‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.

‬‬

‫השמיניה עונה שלישית‬

‫פרק ‪" :124‬הנעלמים"‬
‫מאת‪ :‬שירי צוק‬

‫‪ .1‬חדר חקירות מועצה המשך פרק קודם‬

‫דדי‪ ,‬אבנר ואלכס בחדר‪.‬‬
‫דדי‬
‫(המום) אבנר?! מה אתה עושה פה?‬
‫אבנר יוצא אל האור שבמרכז החדר‪ ,‬נעמד ליד אלכס עם חצי חיוך‪ .‬דדי כועס מאוד‬
‫דדי‬
‫אני לא מאמין‪ ...‬אז גם אתה בעסק הזה?‬
‫אלכס מניחה יד מרגיעה על כתפו של דדי‬
‫אלכס‬
‫אבנר הצטרף אלינו לא מזמן‪ .‬פנינו אליו לפני‬
‫שפנינו לשמיניה‪.‬‬
‫דדי‬
‫מה את אומרת‪( ...‬לאבנר) ולא אמרת לי מילה‪...‬‬
‫אבנר‬
‫דדי‪ ,‬להזכיר לך איזה דברים אתה הסתרת ממני?‬
‫אלכס‬
‫ההחלטה לצרף את השמיניה למועצה לא היתה‬
‫קלה‪ .‬רצינו שמישהו שמכיר אותם‪ ,‬יגבה אותנו‬
‫ויעזור לנו בהחלטה‪ ..‬מישהו כמו אבנר‬
‫דדי‬
‫(מתעצבן) אני מבין‪ ...‬ולאמא של אבי‪ ..‬ושל‬
‫דורי‪ ..‬לכל שאר ההורים‪ ...‬להם לא מגיע לדעת?‬
‫אבנר‬
‫נו באמת‪ .‬וכשהבאנו את הילדים למצפה ביקשנו‬
‫רשות ממישהו? סמכנו על עצמנו‪...‬‬
‫דדי‬
‫ותראה איך זה נגמר! כמו אידיוטים הובלנו אותם‬
‫ישר לידיים של מולי‪ .‬חשבתי שלמדת משהו‪.‬‬
‫אלכס‬
‫זו לא היתה אשמתכם‪ .‬אבל אתה יודע מה‪ ,‬זו‬
‫באמת סיבה טובה לתת למקצוענים להשגיח‬
‫עליהם‪( .‬בחצי חיוך לדדי ואבנר) אל תקחו את זה‬
‫אישית‪.‬‬
‫דדי‬
‫אבנר‪ ,‬תקשיב לי‪ .‬הילדים האלה לא צריכים‬
‫להיות פה‪.‬המקום שלהם בבית ספר‪.‬‬
‫אבנר‬
‫בית ספר? (מגחך) עשה לי טובה‪ .‬תאמין לי‪ ,‬זאת‬
‫המסגרת שהכי מתאימה להם‪.‬‬

‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫דדי‬
‫(זועם) אתה לא לומד מטעויות אבנר‪ ...‬כל פעם‬
‫אתה עושה את אותה שטות‪ ...‬מצטער אלכס‪ ,‬כל‬
‫דקה שאני כאן אני עוד יותר בטוח במה‬
‫שהרגשתי מהרגע הראשון‪ .‬תעזבו את הילדים‬
‫האלה מתככים ומזימות‪ .‬זה לא בשבילם‪( .‬יוצא‬
‫ונזכר) תדאגי בבקשה שמישהו יקח אותי הביתה‪.‬‬
‫דדי יוצא וטורק בזעם את הדלת‪ .‬ריאקשן אלכס ואבנר‪.‬‬
‫פתיח‬

‫‪ .2‬מסדרון מועצה ‪2/‬א‪ .‬משרד‬

‫דדי הזועם הולך במסדרון‪ ,‬אבנר רץ אחריו‪.‬‬
‫אבנר‬
‫דדי! חכה שניה!‬
‫דדי שומע אך מתעלם‪.‬‬
‫אבנר‬
‫עמוס!!!!‬
‫דדי נעצר‪ ,‬מסתובב‪ ,‬תוקע באבנר מבט של "מה לעזאזל אתה כבר יכול לומר לי"‪.‬‬
‫אבנר‬
‫עמוס‪ ,‬תן לי דקה‪ .‬בוא לפה רגע‪.‬‬
‫אבנר סוחב את דדי לתוך משרד פנוי‪.‬‬
‫אבנר‬
‫תקשיב רגע‪ ,‬אני ‪- -‬‬
‫דדי‬
‫(יורה) חשבתי שעוד נשאר לי חבר אחד שאפשר‬
‫לסמוך עליו‪ .‬מסתבר שטעיתי‪.‬‬
‫אבנר‬
‫(מניד ראשו לשלילה) לא טעית‪ ,‬עמוס‪ .‬אז לא‬
‫סיפרתי לך‪ ...‬זה באמת מעליב‪ ...‬אבל אתה יודע‬
‫טוב מאד שאם היית במקומי‪ ,‬גם אתה לא היית‬
‫מספר לי‪.‬‬
‫דדי‬
‫אם אני הייתי במקומך‪ ,‬לא הייתי נותן לזה‬
‫לקרות‪ .‬מחריד אותי לחשוב שאם ניני לא היה‬
‫מחליט לגלות‪...‬‬
‫אבנר‬
‫אני חייב להגיד שאני שמח שהוא שיתף אותך‪..‬‬
‫שאנחנו יכולים לדבר על זה עם הילדים שלנו‪...‬‬
‫דדי‬
‫תגיד לי באמת‪ ,‬זה מה שאתה רוצה בשביל הילד‬
‫שלך? שיהיה מרגלים בגיל ‪?16‬‬
‫אבנר‬

‫‪2‬‬ ‫‪-‬‬
‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫אוטוטו ‪ .17‬ואם היית רואה את מה שהם עברו‬

‫באימון שלהם‪ ,‬אם היית רואה את כוח הרצון‬
‫שלהם בפעולה‪ ,‬היית מבין כמה הם רוצים את‬
‫זה‪.‬‬
‫דדי‬
‫הם ילדים‪ ,‬אבנר‪ ,‬הם רוצים הרבה דברים‪,‬‬
‫ובשביל זה אנחנו ההורים שלהם‪ ,‬בשביל לכוון‬
‫אותם למקום הנכון‪.‬‬
‫אבנר‬
‫(חושב שניה) נגיד שקיבלת במתנה גור נמרים‪.‬‬
‫בהתחלה הוא קטן וחמוד‪ ,‬ואתה מטפל בו‪ ,‬משחק‬
‫איתו‪ ,‬ויום בהיר אחד יש לך נמר בבית‪ .‬ולא‬
‫משנה כמה אתה אוהב אותו וכמה השקעת בו‪,‬‬
‫אתה חייב לתת לו לצאת מהבית‪ ,‬כי הוא לא‬
‫שייך לשם יותר‪ .‬כי הטבע שלו לוקח אותו למקום‬
‫אחר‪ ,‬למקום שיותר מתאים לו‪.‬‬
‫דדי‬
‫(סקפטי) מה אתה מנסה להגיד‪ ,‬שהילדים שלנו‬
‫הם ממשפחת החתולים?‬
‫אבנר‬
‫הם בטח לא ילדים רגילים‪ .‬היכולות שלהם יחד‬
‫עם הלמדא שלהם‪ ,‬וכל מה שהם עברו בשנתיים‬
‫האחרונות‪ ...‬אין מה לעשות‪ ...‬הם היום במקום‬
‫אחר‪(...‬פאוזה) והמקום הזה הוא פה‪.‬‬

‫דדי שותק וחושב על מה שאבנר אמר‬

‫‪ .3‬סלון בית קיץ‬

‫מיקה בבית‪ .‬אבי נכנס‪.‬‬
‫אבי‬
‫הי‪( .‬הולך לכיוון החדר)‬
‫מיקה‬
‫מה היא רצתה?‬
‫אבי‬
‫מי דפי‪ ?..‬סתם‪ ...‬לא משהו מיוחד‪...‬‬
‫מיקה‬
‫ואללה‪ ...‬כי אתה נראה קצת‪ ..‬מעוך‪.‬‬
‫אבי‬
‫מעוך?‬
‫מיקה‬
‫היא ביאסה אותך או משהו?‬
‫אבי‬
‫מיקה אני גמור‪ .‬נראה לי שאני אלך לישון קצת‪.‬‬
‫מיקה‬

‫‪3‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫אוקי‪.‬‬
‫אבי מתחיל שוב ללכת לכיוון החדר‪ ,‬מיקה שוב עוצרת אותו‪.‬‬
‫מיקה‬
‫אבי‪...‬‬
‫אבי‬
‫מיקה‪ ...‬באמת אני מת לישון‪ ....‬זה הכל‪...‬‬

‫לא משכנע אותה‪ .‬הולך משם‪ ,‬מיקה נשארת לבד‪ ,‬מתוסכלת‪.‬‬

‫‪ .4‬בית רוני ‪4 /‬א‪ .‬חדר ניני‬

‫ניני ורוני בטלפון‪ .‬ניני תוך כדי משחק בפלייסטיישן מול בן בן‪ ,‬אוכל ופלים מקערה‬
‫שלידו‪ ,‬לבוש בטרינינג ירוק מכוער‪ .‬רוני על הספה‪ ,‬יושבת‪ ,‬לבושה בג'ינס‪.‬‬
‫רוני‬
‫(מתחנפת) אז‪ ...‬בא לך לך לבוא אלי?‬
‫ניני‬
‫(פה מלא) יש פה ופלים הכי טעימים בעולם והם‬
‫בסכנת הכחדה‪ .‬כדאי לך לבוא ומהר‪.‬‬
‫רוני‬
‫נו תבוא אתה‪ .‬עם הופלים‪.‬‬
‫ני‬
‫אבל אני בטרנינג‪.‬‬
‫רוני‬
‫תבוא עם טרנינג אכפת לי‪?..‬‬
‫ניני‬
‫את אמרת שזה פדיחות להסתובב איתי כשאני‬
‫לובש את הטריינינג הירוק המכוער‪.‬‬
‫רוני‬
‫(נזכרת בגועל) ואללה‪ ...‬אז תחליף!‬
‫ניני‬
‫אני לא יכול‪ .‬הבטחתי לעצמי שהיום אני לא‬
‫עושה שום דבר שמצריך מחשבה או מאמץ‪.‬‬
‫ולהחליף טרנינג זה שניהם ביחד‪.‬‬
‫רוני‬
‫אז מה אתה מתכנן לעשות‪...‬‬
‫ניני‬
‫(בדיוק הפסיד לבן בן) שיט‪...‬‬
‫בן בן‬
‫שתיים אפס‬
‫ניני‬
‫(לבן בן ) זה לא פייר אני בטלפון‪...‬‬
‫רוני‬
‫אני לא מאמינה‪ ,‬אתה משחק פליסטיישן עכשיו?‬
‫ניני‬

‫‪4‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫יש לי חלוקת קשב מדהימה‪...‬‬

‫רוני‬
‫(מיואשת) יא אללה‪ .‬טוב מה קורה אתה בא או‬
‫לא‪?..‬‬
‫ניני‬
‫נו‪ ,‬רוני‪ ,‬תקימי את עצמך ותגיעי לפה‪ ,‬תגידי‬
‫שלום גם לאיה‪ ,‬וגם לגמדים בבטן של דגנית‬
‫(מתחיל להשתעל) שיט‪.‬‬
‫רוני‬
‫(נלחצת) מה? מה קרה?!‬
‫ניני משתעל‪ ,‬בן בן טופח לו על הגב‪.‬‬
‫רוני‬
‫(לחוצה) ניני‪ ,‬הכל בסדר?‬
‫בן בן לוקח את הטלפון ועונה‬
‫בן בן‬
‫נתקע לו ופלה בגרון‪ .‬נו‪ ,‬את באה או לא? אנ'לא‬
‫יכול לשמוע יותר את השיחה המפגרת הזאת‪...‬‬

‫‪ .5‬מסדרון מועצה ‪5/‬א‪ .‬משרד אלכס‬

‫עמרי ודפי במסדרון‪ ,‬הולכים ומדברים‪ .‬דפי מביטה בניירות‪.‬‬
‫עמרי‬
‫נו‪ ,‬מה את אומרת‪?..‬‬
‫דפי‬
‫זה נראה מצוין‪ .‬רעיון מעולה‪.‬‬
‫עמרי‬
‫אחלה‪( .‬לוקח את הניירות) אלכס עוד צריכה‬
‫לאשר את זה‪ ..‬אבל בכל מקרה‪ ,‬תודיעי לאבי‬
‫לארגן את כולם מחר על הבוקר‪.‬‬
‫דפי‬
‫אין בעיה‪.‬‬
‫דפי ממשיכה ללכת‪ ,‬עמרי עוצר אותה‪ .‬מביט שאין אף אחד בסביבה‬
‫עמרי‬
‫אפרופו אבי‪ ...‬טיפלת במה שהיה צריך לטפל?‬
‫דפי‬
‫כן‪ ,‬אין לך מה לדאוג‪.‬‬
‫עמרי מהנהן‪ .‬דפי הולכת‪ .‬עמרי נכנס לאלכס‪ ,‬היא בדיוק גומרת שיחת טלפון‬
‫אלכס‬
‫בסדר‪ ,‬אבנר‪ .‬הבנתי‪ ...‬תודה‪ .‬להתראות‬
‫אלכס לא ממש מרוכזת‪ .‬עמרי מושיט לה את הניירות‪.‬‬
‫עמרי‬
‫יש לי פה את התכנון משימה למבחן של‬
‫השמיניה‪ .‬תוכלי לאשר לי אותו? אנחנו רוצים‬
‫להתחיל כבר מחר‪.‬‬
‫אלכס‬
‫(לא מרוכזת‪ ,‬לא לוקחת את הנירות) כן‪ ,‬בטח‪.‬‬

‫‪5‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫יואל נכנס לחדר‪.‬‬

‫יואל‬
‫אלכס‪ ,‬לגבי טביעות האצבעות מהפריצה‬
‫לאוניברסיטה‪ ...‬התוצאות של הבדיקה צריכות‬
‫להגיע בפקס כל רגע‪.‬‬
‫אלכס‬
‫(קמה) יופי‪ ,‬יופי‪.‬‬
‫עמרי‬
‫להשאיר לך את זה פה?‬
‫אלכס‬
‫את מה?‬
‫עמרי‬
‫המשימה לשמיניה‬
‫אלכס‬
‫כן‪ ,‬כן תשאיר‪( .‬קמה)‬
‫יואל‬
‫את לא מחכה לפקס?‬
‫אלכס‬
‫כן‪ ,‬תודה‪ .‬עוד מעט‪ .‬אני חייבת ללכת‪ .‬אני זמינה‬
‫בנייד‬
‫יוצאת ומשאירה את שניהם תמהים‪.‬‬

‫‪ .6‬בית קיץ יום‪6 /‬א‪ .‬משרד דפי מועצה‬

‫הסלולרי של אבי מצלצל‪ ,‬הוא בודק את השם על הצג (אינטרקאט לצלם את הצג של‬
‫הנייד עם מספר כלשהו ושם "דפי")‪ ,‬עונה מופתע ושמח‪ ,‬בטוח שדפי התחרטה‪.‬‬
‫אבי‬
‫(בטון שרמנטי) הלווווו‬
‫דפי‬
‫(קורקטית ומתעלמת) אבי‪ ,‬זו דפי‪ .‬תקשיב‪..‬‬
‫אבי‬
‫(מנסה להסתיר את האכזבה שלו) כן‪.‬‬
‫דפי‬
‫משימת המבחן שלכם מוכנה‪ .‬תארגן את כולם‬
‫לתדרוך מחר בשמונה בבוקר‪ .‬נאסוף אתכם‬
‫מאיפה שתגיד לי‪ ...‬בסדר‪ ?..‬יש שאלות?‬
‫אבי‬
‫לא‪ .‬נשמע סבבה‪ .‬מה חוץ?‬
‫דפי‬
‫זה הכל‪ .‬בי‪( .‬מנתקת)‬
‫אבי‬
‫בי‪...‬‬
‫אבי מבואס‪ .‬צלצול בדלת‪ ,‬הוא פותח לנטשה‪.‬‬
‫אבי‬
‫הי‪ .‬מה קורה?‬

‫‪6‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫נטשה‬
‫הי‪ ,‬מיקה פה?‬
‫אבי מחווה בראשו על הבריכה‬
‫אבי‬
‫את שומעת‪ ,‬מחר בבוקר יש תדרוך למשימת מבחן‬
‫שלנו‬
‫נטשה‬
‫גדול‪ ..‬מה המשימה?‬
‫אבי‬
‫אין לי מושג לא אמרו לי‪ ..‬רק תעשי טובה ותגידי‬
‫גם למיקה‪ ,‬טוב?‬
‫נטשה‬
‫(מתפלאת) אוקיי‪ ...‬הכל בסדר אצלך?‬
‫אבי‬
‫כן‪ ,‬למה?‬
‫נטשה‬
‫אתה נראה קצת –‬
‫אבי‬
‫מעוך?‬
‫נטשה‬
‫ואללה‪ .‬זאת המילה‪ .‬מעוך‪.‬‬

‫אבי המבואס יוצא מהבית‪ .‬נטשה מושכת בכתפיים‪ ,‬מביטה אחריו‪ .‬יוצאת לכיוון‬
‫הבריכה‬

‫‪ .7‬בריכה בית קיץ (המשך הסצנה)‬

‫מיקה המהורהרת יושבת ליד הברכה בבגדים רגילים‪ ,‬עם רגליים במים‪ .‬נטשה יושבת‬
‫לידה‪ ,‬מוצאת באיזו פינה שקית במבה (משהו לא מרעיש) פותחת את השקית לוקחת‬
‫אחד ומפנה את השקית למיקה‪ .‬מיקה מנידה ראשה לשלילה‪ .‬נטשה עושה עוד נסיון‬
‫ומטלטלת את השקית בידידותיות לעבר מיקה‬
‫מיקה‬
‫לא בא לי‪.‬‬
‫נטשה‬
‫(שמה רגליים במים‪ ).‬רטוב!‬
‫מיקה‬
‫(יבשה כצנון) כן‪ .‬זה הקונספט‪ .‬בריכה‪ ,‬מכירה‪?..‬‬
‫נטשה‬
‫בואנ'ה מה זה כיף אצלכם‪ ...‬מה את ואבי‬
‫נרשמתם לתחרות האנטיפת של השנה‪?...‬‬
‫מיקה‬
‫נטשה מה את רוצה‪....‬‬
‫נטשה‬
‫אויש תקשיבי לפני שאני שוכחת‪ ,‬מחר יש תדרוך‬
‫לפני משימה‪ .‬זאת המשימת מבחן‪..‬‬
‫מיקה‬

‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬
‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫(מבואסת) ואללה‪ .‬אחלה‪.‬‬

‫נטשה‬
‫(נמאס‪ ,‬פאוזה) טוב‪ ,‬רוצה לדבר על זה?‬
‫מיקה‬
‫על התדרוך?‬
‫נטשה‬
‫עליך ועל אבי‪.‬‬

‫‪ .8‬חדר אדם יום‬

‫אבנר מול אדם‪ .‬כרגע סיפר לו שהוא קשור למועצה‪ .‬אדם עצבני‬
‫אדם‬
‫אני לא מאמין‪ ...‬עכשיו אתה מספר לי??‬
‫אבנר‬
‫זה לא שאתה סיפרת לי יותר מדי‪( ...‬ציני) איך‬
‫היה באילת באמת שכחתי לשאול‪...‬‬
‫אדם‬
‫טוב‪ ,‬במילא ידעת‪ ,‬לא? זה בטח גם היה רעיון‬
‫שלך כל הכנס הדבילי הזה‪ ,‬לא?‬
‫אבנר‬
‫(מחייך) תודה שיש לי עוד טאצ' לדברים האלה‪...‬‬
‫העיקר שעכשיו אנחנו מיושרים‪.‬‬
‫אדם‬
‫(כועס) איזה מיושרים?‬
‫ריאקשן אבנר‪ ,‬מופתע מהתגובה של אדם‪.‬‬
‫אדם‬
‫(קולט) ועכשיו אני גם קולט שאם ניני לא היה‬
‫אומר כלום לדדי ‪ -‬אז לא היית אומר לי כלום‬
‫בחיים‪...‬‬
‫אבנר‬
‫הייתי מספר‪.‬‬
‫אדם‬
‫מתי?‬
‫אבנר‬
‫מתי שהייתי מוצא לנכון‪.‬‬
‫אדם‬
‫יופי באמת‪ .‬אז אתה יודע מה‪ ,‬אני אוריד את‬
‫הזבל מתי שאני אמצא לנכון‪ .‬אה?‬
‫אבנר‬
‫(מתעצבן) אדם‪ ,‬לפעמים אתה שוכח מי כאן‬
‫האבא ומי הילד‪ .‬אני לא חייב לך שום דין‬
‫וחשבון‪.‬‬
‫אדם‬
‫גם לא לדברים שקשורים אלי?‬
‫אבנר‬

‫‪8‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫בעיקר לא לדברים שקשורים אלייך! זה חלק‬

‫מהזכויות שיש לי בתור אבא שלך‪ .‬יום אחד לך‬
‫יהיו ילדים ואתה תבין‪.‬‬
‫אדם‬
‫(ציני) וואללה‪ .‬יש למה לחכות‪.‬‬
‫אחרי רגע שתיקה קצר‪ ,‬אבנר אומר בעצב‬
‫אבנר‬
‫אתה יודע אדם חשבתי שתשמח מזה שאנחנו שוב‬
‫עובדים ביחד‪.‬‬
‫אדם‬
‫אנחנו לא הולכים לעבוד ביחד‪ ,‬אני שוב הולך‬
‫להיות הבן של‪ .‬חשבתי שגמרתי עם זה‪.‬‬
‫אבנר‬
‫אדם‪...‬אל תיקח את זה כזה קשה‪.‬‬
‫זה משפט נורא מעצבן‪ .‬אדם קם‪ ...‬עצבני אבל כובש את כעסו‪.‬‬
‫אבנר‬
‫לאן אתה הולך?‬
‫אדם‬
‫לא יודע‪ .‬אני אדבר איתך אחר כך‪.‬‬
‫אדם יוצא‪.‬‬

‫‪ .9‬חדר דורי (סט מתחלף על חדר אבי)‬

‫אבי ליד דורי ששקוע כולו בטלויזיה מולו רואה "משימה בלתי אפשרית"‪ .‬לא‬
‫מצלמים את המסך‪( .‬פוסט לא צריך להשיג כלום‪ ,‬רק נעימת הנושא ברקע‪).‬‬
‫אבי‬
‫(מחפש אמפטיה) תגיד‪ ,‬דורי‪ ...‬אפשר לשאול‬
‫אותך משהו?‬
‫דורי‬
‫(מרוכז בטלוויזיה) בואנה‪ ,‬אתה קולט איזה‬
‫ספיישל אפקטס? אין‪ ,‬אני חולה על הקטע הזה‬
‫שהוא מחליף פרצופים‪...‬‬
‫אבי‬
‫מגניב‪...‬‬
‫דורי‬
‫תגיד כשנתחיל להיות סוכנים נראה לך שזה יהיה‬
‫ככה?‬
‫אבי‬
‫האמת באמת רציתי לספר לך משהו בקשר לזה‪...‬‬
‫אני ודפי ‪( - -‬עולה לו בדמים)‬
‫דורי‬
‫קראתי באינטרנט שזה לקח חמישה מיליון דולר‬
‫לעשות את הסצנה הזאת‪ ..‬זה לא פסיכי? חמישה‬
‫מיליון דולר‪...‬על דקה של סרט‪...‬‬
‫אבי‬

‫‪9‬‬ ‫‪-‬‬
‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫(אבי מאבד סבלנות‪ ,‬קם) טוב‪ ,‬דורי‪ ,‬תהנה‬

‫מהסרט‪ ...‬לא נמאס לך לראות אותו דבר חמש‬
‫פעמים?‬
‫דורי‬
‫שבע‪ .‬מה‪ ,‬אתה הולך? לא רצית לשאול משהו?‬
‫אבי‬
‫עזוב‪ ,‬לא חשוב‪.‬‬
‫דורי‬
‫אבי!‬
‫אבי‬
‫מה?‬
‫דורי‬
‫(מסמן את היד) זוז‪ ..‬אתה מסתיר‬
‫אבי יוצא בעצבים‪.‬‬

‫‪ .10‬בריכה המשך‬
‫מיקה ונטשה‪ ,‬מיקה כבר אוכלת מהחטיפים‪...‬‬
‫נטשה‬
‫אבי ודפי‪ ?..‬לא נראה לי‪ ...‬איך את יודעת‪?..‬‬
‫מיקה‬
‫היא היתה פה קודם‪ ...‬לדבר איתו‪...‬‬
‫נטשה‬
‫ומה‪ ,‬הקשבת לשיחה שלהם?‬
‫מיקה‬
‫לא‪ ..‬מה פתאום‪ ...‬אבל אחר כך הוא היה נראה‬
‫כזה מוזר‪...‬‬
‫נטשה‬
‫ומזה החלטת שהיה משהו בינהם?‬
‫מיקה‬
‫כן‪ ...‬נראה לי שהיא זרקה אותו‪...‬‬
‫נטשה‬
‫מה‪ ?..‬איך‪ ...‬מתי הם הספיקו בכלל‪ ...‬אין מצב‪.‬‬
‫מיקה‬
‫נטשה‪ ...‬אני מכירה אותו‪ ...‬אני יודעת איך הוא‬
‫נראה כשמישהי שהוא אוהב מבאסת אותו‪...‬‬
‫נטשה‬
‫ואללה‪ ...‬בזה בטוח יש לך נסיון‪...‬‬
‫מיקה‬
‫תגידי את לטובתי או לטובתו‪?..‬‬
‫נטשה‬
‫אני לטובתכם‪ .‬והכי חשוב שתביני סופסוף שזה‬
‫ממש לא לעניין שאתם עוד גרים ביחד‪.‬‬
‫מיקה‬
‫בסדר‪ ,‬הוא כבר מחפש דירה‪.‬‬

‫‪10‬‬ ‫‪-‬‬
‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫נטשה‬
‫מעולה‪ .‬אחרת בחיים לא תוכלו להתנתק‪ .‬ככה‬
‫אתם כל הזמן מתבשלים אחד עם השני וזה גרוע‬
‫מיקה‬
‫אמרה מי שהסתובבה עם אדם שנה אחרי שנפרדה‬
‫ממנו‪.‬‬
‫נטשה‬
‫נו‪ ,‬לפחות שמישהו ילמד מהטעויות שלי‪....‬‬
‫מיקה עושה פרצוף מסכן‪ ,‬נטשה מחבקת אותה‪.‬‬

‫‪11‬‬ ‫‪-‬‬
‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫‪ .11‬סלון דביר‬
‫דדי דגנית וניני‪ .‬ניני נסער ודדי גם בעצבים‪.‬‬
‫דדי‬
‫ניני‪ ,‬זה לא פתוח לדיון‪ .‬אני קיבלתי החלטה‪.‬‬
‫ניני‬
‫יופי לך‪ .‬גם אני קיבלתי החלטה‪.‬‬
‫דדי‬
‫אני הייתי שם‪ ,‬דיברתי איתם ויצאתי יותר מודאג‬
‫ממה שנכנסתי‪ ...‬הם לא שכנעו אותי‪ ,‬בסדר?‬
‫ניני‬
‫איך אפשר בכלל לשכנע אותך? אתה מקשיב‬
‫בכלל?‬
‫דדי‬
‫תאמין לי שהקשבתי‪.‬‬
‫ניני‬
‫עם מי דיברת שם? עם אלכס?‬
‫דדי מסתכל על דגנית‪.‬‬
‫דגנית‬
‫תספר לו‪.‬‬
‫דדי‬
‫ניני‪ ,‬אבנר הוא חלק מכל הסיפור הזה‪ .‬הוא גם‬
‫במועצה‬
‫ניני‬
‫(המום) אבנר?‬
‫דדי‬
‫הוא חבר במועצה‪.‬‬
‫ניני‬
‫(חושב לרגע ושמח) טוב‪ ...‬אז זה סימן טוב‪ ..‬זה‬
‫טוב‪ .‬מה גם עליו אתה לא סומך?‬
‫דדי‬
‫אני כבר לא יודע כלום‪ ,‬ניני‪ .‬אני מבולבל‪ ,‬ואני‬
‫שונא להרגיש ככה‪ .‬יש לי תחושת בטן לא‬
‫טובה‪.‬‬
‫ניני‬
‫(עצבני) מה זה קשור? בגלל תחושת בטן אני‬
‫וכולם נפספס את ההזדמנות הכי גדולה שנתנו‬
‫לנו בחיים?‬
‫דדי‬
‫(חצי לעצמו) הכי גדולה בחיים‪ ...‬בוא לא נגזים‬
‫באמת‪..‬‬
‫דגנית‬
‫ניני‪,‬‬
‫ניני‬
‫(עצבני) מה! גם לך יש תחושת בטן?‬

‫‪12‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫דגנית‬
‫אל תתעצבן‪ .‬אם אתה היית במקום דדי‪ ..‬והיה לך‬
‫ילד ש‪...‬שהולך לקראת משהו מאוד מסוכן‪..‬‬
‫שאתה לא יודע אפילו מה זה‪ .‬היית נותן לו‬
‫לעשות את זה? באמת‪ ...‬תענה לי בכנות‪.‬‬
‫ניני מביט בה וחושב‪ ...‬לא עונה‪ .‬נשמע צלצול בדלת‪ ,‬ניני שמח מההצלה הלא צפויה‬
‫ומזנק לדלת‪ ,‬פותח אותה‪ .‬זה אבי‪.‬‬
‫ניני‬
‫(בהקלה) הי!!‬
‫אבי‬
‫הי‪ .‬יש לך שניה?‬

‫הם הולכים לחדר‪ ,‬דדי ודגנית מביטים בהם‪ .‬נשמע עוד צלצול בדלת‪ ,‬דדי מרים גבות‬
‫במובן של "מה עכשיו" וקם‪ ,‬פותח‪ .‬זו אלכס‪ .‬מנידה ראש לדגנית‪ ...‬דדי לוקח אותה‬
‫למרפסת‪ ***( ...‬הפקה אפשר בקלות לפצל את הסצנות לימים נפרדים אם יש אילוצי‬
‫שחקנים ולהתחיל את הסצנה הבאה עם הכניסה של אלכס)‬
‫‪ .12‬מרפסת דביר‬
‫אלכס ודדי‪.‬‬
‫דדי‬
‫מה את רוצה אלכס‪( ...‬מביט בה בקוצר רוח)‬
‫אלכס‬
‫יש לי רק שאלה אחת‪ ...‬כל הסיפור הזה‪ ,‬יכול‬
‫להיות שאתה לא באמת חושב על הילדים אלא‬
‫על עצמך?‬
‫דדי‬
‫סליחה?!‬
‫אלכס‬
‫תהיה כנה איתי‪ .‬זה עניין של אגו? שנעלבת‬
‫שפנינו לאבנר ולא אליך? זה העניין?‬
‫פאוזה‪ ,‬דדי לא עונה‬
‫אלכס‬
‫או שזה משהו אחר‪ ..‬אולי אתה כל כך מתנגד‬
‫בגלל מה שאני ואתה עברנו לפני ‪ 12‬שנה?‬
‫דדי נוחר בבוז‬
‫דדי‬
‫אלכס‪ ,‬באמת‪...‬אל תחמיאי לעצמך כל כך‪.‬‬
‫אלכס‬
‫לא ענית על השאלה‬
‫דדי‬
‫תראי‪ .‬נחמד באמת שבאת לפה‪ ,‬אבל זה לא‬
‫יעזור‪ .‬אני כבר החלטתי‪.‬‬

‫אלכס מביטה בו במבט ארוך‪ .‬הפלאפון של אלכס מצלצל‪.‬‬

‫אלכס‬

‫‪13‬‬ ‫‪-‬‬
‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫(לדדי) סליחה רגע (עונה) כן‪ ...‬אני מבינה‪ .‬אני‬

‫בדרך‪( .‬מנתקת‪ ,‬לדדי‪ ,‬בקרירות) אוקי‪ ..‬הבנתי‬
‫אותך‪ .‬שיהיה לך יום טוב‪.‬‬
‫אלכס יוצאת‪ .‬דדי נשאר על המרפסת‪.‬‬
‫‪ .13‬חדר ניני‬
‫ניני מסיים לספר לאבי מה שדדי אמר‪.‬‬
‫ניני‬
‫אתה מבין? "הוא קיבל החלטה"‪.‬‬
‫אבי‬
‫(המום) אבנר גם במועצה? זה בכלל הזוי‪ .‬אדם‬
‫יודע?‬
‫ניני‬
‫מה זה כבר משנה‪ .‬אנחנו כבר לא נהיה שם‪.‬‬
‫אבי‬
‫מחר היינו צריכים לקבל תדרוך על המשימה‪...‬‬
‫ניני‬
‫(מושך בכתפיו) אתם עדיין יכולים ללכת‪...‬‬
‫אבי‬
‫אם אתה לא בפנים אף אחד לא בפנים‪...‬‬
‫ניני‬
‫(עצבני מאד) אז אף אחד לא בפנים‪( ..‬משליך‬
‫משהו בזעם לא מוגזם כמובן) לא יאומן‪...‬‬
‫אבי‬
‫ניני‪ ...‬רציתי לספר לך משהו‪...‬‬
‫ניני‬
‫(מתוסכל‪ ,‬מרוכז בעצמו) ואתה יודע מה הכי‬
‫מעצבן? הכי מעצבן זה שאם איה הייתה רוצה‬
‫להיות במועצה‪ ,‬אם היא היתה מתעקשת‪ ,‬הוא‬
‫כבר מזמן היה נותן לה‪.‬‬
‫אבי‬
‫אתה לא קצת מגזים –‬
‫ניני‬
‫אני מגזים?? זה הוא מגזים! הוא אומר לי "זה לא‬
‫נושא לויכוח‪ .‬אני קיבלתי החלטה!" כאילו – זו‬
‫לא ההחלטה שלך בכלל!‬
‫אבי‬
‫וואללה‪( .‬פאוזה‪ ,‬מנסה שוב לשנות נושא) אז‬
‫אתה שומע? דפי ‪- -‬‬
‫ניני‬
‫לא‪ ,‬אין מצב שהוא היה אומר לא לאיה‪ ...‬אני‬
‫פשוט יודע את זה‪ ...‬כי לה מותר‪ .‬היא הגדולה‪..‬‬
‫אני התינוק‪ ...‬זה מה שאבא שלי חושב‪.‬‬
‫אבי‬

‫‪14‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫טוב‪( ...‬קם) נראה לי שאתה עצבני מדי‪ ...‬אל‬

‫תדבר עכשיו עם דדי‪ .‬אתם רק תכעסו עוד יותר‪.‬‬
‫אולי תנסו לסדר את העניינים יותר מאוחר‬
‫ניני‬
‫לא שזה יעזור‪...‬‬
‫אבי‬
‫אני זז‪.‬‬
‫ניני‬
‫בי‪...‬‬
‫אבי‬
‫(מאוכזב מהכל) בי‪.‬‬

‫להישאר מספיק על ניני המתוסכל כדי להצדיק את הקפיצה לאבי החוצה בסצנה‬
‫הבאה‬
‫‪ .14‬סלון דביר‬
‫סצנה בוטלה‬
‫‪ .15‬כניסה לבית דביר‬
‫אבי יוצא‪ .‬אדם בדיוק מגיע‪.‬‬
‫אבי‬
‫(מופתע) הי! ניני אמר לי ש –‬
‫אדם‬
‫(נסער ועצבני) אתה לא מאמין מה גיליתי עכשיו‪.‬‬
‫אבי‬
‫מה על אבא שלך?‬
‫אדם‬
‫(מופתע) מאיפה אתה יודע?‬
‫אבי‬
‫דדי סיפר לניני‪ ,‬ניני סיפר לי‪ ,‬אני מספר לך‪ .‬והוא‬
‫לא מסכים שנצטרף למועצה‪.‬‬
‫אדם‬
‫מי‪ ,‬ניני?‬
‫אבי‬
‫דדי‪.‬‬
‫אדם‬
‫למה לא?‬
‫אבי מושך את כתפיו‬
‫אבי‬
‫דבר על זה עם ניני‪ .‬הוא ישמח לספר לך‪ .‬הוא‬
‫מרגיש מאד מקופח‪...‬‬
‫אדם‬
‫אני לא מאמין‪.‬‬
‫אבי‬

‫‪15‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫והכל קורה יום לפני שהיינו אמורים לעשות את‬

‫המשימת מבחן‪...‬‬
‫אדם‬
‫איזה באסה‪...‬‬
‫אבי‬
‫תגיד משהו‪ ,‬יש לך איזה דקה בשבילי? (לא‬
‫מחכה לתשובה) רציתי סתם ל‪- -‬‬
‫אדם‬
‫(לא מקשיב) ממתי דדי מחליט? אחרי כל החרא‬
‫שאכלנו באימון הזה אנחנו בסוף לא נהיה‬
‫במועצה בכלל‪ ?...‬מי הוא שיקבע לנו?‬
‫אבי‬
‫אבא של ניני‪...‬‬
‫אדם‬
‫טוב‪ ,‬אני חייב לדבר עם ניני‪ ,‬אולי עוד אפשר‬
‫לעשות משהו‪.‬‬
‫אדם נכנס‪ .‬ריאקשן אבי‪ ,‬מתוסכל שאף אחד לא מקשיב לו‪ .‬בועט באיזה עציץ קצת‬
‫יותר מדי חזק‪ ,‬תופס את הרגל מכאבים מתסכלים‪ .‬מתיישב‪ .‬מרגיש לבד לבד‪ ..‬מוציא‬
‫נייד‪ ..‬מהסס‪ ....‬מחייג‪...‬‬
‫‪ .16‬חוץ בריכה המשך‬

‫מיקה ונטשה ‪ .‬מיקה מוציאה את הנייד שלה שמצלצל‪...‬‬

‫נטשה‬
‫זה אבי‪?...‬‬
‫מיקה‬
‫מה לא לענות‪?...‬‬
‫נטשה‬
‫(מושכת כתפיים) לא יודעת‪...‬‬
‫מיקה מתלבטת‪ ...‬מניחה את הטלפון בצד‪...‬‬

‫‪ .17‬כניסה דביר המשך ‪17 /‬א‪ .‬משיבון מיקה‬

‫אבי שומע את המשיבון של מיקה‬

‫מיקה (משיבון)‬
‫(*להקליט אותה‪ .‬פוסט להוסיף את הפתיחה של‬
‫הסימפוניה חמישית של בטהובן לפני שהיא‬
‫מדברת טה טה טה טאאה) הי הגעתם למיקה‬
‫שקד‪ ,‬אתם יודעים מה לעשות‪ ...‬ביפפפ‪.‬‬

‫אבי מתוסכל‪ ...‬לא משאיר הודעה‪ ...‬הולך‪.‬‬

‫‪ .18‬חדר ניני‬
‫ניני שותק בזעם‪ .‬על סף התפרצות‪ .‬דדי על המיטה לידו‪.‬‬
‫דדי‬
‫ניני‪ ,‬לא יכול להיות שאתה לא מבין אותי‪...‬‬

‫‪16‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫ניני‬
‫לא יכול להיות שאתה לא מבין אותי!‬
‫עובדה שכולם בעד זה חוץ ממך? זה לא אומר לך‬
‫משהו?‬
‫דדי‬
‫ניני‪ ,‬אתה זוכר איך הרגשת כשאתה היית היחיד‬
‫שהיה בטוח שאיה בחיים?‬
‫ניני שותק‬
‫דדי‬
‫ואף אחד לא האמין‪ ....‬ואתה עדיין האמנת‪ ,‬בלי‬
‫קשר למה שכולם חשבו או אמרו לך‪ .‬היית בטוח‬
‫שאתה צודק‪ ...‬יש לך מושג כמה אני כועס על‬
‫עצמי שלא הקשבתי לך אז‪ .‬לתחושת בטן שלך‪...‬‬
‫ניני‬
‫(דומע) נו? אז תקשיב לי עכשיו! אבא‪ ...‬אני יודע‬
‫שאני צודק!‬
‫דדי‬
‫אבל גם אני יודע שאני צודק‪...‬‬
‫רגע מרגש שנפסק כשאדם הנסער מתפרץ פנימה‪.‬‬
‫אדם‬
‫ניני –‬
‫אדם קולט לאיזו סיטואציה נקלע‪ ,‬עושה פרצוף מתנצל ויוצא‪.‬‬

‫‪ .19‬חדר איה‬
‫איה במחשב‪ .‬לחכות כמה שניות שיהיה אמין המעבר מהסצנה הקודמת‪ .‬נשמעת‬
‫דפיקה בדלת‪.‬‬
‫איה‬
‫מה?‬
‫אדם‬
‫(מכניס את הראש) הי‪ ...‬אני מפריע?‬
‫איה‬
‫לא‪ .‬כנס‪.‬‬
‫אדם‬
‫הי‪ ...‬וואוו‪ ..‬מגניב מה שעשית לחדר‪...‬‬
‫איה‬
‫כן התחשק לי לשנות‪...‬‬
‫אדם‬
‫נייס‪ ...‬האמת שבאתי לניני‪ ,‬אבל‪ ...‬נראה לי‬
‫הגעתי באמצע משבר משפחתי‪.‬‬
‫איה‬
‫זה ככה כל היום‪ .‬אני מתחבאת פה כבר שעתיים‪.‬‬
‫אדם מתיישב על המיטה‬
‫אדם‬
‫גם אצלנו ככה‪ .‬אבא שלי הואיל בטובו לספר לי‬
‫שהוא גם במועצה‬

‫‪17‬‬ ‫‪-‬‬
‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫איה‬
‫שמעתי‪ ...‬אז התבאסת מזה?‬
‫אדם‬
‫נו מה‪.‬‬
‫איה‬
‫(מכירה אותו) זה הורג אותך כשעובדים עליך‪,‬‬
‫אה?‬
‫אדם‬
‫העניין הוא שאני לא יודע כבר למי להאמין ולי‬
‫לא‪ ...‬תאמיני לי‪ ,‬עשית בשכל שלא נכנסת‬
‫לסיפור הזה‪ .‬את תמיד בסוף יוצאת הכי חכמה‬
‫מכולם‪.‬‬
‫איה‬
‫(מחייכת) אם אתה אומר‪...‬‬
‫אדם‬
‫(מחייך) לא‪ ,‬ברצינות‪ .‬אחרי שהם העבירו אותנו‬
‫את הסיוט הזה‪ ...‬מה זה בא לי להראות להם‬
‫שאנחנו יכולים לעשות את מה שהם רוצים‬
‫שנעשה‪...‬‬
‫איה‬
‫זה שלי לא התאים להיות שם לא אומר שלך זה‬
‫לא מתאים‪...‬‬
‫אדם‬
‫טוב את עברת מספיק ריגושים אה‪?..‬‬

‫איה מחייכת‪ ...‬שקט‪..‬‬

‫‪ .20‬חדר ניני‬
‫שתיקה‪ .‬דדי נאנח‪ ,‬קם לכיוון הדלת‪.‬‬
‫ניני‬
‫אבא‪...‬‬
‫דדי נעצר‪ ,‬מסתובב‬
‫ניני‬

‫‪18‬‬ ‫‪-‬‬
‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫שאלת אותי אם אני מבין אותך – אני מבין אותך‬

‫מאד‪ .‬ויכול להיות שאם הייתי במקומך הייתי‬
‫מרגיש אותו דבר‪ .‬אבל זה לא אומר שאתה‬
‫צודק‪ ...‬אני יודע שאחרי מה שקרה עם סקורפיו‪...‬‬
‫שהאשמת את עצמך בכל מה שקרה לנו‪ ...‬לאיה‪...‬‬
‫אני יודע שנשבעת שאתה לא תתן לזה לקרות‬
‫שוב‪ ....‬ואני יודע שהיום אתה פי מיליון יותר‬
‫זהיר ופוחד ו‪ ...‬ואתה יודע משהו? יכול להיות‬
‫שזו טעות‪ .‬יכול להיות‪ .‬אבל אם כן‪ ...‬תהיה‬
‫טעות שלנו‪ .‬לא שלך‪...‬וגם אם זה סיכון‪ ,‬אנחנו‬
‫מספיק מבוגרים בשביל להחליט לקחת אותו‪ .‬אז‬
‫אני מבקש ממך‪ ...‬אבא‪ ...‬אל תמנע את זה‬
‫מאיתנו‪ ....‬גם אם אתה בטוח שזו טעות‪...‬‬
‫פאוזה‪ ...‬דדי משתכנע‪ ...‬דומע‪ ...‬וכולו נרגש‪ ,‬מחבק את ניני‪.‬‬
‫‪ .21‬חדר איה‬
‫אדם ואיה‪.‬‬
‫אדם‬
‫אז מה את הולכת לעשות בקיץ?‬
‫איה‬
‫לא הרבה‪ ...‬להיות בבית עם דגנית‪ ,‬להסתכל על‬
‫הבטן שלה גדלה‪ ,‬לקרוא מלא‪...‬‬
‫אדם‬
‫את יודעת שאני כבר לא קורא כמעט? אין לי‬
‫סבלנות‪.‬‬
‫איה‬
‫חבל‪...‬היית קורא המון‬
‫אדם‬
‫לא יודע מה קרה‪ ..‬אני לא מצליח להתרכז‪ .‬אני‬
‫קורא אותה שורה חמישים פעם וחושב על דברים‬
‫אחרים‪...‬‬
‫איה‬
‫כשתמצא ספר מעניין‪ ,‬לא תוכל לעזוב אותו‪.‬‬
‫תאמין לי‬
‫אדם‬
‫(ספקני) את חושבת? נראה לי שהתייבש לי המוח‬
‫איה‬
‫יש מצב‪( .‬שתיקה קצרצרה) אבל נראה לי יותר‬
‫שזה לא אתה‪ ,‬זה הם‪( .‬שולפת ספר מהספריה) זה‬
‫לא הספר הכי טוב בעולם‪ ..‬אבל אחרי שלושה‬
‫עמודים לא תוכל להפסיק לקרוא‪..‬‬
‫אדם‬
‫מותח?‬
‫איה‬
‫מותח לאללה‪ .‬ואפילו מרגש‪.‬‬

‫‪19‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫אדם‬
‫ואללה‪...‬‬
‫איה מושיטה לו את "הנעלמים" של קובן‪.‬‬
‫אדם‬
‫(קורא את הכריכה האחורית *רובי שיקרא משפט‬
‫שניים משם)‪ ..‬מגניב‪ .‬תזכירי לי להחזיר לך‪.‬‬
‫איה‬
‫עזוב‪ ,‬לא צריך‪ .‬כבר קראתי אותו‪ .‬הנה –‬
‫(מוציאה טוש‪ ,‬כותבת הקדשה) לאדם‪ ,‬מאיה‪.‬‬
‫(מציירת סמיילי ולא לב כמובן)‬
‫אדם מחייך אליה‪ ,‬מבט מרגש בין שניהם‪ ,‬ההתקרבות הראשונה שלהם מאז שאיה‬
‫חזרה‪.‬‬
‫‪ .22‬סלון דביר‬
‫ניני פורץ לחדר‪ ,‬דדי אחריו‪ .‬דגנית שם‬
‫ניני‬
‫(שמח) אבא מסכים!‬
‫דגנית‬
‫(מופתעת) באמת?‬
‫דדי מחייך ומהנהן‪( .‬טל לא לחייך יותר מדי‪ .‬הספקות עדיין מקננים והשמחה לא‬
‫מוגזמת‪ .‬אתה שמח בעיקר כי ניני שמח)‬
‫דדי‬
‫דיברנו ו‪..‬הוא שכנע אותי‪.‬‬
‫ניני‬
‫וזה לא היה קל‪..‬‬
‫דגנית‬
‫מה הוא אמר לך?‬
‫דדי ודגנית ממשיכים לדבר‪ ,‬אבל המצלמה עוברת לאדם‪ ,‬שנכנס לסלון עם הספר‬
‫בידו‪ ,‬איה אחריו‪.‬‬
‫ניני‬
‫(מרוצה) הכל בסדר‪ ,‬אנחנו ממשיכים כרגיל!‬
‫אדם‬
‫ואללה‪ ...‬גדול!!! תודה דדי‪.‬‬
‫דדי‬
‫אין על מה‪ .‬רק תעשו לי טובה‪ ..‬אל תעשו לי‬
‫שטויות‪.‬‬
‫אדם‬
‫אני זזתי‪...‬‬
‫ניני‬
‫מה זה‪ ,‬הנעלמים? אחלה ספר‪ ..‬כשההוא מגלה‬
‫בסוף ש –‬
‫דדי‪ /‬דגנית‪/‬‬
‫איה‪ /‬אדם‬
‫ניני!!! ‪ /‬לא! ‪ /‬אל תגלה‬
‫ניני‬
‫לא אמרתי כלום‪.‬‬

‫‪20‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫אדם‬
‫טוב‪( ,‬לניני) אני אעדכן את אבי‪ .‬שלום לכולם‪...‬‬
‫(על הספר) איה תודה‪.‬‬
‫איה‬
‫אין בעיה‪.‬‬
‫אדם יוצא‪ .‬ניני מביט באיה‪.‬‬
‫איה‬
‫מה? (פאוזה) מה?!‬
‫ניני עושה לה פרצוף של "כלום‪"...‬‬

‫מעבר לילה‬

‫‪ .23‬כניסה לבית דביר לילה‬

‫רוני ואלכסנדרה‪.‬‬
‫אלכסנדרה‬
‫(מהוססת) רוני‪ ,‬אני לא יודעת‪ ,‬זה לא נראה לי‬
‫רעיון טוב‪...‬‬
‫רוני‬
‫תגידי‪ ,‬את רוצה שזה יהיה על מצפונך? אם משהו‬
‫יקרה לחבר שלי‪ ...‬לא תרגישי אשמה שלא עזרת‬
‫כמה שיכולת? את רוצה לסכסך בינינו?‬
‫אלכסנדרה‬
‫מה פתאום‪ ,‬אבל –‬
‫רוני‬
‫אז בבקשה‪.‬‬
‫אלכסנדרה‬
‫מה בדיוק אני יכולה לעשות?‬
‫רוני‬
‫לעבור איתי חדר חדר‪ ,‬ותראי את האנשים ותגידי‬
‫לי בדיוק מה הבעיה שם‪ .‬ואלי בכלל תראי‬
‫שטעית והכל בסדר‪.‬יאללה‪.‬‬

‫אלכסנדרה סקפטית‪ ,‬מנידה בראשה‪ .‬רוני דוחפת אותה פנימה‪.‬‬

‫‪ .24‬סלון דביר לילה המשך‬
‫רוני ואלכסנדרה נכנסות‪ .‬בפנים בן בן שהצטרף‪ ,‬איה וניני ודגנית ודדי אוכלים ארוחת‬
‫ערב (ביצים סלט גבינות סטייל)‪.‬‬
‫ניני‬
‫(שמח) רוני! לקחת לך את הזמן‪( ...‬קולט את‬
‫אלכסנדרה‪ ,‬לא מבין‪ ,‬אומר בנימוס) שלום‪...‬‬
‫רוני‬
‫שלום לכולם‪ ,‬תכירו‪ ,‬זאת אלכסנדרה‪ ,‬היא ‪...‬‬
‫חברה של המשפחה‪ .‬וזה החבר שלי ניני‪ ..‬זה‬
‫שסיפרתי לך עליו‬
‫כולם אומרים שלום וממשיכים לאכול בסקרנות‬

‫‪21‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫דגנית‬
‫תצטרפו אלינו‪ ..‬בן בן‪ ,‬תביא צלחות‬
‫בן בן‬
‫למה תמיד אני?‬
‫רוני‬
‫לא‪ ,‬זה בסדר‪ .‬כבר אכלנו‪ .‬פשוט היינו בסביבה‬
‫ואמרתי לה שאני חייבת להראות לה את הבית‬
‫שלכם‪.‬‬
‫דדי‬
‫(תמה) מה אתן רוצות בדיוק לראות? זה בית‬
‫רגיל‪.‬‬
‫רוני‬
‫אה‪ ,‬לא‪ .‬אלכסנדרה רוצה לקנות בית בשכונה‪..‬‬
‫אז היא באה לקבל השראה‪.‬‬
‫איה‬
‫השראה למה? לטיח מתקלף או לזרם חלש‬
‫במקלחת?‬
‫דדי‬
‫(קם) אין זרם חלש‪ .‬יש זרם רגיל‪ .‬בואו אני אקח‬
‫אתכם לסיור‪..‬‬
‫רוני‬
‫לא‪ ,‬אל תקום‪ ..‬אנחנו נסתדר לבד‪..‬‬
‫דדי‬
‫תרגישו חופשי‪..‬‬
‫רוני ואלכסנדרה יוצאות‪ .‬כולם מעבירים ביניהם מבטי תמיהה‪...‬‬
‫רוני‬
‫כבר חוזרות!‬
‫‪ .25‬משרד אלכס מועצה ‪25 /‬א‪ .‬סט יוליוס‬
‫הדלת פתוחה‪ ,‬אלכס עובדת‪ ,‬דפי דופקת בדלת כדי להשית את תשומת לבה של‬
‫אלכס‪.‬‬
‫דפי‬
‫הי‪ ...‬עמרי שואל אם הספקת לעבור על התכנון‬
‫משימה‪.‬‬
‫אלכס‬
‫כן‪ ,‬עברתי על זה‪ .‬לא רע בכלל‪.‬‬
‫(מושיטה לה בחזרה את דפי המשימה) אישרתי‬
‫אותה‪ ,‬ההערות שלי בשוליים‪.‬‬
‫דפי‬
‫אחלה‪ .‬תודה‪.‬‬
‫דפי יוצאת‪ ,‬מיד אחר כך נכנס יואל‪ ,‬ניירות בידיו‪ ,‬מודאג‪.‬‬
‫יואל‬
‫יש לי חדשות רעות וחדשות רעות‪ ...‬מה את רוצה‬
‫לשמוע קודם?‬
‫אלכס‬
‫(פרצוף) נו‪?..‬‬

‫‪22‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫יואל מראה לה דף ועליו טביעות אצבע‪.‬‬

‫יואל‬
‫או קיי‪ .‬בוודאות ‪ -‬אלה טביעות האצבע של מי‬
‫שגנב את המאיץ‪ ,‬והן לא שייכות לאף אחד‬
‫שעובד שם‪.‬‬
‫אלכס‬
‫ו‪ ?...‬עשיתם התאמה או לא? יש לו תיק‬
‫במשטרה?‬
‫יואל‬
‫כלום‪ .‬אבל אנחנו יודעים שהוא עובד על משהו‬
‫מסוכן מאוד‪....‬‬
‫אלכס‬
‫אני לא מבינה‬
‫יואל‬
‫מצאו את הטביעות שלו בעוד שני מקרי גנבה‬
‫בזמן האחרון– הראשון גנבה של דיסק מהמכון‬
‫הביולוגי‪.‬‬
‫אלכס‬
‫(מופתעת) דיסק?‬
‫יואל‬
‫דיסק עם כל הוירוסים הכי קטלניים שכרגע‬
‫עובדים עליהם ומחפשים להם נוגדנים‪...‬‬
‫אלכס‬
‫והגניבה השניה?‬
‫יואל‬
‫הגנבה השניה מוזרה מאד‪ .‬שלושים מנות דם‪...‬‬
‫מבנק הדם של בית חולים הדסה‪ ...‬מה שמוזר זה‬
‫שכולן של נשים בהריון‪...‬‬
‫אלכס מביטה בו‪ .‬המומה‪.‬‬
‫במקביל נערוך בקרוסקאט לדברים של יואל ויזואל של ואן שוט מסט יוליוס‪ ...‬יוליוס‬
‫הולך בסט‪ ,‬עובד‪ ,‬רגוע‪ ...‬המצלמה עוברת אט אט מהמאיץ (שראינו בפרק קודם)‪,‬‬
‫לדיסק מחשב שמונח ליד המוניטור ועל העטיפה שלו לוגו של המכון הביולוגי‪ ,‬ומשם‬
‫לצינורות הדם המפעפעים ומהם לשני מיכלי‪ -‬התינוקות התלויים‪ ...‬לסיים בחיוך של‬
‫יוליוס‪.‬‬

‫‪ .26‬סלון דביר המשך‬

‫אחרי הסיור בחדרים‪ ..‬רוני ואלכסנדרה חוזרות לסלון‪ .‬רוני מאוד מרוצה‪ ..‬אלכסנדרה‬
‫לא גילתה כלום‪.‬‬
‫רוני‬
‫(לוחשת) אמרתי לך‪ ..‬ידעתי שאין כלום‪.‬‬
‫דדי‬
‫נו‪ ,‬זה עזר?‬
‫רוני‬
‫כן‪( ...‬לאלכסנדרה) קיבלת הרבה רעיונות נכון‪?..‬‬
‫אלכסנדרה מסתכלת על ניני במבט חודר‪.‬‬

‫‪23‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫אלכסנדרה‬
‫(מביטה בו מקרוב) אפשר שניה?‬
‫ניני מחייך אליה חיוך נבוך‪ .‬אלכסנדרה מתקרבת אליו מאוד‪ ,‬מסתכלת לו בעיניים‪.‬‬
‫ניני נרתע‪ ,‬היא מתקרבת עוד‪ ,‬הוא נרתע עד שהוא מתנגש בקיר‪ ,‬היא מתקרבת‪.‬‬
‫האחרים צופים‪ ,‬מבודחים‪ .‬בסוף ניני חומק הצידה‪.‬‬
‫אלכסנדרה‬
‫נעים מאוד‪ ,‬ניני‪.‬‬
‫ניני‬
‫(חצי לעצמו) מוזר מאוד‪ ,‬את מתכוונת‪...‬‬
‫רוני‬
‫בן בן‪ ,‬הוא מהצד של דגנית‪.‬‬
‫אלכסנדרה‬
‫יש לך עיניים יפות‪( ...‬מסתכלת לו בעיניים)‬
‫בן בן‬
‫(בהלם) תודה‪..‬‬
‫רוני‬
‫ודגנית ודדי‬
‫דגנית מושיטה לאלכסנדרה יד‪ ,‬אלכסנדרה לוחצת לה את היד‪ ,‬ואז פתאום‪ ,‬כאילו‬
‫ראתה רוח רפאים‪ ,‬עיניה יוצאות מחוריהן‪ ,‬היא נרתעת אחורה וזורקת את היד של‬
‫דגנית‪ ,‬לא ברור אם בגלל דגנית או בגלל דדי או למה‪ .‬רוני מביטה בה מבועתת‪ ,‬כולם‬
‫לא מבינים מה קורה‪ * .‬לצלם חשוב מאד ‪ POV‬של אלכסנדרה שרואה את דגנית ודדי‬
‫במבט אחד‪ ,‬שניהם מביטים בה לא מבינים מה היא רוצה‪ .‬לסמן בלוגינג שזה ילך גם‬
‫לפרק ‪!130‬‬

‫סוף פרק ‪124‬‬

‫‪24‬‬ ‫‪-‬‬