‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.

‬‬

‫השמיניה עונה שלישית‬

‫פרק ‪" :121‬הפעמון"‬
‫מאת‪ :‬חן קלימן‪.‬‬

‫*** רוב הפרק יצולם בג"ג עצמו בחוץ‪ :‬מגרש חניה ולוקיישנים אחרים ליד‪. .‬‬
‫התסריט יעודכן כשהלוקיישן הסופי יסגר‪ .‬הפנימים יבנו בסט מתחלף באולפן‪ .‬חייבים‬
‫להקפיד יותר מתמיד על קונטיניואיטי של לכלוך ושיער לכל אחד מהשמונה‪.‬‬

‫*** הפקה‪ :‬לבדוק אפשרות שמגרש המסדרים יבנה מחוץ לאולפן ג"ג ויחסוך יום‬
‫חוץ‪ ?...‬ואז החוצים הריצות‪ ,‬האוהלים וזהו‪.‬‬
‫‪ .1‬מגרש מסדרים בוקר‪.‬‬
‫פן על שמונת הילדים לבושים בחולצת הסוואה ומכנסי התעמלות תואמות‪ ,‬נעלי‬
‫התעמלות שחורות‪ .‬נראים עייפים כי לא ישנו את הלילה הקודם‪ .‬עומדים דום מרושל‪.‬‬
‫לידם עמוד בגובה ‪ 2‬מטר ועליו תלוי פעמון גדול שממנו משתלשל חבל לבן עבה‬
‫המחובר לענבלו‪.‬‬
‫ניצן‬
‫עאלק נופש באילת‪.‬‬
‫אדם‬
‫לא יאומן שהם ממשיכים לעבוד עלינו‪ ..‬אתם‬
‫שמים לב‪?...‬‬
‫ניני‬
‫(ציני) לא‪ ,‬לא שמנו לב‪ .‬באמת?‬
‫מיקה‬
‫רק לחשוב שיכולנו עכשיו להיות בג'קוזי של‬
‫המלון‪...‬‬
‫נטשה‬
‫מה ג'קוזי‪ ,‬יכולנו לישון עכשיו‪...‬‬
‫ניני‬
‫כמה זמן נראה לכם עוד נעמוד פה?‬
‫דורי‬
‫כן‪ ,‬איפה הם בכלל?‬
‫רוני‬
‫בטח ישנים‪...‬‬
‫מגיעים עמרי ודפי‪ ,‬לבושים טרנינג שחור (קרבי‪ .‬אולי עם כיתוב "מדריך")‬
‫אדם‬
‫הנה הם‪.‬‬
‫דורי‬
‫תגידו‪ ,‬כמה זמן ייקח האימון? זה ייקח הרבה זמן?‬
‫מיקה‬
‫מתי ארוחת בוקר?‬
‫נטשה‬
‫אני מה זה מתה למקלחת‪...‬‬

‫‪1-‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫ניני‬
‫אני מת לישון‪...‬‬
‫אדם‬
‫בוא נתחיל ונגמור עם זה ואז נלך לישון‪( .‬לעומרי‬
‫ודפי)‪ ,‬מתי מתחילים?‬
‫ניצן‬
‫כן‪ ,‬יאללה‪ .‬אם לא נתחיל לא נגמור‪.‬‬

‫עמרי ודפי לא עונים‪.‬‬

‫מיקה‬
‫נו?‬
‫עמרי לא עונה‪ ,‬רק מביט בהם‪ .‬השמינייה משתתקת‪ ,‬הם מביטים זה בזה במבט של‬
‫"מה הוא רוצה"‪ .‬כשיש שקט עומרי מתחיל לדבר‪ ,‬סמכותי ורגוע‪.‬‬
‫עמרי‬
‫האימון שלכם‪ ,‬שמינייה‪ ,‬כבר התחיל‪ ,‬אם לא‬
‫שמתם לב‬
‫השמינייה מחליפה מבטים של "האיש השתגע"‪.‬‬
‫ניני‬
‫לא‪ ,‬מה שאני אמרתי ‪- -‬‬
‫עמרי‬
‫אף מילה‪.‬‬
‫ניני משתתק בבהלה‪.‬‬
‫עמרי‬
‫בקצב הזה האימון ייגמר הרבה יותר מהר ממה‬
‫שחשבתי‪ .‬ואם מישהו פה מודאג מ"מתי ארוחת‬
‫בוקר"‪...‬‬
‫מבט וריאקשן מיקה‬
‫עמרי‬
‫אז אין לכן מה לדאוג‪ .‬לא נראה לי שתשרדו פה‬
‫יותר מחצי שעה‪.‬‬
‫שקט של מבוכה ועלבון‪ .‬ניני מנסה לתקן את הרושם שנוצר‪.‬‬
‫ניני‬
‫סליחה‪ ,‬עמרי? אפשר משהו?‬
‫עמרי‬
‫שאלות אחר כך‪ .‬מרגע זה אני לא עמרי אלא‬
‫המפקד‪ ,‬האם זה ברור?‬
‫כולם שותקים בהבנה‪ ,‬חוץ ממיקה‬
‫מיקה‬
‫(לוחשת הערה צינית) כן המפקד‪.‬‬
‫דפי‬
‫זה לא צבא‪ ,‬וזו לא טירונות‪ .‬ההבדל הגדול הוא‬
‫שמכאן אתם יכולים ללכת הביתה מתי שתרצו‪.‬‬
‫כל מה שאתם צריכים לעשות זה פשוט‪..‬‬
‫(מצלצלת בפעמון) לצלצל בפעמון‪.‬‬
‫השמינייה מחליפים מבטים‪.‬‬

‫‪2-‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫עמרי‬
‫צלצול אחד בפעמון ותוך עשר דקות אתם תהיו‬
‫על מונית בדרך הביתה‪ .‬רק שיהיה לכם ברור‪,‬‬
‫אם אחד מכם מחליט שהוא רוצה לעזוב‪ ,‬הוא‬
‫לוקח את כל החברים שלו יחד איתו‪.‬‬
‫השמינייה בקריאות מה? ומבטים‪.‬‬
‫דפי‬
‫אנחנו לא צריכים שישייה או שביעייה‪ .‬זה כולם‬
‫או אף אחד‪.‬‬
‫עמרי‬
‫אז מה אתם אומרים‪ ,‬מישהו רוצה לחסוך ממני‬
‫את היום הזה ולגמור את זה כבר עכשיו?‬
‫מבטים של השמינייה‪ .‬הם יראו לו מה זה‪ .‬מביטים בו נחושים‪ .‬עמרי ודפי מחייכים‬
‫אחד לשני‪.‬‬
‫עמרי‬
‫יפה מאוד‪ .‬אז שלושים שניות הייתם שם‪.‬‬
‫עמרי המחייך מסמן להם עם הראש לאיזו מקום (שלא חייבים לראות) הם מסתכלים‬
‫אחד על השני ומתחילים לרוץ‪ ...‬הריצה עוד מחויכת‪ ,‬הם יעברו את היום הזה בקלות‪.‬‬
‫לצאת לפתיח משוט יפה שבו השמונה חולפים בריצה על הפריים מימין לשמאל‪...‬‬

‫פתיח‬

‫‪ .2‬מגרש (פינה אחרת שיכולה להיות מאד דומה לפינה הקודמת)‪ ,‬יום‬
‫השמינייה עמרי ודפי‪ .‬השמינייה עומדת בח'‪ ,‬מתנשפת קלות‪ .‬על הרצפה שמונה‬
‫אבטיחים ענקיים ושמונה תיקי גב‪.‬‬
‫מיקה‬
‫זה מה שאוכלים לארוחת בוקר?‬
‫עמרי שולח בה מבט‪.‬‬
‫מיקה‬
‫(זה מצחיק אותה) לארוחת בוקר‪ ,‬המפקד?‬
‫דפי‬
‫אנחנו יוצאים עכשיו לריצה קלה‪ .‬כל אחד מכם‬
‫לוקח אבטיח ושם אותו בתיק‪.‬‬
‫דורי‬
‫אמרת ריצה קלה‪ ,‬לא ריצה קלה עם פרי כבד‪.‬‬
‫המפקדת‬
‫עמרי‬
‫(לדפי) שימי לשני הליצנים האלה את האבטיחים‬
‫הכי כבדים‪.‬‬
‫השמינייה הולכת לקחת את האבטיחים‪ .‬כבד‪ ,‬וזה לא מצחיק יותר‪ .‬דורי כמעט מאבד‬
‫שיווי משקל‪ ,‬ניני תופס אותו‪.‬‬
‫רוני‬
‫המפקדת‪ ,‬יש לו סוכרת‪.‬‬
‫דורי‬

‫‪3-‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫תשתקי רוני‪ .‬זה בסדר‪.‬‬

‫עמרי מגחך לעצמו‪ .‬דפי מביאה ארגז מים (חשוב‪ -‬זה לא יכול להיות לה כבד‪ ,‬כי היא‬
‫בכושר מצוין)‪.‬‬
‫דפי‬
‫זה המים שלכם למשך היום‪.‬‬
‫השמינייה לוקחת את הבקבוקים‪ .‬שותים קצת‪ .‬מדברים בינם ובין עצמם‪.‬‬
‫נטשה‬
‫איך אני אסחב גם את המים? כאילו האבטיח לא‬
‫מספיק כבד‪.‬‬
‫אדם‬
‫זה לא הגיוני לרוץ עם המים‪.‬‬
‫דורי‬
‫ולרוץ עם אבטיח נשמע לך הגיוני?‬
‫מיקה‬
‫ולחשוב שארזתי שני ביקינים ליתר ביטחון‪ .‬איפה‬
‫אילת ואיפה אנחנו‪.‬‬
‫ניני‬
‫טוב‪ ,‬אין מה לעשות‪ .‬אנחנו לא נשברים עכשיו‪,‬‬
‫נכון?‬
‫השמינייה במבטים‪ ,‬מחייכים‪.‬‬
‫רוני‬
‫מה פתאום?‪ ...‬אבל את המים אני לא סוחבת‪ .‬די‪,‬‬
‫אי אפשר‪.‬‬
‫נשמעים קולות הסכמה מכל ערב‪.‬‬
‫דורי‬
‫גם ככה אבטיח זה תשעים אחוז מים‪...‬‬
‫אבי‬
‫אז לפחות נשתה כמה שאפשר‪.‬‬
‫השמיניה שותה‪ .‬משפריצים קצת מים אחד על השני‪.‬‬
‫עמרי‬
‫סיימתם את הקשקשת?‬
‫השמינייה מניחה את הבקבוקים על הרצפה‪.‬‬
‫עמרי‬
‫יאללה‪ ,‬בנים – לדפי‪ ,‬בנות איתי‪.‬‬
‫חצי מבט בין הבנות – עמרי שווה‪...‬‬
‫עמרי‬
‫רק טיפ קטן‪ :‬יש לכם תשעה קילומטר‪ ,‬אז אל‬
‫תבזבזו את כל הכוח על ההתחלה‪.‬‬
‫מיקה‬
‫(בלי קול) ת‪-‬ש‪-‬ע‪-‬ה ק‪-‬י‪-‬ל‪-‬ו‪-‬מ‪-‬ט‪-‬ר‪?-‬‬
‫החיוך יורד מפניהם‪ .‬מתחילים לרוץ‪.‬‬

‫‪ .3‬סיקוונס חוץ ריצה בנים ובנות‬

‫יצולם ביער או בשבילים בטבע ליד ג"ג עם סטדי‪.‬‬
‫דפי רצה‪ ,‬הבנים אחריה‪ .‬קשה אך בסבבה‪.‬‬

‫‪4-‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫הבנות רצות אחרי עומרי‪ .‬מחייכות כמה הוא נראה שווה‪ .‬באחת מהפניות נפרדים‪.‬‬

‫‪ .4‬סיקוונס ריצה חוץ בנים‪.‬‬

‫דפי והבנים‪ .‬דפי רצה בקלות‪ ,‬לבנים קצת יותר קשה‪.‬‬
‫אדם‬
‫דפי‪...‬‬
‫ניני‪ ,‬תוך כדי ריצה‪ ,‬מצ'פח אותו‪.‬‬
‫אדם‬
‫המפקדת‪ ,‬אכפת לך אם נעלה את המורל תוך‬
‫כדי?‬
‫דפי‬
‫אם יש לך כח‪...‬‬
‫אדם מחייך בשוויץ‪ .‬מתחיל לשיר בסגנון שירי הצבא האמריקאיים‪.‬‬
‫אדם‬
‫(שר) מי אנחנו שמיניה‪( .‬הם לא עונים) יללה‪,‬‬
‫נודניקים‪( .‬שוב) מי אנחנו שמיניה!‬
‫כולם (מחייכים)‬
‫מי אנחנו שמיניה‬
‫אדם‬
‫(חושב קצת וממציא) שוקו בלחמניה‪.‬‬
‫כולם‬
‫(חושבים שזה מפגר אבל שרים) שוקו בלחמניה‪.‬‬
‫(ממשיכים עוד פעם לצרכי עריכה) מי אנחנו‬
‫שמיניה ‪ /‬מי אנחנו שמיניה ‪ /‬שוקו וכו'‪.‬‬

‫השיר ממשיך עם אותן שורות לצלם לפחות עוד בית‪( ...‬גיורא‪ ,‬אני לא בטוחה שצריך‪,‬‬
‫אבל אני מפחדת שזה לא יובן שהבנות שומעות אם זה יהיה קצר מידי)‬
‫אדם‬
‫הבנים רצים מהר‪.‬‬

‫‪ .5‬סיקוונסק ריצה בנות‬

‫הבנות רצות‪ ,‬שומעות את אדם והבנים שרים‪ ,‬מחייכות לעצמן‪.‬‬
‫בנים (‪)O.S‬‬
‫הבנים רצים מהר‪.‬‬
‫מיקה‬
‫השיר של אדם מפגר‪...‬‬
‫הבנות צוחקות‪.‬‬

‫‪ .6‬סיקוונס ריצה בנים‪.‬‬

‫הבנים רצים‪ .‬קולטים שהבנות שמעו אותן‪.‬‬
‫אבי‬
‫הבנים מקום ראשון‬
‫כולם‬
‫הבנים מקום ראשון‬

‫‪5-‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫אבי‬
‫הבנות הולכות לישון‪.‬‬

‫‪ .7‬סיקוונס ריצה בנות‪.‬‬

‫הבנות רצות‬
‫הבנים (‪)O.S‬‬
‫הבנות הולכות לישון‪.‬‬
‫מיקה‬
‫אתם שרים כמו נקבות‪.‬‬
‫הבנות ‪OS‬‬
‫אתם שרים כמו נקבות‬
‫מיקה‬
‫הבנות הכי שוות‬
‫כולן‬
‫הבנות הכי שוות‪....‬‬

‫‪ .8‬סיקוונס ריצה בנים‪.‬‬

‫הבנים רוצים לענות‪ ,‬אבל כבר אין להם כח‪ ...‬לפניהם עלייה תלולה‪ .‬דפי מתרחקת‬
‫מהם קצת‪ .‬כולם כבר אדומים ומיוזעים‪ .‬החיוך נחמק להם מהפנים‪.‬‬
‫אדם‬
‫מישהו הביא איתו מים?‬
‫ניני‬
‫כן‪ ,‬אני צמא מת‪.‬‬
‫כולם מנידים ראשם לשלילה‪.‬‬
‫דורי‬
‫שמישהו יבקש מדפי‪ ..‬אולי יש לה מימיה או‬
‫משהו?‬
‫לאף אחד אין כח‪.‬‬
‫אבי‬
‫אני ארוץ אליה‪ .‬תנסו להישאר בחיים עד שאני‬
‫חוזר‪.‬‬
‫חיוכים‪ .‬אבי מגביר מהירות‪.‬‬

‫פה יכול לבוא קאט מתודי אם רוצים‪.‬‬

‫דפי רצה‪ .‬אבי מגיע לדפי‪.‬‬
‫אבי‬
‫(מחייך אליה מתוך המאמץ) הי‪.‬‬
‫דפי לא עונה‪.‬‬
‫אבי‬
‫דפי‪ ,‬אפשר קצת מים?‬
‫דפי‬
‫(עוצרת מייד) איך קראת לי?‬
‫אבי עוצר‪ ,‬מתנשף‪ ,‬ברור שהוא חושב שזה משחק‪.‬‬
‫אבי‬

‫‪6-‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫דפי‪ ...‬המפקדת? (חיוך מקסים) זה בסדר‪ ,‬הם לא‬

‫שומעים‪...‬‬
‫דפי‬
‫רד לעשרים‪.‬‬
‫אבי‬
‫(המום) מה?‬
‫דפי‬
‫שלושים‪ .‬וכל מילה נוספת זה עוד עשר‪.‬‬
‫אבי מביט ‪ ,‬קולט שהיא רצינית‪ ,‬יורד לשכיבות סמיכה‪ ,‬אדם ניני ודורי מגיעים‬
‫בריצה‪ ,‬מתנשפים‪.‬‬
‫אדם‬
‫מה‪ ,‬אבי‪ ,‬עצבנת את המפקדת‪ ,‬אה?‬
‫דפי מסתכלת עליו‪ .‬מצביעה למטה‪...‬‬
‫דפי‬
‫שלושים‪.‬‬
‫אדם מבין את הרמז ויורד גם הוא‪...‬‬

‫‪ .9‬סיקוונס חוץ ריצה בנות‬

‫הבנות הגמורות רצות אחרי עומרי הרענן‪ .‬הן מחליפות מבטים של מסכנות‪ .‬מיקה‬
‫נשברת ועוברת להליכה‪ .‬שלושתן נגררות אחריה‪ .‬הן מתחילות ללכת‪ .‬עמרי מסתובב‪.‬‬
‫עמרי‬
‫הלו‪ ,‬מה קרה?‬
‫רוני‬
‫אין לנו כח‪( .‬נזכרת) המפקד‪.‬‬
‫מיקה‬
‫אנחנו לא נשברות‪ ,‬אבל זה פשוט כבד‪.‬‬
‫עמרי‬
‫כבד לך?‬
‫מיקה‬
‫(צינית) לא‪ ,‬מה פתאום‪ ...‬אני רק חושבת‬
‫שבאבטיח שלי יש גרעינים‪ .‬אז זה יותר כבד משל‬
‫כולם‪..‬‬
‫עמרי‬
‫בסדר‪ .‬את יכולה להוריד את התיק‪.‬‬
‫הבנות מופתעות‪ ,‬מיקה מורידה את התיק‪ .‬עמרי נותן אותו (לו זה לא כבד!) לרוני‬
‫ונטשה‪.‬‬
‫עמרי‬
‫קחו‪( .‬למיקה) עכשיו יותר טוב?‬
‫רוני ונטשה נאבקות עם התיק‪.‬‬
‫מיקה‬
‫לא התכוונתי לזה‪ ,‬אני ‪- -‬‬
‫עמרי‬
‫יללה‪ .‬ממשיכים‪.‬‬
‫ניצן לוקחת את התיק ושמה עליה‪.‬‬
‫ניצן‬

‫‪7-‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫תביאו לי‪.‬‬
‫מתחילים לרוץ‪ .‬מיקה רוצה למות מבושה‪.‬‬

‫‪ .10‬מגרש מסדרים בוקר‬

‫הבנים מגיעים מהריצה‪ .‬דפי רעננה‪ ,‬הם הרוסים‪ ,‬נעמדים מתנשפים‪ .‬אדם ליד ניני‪.‬‬
‫דפי‬
‫קחו שלוש דקות לנשום‪ .‬אתם לא בכושר‪.‬‬
‫דורי‬
‫אני חייב לשתות… איפה המים…‬
‫אבי‬
‫הם היו פה… לא‪?..‬‬

‫כולם חושבים שזה ברור מאליו‪ .‬ניני מוריד את התיק עם האבטיח‪.‬‬

‫דפי‬
‫סליחה? מישהו אמר לך להוריד?‬
‫ניני‬
‫לא‪ .‬חשבתי‪...‬‬
‫דפי‬
‫אדם‪ ,‬תן לו את התיק שלך‪.‬‬
‫אדם מסתכל על ניני‪ ,‬פותח את הפה לענות לדפי‪ ,‬אבל ניני משתיק אותו במבט‪ ,‬לוקח‬
‫ממנו את התיק‪ .‬עכשיו ממש ממש ממש כבד לו‪.‬‬
‫אדם‬
‫המפקדת‪ ,‬אפשר להגיד משהו?‬
‫דפי‬
‫דבר‬
‫אדם‬
‫זה ממש לא פייר‪.‬‬
‫דפי‬
‫זה אולי לא פייר‪ ,‬אבל נראה שרק ככה אתם‬
‫מבינים מה זה לציית לפקודה‪ .‬אני צודקת‪ ,‬ניני?‬
‫ניני מתנדנד אבל שורד‪.‬‬
‫ניני‬
‫כן המפקדת‬
‫אדם‬
‫אבל‪...‬‬
‫דפי‬
‫מה‪ ,‬נשברת אדם…?‬
‫דפי מסמנת לו על הפעמון‪ POV .‬פעמון מאדם‪ ...‬אדם משתתק‪.‬‬
‫אדם‬
‫(לוחש לניני) בשביל מה אנחנו צריכים את החרא‬
‫הזה ממנה?‬
‫ניני‬
‫(עומד למות) שטויות‪ .‬קטן עלי‪...‬‬

‫‪8-‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫אדם וניני מחייכים חיוך קלוש‪ .‬עמרי מגיע ואחריו הבנות בחצי ריצה‪.‬‬
‫עמרי‬
‫שלוש דקות מנוחה‪.‬‬

‫רוני מסתכלת על ניני‪ ,‬לא מבינה‪ .‬באה להגיד משהו‪ .‬הוא מסמן לה לשתוק‪.‬‬

‫‪ .11‬מגרש מסדרים המשך‬

‫השמינייה עומדת על התיקים‪ .‬הם מתנשפים פחות‪.‬‬
‫דפי‬
‫אתם יכולים להוריד את התיקים עכשיו‪( .‬לניני)‬
‫גם אתה‪.‬‬
‫התיקים יורדים באנחת הקלה‪ .‬מגיע עמרי עם בקבוק מים מינרלים קרים‪ ,‬הוא ודפי‬
‫שותים‪ .‬דפי הולכת משם‪.‬‬
‫ניצן‬
‫המפקד‪ ,‬אפשר לשתות?‬
‫עמרי‬
‫מה קרה למים שנתנו לכם?‬
‫שתיקה‪.‬‬
‫עמרי‬
‫ניסיתם להיות חכמים ולא לקחתם את המים‬
‫איתכם… טעות גדולה‪ .‬יש לכם שלושים שניות‬
‫להחליט מי מביניכם הכי צמא‪ ,‬והוא יקבל מים‪.‬‬
‫רוני‬
‫אבל כולם צמאים‬
‫עמרי‬
‫אז כולם בטוח יזכרו לא להשאיר מאחור את‬
‫המים בפעם הבאה‪.‬‬
‫השמינייה המומים‪ ,‬הם לא יודעים מה להגיד‪.‬‬
‫עמרי‬
‫קדימה‪ ,‬מי שותה?‬
‫אבי‬
‫כולנו צמאים‪ ,‬המפקד‪ .‬כולנו התאמצנו‪.‬‬
‫עמרי‬
‫אני לא רואה פה מישהו בשם "כולנו"‪ ,‬אבי‪.‬‬
‫ניני‬
‫דורי אולי תשתה אתה?‬
‫דורי‬
‫נראה לך?‬
‫עמרי‬
‫(מסתכל על השעון‪ ,‬ולוקח שלוק) חבל‪ .‬מישהו‬
‫הפסיד‪ .‬אם אתם מתחרטים‪ ,‬המים יהיו פה ליד‬
‫הפעמון‪ ...‬משיכה אחת בחבל והבקבוק שלכם‪.‬‬

‫שוט של השמינייה‪ .‬הם שונאים את עמרי‪ ,‬אבל נחושים‪.‬‬

‫‪9-‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫נטשה‬
‫אנחנו יכולים לפחות לשבת לנוח‪ ,‬המפקד?‬
‫עמרי‬
‫המנוחה נגמרה נטשה‪ .‬עשר שניות הייתם כולכם‬
‫אצל דפי‪.‬‬

‫‪ .12‬פינת אוהלים בוקר‬

‫דפי בפינה מרוחקת של מגרש המסדרים‪ .‬שני אוהלים זהים מקופלים על הרצפה עם‬
‫מוטות ויתדות בשתי פינות‪ .‬לידם בקבוקי מים‪ .‬השמינייה מגיעה בריצה עייפה‪.‬‬
‫מביטים במים‪...‬‬
‫דפי‬
‫קדימה‪.‬‬
‫הבנים והבנות מסתערים על המים שבשני האוהלים‪ .‬מיקה מתחילה להתיישב‪...‬‬
‫דפי‬
‫(בצעקה) מישהו אמר שמותר לשבת מיקה‪???..‬‬
‫מיקה מביטה בה בזעם‪ ..‬הם שותים‪...‬‬
‫דפי‬
‫אז מה שקורה הוא זה‪ .‬מימין אוהל הבנים‪,‬‬
‫משמאל אוהל הבנות‪ .‬הקבוצה הראשונה‬
‫שמקימה את האוהל‪ ,‬מקבלת רבע שעה מנוחה‪.‬‬
‫השניה נשארת לעמוד‪ .‬ברור?‬

‫השמינייה מהנהנת‪ .‬התחרות מתחילה‪.‬‬

‫‪ .13‬סיקוונס בניה אוהלים‬

‫אוהל בנות‬
‫הבנות מסתכלות על הדברים שאמורים להרכיב אוהל‪ ,‬אבל אין להן מושג איך‪ .‬מיקה‬
‫מנסה לקחת פיקוד‬
‫מיקה‬
‫אוקיי‪ ,‬מי פה הקימה פעם אוהל?‬
‫רוני‬
‫אני‪ .‬כשישנו עם המשפחה בכנרת‪ ..‬וגם כשהייתי‬
‫בצופים‬
‫ניצן‬
‫נו‪ ,‬יללה למה את מחכה?‬
‫נטשה‬
‫(צופה בבנים) נו הם כבר מרכיבים‪ ...‬רוני מה‬
‫עושים?‬
‫רוני‬
‫אבל זה לא היה כזה אוהל‪ ..‬ההוא היה יותר‬
‫פשוט‪ ..‬אני גם לא כל כך זוכרת‪ ..‬זה היה לפני‬
‫מיליון שנה‪ ...‬בואו נראה‪...‬‬

‫רוני מתחילה למיין לאט את הדברים על הרצפה‪.‬‬

‫‪10 -‬‬
‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫מיקה‬
‫(צינית) קחי את הזמן‪.‬‬
‫כולן לחוצות‪.‬‬

‫‪11 -‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫אוהל בנים‬
‫שוט סגור יחסית של ניני ודורי‬
‫ניני‬
‫אוהל שמיכות או אוהל סככה?‬
‫דורי‬
‫הכי טוב אוהל תנועה‪.‬‬
‫ניני‬
‫סככה יותר מהר‪ .‬נעשה סככה‬
‫דורי‬
‫לא‪ ,‬תקשיב לי‪ ,‬אני מכיר‪ .‬יותר קל תנועה‪.‬‬
‫ניני‬
‫מתי בפעם האחרונה בנית אוהל?‬
‫נשמע קולו של אדם‬
‫אדם‬
‫אתם מוכנים לעזור או שיש לכם עוד סוגי‬
‫אוהלים לדבר עליהם‪??...‬‬
‫שוט נפתח‪ ...‬הם מסתובבים אליו ורואים שהוא ואבי כבר מתחילים להקים את‬
‫האוהל‬

‫אוהל בנות‬
‫העניינים פחות מוצלחים באוהל הבנות‪ ,‬רוני עדיין ממיינת את החלקים‪.‬‬
‫נטשה‬
‫נו‪ ,‬מה עושים? רוני‪ ,‬תגידי משהו‪ ,‬רוני!!!‬
‫רוני‬
‫די נטשה את מלחיצה אותי!‬
‫מיקה‬
‫אין‪ ...‬שלהם כבר עומד עוד שניה‪...‬‬
‫רוני‬
‫(לחוצה) אוקיי‪ .‬אוקיי‪ ..‬אהה‪ ..‬תאספי אבנים‬
‫לקשור איתם את השמיכה ליתדות‪.‬‬
‫נטשה‬
‫מאיפה אני אקריץ עכשיו אבנים‪...‬‬
‫נטשה ממהרת לאסוף אבנים‪ ,‬רוני צועקת לה‬
‫רוני‬
‫לא גדולות מדי! ומיקה‪ ..‬תחברי עם ניצן את‬
‫היתדות?‬
‫מיקה‬
‫כן המפקדת‪( ...‬מרימה יתד) זה יתד נכון‪?...‬‬
‫הן עובדות בלחץ ובפאניקה‬
‫אוהל בנים‬
‫האוהל (שמיכות‪ ,‬יענו משולש) חצי עומד‪ .‬כולם מתרוממים‪ ,‬מסתכלים על מה שיצא‪.‬‬
‫ניני‬
‫היינו צריכים לעשות סככה‪.‬‬

‫‪12 -‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫דורי‬
‫נו‪ ,‬ניני‪....‬‬
‫ניני‬
‫זה הכי עקום בעולם‪ .‬נראה לכם שזה יעמוד יותר‬
‫משתי דקות?‬
‫אבי‬
‫בטח שזה יעמוד‪ .‬צריך רק לחזק אותו עם אבנים‪,‬‬
‫מקלות‪ ,‬משהו‪ .‬לא יודע‪.‬‬
‫נשמעת צעקה של מיקה‪ ....‬עוברים לאוהל בנות‬

‫אוהל בנות‬
‫מיקה וניצן תוקעות יתדות‪ .‬מיקה על היתד‪ ,‬ניצן עם הפטיש‪.‬‬
‫מיקה‬
‫אהההההההההההה‪...‬‬
‫ניצן‬
‫(מבוהלת) אמאל'ה‪ ,‬סליחה‪ .‬זה פגע בך?‬
‫מיקה‬
‫(מחזיקה את האצבע) לא‪ ,‬אני סתם אוהבת‬
‫לצרוח‪ .‬כמעט הורדת לי אצבע‪...‬‬
‫ניצן‬
‫(לא יכולה שלא לחייך) זה לא בכוונה‪...‬‬
‫מיקה‬
‫זה מצחיק אותך?‬
‫רוני‬
‫יאללה‪ ,‬חבל על הדיבורים‪ ,‬צריך להמשיך‬
‫נטשה‬
‫(עם ערימה של אבנים בזרועותיה) חבל לנו על‬
‫הזמן‪ ...‬תראי‪...‬‬

‫מבט כועס של רוני‪ .‬נטשה מראה לה שבאוהל הבנים‪....‬‬

‫אוהל בנים‬
‫האוהל מושלם‪ .‬הבנים מגחכים כי הם רואים שלבנות עוד אין אוהל‪ .‬דפי מגיעה‪.‬‬
‫דורי‬
‫(בחיוך גאה) סיימנו‪ ...‬המפקדת‪.‬‬
‫דפי מסתובבת סביב האוהל‪ ,‬מושיטה רגל‪ ,‬הכל קורס‪ .‬הבנים המומים ומאוכזבים‪.‬‬
‫דפי‬
‫לא יודעת מה זה היה‪ ...‬אוהל זה לא‪.‬‬
‫דפי הולכת‪ .‬הבנים לא מאמינים‪ .‬מתחילים מהתחלה‪...‬‬
‫אוהל בנות‪.‬‬
‫הבנות מסתכלות בשמחה על האוהל ההרוס של הבנים‪.‬‬
‫מיקה‬

‫‪13 -‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫(קופצת משמחה וצועקת להם לפי המנגינה של‬

‫השיר של אדם) הבנים על הפנים‬
‫רוני‬
‫מה את שרה לי עכשיו‪ ,‬תחזרי לעבוד!‬
‫כולן חוזרות מהר לעבודה‬
‫קליפ קצר של בנים ובנות מקימים אוהלים‪ ,‬מסתכלים זה על זה‪ .‬אבל הבנות‬
‫בונות יותר מהר‪.‬‬
‫אוהל בנות‪.‬‬
‫האוהל בנוי ויש חגיגה‪ .‬דפי בודקת‪ ,‬מזיזה דברים‪ ,‬האוהל לא זז‪ .‬הבנות זזות במקום‬
‫בהתרגשות‪ ,‬אבל לא מרשות לעצמן לקפוץ בהתלהבות‬
‫דפי‬
‫(בחיוך) בנות‪ ,‬כל הכבוד‪.‬‬
‫הבנות סוף סוף מתפרצות בקריאות שמחה‪ ,‬מתחבקות‪ ,‬נותנות כיפים ולבסוף‬
‫מתיישבות בסבבה ‪ ,‬אנחת רווחה‪ :‬לזכור שהבנות לא ישבו מלא זמן וזה בשבילם הכי‬
‫כיף בעולם‪...‬‬

‫אוהל בנים‬
‫הבנים‪ ,‬עומדים בקושי‪ ..‬מחזיקים את הברכיים בידיים‪ ,‬בועטים בחלקי האוהל‪ .‬אין‬
‫להם כח לריב אפילו‪.‬‬

‫‪ .14‬אוהל בנים‬
‫הבנים בקושי עומדים‪ ,‬מושפלים‪.‬‬
‫אדם‬
‫בשביל מה בדיוק הם צריכים אותנו חצי מתים‪...‬‬
‫דורי‬
‫אולי הם רוצים לגייס את הגופות שלנו למועצה‪.‬‬
‫ניני‬
‫ששש‪ ...‬הקלגסית באה‪.‬‬
‫מגיעה דפי‪.‬‬
‫דפי‬
‫אבי‪.‬‬
‫אבי‬
‫(מביט אחורה ומתקדם) כן המפקדת‪.‬‬
‫דפי‬
‫אני רוצה לדעת מי אחראי על הכשלון הזה‪.‬‬

‫אבי שותק‪ .‬דפי חוזרת בטון חד יותר‬

‫דפי‬
‫מי פישל‪ ,‬אבי?‬
‫אבי‬
‫כולנו עבדנו קשה‪ ,‬המפקדת‪.‬‬
‫דפי‬

‫‪14 -‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫עוד פעם אתה עם "כולנו"??? או שאתה נותן מה‬

‫לי שם של מי שפישל ועבד הכי פחות‪ ,‬והאחרים‬
‫מתיישבים לנוח‪ ,‬או שכולכם עומדים פה עד מחר‬
‫מבחינתי‪.‬‬
‫אבי‬
‫(מביט בחברים) אה‪ ....‬אני‪ .‬אני פישלתי‪.‬‬
‫דפי‬
‫אתה צודק‪ .‬אתה פישלת‪ .‬רד לעשרים‪.‬‬
‫ניני‬
‫המפקדת‪...‬‬
‫דפי‬
‫(לאבי) שלושים‪( .‬לבנים‪ ,‬בנחת) אתם שבו‪.‬‬
‫תנוחו‪.‬‬
‫אדם‬
‫אבי גם עבד קשה‪ .‬זה לא הוגן‪.‬‬
‫דפי‬
‫(לאבי) ארבעים‪ .‬וכל שניה שהחברים שלך פה‬
‫לא יושבים זה עוד עשר‪.‬‬
‫הבנים מתיישבים‪ .‬אבי בשכיבות סמיכה בקצב מטורף‪ ...‬סובל סובל‪ ....‬דפי הולכת‪,‬‬
‫אבי בשכיבות סמיכה‪ ,‬הבנים מיואשים‪ .‬המצלמה עולה אל השמש הקופחת‪ ,‬ויורדת‬
‫ל‪...‬‬

‫‪ .15‬מגרש מסדרים‬
‫על המגרש מוכנים כבר שמונה עמודים גבוהים בחצי גורן מול הפעמון‪ .‬אבי חוזר‬
‫מהצריף עם דלי מים כבד‪ ,‬מתנדנד‪ .‬כולו מיוזע ומלוכלך‪ ...‬פה ושם שריטה‪ ...‬נראה‬
‫כמו ברוס ויליס בעשר דקות אחרונות של סרטי "מת לחיות"‪ .‬הוא מניח אותו ליד‬
‫העמוד השישי – יש ארבעה דליים מלאים כבר ליד העמודים האחרים‪ .‬על העמוד‬
‫הבא נשענת דפי‪ ,‬קולית כתמיד‪.‬‬
‫דפי‬
‫קדימה‪ ,‬עוד שלושה‪.‬‬
‫אבי‬
‫למה את מתעללת בי ככה?‬
‫דפי‬
‫הפעמון פה‪( .‬מחווה בראשה על הפעמון)‬
‫אבי‬
‫נראה לך‪ ?...‬אני לא אתן לך את התענוג הזה‪.‬‬
‫דפי‬
‫נחיה ונראה‪ .‬יאללה רוץ‪ ,‬אין לי את כל היום‪.‬‬
‫דפי מחייכת‪ .‬אבי יוצא להביא עוד דלי‪.‬‬

‫‪ .16‬פינת אוהלים – אוהל בנות‪.‬‬

‫השביעייה (ללא אבי) שרועים באוהל‪ .‬כבר פחות עייפים ממקודם‪.‬‬
‫אדם‬
‫העיקר הוא חשב שלא נחזיק מעמד חצי שעה‪.‬‬

‫‪15 -‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫ניצן‬
‫הראינו להם מה זה‪ ,‬אה?‬
‫ניני‬
‫מסכן אבי‪.‬‬
‫אדם‬
‫לא יאומן איך הדפי הזאת טוחנת אותו‪..‬‬
‫נטשה‬
‫הם לא ממש נורמלים פה‪ ,‬אה?‬
‫דורי‬
‫טוב‪ ,‬מה ציפית? סוכנים חשאיים‪..‬‬
‫מיקה‬
‫אני מצטערת להישמע כמו תקליט שרוט אבל ‪- -‬‬
‫נטשה‬
‫‪...‬את פה רק כי הכריחו אותך‬
‫מיקה‬
‫דווקא לא‪ ...‬מה שרציתי לחזור ולהגיד ולהדגיש‬
‫זה שאני מורעבת‪ .‬אפשר להגיד גוועת ברעב‬
‫אפילו‪.‬‬
‫נטשה‬
‫אוי איך היתה מתאימה לי עכשיו פיצה‪.‬‬
‫אדם‬
‫איזו פיצה? הייתי יורד על סטייק ‪ 600‬גרם‪.‬‬

‫כולם מסכימים שגם הם‪ ...‬ומוסיפים ("עם צ'יפס בצד" "פירה עדיף" וכו')‬
‫רוני‬
‫עזבו‪ ...‬לי היה מספיק אפילו האבטיח ההוא‬
‫ניני‬
‫לא יודע מה איתך אני לא רוצה לראות יותר‬
‫אבטיח בחיים‪.‬‬
‫כולם נאנחים‪ ,‬מתוסכלים‬
‫נטשה‬
‫כמה זמן הם עוד יחזיקו אותנו פה‪?...‬‬
‫רוני‬
‫שמעת את עמרי‪ .‬עד שמישהו יישבר‪.‬‬
‫ניצן‬
‫מה ההגיון אבל‪ ...‬אם התכנית היתה לשבור‬
‫אותנו למה להביא אותנו לפה מההתחלה?‬
‫דורי‬
‫אח איפה‪ ,‬איפה הימים של חידות ההגיון של‬
‫דגנית‪...‬‬
‫אדם‬
‫מה שכן‪.‬ניני רצת כמה קילומטרים ולא הקאת‬
‫פעם אחת‪ ...‬אתה משתפר‪...‬‬
‫ניני‬
‫תאמין לי הייתי מקיא אם היה לי את מה‪...‬‬

‫‪16 -‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫נכנס עמרי‪ .‬הם מייד נעמדים‪ ,‬מרצינים‪.‬‬

‫עמרי‬
‫בואו‪ .‬ארוחת צהריים‪.‬‬
‫אנחת צהלה מכולם‪ ...‬הוא יוצא‪ ,‬חיוכים‪ .‬כיפים‪.‬‬

‫‪ .17‬מגרש מסדרים המשך‬

‫דפי והעמודים‪ .‬אבי עם הדלי האחרון‪.‬‬
‫דפי‬
‫יופי‪ .‬זהו‪ .‬אתה יכול לנוח‪.‬‬
‫אבי מתיישב‪ ,‬גמור‪ .‬משיב את נשימתו‪.‬‬
‫אבי‬
‫אז זה הקטע שלך? קודם להתחיל איתי ואחר כך‬
‫להשפיל?‬
‫דפי‬
‫אתה זה שרצית להיות מפקד‪ ,‬לא? מפקד תמיד‬
‫מוכן לסבול יותר‪.‬‬
‫אבי‬
‫אני סובל‪ ,‬בזה את יכולה להיות בטוחה‪.‬‬
‫דפי נותנת לאבי בקבוק מים‪ .‬הוא שותה‪.‬‬
‫מתכופפת אליו‪ ,‬לוקחת ממנו את הבקבוק‪.‬‬
‫דפי‬
‫ואם תעז לפתוח את הפה על מה שהיה בינינו‪,‬‬
‫אפילו מילה אחת‪ ,‬אני נשבעת לך שעוד תתגעגע‬
‫לסבל הזה‪.‬‬
‫מבטים‪ .‬דפי נשברת ראשונה ומסתכלת הצידה‪ ,‬קמה‪.‬‬
‫דפי‬
‫קום‪ .‬החברים שלך מחכים‪.‬‬
‫השביעייה ועמרי עומדים בצד‪ ,‬אבי מצטרף אליהם‪.‬‬
‫ניני‬
‫הכל בסדר?‬
‫אבי‬
‫(מעיף מבט אחרון לדפי) הכל בסדר‪.‬‬
‫ניצן‬
‫ְל מה הדליים?‬
‫אבי לא יודע‪ .‬השמינייה ממשיכה ללכת‪ ,‬לא מבינים לשם מה הדליים‪.‬‬

‫‪ .18‬פנים צריף (סט מתחלף באולפן)‬

‫סט ארוך של בניין צבאי עם שמונה מיטות שדה‪ .‬שולחן ארוך ערוך יפה עם פיצות‪,‬‬
‫קולות‪ ,‬פירות‪ ,‬וממתקים‪ .‬מאד מאד מגרה‪ .‬השמינייה נכנסת‪ .‬הם מאושרים‪.‬‬
‫נטשה‬
‫(באושר) יו‪ .‬פיצה‪.‬‬
‫ניני‬
‫בחיים שלי לא שמחתי כל כך לראות אוכל‪.‬‬
‫רוני‬

‫‪17 -‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫גם האוכל שמח לראות אותך‪ ,‬ניני‪.‬‬

‫ניצן‬
‫אין הם כאילו קראו את המחשבות שלי‪ ..‬מיקה‪,‬‬
‫תצבטי אותי‪.‬‬

‫השמינייה מתקרבת לשולחן אבל אז עמרי נכנס‪.‬‬

‫עמרי‬
‫הופה‪ ,‬מה אתם עושים?‬
‫הם נעצרים ומסתובבים אליו‪ .‬מבואסים‪.‬‬
‫עמרי‬
‫אני חייב להגיד שמינייה‪ ,‬הפתעתם‪ .‬היה עד‬
‫עכשיו יום לא קל‪ ,‬ועמדתם בו בכבוד‪.‬‬
‫חיוכים‪.‬‬
‫עמרי‬
‫הרווחתם את האוכל שלכם‪( .‬מחייך) בתיאבון‪.‬‬
‫הם מסתובבים שוב לשולחן‪.‬‬
‫עמרי‬
‫עצור‪.‬‬
‫ניני‬
‫(לוחש לרוני) מה עכשיו? ברכת המזון?‬
‫עמרי‬
‫זה השולחן מפקדים‪ .‬האוכל שלכם שם‪.‬‬
‫עמרי מצביע על סיר חלוד ומצקת שעומד בפינה‪ .‬דפי נותנת לרוני שמונה קערות‬
‫פלסטיק דוחות ושמונה כפות‪.‬‬
‫דפי‬
‫בתאבון‪.‬‬

‫‪ .19‬פנים צריף‪ ,‬המשך (קאט מתודי)‪.‬‬

‫שוט מה‪ POV‬של הסיר עצמו‪ ,‬זוית נמוכה‪ :‬השמונה מתקרבים לסיר‪ .‬מיקה רוכנת‬
‫ונגעלת מהריח‪.‬‬
‫מיקה‬
‫איף‪ ....‬מה זה?‬
‫אבי‬
‫אני לא יודע מה זה כן‪ ,‬אבל אוכל זה לא‪.‬‬
‫דורי‬
‫(מסתכל בעיון) נדמה לי שמשהו זז שם‪ ..‬בחיי‬
‫אדם‬
‫זה נראה כמו משהו שמישהו כבר אכל‪..‬‬

‫חוזרים לשוט רגיל‪ .‬עמרי ודפי יושבים ליד השולחן שלהם‪ ,‬בולסים פיצה ומבסוטים‬
‫מהחיים באופן כללי‪.‬‬
‫עמרי‬
‫דייסת שיבולת שועל מזינה ומלאה בסיבים‬
‫תזונתיים‪ .‬זה יעזור לכם למשימה הבאה‪.‬‬
‫חוזרים לשמונה שליד הסיר‪.‬‬

‫‪18 -‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫אדם‬
‫(ציני) נו‪ ,‬מיקה‪ ,‬לא אמרת שאת רעבה?‬
‫מיקה‬
‫אני אולי רעבה‪ ,‬אבל לא עד כדי כך‪ .‬יש לקיבה‬
‫שלי כבוד‪.‬‬
‫ניצן‬
‫טוב‪ ,‬מספיק עם השטויות‪ .‬צריך לאכול‪( ...‬מוזגת‬
‫לעצמה ומעווה פרצוף)‬
‫רוני‬
‫נו‪ ,‬איך זה? טעים?‬
‫ניצן‬
‫מה זה טעים‪( ?...‬תנועת הקאה)‬
‫ניצן מפיקה חצי חיוך‪ .‬כולם מסתכלים בגועל על הסיר‪ .‬מ‪ POV-‬של הסיר רוני מורידה‬
‫מצקת‪ ...‬מעבר לבלק‪.‬‬

‫‪ .20‬פנים צריף המשך‬

‫השמונה על המיטות‪ ,‬כל אחד מחזיק ואוכל בגועל את הדייסה שלו‪.‬‬
‫נטשה‬
‫בלי שום ספק זה הדבר הכי מגעיל שאכלתי‬
‫בחיים‪.‬‬
‫מיקה‬
‫(שמה את הצלחת בצד בשאט נפש) לא יכולה‬
‫לנגוע בזה יותר‪.‬‬
‫רוני‬
‫מיקה תגמרי‪ ,‬לכי תדעי מתי יתנו לנו עוד אוכל‬
‫מיקה לוקחת את הצלחת ביאוש וממשיכה לאכול‪.‬‬
‫נטשה‬
‫זה חוקי בכלל להתעלל בנו ככה?‬
‫ניצן‬
‫למה‪ ,‬את חושבת שבצבא יותר קל?‬
‫נטשה‬
‫בצבא יש שק"ם‪.‬‬
‫מיקה‬
‫די‪ ,‬אני לא אוכלת את זה‪.‬‬
‫אדם‬
‫גם אני לא‪( .‬קם)‬
‫ניצן‬
‫לאן אתה הולך?‬
‫אדם‬
‫הביתה‪ .‬לאכול ולהתקלח‪.‬‬
‫ניצן‬
‫טוב‪ ,‬לא שאכפת לי שתתקלח‪ ,‬אבל‪....‬‬
‫אדם‬

‫‪19 -‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫אני לא צוחק‪ ,‬ניצן‪ .‬נמאס לי‪ .‬תראי איך הם‬

‫מתנהגים אלינו‪ .‬מה זה הקשקוש הזה‪ ,‬בשביל מה‬
‫אני צריך לסבול את זה?‬
‫נטשה‬
‫אבל אם אתה הולך כולנו הולכים‪.‬‬
‫אדם‬
‫יופי‪ .‬אז תגידו לי תודה אחר כך‪.‬‬
‫ניצן‬
‫אדם‪...‬‬
‫אדם‬
‫לא‪ ,‬אני רציני‪ .‬כמה זמן אתם עוד מוכנים‬
‫להמשיך עם ה‪..‬התעללות הזאת? ועוד בשביל‬
‫משהו שאנחנו לא יודעים אפילו מה זה‪?...‬‬
‫אבי‬
‫אדם‪ ,‬אני יודע שכולכם מתים לעוף מפה‪ .‬גם אני‪.‬‬
‫אבל זה בדיוק מה שהם רוצים‪.‬‬
‫אדם‬
‫אז שיהנו‪.‬‬
‫אבי‬
‫(קם‪ ,‬אתגר פיקודי ראשון שלו) אנחנו יותר חזקים‬
‫מהם‪ .‬זה רק מבחן‪ .‬אתם תראו‪ .‬היום כמעט נגמר‪..‬‬
‫אפשר להחזיק מעמד עוד קצת‪.‬‬
‫אדם מהרהר טיפה‪,‬מבטים מכולם‪ ...‬חוזר להתיישב ולוקח את הקערה המגעילה שלו‬
‫ביאוש‬
‫אדם‬
‫הם עוד ישלמו על זה‪.‬‬
‫רוני‬
‫את הכי גרוע עברנו‪ ...‬מה כבר הם עוד יכולים‬
‫לעשות לנו‪....‬‬

‫‪ .21‬מגרש מסדרים אחה"צ‬

‫על כל אחד משמונת העמודים מותקן דלי מים עם חבל עבה אדום משתלשל ממנו‪ .‬יש‬
‫דרגש מתחת לכל עמוד‪ .‬כל אחד מהשמונה קשור לחבל בידו המושטת למעלה‪( .‬סדר‬
‫מימין לשמאל‪ :‬ניני‪ ,‬רוני‪ ,‬ניצן‪ ,‬אדם‪ ,‬דורי‪ ,‬נטשה‪ ,‬מיקה‪ ,‬אבי) החבל מתוח כך‬
‫שכשהיד יורדת הדלי עם המים ישפך כולו על ראשם‪ .‬מולם עומדים עמרי ודפי‪.‬‬
‫עמרי‬
‫אני מקווה שאכלתם‪ ,‬שבעתם ונהניתם‪.‬‬
‫חיוכים ציניים מהשמונה "נהניתם"‪.‬‬
‫עמרי‬
‫הסוכנים שלנו לא נמדדים רק בכוח הפיזי שלהם‪,‬‬
‫אלא בכח הנפשי‪ .‬הדליים האלה קשורים‬
‫ומאוזנים ליד שלכם‪ .‬אתם חייבים להשאיר אותה‬
‫זקופה באוויר ככה שהמים שבדלי לא ישפכו על‬
‫הראש שלכם‪.‬‬
‫השמיניה מסתכלת אחד על השני‪ ,‬זה נראה די קל‪.‬‬

‫‪20 -‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫דפי‬
‫אולי זה נראה קל בהתחלה‪ ,‬אבל אתם עוד מעט‬
‫תראו‪ ,‬שתוך כמה דקות‪ ,‬כל מה שתרצו בעולם זה‬
‫להוריד את היד‪ .‬זה הולך לכאוב‪ ,‬שמיניה‪.‬‬
‫עמררי‬
‫אתם צריכים להחזיק מעמד רק שעה אחת‪ .‬זה‬
‫הכל‪ .‬שעה אחת ואחריה ייגמר היום הראשון‬
‫ותוכלו ללכת לישון‪ ,‬בלי שום הפתעות חדשות‪.‬‬
‫רק שעה אחת‪.‬‬
‫השמינייה מחליפים מבטים‪.‬‬
‫עמרי‬
‫וכדי לעזור לכם‪ ,‬אנחנו נשחרר את מי שמועמד‬
‫להיות המפקד שלכם‪ ,‬שישמור לכם קצת את‬
‫המצב רוח‬
‫כולם מסתכלים לכיוון ניני ‪ /‬אדם‪ .‬דפי עוברת ביניהם‪ ,‬מביטה בהם אחד אחד‪ -‬גם‬
‫בבנות (מבטים שמיניה‪ -‬מי יהיה המפקד?)‪ ,‬לביים דרמטי פאוזה ארוכה מבט חד בינה‬
‫ובין אבי והיא חותכת את החבל של אבי‪.‬‬
‫דפי‬
‫בהצלחה‪.‬‬
‫דפי ועמרי יוצאים‪ .‬השביעייה קשורים‪ .‬אבי משחרר את היד שהיתה קשורה‪.‬‬
‫ניני‬
‫ואללה‪ ...‬אבי‪?...‬‬
‫נטשה‬
‫מזל טוב‪.‬‬
‫אדם‬
‫כן‪ ,‬שיחקת אותה‪.‬‬
‫כולם מצטרפים במזל טובים‪ ...‬מבט מופתע במיוחד ממיקה שלא אומרת כלום‪.‬‬
‫אבי‬
‫(נבוך) תודה‪.‬‬
‫שוטים נבוכים‪.‬‬
‫‪ .22‬מגרש מסדרים המשך‬
‫דיזולב (מעברים לעשות משוט של לונג על כולם) ליותר מאוחר‪ .‬מיקה ורוני מחזיקות‬
‫את היד בקושי עם היד השניה‪ .‬כולם סובלים אך עדיין נסבל‪.‬‬
‫מיקה‬
‫שעה זה בקטנה‪ .‬אבי כמה זמן עבר?‬
‫אבי‬
‫(נבוך) תשע דקות‪.‬‬
‫מיקה‬
‫(מיואשת) לא‪ .‬לא יכול להיות‪ .‬אין מצב‪.‬‬
‫רוני‬
‫אז נשארו עוד חמישים ואחת‪.‬‬
‫נטשה‬
‫מה היינו עושים בלעדייך רוני‪.‬‬
‫אבי‬

‫‪21 -‬‬
‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫טוב‪ ,‬בואו נעשה משהו להעביר את הזמן‪..‬‬

‫שיעבור בלי שנרגיש‬
‫ניצן‬
‫לך זה יעבור בלי שתרגיש‪...‬‬
‫דורי‬
‫כן‪ ,‬נראה אותך עומד ככה שעה‪.‬‬
‫אבי‬
‫אני רק אומר‪...‬‬
‫אדם‬
‫אומר מה? חשבתי שמפקד צריך לסבול יותר‬
‫מכולם‪ ,‬לא לשבת רגל על רגל כשכל השאר‬
‫טוחנים‬
‫ניני‬
‫טוב‪ ,‬תעזבו אותו‪ ,‬זה לא אשמתו שהוא המפקד‪.‬‬
‫אבי‬
‫אני עוד לא מפקד בכלל‪.‬‬
‫ניצן‬
‫וואללה? אז למה אני לא רואה אותך קשור לדלי?‬
‫אבי‬
‫כי זה המבחן שלי אולי?‬
‫דורי‬
‫איזה מבחן?‬
‫אבי‬
‫לא יודע‪ ..‬אולי לשכנע את כולכם לא לוותר‪ ..‬לא‬
‫יודע‬
‫נטשה‬
‫בקיצור‪ ,‬אנחנו פה סובלים בשביל שאתה תהיה‬
‫המפקד‪.‬‬
‫ניצן‬
‫בכיף שלו‪.‬‬
‫אבי‬
‫תראו‪ ,‬אם אתם רוצים ללכת‪ ,‬אז בואו עכשיו‪.‬‬
‫אבל אני לא חושב שזה חכם לוותר על הכל רק‬
‫בגלל שהם מסיתים אותנו אחד נגד השני‪ .‬זה‬
‫בדיוק מה שהם מנסים לעשות‪ ..‬אתם לא פה‬
‫בשבילי‪ .‬אתם פה בשבילנו‪.‬‬
‫שקט מתוח‪.‬‬
‫רוני‬
‫אנחנו מוכנים להיות פה גם רק בשבילך‪.‬‬
‫אבי‬
‫באמת?‬
‫נטשה‬
‫בטח‪( .‬דרמטיות) למרות שאני כנראה כבר לעולם‬
‫לא אצייר יותר עם היד הזו‪.‬‬
‫מיקה‬

‫‪22 -‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫המפקד‪ ...‬רק אם אפשר שאלה קטנה‪ ,‬כמה זמן‬

‫עבר?‬
‫חיוכים‪.‬‬
‫אבי‬
‫אחת עשרה דקות‪.‬‬

‫‪ .23‬מגרש מסדרים המשך – אולי מעבר דרך השעון של אבי‪.‬‬

‫השביעייה הקשורה ואבי‪ .‬אבי מסתכל בשעון‪ .‬מאד מאד קשה להם כבר‪..‬‬
‫אבי‬
‫תנחשו מה?‬
‫דורי‬
‫(ממלמל) כוחות הבטחון עלו על המועצה‪ ...‬דפי‬
‫ועמרי מגורשים לסיביר‪...‬‬
‫אבי‬
‫עברנו את החצי!‬
‫כולם מתעוררים‬
‫רוני‬
‫מה??‬
‫אדם‬
‫רק חצי?‬
‫ניצן‬
‫זה לא יכול להיות‪ .‬אני כבר שלוש שעות עומדת‬
‫ככה‪ .‬איך רק חצי?!‬
‫מיקה‬
‫אני לא יכולה יותר‪....‬‬
‫מיקה מתחילה להוריד את היד‪ ,‬קצת נשפך‪ ,‬ואוטומטית היא מחזירה אותה‪ .‬אבי רץ‬
‫אליה‪.‬‬
‫אבי‬
‫את בסדר?‬
‫מיקה‬
‫(דומעת מכאב) לא!‬
‫אבי‬
‫מיקה תקשיבי לי‪...‬‬
‫מיקה‬
‫לא רוצה‪ ,‬בסדר? כואבת לי היד ואני עייפה‪,‬‬
‫ורעבה‪ ,‬וניצן דפקה לי פטיש על האצבע‪ ,‬ויש לי‬
‫דלי מים על הראש ואני לא רוצה להקשיב לך‪.‬‬
‫אני רק רוצה לעוף מפה‪ ,‬בסדר?‬
‫אבי‬
‫מיקה‪ ,‬אני יודע שזה סיוט‪ .‬אבל אנחנו יכולים‬
‫לעבור את זה‪ .‬אנחנו ככה קרובים לזה‪ .‬עברנו‬
‫כבר חצי‪ ...‬עוד כמה דקות וזהו‪ .‬ואחר כך – אין‬
‫שום הפתעות‪ .‬הולכים לישון‪ .‬נגמר‪.‬‬
‫מיקה מסתכלת על אבי‪ ,‬יורדות לה דמעות‪.‬‬

‫‪23 -‬‬
‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫נטשה‬
‫(חצי מתה בעצמה) מיקה‪ ...‬זה לא שיש לנו משהו‬
‫יותר טוב לעשות עכשיו‪ ..‬מה‪ ,‬לרבוץ בבריכה של‬
‫דודה שלך? איזה שעמום‪ ..‬אפשר למות‪.‬‬
‫מיקה מחייכת מתוך הדמעות‪.‬‬
‫מיקה‬
‫אבי‪...‬‬
‫אבי‬
‫‪ 27‬דקות‬
‫‪ .24‬מגרש מסדרים‪ ,‬המשך – אולי מעבר דרך השעון של אבי‪.‬‬
‫השביעייה ואבי‪ .‬לדורי יורדות דמעות והוא מתנשף‪.‬‬
‫אבי‬
‫עשרים דקות‪( .‬קולט את דורי) אתה בסדר?‬
‫דורי‬
‫כן‪ .‬אל תדאג‪ ...‬זאת אומרת‪ ,‬אני פשוט קצת‬
‫מרגיש לא טוב‪...‬‬
‫נטשה‬
‫שיט‪ ...‬האינסולין‪ ...‬אתה צריך זריקה‪?..‬‬
‫אבי‬
‫טוב‪ ,‬אני קורא לדפי‪.‬‬
‫דורי‬
‫לא!‬
‫אבי‬
‫דורי‪ ,‬תראה אותך‪ .‬אתה לא יכול ככה‪.‬‬
‫דורי‬
‫אני סתם אהרוס לכולם‪ .‬זה בסדר‪.‬האמת שאני רק‬
‫צריך משהו מתוק לאכול וזה יסתדר‪...‬‬
‫אבי‬
‫(אובד עצות) לאכול מה‪ ?..‬מאיפה?‬
‫דורי‬
‫יש לי שוקולד בתיק‪.‬‬
‫מיקה‬
‫שוקולד! איזה גאון! איך לא חשבתי על זה‪.‬‬
‫אבי‬
‫אני כבר מביא‪ .‬אל תזוז לשום מקום‪( .‬מתחיל‬
‫לרוץ‪ ,‬ואז מסתובב) אני חושב שזה היה הדבר‬
‫הכי דבילי שאמרתי בחיים שלי‪...‬‬
‫כולם מחייכים‪ .‬אבי יוצא‪.‬‬
‫אדם‬
‫תראו אותנו‪ .‬שמונה דבילים בחופש הגדול‬
‫עומדים במגרש באמצע שום מקום עם יד מורמת‬
‫קשורה לדלי‪...‬‬
‫מחייכים בעייפות אחד לשני‪.‬‬
‫ניני‬

‫‪24 -‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫אז ככה היא הרגישה‪.‬‬

‫רוני‬
‫מי?‬
‫ניני‬
‫איה‪ .‬במדבר‪.‬‬
‫פתאום נהיה רגע של שקט‪.‬‬
‫רוני‬
‫אתה צודק‪ ...‬תחשבו על זה‪ ,‬אנחנו במצב פי אלף‬
‫טוב‪ ..‬תמיד אפשר להחליט שנגמר והולכים‬
‫הביתה‪ .‬אבל היא היתה שם לבד‪ ,‬בלי לדעת מתי‬
‫זה ייגמר‪.‬‬
‫יש רגע של שקט‪ .‬הידיים של כולם נחושות יותר‪ .‬אבי מגיע בריצה‪.‬‬
‫אבי‬
‫יש!‬
‫הוא פותח את השוקולד‪ ,‬נותן לדורי ביס‪.‬‬
‫רוני‬
‫אתה מרגיש יותר טוב?‬
‫דורי מהנהן‪.‬‬
‫מיקה‬
‫דורי‪ ,‬מה קורה? אין כיבודים לחברים?‬
‫דורי מהנהן ואבי רץ למיקה ונותן לה את מה שנשאר‪ ...‬ועוד קצת לאחרים אם יש‪...‬‬
‫אבי‬
‫יאללה‪ ,‬לא נשאר עוד הרבה‪ .‬צריך להעביר את‬
‫הזמן איכשהו‪.‬‬
‫ניני‬
‫אוקיי‪ ,‬אני יודע‪.‬‬

‫‪ .25‬מגרש מסדרים המשך‬

‫השביעייה ואבי‪ .‬כולם הרוסים‪.‬‬
‫ניני‬
‫יד ימין‪.‬‬
‫כולם מסתכלים עליו במבט מאשים‪.‬‬
‫ניני‬
‫טוב‪ ,‬זה מה שעלה לי לראש‪.‬‬
‫רוני‬
‫טרומפלדור‪.‬‬
‫ניצן‬
‫תל חי‪.‬‬
‫אדם‬
‫תל אביב‬
‫דורי‬
‫אביב גפן‬
‫נטשה‬
‫צמר גפן‬

‫‪25 -‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫מיקה‬
‫צלעות כבש‪.‬‬
‫רוני‬
‫מה?‬
‫מיקה‬
‫מה "מה"‪ ,‬כבשים נותנות צמר‪ ,‬צלעות עושים‬
‫מכבשים‪ ,‬וכשאני עוצמת עיניים‪ ,‬זה כל מה שאני‬
‫רואה‪ .‬עם רוטב ברביקיו‪.‬‬
‫אבי‬
‫טוב‪ ,‬הכבש השישה עשר‬
‫ניצן‬
‫זבוב‪.‬‬
‫אדם‬
‫מה זבוב? לא תורך אפילו‬
‫ניצן‬
‫יש לי זבוב בבית שחי ועוד שניה אני מורידה את‬
‫היד לגרד‪.‬‬
‫אבי‬
‫אל תזוזי!‬
‫אבי רץ להעיף את הזבוב‪.‬‬
‫אדם‬
‫זבוב‪ ..‬בעל זבוב‪ .‬לא סבלתי את הספר הזה‪..‬‬
‫דורי‬
‫שמעתם על היתושה שהיה לה בעל זבוב?‬
‫נטשה צוחקת‪.‬‬
‫נטשה‬
‫(צוחקת) טוב‪ ,‬בלי להצחיק‪ ,‬גם ככה אני רועדת‪.‬‬
‫מיקה‬
‫טוב אבי‪ ,‬תורך‪.‬‬
‫אבי‬
‫זהו זה‪.‬‬
‫ניני‬
‫מה הקשר לזהו זה?‬
‫אבי‬
‫זהו זה‪ .‬עברה השעה‪.‬‬
‫מיקה‬
‫מה?‬
‫אבי‬
‫שישים דקות‪ .‬אתם צריכים הזמנה מיוחדת?‬
‫לתכנן שוט יפה של כולם מורידים את הידיים ונשפכים עליהם המים‪ , ...‬רטובים‪.‬‬
‫מאושרים‪ ...‬אבי עוזר להם להשתחרר‪ ...‬מתחבקים עם אבי ומרטיבים אותו גם‪.‬‬
‫ניני‬
‫כיפאק למפקד!‬
‫כולם‬

‫‪26 -‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫הי!‬
‫שמחה גדולה גדולה גדולה‪.‬‬

‫‪ .26‬מגרש מסדרים לפנות ערב או חוץ לילה אחר שיראה דומה‪...‬‬

‫*לצלם עם כמה שפחות אור בחוץ‪ .‬חייב להיות חשוך‪.‬‬
‫מחשיך‪ ,‬עמרי הולך‪ ,‬מרוצה מעצמו‪ .‬לפתע נשמע צלצול פעמון‪ .‬הוא קופא‪ .‬הפעמון‬
‫מצלצל שוב‪ .‬עמרי מסתובב‪ ,‬רואה מי שצלצל ו‪...‬‬

‫סוף פרק ‪121‬‬

‫‪27 -‬‬