‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.

‬‬

‫השמיניה עונה שלישית‬

‫פרק ‪" :123‬להציל את המולדת"‬
‫מאיה הפנר‬ ‫מאת‪:‬‬

‫‪ .1‬מרפסת דגנית ערב‬

‫דדי ודגנית עם שתי כוסות תה‪ .‬שניהם בלבוש שינה‪ .‬נראים בסופה של שיחה ארוכה‬
‫דגנית‬
‫הבנתי‪ ...‬חתיכת סיפור‪ ...‬אני בשוק‪...‬‬
‫דדי‬
‫ואללה‪...‬‬
‫דגנית‬
‫האמת שאני בשוק קודם כל מזה שאתה בכלל‬
‫מספר לי‪ ..‬ועוד מרצונך החופשי‪...‬‬
‫דדי‬
‫מה נעשה?‬
‫דגנית‬
‫צריך לחשוב‪ ...‬מה אתה יודע על הארגון הזה?‬
‫דדי‬
‫שום דבר‪ .‬חוץ ממה שסיפרתי לך ומזה שיואל‬
‫שם‪...‬‬
‫דגנית‬
‫ואני לא יודעת אם זה מעודד או מדאיג‬
‫דדי‬
‫(מקמט את מצחו) למה? את לא אוהבת אותו?‬
‫דגנית‬
‫לא קשור אוהבת או לא‪ ..‬אני פשוט לא יודעת אם‬
‫הוא מתוחכם שעושה את עצמו בוק או בוק‬
‫שעושה את עצמו מתוחכם‪ ...‬הוא המנהל שלהם?‬
‫דדי‬
‫לא‪ ...‬האמת שיש פרט קטן ששמרתי לסוף‪...‬‬
‫דגנית‬
‫(מתעננת) נו מה חשבתי‪ ...‬כן?‬
‫דדי‬
‫יש להם מפקדת‪...‬‬
‫דגנית‬
‫אה‪-‬הה‪...‬‬
‫דדי‬
‫מישהי שאני מכיר טוב‪...‬‬
‫דגנית‬
‫(מחווירה) אל תגיד לי‪ ...‬לא לילי‪...‬‬
‫דדי‬

‫‪1-‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫לא‪ ,‬לילי עדיין בכלא‪ ,‬עד כמה שאני יודע‪ ...‬אבל‬

‫את לא רחוקה‪( .‬פאוזה) זאת אלכס‪ .‬האחות‬
‫שלה‪...‬‬
‫דגנית‬
‫אלכס? בחיים לא שמעתי עליה‪.‬‬
‫דדי‬
‫בואי נגיד שדי הדחקתי את קיומה‪..‬‬
‫דגנית‬
‫למה? מה לך ולה‪ ?...‬רק בגלל שהיא אחותה‬
‫של‪...‬‬
‫דדי‬
‫(קוטע) אמממ‪ ..‬זה לא רק בגלל זה‪.‬‬
‫דגנית‬
‫(ביאוש) לא?‬
‫דדי‬
‫האמת שהכרתי אותה די טוב‪ ...‬אפילו‪...‬‬
‫(מתפתל) יצאתי איתה כמה פעמים‪( ...‬מסתבך)‬
‫זאתומרת‪ ...‬הייתי איתה‪ ...‬כלומר הייתי חבר‬
‫שלה‪ ...‬לפני שהכרתי את לילי‪...‬‬
‫דגנית מביטה בו‬
‫פתיח‬

‫‪ .2‬מסדרון מועצה ‪2/‬א‪ .‬משרד אלכס בוקר‬

‫מצלמה הולכת עם יואל ואלכס כשהם מדברים‪ .‬ברקע ניצבים בלבוש מועצה‬
‫מתעסקים בענייניהם החשובים‪ .‬יואל זעוף‪.‬‬
‫יואל‬
‫אנחנו מחוברים למחשב של המשטרה וברגע‬
‫שהטביעות אצבעות מהפריצה לאוניברסיטה‬
‫יגיעו אליהם‪ ,‬גם לנו יהיו אותן‪.‬‬
‫אלכס‬
‫נראה אם זה יעזור לנו לגלות את המאיץ‪...‬‬
‫יואל מהנהן‪ ...‬ברור שמשהו מטריד אותו‬
‫אלכס‬
‫מה קרה שאתה כל כך מקסים היום?‬
‫הם הגיעו בינתיים לפתח המשרד שלה‪ ,‬יואל מביט כה וכה ורומז לה להכנס פנימה‪,‬‬
‫הם נכנסים והוא סוגר אחריהם את הדלת‬
‫אלכס‬
‫נו?‬
‫יואל‬
‫אחד הילדים לא שמר על הפה שלו‪...‬‬
‫אלכס‬
‫(מעכלת ואז) מי?‬
‫יואל‬

‫‪2-‬‬
‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫ניני‪ .‬קיבלתי הבוקר שיחה מדדי דביר‪ ...‬עמוס‬

‫דביר‪ ...‬הוא לא נשמע מרוצה בכלל ממה שהוא‬
‫שמע מהבן שלו‪.‬‬
‫אלכס נסערת בעליל אך מסתירה‬
‫אלכס‬
‫עמוס‪ ...‬ברור‪ ...‬או‪ .‬קי‪ ....‬זה היה צפוי‪.‬‬
‫יואל‬
‫הוא רוצה לפגוש אותך‪ .‬היום‪.‬‬
‫אלכס מתיישבת מהורהרת‪.‬‬

‫‪ .3‬מטבח רוני‪ ,‬בוקר‬

‫רוני וניצן אוכלות ארוחת בוקר במטבח‪.‬‬
‫ניצן‬
‫(בטלפון) כן‪ ...‬נו דגנית‪ ,‬בחייך‪ ,‬אנחנו נגיע‪ .‬לא‪,‬‬
‫זה בסדר‪ .‬תוך חצי שעה כזה? מגניב‪ ...‬ורגע‪...‬‬
‫דגנית‪ ...‬לא להכין כלום לאכול‪ ,‬הרגע אכלנו‬
‫בוקר‪ .‬או‪ .‬קי‪ .‬טוב דגנית‪ ..‬יופי‪ ,‬בי‪( .‬סוגרת) זאת‬
‫היתה דגנית‬
‫רוני מחייכת ("דה")‬
‫ניצן‬
‫(מגחכת) אז יאללה‪ ,‬הלכנו?‬
‫רוני‬
‫אה‪ ,‬לא בא לי האמת‬
‫ניצן תופסת את היד של רוני ומושכת אותה‬
‫ניצן‬
‫נו‪ ,‬קבענו שהולכים לא‪ ?..‬ביקור חולים‪.‬‬
‫רוני‬
‫היא בהיריון‪ ,‬לא חולה‪.‬‬
‫ניצן‬
‫אז ביקור‪..‬שמנים‪ .‬וגם על הדרך תפגשי את החבר‬
‫שלך‪ .‬את רק מרוויחה מזה‪.‬‬
‫רוני‬
‫לא מתאים לי עכשיו‪ ..‬לא בא לי לצאת מהבית‬
‫היא צונחת בחזרה על הכסא‬
‫ניצן‬
‫די‪ .‬רבת עם ניני?‬
‫רוני‬
‫אם לא בא לי ללכת לשם אז ישר רבנו‪ ?...‬שהוא‬
‫יבוא אלי‪ .‬אני תמיד באה אליו‬
‫ניצן‬
‫(קולטת פתאום) בואנה‪ ,‬די‪ ,‬אל תגידי לי שזה‬
‫בגלל מה שההיא אמרה‪..‬‬
‫רוני‬
‫(מיתממת) מי‪...‬‬
‫ניצן‬

‫‪3-‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫את יודעת בדיוק מי‪ .‬המגדת עתידות הזאת‪..‬‬

‫רוני‬
‫מה?‬
‫ניצן‬
‫(מחקה אותה) "מי"‪" ,‬מה"? ‪ .‬רוני‪ ,‬צאי מזה‪ ..‬רק‬
‫בגלל שאיזו מחופפת עם פאייטים אמרה שהיא‬
‫רואה בדמיון שלה "בית"‪ ,‬את נכנסת‬
‫להיסטריה‪?..‬‬
‫רוני‬
‫קודם כל זה לא שאני לא רוצה ללכת אליהם‬
‫וחוץ מזה היא לא מחופפת‪ .‬עובדה שהיא ידעה‬
‫על איה לפני כולם‪ ..‬ועליך‪ ...‬היא באמת רואה‬
‫דברים‪.‬‬
‫ניצן‬
‫אוקיי‪ ,‬אוקיי‪ ..‬אני גם רואה‪( .‬עוצמת עיניים) אני‬
‫רואה את האייקיו שלך יורד‪ ..‬יורד‪ ..‬יורד‪ ..‬הגיע‬
‫לרצפה‪ .‬בום‪( .‬פוקחת עיניים) יאללה‪ ,‬בואי נלך‪.‬‬
‫רוני‬
‫(בנחישות) לא‪.‬‬
‫ניצן‬
‫אז מעכשיו את לא הולכת יותר לבית של החבר‬
‫שלך?‬
‫רוני מושכת כתפיים‬
‫ניצן‬
‫מעולה‪ .‬אז מה‪ ,‬עכשיו עד שייפול מטוס על‬
‫הבית שלהם את לא תרגעי?‬
‫רוני שוב מושכת כתפיים‪ ,‬לא יודעת מה לומר‬
‫ניצן‬
‫טוב‪ ..‬יאללה‪ ,‬אני זזה‪ ...‬רק תדעי שאת שרוטה‬
‫בראש‪ .‬ביי‪.‬‬
‫רוני‬
‫ביי‪( ..‬נזכרת וצועקת לניצן) אבל אף מילה ניצן!‬
‫ניצן יוצאת‪ ,‬רוני שמסדרת את המטבח בינתיים מניחה את מה שהיא מחזיקה מוטרדת‬
‫והולכת לסלון‪ .‬היא פותחת טלוויזיה‪ ,‬סוגרת‪ ,‬מרימה טלפון ומחייגת‪.‬‬
‫‪ .4‬סלון דביר בוקר‬
‫דדי בטלפון‪ .‬דגנית אוכלת קורנפלקס‪...‬‬
‫דדי‬
‫יופי‪ ..‬תודה‪ ..‬כן‪ ,‬אני אהיה שם‪ ...‬להתראות‬
‫הוא סוגר ומצטרף לדגנית‬

‫דגנית‬
‫יואל הסכים לקחת אותך אליה‪? ..‬‬
‫דדי‬

‫‪4-‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫(מהנהן) אני רוצה תשובות‪ .‬אני רוצה לדעת מי‬

‫הם‪ ,‬מה הם רוצים‪ ..‬ולמה דחוף להם כל כך‬
‫להרוס לשמונה ילדים את החופש הגדול שלהם‪...‬‬
‫דגנית‬
‫אתה יודע משהו‪ ,‬דווקא בתור מישהי שלא יצאה‬
‫כבר שבוע מהבית ומטפסת פה על הקירות‪ ,‬אני‬
‫יכולה להבין את הצורך שלהם לצאת קצת‬
‫מהשגרה‪...‬‬
‫דדי‬
‫עם כל הכבוד אני בגילם העסקתי את עצמי יפה‬
‫מאוד בחופש‪ ,‬וכשאני הייתי ילד עוד לא היתה‬
‫פה טלויזיה‬
‫דגנית‬
‫(נותנת לו נשיקה על המצח) דדי‪ ,‬מתוק שלי‪ ,‬אני‬
‫יודעת מה הגיל האמיתי שלך אבל זה לא אומר‬
‫שדחוף לי להיזכר בעובדה הזאת‬
‫ניני נכנס בטרנינג‪ ,‬הלום שינה‪ .‬פותח את המקרר‪ ,‬בוהה במה שיש בפנים‪.‬‬
‫דגנית‬
‫בוקר טוב‬
‫ניני‬
‫מממ‪.‬‬
‫דדי‬
‫שום דבר לא ישתנה אם תמשיך להסתכל במקרר‬
‫ניני‬
‫מממ‪.‬‬
‫לוקח שוקו וסוגר את המקרר‪.‬‬
‫דדי‬
‫מה קורה?‬
‫ניני‬
‫כלום‪.‬‬
‫דדי‬
‫יש איזה תכניות להיום‪?..‬‬
‫ניני‬
‫(מפהק) חשבתי לא לעשות כלום היום‪ .‬סתם‬
‫לנוח‪.‬‬
‫דגנית‬
‫באמת? לא נחת מספיק באילת?‬

‫ניני מסתכל על דדי ועל דגנית‪ ...‬דדי מביט בדגנית‪ ..‬ניני מתחיל להתפתל מחדש‬
‫ניני‬
‫באילת‪ ...‬לא‪ ..‬אנחנו‪ ..‬דווקא‪ ..‬כן‪ ...‬לא מספיק‪.‬‬
‫דגנית‬
‫סתם‪ ,‬סתם‪ ,‬אבא שלך סיפר לי איפה הייתם ומה‬
‫עשיתם‪...‬‬
‫ניני לרגע נבהל‪,‬‬

‫‪5-‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫ניני‬
‫אני מצטער‪ ,‬לא התכוונתי לשקר‪...‬‬
‫דגנית‬
‫זה בסדר‬
‫דדי‬
‫אני הולך לפגוש את הדודה שלך עוד מעט‬
‫ניני‬
‫(עכשיו הוא כבר ער‪ )...‬באמת? ו‪? ...‬‬
‫דדי‬
‫ו‪..‬נראה מה יש לה להגיד‪.‬‬
‫ניני‬
‫אבא‪ ...‬זה חשוב אתה יודע‪ ...‬מה שהם רוצים‬
‫מאיתנו‪...‬‬
‫דדי‬
‫ניני‪ ...‬אתה סומך עלי?‬
‫ניני‬
‫(פאוזה קטנטונת) כן‬
‫דדי‬
‫יופי‪.‬‬
‫ניני‬
‫ואתה?‬
‫דדי‬
‫מה אני?‬
‫ניני‬
‫אתה סומך עלי?‬
‫דדי‬
‫אתה יודע שאני סומך עליך‬
‫ניני‬
‫אז אל תהרוס לנו את זה‪.‬‬
‫ריאקשן דדי‬
‫‪ .5‬בית קיץ בוקר‬
‫שולחן אוכל בסלון‪ .‬אבי רוכן על עיתון ומסמן עיגולים בלוח דירות‪ .‬לידו טוסט‬
‫גבינה קווצ' שהכין לעצמו‪ ,‬אוכל ומסמן‪ .‬מיקה מגיעה‪.‬‬
‫מיקה‬
‫בוקר טוב‬
‫אבי‬
‫בוקר טוב‬
‫מיקה מתיישבת ומציצה בעניין בעיתון של אבי‪ .‬בלי לחשוב פעמיים‪ ,‬כמו בימים‬
‫עברו‪ ,‬היא לוקחת לו את הטוסט ולוקחת ביס‪.‬‬
‫מיקה‬
‫(בפה מלא) טעים‪.‬‬
‫אבי מביט בה‬
‫מיקה‬
‫מה‪.‬‬

‫‪6-‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫אבי‬
‫(בעדינות) את רוצה גם?‬
‫מיקה מניחה את הטוסט‬
‫מיקה‬
‫מממ‪ .‬סליחה‪ .‬זה ההרגל‪ .‬אתה יודע איך זה‬
‫כשאני קמה בבוקר‪..‬‬
‫אבי‬
‫זה בסדר (מחייך) אני אכין לך‬
‫מיקה‬
‫לא‪ ,‬נו‪ ,‬תעזוב‪ .‬אני אעשה לי‪.‬‬
‫אבי‬
‫נו תשבי‪ ,‬מה הסיפור?‬
‫מיקה‬
‫(מתיישבת) אם אתה כל כך מתעקש‪ ...‬אבל‬
‫תעשה לי בול כמו שלך‪.‬‬
‫הוא מכין לה טוסט ומכניס לקווצ'ר‪ .‬מיקה מעיינת בינתיים בלוח הדירות‬
‫מיקה‬
‫(קצת עצובה ומסתירה) מה זה‪ ,‬התחלת לחפש‬
‫דירות?‬
‫אבי‬
‫כן‪ , ,‬חייבים כבר‪ .‬לא?‬
‫מיקה‬
‫(ספקנית) כן‪ ..‬מה אתה מחפש?‬
‫אבי‬
‫משהו פה באיזור‪ ..‬לא יודע‪...‬‬
‫מיקה‬
‫אבל זה הכל "דרוש שותף" פה‬
‫אבי‬
‫נו?‬
‫מיקה‬
‫אתה דורש שותף?‬
‫אבי‬
‫אני חייב‪ .‬אמא תעזור לי עם השכר דירה‪ ,‬אבל זה‬
‫עדיין לא מספיק כדי לגור לבד‪.‬‬
‫מיקה‬
‫ואני חשבתי שאתה והשותף שלך הולכים להיות‬
‫מליינים‬
‫אבי עומד לענות בתוקפנות אבל תופס את עצמו ומרגיע‬
‫אבי‬
‫מיקה‪...‬‬
‫מיקה‬
‫מה אתה כועס‪ ,‬לא אמרת לי שאתה הולך‬
‫לעשות מכה מה‪..‬תוכנה הזאת?‬
‫אבי‬
‫כן‪ ,‬לא‪ .‬בסוף זה לא היה מה שחשבתי‪...‬‬

‫‪7-‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫מיקה‬
‫אה‪ .‬מה קרה עם זה?‬
‫אבי‬
‫זה לא הלך‪ .‬הוא בסוף מצא איזה עבודה אחרת‬
‫ועזב את זה‪..‬‬
‫מיקה‬
‫אהה‪.‬‬
‫שתיקה‪...‬‬
‫‪ .6‬משרד מועצה יום‬
‫משרד של עמרי‪ .‬דפי מולו‪ .‬עמרי מפשפש בכל מיני ניירות שנראים כמו פלט מחשב‪.‬‬
‫דפי‬
‫או קיי‪ ...‬אנחנו מחפשים משימה מספיק‬
‫מורכבת‪ ..‬כדי שנראה איך השמיניה עובדים‬
‫ביחד‪ ,‬אבל גם כזו שכל אחד יוכל לתרום‪ ..‬מה‬
‫אתה חושב?‬

‫עדיין לא עונה אבל הפעם מביט בה במבט חמור‬

‫דפי‬
‫לא טוב?‬
‫עמרי‬
‫דפי‪ ,‬שבי‬
‫דפי‬
‫(מתיישבת‪ ,‬מתחילה לקלוט שמשהו קרה) מה?‬
‫עמרי‬
‫אתמול בתדרוך כשסיפרת על התרגול שעשית‬
‫לבנים‪...‬‬
‫דפי‬
‫כן?‬
‫עמרי‬
‫לא ממש טרחת לספר את כל הפרטים‬
‫דפי‬
‫(פאוזה) אני לא מבינה על מה אתה מדבר‬
‫עמרי‬
‫יכול להיות ששכחת את המצלמות‪ ,‬דפי?‬
‫דפי בהלם‪ ,‬היא באמת שכחה‬
‫עמרי‬
‫עברתי אתמול על הקלטות‪ ..‬כדי לחפש להם‬
‫משימה מתאימה‬
‫והוא מוציא נייר פלט מחשב של פריז פריים של נשיקה אבי דפי בצריף (פרק ‪)122‬‬
‫זורק לה את זה מול הפרצוף‪ ...‬דפי רוצה לקבור את עצמה‪.‬‬
‫‪ .7‬סט מגדת עתידות‬
‫רוני מול אלכסנדרה‪ .‬אלכסנדרה חמורת סבר‪.‬‬
‫רוני‬
‫תודה שהסכמת להכניס אותי בלי תור‬

‫‪8-‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫אלכסנדרה‬
‫רוני‪ ,‬אין לי יותר מה לתת לך‪ .‬אמרתי לך כל מה‬
‫שהיה לי‪.‬‬
‫רוני‬
‫כן אבל‪...‬‬
‫אלכסנדרה‬
‫האמת‪ ,‬אני מעדיפה לא להיכנס ל‪..‬מקום הזה‬
‫שוב‪ .‬יש שם דברים לא טובים‪.‬‬
‫רוני‬
‫אבל את לא יכולה להשאיר אותי ככה‪ ..‬אני לא‬
‫יודעת מה קורה‪ .‬זה הורג אותי‪ ,‬את חייבת לעזור‬
‫לי‪.‬‬
‫אלכסנדרה‬
‫אמרתי לך להיזהר מהבית הזה‪ ...‬וכל עוד את‬
‫תיזהרי את תהיי בסדר‬
‫רוני‬
‫אבל זה לא רק אני‪ ...‬חבר שלי גר שם‪ ,‬ואחותו‬
‫שהיא גם חברה שלי‪ .‬אני לא יכולה פשוט לא‬
‫להכנס לבית הזה יותר‪(....‬פאוזה) את חייבת‬
‫להגיד לי מה קורה שם‪ .‬זה מה שאת עושה‪ ,‬לא?‬
‫אלכסנדרה‬
‫הדבר היחיד שאני יכולה לעשות זה לתת לך‬
‫עצה‪ ,‬מה תעשי עם העצה שלי‪ ,‬זה תלוי רק בך‪...‬‬
‫רוני נאנחת‪ ,‬קשה לה‬
‫אלכסנדרה‬
‫הבאת תמונות?‬
‫רוני מהנהנת ושולפת מהתיק תמונות של ניני‪ ,‬איה דגנית‪ ,‬דדי ובן בן ומניחה על‬
‫השולחן‪*( ,‬ארט להשיג תמונות אמיתיות של השחקנים שיראו אמינות) אלכסנדרה‬
‫בוחנת את עיניה של רוני ומתבוננת בתמונות אחת אחת‪...‬‬
‫‪ .8‬משרד מועצה המשך‬
‫(לצלם סוף סצנה ‪ 7‬בצורה שתתחבר לתחילת הסצנה הזאת‪ ...‬מחילופי התמונות‬
‫בקלוז של אלכסנדרה לתמונה ביד של דפי) עמרי מביט בדפי במבט חמור‪ .‬דפי‬
‫מרכינה ראש‪.‬‬
‫דפי‬
‫אין לי מה להגיד‪ .‬אין לי מה‪ .‬אתה צודק‪ ,‬אני‬
‫מצטערת‪ .‬פישלתי‪.‬‬
‫עמרי‬
‫"פישלתי" זה לא מספיק! דפי‪ ,‬אני סמכתי עליך!‬
‫תוך שניה יכולים להעיף אותך מפה על דבר כזה‪.‬‬
‫את יודעת את זה‪ .‬אם אני רק פותח את הפה‬
‫ליואל ‪- -‬‬
‫דפי‬

‫‪9-‬‬
‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫(מאפסת את עצמה) עמרי‪ ,‬תקשיב‪ ...‬זה בסך‬

‫הכל‪ ...‬זה‪ ...‬הוא טיפה התאהב בי‪ ,‬זה היה חלק‬
‫מהתרגיל‪ ..‬כדי לשכנע אותם לשדוד את הבנק‪...‬‬
‫והוא קצת נסחף‪ ..‬אתה ראית בקלטת‪ ,‬לא? ראית‬
‫בעצמך‪ ..‬אין כלום בינינו‪.‬‬
‫עמרי‬
‫אני אמרתי שיש ביניכם משהו?‬
‫דפי שותקת‪ ,‬מבינה שניסתה לשכנע קצת יותר מדי‬
‫עמרי‬
‫מילא הוא‪ ,‬אבל את‪ ..‬אפילו לא דיווחת על מה‬
‫שקרה!‬
‫דפי‬
‫לא חשבתי שאני צריכה‪ ..‬כי זה באמת באמת‬
‫חסר משמעות עמרי‪ ,‬באמת‪...‬‬
‫עמרי‬
‫דפי‪ ,‬תעשי לי טובה‪ ,‬טוב? אני אחליט אם זה חסר‬
‫משמעות או לא‪( ...‬חושב לרגע) אולי טעינו‬
‫כשנתנו לו להיות המפקד‬
‫דפי‬
‫מה? לא‪ .‬עמרי‪ ...‬אל תעשה את זה‪...‬אל תקלקל‬
‫לו‪ .‬זה לא יקרה שוב‪...‬‬
‫עמרי‬
‫את יודעת שאנחנו לא יכולים להיות‪ ...‬מעורבים‬
‫רגשית עם סוכנים‪( ,‬מרים את הקול קצת) ובטח‬
‫שלא עם חניכים!‬
‫דפי‬
‫אני יודעת‬
‫עמרי‬
‫דפי‪ ,‬כשהצבא העיף אותך אחרי מה שעשית שם‪,‬‬
‫התלבטנו הרבה אם לקחת אותך אלינו‪...‬‬
‫דפי‬
‫נו מה זה קשור עכשיו‪...‬‬
‫עמרי‬
‫כששמענו איך שיתקת בסיס צבאי שלם אחרי‬
‫שלא קיבלו אותך לסיירת רק בגלל שאת אשה‪...‬‬
‫אני לא אגיד שלא התרשמנו‪ ,‬אבל גם דאגנו‬
‫מאוד‪ ...‬פחדנו שאת עושה צרות מקצועית‪ .‬אבל‬
‫עד היום שכנעת אותנו שאת מסוגלת לשלוט‬
‫בעצמך‪...‬‬
‫דפי‬
‫עמרי‪...‬‬
‫עמרי‬

‫‪10 -‬‬
‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫את זוכרת מה אמרת לי אז? אמרת שאת מחפשת‬

‫מסגרת שבה לבנות יש הזדמנות שווה‪ ...‬המועצה‬
‫נתנה לך את ההזדמנות הזו‪ ,‬דפי‪ ,‬אל תבזבזי‬
‫אותה‪...‬‬
‫דפי לא עונה‪ ,‬יש רגע שקט‬
‫עמרי‬
‫משוחררת‪.‬‬
‫דפי מהנהנת‪ ,‬היא קמה ללכת‪.‬‬
‫‪ .9‬בית דביר בוקר‬
‫ניצן ודגנית במטבח‪ .‬ניצן מלטפת את בטנה הגדולה של דגנית‬
‫ניצן‬
‫אוי!‬
‫דגנית‬
‫הרגשת?‬
‫ניצן‬
‫הוא בועט!‬
‫דגנית‬
‫למה הוא? אולי זאת היא שבעטה?‬
‫ניצן‬
‫איזה היא‪ ,‬מה פתאום‪ ,‬זאת היתה בעיטה של‬
‫גבר‪ ..‬בעיטת שפיץ ‪ ...‬וואי וואי וואי‪ ,‬נראה לי‬
‫הולך לצאת לך כדורגלן‪...‬‬
‫דגנית‬
‫וואלה תודה באמת‬
‫ניצן‬
‫מה יש? הוא יהיה לא סתם כדורגלן‪ ,‬הוא יהיה‬
‫אלוף‪ ,‬ילך לשחק באירופה‪ ,‬או בספרד‪...‬‬
‫דגנית‬
‫(צוחקות‪ ,‬דגנית שמה יד על הבטן)‪ .‬הם לא‬
‫מפסיקים לגדול‪ ,‬השניים האלה‪ .‬אני מרגישה‬
‫כאילו אני סוחבת אבטיח‬
‫ניצן‬
‫כן אה‪? ...‬‬
‫דגנית‬
‫כן?‬
‫ניצן‬
‫מה?‬
‫דגנית‬
‫סיוט לסחוב אבטיחים‪ ?..‬זה מה שהתכוונת לא?‬
‫ניצן‬
‫אבטיחים‪ ?...‬כן‪ ..‬ככה נראה לי‪.‬‬
‫דגנית‬
‫אז יצא לך לסחוב אבטיחים בזמן האחרון?‬
‫ניצן‬

‫‪11 -‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫לא‪ ...‬לא זוכרת‪ ...‬מה זה משנה‪...‬‬

‫שקט קצר‪ .‬מבט של דגנית‪ .‬ניצן מבינה שאכלה אותה‬
‫ניצן‬
‫ואללה‪ ...‬מי סיפר לך?‬
‫דגנית‬
‫יש לי את המקורות שלי‪( ..‬ניצן מגחכת ומרכינה‬
‫ראש במבוכה) ניצן‪ ,‬את לא תעשי שטויות‪ ,‬נכון?‬
‫ניצן‬
‫ככה את מכירה אותי?‬
‫דגנית עושה פרצוף של "האמת"‪...‬‬
‫ניצן‬
‫אוי נו‪( ...‬נותנת לה דחיפה ידידותית ומיד‬
‫נבהלת) אופס‪ ,‬שכחתי שאת בהריון‪ ...‬סליחה‬
‫סליחה סליחה‬
‫דגנית‬
‫זה בסדר‪ ...‬נו‪ ..‬אז שמעתי שקרעו אתכם‪...‬‬
‫ניצן‬
‫חבל לך על הזמן‪ ...‬מילא אותי‪ ,‬אדם היה צריך‬
‫לעשות איזה מאה שכיבות סמיכה‪...‬‬

‫מבטה של דגנית נתפס לפתע במשהו‪ ,‬ניצן מסתובבת ומבחינה באיה שניצבת שם‬
‫במבוכה‬
‫איה‬
‫הי‬
‫ניצן‬
‫הי‬
‫איה ניגשת למקרר‪ ,‬ניצן כובשת את פניה במבוכה‬

‫‪ .10‬בית קיץ (המשך)‬

‫אבי ומיקה גמרו לאכול בשתיקה‪ .‬מיקה מכחכחת בגרונה‪ ,‬מנסה לפייס‬
‫מיקה‬
‫תקשיב אבי‪ ...‬רציתי להגיד לך שממש לא לחוץ‬
‫לי שתעבור‪ ...‬באמת‪ ...‬תישאר כמה שבא לך‪ ..‬גם‬
‫ככה לפי המייל האחרון לא נראה לי שליאורה‬
‫ודורון הולכים לחזור בזמן הקרוב‪..‬‬
‫אבי‬
‫ההורים שלך זה לא הבעיה‪..‬‬
‫מיקה‬
‫טוב‪ ,‬אני לא אכריח אותך‪ ...‬אבל איך שאתה‬
‫רוצה‪ .‬באמת‪.‬‬
‫אבי‬
‫תודה‪ ..‬אבל נראה לי שעדיף שאני אעבור‪...‬‬
‫מיקה מרימה פירורים מהצלחת ומנקרת‬
‫אבי‬
‫להכין לך עוד אחד?‬

‫‪12 -‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫היא מחייכת ומרימה גבות בהיתממות‪ .‬אבי מחייך ומכין לה עוד טוסט‬
‫מיקה‬
‫אתה מבין‪ ,‬רק בשביל זה שווה לי לסבול אותך‬
‫פה‪...‬‬
‫אבי מקבל ‪ SMS‬ונלחץ‪ ,‬מסתובב בקטנה עם הגב‬
‫מיקה‬
‫מי זה?‬
‫אבי‬
‫אה‪ ,‬זה סתם‪ ...‬דפי בדרך לפה‪( ...‬מתהרהר) בטח‬
‫לדבר על המועצה‪.‬‬
‫מיקה פתאום חושבת על משהו‪ ...‬מכה בשולחן בהתלהבות‪ ,‬אבי נבהל‬
‫מיקה‬
‫תקשיב שניה! למה שלא תגיד לה שבתור המפקד‪,‬‬
‫המועצה צריכה לדאוג לך לדירה‪ .‬אה?‬
‫אבי‬
‫(מביט עליה מוזר) מה?‬
‫מיקה‬
‫זה בטוח לא בעיה בשבילם לסדר לך משהו‪.‬‬
‫אבי‬
‫זה לא רעיון טוב‬
‫מיקה‬
‫למה‬
‫אבי‬
‫למה‪ ?..‬כי מספיק זמן חייתי על חשבון מישהו‬
‫אחר‪ ,‬אני לא מתכוון לעבור את זה עוד פעם‬
‫מיקה‬
‫(נעלבת) לעבור את זה עוד פעם? כל כך סבלת?‬
‫אבי‬
‫את מבינה למה התכוונתי‪ ,‬נכון?‬
‫הולך להכין טוסט‪.‬‬

‫‪ .11‬משרד אלכס‬
‫יואל נכנס למשרד של אלכס‪.‬‬
‫יואל‬
‫דדי בדרך‬
‫אלכס‬
‫טוב מאוד‪.‬‬
‫יואל‬
‫(מתיישב) מה קורה כאן אלכס?‬
‫אלכס‬
‫למה אתה מתכוון?‬
‫יואל‬

‫‪13 -‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫את יודעת למה אני מתכוון‪ ...‬איך זה שאת‬

‫מזמינה לכאן את דדי בכזו קלות? יש משהו שאני‬
‫צריך לדעת?‬
‫אלכס‬
‫(מנסה לנפנף) יואל‪ ...‬אין שום דבר ש‪...‬‬
‫יואל‬
‫לא‪ ,‬רק תסבירי לי שאני אבין‪ :‬לשרים בממשלה‪,‬‬
‫לתורמים הכי גדולים שלנו לא נתת להכנס לפה‬
‫ולדדי כן?‬
‫אלכס‬
‫כן‪ .‬ואני לא אוהבת את הטון דיבור הזה שלך‪.‬‬
‫יואל‬
‫זה משהו משפחתי‪ ?...‬בגלל שהוא הגיס שלך?‬
‫אלכס‬
‫לא שאני חייבת לך הסברים‪ ,‬אבל עכשיו כשמוס‬
‫יודע עלינו עדיף שהוא יהיה בצד שלנו מאשר‬
‫שהוא ינסה לחבל מבחוץ במה שאנחנו מנסים‬
‫לעשות פה‪ ...‬ואין שום קשר לזה שהוא הגיס‬
‫שלי‪ .‬לשעבר‪.‬‬
‫יואל‬
‫אני מבין‬
‫אלכס‬
‫אני שמחה לשמוע‪..‬ועכשיו תיגש לבדוק בבקשה‬
‫איך מתקדמת החקירה של המאיץ‪ ...‬זה יותר‬
‫חשוב‪.‬‬

‫יואל מהנהן קפוץ שפתיים ויוצא‪.‬‬

‫‪ .12‬מגדת עתידות המשך‬
‫המגדת מציצה אחת אחת בתמונות‪(...‬דגנית בתמונה בלי בטן) מנידה ראשה‬
‫בתסכול‪...‬‬
‫רוני‬
‫מה?‬
‫אלכסנדרה לא עונה‬
‫רוני‬
‫מה את רואה שם?‬
‫אלכסנדרה‬
‫(מיישירה אל רוני מבט) מצטערת רוני‪ ,‬התמונות‬
‫האלה לא עוזרות לי‬
‫רוני‬
‫את לא קולטת כלום? (אלכסנדרה מנידה‬
‫לשלילה) אז אולי טעית?‬
‫אלכסנדרה‬
‫(בזלזול מתנשא) הלוואי שאני טועה‪ ....‬אבל אני‬
‫לא‪.‬‬

‫‪14 -‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫רוני‬
‫אז מה אני אמורה לעשות עכשיו?‬
‫אלכסנדרה‬
‫(מתוסכלת) רוני‪ ...‬משהו בבית הזה מסוכן‪ ,‬ולא‬
‫רק לך‪ ,‬לעוד הרבה אנשים‪...‬‬
‫רוני‬
‫(מתעצבנת) את זה כבר אמרת לי‪ .‬את יודעת מה?‬
‫פשוט תעזבי את זה‪ .‬לא חשוב‪ .‬אם זה כל מה‬
‫שאת יכולה להגיד לי ‪ ,‬אז תודה ושלום‪( .‬קמה‬
‫ובכעס) שיהיה לך יום טוב‪ .‬לא יודעת מה חשבתי‬
‫בכלל‪.‬‬

‫הולכת‪ ...‬טורקת הדלת‪ .‬מגדת העתידות נשארת חסרת אונים‪.‬‬

‫‪ .13‬סלון דביר המשך‬
‫שתיקה בין השלוש‪...‬‬
‫איה‬
‫(צינית) אני מפריעה?‬
‫ניצן‬
‫לא‪ ,‬מה פתאום‬
‫דגנית‬
‫להכין לך משהו לאכול איה'לה?‬
‫איה‬
‫זה בסדר‪ ,‬אני לא רעבה‪ .‬טוב‪ ...‬אני בחדר‪ ,‬בי‪.‬‬
‫איה יוצאת‪ .‬אחרי צאתה‪ ,‬דגנית מניחה את ידה על ידה של ניצן ומביטה בה במבט של‬
‫"את בסדר‪"...‬‬
‫ניצן‬
‫(מושכת כתפיים‪ .‬פאוזה) ככה זה‪ ,‬אין מה‬
‫לעשות‪ .‬כבר חצי שנה שזה ככה‪.‬‬
‫דגנית‬
‫חצי שנה זה אולי הרבה זמן לאנשים אחרים‪ ,‬אבל‬
‫לאיה‪ ..‬בגלל כל מה שהיה‪ ..‬זה כנראה לא‬
‫מספיק זמן‪...‬‬
‫ניצן‬
‫רק חבל שהיא מאשימה אותי‬
‫דגנית‬
‫היא לא מאשימה אותך‪...‬‬
‫ניצן‬
‫היא כן‪.‬‬
‫דגנית‬
‫ניצן את לא אשמה במה שקרה לה‪ ,‬ואת גם לא‬
‫אשמה במה שקרה עם אדם‪ ...‬העניין הוא שאת‬
‫מזכירה לה דברים שהיא היתה רוצה לשכוח‪ ,‬זה‬
‫הכל‬
‫ניצן‬

‫‪15 -‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫(מושכת בכתפיה) מה אני יכולה לעשות?‬

‫להעלם‪?..‬‬
‫דגנית‬
‫זה כמו שאני בחיים לא עוברת יותר ליד העץ‬
‫הזה איפה שחטפו לי את בן בן‪ ...‬תמיד אני‬
‫לוקחת את הדרך העוקפת רק כדי לא לעבור שם‪.‬‬
‫אבל אולי יום אחד יהיה לי מספיק אומץ ‪...‬‬

‫ניצן מביטה בה‪ ...‬דגנית מלטפת את כרסה‪.‬‬

‫‪ .14‬סט יוליוס ‪ 14 / .‬א קיר ודוכן אולם הרצאות אוניברסיטת תל אביב ‪1988‬‬
‫יוליוס מתחיל ליד שקי העוברים‪ ...‬עובר למרכז החדר‪ .‬שם כסא באמצעו אל מול‬
‫המוניטור שבגומחה המרכזית‪ .‬על המסך מוקרן סרטון בשחור לבן‪ :‬דוכן נואמים‪.‬‬
‫מאחור בקיר לוגו אוניברסיטת תל אביב כתוב "פרס תל אביב לחקר הגנטיקה ‪"1988‬‬
‫ניצב בן ‪ 40‬מעניק ליוליוס (צעיר עם פאה‪ ,‬חליפה) פסלון בצורת מולקולה מהמנחה‪.‬‬
‫עומד על הדוכן‪ .‬יוליוס עצמו מעסיק את עצמו לאורך הסצנה‪ ,‬כמעט לא מביט במסך‪..‬‬
‫מגיב לו רק מאד בקטן‪...‬זה מרגיע אותו ומזכיר לו מה המטרה‪ ...‬אבל הוא לא מתרפק‪.‬‬
‫מחיאות כפיים נשמעות ברקע‪.‬‬
‫יוליוס הצעיר‬
‫תודה‪ .‬תודה רבה‪ .‬קשה לי לתאר כמה אני נרגש‬
‫לקבל את הפרס הזה‪ ...‬דווקא מכם‪ ,‬דווקא במקום‬
‫הזה‪ ,‬בארץ הקטנה הזו שבה אני עולה חדש‪...‬‬
‫המדע שואף תמיד קדימה‪ .‬בעוד עשר שנים‪ ,‬בעוד‬
‫עשרים שנה – המחשבות והתקוות שלנו‪ ,‬שהיום‬
‫נראות כמו דמיון פרוע ‪ -‬יהפכו לעובדות! אני‬
‫מאמין שבתום עשר שנים נחיה בעולם שבו‬
‫מניפולציה פשוטה בקוד גנטי של עובר‪ ,‬תוכל‬
‫ליצור אדם בוגר בריא יותר‪ ,‬חזק יותר‪ ,‬ואפילו‬
‫חכם יותר‪ .‬ההישגים הקטנים שלנו (מרים את‬
‫הפסל) יראו מגוחכים במאה הבאה‪...‬‬
‫הטכנולוגיה שלנו עדיין צעירה ופרימיטיבית‬
‫אבל הדרך כבר סלולה ובדרך הזו נלך קדימה‪.‬‬
‫תודה‪.‬‬
‫מחיאות כפיים‪.‬‬
‫(**לצלם שוטים יפים לאורך הנאום כולו שמטייילים על המכשירים השונים‬
‫במעבדה‪ .‬תנועת מצלמה כל הזמן‪ .‬אין רגע סטטי)‬

‫‪ .15‬חדר איה יום‬

‫איה בחדר שומעת ביטלס‪ .‬קוראת‪ .‬דפיקה על הדלת‪...‬‬
‫איה‬
‫כן?‬
‫ניצן (‪)off‬‬
‫אפשר להכנס?‬
‫איה עושה פרצוף ומכבה את הטייפ ועונה בלי חשק‬

‫‪16 -‬‬
‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫איה‬
‫כן‬
‫ניצן‬
‫(נכנסת) למה כיבית? אחלה שיר‪.‬‬
‫איה‬
‫וואלה‪ ...‬שכחתי שאת מכירה את הדיסקים שלי‬
‫ניצן‬
‫(מנסה להרגיע את עצמה) איה‪ ...‬אני‪ ...‬תאמיני‬
‫לי שהכי היה לי קל עכשיו ללכת הביתה ולא‬
‫להיכנס הנה‪.‬‬
‫איה‬
‫את עדיין יכולה לעשות את זה‪...‬‬
‫ניצן‬
‫(מוחלת על העלבון וממשיכה) אבל חשבתי שאם‬
‫אני כבר פה‪ ...‬אולי כדאי שנדבר ונחליק את‬
‫העניינים‪.‬‬
‫איה‬
‫אין מה להחליק כי אין שום עניינים‪( .‬פאוזה) אני‬
‫לא כועסת עליך בסדר‪?..‬‬
‫ניצן‬
‫אוקיי‪ ..‬אני שמחה לשמוע‪.‬‬
‫איה‬
‫יופי‪ ,‬אז הכל מעולה‪ ,‬מה הבעיה?‬
‫ניצן‬
‫את יודעת מה הבעיה‪ ...‬אולי את לא כועסת עלי‬
‫אבל את שונאת אותי‪.‬‬
‫איה‬
‫למה נראה לך שאת יודעת כל כך טוב מה אני‬
‫מרגישה?‬
‫‪ .16‬משרד אלכס יום‬
‫יואל מול אלכס‪.‬‬
‫יואל‬
‫סוף סוף קיבלתי העתקים מטביעות האצבעות‬
‫שנלקחו מיד אחרי השוד באוניברסיטה‪ ...‬אנחנו‬
‫מפעילים עכשיו את המעבדה כדי להגיע כמה‬
‫שיותר מהר להתאמה‪.‬‬
‫אלכס‬
‫טוב מאוד‪.‬‬
‫יואל‬
‫שלחתי שני סוכנים לקחת טביעות אצבע מהסגל‬
‫שעובד שם כדי שנוכל להבדיל בין אלה ששייכות‬
‫להם לאלה של הגנבים‪.‬‬
‫אלכס‬
‫או קיי‪ .‬עוד משהו?‬

‫‪17 -‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫יואל‬
‫כן‪ .‬האורח שלך הגיע‬
‫אלכס‬
‫הוא כאן? (יואל מהנהן) תכניס אותו‪...‬‬
‫יואל מכניס את דדי עם כיסוי עיניים על ראשו‪ .‬מוריד ‪ ...‬מבט דדי ואלכס‪.‬‬

‫‪ .17‬חדר איה המשך‬

‫ניצן עדיין ליד הדלת‬
‫ניצן‬
‫(קשה לה להגיד את זה) שתדעי שכשחזרת‪ ...‬אני‬
‫אמרתי לאדם שהוא צריך לחזור אליך‬
‫איה לא עונה‪.‬‬
‫ניצן‬
‫וממה שהבנתי את זו שלא רצתה אותו‬
‫איה‬
‫נכון‪ ,‬בטח שלא רציתי להרוס לכם כמו שהרסו לי‬
‫ניצן‬
‫איה‪ ,‬כולם כאן היו בטוחים שאת מתה‪ ,‬את הרי‬
‫יודעת את זה‪ ...‬אדם היה הרוס מזה‪.‬‬
‫איה‬
‫מזל שהצלחת לעזור לו להתאושש כל כך יפה‪.‬‬
‫ניצן‬
‫איה‪...‬‬
‫איה‬
‫מה לא‪?...‬‬
‫ניצן‬
‫אני ‪ - -‬זה לא פייר‪...‬‬
‫איה‬
‫את צודקת‪ ...‬זה באמת לא פייר‪...‬‬
‫ניצן‬
‫איה אני לא גנבתי לך אותו‪...‬‬
‫איה‬
‫אני אמרתי שאת גנבת אותו‪ ?..‬את זה את‬
‫אמרת‪( ...‬לעצמה) ומי כמוך יודעת‪...‬‬
‫ניצן‬
‫(פגועה עד עמקי) מה?‬
‫איה‬
‫(בקור‪ ,‬בלי להרים את הקול‪ ..‬אכזרי ועצוב)‬
‫כלום‪ ...‬למה שתגנבי אותו באמת‪ ...‬זה לא כאילו‬
‫שאי פעם גנבת משהו נכון‪?...‬‬

‫ניצן לא יכולה להכיל את העלבון‪ ,‬קמה והולכת (בלי לטרוק דלת כדי לרגש) איה‬
‫מביטה ופורצת בבכי אחרי שהדלת נסגרת‪( .‬להקפיד על משחק‪ ,‬סצנה חשובה‬
‫וטעונה)‬

‫‪18 -‬‬
‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫‪ .18‬משרד אלכס המשך‬

‫אלכס לא מתיקה את מבטה מדדי‪ .‬יואל לא שם‪.‬‬
‫אלכס‬
‫עמוס‬
‫דדי‬
‫אלכס‪.‬‬
‫אלכס‬
‫אתה לא כועס‪ ,‬אני מקוה‬
‫דדי‬
‫כועס? מה יש לי לכעוס? מה‪ ,‬כי גייסת את‬
‫הילדים שלי מאחורי הגב לאיזה ארגון שבחיים‬
‫לא שמעתי עליו‪ ...‬כי התעללת בהם וגרמת להם‬
‫לשקר לי? כי סחבתם אותי חצי עיר עם שק על‬
‫הראש כמו שבוי עיראקי‪ ?...‬אני לא חושב שיש לי‬
‫סיבה לכעוס‪.‬‬
‫אלכס‬
‫נו‪ ,‬נו‪ ,‬נו‪ .‬נשארנו ציניים אחרי כל השנים‬
‫האלה‪ ...‬למרות שאני חייבת להודות שאתה‬
‫נראה צעיר עוד יותר ממה שדמיינתי אפילו‪...‬‬
‫דדי‬
‫(נבוך) גם את‪ ..‬נראית טוב‬
‫אלכס‬
‫טוב יחסית למי שלא עשתה סיבוב בטורבו‬
‫טיים‪...‬‬
‫דדי‬
‫אני מבין שאת מעודכנת‬
‫אלכס‬
‫(שתיקה) טוב לראות אותך‪.‬‬
‫דדי‬
‫באמת? דווקא לא חשבתי שכל כך תשמחי‬
‫לראות אותי‬
‫אלכס‬
‫למה?‬
‫הוא מביט בה במבט של "את יודעת טוב מאוד למה"‪.‬‬
‫אלכס‬
‫תראה‪ ,‬עמוס‪ ,‬אני יותר מדי עסוקה בשביל‬
‫להתעסק בדברים שקרו לפי ‪ 12‬שנה‪ .‬שלא לדבר‬
‫על זה שאם כבר‪ ,‬אז אני הייתי צריכה לכעוס על‬
‫אחותי היקרה‪ ,‬ולא עליך‪ .‬ועכשיו אחרי שהכנסת‬
‫אותה לכלא‪ ..‬איך אומרים? האויב של האויב‬
‫שלך הוא הידיד שלך?‬
‫דדי‬
‫תראי אלכס‪ ...‬אני לא רוצה שום אויבים‪ .‬היו לי‬
‫מספיק‪ ...‬אני רוצה עכשיו רק שקט‬

‫‪19 -‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫אלכס‬
‫כל עוד האקסית שלך בכלא אתה יכול להיות‬
‫שקט‪( ...‬חיוכים) אז איך אני יכולה לעזור לך?‬
‫דדי‬
‫את יכולה לספר לי‪ ,‬לאט לאט ובלי להחסיר אף‬
‫פרט‪ ,‬מה זה המקום הזה ולמה אתם צריכים את‬
‫הילד שלי ואת החברים שלו‪...‬‬
‫‪ .19‬סלון רוני יום‬
‫רוני פותחת את הדלת בתנופה‪ ,‬עדיין נסערת מהפגישה הלא מוצלחת עם אלכסנדרה‪.‬‬
‫רוני‬
‫ניצן‪ ,‬את פה? לא הקשבתי לך והלכתי‬
‫לאלכסנדרה וזה היה מה זה טעות‪...‬‬

‫רוני נכנסת לסלון‪ ,‬רואה את ניצן שרועה על הספה‪ ,‬בוכה בוכה‪.‬‬

‫רוני‬
‫ניצן מה קרה?‬
‫ניצן לא עונה לא‪ .‬רוני ממהרת אליה‬
‫רוני‬
‫הכל בסדר? מה קרה?‬
‫ניצן‪ ,‬שמתביישת לספר‪ ,‬מנסה להשתיק את הבכי‪ .‬היא ורוני מתחבקות על הספה‪.‬‬

‫‪20 -‬‬
‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫‪ .20‬משרד אלכס המשך‬

‫אלכס מול דדי‪ .‬היא מדברת בעמידה והליכה‪ .‬הוא יושב‪.‬‬
‫אלכס‬
‫העולם היום הרבה יותר מסובך מהעולם שאני‬
‫ואתה הכרנו‪ .‬היום טרוריסט מטורף אחד מסוכן‬
‫יותר מצבא שלם‪ ...‬נשק הפך להיות משהו‬
‫שטרוריסטים קונים באינטרנט‪ ...‬ולעומתם‬
‫המדינה כבולה באלף ואחד חוקים והגבלות‪..‬‬
‫הפוליטיקה והביורוקרטיה הופכות את המדינה‬
‫לגוף מסורבל‪ ....‬והאויבים שלנו חוגגים‪ .‬לא‬
‫נעים להודות אבל במלחמה הזאת אנחנו‬
‫מפסידים‪ ,‬עמוס‪ .‬המועצה נולדה מתוך צורך‬
‫לפתור בעיות שהמדינה פשוט לא יכולה יותר‬
‫לפתור‪.‬‬
‫דדי‬
‫אוקי‪ .‬בסדר‪.‬מקובל עלי‪ .‬אבל נגמרו לכם‬
‫הסוכנים שאתם הולכים על תיכוניסטים?‬
‫אלכס‬
‫בוא לא ניתמם‪ ,‬השמיניה הם לא סתם שמונה‬
‫תיכוניסטים‪ ...‬לסתם שמונה תיכוניסטים אין גלי‬
‫למדא‬
‫דדי‬
‫(מתפרץ) למדא? מה הקשר ללמדא פתאום? ניני‬
‫סיפר לי על אימוני שטח‪ ,‬מטווחים‪ ,‬הוא לא אמר‬
‫מילה על למדא‪...‬‬
‫אלכס‬
‫עמוס‪ ,‬תרגע‪ ...‬באת להקשיב או לצעוק? אני‬
‫אסביר לך‬
‫העניין של הלמדא מרתיח את דדי‬
‫דדי‬
‫(קם) מצטער אלכס זה הספיק לי‪ .‬עכשיו תקשיבי‬
‫את‪ .‬כל עוד ניני לא בן ‪ ,18‬הוא בחזקת הוריו‪.‬‬
‫ואני זה שמחליט מה הוא יעשה‪ ...‬וההחלטה שלי‬
‫היא שהוא יעלה כיתה כמו ילד נורמלי ויסיים‬
‫תיכון‪ .‬זה מגיע לו‪ .‬מגיע לו ללמוד‪ ,‬ולעשות‬
‫צבא‪ ,‬וחו"ל ואוניברסיטה‪...‬‬
‫אלכס‬
‫ולהתחתן ולעשות שלושה ילדים‪ ...‬בחייך!‬
‫דדי‬
‫אף אחד לא יגיד לי איך לגדל את הילדים שלי‪...‬‬
‫ובטח לא את‪ .‬תחפשי לך פראיירים אחרים כדי‬
‫להציל את המולדת‪ .‬ניני כבר עבר מספיק‪.‬‬
‫(*להקפיד על הרפליקה‪ ,‬זה שם הפרק)‬
‫הוא קם ללכת‬

‫‪21 -‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫אלכס‬
‫(תקיפה) עמוס!!! (מסתובב) שב בבקשה‪( ...‬רכה‬
‫יותר) יש עוד משהו שאני רוצה לספר לך‪.‬‬

‫‪ .21‬חוץ בריכה יום‬

‫אבי חתיכי וריחני (לכבוד דפי) ליד הבריכה‪ ,‬יושב בקוליות‪ .‬דפי מגיעה‪ .‬מתיישבת‬
‫לידו‪ .‬קרה כקרח‪ .‬אבי מחייך אליה‬
‫אבי‬
‫הי‪ ,‬מה קורה?‬
‫דפי‬
‫הכל בסדר‪.‬‬
‫אבי‬
‫על מה באת לדבר? זה בקשר למשימה שלנו?‬
‫למשימת מבחן? למעוצה? (היא לא עונה) אה‪...‬‬
‫זה בקשר ל‪ ...‬לשנינו?‬
‫דפי‬
‫אבי‪ ,‬תקשיב לי טוב – אין יותר "שנינו"‪ .‬לא קיים‬
‫יותר‪ ...‬אתה מבין? זה אף פעם גם לא היה‪ .‬אני‬
‫התחלתי איתך כשנפגשנו כי זו היתה המשימה‬
‫שלי‪ ...‬מה שקרה אחר כך לא היה צריך לקרות‪,‬‬
‫וזה בטח לא יקרה שוב‬
‫אבי‬
‫אבל שנינו‪ ..‬אנחנו ‪- -‬‬
‫דפי‬
‫אבי‪ ,‬אין שנינו! (נאנחת) אני מצטערת אם גרמתי‬
‫לך לחשוב שאני מרגישה משהו כלפיך‪ ,‬אבל אני‬
‫לא‪ ...‬זה היה חלק מהמשימה‪.‬‬
‫אבי‬
‫(מושפל והמום) ואללה‪ .‬אז לא הרגשת כלום‪.‬‬
‫דפי‬
‫אפילו לא קצת‪ .‬אני מספיק ברורה? אין דבר כזה‬
‫במועצה‪.‬‬
‫אבי‬
‫(תקווה קטנה) רגע‪ ...‬אז זה אומר שאת רוצה אבל‬
‫לא יכולה?‬
‫דפי‬
‫לא‪ .‬זה אומר שאני לא רוצה ולא יכולה‪ .‬אבי‪,‬‬
‫תחתוך‪.‬‬

‫תימהון שפוך על פניו של אבי‪ .‬היא קמה ולוחצת לו את היד ברשמיות‪ ,‬מביטה בו‬
‫במבט ארוך וקר‪ .‬אבי מביט בה המום‪ ,‬העלבון מחלחל אבל הוא מסתיר‪ .‬מיקה מגיעה‬
‫עם מגש ועליו שתי כוסות מיץ‪...‬‬
‫מיקה‬
‫הבאתי לכם משהו לשתות שלא תתייבשו‪...‬‬
‫דפי‬

‫‪22 -‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫תודה‬
‫עדיין בעמידה לוקחת את הכוס‪ ,‬שותה אותה עד הסוף ומחזירה למגש‪...‬‬
‫דפי‬
‫אני חייבת לחזור לעבודה‪ .‬בי בינתיים (הולכת)‬
‫מיקה‬
‫(מעט תמהה) בי! זה היה קצר‬
‫מיקה מביטה באבי‪...‬‬

‫‪ .22‬משרד אלכס ‪22/‬א‪ .‬מסדרון מועצה ‪22/‬ב‪ .‬חדר חקירות‬

‫דדי מחכה למוצא פיה של אלכס‬
‫אלכס‬
‫תראה עמוס‪ ,‬אני מבינה את הדאגה שלך‪ .‬אנחנו‬
‫מכירים את ההיסטוריה של השמיניה‪ ,‬אנחנו‬
‫יודעים איך הפרויקט התחיל ולאן הוא התגלגל‪,‬‬
‫אנחנו יודעים על סקורפיו‪ ,‬אנחנו יודעים על‬
‫הלמדא קלאוד‪ ...‬אתה מבין לאן אני חותרת?‬
‫דדי מניע ראשו לשלילה‬
‫אלכס‬
‫(בטון ברור מאוד) כל עוד יש לשמונה האלה גלי‬
‫למדא ‪ -‬הם לא בטוחים‪ ...‬תמיד יהיה מישהו‬
‫שיתעניין בהם וירצה לנצל אותם‪ .‬אם אתה חושב‬
‫שתוכל להגן עליהם בבית או בבית ספר ‪ -‬אתה‬
‫משלה את עצמך‪ .‬למזלך‪ ,‬במקרה הזה‪ ,‬אנחנו‬
‫שייכים לצד הטוב‪.‬‬
‫דדי‬
‫אז מה את אומרת לי בעצם? אתם תגנו עליהם?‬
‫אלכס‬
‫מה שאני אומרת זה שבזכותנו הם ידעו להגן על‬
‫עצמם ולנצל את היכולות שלהם ב‪P‬עם הראשונה‬
‫באופן אמיתי‪( .‬תוקעת לו עכשיו) מה שאתה‪,‬‬
‫לצערי‪ ,‬לא הצלחת לעשות‬
‫דדי‬
‫זה שיש להם למדא אומר שצריך להפוך אותם‬
‫למרגלים‪?..‬‬
‫אלכס‬
‫סוכנים‬
‫דדי‬
‫אותו דבר בעיני‪ .‬ואת יודעת מה – מה שאני עוד‬
‫יותר לא מבין זה למה חשבת בדיוק שזה יגרום לי‬
‫להסכים? אני עכשיו הרבה יותר משוכנע שאין‬
‫שום סיכוי ש‪...‬‬
‫אלכס‬

‫‪23 -‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫(קוטעת אותו ומרימה קול בתקיפות) אתה לא‬

‫מקשיב!!! (מיד מרגיעה ונוגעת בידו) עמוס‪ ,‬תרגע‬
‫שניה‪ ...‬אתה יודע מה? בוא איתי‪ ,‬טוב?‬
‫דדי‬
‫לאן?‬
‫היא לא עונה רק מביטה בו במבט נוקב‪ .‬הולך אחריה במסדרונות‪ .‬מגיעים לחדר‬
‫החקירות החשוך‪ .‬זרקור אור אחד במרכז החדר‪ .‬דמות נגלית בגבה אליהם כשנכנסים‪,‬‬
‫עומדת בקצה השני של החדר‪ .‬דדי אומר לאלכס בלחש‬
‫דדי‬
‫מי זה?‬
‫הגבר מסתובב‪ .‬זה אבנר‬
‫אבנר‬
‫שלום עמוס‬
‫ריאקשן דדי ההמום‪...‬‬

‫סוף פרק ‪123‬‬

‫‪24 -‬‬