‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.

‬‬

‫השמיניה עונה שלישית‬

‫פרק ‪" :128‬טרגדיה"‬
‫מאת‪ :‬שירי צוק‬

‫*** הפקה ‪ :‬לפרק דרושים ‪ 15‬ילדים (‪ 5‬בנות ‪ 10‬בנים) בכיתה ו'‪ .‬אני אדאג להשיג‬
‫אותם‪ ,‬רק תודיעו לי לפחות שבוע מראש מהרגע שסצנות המסיבה נמצאות‬
‫בבריקדאון כדי לתאם את ההגעה שלהם לצילומים‪ .‬גיורא‪.‬‬
‫‪ .1‬חדר חקירות (המשך סצנה לפני אחרונה בפרק ‪)127‬‬
‫השמונה עומדים בשורה מול דפי והניצבים‪ .‬אלכס מגיעה עם יואל‪ .‬אוירה מתוחה‬
‫ונרגשת‪.‬‬
‫יואל‬
‫שמיניה‪ ...‬עברתם לא מעט בזמן האחרון‬
‫והוכחתם לנו שאתם ראויים להיות חלק מאתנו‪.‬‬
‫אלכס‬
‫אני רואה שאתם קצת מתרגשים‪ .‬גם אנחנו‪ .‬אבל‬
‫נאומים זה לא הצד החזק שלנו‪ ,‬פה במועצה‪ ,‬את‬
‫הדיבורים אנחנו משאירים לאחרים‪ .‬אנחנו פה‬
‫כדי לעשות‪ ,‬ויש הרבה מה לעשות כדי להפוך‬
‫את המדינה שלנו למקום טוב יותר ובטוח יותר‪.‬‬
‫אבל דבר אחד חשוב להגיד‪ ....‬את הדברים‬
‫שתעשו פה ‪ -‬לא תוכלו לספר לאף אחד‪ ..‬לא‬
‫אתם תקצרו את התהילה‪ .‬אך אחד לא יידע‬
‫שאתם גיבורים‪ .‬עם הזמן תגלו שאתם לא צריכים‬
‫מחמאות‪ .‬ההרגשה שיש משמעות למה שאתם‬
‫עושים‪ ,‬תאמינו לי‪ ,‬זאת ההרגשה הכי טובה‬
‫בעולם‪.‬‬

‫אלכס ניגשת ולוחצת יד לכל אחד‪ .‬עמרי מסמן לדפי שהולכת לצד ומביאה מגש ועליו‬
‫שמונה שעונים (*** הפקה אני אנסה לדאוג דרך השיווק להשיג שעונים צבעוניים‬
‫וקוליים) בשמונה צבעים‪ .‬דפי מחלקת את השעונים‪ ,‬לאבי אחרון‪ ,‬השמיניה עונדים‬
‫אותם‪.‬‬
‫עמרי‬
‫נראה לי שזו הפעם ראשונה שראיתי אתכם‬
‫שותקים יותר מדקה רצוף‪...‬‬
‫דורי‬
‫גם פעם אחרונה‪.‬‬
‫צוחקים‪.‬‬
‫עמרי‬
‫השעונים האלה רק נראים כמו שעונים רגילים‪.‬‬
‫כשנרצה שתגיעו לפה‪ ,‬נשלח אות והשעון‬
‫יהבהב‪( ...‬מדגים) אבל השעון הזה הוא לא רק‬
‫מכשיר איתות‪...‬‬

‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫מיקה‬
‫ואללה? הוא גם סטופר‪?...‬‬
‫דפי‬
‫השעון הזה יכול להציל את החיים שלכם‪ .‬בכל‬
‫מקום שלא תהיו בו‪ ,‬אם תקלעו לצרה‪ ,‬אתם‬
‫לוחצים על הלחצן הזה (מדגים) לחיצה ארוכה‬
‫של שלוש שניות‪ ...‬אנחנו נאתר את המיקום‬
‫שלכם ונבוא לחלץ אתכם‪...‬‬
‫אלכס‬
‫אז החל מרגע זה‪ ,‬אתם משלנו‪ ...‬ובשבילנו זה‬
‫אומר הרבה מאד‪ ..‬אז שיהיה לכולנו בהצלחה‪...‬‬

‫פתיח‬

‫‪ .2‬חדר חקירות המשך‬

‫עמרי דפי והשמיניה‪.‬‬
‫רוני‬
‫טוב‪ ...‬אז מה עושים עכשיו?‬
‫ניצן‬
‫אתם נותנים לנו משימה?‬
‫ניני‬
‫אנחנו צריכים לבוא לפה כל יום או מה? באיזה‬
‫שעה?‬
‫דורי‬
‫אמרתי לכם שלא נישאר בשקט הרבה זמן‪...‬‬
‫עמרי‬
‫אנחנו נפעיל אתכם ברגע שנצטרך אתכם‪ .‬אבל‬
‫בינתיים‪ ,‬קחו פסק זמן ותהנו קצת מהחופש‬
‫הגדול‪ ...‬תנוחו‪ ,‬תבלו‪ .‬מגיע לכם‪.‬‬
‫דפי לוחצת על שלט ועל המסך שעל הקיר מולם מופיעים שני מספרי טלפון‪.‬‬
‫דפי‬
‫זה המספר שלי וזה של עמרי‪ .‬את הקשר שלכם‬
‫למועצה אתם עושים רק דרכנו‪.‬‬
‫ניצן מוציאה פלאפון ומתחילה להעתיק את המספר לתוכו‬
‫עמרי‬
‫אני מבקש לא לרשום את המספר הזה בשום‬
‫מקום‪ ,‬ולא להכניס אותו לסלולרי שלכם‪.‬‬
‫ניצן מפסיקה‪ ,‬נבוכה‪.‬‬
‫עמרי‬
‫תזכרו אותו בראש‪ .‬קחו עכשיו כמה שניות לזכור‬
‫אותו‪ .‬המספר הזה הוא אך ורק לקשר בינינו‬
‫אליכם‪.‬‬
‫השמיניה מסתכלים ומשננים‪ ...‬המסך כבה‪.‬‬
‫דפי‬

‫‪2‬‬ ‫‪-‬‬
‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫יש שאלות?‬
‫מיקה מצביעה‬
‫מיקה‬
‫המדים‪( ..‬פרצוף גועל) ‪!?...‬‬
‫דפי‬
‫(צוחקת) המדים האלה הם רק בשביל הטכס‬
‫היום‪ .‬בשביל הכבוד למעמד‪.‬‬
‫מיקה‬
‫והכבוד לאופנה מה? עז?‬
‫נטשה ורוני צוחקות‪.‬‬
‫דורי‬
‫למה‪ ,‬אני דווקא אוהב אותם‪( .‬מיטיב את‬
‫העניבה) מה אני לא נראה כמו ב"גברים בשחור"?‬
‫נטשה‬
‫כן אין ספק שהדבר היחיד שמבדיל בינך לבין ויל‬
‫סמית' זה הבגדים‪.‬‬
‫עמרי‬
‫שמיניה אתם משוחררים‪ .‬לכו לנוח‪ ,‬אנחנו נהיה‬
‫בקשר בקרוב‪.‬‬
‫עמרי ודפי יוצאים‪ .‬השמיניה מתרגשים‪.‬‬
‫אדם‬
‫מגניב‪ .‬אה?‬
‫ניני‬
‫(מחליק אותו) סחתיין עלינו‪.‬‬
‫אבי‬
‫אז מה‪ ,‬מה עושים?‬
‫נטשה‬
‫(בצחוק) אתה המפקד‪ ,‬תגיד אתה!‬
‫ניצן‬
‫אין איזה דלי להחזיק‪ ,‬אבטיח‪ ,‬משהו?‬
‫צוחקים‪.‬‬
‫רוני‬
‫בא לכם לעשות משהו? אפשר ללכת לים‬
‫ניני‬
‫שיט אני לא יכול‪ ...‬יש היום יומולדת לבן בן‪,‬‬
‫אני צריך לעזור להם‪( .‬בלחש לרוני) האמת שלא‬
‫יזיק לנו להיות קצת לבד לא?‬
‫רוני‬
‫(כאילו נעלבת) סליחה?‬
‫ניני‬
‫נו‪ ,‬לא לבד ממך‪ ,‬לבד מהם‪.‬‬
‫אדם ‪ +‬נטשה‬
‫(כאילו נעלבים) סליחה?‬
‫ניני‬
‫תתמודדו!‬

‫‪3‬‬ ‫‪-‬‬
‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫כולם יוצאים‪ ,‬במצב רוח טוב‪.‬‬

‫‪4‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫‪ .3‬סלון דביר בוקר‬

‫דדי בן בן ואיה בהכנות למסיבה‪ .‬מזיזים רהיטים‪ ,‬מנפחים בלונים‪ .‬דגנית יושבת על‬
‫ספה‪ ,‬קושרת בלונים לחוט‪.‬‬
‫דגנית‬
‫מזל שיש פעולה אחת שאני כן יכולה לעשות‪...‬‬
‫דדי‬
‫מה את מדברת‪ .‬עשית את העוגה‪ .‬אפילו שאפשר‬
‫היה לקנות‪.‬‬
‫דגנית‬
‫אצלי בבית לא קונים עוגות‪ ,‬בטח לא ליומולדת‪.‬‬
‫דדי‬
‫אז מה‪ ,‬בן בן‪ ,‬למתי הזמנת?‬
‫בן בן‬
‫(מבואס קשות) לארבע‪.‬‬
‫דגנית‬
‫ארבע זה מצוין‪ .‬בן בן רצה להזמין את כולם‬
‫בתשע‪.‬‬
‫בן בן‬
‫(אין לו כוח לריב על זה אבל בכךל זאת) אבל אף‬
‫אחד כבר לא עושה מסיבה אחרי הצהריים‪ ..‬בטח‬
‫לא בחופש‪.‬‬
‫דגנית‬
‫ארבע זה יופי‪ .‬בתשע כולם כבר חצי ישנים‪.‬‬
‫דדי‬
‫השעה לא חשובה‪ ,‬בן בן‪ .‬במסיבה משנה‬
‫המוסיקה‪ .‬חכה שתשמע מה שאני ארגנתי‬
‫איה‬
‫(בחשש‪ ,‬לבן בן) אבא שלי הולך להיות ‪DJ‬‬
‫במסיבה שלך?!‬
‫דדי‬
‫סליחה מה יש‪ ,‬לא טוב?‬
‫ניני נכנס עם שקית‪ ,‬לבוש בבגדים רגילים‪ ,‬במצב רוח מצוין‪.‬‬
‫ניני‬
‫הי! נגמרה המסיבה?‬
‫בן בן‬
‫(קצת מתוח) עוד לא התחילה אולי?‬
‫איה‬
‫(בשקט‪ ,‬לניני) אבא עושה את המוזיקה‪.‬‬
‫ניני‬
‫(חושש) או או‪...‬‬
‫דדי‬
‫על מה אתם מתלחשים שם?‬
‫ניני‬

‫‪5‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫כלום‪( ...‬לבן בן) מזל טוב‪ ,‬גבר‪( .‬מחליק איתו‬

‫כיף) אומרים ש ‪ 12‬זה גיל כיפי‪ .‬אני לא יודע‪,‬‬
‫אני דילגתי עליו‪...‬‬
‫דדי‬
‫(מתקרב אליו‪ ,‬בשקט) אגב ‪ -‬מזל טוב גם לך‪.‬‬
‫ניני‬
‫(מחייך) כבר שמעת?‬
‫דדי מחייך‪ ,‬טופח על שכמו‪.‬‬
‫‪ .4‬סלון רוני‪ /‬סט מתחלף‪ :‬מסדרון‪ +‬דלת כניסה נטשה‬
‫יצטלם במסדרון שמול הסט של איה ליד אבי באולפן האחורי‬
‫נטשה מתקדמת לעבר הדלת של ביתה‪ ,‬בטלפון עם רוני‪ .‬רוני על המיטה‪.‬‬
‫רוני‬
‫לא יודעת מה אתך‪ ,‬אני הולכת למיטה‪( ..‬תוך כדי‬
‫פיהוק) אני קרועה מעייפות‪...‬‬
‫נטשה‬
‫(צינית) ממה את עייפה‪ ,‬אותך חקרו שלוש שעות‬
‫במכונת אמת?‬
‫רוני‬
‫לא‪ ,‬אבל אני בכל זאת מתה לישון‪.‬‬
‫נטשה‬
‫תגידי‪ ..‬כאילו‪ ...‬את בסדר להישאר לבד‪ ...‬עם‬
‫דניאל והכל‪?...‬‬
‫רוני‬
‫עזבי‪ ,‬אני לא רוצה לחשוב על זה יותר‪.‬‬
‫נטשה‬
‫הכי טוב‪ .‬יאללה‪ .‬לילה טוב שיהיה לך‪ ,‬ושינה‬
‫עריבה‪ ,‬וחלומות‪...‬‬
‫נטשה מתקרבת לדלת (שלט "משפחת סגוביה") מבחינה בזר עטוף (לא רואים איזה‬
‫סוג פרחים עדיין) מונח למטה עם פתק מוצמד אליו‪ ....‬מנתקת המומה‪...‬‬
‫רוני‬
‫את שם עוד‪ ?...‬נטשה‪?..‬‬
‫רוני מושכת כתפיים לא מייחסת חשיבות‪ .‬נטשה מרימה את הזר‪ ,‬מסירה את העטיפה‬
‫ורואה שזה זר ורדים לבנים‪ .‬היא מפילה את הזר‪( ...‬פוסט לדגום סצנות קניות‬
‫ופרחים מפרק ‪ 67‬להשתיל בעריכה) מחווירה‪ .‬פותחת את הפתק‪ ,‬לא כתוב שם כלום‪,‬‬
‫נלחצת‪ ,‬לא יודעת מה לעשות‪ .‬נזכרת בשעון‪ ,‬קלוז עליו‪ .‬נוגעת בלחצן‪ ,‬מתחרטת‪,‬‬
‫מורידה את היד ואז מחייגת בידיים רועדות‪.‬‬
‫נטשה‬
‫(בלחץ) רוני‪ ...‬כבר נרדמת?!‬
‫‪ .5‬חדר איה‬
‫ניני על המיטה ליד איה‪.‬‬
‫איה‬
‫אז מה‪ ,‬אתה שמח?‬
‫ניני‬

‫‪6‬‬ ‫‪-‬‬
‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫לא יודע אם שמח זאת המילה‪ .‬אבל נראה לי‬

‫שיהיה כיף‪...‬‬
‫איה‬
‫ואללה‪ .‬אני שמחה בשבילכם‪.‬‬
‫ניני‬
‫את לא מתחרטת? את עוד יכולה‪....‬‬
‫איה לא עונה‪ ,‬מביטה בו בחצי חיוך‪.‬‬
‫ניני‬
‫רק בדקתי‬
‫דגנית דופקת ונכנסת‪.‬‬
‫דגנית‬
‫ניני‪ ,‬אתה יכול לעזור לתלות את הבלונים?‬
‫ניני‬
‫בטח‪.‬‬
‫ניני קם ויוצא‪ .‬איה קמה‪.‬‬
‫איה‬
‫אני אלך לכוון אותו‪ ,‬הוא תמיד תולה עקום‪.‬‬
‫דגנית‬
‫שניה‪ ,‬לך יש משימה אחרת‪..‬‬
‫איה‬
‫מה?‬
‫דגנית‬
‫תראי‪ ,‬בן בן בחיים לא יבקש‪ ,‬אבל זה זה נורא‬
‫חשוב לו‪ ...‬אני גם לא רוצה שהוא ידע שאני‬
‫ביקשתי‪.‬‬
‫איה‬
‫אוקי‪...‬‬
‫דגנית‬
‫יש עכשיו בכיתה של בן בן קטע כזה של‬
‫מקובלים ולא מקובלים‪ ,‬את יודעת איך זה‪...‬‬
‫בקיצור יש חבורה של בנות שלא ממש מתכוונת‬
‫להגיע היום למסיבה שלו‪ .‬אני יודעת שהוא יקח‬
‫את זה קשה‪.‬‬
‫איה‬
‫ואללה‪ .‬אז‪?..‬‬
‫דגנית‬
‫אז אולי תדברי עם רותם?‬
‫איה‬
‫רותם אחת מהבנות שלא באות? חשבתי שהם‬
‫חברים‪.‬‬
‫דגנית‬
‫לא שמת לב שכבר לא רואים אותה פה?‬
‫אבל אף מילה לבן בן‪ ,‬הוא יהרוג אותי אם הוא‬
‫ידע שאמרתי לך משהו‪.‬‬
‫איה‬

‫‪7‬‬ ‫‪-‬‬
‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫אבל‪ ,‬דגנית‪ ..‬אני כבר לא כל כך בקשר עם רותם‪.‬‬

‫דגנית‬
‫אבל הייתן חברות טובות‪ .‬היא מעריצה אותך‪.‬‬
‫אני בטוחה שאם תבקשי ממנה‪...‬‬
‫איה‬
‫(מביטה‪ ...‬מבינה שאין ברירה‪ )..‬בטח‪ ,‬אין בעיה‪.‬‬

‫‪ .6‬סלון רוני‬
‫נטשה‪ ,‬לחוצה‪ ,‬ורוני על הספה‪ ,‬המומות‪ ,‬מביטות בזר‪.‬‬
‫רוני‬
‫ידעתי‪...‬‬
‫נטשה‬
‫זה בדיוק הזר שהוא שלח לי אז‪ ...‬אין מצב שזה‬
‫לא הוא‬
‫רוני‬
‫ידעתי‪ ...‬ידעתי‪ ...‬הוא חזר‪.‬‬
‫נטשה‬
‫אני מה זה מצטערת שלא האמנתי לך‪.‬‬
‫רוני‬
‫מה הוא רוצה?‬
‫שתיהן שותקות בחוסר אונים‪.‬‬
‫רוני‬
‫עד שכבר שכנעתי את עצמי שזה הכל היה סתם‬
‫בראש שלי‪.‬‬
‫נטשה‬
‫לחשוב שכל שניה הוא יכול להיכנס פה בדלת‬
‫שתיהן מפנות מבט חרדתי לדלת‪.‬‬
‫נטשה‬
‫נעלת?‬
‫רוני‬
‫שיט‪..‬‬
‫רצה לדלת ונועלת אותה פעמיים‪.‬‬
‫רוני‬
‫איפה ניצן כשצריך אותה‪..‬‬
‫נטשה‬
‫את לא מאמינה איך רצתי אליך‪ ,‬בלי להסתכל‬
‫אחורה‪ ,‬הייתי בטוחה שאם אני אסובב את הראש‬
‫‪ - -‬אז מה נעשה?‬
‫רוני‬
‫(מוציאה נייד) אני מצלצלת לעמרי‪..‬‬
‫נטשה‬
‫חכי רגע‪...‬‬
‫רוני‬
‫בשביל זה נתנו לנו את המספר טלפון‪ ,‬לא?‬

‫‪8‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫נטשה‬
‫לא יודעת‪ ...‬בשביל זה? אנחנו אמורות להתקשר‬
‫אליו בעניינים של המועצה‪ ...‬לא?‬
‫רוני‬
‫נו‪ ,‬זה הכי עניין של המועצה‪ .‬ועוד אחרי אתמול?‬
‫נטשה‬
‫לא נעים לי‪.‬‬
‫רוני‬
‫שלהם יהיה לא נעים‪ ,‬אחרי שהם חקרו אותך‬
‫שעות כי מישהו הפליל אותך‪..‬‬
‫קולטות פתאום‪.‬‬
‫נטשה‬
‫מה מישהו‪ ...‬זה דניאל! אני לא מאמינה‪..‬‬
‫רוני‬
‫איזה מפגרות אנחנו‪...‬‬
‫מחייגת‪..‬‬
‫נטשה‬
‫את זוכרת את המספר כן?‬
‫רוני מרימה גבה‪..‬‬
‫נטשה‬
‫מצטערת‪ ...‬את רואה באיזה לחץ אני‪ !?...‬שכחתי‬
‫עם מי אני מדברת‪...‬‬
‫רוני מחייגת‪.‬‬
‫‪ .7‬חדר רותם‬
‫רותם ליד מחשב מצ'טטת‪ .‬לא לצלם מסך‪ .‬דריה ליד הראי‪.‬‬
‫דריה‬
‫סיפרתי לך‪. ..‬לאמא שלי יש חברה שעובדת‬
‫בטלוויזיה אז היא השיגה בשביל הבת שלה את‬
‫הטלפון של יודה לוי‪.‬‬
‫רותם‬
‫די! נו‪ ?..‬היא התקשרה‪?..‬‬
‫דריה‬
‫הוא ניתק לה בפנים‪ .‬חחחחחח‬
‫דריה לוקחת כובע קולי של אדם שמונח שם‪ ,‬מודדת אותו‪ ,‬מסתכלת בראי‪ .‬רותם‬
‫במחשב‪.‬‬
‫דריה‬
‫איך?‬
‫רותם‬
‫(מסתכלת) יפה לך‪.‬‬
‫דריה‬
‫אני לוקחת לך אותו אז‬
‫רותם‬
‫זה לא שלי‪ ,‬זה של אדם‪.‬‬

‫‪9‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫דריה‬
‫ואללה‪( ...‬מאוכזבת) תודי אבל שעלי זה פי אלף‬
‫יותר יפה‬
‫הטלפון מצלצל בחוץ‪ ,‬רותם לא מגיבה‪ .‬אחרי כמה צלצולים‪ ,‬היא קוראת החוצה‪:‬‬
‫רותם‬
‫תענו כבר!‬
‫דריה‬
‫מה אכפת לך‪.‬‬
‫מישהו מנסה להיכנס בדלת‪ ,‬הדלת נעולה‪.‬‬
‫אדם ‪off screen‬‬
‫רותם! למה נעול‪?..‬‬
‫רותם‬
‫למה אתה לא דופק??!‬
‫אדם‬
‫למה את מעצבנת?‬
‫רותם‬
‫למה שלא תסתום‪?..‬‬
‫אדם בועט בדלת מהצד השני‬
‫אדם‬
‫יש לך טלפון‪ ...‬אין לי בעיה לנתק‪...‬‬
‫רותם מזנקת ופותחת‪...‬‬
‫אדם‬
‫(ציני) על לא דבר‪(. ...‬נותן לה את הטלפון‪ ,‬קולט‬
‫את דריה‪ ,‬ציני) יפה לך הכובע‪.‬‬
‫דריה‬
‫(מחייכת) אתה חושב?‬
‫אדם מוריד לה את הכובע מהראש‬
‫אדם‬
‫(לרותם) אמרתי לך שלא תעזי לקחת לי דברים‬
‫מהחדר‪.‬‬
‫רותם‬
‫בעיה שלך שאתה זורק דברים בסלון‬
‫אדם‬
‫בטח בסלון‪...‬לקחת את זה מהחדר שלי‪...‬‬
‫אדם יוצא‪ ,‬דריה מעקמת את האף‪ ,‬מסדרת את השיער בראי‪.‬‬

‫‪ .8‬סלון רוני‬
‫נטשה רוני ועמרי המביט בזר‪.‬‬
‫נטשה‬
‫אתה יודעים מה‪ ,‬אולי אנחנו סתם היסטריות‪?..‬‬
‫אולי השליח התבלבל ושם את זה במקרה מול‬
‫הדלת של ההורים שלי?‬
‫רוני‬
‫נטשה‪ ...‬עשי לי טובה‪...‬‬

‫‪10‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫נטשה‬
‫לא‪ ,‬זה אולי מקרה‪...‬‬
‫רוני‬
‫כן‪" ,‬במקרה" זה אותו זר בדיוק שהפסיכופת הזה‬
‫היה שולח לך ו"במקרה" הטביעות אצבעות שלך‬
‫נמצאות בכל תל אביב‬
‫עמרי‬
‫תראו‪ ,‬לפי המודיעין שלנו‪ ,‬דניאל נמצא כרגע‬
‫בחו"ל‪ ,‬אבל בהחלט יכול להיות שהוא חזר לארץ‬
‫ואם כן הוא ברשימת החשודים‪ ...‬השאלה היא‬
‫למה לדעתך הוא רצה להפיל את זה דוקא עליך?‬
‫נטשה‬
‫בוא נגיד שגם רוני וגם אני‪ ...‬לא גמרנו איתו יפה‬
‫רוני‬
‫יחסית למה שהגיע לו הוא צריך להגיד לנו תודה‪.‬‬
‫נטשה‬
‫אולי זאתי הדרך של הדפוק הזה להגיד תודה‪..‬‬

‫‪ .9‬חדר איה ‪ /‬חדר רותם המשך‬

‫רותם על המיטה‪ ,‬מדברת עם איה‪ .‬דריה במחשב‪ .‬רותם נבוכה קצת‪.‬‬
‫רותם‬
‫אה‪ ,‬זה היום?‬
‫איה‬
‫הוא הזמין אותך‪ ,‬לא?‬
‫רותם‬
‫נראה לי‪ .‬לא זוכרת‪( .‬מכסה על הרמקול‪ ,‬לדריה‬
‫בתנועות שפתיים) ב‪-‬ן ב‪-‬ן‪....‬‬
‫דריה מעווה פרצוף בקטן‪ .‬ממשיכה להקליד‪.‬‬
‫איה‬
‫בקיצור ‪ ,‬זה יהיה נחמד אם תבואי‪ ,‬ותקראי גם‬
‫לכמה חברות שלך‪ ...‬שיהיה יותר שמח‪.‬‬
‫רותם‬
‫אנחנו לא ממש חברים או משהו‪.‬‬
‫איה‬
‫אני יודעת‪ .‬אבל זה היומולדת שלו‪ ,‬והוא נורא‬
‫ישמח אם תבואו‪ .‬נו מה את אומרת?‬
‫רותם‬
‫נראה‪.‬‬
‫איה‬
‫אחלה‪ .‬זה חשוב‪ .‬אז נתראה‪?...‬‬
‫רותם‬
‫טוב בי‪.‬‬
‫איה‬
‫בי‪( .‬מנתקת‪ ,‬מובכת)‬

‫‪11‬‬ ‫‪-‬‬
‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫דריה‬
‫(לרותם) נו??‬
‫רותם‬
‫מה נו?‬
‫דריה‬
‫מי זה היה?‬
‫רותם‬
‫איה‪ .‬זאת שהיתה חברה של אדם?‬
‫דריה‬
‫איה מהמדבר?‬
‫רותם‬
‫כן‬
‫דריה‬
‫וואללה? מה היא רצתה? הנחש שלה הלך‬
‫לאיבוד‪?...‬‬
‫רותם‬
‫(נבוכה) לא סתם‪ ,‬שנלך למסיבה של בן בן‪...‬‬
‫דריה‬
‫מה?! מה זה לא‪.‬‬
‫רותם‬
‫(מושפעת‪ ..‬אחרי היסוס קל) כן‪ ,‬ברור‪.‬‬
‫דריה‬
‫כאילו‪ ,‬מה יש לנו לחפש שם?‬
‫רותם‬
‫כלום‪.‬‬
‫דריה‬
‫(פאוזה‪ ..‬חוזרת למחשב ואז שוב לרותם) מה לה‬
‫ולבן בן בכלל?‬
‫רותם‬
‫הוא חצי אח שלה‪ .‬אמא שלו ואבא שלה נשואים‪.‬‬
‫דריה‬
‫ומה היא רוצה ממך? את חייבת לה משהו‪?...‬‬
‫רותם‬
‫לא‪ ...‬מה פתאום‪...‬‬
‫דריה‬
‫כאילו שיש לנו מה לחפש במסיבה של החנון‬
‫הזה‪...‬‬
‫דריה חוזרת לענייניה ורותם מעט מהססת ומחליטה להתעלם‬

‫‪ .10‬סלון רוני המשך‬

‫עמרי במכשיר קשר זעיר במטבח‪ ,‬מדווח למועצה על מה שקורה‪.‬‬
‫עמרי‬
‫אוקי‪ ..‬אני מחכה לעדכון‪.‬‬
‫חוזר לבנות‪.‬‬

‫‪12‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫נטשה‬
‫מה הם אמרו?‬
‫עמרי‬
‫הם יבדקו את העניין‪ .‬אני אחראי על החקירה‪,‬‬
‫עד שנדע מה קורה‪.‬‬
‫רוני‬
‫ובינתיים?‬
‫עמרי‬
‫בינתיים מחכים‪ .‬את יכולה לחזור הביתה‬
‫הוא מבחין במבטה המבוהל של נטשה וממהר להוסיף‬
‫עמרי‬
‫אני אלווה אותך‪ ..‬ונחכה‪.‬‬
‫נטשה‬
‫נחכה ְל ָמ ה?‬
‫עמרי‬
‫לצעד הבא של דניאל‪.‬‬
‫נטשה‬
‫אז מה‪ ,‬אני אמורה לשבת ולחכות שהוא יפרוץ‬
‫אלי הביתה או משהו?‬
‫עמרי‬
‫בגדול – כן‪ .‬אבל אני גם אהיה שם‪ ,‬לשמור שלא‬
‫יקרה כלום‪ .‬רוני‪ ,‬את תישארי פה‪ ,‬תנעלי אחריך‬
‫כמובן‪ ,‬ואם משהו הכי קטן קורה את מצלצלת‬
‫אלי‪ .‬בסדר?‬
‫רוני‬
‫(קצת חוששת) אוקי‪.‬‬
‫נטשה‬
‫בי‪.‬‬
‫רוני ונטשה מתחבקות‪.‬‬
‫נטשה‬
‫תודה רוני‪.‬‬
‫רוני‬
‫תעדכנו אותי‪.‬‬
‫עמרי ונטשה יוצאים‪ .‬רוני נשארת לבד‪ .‬מתיישבת‪ ,‬קמה‪ ,‬ונועלת את הדלת שבע מאות‬
‫פעם‪.‬‬

‫‪ .11‬סלון דביר‬
‫הסלון מרוקן מרהיטים‪ .‬קישוטי יום הולדת על הקירות והתקרה‪ .‬כדור דיסקו בלב‬
‫הסלון ופליקרים צבעוניים‪ .‬על הדלפק מטבח שהוזז פנימה לכיוון הארונות יש כיבוד‬
‫של ימי הולדת‪ .‬שלט ענק באותיות צבעוניות וקישוטים על הארונות במטבח "מזל טוב‬
‫בן בן!" באזור המכתבה עמדת ‪ DJ‬מאחוריה דדי עומד ומנגן להיטים שהיו יכולים‬
‫להיות מאד מגניבים באזור שנות ה‪ 70‬המוקדמות‪ .‬איה וניני עומדים ליד דדי‬
‫המתלהב‪ .‬הוא לוקח מיקרופון‬
‫דדי‬

‫‪13‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫אה אה‪ ...‬ואן‪ ...‬טו ואן טו‪( .‬עושה כאילו אקו)‬

‫כאן דדי דביר‪ ..‬ביר‪ ..‬ביר‪( ...‬מוריד את‬
‫המיקרופון) אחלה‪ ,‬לא?‬
‫ניני‬
‫(בציניות דקה) מגניב‪.‬‬
‫איה וניני מחליפים מבטים סקפטים ביניהם‪ .‬דגנית מגיעה עם בן בן הלבוש חגיגי‬
‫(מעט חנוני‪ ,‬לא יותר מדי‪ ,‬חולצה בתוך המכנסיים)‪.‬‬
‫דגנית‬
‫נו‪ ,‬מה אתם אומרים?‬
‫איה‬
‫אומרים על מה?‬
‫דגנית‬
‫על הבגדים‪..‬‬
‫בן בן‬
‫(מפודח) די אמא‪..‬‬
‫דגנית‬
‫בן בן‪ ,‬תעשה סיבוב‪ .‬שיראו איזה חתיך אתה‬
‫בן בן‬
‫(מסנן) א‪-‬מא!‬
‫איה‬
‫אחלה‪ ...‬החולצה אמורה להיות בתוך המכנסיים?‬
‫דגנית‬
‫מה‪ ,‬לא?‬
‫ניני‬
‫(לבן בן) תוציא‪ ,‬תוציא‪.‬‬
‫בן בן‬
‫(מוציא את החולצה מהמכנסיים) דדי‪ ,‬אתה שם‬
‫את הדיסקים שהבאתי לך?‬
‫דדי‬
‫אהה‪ ..‬אולי אחר כך‪ ..‬שמעתי אותם‪ ..‬הם קצת‪,‬‬
‫כבדים‪ .‬קודם נחמם את הקהל עם מוסיקה טובה‬
‫ואחר כך אם יישאר זמן‪( ...‬מתלהב) תקשיבו לזה‪,‬‬
‫תשמעו איזה בס‬
‫דדי מגביר‪ ,‬מתחיל הפזמון‪ ,‬דדי דופק איזה תנועת ריקוד מגוחכת‪.‬‬
‫ניני‬
‫אבא!!!–‬
‫דדי‬
‫(בעודו רוקד) מה?‬
‫איה‬
‫אתה חייב להפסיק לרקוד‪..‬‬
‫ניני‬
‫עכשיו‪...‬‬

‫‪14‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫דדי קצת המום מהתגובה‪ ...‬נשמעת דפיקה בדלת ובן בן רץ לפתוח‪ ,‬נכנסים שני חברים‬
‫ראשונים‪ ,‬עם מתנות בידיהם ("שלום שלום מזל טוב") ‪ .‬לדבר עם גיורא לגבי ילדים‬
‫לסצנות המסיבה! הובטחו הבטחות כבר‪ .‬דדי מחליף שיר‪.‬‬

‫דגנית‬
‫שלום! אתה רועי נכון? ואתה יפתח‪ ...‬ברוכים‬
‫הבאים! שבו‪ ,‬שבו‪ .‬מה אתם עומדים ככה‬
‫בן בן רוצה למות מבושה‪ .‬הילדים עומדים נבוכים‬
‫דדי‬
‫דגנית מה לשבת‪ ...‬אנחנו הולכים לקרוע את‬
‫רחבת הריקודים‪ ..‬חברות וחברים‪(...‬בקול נמוך‬
‫ורדיופוני) ספטמבר‪...‬‬
‫השיר מתחיל להתנגן‬
‫ניני‬
‫(בשקט‪ ,‬לדדי) אבא‪ ,‬מה עם איזה שיר מהמאה‬
‫הנוכחית?‬
‫דדי‬
‫ניני‪ ,‬היום כבר לא כותבים כאלה שירים‪...‬‬
‫ריאקשנים מספיקים של שאר הנוכחים כדי למשוך עד סוף האינטרו של השיר‬
‫בעריכה‪..‬‬

‫מעבר זמן לאותו סט‬

‫‪ .12‬סלון דביר‪ ,‬שעה מאוחר יותר‪ ,‬כבר מחשיך בחוץ‬

‫למסיבה הצטרפו עוד שישה בנים ובת‪ .‬ניני המובך רוקד עם בן בן ועוד שלושה בנים‪.‬‬
‫היתר כולל הבת האחת ליד הממתקים‪ .‬איה יושבת בצד‪ ...‬ניני מתחמק אליה‪ .‬ניגש‬
‫אליהם ילד‪ .‬ברקע נשמע דדי‪ ,‬שר עם השיר ‪ TRAGEDY‬של הבי ג'יס‬
‫דדי‬
‫‪Tragedy.. When the feelings gone and you‬‬
‫…‪can't go on It's tragedy‬‬
‫איה‬
‫איך קוראים לשיר הזה תזכיר לי‪?..‬‬
‫ניני‬
‫טרגדיה‪.‬‬
‫איה‬
‫אממ‪( .‬פאוזה) מישהו חייב לקחת אותו משם‬
‫רועי (אחד‬
‫הילדים)‬
‫הי‪...‬‬
‫איה ‪ +‬ניני‬
‫(מופתעים) הי?‬
‫רועי‬
‫אתם הבני דודים של מאיה ויונתן‪ ,‬נכון?‬
‫איה ‪ +‬ניני‬

‫‪15‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫(משועשעים) כן‪...‬‬
‫רועי‬
‫מה קורה איתם? הם לא באים לבקר בארץ‬
‫מתישהו??‬
‫איה‬
‫לא נראה לי שבקרוב‪...‬‬
‫רועי‬
‫חבל‪ ,‬תמסרו ליונתן ד"ש מרועי‪.‬‬
‫ניני‬
‫בטח‪.‬‬
‫רועי מתרחק‪.‬‬
‫ניני‬
‫איך שנאתי את הרועי הזה‪ ,‬הוא היה מרמה בכל‬
‫משחק‪ ,‬אפילו בגומי!‬
‫איה‬
‫(תוהה) שיחקת איתו גומי?‬
‫ניני‬
‫נראה לך? הוא היה מרמה כל הזמן!‬
‫איה‬
‫(מחייכת ומחווה בראשה אל הילדים) אתה קולט‬
‫שככה היו נראים החיים שלנו בלי הטורבו טיים‪..‬‬
‫ניני‬
‫מוזר אה‪?...‬‬
‫בן בן ניגש‪.‬‬
‫בן בן‬
‫אתם לא רוקדים?‬
‫איה‬
‫אנחנו‪ ..‬בדיוק התכוונו לבוא‪.‬‬
‫בן בן‬
‫(מציץ בשעון לחוץ) צריכות לבוא עוד בנות‪.‬‬
‫תמיד הן מאחרות‪ ..‬הן אוהבות שכולם מחכים‬
‫להן או משהו‬
‫ניני‬
‫תתחיל להתרגל לזה‬
‫איה ממרפקת אותו‪ .‬הדלת נפתחת‪ ,‬נכנסים עוד שלושה בנים‪.‬‬
‫דדי‬
‫ועכשיו אחד הביצועים הטובים ביותר של‬
‫הביטלס‪ ,‬קבלו את אדמה רוח ואש – חייב‬
‫להכניס אותך לחיי!!!‬
‫השיר ‪ got to get you into my life‬בביצוע ‪ EWF‬מתחיל‪ .‬מבטים איה וניני אחד לשני‬
‫רוצים למות‪ .‬דגנית מגיעה אל בן בן‪ ,‬מחזיקה נר קשור בחוט ובקבוק וכמה גלילי ניר‬
‫טואלט‪.‬‬
‫דגנית‬
‫חמוד‪ ,‬אתה רוצה שנתחיל עם המשחקים?‬
‫בן בן‬

‫‪16‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫אה‪ ..‬עוד מעט‬

‫בן בן ודגנית מתרחקים‪ ,‬איה וניני מביטים אחד בשני בהלם‪.‬‬
‫איה‬
‫ניני‪ ,‬המסיבה הזאת גוססת‪...‬‬
‫ניני‬
‫כן‪ ..‬איפה הבנות? בנות תמיד רוקדות‪..‬‬
‫דגנית מגיעה‪ ,‬מסננת אל איה –‬
‫דגנית‬
‫דיברת עם רותם??‬
‫איה מביטה בה‪...‬‬
‫‪ .13‬מסדרון ‪+‬דלת כניסה נטשה לפנות ערב‬
‫חשוך‪ .‬עמרי ונטשה‪ ,‬נינוחים ומתקרבים זה לזו מאד מאד בעדינות (בלי רומנטיקה‬
‫אבל) מהלכים במסדרון‪ .‬עמרי מסמן לנטשה להיות ראשונה מתוך ג'נטלמניות‪,‬‬
‫מתקרבים לדלת‪ .‬נטשה נעצרת בבהלה‪ .‬רואים שם עוד זר‪.‬‬
‫נטשה‬
‫שיט‪...‬‬
‫עמרי מרים את הזר‪ ,‬נותן לנטשה את הפתק‬
‫נטשה‬
‫(קוראת) בשבע בקניון‪ ,‬קומה ראשונה‪...‬‬
‫הם מביטים אחד בשני‪.‬‬

‫‪ .14‬חדר רותם לפנות ערב‬

‫דריה ורותם רואות האלופה ב‪.VOD‬‬
‫דריה‬
‫(לטלוויזיה) מה את עושה‪ ,‬אהבלה‪ .‬את לא רואה‬
‫שהוא עובד עליך?‬
‫רותם‬
‫(אחריה) כן‪ ,‬הוא שקרן!‬
‫דריה‬
‫(על הדמות בטלוויזיה) אמרתי לך‪ ,‬מפגרת‪.‬‬
‫רותם‬
‫לא יאומן איזו סתומה‪.‬‬
‫נשמעת דפיקה בדלת‪.‬‬
‫רותם‬
‫(לדריה) את רואה הוא למד לדפוק בדלת‪ ,‬אמרתי‬
‫לך‪( ...‬לדלת בקול) מה אתה רוצה‪?..‬‬
‫איה ‪OS‬‬
‫זאת איה‪.‬‬
‫מביטות אחת בשניה‪ ,‬רותם קמה ופותחת את הדלת‪.‬‬
‫רותם‬
‫הי‪...‬‬
‫איה‬
‫הי‪.‬‬
‫רותם‬

‫‪17‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫איה זאת דריה‪.‬‬

‫איה מחייכת‪ ,‬דריה לא ממש מגיבה לה‪ ,‬מזכה אותה בחצי מבט וחוזרת לטלוויזיה‪.‬‬
‫איה‬
‫אז מה‪ ,‬חשבתי שאתן באות? התחיל בארבע‪.‬‬
‫דריה‬
‫בסוף לא התחשק לנו‪.‬‬
‫רותם‬
‫כן‪ ...‬זה לא מתאים‪ ...‬כאילו‪ ,‬האמת‪ ,‬אנחנו לא‬
‫ממש בחבורה של בן בן‪...‬‬
‫איה‬
‫(לרותם) תראי‪ ,‬אני יודעת שאתם לא בקשר‪ ,‬אבל‬
‫את חייבת לבוא‪ ,‬יהיה כיף‪ ,‬זאת אחלה מסיבה!‬
‫דריה‬
‫(כאילו לעצמה בלי להביט באיה) אם כל כך‬
‫אחלה שם‪ ,‬מה את עושה פה?!‬
‫איה‬
‫(נבוכה לרגע) טוב‪ ,‬כרגע היא די על הפנים‪ ,‬אבל‬
‫זה רק בגלל שאין מספיק בנות מגניבות‪.‬‬
‫רותם ודריה מסתכלות אחת על השניה‪ ,‬רותם מוחמאת‪ ...‬דריה מזלזלת‪...‬‬
‫איה‬
‫נו‪ ...‬תעשו טובה‪ ,‬בואו ליומולדת ותעשו שמח‪.‬‬
‫רותם‪ ,‬נו‪ ,‬אתם הייתם חברים ממש טובים! הוא‬
‫גם היה עושה את זה בשבילך‪.‬‬
‫ריאקשן רותם‪ ,‬משתכנעת‪ .‬דריה מושכת כתפיים ומרימה גבה‪ .‬איה מסתכלת על דריה‪.‬‬
‫איה‬
‫יש קולה‪...‬‬
‫דריה מעקמת פרצוף‪ ,‬ולוחשת משהו לרותם באוזן‪.‬‬
‫רותם‬
‫בסדר‪ ,‬אנחנו באות –‬
‫דריה‬
‫(משלימה‪ ,‬קרה כקרח) אבל בתנאי אחד‪.‬‬
‫איה חוששת‪.‬‬
‫‪ .15‬כניסה ‪ +‬סלון דביר ערב‬
‫מתחילים בכניסה לבית עם רותם‪ ,‬דריה לבושה בכובע של אדם‪ ,‬מסדרת אותו יפה‪,‬‬
‫ומאחוריהן איה‪ .‬מאחוריהן ארבע בנות נוספות מצחקקות‪ ,‬חמודות כולן‪ .‬קוליות‪.‬‬
‫בינתיים‪ ,‬בתוך הבית‪ ,‬אחד הילדים מנסה להשחיל נר לבקבוק כשהנר משתלשל‬
‫מישבנו‪ ,‬האחרים צוחקים‪ ,‬חלק מעודדים‪ .‬שתי בנות רוקדות לבד על הרחבה‪ .‬ואז‬
‫נפתחת הדלת ופנימה נכנסות הבנות‪ ,‬דגנית מביטה באיה במבט של אושר‪ .‬רותם‬
‫ניגשת לבן בן‪ .‬שניהם קצת נבוכים ** רובי יש הרבה אקשן לפני הטכסט פה לא‬
‫להריץ מהר מדי!! מכסימום בעריכה נקצר‪.‬‬
‫רותם‬
‫היי‬
‫בן בן‬
‫(מאושר) הי‪...‬‬

‫‪18‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫רותם‬
‫אני אביא לך את המתנה שבוע הבא‪.‬‬

‫דדי בינתיים שם שיר דיסקו‪ .‬דריה מצטרפת לרותם ובן בן‪.‬‬

‫דריה‬
‫אני איתה במתנה‪( .‬בשקט‪ ,‬לרותם) למה הדי ג'יי‬
‫בן ‪?60‬‬
‫דדי‬
‫לא להתבייש‪ ,‬חבר'ה‪ ,‬לרקוד!!‬
‫‪Yes sir, I can boogie, but I need a certain‬‬
‫‪song‬‬
‫דריה‬
‫(לוחשת) מסיבה מעפנה‪.‬‬
‫רותם‬
‫כן אה‪?..‬‬
‫‪ .16‬סלון דביר ערב‬
‫כמעט אף אחד לא רוקד‪ ,‬הבנות עומדות ליד הקירות ומביטות בביקורתיות‪ .‬המוזיקה‬
‫נחלשת‪ ,‬דגנית מחשיכה את האורות‪ ,‬נכנסת עם עוגה ילדותית עם ציור של טיסן ו ‪13‬‬
‫נרות‪ ,‬שרה היום יומולדת‪ ,‬שני בנים בקושי מצטרפים אליה‪.‬‬
‫דגנית‬
‫(שרה) ‪ ...‬היום יומולדת לבן בן‪ ...‬חג לו שמח וזר‬
‫לו פורח‪ ...‬יאללה‪ ,‬חמוד‪ ,‬תעשה פו!‬
‫בן בן נבוך‪ ,‬כבר לא עושים את זה בגילו‪ ,‬נושף בקושי‪ .‬דגנית עוזרת לו‪ .‬דריה ורותם‬
‫בפינה מחוות דעה על המסיבה האיומה‪.‬‬
‫דריה‬
‫(בחצי פה לרותם) עוגה של מטוס? למה לא ציור‬
‫של סנופי?!‬
‫רותם‬
‫מה בשנה שעברה לא עשו לך עוגה של בראץ?‬
‫דריה‬
‫זה מה זה לא אותו דבר‪ .‬וזה היה שנה שעברה‪.‬‬
‫וכאילו‪ ,‬מה את משווה בכלל‬
‫רותם‬
‫(ממהרת להסכים) בטח‪.‬‬
‫דריה‬
‫טוב‪ ,‬היינו פה?‬
‫ניני‬
‫(עובר ושומע‪ ,‬עוצר את רותם) מה‪ ,‬אתן הולכות?‬
‫דריה‬
‫כן‪.‬‬
‫ניני‬
‫אבל רק באתן‬
‫רותם‬
‫אני יודעת‪...‬אבל‪...‬‬

‫‪19‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫ניני‬
‫חכו קצת‪ ,‬עוד מעט יהיה יותר כיף‪ .‬אני מבטיח‪.‬‬
‫נו רותם?‬

‫רותם מושכת בכתפים‪ ,‬מביטה בדריה‬

‫ניני‬
‫רבע שעה‪.‬‬
‫דריה‬
‫טוב‪ ,‬אני אלך לדבר עם גלי‪( .‬בגועל) ראית את‬
‫התספורת שלה? היא כל הזמן שואלת אותי מה‬
‫אני חושבת‪ ,‬ואני לא יודעת מה להגיד לה‪.‬‬
‫ניני‬
‫רבע שעה‪ ,‬רותם‪.‬‬
‫רותם מניחה את התיק על הרצפה (בינתיים נשארת) ניני רץ משם‪ ,‬נעמד לא רחוק‬
‫מדדי‪ ,‬שולף סלולרי‪ ,‬מחייג‪ .‬דדי בינתיים מחליף שיר‪ ,‬מחייך אל ניני‪.‬‬
‫דדי‬
‫אין על אבבא‪ ...‬ללא ספק הלהקה הטובה‬
‫היחידה שיצאה מהארוויזיון‪ ...‬של שנת (מנסה‬
‫להיזכר ואומר בנצחון) ‪!74‬‬
‫ניני‬
‫(מחייך חיוך צבוע‪ ,‬מסנן לטלפון) אתה שומע‪...‬‬
‫המצב קשה‪ ...‬אתה חייב לעזור!‬
‫‪ .17‬סלון דביר ערב‬
‫המסיבה רשמית מתה‪ .‬הבנים לחוד והבנות לחוד‪ .‬הבנים מעבירים דאחקות בינם לבין‬
‫עצמם‪ .‬הבנות כבר עם תיקים ביד‪ ,‬מוכנות ליציאה‪ ,‬רותם מציצה בשעון‪.‬‬
‫דריה‬
‫טוב‪ ,‬רבע שעה עברה‪...‬אני מה זה מיציתי‪ .‬אתן‬
‫באות‪?..‬‬

‫דריה מתקדמת לעבר היציאה‪ ,‬שאר הבנות הולכות אחריה‪ ,‬רותם במאסף‪ ,‬נגררת‪.‬‬
‫נפרדות מבן בן‪ .‬בן בן מדוכא‪ ,‬ואז נפתחת הדלת ואדם וניצן בלבוש הכי קולי בעולם‬
‫(עוד אחד מכובעיו של מיכאל אלוני) ‪ .‬אדם עם חבילת דיסקים‪ .‬דריה‪ ,‬עם הכובע‬
‫שלו‪ ,‬מביטה בו‪.‬‬
‫אדם‬
‫תתחדשי על הכובע‬
‫הוא מושך לה אותו על העיניים‪ .‬היא נבוכה אבל גם נרגשת מתשומת הלב של אדם‬
‫החתיך‬
‫דריה‬
‫תודה‬
‫ניצן‬
‫בן בן‪ ,‬יא גבר‪ ,‬בוא לרקוד!‬
‫שאר הבנות מביטות בהערכה בניצן ואדם המגניבים‪ ,‬אדם הולך לעמדת ה‪.DJ‬‬
‫ניני‬
‫(לדדי) אבא‪ ,‬אהה‪ ..‬אדם מת להיות קצת דיג'יי‪,‬‬
‫אכפת לך שהוא יחליף אותך קצת?‬

‫‪20‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫דדי‬
‫בטח‪ ,‬בטח‪( .‬לאדם) תיזהר‪ ,‬הם קהל קשה‪ ,‬לא‬
‫נראה שמשהו ילך איתם‪...‬‬
‫בינתיים דריה משוויציה לשאר הבנות‬

‫דריה‬
‫זה אדם‪ ,‬אח של רותם‪ ,‬הוא מה זה מגניב‪ ,‬הכובע‬
‫שאני לובשת? הוא נתן לי‪ .‬והחברה שלו ניצן‪,‬‬
‫זאתי מה זה מוטרפת‪ ,‬תמיד שאני אצל רותם היא‬
‫כאילו עושה קטעים‪ ...‬אנחנו מה זה מסתדרות‪...‬‬
‫‪ .18‬סלון דביר ערב‬
‫מוזיקת היפ הופ סוחפת ועדכנית‪ .‬כולם רוקדים בטרוף‪ ,‬כולל ניני וניצן‪ .‬איה יושבת‬
‫בפינה ליד אדם המתקלט‪ ,‬מבטים ביניהם של תודה על הצלת המסיבה‪ .‬בינתיים‬
‫עושים מעגל‪ ,‬ניני רוקד‪ ,‬מזמין את רותם‪ ,‬שמזמינה את בן בן לצהלות כולם‪ ,‬שמזמין‬
‫את ניצן‪ ,‬שעושה תנועות ריקוד מגניבות וכולם אחריה‪ .‬דגנית ודדי עומדים בצד והכי‬
‫שמחים בעולם‪( .‬לצלם מספיק טייקים של הנ"ל למרות שאין טכסט‪ ..‬שיהיה מספיק‬
‫וכמה שיותר ריאקשנים ומבטים)‬
‫אדם‬
‫(לאיה) ואת אמרת שאין לי חוש קצב‪ ...‬תראי איך‬
‫הם רוקדים‪...‬‬
‫איה‬
‫טוב‪ ,‬בתיפוף אתה לא משהו‪ ,‬אבל בתור די ג'יי‬
‫האמת אתה לא רע‬
‫אדם‬
‫לא רע‪ ..‬ענק‪ DJ ...‬ענק‪...‬‬
‫איה‬
‫‪ DJ‬ענק של ילדים בני ‪.12‬‬
‫אדם‬
‫סליחה לפני כמה שנים את נולדת‪ ,‬תזכירי לי?‬
‫איה צוחקת‪ .‬מצלמה מראה את ניצן קולטת את האינטימיות ביניהם‪ ,‬אבל מתעלמת‬
‫וממשיכה עם הריקודים‪ ,‬שמחה לכאורה אך בפנים‪ ..‬הו הקנאה ירוקת העין‪.‬‬
‫‪ .19‬חוץ קניון‪ ,‬חנויות‪ ,‬ערב‬
‫*הפקה רק שלוש סצנות חוץ פשוטות בקניון‪ ,‬אפשר לצלם בקניון ירושלים‪ .‬להצמיד‬
‫ליום צילום אחר‪ .‬צריך להראות ערב‪ ,‬אם מצלמים ביום לבחור אזור בקניון בלי‬
‫חלונות ואור יום וזה יעבוד‪.‬‬
‫נטשה ועמרי הולכים בקניון‪ .‬הוא צעד אחד מאחוריה לא רואים שהם יחד‪ .‬עמרי לבוש‬
‫חולצה לבנה ועליה ז'קט עור (חשוב לפרק הבא)‪ .‬נטשה מסתכלת סביב‪ ..‬ואז רואה‬
‫ורד לבן על הרצפה‪ ,‬ועוד כמה בעקבותיו (לא לצלם לאן מובילים עדיין)‪ ...‬נעצרת‪.‬‬
‫נטשה‬
‫הנה‪..‬‬
‫עמרי משתחל לאיזו פינה בצורה שנטשה גלויה ועמרי חבוי בגומחה‪ ,‬כדי שלא ייראו‬
‫יחד‪.‬‬
‫עמרי‬

‫‪21‬‬ ‫‪-‬‬
‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫או קיי‪ ...‬מעכשיו את לבד‪ ,‬אבל אני כל הזמן‬

‫מאחוריך‪ ,‬בסדר?‬
‫נטשה מסתכלת שוב בפרחים ופתאום נכנסת לחרדה‬
‫נטשה‬
‫מה אם הוא ינסה לחטוף אותי או משהו?‬
‫עמרי‬
‫נטשה‪ ,‬אני פה ‪ -‬תסמכי עלי‪.‬‬
‫נטשה‬
‫(פאוזה‪ ...‬מהססת) יש לך עוד אקדח?‬
‫עמרי‬
‫למה?‬
‫נטשה עושה לו תנועה עם הראש ("נו?") דיאלוג מהיר‬
‫עמרי‬
‫תשכחי מזה‪ .‬אני לא נותן לך נשק‬
‫נטשה‬
‫(קוטעת אותו) אני לא מסתובבת ככה בלי כלום‬
‫עליי‪.‬‬
‫עמרי‬
‫נטשה‪ ,‬מה זה יתן לך‪ ,‬את בקושי יודעת להפעיל‬
‫אקדח‪.‬‬
‫נטשה‬
‫שכחת שבמטווח הייתי הכי טובה מכולם? אחרי‬
‫ניצן‪?...‬‬
‫עמרי‬
‫טוב‪ ,‬החיים זה לא מטווח‪ ,‬תאמיני לי‪ .‬בחיים זה‬
‫מסוכן‪.‬‬
‫נטשה‬
‫גם דניאל זה מסוכן‪ .‬עמרי‪ ,‬אני לא הולכת אליו‬
‫בלי כלום‪.‬‬
‫עמרי חושב שניה‪ ...‬מתחיל להישבר‬
‫עמרי‬
‫נטשה‪...‬‬
‫נטשה‬
‫לא‪ ...‬אני לא מוכנה‪ .‬אני פוחדת‪ .‬מצטערת‪.‬‬
‫עמרי נכנע למצוקה של נטשה‬
‫עמרי‬
‫טוב בסדר‪ ...‬אבל תיזהרי‪.‬‬
‫שולף מקרסולו אקדח קטן‪ ,‬דורך אותו ונותן לה‪.‬‬
‫נטשה‬
‫(בודקת אותו קצת‪ ...‬רעד קטן) תודה‪.‬‬
‫עמרי‬
‫נטשה‪ .‬בזהירות‪.‬‬
‫נטשה מהנהנת‪ ...‬מחביאה את האקדח בחגורה בגבה‬

‫‪ .20‬סלון דביר ערב‬

‫‪22‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫המסיבה הסתיימה‪ ...‬הסלון מלא לכלוך‪ .‬דגנית הרוסה מעייפות‪ ,‬על כורסא‪ .‬דדי‬
‫לידה מביא לה מים‪ .‬בן בן מתרוצץ אנרגטי בסלון‪ ,‬עורם מתנות על השולחן‪ .‬איה ניני‬
‫ניצן ואדם נפרדים ליד הדלת‪.‬‬
‫בן בן‬
‫היה אחלה מסיבה! תודה‪...‬‬
‫איה‬
‫בכיף‪..‬‬
‫אדם‬
‫תגיד לי מה זה כל הבחורות האלה שהסתובבו‬
‫לידך? אתה צריך להיזהר‪.‬‬
‫בן בן צוחק‪ ,‬נבוך‬
‫ניצן‬
‫תגיד בנצ'וק שמת כבר עין על מישהי?‬
‫דגנית‬
‫(בצחוק) תשכחי מזה‪ ,‬גברת‪ .‬אל תקלקלי לי אותו‬
‫כבר עכשיו‪ .‬בן בן‪ ,‬אל תקשיב לה‪ .‬הבחורות‬
‫יחכו‪.‬‬
‫ניצן‬
‫ברור‪( ...‬לבן בן‪ ,‬בשקט) אם יש עניינים‪ ,‬תבוא‬
‫ישר אלי‪ ,‬ברור?‬
‫בן בן המאושר והמעריץ מהנהן‪ .‬מחליק לארבעתם‪.‬‬
‫בן בן‬
‫הייתם גדולים‪.‬‬
‫ניני‬
‫גדולים גדולים‪ ,‬אם לא תתחיל לעזור לסדר‬
‫אנחנו תקועים פה עד לבר מצווה שלך‬
‫בן בן מתרחק‪ ,‬מתחיל לעזור לאסוף‪ .‬דדי עולה על כסא בשביל להוריד שרשראות‬
‫בלונים‪.‬‬
‫ניני‬
‫(לאדם וניצן) שיחקתם אותה‪.‬‬
‫ניצן‬
‫האמת היה כיף‪( .‬לאדם) נכון‪?..‬‬
‫דדי‬
‫(קורא מהכיסא) ניני‪ ,‬בוא רגע‪.‬‬

‫ניני הולך‪ ,‬איה נשארת עם אדם וניצן‪ ,‬נבוכה קצת‪.‬‬

‫איה‬
‫(לאדם) אז מה‪ ,‬הלך הכובע‪..‬‬
‫אדם‬
‫נראה לך‪ ?..‬מחר רותם תצטרך ממני משהו ואני‬
‫מקבל אותו בחזרה‪.‬‬
‫איה צוחקת‪ .‬אדם וניצן כבר פותחים את הדלת‪.‬‬
‫ניצן‬
‫(לאדם‪ ,‬לא נוח לה שם כבר) זזנו‪?..‬‬
‫אדם‬

‫‪23‬‬ ‫‪-‬‬
 ‫‪ FINAL‬תסריט סופי להפצה‪ .‬נא לשמור על סודיות‪ ,‬תודה‪.‬‬

‫יאללה‪...‬‬
‫איה‬
‫(לאדם בלבד‪ .‬מתעלמת מניצן) באמת תודה‪ .‬ברור‬
‫לך שהצלת את הערב‪.‬‬
‫אדם‬
‫בשביל זה אני פה‪...‬‬

‫ניצן נעלבת מהתעלמות‪ ..‬מביטה במבט הקטן אך המשמעותי בין איה לאדם‪.‬‬

‫‪ .21‬חוץ קניון חנויות ‪ +‬מדרגות ערב המשך‬

‫נטשה עוקבת אחרי שביל הפרחים לאט לאט‪ .‬מציצה בקטנה מאחוריה‪ ,‬לא רואה את‬
‫עמרי‪ .‬הפרחים מובילים לדלת מדרגות חרום‪ .‬נטשה פותחת‪ ,‬יורדת במדרגות בעקבות‬
‫הורדים הלבנים‪ ....‬לצלם כמו סרט מתח‬
‫‪ .22‬חוץ קניון חניון תת קרקעי ערב‬
‫נטשה מגיעה לחניון (לצלם אותה שיהיה המשכיות עם הסצנה הקודמת!) הריק‪.‬‬
‫הולכת בעקבות הפרחים שנגמרים פתאום באמצע החניון‪ .‬לא שומעים כלום‪ .‬מביטה‬
‫‪ 360‬מעלות ולא רואה כלום‪.‬‬
‫נטשה‬
‫(בשקט) דניאל‪( ...‬בקול רם יותר) דניאל!‬
‫אחרי שניות טובות של שקט נשמעים צעדי ריצה (עם אקו של חניון)‪ .‬נטשה שולפת‬
‫את האקדח בהיסטריה‪ .‬הצעדים מתקרבים אליה‪ .‬פתאום היא מסתובבת לאחור‪,‬‬
‫האקדח בידיה הרועדות‪ ,‬היא לוחצת על ההדק ונשמעת יריה‪( .‬היריה אך ורק בקלוז‬
‫בלי לראות על מה יורה) היא מפילה את האקדח בבהלה‪ .‬מבחינה שירתה בעמרי‪,‬‬
‫השרוע בתוך שלולית דם‪ .‬מבט אימה בעיניה‪.‬‬

‫סוף פרק ‪128‬‬

‫‪24‬‬ ‫‪-‬‬