‫סיכום הייג והרופ‬

‫פרק ‪ – 1‬מושגי יסוד‬

‫סקירה כללית (עמוד ‪)2‬‬

‫מושג (קונספט) – רעיון‪ ,‬מונח‪ ,‬קטגוריה‪ .‬בעל הגדרה המוגבלת למאפיינים המובהקים ביותר‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫תפיסה (‪ – )conception‬ההבנות‪ ,‬נקודות המבט והפרשנויות של מושג‪ .‬תפיסה בונה על הגדרה‪ ,‬מקיימת‬ ‫‪‬‬
‫דיון מלא יותר ומתחשבת בפרשנויות אלטרנטיביות‪.‬‬
‫השוואה נחוצה על מנת להעניק קונטקסט המאפשר הבנה רחבה ומעמיקה יותר‪.‬‬
‫ממשלה וממשל (עמוד ‪)2‬‬
‫ממשלה‪ :‬המוסדות והאמצעים שבאמצעותם חברה נשלטת‪ .‬משמש כדי לתאר מגוון דברים (קבוצת אנשים‬
‫שולטים – ממשלת יפן‪ ,‬ממשלה ספציפית – ממשלת פוטין‪ ,‬צורה של מערכת שלטון – ממשלה ריכוזית או את‬
‫הטבע והכיוון של ניהול קהילה – ממשלה טובה)‪.‬‬
‫בשימוש עממי נהוג להתייחס לממשלה כרמה הגבוהה ביותר של מינויים פוליטיים (ראש ממשלה‪ ,‬שרים)‪.‬‬
‫בתפיסה הרחבה יותר ממשלה נחשבת כל הארגונים והמוסדות בחברה האחראיים על קבלת החלטות עבור‬
‫החברה כולה וביצוען (המשטרה‪ ,‬פקידים ציבוריים‪ ,‬שופטים וכו')‪.‬‬
‫בדמוקרטיה הממשלה מספקת ביטחון ויכולת חיזוי המבוססים על כך שהחוקים יציבים ומיושמים בצורה עקבית‬
‫ואחידה‪ .‬ממשלה גם מעניקה צורה אחידה להגעה להסכמים ולביצועם‪ .‬אולם‪ ,‬יש גם סכנה בהקמת ממשלה (כפי‬
‫שהובס מציע – כדי לצאת ממצב של "מלחמת כל בכל") – שהממשלה תנצל את כוחה‪ ,‬כפי שג'ון לוק מציין‪ .‬מטרת‬
‫מרכזית של חקר פוליטיקה היא לגלות כיצד לשמר את יתרונותיה של הממשלה יחד עם מניעת סכנותיה‪ ,‬כדברי‬
‫אפלטון‪ :‬מי ישמור על השומרים עצמם?‬
‫מערכת פוליטית‪ :‬האינטראקציות והארגונים דרכם חברה מגיעה להחלטות משותפות ומיישמת אותן בהצלחה‪.‬‬
‫מקביל למונח משטר (שהוא בעל קונוטציה שלילית)‪ .‬הארגונים כוללים שחקנים פוליטיים מעבר למוסדות השלטון‬
‫הרשמיים כגון קבוצות אינטרס‪ ,‬מפלגות פוליטיות‪ ,‬התקשורת‪ ,‬חבריות מסחריות ודעת קהל‪.‬‬
‫ממשל‪ :‬התהליך שבו מתקבלים החלטות‪ ,‬חוקים ומדיניות עם או בלי השתתפות המוסדות הרשמיים‪.‬‬
‫משילות היא הפעולה של השלטון‪ ,‬בה לעיתים לממשלה ולמוסדות הרשמיים יש חלק קטן‪ ,‬במקרים קיצוניים‬
‫בלבד‪ .‬הדגש הוא על מדיניות ופעילות‪.‬‬
‫פוליטיקה (עמוד ‪)6‬‬
‫פוליטיקה‪ :‬התהליך בו אנשים מנהלים מו"מ או מתחרים בתהליכים של קבלת החלטות משותפות וביצוען‪.‬‬
‫קשה להגדיר פוליטיקה משום שהמונח משמש במגוון דרכים‪ .‬שלושה היבטים ברורים של פוליטיקה הם‪:‬‬
‫זוהי פעילות קולקטיבית‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫פוליטיקה כוללת קבלת החלטות בנושאים הנוגעים לשני אנשים או יותר‪ ,‬בדרך כלל על מנת לבחור אפיק‬ ‫‪.2‬‬
‫פעולה או על מנת לפתור אי‪-‬הסכמות‪.‬‬
‫החלטות פוליטיות‪ ,‬מרגע שהתקבלו‪ ,‬הופכות למדיניות מוסמכת ומחייבת של הקבוצה‪.‬‬ ‫‪.3‬‬
‫פוליטיקה היא הכרחית בגלל הטבע החברותי של בני אדם והיא פעילות בסיסית משום שקבוצה שאינה מגיעה‬
‫לאף החלטה משותפת‪ ,‬תפסיק להתקיים‪ .‬סמכות ציבורית מופעלת על מנת להטמיע מדיניות קולקטיבית (לצאת‬
‫למלחמה‪ ,‬לגייס מיסים)‪ ,‬כלומר – לפוליטיקה יש גם צד מחייב‪/‬מכריח (קנסות‪ ,‬מאסר)‪.‬‬
 ‫תפיסה אחת הנובעת מההגדרה של פוליטיקה דלעיל‪ ,‬היא שפוליטיקה היא החיפוש אחר טובת הכלל‪ .‬תפיסה זו‬
‫נעוצה היסטורית בתפיסות יווניות כמו זו של אריסטו‪ .‬המשכה של תפיסה זו גורסת כי פוליטיקה היא פיוס בשלום‬
‫של קבוצות אינטרס שונות בחברה כך שכולן יקבלו את חלקן‪.‬‬
‫הבעיה בתפיסות אלה היא שהן מספקות אידיאל של פוליטיקה ולא מתארות פוליטיקה במציאות‪ .‬פוליטיקה יכולה‬
‫גם לכלול אינטרסים צרים המקבלים עדיפות כאשר האנשים בשלטון מעדיפים את האינטרסים הפרטיים שלהם על‬
‫פני טובת הכלל‪ .‬לכן יש צורך בתפיסה נוספת של פוליטיקה הרואה בעוצמה ערך מהותי ובפוליטיקה כתחרות‬
‫להשגת עוצמה ולשימורה‪ .‬פרשנות זו מולידה מנצחים ומפסידים ("מי מקבל מה‪ ,‬מתי ואיך")‪ .‬במיוחד בחברות‬
‫גדולות‪ ,‬פוליטיקה היא המאבק של קבוצות אידיאולוגיות כמו גם חומריות‪ ,‬על העוצמה או על ההשפעה על בעלי‬
‫העוצמה‪ .‬פוליטיקה לא יכולה להיות מוגבלת לאמצעים שלווים‪.‬‬
‫מהותה של הפוליטיקה נחה באינטראקציות בין מגוון הפרשנויות הניתנות למונח‪.‬‬
‫עוצמה (עמוד ‪)8‬‬
‫עוצמה‪ :‬היכולת להביא לתוצאות הרצויות‪.‬‬
‫גם לקבוצות הנדמות חסרות עוצמה (פליטים סוריים וכו') יש עוצמה‪ ,‬במובן השלילי – הן גורמות לתגובות‬
‫במדיניות של המדינות שהן משפיעות עליהן‪ .‬הדגש הוא על העוצמה לגרום לתוצאות הרצויות ולא על העוצמה על‬
‫(‪.)over‬‬

‫לוקס קבע ‪ 3‬רמות לפיהן ניתן לקבוע עוצמה של מדינה‪:‬‬

‫מי גובר כאשר יש קונפליקט בין העדפות?‬ ‫‪.1‬‬
‫מציאת ההעדפות של השחקנים הפוליטיים והקורלציה בין ההעדפות הפרטיות למדיניות המתקבלת‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬מי שהעדפותיו מתקבלות רוב הזמן הוא בעל העוצמה‪.‬‬
‫מי שולט בהחלטה האם ההעדפות יבוטאו?‬ ‫‪.2‬‬
‫היכולת למנוע נושאים מלהישמע ולהגיע לאג'נדה הפוליטית‪ .‬כלומר‪ ,‬יש לבחון איזו קבוצה מרוויחה‬
‫מהפרוצדורה הפוליטית הקיימת וכיצד הדיון הפוליטי מוכוון לתחומים בטוחים (‪ .)safe‬רק אז ניתן לבחון‬
‫איזו קבוצה מנצחת בקונפליקטים המורשים להתקיים‪..‬‬
‫מי מעצב העדפות?‬ ‫‪.3‬‬
‫כאן‪ ,‬לעוצמה יש כוח על היווצרות ההעדפות ולא רק על ביטויין‪ .‬רמה זו מתייחסת ליצירת קונצנזוס על ידי‬
‫מניפולציות‪ .‬על ידי עיצוב ההעדפות‪ ,‬בעל העוצמה מונע את קיומן של הרמות הקודמות (‪ 1‬ו‪ .)2-‬עיצוב‬
‫העדפות נעשה על ידי שליטה על המידע‪.‬‬
‫יש הטוענים שרמה זו של עוצמה מרחיקה אותנו מהדיונים המהותיים של פוליטיקה ושהיא בעייתית בפני‬
‫עצמה‪.‬‬
‫המדינה‪ ,‬סמכות ולגיטימציה (עמוד ‪)9‬‬
‫המדינה (תידון בהרחבה בפרק ‪ )2‬קשורה מאוד למושגים של סמכות ושל לגיטימציה‪.‬‬
‫סמכות‪ :‬הזכות המוכרת למשול (שונה מעוצמה ויותר אפקטיבי ממנה)‪ .‬סמכות מתקיימת כל עוד יש הכרה של‬
‫הנתינים בזכותו של המושל לקבל החלטות וליישמן‪.‬‬
‫וובר מבדיל בין ‪ 3‬מקורות של סמכות‪ :‬מסורת‪ ,‬כריזמה וחוק‪.‬‬
‫לגיטימציה‪ :‬נבנית על סמכות אך רחבה ממנו‪ .‬כאשר הנתינים ומשטרים אחרים מכירים במשטר – אזי יש לו‬
‫לגיטימציה‪ .‬סמכות של יחיד‪ ,‬לגיטימציה של משטר‪.‬‬
‫דעת קהל קובעת לגיטימציה ולגיטימציה (ולא כוח) מעניקה את הבסיס היציב ביותר לשלטון‪.‬‬
‫אידיאולוגיה (עמוד ‪)10‬‬
 ‫אידיאולוגיה‪ :‬מערכת של אמונות הקשורות זו לזו‪ ,‬השקפה משותפת של העולם‪ ,‬או תוכנית אב לאופן שבו‬
‫פוליטיקה‪ ,‬כלכלה והחברה צריכים להיות מובנים‪.‬‬
‫אידיאולוגיות לא קיימות כיום באותו מובן בו היו קיימות בעבר (כשהמונח נטבע)‪.‬‬
‫פוליטיקה השוואתית (עמוד ‪)12‬‬
‫פוליטיקה השוואתית‪ :‬המחקר השיטתי של ממשלה ופוליטיקה במדינות שונות‪ ,‬שנועדה להבין אותו טוב יותר על‬
‫ידי הדגשת הניגודים וקווי הדמיון ביניהם‪.‬‬
‫שתי מטרות מרכזיות של פוליטיקה השוואתית‪:‬‬
‫הרחבת ההבנה‬ ‫‪.1‬‬
‫פוליטיקה השוואתית מאפשרת לסווג מערכות שונות על פי יעילות וכו'‪ ,‬להבין יותר טוב את המערכת‬
‫הפוליטית הביתית ולהכיר מערכות אחרות‪.‬‬
‫חיזוי תוצאות פוליטיות‬ ‫‪.2‬‬
‫השוואה מאפשרת הכללות אשר יש להן פוטנציאל לחיזוי‪.‬‬
‫שלא כמו במדעי הטבע‪ ,‬ההשוואה במדעי החברה אינה מולידה כללים וחוקיות אלא תאוריות ונטיות‪.‬‬
‫ישנן אי‪-‬הסכמות בנוגע ליעילות של החיזוי במדע המדינה‪.‬‬
‫סיווג מערכות פוליטיות (עמוד ‪)13‬‬
‫טיפולוגיה‪ :‬מערכת סיווג לפיה מדינות‪ ,‬מוסדות‪ ,‬תהליכים‪ ,‬תרבויות פוליטיות וכן הלאה מחולקים לקבוצות או‬
‫סוגים עם קבוצות משותפות של תכונות‪.‬‬
‫על פי הסיווג ניתן להניח הנחות רוחביות לגבי המדינות בקבוצות השונות ולהשתמש במקרי בוחן על מנת לספק‬
‫פירוט רב יותר‪ .‬חוקרים אינם מסכימים לגבי היעילות של השימוש בטיפולוגיות ואפילו אלה המשתמשים‬
‫בטיפולוגיות אינם מסכימים בנוגע לקריטריונים לפיהם יש לסווג את המדינות‪.‬‬
‫התוצאה – אין מערכת מוסכמת אוניברסלית של סיווג פוליטי‪.‬‬
‫הסיווג של אריסטו – על פי כמות המושלים (יחיד‪ ,‬מעטים‪ ,‬רבים) ועל פי מטרת הממשל (טובת הכלל או אינטרס‬
‫פרטי)‪ .‬המערכת הפוליטית האידיאלית היא יעילה ויציבה‪.‬‬

‫רבים‬ ‫מעטים‬ ‫יחיד‬ ‫מספר המושלים ‪‬‬

‫לטובת ‪‬‬
‫פוליס‬ ‫אריסטוקרטיה‬ ‫מלוכה‬ ‫הכלל‬
‫דמוקרטיה‬ ‫אוליגרכיה‬ ‫טירניה‬ ‫היחיד‬

‫מערכת שלושת העולמות‪ :‬לא אנליטי‪ ,‬יותר תיאורי (ומכליל)‪ .‬חלוקה של מדינות העולם לשלוש קבוצות על פי‬
‫מטרות אידיאולוגיות ובני ברית פוליטיים בתקופת המלחמה הקרה‪:‬‬
‫עולם ראשון‪ :‬מדינה עשירה‪ ,‬דמוקרטית‪ ,‬מתועשת‪ .‬בת ברית בברית המערבית נגד קומוניזם‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫עולם שני‪ :‬מערכות קומוניסטיות‪.‬‬ ‫‪.2‬‬
‫עולם שלישי‪ :‬מדינות עניות יותר‪ ,‬פחות דמוקרטיות ופחות מפותחות‪ .‬חלקן לקחו חלק במלחמה הקרה‬ ‫‪.3‬‬
‫וחלקן לא‪.‬‬
‫שתי טיפולוגיות מוכרות‪ :‬אינדקס הדמוקרטיה ואינדקס החופש בעולם‪.‬‬
‫כלכלה פוליטית‪ :‬היחסים בין פעילות פוליטית ובין ביצועים כלכליים‪ .‬סביר יותר שמממשלה טובה תיצור כלכלה‬
‫מוצלחת‪.‬‬
 ‫הכנסה לאומית גולמית‪ :‬סך תפוקת תושבי המדינה בשנה מסוימת‪ .‬החישוב של תפוקה לנפש לוקחת בחשבון‬
‫את גודל האוכלוסייה‪.‬‬
‫אפשר לבחון את מידת ההצלחה של מערכת פוליטית גם על ידי בחינת יכולתה להעניק לנתיניה איכות חיים‪ .‬איכות‬
‫חיים היא מושג בעייתי אך לרוב כוללת תזונה‪ ,‬חינוך וטיפול רפואי‪ .‬המדד המוביל הוא ‪Human Development‬‬
‫‪ Index‬של האו"ם‪.‬‬
 ‫פרק ‪ :5‬גישות תיאורטיות‬
‫גישות תיאורטיות‪ :‬סקירה כללית (עמ' ‪)74‬‬
‫תיאוריה‪ :‬גישה אבסטרקטית או כללית להסבר או להבנה של תופעה‪.‬‬
‫בעיות בתיאוריות של פוליטיקה השוואתית‪:‬‬
‫יש מגוון רב של תיאוריות שיכול לגבול באנרכיה (המגוון גם מאפשר לבחור את התיאוריה הכי נוחה‬ ‫‪.1‬‬
‫ומתאימה)‪.‬‬
‫התיאוריה ההשוואתית נשענת רבות על רעיונות המגיעים מהמסורת המערבית‪.‬‬ ‫‪.2‬‬
‫תיאוריות פוליטיות‪ ,‬באופן כללי‪ ,‬נתונות לגחמות האופנה – לעיתים הדיון אודות תיאוריה עוסק יותר‬ ‫‪.3‬‬
‫בהסברים השונים מאשר בהשלכות הפרקטיות של התיאוריה‪.‬‬
‫תיאוריות במדעי החברה סובלות מבסיס רעוע (היות שהן מנסות להסביר התנהגות אנושית)‪.‬‬ ‫‪.4‬‬
‫גישה‪ :‬מערכת של עמדות‪ ,‬הבנות ושיטות המגדירות דרך מסוימת של חקר מדע המדינה‪.‬‬
‫הפנים המשתנים של פוליטיקה השוואתית (עמ' ‪)74‬‬
‫פוליטיקה השוואתית היא תחום צעיר ולא מפותח‪ .‬מדעני מדינה אירופאיים לא התעניינו במיוחד בהבדלים בין‬
‫מדינות אירופה והיו עסוקים בחקר הפוליטיקה המקומית‪ .‬התחום התפתח בעיקר בארה"ב וקיבל תנופה לאחר‬
‫מלחמת העולם השנייה‪ .‬זאת משום שארה"ב היתה מעוניינת לחקור את אויביה ואת בנות בריתה וכן משום‬
‫שמספר המדינות הריבוניות גדל במהירות מ‪ 70-‬ב‪ 1945-‬ליותר מ‪ 130-‬ב‪ .1970-‬תחומי עניין חדשים נוספו עם‬
‫התפרקותה של בריה"מ‪ ,‬סופה של המלחמה הקרה ועליית חשיבותן של מדינות כברזיל‪ ,‬סין וכו'‪.‬‬
‫היתה תגובת נגד כלפי הביהביוריסטים שניסו לפתח תיאוריה כוללת והתפתח דיון בין מצדדי המחקר הכמותני‬
‫ובין מצדדי המחקר האיכותני‪ .‬בשלב כלשהו התעוררה התנגדות למתמטיזציה של התחום שנבעה‪ ,‬בין היתר‪,‬‬
‫מהישענות רבה על תיאוריות של בחירה רציונלית‪.‬‬

‫תיאוריה כוללת (‪ :)GRAND THEORY‬צורה רחבה ואבסטרקטית של תיאוריה הכוללת תיאוריות רבות אחרות‬
‫ומנסה להסביר תחומים נרחבים בדיסציפלינה במקום נושאים קונקרטיים‪.‬‬
‫פוליטיקה השוואתית לוקה בחסר בתחום התיאוריות ושואבת פעמים רבות מתחומים אחרים (טבלה בעמוד ‪.)76‬‬
‫קשה למצוא תיאוריות שזכו לתמיכה כללית ושהולידו תוצאות ארוכות‪-‬טווח‪ .‬בעיה נוספת בתחום התיאוריות‬
‫הפוליטיות כולן היא ההתמקדות במחשבה מדינית מערבית בלבד‪.‬‬
‫הגישה המוסדית (עמ' ‪)77‬‬
‫מוסדות‪ :‬במובן הפוליטי‪ ,‬ארגונים או פרקטיקות רשמיים בעלי אפקט או מטרה פוליטיים‪ ,‬מסומנים על ידי עמידות‬
‫או מורכבות פנימית‪ .‬המוסדות המהותיים בדרך כלל בעלי מעמד חוקתי‪ .‬רשות שופטת‪/‬מחוקקת‪/‬מבצעת‪ ,‬לעיתים‬
‫גם מפלגות פוליטיות‪ .‬באופן רחב יותר גם בירוקרטיה וממשל איזורי ואף תהליכים חברתיים‪/‬פוליטיים (מוסד‬
‫השחיתות)‪ ,‬למרות שזה שוחק את המושג‪.‬‬

‫מוסדמיות (‪ :)institutionalism‬גישה לחקר פוליטיקה וממשל המתמקדת בדינמיקה ובמבנה של מוסדות מושלים‪.‬‬

‫ניתוח מוסדי גורס כי למוסדות ולתפקידים במוסדות יש חשיבות רבה יותר מאשר לאנשים המאיישים אותם‪.‬‬
‫התמסדות‪ :‬התהליך בו מוסדות מתייצבים ומתקבעים‪ .‬לדוגמה‪ ,‬משרד ממשלתי הוא ממוסד אם יש לו מורכבות‬
‫פנימית‪ ,‬הוא עובד על פי נהלים ברורים והוא מובחן בבהירות מסביבתו‪.‬‬
‫מוסדות הם כלים באמצעותם העבר משפיע (ומאלץ) את ההווה – התחייבויות של מוסדות הן ארוכות טווח‬
‫ואמינות הרבה יותר מהתחייבויות של אנשים פרטים‪ .‬כך‪ ,‬חקר מוסדות הוא חקר יציבות פוליטית‪ ,‬ולא חקר‬
‫שינויים‪ .‬מוסדות מהותיים במיוחד לתפקוד של דמוקרטיות ליברליות משום שהם מאפשרים מסגרת עבודה‬
‫מוסכמת לקבלת החלטות‪ .‬קונטקסט מוסדי משותף מקל על עשיית עסקים (האדם הפשוט יודע למה לצפות) ויכול‬
‫לפעול מעבר למה שאדם פרטי יכול‪.‬‬
‫יש נטייה‪ ,‬כבכל גישה‪ ,‬לאמץ ראייה צרה‪:‬‬
‫לעיתים מוסדות מוקמים על מנת לפתור בעיה ספציפית‪ .‬מוסדות לא רק משפיעים על הפעילות הפוליטית‬ ‫‪.1‬‬
‫של פרטים‪ ,‬אלא הם גם לעיתים התוצרים של פעילות פוליטית של פרטים (למשל‪ ,‬הקמת מוסדות לפיקוח‬
‫כלכלי באירופה בעקבות המשבר של ‪.)2009‬‬
‫מוסדות מושלים פועלים לעיתים רחוקות במנותק מכוחות חברתיים‪ ,‬במיוחד במדינות עניות‪ ,‬פחות‬ ‫‪.2‬‬
‫מורכבות ויותר אוטוריטריות‪ .‬גם בדמוקרטיות ליברליות יש לבחון מי הנהנה המרכזי מהקמתו‪ /‬פעילותו‪/‬‬
‫צורת פעילותו של מוסד‪ .‬תמיכתם של כוחות כלכליים ופוליטיים חזקים תורמת גם היא ליציבות‪.‬‬
‫מוסדות הם המנגנון באמצעותו בעיות פוליטיות מעוצבות‪ ,‬מעובדות ולעיתים נפתרות‪ .‬הם מעצבים את הסביבה‬
‫בה השחקנים הפוליטיים פועלים ובמידה מסויימת מבנים את העדפותיהם‪ ,‬ערכיהם והעניין שלהם‪.‬‬
‫מוסדיות חדשה‪ :‬תחייה של הגישה‪ ,‬רואה מעבר לחוקים הפורמליים ובוחנת כיצד מוסדות מעצבים החלטות‬
‫ומגדירים תחומי עניין ‪ /‬אינטרסים (‪.)interests‬‬

‫סיבות עיקריות לסברה שמוסדות מעצבים התנהגות‪:‬‬

‫מוסדות מעניקים תגמולים והזדמנויות ועל ידי כך מעצבים את האינטרסים של העובדים שלהם‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫האינטראקציה בין העובדים יוצרת נורמות ותרבות‪ ,‬שמעצבת את התנהגותם‪ .‬הגישה המוסדית לא רק‬ ‫‪.2‬‬
‫מכירה בקיומם של אינטרסים ושל תרבויות‪ ,‬היא מסבירה איך נוצרו‪.‬‬
‫הגישה המוסדית החדשה סוברת כי ניתן להסביר את רוב הפעילות הפוליטית באחת משתי דרכים‪:‬‬
‫הגיון של נאותות‪ :‬הפעולות שינקטו חברי מוסד מסוים בהתאמה לנורמות המוסדיות‪ .‬למשל‪ ,‬חובות‬ ‫‪.1‬‬
‫טקסיות של ראש מדינה – מבוצעות כי הן מחויבות רשמית‪.‬‬
‫הגיון של תוצאות‪ :‬פעולות שינקטו חברי מוסד מסוים על בסיס חישוב רציונלי של אלטרואיזם או אינטרס‬ ‫‪.2‬‬
‫פרטי‪.‬‬
‫אמפירי‪ :‬מסקנות או סברות המבוססות על עובדות‪ ,‬ניסויים או תצפיות‪.‬‬
‫נורמטיבי‪ :‬הגעה לשיפוטים או להוראות אודות מה ראוי שיקרה‪.‬‬
‫הגישה ההתנהגותית (ביהביוריסטית) (עמ' ‪)81‬‬
‫ביהביורליזם‪ :‬גישה השמה דגש על הפרט במקום על המוסדות‪ ,‬חוקרת עמדות והתנהגות של יחידים בחיפוש‬
‫אחר הכללות מדעיות‪.‬‬
‫שלא כמו הגישה המוסדית‪ ,‬המחקר ההתנהגותי נטע את הפוליטי במסגרת החברתית ובחן כיצד משתנים‬
‫חברתיים (כגון גזע או מעמד) משפיעים על התנהגות פוליטית‪.‬‬
‫הגישה המבנית (עמ' ‪)82‬‬

‫מבניות‪ :‬גישה המדגישה את מערכת היחסים בין קבוצות ורשתות (‪ )networks‬בתוך מערכות גדולות יותר‪.‬‬
‫האינטרסים והעמדות של קבוצות אלו מעצבים את התצורה הכללית של עוצמה ויוצרים את הדינמיקה של שינוי‬
‫פוליטי‪ .‬דוגמה‪ :‬כיצד היחסים בין מעמד האצילים‪ ,‬המעמד המסחרי ומעמד האיכרים השפיעו על התפתחותה של‬
‫דמוקרטיה‪ .‬כאשר האצילים רתמו את המעמד המסחרי נגד האיכרים‪ ,‬נוצרה לרוב אוטוריטריה‪.‬‬
‫מבנה מוגדר כמערכת היחסים בין החלקים שבו‪ ,‬כאשר לחלקים עצמם ולפרטים המרכיבים אותם אין חשיבות‬
‫רבה‪ .‬למשל‪ ,‬היחסים בין עבודה ובין הון יותר חשוב ממנהיגי כל צד או מהמבנה הארגוני‪ .‬ההנחה היא שכל צד‬
‫יחתור למימוש האינטרסים שלו ללא קשר למנהיג הספציפי‪ .‬אולם‪ ,‬קשה להגדיר מהי קבוצה‪ ,‬מהם האינטרסים‬
‫האמיתיים שלה ולהתייחס לפעולות שלה ולא של אדם ספציפי‪.‬‬
 ‫סוג של היסטוריה השוואתית‪.‬‬
‫גישת הבחירה הרציונלית (עמ' ‪)84‬‬
‫בחירה רציונלית‪ :‬מבוסס על הרעיון שהתנהגות פוליטית משקפת בחירות של פרטים הפועלים למקסם את‬
‫תועלתם ולמזער את העלויות (‪.)costs‬‬

‫הגישה מספקת מודל להתנהגות אנושית על סמך מידע מינימלי – האינטרס של הפרט ודרך הפעולה האפקטיבית‬
‫ביותר‪ .‬המבחן הוא ביכולת לנבא התנהגות של פרט ולא בתהליך שעבר עליו בהגעתו להחלטה כיצד להתנהג‪.‬‬
‫הגישה נשענת על ההנחות שבני אדם הם רציונאליים ומוכוונים על ידי האינטרס הפרטי שלהם‪ ,‬ועל סמך הנחות‬
‫אלו מצליחה הגישה לנבא התנהגות פוליטית‪.‬‬
‫בחירה רציונאלית אינה בחירה מושכלת – היא כזו שמצב של אי‪-‬ידיעה תבחר לא לקחת סיכון מוגבר‪.‬‬
‫יש המחילים את הגישה גם על קבוצות וארגונים ומתייחסים אליהם כאל שחקן יחיד‪.‬‬
‫בעיות של פעילות קולקטיבית‪ :‬עולות כאשר התנהגות רציונאלית של היחיד יוצרת תוצאה שלילית כללית (למשל‪,‬‬
‫היחיד מניח שזיהום האוויר הפרטי שלו לא גורם להתחממות גלובלית‪ ,‬אבל ברגע שכולם חושבים ככה – יש‬
‫התחממות גלובלית)‪ .‬הבעיה עולה כאשר היחיד מנסה להיות רוכב חופשי בכל הנוגע למאמצים של אחרים לספק‬
‫שירותים ציבוריים‪.‬‬
‫גישת הבחירה הרציונלית מדגישה כי העדפות אישיות ותוצאות קולקטיביות הן שני דברים שונים ויש צורך‬
‫בממשלה שתגשר ביניהם‪ .‬אך היא לוקחת יותר מידי כמובן מאליו – היא אינה מסבירה את השורשים של‬
‫האינטרסים האנושיים‪.‬‬
‫הגישה האינטרפרטיבית (עמ' ‪)85‬‬
‫הגישה האינטרפרטיבית (קונסטרוקטיבית)‪ :‬מבוססת על הטענה כי פוליטיקה נוצרת מהרעיונות‬
‫(הקונסטרוקטים) שיש לנו לגביה‪.‬‬
‫הגישה‪ ,‬בצורתה המתונה יותר‪ ,‬בוחנת כיצד הרעיונות של אנשים לגבי פוליטיקה משפיעים על האינטרסים‪,‬‬
‫המטרות‪ ,‬בני הברית והאויבים שלהם (הרעיונות לגבי פוליטיקה הם משתנה בלתי תלוי)‪ .‬כל אלה מוגדרים‬
‫כשייכים לקבוצה‪ ,‬וכך הגישה נוטה לכיוון הסוציאלי ולא לכיוון הפסיכולוגי‪ .‬תפיסות מוְבנות חברתית ועל ידי‬
‫רה‪-‬קונסטרוקציה של התפיסות ניתן לשנות את תפיסותינו לגבי העולם ואת העולם עצמו‪ .‬למשל‪ ,‬מדינה היא תוצר‬
‫רעיוני שקשור בכל מאודו לתפיסות שלנו‪ .‬אנו יכולים לשנות את תפיסותינו ובכך את העולם עצמו‪.‬‬
‫הגישה מתמקדת בנרטיבים היסטוריים ובוחנת כיצד אירועים קודמים (שהְבנו תפיסות מסוימות) משפיעים על‬
‫אירועים מאוחרים יותר‪ .‬העיקר הוא בקונסטרוקציה החברתית‪ ,‬לא רק זו של המנהיגים‪ .‬אולם‪ ,‬להרבה פעולות‬
‫פוליטיות יש השלכות שרחוקות מהכוונה המקורית של המבצע‪ .‬כלומר‪ ,‬הגישה יעילה בתחילת המחקר ההשוואתי‬
‫(להבין מה מניע את הפוליטיקה ואת ההתנהגות הפוליטית)‪ ,‬אך אינה ממצה‪.‬‬
 ‫פרק ‪ :6‬השוואת ממשלות ופוליטיקה‬
‫סקירה כללית (עמ' ‪)91‬‬
‫הכיוון והתוצאות של מחקר תלויים במתודולוגיה של המחקר‪.‬‬
‫מתודולוגיה‪ :‬ניתוח שיטתי של המתודות בשימוש בשדה מחקר מסוים‪ .‬משמש גם לתיאור סך המתודות בשימוש‬
‫בתחום מסוים או כאמצעי בעזרתו הוסק סט מסוים של מסקנות‪.‬‬
‫יחידת הניתוח‪ :‬האובייקט במחקר (מדינות‪ ,‬מדיניות‪ ,‬מוסדות‪ ,‬תהליכים וכו')‪.‬‬
‫רמת הניתוח‪ :‬רמת המחקר (החל מרמת המערכות הפוליטיות ועד רמת האינדיבידואל)‪.‬‬
‫החוקר צריך לבחור מתודולוגיה‪ ,‬יחידות ניתוח‪ ,‬רמת ניתוח ועוד – אילו מקרי בוחן לחקור‪ ,‬כמותם והמשתנה אותו‬
‫הוא חוקר‪.‬‬
‫משתנה‪ :‬גורם‪ ,‬מאפיין‪ ,‬כמות או אלמנט משתנה‪.‬‬
‫יש מספר גישות מחקר וביניהן הגישה ההשוואתית‪ :‬השוואת מספר קטן של מקרי בוחן במטרה להבין יותר טוב‬
‫את התכונות שלהם‪ ,‬לפתח ולחקור היפותזות‪ ,‬תיאוריות וקונספטים‪.‬‬
‫שיטות מחקר השוואתי (עמ' ‪)91‬‬
‫שאלת המפתח בבחירת מקרי בוחן היא כמה לבחור‪ .‬יש שלוש אפשרויות מרכזיות‪:‬‬
‫שיטת מקרה הבוחן‪ :‬מקרה בוחן יחיד‪ ,‬מאפשר עומק רב‪ .‬מקרה הבוחן מייצג משהו גדול יותר ומאפשר‬ ‫‪.1‬‬
‫לחוקרים אחרים לחקור דמיון ושוני באמצעות שימוש במספר מחקרי מקרה בוחן‪.‬‬
‫השיטה האיכותנית‪ :‬בין ‪ 2‬ל‪ 12-‬מקרי בוחן‪ .‬יותר מקיף ממקרה בוחן יחיד אך עדיין סביר‪ .‬שאלות רבות‬ ‫‪.2‬‬
‫עולות בנוגע לכמות ולבחירה של המקרים‪.‬‬
‫השיטה הכמותנית‪ :‬מחקר אבסטרקטי‪ ,‬מספר גדול של מקרי בוחן‪ ,‬מתאים לניתוח סטטיסטי‪ .‬אפשר‬ ‫‪.3‬‬
‫שיצטרכו לוודא את התוצאות באמצעות מחקר בשיטה האיכותנית‪.‬‬
‫שיטת מקרה הבוחן (עמ' ‪)92‬‬
‫הגדרה‪ :‬שיטת מחקר הכוללת מחקר דקדקני של אובייקט מסוים (מדינה‪ ,‬מוסד‪ ,‬אדם‪ ,‬תופעה) ואת ההקשר בו‬
‫הוא נמצא‪.‬‬
‫בחינת מקרה בוחן יחיד היא מחקר רק אם היא נוגעת לשאלות גדולות יותר שמעבר למקרה הספציפי עצמו‪.‬‬
‫המחקר יכלול מקורות מידע רבים ושיטות מחקר מגוונות (קריאה אקדמית‪ ,‬בחינת מקורות ראשוניים ומשניים‪,‬‬
‫ראיונות וביקורים)‪.‬‬
‫סוגי מחקר‪:‬‬
 ‫* מקרה בוחן דוגמתי (‪ )exemplary‬יכול להיות גם אב טיפוסי (‪ – )prototypical‬כלומר‪ ,‬שהוא מציב דוגמה לכל‬
‫שאר המערכות שבאו אחריו‪ .‬אך זו לא חובה‪.‬‬
‫היפותזה‪ :‬הסבר פוטנציאלי לתופעה שניתן להוכיח או להפריך דרך תצפיות או ניסויים‪.‬‬
‫משתנה תלוי‪ :‬הגורם או האלמנט אותו אנו רוצים להסביר‪.‬‬
‫משתנה בלתי תלוי‪ :‬הגורם או האלמנט שאנו מאמינים שמשפיע על המשתנה התלוי‪ .‬לעיתים יש משתנים תלויים‬
‫רבים‪.‬‬
‫השיטה האיכותנית (עמ' ‪)95‬‬
‫הגדרה‪ :‬שיטת מחקר שמשתמשת במספר קטן של מקרי בוחן על מנת להבין באופן הוליסטי וכולל תופעה בתוך‬
‫הסביבה הטבעית שלה‪ .‬יש דגש על ערכים‪ ,‬דעות‪ ,‬התנהגות והקשר‪ .‬שיטה תיאורית (ולא מנבאת)‪ ,‬מתאמצת‬
‫להבין את היחסים בין המשתנים השונים‪ ,‬המידע נאסף בעיקר על ידי תצפיות‪.‬‬
‫שתי אסטרטגיות מהותיות לבחירה מקרי הבוחן‪:‬‬

‫)‪ :MOST SIMILAR SYSTEM (MSS‬בחירת מקרים דומים ככל האפשר‪ ,‬מלבד במשתנה התלוי‪ .‬ההנחה‬ ‫‪.1‬‬
‫היא שככל שהאובייקטים של המחקר דומים יותר‪ ,‬כך יהיה יותר קל לבודד את המשתנה הבלתי‪-‬תלוי‬
‫(המסביר)‪ .‬הבעיה היא שעדיין יש משתנים רבים מידי היכולים להסביר את המשתנה התלוי‪.‬‬
‫)‪ :MOST DIFFERENT SYSTEMS (MDS‬שליטה בהבדלים תעזור לבודד את הסיבות לדמיון‪ .‬השוני הרב‬ ‫‪.2‬‬
‫ימנע אפשרות שמשתנה אחר הוא למעשה המסביר את התופעה‪ ,‬כי אין משתנים דומים רבים‪.‬‬
‫השיטה הכמותנית (עמ' ‪)96‬‬
‫הגדרה‪ :‬שיטת מחקר שמשתמשת במשתנים (ולא במקרי בוחן) ומנסה להסביר תופעות פוליטיות באמצעות‬
‫סטטיסטיקה‪ .‬טבלה בעמוד ‪ – 97‬סיכום שתי השיטות‪.‬‬
‫קורלציה‪ :‬הקשר בין שני משתנים או תכונות (או יותר משניים)‪ .‬יכולה להיות שלילית או חיובית‪.‬‬
‫קו רגרסיה‪ :‬קו ההתאמה הטוב ביותר בגרף פיזור‪ ,‬מסכם את הקשר בין שני משתנים‪ .‬מחשבים אותו (הממוצע‬
‫פחות או יותר)‪.‬‬
‫חריגים‪ :‬התצפיות הרחוקות ביותר מהערך שחזה קו הרגרסיה‪.‬‬
‫שתי סכנות בפרשנות של מחקר כמותני‪:‬‬
‫תיתכן קורלציה בין שני משתנים שאינה מעידה על סיבתיות אלא על כך ששני המשתנים נובעים‬ ‫‪.1‬‬
‫ממשתנה שלישי‪ .‬אפשר לנטרל את הסכנה על ידי בחינת כל המשתנים הרלוונטיים‪ ,‬אך יש המון‬
‫והרלוונטיות שלהם לא תמיד ברורה‪.‬‬
‫קורלציה אינה מציגה בבהירות את הכיוון של הסיבתיות – משתנה ‪ X‬יכול להיות המשתנה התלוי או‬ ‫‪.2‬‬
‫המשתנה הבלתי תלוי באותה מידה‪.‬‬
‫האתגרים בהשוואה (עמ' ‪)99‬‬
‫מקרים מעטים מידי‪ ,‬משתנים רבים מידי (עמ' ‪ :)99‬למשל‪ ,‬במדינה מסויימת יש שתי משתנים שייתכן‬ ‫‪.1‬‬
‫שהשפיעו על התפתחותה של מדיניות ‪ .X‬בניסוי אידיאלי היינו מחפשים מדינה דומה בה קיים רק אחד‬
‫מהמשתנים ובוחנים האם גם שם התפתחה מדיניות ‪ ,X‬אבל לא קיימת מדינה כזו‪ .‬הופס‪ ,‬אין לנו מספיק‬
‫מקרים על מנת לבחון את כל המשתנים שלנו‪.‬‬
‫פתרונות אפשריים‪ :‬צמצום המשתנים על ידי שימוש במודל ‪ ,MDS‬או התמקדות בדמיון על ידי שימוש‬
‫במודל ‪ ,MSS‬בחינת מקרים היסטוריים או העלאת השערות‪.‬‬
 ‫אנטי‪-‬עובדתי (‪ :)counterfactual‬ניסוי מחשבתי העוסק בהעלאת השערות לגבי תוצאות אפשריות‬
‫בהינתן חסרונו של גורם מסוים מהתהליך‪ ,‬או בהינתן הוספת גורם מסוים לתהליך (מה היה קורה אילו‬
‫היטלר היה נהרג בתאונת דרכים ב‪.)1932-‬‬
‫הטיית בחירה (עמ' ‪ :)100‬בעיה הקיימת בכל פעם שמקרי הבוחן נבחרים במכוון ולא באופן רנדומלי‪.‬‬ ‫‪.2‬‬
‫הסכנה היא שמקרי הבוחן אינם מייצגים את הכלל ולכן אי אפשר להכליל את התוצאות על הקטגוריה‬
‫הרחבה יותר‪.‬‬
‫מחקר כמותני‪ ,‬שבוחן כמות גדולה של מקרי בוחן‪ ,‬מצמצם את הסכנה הזאת‪ .‬אך ייתכן שהסכנה תצוץ‬
‫מבחירה מוטה של המשתנים‪ .‬המון מהמידע הזמין מגיע מגופים בעלי אינטרס כלכלי (ממשלות‪ ,‬קבוצות‬
‫חשיבה וגופים בינלאומיים)‪.‬‬
‫יש סכנה גם כאשר רק מקרים חיוביים נחקרים – מחקר שבוחן מתי מתפרצות מלחמות ובודק רק מקרים‬
‫בהם התפרצו מלחמות וכן הלאה‪ .‬כלומר‪ ,‬יש צורך בקבוצת ביקורת‪ .‬יכול להיות שמהפכות פורצות רק‬
‫לאחר מלחמות‪ ,‬אבל שיש מלחמות שלאחריהן לא פורצות מהפכות‪...‬‬
‫הטיית שרידות‪ :‬סוג של הטיית בחירה שקורית כאשר אנו חוקרים רק את הדוגמאות של סוגות פוליטיות‬
‫ששרדו‪ ,‬ומתעלמים מסוגות קודמות‪ .‬למשל‪ ,‬כדי לבחון האם פדרציות הן צורות ממשל מוצלחת צריך לא‬
‫רק לבחון את הצלחתן של הפדרציות הקיימות אלא גם את הפדרציות שלא שרדו‪.‬‬
‫הטייה ערכית‪ :‬כאשר הערכות‪ ,‬בחירת העובדות והתוצאות מושפעות מערכיו של החוקר (באופן מודע‬
‫ומכוון‪ ,‬למשל על ידי לחץ ממממן המחקר‪ ,‬או באופן בלתי מודע‪ ,‬מתוך הפרספקטיבה בתוכה גדל)‪.‬‬
‫הטיית אישוש‪ :‬הנטייה לחפש או לפרש מידע שמאשש אמונות וגישות קיימות‪ ,‬ולהתעלם ממידע שאינו‬
‫תואם אמונות וגישות אלו‪.‬‬
‫הבנת משמעויות (עמ' ‪ :)101‬לפעולות יש משמעות שונה בהקשרים שונים‪ .‬התנהגות שאנו נפרש במובן‬ ‫‪.3‬‬
‫מסוים במדינה שלנו (הצבעה נגד קו המפלגה‪ ,‬למשל) תהיה בעלת משמעות אחרת לגמרי במדינה‬
‫אחרת‪ .‬אי הבנת המשמעויות מובילה לאימפריאליזם תרבותי – השלכת התרבות שלנו על תרבויות‬
‫אחרות‪.‬‬
‫גלובליזציה (עמ' ‪ :)102‬מדינות לומדות אחת מהשנייה‪ ,‬מעתיקות ומשפיעות זו על זו‪ .‬אפשר להתייחס‬ ‫‪.4‬‬
‫אליהן כאל מקרים נפרדים רק במידה מוגבלת‪ .‬המדינה המודרנית ושאר תופעות בהיסטוריה (תיעוש‪,‬‬
‫קולוניזציה וכו') התפתחו על הבמה העולמית‪ .‬יש הגורסים כי המדינות עצמן הן חלקים באורגניזם גדול‬
‫יותר ולכן יש לחקור אותו ולא את המדינות‪ .‬עדיין אפשר לחקור את ההשפעה של האורגניזם הגדול יותר‬
‫על המדינות‪ .‬אך מחקר המתייחס למדינות כאל ישויות נפרדות ועצמאיות יכול להוביל לתוצאות שגויות‬
‫כאשר כל המדינות נתונות להשפעה של כוח חיצוני משותף כמו גלובליזציה‪.‬‬
‫השיטה ההיסטורית (עמ' ‪)103‬‬
‫הגדרה‪ :‬שיטה המבוססת על חקר מקרי בוחן מהעבר‪ ,‬פעמים רבות תוך דגש על התפתחותם לאורך זמן‪.‬‬
‫מאפשרת מגוון רחב של מקרי בוחן ושימוש ב‪.MDS-‬‬

‫נרטיב אנליטי‪ :‬ניסיון לשלב בין שיטות מחקר היסטוריות ופוליטיות במטרה להסביר תוצאה פוליטית‪ .‬בחינת‬
‫השתלשלות האירועים במטרה לזהות את גורמי המפתח שדוחפים לתוצאה מסוימת‪.‬‬
‫התחקות אחרי תהליך‪ :‬חקר השתלשלות אירועים בניסיון לקשר סיבה לתוצאה‪ .‬למשל‪ ,‬איך הגיעה האנטישמיות‬
‫של היטלר לכדי השואה? מהו המכניזם שמביא מכישלון במלחמה להחלפת משטר?‬
‫תלות מסלול‪ :‬תוצאה של תהליך תלויה בהחלטות קודמות שהובילו למסלול מסוים‪ .‬יש גם עצמאות מסלול – אם‬
‫התוצאה היתה מתקיימת ללא קשר למסלול התהליכי‪ .‬כלומר‪ ,‬ניצחון במלחמה הוא תלוי מסלול אם הקרב הראשון‬
‫הוא קריטי‪ ,‬או שניצחון במלחמה הוא 'עצמאי מסלול' אם הצד החזק יותר ינצח לא משנה מה‪.‬‬
‫צומת מכריע‪ :‬נקודת מפנה המבססת אינטרסים‪ ,‬מבנים או מוסדות לאורך זמן‪ .‬צומת מכריע יכול להיות ההתחלה‬
‫של אירוע תלוי מסלול – בצומת עצמו כל האפשרויות פתוחות‪ ,‬אחריו הן מצטמצמות משמעותית‪.‬‬
‫רצף כרונולוגי (סדר פעולות)‪ :‬הכרונולוגיה של אירועים‪ ,‬ולא רק התרחשותם‪ ,‬משפיעה על התוצאה‪ .‬למשל‪,‬‬
‫המחשבה המרקסיסטית התפתחה כפלג מתון במדינות בהן כבר היו איגודי עובדים‪.‬‬
‫מקרים בתנועה איטית‪ :‬השפעה שמשתנה לאט‪ ,‬לאורך זמן רב‪ ,‬באופן דרמטי‪ .‬לרוב נחוצה הגעה לנקודת מפנה‬
‫על מנת שההשפעה תתגלה‪ .‬למקרים עכשוויים יכולים להיות שורשים ארוכי טווח‪.‬‬
 ‫פרק ‪ :2‬המדינה‬
‫סקירה כללית (עמ' ‪)20‬‬
‫מדינות מודרניות מחזיקות בסמכות הריבונית לשלוט באוכלוסייה של טריטוריה מסוימת‪ ,‬רעיון המנוגד לשלטון‬
‫האישי והא‪-‬ריכוזי של מלכים וקיסרים‪.‬‬
‫מהי מדינה? (עמ' ‪)20‬‬
‫ההגדרה של וובר – מחזיק המונופול על הלגיטימציה להפעלת עוצמה בשטח נתון‪.‬‬
‫הגדרה‪ :‬להשלים‪.‬‬

‫מדינה היא ישות משפטית ופוליטית עם אוכלוסייה‪ ,‬לגיטימציה‪ ,‬טריטוריה וריבונות‪ .‬יש להבדיל בין ‪– country‬‬
‫טריטוריה‪ ,‬ובין ‪ - state‬מתייחס למנגנונים של ממשלה ועוצמה‪.‬‬

‫ממשלה היא סוכן ההוצאה לפועל של המדינה‪ ,‬שהיא הקהילה הפוליטית‪.‬‬

‫ריבונות‪ :‬מקור הסמכות האולטימטיבי בחברה‪ .‬הריבון הוא מקבל ההחלטות הסופי והרם ביותר בתוך חברה‪.‬‬
‫הכוח היחיד לחקיקת חוקים‪.‬‬
‫ככל שדמוקרטיה התרחבה‪ ,‬הרעיון שאסיפות נבחרות הפועלות בשם העם הן הריבון תפס יותר‪ .‬הרעיון של‬
‫ריבונות חלש יותר מחוץ לאירופה‪ ,‬בפדרציות שבהן הריבונות מחלוקת בין שלטון מרכזי ובין שלטון איזורי (כגון‬
‫ארה"ב‪ ,‬גרמניה וברזיל)‪.‬‬
‫אזרח‪ :‬חבר מלא במדינה‪ ,‬בעל הזכויות והחובות של המדינה‪ .‬אזרחות מאושרת על ידי מסמך רשמי (דרכון או‬
‫ת"ז)‪.‬‬
‫‪ 3%‬מאוכלוסיית העולם היא מהגרי קבע שאינם נחשבים אזרחים במדינה אליה היגרו (ולא יכולים להצביע‬
‫בבחירות שלה וכו')‪ .‬התייחסות אל אזרחי מדינה כאל כלל האוכלוסייה הבוגרת של אותה מדינה היא מוטעית‪.‬‬
‫התהוות מערכת המדינות (עמ' ‪)23‬‬
‫מדינות היו חלשות למדי בימי הביניים כשהכוחות השולטים היו הכנסייה והאימפריה הרומית הקדושה‪ .‬המצאת‬
‫אבק השריפה הביאה להחלפה של צבאות האצילים ולצורך בצבאות קבועים‪ .‬הגיוס‪ ,‬חימוש וכו' של צבאות אלה‬
‫היוו את הבסיס לבירוקרטיה המדינית‪ .‬בנוסף‪ ,‬הרפורמציה שהתחיל מרטין לותר הובילה להחלשות הכנסייה‪.‬‬
‫מערכת וסטפלית‪ :‬מערכת המדינות המודרניות שרבים מאמינים כי צמחה משלום וסטפליה ב‪ ,1648-‬שקבעה‬
‫ריבונות מדינית וזכות הגדרה עצמית פוליטית‪( .‬ההסכם קבע כי כל מדינה תקבע לעצמה את דת המדינה ובכך‬
‫שמה את השליט החילוני האזורי מעל השליטה הדתית של האימפריה הרומית הקדושה)‪ .‬היו מדינות (אנגליה‪,‬‬
‫אירלנד‪ ,‬צרפת‪ ,‬ספרד ופורטוגל) שקדמו להסכם‪.‬‬
‫הפילוסוף ז'אן בודן קבע כי הריבון צריך להיות אחראי על חקיקה‪ ,‬מלחמה ושלום‪ ,‬מינויים ציבוריים‪ ,‬ערעורים‬
‫שיפוטיים והמטבע‪ .‬ג'ון לוק סייג כי יש לאדם זכויות טבעיות ואם המדינה פוגעת בהן‪ ,‬הוא משוחרר מחובותיו‬
‫האזרחיות ורשאי להתנגד לה‪ .‬זו דוגמה למדינה הליברלית‪ ,‬בה המדינה משרתת את האדם ולא להפך‪.‬‬
‫זכויות טבעיות‪ :‬זכויות (חיים‪ ,‬חופש וקניין) הניתנות על ידי הטבע או אלוהים שאינן תלויות במדינה‪.‬‬
‫ההתרחבות של מדינות (עמ' ‪)24‬‬
‫לאורך המאה ה‪ 19-‬מדינות אירופה החלו להגביל את התנועה (של סחורות ואנשים) ביניהן ואימצו מדיניות כלכלית‬
‫פרוטקציוניסטית יחד עם הרחבת תחומי העיסוק שלהן לחינוך‪ ,‬שיטור‪ ,‬רגולציה על התעשייה ואיסוף נתונים‬
‫וסטטיסטיקות‪ .‬במאה ה‪ 20-‬המדינה חדרה עמוק יותר לתוך החברה והתפתחה עוד‪ ,‬בהתאם לקיומן של מלחמות‪.‬‬
 ‫מלחמה כוללת‪ :‬מלחמה הדורשת את המוביליזציה של אוכלוסייה לתמוך בקונפליקט הכולל כלי נשק מתקדמים‬
‫בקנה מידה גאוגרפי גדול הדורש הנהגה‪ ,‬התערבות ומימון מדינתיים‪ .‬מתייחס למלחמות העולם‪.‬‬
‫לאחר מלחמות העולם המדינות המערביות ביקשו ליישם את יכולותיהן הבירוקרטיות המושחזות לצרכים פנימיים‪.‬‬
‫מדינת רווחה‪ :‬הסדר בו הממשלה היא האחראית הראשית לביטחון הסוציאלי והכלכלי של אזרחיה דרך תוכניות‬
‫חברתיות (דמי אבטלה‪ ,‬פנסיות‪ ,‬ביטוח רפואי)‪.‬‬
‫המדינה המודרנית צמחה באירופה אך התפשטה ברחבי העולם באמצעות הקולוניזציה‪ .‬כך‪ ,‬רוב מדינות העולם הן‬
‫פוסט‪-‬קולוניאליות (ארה"ב גם נחשבת כזו – יוסדה על בסיס קולוניות בריטיות)‪.‬‬
‫קולוניות שלא התיישבו בהם מהגרים אירופאיים התפתחו למדינות מודרניות בארבעה שלבים‪:‬‬
‫אמריקה הלטינית – מלחמות עצמאות שחסרו את המימד הליברלי והדמוקרטי‪ .‬הפערים ואי‪-‬השוויון‬ ‫‪.1‬‬
‫שנוצרו יצרו קונפליקטים עד היום‪.‬‬
‫אירופה והמזרח התיכון – עם נפילת האימפריות האוסטרו‪-‬הונגרית‪ ,‬הרוסית והעות'מנית‪ .‬לא נוצרו‬ ‫‪.2‬‬
‫מדינות חזקות ועצמאיות ואידיאולוגיות כמו פשיזם וקומוניזם מנעו את התפתחות המדינה המודרנית‬
‫באיזורים אלו‪.‬‬
‫הגל הגדול ביותר‪ ,‬לאחר ‪ ,1945‬בעקבות הצטמצמות אימפריות אירופאיות‪ .‬מדינות אסייתיות‪ ,‬מזרח‬ ‫‪.3‬‬
‫תיכוניות ואפריקאיות‪ .‬המדינות לא היו תמיד ישות קוהרנטית והמדינה המודרנית נכפתה עליהם – על‬
‫קבוצות אתניות‪ ,‬איזוריות ודתית שקודם לכן התקיימו זו לצד זו בהסדרים רופפים יותר‪ .‬רבות ממדינות‬
‫אלו עדיין לא יציבות‪.‬‬
‫מזרח אירופה ומדינות בריה"מ לשעבר – המדינות הבלטיות הצליחו עקב קרבתן לאיחוד האירופאי‪.‬‬ ‫‪.4‬‬
‫מדינות אסייתיות יותר הלכו במסלול הפוסט‪-‬קולוניאלי של מדינה קטנה עם חלוקה אתנית‪ ,‬כלכלה לא‬
‫מתועשת ושלטון אוטוקרטי‪ .‬במדינות בריה"מ הבעיה היא‪ ,‬שוב‪ ,‬בהיעדר היסטוריה כישות מדינית‬
‫קוהרנטית‪.‬‬
‫יש פערים גדולים בין מדינות‪-‬האם הקולוניאליות ובין הקולוניות שלהן לשעבר מבחינת עוצמה ואוטונומיה‪ .‬המדינות‬
‫הפוסט‪-‬קולוניאליות מחזיקות בתואר "ריבוניות" בעיקר באופן סימבולי‪ ,‬כבעלות גבולות ועל מנת להשיג הכרה‬
‫וסיוע בינ"ל‪.‬‬
‫הגיוון של מדינות (עמ' ‪)26‬‬
‫אוכלוסייה‪:‬‬ ‫‪.1‬‬
‫מיקרו‪-‬מדינות‪ :‬מדינות קטנות בטריטוריה ובאוכלוסייה‪ .‬לרוב איים קטנים וגם חמש מדינות אירופאית‬
‫(הוותיקן וכו')‪ .‬בעלות יכולת מועטה לעצב את גורלן וזקוקות לפטרון‪ .‬יש כאלה שמצליחות כלכלית‬
‫ופוליטית אך רובן דלות במשאבי טבע ואינן מקושרות היטב לשאר העולם‪.‬‬
‫סמכות פוליטית‪:‬‬ ‫‪.2‬‬
‫מעין‪-‬מדינה (‪ :)quasi-state‬מדינות שקיימות ומוכרות על ידי החוק הבינלאומי‪ ,‬אך הממשלות שלהן אינן‬
‫שולטות במרבית הטריטוריה שתחת סמכותן‪ .‬עצמאותן הוענקה להם על ידי מעצמה קולוניאלית לשעבר‪.‬‬
‫מדינה דה‪-‬פקטו‪ :‬מדינות שאינן מוכרות על ידי החוק הבינלאומי למרות שהן שולטות בטריטוריה‬
‫ומקיימות משילות‪ .‬קיימות דה‪-‬פקטו ולא דה‪-‬ג'ור (מתוקף חוק)‪.‬‬
‫הכנסה‪:‬‬ ‫‪.3‬‬
‫הבנק העולמי בנה סולם שמודד הכנסה תוך התחשבות במדדים של רווחה כגון עוני ומוות של תינוקות‬
‫ומחולק לארבע קטגוריות‪ :‬הכנסה גבוהה (מדינות מפותחות לרוב)‪ ,‬הכנסה בינונית‪-‬גבוהה (מדינות‬
‫מתפתחות)‪ ,‬הכנסה בינונית‪-‬נמוכה (מדינות אפריקאיות ואסייתיות)‪ ,‬הכנסה נמוכה (מכונה גם 'העולם‬
‫הרביעי'‪ ,‬גם אפריקאי ואסייתי)‪.‬‬
‫במחקר השוואתי יש לשים לב לפערים שיוצרים תלות של העניים בעשירים‪.‬‬
 ‫אומות ולאומיות (עמ' ‪)29‬‬
‫אומה‪ :‬מושג תרבותי והיסטורי המתאר קבוצת אנשים המזדהה כקבוצה על בסיס היסטוריה משותפת‪ ,‬תרבות‪,‬‬
‫שפה ומיתוסים‪ .‬אנדרסן מגדיר אומות כ"קהילות מדומיינות" והספר מזכיר שאומה קשורה לחלקת אדמה (בניגוד‬
‫לשבט)‪.‬‬
‫אומות לרוב שואפות לזכות להגדרה עצמית במולדת‪.‬‬
‫הגדרה עצמית‪ :‬היכולת לפעול בלי כפייה חיצונית‪ .‬הזכות להגדרה עצמית היא הזכות של אומה להחזיק בממשלה‬
‫עצמית‪ ,‬דמוקרטית או לא‪.‬‬
‫אי אפשר לרדד את המושג "אומה" להגדרות של לשון משותפת וכו'‪ .‬רנאן הגדיר אומה כמתבססת על הסכמה‬
‫(משאל עם) יומיומית‪ .‬אומה הוא מושג מודרני‪ ,‬כמו המדינה‪ .‬הוא נוצר‪ ,‬ולא נמצא (‪ .)found‬זהות לאומית מספקת‬
‫קשר רגשי בעולם רציונלי ורציונליזציה להשתתפות במלחמות‪.‬‬
‫לאומיות‪ :‬האמונה שקבוצת אנשים בעלי זהות לאומית משותפת היא בעלת הזכות ליצור מדינה עצמאית ושלטון‬
‫עצמאי ללא התערבות חיצונית‪ .‬לאומיות היא אוניברסלית‪ ,‬על פי המחברים‪ ,‬למרות שאומות אינן‪.‬‬
‫אומה אינה בהכרח מקבילה למדינה‪ ,‬יש אומות המפוזרות בין מספר מדינות בדומה לתפוצות‪.‬‬
‫תפוצות‪ :‬אוכלוסייה המתגוררת בשטח נרחב מחוץ למולדת הגיאוגרפית או האתנית‪.‬‬
‫מדינת לאום‪ :‬אגודה פוליטית ריבונית שאזרחיה חולקים זהות לאומית משותפת‪.‬‬
‫מדינה רב‪-‬לאומית‪ :‬מדינה הכוללת קבוצות לאומיות רבות תחת ממשלה אחת (כאשר לא ריאלי ליצור לאומיות‬
‫אחידה)‪.‬‬
‫אתגרים למדינה (עמ' ‪)31‬‬
‫יש הגורסים כי מדינות חזקות מבעבר‪ .‬הן מחזיקות במונופול על הפעלת צבאות‪ ,‬רוב האזרחים מזדהים עם מדינת‬
‫האם שלהם והן מתמודדות היטב עם אתגרים בזכות התפתחויות טכנולוגיות‪.‬‬
‫מנגד‪ ,‬יש הגורסים שכוחה של המדינה קטן והיא בדעיכה‪ ,‬עקב ארבע תמורות עיקריות‪:‬‬
‫חלוקות כלכליות‪ ,‬פוליטיות וחברתיות ערערו את הנאמנות למדינה‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫גבולות בינלאומיים נחלשו עקב התרחבות קשרים כלכליים בין מדינות‪.‬‬ ‫‪.2‬‬
‫גלובליזציה‪ :‬תהליך בו הקשרים בין אנשים‪ ,‬חברות (‪ )corporations‬וממשלות במדינות שונות משתלבים‬
‫אלו באלו דרך גורמים כמו מסחר‪ ,‬השקעות‪ ,‬תקשורת וטכנולוגיה‪.‬‬
‫שיתוף הפעולה בין מדינות גדל ומרדד את קיומן העצמאי‪.‬‬ ‫‪.3‬‬
‫ארגונים בין‪-‬ממשלתיים(‪ :)IGO‬גופים משתפי פעולה שחברות בהן מדינות דרך הסכמים ואמנות‪ .‬בעלי‬
‫מזכירות קבועה וזהות חוקית ופועלות על פי חוקים מדינתיים עם אוטונומיה מסוימת‪.‬‬
‫אינטגרציה אזורית‪ :‬תהליך בו מדינות בונות קשרים כלכליים ופוליטיים שתוצאותיהם באיגום (‪)pooling‬‬
‫של סמכות בתחומים מסוימים בהם המדינות מאמינות ששיתוף פעולה עדיף על תחרות‪.‬‬
‫ארגונים לא‪-‬ממשלתיים (‪ :)NGO‬מעין קבוצות אינטרס בינלאומיות המפעילות לחץ על מדינות או פועלות‬
‫בתחומים שבעיקרון באחריות מדינות‪.‬‬
‫חברות בינלאומיות גם יכולות להשפיע על מדינות‪.‬‬
‫האיום של טרור בינלאומי יצר מדינות ביטחון ותגובת נגד של אזרחים החוששים לפגיעה בזכויות אזרחיות‬ ‫‪.4‬‬
‫ומפני חוסר האחריותיות של סוכנויות הביון‪.‬‬
‫מדינת ביטחון‪ :‬מדינה שמתאמצת לעקוב אחרי פעולות אזרחיה באמצעות טלוויזיות במעגל סגור ומעקב‬
‫אחרי שיחות טלפון ושימוש באינטרנט‪.‬‬
‫מדינה כושלת‪ :‬מדינה עם מוסדות מושלים חלשים‪ ,‬פעמים רבות עם מחלוקות פנימיות עמוקות‪ ,‬בה‬
‫הצרכים הבסיסיים של אנשים אינם מקבלים מענה‪.‬‬
 ‫פרק ‪ :3‬שלטון דמוקרטי‬
‫סקירה כללית (עמ' ‪)38‬‬
‫דמוקרטיה‪ :‬מערכת פוליטית בה הממשלה מבוססת על מנדט‬
‫הוגן ופתוח שניתן על ידי כל אזרחי המדינה הכשירים‪.‬‬
‫דמוקרטיזציה‪ :‬התהליך בו מדינות בונות את המוסדות ואת‬
‫התהליכים הנדרשים על מנת להפוך לדמוקרטיה יציבה‪.‬‬
‫דמוקרטיה במהותה היא שלטון עצמי‪ ,‬במובן שהנשלטים אינם‬
‫בוחרים את השולטים בלבד אלא אין הפרדה בין השולטים‬
‫לנשלטים‪ .‬המדינה והחברה חד הם‪.‬‬
‫דמוקרטיה ישירה (עמ' ‪)38‬‬
‫הגדרה‪ :‬מערכת משילות בה כל חברי הקהילה לוקחים חלק‬
‫בקבלת ההחלטות המשפיעות על הקהילה‪.‬‬
‫בדמוקרטיה הישירה באתונה במאות שלפנה"ס ההשתתפות הדמוקרטית והפוליטיקה לא היו מקצועיים – הם היו‬
‫פתוחים לכולם‪ .‬האתונאים ראו בהשתתפות הפוליטית של כלל האזרחים כלי לחינוך האופי וליצירת אזרחים‬
‫ידעניים ומחוייבים הרגישים גם לטובת הכלל וגם למגוון הדעות בקהילה‪.‬‬
‫חסרונות הדמוקרטיה האתונאית העתיקה‪ :‬רק גברים שהוריהם היו אזרחים נחשבו לאזרחים (מיעוט באוכלוסייה‬
‫האתונאית)‪ ,‬הנוכחות בישיבות היתה דלה‪ ,‬המערכת גזלה זמן רב והיתה יקרה ומאוד מסובכת‪ ,‬לא תמיד נוצרה‬
‫מדיניות קוהרנטית והחלטית (מה שהוביל לבסוף לקריסת הרפובליקה האתונאית)‪.‬‬
‫הדמוקרטיה האתונאית היתה אפשרית רק בגודל מסוים‪ ,‬מה שחשף אותה לאיומים מצד ישויות פוליטיות גדולות‬
‫יותר‪ .‬דמוקרטיה ישירה מתקיימת כיום דרך משאלי עם‪ ,‬יוזמות ובקהילות קטנות (תת‪-‬מדינתיות)‪ .‬יש הטוענים‬
‫שפיתוח רב יותר של דמוקרטיה ישירה יהיה בעייתי עקב עניין נמוך ובורות כללית של האוכלוסייה‪.‬‬

‫דמוקרטיה אלקטרונית (‪ :)e-democracy‬צורה של ביטוי דמוקרטי בה כל המתעניינים בבעיה או בנושא מסוים‬

‫יכולים להביע את דעתם דרך האינטרנט או רשתות חברתיות‪.‬‬
‫טונה בעיות בשיטה הזאת‪.‬‬

‫חדר‪-‬הד (‪ :)echo-chamber‬התופעה בה רעיונות מופצים במערכת סגורה והמשתמשים מחפשים רק את מקורות‬

‫המידע המאשרים או מחזקים את ערכיהם‪.‬‬
‫דמוקרטיה ייצוגית (עמ' ‪)41‬‬
‫הגדרה‪ :‬מערכת משילות בה חברי קהילה בוחרים באנשים שייצגו את האינטרסים שלהם ויקבלו החלטות הנוגעות‬
‫לקהילה‪.‬‬
‫יש הטוענים שדמוקרטיה ייצוגית כלל אינה דמוקרטיה (הרי יש מעמד נפרד של שליטים)‪ ,‬אך היא נדרשת מתוקף‬
‫גודלן של מדינות ושל אוכלוסיות‪ .‬אין גבול עליון לגודל של אוכלוסייה שדמוקרטיה ייצוגית יכולה לשלוט עליה‪ .‬ניתן‬
‫לראות בדמוקרטיה ייצוגית צורת שלטון נוחה עבור עולם מתמקצע בו לכל אחד יש את הכשרונות והנטיות שלו‪ .‬מי‬
‫שרוצה לפנות לפוליטיקה יכול ומי שלא מעוניין‪ ,‬יכול להתמקד בדברים אחרים‪.‬‬
‫יש גם בעיות בשיטה הייצוגית‪.‬‬
‫דמוקרטיה ליברלית (עמ' ‪)43‬‬
 ‫הגדרה‪ :‬צורה של דמוקרטיה ייצוגית בה היקף הדמוקרטיה מוגבל על ידי הגנות חוקתיות של זכויות הפרט‪ .‬מונע‬
‫את עריצות הרוב בכך שמאפשר את שלטון הרוב יחד עם שמירה על זכויות המיעוט‪.‬‬
‫ממשלה מוגבלת‪ :‬הגבלת הכוח והישג היד של ממשלה על מנת להשריש את זכויות האזרחים‪.‬‬
‫ליברליזם‪ :‬אמונה בערכו הנעלה של האינדיבידואל‪ ,‬הנתפס כבעל זכויות טבעיות המתקיימות באופן עצמאי ונפרד‬
‫מהממשלה‪ ,‬ושלכן חייב להיות מוגן מיותר מידי 'ממשלה'‪.‬‬
‫דמוקרטיה ליברלית הוא משילות על פי חוק ולא משילות על פי האזרחים (בניגוד לדמוקרטיה ישירה)‪ .‬בכל‬
‫דמוקרטיה חייב להיות חופש (מרחב בו דעות פוליטיות יכולות להתגבש ולבוא לידי ביטוי)‪ ,‬אולם בשיטה זו חופש‬
‫הפרט הוא מעל הכל (כי זה מה שיאפשר את פיתוחו העצמי המיטבי של הפרט ואת תרומתו המיטבית לכלל)‪.‬‬
‫גישה זו רואה במרחב הפרטי את תחום התפתחות הפרט בניגוד לגישה האתונאית שראתה במרחב הציבורי‬
‫כממלא תפקיד זה‪.‬‬
‫זכויות אזרחיות‪ :‬זכויות של אזרחים ביחס לממשלה‪ ,‬שראוי שלא יהיו מוגבלות על ידי המדינה (חופש הביטוי וכו')‪.‬‬
‫אלימות מבנית‪ :‬מונח המתאר דיכוי חברתי‪-‬כלכלי ופוליטי הבנוי בתוך החברה (למשל‪ ,‬שיטת הקאסטות של הודו‬
‫היא סוג של דיכוי חברתי‪-‬כלכלי המשפיע גם על התחום הפוליטי)‪.‬‬
‫איזונים ובלמים‪ :‬הסדר בו מוסדות המדינה השונים מקבלים כוחות המאזנים אלו את אלו ויוצרים מצב של חובת‬
‫שיתוף פעולה על מנת למשול ולקבל החלטות‪.‬‬
‫דמוקרטיה ומודרניזציה (עמ' ‪)48‬‬
‫מודרני‪ :‬מונח המשמש לתיאור מדינה עם כלכלה תעשייתית או פוסט‪-‬תעשייתית‪ ,‬עושר‪ ,‬התמחות עיסוקית‬
‫(מקצועית?)‪ ,‬מוִּב יליות חברתית ואוכלוסייה עירונית ומשכילה‪ .‬רבים גורסים שדמוקרטיה ליברלית פורחת בתנאים‬
‫מודרניים (מדינות משכילות ועשירות בעלות כלכלה בלהבלהבלה)‪.‬‬
‫מודרניזציה‪ :‬תהליך השגת המאפיינים של חברה מודרנית או של חברה המשקפת רעיונות‪ ,‬מוסדות ונורמות‬
‫עכשוויים‪.‬‬
‫לא כל מדינה בעלת מאפיינים מודרניים היא דמוקרטיה ליברלית ולא כל דמוקרטיה ליברלית היא בעלת מאפיינים‬
‫מודרניים‪ ...‬אז מדוע רוב המדינות המודרניות נשלטות באמצעות דמוקרטיות ליברליות? העושר מקל על מלחמת‬
‫המעמדות‪ ,‬ביטחון כלכלי משפר את איכות השלטון (בכך שמפחית שחיתות)‪ ,‬יש קבוצות אינטרס רבות יותר‬
‫המעודדות את השיטה במדינות עשירות‪ ,‬חינוך (לערכים דמוקרטיים) ועיור (ללא הסבר) מעודדים דמוקרטיות‪.‬‬
‫גלים של דמוקרטיה (עמ' ‪)49‬‬
‫סמואל האנטינגטון סובר שדמוקרטיה התפתחה בשלושה גלים‪ ,‬כאשר כל גל מתמקד בסוג אחר של מדינות ויוצר‬
‫דמוקרטיה בעלת אופי שונה‪.‬‬
‫גלי דמוקרטיזציה‪ :‬קבוצה של שינויים ממשטרים לא‪-‬דמוקרטיים למשטרים דמוקרטיים שכולם חלו בתקופת זמן‬
‫תחומה ושעולם מספרית על השינויים בכיוון ההפוך שחלו באותה תקופה (ממשטרים דמוקרטיים למשטרים‬
‫לא‪-‬דמוקרטיים)‪.‬‬
‫הגל הראשון‪ :‬התקופה הארוכה ביותר מבין הגלים‪ ,‬בין השנים ‪ .1828-1926‬חלק מהדמוקרטיות שנוצרו‬ ‫‪.1‬‬
‫בגל זה חזרו להיות משטרים לא‪-‬דמוקרטיים במה שהאנטינגטון מכנה "הגל ההפוך הראשון" שחל בשנים‬
‫‪.1922-1942‬‬
‫הדמוקרטיות של גל זה מתאפיינות בהתפתחות איטית והדרגתית – בבריטניה וארה"ב זכות הבחירה‬
‫התרחבה בהתאם לצרכים החברתיים (בבריטניה על מנת לפייס אוכלוסיות שונות‪ ,‬בארה"ב נשים‬
‫ושחורים קיבלו זכות בחירה מאוחר יותר מגברים לבנים)‪.‬‬
 ‫הגל השני‪ :‬מתחיל במלה"ע השנייה ונמשך עד שנות השישים‪ .‬שוב‪ ,‬הדמוקרטיות רבות שנוצרו בגל זה‬ ‫‪.2‬‬
‫לא שרדו‪ .‬לאחר מלה"ע השנייה‪ ,‬דמוקרטיות יוסדו על ידי בנות הברית עם תמיכה מקומית וחוזקו על ידי‬
‫השתקמות כלכלית (בסיוע ארה"ב)‪.‬‬
‫בגל הראשון מפלגות נתפסו כגורם מפלג‪ ,‬אך בגל השני הן כבר נתפסו ככלי מהותי לדמוקרטיה‪ .‬ועדיין‪,‬‬
‫דמוקרטיות רבות שקמו בתקופה זו נשלטו תקופה ארוכה על ידי מפלגה דומיננטית אחת ולקח להן דור‬
‫להפוך למערכת מפלגתית תחרותית (הספר מזכיר את ישראל כדוגמה‪.)...‬‬
‫הגל השלישי‪ :‬התרחש ברבע האחרון של המאה העשרים‪ .‬התאפשר על ידי סיומן של הדיקטטורות‬ ‫‪.3‬‬
‫הימניות בחלק ממדינות אירופה (‪ ,)~1970‬נסיגת הגנרלים במדינות אמל"ט (‪ )~1980‬וקריסת בריה"מ‪.‬‬
‫נוצר אווירה לא נעימה (התרגום של גוגל ל‪ )inhospitable-‬למדינות שנותרו לא‪-‬דמוקרטיות (ולכן יש‬
‫שמעמידות פנים)‪.‬‬
‫גל רביעי או היעצרות של הדמוקרטיה? שווה ליישם את ההגיון של האנטינגטון על התקופה שאחרי‬ ‫‪.4‬‬
‫‪( 1991‬אז הוא פיתח את התיאוריה שלו)‪.‬‬
‫סוף ההיסטוריה‪ :‬הרעיון שמערכת פוליטית‪ ,‬כלכלית או חברתית התפתחה במידה כזו שהיא מייצגת את‬
‫פסגת התהליך האבולוציוני‪.‬‬
‫תחושה שרווחה לאחר סיום המלחמה הקרה לאור פריחת הדמוקרטיה אך נדמה שהיא הקדימה את‬
‫המאוחר והיום העיסוק הרווח הוא בבעיות של דמוקרטיה ובהן‪:‬‬
‫לנשים יש כוח ואפשרויות פוליטיות מועטות ביחס לגברים‪ ,‬פערי השכר ופערי הקידום‪.‬‬ ‫‪o‬‬
‫גזענות ואי‪-‬סובלנות דתית‪ :‬מיעוטים מתקיימים בשולי החברה ומופלים בקבלה לעבודות‪ ,‬קבלת‬ ‫‪o‬‬
‫הלוואות‪ ,‬חינוך ודיור‪.‬‬
‫פערי שכר במשק הכללי‪ ,‬עוני ואבטלה‪ .‬לאלה מצטרפים חוסר השפעה פוליטית ורדיקליזציה‪.‬‬ ‫‪o‬‬
‫בנוסף‪ ,‬האמון בממשלות קטן אך אף מדינה ליברל‪-‬דמוקרטית לא עברה עד כה לשיטת ממשל אחרת ואף‬
‫מדינה כזו לא נלחמה עם מדינה ליברל‪-‬דמוקרטית אחרת‪.‬‬
‫דמוקרטיזציה (עמ' ‪)51‬‬
‫אי אפשר לכפות דמוקרטיזציה‪ ,‬למרות שיש לניסיון לכפות אותה יותר סיכויים להצליח אם הכופים הם קואליציה‬
‫בינלאומית (ולא מדינה אחת כגון ארה"ב המודרנית או בריטניה וצרפת הקולוניאליסטיות)‪ .‬דמוקרטיה זקוקה לזמן‬

‫להכות שורשים ולצמוח באופן אורגני מתוך חברה‪ ,‬במיוחד במדינות מפולגות כמו אפגניסטן ועיראק🙄‪.‬‬

‫שלבי הדמוקרטיה‪:‬‬

‫השליטים יפעלו להגן‬

‫על עצמם (ימצבו את‬
‫עצמם בתור מפלגה‬
‫או יבקשו חסינות)‬

‫לא תמיד קורה‬

‫שני השלבים האחרונים הם אלה ההופכים דמוקרטיה קלוקלת (‪ )flawed‬לדמוקרטיה מלאה ותקינה‪.‬‬
 ‫פרק ‪ :4‬שלטון אוטוריטרי‬
‫סקירה כללית (עמ' ‪)57‬‬
‫מאפיינים של שלטון אוטוריטרי ‪‬‬
‫ההבדלים בין משטרים אוטוריטריים שונים בא לידי ביטוי בקטגוריות שמציע אינדקס הדמוקרטיה – משטרים‬
‫היברידיים (בעלי מאפיינים דמוקרטיים‪ ,‬אם כי חלשים) ומשטרים אוטוריטרייים‪.‬‬
‫משטרים היברידיים (עמ' ‪)57‬‬
‫הגדרה‪ :‬מערכות פוליטיות בעלות נראות דמוקרטית אך מוסדותיהן‪ ,‬תהליכיהן‪ ,‬חוקיהן והמדיניות‬
‫שלהן עוברים מניפולציות על מנת לשמור על שלטונם של שליטים או של קבוצות אליטה‪.‬‬
‫במשטר כזה יש בחירות‪ ,‬אך וודאי שהשליט ינצח וימשול ככל העולה על רוחו מבלי להתייחס‬
‫לדברים כמו זכויות אזרח והוגנות‪ .‬המשטר מבוסס על שליט או מפלגה חזקים ולא על מוסדות‪,‬‬
‫השימוש בחוק הוא סלקטיבי והממשלה מתערבת בכלכלה‪ .‬בניגוד למשטרים אוטוריטריים‪ ,‬השליט‬
‫מספק משילות אפקטיבית‪ .‬השיטה נפוצה במדינות עניות‪ ,‬מפולגות ומאוימות (במציאות או בדמיון)‪.‬‬
‫משטרים היברידיים הם בעלי אופי אישי (האופי מוכתב על ידי השליט) ולכן יציבים פחות‪ .‬יש בהם‬
‫אפשרות לפיתוח של אופוזיציה אמיתית ואז המשטר יהפוך לדמוקרטי מעצמו (כדי לנטרל את‬
‫האופוזיציה) או יכניע את האופוזיציה ולמעשה יהפוך למשטר אוטוריטרי מלא‪.‬‬
‫משטרים אוטוריטריים (עמ' ‪)59‬‬
‫הגדרה‪ :‬משטרים המבוססים על ציות לסמכות ומאופיינים בשליטת אליטות‪ ,‬פלורליזם פוליטי‬
‫מוגבל‪ ,‬שליטה פוליטית ריכוזית‪ ,‬חוסר סבלנות לאופוזיציה והתעלמות מזכויות אדם‪.‬‬
‫מלבד במלוכה אבסולוטית‪ ,‬אין יורש ובגלל שאין בחירות אמיתיות‪ ,‬גם אין ריענון של המנהיגות‪ .‬השליט ממשיך‬
‫לשלוט לעיתים מעבר לתוקפו (הזדקנות וכו')‪.‬‬
‫דפוטיזם‪ :‬שימוש בעוצמה מוחלטת‪ ,‬מאופיין לרוב בשימוש לרעה בעוצמה המתלווה לתפקיד (ראשות המדינה)‪,‬‬
‫החלטות שרירותיות ושימוש בהפחדה אלימה‪ .‬המונח יכול לשמש לתיאור מנהיג או קבוצה ונקרא גם דיקטטורה‪,‬‬
‫טירניה או אוטוקרטיה‪.‬‬
‫מהפכות יכולות לסלק שליטים אוטוריטריים בכל רגע ולכן הם צריכים להגן על מעמדם באופן תמידי על ידי ניצול‬
‫התקשורת‪ ,‬הצבא וחסות‪ .‬צבא חזק ומוכנות להשתמש בו הם מהותיים לאוטוריטריות‪ .‬תחזוק הצבא הוא לעיתים‬
‫נטל על הכלכלה ואין הפרדה בין הדרג הצבאי והדרג הפוליטי כפי שיש בדמוקרטיות ליברליות‪.‬‬
‫חסות‪ :‬תמיכה‪ ,‬עידוד‪ ,‬הנגשה וזכויות יתר הניתנים ליחיד על ידי יחיד אחר‪ .‬במקרה שלנו הכוונה היא לשימוש של‬
‫המנהיג במשאבי מדינה על מנת לתגמל את התומכים במדינה‪.‬‬
‫רשתות חסות משמשות את השליט לתגמל בעלי עוצמה אחרים‪ ,‬שבתורם מחלקים את המשאבים שקיבלו את‬
‫תומכיהם‪ .‬כך‪ ,‬תמיכה ישירה בבעל עוצמה ותמיכה עקיפה במדינה נהיים המפתח לקריירה מוצלחת‪ .‬רשתות אלה‬
‫מפרקות את החסמים בין הפרטי לציבורי‪ .‬כל עוד התומכים תומכים פוליטית‪ ,‬לבעלי העוצמה לא אכפת משחיתות‪.‬‬
‫מוסדות הם חלשים‪ ,‬ולמעשה בריתות החסות הן שמקיימות את המשטר‪.‬‬
‫למרות שמשטר אוטוריטריים לרוב נחשלים כלכלית‪ ,‬דווקא להם יש את הכלים לייצר זינוק כלכלי ראשוני כי יש‬
‫להם את הכלים להשקיע בתשתיות ובתיעוש מבלי להתחשב באלה הנפגעים מכך בטווח הקצר‪ .‬למרות זאת‪ ,‬רוב‬
‫המשטרים האוטוריטריים אינם עושים זאת וגם באלה שכן יש הסוברים שהפיתוח הכלכלי נעוץ בהגדלת כוח‬
‫העבודה ולא בייעול ומודרניזציה‪.‬‬
‫שיטות שלטון אוטוריטרי (עמ' ‪)61‬‬
‫מונרכיה אבסולוטית‪ :‬שיטת ממשל בה למונרך יש כוח מוחלט על המדינה וכל שאר מוסדות המדינה הם‬ ‫‪.1‬‬
‫שוליים‪ .‬שונה לגמרי ממונרכיות חוקתיות (כמו שיש באנגליה)‪.‬‬
‫המונח 'מונרך' (מילולית‪ :‬שלטון יחיד) בעייתי במפרץ הפרסי‪ :‬התארים של המונרכים משקפים מסורת‬
‫איסלמית או שבטית (אמיר‪ ,‬שייח')‪ ,‬בני משפחת המונרך מפעילים עוצמה (המדינה היא עסק משפחתי)‬
‫ומועצה מאשרת את 'המלכת' היורש‪.‬‬
‫יש מונרכיות אבסולוטיות יציבות וארוכות שנים‪ .‬מקובל לפנות אל השליט בבקשות אישיות שכן הוא‬
‫אחראי לעמו‪ ,‬אך הבקשות אינן ליישום חוק הוגן אלא ליחס מיוחד‪ .‬הרעיון של 'מדינה' חלש ואין הבדל בין‬
‫המגזר הפרטי לציבורי‪.‬‬
‫נשיאים שולטים‪ :‬בסיס העוצמה של שליט אוטוריטרי הוא לרוב מחוץ לרשות המבצעת‪ ,‬אבל זהו ניסיון‬ ‫‪.2‬‬
‫ליצוק סמכות אישיותית למשרה בכירה‪ .‬מוסד הנשיאות‪ ,‬כמו המלוכה‪ ,‬יכול להמשיך להתקיים לאחר‬
‫פרישת השליט אך הוא אינו ממנה יורש‪.‬‬
‫פולחן אישיות‪ :‬הסדר במסגרות שליט אוטוריטרי משתמש בתקשורת‪ ,‬בתעמולה ובמוסדות פוליטיים על‬
‫מנת לוודא שהוא שולט ביחס האוכלוסייה למערכת הפוליטית‪ .‬מרכיב עיקרי בשליטה של המנהיג‪.‬‬
‫מפלגות שולטות‪:‬‬ ‫‪.3‬‬
‫מפלגות קומוניסטיות‪ :‬לעיתים זונחות את האידיאולוגיה הכלכלית ושומרות על הכוח הפוליטי‪ .‬על ידי‬ ‫א‪.‬‬
‫מתן אפשרות לכלכלה להתפתח (במידה מסוימת)‪ ,‬המפלגה מדכאת התעוררות עממית רחבה למען‬
‫דמוקרטיה‪.‬‬
‫מפלגות אחרות‪ :‬נדיר‪ ,‬מדינות שנשלטו על ידי מפלגה עברו לשיטת מפלגות תחרותית‪ .‬ניתן למצוא‬ ‫ב‪.‬‬
‫עדיין מפלגות דומיננטיות‪.‬‬
‫ממשל צבאי‪ :‬נדיר‪ ,‬יותר סביר למצוא היום גנרל שעלה לשלטון באמצעות הפיכה צבאית והפך לשליט‬ ‫‪.4‬‬
‫אזרחי או צבא שמשפיע על הממשלה האזרחית מאחורי הקלעים‪ .‬ממשל צבאי מנוהל על ידי מועצת‬
‫גנרלים שבהם אחד דומיננטי‪ .‬מבוסס על היררכיה צבאית ללא מו"מ‪.‬‬
‫הפיכה (‪ :)coup d’etat‬השתלטות לא חוקית של הצבא על העוצמה הפוליטית‪ .‬לא בהכרח אלים ולעיתים‬
‫מחליף ממשל צבאי אחר‪.‬‬
‫הפיכות התמעטו בשנים האחרונות‪ .‬הסבר אפשרי הוא שבתקופת המלחמה הקרה המעצמות העניקו‬
‫תמיכה למדינות הלוויין שלהן כמעט ללא תנאי ובסוף המלחמה תמיכה הופנתה בעיקר למשטרים‬
‫אזרחיים שהראו נכונות לאמץ (או שאימצו) צורות דמוקרטיות‪.‬‬
‫תיאוקרטיה‪ :‬שלטון על ידי מנהיג דתי‪.‬‬ ‫‪.5‬‬
‫תיאוקרטיות‪ ,‬כמו ממשלים צבאיים‪ ,‬אינן נפוצות אך אין הדבר אומר שאין השפעה של דת על משטרים‬
‫אוטוריטריים‪ ,‬ואף דמוקרטיים‪.‬‬
‫טוטליטריזם‪ :‬הצורה האבסולוטית ביותר של שלטון אוטוריטרי‪ ,‬מבוססת על אידיאולוגיה מנחה או‬
‫במטרה ליצור שינוי חברתי‪ .‬שליטה מוחלטת של מנהיג‪ ,‬מדינה או מפלגה בכל תחומי החיים הפרטיים‬
‫והציבוריים‪.‬‬
‫רפובליקה איסלמית‪ :‬מדינה המבוססת על חוקה איסלמית ויישום מוחלט של החוק האיסלמי (השריעה)‪,‬‬
‫למרות שהתפקיד המדוייק של השריעה הוא לעיתים עמום (‪.)ambiguous‬‬

‫ההשפעה הפוליטית של שחיתות (עמ' ‪)70‬‬

‫שחיתות‪ :‬ניצול לרעה של תפקיד לרווח פרטי‪.‬‬
‫שחיתות פורחת במשטרים אוטוריטריים‪ .‬יכולה לפגוע באיכות המשילות וביעילות הכלכלה‪ .‬האינטרס של אלה‬
‫המוכנים לעבור על החוק עולה על האינטרס הכללי‪ ,‬מרחיק משקיעים זרים‪.‬‬
‫שחיתות פוליטית‪:‬‬

‫הונאת בחירות‪ :‬מניפולציה של תוצאות הבחירות על ידי עיצוב איזורי הבחירה‪ ,‬הצבת מכשולים על‬ ‫‪‬‬
‫הצבעה‪ ,‬הפחדת האופוזיציה‪ ,‬ספירת קולות מוטה או הוספת קולות‪.‬‬
‫שוחד‬ ‫‪‬‬
‫סחר בהשפעה‪ :‬שימוש בהשפעה הפוליטית האישית על מנת לעזור לצד שלישי‪.‬‬ ‫‪‬‬
 ‫חסות‪ :‬לא לגיטימי כאשר בוחרים מישהו פחות מוכשר לתפקיד‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫נפוטיזם‪ :‬העדפת קרובי משפחה (יש גם העדפת חברים‪.)cronyism ,‬‬ ‫‪‬‬
‫מעילה‪ :‬גניבת משאבים ציבוריים‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫שוחד (תרגום גוגל גרוע ל‪ :)kickbacks -‬כשפקידי ממשל משתמשים במעמדם על מנת להציע חוזה‬ ‫‪‬‬
‫לעבודה ציבורית לחברה בתמורה לחלק מרווחיה‪.‬‬
 ‫פרק ‪ :7‬חוקות ובתי משפט‬
‫סקירה כללית (עמ' ‪)109‬‬
‫חוקה‪ :‬מסמך או קבוצת מסמכים המשרטטים את הכוחות‪ ,‬המוסדות ומבנה הממשלה ומביעים את זכויות‬
‫האזרחים ואת ההגבלות על הממשלה‪ .‬חוקות מספקות ביטחון ויציבות כמו גם מדדים לפעילות הממשלה‪.‬‬
‫שלטון החוק‪ :‬הרעיון שחברות מנוהלות בצורה הטובה ביותר על ידי חוקים שכל חברי הקהילה שווים בפניהם‪ ,‬בלי‬
‫קשר לסטטוס או לרקע‪ .‬זה מרכיב שמקשר בין חוקות‪ ,‬חוקים וממשלה‪.‬‬

‫יישום של שלטון החוק והקפדה על הליך הוגן (‪ )due process‬הם מאפיינים של דמוקרטיות ליברליות‪ ,‬לעומת‬
‫מדינות אוטוריטריות בהן החוק מיושם סלקטיבית לפי אג'נדה פוליטית‪ .‬חולשות של דמוקרטיות ליברליות לרוב‬
‫נובעות מחורים בחוקה‪.‬‬
‫האופי של חוקות (עמ' ‪)109‬‬
‫המרכיבים של חוקות‪:‬‬

‫חוקה מקודדת‪ :‬חוקה שנמצאת במסמך יחיד‪.‬‬

‫חוקה לא מקודדת‪ :‬חוקה שמתפרשת על פני מספר מסמכים ושמושפעת ממסורת ופרקטיקה‪.‬‬
‫אפשר להסתכל על חוקות בשתי דרכים‪ .‬הראשונה היסטורית ורואה חוקות כמסמך המגביל את כוח המדינה כלפי‬
‫אזרחיה‪ .‬במובן זה‪ ,‬החוקה מבטאת את גבולות הגזרה של החוקים ושל המערכת המשפטית‪ .‬השנייה פוליטית‬
‫ובסיסית יותר (בלעדיה זו לא חוקה) ורואה את החוקה כמפת עוצמה המגדירה את מבנה הממשלה וממפה את‬
‫הפרוצדורות לחקיקה‪ .‬מעין מבנה הנדסי‪.‬‬
‫הנסיבות לכתיבת חוקה‪ :‬שינוי משטר (לאחר נפילת בריה"מ)‪ ,‬ניסיון להביא לשינוי פוליטי‪ ,‬רקונסטרוקציה לאחר‬
‫הפסד במלחמה‪ ,‬קבלת עצמאות‪.‬‬
‫חוקות חדשות מנוסחות בדרך כלל בוועידות סגורות של פוליטיקאים והן תוצר של פשרות ולכן מעורפלות‪,‬‬
‫דו‪-‬משמעיות ולעיתים סותרות‪ .‬הסכנה היא‪ ,‬במיוחד כאשר חוקה מנוסחת על ידי שני צדדים חשדניים‪ ,‬שלא תינתן‬
‫סמכות מספקת לממשלה כדי שתוכל לפעול ביעילות (למשל איטליה‪ ,‬שמרוב ניסיון למנוע פשיזם ולאפשר עצמאות‬
‫אזורית לא מתפקדת כמעט)‪.‬‬
‫העמידות של חוקות (עמ' ‪)111‬‬
 ‫בהארכת הערך של חוקות ניתן למדוד את משך קיימותן – מדינה שלא שינתה את חוקתה מאז שהיא כוננה‬
‫(ארה"ב‪ ) 1789 ,‬היא יציבה יותר ובעלת חוקה ככל הנראה טובה יותר ממדינה ששינתה את חוקתה ‪ 23‬פעמים‬
‫בכמעט מאתיים שנה (האיטי)‪ .‬דרך אחת לבחון את איכות החוקה היא לבדוק את הפער בין הרצוי (החוקה) ובין‬
‫המצוי‪.‬‬
‫כמו שאמת היא הנפגעת הראשונה של מלחמה‪ ,‬כך שלטון החוק הוא הנפגע הראשון של איומים חיצוניים לנוכח‬
‫הצורך בביטחון לאומי‪ .‬שלטון החוק צריך להיבנות מחדש על ידי בתי המשפט‪.‬‬

‫התחפרות (‪ :)entrenchment‬הקיום של פרוצדורות חוקיות מיוחדות לשינוי ולתיקון של חוקות‪.‬‬

‫חוקות נוקשות‪ :‬חוקה 'מחופרת'‪ ,‬הדורשת פרוצדורת תיקונים תובענית יותר‪ .‬מאפשרות יציבות ויעילה עבור‬
‫מנהיגים שכן גם אם מנהיג אחר יעלה הוא יתקל באותם מחסומים לשינוי‪ .‬חוקה נוקשה מידי יכולה להוביל‬
‫לקיפאון‪.‬‬
‫חוקות גמישות‪ :‬חוקה שאפשר לתקן בקלות יחסית‪ ,‬לעיתים קרובות באותה דרך בה מתקיימת חקיקה רגילה‪.‬‬
‫הצורה הקיצונית ביותר של 'התחפרות' היא סעיפים שלא ניתן לשנותם כלל‪ ,‬כמו האופי הרפובליקני שקבוע‬
‫בחוקות של צרפת ושל טורקיה‪ .‬לפתרונות העבר יש נטייה להיהפך לבעיות של ההווה‪.‬‬
‫מרכיב מפתח בשינוי חוקות הוא התפקיד של הרשות המחוקקת‪ .‬יש מדינות בהן הרשות המחוקקת יכולה בעזרת‬
‫רוב פשוט לשנות את החוקה (ואז הרשות המחוקקת היא מעל החוקה) ויש מדינות שבהן נדרש יותר (באוסטרליה‬
‫– רוב בשני בתי הפרלמנט ורוב במשאל עם ברוב המחוזות ובמדינה כולה) ואז החוקה מעל הרשות המחוקקת‪.‬‬
‫שינויים בחוקה יכולים לבוא גם מבתי משפט חוקתיים דרך פרשנות השופטים‪ ,‬דרך חוקים המשנים אספקטים‬
‫מסוימים של החוקה או דרך מסורת (יש לזכור כי הרבה מהמבנה הממשלתי לא מצוי בחוקה עצמה אלא‬
‫במסורת)‪.‬‬
‫תפקיד בתי המשפט (עמ' ‪)113‬‬
‫החוקות זקוקות למוסדות שיישמו אותן ושישמרו על ישומן‪ .‬בתי המשפט עושים זאת באמצעות‬
‫ביקורת משפטית‪ :‬הכוח שיש לבתי משפט לבטל חוקים או פעולות של פקידי ממשל המנוגדות לחוקה‪ .‬את‬
‫פונקציה זו יכול למלא בית המשפט העליון (של המערכת המשפטית הרגילה) או בית משפט חוקתי מיוחד‪:‬‬

‫בתי משפט עליונים‪ :‬הרמה העליונה של הרשות השופטת‪ ,‬לא נתונים לביקורת‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫ביקורת קונקרטית‪ :‬שיפוט הנוגע לתקפות החוקתית של חוק בהקשר של מקרה ספציפי‪.‬‬
‫ביקורת אבסטרקטית‪ :‬חוות דעת מייעצת אך מחייבת הנוגעת לחוק מסוים המבוססת על חשד‬
‫לאי‪-‬התאמה לחוקה‪ .‬בשימוש בתי משפט חוקתיים בדרך כלל‪.‬‬
‫בית משפט חוקתי יכול גם לכתוב חוות דעת כללית על תקפות חוקתית של חוק לבקשת הממשלה או‬
‫המליאה (לרוב יותר כללי ופחות משפטי)‪.‬‬
‫סמכות שיפוט מקורית‪ :‬הסמכות של בית משפט לשפוט מקרה במשפט הראשון שלו‪ .‬לבית המשפט‬
‫העליון יש סמכות זו במקרים בהם מדינה בארה"ב או מחוץ לה מעורבת‪ ,‬אך תפקידו העיקרי הוא‬
‫לערעורים והוא בוחר לשפוט במקרים חוקתיים שמעלים שאלות חוקתיות מהותיות‪.‬‬
‫ערעור (‪ :)appellate‬כוחו של בית משפט לבחון החלטות שהתקבלו בבית משפט מדרג נמוך יותר‪.‬‬
‫בתי משפט חוקתיים‪ :‬הוקמו היסטורית כדי להתגבר על הרעות החולות של השופטים מ'הסדר הישן'‬ ‫‪‬‬
‫(הראשון שהוקם היה ב‪ 1920-‬באוסטריה‪ .)...‬גישה יותר פוליטית וגמישה ופחות משפטית‪ .‬מעין "חקיקה‬
‫שלילית" שתפקידה למנוע חקיקה אנטי‪-‬חוקתית‪ .‬לבתי משפט אחרים אין סמכות לשפוט בנושאים‬
‫חוקתיים‪.‬‬
 ‫אקטיביזם שיפוטי (עמ' ‪)118‬‬
‫ריסון שיפוטי‪ :‬הרעיון ששופטים צריכים ליישם את החוק אחד לאחד ולהשאיר את העיסוק בפוליטיקה לגופים‬
‫הנבחרים‪.‬‬
‫אקטיביזם שיפוטי‪ :‬המוכנות של שופטים לצאת מגבולות הרציונל השיפוטי הצר במטרה להשפיע על מדיניות‬
‫ציבורית‪.‬‬
‫סיבות מרכזיות למעבר מריסון לאקטיביזם‪ :‬השמאל פחות חשדן כלפי בתי משפט ומשתמש בהם להציק‬
‫לממשלות ימין‪ ,‬יכולת להתבסס על אמנות בינלאומיות (מבלי להיתפס כפוליטיים מידי)‪ ,‬התגברות של משילות‬
‫כרגולציה (לא יודעת מה זה אומר)‪ ,‬היוקרה המתמשכת של מערכת המשפט (יושרה ואובייקטיביות)‬
‫ככל שהתופעה מתרחבת‪ ,‬כך היא מחזקת את עצמה‪.‬‬
‫עצמאות שיפוטית וגיוס (עמ' ‪)119‬‬
‫שופטים יכולים להיבחר במגוון דרכים – החל מבחירות כלליות (פוליטי) ועד בחירה של השופטים הקיימים (עלול‬
‫ליצור אליטה)‪ .‬עוד דרכים – בחירה של הרשות המחוקקת‪ ,‬הרשות המבצעת או ועדה עצמאית‪.‬‬
‫עצמאות פנימית‪ :‬האוטונומיה של שופטים זוטרים מעמיתיהם הבכירים‪ ,‬שלרוב קובעים התקדמות בקריירה‪.‬‬
‫כאשר האוטונומיה מוגבלת‪ ,‬יוזמות שיפוטיות עלולות להיחנק‪.‬‬
‫יש צורך באוטונומיה ויש שאפילו הציעו שקידום ושכר יהיו תלויים אך ורק בוותק‪.‬‬
‫מודלים לקבלת החלטות שיפוטיות‪:‬‬

‫חוקית‪ :‬שופטים מחליטים על בסיס החוק‪ .‬בנושאים בהם החוק אינו נהיר השופט יתבסס על תקדימים‪,‬‬ ‫‪‬‬
‫עקרונות חוקיים וההשלכות של הפסיקה על התפתחות עתידית של החוק‪.‬‬
‫גישתית‪ :‬שופטים מחליטים מתוך התבססות על פוליטיקה ואידיאולוגיה (בארה"ב ידוע איך כל שופט‬ ‫‪‬‬
‫הצביע ואפשר לקשר אותו לגישה אידיאולוגית או פוליטית ולקשר את זה לרקע שלו)‪.‬‬
‫אסטרטגית‪ :‬שופטים מחליטים מתוך רגישות לתגובות של מוסדות ושחקנים פוליטיים אחרים‪ .‬המטרה‬ ‫‪‬‬
‫היא לשמר את המעמד‪ ,‬האוטונומיה וההשפעה של בית המשפט ולכן מודל זה גורס ששופטים ישקלו‬
‫בכובד ראש החלטות שנויות במחלוקת‪ ,‬כאלה שיתעלמו מהם או אפילו שינויים או שינוי שינויים חוקתיים‪.‬‬
‫מערכות חוקיות (עמ' ‪)121‬‬

‫משפט מקובל‪ :‬החלטות שיפוטיות בנושאים שאינם מטופלים ישירות בחוקים‪ ,‬מבוססים על תקדימים‬ ‫‪‬‬
‫שנוצרו בהחלטות על מקרים ספציפיים‪ .‬השופטים מהווים סמכות נפרדת ולוקחים חלק במשילות‪ ,‬אם כי‬
‫לא בממשלה‪ ,‬של החברה‪ .‬מעודד פלורליזם‪.‬‬
‫חוק סטטוטורי‪ :‬חוק שנחקק על ידי המחוקק‪.‬‬
 ‫משפט אזרחי‪ :‬החלטות שיפוטיות המבוססות על קוד חוקי כתוב ששואף להעניק מסגרת אחת כוללת‬ ‫‪‬‬
‫להתנהלות הציבורית‪ .‬השופט מזהה את העובדות במשפט (ולא חבר מושבעים) ומיישם את החלק‬
‫הרלוונטי בקוד החוקי‪ .‬לשופטים תפקיד יותר אדמיניסטרטיבי‪ .‬בסופו של יום השופטים כן צריכים לשפוט‬
‫גם כשיש פערים בחוק (משפט של מקרה – ‪ )case law‬אך למרות שזה מדלל את משמעות המשפט‬
‫האזרחי זה לא מוחק אותה לגמרי‪.‬‬
‫חוק דתי‪ :‬לוקח חלק בניהול של חברות רבות (יהדות‪ ,‬בודהיזם‪ ,‬קתוליות)‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫חוק השריעה‪ :‬מערכת החוק האיסלאמית – מבוססת על הקוראן ועל דבריו ופעולותיו של מוחמד –‬
‫המתפקדת לצד החוק המערבי ברוב המדינות האיסלאמיות‪.‬‬
‫על פי השריעה האדם מחוייב לא רק כלפי המערכת החוקית אלא כלפי אללה וכלפי המוסלמים כולם‪.‬‬
‫החוק לא מציין רק מה אסור אלא גם מה לא מקובל‪ ,‬מה מומלץ ומה מתחייב‪.‬‬
‫חוקות ובתי משפט במדינות אוטוריטריות (עמ' ‪)123‬‬
‫חוקות ובתי משפט חלשים במדינות אוטוריטריות ועוצמה‪ ,‬ולא החוק‪ ,‬היא ששולטת‪ .‬בתי משפט לעיתים מקבלים‬
‫סמכות רק במעבר למשטר דמוקרטי‪ ,‬כשהאליטות מנסות לכסת"ח את עצמן‪.‬‬
‫יש שתי אסטרטגיות להגבלת הסמכות השיפוטית‪ :‬השפעה על השופטים (דרך גיוס‪ ,‬הכשרה‪ ,‬קידום ואפילו‬
‫פיטורים או רצח)‪ ,‬עקיפת מערכת המשפט (על ידי הכרזה על מצב חירום) או שימוש בבתי משפט תלויים (למשל‪,‬‬
‫בתי משפט צבאיים סודיים) בעוד בתי משפט רגילים ממשיכים להוות פאסאדה של התנהלות חוקית‪.‬‬
‫אם כן‪ ,‬לא מפתיע שלמדינות אוטוריטריות יש היסטוריה מפוקפקת בתחום זכויות אדם‪.‬‬
 ‫פרק ‪ :8‬מחוקקים‬
‫סקירה כללית (עמ' ‪)128‬‬
‫רשות מחוקקת‪ :‬גוף ייצוגי רב‪-‬חברים שבוחן סוגיות ציבוריות ומקבל‪ ,‬מתקן או דוחה הצעות למדיניות ולחוקים‬
‫חדשים‪ .‬סמל לייצוג פופולרי‪ ,‬הבנה של הרשות המחוקקת היא מרכזית לגישה המוסדית‪ .‬לא מקבלת החלטות‬
‫משמעותיות ולרוב אפילו לא יוזמת חקיקה‪.‬‬
‫תפקידים (עמ' ‪)128‬‬
‫יש שישה תפקידים לכל רשות מחוקקת‪ ,‬אך המאזן בין התפקידים השונים משתנה מרשות לרשות‪.‬‬
‫ייצוג‪ :‬אפשר להבין ייצוג בארבע מובנים (על פי פיטקין)‪:‬‬ ‫‪.1‬‬
‫פורמלי – בוחן את החוקים וההסכמים לייצוגיות‪ ,‬כיצד מגיעים הנציגים לתפקידם‪ ,‬איך הם אוכפים את‬ ‫א‪.‬‬
‫החלטותיהם‪ ,‬איך הם מגיבים לבוחריהם‪ ,‬כיצד בוחריהם יכולים לדרוש מהם דין וחשבון‪.‬‬
‫סמלי – כיצד הנציגים נתפסים על ידי בוחריהם? לדוגמה – האם הם נתפסים כמסוגלים וכדואגים‬ ‫ב‪.‬‬
‫לצרכי בוחריהם או שהם נתפסים כחד‪-‬צדדיים (‪ ,)partisan‬מונעים על ידי אינטרסים ספציפיים או לא‬
‫נגישים‪.‬‬
‫תיאורי – הרשות המחוקקת צריכה להיות מיני‪-‬העתק של החברה‪ .‬כלומר‪ ,‬באותו יחס של‬ ‫ג‪.‬‬
‫נשים‪-‬גברים‪ ,‬עניים‪-‬עשירים‪ ,‬סטרייטים‪-‬הומואים וכו'‪ .‬אך עד איזו רמה? ועם הייצוג של החלק הטוב‬
‫של החברה צריך להגיע גם ייצוג של החלק הרע‪ ,‬המושחת‪ ,‬הבור וחסר היכולת‪.‬‬
‫ממשי (תוכני) – כיצד הנציגים מגיבים לצרכי בוחריהם? זה נדמה בסיסי‪ ,‬אבל הנחת יסוד כאן היא‬ ‫ד‪.‬‬
‫שלבוחרים יש צרכים פוליטיים מפותחים ומוגדרים ומבינים את כל האפשרויות שלהם‪ .‬לציבור בוחרים‬
‫יכולים להיות גם צרכים שונים‪.‬‬
‫אופציה נוספת ‪-‬‬
‫ייצוג קולקטיבי – הרעיון שנציגים צריכים לייצג את כלל הבוחרים ולא רק את הבוחרים שלהם‪.‬‬ ‫ה‪.‬‬
‫למרות כל זה‪ ,‬ייצוג פועל בפרקטיקה דרך מפלגות ונציגים‪ ,‬החייבים את בחירתם למפלגה‪ ,‬מצביעים‬
‫בהתאם לקוויה‪ .‬בוחרים גם מעריכים נציגים על פי השיוך המפלגתי שלהם‪.‬‬
‫דיון‪ :‬הרשות המחוקקת כגוף מתדיין הבוחן נושאים ציבוריים בעלי חשיבות לאומית‪ .‬יש הבדל בין סוגים‬ ‫‪.2‬‬
‫שונים של רשויות מחוקקות‪:‬‬
‫רשות מחוקקת דיונית‪ :‬דיון הוא המרכז‪ ,‬דרכו מתייחסים לנושאים מרכזיים ומפלגות זוכות או מפסידות‪.‬‬
‫למשל‪ ,‬בבית הנבחרים הבריטי (‪ )house of commons‬מתקיימים דיונים שהחשיבות שלהן היא פחות‬
‫בהצבעה בסוף ויותר בסנטימנט המוצג (מעין קמפיין בחירות מתמשך)‪.‬‬
‫מליאה‪ :‬איסוף של כלל הרשות המחוקקת‪ ,‬בניגוד לפגישות של ועדות‪.‬‬
‫רשות מחוקקת מבוססת ועדות‪ :‬רוב העבודה מתבצעת בוועדות‪ ,‬בהן חבריה הופכים הצעות חוק‬
‫לחוקים‪ ,‬עורכים שימועים ומבקרים את הרשות המבצעת‪ .‬הדיון פחות תיאטרלי והמטרה הפרקטית היא‬
‫לבחון את הצעות הממשלה ולבקר אותה‪ .‬פחות דרמטי אבל יותר בונה‪.‬‬
 ‫חקיקה‪ :‬תהליך דיוני במובהק הכולל מספר קריאות (דיונים)‬ ‫‪.3‬‬
‫כשהצעת החוק נעה הלוך ושוב בין הוועדה למליאה‪ .‬כאשר יש שני‬
‫בתי נבחרים יש צורך לאחד בין הגרסאות שהתקבלו בשני הבתים‪.‬‬
‫בפרלמנטים הנשלטים‪-‬מפלגתית תפקיד החקיקה של הרשות‬
‫המחוקקת הוא זניח – הצעות החוק לרוב מעוצבות על ידי‬
‫הרשות המבצעת ומועברת ברשות המחוקקת ללא התנגדות‬
‫(אולי תוך מילוי חורים ששרים בחופזתם לא מילאו)‪.‬‬
‫ברשויות מחוקקות מבוססת ועדות לרשות המחוקקת יש‬
‫תפקיד יותר פוזיטיבי בשילוב של ממשלות קואליציוניות‪ ,‬ועדות‬
‫חזקות ומחויבות לסיפוק כל הצדדים‪.‬‬
‫במערכות נשיאותיות לרשויות המחוקקות יש את האוטונומיה‬
‫הרבה ביותר ורק חבריהן יכולים להעלות הצעות חוק‪ .‬הפרדה‬
‫זו של רשויות ושל בעלי תפקידים בממשל נשיאותי מגבילה‬
‫את הכוח של הרשות המבצעת על הרשות המחוקקת‪ ,‬הפרדה‬
‫מוסדית שמחוזרת לעיתים על ידי ממשל מחולק (הנשיא מגיע‬
‫ממפלגה אחת והרוב בפרלמנט מגיע ממפלגה אחרת)‪.‬‬
‫רשויות מחוקקות בעלות שני בתי נבחרים נתקלות בבעיה‬
‫כאשר בית אחד משנה משהו בהצעת חוק שעברה בבית‬
‫השני‪ .‬במקרים מסוימים‪ ,‬כאשר לבית התחתון יש יותר כוח‬
‫הוא יכול לדחות את השינויים של הבית העליון‪ .‬במקרים‬
‫אחרים תתקיים הצבעה של שני הבתים יחדיו‪ ,‬כאשר לבית‬
‫התחתון הגדול יותר יש יותר השפעה מן הסתם‪ .‬במקרים‬
‫אחרים עוד יותר תתאסף ועדה של מספר שווה של מחוקקים‬
‫מכל בית כדי לבנות הצעה מוסכמת על שני הצדדים‪ .‬איטליה‬
‫בוחרת לאפשר להצעות החוק לנוע הלוך ושוב עד ששני‬
‫הבתים מגיעים להסכמה (אם בכלל)‪.‬‬
‫אישרור הוצאות‪ :‬תפקיד סמלי לרוב – התקציב מגיע לפרלמנט‬ ‫‪.4‬‬
‫לאישור פשרות שהתקבלו בין מחלקות הממשלה השונות‪.‬‬
‫יוצאת דופן בולטת לכלל זה היא ארה"ב בה הקונגרס חייב‬
‫לאשר ולהקצות כל תקציב באופן מיוחד‪.‬‬
‫יצירת ממשלות‪ :‬לרשות המחוקקת יש תפקיד משמעותי ביכולתה‬ ‫‪.5‬‬
‫של הרשות המבצעת למשול‪.‬‬
‫במערכת נשיאותית בה הנשיא נבחר בנפרד מהפרלמנט‪ ,‬הוא‬
‫אינו תלוי בפרלמנט על מנת לפעול אך תמיכה פרלמנטרית‬
‫מאפשרת מנהיגות יעילה ופרלמנט אופוציזיוני יערים מגבלות‬
‫על הרשות המבצעת‪.‬‬
‫במערכת פרלמנטרית לעומת זאת‪ ,‬הממשלה תלויה לחלוטין‬
‫ברשות המחוקקת ואינו יכולה לעלות לשלטון או להמשיך‬
‫לשלוט ללא רוב תומך (או מיעוט שאפשר לעבוד איתו)‪ .‬חוזקה של המפלגה השולטת או של הקואליציה‬
‫ברשות המחוקקת משפיעה על יציבותה של הממשלה‪.‬‬
‫פיקוח (או ביקורת)‪ :‬תפקיד שחשיבותו עולה בעשורים האחרונים‪ ,‬אולי כדי לפצות על חוסר המשמעות‬ ‫‪.6‬‬
‫של תפקידים אחרים של הרשות המחוקקת (דיון‪ ,‬אישרור הוצאות)‪.‬‬
‫פיקוח יכול להיעשות במספר דרכים‪:‬‬
‫שאלות – כלפי מנהיגים ושרים‪ .‬בעלי חשיבות משתנה במדינות שונות‪.‬‬ ‫‪o‬‬
‫שאילתות – צורה של הבעת אמון (או אי‪-‬אמון‪ ,‬אני מניחה)‪ ,‬שאלה מהותית הדורשת מענה מיידי‬ ‫‪o‬‬
‫שלאחריו מתקיים דיון קצר ולרוב הצבעה על קבלת המענה של הממשלה‪.‬‬
 ‫דיון חירום – צורה בעלת פרופיל גבוה יותר של דרישת תשובה מהרשות המבצעת‪ .‬לרוב מאושר‬ ‫‪o‬‬
‫על ידי מספר מסוים של חברי פרלמנט יחד עם דובר הפרלמנט‪ .‬לרוב מסתיים בניצחון הממשלה‪.‬‬
‫החשיבות היא בדיון עצמו ובעצם קיומו – יוצר פרסום ומחייב מענה מחושב של הממשלה‪.‬‬
‫הצעת אמון‪ :‬הצבעה ברשות המחוקקת בשאלת האמון ביכולת הממשלה לשלוט‪ .‬אם הממשלה מפסידה‪,‬‬
‫ההצעהיו לרוב מחייבת את התפטרותה של הממשלה‪ .‬הצעת צנזורה – הבעת אי אמון בשר מסוים‪.‬‬
‫יש נושאים‪ ,‬המוגדרים כנוגעים בשאלת האמון בממשלה‪ ,‬בהם תבוסת הממשלה מחייבת גם היא את‬
‫התפטרות הממשלה‪ .‬יש מדינות בהן לא מוגדים נושאים כאלה ואי אפשר להגיש הצעות אי אמון‪ ,‬אבל‬
‫מצופה כי כישלון בנושאים מהותיים (כמו העברת תקציב) יביא להתפטרות הממשלה‪.‬‬
‫מבנה (עמ' ‪)133‬‬

‫בתים‪:‬‬ ‫‪‬‬
‫חד ביתי או דו‪-‬ביתי‪ :‬מונחים המתייחסים למספר בתי הנבחרים ברשות מחוקקת‪.‬‬
‫ברוב המדינות בית נבחרים אחד מספיק לייצג את האינטרסים של החברה‪ .‬מסיבות היסטוריות‪ ,‬פוליטיות‬
‫או של צורך פרקטי‪ ,‬יש מדינות בהן יש שני בתי נבחרים ברשות המחוקקת‪.‬‬
‫במקרה הדו‪-‬ביתי‪ ,‬בית אחד נחשב הראשון (או התחתון) והוא גדול יותר ועוצמתי יותר מהאחר‪ ,‬שנחשב‬
‫השני (או העליון)‪ .‬הבית התחתון הוא תמיד היוזם של הצעות חוק כאשר הבית העליון מספק חוות דעת‬
‫שנייה‪ .‬לבית התחתון יש את האחריות המלאה על נושאים תקציביים‪.‬‬
‫ההבדל בין חד‪-‬ביתי ודו‪-‬ביתי נובע מתפיסות מנוגדות של דמוקרטיה‪ .‬בתפיסה החד‪-‬ביתית יש רציונל‬
‫רובני‪ ,‬האסיפה מתבססת על בחירה ישירה עממית ומשקפת את הרצון הכללי‪ .‬בית הנבחרים היחיד גם‬
‫נושא ישירות באחריות (הוא אחריותיותי יותר)‪ ,‬חסכני יותר והחלטי יותר‪.‬‬
‫התפיסה הדו‪-‬ביתית מדגישה את האלמנט הליברלי של דמוקרטיה ואת שני הבתים כאיזונים ובלמים אלו‬
‫של אלו‪ .‬הדיון מעמיק יותר כי בבית העליון לרוב תקופת הכהונה ארוכה יותר‪ ,‬הוא יותר קוליגיאלי כי הוא‬
‫קטן יותר והוא יכול להגן על פרטים ועל קבוצות מפני עריצות הרוב של הבית התחתון‪ .‬מבנה זה נפוץ‬
‫בפדרציות‪ ,‬בהן הבית העליון מייצג את המדינות החברות‪ .‬הבית העליון יכול גם להקל על עבודת הבית‬
‫התחתון כסקירה נוספת של הצעות חוק ושל תיקונים חוקתיים‪ .‬מעין מועצת זקנים‪.‬‬
‫יחסי הכוחות בין שני הבתים‪:‬‬
‫דו‪-‬ביתיות חלשה‪ :‬קורה כשהבית התחתון דומיננטי על העליון ומספק את הפוקוס העיקרי לאחריותיות‬
‫הממשלה‪ .‬אופייני לממשלות פרלמנטריות בהן הממשלה זקוקה לתמיכת בית הנבחרים‪ ,‬ולמען הפשטות‬
‫בית אחד מקבל את הבכורה‪.‬‬
‫דו‪-‬ביתיות חזקה‪ :‬כאשר שני בתי הנבחרים מאוזנים יחסית‪ ,‬כמו בפדרציות עם ממשל נשיאותי‪ .‬הנשיא‬
‫אינו תלוי בפרלמנט ולכן אין צורך לרכז את אחריותיותו כלפי בית נבחרים אחד‪.‬‬
‫בחירת הבית העליון‪ :‬אין המון טעם בשני בתים אלא אם כן הם מייצגים את הציבור בדרכים שונות‪ .‬דרך‬ ‫‪‬‬
‫אחת לוודא זאת היא באמצעות דרך בחירה שונה לבית העליון‪:‬‬
‫בחירה ישירה‪ :‬עדיין יש ניגוד לבית התחתון‪ ,‬בדרך כלל על ידי תקופות כהונה ארוכות יותר (‪5-6‬‬ ‫א‪.‬‬
‫שנים)‪ .‬לרוב הבחירות לבית העליון גם הדרגתיות – בארה"ב כל שנתיים בוחרים שליש מהבית‬
‫העליון‪ .‬בנוסף‪ ,‬מבנה פדרלי תורם להבדל בין שני הבתים כאשר הבית העליון מייצג מדינות (מספר‬
‫מושבים קבוע לכל מדינה‪ ,‬מדינות קטנות זוכות לאותו ייצוג של מדינות גדולות)‪.‬‬
‫בחירה לא‪-‬ישירה‪ :‬על ידי קולג' אלקטורלי‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬
‫מינוי‪ :‬בקנדה‪ ,‬כל חברי הסנאט ממונים על ידי המושל העליון (חיקוי של המלוכה הבריטית) בהמלצת‬ ‫ג‪.‬‬
‫ראש הממשלה‪ .‬זה נדמה מאוד לא דמוקרטי אבל ראשי הממשלות הקנדיים רגישים לשיקולים‬
‫אזוריים וממנים גם נציגים עצמאיים ואופוזיציוניים‪ .‬בכל מקרה הסנאט הקנדי בדרך כלל לא מתנגד‬
‫לרצון הבית התחתון‪.‬‬
‫וועדות‪ :‬קבוצה קטנה של מחוקקים‪ ,‬נועדו לעזור להתמודד עם העומס של העבודה ברשות המחוקקת‬ ‫‪‬‬
‫ועם כמות הפרטים‪.‬‬
‫ועדות עומדות – קבועות‪ ,‬מתמחות בתחום מדיניות מסוים (תקציב‪ ,‬ענייני חוץ‪ ,‬חינוך‪ ,‬בריאות וכו')‪.‬‬ ‫א‪.‬‬
‫מספקות בחינה מדוקדקת של הצעות החוק בתחומן‪.‬‬
 ‫ועדות נבחרות‪ :‬מנטרות את פעילות הרשות המבצעת או מוקמות זמנית כדי לעסוק בעניינים בעל‬ ‫ב‪.‬‬
‫חשיבות ציבורית‪.‬‬
‫ועדות מתכנסות‪ :‬מיועדות לפתור מחלוקות בין שני בתי הנבחרים‪.‬‬ ‫ג‪.‬‬
‫חברי הוועדות נבחרים בפרופורציה לחוזקה של המפלגה באופן כללי‪ .‬בהתנהלות היומיומית להבדלים‬
‫המפלגתיים יש חשיבות מועטה‪ .‬חברי הוועדה מייחסים חשיבות גם לקבוצות התומכות ברשות המחוקקת‬
‫(כגון תורמים) אך אין אוטונומיה מוחלטת בפעילות הוועדות ועדיין יש חשיבות לראש המפלגה‪.‬‬
‫ברשויות מחוקקות הנשלטות על ידי מפלגות לוועדות יש פחות השפעה והן פעמים רבות העתקים של‬
‫המאבקים של בית הנבחרים עצמו‪ .‬אולם‪ ,‬הוועדות שעוקבות אחרי מחלקות הרשות המבצעת יכולות‬
‫לעורר עניין ציבורי רב‪.‬‬
‫זה תהליך חקיקה מאוד דיוני‪.‬‬
‫חברי הרשות המחוקקת (עמ' ‪)139‬‬
‫ההתפתחות החשובה ביותר בדמוקרטיות ליברליות הייתה עלייתם של הפוליטיקאים המקצועיים‪ ,‬המכוונים‬
‫לקריירה פוליטית‪ .‬עלייתם של פוליטיקאים מקצועיים הולידה את שאלת הולדתו של מעמד חדש‪ ,‬בעל אינטרסים‬
‫ייחודיים‪ .‬יש יתרונות לפוליטיקאים מקצועיים – מקצועיות ומחויבות‪ ,‬אך קיומו של מעמד פוליטי מאיים על הייצוגיות‬
‫בדמוקרטיה ומעלה חשש מפני הפיכתה לאוליגרכיה (שלטון מעטים)‪.‬‬
‫מעמד פוליטי‪ :‬קבוצה של פוליטיקאים מקצועיים בעלי אינטרסים משותפים שהם יכולים לפעול בעדם‪.‬‬
‫כבכל מעמד‪ ,‬הפוליטיקאים המקצועיים מונעים מאנשים חדשים להצטרף לפוליטיקה בעיקר באמצעות משאבים‬
‫אליהם יש להם גישה (כמו דיוור חינם‪ ,‬תקציב לכל ח"כ וכו')‪ .‬פוליטיקה כמקצוע מרמזת לא רק על תפיסה של‬
‫ייצוגיות אלא גם על תפיסה פוליטית המנוגדת לתפיסה האתונאית – יש דגש על אליטיזם‪ ,‬הכשרה‪ ,‬ידע‪ ,‬ניסיון‬
‫ויכולת‪.‬‬
‫יש ניגוד בין היזם הפוליטי האמריקאי ובין הקרייריסטים במדינות אחרות המבוססות על שלטון מפלגתי‪ .‬בארה"ב‬
‫חבר הקונגרס צריך לטפח את דימויו הציבורי ולגייס תורמים על מנת לנצח במירוץ נגד חברי מפלגתו‪ .‬במדינות‬
‫אחרות יש פחות מקום לפעולה עצמאית מה שיוצר מחוקקים נאמני‪-‬מפלגה יותר מ'יזמים פוליטיים'‪.‬‬
‫עליית הפוליטיקאי המקצועי הובילה גם ליצירת שושלות פוליטיות (ילדים שהולכים בעקבותיהם של הוריהם)‪ .‬מצד‬
‫אחד‪ ,‬זה יכול להיות תמים כמו שושלת רפואית‪ .‬מצד שני‪ ,‬זה יכול להוביל לקאסטות פוליטיות (בהמשך למעמד‬
‫הפוליטי החדש)‪.‬‬
‫הגבלות כהונה‪ :‬חוקים המגבילים פוליטיקאים נבחרים למספר מקסימלי של תקופות כהונה‪ ,‬או האוסרים בחירה‬
‫מחדש ללא הפסקה באמצע‪ .‬אופייני לדמוקרטיות נשיאותיות‪ ,‬אך הרשויות המחוקקות לא תמיד מוגבלות‪ .‬השאלה‬
‫נוגעת ברצון לעודד מקצועיות ולאפשר התפתחות של ניסיון והתמחות אל מול החשש מפני יהירות‪ ,‬אפטיות‬
‫והתנוונות‪ .‬יש יותר התחדשות במערכות המבוססות על בחירה יחסית (‪ )proportional representation‬ביחס‬
‫למערכות המבוססות על בחירה רובנית‪.‬‬
‫בעד הגבלות כהונה‪ :‬מונע יצירת מעמד פוליטי ושחיתות‪ ,‬מונע איבוד קשר עם הבוחרים‪ ,‬פרספקטיבות חדשות‪,‬‬
‫מאזן צבירת כוח‪.‬‬
‫נגד הגבלות כהונה‪ :‬יכול למנוע המשך כהונה של המחוקקים המצוינים ביותר‪ ,‬קשה יותר למחוקקים ליצור קשרים‬
‫ארוכי טווח עם בוחריהם‪ ,‬מונע את היתרונות של הניסיון הנצבר‪ ,‬המחוקקים לא יכולים לתכנן לטווח הארוך‪ ,‬אפשר‬
‫ליצור התחדשות על ידי השוואת המשאבים של מתמודדים חדשים ולא צריך לסלק לשם כך מחוקקים מוכשרים על‬
‫ידי הגבלת כהונתם‪.‬‬
‫מחוקקים במדינות אוטוריטריות (עמ' ‪)141‬‬
‫לרוב מתפקדים כמוסדות צללים‪ .‬עוסקים בהעלאת תרעומות‪ ,‬קידום אינטרסים של בוחרים והתעשרות‪ .‬לא‬
‫מסכנים את הממשל כי לא עוסקים בבעיות מהותיות‪ .‬יש משטרים אוטוריטריים שמשתמשים ברשות המחוקקת‬
‫ככלי לתיאום‪ ,‬חיזוק או החלשת האופוזיציה‪.‬‬
 ‫הערך של רשויות מחוקקות במשטרים אוטוריטריים‪:‬‬
‫עלה תאנה המספק לגיטימציה‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫הרשות המחוקקות ככלי לשילוב מתנגדים מתונים המספקת פורום להתדיינות בנושאים שלא מאיימים על‬ ‫‪.2‬‬
‫אינטרסים מהותיים של השלטון‪.‬‬
‫העלאת תרעומות וקידום אינטרסים של בוחרים יוצרים אינטגרציה בין המרכז לפריפריה ובין המדינה‬ ‫‪.3‬‬
‫לחברה‪.‬‬
‫מאגר של אנשים אופציונליים לצירוף לשורות האליטה‪.‬‬ ‫‪.4‬‬
‫בדיקטטורות – פלטפורמה להעלאת דרישות עממיות ולהתפשרות שלטונית מבלי שהשלטון יראה כנכנע‬ ‫‪.5‬‬
‫לרצון הפופולרי‪.‬‬
‫התפקיד העיקרי של רשויות מחוקקות במשטרים אלה הוא הטמעה – המשטר לא מאותגר על ידי החברה‪ ,‬אך‬
‫הוא יכול להיות מאותגר מתוך האליטות עצמן‪ .‬הרשות המחוקקת משמשת להקל ולהחליק אי‪-‬הסכמות‪ ,‬בניגוד‬
‫לרשות מחוקקת במדינה דמוקרטית שתפקידה הוא לייצג ולשקף את אי‪-‬ההסכמות בחברה‪.‬‬
‫במשטרים היברידיים לרשות המחוקקת יכול להיות כוח בנושאים שאינם מהותיים למשטר‪ .‬משטרים אלה‬
‫מתנגדים לתפקידה של הרשות המחוקקת לפקח על הממשלה ורואים את עצמם כאחראיים באופן ישיר כלפי העם‬
‫ולא כלפי המוסד המושחת והמפולג‪ .‬בנוסף‪ ,‬משטרים היברידיים מתקיימים במדינות עניות או חדשות ולכן אין‬
‫התפתחות של מחוקקים מקצועיים ושל חברות יציבה בפרלמנט או של מערכת וועדות מפותחת‪.‬‬
 ‫פרק ‪ :9‬רשות מבצעת‬
‫סקירה כללית (עמ' ‪)146‬‬
‫הרשות המבצעת הפוליטית היא ליבת הממשלה ומכילה את המנהיגים הפוליטיים שיוצרים את הרמה העליונה של‬
‫המנהל (נשיא‪ ,‬ר"מ‪ ,‬שרים‪ ,‬קבינט)‪ .‬הגישה המוסדית רואה ברשות המבצעת את הכוח האנרגטי‪ ,‬המתעדף‪ ,‬מניע‪,‬‬
‫מגבש תמיכה‪ ,‬מגיב לבעיות‪ ,‬פותר משברים‪ ,‬מקבל החלטות ומפקח על ביצוען‪ .‬אפשר לשלוט בלי רשות שופטת‬
‫או מחוקקת‪ ,‬אך לא בלי רשות מבצעת‪.‬‬
‫חשוב להבדיל בין הרשות המבצעת הפוליטית (שקובעת מדיניות) ובין הבירוקרטיה (שמצבעת את המדיניות)‪.‬‬
‫הדרג המדיני (קרי‪ ,‬הרשות המבצעת הפוליטית) הוא הנושא באחריות‪.‬‬

‫ראש מדינה‪ :‬המנהיג (‪ )figurehead‬של מדינה‪ ,‬נבחר או ממונה או במקרה של מונרכים – יורש את התפקיד‪.‬‬
‫התפקיד הוא א‪-‬פוליטי ויש לו המון מעט כוח אמיתי‪.‬‬
‫ראש ממשלה‪ :‬המנהיג הנבחר של ממשלה‪ ,‬מגיע לתפקיד בתמיכת הבוחרים הוא מזדהים עם מפלגתו ומצעה‪.‬‬
‫דמוקרטיות ליברליות הצליחו בתפקיד העדין והקשה של השמת מגבלות חוקתיות ואלקטוריאליות על הרשות‬
‫המבצעת‪.‬‬
‫רשויות מבצעות נשיאותיות (עמ' ‪)148‬‬
‫יש נשיאים רבים (טקסיים או דיקטטורים) ולכן קיומו של נשיא אינו מצביע על קיומה של ממשלה נשיאותית‪.‬‬
‫ממשלה נשיאותית‪ :‬הסדר בו העוצמה מחולקת בין הנשיא ובין הרשות המחוקקת‪ .‬ההפרדה מושגת על ידי קיום‬
‫בחירות נפרדות ועל ידי הישרדות נפרדת – הנשיא אינו יכול לפזר את הרשות המחוקקת והרשות המחוקקת אינה‬
‫יכולה להסיר את הנשיא מתפקידו אלא על ידי הדחה‪.‬‬
‫זו צורה של שלטון חוקתי בה מנהיג יחיד מושל (דרך רשת גדולה של אנשים ומוסדות) באמצעות הסמכות‬
‫הנשאבת מבחירות עממיות‪ .‬הנשיא הוא לרוב גם ראש המדינה הטקסי‪.‬‬
‫יתרונות‪ :‬תקופת כהונה קבועה ואין חשש לנפילת הממשלה (כמו שקורה בממשלות פרלמנטריות)‪ ,‬כדי לנצח‬
‫לנשיא יש צורך בתמיכה רחבה‪ ,‬נמצא מעל הפוליטיקה הקטנה המקומית שהרשות המחוקקת נוטה להתעסק בה‪,‬‬
‫סמל לאחדות לאומית כלפי פנים וכלפי חוץ‪ ,‬הממשלה מוגבלת וזה מגן על חירויות‪.‬‬
‫חסרונות‪ :‬רק צד אחד מנצח‪ ,‬יכול להתפתח מבוי סתום כשהנשיא והרשות המחוקקת לא מסכימים‪ ,‬אין מנהיג‬
‫אופוזיציה מובהק‪ .‬לנשיא יש כוח רב יותר והוא יכול לנצלו לרעה‪ ,‬ממשלות נשיאותיות הן בעלות נטייה חזקה יותר‬
‫להתפרק (מאשר ממשלות פרלמנטריות)‪.‬‬
‫הפרדת רשויות‪ :‬הסדר בו הרשות המחוקקת והרשות המבצעת מקבלות כל אחת סט מובחן ומשלים של עוצמה‬
‫כך שאף אחת לא יכולה לשלוט לבדה ובאופן אידיאלי הן ישלטו יחד‪ .‬מחוזק על ידי הפרדת כוח האדם (מחוקק לא‬
‫יכול להיות שר ולהיפך)‪ .‬שיטות בחירה מנוגדות יוצרות הבדל טבעי באינטרסים – המחוקק תלוי בבוחרים‬
‫המקומיים שלו בעוד הנשיא תלוי בבוחרים של כלל האומה בדרך כלל‪ .‬אי לכך‪ ,‬משרד הנשיא מבזר סמכויות‪.‬‬
‫המערכת כופה צורך במו"מ בין שתי הרשויות וכך משמרת את ניצחון ההתדיינות על פני הדיקטטורה‪.‬‬
‫יש הפרדה מעשית בין הכוחות גם במערכות פרלמנטריות‪ ,‬במובן שלכל רשות יש תפקידים מובחנים‪ ,‬אולם אין‬
‫הפרדה בכוח האדם והישרדות הרשות המבצעת תלויה בשמירה על אמון הרשות המחוקקת‪.‬‬
‫מעבר לתפקיד הנשיא כמפקח על ביצוע החוקים יש לו גם חובות מפורשות (המפקד העליון‪ ,‬למשל) שהתפרשו‬
‫במשך הזמן ככוח נוסף‪ ,‬שגם הוא לעיתים נחלק עם הרשות המחוקקת (למשל‪ ,‬בארה"ב הנשיא הוא המפקד‬
‫העליון של הצבא אבל רק לקונגרס יש את היכולת להכריז על מלחמה)‪ .‬המונח "הפרדת כוחות" (‪separation of‬‬
 ‫‪ ) powers‬הוא לא מדויק בהקשר הזה‪ ,‬כי שתי הרשויות חולקות כוח‪ .‬המונח המדויק הוא הפרדת מוסדות‬
‫‪1‬‬
‫(רשויות)‪.‬‬
‫יש פרדוקס בתפקיד הנשיא האמריקאי – תפקיד מושל חלש יחד עם כל‪-‬יכולות‪ ,‬שמתבטא ברשתות התמיכה‬
‫(מידע וייעוץ) של הנשיא (ביחס לאלו של ר"מ)‪ .‬אלה כוללות את משרד הבית הלבן‪ ,‬את מועצת הביטחון הלאומי‬
‫ואת המשרד לניהול ותקצוב שמהווים את מה שלעיתים נקרא 'הנשיאות המוסדית' (אולי אפשר לתרגם את זה‬
‫למוסד הנשיאות‪ ,‬לא בטוחה)‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬בממשל נשיאותי חסר קבינט‪.‬‬
‫קבינט‪ :‬גוף המאגד את ראשי המחלקות הגדולות בממשלה‪ .‬יותר חשוב בממשל פרלמנטרי‪.‬‬
‫רשויות מבצעות פרלמנטריות (עמ' ‪)150‬‬
‫ממשלה פרלמנטרית‪ :‬הסדר בו הרשות המבצעת מוקמת מתוך הרשות המחוקקת (לרוב בצורת קואליציה)‪.‬‬
‫הרשות המבצעת נותרת אחריותיות כלפי הרשות המחוקקת ועליה להתפטר אם היא מאבדת את אמון הרשות‬
‫המחוקקת‪.‬‬

‫סוגי ממשל פרלמנטרי‪:‬‬

‫ממשל ראש‪-‬ממשלתי הוא יותר היררכי מאשר קוליגאלי‪.‬‬

‫‪ 1‬דה טוקוויל היה אומר שזו בדיוק הבעיה ברעיון הפרדת הרשויות של מונטסקייה‪ ,‬אי אפשר באמת להפריד במלוא מובן‬
‫המילה‪ .‬הוא מציע‪ ,‬כפי שבא לידי ביטוי בחוקה האמריקאית לפי דעתו‪ ,‬שארה"ב מממשת עיקרון אחר – עיקרון איזונים‬
‫ובלמים‪.‬‬
 ‫בממשל של שרים ייתכן כי המפלגות הן אלה שבוחרות מי יהיה השר מטעמן כך שהשר חב יותר למפלגתו מאשר‬
‫לראש הממשלה ופועל באוטונומיה רבה יותר‪.‬‬
‫הפרדוקס בממשל הפרלמנטרי הוא שממשלה אפקטיבית יכולה לצמוח מהחולשות ההדדיות של הרשויות‬
‫המחוקקת והמבצעת‪ .‬התשובה לכך היא שמפלגה שמגשרת בין הרשות המחוקקת למבצעת בדיוק בצורה‬
‫שממשל נשיאותי מבקש למנוע‪ .‬כאשר יש מפלגת רוב‪ ,‬הממשלה חזקה (ייתכן שיותר מידי) ויציבה‪.‬‬

‫ממשלת רוב‪:‬‬ ‫‪‬‬

‫הסוד ליציבות הוא במשמעת המפלגתית שהופכת את הקבינט לאדון של בית הנבחרים‪ ,‬ולא למשרת‬
‫שלו‪ .‬בית הנבחרים והקבינט נשלטים על ידי מפלגה כך שפגישות קבינט הן ועידות של ראשי המפלגה‪.‬‬
‫הקבינט‪ ,‬כשלוחה של המפלגה‪ ,‬למעשה שולט בבית הנבחרים‪.‬‬
‫מה יוצר משמעת מפלגתית? משרד מפלגתי האמון על כך (‪ ,)Whip’s Office‬רצון לזכות בקידום ולעיתים‬
‫אף חשש מהדחה מהמפלגה‪.‬‬
‫ממשלות קואליציה ומיעוט‪:‬‬ ‫‪‬‬
‫אופייני לשיטת הבחירות היחסית (‪ .)PR‬בשיטה זו יש שלוש אופציות להרכבת ממשלה‪:‬‬
‫ממשלת קואליציה‪ :‬הסדר במסגרתו הממשלה נוצרת מהסכם בין שתי מפלגות או יותר המחלקות‬ ‫‪.1‬‬
‫תפקידים ממשלתיים ביניהן‪.‬‬
‫ממשלת מיעוט‪ :‬כאשר מפלגות יוצרות קואליציה‪ ,‬אך עדיין אינן מהוות רוב ברשות המחוקקת‪.‬‬ ‫‪.2‬‬
‫ממשלת מיעוט עם מפלגה יחידה‪ :‬נוצרת מהמפלגה הגדולה ביותר‪.‬‬ ‫‪.3‬‬
‫קואליציות יכולות להיווצר לפני הבחירות‪ ,‬כך שהבוחרים יוכלו לבחור אסטרטגית ובחוכמה‪ ,‬אך לעיתים‬
‫קרובות יותר הן נוצרות לאחר הבחירות‪ .‬רוב הקואליציות יעדיפו מספר מינימלי של מפלגות שיאפשר להן‬
‫להשיג רוב בבית הנבחרים‪ .‬זאת משום שלאחר שהרוב הושג‪ ,‬הוספת מפלגות לקואליציה תדלל את‬
‫המשרות הפנויות ואת ההשפעה‪ .‬קואליציות גם יוקמו מתוך מפלגות קרובות אידיאולוגית‪ ,‬למרות שיש גם‬
‫קואליציות גדולות ( ‪ )grand coalition‬של שתי המפלגות הגדולות ביותר (לעיתים מצדדים שונים של‬
‫המפה הפוליטית)‪.‬‬
‫לעיתים גם נוצרות 'קואליציות גדולות מידי' מתוך חשש ליציבות הקואליציה במצבה המצומצם יותר או‬
‫מתוך צורך אסטרטגי (הונגריה יצרה קואליציה כזו כשהיתה צריכה להשתית משטר צנע נוקשה)‪.‬‬
‫רשויות מבצעות חצי‪-‬נשיאותיות (עמ' ‪)154‬‬
‫ממשלות חצי‪-‬נשיאותיות‪ :‬הסדר בו הנשיא הנבחר (שהוא גם ראש המדינה) משתף פעולה וחולק סמכויות עם‬
‫ראש ממשלה ורשות מחוקקת שנבחרו בנפרד (ידוע גם כרשות מבצעת כפולה – ‪ .)dual executive‬ראש הממשלה‬
‫לרוב ממונה על ידי הנשיא אך צריך לזכות בתמיכת הרוב ברשות המחוקקת‪ .‬הנשיא אחראי יותר כל ענייני חוץ‬
‫וראש הממשלה יותר על ענייני פנים‪.‬‬
‫ההפרדה בממשל פרלמנטרי בין ראש המדינה לראש הממשלה עוזרת להפריד בין המדינה ובין הממשלה‪ .‬ראש‬
‫המדינה הוא מונרך שירש את התפקיד או נשיא שנבחר או מונה‪.‬‬
‫מונרכיה חוקתית‪ :‬מדינה שראשה הוא מונרך‪ ,‬אך עוצמתו הפוליטית של המונרך מוגבלת מאוד‪ .‬מנוגד למונרך‬
‫אבסולוטי‪ .‬השפעה מלכותית משמעותית בעתות משבר ושינוי‪.‬‬
‫בממשל חצי‪-‬נשיאותי יש שתי אפשרויות‪ .‬הראשונה היא שראש הממשלה והפרלמנט הנבחרים הם ממפלגתו של‬
‫הנשיא ואז הם פועלים בתיאום‪ .‬האפשרות השנייה היא שבית הנבחרים נשלט על ידי המפלגה המתנגדת למפלגת‬
‫הנשיא ואז הם פועלים ב‪ ,cohabitation-‬במה שהיא בעצם קואליציה רחבה (‪.)grand coalition‬‬

‫יש שני סוגים של ממשלים חצי‪-‬נשיאותיים‪ .‬נשיאותי‪-‬פרלמנטרי – בו ראש הממשלה והקבינט נושאים באחריות‬
‫כלפי הנשיא וכלפי הרשות המחוקקת ושניהם יכולים להדיח אותו‪ .‬נשיאותי‪-‬ממשלתי – ראש הממשלה מחוייב רק‬
‫כלפי הרשות המחוקקת‪ ,‬למרות שהנשיא הוא זה שממנה אותו על פי חוקי הפורמט של ממשל חצי‪-‬נשיאותי‪ .‬זה‬
‫מחליש את כוחו של הנשיא‪.‬‬
 ‫רשויות מבצעות במדינות אוטוריטריות (עמ' ‪)158‬‬
‫מנהיגים אוטוריטריים יכולים להפעיל יותר עוצמה‪ ,‬אך יש להם גם יותר סיכונים אישיים מאשר למנהיגים‬
‫דמוקרטים‪ .‬מאפיין של רשויות מבצעות אוטוריטריות הוא ממשל נשיאותי‪ ,‬אם כי המשמעויות של כך שונות‬
‫מבדמוקרטיה ליברלית‪ .‬הנשיא האוטוריטרי משתמש בכוחו שנובע מבחירה ישירה של העם על מנת להצל על‬
‫מוסדות מתחרים (הרשויות המחוקקת והשופטת)‪.‬‬

‫הנהגה אישית (‪ :)personal rule‬הסדר בו הסמכות מבוססת פחות על מוסדות ויותר על קשרים אישיים ולעיתים‬
‫מושחתים בין מנהיגים ופטרונים‪ ,‬מכרים‪ ,‬קליינטים ותומכים‪ .‬הנהגה אישית יכולה להיות יציבה אך היא פגיעה עקב‬
‫הסתמכותה על אנשים ולא על מוסדות‪.‬‬
‫התוצאה של הנהגה אישית היא מאבקי ירושה‪ ,‬דגש חסר על מדיניות ומשילות גרועה‪ .‬פוליטיקה יותר חשובה‬
‫ממדיניות לעיתים‪ .‬המחיר של הפסד הוא גבוה‪ ,‬פוליטיקה היא עניין של חיים ומוות ודיקטטור מודח צפוי לגורל רע‪.‬‬
‫לכן יש נטייה לסגנון משילה אכזרי‪.‬‬
‫הנהגה אישית היא לא בהכרח אבסולוטית ולמרות שאין אחריותיות במובן החוקתי יש שחקנים פוליטיים אחרים‬
‫שיכולים להגביל את המנהיג‪ .‬המנהיג צריך לחלק את היתרונות של השלטון לאויביו אך לשמור שלא יצברו כוח רב‬
‫מידי‪.‬‬
 ‫פרק ‪ :10‬בירוקרטיות‬
‫סקירה כללית (עמ' ‪)163‬‬

‫בירוקרטיה‪ :‬ליטרלית‪ ,‬שלטון על ידי פקידים (‪ .)officials‬מתאר ארגונים המעסיקים פקידים ממונים ציבוריים‬
‫המהווים את האדמיניסטרציה הציבורית‪ .‬מייעצת לפוליטיקאים לפני החלטה על מדיניות ומיישמת את המדיניות‬
‫שהתקבלה‪.‬‬

‫‪ :Red tape‬דימוי קלאסי של בירוקרטיות אחוזות פרוצדורות וחוקים‪ .‬נובע ממנהג של מדינות אירופאית מהמאה ה‪-‬‬
‫‪ 16‬לקשור מסמכים מנהליים בסרט אדום‪ .‬הפחתת הסחבת היא הבטחת בחירות נפוצה‪.‬‬
‫שני מרכיבי מפתח בהבנת בירוקרטיות מודרניות‪ ,‬לפחות במדינות עשירות‪ ,‬הן ההפרטה של שירותים ציבוריים‬
‫רבים והמעבר לקבלת מידע ושירותים דרך האינטרנט‪.‬‬
‫אבולוציה (עמ' ‪)163‬‬
‫מריטוקרטיה‪ :‬מערכת בה התקדמות בקריירה והנהגה מבוססים על כישרון‪ ,‬יכולת והישגים‪ .‬התקיימה בסין‪.‬‬
‫באירופה לרוב הנהלת המדינה התנהלה על ידי פקידי המלך ומאפיינים כמו שכר קבוע וגיוס פתוח נועדו לשנות‬
‫מצב זה של העסקה ציבורית כשירות פרטי למונרך‪.‬‬
‫הבירוקרטיה היתה חידוש ענק במאה ה‪ 19-‬המאוחרת ובמאה ה‪ 20-‬ולקחה חלק משמעותי בהתפתחות המדינה‬
‫המודרנית‪.‬‬
‫המודל של וובר לבירוקרטיות‬
‫‪‬‬
‫וובר ראה בירוקרטיות‬
‫כמקצועיות ומשפטיות ולא‬
‫כניהוליות ועסקיות‪ .‬בארה"ב‬
‫הפילוסופיה היתה של ממשל‬
‫על ידי כל אדם‪ .‬כלומר‪ ,‬כל אחד‬
‫יכול לשרת בכמעט כל תפקיד‬
‫ציבורי‪ .‬זאת בניגוד לגישה של‬
‫שירות מקצועי‪ ,‬שנתפסה‬
‫אליטיסטית ואנטי‪-‬דמוקרטית‪.‬‬

‫‪ :Spoils System‬הסדר המבוסס‬

‫על פטרונות בו פוליטיקאים נבחרים מחלקים תפקידים ממשלתיים לאלה שתמכו בהם‪.‬‬
‫המדינה גדלה מאוד עם מלחמות העולם והטמעת מדינת הרווחה‪ ,‬אך לקראת סוף המאה העשרים רווחה התפיסה‬
‫שבירוקרטים עוסקים במשחקים לא‪-‬פרודוקטיביים שמטרתם להגדיל את התקציב ואת כוח האדם של‬
‫מחלקותיהם‪ .‬בכלליות‪ ,‬קהילת המעורבים בעיצוב מדיניות גדלה ומיקור החוץ התרחב כאשר התפיסה המרכזית‬
‫היא ‪.spending less and spending wisely‬‬

‫במבט השוואתי חשוב לבחון את גודל הבירוקרטיה (מדד לגודל הממשלה ולכמות השירותים שהיא מספקת) ואת‬
‫האיזון בין הרמה המדינית לרמה התת‪-‬מדינית (מדד לריכוזיות)‪.‬‬
‫ארגון (עמ' ‪)166‬‬

‫מחלקות (משרדי ממשלה)‪ :‬יחידה מנהלית שהשליטה הניהולית עליה נמצאת בידי מזכיר או שר‪ .‬בדרך‬ ‫‪‬‬
‫כלל מובנית כהיררכיה רשמית‪ ,‬מתוקף חוק‪ ,‬ובעלת מעמד קבינטי (כלומר‪ ,‬המזכיר או השר משתתפים‬
‫בקבינט)‪.‬‬
 ‫במדינות שונות יש משרדי ממשלה שונים ובכל מדינה המשרדים מאורגנים באופן שונה ולעיתים‬
‫מפוצלים‪ ,‬מאוחדים ומשנים את שמותיהם‪ .‬ההתווספות של משרדים משקפת את השינויים ההיסטוריים‬
‫כך שהמשרדים הוותיקים ביותר הם אלו הממלאים את הפונקציות הבסיסיות ביותר (חוץ‪ ,‬אוצר‪ ,‬משפט‬
‫וביטחון)‪.‬‬
‫בתיאוריה‪ ,‬המזכיר מכוון ומנכ"ל המשרד (הבירוקרט) מבצע‪ ,‬אך הפרקטיקה לעיתים שונה משום‬
‫שלבירוקרט יש יתרונות (קשרים‪ ,‬ידע‪ ,‬ניסיון וכו')‪ .‬שני גורמים תורמים לשליטה פוליטית במשרד‬
‫ולאפשרות של המזכיר לכוון כרצונו‪ .‬האחד‪ ,‬מינויים אישיים של המזכיר (נפוץ ומוכר)‪ .‬השני‪ ,‬צוות יועצים‬
‫אישי שאינו חלק מהמשרד הרשמי‪.‬‬
‫חטיבות‪ :‬יחידת הפעלה של מחלקה‪ ,‬אחראית כלפי המזכיר אך לרוב בעלת עצמאות משמעותית‪ .‬ידועות‬ ‫‪‬‬
‫גם כלשכות (או מחלקות במדינות בהן המחלקות נקראות משרדים)‪.‬‬
‫במדינות מסוימות החטיבות הן אוטונומיות‪ .‬כך למשל בארה"ב‪ ,‬מה שמקשה על הכוונה של הנשיא (וגם‬
‫של מזכיר המחלקה)‪.‬‬
‫גופים ממשלתיים א‪-‬מחלקתיים‪ :‬פועלים בדרגת ריחוק אחת או יותר מהממשלה‪ ,‬מה שמאפשר גמישות‬ ‫‪‬‬
‫ניהולית ועצמאות פוליטית‪ .‬מקשה על השמירה על תפקוד קוהרנטי של הממשלה‪ .‬כוללים גופים בבעלות‬
‫ממשלתית (דואר)‪ ,‬גופים המספקים שירותים ציבוריים‪ ,‬גופים מייעצים ורגולטורים‪ .‬גופים אלה נוצרו‬
‫ומתוקצבים על ידי הממשלה אך חופשיים ממנה ביומיום‪.‬‬
‫הרציונל‪ :‬גמישות וזולות‪ ,‬הכרה במקצועיות ובאוטונומיה של הצוות‪ ,‬כפיתרון לטווח קצר בעקבות הפעלת‬
‫לחץ‪ ,‬לאפשר למחלקות להתמקד בעיצוב מדיניות‪ ,‬למנוע התערבות פוליטית על בסיס יומיומי‪.‬‬
‫סוכנות הסדרה (רגלטור)‪ :‬גוף ממשלתי עצמאי שנוצר במטרה ליצור וליישם סטנדרטים בתחום פעילות‬
‫מסוים (מונופול טבעי כמו מים וחשמל‪ ,‬בחירות‪ ,‬מזון וכו')‪ .‬הרעיון הוא שהסוכנות תפעל בצורה טכנית ולא‬
‫פוליטית‪ .‬זה מעיד על התחזקות של תפקיד המדינה‪...‬‬
‫מיקור חוץ‪ :‬הפרקטיקה של העסקת חברות פרטיות לסיפוק שירותים שבעבר היו בשליטת הבירוקרטיה הציבורית‪.‬‬
‫הולך וגדל‪.‬‬
‫גיוס (עמ' ‪)171‬‬
‫גיוס מאוחד‪ :‬גישה המבוססת על גיוס עובדים לשירות הציבורי ככלל‪ ,‬לא לתפקיד מסוים‪ ,‬במסגרתה עבודה‬
‫מנהלית נתפסת כמצריכה אינטליגנציה והשכלה יותר מאשר ידע טכני‪.‬‬
‫גיוס מחלקתי‪ :‬גישה המבוססת על גיוס אנשים בעלי רקע טכני למחלקה או לתפקיד מסוימים‪.‬‬

‫העדפה מתקנת (‪ :)affirmative action‬מדיניויות שנועדו לעקוף את אפליה בעבר על ידי הדגשת הגיוס של נשים‪,‬‬
‫מיעוטים אתניים וקבוצות אחרות בתת‪-‬ייצוג בבירוקרטיה‪ .‬יוצא דופן לגישת הגיוס על פי איכות (‪.)merit‬‬

‫ניהול ציבורי חדש (עמ' ‪)174‬‬

‫הגדרה‪ :‬גישה חדשה לבירוקרטיה שעלתה בשנות השמונים‪ ,‬מבוססת על הרעיון שגישה מוכוונת‪-‬שוק תהיה יותר‬
‫יעילה‪ .‬כולל יצירת תחרות בין סוכנויות ציבוריות‪ ,‬מדידת הישגים על פי תוצאות ולא השקעה‪ ,‬הגדרת הקליינטים‬
‫כלקוחות וביזור סמכויות‪ .‬הבירוקרט נתפס כיזם ולא כשופט‪ ,‬המיישם חוקים קבועים על מקרים שונים (כמו במודל‬
‫של וובר)‪.‬‬

‫נציב תלונות הציבור (‪ :)ombudsmen‬ממונה על ידי הרשות המחוקקת לחקור טענות לכשלים מנהליים במגזר‬
‫הציבורי‪ .‬יש פער באחריותיות של הבירוקרטיה‪ ,‬וזה פיתרון אחד שלא מיושם מספיק (או מיושם‪ ,‬אך לא טוב‬
‫מספיק)‪.‬‬
‫ממשל דיגיטלי (עמ' ‪)176‬‬
‫הגדרה‪ :‬שימוש בידע ובאמצעי תקשורת טכנולוגיים על מנת לספק שירותים ציבוריים‪ .‬מגביר את הסיכון לתקיפות‬
‫סייבר על ממשלות ומאפשר לממשלה לעקוב יותר אחרי אזרחיה‪ .‬מעלה שאלות של הבדלים בין מדינות עשירות‬
‫ועניות וגם של השתתפות דיגיטלית של בעלי אמצעים וחסרי אמצעים‪.‬‬
‫יש ארבעה שלבים להתפתחות ממשל דיגיטלי‪ :‬הצגת מידע אינטרנטי‪ ,‬אינטראקציה (שליחת מייל‪ ,‬הורדת טפסים)‪,‬‬
‫ביצוע עסקה (תשלום חשבון למשל) ולבסוף‪ ,‬אינטגרציה – סיפוק כל השירותים הממשלתיים מאתר אחד‪ .‬קיומו‬
‫של פורטל כולל המכיל את כל המידע לגבי אזרח יכול להוביל לאקטיביות של הממשל – הוא יכול לשלוח טפסים‬
‫להוצאת רישיון נהיגה‪ ,‬לשבץ בבית ספר ילדים שעברו דירה ועוד‪.‬‬
‫החששות הגדולים ביותר בנוגע לממשל דיגיטלי הם אובדן פרטיות‪ ,‬שימוש לרעה במאגרי המידע ותקיפות סייבר‪.‬‬
‫ההצלחה של ממשל דיגיטלי תלויה באמון של אזרחים בממשלותיהם‪.‬‬
‫בירוקרטיות במדינות אוטוריטריות (עמ' ‪)177‬‬
‫מוסדות נבחרים הם חלשים במיוחד במדינות אוטוריטריות משום שהשלטון הוא מלמעלה‪-‬למטה (ולא ההפך‪ ,‬כמו‬
‫בדמוקרטיות)‪ .‬אך שליטים חייבים בירוקרטיות שיישמו את רצונם‪ .‬הבירוקרטיות יכולות להפוך לכוח פוליטי בעל‬
‫משמעות‪ ,‬אך לרוב הן הופכות לגופים מנופחים ופוליטיים שמהווים חלק מהבעיה ולא פיתרון‪ .‬לבירוקרטיות היה‬
‫תפקיד חשוב בפיתוח ובמודרניזציה הכלכליים במדינות אוטוריטריות רבות‪.‬‬
‫אוטוריטריות בירוקרטית‪ :‬משטרים בהם טכנוקרטים מהבירוקרטים כופים יציבות כלכלית בתוך מסגרת‬
‫קפיטליסטית תחת ההגנה של ממשלה צבאית‪.‬‬
‫מדינה התפתחותית‪ :‬מדינה בה המדינה עושה מאמצים אקטיביים ומוכוונים ליצור מודרניזציה ותיעוש‬
‫באוכלוסייה‪ .‬באמצעים דמוי‪-‬אוטוריטריים מדינה יכולה לדחוף לפיתוח כלכלי שבתורו ייצור לחץ לדמוקרטיזציה‪ .‬אך‬
‫מקרים בהם הבירוקרטיה מפתחת את הכלכלה הם נדירים‪ .‬בדרך כלל הבירוקרטיה היא משאב לחלוקת ג'ובים‪.‬‬
‫קיבולת אדמיניסטרטיבית‪ :‬היכולת של בירוקרטיה לנגוע בבעיות חברתיות דרך ניהול אפקטיבי ויישום מדיניות‬
‫ציבורית‪ .‬זאת בתגובה לאינפלציה הבירוקרטית שנבעה מחלוקת הג'ובים‪.‬‬

‫קפיטליזם קרבתי (‪ :)crony capitalism‬תופעה בה פיתוח כלכלי מבוסס על קרבה בין פקידי ממשל ובין מנהיגים‬
‫עסקיים‪ .‬משתקפת בפטורים ממיסים והעדפה בהעסקה‪ ,‬אישורים ומענקים‪ .‬נטייה של בירוקרטיות אוטוריטריות –‬
‫הן יוצרות כביכול כלכלה מתפקדת‪ ,‬אבל למעשה זה קפיטליזם קרבתי‪.‬‬
‫בירוקרטיות במדינות קומוניסטיות היו דומות‪ ,‬מלבד גודלן – שהיה צריך להיות עצום על מנת לשלוט על כל‬
‫האספקטים של החברה‪ .‬המגזר הפרטי נעלם‪.‬‬
 ‫פרק ‪ :11‬ממשלות תת‪-‬לאומיות‬
‫סקירה כללית (עמ' ‪)182‬‬
‫כל מה שמתחת לממשלה המרכזית‪/‬הלאומית נחשב תת‪-‬לאומי‪ :‬מחוזות‪ ,‬מדיניות‪ ,‬מועצות‪ ,‬עיריות וכו'‪ .‬בעוד‬
‫הממשלה המרכזית עוסקת בכלל האזרחים ובענייני החוץ‪ ,‬ממשלה תת‪-‬לאומית עוסקת אך ורק בענייני הפנים‬
‫המקומיים‪.‬‬
‫מערכת מאוחדת‪ :‬הריבונות היא של הממשלה הלאומית וליחידות אזוריות או מקומיות אין כוח עצמאי‪.‬‬
‫מערכת פדרלית‪ :‬הריבונות משותפת לשתי רמות (או יותר) של ממשלה‪ ,‬כאשר לכל רמה יש כוחות ואחריות‬
‫עצמאיים‪.‬‬
‫רוב מדינות העולם הן מערכות מאוחדות‪ ,‬אך המדינות בעלות המערכות הפדרליות הן מאוד גדולות‪ .‬במערכות‬
‫מאוחדות רוב העיסוק הפוליטי הוא ברמה הלאומית ובה עולות רוב הנושאים המשמעותיים‪ .‬במערכות פדרליות‬
‫לממשלה התת‪-‬לאומית יש יותר חשיבות מבמערכת מאוחדת ויש להן גם יותר יכולת מיקוח מול הממשלה‬
‫הלאומית‪.‬‬
‫ממשל רב‪-‬שכבתי (עמ' ‪)182‬‬
‫הגדרה‪ :‬מערכת אדמיניסטרטיבית בה העוצמה מחולקת ומשותפת רוחבית ואופקית בקרב רמות שונות של‬
‫ממשל‪ ,‬מהעל‪-‬לאומי ועד המקומי‪ ,‬תוך אינטראקציה משמעותית בין החלקים השונים‪ .‬בממשל רב‪-‬שכבתי יש צורך‬
‫להתייחס לשלל השכבות ביישום מדיניות קוהרנטית בתחומים פונקציונאליים שונים (למשל‪ ,‬תחבורה או חינוך)‪.‬‬
‫השימוש במונח ממשל ולא ממשלה מדגים שהשכבות השונות אינן מוגבלות לבעלי התפקידים הרשמיים בלבד‬
‫אלא כולל את האינטראקציות בין המוסדות השונים ו"רשתות המדיניות" שכל שכבה יוצרת לעצמה‪ .‬הרעיון כולל גם‬
‫שחקנים מהמגזר הפרטי ומהמגזר השלישי (התנדבותי)‪ .‬זה דומה לפלורליזם ובדומה‪ ,‬יש יתרונות וחסרונות‪.‬‬
‫מחד‪ ,‬מציאת פתרונות משותפים תוך מו"מ‪ .‬מאידך‪ ,‬מערכת איטית ומסורבלת ולא בהכרח דמוקרטית (קבוצות‬
‫אינטרס שאינן במיינסטרים נדחקות הצידה)‪.‬‬
‫מערכות מאוחדות (עמ' ‪)184‬‬
‫במערכת המאוחדת לרשות המחוקקת הלאומית יש לרוב רק בית נבחרים אחד‪ ,‬משום שאין צורך בייצוג של‬
‫המחוזות התת‪-‬לאומיים‪ ,‬שבכל מקרה כלולים תחת השליטה הלאומית ואין להם עצמאות‪ .‬למרות שנדמה‬
‫שהמערכת המאוחדת פשוטה וישירה‪ ,‬בשנים האחרונות יש נטייה לביזור הממשלה הלאומית‪ ,‬במגוון דרכים‪:‬‬

‫דה‪-‬קונסנטרציה‪ :‬משימות של הממשל המרכזי מועברות מעובדים בעיר הבירה לאיזורים אחרים (בהם‬ ‫‪‬‬
‫זול יותר‪ ,‬או שיש בהם אבטלה גבוהה)‪.‬‬
‫האצלת סמכויות‪ :‬יותר משמעותי‪ .‬אחריות של הממשלה המרכזית מועברת לגופים חצי‪-‬אוטונומיים‬ ‫‪‬‬
‫הנושאים באחריות כלפי הממשלה המרכזית‪ .‬יש הטוענים שזה פחות יעיל מגוף מרכזי אחד שנושא‬
‫באחריות קוהרנטית‪.‬‬
‫דהוולוציה (אצילה על פי גוגל טרנסלייט) – הממשלה המרכזית מעבירה סמכויות של קבלת החלטות‬ ‫‪‬‬
‫לממשלות התת‪-‬לאומיות‪ ,‬יחד עם קצת סמכויות חקיקה‪ .‬מאוד רדיקלי (לכיוון הפדרלי)‪.‬‬
‫ממשלה אזורית‪ :‬שכבת ביניים של ממשל במערכות מאוחדות‪ ,‬מתחת לממשלה הלאומית ומעל הממשלה‬
‫המקומית או המחוזית‪ .‬ההיווצרות והתרחבות ממשלות אזוריות היא טרנד בחצי המאה האחרונה‪ .‬ככל שהמדינה‬
‫גדולה יותר‪ ,‬כך יש יותר כוח לממשלה האזורית‪.‬‬
‫מוסדות אזוריים לרוב מוקמים על ידי המרכז ולא מתוך לחץ של האזרחים‪ ,‬אך יש להם תפקיד חשוב‪ .‬ההתפתחות‬
‫של מוסדות אזוריים מושפעת מאוד מהשאלה אם הם נבחרים ישירות או לא‪ .‬בחירה ישירה מגדילה את הנראות‬
‫אך מוסיפה מימדים פוליטיים ומפלגתיים‪ .‬הרצון בבחירה ישירה חזק במיוחד באזורים שהם מראש יחידות‬
‫תרבותיות חשובות (סקוטלנד לדוגמה)‪.‬‬
 ‫מערכות פדרליות (עמ' ‪)186‬‬
‫מערכות בהן העוצמה מחולקת בין לפחות שתי רמות ממשל ולרוב שלוש – המרכזי (פדרלי)‪ ,‬האזורי (המדינות או‬
‫המחוזות) והמקומי‪.‬‬
‫פדרציה‪ :‬מערכת פוליטית המיישמת פדרליזם‪.‬‬
‫אף רמת ממשל לא יכולה לבטל את הרמה האחרת וזה מה שמייחד פדרציות ממדינות מאוחדות ולא מידת‬
‫העוצמה שיש לכל רמה (במערכות מאוחדות יכולות להיות רמות ממשל תת‪-‬לאומיות חזקות דווקא)‪ .‬לכל רמת‬
‫ממשל יש את האחריות שלה (לרוב מחולק לפי ענייני פנים וענייני חוץ)‪ .‬לרוב‪ ,‬המדינות מקבלות ייצוג בפוליטיקה‬
‫הכלל‪-‬לאומית באמצעות בית הנבחרים העליון בו יש ייצוג שווה או כמעט‪-‬שווה לכל המדינות בפדרציה‪.‬‬
‫יש שני מסלולים להיווצרות של פדרציה – האחדת כוחות של מספר מדינות (התאחדות‪ ,‬כמו בארה"ב) או האצלת‬
‫כוחות של ממשל מרכזי (כדי לשמור על אחדות‪ ,‬למשל בלגיה)‪.‬‬
‫ווריאציות על פדרליזם‪:‬‬

‫פדרליזם א‪-‬סימטרי‪ :‬התופעה בה מדינות בתוך הפדרציה בעלות רמות לא שוות של עוצמה והשפעה‬ ‫‪‬‬
‫עקב גודל‪ ,‬עושר וסיבות אחרות (הבדלים תרבותיים למשל)‪.‬‬
‫ממשלות מרכזיות גדלו בכוחן במאה העשרים בזכות זרימת המיסים (שיש בה העדפה למרכז)‪ ,‬היווצרות‬ ‫‪‬‬
‫כלכלות לאומיות הדורשות תיאום רב יותר ומלחמות העולם והיווצרות מדינות הרווחה‪ .‬מגמה זו פחתה‬
‫בשנות השמונים בעקבות הפחתות מיסים ומשברים כלכליים‪.‬‬
‫פדרליזם דו‪-‬ראשי (‪ :)dual‬רמות לאומיות ואזוריות של ממשל מתפקדות בעצמאות זו מזו‪ ,‬עם אחריויות‬ ‫‪‬‬
‫נפרדות‪.‬‬
‫פדרליזם משתף פעולה‪ :‬רמות הממשל מעורבבות וקשה לדעת תמיד של מי האחריות‪ .‬אופייני לאירופה‬ ‫‪‬‬
‫– פועלים יחד לשמור על אחדות המדינה מתוך סולידריות וסובסידיאריות‪.‬‬
‫סובסידיאריות (שיוריות)‪ :‬העיקרון שאף משימה לא צריכה להתבצע על ידי גוף גדול ומורכב אם היא‬ ‫‪‬‬
‫יכולה להתבצע בצורה טובה על ידי גוף קטן ופשוט יותר‪ .‬כלומר‪ ,‬החלטות צריכות להתקבל ברמה‬
‫הנמוכה ביותר בעוד הממשל המרכזי מעניק מנהיגות‪-‬על‪ .‬חלוקת כוח‪ ,‬ולא הפרדה‪.‬‬
‫קוואזי‪-‬פדרציות‪ :‬מערכת ניהולית שבאופן רשמי מוגדת כמערכת מאוחדת אך יש לה מאפיינים של‬ ‫‪‬‬
‫פדרציות (בריטניה לאחר הקמת מועצות בסקוטלנד‪ ,‬וויילס וצפון אירלנד)‪.‬‬
‫קונפדרציות‪ :‬צורה משוחררת יותר של פדרציה‪ ,‬איחוד של מדינות בה כוח רב יותר נשאר בידי המדינות‬ ‫‪‬‬
‫החברות באיחוד‪ .‬הממשל הלאומי משמש רק כשליח של המדינות החברות ואין לו קשר ישיר עם‬
‫האזרחים‪.‬‬
‫השוואת מערכות פדרליות ומאוחדות (עמ' ‪)191‬‬
 ‫ממשלה מקומית (עמ' ‪)192‬‬
‫ממשלה מקומית היא אוניברסלית – הרמה הנמוכה ביותר של ממשל נבחר‪ ,‬שם הפוליטיקה והממשל היום‪-‬יומי‬
‫מתרחשים‪ .‬לממשל מקומי יש את היתרונות של קנה מידה קטן – מייצג קהילות טבעיות‪ ,‬מעניק השכלה פוליטית‬
‫ראשונית ועוד‪ .‬מנגד‪ ,‬ממשל מקומי לרוב קטן מידי מכדי להעניק שירות בצורה יעילה‪ ,‬חסר תקציב ולכן לא יכול‬
‫להציב סדר עדיפויות משלו ונשלט על ידי אליטות‪ .‬הצורך ביעילות גרם להגדלת יחידות הממשל המקומי (והקטנת‬
‫מספרן) אך אחרי כן עלה העניין במעורבות אזרחית‪ .‬האיזון בין אינטימיות ויעילות הוא עדין‪.‬‬
‫פונקציות ומבנה‪ :‬התפקידים של הממשלה מקומית נחלקים לשניים‪ ,‬שירותים מקומים (ספריות‪ ,‬השכלה‪ ,‬מים וכו')‬
‫ויישום מדיניות רווחה לאומית‪ .‬מאז שנות השמונים תפקידים רבים של הממשלה המקומית עברו מיקור חוץ‪ ,‬אך‬
‫איכות השירותים ירדה מה שמעלה את השאלה האם יש עדיפות להענקת השירותים על ידי השירותים על ידי‬
‫הממשלה המקומית עצמה על פני חברות חיצוניות?‬
‫עיר גלובלית‪ :‬עיר שיש לה תפקיד מפתח במערכת הכלכלית הגלובלית עקב הסטטוס שלה בתחומי מסחר‪,‬‬
‫כלכלה‪ ,‬תקשורת או ייצור‪ .‬למשל‪ ,‬דובאי‪ ,‬לונדון‪ ,‬מוסקבה‪ ,‬ניו יורק‪ ,‬פאריס‪ ,‬שנחאי‪ ,‬טוקיו ובאדרם‪.‬‬

‫מיקור‪-‬חוץ הופך את הסמכות לגוף קטן ותיאומי שעוסק יותר במשילות (‪ )governance‬ולא בממשלה (‬
‫‪.)government‬‬

‫יש שתי שיטות לארגון הממשלה המקומית‪:‬‬

‫שיטת המועצה – חברי מועצה נבחרים יוצרים מועצה שמתפקדת דרך קבוצות קטנות יותר או ועדות‬ ‫‪.1‬‬
‫פונקציונליות‪ .‬ראש העיר ממונה על ידי המועצה או הממשלה המרכזית‪.‬‬
‫שיטת מועצה‪-‬ראש עיר – יותר נשיאותי מפרלמנטרי ומאוד פוליטי‪ .‬ראש עיר נבחר ומשמש כראש הרשות‬ ‫‪.2‬‬
‫המבצעת‪ .‬חברי מועצה נבחרים‪ ,‬לרוב על פי שיוך שכונתי‪ ,‬ויוצרים מועצה בעלת סמכות חקיקה ופיננסית‪.‬‬
‫יש שיטות בהן ראש העיר חזק (יכול לפטר ראשי מחלקות ללא אישור מועצה) ויש שראש העיר חלש‬
‫(המועצה מחזיקה בסמכויות ביצועיות)‪ .‬בכל מקרה‪ ,‬ראש העיר מהווה דמות ציבורית‪.‬‬
‫בניסיון להגביר הצבעה‪ ,‬משווקים את ראש העיר ולעיתים אף מכניסים הצבעה ישירה‪ .‬זה מעלה שקיפות‬
‫כלפי התושבים ומושך תשומת לב‪.‬‬
‫ממשלה תת‪-‬לאומית במשטרים אוטוריטריים (עמ' ‪)196‬‬
‫למוסדות יש משמעות מעטה במשטרים אוטוריטריים ולכן עדיף לדבר על יחסי ממשל מרכזי‪-‬מקומי ולא על‬
‫ממשלה רב‪-‬שכבתית‪ .‬כמו במונרכיות‪ ,‬שליטים אוטוריטריים לעיתים מסתמכים על מנהיגים מקומיים לתיחזוק‬
‫כוחם שלהם‪ .‬יחסי המרכזי‪-‬מקומי נוטים להיות יותר אישיים ופחות מובנים‪ .‬הממשל עובד על פטרונות‪ ,‬לא‬
‫מוסדות‪.‬‬

‫מצביאים (‪ :)warlords‬מנהיגים לא‪-‬רשמיים שמשתמשים בכוח צבאי ובפטרונות כדי לשלוט על טריטוריה בתוך‬
‫מדינות חלשות בעלות ממשלות מרכזיות לא‪-‬יציבות‪.‬‬
 ‫פרק ‪ :12‬תרבות פוליטית‬
‫סקירה כללית (עמ' ‪)201‬‬
‫הגדרה‪ :‬סך הערכים והנורמות האינדיבידואליים ביחס לפוליטיקה ולמערכת הפוליטית‪ ,‬או התרבות הקבוצתית‬
‫המעניקה משמעות משותפת לפעולה פוליטית‪.‬‬
‫למדינות יש קבוצות חברתיות שונות ולכן ייתכנו תת‪-‬תרבויות‪ ,‬או אפילו רב‪-‬תרבותיות פוליטית‪ .‬כמו כן‪ ,‬תרבויות‬
‫אינן מוגבלות למדינות (כמו שאתניות‪ ,‬דת וציוויליזציות אינן מוגבלות לגבולות המדינה)‪.‬‬
‫התרבות האזרחיות (עמ' ‪)201‬‬
‫לתרבות הפוליטית אין בהכרח השפעה על התוכן של הפוליטיקה (למשל‪ ,‬באוסטרליה מקללים המון בשיח הפוליטי‬
‫אבל זה לא מעיד על שסע חברתי)‪ .‬בדומה‪ ,‬השיח הפוליטי לא מעיד בהכרח על התרבות הפוליטית‪ .‬השיח‬
‫ששומעים בדרך כלל בתקשורת הוא השיח הפוליטי של האליטות‪ ,‬שמנסות לרוב לשמר את מעמדן‪.‬‬
‫שלושה סוגים של תרבויות פוליטיות‪:‬‬
‫האינדיבידואליסטי – רואה בזירה הפוליטית שוק לקידום אינטרסים פרטיים‪ .‬הממשלה נתפסת כיריבה‬ ‫‪.1‬‬
‫שראוי להגביל את התערבותה בחיים הציבוריים‪ .‬פוליטיקאים יקדמו מדיניות חדשה כשיש דרישה כזו‬
‫בתקווה לזכות בהצלחה בבחירות‪ .‬פטרונות מניעה פוליטיקה ועדיף להשאיר את התחום למקצוענים‪.‬‬
‫מוסרי – רואה בממשלה שירות ציבורי שנועד ליצור חברה צודקת יותר‪ .‬השתתפות פוליטית נתפסת‬ ‫‪.2‬‬
‫כחובה ציבורית ולכן גבוהה‪ .‬הפעילות הפוליטית נסובה סביב צרכי הקהילה ויש חשיבות לסוגיות בוערות‬
‫(בניגוד לגישה הקודמת)‪.‬‬
‫מסורתי – מעוניינת לשמר את הסטטוס קוו‪ .‬יש היררכיה במסגרתה לעסקים עשירים ולבעלי אינטרסים‬ ‫‪.3‬‬
‫יש תפיסה משלהם לגבי הטוב הציבורי‪ .‬רק הם משתתפים פוליטית‪.‬‬
‫תרבות אזרחית‪ :‬תרבות פוליטית מתונה בה רוב האנשים מקבלים את המחוייבות להשתתף בפוליטיקה ובה בעת‬
‫מכירים בסמכות המדינה ובזכותה לקבל החלטות‪ .‬כוללת מאפיינים כמו ציפייה ליחס שווה ממוסדות הממשל‪,‬‬
‫חופש הדיבור‪ ,‬קבלה של אופוזיציה‪ ,‬שיתוף פעולה אזרחי ואמון‪.‬‬
‫המונח נולד מתוך מחקר של אלמונד וורבה על התרבות שהכי סביר שתוליד ותתחזק דמוקרטיה ליברלית‪ .‬הם‬
‫מצאו שהתרבות האזרחית הכי טובה לדמוקרטיה ליברלית היא כזו המשלבת תרבות השתתפותית (שגורסת שיש‬
‫לממשלה השפעה על חיי האזרחים ושלאזרחים יש השפעה על הממשלה) יחד עם תרבות פסיבית‪ ,‬המאפשרת‬
‫לממשלה גמישות מסוימת‪ .‬כלומר‪ ,‬האזרח האידיאלי הוא בעל הפוטנציאל להשתתף (אבל לא יושב לממשלה על‬
‫הווריד)‪.‬‬
‫אמון פוליטי והון חברתי (עמ' ‪)203‬‬
‫אמון פוליטי‪ :‬האמונה שלמושלים יש כוונות טובות ושהם אפקטיביים בשירות האינטרסים של הנמשלים‪ .‬אחת‬
‫התמות שאלמונד ו‪-‬וורבה בחנו ודוגמה לאיך שתרבות פוליטית אינה קבועה אלא משתנה‪.‬‬
‫ניכרת מגמת ירידה‪ ,‬עם תנודות למעלה ולמטה (בטווח הנמוך החדש) אך האמון ברעיון הדמוקרטי עצמו לא פחת‬
‫(אלא האמון במוסדות)‪ .‬יש מעבר לגישה יותר סקפטית‪ ,‬אך לא כזו הפוגעת בקיומה של הדמוקרטיה הליברלית‪.‬‬
‫הון חברתי‪ :‬הערך הקולקטיבי של רשתות חברתיות (בחיים האמיתיים) הנגזר מתקשורת‪ ,‬עזרה ותמיכה בין חברי‬
‫הרשתות (שכנים ששמים עין על הבית שלך כשאתה נוסע לחופשה)‪.‬‬
‫כמו שאמון באחרים יוצר הון חברתי‪ ,‬כך אמון בממשלה יוצר הון פוליטי ומאפשר לה את הגמישות הנדרשת לפעול‬
‫באופן אפקטיבי‪ .‬כך באיטליה מחוזות שונות מתנהלים מאוד שונה למרות שפורמלית הם דומים‪ .‬זה נשען על‬
‫ההיסטוריה הגיאוגרפית – של ממשל עצמי שמוליד אמון פוליטי והון חברתי או של שלטון פיאודלי ודיקטטורי‪.‬‬
‫תרבות פוליטית של אליטות (עמ' ‪)205‬‬
 ‫הגדרה‪ :‬הערכים והנורמות ביחס לפוליטיקה ולמערכת הפוליטית שמחזיקים אלה הקרובים ביותר למרכזי הכוח‬
‫הפוליטי‪ ,‬כולל נציגים נבחרים‪ ,‬בירוקרטים ואנשי עסקים מובילים‪.‬‬
‫האליטות משפיעות המון על החברה ולעיתים משנות אותה על פי ערכיהן ותרבותן הפוליטית‪ .‬השכלה היא מרכיב‬
‫משמעותי המפתח ערכים הומניים ואמון ביכולת השינוי החברתי של פוליטיקאים‪ .‬בנוסף‪ ,‬יש חשיבות לביטחון‬
‫העצמי של האליטה – לאמונּה בזכותה למשול‪ .‬הביטחון הזה הוא חזון‪ ,‬מטרה לעתיד‪.‬‬
‫ההשפעה של תרבות פוליטית של אליטות יכולה להיות טובה (אליטות בהודו שאימצו תרבות פוליטית דמוקרטית‬
‫מהבריטים והביאו לדמוקרטיזציה של הודו) או רעה (ערכים שמרניים והיררכיים ביפן שמונעים מודרניזציה של‬
‫הפוליטיקה)‪ .‬חוסר ביטחון של האליטות במזרח אירופה (ביכולתן לקדם שיגשוג כלכלי) הביא לנפילתם של‬
‫משטרים‪.‬‬
‫פוסט‪-‬מטריאליזם (עמ' ‪)206‬‬
‫הגדרה‪ :‬סט ערכים המדגיש ביטוי עצמי ואיכות חיים על פני ערכים מטריאליסטים כגון צמיחה כלכלית וביטחון‬
‫פיזי‪ .‬כוללים מחוייבות לביטוי עצמי‪ ,‬גיוון אנושי‪ ,‬חירות אינדיבידואלית ואוטונומיה‪ .‬זו דוגמה לשוני בין דורות‬
‫פוליטיים‪ .‬התפתח בעקבות הצמיחה הכלכלית האדירה והשלום היחסי שלאחר מלחמות העולם‪ .‬יותר חזק בקרב‬
‫מדינות עשירות יותר‪.‬‬
‫דורות פוליטיים‪ :‬קבוצת גיל בעלת ערכים וחוויות ייחודיות משותפים המעצבים את הפרספקטיבה שלה לאורך‬
‫חייה‪ .‬התחלפות דורות יכולה לשנות באופן הדרגתי תרבות פוליטית מבלי שאינדיבידואלים ישנו את דעתם‪.‬‬
‫אם יש אפקט דורי‪ ,‬אז ערכים פוסט‪-‬מטריאליסטיים צפויים להתפשט‪ .‬גם להשכלה גבוהה יש חשיבות בעיצוב‬
‫ערכים ליברליים שממשיכים לאורך זמן‪ .‬יש חשיבות גם לערכים אלה בקרב האליטות‪ ,‬המביאים את‬
‫הפוסט‪-‬מטריאליזם לידי ביטוי בהגיעם לשלטון‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬תרבות משפיעה על האג'נדה אבל לא מניעה אותה ויש‬
‫בעיות בתקופה האחרונה של טרוריזם וכו' שמחזירים את הפוקוס המטריאלי‪.‬‬
‫"התנגשות הציוויליזציות" של האנטינגטון‬
‫האנטינגטון טען שציוויליזציות (התקבצויות על‪-‬לאומיות) יהפכו למקור של קונפליקטים פוליטיים ולא מדינות‪ .‬זאת‬
‫במקום הקונפליקט בין אידיאולוגיות שהסתיים בתום המלחמה הקרה‪ .‬ככל שהגלובליזציה תתרחב‪ ,‬יתפתחו‬
‫קונפליקטים בין הציוויליזציות השונות שלא ניתן לגשר על הפערים התרבותיים ביניהן‪.‬‬

‫ביקורת על התיאוריה של האנטינגטון היא שציוויליזציות אינן "מונוליטיות" אלא כוללות מגוון של קולות‪ .‬כך‬
‫התרבות המוסלמית נחלקת בין סונים ושיעיים ולמרות שהפיגוע במגדלי התאומים בוצע על ידי מוסלמים‪ ,‬רבים‬
‫אחרים ראו בו מעשה בלתי מוסרי‪ .‬כך גם בנצרות (קתולים‪ ,‬פרוטסטנטים וכו')‪ .‬הסבר אחר למתחים בין האסלאם‬
‫למערב הוא בהתערבות הבלתי נדלית של המערב‪ .‬התיאוריה והביקורת הובילו למחקר אודות הציוויליזציות ומצא‬
‫הבדלים פוליטיים מעטים בין המערב לאסלאם כאשר למעשה ההבדל העיקרי היה בחילוניות של המערב בניגוד‬
‫לכל שאר הציוויליזציות‪ .‬הבדל גדול היה ביחס לנשים ולמיניות‪.‬‬
‫תרבות פוליטית במדינות אוטוריטריות (עמ' ‪)212‬‬
‫כמו שדמוקרטיה ליברלית נתמכת על ידי תרבות פוליטית המדגישה ביטוי עצמי‪ ,‬כך גם משטר אוטוריטרי נתמך על‬
‫ידי תרבות פוליטית המדגישה ביטחון‪ .‬ביקורת על גישה זו טוענת שתרבות פוליטית משקפת את הטבע של‬
‫המשטר יותר מאשר תומכת בו‪ .‬כלומר‪ ,‬אם במדינה עם היסטוריה אוטוריטרית היה מתבסס משטר‬
‫דמוקרטי‪-‬ליברלי חזק‪ ,‬אז התרבות הפוליטית היתה משתנה לשקף זאת‪.‬‬
 ‫פרק ‪ :13‬השתתפות פוליטית‬
‫סקירה כללית (עמ' ‪)217‬‬
‫השתתפות פוליטית‪ :‬פעילות של אינדיבידואלים המיועדת באופן רשמי להשפיע על מי שימשול או על הבחירות‬
‫שיקבלו אלה שמושלים‪.‬‬
‫השתתפות קונבנציונאלית‪ :‬בתוך המסגרת של הפוליטיקה הרשמית ובתוך החוק‪.‬‬
‫השתתפות לא קונבנציונאלית‪ :‬תנו ניחוש‪.‬‬
‫עמדה אחת בנוגע להשתתפות פוליטית‪ ,‬במקורה ביוון העתיקה‪ ,‬היא שהשתתפות היא חובה אזרחית ופיתוח‬
‫אישי‪ .‬גישה אחרת‪ ,‬המעוגנת יותר בפרקטיקה‪ ,‬גורסת שאנשים אינם בהכרח פוליטיים מטבעם ולכן השתתפות‬
‫רבה מעידה על מתח בלתי פתור במערכת הפוליטית‪ .‬כלומר‪ ,‬השתתפות רבה יכולה להעיד או על בריאות‬
‫המערכת או על חולי‪ .‬הגישה השנייה מציעה שמעקב אחרי הפוליטיקה ומוכנות לפעול בעת הצורך גם נחשבים‬
‫השתתפות פוליטית‪.‬‬
‫גישה שלישית גורסת שאלו שאינם משתתפים עושים זאת מתוך תחושה של ניכור או תחושה שאין להם השפעה‬
‫בכל מקרה‪ .‬זה נובע משיקולי עלות‪-‬תועלת או מתוך אמונה שרק דרך אקטים אלימים (טרוריזם) אפשר להשפיע‪.‬‬
‫מי משתתף ולמה? (עמ' ‪)217‬‬
‫אם מי שלא משתתפים הם ברמה סוציו‪-‬אקונומית נמוכה‪ ,‬זה ככל הנראה לא‬
‫בגלל שטוב להם עם המצב הקיים‪ .‬מחקרים מצאו גם שיש סוגים שונים של‬
‫השתתפות פוליטית ולא כל אחד שמשתתף פוליטית בהכרח משתתף באותן‬
‫דרכים‪ .‬דרכי ההשתתפות השונות הן הצבעה (מקומית ולאומית)‪ ,‬קמפיינרים‪,‬‬
‫אקטיביסטים קהילתיים (פעילים בארגונים)‪ ,‬יוצרי קשר (עם נבחרי הציבור)‪.‬‬
‫הגלידיאטורים הם בעיקר גברים לבנים‪ ,‬משכילים וממעמד גבוה ורוב‬
‫ההשתתפות מגיעה לשיא בגיל הביניים (חוץ מהשתתפות בהפגנות‬
‫שאופיינית דווקא לצעירים)‪.‬‬
‫הסיבות לכך שהמעמדות הגבוהים יותר משתתפים יותר‪:‬‬
‫יש להם את המשאבים (יכולת תקשורת‪ ,‬כבוד ומעמד‪,‬‬ ‫‪.1‬‬
‫כסף שמפנה זמן וכו')‪.‬‬
‫עניין בפוליטי שנוצר כשלא עסוקים בהישרדות‬ ‫‪.2‬‬
‫היום‪-‬יומית ומתוך הבנה של ההשפעה של פוליטיקה על העושר וההזדמנויות שלהם‪.‬‬

‫הרשתות החברתיות מאפשרות נגישות למידע פוליטי רב ולכן תפקידים של העוקבים (‪ )spectators‬השתנה –‬
‫ייתכן שהכוח של החברה נובע ממעקב פעיל ולא מהשמעת קול‪.‬‬
‫אי‪-‬הכללה פוליטית‪ :‬התופעה בה חלק מהאוכלוסייה מורתעים מלקיחת חלק בקבלת ההחלטות הקולקטיבית עקב‬
‫מעמדם השולי בחברה (עניים‪ ,‬מובטלים)‪.‬‬
‫מדוע אנשים לוקחים חלק בפוליטיקה? אידיאליזם‪ ,‬אחריות (חובה אזרחית שנאבקו למענה שנים רבות)‪ ,‬דאגה‬
‫(בנוגע לבעיות החברתיות)‪ ,‬אינטרס אישי (דאגה בנוגע לבעיות שנוגעות לי אישית)‪ ,‬הנאה (מהתחרותיות‪ ,‬מהמגע‬
‫עם הקהילה)‪.‬‬
‫עם ירידת ההשתתפות הפוליטית‪ ,‬צעירים פונים לגיוון אמצעי ההשתתפות (למשל‪ ,‬פוליטיקה צרכנית) בעוד חלקי‬
‫האוכלוסייה המנוכרים פונים לתמוך במפלגות אנטי‪-‬ממסדיות ובקיצוניות‪.‬‬
‫פוליטיקה צרכנית‪ :‬קנייה או החרמה של מוצרים או שירותים מסיבות פוליטיות או אתיות‪.‬‬
‫רצח‪ :‬של דמות ציבורית למטרות פוליטיות‪ .‬קשה לאמוד את ההשפעה (לעיתים זה גם פשוט חולי נפש)‪ ,‬אבל זה‬
‫סוג של השתתפות פוליטית שמאוד משפיעה‪.‬‬
‫טרוריזם‪ :‬שימוש באלימות נגד מטרות אזרחיות במטרה ליצור פחד בשאיפה להשיג שינוי פוליטי‪.‬‬
‫דעת קהל (עמ' ‪)221‬‬
‫הגדרה‪ :‬מגוון הדעות בסוגיה ציבורית של חברי הקהילה המושפעת מהסוגיה‪ .‬בעידן בו השתתפות פוליטית היא‬
‫גם מעקב אחרי פוליטיקה בהיכון לפעולה‪ ,‬גם דעת הקהל היא סוג של השתתפות פוליטית‪ .‬יכול להשפיע על‬
‫פוליטיקאים יותר מבחירות‪ ,‬שמתקיימות רק פעם ב‪ .-‬פרספקטיבה פוליטית בוחנת בעיקר את דעתם של מובילי‬
‫דעת הקהל‪.‬‬
‫שאלון עמדות‪ :‬סדרת שאלות הנשאלות בצורה סטנדרטית במדגם סיסטמטי של האוכלוסייה על מנת להעריך את‬
‫דעת הקהל‪.‬‬
‫סקר מדגמי‪ :‬שאלון יותר מפורט‪ .‬נעשה בדרך כלל עבור הממשלה או מחקר אקדמי‪.‬‬
‫כדי שמדגם ישקף את האוכלוסייה עליו להיבחר בזהירות ולעמוד בסטנדרטים של נתונים לגבי האוכלוסייה או‬
‫שיבוצעו בו מניפולציות כדי להעריך חריגות‪ .‬סכנה של סקרים היא שהם עוזרים לעצב את הדעות שהם מתיימרים‬
‫לבדוק – אנשים עונים על שאלות שלא חשבו עליהן קודם‪ ,‬עונים את התשובה הכי קלה וכן הלאה‪.‬‬
‫קבוצת מיקוד‪ :‬דיון מונחה בין קבוצות קטנות של משיבים בנושא מסוים‪ ,‬משמש לבחון את החשיבה והתחושות‬
‫שעומדים מאחורי העמדות של אנשים‪.‬‬
‫שאלון עמדות דיוני או חבר מושבעים של אזרחים‪ :‬הסדר בו אנשים מתודרכים על ידי מומחים ופוליטיקאים‬
‫בנושא מסוים‪ ,‬ויכולים לשאול שאלות‪ ,‬לפני שעמדותיהם נמדדות‪ .‬הרעיון הוא לבדוק עמדות של אנשים אחרי‬
‫שהיה להם זמן להרהר בנושא‪ .‬יכול לעזור לבדוק איך העמדות של אנשים יתפתחו במהלך דיון ציבורי בנושא‬
‫מסוים או לעזור לבדוק עמדות בנושאים מסובכים וטכניים‪.‬‬
‫דעת הקהל מאוד חשובה ויכולה לעודד או להרתיע פעולות ממשלתיות‪ ,‬אך יש לה גם מגבלות משמעותיות‪.‬‬
‫ראשית‪ ,‬היא כללית ונוגעת למספר מצומצם של מדיניויות‪ ,‬בפרטים הקטנים דעת המומחים יותר משמעותית‪.‬‬
‫הציבור ככלל יכול להיות חסר ידע פוליטי‪ ,‬דעת הקהל יכולה להכיל סתירות (פחות מיסים ויותר הוצאות‬
‫ממשלתיות)‪ ,‬אך הממשלה לא והיא גם חייבת לבחון את הסכנות של מדיניות ביותר תשומת לב מהציבור‪ .‬לבסוף‪,‬‬
‫תפיסות של הפוליטיקאים את דעת הקהל יכולות להיות מעוותות‪.‬‬
‫נשים והשתתפות פוליטית (עמ' ‪)224‬‬
‫נשים נוטות להצביע יותר מגברים (חוץ מבגילאים מבוגרים‪ ,‬מה שסביר שישתנה עם התקדמות הדורות)‪ ,‬אך‬
‫הדרגים הפוליטיים הבכירים נשלטים על ידי גברים‪ .‬זאת מכמה סיבות‪ :‬נשים נוטות להימצא פחות במקצועות‬
‫שהם מקפצה לפוליטיקה‪ ,‬נשים פחות תופסות את עצמן כמוכשרות לתפקיד (ביטחון עצמי)‪ ,‬בתי מחוקקים הם‬
‫מוסדות מגדריים‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫מוסדות מגדריים‪ :‬גוף הפועל עם חוקים רשמיים ועם קונבנציות לא רשמיות שפעמים רבות‪ ,‬באופן לא מכוון‪,‬‬
‫מכוונים להעדפת גברים על פני נשים‪.‬‬
‫דרכים רשמיות להגברת מספר הנשים בבתי מחוקקים‪:‬‬

‫מושבים שמורים‪ :‬יש מספר מסוים של מושבים בבית הנבחרים המוקצים למפלגות השונות בהתאם‬ ‫‪‬‬
‫לגודלן היחסי עבור מועמדות שנבחרו מראש (נגיד בפקיסטן יש ‪ 60‬מושבים כאלה‪ ,‬מחולקים לאחר‬
‫הבחירות)‪.‬‬

‫‪2‬‬
‫כי הפטריארכיה היא פשוט מוסד כל כך אקראי ולא מכוון‪.‬‬
‫מכסות מפלגתיות‪ :‬בין ‪ ,25-50%‬כאשר יש לעיתים חובה שחלק מהנשים ימוקמו גבוה ברשימה על מנת‬ ‫‪‬‬
‫למנוע מחווה סמלית‪.‬‬
‫מכסות בבתי הנבחרים‪ :‬למעשה מכסות מפלגתיות המחויבות על פי חוק כלפי כלל המפלגות‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫מכסות לא תמיד עוזרות‪ ,‬ולא תמיד מיושמות כמו שצריך‪ ,‬אך הו הפכו לסטנדרט גלובלי‪ .‬הטיעון בעד מכסות בתי‬
‫נבחרים גורס שמספר רב יותר של נשים ברשות המחוקקת מעלה גם את מספר הנשים ברשות המבצעת‪.‬‬
‫השתתפות במדינות אוטוריטריות (עמ' ‪)228‬‬
‫השתתפות מגויסת‪ :‬מעורבות פוליטית שנשלטת על ידי האליטות שמעוצבת להביע תמיכה במשטר‪.‬‬
‫לעיתים משטר אוטוריטרי יאפשר השתתפות בתחומים פחות חשובים לו (פוליטיקה מקומית) או שיכנע ללחץ‬
‫עממי בתחומים רגישים פחות כדי להגביר את היציבות הפוליטית‪ .‬במשטרים קומוניסטיים יש הרבה השתתפות‬
‫פוליטית‪ ,‬אך היא ממושטרת (בית דין של אזרחים וארגונים פרה‪-‬משטרתיים) כך שהכמות לא משתווה לאיכות‪.‬‬
‫שתי האפשרויות הן לשתוק ולהמשיך לחיות את החיים כפי שהם או לאוורר טענות מחוץ למערכת‪.‬‬
‫קליינטליזם‪ :‬פוליטיקה המבוססת על יחסי פטרון‪-‬קליינט‪ .‬בעל העוצמה (הפטרון) מספק הגנה למספר קליינטים‬
‫מסטטוס נמוך יותר שבתמורה מעניקים לו נאמנות ותמיכה‪ .‬השיטה מקשרת בין האליטות להמונים‪ ,‬תוך מניעה‬
‫הזדהות של ההמונים בתוך מעמדותיהם (כיוון שהמעמדות מפולגים על פי הפטרונים שלהם)‪.‬‬
‫קשה להבין השתתפות במדינות אלה משום שקשה לבדוק את דעת הקהל‪ :‬העוני מגביל את העניין הפוליטי‬
‫למקומי‪ ,‬לא ברור איך לייצג את האוכלוסייה במדגם כי אין נתונים על האוכלוסייה‪ ,‬הכי קל לסקור את העירוניים‬
‫העשירים (בבירור לא משקף)‪ ,‬האמצעים הסקריים לא מוכרים ומעוררי חשד‪ ,‬סקרים לעיתים נאסרים או מוגבלים‬
‫מאוד‪.‬‬
‫שליטים אוטוריטריים דווקא יתעניינו בדעת הקהל כדי להבין מה האיומים העומדים בפניהם‪.‬‬
 ‫פרק ‪ :14‬תקשורת פוליטית‬
‫סקירה כללית (עמ' ‪)234‬‬
‫תקשורת פוליטית‪ :‬האמצעים בהם מידע פוליטי מופץ וההשפעות של זרימת מידע זה על התהליך הפוליטי‪.‬‬
‫התקשורת היא התחום בו הפוליטיקה מתרחשת עבור רוב האנשים כיום‪ .‬פוליטיקה היא לא רק יצירת מוסדות‬
‫ומדיניות יעילים‪ ,‬היא גם עוסקת רבות בשכנוע ובמידע‪.‬‬
‫התפתחות התקשורת (עמ' ‪)234‬‬

‫השדרה הרביעית (‪ :)fourth estate‬מושג המתאר את התפקיד הפוליטי של עיתונאים‪.‬‬

‫תקשורת המונים‪ :‬ערוצי תקשורת המגיעים למספר רב של אנשים‪ .‬למשל‪ ,‬טלוויזיה‪ ,‬רדיו ואתרי אינטרנט‪ .‬עד‬
‫הופעת הרשתות החברתיות‪ ,‬תקשורת המונים היה לא אינטראקטיבית ומאחד‪-‬אל‪-‬רבים‪ .‬תקשורת המונים תרמה‬
‫להתפתחות זהות לאומית משותפת בכך שיצרה חוויות משותפות בקרב אוכלוסיות רחבות‪.‬‬

‫עיתונות‪ :‬אוריינות רחבה איפשרה את התפתחות העיתונים הפופולריים במדינות המערביות‪ ,‬התפתחות‬ ‫‪‬‬
‫מרכזית בתקשורת הפוליטית במאה ה‪ 19-‬ובתחילת המאה ה‪ .20-‬ג'ורנלים מפלגתיים הפכו לעיתונים‬
‫מצליחים הממומנים על ידי פרסום‪ .‬על ידי התרחקות מהשורשים המפלגתיים‪ ,‬עיתונים הפכו באופן‬
‫פרדוקסלי ליותר חשובים לפוליטיקה‪ .‬בעלי עיתונים הפכו לשחקנים פוליטיים חזקים‪.‬‬
‫שידור‪ :‬תקשורת המונים לבשה צורה חדשה – מדוברת ולא כתובה‪ ,‬אישית ולא אבסטרקטית ובאופן הולך‬ ‫‪‬‬
‫וגדל – חיה ולא לאחר המעשה‪ .‬התקשורת החדשה שירתה כסוכנת של אינטגרציה חברתית בהענקה של‬
‫משהו משותף לחברות שלאחר מלחמות העולם היו מפולגות מאוד‪ ,‬מבחינת מעמד ודת‪.‬‬
‫שידורים גם שינו את הסגנון בו השתמשו פוליטיקאים – לא עוד נאומים חוצבי להבות לפני קהל ענק אלא‬
‫פנייה לאינדיבידואל היושב בסלונו ליד האח‪.‬‬
‫המדיה החדשה איפשרה נגישות גם לאנאלפביתים ולמדינות עניות יותר משום שלא דרשו חלוקה אישית‪,‬‬
‫הקהילה יכלה להתקבץ סביב מקלט אחד‪ .‬מדינות מתפתחות רבות דילגו על שלבים בהתפתחות‬
‫התקשורת‪.‬‬
‫מדיה חברתית‪ :‬פלטפורמות אינטראקטיביות אינטרנטיות בעלות נמענים יעודיים המאפשרות תקשורת‬ ‫‪‬‬
‫קולקטיבית או אינדיבידואלית של תוכן המיוצר על ידי המשתמש‪ .‬מגשר בין תקשורת המונים ותקשורת‬
‫אישית‪.‬‬
‫האינטרנט אמנם מאפשר יותר זרימת מידע ויותר מגוון דעות מהתקשורת המסורתית‪ ,‬אך הוא גם‬
‫מאפשר דעות יותר קיצוניות ואיכות המידע בו אינה קבועה‪ .‬בנוסף‪ ,‬האינטרנט אינו נגיש לכולם (מדינות‬
‫עניות‪ ,‬מדינות אוטוריטריות עם צנזורה‪ ,‬זקנים) ולא כולם משתמשים בו לחדשות ולשיתוף פוליטי‪.‬‬
‫ניתן אף לטעון שהדומיננטיות המערבית על פלטפורמות אינטרנטיות יצרה סוג חדש של אימפריאליזם של‬
‫מידע‪ ,‬שהסינים כעת מציבים לו קונטרה‪.‬‬
‫השפעת המדיה (עמ' ‪)238‬‬
‫מודל העברה‪ :‬מודל המפרש תקשורת באשר היא ככוללת מוען המעביר מסר דרך ערוץ תקשורת (אחד או יותר)‬
‫לנמען עם אפקט פוטנציאלי‪ .‬דרך השימוש במודל זה הבינו שהתקשורת (‪ )the media‬היא מבנה באמצעותו‬
‫אנשים חיים את חייהם הפוליטיים ויש לתקשורת ארבעה מנגנוני השפעה (ראי טבלה בעמוד הבא)‪.‬‬
‫בחירה עצמית‪ :‬בחירה מוטה של אמצעי תקשורת שנעשית על ידי האינדיבידואל (על פי דעותיו הקיימות)‪ .‬למשל‪,‬‬
‫אדם גזעני יבחר לבקר באתרי אינטרנט גזעניים‪ ,‬מה שגם מקשה על הערכת עוצמת השפעתם‪.‬‬
 ‫קביעת אג'נדה‪ :‬עורכי חדשות לא בוחרים מה לסקר בהתאם לגחמה‪ ,‬הם רגישים להשפעה של אייטמים‬ ‫‪‬‬
‫על פקטורים כמו רייטינג‪ .‬הם לא רק קובעים אג'נדה‪ ,‬הם גם משקפים אותה‪ .‬ריבוי ערוצי התקשורת‬
‫מגביל את היכולת של התקשורת לקבוע אג'נדה‪ ,‬שכן כל אחד יכול לבחור ערוץ תקשורת בהתאם‬
‫לאג'נדה שמתאימה לו אישית‪.‬‬
‫מגמות בתקשורת פוליטית (עמ' ‪)240‬‬

‫התמסחרות‪ :‬ההתמעטות של השידור הציבורי ועליית השידור המסחרי הובילו להקטנת זמן המסך של‬ ‫‪‬‬
‫הפוליטיקה‪ ,‬לניתוק הקשרים ההדוקים בין מפלגות ובין גופי השידור ולהקטנת המרחב הציבורי בו נידונה‬
‫פוליטיקה‪ .‬לתקשורת המוכוונת‪-‬רווחים אין עניין ביצירת אזרחים משכילים ובהגברת שיעורי ההצבעה‪,‬‬
‫דברים שהיו בראש מעייני התקשורת הציבורית‪ .‬השידור המסחרי טוען שעדיף להגיע לציבור רחב עם‬
‫מידע פוליטי מועט אך מעניין מאשר להציע מידע פוליטי רב ומשעמם למיעוט‪.‬‬
‫פרגמנטציה‪ :‬יש יותר ערוצי תקשורת ואנשים כבר לא צופים בפסיביות במה שיש‪ .‬ההשלכות הפוליטיות‬ ‫‪‬‬
‫הן שהרבה יותר קשה לממשלה‪ ,‬למפלגות ולמפרסמים להגיע לקהל רחב‪ .‬חשיפה לפוליטיקה יורדת‬
‫כאשר אין נגישות לבוחרים והמפלגות נדרשות להשתמש באמצעי שיווק יותר אישיים (טלפונים‪ ,‬מיילים‬
‫וכו')‪ .‬פוליטיקאים מתחרים עם סלבריטאים בפייסבוק וברשתות החברתיות ובהופעות בתוכניות לייט‪-‬נייט‪.‬‬
‫הכוח עבר לידי הבוחרים‪.‬‬
‫גלובליזציה‪ :‬קשה למדינות אוטוריטריות לצנזר‪ .‬התפתחויות טכנולוגיות עוזרות לאופוזיציה המחתרתית‬ ‫‪‬‬
‫נגד משטרים אוטוריטריים (בפרסום הפרת זכויות)‪ .‬גם קבוצות טרור משתמשות בגלובליזציה להפחיד‬
‫אויבים ולגייס תומכים (אל‪-‬קעידה ודעאש)‪.‬‬
‫אינטראקציה‪ :‬האינטראקטיביות מעלה את השאלה למה להקשיב לפוליטיקאים כשאני יכולה לתקשר עם‬ ‫‪‬‬
‫אנשים אחרים שמעניינים אותי‪ .‬צרכני התקשורת מגדירים בעצמם מה נחשב חדשות‪ ,‬זו כבר לא קביעה‬
‫של עורכים ועיתונאים‪.‬‬
 ‫השוואת גופי תקשורת (עמ' ‪)244‬‬
‫לטלוויזיה יש חשיבות רבה אך לא בלעדית‪ .‬בתחילתה‪ ,‬בעקבות מיעוט הערוצים‪ ,‬ממשלות דרשו איזון ונייטרליות‬
‫מערוצי הטלוויזיה‪ ,‬מה שהוביל לחשיפת הצופים לצדדים שונים ולהחלשת המפלגתיות‪ .‬עיתונים מספקים יותר‬
‫הקשר ופרשנות‪ ,‬בזכות הלו"ז הפחות מיידי שלהם‪ .‬לכן עיתונים איכותיים נשארו תקשורת הדגל של פוליטיקה‪.‬‬
‫מבנה התקשורת‪ :‬מתייחס לדפוסים היסטוריים של שימוש בתקשורת וביתר דיוק‪ ,‬לקשר בין התקשורת‪ ,‬המדינה‬
‫והכלכלה‪ .‬מרכיבים של המבנה כוללים תפוצת עיתונים‪ ,‬גודל השידור הציבורי‪ ,‬המפלגתיות של העיתונות וגישה‬
‫לתקשורת‪.‬‬
‫המודל מחלק את העולם לשלושה מבנים תקשורתיים‪:‬‬
‫אנגלו‪-‬אמריקאי – תפוצת עיתונים רחבה המשקפת אוריינות מוקדמת‪ ,‬שוק קפיטליסטי (כלי התקשורת‬ ‫‪.1‬‬
‫בבעלות פרטית ופועלים בשיקולים מסחריים)‪ ,‬עיתונאות כמקצוע של איסוף חדשות והתקשורת‬
‫כשומר‪-‬סף ממונה עצמית כלפי הפוליטיקה‪.‬‬
‫צפון אירופה – התקשורת כשחקן חברתי אחראי‪ .‬כלי תקשורת מייצגים קבוצות באוכלוסייה‪ ,‬תחת‬ ‫‪.2‬‬
‫מדיניות של מדינה מתערבת‪ .‬שידור ציבורי רחב ותקשורת פרטית מסובסדת‪ ,‬הגבלות רבות יותר (חופש‬
‫הפרטיות וכו')‪ .‬עיתונאות מקצועית נתמכת‪ ,‬אך מתוך התפיסה שלתקשורת יש תפקיד ואחריות כלפי‬
‫הקהילה‪.‬‬
‫דרום אירופה – משטרים אוטוריטריים עד שנות השבעים מנעו אוריינות ותפוצת עיתונים‪ .‬התקשורת עדיין‬ ‫‪.3‬‬
‫מושפעת מאוד מהשפעה של מפלגות פוליטיות‪ .‬תפוצה נמוכה של עיתונים ועיתונאים מעניקים יותר‬
‫פרשנות אידיאולוגית מאשר "‪."hard news‬‬

‫אמנם יש ירידה בכללי בתפוצת העיתונים‪ ,‬אך רבים קוראים עיתונים באינטרנט‪ .‬זה מאפשר לעיתונים להגיע‬
‫לתפוצה בינלאומית‪ ,‬אך לרוב עם תועלת מסחרית מועטה‪ .‬עם זאת‪ ,‬הירידה בקריאת עיתונים ובצפייה בחדשות‬
‫בטלוויזיה פוגעת משמעותית באיכות של התקשורת הפוליטית ועקב כך‪ ,‬בתהליך הפוליטי כולו‪ .‬ככל שהתועלת‬
‫הכלכלית יורדת‪ ,‬כך יותר קשה לכלי התקשורת לתחזק צי של עיתונאים מקצועיים האוספים מידע מרחבי העולם‬
‫ומספקים פרשנות והערכה אינטליגנטיים‪.‬‬
‫תקשורת פוליטית במשטרים אוטוריטריים (עמ' ‪)246‬‬
‫דמוקרטיות פורחות עם זרימת מידע ומשטרים אוטוריטריים מגבילים ביטוי חופשי‪ .‬חוסר משאבים מגביל‬
‫מקצועיות עיתונאית ומחליש עמידות בפני לחצים (העיתונאים גם עניים לעיתים)‪ ,‬עיתונאים ביקורתיים מוטרדים על‬
‫ידי הממשל והתקשורת מפתחת נטייה להישרדות דרך צנזורה עצמית וחיקוי הקו הממשלתי‪ .‬על ידי הגבלת‬
‫המידע‪ ,‬הממשלה למעשה מגבילה גם את זרימת המידע אליה‪ ,‬מגדילה את הפער בין החברה למדינה ומובילה‬
‫לקבלת החלטות שגויה‪ .‬דיקטטור חכם יאפשר ביקורת על הממשל המקומי (רחוק מהמרכז)‪ .‬הגבלת התפתחות‬
‫התקשורת וסיקור תקשורתי קוראת דרך הכרזת מצבי חירום (המגבילים חירות תקשורתית)‪ ,‬איום במניעת פירסום‬
‫ממשלתי‪ ,‬הגבלת נגישות לתקשורת כתובה‪ ,‬דרישת רשיונות עבור הוצאות לאור ועיתונאים‪ ,‬מיסוי ציוד עיתונאות‪,‬‬
‫דרישת ערבות כתנאי להקמת כלי תקשורת‪.‬‬
‫תעמולה‪ :‬מידע המשמש לקידום מטרה פוליטית מסוימת או אידיאולוגיה במטרה לשנות את דעת הקהל‪.‬‬
‫הצידוק הוא שיש צורך בחוסן חברתי‪ ,‬בניית לאום ופיתוח כלכלי‪ .‬כלומר‪ ,‬עד שנגיע לסטנדרטים המערביים‪ ,‬אי‬
‫אפשר להעניק חופש מערבי‪ .‬לא תמיד המודל של תקשורת מערבית מעניין מדינות אחרות – מדינות מוסלמיות‬
‫מסוימות רואות את תפקיד התקשורת בעידוד מוסריות‪ ,‬והמודל המערבי כהפוך לכך (פורנוגרפיה)‪.‬‬
‫במשטרים היברידיים יש לתקשורת יותר חופש‪ ,‬אך השידור הציבורי עדיין בידי הממשל ופופולרי – במידה מסוימת‬
‫זה הגיוני‪ ,‬הציבור מתעניין במי שיש לו את השליטה הגדולה ביותר על חייו‪.‬‬
 ‫פרק ‪ :15‬מפלגות פוליטיות‬
‫סקירה כללית (עמ' ‪)252‬‬
‫הגדרה‪ :‬קבוצה המזוהה בשם ובאידיאולוגיה שמציעה מועמדים לבחירות במטרה לזכות במשרות ציבוריות‬
‫ולשלוט בממשלה‪.‬‬
‫מפלגות לא קיימות זמן רב‪ ,‬אך הן הפכו למשמעותיות ביותר בזמן הקצר שהן קיימות‪ ,‬בפיקוס הרגשות הפוליטיים‬
‫והרצונות האקטיביים של האזרחים‪ .‬מפלגות הפכו לחלק מהמערכת‪ ,‬מספקות את התשתית של הממשלה (גם‬
‫בחוקות)‪ ,‬מקבצת אינטרסים שונים‪ ,‬מפעילות בוחרים ומגייסות מועמדים לבחירות‪ .‬זאת חלק מהבעיה – מפלגות‬
‫כבר לא נתפסות כסוכן אנרגטי של החברה‪ ,‬אלא כבסכנת היבלעות על ידי המדינה‪ ,‬משרתות את האינטרסים‬
‫שלהן‪ .‬אנשים נעים יותר לכיוון של תנועות חברתיות‪ ,‬קבוצות אינטרס ומדיה חברתית‪.‬‬
‫מקורות ותפקידים (עמ' ‪)252‬‬
‫למפלגות יש השפעה מפלגת ולכן הן לא נכללו בחוקות הראשונות‪ .‬יש שתי מקורות למפלגות‪:‬‬
‫מפלגות אליטה‪ :‬נוצרו על ידי חברי הרשות המחוקקת שהתאחדו למטרה משותפת‪ .‬מפלגות אלה‬ ‫‪.1‬‬
‫מחויבות לסמכות המנהיג במידה משמעותית‪.‬‬
‫מפלגות המונים‪ :‬נוצרו מקבוצות חברתיות מחוץ לרשות המחוקקת שביקשו לקבל ייצוג כדי לממש‬ ‫‪.2‬‬
‫מדיניות‪ .‬לקחו חלק נרחב בחינוך ובחיברות פוליטי על מנת לחבר את ההמונים אל המפלגה‪.‬‬

‫עם ההתפתחויות‪ ,‬מפלגות נוטות להפוך למפלגות "‪ ,"catch-all‬המושלות למען טובת הלאום ולא למען קבוצה‬
‫חברתית‪ .‬הן פועלות בעולם שבו תקשורת בחירות מתקיימת דרך תקשורת ההמונים ולא מבוססת על חברות‬
‫במפלגה‪ .‬הן מחפשות למשול ולא לייצג‪.‬‬
‫מערכות מפלגתיות (עמ' ‪)253‬‬
‫הגדרה‪ :‬התצורה הכללית של מפלגות פוליטיות‪ ,‬מבוססת על מספרן‪ ,‬חשיבותן היחסית‪ ,‬היחסים ביניהן והחוקים‬
‫שמסדירים אותן‪.‬‬
‫חוק דוברגר‪ :‬היפותזה יותר מאשר חוק‪ .‬מערכות בחירות רובניות של קול יחיד מעודדות מערכת דו‪-‬מפלגתית‪.‬‬
‫יש חמישה סוגים של מערכות מפלגתיות‪:‬‬

‫מערכות א‪-‬מפלגתיות‬ ‫‪‬‬

‫מערכות חד‪-‬מפלגתיות‪ :‬במדינות קומוניסטיות משום שאין אידיאולוגיה אחרת רלוונטית‪ .‬לנין טבע את‬ ‫‪‬‬
‫המונח "דמוקרטיה ריכוזית" ביחס למערכת החד‪-‬מפלגתית‪ .‬זו מערכת היררכית בה כל שכבה נבחרת על‬
‫ידי השכבה מתחתיה ונושאת באחריות כלפיה (החלק הדמוקרטי) אך ההחלטות המתקבלות בקרב‬
‫הדרגים הגבוהים מחייבות (החלק הריכוזי)‪ .‬זו למעשה מערכת אליטיסטית המתבססת על דמוקרטיה‬
‫פנים‪-‬מפלגתית כאשר חברות במפלגה מוגבלת ומעניקה כוח פוליטי והטבות כלכליות‪.‬‬
‫מערכת עם מפלגה דומיננטית (שלטת)‪ :‬מפלגה אחת היא דומיננטית במיוחד והופכת לחלק טבעי‬ ‫‪‬‬
‫מהממשלה (גם אם לעיתים בקואליציה)‪ .‬קיים הסכנה שיתפתחו פלגים שיובילו להסתכלות פנימית‪ ,‬חוסר‬
‫עניין במדיניות ושחיתות‪ ,‬אך לא תמיד‪ .‬נדיר והולך ונהיה נדיר יותר‪.‬‬
‫מערכת דו‪-‬מפלגתית‪ :‬שתי מפלגות בגודל שווה שנאבקות על השלטון כאשר ליתר המפלגות יש השפעה‬ ‫‪‬‬
‫מינורית‪ ,‬אם בכלל‪ .‬יש רוב תמיד לאחת או לשנייה‪ .‬נדיר והולך ונהיה נדיר יותר‪.‬‬
‫ארה"ב היא אחת הדוגמאות האחרונות ממספר סיבות‪ :‬בחירות רובניות‪ ,‬שליטה על גבולות מחוזות‬
‫הבחירה (‪ ) GERRYMANDERING‬והצורך בקואליציות לאומיות ותקציבי עתק כדי לנצח בבחירות לנשיאות‪.‬‬
‫כמו כן‪ ,‬המפלגות הוכיחו את יכולתן לזוז ימינה או שמאלה כדי למחוק מפלגות קטנות שצצות‪.‬‬
‫מערכות רב‪-‬מפלגתיות‪ :‬מספר מפלגות זוכות בנתח משמעותי של המושבים ברשות המחוקקת‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫הפילוסופיה שבבסיס המערכת היא שמפלגות פוליטיות מייצגות קבוצות חברתיות מסוימות (או תחומי‬
‫עניין‪ ,‬כגון הירוקים) בחברות מפולגות‪ .‬הרשות המחוקקת היא זירת פיוס בה קואליציות קמות ונופלות‬
 ‫בתגובה לשינויים‪ ,‬מינוריים לעיתים‪ ,‬במאזן הפוליטי‪ .‬אלמנט חשוב במערכת זו היא לעיתים מפלגות‬
‫הפועלות בתחום האזורי (או המדינתי בפדרציות)‪.‬‬
‫ארגון מפלגתי (עמ' ‪)257‬‬
‫מפלגות גדולות הן ארגונים רב‪-‬שכבתיים המאוחדים על ידי זהות ומטרות משותפות הפועלות ברמה הלאומית‪,‬‬
‫האזורית והמקומית‪ .‬משמעות המורכבות הזו היא שכל מפלגה גדולה היא מפוזרת במידה רבה‪.‬‬
‫מפלגות נישה‪ :‬מפלגה פוליטית שפונה לחלק קטן מהבוחרים‪ .‬מרוחקת מהמרכז המבוסס ושמה דגש על סוגיה‬
‫מרכזית אחת‪.‬‬
‫היכן נמצאת הסמכות במפלגה?‬
‫חוק הברזל של האוליגרכיה‪ :‬פותח על ידי מיכלס‪ ,‬הארגון המפלגתי – גם של מפלגות שמחוייבות לדמוקרטיה –‬
‫נשלט על ידי אליטה‪ .‬בכל ארגון למעשה המנהיגים מפתחים ידע‪ ,‬כישורים ועניין בשמירת כוחם‪ .‬החברים הרגילים‬
‫של הארגון מכירים בנחיתות יכולותיהם ולכן מקבלים את שליטת האליטה‪.‬‬
‫גיוס אליטות הוא עדיין תפקיד חשוב של מפלגות‪ ,‬גם לנוכח ירידת חשיבותן בתחומים אחרים‪ ,‬שכן הן דומיננטיות‬
‫בבחירות הלאומיות לרשויות המחוקקות (מהן מגיעים רוב המנהיגים הפוליטיים‪ ,‬בדמוקרטיות)‪ .‬הסלקטורט הוא‬
‫זה שבוחר את המועמדים‪ ,‬בהתחשב בכך שהמועמדים בראשית הרשימה ואלה במחוזות בטוחים ייבחרו בוודאות‪.‬‬

‫‪ :Selectorate‬האנשים הבוחרים את המועמדים של המפלגה לבחירות‪.‬‬

‫מחוז בטוח‪ :‬מחוז בחירה בו למפלגה פוליטית יש תמיכה כה חזקה שמובטח למועמדיהן ניצחון‪.‬‬

‫מנהיגי מפלגה‪ :‬לעיתים ראש המפלגה הוא גם המועמד שלה לראשות הממשלה‪ ,‬אך יש גם מפלגות‬ ‫‪‬‬
‫המבחינות בין יו"ר (‪ )chair‬ובין המועמד הפוליטי‪ .‬לכן חשוב לבחון כיצד המפלגה בוחרת את מנהיגיה‪.‬‬
‫בחירת המנהיגים נעשית יותר אינקלוסיבית ויש כאלה הטוענים שזה כדי לפצות על תפקידם ההולך וקטן‬
‫חברי המפלגה בקמפיינים היותר ויותר תקשורתיים‪.‬‬
‫המנהיג נבחר או על ידי חברי הפרלמנט (הסיעה) של המפלגה או על ידי כלל חברי המפלגה‪ .‬לחברי‬
‫הפרלמנט יש היכרות יותר מעמיקה עם המועמדים ויכולים לשפוט יותר במדוייק את יכולתו להנהיג לא רק‬
‫את המפלגה אלא את המדינה‪ .‬שיתוף כלל החברים מעודד הצטרפות למפלגה ומגביל את שליטת‬
‫הפלגים הקיימים‪.‬‬
‫מועמדים‪:‬‬ ‫‪‬‬
‫גם כשהמועמדים נבחרים על ידי מנהיג המפלגה בדרך כלל יש תהליך מבוזר של הצעת מועמדים‪,‬‬
‫שמוגבל על ידי שלושה מאפיינים של המערכת הפוליטית‪:‬‬
‫מערכת הבחירות‪ :‬במערכת רובנית של מחוזות התהליך יותר מבוזר מאשר בקביעת רשימה לאומית‬ ‫א‪.‬‬
‫לבחירות‪ .‬במערכת הרובנית ניתן לקדם אינטרס אזורי של מחוז ספציפי מעל האינטרס הלאומי של‬
‫המפלגה‪ ,‬למרות שהמועמדים עדיין בדרך כלל נבחרים מתוך רשימה מאושרת של מועמדים‪.‬‬
‫מכהנים‪ :‬לרוב נבחרים מחדש‪ .‬מועמדים חדשים נכנסים רק כשהמועמד המכהן פורש‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬
‫חוקים‪ :‬חוקים מדיניים כגון חובת אזרחות למועמדים וחוקים מפלגתיים כגון מכסות מגדריות‪.‬‬ ‫ג‪.‬‬
‫בחירות ראשוניות (פריימריז)‪ :‬בחירות בהן תומכי המפלגה בוחרים מועמד לבחירות מאוחרות יותר‬
‫(פריימריז ישירים) או בוחרים נציגים לכנס המועמדות הנשיאותי (פריימריז נשיאותיים)‪ .‬פריימריז סגורים‬
‫מוגבלים לתומכים רשומים של המפלגה‪.‬‬
‫חברות מפלגתית (עמ' ‪)261‬‬
‫החברות במפלגה ירדה‪ ,‬רבים אינם פעילים אקטיביים (תומכי כרטיס‪-‬אשראי) ובהיעדר מתנדבים צעירים‪ ,‬ממוצע‬
‫הגילאים עלה‪ .‬ייתכן שהירידה היא בעקבות עלייה בחברות במפלגות בתקופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה‪.‬‬
‫בכל מקרה‪ ,‬היא נובעת מאותן סיבות כמו הירידה בהזדהות המפלגתית‪.‬‬
 ‫הירידה בחברות המפלגתית היא לא בהכרח דבר רע‪ .‬החברה משתנה ואיתה המפלגות‪ .‬לחברים במפלגות היום‬
‫יש יותר כוח בהשפעה ובבחירת מועמדים‪ ,‬כך שהם עדיין מקשרים את המפלגה עם קהל הבוחרים‪ .‬מפלגות לא‬
‫מסתמכות על צבאות קבועים של מיליוני תומכים אלא מניעים לפעולה מתנדבים למטלות קצרות טווח וממוקדות‬
‫(כמו קמפיין בחירות)‪.‬‬
‫מימון מפלגתי (עמ' ‪)262‬‬
‫הירידה בחברות המפלגתית מצמצמת את מקורות המימון של המפלגות‪ ,‬יחד עם עליית הוצאותיה ודורשת פיתרון‬
‫אחר תוך הגבלת הסיכון לשחיתות‪ .‬הפיתרון המקובל בקרב רוב הדמוקרטיות הליברליות הוא מימון מדינתי‪.‬‬
‫במטרה להקטין את התלות במדינה‪ ,‬המימון לעיתים מוגבל להשוואת גיוס התרומות של המפלגה ורוב המשטרים‬
‫מחזירים הוצאות (ולא מעמידים תקציב)‪.‬‬
‫מפלגות קרטל‪ :‬מפלגות מובילות שמנצלות את הדומיננטיות שלהם בשוק הפוליטי כדי לקבוע את חוקי המשחק‪,‬‬
‫כגון מימון מפלגתי‪ ,‬באופן שמחזק את מעמדן החזק מלכתחילה‪ .‬כלומר‪ ,‬התלכדות של המדינה עם המפלגה‬
‫ונטישת התפקיד ההיסטורי של המפלגה כסוכנת של קבוצה חברתית‪ ,‬כל זה תוך הגבלת עלייתן של מפלגות‬
‫חדשות‪.‬‬
‫ברוב המדינות (גם האוטוריטריות) יש מגבלות על תרומות למפלגות של הממשלה וסוכניה (חוץ ממימון מדינתי)‬
‫ושל מפלגות ומועמדים מחו"ל‪ .‬ההגבלות לא תמיד מועילות כי אין עליהן מעקב‪ ,‬כי יש דרכים אחרות לעזור‬
‫למפלגה (חוץ מתרומות) או כי מתעלמים מהן‪.‬‬

‫בעד מימון ממשלתי‪ :‬מפלגות ממלאות תפקיד ציבורי בסיפוק של מנהיגים‪ ,‬מועמדים ומדיניות‪ .‬התאמה‬ ‫‪‬‬
‫לסטנדרט השיווק במגזר הפרטי‪ .‬יישור קו בין המפלגות (אחרת למפלגות פרו‪-‬עסקיות יש יותר מימון)‪.‬‬
‫הגבלת הזדמנויות לשחיתות‪.‬‬
‫נגד מימון ממשלתי‪ :‬מפחית את התמריץ למפלגה למשוך תומכים‪ .‬משמר את הסטטוס קוו (יש העדפה‬ ‫‪‬‬
‫למפלגות גדולות ומבוססות)‪ .‬נוצר מצב שהמפלגות משרתות את המדינה ולא את החברה‪ .‬לשמירה על‬
‫יישור קו יש להגביל הוצאות ולא לסבסדן‪ .‬יש דרכים אחרות להילחם בשחיתות ואזרחים לא צריכים לממן‬
‫מפלגות בניגוד לרצונם‪.‬‬
‫מפלגות פוליטיות במדינות אוטוריטריות (עמ' ‪)263‬‬
‫במדינות אלה המפלגות הן אמצעי לשלטון ולא מקור כוח או ערוץ לתחרות על השלטון‪ .‬הן יוצרות לגיטימציה‬
‫ומיישמות את מדיניות הממשלה כפי שנקבעה על ידי גורמים חזקים יותר (הצבא‪ ,‬השליט)‪.‬‬
‫למפלגות יש תפקידים שימושיים לדיקטטורים‪ :‬פתירת קונפליקטים פנים‪-‬משטריים‪ .‬משקל‪-‬נגד לאיומים‬
‫פוטנציאליים (כגון הצבא)‪ .‬בחירות עוזרות ל זהות יריבים פוטנציאליים‪ .‬מנגנון לתגמול תומכים‪ .‬ערוץ מידע‬
‫מהממשלה לציבור ובנושאי שיגרה‪ ,‬גם מהציבור לממשלה‪ .‬מפלגה יוצרת רשתות תמיכה ברחבי המדינה ובכך‬
‫מעמיקה את השפעת הממשל‪ .‬המפלגה מחנכת את חבריה לתמיכה באידיאולוגיה ובאסטרטגיה הכלכלית של‬
‫הממשלה‪.‬‬
‫מפלגות בדמוקרטיות גם ממלאות תפקידים אלו‪ ,‬אך הן גם בעלות חשיבות נלווית ומבוססות על גישות מתחרות‬
‫בנושאים כלכליים וחברתיים‪.‬‬
‫פרק ‪ :16‬בחירות‬
‫סקירה כללית (עמ' ‪)270‬‬
‫בחירות אינן יכולות לפתור קונפליקטים חברתיים אך הן ממלאות את תפקידן כאשר הן מקובלות באופן רחב‬
‫ויציבות לאורך זמן‪ .‬ישנן דרכים שונות לתרגם קולות למושבים וכל אחת מהן כוללת הטייה מסוימת של רצון‬
‫הבוחרים‪ .‬אפשר גם להפריד בין סוגי הבחירות‪:‬‬
 ‫בחירות מסדר ראשון‪ :‬בחירות עם סיכונים גבוהים (‪ ,)high stakes‬בדרך כלל כוללות פוטנציאל לשינוי ההנהגה‬
‫הלאומית או הממשלה‪.‬‬

‫בחירות מסדר שני‪ :‬בחירות עם סיכון נמוך‪ ,‬כגון בחירות מקומית או באמצע כהונה (‪ .)mid-term‬יכולות לשמש‬
‫להבעת שיפוט לגבי הממשלה הלאומית‪.‬‬
‫בחירות לרשות המחוקקת (עמ' ‪)270‬‬
‫מערכת בחירות‪ :‬שם כללי לחוקים לגבי בחירות‪ ,‬כולל המבנה של פתק ההצבעה‪ ,‬הפורמולה האלקטורלית (איך‬
‫מתרגמים קולות למושבים) וחלוקת מחוזות הבחירה‪.‬‬

‫מערכת רובנית ( ‪:)plurality‬‬ ‫‪‬‬

‫‪ :Single-member plurality‬מערכת בחירות המבוססת על מחוזות בחירה בעלות נציג אחד ובה המנצח‬
‫הוא המועמד עם הכי הרבה קולות‪ ,‬אבל לא בהכרח רוב הקולות (מעל ‪.)50%‬‬
‫מערכת זו מטה את תוצאות הבחירות באופן שאינו מייצג בהכרח את רצון הבוחרים‪ .‬היא מעניקה יתרון‬
‫למפלגות גדולות בעלות תמיכה רחבה ברחבי המדינה לעומת מפלגות חלשות יותר עם תמיכה שמפוזרת‬
‫באופן שווה על פני המדינה‪.‬‬
‫מערכת רובית ( ‪ :)majority‬הרעיון הוא שאף מועמד לא צריך להיבחר מבלי להוכיח שהוא מקובל על יותר‬ ‫‪‬‬
‫ממחצית הבוחרים‪ .‬יש שתי שיטות להשגת רוב‪:‬‬
‫שני סבבים‪ :‬אם אף מועמד לא זכה ברוב בסבב הראשון‪ ,‬שני המועמדים בעלי הקולות הרבים ביותר‬ ‫א‪.‬‬
‫מתחרים בסבב נוסף‪.‬‬
‫קול אלטרנטיבי (‪ :)AV‬כל המועמדים מדורגים על ידי הבוחרים‪ .‬אם אחד המועמדים מנצח בדירוג‬ ‫ב‪.‬‬
‫הראשוני‪ ,‬מה טוב‪ .‬אם לא‪ ,‬המועמד בעל מספר הקולות הנמוך ביותר מסולק מהמירוץ והקולות‬
‫שקיבל מועברים למועמד השני שאותם בוחרים דירגו וכן הלאה עד שיש מנצח‪.‬‬
‫ייצוג פרופורציונאלי ( ‪ :)PR‬מערכת בה מספר המושבים בהם זוכה מפלגה פרופורציונאלית למספר‬ ‫‪‬‬
‫הקולות בהם זכתה‪.‬‬
‫הבחירות נעשות יותר על בסיס רשימה מפלגתית ופחות על סמך מועמד אינדיבידואלי ומפלגות לעיתים‬
‫רחוקות זוכות ברוב הקולות‪ ,‬מה שיוצר ממשלת קואליציה‪ .‬בגלל ש‪ PR-‬מוביל למו"מ לאחר הבחירות‪ ,‬זו‬
‫למעשה שיטת בחירה לרשות המחוקקת ולא לממשלה‪.‬‬
‫גם שיטה זו מעדיפה מפלגות גדולות וחותכת את המפלגות הקטנות ביותר‪ .‬שני סוגים של ‪:PR‬‬
‫שיטת הרשימה‪ :‬הבוחרים במחוז בוחרים ברשימה של מועמדים מטעם המפלגה כאשר מספר‬ ‫א‪.‬‬
‫הקולות שהמפלגה מקבלת קובע את מספר המועמדים מהרשימה שנבחרים‪ ,‬בסדר שנקבע על ידי‬
‫המפלגה‪.‬‬
‫ואריאציה מקובלת היא "בחירת העדפה" בה הבוחרים מצביעים גם עבור מועמד או שניים מתוך‬
‫הרשימה‪ .‬סך הקולות שהמפלגה כולה קיבלה עדיין קובע את מספר המושבים שלה‪ ,‬אך ההעדפות‬
‫של המועמדים משפיעות על בחירת המועמדים‪.‬‬
‫קול יחיד ניתן להעברה (‪ – )single transferable vote‬כאשר מועמד עובר את הסף הנדרש של קולות‬ ‫ב‪.‬‬
‫בהעדפה ראשונה הוא נבחר ויתרת הקולות שלו מחולקת להעדפה השנייה‪ .‬המועמדים עם הכי פחות‬
‫קולות מסולקים מהמירוץ וכן הלאה‪.‬‬
‫לרוב יש ב‪ PR-‬אחוז חסימה שנועד למנוע פרגמנטציה של הרשות המחוקקת ומפלגות קיצוניות‪.‬‬
‫מערכות משולבות‪ :‬נועדו למקסם את היתרונות של שתי השיטות (רובנית ו‪ )PR-‬ולמזער את החסרונות‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫)‪ :Mixed Member Majority (MMM‬שילוב של מערכת רובנית (‪ )SMP‬ושל שיטת הרשימה‬ ‫א‪.‬‬
‫הפרופורציונאלית‪ .‬למעשה מתקיימות שתי מערכות בחירות נפרדות‪ ,‬לא קשורות‪ .‬השיטה הרובנית‬
‫משמשת לבחירת נציגים ברמה המקומית ובשיטת הרשימה לייצוג אזורי רחב יותר‪ .‬נציגים יכולים‬
‫לרוץ בשתי השיטות ובכך למקסם את סיכוייהם לנצח‪.‬‬
‫)‪ :Mixed Member Proportional (MMP‬שילוב דומה‪ ,‬אך שיטת הרשימה משמשת להשלמת‬ ‫ב‪.‬‬
‫מושבים כדי שהתוצאה תהיה פרופורציונאלית (כמו בגרמניה)‪.‬‬
 ‫בחירת נשיאים (עמ' ‪)276‬‬
‫יותר פשוט מבחירת רשות מחוקקת שכן אין אפשרות לבחירה פרופורציונאלית‪ .‬הבחירה הרובנית לא מעניקה‬
‫המון לגיטימציה (היה נשיא איפשהו שנבחר ברוב של ‪ 24%‬מהקולות) ולכן רוב המערכות משתמשות בשני‬
‫סבבים‪ .‬זה גם מכריח את מי שעלו לסבב השני לשתף פעולה עם מועמדים שסולקו מהמירוץ וליצור בסיס פוליטי‬
‫רחב יותר‪ .‬אולם שני סבבים מעלים את העלויות ומאריכים את תקופת הקמפיין‪ ,‬מסתכנים בשיעורי הצבעה נמוכים‬
‫בסבב השני ובאפשרות של הצבעה טקטית בסבב הראשון‪.‬‬
‫אמצעי פיזור‪ :‬חוקים הקובעים איך הקולות שמקבל המועמד המנצח צריכים להיות מחולקים על פני אזורים או‬
‫קבוצות חברתיות שונות‪.‬‬
‫קיימת גם בחירה לא ישירה‪ ,‬בדרך כלל כאשר תפקיד הנשיא הוא פורמלי‪ .‬ארה"ב היא חריגה‪ ,‬כאשר הבוחרים בה‬
‫מצביעים עבור חברי הקולג' האלקטורלי‪ ,‬שריד חוקתי שנועד במקור לסנן את בורות האזרחים‪ .‬במדינות מסוימות‬
‫הקולג' נבחר באופן פרופורציונאלי ובמדינות אחרות יש מדיניות של ‪ .winner takes all‬עוד יש מדינות המאפשרות‬
‫לחברי הקולג' להצביע כאוות נפשם‪ .‬הבחירה הבלתי ישירה יוצרת מצב (נדיר כביכול) שמועמד יכול לזכות‬
‫בנשיאות מבלי לקבל את רוב קולות הבוחרים (‪ ,)popular vote‬אלא רק את רוב קולות הקולג'‪.‬‬

‫שלושה מאפיינים נוספים של בחירת נשיאים‪:‬‬

‫תקופת כהונתם לעיתים ארוכה יותר מזו של המחוקקת אך נדיר שהיא קצרה יותר‪ .‬ככל שהיא ארוכה‬ ‫‪.1‬‬
‫יותר היא מאפשרת לנשיא יותר זמן לפעול ולגבש מדיניות לטווח‪-‬הארוך מבלי לעסוק בבחירה חוזרת‪.‬‬
‫יותר מקובל להגביל כהונת נשיאים‪ ,‬כדי שאלו לא יוכלו להשתמש בכוחם הייחודי כדי להיבחר שוב ושוב‬ ‫‪.2‬‬
‫באופן אינסופי‪ .‬חסרונות לכך הם שנשיא בכהונתו האחרונה אינו אחראי כלפי הבוחרים‪ .‬בנוסף‪ ,‬נשיא‬
‫פופולרי ואפקטיבי לא יכול להמשיך לתרום מניסיונו‪.‬‬
‫זמן הבחירות לנשיאות משמעותי – כאשר מתקיים יחד עם הבחירות לרשות המחוקקת יש יותר סיכוי‬ ‫‪.3‬‬
‫שהנשיא ייבחר מהמפלגה המנצחת בפרלמנט‪ ,‬מה שמונע פרגמנטציה מבלי לפגוע בהפרדת הרשויות‪.‬‬
‫קמפיין בחירות (עמ' ‪)278‬‬
‫קמפיינים הם מאוד בולטים‪ ,‬אך לא משפיעים המון על שינוי בחירתם של המצביעים‪ .‬זאת משום שהבחירה‬
‫מתבצעת כמעין משאל עם על התנהלות הממשלה‪ ,‬שהיא דבר ידוע מראש (למרות שהפרשנות משתנה)‪ .‬זאת‬
‫כאשר מדובר בקמפיין קצר‪.‬‬
‫קמפיין קצר‪ :‬מונח המשמש במדינות בהן תאריך הבחירות אינו קבוע לתיאור התקופה שבין קביעת הבחירות ובין‬
‫יום הבחירות‪.‬‬

‫צריך גם לקחת בחשבון שההשפעה של בוחרים המשנים את דעתם (ממועמד ‪ X‬ל‪ )Y-‬יכולה להתבטל בעקבות‬
‫בוחרים שמשנים את דעתם בכיוון ההפוך (מ‪ Y-‬ל‪ .)X-‬לבסוף‪ ,‬אירועים שמשנים עמדות לאורך זמן הם נדירים‬
‫(דיבייטים למשל יכולים להעלות או להוריד תמיכה‪ ,‬אך לרוב רק בטווח הקצר)‪ .‬הקמפיינים לרוב מוכוונים כלפי‬
‫מבציעים חדשים‪ ,‬כאלה שנמנעו מלהצביע בעבר‪ ,‬תומכי מפלגות קטנות ואלו שלא החליטו‪.‬‬
‫הבחירות לא מסתיימות עם פירסום התוצאות‪ .‬התוצאות מפורשות ומתהווה נרטיב שבדרך כלל מתמקד במנצח או‬
‫במפלגה קטנה שעלתה על הציפיות‪ .‬השאלה היא מה העם אמר? איזה מנדט ניתן?‬
‫מנדט‪ :‬ייפוי כוח לפעול בשמו של אחר בתחום מסוים‪ .‬מנדט בחירות הוא אישור מהציבור לממשלה לפעול במסלול‬
‫מסוים‪.‬‬
‫לקמפיינים פרסומיים יש מעט חשיבות‪ ,‬למעט בבחירות מקומיות שלא זוכות לתשומת לב רבה שאז הפרסום‬
‫מעניק מידע לבוחרים‪ .‬כאשר הקמפיינים ממומנים באופן שווה‪ ,‬הם מבטלים זה את זה‪ .‬אולם‪ ,‬קמפיינים מאפשרים‬
‫סמינר מעמיק לציבור על המועמדים וכן למועמדים על הציבור (דרך מפגשים או סקרי דעת קהל) ומעודדים שיח‬
‫בקרב האליטות – פוליטיקאים‪ ,‬עיתונאים ומומחים עוסקים בנושא באינטנסיביות‪ .‬במירוץ צמוד יש חשיבות מכרעת‬
‫לקמפיין‪.‬‬
 ‫משאלי עם‪ ,‬יוזמות וריקולים (עמ' ‪)280‬‬
‫משאלי עם‪ ,‬יוזמות וריקולים מאפשרים לאזרחים להיות מקבלי ההחלטות (דמוקרטיה ישירה)‪ ,‬אך האם הם טובים‬
‫לדמוקרטיה?‬

‫משאל עם‪ :‬הצבעה של הבוחרים בסוגייה מצומצמת של מדיניות ציבורית כגון תיקון לחוקה‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫יתרונות‪ :‬הבעת ישירה של רצונם של הבוחרים‪ ,‬תורם להבנה של הבוחרים את הנושא ומעודד את אמונם‬
‫ביכולתם הפוליטית ובממשלה‪ ,‬מעניק מידע לפוליטיקאים ולאליטות‪ ,‬שסתום בטיחות בנושאים‬
‫שהקואליציה לא מצליחה להחליט לגביהם‪.‬‬
‫חסרונות‪ :‬יקר‪ ,‬סוגייה מורכבת מידי לתשובה של כן או לא‪ ,‬יצירת קיטוב‪ ,‬בוחרים צריכים לחקור את‬
‫הנושא כדי להיות אפקטיביים‪ ,‬תזמון הוא קריטי‪ ,‬יותר מידי משאלי עם יכולים לדכא שיעורי הצבעה‪ ,‬לא‬
‫ברור כמה ההצבעה עקבית או כמה זמן היא מחזיקה‪ ,‬הבוחרים מצביעים על סמך שיקולים רחבים יותר‬
‫מהנושא עצמו‪.‬‬
‫הממשלה יכולה לבחור באיזה נושאים לקיים משאלי עם וכן להתעלם מתוצאותיהם‪ .‬הניסוח גם טריקי‪.‬‬
‫יוזמות‪ :‬תהליך המאפשר לאזרחים ליזום הצבעה עממית בהצעה מסוימת (יוזמת משאל עם) או להוסיף‬ ‫‪‬‬
‫אותה לאג'נדה של המחוקק (יוזמת אג'נדה – מאפשרת למיעוטים להעלות נושאים שחשובים להם)‪.‬‬
‫ריקול‪ :‬הצבעה עממית בשאלה אם נציג נבחר צריך להיות מסולק מתפקידו במהלך כהונתו הרגילה‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫נדרש בדרך כלל ‪ 25%‬מכלל המצביעים שהצביעו בבחירות האחרונות‪ .‬כלי פוליטי ולא משפטי (בניגוד‬
‫להדחה)‪.‬‬
‫בחירות במדינות אוטוריטריות (עמ' ‪)282‬‬
‫בחירות יעילות בחזית הבינלאומית (כאילו יש דמוקרטיה) ובחזית הביתית (נוצר מאגר של מועמדים מצליחים‪,‬‬
‫חברי האליטה השולטת‪ ,‬שיכולים לחלק משאבים לתומכיהם)‪ .‬אך התוצאות בדרך כלל ידועות מראש‪.‬‬
‫במדינות קומוניסטיות בחירות היו ריטואל של הבעת אמון במועמד היחיד‪ .‬בהמשך הוצגה בחירה של מספר‬
‫מועמדים מהמפלגה השולטת‪ ,‬מה שאיפשר לשלטון המרכזי לבחון את תמיכת הקהילות במועמדיהן המקומיים‪.‬‬
‫הגבלות על מה שבחירות יכולות להשיג מעוררות תסכול‪ ,‬מה שהופך בחירות מתוחמנות ליותר גרועות מאי קיומן‪.‬‬
‫במדינות אוטוריטריות שאינן קומוניסטיות יש הגבלה על ההיצע (ולא ביטולו)‪ .‬ניצחון אופוזיציוני מאופשר במידה‬
‫מוגבלת שלא תשפיע על השלטון והאופוזיציה פועלת באווירה מאויימת באמצעות הפעלה שרירותית של תקנות‪.‬‬
‫יש בחירות כלפי חוץ והפעלת עוצמה כלפי פנים ובמקרה הכי גרוע‪ ,‬מזייפים את תוצאות הבחירות‪.‬‬
‫במשטרים היברידיים יש לבחירות חשיבות רבה‪ ,‬אך מגרש המשחק אינו חופשי או מאוזן במיוחד‪ .‬השליט משתמש‬
‫בדומיננטיות שלו בשלטון כדי לפרסם את הצלחותיו (המוצדקות לעיתים) ויש לו משאבים ייחודיים‪ .‬מועמדים‬
‫נמנעים מריצה בבחירות שתוצאותיהן ידועות מראש‪.‬‬
‫בחירות כן יכולות לשמש זרז לשינוי ברגע שהמשטר הנוכחי כבר חלש‪.‬‬
 ‫פרק ‪ :17‬בוחרים‬
‫סקירה כללית (עמ' ‪)287‬‬
‫הבוחרים משפיעים בעיקר דרך הצבעה בנוגע לאופציות שמציעות המפלגות השונות‪ ,‬אך הם משפיעים על אילו‬
‫אופציות המפלגות יניחו על השולחן‪ .‬אפשר לחלק את ההסברים לשאלה איך בוחרים מחליטים למי להצביע לשתי‬
‫קטגוריות‪ :‬מניעים סוציולוגיים (מעמד סוציו‪-‬אקונומי‪ ,‬דת‪ ,‬מקום מגורים – משתנים די קבועים) ומניעים פסיכולוגיים‬
‫(תחושות לגבי מועמדים ועמדות בסוגיות מרכזיות)‪ .‬הטענה היא שההחלטה מתקבלת יותר ויותר על סמך‬
‫משתנים דינמיים כגון אג'נדה ציבורית משתנה‪.‬‬
‫הגישה הרואה בהזדהות מפלגתית את המניע העיקרי להחלטות בוחרים היא שילוב של שתי הגישות‪ .‬הבוחר יוצר‬
‫קשר ארוך‪-‬טווח עם המפלגה הנבחרת‪ ,‬שמעצבת את ערכיהם ודעותיהם‪ .‬קשר פסיכולוגי זה מחוזק על ידי‬
‫הסביבה החברתית של הבוחר‪ .‬ההזדהות המפלגתית יורדת ככל שגבולות חברתיים מיטשטשים‪ ,‬יש ניידות‬
‫חברתית גבוהה יותר‪ ,‬מפלגות משתנות כדי להגביר את משיכתן ואנשים מתייאשים מפוליטיקה‪.‬‬
‫הזדהות מפלגתית (עמ' ‪)287‬‬

‫מחקר מרכזי בנושא היה "‪ "The American Voter‬שפורסם ב‪ .1960-‬המחקר אסף סקרים לאומיים ובחן את‬
‫עמדות הבוחרים כפי שבאו לידי ביטוי בסקרים‪ .‬זו הגישה הביהביוריסטית – מחקר אמפירי של מצב סובייקטיבי‪.‬‬
‫הקונספט העיקרי שלהם היה הזדהות מפלגתית‪.‬‬
‫הגדרה‪ :‬קשר ארוך‪-‬טווח למפלגה פוליטית מסויימת‪ ,‬המספק פילטר להבנת אירועים פוליטיים‪ .‬כלומר‪ ,‬מפת‬
‫דרכים להבין הפוליטיקה – באיזה מועמדים לתמוך‪ ,‬עמדות לגבי מדיניות‪.‬‬
‫הזדהות מפלגתית מקצרת תהליכים – לא צריך לבדוק את העמדות של כל המפלגות השונות לפני כל מערכת‬
‫בחירות כדי להחליט למי להצביע‪ .‬לא בטוח שהקונספט של הזדהות מפלגתית משמעותי כל כך מחוץ לארה"ב‪,‬‬
‫במערכות מפלגתיות בעלות מאפיינים שונים (המפלגות באירופה הן לעיתים חלק מאיגוד ולא גוף עצמאי‪ ,‬יש יותר‬
‫מפלגות‪ ,‬המפלגות לעיתים יותר חלשות)‪.‬‬
‫לרוב‪ ,‬גודלה של מפלגה בבחירות הקודמות היא מדד די טוב לניבוי גודלה בבחירות הבאות‪ .‬כך גם הצבעה של‬
‫יחידים נשארת קבועה בדרך כלל‪ ,‬למעט לנוכח אירועים כלכליים או פוליטיים משמעותיים‪ .‬הזדהות מפלגתית‪,‬‬
‫המנהג להצביע לאותה מפלגה‪ ,‬לויאליות קבוצתית ותגיות אידיאולוגיות מסבירות זאת‪.‬‬

‫‪ :Partisan Dealignment‬היחלשות הקשרים בין בוחרים ובין מפלגות‪ ,‬המשתקפת בירידת אחוז הבוחרים‬
‫המזדהים עם מפלגה והן עם היחלשות הנאמנות של אלו השומרים אמונים למפלגה‪ .‬טרנד נפוץ בדמוקרטיות‪.‬‬
‫הסיבות לכך מתחלקות לשניים‪:‬‬
‫פוליטית – התפקיד של מפלגות השתנה‪ .‬המימון שלהן בא מהמדינה ולא מחברי המפלגה‪ ,‬סקנדלים פגעו‬ ‫‪.1‬‬
‫באמון הבוחרים‪ ,‬הקמפיינים מתקיימים בתקשורת ולא במפלגות המקומית (על הקרקע)‪ ,‬מפלגות איבדו‬
‫את הייחודיות של קהל היעד והתוכניות שלהן‪ .‬מפלגות נתפסות כחלק מהמדינה ולא כביטוי של צרכים‬
‫חברתיים ולכן זוכות לחוסר‪-‬אמון כמו שאר מוסדות המדינה‪.‬‬
‫סוציולוגית – היחלשות של חלוקות חברתיות היסטוריות והתפשטות ההשכלה (אנשים מסוגלים לפרש‬ ‫‪.2‬‬
‫את הפוליטיקה בעצמם) מחלישים זהויות פוליטיות‪.‬‬
‫המשמעויות הן שהצבעה על בסיס סוגיות מרכזיות גברה‪ ,‬תנודתיות פוליטית גברה‪ ,‬הצבעה והשתתפות פעילה‬
‫ירדו וכן הלאה‪.‬‬
‫איך בוחרים בוחרים? (עמ' ‪)289‬‬
 ‫מעמד חברתי‪ :‬עם קריסת הסוציאליזם‪ ,‬חלה תזוזה של מפלגות שמאל למרכז‪ ,‬שם תמות של עמדות‬ ‫‪‬‬
‫הודגשו פחות‪ .‬המעבר מתעשיית ייצור למגזר שירותי הקטין את המשיכה לאיגודי עובדים המעודדים‬
‫סולידריות קולקטיבית‪ .‬ככל שמעמד הפועלים קטן‪ ,‬כך גם ההצבעה על בסיס מעמד חברתי‪.‬‬
‫דת‪ :‬עדיין מניע משמעותי בהחלטות הבוחרים‪ .‬אפשר לבחון דת משלושה כיוונים שונים‪ :‬דתיים (ימין) מול‬ ‫‪‬‬
‫חילוניים (שמאל)‪ ,‬מידת הדתיות (ככל שהיא רבה יותר‪ ,‬כך יש יותר סיכוי שהאדם יצביע)‪ ,‬סוג הדת‬
‫(קתולים‪ ,‬יהודים)‪.‬‬
‫לדת יש חשיבות רבה יותר מאשר למעמד חברתי‪ ,‬אך כשדת לא משמעותית אז מעמד חברתי הוא‬
‫הבסיס החשוב ביותר לקבלת החלטה‪.‬‬
‫חילון‪ :‬המרחב הָק ֵט ן שתופסת הדת בחיים הפוליטיים‪ ,‬החברתיים והאישיים‪ .‬אולי יוביל לירידה בהצבעה‬
‫על בסיס דת‪.‬‬
‫הצבעה על בסיס סוגיות‪ :‬התופעה בה בוחרים מקבלים החלטות המבוססות על מדיניות המעניינת אותם‬ ‫‪‬‬
‫ולא על בסיס מאפיינים סוציולוגיים או דמוגרפיים‪.‬‬
‫הצבעה כזו דורשת מודעות לסוגייה‪ ,‬החזקה בדעה לגבי הסוגייה‪ ,‬אמונה שיש למפלגות דעות שונות‬
‫בנוגע לסוגייה‪ ,‬הצבעה למפלגה הדומה ביותר לדעתי‪ .‬יש עלייה בהצבעה זו‪.‬‬
‫כלכלה‪ :‬לכל מימד בכלכלה תהיה השפעה שונה על הצבעה‪ .‬למשל‪ ,‬עלייה בהכנסה נוטה להגדיל את‬ ‫‪‬‬
‫התמיכה בנשיא המכהן (בארה"ב)‪.‬‬
‫קניית קולות‪ :‬התהליך בו מפלגות או מועמדים מספקים תגמול חומרי למצביעים בתמורה לתמיכתם של‬
‫המצביעים בבחירות (החל מכסף‪ ,‬סיגריות‪ ,‬טלוויזיות ועד שירותים ציבוריים)‪.‬‬
‫תיאוריית הבוחר החציוני פותחה על ידי דאונס בהתבסס על תיאוריות של בחירה רציונאלית‪ .‬היא גורסת שכדי‬
‫למקסם קולות‪ ,‬מפלגות צריכות לנוע לכיוון הבוחר החציוני (על ציר שנע משליטה ממשלתית מוחלטת על הכלכלה‬
‫לשוק חופשי)‪ .‬מרגע שהמפלגה הגיעה לנקודה זו – היא תפסיק לשנות את עמדותיה‪ .‬זאת בהנחה שהבוחר‬
‫מצביע למפלגה הקרובה ביותר על הציר לעמדותיו שלו‪ .‬ביקורות על התיאוריה הן שאין השפעה לקול בודד (ולכן‬
‫למה שהבוחר הרציונלי בכלל יטרח להצביע)‪ ,‬שמשום שאין השפעה – הבוחר הרציונלי לא רק שלא יצביע‪ ,‬הוא גם‬
‫לא יטרח לקבץ את המידע הנדרש לבחירה רציונלית ושהבחירה יכולה להתבסס על יכולת המפלגה ולא על‬
‫עמדותיה‪ ,‬או משהו אחר בכלל‪.‬‬

‫האישיות של מנהיגים‪ :‬לא מאוד משמעותי‪ .‬כשהאישיות של מנהיגים כן משפיעה‪ ,‬התכונות שנלקחות‬ ‫‪‬‬
‫בחשבון הן בדרך כלל יושרה ויכולת (זה למעשה שיפוט רציונלי)‪.‬‬
‫שיעור הצבעה (עמ' ‪)297‬‬
‫שיעורי הצבעה בעלייה לאחרונה‪ ,‬לאחר תקופה ארוכה של ירידה‪ .‬ירידה בשיעורי הצבעה לא מעידה על ירידה‬
‫בעניין הפוליטי‪ ,‬שכן ייתכן שהוא מנותב לאפיקים אחרים‪ ,‬אך היא משפיעה על תוצאות הבחירות ועל הלגיטימיות‬
‫של הממשלה הנבחרת‪ .‬הירידה משקפת מרחק הולך וגדל בין האזרחים לבין המפלגות והממשלה‪.‬‬
‫גישה אחת טוענת שיש ירידה בשיעורי הצבעה משום שהבחירות עוסקות בבעיות פחות בוערות מבעבר (למשל‪,‬‬
‫הקונפליקט בין הון ועבודה של שנות החמישים)‪ .‬גישה אחרת רואה בסיבה העיקרית חוסר‪-‬שביעות רצון עם‬
‫תפקוד הממשלות (ירידה באמון הציבור)‪ .‬בנוסף‪ ,‬הצבעה עולה כאשר העלויות והסיכונים של הצבעה הם נמוכים‬
‫(לא צריך להירשם מראש למשל) והתועלות גבוהות (חובת הצבעה) וכאשר הבוחרים הם בעלי מאפיינים‬
‫דמוגרפיים ספציפיים (יותר מבוגרים)‪.‬‬
 ‫טיעונים בעד ונגד חובת בחירה‪:‬‬

‫בוחרים במדינות אוטוריטריות (עמ' ‪)299‬‬

‫יותר חשוב להבין את המניעים של השליטים מאשר את המניעים של הבוחרים‪ .‬יש משטרים חסרי מפלגות או‬
‫בעלי מפלגה אחת‪ .‬כל דעה או עמדה שיש לבוחר מדוכאת משום שאינו יכול להביע אותה בהצבעה‪ ,‬שהיא יותר‬
‫טקס של תמיכה בממשלה מאשר בחירה‪.‬‬
‫אוטוריטריות אלקטוריאלית‪ :‬הסדר במסגרתו משטר מעמיד פני דמוקרטיה ומעניק לבוחרים אפשרויות שונות‪,‬‬
‫בעודו שומר על מאפייניו האוטוריטריים (ולא באמת מאפשר בחירה חופשית)‪.‬‬
‫ואריאציה לאוטוריטריות אלקטוריאלית היא כאשר הממשלה כן מעניקה חופש בחירה‪ ,‬אך מתעלמת מפעולות‬
‫אגרסיביות שכופות על הבוחרים בחירה כזו או אחרת (איומים ואלימות)‪.‬‬
‫תנודתיות אלקטוריאלית‪ :‬מדד של מידת השינוי בתמיכה במפלגות פוליטיות ממערכת בחירות אחרת למשנה‪.‬‬
‫רמת נמוכה של תנודתיות משמעה שמפלגות זכו בדיוק באותו מספר קולות בשתי מערכות הבחירות‪.‬‬
‫יש תנודתיות גדולה בדמוקרטיות מתפתחות‪ ,‬אולי לאור צעירותן של המפלגות ותהליך הלמידה של האזרחים את‬
‫המערכת הפוליטית החדשה‪.‬‬
‫כשיש מידע אמין לגבי שיעורי ההצבעה במדינות אוטוריטריות מוצאים שהם דומים לשיעורי ההצבעה‬
‫בדמוקרטיות‪ .‬מניחים שזה בגלל שבחירות הן גם דרך להביע עמדות כלכליות וכן הלאה‪.‬‬
 ‫פרק ‪ :18‬קבוצות אינטרס‬
‫סקירה כללית (עמ' ‪)305‬‬
‫הגדרה‪ :‬גוף הפועל מחוץ לממשלה כדי להשפיע על מדיניותה‪ .‬למעשה‪ ,‬כל קבוצה שעוסקת בשתדלנות גם אם זה‬
‫לא עיקר פעולתה‪.‬‬
‫כמו מפלגות‪ ,‬קבוצות אינטרס הן ערוץ חשוב לתקשורת בין החברה ובין הממשלה‪ ,‬אך הן לא מחפשות להפוך‬
‫לחלק מהממשלה‪ .‬הן כלי מהותי לייצוג פונקציונאלי‪ ,‬אך תרבויות פוליטיות שונות מתייחסות אליהן בצורות שונות‬
‫(כמרכיב קריטי בחברה חופשית‪ ,‬כשותפים עם הממשלה בהשגת חברה מנוהלת היטב‪ ,‬כספקי מידע ושומרי סף‪,‬‬
‫כערוץ נוסף להשתתפות פוליטית או כמעודדים אליטיזם בהענקת גישה ממשלתית לסקטור מסוים)‪.‬‬
‫חברה אזרחית‪ :‬הזירה שקיימת מחוץ למדינה או לשוק ובה אינדיבידואלים יכולים לנקוט בפעולה קולקטיבית‬
‫בתחומי עניין משותפים‪ .‬קבוצות אינטרס הן חלק מחברה אזרחית בריאה‪ ,‬אך יכולות גם להפוך למשפיעות מידי‬
‫ולסכן את עיקרון הגישה השווה לממשלה‪.‬‬
‫סוגים של קבוצות אינטרס (עמ' ‪)305‬‬
‫רבות מפתחות מימד פוליטי כשהן מתחילות לפעול לשינוי מדיניות ציבורית‪ ,‬למרות שמעיקרן הן פועלות במישורים‬
‫פרקטיים או של צדקה‪ .‬יש מגוון רחב כל כך שעוזר להבחין בין קבוצות הגנתיות ובין קבוצות מקדמות‪.‬‬
‫קבוצות הגנתיות‪ :‬קבוצת אינטרס המחפשת הטבות סלקטיביות לחבריה וסטטוס מועדף בקרב משרדי ממשלה‬
‫רלוונטיים‪ .‬יכולות להיות מבוססות על אינטרסים פונקציונאליים (איגודי עובדים) או על אינטרסים מקומיים (‪NIMBY‬‬
‫‪ .)– not in my back yard‬הרבה מהעבודה של קבוצות אלו היא מעקב הדוק אחרי פעולות הממשלה שלעיתים יש‬
‫להן משמעות פוליטית מזערית‪ ,‬אך משמעות מסחרית מהותית לחברי הקבוצה‪.‬‬
‫קבוצות קידומיות‪ :‬קבוצת אינטרס המקדמת סוגיות ומטרות רחבות יותר מאשר קבוצות הגנתיות הממוקדות‬
‫באינטרסים המוחשים של חבריהן‪ .‬אין להן ציפייה להרוויח ישירות מהמטרה שהן מקדמות‪ .‬רבים מתומכיהן הם‬
‫"תומכי כרטיס אשראי"‪ ,‬ככה שיכול להיות שמפריזים בחשיבותן‪.‬‬
‫קבוצת אינטרס יכולה גם להיות קבוצה הגנתית המשתמשת בכלים קידומיים‪ ,‬אין גבולות מובחנים‪.‬‬

‫התאגדות חוד (‪ :)peak association‬ארגון גג המייצג אינטרסים רחבים של עסקים או עבודה בפני הממשלה‪ .‬עם‬
‫נפילת החברות בהתאגדויות עובדים (המהווים את חברי התאגדות החוד)‪ ,‬העברת תפקיד ההשפעה על הממשלה‬
‫לחברות שתדלנות מקצועיות‪ ,‬התאגדויות חוד הפכו יותר לגופים משפיעי‪-‬מדיניות ומעניקי‪-‬שירותים מאשר גופי‬
‫מיקוח עם הממשלה‪.‬‬
‫צוות חשיבה‪ :‬ארגון פרטי שחוקר תחום מדיניות מסוים במטרה לעודד דיון ציבורי ושינוי פוליטי‪ .‬סוג של קבוצת‬
‫אינטרס‪.‬‬
‫דינמיקה של קבוצות אינטרס (עמ' ‪)308‬‬
 ‫פלורליזם‪ :‬מערכת פוליטית בה קבוצות אינטרס מתחרות משפיעות על ממשלה פתוחה‪ .‬קבוצות האינטרס‬
‫המאורגנות באופן חופשי יכולות לייצג את שלל מגזרי האוכלוסייה ובכך זה ביטוי של דמוקרטיה‪ .‬הקבוצות השונות‬
‫משחקות במגרש מאוזן והממשלה מתפקדת כבורר ולא כשחקן אקטיבי ויוזם‪ .‬הפתיחות שלה מאפשרת למדיניות‬
‫לשקף התפתחויות כלכליות וחברתיות‪.‬‬
‫ביקורת על העיקרון הזה‪:‬‬
‫מגרש המשחקים אינו שווה ויש היררכיה של כוח שמשקפת את הערך של כל קבוצה לממשלה‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫מתעלמים מהנטייה של המערכת הפוליטית להעדיף אינטרסים מסוימים על פני אחרים (למשל‪ ,‬שינוי‬ ‫‪.2‬‬
‫מינורי לעומת שינוי רדיקלי)‪.‬‬
‫המדינה אינה נייטרלית‪ .‬בנוסף להחלטתה למי להקשיב‪ ,‬היא הרגולטורית ויכולה לעודד הקמת קבוצות‬ ‫‪.3‬‬
‫אינטרס בתחומים מסוימים‪.‬‬
‫יש התעלמות מכך שיש אינטרסים משותפים למנהיגי קבוצות מיינסטרים (למשל‪ ,‬מתוך אתניות‬ ‫‪.4‬‬
‫משותפת)‪.‬‬
‫משולש ברזל‪ :‬בארה"ב‪ ,‬מערכת יחסים המשפיעה על מדיניות הכוללת קבוצות אינטרס‪ ,‬את הבירוקרטיה ו‪-‬וועדות‬
‫חקיקה תוך שיתוף משולש של מידע‪ ,‬טובות ותמיכה‪.‬‬
‫בהתאם לגישת הבחירה הרציונאלית‪ ,‬התפתחה תיאוריה הגורסת שלאזרחים פרטיים (בעלי אינטרסים מפוזרים)‬
‫אין מוטיבציה וקשה להם להתאגד‪ ,‬לעומת הקלות בה חברות עסקיות יכולות להתאגד לקבוצת אינטרס ולהשפיע‬
‫על הממשלה‪ .‬אולם‪ ,‬מאז קמו קבוצות אינטרס המייצגות אינטרסים מפוזרים (של צרכנים וכו')‪ .‬לפי גישה חדשה‪,‬‬
‫יש פחות חשיבות להתארגנות מאשר ללגיטימציה‪ .‬יכולות להיווצר בריתות בין אקטיביסטים ורגולטורים שמובילות‬
‫ל"קואליציית לגיטימציה" המקשרת בין האג'נדה שלהם ובין העניין הציבורי הרחב יותר‪ .‬קואליציות כאלה הקטינו‬
‫את השפעתן של מגזרי הרוקחות והחקלאות באירופה‪.‬‬
‫קורפורטיזם‪ :‬התיאוריה והפרקטיקה שבה התאגדויות חוד המייצגות הון ועבודה מתמקחים עם הממשלה כדי‬
‫להשיג תכנון כלכלי וחברתי רחב‪ .‬ההתאגדות יוצרת ברית עם הממשלה‪ .‬זו המקבילה האירופאית למשולש ברזל‬
‫האמריקאי‪ .‬מכונה קורפורטיזם חברתי‪ .‬בירידה עם נפילת כוחן של ההתאגדויות ומעבר לאידיאולוגיות שוק‪.‬‬
‫גם משולשי ברזל בירידה בעקבות מעקב הדוק של התקשורת‪ ,‬קבוצות אינטרס ציבוריות המוחות על כך ומחוקקים‬
‫היוצאים נגד קשרים ושחיתויות בקביעת מדיניות‪.‬‬
‫רשתות נושא‪ :‬סט משוחרר וגמיש של קבוצות אינטרס‪ ,‬משרדי ממשלה ועדות חקיקה ומומחים שעובדים יחד על‬
‫הצעות מדיניות שנוגעות לאינטרסים משותפים‪.‬‬
‫בעידן הנוכחי‪ ,‬עם קיומו של האינטרס‪ ,‬הטענה שקשה לאזרחים להתארגן אינה תקפה יותר‪.‬‬
‫ערוצי השפעה (עמ' ‪)311‬‬

‫השפעה ישירה על קובעי המדיניות‪ :‬ההשפעה היעילה ביותר היא על שרים לפני שהמדיניות נקבעת‪ ,‬אך‬ ‫‪‬‬
‫הגישה אליהם מוגבלת‪ .‬הקבוצות פונות גם אל הרשות המחוקקת‪ ,‬בתי המשפט והבירוקרטיה‪.‬‬
‫הבירוקרטיה לרוב היא זו אשר מעצבת את ההחלטות המפורטות הנובעות מהמדיניות שהותוותה‪.‬‬
‫לקבוצות האינטרס יש מומחיות רבה בנושא ולממשלה יש עניין לקבל החלטה שתהיה מקובלת על כל‬
‫הצדדים (למטרות פוליטיות) ולכן קבוצת האינטרס מעורבת בתהליך‪.‬‬
‫שתדלנות‪ :‬מאמצים הנעשים בשמם של אינדיבידואלים‪ ,‬קבוצות או ארגונים על מנת להשפיע על‬
‫ההחלטות המתקבלות על ידי נבחרי הציבור או על ידי הבירוקרטים‪ .‬עבר בתקופה האחרונה לחברות‬
‫הנשכרות כדי לבצע מטלה זו‪ .‬מגזימים בכוחה של השתדלנות כאשר למעשה היא עוזרת בעיקר להפנות‬
‫את קולו של הלקוח אל בעלי התפקידים שראוי שישמעו אותו‪ .‬זה משפר את האפקטיביות של משילות‬
‫ולא רק שלילי כמו שזה נתפס‪ .‬אולם בכל זאת‪ ,‬חברות השתדלנות מערערות על המגרש המאוזן‪.‬‬
‫השפעה לא‪-‬ישירה דרך מפלגות פוליטיות‪ :‬בירידה‪ .‬מפלגות פוליטיות מאמצות אג'נדות רחבות יותר‬ ‫‪‬‬
‫בשאיפה לשלטון בעוד קבוצות אינטרס מתמקדות באינטרסים ספציפיים‪.‬‬
‫השפעה לא‪-‬ישירה דרך דעת הקהל‪ :‬מטרה מהותית עבור קבוצות קידומיות‪ ,‬השואפת לעצב את התפיסה‬ ‫‪‬‬
‫הציבורית וכן להניע דאגה ציבורית במטרה לשים לחץ על הממשלה‪ .‬לקבוצות קידומיות אין משאבים או‬
‫גישה לממשלה ולכן דעת הקהל היא ערוץ נדרש עבורן‪ .‬קבוצות הגנתיות פחות מעוניינות לפרסם ברבים‬
‫את האינטרסים שלהן (התנגדות לסימון מוצרי מזון נגיד)‪ .‬אך גם קבוצה הגנתית יכולה לפנות לדעת‬
‫הקהל‪ ,‬במיוחד כאשר דעת הקהל כבר חיובית‪ .‬זה יוצר סיכון לפגיעה במערכת היחסים עם הממשלה‪,‬‬
‫אבל סיכון זה ירד עם ירידת משולשי ברזל‪.‬‬

‫מרכיבים להשפעה (עמ' ‪)314‬‬

‫לקבוצות מסוימות יש יותר השפעה מלאחרות וזה נובע מארבעה מרכיבים‪:‬‬
‫הלגיטימיות של קבוצת האינטרס‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫גודל החברות בקבוצת האינטרס‪ .‬קשור גם בצפיפות ובמחוייבות של החברים בקבוצה‪.‬‬ ‫‪.2‬‬
‫צפיפות‪ :‬החלק היחסי מתוך כל אלה שזכאים להצטרף לקבוצה שבאמת מצטרפים‪ .‬ככל שהצפיפות גבוה‬
‫יותר‪ ,‬כך הסמכות של הקבוצה גדולה יותר וכן יכולת המיקוח שלה מול הממשלה‪.‬‬
‫המחוייבות גם חשובה – המוכנות של הפעילים לפעול במקרה הצורך‪.‬‬
‫המשאבים הכלכליים של הקבוצה‪.‬‬ ‫‪.3‬‬
‫היכולת של הקבוצה להפעיל סנקציות (שביתות‪ ,‬מניעת השקעות‪ ,‬המנעות של התאגדות חוד מעזרה‬ ‫‪.4‬‬
‫בתהליך עיצוב המדיניות)‪ .‬לקבוצות קידומיות יש פחות כוח כזה‪.‬‬
‫תנועות חברתיות (עמ' ‪)317‬‬
‫קבוצות אינטרס הן חלק מהפוליטיקה הממוסדת ולכן זוכות באי‪-‬האמון הגובר כלפי מוסדות פוליטיים‪ .‬כך התווספו‬
‫תנועות חברתיות‪.‬‬
‫הגדרה‪ :‬תנועה המתפתחת מתוך החברה ברדיפה אחרי מטרות לא‪-‬ממוסדות באמצעים לא‪-‬אורתודוקסיים‪.‬‬
‫המטרות הן רחבות ולא מגזריות והסגנון כולל איתגור של האליטות הקיימות על ידי אנשים שבאופן מסורתי הם‬
‫בחוץ‪ .‬קבוצות אינטרס הן לעיתים בלב התנועה החברתית‪ ,‬אך לא בהכרח‪ .‬התנועה החברתית לעיתים תערער על‬
‫הלגיטימציה של הממשלה ולא רק על החלטותיה ופעולותיה יגבלו בלא‪-‬חוקי‪.‬‬

‫במשך זמן רב "תנועות המונים"‪ ,‬כפי שהם נקראו בעבר‪ ,‬נתפסו כסימן לחברת המונים המתפקדת באופן גרוע‬
‫שרבים מחבריה אינם משולבים בה היטב וכבעלות פוטנציאל לערער את יציבות הדמוקרטיה‪ .‬תנועות חברתיות‬
‫אינן צריכות הרבה כדי להשפיע – רק מספרים גדולים של תומכים‪ .‬התפתחויות בתקשורת הורידו את סף הכניסה‬
‫של תנועות חדשות‪ .‬תקשורת המונים גם מאפשרת הפגנות המונים גלובליות עם כמעט אפס הנהגה ציבורית‪.‬‬
‫קבוצות אינטרס במדינות אוטוריטריות (עמ' ‪)320‬‬
‫קבוצות אינטרס הן בדרך כלל כפופות למשטר‪ ,‬או מדוכאות כליל‪ .‬זה לא קשה כשזכויות אדם חלשות והקבוצות‬
‫חדשות‪ .‬לרוב לשליטים יש גם חלק בכלכלה ולכן האינטרס שלהם הוא כוח עבודה מחונך עם משכורות מזעריות‪.‬‬
‫משטרים אוטוריטריים מנסים לעיתים לשלב קבוצות אינטרס למבנה הכוח על מנת להאיץ מודרניזציה‪ .‬זה דומה‬
‫לקורפורטיזם‪ ,‬אבל מגיע מלמעלה למטה כאשר המדינה מממנת‪ ,‬מעודדת ומעניקה מונופול ייצוג לקבוצה בתחום‬
‫מסוים‪.‬‬
‫במדינות קומוניסטיות היו עוד פחות קבוצות אינטרס ואיגודי עובדים‪ ,‬התקשורת‪ ,‬תנועות נוער ואיגודים מקצועיים‬
‫היו זרועות של המפלגה‪ .‬במשטרים היברידיים קבוצות אינטרס נעות בין האוטונומיה היחסית שלהן בדמוקרטיות‬
‫ליברליות ובין השוליות שלהן במשטרים אוטוריטריים‪ .‬הגבולות בין המגזרים הציבוריים לפרטיים מטושטש‬
‫ולעיתים השליטים מתערבים בכלכלה על מנת לתגמל את תומכיהם וכו'‪ .‬אך עדיין‪ ,‬זו התערבות סלקטיבית שלא‬
‫מחפשת להחליף את הפרקטיקות הרגילות של עסקים‪.‬‬
 ‫פרק ‪ :19‬מדיניות ציבורית‬
‫סקירה כללית (עמ' ‪)325‬‬
‫הגדרה‪ :‬העמדות המאומצות והפעולות הנעשות (או לא נעשות) על ידי ממשלות כשהן מגיבות לצרכים של‬
‫החברה‪ .‬יותר מהחלטה‪ ,‬זו גישה כלפי הנושא‪ .‬מושפעת מסדר העדיפויות‪ ,‬אידיאולוגיה פוליטית‪ ,‬האקלים הפוליטי‬
‫והכלכלי והתקציב‪ .‬מדיניות כוללת גם מטרות וגם אמצעים‪.‬‬
‫מדיניות יכולה להשתנות כשפוליטיקאים נבחרים לנוכח סדר העדיפויות‪ ,‬התנגדות פוליטית וכו'‪ .‬חשוב לזכור שזה‬
‫לא תהליך רציונלי בהכרח ולפעמים מדיניות היא קישוט לחוסר‪-‬מעש או לפעילות הפוכה‪ .‬למרות הדינמיות של‬
‫התהליך‪ ,‬הפעולות וההחלטות המתקבלות הן אלה שנתפסות כמדיניות כוללת ועל סמך זה מוערכים פוליטיקאים‬
‫וממשלות‪.‬‬
‫ניתוח מדיניות‪ :‬לימוד סיסטמטי של התוכן והאפקט של מדיניות ציבורית‪.‬‬
‫מודלים של תהליך מדיניות (עמ' ‪)325‬‬
‫המודלים השונים נעים בסדר מאיך שראוי לגבש מדיניות לאיך שמדיניות מתגבשת בפועל‪.‬‬

‫המודל הרציונאלי‪ :‬גישה להבנת מדיניות המניחה זיהוי מתודי של האמצעים היעילים ביותר להשגת‬ ‫‪‬‬
‫מטרות מובחנות‪.‬‬
‫ניתוח עלות‪-‬תועלת‪ :‬המאמץ לקבל החלטות על בסיס סקירה שיטתית של עלויות ותועלות יחסיות של‬
‫האפשרויות הקיימות‪.‬‬
‫זו גישה לא מציאותית כל כך שמספקת בעיקר מסגרת תיאורטית‪ .‬בכל זאת‪ ,‬כלים של ניתוח עלות‪-‬תועלת‬
‫פותחו כדי להטמיע אספקטים של המודל הרציונאלי‪ .‬ניתוח כזה נותן משקל לכל השיקולים‪ ,‬גם אלה שלא‬
‫בהכרח נשמעים תמיד וגם יוצרת שקיפות ואחריות של הפוליטיקאים שקיבלו החלטות שנוגדות את‬
‫שיקולי העלות‪-‬תועלת‪.‬‬
‫אולם ניתוח עלות‪-‬תועלת לא מתחשב בשיקולים 'רכים' של הוגנות ואיכות חיים ומחשב את התועלת‬
‫הכללית ולא את חלוקת התועלת על פני מגזרים שונים‪ .‬הניתוח יקר ואורך זמן רב ולא לוקח בחשבון את‬
‫הסיכויים להשגת התועלות המצופות‪ .‬כמו כן‪ ,‬אין הסכמה לגבי מהי עלות ומהי תועלת‪.‬‬
‫המודל המצטבר‪ :‬גישה לגיבוש מדיניות הרואה בשינוי מדיניות כלוקחת את הצורה של שינויים קטנים‬ ‫‪‬‬
‫הנובעים ממשא ומתן עם האינטרסים הרלוונטיים‪ .‬אבולוציה ולא מהפכה (‪ .)revolution‬קשור לרעיון של‬
‫תלות‪-‬מסלול‪ .‬טעויות ענקיות נמנעות מכיוון שמשיגים הסכמה מלאה לכל שינוי קטן אולם יש בעיות‬
‫הדורשות שינוי מדיניות מערכתי שלא יכולות להיפתר באמצעות מודל זה‪ .‬בנוסף‪ ,‬המודל פותר בעיות‬
‫קיימות אך לא מונע בעיות עתידיות‪.‬‬
‫מודל פח האשפה‪ :‬גישה להבנת גיבוש מדיניות המדגישה את האיכויות החלקיות‪ ,‬נזילות ולא‪-‬מאורגנות‬ ‫‪‬‬
‫של התהליך‪.‬‬
 ‫מחזור המדיניות (עמ' ‪)328‬‬
‫החלוקה לשלבים היא יותר אנליטית מאשר כרונולוגית משום שבמציאות השלבים חופפים לעיתים‪ ,‬אולם זה עוזר‬
‫לניתוח המדיניות‪.‬‬

‫ייזום ועיצוב‪:‬‬ ‫‪‬‬

‫בדמוקרטיות ליברליות האג'נדה פעמים רבות עולה מלמטה – מהצורך לפתור בעיות שלא נחזו כתוצאה‬
‫ממדיניות קודמת‪ .‬כלומר‪ ,‬מדיניות היא הגורם ליצירת מדיניות‪ .‬מדיניות ציבורית‪ ,‬כמו החוק‪ ,‬מתעבה‬
‫לאורך זמן כך שהיא פועלת באופן די מחזורי בעצמה ודורשת תשומת לב כשצריך‪.‬‬
‫יזמי מדיניות‪ :‬אלו המקדמים מדיניות או רעיונות חדשים על ידי העלאת פרופיל הבעיה‪ ,‬מסגור הדיון בה‬
‫או הפגנת דרכים חדשות ליישום רעיונות ישנים‪" .‬רוכבים על הגל" של בחירת אדמיניסטרציה חדשה בתוך‬
‫עולם פוליטי המתנגד לשינויים (ארה"ב)‪.‬‬
‫במובן זה‪ ,‬מנהיגי קבוצות אינטרס מצליחים בכך שהם קושרים את המדיניות הרצויה מבחינתם (הצלת‬
‫לווייתנים) להקשר רחב יותר (שמירה על הסביבה)‪ .‬הקונספט הזה של "חלון הזדמנויות" אינו תקף‬
‫במסגרות הפוליטיות המפלגתיות ההדוקות יותר‪ ,‬היכן שלמצע ולקואליציה יש שליטה רבה יותר על סדר‬
‫היום‪ .‬החלטות מדיניות תלויות בהחלטות קודמות (תלות מסלול‪ ,‬לדוגמה ארה"ב – כל רפורמת ביטוח‬
‫בריאות חייבת להתחשב בזכות הבחירה הקדושה של האמריקאים)‪.‬‬
‫יישום‪:‬‬ ‫‪‬‬
‫גם בפוליטיקה וגם במדע המדינה לעיתים מתעלמים מהמשך התהליך ומיישום המדיניות‪.‬‬
‫יישום מלמעלה למטה‪ :‬תפיסה של יישום מדיניות כווידוא שהביצוע מספק את התוצאות והתפוקות‬
‫שיועדו על ידי מגבשי המדיניות (ההנחה היא שהבירוקרטים לפעמים לא ירצו ליישם את המדיניות כפי‬
‫שהיא מתוך אינטרסים או הרגלים)‪ .‬הדגש בגישה זו היה שליטה וציות והיא לא היתה תמיד יעילה‬
‫ולפעמים אך ההפך מזה‪.‬‬
‫יישום מלמטה למעלה‪ :‬תפיסה לפיה יש לעודד את אלו המוציאים לפועל את המדיניות להתאים אותה‬
‫למקום ולנסיבות (משום שהמדיניות לא תמיד מדוייקת‪/‬מנוסחת ברמות האלה ונובעת מראייה כללית ולא‬
‫תמיד מבוססת)‪ .‬כמו כן‪ ,‬רק להם יש את האינטראקציה עם השטח‪ .‬גישה זו היא ביטוי של המודל‬
‫המצטבר ליצירת מדיניות – הביצוע עצמו יוצר את המדיניות‪.‬‬
‫הערכה‪:‬‬ ‫‪‬‬
‫אין אמות מידה ברורות כמו שיש במגזר הפרטי (האם משטרה שאין לה פשעים לחקור היא טובה או‬
‫משטרה שפותרת המון מקרים)‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬המדיניות כפי שראינו יכולה להשתנות בתהליך היישום‪ ,‬ה‪“-‬‬
‫‪ ” mushiness of goals‬מובילה לכך שבחינת כוונות הפוליטיקאי אינה בהכרח כלי להערכה טובה של‬
‫המדיניות‪.‬‬
‫תפוקות מדיניות‪ :‬הפעולות של ממשלה‪ ,‬שהן קלות‬
‫יחסית לזיהוי ולמדידה‪.‬‬
‫תוצאות מדיניות‪ :‬ההישגים של ממשלה‪ ,‬שהם יותר‬
‫קשים לווידוא ולמדידה‪.‬‬
‫בניתוח מדיניות מבחינים בין תפוקות ובין תוצאות‪ .‬קל‬
‫למדוד תפוקות ולכן יש סכנה שהפעולות שבוצעו יהפכו‬
‫למטרות‪ ,‬במקום ההישגים שהתקבלו‪ .‬שחקנים יכולים‬
‫גם לעשות מניפולציות על תוצאות כדי לצאת באור טוב‬
‫יותר‪.‬‬
‫התפתחה גישה של הערכה מלמטה למעלה‪ :‬בחינת‬
‫שביעות הרצון של המושפעים מהמדיניות ובניית נרטיב‬
‫איכותני‪ .‬גישה פרגמטית‪ ,‬פלורליסטית והצטברותית תאמץ גם תוצאות חיוביות שלא היו בתכנון המקורי‪.‬‬
‫שחקנים שונים יכולים להסכים על הצלחה של מדיניות‪ ,‬גם אם לא יסכימו על מימדי ההערכה‪.‬‬
‫אולם הערכה כזאת יכולה להפוך למשחק פוליטי של מסגור ושל עוצמה‪.‬‬
‫סקירה‪:‬‬ ‫‪‬‬
‫יש שלוש אופציות לאחר שבוצעה הערכה (וגם אם לא בוצעה הערכה)‪ :‬להמשיך‪ ,‬לתקן או לבטל‪ .‬יש‬
‫אינרציה לרוב‪ ,‬גם כשהסוכנויות הציבוריות המבצעות את המדיניות מתחלפות או מבוטלות‪ .‬יש נטייה‬
‫לאמץ פונקציות חדשות ולא לבטל ישנות‪ .‬זאת משום שמדיניות מעוצבת לשרוד זמן רב‪ ,‬מה שיוצר ציפיות‬
‫ליתרונות עתידיים‪ .‬כמו כן‪ ,‬ביטול מדיניות הוא קרב פוליטי מדמם ואף אחד לא רוצה להודות שהמדיניות‬
‫היתה טעות‪ .‬בנוסף‪ ,‬ביטול מדיניות יכול להשפיע על תוכניות אחרות ובפוליטיקה יש דגש על יוזמה ולא‬
‫על שמירת סדר‪.‬‬
‫פיעפוע והתכנסות של מדיניות (עמ' ‪)335‬‬
‫פיעפוע מדיניות‪ :‬הנטייה לתוכניות מדיניות להתפשט על פני מדינות‪.‬‬
‫התכנסות מדיניות‪ :‬הנטייה למדיניות של מדינות שונות להפוך ליותר דומה (למשל‪ ,‬כשמדינות מטפלות באותה‬
‫בעיה באופנים דומים)‪ .‬יותר בו‪-‬זמני מפיעפוע‪.‬‬
‫שני אלה מסבירים למה מדיניות דומה בהמון דמוקרטיות ליברליות‪ .‬חיקוי של מדיניות הוא לא דבר נפוץ ולכן צריך‬
‫להסביר מה גורם למדיניות דומה להיות מאומצת באותה תקופה בקרב מדינות שונות‪.‬‬
‫תיאוריה לגבי הפיעפוע של חדשנות גרסה כי האימוץ של החדשנות לאורך זמן הוא עקומת פעמון כאשר החדשנים‬
‫הם מיעוט בהתחלה‪ ,‬הרוב הוא באמצע והמאחרים מיעוט בסוף‪ .‬מדינות עשירות הן הכי חדשניות על פי תיאוריה‬
‫זו כאשר הבעיה הכי חמורה אצלן‪ ,‬יש להן משאבים להשקיע במדיניות חדשה ויש להן יכולת משילות לאשר וליישם‬
‫את הפיתרון‪.‬‬

‫הערות‪:‬‬

‫תחרות בינלאומית יוצרת לחץ דומה על המדינות‪ ,‬אך גם מעודדת אותן להשתמש במשאבים הטבעיים‬ ‫‪‬‬
‫שלהן כדי לפתור את הבעיה באופן שייחד אותן ויתן להן יתרון על פני מדינות אחרות‪.‬‬
‫לימוד מדיניות‪ :‬קורית כאשר אין פיתרון לאומי ויתבצע כלפי מדינות קרובות‪/‬שכנות וידידותיות למדינה‬ ‫‪‬‬
‫הלומדת‪ .‬יש לרוב אבולוציה באימוץ מדיניות של מדינה אחרת (כלומר תרגום של המדיניות ולא חיקוי‬
‫מוחלט)‪ ,‬לממשלות יותר קשה ללמוד מאשר לאינדיבידואלים‪ .‬יותר קל לדעת מה לא לעשות‪.‬‬
‫בכפייה המדינה שנכפית עליה מדיניות לעיתים חסרה את המחוייבות האמיתית להוציא לפועל את‬ ‫‪‬‬
‫המדיניות‪.‬‬
‫המסקנה היא שיש לחשוב במונחים של פיעפוע של רעיונות‪ ,‬שמשפיעים גם בלי מודעות של אנשים להשפעה‬
‫שלהם‪ ,‬לעומת מדיניות שלעיתים נטועה עמוק בגבולות הלאומיים שלה‪.‬‬
 ‫מדיניות ציבורית במדינות אוטוריטריות (עמ' ‪)338‬‬
‫מדיניות כפופה לפוליטיקה‪ .‬במדינות אוטוריטריות מגרש המשחקים אינו כולל תהליכי קבלת החלטות שקופים‪,‬‬
‫יעילים וצפויים ובכך מדכא פיתוח מדיניות‪ .‬המשטרים נוטים להיות שמרניים ולשמר את חוקי המשחק כפי שהם‪.‬‬
‫לעיתים גם לשליטים אין היכולת לגבש מדיניות‪ ,‬משום שככלל הם פחות משכילים ממנהיגים של דמוקרטיות‬
‫ליברליות‪.‬‬

‫‪ :Rent-seeking‬הניסיון לייצר הכנסה על ידי מכירת משאב נדיר מבלי להוסיף לו ערך אמיתי‪ .‬המונח מתייחס‬
‫למנטליות של שוחד בתמורה לשירותים ציבוריים במדינות אוטוריטריות‪.‬‬
‫ההיעדר של קבוצות אינטרס מונע את הקשר בין החברה למדינה שנדרש לצורך גיבוש מדיניות אפקטיבי ויישומה‪.‬‬
‫מדינות שעוברות מודרניזציה יכולות לאמץ מדיניות חדשה וליישם אותה בקלות יחסית תוך דיכוי ההתנגדויות שהיו‬
‫עולות במערכת פוליטית פתוחה יותר (סין למשל)‪.‬‬