‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.

‬‬

‫השמיניה עונה שלישית‬

‫פרק ‪" :127‬אליבי"‬
‫מאת‪ :‬דפנה ממן‬

‫כל הפרק לילה‬

‫‪ .1‬חדר יוליוס המשך פרק קודם‬

‫דניאל המזוקן מקלף את שארית קרום טביעות האצבעות מידיו‪ ...‬יוליוס מסיים את‬
‫מעשיו ליד המיקרוסקופ וקם לדניאל‪ *( .‬הערה לתום‪ :‬דמות דניאל עוברת שינוי‬
‫מהעונה השניה לשלישית והיא הרבה יותר מרירה ומבוגרת‪ ,‬מונעת על ידי נקמה‪...‬‬
‫הרוע שלה פחות חלקלק)‬
‫יוליוס‬
‫אז הם אכלו את זה?‬
‫דניאל‬
‫מה זה אכלו‪ ...‬לא השאירו פרור‪....‬‬
‫יוליוס‬
‫ואתה בטוח שאף אחד לא ראה אותך?‬
‫דניאל‬
‫אף אחד‪ ...‬אפילו שנשארתי שם‪ ,‬רק כדי לראות‬
‫אותם מגיעים‪....‬‬
‫יוליוס‬
‫(מזעיף) אתה יודע שאני לא אוהב סיכונים‬
‫מיותרים‪.‬‬
‫דניאל‬
‫יוליוס‪ ...‬זה לא כוחות בכלל‪ ...‬האמת שאני קצת‬
‫מרחם עליהם מרוב שהם כאלה טיפשים‪...‬‬
‫יוליוס‬
‫אז הם מצאו את טביעות האצבעות‪( ...‬דניאל‬
‫מהנהן ומחייך) והם יגיעו אליה‪ ,‬אל הבלונדינית‬
‫שלך‪...‬‬
‫דניאל‬
‫הנקמה‪ ,‬יוליוס‪ ,‬הנקמה היא מתוקה‪...‬‬
‫דניאל צוחק לעצמו‪ ,‬מבסוט‪.‬‬

‫‪ .2‬חדר חקירות מועצה‬

‫תאורה דרמטית‪ .‬החדר מכיל כרגע שולחן ברזל אחד ומנורה עליו (ארט‪-‬ערד‪ :‬קצת‬
‫כמו חדר החקירות שבזמנו צילמנו בעונה הראשונה את אסיה נחקרת) שאר החדר‬
‫חשוך‪ ...‬ניצב מכניס את נטשה הלחוצה והמופתעת ומושיב אותה‪.‬‬
‫ניצב‬
‫שבי פה‪ .‬ואל תזוזי‪.‬‬
‫נטשה‬
‫סליחה‪ ..‬שניה‪..‬‬
‫ניצב‬

‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫חכי פה‪( .‬יוצא)‬

‫נטשה‬
‫רגע‪ ...‬אתה יכול אולי לקרוא לעמרי? סליחה?!!‬
‫(צועקת אל הכלום) מישהו יכול אולי להגיד לי‬
‫מה הולך פה‪?!?!..‬‬
‫מצלמה עליה בתאורה חלקית‪ ..‬לא מבינה מה קורה איתה‪ ...‬לתת אויר כמה שניות‪...‬‬

‫פתיח‬

‫‪ .3‬חדר חקירות (המשך)‬

‫נטשה מביטה סביב‪ ...‬קמה‪...‬מסתובבת כמה שניות ואז יואל נכנס‪ ...‬חמור סבר‪.‬‬
‫נטשה‬
‫(בהקלה גדולה) יואל‪ ,‬איזה כיף לראות אותך‪,‬‬
‫הם לא אמרו לי כלום‪.‬‬
‫יואל‬
‫(בלי שום חיוך) שבי‪ ,‬נטשה‪.‬‬
‫נטשה‬
‫תגיד‪ ,‬למה לקחו לי את הטלפון? מה קרה אני לא‬
‫מבינה‪...‬‬
‫יואל‬
‫אמרתי לך לשבת לא‪?..‬‬
‫היא מתיישבת‪ ,‬מבינה שהוא רציני‪.‬‬
‫נטשה‬
‫מה‪ ,‬זה עוד אחד מהמבחנים שלכם‪ ?..‬אתם‬
‫חוטפים אותנו לראות איך נגיב או משהו כזה?‬
‫יואל‬
‫תקשיבי לי טוב‪ ,‬אין לי סבלנות למשחקים שלך‪.‬‬
‫בטח לא היום‪ .‬החברים שלך היו אמורים עכשיו‬
‫לעמוד כאן לטכס ההשבעה שלהם‪.‬‬
‫נטשה‬
‫אני יודעת‪ .‬אבל מה זה קשור אלי?‬
‫יואל‬
‫תגידי לי את‪.‬‬
‫נטשה מביטה בו משתוממת‪ .‬אין לה מושג מה הוא רוצה ממנה‪.‬‬
‫‪ .4‬סלון רוני ערב‬
‫ניני ורוני‪ .‬רוני מנתקת את הפלאפון‬
‫רוני‬
‫היא לא עונה‪ .‬תא קולי‪.‬‬
‫ניני‬
‫זה בטח תרגיל‪ ....‬אולי הם רוצים לבדוק‪ ...‬לא‬
‫יודע‪ ...‬שאנחנו מגובשים או משהו כזה‪.‬‬
‫רוני‬

‫‪2‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫מגובשים‪ ?..‬מה זה אומר‪ ?...‬מה אנחנו יכולים‬

‫לעשות?‬
‫ניני‬
‫(מהוסס) לא יודע‪ ..‬אולי אנחנו אמורים לפרוץ‬
‫לשם ולשחרר אותה‪!?...‬‬
‫רוני‬
‫נשבר לי כבר מהתרגילים האידיוטיים שלהם‪.‬‬
‫ניני‬
‫זה בטח המבחן האחרון לפני ההשבעה‪.‬‬
‫רוני‬
‫עמרי אמר שההשבעה נדחתה‪.‬‬
‫ניני‬
‫עמרי גם אמר לנו לשדוד בנק‪ ,‬אז?‬
‫רוני‬
‫זה מה זה מוזר‪ .‬ולמה דווקא נטשה‪...‬‬
‫שתיקה‪ .‬מודאגים‪ .‬פאוזה‪.‬‬
‫ניני‬
‫תגידי רוני‪ ...‬אנחנו בסדר עכשיו‪?..‬‬
‫מביטה בו‪ ...‬מרימה זרת‪ ...‬נותנים זרתות‪ ...‬ואז מתקרבים לנשיקה ואז שניהם מקבלים‬
‫‪ SMS‬בבת אחת‪...‬‬
‫ניני‬
‫את רואה שזה תרגיל? בטח אומרים לנו לבוא‪...‬‬
‫רוני‬
‫(קוראת) "ההשבעה נדחית עד הודעה חדשה"‬
‫מסתכלת על ניני‪.‬‬

‫‪ .5‬חדר חקירות המשך‬

‫יואל ונטשה‬
‫יואל‬
‫איפה היית ברביעי ביולי אחרי הצהריים?‬
‫נטשה‬
‫(באמת מבולבלת) מה? מתי?‬
‫יואל‬
‫‪ .‬הרביעי ביולי‪.‬‬
‫נטשה‬
‫אני לא זוכרת‪ .‬איזה יום זה היה?‬
‫יואל‬
‫יום שלישי‪ .‬אל תמשכי זמן‪.‬‬
‫נטשה מנידה ראשה‬
‫נטשה‬
‫אני‪ ..‬אני לא יודעת‪.‬‬
‫יואל‬
‫או קיי‪ .‬ובחמישי ביולי?‬
‫נטשה‬

‫‪3‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫מה? מאיפה לי‪ ..‬אני (קולטת) אתה רציני?‬

‫יואל‬
‫אני נראה לך צוחק?‬
‫נטשה‬
‫זה לא תרגיל‪ ,‬זה‪ ...‬אתה חושב שעשיתי משהו‪?...‬‬
‫יואל‬
‫(בקול הכי רגוע ומעצבן) אני שאלתי אותך‬
‫שאלה נטשה‪.‬‬
‫נטשה‬
‫(נלחצת) מה? מה אתה חושב שעשיתי?‬
‫יואל‬
‫זה בדיוק מה שאני רוצה לדעת‪ .‬מה עשית‬
‫ברביעי ובחמישי ביולי?‬
‫נטשה לא יודעת מה להגיד‪ ,‬יואל שותק‪ .‬רגע של מתח ובו נטשה מבינה שאין לה‬
‫הרבה מה להפסיד‪.‬‬
‫נטשה‬
‫אני רוצה את הטלפון שלי‪.‬‬
‫יואל‬
‫זה בלתי אפשרי עכשיו‪.‬‬
‫נטשה‬
‫מה זאת אומרת‪ ...‬אני יודעת שגם לפושעים‬
‫מגיעה שיחת טלפון אחת‪...‬‬
‫יואל‬
‫פה זה לא משטרה נטשה‪ .‬ואני לא חייב לך כלום‪.‬‬
‫נטשה‬
‫(מתעצבנת) אז אתה יודע מה? תקרא למשטרה‪.‬‬
‫יואל‬
‫את מסרבת לענות?‬
‫נטשה‬
‫יואל‪ ,‬עד שאתה לא תואיל לספר לי מה‬
‫"עשיתי"‪ ,‬אני לא אומרת יותר אף מילה‪.‬‬
‫נטשה משלבת ידיים ומביטה בו בהתרסה‪.‬‬
‫(‪ 5‬א‪ :‬מצלמה עילית מצלמת את ההתפרצות של נטשה על יואל)‬
‫‪ .6‬משרד אלכס‬
‫אלכס ולידה עמרי מביטים במוניטור (פוסט מצלמה מסצנה ‪5‬א) בנטשה המתפרצת‪...‬‬
‫עמרי מביט באלכס שמחווה בניד ראש‪ ...‬קם ויוצא‪.‬‬
‫‪ .7‬חדר חקירות המשך‬
‫יואל מתחמם על נטשה‪.‬‬
‫יואל‬

‫‪4‬‬ ‫‪-‬‬
‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫את רוצה לבזבז לי את הזמן? אין בעיה‪ .‬אבל אם‬

‫את רוצה עצה ידידותית‪ ,‬מאד כדאי לך לשתף‬
‫איתי פעולה‪.‬‬
‫נטשה לא מגיבה‪.‬‬
‫יואל‬
‫(קם) חבל על הזמן של שנינו‪ .‬את הרי תעני לי‬
‫בסוף‪.‬‬
‫היא מסרבת להביט בפניו‪ .‬יואל מתוסכל ואז עמרי נכנס‪,‬‬
‫יואל‬
‫(עצבן) מה?‬
‫עמרי מהנהן ליואל‪ ,‬ומתיישב מול נטשה‪ .‬היא מביטה בו בכעס‪.‬‬
‫עמרי‬
‫נטשה‪ ..‬אל תהיי קשה‪ ..‬תעני על כמה שאלות‬
‫ונגמור את הסיפור‪.‬‬
‫נטשה מביטה בו‪...‬‬
‫עמרי‬
‫תאמיני לי שגם אני מת לגמור עם העניין הזה‪...‬‬
‫נטשה‬
‫יופי אז תן לי ללכת מפה‪.‬‬
‫עמרי‬
‫אני לא יכול‪.‬‬
‫יואל‬
‫(לעמרי) היא משחקת איתנו משחקים‪.‬‬
‫נטשה‬
‫מה זה ‪ ,‬השוטר הטוב והשוטר הרע? כי האמת‬
‫ש‪...‬‬
‫עמרי‬
‫(קוטע אותה) נטשה‪ ,‬אם תתעקשי לא לענות לנו‬
‫אנחנו נהיה חייבים להעביר את החקירה הזאת‬
‫למשטרה‪ .‬וברגע שזה יקרה אנחנו כבר לא נוכל‬
‫לעזור לך‪ .‬תאמיני לנו שעדיף לך לעבור את זה‬
‫פה‪ ...‬את מבינה מה אני אומר לך‪?..‬‬
‫עכשיו נטשה פתאום מבינה שזה מאד רציני‪ ,‬והיא נלחצת‪.‬‬
‫נטשה‬
‫אז זה לא תרגיל לפני ההשבעה?‬
‫עמרי‬
‫ממש לא‪ .‬ולצערי כשאת מתנהגת ככה‪ ,‬זה לא‬
‫נראה טוב‪ ...‬את מתנהגת כמו אשמה‪.‬‬
‫נטשה‬
‫(חיוורת) אשמה במה? מה אתם חושבים שעשיתי?‬
‫עמרי‬
‫(רך) תגידי לי איפה היית ברביעי ביולי אחרי‬
‫הצהריים‪ ..‬זה היה יום שלישי‬
‫נטשה‬

‫‪5‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫(לחוצה) אני לא זוכרת‬

‫עמרי‬
‫תנסי שניה להיזכר‪ .‬קחי את הזמן‬
‫יואל מביט בעמרי במבט מתריע‪ ,‬הוא מזמן לו שזה בסדר‪ .‬נטשה מנסה בכל כוחה‬
‫להיזכר‪ .‬משיבה לעצמה את נשימתה‪.‬‬
‫נטשה‬
‫לא יודעת‪ .‬בבית?‪ ...‬בטח ציירתי או משהו‪ .‬לא‬
‫יודעת‬
‫יואל‬
‫(מסנן) אל תשקרי אותנו‪ ,‬נטשה‬
‫נטשה‬
‫(מתפרצת) אני לא משקרת‪ ,‬אני לא זוכרת! אתה‬
‫זוכר איפה היית בכל יום בחודש האחרון?‬
‫(נשברת) למה אתם עושים לי את זה‪...‬‬
‫נטשה פורצת בבכי‪ .‬יואל מתקרב אליה‪ ,‬אבל עמרי עוצר אותו‪ ,‬מבט ביניהם ויואל‬
‫מהנהן ויוצא מהחדר‪ .‬נטשה בוכה‪.‬‬
‫‪ .8‬סלון רוני‬
‫שינוי בסצנה – ניצן לא שם ! הדלת נפתחת ‪ ,‬אדם ודורי נכנסים (לבוש מועצה) אדם‬
‫עם הנייד בידו‪.‬‬
‫רוני‬
‫איפה ניצן‪?..‬‬
‫אדם‬
‫(מושך כתפיים) לא יודע‪.‬‬
‫רוני‬
‫היא לא היתה איתך‪?...‬‬
‫אדם‬
‫היא כן‪ ...‬קצת רבנו בסדר‪( ?..‬רוני נבוכה) לא‬
‫יודע לאן היא הלכה‪.‬‬
‫דורי‬
‫היי‪ ,‬יש לכם מושג מה זה ה‪ SMS‬הזה? (מנפנף‬
‫בנייד) למה ביטלו את ההשבעה‪?..‬‬
‫ניני ורוני מחליפים מבטים‬
‫רוני‬
‫אנחנו לא יודעים אם זה קשור‪ ,‬אבל מקודם עמרי‬
‫הגיע לפה ולקח את נטשה‬
‫דורי‬
‫מה זאת אומרת לקח את נטשה? לאיפה?‬
‫רוני‬
‫אין לי מושג‪ .‬והיא לא עונה‪...‬‬
‫ניני‬
‫זה בטוח עוד תרגיל שלהם‪ .‬נראה לי‪..‬‬
‫דורי‬
‫אולי נתקשר להורים שלה נשאל אותם?‬

‫‪6‬‬ ‫‪-‬‬
‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫ניני‬
‫השתגעת? זה סתם יבהיל אותם‪..‬‬
‫אדם‬
‫למה‪ ...‬אפשר להודיע להם על הדרך שהבת‬
‫שלהם שדדה בנק‪ ,‬עברה טירונות‪ ,‬תפסה מאפיונר‬
‫איטלקי ועכשיו הארגון הסודי שגייס אותה לקח‬
‫אותה ושכח להחזיר אותה‪ .‬אז שמעתם ממנה‬
‫אולי? (פאוזה קצרה) זה יכול לעבוד‪ ,‬לא?‬
‫כולם מגחכים בחשש‬
‫ניני‬
‫אנחנו סתם נכנסים לפאניקה‪.‬‬
‫רוני‬
‫סתם?‬
‫ניני‬
‫כן‪ ,‬כי אנחנו כבר מכירים את המועצה‪.‬‬
‫ההפתעות האלה זה הקטע שלהם‪ ...‬זה חייב‬
‫להיות תרגיל‪.‬‬
‫דורי‬
‫למה דווקא היא אבל‪...‬‬
‫שתיקה‪...‬‬
‫רוני‬
‫(קולטת) שיט‪ .‬איך לא חשבתי על זה‬
‫דורי‬
‫מה?‬
‫רוני מביטה בניני‬
‫ניני‬
‫מה?‬
‫רוני‬
‫זה בטוח קשור לדניאל‪.‬‬
‫ניני‬
‫רוני‪...‬‬
‫אדם‬
‫ראית אותו עוד פעם?‬
‫ניני‬
‫היא חושבת שהוא התקשר אליה‪.‬‬
‫רוני‬
‫אני לא חושבת‪ .‬זה היה הוא‪.‬‬
‫אדם‬
‫ואת חושבת שהוא יצר קשר גם עם נטשה?‬
‫דורי‬
‫זה ברור‪ ...‬הוא עושה מרתון אקסיות‬
‫ניני‬
‫(יורד עליו) מצחיק‪..‬‬
‫אדם‬

‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫אין סיכוי שזה הוא‪ .‬הרי בשניה שתופסים אותו‬

‫הוא עף לכלא לא‪ ?..‬אפילו דניאל לא כזה‬
‫אידיוט להסתובב כאן רק בשביל להפחיד אותך‪.‬‬
‫רוני שותקת‪ ,‬לא בטוחה‪.‬‬
‫רוני‬
‫אולי‪ .‬אבל זה לא משנה את זה שראיתי אותו‪.‬‬
‫דורי‬
‫אולי ראית מישהו שרק נראה כמוהו‪?..‬‬
‫ניני‬
‫כן‪ ,‬זה היה בלילה‪ ,‬והוא עמד בחוץ‪ ..‬זה יכול‬
‫להיות‪.‬‬
‫רוני לראשונה מתחילה לפקפק‬
‫רוני‬
‫(מאבדת ביטחון בעצמה) אולי‪ ....‬הוא באמת‬
‫נראה קצת משונה‪ ,‬כאילו גידל שפם או משהו‪..‬‬
‫ניני לוקח את היד של רוני‬
‫ניני‬
‫את רואה?‬
‫רוני מביטה בו‪ ,‬עוד קצת מפוחדת‪ .‬מתחילה אבל להשתכנע‪...‬‬
‫‪ .9‬סט יוליוס‬
‫יוליוס בגבו לדניאל‪ ,‬מסתובב‪ ,‬מחזיק בידיו משקה ירקרק (ארט בקבוק אבסינט) ושתי‬
‫כוסות מעוצבות וקטנות‪ ..‬מוזג לו ולדניאל‪...‬‬
‫יוליוס‬
‫לחיי מי שותים היום?‬
‫דניאל‬
‫(חושב לרגע) מה זאת אומרת לחיי מי‪ .‬לחיי‬
‫נטשה‬
‫יוליוס‬
‫(מחייך) יוצא מן הכלל‪...‬‬
‫משיקים כוסות‪ ,‬יוליוס שותה הכל בשלוק‪ .‬דניאל מסתכל בכוס בחשדנות‬
‫דניאל‬
‫מה זה?‬
‫יוליוס‬
‫תשתה‪ .‬זה טוב‪.‬‬
‫דניאל משתהה לרגע‪ ,‬ושותה‪ .‬מעווה את הפרצוף בגועל‪ .‬יוליוס מסתכל עליו וצוחק‬
‫יוליוס‬
‫לפעמים אני שוכח כמה אתה צעיר‪ ...‬אתה לא‬
‫ממש יודע לשתות אה‪?..‬‬
‫דניאל‬
‫(משיב את נשימתו מהלם המשקה) לא‪ ...‬זה פשוט‬
‫חריף קצת‪...‬‬
‫יוליוס‬

‫‪8‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫אתה יודע ‪ ...‬אני‪ ,‬כשהייתי בגילך‪ ,‬עוד לא‬

‫ידעתי כלום על העולם הזה‪ .‬הייתי תמים‪.‬‬
‫האמנתי לכל מה שאמרו לי‪.‬‬
‫דניאל‬
‫גם אני הייתי פעם כזה‪ .‬עבר לי‪.‬‬
‫יוליוס לא מחייך‪ ,‬אבל אומר (ובזמן שאומר מוזג עוד שתי כוסות)‬
‫יוליוס‬
‫ואתה יודע מה למדתי‪ ?...‬למדתי שעדיף שותף‬
‫טוב על חבר טוב‪ .‬אתה מבין אותי? כי גם החבר‬
‫הכי טוב יקנא בך כשאתה מצליח יותר מדי‪...‬‬
‫אבל שותף‪...‬כלשניכם יש אותה מטרה‪...‬אז אתה‬
‫מצליח‪ ,‬והוא מצליח‪ .‬חברים באים והולכים‬
‫דניאל‪ .‬שותף אמיתי נשאר לנצח‪..‬‬
‫דניאל מהנהן בהסכמה‪ .‬יוליוס מושיט לו שוב את הכוס‪ .‬דניאל מביט בחשש אבל מבין‬
‫שאין ברירה‬
‫יוליוס‬
‫לחיי השותפות‬
‫דניאל‬
‫לחיי השותפות‪...‬‬
‫שותים‪ ...‬דניאל בולע את זה איכשהו ופולט חיוך‪..‬‬
‫‪ .10‬חדר חקירות‬
‫נטשה המרוקנת מאנרגיות מול עמרי‪.‬‬
‫עמרי‬
‫תני לי לחזור על זה שוב‪ .‬ברביעי ביולי את‬
‫אומרת שהיית בבית‪ .‬חמישי ביולי בבוקר היית‬
‫בטוח בבית‪ .‬שמיני ביולי אחר הצהריים היית‬
‫במוזיאון‪ ,‬לבד‪( ...‬מרים גבה בספקנות‪ ,‬בקטן על‬
‫ה"לבד") והיום בבוקר היית‪ ..‬שוב‪ ,‬בבית‪?....‬‬
‫נטשה‬
‫(מותשת) כן‬
‫עמרי‬
‫מוזר מאד‪.‬‬
‫נטשה‬
‫מה מוזר?‬
‫עמרי‬
‫מוזר שבכל התאריכים האלה היית לבד‪.‬‬
‫נטשה‬
‫אני באמת מצטערת שאין לי אליבי יותר טוב‬
‫בשבילך‪( .‬לבטא עם פתח באלף ודגש על ה"לי")‬
‫עמרי‬
‫כל מה שאני אומר זה שיש פה צירוף מקרים‬
‫מוזר‪.‬‬
‫נטשה‬

‫‪9‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫טוב עמרי עשיתי מה שביקשת‪ .‬אני יכולה ללכת‬

‫עכשיו?‬
‫עמרי‬
‫(לא מתייחס וממשיך באותו קו) אם היה לך‬
‫לפחות אליבי מוצק אחד‪ ..‬מישהו שיכול להעיד‬
‫שהיית איתו באחד התאריכים האלה‪...‬‬
‫נטשה‬
‫אבל מה קרה בתאריכים האלה? מה אתם‬
‫חושבים שעשיתי? כי לא‪....‬‬
‫עמרי שותק‬
‫נטשה‬
‫אני לא מאמינה שאני יושבת פה ומנסה לשכנע‬
‫אותך שלא עשיתי משהו שאני אפילו לא יודעת‬
‫מה הוא‪ .‬אני נשבעת לך שאם זה עוד תרגיל‪...‬‬
‫עמרי‬
‫(קוטע אותה‪ ,‬נמאס לו‪ .‬לראשונה מרים את הקול)‬
‫זה לא תרגיל‪ ,‬נטשה‪ .‬זה מאוד מאוד רציני‪ .‬יש‬
‫לנו הוכחות ברורות שאת היית במקום אחר בכל‬
‫אחד מארבעת התאריכים האלה‪ ...‬במקום שבו‬
‫בוצע פשע מאד חמור‪...‬‬
‫קם משאיר אותה לבד‪ ,‬נטשה המומה‪.‬‬
‫‪ .11‬סלון רוני‬

‫מיקה ואבי הצטרפו גם (בבגדי השבעה)‪ .‬אבי בחדר אחר‪ ,‬חוזר עם הפלאפון ביד‪.‬‬
‫אדם‬
‫נו‪ ,‬היא אמרה לך משהו?‬
‫אבי‬
‫לא עונה‬
‫מיקה‬
‫שדפי תסנן אותך?‬
‫אבי‬
‫היא לא מסננת‬
‫דורי‬
‫נכון‪ .‬היא פומפיה‪.‬‬
‫כולם זורקים מבטי רחמים לכיוון דורי‪ ,‬הוא מתגונן בגלל הבדיחה הנוראית‬
‫דורי‬
‫מה אתם רוצים‪ ..‬אני בלחץ‪ ...‬זה מה שיצא‪.‬‬
‫מיקה‬
‫אין‪ ...‬הפעם הם הגזימו בענק‪.‬‬
‫רוני‬
‫לגמרי‪.‬‬
‫אבי‬
‫טוב תרגיעו‪ ,‬בטח יש לזה הסבר הגיוני‪ .‬הם יגידו‬
‫לנו בסוף‪.‬‬

‫‪10‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫דורי‬
‫אם יש לזה כזה הסבר הגיוני למה לא אומרים לנו‬
‫עכשיו?‬
‫אדם‬
‫(חצי ציני לאבי) ואיך זה שאפילו למפקד לא‬
‫הודיעו כלום? זה גם נשמע לך הגיוני?‬

‫אבי שותק‪ ,‬לא יודע מה להגיד‬

‫ניני‬
‫אתם חושבים שכדאי לדבר עם אבנר‪ ,‬או עם אבא‬
‫שלי?‬
‫אדם‬
‫יכול להיות‪ ...‬זה לא נראה לי יכול להזיק‪.‬‬
‫אבי‬
‫אבל מה אם זה תרגיל? נראה לכם שהם מצפים‬
‫מאתנו להתקשר לאמא ואבא בשניה שמשהו לא‬
‫בסדר קורה‪?...‬‬
‫מיקה‬
‫אתה יודע מה אבי? לא אכפת לי מה הם‬
‫חושבים‪ ...‬שיקפצו לי‪ .‬אדם‪ ,‬תרים טלפון לאבא‬
‫שלך‬
‫אדם‬
‫בסדר‪.‬‬
‫אבי‬
‫(מגלה מנהיגות) חכו‪ ,‬חכו שניה‪.‬‬
‫רוני‬
‫בשביל מה‪?...‬‬
‫אבי‬
‫תנו לי דקה לפני שמתקשרים לאבנר‪ ...‬בסדר?!‬
‫דקה‪?..‬‬
‫אבי לוקח את הפלאפון ויוצא לחדר השני‪ .‬מבטים אליו‪.‬‬
‫‪ .12‬משרד במועצה (במקור סצינה ‪)14‬‬
‫צ'כוב יושב ליד מחשב ועובד‪ ...‬הוא שר תוך כדי שיר של זוהר ארגוב‪ .‬הנייד שלו‬
‫מצלצל והוא מרים אותו‪ .‬רואה שזה אבי‪.‬‬
‫צ'כוב‬
‫מפציצון‪ ...‬חיובי‪ .‬החברה שלך פה‪ .‬אני לא יודע‬
‫מה היא עשתה אבל נראה שהיא בצרות‪ ...‬היא‬
‫בחקירה עכשיו‪ ...‬מצטער‪ ,‬מפציץ‪ ,‬זה טופ סיקרט‪.‬‬
‫שמע‪ ,‬הייתי ממשיך לפטפט איתך‪ ,‬אבל אני‬
‫בדיוק פורץ לפלייליסט של גלגל"צ‪ .‬מישהו חייב‬
‫לעשות משהו בקשר אליהם‪ ...‬יש בקשות‬
‫מיוחדות? יש שיר של זוהר ארגוב שאתה במיוחד‬
‫אוהב‪ ?..‬אתה יודע שהוא מלך‪...‬הלו? הלו?‪...‬‬

‫‪11‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫מנתק וחוזר לשיר‪.‬‬

‫‪ .13‬סלון דביר לילה (במקור סצינה ‪)12‬‬

‫הסלון חשוך‪ .‬דגנית נכנסת מכיוון חדר השינה‪ .‬דדי מדליק את האור‬
‫דדי‬
‫טה דה!‬
‫יש שם שולחן לשניים עם שני נרות וארוחה רומנטית‪ .‬דגנית צוחקת בשמחה‬
‫דגנית‬
‫כל זה?‬
‫דדי לוקח את דגנית ביד‪ ,‬מוביל אותה לכסא‪ ,‬מזיז את הכסא בשבילה והיא מתיישבת‪.‬‬
‫תוך כך הוא אומר‪:‬‬
‫דדי‬
‫איה ובן בן הלכו לסרט‪,‬וניני אצל רוני‪ ..‬אז אם‬
‫את לא יכולה ללכת איתי למסעדה‪ ,‬המסעדה‬
‫תבוא לפה‪ .‬מה את אומרת‪?..‬‬
‫דגנית‬
‫ואו‪...‬‬
‫דדי‬
‫רוצה לשמוע על התפריט?‬
‫דגנית‬
‫מה‪ ,‬הכל עשית לבד?‬
‫דדי‬
‫את הנרות קניתי‪ .‬רוצה לשמוע על המנות‬
‫המיוחדות של היום?‬
‫דגנית‬
‫(מחייכת) מתוק שלי‪ ,‬ריח של בולונז אני עוד‬
‫זוכרת‪...‬‬
‫דדי מנשק את דגנית‪.‬‬

‫‪ .14‬חדר חקירות המשך (במקור סצינה ‪)13‬‬

‫נטשה כמה שניות לבד‪ .‬עמרי נכנס מלווה בניצב שסוחב עגלה על גלגלים שעליה‬
‫פוליגרף‪ .‬ארט‪ :‬שני חלקים למכונה‪ .‬אחד המתחבר עם אלקטרודות לנטשה ושני‬
‫במרחק כמה מטרים – עם המחטים כמו אק"ג‬
‫נטשה‬
‫מה זה?‬
‫עמרי‬
‫פוליגרף‬
‫נטשה‬
‫מה?‬
‫עמרי‬
‫מכונת אמת‪.‬‬
‫נטשה‬
‫אני יודעת מה זה פוליגרף‪ .‬חשבתי שאתה מאמין‬
‫לי‪.‬‬

‫‪12‬‬ ‫‪-‬‬
‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫עמרי‬
‫זה לא משנה אם אני מאמין לך או לא‪.‬‬
‫נטשה קוטעת אותו‪ ,‬חצי בוכה‬
‫נטשה‬
‫אבל אני לא עשיתי כלום‪ ...‬כמה פעמים אני‬
‫יכולה להגיד אותו דבר‪ ...‬למה אתה לא מאמין‬
‫לי?‬
‫עמרי‬
‫נטשה‪....‬‬
‫עמרי ניגש אליה ומנסה לנחם היא דוחה אותו‪.‬‬
‫נטשה‬
‫אל תיגע בי‪.‬‬
‫עמרי‬
‫אנחנו יכולים לגמור עם זה תוך כמה דקות‬
‫נטשה‬
‫אתה יודע מה אני לא רוצה‪ .‬בסדר? לא רוצה‬
‫שתחבר אותי למכונה הזו כמו איזה פושעת‪ ...‬אם‬
‫אתם לא מאמינים לי אז בעיה שלכם‪...‬‬
‫עמרי‬
‫די‪ ..‬בחייך‬
‫נטשה‬
‫ורק שתדע לך שבחיים‪ ...‬בחיים אני לא מצטרפת‬
‫למועצה המסריחה הזאת שלכם‪...‬‬
‫עמרי‬
‫אף אחד לא שואל אותך כרגע‪.‬‬
‫נטשה מרימה עיניים‪.‬‬
‫עמרי‬
‫אנחנו מדברים על ארבעה מקרים של פריצה‬
‫וגניבה‪.‬‬
‫נטשה‬
‫גניבה? מה בדיוק גנבתי אפשר לדעת?‬
‫עמרי‬
‫חומרים ליצור נשק להשמדה המונית‪.‬‬
‫נטשה‬
‫(עצבנית) ואללה‪ .‬מה אני נראית לך מדענית‬
‫אטום?‬
‫עמרי‬
‫(דרמטי ואיטי‪ ,‬סוף סוף מגלה לה את האמת!)‬
‫בכל ארבעת המקרים מצאו במקום את טביעות‬
‫האצבעות שלך נטשה‪.‬‬
‫נטשה בהלם‪ ,‬שותקת‪ .‬פאוזה רצינית‪.‬‬
‫עמרי‬
‫אולי את לא מדענית אטום‪ ,‬אבל את בטוח מבינה‬
‫כמה זה רציני‪.‬‬
‫נטשה‬

‫‪13‬‬ ‫‪-‬‬
‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫(בקושי מדברת‪ .‬בלי קול כמעט) זה לא יכול‬

‫להיות‪ .‬יש פה טעות‪.‬‬
‫עמרי‬
‫תוכיחי‪.‬‬
‫הוא מסמן לה עם הראש לכיוון הפוליגרף‪.‬‬
‫‪ .15‬סלון רוני‬
‫אבי חוזר מהחדר מבואס‪.‬‬
‫אבי‬
‫אף אחד לא יודע כלום‪.‬‬
‫ניני‬
‫עם מי דיברת?‬
‫אבי‬
‫(מתעלם) למישהו יש מושג איפה המועצה‬
‫יושבת?‬
‫הם לא יודעים‪.‬‬
‫מיקה‬
‫איך נתנו להם לשים על הראש שלנו את השקים‬
‫האלה‪...‬‬
‫אדם‬
‫אנחנו כאלה אפסים‪ .‬כאילו‪ ,‬העיקר אנחנו רצים‬
‫להשבעה הזאת‪ .‬מה אנחנו בכלל יודעים‬
‫עליהם‪...‬‬
‫ניני‬
‫אנחנו יודעים שאבא שלך עובד בשבילם‪...‬‬
‫אדם‬
‫כן‪( ...‬אחרי שתיקה) לך תדע אם גם הוא לא נפל‬
‫בפח‪ ..‬עם היואל הזה‪( ..‬מסנן בזעם)‬
‫ניני‬
‫(מניד ראשו) חתיכת אידיוט!‬
‫אדם‬
‫מה זה אידיוט!‬
‫ניני‬
‫לא‪ ...‬אני‪ ,‬אני‪ .‬אני אידיוט‪ .‬יש לי את המספר‬
‫שלו‪ .‬שכחתי מזה לגמרי‪.‬‬
‫ניני לוקח את הנייד שלו בהתרגשות ומחפש את המספר‬
‫רוני‬
‫מאיפה לך‪?..‬‬
‫ניני‬
‫מזמן‪ ,‬עוד מאז שאיה‪ ...‬הנה‪( .‬מחייג במרץ)‬
‫דורי‬
‫תשים על רמקול‬
‫כולם מסביבו‬
‫יואל (‪)VO‬‬
‫הלו‪ .‬מי זה‪?..‬‬

‫‪14‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫ניני‬
‫יואל?‬
‫יואל (‪)VO‬‬
‫מי זה‪?..‬‬
‫ניני‬
‫יואל‪ ,‬זה ניני‪.‬‬
‫יואל (‪)VO‬‬
‫ניני‪ ,‬אין לי זמן לדבר עכשיו ‪.‬‬
‫ניני‬
‫לא‪ ,‬שניה‪ ,‬שניה‪ .‬רק תגיד לי רק מה קורה עם‬
‫נטשה‪ .‬היא אתך?‬
‫יואל (‪)VO‬‬
‫נדבר יותר מאוחר‪.‬‬
‫ניני‬
‫היא בסדר? רק תגיד אם כן או לא‪.‬‬

‫הוא מנתק‪ .‬כולם המומים‪ ...‬שתיקה‪..‬‬

‫דורי‬
‫אין‪ .‬בטוח קרה משהו‪.‬‬
‫רוני‬
‫אני לא מאמינה שנתנו לה ללכת ככה עם עמרי‪.‬‬
‫אדם‬
‫אולי נתקשר למשטרה?‬
‫דורי‬
‫ומה נגיד להם?‬
‫אבי‬
‫שניה‪ ,‬בלי לחץ‪ .‬בוא נחשוב על זה בהגיון‪.‬‬
‫מיקה‬
‫נראה לי קצת מאוחר להתחיל לחשוב‪ ,‬אתה לא‬
‫חודשב?‬
‫ניני‬
‫תראו‪ .‬זה או שהיא עשתה משהו‬
‫רוני‬
‫נו‪ ,‬בחייך‪...‬‬
‫ניני‬
‫לא אמרתי שהיא עשתה‪ .‬אמרתי שאו שהיא‬
‫עשתה או שלא‪ .‬אם היא לא עשתה כלום‪ ,‬אז זה‬
‫כנראה רק תרגיל‪.‬‬
‫אבי‬
‫ואז בכל מקרה אחרי החקירה ישחררו אותה‬
‫ונגמר‪.‬‬
‫כולם שותקים לרגע‪ ,‬אבי מבין שהפליל את עצמו‪ .‬כולם מביטים בו במבט צולב‬
‫ניני‬
‫חקירה‪?...‬‬
‫אדם‬

‫‪15‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫איזה חקירה?‬
‫אבי‬
‫אני לא‪..‬‬
‫אדם‬
‫אמרו לך שחוקרים אותה?‬
‫אבי‬
‫אני‪..‬‬
‫אדם‬
‫מי אמר לך?‬
‫רוני‬
‫אבי‪...‬‬
‫אבי‬
‫(מתעצבן) מה זה עכשיו גם אני בחקירה? (משקר‬
‫בקול חלש) דפי בסדר‪ ?..‬היא אמרה לי‪.‬‬
‫‪ .16‬חדר חקירות‬
‫נטשה מחוברת לאלקטרודות‪ ..‬ניצב בפינה יושב ליד הפלט עם הסיכות הזזות‪.‬‬
‫עמרי‬
‫תעני לי על השאלות הבאות בכן או לא בלבד‪.‬‬
‫בסדר?‬
‫נטשה‬
‫(עושה דווקא קטן) בכיף‪( .‬חיוך דווקאי וחוזרת‬
‫לפנים חתומות ישר)‬
‫עושה פרצוף ולא מגיב‬
‫עמרי‬
‫השם שלך הוא נטשה סגוביה (‪?)SEGOVIA‬‬
‫נטשה‬
‫כן‬
‫עמרי‬
‫נולדת בעשרים ושבעה בנובמבר ‪?1989‬‬
‫נטשה‬
‫כן‬
‫עמרי‬
‫יש לך עיניים שחורות?‬
‫נטשה‬
‫לא‬
‫עמרי מציץ בסיכות (לקחת מספיק קאברים של הניצב והסיכות במדיום ובקלוז‪,‬‬
‫בשקרים ובאמיתות‪)...‬‬
‫עמרי‬
‫את חברה בשמיניה?‬
‫נטשה‬
‫בפעם האחרונה שבדקתי‪.‬‬
‫עמרי‬
‫נטשה‪...‬‬
‫נטשה‬

‫‪16‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫כן‪.‬‬
‫עמרי‬
‫בתאריך רביעי ביולי בשעות אחר הצהריים היית‬
‫בבית שלך?‬
‫נטשה‬
‫כן‬
‫עמרי‬
‫האם ביקרת באותו יום באזור אוניברסיטת תל‬
‫אביב?‬
‫נטשה‬
‫לא‬
‫מציץ בסיכות‪.‬‬
‫עמרי‬
‫האם ביקרת בחודש האחרון באוניברסיטת תל‬
‫אביב?‬
‫נטשה‬
‫לא‬
‫עמרי‬
‫האם ביקרת היום בבוקר במחלקת יולדות בבית‬
‫החולים איכילוב בתל אביב‪?..‬‬
‫נטשה‬
‫לא‬
‫עמרי ניגש לניצב‪ ,‬מסתכל על הניירות‪ .‬נטשה מביטה בהם‪ ,‬עמרי שולח לעברה מבט‪.‬‬

‫‪ .17‬סלון דביר‬
‫דדי ודגנית אוכלים בולונז‪ ,‬ויש גם לחמניות על השולחן‪ .‬דדי מוזג לעצמו יין‪ ,‬עושה‬
‫לחיים עם דגנית‪ ,‬ששותה מיץ פטל (בכוס עם קש)‪.‬‬
‫דדי‬
‫היי‪ ...‬זה לא פייר שרק אני שותה פה‪( .‬לוקח עוד‬
‫שלוק) אני משתכר לאט לאט ואת שותה פטל‪. ..‬‬
‫איך הפסטה?‬
‫דגנית‬
‫מצוינת‪ ..‬מתי הספקת בכלל להכין?‬
‫דדי‬
‫אה‪ ,‬זה? חמש דקות‪..‬‬
‫דגנית‬
‫(לוקחת ביס) האמת אל תעלב אבל נראה לי‬
‫שטיפה הגזמת עם הסוכר‪ .‬זה קצת מתוק‪....‬‬
‫והפסטה עשויה שתי דקות יותר מדי‪...‬‬
‫דדי‬
‫הבנתי‪ ...‬אז אם ככה אני שמח להודיע לך שקניתי‬
‫את זה מהאיטלקית שברחוב לידנו‬
‫שניהם צוחקים‪ .‬דדי מרים את הכוס שלו‪.‬‬
‫דדי‬
‫לחיי הבולנז שהכנת בדייט הראשון שלנו‬

‫‪17‬‬ ‫‪-‬‬
‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫דגנית‬
‫לחיי רוחל'ה ששלחה אותך לרגל אחרי‬
‫דדי‬
‫לחיי השניה הראשונה שראיתי אותך‬
‫דגנית‬
‫לחיי זה שנעשה כבר לחיים‬
‫משיקים כוסות‪ ,‬שותים‪ .‬משתררת שניה של שקט‪.‬‬
‫דגנית‬
‫אם כבר נהיינו נוסטלגיים‪ ,‬אולי אני אנצל את זה‬
‫שאתה שיכור‬
‫דדי‬
‫טיפה‬
‫דגנית‬
‫‪...‬טיפה שיכור‪ ,‬ואני אשאל אותך משהו‬
‫דדי‬
‫מה שתרצי‬
‫דגנית‬
‫מה הסיפור שלך עם אלכס?‬

‫‪ .18‬חדר חקירות‬
‫עמרי חוזר לנטשה‪ ...‬היא עדיין מחוברת לפוליגרף‬
‫עמרי‬
‫אני שואל אותך שוב נטשה‪ .‬למרות שטביעות‬
‫האצבעות שלך התגלו בזירות הפשע‪ ,‬את טוענת‬
‫שלא לקחת חלק בזה‪ .‬האם זה נכון?‬
‫נטשה‬
‫(פאוזה דרמטית‪ ,‬רוצה שיהיה ברור אחת ולתמיד)‬
‫כן‪.‬‬
‫שתיקה ומבטים לסיכות‪.‬‬
‫נטשה‬
‫נו‪ ,‬עברתי?‬
‫עמרי‬
‫עוד לא סיימנו‪ .‬תשובות בכן או לא בלבד‪ ,‬כן?‬
‫נטשה‬
‫(קטן) כן‪.‬‬
‫עמרי‬
‫נטשה האם את עדיין שלמה עם מה שאמרת‪...‬‬
‫שאחרי מה שקרה פה הערב‪ ,‬את לא מתכוונת‬
‫להתגייס למועצה‪?...‬‬
‫נטשה‬
‫מה‪ ?..‬אני לא מבינה‪...‬‬
‫עמרי‬
‫כן או לא?‬
‫נטשה‬
‫כן‪...‬‬

‫‪18‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫עמרי‬
‫ואם הייתי אומר לך‪ ,‬שיצאת דוברת אמת‪,‬‬
‫ושאנחנו מנקים אותך לחלוטין מהחשדות נגדך‬
‫ומתנצלים בפניך על מה שקרה פה‪ .‬אם הייתי‬
‫מודיע לך את זה‪ ,‬עדיין תפרשי מהמועצה?‬
‫נטשה שותקת‪ ,‬מעכלת את המידע‪.‬‬
‫נטשה‬
‫אז עברתי?‬
‫עמרי מחייך אליה בקטנה‬
‫עמרי‬
‫עברת‪.‬‬
‫נטשה נושמת‪ ,‬היא לא יודעת אם לשמוח או לבכות‪ .‬עמרי משחרר אותה‬
‫מהאלקטרודות‪.‬‬
‫עמרי‬
‫אז מה את אומרת‪ ,‬את נשארת?‬
‫נטשה מביטה בו‪.‬‬
‫‪ .19‬סלון רוני‬

‫מיקה‬
‫עד מתי נחכה פה בלי לעשות כלום‪!?...‬‬
‫אדם‬
‫בסדר‪ .‬לא מעניין אותי‪ .‬אני מתקשר לאבא שלי‬
‫ודי‪.‬‬
‫אבי מחזיק את הפלאפון של אדם‪.‬‬
‫אבי‬
‫חכה רגע‪ ,‬נו‪ ...‬אני בטוח שיהיה בסדר‪.‬‬
‫אדם‬
‫אדם רואה את הפלאפון של אבי שעל השולחן ולוקח אותו‪.‬‬
‫אבי‬
‫אדם‪ ...‬תחשוב אם שווה לפוצץ את כל העניין על‬
‫זה‪..‬‬
‫רוני‬
‫על זה שחטפו את נטשה? (לאדם) אל תקשיב לו‪.‬‬
‫תתקשר‪.‬‬
‫אדם מתקשר‪ .‬כולם מחכים במתח‪ .‬אבל אז אדם מנתק בכעס‪.‬‬
‫אדם‬
‫לא זמין‪( .‬לאבי) אתה מרוצה?‬
‫אבי‬
‫לא‪ .‬אני רק אומר‪...‬‬
‫אדם‬
‫שמענו מה אתה אומר‪...‬‬
‫הדלת נפתחת ועמרי ונטשה נכנסים‪ ...‬כולם המומים‪...‬‬
‫כולם המומים‬
‫רוני‬
‫את בסדר?‬

‫‪19‬‬ ‫‪-‬‬
‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫דורי‬
‫את לא קולטת כמה דאגנו‪...‬‬
‫נטשה‬
‫עכשיו אני בסדר‬
‫צוחקות‪ ,‬משתחררות מהחיבוק‪ .‬כולם שואלים ביחד‬
‫אדם‬
‫מה הם רצו?‬
‫נטשה‬
‫הם מצאו טביעות אצבעות שלי בארבע זירות‬
‫פשע‪...‬‬
‫כולם‬
‫מה?‬

‫‪ .20‬סלון דביר המשך‬

‫דדי ודגנית‪ .‬הוא מתפתל‪.‬‬

‫דגנית‬
‫נו‪ ,‬מה אכפת לך‪ ...‬תספר לי עליה‪.‬‬
‫דדי‬
‫למה לדבר על דברים שהיו מזמן‪...‬‬
‫דגנית‬
‫דדי‪!..‬‬
‫דדי‬
‫בסדר‪ ,‬בסדר‪ ...‬האמת שאין הרבה מה לספר‪..‬‬
‫יצאנו קצת‪ ,‬איזו תקופה‪ .‬לא משהו רציני‪.‬‬
‫דגנית‬
‫איך הכרתם?‬
‫דדי‬
‫האמת שזה מצחיק‪ ...‬אולי מצחיק לא בדיוק‬
‫המילה‪ ....‬אני פשוט עבדתי אז עם רוברטו‪ ,‬ולילי‬
‫היתה האסיסטנטית שלו‪ .‬הם היו אז ביחד‪ ,‬לילי‬
‫ורוברטו‪ .‬והאחות שלה היתה בעיר אז לילי‬
‫הציע דאבל דייט‪.‬‬
‫דגנית‬
‫לילי שידכה ביניכם?‬
‫דדי‬
‫אמרתי לך שזה מצחיק‪...‬‬
‫דגנית‬
‫או קיי ומה קרה אז?‬
‫דדי‬
‫היא היתה נחמדה מאד‪ ..‬אבל זה לא ממש הלך‬
‫לשום מקום‬
‫דגנית‬
‫מה‪ ,‬היא לא רצתה אותך?‬
‫דדי‬

‫‪20‬‬ ‫‪-‬‬
‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫(מתעלם) אני הייתי אז עסוק נורא במעבדה‪,‬‬

‫והיא‪ ..‬היא בכלל‪ ..‬ישר אחרי האוניברסיטה היא‬
‫התגייסה למוסד או משהו כזה‪ ,‬לא יודע‪ ..‬היא‬
‫בחיים לא סיפרה לי כלום‪...‬ובכל מקרה אז‬
‫התאהבתי בלילי‪.‬‬
‫דגנית‬
‫אחרי שאתה ואלכס נפרדתם?‬
‫דדי‬
‫(מתחמק) בערך‪ .‬תראי‪ ....‬פשוט את לילי כבר‬
‫הכרתי והיו לנו המון משותף‪ ..‬ואחרי כמה זמן עם‬
‫אלכס הבנתי שבעצם אני מאוהב בלילי‪.‬‬
‫דגנית‬
‫(קולטת) אז זרקת את אלכס בשביל אחותה‪.‬‬
‫דדי‬
‫ולילי נפרדה מרוברטו‪ .‬בערך‪.‬‬
‫דגנית‬
‫וואו‪ .‬אלכס לא אמרה כלום?‬
‫דדי‬
‫לא‪ .‬לא דיברנו על זה אף פעם‪.‬‬
‫דגנית‬
‫אתה צוחק עלי‪.‬‬
‫דדי‬
‫מה את רוצה‪ ,‬לא היינו בקשר‪ .‬עד עכשיו‪.‬‬
‫דגנית‬
‫ועכשיו? אתה באמת חושב שהיא שכחה‪?..‬‬
‫שהיא סלחה‪?...‬‬
‫דדי‬
‫כנראה שעברו מספיק שנים‪ .‬תאמיני לי שיש לה‬
‫דברים יותר חשובים לעשות חוץ מלהתעסק עם‬
‫משהו שהיה ונגמר לפני שנים‪.‬‬
‫דגנית ודדי חושבים על זה‪ .‬שניהם חושבים שאולי זה לא נכון‪...‬‬

‫‪ .21‬סלון רוני‬

‫עמרי‬
‫תראו‪ ,‬אני הבטחתי לנטשה לבוא איתה כדי‬
‫להסביר‪ ...‬היו לנו ראיות‪ ...‬די חזקות‪ ,‬שקשרו את‬
‫נטשה לכמה פשעים לא מפוענחים‪...‬‬
‫רוני‬
‫את נטשה?‬
‫דורי‬
‫זו טעות‪ ,‬זה לא יכול להיות‪.‬‬
‫נטשה‬
‫תרגיעו‪ ,‬לא עשיתי כלום‪.‬‬
‫עמרי‬

‫‪21‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫מישהו ניסה להפליל אותה‪.‬‬

‫אדם‬
‫מה? מי?‬
‫עמרי‬
‫אנחנו לא יודעים‪( .‬לנטשה‪ ,‬מרגיע) אבל אנחנו‬
‫נברר‪ .‬בינתיים‪ ,‬הכי חשוב זה שתלכו לישון‪ ,‬כי‬
‫מחר בשמונה בבוקר‪...‬‬
‫דורי‬
‫(קוטע אותו) מה עכשיו?‬
‫עמרי‬
‫ההשבעה שלכם‪ ...‬מחר בשמונה בבוקר תגיעו‬
‫לכתובת הזו‪ .‬יש‪?..‬‬
‫עמרי מושיט פתק עם כתובת לאבי‪.‬‬
‫עמרי‬
‫נתראה בבוקר‪ ,‬נטשה?‬
‫מחייך‪ ...‬מבט אוהב מנטשה‪.‬‬

‫פייד בלק‬

‫‪ .22‬מוסך (חוץ אולפן ליד איפה שהפלאפל היה) בוקר ‪ +‬מועצה‬

‫השמיניה בלבוש מועצה‪ ..‬מגיעים לפי הוראות בפתק למוסך עלוב מלא פחונים‪.‬‬
‫חיפושית ישנה תקועה על מנוף‪.‬‬
‫מיקה‬
‫אני מתה מחום‬
‫רוני‬
‫כן‪ ,‬המדים האלה זה ממש לא ליולי‪..‬‬
‫מיקה‬
‫אולי גם זה מבחן‪...‬‬
‫נטשה‬
‫לא יודעת מה איתכם אני מיציתי את המבחנים‪,‬‬
‫כן?‬
‫מגחכים‬
‫ניצן‬
‫(היא לא היתה בכל הדרמה אתמול הרי) אני‬
‫עדיין לא מאמינה לסיפור הזה‪ ...‬איך הם יכלו‬
‫לחשוב שאת‪..‬‬
‫נטשה‬
‫טוב בואי נעזוב את זה‪ .‬היה ונגמר‪.‬‬
‫אדם‬
‫מה זה פה המקום הזה בכלל? איפה אנחנו?‬
‫(מסתכל סביב)‬
‫אבי‬
‫אנחנו‪( ..‬מסתכל בפתק ואז סביבו) אנחנו בדיוק‬
‫איפה שאנחנו צריכים להיות‪ .‬זה פה‪.‬‬

‫‪22‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫נטשה‬
‫אתה בטוח?‬
‫מיקה‬
‫לא יכול להיות‪ .‬שמישהו יתקשר לעמרי‬
‫עמרי‬
‫חבל על השיחה‪.‬‬
‫מסתובבים‪ ,‬רואים את עמרי‬
‫רוני‬
‫(מיואשת) מה‪ ,‬לא עוד תרגיל‪?...‬‬
‫נטשה‬
‫די‪ ,‬זה לא קורה‪.‬‬
‫דורי‬
‫מה עכשיו‪ ?...‬במקום אבטיחים לרוץ עם‬
‫צמיגים‪?..‬‬

‫עמרי מחייך‪ ..‬ניגש לגלגל החיפושית ופותח אותו כמו דלת (את הג'אנט) ופנימה‬
‫מתגלה לוח כפתורים סופר משוכלל‪ ...‬הוא לוחץ‪ ...‬ודלת המוסך נפתחת‪ ...‬בפנים‬
‫מתגלה אור גדול ובוהק לרשום את הסדר בו נכנסים!‬
‫‪ .23‬מסדרון מועצה (המשך הסצנה)‬
‫קונטיניואיטי להקפיד על הסדר בו נכנסו! השמיניה הולכת במסדרון כשהדלת‬
‫מאחוריהם נסגרת‪ ...‬המומים‪...‬‬
‫אבי‬
‫מה זה המקום הזה‪...‬‬
‫מיקה‬
‫אז לפה תמיד הבאתם אותנו?‬
‫דורי‬
‫בואנה זה מגניב‪....‬‬

‫לוקחים אותם לחדר החקירות‪ ...‬מסתכלים אחד על השני‪ ,‬נרגשים‪ .‬אדם וניני‬
‫מכוונים אקדחים דמיוניים ו"מאבטחים" את השטח כמו סוכנים בטלוויזיה‪ ,‬רוני וניצן‬
‫מסתכלות אחת על השני ביאוש‪.‬‬

‫‪ .24‬חדר חקירות‬
‫השמיניה נכנסת‪ .‬בפנים עומדים דפי‪ ,‬יואל‪ ,‬וחמישה ניצבים במדי מועצה‪ .‬אין שולחן‪.‬‬
‫מעמידים אותם בשורה (‪24‬א מצלמה עילית) אבי אחרון בשורה וניני ראשון‬

‫‪ .25‬משרד אלכס‬
‫אלכס מציצה במוניטור ורואה את השמונה במצלמה עילית (‪24‬א) ‪..‬מחייכת‪ ...‬מצלמה‬
‫נעה אל המגירה הפתוחה שלה ומגלה שם תמונה ישנה במסגרת‪ ..‬זהו עמוס ולילי‬
‫(הפקה אני חושב שזו צריכה להיות תמונה של מימרן וליאת ביין מהעונה שעברה‬
‫אצל יפעת המלבישה)‪ ..‬שוב מבט של אלכס‪...‬‬
‫סוף פרק ‪127‬‬

‫‪23‬‬ ‫‪-‬‬