Professional Documents
Culture Documents
תשעח- סיכום הייג והרופ מהדורה עשירית- ענבר שר
תשעח- סיכום הייג והרופ מהדורה עשירית- ענבר שר
מושג (קונספט) – רעיון ,מונח ,קטגוריה .בעל הגדרה המוגבלת למאפיינים המובהקים ביותר.
תפיסה ( – )conceptionההבנות ,נקודות המבט והפרשנויות של מושג .תפיסה בונה על הגדרה ,מקיימת
דיון מלא יותר ומתחשבת בפרשנויות אלטרנטיביות.
השוואה נחוצה על מנת להעניק קונטקסט המאפשר הבנה רחבה ומעמיקה יותר.
ממשלה וממשל (עמוד )2
ממשלה :המוסדות והאמצעים שבאמצעותם חברה נשלטת .משמש כדי לתאר מגוון דברים (קבוצת אנשים
שולטים – ממשלת יפן ,ממשלה ספציפית – ממשלת פוטין ,צורה של מערכת שלטון – ממשלה ריכוזית או את
הטבע והכיוון של ניהול קהילה – ממשלה טובה).
בשימוש עממי נהוג להתייחס לממשלה כרמה הגבוהה ביותר של מינויים פוליטיים (ראש ממשלה ,שרים).
בתפיסה הרחבה יותר ממשלה נחשבת כל הארגונים והמוסדות בחברה האחראיים על קבלת החלטות עבור
החברה כולה וביצוען (המשטרה ,פקידים ציבוריים ,שופטים וכו').
בדמוקרטיה הממשלה מספקת ביטחון ויכולת חיזוי המבוססים על כך שהחוקים יציבים ומיושמים בצורה עקבית
ואחידה .ממשלה גם מעניקה צורה אחידה להגעה להסכמים ולביצועם .אולם ,יש גם סכנה בהקמת ממשלה (כפי
שהובס מציע – כדי לצאת ממצב של "מלחמת כל בכל") – שהממשלה תנצל את כוחה ,כפי שג'ון לוק מציין .מטרת
מרכזית של חקר פוליטיקה היא לגלות כיצד לשמר את יתרונותיה של הממשלה יחד עם מניעת סכנותיה ,כדברי
אפלטון :מי ישמור על השומרים עצמם?
מערכת פוליטית :האינטראקציות והארגונים דרכם חברה מגיעה להחלטות משותפות ומיישמת אותן בהצלחה.
מקביל למונח משטר (שהוא בעל קונוטציה שלילית) .הארגונים כוללים שחקנים פוליטיים מעבר למוסדות השלטון
הרשמיים כגון קבוצות אינטרס ,מפלגות פוליטיות ,התקשורת ,חבריות מסחריות ודעת קהל.
ממשל :התהליך שבו מתקבלים החלטות ,חוקים ומדיניות עם או בלי השתתפות המוסדות הרשמיים.
משילות היא הפעולה של השלטון ,בה לעיתים לממשלה ולמוסדות הרשמיים יש חלק קטן ,במקרים קיצוניים
בלבד .הדגש הוא על מדיניות ופעילות.
פוליטיקה (עמוד )6
פוליטיקה :התהליך בו אנשים מנהלים מו"מ או מתחרים בתהליכים של קבלת החלטות משותפות וביצוען.
קשה להגדיר פוליטיקה משום שהמונח משמש במגוון דרכים .שלושה היבטים ברורים של פוליטיקה הם:
זוהי פעילות קולקטיבית. .1
פוליטיקה כוללת קבלת החלטות בנושאים הנוגעים לשני אנשים או יותר ,בדרך כלל על מנת לבחור אפיק .2
פעולה או על מנת לפתור אי-הסכמות.
החלטות פוליטיות ,מרגע שהתקבלו ,הופכות למדיניות מוסמכת ומחייבת של הקבוצה. .3
פוליטיקה היא הכרחית בגלל הטבע החברותי של בני אדם והיא פעילות בסיסית משום שקבוצה שאינה מגיעה
לאף החלטה משותפת ,תפסיק להתקיים .סמכות ציבורית מופעלת על מנת להטמיע מדיניות קולקטיבית (לצאת
למלחמה ,לגייס מיסים) ,כלומר – לפוליטיקה יש גם צד מחייב/מכריח (קנסות ,מאסר).
תפיסה אחת הנובעת מההגדרה של פוליטיקה דלעיל ,היא שפוליטיקה היא החיפוש אחר טובת הכלל .תפיסה זו
נעוצה היסטורית בתפיסות יווניות כמו זו של אריסטו .המשכה של תפיסה זו גורסת כי פוליטיקה היא פיוס בשלום
של קבוצות אינטרס שונות בחברה כך שכולן יקבלו את חלקן.
הבעיה בתפיסות אלה היא שהן מספקות אידיאל של פוליטיקה ולא מתארות פוליטיקה במציאות .פוליטיקה יכולה
גם לכלול אינטרסים צרים המקבלים עדיפות כאשר האנשים בשלטון מעדיפים את האינטרסים הפרטיים שלהם על
פני טובת הכלל .לכן יש צורך בתפיסה נוספת של פוליטיקה הרואה בעוצמה ערך מהותי ובפוליטיקה כתחרות
להשגת עוצמה ולשימורה .פרשנות זו מולידה מנצחים ומפסידים ("מי מקבל מה ,מתי ואיך") .במיוחד בחברות
גדולות ,פוליטיקה היא המאבק של קבוצות אידיאולוגיות כמו גם חומריות ,על העוצמה או על ההשפעה על בעלי
העוצמה .פוליטיקה לא יכולה להיות מוגבלת לאמצעים שלווים.
מהותה של הפוליטיקה נחה באינטראקציות בין מגוון הפרשנויות הניתנות למונח.
עוצמה (עמוד )8
עוצמה :היכולת להביא לתוצאות הרצויות.
גם לקבוצות הנדמות חסרות עוצמה (פליטים סוריים וכו') יש עוצמה ,במובן השלילי – הן גורמות לתגובות
במדיניות של המדינות שהן משפיעות עליהן .הדגש הוא על העוצמה לגרום לתוצאות הרצויות ולא על העוצמה על
(.)over
מערכת שלושת העולמות :לא אנליטי ,יותר תיאורי (ומכליל) .חלוקה של מדינות העולם לשלוש קבוצות על פי
מטרות אידיאולוגיות ובני ברית פוליטיים בתקופת המלחמה הקרה:
עולם ראשון :מדינה עשירה ,דמוקרטית ,מתועשת .בת ברית בברית המערבית נגד קומוניזם. .1
עולם שני :מערכות קומוניסטיות. .2
עולם שלישי :מדינות עניות יותר ,פחות דמוקרטיות ופחות מפותחות .חלקן לקחו חלק במלחמה הקרה .3
וחלקן לא.
שתי טיפולוגיות מוכרות :אינדקס הדמוקרטיה ואינדקס החופש בעולם.
כלכלה פוליטית :היחסים בין פעילות פוליטית ובין ביצועים כלכליים .סביר יותר שמממשלה טובה תיצור כלכלה
מוצלחת.
הכנסה לאומית גולמית :סך תפוקת תושבי המדינה בשנה מסוימת .החישוב של תפוקה לנפש לוקחת בחשבון
את גודל האוכלוסייה.
אפשר לבחון את מידת ההצלחה של מערכת פוליטית גם על ידי בחינת יכולתה להעניק לנתיניה איכות חיים .איכות
חיים היא מושג בעייתי אך לרוב כוללת תזונה ,חינוך וטיפול רפואי .המדד המוביל הוא Human Development
Indexשל האו"ם.
פרק :5גישות תיאורטיות
גישות תיאורטיות :סקירה כללית (עמ' )74
תיאוריה :גישה אבסטרקטית או כללית להסבר או להבנה של תופעה.
בעיות בתיאוריות של פוליטיקה השוואתית:
יש מגוון רב של תיאוריות שיכול לגבול באנרכיה (המגוון גם מאפשר לבחור את התיאוריה הכי נוחה .1
ומתאימה).
התיאוריה ההשוואתית נשענת רבות על רעיונות המגיעים מהמסורת המערבית. .2
תיאוריות פוליטיות ,באופן כללי ,נתונות לגחמות האופנה – לעיתים הדיון אודות תיאוריה עוסק יותר .3
בהסברים השונים מאשר בהשלכות הפרקטיות של התיאוריה.
תיאוריות במדעי החברה סובלות מבסיס רעוע (היות שהן מנסות להסביר התנהגות אנושית). .4
גישה :מערכת של עמדות ,הבנות ושיטות המגדירות דרך מסוימת של חקר מדע המדינה.
הפנים המשתנים של פוליטיקה השוואתית (עמ' )74
פוליטיקה השוואתית היא תחום צעיר ולא מפותח .מדעני מדינה אירופאיים לא התעניינו במיוחד בהבדלים בין
מדינות אירופה והיו עסוקים בחקר הפוליטיקה המקומית .התחום התפתח בעיקר בארה"ב וקיבל תנופה לאחר
מלחמת העולם השנייה .זאת משום שארה"ב היתה מעוניינת לחקור את אויביה ואת בנות בריתה וכן משום
שמספר המדינות הריבוניות גדל במהירות מ 70-ב 1945-ליותר מ 130-ב .1970-תחומי עניין חדשים נוספו עם
התפרקותה של בריה"מ ,סופה של המלחמה הקרה ועליית חשיבותן של מדינות כברזיל ,סין וכו'.
היתה תגובת נגד כלפי הביהביוריסטים שניסו לפתח תיאוריה כוללת והתפתח דיון בין מצדדי המחקר הכמותני
ובין מצדדי המחקר האיכותני .בשלב כלשהו התעוררה התנגדות למתמטיזציה של התחום שנבעה ,בין היתר,
מהישענות רבה על תיאוריות של בחירה רציונלית.
תיאוריה כוללת ( :)GRAND THEORYצורה רחבה ואבסטרקטית של תיאוריה הכוללת תיאוריות רבות אחרות
ומנסה להסביר תחומים נרחבים בדיסציפלינה במקום נושאים קונקרטיים.
פוליטיקה השוואתית לוקה בחסר בתחום התיאוריות ושואבת פעמים רבות מתחומים אחרים (טבלה בעמוד .)76
קשה למצוא תיאוריות שזכו לתמיכה כללית ושהולידו תוצאות ארוכות-טווח .בעיה נוספת בתחום התיאוריות
הפוליטיות כולן היא ההתמקדות במחשבה מדינית מערבית בלבד.
הגישה המוסדית (עמ' )77
מוסדות :במובן הפוליטי ,ארגונים או פרקטיקות רשמיים בעלי אפקט או מטרה פוליטיים ,מסומנים על ידי עמידות
או מורכבות פנימית .המוסדות המהותיים בדרך כלל בעלי מעמד חוקתי .רשות שופטת/מחוקקת/מבצעת ,לעיתים
גם מפלגות פוליטיות .באופן רחב יותר גם בירוקרטיה וממשל איזורי ואף תהליכים חברתיים/פוליטיים (מוסד
השחיתות) ,למרות שזה שוחק את המושג.
מוסדמיות ( :)institutionalismגישה לחקר פוליטיקה וממשל המתמקדת בדינמיקה ובמבנה של מוסדות מושלים.
ניתוח מוסדי גורס כי למוסדות ולתפקידים במוסדות יש חשיבות רבה יותר מאשר לאנשים המאיישים אותם.
התמסדות :התהליך בו מוסדות מתייצבים ומתקבעים .לדוגמה ,משרד ממשלתי הוא ממוסד אם יש לו מורכבות
פנימית ,הוא עובד על פי נהלים ברורים והוא מובחן בבהירות מסביבתו.
מוסדות הם כלים באמצעותם העבר משפיע (ומאלץ) את ההווה – התחייבויות של מוסדות הן ארוכות טווח
ואמינות הרבה יותר מהתחייבויות של אנשים פרטים .כך ,חקר מוסדות הוא חקר יציבות פוליטית ,ולא חקר
שינויים .מוסדות מהותיים במיוחד לתפקוד של דמוקרטיות ליברליות משום שהם מאפשרים מסגרת עבודה
מוסכמת לקבלת החלטות .קונטקסט מוסדי משותף מקל על עשיית עסקים (האדם הפשוט יודע למה לצפות) ויכול
לפעול מעבר למה שאדם פרטי יכול.
יש נטייה ,כבכל גישה ,לאמץ ראייה צרה:
לעיתים מוסדות מוקמים על מנת לפתור בעיה ספציפית .מוסדות לא רק משפיעים על הפעילות הפוליטית .1
של פרטים ,אלא הם גם לעיתים התוצרים של פעילות פוליטית של פרטים (למשל ,הקמת מוסדות לפיקוח
כלכלי באירופה בעקבות המשבר של .)2009
מוסדות מושלים פועלים לעיתים רחוקות במנותק מכוחות חברתיים ,במיוחד במדינות עניות ,פחות .2
מורכבות ויותר אוטוריטריות .גם בדמוקרטיות ליברליות יש לבחון מי הנהנה המרכזי מהקמתו /פעילותו/
צורת פעילותו של מוסד .תמיכתם של כוחות כלכליים ופוליטיים חזקים תורמת גם היא ליציבות.
מוסדות הם המנגנון באמצעותו בעיות פוליטיות מעוצבות ,מעובדות ולעיתים נפתרות .הם מעצבים את הסביבה
בה השחקנים הפוליטיים פועלים ובמידה מסויימת מבנים את העדפותיהם ,ערכיהם והעניין שלהם.
מוסדיות חדשה :תחייה של הגישה ,רואה מעבר לחוקים הפורמליים ובוחנת כיצד מוסדות מעצבים החלטות
ומגדירים תחומי עניין /אינטרסים (.)interests
מבניות :גישה המדגישה את מערכת היחסים בין קבוצות ורשתות ( )networksבתוך מערכות גדולות יותר.
האינטרסים והעמדות של קבוצות אלו מעצבים את התצורה הכללית של עוצמה ויוצרים את הדינמיקה של שינוי
פוליטי .דוגמה :כיצד היחסים בין מעמד האצילים ,המעמד המסחרי ומעמד האיכרים השפיעו על התפתחותה של
דמוקרטיה .כאשר האצילים רתמו את המעמד המסחרי נגד האיכרים ,נוצרה לרוב אוטוריטריה.
מבנה מוגדר כמערכת היחסים בין החלקים שבו ,כאשר לחלקים עצמם ולפרטים המרכיבים אותם אין חשיבות
רבה .למשל ,היחסים בין עבודה ובין הון יותר חשוב ממנהיגי כל צד או מהמבנה הארגוני .ההנחה היא שכל צד
יחתור למימוש האינטרסים שלו ללא קשר למנהיג הספציפי .אולם ,קשה להגדיר מהי קבוצה ,מהם האינטרסים
האמיתיים שלה ולהתייחס לפעולות שלה ולא של אדם ספציפי.
סוג של היסטוריה השוואתית.
גישת הבחירה הרציונלית (עמ' )84
בחירה רציונלית :מבוסס על הרעיון שהתנהגות פוליטית משקפת בחירות של פרטים הפועלים למקסם את
תועלתם ולמזער את העלויות (.)costs
הגישה מספקת מודל להתנהגות אנושית על סמך מידע מינימלי – האינטרס של הפרט ודרך הפעולה האפקטיבית
ביותר .המבחן הוא ביכולת לנבא התנהגות של פרט ולא בתהליך שעבר עליו בהגעתו להחלטה כיצד להתנהג.
הגישה נשענת על ההנחות שבני אדם הם רציונאליים ומוכוונים על ידי האינטרס הפרטי שלהם ,ועל סמך הנחות
אלו מצליחה הגישה לנבא התנהגות פוליטית.
בחירה רציונאלית אינה בחירה מושכלת – היא כזו שמצב של אי-ידיעה תבחר לא לקחת סיכון מוגבר.
יש המחילים את הגישה גם על קבוצות וארגונים ומתייחסים אליהם כאל שחקן יחיד.
בעיות של פעילות קולקטיבית :עולות כאשר התנהגות רציונאלית של היחיד יוצרת תוצאה שלילית כללית (למשל,
היחיד מניח שזיהום האוויר הפרטי שלו לא גורם להתחממות גלובלית ,אבל ברגע שכולם חושבים ככה – יש
התחממות גלובלית) .הבעיה עולה כאשר היחיד מנסה להיות רוכב חופשי בכל הנוגע למאמצים של אחרים לספק
שירותים ציבוריים.
גישת הבחירה הרציונלית מדגישה כי העדפות אישיות ותוצאות קולקטיביות הן שני דברים שונים ויש צורך
בממשלה שתגשר ביניהם .אך היא לוקחת יותר מידי כמובן מאליו – היא אינה מסבירה את השורשים של
האינטרסים האנושיים.
הגישה האינטרפרטיבית (עמ' )85
הגישה האינטרפרטיבית (קונסטרוקטיבית) :מבוססת על הטענה כי פוליטיקה נוצרת מהרעיונות
(הקונסטרוקטים) שיש לנו לגביה.
הגישה ,בצורתה המתונה יותר ,בוחנת כיצד הרעיונות של אנשים לגבי פוליטיקה משפיעים על האינטרסים,
המטרות ,בני הברית והאויבים שלהם (הרעיונות לגבי פוליטיקה הם משתנה בלתי תלוי) .כל אלה מוגדרים
כשייכים לקבוצה ,וכך הגישה נוטה לכיוון הסוציאלי ולא לכיוון הפסיכולוגי .תפיסות מוְבנות חברתית ועל ידי
רה-קונסטרוקציה של התפיסות ניתן לשנות את תפיסותינו לגבי העולם ואת העולם עצמו .למשל ,מדינה היא תוצר
רעיוני שקשור בכל מאודו לתפיסות שלנו .אנו יכולים לשנות את תפיסותינו ובכך את העולם עצמו.
הגישה מתמקדת בנרטיבים היסטוריים ובוחנת כיצד אירועים קודמים (שהְבנו תפיסות מסוימות) משפיעים על
אירועים מאוחרים יותר .העיקר הוא בקונסטרוקציה החברתית ,לא רק זו של המנהיגים .אולם ,להרבה פעולות
פוליטיות יש השלכות שרחוקות מהכוונה המקורית של המבצע .כלומר ,הגישה יעילה בתחילת המחקר ההשוואתי
(להבין מה מניע את הפוליטיקה ואת ההתנהגות הפוליטית) ,אך אינה ממצה.
פרק :6השוואת ממשלות ופוליטיקה
סקירה כללית (עמ' )91
הכיוון והתוצאות של מחקר תלויים במתודולוגיה של המחקר.
מתודולוגיה :ניתוח שיטתי של המתודות בשימוש בשדה מחקר מסוים .משמש גם לתיאור סך המתודות בשימוש
בתחום מסוים או כאמצעי בעזרתו הוסק סט מסוים של מסקנות.
יחידת הניתוח :האובייקט במחקר (מדינות ,מדיניות ,מוסדות ,תהליכים וכו').
רמת הניתוח :רמת המחקר (החל מרמת המערכות הפוליטיות ועד רמת האינדיבידואל).
החוקר צריך לבחור מתודולוגיה ,יחידות ניתוח ,רמת ניתוח ועוד – אילו מקרי בוחן לחקור ,כמותם והמשתנה אותו
הוא חוקר.
משתנה :גורם ,מאפיין ,כמות או אלמנט משתנה.
יש מספר גישות מחקר וביניהן הגישה ההשוואתית :השוואת מספר קטן של מקרי בוחן במטרה להבין יותר טוב
את התכונות שלהם ,לפתח ולחקור היפותזות ,תיאוריות וקונספטים.
שיטות מחקר השוואתי (עמ' )91
שאלת המפתח בבחירת מקרי בוחן היא כמה לבחור .יש שלוש אפשרויות מרכזיות:
שיטת מקרה הבוחן :מקרה בוחן יחיד ,מאפשר עומק רב .מקרה הבוחן מייצג משהו גדול יותר ומאפשר .1
לחוקרים אחרים לחקור דמיון ושוני באמצעות שימוש במספר מחקרי מקרה בוחן.
השיטה האיכותנית :בין 2ל 12-מקרי בוחן .יותר מקיף ממקרה בוחן יחיד אך עדיין סביר .שאלות רבות .2
עולות בנוגע לכמות ולבחירה של המקרים.
השיטה הכמותנית :מחקר אבסטרקטי ,מספר גדול של מקרי בוחן ,מתאים לניתוח סטטיסטי .אפשר .3
שיצטרכו לוודא את התוצאות באמצעות מחקר בשיטה האיכותנית.
שיטת מקרה הבוחן (עמ' )92
הגדרה :שיטת מחקר הכוללת מחקר דקדקני של אובייקט מסוים (מדינה ,מוסד ,אדם ,תופעה) ואת ההקשר בו
הוא נמצא.
בחינת מקרה בוחן יחיד היא מחקר רק אם היא נוגעת לשאלות גדולות יותר שמעבר למקרה הספציפי עצמו.
המחקר יכלול מקורות מידע רבים ושיטות מחקר מגוונות (קריאה אקדמית ,בחינת מקורות ראשוניים ומשניים,
ראיונות וביקורים).
סוגי מחקר:
* מקרה בוחן דוגמתי ( )exemplaryיכול להיות גם אב טיפוסי ( – )prototypicalכלומר ,שהוא מציב דוגמה לכל
שאר המערכות שבאו אחריו .אך זו לא חובה.
היפותזה :הסבר פוטנציאלי לתופעה שניתן להוכיח או להפריך דרך תצפיות או ניסויים.
משתנה תלוי :הגורם או האלמנט אותו אנו רוצים להסביר.
משתנה בלתי תלוי :הגורם או האלמנט שאנו מאמינים שמשפיע על המשתנה התלוי .לעיתים יש משתנים תלויים
רבים.
השיטה האיכותנית (עמ' )95
הגדרה :שיטת מחקר שמשתמשת במספר קטן של מקרי בוחן על מנת להבין באופן הוליסטי וכולל תופעה בתוך
הסביבה הטבעית שלה .יש דגש על ערכים ,דעות ,התנהגות והקשר .שיטה תיאורית (ולא מנבאת) ,מתאמצת
להבין את היחסים בין המשתנים השונים ,המידע נאסף בעיקר על ידי תצפיות.
שתי אסטרטגיות מהותיות לבחירה מקרי הבוחן:
) :MOST SIMILAR SYSTEM (MSSבחירת מקרים דומים ככל האפשר ,מלבד במשתנה התלוי .ההנחה .1
היא שככל שהאובייקטים של המחקר דומים יותר ,כך יהיה יותר קל לבודד את המשתנה הבלתי-תלוי
(המסביר) .הבעיה היא שעדיין יש משתנים רבים מידי היכולים להסביר את המשתנה התלוי.
) :MOST DIFFERENT SYSTEMS (MDSשליטה בהבדלים תעזור לבודד את הסיבות לדמיון .השוני הרב .2
ימנע אפשרות שמשתנה אחר הוא למעשה המסביר את התופעה ,כי אין משתנים דומים רבים.
השיטה הכמותנית (עמ' )96
הגדרה :שיטת מחקר שמשתמשת במשתנים (ולא במקרי בוחן) ומנסה להסביר תופעות פוליטיות באמצעות
סטטיסטיקה .טבלה בעמוד – 97סיכום שתי השיטות.
קורלציה :הקשר בין שני משתנים או תכונות (או יותר משניים) .יכולה להיות שלילית או חיובית.
קו רגרסיה :קו ההתאמה הטוב ביותר בגרף פיזור ,מסכם את הקשר בין שני משתנים .מחשבים אותו (הממוצע
פחות או יותר).
חריגים :התצפיות הרחוקות ביותר מהערך שחזה קו הרגרסיה.
שתי סכנות בפרשנות של מחקר כמותני:
תיתכן קורלציה בין שני משתנים שאינה מעידה על סיבתיות אלא על כך ששני המשתנים נובעים .1
ממשתנה שלישי .אפשר לנטרל את הסכנה על ידי בחינת כל המשתנים הרלוונטיים ,אך יש המון
והרלוונטיות שלהם לא תמיד ברורה.
קורלציה אינה מציגה בבהירות את הכיוון של הסיבתיות – משתנה Xיכול להיות המשתנה התלוי או .2
המשתנה הבלתי תלוי באותה מידה.
האתגרים בהשוואה (עמ' )99
מקרים מעטים מידי ,משתנים רבים מידי (עמ' :)99למשל ,במדינה מסויימת יש שתי משתנים שייתכן .1
שהשפיעו על התפתחותה של מדיניות .Xבניסוי אידיאלי היינו מחפשים מדינה דומה בה קיים רק אחד
מהמשתנים ובוחנים האם גם שם התפתחה מדיניות ,Xאבל לא קיימת מדינה כזו .הופס ,אין לנו מספיק
מקרים על מנת לבחון את כל המשתנים שלנו.
פתרונות אפשריים :צמצום המשתנים על ידי שימוש במודל ,MDSאו התמקדות בדמיון על ידי שימוש
במודל ,MSSבחינת מקרים היסטוריים או העלאת השערות.
אנטי-עובדתי ( :)counterfactualניסוי מחשבתי העוסק בהעלאת השערות לגבי תוצאות אפשריות
בהינתן חסרונו של גורם מסוים מהתהליך ,או בהינתן הוספת גורם מסוים לתהליך (מה היה קורה אילו
היטלר היה נהרג בתאונת דרכים ב.)1932-
הטיית בחירה (עמ' :)100בעיה הקיימת בכל פעם שמקרי הבוחן נבחרים במכוון ולא באופן רנדומלי. .2
הסכנה היא שמקרי הבוחן אינם מייצגים את הכלל ולכן אי אפשר להכליל את התוצאות על הקטגוריה
הרחבה יותר.
מחקר כמותני ,שבוחן כמות גדולה של מקרי בוחן ,מצמצם את הסכנה הזאת .אך ייתכן שהסכנה תצוץ
מבחירה מוטה של המשתנים .המון מהמידע הזמין מגיע מגופים בעלי אינטרס כלכלי (ממשלות ,קבוצות
חשיבה וגופים בינלאומיים).
יש סכנה גם כאשר רק מקרים חיוביים נחקרים – מחקר שבוחן מתי מתפרצות מלחמות ובודק רק מקרים
בהם התפרצו מלחמות וכן הלאה .כלומר ,יש צורך בקבוצת ביקורת .יכול להיות שמהפכות פורצות רק
לאחר מלחמות ,אבל שיש מלחמות שלאחריהן לא פורצות מהפכות...
הטיית שרידות :סוג של הטיית בחירה שקורית כאשר אנו חוקרים רק את הדוגמאות של סוגות פוליטיות
ששרדו ,ומתעלמים מסוגות קודמות .למשל ,כדי לבחון האם פדרציות הן צורות ממשל מוצלחת צריך לא
רק לבחון את הצלחתן של הפדרציות הקיימות אלא גם את הפדרציות שלא שרדו.
הטייה ערכית :כאשר הערכות ,בחירת העובדות והתוצאות מושפעות מערכיו של החוקר (באופן מודע
ומכוון ,למשל על ידי לחץ ממממן המחקר ,או באופן בלתי מודע ,מתוך הפרספקטיבה בתוכה גדל).
הטיית אישוש :הנטייה לחפש או לפרש מידע שמאשש אמונות וגישות קיימות ,ולהתעלם ממידע שאינו
תואם אמונות וגישות אלו.
הבנת משמעויות (עמ' :)101לפעולות יש משמעות שונה בהקשרים שונים .התנהגות שאנו נפרש במובן .3
מסוים במדינה שלנו (הצבעה נגד קו המפלגה ,למשל) תהיה בעלת משמעות אחרת לגמרי במדינה
אחרת .אי הבנת המשמעויות מובילה לאימפריאליזם תרבותי – השלכת התרבות שלנו על תרבויות
אחרות.
גלובליזציה (עמ' :)102מדינות לומדות אחת מהשנייה ,מעתיקות ומשפיעות זו על זו .אפשר להתייחס .4
אליהן כאל מקרים נפרדים רק במידה מוגבלת .המדינה המודרנית ושאר תופעות בהיסטוריה (תיעוש,
קולוניזציה וכו') התפתחו על הבמה העולמית .יש הגורסים כי המדינות עצמן הן חלקים באורגניזם גדול
יותר ולכן יש לחקור אותו ולא את המדינות .עדיין אפשר לחקור את ההשפעה של האורגניזם הגדול יותר
על המדינות .אך מחקר המתייחס למדינות כאל ישויות נפרדות ועצמאיות יכול להוביל לתוצאות שגויות
כאשר כל המדינות נתונות להשפעה של כוח חיצוני משותף כמו גלובליזציה.
השיטה ההיסטורית (עמ' )103
הגדרה :שיטה המבוססת על חקר מקרי בוחן מהעבר ,פעמים רבות תוך דגש על התפתחותם לאורך זמן.
מאפשרת מגוון רחב של מקרי בוחן ושימוש ב.MDS-
נרטיב אנליטי :ניסיון לשלב בין שיטות מחקר היסטוריות ופוליטיות במטרה להסביר תוצאה פוליטית .בחינת
השתלשלות האירועים במטרה לזהות את גורמי המפתח שדוחפים לתוצאה מסוימת.
התחקות אחרי תהליך :חקר השתלשלות אירועים בניסיון לקשר סיבה לתוצאה .למשל ,איך הגיעה האנטישמיות
של היטלר לכדי השואה? מהו המכניזם שמביא מכישלון במלחמה להחלפת משטר?
תלות מסלול :תוצאה של תהליך תלויה בהחלטות קודמות שהובילו למסלול מסוים .יש גם עצמאות מסלול – אם
התוצאה היתה מתקיימת ללא קשר למסלול התהליכי .כלומר ,ניצחון במלחמה הוא תלוי מסלול אם הקרב הראשון
הוא קריטי ,או שניצחון במלחמה הוא 'עצמאי מסלול' אם הצד החזק יותר ינצח לא משנה מה.
צומת מכריע :נקודת מפנה המבססת אינטרסים ,מבנים או מוסדות לאורך זמן .צומת מכריע יכול להיות ההתחלה
של אירוע תלוי מסלול – בצומת עצמו כל האפשרויות פתוחות ,אחריו הן מצטמצמות משמעותית.
רצף כרונולוגי (סדר פעולות) :הכרונולוגיה של אירועים ,ולא רק התרחשותם ,משפיעה על התוצאה .למשל,
המחשבה המרקסיסטית התפתחה כפלג מתון במדינות בהן כבר היו איגודי עובדים.
מקרים בתנועה איטית :השפעה שמשתנה לאט ,לאורך זמן רב ,באופן דרמטי .לרוב נחוצה הגעה לנקודת מפנה
על מנת שההשפעה תתגלה .למקרים עכשוויים יכולים להיות שורשים ארוכי טווח.
פרק :2המדינה
סקירה כללית (עמ' )20
מדינות מודרניות מחזיקות בסמכות הריבונית לשלוט באוכלוסייה של טריטוריה מסוימת ,רעיון המנוגד לשלטון
האישי והא-ריכוזי של מלכים וקיסרים.
מהי מדינה? (עמ' )20
ההגדרה של וובר – מחזיק המונופול על הלגיטימציה להפעלת עוצמה בשטח נתון.
הגדרה :להשלים.
מדינה היא ישות משפטית ופוליטית עם אוכלוסייה ,לגיטימציה ,טריטוריה וריבונות .יש להבדיל בין – country
טריטוריה ,ובין - stateמתייחס למנגנונים של ממשלה ועוצמה.
להכות שורשים ולצמוח באופן אורגני מתוך חברה ,במיוחד במדינות מפולגות כמו אפגניסטן ועיראק🙄.
שלבי הדמוקרטיה:
שני השלבים האחרונים הם אלה ההופכים דמוקרטיה קלוקלת ( )flawedלדמוקרטיה מלאה ותקינה.
פרק :4שלטון אוטוריטרי
סקירה כללית (עמ' )57
מאפיינים של שלטון אוטוריטרי
ההבדלים בין משטרים אוטוריטריים שונים בא לידי ביטוי בקטגוריות שמציע אינדקס הדמוקרטיה – משטרים
היברידיים (בעלי מאפיינים דמוקרטיים ,אם כי חלשים) ומשטרים אוטוריטרייים.
משטרים היברידיים (עמ' )57
הגדרה :מערכות פוליטיות בעלות נראות דמוקרטית אך מוסדותיהן ,תהליכיהן ,חוקיהן והמדיניות
שלהן עוברים מניפולציות על מנת לשמור על שלטונם של שליטים או של קבוצות אליטה.
במשטר כזה יש בחירות ,אך וודאי שהשליט ינצח וימשול ככל העולה על רוחו מבלי להתייחס
לדברים כמו זכויות אזרח והוגנות .המשטר מבוסס על שליט או מפלגה חזקים ולא על מוסדות,
השימוש בחוק הוא סלקטיבי והממשלה מתערבת בכלכלה .בניגוד למשטרים אוטוריטריים ,השליט
מספק משילות אפקטיבית .השיטה נפוצה במדינות עניות ,מפולגות ומאוימות (במציאות או בדמיון).
משטרים היברידיים הם בעלי אופי אישי (האופי מוכתב על ידי השליט) ולכן יציבים פחות .יש בהם
אפשרות לפיתוח של אופוזיציה אמיתית ואז המשטר יהפוך לדמוקרטי מעצמו (כדי לנטרל את
האופוזיציה) או יכניע את האופוזיציה ולמעשה יהפוך למשטר אוטוריטרי מלא.
משטרים אוטוריטריים (עמ' )59
הגדרה :משטרים המבוססים על ציות לסמכות ומאופיינים בשליטת אליטות ,פלורליזם פוליטי
מוגבל ,שליטה פוליטית ריכוזית ,חוסר סבלנות לאופוזיציה והתעלמות מזכויות אדם.
מלבד במלוכה אבסולוטית ,אין יורש ובגלל שאין בחירות אמיתיות ,גם אין ריענון של המנהיגות .השליט ממשיך
לשלוט לעיתים מעבר לתוקפו (הזדקנות וכו').
דפוטיזם :שימוש בעוצמה מוחלטת ,מאופיין לרוב בשימוש לרעה בעוצמה המתלווה לתפקיד (ראשות המדינה),
החלטות שרירותיות ושימוש בהפחדה אלימה .המונח יכול לשמש לתיאור מנהיג או קבוצה ונקרא גם דיקטטורה,
טירניה או אוטוקרטיה.
מהפכות יכולות לסלק שליטים אוטוריטריים בכל רגע ולכן הם צריכים להגן על מעמדם באופן תמידי על ידי ניצול
התקשורת ,הצבא וחסות .צבא חזק ומוכנות להשתמש בו הם מהותיים לאוטוריטריות .תחזוק הצבא הוא לעיתים
נטל על הכלכלה ואין הפרדה בין הדרג הצבאי והדרג הפוליטי כפי שיש בדמוקרטיות ליברליות.
חסות :תמיכה ,עידוד ,הנגשה וזכויות יתר הניתנים ליחיד על ידי יחיד אחר .במקרה שלנו הכוונה היא לשימוש של
המנהיג במשאבי מדינה על מנת לתגמל את התומכים במדינה.
רשתות חסות משמשות את השליט לתגמל בעלי עוצמה אחרים ,שבתורם מחלקים את המשאבים שקיבלו את
תומכיהם .כך ,תמיכה ישירה בבעל עוצמה ותמיכה עקיפה במדינה נהיים המפתח לקריירה מוצלחת .רשתות אלה
מפרקות את החסמים בין הפרטי לציבורי .כל עוד התומכים תומכים פוליטית ,לבעלי העוצמה לא אכפת משחיתות.
מוסדות הם חלשים ,ולמעשה בריתות החסות הן שמקיימות את המשטר.
למרות שמשטר אוטוריטריים לרוב נחשלים כלכלית ,דווקא להם יש את הכלים לייצר זינוק כלכלי ראשוני כי יש
להם את הכלים להשקיע בתשתיות ובתיעוש מבלי להתחשב באלה הנפגעים מכך בטווח הקצר .למרות זאת ,רוב
המשטרים האוטוריטריים אינם עושים זאת וגם באלה שכן יש הסוברים שהפיתוח הכלכלי נעוץ בהגדלת כוח
העבודה ולא בייעול ומודרניזציה.
שיטות שלטון אוטוריטרי (עמ' )61
מונרכיה אבסולוטית :שיטת ממשל בה למונרך יש כוח מוחלט על המדינה וכל שאר מוסדות המדינה הם .1
שוליים .שונה לגמרי ממונרכיות חוקתיות (כמו שיש באנגליה).
המונח 'מונרך' (מילולית :שלטון יחיד) בעייתי במפרץ הפרסי :התארים של המונרכים משקפים מסורת
איסלמית או שבטית (אמיר ,שייח') ,בני משפחת המונרך מפעילים עוצמה (המדינה היא עסק משפחתי)
ומועצה מאשרת את 'המלכת' היורש.
יש מונרכיות אבסולוטיות יציבות וארוכות שנים .מקובל לפנות אל השליט בבקשות אישיות שכן הוא
אחראי לעמו ,אך הבקשות אינן ליישום חוק הוגן אלא ליחס מיוחד .הרעיון של 'מדינה' חלש ואין הבדל בין
המגזר הפרטי לציבורי.
נשיאים שולטים :בסיס העוצמה של שליט אוטוריטרי הוא לרוב מחוץ לרשות המבצעת ,אבל זהו ניסיון .2
ליצוק סמכות אישיותית למשרה בכירה .מוסד הנשיאות ,כמו המלוכה ,יכול להמשיך להתקיים לאחר
פרישת השליט אך הוא אינו ממנה יורש.
פולחן אישיות :הסדר במסגרות שליט אוטוריטרי משתמש בתקשורת ,בתעמולה ובמוסדות פוליטיים על
מנת לוודא שהוא שולט ביחס האוכלוסייה למערכת הפוליטית .מרכיב עיקרי בשליטה של המנהיג.
מפלגות שולטות: .3
מפלגות קומוניסטיות :לעיתים זונחות את האידיאולוגיה הכלכלית ושומרות על הכוח הפוליטי .על ידי א.
מתן אפשרות לכלכלה להתפתח (במידה מסוימת) ,המפלגה מדכאת התעוררות עממית רחבה למען
דמוקרטיה.
מפלגות אחרות :נדיר ,מדינות שנשלטו על ידי מפלגה עברו לשיטת מפלגות תחרותית .ניתן למצוא ב.
עדיין מפלגות דומיננטיות.
ממשל צבאי :נדיר ,יותר סביר למצוא היום גנרל שעלה לשלטון באמצעות הפיכה צבאית והפך לשליט .4
אזרחי או צבא שמשפיע על הממשלה האזרחית מאחורי הקלעים .ממשל צבאי מנוהל על ידי מועצת
גנרלים שבהם אחד דומיננטי .מבוסס על היררכיה צבאית ללא מו"מ.
הפיכה ( :)coup d’etatהשתלטות לא חוקית של הצבא על העוצמה הפוליטית .לא בהכרח אלים ולעיתים
מחליף ממשל צבאי אחר.
הפיכות התמעטו בשנים האחרונות .הסבר אפשרי הוא שבתקופת המלחמה הקרה המעצמות העניקו
תמיכה למדינות הלוויין שלהן כמעט ללא תנאי ובסוף המלחמה תמיכה הופנתה בעיקר למשטרים
אזרחיים שהראו נכונות לאמץ (או שאימצו) צורות דמוקרטיות.
תיאוקרטיה :שלטון על ידי מנהיג דתי. .5
תיאוקרטיות ,כמו ממשלים צבאיים ,אינן נפוצות אך אין הדבר אומר שאין השפעה של דת על משטרים
אוטוריטריים ,ואף דמוקרטיים.
טוטליטריזם :הצורה האבסולוטית ביותר של שלטון אוטוריטרי ,מבוססת על אידיאולוגיה מנחה או
במטרה ליצור שינוי חברתי .שליטה מוחלטת של מנהיג ,מדינה או מפלגה בכל תחומי החיים הפרטיים
והציבוריים.
רפובליקה איסלמית :מדינה המבוססת על חוקה איסלמית ויישום מוחלט של החוק האיסלמי (השריעה),
למרות שהתפקיד המדוייק של השריעה הוא לעיתים עמום (.)ambiguous
הונאת בחירות :מניפולציה של תוצאות הבחירות על ידי עיצוב איזורי הבחירה ,הצבת מכשולים על
הצבעה ,הפחדת האופוזיציה ,ספירת קולות מוטה או הוספת קולות.
שוחד
סחר בהשפעה :שימוש בהשפעה הפוליטית האישית על מנת לעזור לצד שלישי.
חסות :לא לגיטימי כאשר בוחרים מישהו פחות מוכשר לתפקיד.
נפוטיזם :העדפת קרובי משפחה (יש גם העדפת חברים.)cronyism ,
מעילה :גניבת משאבים ציבוריים.
שוחד (תרגום גוגל גרוע ל :)kickbacks -כשפקידי ממשל משתמשים במעמדם על מנת להציע חוזה
לעבודה ציבורית לחברה בתמורה לחלק מרווחיה.
פרק :7חוקות ובתי משפט
סקירה כללית (עמ' )109
חוקה :מסמך או קבוצת מסמכים המשרטטים את הכוחות ,המוסדות ומבנה הממשלה ומביעים את זכויות
האזרחים ואת ההגבלות על הממשלה .חוקות מספקות ביטחון ויציבות כמו גם מדדים לפעילות הממשלה.
שלטון החוק :הרעיון שחברות מנוהלות בצורה הטובה ביותר על ידי חוקים שכל חברי הקהילה שווים בפניהם ,בלי
קשר לסטטוס או לרקע .זה מרכיב שמקשר בין חוקות ,חוקים וממשלה.
יישום של שלטון החוק והקפדה על הליך הוגן ( )due processהם מאפיינים של דמוקרטיות ליברליות ,לעומת
מדינות אוטוריטריות בהן החוק מיושם סלקטיבית לפי אג'נדה פוליטית .חולשות של דמוקרטיות ליברליות לרוב
נובעות מחורים בחוקה.
האופי של חוקות (עמ' )109
המרכיבים של חוקות:
חוקות נוקשות :חוקה 'מחופרת' ,הדורשת פרוצדורת תיקונים תובענית יותר .מאפשרות יציבות ויעילה עבור
מנהיגים שכן גם אם מנהיג אחר יעלה הוא יתקל באותם מחסומים לשינוי .חוקה נוקשה מידי יכולה להוביל
לקיפאון.
חוקות גמישות :חוקה שאפשר לתקן בקלות יחסית ,לעיתים קרובות באותה דרך בה מתקיימת חקיקה רגילה.
הצורה הקיצונית ביותר של 'התחפרות' היא סעיפים שלא ניתן לשנותם כלל ,כמו האופי הרפובליקני שקבוע
בחוקות של צרפת ושל טורקיה .לפתרונות העבר יש נטייה להיהפך לבעיות של ההווה.
מרכיב מפתח בשינוי חוקות הוא התפקיד של הרשות המחוקקת .יש מדינות בהן הרשות המחוקקת יכולה בעזרת
רוב פשוט לשנות את החוקה (ואז הרשות המחוקקת היא מעל החוקה) ויש מדינות שבהן נדרש יותר (באוסטרליה
– רוב בשני בתי הפרלמנט ורוב במשאל עם ברוב המחוזות ובמדינה כולה) ואז החוקה מעל הרשות המחוקקת.
שינויים בחוקה יכולים לבוא גם מבתי משפט חוקתיים דרך פרשנות השופטים ,דרך חוקים המשנים אספקטים
מסוימים של החוקה או דרך מסורת (יש לזכור כי הרבה מהמבנה הממשלתי לא מצוי בחוקה עצמה אלא
במסורת).
תפקיד בתי המשפט (עמ' )113
החוקות זקוקות למוסדות שיישמו אותן ושישמרו על ישומן .בתי המשפט עושים זאת באמצעות
ביקורת משפטית :הכוח שיש לבתי משפט לבטל חוקים או פעולות של פקידי ממשל המנוגדות לחוקה .את
פונקציה זו יכול למלא בית המשפט העליון (של המערכת המשפטית הרגילה) או בית משפט חוקתי מיוחד:
בתי משפט עליונים :הרמה העליונה של הרשות השופטת ,לא נתונים לביקורת.
ביקורת קונקרטית :שיפוט הנוגע לתקפות החוקתית של חוק בהקשר של מקרה ספציפי.
ביקורת אבסטרקטית :חוות דעת מייעצת אך מחייבת הנוגעת לחוק מסוים המבוססת על חשד
לאי-התאמה לחוקה .בשימוש בתי משפט חוקתיים בדרך כלל.
בית משפט חוקתי יכול גם לכתוב חוות דעת כללית על תקפות חוקתית של חוק לבקשת הממשלה או
המליאה (לרוב יותר כללי ופחות משפטי).
סמכות שיפוט מקורית :הסמכות של בית משפט לשפוט מקרה במשפט הראשון שלו .לבית המשפט
העליון יש סמכות זו במקרים בהם מדינה בארה"ב או מחוץ לה מעורבת ,אך תפקידו העיקרי הוא
לערעורים והוא בוחר לשפוט במקרים חוקתיים שמעלים שאלות חוקתיות מהותיות.
ערעור ( :)appellateכוחו של בית משפט לבחון החלטות שהתקבלו בבית משפט מדרג נמוך יותר.
בתי משפט חוקתיים :הוקמו היסטורית כדי להתגבר על הרעות החולות של השופטים מ'הסדר הישן'
(הראשון שהוקם היה ב 1920-באוסטריה .)...גישה יותר פוליטית וגמישה ופחות משפטית .מעין "חקיקה
שלילית" שתפקידה למנוע חקיקה אנטי-חוקתית .לבתי משפט אחרים אין סמכות לשפוט בנושאים
חוקתיים.
אקטיביזם שיפוטי (עמ' )118
ריסון שיפוטי :הרעיון ששופטים צריכים ליישם את החוק אחד לאחד ולהשאיר את העיסוק בפוליטיקה לגופים
הנבחרים.
אקטיביזם שיפוטי :המוכנות של שופטים לצאת מגבולות הרציונל השיפוטי הצר במטרה להשפיע על מדיניות
ציבורית.
סיבות מרכזיות למעבר מריסון לאקטיביזם :השמאל פחות חשדן כלפי בתי משפט ומשתמש בהם להציק
לממשלות ימין ,יכולת להתבסס על אמנות בינלאומיות (מבלי להיתפס כפוליטיים מידי) ,התגברות של משילות
כרגולציה (לא יודעת מה זה אומר) ,היוקרה המתמשכת של מערכת המשפט (יושרה ואובייקטיביות)
ככל שהתופעה מתרחבת ,כך היא מחזקת את עצמה.
עצמאות שיפוטית וגיוס (עמ' )119
שופטים יכולים להיבחר במגוון דרכים – החל מבחירות כלליות (פוליטי) ועד בחירה של השופטים הקיימים (עלול
ליצור אליטה) .עוד דרכים – בחירה של הרשות המחוקקת ,הרשות המבצעת או ועדה עצמאית.
עצמאות פנימית :האוטונומיה של שופטים זוטרים מעמיתיהם הבכירים ,שלרוב קובעים התקדמות בקריירה.
כאשר האוטונומיה מוגבלת ,יוזמות שיפוטיות עלולות להיחנק.
יש צורך באוטונומיה ויש שאפילו הציעו שקידום ושכר יהיו תלויים אך ורק בוותק.
מודלים לקבלת החלטות שיפוטיות:
חוקית :שופטים מחליטים על בסיס החוק .בנושאים בהם החוק אינו נהיר השופט יתבסס על תקדימים,
עקרונות חוקיים וההשלכות של הפסיקה על התפתחות עתידית של החוק.
גישתית :שופטים מחליטים מתוך התבססות על פוליטיקה ואידיאולוגיה (בארה"ב ידוע איך כל שופט
הצביע ואפשר לקשר אותו לגישה אידיאולוגית או פוליטית ולקשר את זה לרקע שלו).
אסטרטגית :שופטים מחליטים מתוך רגישות לתגובות של מוסדות ושחקנים פוליטיים אחרים .המטרה
היא לשמר את המעמד ,האוטונומיה וההשפעה של בית המשפט ולכן מודל זה גורס ששופטים ישקלו
בכובד ראש החלטות שנויות במחלוקת ,כאלה שיתעלמו מהם או אפילו שינויים או שינוי שינויים חוקתיים.
מערכות חוקיות (עמ' )121
משפט מקובל :החלטות שיפוטיות בנושאים שאינם מטופלים ישירות בחוקים ,מבוססים על תקדימים
שנוצרו בהחלטות על מקרים ספציפיים .השופטים מהווים סמכות נפרדת ולוקחים חלק במשילות ,אם כי
לא בממשלה ,של החברה .מעודד פלורליזם.
חוק סטטוטורי :חוק שנחקק על ידי המחוקק.
משפט אזרחי :החלטות שיפוטיות המבוססות על קוד חוקי כתוב ששואף להעניק מסגרת אחת כוללת
להתנהלות הציבורית .השופט מזהה את העובדות במשפט (ולא חבר מושבעים) ומיישם את החלק
הרלוונטי בקוד החוקי .לשופטים תפקיד יותר אדמיניסטרטיבי .בסופו של יום השופטים כן צריכים לשפוט
גם כשיש פערים בחוק (משפט של מקרה – )case lawאך למרות שזה מדלל את משמעות המשפט
האזרחי זה לא מוחק אותה לגמרי.
חוק דתי :לוקח חלק בניהול של חברות רבות (יהדות ,בודהיזם ,קתוליות).
חוק השריעה :מערכת החוק האיסלאמית – מבוססת על הקוראן ועל דבריו ופעולותיו של מוחמד –
המתפקדת לצד החוק המערבי ברוב המדינות האיסלאמיות.
על פי השריעה האדם מחוייב לא רק כלפי המערכת החוקית אלא כלפי אללה וכלפי המוסלמים כולם.
החוק לא מציין רק מה אסור אלא גם מה לא מקובל ,מה מומלץ ומה מתחייב.
חוקות ובתי משפט במדינות אוטוריטריות (עמ' )123
חוקות ובתי משפט חלשים במדינות אוטוריטריות ועוצמה ,ולא החוק ,היא ששולטת .בתי משפט לעיתים מקבלים
סמכות רק במעבר למשטר דמוקרטי ,כשהאליטות מנסות לכסת"ח את עצמן.
יש שתי אסטרטגיות להגבלת הסמכות השיפוטית :השפעה על השופטים (דרך גיוס ,הכשרה ,קידום ואפילו
פיטורים או רצח) ,עקיפת מערכת המשפט (על ידי הכרזה על מצב חירום) או שימוש בבתי משפט תלויים (למשל,
בתי משפט צבאיים סודיים) בעוד בתי משפט רגילים ממשיכים להוות פאסאדה של התנהלות חוקית.
אם כן ,לא מפתיע שלמדינות אוטוריטריות יש היסטוריה מפוקפקת בתחום זכויות אדם.
פרק :8מחוקקים
סקירה כללית (עמ' )128
רשות מחוקקת :גוף ייצוגי רב-חברים שבוחן סוגיות ציבוריות ומקבל ,מתקן או דוחה הצעות למדיניות ולחוקים
חדשים .סמל לייצוג פופולרי ,הבנה של הרשות המחוקקת היא מרכזית לגישה המוסדית .לא מקבלת החלטות
משמעותיות ולרוב אפילו לא יוזמת חקיקה.
תפקידים (עמ' )128
יש שישה תפקידים לכל רשות מחוקקת ,אך המאזן בין התפקידים השונים משתנה מרשות לרשות.
ייצוג :אפשר להבין ייצוג בארבע מובנים (על פי פיטקין): .1
פורמלי – בוחן את החוקים וההסכמים לייצוגיות ,כיצד מגיעים הנציגים לתפקידם ,איך הם אוכפים את א.
החלטותיהם ,איך הם מגיבים לבוחריהם ,כיצד בוחריהם יכולים לדרוש מהם דין וחשבון.
סמלי – כיצד הנציגים נתפסים על ידי בוחריהם? לדוגמה – האם הם נתפסים כמסוגלים וכדואגים ב.
לצרכי בוחריהם או שהם נתפסים כחד-צדדיים ( ,)partisanמונעים על ידי אינטרסים ספציפיים או לא
נגישים.
תיאורי – הרשות המחוקקת צריכה להיות מיני-העתק של החברה .כלומר ,באותו יחס של ג.
נשים-גברים ,עניים-עשירים ,סטרייטים-הומואים וכו' .אך עד איזו רמה? ועם הייצוג של החלק הטוב
של החברה צריך להגיע גם ייצוג של החלק הרע ,המושחת ,הבור וחסר היכולת.
ממשי (תוכני) – כיצד הנציגים מגיבים לצרכי בוחריהם? זה נדמה בסיסי ,אבל הנחת יסוד כאן היא ד.
שלבוחרים יש צרכים פוליטיים מפותחים ומוגדרים ומבינים את כל האפשרויות שלהם .לציבור בוחרים
יכולים להיות גם צרכים שונים.
אופציה נוספת -
ייצוג קולקטיבי – הרעיון שנציגים צריכים לייצג את כלל הבוחרים ולא רק את הבוחרים שלהם. ה.
למרות כל זה ,ייצוג פועל בפרקטיקה דרך מפלגות ונציגים ,החייבים את בחירתם למפלגה ,מצביעים
בהתאם לקוויה .בוחרים גם מעריכים נציגים על פי השיוך המפלגתי שלהם.
דיון :הרשות המחוקקת כגוף מתדיין הבוחן נושאים ציבוריים בעלי חשיבות לאומית .יש הבדל בין סוגים .2
שונים של רשויות מחוקקות:
רשות מחוקקת דיונית :דיון הוא המרכז ,דרכו מתייחסים לנושאים מרכזיים ומפלגות זוכות או מפסידות.
למשל ,בבית הנבחרים הבריטי ( )house of commonsמתקיימים דיונים שהחשיבות שלהן היא פחות
בהצבעה בסוף ויותר בסנטימנט המוצג (מעין קמפיין בחירות מתמשך).
מליאה :איסוף של כלל הרשות המחוקקת ,בניגוד לפגישות של ועדות.
רשות מחוקקת מבוססת ועדות :רוב העבודה מתבצעת בוועדות ,בהן חבריה הופכים הצעות חוק
לחוקים ,עורכים שימועים ומבקרים את הרשות המבצעת .הדיון פחות תיאטרלי והמטרה הפרקטית היא
לבחון את הצעות הממשלה ולבקר אותה .פחות דרמטי אבל יותר בונה.
חקיקה :תהליך דיוני במובהק הכולל מספר קריאות (דיונים) .3
כשהצעת החוק נעה הלוך ושוב בין הוועדה למליאה .כאשר יש שני
בתי נבחרים יש צורך לאחד בין הגרסאות שהתקבלו בשני הבתים.
בפרלמנטים הנשלטים-מפלגתית תפקיד החקיקה של הרשות
המחוקקת הוא זניח – הצעות החוק לרוב מעוצבות על ידי
הרשות המבצעת ומועברת ברשות המחוקקת ללא התנגדות
(אולי תוך מילוי חורים ששרים בחופזתם לא מילאו).
ברשויות מחוקקות מבוססת ועדות לרשות המחוקקת יש
תפקיד יותר פוזיטיבי בשילוב של ממשלות קואליציוניות ,ועדות
חזקות ומחויבות לסיפוק כל הצדדים.
במערכות נשיאותיות לרשויות המחוקקות יש את האוטונומיה
הרבה ביותר ורק חבריהן יכולים להעלות הצעות חוק .הפרדה
זו של רשויות ושל בעלי תפקידים בממשל נשיאותי מגבילה
את הכוח של הרשות המבצעת על הרשות המחוקקת ,הפרדה
מוסדית שמחוזרת לעיתים על ידי ממשל מחולק (הנשיא מגיע
ממפלגה אחת והרוב בפרלמנט מגיע ממפלגה אחרת).
רשויות מחוקקות בעלות שני בתי נבחרים נתקלות בבעיה
כאשר בית אחד משנה משהו בהצעת חוק שעברה בבית
השני .במקרים מסוימים ,כאשר לבית התחתון יש יותר כוח
הוא יכול לדחות את השינויים של הבית העליון .במקרים
אחרים תתקיים הצבעה של שני הבתים יחדיו ,כאשר לבית
התחתון הגדול יותר יש יותר השפעה מן הסתם .במקרים
אחרים עוד יותר תתאסף ועדה של מספר שווה של מחוקקים
מכל בית כדי לבנות הצעה מוסכמת על שני הצדדים .איטליה
בוחרת לאפשר להצעות החוק לנוע הלוך ושוב עד ששני
הבתים מגיעים להסכמה (אם בכלל).
אישרור הוצאות :תפקיד סמלי לרוב – התקציב מגיע לפרלמנט .4
לאישור פשרות שהתקבלו בין מחלקות הממשלה השונות.
יוצאת דופן בולטת לכלל זה היא ארה"ב בה הקונגרס חייב
לאשר ולהקצות כל תקציב באופן מיוחד.
יצירת ממשלות :לרשות המחוקקת יש תפקיד משמעותי ביכולתה .5
של הרשות המבצעת למשול.
במערכת נשיאותית בה הנשיא נבחר בנפרד מהפרלמנט ,הוא
אינו תלוי בפרלמנט על מנת לפעול אך תמיכה פרלמנטרית
מאפשרת מנהיגות יעילה ופרלמנט אופוציזיוני יערים מגבלות
על הרשות המבצעת.
במערכת פרלמנטרית לעומת זאת ,הממשלה תלויה לחלוטין
ברשות המחוקקת ואינו יכולה לעלות לשלטון או להמשיך
לשלוט ללא רוב תומך (או מיעוט שאפשר לעבוד איתו) .חוזקה של המפלגה השולטת או של הקואליציה
ברשות המחוקקת משפיעה על יציבותה של הממשלה.
פיקוח (או ביקורת) :תפקיד שחשיבותו עולה בעשורים האחרונים ,אולי כדי לפצות על חוסר המשמעות .6
של תפקידים אחרים של הרשות המחוקקת (דיון ,אישרור הוצאות).
פיקוח יכול להיעשות במספר דרכים:
שאלות – כלפי מנהיגים ושרים .בעלי חשיבות משתנה במדינות שונות. o
שאילתות – צורה של הבעת אמון (או אי-אמון ,אני מניחה) ,שאלה מהותית הדורשת מענה מיידי o
שלאחריו מתקיים דיון קצר ולרוב הצבעה על קבלת המענה של הממשלה.
דיון חירום – צורה בעלת פרופיל גבוה יותר של דרישת תשובה מהרשות המבצעת .לרוב מאושר o
על ידי מספר מסוים של חברי פרלמנט יחד עם דובר הפרלמנט .לרוב מסתיים בניצחון הממשלה.
החשיבות היא בדיון עצמו ובעצם קיומו – יוצר פרסום ומחייב מענה מחושב של הממשלה.
הצעת אמון :הצבעה ברשות המחוקקת בשאלת האמון ביכולת הממשלה לשלוט .אם הממשלה מפסידה,
ההצעהיו לרוב מחייבת את התפטרותה של הממשלה .הצעת צנזורה – הבעת אי אמון בשר מסוים.
יש נושאים ,המוגדרים כנוגעים בשאלת האמון בממשלה ,בהם תבוסת הממשלה מחייבת גם היא את
התפטרות הממשלה .יש מדינות בהן לא מוגדים נושאים כאלה ואי אפשר להגיש הצעות אי אמון ,אבל
מצופה כי כישלון בנושאים מהותיים (כמו העברת תקציב) יביא להתפטרות הממשלה.
מבנה (עמ' )133
בתים:
חד ביתי או דו-ביתי :מונחים המתייחסים למספר בתי הנבחרים ברשות מחוקקת.
ברוב המדינות בית נבחרים אחד מספיק לייצג את האינטרסים של החברה .מסיבות היסטוריות ,פוליטיות
או של צורך פרקטי ,יש מדינות בהן יש שני בתי נבחרים ברשות המחוקקת.
במקרה הדו-ביתי ,בית אחד נחשב הראשון (או התחתון) והוא גדול יותר ועוצמתי יותר מהאחר ,שנחשב
השני (או העליון) .הבית התחתון הוא תמיד היוזם של הצעות חוק כאשר הבית העליון מספק חוות דעת
שנייה .לבית התחתון יש את האחריות המלאה על נושאים תקציביים.
ההבדל בין חד-ביתי ודו-ביתי נובע מתפיסות מנוגדות של דמוקרטיה .בתפיסה החד-ביתית יש רציונל
רובני ,האסיפה מתבססת על בחירה ישירה עממית ומשקפת את הרצון הכללי .בית הנבחרים היחיד גם
נושא ישירות באחריות (הוא אחריותיותי יותר) ,חסכני יותר והחלטי יותר.
התפיסה הדו-ביתית מדגישה את האלמנט הליברלי של דמוקרטיה ואת שני הבתים כאיזונים ובלמים אלו
של אלו .הדיון מעמיק יותר כי בבית העליון לרוב תקופת הכהונה ארוכה יותר ,הוא יותר קוליגיאלי כי הוא
קטן יותר והוא יכול להגן על פרטים ועל קבוצות מפני עריצות הרוב של הבית התחתון .מבנה זה נפוץ
בפדרציות ,בהן הבית העליון מייצג את המדינות החברות .הבית העליון יכול גם להקל על עבודת הבית
התחתון כסקירה נוספת של הצעות חוק ושל תיקונים חוקתיים .מעין מועצת זקנים.
יחסי הכוחות בין שני הבתים:
דו-ביתיות חלשה :קורה כשהבית התחתון דומיננטי על העליון ומספק את הפוקוס העיקרי לאחריותיות
הממשלה .אופייני לממשלות פרלמנטריות בהן הממשלה זקוקה לתמיכת בית הנבחרים ,ולמען הפשטות
בית אחד מקבל את הבכורה.
דו-ביתיות חזקה :כאשר שני בתי הנבחרים מאוזנים יחסית ,כמו בפדרציות עם ממשל נשיאותי .הנשיא
אינו תלוי בפרלמנט ולכן אין צורך לרכז את אחריותיותו כלפי בית נבחרים אחד.
בחירת הבית העליון :אין המון טעם בשני בתים אלא אם כן הם מייצגים את הציבור בדרכים שונות .דרך
אחת לוודא זאת היא באמצעות דרך בחירה שונה לבית העליון:
בחירה ישירה :עדיין יש ניגוד לבית התחתון ,בדרך כלל על ידי תקופות כהונה ארוכות יותר (5-6 א.
שנים) .לרוב הבחירות לבית העליון גם הדרגתיות – בארה"ב כל שנתיים בוחרים שליש מהבית
העליון .בנוסף ,מבנה פדרלי תורם להבדל בין שני הבתים כאשר הבית העליון מייצג מדינות (מספר
מושבים קבוע לכל מדינה ,מדינות קטנות זוכות לאותו ייצוג של מדינות גדולות).
בחירה לא-ישירה :על ידי קולג' אלקטורלי. ב.
מינוי :בקנדה ,כל חברי הסנאט ממונים על ידי המושל העליון (חיקוי של המלוכה הבריטית) בהמלצת ג.
ראש הממשלה .זה נדמה מאוד לא דמוקרטי אבל ראשי הממשלות הקנדיים רגישים לשיקולים
אזוריים וממנים גם נציגים עצמאיים ואופוזיציוניים .בכל מקרה הסנאט הקנדי בדרך כלל לא מתנגד
לרצון הבית התחתון.
וועדות :קבוצה קטנה של מחוקקים ,נועדו לעזור להתמודד עם העומס של העבודה ברשות המחוקקת
ועם כמות הפרטים.
ועדות עומדות – קבועות ,מתמחות בתחום מדיניות מסוים (תקציב ,ענייני חוץ ,חינוך ,בריאות וכו'). א.
מספקות בחינה מדוקדקת של הצעות החוק בתחומן.
ועדות נבחרות :מנטרות את פעילות הרשות המבצעת או מוקמות זמנית כדי לעסוק בעניינים בעל ב.
חשיבות ציבורית.
ועדות מתכנסות :מיועדות לפתור מחלוקות בין שני בתי הנבחרים. ג.
חברי הוועדות נבחרים בפרופורציה לחוזקה של המפלגה באופן כללי .בהתנהלות היומיומית להבדלים
המפלגתיים יש חשיבות מועטה .חברי הוועדה מייחסים חשיבות גם לקבוצות התומכות ברשות המחוקקת
(כגון תורמים) אך אין אוטונומיה מוחלטת בפעילות הוועדות ועדיין יש חשיבות לראש המפלגה.
ברשויות מחוקקות הנשלטות על ידי מפלגות לוועדות יש פחות השפעה והן פעמים רבות העתקים של
המאבקים של בית הנבחרים עצמו .אולם ,הוועדות שעוקבות אחרי מחלקות הרשות המבצעת יכולות
לעורר עניין ציבורי רב.
זה תהליך חקיקה מאוד דיוני.
חברי הרשות המחוקקת (עמ' )139
ההתפתחות החשובה ביותר בדמוקרטיות ליברליות הייתה עלייתם של הפוליטיקאים המקצועיים ,המכוונים
לקריירה פוליטית .עלייתם של פוליטיקאים מקצועיים הולידה את שאלת הולדתו של מעמד חדש ,בעל אינטרסים
ייחודיים .יש יתרונות לפוליטיקאים מקצועיים – מקצועיות ומחויבות ,אך קיומו של מעמד פוליטי מאיים על הייצוגיות
בדמוקרטיה ומעלה חשש מפני הפיכתה לאוליגרכיה (שלטון מעטים).
מעמד פוליטי :קבוצה של פוליטיקאים מקצועיים בעלי אינטרסים משותפים שהם יכולים לפעול בעדם.
כבכל מעמד ,הפוליטיקאים המקצועיים מונעים מאנשים חדשים להצטרף לפוליטיקה בעיקר באמצעות משאבים
אליהם יש להם גישה (כמו דיוור חינם ,תקציב לכל ח"כ וכו') .פוליטיקה כמקצוע מרמזת לא רק על תפיסה של
ייצוגיות אלא גם על תפיסה פוליטית המנוגדת לתפיסה האתונאית – יש דגש על אליטיזם ,הכשרה ,ידע ,ניסיון
ויכולת.
יש ניגוד בין היזם הפוליטי האמריקאי ובין הקרייריסטים במדינות אחרות המבוססות על שלטון מפלגתי .בארה"ב
חבר הקונגרס צריך לטפח את דימויו הציבורי ולגייס תורמים על מנת לנצח במירוץ נגד חברי מפלגתו .במדינות
אחרות יש פחות מקום לפעולה עצמאית מה שיוצר מחוקקים נאמני-מפלגה יותר מ'יזמים פוליטיים'.
עליית הפוליטיקאי המקצועי הובילה גם ליצירת שושלות פוליטיות (ילדים שהולכים בעקבותיהם של הוריהם) .מצד
אחד ,זה יכול להיות תמים כמו שושלת רפואית .מצד שני ,זה יכול להוביל לקאסטות פוליטיות (בהמשך למעמד
הפוליטי החדש).
הגבלות כהונה :חוקים המגבילים פוליטיקאים נבחרים למספר מקסימלי של תקופות כהונה ,או האוסרים בחירה
מחדש ללא הפסקה באמצע .אופייני לדמוקרטיות נשיאותיות ,אך הרשויות המחוקקות לא תמיד מוגבלות .השאלה
נוגעת ברצון לעודד מקצועיות ולאפשר התפתחות של ניסיון והתמחות אל מול החשש מפני יהירות ,אפטיות
והתנוונות .יש יותר התחדשות במערכות המבוססות על בחירה יחסית ( )proportional representationביחס
למערכות המבוססות על בחירה רובנית.
בעד הגבלות כהונה :מונע יצירת מעמד פוליטי ושחיתות ,מונע איבוד קשר עם הבוחרים ,פרספקטיבות חדשות,
מאזן צבירת כוח.
נגד הגבלות כהונה :יכול למנוע המשך כהונה של המחוקקים המצוינים ביותר ,קשה יותר למחוקקים ליצור קשרים
ארוכי טווח עם בוחריהם ,מונע את היתרונות של הניסיון הנצבר ,המחוקקים לא יכולים לתכנן לטווח הארוך ,אפשר
ליצור התחדשות על ידי השוואת המשאבים של מתמודדים חדשים ולא צריך לסלק לשם כך מחוקקים מוכשרים על
ידי הגבלת כהונתם.
מחוקקים במדינות אוטוריטריות (עמ' )141
לרוב מתפקדים כמוסדות צללים .עוסקים בהעלאת תרעומות ,קידום אינטרסים של בוחרים והתעשרות .לא
מסכנים את הממשל כי לא עוסקים בבעיות מהותיות .יש משטרים אוטוריטריים שמשתמשים ברשות המחוקקת
ככלי לתיאום ,חיזוק או החלשת האופוזיציה.
הערך של רשויות מחוקקות במשטרים אוטוריטריים:
עלה תאנה המספק לגיטימציה. .1
הרשות המחוקקות ככלי לשילוב מתנגדים מתונים המספקת פורום להתדיינות בנושאים שלא מאיימים על .2
אינטרסים מהותיים של השלטון.
העלאת תרעומות וקידום אינטרסים של בוחרים יוצרים אינטגרציה בין המרכז לפריפריה ובין המדינה .3
לחברה.
מאגר של אנשים אופציונליים לצירוף לשורות האליטה. .4
בדיקטטורות – פלטפורמה להעלאת דרישות עממיות ולהתפשרות שלטונית מבלי שהשלטון יראה כנכנע .5
לרצון הפופולרי.
התפקיד העיקרי של רשויות מחוקקות במשטרים אלה הוא הטמעה – המשטר לא מאותגר על ידי החברה ,אך
הוא יכול להיות מאותגר מתוך האליטות עצמן .הרשות המחוקקת משמשת להקל ולהחליק אי-הסכמות ,בניגוד
לרשות מחוקקת במדינה דמוקרטית שתפקידה הוא לייצג ולשקף את אי-ההסכמות בחברה.
במשטרים היברידיים לרשות המחוקקת יכול להיות כוח בנושאים שאינם מהותיים למשטר .משטרים אלה
מתנגדים לתפקידה של הרשות המחוקקת לפקח על הממשלה ורואים את עצמם כאחראיים באופן ישיר כלפי העם
ולא כלפי המוסד המושחת והמפולג .בנוסף ,משטרים היברידיים מתקיימים במדינות עניות או חדשות ולכן אין
התפתחות של מחוקקים מקצועיים ושל חברות יציבה בפרלמנט או של מערכת וועדות מפותחת.
פרק :9רשות מבצעת
סקירה כללית (עמ' )146
הרשות המבצעת הפוליטית היא ליבת הממשלה ומכילה את המנהיגים הפוליטיים שיוצרים את הרמה העליונה של
המנהל (נשיא ,ר"מ ,שרים ,קבינט) .הגישה המוסדית רואה ברשות המבצעת את הכוח האנרגטי ,המתעדף ,מניע,
מגבש תמיכה ,מגיב לבעיות ,פותר משברים ,מקבל החלטות ומפקח על ביצוען .אפשר לשלוט בלי רשות שופטת
או מחוקקת ,אך לא בלי רשות מבצעת.
חשוב להבדיל בין הרשות המבצעת הפוליטית (שקובעת מדיניות) ובין הבירוקרטיה (שמצבעת את המדיניות).
הדרג המדיני (קרי ,הרשות המבצעת הפוליטית) הוא הנושא באחריות.
ראש מדינה :המנהיג ( )figureheadשל מדינה ,נבחר או ממונה או במקרה של מונרכים – יורש את התפקיד.
התפקיד הוא א-פוליטי ויש לו המון מעט כוח אמיתי.
ראש ממשלה :המנהיג הנבחר של ממשלה ,מגיע לתפקיד בתמיכת הבוחרים הוא מזדהים עם מפלגתו ומצעה.
דמוקרטיות ליברליות הצליחו בתפקיד העדין והקשה של השמת מגבלות חוקתיות ואלקטוריאליות על הרשות
המבצעת.
רשויות מבצעות נשיאותיות (עמ' )148
יש נשיאים רבים (טקסיים או דיקטטורים) ולכן קיומו של נשיא אינו מצביע על קיומה של ממשלה נשיאותית.
ממשלה נשיאותית :הסדר בו העוצמה מחולקת בין הנשיא ובין הרשות המחוקקת .ההפרדה מושגת על ידי קיום
בחירות נפרדות ועל ידי הישרדות נפרדת – הנשיא אינו יכול לפזר את הרשות המחוקקת והרשות המחוקקת אינה
יכולה להסיר את הנשיא מתפקידו אלא על ידי הדחה.
זו צורה של שלטון חוקתי בה מנהיג יחיד מושל (דרך רשת גדולה של אנשים ומוסדות) באמצעות הסמכות
הנשאבת מבחירות עממיות .הנשיא הוא לרוב גם ראש המדינה הטקסי.
יתרונות :תקופת כהונה קבועה ואין חשש לנפילת הממשלה (כמו שקורה בממשלות פרלמנטריות) ,כדי לנצח
לנשיא יש צורך בתמיכה רחבה ,נמצא מעל הפוליטיקה הקטנה המקומית שהרשות המחוקקת נוטה להתעסק בה,
סמל לאחדות לאומית כלפי פנים וכלפי חוץ ,הממשלה מוגבלת וזה מגן על חירויות.
חסרונות :רק צד אחד מנצח ,יכול להתפתח מבוי סתום כשהנשיא והרשות המחוקקת לא מסכימים ,אין מנהיג
אופוזיציה מובהק .לנשיא יש כוח רב יותר והוא יכול לנצלו לרעה ,ממשלות נשיאותיות הן בעלות נטייה חזקה יותר
להתפרק (מאשר ממשלות פרלמנטריות).
הפרדת רשויות :הסדר בו הרשות המחוקקת והרשות המבצעת מקבלות כל אחת סט מובחן ומשלים של עוצמה
כך שאף אחת לא יכולה לשלוט לבדה ובאופן אידיאלי הן ישלטו יחד .מחוזק על ידי הפרדת כוח האדם (מחוקק לא
יכול להיות שר ולהיפך) .שיטות בחירה מנוגדות יוצרות הבדל טבעי באינטרסים – המחוקק תלוי בבוחרים
המקומיים שלו בעוד הנשיא תלוי בבוחרים של כלל האומה בדרך כלל .אי לכך ,משרד הנשיא מבזר סמכויות.
המערכת כופה צורך במו"מ בין שתי הרשויות וכך משמרת את ניצחון ההתדיינות על פני הדיקטטורה.
יש הפרדה מעשית בין הכוחות גם במערכות פרלמנטריות ,במובן שלכל רשות יש תפקידים מובחנים ,אולם אין
הפרדה בכוח האדם והישרדות הרשות המבצעת תלויה בשמירה על אמון הרשות המחוקקת.
מעבר לתפקיד הנשיא כמפקח על ביצוע החוקים יש לו גם חובות מפורשות (המפקד העליון ,למשל) שהתפרשו
במשך הזמן ככוח נוסף ,שגם הוא לעיתים נחלק עם הרשות המחוקקת (למשל ,בארה"ב הנשיא הוא המפקד
העליון של הצבא אבל רק לקונגרס יש את היכולת להכריז על מלחמה) .המונח "הפרדת כוחות" (separation of
) powersהוא לא מדויק בהקשר הזה ,כי שתי הרשויות חולקות כוח .המונח המדויק הוא הפרדת מוסדות
1
(רשויות).
יש פרדוקס בתפקיד הנשיא האמריקאי – תפקיד מושל חלש יחד עם כל-יכולות ,שמתבטא ברשתות התמיכה
(מידע וייעוץ) של הנשיא (ביחס לאלו של ר"מ) .אלה כוללות את משרד הבית הלבן ,את מועצת הביטחון הלאומי
ואת המשרד לניהול ותקצוב שמהווים את מה שלעיתים נקרא 'הנשיאות המוסדית' (אולי אפשר לתרגם את זה
למוסד הנשיאות ,לא בטוחה) .לעומת זאת ,בממשל נשיאותי חסר קבינט.
קבינט :גוף המאגד את ראשי המחלקות הגדולות בממשלה .יותר חשוב בממשל פרלמנטרי.
רשויות מבצעות פרלמנטריות (עמ' )150
ממשלה פרלמנטרית :הסדר בו הרשות המבצעת מוקמת מתוך הרשות המחוקקת (לרוב בצורת קואליציה).
הרשות המבצעת נותרת אחריותיות כלפי הרשות המחוקקת ועליה להתפטר אם היא מאבדת את אמון הרשות
המחוקקת.
יש שני סוגים של ממשלים חצי-נשיאותיים .נשיאותי-פרלמנטרי – בו ראש הממשלה והקבינט נושאים באחריות
כלפי הנשיא וכלפי הרשות המחוקקת ושניהם יכולים להדיח אותו .נשיאותי-ממשלתי – ראש הממשלה מחוייב רק
כלפי הרשות המחוקקת ,למרות שהנשיא הוא זה שממנה אותו על פי חוקי הפורמט של ממשל חצי-נשיאותי .זה
מחליש את כוחו של הנשיא.
רשויות מבצעות במדינות אוטוריטריות (עמ' )158
מנהיגים אוטוריטריים יכולים להפעיל יותר עוצמה ,אך יש להם גם יותר סיכונים אישיים מאשר למנהיגים
דמוקרטים .מאפיין של רשויות מבצעות אוטוריטריות הוא ממשל נשיאותי ,אם כי המשמעויות של כך שונות
מבדמוקרטיה ליברלית .הנשיא האוטוריטרי משתמש בכוחו שנובע מבחירה ישירה של העם על מנת להצל על
מוסדות מתחרים (הרשויות המחוקקת והשופטת).
הנהגה אישית ( :)personal ruleהסדר בו הסמכות מבוססת פחות על מוסדות ויותר על קשרים אישיים ולעיתים
מושחתים בין מנהיגים ופטרונים ,מכרים ,קליינטים ותומכים .הנהגה אישית יכולה להיות יציבה אך היא פגיעה עקב
הסתמכותה על אנשים ולא על מוסדות.
התוצאה של הנהגה אישית היא מאבקי ירושה ,דגש חסר על מדיניות ומשילות גרועה .פוליטיקה יותר חשובה
ממדיניות לעיתים .המחיר של הפסד הוא גבוה ,פוליטיקה היא עניין של חיים ומוות ודיקטטור מודח צפוי לגורל רע.
לכן יש נטייה לסגנון משילה אכזרי.
הנהגה אישית היא לא בהכרח אבסולוטית ולמרות שאין אחריותיות במובן החוקתי יש שחקנים פוליטיים אחרים
שיכולים להגביל את המנהיג .המנהיג צריך לחלק את היתרונות של השלטון לאויביו אך לשמור שלא יצברו כוח רב
מידי.
פרק :10בירוקרטיות
סקירה כללית (עמ' )163
בירוקרטיה :ליטרלית ,שלטון על ידי פקידים ( .)officialsמתאר ארגונים המעסיקים פקידים ממונים ציבוריים
המהווים את האדמיניסטרציה הציבורית .מייעצת לפוליטיקאים לפני החלטה על מדיניות ומיישמת את המדיניות
שהתקבלה.
:Red tapeדימוי קלאסי של בירוקרטיות אחוזות פרוצדורות וחוקים .נובע ממנהג של מדינות אירופאית מהמאה ה-
16לקשור מסמכים מנהליים בסרט אדום .הפחתת הסחבת היא הבטחת בחירות נפוצה.
שני מרכיבי מפתח בהבנת בירוקרטיות מודרניות ,לפחות במדינות עשירות ,הן ההפרטה של שירותים ציבוריים
רבים והמעבר לקבלת מידע ושירותים דרך האינטרנט.
אבולוציה (עמ' )163
מריטוקרטיה :מערכת בה התקדמות בקריירה והנהגה מבוססים על כישרון ,יכולת והישגים .התקיימה בסין.
באירופה לרוב הנהלת המדינה התנהלה על ידי פקידי המלך ומאפיינים כמו שכר קבוע וגיוס פתוח נועדו לשנות
מצב זה של העסקה ציבורית כשירות פרטי למונרך.
הבירוקרטיה היתה חידוש ענק במאה ה 19-המאוחרת ובמאה ה 20-ולקחה חלק משמעותי בהתפתחות המדינה
המודרנית.
המודל של וובר לבירוקרטיות
וובר ראה בירוקרטיות
כמקצועיות ומשפטיות ולא
כניהוליות ועסקיות .בארה"ב
הפילוסופיה היתה של ממשל
על ידי כל אדם .כלומר ,כל אחד
יכול לשרת בכמעט כל תפקיד
ציבורי .זאת בניגוד לגישה של
שירות מקצועי ,שנתפסה
אליטיסטית ואנטי-דמוקרטית.
במבט השוואתי חשוב לבחון את גודל הבירוקרטיה (מדד לגודל הממשלה ולכמות השירותים שהיא מספקת) ואת
האיזון בין הרמה המדינית לרמה התת-מדינית (מדד לריכוזיות).
ארגון (עמ' )166
מחלקות (משרדי ממשלה) :יחידה מנהלית שהשליטה הניהולית עליה נמצאת בידי מזכיר או שר .בדרך
כלל מובנית כהיררכיה רשמית ,מתוקף חוק ,ובעלת מעמד קבינטי (כלומר ,המזכיר או השר משתתפים
בקבינט).
במדינות שונות יש משרדי ממשלה שונים ובכל מדינה המשרדים מאורגנים באופן שונה ולעיתים
מפוצלים ,מאוחדים ומשנים את שמותיהם .ההתווספות של משרדים משקפת את השינויים ההיסטוריים
כך שהמשרדים הוותיקים ביותר הם אלו הממלאים את הפונקציות הבסיסיות ביותר (חוץ ,אוצר ,משפט
וביטחון).
בתיאוריה ,המזכיר מכוון ומנכ"ל המשרד (הבירוקרט) מבצע ,אך הפרקטיקה לעיתים שונה משום
שלבירוקרט יש יתרונות (קשרים ,ידע ,ניסיון וכו') .שני גורמים תורמים לשליטה פוליטית במשרד
ולאפשרות של המזכיר לכוון כרצונו .האחד ,מינויים אישיים של המזכיר (נפוץ ומוכר) .השני ,צוות יועצים
אישי שאינו חלק מהמשרד הרשמי.
חטיבות :יחידת הפעלה של מחלקה ,אחראית כלפי המזכיר אך לרוב בעלת עצמאות משמעותית .ידועות
גם כלשכות (או מחלקות במדינות בהן המחלקות נקראות משרדים).
במדינות מסוימות החטיבות הן אוטונומיות .כך למשל בארה"ב ,מה שמקשה על הכוונה של הנשיא (וגם
של מזכיר המחלקה).
גופים ממשלתיים א-מחלקתיים :פועלים בדרגת ריחוק אחת או יותר מהממשלה ,מה שמאפשר גמישות
ניהולית ועצמאות פוליטית .מקשה על השמירה על תפקוד קוהרנטי של הממשלה .כוללים גופים בבעלות
ממשלתית (דואר) ,גופים המספקים שירותים ציבוריים ,גופים מייעצים ורגולטורים .גופים אלה נוצרו
ומתוקצבים על ידי הממשלה אך חופשיים ממנה ביומיום.
הרציונל :גמישות וזולות ,הכרה במקצועיות ובאוטונומיה של הצוות ,כפיתרון לטווח קצר בעקבות הפעלת
לחץ ,לאפשר למחלקות להתמקד בעיצוב מדיניות ,למנוע התערבות פוליטית על בסיס יומיומי.
סוכנות הסדרה (רגלטור) :גוף ממשלתי עצמאי שנוצר במטרה ליצור וליישם סטנדרטים בתחום פעילות
מסוים (מונופול טבעי כמו מים וחשמל ,בחירות ,מזון וכו') .הרעיון הוא שהסוכנות תפעל בצורה טכנית ולא
פוליטית .זה מעיד על התחזקות של תפקיד המדינה...
מיקור חוץ :הפרקטיקה של העסקת חברות פרטיות לסיפוק שירותים שבעבר היו בשליטת הבירוקרטיה הציבורית.
הולך וגדל.
גיוס (עמ' )171
גיוס מאוחד :גישה המבוססת על גיוס עובדים לשירות הציבורי ככלל ,לא לתפקיד מסוים ,במסגרתה עבודה
מנהלית נתפסת כמצריכה אינטליגנציה והשכלה יותר מאשר ידע טכני.
גיוס מחלקתי :גישה המבוססת על גיוס אנשים בעלי רקע טכני למחלקה או לתפקיד מסוימים.
העדפה מתקנת ( :)affirmative actionמדיניויות שנועדו לעקוף את אפליה בעבר על ידי הדגשת הגיוס של נשים,
מיעוטים אתניים וקבוצות אחרות בתת-ייצוג בבירוקרטיה .יוצא דופן לגישת הגיוס על פי איכות (.)merit
נציב תלונות הציבור ( :)ombudsmenממונה על ידי הרשות המחוקקת לחקור טענות לכשלים מנהליים במגזר
הציבורי .יש פער באחריותיות של הבירוקרטיה ,וזה פיתרון אחד שלא מיושם מספיק (או מיושם ,אך לא טוב
מספיק).
ממשל דיגיטלי (עמ' )176
הגדרה :שימוש בידע ובאמצעי תקשורת טכנולוגיים על מנת לספק שירותים ציבוריים .מגביר את הסיכון לתקיפות
סייבר על ממשלות ומאפשר לממשלה לעקוב יותר אחרי אזרחיה .מעלה שאלות של הבדלים בין מדינות עשירות
ועניות וגם של השתתפות דיגיטלית של בעלי אמצעים וחסרי אמצעים.
יש ארבעה שלבים להתפתחות ממשל דיגיטלי :הצגת מידע אינטרנטי ,אינטראקציה (שליחת מייל ,הורדת טפסים),
ביצוע עסקה (תשלום חשבון למשל) ולבסוף ,אינטגרציה – סיפוק כל השירותים הממשלתיים מאתר אחד .קיומו
של פורטל כולל המכיל את כל המידע לגבי אזרח יכול להוביל לאקטיביות של הממשל – הוא יכול לשלוח טפסים
להוצאת רישיון נהיגה ,לשבץ בבית ספר ילדים שעברו דירה ועוד.
החששות הגדולים ביותר בנוגע לממשל דיגיטלי הם אובדן פרטיות ,שימוש לרעה במאגרי המידע ותקיפות סייבר.
ההצלחה של ממשל דיגיטלי תלויה באמון של אזרחים בממשלותיהם.
בירוקרטיות במדינות אוטוריטריות (עמ' )177
מוסדות נבחרים הם חלשים במיוחד במדינות אוטוריטריות משום שהשלטון הוא מלמעלה-למטה (ולא ההפך ,כמו
בדמוקרטיות) .אך שליטים חייבים בירוקרטיות שיישמו את רצונם .הבירוקרטיות יכולות להפוך לכוח פוליטי בעל
משמעות ,אך לרוב הן הופכות לגופים מנופחים ופוליטיים שמהווים חלק מהבעיה ולא פיתרון .לבירוקרטיות היה
תפקיד חשוב בפיתוח ובמודרניזציה הכלכליים במדינות אוטוריטריות רבות.
אוטוריטריות בירוקרטית :משטרים בהם טכנוקרטים מהבירוקרטים כופים יציבות כלכלית בתוך מסגרת
קפיטליסטית תחת ההגנה של ממשלה צבאית.
מדינה התפתחותית :מדינה בה המדינה עושה מאמצים אקטיביים ומוכוונים ליצור מודרניזציה ותיעוש
באוכלוסייה .באמצעים דמוי-אוטוריטריים מדינה יכולה לדחוף לפיתוח כלכלי שבתורו ייצור לחץ לדמוקרטיזציה .אך
מקרים בהם הבירוקרטיה מפתחת את הכלכלה הם נדירים .בדרך כלל הבירוקרטיה היא משאב לחלוקת ג'ובים.
קיבולת אדמיניסטרטיבית :היכולת של בירוקרטיה לנגוע בבעיות חברתיות דרך ניהול אפקטיבי ויישום מדיניות
ציבורית .זאת בתגובה לאינפלציה הבירוקרטית שנבעה מחלוקת הג'ובים.
קפיטליזם קרבתי ( :)crony capitalismתופעה בה פיתוח כלכלי מבוסס על קרבה בין פקידי ממשל ובין מנהיגים
עסקיים .משתקפת בפטורים ממיסים והעדפה בהעסקה ,אישורים ומענקים .נטייה של בירוקרטיות אוטוריטריות –
הן יוצרות כביכול כלכלה מתפקדת ,אבל למעשה זה קפיטליזם קרבתי.
בירוקרטיות במדינות קומוניסטיות היו דומות ,מלבד גודלן – שהיה צריך להיות עצום על מנת לשלוט על כל
האספקטים של החברה .המגזר הפרטי נעלם.
פרק :11ממשלות תת-לאומיות
סקירה כללית (עמ' )182
כל מה שמתחת לממשלה המרכזית/הלאומית נחשב תת-לאומי :מחוזות ,מדיניות ,מועצות ,עיריות וכו' .בעוד
הממשלה המרכזית עוסקת בכלל האזרחים ובענייני החוץ ,ממשלה תת-לאומית עוסקת אך ורק בענייני הפנים
המקומיים.
מערכת מאוחדת :הריבונות היא של הממשלה הלאומית וליחידות אזוריות או מקומיות אין כוח עצמאי.
מערכת פדרלית :הריבונות משותפת לשתי רמות (או יותר) של ממשלה ,כאשר לכל רמה יש כוחות ואחריות
עצמאיים.
רוב מדינות העולם הן מערכות מאוחדות ,אך המדינות בעלות המערכות הפדרליות הן מאוד גדולות .במערכות
מאוחדות רוב העיסוק הפוליטי הוא ברמה הלאומית ובה עולות רוב הנושאים המשמעותיים .במערכות פדרליות
לממשלה התת-לאומית יש יותר חשיבות מבמערכת מאוחדת ויש להן גם יותר יכולת מיקוח מול הממשלה
הלאומית.
ממשל רב-שכבתי (עמ' )182
הגדרה :מערכת אדמיניסטרטיבית בה העוצמה מחולקת ומשותפת רוחבית ואופקית בקרב רמות שונות של
ממשל ,מהעל-לאומי ועד המקומי ,תוך אינטראקציה משמעותית בין החלקים השונים .בממשל רב-שכבתי יש צורך
להתייחס לשלל השכבות ביישום מדיניות קוהרנטית בתחומים פונקציונאליים שונים (למשל ,תחבורה או חינוך).
השימוש במונח ממשל ולא ממשלה מדגים שהשכבות השונות אינן מוגבלות לבעלי התפקידים הרשמיים בלבד
אלא כולל את האינטראקציות בין המוסדות השונים ו"רשתות המדיניות" שכל שכבה יוצרת לעצמה .הרעיון כולל גם
שחקנים מהמגזר הפרטי ומהמגזר השלישי (התנדבותי) .זה דומה לפלורליזם ובדומה ,יש יתרונות וחסרונות.
מחד ,מציאת פתרונות משותפים תוך מו"מ .מאידך ,מערכת איטית ומסורבלת ולא בהכרח דמוקרטית (קבוצות
אינטרס שאינן במיינסטרים נדחקות הצידה).
מערכות מאוחדות (עמ' )184
במערכת המאוחדת לרשות המחוקקת הלאומית יש לרוב רק בית נבחרים אחד ,משום שאין צורך בייצוג של
המחוזות התת-לאומיים ,שבכל מקרה כלולים תחת השליטה הלאומית ואין להם עצמאות .למרות שנדמה
שהמערכת המאוחדת פשוטה וישירה ,בשנים האחרונות יש נטייה לביזור הממשלה הלאומית ,במגוון דרכים:
דה-קונסנטרציה :משימות של הממשל המרכזי מועברות מעובדים בעיר הבירה לאיזורים אחרים (בהם
זול יותר ,או שיש בהם אבטלה גבוהה).
האצלת סמכויות :יותר משמעותי .אחריות של הממשלה המרכזית מועברת לגופים חצי-אוטונומיים
הנושאים באחריות כלפי הממשלה המרכזית .יש הטוענים שזה פחות יעיל מגוף מרכזי אחד שנושא
באחריות קוהרנטית.
דהוולוציה (אצילה על פי גוגל טרנסלייט) – הממשלה המרכזית מעבירה סמכויות של קבלת החלטות
לממשלות התת-לאומיות ,יחד עם קצת סמכויות חקיקה .מאוד רדיקלי (לכיוון הפדרלי).
ממשלה אזורית :שכבת ביניים של ממשל במערכות מאוחדות ,מתחת לממשלה הלאומית ומעל הממשלה
המקומית או המחוזית .ההיווצרות והתרחבות ממשלות אזוריות היא טרנד בחצי המאה האחרונה .ככל שהמדינה
גדולה יותר ,כך יש יותר כוח לממשלה האזורית.
מוסדות אזוריים לרוב מוקמים על ידי המרכז ולא מתוך לחץ של האזרחים ,אך יש להם תפקיד חשוב .ההתפתחות
של מוסדות אזוריים מושפעת מאוד מהשאלה אם הם נבחרים ישירות או לא .בחירה ישירה מגדילה את הנראות
אך מוסיפה מימדים פוליטיים ומפלגתיים .הרצון בבחירה ישירה חזק במיוחד באזורים שהם מראש יחידות
תרבותיות חשובות (סקוטלנד לדוגמה).
מערכות פדרליות (עמ' )186
מערכות בהן העוצמה מחולקת בין לפחות שתי רמות ממשל ולרוב שלוש – המרכזי (פדרלי) ,האזורי (המדינות או
המחוזות) והמקומי.
פדרציה :מערכת פוליטית המיישמת פדרליזם.
אף רמת ממשל לא יכולה לבטל את הרמה האחרת וזה מה שמייחד פדרציות ממדינות מאוחדות ולא מידת
העוצמה שיש לכל רמה (במערכות מאוחדות יכולות להיות רמות ממשל תת-לאומיות חזקות דווקא) .לכל רמת
ממשל יש את האחריות שלה (לרוב מחולק לפי ענייני פנים וענייני חוץ) .לרוב ,המדינות מקבלות ייצוג בפוליטיקה
הכלל-לאומית באמצעות בית הנבחרים העליון בו יש ייצוג שווה או כמעט-שווה לכל המדינות בפדרציה.
יש שני מסלולים להיווצרות של פדרציה – האחדת כוחות של מספר מדינות (התאחדות ,כמו בארה"ב) או האצלת
כוחות של ממשל מרכזי (כדי לשמור על אחדות ,למשל בלגיה).
ווריאציות על פדרליזם:
פדרליזם א-סימטרי :התופעה בה מדינות בתוך הפדרציה בעלות רמות לא שוות של עוצמה והשפעה
עקב גודל ,עושר וסיבות אחרות (הבדלים תרבותיים למשל).
ממשלות מרכזיות גדלו בכוחן במאה העשרים בזכות זרימת המיסים (שיש בה העדפה למרכז) ,היווצרות
כלכלות לאומיות הדורשות תיאום רב יותר ומלחמות העולם והיווצרות מדינות הרווחה .מגמה זו פחתה
בשנות השמונים בעקבות הפחתות מיסים ומשברים כלכליים.
פדרליזם דו-ראשי ( :)dualרמות לאומיות ואזוריות של ממשל מתפקדות בעצמאות זו מזו ,עם אחריויות
נפרדות.
פדרליזם משתף פעולה :רמות הממשל מעורבבות וקשה לדעת תמיד של מי האחריות .אופייני לאירופה
– פועלים יחד לשמור על אחדות המדינה מתוך סולידריות וסובסידיאריות.
סובסידיאריות (שיוריות) :העיקרון שאף משימה לא צריכה להתבצע על ידי גוף גדול ומורכב אם היא
יכולה להתבצע בצורה טובה על ידי גוף קטן ופשוט יותר .כלומר ,החלטות צריכות להתקבל ברמה
הנמוכה ביותר בעוד הממשל המרכזי מעניק מנהיגות-על .חלוקת כוח ,ולא הפרדה.
קוואזי-פדרציות :מערכת ניהולית שבאופן רשמי מוגדת כמערכת מאוחדת אך יש לה מאפיינים של
פדרציות (בריטניה לאחר הקמת מועצות בסקוטלנד ,וויילס וצפון אירלנד).
קונפדרציות :צורה משוחררת יותר של פדרציה ,איחוד של מדינות בה כוח רב יותר נשאר בידי המדינות
החברות באיחוד .הממשל הלאומי משמש רק כשליח של המדינות החברות ואין לו קשר ישיר עם
האזרחים.
השוואת מערכות פדרליות ומאוחדות (עמ' )191
ממשלה מקומית (עמ' )192
ממשלה מקומית היא אוניברסלית – הרמה הנמוכה ביותר של ממשל נבחר ,שם הפוליטיקה והממשל היום-יומי
מתרחשים .לממשל מקומי יש את היתרונות של קנה מידה קטן – מייצג קהילות טבעיות ,מעניק השכלה פוליטית
ראשונית ועוד .מנגד ,ממשל מקומי לרוב קטן מידי מכדי להעניק שירות בצורה יעילה ,חסר תקציב ולכן לא יכול
להציב סדר עדיפויות משלו ונשלט על ידי אליטות .הצורך ביעילות גרם להגדלת יחידות הממשל המקומי (והקטנת
מספרן) אך אחרי כן עלה העניין במעורבות אזרחית .האיזון בין אינטימיות ויעילות הוא עדין.
פונקציות ומבנה :התפקידים של הממשלה מקומית נחלקים לשניים ,שירותים מקומים (ספריות ,השכלה ,מים וכו')
ויישום מדיניות רווחה לאומית .מאז שנות השמונים תפקידים רבים של הממשלה המקומית עברו מיקור חוץ ,אך
איכות השירותים ירדה מה שמעלה את השאלה האם יש עדיפות להענקת השירותים על ידי השירותים על ידי
הממשלה המקומית עצמה על פני חברות חיצוניות?
עיר גלובלית :עיר שיש לה תפקיד מפתח במערכת הכלכלית הגלובלית עקב הסטטוס שלה בתחומי מסחר,
כלכלה ,תקשורת או ייצור .למשל ,דובאי ,לונדון ,מוסקבה ,ניו יורק ,פאריס ,שנחאי ,טוקיו ובאדרם.
מיקור-חוץ הופך את הסמכות לגוף קטן ותיאומי שעוסק יותר במשילות ( )governanceולא בממשלה (
.)government
מצביאים ( :)warlordsמנהיגים לא-רשמיים שמשתמשים בכוח צבאי ובפטרונות כדי לשלוט על טריטוריה בתוך
מדינות חלשות בעלות ממשלות מרכזיות לא-יציבות.
פרק :12תרבות פוליטית
סקירה כללית (עמ' )201
הגדרה :סך הערכים והנורמות האינדיבידואליים ביחס לפוליטיקה ולמערכת הפוליטית ,או התרבות הקבוצתית
המעניקה משמעות משותפת לפעולה פוליטית.
למדינות יש קבוצות חברתיות שונות ולכן ייתכנו תת-תרבויות ,או אפילו רב-תרבותיות פוליטית .כמו כן ,תרבויות
אינן מוגבלות למדינות (כמו שאתניות ,דת וציוויליזציות אינן מוגבלות לגבולות המדינה).
התרבות האזרחיות (עמ' )201
לתרבות הפוליטית אין בהכרח השפעה על התוכן של הפוליטיקה (למשל ,באוסטרליה מקללים המון בשיח הפוליטי
אבל זה לא מעיד על שסע חברתי) .בדומה ,השיח הפוליטי לא מעיד בהכרח על התרבות הפוליטית .השיח
ששומעים בדרך כלל בתקשורת הוא השיח הפוליטי של האליטות ,שמנסות לרוב לשמר את מעמדן.
שלושה סוגים של תרבויות פוליטיות:
האינדיבידואליסטי – רואה בזירה הפוליטית שוק לקידום אינטרסים פרטיים .הממשלה נתפסת כיריבה .1
שראוי להגביל את התערבותה בחיים הציבוריים .פוליטיקאים יקדמו מדיניות חדשה כשיש דרישה כזו
בתקווה לזכות בהצלחה בבחירות .פטרונות מניעה פוליטיקה ועדיף להשאיר את התחום למקצוענים.
מוסרי – רואה בממשלה שירות ציבורי שנועד ליצור חברה צודקת יותר .השתתפות פוליטית נתפסת .2
כחובה ציבורית ולכן גבוהה .הפעילות הפוליטית נסובה סביב צרכי הקהילה ויש חשיבות לסוגיות בוערות
(בניגוד לגישה הקודמת).
מסורתי – מעוניינת לשמר את הסטטוס קוו .יש היררכיה במסגרתה לעסקים עשירים ולבעלי אינטרסים .3
יש תפיסה משלהם לגבי הטוב הציבורי .רק הם משתתפים פוליטית.
תרבות אזרחית :תרבות פוליטית מתונה בה רוב האנשים מקבלים את המחוייבות להשתתף בפוליטיקה ובה בעת
מכירים בסמכות המדינה ובזכותה לקבל החלטות .כוללת מאפיינים כמו ציפייה ליחס שווה ממוסדות הממשל,
חופש הדיבור ,קבלה של אופוזיציה ,שיתוף פעולה אזרחי ואמון.
המונח נולד מתוך מחקר של אלמונד וורבה על התרבות שהכי סביר שתוליד ותתחזק דמוקרטיה ליברלית .הם
מצאו שהתרבות האזרחית הכי טובה לדמוקרטיה ליברלית היא כזו המשלבת תרבות השתתפותית (שגורסת שיש
לממשלה השפעה על חיי האזרחים ושלאזרחים יש השפעה על הממשלה) יחד עם תרבות פסיבית ,המאפשרת
לממשלה גמישות מסוימת .כלומר ,האזרח האידיאלי הוא בעל הפוטנציאל להשתתף (אבל לא יושב לממשלה על
הווריד).
אמון פוליטי והון חברתי (עמ' )203
אמון פוליטי :האמונה שלמושלים יש כוונות טובות ושהם אפקטיביים בשירות האינטרסים של הנמשלים .אחת
התמות שאלמונד ו-וורבה בחנו ודוגמה לאיך שתרבות פוליטית אינה קבועה אלא משתנה.
ניכרת מגמת ירידה ,עם תנודות למעלה ולמטה (בטווח הנמוך החדש) אך האמון ברעיון הדמוקרטי עצמו לא פחת
(אלא האמון במוסדות) .יש מעבר לגישה יותר סקפטית ,אך לא כזו הפוגעת בקיומה של הדמוקרטיה הליברלית.
הון חברתי :הערך הקולקטיבי של רשתות חברתיות (בחיים האמיתיים) הנגזר מתקשורת ,עזרה ותמיכה בין חברי
הרשתות (שכנים ששמים עין על הבית שלך כשאתה נוסע לחופשה).
כמו שאמון באחרים יוצר הון חברתי ,כך אמון בממשלה יוצר הון פוליטי ומאפשר לה את הגמישות הנדרשת לפעול
באופן אפקטיבי .כך באיטליה מחוזות שונות מתנהלים מאוד שונה למרות שפורמלית הם דומים .זה נשען על
ההיסטוריה הגיאוגרפית – של ממשל עצמי שמוליד אמון פוליטי והון חברתי או של שלטון פיאודלי ודיקטטורי.
תרבות פוליטית של אליטות (עמ' )205
הגדרה :הערכים והנורמות ביחס לפוליטיקה ולמערכת הפוליטית שמחזיקים אלה הקרובים ביותר למרכזי הכוח
הפוליטי ,כולל נציגים נבחרים ,בירוקרטים ואנשי עסקים מובילים.
האליטות משפיעות המון על החברה ולעיתים משנות אותה על פי ערכיהן ותרבותן הפוליטית .השכלה היא מרכיב
משמעותי המפתח ערכים הומניים ואמון ביכולת השינוי החברתי של פוליטיקאים .בנוסף ,יש חשיבות לביטחון
העצמי של האליטה – לאמונּה בזכותה למשול .הביטחון הזה הוא חזון ,מטרה לעתיד.
ההשפעה של תרבות פוליטית של אליטות יכולה להיות טובה (אליטות בהודו שאימצו תרבות פוליטית דמוקרטית
מהבריטים והביאו לדמוקרטיזציה של הודו) או רעה (ערכים שמרניים והיררכיים ביפן שמונעים מודרניזציה של
הפוליטיקה) .חוסר ביטחון של האליטות במזרח אירופה (ביכולתן לקדם שיגשוג כלכלי) הביא לנפילתם של
משטרים.
פוסט-מטריאליזם (עמ' )206
הגדרה :סט ערכים המדגיש ביטוי עצמי ואיכות חיים על פני ערכים מטריאליסטים כגון צמיחה כלכלית וביטחון
פיזי .כוללים מחוייבות לביטוי עצמי ,גיוון אנושי ,חירות אינדיבידואלית ואוטונומיה .זו דוגמה לשוני בין דורות
פוליטיים .התפתח בעקבות הצמיחה הכלכלית האדירה והשלום היחסי שלאחר מלחמות העולם .יותר חזק בקרב
מדינות עשירות יותר.
דורות פוליטיים :קבוצת גיל בעלת ערכים וחוויות ייחודיות משותפים המעצבים את הפרספקטיבה שלה לאורך
חייה .התחלפות דורות יכולה לשנות באופן הדרגתי תרבות פוליטית מבלי שאינדיבידואלים ישנו את דעתם.
אם יש אפקט דורי ,אז ערכים פוסט-מטריאליסטיים צפויים להתפשט .גם להשכלה גבוהה יש חשיבות בעיצוב
ערכים ליברליים שממשיכים לאורך זמן .יש חשיבות גם לערכים אלה בקרב האליטות ,המביאים את
הפוסט-מטריאליזם לידי ביטוי בהגיעם לשלטון .ובכל זאת ,תרבות משפיעה על האג'נדה אבל לא מניעה אותה ויש
בעיות בתקופה האחרונה של טרוריזם וכו' שמחזירים את הפוקוס המטריאלי.
"התנגשות הציוויליזציות" של האנטינגטון
האנטינגטון טען שציוויליזציות (התקבצויות על-לאומיות) יהפכו למקור של קונפליקטים פוליטיים ולא מדינות .זאת
במקום הקונפליקט בין אידיאולוגיות שהסתיים בתום המלחמה הקרה .ככל שהגלובליזציה תתרחב ,יתפתחו
קונפליקטים בין הציוויליזציות השונות שלא ניתן לגשר על הפערים התרבותיים ביניהן.
ביקורת על התיאוריה של האנטינגטון היא שציוויליזציות אינן "מונוליטיות" אלא כוללות מגוון של קולות .כך
התרבות המוסלמית נחלקת בין סונים ושיעיים ולמרות שהפיגוע במגדלי התאומים בוצע על ידי מוסלמים ,רבים
אחרים ראו בו מעשה בלתי מוסרי .כך גם בנצרות (קתולים ,פרוטסטנטים וכו') .הסבר אחר למתחים בין האסלאם
למערב הוא בהתערבות הבלתי נדלית של המערב .התיאוריה והביקורת הובילו למחקר אודות הציוויליזציות ומצא
הבדלים פוליטיים מעטים בין המערב לאסלאם כאשר למעשה ההבדל העיקרי היה בחילוניות של המערב בניגוד
לכל שאר הציוויליזציות .הבדל גדול היה ביחס לנשים ולמיניות.
תרבות פוליטית במדינות אוטוריטריות (עמ' )212
כמו שדמוקרטיה ליברלית נתמכת על ידי תרבות פוליטית המדגישה ביטוי עצמי ,כך גם משטר אוטוריטרי נתמך על
ידי תרבות פוליטית המדגישה ביטחון .ביקורת על גישה זו טוענת שתרבות פוליטית משקפת את הטבע של
המשטר יותר מאשר תומכת בו .כלומר ,אם במדינה עם היסטוריה אוטוריטרית היה מתבסס משטר
דמוקרטי-ליברלי חזק ,אז התרבות הפוליטית היתה משתנה לשקף זאת.
פרק :13השתתפות פוליטית
סקירה כללית (עמ' )217
השתתפות פוליטית :פעילות של אינדיבידואלים המיועדת באופן רשמי להשפיע על מי שימשול או על הבחירות
שיקבלו אלה שמושלים.
השתתפות קונבנציונאלית :בתוך המסגרת של הפוליטיקה הרשמית ובתוך החוק.
השתתפות לא קונבנציונאלית :תנו ניחוש.
עמדה אחת בנוגע להשתתפות פוליטית ,במקורה ביוון העתיקה ,היא שהשתתפות היא חובה אזרחית ופיתוח
אישי .גישה אחרת ,המעוגנת יותר בפרקטיקה ,גורסת שאנשים אינם בהכרח פוליטיים מטבעם ולכן השתתפות
רבה מעידה על מתח בלתי פתור במערכת הפוליטית .כלומר ,השתתפות רבה יכולה להעיד או על בריאות
המערכת או על חולי .הגישה השנייה מציעה שמעקב אחרי הפוליטיקה ומוכנות לפעול בעת הצורך גם נחשבים
השתתפות פוליטית.
גישה שלישית גורסת שאלו שאינם משתתפים עושים זאת מתוך תחושה של ניכור או תחושה שאין להם השפעה
בכל מקרה .זה נובע משיקולי עלות-תועלת או מתוך אמונה שרק דרך אקטים אלימים (טרוריזם) אפשר להשפיע.
מי משתתף ולמה? (עמ' )217
אם מי שלא משתתפים הם ברמה סוציו-אקונומית נמוכה ,זה ככל הנראה לא
בגלל שטוב להם עם המצב הקיים .מחקרים מצאו גם שיש סוגים שונים של
השתתפות פוליטית ולא כל אחד שמשתתף פוליטית בהכרח משתתף באותן
דרכים .דרכי ההשתתפות השונות הן הצבעה (מקומית ולאומית) ,קמפיינרים,
אקטיביסטים קהילתיים (פעילים בארגונים) ,יוצרי קשר (עם נבחרי הציבור).
הגלידיאטורים הם בעיקר גברים לבנים ,משכילים וממעמד גבוה ורוב
ההשתתפות מגיעה לשיא בגיל הביניים (חוץ מהשתתפות בהפגנות
שאופיינית דווקא לצעירים).
הסיבות לכך שהמעמדות הגבוהים יותר משתתפים יותר:
יש להם את המשאבים (יכולת תקשורת ,כבוד ומעמד, .1
כסף שמפנה זמן וכו').
עניין בפוליטי שנוצר כשלא עסוקים בהישרדות .2
היום-יומית ומתוך הבנה של ההשפעה של פוליטיקה על העושר וההזדמנויות שלהם.
הרשתות החברתיות מאפשרות נגישות למידע פוליטי רב ולכן תפקידים של העוקבים ( )spectatorsהשתנה –
ייתכן שהכוח של החברה נובע ממעקב פעיל ולא מהשמעת קול.
אי-הכללה פוליטית :התופעה בה חלק מהאוכלוסייה מורתעים מלקיחת חלק בקבלת ההחלטות הקולקטיבית עקב
מעמדם השולי בחברה (עניים ,מובטלים).
מדוע אנשים לוקחים חלק בפוליטיקה? אידיאליזם ,אחריות (חובה אזרחית שנאבקו למענה שנים רבות) ,דאגה
(בנוגע לבעיות החברתיות) ,אינטרס אישי (דאגה בנוגע לבעיות שנוגעות לי אישית) ,הנאה (מהתחרותיות ,מהמגע
עם הקהילה).
עם ירידת ההשתתפות הפוליטית ,צעירים פונים לגיוון אמצעי ההשתתפות (למשל ,פוליטיקה צרכנית) בעוד חלקי
האוכלוסייה המנוכרים פונים לתמוך במפלגות אנטי-ממסדיות ובקיצוניות.
פוליטיקה צרכנית :קנייה או החרמה של מוצרים או שירותים מסיבות פוליטיות או אתיות.
רצח :של דמות ציבורית למטרות פוליטיות .קשה לאמוד את ההשפעה (לעיתים זה גם פשוט חולי נפש) ,אבל זה
סוג של השתתפות פוליטית שמאוד משפיעה.
טרוריזם :שימוש באלימות נגד מטרות אזרחיות במטרה ליצור פחד בשאיפה להשיג שינוי פוליטי.
דעת קהל (עמ' )221
הגדרה :מגוון הדעות בסוגיה ציבורית של חברי הקהילה המושפעת מהסוגיה .בעידן בו השתתפות פוליטית היא
גם מעקב אחרי פוליטיקה בהיכון לפעולה ,גם דעת הקהל היא סוג של השתתפות פוליטית .יכול להשפיע על
פוליטיקאים יותר מבחירות ,שמתקיימות רק פעם ב .-פרספקטיבה פוליטית בוחנת בעיקר את דעתם של מובילי
דעת הקהל.
שאלון עמדות :סדרת שאלות הנשאלות בצורה סטנדרטית במדגם סיסטמטי של האוכלוסייה על מנת להעריך את
דעת הקהל.
סקר מדגמי :שאלון יותר מפורט .נעשה בדרך כלל עבור הממשלה או מחקר אקדמי.
כדי שמדגם ישקף את האוכלוסייה עליו להיבחר בזהירות ולעמוד בסטנדרטים של נתונים לגבי האוכלוסייה או
שיבוצעו בו מניפולציות כדי להעריך חריגות .סכנה של סקרים היא שהם עוזרים לעצב את הדעות שהם מתיימרים
לבדוק – אנשים עונים על שאלות שלא חשבו עליהן קודם ,עונים את התשובה הכי קלה וכן הלאה.
קבוצת מיקוד :דיון מונחה בין קבוצות קטנות של משיבים בנושא מסוים ,משמש לבחון את החשיבה והתחושות
שעומדים מאחורי העמדות של אנשים.
שאלון עמדות דיוני או חבר מושבעים של אזרחים :הסדר בו אנשים מתודרכים על ידי מומחים ופוליטיקאים
בנושא מסוים ,ויכולים לשאול שאלות ,לפני שעמדותיהם נמדדות .הרעיון הוא לבדוק עמדות של אנשים אחרי
שהיה להם זמן להרהר בנושא .יכול לעזור לבדוק איך העמדות של אנשים יתפתחו במהלך דיון ציבורי בנושא
מסוים או לעזור לבדוק עמדות בנושאים מסובכים וטכניים.
דעת הקהל מאוד חשובה ויכולה לעודד או להרתיע פעולות ממשלתיות ,אך יש לה גם מגבלות משמעותיות.
ראשית ,היא כללית ונוגעת למספר מצומצם של מדיניויות ,בפרטים הקטנים דעת המומחים יותר משמעותית.
הציבור ככלל יכול להיות חסר ידע פוליטי ,דעת הקהל יכולה להכיל סתירות (פחות מיסים ויותר הוצאות
ממשלתיות) ,אך הממשלה לא והיא גם חייבת לבחון את הסכנות של מדיניות ביותר תשומת לב מהציבור .לבסוף,
תפיסות של הפוליטיקאים את דעת הקהל יכולות להיות מעוותות.
נשים והשתתפות פוליטית (עמ' )224
נשים נוטות להצביע יותר מגברים (חוץ מבגילאים מבוגרים ,מה שסביר שישתנה עם התקדמות הדורות) ,אך
הדרגים הפוליטיים הבכירים נשלטים על ידי גברים .זאת מכמה סיבות :נשים נוטות להימצא פחות במקצועות
שהם מקפצה לפוליטיקה ,נשים פחות תופסות את עצמן כמוכשרות לתפקיד (ביטחון עצמי) ,בתי מחוקקים הם
מוסדות מגדריים.
2
מוסדות מגדריים :גוף הפועל עם חוקים רשמיים ועם קונבנציות לא רשמיות שפעמים רבות ,באופן לא מכוון,
מכוונים להעדפת גברים על פני נשים.
דרכים רשמיות להגברת מספר הנשים בבתי מחוקקים:
מושבים שמורים :יש מספר מסוים של מושבים בבית הנבחרים המוקצים למפלגות השונות בהתאם
לגודלן היחסי עבור מועמדות שנבחרו מראש (נגיד בפקיסטן יש 60מושבים כאלה ,מחולקים לאחר
הבחירות).
2
כי הפטריארכיה היא פשוט מוסד כל כך אקראי ולא מכוון.
מכסות מפלגתיות :בין ,25-50%כאשר יש לעיתים חובה שחלק מהנשים ימוקמו גבוה ברשימה על מנת
למנוע מחווה סמלית.
מכסות בבתי הנבחרים :למעשה מכסות מפלגתיות המחויבות על פי חוק כלפי כלל המפלגות.
מכסות לא תמיד עוזרות ,ולא תמיד מיושמות כמו שצריך ,אך הו הפכו לסטנדרט גלובלי .הטיעון בעד מכסות בתי
נבחרים גורס שמספר רב יותר של נשים ברשות המחוקקת מעלה גם את מספר הנשים ברשות המבצעת.
השתתפות במדינות אוטוריטריות (עמ' )228
השתתפות מגויסת :מעורבות פוליטית שנשלטת על ידי האליטות שמעוצבת להביע תמיכה במשטר.
לעיתים משטר אוטוריטרי יאפשר השתתפות בתחומים פחות חשובים לו (פוליטיקה מקומית) או שיכנע ללחץ
עממי בתחומים רגישים פחות כדי להגביר את היציבות הפוליטית .במשטרים קומוניסטיים יש הרבה השתתפות
פוליטית ,אך היא ממושטרת (בית דין של אזרחים וארגונים פרה-משטרתיים) כך שהכמות לא משתווה לאיכות.
שתי האפשרויות הן לשתוק ולהמשיך לחיות את החיים כפי שהם או לאוורר טענות מחוץ למערכת.
קליינטליזם :פוליטיקה המבוססת על יחסי פטרון-קליינט .בעל העוצמה (הפטרון) מספק הגנה למספר קליינטים
מסטטוס נמוך יותר שבתמורה מעניקים לו נאמנות ותמיכה .השיטה מקשרת בין האליטות להמונים ,תוך מניעה
הזדהות של ההמונים בתוך מעמדותיהם (כיוון שהמעמדות מפולגים על פי הפטרונים שלהם).
קשה להבין השתתפות במדינות אלה משום שקשה לבדוק את דעת הקהל :העוני מגביל את העניין הפוליטי
למקומי ,לא ברור איך לייצג את האוכלוסייה במדגם כי אין נתונים על האוכלוסייה ,הכי קל לסקור את העירוניים
העשירים (בבירור לא משקף) ,האמצעים הסקריים לא מוכרים ומעוררי חשד ,סקרים לעיתים נאסרים או מוגבלים
מאוד.
שליטים אוטוריטריים דווקא יתעניינו בדעת הקהל כדי להבין מה האיומים העומדים בפניהם.
פרק :14תקשורת פוליטית
סקירה כללית (עמ' )234
תקשורת פוליטית :האמצעים בהם מידע פוליטי מופץ וההשפעות של זרימת מידע זה על התהליך הפוליטי.
התקשורת היא התחום בו הפוליטיקה מתרחשת עבור רוב האנשים כיום .פוליטיקה היא לא רק יצירת מוסדות
ומדיניות יעילים ,היא גם עוסקת רבות בשכנוע ובמידע.
התפתחות התקשורת (עמ' )234
תקשורת המונים :ערוצי תקשורת המגיעים למספר רב של אנשים .למשל ,טלוויזיה ,רדיו ואתרי אינטרנט .עד
הופעת הרשתות החברתיות ,תקשורת המונים היה לא אינטראקטיבית ומאחד-אל-רבים .תקשורת המונים תרמה
להתפתחות זהות לאומית משותפת בכך שיצרה חוויות משותפות בקרב אוכלוסיות רחבות.
עיתונות :אוריינות רחבה איפשרה את התפתחות העיתונים הפופולריים במדינות המערביות ,התפתחות
מרכזית בתקשורת הפוליטית במאה ה 19-ובתחילת המאה ה .20-ג'ורנלים מפלגתיים הפכו לעיתונים
מצליחים הממומנים על ידי פרסום .על ידי התרחקות מהשורשים המפלגתיים ,עיתונים הפכו באופן
פרדוקסלי ליותר חשובים לפוליטיקה .בעלי עיתונים הפכו לשחקנים פוליטיים חזקים.
שידור :תקשורת המונים לבשה צורה חדשה – מדוברת ולא כתובה ,אישית ולא אבסטרקטית ובאופן הולך
וגדל – חיה ולא לאחר המעשה .התקשורת החדשה שירתה כסוכנת של אינטגרציה חברתית בהענקה של
משהו משותף לחברות שלאחר מלחמות העולם היו מפולגות מאוד ,מבחינת מעמד ודת.
שידורים גם שינו את הסגנון בו השתמשו פוליטיקאים – לא עוד נאומים חוצבי להבות לפני קהל ענק אלא
פנייה לאינדיבידואל היושב בסלונו ליד האח.
המדיה החדשה איפשרה נגישות גם לאנאלפביתים ולמדינות עניות יותר משום שלא דרשו חלוקה אישית,
הקהילה יכלה להתקבץ סביב מקלט אחד .מדינות מתפתחות רבות דילגו על שלבים בהתפתחות
התקשורת.
מדיה חברתית :פלטפורמות אינטראקטיביות אינטרנטיות בעלות נמענים יעודיים המאפשרות תקשורת
קולקטיבית או אינדיבידואלית של תוכן המיוצר על ידי המשתמש .מגשר בין תקשורת המונים ותקשורת
אישית.
האינטרנט אמנם מאפשר יותר זרימת מידע ויותר מגוון דעות מהתקשורת המסורתית ,אך הוא גם
מאפשר דעות יותר קיצוניות ואיכות המידע בו אינה קבועה .בנוסף ,האינטרנט אינו נגיש לכולם (מדינות
עניות ,מדינות אוטוריטריות עם צנזורה ,זקנים) ולא כולם משתמשים בו לחדשות ולשיתוף פוליטי.
ניתן אף לטעון שהדומיננטיות המערבית על פלטפורמות אינטרנטיות יצרה סוג חדש של אימפריאליזם של
מידע ,שהסינים כעת מציבים לו קונטרה.
השפעת המדיה (עמ' )238
מודל העברה :מודל המפרש תקשורת באשר היא ככוללת מוען המעביר מסר דרך ערוץ תקשורת (אחד או יותר)
לנמען עם אפקט פוטנציאלי .דרך השימוש במודל זה הבינו שהתקשורת ( )the mediaהיא מבנה באמצעותו
אנשים חיים את חייהם הפוליטיים ויש לתקשורת ארבעה מנגנוני השפעה (ראי טבלה בעמוד הבא).
בחירה עצמית :בחירה מוטה של אמצעי תקשורת שנעשית על ידי האינדיבידואל (על פי דעותיו הקיימות) .למשל,
אדם גזעני יבחר לבקר באתרי אינטרנט גזעניים ,מה שגם מקשה על הערכת עוצמת השפעתם.
קביעת אג'נדה :עורכי חדשות לא בוחרים מה לסקר בהתאם לגחמה ,הם רגישים להשפעה של אייטמים
על פקטורים כמו רייטינג .הם לא רק קובעים אג'נדה ,הם גם משקפים אותה .ריבוי ערוצי התקשורת
מגביל את היכולת של התקשורת לקבוע אג'נדה ,שכן כל אחד יכול לבחור ערוץ תקשורת בהתאם
לאג'נדה שמתאימה לו אישית.
מגמות בתקשורת פוליטית (עמ' )240
התמסחרות :ההתמעטות של השידור הציבורי ועליית השידור המסחרי הובילו להקטנת זמן המסך של
הפוליטיקה ,לניתוק הקשרים ההדוקים בין מפלגות ובין גופי השידור ולהקטנת המרחב הציבורי בו נידונה
פוליטיקה .לתקשורת המוכוונת-רווחים אין עניין ביצירת אזרחים משכילים ובהגברת שיעורי ההצבעה,
דברים שהיו בראש מעייני התקשורת הציבורית .השידור המסחרי טוען שעדיף להגיע לציבור רחב עם
מידע פוליטי מועט אך מעניין מאשר להציע מידע פוליטי רב ומשעמם למיעוט.
פרגמנטציה :יש יותר ערוצי תקשורת ואנשים כבר לא צופים בפסיביות במה שיש .ההשלכות הפוליטיות
הן שהרבה יותר קשה לממשלה ,למפלגות ולמפרסמים להגיע לקהל רחב .חשיפה לפוליטיקה יורדת
כאשר אין נגישות לבוחרים והמפלגות נדרשות להשתמש באמצעי שיווק יותר אישיים (טלפונים ,מיילים
וכו') .פוליטיקאים מתחרים עם סלבריטאים בפייסבוק וברשתות החברתיות ובהופעות בתוכניות לייט-נייט.
הכוח עבר לידי הבוחרים.
גלובליזציה :קשה למדינות אוטוריטריות לצנזר .התפתחויות טכנולוגיות עוזרות לאופוזיציה המחתרתית
נגד משטרים אוטוריטריים (בפרסום הפרת זכויות) .גם קבוצות טרור משתמשות בגלובליזציה להפחיד
אויבים ולגייס תומכים (אל-קעידה ודעאש).
אינטראקציה :האינטראקטיביות מעלה את השאלה למה להקשיב לפוליטיקאים כשאני יכולה לתקשר עם
אנשים אחרים שמעניינים אותי .צרכני התקשורת מגדירים בעצמם מה נחשב חדשות ,זו כבר לא קביעה
של עורכים ועיתונאים.
השוואת גופי תקשורת (עמ' )244
לטלוויזיה יש חשיבות רבה אך לא בלעדית .בתחילתה ,בעקבות מיעוט הערוצים ,ממשלות דרשו איזון ונייטרליות
מערוצי הטלוויזיה ,מה שהוביל לחשיפת הצופים לצדדים שונים ולהחלשת המפלגתיות .עיתונים מספקים יותר
הקשר ופרשנות ,בזכות הלו"ז הפחות מיידי שלהם .לכן עיתונים איכותיים נשארו תקשורת הדגל של פוליטיקה.
מבנה התקשורת :מתייחס לדפוסים היסטוריים של שימוש בתקשורת וביתר דיוק ,לקשר בין התקשורת ,המדינה
והכלכלה .מרכיבים של המבנה כוללים תפוצת עיתונים ,גודל השידור הציבורי ,המפלגתיות של העיתונות וגישה
לתקשורת.
המודל מחלק את העולם לשלושה מבנים תקשורתיים:
אנגלו-אמריקאי – תפוצת עיתונים רחבה המשקפת אוריינות מוקדמת ,שוק קפיטליסטי (כלי התקשורת .1
בבעלות פרטית ופועלים בשיקולים מסחריים) ,עיתונאות כמקצוע של איסוף חדשות והתקשורת
כשומר-סף ממונה עצמית כלפי הפוליטיקה.
צפון אירופה – התקשורת כשחקן חברתי אחראי .כלי תקשורת מייצגים קבוצות באוכלוסייה ,תחת .2
מדיניות של מדינה מתערבת .שידור ציבורי רחב ותקשורת פרטית מסובסדת ,הגבלות רבות יותר (חופש
הפרטיות וכו') .עיתונאות מקצועית נתמכת ,אך מתוך התפיסה שלתקשורת יש תפקיד ואחריות כלפי
הקהילה.
דרום אירופה – משטרים אוטוריטריים עד שנות השבעים מנעו אוריינות ותפוצת עיתונים .התקשורת עדיין .3
מושפעת מאוד מהשפעה של מפלגות פוליטיות .תפוצה נמוכה של עיתונים ועיתונאים מעניקים יותר
פרשנות אידיאולוגית מאשר "."hard news
אמנם יש ירידה בכללי בתפוצת העיתונים ,אך רבים קוראים עיתונים באינטרנט .זה מאפשר לעיתונים להגיע
לתפוצה בינלאומית ,אך לרוב עם תועלת מסחרית מועטה .עם זאת ,הירידה בקריאת עיתונים ובצפייה בחדשות
בטלוויזיה פוגעת משמעותית באיכות של התקשורת הפוליטית ועקב כך ,בתהליך הפוליטי כולו .ככל שהתועלת
הכלכלית יורדת ,כך יותר קשה לכלי התקשורת לתחזק צי של עיתונאים מקצועיים האוספים מידע מרחבי העולם
ומספקים פרשנות והערכה אינטליגנטיים.
תקשורת פוליטית במשטרים אוטוריטריים (עמ' )246
דמוקרטיות פורחות עם זרימת מידע ומשטרים אוטוריטריים מגבילים ביטוי חופשי .חוסר משאבים מגביל
מקצועיות עיתונאית ומחליש עמידות בפני לחצים (העיתונאים גם עניים לעיתים) ,עיתונאים ביקורתיים מוטרדים על
ידי הממשל והתקשורת מפתחת נטייה להישרדות דרך צנזורה עצמית וחיקוי הקו הממשלתי .על ידי הגבלת
המידע ,הממשלה למעשה מגבילה גם את זרימת המידע אליה ,מגדילה את הפער בין החברה למדינה ומובילה
לקבלת החלטות שגויה .דיקטטור חכם יאפשר ביקורת על הממשל המקומי (רחוק מהמרכז) .הגבלת התפתחות
התקשורת וסיקור תקשורתי קוראת דרך הכרזת מצבי חירום (המגבילים חירות תקשורתית) ,איום במניעת פירסום
ממשלתי ,הגבלת נגישות לתקשורת כתובה ,דרישת רשיונות עבור הוצאות לאור ועיתונאים ,מיסוי ציוד עיתונאות,
דרישת ערבות כתנאי להקמת כלי תקשורת.
תעמולה :מידע המשמש לקידום מטרה פוליטית מסוימת או אידיאולוגיה במטרה לשנות את דעת הקהל.
הצידוק הוא שיש צורך בחוסן חברתי ,בניית לאום ופיתוח כלכלי .כלומר ,עד שנגיע לסטנדרטים המערביים ,אי
אפשר להעניק חופש מערבי .לא תמיד המודל של תקשורת מערבית מעניין מדינות אחרות – מדינות מוסלמיות
מסוימות רואות את תפקיד התקשורת בעידוד מוסריות ,והמודל המערבי כהפוך לכך (פורנוגרפיה).
במשטרים היברידיים יש לתקשורת יותר חופש ,אך השידור הציבורי עדיין בידי הממשל ופופולרי – במידה מסוימת
זה הגיוני ,הציבור מתעניין במי שיש לו את השליטה הגדולה ביותר על חייו.
פרק :15מפלגות פוליטיות
סקירה כללית (עמ' )252
הגדרה :קבוצה המזוהה בשם ובאידיאולוגיה שמציעה מועמדים לבחירות במטרה לזכות במשרות ציבוריות
ולשלוט בממשלה.
מפלגות לא קיימות זמן רב ,אך הן הפכו למשמעותיות ביותר בזמן הקצר שהן קיימות ,בפיקוס הרגשות הפוליטיים
והרצונות האקטיביים של האזרחים .מפלגות הפכו לחלק מהמערכת ,מספקות את התשתית של הממשלה (גם
בחוקות) ,מקבצת אינטרסים שונים ,מפעילות בוחרים ומגייסות מועמדים לבחירות .זאת חלק מהבעיה – מפלגות
כבר לא נתפסות כסוכן אנרגטי של החברה ,אלא כבסכנת היבלעות על ידי המדינה ,משרתות את האינטרסים
שלהן .אנשים נעים יותר לכיוון של תנועות חברתיות ,קבוצות אינטרס ומדיה חברתית.
מקורות ותפקידים (עמ' )252
למפלגות יש השפעה מפלגת ולכן הן לא נכללו בחוקות הראשונות .יש שתי מקורות למפלגות:
מפלגות אליטה :נוצרו על ידי חברי הרשות המחוקקת שהתאחדו למטרה משותפת .מפלגות אלה .1
מחויבות לסמכות המנהיג במידה משמעותית.
מפלגות המונים :נוצרו מקבוצות חברתיות מחוץ לרשות המחוקקת שביקשו לקבל ייצוג כדי לממש .2
מדיניות .לקחו חלק נרחב בחינוך ובחיברות פוליטי על מנת לחבר את ההמונים אל המפלגה.
עם ההתפתחויות ,מפלגות נוטות להפוך למפלגות " ,"catch-allהמושלות למען טובת הלאום ולא למען קבוצה
חברתית .הן פועלות בעולם שבו תקשורת בחירות מתקיימת דרך תקשורת ההמונים ולא מבוססת על חברות
במפלגה .הן מחפשות למשול ולא לייצג.
מערכות מפלגתיות (עמ' )253
הגדרה :התצורה הכללית של מפלגות פוליטיות ,מבוססת על מספרן ,חשיבותן היחסית ,היחסים ביניהן והחוקים
שמסדירים אותן.
חוק דוברגר :היפותזה יותר מאשר חוק .מערכות בחירות רובניות של קול יחיד מעודדות מערכת דו-מפלגתית.
יש חמישה סוגים של מערכות מפלגתיות:
מחוז בטוח :מחוז בחירה בו למפלגה פוליטית יש תמיכה כה חזקה שמובטח למועמדיהן ניצחון.
מנהיגי מפלגה :לעיתים ראש המפלגה הוא גם המועמד שלה לראשות הממשלה ,אך יש גם מפלגות
המבחינות בין יו"ר ( )chairובין המועמד הפוליטי .לכן חשוב לבחון כיצד המפלגה בוחרת את מנהיגיה.
בחירת המנהיגים נעשית יותר אינקלוסיבית ויש כאלה הטוענים שזה כדי לפצות על תפקידם ההולך וקטן
חברי המפלגה בקמפיינים היותר ויותר תקשורתיים.
המנהיג נבחר או על ידי חברי הפרלמנט (הסיעה) של המפלגה או על ידי כלל חברי המפלגה .לחברי
הפרלמנט יש היכרות יותר מעמיקה עם המועמדים ויכולים לשפוט יותר במדוייק את יכולתו להנהיג לא רק
את המפלגה אלא את המדינה .שיתוף כלל החברים מעודד הצטרפות למפלגה ומגביל את שליטת
הפלגים הקיימים.
מועמדים:
גם כשהמועמדים נבחרים על ידי מנהיג המפלגה בדרך כלל יש תהליך מבוזר של הצעת מועמדים,
שמוגבל על ידי שלושה מאפיינים של המערכת הפוליטית:
מערכת הבחירות :במערכת רובנית של מחוזות התהליך יותר מבוזר מאשר בקביעת רשימה לאומית א.
לבחירות .במערכת הרובנית ניתן לקדם אינטרס אזורי של מחוז ספציפי מעל האינטרס הלאומי של
המפלגה ,למרות שהמועמדים עדיין בדרך כלל נבחרים מתוך רשימה מאושרת של מועמדים.
מכהנים :לרוב נבחרים מחדש .מועמדים חדשים נכנסים רק כשהמועמד המכהן פורש. ב.
חוקים :חוקים מדיניים כגון חובת אזרחות למועמדים וחוקים מפלגתיים כגון מכסות מגדריות. ג.
בחירות ראשוניות (פריימריז) :בחירות בהן תומכי המפלגה בוחרים מועמד לבחירות מאוחרות יותר
(פריימריז ישירים) או בוחרים נציגים לכנס המועמדות הנשיאותי (פריימריז נשיאותיים) .פריימריז סגורים
מוגבלים לתומכים רשומים של המפלגה.
חברות מפלגתית (עמ' )261
החברות במפלגה ירדה ,רבים אינם פעילים אקטיביים (תומכי כרטיס-אשראי) ובהיעדר מתנדבים צעירים ,ממוצע
הגילאים עלה .ייתכן שהירידה היא בעקבות עלייה בחברות במפלגות בתקופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה.
בכל מקרה ,היא נובעת מאותן סיבות כמו הירידה בהזדהות המפלגתית.
הירידה בחברות המפלגתית היא לא בהכרח דבר רע .החברה משתנה ואיתה המפלגות .לחברים במפלגות היום
יש יותר כוח בהשפעה ובבחירת מועמדים ,כך שהם עדיין מקשרים את המפלגה עם קהל הבוחרים .מפלגות לא
מסתמכות על צבאות קבועים של מיליוני תומכים אלא מניעים לפעולה מתנדבים למטלות קצרות טווח וממוקדות
(כמו קמפיין בחירות).
מימון מפלגתי (עמ' )262
הירידה בחברות המפלגתית מצמצמת את מקורות המימון של המפלגות ,יחד עם עליית הוצאותיה ודורשת פיתרון
אחר תוך הגבלת הסיכון לשחיתות .הפיתרון המקובל בקרב רוב הדמוקרטיות הליברליות הוא מימון מדינתי.
במטרה להקטין את התלות במדינה ,המימון לעיתים מוגבל להשוואת גיוס התרומות של המפלגה ורוב המשטרים
מחזירים הוצאות (ולא מעמידים תקציב).
מפלגות קרטל :מפלגות מובילות שמנצלות את הדומיננטיות שלהם בשוק הפוליטי כדי לקבוע את חוקי המשחק,
כגון מימון מפלגתי ,באופן שמחזק את מעמדן החזק מלכתחילה .כלומר ,התלכדות של המדינה עם המפלגה
ונטישת התפקיד ההיסטורי של המפלגה כסוכנת של קבוצה חברתית ,כל זה תוך הגבלת עלייתן של מפלגות
חדשות.
ברוב המדינות (גם האוטוריטריות) יש מגבלות על תרומות למפלגות של הממשלה וסוכניה (חוץ ממימון מדינתי)
ושל מפלגות ומועמדים מחו"ל .ההגבלות לא תמיד מועילות כי אין עליהן מעקב ,כי יש דרכים אחרות לעזור
למפלגה (חוץ מתרומות) או כי מתעלמים מהן.
בעד מימון ממשלתי :מפלגות ממלאות תפקיד ציבורי בסיפוק של מנהיגים ,מועמדים ומדיניות .התאמה
לסטנדרט השיווק במגזר הפרטי .יישור קו בין המפלגות (אחרת למפלגות פרו-עסקיות יש יותר מימון).
הגבלת הזדמנויות לשחיתות.
נגד מימון ממשלתי :מפחית את התמריץ למפלגה למשוך תומכים .משמר את הסטטוס קוו (יש העדפה
למפלגות גדולות ומבוססות) .נוצר מצב שהמפלגות משרתות את המדינה ולא את החברה .לשמירה על
יישור קו יש להגביל הוצאות ולא לסבסדן .יש דרכים אחרות להילחם בשחיתות ואזרחים לא צריכים לממן
מפלגות בניגוד לרצונם.
מפלגות פוליטיות במדינות אוטוריטריות (עמ' )263
במדינות אלה המפלגות הן אמצעי לשלטון ולא מקור כוח או ערוץ לתחרות על השלטון .הן יוצרות לגיטימציה
ומיישמות את מדיניות הממשלה כפי שנקבעה על ידי גורמים חזקים יותר (הצבא ,השליט).
למפלגות יש תפקידים שימושיים לדיקטטורים :פתירת קונפליקטים פנים-משטריים .משקל-נגד לאיומים
פוטנציאליים (כגון הצבא) .בחירות עוזרות ל זהות יריבים פוטנציאליים .מנגנון לתגמול תומכים .ערוץ מידע
מהממשלה לציבור ובנושאי שיגרה ,גם מהציבור לממשלה .מפלגה יוצרת רשתות תמיכה ברחבי המדינה ובכך
מעמיקה את השפעת הממשל .המפלגה מחנכת את חבריה לתמיכה באידיאולוגיה ובאסטרטגיה הכלכלית של
הממשלה.
מפלגות בדמוקרטיות גם ממלאות תפקידים אלו ,אך הן גם בעלות חשיבות נלווית ומבוססות על גישות מתחרות
בנושאים כלכליים וחברתיים.
פרק :16בחירות
סקירה כללית (עמ' )270
בחירות אינן יכולות לפתור קונפליקטים חברתיים אך הן ממלאות את תפקידן כאשר הן מקובלות באופן רחב
ויציבות לאורך זמן .ישנן דרכים שונות לתרגם קולות למושבים וכל אחת מהן כוללת הטייה מסוימת של רצון
הבוחרים .אפשר גם להפריד בין סוגי הבחירות:
בחירות מסדר ראשון :בחירות עם סיכונים גבוהים ( ,)high stakesבדרך כלל כוללות פוטנציאל לשינוי ההנהגה
הלאומית או הממשלה.
בחירות מסדר שני :בחירות עם סיכון נמוך ,כגון בחירות מקומית או באמצע כהונה ( .)mid-termיכולות לשמש
להבעת שיפוט לגבי הממשלה הלאומית.
בחירות לרשות המחוקקת (עמ' )270
מערכת בחירות :שם כללי לחוקים לגבי בחירות ,כולל המבנה של פתק ההצבעה ,הפורמולה האלקטורלית (איך
מתרגמים קולות למושבים) וחלוקת מחוזות הבחירה.
צריך גם לקחת בחשבון שההשפעה של בוחרים המשנים את דעתם (ממועמד Xל )Y-יכולה להתבטל בעקבות
בוחרים שמשנים את דעתם בכיוון ההפוך (מ Y-ל .)X-לבסוף ,אירועים שמשנים עמדות לאורך זמן הם נדירים
(דיבייטים למשל יכולים להעלות או להוריד תמיכה ,אך לרוב רק בטווח הקצר) .הקמפיינים לרוב מוכוונים כלפי
מבציעים חדשים ,כאלה שנמנעו מלהצביע בעבר ,תומכי מפלגות קטנות ואלו שלא החליטו.
הבחירות לא מסתיימות עם פירסום התוצאות .התוצאות מפורשות ומתהווה נרטיב שבדרך כלל מתמקד במנצח או
במפלגה קטנה שעלתה על הציפיות .השאלה היא מה העם אמר? איזה מנדט ניתן?
מנדט :ייפוי כוח לפעול בשמו של אחר בתחום מסוים .מנדט בחירות הוא אישור מהציבור לממשלה לפעול במסלול
מסוים.
לקמפיינים פרסומיים יש מעט חשיבות ,למעט בבחירות מקומיות שלא זוכות לתשומת לב רבה שאז הפרסום
מעניק מידע לבוחרים .כאשר הקמפיינים ממומנים באופן שווה ,הם מבטלים זה את זה .אולם ,קמפיינים מאפשרים
סמינר מעמיק לציבור על המועמדים וכן למועמדים על הציבור (דרך מפגשים או סקרי דעת קהל) ומעודדים שיח
בקרב האליטות – פוליטיקאים ,עיתונאים ומומחים עוסקים בנושא באינטנסיביות .במירוץ צמוד יש חשיבות מכרעת
לקמפיין.
משאלי עם ,יוזמות וריקולים (עמ' )280
משאלי עם ,יוזמות וריקולים מאפשרים לאזרחים להיות מקבלי ההחלטות (דמוקרטיה ישירה) ,אך האם הם טובים
לדמוקרטיה?
משאל עם :הצבעה של הבוחרים בסוגייה מצומצמת של מדיניות ציבורית כגון תיקון לחוקה.
יתרונות :הבעת ישירה של רצונם של הבוחרים ,תורם להבנה של הבוחרים את הנושא ומעודד את אמונם
ביכולתם הפוליטית ובממשלה ,מעניק מידע לפוליטיקאים ולאליטות ,שסתום בטיחות בנושאים
שהקואליציה לא מצליחה להחליט לגביהם.
חסרונות :יקר ,סוגייה מורכבת מידי לתשובה של כן או לא ,יצירת קיטוב ,בוחרים צריכים לחקור את
הנושא כדי להיות אפקטיביים ,תזמון הוא קריטי ,יותר מידי משאלי עם יכולים לדכא שיעורי הצבעה ,לא
ברור כמה ההצבעה עקבית או כמה זמן היא מחזיקה ,הבוחרים מצביעים על סמך שיקולים רחבים יותר
מהנושא עצמו.
הממשלה יכולה לבחור באיזה נושאים לקיים משאלי עם וכן להתעלם מתוצאותיהם .הניסוח גם טריקי.
יוזמות :תהליך המאפשר לאזרחים ליזום הצבעה עממית בהצעה מסוימת (יוזמת משאל עם) או להוסיף
אותה לאג'נדה של המחוקק (יוזמת אג'נדה – מאפשרת למיעוטים להעלות נושאים שחשובים להם).
ריקול :הצבעה עממית בשאלה אם נציג נבחר צריך להיות מסולק מתפקידו במהלך כהונתו הרגילה.
נדרש בדרך כלל 25%מכלל המצביעים שהצביעו בבחירות האחרונות .כלי פוליטי ולא משפטי (בניגוד
להדחה).
בחירות במדינות אוטוריטריות (עמ' )282
בחירות יעילות בחזית הבינלאומית (כאילו יש דמוקרטיה) ובחזית הביתית (נוצר מאגר של מועמדים מצליחים,
חברי האליטה השולטת ,שיכולים לחלק משאבים לתומכיהם) .אך התוצאות בדרך כלל ידועות מראש.
במדינות קומוניסטיות בחירות היו ריטואל של הבעת אמון במועמד היחיד .בהמשך הוצגה בחירה של מספר
מועמדים מהמפלגה השולטת ,מה שאיפשר לשלטון המרכזי לבחון את תמיכת הקהילות במועמדיהן המקומיים.
הגבלות על מה שבחירות יכולות להשיג מעוררות תסכול ,מה שהופך בחירות מתוחמנות ליותר גרועות מאי קיומן.
במדינות אוטוריטריות שאינן קומוניסטיות יש הגבלה על ההיצע (ולא ביטולו) .ניצחון אופוזיציוני מאופשר במידה
מוגבלת שלא תשפיע על השלטון והאופוזיציה פועלת באווירה מאויימת באמצעות הפעלה שרירותית של תקנות.
יש בחירות כלפי חוץ והפעלת עוצמה כלפי פנים ובמקרה הכי גרוע ,מזייפים את תוצאות הבחירות.
במשטרים היברידיים יש לבחירות חשיבות רבה ,אך מגרש המשחק אינו חופשי או מאוזן במיוחד .השליט משתמש
בדומיננטיות שלו בשלטון כדי לפרסם את הצלחותיו (המוצדקות לעיתים) ויש לו משאבים ייחודיים .מועמדים
נמנעים מריצה בבחירות שתוצאותיהן ידועות מראש.
בחירות כן יכולות לשמש זרז לשינוי ברגע שהמשטר הנוכחי כבר חלש.
פרק :17בוחרים
סקירה כללית (עמ' )287
הבוחרים משפיעים בעיקר דרך הצבעה בנוגע לאופציות שמציעות המפלגות השונות ,אך הם משפיעים על אילו
אופציות המפלגות יניחו על השולחן .אפשר לחלק את ההסברים לשאלה איך בוחרים מחליטים למי להצביע לשתי
קטגוריות :מניעים סוציולוגיים (מעמד סוציו-אקונומי ,דת ,מקום מגורים – משתנים די קבועים) ומניעים פסיכולוגיים
(תחושות לגבי מועמדים ועמדות בסוגיות מרכזיות) .הטענה היא שההחלטה מתקבלת יותר ויותר על סמך
משתנים דינמיים כגון אג'נדה ציבורית משתנה.
הגישה הרואה בהזדהות מפלגתית את המניע העיקרי להחלטות בוחרים היא שילוב של שתי הגישות .הבוחר יוצר
קשר ארוך-טווח עם המפלגה הנבחרת ,שמעצבת את ערכיהם ודעותיהם .קשר פסיכולוגי זה מחוזק על ידי
הסביבה החברתית של הבוחר .ההזדהות המפלגתית יורדת ככל שגבולות חברתיים מיטשטשים ,יש ניידות
חברתית גבוהה יותר ,מפלגות משתנות כדי להגביר את משיכתן ואנשים מתייאשים מפוליטיקה.
הזדהות מפלגתית (עמ' )287
מחקר מרכזי בנושא היה " "The American Voterשפורסם ב .1960-המחקר אסף סקרים לאומיים ובחן את
עמדות הבוחרים כפי שבאו לידי ביטוי בסקרים .זו הגישה הביהביוריסטית – מחקר אמפירי של מצב סובייקטיבי.
הקונספט העיקרי שלהם היה הזדהות מפלגתית.
הגדרה :קשר ארוך-טווח למפלגה פוליטית מסויימת ,המספק פילטר להבנת אירועים פוליטיים .כלומר ,מפת
דרכים להבין הפוליטיקה – באיזה מועמדים לתמוך ,עמדות לגבי מדיניות.
הזדהות מפלגתית מקצרת תהליכים – לא צריך לבדוק את העמדות של כל המפלגות השונות לפני כל מערכת
בחירות כדי להחליט למי להצביע .לא בטוח שהקונספט של הזדהות מפלגתית משמעותי כל כך מחוץ לארה"ב,
במערכות מפלגתיות בעלות מאפיינים שונים (המפלגות באירופה הן לעיתים חלק מאיגוד ולא גוף עצמאי ,יש יותר
מפלגות ,המפלגות לעיתים יותר חלשות).
לרוב ,גודלה של מפלגה בבחירות הקודמות היא מדד די טוב לניבוי גודלה בבחירות הבאות .כך גם הצבעה של
יחידים נשארת קבועה בדרך כלל ,למעט לנוכח אירועים כלכליים או פוליטיים משמעותיים .הזדהות מפלגתית,
המנהג להצביע לאותה מפלגה ,לויאליות קבוצתית ותגיות אידיאולוגיות מסבירות זאת.
:Partisan Dealignmentהיחלשות הקשרים בין בוחרים ובין מפלגות ,המשתקפת בירידת אחוז הבוחרים
המזדהים עם מפלגה והן עם היחלשות הנאמנות של אלו השומרים אמונים למפלגה .טרנד נפוץ בדמוקרטיות.
הסיבות לכך מתחלקות לשניים:
פוליטית – התפקיד של מפלגות השתנה .המימון שלהן בא מהמדינה ולא מחברי המפלגה ,סקנדלים פגעו .1
באמון הבוחרים ,הקמפיינים מתקיימים בתקשורת ולא במפלגות המקומית (על הקרקע) ,מפלגות איבדו
את הייחודיות של קהל היעד והתוכניות שלהן .מפלגות נתפסות כחלק מהמדינה ולא כביטוי של צרכים
חברתיים ולכן זוכות לחוסר-אמון כמו שאר מוסדות המדינה.
סוציולוגית – היחלשות של חלוקות חברתיות היסטוריות והתפשטות ההשכלה (אנשים מסוגלים לפרש .2
את הפוליטיקה בעצמם) מחלישים זהויות פוליטיות.
המשמעויות הן שהצבעה על בסיס סוגיות מרכזיות גברה ,תנודתיות פוליטית גברה ,הצבעה והשתתפות פעילה
ירדו וכן הלאה.
איך בוחרים בוחרים? (עמ' )289
מעמד חברתי :עם קריסת הסוציאליזם ,חלה תזוזה של מפלגות שמאל למרכז ,שם תמות של עמדות
הודגשו פחות .המעבר מתעשיית ייצור למגזר שירותי הקטין את המשיכה לאיגודי עובדים המעודדים
סולידריות קולקטיבית .ככל שמעמד הפועלים קטן ,כך גם ההצבעה על בסיס מעמד חברתי.
דת :עדיין מניע משמעותי בהחלטות הבוחרים .אפשר לבחון דת משלושה כיוונים שונים :דתיים (ימין) מול
חילוניים (שמאל) ,מידת הדתיות (ככל שהיא רבה יותר ,כך יש יותר סיכוי שהאדם יצביע) ,סוג הדת
(קתולים ,יהודים).
לדת יש חשיבות רבה יותר מאשר למעמד חברתי ,אך כשדת לא משמעותית אז מעמד חברתי הוא
הבסיס החשוב ביותר לקבלת החלטה.
חילון :המרחב הָק ֵט ן שתופסת הדת בחיים הפוליטיים ,החברתיים והאישיים .אולי יוביל לירידה בהצבעה
על בסיס דת.
הצבעה על בסיס סוגיות :התופעה בה בוחרים מקבלים החלטות המבוססות על מדיניות המעניינת אותם
ולא על בסיס מאפיינים סוציולוגיים או דמוגרפיים.
הצבעה כזו דורשת מודעות לסוגייה ,החזקה בדעה לגבי הסוגייה ,אמונה שיש למפלגות דעות שונות
בנוגע לסוגייה ,הצבעה למפלגה הדומה ביותר לדעתי .יש עלייה בהצבעה זו.
כלכלה :לכל מימד בכלכלה תהיה השפעה שונה על הצבעה .למשל ,עלייה בהכנסה נוטה להגדיל את
התמיכה בנשיא המכהן (בארה"ב).
קניית קולות :התהליך בו מפלגות או מועמדים מספקים תגמול חומרי למצביעים בתמורה לתמיכתם של
המצביעים בבחירות (החל מכסף ,סיגריות ,טלוויזיות ועד שירותים ציבוריים).
תיאוריית הבוחר החציוני פותחה על ידי דאונס בהתבסס על תיאוריות של בחירה רציונאלית .היא גורסת שכדי
למקסם קולות ,מפלגות צריכות לנוע לכיוון הבוחר החציוני (על ציר שנע משליטה ממשלתית מוחלטת על הכלכלה
לשוק חופשי) .מרגע שהמפלגה הגיעה לנקודה זו – היא תפסיק לשנות את עמדותיה .זאת בהנחה שהבוחר
מצביע למפלגה הקרובה ביותר על הציר לעמדותיו שלו .ביקורות על התיאוריה הן שאין השפעה לקול בודד (ולכן
למה שהבוחר הרציונלי בכלל יטרח להצביע) ,שמשום שאין השפעה – הבוחר הרציונלי לא רק שלא יצביע ,הוא גם
לא יטרח לקבץ את המידע הנדרש לבחירה רציונלית ושהבחירה יכולה להתבסס על יכולת המפלגה ולא על
עמדותיה ,או משהו אחר בכלל.
האישיות של מנהיגים :לא מאוד משמעותי .כשהאישיות של מנהיגים כן משפיעה ,התכונות שנלקחות
בחשבון הן בדרך כלל יושרה ויכולת (זה למעשה שיפוט רציונלי).
שיעור הצבעה (עמ' )297
שיעורי הצבעה בעלייה לאחרונה ,לאחר תקופה ארוכה של ירידה .ירידה בשיעורי הצבעה לא מעידה על ירידה
בעניין הפוליטי ,שכן ייתכן שהוא מנותב לאפיקים אחרים ,אך היא משפיעה על תוצאות הבחירות ועל הלגיטימיות
של הממשלה הנבחרת .הירידה משקפת מרחק הולך וגדל בין האזרחים לבין המפלגות והממשלה.
גישה אחת טוענת שיש ירידה בשיעורי הצבעה משום שהבחירות עוסקות בבעיות פחות בוערות מבעבר (למשל,
הקונפליקט בין הון ועבודה של שנות החמישים) .גישה אחרת רואה בסיבה העיקרית חוסר-שביעות רצון עם
תפקוד הממשלות (ירידה באמון הציבור) .בנוסף ,הצבעה עולה כאשר העלויות והסיכונים של הצבעה הם נמוכים
(לא צריך להירשם מראש למשל) והתועלות גבוהות (חובת הצבעה) וכאשר הבוחרים הם בעלי מאפיינים
דמוגרפיים ספציפיים (יותר מבוגרים).
טיעונים בעד ונגד חובת בחירה:
התאגדות חוד ( :)peak associationארגון גג המייצג אינטרסים רחבים של עסקים או עבודה בפני הממשלה .עם
נפילת החברות בהתאגדויות עובדים (המהווים את חברי התאגדות החוד) ,העברת תפקיד ההשפעה על הממשלה
לחברות שתדלנות מקצועיות ,התאגדויות חוד הפכו יותר לגופים משפיעי-מדיניות ומעניקי-שירותים מאשר גופי
מיקוח עם הממשלה.
צוות חשיבה :ארגון פרטי שחוקר תחום מדיניות מסוים במטרה לעודד דיון ציבורי ושינוי פוליטי .סוג של קבוצת
אינטרס.
דינמיקה של קבוצות אינטרס (עמ' )308
פלורליזם :מערכת פוליטית בה קבוצות אינטרס מתחרות משפיעות על ממשלה פתוחה .קבוצות האינטרס
המאורגנות באופן חופשי יכולות לייצג את שלל מגזרי האוכלוסייה ובכך זה ביטוי של דמוקרטיה .הקבוצות השונות
משחקות במגרש מאוזן והממשלה מתפקדת כבורר ולא כשחקן אקטיבי ויוזם .הפתיחות שלה מאפשרת למדיניות
לשקף התפתחויות כלכליות וחברתיות.
ביקורת על העיקרון הזה:
מגרש המשחקים אינו שווה ויש היררכיה של כוח שמשקפת את הערך של כל קבוצה לממשלה. .1
מתעלמים מהנטייה של המערכת הפוליטית להעדיף אינטרסים מסוימים על פני אחרים (למשל ,שינוי .2
מינורי לעומת שינוי רדיקלי).
המדינה אינה נייטרלית .בנוסף להחלטתה למי להקשיב ,היא הרגולטורית ויכולה לעודד הקמת קבוצות .3
אינטרס בתחומים מסוימים.
יש התעלמות מכך שיש אינטרסים משותפים למנהיגי קבוצות מיינסטרים (למשל ,מתוך אתניות .4
משותפת).
משולש ברזל :בארה"ב ,מערכת יחסים המשפיעה על מדיניות הכוללת קבוצות אינטרס ,את הבירוקרטיה ו-וועדות
חקיקה תוך שיתוף משולש של מידע ,טובות ותמיכה.
בהתאם לגישת הבחירה הרציונאלית ,התפתחה תיאוריה הגורסת שלאזרחים פרטיים (בעלי אינטרסים מפוזרים)
אין מוטיבציה וקשה להם להתאגד ,לעומת הקלות בה חברות עסקיות יכולות להתאגד לקבוצת אינטרס ולהשפיע
על הממשלה .אולם ,מאז קמו קבוצות אינטרס המייצגות אינטרסים מפוזרים (של צרכנים וכו') .לפי גישה חדשה,
יש פחות חשיבות להתארגנות מאשר ללגיטימציה .יכולות להיווצר בריתות בין אקטיביסטים ורגולטורים שמובילות
ל"קואליציית לגיטימציה" המקשרת בין האג'נדה שלהם ובין העניין הציבורי הרחב יותר .קואליציות כאלה הקטינו
את השפעתן של מגזרי הרוקחות והחקלאות באירופה.
קורפורטיזם :התיאוריה והפרקטיקה שבה התאגדויות חוד המייצגות הון ועבודה מתמקחים עם הממשלה כדי
להשיג תכנון כלכלי וחברתי רחב .ההתאגדות יוצרת ברית עם הממשלה .זו המקבילה האירופאית למשולש ברזל
האמריקאי .מכונה קורפורטיזם חברתי .בירידה עם נפילת כוחן של ההתאגדויות ומעבר לאידיאולוגיות שוק.
גם משולשי ברזל בירידה בעקבות מעקב הדוק של התקשורת ,קבוצות אינטרס ציבוריות המוחות על כך ומחוקקים
היוצאים נגד קשרים ושחיתויות בקביעת מדיניות.
רשתות נושא :סט משוחרר וגמיש של קבוצות אינטרס ,משרדי ממשלה ועדות חקיקה ומומחים שעובדים יחד על
הצעות מדיניות שנוגעות לאינטרסים משותפים.
בעידן הנוכחי ,עם קיומו של האינטרס ,הטענה שקשה לאזרחים להתארגן אינה תקפה יותר.
ערוצי השפעה (עמ' )311
השפעה ישירה על קובעי המדיניות :ההשפעה היעילה ביותר היא על שרים לפני שהמדיניות נקבעת ,אך
הגישה אליהם מוגבלת .הקבוצות פונות גם אל הרשות המחוקקת ,בתי המשפט והבירוקרטיה.
הבירוקרטיה לרוב היא זו אשר מעצבת את ההחלטות המפורטות הנובעות מהמדיניות שהותוותה.
לקבוצות האינטרס יש מומחיות רבה בנושא ולממשלה יש עניין לקבל החלטה שתהיה מקובלת על כל
הצדדים (למטרות פוליטיות) ולכן קבוצת האינטרס מעורבת בתהליך.
שתדלנות :מאמצים הנעשים בשמם של אינדיבידואלים ,קבוצות או ארגונים על מנת להשפיע על
ההחלטות המתקבלות על ידי נבחרי הציבור או על ידי הבירוקרטים .עבר בתקופה האחרונה לחברות
הנשכרות כדי לבצע מטלה זו .מגזימים בכוחה של השתדלנות כאשר למעשה היא עוזרת בעיקר להפנות
את קולו של הלקוח אל בעלי התפקידים שראוי שישמעו אותו .זה משפר את האפקטיביות של משילות
ולא רק שלילי כמו שזה נתפס .אולם בכל זאת ,חברות השתדלנות מערערות על המגרש המאוזן.
השפעה לא-ישירה דרך מפלגות פוליטיות :בירידה .מפלגות פוליטיות מאמצות אג'נדות רחבות יותר
בשאיפה לשלטון בעוד קבוצות אינטרס מתמקדות באינטרסים ספציפיים.
השפעה לא-ישירה דרך דעת הקהל :מטרה מהותית עבור קבוצות קידומיות ,השואפת לעצב את התפיסה
הציבורית וכן להניע דאגה ציבורית במטרה לשים לחץ על הממשלה .לקבוצות קידומיות אין משאבים או
גישה לממשלה ולכן דעת הקהל היא ערוץ נדרש עבורן .קבוצות הגנתיות פחות מעוניינות לפרסם ברבים
את האינטרסים שלהן (התנגדות לסימון מוצרי מזון נגיד) .אך גם קבוצה הגנתית יכולה לפנות לדעת
הקהל ,במיוחד כאשר דעת הקהל כבר חיובית .זה יוצר סיכון לפגיעה במערכת היחסים עם הממשלה,
אבל סיכון זה ירד עם ירידת משולשי ברזל.
במשך זמן רב "תנועות המונים" ,כפי שהם נקראו בעבר ,נתפסו כסימן לחברת המונים המתפקדת באופן גרוע
שרבים מחבריה אינם משולבים בה היטב וכבעלות פוטנציאל לערער את יציבות הדמוקרטיה .תנועות חברתיות
אינן צריכות הרבה כדי להשפיע – רק מספרים גדולים של תומכים .התפתחויות בתקשורת הורידו את סף הכניסה
של תנועות חדשות .תקשורת המונים גם מאפשרת הפגנות המונים גלובליות עם כמעט אפס הנהגה ציבורית.
קבוצות אינטרס במדינות אוטוריטריות (עמ' )320
קבוצות אינטרס הן בדרך כלל כפופות למשטר ,או מדוכאות כליל .זה לא קשה כשזכויות אדם חלשות והקבוצות
חדשות .לרוב לשליטים יש גם חלק בכלכלה ולכן האינטרס שלהם הוא כוח עבודה מחונך עם משכורות מזעריות.
משטרים אוטוריטריים מנסים לעיתים לשלב קבוצות אינטרס למבנה הכוח על מנת להאיץ מודרניזציה .זה דומה
לקורפורטיזם ,אבל מגיע מלמעלה למטה כאשר המדינה מממנת ,מעודדת ומעניקה מונופול ייצוג לקבוצה בתחום
מסוים.
במדינות קומוניסטיות היו עוד פחות קבוצות אינטרס ואיגודי עובדים ,התקשורת ,תנועות נוער ואיגודים מקצועיים
היו זרועות של המפלגה .במשטרים היברידיים קבוצות אינטרס נעות בין האוטונומיה היחסית שלהן בדמוקרטיות
ליברליות ובין השוליות שלהן במשטרים אוטוריטריים .הגבולות בין המגזרים הציבוריים לפרטיים מטושטש
ולעיתים השליטים מתערבים בכלכלה על מנת לתגמל את תומכיהם וכו' .אך עדיין ,זו התערבות סלקטיבית שלא
מחפשת להחליף את הפרקטיקות הרגילות של עסקים.
פרק :19מדיניות ציבורית
סקירה כללית (עמ' )325
הגדרה :העמדות המאומצות והפעולות הנעשות (או לא נעשות) על ידי ממשלות כשהן מגיבות לצרכים של
החברה .יותר מהחלטה ,זו גישה כלפי הנושא .מושפעת מסדר העדיפויות ,אידיאולוגיה פוליטית ,האקלים הפוליטי
והכלכלי והתקציב .מדיניות כוללת גם מטרות וגם אמצעים.
מדיניות יכולה להשתנות כשפוליטיקאים נבחרים לנוכח סדר העדיפויות ,התנגדות פוליטית וכו' .חשוב לזכור שזה
לא תהליך רציונלי בהכרח ולפעמים מדיניות היא קישוט לחוסר-מעש או לפעילות הפוכה .למרות הדינמיות של
התהליך ,הפעולות וההחלטות המתקבלות הן אלה שנתפסות כמדיניות כוללת ועל סמך זה מוערכים פוליטיקאים
וממשלות.
ניתוח מדיניות :לימוד סיסטמטי של התוכן והאפקט של מדיניות ציבורית.
מודלים של תהליך מדיניות (עמ' )325
המודלים השונים נעים בסדר מאיך שראוי לגבש מדיניות לאיך שמדיניות מתגבשת בפועל.
המודל הרציונאלי :גישה להבנת מדיניות המניחה זיהוי מתודי של האמצעים היעילים ביותר להשגת
מטרות מובחנות.
ניתוח עלות-תועלת :המאמץ לקבל החלטות על בסיס סקירה שיטתית של עלויות ותועלות יחסיות של
האפשרויות הקיימות.
זו גישה לא מציאותית כל כך שמספקת בעיקר מסגרת תיאורטית .בכל זאת ,כלים של ניתוח עלות-תועלת
פותחו כדי להטמיע אספקטים של המודל הרציונאלי .ניתוח כזה נותן משקל לכל השיקולים ,גם אלה שלא
בהכרח נשמעים תמיד וגם יוצרת שקיפות ואחריות של הפוליטיקאים שקיבלו החלטות שנוגדות את
שיקולי העלות-תועלת.
אולם ניתוח עלות-תועלת לא מתחשב בשיקולים 'רכים' של הוגנות ואיכות חיים ומחשב את התועלת
הכללית ולא את חלוקת התועלת על פני מגזרים שונים .הניתוח יקר ואורך זמן רב ולא לוקח בחשבון את
הסיכויים להשגת התועלות המצופות .כמו כן ,אין הסכמה לגבי מהי עלות ומהי תועלת.
המודל המצטבר :גישה לגיבוש מדיניות הרואה בשינוי מדיניות כלוקחת את הצורה של שינויים קטנים
הנובעים ממשא ומתן עם האינטרסים הרלוונטיים .אבולוציה ולא מהפכה ( .)revolutionקשור לרעיון של
תלות-מסלול .טעויות ענקיות נמנעות מכיוון שמשיגים הסכמה מלאה לכל שינוי קטן אולם יש בעיות
הדורשות שינוי מדיניות מערכתי שלא יכולות להיפתר באמצעות מודל זה .בנוסף ,המודל פותר בעיות
קיימות אך לא מונע בעיות עתידיות.
מודל פח האשפה :גישה להבנת גיבוש מדיניות המדגישה את האיכויות החלקיות ,נזילות ולא-מאורגנות
של התהליך.
מחזור המדיניות (עמ' )328
החלוקה לשלבים היא יותר אנליטית מאשר כרונולוגית משום שבמציאות השלבים חופפים לעיתים ,אולם זה עוזר
לניתוח המדיניות.
הערות:
תחרות בינלאומית יוצרת לחץ דומה על המדינות ,אך גם מעודדת אותן להשתמש במשאבים הטבעיים
שלהן כדי לפתור את הבעיה באופן שייחד אותן ויתן להן יתרון על פני מדינות אחרות.
לימוד מדיניות :קורית כאשר אין פיתרון לאומי ויתבצע כלפי מדינות קרובות/שכנות וידידותיות למדינה
הלומדת .יש לרוב אבולוציה באימוץ מדיניות של מדינה אחרת (כלומר תרגום של המדיניות ולא חיקוי
מוחלט) ,לממשלות יותר קשה ללמוד מאשר לאינדיבידואלים .יותר קל לדעת מה לא לעשות.
בכפייה המדינה שנכפית עליה מדיניות לעיתים חסרה את המחוייבות האמיתית להוציא לפועל את
המדיניות.
המסקנה היא שיש לחשוב במונחים של פיעפוע של רעיונות ,שמשפיעים גם בלי מודעות של אנשים להשפעה
שלהם ,לעומת מדיניות שלעיתים נטועה עמוק בגבולות הלאומיים שלה.
מדיניות ציבורית במדינות אוטוריטריות (עמ' )338
מדיניות כפופה לפוליטיקה .במדינות אוטוריטריות מגרש המשחקים אינו כולל תהליכי קבלת החלטות שקופים,
יעילים וצפויים ובכך מדכא פיתוח מדיניות .המשטרים נוטים להיות שמרניים ולשמר את חוקי המשחק כפי שהם.
לעיתים גם לשליטים אין היכולת לגבש מדיניות ,משום שככלל הם פחות משכילים ממנהיגים של דמוקרטיות
ליברליות.
:Rent-seekingהניסיון לייצר הכנסה על ידי מכירת משאב נדיר מבלי להוסיף לו ערך אמיתי .המונח מתייחס
למנטליות של שוחד בתמורה לשירותים ציבוריים במדינות אוטוריטריות.
ההיעדר של קבוצות אינטרס מונע את הקשר בין החברה למדינה שנדרש לצורך גיבוש מדיניות אפקטיבי ויישומה.
מדינות שעוברות מודרניזציה יכולות לאמץ מדיניות חדשה וליישם אותה בקלות יחסית תוך דיכוי ההתנגדויות שהיו
עולות במערכת פוליטית פתוחה יותר (סין למשל).