‫טיפול מווסת רגשית בילד ובהוריו‬

‫במאמר יסקר בקצרה מושג הוויסות רגשי ותתוארנה שתי הצורות‬

‫הקיצוניות‪ ,‬הלא הסתגלותיות‪ ,‬שלו‪ :‬תת‪-‬שליטה (קושי לווסת אפילו כמויות‬
‫קטנות של תחושות) ושליטת‪-‬יתר (התכחשות והימנעות מתחושות בכלל)‪.‬‬
‫לאחר מכן תתואר תרומת המושג להבנת ההתפתחות הנורמאלית של‬
‫ילדים כמו גם להבנת פתולוגיות שונות בהתפתחות‪ .‬בהמשך תוצגנה‬
‫מספר דרכי פעולה שבאמצעותן ההורה יכול להשפיע בחיי יום‪-‬יום על‬
‫התפתחות הוויסות הרגשי של הילד‪ .‬המאמר יתמקד בהצעת דרכים‬
‫מעשיות בייעוץ ובטיפול פסיכולוגיים לשיפור יכולת הוויסות הרגשי של‬
‫הילד‪ ,‬דרך טיפול אישי בילד וגם דרך הדרכת הוריו‪.‬‬

‫מה זה ויסות רגשי?‬

‫בוויסות רגשי הכוונה ליכולת האדם לאזן את רגשותיו בהתאם למצב‪ :‬להיות עצוב‬
‫כשהמצב עצוב ושמח כשהמצב שמח‪ .‬אדם שהוויסות הרגשי שלו לקוי עשוי להגיב‬
‫לכל דבר קטן בעוצמה רבה‪ ,‬מצד אחד‪ ,‬ולהתייחס באדישות לדבר גדול‪ ,‬מצד אחר‪.‬‬
‫כאשר הרגשות משותקים או חסומים נוצרת קהות וריחוק עד כדי דיכאון‪ ,‬ולכן‬
‫נדרשת עוררות רגשית‪ .‬מנגד‪ ,‬כאשר הרגשות יוצאים מכלל שליטה ונעשים‬
‫קיצוניים ועקשניים מדי – כפי שקורה במצב חרדה משתלטת‪ ,‬זעם משתולל‪ ,‬או‬
‫פעילות יתר – נדרש לדכא את העוררות הרגשית ולמתנה‪.‬‬

‫אחת ההגדרות המקובלות ביותר בתחום שייכת לתומפסון‪" :‬כלל התהליכים‪ ,‬הן‬
‫החיצוניים והן הפנימיים‪ ,‬האחראיים לנהל‪ ,‬להעריך ולשנות את עוצמות התגובות‬
‫הרגשיות ומשכן" (‪ .)Thompson, 1994‬איריס פינק‪-‬קרוננברג (‪ )2007‬מציינת‬
‫שהגדרה זו כוללת מספר הנחות חשובות שקיימת לגביהן הסכמה בין החוקרים‪,‬‬
‫ועיקרן‪:‬‬

‫‪ . 1‬ויסות רגשי יכול לערב שמירה ואפילו הגברה של עוררות רגשית‪ ,‬כמו גם עיכוב‬
‫והפחתה שלה‪ .‬לוויסות יש מטרה הסתגלותית‪ :‬לשפר את התפקוד של האדם‬
‫במצב מסוים‪ .‬במקרים רבים זה ידרוש את עיכוב העוררות הרגשית והפחתתה –‬
‫כמו במצבים של כעס‪ ,‬או חרדה – כדי לא להגיע למצבי מצוקה קיצוניים‪ .‬במקרים‬
‫אחרים זה ידרוש דווקא להגביר את העוררות – כמו שמחה כשקורה משהו משמח‬
‫או כשמישהו מוכר מופיע – כדי להרגיש וליהנות‪.‬‬

‫‪ . 2‬ויסות רגשי מכיל אסטרטגיות נרכשות של ויסות‪-‬עצמי רגשי וכן מכיל מגוון של‬
‫השפעות חיצוניות מווסתות רגשית‪ ,‬שמתרחשות בתוך הסביבה הטיפולית ובמהלך‬
‫אינטראקציות עם ההורים‪ ,‬בעיקר בתקופת הינקות‪.‬‬

‫‪ . 3‬שני אספקטים של רגש יכולים להיות מווסתים‪ :‬הטון רגשי‪ ,‬שהוא הרגש‬
‫הספציפי המאפיין את מצב הרוח של האדם (האם האדם ירגיש כעס או גועל)‪,‬‬
‫ו"דינמיקות רגשיות" שהם מאפייני העוצמה‪ ,‬הטווח‪ ,‬המשך‪ ,‬זמן ההתעוררות (כמה‬
‫זמן עד שמגיעים לשיא)‪ ,‬ההתאוששות (כמה זמן עד שהרגש נרגע) ועוד‪ .‬עיקר‬
‫הויסות יתבצע דרך מאפייני הרגש ולא דרך הטון הרגשי‪.‬‬

‫האסטרטגיות הלא יעילות של ויסות רגשי‪ :‬תת שליטה ושליטת יתר‬

‫לעתים‪ ,‬משימת הוויסות הרגשי אינה עולה יפה‪ ,‬ואז הילד עלול לנקוט באחד משני‬
‫דפוסים לא יעילים עיקריים של התמודדות‪ :‬היעדר ויסות רגשי או תת‪-‬שליטה‬
‫ואיפוק יתר רגשי או שליטה‪ .‬ד"ר אסתר כהן (‪ )2010‬מתארת את הדינאמיקה‬
‫ההתפתחותית של שני דפוסים בלתי מסתגלים אלה של ויסות רגשי‪ ,‬תוך שהיא‬
‫מסתמכת על מחקרים חדשים המקשרים בין תיאורית ההתקשרות (‪)attachment‬‬
‫לבין תיאורית הוויסות רגשי (‪ .)Fonagy, 1999‬מצד אחד‪ ,‬בדפוס השליטה‪ ,‬ילדים‬
‫מגינים על עצמם מתלות בהוריהם ומדחייה הצפויה בעקבותיה ומנסים לשלוט‬
‫בצורה מוגזמת ברגשותיהם‪ .‬הם מפגינים התנהגויות של הסתמכות עצמית‬
‫קיצונית‪ ,‬תוך לקיחת סיכונים ובדיקת גבולות‪ ,‬או לחילופין מצמצמים מראש את‬
‫תחום ההתעניינות שלהם ואת הצרכים שלהם‪ ,‬כך שלא יכנסו למצבי תלות ומצוקה‬
‫('לא מעניין אותי'; 'זה טפשי'; 'מי צריך חיבוק')‪ .‬מצד אחר‪ ,‬ילדים אשר חוו טיפול‬
‫הורי בלתי יעיל או בלתי עקבי מראים תת‪-‬שליטה במצבים רגשיים ומתקשים‬
‫לווסת בעצמם אפילו כמויות קטנות של מצוקה‪ .‬הם נמצאים במצב כרוני של שידור‬
‫מצוקה ותלות במבוגר וכל האנרגיות שלהם מושקעות בקשר עם ההורה‪ ,‬שהוא‬
‫תמיד מתסכל‪ ,‬כי ההורה איננו מצליח להשביעו‪ .‬בשתי הקבוצות הללו מנגנוני‬
‫הויסות שהילד מאמץ אינם מאפשרים לו לשמר בצורה מוצלחת את המתח שבין‬
‫צורכי התלות וההיזקקות לאחר לבין העצמאות ותחושת הביטחון העצמי‪.‬‬

‫למה חשוב להכיר את המושג "ויסות רגשי"?‬

‫המושג "וויסות רגשי" חשוב הן להבנת ההתפתחות הנורמאלית והן להבנת‬

‫פסיכופתולוגיות שונות‪.‬‬

‫הבנת התפתחות נורמאלית‬

‫התהליך של התפתחות הוויסות הרגשי בגיל הרך הוא של מעבר מוויסות הדדי‪,‬‬
‫שבו להורה תפקיד מכריע‪ ,‬לוויסות עצמי‪ ,‬שבו הילד אחראי על עיקר מלאכת‬
‫הוויסות‪ .‬הכיצד?‬

‫תינוקות מגיעים לעולם כשהם שונים זה מזה במידת רגישותם לגירויים ובמידת‬
‫הקלות בה הם נרגעים‪ .‬זאת הסיבה שפעמים רבות קושי בוויסות רגשי הוא חלק‬
‫מקושי נרחב יותר של הילד בוויסות חושי‪ :‬הוא מתקשה למיין ולבנות סדר עדיפויות‬
‫של גירויים מהסביבה הנקלטים על ידו בראייה‪ ,‬שמיעה‪ ,‬ריח‪ ,‬טעם‪ ,‬מגע‪ .‬יכולותיו‬
‫המולדות של התינוק הולכות ומשתכללות עם התפתחותו‪ :‬בעוד שתינוק בן חמישה‬
‫חודשים יתקשה להסיט את מבטו מפניו של זר המביט בו ולבסוף יפרוץ בבכי‪,‬‬
‫תינוק בוגר יותר יצליח לווסת את ההתבוננות בזר על ידי הסטת המבט אליו‬
‫והשבתו‪ ,‬באופן שיסייע לו להתרגל אל הזר ולהתקרב אליו‪.‬‬

‫ואולם‪ ,‬על אף יכולות מולדות אלה‪ ,‬בראשית דרכו התינוק תלוי במבוגר שיעשה‬
‫עבורו חלק גדול מעבודת הוויסות הרגשי‪ .‬בעזרת ההורה‪ ,‬בדרך כלל האם‪ ,‬התינוק‬
‫לומד לארגן ולווסת את התגובות שלו לגירויים שהוא קולט מבפנים (רעב‪ ,‬אי‬
‫נוחות) ומבחוץ (מראות‪ ,‬קולות‪ ,‬מגע ותנועה)‪ .‬תינוק שאינו מווסת טוב‪ ,‬תגובתו‬
‫לגירוי מעורר מצוקה תהיה אינטנסיבית מדי או ארוכה מדי‪ .‬תינוק זה צפוי להפגין‬
‫עוצמות רגש גבוהות (הן רגש חיובי והן רגש שלילי)‪ :‬הוא עלול לבכות בכי עז וארוך‬
‫בלי יכולת להפסיקו ולהירגע‪ ,‬וגם להתלהב ולהשתולל בלי יכולת לעצור ולהירגע‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬תינוק המווסת טוב מבחינה רגשית יצליח להסתגל מהר למצבים‬
‫מעוררי מצוקה (יירגע מהר) וגם למצבים מעוררי שמחה (יצליח לשמוח וליהנות‬
‫בלי להשתולל)‪ .‬כשדוחפים מהר מדי את הילד לוויסות עצמי או כשממשיכים‬
‫לעשות את העבודה עבורו גם כשהוא כבר מסוגל לעשותה לבד‪ ,‬מקשים על הילד‬
‫לפתח את מיומנויות הוויסות הרגשי‪.‬‬

‫כשהילד גדל הוא נעזר בשפה ובקוגניציה כדי לפתח את יכולת הוויסות הרגשי‬
‫שלו‪ .‬השפה מתפקדת כמתווך הביטוי הרגשי‪ .‬באמצעותה יש לאדם שיח פנימי‬
‫שבו אפשר לברר שאלות של מותר ואסור‪ .‬דרך השפה בני אדם גם מתקשרים עם‬
‫הסביבה ומביעים רגשות מצוקה‪ ,‬באמצעות מלים ולא בעזרת בכי או מכות‪ .‬לפיכך‪,‬‬
‫ילדים המתחילים לדבר בגיל מאוחר עלולים לפתח קשיי ויסות‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬כאשר‬
‫ילדים מדברים בהתאם לגילם הם מסוגלים לבטא את רגשותיהם לאחרים‪ ,‬לקבל‬
‫משוב מילולי ביחס למותאמות של התחושות שלהם‪ ,‬לשמוע ולחשוב איך‬
‫להתמודד איתם‪ .‬ככל שילדים גדלים הם מסוגלים להיעזר גם בכלים מחשבתיים‪,‬‬
‫כגון דמיון והנחיות עצמיות‪ ,‬על מנת לפעול כדי להירגע או להתרחק ממקום מסעיר‬
‫או מפחיד‪ .‬למשל‪ ,‬הילד הקטן אומר‪" :‬אסור לזרוק" כשהוא זורק את הצעצוע‪.‬‬
‫בהמשך הוא יצליח לומר לעצמו את האיסור לפני הביצוע‪ .‬או למשל‪ ,‬הילד מדמה‬
‫עולם טוב יותר‪ ,‬כשהוא בעיצומו של יום לימודים משעמם ומדכא‪ .‬או למשל‪ ,‬הילד‬
‫מחזק את עצמו להתגבר על הפחד‪ ,‬כשהוא חוזר בחושך מחוג וכיוצא באלה‪.‬‬

‫כשהם כבר בגיל הגן‪ ,‬ילדים מווסתים רגשות לא רק על ידי הרגעה עצמית אלא גם‬
‫על ידי הפעלה של הסביבה החברתית‪ .‬הם יכולים‪ ,‬למשל‪ ,‬לגרות ילדים לשחק‬
‫איתם משחקים הרפתקניים‪ ,‬או שהם מתבודדים עם ילד רגוע כמותם‪ .‬הם‬
‫מבקשים את קרבתה של הגננת‪ ,‬כשהם מבקשים להתנחם‪ ,‬ומסתתרים ממנה‬
‫כשהם מבקשים לעשות תעלולים מרתקים‪.‬‬

‫מושג ה"ויסות הרגשי" חשוב במיוחד בהבנת גיל ההתבגרות‪ ,‬שכן תהליך‬
‫ההתבגרות מאופיין על ידי קשיים נורמאליים‪ ,‬התפתחותיים‪ ,‬בוויסות רגשי‪.‬‬
‫מתבגרים מגיבים בעוצמות רגשיות לא מווסתות של כעס‪ ,‬עצבנות‪ ,‬הצקות‪ ,‬מצד‬
‫אחד; וסגירות והתרחקות מצד אחר‪.‬‬

‫יכולת הוויסות הרגשי עשויה להשפיע על התפתחותו התקינה של הילד בשטחים‬

‫רבים‪ .‬למשל‪ ,‬מבחינת בעיות אכילה‪ ,‬ילד מווסת רגשית יאכל בדרך כלל שהוא‬
‫צריך‪ ,‬כשהוא רעב‪ ,‬ולא מתי שהוא לא צריך‪ ,‬כשהוא שבע‪ .‬ילד שיכולת הוויסות שלו‬
‫לא טובה עלול לאכול הרבה מדי‪ ,‬אולי כי למד לאכול מסיבות רגשיות כאשר הוריו‬
‫השתמשו בעקביות במזון להתמודד עם רגשות מצוקה‪ :‬למסך‪ ,‬להסיח‪ ,‬להרגיע או‬
‫לספק עיסוק‪ .‬הוא עשוי גם לאכול מעט מדי‪ ,‬אולי כי למד להשתמש באוכל כנשק‬
‫במלחמה כנגד הוריו‪ ,‬שמכריחים אותו לאכול כנגד טבעו‪ .‬או למשל‪ ,‬מבחינת‬
‫השתלבות הילד בחברה‪ ,‬ילדים אשר אינם מסוגלים לווסת רגשות של תסכול‪,‬‬
‫שמחה‪ ,‬כעס‪ ,‬אכזבה וכן הלאה עשויים להיות מעורבים יותר במריבות וחיכוכים עם‬
‫מורים וחברים לכיתה והם מקובלים פחות על חבריהם‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬ילדים‬
‫המיטיבים לרסן התנהגויות לא הולמות ולדחות סיפוקים‪ ,‬ונוקטים שיטות‬
‫קוגניטיביות לשליטה ברגשותיהם ובהתנהגותם‪ ,‬נוטים להיות מיומנים חברתית‪,‬‬
‫מקובלים ואהובים על חבריהם‪ ,‬ובעלי יכולת הסתגלות גבוהה‪.‬‬

‫הבנת פסיכופתולוגיות‬

‫בשני העשורים האחרונים הלכה והתפתחה ההכרה במקומו של הוויסות הרגשי‬

‫בהבנת התפתחות פסיכופתולוגיות רגשיות ולטיפול בהן‪ .‬אדגים זאת בשלוש‬
‫תופעות פסיכופתולוגיות שכיחות‪ ,‬חלקן גם בגיל ההתבגרות‪ :‬הפרעת אישיות‬
‫גבולית (‪ ,)BPD‬פגיעה העצמית והפרעות אכילה‪.‬‬

‫הפרעת אישיות גבולית (‪ :BPD (Borderline personality disorder‬כאשר‬

‫מסתכלים על הפרעת אישיות גבולית (המאופיינת בדפוס אישיותי בלתי יציב ובלתי‬
‫מסתגל) מזווית ראיה של ויסות רגשי אפשר לומר שלאנשים בעלי אישיות גבולית‬
‫יש שני קשיים עיקריים‪ :‬חוסר יכולת לווסת רגשות עוצמתיים ונטייה לנקוט‬
‫בהתנהגויות הרסניות (שימוש בסמים‪ ,‬יחסי מין לא מוגנים‪ ,‬פגיעה עצמית) בניסיון‬
‫להשיג שליטה ברגשותיהם (פגיעה עצמית‪ ,‬שימוש בסמים ואלכוהול)‪ .‬כך למשל‪,‬‬
‫ד"ר מארשה לינהאן‪ ,‬אשר פיתחה את הטיפול הדיאלקטי‪DBT (Dialectical ,‬‬
‫)‪ ,Behavior Therapy‬לטיפול באישיות גבולית (טיפול המשלב עקרונות זן‬
‫בודהיסטיים‪ ,‬טכניקות קוגניטיביות‪-‬התנהגותיות ואימון במיומנויות פתרון בעיות)‪,‬‬
‫רואה את האישיות הגבולית כתוצר של ליקוי בתפקוד מערכת הוויסות הרגשי (‬
‫‪ .)Linehan 2003‬לטענתה‪ ,‬היעדר יכולת ויסות רגשי מהווה את הבסיס‬
‫להתנהגויות המאפיינות את בעלי האישיות הגבולית כפחד עוצמתי מנטישה‪,‬‬
‫קשיים ביחסים בין אישיים‪ ,‬תחושת זעם אינטנסיבית וקבועה‪ ,‬נטייה לפגיעה‬
‫עצמית‪ ,‬תחושת זהות בלתי יציבה וכן הלאה‪.‬‬

‫פגיעה העצמית ‪ :‬אחד המודלים המרכזיים להסברת הפגיעה העצמית הוא מודל‬
‫הוויסות הרגשי (גליק‪ .)2010 ,‬על פי מודל זה‪ ,‬רבים מהפגועים בעצמם נעדרים‬
‫מיומנויות יעילות להתמודד עם מצוקה או מתקשים לווסת את רגשותיהם ולכן‬
‫מחפשים אמצעי "ריפוי עצמי" חליפיים‪ ,‬שאחד מהם הוא הפגיעה העצמית‪.‬‬
‫הפגיעה העצמית נועדה לשכך רגשות שליליים עוצמתיים או עוררות רגשית על ידי‬
‫המרת הכאב הנפשי האמורפי והבלתי נשלט בכאב פיסי קונקרטי‪ ,‬תחום ונשלט‪.‬‬
‫מודל הוויסות הרגשי מסביר גם את נטייתה של הפגיעה העצמית להתקבע‪ ,‬לאור‬
‫יעילותה הרבה בהפסקת הסבל הרגשי בטווח המיידי (‪Messer and William J.‬‬
‫‪.)Fremouw‬‬

‫הפרעות האכילה‪ :‬פרופסור מוריה גולן (‪ )2009‬מהמרכז לטיפול כוללני בהפרעות‬

‫אכילה ודמוי גוף‪ ,‬המכללה האקדמית תל חי והאוניברסיטה העברית‪ ,‬ירושלים‪,‬‬
‫מתייחסת לשני הדפוסים הלא יעילים של ויסות רגשי שהוזכרו‪ ,‬תת‪-‬שליטה‬
‫ושליטה‪ ,‬בהקשר של הפרעות אכילה‪ :‬היעדר ויסות רגשי או תת‪-‬שליטה אופייני‬
‫יותר בבולימיה ובאנורקסיה‪ ,‬ובו קיימת תחושה של רגשות עוצמתיים‪,‬‬
‫אימפולסיביות‪ ,‬התקפי זעם‪ ,‬הזדקקות נואשת לאחר על מנת להירגע‪ .‬איפוק–יתר‬
‫או שליטה מופיע יותר באנורקסיה‪ ,‬אך גם בקרב כרבע מהסובלות מבולימיה‪ ,‬ובו‬
‫יש הגבלה או איפוק ביחס להיענות לצרכים גשמיים‪ ,‬למיניות‪ ,‬לתחושות‪ ,‬ליחסים‪.‬‬
‫בשני מצבים אלה של ויסות לא אפקטיבי הפרעת האכילה נותנת אשליה של ויסות‬
‫רגשי‪.‬‬

‫כיצד ההורה יכול להשפיע על התפתחות יכולת הוויסות הרגשי?‬

‫אפשר להצביע על ארבע דרכי פעולה שבאמצעותן ההורה יכול להשפיע בחיי‬
‫יום‪-‬יום על התפתחות הוויסות הרגשי היעיל של הילד‪ :‬תיאום‪ ,‬הרגעה‪ ,‬תיקוף‬
‫רגשות וטיפוח התנהגויות עצמאיות של ויסות רגשי‪ .‬נבחן כעת תחומי השפעה‬
‫שונים אך משלימים אלה‪.‬‬

‫‪ .1‬תיאום ‪ :‬ההורה צריך לספק גרייה מותאמת לתינוק כדי לערב אותו‬
‫באינטראקציה אך בלי להציף אותו ולגרום לעוררות יתר שהוא אינו מסוגל‬
‫להתמודד אתה‪ .‬למשל‪ ,‬ההורה יכול להיות חודרני מדי באינטראקציה (מחבק בעוז‬
‫את הילד‪ ,‬מנשקו ללא הפסק‪ ,‬כופה עליו מבט עיניים ממושך מדי וכיוצא באלה)‪ ,‬או‬
‫להשתמש ביותר מדי אובייקטים (החדר מלא צעצועים‪ ,‬ההורה מעביר את הילד‬
‫מפעילות לפעילות ללא מנוחה)‪ ,‬או שהוא עלול לנסות לשתף את התינוק בכל‬
‫מחיר באינטראקציה (הילד עייף וההורה מכריחו "להחזיק מעמד" כדי שלא יירדם‬
‫מהר מדי)‪ .‬ההורה יכול לפעול גם בצורה הפוכה‪ ,‬אדישה‪ ,‬להתעלם מהילד‪ ,‬להזניח‬
‫אותו‪ ,‬לא לספק לו גרייה רגשית (לא מחבק כלל‪ ,‬שומר על מרחק פיזי גדול‪,‬‬
‫משאיר את הילד לבד וכיוצא באלה)‪.‬‬

‫‪ .2‬הרגעה ‪ :‬מתן בטחון לתינוק והרגעתו בעת מצוקה ע"י ההורה‪ ,‬המהווה עבורו‬
‫גורם חיצוני לוויסות רגשי‪ .‬תינוקות צעירים שואבים ניחומים מהוריהם‪ :‬הורה שומע‬
‫את תינוקו בוכה‪ ,‬אוסף אותו בזרועותיו‪ ,‬מחזיק ומנדנד אותו עד שהוא נרגע‪.‬‬
‫כשהילד גדל ורע לו‪ ,‬ההורה יעודדו לבוא אליו ולבקש חיבוק ונשיקה‪ ,‬וגם יוסיף‬
‫מילים מרגיעות כמו "זה יעבור"‪" ,‬זה לא נעים‪ ,‬אבל אני אשטוף את זה" וכיוצא‬
‫באלה‪ .‬כשהוא מרגיע אותו‪ ,‬ההורה למעשה עוזר לילד לווסת את רגשותיו‬
‫השליליים‪ .‬התינוק שלומד איך להגיע לרגיעה‪ ,‬באמצעות אינספור אפיזודות של‬
‫הרגעה מצד ההורה‪ ,‬יצליח בהמשך להרגיע עצמו‪ ,‬בין אם על ידי חפץ מעבר‬
‫שיהיה לצידו‪ ,‬בין אם על ידי אמירות פנימיות שיאמר לעצמו כל אימת ששלוות רוחו‬
‫תיפגע‪ ,‬כאלה ששמע מהוריו (למשל‪" :‬זה לא נורא‪ ,‬זה יעבור")‪ ,‬או שיבוא להורה‬
‫ויבקש ממנו חיבוק ונשיקה‪ .‬כשהוא גדל והוא בגן‪ ,‬ילד שחברתו האשימה אותו‬
‫שרימה בשעת משחק הולך בבכי לפינה אחרת בגן כדי להירגע‪.‬‬

‫‪ .3‬תיקוף רגשות ‪ :‬זיהוי ואישור המצבים הרגשיים של התינוק ע"י ההורה כך שיבין‬
‫שרגשותיו אינן יוצאי דופן ושגם אחרים מרגישים אותם‪ .‬הורה בלתי מתקף‪,‬‬
‫לדוגמא‪ ,‬עשוי לבטל את טענתו של הילד כי מאכל מסוים אינו טעים לו ("תאמין לי‬
‫שאתה אוהב את זה!") ולהתעלם מהמצוקה הרגשית שהוא מפגין ("אז מה אם לא‬
‫הזמינו אותך למסיבה? זאת לא סיבה לבכות")‪ .‬בהקשר לזה כדאי להזכיר שוב את‬
‫טענתה של ד"ר מארשה לינהאן (‪ )Linehan 2003‬שתגובות הוריות לא מתקפות‪,‬‬
‫עלולות להביא להעדר ויסות רגשי‪ ,‬שעלול מצידו להביא להיווצרות אישיות גבולית‪.‬‬

‫‪ .4‬טיפוח התנהגויות עצמאיות של ויסות רגשי ‪ :‬הצורך הקיומי של התינוק הוא‬

‫לשמור על הרצף הפנימי של החוויה העצמית שלו‪ .‬לכן‪ ,‬הוא יפנים אסטרטגיות‬
‫ששומרות על העקביות הפנימית שלו‪ .‬למשל‪ ,‬כבר בחודשים הראשונים לחייו‬
‫התינוק מתאמץ לקיים יציבות בתוך שלל הגירויים החיצוניים שהוא מוצף בהם‪,‬‬
‫והוא יסיט את מבטו מגירוי מלחיץ או יגרה את עצמו על ידי מציצת אצבע‪ .‬בהמשך‪,‬‬
‫כשהתינוק מסוגל כבר לנוע‪ ,‬הוא יתרחק מאנשים שמתקרבים אליו מאוד‪ ,‬גם אם‬
‫כוונתם טובה; ימנע להתחבק או להפך יחפש קרבה או מגע וכיוצא באלה‪ .‬כל אלה‬
‫כדי לווסת את תחושותיו ולהגן על תחושת היציבות הפנימית שלו‪ .‬בגיל מבוגר‬
‫יותר ילדים משתמשים באסטרטגיות ויסות מפותחות יותר במצבים של עוררות‬
‫רגשית מוגזמת (למשל‪ ,‬כשיש אווירת לחץ במשפחה‪ ,‬או כשהילד מרגיש חרדה)‬
‫כמו משחק עצמאי עם צעצוע תוך כדי התבודדות מהסביבה או להפך דרישה‬
‫חזקה למשחק עם אחר – הורה‪ ,‬אח‪ ,‬חבר‪ .‬הורים עלולים לפרש התנהגויות יעילות‬
‫אלה של ויסות רגשי עצמאי כהתנהגויות לא מתאימות‪ ,‬נסוגות‪ ,‬לא נימוסיות‪,‬‬
‫מציקות‪ ,‬מבטאות חוסר ביטחון‪ ,‬ולהגיב אליהן בביקורתיות ובכעס ולהפחית בטחונו‬
‫ביכולת הוויסות הרגשי שלו‪ .‬לכן‪ ,‬חשוב שהורים יזהו נכון התנהגויות ויסות רגשי‬
‫יעילות של ילדיהם‪ ,‬ויטפחו אותן‪ ,‬גם אם הן לא תמיד נעימות להם או מתאימות‬
‫להם‪.‬‬

‫כיצד אפשר לשפר בייעוץ את יכולת הוויסות הרגשי של הילד?‬

‫כאשר מתבוננים בהתנהגות הלא מסתגלת של הילד שבייעוץ מזווית ראיה של‬
‫מושג הוויסות הרגשי נפתחות בפני היועץ אפשרויות רבות להקל במצבו של הילד‬
‫ולהיטיב עמו‪ .‬היועץ יכול לעשות זאת דרך הטיפול האישי בילד‪ ,‬אך גם דרך‬
‫הדרכת הוריו‪.‬‬

‫שיפור יכולת הוויסות האישי של הילד בטיפול אישי‬

‫ייעוץ וטיפול באשר הם תורמים לפיתוח מערך הוויסות הרגשי‪ ,‬שכן הם מאפשרים‬
‫לנועץ (או למטופל) לבחון את דרכי ההרגעה העצמית שלו ולשפרן‪ ,‬לבדוק את‬
‫ההתאמה של רגשותיו למציאות ולהפנים דרכי התאמה יעילות יותר וכיוצא באלה‪.‬‬
‫יחד עם זאת‪ ,‬כדאי לדייק יותר ולבדוק התערבויות טיפוליות ממוקדות שמטרתן‬
‫לשפר את יכולת הוויסות הרגשי של הילד המטופל‪ .‬אבחן זאת בארבעה תחומי‬
‫טיפול עיקריים‪ :‬התנהגותי‪ ,‬קוגניטיבי‪ ,‬רגשי וחברתי‪.‬‬

‫בתחום ההתנהגותי‪:‬‬

‫התרחקות מהמקור המעיק – למשל‪ ,‬ללמד את הילד כיצד להימנע באופן זמני‬
‫מאינטראקציה עם מורה עליה הילד כועס מאוד‪ ,‬במקום לפתוח איתה בריב שעשוי‬
‫להביא להרחקתו מבית הספר; או למשל‪ ,‬להתרחק מקבוצת ילדים שרבה במקום‬
‫להצטרף לקטטה ולצאת‪ ,‬כמו תמיד‪ ,‬אשם‪.‬‬

‫הסחת דעת – ללמד את הילד להסיח את דעתו מהגירוי המעיק על ידי עיסוק‬
‫בפעילות ניטראלית או חיובית‪ ,‬למשל על ידי פעילות משחקית‪ ,‬פעילות‬
‫ספורטיבית‪ ,‬פעילות תרבותית‪ ,‬פעילות לימודית וכיוצא באלה‪.‬‬

‫בתחום הקוגניטיבי‪:‬‬

‫זיהוי רגשות – על ידי שהוא לומד לזהות נכון את רגשותיו ולתת להם שם‬
‫מדויק‪ ,‬הילד יכול ללמוד כיצד להתרחק מרגשות שליליים שגורמים לו אי נוחות‬
‫ומפריעים לפעילותו היום יומית‪ .‬למשל‪ ,‬כשילד מבין שחוסר השקט והעצבנות‬
‫שהוא מרגיש לאחרונה עם חברתו הם ביטוי לתחושות קנאה ועלבון שמציפים אותו‬
‫כשחברתו משוחחת לעתים קרובות עם חבר ללימודים‪ ,‬הוא יכול להתחיל לטפל‬
‫ברגשות שליליים אלה‪ ,‬ולרככם‪ .‬כמו כן‪ ,‬כשהוא מודע אילו רגשות מתעוררים אצלו‬
‫כשהוא נמצא במצב מסוים‪ ,‬הוא יכול להכין את עצמם לקראת המצב וללמוד כיצד‬
‫לנהל רגשות אלו בלי להיות מוצף על ידם‪ .‬למשל‪ ,‬ילד שנוטה להתקפי חרדה יכול‬
‫לצפות להרגיש רגשות שליליים לפני שהוא נכנס למצב שבו היה לו התקף חרדה‬
‫בעבר‪ .‬הוא יכול להכין את עצמו כיצד להגיב לרגשות אלו ולנהל את המצב‬
‫בהצלחה רבה יותר (‪)Hannesdottir, D.K., & Ollendick, T.H., 2007‬‬

‫מיקוד מחדש של תשומת הלב – יש ילדים שיודעים להפנות את תשומת לבם‬

‫מהגורם המעורר רגשות לא רצויים‪ ,‬למשל‪ ,‬הם לא מתרגשים כשהם לא מצליחים‬
‫במבחן ויוצאים לבלות עם חברים‪ .‬זאת לעומת ילדים עם יכולות ויסות נמוכות שלא‬
‫מצליחים לנתק את תשומת ליבם ממה שלא עושה להם טוב (‪Kovacs, M.,‬‬
‫‪Shrrill, J., George, C.H., Pollock, M., Tumuluru, M.D., & Ho, V.,‬‬
‫‪ .) 2006‬למשל‪ ,‬מתבגר עם חרדה חברתית עלול להתמקד יותר מדי במקרה בודד‬
‫של משוב שלילי שקיבל בעבר ולהתעלם ממקרים רבים אחרים שקיבל משוב חיובי‬
‫מבני גילו וממבוגרים על התנסויותיו החברתיות ‪Hannesdottir, D.K., &(.‬‬
‫‪ ) Ollendick, T.H., 2007‬לכן‪ ,‬כדאי ללמד ילדים להפנות את תשומת לבם‬
‫לגירויים רגשיים חיוביים או ניטראליים‪ .‬אפשר לעשות זאת בשיטות מסורתיות של‬
‫מיקוד תשומת לב על ידי שמבקשים מהם לזהות‪ ,‬לזכור ולתעד בסוף היום אירועים‬
‫חיוביים שקרו להם ולבחון את השפעתם של אירועים אלה עליהם‪.‬‬

‫מסגור מחדש להתנסויות רגשיות – מסגור מחדש חיובי של אירועים מעוררים‬

‫נמצא כדרך התמודדות עוצמתית שמאפשרת לאנשים להתאושש במהירות‬
‫מחוויות מלחיצות‪ .‬זה חשוב במיוחד עבור ילדים בגלל נטיתם לפרש כל אירוע‬
‫ניטראלי או שלילי מתון כמלחיץ במיוחד (תומפסון ‪ .)1994‬אפשר וכדאי‬
‫ללמד ילדים כיצד לפרש מחדש בצורה חיובית יותר אירועים שמפחידים אותם או‬
‫מרגיזים אותם או מדכאים אותם ובכך להפחית את מצוקתם בחיי יום יום ‪(.‬‬
‫‪ )Hannesdottir, D.K., & Ollendick, T.H., 2007‬למשל‪ ,‬אפשר לעזור למתבגר‬
‫לפרש מחדש ניסיון כושל שלו "להתחיל" עם בת על ידי שאומרים לו שבמקרה זה‬
‫הוא פנה למשימה קשה מדי‪ .‬או למשל‪ ,‬כשמסבירים לילד שילד אחר פיהק באמצע‬
‫ההופעה שלו‪ ,‬לא בגלל שההופעה הייתה משעממת אלא בגלל שהילד היה עייף‬
‫וכיוצא באלה‪.‬‬

‫תרגול ויסות רגשות – כדאי לתרגל ילדים במהלך הטיפול‪ ,‬בצורה מוחשית‬
‫השאובה מעולמם‪ ,‬כיצד לווסת את רגשותיהם‪ .‬למשל‪ ,‬במהלך טיפול בילד חרדתי‬
‫ואימפולסיבי‪ ,‬תלמיד כיתה ז'‪ ,‬המנגן בתופים‪ ,‬הגדרתי איתו מדדים להשתלבות‬
‫מוצלחת שלו בלהקה‪ ,‬כמו כישרון‪ ,‬רצון‪ ,‬התמדה‪ ,‬מזל‪ ,‬התלהבות‪ .‬לאחר מכן הוא‬
‫התבקש למדוד את עצמו בכל אחד מהמדדים הללו‪ ,‬בסולם של מ‪( 1-‬בכלל לא)‬
‫ועד ‪( 10‬הכי הרבה)‪ .‬לאחר מכן חשבתי יחד איתו האם כדאי לשנות את הציון‬
‫שנתן לעצמו במדדים הניתנים לשינוי‪ .‬למשל‪ ,‬אולי כדאי שיקטין את התלהבותו כי‬
‫היא גורמת לו לא להקשיב לאחרים‪ ,‬ולעומת זאת יגביר את ההתמדה שלו כדי‬
‫לשפר את יכולתו‪ ,‬וכיוצא באלה‪ .‬בהמשך עקבנו את התקדמותו בוויסות רגשותיו‬
‫במדדים אלה‪.‬‬
 ‫בתחום הרגשי‪:‬‬

‫עירור רגשות חיוביים בתוך אירוע שלילי או לאחריו – ממצאים רבים מלמדים‬
‫שכאשר מרגישים רגשות חיוביים לאחר אירועים שליליים או במהלכם קל יותר‬
‫להתגבר על התוצאות השליליות של האירוע ((& ‪Hannesdottir, D.K.,‬‬
‫‪ . Ollendick, T.H., 2007‬למשל‪ ,‬לאחר שצפו בסרט מפחיד שעורר תגובות פחד‪,‬‬
‫המשתתפים צפו בסרט שעורר תגובות של אושר וסיפוק וכך התגברו מהר יותר על‬
‫רגשות הפחד שחשו מאשר משתתפים בניסוי שצפו בסרט עצוב או ניטראלי‪.‬‬
‫ממצא זה מתאים לשכל הישר כשהורים מקריאים לילד עם חרדת פרידה סיפור‬
‫אהוב לפני שהוא הולך לישון‪ .‬אפשר לנצל עובדה זו בטיפול בילד שמגיב בהתקפי‬
‫חרדה כשהוא בחברת הרבה אנשים על ידי כך שנציע לו להתעסק בפעילויות‬
‫נעימות‪ ,‬למשל לראות סרט אהוב בקולנוע‪ ,‬כשהוא מתאמן להיות בקבוצה גדולה‬
‫של אנשים‪ .‬פעילות כזו מפעילה רגשות חיוביים‪ ,‬שבתורם מעלימים את ההשפעות‬
‫של החוויה השלילית‪.‬‬

‫הרגעה עצמית – ילד הסובל מבעיות של וויסות רגשי מתקשה להרגיע את עצמו‪,‬‬
‫פעמים רבות בגלל שלא חווה הרגעה טובה על ידי ההורה‪ .‬כזכור‪ ,‬היכולת להרגעה‬
‫עצמית בעת מצוקה נלמדת בינקות דרך המגעים עם ההורה וזוכה לשכלול‬
‫בתקופת הילדות‪ .‬כדאי ללמד את הילד דרכים ספציפיות של הרגעה עצמית כמו‬
‫אמירות פנימיות מעודדות ("לא נורא‪ ,‬לא הצליח לי הפעם‪ ,‬אצליח בפעם הבאה"‪,‬‬
‫"עכשיו קשה לי‪ ,‬אבל זה יעבור" וכיוצא באלה) או היעזרות בחפצים נעימים‬
‫(למשל‪ ,‬ליטוף צג הטלפון הנייד בזמן כעס)‪.‬‬

‫בתחום החברתי‪:‬‬

‫חברים יכולים להעצים שלא לצורך רגשות שליליים (למשל‪ ,‬קנאה‪" :‬איזו פדיחה‬
‫החברה שלך עשתה לך!") ולדכא רגשות חיוביים (למשל‪ ,‬הישג‪" :‬מה אתה עושה‬
‫פוזות? אז פעם אחת הצלחת‪ ,‬גם זה במקרה!")‪ .‬הם יכולים גם לעודד‪ ,‬לתמוך‬
‫ולהרגיע רגשות שליליים ("עזוב‪ ,‬בגללה אתה מרגיש כישלון? כל הבנות אותו‬
‫הדבר!") ולהעצים רגשות חיוביים ("כל הכבוד! יצאת גבר‪ ,‬גבר")‪ .‬לכן‪ ,‬חשוב‬
‫בטיפול לעזור לילד להתייחס בצורה ביקורתית למשובים שליליים שחבריו מטיחים‬
‫בו ולעודדו להקשיב למשובים חיוביים שהוא מקבל מהם‪ .‬כמו כן‪ ,‬חשוב לעודד‬
‫את הילד לקבל את תמיכתם של מבוגרים משמעותיים בסביבתו כמו מחנכת‪,‬‬
‫יועצת וכיוצא באלה‪ .‬ככל שהוא יוכל לשתף מבוגרים משמעותיים בתחושות‬
‫מעיקות ויקבל מהם ניחומים‪ ,‬הוא יצליח בתהליך ויסות הרגשות שלו‪.‬‬

‫שיפור יכולת הויסות האישי של הילד באמצעות הדרכת הורים‬

‫הורים יכולים לסייע לילד לשפר את יכולת הוויסות הרגשי שלו‪ ,‬על ידי תכנון נבון‬
‫של דרכי פעולתם עם הילד‪ .‬אציין כאן ארבע דרכים כאלה‪ :‬שיפור דוגמה אישית‪,‬‬
‫הכלת רגשות‪ ,‬הצבת גבולות ושימוש במושגיים יחסיים בשפה‪.‬‬

‫שיפור דוגמה אישית – התבוננות יומיומית בהבעות רגשיות של אחרים במשפחה‬

‫מלמדת את הילד דרכים שונות שנוקטים בני המשפחה כדי לווסת את רגשותיהם‬
‫השליליים והחיוביים‪ .‬למשל‪ ,‬הילד מתבונן באחותו הקטנה ורואה כיצד היא נרגעת‬
‫כשהיא ממששת את השמיכה הישנה שלה‪ .‬או למשל‪ ,‬הוא רואה כיצד אביו נהנה‬
‫מהאכילה אך גם יודע להמתין בסבלנות לשאר בני המשפחה שיצטרפו לארוחה‬
‫המשותפת‪ ,‬והוא לומד ממנו כיצד לווסת את רגשות ההנאה שלו מאוכל‪ .‬או למשל‪,‬‬
‫כשהורים לילד חרדתי פועלים בצורה חרדתית (נמנעים ממצבים בגלל החרדה או‬
‫שמתנסים בהם בצורה היסטרית)‪ ,‬הם מטעינים את חרדת ילדם ומנציחים את‬
‫ההפרעה‪ .‬הילד ילמד כיצד להתייחס לרגשות של אחרים גם מתוך התבוננות‬
‫בתגובות של בני המשפחה להבעות הרגשיות של אחרים‪ .‬למשל‪ ,‬ייתכן שהוא‬
‫ילמד לבוז להבעות כאב של אחרים‪ ,‬אם הוריו מתייחסים בזלזול למישהו המביע‬
‫צעד או כאב‪ ,‬כמו באמירה "הוא סתם מתבכיין על כל דבר"‪ .‬לכן‪ ,‬הורים צריכים‬
‫לשים לב לדוגמה האישית שלהם בוויסות רגשות‪ ,‬הן עם עצמם והן בהתייחסותם‬
‫לרגשות של אחרים‪.‬‬

‫הכלת רגשות – כמובן שחלק גדול מהלמידה של הילד מתרחשת ביחסים‬

‫הישירים שלו עם הוריו‪ .‬כשהורים מצליחים להכיל את הרגשות הקשים של ילדיהם‬
‫(חרדה‪ ,‬דיכאון וכיוצא באלה)‪ ,‬כלומר‪ ,‬נותנים לילדיהם מקום לבטא רגשות אלה‬
‫בצורה חופשית בלי להתעלם מהם או לדחות אותם‪ ,‬הם מרגיעים את ילדיהם‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬כשהורים מגיבים בעוצמה רגשית שלילית לתחושות הקשות של הילד‬
‫(כועסים‪ ,‬מטיפים מוסר‪ ,‬מענישים בחומרה וכיוצא באלה) הם מגבירים את ההצפה‬
‫הרגשית השלילית שלו‪ .‬פעמים רבות הורים אינם יכולים לשאת את כאב ילדם‪,‬‬
‫דווקא בגלל ההזדהות הרגשית הגדולה שהם חשים עם כאבו‪ .‬הבעת הרגשות‬
‫השליליים של ילדם (כעס‪ ,‬כאב‪ ,‬צער) מעוררת את רגשותיהם השליליים‪ ,‬הם‬
‫מתקשים לווסת את רגשותיהם אלה‪ ,‬ומגיבים בעוצמה רבה וללא שיקול דעת‬
‫באשר לצרכיו הרגשיים של הילד‪ .‬כשההורה עצמו מוצף רגשית נוכח רגשות הילד‪,‬‬
‫יש לו מטרה אחת – להרגיע את עצמו‪ .‬הוא יעשה כל מה שהוא יכול כדי להפסיק‬
‫מיד את חשיפתו שלו לרגשות השליליים של הילד – הוא ישתדל להרחיק את הילד‬
‫("לך לחדר עד שתירגע!"); או יגיב בביטול‪ ,‬בזלזול ואפילו בבוז להבעות הרגשיות‬
‫של הילד ("תפסיק להתנהג כמו תינוק"); או יעניש או יאיים למנוע אהבה ("אם‬
‫תמשיך כך אני הולכת ותישאר לבד"); או ישתמש במיקוח או בשוחד כדי לגרום‬
‫לילד לחדול מעצב או מרוגז ("תקבל שוקולד אם תפסיק לבכות ותתנהג יפה")‬
‫וכיוצא באלה‪.‬‬

‫הצבת גבולות – קבלת כל התנהגות בה בוחר הילד להביע את רגשותיו‪ ,‬כולל‬

‫התנהגויות שליליות כהכאה‪ ,‬או אכילה בלתי מבוקרת אינה מעודדת ויסות רגשי‪,‬‬
‫אלא ההפך‪ .‬מלאכת הוויסות הרגשי מחייבת תרגום התנהגותי מתאים של‬
‫הרגשות שהאדם מרגיש‪ .‬נכון שמותר להרגיש הכל‪ ,‬אבל רגשות רבים גורמים לנו‬
‫להתנהג באופן שפוגע באחרים ובנו‪ .‬לכן‪ ,‬חשוב שהורים יעבירו לילד מסר כי כל‬
‫רגש הוא לגיטימי‪ ,‬אך לא כל תגובה התנהגותית לרגש היא לגיטימית‪ .‬הורים‬
‫צריכים להציב גבולות לדרכי ביטוי לא ראויות‪ ,‬אימפולסיביות‪ ,‬של רגשות הילד‬
‫וללמדו למצוא פתרונות חיוביים לביטוי רגשותיו‪ ,‬בעיקר של תסכול ועצב‪ .‬למשל‪,‬‬
‫כשמתבגר מקלל או מרביץ (לאחיו‪ ,‬לחבר) כי הוא נעלב או מתוסכל‪ ,‬על ההורים‬
‫להבהיר לו‪ ,‬שעל אף שהם מבינים את רגשותיו‪ ,‬התנהגותו לחלוטין לא מקובלת‬
‫עליהם‪ .‬הם יכולים לומר לו‪" :‬אנחנו יודעים שכשאח שלך שורק באוכל‪ ,‬זה מאוד‬
‫מעצבן אותך‪ ,‬אבל אתה לא יכול בשום אופן להרביץ לו בתגובה לכך"‪.‬‬
‫שימוש במושגים יחסיים בשפה – מאחר שילד עם קשיי ויסות רגשי מרבה‬
‫להשתמש במונחים קיצוניים ומוחלטים ("אני שונא אתכם"‪" ,‬אני אוהב רק ככה"‬
‫וכיוצא באלה) הורים יכולים לעזור לו לווסת את רגשותיו על ידי שיקפידו להשתמש‬
‫במושגים יחסיים בדיבור איתו‪ .‬למשל‪ ,‬כשהילד אומר‪" :‬החיים שלי מחורבנים"‪,‬‬
‫במקום להתגייס מיד לשנות את מצב רוחו‪ ,‬מתוך הזדהות וקושי אישיים‪ ,‬ולהציף‬
‫אותו ("מה פתאום‪ ,‬אתה לא כזה מסכן‪ .‬מה רע לך בחיים?")‪ ,‬עדיף שיאמרו לו‪:‬‬
‫"לדעתי היום דווקא יותר טוב לך מאשר בשנה שעברה"‪ ,‬או שישאלו אותו‪" :‬אתה‬
‫חושב שהיום רע לך יותר מאשר לפני חודש או חודשיים?" ויכנסו איתו לשיחה‬
‫בנושא‪ ,‬אחרי כמובן שהביעו אהדה לרגשות המצוקה שלו ("אני מבין שאתה מרגיש‬
‫שרע לך מאוד")‪.‬‬

‫לסיום‬

‫ויסות רגשי היא מיומנות חשובה המתפתחת בינקות המוקדמת דרך היחסים‬
‫ההדדיים של התינוק עם הוריו‪ ,‬ועוברת שכלול במהלך החיים‪ .‬כשהיא קיימת‬
‫בצורה טובה אצל הילד‪ ,‬היא עוזרת להתמודדות מוצלחת שלו בתחומי חיים שונים‪.‬‬
‫כשהיא חסרה‪ ,‬כלומר כשלילד אין יכולת לווסת אפילו כמויות קטנות של רגש‪ ,‬או‬
‫כשהיא נוכחת בצורה מוגזמת‪ ,‬כלומר הילד מדכא כל רגש ומגיע לשליטת יתר –‬
‫עלולות להתפתח פתולוגיות רגשיות‪ .‬בגיל ההתבגרות הסוער‪ ,‬ובמיוחד אצל‬
‫מתבגרים המתקשים עוד יותר מאחרים לווסת את רגשותיהם‪ ,‬יש חשיבות מיוחדת‬
‫לסייע למתבגר לשפר את יכולת הויסות הרגשי‪ .‬במאמר הוצעו מספר התערבויות‬
‫ממוקדות בייעוץ פסיכולוגי בילדים ובהוריהם שיכולות להגביר יכולת זאת לאיזון‬
‫רגשי‪.‬‬

‫אגדה יפאנית עתיקה מספרת על סמוראי רע‪-‬מזג‪ ,‬שתבע ממורה של תורת ה"זן"‬
‫להסביר לו את מושגי גן העדן והגיהינום‪ .‬הנזיר השיב לו בבוז‪" ,‬אינך אלא כסיל –‬
‫לא אבזבז את זמני על שוטים מסוגך!" הסמוראי‪ ,‬שכבודו נפגע‪ ,‬השתולל מזעם‪,‬‬
‫שלף את חרבו מנדנה וצרח‪" ,‬אני אהרוג אותך על חוצפתך"‪" .‬זה הגיהינום"‪ ,‬השיב‬
‫הנזיר בשלווה‪ .‬הסמוראי המופתע‪ ,‬שקלט את האמת בדברי הנזיר‪ ,‬נרגע‪ ,‬החזיר‬
‫את החרב לנדנה‪ ,‬קד עמוקות והודה לנזיר על דברי תורתו‪" .‬זה גן העדן"‪ ,‬אמר‬
‫הנזיר‪.‬‬
 ‫?חוזרים לגן‪ :‬כיצד להיפרד נכון מהילדים בבוקר‬
‫החגים הסתיימו והורים רבים לילדים בגיל הרך מוטרדים בימים אלה שוב מפרידה מילדיהם ומפרידת‬
‫ילדיהם מהם בכניסה למסגרת חינוכית‪ :‬מטפלת‪ ,‬משפחתון‪ ,‬גנון‪ ,‬גן ילדים‪ ,‬כיתה א'‪ .‬נכון‪ ,‬ישנם ילדים‬
‫רבים שכבר הסתגלו למסגרת החינוכית‪ ,‬אך חופשות החגים הארוכות גורמות לכך שצריך פעמים רבות‬
‫להתחיל מחדש את הפרידות הכואבות‪ .‬ואמנם‪ ,‬פרידות כואבות‪ .‬מעורבים בהן רגשות של געגועים לישן‬
‫‪.‬וחרדה מהחדש‬

‫פרידת ילדים בכניסה לגן היא רק פרידה אחת מני רבות שילדים חווים כבר בגיל צעיר‪ :‬מאנשים – גם‬
‫כשהולכים לישון בלילה‪ ,‬כשנפרדים מחברים כשעוברים גן‪ ,‬ועד פרידות קשות ומכאיבות כשמאבדים אדם‬
‫יקר ואהוב; מחפצים ‪ -‬ממוצץ‪ ,‬מחיתול או ממיטת תינוק‪ ,‬או כשחפצים נאבדים; ממקומות ‪ -‬כשעוברים‬
‫‪.‬דירה; ואף מהרגלים בתהליך ההתפתחות והצמיחה‪ ,‬כמו פרידה ממציצת אצבע‬

‫יכולת הפרידה של הילד מושפעת ממאפייני המזג שלו (למשל לילדים רגישים יהיה קשה יותר להיפרד)‪,‬‬
‫ממצבי החיים שבהם התנסה (ילדים שהתנסו בגיל צעיר מאוד במצבי פרידה קיצוניים יתקשו להיפרד‬
‫בעתיד בצורה מאוזנת ועלולים להגיע לאטימות רגשית) ומדרכי החינוך של ההורים‪ .‬צריך להודות‬
‫שההיפרדות מכבידה על ההורים עצמם לא פחות משהיא מכבידה על הילדים‪ .‬לכן לא פעם בהתנהגותם‬
‫‪.‬ההורים דווקא מקשים על הילד לרכוש יכולת להיפרד‪ ,‬ולא עוזרים לו‬

‫?למה חשוב לפתח את יכולת הפרידה כבר בילדות‬

‫חשוב לפתח את יכולת הפרידה כבר בילדות‪ ,‬מאחר שילד שלומד מגיל צעיר שאפשר להתחבר לדברים‪,‬‬
‫אך גם להיפרד מהם ‪ -‬יצליח להסתגל למצבי הפרידה השונים בחיים‪ .‬בנוסף‪ ,‬היכולת להיפרד בצורה‬
‫מתאימה בגיל צעיר תסייע לו כמבוגר להתמודד עם פרידות‪ :‬מחברים‪ ,‬מסביבות מגורים‪ ,‬מבני‪-‬זוג‪,‬‬
‫ממקומות עבודה‪ ,‬מאחר שכבוגרים אנו נושאים בכל פרידה את המטען הרגשי של חוויות הפרידה‬
‫המוקדמות שלנו‪ .‬היכולת להיפרד מאפשרת גם עצמאות רגשית מההורה ה"כול‪-‬יכול" כדי להצליח‬
‫‪.‬להתלבש בעצמו‪ ,‬לפתח הרגלי שינה עצמאיים‪ ,‬למצוא פיתרונות לבעיות בעצמו‬

‫איך יכולים הורים לעזור לילדם לפתח יכולת להיפרד?‬

‫‪ .1‬להקדיש תשומת לב למצבי פרידה מינקות‬

‫כדאי שהורים יהיו מודעים לכך שהם נפרדים מילדיהם הרכים‪ ,‬בין אם ירצו ובין אם לאו‪ .‬למן יומו הראשון‬
‫של התינוק‪ ,‬כאשר משכיבים אותו בעריסתו לבדו כדי שיישן‪ ,‬למעשה נפרדים ממנו לפרק זמן מסוים‪ .‬כך‬
‫כבר בינקות מתחילים ההורים ליצור עבור התינוק מצבי פרידה מבוקרים וקצרים‪ ,‬כדי שהוא יוכל להתרגל‬
‫‪.‬אליהם וללמוד שאמא ואבא הולכים וחוזרים‬

‫אחת הפעולות הראשוניות שהורים עושים בהקשר זה היא התנהגות ספונטנית של משחק מחבואים או‬
‫"קוקו"‪ :‬ההורה מחייך אל התינוק‪ ,‬מסתיר את פניו לרגע או מסתתר מאחורי הקיר‪ ,‬משמיע קול ומופיע מיד‬
‫שוב‪ .‬ההורה נעלם וחזר‪ .‬במהלך פשוט זה ההורה מכין את התינוק לקראת מצבי פרידה משמעותיים יותר‬
‫בעתיד‪ .‬ההורה מלמד את התינוק שהוא קיים גם אם הוא אינו רואה אותו‪ ,‬שפרידה מההורה היא זמנית‪,‬‬
‫‪.‬שההתחברות יחד חזרה נעימה ומנחמת‬

‫‪ .2‬לאפשר לילד פרידה הדרגתית על פי הקצב שלו‬

‫כדי שהילד יצליח להיפרד מההורים הוא צריך להרגיש בטוח בהם‪ ,‬שכן רק ממקום של הרגשה בטוחה‬
‫בקשר יכולה להתבצע פרידה נכונה‪ .‬אפשר לראות זאת בצורה מוחשית אצל ילד קטן המגיע יחד עם אמו‬
‫לבית זר‪ ,‬או כשמגיעים זרים לביתו‪ .‬בתחילה הוא צמוד אל האם‪ ,‬אינו עוזב אותה‪ ,‬בוחן את הסביבה‪,‬‬
‫מתחיל להתרחק מהאם מעט וחוזר אליה‪ ,‬עד שלבסוף‪ ,‬לאחר שצבר די ביטחון בעצמו ובנכחותה עבורו‪,‬‬
‫הוא עוזב אותה לגמרי‪ .‬לכן הורים שדוחפים את ילדם להיפרד מוקדם מדי טועים‪ .‬יש לאפשר לילד קרבה‬
‫‪.‬להורה כדי שהוא יצליח להיפרד ממנו‬

‫תינוק בן חודשים ספורים‪ ,‬שמתעורר בלילה כמה פעמים כחלק ממחזור השינה הטבעי שלו‪ ,‬אינו מסוגל‬
‫עדיין להירדם לבדו וזקוק לעזרה המרגיעה של ההורה כדי שיצליח להירדם שוב‪ .‬לכן לא יהיה זה נכון‬
‫להשאירו להירדם לבדו‪ .‬פעוט בן שנה וחצי שמתעורר משנת הצהריים שלו זקוק עדיין לחום ולמגע של‬
 ‫ההורה לפני שיוכל להיפרד ממנו ולשחק לבדו‪ .‬וילד בן שלוש שעושה צעדים ראשונים בחוג חדש‪ ,‬מבקש‬
‫‪.‬מדי פעם "לתדלק את עצמו" ובא לקבל חיבוק מההורה כדי להגביר את ביטחונו העצמי‬

‫‪ .3‬להיפרד מהילד בצורה ישירה וגלויה‬

‫בשל קשיים אישיים של הורים בנושא הפרידה הם טועים ומנסים לחמוק מפני הילד במקום להיפרד ממנו‬
‫באופן גלוי וברור‪ ,‬בתקווה שהילד לא יבחין במתרחש‪ .‬ראוי שהורים ייפרדו מילדיהם בצורה ישירה וברורה‪,‬‬
‫ללא היסוס‪ ,‬לא ייעלמו להם או יחמקו מהם‪ .‬כך הילד יוכל לבטוח בהורה שהוא לא ייעלם לו פתאום‪,‬‬
‫והחרדה מפני פרידה תקטן‪ .‬בעת הפרידה עצמה ההורה ישרה ביטחון על הילד בהתנהגותו‪ ,‬יעניק לו חום‬
‫ואהבה‪ ,‬ואז ילך‪ .‬כך ילמד הילד שפרידה אינה עניין בעייתי במיוחד‪ ,‬ובהמשך הוא יוכל להיפרד מההורה‬
‫‪.‬ביוזמתו‬

‫‪ .4‬לפעול ברגעי פרידה בביטחון ולא בהססנות‬

‫מתוך הקושי של ההורה להיפרד מילדו הוא יתנהג ברגעי הפרידה בצורה הססנית ומלאת חשש‪ .‬למשל‪,‬‬
‫לקראת הפרידה בבוקר בגן הוא יחשוש מתגובות הילד וכבר בבית הוא ישדר לילד חרדה והססנות‬
‫בדיבורו‪ ,‬בספקות שיעלה‪ ,‬באופן שבו הוא יאחז ביד הילד‪ .‬או שלאחר שהחליט שהגיע הזמן לעזוב את הגן‬
‫ולהיפרד ההורה "נשבר" ונשאר בגן בעקבות בכי עז של הילד‪ .‬הורים אחרים יחושו אשמה על כך שעליהם‬
‫‪.‬להשאיר את התינוק עם מטפלת או קרוב משפחה‬

‫ישנם הורים שבמקום להוביל את מהלך הפרידה‪ ,‬במקום להיות המבוגר האחראי והמחליט‪ ,‬הם משאירים‬
‫לילד להחליט עבורם‪ ,‬למשל‪ ,‬בפרידה בבוקר בגן הם מבקשים מהילד רשות ללכת‪ .‬כשהורים פועלים‬
‫בצורה הססנית‪ ,‬אם בגלל חששותיהם לפגוע בילד‪ ,‬אם משום הזדהותם איתו ואם משום שהם חשים‬
‫אשמים ‪ -‬הם מעצימים את הקושי שלו‪ .‬הם יעבירו את תחושת חוסר הביטחון שלהם לילד‪ ,‬שיחוש את‬
‫מתח הוריו‪ ,‬יגלה עצבנות ויאבד את ביטחונו העצמי‪ .‬בלא משים ההורה מכביד על הילד והופך את‬
‫‪.‬הפרידה קשה שבעתיים‪ .‬ייתכן שהילד אף ינצל זאת כדי לסחוט מההורים תשומת לב נוספת‬

‫‪ .5‬לאפשר לילד לבטא את הכאב הכרוך במצבי פרידה‬

‫פעמים רבות הורים אינם מאפשרים לעצמם ולילדם להרגיש את הכאב הכרוך בפרידה‪ ,‬גם באירועי פרידה‬
‫חיוביים ממוצץ‪ ,‬מחיתולים או ממיטת התינוק‪ .‬הם ממהרים לבטל רגשות צער מתאימים של הילד‪ ,‬בדרך‬
‫כלל משום שקשה להם לחוות את ילדם סובל ומתוך רצון לעודדו‪ .‬הם עשויים לומר לילד‪" :‬למה אתה בוכה‬
‫"!שהוצאנו את מיטת התינוק מחדרך? הרי שמחת לעבור למיטה חדשה‪ .‬די‪ ,‬אתה כבר גדול‬

‫חשוב שהורים יזכרו שתהליך פרידה נכון‪ ,‬הכולל ביטוי של רגשות הצער והכאב‪ ,‬מבטיח התקדמות ראויה‪.‬‬
‫לכן חשוב להעביר מסר לילד שמותר לו להרגיש צער וכאב‪ ,‬לבכות ואף לכעוס‪ ,‬כשהוא נפרד מדברים‬
‫ומאנשים‪ .‬למשל‪ ,‬כשילד בוכה מרה על צעצוע שנשבר בטעות‪ ,‬במקום לכעוס עליו בחוסר אמפתיה‪ ,‬כדאי‬
‫לומר לו‪" :‬זה באמת עצוב שמשהו שאתה אוהב כל כך נשבר‪ .‬אתה בוכה כי זה כואב לך"‪ .‬בהמשך אפשר‬
‫לעודד את הילד‪" :‬בוא נחפש צעצוע אחר מבין אלה שיש לך‪ ,‬שאתה גם אוהב מאוד"‪ ,‬או "לשמחתנו אפשר‬
‫‪".‬לקנות צעצוע חדש‪ ,‬שינחם אותך וישמח אותך‬

‫כשעוברים דירה‪ ,‬למשל‪ ,‬והילד צריך להיפרד מחדרו‪ ,‬מביתו‪ ,‬מסביבתו ומחברים טובים שלו‪ ,‬אין לבטל את‬
‫רגשות הצער שלו בסגנון‪" :‬זה שום דבר! יהיו לך מלא חברים חדשים בדירה החדשה!"‪ .‬גם אם זה יקרה‬
‫בעתיד‪ ,‬עכשיו הילד חי את צער הפרידה והאובדן‪ .‬עדיף לומר לו‪ ,‬למשל‪" :‬אני מבין אותך‪ .‬אנחנו נדאג לזה‬
‫‪".‬שתמשיך להיפגש איתם גם כשנעבור דירה‬

‫‪ .6‬לערוך טקסי פרידה‬

‫טקסים בכלל וטקסי פרידה בפרט (הלוויות‪ ,‬טקסי השכבה‪ ,‬מסיבות פרידה) משרתים את האנושות משחר‬
‫ההיסטוריה‪ .‬הטקס הוא מהלך קבוע ומוכר בזמן של שינוי ומעבר למשהו זר‪ ,‬ולכן הוא נוטע בנו ביטחון‪.‬‬
‫‪.‬ניתן לעזור גם לילד העומד לפני פרידה לנהל טקס פרטי משלו‪ ,‬שיקל עליו את המעבר‬

‫למשל‪ ,‬הליכה לישון יכולה להיות מלווה בטקסי ברכת לילה טוב לירח ולכוכבים‪ ,‬לבני המשפחה‪ ,‬לצעצועים‬
‫ולרהיטים שבחדר; פרידה ממוצץ יכולה להיות מלווה בהטמנתו בקופסה מיוחדת או בזריקה טקסית שלו‬
‫או במסיבת פרידה גדולה (בהתאם לגיל ולעניין ניתן לקבוע דברים אלה גם בשיתוף פעולה עם הילד)‪.‬‬
‫‪.‬חשוב שהטקס יהיה מובנה וקבוע ויסתיים בתוך הזמן הקצוב לו‪ ,‬ולא יימשך עוד ועוד תוך פריצת גבולות‬

‫‪ .7‬להכין את הילד לקראת פרידות צפויות‬

‫כשאנשים מכינים את עצמם לקראת פרידה‪ ,‬ההתמודדות עימה קלה יותר‪ .‬לילדים הכנה מראש לקראת‬
‫‪,‬פרידות חשובה במיוחד‬
 ‫שכן עולמם חסר ודאות ממילא‪ ,‬ויכולת התכנון הספונטנית שלהם מצומצמת מאוד‪ .‬כדאי לתת לילד‬
‫התראה לפני פרידה צפויה‪" :‬אנחנו נעזוב בעוד חמש דקות את המשחקייה (את גן השעשועים‪ ,‬את סבתא‬
‫וסבא)‪ .‬אתה יכול להתחיל להיפרד מהמשחקים (או מהמתקנים‪ ,‬מהאנשים)"‪ .‬הילד מכין את עצמו‪ ,‬שכלית‬
‫ורגשית‪ ,‬לקראת הפרידה העומדת להתרחש‪ ,‬הוא לא יופתע ממנה‪ ,‬ובאפשרותו לבצע טקסי פרידה שיקלו‬
‫‪.‬עליו‬

‫במסגרת אימון לפרידה אפשר להשתמש בהמחזת הפרידה הצפויה‪ .‬אפשר למשל להציע לילד‪" :‬בוא‬
‫נעשה כאילו אנחנו הולכים עכשיו בבוקר לגן‪ .‬אני אחבק אותך‪ ,‬אתן לך נשיקה‪ ,‬אתה תעשה לי שלום ביד‪,‬‬
‫ותלך לשחק בקוביות"‪ .‬אפשר לשוחח עם הילד על הפרידה הצפויה‪ ,‬לעודד אותו לבטא את רגשותיו‪ ,‬את‬
‫‪.‬חששותיו ואת בקשותיו‪ ,‬וכך לעודד פרידה קלה יותר‬

‫פרידות הם קושי אך גם הזדמנות – להתחלות חדשות‪ ,‬להתחזקות רגשית‪ ,‬לביטוי רגשות אמיתיים‪.‬‬
‫כשמתמודדים איתן נכון מגיל צעיר‪ ,‬הילד והוריו צומחים ומתפתחים כאנשים‪.‬‬

‫מנהיגות הורים בהתמודדות ילדיהם עם קשיים חברתיים‪.‬‬

‫מאמר בצורה של שאלות ותשובות‪ ,‬על מקומם של הורים בהתמודדות ילדיהם עם קשיים‬
‫חברתיים‪ .‬המאמר דן‪ ,‬בין היתר‪ ,‬בשאלות‪ :‬במה מתבטאת אי מקובלות חברתית של ילדים?‬
‫מה הנזקים העלולים להיגרם לילדים לא מקובלים? מה הסיבות לאי מקובלות חברתית של‬
‫ילדים? כיצד הורים יכולים לדעת האם יש לילדם בעיה חברתית? וכיצד הורים יכולים לסייע‬
‫לילדם בהתמודדיות חברתיות?‬

‫כיצד מתבטאת אי מקובלות אצל ילדים?‬

‫במקרה של אי מקובלות חברתית קלה ‪ ,‬ילדים לא רוצים לשבת ליד הילד הלא‬
‫מקובל‪ ,‬או לא רוצים לבוא אליו הביתה‪ ,‬או מעדיפים לא לשחק אתו‪.‬‬

‫במקרים של אי מקובלות קשה יותר הילד הלא מקובל עשוי להתמודד עם פגיעה‬
‫ישירה של לעג ‪ ,‬צחוק ולפעמים אפילו של אלימות‪ .‬יש ילדים לא מקובלים‬
‫שמתבודדים וסובלים מדיכאון‪ .‬יש ילדים לא מקובלים שנעשים תוקפניים יותר‪,‬‬
‫מילולית ופיזית‪ ,‬מפריעים יותר בכיתה ופחות מצליחים בלימודים‪.‬‬

‫‪ .2‬למה הורים בישראל רגישים כל‪-‬כך לשאלת המקובלות החברתית של‬

‫ילדיהם?‬

‫בחברה הישראלית‪ ,‬יותר מאשר בחברות מערביות אחרות‪ ,‬המקובלות החברתית‬

‫של ילדים נתפשת על ידי הורים כערך חשוב ומרכזי‪ .‬אין ספק שגם המצב הבטחוני‬
‫הקשה מגביר את החרדה החברתית ואת הצורך המודע והלא מודע להיות ביחד‪.‬‬

‫‪ .3‬למה מקובלות חברתית חשובה כל כך לילדים?‬

‫עבור ילדים‪ ,‬חברים הם לא מותרות; הם צורך בסיסי וחיוני‪ .‬מקובלות בחברה היא‬
‫מדד חשוב על פיו ילדים מודדים את ערך עצמם ולכן ילד לא מקובל מוצא את עצמו‬
‫בסיטואציה חברתית הגורמת לו סבל ופוגעת קשה בדימוי העצמי‪.‬‬
 ‫‪ .4‬מה הנזקים העלולים להיגרם לילדים לא מקובלים?‬

‫בטווח הקצר עלולה להיגרם פגיעה בשטחי החיים השונים‪ ,‬למשל‪ ,‬ירידה‬
‫בלימודים‪ .‬בטווח הארוך עלולות להיות לכך השלכות רגשיות קשות‪ ,‬שכן חוויה של‬
‫דחייה חברתית בילדות יכולה להשאיר משקעים ביחסים הבין אישיים בבגרות‪.‬‬

‫‪ .5‬מה הסיבות לכך שילדים מסוימים לא מקובלים בחברה יותר מאשר ילדים‬
‫אחרים?‬

‫הסיבות לכך מגוונות החל מגורמים הנעוצים בילד עצמו‪ ,‬דרך גורמים משפחתיים‬
‫וכלה בגורמים הקשורים בסביבה החינוכית‪-‬חברתית‪.‬‬

‫גורמים הנעוצים בילד‪:‬‬

‫ראשית‪ ,‬פעמים רבות קיים בילד שוני מסוים‪ ,‬אובייקטיבי‪ ,‬כמו מראה חיצוני‬
‫(שמן או רזה‪ ,‬צבע עור וכו')‪ ,‬מבנה גופני (חזק או חלש)‪ ,‬שפה‪ ,‬מצב משפחתי‬
‫(יתום‪ ,‬בן להורים גרושים וכו'‪ ,‬ארץ מוצא וכו')‪ .‬בכיתות הנמוכות של ביה"ס יסודי‬
‫עלול ילד שהתייתם מהוריו לחוות התרחקות פתאומית של חברת הילדים ממנו‪.‬‬
‫ילד‪ ,‬שהוא שמן במיוחד‪ ,‬צפוי לקיתונות של לעז ודחיה‪.‬‬

‫שנית‪ ,‬ילדים שונים בעוצמת הצורך החברתי שלהם‪ ,‬כבר מגיל צעיר‪ .‬אנו יודעים‬
‫כיום שילדים נולדים עם הבדלים בעוצמת הצורך החברתית שלהם‪ .‬כבר בינקות‬
‫ניתן להבחין בתינוקות‪ ,‬שנוכחות אנושית מרגיעה אותם ובאחרים שאינם מגיבים‬
‫כך‪ .‬יש תינוקות שרתיעתם מזרים חזקה יותר מאחרים‪ .‬בגיל מבוגר יותר יש ילדים‬
‫שמסתפקים בחברת ילדים אחרים בשעות הבוקר בלבד ואינם זקוקים בחברה‬
‫בשעות אחר‪-‬הצוהריים‪ ,‬ויש כאלה שאינם שבעים אף פעם מחברת אחרים‪ .‬ילדים‬
‫גם שונים זה מזה לגבי הזירה המועדפת עליהם לקשר חברתי‪ ,‬כלומר בביתם או‬
‫אצל חברים‪ .‬אלה המעדיפים לשחק בביתם עושים זאת‪ ,‬שכן בביתם הם מרגישים‬
‫מוגנים ובטוחים‪ .‬כאן יש להם יכולת להשפיע; הכל שלהם‪ ,‬הם קובעים את‬
‫החוקים‪ .‬אלה ההולכים תמיד לשחק אצל חברים מעדיפים את הגיוון והשינוי‬
‫שימצאו שם‪ ,‬או אולי מעדיפים להתרחק מן הזירה המשפחתית הטעונה או‬
‫הלוחצת‪ .‬חשוב לזכור שהיכולת החברתית מתפתחת אצל ילדים גם אם חברים‬
‫באים להתארח אצלם‪ ,‬ולכן לא חיבים ללחוץ עליהם לצאת מהבית‪.‬‬

‫שלישית‪ ,‬יש ילדים החסרים מיומנויות חברתיות בסיסיות‪ .‬הם רוצים קשר עם‬
‫ילדים אחרים‪ ,‬אך אינם יודעים כיצד לגשת אליהם‪ .‬הם מתנהגים בצורה תוקפנית‪,‬‬
‫או מנדנדת‪ ,‬או אדישה וכו'‪ .‬סיבה אפשרית אחת לכך היא אינטליגנציה רגשית‬
‫נמוכה‪ ,‬שכה מרבים לדבר עליה כיום‪ .‬הכוונה ליכולת נמוכה בזיהוי רגשות הזולת‪,‬‬
‫יכולת נמוכה בויסות רגשות‪ ,‬קושי לחוות חוויה של הפסד וכו'‪.‬‬

‫במקרים אחרים‪ ,‬הסיבה לחוסר מיומנויות חברתיות הם ליקויים קוגניטיביים‪,‬‬

‫שכליים‪ .‬מדובר בדרך כלל בילדים נבונים‪ ,‬הסובלים מליקויים בתהליכי התפישה‪,‬‬
‫הזכירה‪ ,‬עיבוד המידע וכו'‪ .‬בצד ההשפעה השלילית של ליקויים אלו על הישגיו‬
‫הלימודיים של הילד‪ ,‬הם גם מקשים על תהליכי הלמידה החברתית שלו‪ .‬כך‪,‬‬
‫למשל‪ ,‬ילדים המתקשים בקליטת מידע חזותי מהסביבה עלולים להחמיץ רמזים‬
‫חברתיים חזותיים (כמו חיוך‪ ,‬הרמת יד וכו') המבטאים רצון אחרים להתקרב‬
‫אליהם וכך לגרום להתרחקות של אחרים מהם‪ .‬דוגמא אחרת הם ילדים שיכולתם‬
‫המילולית דלה‪ ,‬ינסו לתפוש את מקומם בחברה בצורה לא מילולית‪ ,‬שעלולה‬
‫להיות מפורשת כתוקפנית על ידי אחרים‪ .‬למשל‪ ,‬נגיעה שמטרתה לסמל ידידות‬
‫עלולה להיתפש כחדירה גסה לפרטיות‪ .‬או למשל ילדים שסובלים מקשיים בתכנון‬
‫ובהתארגנות‪ ,‬יפנו לילדים אחרים בצורה מגושמת‪ ,‬לוחצת‪ ,‬לא מתאימה‪.‬‬

‫גורמים הנעוצים במשפחה‪:‬‬

‫ראשית‪ ,‬הפעלת לחץ הורי‪ .‬בתחום החברתי‪ ,‬כמו בתחומים אחרים‪ ,‬כשלוחצים‬
‫מדי‪ ,‬עלולים להכשיל את הילד‪ .‬כאשר הורה מנסה לשדל את הילד בכוח לשחק‬
‫עם ילד אחר או לוותר על הצעצועים שלו לטובת האחר‪ ,‬הילד עלול לחוות את‬
‫הקשר החברתי כעניין מעיק וקשה ועלול לפתח כלפיו התנגדות‪ .‬לעומת זאת‪,‬‬
‫כאשר ילדים חווים ביטחון בקשר‪ ,‬אמון וכיבוד הפרטיות והעצמאות שלהם הם‬
‫יכולים להכליל יחס זה גם לאנשים אחרים‪.‬‬

‫שנית‪ ,‬דוגמא אישית שלילית של ההורים‪ .‬ילדים צופים‪ ,‬במודע או שלא במודע‪,‬‬
‫בהוריהם ולומדים מהם כיצד להתמודד עם סוגיות חברתיות‪ .‬הם רואים כיצד‬
‫ההורה יוצר קשר עם חברים‪/‬ות אחרים (האם הוא מצפה שהם יתקשרו או שהוא‬
‫יוזם קשר? עד כמה הוא מנומס או תוקפני בקשר? וכו'); מה ההורה עושה‪ ,‬כאשר‬
‫הוא נפגע מחוסר התייחסות של חבר‪/‬ה; כיצד הוא משתתף בפעילות חברתית‬
‫(האם הוא משתלט על השיחה‪ ,‬נדחק ממנה או משתלב בה? וכו') ועוד‪.‬‬

‫שלישית‪ ,‬קושי להיפרד מהילד‪ .‬הורים המתקשים להיפרד מילדם הגדל‪,‬‬

‫החוששים שלא יסתדר בחברה בלעדיהם‪ ,‬ישדרו לו את חוסר ביטחונם ויפתחו‬
‫אצלו עצמו חוסר ביטחון ביכולותיו החברתיות‪.‬‬

‫רביעית‪ ,‬חוסר הזדמנות להתאמן במשפחה בקשר חברתי‪ .‬ילדים‪ ,‬בעיקר‬

‫בכורים‪ ,‬שגדלו בשנותיהם הראשונות בחברת מבוגרים בלבד עלולים לחוות קושי‬
‫בהסתגלות לחברת ילדים‪ ,‬החל מגיל הגן‪.‬‬

‫גורמים הקשורים לסביבה החינוכית‪ -‬חברתית‪:‬‬

‫כיתה המאופיינת באקלים תומך ומקבל‪ ,‬בהנהגת מורה אכפתית המטפחת יחסים‬
‫חברתיים‪ ,‬יכולה לשפר את הרגשתו החברתית של ילד‪ ,‬הסובל מקשיים חברתיים‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬כיתה תחרותית ולא מגובשת‪ ,‬עם מורה הישגית ונוקשה‪ ,‬עלולה‬
‫לדרדר את מצבו החברתי של הילד הדחוי‪ .‬כמו כן‪ ,‬קהילה הישגית‪ ,‬סגורה בתוך‬
‫עצמה‪ ,‬עם יחסים חברתיים עכורים (שכונת מגורים סגורה‪ ,‬ישוב קטן וכו')‪ ,‬תעצים‬
‫את קשייו החברתיים של הילד ואולי אף תיצור אותם‪.‬‬

‫‪ .6‬כיצד הורים יכולים לדעת האם יש לילדם בעיה חברתית?‬

‫ראשית‪ ,‬על ידי הסתכלות ישירה בהתנהגות הילד במשפחה והקשבה לו‪ .‬אם‬
‫ילד חוזר מבית הספר עצוב ומתלונן שילדים מציקים לו; או אם ילד מסרב לצאת‬
‫לגן המשחקים וכשההורה מנסה לעודדו לכך‪ ,‬הוא טוען שאף אחד לא רוצה לשחק‬
‫איתו; או אם הילד מסוגר בבית‪ ,‬לא יוצר קשר עם חברים וחברים לא יוצרים קשר‬
‫איתו‪ ,‬והוא נראה עצוב – במקרים אלה ואחרים‪ ,‬ברור שהילד סובל מבעיה‬
‫חברתית כלשהי‪.‬‬

‫שנית‪ ,‬על ידי תצפית בהתנהגות הילד מחוץ לבית‪ .‬כאשר ההורה מתלווה לילדו‬
‫במשחק בחצר‪ ,‬בטיול בבית ספר‪ ,‬או אף כאשר הוא בא לאספו מהגן – הוא עשוי‬
‫ללמוד הרבה על מצבו החברתי של הילד דרך הסתכלות מכוונת בהתנהגותו‪ .‬האם‬
‫הילד יושב לבד כל הזמן או שילדים מתיישבים לידו? האם הוא נדחה כאשר הוא‬
‫ניגש לילדים ומבקש מהם דבר מה? האם הוא יוזם קשר עם אחרים? האם אחרים‬
‫יוזמים קשר איתו? וכיו"ב‪.‬‬

‫שלישית‪ ,‬על ידי מידע המגיע מחוץ למשפחה‪ ,‬בעיקר מגורמי חינוך‪ .‬פעמים‬
‫רבות‪ ,‬מחנכת או גננת יכולות להאיר עיני ההורה שילדם סובל מבעיה חברתית‪,‬‬
‫מבלי שהילד דיווח על כך להורים‪ .‬ילד מופנם יקפיד ליצור הפרדה בין המתרחש‬
‫בתוך המשפחה לבין מה שהוא חווה מחוצה לה‪ ,‬במיוחד אם מדובר בחוויות‬
‫שליליות‪ .‬לעיתים‪ ,‬הורים יכולים להיעזר במידע שנמסר להם על ידי הורים של‬
‫ילדים אחרים‪.‬‬

‫‪ . 7‬למה קשה לעיתים להורים לסייע לילדיהם בהתמודדות עם קשיים חברתיים?‬

‫א‪ .‬בגלל חוסר ידע לגבי רכישת מיומנויות חברתיות ע"י ילדים‪ .‬הם אינם יודעים‬
‫מהן המיומנויות החברתיות הדרושות בגילאים שונים וכיצד ללמדם‪.‬‬

‫ב‪ .‬בגלל הזדהותם הגדולה עם ילדם‪ ,‬הם מתקשים להכיל את סבלו ופועלים‬
‫בצורה לא יעילה‪ :‬לוחצת מדי או מרפה מדי‪ ,‬מכחישה קשיים או מעצימה אותם‪.‬‬

‫ב‪ .‬בגלל מעורבות‪-‬יתר רגשית‪ ,‬הם רואים בכישלון החברתי של הילד כישלון אישי‬
‫שלהם ומגיבים בעוצמה לא מתאימה‪.‬‬

‫ד‪ .‬דרך הקשיים של הילד הם חווים מחדש קשיים חברתיים של עצמם‬

‫מעברם‪ .‬תגובתם משקפת את קשייהם ולא את קשיי הילד‪.‬‬

‫‪ .8‬כיצד הורים יכולים לסייע לילדיהם בהתמודדויות חברתיות?‬

‫‪ .1‬לא להתעלם‪ ,‬לתמוך‪:‬‬

‫לעתים‪ ,‬בגלל הקושי שלהם להתמודד במצב‪ ,‬הורים נוטים להדחיק את הבעיה ו‪/‬או‬
‫להפחית בחומרתה‪ .‬הם יכולים לומר‪ ,‬למשל‪" :‬זה זמני"‪" ,‬זה יעבור"‪" ,‬הילדים‬
‫האחרים לא בסדר"‪" ,‬הוא פשוט ילד רגיש" וכו'‪ .‬חשוב לזכור שקשיים חברתיים‬
‫קטנים יחסית עלולים להתפתח בהמשך לקטסטרופה חברתית‪ .‬אי‪-‬נחת קלה כיום‬
‫של ילד ממעמדו החברתי עלולה להידרדר בעתיד למצוקה קשה עקב החמרת‬
‫הדחייה החברתית‪ .‬הכרה של ההורה בקיומה של בעיה פותחת לילד צוהר של‬
‫תקווה לשינוי‪.‬‬
 ‫‪ .2‬לא ללחוץ‪ ,‬לעודד‪:‬‬

‫פעמים רבות‪ ,‬הורים נוקטים בדרך הפוכה של העצמת הבעיה והחמרתה שלא‬
‫לצורך‪ .‬הם עשויים לנסות להכריח ילדים ללכת למסיבות כיתה‪ ,‬לנסות לכפות‬
‫עליהם לשחק עם חברים‪ .‬הם יכולים לומר‪ ,‬למשל‪" :‬למה לא הזמנת את דני‬
‫אליך?" "מה הפלא שלא רוצים לשחק איתך?" "למה יש לך רק שני חברים?" וכו'‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬בתחום החברתי‪ ,‬כמו בתחומים אחרים‪ ,‬כשלוחצים יותר מדי‪ ,‬עלולים‬
‫להכשיל את הילד‪ .‬הילד עלול לחוות את הקשר החברתי כעניין מעיק וקשה ולפתח‬
‫התנגדות אליו‪ .‬ראייה מאוזנת של ההורה את הקשיים‪ ,‬מרגיעה את הילד‪ .‬הקשבה‬
‫של הורה למצוקת הילד‪ ,‬עשויה לעודדו‪.‬‬

‫‪ .3‬ליצור מצבים חברתיים נוחים לילד‪:‬‬

‫הורים יכולים לסייע לילד‪ ,‬במיוחד לילד הקטן‪ ,‬על ידי יצירת סביבה חברתית נוחה‬
‫עבורו‪ .‬למשל‪ ,‬לעזור לו לארגן מסיבת פיג'מות בבית‪ ,‬או להזמין מספר ילדים לטיול‬
‫משותף‪ ,‬או לרשום אותו לקייטנה או לחוג שיש בו חברים מוכרים וכו'‪ .‬סיוע ההורים‬
‫ביצירת סביבה חברתית נוחה לילד יכול להינתן גם בתוך הבית‪ .‬למשל‪ ,‬ידוע‬
‫שילדים מתקשים לקיים יחסים חברתיים נאותים כשהם בשלישיה לעומת כשהם‬
‫בזוג‪ .‬לכן‪ ,‬הורים יכולים להפריד מדי פעם את הילדים‪ ,‬כדי להקל על האינטראקציה‬
‫החברתית‪.‬‬

‫‪ .4‬להיעזר בהורים אחרים‪:‬‬

‫ניתן לשוחח עם הורים אחרים על הקשיים החברתיים של ילדם ולבקש את‬

‫עזרתם‪ .‬למשל‪ ,‬ניתן לבקשם לעודד את ילדיהם להזמין את הילד‪ ,‬או פחות לריב‬
‫אתו וכו'‪ .‬לעתים ילדים לא שמים לב לדרך שבה הם פוגעים באחר ובוודאי אינם‬
‫מודעים לדרכים שהם יכולים לסייע לאחר‪ .‬התערבות נכונה ועדינה של הורה אחר‬
‫יכולה לעזור להם בכך‪.‬‬

‫‪ .5‬להיעזר בצוות ביה"ס או הגן‪:‬‬

‫לרוב המורים יש ידע ונסיון בהתמודדות עם בעיות חברתיות של ילדים‪ .‬הם יוכלו‬
‫ליזום בכיתה פעולות בנושאים של סובלנות וקבלת השונה‪ ,‬לדאוג שיזמינו את‬
‫הילד לימי הולדת‪ ,‬להצמיד לו חבר בפעילויות שונות וכד'‪ .‬כמו כן‪ ,‬מורים יכולים‬
‫לעזור לשנות את המוניטין הרעים שהילד רכש לעצמו בקרב חבריו‪ ,‬כאשר הוא‬
‫מתחיל תהליך של שינוי חיובי‪ .‬מורים שמעירים הערות חיוביות על השינוי שחל‬
‫בילד‪ ,‬מעודדים את הילדים לתפוס אותו אחרת‪ ,‬בצורה חיובית‪.‬‬

‫‪ .6‬ללמד את הילד מיומנויות חברתיות‪:‬‬

‫כאמור‪ ,‬יש ילדים שמתקשים ברכישת מיומנויות חברתיות בסיסיות (כמו איך‬
‫להזמין חבר‪ ,‬איך להגיב כשתוקפים אותך וכו') והם זקוקים לעזרת המבוגר‬
‫שילמדם אותם‪ .‬החל מהסברים פשוטים ובסיסיים כיצד התנהגויות תוקפניות (כמו‬
‫בעיטות‪ ,‬נשיכות‪ ,‬גניבות וקללות) כמו גם התנהגויות חיוביות "דביקות" מדי (כמו‬
‫מתנות מוגזמות‪ ,‬הזמנה מנדנדת להיפגש וכו')‪ ,‬מרחיקות יותר מאשר מקרבות;‬
‫דרך הסברים כיצד לזהות סכנות חברתיות (כמו ילדים עצבניים) ולפעול אז‬
‫בחוכמה (למשל‪ ,‬להתרחק מהם‪ ,‬להרגיע אותם וכו'); וכלה בהצעת דרכי פעולה‬
‫יעילות להסתגלות חברתית (כמו שליטה עצמית‪ ,‬פשרה‪ ,‬ביטוי רגשות וכו')‪ .‬כאשר‬
‫הורים מתקשים ללמד ילדים מיומנויות חברתיות‪ ,‬מן הראוי לשקול פניה לאיש‬
‫מקצוע מומחה (יועצת בביה"ס‪ ,‬פסיכולוג חינוכי וכו')‪.‬‬

‫נתחו אירועים עם ילדכם‪ ,‬גם כשהוא קטן‬

‫במקום להטיף מוסר ולהוכיח‪ ,‬כדאי לעתים להשתמש בכלי רב עצמה של‬
‫ניתוח אירוע‪ ,‬גם עם ילדים קטני‪.‬‬
‫הורים מרבים להטיף מוסר לילדיהם בעקבות אירועים‪ ,‬בדרך כלל שליליים‪,‬‬
‫שילדיהם מעורבים בהם‪ .‬למשל‪ ,‬אם הילד הרביץ לילד או נשך ילד אחר בגן‪ ,‬הם‬
‫יכעסו עליו כשיודע להם הדבר‪ .‬הם יכולים לומר לו‪ ,‬במקרה הטוב‪" :‬אתה יודע‬
‫שאנחנו לא מרשים להרביץ לילדים‪ ,‬גם אם אתה כועס עליהם"‪ ,‬או לכעוס עליו‬
‫ולהפחידו‪ ,‬במקרה הרע‪" :‬אם עוד פעם אני אשמע שהרבצת לילד או נשכת אותו‪,‬‬
‫תקבל עונש מאוד חמור"‪ .‬כמובן שהורים מרבים להעיר לילדיהם על אירועים‬
‫שליליים שמתרחשים בבית כמו מריבות בין אחים‪ ,‬בעיות בהליכה לישון‪ ,‬קשיים‬
‫באכילה וכיוצא באלה‪ .‬מעטים המקרים בהם הורים מנהלים שיחה רגועה עם‬
‫ילדיהם על אירועים מסוג זה‪ ,‬במטרה ללמוד מהם ביחד‪ .‬וזה מה שאני רוצה‬
‫להציע לכם כאן‪ :‬לנתח עם ילדיכם אירועים משמעותיים שהם היו שותפים בהם כדי‬
‫לבחון את מה שקרה ולהפיק לקחים לגבי התנהגות יעילה בעתיד‪ .‬חשיבותו של‬
‫'ניתוח האירוע' נעוצה בכך שהילד לומד להרהר על התנהגותו‪ .‬כך הוא מקבל‬
‫אחריות רבה יותר על עצמו ומשיג שליטה עצמית טובה יותר‪ .‬כמובן שניתוח אירוע‬
‫לא מתאים לילדים קטנים מאוד שלא יודעים לדבר עדיין‪ ,‬ואולם אפשר ליישמו כבר‬
‫עם ילדים בגיל הגן‪ ,‬שיכולתם המילולית טובה‪.‬‬

‫כיצד כדאי לבצע את ניתוח האירוע של הילד כדי שאכן תתבצע למידה טובה של הילד?‬

‫ובכן ראשית‪ ,‬יש לשים לב לעיתוי של השיחה עם הילד‪ .‬על מנת שניתוח האירוע יהיה יעיל‬
‫הוא חייב להתבצע לאחר האירוע‪ ,‬כשהרוחות נרגעו‪ ,‬כדי שהילד יהיה רגוע ופנוי; אך לא‬
‫רחוק מדי מהאירוע‪ ,‬כדי שהילד יזכור אותו בצורה סבירה‪.‬‬

‫שנית ‪ ,‬חשוב להבהיר שהכוונה היא לניתוח משותף של אירועים חיוביים ושליליים‬
‫כאחד‪ .‬ניתוח של התמודדות ראויה של הילד עם התנהגות אלימה של אחיו יעזור‬
‫להתנהגותו במצבים חברתיים רבים אחרים לא פחות מאשר ניתוח תקרית אלימה‬
‫שאירעה לו בגן‪.‬‬

‫שלישית ‪ ,‬על ההורה המקיים ניתוח אירוע לגבי אירוע בו גם הוא היה מעורב‪,‬‬
‫להיות מוכן להסיק מסקנות גם לגבי חלקו באירוע ולא רק לעזור לילד להפיק‬
‫לקחים לגבי התנהגותו‪.‬‬

‫מעבר לכך על ניתוח האירוע לכלול שלושה מרכיבים מרכזיים‪:‬‬

‫‪ .1‬תיאור האירוע‪ :‬עדיף כמובן שבתחילה הילד יתאר את האירוע‪ ,‬מנקודת המבט‬
‫שלו‪ .‬יש להיזהר שההזמנה לילד לתאר את האירוע לא תיתפש על ידו כמאיימת‬
‫ותרתיע אותו מלהשתתף בשיחה‪ .‬על ההזמנה להיעשות בצורה נינוחה‪ ,‬מתוך‬
‫סקרנות ורצון ללמידה‪ ,‬ולא כנזיפה וכתוכחה‪ .‬אפשר לומר לילד‪" :‬אתה זוכר שהיינו‬
‫בגינה לפני האוכל והייתה שם מריבה? בוא תספר לי מה אתה חושב שקרה שם"‪.‬‬
‫אם הילד גדול יותר אפשר וכדאי גם להציג לו את המטרה‪" :‬כדי שבפעם הבאה‬
‫כשתהיה מריבה בינך לבין חברים תוכל לפתור אותה בצורה טובה‪ ".‬אם הילד לא‬
‫משתף פעולה או לא זוכר‪ ,‬או מציג את הדברים בצורה מעוותת מדי‪ ,‬יש לתאר‬
‫בפניו את האירוע בצורה אובייקטיבית ככל האפשר‪ ,‬ולבקש את הסכמתו לתיאור‪:‬‬
‫"אני ראיתי ששתיכן שיחקתן בבובות‪ ,‬ואז החברה שלך לא רצתה יותר לשחק‬
‫בזה‪ ,‬ואת לא הסכמת ורצית להמשיך‪ ,‬נכון?"‬

‫‪ .2‬הצגה תיאורית ולא שיפוטית של ההתנהגות הלא ראויה של הילד‬

‫באירוע (או ההתנהגות הראויה שלו)‪ :‬לאחר שהאירוע תואר מתחילתו ועד סופו‪,‬‬
‫יש לשים דגש על ההתנהגות הלא ראויה של הילד‪ ,‬או על ההתנהגות הראויה שלו‪.‬‬
‫חשוב שההדגשה תהיה תיאורית ולא שיפוטית‪ ,‬כלומר "ראיתי שכעסת שהחברה‬
‫שלך לא רצתה יותר לשחק‪ ,‬והחזקת אותה בכוח שלא תלך למקום אחר‪ ,‬וזה‬
‫הכאיב לה‪ ".‬או במקרה של התנהגות ראויה‪" :‬ראיתי שאפילו שכעסת על החברה‪,‬‬
‫לא עצרת אותה כשהיא הלכה לבחור משחק אחר‪ ,‬חיכית והצטרפת אליה"‪.‬‬

‫‪ .3‬מציאת דרכים ראויות להתמודדות במצבים דומים בעתיד‪ ,‬או חיזוק הדרך‬
‫הראויה‪ :‬כמובן שגם כאן כדאי לשאול את הילד מה לדעתו אפשר וצריך היה‬
‫לעשות אחרת במקום ההתנהגות הלא ראויה שלו‪ .‬ואולם‪ ,‬מאחר שזו מטלה קשה‬
‫לילדים קטנים‪ ,‬אין טעם ללחוץ על הילד יותר מדי‪ ,‬ובמקום זאת כדאי להבהיר לו‬
‫בצורה אמפתית את הלקח הרצוי‪ .‬למשל‪ ,‬אפשר לומר "גם כשכועסים מאוד לא‬
‫דוחפים ילדים אחרים‪ .‬אפילו לא אם הם לא רוצים להמשיך לשחק איתך‪ .‬את‬
‫צריכה לזכור שלא תמיד תצליחי לקבל כל מה שתרצי‪ .‬לפעמים יקרו דברים שלא‬
‫יהיו נעימים לך‪ .‬את יכולה במקום זאת לחכות שהחברה תסיים את משחקה ואולי‬
‫תרצה לשחק איתך שוב‪ .‬את גם יכולה להצטרף אליה למשחק‪ ,‬אם תסכים"‪ .‬אם‬
‫התנהגותו של הילד הייתה ראויה‪ ,‬חשוב להבליטה כהתנהגות ראויה במצבים‬
‫שונים‪" :‬הצלחת להתגבר על הכעס שלך כשלא קיבלת מה שרצית‪ ,‬שהחברה‬
‫תשחק איתך‪ .‬זה יכול לעזור לך להתגבר על הכעס גם אם אחיך הקטן ממשיך‬
‫לצרוח אפילו שאת אומרת לו שיפסיק‪ ,‬או שאני לא נותנת לך מיד את האוכל כשאת‬
‫רעבה"‪.‬‬

‫לסיכום ‪ ,‬ניתוח אירוע הוא כלי רב עצומה השאול מעולם הארגון ומשתמשים בו‬
‫בדרך כלל לאחר אירועים בעייתיים כדי להבין את מה שקרה באירוע ולהפיק ממנו‬
‫לקחים לגבי השתפרות בעתיד‪ .‬אפשר וכדאי להשתמש בניתוח אירוע גם בעולם‬
‫המשפחה כדי לעזור לילדים ללמוד לגבי התנהגותם‪ ,‬הראויה והלא ראויה‪,‬‬
‫באירועים שונים‪ ,‬בתוך המשפחה ומחוצה לה‪ ,‬ולשפרה בעתיד‪ ,‬במידת הצורך‪.‬‬
 ‫"לא בא לי"‪ :‬כיצד לעבור בשלום את גיל הדווקא של הילד‬

‫כיצד להתמודד עם התנהגויות דווקא של הילד? כיצד לעבור בשלום את‬

‫גיל הדווקא של הילד‪.‬‬
‫בין אם זה קורה בגיל שנתיים‪ ,‬בין אם זה קורה מעט מוקדם יותר או מעט מאוחר‬
‫יותר‪ ,‬מגיע הגיל שבו הילד הטוב הופך להיות לילד פחות טוב‪ :‬הוא מתווכח על כל‬
‫דבר‪ ,‬מתעקש לעשות רק מה שהוא רוצה‪" ,‬עושה דווקא" להוריו‪' .‬גיל הדווקא'‬
‫מכנים שלב זה שבו כל פעולה יומיומית בבית הופכת לקרב מתיש‪ :‬הילד אינו רוצה‬
‫להתלבש‪ ,‬לצחצח שיניים‪ ,‬לצאת מהבית‪ ,‬הוא שומר על הצעצועים שלו ברשותו‬
‫כמו דוגרת על ביציה ומסרב לתת אותם לילדים אחרים‪ .‬הוא מתנגד בתקופה זו של‬
‫החיים באופן אוטומטי לכל איסור‪ ,‬לכל חוק‪ .‬הוא נלחם בהורה במלוא הכוח‪.‬‬

‫זה קשה‪ ,‬אבל האם זה גם רע?‬

‫אף שמרדנות הילד הקטן נראית כתופעה שלילית ומסוכנת‪ ,‬מדובר בתופעה‬
‫התפתחותית נורמלית וחיובית בעיקרה‪ .‬הילד הקטן בודק את גבולות יכולתו דרך‬
‫התמרדות בגבולות המוצבים לו‪ .‬אמירת ה'לא' של הילד הקטן מבטאת את הצורך‬
‫שלו לנהל בעצמו את חייו ואת רצונו שיתייחסו אליו כאל אישיות נפרדת‪ .‬בכך הילד‬
‫למעשה מתרגל את המחשבה החדשה עבורו‪ ,‬שהוא אדם נפרד וישנם דברים‬
‫ששייכים לו‪ .‬הרצון שלו אינו הרצון של ההורים; הרגשות שלו אינם הרגשות של‬
‫ההורים‪ .‬ההורים אוסרים והוא בכל זאת עושה; הוא אומר‪" :‬אני אדם נפרד‬
‫ועצמאי!"‪ .‬הוא מרוצה וההורה כועס‪ .‬הוא וההורה מרגישים דברים שונים‪ .‬ככל‬
‫שההורה ינסה יותר להכניעו‪ ,‬מתחזק יותר מאבקו של הילד בהורה‪ .‬הוא בשום‬
‫אופן לא ייתן שישלטו בו ויפקדו עליו‪ .‬ראוי לזכור זאת כשמשתמשים בביטוי 'גיל‬
‫הדווקא'‪ .‬חשוב לזכור שהמניע העיקרי של הילד הוא השגת העצמאות שלו‪ ,‬ולא‬
‫המלחמה בהורה‪ .‬הילד רוצה את אהבת ההורה שלו‪ ,‬ואינו מעוניין להפוך לאויבו‪.‬‬
‫הוא רק רוצה שההורה יאהב אותו עצמו‪ ,‬על מרדנותו ועל רצונו החופשי‪ ,‬ולא ילד‬
‫אידילי השוכן בפנטזיה של ההורה‪.‬‬

‫מה הקשה עלי להתמודד עם התנהגויות דווקאיות של ילדי בגיל הרך?‬

‫אני יודע שהיה לי צורך שליטה חזק‪ ,‬וכשהרגשתי שנלחמים בי‪ ,‬החזרתי מלחמה‬
‫שערה‪ .‬גם אם הדברים השתנו במשך השנים וכיום איני אדם שתלטן‪ ,‬בוודאי שכך‬
‫היו פני הדברים בעבר‪ .‬לכן כשהרגשתי שילדי נלחמים בי‪ ,‬בכל נושא שהוא‪ ,‬זה‬
‫עורר את שדי המלחמה הרדומים שלי‪ ,‬והגבתי במלחמה נגדית‪ .‬רציתי להוכיח‬
‫להם מי השולט בבית‪ ,‬מי הבוס כאן‪ .‬לעתים נוכחתי למגינת לבי שבעל השררה‬
‫בבית יוצא ממאבקים אלה וידו על התחתונה…‬
‫כשהורים נלחמים בילדיהם מלחמות של כבוד‪ ,‬הם בדרך כלל מפסידים‪ ,‬גם אם‬
‫נדמה להם שהם מנצחים‪ .‬כאבי הלב ויסורי הנפש שהם חשים בעקבות "ניצחונם"‬
‫או "מפלתם" מעידים על כישלונם בכל מקרה‪.‬‬

‫מה עזר לי להתמודד עם התנהגויות דווקאיות של ילדי בגיל הרך?‬

‫כפסיכולוג צעיר הכרתי היטב את שלבי ההתפתחות של ילדים‪ .‬ידעתי שבגיל צעיר‬
‫יש לילדים צורך להתנגד להוריהם בדרך לגיבוש העצמי שלהם וכביטוי לתחושת‬
‫כוחם המתגבר‪ .‬גם אם פעלתי פעמים רבות בצורה נוקשה ולא יעילה‪ ,‬בכל זאת‬
‫ידעתי לומר לעצמי ולבת‪-‬זוגי שמדובר בתופעה התפתחותית ידועה ומקובלת‪ .‬לכן‪,‬‬
‫לפחות לאחר מעשה‪ ,‬הייתי נרגע ומסוגל לקבל בפרופורציה הנכונה את גילויי‬
‫העקשנות והדווקאות של ילדי‪ ,‬דבר שמנע הסלמה והתדרדרות למאבקי כוח‬
‫ממושכים‪.‬‬

‫הורים נוטים להעצים בעיות של ילדיהם‪ ,‬בגלל מעורבותם הרגשית וקרבתם‬

‫אליהם‪ .‬ידע פסיכולוגי על התפתחות ילדים יכול לסייע להורים‪ ,‬להרגיע אותם‪ ,‬שכן‬
‫הוא מאפשר זווית ראייה רחבה והסתכלות אובייקטיבית על עניינים מטרידים‪.‬‬

‫מה כדאי להורים לעשות כדי להפחית דווקאיות אצל ילדם?‬

‫המלצות היפות במיוחד בינקות (עד גיל שנה וחצי לערך)‬

‫לחזק התנהגויות של שיתוף פעולה אצל התינוק‬

‫כדאי לעודד את התינוק לדפוסים של שיתוף פעולה‪ ,‬שיהוו תשתית להתנהגותו‬

‫בעתיד‪ .‬למשל‪ ,‬תינוק מתעקש שההורה יקח אותו על הידיים וההורה אינו יכול‪.‬‬
‫התינוק בוכה בתחילה ולאחר מכן נרגע‪ .‬חשוב שכשההורה מתפנה וניגש אליו‬
‫לאחר מכן הוא יחזק אותו וישבח אותו על שהצליח להמתין‪ .‬כך התינוק לומד שעל‬
‫ידי הבכי הוא לא השיג את מבוקשו ושההורה מגיע אליו‪ ,‬גם בלי התנהגות עקשנית‬
‫מצדו‪ .‬נכונותו לשתף פעולה עם ההורה במצבים מתסכלים גדלה‪.‬‬

‫להימנע מלייחס לתינוק "עשיית דווקא"‬

‫למרות שהדברים עשויים להיראות כך‪ ,‬תינוקות אינם "עושים דווקא" להוריהם‪.‬‬
‫התנהגות דווקאית מגיעה רק בגיל מאוחר יותר‪ .‬כשתינוק פועל שלא בהתאם לרצון‬
‫הוריו‪ ,‬הוא מונע על ידי יצר הסקרנות הטבעי שלו‪ ,‬הגורם לו לבחון כל דבר ולנסות‬
‫להבין כיצד פועל העולם שסביבו‪ .‬כשהתינוק בן השנה זוחל שוב לכיוון כפתורי‬
‫הטלוויזיה‪ ,‬על אף שההורה מנע זאת ממנו כמה פעמים‪ ,‬אין לו כוונה להרגיז את‬
‫ההורה ולפעול בניגוד להוראתו‪ ,‬אלא הוא נמשך אל כפתורי הטלוויזיה הנוצצים‬
‫ומבקש לחקור אותם‪ .‬כשהורים מתייחסים להתנהגויות טבעיות כאלה של תינוקם‬
‫בגישה שלילית וחווה אותן כהתנגדות לשמה‪ ,‬הם יוצרים במו ידיהם רצף‬
‫התנהגויות שליליות מיותר‪.‬‬

‫המלצות היפות במיוחד לפעוטות (עד גיל ‪ 3‬לערך)‬

‫להימנע ממאבקי כוח‬

‫חשוב מאוד ש"גיל הדווקא" יישאר נחלתו של הילד‪ ,‬ולא יסחוף את ההורה‬
‫לדווקאות ולמאבקים משל עצמו‪ .‬לא חייבים להילחם עם הילד על כל דבר כל הזמן‪.‬‬
‫לא כל איסור הכרחי‪ .‬ענייני בטיחות (לתת יד במעבר חצייה‪ ,‬לחגור חגורת‬
‫בטיחות) וענייני בריאות (לאכול אוכל מזין‪ ,‬ליטול תרופה) כמובן שאינם פתוחים‬
‫למשא ומתן בגיל זה‪ .‬אבל במקרים אחרים ראוי שההורה יגמיש את עמדתו‪,‬‬
‫יתפשר עם הילד ויתן לו להרגיש שגם הוא קובע‪ .‬למשל‪ ,‬אם הילד מסרב בהתרסה‬
‫להחזיר את צעצועיו למקום‪ ,‬עדיף שלא להתעקש‪ ,‬לא לנסות לכפות עליו לסדר‪ ,‬לא‬
‫לכעוס כשאינו מסדר ובסוף לצעוק ולהעניש‪ ,‬אלא להציע לו‪" :‬מה דעתך שאני‬
‫אחזיר חלק ואתה תחזיר חלק"? פעמים רבות ההבדל בין הנהגה הורית לבין‬
‫מאבק כוח עם הילד אינו גדול ומתבטא בטון הדיבור‪ ,‬בהחלטיות שבאחיזת היד‪,‬‬
‫במילים המיותרות שהורים אומרים‪ .‬כשהילד מתנגד לשמור על הסדר בחדרו‪,‬‬
‫למשל‪ ,‬אם ההורה כועס על הילד שאינו שומע בקולו ומנסה להכריח אותו לסדר‬
‫את החדר – מדובר במאבק אגו‪ .‬אבל אם ההורה שומר על טון דיבור רגוע‪ ,‬בלי‬
‫כעס‪ ,‬ואומר לילד‪" :‬החדר צריך להיות מסודר בערב‪ ,‬ואנחנו נסדר אותו עכשיו"‪,‬‬
‫והוא מתחיל לסדר את החדר והילד מצטרף אליו – אין מאבק‪ ,‬אין מלחמה‪ ,‬יש‬
‫חינוך‪.‬‬

‫לפעול ביצירתיות מול אמירות 'לא' של הילד‬

‫כדאי שההורים יחפשו דרכים יצירתיות לעקוף התנגדויות יומיומיות של ילדיהם‪,‬‬

‫מאחר שהוראה ישירה של ההורה עשויה להיענות ב'לא' תקיף‪ .‬אחת הדרכים‬
‫הטובות לכך היא להציג את הפעילות שהילד צריך לעשות כשעשוע ולא כחובה‪.‬‬
‫למשל‪ ,‬במקום לומר לילד שהוא חייב לסדר את הצעצועים‪ ,‬אפשר לומר לו‬
‫"הצעצועים רוצים ללכת לישון‪ .‬הנה‪ ,‬הבובה עייפה‪ .‬מי עוד עייף?"‬

‫דרך יצירתית נוספת למתן התנגדות של הילד ואולי אף למנוע אותה‪ ,‬משעשעת‬
‫מאוד כשהיא מצליחה‪ ,‬היא לתת לו הוראה פרדוקסאלית‪ ,‬הפוכה מההוראה שהילד‬
‫רגיל לשמוע בדרך כלל‪ .‬ההורה יכול לומר למשל‪" :‬היום לא תלך לישון אחרי‬
‫התוכנית‪ ".‬מאחר שהילד רגיל להתנגד‪ ,‬הוא יתנגד גם להוראה זו‪ .‬הוא עשוי לכעוס‬
‫על ההורה ולהתעקש‪" :‬אני דווקא כן רוצה ללכת לישון אחרי התוכנית"‪.‬‬

‫המלצות היפות במיוחד לגיל הגן (עד גיל ‪ 6‬לערך)‬

‫לא להילחם בילד ולא להיכנע לו‬

‫כשהילד גדל‪ ,‬התנהגותו נעשית מתוחכמת יותר‪ ,‬עיקשת יותר‪ ,‬בדרכים גלויות‬
‫וסמויות‪ :‬הוריו אוסרים לשתות מים לפני השינה והוא מערים עליהם ושותה מבלי‬
‫שהם רואים; הוא מנדנד להם שיקנו לו צעצוע ומעצים את נדנודיו ככל שהם‬
‫מתנגדים לו; הוא פונה לסבתא ולסבא ומתלונן על ההורים הנוראים שמסרבים‬
‫לתת לו לאכול דברי מתיקה‪ .‬ההורים עשויים להיכנע במהלך ההתמודדות עם הילד‬
‫ולהגיב בתוקפנות אימפולסיבית (להיות 'נבוט') או להיכנע מתוך חוסר אונים‬
‫לדרשנות הילד ולהתחנן לפניו (ולהיות 'סמרטוט')‪ .‬התגובה המתאימה יותר היא‬
‫לא להילחם בילד‪ ,‬כלומר לא להפעיל אמצעי כוח ושליטה נגדו כדי להכניעו‪ ,‬אך גם‬
‫לא להיכנע לדרשנות שלו‪ .‬על ההורים להבהיר את דרישתם בצורה תקיפה‬
‫ועניינית‪ ,‬במקום להתמקד בהכנעת הילד ובשינוי התנהגותו‪ .‬למשל‪ ,‬ילד בן ארבע‬
‫מסרב לכל הוראה של הוריו באמירה "לא בא לי" ותוך כדי חיקוי של הוראתם‪,‬‬
‫באופן המעצבן את ההורים‪ .‬במקום לכעוס על הילד או להענישו על תגובת החיקוי‬
‫שלו‪ ,‬ובמקום להיכנע לילד ולוותר לו על סידור הצעצועים בכלל‪ ,‬כדאי לחזור ולומר‬
‫לו בנחת‪" :‬צעצועים צריך לסדר"‪ ,‬והם עצמם מתחילים לסדר ומזמינים אותו‬
‫להצטרף אליהם‪ .‬אפשר לומר גם‪" :‬אם לא מסדרים‪ ,‬לא משחקים"‪ ,‬והם נוטלים‬
‫צעצועים ולוקחים אותם לארון סגור‪.‬‬

‫להתכונן למצבי קונפליקט ידועים מראש‬

‫יש בקשות או דרישות של ההורה מהילד שניתן לנבא במידה רבה של ודאות‬
‫שתגובתו של הילד תהיה וכחנית‪ ,‬מתנגדת‪ .‬מאחר שהילד בגיל זה כבר מסוגל‬
‫לצפות מראש תוצאות של דברים‪ ,‬אין טעם לחכות לעימות שיתרחש במצבים‬
‫ידועים מראש אלה‪ .‬עדיף להקדים תרופה למכה‪ ,‬לדבר עם הילד מראש על העומד‬
‫להתרחש ועל העימות האפשרי‪ ,‬ולהגיע עימו להסכם על צורת ההתמודדות‪ .‬הילד‬
‫ירגיש שההורה מכבד את המאבק שלו‪ ,‬וכך יפחת הצורך שלו לבצע את המאבק‬
‫בפועל‪ .‬אם ידוע‪ ,‬למשל‪ ,‬שהילד מבקש מדי ערב מההורה להקריא לו עוד ועוד‬
‫סיפורים לפני השינה‪ ,‬וסביב זה מתרחשים עימותים‪ ,‬כדאי לדבר על כך מראש‪,‬‬
‫ולהגיע עם הילד להסכם על מספר הסיפורים שההורה יספר‪ .‬כמובן שחשוב‬
‫שההורים ישמרו על המסגרת שנקבעה ולא ייכנעו ל"רק עוד סיפור אחד ודי‪".‬‬

‫התנהגויות תוקפניות‬
‫מהם הגורמים להתנהגויות תוקפניות של ילדים בגיל הרך? מתוך הפרק‬
‫השמיני בספר "הורים בטוחים בעצמם ‪ -‬מנהיגות הורית בגיל הרך"‪.‬‬
‫הם הגורמים להתנהגויות תוקפניות בגיל הרך?*‬

‫▪ תסכול ‪ :‬פעמים רבות תוקפנותם של ילדים היא ביטוי לתסכול שהם חשים‪ :‬משום‬
‫שהם אינם מצליחים לבטא את רצונותיהם‪ ,‬משום שהם מבולבלים ואינם יודעים‬
‫מה הם באמת רוצים‪ ,‬משום שהם חוו כישלון‪ ,‬משום שלא עושים מה שהם דרשו‬
‫ועוד‪ .‬מאחר שיכולתם המילולית אינה מפותחת‪ ,‬הם מבטאים את תסכולם‬
‫בהתנהגות תוקפנית‪.‬‬

‫▪ שמחה או התרגשות ‪ :‬לעתים ילדים מתנהגים בתוקפנות‪ ,‬למשל נושכים‪ ,‬מתוך‬

‫התרגשות ושמחה דווקא‪ .‬הם אינם יודעים לבטא את עצמם בדרך אחרת‪ ,‬והם‬
‫נעזרים באיברי גופם – פה‪ ,‬ידיים ורגליים – כדי לבטא רגשות חיוביים‪ .‬לעתים‬
‫הדבר נובע מהתנהגויות תמימות של ביטויי אהבה במשפחה‪ ,‬דוגמת נשיקות‬
‫נשכניות שהילד חווה או רואה‪" ,‬כאפות" מתוך חיבה ועוד‪ .‬ילדים תופסים מחוות‬
‫כאלה כפשוטן‪ .‬וכשהם רוצים להביע אהבה או חיבה לאחרים הם עושים זאת‬
‫באותה דרך של נשיכה או מכה‪ ,‬ללא כוונות זדון‪.‬‬

‫מזגו של הילד ‪ :‬יש ילדים שמלידתם הם בעלי סף תסכול נמוך יותר‪ ,‬ולכן במצבי‬
‫תסכול תגובתם חזקה יותר‪ :‬הם יגיבו בתוקפנות רבה יותר מאשר ילדים אחרים‪.‬‬
‫ילדים הזקוקים לגירויים תחושתיים חזקים יותר עשויים לנשוך או להכות‪ ,‬מבלי‬
‫להבין את הכאב שהם גורמים‪.‬‬

‫▪ חיקוי ‪ :‬ילדים מתנהגים בתוקפנות בהתאם לדוגמה שמציגים להם אחרים‪ ,‬כגון‬
‫הורים‪ ,‬אחאים וילדים אחרים בני גילם‪ .‬לעתים ילדים צופים בהתנהגויות תוקפניות‬
‫של ההורים כלפיהם‪ ,‬של אחאים ושל הורים זה כלפי זה או כלפי זרים – כדרך‬
‫להבעת כעסים ותסכולים‪ .‬ילדים קטנים מושפעים במיוחד מצפייה בהתנהגויות‬
‫תוקפניות של ילדים בגן‪.‬‬

‫▪ למידה ‪ :‬ילדים לומדים להתנהג התנהגות תוקפנית כאשר הם באים על שכרם על‬
‫פעולות תוקפניות שלהם‪ ,‬כלומר כשהם משיגים את שלהם או זוכים בתשומת לב‬
‫מצד המבוגרים‪ ,‬שלה הם משתוקקים‪ ,‬בעקבות התנהגות תוקפנית‪ .‬גם כאשר‬
‫ילדים רואים שילדים אחרים שהתנהגו בצורה תוקפנית זכו בגמול חיובי (קיבלו‬
‫תשומת לב‪ ,‬חיובית או שלילית) – הם לומדים שהתנהגות תוקפנית משתלמת‪.‬‬

‫גמילה מחיתולים‬
‫על הגורמים לבעיות בגמילה מחיתולים‪ ,‬מתוך הפרק השישי בספר "הורים‬
‫בטוחים בעצמם ‪ -‬מנהיגות הורית בגיל הרך"‪ ,‬מאת חיים עמית‪.2012 ,‬‬
‫יש לומר זאת בפה מלא‪ :‬מרב הקשיים בתהליך הגמילה מחיתולים נובעים‬
‫ממתח ולחץ של ההורים‪ ,‬המועברים לילדיהם‪ .‬הורים מנסים להקדים את‬
‫המאוחר‪ ,‬משווים את התפתחות ילדם לילדים אחרים שהם מכירים‪ ,‬וכשמתברר‬
‫להם שילדים אחרים מתקדמים מהר יותר מילדם הם דואגים‪ ,‬מאבדים את‬
‫הסבלנות ואת הסובלנות‪ ,‬ומנסים להאיץ את התקדמות ילדם‪ .‬כשהילד מרגיש‬
‫שהוריו מאוכזבים ממנו‪ ,‬הדימוי העצמי שלו נפגע‪ ,‬הוא מרגיש שהוא אינו עונה‬
‫על ציפיות הוריו‪ ,‬שהוא כבר לא ילד אהוב בזכות עצמו‪ ,‬שאינו צריך להוכיח את‬
‫עצמו כדי לזכות באהבה‪ .‬נכון‪ ,‬הורים הם בני‪-‬אדם‪ ,‬והמתח‪ ,‬הדאגות והלחץ‬
‫שלהם מובנים‪ .‬ואולם מתחים אלה גורמים לכך שבמקום שיתקיים תהליך טבעי‬
‫וספונטני של גמילה‪ ,‬שבעקבותיו יחושו הילד והוריו סיפוק וגאווה‪ ,‬מתרחש‬
‫תהליך מייסר ומענה של מאבקים ולחצים‪ ,‬מלווה במועקה‪ ,‬באכזבה ובכעס אצל‬
‫כל בני המשפחה‪ .‬הגמילה מחיתולים הופכת לשדה קרב‪ ,‬שבו הילד והוריו‬
‫מתישים את עצמם בהווה ופוגעים בהמשך ההתפתחות התקינה של הילד‬
‫לעתיד‪.‬‬

‫אך ישנן גם סיבות נוספות לקשיים בגמילה מחיתולים‪:‬‬

‫▪ מרכיב משפחתי‪-‬גנטי‪ :‬במשפחות שאחד ההורים או בן משפחה אחר הרטיב עד‬

‫גיל מאוחר‪ ,‬יש סיכוי גדול יותר שאחד הילדים יתקשה בגמילה‪.‬‬

‫▪ מרכיבים גופניים‪ :‬לעתים שלפוחית שתן קטנה יחסית או רמות נמוכות של‬
‫ההורמון הפועל נגד הצטברות שתן בלילה – הם הגורם לבעיית הגמילה‪ .‬במקרים‬
‫אחרים הילד סובל מדלקות שתן חוזרות ונשנות או מעצירות לעתים קרובות בשל‬
‫תזונה לא מגוונת‪.‬‬
‫▪ קצב התפתחות ומאפיינים אישיים‪ :‬ישנם ילדים שבאופן טבעי יהיו בשלים‬
‫פיזיולוגית‪ ,‬רגשית או שכלית לגמילה מחיתולים מאוחר יותר‪ .‬פעמים רבות אלה‬
‫ילדים שנולדו מוקדם מדי או ילדים שהיו חולים תקופה ממושכת בינקותם‪( .‬יש‬
‫לציין שילדים הסובלים מקשיי התפתחות בכלל‪ ,‬כמו קשיים מוטוריים‪ ,‬קשיי‬
‫תקשורת – סביר להניח שגם תהליך הגמילה שלהם יהיה מעוכב‪).‬‬

‫▪ חרדות‪ :‬על אף ששרירי פי הטבעת מתפתחים מהר יותר משרירי השופכה‪ ,‬עבור‬
‫ילדים רבים הפרידה מהקקי קשה יותר‪ ,‬שכן הוא נתפס כחלק מגופם‪ .‬כשהם‬
‫רואים אותו נופל‪ ,‬ובמיוחד כשהוא נעלם בשירותים‪ ,‬הם עלולים לחוש חרדה‪.‬‬
‫כשילדים רואים שדבר מה נעלם‪ ,‬הם חוששים שבעקבותיו ייעלמו דברים נוספים‬
‫בסביבה‪ .‬הסברים הגיוניים לא ממש מרגיעים‪ ,‬שכן מבחינת הילד לא מדובר‬
‫בהפרשת פסולת מהגוף‪ ,‬אלא במשהו יקר ערך‪ ,‬בחלק ממנו‪ .‬גם עצם הישיבה על‬
‫האסלה עשויה לעורר פחדים‪ :‬פחד ממה שנמצא בתוכה‪ ,‬פחד מהדחת המים או‬
‫פחד להיות לבד בחדר השירותים‪ .‬פחדים כאלה עשויים להביא לניסיון להימנע‬
‫מהפרשת הצואה‪ ,‬עד כדי כאבי בטן ועצירות‪ ,‬שעשויים להגביר את הפחד‬
‫מהפרשת הצואה‪ ,‬וכך נוצר מעגל קסמים‪ .‬מעבר לכך‪ ,‬כשהורים אינם רגישים‬
‫לחרדה המתעוררת אצל הילד‪ ,‬הם עלולים להעצימה‪ ,‬גם אם ללא כוונה‪.‬‬

‫▪ חוסר פניות‪ :‬לעתים גם הילד וגם הוריו אינם מתפנים לתהליך הגמילה‪ ,‬שכן‬
‫האנרגיה שלהם מופנית להתמודדות עם שינויים אחרים בחייהם‪ ,‬כמו מעבר דירה‪,‬‬
‫כניסה לגן חדש‪ ,‬היריון ולידה‪ ,‬גירושים‪.‬‬

‫▪ נסיגות‪ :‬יש לזכור שגמילה מחיתולים היא תהליך‪ ,‬וכמו כל תהליך‪ ,‬היא אינה‬
‫מתקדמת תמיד בקו ישר ואחיד‪ ,‬ויכולות להתרחש בה נסיגות‪ .‬עבור הורים רבים‬
‫הצלחותיו ואי הצלחותיו של הילד משמשים תכופות כעדות להצלחתם כהורים‪.‬‬
‫נסיגות של הילד מייצגות עבורם את הכישלון ההורי וגורמות להם להרגיש אכזבה‬
‫וכעס‪ ,‬שעלולים להגביר את הקושי בגמילה‪.‬‬

‫בעיות הקשורות באכילה‪:‬‬

‫קטע מתוך הפרק השלישי בספר "הורים בטוחים בעצמם ‪ -‬מנהיגות הורית‬
‫בגיל הרך"‪ ,‬המתאר את הגורמים להתעוררות בעיות בתחום האכילה‪.‬‬
‫בעיות למכביר הקשורות באוכל צצות בגיל הרך‪ .‬רוב הבעיות מתחילות כבר בינקות‪ ,‬החל מגיל חצי שנה‬
‫לערך‪ ,‬עת האכילה הופכת להיות תהליך רצוני אצל התינוק‪.‬‬

‫▪ ההאכלה היא קרקע פורייה לצמיחת תחושות כישלון ורגשות אשמה של‬
‫הורים‪ .‬הורים רבים מקשרים בין האכילה של הילד לבין הצלחתם כהורים‪ .‬הם‬
‫חשים לא פעם שהצלחתם כהורים פירושה שילדם "אוכל טוב"; וכישלון משמעותו‬
‫שהילד "כמעט שאינו אוכל"‪ ,‬ולכן אינו עולה במשקל‪ .‬לכן הם נוטים להעצים כל‬
‫התרחשות הקשורה באוכל‪ ,‬דבר המעורר את המעגל השלילי של‬
‫מתח‪-‬חרדה‪-‬קשיי אכילה‪-‬רגשות אשמה‪.‬‬
‫▪ החרדות שבהן שרוי ההורה ביחס לאכילת תינוקו גורמות לו לפעול בצורה‬
‫נוקשה ‪ ,‬המתעלמת מצרכיו האמיתיים של התינוק‪ .‬ההורה עשוי לנסות להאכילו‬
‫יותר מדי או להגביל בשרירותיות את צריכת המזון שלו‪ .‬נוצר מעגל שלילי של‬
‫התנהגות בקשר לאוכל‪ :‬ההורה החרד פועל בנוקשות‪ ,‬אכילת התינוק מופרעת‪,‬‬
‫ההורה נלחץ עוד יותר‪ ,‬התינוק מגלה קשיים גדולים יותר‪ ,‬וכן הלאה‪ .‬בנוסף‪ ,‬כאשר‬
‫ההורה מוטרד ונעשה לחוץ ככל שזמן הארוחה הולך ומתקרב‪ ,‬התינוק יחוש זאת‬
‫ויגיב בהתאם‪.‬‬

‫▪ בשל חרדתו עשוי ההורה לכפות ממש את האכילה על הילד‪ .‬חשוב לזכור‬
‫שבעיות רבות באכילה‪ ,‬עד כדי הפרעת אכילה של ממש (סירוב כמעט מלא של‬
‫הילד לאכול)‪ ,‬עלולות להתפתח כתוצאה מהאכלה בכפייה של התינוק‪.‬‬

‫▪ בשל ההתייחסות המוטעית של ההורים‪ ,‬פעמים רבות הילד לומד להשיג‬

‫תשומת לב רבה בדרכים מניפולטיביות‪ ,‬באמצעות התעסקות בענייני האכילה‪.‬‬
‫הילד מזהה את חרדות הוריו ועשוי לנצלן כדי להשיג תשומת לב ושליטה‪.‬‬

‫▪ בפעמים רבות אחרות הורים טועים בחינוך הילד הרך להרגלי אכילה שאינם‬
‫טובים‪ :‬ה ם אינם מקפידים על זמני ארוחות קבועים‪ ,‬מפנקים את ילדיהם באמצעות‬
‫מזון‪ ,‬ולעתים אף משתמשים בו כתחליף לאהבה אמיתית ולתשומת לב‪ .‬יש הורים‬
‫שמרגישים רגשי אשמה‪ ,‬אולי כיוון שחזרו מהעבודה בשעה מאוחרת‪ ,‬אולי כיוון‬
‫שהתייחסו בקוצר רוח אל ילדם‪ ,‬והם מנסים לפצות אותו באמצעות אוכל‪ .‬במצב זה‬
‫ילדים לומדים ליצור קשר בין אוכל לבין הרגעה רגשית‪ ,‬קשר שהוא מסוכן להמשך‬
‫החיים‪.‬‬

‫▪ ילדים מטבעם נבדלים זה מזה בצורכי האכילה שלהם ‪ .‬ישנם ילדים שזקוקים‬
‫לכמות מזון גדולה יותר‪ ,‬שאוהבים לאכול‪ ,‬שרוצים להתנסות במאכלים מגוונים‬
‫וחדשים‪ .‬מנגד‪ ,‬ילדים רבים זקוקים לכמות מועטה של אוכל‪ ,‬הם אינם פתוחים‬
‫להתנסות במגוון רחב של מאכלים‪ ,‬ללא קשר לפעולה כזו או אחרת של הוריהם‪.‬‬
‫חוסר התחשבות ההורים בהבדלים אישיים מולדים אלה עשוי לגרום להורים‬
‫להרגיש שלילד שלהם יש בעיה‪ ,‬מבלי שהיא באמת קיימת‪ .‬מכאן קצרה הדרך‬
‫לניסיונות כפייה‪ ,‬למאבקים‪ ,‬למתחים‪ ,‬ובסופו של דבר לבעיות‪.‬‬

‫▪ בשלב המעבר מבקבוק לאכילה בכפית מרגישים הורים שהם מאבדים‬

‫שליטה על ההאכלה של הילד ועל הכמויות שהוא אוכל‪ .‬בשלב מוקדם זה עשויים‬
‫יחסי ההורים והילדים להיסחף למאבקי כוח בשל האכילה‪ .‬אם הילד מתקשה‬
‫להתמודד עם המעבר ומסרב לאכול‪ ,‬למשל‪ ,‬ההורים עשויים לנסות להכריח אותו‬
‫לאכול מתוך חרדה גדולה להתפתחותו התקינה‪.‬‬

‫▪ ילדים קטנים רבים נחשבים על ידי הוריהם ל"אכלנים קשים" ‪ ,‬בעוד שהם‬
‫פשוט מנסים לעמוד על זכותם לפתח טעם משלהם באכילה‪.‬‬

‫▪ לעתים הורים (בדרך כלל אימהות) עסוקים בצורה כפייתית באכילה של‬
‫עצמם‪ :‬בבדיקות קפדניות של משקלם‪ ,‬באכילה בררנית מאוד‪ ,‬בחשדנות רבה‬
‫כלפי אוכל‪ ,‬בניסיונות מתמידים לרדת במשקל באמצעות דיאטות למיניהן‪ .‬כך הם‬
‫עלולים להעביר לילדם מגיל צעיר את התסביכים האישיים שלהם הקשורים לאוכל‬
‫ואף לבלבלו במסרים כפולים‪" :‬תאכל הרבה‪ ,‬אבל חס וחלילה שתהיה שמן";‬
‫"תאכל מעט כדי שלא תהיה שמן‪ ,‬אבל חס וחלילה שתהיה רזה מדי"‪.‬‬

‫טלמגע‪ .‬במצב כזה ישנה תחושת אי‪-‬נוחות‪ ,‬ואף כאב‪ ,‬אפילו כתוצאה מליטוף‪ ,‬ועל‬
‫אחת כמה וכמה ממזון שמרקמו מעורר בתינוק תחושת חספוס בלתי נעימה לחך‪,‬‬
‫כמו חצץ‪ .‬בהתייעצות עם מרפאה בעיסוק המתמחה בגיל הרך אפשר לאבחן את‬
‫התופעה ולטפל בה‪.‬‬
 ‫הצד הלא מצחיק של ההומור‬

‫הקדמה‬
‫ההומור הוא תחום שמדובר בו נכבדות בפסיכולוגיה המודרנית‪ .‬נוכחותו בכל תחומי החיים‬
‫נחקרת בהרחבה‪ :‬במשפחה‪ ,‬בעבודה‪ ,‬בחינוך‪ .‬כן צוין תפקידו בהתמודדות עם לחץ‪ ,‬חולי ומשבר‪.‬‬
‫גם ההתעניינות העכשווית ב"פסיכולוגיה חיובית" שמתמקדת בכוחות הבונים המשפיעים על‬
‫האדם‪ ,‬נתנה דחיפה לחקר ההומור‪ .‬הומור נחשב כמאפיין מרכזי של אישיות האדם עד כי נאמר‪:‬‬
‫"אמור לי מה מצחיק אותך ואומר לך מי אתה"‪.‬‬

‫אם נמנה בקצרה את מעלותיו נזכיר את יכולתו לאפשר פורקן רגשות‪ ,‬את הביטוי המעודן שהוא‬
‫נותן לתוקפנות ולמיניות‪ ,‬את כוחו ביצירת תקשורת בינאישית‪ ,‬את מתן אפשרות לביקורת‬
‫חברתית‪ ,‬את הגיוון שהוא מעניק לשגרה‪ ,‬את היצירתיות שבבסיסו‪ ,‬ועוד היד נטויה‪ .‬הדיון‬
‫בנפלאות ההומור ובמעלותיו הסיט את תשומת הלב מבדיקת ההיבטים הבעייתיים שלו‪ ,‬אלו‬
‫שמכבידים על הפרט והקבוצה‪ ,‬פוגעים בהם ומקטינים אותם‪ .‬במאמר זה ננסה לבדוק את מגבלות‬
‫השימוש בהומור במצבי חיים שונים ועל ידי אנשים שונים‪ ,‬וננסח עקרונות של שימוש מושכל בו‪.‬‬

‫שלוש תאוריות עיקריות המסבירות את מהות‬

‫ההומור‬
‫נציג את מאפייניו של ההומור על פי התאוריות האלו‪ ,‬ובצד המעלות הרבות ונצביע גם על הקשיים‬
‫שהשימוש בו מעורר‪.‬‬

‫‪ .1‬תאוריות השחרור וההקלה ‪ -‬ההומור כמנגנון הגנה‬

‫על פי התאוריה הזו תפקידו העיקרי של ההומור הוא להפחית מתח שנוצר בבני אדם ולעורר‬
‫תחושת הקלה שמורגשת בעקבות זאת‪ .‬לפי פרויד הומור משמש דרך להבעת דחפים הנמצאים‬
‫בתת‪-‬מודע‪ ,‬בדרך מקובלת חברתית זהו מנגנון הגנה גבוה‪ ,‬ומתפתח בהדרגה באדם עם ניסיון‬
‫חייו‪ .‬על פי גישה זו‪ ,‬הומור הוא תהליך שבו מתרחשת סובלימציה (עידון) של דחפים (בעיקר מין‬
‫ותוקפנות) וקתרזיס (פורקן) בעקבותיו‪ .‬ההומור הוא סוג של הגנה המאפשרת לאנשים להתמודד‬
‫במצבים קשים תוך הפחתת רגשות בלתי נעימים‪ .‬הומור יכול להסוות תוקפנות כך‪ ,‬שאין המאזין‬
‫מזהה את הגורם העוין שבו (זיו‪ ,)1981 ,‬אולם‪ ,‬לא תמיד הומור נותן ביטוי מעודן לרגשות‪ ,‬ולא‬
‫בהכרח ממתן רגשות קיצוניים‪ .‬מה שנאמר באופן הומוריסטי עלול להיות כחץ מורעל הפוגע במי‬
‫שההומור מכוון כלפיו‪ .‬התוקפנות‪ ,‬ההתנשאות והביקורתיות שיש להן אליבי‪" ,‬זה רק בצחוק"‪,‬‬
‫גורמים לפגיעה כפולה‪ :‬שילוב של ביקורת עם הצטדקות "זה רק בצחוק" והאשמת הנפגע‬
‫באי‪-‬הבנה ואי‪-‬קבלת ההומור‪ .‬דוגמה להומור שאינו מעדן רגשות‪ :‬ליידי אסטר אמרה לוויסטון‬
‫צ'רצ'יל ‪":‬לו היית בעלי הייתי שמה לך רעל בתה"‪ .‬צ'רצ'יל ענה לה‪" :‬לו היית אשתי הייתי שותה‬
‫את התה"‪.‬‬
‫מצא במחקרו כי הומור תוקפני דווקא הגביר את ביטויי העוינות והתוקפנות אצל הנבדקות‪.‬‬
‫הומור המבוסס על סטירה חברתית יכול להתפרש כגורם קבוצתי מלכד‪ ,‬אך עלול במקביל ללבות‬
‫רגשות של עוינות כלפי קבוצה אחרת‪ .‬הומור הוא גם דרך להגן על האדם מפני תוקפנות הזולת‪.‬‬
‫בהומור עצמי‪ ,‬למשל‪ ,‬האדם מבקר את עצמו כאילו אמר‪" :‬אל תתקיפו אותי‪ ,‬אני עושה זאת טוב‬
‫ללא עזרה"‪ .‬דוגמה להומור כזה הוא של מרצה צולע שנכנס לכיתה ואמר לסטודנטים‪" :‬אני אנסה‬
‫להעביר את כל החומר מהר על רגל אחת"‪ .‬תגובת הסטודנטים הייתה שתיקה רועמת‪ ,‬ואחריה‬
‫צחוק משחרר‪ ....‬חוסר מידתיות עלול לגרום להתייחסות לא רצינית למי שמשתמש בהומור שוב‬
‫ושוב‪ .‬דוגמה טובה לכך היא תדמיתו של ליצן הכיתה" או "הבדרן של החבר'ה"‪ .‬ספק אם אפשר‬
‫להתייחס ברצינות גם למה שהוא מנסה לומר שאינו מתובל בהומור‪ .‬הוא תמיד ייחשב מישהו‬
‫שדבריו אינם אמינים וערכו רק ביכולתו להצחיק‪.‬‬

‫‪ .2‬תאוריית העליונות (‪)Superiority Theory‬‬

‫תפיסת ההומור לאורך השנים הדגישה את המרכיב התוקפני שחצני המעורב ביצירת הומור‪.‬‬
‫בהומור מבטא האדם תחושת עליונות על פני חברו‪ .‬הוא עושה זאת כדי לבטא תסכול‪ ,‬כעס‪ ,‬או‬
‫כדי להבטיח יתרון על פני האחר‪ .‬בהתאם לגישה זו‪ ,‬בכל בדיחה או ָס טירה יש גורם תוקפני‬
‫המשפיל צד אחר‪ :‬אדם‪ ,‬קבוצת אנשים או רעיון‪ .‬אפרים סידון בספרו שירים רעים לילדים‬
‫טובים (כתר‪ ) 1991 ,‬מספר על אם שאיימה על בנה שסירב לאכול‪ ,‬שתבוא מכשפה ותטרוף אותו‬
‫כעונש‪ .‬המכשפה אכן הגיעה‪ ,‬אך ראתה שהילד כחוש‪ ,‬וטרפה את האם‪ .‬ביקורת נוקבת מוטחת‬
‫בדור ההורים‪ ,‬אם כי דרך הומור‪ .‬הומור שביסודו ביטוי עליונות של יהודים על עמים אחרים‪,‬‬
‫למשל‪ ,‬מבטא תחושת עליונות על פני אומות או גזעים שאינם יהודים (אנגלי‪ ,‬פרסי ויהודי טסים‬
‫במטוס‪ .)...‬הומור בנושא עדות הוא תמיד הומור מתנשא‪ .‬לדוגמה‪ ,‬בת ‪ 90‬מזמינה מורה פרטי‬
‫שילמד אותה צרפתית‪ .‬שואל אותה המורה‪" :‬בגילך עדיין חשוב לך ללמוד עוד שפה?"‪" ,‬שמעתי‬
‫שבגן עדן מדברים צרפתית" "ואם תהיי בגיהינום?" מקשה המורה בתימהון‪" .‬פולנית אני כבר‬
‫יודעת מהבית‪"...‬‬

‫הומור שביסודו לעג לעדה או מעמד או מגדר אחר עלול לחזק סטראוטיפים חברתיים‪ .‬הצגת נשים‬
‫כהיסטריות‪ ,‬חלשות‪ ,‬פטפטניות או בזבזניות‪ ,‬מתייחס באופן דומה אל נשים באשר הן‪ .‬למשל‪ :‬גבר‬
‫עמד להתחתן עם חברתו‪ .‬הוא שואל אותה בדאגה‪" :‬תוכלי להסתדר עם המשכורת שאני מקבל?"‬
‫היא משיבה לו‪" :‬כן‪ ,‬נראה לי‪ .‬אבל ממה אתה תחיה?"‪ .‬בדרך זו הדובר מעניק לעצמו או לקבוצה‬
‫שהוא משתייך אליה עוצמה שמקורה בהקטנת האחר או האחרת‪ .‬למאזין אין תפקיד פעיל בכך‪,‬‬
‫אך מעצם ההקשבה והצחוק הוא מביע הסכמתו לתהליך הכוחני מול הזולת‪.‬‬

‫להומור מסוג זה חסרונות רבים‪:‬‬

‫בניית עוצמה על ידי הקטנת הזולת‪ ,‬היא דרך בעייתית לרכוש כוח מול חלשים‪ ,‬תלותיים‪,‬‬
‫מיעוטים‪ ,‬או צעירים בגיל‪ .‬זהו מודל בעייתי להצגה בפני ילדים‪ ,‬שילמדו להשתמש בעקרונות אלו‬
‫גם כלפי ילדים אחרים‪ .‬להקטנת האחר בדרך הומוריסטית יש פוטנציאל פוגעני במיוחד בילדים‪:‬‬
‫הן במשפחה והן במערכת חינוך‪ .‬השפלה הומוריסטית של תלמידים על ידי מורים היא דוגמה‬
‫טראומטית מוכרת לילדים ולמבוגרים‪.‬‬
‫האנשים או הקבוצות המושפלות עלולים לפתח עוינות כלפי מי שהציג אותן באור מגוחך או‬
‫הקטין את ערכם‪.‬‬

‫הקטנת האחר מבוססת לעתים קרובות על סטראוטיפים‪ ,‬הכללות שווא שאינן עומדות במבחן‬
‫המציאות (פרסים קמצנים‪ ,‬רומנים גנבים וכדומה)‪.‬‬

‫יצירת מתח פנימי בחברה‪ ,‬הפוגע במרקם הקבוצתי‪ .‬ההומור גורם לתחושת אחווה בין הקרובים‬
‫למספר אך יוצר עוינות בין רבדים חברתיים אחרים‪ .‬ואכן‪ ,‬לאחרונה הוגשה בכנסת הצעת חוק‬
‫שכל בדיחה עדתית תיחשב לעבירה‪.‬‬

‫‪ .3‬תאוריית חוסר ההתאמה‪) )Incongruity Theory‬‬

‫על פי התאוריה של חוסר ההתאמה‪ ,‬אנו תופשים משהו כמצחיק כאשר שני חלקים לא‪-‬עקביים‬
‫או לא‪-‬מתאימים מתנגשים זה בזה‪ .‬דוגמה מדברי וודי אלן‪" :‬הסקס הכי יקר הוא סקס בחינם"‪.‬‬
‫זוהי תאוריה שממקדת את ייחודו של ההומור בהיבט הקוגניטיבי של אי‪-‬ההתאמה‪ ,‬אם כי ברור‬
‫שלא כל אי‪-‬התאמה גוררת הרגשה שמדובר בהומור‪ .‬דוגמה לאי‪-‬התאמה הומוריסטית הם דבריה‬
‫של סימון דה בובר על יחסיה עם ז'אן פול סארטר‪" :‬היינו זוג חופשי אני הייתי הזוג והוא היה‬
‫החופשי‪ "...‬ביטוי קיצוני לחוסר ההתאמה שיוצר הומור הם דבריו של אברהם ליצחק שמניף עליו‬
‫את המאכלת (מתוך העקדה של חנוך לוין)‪.‬‬

‫יצחק‪" :‬אתה לא צריך להקשות על עצמך‪ ,‬פשוט קום ותניף עליי את הסכין‪"...‬‬

‫אברהם‪" :‬אני יודע‪ ,‬הכי קל זה להאשים אותי‪ ...‬מה הגמול שאתה מקבל אחרי כל החיים והנשמה‬
‫שאתה משקיע בבנים שלך‪"...‬‬

‫אין אי‪-‬התאמה קיצוני מזה‪ .‬את אי‪-‬ההתאמה הזו מתקשים לתפוס אנשים עם אינטליגנציה‬
‫נמוכה‪ ,‬וכן אנשים בעלי חשיבה נוקשה‪ ,‬כאלו שמתקשים לעקוב אחרי אי‪-‬ההתאמה בגלל קשיי‬
‫ריכוז‪ .‬המתקשים לפענח את הפואנטה יהיו לעתים אנשים שסובלים מליקוי למידה בתחום‬
‫המילולי‪ .‬אלה יגיבו לאי‪-‬ההתאמה כאל משהו לא מעניין או לא מובן‪ ,‬ולא כאל מה שמעורר חיוך‪.‬‬
‫הם יהיו נבוכים אם אנשים בסביבתם יצחקו‪ ,‬ולהם לא ברור מדוע‪ .‬גם אנשים שסביבם עלולים‬
‫להרגיש לא בנוח כאשר לא ייחשפו לתגובה שציפו לה‪ .‬את חוסר ההתאמה עלולים להחמיץ גם‬
‫ילדים שמתייחסים להיגד כאל יחידה אחת‪ ,‬ולא בודקים את אי‪-‬הסבירות ששני החלקים יופיעו‬
‫בזה אחר זה‪.‬‬

‫מי מתקשה להבין או לקבל הומור?‬

‫שלוש קבוצות עיקריות לא נהנות מהומור‪ :‬מי שמבין את הדברים אך מתקשה רגשית לקבלם‪ ,‬מי‬
‫שמתקשה קוגניטיבית לעכל הומור ולא מבין אותו‪ ,‬וכן מי שמרוחק תרבותית מההקשר שההומור‬
‫מבטא והוא אינו מבין אותו או נפגע ממנו מאוד‪.‬‬

‫‪ .1‬אנשים שמתקשים רגשית לקבל הומור‬

 ‫‪ -‬אנשים בדיכאון אינם יכולים לחבור לחיוך שהומור מציג‪ .‬שימוש בהומור גורם להם להתכנס‬
‫בעצב‪ ,‬לנתק מגע ולהימנע מתקשורת‪ .‬הוא עלול להחריף את תחושת הדיכאון ‪" -‬לא מבינים אותי‪,‬‬
‫צוחקים עליי‪ ,‬מתעלמים מרגשותיי‪ .‬לפעמים אנשים בדיכאון עצמם משתמשים ב"הומור שחור"‬
‫שמטרתו לעתים לא להרחיק מהם אנשים‪ ,‬שעלולים להיכנס לדיכאון בגלל מצבם‪ .‬בבחינת "אנסה‬
‫להקל עליך על ידי צחוק"‪ .‬דוגמה אינטרנטית להומור במצב כזה‪ :‬אישה שגילו אצלה סרטן שד‬
‫אמרה "בדיוק כשרציתי להביא תינוק לעולם ‪ -‬הציצי הימני שלי החליט לגדל בייבי משל עצמו‪.‬‬
‫"הטיפול המוכר כ"תרפיית צחוק" לצחוק עוד ועוד כדי לצאת מהדיכאון‪ ,‬מתאים רק לקבוצה‬
‫קטנה מאוד מבין האנשים שנמצאים בדיכאון ויש שיטענו‪ ,‬שמי שטיפול זה מתאים לו‪ ,‬לא היה‬
‫מלכתחילה בדיכאון‪ .‬הוא היה עצוב‪ ,‬מאוכזב‪ ,‬כועס‪ ,‬מודאג‪ ,‬אך לא מדוכא‪ .‬אנשים שנמנעים‬
‫משימוש במנגנון הגנה מסוג הומור עלולים לדחות טקסטים הומוריסטים‪ .‬לעתים מדובר באנשים‬
‫שנמנעים משימוש במנגנוני הגנה בכלל‪ ,‬או כאלה שנמנעים מהומור בפרט‪ .‬הומור עלול להיתפס‬
‫כביטוי לא אישי‪ ,‬מנוכר ומרוחק‪.‬‬

‫‪ -‬אנשים פגיעים‪ ,‬בעלי דימוי עצמי נמוך מתקשים להבין הומור שנוגע להם וייתכן שעלול להעליב‬
‫אותם‪ .‬הם לא יכולים לקבל את הביקורת המוצגת להם בחיוך‪ .‬הם חווים הומור כהתנשאות‬
‫עליהם‪ .‬המסר "זה רק בצחוק" לא מרגיע אותם‪ .‬אנשים פגיעים יכולים לשלוח חיצי הומור אל‬
‫אחרים‪ ,‬אך להיפגע מאוד כאשר עושים זאת כלפיהם‪ .‬אי‪-‬סימטריה זו עלולה לקומם עליהם את‬
‫אלה שהיו חשופים להומור מצדם‪.‬‬

‫‪ -‬אנשים חשדנים נפגעים מהומור כיוון שהם תופסים אותו כמכוון נגדם‪ ,‬גם כאשר הדובר לא‬
‫התכוון אליהם במודע‪ .‬הכחשת הכוונה לא מרגיעה את השומע ועלולה להעצים את עלבונו וכעסו‪.‬‬

‫‪ -‬אנשים בעלי "אני עליון" נוקשה‪ ,‬שמפעילים בלמים חזקים שמונעים מתן ביטוי להומור או‬
‫הנאה ממנו‪.‬‬

‫‪ -‬אנשים מופנמים שביטוי רגשי ספונטני שגורם הומור‪ ,‬זר להם‪.‬‬

‫בצורתה הקיצונית מוכרת רתיעה מהומור (מקור המילה ‪ elos‬הוא לצחוק ביוונית זהו פחד של‬
‫אדם שיצחקו לו‪ ,‬שיגרום לצחוק או יהיה שותף לתהליך זה‪ .‬מאפיין זה אותר אצל כ‪12.61-‬‬
‫אחוזים מאוכלוסייה שנחקרה אך רק אצל ‪ 1.74‬אחוזים ברמה קיצונית זהו תחום חדש‬
‫בפסיכולוגיה שבודק אנשים שנרתעים מהומור‪ ,‬ומנסה להעריך האם מדובר בפתולוגיה‪ ,‬או‬
‫במאפיין אישיותי‪.‬‬

‫‪ .2‬אנשים שמתקשים להבין הומור‬

‫‪ -‬חולים סכיזופרנים שאינם יכולים לצרף את הפאזל של חשיבה לוגית שההומור דורש‪ ,‬כדי לפענח‬
‫אותו ולזהות את הפואנטה שהוא מציג‪.‬‬

‫‪ -‬ילדים ומבוגרים על הרצף האוטיסטי שמתקשים לחוש את הרגשות שההומור מציג בפניהם‪,‬‬
‫ומתקשים לארגן את הפרטים למסגרת חברתית‬
‫‪ -‬ילדים ומבוגרים עם קשיי ריכוז שלא מסוגלים לעקוב אחרי הפרטים הנחוצים ולזכור אותם כדי‬
‫להבין את ההומור‪.‬‬

‫‪ -‬ילדים ומבוגרים עם ליקויי למידה‪ ,‬שמתקשים לחבר פריטים שונים לכלל שלם‪ .‬הם מתקשים‬
‫לבצע אינטגרציה של נתוני האמירה ההומוריסטית‪ ,‬ולא מאתרים את ההומור שנוצר מחיבור‬
‫הפרטים‪ .‬הם מתקשים להבחין מהו הפרט העיקרי‪ ,‬ומהם הפרטים התפלים‪ ,‬וגם אי‪-‬יכולת זו‬
‫בעוכריהם‪.‬‬

‫‪ .3‬אנשים שמסיבות תרבותיות נפגעים או לא מבינים את ההומור‬

‫‪ -‬אנשים מחוץ לתרבות של הדובר שאינם יכולים לפענח הומור שמבוסס על קוד חברתי‪ .‬עם אלו‬
‫נמנים אנשים ממעמד או דת שונה‪ .‬מהגרים ועולים חדשים‪ .‬הומור לא מובן להם‪ ,‬או נתפס על ידם‬
‫כלגלוג וניכור‪.‬‬

‫‪ -‬אנשים שהיו קורבן להומור משפיל בילדותם ונושאים עמם חוויה טראומטית ממה שהוגדר‬
‫כהומור‪.‬‬

‫‪ -‬אנשים שלא פגשו הומור בילדותם (בבית ובמסגרת לימודית וחברתית)‪ .‬חלקם יכולים להתמודד‬
‫עם ה"חסר" וללמוד להבין הומור וליהנות ממנו‪ ,‬וחלקם מתקשים לחפות על היעדרו בתהליך‬
‫הִח ברות בילדותם‪ .‬גם אנשים שגדלו בבית שהגדיר כל ביטוי של הומור כעלבון‪ ,‬יהירות‪ ,‬דעה‬
‫קדומה או בריחה מהתמודדות‪ ,‬יתקשו להתעלם ממסרים אלו גם בבגרותם‪ .‬יש ויכוח בספרות עד‬
‫כמה תפיסת הומור מושפעת מגנטיקה‪ ,‬והאם ילד שלא נחשף להומור במשפחתו‪ ,‬יהיה מוגבל‬
‫בתפיסת הומור בבגרותו‪.‬‬

‫מחקרים מצאו הבדלים בהתייחסות להומור בין נשים לגברים‪ :‬נשים פחות משתמשות בהומור‬
‫ופחות מקבלות הומור בהשוואה לגברים‪ .‬אולי כיוון שהיו קורבנות הומור יותר מגברים‪ ,‬או כיוון‬
‫שהומור נתפס כאקט תוקפני שהחברה פחות מתירה לנשים להשתמש בו‪.‬‬

‫דיון‬
‫נתונים אלו על אנשים שמתקשים להבין הומור או לשתף פעולה עם שיח הומוריסטי דורשים‬
‫שיקול דעת זהיר בשימוש בהומור‪ .‬הזהירות משמעה ניסיון לבדוק האם אפשר לזהות מראש את‬
‫האנשים שאין לתבל את הדיאלוג אתם בהומור‪ ,‬וכן להיות זהיר כאשר אנשים לא משתפים פעולה‬
‫או נפגעים משילוב הומור במגע הגומלין אתם‪ .‬אין לבקר אותם‪ ,‬לנסות ל"צרף מילון" לדברים‬
‫הנאמרים ולפרשם‪ ,‬להסביר שמדובר רק בצחוק‪ ,‬או להתעלם מתגובתם ולהמשיך לשוחח שיחה‬
‫משופעת הומור‪ .‬כעס או אכזבה ממי שלא מבין הומור רק גורמים לו לנתק את הקשר‪ ,‬ולא לנסות‬
‫עוד‪ .‬הסיבות שגורמות לו לא להבין או לקבל הומור‪ ,‬מתעצמות כאשר ממשיכים להשתמש‬
‫בהומור בדיאלוג אתו‪ .‬מעבר לנתוני האדם‪ ,‬יש להתחשב גם בנתוני המצב‪ :‬גם אנשים שמשתפים‬
‫פעולה בשיח הומוריסטי‪ ,‬עלולים לא להיות נכונים לכך במצבי לחץ או משבר קיצוני‪ ,‬או כאשר‬
‫מדובר בנושאים ייחודיים כמו בית‪ ,‬משפחה‪ ,‬מראה‪ ,‬בריאות‪ ,‬כישורים או כל נושא שאנשים‬
‫רגישים לגביו‪ .‬מצבים שבהם הומור עלול לפגוע הם בתקשורת בין רופא לחולה‪ ,‬בין מורה לתלמיד‪,‬‬
‫בין הורה לילד או ילד להורה ‪ -‬מצבים מורכבים בהיבט הרגשי שלהם‪ .‬רחל טל שיר חולת סרטן‬
‫שד מספרת בבלוג אינטרנטי‪" :‬בשיאה של סדרת ההקרנות שעברתי‪ ,‬ניגשתי לאונקולוג התורן‬
‫במחלקה‪ ,‬פשטתי חולצה והראיתי לו את האיבר שהוקרן‪ :‬חרוך‪ ,‬שחור‪ ,‬זב מיצי גוף‪ .‬איך אני‬
‫אמורה להמשיך לחיות עם איבר שנראה ככה‪ ,‬שאלתי אותו‪" .‬אם תמותי"‪ ,‬הוא אמר‪" ,‬זה לא‬
‫ישנה לתולעים‪ ,‬ואם תחיי תמצאי כבר עם מי לטכס עצה"‪ .‬יהיה‪ ,‬אולי‪ ,‬אדם שיגיב בחיוך לנאמר‪,‬‬
‫אך רוב השומעים ייפגעו וינתקו מגע עם הדובר‪.‬‬

‫בסיכום נאמר שההומור‪ ,‬שנחשב למאפיין חיובי בחיי הפרט והחברה‪ ,‬עלול להיות גם תוקפני‪,‬‬
‫מתנשא‪ ,‬אטום וסטראוטיפי‪ .‬כדי להשתמש בכלי זה באופן מיטבי‪ ,‬יש לבדוק בזהירות את מאפייני‬
‫האדם שאתו מתקשרים‪ ,‬את מאפייני המצב שבו נמצאים‪ ,‬ואת תגובותיו להומור מתון וזהיר‬
‫בשלבים הראשונים של התקשורת‪ .‬מי שמשתמש בכלי זה צריך להיות מודע להשפעה השלילית‬
‫האפשרית שלו על האדם האחר‪ ,‬ולו הנזק שעלול להיגרם לאדם ולקשר ההדדי‪.‬‬

‫כדאי להיות זהיר בשימוש בהומור בתקשורת עם אדם לא מוכר‪.‬‬

‫גם למאפייני המצב שבו נאמרים הדברים ההומוריסטים השפעה לגבי הסיכוי לשתף פעולה‪ .‬אדם‬
‫במצוקה קשה‪ :‬חרדה‪ ,‬מחלה‪ ,‬אכזבה‪ ,‬תסכול ‪ -‬עלול לא לשתף פעולה עם הומור‪ ,‬גם אם נועד‬
‫להמיר את הסבל בצחוק‪.‬‬

‫עוד חשוב לציין את המידתיות החשובה בהומור כמו בתחומי חיים אחרים‪ .‬שימוש רב מדי‬
‫בהומור משמעו בריחה מהתמודדות‪ ,‬הצגה של אדם כמי שדבריו אינם אמינים‪ ,‬וכמי שמגן על‬
‫עצמו על ידי התנשאות‪ ,‬התרחקות מרגשות אמתיים‪ ,‬או שימוש בהומור בלבד כדרך לרכוש מעמד‬
‫בחברה‪ .‬הומור יכול להיות כלי יעיל של התמודדות מידית‪ ,‬אם בהמשך נשלפת דרך נוספת או‬
‫יעילה יותר‪ .‬הומור קיצוני מהווה בריחה מהתמודדות כנה‪ .‬למידתיות מקום גם במידת הקיצוניות‬
‫של ההומור‪ :‬הומור תוקפני הסותר מאוד נורמות חברתיות (למשל בנושא מיניות‪ ,‬בנושא עדתי או‬
‫לאומי) עלול להשפיע לרעה על שיתוף הפעולה בין הדובר למאזין‪ .‬הומור כזה גם ילבה ניכור‬
‫חברתי‪.‬‬

‫הומור יהיה במיטבו כאשר יש "שניים לטנגו" ו"צוחקים עם‪ "...‬ולא "צוחקים על‪"...‬‬
 ‫אוהבים את ילדכם? תנו לו להיפגע‬
‫העולם מלא בסכנות ואורן לא שוכח את זה לרגע אחד‪ .‬בתור ילד‪ ,‬ההורים שלו לא הרשו לו אף‬
‫פעם לרכוב על אופניים‪ ,‬לשחות בבריכה‪ ,‬ללכת לחוגים או להשתתף במדורת ל"ג בעומר‪ .‬היום‪,‬‬
‫בגיל ‪ ,25‬הוא מספר לנו מה יכולה לעשות גוננות יתר לנפש של ילד‬
‫"רק בצבא הבנתי שאני חייב להתחיל לחיות את החיים שלי"‪ ,‬מספר אורן (שם בדוי)‪ ,‬בן ה‪.25-‬‬
‫"החיים שלי‪ ,‬לא של ההורים שלי‪ .‬הייתי בחור בן ‪ 20‬שלא יודע לשחות‪ ,‬לא יודע לרכוב על‬
‫אופניים‪ ,‬שמעולם לא יצא לדייט‪ .‬גדלתי בתוך 'כלוב של זהב' כבן זקונים אחרי שתי בנות‪ .‬אם‬
‫נפלתי‪ ,‬ההורים שלי היו קופצים עלי בהיסטריה וכועסים עלי‪ .‬אני זוכר שבפעמים המועטות שכבר‬
‫יצאתי מהבית הרגשתי כאילו אני מהלך בתוך שדה מוקשים‪ ,‬נזהר‪ ,‬מפוחד‪ ,‬מצפה לגרוע מכל‪ .‬לא‬
‫היה שום כיף‪ .‬פעם אחר פעם הייתי מקבל הוכחות לכמה העולם הוא מקום מאיים ורע להסתובב‬
‫בו"‪.‬‬

‫אורן גדל כילד ביישן ומופנם‪ ,‬ללא חברים‪ ,‬ללא חוגים‪ ,‬ללא שאיפות מרחיקות לכת‪ .‬לא היו לו‬
‫הורים מזניחים‪ .‬להיפך‪ .‬ההורים שלו עטפו אותו בחום ואהבה ושמרו עליו כמו על אוצר יקר‪.‬‬
‫כשכל הילדים בשכונה התרוצצו והשתוללו בגינה‪ ,‬הוא ישב בחיקה של אמא והתבונן בהם‪ .‬בל"ג‬
‫בעומר‪ ,‬כשכל החברים בכיתה עשו מדורות‪ ,‬הוא נשאר בבית‪ ,‬כי אבא שלו אמר לו בדמעות שהוא‬
‫לא יודע מה יעשה אם הוא יישרף‪ .‬בגיל ‪ 10‬לא הסכימו לרשום אותו לחוג כדורגל כי פחדו‬
‫שהילדים בחוג יהיו אלימים‪ .‬בסכין לא נתנו לו לגעת‪ .‬בכל פעם שהלך לים הזכירו לו כמה הים‬
‫מסוכן‪ ,‬מתעתע וטובעני‪ .‬אז הוא פחד ממים‪ ,‬פחד לשחות‪ ,‬פחד לנשום‪ .‬עד שפשוט הפסיק לרצות‪,‬‬
‫הפסיק לבקש‪ ,‬נעשה פאסיבי‪.‬‬

‫גוננות יתר‬
‫הסיפור של אורן נשמע אולי יוצא דופן‪ ,‬אבל מאפייניו שזורים בסיטואציות יומיומיות לגמרי‪ ,‬בהן‬
‫הפחדים האישיים שלנו כהורים חוסמים את התנסויותיו של ילדנו וגורמים לו יותר נזק מאשר‬
‫תועלת‪.‬‬

‫"גוננות יתר היא דפוס בו ההורים מונעים מהילד התנסויות שהיה יכול לעמוד בהן במצבו‬
‫התפקודי‪ ,‬ללא מטריית הגנה מצידם"‪ ,‬אומרת ד"ר עדנה כצנלסון‪ ,‬פסיכולוגית קלינית חינוכית‬
‫התפתחותית‪" .‬זהו דפוס המאפיין בעיקר הורים חרדתיים שלא סומכים על הילד‪ ,‬הורים שהם‬
‫תוצר של חינוך כזה בעצמם‪ ,‬הורים שחוו הריון קשה או שנים ממושכות של ציפייה לילד‪ ,‬הורים‬
‫לילדים בכורים או לבני זקונים‪ .‬לא מדובר בדאגה סבירה או במצבים בהם הילד באמת נתון‬
‫בסכנה"‪ ,‬היא מסייגת‪" .‬ומידת הנזק תלויה בעד כמה שני ההורים מגוננים באופן קיצוני וכן במזג‬
‫הבסיסי של הילד"‪.‬‬

‫"בגיל שנתיים מתחיל הילד לפתח תחושת נפרדות מההורים‪ ,‬זהות וערך עצמי"‪ ,‬אומרת‬
‫הפסיכולוגית הקלינית אורית מילר‪-‬גנור‪" .‬בגיל זה חווה הילד תסכולים ומבין שהחיים לא‬
‫מתנהלים לפי רצונותיו בכל רגע נתון‪ .‬חווית התסכול חיונית לשם פיתוח עצמאותו‪ .‬הורים‬
‫חושבים בטעות שאם ימנעו מילדם כל קושי‪ ,‬ישמרו עליו מכל רע ויעשו בשבילו הכל‪ ,‬הוא יגדל‬
‫טוב יותר‪ ,‬אבל הם בעצם מפספסים את העובדה שהם מחלישים אותו ומסכנים אותו‪ .‬ילד בן ‪11‬‬
‫שההורים מחזיקים לו את היד ומעבירים אותו את הכביש מסתכן הרבה יותר מילד שלמד‬
‫להסתכל ימינה ושמאלה‪ ,‬להיזהר ולחצות כביש בבטחה‪.‬‬

‫"לכל הורה קשה לראות את ילדו מתוסכל‪ ,‬סובל‪ ,‬מושפל ובודד‪ ,‬אבל בעצם מניעת חוויות קשות‪,‬‬
‫לא ניתנת לו ההזדמנות להתנסות ולהפיק לקחים וגם לא תחושת המסוגלות והניצחון‬
‫שבהתמודדות עצמאית‪ .‬רק הידיעה האישית של הילד שהוא מסוגל להתגבר תאפשר לו לגדול‬
‫ולהתחזק‪ .‬הגנת יתר‪ ,‬בסופו של דבר‪ ,‬היא מתכון בטוח לחולשה עתידית‪ .‬הורים לא יוכלו לחסום‬
‫את כאבי הלב עבור הילד ו'לסדר לו את החיים' לנצח‪ .‬ביום בו הילד ייאלץ להתמודד עם עלבונות‬
‫מחברים‪ ,‬עם דחייה‪ ,‬עם בגידה‪ ,‬נטישת בן זוג או כישלון במבחן‪ ,‬לא יהיה לו מושג כיצד להתמודד‬
‫והוא יתפרק"‪.‬‬

‫"ילדים למשפחות אובר‪-‬מגוננות יגדלו להיות חסרי ביטחון‪ ,‬תלותיים‪ ,‬חסרי אונים‪ ,‬נמנעים‪,‬‬
‫בכיינים‪ ,‬שבויים בתחושת קורבן ונזקקים לסיוע תמידי מגננות ומורים‪ ,‬כי קשה להם"‪ ,‬טוענת‬
‫הפסיכולוגית החינוכית ליאת גרוס‪" .‬מבוגרים שחוו דפוס הורות מגונן יישארו בעמדה ילדית‪ .‬הם‬
‫יהיו שמרנים‪ ,‬לא מסתגלים ויחששו מאתגרים‪ .‬רבים לא יצליחו בעבודה‪ ,‬לא יפתחו מערכות‬
‫יחסים או יבחרו בבן זוג 'הורי' ויסבלו מקשרים הרסניים"‪.‬‬

‫"חלקם לא יוציאו רישיון נהיגה ויפתחו חרדות פתולוגיות"‪ ,‬מוסיפה ד"ר כצנלסון‪.‬‬

‫לאפשר לילד לחוות‬

‫אז איך אפשר לדעת שאנו עושים את הטוב ביותר עבור ילדנו? איך בכל זאת מוצאים את הדרך‬
‫לתת לו להישאר ילד מוגן ובטוח ועדיין לאפשר לו את העצמאות שכל‪-‬כך חיונית להתפתחותו?‬
‫מתברר שלא פעם ההורים הם אלה שצריכים לעבוד על עצמם ופשוט להניח לילד לגדול‪.‬‬

‫"תפקיד ההורים הוא להכין את הילדים לחיים עצמאיים‪ .‬ההורים צריכים לאפשר לילד לחוות‬
‫התנסויות בתוך גבולות ומרחב בטוח המתאים לרמתו ולגילו‪ ,‬לתת לו כלים והכוונה ולהכיר‬
‫ברגשות התסכול שלו"‪ ,‬מסבירה גרוס‪ .‬אם אתם מתקשים להתאפק וחורקים שיניים כשאתם‬
‫רואים ילד אחר דוחף את ילדכם בתור לנדנדה‪ ,‬היעזרו בעצות המעשיות של גרוס כחלופות ל'זינוק‬
‫ההיסטרי'‪:‬‬
 ‫הכירו ברגשותיו של הילד בסיטואציה‪ .‬גלו אמפטיה לעלבון ולעצב שלו ועזרו לו להכיל אותם‪.‬‬ ‫‪‬‬

‫אל תנהגו בשיפוטיות ובביקורתיות‪ .‬אין כאן מקום לתגובות מסוג‪" :‬אמרתי לך" ו"מגיע לך"‪.‬‬ ‫‪‬‬

‫נסו לחשוב איתו ביחד על מה הוא יכול לעשות בעתיד כדי להתמודד‪ .‬שדרו לו את המסר שהוא‬ ‫‪‬‬
‫יכול ומסוגל להסתדר בכוחות עצמו‪.‬‬

‫עזרו לו לגבש בעצמו כמה פתרונות אפשריים לסיטואציה‪" :‬בפעם הבאה אני אחזיר לילד או שאני‬ ‫‪‬‬
‫אקרא לגננת"‪ .‬מציאת הפתרונות בעצמו היא כבר בבחינת חצי התמודדות‪.‬‬

‫פעלו על‪-‬פי תכנית הדרגתית‪ .‬תנו לו חיזוקים חיוביים בכל פעם שהוא מתקדם ועושה צעד לעבר‬ ‫‪‬‬
‫השגת המטרה‪ .‬ההדרגתיות תעזור גם לכם ההורים שמורגלים להתערב לטובת הילד‪.‬‬

‫צריך לקחת עם הילדים סיכונים מחושבים‪ .‬ילדים נופלים וקמים‪ .‬ככה הם לומדים ללכת‪ .‬זה לא‬ ‫‪‬‬
‫אומר שצריך לזרוק אותם למים‪ .‬זה אומר שצריך לספק להם את המצופים‪ ,‬אבל לא לשחות‬
‫במקומם‪.‬‬

‫"סך הכל רוצה לבכות"‬

‫"רק בצבא בניתי לעצמי לראשונה מעגל קטן של חברים‪ ,‬שסדק אט אט את מעטה ההגנה הכפוי‬
‫שגזרו עליו ההורים"‪ ,‬מספר אורן‪" .‬יום אחד החבר הכי טוב שלי בבסיס החליט שאני מפסיק‬
‫לפחד ולומד לרכוב על אופניים‪ .‬זה בכלל לא היה לי מובן מאליו‪ .‬לא רק שפחדתי ליפול‬
‫מהאופניים ולהיפצע‪ ,‬פחדתי מהפחד עצמו‪ ,‬מהבושה‪ ,‬מהמבוכה‪ .‬במשך יומיים רכבתי כשהחבר‬
‫שלי מאחוריי‪ .‬נפלתי‪ .‬נחבטתי‪ .‬נפצעתי‪ .‬הברכיים שלי דיממו‪ ,‬אבל לא היה אכפת לי‪ .‬זה היה יום‬
‫שבת ופתחו למעני את המרפאה הצבאית‪ .‬חזרתי הביתה חבול לגמרי‪ ,‬אבל הרגשתי גדול‪ .‬ידעתי‬
‫לרכוב על אופניים!"‬

‫אחרי הצבא אורן טס להודו לטיול ארוך מהמקום הכי כואב‪ ,‬בודד‪ ,‬נטול תמיכה‪ .‬רחוק ככל‬
‫האפשר מרוב שהוריו עשו הכל כדי לשמור עליו קרוב‪ .‬בהודו כל תחושה הכי טריוויאלית כמו‬
‫לכבס לעצמו התעצמה בעיניו למימדי ענק‪ ,‬אבל גם בהודו הוא עדיין נשאר אותו בן אדם‪ ,‬עם‬
‫אינסטינקט לראות את חצי הכוס הריקה‪ ,‬עם קושי עצום לקבל החלטה לבד ועם ברירת המחדל‬
‫שתמיד אורבת לו בפינה‪ :‬הפחד להעז‪.‬‬

‫כשחזר לארץ נרשם ללימודים באוניברסיטה בקצה השני של הארץ כדי להתנתק לחלוטין‬
‫מהמוכר‪ :‬מהבית‪ ,‬מאזור המרכז‪ ,‬מכל אורח החיים הישן שלו‪" .‬תגיד‪ ,‬למה אתה עושה את זה?"‬
‫אני שואלת אותו‪" .‬אתה עושה דווקא להורים שלך? מנסה לקחת את החיים שלך לקצה כדי‬
‫להוכיח משהו?"‬
 ‫"ממש לא"‪ ,‬הוא עונה לי בנימה מתנצלת משהו‪" .‬זה צורך בסיסי שלי‪ .‬מי שגדל בבית רגיל אולי‬
‫לא מחפש את זה ולא מסוגל להבין או להתרגש מזה‪ ,‬אבל אני בסך הכל רוצה לצחוק‪ ,‬לבכות‪,‬‬
‫להתחיל לחיות סוף סוף"‪.‬‬

‫הנטייה ההורית הטבעית לדאוג‪ ,‬לגונן ולמנוע מהילד פגיעה‪ ,‬עלולה לגרום לילד להיות תלותי‪ ,‬חסר‬
‫ביטחון וחרדתי‪ .‬מתברר שלאהוב את ילדכם זה גם להניח לו להיעלב‪ ,‬ליפול‪ ,‬להיות מאוכזב‪ ,‬עצוב‬
‫‪.‬וכעוס‬

‫פסיכולוגיה חיובית‬
‫פסיכולוגיה חיובית הינה זרם תיאורטי ומעשי בתחום הפסיכולוגיה‪ ,‬אשר מבקש להתמקד‬
‫באלמנטים חיוביים באדם‪ ,‬כמו העוצמות והחוזקות שבידיו‪ ,‬במקום באלמנטים הקשורים‬
‫לחולשה ולחולי‪ .‬בעמוד הנוכחי‪ ,‬תוכלו לקרוא על הרקע של פסיכולוגיה חיובית‪ ,‬כיצד היא נראית‬
‫כיום‪ ,‬ויישומה בחדר הטיפולים‪.‬‬
‫מדובר בזרם אשר צובר פופולאריות בשנים האחרונות‪ ,‬שהחל לצמוח באמצע המאה‬

‫פסיכולוגיה חיובית – הסבת הדגש מחולי לבריאות‬

‫פסיכולוגיה חיובית צמחה בארצות הברית‪ ,‬כחלק מהרצון לאזן מחדש את השיח הטיפולי הרווח‬
‫בחברה‪ .‬אנשי הטיפול של אותן שנים‪ ,‬באם אלו פסיכולוגים או פסיכיאטרים שונים‪ ,‬החזיקו‬
‫בתפיסה אשר נפוצה גם כיום‪ ,‬לפיה בריאות הנפש מוסברת באמצעות השיח הרפואי‪ .‬בדומה לשיח‬
‫הרפואי‪ ,‬אשר מסביר בריאות פיזית דרך שלילה של מחלות‪ ,‬בריאות הנפש הוסברה באמצעות‬
‫קטלוג וסיווג של הפרעות נפשיות תוך הסברת הסימפטומים של כל הפרעה‪ .‬במסגרת פסיכולוגיה‬
‫חיובית מבקשים לשנות את המוקד ‪ -‬לקחת את השאלה "מה עושה אדם לחולה?" ולהמיר אותה‬
‫ב"מה הופך אדם לבריא?"‪.‬‬

‫פסיכולוגיה חיובית ‪ -‬רקע‬

‫את המונח פסיכולוגיה חיובית טבע מאסלו אברהם (‪ ,)1908-1970‬אחד ממייסדיה של גישה‬
‫המכונה פסיכולוגיה הומניסטית אשר צמחה לאחר מלחמת העולם השנייה‪ .‬הגישה ביקשה לשנות‬
‫את הדגש בתחום בריאות הנפש מהתמקדות בפתולוגיה‪ ,‬להתמקדות בצורך הטבעי של האדם‬
‫לצמוח ולהגשים את עצמו בעולם‪ ,‬מתוך אמונה כי האדם טוב ביסודו‪ .‬כחלק מכך מאסלו‬
‫ומטפלים נוספים כגון פרום אריך‪ ,‬רוג'רס קרל ואחרים‪ ,‬ביקשו לנסח את התנאים הדרושים‬
‫לאדם‪ ,‬בכדי לאפשר את הצמיחה הנפשית שלו‪ .‬אחת ההמשגות המפורסמות של מאסלו‬
‫הנה פירמידת הצרכים שלו‪ ,‬שמציגה את הצרכים הנחוצים לאדם בסדר הירארכי‪ ,‬מהבסיסיים‬
‫לנעלים ביותר‪.‬‬

‫פסיכולוגיה חיובית כיום‬

‫פסיכולוגיה חיובית התעוררה מחדש בעשורים האחרונים וקיבלה מעמד של תנועה בולטת‪ ,‬בזכות‬
‫שורה של חוקרים מארצות הברית‪ ,‬בראשם מרטין סליגמן מאוניברסיטת פנסילבניה‪ .‬חוקרים אלו‬
‫הרחיבו ופיתחו את רעיונותיהם של המטפלים ההומניסטיים המקוריים‪ ,‬וכחלק מכך ביקשו לברר‬
‫מה עומד בבסיס היכולת של בני האדם לנהל חיים "נורמאליים"‪ ,‬ולהתגבר על מכשולים‪ .‬במסגרת‬
‫זאת‪ ,‬הפסיכותרפיה החיובית לפי סליגמן מציעה חלופה לספר הסיווג של הפרעות נפשיות‪ ,‬ה‪-‬‬
‫‪ ,)Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders) DSM‬באמצעות ספר משלה‪,‬‬
‫המכונה ספר העוצמות והמעלות – (‪ .Character Strengths and Virtues handbook (CSV‬הספר‬
‫מציג ‪ 6‬קטגוריות מרכזיות של אלמנטים אנושיים חיוביים‪:‬‬

‫‪ .1‬חכמה ותבונה ‪ -‬סקרנות‪ ,‬יצירתיות‪ ,‬פתיחות וצמא לידע‪.‬‬

‫‪ .2‬אומץ ‪ -‬התמדה‪ ,‬יושרה וחיּות‪.‬‬
‫‪ .3‬אנושית ‪ -‬אהבה‪ ,‬טוב לב‪ ,‬אינטליגנציה חברתית‪.‬‬
‫‪ .4‬צדק ‪ -‬הגינות‪ ,‬מנהיגות ומודעות אזרחית‪.‬‬
‫‪ .5‬מתינות ‪ -‬היכולת לסלוח‪ ,‬להראות רחמנות‪ ,‬זהירות וויסות עצמי‪.‬‬
‫‪ .6‬התעלות ‪ -‬היכולת להעריך יופי ומצוינות‪ ,‬תקווה‪ ,‬הומור ורוחניות‪.‬‬

‫כך‪ ,‬הפסיכולוגיה החיובית של ימינו מתמקדת באופן בו ניתן לחזק את העוצמות של האדם‪ ,‬למשל‬
‫את היצירתיות שלו‪ ,‬היכולת שלו לאהוב ולסלוח‪ ,‬לגלות פתיחות וסקרנות‪ ,‬להיות נדיב ולשאוף‬
‫לצדק‪.‬‬

‫פסיכולוגיה חיובית בחדר הטיפולים‬

‫כיום מטפלים רבים עושים שימוש בעקרונותיה של הפסיכולוגיה החיובית במסגרת פסיכותרפיה‬
‫פרטנית‪ ,‬באם זאת בטיפול ארוך טווח או במסגרת טיפול קצר מועד לסוגיו‪ .‬במקרים רבים‬
‫משולבים אלמנטים של פסיכולוגיה חיובית במסגרת פסיכותרפיה אינטגרטיבית המשלבת גישות‬
‫נוספות‪ ,‬כגון פסיכותרפיה דינמית או פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית כחלק מהרצון לאזן‬
‫בין מודלים שנותנים יותר מרחב למצוקה ולקושי‪ ,‬לבין מודלים שנותנים יותר משקל לכוחות‬
‫ולעוצמות של האדם‪.‬‬

‫יום ללא חיוך הוא יום מבוזבז‪ :‬כיצד לשלב חשיבה‬

‫חיובית בחיי היומיום‬
‫חשיבה חיובית היא היכולת לחשוב באופן אופטימי‪ ,‬מלא תקווה ויצירתי‪ ,‬תוך התמקדות בכוחות‬
‫שלנו ולא בחולשות‪ .‬היתרונות של חשיבה חיובית הם עצומים‪ :‬חשיבה חיובית יכולה להפחית‬
‫סטרס‪ ,‬חרדה ודיכאון ‪ ,‬ובמקביל להגביר תחושת אושר וסיפוק‪ .‬אם נרתום את העוצמה של‬
‫מחשבה חיובית‪ ,‬תהיה לכך השפעה עצומה על חיינו‪ ,‬אך איך אפשר לאמן את המוח שלנו לחשוב‬
‫באופן חיובי ואיך ניתן להשתמש בחשיבה חיובית בחיי היומיום?‬

‫להגביר את החשיבה החיובית בעזרת שימוש‬

‫במילים חיוביות‬
‫כשאתם מאלצים את המוח שלכם לזכור ולהשתמש במילים חיוביות באופן תדיר‪,‬‬
‫אתם גורמים למילים האלו (ולמשמעות שלהן) להיות יותר זמינות ויותר פעילות במוח‬
‫שלכם‪ .‬כך‪ ,‬כשתנסו להיזכר במילה או רעיון כל שהוא‪ ,‬יותר סביר שתיזכרו בתיאורים‬
‫חיוביים – כלומר‪ ,‬הדבר יחזק את הנטייה שלכם לחשיבה חיובית‪ .‬אז מעכשיו‪ ,‬נסו‬
‫להכניס ללקסיקון ביטויים חיוביים כמו נפלא‪ ,‬נהדר‪ ,‬מעולה‪ ,‬מרגש ועוד!‬

‫האם אתם אנשים שנוטים לשים לב במיוחד‬

‫לדברים רעים?‬
‫למשל‪ ,‬כשמישהו חותך אתכם בכביש או כשנגמר החלב לקפה‪ ,‬האם אתם ממשיכים לחשוב על כך‬
‫זמן רב ולהרגיש תחושות שליליות חזרות? מדובר בנטייה די נפוצה ואנושית – לשים לב לדברים‬
‫שנרצה למנוע בעתיד‪ ,‬אך יכול להיות שעם השנים אימנתם את המוח שלכם להתמקד באירועים‬
‫שליליים יתר על המידה עד שהפכתם למומחים בזה‪ .‬לכן‪ ,‬נסו לאמן את המוח שלכם לתת יותר‬
‫תשומת לב לפרטים חיוביים‪ ,‬באמצעות הסטת הקשב שלכם מדברים שליליים (נגמר החלב)‬
‫לדברים חיוביים (אפשר לשתות תה)‪ .‬קחו רגע בבוקר מוקדם‪ ,‬כשאתם רק מתעוררים‪ ,‬או‬
‫לחילופין בסוף היום‪ ,‬לפני השינה‪ ,‬וחשבו על דבר אחד טוב שקרה לכם לאחרונה‪.‬‬

‫הידעתם? אתם יכולים ליצור התניות שיגרמו‬

‫לכם לחוות יותר רגעים חיוביים!‬
‫יכול להיות ששמעתם על ניסוי הכלבים של פאבלוב‪ .‬בקצרה‪ ,‬בטרם שפאבלוב היה ניגש להאכיל‬
‫את הכלבים‪ ,‬הוא נהג לצלצל בפעמון ועם הזמן‪ ,‬הכלבים למדו שצלצול הפעמון מבשר על בוא‬
‫האוכל‪ .‬לכן‪ ,‬הם היו מריירים כאילו הם עומדים לאכול גם למשמע צליל הפעמון בלבד‪ .‬הניסוי‬
‫הזה מלמד על אפקט שנקרא התניה קלאסית‪ :‬כאשר שני גירויים מצמודים זה לזה‪ ,‬תגובה (הזלת‬
‫ריר) שהייתה במקור מעוררת על ידי גירוי מסוים (אוכל) כעת מעוררת על ידי גירוי אחר (פעמון)‪.‬‬

‫התהליך הזה קורה לנו כל הזמן‪ ,‬בלי שנשים לב‪ .‬לדוגמא‪ ,‬עבור רבים מאיתנו‪ ,‬האוכל האהוב עלינו‬
‫הוא אוכל שאכלנו בילדות עם משפחתנו‪ .‬מה שכנראה קרה‪ ,‬הוא שהתחושה החמימה והנעימה של‬
‫אכילה בחיק המשפחה נקשרה לטעמו של המאכל המסוים הזה‪ .‬כתוצאה‪ ,‬אנחנו חשים את‬
‫התחושה הנעימה הזו כשאנחנו אוכלים את המאכל הזה‪ ,‬גם כשהוא כבר לא מלווה בבני המשפחה‬
‫הנוכחים מסביבנו‪.‬‬

‫אז איך ניתן להשתמש בהתניה קלאסית לטובתכם? אתם יכולים לקשר בין דברים משעממים‬
‫שאתם חייבים לעשות ובין מחשבות חיוביות‪ .‬למשל‪ ,‬אם בזמן שטיפת הכלים תאזינו למוזיקה‬
‫שאתם אוהבים‪ ,‬תקשיבו לפודקאסט מעניין או תדברו בטלפון עם חבר קרוב‪ ,‬די מהר‪ ,‬עצם‬
‫שטיפת הכלים שנחוותה כמשעממת תעורר בכם תחושה חיוביות באופן אוטומטי‪ .‬כך‪ ,‬תוכלו‬
‫לייצר תחושה חיוביות גם כשאתם עוסקים במשימות יומיומיות ומשעממות ולנצל את כוחה של‬
‫החשיבה החיובית‪.‬‬
 ‫תרגלו הבעת תודה ונצרו את הרגעים הטובים‬
‫יש מספר אינסופי של דברים שאפשר לכעוס או להיות עצובים לגביהם‪ .‬אבל האמת היא‪ ,‬שיש גם‬
‫מספר אינסופי של דברים לשמוח בהם‪ .‬דרך אחת לאמן את עצמכם להתמקד בחיובי היא‬
‫באמצעות תרגול של הבעת תודה‪ .‬כאשר אנחנו מביעים תודה במקום העבודה שלנו‪ ,‬אנחנו יכולים‬
‫לזכות ביותר כבוד והערכה מצד הקולגות שלנו‪ .‬כאשר אנחנו מביעים תודה בפני החברים שלנו‪,‬‬
‫אנחנו יכולים לזכות ביותר תמיכה ונדיבות מצדם‪ .‬והכי חשוב‪ ,‬כאשר אנחנו מביעים תודה בינינו‬
‫ובין עצמנו‪ ,‬על הדברים היום‪-‬יומיים ביותר שבחיינו (כמו קורת הגג והארוחה החמה שלפנינו)‪,‬‬
‫אנחנו יכולים לשפר את הרגשתנו ולמצוא יותר משמעות וסיפוק בחיים‪.‬‬

‫לעיתים קרובות אנחנו נותנים לרגעים טובים לחלוף מבלי לחגוג אותם באמת‪ .‬נסו לעצור ולהעריך‬
‫גם את הרגעים הקטנים בחייכם‪ ,‬ולנצור את המחשבות והרגשות החיוביים שהם מעוררים‬
‫בכם‪.‬‬

‫בחרו את התוכן שאתם צורכים‬

‫נסו לתבל את היום שלכם ברגעים קטנים של רגשות חיוביים על ידי צפייה בסרטונים חיוביים‬
‫ברשת‪ ,‬קריאה של טקסטים מעוררי השראה או האזנה לקטע סטנד‪-‬אפ שמצחיק אתכם במיוחד‪.‬‬
‫לרוב אנו גוללים במרחבי הרשת ונתקלים באופן פסיבי במידע המוצג לפנינו‪ ,‬אשר כולל לעיתים‬
‫קרובות גם תכנים שגורמים לנו להרגיש רע‪ .‬צפייה בסרטוני חתולים מצחיקים או בסיפורים‬
‫מעוררי השראה יכולה לעזור לכם לתדלק את מאגרי החיוביות שלכם‪ .‬עם זאת‪ ,‬לא לשכוח לעשות‬
‫זאת במידה מבלי להישאב לשעות של צפייה בסרטונים‪ ,‬שיכולות להשאיר אתכם עם תחושות‬
‫אשם וחוסר מעש‪.‬‬

‫הפסיקו להמעיט בערכן של ההצלחות שלכם!‬

‫לרבים מאתנו יש הרגל רע של המעטה בערכן של ההצלחות שלנו‪ .‬לדוגמא‪ ,‬אתם עשויים להגיד‪:‬‬
‫״כל אחד יכול לשנן מילים חיוביות״‪ ,‬או ״לא הצלחתי להגביר את החשיבה החיובית שלי כפי‬
‫שרציתי״‪ .‬אבל אמירות כאלו מתעלמות מהמאמץ שהשקעתם‪ ,‬מאמץ שלא כל אחד היה משקיע‬
‫המהווה בפני עצמו הצלחה‪ .‬תנו לעצמכם קרדיט כאשר הוא מגיע לכם – כל ניצחון‪ ,‬גם אם קטן‪,‬‬
‫ראוי לחגיגה‪.‬‬

‫השתדלו להימנע מדפוסי חשיבה של ״הכל או כלום״‬

‫כשאנחנו מסתכלים על סיטואציות כטובות לגמרי או רעות לגמרי‪ ,‬אנחנו חושבים בדפוסי ״הכל‬
‫או כלום״‪ .‬לדוגמא‪ ,‬אנחנו עשויים לחשוב שאנחנו כישלון רק מפני שנכשלנו במבחן מסוים‪ ,‬תוך‬
‫שאנחנו מתעלמים לגמרי מכך שדווקא הצלחנו מאוד במבחן בנושא אחר‪ .‬כשאנחנו חושבים‬
‫במונחי ״הכל או כלום״ אנחנו חייבים להחליט האם מדובר בכישלון או הצלחה‪ ,‬מבלי להכיר בכך‬
‫שיש גם מצבי ביניים שכוללים מצבי "גם וגם"‪.‬‬

‫חשבו חיובי‪ ,‬אבל אפשרו לעצמם לחשוב שלילי כשאתם צריכים!‬

 ‫לחשיבה חיובית יש יתרונות‪ ,‬אבל גם חשיבה שלילית יכולה להיות מועילה לפעמים‪ .‬כשאנחנו‬
‫עצובים או אבלים למשל‪ ,‬מחשבות שליליות והבעת רגשות שליליים יכולים לעזור לנו לתקשר את‬
‫הקשיים שלנו עם הסובבים אותנו‪ .‬כשאנחנו מרגישים שמתנהגים אלינו באופן לא הוגן ואנחנו‬
‫מתעצבנים וכועסים‪ ,‬התחושות האלו יכולות להניע אותנו לפעולה ולשנות את חיינו לטובה‪.‬‬
‫הדחקה של רגשות שליליים מבלי לשקול קודם ברצינות את המקורות שלהם‪ ,‬עשויה להיות‬
‫בעייתית בטווח הארוך‪.‬‬

‫לכן‪ ,‬כשאתם מתמקדים בשלילי‪ ,‬שאלו את עצמכם – האם הרגש השלילי הזה יכול להניע אותי‬
‫לפעולה שתשפר את חיי? אם כן‪ ,‬הרשו לעצמכם לחוות אותו‪ .‬אם לא‪ ,‬נסו לשנות אותו‪.‬‬

‫איך האמונות שלכם לגבי עצמכם מונעות מכם‬

‫להיות מאושרים?‬
‫יצא לכם לשאול את עצמכם מה הטעם לעשות משהו‪ ,‬אם הוא לא מושלם לחלוטין? או מה הטעם‬
‫לעשות משהו אם אתם יודעים שתיכשלו? אולי אתם מכירים מישהו המאמין שכל מי שהוא אוהב‬
‫הולך לנטוש אותו? לרוב אמונות מהסוג הזה מושרשות בתוכנו היטב‪ ,‬ותודלקו לאורך שנים על ידי‬
‫דמויות משמעותיות בחיינו‪ ,‬כמו ההורים שלנו או חברים קרובים – אבל זה לא חייב להיות ככה‪.‬‬

‫דפוסי חשיבה שליליים הם אמנם חלק טבעי היותנו בני אדם והם יכולים לסייע לנו להיות‬
‫ריאליסטיים ופרקטיים‪ .‬עם זאת‪ ,‬באותה נשימה הם גם עלולים לגרום לנו לסבל רב ולתת לנו‬
‫תחושה של חוסר אונים‪ ,‬ויש דרכים לשנות אותן!‬

‫אמונות ליבה שליליות‬

‫אמונות ליבה הן ההנחות הכי בסיסיות שיש לנו לגבי עצמנו ולגבי העולם‪ .‬לרוב הן‬
‫נוצרות בילדות המוקדמת ומתגבשות בצורה קבועה יותר בשלב ההתבגרות‪ .‬כך‬
‫לדוגמא‪ ,‬אם בילדות חלחל בך הרעיון שכישלון משמעו חולשה‪ ,‬סביר להניח שתפחד‬
‫לנסות דברים חדשים בבגרות‪.‬‬

‫לכל אחד מאיתנו אמונות ליבה שונות‪ ,‬אך ישנן חמש אמונות ליבה שליליות שהן‬
‫נפוצות במיוחד‪:‬‬

‫‪" .1‬לא ניתן לאהוב אותי"‬

‫‪" .2‬אני חסר ערך"‬

‫‪" .3‬אני לא שייך"‬

‫‪" .4‬אני פגום"‬

‫‪" .5‬אני חלש"‬

 ‫איך האמונות האלו משפיעות עלינו?‬
‫אמונות שליליות‪ ,‬כשמן כן הן – אמונות‪ .‬כלומר‪ ,‬הן לא עובדות ולא בהכרח משקפות‬
‫את המציאות‪ .‬רק מפני שאתה חושב שאתה חסר ערך‪ ,‬לא אומר שאתה אכן חסר‬
‫ערך‪ .‬עם זאת‪ ,‬אמונות שליליות יכולות לגמרי להשפיע על איך שאתם מרגישים‬
‫במציאות‪ ,‬מפני שהן מובילות להערכה עצמית נמוכה ודימוי עצמי שלילי‪ .‬כך‪ ,‬לעיתים‬
‫תכופות‪ ,‬האופן השלילי שבו אנו רואים את עצמנו יכול להביא למוטיבציה פחותה‬
‫לשינוי ופחד מכישלון‪ ,‬אשר מונעים מאתנו לפעול בכדי לשנות את חיינו לטובה‪.‬‬

‫החדשות הטובות הן שאתם יכולים לשנות את האמונות השליליות שלכם‪ .‬זה לא‬
‫יקרה בן לילה‪ ,‬אבל עם הרבה אימון והתמדה‪ ,‬תוכלו לרכוש גם אמונות חיוביות לגבי‬
‫עצמכם ולהרגיש טוב יותר לגבי עצמכם‪.‬‬

‫‪ 5‬דרכים לסגל אמונות חיוביות‬

‫נהלו יומן מחשבות‬
‫יומן מחשבות הוא דרך נהדרת לעקוב אחר המחשבות השליליות שלכם‪ .‬בראש הדף‪ ,‬כתבו את‬
‫הכותרות הבאות‪ :‬מחשבה‪ ,‬מצב‪ ,‬רגש‪ .‬לאחר מכן‪ ,‬במשך שבעה ימים‪ ,‬נסו לתעד את המחשבות‬
‫השליליות שלכם‪ ,‬את הסיטואציות בהן הן עולות‪ ,‬ואת האופן שבו הן גורמות לכן להרגיש‪.‬‬
‫מודעות לדפוסי מחשבה שליליים היא הצעד הראשון בדרך לשנות אותם!‬

‫למשל‪ :‬סיטואציה – חבר לעבודה מזמין אתכם לארוחת צהריים; מחשבה – הוא מזמין אותי‬
‫מתוך נימוס‪ ,‬אין בי שום דבר מעניין באמת; רגש – חוסר ערך‪.‬‬

‫בחנו ואתגרו את אמונות הליבה שלכם‬

‫בחרו את אחת מהסיטואציות שכתבתם ביומן‪ ,‬וחשבו מה התרחיש הגרוע ביותר‪ .‬לאחר מכן נסו‬
‫לבחון האם התרחיש הזה‪ ,‬האמונה שלכם‪ ,‬אכן מציאותיים‪.‬‬

‫לצורך העניין נמשיך עם הדוגמא של החבר לעבודה‪ ,‬למשל‪ :‬אני אלך לארוחת הצהריים עם‬
‫הקולגה שלי‪ ,‬הוא יגלה שאני לא מעניין ולעולם לא יזמין אותי שוב‪ .‬עכשיו‪ ,‬נסו ללכת לאותה‬
‫ארוחת צהריים ולראות מה קורה‪ .‬ככל הנראה תגלו שהאמונה שלכם הייתה מעט מוטה‪ ,‬ולא‬
‫הייתה שיקוף מדויק של מה שסביר שיקרה‪ .‬באופן דומה‪ ,‬אחרי שגיליתם שהתרחיש הזה לא היה‬
‫גרוע כמו שציפיתם‪ ,‬חשבו מה עוד אתם יכולים לנסות בחייכם‪ ,‬שעד כה מנעתם מעצמכם‪.‬‬

‫התבוננות בלתי שיפוטית במחשבות שלכם‬

‫לאחר שתתרגלו את תרגילים ‪ 1‬ו‪ ,2-‬סביר להניח שתהיו יותר מודעים לאמונות השליליות שלכם‪.‬‬
‫אך לעיתים עם עליית המודעות עולה גם השיפוטיות‪ .‬השתדלו להימנע מאמירות כגון ״הנה אני‬
‫שוב חושב את המחשבות הדביליות שלי״‪ ,‬ונסו לנקוט בעמדה בלתי שיפוטית‪ .‬במקום זאת‪ ,‬נסו‬
‫רק להתבונן במחשבות שלכם כדי להפחית את העוצמה וההשפעה שיש להן עליכם‪.‬‬

‫למשל‪ :‬״אני חושב כעת על כמה שאני טיפש״ (מבלי לשפוט האם מדובר במחשבה טובה או רעה)‪.‬‬

‫עצירת מעגל המחשבות השלילי‬

 ‫אחת הבעיות עם מחשבות שליליות‪ ,‬היא המעגל הבלתי נגמר של מחשבה שלילית אחת שמובילה‬
‫למחשבה שלילית אחרת‪ .‬כשאתם נכנסים לדפוס מחשבה שלילי‪ ,‬אמרו לעצמכם ״עצור״‪ .‬אמרו‬
‫זאת בקול רם‪ ,‬כדי להשיג השפעה חזקה יותר‪ .‬אפשר לחילופין להשתמש במחיאת כפיים או‬
‫נקישת אצבע‪.‬‬

‫בדוגמא לגבי ארוחת הצהריים עם החבר לעבודה‪ ,‬הרעיון שהוא יחשוב שאתם לא מעניינים לרוב‬
‫לא נגמר שם אלא מוביל לעוד מחשבות כמו ״הוא לעולם לא יזמין אותי לארוחת צהריים שוב״‪,‬‬
‫״הוא ידבר עליי מאחורי הגב״‪ ,‬״הוא יגרום לכך שיפטרו אותי״ וכו'‪ .‬זה הזמן לעצור!‬

‫הפחיתו דפוסי חשיבה של "שחור ולבן"‬

‫תרגול נוסף אשר עשוי למתן את ההשפעה של אמונות ליבה שליליות על תחושותיכם‪ ,‬הוא העלאת‬
‫המודעות שלכם לאופן הניסוח הקיצוני של מחשבותיכם והתנגדות לו‪ .‬בתוך כך‪ ,‬נסו להימנע‬
‫משימוש במילים כמו ״כולם״‪ ,‬״תמיד״‪ ,‬״אף פעם״ או ״אף אחד״‪ ,‬ונסו לייצר להם 'קונטרה'‪.‬‬

‫למשל‪ :‬אם עולה בכם המחשבה ״כל העמיתים שלי חושבים שאני אידיוט"‪ ,‬שימו לב לשימוש‬
‫במילה "כל" ונסו לחשוב על עדות שמפריכה זאת (״אחת הקולגות שלי שואלת אותי לשלומי כל‬
‫יום‪ ,‬כנראה שהיא כן מתעניינת בי״)‪.‬‬

‫לסיכום – איך נהיה מאושרים יותר?‬

‫המוח שלנו מארגן את העולם ומפענח את המציאות על סמך חוויות קודמות שחווינו בחיים‪ .‬ככל‬
‫שתחשבו מחשבות חיוביות יותר ותסגלו ציפיות יותר חיוביות מהעולם‪ ,‬תראו יותר מהן בחיי‬
‫היום‪-‬יום‪ .‬כך ניתן לא רק להתנגד למחשבות השליליות אלא לקחת עליהן אחריות ולאמן את‬
‫המוח שלכם לחשוב באופן חיובי יותר‪ .‬נסו למשל לפתוח כל בוקר עם רשימה של ‪ 3-5‬דברים‬
‫שאתם חשים הוקרת תודה עליהם (חברים‪ ,‬משפחה‪ ,‬פרנסה‪ ,‬אירוע נעים שקרה לאחרונה וכו')‪.‬‬
‫סביר להניח שתגלו כי אתם חשים טוב יותר לגבי עצמכם ולגבי מערכות היחסים שבחייכם‪.‬‬

‫לשים סוף לביקורת העצמית‪ :‬הכירו את גישת‬

‫החמלה העצמית‬
‫דמיינו לכם את הסיטואציה הבאה – אתם מחכים במתח לשיחת טלפון שעתידה לבשר לכם האם‬
‫הצלחתם להתקבל למשרת חלומותיכם‪ .‬כאשר היא סוף סוף מגיעה‪ ,‬הקול הבוקע מעבר לטלפון‬
‫לא מבשר לכם את הבשורה לה ייחלתם ומודיע כי אינכם מתאימים לדרישות המשרה‪ .‬אט‪-‬אט‪,‬‬
‫עולים במוחכם קולות שליליים‪" :‬אני לא מספיק טוב"‪" ,‬אני כישלון"‪" ,‬פשוט אין לי את זה"‪.‬‬
‫מחשבות אלו הן חלק משיח פנימי ביקורתי‪ ,‬אשר מתרחש ב‪"( Mind-‬מיינד"‪ /‬מודעות) שלכם‬
‫ועולה לרוב כתגובה אוטומטית‪.‬‬
‫שאלו את עצמכם כיצד אתם מתייחסים אל עצמכם כאשר אתם חווים כאב וסבל‪ ,‬האם אתם‬
‫יכולים להיות "טובים" עם עצמכם ועם אחרים‪ ,‬גם כאשר הדברים לא מתנהלים בדיוק כפי‬
‫שאתם רוצים? אם התשובה שלכם‪ ,‬כמו של רבים אחרים‪ ,‬היא שקשה לכם להישאר מאוזנים אל‬
‫מול חוויות שליליות כדאי לכם להכיר את גישת החמלה העצמית‪ .‬הגישה עשויה לסייע לכם‬
‫לשנות את ההתייחסות אל עצמכם ואל החיים ולעקור את השיח הפנימי שכולל ביקורת וגובה‬
‫מכם מחירים גופניים ונפשיים‪.‬‬

‫מהי ביקורת עצמית?‬

‫ביקורת עצמית היא גישה שרבים מאתנו נוקטים בה כלפי עצמם כאשר הם נמצאים בקונפליקט‬
‫פנימי בעקבות מפער בין הרצוי למצוי ‪ -‬התנגשות בין תמונת העולם האישית (רצונות‪ ,‬צרכים‪,‬‬
‫ציפיות‪ ,‬חלומות‪ ,‬שאיפות‪ ,‬דימוי עצמי ותקוות) לבין מה שמתרחש במציאות‪ .‬בכדי להסביר‬
‫לעצמם את הפער בין מה שרצו שיקרה ובין מה שקרה במציאות‪ ,‬רבים פונים ליחס של‬
‫ביקורתיות‪ ,‬האשמה‪ ,‬הקטנה‪ ,‬זלזול והשפלה כלפי עצמם‪ .‬ביקורת עצמית כזו פוגעת ברווחה‬
‫הנפשית וביכולת של האדם להתמודד עם קשיים ואתגרים‪ .‬יש המתייחסים לביקורת זו אפילו‬
‫כאל סוג של התעללות עצמית‪.‬‬

‫היחס הזה נובע מכל "הקולות" החיצוניים ששמענו אי פעם בחיינו‪ .‬אלו מסתתרים במשפטים‬
‫פשוטים לכאורה‪ ,‬ששמענו בסביבתנו לאורך החיים כמו "תורידי כמה קילוגרמים ותראי נפלא";‬
‫"ככה לא ייצא ממך כלום"; "אתה לא שווה כלום"‪ .‬ברגעים של קושי וחוסר ביטחון‪ ,‬המשפטים‬
‫עשויים לעלות בתוכנו כמו כדי להזכיר לנו שההסבר לקושי הנוכחי הוא שאנחנו לא מספיק‬
‫טובים‪ .‬שיח פנימי זה מתרחש ב"מיינד"‪ ,‬ועולה אצל רוב האנשים כתגובה אוטומטית ובלתי‬
‫נשלטת‪ .‬מבלי שנרגיש‪ ,‬אנחנו מפנים כלפי עצמנו שפה ביקורתית ורעילה‪ ,‬אשר מצליפה בנו בכאב‬
‫ומחלחלת למעמקי הנפש‪.‬‬

‫באופן פרדוקסלי ביקורת עצמית היא סוג של אסטרטגיה בה אנו נוקטים כדי להגן על עצמנו מפני‬
‫הביקורת של הסביבה‪ .‬כאשר אנחנו שומעים או אפילו חושבים שאנחנו עומדים לשמוע דברי‬
‫ביקורת המופנים כלפינו‪ ,‬אנחנו עוקפים אותה על ידי כך שאנחנו מבקרים את עצמנו לפני שמישהו‬
‫אחר יעשה זאת‪ .‬כיוון שהיא נקשרת בפחד מפני תגובה שלילית מהסביבה‪ ,‬בטווח הקצר הביקורת‬
‫העצמית יכולה להוות גורם שמניע אותנו אל עבר שינוי ושיפור‪ .‬עם זאת‪ ,‬לאורך זמן היא לרוב‬
‫גורמת לתחושות קשות ומונעת מאיתנו להתפתח מעבר לגבול מסוים‪.‬‬

‫מה מקורה של הביקורת העצמית?‬

‫הסביבה החברתית הראשונה והחשובה ביותר לקיום שלנו הם ההורים שלנו ובני המשפחה‪.‬‬
‫כילדים‪ ,‬אנו נשענים על ההורים שלנו כדי שידאגו לצרכינו הפיזיים‪ ,‬בוטחים בהם שינחמו אותנו‪,‬‬
‫יספקו לנו ביטחון ויגנו עלינו‪ .‬למעשה‪ ,‬אין לנו יכולת לבחור מי הדמויות המטפלות בנו ואנו‬
‫נשענים וסומכים על ההורים שלנו שיובילו אותנו בבטחה דרך אתגרי החיים‪.‬‬

‫הרצון של הורה בטובת ילדיו הוא אינסטינקטיבי והמטרה העומדת לנגד עיניו היא ללמד את ילדו‬
‫להתמודד עם אתגרי החיים‪ .‬אולם‪ ,‬הורים רבים משתמשים בשפה ביקורתית כדי להגן על הילד‬
‫מפני צרות במקום בשפה מיטיבה‪ .‬הורים אלה לרוב אינם מודעים להשלכותיה של ביקורתיות זו‬
‫והם נוקטים בה ככלי חינוכי אליו נחשפו בעצמם כשהיו צעירים‪ .‬היא משמשת כדי לייצר אצל‬
‫ילדים מוטיבציה להצלחה בחיים ("לעולם לא תהיה רופא אם תמשיך לקבל ציונים כאלה") או‬
‫כדי להציב גבול ("אל תגיד דברים שגורמים לך להישמע טיפש")‪.‬‬

‫השימוש בשפה ביקורתית במטרה להגן על הילד מפני צרות או לייצר אצלו מוטיבציה להצלחה‪,‬‬
‫משיג במרבית המקרים בדיוק את המטרה ההפוכה‪ .‬הילדים גדלים במרדף‬
‫אחרי פרפקציוניזם והם בטוחים ששפת הביקורת היא כלי מוטיבציוני להצלחה אשר תמנע מהם‬
‫לעשות טעויות עתידיות‪ .‬כאשר הביקורת ששמענו בחוץ הופכת להיות הקול הפנימי שלנו‪ ,‬אנחנו‬
‫מאמינים שרק אם נהיה הישגיים‪ ,‬מוצלחים ומושלמים‪ ,‬נהיה ראויים להערכה ולאהבה‪ .‬הלחץ‬
‫המתפתח כתוצאה מביקורת עצמית זו עשוי להוביל לערך עצמי ירוד ולתחושות דיכאון וחרדה‪.‬‬
‫כמו גם התחושות השליליות כלפי עצמנו‪ ,‬אשר התבססו כבר בילדות‪ ,‬הם חלק ממכלול מסרים‬
‫רחב יותר אשר נקלט מן הסביבה‪ .‬המסרים שמועברים אלינו באמצעות כלי התקשורת‪ ,‬המסרים‬
‫שמועברים אלינו באמצעות דמויות חינוכיות וחברי הקהילה שלנו‪ ,‬המסרים שמצויים במדיה‬
‫החברתית – כל אלה משפיעים על הדרך בה אנחנו תופסים את עצמנו‪.‬‬
‫מהן ההשלכות החברתיות‪ ,‬הנפשיות והפיזיות של ביקורת עצמית?‬

‫פרופסור פול גילבט‪ ,‬מפתח גישת טיפול ממוקד חמלה או )‪CFT (Compassion Focus Therapy‬‬
‫מסביר כי ביקורת עצמית היא טריגר פנימי‪ ,‬המפעיל אוטומטית את מערכת ההגנה הקדמונית‪.‬‬
‫מערכת זו התפתחה על מנת לתת מענה יעיל במצב סכנה ואיום‪ .‬בטבע‪ ,‬כאשר חיה מרגישה‬
‫מותקפת‪ ,‬מערכת ההגנה מופעלת אוטומטית ומוציאה לפועל אחת מ‪ 3-‬תגובות אפשריות‪)1( :‬‬
‫‪ – fight‬להילחם‪ – flight )2( ,‬לברוח‪ – freeze )3( ,‬לקפוא במקום‪.‬‬

‫גם בני האדם נושאים בתוכם את מערכת ההגנה האבולוציונית ששמרה על אבותיהם הקדמונים‬
‫מפני סכנה כאשר חיו בטבע‪ .‬כך למשל‪ ,‬אם אדם יראה נמר שועט לקראתו‪ ,‬מערכת ההגנה תנתב‬
‫אנרגיה לשרירי השלד‪ ,‬כך שיהיה לו מספיק כוח להגיב בצורה פתאומית ומהירה‪ .‬כתוצאה מכך‪,‬‬
‫זרימת הדם שלו תשתנה‪ ,‬כלי הדם בעור יתכווצו‪ ,‬המוח יפריש אנדרנלין וקורטיזול והנשימות שלו‬
‫יהיו מהירות‪ .‬שינויים אלו יאפשרו לו לברוח או להילחם במידת הצורך‪.‬‬
‫כיום‪ ,‬בעידן המודרני‪ ,‬מרבית האיומים שאנו חווים אינם סכנות לחיינו אלא מצבים אשר מסכנים‬
‫את תפיסת העצמי שלנו‪ .‬כך‪ ,‬במקרים בהם המציאות אינה מתנהלת בדרך בה אנו רוצים‪ ,‬כאשר‬
‫עולה בתוכנו שיח פנימי המורכב מביקורת עצמית פוגענית‪ ,‬אנחנו מרגישים מאוימים‪ .‬למרות‬
‫שביקורת עצמית היא איום רגשי ולא פיזי‪ ,‬הגוף מגיב לסטרס כאילו הוא עומד בפני נמר בג'ונגל‪.‬‬
‫לכן‪ ,‬מבלי שנהיה מודעים לכך‪ ,‬אנחנו תוקפים את עצמנו ומכניסים את הגוף שלנו להלך רוח של‬
‫לחימה‪.‬‬

‫כאשר השיח הביקורתי חוזר על עצמו בעקביות לאורך זמן‪ ,‬הוא הופך להיות אוטומטי ועלול‬
‫להוביל למצב של סטרס כרוני הפוגע ברווחה הפיזית והנפשית שלנו‪ .‬במצבים אלו המערכת‬
‫החיסונית נחלשת ואנו עלולים לפתח פחד אשר אין לו הצדקה במציאות‪ ,‬לסבול מתגובות כעס‬
‫אוטומטיות‪ ,‬לפתח חרדות ואף לשקוע בדיכאון‪ .‬בתוך כך‪ ,‬אנחנו לא סולחים לעצמנו על טעויות‪,‬‬
‫נוטים להלקות את עצמנו על כישלונות ומאמינים שאנחנו לא ראויים להצלחה או יחס חיובי‪.‬‬
‫על אף שההתייחסות הנוקשה שאנחנו מפנים כלפי עצמנו אינה מודעת‪ ,‬ההשלכות הכואבות שלה‬
‫מורגשות היטב‪ .‬אנחנו מוכנים לעשות הכל כדי להיפטר מהתחושות והרגשות הלא רצויים‬
‫ונוקטים באסטרטגיות שונות על מנת להעלים אותם‪ :‬הימנעות ממצבים המעוררים ביקורת‪,‬‬
‫התמכרות לעבודה המנסה לפצות על תחושת חוסר הערך‪ ,‬אכילה רגשית בכדי לנחם את עצמנו‬
‫מול רגשות קשים‪ ,‬שתיית אלכוהול מופרזת או שקיעה במדיה החברתית בכדי להדחיק תחושות‬
‫לא נעימות‪ .‬בטווח הארוך‪ ,‬המאבק והמאמץ שאנחנו משקיעים באסטרטגיות האלו מהווים‬
‫תוספת לקושי המקורי‪ .‬הלכה למעשה‪ ,‬ביקורת עצמית פוגעת בהישגים שלנו ובהגשמה האישית‬
‫שלנו‪.‬‬ ‫והמקצועית‬
‫מהי גישת החמלה העצמית וכיצד היא מסייעת לנו להתמודד עם ביקורת עצמית?‬

‫חמלה עצמית מודעת היא גישה המלמדת את האדם להתמודד עם אתגרי החיים בדרך מיטיבה‪.‬‬
‫גישה זו אינה שואפת להעלים את הביקורת העצמית‪ ,‬אלא לשנות את אופן ההתייחסות אליה‪,‬‬
‫באמצעות שימוש בשפה מיטיבה‪ ,‬מודעות וקשובה אשר משולבת עם יחס אדיב ואוהב כלפי עצמנו‬
‫וכלפי אחרים‪.‬‬

‫בעשור האחרון הולכת וגדלה המודעות בעולם בנושא החמלה העצמית‪ .‬מחקריה פורצי הדרך של‬
‫ד"ר קריסטין נף מראים שאימוץ גישה של מודעות וחמלה עצמית ( ‪)Mindful Self-Compassion‬‬
‫מוביל לשיפור בחוסן הנפשי ותורם לרווחה רגשית‪ .‬על פי המחקרים‪ ,‬גישה זו תורמת לירידה‬
‫ברמות הסטרס ומסייעת בשיפור מערכות יחסים בין‪-‬אישיות‪.‬‬

‫גישה של חמלה עצמית מודעת מלמדת אותנו לא לשפוט את עצמנו כ"טובים" או "רעים"‪ ,‬אלא‬
‫לקבל את עצמנו בלב פתוח כמו שאנחנו‪ .‬מטרת הגישה היא ללמד אותנו לנהוג בעצמנו באותה‬
‫אדיבות‪ ,‬נדיבות‪ ,‬חמלה ואכפתיות שהיינו נוהגים בה כלפי חבר או מישהו שיקר לנו מאוד‬
‫ומתמודד עם קושי וסבל‪.‬‬

‫במקום שנראה את עצמנו כבעיה שצריך לפתור‪ ,‬באמצעות חמלה עצמית מודעת נוכל לראות‬
‫עצמנו כבני אנוש פגיעים אשר ראויים לאהבה ולאכפתיות מסביבתם‪ .‬חמלה עצמית מודעת‬
‫מאפשרת לנו להרגיש מוגנים ובטוחים בתגובה לחוויה כואבת‪ ,‬כך שאנחנו לא חייבים להגיב אליה‬
‫מתוך פחד ומתוך מערכת ההגנה האוטומטית‪ .‬כך‪ ,‬כאשר אנחנו משחררים את הפחדים ואת חוסר‬
‫הביטחון שלנו‪ ,‬אנחנו יכולים להתפנות בכדי להגשים את החלומות שלנו ממקום של בטחון עצמי‪.‬‬

‫כאשר אנו מתייחסים אל עצמנו בחמלה עצמית‪ ,‬אנחנו מאטים וממתנים את מערכת ההגנה‬
‫הפיזיולוגית אשר מופעלת במצבים בהם מתנהל שיח של ביקורת עצמית‪ .‬כתוצאה מכך‪ ,‬הגוף חוזר‬
‫למצב של תפקוד שגרתי ורגוע אשר מוביל לתגובות פיזיולוגיות שונות‪ .‬בין היתר‪ ,‬במצב זה‬
‫מתבצעת הפרשה של ההורמון ‪ ,Oxytocin‬המכונה גם הורמון האהבה והחיבור‪ .‬מחקרים הראו כי‬
‫רמות גבוהות של ‪ Oxytocin‬מעודדות אמון‪ ,‬רוגע‪ ,‬ביטחון‪ ,‬נדיבות‪ ,‬חמימות וחמלה‪.‬‬

‫טיפול בגישת חמלה עצמית מודעת ניתן לביצוע באופן פרטני או באמצעות קורס קבוצתי‪ .‬במהלך‬
‫הטיפול לומדים לפתח מיומנויות של מיינדפולנס וחמלה עצמית‪ ,‬המסייעות להתמודד בצורה‬
‫מיטיבה יותר עם סבל רגשי‪ ,‬מצבי משבר‪ ,‬לחץ וסטרס וקשיים במערכות יחסים בין‪-‬אישיות‪.‬‬
 ‫חמלה עצמית מודעת (לפי המודל של ד"ר קריסטין נף) מבוססת על ‪ 3‬מאפיינים עיקריים‪:‬‬
‫* נדיבות עצמית (‪ )Kindness Self‬פותחת את ליבנו אל הסבל והקשיים המהווים חלק טבעי מן‬
‫החיים‪ .‬אנחנו מתייחסים אל עצמנו בחמימות ובנדיבות במקום בביקורת ובשיפוט עצמי‪.‬‬

‫* אנושיות משותפת (‪ )Common Humanity‬מתייחסת לתחושה השכיחה של בדידות וניתוק‬

‫מהעולם‪ .‬למעשה‪ ,‬נדמה לנו שרק אנחנו מתמודדים עם קושי ורק אנחנו סובלים‪ .‬אנושיות‬
‫משותפת היא ההכרה בכך שאנחנו חלק ממארג אנושי רחב והיא מוביל לתחושה של שייכות‬
‫וחיבור אנושי במקום לתחושה של בידוד‪.‬‬

‫* מודעות קשובה או מיינדפלונס (‪ )Mindfulness‬שלובה באופן מובנה בחמלה עצמית‪ .‬היא‬

‫מאפשרת שדה רחב יותר של מודעות לעצמנו ולאחר‪ .‬היא מלמדת אותנו להתבונן בפרספקטיבה‬
‫רחבה יותר על תחושות‪ ,‬רגשות ומחשבות ומזמינה אותנו לשהות איתם ברגע ההווה כפי שהם‪,‬‬
‫מבלי להפעיל כלפיהם שיפוטיות או ביקורת‪ ,‬גם אם הם כואבים ולא נוחים‪ .‬מיינדפולנס מאפשר‬
‫לנו להגיב באופן פחות אוטומטי לקשיים שלנו ולהיות פחות בהזדהות איתם‪ ,‬כך שניתן לקבל את‬
‫החוויה הקשה בחמימות ובקלות‪.‬‬

‫תרגול קצר לשינוי יחס עצמי שלילי (לפי המודל של ד"ר קרסטין נף)‪:‬‬
‫עצמו את העיניים ונסו להתמקד בקצב הנשימה‪ .‬חשבו על מצב לא נעים בחייכם או אירוע הגורם‬
‫לכם להיות במתח‪ .‬זה יכול להיות כל דבר המסב לכם מתח – בעיה בריאותית‪ ,‬בעיה במערכת‬
‫יחסים‪ ,‬בעיה בעבודה או אולי חבר שנאבק במשהו בחייו‪ .‬לא חייבים לבחור אירוע קשה במיוחד‪.‬‬

‫‪ .1‬כדי לשנות את היחס שלנו לביקורת עלינו קודם כל לזהות אותה‪ :‬נסו לשים לב למחשבות‬
‫שעולות בכם סביב אותו אירוע שבחרתם‪ .‬האם אלו הם מחשבות של ביקורת? אם כן מהי‬
‫המחשבה? (לדוגמא "אני לא ראויה לקידום הזה")‪ .‬הפנו את תשומת ליבכם לתחושות הגוף אשר‬
‫מתלוות למחשבות האלה‪ ,‬האם התחושות נוחות או לא נוחות? האם יש שינויים פיזיים בגוף כמו‬
‫למשל שינויים בקצב הנשימה‪ ,‬דפיקות לב מואצות‪ ,‬הזעה‪ .‬האם עולים בכם רגשות ביחס לאירוע‬
‫שבחרתם? נסו לזהות אותם‪ ,‬ייתכן שמדובר בעצב‪ ,‬דאגה‪ ,‬פחד או דכדוך‪.‬‬

‫‪ .2‬אמרו לעצמכם אמירות המקדמות תחושה של הרגעה ואנושיות משותפת‪:‬‬

‫* זהו רגע של קושי‪.‬‬

‫* טבעי להרגיש קושי במצבים כאלה‪.‬‬

‫* כולנו חווים קשיים בחיים‪.‬‬

‫‪ . 3‬אמרו לעצמכם אמירות המקדמות חום‪ ,‬אהדה ואכפתיות כלפי עצמכם‪ :‬ניתן להניח את הידיים‬
‫על ליבכם‪ ,‬או בכל מקום מרגיע אחר‪ .‬חושו את החום והמגע העדין של הידיים‪ .‬נסו להפנות כלפי‬
‫עצמכם רוך והוסיפו משפטים מיטיבים כמו‪:‬‬

‫* מי ייתן ואקבל את עצמי כפי שאני‪.‬‬

 ‫* מי ייתן ואחיה באהבה‪.‬‬

‫* מי ייתן וארגיש בטחון‪.‬‬

‫בחרו את המשפטים המתאימים לכם‪ .‬אם אתם מתקשים למצוא את המילים הנכונות‪ ,‬דמיינו‬
‫שחבר אהוב ויקר לליבכם מתמודד עם קושי הדומה לקושי שלכם‪ .‬מה הייתם אומרים לחבר‬
‫שלכם? באילו מילים הייתם בוחרים? איזה מסר הייתם רוצים להעביר לו? האם תוכלו להציע‬
‫לעצמכם את אותן המילים או את אותו המסר?‬

‫היכולת לזהות ביקורת עצמית ולהפנות כלפי עצמנו רוך‪ ,‬מגע מרגיע ותומך‪ ,‬עוזרים להאט את‬
‫הקצב המהיר והאוטומטי של הדפוס הביקורתי‪ .‬אמירות מיטיבות המקדמות תחושה של רוגע‬
‫ותמיכה‪ ,‬משנות את מבנה השיח המחשבתי המתרחש ב"מיינד" שלנו ומובילות לאורך זמן לשינוין‬
‫רחבי היקף בתחושות שלנו לגבי עצמנו ולגבי העולם‪.‬‬

‫כשאנחנו האויב הכי גדול של עצמנו‪ :‬הקשר בין‬

‫ביקורת עצמית לדיכאון‬
‫ביקורת עצמית היא הנטייה להציב לעצמנו סטנדרטיים גבוהים ובלתי‪-‬מציאותיים‪ ,‬ולאמץ עמדה‬
‫מענישה כאשר אנו לא עומדים בהם‪ .‬מחקרים בנושא מעידים כי לאנשים המאופיינים בביקורת‬
‫עצמית גבוהה‪ ,‬סיכוי רב יותר לסבול מסימפטומים של דיכאון קליני לאורך חייהם‪ ,‬ואף להיות‬
‫"עמידים" יותר לטיפול בדיכאון‪ .‬על אף שהסיבה לקשר זה עדיין איננה ברורה‪ ,‬קל לדמיין כי‬
‫אנשים שנוטים לשפוט בחומרה יתרה את מעשיהם‪ ,‬עשויים להאשים את עצמם בכל דבר קטן‬
‫שמשתבש ולחוש רע מאוד‪.‬‬

‫חשוב לזכור כי הסובלים מביקורת עצמית גבוהה נוטים לשפוט את עצמם גם ברגעי הצלחה‪ .‬על‬
‫אף כי תכונה זו עשויה לדרבן אותנו לשאוף גבוה ולממש את יכולותינו‪ ,‬היא גם עלולה לחבל‬
‫במאמצינו‪ .‬כך למשל‪ ,‬יגיד הקול הביקורתי הפנימי ש"זה עדיין לא מספיק טוב מספיק"‪ ,‬או‬
‫"הייתי יכול להתאמץ יותר"‪ ,‬דבר שפוגע אנושות בערך העצמי ומעלה את הסיכוי לסבול מדיכאון‪.‬‬
‫כך‪ ,‬גם חוויות טובות הופכות להיות מעין "נשק" שאנו מפנים כלפי עצמנו‪ ,‬המייצר לחץ בלתי‬
‫פוסק‪ ,‬אשר עשוי להוות טריגר לדיכאון קליני‪.‬‬

‫איך מתמודדים עם הקולות הפנימיים?‬

‫זיהוי מחשבות שליליות‪ :‬נסו לאתר את המחשבות והאמונות השליליות שלכם‬
‫במהלך היום – הן הצעד הראשון לקטיעת מעגל הקסמים שעשוי להוביל לדיכאון‪.‬‬
 ‫דברו עם חבר קרוב ‪ :‬נסו לדבר עם חבר שנוטה לאמץ עמדה אופטימית יותר ביחס‬
‫לדברים‪ .‬הוא עשוי לסייע לכם להפחית את הנימה הצינית והשלילית בה אתם נוטים‬
‫להתייחס לעצמכם‪.‬‬

‫הימנעו מ"מרתון המחשבות"‪ :‬רבים מהאנשים הסובלים מביקורת עצמית גבוהה‪,‬‬

‫נוטים להקדיש שעות רבות ביום לחשיבה אודות כישלונות‪ ,‬אכזבות וכעסים‪ .‬הדבר‬
‫קורה במיוחד בעת הכניסה למיטה בלילה‪ ,‬ועשוי להתבטא בנדודי שינה‪ .‬לכן‪ ,‬מומלץ‬
‫לעשות פעילות שמרגיעה אתכם לפני השינה‪ ,‬כגון קריאת ספר‪ ,‬תרגילי הרפיה‬
‫ומדיטציה‪ .‬כמו‪-‬כן‪ ,‬נסו להתנתק ממסכי הטלוויזיה והטלפון כשעתיים לפני הכניסה‬
‫למיטה – הם עשויים להוות טריגר ללחץ ולמחשבות טורדניות בנוגע לאירועי היום‪.‬‬
‫והכי חשוב‪ :‬אל תענישו את עצמכם אם מחשבות שליליות עולות ‪ -‬תנו להן לחלוף‬
‫מעצמן‪.‬‬

‫פרגנו לעצמכם‪ :‬הקפידו לציין את ההצלחות שלכם‪ ,‬קטנות כגדולות‪ .‬הציעו לבן‪/‬בת‬
‫הזוג לצאת לחגוג‪ ,‬שתפו חברים בהישגים שלכם וטפחו לעצמם על השכם מפעם‬
‫לפעם‪.‬‬

‫היעזרו באיש מקצוע‪ :‬לעיתים‪ ,‬קל יותר לחוש בנוח ולהשהות את הביקורת העצמית‬
‫בנוכחות של אדם חיצוני ואובייקטיבי‪ .‬פסיכולוג עמו תחושו בנוח יוכל לסייע לכם‬
‫לזהות את תהליכי החשיבה הביקורתיים שלכם‪ ,‬ולאמץ שאיפות וסטנדרטים מאוזנים‬
‫יותר‪ .‬חשוב לזכור כי במידה ואתם מרגישים ירידה משמעותית במצב הרוח שלכם‪ ,‬וכן‬
‫שינוי בהרגלי השינה והאכילה‪ ,‬כדאי שתפנו לאיש מקצוע המומחה בטיפול בדיכאון‬
‫אשר יוכל לסייע לכם‪.‬‬

‫וקצת חמלה ‪ :‬התייחסו אל עצמכם באותה מידה של סובלנות וחמלה‪ ,‬כפי שהייתם‬
‫מצפים מאחרים להתייחס אליכם‪.‬‬
 ‫טיפול בדיכאון‪ ,‬איך לעשות את זה נכון?‬
‫דני‪ ,‬שעבד כל חייו כמסגר‪ ,‬עבר תאונת עבודה ונחבל בגבו‪ .‬בתחילה‪ ,‬הכאב היה כל כך עוצמתי‪,‬‬
‫שלא הלך לעבודה‪ ,‬ונשאר לנוח בבית‪ .‬ככל שהזמן עבר‪ ,‬אפילו שהרופאים אמרו שהחלים‪ ,‬ושאין‬
‫נזק רפואי משמעותי‪ ,‬הוא מצא את עצמו יותר ויותר מסתגר בבית‪ ,‬מתקשה לחזור למסגרת‬
‫העבודה‪ ,‬וחש מדוכדך מאוד‪ .‬כעבור חודשיים‪ ,‬הכאב הפיזי היה שם במידת מה‪ ,‬אבל מה שהכי‬
‫הטריד אותו שהוא הרגיש שאין לו בשביל מה לקום בבוקר‪ ,‬ובהדרגה‪ ,‬חש שאין לו טעם לחיות‪.‬‬
‫דני לא שיתף את אשתו ובנותיו במה שעובר עליו‪ ,‬וחש יותר ויותר בודד‪.‬‬

‫דני חווה דיכאון קליני ‪ ,‬ומאחר ולדיכאון יש השלכות משמעותיות על הבריאות הנפשית והפיזית‪,‬‬
‫חשוב מאוד שהוא יפנה לטיפול מקצועי בהקדם‪.‬‬

‫על סוגי הפרעות דכאוניות‬

‫כשאנשים אומרים שהם "בדיכאון" לרוב הם מתכוונים שהם קצת מדוכדכים באופן נקודתי‪ ,‬אבל כשאדם‬
‫מאובחן בהפרעה דיכאונית הכוונה היא שהוא סובל מהפרעה נפשית שפוגעת מאוד באיכות חייו‪ .‬ישנם‬
‫מספר סוגים של הפרעות דכאוניות לפי המדריך הסטטיסטי להפרעות נפשיות (‪ )DSM-5‬כמו דיכאון‬
‫מז'ורי‪ ,‬שמהווה אפיזודה חריפה של דיכאון; דיסתימיה ‪ -‬חוויה כרונית של מצב רוח ירוד ועקבי; הפרעת‬
‫דיכאון ווסתית‪ ,‬שקשורה לשינויים הורמונליים חודשיים ועוד‪ .‬נתייחס כאן להפרעת דיכאון מז'ורי‪.‬‬

‫מהם הסימנים לזיהוי דיכאון מז'ורי?‬

‫הסימנים לזיהוי דיכאון מז'ורי הם מצב רוח ירוד שמלווה בתחושת עצבות‪ ,‬ריקנות או חוסר‬
‫תקווה‪ .‬ו‪/‬או חוסר הנאה (אנהדוניה) מדברים שבעבר גרמו להנאה‪ ,‬שנמשכים לפחות שבועיים‬
‫ברצף‪ ,‬ומלווים בלפחות חמישה מהסימפטומים הבאים‪ :‬שינויים בתיאבון ובמשקל‪ ,‬שינויים‬
‫בשינה (נדודי שינה או יתר שינה)‪ ,‬שינויים פסיכומוטוריים (הגברה או האטה)‪ ,‬תשישות וחוסר‬
‫אנרגיה כמעט כל יום‪ ,‬תחושת חוסר ערך או אשמה מוגזמת‪ ,‬קשיי ריכוז והססנות כמעט כל יום‪,‬‬
‫מחשבות חוזרות בנושא מוות ואף מחשבות אובדניות‪.‬‬
 ‫מעבר לקריטריונים אלה‪ ,‬כדי לאבחן דיכאון מז'ורי על הסימפטומים הללו לגרום למצוקה‬
‫משמעותית או לפגם בתפקוד החברתי‪ ,‬התעסוקתי‪ ,‬או תחומי תפקוד משמעותיים אחרים‪ .‬כמו‬
‫כן‪ ,‬יש לבדוק שהסימפטומים אינם תוצר של מצב רפואי כמו למשל חוסר בויטמנים או בעיית‬
‫תפקוד בבלוטת התריס‪.‬‬

‫מה לעשות אם אתם סובלים מסימפטומים דכאוניים?‬

‫אם אתם סובלים מסימפטומים דכאוניים כפי שנרשם למעלה‪ ,‬מומלץ לפנות לרופא המשפחה‬
‫ולהתייעץ איתו בנושא‪ .‬לרוב‪ ,‬השלב הראשוני הוא לעשות בדיקות רפואיות כדי לוודא שלא מדובר‬
‫בסימפטומים כתוצאה ממחלה או מחסור גופני כלשהו‪ .‬במידה ולא נמצא הסבר רפואי‪ ,‬תוכלו‬
‫לבקש מהרופא שיפנה אתכם לפסיכולוג‪ .‬במקרים מסויימים יהיה צורך במעורבות גם של‬
‫פסיכיאטר במידה ועוצמת הדיכאון גבוהה‪.‬‬

‫מציאת פסיכולוג מומלץ לטיפול בדיכאון‬

‫דיכאון היא תופעה רב‪-‬ממדית‪ ,‬ולכן רצוי שהפסיכולוג המטפל בכם יהיה בעל ניסיון‬
‫בטיפול בדיכאון ‪ ,‬יכיר את המחקר העכשווי בתחום‪ ,‬ויבחן מספר ערוצי טיפול בהתאם‬
‫למטופל הספציפי‪.‬‬

‫ברוב המקרים‪ ,‬יהיה נכון לשלב בטיפול בדיכאון היבטים של טיפול קוגניטיבי‬
‫התנהגותי בדגש על אקטיבציה התנהגותית‪ .‬זוהי התערבות אקטיבית בה המטופל‬
‫מבצע שינויים התנהגותיים יזומים על מנת שדרך שינוי אורח חייו והתנהגותו‪ ,‬ישתנה‬
‫גם מצבו הפיזיולוגי והרגשי (כן‪ ,‬דיכאון משפיע על הפיזיולוגיה שלנו! וגם ההפך הוא‬
‫נכון)‪.‬‬

‫התערבות נוספת חשובה שמסייעת לטיפול בדיכאון היא עבודה על דפוסי חשיבה‬
‫והתנהגות לא אדפטיביים‪ .‬בדוגמא של דני‪ ,‬הדפוס של הסתגרות (מהעבודה ומבני‬
‫משפחתו) תרם לתחושת הבדידות והדכדוך‪ .‬יהיה נחוץ בטיפול לבחון איתו אילו‬
‫הנחות יסוד מניעות אותו להתנהג כך‪ ,‬לאתגר את המחשבות שלו ולסייע לו לבחור‬
‫בהתנהגויות מועילות ובריאות יותר‪ .‬אם למשל‪ ,‬דני למד לאורך חייו כי אסור לו‬
‫להראות חולשה‪ ,‬ומסתגר מאחר ולא רוצה שיראו אותו בקשייו‪ ,‬נסייע לו בטיפול‬
‫לזהות זאת‪ ,‬להגמיש את העמדה הנוקשה לגבי תפיסתו אודות חוזק‪-‬חולשה‪ ,‬ולבחור‬
‫בחלופה התנהגותית אחרת‪.‬‬

‫בנוסף‪ ,‬מתן מידע כשלעצמו יכול להיות התערבות טיפולית‪ .‬אם נאיר את תשומת ליבו‬
‫של דני לכך שמחקרים מראים שהן מסגרת של עבודה והן חשיפה עצמית ושיח‬
‫משמעותי עם אחרים הם נבאים טובים להפחתת הדיכאון‪ ,‬ייתכן שזה יסייע לו לחוש‬
‫תקווה‪ ,‬לחזק את תחושת המסוגלות שלו ‪ -‬שיש מה לעשות ‪ -‬ונחשוב איתו ביחד על‬
‫דרכים בהן יוכל לזכור זאת כשמצב הרוח ירוד והוא נוטה לחזור לדפוסי התמודדות‬
‫"המוכרים"‪.‬‬

‫שיטת טיפול נוספת שמומלצת לטיפול בדיכאון היא טיפול בינאישי ( ‪ ,)IPT‬והיא מכוונת‬
‫לשינוי המיומנויות הבינאישיות של המטופל‪ .‬כמו כן‪ ,‬מומלץ טיפול דינמי נרטיבי‬
‫המברר את מקורות הדיכאון והסיבות אליו‪ ,‬ומאפשר יצירת תובנה משמעות ושינוי‪.‬‬
‫בכל מקרה‪ ,‬חשוב מאוד שפסיכולוג מומלץ יתמצא בשיטות אלו שנמצאו יעילות‬
‫מחקרית לטיפול בדיכאון‪ ,‬יתאימן למטופל הספציפי‪ ,‬וישלבן לפי מידת הצורך‪ .‬כל זאת‪,‬‬
‫תוך הבנת האינטרקציה בין המשתנים הפיזיולוגיים‪ ,‬הקוגניטיביים‪ ,‬הרגשיים‬
‫וההתנהגותיים‪ .‬לסיום‪ ,‬נזכיר גם שהקשר בין המטפל למטופל‪ ,‬נוכחות המטפל עם‬
‫המטופל והברית הטיפולית הם נבאים כשלעצמם ליעילות טיפולית בכלל ובדיכאון‬
‫בפרט‪.‬‬

‫ארבעה גורמים שמונעים ממך להתגבר על‬

‫הדיכאון‬
‫ניסית כבר הכל‪ :‬היית בטיפול פסיכולוגי "רגיל" ואולי אפילו בטיפול קוגניטיבי‪-‬התנהגותי‪ .‬תרגלת‬
‫ספורט ומדיטציה‪ ,‬שינית תזונה ואורח חיים‪ ,‬לקחת ציפרלקס לחודשיים‪-‬שלושה ואפילו את‬
‫התרופה ההומאופטית הזאת שכולם מדברים עליה‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬הדיכאון אינו מרפה‪ .‬אולי הוא‬
‫התמתן מעט‪ ,‬אולי הוא נעלם לתקופות קצרות‪ ,‬אבל תמיד חוזר להמשיך ללוות אותך כמו צל שלא‬
‫מרפה‪.‬‬

‫בין אם מדובר בדיכאון אקוטי‪ ,‬דיכאון מתון (דיסתימיה) או "רק" תחושה מתמשכת של דכדוך‬
‫והיעדר סיפוק ושמחת חיים‪ ,‬נטייתם של מצבי דיכאון להיות עמידים וחזרתיים היא אחד מגורמי‬
‫הסבל המרכזיים של האנשים המתמודדים איתם‪ .‬במאמר זה אבקש להתמקד במספר דינמיקות‬
‫נפשיות אשר אחראיות במקרים רבים ל'עיקשותם' של מצבי דיכאון שונים‪ ,‬וגם לקושי להיפרד‬
‫מהם‪.‬‬

‫דיכאון כביטוי להפנמת ההורה או‪ :‬איך שוב הכל קשור לאמא?‬
‫פסיכולוגים "מואשמים" לא פעם בקשירת כל סימפטום וקושי נפשי ליחסים המוקדמים עם‬
‫ההורים‪ .‬ואכן‪ ,‬אחת הגישות המרכזיות להבנת הקושי בהשתחררות ממצבי דיכאון מתמשכים‬
‫קושרת בין הפנמת דמות ההורה בילדות לבין התפתחות של דיכאון‪.‬‬

‫הפנמה היא מנגנון בו הילד מאמץ תכונות ודפוסים האופייניים להורה‪ .‬זהו כמובן תהליך טבעי‬
‫וחיוני להתפתחות זהותו של הילד וללמידתו כיצד להתנהל בעולם‪ ,‬אך קשיים ביחסי ההורה‪-‬ילד‬
‫המוקדמים עלולים להביא להפנמה של דפוסים בלתי מסתגלים המתבטאים בסימפטומים נפשיים‬
‫שונים‪ ,‬וביניהם דיכאון‪ .‬כך‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬ילד אשר לא מקבל מענה הולם לצרכיו הבסיסיים‪ ,‬עלול‬
‫לחוות אכזבה מתמשכת‪ ,‬בוודאי נוכח התלות המוחלטת בהורה בגילאים הצעירים‪ .‬הכאב והקושי‬
‫של הילד לשאת את האכזבה הזו‪ ,‬עשוי להביא לאורך זמן להפנמת תכונותיו המאכזבות‬
‫והשליליות של ההורה ולהפיכתן לחלק מהעצמי‪ .‬זהו למעשה מנגנון הגנה‪ ,‬באמצעותו מרחיק‬
‫הילד מעצמו את הכעס והכאב שחש כלפי הוריו שלא הצליחו להתאים עצמם אליו כפי שהיה‬
‫צריך‪ .‬כך‪ ,‬כאשר הזעם והאכזבה מופנים אל הילד עצמו (במקום אל ההורה)‪ ,‬הם עלולים להוביל‬
‫לתחושת פגימות ודיכאון‪ .‬במובן זה‪ ,‬הקושי להיפרד ממצבי דיכאון מתמשכים מבטא למעשה‬
‫קושי להיפרד מההורה המופנם‪ .‬כלומר‪ ,‬מחירו של הוויתור על הדיכאון הוא מפגש עם האכזבה‬
‫והכעס כלפי האנשים החשובים בחיינו (הורים‪ ,‬בני ובנות זוג)‪ .‬רעיון זה עשוי אמנם להישמע כללי‬
‫ותיאורטי‪ ,‬אך רבים מהאנשים אשר חוו אפיזודות חוזרות של דיכאון אכן מתארים את משיכתו‬
‫העצומה של הדיכאון גם לאחר תקופות ממושכות של החלמה ושיפור באיכות החיים‪.‬‬

‫בין דיכאון‪ ,‬אשמה ושנאה עצמית‬

‫מי שלא חווה מימיו דיכאון מתקשה לדמיין את עוצמת השנאה העצמית הרוחשת לא פעם‬
‫מתחת לפני השטח העצובים וחסרי הכוחות‪ .‬אחד האספקטים האכזריים והמכאיבים ביותר‬
‫במצבי דיכאון הוא המתקפות העצמיות של האדם על עצמו‪ .‬מתקפות אלו יכולות לבוא לידי‬
‫ביטוי בביקורת עצמית קשה‪ ,‬תחושת חוסר ערך ואכזבה עצמית‪ ,‬ביטול עצמי וכו'‪ .‬הגורמים‬
‫למתקפה עצמית זו משתנים מאדם לאדם‪ ,‬אך ניתן לומר כי הם נובעים פעמים רבות מחוויות‬
‫שנאה עצמית או אשמה אשר התבססו לאורך ההתפתחות‪ ,‬באופן סמוי או גלוי‪ .‬כך למשל‪,‬‬
‫הצטברות חוויות של דחייה והיעדר קבלה ואהבה עשויות להיות מופנמות‪ ,‬ולעורר גם באדם‬
‫עצמו עמדה ביקורתית ו"דוחה" כלפי עצמו‪.‬‬
‫בדומה‪ ,‬תחושות אשמה כלפי אירועים מסוימים בילדות‪ ,‬גם אם לא באמת היו בשליטתו של‬
‫הילד‪ ,‬עשויות להביא להתפתחותה של נטייה לענישה עצמית מחמירה‪ .‬כך‪ ,‬האדם אשר חווה‬
‫עצמו כגורם לגירושים של הוריו בילדותו‪ ,‬והסטודנטית המצליחה שעדיין לא מרגישה בנוח עם‬
‫היותה היחידה מבין אחיה שיצאה ממעגל הבורות והאבטלה המשפחתית‪ ,‬עשויים לשאת‬
‫עמם תחושת אשמה לא מודעת המתבטאת בהענשה עצמית ותחושה בסיסית כי "לא מגיע‬
‫לי להרגיש טוב"‪ .‬אלו‪ ,‬באופן לא מפתיע‪ ,‬עשויים להביא להתפתחות דיכאון‪.‬‬

‫ככל שהמצב הדיכאוני מתמשך ומתקבע‪ ,‬השפעתו על התפקוד היומיומי והבין אישי‬
‫מתרחבת‪ ,‬ומצטברות "הוכחות" לתחושת הפגימות וחוסר הערך‪" :‬הנה‪ ,‬עובדה שנכשלתי‬
‫בעוד מערכת יחסים"‪ ,‬או "הנה‪ ,‬חוסר הכוחות שלי שוב הביא לכך שלא קידמו אותי בעבודה"‪.‬‬
‫כך‪ ,‬השנאה העצמית והאשמה הולכות ומתרחקות מהחוויה המקורית‪ ,‬ומתגבשות לכדי דפוס‬
‫קבוע ויציב של דיכאון וביקורת עצמית מייסרת‪.‬‬

‫דיכאון כאמצעי תקשורת‬

‫אחת החוויות הרגשיות האופייניות ביותר למצבי דיכאון היא תחושת החולשה‪ :‬חוסר הכוחות‪,‬‬
‫הפגיעה במוטיבציה‪ ,‬העייפות ותחושת חוסר הערך וחוסר היכולת‪ .‬אלה‪ ,‬כמובן‪ ,‬משפיעים על‬
‫האינטראקציה עם האנשים סביבנו‪ .‬לא פעם‪ ,‬הסבל הנפשי בו שרוי האדם המדוכא מקנה לו‪,‬‬
‫באופן סמוי‪" ,‬זכויות" אשר אין ביכולתו להשיג בימים כתיקונם‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬דווקא אנשים אשר‬
‫נחשבים למתפקדים‪ ,‬חזקים ובעלי יכולות מתארים לעתים כי רק המצב הדיכאוני הוא‬
‫שמאפשר להם לחשוף פגיעות‪ ,‬קושי‪ ,‬ונזקקות מול קרוביהם‪ .‬באופן דומה‪ ,‬מצבי דיכאון‬
‫מאפשרים לחלק מהאנשים לבטא כעס‪ ,‬תסכול וחוסר שביעות רצון אותם הם לא מעזים‬
‫לדעת או לבטא במסגרת היומיומית של מערכת היחסים שלהם‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬אישה אשר חשה‬
‫כי עול הטיפול בבית ובילדים נופל על כתפיה בלבד‪ ,‬עשויה בשל הסימפטומים הדיכאוניים‬
‫לדחוק את בן זוגה לאמץ עמדה מעורבת יותר‪ .‬באופן דומה‪ ,‬לחץ הורי חזק להצטיינות אשר‬
‫מופעל על מתבגרים ובוגרים צעירים עשוי להביא להתפתחות דיכאון אשר מהווה‪ ,‬באופן לא‬
‫מודע‪ ,‬התקוממות כנגד התובענות והלחץ ל"מושלמות"‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬מצבי דיכאון‪ ,‬על כל‬
‫הסבל הכרוך בהם‪ ,‬עשויים לא פעם לבטא צורך משמעותי של האדם לתקשר באופן חופשי‬
‫יותר עמדות‪ ,‬צרכים ורגשות‪.‬‬

‫דיכאון כפחד משינוי או‪ :‬למה אנחנו מסרבים לפרוייקט פינוי‪-‬בינוי‬

‫כמעט כל אדם אשר סובל מדיכאון יעיד על רצונו להרגיש טוב יותר‪ :‬לשנות את דפוסי‬
‫החשיבה רווי הייאוש והכאב‪ ,‬להתמלא באנרגיות אשר יאפשרו עניין מחודש בקריירה‪ ,‬חזרה‬
‫לתפקוד מיני תקין וכן הלאה‪ .‬נשמע הגיוני‪ ,‬לא? אלא שבפועל המצב שונה‪ .‬עבור אנשים‬
‫המתמודדים עם דיכאון מתמשך‪ ,‬ה"וויתור" על הדיכאון משמעו אינו רק היפטרות מסימפטום‬
‫נקודתי מטריד‪ ,‬אלא ממערך אישיותי ובין‪-‬אישי שלם ומקיף‪ .‬מערך זה הוא אולי מכאיב‪,‬‬
‫מייסר והרסני – אך הוא מוכר וידוע‪ ,‬ובמובן זה ‪ -‬גם מרגיע ומתגמל‪ .‬ניתן להשוות זאת‬
‫לסירוב של אנשים רבים לפרוייקט פינוי‪-‬בינוי בו יחליפו את דירתם הישנה והרעועה בדירה‬
‫חדשה ומרווחת יותר‪ :‬הדירה הישנה והמתפוררת גורמת סבל ותסכול‪ ,‬אך אלו סבל ותסכול‬
‫מוכרים וידועים אשר האדם כבר למד לחיות איתם‪ ,‬בעוד שהדירה החדשה היא בלתי ידועה‬
‫ולכן גם מאיימת ומעוררת התנגדות‪ .‬באופן דומה‪ ,‬גם היפרדות מהדפוסים הדיכאוניים עלולה‬
‫להוות איום של שינוי קטסטרופלי‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬אדם עשוי להיאחז בדיכאון כדי לא לצאת‬
‫לעולם הדייטים והמיניות בו הוא עלול להיפגע ולהתאכזב או לחלופין‪ ,‬מתוך פחד עצום כי‬
‫וויתור על העמדה הכנועה והמרצה בה הוא נוקט אמנם יביא לחיזוק הערך העצמי ולתחושת‬
‫שמחה ויכולת‪ ,‬אך גם להתנגשות עם הקרובים לו‪ .‬חשוב להדגיש כי פחדים אלו הם בלתי‬
‫מודעים‪ :‬על פניו האדם עשוי לרצות מאוד להחלים מהדיכאון ואף לפעול לשינוי‪ ,‬אך כאשר‬
‫מתחת לפני השטח רוחש פחד מהשינוי שתביא איתה ההחלמה‪ ,‬כל תהליך השינוי עשוי‬
‫לקפוא ולהיתקע‪.‬‬
 ‫ואיך כל זה רלוונטי לדיכאון שלי?‬

‫כפי שבוודאי משתמע ממאמר זה‪ ,‬הגורמים להשתמרותם וחזרתם של מצבי דיכאון נוטים‬
‫לנבוע מחלקים פחות מודעים של הנפש‪ :‬החלק אשר מבקש להשתחרר מהדיכאון‪ ,‬להרגיש‬
‫ולחיות חיים מלאים הוא החלק הידוע והמקובל‪ ,‬בעוד שהחלק בנפש אשר חותר נגד החלמה‬
‫ושינוי נוטה לפעול באופן סמוי וחמקני‪ .‬בהתאם‪ ,‬הניסיון שלי כמטפלת במצבי דיכאון‬
‫מתמשכים ו‪/‬ו חזרתיים לימד אותי כי שינוי יציב ומתמשך מושג‪ ,‬במרבית המקרים‪ ,‬רק לאחר‬
‫שאותם גורמים נפשיים עיקשים ו"חתרניים"‪ ,‬המתנגדים לשינוי והחלמה‪ ,‬זוכים להכרה‬
‫ועיבוד‪ .‬רק אז‪ ,‬מתרחש השינוי הנפשי המהותי המאפשר פרידה של ממש מהדיכאון‪.‬‬

‫טיפול פסיכודינמי‬
‫כאשר אנו חושבים על טיפול פסיכולוגי אנו בדרך כלל חושבים‪ ,‬מבלי לדעת זאת‪ ,‬על טיפול‬
‫פסיכודינמי‪ :‬טיפול המבוסס על שיחה בין המטפל למטופל בה נעשה ניסיון לזהות ולעבד את‬
‫הגורמים הלא מודעים אשר עומדים בבסיס קשייו הרגשיים‪ ,‬ההתנהגותיים או הבין אישיים‬
‫של המטופל‪.‬‬

‫טיפול פסיכודינמי‬
‫טיפול פסיכודינמי הוא שם כולל למגוון שיטות טיפול שמקורן בפסיכואנליזה הפרוידיאנית‪.‬‬
‫הפסיכואנליזה אשר פרויד פיתח לפני למעלה ממאה שנים הביאה לעולם את רעיון הלא‬
‫מודע המשפיע על התנהגותם וחוויתם של בני אדם‪ :‬פרויד‪ ,‬למעשה‪ ,‬היה הראשון שאתגר‬
‫את התפיסה לפיה האדם פועל באופן רציונלי והציע כי קונפליקטים‪ ,‬חוויות לא מעובדות‪,‬‬
‫משאלות ודחפים בלתי מודעים מבטאים את עצמם דרך סימפטומים רגשיים של דיכאון‪,‬‬
‫חרדה‪ ,‬הפרעות אכילה‪ ,‬הפרעות קונוורסיביות ועוד‪ .‬הפסיכואנליזה של פרויד התפתחה עם‬
‫השנים לשיטה של טיפול פסיכודינמי‪ ,‬אשר אמנם עברה שינויים רבים לאורך השנים‪ -‬אך‬
‫בסיסה עדיין בהנחה כי סימפטומים נפשיים פורצים על רקע גורמים רגשיים לא מודעים‪.‬‬

‫בהתאם לתפיסה זו‪ ,‬טיפול פסיכודינמי הוא טיפול אשר יוצא מהנחה כי המפגש הטיפולי הוא‬
‫מפגש המכוון להרחבת מודעותו העצמית של האדם תוך התמקדות במספר אלמנטים‬
‫מרכזיים‪:‬‬

‫עיבוד חוויות עבר‪ :‬טיפול פסיכודינמי יוצא מהנחה כי חוויות העבר‪ ,‬ובפרט חוויות שחווינו‬
‫בגילאים מוקדמים‪ ,‬מעצבות את אישיותנו‪ ,‬קשרינו ודפוס החשיבה שלנו‪ .‬כאשר חוויות אלו‬
‫כוללות התנסויות שליליות ו‪/‬או התנסויות אשר לא זכו לעיבוד נפשי מספק‪ ,‬הן משפיעות על‬
‫התנהלותנו באופן משמעותי‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬טראומה מינית לא מעובדת יכולה להביא להימנעות‬
‫מיצירת קשרים זוגיים או לבחירת קשרים המשחזרים את חווית הניצול והפגיעה‪ .‬בדומה‪,‬‬
 ‫ואובדן לא מעובד של הורה יכול להביא לסימפטומים של חוסר ביטחון וחרדה‪ .‬בהתאם‪,‬‬
‫טיפול פסיכודינמי מתמקד בעיבוד חוויות עבר הרלוונטיות לקשיים המטרידים את המטופל‪.‬‬

‫עיבוד קשרים משמעותיים‪ :‬אחת מהנחות הבסיס עליהן טיפול פסיכודינמי מתבסס היא‬
‫שהקשרים הבין אישיים שחווינו‪ ,‬ובפרט הקשרים עם הדמויות המשמעותיות שליוו אותנו בגיל‬
‫צעיר (בד"כ ההורים)‪ ,‬הם אחד הגורמים המשמעותיים ביותר בחיינו‪ .‬בהתאם‪ ,‬טיפול‬
‫פסיכודינמי יוצא מההנחה כי סימפטומים רגשיים ובין אישיים קשורים פעמים רבות לחוויות‬
‫בין אישיות שהפנמנו‪ ,‬ולדפוסי הקשר וההגנות שפיתחנו בהתאם ליחסים אלו‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬ילד‬
‫שגדל עם הורים חודרניים מאוד עשוי לגדול להיות מבוגר מסוגר ביותר אשר נמנע מיצירת‬
‫קשרים רגשיים מתוך חשש לא מודע מחוויות נוספות של חודרנות‪ .‬בדומה‪ ,‬ילדה להורים‬
‫דורשניים עשויה לגדול ולהפוך לאישה פרפקציוניסטית וחרדה אשר מנסה‪ ,‬באופן לא מודע‪,‬‬
‫להמשיך ולענות לציפיות של הוריה‪.‬‬

‫התנסות בקשר בין אישי ורגשי‪ :‬בימיו הראשונים‪ ,‬טיפול פסיכודינמי היה טיפול הממוקד‬
‫בהשגת תובנות המתמקדות בהבנת הקשר בין גורמים לא מודעים לבין סימפטומים רגשיים‪.‬‬
‫עם השנים ועם התפתחות התחום‪ ,‬הדגש על השגת תובנות פינה מקום לדגש על החוויה‬
‫הרגשית הנוצרת בטיפול ובקשר עם המטפל‪ .‬תיאורטיקנים‪ ,‬חוקרים וקלינאים העוסקים‬
‫בתחום של טיפול פסיכודינמי החלו לזהות כי אחד הגורמים המרכזיים לשינויים הנפשיים‬
‫שחלו במטופלים היה החוויה הרגשית שנחוותה בטיפול עצמו‪ :‬טיפול פסיכודינמי מאפשר הן‬
‫התנסות בקשר רגשי אינטימי ומיטיב והן התבוננות בחוויה הרגשית בזמן אמת‪ .‬חוויות אלו‪,‬‬
‫המהות אלמנטים מרכזיים במסגרת טיפול פסיכודינמי‪ ,‬הן חוויות אשר מטופלים רבים לא חוו‬
‫פעמים רבות לאורך חייהם‪ .‬האפשרות לחוות אותן במסגרת טיפול פסיכודינמי היא לא פעם‬
‫אפשרות מטלטלת וייחודית אשר מביאה לשינוי נפשי משמעותי‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬מטופל אשר גדל‬
‫בתנאים של הזנחה וחסך רגשי עשוי לחוות שינוי נפשי משמעותי סביב חווית הדאגה‪,‬‬
‫ההקשבה והעניין הכנים של המטפלת בעולמו הרגשי‪.‬‬

‫או או‪ :‬כיצד לבחור בין טיפול פסיכודינמי לבין‬

‫טיפול קוגניטיבי התנהגותי?‬

‫זהו‪ .‬החלטת שנמאס לך לסבול ולהתמודד בכוחות עצמך עם המצוקה הרגשית‪,‬‬

‫ושהגיע הרגע לפנות אל טיפול פסיכולוגי‪ .‬אלא שחיפוש ב‪ Google-‬עבור "טיפול‬
‫בדיכאון"‪" ,‬טיפול בחרדה" או כל קושי אחר ממנו אתה סובל מניב אינסוף תוצאות‬
‫ובאופן ספציפי ‪ -‬אינסוף מאמרים המסבירים מדוע טיפול פסיכודינמי (או טיפול דינמי)‬
 ‫הוא הטיפול הנכון עבורך‪ ,‬ואינסוף מאמרים המסבירים מדוע דווקא טיפול קוגניטיבי‬
‫התנהגותי (‪ )CBT‬הוא שיביא לתוצאות הטובות ביותר‪ .‬אז איך בוחרים? איך תקבל‬
‫את ההחלטה הטובה ביותר לגבי סוג הטיפול המתאים לך?‬

‫דינמי או התנהגותי?‬
‫טיפול פסיכודינמי ו‪ CBT-‬הם מודלים טיפוליים ותיקים אשר זכו לתמיכה מחקרית רבה‪ :‬הטיפול‬
‫הפסיכודינמי התפתח מתוך הפסיכואנליזה הפרוידיאנית כך ששורשיו התיאורטיים והמעשיים‬
‫הם במאה ה‪ .19-‬מודל ה‪ CBT-‬התפתח כתגובה למודל הפסיכודינמי בשנות ה‪ .60-‬במובן זה‪ ,‬כדאי‬
‫לזכור שלא משנה באילו מהמודלים תבחר ‪ -‬אתה בידיים טובות‪ :‬בעשורים האחרונים שני‬
‫המודלים נחקרו רבות באופן שיטתי‪ ,‬והמחקרים הצביעו שוב ושוב על כך שלא ניתן להצביע על‬
‫אחד מהם כיעיל יותר מהאחר‪ .‬זאת‪ ,‬בהתייחס למגוון רחב של קשיים רגשיים והתנהגותיים‬
‫שביניהם דיכאון‪ ,‬חרדה‪ ,‬קשיים בין אישיים והפרעות פוסט טראומטיות‪ .‬היוצאת מהכלל היחידה‬
‫היא ההפרעה האובססיבית קומפולסיבית (‪ )OCD‬אשר טיפול קוגניטיבי התנהגותי נמצא‬
‫כמתאים יותר לטיפול בה‪.‬‬

‫מידע זה עשוי להרגיע אך גם לבלבל‪ :‬אם שני המודלים יעילים ויכולים להתאים כיצד בוחרים בין‬
‫השניים? במידה רבה‪ ,‬התשובה תלויה בהעדפותיך וצרכיך האישיים‪ .‬כמו כן‪ ,‬כדי לבחור בין שני‬
‫המודלים כדאי להכיר אותם קצת יותר לעומק‪.‬‬

‫טיפול פסיכודינמי‬
‫שורשיו של הטיפול הפסיכודינמי הוא בפסיכואנליזה הפרוידיאנית ובהתאם‪ ,‬המודל יוצא מנקודת‬
‫מוצא דומה לפיה סימפטומים וקשיים רגשיים‪ ,‬התנהגותיים ובין אישיים נובעים מגורמים‬
‫רגשיים בלתי מודעים‪ .‬הסימפטום (דיכאון‪ ,‬חרדה‪ ,‬התמכרות‪ ,‬קושי במציאת זוגיות ועוד) הוא‬
‫דרכה של הנפש לאותת לנו שמתחת לפני השטח נחבאים קונפליקטים‪ ,‬רגשות וצרכים אשר גם אם‬
‫איננו מודעים להם ‪ -‬הם משפיעים עלינו וגורמים לנו לקשיים שונים‪.‬‬

‫טיפול פסיכודינמי יוצא מהנחה שהעלאתם למודעות של גורמים אלו ועיבוד מעמיק שלהם יכולים‬
‫לשחרר את הנפש מהצורך לבטא את התוכן הרגשי דרך סימפטום‪ .‬הנחה משמעותית נוספת של‬
‫הטיפול הפסיכודינמי היא כי יחסינו המוקדמים עם הדמויות משמעותיות בחיינו (בדרך כלל‬
‫ההורים) מעצבים את תפיסתנו העצמית והבין אישית ועל כן אחראיים לרבים מהקשיים שלנו‪.‬‬
‫כך‪ ,‬למשל‪ ,‬דימוי עצמי נמוך‪ ,‬חרדה חברתית וקשיים בתחום הזוגי עשויים להיות קשורים בחווית‬
‫האהבה המותנית איתה האדם גדל‪.‬‬

‫הטיפול הפסיכודינמי מניח כי לא רק מודעות להיבטים אלו ועיבוד שלהם מביאים לשינוי נפשי‬
‫אלא גם החוויה הנוצרת בקשר עם המטפל‪ :‬בטיפול הפסיכודינמי נוצר קשר עמוק וקרוב עם‬
‫המטפל וקשר זה מספק התנסות רגשית חדשה ומשמעותית ובכך מביא לשינוי דפוסי התפיסה‬
‫העצמית והחוויה הבין אישית‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬מטופל שיחסיו המוקדמים עם הוריו לימדו אותו לאמץ‬
‫עמדה כנועה‪ ,‬מרצה וצייתנית יכול לפתח אסרטיביות וביטחון עצמי מתוך התנסותו בקשר עם‬
 ‫מטפלת אשר מאפשרת לו להרגיש שהוא רצוי גם כאשר הוא מביא אל הקשר את החלקים‬
‫האגרסיביים‪ ,‬הבלתי מרצים והמתנגדים של אישיותו‪.‬‬

‫כלומר‪ ,‬טיפול פסיכודינמי מציע מסגרת טיפולית בה ההתנסות ב"זמן אמת" בקשר רגשי‬
‫משמעותי ועיבוד הגורמים הלא מודעים לקשיים מניעים שינויים רגשיים‪ ,‬התנהגותיים ובין‬
‫אישיים משמעותיים‪ .‬יתרונו המרכזי של הטיפול הפסיכודינמי הוא הרחבת המודעות העצמית‬
‫והיכולת של המטופל להיות במגע עם רגשותיו ולנתח אותם באופן מעמיק‪ .‬כמו כן‪ ,‬מאחר וטיפול‬
‫פסיכודינמי נוגע בנפש באופן מעמיק ומקיף‪ ,‬הוא נוטה להביא לשינוי ושיפור בהיבטים נוספים‬
‫מלבד לאלו שהביאו לפנייה לטיפול מלכתחילה‪.‬‬

‫התנהגותי ‪ +‬קוגניטיבי = ‪CBT‬‬

‫מודל הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי התפתח משילוב בין מודל הטיפול ההתנהגותי לבין מודל‬
‫הטיפול הקוגניטיבי‪ .‬הנחת המוצא של הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי היא שסימפטומים וקשיים‬
‫רגשיים נוצרים כתוצאה מלמידת התניות בלתי מסתגלות (למשל‪ ,‬טיסה=סכנה או סיטואציה‬
‫חברתית=השפלה וכישלון)‪ ,‬ומאימוץ דפוסי חשיבה בלתי יעילים כחשיבה קטסטרופלית ("עכשיו‬
‫כולם ישנאו אותי לנצח")‪ ,‬חשיבה דיכוטומית ("ציון נמוך מ‪ 95-‬לא שווה כלום") וייחוסים‬
‫חיוביים חיצוניים ("סתם היה לי מזל") לעומת ייחוסים שליליים עצמיים ("נכשלתי כי אני‬
‫טיפש")‪.‬‬

‫דפוסי החשיבה וההתנהגות הבלתי יעילים עלולים להביא להתפתחות מגוון קשיים רגשיים‬
‫שביניהם דיכאון‪ ,‬חרדה‪ ,‬חוסר ביטחון‪ ,‬דימוי עצמי נמוך וכן הלאה‪ ,‬כאשר הטיפול הקוגניטיבי‬
‫התנהגותי מכוון לנטרול השפעתם של דפוסים אלו ולסיוע באימוץ דפוסי התנהגות וחשיבה יעילים‬
‫ומסתגלים יותר‪ .‬זאת‪ ,‬באמצעות מגוון טכניקות שביניהן אתגור דפוסי חשיבה בלתי יעילים‪,‬‬
‫למידת טכניקות הרגעה עצמית ושליטה בחרדה‪ ,‬הרחבת היכולת לנשיאת מצוקה‪ ,‬סימולציות‬
‫להתמודדות עם גירויים מעוררי חרדה‪ ,‬בניית תכנית התנהגותית לצמצום נטיותיו ההמנעותיות‬
‫של המטופל (למשל‪ ,‬חשיפה הדרגתית למושא הפוביה) וכן הלאה‪ .‬כמו כן‪ ,‬מושם דגש רב על‬
‫הרחבת יכולתו של המטופל להתמודד עם רגשות שליליים ולשאת אותם‪ ,‬ולאו דווקא להיאבק‬
‫בהם ולנסות לסלקם‪.‬‬

‫‪ CBT‬אמנם מרחיב את יכולתו של המטופל להתמודד עם מגוון מצבים רגשיים מאתגרים‪ ,‬אך‬
‫נחשב לטיפול הממוקד בסימפטומים נקודתיים‪ .‬כתוצאה מכך‪ ,‬הוא נוטה להיות טיפול יעיל‬
‫המביא לשיפור משמעותי תוך זמן קצר יחסית‪ ,‬אך אינו מהווה מודל טיפולי מעמיק המאפשר‬
‫למטופל הכרות מעמיקה עם נפשו‪.‬‬

‫בשורה התחתונה‪ :‬מקבלים החלטות‬

‫ההכרות עם המודלים הטיפוליים עדיין לא סייעה לך לקבל החלטה? להלן מספר נקודות למחשבה‬
‫שיכולות לסייע בקבלת ההחלטה‪:‬‬

‫האם אתה סובל מסימפטום נקודתי‪ ,‬או מסימפטום כוללני‪ ,‬מגוון סימפטומים? במידה ואתה‬
‫סובל מסימפטום נקודתי אשר משפיע על היבט חיים ספציפי (פוביה‪ ,‬תגובה פוסט טראומטית‬
 ‫לאירוע נקודתי או הפרעה טורדנית כפייתית‪ ,‬למשל)‪ ,‬טיפול קוגניטיבי התנהגותי יכול לסייע‬
‫במהירות וביעילות‪ .‬במידה ואתה מתמודד עם קשיים מקיפים יותר (קשיים בין אישיים‪ ,‬בעיות‬
‫הסתגלות מתמשכות‪ ,‬דיכאון כרוני) או עם מגוון סימפטומים ‪ -‬ייתכן וטיפול פסיכודינמי המציע‬
‫"טיפול שורש" מקיף יתאים לך יותר‪.‬‬

‫כמה זמן יש לך? אם אתה מתמודד עם חרדת טיסה וחייב להצטרף לנסיעת עבודה‪ ,‬או סובל‬
‫מסימפטומים של דיכאון‪/‬חרדה לקראת מעבר לעיר אחרת‪/‬תחילת לימודים אקדמיים וכן הלאה ‪-‬‬
‫טיפול קוגניטיבי התנהגותי יכול לספק לך מענה מהיר וענייני אשר טיפול פסיכודינמי לא תמיד‬
‫יצליח לספק במסגרת זמן קצובה‪.‬‬

‫האם זו הפעם הראשונה שאתה מתמודד עם הסימפטום? במצבים של סימפטומים חוזרים‪ ,‬או‬
‫במצבים של סימפטומים מתחלפים (למשל‪ ,‬פוביה שמתחלפת בהפרעת חרדה כללית אשר‬
‫מתחלפת בדיכאון וכדומה) כדאי לפנות אל טיפול פסיכודינמי שיספק מענה לגורמי העומק שתחת‬
‫הסימפטומים‪.‬‬

‫עד כמה חשובה לך הרחבת המודעות העצמית וההתפתחות האישית? אם חלק מהמוטיבציה‬
‫שלך לפנייה לטיפול היא הרחבת המודעות העצמית וההכרות עם עצמך‪ ,‬עם רגשותיך ועם‬
‫ההיסטוריה האישית שלך ‪ -‬טיפול פסיכודינמי יתאים לך יותר‪.‬‬

‫שיקול כלכלי‪ :‬מעבר להבדלים המהותיים בין המודלים הטיפוליים‪ ,‬במרבית המקרים יש גם פער‬
‫בין משכם ולכן גם בין עלותם של טיפול פסיכודינמי ושל טיפול קוגניטיבי התנהגותי‪ .‬טיפול‬
‫קוגניטיבי התנהגותי הוא טיפול ממוקד יותר ועל כן נוטה גם להיות קצר וזול יותר (במקרים של‬
‫סימפטומים נקודתיים לעתים מדובר בפגישות ספורות בלבד)‪ .‬זאת‪ ,‬לעומת טיפול פסיכודינמי‬
‫אשר מבוסס על הכרות מעמיקה של האדם עם עצמו ולכן אורכו עולה על שנה‪ ,‬בדרך כלל‪ ,‬והעלות‬
‫בהתאם‪.‬‬

‫חרדה חברתית‬
‫חרדה חברתית הינה פחד מפני השפלה או מבוכה פומבית וכן מפני הערכה שלילית על ידי אחרים‪.‬‬
‫בעמוד הנוכחי תוכלו לקרוא על התסמינים הקליניים‪ ,‬כיצד ניתן לאבחן‪ ,‬מהם הגורמים להפרעה‬
‫ודרכי הטיפול‪.‬‬
‫אחד מחלומות הלילה הנפוצים בחברה המערבית הוא חלום בו האדם מוצא עצמו עירום במקום‬
‫ציבורי‪ ,‬נבוך וחשוף ללעג מצד חבריו לכיתה או למשרד‪ .‬הפחד מפני חריגות ודחייה חברתית קיים‬
‫במידה מסוימת אצל מרבית האנשים והוא בעל ערך הישרדותי‪ :‬בעבר בעלי חיים ואנשים שנודו‬
‫מקהילתם לא שרדו‪ ,‬וגם כיום רובנו זקוקים לקבלה ולהכרה על ידי החברה‪ .‬חשש מדיבור מול‬
‫קהל‪ ,‬מבוכה מפני אכילה בחברה וכדומה מטרידים אנשים רבים‪ ,‬אך כאשר עוצמת פחדים אלו‬
‫מביאה לפגיעה תפקודית ניכרת ‪ -‬המצב עשוי להתאים לאבחנה של חרדה חברתית‪.‬‬
 ‫חרדה חברתית ‪ -‬תסמינים קליניים‬
‫חרדה חברתית (‪ )Social Phobia‬משתייכת לקבוצת הפרעות החרדה‪ ,‬ובבסיסה‬
‫עומד פחד מפני השפלה או מבוכה פומביות וכן מפני הערכה שלילית על ידי אחרים‪.‬‬
‫פחד זה מביא להימנעות מסיטואציות הנתפסות כבעלות פוטנציאל למבוכה עצמית‬
‫כגון אכילה בציבור‪ ,‬דיבור מול קהל‪ ,‬יציאה לפגישה רומנטית‪ ,‬כתיבה לעיני אחרים‪,‬‬
‫השתנה בשירותים ציבוריים וכדומה‪ .‬כאשר לא ניתן להימנע מסיטואציות אלו‪,‬‬
‫ההשתתפות בהן מלווה באי נעימות וברמת מצוקה משמעותית אשר עשויה להתבטא‬
‫בתסמינים פיזיים (המדמים לעיתים התקף פאניקה) דוגמת דופק מהיר‪ ,‬הסמקה‪,‬‬
‫גמגום‪ ,‬הזעת יתר‪ ,‬צמרמורת‪ ,‬בחילות‪ ,‬סחרחורת‪ ,‬מתח בשרירים‪ ,‬תחושת חנק‪ ,‬קוצר‬
‫נשימה‪ ,‬גלי חום וקור‪ .‬חשוב לציין כי הגורם מעורר החרדה אינו הפעולה לכשעצמה‬
‫(דיבור‪ ,‬אכילה או כתיבה) אלא ביצועה בפני אנשים אחרים‪ .‬במרבית המקרים‬
‫החששות מפני מבוכה או תפקוד לקוי אינם משקפים את המציאות ונוטים להיות‬
‫מוגזמים‪ ,‬אך לעיתים עשויה הנבואה להגשים את עצמה‪ ,‬ועוצמת החרדה אכן עלולה‬
‫להביא לתפקוד לקוי ולפגיעה בתחום החברתי‪ ,‬המקצועי או הלימודי‪.‬‬

‫ניתן לחלק את החרדה החברתית לשני תתי סוגים‪:‬‬

‫חרדה חברתית ייחודית‪ :‬פחד ממצב או מצבים חברתיים מובחנים ומוגדרים אשר מעוררים חשש‬
‫מהשפלה‪ ,‬דוגמת פחד במה או אכילה בציבור‪ .‬אנשים הסובלים מסוג חרדה זה עשויים לתפקד‬
‫בצורה סבירה במרבית הסיטואציות החברתיות‪ ,‬אך להימנע או לחוות מצוקה רבה בסיטואציה‬
‫חברתית ספציפית (דוגמת הליכה למסעדה)‪.‬‬

‫חרדה חברתית כללית‪ :‬פחד משמעותי מפני רוב המצבים החברתיים‪ ,‬המביא להימנעות או‬
‫למצוקה משמעותית במרבית הסיטואציות הכרוכות באינטראקציות חברתיות (פנייה לזרים‬
‫ברחוב‪ ,‬השתתפות במפגש חברתי רחב)‪ .‬לעיתים ניתנת במקביל לאבחנה זו גם אבחנה של הפרעת‬
‫אישיות נמנעת‪.‬‬

‫חרדה חברתית ‪ -‬שכיחות ההפרעה‬

‫השכיחות השנתית המוערכת של ההפרעה בארה"ב עומדת על כ‪ ,7%-‬והיא נפוצה יותר בקרב‬
‫נשים‪ .‬ההפרעה נוטה להופיע בשנות גיל ההתבגרות ושכיחותה יורדת עם העלייה בגיל‪ .‬היא מלווה‬
‫פעמים רבות בהפרעות נוספות דוגמת הפרעת פאניקה‪ ,‬הפרעת חרדה מוכללת‪ ,‬פוביה‪ ,‬דיכאון או‬
‫תלות בחומרים ממכרים על מנת להפחית את החרדה ולסייע בהתמודדות (למשל‪ ,‬שתיית‬
‫אלכוהול לפני מסיבה)‪.‬‬

‫אבחנה ע"פ ה‪DSM-‬‬

‫אבחנה של חרדה חברתית ניתנת כאשר מתקיימים הקריטריונים הבאים (מסומנים ב‪DSM-‬‬
‫באותיות באנגלית)‪:‬‬
 ‫‪ .A‬חשש ניכר וממושך ממצבים חברתיים (אחד או יותר) בהם הפרט חשוף לבחינה מצד אחרים‪.‬‬
‫לדוגמא‪ ,‬אינטראקציה חברתית (שיחה‪ ,‬מפגש עם אנשים לא מוכרים)‪ ,‬מצב בו האדם נצפה‬
‫(אכילה או שתייה) או אמור להופיע מול אחרים (לנאום)‪ .‬בילדים‪ ,‬החרדה צריכה להופיע‬
‫באינטרקציות עם בני קבוצת השווים ולא רק באינטראקציות עם מבוגרים‪.‬‬

‫‪ .B‬הפרט פוחד שהוא או היא יציגו סימפטומים של חרדה שיתקבלו באופן שלילי (יושפלו או‬
‫יובכו‪ ,‬יידחו או יפגעו באחרים)‪.‬‬

‫‪ .C‬המצבים החברתיים מעוררים לרוב פחד או חרדה‪ .‬בילדים‪ ,‬הפחד או החרדה יופגנו על ידי בכי‪,‬‬
‫התקפי זעם‪ ,‬קיפאון‪ ,‬הצמדות‪ ,‬התכווצות או אי יכולת לשוחח במצבים חברתיים‪.‬‬

‫‪ .D‬קיימת הימנעות ממצבים חברתיים‪ ,‬או התמודדות הכרוכה בפחד רב או בחרדה‪.‬‬

‫‪ .E‬הפחד או החרדה לא פרופורציונלים לאיום האמיתי הטמון בסיטואציה החברתית וביחס‬

‫להקשר הסוציו‪-‬תרבותי‪.‬‬

‫‪ .F‬הפחד‪ ,‬החרדה או ההימנעות הם עקביים‪ ,‬ונמשכים לרוב ‪ 6‬חודשים או יותר‪.‬‬

‫‪ .G‬הפחד‪ ,‬החרדה או ההימנעות גורמים למצוקה או לפגיעה משמעותית בתפקוד החברתי‪,‬‬

‫התעסוקתי‪ ,‬או בתחומי תפקוד חשובים אחרים‪.‬‬

‫‪ .H‬הפחד‪ ,‬החרדה או ההימנעות אינם כתוצאה מהשפעה פיזיולוגיות של שימוש בסמים‪ ,‬בתרופות‬
‫או עקב מצב רפואי‪.‬‬

‫‪ .I‬הפחד‪ ,‬החרדה או ההימנעות אינם מוסברים טוב יותר על ידי סימפטומים של מצב נפשי אחר‪,‬‬
‫כמו הפרעת פוביה‪ ,‬הפרעת דיס‪-‬מורפיה או הפרעה בספקטרום האוטיסטי‪.‬‬

‫‪ .J‬במקרה שמצב רפואי אחר נוכח (התקף פרקינסון‪ ,‬השמנת יתר‪ ,‬השחתת המראה עקב כוויה או‬
‫פציעה)‪ ,‬הפחד‪ ,‬החרדה או ההימנעות הינם בברור לא קשורים למצב רפואי זה או מוגזמים‪.‬‬

‫מהם הגורמים לחרדה חברתית?‬

‫גישות שונות הציעו הסברים להיווצרותה של הפרעת חרדה חברתית וכיום נראה כי מדובר‬
‫בשילוב בין גורמים ביולוגיים לגורמים פסיכולוגיים וסביבתיים‪.‬‬

‫גורמים פסיכו‪-‬חברתיים והתנהגותיים‪ :‬פוביות חברתיות נובעות פעמים רבות מהתנסויות‬

‫שליליות במצבים חברתיים‪ :‬אדם הצופה או מתנסה בכישלון והשפלה חברתית (דחייה חברתית‪,‬‬
‫חרם ממושך)‪ ,‬משמש מטרה לכעס או ביקורת נוקבת‪ ,‬עלול לפתח פחד מוגבר מסיטואציות‬
‫דומות‪.‬‬

‫גורמים קוגניטיביים‪ :‬הטענה הקוגניטיבית היא כי לבעלי חרדה חברתית ישנן סכמות (מבנים‬
‫מנטליים הכוללים ידע ועמדות כלפי נושא ומגדירים את האמונות הבסיסיות של האדם ביחס‬
‫לעצמו ולסביבתו) של סכנה מפני בני אדם אחרים‪ ,‬המביאות לתחושת פגיעות ולדריכות יתר‬
‫לסימני ביקורתיות וליחס שלילי מצד הסביבה‪ .‬רגישות מוגברת זו מביאה להתנהגות מעוכבת‬
‫ומהוססת אשר פוגמת ביכולת לקיים פעולות גומלין‪.‬‬
 ‫גורמים ביולוגיים וגנטיים‪ :‬הגורמים הביולוגיים והגנטיים המעורבים בהיווצרות חרדה חברתית‬
‫אינם ידועים באופן ודאי‪ ,‬אך ממצאים שונים מצביעים על מעורבות מערכת הדופמין ועל שחרור‬
‫מוגבר של נוראפינפרין במוח‪ .‬כמו כן‪ ,‬לבעלי פוביה חברתית יש בדרך כלל קרובי משפחה הסובלים‬
‫אף הם מההפרעה‪ ,‬אך ייתכן וממצא זה אינו מצביע על רכיב גנטי אלא על למידה סביבתית‪.‬‬

‫איך מטפלים בחרדה חברתית?‬

‫חרדה חברתית עשויה להביא לפגיעה תפקודית משמעותית בתחום החברתי והתעסוקתי‪ ,‬אשר‬
‫בתורה עלולה להביא להתפתחותן של הפרעות נלוות כגון דיכאון או התמכרות לסוגיה‪ .‬יחד עם‬
‫זאת‪ ,‬טיפול הולם עשוי להביא לשיפור תפקודי ניכר ולירידה משמעותית ברמות החרדה‪ .‬טיפול‬
‫קוגניטיבי‪-‬התנהגותי (‪ )CBT‬נחשב לטיפול יעיל במיוחד בהפרעה‪ ,‬כאשר פעמים רבות מומלץ‬
‫לשלבו עם טיפול תרופתי‪ .‬טיפול ‪ CBT‬בחרדה חברתית כולל עבודה על דפוסי החשיבה‬
‫הקטסטרופליים ("אם אדבר מול קהל כולם יחשבו שאני טיפש‪/‬ה") אשר מכשילים את האדם‬
‫ומשמרים את מעגל החרדה‪ ,‬תוך שילוב של עבודה התנהגותית וחשיפה הדרגתית לסיטואציות‬
‫מעוררות חרדה‪.‬‬

‫תרפיה בין ‪Interpersonal Therapy (IPT) -‬‬

‫אישית‬
‫תרפיה בין‪-‬אישית (‪ )IPT‬הינה שיטת טיפול רווחת‪ ,‬אשר שמה את מירב הדגש על ההקשר החברתי‬
‫והבין‪-‬אישי בו מתפתחות ומשתמרות הפרעות נפשיות‪ .‬בעמוד הנוכחי‪ ,‬תוכלו לקרוא על עקרונות‬
‫הגישה‪ ,‬והמודל הטיפולי הבין‪-‬אישי לדיכאון‪.‬‬
‫הגישה המקובלת להבנת הפרעות נפשיות ממוקדת בפרט ובלקויות התפקודיות והמצוקה‬
‫הסובייקטיבית הנגרמים לו‪ .‬בהתאם‪ ,‬גישות פסיכולוגיות רבות מציעות הסברים תוך‪-‬אישיים‬
‫להיווצרותן של הפרעות נפשיות שונות‪ ,‬כמו למשל תפיסה של דיכאון כתוצר דיספונקציונלי של‬
‫קונפליקטים פנימיים ותהליכי חשיבה המאפיינים את האדם המדוכא‪ .‬בשונה מכך‪ ,‬הגישה‬
‫הבין‪-‬אישית (‪ )Interpersonal Therapy‬שמה את מירב הדגש על ההקשר החברתי והבין‪-‬אישי בו‬
‫מתפתחות ומשתמרות הפרעות נפשיות‪.‬‬

‫עקרונות הגישה הבין‪-‬אישית‬

‫טיפול בגישה הבין‪-‬אישית פותח על ידי קלרמן ועמיתים בשנת ‪ ,1970‬ונועד במקור לטיפול במצבי‬
‫דיכאון אצל מבוגרים‪ .‬כיום מדובר בצורת טיפול רווחת‪ ,‬בעלת ביסוס מחקרי נרחב‪ ,‬המשמשת‬
‫לטיפול במגוון הפרעות רחב וביניהן גם הפרעות חרדה‪ ,‬פוסט‪-‬טראומה והפרעות אכילה‪ .‬בהתבסס‬
‫על תיאוריית ההתקשרות של בולבי ועל התיאוריה הבינאישית של סאליבן‪ ,‬פסיכותרפיה‬
‫בין‪-‬אישית רואה בצורך של האדם ביחסים חברתיים את הצורך האנושי הבסיסי ביותר‪ .‬מכאן‪,‬‬
‫הרי שאופי וטיב הקשרים הבינאישיים שלנו משפיעים על המצב הרגשי שלנו‪ ,‬ולהפך‪.‬‬

‫ארבעת ההסברים האפשריים לקשיים נפשיים‬

‫פסיכותרפיה בין‪-‬אישית מבקשת להסביר קשיים וסימפטומים נפשיים דרך ארבעה תחומים‬
‫חברתיים אפשריים‪ .‬התחום הראשון נוגע למצבים של אבל‪ ,‬בהם הסימפטומים הנפשיים הנם‬
‫תוצר של אובדן משמעותי של אדם קרוב‪ .‬התחום השני נוגע למצבים של מחלוקות בין‪-‬אישיות‪,‬‬
‫דוגמת ויכוחים תדירים‪ ,‬מריבות ונתק עם אנשים בסביבה הקרובה של האדם‪ .‬התחום השלישי‬
‫נוגע למה שמכונה "מעברי‪-‬תפקיד"‪ ,‬ומציע כי קשיים נפשיים יכולים להתעורר בעקבות שינויים‬
‫באורח החיים או בתפקידים שהאדם ממלא ‪ -‬החל ממשברים דוגמת פיטורין וגירושין‪ ,‬ועד‬
‫שינויים גדולים (שיכולים כמובן להיחוות גם באופן חיובי) כמו מעבר דירה או נישואין‪ .‬התחום‬
‫האחרון נוגע למצבים של ליקויים במיומנויות בין‪-‬אישיות‪ ,‬ומתייחס למצבים של קושי ביצירה או‬
‫שימור של קשרים חברתיים‪ ,‬מה שפעמים רבות מוביל לתחושות של בדידות או ערך עצמי ירוד‪.‬‬

‫דיכאון לפי הגישה הבין‪-‬אישית‬

‫הגישה הבין‪-‬אישית מניחה כי הקשיים במישור הבין‪-‬אישי אינם רק "תופעת לוואי" לסימפטומים‬
‫הדכאוניים‪ ,‬אלא ממלאים תפקיד מרכזי ביצירה ובהגברה של סימפטומים אלו‪ .‬הגישה מציעה‬
‫לראות את הדיכאון בתור פגיעה במרחב החברתי הנורמטיבי של האדם‪ :‬האדם הדכאוני מתקשר‬
‫עם סביבתו באופן שגורם לו לאבד את התמיכה החברתית‪ ,‬וכן להפיק מידע אשר מבסס ומאשר‬
‫את ההנחות הדיכאוניות שלו‪ .‬כך למשל‪ ,‬פנייתו האינטנסיבית של האדם המדוכא לקבלת תמיכה‬
‫מסביבתו עשויה לעורר בקרב הקרובים לו תחושות של אשמה ותסכול מהיעדר השיפור במצבו‪ .‬גם‬
‫אם באופן גלוי הסביבה ממשיכה לספק תוכן מילולי תמיכתי ("אנחנו כאן בשבילך")‪ ,‬האדם‬
‫המדוכא עלול לחוש בפער הקיים בין התוכן הגלוי לבין הרגשות האמיתיים של קרוביו‪ .‬פער זה‬
‫מביא לתחושת דחייה מוגברת ולחשש מפני ניתוק הקשר הבין‪-‬אישי‪ ,‬אשר בתורם מגבירים את‬
‫הסימפטומים הדיכאוניים וחוזר חלילה‪.‬‬

‫למרות הדגש המשמעותי המושם על ההיבט הבין‪-‬אישי ביצירת הדיכאון‪ ,‬הגישה הבין‪-‬אישית‬
‫מכירה גם בהשפעתם של גורמים תוך נפשיים כגון חוסר אונים וחוסר ערך בסיסיים באישיות של‬
‫הפרט‪ .‬כלומר‪ ,‬קיים "גרעין דכאוני" בסיסי אך האינטראקציות החברתיות הנוצרות מרגע‬
‫שהאדם מציג התנהגות דכאונית הן שמעצבות‪ ,‬מעצימות ומשמרות את הסימפטומים הדכאוניים‪.‬‬

‫המודל הטיפולי הבין‪-‬אישי לדיכאון‬

‫קלרמן ועמיתים פיתחו בשנות ה‪ '70-‬את המודל הבין‪-‬אישי לטיפול בדיכאון‪ ,‬אשר נועד להפחית‬
‫את הסימפטומים הדכאוניים באמצעות שיפור יחסיו הבין‪-‬אישיים ומיומנויותיו החברתיות של‬
‫האדם‪ .‬המודל מציע טיפול קצר מועד (‪ 12-20‬פגישות) בעל פרוטוקול מוסדר‪ ,‬הניתן במסגרת‬
‫פרטנית או קבוצתית ומחולק לשלושה שלבים מרכזיים‪.‬‬

‫שלב ראשוני‪ :‬זיהוי התחום המיועד לטיפול‬

‫בשלב זה ניתנת למטופל אבחנתו כסובל מדיכאון לפי ה‪( DSM-‬המדריך הפסיכיאטרי‬
‫האמריקאי)‪ .‬המטפל דן עם המטופל בסימפטומים הדכאוניים והשפעתם על חייו‪ ,‬מסביר למטופל‬
‫על הרציונל הטיפולי ומקשר את הסימפטומים הדכאוניים לקשיים במישור הבין‪-‬אישי‪ .‬המטפל‬
‫מציע למטופל "נוסחה בין‪-‬אישית" הממקדת את קשיי המטופל סביב אחד מארבעת התחומים‬
‫שתוארו קודם לכן‪ :‬התמודדות עם אבל בלתי מעובד; קשיים בין אישיים; מחלוקות בין אישיות‬
‫או "מעברי‪-‬תפקיד"‪ .‬במידה והמטופל מזדהה עם הנוסחה שהוצעה לו‪ ,‬מוסכם כי העבודה‬
 ‫הטיפולית תתמקד בקושי שנבחר‪ ,‬וניתן לעבור לשלב הבא‪.‬‬

‫שלב ביניים‪ :‬עבודה ממוקדת על "תחום הבעיה"‬

‫בשלב זה בטיפול מתאמנים באסטרטגיות להתמודדות עם הקושי בו בחרו המטפל והמטופל‬
‫להתמקד‪ .‬המטפל מדגיש ומחזק את הבנתו של המטופל כי שינויים החלים בהתנהגותו‬
‫הבין‪-‬אישית משפיעים על הסימפטומים הדכאוניים אשר הוא חווה‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬כאשר קשייו של‬
‫מטופל ממוקדים באבל בלתי מעובד‪ ,‬הטיפול מתמקד בלמידת טכניקות לפיתוח עניין בתחומי‬
‫תעסוקה ומערכות יחסים חדשות; כאשר דכאונו של המטופל מקושר למחלוקות אינטנסיביות עם‬
‫בת זוגתו ‪ -‬נלמדות טכניקות לפתרון בעיות יעיל‪ ,‬ניהול משא ומתן וכן הלאה‪.‬‬

‫שלב הסיום‪ :‬ייצוב והכנה לפרידה‬

‫בשלב זה מעובדים הקשיים והרגשות שמעורר סיום הטיפול המתקרב ונערך תהלך של סיכום‬
‫הטיפול‪ .‬המטפל והמטופל דנים בבעיות שנפתרו‪ ,‬באסטרטגיות שנלמדו ובהיבטים שנותרו‬
‫בעיתיים‪ ,‬ואף בונים ביחד נבנית תוכנית עבודה אותה ימשיך המטופל בכוחות עצמו‪ .‬כחלק‬
‫מתוכנית זו נלמדת גם היכולת לזהות סימנים מקדימים לדיכאון‪.‬‬

‫טיפול קבוצתי בגישה הבין‪-‬אישית‬

‫הטיפול הבין אישי בפורמט של טיפול קבוצתי מבוסס אף הוא על שלושה שלבים אלו ואורך ‪20‬‬
‫פגישות‪ .‬לפני המפגש הקבוצתי הראשון נפגש כל משתתף עם מנחה הקבוצה באופן פרטני ומנסח‬
‫עמו את קשייו ויעדיו בטיפול במונחים בין אישיים (באופן שדומה לשלב הראשוני בטיפול‬
‫הפרטני)‪ .‬במהלך הטיפול הקבוצתי מתנסים המטופלים הן בעבודה על היעדים שהוגדרו‬
‫(באמצעות שלושת השלבים) והן בתרגול מיומנויות בין אישיות באינטראקציות הנוצרות בין חברי‬
‫הקבוצה‪ .‬עם תום הטיפול הקבוצתי מתקיימת פגישה אישית בין מנחה הקבוצה לכל אחד מן‬
‫המטופלים‪ ,‬בה מוגדרת תוכנית עבודה אישית בה ימשיך המטופל באופן עצמאי‪.‬‬

‫סכמה ‪Schema -‬‬

‫פעמים רבות אנו יודעים לצפות את התנהגותו של חברנו‪ ,‬לנבא מה יקרא באירוע מסוים ולפרש‬
‫מידע חדש באופן מהיר‪ .‬פעולות אלו מתאפשרות לנו עקב קיומן של סכמות המארגנות את המידע‬
‫הרלוונטי שאנו זקוקים לו באותו הרגע‪ :‬סכמה היא מבנה קוגניטיבי‪ -‬ידע אשר יש לנו לגבי אירוע‬
‫או אובייקט‪ .‬הסכימה יוצרת אצלנו ציפית ומאפשרת לנו לנבא מה יקרה‪ ,‬וכאשר אנו קולטים‬
‫מידע חדש אנו נוטים לפרש אותו בהשפעת הסכמה שיש לנו אודותיו‪.‬‬

‫ישנם מספר סוגים של סכמות‪:‬‬

‫סכמות תסריט‪ :‬סכמה אשר מאחדת בתוכה את כל המידע שיש לנו לגבי אירוע או מצב מסוים‪:‬‬
‫סדר ההתרחשויות באירוע‪ ,‬המשתתפים והעצמים הצפויים להופיע באירוע זה‪ .‬למשל‪ ,‬בסכימת‬
‫'מסיבת יום הולדת' נצפה שיהיה אלמנטים כאדם שהוא בעל השמחה‪ ,‬אווירה עליזה וכד'‪ .‬כמו כן‪,‬‬
‫נוכל לנבא שבעל היום הולדת יקבל מתנות ויזמין אורחים למסיבה‪ .‬נוכל לפרש את התרגשותו של‬
‫חתן היום הולדת‪ ,‬כשמחה או כחרדה מהצלחת המסיבה‪.‬‬
 ‫סכמת אישיות‪ :‬סכמת האישיות מארגנת בתוכה את המידע והאמונות שיש לנו לגבי אנשים‪:‬‬
‫תכונותיהם‪ ,‬העדפותיהם ונטיותיהם‪ .‬למשל‪ ,‬בפגישה עם חבר אנו נוטים לנבא שחבר שנוטה לאחר‬
‫יאחר לפגישה‪ ,‬נצפה לפגישה משמחת אם אנו נוטים ליהנות במחציתו של החבר‪ ,‬ונוכל לפרש את‬
‫התרגשותו כנובעת מהמפגש איתנו‪.‬‬

‫סכמת עצמי‪ :‬אמונות לגבי העצמי שמדריכות את התהליך של עיבוד מידע הרלוונטי לעצמי‪.‬‬
‫למשל‪ ,‬עבור אנשים אשר סוגיה מרכזית בסכמת העצמי שלהם היא משקל גופם יעוררו אירועים‬
‫כקניות בסופרמרקט‪ ,‬ארוחת ערב במסעדה‪ ,‬קניית בגדים ועוד מחשבות לגבי העצמי‪ .‬זאת בניגוד‬
‫לאנשים אשר אינם נוטים לייחס חשיבות למשקל‪.‬‬

‫התמודדות עם אי ודאות ואי ידיעה בעזרת גישת‬

‫הפסיכותרפיה הבינאישית (‪)IPT‬‬

‫מבוא‬
‫ימי הקורונה מאתגרים אותנו במובנים רבים‪ ,‬ובאופן פרדוקסלי‪ ,‬הדבר הכמעט יחידי שודאי‬
‫בהם הנו חוסר הודאות‪ .‬נדמה לי שרבים מאיתנו שותפים להרגשת חוסר הודאות לגבי הכיוון‬
‫בו תתפתח התקופה הנוכחית‪ ,‬כמו גם לגבי האופן בו יראו חיינו "ביום שאחרי" ‪-‬‬
‫כאינדיבידואלים‪ ,‬כמשפחות‪ ,‬כבעלי מקצוע‪ ,‬כקהילה וכן כחברה מקומית ובינלאומית‪ .‬היכולת‬
‫להתמודד עם חוסר ודאות היא אחת מן המיומנויות החשובות ביותר עבורנו בכלל‪ ,‬ובתקופה‬
‫הנוכחית בפרט‪ .‬לפיכך‪ ,‬דומה כי היכולת לשאת אי ודאות ולהתמודד עמה היא מיומנות‬
‫שכדאי להתחיל לרכוש מגיל צעיר מאד‪ ,‬וכזו שיש להוסיף לפתח ולשכלל לאורך כל החיים‪.‬‬
‫מדובר במיומנות אשר בפועל קשורה בהרבה מיומנויות נוספות‪ ,‬ובכללן מיומנויות רגשיות‪,‬‬
‫קוגניטיביות‪ ,‬התנהגותיות‪ ,‬פיזיולוגיות ובינאישיות‪ .‬קיימות גישות טיפוליות שונות אשר יכולות‬
‫לעזור לאנשים ללמוד להתמודד עם אי ודאות‪ ,‬וברצוני להציע את הפסיכותרפיה הבינאישית (‬
‫‪ )Interpersonal Psychotherapy‬כאחת מהן‪ .‬כיוון שגישות טיפוליות שונות יכולות לספק‬
‫מענה הולם על צורך זה‪ ,‬עלינו כמטפלים להכיר מגוון רחב של גישות אפשריות בכדי להתאים‬
‫את הגישה המתאימה לכל מטופל ומטופלת‪.‬‬

‫התמודדות עם אי ודאות בראי פסיכותרפיה‬

‫הבינאישית‬
‫פסיכותרפיה בינאישית (‪ )IPT‬היא טיפול ממוקד וקצר מועד אשר פותח במקור לטיפול בדיכאון‬
‫בקרב מבוגרים וכיום הוא משמש לטיפול במגוון רחב של הפרעות (פוסט טראומה‪ ,‬חרדות‪,‬‬
‫הפרעות אכילה)‪ ,‬בקרב קבוצות גיל רבות (ילדים‪ ,‬מתבגרים‪ ,‬מבוגרים ואזרחים וותיקים)‬
‫ובפורמטים שונים (טיפול מניעתי‪ ,‬קבוצתי‪ ,‬טלפוני ונוספים)‪ .‬הפסיכותרפיה הבינאישית מבוססת‬
‫על תיאוריית ההתקשרות של ג'ון בולבי ועל הגישה הבינאישית של הארי סטאק סאליבן‪ ,‬ומציעה‬
‫מודל עבודה בעל פרוטוקול מסודר אך גמיש‪ .‬הטיפול כולל בדרך כלל כ‪ 16-‬מפגשים שבועיים‬
‫במבוגרים ו‪ 12-‬במתבגרים‪ ,‬הנחלקים למספר שלבים אותם אפרט ואתאר בהמשך‪.‬‬

‫הנחת היסוד של הפסיכותרפיה הבינאישית היא שהצורך של הפרט ביחסים בינאישיים הוא‬
‫למעשה צורך אנושי בסיסי‪ .‬מתוך היותו צורך ראשוני‪ ,‬התיאוריה מניחה קשר הדוק ודו‪-‬כיווני בין‬
‫המצב הרגשי של האדם ובין היחסים הבין‪-‬אישיים שהוא מכונן בחייו‪ .‬בתוך כך‪ ,‬לכל אורך‬
‫העבודה הטיפולית בפסיכותרפיה בינאישית ניתן דגש רב על התמודדות עם אי ודאות ועם חוסר‬
‫ידיעה בהקשרים שונים‪ ,‬ובמיוחד במהלך שלב הביניים של הטיפול‪ .‬המסר המרכזי המועבר‬
‫למטופלים הוא כי אי ודאות קיימת כחלק שגרתי מחיינו‪ ,‬בוודאי בעתות חירום‪ ,‬ולמעשה היא‬
‫נוכחת בכל המצבים הבינאישיים והרגשיים הקיימים‪ .‬מכאן‪ ,‬מכיוון שלא ניתן להימנע ממצבי אי‬
‫ודאות – הרי שללמוד לקבלם ולהתמודד עמם זהו "שריר" שחשוב שנפתח ונתרגל‪.‬‬

‫פסיכותרפיה בינאישית‪ :‬טיפול בעל שלושה‬

‫שלבים מרכזיים‬
‫המהלך הטיפולי לפי הגישה נחלק לרוב לשלושה שלבים – שלב ראשוני‪ ,‬אשר נועד לזהות את‬
‫התחום המרכזי המיועד לטיפול; שלב ביניים‪ ,‬בו מתבצעת העבודה על אותו תחום שהוגדר; ושלב‬
‫מסכם‪ ,‬בו מייצבים את העבודה שבוצעה ומכינים את המטופל לסיום התהליך הטיפולי‪ .‬בשלב‬
‫הראשון של הטיפול (‪ ,)Initial phase‬אשר כולל כארבע פגישות‪ ,‬מתבצעת הערכה של המצב הרגשי‬
‫והעולם הבינאישי של המטופל‪ .‬מטרתה של הערכה ראשונית זו היא כאמור לפענח במה כדאי‬
‫יהיה להתמקד בשלב הביניים בטיפול‪ .‬בשלב זה המטפל מנסה להבין האם וכיצד המטופל יודע‬
‫להתמודד עם מצבים רגשיים ובינאישיים שונים‪ ,‬וכן להעריך מהי מידת היכולת שלו לשאת מצבי‬
‫אי ודאות וחוסר שליטה‪ ,‬בקשרים בינאישיים ובאופן כללי‪ .‬בדיקה זו נעשית דרך בירור והבנה של‬
‫אופי היחסים של המטופל עם הדמויות השונות בחייו‪ ,‬לצד העמקה גם בצורות ההתמודדות‬
‫הרגשית שלו‪ ,‬שהן חלק מרכזי בקשרים אלו‪.‬‬

‫תהליך זה כולל שימוש בטכניקות המכונות "מעגלי קרבה" (‪ )Closeness circle‬ו"תחקור‬

‫בינאישי" (‪ ,)Interpersonal inventory‬אשר מאפשרים לערוך את ההערכה הבינאישית והחברתית‬
‫באופן מובנה‪ .‬בתוך כך‪ ,‬חלק משמעותי בתהליך התחקור הבינאישי מוקדש להבנת הדפוסים‬
‫הבינאישיים המתקיימים ביחסים של המטופל עם הדמויות המשמעותיות בחייו‪ ,‬הכוללים בין‬
‫היתר גם את יכולותיו של המטופל לשאת אי ידיעה וחוסר ודאות‪ .‬כחלק מהתחקור הבינאישי‪,‬‬
‫המטפל מזמין את המטופל לספר על אפיוני הקשרים שלו עם האנשים המשמעותיים בחייו דרך‬
‫שאלות מנחות כמו "מה אתה אוהב בקשר שלך עם ‪ ?"X‬או "מה היית רוצה לשנות בקשר שלך עם‬
‫‪ .?"Y‬במסגרת תהליך התחקור‪ ,‬עולים לא פעם תכנים הנוגעים לקושי בהתמודדות עם העדר‬
‫ידיעה ברורה לגבי הציפיות ההדדיות בקשר הנדון‪ ,‬וכן חוסר ודאות לגבי עתידו של קשר זה במצבי‬
‫קונפליקט ומשבר‪ .‬אחד הדפוסים הבינאישיים שעשויים להתקשר לכך ולעלות בטיפול הוא צורך‬
‫עז בשליטה ביחסים‪ ,‬במיוחד במקומות ומצבים בהם לא ניתן באמת להשיג שליטה‪.‬‬

‫חשוב להדגיש כי השלב הראשון של הטיפול מתמקד בביצוע הערכה‪ .‬הערכה זו היא שתכתיב את‬
‫ההתערבות אשר תתבצע בשלב הביניים בטיפול‪ .‬כך‪ ,‬לאחר מספר פגישות המתמקדות בהבנת‬
‫הקשרים המשמעותיים בחיי המטופל ומצבו הרגשי‪ ,‬נעשית פורמולציה של "תחום הבעיה" (‬
‫‪ ,)Problem area‬אשר מהווה את המוקד הטיפולי‪ .‬פורמולציה זו משקפת את מוקד הקושי‬
‫הבינאישי של המטופל‪ ,‬אשר קשור מטבע הדברים למצבו הרגשי‪ .‬ארבעת תחומי הבעיה‬
‫האפשריים בפסיכותרפיה הבינאישית הנם‪ ,)1( :‬אבל (הנובע מאובדן אדם קרוב)‪ )2( ,‬קונפליקטים‬
‫בינאישיים‪ )3( ,‬מעברי תפקיד (אירועי חיים משמעותיים) ו‪ )4(-‬וליקויים במיומנויות הבינאישיות‬
‫(קשיים ביצירת קשרים חברתיים ושימורם‪ ,‬ניהול קונפליקטים)‪ .‬הקושי להתמודד עם מצבי אי‬
‫ודאות יכול לעלות בכל אחד מארבעת תחומי הבעיה‪.‬‬

‫בשלב הביניים (‪ )Middle phase‬בטיפול מתבצעת עבודה ממוקדת על המוקד שהוגדר כ"תחום‬
‫הבעיה"‪ ,‬תוך כדי לימוד ותרגול של מיומנויות רגשיות‪ ,‬בינאישיות והתנהגותיות רלוונטיות‪ .‬כל‬
‫פגישה בשלב הביניים בטיפול כוללת חיבור בין ההיבטים הבינאישיים והרגשיים‪ ,‬וכן עבודה על‬
‫אחת המיומנויות מתוך החומר הקליני שהמטופל מביא לאותה פגישה‪ .‬בפגישות אלו נעשית הרבה‬
‫עבודה של פסיכואדוקציה על נושאים שונים‪ ,‬ביניהם גם אלמנטים של אי ודאות כחלק אינהרנטי‬
‫בכל מערכת יחסים‪ ,‬ויכוח‪ ,‬קונפליקט ומשבר‪ .‬בחלק מן המקרים‪ ,‬הטיפול יהיה הפעם הראשונה‬
‫בה המטופל מתייחס בצורה ישירה לצורך שלו בודאות בסיטואציה מסוימת‪ ,‬בקשר ספציפי או‬
‫בקשרים באופן כללי‪ ,‬וכן לקושי הרגשי שעולה בסיטואציות בהן ציפיות אלו אינן ריאליות‪ .‬כאשר‬
‫דיון זה נעשה בליווי של המטפל‪ ,‬נפתח עבור המטופל צוהר להבנה עמוקה יותר אודות עצמו‪,‬‬
‫הצרכים הרגשיים שלו ודפוסי התקשורת והקשר שלו‪.‬‬

‫בשלב האחרון של הטיפול (‪ )Termination phase‬עולה כמובן חוסר הודאות לגבי סיום הטיפול‬
‫והמשכו של התהליך הנפשי‪ .‬הדיון באי ודאות בסיום הטיפול מהווה הזדמנות עבור המטפל להכיל‬
‫את הקושי שחווה המטופל ובכך לעזור לו ללמוד לחיות איתו‪ .‬הסיום על עוצמותיו והסופיות שבו‪,‬‬
‫עשוי לפתות את הצמד הטיפולי לקרוס לנרטיב שאינו מאפשר חוסר ודאות‪ .‬אולם‪ ,‬דווקא בסיום‪,‬‬
‫כאשר אנו משלחים את המטופל הלאה להמשך התמודדויותיו‪ ,‬חשוב שנוסיף ונחזיק את חוסר‬
‫הודאות כאינהרנטי למצב‪ .‬במקום סיפוק הצורך בודאות‪ ,‬בפסיכותרפיה בינאישית המעקב אחר‬
‫המטופל לאחר הסיום של השלב האקוטי מאפשר לו לחוש כי גם אם ישנו חוסר ודאות הוא אינו‬
‫נאלץ להתמודד עמו לבד‪.‬‬

‫התמודדות עם חוסר ודאות במסגרת עבודה על‬

‫מיומנויות רגשיות‬
‫במסגרת העבודה על מיומנויות רגשיות מושם דגש מרכזי על ויסות רגשי ועל התהליכים אשר‬
‫נמצאים בבסיסו‪ ,‬כולל מודעות רגשית‪ ,‬שיום רגשי וניטור עוצמת הרגשות הנחווים‪ .‬באופן טבעי‪,‬‬
‫בעבודה על כל אלו מודגשת התחושה של חוסר ודאות‪ ,‬אשר מהווה מרכיב בסיסי בחוויה‬
‫האנושית‪ .‬חלק משמעותי מהעבודה בשלב זה הוא ללמד את המטופל לקבל את החוויה של חוסר‬
‫ודאות כחוויה שלעיתים אין לו שליטה עליה‪ ,‬ומתוך כך להציע כי אם ילמד לקבלה כחלק מהחיים‬
‫‪ -‬יוקל לו‪ .‬בנסיון להתמודד עם קשת הרגשות אשר עולים במצבי חוסר ודאות‪ ,‬נעשה שימוש רב‬
‫בטכניקות של מיינדפולנס‪ ,‬נשימות‪ ,‬הרפיית שרירים הדרגתית‪ ,‬דמיון מודרך וכן האזנה למוזיקה‪,‬‬
‫כתיבה או ביצוע פעילות גופנית‪ .‬טכניקות אלו יכולות להיות רלוונטיות במיוחד בתקופה הנוכחית‬
‫ובצל התפשטות הקורונה‪ ,‬שכן מטופלים רבים מדווחים על קושי בהתמודדות עם אי הודאות‬
‫שתקופה זו מזמנת‪.‬‬

‫במסגרת התהליך הטיפולי‪ ,‬אנו כמטפלים שמים דגש על הניסיון להפריד בין מקומות בהם כן‬
‫יכולה להתאפשר למטופל חווית שליטה‪ ,‬ואז עליו לנסות לייצרה ולטפחה‪ ,‬ובין מקומות בהם אין‬
‫הוא יכול להשיג חוויה זו – ועליו ללמוד כיצד לשחרר ולנסות להרפות ממנה‪ .‬בתקופת הקורונה‬
‫למשל‪ ,‬ניתן להפריד בין סיטואציה בה נגזר על המטופל לשהות בביתו ללא עבודה לפרק זמן בלתי‬
‫ידוע‪ ,‬גזרה עליה אין לו שליטה‪ ,‬ובין היבטים בחייו בהם הוא ממשיך להיות "אדון לגורלו" – כמו‬
‫למשל האופן בו הוא בוחר לנהל את שגרת חייו החדשה בתוך ביתו‪.‬‬

‫התמודדות עם חוסר ודאות במסגרת העבודה על מיומנויות בינאישיות‬

‫גם בתוך העבודה על מיומנויות בינאישיות משתלבת עבודה על התמודדות עם אי ודאות‪ ,‬וזאת‬
‫במסגרת היחסים הבינאישיים והחברתיים של המטופל‪ .‬בתוך כך‪ ,‬חלק משמעותי בתהליך‬
‫הטיפולי כרוך בעידוד המטופל לביטוי של כל קשת הרגשות המתעוררים בו כאשר הוא מתמודד‬
‫עם חוסר ודאות‪ ,‬במטרה שלא יישאר עם תחושות אלו לבדו‪ .‬כמו בהרבה חוויות מאתגרות‪,‬‬
‫השיתוף מקל על המצוקה הרגשית‪ ,‬ולאחר ששיתוף מעין זה מתאפשר במסגרת הקשר הטיפולי –‬
‫נרצה לעודד את המטופל להרחיב את השימוש בכך גם בקשרים אחרים בחייו‪ .‬עבודה על שיתוף‬
‫ותקשורת בפסיכותרפיה בינאישית נעשית בעיקר על ידי מה שנקרא "ניתוח תקשורת" (‬
‫‪ - )Communication Analysis‬תהליך בו מזהים דפוסי תקשורת לא אדפטיביים של המטופל‬
‫בכדי להתחיל ולתרגל דפוסי תקשורת בריאים יותר‪.‬‬
 ‫כחלק מהלימוד והתרגול של דפוסי תקשורת‪ ,‬תפקידו של המטפל להדגיש את העובדה כי אין לנו‬
‫שליטה על האופנים בהם אחרים מגיבים אלינו‪ ,‬אך לעומת זאת‪ ,‬כן יש לנו שליטה על האופן בו‬
‫אנו מייצרים תקשורת או מגיבים אליה‪ .‬הבנה זו מהווה התחלה טובה דיה ליצירתו של שינוי‬
‫בינאישי‪ ,‬אשר ישפיע בתורו על המצב הרגשי של המטופל‪ .‬חלק מן המטופלים מעידים כי החלק‬
‫המאתגר ביותר בעבודה הבינאישית‪ ,‬הוא קבלת העובדה כי בתקשורת עם אחרים יש להם שליטה‬
‫רק על האופן בו הם מתנהלים‪ .‬מטופלים אלו לעתים מתקשים בהתחלת התהליך להרגיש‬
‫שעבודתם הבינאישית היא משמעותית ובעלת ערך אם הפרטנר שלהם אינו משתף פעולה או מגיב‬
‫לשינויים שהם עורכים בחייהם‪ .‬בהתאם‪ ,‬הרבה מהעבודה הבינאישית בפגישות נעשית על ידי‬
‫משחקי תפקידים בהם המטפל משחק את השותף שאינו נענה לצרכיו של המטופל‪ .‬המטרה‬
‫במשחקי התפקידים הללו היא ללמד את המטופל כי גם אם ניסה לתקשר באופן "בריא"‪ ,‬הרי‬
‫שאין לו דרך להשיג ודאות לגבי האופן בו השותף שלו יגיב ויחשוב‪ ,‬ולכן עליו ללמוד שלא‬
‫להתייאש ולהמשיך בתרגול‪ .‬ספציפית בימי הקורונה‪ ,‬חשוב לעזור למטופלים למצוא את האיזון‬
‫הנכון להם בין המרחק מיקיריהם והקרבה אליהם (פיזית ורגשית גם יחד)‪ ,‬וכן את הדרך הנכונה‬
‫עבורם לבטא את צרכיהם ורגשותיהם‪ ,‬גם במצבים בהם הצד השני עלול להתקשות לקבל זאת‪.‬‬

‫התמודדות עם חוסר ודאות במסגרת העבודה על מיומנויות התנהגותיות‬

‫כחלק מהעבודה על מיומנויות התנהגותיות בפסיכותרפיה הבינאישית‪ ,‬מתקיימת עבודה גם על‬
‫קבלת החלטות ועל פתרון בעיות בסיטואציות בינאישיות‪ .‬גם כאן‪ ,‬ישנו דגש על כך שאין לנו‬
‫שליטה על מה תוליד כל החלטה שלנו‪ .‬אנו מציעים למטופל רק את היכולת להסתפק בשליטה‬
‫שיש לו על עצם הניסיון לפתור את הבעיה בדרך העומדת לרשותו מבין כמה אופציות‪ ,‬וללמוד תוך‬
‫כדי תנועה מה יהיו התוצאות של ניסיון זה וכיצד להתמודד איתן‪ .‬מדובר בשריר פסיכולוגי חשוב‬
‫ומרכזי שאפשר וכדאי לפתח בטיפול‪ .‬עבודה על קבלת החלטות‪ ,‬כמו גם על מיומנויות אחרות‬
‫בפסיכותרפיה הבינאישית‪ ,‬לוקחת זמן ולמעשה לא מסתיימת עם סיום הטיפול עצמו (שהוא‬
‫כזכור‪ ,‬טיפול קצר מועד וממוקד)‪ .‬עצם ההבנה כי מדובר במיומנויות שלעולם לא יהיה ניתן לדעת‬
‫באופן מושלם‪ ,‬וכי יידרש מאיתנו להמשיך ללמוד ולתרגל אותן‪ ,‬היא בפני עצמה חוויה רגשית‬
‫משמעותית בהתערבות הטיפולית‪ .‬בימי הקורונה‪ ,‬אנשים נדרשים לקבל החלטות משמעותיות‬
‫שונות לגבי התנהלותם בבית ובעולם העבודה‪ ,‬כך שזו יכולה להיות הזדמנות מצוינת להתמקצע‬
‫ביכולת לפתרון בעיות ולרכוש אותה כמיומנות חשובה גם להמשך הדרך‪.‬‬

‫דוגמא קלינית‬
‫אסיים בדוגמא קצרה של טיפול אשר ממחיש בעיניי את לב העבודה הטיפולית הפרקטית במקרים‬
‫של קושי בהתמודדות עם אי ודאות במסגרת של פסיכותרפיה בינאישית‪ .‬מדובר בטיפול במתבגרת‬
‫בת ‪ ,15‬אשר בשלב הראשון בטיפול עלה כי הדיכאון שממנו סבלה החל כאשר עברה לבית ספר‬
‫חדש בו התקשתה להשתלב חברתית‪ .‬כחלק מהערכת מצבה הרגשי ועולמה הבינאישי‪ ,‬עלה כי‬
‫חוותה קושי משמעותי במעבר לאותו בית הספר‪ ,‬שהתעורר סביב ציפיות גבוהות ולא ריאליות‬
‫מצדה למצוא מיד את מקומה מבחינה לימודית וחברתית‪ .‬במהלך התחקור הבינאישי עלו גם‬
‫ציפיות גבוהות מצד הוריה להשתלבותה המוצלחת והמהירה‪ ,‬וכן פחד של המטופלת לאכזב את‬
‫הוריה ולא להיות בשליטה‪ .‬כך‪ ,‬חלק משמעותי בדיכאון היה קשור בקושי סביב המעבר המאתגר‬
 ‫והבדידות שבה נותרה מול קושי זה‪ .‬במעין מעגל אכזרי‪ ,‬ככל שהיתה יותר עצובה‪ ,‬כך גם יותר‬
‫התקשתה להשתלב בבית הספר החדש‪.‬‬

‫במהלך שלב הביניים בטיפול נעשתה עבודה על תהליך המעבר‪ ,‬עיבוד התפקוד בבית הספר הקודם‬
‫(בו הייתה במקום מצוין מבחינה חברתית ולימודית גם יחד)‪ ,‬הציפיות הגבוהות והמלחיצות‬
‫שהגיעו מהבית‪ ,‬וכן ההשתלבות בבית הספר החדש‪ ,‬אשר הייתה בשלב זה עדיין מאתגרת מבחינה‬
‫רגשית‪ ,‬לימודית וחברתית‪ .‬בפגישות בינינו דיברנו על כך שהמטופלת נלחצה כאשר הרגישה כי‬
‫הדרישות הלימודיות בבית הספר החדש גבוהות ושונות משהיתה רגילה מבית הספר הקודם‪ ,‬וכן‬
‫על כך שילדים רבים הגיעו כבר בקבוצות חברתיות מגובשות‪ ,‬ולכן היא מוצאת את עצמה בודדה‬
‫בבקרים‪ ,‬בשיעורים ובהפסקות‪ .‬חלק מרכזי מהקושי עמו התמודדה המטופלת היה אי הודאות‬
‫לגבי כמה זמן עוד ייקח לה עד שתצליח להשתלב‪ ,‬ומה‪ ,‬אם בכלל‪ ,‬יהיה סוף התהליך‪.‬‬

‫חלק גדול מהמאמץ הטיפולי היה ממוקד בניסיון לעזור למטופלת ולהוריה לראות בתהליך עצמו‬
‫חלק משמעותי מהעבודה‪ ,‬למרות הקושי הגדול בהתמודדות עם אי הודאות הנלווה למצב‪ .‬כלומר‪,‬‬
‫לקבל את הקושי ולהבין כי הוא מהווה קרקע להתמודדות נפשית חשובה עם מצבי חיים‬
‫מאתגרים ולהמשך התפתחותה של המטופלת כאדם בוגר‪ .‬בפגישות בשלב הביניים בטיפול‪,‬‬
‫נעשתה עבודה על קבלה של רגשות שליליים ועל וויסות רגשי של תחושת אי הודאות‪ ,‬על שיתוף‬
‫של הוריה ושל חברות מבית הספר הקודם בקשיים שהיא חווה‪ ,‬וכן עבודה בינאישית על יצירת‬
‫קשרים חדשים כתהליך איטי שדורש זמן ואורך רוח‪ .‬עבודה משמעותית בהיבט הרגשי והבינאישי‬
‫הייתה קשורה ביכולת לתת מילים למה שהמטופלת הרגישה כמו גם להתחיל להרגיש יותר בנוח‬
‫עם הרגשות השונים שהיא חשה ‪ -‬ולבסוף גם לבטא זאת בתקשורת ישירה עם אחרים‪.‬‬

‫סיכום‬
‫נראה כי היכולת להתמודד עם אי ודאות היא יכולת חשובה‪ ,‬אותה אנו נדרשים לפתח כבר מגיל‬
‫צעיר ביותר‪ .‬מדובר במיומנות מרכזית הנדרשת לבניית חוסן ובריאות נפשית‪ ,‬והיא ממשיכה‬
‫להשתכלל ולצמוח לאורך החיים‪ ,‬בין היתר בעקבות ההתמודדות של האדם עם מצבים מגוונים‪.‬‬
‫הבשורה הטובה‪ ,‬בעיניי‪ ,‬היא כי לעולם אין זה מאוחר מדי לפתח אותה‪ .‬מדובר במיומנויות אשר‬
‫ניתן לשפר ולשדרג בעבודה טיפולית מסוגים שונים‪ ,‬וכפי שהצעתי במאמר זה‪ ,‬פסיכותרפיה‬
‫בינאישית בהחלט יכולה להיות דרך אפשרית אחת לעבודה על כך‪ .‬ימי הקורונה יכולים להוות‬
‫הזדמנות מצוינת עבורנו כמטפלים לנסות לעזור למטופלינו מול הקושי הכרוך בהתמודדות עם‬
‫חוסר ודאות‪ ,‬כדי ששריר זה יתפתח‪ ,‬יתחזק וישמש אותם גם בימי המגיפה עצמה וגם ב"יום‬
‫שאחרי"‪ .‬ניתן לנצל את התקופה הזו ולבחון עם מטופלינו כיצד הם מתמודדים בחייהם עם חוסר‬
‫ודאות באופן רחב יותר‪ ,‬מה קורה להם כאשר הם אינם בשליטה וכיצד התמודדות זו יכולה אולי‬
‫ללבוש גם צורות אחרות‪.‬‬