‫סיכום מאמרים בקורס תורת הענישה‪:‬‬

‫‪ )1‬סיכום למאמר "בית הסוהר כמוסד כוללני"‪:‬‬

‫א‪ .‬המאפיינים של מוסד כוללני‬
‫‪ -‬כל האספקטים של החיים המתנהלים באותו מקום תחת סמכות אחת‪.‬‬
‫‪ -‬כל הפעולות נעשות בנוכחות מתמדת של אנשים אחרים וכולם זוכים לאותו יחס ומחויבים‬
‫לעשות את אותו הדבר‪.‬‬
‫‪ -‬סדר היום מתוכנן מראש‪ ,‬הפעולות מבוקרות בקפדנות ומשתדלים לא להשאיר פרקי זמן‬
‫"מתים" בלו"ז היומי‪.‬‬
‫‪ -‬כל פעילות מתוכננת מראש להשגת מטרה מרכזית אחת (שיקום‪ ,‬חינוך‪ ,‬ענישה‪ ,‬הכשרה‬
‫מקצועית וכו')‪.‬‬
‫‪ -‬ישנם מחסומים בולטים המפרידים בין המוסד לבין הסביבה החיצונית (מחסומים פיזיים‪,‬‬
‫תרבותיים‪ ,‬סימבוליים)‪.‬‬
‫את המאפיינים האלו ניתן לסכם בשלושה ממדי כוללנות‪:‬‬
‫‪ .1‬ממד הסגירות‪.‬‬
‫‪ .2‬ממד הרגימנטלי (פיקוחי)‪.‬‬
‫‪ .3‬הממד הקיבוצי (חוסר פרטיות)‪.‬‬
‫‪ -‬המוסדות הכוללניים שונים ביניהם במידת הדומיננטיות של כל אחד מהממדים‪ ,‬כשבבית הכלא‬
‫ממד הסגירות הוא החשוב ביותר‪.‬‬
‫תכונות נוספות המאפיינות חיים במוסד כוללני (בייחוד בית כלא)‪:‬‬
‫‪ °‬הפרדה חדה בין עולם הסגל ועולם החוסים‪ -‬הפרדה גאוגרפית והפרדה מבחינת כללי התנהגות‪,‬‬
‫הזכויות והחובות‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬קיים קונפליקט בסיסי בין שני העולמות‪.‬‬
‫‪ °‬מערכת סמכותית מיוחדת‪ -‬סמכות הסגל מתבטאת בכל תחומי חיי החוסים וכל פעילותם‬
‫היומיות מותנות באישור הסגל ובפיקוחו‪ .‬גם מערכת התגמולים והעונשים מיוחדת‪ ,‬בכך שאין‬
‫הפרדה בין תחומי החיים וניתן להשתמש בענישה מתחום אחד לתחום אחר‪ .‬לדוגמא‪ -‬אדם שלא‬
‫עובד טוב לא יראה את משפחתו וכו'‪.‬‬
‫‪ °‬עבודה ללא הכנסה‪ -‬העבודה אינה משמשת כמקור הכנסה ולכן גם המשכורות אינן ראליות‪.‬‬
‫מטרת העבודה בעיקרה הינה לשיקום‪ ,‬חינוך‪ ,‬ענישה והשתתפות באחזקת המקום‪.‬‬
‫‪ °‬אין אפשרות לקיים חיי משפחה במקום‪.‬‬
‫ב‪ .‬הסתגלות לחיים בבית הכלא‪:‬‬
‫‪ .1‬תהליך הפשטה‪ -‬אסיר נכנס לבית הכלא ועובר תהליך מיוחד בו מפשיטים אותו מעברו‬
‫וממטענו החברתי‪-‬תרבותי שהיה לו בחוץ‪ .‬תהליך ההפשטה כולל הפשטה פיזית‪ :‬לקיחת חפציו‬
‫האישיים וקבלת מערכת ביגוד אחידה והפשטה אישיותית‪ :‬טיהור החוסה (האסיר) מעברו בחוץ‬
‫ללא התחשבות במעמדו החברתי הקודם וללא יחס מיוחד‪.‬‬
‫‪ -‬תהליך ההפשטה פוגע בדימוי העצמי של החוסה ומטרת הסגל היא כפולה‪ :‬בעיקר התהליך‬
‫מתבצע כדי להקל על תהליך הפיקוח על האסיר ובנוסף משמש התהליך למטרות טיפוליות כאשר‬
‫זהות האסיר והרגליו הישנים נתפסים כלא בריאים ומנסים לשחררו מהם‪.‬‬
‫הקשיים העיקריים של האסיר החדש‪" -‬כאבי מאסר" (סייקס)‪:‬‬
‫› אובדן חירות‪ -‬כתוצאה מסגירות המוסד וניתוק הקשר עם החוץ בנוסף לאובדן חופש הפעולה‬
‫בתוך המוסד עצמו‪.‬‬
 ‫› אובדן טובים ושירותים‪ -‬רמת החיים שבכלא נמוכה מרמת החיים שבחוץ והטבות ושירותים‬
‫שהאסיר היה רגיל אליהם אינם מסופקים לו בכלא‪.‬‬
‫› אובדן אפשרות לקיים יחסי מין הטרוסקסואלים‪ -‬מתפתחים משכבי זכר או יחסיים לסביים‬
‫בקרב נשים‪.‬‬
‫› אובדן ביטחון‪ -‬האסיר אינו מוגן מספיק מפני אסירים אחרים שאיתם הוא חי ולעיתים חייב‬
‫להיכנע לדרישות החזקים‪.‬‬
‫› אובדן אוטונומיה‪ -‬החוסה כפוף לסדר יום קפדני ואינו יכול להחליט בחופשיות על מעשיו‪.‬‬
‫‪ .2‬דרכי הסתגלות‪-‬‬
‫› נסיגה‪ -‬האסיר נסוג לעצמו‪ ,‬מתעניין בגופו ומתנתק מהסביבה‪.‬‬
‫› מרידה‪ -‬האסיר מסרב לשתף פעולה עם הסגל ולמלא את הכללים‪ .‬הוא נענש בתדירות גבוהה על‬
‫הפרת הוראות הסגל‪ ,‬אך מבחינתו הוא מוכיח לעצמו שאף אחד לא יכול לשבור אותו‪.‬‬
‫› קולוניזציה‪ -‬תהליך בו האסיר משלים עם המצב ומנסה להפיק את המירב מהמצב הקיים (את‬
‫ההטבות המרביות שיכול לקבל מהתנהגות טובה וכו') תוך הסתפקות במעט והפגנת שביעות רצון‪.‬‬
‫› המרה‪ -‬האסיר מקבל את מערכת הערכים של הסגל באופן מוגזם‪ ,‬משחק את תפקיד האסיר‬
‫האידיאלי הממלא את הוראות הצוות ואף מסייע לאנשי הסגל במילוי תפקידם‪.‬‬
‫› צינון יחסים‪ -‬צורת הסתגלות הנפוצה והמוצלחת ביותר שכוללת גם שילוב אופורטוניסטי של כל‬
‫דפוסי ההסתגלות האחרים‪ .‬בצורה זו של ההסתגלות‪ ,‬שומר האסיר על קור רוח ו‪"-‬מצנן" את‬
‫מעורבותו הרגשית ונעשה ציני כלפי המתרחש סביבו‪ ,‬כולל מצבו‪ .‬אין ניתוק מלא מהסביבה אלא‬
‫הורדת מידה המעורבות הרגשית‪.‬‬
‫‪ .3‬קוד החוסים‪ -‬מערכת נורמות מסוימות וכללי התנהגות המתפתחים בקרב האסירים בבית‬
‫הכלא כשהמגמה היא לווסת את ההתנהגות שלהם והיחסים בינים‪ .‬הנורמות נוצרות ע"י‬
‫האסירים ולעיתים עומדות בסתירה לנורמות הסגל‪.‬‬
‫הנורמות העיקריות בקוד החוסים‪:‬‬
‫א‪ .‬נאמנות לחברים‪ -‬קיימת אזהרה ביחס להתערבות באינטרסים של חוסים אחרים והחמרה בכל‬
‫הקשור להלשנה ומסירת מידע לסגל‪ .‬על האסירים ליצור חזית מאוחדת כנגד הסוהרים‪.‬‬
‫ב‪ .‬הימנעות מסכסוכים‪ -‬מערכת כללים הקשורה להימנעות מקטטות וויכוחים עם חוסים אחרים‪,‬‬
‫במיוחד יש להפחית את החיכוכים הרגשיים‪.‬‬
‫ג‪ .‬הימנעות מניצול לרעה של שימוש בכוח‪ -‬אסור לחוסים לנצל איש את רעהו בשימוש בכוח‪ ,‬ריב‬
‫או תחבולה וישנה דרישה לחלוק הטבות וצרכים בהדדיות מאוזנת ולא ליצור מונופול על רכוש‪.‬‬
‫ד‪ .‬שמירת ה‪"-‬אני"‪ -‬על האסיר לשמור על אינטגרציה באישיותו ועליו לדעת לסבול בכבוד ולעמוד‬
‫במצבי לחץ תוך חיסון עצמי‪.‬‬
‫ה‪ .‬יחס לסגל‪ -‬יש להתייחס לסגל בחשד ובחוסר אמון ובכל מצב קונפליקטואלי יש לראות את‬
‫הסגל כטועה ואין לאסירים להיות קונפורמיים לערכים של עבודה קשה וכניעה לסמכות‪.‬‬
‫‪ -‬כל אסיר מצופה לפעול ע"פ הנורמות הללו אך ברור שלא כולם מקבלים אותן באותה המידה‪.‬‬
‫לאסירים רבים קבלת הנורמות כרוכה בשינוי חשוב בדפוסי ההתנהגות הרגילים שלהם בכדי‬
‫להסתגל למקום ולקיים חיים תקינים עם האסירים הנוספים‪.‬‬
‫‪ .4‬שינויים בדפוסי ההתנהגות‪ -‬חוקרים רבים בחנו את תהליך שינוי דפוסי התנהגות האסיר‬
‫במשך תקופת מאסרו‪.‬‬
‫‪ °‬קלמר‪ -‬מצא קו ליניארי בקשר שבין משך שהותו של האסיר בכלא ומידת הקונפורמיות שלו‬
‫לנורמות החברה בחוץ‪ .‬ככל שהאסיר נמצא זמן רב יותר בכלא‪ ,‬התנהגותו שונה יותר ממה‬
‫שהייתה לפי שנכנס‪ .‬שינוי זה נוצר כתוצאה מהסתגלותו לתנאים המיוחדים שבכלא ותהליך זה‬
‫מכונה ע"י קלמר‪" :‬פריזוניזציה"‪.‬‬
 ‫‪ °‬ווילר‪ -‬מצא עקומת ‪ U‬בהקשר שבין אותם משתנים‪ .‬מממצאיו עולה כי בתקופה הראשונה‬
‫למאסר קיימת התרחקות מהנורמות וההרגלים שהיו לאסירים בחוץ אך קיימת חזרה לאותן‬
‫נורמות לקראת השחרור‪.‬‬
‫לגישה זו שתי השלכות‪:‬‬
‫השלכה חיובית‪ -‬מראה שהאסיר יודע להיפטר מההרגלים השליליים שמקבל בזמן שהותו‬
‫במאסר‪.‬‬
‫השלכה שלילית‪ -‬מראה שהאסיר שבא מרקע עברייני לא למד כללי התנהגות אחרים בכלא‪.‬‬
‫‪ -‬כמובן ששינוי בהתנהגות קשור גם לאישיות העבריין‪ ,‬סוג העבירות‪ ,‬סוגי הקשר עם בחוץ‪,‬‬
‫מדיניות בית הכלא ועוד‪.‬‬
‫‪ .5‬סוגי אסירים‪ -‬מיון האסירים מבוסס על צורות התנהגות אופייניות‪ ,‬המתפתחות בקרב‬
‫האסירים כתוצאה מהסתגלות לחיי הכלא וכל מידת הקונפורמיות שלהם לקוד החוסים‪.‬‬
‫הטיפוסים העיקריים של אסירים המתפתחים בכלא‪:‬‬
‫‪ .1‬המרובע‪ -‬אסיר המקיים את הנורמות הכלל‪-‬חברתיות‪ ,‬מקיימים קשר תקין עם הסגל‬
‫ומקיימים קשר עם החוץ (בעיקר משפחה)‪ ,‬אסיר זה ימעט בקשרים עם אסירים אחרים ולא‬
‫מקבל את הנורמות שלהם ומעמדו שולי בחברתם‪.‬‬
‫‪ .2‬הפוליטיקאי‪ -‬אסיר ערמומי המקיים קשרים הדוקים עם הסגל אך גם עם החוסים‪ .‬הוא מכיר‬
‫היטב את הנורמות של החוסים והסגל ועושה מניפולציה בהעברת המידע לשני הצדדים‪ ,‬תוך‬
‫הפקת תועלת אישית מכך לצרכיו האישיים‪ .‬קשריו עם הסגל מקנים לו עמדת כוח‪ ,‬חלק‬
‫מהאסירים חוששים ממנו וחלק אינן מעריכים אותו בגלל התפקיד הכפול אותו הוא משחק‪.‬‬
‫‪ . 3‬הסוחר‪ -‬אסיר שמתמחה בהשגת הטבות חומריות (אוכל‪ ,‬סיגריות וכו')‪ ,‬צובר אותם ומוכר‬
‫לאסירים אחרים ובכך אסירים אחרים זקוקים לו בשל כישוריו להשגת ההטבות אך בזים לו בגלל‬
‫הרווח האישי‪.‬‬
‫‪ . 4‬הגזעי‪ -‬מייצג את ההתנהגות האידיאלית לפי הנורמות של עולם החוסים‪ ,‬ממעט במדע עם אנשי‬
‫הסגל‪ ,‬אינו נכנע לדרישותיהם ואינו תופס עמדה אסטרטגית מבחינת כוח ועושר‪ .‬הוא בעל מידה‬
‫רבה של יוקרה משום שבוא מסמל את המודל האידיאלי של העבריין ומעריכים אותו ככזה‪.‬‬
‫‪" . 5‬הגורילה"‪ -‬בעל שרירים‪ ,‬אסיר שאינו מהסס להשתמש באלימות נגד אחרים כאמצעי למימוש‬
‫רצונותיו‪ .‬טיפוס זה אינו מקבל את מערכת הנורמות לא של הסגל ולא של החוסים‪ ,‬הוא מסוכן‬
‫ויש לשמור ממנו מרחק‪.‬‬
‫‪ .6‬החלש והמוזר‪ -‬קטגוריה הכוללת את הצעירים‪ ,‬ההומוסקסואלים והפחדנים‪ .‬אסירים אלו‬
‫נמצאים במצב מתמיד של ניצול ע"י אסירים אחרים‪.‬‬
‫‪ .7‬המלשין‪ -‬הטיפוס השנוא ביותר בכלא‪ ,‬מבודד לגמרי ותחת איום מתמיד מצד האסירים‬
‫האחרים (הוא לא חייב להיות מלשין אמיתי‪ ,‬מספיק שיחשדו בו)‪ .‬טיפוס זה שונה מהפוליטיקאי‬
‫משום שהוא מחפש את הקשר עם הסגל על מנת להעביר מידע בדרך חד‪-‬סטרית‪.‬‬
‫‪ -‬הטיפוסים הגזעי והפוליטיקאי מחלקים ביניהם את עמדות המנהיגות ומכבדים זה את זה‪.‬‬
‫הסגל‪ ,‬במידה ורוצה להשליט סדר‪ ,‬חייב לשתף פעולה עימם‪.‬‬
‫התמודדות עם בעיית הזמן‪ -‬תקופת המאסר‪:‬‬
‫א‪ .‬דרכי ההתמודדות וההסתגלות של האסיר על מצבו בשלבי המאסר השונים ובתקופות מאסר‬
‫בעלות אורך שונה‪.‬‬
‫ב‪ .‬מה קורה לחוש הזמן של האסיר במשך תקופת מאסרו והאם ניתן להבחין בשינויים בולטים‬
‫בחוש זה בשלבי המאסר השונים‪.‬‬
‫‪ -‬מנקודת ראות התנהגותית יש למימד הזמן חשיבות רבה כיוון שחוש התמצאות נכון על מימד זה‬
‫הוא אחד התנאים ההכרחיים הסתגלותו התקינה של היחיד בסביבה בה הוא חי (במיוחד בחברה‬
‫המערבית‪ ,‬השמה דגש על תכונות כמו דיוק)‪.‬‬
‫‪ -‬תפיסת הזמן על מימדיה השונים מושפעת גם מגורמים התפתחותיים‪ ,‬דמוגרפיים‪ ,‬אישיותיים‬
‫וכו'‪ .‬ניתן למנות ליקויים בהיבטים שונים של מימד הזמן אצל העבריין‪.‬‬
‫‪ -‬מטפלים ואנשים הבאים במגע עם העבריינים מתארים אותם כאימפולסיביים‪ ,‬חסרי סבלנות‪,‬‬
‫בעלי יכולת מוגבלת לתכנון עתידי ושעיקר עניינם הוא ההווה ושאינם מסוגלים לדחות סיפוקים‪.‬‬
‫‪ -‬בית הכלא מהווה מכמה בחינות מעבדה מציאותית לחקר מושגי הזמן בשלבי המאסר השונים‪.‬‬
‫השפעת שלבי המאסר על עולמו הפנימי של האסיר‪:‬‬
‫‪ -‬אם נבין את השפעת שלבי המאסר על האסיר נוכל להבין טוב יותר מה עובר על האסיר בתקופת‬
‫מאסרו ובהתאם לכך דם לנסות להקל עליו את סבלות המאסר‪.‬‬
‫‪ -‬הבנה זו עשויה להוות בסיס להכנה נאותה יותר של האסיר לקראת שחרורו‪.‬‬
‫‪ -‬הבעיה המרכזית איתה מתמודד העבריין היא בעיית הזמן‪ .‬כעונש על התנהגות עבריינית‪ ,‬החברה‬
‫מוציאה את העבריין מסביבתו הטבעית לתקופה מסוימת וכופה עליו המצאות במוסד הכולל‬
‫הקרוי בית סוהר‪ .‬מבחינה זו‪ -‬האויב הגדול של האסיר הוא שגרת החיים בכלא והאסירים מנסים‬
‫בדרכים שונות לשבור שגרה זו‪.‬‬
‫‪ -‬מספר חוקרים ניסו לאפיין את שלבי המאסר מבחינת ההתנהגות והתגובות של האסירים ‪.‬‬
‫‪ .1‬תקופת ההלם‪ ,‬הדיכאון והבלבול‪ -‬בחודשי המאסר הראשונים‪.‬‬
‫‪ .2‬התקופה הקונסטרוקטיבית‪ -‬מאופיינת בהחלטה נחושה של האסיר לנצל את הזמן בצורה‬
‫הטובה ביותר‪ .‬בתקופה זו האסיר לעיתים מחליט ללמוד‪ ,‬להשתקם‪ ,‬להשתתף בטיפולים‪ .‬שלב זה‬
‫נמשך שנתיים‪.‬‬
‫‪ .3‬תקופת המשבר‪ -‬מתבטאת בדיכאון‪ ,‬מחלות סומטיות קלות‪ ,‬עבירות משמעת ולעיתים בריחות‪.‬‬
‫‪ .4‬מצב שלאחר הייאוש‪ -‬תקופה כרונית המאופיינת לא בהכרח בדיכאון אלא יותר ע"י עליזות‬
‫שטחית‪ :‬תגובה הגנתית ונסיגה צינית מכל תקווה או אכזבה‪ .‬מעין התנתקות מהמציאות‬
‫החיצונית והסתגלות לבית הכלא‪ ,‬כאילו זוהי המסגרת בה יהיה האסיר לעולם‪.‬‬
‫‪ -‬חוקר אחר מדבר על נוירוזה מוסדית המתבטאת בפסיביות‪ ,‬אפטיה‪ ,‬חוסר ענין באירועים שאינם‬
‫קשורים באסיר באופן מיידי ולעיתים אף העדר תגובה ליחס נוקשה ומשפיל‪ .‬אמנם הפסיביות‬
‫מקילה על ההסתגלות בכלא‪ ,‬אך היא תקשה על ההסתגלות בחוץ‪.‬‬
‫‪ -‬ישנם מטפלים המדברים על סינדרום השחרור‪ :‬הרגשת זרות‪ ,‬אגורפוביה (פחת ממקומות‬
‫פתוחים)‪ ,‬התקפי פאניקה‪ .‬עלול להופיע תוך שעות או ימים לאחר השחרור וניתן לטיפול למניעת‬
‫תופעות אלו‪.‬‬
‫השפעת המאסר על התהליכים הכרוניים של האסיר‪:‬‬
‫‪ -‬אחת מתופעות הלוואי השליליות של מאסר (ובעיקר מאסר ממושך) היא פגיעה בתהליכים‬
‫ההכרתיים וביכולת החשיבה המציאותית של האסיר‪.‬‬
‫‪ -‬חוקרים מעלים את האפשרות שהתקרבות זו לרגע השחרור‪ 3-4 ,‬חודשים לפני השחרור‪ ,‬גורמת‬
‫להתמוטטות של האסירים שעד כה הסתגלו יפה יחסית לבית הכלא‪.‬‬
‫‪ -‬אחת הבעיות של אסירים שדנו לתקופות ארוכות היא סימן הזמן‪ :‬הם חייבים לבנות לעצמם‬
‫מעין שעון סובייקטיבי כדי להגן על עצמם מפני הערפל שבמאסר (מימד העתיד)‪.‬‬
‫‪ -‬מספר חוקרים ניסו לחקור באופן כמותי ומדויק יותר את התהליכים ההכרתיים המתרחשים‬
‫אצל אסירים בשלבי המאסר השונים‪ ,‬תוך דגש על התמודדות בהיבטים שונים של מימד הזמן‪:‬‬
 ‫‪ .1‬טווח התכנון העתידי‪ -‬תנאי הכרחי להסתגלות תקינה ושיקום האסיר המשוחרר‪ .‬מחקרים‬
‫בנושא מראים כי הגבול המשמעותי של התכנון העתידי של האסיר הוא תאריך השחרור‪ .‬כלומר‪,‬‬
‫ככל שהאסיר מתקרב לשחרור‪ ,‬טווח התכנון העתידי שלו קצר יותר‪.‬‬
‫‪ .2‬בולטות מימדי הזמן השונים‪ -‬האסירים‪ ,‬בעיקר בשלבי המאסר הראשונים‪ ,‬חיים במידה רבה‬
‫בהווה ורק עם התקרבות לשחרור מתחיל העתיד להיכנס למרחב חייהם‪.‬‬
‫‪ .3‬הערך הריגושי של שלושת מימדי הזמן‪ -‬עבריינים בכלל ואסירים בפרט תופסים את עברם‬
‫האישי כשלילי מאוד ולעומת זאת תופסים את העתיד באופן חיובי ביותר‪ ,‬וזה בולט במיוחד לפני‬
‫השחרור‪.‬‬
‫‪ -‬צרוף זה של טווח תכנון קצר וראיית עתיד כוורוד מהווה אינדיקציה לחשיבה בלתי מציאותית‬
‫המהווה קרקע לכישלון בהסתגלות בחברה בחוץ‪.‬‬
‫‪ .4‬תכני חשיבה‪ -‬באיזו מידה מגלה האסיר בחשיבותו ובתכנונו היומיים התמודדות פעילה עם‬
‫בעיות‪ .‬באחד המחקרים נמצא שמידת הפעילות הרבה ביותר נמצאת בשני קצוות המאסר‪:‬‬
‫בתחילתו ובסופו‪ .‬באמצע תקופת המאסר כשהאסיר מרוחק במידה שווה פחות או יותר‬
‫מההתחלה ומהסוף‪ -‬הוא הרבה יותר פסיבי וחסר יוזמה‪.‬‬
‫‪ -‬ממצא זה מתקשר עם המושג פריזוניזציה שהוטבע ע"י קלמר ומתייחס להסתגלותו של האסיר‬
‫לנורמות‪ ,‬למנהגים ולתרבות הכללית של השהייה בכלא‪ .‬קלמר מניח שככל שהאדם נמצא תקופה‬
‫ארוכה יותר בבית הכלא גדלה דבקותו בנורמות ומנהגים הנהוגים בו‪.‬‬
‫‪ -‬חוקרים מאוחרים יותר מצאו שהנחה זו של קשר ליניארי אינה נכונה במציאות‪ .‬כאשר בדקו‬
‫קונפורמיות של האסירים מצאו כי בתחילת וסוף המאסר נמצאה קונפורמיות רבה יותר לנורמות‬
‫הרשמיות של בית הכלא ואילו באמצע המאסר גברה הקונפורמיות לנורמות של חברת האסירים‪.‬‬
‫‪ -‬בתחילת המאסר האסיר עדיין קרוב למציאות החיצונית‪ ,‬הוא מגלה פעילות ואינו מגלה‬
‫מעורבות רבה עם האסירים‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬הפסיביות המאפיינת את האסירים באמצע מאסרם‬
‫מפחיתה את יכולת ההתנגדות לנורמות של חברת האסירים והיא הופכת למשענת העיקרית‬
‫ולקבוצת ההתייחסות שלהם בתקופה זו‪.‬‬
‫‪ -‬עם ההתקרבות לשחרור ולמציאות שמחוץ לבית הסוהר‪ ,‬מגלה האסיר שוב קווי מחשבה ופעולה‬
‫אקטיביים יותר‪ ,‬הגורמים לו להשתחרר ולהתנתק בהדרגה מהתלות בנורמות של חברת‬
‫האסירים‪.‬‬
‫משמעות הממצאים מבחינה מעשית‪:‬‬
‫‪ -‬בהנחה שמטרתנו היא הכנה טובה יותר של האסיר לקראת שחרורו‪ ,‬ישנן כמה מסקנות הנובעות‬
‫מהממצאים‪:‬‬
‫‪ .1‬אחת המטרות המרכזיות של המטפלים באסיר צריכה להיות הרחבת טווח התכנון העתידי‬
‫שלו‪ -‬הבאת יותר ויותר מהמציאות החיצונית אל מרחב חייו‪ ,‬בעיקר בשלבי המאסר האחרונים‪.‬‬
‫‪ . 2‬מטרה נוספת‪ -‬דגש על חשיבה ותכנון מציאותיים לגבי העתיד‪ .‬בצורה זו‪ ,‬העתיד ייראה אולי‬
‫פחות וורוד אך הסיכויים להצלחת ההסתגלות בחוץ יגדלו‪ ,‬יש להכין את האסיר לקראת‬
‫התסכולים והאכזבות שמחכים לו בחוץ‪.‬‬
‫‪ .3‬בהקשר זה שני האמצעים החשובים הן להקלת סבלות המאסר והן להכנת האסיר לקראת‬
‫השחרור הם‪ -‬א‪ .‬תעסוקה משמעותית עם תגמול כספי תוך כדי המאסר‪ ,‬ב‪ .‬שימוש נאות ותכוף של‬
‫חופשות מהמאסר ובעיקר לקראת השחרור‪.‬‬
‫‪ -‬שני אמצעים אלו יעזרו לשחרור חלק יותר הן מבחינה כלכלית והן מבחינה נפשית והתנהגותית‪.‬‬
‫בשנים האחרונות ישנה עלייה בשימוש באמצעים אלו ע"י שירות בתי הסוהר‪.‬‬

‫‪ )2‬סיכום המאמר "עמדותיהן של נפגעות מין כלפי ביוש תוקפיהן"‪:‬‬

 ‫‪ -‬מהות המאמר היא לכוון את הזרקור אל תופעת הביוש שנפגעים ונפגעות תקיפה מינית עורכים‬
‫ברשתות החברתיות לפוגעים בהם‪ ,‬באמצעות חשיפת פרטים מזהים של התוקף‪.‬‬
‫‪ -‬קמפיין ‪ -MeToo‬חשיפתם של נפגעי ונפגעות תקיפה מינית נגד גברים שפגעו בהם בתעשיית‬
‫הבידור‪ ,‬היווה השראה לקמפיין דומה בישראל‪.‬‬
‫‪ -‬במסגרת הקמפיין הופנה הזרקור אל הכשלים החברתיים והמשפטיים שקורים בפגיעות מיניות‪.‬‬
‫‪ -‬מצד אחד היו תגובות תמיכה על הקמפיין ויש כאלו הטענו כי זהו "לינץ" ציבורי ו"הפרטה" של‬
‫הענישה והפקדתה בידיי הנפגעים‪ ,‬בהעדר משפט‪.‬‬
‫‪ -‬מעדויות נראה כי חלק מהנפגעות בחרו בבמה זו כהשלמה לפנייה למרכזי הסיוע לתקיפה מינית‬
‫או לאחר סיומם של הליכים פליליים נגד התוקפים‪.‬‬
‫‪ -‬נפגעות אחרות בחרו בבמה זו לאחר שהתאכזבו מהממסד (משטרה‪ ,‬בית המשפט וכו')‪.‬‬
‫‪ -‬המושג ביוש‪ :‬שימוש של נפגעת ברשתות החברתיות לשם חשיפת פרטים מזהים של מי שהיא‬
‫טוענת כי פגע בה מינית‪.‬‬
‫‪ -‬מטרת המאמר בוחן את תופעת הביוש של עברייני מין‪ ,‬לטעמם המצדיקים אותה ואל אלו‬
‫השוללים אותה ואל השלכותיה מנקודת המבט של נפגעות העבירה‪.‬‬
‫‪ -‬רוב הנפגעות מנו השלכות שליליות שהיו לפרסום הפוסט המבייש על מגוון היבטים בחייהן‬
‫האישיים‪ ,‬לרבות על יחסיהן עם סוכני מערכת המשפט‪.‬‬
‫‪ -‬לממצאי המחקר עשויות להיות השלכות גם על מערכת המשפט ומתחדד הצורך של מערכת‬
‫המשפט להיות "אטרקטיבית" ונגישה לנפגעות‪.‬‬
‫א‪ .‬עונשי ביוש במשפט הפלילי ובאמצעי התקשורת‪:‬‬
‫‪ -‬ביוש מוגדר כפעולה הגורמת לאדם לחוש רגש כואב כתוצאה ממודעות לכך שהוא עשה מעשה‬
‫מביש או בלתי מכבד‪.‬‬
‫שלושה יסודות הכרחיים לביוש ‪( -‬א) ביקורת ציבורית (ב) סטייה מנורמות מקובלות (ג) מוטחת על‬
‫ידי אדם אחר או גוף המחזיקים סמכות לגיטימית‪.‬‬
‫‪ -‬כאשר מתרחש ביוש‪ ,‬האדם המבויש חווה תחושות של הערכה עצמית נמוכה וחוסר אונים‪ .‬יש‬
‫שהגדירו בושה כהערכה עצמית שלילית וזאת להבדיל מאשמה שמוגדרת כהערכה שלילית של‬
‫ההתנהגות שבוצעה עקב פגיעתה בנורמות חברתיות‪.‬‬
‫‪ -‬כלומר ההבדל בין בושה לאשמה נעוץ בהסתכלות שלילית של הנאשם את עצמו לעומת‬
‫הסתכלות שלילית שלו על מעשה מסוים שעשה‪.‬‬
‫‪ -‬המשפט העברי מתיר בתנאים מסוימים הפעלה של לחץ ציבורי על העבריין באמצעות ביוש ואף‬
‫משייך את רגש הבושה לתהליך מחילה על העוון‪.‬‬
‫‪-‬הטלת עונשי ביוש במשפט הפלילי תועדה כבר בימי יוון ורומי העתיקה אז היה נהוג להשפיל את‬
‫המורשע בפומבי ע"י כבילתו למתקן עץ או ע"י הלבשתו בבגד מיוחד ולחשוף אותו להצקת‬
‫הציבור‪.‬‬
‫‪ -‬בנצרות מילא הביוש תפקיד מרכזי בענישה ובניסיון להחזיר את הפושע למוטב‪ .‬פרקטיקת‬
‫הביוש נשענת בעיקר על מערכות יחסים חזקות בין פריטים בקהילה‪.‬‬
‫‪ -‬מישל פוקו תיאר את העינויים שהיוו חלק מפולחן הענישה כעונש שמטרתו הייתה כפולה‪:‬‬
‫הרתעת הציבור והן לגרום לסלידת הציבור ממבצע העבירה‪.‬‬
‫‪ -‬שני המאפיינים הבולטים של עונשי הביוש הם‪ :‬יסוד התיוג וביצועם בפרהסיה‪ ,‬לעיניי הציבור‪.‬‬
‫‪ -‬היסטוריונים מסכימים כי המעורבות החזקה של הדת בשלטון בתקופה הקולוניאלית היוותה‬
‫גורם שהגביר את השימוש בעונשי הביוש והדבר גרם לכך שהמעמד החברתי של האדם נחשב‬
 ‫למטרה נעלה בפני עצמה ולכן שיטות שונות של פגיעה במעמד החברתי נהפכו לסוג הענישה‬
‫המועדף ביותר‪.‬‬
‫‪ -‬נוסף על הפן הדתי גם העובדה שהקהילות הורכבו מפריטים מלוכדים שנסמכו זה על זה תרמה‬
‫ליעילות עונשי הביוש‪ .‬וגם העובדה כי אנשים אינם נטו להגר ממקום למקום תרמה לעלייה‬
‫בעונשים אלו‪.‬‬
‫‪ -‬בסוף המאה ה‪ 18-‬ובתחילת ה‪ 19-‬החלה ירידה משמעותית בעונשי הביוש בארה"ב‪ .‬שני גורמים‬
‫עיקריים לכך‪ .1 :‬בתקופה זו גברה מגמה של שחרור הקשרים הקהילתיים ההדוקים‪ ,‬התפתחות‬
‫ערים שהתאפיינו באלמוניות והתפתחות משמעותית של מערכת התחבורה האמריקאית אפשרו‬
‫ניידות רבה בין אזורי מגורים‪ ,‬ככל שקהילות אמריקאיות גדלו ונהיו אינטימיות פחות‪ ,‬נחלשה‬
‫אפקטיביות עונש הביוש‪ .2 .‬עליית ערכי הדמוקרטיה והשוויון ומאחר ועונשי הביוש סימלו את‬
‫שלילת מעמדו של העבריין במדרג החברתי והדגישו את קיומם של מעמדות‪ ,‬גררו ביקורת‬
‫והתנגדות‪.‬‬
‫‪ -‬וכך‪ ,‬בתי המשפט העדיפו לשלול את חירותם של העבריינים מאשר לגרום להם תחושת השפלה‪.‬‬
‫עונש מאסר‪ ,‬שנגזר על העבריין באופן שוויוני נתפס כאמצעי עדיף להבעת גינוי חברתי‪.‬‬
‫‪ -‬אולם‪ ,‬בשנות השמונים של המאה העשרים הסתמנה חזרה לפרקטיקה של עונשי הביוש‪ ,‬אם‬
‫בפרסום שמותיהם של העבריינים בעיתונים או בשלטי החוצות‪ ,‬חיוב של מורשע בעבירות מין‬
‫לתלות שלטים על גבי רכושו המצהירים על היותו עבריין מין ועוד‪.‬‬
‫‪ -‬במדינות אחרות בארה"ב עברייני מין המשתחררים מהכלא לאחר נשיאת עונשם נדרשים לענוד‬
‫על הדש הקדמי של בגדיהם את האות ‪ S‬המסמנת אותם כעברייני מין‪.‬‬
‫‪ -‬אף שעונשי מאסר הם הנפוצים ביותר במערכת הפלילית האמריקאית‪ ,‬בתי המשפט מדינתיים‬
‫החלו להשתמש בעונשי ביוש בתדירות ההולכת וגדלה‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬עונשים אלו נפוצים פחות‬
‫בבתי המשפט הפדרליים‪.‬‬
‫‪ -‬בישראל‪ ,‬אין ככלל עונשי ביוש פורמליים גם לא נגד עברייני מין‪ .‬בסוף שנת התשעים של המאה‬
‫הקודמת אימץ המשפט הישראלי חקיקה מקיפה בנושא עבריינות מין הכוללת הטלת מגבלות חוץ‬
‫עונשיות על עברייני מין שסיימו לשאת את עונשם ונקיטת אמצעים להגנה על הציבור‪.‬‬
‫‪ -‬מטרת החקיקה הנ"ל היא ליצור פתרונות כוללים להתמודדות עם מסוכנותם של עברייני המין‬
‫מבלי לנקוט פרקטיקות מביישות‪.‬‬
‫‪ -‬המצדדים בעונשי הביוש טוענים כי הבושה יכולה להוות תמריץ משמעותי לשינויי התנהגות‬
‫מכיוון שהיא מזכירה לעבריין את הנורמות המשותפות לכלל החברה‪.‬‬
‫‪ -‬יש התומכים בעונשי ביוש מטעמים תועלתניים של עלויות פחותות ביחס להשתת עונשים‬
‫קונבנציונליים‪ .‬אחרים תומכים מטעמי יתרונות הרתעתיים‪ ,‬ההשפלה הפומבית פוגעת באחד‬
‫הערכים החשובים ביותר‪ -‬בפרטיות‪.‬‬
‫‪ -‬עם זאת‪ ,‬ישנם הרבה מתנגדים לשיטת ענישה זו‪ .‬אחד המתנגדים הבולטים לעונשים אלו הוא‬
‫ב'נגמין רש הטוען כי ביוש פומבי גרוע ממוות וטען כי אי אפשר למנוע מעבריין ספציפי לפשוע שוב‬
‫באמצעות ענישה פומבית‪.‬‬
‫‪ -‬דן קהן טען במאמרו כי צורות של ענישה המבטאות גינוי כה חריף ודרמטי מאשרות רק מגוון‬
‫מצומצם של אורח חיים ומוקיעות את כל השאר‪.‬‬
‫‪ -‬כאשר חברה בוחרת להשתמש בעונשי ביוש היא מסמנת למעשה צדדים‪ -‬אלה שמתיישרים עם‬
‫הנורמות של הקבוצה ואלו שאינם‪ .‬בכך החברה יוצרת בידול ולא מעודדת אינדיווידואליות‬
‫ושוויון‪.‬‬
‫‪ -‬עוד נטען כי עונשי ביוש גורמים לחילול כבוד הנאשם ולפיכך מדינה המחשיבה את עצמה‬
‫כמוסרית אינה יכולה לעשות בהם שימוש‪.‬‬
‫‪ -‬גם מנקודת מבט תועלתנית הוטל ספק באפקטיביות הפוטנציאלית של עונשי ביוש כיום‪,‬‬
‫בתרבות עם העדר תכונות של "קשרי‪-‬גומלין חברתיים‪ ,‬תלות הדדית ולכידות חברתית"‪.‬‬
 ‫‪ -‬מחקרים פסיכולוגיים מראים כי הביוש אינו משיג אפקט הרתעתי או שיקומי בהכרח ועלול אף‬
‫לגרום להחמרה במצבו ובהתנהגותו של הנאשם‪.‬‬
‫‪ -‬מבקרי עונשי הביוש מסתייגים גם מקביעת עונשים אלו לפני שנבחנו ההשפעות הנפשיות של‬
‫עונשים אלו על הנאשם ומשפחתו‪.‬‬
‫‪ -‬הבחנה בין ביוש מגנה לבין ביוש משקם‪ .‬ביוש משקם‪ -‬מבוסס על העברת מסר תקיף ומגנה כלפי‬
‫המעשה בצורה המכבדת את עושה המעשה ותופסת אותו כאדם טוב שעשה במעשה רע ואילו ביוש‬
‫מגנה מזהה את עושה המעשה ורואה בו כאדם רע וחסר תקנה ומשדר למבצע המעשה מסרי‬
‫דחייה‪ ,‬חוסר כבוד והשפלה‪.‬‬
‫‪ -‬ביוש משקם הינו אפקטיבי ובעל פוטנציאל לחולל שינוי אצל הפוגע (משום שהוא נעשה מתוך‬
‫אכפתיות ונכונות לקבל את האדם)‪ ,‬ביוש מגנה עלול להגביר את הנטייה לעבריינות ואת אי‬
‫הפנמת הפסול במעשה (משום שמתלווים אליו מסרים של דחייה חברתית היוצרים איום על‬
‫זהותו)‪.‬‬
‫‪ -‬כאשר אדם מרגיש איום על זהותו אחד ממנגנוני ההגנה שהוא עשוי להשתמש בהם הוא לדחות‬
‫בחזרה את הגורם הדוחה אותו‪ :‬אם מישהו משפיל ומתייג אותו כאדם "מלוכלך" הוא יתייג אותו‬
‫בחזרה "כמלוכלך" וכך לא יצטרך לתת משקל לעמדתו ודעותיו עליו‪.‬‬
‫‪ -‬תאוריית הביוש המשקם אומצה ע"י תומכי גישת הצדק המאחה כדי להדגיש את הפוטנציאל‬
‫של היעילות של הליכי הצדק המאחה במניעת עבריינות חוזרת לעומת חוסר היעילות שבהטלת‬
‫עונשי מאסר‪.‬‬
‫‪ -‬הליכים מאחים מזמינים את הפוגע והנפגע‪ ,‬את תומכיהם וקרוביהם של הצדדים וכן חברי‬
‫קהילה לדון בפגיעה‪ ,‬בהשלכותיה ובדרכים לאיחויה‪.‬‬
‫‪ -‬במסגרת השיח בין הצדדים מתאפשר שילוב מאוזן של העברת המסר התקיף והמגנה לפוגע‬
‫בדבר המעשה שעשה לצד קבלת הפוגע ותמיכה בו באמצעות הפגנת רגשות דאגה‪ ,‬אכפתיות‬
‫ואחריות מצד תומכיו‪.‬‬
‫‪ -‬רגש הבושה שעוברי העבירה חשים במסגרת הליך המאחה מוצלח כתוצאה מעימות פנים מול‬
‫פנים עם אלה שנפגעו ומחולל בהם תהליך פנימי של הפנמת המעשה והשלכותיו ומעודד אותו‬
‫לקחת אחריות‪.‬‬
‫‪ -‬הליכים מאחים המתנהלים בצורה נכונה מייצרים תמריץ פנימי ליצירת שינוי בקרב הפוגעים‬
‫בידיעה שלמרות המעשה שביצעו הם עדיין חלק מהקהילה‪ .‬טקסי הביוש בהליכים אלו אינם‬
‫מתייגים או מדירים אלא משקמים ומחוללים שינוי ארוך טווח‪.‬‬
‫‪ -‬לעומת זאת‪ ,‬עונשי הביוש הנוהגים במערכת המשפט הפלילי מגנים גם את המעשה וגם את עושה‬
‫העבירה ומהווה לביוש חברתי וציבורי‪.‬‬
‫‪ -‬תופעת הבוש לא נשארה רק בגדרי מערכת המשפט הפלילי אלא גם כצורת מאבק בגל השני של‬
‫הפמיניזם הרדיקלי‪.‬‬
‫‪ -‬הספרות מצביעה גם על הדרכים שבהן אמצעי התקשורת משתפים פעולה עם מערכת המשפט‬
‫ומעצמים את טקסי הביוש וההשפלה בהליכים הפליליים‪.‬‬
‫‪ -‬חוקרים טוענים כי בגלל שבחברה המודרנית הזירה הציבורית מתנהלת בראש ובראשונה‬
‫בתקשורת‪ ,‬הטקסים החברתיים המוכרים של נידוי והשפלה חדלו להיות אירועים פומביים‪.‬‬
‫‪ -‬אמצעי התקשורת משמשים מעין במה חלופית לאירועים מעין‪-‬שיפוטיים שמתאפיינים בין היתר‬
‫בביוש ובהוקעת העבריינים מהחברה‪.‬‬
‫‪ -‬יש הטוענים כי בדרך זו התקשורת מחזקת את הערכים המלכדים‪ ,‬הנורמטיביים והרצויים‬
‫לשמירה על החוק והסדר בחברה‪.‬‬
‫‪ -‬טענות התביעה וההגנה נפרשות לפני ציבור הצופים (נקרא משפט התקשורת)‪ ,‬ההופכים למעין‬
‫"מושבעים" ותפקיד השיפוט נמסר לעיתונאי וכך אמצעי התקשורת יוצרים בציבור את תפיסת‬
‫האשמה או החפות של החשוד או הנאשם זמן רב לפני ההכרעה המשפטית‪.‬‬
 ‫‪ -‬יש חוקרים הטוענים לקשר בין "משפט התקשורת" לבין מגמות החמרה במערכת המשפט‬
‫הפלילי‪ .‬המושג פופוליזם ענישתי משמש לתיאור השפעתה של דעת הקהל התומך בהחמרת‬
‫הענישה בעקבות היחשפות למשפט התקשורת על גזר הדין הניתן בבית המשפט בפועל‪.‬‬
‫‪ -‬עם זאת‪ ,‬במחקר הנעשה על פסקי דין במשפטים מתוקשרים לא נמצא קשר בין היקף הסיקור‬
‫לבין הרשעות הנאשמים‪.‬‬
‫‪ -‬במחקרם של חוקרי מדע המדינה נמצא כי משפט התקשורת ננערך הן בתקשורת הממוסדת והן‬
‫ברשתות החברתיות משפיע על תפיסות המשפט בציבור ועל מידת האמון במערכת המשפט‪.‬‬
‫‪ -‬בעשור האחרון התרחב הדיון הציבורי בהליכים משפטיים מהתקשורת הממוסדת לרשתות‬
‫החברתיות שמתאפיינות ביחסי שיח עם הקוראים ואין בהן מנגנוני סינון ועריכה וזמינות גם‬
‫לפרסומי אזרחים שאין להם מהלכים בתקשורת הממוסדת‪.‬‬
‫‪ -‬הגולשים ברשתות החברתיות מתלכדות סביב עניין או מאבק משותף ולעיתים משמשות לגיוס‬
‫פעילים והנעה לפעולה חברתית‪ .‬ביקורתם של הגולשים ברשת החברתית בנושאי משפט היא‬
‫לעיתים מערכתית ולעיתים אישית כלפי בעלי תפקידים בממסד המשפטי‪.‬‬
‫‪ -‬עם זאת‪ ,‬גם במרחב הווירטואלי ישנה ביקורת ושיח שנאה כלפי נשים‪ ,‬הכולל איומים‪ ,‬השפלה‬
‫ואשמת הקורבן ובתגובה התפתחה מסורת כתיבה ברשת החברתית בסגנון עדויות ישירות על‬
‫תקיפה מינית המאפשרת לנפגעים להשתתף‪ ,‬להשמיע קול‪ ,‬לקבל אישור ואף להשיג נקמה‬
‫באמצעות ביוש‪.‬‬
‫‪ -‬שני ערוצי פעולה רווחים ברשתות החברתיות להשגת צדק א‪-‬פורמלי לנפגעי עבירות מין‪.1 :‬‬
‫כתיבה אנונימית או גלויה‪ .2 ,‬הפצת תמונות גלויות או מטושטשות המתעדות את התקיפה‪.‬‬
‫‪ -‬אנסטסיה סקרה אתרים המציעים הפניה לטיפול לנפגעי מין ואתרים אחרים בוחרים לחשוף את‬
‫שם התוקף ולביישו‪ -‬פרקטיקה המוכרת מהפמיניזם הרדיקלי‪.‬‬
‫‪ -‬נפגעות המצליחות לתעד את תקיפתן ומספקות מידע למשטרה המאפשר לה לזהות אזורי סיכון‬
‫לתקיפות מיניות‪ .‬חלק מהנפגעים מעלים את הסרטונים לרשת‪ ,‬בניסיון לעורר תמיכה ומודעות‪.‬‬
‫‪ -‬היא טוענת לחפיפה בין האקטיביזם של תנועת הפמיניסטיות נגד תרבות האונס לבין פרקטיקות‬
‫טכנו‪-‬חברתיות של צדק א‪-‬פורמלי בעולם המקוון‪.‬‬
‫‪ -‬לדבריה‪ ,‬אפיקי פעילות אלה אינם יכולים להוות תחליף זה לזה ויש להרחיב את המחקר הדן‬
‫בהשפעותיה של הפעילות ברשת לסוגיה על רווחתם של הנפגעים עצמם‪.‬‬
‫ב‪ .‬ממצאי המחקר‪:‬‬
‫‪ -‬חלק מהמרואיינים תמכו בהעברת "המונופול הענישה" מהמדינה לאזרחים שנהפכו לקורבנות‬
‫מכיוון שהמדינה נכשלת בביצוע משימתה בהענשת העבריינים‪ .‬כדי להצדיק את טענתם בתפיסה‬
‫זו המתנגדת למערכת החוק‪ ,‬השתמשו בשפה משפטית (באופן פרדוקסלי)‪.‬‬
‫‪ -‬מרואיינים אחרים חשפו סיבות אישיות‪ ,‬רגשיות ותועלתיות להימנעות משימוש בשיטת הביוש‪.‬‬
‫‪ .1‬טעמים להצדקת הביוש‪:‬‬
‫‪ -‬במוקד ההנעה של הנפגעות התומכות בביוש התוקפים עומדים טיעונים מוסריים שמשקפים‬
‫תחושת אחריות חברתית כלפי ציבור הנפגעות ורצון לחולל שינוי חברתי ביחס לעבירות מין‬
‫בחברה הישראלית‪.‬‬
‫א‪ .‬התרעה מפני תוקפים וסיוע לרשויות החקירה באיסוף ראיות‬
‫‪ -‬ראייה בביוש כפרקטיקה אפקטיבית להגנה על הציבור הן באמצעות אזהרה מפני עברייני מין‬
‫והן באמצעות סיוע לרשויות החקירה‪.‬‬
‫‪ -‬ההחלטה לפרסם את שם התוקף מושתתת על הערכת מסוכנות סובייקטיבית המבוססת על‬
‫תחושותיה שהגבר שתקף אותה מהווה סכנה לנשים נוספות‪.‬‬
‫‪ -‬מאפשר שיח ציבורי מבוסס עובדות ולא שיח הנשען על שמועות בדבר עבירות מין‪.‬‬
 ‫‪ -‬מעודד נפגעים ונפגעות נוספים להתלונן ואף עוזר לקדם את חקירת המשטרה‪.‬‬
‫‪ -‬חלק מהנפגעות ששיתפו את מעשי הפגיעה ברשתות החברתיות התנסחו בצורה עניינית וניסו‬
‫לנתק את החלק הרגשי‪.‬‬
‫‪ -‬להראות לנשים אחרות שנפגעו שאין להן על מה להתבייש‪ ,‬לא הן האשמות‪.‬‬
‫‪ -‬מימוש זכויות הציבור לדעת (גם על התנהגות לא נאותה של איש ציבור שאינה מגיעה לרף‬
‫הפלילי)‪.‬‬
‫ב‪ .‬ביוש כמנגנון ענישה חברתי‬
‫‪ -‬מנגנון ענישה חברתי שמיועד להרתיע גברים מתקיפות מיניות ולהוות גמול ציבורי שאינו משפטי‬
‫על מעשיו של התוקף‪.‬‬
‫‪ -‬מנגנון זה משקף את תחושת אי האמון ברשויות האכיפה וביכולתן להעניש עברייני מין באופן‬
‫צודק ואפקטיבי‪ ,‬מערכת החוק היא זו שלעיתים דוחפת את הנפגעים להשתמש בביוש‪.‬‬
‫‪ -‬מנגנון זה מהווה ככלי להשבת תחושת השליטה שהולכת לאיבוד בהליך המשפטי‪.‬‬
‫‪ -‬הרתעת פוגעי מין בפוטנציה והן הרתעה את אותו פוגע ספציפי‪.‬‬
‫ג‪ .‬ביוש ככלי לערעור יחסי הכוח‬
‫‪ -‬מנגנון לתיקון הפליה חברתית שבגינה גברים בעמדות בכירות מנצלים את כוחם לפגיעה בנשים‬
‫שנמצאות תחת מרותם המקצועית‪ ,‬שחומקים מדין‪.‬‬
‫‪ -‬הביוש מאפשר להסיר מסכות מתוקפים נעימי‪-‬סבר שהצליחו לעלות בסולם החברתי ובמקביל‬
‫לפגוע בנשים‪.‬‬
‫‪ -‬חשיפת הפער בין הדימוי של אותו פוגע בחברה לבין אופיו המסוכן באמת‪.‬‬
‫‪ -‬מנגנון אפקטיבי יותר להנעת שינוי לעומת השיח הביקורתי בתקשורת הממוסדת‪.‬‬
‫ד‪ .‬הביוש מעניק קול למושתקות ומעודד תמיכה בנפגעות‬
‫‪ -‬הליך זה חושף את קולן של נפגעות שאין בידן את הכוח להשמיע את זעקתן‪.‬‬
‫‪ -‬מעניק קול לנפגעות שלא עמדו ברף הראיות הנדרש של מערכת המשפט ואיבדו בעקבות כך את‬
‫ביטחונן שתקיפתן אכן קרתה‪.‬‬
‫‪ -‬מאפשר לנפגעות שתיק החקירה שלהן נסגר ע"י הרשויות לזכות באמון ובהזדהות עם כאבן‪.‬‬
‫‪ -‬בניגוד להליך הפלילי הביוש אינו נשפט במובן התוצאתי אלא יותר כמקום לשתף ולסגור מעגל‪,‬‬
‫מעין צעד מרפא‪ ,‬תיקון אישי לאכזבתה מסירוב הפוגע ליטול אחריות‪.‬‬
‫‪ -‬מתן במה לקול פנימי ואותנטי של הנפגעות‪.‬‬
‫‪ .2‬טעמים לשלילת הביוש‪:‬‬
‫‪ -‬נשען על טעמים רגשיים הנובעים מפחד הנפגעות מהשלכותיו המשפטיות והרגשיות של מהלך זה‬
‫על חייהן האישיים בהווה ובעתיד‪.‬‬
‫א‪ .‬הביוש מסיט את המאבק הפמיניסטי מיעדיו‬
‫‪ -‬הביוש מסיט את השיח הציבורי ממאבק כולל באלימות נגד נשים והופך אותו לשיח צר‪.‬‬
‫‪ -‬ההתרכזות בחשיפת זהותו של הפוגע מכוונת את תשומת הלב אל המקרה הפרטני ובכך מסיטה‬
‫את המוקד מקיומה של אלימות מינית כתופעה חברתית רחבה‪.‬‬
‫‪ -‬ביוש העוסק בתוקף דוחק הצידה את מטרתן של הפמיניסטיות להפוך את האישי לפוליטי‬
‫ולהרחיב את השיח מדיון במקרה הפרטני למלחמה ב"תרבות האונס"‪.‬‬
 ‫‪ -‬מונע שיח חברתי משמעותי על עבירות מין‪.‬‬
‫‪ -‬מגמד את חלקן של הנשים האנונימיות שחוללו את המהפך האמיתי שנים קודם לכן‪.‬‬
‫ב‪ .‬פחד מתגובת התוקף‬
‫‪ -‬פחד מתגובת התוקף גם שנים לאחר הפגיעה גם במקרים בהם התוקף עמד לדין‪ ,‬כולל חשש פיזי‪.‬‬
‫‪ -‬תחושה של חוסר ביטחון בזירה הציבורית‪ ,‬חשש שהתוקף ינקוט בצעד משפטי במידה ויפורסם‬
‫שמו (תביעת לשון הרע וכו')‪.‬‬
‫ג‪ .‬רחמים על התוקף‬
‫‪ -‬חשש מכך שהפרסום יהרוס את חיי התוקף‪.‬‬
‫‪ -‬אמונה שהתוקף נענש בידיי שמיים‪.‬‬
‫‪ .3‬השלכות השימוש בביוש‪:‬‬
‫א‪ .‬השלכות חיוביות‬
‫‪ -‬הביוש מספק הקלה אישית לנפגעת‪.‬‬
‫‪ -‬חשיפת שם התוקף מקלה את המועקה שחשה הנפגעת‪ ,‬מעין שחרור "הסוד" שישב עליה‪.‬‬
‫‪ -‬תיקון אישי לפגיעה בתחושת השליטה והערך העצמי‪.‬‬
‫‪ -‬תחושת הישג בעצם החשיפה של שם הפוגע ותחושת סיפוק מהמבוכה שנגרם לתוקף‪.‬‬
‫‪ -‬הביוש מרפא את רגשות האשם וייסורי המצפון שחשה הנפגעת משתיקתה שבמהלכה המשיך‬
‫התוקף לפגוע בנשים אחרות‪.‬‬
‫‪ -‬הביוש משחרר את הנפגעת ממחשבות טורדניות על התוקף ועל שתיקתה‪.‬‬
‫ב‪ .‬השלכות שליליות‬
‫› השמצות ברשת על הנפגעת‬
‫‪ -‬ספיגת התקפה חזיתית ברשת‪.‬‬
‫‪ -‬הופך את הנפגעת בעיניי הגולשים מקורבן לתוקפת‪.‬‬
‫‪ -‬התמודדות עם "האשמת הקורבן"‪.‬‬
‫› יחס חברתי שלילי‬
‫‪ -‬חוויה של יחס חברתי שלילי גם בעולם האמיתי שמחוץ לרשתות‪.‬‬
‫‪ -‬השלכת האחריות על נפגעת מצד הגולשים על מצבו הנפשי של התוקף לאחר הפרסום‪.‬‬
‫‪ -‬חשש מפגיעה בקריירת הנפגעת ובדימוי החברתי שלה‪.‬‬
‫› יחס שלילי במערכת אכיפת החוק‬
‫‪ -‬עימות עם סוכני מערכת האכיפה מכיוון ששיתפה את שם התוקף‪.‬‬
‫‪ -‬המשטרה רואה בכך שיבוש של החקירה המשטרתית‪.‬‬
‫› יצירת שיח טהרני הפוגע במאבק למיגור תרבות האונס‬
‫‪ -‬יוצר מתקפה מופרזת בעוצמתה על כלל הגברים וטשטוש מדרג החומרה של עבירות מין‪.‬‬
‫‪ -‬זילות בשימוש בטענה לפגיעה מינית‪.‬‬
 ‫‪ -‬קמפיין ה‪ MeToo-‬יצר הכללות שגויות נגד אוכלוסיית הגברים ועורר תגובות נגד הפוגעות‬
‫בתדמית הנפגעות‪.‬‬
‫› חשש לפגיעה בעקרון הליך הוגן‬
‫‪ -‬הביוש מהווה פגיעה בעקרון ההליך הוגן ובחזקת החפות של החשודים בזירה הציבורית‪.‬‬

‫טבלת סיכום‪:‬‬
‫השלכות שליליות‬ ‫השלכות חיוביות‬ ‫טעמים נגד השימוש‬ ‫טעמים בעד השימוש‬
‫השמצות ברשת‬ ‫הקלה אישית לנפגעת‬ ‫הסטת המאבק‬ ‫התרעה מפני‬
‫והפיכת התוקף‬ ‫הפמיניסטי מיעדיו‬ ‫התוקפים וסיוע‬
‫לקורבן‬ ‫לרשויות החקירה‬
‫באיסוף ראיות‬
‫יחס חברתי שלילי‬ ‫פחד מתגובת התוקף‬ ‫מימוש זכות הציבור‬
‫גם פחד פיזי וגם פחד‬ ‫לדעת‬
‫מתביעה‬
‫יחס שלילי מצד‬ ‫רחמים על התוקף‬ ‫מנגנון ענישה חברתי‬
‫מערכת אכיפת החוק‬ ‫של הפוגעים‬
‫עקב חשיפת פרטי‬
‫הפוגע‬
‫יצירת שיח טהרני‬ ‫כלי לערעור יחסי‬
‫הפוגע במאבק תרבות‬ ‫הכוח‬
‫האונס‬
‫חשש לפגעה בעקרון‬ ‫הענקת קול‬
‫ההליך ההוגן‬ ‫למושתקות ועידוד‬
‫תמיכה בנפגעות‬

‫דיון‬
‫‪ .1‬ביוש כמנגנון אכיפה פרטי לנוכח כישלונה של המדינה בהגנה על הנפגעות‬
‫‪ -‬מנגנון הביוש משמש במקביל ככלי במאבק ציבורי רחב ולריפוי נפשי‪.‬‬
‫‪ -‬עיקרו של הביוש מתבטא בקידום או השלמה של מדיניות האכיפה והענישה של מערכת המשפט‬
‫הפלילי לצד השמעת קול הנפגעות‪.‬‬
‫‪ -‬מטרת הביוש אינה "סגירת חשבון" עם התוקף אלא השגת מטרות חברתיות וציבוריות ופחות‬
‫מטרות אישיות‪.‬‬
‫‪ -‬מלמד על חוסר שביעות רצון של הנפגעות מתפקוד מערכת המשפט הפלילי‪.‬‬
‫‪ -‬הנימוקים הן לצידוד בביוש והן להתנגדות הביוש מתכתבים עם גישת "חוק וסדר" המתבטאת‬
‫במיקוד ציבורי גובר בצרכי הנפגעים‪.‬‬
‫‪ -‬עולה הצורך שרשויות האכיפה יפעלו בצורה יעילה ונוקבת בתלונות על פגיעות מיניות והרבה מן‬
‫הנפגעות לא רואות בביוש תחליף לפעילות מוגברת שך מערכת אכיפת החוק‪.‬‬
‫‪ -‬השימוש בביוש יכול לסייע בקריאת תיגר על כשלי מערכת האכיפה ובעידודה "לשנס מותניים"‬
‫ולתקן את מחדליה ושיפור ביצועיה‪.‬‬
‫‪ -‬הנפגעות‪ ,‬דרך הביוש‪ ,‬קוראות לעזרתה של מערכת המשפט ומייחלות לקבל ממנה מענה‪.‬‬
‫‪ -‬מאמינות שהביוש יגרום לשינוי במערכת המשפט‪.‬‬
 ‫‪ -‬כלומר‪ ,‬השימוש בביוש הוא מעין התנתקות זמנית ממערכת המשפט עד שתשפר המערכת את‬
‫התנהלותה‪.‬‬
‫‪ -‬תפיסה זו מתכתבת עם טיעון שהוצג בספרות המשפטית והקרימינולוגית התומכת בהכרה‬
‫בזכויות נפגעי עבירה בהליך פלילי וטוענים כי מרגע שהמדינה נטלה מונופול על ניהול ההליך‬
‫הפלילי יש לה את האחריות והחובה כלפיי נפגעי העבירה‪.‬‬
‫‪ -‬לפי גרסה ראשונה‪ ,‬חובת המדינה להכיר בזכויות נפגעי העבירה בהליך הפלילי נובעת מכישלונה‬
‫בהבטחת הגנה לאזרחיה הנשענת על האמנה החברתית‪.‬‬
‫‪ -‬מדובר בעשיית צדק קהילתי (ע"פ זר) הכוללת תהליך רב משתתפים של יישוב סכסוך אשר חורג‬
‫מהנפגע הפרטי‪.‬‬
‫‪ -‬לפגי גרסה שנייה‪ ,‬חובת המדינה להכיר בזכויות הנפגעים בהליך הפלילי נובעת מהפגיעה בכבוד‬
‫הנפגעים שמובנית בהליך הפלילי‪ .‬הנפגע מודר מהליכי קבלת ההחלטות ולכן כבודו נפגע ומכאן‬
‫צומחת החובה להעניק זכויות מסוימות בהליך הפלילי‪.‬‬
‫‪ -‬חלק מהנפגעות רואות בכישלון המדינה בהגנתה על הנפגעות ומימוש חובתה לפעול למיצוי הדין‬
‫כהפרה של החוזה החברתי והפרה זו לדעתן משחררת אותן ממחויבותן לכבד את המונופול‬
‫בעשיית הדין ולפנות ל"אפיקים פרטיים"‪.‬‬
‫‪ .2‬ביוש מגנה מול ביוש משקם‬
‫‪ -Insiders -‬אנשי מקצוע בתחום הפלילי (תובעים‪ ,‬סניגורים ועוד) השולטים בגורלו של ההליך‪.‬‬
‫‪ -Outsiders -‬בעלי העניין במקרה (נאשמים‪ ,‬נפגעי העבירה‪ ,‬בני משפחה ועוד)‪.‬‬
‫‪ -‬ביבס טען כי יש להגביר את מעורבותם של בעלי העניין הישירים בהליך הפלילי ומותח ביקורת‬
‫שהשתלטות אנשי המקצוע היא על חשבון מעורבות בעלי העניין ומדירה אותם ממלאכת עשית‬
‫הצדק‪.‬‬
‫‪ -‬הקרימינולוג נילס כריסטי קורא להשיב את הסכסוך הפלילי ל"בעליו" וזר הציע להתבונן על‬
‫הסכסוך הפלילי כעל פגיעה באנשים ובמערכות יחסים ולא רק על פגיעה בערך חברתי מופשט‪.‬‬
‫‪ -‬השימוש בביוש משיב לנפגעות שליטה מסוימת שאינה קיימת בהליך הפלילי ומדגים את‬
‫הפוטנציאל של מרחב צדק א‪-‬פורמלי להקנות מקום ומשקל משמעותיים יותר לנפגעים‪.‬‬
‫‪ -‬קיימים לצד הרשת החברתית מחרבים א‪-‬פורמליים נוספים כמו הצדק המאחה‪ .‬הליך הצדק‬
‫המאחה התפתח בין היתר על בסיס פילוסופיה הרואה את הסכסוך הפלילי בהקשר האנושי‪-‬‬
‫פרטני וקהילתי‪.‬‬
‫‪ -‬הליכים אלו מבקשים להחזיר לבעלי העניין הישירים את השליטה בעבירה ובפגיעה שנוצרה‬
‫בעקבותיה ונותנים מקום משמעותי יותר לנפגע העבירה‪ ,‬לקרוביו וחברי הקהילה שנפגעו מביצוע‬
‫העבירה ומאפשרים להם ליטול חלק בקבלת ההחלטה בנוגע לאיחוי הפגיעה‪.‬‬
‫‪ -‬הליך הצדק המאחה שונה מתהליך החשיפה של נפגעות ברשתות החברתיות‪ .‬הליכי הצדק‬
‫המאחה נערכים במקרים רבים כשברקע קיים איום בסנקציה פלילית והם מותנים בהסכמת‬
‫הפוגע וכרוכים בעלויות מסוימות‪ ,‬הפנייה ברשתות החברתיות אינה מותנת בהגשת תלונה‬
‫למשטרה‪ ,‬אינה כרוכה בהסכמת הפוגע או המשטרה ואינה גוררת עלויות‪.‬‬
‫‪ -‬עם זאת‪ ,‬למרות ההבדלים‪ ,‬נראה כי נפגעות הפונות לצדק מאחה הן נפגעות שעושות שימוש‬
‫בביוש ומנסות לחתור להשגת צדק בערוץ א‪-‬פורמלי‪.‬‬
‫‪ -‬בשני המקרים הנפגעות מחפשות במה להתבטא ולספר את סיפורן ללא מערכת מתווכת‪.‬‬
‫‪ -‬הן הליך הצדק המאחה והן הרשתות החברתיות הם תחליף להליך הפלילי המהווים מסלולים‬
‫"עוקפי בירוקרטיה"‪.‬‬
 ‫‪ -‬קיים הבדל בין סוגי הביוש שמקבלים ביטוי בכל אחד ממרחבים אלו‪ .‬הליכי הצדק המאחה‬
‫משלבים שימוש בביוש ככלי משקם הפונה אל המעשה ולא אל העושה ואליו הביוש ברשתות‬
‫החברתיות הוא לרוב מגנה ופונה אל העושה ולא רק למעשיו‪.‬‬
‫‪ -‬הליכי צדק מאחה מבוססים על דיאלוג בין הפוגע לנפגע שמטרתו ללבן את הפגיעה והשלכותיה‬
‫והם נעשים בהסכמת הצדדים‪.‬‬
‫‪ -‬מטרת הליכים אלה היא להוביל את הצדדים לאיחוי הקרעים שנוצרו בעקבות ביצוע העבירה‬
‫ולקדם פיוס‪ ,‬החלמה והידברות‪.‬‬
‫‪ -‬מחקרים מצביעים על כך שרגש הבושה שנוצר במסגרת ההליך המאחה מייצר בקרב הפוגעים‬
‫הנעה פנימית להסדרה עצמית ונטילת אחריות‪.‬‬
‫‪ -‬לעומת זאת‪ ,‬בחירתן של הנפגעות לבייש את הפוגע ברשתות נעשית באופן חד צדדי וללא מסגרת‬
‫דיאלוג ומבלי ליצור הידברות עם הפוגע‪.‬‬
‫‪ .3‬ביוש כפעולה רציונלית להשגת צדק א‪-‬פורמלי‬
‫‪ -‬צדק א‪-‬פורמלי אינו נתפס כחתירה להשגת נקמה בלבד‪.‬‬
‫‪ -‬בולט הרצון להשיג תיקון חברתי רחב‪ ,‬להבדיל מצדק פרטני שהוא במוקד ההליך הפלילי‪.‬‬
‫‪ -‬רבות מהנפגעות מתארות את החלטתן לפנות לביוש כהחלטה מושכלת ומחושבת‪.‬‬
‫‪ -‬יעדו של הביוש הוא לחשוף את "פרצופו האמיתי" של התוקף במרחב הציבורי‪ -‬במיוחד גברים‬
‫שהגיעו לעמדות כוח ושמסמלים את האליטה החברתית‪.‬‬
‫‪ -‬אחת ההשלכות הנלוות לשחרור מעקרון השוויון במרחב המקוון היא שהשימוש בביוש נעשה‬
‫מבלי להבחין בין דרגות החומרה השונות של עבירות המין המיוחסות לפוגע‪.‬‬
‫‪ -‬במרחב המקוון הביוש מסמן את תחילתו של "משפט" הנערך "בכיכר העיר" והוא חל על הפוגע‬
‫מיד עם פתיחת "ההליך" הנערך לו ברשת‪ ,‬בעוד שהביוש במשפט הפלילי מסמן את סוף המשפט‬
‫ומשתקף בהרשעה ובעונש שנגזר על הנאשם‪.‬‬
‫‪ -‬נפגעי עבירה הם הגורם המרכזי שיוזם פתיחה בהליכים משפטיים ומערכת המשפט זקוקה לכך‬
‫שהנפגעים ירצו לפנות אליה‪ ,‬להגיש תלונה ולשתף פעולה בשלבי הליך הפלילי‪.‬‬
‫‪ -‬הרשת החברתית פותחת לנפגעים אפשרויות פעולה אחרות שמבטלות את הצורך לעיתים של‬
‫הנפגעת לפנות למערכת המשפט‪.‬‬
‫‪ -‬מערכת המשפט מושפעת מקיומו של המרחב המקוון התורם לתחושות המטיבות עם הנפגעות‪.‬‬
‫‪ -‬מערכת המשפט צריכה לייצר תמריצים כדי לעודד את הנפגעים לפנות אליה ולא להסתפק‬
‫בפנייה ברשתות החברתיות‪.‬‬