפעמים תוך כדי שיגרה של‬
‫המתנה וציפיה למשהו שיקרה‪ ,‬לאיזה ישועה‪ ,‬לאיזה בשורה טובה‪,‬‬
‫אני אומר לעצמי ‪ -‬הרי אם הקב"ה יושיע אותי עכשיו‪ ,‬בטח יהיה‬
‫כאן איזה מסיבת הודיה גדולה‪ ,‬ערב של קידוש ה' עם המון‬
‫דמעות של שמחה והתרגשות‪ ,‬כשגולת הכותרת תהיה 'להודיע‬

‫ימותו חילונים‪ ...‬אז בשביל מה ה' ברא אותם? כמויות בלתי נתפסות של‬
‫חיים‪ ,‬של משאבים אינסופיים‪ ...‬והכל בשביל מה?? לאן ??‬
‫אלא מאי? כנראה שהרגע הבודד של אותו חילוני שאולי הוא יזכה באיזה‬
‫מצוה שווה את כל ההוצאות ‪...‬‬
‫זה כמו כמויות של גשם שיורדות‪ ,‬וברור שתשעים ושמונה אחוז מהם‬
‫נשפך לים וסתם יורד בבקעות ובמדברות‪ ,‬אבל בכל זאת זה שווה בשביל‬
‫השתי אחוז שמגיע אלינו ‪...‬‬
‫כך שווה לרבש"ע לבזבז 'מעשים רבים ובריות רבות לאין תכלית'‪ ,‬והכל‬
‫בשביל המלכת ה' לא שלהם‪ ,‬אלא של יהודי אחד שהוא ממליך את ה'‪,‬‬
‫וב'שלושים וחמש דקות' שהוא 'מבזבז' בהמלכת ה'‪ ,‬ושואל את עצמו‪:‬‬
‫לא חבל על הזמן ??‬
‫עונה לו ה'‪ :‬תשעים שנה כפול מיליון איש היה שווה לבזבז בשביל‬
‫השלושים וחמש דקות שלך ‪...‬‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪94‬‬

‫שכל קויך לא יבושו'‪ ,‬אנשים רבים יתחזקו באמונה‪ ,‬ויהיה כאן דבר‬
‫גדול ועצום‪ ,‬ובמקום זה מה? שיגרה יבשה ומשעממת‪ ,‬עבודת ה'‬
‫לא תמיד בשמחה ולא תמיד בחשק‪ ,‬וכו' וכו' אז האם לא כדאי‬
‫לקב"ה להושיע אותי ולגרום לכזה 'תהודה' של קידוש ה'? האם‬
‫עדיף לו שאני יושב כאן ונכנע אליו בשקט ובתמימות כשהכל‬
‫יבש ואין כמעט אור?‬
‫והתשובה היא ‪ -‬באמת אין לנו סיכוי להבין את זה‪ ,‬אבל כל מה‬
‫שנדמה לנו זה רק בתפיסה הצרה והקטנה שלנו‪ ,‬אמנם אני‬
‫משתדל להאמין ולצפות שבמהרה הקב"ה יושיע אותי‪ ,‬אבל לעת‬
‫עתה כנראה שווה מאד לפני הקב"ה כל רגע שאני יושב ושותק‬
‫ונכנע‪ ,‬בלי אורות בלי התלהבות‪ ,‬ובלי לראות שום דבר חדש‪ ,‬זה‬
‫הקידוש ה' האמיתי והחזק ביותר ששווה את הכל‪ ,‬וזה גבוה ועצום‬
‫יותר מכל תפאורה וגילוי אחר גם אם אמיתי וטהור ככל שיהיה‪.‬‬
‫כי מבחן ה'נאמנות' האמיתי שלנו לפניו יתברך נמצא דווקא‬
‫בחשך במקום שלא רואים ולא משיגים כלום‪ 9 ,‬אם שם אנחנו‬

‫‪ 9‬אצטט כאן דברים שכתבתי בס"ד בענין זה על יום הושענא רבא‪ - .‬כידוע‬
‫שעיקר החיתום הוא בהושענא רבה שהוא יום הערבה‪" ,‬הערבה" מסמלת‬
‫‪ -‬עבודת ה' בלי טעם ובלי ריח‪ ,‬אמנם אף אחד מאתנו לא תאב לעבודה‬
‫כזו ואיננו מצפים לזה‪ ,‬אבל אצל הקב"ה טעמה וריחה של עבודה כזו ערב‬
‫מאד מאד‪ ,‬ובכל אופן מוכרחים לקחת את זה אתנו לימי המעשה‪.‬‬
‫‪95‬‬ ‫פרק יא' | תשב תנוח‪...‬‬

‫לדעת ולזכור !‪,‬‬

‫שאמנם עמדנו בראש השנה בקדושה ובהתרוממות והמלכנו את בורא‬
‫העולם עלינו‪ ,‬זכינו להיות ב"מעמד ההמלכה"‪,‬‬
‫עמדנו אח"כ ביוה"כ כמלאכים זכים וטהורים לפני השי"ת‪,‬‬
‫ישבנו אח"כ בצילא דמיהמנותא עם שבעה אושפיזין עילאין קדישין‪,‬‬
‫כל אלו מתנות נשגבות ונפלאות‪ ,‬אבל לא שם נחתמנו לא שם סוף דבר‪,‬‬
‫אלא החיתום שהוא התכלית הוא דווקא באותה ערבה פשוטה וריקנית בלי‬
‫טעם ובלי ריח‪ ,‬במצב כזה אם אנחנו מבינים ש"אין לנו מלך אלא אתה"‪ ,‬בלי‬
‫טעם בלי ריח‪ ,‬עם רגשות אשמה וחידלון‪ ,‬ומחשבות של בלבול ויצר הרע‬
‫ושאר מראין בישין‪ ,‬ובעיקר כשהמצב "יבש"‪ ,‬אם את כל זה אנחנו מצליחים‬
‫לבקוע ולהבעיר בעצמנו את הנקודה הפנימית והטהורה שמסתתרת בתוכנו‬
‫שהיא ‪ -‬רצוננו לעשות רצונך‪ ,‬אז אנחנו נחתמים לחיים‪ ,‬אז אנחנו באמת‬
‫עבדים נאמנים למלכו של עולם‪.‬‬
‫דווקא המילה ערבה השורש שלה הוא ערב‪ ,‬לומר לנו שדווקא הדבר הזה‬
‫שאין לו טעם ואין לו ריח ואמנם לנו נדמה כי הוא הכי רחוק מלהיות ערב אבל‬
‫אצל בורא העולם דווקא כאן יש משהו ערב כי כאן אנחנו כביכול נותנים לו‬
‫כאן אנחנו מבטאים את היותנו עבדים מוחלטים ונאמנים אליו יתברך העבד‬
‫האמיתי הוא זה שעובד בכל מצב בקיץ ובחורף בגשם ובחום בימי אהבה וימי‬
‫שנאה וכו' וכו'‪.‬‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪96‬‬

‫זוכים להמליך את בורא העולם עלינו בהכנעה ובדממה דקה‪ ,‬זה‬

‫בא כנראה מהנקודה הפנימית והעמוקה ביותר שלנו‪ ,‬וזה כנראה‬
‫שווה יותר מהכל‪.‬‬

‫הרגעים הכי יפים שלנו בשנה – הם בודאי הימים שבהם אנחנו מתרוממים‬
‫טפחיים מעל הקרקע ונמצאים בעולמות העליונים‪ ,‬אבל כל אלו אינם אלא‬
‫מתנות מבורא העולם‪.‬‬
‫הרגעים הכי יפים שלו יתברך בשנה שלנו – הם כנראה דווקא ימי השיגרה‬
‫והחולין‪ ,‬ימי החורף המשעממים והיבשים‪ ,‬בהם יש לנו את האפשרות לתת‬
‫לבורא העולם‪.‬‬
‫בדיוק בעת הזאת לקראת הנחיתה הגדולה שלנו לקרקע‪ ,‬נזכור ונדע כי‬
‫הע ֵרבָ ה‪.‬‬
‫הע ָרבָ ה היא ַ‬
‫ַ‬
‫‪97‬‬ ‫פרק יב' | 'כסא המלכות' – הכנעה שלמה‬

‫פרק יב'‬
‫'כסא המלכות' – הכנעה שלמה‬

‫בתוך כדי הגעתי לשלב שהיה לי זכאות מהביטוח לאומי‬

‫לקניית רכב חדש‪ ,‬עד היום אנשים טובים הציעו לי כמה פעמים‬
‫לשדרג את הרכב שלי לרכב נכה ולהגדיל את התקציב שאני‬
‫מקבל מביטוח לאומי‪ ,‬אבל זה תהליך שאמור להתחיל ברכישת‬
‫כסא גלגלים שזה היה עבורי סדין אדום! וכמובן סרבתי פעם אחר‬
‫פעם מפחד שמא זה ירגיל אותי להיות תלוי בכסא ואינני יודע‬
‫מה יהיה ההמשך‪ ,...‬מלבד זה בודאי שגם קושי חברתי ותדמיתי‬
‫נלווה לזה‪.‬‬
‫עכ"פ הגיע הזמן לחדש את הזכאות לרכב‪ ,‬ולפתע התעוררה‬
‫בלבי מחשבה חדשה ]ישנה?[ אמנם נכון "שכולם חושבים" שאני‬
‫לא זקוק לכסא גלגלים‪ ,‬ואני "מסתדר" ]כי באמת עד אז השתמשתי‬
‫עם כסא גלגלים רק בביקוריי בבית החולים‪ ,‬ששם זה 'מנהג המקום'[‪ .‬אבל‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪98‬‬

‫בינינו בשקט בשקט הרי אני לא מסתדר בלי כסא‪ ,‬אז האם זה‬
‫נכון להמשיך את המצב הזה בו אני מנוע מלבקר כמעט‬
‫בשומקום ]לא בקברות צדיקים‪ ,‬לא בבתי כנסיות ובתי מדרשות‪ ,‬ובכלל‬
‫להתנזר כמעט לגמרי מהעולם הנפלא והיפה שהקב"ה ברא[‪ .‬ולא רק זה‬
‫אלא אני במצב של 'גברא באמתא יתיב' כל פסיעה וכל תזוזה‬
‫שלי צריכה 'סיבה מוצדקת'‪ ,‬והגבולות הולכים ונעשים צרים מיום‬
‫ליום‪ ,‬אמנם עד היום ויתרתי על הרבה חוויות בבחירה‪ ,‬כי ב"ה‬
‫החלפתי את זה בחוויות אחרות יותר על רמה ]עכ"פ לטעמי[‪.‬‬
‫ובחרתי לחיות במציאות חיים כזו בשמחה וברצון‪ ,‬אבל כרגע‬
‫הקב"ה מציב אותי במצב בו אני סגור מכל הכיוונים אין לי לאן‬
‫לברוח‪ ,‬הרגשתי שזה כבר לא יכול להמשיך כך באופן הזה‪ ,‬ומצד‬
‫שני יש כאן החלטה קשה כי אם אני עובר את הגבול הזה לך‬
‫תדע לאיפה אני אגיע!! מה עושים?? הייתי נבוך כמה ימים‪.‬‬
‫שב בני על הכסא‬
‫לפתע ביום בהיר הקב"ה שלח לי הארה עצומה‪ ,‬אמרתי‬
‫לעצמי כך‪ :‬הרי כמו שאמרתי המצב כרגע שאני זקוק לכסא‬
‫גלגלים‪ ,‬אני לא מסתדר בלי זה ]עכ"פ באופן חלקי ‪ -‬בחסדי ה'‪ [,‬אז‬
‫מה הנושא ‪ -‬מה יהיה בעתיד? זה הרי ודאי לא אחריות שלי‪ ,‬כי‬
‫אני לא מוביל שום דבר‪ ,‬יש לי אבא בשמים שהוא מדריך ומנהיג‬
‫אותי בכל פרט ופרט‪ ,‬והוא לוקח אחריות על הכל כמו שהיה עד‬
‫היום‪ ,‬ואם כרגע הוא מבהיר לי שזה מה שאני צריך לעשות אז‬
‫'קום ועשה'‪ ,‬אין כאן מה לחשוב הרבה‪.‬‬
‫‪99‬‬ ‫פרק יב' | 'כסא המלכות' – הכנעה שלמה‬

‫אז מה כן הנושא? למה אני כ"כ מפחד מזה? כנראה יש כאן‬

‫מאבק אחר פנימי ועמוק שעדיין מתחולל בקרבי ‪ -‬האם להיכנע‪,‬‬
‫להתכופף‪ ,‬לכרוע ברך לגמרי לבורא העולם או להתעקש בנסיון‬
‫נואש להחזיק אצלי ביד משהו‪ ,‬שיהיה אפי' משהו קטן‪ ,‬אבל משהו‬
‫שישאר ביד שלי‪ ,‬שאני לא יהיה לגמרי מונהג‪' ,‬תשאיר לי קורטוב‬
‫אחרון של עצמאות'!! זה הנושא וזה המאבק‪ ,‬זה הסוגיא וזה‬
‫הספק‪.‬‬
‫התבטלות מוחלטת‬
‫וכאן התחלתי להבין ‪ -‬שאמנם עברתי תהליך נפלא של חיבור‬
‫לאמונה לתפילה ולביטחון‪ ,‬אבל עדיין לא זכיתי להיות בהרפייה‬
‫מוחלטת בפני מלך העולם‪ ,‬עדיין עמוק בפנים בתוך תוכי היו‬
‫תכניות אחרות‪ ,‬ולא הייתי מסוגל להתנתק מהם‪ ,‬לא הייתי מסוגל‬
‫למחוק את כל ה'מסמכים הישנים'‪.‬‬
‫ואז אמרתי לעצמי כך‪ :‬עד עכשיו התקופות הנפלאות שעברתי‬
‫עד היום בהם הקב"ה הרעיף עלי מתנות יקרות ערך של שייכות‬
‫וקשר לאמונה לתפילה ולביטחון‪ ,‬היו כמויות של חסד ורחמים‬
‫שבורא העולם הרעיף עלי‪ ,‬אבל כאן כביכול מתהפכים היוצרות‬
‫כאן יש לי הקטן‪ ,‬העני‪ ,‬והאביון‪ ,‬את האפשרות הנפלאה כביכול‬
‫לתת לו יתברך‪ ,‬לתת לו את עצמי‪ ,‬את ה'אגו' שלי‪ ,‬את הדעת‬
‫שלי‪ ,‬את השכל שלי‪ ,‬ופשוט להמליך אותו איפה שעד היום‬
‫נאבקתי ונלחמתי להישאר אני ה'מלך'‪.‬‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪100‬‬

‫הקנין היחיד שיש לנו ‪ -‬הכניעה‬

‫בדרך כלל‪ ,‬בכל השגה רוחנית נדמה לנו כי זה הישג שלנו‬
‫]ולא רק שזה הישג שלנו אלא כביכול זה הקרבה ונתינה שאנחנו נותנים‬
‫מעצמנו לבורא העולם כך התחושה‪ [,‬בעיקר זה מתבטא שנדמה לנו‬
‫כי אנחנו משיגים השגות באמונה בביטחון‪ ,‬בקירבת ה'‪ ,‬וזה נעשה‬
‫חלק מאתנו זה נראה לנו קנין שלנו‪ ,‬אבל לא! יש רגעים בהם‬
‫הקב"ה לוקח את הכל מסלק את הכל‪ ,‬הכל יבש אין כלום‪ ,‬נשאר‬
‫רק דבר אחד יחיד ומיוחד ‪ -‬להיכנע אליו ולהמליך אותו‪ ,‬את זה‬
‫הקב"ה כביכול לא יכול לקחת מאתנו לעולם‪ ,‬ושם אנחנו מבינים‬
‫שבעצם כל ההשגות והמעלות הרוחניות שהשגנו ונשיג הם לא‬
‫שלנו הם פשוט מתנה מאתו יתברך‪ ,‬יש רק דבר אחד שהוא שלנו‬
‫– האפשרות להמליך אותו יתברך באהבה‪ ,‬זה לא רק שלנו אלא‬
‫זה יכול לבא רק מאתנו‪ ,‬זה לא קיים באופן אחר‪.‬‬
‫ביטול הדעת‬
‫ואז הבנתי ]אמנם בהדרגה[ את מה שהתחולל כאן בשנים‬
‫האחרונות‪ ,‬התחולל כאן מאבק עז כביכול ביני לבין הקב"ה‪ ,‬אני‬
‫נאבקתי בכל כחי להישאר עם איזשהו סמכות ורלוונטיות בשטח‪,‬‬
‫ומכיון שלעניות דעתי היה ברור לי כי אדם שנמצא במצב‬
‫ובתנאים שבורא העולם שם אותי לא אמור להיות שמח ומאושר‪,‬‬
‫היה ברור לי כי זו תקופת המתנה לישועה‪ ,‬זה ברירת מחדל‪ ,‬זה‬
‫לא אידיאלי‪ ,‬ולא יתכן שאני יהיה שמח וטוב לב במצב כזה‪ ,‬ולכן‬
‫ההנחיות שלי היו שכל עוד לא באה הישועה אני אמור כמה‬
‫‪101‬‬ ‫פרק יב' | 'כסא המלכות' – הכנעה שלמה‬

‫שפחות ליהנות מהעולם הזה כי עדיין לא הגיע הזמן‪ ,‬עדיין לא‬

‫באתי אל המנוחה והנחלה‪ ,‬אני עדיין תקוע באיזה מקום‪ ,‬וכל נסיון‬
‫להשתחרר מזה ולחיות כאילו באתי אל המנוחה ואל הנחלה פגע‬
‫לי בכל האגו שלי‪.‬‬
‫האדם נברא עם טבע של מרדנות‪ ,‬אמנם זה כלי שיכול‬
‫לשמש את האדם גם לרע וגם לטוב‪ ,‬ולא בהכרח שתכונה זו בפני‬
‫עצמה יש בה משהו שלילי‪ ,‬אבל יש מקום אחד בו האדם יכול‬
‫להפוך את התכונה הזו למנחה לה'‪ ,‬הרי כל עוד נשמת רוח חיים‬
‫באפינו התכונה הזאת קיימת בנו פחות או יותר כל אחד באופן‬
‫שלו‪ ,‬וזה הרי מטרת קיומנו כאן בעולם הזה כדי שנלחם ושנעבוד‪,‬‬
‫ואם אנחנו זוכים להתבטל אל רצונו יתברך לא רק באופן המעשי‬
‫והחיצוני אלא גם להקריב לו את 'יצר המרדנות' שנמצא בתוכנו‬
‫שהוא לפעמים תמצית הדם האחרונה שלנו ]לפעמים אנחנו במצב‬
‫שזה הנכס היחיד שנשאר לנו ביד‪ [...‬זה בודאי עולה לפניו יתברך לריח‬
‫ניחוחים‪.‬‬
‫והקב"ה הוביל אותי לרגע הזה בו אני יבין כי עם כל הכבוד לא‬
‫אני מנהיג לא אני מוביל‪ ,‬אני הבל וריק‪ ,‬יש רק אחד שיודע באמת‬
‫מה זה טוב ‪ -‬ומה טוב לי‪ ,‬באיזה אופן באיזה צורה ובאיזה זמן‬
‫בצורה המדויקת‪ ,‬וכל התכניות והדעות שלי והציפיות שלי הם‬
‫הבל וריק‪ ,‬הם לא רלוונטיות‪ ,‬ובעצם התברר כי אני הייתי השליח‬
‫לכלוא את עצמי בבית האסורים‪ ,‬לא פחות ולא יותר ]את הנקודה‬
‫הזאת בשלימות הבנתי רק בסוף[‪.‬‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪102‬‬

‫לשמור על 'מעמד מיוחד'‬

‫נקודה נוספת שהתבוננתי בה תוך כדי‪ :‬לכל אדם יש צורך‬
‫אנושי בסיסי מאד ‪ -‬שיכירו במעמד שלו‪ ,‬בנקודה המיוחדת שבה‬
‫הוא מתבטא‪ ,‬כל אדם באשר הוא‪ ,‬לאדם שמתמודד הצורך הזה‬
‫הוא בודאי יותר הכרחי‪ ,‬אדם חולה או נכה צריך שיכירו במעמד‬
‫המיוחד שלו זה גם נותן לו הרבה כח להמשיך להתמודד‪ ,‬חשתי‬
‫כי כל נסיון שלי לחיות כאדם שטוב לו ונהנה מהחיים פוגע‬
‫במעמד המיוחד שלי כאדם שמתמודד‪ ,‬וכדי לשמור על המעמד‬
‫המיוחד הזה ]שנותן לי גם חובות וגם זכויות[‪ .‬אני מוכרח למסכן את‬
‫עצמי‪ ,‬לא לחיות כאדם שטוב לו והוא במקום הטבעי שלו‪.‬‬
‫ומה שהתברר לי אח"כ שכל השיקולים מהסוג הזה גם אם יש‬
‫בהם צדק הם באים מתפיסה קטנה ומצומצמת‪ ,‬וזה עוד תוצאה‬
‫עגומה של הנסיון לקחת אחריות על ניהול החיים שלי‪ ,‬כי הקב"ה‬
‫'לגדולתו אין חקר'‪ ,‬והוא יודע ויכול ורוצה להשפיע עלי טובות‬
‫באמת בלי גבול ‪ -‬לא משהו במושגים שלי‪ ,‬ולכן חבל מאוד לנסות‬
‫להתערב ולעזור זה רק מצמצם ומגביל‪ ,‬וזה אחד התוצאות‪....‬‬
‫משל לחולה המאושפז תקופה ארוכה במחלקה סיעודית‪ ,‬יום‬
‫אחד בא אליו רופא גדול ומציע לו – פיתרון שיכול לעזור לו‬
‫להוציא אותו מהמחלקה ולהחזיר אותו לביתו‪ ,‬אותו חולה במקום‬
‫לשמוח ולקפוץ על הישועה‪ ,‬אומר לרופא ‪ :‬הרי כ"כ טוב לי כאן‪,‬‬
‫אני מוקף בעזרה ובסיעוד ‪ 24‬שעות‪ ,‬ובכלל כולם מתייחסים אלי‬
‫באופן תמידי ודואגים לשלומי בכל עת‪ ,‬אם כבר בשורה בפיך‬
‫‪103‬‬ ‫פרק יב' | 'כסא המלכות' – הכנעה שלמה‬

‫חשבתי אולי תאבזר את החדר שלי בעוד מכשיר 'מוניטור' או‬

‫משהו כזה‪.‬‬
‫חשוב להדגיש כי בכל התקופה הזאת לא הייתי בדיכאון או‬
‫ביאוש כלל וכלל‪ ,‬אלא פשוט האמנתי כי בורא העולם גוזר עלי‬
‫יסורים ]שעדיין לא היה ברור לי מהותם[‪ .‬והשתדלתי לקבל את זה‬
‫באהבה ובאמונה‪ ,‬לא נראה לי שהיה נראה עלי עננה של עצבות‪,‬‬
‫כי באמת האמנתי כי אני עובר כאן תהליך שיש לו מטרה ויש לו‬
‫סוף ותכלית‪ ,‬רק פשוט הרגשתי כי אני נמצא בתוך בית מאסר‪.‬‬
‫לקבל את היסורים 'לכתחילה'‬
‫עוד הארה גדולה שזכיתי בס"ד להבין בשלב הזה‪ ,‬שהמעלה‬
‫של השמח ביסורין על זה שאינו שמח ביסורין איננה רק מעלה‬
‫יתירה‪ ,‬אלא יש כאן הבדל מהותי‪ :‬אדם מקבל יסורים מאת‬
‫הבורא‪ ,‬הוא לא הזמין את היסורים ולרוב הם באו אליו שלא‬
‫בבחירתו‪ ,‬היכן חלקו של האדם בקבלת היסורים? אז באופן‬
‫פשוט ‪ -‬יש אפשרות להתלונן ולבא בטרוניא ויש אפשרות לשתוק‬
‫ואם האדם בוחר לשתוק אז הוא מקבל עליו את היסורים‪ ,‬אבל‬
‫באופן הזה האדם בתוך לבו עדיין לא שלם עם הנהגתו יתברך‪,‬‬
‫אלא פשוט הוא אומר הרי אין לי אפשרות למנוע את היסורים‪ ,‬הם‬
‫בין כך ובין כך קיימים אז בדיעבד אשתוק ולא אבא בטרוניא ח"ו‪,‬‬
‫ויחד עם זה הוא משייר לעצמו את הטיפה האחרונה של הרגשת‬
‫הבעה"ב והיא ‪ -‬להיות בצער ולהרגיש מסכן‪ ,‬שזה הרגשה ותגובה‬
‫טבעית של אדם שנעשה אתו דבר שמנוגד לרצונו‪ ,‬נמצא‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪104‬‬

‫שביסורים עצמם אין לו בחירה אבל בתגובה על היסורים יש לו‬

‫בחירה ואת זה הוא שומר לעצמו‪.‬‬
‫אבל יש אפשרות לאדם להפוך את אותה קבלת יסורים לדבר‬
‫שבא בבחירתו השלמה של האדם‪ ,‬יש אפשרות לאדם להיות‬
‫נכנע ושלם עם רצונו יתברך גם כשאין בידו להסיר מעליו את‬
‫היסורים‪ ,‬וזה באופן שאדם מוותר על הרגשת הבעה"ב והוא‬
‫מבטל את רצונו לגמרי עד כדי שהוא שמח ביסורים‪ ,‬הוא שמח‬
‫בביטול רצונו‪ ,‬הוא שמח ששינו לו את כל מה שהוא דמיין לעצמו‬
‫איך ייראו החיים שלו‪ ,‬הוא פשוט בטל ומבוטל לרצונו יתברך‪,‬‬
‫ובאופן הזה הוא 'מקבל' יסורים הוא לא רק מסכים בדיעבד‪ ,‬אלא‬
‫הוא מקבל לכתחילה‪ ,‬הוא שלם עם רצונו יתברך‪.‬‬
‫השריר האחרון‬
‫נחזור לכסא הגלגלים‪ ,‬אמנם התחלתי להרגיש חירות אבל‬
‫עדיין לא לגמרי‪ ,‬עדיין לא העזתי להשתמש עם זה בתוך הבית‪,‬‬
‫אבל האור של החירות התחיל לחלחל בי ולהאיר בי לאט לאט‪,‬‬
‫ובאמת תוך כדי התחלתי בתהליך רכישת כסא גלגלים מול‬
‫משרד הבריאות‪ ,‬והרגשתי כ"כ מאושר‪ ,‬השתוקקתי לזה כי ידעתי‬
‫כי כאן אני מרפה את השריר האחרון ומשחרר את המפתח‬
‫האחרון שנשאר לי ביד‪ ,‬ומוסר אותו באהבה למלך מלכי המלכים‪.‬‬
‫‪105‬‬ ‫פרק יב' | 'כסא המלכות' – הכנעה שלמה‬

‫אמרתי לעצמי‪ ,‬על הכסא שלי אני בעז"ה אדביק סטיקר‬

‫שכתוב בו ]לא 'תן חיוך הכל לטובה' או 'תחשוב טוב יהיה טוב' וכדו'[‬
‫אלא משהו אחר‪.‬‬

‫מועדון 'הממליכים'‬
‫הכותרת הראשית של הפחד שקונן בי‪ ,‬הייתה שלא להיכנס‬
‫למגזר של 'נכים'‪ ,‬לא להיות ח"ו חבר במועדון של נכים‪ ,‬זה אמנם‬
‫פחד שמורכב מדמיונות וסטיגמות רבות אבל זה פחד מוצדק‪,‬‬
‫כשהבנתי את הנקודה הזו שאני מתמודד כאן עם משהו אחר‬
‫לגמרי‪ ,‬אני מתמודד עם הזדמנות יקרה ונפלאה של 'ומלכותו‬
‫ברצון קבלו עליהם'‪ ,‬הבנתי בהבנה ובבהירות שלימה שאני לא‬
‫מתחבר כאן לשום מגזר‪ ,‬אני לא שייך לשום מועדון‪ ,‬אני במועדון‬
‫של מלך מלכי המלכים‪ ,‬ממש כך! אני פשוט זוכה לקבל כרטיס‬
‫חבר במועדון הנפלא והנחשק והיקר מכל – מועדון 'הממליכים'‪.‬‬
‫שלא תזדקק‪.....‬‬
‫בתקופה האחרונה תוך כדי השימוש בכסא גלגלים אני שומע‬
‫מדי פעם מאנשים סביבי את המשפט הבא‪' :‬בעז"ה שלא‬
‫תצטרך'‪ ,‬ואני כמובן צריך לענות אמן‪ ,‬אבל עם כל הכבוד‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪106‬‬

‫וההערכה למי שמברך אותי ודואג לשלומי‪ ,‬אני באמת מעריך את‬
‫זה מאד אבל אני מרגיש שהמשפט הזה קצת מיותר‪ ,‬אני באמת‬
‫לא מרגיש שאני משתמש בכסא גלגלים כי 'אני צריך את זה'‪,‬‬
‫אני משתדל לקחת את זה כתפקיד וכשליחות וכעוד אמצעי‬
‫להיכנע למלך מלכי המלכים‪ ,‬לכן גם כניתי את זה 'כסא‬
‫המלכות' כי זה כסא שעל ידו אני זוכה להיות חלק מאלה שזוכים‬
‫להמליך את בורא העולם‪ ,‬כך שהאיחול הזה אמנם מלא אמפתיה‬
‫וסולידריות אבל אני מרגיש כי הוא קצת מיותר‪.‬‬
‫כשהתחלתם להשתמש במשקפי ראייה מישהו פעם איחל‬
‫לכם 'בעז"ה שלא תצטרך'? אני לא שמעתי אף פעם כזה איחול‬
‫על משקפים‪ ,‬אתם יודעים למה?‪ ,‬כי בדורות האחרונים העולם‬
‫שאנחנו חיים בו שנשלט ביד רמה ע"י אנשי האופנה והחיצוניות‬
‫שתפקידם לעצב ולתכנן לנו את המחשבות ואת ההרגשות וכו'‬
‫הצליח להכניס לנו בראש שהמשקפיים הם לא אמצעי עזר הם‬
‫לא פחות ולא יותר 'תכשיט'‪ ,‬אז אמנם אני לא מתיימר ולא מנסה‬
‫לשכנע אותכם שכסא גלגלים זה תכשיט‪ ,‬אבל השאיפה שלי‬
‫שאני יזכה בעז"ה לפחות בתוך תוכי להרגיש שזה ה'תכשיט'‬
‫שלי‪ ,‬בין כך ובין כך אני בטוח שאצל אבא שבשמים זה בודאי‬
‫התכשיט הכי יפה בעולם שלו‪.‬‬
‫עוד התבוננתי ושמתי לב‪ ,‬כמה הקב"ה אוהב אותי‪ ,‬הרי אם‬
‫הקב"ה היה רוצה שאני אשתמש בכסא גלגלים הוא היה יכול‬
‫לעשות את זה ברגע אחד‪ ,‬בלי לחכות להסכמה שלי‪ ,‬ואז מה היה‬
‫‪107‬‬ ‫פרק יב' | 'כסא המלכות' – הכנעה שלמה‬

‫קורה‪ ,‬היה כאן עוד מנת יסורים שאולי‪ ...‬הייתי זוכה לקבל אותה‬
‫באהבה‪ ,‬אבל הקב"ה נתן לי את האפשרות לבחור בזה‪ ,‬לקבל‬
‫את זה עלי ברצון ובאהבה‪ ,‬ולהפוך את זה ל'מנחה חדשה'‪ ,‬וכאן‬
‫זה כבר לא לקבל באהבה את היסורים זה משהו אחר לגמרי‪ ,‬זה‬
‫כמעט יוזמה שלי‪ ,‬למי שמתבונן זה חסד עצום ועמוק שאין כמוהו‪,‬‬
‫זה מהלך נפלא של 'עצה עמוקה' שניכר בה באופן גלוי 'אוהב‬
‫את עמו ישראל'‪.‬‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪108‬‬

‫פרק יג'‬
‫ישמחו ב'מלכותך' – ממנו ישועתי‬

‫תפילה מתוך הרפייה‬

‫תחילת חודש אלול יום אחד אני נוסע להתפלל בכותל‬
‫המערבי ]דבר שהתאפשר לי רק עם שימוש עם כסא גלגלים‪ ,‬מה שעד‬
‫היום נמנעתי ממנו בבחירה[‪ .‬והנה מגיע השלב בו אני בא לבקש‬
‫מבורא העולם כמו תמיד על הצרות שלי ועל מה שחסר לי‬
‫]כמובן אחרי הודאה על הטובה[‪ .‬ואני שם לב שיוצא לי מהפה‬
‫ומהלב דיבורים אחרים‪.‬‬
‫אמרתי לו כך‪ :‬אבא טוב אבא יקר‪ ,‬יש לי מצוקה כזאת‬
‫וכזאת‪ ...‬פרטתי פחות או יותר את מה שמעיק עלי‪ ,‬ואמרתי‬
‫לו‪' :‬אבא אני לא יודע מה הישועה שלי‪ ,‬מה טוב עבורי‪ ,‬אין לי‬
‫שום מושג‪ ,‬אני באמת לא יודע כלום‪ ,‬אני רק מבקש שתושיע‬
‫‪109‬‬ ‫פרק יג' | ישמחו ב'מלכותך' – ממנו ישועתי‬

‫אותי כמו שרק אתה מבין‪ ,‬כמו שרק אתה יודע‪ ,‬וכמו שרק‬
‫אתה יכול' זהו‪ ,‬כאן זה הסתיים‪.‬‬
‫הרגשתי כ"כ טוב כ"כ מאושר‪ ,‬אף פעם לא זכיתי להוציא‬
‫תפילה כזאת מהלב בתמימות‪ ,‬בכנות‪ ,‬בהרגשה הכי טובה‬
‫שיש‪ ,‬הבנתי והרגשתי כי לא ויתרתי על כלום‪ ,‬להיפך הגעתי‬
‫לכתובת הכי נכונה ואמרתי את הדברים הכי נכונים‪.‬‬
‫הוודאות היחידה‬
‫ובאמת אחר הרפתקי דעדו עלי‪ ,‬כבר הגעתי להבנה‬
‫ולידיעה כי אדם לא יכול להיות בטוח כאן בעולם הזה בשום‬
‫דבר‪ ,‬וגם אם הוא מרבה בתפילה או במעשים טובים וכו' אין‬
‫הוא יכול להיות בטוח שיעשה אתו כך או אחרת‪ ,‬או שיקבל‬
‫ישועה פלונית וכו'‪ ,‬כי בורא העולם עילת כל העילות וסיבת‬
‫כל הסיבות מנהיג את העולם בחכמתו וברצונו ונסתרות דרכי‬
‫ה'‪ ,‬אבל בדבר אחד אדם יכול להיות בטוח ורגוע תמיד‪ ,‬שאם‬
‫הוא תולה את עצמו ואת גורלו בו יתברך הוא נמצא במקום‬
‫ובמצב הכי טוב בעולם‪ ,‬לא יכול להיות יותר טוב מזה‪ ,‬ובזה‬
‫הוא יכול להיות בטוח וברור בלי שום ספק כלל‪ ,‬נמצא שאכן‬
‫יש אפשרות אחת ויחידה לאדם לחיות כאן בעולם הזה‬
‫בביטחון ובוודאות‪ ,‬כאשר הוא חי בהכרה תמידית שהוא‬
‫כחומר ביד היוצר‪ ,‬זה המקום הכי טוב והכי בטוח בעולם‪ ,‬ושם‬
‫לא יאונה לו כל רע‪.‬‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪110‬‬

‫'אמרו לפני מלכויות'‬

‫בשנה הזאת כל עבודת הימים הנוראים שלי היתה סביב‬
‫נקודה אחת ‪ -‬התבטלות והכנעה באופן הכי מוחלט להנהגה‬
‫ולרצון של בורא העולם‪ ,‬בפרט בהתמודדות שאני נמצא בה‪,‬‬
‫כשהקבלה לעתיד בסיסמה‪' :‬לפנק את עצמי כמה שיותר'‬
‫]כמובן במסגרת ובדעת הנכונה[‪ .‬זה היה הסוגיא‪ ,‬זה היה השופר‬
‫שלי‪ ,‬זה היה ה'אמרו לפני מלכויות' שלי‪ ,‬הרגשתי כל רגע איך‬
‫שאני נכנס יותר ויותר עמוק לנקודה הפנימית והאמיתית ‪-‬‬
‫'אין לנו מלך אלא אתה' ‪.10‬‬

‫‪ 10‬באחת השנים הרגשתי לפני ראש השנה ביטוי מיוחד לעבודת המלכויות שלי‬
‫דווקא במצב שאני שרוי בו‪ ,‬אמרתי לעצמי כך‪ :‬הרי אם אחזור שנה קודם‬
‫בנקודת זמן זו‪ ,‬האם הייתי מוכן לדמיין אפשרות כזאת שאני אשאר באותו מצב‬
‫שאני כעת נמצא בו‪ ,‬שהנתונים נראים קבועים וחזקים וכביכול שום דבר לא‬
‫השתנה? הרי לא הייתי מסוגל לחשוב על כזו מציאות‪ ,‬והנה עכשיו אני שם‪...‬‬
‫כביכול 'תקוע' באותה משבצת‪ ,‬זו המציאות וזה הנתונים‪ ,‬אז נכון אני לא מתלונן‬
‫כי אני יודע שהכל בהשגחה‪ ,‬אבל זהו? רק זה? או שאפשר אולי להשתמש‬
‫בחוויה הזאת למשהו גדול‪ ,‬אפשר אולי להפוך את זה מ'מציאות שטופחת על‬
‫פני' ל'מציאות שקורנת על פני'‪.‬‬
‫ואז הבנתי שדווקא כאן יש לי הזדמנות יקרה ביד‪ ,‬דווקא אני שעומד במצב‬
‫הזה אחרי שעברתי שנה שלא ציפיתי לה ולא זה מה שתכננתי‪ ,‬יש לי את‬
‫‪111‬‬ ‫פרק יג' | ישמחו ב'מלכותך' – ממנו ישועתי‬

‫גולת הכותרת היתה בשעת האיכות שלי עם בורא העולם‬

‫]בצהרי יום ראש השנה[ בה אני נוהג בשנים האחרונות לסכם‬
‫ולהודות על השנה הנפלאה שקבלתי ממנו‪ ,‬בדרך כלל לאחר‬
‫דיבורי ההודאה מגיע השלב של הבקשות והתחינות‪ ,‬והנה‬
‫השנה לאחר התהליך הנפלא שהייתי בשיאו ידעתי כי השנה‬
‫הנוסח יהיה קצת שונה מתמיד‪ ,‬ומצאתי את עצמי פונה אל‬
‫הקב"ה ואומר לו‪' :‬אבא אני סומך עליך בעינים עצומות‪ ,‬אני‬
‫לא מבקש ממך כלום‪ ,‬אני רק מבקש תתן לי את הזכות להיות‬
‫שלם ותמים עם הנהגתך‪ ,‬להרגיש שאני בידים שלך‪ ,‬להרגיש‬

‫האפשרות לבא לבורא העולם ביום ראש השנה ולומר לו בהכנעה‪' ,‬אבינו מלכנו‬
‫אין לנו מלך אלא אתה'‪ ,‬לומר לו‪ :‬אבא תודה על כל מה שהשפעת עלי בשנה‬
‫הזו‪ ,‬על 'ה כ ל'‪ ,‬ראשית כי אתה המלך שלי ואני נותן בך אמון מלא‪ ,‬אבל מלבד‬
‫זאת כיון שזכין לאדם שלא בפניו ורק אתה יודע כמה השנה הזאת היא 'זכות‬
‫גמור' בשבילי‪ ,‬אז גם תודה שלא שאלת אותי ולא התייעצת אתי קודם‪.‬‬
‫אני חושב שלחלקים רבים מאתנו יש את ההזדמנות לעמוד בראש השנה‬
‫ולומר 'תודה על הכל'‪ ,‬גם על הרגעים היפים והנעימים שעברו עלינו במשך‬
‫השנה וגם על הרגעים הפחות יפים‪ ,‬גם על כל האכזבות ‪ -‬על הציפיות שלא‬
‫התממשו ]כל אחד באופן שלו[ ועם כל הדברים ש'היינו רוצים אחרת' שעברו עלינו‬
‫במהלך השנה החולפת‪ ,‬ולומר לו אבינו מלכנו – תודה על הכל‪ ,‬האם יש משהו‬
‫שיותר מבטא את עבודת היום מזה?‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪112‬‬

‫שהכי טוב לי בעולם‪ ,‬שלא חסר לי כלום‪ ,‬אל תתן לי לחשוב‬

‫שאני מסכן או שרע לי ח"ו‪ ,‬שמח נפשי בישועתך‪ ,‬לא בישועה‬
‫שאני מדמיין אלא בישועה שלך דווקא‪ ,‬כמו שרק אתה יודע‪.‬‬
‫חירות עולם‬
‫אז הבנתי והרגשתי כי אני בן חורין אמיתי‪ ,‬אני משוחרר‬
‫לגמרי מכל תכנית‪ ,‬מכל דאגה‪ ,‬מכל חשבון ואחריות‪ ,‬אין‬
‫מאושר ממני בעולם‪ ,‬ואני נמצא במקום הכי טוב שיכול להיות‪.‬‬
‫כמה שזכיתי בחסדי השי"ת במשך התהליך שעברתי‬
‫לרגעים של תפילה מעומק הלב‪ ,‬תפילה בלב נשבר‪ ,‬הרגשות‬
‫נפלאות של קירבה וכיסופים‪ ,‬אבל כאן הרגשתי משהו‬
‫מעולמות אחרים אולי אפי' גבוה יותר‪ ,‬הרגשה של מנוחה‬
‫ושלווה לא כי התאמצתי בתפילה בכל כחי‪ ,‬וגם לא כי הבטיחו‬
‫לי ישועה אלא פשוט כי 'אני בידים שלו אני סומך עליו'‪ ,‬אני‬
‫שלם אתו במאת האחוזים‪.‬‬
‫‪113‬‬ ‫| לעשות רצונך ‪ -‬לפחד?!?!‬

‫פרק י"ד‬
‫לעשות רצונך ‪ -‬לפחד?!?!‬

‫במשך השנים והתהליכים השונים שעברתי שמתי לב‪ ,‬כי‬

‫הקשיים וההתמודדויות שאנחנו מקבלים מאתו יתברך באופן‬
‫כללי נחלקים לשני סוגים מהותיים‪ ,‬ולעניות דעתי גם העבודה‬
‫וההתמודדות אתם נחלקת לשניים‪.‬‬
‫הסוג האחד והיותר מצוי הוא ‪ -‬כל מיני קשיים שמשנים לנו‬
‫את אורח חיינו‪ ,‬לפעמים שינוי קל‪ ,‬ולפעמים יותר מזה‪ ,‬ולפעמים‬
‫גם שינוי דרסטי‪ ,‬אבל עיקר הקושי הוא עם השינויים באורח‬
‫החיים‪ ,‬בהרגלי החיים‪ ,‬בתפיסת העולם שלנו‪ ,‬ולפעמים גם‬
‫בתפיסה האישית שלנו בעבודת השי"ת‪ ,‬זה יכול לבא מבעיות‬
‫בבריאות שמצריכים דפוס חיים אחר‪ ,‬זה יכול לבא מבעיות‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪114‬‬

‫בחינוך הילדים שמכריחים אותנו לדפוס חיים אחר‪ ,‬וכו' וכו'‪,‬‬

‫אמנם זה קשה‪ ,‬זה כואב‪ ,‬לפעמים מתלווה לזה גם הרבה עגמת‬
‫נפש ותיסכול‪ ,‬אבל זה ההתמודדות‪ ,‬ואולי גם זה המטרה ‪ -‬לשנות‬
‫את אורח החיים שלנו‪ ,‬לעצב אותו באופן אחר‪ ,‬ואם רק נסכים‬
‫לזה נראה שזה לא כזה נורא‪.‬‬
‫הסוג השני והפחות מצוי הוא ‪ -‬התמודדות עם ח"ו צער‪ ,‬כאב‪,‬‬
‫שבר‪ ,‬טרגדיה‪ ,‬שם ההתמודדות היא עם החוויה בעצמה‪ ,‬ולא עם‬
‫מה שבא כתוצאה ממנה‪ ,‬לפעמים זה צביטה קטנה‪ ,‬לפעמים זה‬
‫אגרוף‪ ,‬ולפעמים זה בעיטה‪...‬‬
‫לזהות את התפקיד‬
‫אנחנו בהרבה מהמקרים נוטים שלא להפריד בין שני הסוגים‬
‫האלה‪ ,‬ולכן כל משהו לא נעים הופך להיות לנו טרגדיה‪ ,‬ושוב יתכן‬
‫כי לפעמים זה מוצדק אבל אם נשים לב נראה כי לא תמיד זה כך‪.‬‬
‫אז איך כן מתמודדים עם הסוג הראשון‪ ,‬איך אנחנו הופכים‬
‫את זה מ'צרה' ל'משימה'‪.‬‬
‫ראשית! אנחנו צריכים להבין ולהאמין שזה תלוי בבחירה שלנו‪.‬‬
‫לאפשר כניסה‬
‫אבל יש כאן קושי הרבה יותר עמוק‪ ,‬הרבה יותר מורכב‪ ,‬אנחנו‬
‫באמת לא מסוגלים לאפשר לרבש"ע לעשות שינויים באורח‬
‫חיינו‪ ,‬א‪ .‬כי אנחנו חושבים שזה שטח פרטי והכניסה אסורה‪ .‬ב‪ .‬כי‬
‫‪115‬‬ ‫פרק י"ד | לעשות רצונך ‪ -‬לפחד?!?!‬

‫אנחנו מאד מאמינים בעצמנו‪ ,‬בחשיבה ובדעת שלנו‪ ,‬ואנחנו לא‬

‫נותנים אמון בבורא העולם שהוא לפעמים רוצה אחרת‪ ,‬קשה לנו‬
‫להיכנע אליו להישען עליו‪ ,‬אנחנו מתעקשים להיאחז חזק ב'הגה'‬
‫המדומה שיש לנו ביד‪ ,‬ולכן ורק לכן ממשימה זה הופך לצרה‪,‬‬
‫ממטלה זה הופך לטרגדיה‪ ,‬ומבקשה קטנה זה הופך לאסון‪.‬‬
‫אמנם יש גם נסיונות וקשיים מסוג אחר‪ ,‬בהם החוויה הכאב‬
‫והצער הוא המטרה‪ ,‬בודאי אי אפשר להקיף נושא כזה כי 'מאד‬
‫עמקו מחשבותיך'‪ ,‬ואין לנו שום אפשרות לדעת או להבין את‬
‫המטרה ואת הסיבה בכל מקרה ומקרה‪ ,‬אבל גם כאן יש לנו את‬
‫האפשרות לתת כביכול לבורא העולם‪ ,‬כי אם נחשוב ונתבונן‬
‫בורא העולם בסיטואציות כאלה בדיוק את זה הוא רוצה‪ ,‬שיכאב‬
‫לנו‪ ,‬שנצטער‪ ,‬כן זה לא תוצאה משנית זו המטרה‪ ,‬וזה מה שאנחנו‬
‫יכולים לתת לו‪ ,‬ואם אנחנו מעמיקים קצת מעבר למה שנראה‬
‫לנו בעין אנחנו מבינים כי בעצם יש כאן רק טוב‪ ,‬ולכן אנחנו‬
‫מצטערים ‪ -‬באהבה‪ ,‬אנחנו כואבים ‪ -‬בשמחה‪ ,‬אין כאן שום‬
‫סתירה‪ ,‬כי על הצער והכאב אין לנו בחירה זה עובדה‪ ,‬אבל על‬
‫התגובה ואופן החוויה יש לנו בחירה‪ ,‬וכאן התכלית‪.‬‬
‫אין טעם לפחד‬
‫לאחר ההקדמה הזאת אני רוצה לספר מהזוית האישית שלי‪,‬‬
‫מטבע הדברים ואופי התפקיד שקבלתי מאת הבורא יתברך‬
‫נפגשתי עם הרבה רגעים של חרדה ופחד מדברים חדשים ]לא‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪116‬‬

‫פחד מהעתיד הלא נודע באופן כללי‪ ,‬זה נקודה אחרת[‪ .‬פחד מההווה‬
‫הקרוב‪ ,‬פחד ממשהו מסוים שבדרך לבא‪ ,‬והוא מצב חדש בשבילי‬
‫אני לא רגיל אליו ]הפחד הזה לא רק שהוא מעצים ומכפיל את הקושי‬
‫אלא לפעמים הוא כל הקושי[‪ ,‬וזה היה עבורי חידוש בכל פעם בכל‬
‫מעבר‪ ,‬זה עבד כך ‪ -‬בהתחלה יש חרדה ופחד מהעתיד‪ ,‬מאיזה‬
‫שינוי שהולך לבא‪ ,‬ובסוף קורה נס‪ ,‬והכל עובר בשלום‪ ,‬ואני רואה‬
‫שלא קרה כלום ממה שדמיינתי‪ ,‬ולא רק זה אלא אני מרגיש‬
‫הרבה יותר טוב ממה שהייתי קודם‪ ,‬ומתברר שלא היה כאן שום‬
‫נס הכל היה ברור ומתוכנן מראש‪ ,‬איך קורה הנס הזה? פשוט‬
‫דבר אחד 'אמון' כן! לתת בהקב"ה אמון‪ ,‬הוא יודע מה שהוא‬
‫עושה‪ ,‬זה הכל! אמנם בהתחלה זה לא נראה‪ ,‬זה לא גלוי‪ ,‬אבל‬
‫כשזה קורה פעם אחר פעם זה הופך כבר להיות דבר קבוע וברור‪,‬‬
‫זה כבר לא נס‪.‬‬
‫לכל נסיון יש תכנית‬
‫והגעתי למסקנה כמה וכמה פעמים שבדרך כלל קשיים‬
‫והתמודדויות מורכבים בעיקר משני הסוגים האלו‪ ,‬זאת אומרת אני‬
‫לא זוכר מצב שהקב"ה תלה אותי באויר בין שמים לארץ‪ ,‬לא זוכר‬
‫מצב שהקב"ה זרק אותי באיזה מדבר ועזב אותי‪ ,‬בכל קושי בכל‬
‫חווייה לא נעימה שעברתי היה את אחד משני הדברים האלו או את‬
‫שניהם יחד‪ ,‬או שבורא העולם הביא אותי למצב שהייתי חייב לשנות‬
‫את הרגלי החיים שלי ברמה כזו או אחרת‪ ,‬או שבורא העולם רצה‬
‫‪117‬‬ ‫פרק י"ד | לעשות רצונך ‪ -‬לפחד?!?!‬

‫ממני לב נשבר או רגע של צער וכאב‪ ,‬או שניהם ביחד‪.‬‬

‫אמנם זה לא רק‪ ...‬אבל אני חושב שזה יכול להוריד מאתנו‬
‫קצת את סאת הפחד והחרדה ]לפחות להוריד קצת[‪ .‬כי אם נסתכל‬
‫על העבר נראה שאף פעם הוא יתברך לא זרק אותנו‪ ,‬אף פעם‬
‫הוא לא עזב אותנו‪ ,‬אמנם עברנו דברים קשים וחוויות לא נעימות‬
‫אבל לכל דבר יש סוף יש קיצבה ויש תכלית‪ ,‬ואם כך אז ממה יש‬
‫לנו כל כך לפחד? מקסימום זה יכול מאד לסקרן‪ ,‬אבל פחות‬
‫מוצדק כאן פחד‪.‬‬
‫לאו דווקא יסורים‬
‫ונקודה נוספת שלמדתי מזה שלא כל החיים שלנו אמורים‬
‫לעבור בקבלת יסורים באהבה‪ ,‬בפירוש לא! ברוב הקשיים‬
‫והצרות שאנחנו עוברים אנחנו יכולים ע"י הבחירה שלנו פשוט‬
‫להרכין ראש‪ ,‬ליישר קו‪ ,‬וזה פתאם יפסיק להיות יסורים‪ ,‬זה פשוט‬
‫ענין של בחירה‪ ,‬האם להמשיך בחשיבה שלנו בתפיסה הישנה‬
‫שלנו‪ ,‬ואז להילחם ולהאבק וכשזה לא הולך 'לקבל באהבה'‪ ,‬או‬
‫להבין את המסר‪ ,‬להפנים אותו ו'להיכנע' למי ששלח את המסר‪.‬‬
‫זה יכול לחסוך מאתנו המון המון עגמת נפש‪ ,‬שלא בהכרח‬
‫נגזרה עלינו‪ ,‬הרבה צער וכאב שאנחנו בבחירתנו מביאים על‬
‫עצמנו‪ ,‬אם רק נשחרר נרפה ונבין שאנחנו לא מוותרים אנחנו רק‬
‫מקבלים‪.‬‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪118‬‬

‫פרק ט"ו‬
‫'ויוציאני למרחב'‬

‫להיכנע זה לא בהכרח לסבול‬

‫לאחר שסיימתי לכתוב את הספר‪ ,‬חשבתי ושאלתי את עצמי‬
‫‪ -‬באיזה מקום אני נמצא?‪ ,‬מצד אחד אני מדבר הרבה על הכנעה‬
‫והתבטלות ועל להיות תמים אתו יתברך בכל מצב ובכל אופן‪,‬‬
‫ומצד שני אני חי בגן עדן‪ ,‬טוב לי באמת‪ ,‬אני מאושר‪ ,‬אני שמח‪,‬‬
‫ובאמת המילה יסורים נשמע לי רחוק ממני קצת‪ ,‬אז איפה באמת‬
‫אני נכנע‪ ,‬איפה באמת אני יכול להיות 'עבדא דקודשא בריך‬
‫הוא'‪.‬‬
‫ובס"ד שמתי לב לדבר מעניין‪ ,‬רוב התגובות של האנשים‬
‫שקראו את הספר היו בנוסח ובאוירה של – 'יש כאן דרגות גבוהות‬
‫של אמונה ושל קבלת יסורים באהבה' יש כאן צידקות והקרבה'‬
‫‪119‬‬ ‫פרק ט"ו | 'ויוציאני למרחב'‬

‫וכו' וכו'‪ ,‬יחידים ממש הבינו כי יש כאן משהו אחר לגמרי‪ ,‬וכמעט‬
‫לא נכון לומר כאן את המילה יסורים‪.‬‬
‫יתכן והאשמה היא גם על מי שכתב את הספר שלא הצליח‬
‫להעביר את המסר האמיתי‪ ,‬אבל נדמה לי כי יש כאן נקודה‬
‫נוספת ‪ -‬בתפיסה המוגבלת והקטנה שלנו ברור לנו שלא יתכן‬
‫צורת חיים כה מורכבת ]כמו שכתוב על עמוד השער[ ויחד עם‬
‫זה להרגיש טוב‪ ,‬להרגיש תחושת סיפוק ואושר‪ ,‬ו'ליהנות מהחיים'‪,‬‬
‫]לא בגלל השכר בעולם הבא ולא בגלל מעלתם של מקבלי‬
‫יסורים‪ ,‬אמנם גם זה נכון וסיבה מספקת לאושר תמידי‪ ,‬אבל גם‬
‫אם לא הגענו לדרגות רוחניות כאלה‪ [,‬יש אפשרות לחוות כאן‬
‫בעולם הזה איכות חיים נפלאה ומלאה בסיפוק ואושר דווקא‬
‫מתוך הקושי והנסיונות המפרכים‪ ,‬דווקא מתוך מצב של‬
‫התמודדות קבועה‪.‬‬
‫ההכנעה ‪ -‬תרופה‬
‫וכאן נמצא הסוד שמופיע על גב הספר מתוך דברי האור‬
‫החיים הקדוש ‪' :‬סמא דיסורי קבולי'‪ ,‬זה לא מליצה או הבטחה או‬
‫סגולה‪ ,‬אם רק נרצה זה מציאות‪ ,‬כן! זה מציאות שאם רק נסכים‬
‫וניתן אמון באבא שבשמים לתכנן לנו את החיים כמו שהוא רוצה‬
‫הכל יהיה טוב‪ ,‬הכל יהיה מושלם‪ ,‬אנחנו נהיה מאושרים אנחנו‬
‫נהיה שמחים‪.‬‬
‫כמובן אני מסייג ואומר שיש מצבים ל"ע שאדם מתמודד עם‬
‫יסורים באמת‪ ,‬עם כאב תמידי‪ ,‬עם סבל וצער‪ ,‬ושאר מרעין בישין‪,‬‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪120‬‬

‫ושם העבודה והתפקיד הוא באמת לקבל באהבה‪ ,‬ואנשים כאלה‬

‫שזוכים לשאת ולסבול עליהם את עול היסורים בדומיה בשתיקה‬
‫ובהכנעה הם באמת נמצאים בדרגות גבוהות מאד‪.‬‬
‫וכאן אני חוזר למה שפתחתי‪ ,‬לנו נדמה כי להיכנע לרצון ה'‬
‫ולהתבטל אליו זה בהכרח לסבול להצטער ולמסור נפש‪ ,‬אבל‬
‫לא אין צורך להגיע לשם‪ ,‬הקב"ה לא חפץ שיהיה לנו רע שיכאב‬
‫לנו ]לפעמים אין ברירה אחרת מלהכאיב[ הקב"ה רוצה דבר‬
‫אחד ו'פשוט' ‪ -‬שנהיה אתו‪ ,‬שנאמין בו‪ ,‬שנבטח בו באמת‪ ,‬ואכן‬
‫כן יש לנו בחירה מוחלטת האם לסבול את היסורים‪ ,‬להצטער‬
‫לכאוב‪ ,‬ו – לקבל באהבה‪ ,‬או פשוט להרכין ראש‪ ,‬להתבטל אליו‪,‬‬
‫ואז לצאת מ'בית האסורים'‪ ,‬ובאופן הזה ממילא היסורים כבר‬
‫אינם יסורים‪.‬‬
‫עבד אמיתי – מבטל את רצונו‬
‫וכאן התחדש לי כי העבד השלם הוא לאו דווקא זה שעושה‬
‫את עבודת אדונו במסירות נפש ומתוך צער נורא‪ ,‬אלא דווקא זה‬
‫שמבטל את רצונו האישי מפני רצונו של אדונו‪ ,‬זה עבד אמיתי‬
‫ושלם‪ ,‬אז אמנם טוב לו והוא שמח ומאושר אבל זה בדיוק המכוון‬
‫שיהיה לנו טוב לא משהו אחר‪.‬‬
‫כן! גם עבורי זה היה חידוש‪ ,‬שהכנעה זה לא להימחק‪ ,‬הכנעה‬
‫זה לא ה'ספירה לאחור'‪ ,‬בדיוק להיפך! מחכים לנו חיים טובים‬
‫ומלאים באושר‪ ,‬רק להסכים‪ ,‬רק לתת אמון במלך העולם ‪ -‬שהוא‬
‫יקח אותנו‪ ,‬הוא ינהיג אותנו‪ ,‬הוא יתן לנו הכל‪ ,‬אבל בלי שננסה‬
‫‪121‬‬ ‫פרק ט"ו | 'ויוציאני למרחב'‬

‫לשלוט או להתערב‪ ,‬פשוט לסמוך עליו בעינים עצומות‪ ,‬זה לא‬

‫החלטה קלה‪ ,‬אבל אם רק נחליט את ההחלטה האמיצה הזאת‬
‫מחכים לנו הפתעות רבות טובות‪.‬‬
‫השער פתוח‪....‬‬
‫אני לא אנסה לבא ולשכנע את הציבור הקדוש כמה טוב לי‬
‫וכמה אני מאושר‪ ,‬כשם שאני לא אנסה לשכנע מישהו שאני חי‬
‫ונושם‪ ,‬זה מיותר‪ ,‬אבל דבר אחד אני זועק וחוזר וזועק ‪ :‬הקב"ה‬
‫לא תמיד רוצה שיכאב לנו או יותר נכון כמעט ולא רוצה שיכאב‬
‫לנו‪ ,‬זה תלוי בבחירה שלנו האם לקבל או לקבול ]להתמרמר[‪,‬‬
‫והרי המחתרת חתורה לפנינו כמו שנאמר – 'לאמר לאסורים‬
‫צאו'‪.‬‬
‫כן! אפשר להיות בן חורין בתוך ה'נתונים הקשים'‪ ,‬אפשר‬
‫להיות אדם בריא גם בתוך מסגרת של מחלה כרונית‪ ,‬אפשר‬
‫להיות אדם מאושר ושמח גם כשכל הציפיות לא התממשו‪ ,‬זה‬
‫תלוי בדבר אחד ‪' -‬תמים תהיה עם ה' אלהיך'‪.‬‬
‫‪ ‬התהלך עמו בתמימות‪.‬‬
‫‪ ‬ותצפה לו ולא תחקור אחר העתידות‪.‬‬
‫‪ ‬אלא כל מה שיבא עליך קבל בתמימות‪.‬‬
‫]רש"י דברים פרשת שופטים פרק יח פסוק יג[‬ ‫ואז תהיה עמו ולחלקו‪.‬‬
‫זה לא 'צידוק הדין' זה 'המתקת הדין'‪.‬‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪122‬‬

‫פרק י"ז‬
‫טעם מתוק בפה‪...‬‬

‫בדרך כלל סיפור חיים נגמר עם איזה משהו טוב‪ ,‬משהו‬

‫משעשע‪ ,‬משהו שישאיר טעם טוב בפה‪ ,‬האמת היא שבסיפור‬
‫שלי דווקא הנתונים בשטח לא נגמרים יותר 'טוב' ממה שהם היו‪,‬‬
‫אלא הם אולי קצת פחות ממה שהם היו‪.‬‬
‫תן לו להפתיע אותך‬
‫וכאן אני רוצה להוסיף נקודה – חבר טוב וידיד יקר שקרא את‬
‫הספר הזה אמר לי באחת הפעמים כמסיח לפי תומו ‪' :‬כשקראתי‬
‫את הספר שלך התחדש לי שיש דברים הרבה יותר גדולים הרבה‬
‫יותר משמעותיים ממה שאנחנו מדמיינים‪ ,‬משאלות הלב שלנו‬
‫קצרות וקטנות מאד‪ ,‬הראש שלנו לא מכיל מעבר ל – בעיה \‬
‫פיתרון‪ ,‬צרה \ ישועה'‪ ,‬נכון ! זה אחד ועוד אחד מאד פשוט!‬
‫‪123‬‬ ‫פרק י"ז | טעם מתוק בפה‪...‬‬

‫אבל כנראה שיש הרבה מעבר לזה‪ ,‬והאמת שגם עבורי זה היה‬
‫חידוש גדול‪ ,‬כי כמה שהשתדלתי להתחזק באמונה ובתפילה‬
‫שהקב"ה יושיע אותי תמיד היה לי איזה דמיון איזה ציור בערך מה‬
‫זה ישועה במצב שלי‪ ,‬אבל לאחר התהליך הנפלא הזה שעברתי‬
‫הבנתי שאין לי שום סיכוי לדמיין או לנסות לתאר איזה ישועה‬
‫בשבילי‪ ,‬זה הרבה מעבר לזה‪ ,‬זה מגיע ממי שאין לו גבול‪.‬‬
‫וכך זה אצל כל אחד ואחד מאתנו אם רק נכנע נרפה וניתן‬
‫אמון במלך מלכי המלכים‪ ,‬אנחנו נקבל מתנות והשפעות שלא‬
‫היו בחלומות הכי רחוקים שלנו‪.‬‬
‫טעם 'מן' ‪ -‬אמונה‬
‫וכאן אני רוצה לצטט מאמר שכתבתי בס"ד על הנקודה הזאת‬
‫של הטעם והחוויה שבאמונה‪ ,‬ואני חושב כי אם נתרומם קצת‬
‫מעל הקרקע‪ ,‬ונתאמץ לחשוב קצת מחוץ להסתכלות‬
‫המצומצמת שלנו‪ ,‬נראה כי דווקא בסיפור הזה יש סוף טוב מאד‪,‬‬
‫אבל לא טוב מהשפה המוכרת לנו‪ ,‬אלא משהו מעולמות גבוהים‬
‫יותר‪:‬‬
‫כתוב בתורה ‪ -‬ויראו בני ישראל ויאמרו איש אל אחיו מן הוא‬
‫כי לא ידעו מה הוא ויאמר משה אלהם הוא הלחם אשר נתן ה'‬
‫לכם לאכלה‪) .‬שמות טז‪ .‬טו(‪.‬‬

‫הגמרא ביומא עה‪ .‬דורשת על הפסוק הזה‪ - .‬והיה טעמו כטעם‬

‫לשד השמן‪ ,‬אמר רבי אבהו מה שד זה תינוק טועם בה כמה‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪124‬‬

‫טעמים אף המן כל זמן שישראל אוכלין אותו מוצאין בו כמה‬

‫טעמים‪ ,‬איכא דאמרי לשד ממש מה שד זה מתהפך לכמה גוונין‬
‫אף המן מתהפך לכמה טעמים‪.‬‬
‫מבואר בחז"ל בכמה אופנים‪ ,‬שעם ישראל היו טועמים‬
‫באכילת המן כל טעם שרצו לטעום‪.‬‬
‫באופן הפשוט יותר‪ ,‬ודאי היה זה אחד מחסדיו הנפלאים של‬
‫הקב"ה שהרעיף על עם ישראל בהיותם במדבר אהבה רבה‬
‫ויתרה‪ ,‬ולא רק נתן להם לחם לאכול אלא סיפק כל צרכיהם‬
‫במדבר ארבעים שנה‪.‬‬
‫יתכן להוסיף כאן עומק פנימי יותר‪.‬‬
‫כידוע כל ענינו של המן ואופן נתינתו לעם ישראל היה לחם‬
‫של "אמונה"‪ ,‬כל הציוויים סביב המן היו מצוות של אמונה‪,‬‬
‫כשאדם זוכה לאכול אמונה ולטעום אמונה הוא יכול ]אם הוא‬
‫ירצה[ לטעום את כל הטעמים שבעולם‪ ,‬הוא יכול להרגיש את כל‬
‫ההרגשות שבעולם‪ ,‬ואי"ז ח"ו דמיון אלא זה מציאות‪.‬‬
‫יש שני אופנים לחיות באמונה‪ :‬האופן האחד והיותר מצוי ‪-‬‬
‫להאמין בהנהגת השי"ת ובהשגחתו עלינו‪ ,‬ולקבל הכל באהבה‬
‫ובאמונה שלמה‪ .‬האופן השני ‪ -‬הוא לבטוח בקב"ה באמון כ"כ‬
‫מוחלט‪ ,‬עד כדי לטעום את הטעם האמיתי העילאי והכ"כ מתוק‪,‬‬
‫שלא רק שהטעם הזה כולל בתוכו את כל הטעמים שבעולם אלא‬
‫ששום טעם בעולם לא ישווה לטעם הזה‪ ,‬מי שזכה לטעום את‬
‫‪125‬‬ ‫פרק י"ז | טעם מתוק בפה‪...‬‬

‫הטעם הזה הוא בז לכל הטעמים בעולם‪.‬‬

‫אמנם בודאי כי אין מקרא יוצא מידי פשוטו‪ ,‬והיה זה נס נפלא‬
‫שהקב"ה עשה לעם ישראל‪ ,‬אבל בעומק הענין היה כאן הרבה‬
‫יותר מזה‪ ,‬עם ישראל זכו להכניס ברמ"ח איבריהם ]לחם אבירים ‪-‬‬
‫לחם איברים )תנחומא פ' בשלח([ לחם של אמונה‪ ,‬וממילא זכו‬
‫לטעום בו כל טעמים שבעולם‪ ,‬המזון הזה שנבלע באיברים של‬
‫עם ישראל לא רק נבלע באיברים של אנשי דור המדבר אלא‬
‫הוא נבלע בעם ישראל לדורות‪ ,‬לכל יהודי יש את הכח הנפלא‬
‫הזה להתעלות ולהתרומם ולזכות לטעם העליון והנפלא של‬
‫האמונה‪ ,‬שכולל בתוכו את כל הטעמים שבעולם‪.‬‬
‫איך נזכה לזה?‬
‫ראשית‪ ,‬אם לא נרצה אם לא נחשוק בטעם הזה ודאי שלא‬
‫נזכה לו ]כשם שבאכילת המן היו טועמים רק מה שהיו רוצים[‪ ,‬רק אם‬
‫נרצה באמת יש סיכוי שנגיע לזה‪.‬‬
‫אבל הדבר העיקרי ‪ -‬לתת אמון מוחלט בבורא העולם‪ ,‬לא רק‬
‫לבטל את הרצונות שלנו אל רצון ה'‪ ,‬אלא לבטל גם את הטעם‪,‬‬
‫‪ 11‬לבטל גם את מערכת הטעמים האישית שלנו שנמצאת עמוק‬
‫עמוק בפנים‪ ,‬והיא זאת שחוצצת ומפריעה לנו לקבל את הנהגת‬
‫ה' בשמחה שלמה‪.‬‬

‫‪ 11‬עי' במאמר 'ישמחו במלכותך' בסוף הספר‪.‬‬

‫לאסורים צאו‬ ‫‪126‬‬

‫להבין שכל רצון או טעם אישי שעולה בלבנו הוא כאין וכאפס‬
‫לפני בורא העולם‪ ,‬להבין שהכל שלו והוא כולל את הכל‪ ,‬וכל‬
‫חיסרון או צער שעובר עלינו זה לא באמת חיסרון ולא באמת צער‬
‫אם אנחנו דבוקים בחי העולמים‪ ,‬כי אצלו אין שום חיסרון ושום‬
‫צער ח"ו‪.‬‬
‫עוברים עלינו כל מיני נסיונות‪ ,‬כל מיני אכזבות וכל מיני שינויי‬
‫תכניות‪ ,‬ואנחנו זוכים בחסדי ה' לקבל באמונה את הכל‪ ,‬אבל‬
‫עדיין לפעמים נשאר לנו טעם מר‪ ,‬עדיין נשאר לנו טעם של מידת‬
‫הדין‪ ,‬אם נזכה לבטל גם את הטעם המר הזה נזכה בעז"ה‬
‫לטעום את כל הטעמים שבעולם‪ ,‬לא יהיה מאושר מאתנו‪ .‬ע"כ‪.‬‬
‫טעמו‪ ...‬וראו כי 'טוב' ה'‬
‫הנקודה הזאת חשובה מאד והכרחית‪ ,‬וכאן אני רוצה להרחיב‬
‫קצת‪ ,‬אני לא יודע מה התחושה שעוברת אצל מי שקרא את‬
‫הסיפור עד כאן‪ ,‬אבל תיתכן בהחלט תחושה של הקרבה‪ ,‬של‬
‫ויתור‪ ,‬של נתינה והפסד‪ ,‬וזה אמת! התחושות האלו באות‪,‬‬
‫המחשבות האלו עוברות בראש מדי פעם‪ ,‬בפרט כשאני מביט‬
‫סביבי ואני רואה שכולם מתקדמים בחיים‪' ,‬הולך להם בחיים'‪,‬‬
‫ואילו אני כביכול נשאר מאחורה‪ ,‬מוותר‪ ,‬מקריב‪ ,‬נכנע‪ ,‬כמובן הכל‬
‫'למענו יתברך' אבל עם קצת מרירות‪ ,‬עם תחושת הפסד‪.‬‬
‫האמת שבודאי זה נסיון גדול ותמידי‪ ,‬ולא אחת באים הרגשות‬
‫כאלה‪ ,‬זה לא קל להתמודד עם זה‪ ,‬אבל כאן חשוב מאד לחשוף‬
‫את הסוד הזה‪ ,‬להתוודע ולגלות כי למרות כל תחושות ההפסד‬
‫‪127‬‬ ‫פרק י"ז | טעם מתוק בפה‪...‬‬

‫והוויתור שאי אפשר להתכחש אליהם‪ ,‬בפרט כשכל העולם צועק‬

‫כך‪ ,‬כל המציאות השטחית מכריזה כך‪ ,‬למרות הכל יש כאן טעם‬
‫מתוק‪ ,‬סודי ואמיתי‪ ,‬שחבוי ומסתתר מתחת לכל הכאב הצער‬
‫והתסכול‪ ,‬הטעם הזה הוא לא חידוש‪ ,‬הטעם הזה הוא היסוד‬
‫והבסיס לנקודת האמונה‪ ,‬כי על בורא העולם אנחנו אומרים‬
‫בתפילה כל יום 'ואתה מחיה את כולם'‪ ,‬הוא יתברך החיות והטעם‬
‫שבכל דבר בעולם‪ ,‬הוא כולל את כל הטעמים והצבעים שבעולם‪,‬‬
‫והוא גם מהווה את כולם‪ ,‬אצלו לא יתכן הפסד או חיסרון‪ ,‬אצלו‬
‫יתברך יש הכל‪ ,‬ו'אין עניות במקום עשירות'‪.‬‬
‫כך שיתכן אולי שלא נזכה להרגיש את הטעם הזה באופן‬
‫קבוע ובאופן מצוי‪ ,‬יתכן ולפעמים נרגיש טעם מר‪ ,‬טעם של‬
‫הפסד‪ ,‬הרגשה של החמצה וכיוצ"ב‪ ,‬אבל אם נרצה בס"ד נוכל‬
‫לטעום את הטעם הזה לפחות פעם אחת בחיים וזה מספיק!! כי‬
‫'מי שטעם יין הונגרי אותו לא יטעו כבר לעולם' )מוהר"ן מברסלב(‪.‬‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪128‬‬
‫‪129‬‬ ‫~ נספח ~ 'התפילה'‬

‫‪ ‬התפילה לצד הביטחון‬

‫‪ ‬התפילה מול ההכנעה‬

‫כהשלמה ותוספת הכרחית‪ ,‬הרגשתי צורך להוסיף כאן כמה‬

‫דיבורים בענין של 'התפילה' דווקא מתוך המחלקה של ההכנעה‬
‫והתבטלות‪ ,‬כי בודאי גם על התפילה העולם עומד‪ ,‬והא בלא הא‬
‫לא סגי‪.‬‬
‫חלקתי את הנושא לשניים מפני שלענ"ד יש כאן שני נקודות‬
‫שונות שנכתבו בשני מצבים נפרדים ומשני תקופות שונות‪.‬‬
‫נקודה אחת – התפילה לצד הביטחון‪ ,‬כאן ההתמודדות היא‬
‫בעיקר עם השילוב בין תפילה ותחינה מצד אחד ובין הביטחון‬
‫והציפיה לישועה‪ ,‬שלמרות שהתפילה עדיין לא נענית ]לפי‬
‫הנראה לעין[ יש תכלית וטעם בכל תפילה ותפילה‪ ,‬וביותר‬
‫במצבים אלו‪.‬‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪130‬‬

‫נקודה שניה – התפילה מול ההכנעה‪ ,‬כאן ההתמודדות היא‬

‫בעיקר עם הדינמיקה המוכרת שמתעוררת בכל פעם שמדברים‬
‫על הנושא של ההכנעה וההתבטלות להנהגת השי"ת‪ ,‬ואז‬
‫מתעוררת השאלה ‪ :‬ומה עם תפילה?‬
‫בפתח הדברים אדגיש ואומר‪ ,‬כי בכל מה שנכתב כאן לא‬
‫באתי ח"ו להכריע בסוגיות עדינות ורגישות אלו העומדים ברומו‬
‫של עולם‪ ,‬אלא רק לשתף את הציבור בחוויות ובהרגשות שעלו‬
‫על לבי תוך כדי התמודדות‪ ,‬ויה"ר שיהיו הדברים לתועלת‪.‬‬
‫‪131‬‬

‫התפילה לצד הביטחון‬

‫מאז ומתמיד חינכו אותי שתפילה זה כמו בקשה שאני מבקש‬

‫ממישהו‪ ,‬אם אותו אחד שאני מבקש ממנו שומע אותי והוא‬
‫החליט להיענות לבקשתי אז אני אמור לקבל את זה מיד – 'כאן‬
‫ועכשיו' ]אא"כ הוא החליט לא לקבל את הבקשה שלי[‪.‬‬
‫אולם בתחילת הכרותי עם עולם האמונה‪ ,‬בשלב מסוים‬
‫התחלתי להבין לאט לאט כי אם אני רוצה להשתייך באמת‬
‫לעולם של 'תפילה' אני מוכרח לשלב את זה עם 'אמונה וביטחון'‬
‫זה חלק בלתי נפרד‪ ,‬לא יתכן בלי זה‪.‬‬
‫תפילה כמטרה‬
‫בתקופה הראשונה שנכנסתי לתוך תהליך של המתנה וציפיה‬
‫לישועה זכיתי להבין ולהרגיש לראשונה שתפילה זה לא רק‬
‫מעשה מצווה או אפשרות להשיג משאלות או לפעול ישועות‪,‬‬
‫אלא עצם הרגשת התלות בה' יתברך והציפייה לישועה ממנו זה‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪132‬‬

‫דבר גדול מאד‪ ,‬וכנראה זה העיקר והתכלית בתפילה‪.‬‬

‫ואני אסביר‪ :‬כשהקב"ה מביא על האדם צרה והוא מתפלל‪,‬‬
‫עצם התפילה והתקווה אליו יתברך זה תכלית בפנ"ע‪ ,‬וגם אם‬
‫בסופו של דבר ח"ו הוא לא יענה בתפילתו ]דהיינו שבורא העולם‬
‫ירצה אחרת[‪ .‬אי"ז שהכל היה לשווא אלא עצם הציפיה אליו‬
‫יתברך והחסייה בצלו הוא תכלית גדולה מאד‪ ,‬ולכן מומלץ מאד‬
‫לברוח כמה שיותר מהמחשבה 'מתי תבא הישועה'‪ ,‬והאם‬
‫תפילתי הועילה וכו' משום שעצם התקווה והתוחלת בו יתברך‬
‫הוא דבר עצום‪ ,‬ובכלל זה נותן לאדם שמחה ושלווה אדירה בכל‬
‫עת ובכל מצב‪ ,‬משום שאדם יודע שאין הוא מנהיג ואחראי על‬
‫עצמו אלא בורא עולם הוא אחראי עליו )אין הכוונה ח"ו שלא צריך‬
‫לחכות ולצפות לישועה‪ ,‬אלא שאדם לא צריך לבדוק כל הזמן‬
‫אם התפילה נענתה או לא‪ ,‬כי עצם התפילה היא הישועה(‪.‬‬
‫תפילה מתוך הערפל‬
‫ודווקא החוויה הזאת להתפלל ולחזור ולהתפלל כשלא רואים‬
‫משהו בשטח‪ ,‬ולא רואים איזה ישועה באופק‪ ,‬זה מביא לתענוג‬
‫שאין כמוהו‪ ,‬כי התפילה במצב כזה מכריחה את האדם לחסות‬
‫רק בצילו של הקב"ה ולהמתין לישועתו‪ ,‬וממילא לא יתכן שימאס‬
‫להתפלל‪ ,‬כי תפילה במצב כזה זו 'חוויה שלא נגמרת'‪ ,‬בכל‬
‫תפילה ותפילה שאדם מתפלל במצב כזה הוא מוריד עוד שיכבה‬
‫של ביטחון בעצמו והוא מתחבר יותר ויותר אל הביטחון האמיתי‬
‫הביטחון השלם במי שאין לו סוף ואין לו גבול‪ ,‬כי אדם מחדיר‬
‫‪133‬‬ ‫התפילה לצד הביטחון‬

‫לעצמו – נכון! בעינים הקטנות שלי אני לא רואה כלום‪ ,‬שום דבר‬
‫לא משתנה‪ ,‬אבל באמת יש כאן מציאות גבוהה יותר‪ ,‬ועמוקה‬
‫יותר‪ ,‬ששם אני פועל גדולות ונצורות בכל תפילה שאני מתפלל‪.‬‬
‫כולנו מאמינים שאין תפילה שבה ריקם ושהקב"ה שומע‬
‫אותנו‪ ,‬אבל כדי לחיות את זה באמת כנראה צריך לבטל את‬
‫התפיסה השטחית והמצומצמת שלנו‪ ,‬שהכל נגמר במה שאנחנו‬
‫רואים ומה שאנחנו מרגישים‪ ,‬לא! יש משהו גבוה יותר‪ ,‬רחב ועמוק‬
‫יותר‪ ,‬שהוא חי וקיים‪ ,‬ואם רק נרצה זה עונג שאין כמוהו‪.‬‬
‫אנחנו לא כ"כ רגילים לתפילה מסוג כזה‪ ,‬כי הורגלנו להבין‬
‫שתפילה זה אמצעי להשיג משהו‪ ,‬אמנם יתכן כי המטרה אף‬
‫'מקדשת' את האמצעי ובתפילה עצמה יש גם תועלת אבל בסוף‬
‫היעד שלנו הוא להגיע אל המטרה‪ ,‬כך התפיסה שלנו פחות או‬
‫יותר‪ ,‬וממילא אם התפילה לא הביאה למימוש הציפיה שלנו זה‬
‫נקרא שהתפילה לא הצליחה‪.‬‬
‫האמת היא שהתפילה אל ה' יתברך בכוונה הנכונה ובהכנה‬
‫הנכונה היא תענוג מספיק בפני עצמו‪ ,‬היא מטרה בפני עצמה עוד‬
‫לפני שבאה הישועה‪ ,‬כי עצם ההתרפקות על אבא שבשמים‬
‫שהוא 'כל יכול' זה העונג והאושר הכי מושלם שיש‪ ,‬ההרגשה‬
‫הנפלאה שאני פונה למי שיש לו את כל האפשרויות‪ ,‬והוא גם רוצה‬
‫מאד להשפיע עלי טוב‪ ,‬והוא אפי' רוצה מאד שאני אפנה אליו‬
‫ואבקש אותו‪ ,‬זה יכול לתת לנו שלווה ורוגע בלי גבול‪ ,‬וגם לצבור‬
‫עוד ועוד כח של סבלנות להמשיך ולקוות להמשיך ולצפות‪.‬‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪134‬‬

‫'כי אליך עינינו'‬

‫דווקא בתפילה שבאה מתוך ציפיה והמתנה ארוכה לישועה‬
‫יש לנו את האפשרות לבטות ולחזק את הקשר והתלות שלנו‬
‫באבא שבשמים‪ ,‬כי בכל פנייה אליו בעת כזאת אנחנו אומרים לו‬
‫‪' :‬נכון! אנחנו לא רואים כלום‪ ,‬יש לנו את כל הסיבות להתאכזב‬
‫ולהתייאש‪ ,‬אבל לא! אנחנו קושרים את גורלנו יותר ויותר רק בך‬
‫יתברך‪ ,‬אנחנו שוב מתפללים ושוב מתפללים בלי הגבלה‪,‬‬
‫הושיענו כי אליך עינינו ‪ -‬אין לנו שום כתובת אחרת רק אתה'‪,‬‬
‫ודווקא מתוך חוויה כזאת שלא רואים כלום ואין לנו שום 'אות‬
‫לטובה'‪ ,‬יש בתפילה שלנו יותר מסירות והתבטלות אל ה' יתברך‬
‫וממילא הקשר והחיבור שלנו אליו מתרומם ומתעצם לגבהים‬
‫עצומים‪.‬‬
‫אמנם נכון מעשה התפילה בדרך כלל מתבטא בבקשה‬
‫ובתחינה על הצרכים ועל המשאלות שלנו‪ ,‬אבל כאן יש הבדל‬
‫עצום באיזה גישה אנחנו באים לתפילה‪ ,‬אם אנחנו באים לקחת‬
‫או באים לקבל‪.‬‬
‫אם אנחנו באים לקחת אז בעצם אנחנו לוקחים כביכול את‬
‫שלנו והולכים‪ ....‬אבל אם אנחנו באים לקבל אז אנחנו קודם‬
‫נכנעים ונותנים אמון מלא במלך העולם‪ ,‬ומתוך זה אנחנו‬
‫מספרים ומבקשים על הקשיים והצרות שלנו‪ ,‬וכאן אין לנו שום‬
‫מחשבה לקחת‪ ,‬אנחנו באים אך ורק לקבל ממנו יתברך‪ ,‬ואם כך‬
‫אז הכל נהיה רגוע יותר‪ ,‬ברור יותר‪ ,‬אין שום לחץ‪ ,‬כי לא מקבלים‬
‫‪135‬‬ ‫התפילה לצד הביטחון‬

‫בכח‪ ,‬מקבלים רק ממי שנותן‪ ,‬והוא יתברך יודע מה לתת ומתי‬

‫לתת ואיך לתת‪12 .‬‬

‫‪ 12‬וראוי לצטט כאן את דברי מרן הגה"צ ר' א"א דסלר זצוק"ל בספר מכתב מאליהו ]חלק‬
‫ב' מאמר 'תפילה מתוך התבטלות'[‪ :‬וכתב הריקאנטי בפרשת העקידה – ]פרשת וירא‬
‫פרק כב פסוק יד[ ואותו היום נקבע לכפרה על ישראל‪ .‬ולפיכך דע כי שערי תשובה‬
‫פתוחין מראש השנה עד יום הכפורים‪ ,‬כמה דאת אמר ]ירמיה לא‪ ,‬ב[ ואהבת עולם‬
‫אהבתיך על כן משכתיך חסד‪ ,‬בסבת אהבת אברהם אבינו ע"ה נמשך חסדו לבניו‪ .‬ועל‬
‫אותם הימים כתיב ]ישעיה נה‪ ,‬ו[ דרשו יי' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב‪ ,‬קרוב ודאי‪,‬‬
‫שאלמלא שהשערים הללו פתוחין רחוק היה הדרך מאד‪ ,‬כי כל הבקשות שאדם מבקש‬
‫מלפני השם יתעלה לולי המקטרגין והמונעים שיש באותה הבקשה היתה בקשתו‬
‫נעשית בין שיהיה צדיק או חוטא‪ .‬אמנם בהגיע המתנה או הבקשה ההיא דרך צפון‬
‫]היינו במידת הדין[ ששם מעבר כל השאלות‪ ,‬אותן הכחות מערערין ואומרים נעמוד‬
‫לדין אליה ואם אינו ראוי לא ישיג בקשתו‪ ,‬והיא צפונה שם להיותה לצדיקים‪ ,‬שנאמר‬
‫]משלי יג‪ ,‬כב[ וצפון לצדיק חיל חוטא‪ ,‬מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך פעלת לחוסים‬
‫בך נגד בני אדם ודאי‪ .‬ואלמלא עקידת יצחק אין אחד מכל הנבראים יכול להפיק רצון‬
‫שאלתו מרוב דקדוק הדין במקום הזה‪.‬‬

‫ביאור דבריו הקדושים ‪ -‬כי אם מביטים על ענין התפילה מבחינה עליונה‪ ,‬טמון בה קצת‬
‫חילול‪ ,‬גדר מצוות התפילה הוא שהאדם צריך לבקש על כל צרכיו‪ ,‬אכן כשאדם מבקש‬
‫מאת הקב"ה פרנסה רפואה וכדומה יש בעצם בקשתו מעין חילול ה' כי איך יעיז לספר‬
‫להקב"ה מה חסר לו ומה יהיה טוב עבורו‪ ,‬כאילו שמסופק בזה שכל מאי דעבד רחמנא לטב‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪136‬‬

‫ממילא באופן הזה אדם יכול להתפלל ולחזור ולהתפלל‬

‫פעמים רבות‪ ,‬והוא לא מתייאש ולא מתאכזב כי כך מקבלים‪,‬‬
‫מחזקים ובונים את הקשר עוד ועוד‪13 ....‬‬

‫עביד‪ ,‬הרי מה שטוב עבורו ה' ברוב חסדו לא ימנענו ממנו‪.‬‬

‫אלא ביאור הדבר הוא כי הורשנו וגם נצטוינו להתפלל על כל צרכינו‪ ,‬כי מה שנדמה‬
‫בעינינו כטוב עבורנו הרי בין כה וכה נעשה כל ההשתדלויות האפשריות להשיגו‪ ,‬ואם לא‬
‫נפנה בתפילה אל מי שהיכולת באמת בידו נפנה אל רשות אחרת כגון הטבע ובני אנוש‪,‬‬
‫אך מובן שיש בזה מעין חילול גם כן‪ ,‬כי בתפילתו ובבקשתו האדם מראה את הרגשתו‬
‫כאילו השי"ת מונע ממנו דבר שהוא טוב עבורו לפי הבנתו‪ ,‬ואינו נותנו לו אלא בבקשו‬
‫ממנו‪ ,‬ולזה רמז הריקנטי בהזכירו שיש דינים ועיכובים על עצם ענין התפילה‪.‬‬

‫אך גם מראה החילול הזה אפשר להסיר על ידי גילוי נקודה זאת של התבטלות לעומת‬
‫הנהגתו יתברך על אף כל תמיהותיה המדומות‪ ,‬אותה נקודה פנימית שאברהם אבינו‬
‫הנחילה לנו ע"י נסיון העקידה‪ ,‬היינו שנדע שכל בקשתנו היא רק לפי מה שאנו מבינים‬
‫כטוב לנו בהשגתנו המוגבלת‪ ,‬אולם אנו מתבטלים בפני רצונו‪ ,‬ובטוחים שיעשה את‬
‫הטוב האמיתי‪ ,‬האיש הישראלי בהראותו את עצמו מוכן לקבל את כל מה שישלח לו ה'‬
‫יתברך ולקיים את רצונו יתברך באהבה מתוך כל ההסתרים שיסובבוהו‪ ,‬מראה בזה‬
‫שנקודת העקדה עדיין ערה בלבו‪ ,‬ובזה יכול גם לזכות למילוי בקשתו‪ ,‬ולסלק מעליו את‬
‫הדינים והמקטרגים‪.‬‬

‫נקודה נוספת שהתבוננתי בה ‪ -‬שאם אדם זוכה למידת הביטחון‪ ,‬הוא זוכה גם לאהוב‬ ‫‪13‬‬

‫את הבריות ולהיות פחות 'אנכי'‪ ,‬פתאם הכל נהיה וורוד‪ ,‬יש מקום לעוד אנשים בעולם‪,‬‬
‫‪137‬‬ ‫התפילה לצד הביטחון‬

‫שעשה לי כל צרכי‬
‫יש ברכה נפלאה ומרגשת במיוחד שאנחנו מברכים כל בקר‬
‫בברכות השחר – 'שעשה לי כל צרכי'‪ ,‬אמנם הפירוש הפשוט‬
‫שזה הולך על נעילת המנעלים ]כמו שמבואר בגמ' ברכות ס‪[:‬‬

‫כי כנראה כשאדם לא מאמין בבורא עולם והוא סומך על עצמו‪ ,‬אז הוא מרגיש הרגשת‬
‫אחריות ]על העולם כולו‪ ,‬או לפחות על העולם המצומצם שלו[‪ .‬ואז עינו צרה באחרים‪,‬‬
‫והוא חושב רק על עצמו‪ ,‬אבל כשאדם מגיע להכרה שהוא בסה"כ חסד של בורא העולם‬
‫ואין לו שום קיום משלו‪ ,‬ממילא יש מקום לעוד אנשים בעולם‪ ,‬יש מקום לעוד סגנונות‬
‫בעולם‪ ,‬כמה תענוג זה לחיות בעולם עם הרגשה שכולם טובים וכולם יפים‪ ,‬ולא רק‬
‫הדעה שלי היא הכי טובה‪ ,‬ולא רק האופי שלי הוא המושלם‪ ,‬החיים נהיים הרבה יותר‬
‫רגועים והרבה יותר שלווים‪.‬‬

‫כי החיים עם ביטחון בה' יתברך הם חיים אחרים לגמרי‪ ,‬מלבד שזה ודאי התענוג‬
‫והשלווה הכי גדולה‪ ,‬יש הרבה מעלות שיותר קל להשיג ולקנות אותם באופן הזה‪,‬‬
‫כשאדם חי עם ביטחון בה' הרבה יותר קל להשיג יראת שמים‪ ,‬הרבה יותר קל להשיג‬
‫אהבת הבריות‪ ,‬הרבה יותר קל להשיג מידות טובות‪ ,‬ועוד הרבה מעלות טובות‪.‬‬

‫האמת היא שבאופן כללי‪ ,‬הסיבה שקשה לנו להשיג מעלות רוחניות‪ ,‬משום שאנחנו‬
‫חיים עמוק בתוך החומריות של העוה"ז‪ ,‬ששם אין קיום ומשמעות למה שלא נראה‬
‫לעין‪ ,‬אבל אם אדם מתרומם קצת מהשטחיות ומתחבר לעולם הבהיר של האמונה‬
‫בבורא עולם‪ ,‬הוא מתחיל לראות את המציאות במבט רוחני יותר‪ ,‬גבוה יותר‪ ,‬וזה כבר לא‬
‫'משהו שמיימי' אלא זה הופך להיות מוחשי‪.‬‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪138‬‬

‫אבל אוי ואבוי אם נשאר רק בזה‪ ,‬אם נשים לב אנחנו אמנם‬

‫הולכים לעמוד בתפילת שמו"ע ולבקש על כל מיני צרכים‬
‫שחסרים לנו‪ ,‬אבל לפני כן אנחנו עומדים ומכריזים עומדים‬
‫ומברכים ‪ :‬שעשה לי כל צרכי‪ ,‬כן! למרות כל מיני דברים‬
‫שמציקים לי‪ ,‬וכל מיני משאלות שאני מרגיש שחסרים לי אני‬
‫מאמין באמונה שלמה שבורא העולם עשה ועושה לי את 'כל' מה‬
‫שאני צריך לא פחות ולא יותר‪ ,‬זו הקדמה הכרחית מאד לכל‬
‫תפילה שלנו לדעת שבורא העולם באמת לא מחסיר מאתנו שום‬
‫צורך‪ ,‬וזה לא סתירה שיש לנו על מה להתפלל ואנחנו צריכים לא‬
‫להפסיק להתפלל‪.‬‬
‫האמת היא ‪ -‬שכל רגע ורגע שעובר עלינו‪ ,‬וכל מצב שאנחנו‬
‫נמצאים בו הוא מושלם בלי שום חיסרון ובלי שום פגם ח"ו‪ ,‬לא‬
‫יתכן אחרת! והתפילה איננה באה כדי לנסות לחלץ מאתו‬
‫יתברך 'בכח' השפעה שהוא כביכול מעכב אצלו ולא חפץ לתת‬
‫לנו‪ ,‬אלא בדיוק להיפך התפילה באה כדי שנזכה לקבל מאתו‬
‫יתברך את ההשפעה שהוא חפץ מאד לתת לנו‪ ,‬רק התפילה היא‬
‫הצינור ]או בחלק מהמקרים הכלי[ שעל ידו נזכה לקבל את‬
‫ההשפעה‪ ,‬נמצא א"כ שהוא יתברך תמיד משפיע עלינו רק טוב‬
‫ולא מחסיר מאתנו כלום‪ ,‬אלא שבחסדיו וברחמיו הרבים המציא‬
‫לנו דרך ואפשרות לקבל ולהשיג עוד ועוד בלי גבול ע"י כח‬
‫התפילה‪.‬‬
‫מה שיוצא מכל זה‪ ,‬שהאדם ברוב טיפשותו מביא על עצמו‬
‫‪139‬‬ ‫התפילה לצד הביטחון‬

‫חלק גדול מהצרות שלו‪ ,‬כי אם אדם לא היה מערב את עצמו‬

‫בתוך ההנהגה של הקב"ה והיה יושב בשקט‪ ,‬הרבה עגמת נפש‬
‫היה נחסכת ממנו‪ ,‬כי בחלק מהפעמים הוא עושה מעשים‬
‫שנראים בעיניו כהשתדלות שמביאה לו ישועה ואינו אלא מזיק‬
‫לעצמו‪ ,‬וברוב הפעמים ע"י מחשבותיו ודאגותיו הופך את מה‬
‫שקורה לו לצרות‪ ,‬אע"פ שאם היה מאמין ובוטח בקב"ה‬
‫בתמימות לא היה חושב אותם לצרות כלל‪.‬‬
‫תפילה כ'עזרה ראשונה‬
‫מלבד הציפייה לישועה באופן כללי והתפילה כעבודה‬
‫וכתכלית במצב כזה‪ ,‬תוך כדי התמודדות קורה לא פעם שיש‬
‫צורך לפיתרון מיידי ולעזרה ראשונה מבורא העולם‪.‬‬
‫וכאן התחדשה לי נקודה נוספת שאנשים היום בדרך כלל‬
‫חיים באופן מאד מצומצם‪ ,‬עם ראש מאד מאד קטן‪ ,‬אדם יש לו‬
‫משהו שמעיק עליו וזה דבר שאפשר להסתדר אתו וזה לא פיקוח‬
‫נפש הוא לא מעלה על דעתו בכלל שאפשר לשנות את זה ע"י‬
‫תפילה וביטחון‪ ,‬הוא משלים עם המצב עוד לפני שהוא הגיע‬
‫]אנשים מסוגלים לחיות עם כל מיני מצוקות במשך שנים‪ ,‬רק לא‬
‫להתפלל[‪ .‬וזה אסון ואבסורד גדול מאד‪ ,‬מפני שאם אדם רק‬
‫קצת ירחיב את הראש שלו ויאמין בה' יתברך הוא יבין ששום דבר‬
‫לא חייב להיות‪ ,‬וגם דברים שבמציאות ברורים זה רק נדמה‪ ,‬כי‬
‫הקב"ה כל יכול ולפניו שום דבר זה לא עובדה קיימת‪ ,‬הרי אצל‬
‫הקב"ה שום דבר לא נגמר וברגע אחד יכול להשתנות הכל‪ ,‬ואם‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪140‬‬

‫אדם ירחיב קצת את המושגים הוא יבין שאפי' דבר הכי קטן‬
‫שמפריע לו הוא יכול בקלות לבטל אותו ע"י פנייה ישירה אליו‬
‫יתברך‪ ,‬כן! בלי הרבה להסס פשוט לפתוח את הפה ולדבר‪,‬‬
‫ולהבין שהכל פתוח ושום דבר לא מוכרח שימשיך להיות‪.‬‬
‫אמנם תפילה היא עבודה שבלב והיא תכלית גבוהה ונפלאה‪,‬‬
‫אבל יחד עם זה אפשר עם התפילה לפתור הרבה בעיות‪ ,‬לשבור‬
‫הרבה מוסכמות‪ ,‬ולפרוץ הרבה גבולות‪ ,‬ולאו דווקא ע"י השקעה‬
‫ומאמץ רב אלא פשוט לבקש 'ממנו' כי הוא קיים הוא נמצא‪ ,‬הוא‬
‫שומע והוא יכול‪ ,‬לא תמיד תפילה זה 'עבודה' לפעמים תפילה‬
‫זה צעד פשוט טבעי ומתבקש‪.‬‬
‫בדרך אגב ‪ -‬באמת העצה הכי טובה והכי מוצלחת בחיים‬
‫להשיג איזה שייכות אמיתית לתפילה וביטחון‪ ,‬זה ‪ -‬להתפלל‬
‫ולבקש מהשי"ת על כל דבר הכי קטן‪ ,‬ולא להתעצל בזה כלל‪ ,‬כי‬
‫כמה שאדם מרבה בתפילה ובקשה מבורא העולם‪ ,‬וככל‬
‫שהבקשות הם על דברים יותר פשוטים ולא רק על צרות‪ ,‬יותר‬
‫מתחזק אצלו הקשר והתלות בבורא העולם‪ ,‬ואז הוא מתקרב‬
‫אליו יותר ויותר‪.‬‬
‫‪141‬‬

‫התפילה מול ההכנעה‬

‫אבל מה עם 'תפילה'?‬
‫האמת שאני בעצמי לא כ"כ שמתי לב לזה‪ ,‬אבל קבלתי כמה‬
‫תגובות שהעירו את תשומת לבי ‪ -‬שלאחר המסר הנפלא שכתוב‬
‫כאן בעיקר בחלק האחרון של הספר ישנה תחושה שאם כך‪...‬‬
‫התפילה היא קצת מיותרת‪ ,‬ואולי אפי' קצת מנוגדת לזה‪.‬‬
‫כי אם באמת כ"כ טוב ונעים להיכנע להשי"ת‪ ,‬אז א"כ כשיש‬
‫לנו את שני האפשרויות לפנינו ‪ -‬או להתפלל להתחנן ולנסות‬
‫'לשנות' את המצב‪ ,‬או להרכין ראש‪ ,‬להיכנע ולהתבטל אליו‬
‫יתברך‪ ,‬לכאו' המסר שיוצא מכאן הוא שיותר נכון ויותר כדאי‬
‫לבחור באפשרות השנייה‪.‬‬
‫השילוב בין ההכנעה לתפילה‬
‫וכאן אני רוצה קצת לפתוח את הסוגיא הסבוכה הזאת של‬
‫'התפילה מול ההכנעה' מהזוית האישית שלי‪ ,‬איך מכילים‬
‫ומשלבים ביניהם‪ ,‬כי לכאו' בהשקפה ראשונה זה נראה שיש כאן‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪142‬‬

‫שני דברים סותרים אם נצטוינו לאהוב את השי"ת 'בכל מאודנו‬

‫– בכל מידה ומידה שהוא מודד לנו' איך יתכן לעמוד לפניו‬
‫בתפילה לבקש ולהתחנן ‪ -‬להעביר את רוע הגזירה‪ ,‬מצד אחד‬
‫אנחנו מקבלים עלינו עול מלכות שמים ואנחנו מוכנים להתבטל‬
‫לפניו יתברך‪ ,‬ומצד שני בתפילה אנחנו לכאו' מנסים להתווכח‬
‫ומנסים לשנות‪ ,‬איך יתכן להכיל את שני הענינים האלו יחד?‬
‫ראשית! צריך להקדים ולומר שבאמת אין כל סתירה בין‬
‫הדברים‪ ,‬כי אמנם נכון נצטוינו לאהוב את השי"ת בכל מידה‬
‫ומידה שהוא מודד לנו אבל יחד עם זה הקב"ה גם מתאווה‬
‫לתפילתנו‪ ,‬וא"כ בכל התמודדות או מצוקה שעוברת עלינו יש לנו‬
‫שני אפשרויות לפרש את מטרתם – או שהקב"ה חפץ כאן‬
‫לשמוע אותנו מתפללים ומבטלים את זה‪ ,‬או שהקב"ה חפץ‬
‫דווקא בהכנעה ובהתבטלות שלנו‪.‬‬
‫ומכיון שאיננו נביאים לא נותר לנו אלא ללכת לפי השגתנו‬
‫הדלה ולפי מה שנראה לעין שלנו‪ ,‬ובדרך כלל החלוקה היא די‬
‫ברורה ופשוטה‪ ,‬התמודדות שהיא עובדה קיימת ולא ניתן לשנות‬
‫אותה ]או שזה כבר עבר וההתמודדות שלנו היא בעיקר עם‬
‫ספיקות ונקיפות מצפון או שזה הווה קיים ויציב שבדרך הטבע‬
‫לא אמור להשתנות[ כאן התפקיד שלנו הוא בעיקר להיכנע‬
‫להתבטל ולהמליך את השי"ת‪ ,‬ואילו בהתמודדות שהיא עתידית‬
‫?? ספק אם תבוא ספק אם לא תבוא‪ ,‬כאן איננו יודעים מה‬
‫התפקיד שמוטל עלינו‪ ,‬ויתכן שהקב"ה רוצה דווקא שנתפלל‬
‫‪143‬‬ ‫התפילה מול ההכנעה‬

‫ועי"ז נבטל את זה ולכן כאן אפשר וראוי להתפלל‪ ,‬ויחד עם‬

‫התפילה לזכור תמיד גם את האפשרות שאולי הקב"ה חפץ כאן‬
‫במשהו אחר‪14 .‬‬

‫א"כ נמצא שבדרך כלל אנחנו לא מתמודדים עם הסתירה‬

‫הזאת‪ ,‬ברוב הפעמים אפשר וראוי לשלב בין שניהם‪.‬‬
‫לפעמים זה תקופות בחיים תקופה כך ותקופה כך‪ ,‬לכל תקופה‬
‫יש את התפקיד שלה ובהתאם לתפקיד האדם מקבל גם את‬
‫הכלים המתאימים ליישם את התפקיד שלו‪ ,‬ואכן ישנם מצבים‬
‫שהקב"ה מתאווה לתפילתנו והתפקיד המוטל עלינו הוא‬
‫להתאמץ ולהרבות בתפילה‪ ,‬וישנם מצבים שהקב"ה חפץ דווקא‬
‫בשתיקה ובהכנעה שלנו וכאן התפקיד הוא להתמקד יותר‬
‫בהכנעה‪.‬‬
‫ולפעמים זה יכול להיות גם באותה תקופה ‪ -‬בהתמודדות מסוימת‬
‫כך ובהתמודדות אחרת כך‪ ,‬גם כשאדם מקבל תפקיד מסוים ‪-‬‬
‫התמודדות מסוימת הוא לעולם לא ידע מראש מה כלול בתפקיד‬
‫הזה‪ ,‬ויתכן שבתוך ההתמודדות הזאת יש פרטים מסוימים שרצונו‬
‫יתברך שהם יתקיימו ויש פרטים שהמטרה היא דווקא שהוא יתפלל‬
‫עליהם ויבטל אותם‪ ,‬ואנחנו לעולם לא נדע מה כך ומה כך‪ ,‬לכן‬
‫צריך תמיד לאחוז ולהשתמש בשני הענינים יחד‪.‬‬

‫‪ 14‬להרחבת ולהשלמת הענין באופן ברור יותר‪ ,‬עי' בספר 'ואהבת' שכתב הרה"ג ר' שמואל‬
‫זאב פולק שליט"א‪ ,‬שטרח להעמיד סוגיא זאת על בוריה‪.‬‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪144‬‬

‫ההכרעה‬
‫אבל יש פעמים שקשה מאד לשלב את שני הדברים יחד‪ ,‬יש‬
‫סוגי התמודדויות שאנחנו חייבים להכריע לכיוון מסוים‪ ,‬אנחנו‬
‫מוכרחים לבחור באיזה דרך אנחנו הולכים לכאן או לכאן? ואנחנו‬
‫עומדים בפני בחירה קשה‪ ,‬מה לעשות? איך להתנהג?‬
‫לדוגמא ‪ -‬כשאדם ל"ע מקבל מחלה כרונית או כל תפקיד‬
‫אחר‪ ,‬שבהנהגת הטבע הוא לא אמור לחלוף אלא הוא כאן כדי‬
‫לשנות את דפוס החיים שלנו באופן כזה או אחר‪ ,‬כאן קשה מאד‬
‫'לרקוד על שתי החתונות'‪ ,‬מצד אחד ההכנעה וההרפייה ומצד‬
‫שני לנסות להילחם ולשנות את המצב‪ ,‬או לפחות לנסות לצמצם‬
‫את ה'נזקים' ע"י תפילה‪ ,‬כי אם אדם כבר מגיע למצב שהוא מוכן‬
‫לשמוע מוכן לקבל ומוכן להסכים אז 'אין אדם דר עם נחש‬
‫בכפיפה אחת'‪ ,‬אדם לא יכול לדור דיור של קבע עם צרה‬
‫שמאיימת עליו באופן תמידי‪ ,‬בשלב מסוים הצרה הזאת כבר לא‬
‫תהיה 'נחש' זה יהיה פחות מפחיד ומאיים‪.‬‬
‫ובאמת זו המטרה המרכזית של כתיבת ספר זה ‪ -‬להציג בפני‬
‫הציבור גם את ה'צד השני'‪ ,‬ולספר את החוויה הנפלאה שאני‬
‫זוכה לעבור דווקא מכח הבחירה בצעד הזה של ההכנעה‪ ,‬על‬
‫אף שהוא לכאו' פחות נעים ופחות מוצלח בהשקפה ראשונה‬
‫]וגם אצלי עד לא מזמן[‪.‬‬
‫ההכרעה האם לבחור בצד זה או לבחור בצד זה תישאר תמיד‬
‫כ'מקום פטור'‪ ,‬אין הכרע לשום כיוון לא מבחינה הלכתית ולא‬
‫‪145‬‬ ‫התפילה מול ההכנעה‬

‫מבחינה מוסרית‪ ,‬זה רק ענין של בחירה נקייה מהמקום הפנימי‬

‫והעמוק של היהודי בתוך מערכת היחסים שבינו לבין קונו‪ ,‬ולכן‬
‫אלו ואלו דברי אלהים חיים‪ ,‬רק צריך לבחור ולהחליט‪.‬‬
‫תחושת הפסד?‬
‫אולם שמתי לב‪ ,‬שמאז שזכיתי קצת לטעום מהטעם המתוק‬
‫שבהכנעה ושבתמימות‪ ,‬התפילה שלי ]לפחות באופן שהייתי רגיל‬
‫אליו[ קצת נחלשה‪ ,‬אני שם לב כי ה'עוצמה' של התפילה איננה‬
‫כבעבר‪15.‬‬

‫אבל כאן מגיעה מחשבה קשה ‪ -‬האם לפחות בעינים הקטנות‬

‫שלנו לא הפסדתי בצעד הנועז הזה שעשיתי? האם לא ויתרתי‬
‫על אפשרות לפעול ישועות נסים ונפלאות ע"י תפילה ואולי‬
‫להביא לעצמי חיים טובים יותר? הרי כמש"כ זה ענין של בחירה‬
‫אישית שלי‪ ,‬אז האם בבחירה הזאת לא הפסדתי משהו? האם‬
‫את התקווה האחרונה שהייתה לי ביד לשנות ולבטל גזירות‬
‫ולהוריד שפע ע"י התפילה‪ ,‬האם לא השארתי את זה מאחור?‬
‫וכהמשך לשאלה הנוקבת הזאת‪ ,‬בסוף התהליך הנפלא‬
‫שעברתי‪ ,‬הבנתי למפרע חשבון מדהים שעבר לי בראש באותה‬
‫תקופה שלא הרשתי לעצמי‪ ,...‬והייתי מאופק‪ – ,‬עמוק עמוק בתוך‬
‫תוכי סברתי כי אני מוכרח לחיות בהרגשה ובמצב הפוך משמח‬

‫‪ 15‬ובאמת ללא שום קשר תפילה היא אחד מארבעה דברים שצריכים חיזוק ]כמבואר בגמ'‬
‫בברכות לב‪ [:‬ותפילה היא עבודה תמידית שצריכה להתגבר ולהתחזק מיום ליום‪.‬‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪146‬‬

‫וטוב לב‪ ,‬כי אם אני יתנהג כאחד שהכל טוב לו והוא שמח ולא‬
‫חסר לו כלום אז למה שבורא העולם יושיע אותי? למה שהוא‬
‫יקדם אותי בחיים? הרי טוב לי ולא חסר לי כלום‪ ,‬ולכן כדי לשמור‬
‫על המצב שלי כ'מתפלל' וכזקוק לישועה מול בורא עולם‪ ,‬אני‬
‫צריך להעמיד פנים ]או באמת[ כמסכן ורק אז יש סיכוי שהוא יושיע‬
‫אותי‪.‬‬
‫החרדה הזאת מבטאת קצת חוסר אמון במערכת הקשר‬
‫שבינינו לבין אבינו שבשמים‪ ,‬כי אם אנחנו קצת מתבוננים על‬
‫עומק הקשר שבינינו‪ ,‬אנחנו נבין שבכל התמודדות או קושי‬
‫שעוברים עלינו אין כאן ח"ו בן שמתמודד מול אבא שצופה מן‬
‫הצד‪ ,‬אלא יש כאן כביכול אב ובנו שמתמודדים יחד‪ ,‬וכל מחשבה‬
‫של ספק בזה מעוררת רחמים בעיקר על מי שמטיל בזה ספק‪.‬‬
‫ולכן מיותר לגמרי לעדכן את בורא העולם על מה שחסר לנו או‬
‫כביכול להזכיר לו שאנחנו עדיין זקוקים לישועה‪ ,‬כן! – להתפלל‪,‬‬
‫לבקש‪ ,‬להתחנן‪ ,‬ולהתרפק עליו‪ ,‬אבל לא במחשבה ח"ו לעדכן‬
‫את המצב שלנו‪ ,‬כי הוא יודע הכל‪ ,‬ולא רק יודע אלא הוא גם‬
‫נמצא אתנו שם‪ ,‬בכל הקשיים והחוויות ובכל החולשות‪ ,‬וגם‬
‫בקשיים שאנחנו אפי' לא מודעים להם‪16 .‬‬

‫‪ 16‬ואצטט כאן את דברי האור החיים הקדוש בענין זה ‪ -‬וירא ה' כי שנואה לאה‪.‬‬
‫יכוין לומר כי ה' לבדו הוא שידע והכיר כי היא שנואה לא כן היא שלא הרגישה‬
‫בשנאתה אלא שהיתה חושבת שאינה אהובה לבד כאשר אבאר מדבריה בסמוך‬
‫‪147‬‬ ‫התפילה מול ההכנעה‬

‫לצאת מהתמונה לגמרי‬

‫וכאן הבנתי שבעצם היה לי פחד נורא וחרדה עמוקה שאולי‬
‫בשלב מסוים אני אוותר על הרצונות והתכניות שלי‪ ,‬ואז התפילה‬
‫שלי תהיה קצת פחות חזקה ופחות עוצמתית‪ ,‬ואולי בסוף‪ ...‬אני‬
‫אגלה שיצאתי מופסד ממהלך כזה‪ ,‬כי אמנם הרבה ברירות אין‬
‫לי ביד‪ ,‬וכרגע זה המצב‪ ,‬אבל נשאר לי לפחות משהו אחד ויחיד‬
‫ביד שהוא התקווה האחרונה שלי וזה התפילה‪ ,‬ואם אני אוותר גם‬
‫על זה אני פשוט מוותר על הכל!‬
‫ולכן כשזכיתי להגיע להחלטה האמיצה והנפלאה הזאת –‬
‫להיכנע אליו יתברך‪ ,‬הבנתי שאני לא מפסיד שום דבר‪ ,‬להיפך!‬
‫דווקא ההחלטה הזאת מקרבת אותי הרבה יותר אליו יתברך‬
‫ומבטיחה לי רק טוב‪ ,‬לא יתכן שאפסיד מזה‪ ,‬אמנם כן נדרש ממני‬
‫לוותר‪ ,‬אבל לא לוותר ולהפסיד משהו אלא לוותר על הרצון החזק‬
‫להישאר עצמאי‪ ,‬לוותר על הדעת שלי‪ ,‬ולתת לאבא שבשמים‬
‫להנהיג אותי כרצונו‪.‬‬
‫לפעול מבפנים או מבחוץ‬
‫הציור שעומד לי בראש במענה לקושי הזה הוא – כביכול הקב"ה‬
‫פונה אלי ואומר לי ‪ :‬בני היקר יש לך שני אפשרויות לבחירה‪,‬‬
‫אפשרות אחת ‪ -‬לבא ולהיכנס אתי לחדר אחד שבו אתה תהיה‬
‫רק אתי‪ ,‬תתרכז רק בי‪ ,‬תביט רק אלי‪ ,‬ולא תסיח דעת ממני‪ ,‬ואני‬

‫וכו'‪) .‬אור החיים בראשית כט‪ .‬לא(‪.‬‬

‫לאסורים צאו‬ ‫‪148‬‬

‫לוקח עליך חסות מלאה! ודואג לך מעל ומעבר לכל צרכך‪,‬‬

‫אפשרות שניה ‪ -‬להישאר בחוץ‪ ,‬ולנסות לדפוק על הדלת לבקש‬
‫להתפלל ולהתחנן‪ ,‬אמנם בודאי אני שומע תפילה והתפילות‬
‫שלך יש להם כח רב‪ ,‬אבל במקום לבקש מתוך החדר כשאתה‬
‫נמצא אתי יחד תצטרך לפעול ולבקש מבחוץ‪ ,‬אמנם ההחלטה‬
‫להיכנע אליו יתברך ולהיות אתו אינה בהכרח מבטיחה לנו ישועה‬
‫ותוצאה ברורה ומיידית‪ ,‬ויתכן שהמצב הזה גם לא תמיד יהיה‬
‫נעים ושקט‪ ,‬אבל זה הבחירה ‪ :‬האם להיות עם הקב"ה בתוך‬
‫החדר ומשם לפעול או לנסות לפעול מבחוץ‪17 .‬‬

‫‪ 17‬בנקודה הזאת אני נזכר במחשבה מענינת שעלתה בלבי – באחת השנים ער"ח אלול אני‬
‫מוצא את עצמי בביקור בביה"ח – איכילוב ניגש לתפילת מנחה של ערב ראש חודש‬
‫בבית הכנסת של בית החולים‪ ,‬ואז אני נזכר שבעצם בשעה הזאת רבבות עמך בית‬
‫ישראל פוקדים את ה'מקומות הקדושים' ברחבי ארץ ושופכים צקון לחשם בתפילה‬
‫ובתחינה מול שריד בית מקדשנו או ציון הרשב"י או קבר רחל וכו' ואילו אני מוצא את‬
‫עצמי ביום גדול זה מתפלל במקום זר ומנוכר כזה‪ ,‬איך הגעתי למצב כזה? ואז אמרתי‬
‫לעצמי – היא הנותנת‪ ,‬הרי מי הביא אותי לכאן? הקב"ה בכבודו ובעצמו לא בחרתי לבא‬
‫לכאן‪ ,‬זאת אומרת שכאן אני מתפלל בציון הכי קדוש במקום הכי נורא‪ ,‬אין מקום יותר‬
‫טוב מהמקום הזה להתפלל ולפעול ישועות בער"ח אלול‪ ,‬זה המקום שעליו בורא העולם‬
‫מצווה לי ‪ :‬היום תתפלל מנחה בבית הכנסת של בית החולים איכילוב‪ ,‬אכן! עבורי 'מה‬
‫נורא המקום הזה – זה שער השמים'‪.‬‬
‫‪149‬‬ ‫התפילה מול ההכנעה‬

‫אני מקווה שלא צריך דרגות גבוהות כדי להבין שהבחירה היותר‬
‫נכונה ויותר כדאית גם מבחינת האינטרס האישי שלנו היא לבחור‬
‫להיות אתו יתברך בפנים‪ ,‬עם כל המשמעות של זה עם כל המחיר‬
‫של זה‪ ,‬אמנם זה צעד נועז ואמיץ אבל עם קצת התבוננות‬
‫ומחשבה זו השקעה הכי נכונה שיכולה להיות‪.‬‬
‫אז אמנם שוב ‪ -‬יש כאן מבחן אמון עמוק ופנימי האם אנחנו‬
‫מוכנים למסור את גורלנו באופן מוחלט! בידי אבינו שבשמים עד‬
‫כדי שאפילו להתפלל אליו ולנסות עדיין לשלוט במצב ]באופן‬
‫מסוים[ כבר לא יהיה ביד שלנו‪ ,‬או שאנחנו אמנם מוכנים להאמין‬
‫בו וגם להסכים לכל מה שהוא עושה אתנו‪ ,‬אבל יחד עם זה‬
‫לפחות שישאר לנו משהו אחד ביד‪ ,‬מפתח אחרון חזק ועצמתי –‬
‫'כח התפילה'‪ ,‬שעל ידו נוכל עדיין להשפיע על המצב שלנו‪,‬‬
‫להשפיע על התכניות‪ ,‬שיהיה לנו אחיזה כלשהי‪ ,‬זה מבחן קשה‬
‫ועמוק‪.‬‬
‫אבל זה הסוגיא ‪ -‬כשאנחנו נכנעים אנחנו לא מוותרים על משהו‬
‫אנחנו לא מביאים על עצמנו הפסד‪ ,‬אנחנו פשוט מוותרים על‬
‫העצמאות שלנו‪ ,‬אנחנו מוותרים על 'כושר הניהול' שלנו‪ ,‬זה הכל‪.‬‬
‫ההכנעה כתפילה‬
‫כמובן שכל מה שנכתב כאן על היתרון שבהכנעה ועל כחה‬
‫לפעול מבפנים‪ ,‬כוונתי היא רק מבחינת האפשרויות שיש בידים‬
‫שלנו לפעול ולהביא עלינו ישועות והצלחות‪ ,‬שישנם מצבים‬
‫שאפשר לפעול ולהוריד שפע באופן אחר‪.‬‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪150‬‬

‫ובאמת אם אנחנו קצת מתבוננים יש כאן גם אופן מסוים של‬

‫תפילה‪ ,‬כי באמת כח התפילה לא חייב להתבטות דווקא בבקשה‬
‫ותחינה‪ ,‬אמנם הבקשה היא הביטוי המצוי ביותר לתפילה אבל‬
‫תפילה זה החיבור והתלות בו יתברך‪ ,‬תפילה זה נשיאת העינים‬
‫אליו יתברך‪ ,‬ממילא כשאדם מוכן להיכנע אליו יתברך ולהיות אתו‬
‫בכל מחיר‪ ,‬אם הוא מבין שכאן הישועה שלו וכאן החיים הטובים‬
‫והוא ממשיך לצפות ולקוות שהשי"ת יושיע אותו כרצונו יתברך‬
‫בזה הוא מכניס את עצמו למצב תמידי של תפילה‪ ,‬במקום‬
‫לעמוד בשעה מסוימת ולהתפלל לפני השי"ת הוא פשוט נמצא‬
‫שם עשרים וארבע שעות‪ ,‬בלי לדבר ובלי לבקש הוא מתפלל!‬
‫עיניו נשואות אל השי"ת שינהל אותו ושיושיע אותו‪ ,‬אבל באמון‬
‫מוחלט! בלי לנסות להתערב‪.‬‬
‫נמצא שאין כאן בחירה בין תפילה להכנעה‪ ,‬אלא יש כאן בחירה‬
‫האם אני אמשיך לנסות לשלוט במצב או שאני יוצא מהתמונה‬
‫לגמרי‪ ,‬ואני מפקיד את גורלי לגמרי בידיים הכי טובות של 'אב‬
‫הרחמים'‪.‬‬
‫התפילה מתוך ההכנעה‬
‫אבל לגופו של ענין גם ל'מעשה התפילה' יש מקום נפלא‬
‫ונכבד בתוך המצב של ההכנעה‪ ,‬ואם נשמע מהדברים איזה נימה‬
‫שכשנכנעים מפסיקים להתפלל‪ ,‬חשוב מאד להדגיש ולומר‪ ,‬כי‬
‫בודאי תפילה היא אחד משלושה דברים שהעולם עומד עליהם‪,‬‬
‫ותפילה שייכת ומוכרחת בכל מצב ובכל מקום ואין הכוונה שיש‬
‫‪151‬‬ ‫התפילה מול ההכנעה‬

‫מצבים שהתפילה ח"ו מיותרת‪.‬‬

‫ובזה אני מרגיש צורך לשתף ולספר על החוויה האישית בתפילה‬
‫שהתגלתה לי דווקא בתוך המצב החדש הזה של ההכנעה‪ ,‬שמתי‬
‫לב כי עבר עלי שינוי באופן התפילה שלי‪ ,‬ואחלק את זה לשני‬
‫נקודות‪.‬‬
‫א‪ .‬בעבר הטעם שלי בתפילה היה מתבטא יותר ויותר‬
‫כשהייתי מצליח להרגיש יותר מסכן לפניו יתברך‪ ,‬יותר‬
‫סובל לפניו יתברך‪ ,‬אז הרגשתי כי הצלחתי לעורר את‬
‫מידת הרחמים כדבעי‪ ,‬וזה היה ציון טוב לתפילה מוצלחת‪,‬‬
‫ואילו היום אני מרגיש כי אני פחות משקיע מאמץ לעורר‬
‫עלי רחמים כאדם שסובל וכאדם שרע לו‪.‬‬
‫ב‪ .‬בעבר החוויה שלי וההסתכלות שלי על תפילה היה‬
‫כמאבק‪ ,‬כמלחמה‪ ,‬כויכוח‪ ,‬וכנסיון לחלץ איזה ישועה‪,‬‬
‫כנסיון לשנות את המציאות‪ ,‬כנסיון להתגבר על המצב‪,‬‬
‫והיום אני מרגיש כי אני לא נלחם אני לא נאבק אני מרגיש‬
‫כי אין לי על מה להילחם ואין לי עם מי להילחם‪.‬‬
‫תפילה איננה מאבק‬
‫אבל שמתי לב כי אמנם ה'עוצמה' של התפילה איננה כבעבר‪,‬‬
‫אבל גיליתי טעם חדש ונפלא בתפילה שלא הכרתי קודם‪,‬‬
‫ובמקום הזה התפילה לא רק שלא סותרת את ההכנעה ומתנגדת‬
‫לה אלא היא אפי' משלימה ומעצימה אותה‪.‬‬
‫אני חושב כי הנקודה שהתגלתה כאן בחסדי ה' עלי היא אחת‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪152‬‬

‫‪ -‬שאבא שבשמים לא אויב שלי‪ ,‬הוא לא עומד מהצד‪ ,‬הוא לא‬

‫רוצה שיהיה לי כמה שפחות טוב אלא להיפך‪ ,‬והוא גם יודע בדיוק‬
‫מה טוב לי ומה לא טוב לי‪.‬‬
‫זה נשמע פשוט מאד‪ ,‬אבל כנראה קשה מאד להקריב בשביל‬
‫האמונה הזאת‪ ,‬קשה מאד להיות מוכן לחיות על פי זה‪ ,‬וברגע‬
‫שקצת הייתי מוכן להרפות להיכנע ולתת אמון באבא שבשמים‬
‫פתאום גיליתי כי אין צורך להעמיד את עצמי כמסכן וכאדם‬
‫שסובל‪ ,‬גם כי זה בכלל לא נכון‪ ,‬אבל גם אם זה היה נכון אין צורך‬
‫זה מיותר‪ ,‬כי אני לא נלחם ולא נאבק‪ ,‬אני לא מנסה לחלץ משהו‬
‫שמונעים ממני כדי להצר את צעדי‪ ,‬אני גם לא בא להתווכח עם‬
‫מישהו‪ ,‬לא! יש לי עסק עם אבא שאוהב אותי ואני מדבר אתו אני‬
‫מספר לו‪ ,‬אני לא צריך להשקיע מאמצים לנסות לשכנע אותו‬
‫]הוא משוכנע יותר ממני[‪.‬‬
‫אז אמנם אני לא יודע כלום‪ ,‬ואני לא רואה כאן בעולם הזה‬
‫את האמת הברורה כמה שטוב לי‪ ,‬אבל אני מדבר מהמקום שלי‬
‫בשפה שלי בכלים הקטנים והמוצמצמים שהוא נתן לי‪ ,‬וכך רצונו‬
‫יתברך שאני ידבר אתו דווקא מהמקום שלי‪ ,‬משם אני יספר את‬
‫מה שכואב לי משם אני יבקש על מה שחסר לי וכו' וכו'‪ ,‬אבל‬
‫לרגע שלא ארגיש מלחמה או מאבק‪ ,‬להיפך אני מדבר עם מי‬
‫שרוצה בדיוק את המטרה שאני חותר אליה ‪ -‬שיהיה לי רק טוב‪.‬‬
‫תפילה בעת צרה‬
‫וכאן אני חייב להדגיש ולסייג ‪ -‬כי אין שום דופי בתפילה שאדם‬
‫‪153‬‬ ‫התפילה מול ההכנעה‬

‫מתפלל בעת צרה והוא מרגיש מסכן‪ ,‬הוא מרגיש סבל וצער רב‬
‫והוא מכניס את זה בתפילה‪ ,‬ואם אדם באמת נמצא במצב כזה‬
‫התפקיד שלו הוא דווקא תפילה מתוך צרה שערכה וכחה עצום‬
‫ורב‪ ,‬ולא התכוונתי ח"ו להטיל בזה פגם‪ 18 ,‬אלא כוונתי שכאשר‬
‫אדם זוכה להמתיק את הדינים ולעבור למצב גבוה יותר אז‬
‫מתגלה אור נפלא ועצום של תפילה דווקא באופן של שמחה של‬
‫שלווה ושל ביטחון‪ ,‬וכאן פחות מורגש הצורך לעורר רחמים כאן‬
‫זה יותר בהרגשה של 'בן אצל אביו'‪ ,‬וכאן התפילה איננה במטרה‬
‫לשנות את המצב ולהילחם במצב אלא מטרת התפילה להוסיף‬
‫יותר ויותר חיבור אל השי"ת‪ ,‬לקשור את גורלי יותר ויותר בו‬
‫יתברך‪ ,‬שזה ודאי הישועה הכי גדולה שאני יכול להביא עלי‪.‬‬
‫תפילה צורך גבוה‬
‫ואמנם בודאי כי יש אופן תפילה שמעלתו יותר גבוהה כמבואר‬
‫בנפש החיים ]שער ב' פי"א[ שאדם מתפלל על צער השכינה‬
‫שבצרתו הפרטית‪ ,‬וזה 'תפילה צורך גבוה' אבל גם אם לא זכינו‬

‫‪ 18‬וראוי לצטט כאן את דברי האור החיים הקדוש בענין זה ‪ :‬עה"פ 'ויאנחו בני‬
‫ישראל מן העבודה' ]פרשת שמות פרק ב פסוק כג[ ‪ -‬עוד ירצה על דרך אומרו‬
‫)תהלים קי"ח( מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה כי אחת מהתפלות המתקבלות‬
‫היא תפלה שמתוך צרה‪ ,‬וכן הוא אומר )יונה ב'( קראתי מצרה‪ ,‬והוא אומרו ותעל‬
‫שועתם וגו' מן העבודה פי' לצד שהיתה מצרת העבודה‪ ,‬וכפי זה שועה זו היא‬
‫תפלה וצעקת כאב הצרה הנה היא רמוזה באומרו מן העבודה ויזעקו‪.‬‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪154‬‬

‫להיות שם‪ ,‬ואנחנו עדיין חושבים על עצמנו ועל טובתנו האישית‬

‫יש אופן של תפילה נעים יותר רגוע יותר דווקא מהמקום של‬
‫ההכנעה שבאופן הזה אמנם אנחנו מתפללים פחות מתוך‬
‫הדוחק הצער והצעקה‪ ,‬פחות 'עוצמתי' אבל ממקום קרוב יותר‬
‫וממקום של שלווה ואמונה‪.‬‬
‫המקום לחוות ולהתרגש בתפילה‬
‫לרגע אולי נדמה כי רוקנתי את כל התוכן והחוויה המעניינת‬
‫והמוכרת שבתפילה‪ ,‬הרי התפילה זה המקום היחיד בו אנחנו‬
‫יכולים קצת להתרפק ולפרק את כל מה שמעיק עלינו בלי‬
‫הגבלות ובלי חששות‪ ,‬תפילה זה המקום קצת לבכות ולתת ללב‬
‫שלנו קצת שיחרור ורגעים של מנוחה‪.‬‬
‫אבל לא! דווקא כאן גיליתי שאפשר להעצים ולהגביה את זה‬
‫לרמה אחרת‪ ,‬ולהשיג חוויה עמוקה יותר‪ ,‬בדרך כלל הנטייה‬
‫הטבעית שלנו כשאנחנו ניגשים לתפילה להתמקד ב'חסר שלנו'‬
‫ובדחיפות להשיג איזה ישועה‪ ,‬ולכן אנחנו מתאמצים להשקיע בבכי‬
‫וזעקה על החסר ועל הצרות שלנו‪ ,‬מה שהתחדש לי שיש עוד‬
‫נקודות בתפילה שגם בהם אפשר להתמקד להתבונן ולהשקיע‪.‬‬
‫דווקא במקום הזה של ההכנעה שאנחנו פחות לחוצים מהמצב‬
‫שלנו ומה'תוצאות' של התפילה יש לנו את ההזדמנות להתרכז‬
‫כמה שיותר על האפסיות שלנו על הדלות שלנו‪ ,‬על זה שבאמת‬
‫כל מציאותנו היא בחסד ולא מגיע לנו כלום‪ ,‬ובפרט החסד העצום‬
‫והנורא שאני זוכה לעמוד לפני השי"ת‪ ,‬לדבר אתו ולבקש ממנו‪,‬‬
‫‪155‬‬ ‫התפילה מול ההכנעה‬

‫ואם אנחנו מבקשים למצוא טעם ורגש בתפילה זה המקום!‬

‫ההתמקדות בנקודה האמיתית הזאת תעורר בנו רגשות עמוקות‬
‫ופנימיות עד דמעות‪ ,..‬אבל ממקום של שמחה‪ ,‬וממקום של הכנעה‬
‫ולב נשבר לפניו יתברך‪ ,‬וכידוע ש'לב נשבר ועצבות אינו ענין אחד'‪,‬‬
‫ולהרגיש את התלות בו יתברך לא מחייב להרגיש 'מסכן' לפניו‬
‫יתברך‪ ,‬אלא כשאדם זוכה לבטל את עצמו ביטול גמור לפני‬
‫השי"ת כי זה האמת! ]גם בלי הנתונים הקשים[ שהוא נמצא בהם‪,‬‬
‫שם הוא נשבר שם הוא תלוי ולאו דווקא מתוך צער ומסכנות‪19 .‬‬

‫וודאות וברירות בתפילה‬

‫נקודה נוספת – במקום לבא לתפילה ממצב של לחץ של‬
‫דאגה ושל חוסר אונים וחרדה מהמצב הנורא שאני שרוי בו‪ ,‬ואז‬
‫לנסות אולי לשנות את המצב ע"י תפילה ותחנונים‪ ,‬לחשוב‬
‫ולהתבונן דווקא כמה הקב"ה רוצה להיטיב אתי‪ ,‬כמה הוא אוהב‬
‫אותי כמה הוא תמיד משפיע עלי רק טוב‪ ,‬ומהמקום הזה להתפלל‬
‫ולבקש‪ ,‬ממקום של וודאות‪ ,‬ממקום של בהירות וברירות ‪ -‬כמה‬
‫השי"ת הוא טוב ורחמן‪ ,‬כמה הוא תמיד משפיע עלי רק טוב‪ ,‬כי‬
‫'אין ספק מוציא מידי ודאי' וכמה שהמצב הנראה לעין מעורר‬
‫תהיות וספיקות וחרדות על ההווה ועל העתיד יש כאן וודאות שיש‬
‫כאן 'אבא רחמן' והוודאות הזאת מנצחת את כל הספיקות‪.‬‬
‫אני מרגיש כי ע"י שני הנקודות האלו שאפשר לחשוב‬

‫‪ 19‬הרחבת העניין בפרק ח' 'לתבירי ליבא' עיי"ש‪.‬‬

‫לאסורים צאו‬ ‫‪156‬‬

‫ולהתבונן בהם בלי סוף‪ ,‬אפשר להעצים ולהעלות את התפילה‬

‫לחוויה גבוהה יותר‪...‬‬
‫מענין לענין ב'אותו ענין'‬
‫זה אמנם אולי נותן תחושה של השגה רוחנית מעל הגבול‬
‫משהו יותר מדאי גבוה ומנותק‪ ,‬משהו שמתאים לאנשים ש'שכחו‬
‫מעצמם'‪ ,‬כי בסופו של דבר אנחנו באים לתפילה כדי להשלים‬
‫את מה שחסר לנו‪ ,‬אנחנו באים כי אנחנו מאמינים שזה המקום‬
‫וזה הדרך לקבל ממנו יתברך השפעות טובות‪] ,‬וזה אמת‬
‫לאמיתה[ ולכן כל מחשבה שלא בדיוק בכיוון הזה‪ ...‬לא כ"כ‬
‫משכנעת לא כ"כ מתאימה לנושא‪ ,‬אולי זה מתאים לזמנים‬
‫אחרים אבל לא לזמן שאני בא להתפלל‪.‬‬
‫אבל באמת הפרק הזה מגיע בדווקא לאחר התהליך הנפלא‬
‫שמובא כאן בפרקים האחרונים‪ ,‬לא יתכן אחרת! כי לפני‬
‫שמגיעים לחירות הנפלאה הזאת שמשחררת אותנו מהאחיזה‬
‫הכ"כ חזקה ומהאחריות הכבדה על עצמנו ועל מה שקורה אתנו‬
‫זה פשוט בגדר 'דיבור שלא בא לעולם'‪ ,‬באמת זה דיבורים‬
‫נפלאים ונחמדים אולי קצת עמוקים‪ ,‬אבל גבוה מדאי‪ ,‬ולכן אני‬
‫חושב שזה פשוט יתכן רק כהשלמה והמשך לחירות הנפלאה של‬
‫ההכנעה וההתבטלות לפני השי"ת‪ ,‬זה לא עוד שלב זה לא עוד‬
‫דרגה זה פשוט ה'תוצאה'‪.‬‬
‫‪157‬‬ ‫מכתבי תגובה מהקוראים היקרים‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪158‬‬

‫יום ד' לסדר "וישלחהו מעמק חברון" תשפ"ג‬

‫לכבוד מחבר החוברת הנפלאה "לאסורים צאו"!‬
‫אני עודני תחת הרושם העז מקריאת החוברת המדהימה והייחודית‬
‫שאין לה אח ורע‪.‬‬
‫א‪ .‬בטוחני שחוברת זו תשמש כמזור ומרפא לרבים ישראל בזה"ז‬
‫דוויים ודחופים וסחופים ומטורפין ויסורין באין עליהם )יבמות מ"ז( והוא‬
‫גזה"כ ומעצה עמוקה"‪) ...‬קניתי‪ ,‬מתוך הקריאה בחוברת(‪.‬‬
‫ואנחנו צועדים בתוך זה‪ ,‬ואין לך יום שאין קללתו מרובה משל‬
‫חבירו‪ ,‬ועל כולם כל חבילין דמעיקין שנוסף בלב כאו"א השם ירחם‪.,‬‬
‫וכידוע שכל המועקות קיימות רק כשהאדם בחשכה מאור האמונה‪,‬‬
‫וכמאמר הכתוב "תשת חושך ויהי לילה בו תרמוש‬
‫כל חייתו יער" אך‪ ,‬כשמאיר לאדם אור האמונה "תזרח השמש כולם‬
‫יאספון‪"...‬‬
‫חיבור זה שיש בו בהירות באמונה בדרגות גבוהות ממש‪ ,‬ודרך של‬
‫התנתקות מלעמוד מול בנ"א‪ ,‬ללעמוד אני לבדי רק מול בורא עולם‪.‬‬
‫ובנוסף ניתוח מעמיק מאוד‪ ,‬וחשיבה נכונה וברורה‪ ,‬ובקולמוס של סופר‬
‫מקצועי‪ ,‬אין ספק שינסוך כוחות ויאיר לרבים את הדרך! יש בו כוחו‬
‫עצום להחיות עם רב בחינת "לחיותם ברעב‪"...‬‬
‫ב‪ .‬ידועים דברי הרב דסלר זצ"ל‪ ,‬שהמשיל את הענין שכבוד שמים‬
‫מתרבה בעולם בדוקא ע"י ריבוי בנ"א השונים זה מזה‪ ,‬שזה דומה‬
‫ליום חגיגת המלך בו נעמד כל שר ושר משרי המלך בתורו לשיר שיר‬
‫ושבח למלך‪ ,‬ובכך כבוד המלך יתרבה דווקא ע"י ריבוי הגוונים‬
‫השונים של השירים‪ ,‬ולא ע"י השתוותם‪.‬‬
‫דורינו ב"ה משופע בריבוי כבוד שמים ע"י חיבורים תורניים בכל‬
‫מקצועות התורה הקדושה‪ ,‬שבאמת כ"א מרבה כבוד שמים מיוחד‪,‬‬
‫אך כל אלו הם בגדר של מקהלה גדולה עם שינויים קטנים ביו חברי‬
‫‪159‬‬ ‫מכתבי תגובה מהקוראים היקרים‬

‫המקהלה‪.‬‬
‫עולה על כולם שירת חייך וחיבורך הנפלא שהוא שיר ייחודי של‬
‫סולן שמרבה כבוד שמיים ייחודי ובאופן מופלא ביותר‪.‬‬
‫איו כאן רק דרושי תורה והגיגי מחשבה‪ ,‬אלא תורת חיים ותמצית‬
‫החיים‪ ,‬המיושמת בשטח וממליכה את המלך בתוך תוכי האדם בלב‬
‫ובמוח‪ ,‬עד המחשבות והרגשות האחרונות‪.‬‬
‫ואין זה עוד חיבור העוסק בתורת המעשה‪ ,‬אלא בנשמת התוה"ק‬
‫בחובות הלבבות‪ ,‬שהיא העבודה לאורך כל חיי האדם בהשבה אל הלב‪,‬‬
‫וכידוע כתב החסיד בחובה"ל שכל התורה היא רק מבוא והקדמה‬
‫לעבודת חובות הלבבות‪.‬‬
‫ואדונינו הגר"א כתב עה"פ "להיות בה' מבטחך" )משלי כ"ב י"ט( וז"ל‬
‫ועיקר נתינת התורה לישראל הוא כדי שישימו בטחנם בד'‪ ...‬לפי‬
‫שעיקר הכל הוא הביטחון השלם והוא כלל כל המצוות יער"ש‪.‬‬

‫אין ספק שדורשי השם‪ ,‬מבקשי הפנימיות‪" -‬חפצי קרבתך על‬

‫כל הבאות" ימצאו בחיבור זה מים קרים להרוות ולהשקות את‬
‫צמאונם אשריך שזכית! כי לכך נוצרת!!!‬
‫וכבר כתב הרמב"ם שזכה ללמד את העם בכל מקצועות התורה‪,‬‬
‫וז"ל "יקר בעיני ללמד עיקר מעיקרי הדת והאמונה יותר מכל אשר‬
‫אלמדנהו"‪) ,‬פ' המשניות סוף ברכות(‪.‬‬
‫ג‪ .‬בין בתרי חיבורך מתגלה דרכיו הנעלמות של הקב"ה‪ ,‬איך שהוא‬
‫מגלה אהבתו בזמן הגלות דווקא בחשיכה‪ ,‬ומאיר ומרומם לגבהים‬
‫גדולים יותר מכל מקום אחר‪ ,‬בבחינת "צרור המור דודי לי" אע"פ‬
‫שמיצר ומימר‪ -‬דודי לי "בין שדי ילין" )שבת פ"ח(‪.‬‬
‫וכן גילית עוצמות איך האדם יכול במצבים אלו להיטיב מלא‬
‫חופניים אהבת השם‪) ,‬ועיין חובה"ל ]סופ"א אהבת ה'[ "אלוקי הרעבתני ועיר"ם‪,‬‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪160‬‬

‫עזבתני ובמחשכי הלילה הושבתני ועוזך וגודלך הוריתני‪ ,‬אם תשרפני באש לא אוסיף‬
‫כי אם אהבה אותך ושמחה בך‪ "...‬ע"ש(‪.‬‬
‫ד‪ .‬אציין מ"מ בענין שכתבת על הודיה התמידית להשם על כל‬
‫פרט ופרט‪ ,‬עיין בזה ברמב"ם סוף פ"י מברכות‪ .‬וז"ל‪" :‬וכל המרבה‬
‫להודות את השם ולשבחו תמיד הרי זה משובח"‪ ,‬ויעו"ש בהלכות‬
‫הקודמות לזה ושהוציא כן מדברי הגמ'‪ ,‬וכן יעוין ביסוד ושורש‬
‫העבודה בצוואה שבסוף הספר מאות כ"ו ואילך‪ ,‬וכן בפסוק‬
‫בתהילים )עא( "ואני תמיד איחל והוספתי על כל תהילתך וע"ש בפי'‬
‫המלבי"ם‪.‬‬
‫אברכך שתוסיף להרבות כבוד שמים לאורך ימים ושנים בדרכך‬
‫המיוחדת‬
‫ותזכה במהרה לכל הישועות‬
‫יעריף עליך ה' ממרומים שפע ברכה בכל הענינים‬
‫ממני ד‪ .‬צ‪ .‬ה‪.‬‬
‫בני ברק‬
‫‪161‬‬ ‫מכתבי תגובה מהקוראים היקרים‬

‫כבוד מחבר הספר לאמר לאסורים צאו‬

‫ראיתי את הפרסומת בגליון החשוב והמחזק 'שלהבת' בשבוע זה‪.‬‬

‫והכותרת מאד משכה את ליבי‪ ,‬ומאד הייתי חושק להיחשף לתוכן‬
‫המיוחד של הספר‪.‬‬
‫אני מבין שבהוצאת ספר זה יש מסירות נפש נפלאה‪ ,‬כי בן אדם יכול‬
‫לחשוף הרבה דברים בחייו ‪ ,‬אבל אם הוא הגיע למצב שהוא מוכן‬
‫לחשוף דברים מתוך החדר יחוד שלו ושל הקב”ה‪ ,‬זה דרגה עצומה‬
‫שלאו כל בן אנוש יכול להגיע למצב הזה‪.‬‬
‫רק מי שבליבו בוער אהבת השם באמת‪ ,‬וחושב איך אפשר לקרב‬
‫ליבם של בנים לאביהם שבשמים מוכן להקריב את הפנימיות‬
‫והאישיות שלו עם הקב”ה‪.‬‬
‫ותאמין לי יושב בשמים אומר למלאכיו כשרואה את ההקרבה שלך‬
‫ראו בריה נאה שבראתי בעולמי‪.‬‬
‫וכל נפש ונפש שיזכה להתחזק מזה‪ ,‬זה עולמות שלמים בבחינת כל‬
‫המציל נפש אחת מישראל‪.‬‬
‫ובכזה דור יתום יותר ויותר מתגלה אהבת הקב”ה לבניו ששולח לנו‬
‫לנו כאלו פרוז'קטורים להאיר לנו בתוך החשיכה הגדולה‪.‬‬
‫ממשיך לקנאות בזיכוי הרבים שלך להחיות רוח שפלים וליבות‬
‫נדכאים‪ ,‬שע”ז נאמר בגמרא שאלו הם בני עולם הבא‪.‬‬
‫בלב הומה הוקרה והערכה‬
‫מלונדון הרחוקה‬
‫ד‪ .‬ב‪ .‬ק‪.‬‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪162‬‬

‫המשך תגובה‪:‬‬
‫בוקר טוב ושלום רב‪.‬‬
‫קודם כל תודה מעומק הלב על גודל ההטבה שלך ששלחת לי‬
‫הספר‪ ,‬זה רק מראה כמה אתה אכן קרוב היום לאבינו שבשמים‪.‬‬
‫קראתי את הכל מ א‪ .‬עד ת‪ .‬והרבה יותר ממה שכתוב כאן יש כאן‪.‬‬
‫לגופו של עניין‪ ,‬הספר מדהים‪ ,‬מוזיל דמעה‪ ,‬אבל אכתוב לך אולי‬
‫חיזוק קטן איך שאני מסתכל על זה‪.‬‬
‫אני בן אדם שתמיד היה לי טוב בחיים‪ ,‬הילדות הבחרות הנישואין‬
‫וכו'‪.‬‬
‫דבר אחד תמיד מאד מעיק לי‪ ,‬איפה הגן עדן שלי? באיזה זכות אני‬
‫יבוא לבקש עולם הבא‪ ,‬כשתמיד היה לי טוב פה בחיים‪ ,‬תמיד אני‬
‫ממליך את אלוקים מתוך אושר ועושר‪ ,‬מתוך כל טוב וטוב‪.‬‬
‫וכמובן אסור להתפלל על צרות‪ ,‬ואני מתפלל תמיד שימשיך להיות‬
‫טוב ועוד יותר טוב‪ ,‬ונא אל תביאיני לא לידי נסיון וכו'‪.‬‬
‫אבל תמיד אני מוטרד מה יהיה הכרטיס כניסה שלי לגן עדן‪.‬‬
‫וכשאני נפגש עם בן עליה כמוך‪ ,‬אני מקנא בכרטיס כניסה שלך לגן‬
‫עדן‪ ,‬בזיכוך שאתה עובר‪ ,‬אתה ובני משפחתך מסביב‪ ,‬ואתה כל רגע‬
‫ורגע ממליך את הקב”ה בבחינת רבי עקיבא מתי יבוא דבר זה לידי‬
‫ואקיימנו‪.‬‬
‫ואתה כעת נראה לי כמו יעקב ויוסף שעברו הרבה בחיים‪ ,‬אבל זה‬
‫מה שהביא את יעקב להיות בחיר שבאבות‪ ,‬ואת יוסף להיות יוסף‬
‫הצדיק‪.‬‬
‫לא אאריך יותר אבל הייתי בבחינת מגלה טפח ומכסה טפחיים‪.‬‬
‫שנית כמה רחב ליבי לראות את הגידולים של מורינו ורבינו רבי‬
‫‪163‬‬ ‫מכתבי תגובה מהקוראים היקרים‬

‫שמואל פולק שליט”א שכמוני כמוך כולנו נהנים מזיו אורו זה רבות‬
‫בשנים‪ ,‬ומשפיע עלינו טללי תחיה כמים קרים על נפש עייפה‪ ,‬אשרי‬
‫שלו ושלנו ככה‪.‬‬
‫ואתה מצטרף גם להיות מהגנרלים של דורנו להיות ממצדיקי‬
‫הרבים ככוכבים יזהירו לעולם‪ ,‬עלה‪.‬‬
‫והמשך ואשרי חלקך בזה ובבא‪.‬‬

‫בלב מתפעם מקנא ומתפלל להצלחתך‬

‫ד‪ .‬ב‪ .‬ק‪.‬‬
‫לונדון אנגליה‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪164‬‬

‫לכבוד בעל הספר החשוב 'לאמר לאסורים צאו' !‬

‫קראנו את החוברת אני ואשתי כמעט בנשימה אחת‪ ,‬ולאחר‬
‫שסיימתי נפלה לי המחשבה שזה הספר הכי עוצמתי שקראתי בחיי‪.‬‬
‫עד עכשיו הגדרתי לעצמי שהספר הכי עוצמתי שקראתי הוא הספר‬
‫הקדוש 'חובות הלבבות' ובמיוחד השער האחרון‪ ,‬שער אהבת ה'‪ ,‬ולא‬
‫שחלילה אני בא לומר שגדולים האחרונים מן הראשונים‪ ,‬אלא‬
‫שכשלומדים בספר שכתב אחד מן הראשונים‪ ,‬זה בא אלינו בבחינת‬
‫'וראשו מגיע השמימה' וממילא 'מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו' אך‬
‫עתה ע"י החוברת שלך יש לנו קרש אחיזה בדרגות גבוהות אלה‪.‬‬
‫כי כאשר קוראים על דרגות גבוהות בעבודת ה' מפי מלאך אלוקים‬
‫כהרב חובות הלבבות זה מתקבל אצלנו כדבר גבוה ששייך רק לצדיקים‬
‫גמורים מהדורות הקודמים‪ ,‬ולכן כשהוא כותב שם על החסיד שאמר‬
‫'ה' גם אם תשרוף אותי באש ותייסר אותי ביסורים קשים אני רק אגדיל‬
‫את האהבה שלי אליך'‪ ,‬זה נראה לנו משהו שלא שייך לדורות שלנו‪ ,‬אך‬
‫כשקוראים את "אותם הדברים" מפי אחד מתוכנו בן גילנו‪ ,‬פתאום‬
‫הדברים מתראים אלינו בשיא עוצמתם ותפארתם‪ ,‬ויורדים עד לעמקי‬
‫הלב‪ ,‬עד שהאדם מרים עיניו לשמים וצועק 'אבא אנחנו אתך לעולמים'‪.‬‬
‫אז בעצם עיקר מה שרציתי לומר זה תודה רבה! ויה"ר שתמשיך‬
‫לזכות את הרבים ולקרבם ליחוד שמו הגדול ולאהבה אליו‪ ,‬וה' ברחמיו‬
‫ישלח לך רפואה שלמה במהרה‪ ,‬וזיווג הגון‪ ,‬ותזכה להקים בית גדול ורם‬
‫בישראל‪.‬‬
‫❋❁❋‬

‫עכשיו אם יורשה אציגה נא את אשר עם לבבי‪ ,‬איזה מחשבה‬

‫שבעיני היא השלמה של הסיפור‪....‬‬
‫ידועה הגמרא המפורסמת בסוף מסכת מכות על מעשה התנאים‬
‫‪165‬‬ ‫מכתבי תגובה מהקוראים היקרים‬

‫ורבי עקיבא שראו שועל יוצא מבית קדשי הקדשים‪ ,‬והם בכו ור"ע‬
‫מצחק‪ ,‬הם בכו על הגלות הקשה‪ ,‬והוא צחק כי דווקא מתוך זה הוא‬
‫רואה את הגאולה העתידה‪.‬‬
‫ובגמ' במנחות כט‪ :‬מובא‪ ,‬שמשה רבינו אמר להקב"ה הראני שכרו‬
‫של ר"ע‪ ,‬הראהו ששוקלין את בשרו במקולין‪ ,‬אמר לו רבש"ע זו תורה‬
‫וזו שכרה? אמר לו שתוק! כך עלתה במחשבה לפני‪ ,‬וביארו המפרשים‬
‫שהכוונה למה שעלה במחשבה לברוא את העולם במידת הדין‪ ,‬כי עי"ז‬
‫יהיה הטבה יותר מושלמת‪ ,‬אלא שראה שאין העולם יכול להתקיים כיון‬
‫שלא יעמדו בזה‪ ,‬אך רבי עקיבא היה בדרגה שהוא כן יכול לעמוד‬
‫במידת הדין השלמה‪ ,‬ואצלו התנהגו כך כדי להביאו להטבה המושלמת‪.‬‬
‫והדברים משלימים אחד את השני‪ ,‬כי באמת 'לית נהורא אלא ההוא‬
‫דנפיק מגו חשוכא' ]זהר פ' תצווה[ וכך צורת הדברים‪ ,‬שהטוב הגמור‬
‫מגיע דווקא מתוך החשך‪ ,‬ואת זה ר"ע היה חי‪ ,‬ולכן חשך הגלות רק‬
‫הראה לו את טובת הגאולה‪ ,‬ולכן התנהגו אתו משמים במהלך של חשך‬
‫כדי שיבא בסוף לטובה השלמה‪] ,‬יש לשים לב שהקב"ה הראה למשה‬
‫ששוקלין בשרו במקולין כתשובה למה שביקש הראני שכרו של ר"ע‪ ,‬כלומר שזה‬
‫‪20‬‬
‫גופא מראה את השכר השלם[‬
‫כיוצ"ב מצינו בשבת פט‪ :‬שלעתיד לבא הקב"ה יבא לאברהם ויעקב‬
‫ויאמר להם בניכם חטאו והם אומרים יאבדו על קדושת שמך‪ ,‬ודווקא‬
‫יצחק הוא ימליץ טוב ויביא את הגאולה‪ ,‬ולכאו' תמוה הלא יצחק הוא‬
‫מידת הדין והיה צריך להיות הפוך‪ ,‬אלא שיצחק הוא נוטריקון 'קץ חי'‬
‫כלומר הוא חי את ההטבה השלמה שבסוף‪ ,‬ולכן הוא שייך למידת הדין‪,‬‬
‫כי ההטבה השלמה מגיע דווקא מתוך הקושי והחשך‪ ,‬ולכן דווקא יצחק‬

‫‪ 20‬ועי' במהר"ל ספר הנצח פ'כ"ו‪ .‬שמאריך הרבה ביסוד הזה שההעדר קודם להויה‪ ,‬ומסביר‬
‫בזה את הגמ' במכות‪.‬‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪166‬‬

‫הוא יביא את הגאולה‪ ,‬כי הוא שייך אל ההטבה הסופית יותר משאר‬
‫האבות ]ויש כאן עוד ענין במילה יצחק \ מצחק‪ ,‬כי צחוק מגיע תמיד כאשר יש‬
‫מצב של הפתעה ודבר בלתי צפוי‪ ,‬כשחווים את המצב הניגודי הזה זה מעורר צחוק‪,‬‬
‫ולכן הגאולה היא ענין של צחוק כמש"כ – אז ימלא שחוק פינו‪ ,‬כי יהיה ניגודיות‬
‫גדולה של מעבר מחשך גמור אל האור הגמור‪ ,‬ודו"ק‪) .‬כמדומני שמעתי מר' משה‬
‫שפירא זצ"ל([‪.‬‬
‫וצריך לדעת שההטבה המושלמת היא לא רק בעולם הבא ‪ -‬עולם‬
‫הנשמות‪ ,‬אלא שלמות ההטבה היא דווקא כאן בעוה"ז לעתיד לבא‬
‫שיהיה עולם שלם ומתוקן בתכלית‪ ,‬וזה ענין הגאולה שיהיה הכל טוב‬
‫הן ברוחניות והן בגשמיות‪ ,‬העוה"ז הוא לא רק איזה מעבר ביניים אלא‬
‫הוא חלק מצורת הבריאה השלמה‪ ,‬וכאן בעוה"ז נראה את גילוי כבודו‬
‫ומלכותו בשיא ההתפארות והעוצמה‪.‬‬
‫המשנה בסנהדרין מו‪ .‬אומרת 'בשעה שאדם מצטער שכינה מה‬
‫לשון אומרת קלני מראשי קלני מזרועי'‪ ,‬ובברכות ג‪ .‬כתוב שכביכול‬
‫הקב"ה מצטער ואומר 'מה לו לאב שהגלה את בניו'‪ ,‬ובזהר מוזכר‬
‫בהרבה מקומות הענין של 'שכינתא בגלותא'‪.‬‬
‫כלומר – כבוד שמים באמת מתגלה כאשר העולם במצב שלם‪ ,‬כי‬
‫אז רואים מציאות מתוקנת ומושלמת כיאה למי שבראה‪ ,‬אך כשיש‬
‫חיסרון בעולם כמו חולי או עניות וצרות וקושי יש בזה חיסרון בכבוד‬
‫שמים‪ ,‬ולכן שכינה אומרת קלני מראשי קלני מזרועי‪ ,‬והרי זה נחשב‬
‫כאילו השכינה עצמה בגלות‪ ,‬כי חסר בכבודה ותפארתה‪ ,‬והכבוד הגמור‬
‫של השכינה הוא כאשר כל העולם כולו יהיה במצב הטוב המתוקן‬
‫והשלם בלי שום חיסרון‪ ,‬וזה יהיה בזמן הגאולה העתידה‪ ,‬מלכות ה'‬
‫תתגלה בשיא תפארתה והכל יהיה בשלמות הן ברוחניות והן בגשמיות‪,‬‬
‫וזה ההטבה הסופית שהיא תכלית הבריאה‪.‬‬
‫המסר שאני בא לומר הוא‪ ,‬שאכן יש כיתה א' ויש כיתה ב'‪ ,‬אך‬
‫‪167‬‬ ‫מכתבי תגובה מהקוראים היקרים‬

‫כמדומני שיש גם כיתה ג' ]שהיא כמובן רק למי שכבר עבר את כיתה א' וב'[ כי‬
‫כמובן צריך להרבות בתפילה‪ ,‬וכמו"כ צריך לקבל הכל באהבה ולהשוות‬
‫רצונך לרצונו בבחינת חדר יחוד‪ ,‬אבל יש כאן ענין נוסף גבוה יותר והוא‬
‫שכשיש צרה או צער או כל חיסרון אחר‪ ,‬אז יש כאן חיסרון בכבוד‬
‫שמים‪ ,‬יש כאן חיסרון בגילוי מלכות ה' בעולם‪ ,‬יש כאן צער השכינה‬
‫כפשוטו‪ ,‬ואנחנו צריכים להתחבר לצער הזה‪ ,‬לכאוב אותו‪ ,‬וזה ענין‬
‫האבילות על החורבן‪ ,‬ולכן בכו ר"ג ור' אלעזר בן עזריה ור' יהושוע‬
‫כשראו שועל יוצא מבית קדש הקדשים‪ ,‬אבל כל זה הוא רק שלב א'‪,‬‬
‫ישנה ראייה עמוקה יותר והיא היתה ראיית ר"ע‪ ,‬כי הרי כל חשך הוא‬
‫עצמו סיבת האור העתידי‪ ,‬ולכן דווקא החשך יכול לתת לנו חיבור עמוק‬
‫וחזק יותר עם האור‪ ,‬כי בלעדי החשך האור עדיין רחוק מאתנו מאד‪,‬‬
‫ורק כשרואים את החשך יש לנו תפיסה חזקה וקרובה יותר אל האור‪.‬‬
‫וממילא יש לנו כאן עבודה גדולה ועצומה‪ ,‬כי הלא כל חיינו‬
‫מוקדשים למען כבודו יתברך‪ ,‬וכל כוחותינו צריכים להיות מרוכזים אך‬
‫ורק לתכלית הזאת‪ ,‬להרבות כבודו בעולם‪ ,‬וא"כ כשרואים חשך וקושי‬
‫הרי שזה הזדמנות פז להתקרב ולהתחבר יותר אל הרצון הטהור לראות‬
‫כבר בגילוי מלכותו השלמה‪ ,‬כי דווקא החשך מרמז יותר על האור‬
‫הקרוב‪ ,‬ודווקא במצבים האלו אפשר להתחבר יותר אל התביעה‬
‫הגדולה 'ציפית לישועה'‪ ,‬ולהתפלל ולבכות יותר שיחיש את הגאולה‬
‫השלמה בקרוב‪.‬‬
‫ועל דרך הדרוש אולי אפשר לומר‪ ,‬שלא בכדי דווקא מסכת מכות‬
‫מסתיימת במילים – 'עקיבא נחמתנו עקיבא נחמתנו'‪ ,‬כי דווקא‬
‫כשמקבלים "מכות" מהשמים ונמצאים במצב של 'עקב' שהוא החלק‬
‫השפל והירוד שבגוף שאין בו כמעט שום חיות‪ ,‬דווקא משם אפשר‬
‫יותר להתחבר אל 'הנחמה' הגמורה‪.‬‬
‫ואחרי זה אפשר אולי לתת אור נוסף לשם הנפלא של החוברת‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪168‬‬

‫'לאמר לאסורים צאו'‪ ,‬זה לא רק זעקה של כבלי הגוף שאומרים צאו‪,‬‬

‫השתחררו‪ ,‬והתחברו אל חירות הנשמה‪ ,‬זה לא רק זעקה של האדם‬
‫הקטן והפרטי‪ ,‬אלא זו זעקה שחובקת זרועות עולם‪ ,‬זו זעקה שנזעקת‬
‫כבר קרוב לששת אלפי שנה‪ ,‬זו זעקת הקב"ה בכבודו ובעצמו‪ ,‬זו זעקת‬
‫השכינה הקדושה‪ ,‬זו זעקה שאומרת – עד מתי יהיה המלך אסור‬
‫ברהטים‪ ,‬מתי כבר תבא החירות הגמורה בגילוי‪ ,‬לאמר לשכינה האסורה‬
‫צאי‪ ,‬התגלי‪ ,‬ותאירי עלינו את האור הגדול של הגאולה השלמה‬
‫והקרובה‪.‬‬
‫וכשמתחברים למחשבות האלו‪ ,‬לרצונות האלו‪ ,‬אז האור הגדול של‬
‫הגאולה מציץ קצת ושולח קרן אור‪ ,‬וזוכים להרגיש טעם מתוק ונפלא‬
‫של קרבת אלוקים‪ ,‬של עונג עצום‪ ,‬של שמחה גדולה‪ ,‬ומי שטעם יין‬
‫הונגרי אותו לא יטעו כבר לעולם‪.‬‬
‫❋❁❋‬

‫כי שורש הגלות הוא הגאולה‪ ,‬ואין קיום לגלות רק בכח הגאולה‪,‬‬
‫ונמצא הגאולה – חיות הגלות‪.‬‬
‫]שפת אמת – ויגש תרל"ז‪ ,‬ד[‬

‫ב‪ .‬ה‪.‬‬
‫בני ברק‬
‫‪169‬‬

‫'נקדמה' פניו בתודה ‪ -‬תודה 'מראש'‬

‫מאת הרב שמואל זאב פולק שליט"א‬

‫מידי כניסת שבת‪ ,‬מגיעים אנו לבית הכנסת ומקבילים את פני‬

‫המלכה ב"לכו נרננה לה'‪ ...‬נקדמה פניו בתודה‪ ,‬ואז אנחנו‬
‫אומרים "בואו נשתחווה ונכרעה נברכה לפני ה' עושנו‪ ,‬כי הוא‬
‫אלוקינו ואנחנו עם מרעיתו וצאן ידו‪."...‬‬
‫אם שמת לב הפסוקים האלו קצת מוכרים לנו מאיזשהו‬
‫מקום‪ ...‬נו‪ ...‬נסה לנחש מאיפה?‬
‫חמשה פרקים לאחמ"כ בספר התהילים אנו מגיעים ל"מזמור‬
‫לתודה"! המזמור שאנחנו אומרים מידי יום ושם אנחנו פוגשים‬
‫שוב את אותם משפטים כמעט בדיוק‪ ...‬רק בשינויים קלים‪" ...‬דעו‬
‫כי ה' הוא האלוקים‪ ,‬הוא עשנו ולו אנחנו עמו וצאן מרעיתו‪ ,‬בואו‬
‫שעריו בתודה‪.‬‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪170‬‬

‫שמת לב להשוואה בין שני סוגי הפסוקים?‬

‫ב"לכו נרננה" אנחנו אומרים‪" :‬בואו נשתחווה ונכרעה לפני ה'‬
‫עושנו‪ "...‬ואילו במזמור לתודה אנו אומרים‪" :‬הוא עשנו ולו אנחנו‪...‬‬
‫בואו שעריו‪."...‬‬
‫בלכו נרננה אנחנו אומרים‪" :‬כי הוא אלוקינו ואנחנו עם‬
‫מרעיתו וצאן ידו"‪ ,‬ואילו במזמור לתודה "ולו אנחנו עמו וצאן‬
‫מרעיתו"‪.‬‬
‫זה כמעט אותם משפטים! רק בשינויים קלים‪ ...‬ובל נשכח‬
‫שאת שני הפרקים האלו חיבר לא פחות ולא יותר משה רבינו‬
‫כידוע‪...‬‬
‫אבל אם נעמיק‪ ...‬נשים לב שהשינויים הקלים האלו שבין שני‬
‫הפרקים‪ ,‬הם שינויים לא לגמרי קלים‪ ...‬הם שינויים מאוד‬
‫מהותיים!‬
‫ההבדל בין "לכו נרננה" ל"מזמור לתודה" הוא כך‪:‬‬
‫שניהם מזמורים של תודה! בשניהם אנחנו פותחים בתודה‪...‬‬
‫רק ההבדל הוא שמזמור לתודה זה תודה מסוג של יום חול‪ ,‬ולכו‬
‫נרננה זה תודה מסוג אחר‪ ...‬מסוג של שבת קודש‪...‬‬
‫במזמור לתודה יש הקדמה‪ ...‬דעו! דעו כי ה' הוא אלוקים‪ ,‬הוא‬
‫עשנו! אי לכך ובהתאם לזאת מחובת הכרת הטוב הרי "לו אנחנו‬
‫עמו וצאן מרעיתו"‪ ,‬ואי לכך ובהתאם לזאת‪" :‬בואו שעריו בתודה‬
‫‪171‬‬ ‫'נקדמה' פניו בתודה ‪ -‬תודה 'מראש'‬

‫חצרותיו בתהילה"‪ ,‬אבל ב"לכו נרננה" אין את ההקדמה הזו‪ ...‬אין‬

‫את התמונת רקע המקדימה הזו‪ ...‬בלכו נרננה עיקר הדגש הוא‪:‬‬
‫נקדמה! פניו בתודה‪.‬‬
‫אנחנו רוצה להקדים את ה'‪ ...‬אנחנו רוצים להקדים אותו‬
‫בתודה‪...‬‬
‫אנחנו לא מחכים ל"דעו" ]כי הוא[‪ ,‬אדרבה "לכו" ]נרננה[!‬
‫זה אולי נשמע וורט יפה‪ ...‬אבל למעשה זה ממש לא וורט‪ ...‬אם‬
‫נתבונן זה כל הנושא של הפרק "לכו נרננה"‪ ,‬בסוף ארבעים שנה‬
‫שאקוט בדור‪ ...‬אי שם בפרשת מסעי‪ ,‬בסוף חומש במדבר‪ ...‬בסוף‬
‫כל המ"ב המסעות‪ ...‬או אז פונה אלינו הרועה הנאמן משה רבינו‬
‫ומסכם לנו במילים קצרות את הלקחים מארבעים שנות מדבר‪:‬‬
‫אל תקשו לבבכם כמריבה‪ ...‬ארבעים שנה אקוט בדור ואומר עם‬
‫תועי לבב הם והם לא ידעו דרכי"‪ ,‬ואני עומד ושואל‪ :‬לכאורה על‬
‫מה משה רבינו מדבר‪ ...‬למה הוא קורא לעם ישראל "עם תועי‬
‫לבב"‪ ,‬הרי בפרשת מסעי‪ ,‬אנחנו רואים שעם ישראל הלכו אחרי‬
‫ה' מ"ב מסעות‪ ...‬וכי מישהו התנגד? מישהו ניסה להתמרד?‬
‫האם קרה פעם אחת שה' אמר לנסוע לריסה ועם ישראל החליטו‬
‫לא! אנחנו נוסעים לעברונה‪ ?...‬האם קרה פעם שעמוד הענן הלך‬
‫ימינה ועם ישראל החליטו להיות "תועי לבב" וללכת שמאלה?‬
‫לא! זה לא קרה! ]הפעם היחידה שכן קרה משהו‪ ,‬היה זה במעפילים‪,‬‬
‫וירד העמלקי ויכום ויכתום עד חרמה וזהו‪ [...‬אז למה משה רבינו קורא‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪172‬‬

‫להם "עם תועי לבב"? הרי בסופו של דבר כולם הלכו בנאמנות‬
‫גמורה אחרי ה'? בסופם של מ"ב מסעות‪ ,‬התורה מסכמת‬
‫ש"אלה מסעי בני ישראל" שכולם הלכו אחרי ה' כעדר הרחלים‬
‫בלי שום תעיה והתמרדות‪?...‬‬
‫מה התשובה? כן‪ ,‬אומר לנו משה רבינו‪ ...‬בסוף כולם הלכו‬
‫אחרי ה'!‬
‫כל ההבדל היה ב"נקדמה"! האם לקדם את פני ה' או שנגרר‬
‫אחריו‪...‬‬
‫בסוף בסוף כולם אמרו תודה‪ ...‬בסוף בסוף "כי לך תכרע כל‬
‫ברך תשבע כל לשון‪ "...‬בסוף בסוף כולם יום אחד מפנימים‬
‫ש"דעו כי ה' הוא האלוקים הוא עשנו" וא"כ "לו אנחנו עמו‪ ...‬בואו‬
‫שעריו בתודה‪ "...‬אבל האם אתם מוכנים לנקדמה פניו בתודה?‬
‫אתם מוכנים ליזום תודה? אתם מוכנים להקביל את פני ה' כמו‬
‫רעיה נאמנת שמקבילה את פני דודה בשמחה ובטוב לבב‬
‫ואומרת לו‪ :‬אני איתך בכל מצב! או‪ ...‬או ש‪ ...‬מה נעשה‪ ...‬יש‬
‫ברירה‪ ...‬סו"ס הוא הביג בוס‪ ...‬הוא בסוף מחליט‪ ...‬אז מה אעשה‪...‬‬
‫אני כפופה להחלטות שלו‪ ...‬זה כל הסיפור! את המסר הזה משה‬
‫רבינו משמיע לנו מידי שבת בשבתו‪...‬‬
‫פונה אלינו משה רבינו ואומר‪ :‬בשביל יום חול זה בסדר‪...‬‬
‫בשביל יום חול חיברתי לכם "מזמור לתודה‪ "...‬ששם כתוב‬
‫התודה הבסיסית!‬
‫‪173‬‬ ‫'נקדמה' פניו בתודה ‪ -‬תודה 'מראש'‬

‫ביום חול זה סוג של חובות הלבבות‪ ...‬זה מתחיל עם שער‬

‫היחוד "דעו כי ה' הוא האלוקים"‪ ,‬ממשיך בשער הבחינה "הוא‬
‫עשנו"‪ ,‬ואחר כך! אחרי שהתברר לנו שאנחנו חייבים לו הכרת‬
‫הטוב‪ ...‬אוהו‪ ...‬עכשיו מגיע השלב של שער עבודת האלוקים "לו‬
‫אנחנו עמו‪ ...‬בואו בתודה‪ ...‬הודו לו‪ ,‬ברכו שמו" ]כידוע‪ ,‬ספר חובות‬
‫הלבבות בנוי נדבך ע"ג נדבך‪ ,‬להוכיח שעבודת ה' היא חובה!!! חובת‬
‫הלבבות‪ [...‬זה ה"מזמור לתודה" של יום חול‪...‬‬
‫אבל פונה אלינו משה רבינו ואומר‪ :‬זה לא מספיק! בשביל‬
‫להיות רעיה של אבא שבשמים‪ ...‬לא מספיק להיצמד ל‪-‬מה‬
‫שחייבים‪ ...‬בשביל לזכות להיות "בואי כלה‪ "...‬בשביל זה צריך‬
‫"נקדמה"! נקדמה פניו בתודה‪...‬‬
‫ואת זה אני מבקש מכם "אל תקשו לבבכם‪ ...‬אל תהיו "תועי‬
‫לבב"!‬
‫תועי לבב זה לאו דווקא מי שתועה בגדול‪ ...‬תועי לבב לא צריך‬
‫להיות שה' אומר לפנות ימינה ואתה פונה שמאלה‪ ...‬לא! לא צריך‬
‫להגיע לזה‪...‬‬
‫תועי לבב זה יכול להיות אחד שהלך אחרי ה' בנאמנות במשך‬
‫כל המ"ב מסעות‪ ,‬והוא לא סטה ימין ושמאל‪ ...‬אבל בכל זאת‪...‬‬
‫הוא לא עשה את זה בשמחה‪ ...‬הוא הסכים איכשהו להיגרר אחרי‬
‫ה'‪ ...‬נו‪ ...‬עמוד הענן נעלה מעל האוהל‪ ...‬זה אומר שה' רוצה‬
‫שנקום ונלך‪ ...‬אאאוף‪ ...‬אין לי כח לזה‪ ...‬עד שהתמקמתי‪ ...‬עד‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪174‬‬

‫שתפסתי מקום טוב‪ ...‬אבל מה אפשר לעשות‪ ...‬נו‪ ...‬יענקלה נאנח‬

‫וקורא בשפל‪ ,‬קול‪ ...‬נו ילדים‪ ...‬בואו לעזור לי לפרק את הסוכה‪...‬‬
‫אנחנו ממשיכים ללכת אחרי ה'‪...‬‬
‫לזה! לזה משה רבינו קורא "אל תקשו לבבכם‪ ...‬עם תועי‬
‫לבב"‪.‬‬
‫ליהודי הזה שבסוף בסוף‪ ...‬אחרי כל האנחות‪ ...‬בסוף הוא הלך‬
‫אחרי ה' בלי חכמות‪ ...‬אבל עדיין! עדיין משה רבינו קורא לזה "עם‬
‫תועי לבב‪."...‬‬
‫ולמה? מסיבה פשוטה‪ :‬אל תשכח שאנחנו כעת בקבלת‬
‫שבת‪ ...‬וכעת אנחנו עסוקים ב"לכה דודי לקראת כלה"‪ ,‬יש לנו‬
‫פה עסק עם חתן וכלה‪ ...‬והכלה ב"ה מוכיחה על עקביות‬
‫ונאמנות‪ ...‬היא הולכת אחרי החתן בכל מצב‪ ...‬אבל תראה איך‬
‫נראית עצובה‪ ...‬תראה כמה אאאוף היא הספיקה לעשות רק‬
‫בדרך לחופה‪ ...‬מי צריך כלה כזו?‬
‫תחשוב שחתן מגיע ברגעים המרגשים ביותר לכסות את‬
‫הכלה‪ ...‬והנה‪ ...‬הכלה אכן מגיעה לחופה לפי התכנית אבל החתן‬
‫שומע אותה מאחורי ההינומה‪ ,‬איך היא רוטנת ומתלוננת אוף‪...‬‬
‫חם לי‪ ...‬משעמם לי‪ ...‬אני עייפה‪ ...‬רוצה ללכת הבייתה‪ ...‬נו‪ ...‬האם‬
‫לחתן יש חשק להיכנס עם כזו כלה לחדר יחוד? בשביל מה?‬
‫בשביל מה להיכנס איתה לחדר יחוד? בשביל שתתבכיין לי‬
‫‪175‬‬ ‫'נקדמה' פניו בתודה ‪ -‬תודה 'מראש'‬

‫ותתלונן לי בתוך החדר יחוד? את זה אפשר לעשות גם מחוץ‬

‫לחדר יחוד‪...‬‬
‫ואז החתן בבת אחת הקפיא את הכל! ארבעים שנה אקוט‬
‫בדור‪ ...‬הכלה שהייתה כנראה צעירה מידי‪ ...‬הספיקה להתבגר‪...‬‬
‫הספיקה לצבור הרבה הרבה זמן של המתנה‪ ...‬וברגע שרווקה‬
‫מבוגרת סו"ס מוצאת שידוך‪ ...‬וסו"ס זוכה להקים בית‪ ...‬כשהיא‬
‫הולכת לחופה לאחר גיל ארבעים שנה‪ ...‬היא כבר לא רוטנת‬
‫מאחורי ההינומה‪ ...‬תהיה בטוח‪ ...‬היא מאושרת מכל רגע‪ ...‬מחכה‬
‫בכיליון עיניים לרגע זה‪ ...‬ושהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה‪...‬‬
‫ובשביל להגיע למקום הזה‪ ...‬בשביל זה עם ישראל היו צריכים‬
‫הכשרה של ארבעים שנה אקוט בדור!‬
‫וזה מה שמשה רבינו פונה אלינו בתחינה‪ ...‬אל תקשו לבבכם‬
‫כמריבה‪ ...‬חבל‪ ...‬ניתן לחסוך את הארבעים שנה האלו‪ ...‬בא‬
‫נחליט שכבר מעכשיו נקדמה פניו בתודה! אז מה וה' לא עיכב‬
‫אותנו במדבר ארבעים שנה‪ ...‬אז מה והכלה סגרה שידוך תוך‬
‫שבועיים‪ ...‬לכן אסור לה להבין את מה שחברתה הבינה לאחר‬
‫עשר שנות ציפיה לשידוך‪...‬‬
‫ליזום קשר עם ה'! לרצות את הקשר עם ה'! לא להיגרר‬
‫אחריו‪..‬‬
‫כן‪ ...‬בדור המדבר זה לא היה קל‪ ...‬תחשוב שאחד לכמה זמן‪...‬‬
‫פתאום העסק נכנס לטרטור‪ ...‬פתאום נעלה עמוד הענן וכולם‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪176‬‬

‫צריכים להתקפל עם כל הציוד‪ ...‬תחשוב‪ :‬שלכל יהודי מדור‬

‫המדבר היה רכוש קצת יותר גדול מכל הרכוש שיש לך בבית‬
‫ותחשוב שהם היו צריכים לעבור דירה מ"ב פעמים‪ ...‬זה לא‬
‫פשוט! זה לא קל! ונדרש מהם לא רק שלא להתנגד‪ ...‬לא רק‬
‫ללכת אחרי עמוד הענן‪ ...‬אלא גם לשמוח עם זה ולא לעשות את‬
‫זה בתרעומת‪ ...‬זה לא קל! זה לא פשוט‪...‬‬
‫אבל עדיין! יש פה היגיון שכלי קר שאיתו אי אפשר להתווכח‪...‬‬
‫לפניך שני יהודים‪ ...‬ששניהם עשו את אותה כברת דרך!‬
‫שניהם בסוף הלכו אחרי ה'‪ ...‬שניהם בסוף הלכו את כל המ"ב‬
‫מסעות ללא התחכמויות‪ ...‬אבל בכל זאת‪ ...‬ראובן עשה את זה‬
‫בשמחה! אם זה רצונו יתברך אז אני איתו‪ ...‬ואילו שמעון את זה‬
‫באנחות ובתרעומת ]כמו שמובא בחז"ל שכל חנייתם בתרעומת[ לא‬
‫חבל על שמעון?‬
‫מילא היית מצליח לעשות קיצורי דרך‪ ...‬מילא היית מתלונן‬
‫ומתמרד וככה מצליח לחסוך קצת מהדרך הארוכה שראובן‬
‫עשה‪ ...‬נו‪ ...‬בא נגיד שזה היה שווה‪ ...‬אבל לא! שניכם עשיתם‬
‫בסוף את אותה דרך‪ ...‬אז לא חבל שעשית את זה עם גרירת‬
‫רגלים? גם ללכת ארבעים שנה במדבר‪ ...‬וגם לצאת עם ציון של‬
‫תועי לבב הם‪ ?...‬לא חבל? זה מה שמשה רבינו אומר לנו‪...‬‬
‫ביום חול סיכמנו ש‪-‬דעו כי ה' הוא אלוקים הוא עשנו ולו אנחנו‬
‫עמו וצאן מרעיתו‪ ...‬זו עובדה! אלו הם הנתונים! יש בורא עולם‪...‬‬
‫‪177‬‬ ‫'נקדמה' פניו בתודה ‪ -‬תודה 'מראש'‬

‫הוא מנהל את העולם‪ ...‬הוא מוביל אותנו ואנחנו נאלצים לחיות‬

‫עם זה‪..‬‬
‫ומעתה‪ :‬כעת יש לך אפשרות לבחור‪ :‬או לעשות את זה‬
‫בגרירת רגלים‪ ...‬אאוף‪ ...‬למה לא הולך לי? למה ה' לפעמים‬
‫משנה את התכניות שלי? או להחליט שאם זכיתי כבר לחיות‬
‫בעולמו של ה'‪ ,‬והוא אלוקים והוא עשנו‪ ...‬אז נקדמה! נקדמה פניו‬
‫בתודה! אני איתו‪ ...‬לגמרי איתו‪...‬‬
‫האדם כבר נמצא כאן בעולם הזה‪ ,‬הוא כבר בלאו הכי לא יכול‬
‫לשנות את התכניות של הרבש"ע‪ ...‬אז מה נותר לו? הדבר היחיד‬
‫שנותר לו זה לקבל החלטה‪ :‬או שאני מקבל את זה בשמחה‪...‬‬
‫ומוכן לקדמה פניו בתודה‪ ...‬או לעשות את זה בגרירת רגלים‬
‫ולהתמרמר ולהתבכיין‪...‬‬
‫זה כבר עונש כזה גדול ששמעון יכול להעניש את עצמו!‬
‫לעשות את אותה כברת דרך שראובן עשה‪ ...‬רק ראובן עשה את‬
‫זה בשמחה ובטוב לבב ושמעון בחר לעשות אותה בשברון לב‬
‫ובנרגנות‪...‬‬
‫זה כבר לא עניין של עבודת ה'‪ ...‬זה עניין של איכות חיים!‬
‫זה מה שמשה רבינו פונה אלינו בתחינה‪ :‬אל תקשו לבבכם‬
‫כמריבה‪ ...‬ארבעים שנה אקוט בדור ואומר עם תועי לבב הם והם‬
‫לא ידעו דרכי‪...‬‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪178‬‬

‫בני היקרים‪ :‬עבדו את ה' בשמחה! אבל לא רק בשמחה‬

‫מהסוג של מזמור לתודה‪ ...‬אלא בשמחה של לכו נרננה‪ ...‬שמחה‬
‫של "נקדמה" פניו בתודה‪...‬‬
‫ר' עזריאל טאובר זצ"ל תמיד היה מספר בהתרגשות על‬
‫חידוש נפלא שהתחדש לו ברגעי אימה‪ ...‬שפתאום הודיעו לו‬
‫בפתאומיות על נכד יקר ובר אוריין שנמצא במצב קשה ונשקפת‬
‫סכנה לחייו‪ ...‬ר' עזריאל מספר‪ :‬מיד טסתי לקבר רחל והתחלתי‬
‫להגיד תהילים‪ ...‬אבל כידוע‪ :‬מנהג ישראל לפני שמתחילים‬
‫להגיד תהילים אומרים‪ :‬לכו נרננה לה'‪ ...‬נקדמה פניו בתודה‪...‬‬
‫אמר ר' עזריאל‪ :‬פתאום קבלתי פלאש! פניתי לקב"ה ואמרתי‬
‫לו‪ :‬אני הולך להתפלל על הנכד שלי שיחיה‪ ...‬שיבריא‪ ...‬אנא‪...‬‬
‫מתחנן‪...‬‬
‫אבל רגע! רגע לפני שאני מתפלל עליו שנשמע ממנו בשורות‬
‫טובות‪ ...‬חשוב לי להבהיר לך אבא שבשמים‪ :‬נקדמה! נקדמה‬
‫פניו בתודה‪ ...‬אני כבר מראש אומר לך תודה על כל תוצאה‪...‬‬
‫אחרי עשר דקות הגיע טלפון‪" :‬ברוך דיין האמת‪ "...‬סיים ר'‬
‫עזריאל ואמר‪ :‬אמרתי לרבש"ע‪ :‬השגתי אותך! אמרתי לך תודה‬
‫רבה כבר לפני כן‪...‬‬
‫הסיפור הזה מפעים! אבל הוא קצת גדול עלינו‪ ...‬סו"ס אנחנו‬
‫לא מדברים על טרגדיות ולא על דאגות אימה של מי יודע מה‪...‬‬
‫אנחנו מדברים על ההתמודדויות היומיומיות‪ ...‬על רשימת הישגים‬
‫‪179‬‬ ‫'נקדמה' פניו בתודה ‪ -‬תודה 'מראש'‬

‫שרציתי להספיק בטווח הזה‪ ...‬ואנא ה'‪ ,‬אני מאוד אודה לך אם‬
‫תעמוד בציפיות שלי! רגע‪ ...‬ואם לא‪ ...‬אם הרבש"ע לא יעמוד‬
‫בציפיות‪ ...‬אז מה? נו‪ ...‬אז מה אעשה‪ ...‬מה‪ ...‬אני לא אתפלל‬
‫מעריב באותו ערב? חס ושלום‪ ...‬אבל יתכן שאני אלך למעריב‬
‫טיפה יותר לאט כזה‪ ...‬מאוכזב כזה‪ ...‬כדאי לך רבש"ע‪ ...‬אם תתן‬
‫לי מה שאני רוצה‪ ...‬אני אהיה כ"כ מרוצה שאני ארוץ לתפילה‪...‬‬
‫אני אודה לך‪ ...‬אני אגיד נשמת‪...‬‬
‫אז הנה! על זה! לכאלו סיטואציות אנחנו צריכים לקחת את‬
‫הסיפור הזה‪ ...‬כן‪ ...‬אני מאוד רוצה שהפגישה תצליח‪ ...‬אני מאוד‬
‫רוצה שיהיה גמר טוב‪ ...‬ואני הולך להגיד על זה תהילים‪ ...‬אבל‬
‫רגע לפני כן אני מוסר מודעה‪ :‬רבש"ע‪ :‬נקדמה פניו בתודה! מה‬
‫שיהיה ומה שלא יהיה‪ ...‬אני איתך! אני בעזה"ש הערב ארוץ‬
‫למעריב בכל מצב‪ ...‬גם אם לא תעשה מה שרציתי‪ ...‬פרנציפ! כי‬
‫הוא אלוקינו ואנחנו עם מרעיתו וצאן ידו‪.‬‬
‫מה יכול להיות יותר גרוע מפגישה כושלת או כל מיני‬
‫הרפתקאות שאנחנו עוברים בחיים? שגם עוברים מ"ב מסעות‬
‫וגם עושים את זה בגרירת רגלים ונשארים עם תועי לבב הם‪...‬‬
‫"בואו נשתחווה ונכרעה נברכה לפני ה' עושנו"‪ ,‬בוא נקבל‬
‫החלטה שאני מוכנה להיות רעיה של ה'! אני איתך! ורק איתך!‬
‫בכל מצב ללא תנאים‪...‬‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪180‬‬

‫האם ברגע שנקבל על עצמנו לקבל באהבה‪ ...‬האם זה יגרום‬

‫שה' באמת יושיע אותנו? לא! אין שום הבטחה! פרנציפ לא! שזה‬
‫לא יכנס לעוד אחת מרשימת הסגולות‪ ...‬מה שכן‪ ...‬ברגע שנסכים‬
‫לקבל את ה'‪ ...‬מה שבטוח ה' קיבל כאן רעייה נאמנת! וברגע‬
‫שה' סו"ס מוצא רעיה נאמנת‪ ...‬כאן יש הבטחה‪ :‬היום אם בקולו‬
‫תשמעו‪ ...‬התיקון השלם מתקרב‪ ...‬ה' רוצה כבר להגיע לחדר‬
‫יחוד‪ ...‬אבל חסר לו רעיה‪ ...‬אם מישהו מוכן ל"נקדמה פניו‬
‫בתודה‪ ...‬בואו נשתחווה ונכרעה‪ "...‬אם כך‪ ...‬היום! היום זה קורה‪...‬‬
‫זה הדבר היחיד שמפריד בינינו לבין הגאולה השלימה‪ ...‬חיוך‬
‫ונכונות לקבל את ה' בשמחה ובטוב לבב מרוב כל ואז! אז נגאל‪.‬‬
‫‪181‬‬ ‫ישמחו במלכותך‬

‫ישמחו במלכותך‬
‫מאת הרב שמואל זאב פולק שליט"א‬

‫אם נרצה לסכם בשתי מילים את המסר שנכתב כאן בחיבור‬

‫זה‪ ...‬או יותר נכון‪ :‬אם נרצה לתרגם את זה לערך תורני רשמי‪...‬‬
‫העניין הוא שצריך להתחזק בקבלת שבת!‬
‫זה בטח נשמע לך מוזר‪ ...‬מי דיבר על קבלת שבת? מילה‬
‫אחת לא הוזכרה בחיבור זה על שבת קודש‪ ...‬אפילו לא בכיוון‪...‬‬
‫אז זהו שכן! בורא עולם החליט שביום שבת הוא רוצה אותנו‬
‫עם ידיים כפותות‪ ...‬אל תעבוד‪ ,‬אל תעשה כסף‪ ...‬אל תחמם מים‬
‫לשתיה‪ ,‬אל תתרחץ‪ ...‬אל תכתוב‪ ,‬אל תתקשר‪ ,‬כלום! אל תעשה‬
‫כלום! ככה בורא עולם החליט‪ ...‬נשמע די עגום‪...‬‬
‫אבל מה אפשר לעשות‪ ...‬בורא עולם גדול‪ ...‬ואם הוא החליט‬
‫"ויכולו השמים והארץ וכל צבאם‪ "...‬אני יכול להתווכח איתו??‬
‫מספיק לנו שביום ששי אדם הראשון חטא ואכל מעץ הדעת והוא‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪182‬‬

‫"חטף" על זה קללות על ימין ועל שמאל‪ ...‬זהו‪ ...‬אני יותר לא‬

‫מתחיל עם בורא עולם‪ ...‬אם הוא אמר שבת‪ ...‬אם הוא אמר‬
‫מחלליה מות יומת‪ ...‬אני לא מתחיל עם זה‪...‬‬
‫אבל לא! "ישמחו במלכותך שומרי שבת וקוראי עונג‪ ,‬עם‬
‫מקדשי שביעי‪ ,‬כולם ישבעו ויתענגו מטובך"‪ ,‬אף יהודי לא רואה‬
‫את השבת בעין העקומה הזו‪ ...‬אף יהודי לא מסוגל לסבול את‬
‫השורות האחרונות שכתבתי עד כאן‪ ...‬זה מקומם‪ ...‬נכון הרגיז‬
‫אותך מה שכתבתי?‬
‫למה? למה זה הרגיז אותך? מה פה לא נכו? וכי זה סוד‬
‫שבורא עולם כופת לנו את הידיים ואת הרגלים בשבת קודש‪?...‬‬
‫זה סוד של"ט אבות מלאכות זה משהו שבכל פסיעה אתה יכול‬
‫להיכשל בחמורה שבחמורות? כן!! הכל נכון‪ ...‬אבל מי רואה את‬
‫זה ככה?‬
‫אצל העם היהודי יש קבלת שבת! יהודי מקבל את שבת‬
‫בשמחה‪ ...‬יהודי מענג את השבת‪. ..‬מכבד את השבת‪ ...‬ישמחו‬
‫במלכותך! זה הסוד‪...‬‬
‫העבודה של שבת קודש זה לא רק לשבות‪ ...‬אלא לקבל את‬
‫השביתה הזו‪ ...‬וכלל ישראל מצליח כ"כ טוב לקבל את השביתה‬
‫הזו‪ ...‬ששבת נהפכת להיות היום הכי חביב והכי מתוק לנו‬
‫בשבוע‪ ...‬אותו שמירת שבת שכ"כ קשה לחילוני המופקר לקיים‬
‫אותו‪ ...‬הרי אצלנו זה היום שכל השבוע מחכים אליו‪ ...‬אין ילד שלא‬
‫‪183‬‬ ‫ישמחו במלכותך‬

‫מחכה לשבת‪ ...‬הצלחנו! הצלחנו לשווק לעצמנו את השבת‪...‬‬

‫הצלחנו להפוך את יום השביתה ליום הכי שמח וכיף במשך‬
‫השבוע‪...‬‬
‫זו העבודה שמוטלת עלינו בקבלת עול מלכות שמים!‬
‫פשוט לעשות קבלת שבת‪ ...‬כשקורה משהו ואתה מבין שה'‬
‫מזמין כאן משהו אחר‪ ...‬לקבל את זה ובשמחה! זה דבר שלא‬
‫מגיע מעצמו‪ ...‬זה משהו שצריך לעבוד עליו‪...‬‬

‫שתבין‪ :‬זה שאנחנו אוהבים את שבת קודש‪ ...‬זה לא הגיע‬

‫מעצמו‪ ...‬מישהו פה עבד שעות נוספות שזה יהיה היום הכי כיף‬
‫בשבוע‪ ...‬מישהו פה עבד במטבח שעות ארוכות בשביל שלא רק‬
‫ששבת לא תהיה יום של רעב ומחסור‪ ...‬אלא יום שיש בו את הכי‬
‫הרבה פינוקים‪ ...‬מישהו פה טרח בערב שבת בשביל שיהיה מה‬
‫לאכול בשבת‪...‬‬
‫זה בדיוק קבלת עול מלכות שמים!! ה' לפעמים מגיע ומציב‬
‫עובדות בשטח‪ ...‬אני רוצה כך וכך‪ ...‬והעבודה שלנו זה פשוט‬
‫לדאוג להיות איתו שם בשמחה‪ ...‬צריך לעבוד על זה‪...‬‬

‫לפניך דוגמא משעשעת‪ :‬יענק'ל יום אחד נכנס לחנות‬

‫פלאפל‪ ...‬כן‪ ...‬שואל המוכר‪ -‬מה לשים לך בפיתה??‬
‫יענקלה מתחיל להסתכל בעיון מה יש פה 'מעניין‪ '...‬אז ככה‪:‬‬
‫שים לי חמוצים‪ ...‬קצת בצל‪ ...‬גם חצילים‪...‬‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪184‬‬

‫ואז לפתע יענקלה שומע קול מאחוריו‪ ...‬לא פחות ולא יותר‬
‫בורא עולם בכבודו ובעצמו מתגלה אליו תוך כדי מילוי הפיתה‬
‫ולוחש לו באוזן‪ :‬יענקלה שלי‪ ...‬כה אמר ה'‪ :‬תבקש מהמוכר‬
‫שישים לך סחוג בפיתה! כדאי לך‪ ...‬זה יהיה לך טעים‪ ...‬אני אומר‬
‫לך‪ ...‬להנאתך ולטובתך‪...‬‬
‫יענקלה מסתובב אחורה‪ ...‬מה‪ ...‬בורא עולם? בורא עולם‬
‫בכבודו ובעצמו מציע לי לשים סחוג בפיתה?‬
‫רגע רגע בורא עולם‪ ...‬אין בעיה! אני מסכים‪ ,‬בקשת ממני‬
‫לשים סחוג‪ ,‬אני שם! אבל רגע‪ ,‬אני רוצה לעשות פה סדר‪ ...‬אני‬
‫רוצה שתסביר לי בורא עולם‪ ...‬אני רוצה להבין‪:‬‬
‫אם זה למענך יתברך‪ ...‬אם לך יתברך יש עניין שיהיה לי סחוג‬
‫בפיתה‪ ...‬בשמחה‪ ...‬בטח‪ ...‬למענך יתברך אני מוכן גם לשים‬
‫פלפל חריף‪ ...‬אפילו 'שיפקע' אש‪ ...‬כי למענך יתברך אני גם מוכן‬
‫לאכול גחלי רתמים‪ ...‬אז סחוג‪ !?...‬מה השאלה‪...‬‬
‫אבל! אם אתה יתברך מבקש ממני לשים סחוג‪ ...‬למה? כי‬
‫'כדאי לי‪ '...‬כי‪ ...‬כדי ש‪'-‬לי יהיה טעים‪ '...‬אם זה בשבילי‪ ...‬אז‬
‫תודה רבש"ע‪ ...‬אני מוותר‪ ...‬אני במקרה לא כ"כ אוהב סחוג‬
‫בפיתה‪ ...‬אני לא אוהב חריף‪ ...‬אז אנא רבש"ע‪ :‬אם זה בשבילי‪,‬‬
‫אז תן לי לבחור מה טוב בשבילי‪...‬‬
‫האם יענקלה צודק? פעם הייתי בטוח ש‪-‬כן‪ ...‬אז זהו שלא!‬
‫מתברר ש‪-‬לוי יצוייר שה' כביכול 'אוהב' סחוג‪ ,‬אז הוא רוצה‬
‫‪185‬‬ ‫ישמחו במלכותך‬

‫שגם אני 'אוהב' סחוג‪ ...‬והוא לא רוצה שאני אוהב את זה ממקום‬

‫של פולחן‪ -‬למענו יתברך‪ ...‬לא! דווקא ל!! הוא רוצה שאני באמת‬
‫אוהב את זה‪...‬‬
‫איפה גיליתי את הסוד הזה?‬
‫בניסיון החשוב ביותר‪ ,‬שהצמיח את אברהם אבינו‪ ,‬הניסיון‬
‫הראשון שכתוב בתורה‪ ,‬מה כתוב שם?‬
‫'ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך‪ ...‬ודורשים חז"ל‪ :‬לך לך‪-‬‬
‫להנאתך ולטובתך'‪.‬‬
‫והשאלה שכמובן מתבקשת מאליה‪ :‬אם ה' בכבודו ובעצמו‬
‫אומר לאברהם‪ :‬כדאי לך! אז איפה פה הניסיון? הרי אם יועץ‬
‫השקעות מומחה היה אומר לי בבירור שכדאי לי להשקיע‬
‫באיזשהו מקום‪ ,‬הרי הייתי הולך על זה כי‪ ...‬כי כדאי לי‪ ...‬אז אם‬
‫הקב"ה מציע לאברהם ואומר לו בפירוש‪' ,‬לך לך'‪' -‬לך על זה'‪,‬‬
‫זה משתלם לך‪ ...‬אז איפה פה הניסיון? איפה פה ההקרבה למענו‬
‫יתברך?‬
‫והתשובה היא כך‪ :‬הקב"ה פונה אליו ואומר לו‪ :‬לך לך! אבל‬
‫לא בשבילי‪ ...‬תלך להנאתך ולטובתך‪...‬‬
‫פה אברהם אבינו כביכול מסתבך‪ :‬רבש"ע‪ ...‬אם אתה רוצה‬
‫שאני אלך למענך‪ ...‬בשמחה‪ ...‬אני כבר אחד כזה שקפצתי‬
‫לכבשן האש למענך‪ ...‬אז ללכת למענך? בטח‪ ...‬זה קטן עלי‪...‬‬
‫אבל פה אתה פתאום אומר לי‪ :‬לא! אל תלך בשבילי‪ ...‬לך‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪186‬‬

‫להנאתך ולטובתך‪ ...‬נו‪ ...‬אם זה בשבילי!? להנאתי ולטובתי?‬

‫נו‪ ...‬עזוב‪ ...‬איך מוייחל‪ ...‬אם אתה יתברך באמת חושב על‬
‫הנאתי וטובתי‪ ...‬אז תן לי‪ ...‬תן לי להישאר כאן‪ ...‬מאכמער‬
‫אטוייבע‪ ...‬אני 'מוותר על התענוג‪.'...‬‬
‫זה! זה בדיוק הניסיון של אברהם אבינו‪ ...‬להסכים ליהנות ממה‬
‫שה' רוצה שאני אהנה‪.‬‬
‫היות ואתה אברהם אבינו‪ -‬אתה הבן זוג שלי‪ ...‬אנחנו חיים‬
‫ביחד‪ ...‬וכעת בשלב זה אנחנו חיים ביחד בחרן‪ ,‬ואני‪ -‬בורא עולם‬
‫רוצה כעת לצאת מכאן וללכת למקום אחר‪ ,‬ו‪ ...‬ואני רוצה שגם‬
‫אתה תרצה! והפעם לשם שינוי אני לא רוצה שזה יגיע ממקום‬
‫של הקרבה! לא! אני רוצה שאתה בעצמך תרצה את זה‪ ...‬תכנס‬
‫לזה‪ ..‬תהיה בעניין‪ ...‬שזה יגיע אצלך ממקום של 'הנאתך וטובתך'‪,‬‬
‫האם אתה מסכים?‬
‫זה! זה הניסיון של אברהם אבינו! ללכת כעת עם ה'‪ ,‬והפעם‬
‫לא ממקום של התמסרות והקרבה‪ ...‬אלא להיכנס לזה‪ ...‬והיות וה'‬
‫רוצה את זה‪ ...‬אז גם אני נכנסתי לעניין וגם אני רוצה את זה‬
‫מצידי‪...‬‬
‫למה? בעצם מה העניין? מה פה ה'פרנציפ' הגדול? מה זה‬
‫כ"כ משנה אם אברהם מוכן ללכת אחרי ה' ממקום של הקרבה‬
‫או שהוא עושה את זה ממקום של 'הנאתך וטובתך'?‬
‫אז הנה‪ :‬תקשיב טוב טוב‪ :‬כתוב כאן יסוד מהותי מאין כמותו‪:‬‬
‫‪187‬‬ ‫ישמחו במלכותך‬

‫שתבין‪ :‬מערכת יחסים שלנו עם ה' היא מאד מקבילה ומזכירה‬

‫את מערכת היחסים של חיי נישואין‪...‬‬
‫בחיי נישואין‪ ,‬פעם בשנה או פעם בחצי שנה‪ ...‬לפתע‬
‫מתעוררת איזה סיטואציה בלתי צפויה של מצב חירום שאחד‬
‫מבני הזוג לא חש בטוב ח"ו וכדו' וכאן נדרש מהבן זוג להפגין‬
‫נאמנות! להתמסר ולהקריב את כל כולו למען השני וללא תנאים‬
‫וללא תמורה‪ ...‬הבעל עוזר לאשתו וקונה לה ומשקיע בשבילה‬
‫למרות שהוא יודע שהיא לא הולכת להכין ארוחת צהרים‬
‫בשבועיים הקרובים וכדו'‪ ..‬זה בהחלט מפגן עוצמתי של נאמנות!‬
‫המפגן הזה הוא טוב בשביל 'פעם ב‪' !'...‬פעם ב‪ '....‬יש בהחלט‬
‫עניין לבטא ולהפגין שהקשר בינינו הוא נתינה לשם נתינה‪ ,‬אהבה‬
‫ללא תנאים‪ ,‬קשר של נאמנות גמורה‪.‬‬
‫אבל! ביום יום‪ ...‬בחיים השגרתיים זה‪ ...‬זה 'לא קשור'! יתכן‬
‫שזה אפילו 'לא במקום' ולא לעניין‪ ,‬אדרבה‪ ,‬לו יצוייר זוג צעיר‪,‬‬
‫שהבת זוג היא כ"כ נפלאה וכזו מתמסרת לבעלה‪ ...‬עד כדי‬
‫שהיא מוכנה להקריב ולמחוק את כל כולה בשבילו‪ ...‬הוא שואל‬
‫אותה‪ :‬מה את אוהבת? לא! כלום! אני לא בתמונה‪ ...‬אני דואגת‬
‫רק ל‪-‬מה שאתה אוהב‪ ...‬ואז יום אחד הוא שואל אותה‪ :‬אני רוצה‬
‫לנסוע לבני ברק‪ ...‬האם את רוצה גם לנסוע? והיא עונה לו‪ :‬מה‬
‫בכלל השאלה‪ ...‬כן רוצה‪ ...‬לא רוצה‪ ...‬אני לא הנושא‪ ...‬אני לא‬
‫רוצה שום דבר‪ ..‬אני רוצה רק להתמסר אליך‪...‬‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪188‬‬

‫בינינו‪ ...‬זו מערכת יחסים לא תקינה! עם כל הכבוד לגברת‬

‫שהיא כ"כ מוכנה להתמסר לבעלה‪ ...‬אבל בעלה הפסיד! הוא‬
‫בודד‪ ...‬למעשה בשורה התחתונה אין לו אשה‪ ...‬בל נשכח שהוא‬
‫רצה אותה בתור בת זוג‪ ...‬ותכל'ס במקום לקבל בת זוג הוא קיבל‬
‫'שהאידית‪ '...‬הוא קיבל אשה שמחקה את כל האישיות שלה‬
‫למענו‪ ...‬היא כמו 'קרבן עולה' שכולה כליל לאישים למענו‪ ...‬הוא‬
‫נשאר לבד! אין לו בן זוג! זו לא מערכת נישואין אידיאלית‪ ...‬עם‬
‫כל הרצון הטוב‪ ,‬אותה אשה לא זכתה להיות האישה הכי טובה‪.‬‬
‫נו‪ ...‬אם ככה‪ :‬אז מה כן טוב ונכון לעשות? סו"ס הרי מקובלנו‬
‫ש'איזו אשה כשרה? שעושה רצון בעלה'‪ ,‬ופתאום אומרים לי‬
‫שלא! שלבטל את עצמי לגמרי לגמרי לבעלי זה לא טוב‪ ...‬אז מה‬
‫כן טוב ונכון?‬
‫אז הנה! הדרך האידיאלית והאשה הטובה ביותר‪ ...‬זו האשה‬
‫שכשבעלה שואל אותה נניח 'את רוצה לבא לבני ברק'? היא‬
‫עונה לו‪ :‬כן‪ ...‬בא ניסע‪' ...‬יהיה טוב‪'...‬‬
‫אבל רגע‪ ...‬עד כמה שידוע לי את לא אוהבת להסתובב לבני‬
‫ברק‪?...‬‬
‫לא‪ ...‬אל תדאג‪ ...‬אני אסתדר שם‪ ...‬אני אלך לבקר אצל הבת‬
‫דודה‪ ...‬יש לי כמה קניות שאני דוחה אותם וצריך לעשות אותם‪...‬‬
‫ואם אתה כבר רוצה לנסוע לבני ברק‪ ...‬אז אני אנצל את‬
‫ההזדמנות ואכנס לחנויות‪ ...‬בקיצור‪ :‬אם אתה כבר רוצה‪ ...‬אז גם‬
‫‪189‬‬ ‫ישמחו במלכותך‬

‫אני כבר אמצא מה לעשות שם‪ ...‬ולכן בסוף גם אני רוצה‪...‬‬

‫האם שמת לב? כאן יש תקשורת! יש פה אשה שהאמת היא‬
‫שהיא לא כ"כ אוהבת לנסוע לבני ברק‪ ...‬אבל ברגע שבעלה רצה‬
‫לנסוע לבני ברק‪ ...‬היא לא ביטלה את דעתה ונסעה איתו כצאן לטבח‬
‫יובל! אלא היא הצליחה גם לרצות‪ ...‬היא הצליחה לגרום לעצמה שגם‬
‫היא תרצה‪ ...‬היא מצאה כל מיני דברים שבדיוק מסתדרים שגם לה‬
‫יהיה נחמד ומתאים בדיוק עכשיו להיות בבני ברק‪...‬‬
‫אה‪ ...‬אבל רגע רגע‪ ...‬מה עם מפגן הנאמנות העוצמתי? איפה‬
‫פה ההתמסרות‪ ...‬תקשיב בעלי היקר‪ :‬האמת היא שאני שונאת‬
‫את בני ברק! אבל למענך? אני מוכנה לעשות את הדברים הכי‬
‫קשים בשבילך? אם אתה רוצה לנסוע לבני ברק‪ ...‬אני מוכנה‬
‫אפילו להיכנס לפאגאז' של האוטובוס‪ ...‬העיקר ללכת אחריך?‬
‫לא! ביום יום זה לא נכון! זה אפילו לא מתקבל בצורה טובה‪...‬‬
‫הבעל לא מחפש כזה דבר‪ ...‬הבעל צריך מישהי שיהיה לה רצון!‬
‫ושהיא תרצה מה שהוא רוצה! נכון שלפעמים יש מפגני הקרבה‬
‫עוצמתיים‪ ,‬אבל ביום יום הוא רוצה שגם הרצון שלה יהיה עם‬
‫הרצון שלה‪...‬‬
‫בדיוק על זה נאמר 'ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל'‪,‬‬
‫ה' לא מחפש בן זוג שכל היום תקריב למענו ותסכים להתייגע‬
‫ולמות בשבילו‪ ...‬אדרבה‪ ...‬ביום יום ה' רוצה שאני ארצה את מה‬
‫שהוא רוצה! אם יש סיטואציה מסוימת שה' רוצה אותנו באיזה‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪190‬‬

‫'בני ברק' כזה‪ ...‬אז עיקר העבודה שלנו זה לגרום לעצמנו גם‬
‫לרצות להיות שם‪ ...‬ולהיות שם לא ממקום של התבטלות לרצון‬
‫ה'‪ ...‬אלא לגרום שזה יהיה באמת מתאים לי‪) ...‬בדיוק כמו ה'רעיה'‬
‫האידיאלית שמרגיעה את בעלה‪ ...‬זה בסדר‪ ...‬יש לי מה לעשות‬
‫בבני ברק‪ ...‬תרגיש נוח‪ ...‬טוב לי ללכת לאיפה שאתה רוצה(‪.‬‬
‫וממילא! אם ה' רצה שאני כעת אשאר רווקה‪ ...‬אז הדבר הנכון‬
‫ביותר זה להיות יצירתית ולמצא דברים מסוימים שאפשר לעשות‬
‫אותם רק בתור רווקה‪ ...‬אם ה' רוצה אותנו בתחנה מסוימת‬
‫בחיים‪ ...‬מחכים לילדים‪ ...‬אם מאד רוצים תמיד אפשר להיות‬
‫יצירתי ולמצא דברים שאפשר לאהוב אותם במצב הנוכחי‪...‬‬
‫ה' לא מחפש בת זוג שתלך אחריו לבני ברק כי היא מחקה את‬
‫עצמה והיא מוכנה להיגרר אחריו כצאן לטבח‪ ...‬ה' לא מחפש בת‬
‫זוג מחוקה! ה' רוצה בן זוג שיהיה! שיהיה כאן! שיהיה 'בעניין'‪.‬‬
‫ולכן אומר הקב"ה לאברהם‪ :‬אני רוצה שזה יהיה 'להנאתך‬
‫ולטובתך'‪ ,‬אני רוצה שתמצא גם עניין אישי ב'לך לך' הזה‪ ...‬על‬
‫משקל הגברת שאומרת לבעלה‪ ...‬כן‪ ...‬מצאתי בדיוק משהו שאני‬
‫צריכה בבני ברק‪.'...‬‬
‫הקב"ה מבקש "לך לך מארצך וממולדתך וכו'" אבל לא‬
‫סתם! תאהב את זה! תעשה שזה יהיה לך הנאה‪ ...‬תגרום שזה‬
‫יהיה נחמד לך‪ ...‬תגרום שלאן שה' רוצה שתלך‪ ...‬בדיוק גם אתה‬
‫רוצה ללכת לשם‪...‬‬
‫‪191‬‬ ‫ישמחו במלכותך‬

‫אדם הראשון מלמד אותנו לדורות‪ :‬ביום ששי ה' הורה לי שלא‬
‫לאכול מעץ הדעת‪ ...‬ומה אני עשיתי? אז עזבו‪ ...‬עזבו כעת מה‬
‫אני עשיתי‪ ...‬אני כעת מלמד אתכם מכאן ולהבא‪ ...‬מה אתם‬
‫תעשו! איך אתם תצליחו לעמוד בניסיון שאני לא עמדתי בו‪ ....‬מה‬
‫יקרה אם באחרית הימים שוב הקב"ה ישתול מלא מלא עצים של‬
‫עץ הדעת ומידע וחשיפה‪ ...‬והוא ידרוש ממכם לא להתקרב לעץ‬
‫הדעת‪ ...‬מה תעשו?‬
‫אז דבר ראשון‪ :‬אני כמובן מזהיר אתכם לא לחזור על הטעות‬
‫שלי‪ ...‬אל תעיזו לאכול מעץ הדעת! אל תעיזו להיחשף לעץ‬
‫הדעת של דורנו‪ ...‬אבל עדיין זה לא מספיק! לא מספיק‪ -‬לא‬
‫לאכול מעץ הדעת‪ ...‬כי כעת בשבת קודש אני מבין מה היה חסר‬
‫לי כדי להתגבר אז ביום ששי‪ ...‬כי כעת בשבת קודש שה' שוב‬
‫ביקש ממני לפרוש אמנם לא מעץ הדעת אבל ממלאכה‪ ...‬הפעם‬
‫למדתי לשמוח בזה! למדתי לקיים "ישמחו במלכותך‪ "...‬מזמור‬
‫שיר ליום השבת‪ ...‬רק ככה הצלחתי לעבור שבת שלימה בקיום‬
‫רצון ה'‪...‬‬
‫גם אתם! באחרית הימים‪ ,‬כששוב פעם ה' יעמיד אתכם מול‬
‫ניסיון עץ הדעת‪ ...‬לא מספיק שתתגברו‪ ...‬לא מספיק שאתה‬
‫ואשתך תעמדו כמו אדם וחווה בשעתו ותתבשלו מול נחש‬
‫הקדמוני שנושף לכם בעורף ומשכנע אתכם שוב ושוב לא מות‬
‫תמותון‪ ...‬נו‪ ...‬כמה אפשר להחזיק מעמד בלעמוד ממרחק אפס‬
‫מול עץ הדעת בו בזמן שהנחש הקדמוני הוא עד כדי כך אגרסיבי‬
‫לאסורים צאו‬ ‫‪192‬‬

‫שהוא לא מתבייש לדחוף את חווה בכח שלכה"פ תגע בעץ‬

‫הדעת ותראה ש"הוא לא נושך‪ ."...‬כן‪ ...‬היום זו ההגדרה‪ ,‬היצר הרע‬
‫קיבל רשות לדחוף אותנו בכח לרשת‪ ...‬הוא מכריח אותנו‬
‫להיחשף בהיתר‪ ...‬וא"כ אז הלאה‪ ...‬היות ונגעת וראית שלא קרה‬
‫כלום‪ ...‬אז בא נתקדם לשלב של אכילה וחשיפה אסורה )כמה‬
‫אפשר להחזיק מעמד מול עץ הדעת כשאתה כל הזמן מתחכך מולו והנחש‬
‫הקדמוני וגונדא דיליה חגים על נשמתך ולא נותנים מנוחה?(‪.‬‬
‫אז מה כן? לוחש לנו אדם הראשון‪ ...‬ישמחו במלכותך! תעשו‬
‫מזה שמח‪ ...‬כמו שנחש הקדמוני יודע להיות דומיננטי ולגרות‬
‫אתכם עם המון צבעים ססגוניים לעבור על רצון ה'‪ ...‬אתם גם‬
‫צריכים להיות דומיננטיים‪ ...‬אתם גם צריכים להפעיל שמחה‬
‫ואקשן ומצב רוח בקיום רצון ה'‪ ...‬לעשות הכל שזה יהיה טוב‪ ...‬ולא‬
‫יהיה חסר‪ ...‬ולמה? כי אם ה' רוצה אותנו בלי עץ הדעת‪ ...‬אנחנו‬
‫צריכים להיות שם איתו! וזה חייב להיות נחמד!‬
‫תבין‪ :‬מול עץ הדעת אדם הראשון לא החזיק מעמד אפילו‬
‫שעה אחת‪ ...‬ואילו שבת קודש שלימה הוא כן החזיק מעמד‪...‬‬
‫איך? מזמור שיר ליום השבת! ביום ששי הוא רק ידע שאסור לו‬
‫לנגוע בעץ הדעת‪ ...‬אבל בשבת הוא הוסיף שם שמחה וחיבור‪...‬‬
‫לא רק שאסור לעשות מלאכות‪ ...‬אלא יש כאן ישמחו במלכותך‪...‬‬
‫עובדים על זה‪ ...‬שיהיה לנו טוב פה‪...‬‬
‫‪193‬‬ ‫ישמחו במלכותך‬

‫בניו ובני בניו אתו‪ ,‬בנתיו ובנות בניו וכל זרעו הביא אתו מצרימה‪.‬‬
‫)בראשית פרשת ויגש פרק מו פסוק ז( ‪ -‬אחר שאמר בסמוך יעקב וכל‬
‫זרעו לא היה צריך לומר פעם ב' בניו ובני וגו'‪.‬‬
‫עוד צריך לדעת למה הפסיק בין בניו ובני בניו לבין בנותיו ובנות‬
‫בניו וכל זרעו בתיבת אתו‪ ,‬ולא הספיק במה שאמר לבסוף הביא‬
‫אתו מצרימה‪.‬‬
‫אכן כוונת הכתוב הוא שבא להודיע כי יש הפרש בין בני יעקב‬
‫בירידתם למצרים כי יש מהם שבאו ברצונם לקבל גזירת מלך בלב‬
‫שלם ויש מהם שהיו חוככים להתעכב מרדת לכור הברזל‪ ,‬וציינם‬
‫הכתוב מי ומי ההולכים לפרוע שטר חוב הגלות מרצונם‪ ,‬ואמר‬
‫בניו ובני בניו אתו פירוש אלו לא הוצרך להביאם הוא אלא הם‬
‫מעצמם באו אתו בדומה לו‪ ,‬ואחר כך סדר אותם שלא באו מרצונם‬
‫עד שהוצרך יעקב להורידם בעל כרחם‪ ,‬והוא אומרו בנותיו ובנות‬
‫בניו וכל זרעו פירוש בני בני בניו אלו הביא אתו מצרימה פירוש‬
‫הוא הביאם לא לרצונם באו‪.‬‬
‫וראיתי לתת לב לדבריהם ז"ל )שמו"ר פ"א( שאמרו שכל זמן שאחד‬
‫מיורדי מצרים קיים לא התחיל השעבוד דכתיב )שמות א'( וימת‬
‫יוסף וגו' וכל הדור ההוא פירוש שירדו מצרים אז התחיל השעבוד‪,‬‬
‫כי אולי שזה היה להם לתשלום קבלת גזירת מלך ברצון פקע מהם‬
‫השעבוד כי סמא דיסורי קבולי‪ .‬והעד הנאמן לזה גם כן כי יוכבד‬
‫וסרח בת אשר היו מיורדי מצרים )ב"ר פ' צ"ד( ובימיהם היה‬
‫השעבוד‪ ,‬והטעם הוא לצד שהביאם יעקב ולא מרצונם‪ ,‬ועיין‬
‫בדברי הזוהר )ויקהל קצח א( בפירוש פסוק אשרי שאל יעקב בעזרו‬
‫שברו על ה'‪.‬‬
‫)אור החיים שם(‬