Professional Documents
Culture Documents
חומר על הורות
חומר על הורות
להקה של צפרדעים טיילו להם ביער ,לפתע נפלו שני צפרדעים לתוך בור עמוק מאוד .כל
שאר הצפרדעים התגודדו יחד סביב הבור .כשהם ראו עד כמה הבור עמוק הם צעקו
לצפרדעים שנפלו:
"חבר'ה ,אין לכם שום סיכוי שתצאו מכאן בחיים ...אתם נחשבים כבר למתים...
חבל לכם בכלל להתאמץ!"
לצפרדעים שנפלו לא היה שום חשק לוותר על חייהם בכזאת קלות .שני הצפרדעים התעלמו
מהצעקות והסימנים של חבריהם מלמעלה וניסו לקפוץ החוצה בכל כוחם ,בשעה
שהצפרדעים שמחוץ לבור ממשיכים לצעוק להם ולסמן להם בכל מיני דרכים עם הידים שאין
להם סיכוי" ...בחיים לא תצאו מכאן"...
אחד הצפרדעים שמע בעצתם של הצפרדעים ,אפסו כוחותיו ,הוא פשוט נכנע ומת בקרקעית
הבור .הצפרדע השני ,לא ויתר ,הוא ניסה והמשיך בכל כוחו בשעה שהצפרדעים מסמנים לו
בתנועות וצועקים מפתח הבור "חבל על המאמץ ...אין לך שום סיכוי בעולם."...
"הפסק את המאמץ והסבל שלך ,ופשוט תמות".
בכל זאת הצפרדע המשיך לנסות ,הוא קפץ אפילו חזק יותר ...ובסופו של דבר ,הוא נתן
ניתור כזה חזק שהצליח לצאת החוצה מהבור כשהוא יצא החוצה ,שאלו אותו חבריו
הצפרדעים:
"איך עשית את זה? הבור היה ממש עמוק"...
בשפת הסימנים הסביר להם הצפרדע הזה כי הוא חירש ...הוא לא שמע מה אומרים לו,
ובטעות פירש את קריאותיהם הנרגשות כמילות עידוד...
מוסר השכל
.1בלשוננו יש את הכוח לחיים ויש את הכוח להרוג
רק אדם שמרגיש טוב הוא בעל בטחון עצמי ודימוי עצמי גבוה
1
חוסר עידוד זו בעיה תרבותית שכיחה למדי ,הכוונה הינה שרובנו לא חווינו מספיק עידוד בעברנו,
וגם היום אנו לא חווים אותו בכמות נדרשת והתוצאה היא שאיננו יודעים לעודד ואיננו מודעים
מספיק לחשיבותו .ההפך מלעודד זה לייאש .כבר בראשית חיינו אנו גדלים באווירה של חוויות
מייאשות .כשהילד הצעיר מבקש להתנסות ,להרגיש שביכולתו לעשות דברים לבדו ,אומר
המבוגר" :אתה קטן ,הזהר ,כשתגדל תבין או כשתגדל תוכל" .הילד בד"כ מסרב בהתחלה להיכנע,
וכשנופל או שובר נאמר לו "אהה! אמרתי לך" .ואז אט אט מאבד הילד את אומץ ליבו ולומד
לפחד .כאשר הילד מגיע לביה"ס ,פעמים רבות המורה ממשיכה בחוויות המייאשות ע"י הדגשת
השגיאות והחסרונות .היא מאמינה שהתייחסות לשגיאות בהערות ,גערות ,הדגשתם בקו אדום
וכדומה ,תלמד אותנו להימנע מהם .אין היא יודעת שההתייחסות לשגיאות ולחולשות רק מחזקת
את אחיזתם בנו ,ומפתחת בנו רגשות שאנו לא בסדר" ,לא יוצלחים" ועוד .כמתבגר וכבוגר נידרש
הילד להוכיח את עצמו מדי יום ביומו .להראות שהוא יודע לעמוד במטלות החיים ,להתנסות
בדברים חדשים ,לקחת סיכונים מחושבים וכו' ,אבל אז הילד כבר טעון ברגשות נחיתות ,שהוא
לא יוצלח ,ולא בסדר .במשך הזמן למדנו להסוות את חולשותינו מהסביבה ומעצמנו .למדנו כבר
שרק אם נהיה מושלמים ,רק אם נעשה את הדברים ב , 100%יהיה לנו ערך .והרי אנו יודעים
שאיננו מושלמים ולכן אנו חוששים תמיד שאין לנו ערך .וכך בתרבות שלנו ,למרות שאנו יודעים
שחשוב לעודד ,אין עידוד ,לא לעצמנו ולא לזולתנו במיוחד שאנו הכי זקוקים לו ...אבל לייאש אנו
מומחים...
מהו עידוד?
אבן שושן מגדיר עידוד" :חיזוק רוחו של אדם לעשות ולבצע דבר מה" .ההגדרה נובעת מהתוצאה,
כלומר תגובה תקבע כמעודדת או כלא מעודדת ,על פי האופן שבו תתקבל .אם התגובה הביאה
להגברת האמונה של האדם בכוחותיו והעלתה את הערך העצמי שלו משמע זו תגובה מעודדת.
ואם לא ...מכאן נבין שמטרת העידוד היא לחזק את האמונה של האדם בעצמו ,בכוחותיו
וביכולתו .לטעת בו אומץ ,אמונה ואופטימיות לקבל את עצמו בלי פחד מפני זלזול והשפלה.
חשוב להבין שהעידוד לא פותר בעיות או מסלק צרות .זו לא טכניקה שההורה יכול להשתמש בה
כדי לקדם את מטרותיו ולהביא את הילד לפעול כרצונו .העידוד מכוון לצרכים של מקבל העידוד
ולא של נותן העידוד ,כלומר צרכי הילד ולא ההורה .העידוד לא יביא לציונים טובים או הישגים
אחרים אלא -לתחושת ביטחון עצמי של הילד.
העידוד הוא כוח בידי ההורה לגדל ילד זקוף או כפוף! העידוד הוא ה"מזון" לנפש וכדאי לתת
2
אותו במינון שנותנים מזון .ילד שגדל באווירה מעודדת לרוב מסיק מסקנה שהעולם הוא מקום
בטוח ,ושהוא שייך אליו בתוקף היותו .הוא מנסה לתרום ולהועיל וחש הזדהות עם משפחתו
והחברה .יש לו אומץ להתמודד ולהתנסות במשימות החיים השונות .הוא מבין שמותר להיכשל
וללמוד מכך ,והעיקר מאמין בעצמו.
העידוד הוא המזון להתפתחות הנפשית של הילד ,כפי שהאוכל הוא תנאי לצמיחתו ובריאותו
הגופני ,העידוד הינו תנאי הכרחי לבריאות נפשית .בכל יום באופן התנהגותנו כהורים יש לנו את
היכולת לתת את המזון הנפשי הטוב ביותר לילדנו ולעודד את המוטיבציה הפנימית שלהם .אם
ההורים לא ילמדו לעודד ,הם לא יגיעו לתוצאות שהם שואפים להגיע אליהם ,ולעיתים קרובות
ההורים אלה ,אף ישיגו את ההפך ממה שהם שואפים .תנאי הכרחי לפני תחילת העידוד הוא
לקבל את הילד כמו שהוא ולא לפגוע בתחושת השייכות שלו .העידוד מתרכז בהדגשת הצדדים
החיוביים ,היתרונות והיכולת .הורים שיודעים לעודד מכבדים אותו גם שהם לא מרוצים
מתפקודו .אם לילד יהיה בטחון מלא שהאנשים החשובים לו מקבלים אותו גם כאשר אינם
מסכימים עם התנהגותו ,הילד יוכל לשכלל את התנהגותו ויכולתו לתפקד בתחומים שונים
שהחיים מזמנים לו .למעשה הבסיס של העידוד מתייחס למעשה ולא לעושה ,כך שאם הוא עשה
מעשה לא רצוי נאמר לו" :מה שעשית גרם נזק" ,או "מה שעשית לא בסדר" במקום "אתה ילד
רע" ,התייחסות למעשה מקלה על התנהגותו מבלי שיחוש שהוא עצמו אינו טוב ובלי לפגוע
בתחושת השייכות שלו.
העידוד נבחן על פי התוצאה ,מטרתו ליצור שינוי חיובי בעמדה של מקבל העידוד ,לחזק את
האמונה ביכולתו ואת הביטחון העצמי שלו ולהביאו להבנה כי הוא טוב כמו שהוא .העידוד נוטע
בנו את אומץ הלב להיות בלתי מושלמים ,לקבל את עצמנו כפי שאנחנו ולחיות בלי פחד מפני
השפלה ,זלזול וחשש ממה שיגידו האחרים כאשר הם יחשפו את חולשותינו.
האומנות העידוד היא לחדד את הרגישות שלי כדי להבין את מי שיושב מולי ומה הוא צריך.
לפעמים העידוד הוא בכלל לא לומר כלום ,אלא פשוט רק לחבק .הדרך היחידה לבדוק אם עודדתי
או לאו ,תלוי באדם שיושב מולי ,אין כללים מדויקים לעידוד .עידוד נועד למי שנכשל ,אך בפועל,
בדרך כלל מעודדים את מי שמצליח ,נותנים לו חיזוק חיובי .מומלץ להתחיל את העידוד עם מי
שנכשל ,משום שמי שנכשל מרגיש שהוא לא טוב ואז יש חשש שמתחיל מעגל הקסמים של
הכישלון:
ילד מתנסה ברצף של חוויות מייאשות מפתח תדמית עצמית של אינני מספיק טוב ,ילד המאמין
שאיננו מספיק טוב מצפה לכישלון ,ילד המצפה לכישלון מביא על עצמו כישלון ,הסביבה והחברה
מגיבה על כישלון בהשפלה ,ילד שהתנסה בכישלון ובהשפלה מפתח תחושת כאב ,ילד שחי עם
כאב נוטה להסתגרות ונעשה עסוק בעצמו ,ילד שעסוק בעצמו ובעיותיו איננו מתקדם ואיננו
מתפתח ,ילד שאיננו מתקדם נעשה בהדרגה מנותק ,הילד המנותק חש לא שייך ,לא רצוי ,חסר
ערך ומיואש ,פסיבי ,חסר בטחון עצמי ,חסר אמונה בכוחות עצמו ,ילד כזה יפחד להתמודד
ולנסות שוב כי יחשוש מכך שהאחרים יראו אותו כלוזר -הוא ימשיך להיות עסוק בכאב של עצמו,
ירגיש שהוא אפס -ימשיך להיכשל באמת כנבואה שמגשימה את עצמה לאירוע הבא .אדם
שמרגיש שהוא לא טוב הוא כמו האות פ ,פסימי ,פסיבי ,פקפוק ,מלא פחד להיתנסות ,מרגיש
דפוק.
3
מנגד ילד המתנסה ברצף של חוויות מעודדות מפתח תדמית עצמית של אני טוב ונכנס למעגל
הקסמים של ההצלחה .ילד המאמין שהוא טוב מצפה להצלחה .ילד המצפה להצלחה מביא על
עצמו את ההצלחה ,החברה מגיבה על ההצלחה בכבוד ,ילד שהתנסה בהצלחה וכבוד מפתח
תחושת הנאה ,ילד שנהנה מעצמו נעשה פתוח לסביבה ,ילד פתוח לסביבה ולתהליכים
המתרחשים בה מתקדם ,ילד מתקדם נעשה יותר מעורה ,ילד מעורה היטב מרגיש את עצמו שייך
אהוב ,ובעל ערך ויש לו סיכויים טובים להמשיך להצליח .בקיצור הילד מרגיש "אני טוב" " -יש לי
הוכחות שאני שווה" -דימוי עצמי גבוה -יותר מתקדם -פתוח לחברה -אחרים חושבים שאני
מצליחן -ביטחון -הצלחה -נבואה שמגשימה את עצמה משום שילד שמרגיש שגם אם הוא נכשל
יש לו כוח להתמודד ולהצליח באירוע הבה.
אדם שמרגיש שהוא טוב הוא כמו האות א' :אופטימי ,אקטיבי ,אומץ ,אמון ואמונה בכוחות עצמו
לסיכום:
עידוד נכון מתייחס לעושה ולא למעשה או לתוצאה .למשל :כשילד מביא ציור וטוען שזה פרח ,אך
אתה לא רואה פרח ,אל תגיד לו איזה פרח יפה ,כי אתה באמת לא רואה פרח ,עדיף לדבר על מה
שרואים בפועל :צבעים ,צורות וכו' .לעודד ולומר ,איזה צבעים יפים בחרת ,אתה אוהב את הציור
( פרח ) שלך ? אם לא מוצאים שוב דבר יפה ,אפשר לשאול נהנית לצייר ?
תמיד להתייחס למעשה ולא לעושה .כדי לעודד את הנכשל צריך לעודד את הכוח הפנימי שלו.
להראות את היוזמה ,אומץ ,השקעה ,תכנון וכו' .תמיד תחפש את הפן החיובי בכל דבר ,כמוצאים
את הפן החיובי למעשה מוצאים את מקור הכוח .למשל ,שילד מקבל 70במבחן ,אמור לו כל
הכבוד ,את יודע 70%מהחומר ,אני סומך עליך שאם תרצה תמצא את הדרך לקבל ציון גבוה
יותר ,אם תרצה את עזרתי ,אני כאן .ילד שמקבל 60בציון -אם הוא מרוצה מהציון הזה ,סימן
שיש לו ביטחון וככזה יהיה לו ביטחון להשקיע הלאה גם יותר .כאשר מעודדים ,לא להשתמש
במילה "אבל" .אם למשל ,אתה נותן מאה מחמאות ופתאום אתה מכניס את המילה "אבל",
שהיא מילה שלילית ,למעשה לקחת את כל המחמאות בחזרה ,כל מה שאמרת לא שווה ,וביטלת
את כל מה שנאמר בהתחלה .באותו אופן אל תשתמש במילה :אם /אם לאו.
4
ניתנים על הישגים גבוהים והצלחה ,לעומת זאת ,אנו וילדנו זקוקים לעידוד דווקא כאשר איננו
מצליחים .מכאן שאחד המחדלים החמורים של החינוך ,הוא שלקחנו ושללנו את העידוד מאלו
שממש זקוקים לו ,מהנכשלים ,מהמיואשים והפסימיים ,והענקנו אותו למצטיינים ,למצליחנים
ולאופטימיים ,כלומר לאלה שפחות זקוקים לו.
לפני שנעבור ללמוד את כללי העידוד ,נזכור שהעידוד נובע מהתוצאה ,כלומר יש לו פן אישי.
תגובה שמעודדת ילד אחד יכולה להתקבל אחרת אצל ילד אחר .לכן העידוד הוא
אומנות .והמעודד צריך לחשוב "מה יעודד את עדי ומה יעודד את שיר "...כלומר להתחבר לעולם
של השני ולחשוב איך הוא יפרש את דבריו .ובכל זאת ישנם עקרונות וכללים שיעזרו לנו להגיע
לתוצאה המיוחלת -לעודד את ילדינו.
ילד יושב מול הטלוויזיה ,הערב יורד והוא לא ניגש לילקוט להכין שיעורי בית.
לא -אם תכין שיעורי בית אז אספר לאבא איזה ילד נהדר אתה...
כן -לדעתי ,חשוב להכין שיעורי בית אך גם אם תבחר אחרת אתה חשוב לי...
כבוד הדדי ,כבוד לעצמנו ולזולת ,שפירושו לא לפגוע ,לא לזלזל ,לא להשפיל -לא את עצמנו ולא
את הילד .לכבד פירושו ,בין היתר ,ללמוד להקשיב ולקבל את העובדה שכל אדם זכאי להחזיק
בדעות שונות.
אימא ובת הולכות לקנות בגדים יחדיו ,הבת בוחרת בגד שלא נראה לאם.
כן -אני מכבדת את הבחירה שלך אפילו שאינה לטעמי .זה טוב שאת יודעת מה את רוצה ,וכמובן
ששמרת על מסגרת התקציב שקבענו.
הדגשת החיובי והמצוי ולא השלילי והרצוי ,היש ולא החסר .ההתייחסות צריכה להיות אל
הכוחות ולא אל החולשות ,כי ההכרה בכוחותיו של הילד וחיזוקם בונים את האישיות על בסיס
יציב של היש.
לא -מה כבר עשית? אם המורה הענישה אותך כנראה הגיע לך.
הערכה על פי ההשקעה ,המאמץ ,ולא על פי התוצאה .מידת ההשקעה והמאמץ תלויים בנו או
הילד ,אבל התוצאה לא.
5
ילד למד למבחן במתמטיקה ובכל זאת חושש מחר לקראת הבחינה.
לא -זה יהיה רע מאוד אם תיכשל במבחן ,הרי בשביל מה למדת? ואתה יודע שבלי מתמטיקה אי
אפשר להצליח בחיים.
שינוי בתפיסת כישלונות ושגיאות .השגיאה היא מעבדה לימודית .היא מאפשרת לנו הבנה וידיעה
מעמיקה יותר של מה שעשינו.
ילד רוצה לעזור לפנות את הכלים מהשולחן ,הכוס נשמטה מידו ונשברה.
לא -אני רואה שאתה שובר דברים ,אל תוריד יותר מהשולחן.
כן -אני רואה שהכוס נשברה ,זה קורה לעיתים לחפצים שבירים ,עכשיו ננקה יחדיו.
לא לצפות להתקדמות מהירה וגדולה .יש לקבל שתהליך ההתקדמות הוא איטי ואת ההישגים של
הילד יש להשוות אך ורק אל עצמו .כדאי לאפשר גם לעצמנו וגם לילד להתקדם צעד אחר צעד.
כן -היום לבשת את החולצה לבד ובשבוע שעבר לבשת רק את המכנסיים ,ממש התקדמת.
האמונה שלנו בילד היא עידוד בשבילו .כאשר אנו מאמינים ביכולת של הילד לפעול עצמאית,
אפילו בקנה מידה קטן ,כאשר אנו מורידים מעלינו את האחריות לכמה מענייניו וסומכים עליו
שיוכל להתמודד איתם בעצמו ,אנחנו מעודדים אותו.
לא -אני מיד מתקשרת למורה לבדוק מי אשם ,אל תדאג חמודי ,מחר ישחקו אתך.
הרגשת השייכות נותנת עידוד .מתוך הרגשת השייכות וה"אנחנו" צומחים כוחות .ההרגשה שאני
חלק ממשהו מחזקת.
לא -אבא פוטר מהעבודה אבל זה לא עניין של ילדים ואתם לא צריכים לדאוג.
כן -אבא פוטר מהעבודה לכן אנחנו צריכים להסתדר עם פחות כסף.
6
עוד הצעות למשפטים מעודדים
"זה באמת קשה לרכוס כפתורים - "...לומר גם כשהצליחו וגם כשלא הצליחו.
"לא נורא בפעם הבאה אולי יהיה אחרת - "...ולא לומר "בפעם הבאה תצליח/י" .ההצלחה לא
בטוחה ובכל זאת כדאי לנסות שנית.
"מה את חושבת שכדאי לעשות במקרה כזה ?" -אימון בחשיבה על פתרונות אפשריים.
"גם זה קורה לפעמים "...או "גם לי זה קורה לפעמים - "...המסר מותר לא להצליח ,גם גדולים
לא תמיד מצליחים.
"זה באמת מפחיד( "...לראות צל מטייל על הקיר בלילה !) -לגיטימציה לרגשות ,הזדהות.
"עכשיו אני פנויה ויכולה להקשיב לך ,מה רצית לומר לי ? - "...כבוד למה שיש לה לומר.
"איך שאתה יודע לסדר יפה את החדר שלך .כל הכבוד ! - "...עידוד לעשייה.
"השתמשת בכל-כך הרבה צבעים בציור ,זה עושה לי שמח בלב - "...עידוד לעשייה ,להשקעה ,ולא
לתוצאה.
"מה דעתך על הבגד הזה ? האם הוא יתאים לדנה אחותך או לא כל-כך ? - "...הוא מישהו
שמתייעצים אתו ,הוא בעל ערך.
"מה את מעדיפה לעשות קודם ? להתקלח או לאכול ? - " ...לאפשר לה לבחור ולהחליט בדברים
שאפשר.
"כל הכבוד לך שעמדת בהסכם שלנו ( "...כיבה את הטלוויזיה עם תום התכנית ובא לאכול) "...אני
רואה שאפשר לסמוך עליך " -הכרה מילולית בהתנהגות חיובית.
"שמתי לב שהיום חזרת מבית הספר קצת שקטה ,קרה משהו ? - "...אני כאן עבורך ,אני שמה לב
אליך ,אני אוהבת אותך...
7
"אני מאוד מעריכה את העובדה שכל יום אתה מביא הביתה את אחיך מהגן ,זה עוזר לי מאוד כי
אני פנויה ל - "......גם הדברים המובנים מאליהם ,התרומה הקיימת ,זוכים להכרה ולדגש.
"כמה נעים לי לראות אתכם משחקים יפה ביחד - "...כשפתאום יש שקט וחשוב לחזק ולעודד עוד
כאלה יחסים בין הילדים.
"אתה ילד מקסים ,איזה יופי אתה מתחלק עם חבריך - "...לא רק סופרלטיבים ,לתת תוקף
וכנות למחמאה ,לומר למה.
"כשחיבקת אותי ,עודדת אותי מאוד ,כי הרגשתי רע מקודם ועכשיו החיבוק שלך נתן לי כוח- "...
גם את הקטנה בעלת יכולות ומסוגלת לעודד אותי הגדולה "הכל יכולה".
"אני מאוד אוהבת אותך ,כשאתה מכה את אחותך הקטנה זה מאוד לא נעים לי - "...הפרדה
ברורה בין ה"עושה" ל"מעשה" ,אהבת ההורה אינה תלויה בדבר ,היא מובטחת גם כשנעשים
מעשים שליליים.
"היום היה יום לא כל-כך נעים ,זה לא נורא ,מחר יום חדש -מחר נתחיל מהתחלה - "...בלילה
לפני השינה ,כדי שהשינה תהיה מתוקה יותר ,כדי לעודד גם אם אנו מרגישים שאין כל-כך על מה.
"טעיתי כשאמרתי לך ...כך וכך , ...הייתי עצבני קודם ,לא שלטתי בעצמי ,אני מצטער - "...מתן
כבוד לילדה ולרגשותיה ,העברת המסר שערכנו האנושי שווה ערך ,שאת חשובה לי מספיק כדי
שאתנצל בפנייך ,גם אני המבוגר ,שוגה /טועה /מפשל וכד ,הטעות היא אפיון אנושי כולנו לוקים
בה.
הציפיה מילדנו -התנהגות -שייכות -שיתוף -עידוד -גבולות -אווירה משפחתית -פינוק
-הגנת יתר -לחץ הורי -ביקורת -אושר -עוד מאמרים -למה חשוב
8
שייכות
אדם מאושר חש שייכות לשלושה מעגלי חיים :משפחה ,עבודה ,חברה -הצורך
העליון של כל אדם הוא הרגשת השייכות לחברה האנושית
ילד שמגיע למשפחה ,מגיע מעמדת נחיתות פיזית :צריך לקבל הן הגנה ,הן תזונה ,הן שמירה על
קיומו הפיזי באמצעות אוכל ,טיפול ,חום ואהבה ,תוך תלות מוחלטת בהורים .התחושה
הראשונית והבסיסית של הילד היא להיות שייך להורים ,בהמשך חייו הקשר עם ההורים נמשך
כל עוד הילד חיי גם לאחר מותם של הוריו .הצורך בשייכות ,מניע את הילד ומהווה מטרה
.להתנהגותו בכל מסגרת חברתית .הדבר הכי חשוב לו ,הוא להרגיש שייך לחברה בה הוא חיי
אם כן ,מהי הרגשת שייכות ? הרגשת שייכות הינה הרגשה טובה וחיובית ,שיש לי מקום במשפחה,
שאני רצוי ,אהוב ומקובל וחלק ממנה ,הרגשה שאני תורם ומועיל ,שאני נחוץ במה שאני עושה.
הרגשת השייכות אינה תלויה רק בילד עצמו ,כיצור חברתי הוא מגיב כל הזמן לחברה מסביבו,
וכדי ליצור את תחושת השייכות ,על הסביבה המשמעותית לו לפעול .התנאים המאפשרים הרגשת
שייכות הם :אמפתיה ,התעניינות ,אהדה ,פרגון ,תמיכה ,תקשורת ,כבוד הדדי ,הקשבה ולהסתכל
העל הילד כרצוי ,אהוד וכשווה ערך .הרגשת שייכות באה ליידי ביטוי שהילד מרגיש את
האני שלו ...אהוב ,נחוץ ,יכול בכך שהוא תורם ומועיל גם הביטחון העצמי שלו יעלה .ההתנהגות
שמעידה על הרגשת שייכות תבוא לידיי ביטוי תוך כדי תרומה לחיי המשפחה ,עשייה ,שיתוף
פעולה ,אכפתיות מהסובב אותו והיחסים במשפחה ואיתו יהיו טובים יותר .כהורים נסייע לילד
9
להרגיש שיש לו מקום והוא שייך בכך שנאהב אותו ,נכבד אותו ונאפשר לו לתרום ולעשות
.כיכולתו
מכיוון ששייכות היא צורך קיומי -כל ההתנהגות של הילד מכוונת לכך .מי שלא מוצא לו מקום
בדרך מועילה" ,טובה" ,מוכרח למצוא לעצמו מקום בכל דרך ובכל מחיר .לכן אין ילדים רעים,
אלא ילדים שמחפשים שייכות בדרך מפריעה בגלל שלא מצאו דרך אחרת .כלומר ,התנהגות
המעידה שהילד לא מרגיש שייך תהייה התנהגות מפריעה או לא מקובלת על הסובבים .ובמילים
.פשוטות :ילד יתנהג התנהגות שלילית בכדי לקבל תשומת לב ,להרוויח שייכות
כדי לשרוד האדם חייב להיות חלק מהחברה .שייכות הינה צורך קיומי של כל אדם ,בלעדיה קשה
מאוד לחיות ,עד כדי כך ,שאפשר להשוות שייכות לאוויר לנשימה ,או לדלק למכונית .להיות שייך
משמע להיות קיים ,שייכות היא הכוח המניע שבחיים .כבני אדם אנו כל הזמן בתנועה אל הרצון
להיות שייכים ובעלי השתייכות חברתית שונה .כגון :שייכות לאומנית ,דתית ,מעמדית ,מפלגתית,
פוליטית ,חברתית ,שייכות מינית וכך הלאה ...לעיתים אף אנו משתייכים ושייכים בו זמנית
למספר קבוצות שונות ...אנו כל הזמן מוצאים את עצמנו שייכים ...גם שהילדים מגיעים
למשפחה ,ברור לכל שהם שייכים למשפחה ,אבל אין זה אומר עדיין שהם מרגישים שייכים .לכן,
הדגש הינו על הרגשת שייכות ,שזו נמצאת בתוך המעגל של השייכות ונלמדת מהתנהגותם של
הילדים ,היא מבטאת את העובדה איך שהם מפרשים את התנהגותנו כשייכים או לא שייכים
.למשפחה
איך היינו רוצים לראות את ילדנו בעתיד ? איזה מן אדם אנו רוצים שיהיה ?
הדרך לשנות התנהגותו של הילד שלי ,היא בכך שיש לי שליטה על עצמי ובכך שאשנה את
ההתנהגות שלי תביא לשינוי ההתנהגות שלו.
אנשים עסוקים בדרך כלל בהמון תכנונים לגבי עתידיהם ,אך דווקא את עתיד הילדים ,מרבית
10
ההורים כלל וכלל לא מתכננים ,הם פשוט נותנים לדברים להתגלגל .מכאן ,נוצרים פערים גדולים
בין הרצון ,הציפייה לבין המציאות .אנו צריכים לעצור לרגע ולבדוק ,האם הדרך שאנו נוקטים
כהורים מובילה למטרות שאנו רוצים להשיג ? מה בדיוק אנו צריכים לתת ולהקנות לילדנו ?
אילו ערכים ? לאיזה עולם אנו צריכים להכין אותם ? ואיך ?
נשאלת גם השאלה ,מהי יכולת ההשפעה שלנו על ילדנו ? הרי ברור שאין לאף אדם שליטה מלאה
ברצונות של אדם אחר ,וכל ילד יבחר לעשות מה שהוא רוצה .לעיתים ,הורים מוצאים את עצמם
שואלים ,למה הילד מתנהג בצורה כזו ולא אחרת ? מה הוא למעשה ,מרוויח מהתנהגותו ? ואיך
בכל זאת ניתן לשנות את התנהגותו ?
המטרה הינה להאיר ולהראות את הדרך להורה ולתת את הכלים המתאמים לגידול ילדים.בכל
שלב ולכל בעיה ,ההורה יוכל לבחור את הכלי המתאים לו ,מתוך ארגז הכלים ,כדי שיוכל
להתמודד טוב יותר וכדי להביא את הילד למקום שהוא עצמו מצפה שיגיע בסופו של דבר .אגב,
חשיבות החשיפה של כל הורה ל"ארגז הכלים" היא רבה ,במיוחד לאור העובדה שמחקרים
מראים כי חוץ מהגנים התורשתיים והמרחב ההתנהגותי שהילד גדל בו ,ההורים הם האחראים
העיקריים לגידול ועיצוב דרכי ילדיהם.
אחד המפתחות להצלחה עם הילדים ובכלל הוא המפתח להבנת ההתנהגות .ההתנהגות היא לא
בהכרח תוצר של מציאות ,אלא ,תוצר של הפירוש שאנו נותנים למציאות .הפירוש מעורר רגש
11
שמעורר תגובה .ובכלל החיים שלנו תלויים בפירושים שאנו נותנים ,והמשמעות שאנו נותנים
להם .כמעט כל אירוע התנהגותי ניתן לפרש יותר מדרך אחת ...המשמעות היא שתמיד אפשר
להתנהג אחרת!
אירוע = מציאות -פגשתי מישהי דיברתי איתה ואחר כך כשנפגשנו שוב היא לא אמרה לי שלום
-נתתי פירוש להתנהגות שלה פרוש
-הפירוש נתן לי להרגיש פגוע רגש
תגובה = התנהגות -התנהגתי אליה בצורה קרה ,מגעילה.
למחרת פגשתי אותה שוב ,ושאלתי אותה" ,למה לא אמרת לי שלום אתמול בערב ?" היא ענתה:
"מתי?" ,אמרתי לה" :אתמול בתור לבית הקולנוע" ,אז היא ענתה לי " :אה ,מה אתה לא יודע ?
אני בדרך כלל עם עדשות ,אבל בלילה העיניים שלי מתעייפות מהר ,ולא היה נעים לי ללכת עם
משקפיים ,אז הורדתי את העדשות ,ושמתי את המשקפיים בכיס עד שהתחיל הסרט ,שהתחיל
הסרט ,הוצאתי את המשקפיים בחושך שאף אחד לא יראה אותי עם משקפיים "...מסתבר
שהפירוש שנתתי היה שגוי ...היא פשוט מאוד לא ראתה אותי...
ועכשיו תנסו לחשוב על אירועים שונים מחיי היום יום ...איך הגבתם להתנהגות מסוימת? איזה
פירוש נתתם ? איך הדבר השפיע על הרגש? ואיך בסופו של דבר הגבתם?
הדרך לשנות התנהגותו של הילד שלי ,היא בכך שיש לי שליטה על עצמי ובכך שאשנה את
ההתנהגות שלי תביא לשינוי ההתנהגות שלו.
שיתוף
המתנה הגדולה ביותר שאתה יכול לתת לילדך -היא תשומת ליבך המלאה
כהורים אנו בדרך כלל רוצים שהילדים שלנו יהיו מספיק פתוחים לבוא ולהתייעץ איתנו .שיחה
והקשבה אמיתית מסייעת לפתור בעיות ביחד ,להרגיש את החמימות שבשיתוף ,להרגיע את
החששות ,לבקש ולהעניק עזרה .כשאנו חושבים לשתף מישהו במשהו ,אנו מצפים שיהיו לו
12
תכונות מסוימות ,כך גם ילדנו מצפים מאתנו שנהיה פתוחים ,אכפתיים ,סבלנים ,סובלניים,
רגישים ,סמכותיים ,אופטימיים ,מאמינים בעצמנו ,אוהבים ,בעלי חוש הומור והכי חשוב
שיהיה אפשר לסמוך עלינו .השיתוף יוצר היכרות שיוצרת קשר שיוצר קירבה שיוצר אינטימיות
בניגוד לתחקור שיוצר ריחוק ,ולכן רצוי לא לתחקר ( .התחקור מתבטא בשאלות חד צדדיות מצד
ההורה ,כגון :מה עשית ,מה אמרת ,מתי ואיך )
איך משתפים ? הדרך שבה הילד יכיר את ההורה היא ע"י כך שההורה יספר על העבודה שלו ,על
מה שעבר עליו במשך היום ,ועל רגשות ( כעס ,עצב ,כישלון ,פחד ,אהבה ,חוסר סבלנות ,דאגה
וכו' )
שיתוף צריך להתבצע ברמה הכי טריוויאלית ,לפי הגיל והיכולות של הילד .חשוב ביותר לשתף גם
בחסרונות ובחולשות ,ככה ההורים מראים חוזק אמיתי .הורה אמיץ הוא הורה שמסוגל להודות
שהוא לא מושלם .כשהילד שומע שאימא שלו לא הצליחה במשהו ובכל זאת היא ממשיכה לנסות
שוב ושוב ,לדוגמא :לאפות עוגה לא טובה ,זה נותן לו לגיטימציה לנסות ללא פחד וללא צורך
לחשוש גם אם לא מצליח לו ,ומכאן משדרים לו את הכוח והיכולת להתמודד עם כישלון ,בדרך זו
מתפתח אצלו בסיס חזק ואיתן לביטחון עצמי.
הדבר הכי חשוב בשיתוף ,הוא לשתף את הילד בלי ציפייה שהוא יחזור מייד בשיתוף ,כי אז זה
הופך למניפולציה ולא לשיתוף אמיתי .חשוב שהשיתוף יהיה נטו ,בלי ניסיון להטיף מוסר תוך כדי
ה"שיתוף" .כמודל חינוכי לשיתוף בריא ,מומלץ להראות ולהשמיע לילדים איך ההורים משתפים
אחד את השני ,למשל ,בחוויות שכל אחר עבר במשך היום .אם הילדים רואים את ההורים רבים,
צריך לשתף את הילדים גם בפיוס .הילדים צריכים ללמוד שמריבה היא בסדר ,מכיוון שמריבה
היא חלק מהחיים
בנושא השיתוף חשוב לזכור שבבית יש :החלטות של ילדים ,החלטות של מבוגרים והחלטות
משותפות
13
לא נשתף את הילד בנושאים מעולם המבוגרים שמעמיסים עליו.
התייעצות
אדם נוטה להתייעץ ,כאשר קשה לו לקבל החלטה ,כאשר קשה לו להחליט לבד ,כשהוא מתלבט
בין חלופות שונות .אנו רוצים שהילדים שלנו יהיו מספיק פתוחים כדי לבוא להתייעץ איתנו .ולכן
חשוב לנו להראות מודל של התלבטות בקול רם .הורה מתלבט מראה מאפשר גם לילד להתלבט
לעומת הורה שהוא כל יכול ,כל יודע הוא מודל קשה ובלתי אפשרי לחיקוי .יחד עם זאת אין
ההורה צריך להתייעץ בכל דבר.
חשוב לזכור שעצה יכולה להתקבל ויכולה להידחות – ולכן אם הילד לא מקבל את העצה ,לא
לשאול אותו למה לא קיבלת את עצתי .ההורה צריך לדעת לכבד את הבחירה של הילד גם היא
אינה דעתו או בחירתו ,ההורה צריך לדעת לקבל את הלאו של הילד מאחר שהבחירה של הילד
בעקבות ההתייעצות בסופו של דבר גורמת לילד לשימוש בשיקול דעתו.
כששני אחים מתייעצים אחד עם השני ,גם אם העצה של הילד אחד היא עצת אחיתופל ,רצוי לא
להתערב ,לשדר להם אני סומך עליכם ,תדעו להסתדר לבד ולהפעיל שיקול דעת עצמאי.
בקשת עזרה
בקשת עזרה משמעותה היא שאני לא יכול בלעדיך ,אתה נחוץ לי ,אתה מועיל .אדם שמרגיש
שהוא תורם ונחוץ מרגיש שהוא שווה ומוערך ...הדבר נתן לו עידוד להמשיך לעזור .גם כאן חשוב
לזכור כי בקשת עזרה צריכה להיות ממקום של אפשרות לקבל כן או לאו .ולא דיבור בשפת ה
ת' ..תלך ,תביא ,תעשה וכו' ...כלומר ,לא לדבר עם סימני קריאה ,אלא ,להתחיל לדבר בסימני
שאלה...
14
חוקים וגבולות
בחוק הג'ונגל ,חוק ההישרדות אומר שהחזק הוא השורד .לכאורה יש חופש בחירה ,אין שום דבר
שמגביל אותי ,כאילו הכל חופשי והכל מותר .אך בפועל יש תמיד חשש שמא מישהו אחר ,שגם לו
יש חופש ,יפלוש למקום שלי מתוך בחירה שלו .החוק בא להגן על האדם כדי שיוכל לחוות חופש.
לא ניתן לחיות בביטחון וחופש ללא חוק .חוקים מבהירים באילו תנאים אתם מוכנים או לא
מוכנים לעשות משהו .הם מסמלים היכן אתם "מותחים את הקו" .מטרת החוקים היא לשמור
עליכם ולספק מידע על הצרכים שלכם ומה יכולים או לא יכולים לצפות ממכם .ילדים זקוקים
לגבולות שיעזרו להם להתמצאות ,גבולות הם המפתח להקניית תחושת ביטחון עצמי .ללא
גבולות ילדים מרגישים נטושים ולעיתים אף מתנהגים בצורה אינה הולמת כדי למצוא ולבדוק את
הגבולות ,הבדיקה הזאת צורכת המון אנרגיה..
קודם להודעה על החוק ,ההורה חייב להיות משוכנע בנחיצותו של החוק .חשוב שהחוק יהיה ברור
לכל בני הבית .חשוב שנסביר לילדים כל חוק .להסביר להם מה הרציונל ,ההגיון של החוק או מה
הערכים שאנו רוצים להגן עליהם באמצעות החוק ,מכיוון שמאחורי כל חוק מוצלח עומד ערך,
ערך הוא דבר שנתפס כדבר משמעותי וחשוב שיש להגן עליו ולכן אין טעם לקבוע חוק אם לא
נקבעת אכיפה!
15
השלבים בהצבת גבולות וחוקים
כאשר ההורה כן משוכנע בנחיצות החוק :טון ההורה יהיה משכנע ,החוק יהיה ברור לכל בני
המשפחה ,החוק יעבור בצורה של תקיפות אדיבה ,ההורה יהיה מסוגל לעמוד בתסכול של הילד,
ההורה יגלה עקביות ומכאן החוק המוצהר יהפוך לחוק תקף.
גורמים המאפשרים הצלחה בהצבת גבולות וחוקים :כבוד הדדי ,הגיון ,רציונליות ,עקביות ,מאוד
חשוב להורים ,דוגמא אישית ,ברור ,מובן ,ניתן לאכיפה ,התוצאה גורמת לטוב.
אווירה משפחתית
האווירה היא התוצאה של יחסי הגומלין בין בני הזוג
יש הנוהגים לומר" :הכל בא מהבית" ...בשביל הילד הקטן הבית הוא העולם ,הילד אינו מכיר
עולם אחר ,מה שמתרחש בבית אלה הם "החיים" בעיני הילד ,מכאן שהילד מסיק מסקנות שברוב
המקרים נשארות איתו כל ימי חייו .ההורים הם האחראים על האווירה המשפחתית בבית.
16
והאווירה תלויה במה שההורים מביאים פנימה מעולם הערכים שלהם .כל הורה מגיע עם חוקה
משלו ,ממשפחה שונה עם מנטליות שונה ,ערכים שונים ,בית חם/קר ,נתינה ,קבלה ,סוגי
תקשורת ,פתיחות ,מערך משפחתי ,תכונות ,תרבות ,חינוך ,מנהגים ,חינוך ,דרכי בילוי ,סגנון
לבוש ,דרך דיבור ,דרך התנהגות ,היחס לכסף ולרכוש ,נימוסי ולחן ,אופטימיות ,פסימיות...
וכדומה .האווירה היא העוצמה והאינטנסיביות שבה כל אחד מבני הזוג מתעסק בשמירה על
האיזון ,איפה אני מאוזן עם השני ולכן האווירה תלויה מאוד בכל אחד מבני הזוג ובשמירה על
הטון האישי .האווירה משפחתית היא התוצאה של יחסי הגומלין בין בני הזוג .מאחורי כל דפוס
התנהגות עומד ערך ומאחר שמדובר בערך ,לעיתים אחד ההורים מפעיל עוצמה על מנת שהערך
שלו יהיה הדומיננטי .מכאן שהאווירה המשפחתית תלויה בערך שדומננטי בבית .הערכים הם
בסופו של דבר ,הם מה שהילדים קולטים .לעיתים קורה שבני הזוג חושבים אחרת ולא מסכימים
ביניהם ,אם הם אינם מסכימים ביניהם נוצר קונפליקט .בסדנא נראה כיצד אפשר לפתור את
הקונפליקט.
מה זה פינוק?
פינוק הוא לעשות לילד משהו שהוא יכול לעשות בעצמו ,לדאוג לסיפוק מידי
לפי תפיסה זו ,כל החיים של ההורים מתנהלים סביב הילד ,הילד מרגיש שהוא הכי חשוב
במשפחה וההורים מחזקים תחושה זו אצל הילד גם במעשים וגם מתוך תפיסת עולמם" :אני אתן
ואעשה הכל לילד ...מה שלא נתנו ועשו לי "...מכאן שההורים למעשה מפנקים את הילד מפני שזה
צורך שלהם ולא של הילד .פינוק הוא למעשה שההורה עושה במקום הילד את הדברים שהילד
יכול לעשות בעצמו ,בכך הילד מפתח אשליה שהחיים יתאימו את עצמם אליו ,שתמיד יהיה
מישהו שיפתור את בעיותיו משום שזה "מגיע לו" כי הוא מיוחד.
17
הורה מפנק את הילד ממספר סיבות ,בין היתר מהדימוי העצמי של ההורה עצמו ,הוא רוצה
להיחשב להורה טוב ,עונה על הצורך של הורה שהילד יאהב אותו .הורה מפנק כדי ליצור ,שקט
תעשייתי ,פיצוי רחמים ,נוחות" ,אווירה נעימה" ,כרטיס ביקור לחברה ומעמד חברתי דרך מה
שהוא קונה לילד.
הילד המפונק מרגיש שהוא מקובל ואהוב רק כאשר כל דרישותיו נענות .מה שהוא מקבל נתפס
כמובן מאליו ,שמגיע לו .מה שאיננו מקבל יוצר אצלו תחושת כעס ,קיפוח ותסכול .כאשר שילד
מפונק לא מקבל משהו ,הוא מרגיש שאין לו אימא ואבא .ילד מפונק אף פעם לא מרוצה ,משום
שאם הוא מרוצה -אז יפסיקו לתת לו .התוצאה כאמור ,שילד מפונק בדרך כלל מרגיש מקופח
ואומלל .אחרי יציאתו מהבית ,הוא מגלה שבניגוד להוריו ,החיים והאנשים אינם מתאימים את
עצמם אליו ואינם פותרים בעבורו כל בעיה .דוגמאות לפינוק :לנעול נעלים כשהוא כבר יודע,
להאכיל את הילד בשעה שהילד יכול לאכול לבד ,להלביש ,לנגב את הטוסיק ,לרחוץ ,לצחצח לו
את השיניים ...לעשות את כל אותם השירותים שהוא יכול לעשות בעצמו.
להודיע מראש -אתה מספיק גדול ,מהיום אתה יכול לבחור בגדים לבד .1
נראה אם אתה יודע ללבוש מכנסים חולצה וכך הלאה .2
לימוד מיומנות .3
אם הוא לא רוצה ,אז לקחת אותו לגן עם הפיג'מה /בלי נעלים וכו'
מומלץ לעשות ישיבה משפחתית ולעשות רשימת מטלות ולחלקם בין בני המשפחה :מישהו עורך
את השולחן ,מישהו יסדר את הצעצועים ,מישהו מכניס את הכלים למדיח .אפשר גם להחליף
מטלות אחת לשבוע .כחלק מההסכם לדבר גם על מה קורה כשלא מבצעים את המטלה ,איזה
מחיר יש למי שלא עומד בהסכם חשוב שבבית תהיה אווירה של שיתוף פעולה.
הורים המעניקים הגנת יתר כשיטת חינוך ,עושים זאת מתוך רצון לגונן על ילדיהם ,למנוע מהם
צער ,מתוך כוונה להראות לילדים עולם ורוד ,יפה וחיובי ושלא יצטרכו להתמודד עם מציאות
קשה .הילד מפרש זאת כאילו הוא חסר אונים ,מסכן ,שהחיים מלאים בסכנות ולא סומכים
עליו .גישה זו מונעת מילדים התנסות בפתרון בעיות ופיתוח דרכי התמודדות עצמית.
18
בבית חייבת להיות הגנה מצד ההורים בנסיבות בהן הילד אינו יכול להגן על עצמו אך במקביל
חייבים לתת לילד כלים להגן על עצמו בכוחות עצמו .אי מתן הגנת יתר ,אין פירושה הפקרת הילד
לקשיים ולסכנות ,ההורה אינו צריך לתת לילד שלו מציאות ורודה מדיי ,גם שהמציאות קשה,
צריך לספר לילדים את האמת ,גם אם מספרים אותה באופן חלקי .אם ההורה ממהר להגן על
הילד ,הילד קולט שהוא לא יכול להסתדר בכוחות עצמו .המסר שעובר לילד שגדל בסביבת
בהגנת יתר כשיטת חינוך הוא שאינו מסוגל להתמודד בכוחות עצמו ,שהעולם קשה וכו' .ולכן
מתפקידנו לתת לילד שלנו להתאמן בצער ,בכאב ,בכישלון וחשוב לאפשר לילד להתמודד ,פשוט
לסמוך על הילד.
כדי להתמודד עם פחדי ילדים צריכים לכוון אותם לראות את האובייקט המפחיד באופן אחר:
"תחשוב שלאריה שאתה מפחד ממנו יש חיוך ,תוסיף לו סמיילי ותחשוב שהוא כל הזמן מחייך
אליך".
הורים המעניקים הגנת יתר כשיטת חינוך ,עושים זאת מתוך רצון לגונן על ילדיהם ,למנוע מהם
צער ,מתוך כוונה להראות לילדים עולם ורוד ,יפה וחיובי ושלא יצטרכו להתמודד עם מציאות
קשה .הילד מפרש זאת כאילו הוא חסר אונים ,מסכן ,שהחיים מלאים בסכנות ולא סומכים
עליו .גישה זו מונעת מילדים התנסות בפתרון בעיות ופיתוח דרכי התמודדות עצמית.
בבית חייבת להיות הגנה מצד ההורים בנסיבות בהן הילד אינו יכול להגן על עצמו אך במקביל
חייבים לתת לילד כלים להגן על עצמו בכוחות עצמו .אי מתן הגנת יתר ,אין פירושה הפקרת הילד
לקשיים ולסכנות ,ההורה אינו צריך לתת לילד שלו מציאות ורודה מדיי ,גם שהמציאות קשה,
צריך לספר לילדים את האמת ,גם אם מספרים אותה באופן חלקי .אם ההורה ממהר להגן על
הילד ,הילד קולט שהוא לא יכול להסתדר בכוחות עצמו .המסר שעובר לילד שגדל בסביבת
בהגנת יתר כשיטת חינוך הוא שאינו מסוגל להתמודד בכוחות עצמו ,שהעולם קשה וכו' .ולכן
מתפקידנו לתת לילד שלנו להתאמן בצער ,בכאב ,בכישלון וחשוב לאפשר לילד להתמודד ,פשוט
לסמוך על הילד.
כדי להתמודד עם פחדי ילדים צריכים לכוון אותם לראות את האובייקט המפחיד באופן אחר:
"תחשוב שלאריה שאתה מפחד ממנו יש חיוך ,תוסיף לו סמיילי ותחשוב שהוא כל הזמן מחייך
אליך".
19
שיטת חינוך המראה כי מה שהוא פחות ממושלם הוא חסר ערך
הורים מציבים לילדם ציפיות גבוהות כשיטת חינוך ,מפעילים לחץ להגשמתן ומותחים ביקורת על
סטייה מהן ,גורמים לילד להאמין שמה שהוא פחות ממושלם הוא חסר ערך .הורים שאפתנים
שמצפים מפעילים לחץ ומעודדים את ילדיהם לתחרותיות כשיטת חינוך הם רוצים שילדיהם יהיו
תמיד תלמידים מצטיינים ,ספורטאים מוכשרים ומובילים בכל תחום .ילד החי באווירה כזאת,
תופס את החיים כמסכת ארוכה של תביעות .ומפרש זאת כך "רק אם אני מצליח יש לי מקום
במשפחה או בעולם" .ילד כזה מסתובב בתחושה מתמדת של איום ,לחץ ומתח פנימי ,הוא מרגיש
כל הזמן שמיקומו במשפחה תלוי בהצלחה ,אחרת הוא לא שווה כלום כי להיות בינוני זה להיות
מאכזב.
שאפתנות וציפיות גבוהות אינם מובלים בהכרח להישגים הרצויים .לציפיות הגבוהות יש מחיר
גבוה ילד שלא עומד בסטנדרטים שמשפחתו הציבה לו מרגיש שהוא לא שווה ושאין לו זכות קיום
דבר שעלול להוביל אפילו לתגובה קיצונית עד כדי התאבדות .הלחץ להצטיין עלול לגרום לו
להרים ידיים ,לוותר מראש ולא לנסות להתמודד בתחום שלא הצליח בו לפי הסטנדרטים
והציפייה של ההורים .חשוב שההורים יפתחו בילדם את האומץ להיות בלתי מושלמים ,את
היכולת לראות בשגיאות גורם חיובי שאפשר ללמוד מהם והכי חשוב שההורים יעודדו את הילד
בשעת כישלון ,ראו את מאמרי בנושא עידוד ואיך מעודדים.
עברו שלושה חודשים מאז עזבתי לקולג' ,אני מצטערת על חוסר ההתחשבות שלי ועל שלא כתבתי
לכם ,אבל עכשיו אני עומדת לעדכן אתכם ...אך לפני שאתם מתחילים כאן ,שבו בבקשה ,אל לכם
לקרוא הלאה אלא אם כן אתם יושבים ...בסדר? טוב ...אז אני מסתדרת די טוב ,השבר בגולגולת
והמכות שקיבלתי כשקפצתי דרך החלון החדר שלי כאשר הוא התחיל לעלות באש זמן לאחר
שהגעתי הנה ,התרפאו טוב בינתיים.
ביליתי רק שבועיים בבית חולים ועכשיו אני מסוגלת לראות כמעט באופן נורמלי .אני מקבלת את
כאבי הראש האיומים האלה רק פעמים ביום ,למזלי ,כאשר עלתה האש בחדרי ,וכשקפצתי ,עבר
שם במקרה בחור העובד בתחנת דלק קרובה למעונות והוא היה זה שהזמין את מכבי האש ואת
האמבולנס .הוא גם ביקר אצלי בבית החולים.
כיוון שלא היה לי איפה לגור מאחר שחדרי נשרף ,הוא היה נורא אדיב והזמין אותי לגור ביחד
אתו( .למעשה זה חדר במרתף) .הבחור נורא עדין ואנו התאהבנו אהבה עמוקה ואף מתכוונים
להתחתן .עדיין לא קבענו תאריך סופי אך זה יהיה לפני שהריוני יתחיל להיות מורגש...כן אימא
20
ואבא אני בהריון .אני יודעת באיזה כיליון עיניים אתם מצפים להיות סבא וסבתא ואני יודעת כי
תקבלו את התינוק בברכה ,תאהבו אותו ותטפלו בו באותה מסירות בה טיפלתם בי כשהייתי
קטנה.
סיבה הדחייה של נישואינו היא כי לחבר שלי יש איזו דלקת קטנה המונעת ממנו לעבור את
בדיקות הדם שלפני הנישואין ,ואני בחוסר זהירות כנראה נדבקתי ממנו ...זה יעבור מזריקת
הפניצילין שאני מקבלת יום יום .אני יודעת שתקבלו אותו בזרועות פתוחות.
הוא אדיב ...אומנם חסר השכלה אך אמביציוני .למרות שהוא מגזע אחר ומדת אחרת ,אני יודעת
שהסובלנות שלכם לא תרשה לכם להיות מוטרדים מהעובדה שצבע העור שלו קצת יותר כהה
משלכם.
אני בטוחה שאתם תאהבו אותו בדיוק כפי שאני אוהבת אותו .הרקע המשפחתי שלו הוא טוב...
נאמר לי שאביו היה סוחר נשק חשוב בכפר באפריקה ממנו הוא בא...
עכשיו לאחר שעדכנתי אתכם ,אני חייבת להגיד לכם :שלא היתה שריפה בחדרי ,לא היה לי שבר
בגולגולת ,וגם לא מכות אחרות אני לא הייתי בבית החולים ,אני לא בהריון ,אין לי סיפליס ואין
לי איידס ,אבל קיבלתי בלתי מספיק בהיסטוריה ,ומספיק בקושי בכלכלה ,ורציתי שתראו ציונים
אלה בפרספקטיבה נכונה...
בתכם האוהבת
מוסר השכל -תמיד תקבלו את ילדכם ללא כל תנאי
י להבין מה ילדך מרגיש בעת ביקורת ,תנסה לדמיין שאתה נמצא במרכז אצטדיון
הכדורגל ,טדי ,וכל הזרקורים מופנים אליך ומאירים את השלילה שבך...
ביקורת זה ה"לא" -ביקורת היא שמאירים את השלילה
תוצאות של ביקורת
אנטי ,דווקא ,חוסר רצון לשתף פעולה ,אדישות ,חוסר ביטחון של הילד ,פחד להתנסות -
פחד לעשות שגיאות .הביקורת פוגעת ביכולת של הילד להיות ספונטני ויצירתי
21
הביקורת פוגעת באווירה הטובה -הביקורת מייאשת ופוגעת בביטחון העצמי
יש הורים השואפים לשלמות ולא מסוגלים לסבול את המגרעות הקטנות והמרגיזות אצל
ילדיהם ,כל טעות או כישלון גורמים להם אכזבה והתרגזות ,הם מגיבים בהערות שלעיתים
כוללות השפלה והערות הרסניות" :הילד הזה ממש אסון"" ,כל מה שאתה יודע זה רק להרוס
ולקלקל"" ,לילד הזה שתי ידיים שמאליות" ...השאיפה לשלומות איננה מציאותית.
ביקורת כשיטת חינוך יש לה השפעה שלילית על בני אדם ובפרט על ילדים .ילדים המקבלים
ביקורת במנות גדושות מגיבים בדרך כלל בהרגשת כישלון וייאוש .הם נוטים יותר להטיל
ספק ביכולתם .בלהט הביקורת הורים נוטים לומר דברים של כל כך התכוונו אליהם ,אך הילד
רגיש לכל מילה ,חש בהגזמה ונפגע מחוסר הצדק וחוסר ההגינות של הביקורת .הילדים
מגיבים בתחושת ייאוש ,בהתמרדות ואפילו מתרחקים מההורים מכיוון שאינם נהנים מאווירה
משפחתית טובה .ילד שמבוקר לא ישתף יותר את ההורים מכיוון שהוא מפסיד איתם את
התחושה של החוויה בשיתוף.
כולנו עושים שגיאות ושגיאות חשובות להתפתחות הילד ,בתנאי שהן משמשות כחומר
ללימוד ולעידוד .בסדנא יינתנו דוגמאות המראות מה ניתן לעשות במקום להעביר ביקורת
במקרים בהם נעשו שגיאות ,נראה כי הגישה של ההורה היא זאת שתקבע מה יקרה.
אושר
אין דרך אל האושר ,האושר הוא הדרך
מה הוא אושר
האושר הוא תחושת שמחה ושביעות רצון (לפרק זמן מוגבל) אשר נובעת מסיפוק עקב מימוש
מטרה עצמית .אריסטו הגדיר אושרו של האדם :
אושר הוא אחד מסוגי הרגשות החיוביים -סוג של רגש ,המבטא את מצבו הנפשי והמנטאלי של
האדם שמקורו בהנאה וסיפוק .האושר מתאפיין בהרגשה חזקה של שמחת חיים ולו סממנים
פנימיים ,כמו תחושות של התלהבות ,רוגע ותקווה וסימנים חיצוניים ,כמו חיוך ,צחוק או שמחה.
מצב של אושר כולל הרגשה טובה ,בריאות ,ביטחון ,תענוג ,שביעות רצון ,שלוות נפש ואהבה .ניתן
גם לתאר אושר כמצב של היעדר סבל ,דיכאון ,שכול ,חרדה וכאב.
מחקרים עדכניים מצאו כי יש מקומות מיוחדים הפעילים במוח כשאדם מרגיש רגש חיובי
ומקומות אחרים הפעילים בזמן רגש שלילי .מקומות אלו פעילים אפילו אצל תינוקות בני שנה
כשמראים להם פרצוף מחייך וכועס ,בהתאמה.
22
סוגים ורמות שונות של אושר -סוגי אושר אחרים
יש רמות וסוגים שונים של אושר .עוצמת האושר תלויה בתחושה הסובייקטיבית בה אדם מודע
להרגשתו ומייחס לה את רגע השיא מול מצב אפשרי של שפל .לכן תחושת הדיכאון היא בדיוק
התחושה הניגודית לתחושת האושר.
אושר הוא אינטרפרטציה אישית מושכלת אשר אדם עובר וכתוצאה ממנה הוא מגדיר את הוויתו
הרגעית כ"מאושר" .לבני אדם תפיסה יחסית שונה בערכים ,בסולם הישגים ,במטרות שונות שהם
מציבים לעצמם ומכאן אושר לעולם יהיה סוג של רגש סובייקטיבי יחסי של החווה אותו.
( דיוגינס)
גיום דה שולייה -אדם חופשי ומאושר הוא זה שלעולם אינו עושה אלא מה
ז'וזפאן סולרי -כל אושר שהיד אינה יכולה להשיגו נשאר בגדר חלום
23
עוצמת האושר ואורך זמן תחושת האושר
הצלחות אישיות שונות כמו גם הצלחות שבאות מבחוץ (כמו מציאת אהבה) ,מגוונות מאוד באורך
האושר שנובע מהם ,כמו גם בעומקו .הדוגמאות רבות הן .אבל מחקר מעניין ראוי לציון .כאשר
נתנו לאנשים לבחור בין ממתק (=רע לבריאות והנאה מיידת) לבין הימנעות ,הרי שתחושת ההנאה
מאכילת הממתק הייתה חזקה יותר אבל קצרת מועד .ואילו התחושה הטובה הנלווית להתאפקות
מהממתק ,הייתה פחות חזקה ,אבל נמשכה יותר זמן.
מחקרים רבים נערכו למצוא את הדברים שגורמים לאושר .בין הממצאים הבולטים :כסף מביא
פחות אושר ממה שנהוג לחשוב ,על כך אמרו חז"ל :מרבה נכסים מרבה דאגות .או ליתר דיוק
בפרקי אבות ,פרק ב ,משנה ז " :הוא [הלל] היה אומר :מרבה בשר מרבה רמה ,מרבה נכסים
מרבה דאגה ,מרבה נשים מרבה כשפים ,מרבה שפחות מרבה זימה ,מרבה עבדים מרבה גזל".
ואם נוסיף על כל כי סיפוק התאווה של אדם עשיר היא מקור אושרו – אדם זה יהיה מעט פעמים
מאושר בחייו כי "אין אדם מת וחצי תאוותו בידו"
(קהלת רבה פ"א א ,יג ד"ה ונתתי) ,כך שכבר חכמינו זיכרונם לברכה ראו בעושר שהוא לרעת
האדם ולא כגורם המייצר אושר .הוסיפו על כך את האמרה" :איזהו עשיר? -השמח בחלקו"
(מסכת אבות ,ד פסוק א) קל וחומר אושר הוא המקור לעושר ולא ההיפך ,שנאמר "יגיע כפיך ,כי
תאכל; אשריך ,וטוב לך" (תהילים קכח,ב).
בפשט של ימנו :עלייה מעבר לרמת הכנסה המספקת את צרכיו הבסיסים והשוטפים של האדם,
כמעט אינה מעלה את רמת אושרו .עשרי הדור וצאצאיהם :שרי אריסון ,ביל גייטס ,וורן באפט,
אינם בהכרח מאושרים יותר מאדם ממוצע מן הישוב .למרות שבכל רמת הכנסה ה"עשירים
יותר" מאושרים מעט יותר .הסיבה המרכזית היא שמה שקובע אינו רמת ההכנסה ,אלא רמת
ההכנסה היחסית ביחס לאחרים .ז"א מיקומו של האדם בטבלת השכר המקובלת בסביבתו .על
כך אמר ,וורן באפט ,אחד האנשים העשירים ביותר בעולם" :לא חייבים להיות עשיר כדי להיות
מאושר ..גם אני שותה לפעמים קולה וישן במיטה".
בשנים האחרונות עולה המודעות אצל פסיכולוגים להתמקד דווקא באיך לגרום לבני אדם להיות
יותר מאושרים ,כלומר :לא רק למנוע דיכאון אלא ,איך לעורר שמחה או אושר .פסיכולוגיה
חיובית הידועה כמלמדת את המטופל לראות את "החצי הכוס המלאה" ולהתעלם מחצי הכוס
הריקה ,ליהנות ממה שקיים ,להעריך את הקיים ולא לראותו כמובן מאליו.
24
אושר בתורה ואושר ביהדות
בתנ"ך המילה אושר נובעת מהמילה אישור ,ופירושה שהאדם חש שיש אישור לפעולותיו ומעשיו,
והוא נטול ספקות .לדוגמה משמש הפסוק בחומש בראשית (פרשת ויצא) "באושרי כי אישרוני
בנות" שפירושו שלאה הרגישה מאושרת משום שהיא קיבלה אישור מהבנות שהיא אכן אישה
הגונה.
במצטרף על כך ספר תהילים פותח בפסוק מהותי ביותר בכל הקשור לאושר כמקור של שלמות
והגינות ,שם במזמור א ,פסוק א" :אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד
ובמושב לצים לא ישב"
מכאן מתגלה כי בחלק בסיסי ובלתי נפרד מיסודות האושר ביהדות מסתתרת ההנחה שמרכיביו
של האושר הם המקורות לשלמות והגינות והם הגורמים לאדם להרגיש שיש אישור לפעולותיו
ואישיותו באופן של שלמות נפשית ערכית.
הורים ,הקיץ עמנו ואתו הדברים והתכנונים המייחדים אותו :הקייטנות ,ים ,בריכה ,צהרונים,
חופשות משפחתיות .מה לעשות כדי להישאר בפעילות בילוי והנאה ולא לייחל שהחופש ייגמר
כבר ...על מה עלינו להקפיד על מנת לא למצוא עצמנו במצב בו בילוי ,נופש או טיול ,שהושקעו בו
מאמץ וכסף רב ,הופך לעגמת נפש ,וכיצד זמן שהיה אמור להיות נפלא הופך לריב.
במיוחד בקיץ ,חלק מההורים "מתעקשים" להוסיף בהתנדבות למלוא תפקידם ההורי גם את
הכותרת "קצין הבידור" של הילדים .משמעות תפקיד זה הינה כי ההנאה ,הפנאי והבידור של
הצאצאים הם באחריות ההורה .איך יודעים זאת? פשוט מאוד לפי מבחן התוצאה :לפי טון
הטרוניה בה באים הילדים אל ההורים" :משעמם לי" .אם משהו לא פועל כשורה ,דור העתיד בא
להתלונן אצל האחראי על הבידור ,כי הרי זו אחריותו .אם אני ,הילד ,לא נהנה הרי ההורה המבדר
"פישל" ,ועליו לתקן את הטעון תיקון ,וכמובן -כמה שיותר מהר...
את הרעיון שאנו אחראים על אושרם ולא הם ,וכי אם בילוי או יום כיף לא הביאו להנאה
"המובטחת" ,הילדים קנו מאתנו ההורים ,לכן הם לא אחראים על זה.
"איזה כיף לנו...נכון? "..במהלך גידולם אנחנו מכניסים את הילדים לתהליך של ריגושים
מתחזקים לאורך כל השנה :ימי הולדת עם אטרקציות ובילויים שונים ,כשכל המרבה הרי זה
משובח .אז הנדיר נעשה לרגיל והבנאלי ,הריגוש הופך לשעמום .ככל שאנו מגורים יותר אנו
הופכים למשועממים יותר ,כי הלא אם יש יום -יום חג ,הכל הופך להיות שגרתי.
25
זוהי שיגרה ושחיקה הדוניסטית ,נהנתנית -מנגנון הגורם לנו להסתגל מהר ובאופן בלתי נמנע
לדברים טובים ,על ידי הפיכתם למובנים מאליהם ,כך שכוחם של מצבים ,מקומות וחפצים
משמחים הוא מוגבל ביותר .המצב החדש הופך לנורמלי ,מובן מאליו ולא מרגשו אחרי זמן קצר
יחסית -משעמם...
"זה בראש שלך" שר אריק איינשטיין והגדיר זאת נכון .זה מתחיל בסידור הראש ההורי והבנה
שלנו ,ההורים .משם יתחיל רעיון העברת אחריות אליהם והורדת ספי הריגוש לחלחל לילדים.
הרעיון הראשון וההבנה ש"שגרה זה לא רע" .הרעיון ששגרה יכולה להיות ברוכה ,שכולנו נלמד
ליהנות משהייה משותפת ולמצות הנאות מדברים "קטנים" של ביחד ,מקשר משפחתי ,משמעות,
עשייה משותפת וקרבה.
"ילדים ,זה באחריותכם" :ביום קבוע יהיו הילדים אחראיים על פעילות אחרי הצהריים ,או תכנון
אותו היום :הם יחשבו ,הם יכולים להתייעץ ,יבחרו ,יכינו וינהלו בתוך הגבולות שאנו ההורים
העמדנו :זמן ,מקום ,רמת ניקיון ובלגן שאנו מוכנים שיתקיים .התכנון חייב לכלול גם את סגירת
האירוע ,היינו -נהלי החזרת הדברים למקומם וסידורם .יש לזה חשיבות כפולה :הראשונה -
בבילוי המשותף ,והשניה -באימון הילד ללקיחת אחריות ולא להיות רק במקום המקבל,
משתעמם ומתלונן" .אימון" זה מאפשר לו להיות נותן ועושה וגורם לו להאמין ביכולתו להיות
נחוץ ומועיל .כשאנו עושים עבור הילדים פעולות שביכולתם לעשות לבד ,אנחנו מרגישים טוב כי
אנחנו מתפתחים וחשים על עצמנו שאנו מועילים .במצב בו אנו עושים הכל במקומם ,אנו גוזלים
מהם את הנתינה ולוקחים לעצמנו את חדוות הנתינה ,תוך התענגות על תחושת ההנאה מכל עולם
הרגשות החשוב הנלווה לה.
"בוא ניסע לטבריה" :בדברים שהם יציאה משגרה :רצוי לערוך הכנה מדוקדקת ביחד עם הילדים
לקראת הנסיעה או הפעילות ,תוך צמצום האזורים העמומים .עלינו כהורים לבדוק את עצמנו,
כמה מתוך "עוגת הזמן" שלנו עם ילדינו מוקדש לאכיפה ולעונשים ,וכמה להדרכה מראש .כמה
ל"רפואה המונעת" וכמה ל"רפואה המתקנת".
"אימא תקני לי....אבל אני רוצה....לא הולכים ,לא רוצה ...אני רוצה לשחק עוד .".....כשנוצר
מצב לפיו ההורה נתון ל"סחיטה" :לקנות עוד אחד ,להישאר עוד זמן ,זה מלמד שלא נעשתה
פעילות הדרכה מכינה ,הקובעת את הגבולות ,והילד מבין שהמציאות ניתנת למשא ומתן והכל
פתוח לדיון .תחושת ההורה היא של נבגדות וכפיות טובה ,והתוצאה היא ריב וכעס ..שיהיה קיץ
מהנה ובונה.
26
לחץ בלימודים
חץ הוא דבר מאוד אישי :באותו מצב בדיוק נראה שילד אחד נלחץ והשני לגמרי לא .הלחץ נוצר
במצב בו אדם/ילד חושב על מה שהוא צריך לעשות .פירוש ומשמעות מבחינתו של המטלות שהוא
חושב ,מפרש ומבין שהוא נדרש לעמוד בהן ,ברמה שהוא מאמין שהוא צריך לעמוד בה ואומר
לעצמו" :אני בספק אם אני אצליח ,אם אני מסוגל .ואם אני מסוגל אולי לא באיכות וברמה
הנדרשת".
הורים וסביבה לוחצים מישהו כאשר גם הם בספק משל עצמם ואומרים לעצמם ":בלי שאני
אלחץ הוא/היא לא יעמדו במשימה או לא ברמה הנדרשת".
יש לחץ של ההורים /מורים/הסביבה ולחץ עצמי (פרפקציוניזם) ,שאלה מסרים של ההורים
המופנמים כבר בתוכי ,כך שהם כבר לא צריכים לומר כלום :אני כבר חושב כמוהם.
ילדים שעומדים בציפיות גבוהות ,לימודיות או אחרות ,ומגיעים להישגים גבוהים מאוד ,לחוצים
וחוששים לאבד את מקומם "בפסגה" .הלחץ שלהם הוא בשמירה על הרמה הגבוהה ,וכן מכך שיש
עליהם לחץ סמוי של ציפיות המורים /ההורים הסביבה מהם.
ילדים בונים לעצמם לוח חוגים שבועי ולא מצליחים לעמוד בכל המשימות או נלחצים מאוד.
זאת אומרת שהדברים מתחילים להסתבך כאשר לא עוצרים לרגע לחשוב ,לבדוק ולעשות סדר
עדיפות אמיתי אישי.
מבחינת הילדים ,מאוד חשוב להם שיישאר להם זמן פנוי לבלות ,לצפות בטלוויזיה ,לשחק
במחשב ולהיות עם חברים .זה בעצם העמדת סדר העדיפויות הפרטי שלהם.
מהצד נראה לסביבה שהילד לא יודע לעשות תכנוני זמן .אלא שבעצם ,לוח הזמנים ה"בלתי
מאורגן" שכולל מחשב וטלוויזיה ,בעצם משקף את סדר העדיפויות האמיתי של הילד .לעיתים ,גם
הילד לא תמיד מודע לכך או אינו יכול להרשות לעצמו לומר את זה בגלוי להורים ,שלא יקבלו את
זה.
ילד צריך בראש ובראשונה לעצור ולומר לעצמו מה מבחינתו זה נקרא לעמוד במשימות .מהו סדר
העדיפויות האישי האמיתי שלו ,כולל לקחת בחשבון רווח והפסד ,למשל" :אני אוריד חוג אבל
אהיה יותר פנוי לטלוויזיה ואשתחרר מבעיות מצפון על מבחן שאני לא לומד אליו ומגיע להישגים
נמוכים מדי מבחינתי" ,ולנסות לשוחח עם הוריו ולהציג להם את סדר העדיפות שלו .אחר כך
ללמוד לתכנן תכנון שבועי ,איך לעמוד בכל הדברים /המטלות שהוא רוצה לעמוד בהן בלא
27
ספקות כדי שלא יווצר הלחץ .אם אינו מפנה מקום ללימודי בית הספר ,עליו למשל לבדוק עם
עצמו האם באמת זה חשוב לו? כולנו נבדקים לפי מה שאנו עושים בפועל ,שזה מה שמשקף את
סדר העדיפות האמיתי שלנו ולא לפי מה שאנו אומרים.
הערצה
מצב של עיוורון וביטול העצמי כלפי הנערץ
מושאי ההערצה הם בדרך כלל "מפורסמים" :כוכבי הטלנובלות ,שחקנים בסרטים ,שחקני
ספורט ,זמרי רוק .כן נמצא מציאות בה ילדים מעריצים ילדים (את המלכה האופנתית
והמקובלת) או לעיתים מבוגרים בסביבתם ,ואפילו את הוריהם על עשייתם והישגיהם ,וזו הערצה
סמויה ולא גלויה.
בהערצה הגלויה יש מימד של קנאה בתהילה -גם אני רוצה להיות בעתיד מושא הערצה ,מורם
מעם .יש להדגיש שזה סולם דמיוני של מורמים מעם ואני הילד-המעריץ בונה לי אותו ,ושם עצמי
בו כקטן ויש בזה מימד של ביטול עצמי .אני בדמיוני ממקם את המפורסם במקום גבוה ואת עצמי
במקום נמוך ממנו .זה בעצם סיפור שאני מספר לעצמי ובו אני מקטין עצמי ביחס לאחר
(לסלבריטי/השחקן /היפה /הרזה).
את נושא ההערצה ניתן למצוא גם אצל זאטוטים -פעוטים אשר נוטים להזדהות עם הגיבור
ה"נינג'ה" ולשאוב משם לעצמם כוחות דמיוניים כמו שלו .בגילאים מאוחרים יותר ,10-14 ,מדובר
כבר על דבר אחר.
בגילאים המאוחרים יותר ,טרום גיל ההתבגרות ,הערצה היא שלב בהתפתחות האישית -הרגשית.
הילד /הילדה חווים בפעם הראשונה סוג של התאהבות אחרת ,במישהו מחוץ למשפחה .הילד
המעריץ בעצם לומד על עצמו מה קורה לו כשהוא מתאהב/מעריץ ,איזה רגשות הוא חווה.
בהערצה מדובר גם על קבוצת השתייכות למועדון מעריצים .לא באמת צריך להיות שם מישהו
ממשי בתוך החיים שאפשר לפגוש ,זו יכולה להיות פנטזיה ותמונה בלבד ,מפורסם שחי בקצה
השני של כדור-הארץ ,משום שהילד לומד על עצמו מה קורה לו ולתחושותיו ולא מחפש קשר
אמיתי .המבוגרים בדרך כלל לועגים לילד בשלב זה ואינם מבינים את השלב.
המעריץ חווה לגבי הנערץ מצב של "עיוורון" .כמו בהתאהבות אף מעריץ לא רוצה שיפקחו לו את
העיניים וזה לא נחוץ .הילד המעריץ שם על מושא ההערצה את הפנטזיות האישיות שלו שהוא
מלביש עליו .במציאות אנחנו גם פוגשים אנשים מבוגרים שממשיכים את נושא הערצה כאורח
חיים בחייהם הבוגרים ,בונים מועדוני מעריצים כמו לאלוויס פרסלי לחיפושיות או לשחקני
כדורגל
ואהבה וחברות
28
הנאהבים מרגישים שווים
בגיל הכניסה לגיל ההתבגרות 11-12יש הרבה עניין והתעסקות בחברויות בין בנים ובנות.
כל התהליך של היווצרות החברות מתרחש באופן גלוי .הרבה ילדים בכיתה מעורבים בתהליך,
ולא מתאפשרת כל זוגיות -אינטימיות שהיא .ילד/ילדה שמציע חברות הוא במרכז באותו יום וזה
עניין "ציבורי" :כולם מדברים על זה ,מעלים ניחושים מה תהיה התשובה של זה שמציעים לו
ומייעצים מה להשיב.
עבור הנוגעים בדבר ,הצעת חברות יכולה למקם אותם במקום חברתי חדש טוב יותר מקודמו .יש
מצב בו כשיש לך חבר ,אתה יכול להיות "משודרג" חברתית גבוה יותר מקודם בגלל החברות,
והרבה אם החבר/ה הם "ממעמד חברתי מקובל" יותר משלך .כשחברות מסתיימת אתה נזרק
חזרה "למעמדך" הקודם .זהו מצב בו בני הזוג מקבלים הרבה תשומת לב ,שאלות ,הערכות
ומניפולציות ,ואין בזה עניין זוגי -פרטי בכלל.
בהרבה מקרים ,החברויות הן עניין קצר יחסית -עד חודש חודשיים .כאשר מסתכלים על מהות
הקשר בזמן החברות מתברר כי בעצם לאחר הצעת החברות בני הזוג לא עושים הרבה אחרת אחד
כלפי השני מאשר לפני החברות ,או שאינם נמצאים זה בחברת זה הרבה יותר .החברות היא יותר
עניין הגדרתי חיצוני כלפי החוץ ולא קשר עמוק ועשייה אחרת .לעתים אנו שומעים כי עדיף להיות
ידידים ולא חברים (אחרי תהליך הצעת החברות) כי עם ידידים אפשר לדבר ,לריב ,לנהל קשר
אמיתי ובקשר של חברות זה לא קורה.
בשל המשמעות החברתית של החברות ,בגיל קצת יותר מאוחר ( ,)15-16כשיש חברות אנו רואים
הרבה ביטויים חיצוניים לקשר :מתנשקים ,מתמזמזים בנוכחות אחרים וכו' כשבזה יש אמירה
לסביבה" :תראו מישהי/ו בחרו בי ,אני נאהב-אני שווה ואני כבר גדול".
בגיל הצעיר יותר ,11-14 ,יש בלבול וערבוב מושגים בין חברות ואהבה .בשנים האחרונות ,בשל
החשיפה הרבה לטלנובלות ,הבלבול רב יותר ונעשים ניסיונות להתיישר לפי התנהלות היחסים
בסדרות הטלוויזיוניות ,לפי מה שאני חושב שמצפים ממני ,לפי איך שזה נראה על המסך .אבל
להתנהלות האנושית הרומנטית האמיתית יש קצב אחר מזה שבטלוויזיה ,ולא ניתן לסלוח בשנייה
כמו שגיבורי הטלנובלות עושים.
כל נושא החברות זה שלב חשוב בהתקדמות לקראת קשר .כולם רוצים אהבה ולומדים בצעדים
איטיים איך למצוא אותה
השמן והרזה
משקל זה עניין של השקפה ותקופה
29
"זה בראש שלך וזה רק נדמה לך" אמר הזמר אריק איינשטיין לפני שנים באחד השירים היותר
מפורסמים שלו" .שמן" זו תפיסה בראש והראש שלנו שבוי בתפיסה שרווחת ,ואנו מסכימים לה
מבלי לעצור לרגע להסתכל עליה .בכך אנו גורמים לעצמנו ולאחרים סבל רב ,עד כדי סיכון
הבריאות הפיסית לפעמים וערעור קבוע של הבריאות הנפשית.
ילדים שחוששים מהשמנה בגיל צעיר ומתנהגים בהתאם לחשש זה ,לא ימצו את מלוא פוטנציאל
הגדילה שלהם ולא יגיעו לגובה המקסימלי שאליו יכלו להגיע בגנטיקה שקיבלו וכן תופעות
מסוכנות אחרות שתוחמץ להן ההזדמנות לעולם.
שמן זה עניין של תקופה והשקפה ויש כאלו שיאמרו שזה גם עניין של גיאוגרפיה .בעבר ההיסטורי
הרחוק הנשים היפות ,אלו שכולן רצו להידמות להן ,היו השמנות יותר משום שזה העיד על אורח
חייהן ,שהן עשירות יותר ויש להן מספיק אוכל .הנשים שטרחו לצייר אותן בכל יצירות המופת
כמו תמונת המונה ליזה ואחרות ,היו נשים שבהגדרת התקופה היום היו מוגדרות כשמנות.
זאת אומרת שהמשקל הוא כלי להעיד על דברים נוספים עליך ועל ערכך .בשנים האחרונות עלתה
המודעות לבריאות ומחקרים הראו כי אנשים עם עודף משקל ,המוגדר לפי נוסחאות חישוב של
משקל וגובה ,הם בריאים פחות וזה לא טוב .אבל מה לגבי כל אילו שחושבים על עצמם שיש להם
רק 5-10ק"ג עודף? מה הם? איפה הם מסתבכים?
אז מאיפה זה בא? בכל תוכניות הטלוויזיה ובתחרויות שונות מחפשים את הבחורה היפה ביותר
שהיא גם רזה .בכל התוכניות ,הטיפוס השמן הוא זה שצוחקים עליו .זאת אומרת שיש חיבור
אוטומטי בין "שווה" לבין המשקל .היינו ,הערך העצמי של הילד/ה נמדד בק"ג!!! אין הפרדה
בין האדם/משקלו לבין מה שהוא .ביום-יום אלו חיים במעלית :עליתי ק"ג -אני שווה פחות,
ירדתי -אני שווה יותר .האם זה נשמע לכם הגיוני???....ויש בלבול נוסף :אנחנו כבר לא יודעים
בעצמנו מה אנחנו ,אז מוצאים מצב בו ,בעיקר בנות ,שואלות אחת את השנייה" :תגידי אני
שמנה?" מה שאומר שהן צריכות עיניים של מישהו אחר להבין מה הן ,כי הן בעצם לא שמנות
אמיתיות אלא שואלות את השני לקבלת אישור ממנו על מצבן .בעצם זה מצב אבסורדי בו הן
נותנות -מעניקות לאחר/למסתכל את הכוח והסמכות להחליט אם הן בסדר או לא ,במקום לבנות
את הערך העצמי שלהן על בסיס התפיסה שלהן את עצמן .כל התהליך הזה מתרחש בגיל צעיר בו
הילדים כולם רגישים ובונים את עצמם ואת מעמדם החברתי .דרך נושא המשקל נבנים ע"י
הפחתה של האחר או מפחיתים את עצמם בעיני עצמם "בהתנדבות" ,בגלל תפיסת המשקל.
לעיתים אנו פוגשים מצב עצוב בו לילדים שמנים אין הרבה חברים .כן מוצאים שוני בין בנים
ובנות :בן שמן עשוי למצוא עצמו במקום חברתי טוב ,בת שמנה פחות.
אז המפתח הוא בראש שלנו :להבין את עריצות המשקל ואת הקבלה שלנו את העניין על עצמנו
בחברים ובתגובתם .אם הסביבה לא עושה עניין מהילד אז מצבו יותר טוב.
30
מלכת הכיתה:
מלך ומלכת הכיתה הן דמויות שנמצאות כמעט בכל כיתה ,בכל דור ובתרבויות שונות .שאלו את
הוריכם מי זו או זה היה אצלם ומיד הם יאמרו לכם .גם הם זוכרים את השמות וזה לא במקרה
שזוכרים.
זהו מצב של בניית סדר חברתי מקומי ,בדרך כלל בכיתה או בשכבה .ארגון היררכיה בתוך חבורה
של ילדים ,הגדרה שבה מסומנים המלכה/המלך המקובלים ואלו שאינם מקובלים.
הגדרה זו מסמנת שווים יותר ושווים פחות בכיתה ,כאשר המגדירים משתמשים באמצעות
הגדרתם את האחרים כ"פחות מקובלים" כדי להעלות את עצמם .זוהי בעצם הגדרה של אלו שיש
להם רצון להעלות את עצמם ואין לה כל אחיזה בשום מציאות .
מלכת הכיתה /השכבה היא זו שבדרך כלל זו שמשקיעה בעצמה בחיצוניות ,עושה "שופינג"
ברצינות .היא לא צריכה להיות תלמידה טובה ובדרך כלל זה בלתי אפשרי שתלמידה טובה תהיה
מלכת הכיתה כי אז היא "ְח נּוִנ ית" .עדיף שתעשה כמה שיותר דברים "נגד" עולם המבוגרים
הממסדי.
היווצרות המלך והמלכה מתרחשת באופן סמוי .אין " הכתרה" אך כולם יודעים.
כתוצאה מהמלך והמלכה נוצרות קבוצות של תומכים שהם החברים הטובים של המלך והמלכה
והם ניזונים מכוחם .אלו שאינם בקבוצות אלו ,משמיצים אותם ויש להם בעיה של מקום בחברה.
הילדים אינם מעזים לפתוח את הפה לגמרי על המלך והמלכה .יש פה עניין של מאבקי כוח
ושליטה .במיוחד כשהמלכים מרשים לעצמם להפריע .אבל חשוב לזכור :אין מלך בלי נתינים.
בעצם ,את הכוח שואב המלך מהילדים הנענים/נשמעים לו ,הם אלו שבונים את כוחו והוא תלוי
בהם -לא הם תלויים בו לאישור מעמדם החברתי.
הכוח של המלך גורם לאחרים לפעול לפי רצונו ולא לפי המציאות למשל :אם המלכה אמרה
שהילד הזה טעה בתשובתו ,למרות שהוא צדק ,כולם יגידו שהוא טועה .
יש מצב בו המלכה/מלך מאבדים את מלכותם וגם זה מתרחש כתהליך סמוי ,אבל זה ברור לכולם.
31
כאשר זה קורה ,המלך/ה מרגיש/ה שנאה וכעס על "יורש העצר" .קורים מקרים ,שבהם אחד
ה"נתינים" מנסה להפוך למלך הכיתה ,ובדרך כלל ניסיונות כאלה" ,מרידות במלך" ,מסוג זה הן
בולטות לעין ונראות ממש פתטיות.
כאשר ילדים מקבלים באופן בלתי מעורער את המבנה החברתי הזה ,יש לילד בודד קושי רב .זה
ללכת נגד הזרם ונגד הקוד החברתי בכיתה .המחיר כבד מדי ,כמעט בלתי אפשרי מבחינת הילד.
החברה קשוחה ביותר .בנושא הזה חשוב לזכור ,להזכיר לאחרים ולשנן:
חלוקת כוחות של מלך ,מלכה וחבורות פנים כיתתיות היא ביטוי למאבקי שליטה .1
פנימיים ומצומצמים ואין להם כל אחיזה בעולם החיצוני.
אין מלך בלי נתינים -המלך תלוי בכם ולא אתם בו. .2
כדאי ללמוד להמליל (לומר במילים) את תחושותינו ולהשמיען במסר "אני"" :אני לא .3
חושב שאני פחות טוב ממך ואני לא מקבל /מסכים שתקבע לי".
תחרותיות
כן ,קשה להאמין אבל כל בני האדם נולדו שווים ובחברה המאמינה בערכי חופש ודמוקרטיה אין
צורך לדרג מי למעלה ומי למטה .אנחנו טובים כמו שאנחנו ,בני אדם .ובכל זאת ,אנחנו כל היום
מתחרים ובונים וממציאים אין סוף סולמות דמיוניים (יופי ,כסף ,ציונים ,גובה-נומך המותן
במכנסיים )...וממקמים ומדרגים אנשים לפיהם .בדרך כלל אנו מדרגים כדי לשים עצמנו כמה
שיותר גבוה .בעצם ,ככל שנוריד את האחר אנחנו נהיה גבוהים יותר .אנו שואבים הערכה עצמית
מתוך ההשוואה עם האחר ":אתה זבל ,אני זהב" וככל שאתה תהיה יותר "זבל" ,אני אהיה
בהשוואה אליך יותר טוב ,כך שאנו תלויים באילו שמתחתינו ,כדי להרגיש טוב עם עצמנו.
מצב של תחרותיות יוצר אקלים קבוע של פגיעה בערך העצמי .אני פוגע ונפגע כשגרה .תחרותיות
היא מצב בלתי יציב .במוקדם או במאוחר מעלים כל המדוכאים את נס המרד .זה מצב מלחמה
קבוע.
תחרותיות סותרת לחלוטין קירבה ,חברות ,עזרה ואינטימיות ואין בה שיתוף פעולה -לא רוצים
לעזור למי שמנצח אותך.
חשוב להבין כי בתחרותיות אין מנצחים .בתחרותיות גם המנצח מפסיד ,כי הוא מפסיד את
היחסים ,הקירבה ,החברות והאינטימיות -כל מה שאנו מחפשים אצל הסביבה.
מי שמרגיש מושפל ,בסוף תמיד ישפיל חזרה .נוצרים סבבים אין סופיים של נקמות ופגיעות .מכאן
שהתחרותיות מלבה ויוצרת אלימות.
32
אחד הכלים הנפוצים בתחרותיות זוהי הביקורת ,בה מפחיתים את השני ומעלים את המבקר
כיודע .בעצם המבקר מעלה את עצמו ולכן "ביקורת בונה" אכן בונה רק את מי שנותן אותה.....
ומורידה ומשפילה את המבוקר.
רוב המריבות בין אחים מייצגות תחרותיות על מקום הילדים אצל ההורים ואישורו כל הזמן
מחדש :את מי אוהבים יותר ולמי מאפשרים לקבוע יותר בבית ,למי מרשים ללכת לישון מאוחר,
למי מרשים לצפות יותר זמן בטלוויזיה ,וכו'...
"מותק ,ההורים השתגעו" :הילדים לא ממציאים שם דבר חדש .גם המבוגרים שבויים בכלא
המחשבתי של החיים כתחרות אחת גדולה .מחשבה זו באה לביטוי באופן בולט בחגיגות ימי
הולדת ובר/בת מצווה שכל אחד חשוב לו לא להיות פחות מאחרים ,ועדיף יותר מהם ,דבר הגורר
בדרך כלל הוצאות גבוהות לעיתים מיותרות שלא אומרות כלום לילד עצמו.
המלצות לכם הילדים :אי אפשר להתחרות במי שלא מתחרה בי .זאת אומרת ,הפסיקו להתחרות
כדי שיהיו לכם יותר חברים ,שיהיה יותר נעים ויופחתו המלחמות ,כולם בסדר עם כולם.יש
מספיק מקום!
דימוקרטיה במשפחה
בדמוקרטיה נכנסים לדיאלוג תוך הקשב ,שיתוף והסכמה -כשאתה מכבד את זולתך אתה
מוסיף כבוד לעצמך
כל אחד יהלום וביחד גיהינום" .איך חיים ביחד בדמוקרטיה? איך מקבלים החלטות אם כולם
שווים?
אנו פוגשים בחי היום-יום בלבול תחומים בין חופש ,שוויון ,פריקת עול (אנרכיה -מצב בו כל אחד
עושה ככל העולה על רוחו) ,הפקרות ודמוקרטיה .טעות נפוצה היא כי דמוקרטיה פירושה שכל
אחד חופשי לעשות ככל העולה על רוחו וכל מה שבא לו .אם כל אחד מתעקש לנהוג לפי רוחו,
נקבל אוסף עריצים שכל אחד מנסה לכפות את רצונו ולא תיתכן תוצאה אחרת מאשר חיכוכים
קבועים :ריבים ומלחמות .ילדים רבים נאלצים להישמע לאחים שכל הזמן עסוקים בלקבוע
עבורם את החיים מבלי לראות את צורכיהם.
בדמוקרטיה אין איש יכול להשיג את מטרותיו בדרך של הכנעת האחר ולא בדרך של כוח
ותוקפנות .זאת אומרת ,שכשמישהו מנסה להחליט בשביל משהו אחר -זו אינה דמוקרטיה.
בעצם כמעט אף אחד בעולמנו אינו יודע לחיות בדמוקרטיה כי לא גדלנו בדמוקרטיה אמיתית ,גם
לא ההורים והמורים .בשם הדמוקרטיה והדגל שלה אנו כופים ,פועלים בכוחנות ואלימות על
האחר .למשל ,האחים הגדולים רוצים לקבוע לקטנים ,שזהו דבר אנטי דמוקרטי .או הילד הקטן
של המשפחה בוכה וצועק ומכריח את המשפחה לעשות משהו לרצונו ונגד רצון האחרים ,כשהוא
בעצם מנהל את המשפחה.
33
בדמוקרטיה יש מנהיגים (הורים ,מורים) .בדמוקרטיה ,כשצריך לעשות משהו עם מנהיגים
ועמיתים-חברים ,נכנסים לדיאלוג :מקשיבים לשני וזה לוקח זמן ,משתמשים בכלים דמוקרטיים
כמו שיתוף ,התייעצות ,ומגיעים להסכמים שהם החוקים ,ומסכימים על סנקציות ,צעדים
שינקטו כלפי מי שבוחר להפר את החוק שהוסכם :מה קורה למי שלא עומד בהסכם ואוכפים
צעדים אלה .כשיש אי הסכמות יש להמשיך ולדבר עד שמגיעים למשהו שכולם יכולים לחיות עמו
ולא למעוך מישהו או מי שהם בשם "הרוב קובע".
" מי שעומד מלפני ומצדדיי הוא העומד" ...חוקי המשחקים נוצרו כדי שלא יהיו אי הבנות
ושהמשחקים ידעו מה עליהם לעשות .כולם יודעים שעליהם לשמור על הכללים כדי לקיים את
המשחק .לעיתים נחקקים חוקים תוך כדי המשחק בניסיון להכתיב חוקים חדשים שאינם
מתקבלים על דעת המשתתפים ,שברור שהם מסייעים רק למחוקק אותם .גם זה לא דמוקרטיה.
אותם כללים חלים גם בחוקי הכיתה והבית.
אז איך אפשר לעשות דברים בדרך דמוקרטית שמכבדת אותי ,את צרכיי וגם את הצרכים של
האחרים?
קודם צריך לרצות את זה באמת .להבין את הנזקים העצומים לכולם כשזה לא מתרחש ,ואחר כך
כולם צריכים ללמוד ולהתאמן בזה כל יום קצת יותר.
מה קורה לי ?
ההתפתחות המינית מתרחשת בהרבה מישורים ויוצרת אצל הילד/ה תחושה של בלבול ,פגישה עם
משהו לא מוכר ,משהו שאי אפשר באמת להתכונן אליו .אפשר לדעת /לחכות מראש שזה יגיע ,אך
רק כשמרגישים ,באמת מבינים .התפתחות זו גורמת הפתעה ותחושה של חוסר שליטה ,הגוף בוגד
ועושה מה שהוא רוצה ,גדל לכל מיני כיוונים וחלק מהשינויים הם בלתי רצויים והם לנצח (האף
מתחיל לבלוט ,הישבן.)...
בשלב זה מתרחשים שינויים הורמונליים שמשגעים את הגוף ואת הנפש :עצבנות ,בלבול ,מבוכה
וכל ילד וילדה שואלים עצמם האם הכל נורמלי? הגדילה הזו שואבת מהגוף הרבה אנרגיה ,נוצר
עומס רב ועולה הצורך בשעות שינה רבות.
יש פער רב בקצב ההתפתחות הכללית המינית בין הילדים בכלל ובין בנים ובנות בפרט .בנות בדרך
כלל מקדימות את הבנים .יש כאלו שיתחילו לצמוח ולהתפתח רק בכיתה י' -י"א ,ויש כאילו
שהם/ן כבר בכיתה ז' נשים לכל דבר .במצב זה עלול לחוות הילד/ה התייחסות מעליבה וגסה על
גופו שהוא שונה ,וזאת בשלב בו הוא בעצמו פוגש כמעט לראשונה את הגוף החדש שלו שגדל
34
ונהייה לו ,כשלא תמיד הוא מרוצה ממנו ולא תמיד חי עמו בשלום .תשאלו ילדים אם הם מרוצים
מגופם? תשאלו את עצמכם?
לילדים אין שליטה על הגוף ,אם יצמח מהר או יאחר ,וכולם ילעגו לגופו/ה הקטן/הגדול .זה לא
בידיו!
אצל הבנות ,המחזור הראשון תמיד מגיע בהפתעה .אף אחד לא יודע אם מישהי במחזור (אם לא
יאמרו לו) אבל כולן תמיד מאד פוחדות שידעו .הבנות לומדות לשלב את המחזור בחיי היום-יום,
שילוב זה מורכב וגורם להתמודדות קבועה לבניית איזון בין החיים הרגילים וההתפתחות:
ספורט ,טיולים והמחזור ,חזיות ,הסרת שיער ועוד.
שינויים בהתפתחות המינית הולכים ביחד עם גידול משמעותי במוח ,המאפשר שינוי משמעותי
ביכולת החשיבה .המחשבה משתנה ,יש יכולת להבין דברים שקודם לא היו מובנים
(מתמטיקה ,)...דברים מופשטים .משתנה דרך התבוננות בדברים בהורים ,המורים ובמבוגרים
מסביב .פתאום כל מיני תיאוריות מעניינות ותפיסות פילוסופיות על העולם תופסות אותך .מתחיל
צורך אישי להיות אני ,לא כמו המבוגרים שסביבי .להיות אחר -ייחודי ,מה שמכונה "למרוד".
החדר המבולגן משקף הרבה פעמים את האישיות הפנימית המבולבלת והמשתנה במהירות .עולה
הצורך ביותר פרטיות ,צורך ביותר זמן בחדר ועם דלת סגורה .משימות הצמיחה המינית מעלות
הרבה שאלות אצל הילדים לגבי עצמם ועתידם ,לעיתים בשלב זה יש התרחקות מהמבוגרים
ושהייה ממושכת בחברת בני -הגיל ולכן פחות מתייעצים עם המבוגרים.
א .יש היום הרבה ספרות מצוינת העונה באופן רחב על הרבה שאלות .קראו ,קראו.
ב .היעזרו במבוגרים שסביבכם (הורים ,מורים ,יועצות) ,בקשו את דעתם/עצתם ושמרו על
גבולות .אמרו להם בדיוק במה ועל מה אתם רוצים לשמוע את דעתם ,וזכרו -דעתו של מישהו
אחר זו דעתו אינכם מחויבים לקבל אך זה תמיד פותח פתח למחשבה על הנקודות בהן אנו
מתלבטים ועיוורים לגבי עצמנו.
אופנה ומותגים
אני זה אני ,אני תמיד אותה הדבר בתוכי ולא משנה מה אומרים עלי -או כפי שנאמר :אל
תסתכל בקנקן ,אלא במה שיש בו -לא כל הנוצץ הוא זהב
אדידס ,פומה ,הקצ'רז ,הוניגמן ,דיזל ,אולד נייבי ,קסטרו ,מנגו ,קרוקר ,לי-קופר ,נייקי ,רנואר...
אנו מוקפים ומותקפים בפרסום של ועל אופנה ,בפרסום ,יש ערוץ מיוחד לזה בטלוויזיה,
בסיפורים מה קרה במהלך צילומי הפרסום של קטלוג האופנה האחרון של חברה זו או אחרת .עד
35
למצב שבו אנו קולטים את המסרים ומתחילים לחשוב :אני זה מה שאני לובש -הבגד /האביזר
אומר עליי.
יש מסר סמוי שעובר וכולם מקבלים אותו :ילד מקובל צריך להיות אופנתי/מותגי ו"מלך ומלכת
הכיתה" חייבים להיות אופנתיים ,משקיעים בעצמם ,עושים שופינג ומעודכנים באופנה ,אחרת
יאבדו את מעמדם.
הבלבול מתרחש כאשר ":המותג זה אני" .אין הפרדה בין החומר :הבגד ,הנעל ,המשחק לבין
הילד .אני זה מה שאני לובש והמותג אומר עלי דברים .אם אני בלי מותג זה גם אומר עליי דברים
שהם לא טובים כמו :אאוט ,לא "קּול ,לא בעניינים ,לא אופנתי או איך שתקראו לזה.
אנו מוצאים מצב של "עריצות האופנה" -ילדים וילדות שמבינים שהאופנה ,זו או אחרת ,לא
מחמיאה כמו למשל גזרה נמוכה או הדוקה מדי או במקומות מסוימים ,והם ילכו בה בכל זאת,
כי אחרת אין להם מקום .
יש הסכמה שבשתיקה -סמויה בין כולם על החיבור :אני זה מה שאני לובש -הבגד /האביזר
אומר עליי .הילדים מסכימים ומקבלים את זה כנתון ש "ככה זה" .בעצם אנו נותנים בשתיקה את
הסכמתנו!
באמצעות מותגי האופנה אנו מעמידים עצמנו בתחרות וממקמים ומדרגים ילדים לפיהם .אנחנו
כל היום מתחרים ובונים וממציאים אין סוף סולמות דמיוניים :גובה המכנס ,סוג המותג .אנחנו
ממציאים שופטים אחרים ונשפטים ונשחקים בזה.
אז קשה להאמין ,אבל כל בני האדם נולדו שווים ובחברה המאמינה בערכי חופש ודמוקרטיה אין
צורך לדרג מי למעלה ומי למטה .אנחנו טובים כמו שאנחנו בני אדם .ובכל זאת ,האופנה מתחלפת
במהירות .זהו הרצון והאינטרס של היצרנים כדי שכל הזמן יקנו מהם .מדובר בתעשייה המגלגלת
הרבה כסף ,הון כסף .מטרת תעשיית האופנה ,של היצרנים היא רווח לעצמה .האם מצאתם את
עצמכם רבים על כסף עם ההורים ,או נלחצים בגלל אופנה? אולי קצת יותר מדי? התמכרתם?
לזכור ולשנן כל אחד לעצמו :אני זה אני ,אני תמיד אותו דבר בתוכי ,טוב ומיוחד לא משנה מה
אומרים עלי.
אל תעשו חיים קשים לאחרים בעניין אופנה ,ואל תשפטו אותם לפי זה כמו שלא הייתם רוצים
שישפטו אתכם .פרגנו ועוד פרגנו ,לעצמכם ולהם.
36
וחוץ מזה אפשר לקנות בשוק בזול להגיד שזה מהבוטיק הכי מותגי בשינקין.
השונה והאחר
כולנו נולדנו שווים אבל שונים -כבוד הדדי הוא הכבוד לשוני שביננו -דיוגינס
מצד אחד אנחנו רוצים להיות נורא מיוחדים ומצד שני רוצים להיות כמו כולם -גם לבלוט אבל גם
להשתלב.
מה בשוני גורם לנו להגיב בצחוק או בבוז? ולמה אנחנו עסוקים בזה?
דרך האחר והשונה ,בעצם אנחנו מגדירים את עצמנו .הוא שונה ,אנחנו הרגילים ,אנו שייכים ,אנו
בסדר .דרך הפחתה והגדרה של האחר ,אני מרים את עצמי ושם את עצמי במקום טוב ,במקום
הנכון והטוב למעלה.
באמצעות הגדרת האחר כפחות ,כלא טוב ,כל אחד עושה תהליך עצמי של "הגליית אחריות"
(מעביר את האחריות לשני ומנקה את עצמי)" :הוא כזה לא טוב ובגללו קורים הדברים ,יש עליו
אשמה ,אני נקי".
בתהליך הגדילה ,בהתבגרות המתבגר רוצה למצוא לעצמו מקום טוב בחברה .התהליך מתרחש
בדרך הקונפורמיות :להיות כמו כולם ,להראות כמותם ,ולעשות כמותם להיות שייך לחברה.
ולמצוא את מקומו ביניהם.
יש פה תהליך הפוך על הפוך (פרדוכסלי) :אנו רוצים להיות שונים מעולם המבוגרים -מהם ובעצם
אנו אחידים בתוך עצמנו ואין פה מקום לחופש :כל מי שבמילימטר לא שם ,הוא כבר שונה .למשל
כמו זה/זו שהתפתחו מוקדם יותר או מאחרים בהתפתחות המינית ,זה/זו שלא לובש מכנס
מספיק נמוך כצו האופנה .זה שמתקשה בלימודים שהפך בשנים האחרונות לקללה ":דיסלקטי
שכמוך" .מצד שני אם מסתכלים על קבוצה של נוער הם נראים אחידים בהופעתם :כולם נראים
אותו הדבר כמעט ,ומי שאינו מציית לחוקי האפנה הוא לא "קּול" ומוצא עצמו מחוץ .
"גזעני? אני?" מחקרים אחרונים שהתפרסמו מגלים רמות מפחידות של גזענות בחברה
הישראלית .האנשים שענו לשאלות עוד מיתנו קצת את דעותיהם האמיתיות .הבשורה הנוספת
היא שבארצות רבות אחרות בעולם המצב לא יותר טוב.
בארצנו ובמציאות חיינו ביטויי גזענות עפים האוויר ללא הרף :דתיים ,אתיופים ,רוסים ,כל
הקופאיות הבלונדיניות שהפכו ללובה ...כשזה מגיע אלינו אנו מאוד מודאגים מביטויים
אנטישמיים וכמובן אומרים :אנטישמיות זה רע .אם נוסיף לזה נורמות (דרכי ההתנהגות
המקובלות) התנהגות של כוחנות ,אלימות ותחרותיות מצבו של השונה-קשה.
התנהגות הילד שאינו מקבל את השונה והאחר ,מעידה על מבוכה ,חוסר יכולת להכיל ,חוסר רצון
להבין עולם אחר של תפיסות וערכים וחוסר רצון להתאמץ בשביל זה .הנוח הוא להישאר במוכר,
37
ה"נכון" "בייחוד אם זה שם אותי במקום טוב" .יותר מכל זה מעיד עליי ולא מעיד בכלום על
האחר.
תארו לעצמכם עולם שבו כולם דומים ,נראים אותו דבר ,חושבים אותו דבר -נשמע לי נורא
משעמם.
כולנו נולדנו שווים אבל שונים -אנחנו נראים אחרת ,חושבים אחרת ,ובאים מרקע שונה .יש לנו
יתרונות שמייחדים אותנו וגם חסרונות ייחודיים .זה אנחנו ,גם לטוב וגם לרע .אולי נכון יותר
במקום להגדיר משהו כשונה או אחר ,פשוט נגיד -מיוחד ,כי כולנו מיוחדים.
סובלנות לשונה ,למיוחד ,לא מזיקה לאף אחד ,וצריך להתאמן על זה כל הזמן ,כי זה לא יוצא לנו
באופן אוטומטי .צריך לזכור שכל אחד מאתנו עלול למצוא עצמו שונה במקום כלשהו ,ולזכור את
התחושה הלא-נעימה שיש לנו במצב כזה.
אלימות
אלימות בכל מיני אופנים היא תופעה שנוגעת בכולנו .גם בית הספר הופך בהדרגה למקום אלים.
אלימות מילולית ואלימות פיסית הם כבר כמעט עניין שבשגרה .יש מצבים בהם האלימות
משתלטת לנו על החיים .אלימות של ילדים כלפי ילדים וגם אלימות בין מורים לילדים .זהו מצב
בלי מנצחים -כולם מפסידים.
קצת התרגלנו לרמת אלימות גבוהה בחיי היום-יום כמו ביטויי "חיבה" ומכה המחוברת למלל:
"מניאק"" ,אדיוט"" ,מפגר" הפכה להתנהגות יום-יומית.
אנחנו מתרגלים ומרגילים עצמנו לאלימות ויש לנו חלק בזה .כשמדברים על אלימות כוללים
בנוסף גם את כל המתייחס להתנהגות לא הולמת לבעלי חיים ,פגיעה ונזקים לרכוש ורעש שמפריע
לסביבה.
אלימות מבוססת על הסכמה סמויה ומובנת מאליה מצד הנשלט -החלש ,הקורבן .זהו תהליך
הדרגתי איטי שבמהלכו יש פגיעה בנפש ,בעצמאות ,ברכוש .הנשלט -הנפגע הנתון תחת אלימות
עובר חינוך מתמשך לקבלת העול של האלים .ילדים "לומדים" לקבל פגיעה בהם כבלתי נמנעת,
ומטילים ספק ביכולתו של הילד האלים לשלוט בהתנהגותו.
תוקפנות ואלימות יכולה להופיע גם כביטוי ללחץ ותסכול כמו אי עמידה ברמה של הישגים
לימודיים.
38
להימנע:
נתחיל בלשים יותר לב למילים היוצאות לנו מהפה ,ולתגובותינו בכלל ,כי בזה זה מתחיל .מילים
קשות גוררות תגובות קשות .ואלו מאתנו שיש להם "פתיל קצר" -קחו אויר לפני שאתם מגיבים,
לימדו להגיב אחרת לכעס ,היעזרו בחברים במבוגרים שסביבכם ,הודו בפני עצמכם שאתם מגיבים
בדרך אלימה ואם אתם לא בטוחיםָ ,ש אלו אחרים האם הם חושבים שאתם אלימים -הרי תמיד
אתם מצטערים בסוף .
הילד האלים תמיד ינסה לגרור את הצד הלא אלים לתגובה אלימה ,כי היא מחדשת את החמצן
לאלים .לא להיגרר כי אז יש לאלים הצדקה להמשיך וגם הילד הלא אלים הופך להיות נאשם
באלימות ואינו מבין איך זה קרה לו!!!
לילד אלים קשה לשלוט בעצמו והוא מתמרן את הסביבה ומנסה להשיג שליטה וציות עליה .זה
גורם לו תחושת יכולת .מכאן ניתן להבין כי אלימות היא נשקו של החלש הלא מצליח ,זה שאינו
מנסה באמת לשלוט על עצמו ואינו יודע דרכי תגובה שונות ומגוונות אלא רק אחת -אלימות.
זכרו ,אלימות לא פותרת בעיות .היא רק מסבכת אותם עוד יותר .כל בעיה ניתנת לפתרון בשיחה
ובדרכים נוספות ויש כאילו.
איך להגיב:
-ילדים שנתקלים באלימות חייבים להפנות את תשומת לב המבוגרים ,ההורים והמורים ,בדרך
ישירה או עקיפה ,אבל לָיֵד ע על כל תופעה של אלימות בבית הספר וגם בבית .לא להתרגל לזה!
-דעו את מספרי טלפון של קווי עזרה ותמיכה בארץ ,ביישוב ,בבית הספר .המספרים מופיעים גם
באתר שלנו ,השתמשו בהם בעת הצורך.
-חלק מהעוצמה של האלימות היא שמירתה בסוד .יש לפתוח ולגלות כמה שיותר ברבים ,לכמה
שיותר אנשים וכל הזמן .שם כוחם ,עצמתם ויכלתם של הלא-אלימים מול התופעה.
-סירוב פקודה לאלים .הערכות מראש ע"י הכנה מדוקדקת מראש והכנת צעדים מעשיים ,מתוך
הבנה ואמונה שיש אלטרנטיבה -דרכים אפשריות נוספות שאינן אלימות ושזה ממש לא מתקבל
על הדעת ואתם לא מוכנים להתרגל לזה על ידי התנגדות בלתי אלימה.
דיבורים :שימוש בשפה אבל לא דיבורים המעידים על חוסר אונים ,הטפות ונאומים .יש לנסות
לדבר עם הילד האלים לא בעת אירוע אלא כשהכל רגוע להסביר לו איך הדברים נראים מהצד
שלכם ,דברו רק על עצמכם ומה הייתם רוצים שלא יקרה יותר .הביעו נכונות לעזור לו שדברים
כאלו לא יקרו.
39
לא תמיד החזקים מנצחים" .החלשים" יכולים לפתח שיטות להשגת שליטה באמצעות תמרון
מתוחכם .זכרו כי אין שולט בלי נשלט.
התמודדות עם פחד.
ילדים צעירים מבטאים פחדים ,כגון פחד מחושך ,פחד מחלומות רעים ,פחד ממפלצות ,שדים,
חיות רעות וכו' .זהו גיל בו עדיין דמיון ומציאות מעורבבים אצלם.
כאשר ילד מבטא פחד כלשהו ,עבורו זה ממשי ,מאיים ומפחיד ביותר ,לכן יש לתת לגיטימציה
לתחושות שהילד מבטא ולהעביר מסר של אמפטיה לילד" :אני מבין/ה שאת/ה מפחד לישון
בחושך/מהמפלצת ...זה בסדר לפחד".
לעג או זלזול בפחד עלולים לקבע יותר את תחושת הפחד ,במקום לאפשר לו להתגבר בכוחות
עצמו על התחושה המאיימת של הפחד.
אין טעם בניסיונות לשכנע "זה לא מפחיד ,תראה ,בדקתי אין כאן שום דבר" ובכך לנסות לגרום
לילדכם לראות את הדברים מהזווית שלכם .זה מאוד לא מכבד את הילד .יש לברר עם הילד האם
ילדים אחרים בגן פוחדים מאותו הדבר ולספר על פחדים של אבא ואמא .כך הילד מרגיש שהפחד
אינו ייחודי רק לו וכי גם אחרים וגם מבוגרים פוחדים .המסר המרכזי הוא שלפחד זה לגיטימי
ועדיין כולם מתפקדים עם הפחד שבתוכם.
עקרונות הגישה בפחדים :להפוך כל תחושה של פחד לתחושה של ביטחון ושינויי פירושים ,מעבר
מפסיביות לאקטיביות שהילד יעשה ולא הוריו .העברת הילד למיטת הוריו מעניקה להם את כוח
הגנה והילד החלש נשאר פסיבי ותלוי בהורים "הגיבורים" .ניתן לשבת ליד הילד בחדרו או על
מיטתו ולהשתמש במגוון הכיוונים המפורטים בהמשך.
"צרת רבים -אינה נחמה" -צריך להתייחס לפחד הספציפי שמבטא ילדכם. .1
הפחד הוא פרי מוחו הסובייקטיבי האישי של הילד .מכאן ,שרק ילדכם מכיר
ויודע כיצד הוא יכול להתגבר על המפלצות/חיות 'רעות' הספציפיות האישיות שלו.
40
דרך השאלות ,ההכרות והלגיטימציה למושא הפחד ,ניתן לנסות לעשות לו שינוי פירוש: .3
ילדכם יכול להתיידד עם היצור המפחיד אותו ,אם יהא מודע שאותו יצור יכול לבוא עם
כוונות ידידותיות .אולי המפלצת עצובה או בודדה ,אולי היא רוצה חבר? לשאול את
הילד" :ומה המפלצת אמרה לך ? מה החיה הרעה אמרה לך ? מה היא סיפרה לך ? מה
היא הבטיחה לך ?" אם הילד מציין סיפור שמשתמע כמפחיד ,אפשר לשאול אותו אם יש
אפשרות גם לאמרות חיוביות (המפלצת אומרת" :נביא לך הפתעה/מתנה" , "...נשחק
במשחק שאתה אוהב "...וכו' וכו') .במקרה שהאמרה חיובית ,הילד יכול לפתח תחושה
של רצון לידידות ו/או חברות עם יצור שעד לפני רגע היה מאיים ומהלך אימים עליו.
בחורף זה לא רעמים וברקים זה מסיבה בשמים עם זיקוקים.
שיהיה לילד פנס במיטתו( פועל) שיוכל להדליקו בכל רגע שנראה לו .
התמודדות עם פחד מחלום רע ,שבא לידי ביטוי לפני השינה :להציע לילד ליצור 'מלכודת חלומות
רעים' ,שתופסת את החלומות הרעים ברגע שהם 'מתקרבים' .את צורת ה'מלכודת' חשוב לאפשר
לילד לקבוע (ותסמכו על דמיונו העשיר) .את המעבר יוכל לעשות הילד ,רק אם הוא 'ימציא'
תסריט (דמיוני לחלוטין) שבו הוא בעצמו פעיל ,מתגבר על המפלצת או החיה המפחידה .על כן
מומלץ לשאול את הילד" :איך לדעתך אתה יכול להתגבר על המפלצת /החיה המפחידה?" "האם
יש איזה כלי או חפץ שיכול לעזור לך להתגבר על המפלצת /החושך /החיה המפחידה?" ייתכן
שהתיאור של ילדכם יהא 'אלים' מאד .להתייחס לתיאור שלו בטבעיות מתוך הבנה שכגודל הפחד
כך גודל המעשה המאפשר התגברות.
שלא יהיה רווח מהפחד :הילד לומד שאם הוא מפחד הוא מקבל התייחסות מיוחדת .5
ורווחים" :אל תפחד" -קבלת תשומת לב ,יש שינוי בסדרי חיים למענו (למשל ישן במיטת
הוריו ,הם לא יוצאים לבילוי עקב מצוקתו) בכך הוריו מחזקים ויוצרים רווחים משניים
מהפחד שמתקבע יותר ויותר ,ואין לילד כל מוטיבציה אמיתית לשנות את המצב.
לשתף ולבקש תמיכה מצוות הגן ולבקש גם לעבוד על זה שם .יש ילדים שנחשפים .6
לפחדים של חברים בגן ומרגישים איתם הזדהות רבה.
להיעזר בספרות ממוקדת כמו" :בחדרון בארון"" ,פרנקלין פוחד מהחושך"" ,צפרדע .7
פוחד"" ,בארץ יצורי הפרא" ו"איתמר צייד החלומות".
לעולם אין שני ילדים מאותה משפחה גדלים במציאות שווה .כל ילד שמצטרף למשפחה כשזו
41
מצויה בשלב שונה ברצף ההתפתחות .בעצם ,כל אחד מהילדים שבאותה משפחה נולד למשפחה
אחרת ולהורים אחרים.
הילד הבכור הוא זה שגרם להוריו להיקרא הורים ולעיתים גם ראשון הנכדים .הרבה בכורים
גדלים לתוך מגננה של ערעור מעמדם בידי האח הצעיר שנולד אחריהם .האח השני נולד לתוך
משפחה הומה שאחיו הבכור לא גדל בתוכה .מחקרים מתארים את הקשר העז בין תכונות אופי
לבין סדר הלידה.
ללא קשר למין ,מעמד או מוצא ,המשותף לאנשים שנולדו באותו סדר במשפחה גדול לעיתים יותר
מהמשותף בין אחים מאותה משפחה .כלומר -יש סיכוי רב שנמצא אצל הילד השני שלי והילד
השני של השכנה נקודות דמיון רבות יותר בתכונות ובתפיסות התנהגויות מאשר בילד הראשון
והשני אצלי בבית .עם כל אחד מהילדים יש להורים קשר ייחודי ושונה המושפע מאישיות ההורה
והילד ביחד .לכן אין מה לחפש נקודות דמיון ולהשוות בין הילדים שבאותה המשפחה .אח הוא
המתנה הגדולה ביותר שאנו ההורים יכולים להעניק לילדינו.
מערכת יחסים בין אחים היא מערכת היחסים הארוכה ביותר שיש לאדם בחייו .הקשר מתחיל
בילדות ,לפני הזוגיות ,נמשך אחרי מות ההורים ,עזיבת הילדים ולעיתים גם אחרי מות בן הזוג.
האח הוא החבר הפסיכולוגי לאותו דור במשפחה .מיוחדות הקשר אצל אחים נובעת מאורך
הקשר ,שוויון הזכויות שבו ומהעבר המשותף .זהו קשר שעשוי להיות מקור סיפוק ,תמיכה רגשית
והנאה .זו מערכת יחסים הממלאת תפקידי עידוד ,תמיכה וטיפול .אחים עשויים להיות בעלי
ברית נאמנים וחברים טובים עד סוף ימיהם.
קבלת הגזירה שאחים רבים ו"ככה זה" ,תוך השוואה קבועה ביניהם היא אחת הדרכים ליצור
יריבות בין האחים ולחסום בכך בניית קשר בריא ביניהם.
יריבות אחים מסוגלת ליצור מצוקה וסבל רב ויכולה ללוות אנשים גם בחיים הבוגרים .היא
עלולה להפוך לירושה רגשית שמושלכת על מערכות יחסים אחרות.
כל ההורים עושים השוואות" :למה אתה לא עושה שיעורים כמו אחיך"?" ,למה אתה לא יכול
לשבת בשקט כמו אחותך"?.
בחברה תחרותית כשלנו ,בה נקבעים ההישגים לפי צבע הדשא של השכן ,עריכת השוואות ביו
ילדים היא בלתי נמנעת .השוואות חוזרות ונשנות ,בהן הילד מוצג כפחות מוצלח מילד אחר,
משדרות לילד מסר של אכזבה ודחייה .במצבים בהן הוא העליון בהשוואה ,ינסה הילד לשמור על
מעמדו בכל האמצעים ,על חשבון אחיו .דרוג הילדים או ייחוס תכונות לילד ("המקסים ,החכם,
המעצבן") יוצר קיבוע ותחרות שבאה לביטוי באמצעות מריבות ,המונעת התפתחות יחסי
אחאות בריאים.
42
חשוב שהורים יתייחסו לאחים באותה משפחה כאל אנשים בעלי יכולת ,רצונות וצרכים שונים
התואמים את גילם ואישיותם .השוואה ,דרוג וייחוס תכונות מסוימות לילדים גורמת לתחרות,
קנאה ועגמת נפש לכל הצדדים -ילדים והורים כאחד ומונעת התפתחות יחסי אחאות תקינים
ובונים בין הילדים במשפחה .המודעות של ההורים לחלקם במריבות ואי התערבותם ביחסים בין
הילדים עוזרת מאוד בשיפור היחסים בין האחים ( .כפי שפורט ברשימות קודמות בטור זה) .
קשר טוב בין אחים הוא אחד המתנות החשובות שאנו ההורים יכולים להעניק לילדים.
יותם ,האח הצעיר ,בוכה בגלל חן .ההורים נזפו בחן הגדול ,הענישו וניסו להסביר ,ללא הועיל .חן
מצידו כועס על ההורים וטוען שהם מעדיפים את אחיו הצעיר על פניו.
כאשר מטפלים בכל ילד לחוד אחרי מקרה בעייתי ,יוצרים מצב בו כל אחד מהילדים מנסה למצוא
חן בעיני ההורים ולהראות שהוא לא אשם .התערבות ההורה מחריפה התחרות בין הילדים .במצב
כזה הילד מרוכז רק בעצמו על חשבון אחיו .אם נתייחס אל כל הילדים כאל קבוצה "בסירה
אחת" ,כאל חטיבה אחת שהפרה משמעת ,יוצאת רוח התחרות בין הילדים ומבטלת העדפת אחד
על פני השני .במקרה כזה אנו שמים בסדר עדיפות עליון את יחסי האחים ואת הצדק בדרוג
במקום השני ,מתוך מחשבה שאנו אחראים על ילדינו ולא אחראים על הצדק העולמי.
לאור הגיון זה ,אין לומר "בגלל יוסי המשחקים מפוזרים" ,אלא "בואו נאסוף ביחד את
הצעצועים" .בנוסף חשוב להימנע מלקבע התנהגות" :תמיד אתה מפריע לאחותך" ,ולאפשר לכל
אחד מהילדים להתנסות במגוון התנהגויות ולחרוג מתגובות צפויות המקבעות.
דנה קמה :דנה בת השלוש מסרבת לפנות לאחיה הקטן את המחשב לאחר שעות רבות בה העמדה
שמשה רק אותה .למרות שאמה מסבירה לה שגם אחיה רוצה" .לא" היא אומרת ,אימא
מסבירה ,והיא ":לא רוצה" .אימא מאיימת ,ודנה ":לא רוצה" ,אימא פוקדת והיא בשלה:
ממשיכה וכבר לא מגיבה למה שאמא אומרת .אחרי מספר דקות נוספות של דיבורים חסרי תכלית
אימא של דנה משתוללת ממש.
"לפעמים" היא צורחת וחובטת על השולחן "אני חושבת שאת מתעקשת סתם בשביל להתעקש,
לפעמים אני חושבת שאת עושה זאת כדי לראות אם אני אשבר" .דנה עדיין לא מגיבה וממשיכה
במשחק המחשב" .לפעמים אני חושבת" כשהיא צורחת בכל כוחה" ,אני חושבת שאת דוחפת
אותי .ודוחפת .רק כדי שאני אתפרץ ואשתולל כך" .חיוך קלוש של ניצחון מופיע על שפתי דנה היא
מפנה את עמדת המחשב באיטיות ,בשתיקה רועמת ובהפגנת חוסר רצון לאחיו .דנה הוכיחה
בוודאות לכולם מי פה הבוס.
43
שיכורים ולא מיין
כשהורה יוצא מכליו ,צועק ומשתולל ,פירושו שהילד מנהל אותו -אם הוא מוציא את ההורה
משליטה ,אז הילד בשליטה על ההורה ועל כל הסיטואציה .מצב זה יוצר כוח משכר עבור הילד.
אם הורה אינו מזהה את התהליך הילד משתכלל בו ,ובכל פעם מתפעל מחדש באיזו קלות הוא
הקטן מוציא את האימא או האבא הגדולים האלו משליטה .הילד שיכור מניצחונותיו ומושפל
מתבוסותיו אך בשני המקרים משתכנע יותר ויותר בערך הכוח.
ההורה לעיתים מנצח בקרב מסוים מול הילד ,אבל תמיד יפסיד את המערכה כולה וטעם הניצחון
להורה הוא מר ,ההורה שואל עצמו ":האם הולדתי ילדים כדי לריב ולנצח אותם"..
כשיש כוח עסוקים בכוח ועל שמירתו ואין יחסים .האנרגיה מתועלת לשמירת הכוח ובדיקה אם
חס וחלילה האחר (בדרך כלל אימא ,אבא ,אח ,החבר למשחק) לא מפר איזה סעיף וקובע לעצמו
לפי נוחותו ותפיסותיו דברים ומשנה את מאזן הכוחות .במציאות של כוח תתנפץ התקווה ליחסים
יפים בבית ובמשפחה .כשיש מאבקי כוח צריך כל היום להילחם כדי להוכיח את הכוח .הסביבה
בחוץ לא אוהבת את זה וגם לא את הילד.
כמבוגרים אנו עלולים לחזור עם הסובבים אותנו -בעיקר עם ילדינו ,על דפוסים שנקבעו בילדותנו.
אם הורינו שלטו בנו ,אנו עשויים לגדל את ילדינו עם מעט מאוד הגבלות ואיסורים .מבלי דעת אנו
מוצאים עצמנו חיים תחת משטר עריץ אלא שהפעם מי ששולט בנו זה הילד התובעני ,העריץ
הקטן שלנו.
שליטה זה כל הסיפור
מאבקי כוח זה לא רק בפוליטיקה של הכנסת .זה מתרחש באופן הכי תדיר בפוליטיקה של הבית:
על הספה בסלון מול הטלוויזיה ומסך המחשב ,ביציאה לקניון ,לסופר וליד שולחן האוכל .זה
ממשיך בבהייה של ההורים ובתהייה מדי אחר צהרים וערב מול ערימת/הר הצעצועים וצלחות
הבמבה החצי הפוכות המפוזרות בבית ובעיסוק בשאלה הקבועה מי יאסוף את כל הבלגן היום?
עד כדי כך אבסורד השליטה של ילדים בהורים ,כמו אמירה שהילד אומר להוריו" :אם אני הולך
לישון ולא רואה טלוויזיה תכבו גם אתם.".....
44
הגלוי והסמוי ומה שבינם
ילדים לא צריכים ללכת למוסדות לעבריינים כדי ללמוד להילחם בכל מי שזז לידם ,הם לומדים
זאת בבית .מי המורים? בדרך כלל ההורים שמציגים דוגמה כזו מבלי לעצור ולראות לאן זה הולך
ועד כמה זה מחלחל והרסני ומסלים במהירות .ילדים ואנשים לא רבים על שטויות ,הם רבים על
משהו מאוד רציני .הם רבים על "מי קובע?" .הדבר "המוצהר" עליו רבים נראה כשטות ולכן כדי
להתקדם ולא להיות בדגם חוזר וסיזיפי שמוסלם ,יש לטפל באמיתי בסמוי ולא בסימפטום
המוצהר .כשילדים רבים על איזו תוכנת נראה בטלוויזיה ,הם לא רבים על התוכנית -הם רבים על
"מי קובע" .זה הנושא ועליו יש להגיע להסכמה :איך קובעים מי קובע?
צעק בני ונען ...האתגר והאחריות בהורות היא ללמוד איך מחליטים בחברה דמוקרטית כדי
שיהיו יחסים טובים במשפחה ,איך מגיעים להסכמות לא כוחניות ונמנעים ממציאות שבה כל
היום הופך למאבק אחד גדול וארוך והורדות ידיים סמויות .שלא מי שצועק הכי חזק או הופך
שולחן קובע ,או מי שמסרב הכי קובע.
אם אנו מוצאים עצמנו בדפוסי חשיבה הבאים" :למה מי הוא שיקבע לי ,אני לא פראייר שלך,
העולם הוא ג'ונגל יש קובעים ויש שקובעים להם לכן עדיף להיות זה שקובע" .כאשר ביום-יום
מוטיב המלחמה נמצא בבית וכל היום הוא תנועה בין כניעה למלחמה וכל משימה היא סיבה
למאבק .כאשר ההורה מוצא עצמו רבות כועס מאוד על ילדו.
אז מה לעשות ?
לזהות ולהבין כי אני בבית במלחמה שיש בה רק מפסידים ואת הרעיון הילד קונה פה בבית
מההורים ולא בחוץ .לא להסכים עם הרעיון שהמאבק הנצחי הוא חלק מהחיים .כדי לעשות
זאת יש להגדיר כי היחסים במשפחה חשובים יותר מלהיות הצודקים והקובעים .להבין כי מחיר
הכוחנות הוא גבוה ונמצא בכל מעגלי החיים בין הורים וילדים ,בעל ואישה ,עם הבוס ,והפסד
הוא לכולם בכל המעגלים .גנדי אמר ":אתה עצמך חייב להיות השינוי שאתה רוצה לראות
בעולם" .לא להילחם ולא להיכנע .ללכת לקבל הדרכה בקבוצות הורים או הדרכה אישית לתהליך
מובנה של שינוי דפוסים.
45
האמיצים מאת:סוזן פולישיץ
46
ילדי גירושין -מה עובר עליהם וכיצד ניתן לתמוך בהם ולחזק אותם
נכון שכיום ,להיות ילד שגר עם אבא ,או עם אימא ,או חצי ,זו לא תופעה יוצאת דופן כלל ,אך אין
בזה משום נחמה .והרי ידוע את מי מנחמת צרת רבים .כשהורי הילד נפרדים ,מבחינתו זה
מבהיל ,מאיים ומזעזע את היציבות והביטחון שלו .פרידת ההורים מעלה בפני הילד שאלות קשות
ומעוררת פחדים קיומיים .גירושין של הורים הם תמיד חוויה קשה ביותר עבור הילדים .מדובר
במשבר של ממש ,בתחושה שהשמים נופלים על ראשם ושהכול קורס ומתמוטט .יתכן וההורים
חשים שזה יביא לילדים הקלה ,אך מבחינת הילדים עצמם זו לא הקלה כלל .נכון שברוב המקרים
הם ילמדו להתגבר על השבר ,להתאושש ולהתחזק ,לחזור לעצמם ולהמשיך בחייהם ,אך הפצע
העמוק בפנים יישאר לתמיד גם אם חיצונית הוא כבר הגליד .בדרך כלל הזמן עושה את שלו ועם
הרבה תמיכה ואהבת ההורים ולעיתים גם עם עזרה ותמיכה מקצועית ההתגברות תהייה קלה או
גם קצרה יותר .גירושי הורים אינם פצע שיעבור ויגליד סופית ,כי פירוק המשפחה ופרידה חלקית
מהורים הם חוויה קשה מנשוא עבור ילד.
קשה לעמוד את הנזק הנפשי המדויק שנגרם לילד בעת הגירושין ,אך ברור שהנזק אינו קל ,גם אם
לעיתים לא רואים סימנים בהתנהגות הילד .לעיתים הילדים צעירים מידי כדי לדבר על הכאב
והסבל ולבטא תחושותיהם במילים ,לעיתים הם "מדברים" בשפת התנהגות ,אך לא תמיד
ההורים ערים לכך ויודעים לפרש אותה נכון .לעיתים הם בוחרים בשתיקה ומסרבים לשתף פעולה
ולשוחח על הנושא ,אולי בגלל עוצמת כאבם ,מסתגרים ומתכנסים בתוך עצמם וקשה להבין מה
עובר עליהם .כל מקרה חשוב לשדר לילד שאפשר לדבר על הכל ושירגיש נוח לשאול ולשתף
ברגשותיו .יש להימנע מהפעלת לחץ ולאפשר לילד לבחור את דרך ההתמודדות המתאימה לו גם
אם בחר לשתוק .בעקבות הגירושין ,הילדים עשויים לחוש פגועים ,נבגדים ,מרומים וננטשים.
ברור הוא שהגירושין פוגעים ,לפחות באופן זמני ,בתחושת הביטחון של הילד ובאמונה בכוחה של
המשפחה כגוף העיקרי שעליו ניתן לסמוך ולהישען .פעמים רבות הפגיעה הינה אף בדימוי העצמי
של הילד.
נראה שכיום אנשים מפרקים בקלות רבה מידי את הזוגיות ואת התא המשפחתי .המצב הכלכלי,
הקודים החברתיים ,העובדה שנשים רבות עובדות ועצמאיות או נתמכות על ידי הוריהן ,כל אלה
מקלים על פירוק הזוגיות גם אם לא מוצו עדיין כל הניסיונות לשפר את מערכת היחסים .זו
תופעה רחבה שנראה כי היא סוחפת ומעודדת וגורמת לזוגות רבים לבחור באופציה המהירה יותר
47
והנראית קלה יותר כי אינה דורשת השקעה רבה ולקיחת אחריות על השינוי .את המחיר משלמים
הילדים .הם אינם וגם לא צריכים להיות חלק מההחלטה .לא שואלים אותם ,לא מתייעצים בהם
בנושא ,אך את הפירות הם קוטפים ואוכלים .קשה להבהיר מה הוא הנזק הרגשי הנגרם לילד עקב
גירושי ההורים ,זה שונה כמובן מילד לילד ותלוי בגורמים רבים כגון גיל הילד ,הקשרים והיחסים
שלו עם הוריו בתקופה שקדמה לגירושין וגם לאחריהם ובעיקר כיצד הם התבצעו .גירושין הינו
תהליך ולא אקט רגעי והם יכולים להתרחש בדרכים שונות ,באווירה שונה ובעוצמות רגשיות
שונות ולכך השפעה רבה על החוויה שהילד חווה.
48
בתהליך משותף כדי לבדוק מה ניתן לעשות כדי לשנות את המצב" .או "אימא ואני החלטנו
להיפרד אחד מהשני אבל אף פעם לא נפרד ממך ותמיד נהיה אתך ובשבילך!"
למרות שגירושין הם פרידה לא רק בזוגיות אלא במידה רבה גם בהורות ,הילד חייב להבין
ולהרגיש בברור שהגירושין הם בין ההורים ולא ממנו "וגם אם אבא עוזב את הבית הוא לא יפסיק
לעולם להיות אבא שלך" .שני הצדדים נשארים אתו ,גם אם לא פיזית אזי בליבם ,ורוצים אותו.
לפגוש בו ,להיות אתו כמה שיותר ,לחלוק אתו חוויות שלו ועוד .יש להבהיר לילד שחלוקת הזמן
של הילד בין הוריו נעשתה כדי שההורים לא יהיו יותר ייחד אך כדי שהוא יוכל להמשיך להיות עם
שניהם .קשה מאוד לשכנע ילד שאוהבים אותו כל כך ,כשבעצם לא יכולים להיות אתו ובשבילו
חלק ניכר מהזמן .אך מה לעשות -זהו הסדר הגירושין .לילד קשה לקבל זאת .ילדים נוטים לפתח
רגשות אשמה שמא הגירושין נגרמו בגללם ואם הם יהיו ילדים טובים אולי זה ימנע .חשוב מאוד
להבהיר לילד שההחלטה לגירושין אינה קשורה בו.
ישנם הסדרי ראייה שונים :החל ממשמורת של האם או האב ובילוי אמצע שבוע וכל שבת שנייה,
ישנו הסדר מעניין של משמורת משותפת בו הילדים עוברים מבית לבית כל שלושה ימים ובכל
49
שבת נמצאים אצל הורה אחר ממקום של שיווין בחלוקה ,וישנו הדגם השוודי המעניין שבו
הילדים מתגוררים בבית אחד ואילו ההורים הם אלה העוברים בן הבתים לסירוגין וכך נמנע
מהילדים המעבר בין בתים .זהו מודל מעניין אך יקר המחייב החזקת שלושה בתים בו זמנית .מה
שחשוב הוא ,שבקביעת ההסדרים יש לקחת בחשבון ,קודם כל ,את צרכי הילד .לא לחשוב על "מה
אני רוצה כהורה" ולשכוח מה נכון לילד .בנוסף לכך חשוב שהילד יפגוש כמה שאפשר גם את
ההורה השני ויקיים אתו קשר רציף ,משמעותי ורגשי ,כדי שיוכל להאמין שההורה לא ויתר עליו
ורוצה בו כמה שיותר .כמובן ,מה שחשוב תמיד (ולא רק במקרה של גירושין) ,זה כיצד מבלים
ההורה והילד יחד את זמנם המשותף.
הדוגמה האישית
חשוב לזכור שהקשר והתקשורת בין ההורים ,מהווים דוגמה אישית לילדים ודוגמה זו חזקה
מעבר לכל למידה וחינוך .הילד רואה את הזוגיות ואת ההורות של הוריו הנפרדים ? ומפנים .אם
הנישואין נכשלים ומתפרקים חשוב לשמור על קיומם של הערכים המשפחתיים ,כגון כבוד הדדי,
הקשבה ,תמיכה ,נתינה ,שתוף פעולה ועוד גם (ולעיתים במיוחד) במהלך הפרידה .הגירושין
עשויים להשפיע על תפיסת העולם ועל ההיגיון הפרטי של הילד אותו הוא מפתח בשנותיו
הראשונות ושאתו הוא ילך לחייו כבוגר .כשהגירושין נערכים כמלחמה ,עם הטחת כעסים,
עלבונות והאשמות ,זה עשוי לגרום לילד חוסר רצון להתקשר בעתיד עם בן/בת זוג .חשוב מאוד
לשים לב למילים ולרגשות אותם הילד פוגש ושומע מההורים.
50
בחייהם וברגשותיהם ועשויים מטבע הדברים ,לשכוח ולהחמיץ את מה שעובר על הילדים .דווקא
בתקופה גדושה ועמוסה זו אסור "לשכוח" את הילדים והתפקיד ההורי מקבל תוקף וחשיבות
בתקופה זו.
בתקופה של משבר משפחתי ,חוסר יציבות במשפחה ופגיעה קשה בביטחונו של הילד בעצמו,
בהוריו ואולי אף בעולם כולו .הילד זקוק להרבה תשומת לב ,זמן ,יחס ואהבה וזאת במנות
כפולות ומכופלות .אני מאמין שגם ההורים וגם הילד זקוקים בעת הזו לתמיכה וליווי רגשי .עבור
הילד ,התמיכה והליווי הרגשי חשובים במיוחד והם נועדים לשקם את משבר האמון ,הביטחון
והדימוי העצמי הפגוע ממנו הוא עלול לסבול ,כשהמטרה היא לחזק ולהעצים אותו כדי שיצליח
להתמודד עם הקשיים והאתגרים שהחיים מציבים בפניו .אשמח לשאלות ,תגובות והערות
הקוראים ,גדי
כתב :גדי רוזן ,מאמן משפחתי זוגי ואישי ,מנחה הורים וילדים ומנהל שותף בביה"ס לאימון
אדלריאני במכון אדלר כותב ומוציא את "משפחתי" עלון אינטרנטי להורים
בנושאי יחסים ותקשורת במשפחה.
מעבר דירה
לבת זוגי ולי שני ילדים ,בן ארבע וחצי ובן שנה .בעוד שישה חודשים אנו עתידים לעבור דירה
בתוך המושב שבו אנו גרים .כיצד נוכל להקל על ילדינו ולדאוג שהמעבר לא יהיה מלווה בקשיים
ומכשולים מצדם?
51
ד"ר נאוה וולפסון ,מנחה הורים לחינוך והתפתחות ילדים בגיל הרך ,משיבה:
ראשית ,חשוב לבדוק עם עצמנו כיצד התמודדנו בעבר עם שינויים ומה הקל עלינו ,ואף לשתף את
הילד הגדול בזיכרונות מהשינוי שעברנו .לא פחות חשוב לבחון מה אנו כהורים מרגישים עם
המעבר והאם אנו שלמים עם ההחלטה .בדרך כלל ,אנו משדרים לילדינו את תחושותינו :שמחה,
התרגשות או חשש .ככל שנחוש שלמים עם השינוי ,כך נוכל לתת לילדינו תחושה של ביטחון
שתקל עליהם את התהליך .לפני המעבר ניתן לטייל בסמוך לבית החדש ,לספר על המעבר ,לבלות
במגרש המשחקים הקרוב לבית העתידי וכו' .תארו לילדים איך ייראו שלבי המעבר -אריזת
החפצים בארגזים (כלי מטבח ,תמונות ,בגדים שלכם ושל הילדים ,צעצועים וכו') .בהמשך תארו
את העברת הארגזים למשאית ופירוקם בבית החדש .מומלץ לארוז את חפצי הילדים בשלב
האחרון ,ובפריקה מומלץ לסדר ראשית כל את חדרי הילדים ,כדי שהמשחקים יהיו נגישים .הדבר
עשוי להקנות להם ביטחון ולהקל על השינוי .מלבד זאת ,חשוב כמובן לסמוך על הילדים שיסתדרו
עם השינוי.
שוכחת להתפנות
בתי הבכורה ,בת חמש ,ולה אחות בת שנתיים .בעלי משרת בצבא קבע ,ולכן אינו מגיע הרבה
הביתה.
לפני כחודש החלה הגדולה להרטיב במשך היום ,ובנוסף היא שוכחת לנגב בשירותים .כל
הניסיונות שלי לשכנעה להתפנות במועד ,נכשלו .הגננת שלה טוענת שהילדה עסוקה מאוד בעולם
המשחקים שלה ,ולכן אינה ניגשת בזמן לשירותים ,אבל איני בטוחה שזו הסיבה .מה עושים?
ד"ר נאוה וולפסון ,מנחה הורים לחינוך והתפתחות ילדים בגיל הרך ,משיבה:
חסרים פרטים חיוניים ,כמו האם התרחש שינוי כלשהו במשפחתכם לאחרונה? האם העובדה
שבעלך אינו מגיע לעתים קרובות הביתה נובעת משינוי שקרה בזמן האחרון? באיזה גיל נגמלה
הילדה מעשיית צרכים בחיתול? האם הילדה נגמלה גם בלילה? האם ההרטבה במהלך היום
אופיינית לזמנים מסוימים? לעתים ילדים מרטיבים עקב שינוי שחל בחייהם ,כמו מעברים ,שינוי
בתוך המשפחה ,מתח ,לחץ המופעל כלפי הילד ועוד .בתקופות אלה יש להתפנות לילדה מדי יום
ולהקדיש לה קצת יותר זמן מהרגיל .הכוונה היא לבלות אאייתה לבד ,ולאו דווקא במשחק
דידקטי ,אלא במשחק מהנה ומשחרר כמו כדור או בלון ,או לצאת לשעה אחר הצהריים .המשיכי
להעניק לה חום ,אהבה ותשומת לב ,ובמקביל ,הפחיתי את ההתייחסות להרטבה ולניגוב .אם לא
יתרחש כל שינוי תוך מספר שבועות ,יש לפנות לאיש מקצוע.
52
שנת צהריים במעון
אני מנהלת מעון עד גיל שלוש .לאחרונה החלו לדרוש מאיתנו כמה מההורים להפסיק לתת
לילדיהם לישון בצהריים ,בטענה שכתוצאה מכך הם הולכים לישון מאוחר בלילה .אנחנו לא
מרדימים את הילדים בכוח .הילדים נרדמים לבד .האם זה תקין להעיר ילד שרק נרדם מאחר
שהוריו אינם מסוגלים להתמודד עמו לקראת הלילה? מדובר בילדים בני שלוש .מה נכון לעשות,
ואיך אוכל להשיב להורים אלו?
ד"ר נאוה וולפסון ,מנחה הורים לחינוך והתפתחות ילדים בגיל הרך ,משיבה:
בחינוך ילדים חשוב לעבוד בשיתוף פעולה בין הצוות המחנך לבין ההורים ,ולכן יפה שיש ניסיון
להתייחס לדברי ההורים .כמו כן ,אינכם מרדימים את הילדים בכוח ,כראוי.
כאשר ילד אינו הולך לישון בשעה סבירה בלילה ,ייתכנו לכך מספר סיבות .לעתים הדבר נובע
מקושי בסדר יום או בגבולות ,אולם לעתים ילדים סביב גיל שלוש זקוקים לפחות שעות שינה או
מוותרים על שנת הצהריים ,ולכן סביר להניח שבלילה הם יהיו עייפים יותר וילכו לישון מוקדם
יותר .הדבר נכון כל עוד הילד רגוע ולא עצבני עקב חוסר שינה .אם כך ,יש לבדוק האם ויתור של
שנת צהריים הוא צורך של ההורה או צורך של הילד .כשמעירים ילד לאחר שהוא נרדם ,נשאלת
השאלה כמה זמן לוקח לו להירדם .אפשר לנסות לא להרדים את הילדים בשעת ההשכבה ולדאוג
להם לפעילות שקטה ,למרות הקושי הכרוך בכך ,ולבדוק מי מהילדים אכן מחזיק מעמד ומי נרדם
או מגלה סימני עייפות .יש לבצע זאת תוך כדי משחק ובתיאום עם ההורים.
בגן של הקטנים
בתי ,בת ארבע וחודשיים ,חונכה בגן פרטי מגיל חודשיים וחצי ותמיד הייתה מרוצה .בתחילת
השנה העברתי אותה למחלקה של הילדים הגדולים יותר ,שגילם נע בין ארבע לחמש ,ומאז היא
החלה להתלונן על אלימות מצד הגננות והילדים .החזרתי אותה למחלקה הקודמת של הילדים
הקטנים ,שבה הגדול הוא בן שלוש וחצי ולפעמים היא נזכרת בחברותיה הקודמות ומבקשת
לחזור לגן הקודם .מצד שני ,כשאני מזכירה לה את הגננת האלימה היא מוותרת על הרעיון
ומבקשת להישאר עם הגננת הקודמת .אני חוששת שהשהות עם ילדים צעירים ממנה תגרום לכך
שלא תתפתח ותלמד כנדרש .בן זוגי ואני אקדמאים ומורים במקצוענו ,ולכן יש ביכולתנו לתרום
לה ידע ,אבל השאלה היא אם מבחינה התפתחותית די לה בכך שהיא משחקת עם אחיותיה ,בנות
שש ושלוש ,או שמוטב להחזירה למחלקה של בני גילה בגן .מה דעתכם?
53
ד"ר נאוה וולפסון ,מנחה הורים לחינוך והתפתחות ילדים בגיל הרך ,משיבה:
ראשית ,אלימות מצד גננות היא דבר חמור ביותר (אם אכן היא קיימת) .מומלץ ואף הכרחי לבדוק
את הנושא לעומק ולשתף את הגורמים המוסמכים לכך .בקשר לאלימות הילדים ,יש לוודא שזו
מטופלת באמצעים חינוכיים מתאימים.
בנוגע להעברת ילד לגן או למחלקה אחרת -באופן כללי ,פעמים רבות מעברים מהווים קושי
ודורשים הסתגלות ,ולכן לא מומלץ להעביר ילד ממסגרת למסגרת מספר פעמים ברצף .לפני
שעושים שינוי ,חשוב לשקול היטב את הדברים ולהרגיש שלמים עם ההחלטה (בנוגע למסגרת
החדשה והצוות המטפל).
לגבי העברת הילדה לקבוצת הילדים הצעירה יותר ,חסרים לי נתונים ,כמו :האם הילדה אכן
יכולה לקבל מענה לצרכים המתאימים לגילה במסגרת הקבוצה? האם יש בקבוצה ילדים בגיל
הקרוב יותר לגילה של בתך? מהי התפתחות הילדה? ועוד .מאחר שהילדה חוותה כבר שני מעברים
בתקופה האחרונה ,כדאי לשקול היטב מעבר נוסף .יש לשקול את כל ההיבטים ואולי אף להתייעץ
עם גורם מקצועי.
הרטבת לילה
בתי ,בת חמש וחצי ,ועדיין בורח לה פיפי בלילות .בעבר היא סבלה מדלקות שתן חוזרות ונשנות
וקיבלה את התרופה המונעת צפורל .כל הזמן חשבנו שהבעיה נובעת מהתרופה או מהדלקת ,אך
למרות שלפני כחצי שנה היא הפסיקה ליטול את התרופה ,בהמלצת הרופא ,ההרטבות נמשכות.
היא מרטיבה כמעט כל לילה ,ואפילו חשבתי להחזיר לה חיתולים .הבעיה מתסכלת אותה
ובמיוחד אותי .איך ניתן להתגבר על הבעיה?
ד"ר נאוה וולפסון ,מנחה הורים לחינוך והתפתחות ילדים בגיל הרך ,משיבה:
כ= 20אחוז מהילדים סביב גיל חמש ,סובלים מהרטבה (בגיל שש כ= 15אחוז) .אבל השאלה
שנשאלת היא האם למרות ההרטבות החוזרות ונשנות ,חלה התקדמות כלשהי במחצית השנה
האחרונה.
באופן כללי ,כשילד מרטיב בגיל כזה ,נלוות לכך תחושות מבוכה ואי נעימות .עם הזמן עלול הילד
להימנע מהשתתפות בפעילויות חברתיות המצריכות לינה מחוץ לבית או לינה אצל חברים,
ביטחונו העצמי יכול להיפגע ,ועלולה להתפתח אווירה של מתח בתוך המשפחה .חשוב מאוד שלא
54
לשדר לילד אכזבה מהרטבתו ,שכן סביר להניח שהבעיה מפריעה לו לא פחות מאשר לכם,
ההורים .אם תשדרו אכזבה לילד ,אתם עלולים רק להחריף את הבעיה.
מאחר שאת מתארת את ההרטבה בלילה כגורם שמתסכל אותך ואת בתך ,אני ממליצה לפנות
לייעוץ מקצועי אצל מומחה לגמילה ,שיספק לכן כלים ספציפיים להתמודדות עם הבעיה
ולפתרונה.
בתי ,בת שלוש ותשעה חודשים ,אחות לתינוקת בת שנה ושמונה חודשים .הגדולה מפותחת לגילה
כמעט מכל הבחינות ,ואף נאמר לנו על ידי הגננת שהיא הכי חכמה ומוכשרת בכיתה .יחסיה עם
אחותה הקטנה טובים ואין התפרצויות קשות של קנאה .בסביבות גיל שנתיים וחצי היא נגמלה
מעשיית פיפי בחיתול ,ורק לפני כארבעה חודשים היא נגמלה מעשיית צרכים בחיתול (קרוב לשנה
היא נהגה לבקש חיתול בכל פעם שהייתה צריכה לעשות קקי) .אולם היא עדיין נשארת עם חיתול
בלילה – מכך לא הצלחנו לגמול אותה .דיברנו איתה על הנושא פעמים רבות והיא הביעה הסכמה
לישון ללא חיתול ,ולמרות זאת למחרת בבוקר המיטה הייתה רטובה לגמרי .לכן ,החזרנו לה את
החיתול בלילה ואנו אובדי עצות כיצד לגמול אותה .בנוסף ,היא עדיין עם מוצץ ,בעיקר בשעות
הערב (בגן היא לא יכולה לשים מוצץ ,כי הגננות אוסרות זאת) .אציין שאיננו מתגוררים בארץ,
אלא נמצאים בשליחות בחוץ לארץ כבר מעל שנה .האם יש קשר בין הדברים? מתי נכון לגמול
ממוצץ?
ד"ר נאוה וולפסון ,מנחה הורים לחינוך והתפתחות ילדים בגיל הרך ,משיבה:
גמילה מחיתולים יכולה להיעשות גם סביב גיל שלוש=ארבע ,מכיוון שלכל ילד קצב משלו .חשוב
מאוד לאפשר לילדה להיגמל בלילה בקצב שלה ,ולא ללחוץ עליה .לעתים ללחץ המופעל על הילד
בנושא גמילה ,יש השלכות הפוכות מהרצוי .בהתייחס למצב הספציפי שאת מתארת ,אין להתעלם
מהעובדה שחמישה שינויים משמעותיים התרחשו במשפחתכם בשנה וחצי האחרונות :הצטרפות
אחות ,מעבר לחו"ל ,גמילה מעשיית פיפי ,גמילה מעשיית צרכים בחיתול וגמילה חלקית מהמוצץ.
כמו כן ,יש לקחת בחשבון שרק לפני ארבעה חודשים נגמלה הילדה מעשיית צרכים בחיתול.
בהנחה שהילדה מפותחת לגילה ,אני ממליצה להניח לה בשלב זה ולהשתדל להימנע מלהפוך את
נושא הגמילה בלילה לעיקרי בביתכם לפחות למשך תקופה מסוימת .אם לא תהיה התקדמות,
ניתן לפנות לעזרה מקצועית .אציין כי קיימות שיטות טיפול לגמילה מחיתול בלילה ,כגון שיטת
הפעמון ושיטות נוספות ,אולם מקובל להשתמש בהן בגיל מאוחר יותר.
55
גם בכל הנוגע לגמילה ממוצץ ,חשוב להבין שלכל ילד קצב משלו .ניתן לגמול ילד ממוצץ סביב
גיל שנתיים וחצי ,אך גם סביב גיל ארבע .בכל מקרה ,מומלץ שלא לבצע כמה שינויי הרגלים
במקביל.
בתי ,בת עשרה חודשים ,מנסה לעשות דברים שאינם מקובלים עלינו ,והמילה "לא" איננה
מקובלת עליה .בעלי מעונין שנעניש אותה בצורה עדינה) כמו לשים אותה בלול כדי שתבין
שאסור) .האם מומלץ לעשות זאת ,או שהענשה בגיל כזה עלולה לפגוע בבתי מבחינה רגשית?
ד"ר נאוה וולפסון ,מנחה הורים לחינוך והתפתחות ילדים בגיל הרך ,משיבה:
בסביבות גיל שנה הילד נמצא בשלב של סקרנות ועצמאות ,ולכן הוא חוקר את סביבתו ולומד
מכך רבות .תוך כדי התפתחותו המוטורית והשכלית ,רוכש הילד מיומנויות שונות והוא מתרגל
אותן .הוא מגיע לכל מיני מקומות ,ולעתים גורם לבלגן ולנזקים .ילד בגיל המדובר עדיין לא מבין
מהי סכנה ומדוע לא מרשים לו ,אך יחד עם זאת ,הוא לומד המון ומפתח עצמאות.
על כן ,חשוב לאפשר לילדה מרחב פעילות ,אך לאסור מה שמסוכן ומשמעותי .כדי להקל עליה
ועליכם ,וכדי להימנע מאיסורים רבים מדי ,כדאי לארגן את הבית בהתאם .כמו כן ,חשוב להיות
עקביים ותקיפים בכל הנוגע לאיסורים .כדאי להציע לילדה מגוון רב של פעילויות בבית .למשל,
לאפשר לה לשחק בקופסאות ,בגרוטאות ,באטבים ,בארון מטבח אחד עם כלים לא שבירים וגם
לצאת איתה למגרש המשחקים .אין להעניש ילד בגיל זה ,ובאופן כללי ידוע שילדים לומדים יותר
מחיזוקים ופחות מענישה.
בני משתמש באלימות כלפי ומשחק המון עם הידיים .עלי לציין שתי עובדות :ראשית ,אני עומדת
ללדת בקרוב .שנית ,בני לומד בגן עם בן דודו -ילד אלים למדי .רוב הזמן הם משחקים יחד ,אבל
בגלל אופיו של בן הדוד הם מרבים לריב .מה לעשות?
ד"ר נאוה וולפסון ,מנחה הורים לחינוך והתפתחות ילדים בגיל הרך ,משיבה:
את מתארת מצב שבו בנך משתמש באלימות כלפייך וכלפי אחרים (אם אכן לכך התכוונת במשפט
"משחק המון עם הידיים") .אין לאפשר לו לנהוג באלימות כלפייך או כלפי האחרים! ברגע שהילד
נוהג באלימות ,יש להבהיר לו באופן חד משמעי שאסור להרביץ .בנוסף ,יש להרחיקו מעט ולומר
56
לו" :זה לא נעים לי"" ,זה כואב לי"" ,אני לא מרשה" .יש להגיב בדרך זו באופן תקיף ועקבי.
הצבת גבולות מסייעת בריסון התוקפנות ,ויש לזכור לחזק את הילד כשהוא מצליח לשלוט בעצמו,
ולא לנהוג באלימות .לא ציינת את גיל הילד בשאלתך .בכל מקרה ,תוקפנות סביב גיל שנתיים
יכולה לנבוע לעתים מתוך רצון ליצור קשר עם האחר .תנועות הידיים בגיל זה עדיין לא מעודנות,
ולכן במקום לטיפה יכולה להתקבל מכה ,לעתים אף מתוך תסכול (עקב שפה לא מפותחת ,רצון
לשחק באוטו שהחבר משחק בו וכו').
התנהגות תוקפנית מצביעה בדרך כלל על מתח פנימי ,ולעתים זוכה הילד בגלל השימוש בה
בתשומת לב .במקביל להצבת הגבולות בנושא האלימות ,מומלץ להפנות את האנרגיות שלו
לאפיקים חיוביים .לדוגמה ,אפשר לתת לו להשתמש במשחקי כדור ,שק אגרוף ,בובת נחום-תקום
ועוד.
בנוגע לילד אלים בגן (במקרה זה בן הדוד) ,יש לוודא שהגננת דואגת לטפל בתופעה בדרך חינוכית
מקובלת ,לעבוד איתה בשיתוף פעולה ולשקול יחד אפשרות של פסק זמן קצר ,ולנסות לנתב כל
ילד למשחק ולפעילות בקבוצות נפרדות .בכל מקרה ,יש להמשיך ולהציב גבולות ,ובמקביל לנסות
לראות מהם הסימנים המקדימים לאלימות ,לעצור את הילד ולחזקו כאשר אינו נוהג באלימות.
באשר להריונך ,מומלץ להראות לילד תינוקות ,לספר לו שבקרוב יצטרף תינוק למשפחתכם
ולתאר לו בצורה אמיתית ולא ורודה מדי איך ייראו הדברים לאחר הלידה.
מפשיטה את הבובות
אני סבתא לנכדה בת שלוש וחצי .מאז שנכדתי התחילה לשחק עם בובות ,בכל עת שהיא מקבלת
בובה חדשה היא נוהגת קודם כל להפשיטה ולזרוק את בגדיה .לאחר מכן היא אוהבת לאפר אותן
ולשים להן חיתול ,אך מיד לאחר מכן היא מוציאה את החיתול .התוצאה היא שכל הבובות שלה -
גם בביתה וגם בביתי (כולל בובות בנים) – ערומות כולן .ניסיתי לקנות לה בגדים יפים לבובות,
אבל היא לא מוכנה לקבל אותם .האם יש צורך להתייחס לתופעה זו או שאין לה כל חשיבות?
ד"ר נאוה וולפסון ,מנחה הורים לחינוך והתפתחות ילדים בגיל הרך ,משיבה:
סבתא יקרה ,המשחק בבובות הוא נפלא ,מבורך ובעל חשיבות להתפתחות ילדים .יכולות להיות
מספר סיבות להפשטת הבובות .ייתכן שהילדה מחקה החתלה של אח קטן במשפחה ותיתכן
סקרנות גדולה של הילדה .לעתים התופעה יכולה לשקף מאבקי כוח בין הילד להוריו סביב נושא
הלבוש (לבוש הבובות או לבוש הילדה) ,אולם יכולות להיות גם סיבות נוספות .איני מכירה את
הילדה וחסרים פרטים נוספים על סגנון המשחק שלה ,תיאור מפורט יותר של האינטראקציה בין
הילדה לבובה (האם יש אינטראקציה כלשהי בין הבובות? מהי? מהם הרגלי הלבוש בסביבתה?
ועוד) .על כל פנים ,מומלץ להצטרף למשחק עם הבובה ואפשר גם להציע לילדה להלביש את
57
הבובה "כי קר לה" ,למרות שהסיכוי שתקבל זאת אינו גבוה .בזמן המשחק המשותף כדאי לפתח
יחד עם הילדה את המשחק עם הבובה ,להקשיב לילדה ובאופן כללי לוודא שהתנהגותה ותפקודה
רגילים .לא כדאי להפוך את הנושא למוקד עניין גדול ,כיוון שייתכן שדווקא יתר תשומת לב
לתופעה מצד הסביבה יכול לגרום לילדה לחזק דפוס התנהגות זה .אם התופעה אינה חולפת אלא
ממשיכה לאורך זמן ,מומלץ לפנות לגורם מקצועי.
פינוק או איפוק
בתי ,בת השנה וחצי ,התחילה לפתח לאחרונה עצמאות ואינטראקציה עם הסביבה .אולם למרות
שאנו מתחככים הרבה עם חברים ובני משפחה בני גילה ,בחצר או בבית ,היא אינה מתלהבת
לשחק עם הילדים .אם לוקחים לה משחק ששייך לה או לא ,היא מתחילה לבכות בכי תמרורים
ונראה שהיא נפגעת .גם המטפלת ששוהה איתה במשך רוב שעות היום ,מספרת לי שאם אחד
הילדים לוקח לה צעצוע היא פורצת בבכי (היא נמצאת עם המטפלת לצד שני ילדים נוספים) .כיצד
עלי להתנהג? האם עלי להרגיע אותה ולהסביר לה שהמשחק שייך לה ואנחנו רק משאילים אותו,
או אולי דווקא לומר בפשטות" :אם לוקחים לך ,קחי בחזרה?" ואולי בכלל מוטב להתעלם?
ד"ר נאוה וולפסון ,מומחית להנחיית הורים לילדים בגיל הרך ,משיבה:
לפי תיאורך ,בתך נמצאת בשלב של פיתוח עצמאות ואינטראקציה עם הסביבה ,וזה נפלא .יחד עם
זאת ,היא נמצאת גם בשלב הרכושנות האופייני לגיל זה .בדרך כלל ,התופעה נובעת מכך שהילד
רואה עצמו במרכז ,ולכן קשה לו לשחק עם ילדים ולחלוק עמם במשחקים .תופעה זו אינה מעידה
על תכונת אופי כלשהי ,כמו קמצנות או אגואיזם.
ילדים בגיל זה נוטים לשחק זה לצד זה ,ולא זה עם זה ,ואין הדבר אומר שהם אינם נהנים מחברת
ילדים .ילד בגיל שנה וחצי שלוקחים לו משחק ,בדרך כלל בוכה .במיוחד אם לקחו לו ,למשל ,דובי
שהוא קשור אליו ואולי אף נוהג לישון אתו .במקרים אלה יש לכבד את רצונו של הילד ,ולא
להכריחו לתת את הדובי .הסברים כגון" :הדובי שלך ואנחנו רק משאילים אותו" או" :תן לו היום
והוא ייתן לך מחר" ,לא עוזרים בדרך כלל בשלב הרכושנות .אחת הדרכים לצמצום מקרים כאלה,
היא להסתיר את הדובי או הצעצוע שהילד קשור אליו מאוד מפני ילדים אחרים ,כשהולכים
לחברים .אם החפץ לא הוסתר ,משפטים כמו" :אם לוקחים לך -קח בחזרה" ,מיותרים ועלולים
להוביל לאלימות .צריך לנסות לדאוג לכך שלא יקרה מצב שבו נלקחים מהילד חפציו באופן עקבי.
עם זאת ,חשוב להפגיש ילדים יחד ,אך לזכור שהם צריכים להיות תחת השגחה .עם הזמן
והתפתחות השפה ,ילדים רוכשים כישורים חברתיים ותופעת הרכושנות פוחתת .רק אם התופעה
לא תחלוף יהיה אולי צורך לשקול התייעצות עם איש מקצוע.
58
גן או מטפלת?
בחודש ספטמבר הקרוב ימלאו לבננו הפעוט עשרה חודשים ואנו מתלבטים מאוד לגבי המסגרת
הרצויה לו בשלב זה .במהלך היום הוא שוהה עם מטפלת ,לצד שני ילדים נוספים ,ומקבל טיפול
נאות ומספק לגילו (תזונה ,צפייה בקלטות ,משחק וטיול בעגלה) .לא הצלחנו למצוא באזור מגורנו
משפחתון לטעמנו ,אך נתקלנו בגן שמצא חן בעינינו מאוד ושייך למרכז לגיל הרך .הבעיה היא
שאנו חוששים שמא ילדנו קטן מדי לגן שיכלול כעשרים ילד .נשמח לדעת מהי ההמלצה בגיל כזה?
האם מוטב להשאירו שנה נוספת אצל המטפלת או להכניסו לגן?
ד"ר נאוה וולפסון ,מנחה הורים לחינוך והתפתחות ילדים בגיל הרך ,משיבה:
לטיפול בילד בשנותיו הראשונות ישנה משמעות רבה בשל ההשלכות הרבות על התפתחותו .ילד בן
עשרה חודשים זקוק להמון חום ,אהבה ,ביטחון ,סיפוק צרכים מידיים ויחס אינדיבידואלי .קרי,
כשהחיתול שלו דורש החלפה ,כשמציק לו או כואב לו משהו -הוא זקוק למענה מיידי .ברגע
שהמטפלת עסוקה במספר רב של ילדים ,מטבע הדברים ייאלץ הילד להמתין לתשומת הלב
ולטיפול של המטפלת זמן ארוך יותר מאשר אם היה מטופל לבד .לפיכך ,אני ממליצה לאפשר
לילד בגיל זה להמשיך לקבל טיפול אינדיבידואלי .עם זאת ,יש לוודא שיקבל את טיפול הנכון על
ידי מטפלת איכותית שמסוגלת לספק את צרכיו עם המון חום ואהבה .בשלב מאוחר יותר הילד
יהיה בשל לחוות ולהתמודד במסגרת חינוכית גדולה יותר .גם אז יש לוודא שמספר הילדים
בקבוצה שבה ישהה יהיה קטן .בכל מקרה ,חשוב שתשקלו את הדברים שנית ובסופו של דבר
תחושו שלמים עם החלטתכם.
בני ,בן ארבע ,הוא ילד נבון ורגיש מאוד .יש לו חוש הומור מפותח ויכולת ביטוי עצמי גבוהה
אך הוא בעל ביטחון עצמי נמוך מאוד ופגיע ביותר .נראה כאילו אין לו שום הגנות וכל מילה שילד
אומר לו ,גם אם שטויות מוחלטות ,הוא לוקח ברצינות ונעלב עד כדי בכי .כמו כן ,חשוב לו מאוד
לרצות את כולם ולהיות תמיד בסדר .לא נעים לי להגיד את זה על בני האהוב ,אך נדמה שאין לו
שום עמוד שדרה .הוא הילד שילדים שנונים ואכזריים תופסים עליו טרמפ ומפנים לעברו מילים
פוגעות .בקיצור הוא הפראייר.
אני מניחה שאין קשר בין הדברים ,אך מבחינה פיזית הוא ילד גדול מגילו ובין הגבוהים בגן.
59
כואב לי על כך שהוא אינו יכול להגן על עצמו מילולית ואפילו פיזית (למרות שאני בהחלט נגד
אלימות) .איך ניתן לחזק את ביטחונו העצמי ,ללמדו שלא להיעלב מכל דבר ולהגן על עצמו?
ד"ר נאווה וולפסון ,מומחית ומנחה בחינוך והתפתחות ילדים בגיל הרך ,משיבה:
את מתארת את בנך כילד נבון ,רגיש ,בעל חוש הומור ויכולת ביטוי גבוהה ,אך יחד עם זאת ,בעל
ביטחון עצמי נמוך .חלק מההתנסויות של ילדים במהלך צמיחתם הוא להתמודד גם עם שטויות
שאומרים להם .דרך אגב ,ייתכן שאלו שטויות עבורך ,אך לא עבור ילדך .חשוב לבדוק מהי בדיוק
תגובתו כשהוא נעלב מילדים ,האם הוא רק בוכה או שבכיו מלווה בהתפרצויות? יתכן שתגובתו
מעודדת ילדים לפגוע בו .חשוב לבדוק מה קורה בגן ,מה מספרת הגננת על כך ולגבש דרך
התמודדות זהה בגן ובבית .אם התופעה ממשיכה ,כדאי לקבל הדרכה מקצועית .יאמר לזכותו של
הילד שהוא אינו משתמש בכלי האלימות ,שהרי אלימות גוררת אלימות .כדי לחזק את ביטחונו
העצמי של הילד ,יש לחזקו ולעודדו בתחומים רבים שבהם הוא טוב ,ואת חלקם ציינת בשאלתך.
מומלץ לבדוק מהי עמדתך לגבי המושג "פראייר" .האם הוא אכן "פראייר" או שאת חוששת
שהוא יהיה "פראייר?" לעתים מעורבות רגשית יתרה שלנו כהורים מפריעה לילד .בנוגע לרצונו של
הילד לרצות את כולם ולהיות תמיד בסדר ,יש לבדוק מהי רמת הציפיות ממנו ואולי למתנן.
בתי בת שנתיים ושמונה חודשים ,שוהה בגן במסגרת המתנ"ס .לאחרונה ,היא שבה הביתה עם
חבלות קלות מהגן (שריטות וסימני צביטה) .כששאלתי את הגננת לפשר הסימנים ,היא ענתה כי
"יש בגן ילד שמכסח את שאר הילדים" .הסברתי לבתי שאם הילד ממשיך להכותה ,עליה להחזיר
לו מכה .האם נהגתי נכון? כאשת חינוך אני יודעת שתגובתי שנויה במחלוקת ,אבל כשזה מגיע
לבתי ,איני מוצאת המלצה אחרת .מה דעתכם?
ד"ר נאווה וולפסון ,מומחית ומנחה בחינוך והתפתחות ילדים בגיל הרך ,משיבה:
ילדים סביב גיל שנתיים נוטים לעתים לאלימות ולתוקפנות ,גם מתוך רצון ליצור קשר .חשוב
לזכור שאם אנחנו מחנכים את הילד להחזיר מכות ,אנחנו נותנים בידיו כלי שנקרא אלימות .בכלי
זה הוא ישתמש בכל מיני מצבים :כשמרביצים לו ,כשמישהו בטעות ימעד וייפול עליו ,כשהוא
ירצה לשחק באוטו שילד אחר משחק בו וכן הלאה .מעבר לכך ,כשילד מחזיר מכות ,סביר להניח
שיחזירו לו ,והוא עלול להיכנס למעגל אלימות .חבל .לכן ,מה שהכי חשוב לעשות בשלב זה הוא
לוודא שהצוות בגן מטפל בתופעת האלימות בדרך חינוכית מקובלת.
60
חופשי מדי
בני ,בן שנה וחודש ,הוא באופן עקרוני ילד טוב ,חייכן ,אוכל וישן טוב ובדרך כלל אוהב ילדים
ואנשים אחרים .אבל לי נראה שיש לו איזושהי בעיה בהקשר של חרדת נטישה או חרדה מזרים -
פשוט אין לו כזו בשום מידה .מעולם לא קרה שהוא סירב ללכת למישהו שהוא אינו מכיר ואין לו
בעיה להישאר עם אנשים זרים בלעדינו מבלי להבחין ,גם לחצי שעה .לא תמיד הוא אפילו מראה
סימני התלהבות כשאנחנו חוזרים .כשאנו מבלים עם הרבה אנשים הוא נהנה לעבור מהאחד לשני
וממעט לבקש אותנו .עם זאת ,כאשר משהו מציק לו הוא אכן פונה אלינו לעזרה .איני יודעת אם
יש קשר ,אך הוא גם ממעט לבכות מנפילות ,גם כאשר מדובר בדברים הנראים רציניים בעיני.
כולם אומרים שהוא מקסים ונהדר ,אך אני חוששת שמא יש לו איזו בעיה רגשית או בעיה בקשר
איתנו ,ההורים .אציין כי מגיל צעיר גידלנו אותו בגישה חופשית ,עם הרבה מקום להתנסויות מכל
הסוגים .האם התנהגותו יכולה להעיד על בעיה רגשית?
ד"ר נאוה וולפסון ,מומחית לחינוך והתפתחות בגיל הרך ולהדרכת הורים ,משיבה :את מתארת
ילד חייכן ונוח שהולך בקלות לאנשים זרים ,ויחד עם זאת כאשר משהו מציק לו הוא אכן פונה
אליכם -וזה יפה .למרות זאת ,את מעלה חששות בנוגע להיעדר חרדת זרים ומכך שבנך ממעט
לבכות בנפילות .אכן ,סביב גיל שמונה חודשים מתפתחת אצל רוב התינוקות התופעה של פחד
מזרים וחרדת נטישה ,המעידה על כך שהתינוק מבחין בין המטפלים בו לבין האחרים .לא לכל
ילד יש חרדת נטישה או פחד מזרים ברמות גבוהות ,אולם במקרה שישנם ספקות באשר לקשר בין
הילד להורים ,מומלץ לפנות לבירור עם איש מקצוע .בנוגע לכך שהילד ממעט לבכות מנפילות,
חשוב לזכור שגם כאן ישנם הבדלים בין ילדים ,ובכל זאת אני ממליצה לבדוק את רמת התחושה
של הילד .את שני הנושאים ניתן לבדוק עם רופא ילדים התפתחותי.
"הצילו! בעלי ואני בכלל לא נפגשים"" ,אני לא זוכרת מתי פעם אחרונה ממש דיברנו בעלי
ואני" ,"...אין לי זמן לעצמי" ,משפטים אלו ואחרים נשמעים מפי הורים רבים .איך קורה שהרבה
פעמים אין לנו זמן לדבר עם בן/בת הזוג? איך קורה שפתאום אין לנו זמן לעצמנו?
הפילוסוף הידוע מרטין בובר אמר" :כל אדם שאין לו שעה ביום לעצמו ,אינו אדם" -למה
התכוון? האם התכוון לכך שהורים יקדישו שעה ביום לעצמם? אם כן ,מתי אמורה להיות השעה
הזאת? איך אנו מפנים שעה לעצמנו? ונשאלת השאלה :למה כל-כך חשוב שנפנה שעה ביום
לעצמנו?
61
ראשית כל ,כהורים ,מחובתנו להיות עם הילדים ולספק להם את צורכיהם .בזמן שאנחנו נמצאים
עם הילדים ,אנחנו משחקים איתם ,מקריאים להם סיפורים ,יוצאים איתם למגרש המשחקים,
מאכילים אותם ,רוחצים אותם ומשכיבים אותם לישון וכו' .לפעמים גם אחרי שמשכיבים את
הילדים לישון ,הלילות הם לילות לבנים ואנחנו עדיין נמצאים עם הילד ,כי הילד לא מרגיש טוב,
או יש לנו בעיית שינה זו או אחרת .בנוסף לכל מה שנאמר ,אנחנו גם בדרך כלל מטפלים בעניינים
השוטפים של הבית כמו בישול ,כביסות ועוד.
מרגע שנולדים ילדים ,הזמן לעצמנו כבני אדם וכבני זוג מצטמצם באופן משמעותי .קל מאוד
להישאב לעניינים השוטפים של הבית ולהיסחף לשהייה עם הילדים עד שעות מאוחרות בלילה.
מסלול כזה שבו אין לנו זמן לעצמנו הינו מאוד מתיש .יש לזכור שהורים הם בני אדם ,וכבני אדם
הם ראויים גם לכיבוד הצרכים שלהם .הורה איכותי צריך זמן לעצמו!
למען האמת ,לא חסר מה לעשות בזמן פנוי .לקרוא עיתון או ספר בנחת ,לחשוב ולסדר לעצמנו
דברים ,לבשל ,לצפות בטלוויזיה או לדבר בטלפון בנחת .כל זאת ההורים יעשו בצורה רגועה ,מבלי
שהילד "יסתובב להם בין הרגליים" או שהם יצטרכו לחפש אותו בבית מפעם לפעם .מותר להורים
גם לא לעשות כלום לפעמים בזמנם הפנוי .בנוסף למה שנאמר ,חשוב מאוד בזמן הזה לשמר את
הזוגיות .בזמן כזה ניתן לשבת סביב כוס קפה ולשוחח על כל מיני דברים .אחד הדברים שחשוב
מאוד שנכניס בזמן הזה הוא נושאים הקשורים לניהול משפחה .הורים הם המנהלים של
המשפחה .כדי לנהל את המשפחה בצורה איכותית ,הם זקוקים לזמן משותף ,מעין ישיבת הנהלה.
הורות היא לא רק החלפת חיתול ,האכלה והשכבה ,אלא הרבה מעבר לכך מנכ"ל חברה מצליחה
מכנס את צוות ההנהלה ויחד חושבים איזה מוצר להוריד מן המדף ,איזה מוצר להכניס לשוק,
איך לשווק את המוצר ,וכו' .זוג ההורים הינם המנהלים של המשפחה .לצורך העניין הם זקוקים
לזמן כדי לנהל את המשפחה ולטפל בכל מיני דברים הדורשים טיפול .לדוגמא" ,הבקרים אצלנו
בבית מורטי עצבים .מרגע שהילד מתעורר הוא בוכה על כל שטות ".מה עושים? או" ,כבר שנה
הילד ישן איתנו ולי זה מאוד מפריע ".אם יש לנו זמן לעצמנו ,נוכל להעלות בעיה זו או אחרת
ולהגיע לפתרון .אך אם אין לנו את הזמן לעצמנו ,הרי שלא נוכל אפילו לדבר על זה ובודאי שקשה
מאוד יהיה להגיע לפתרון .יש לזכור ,שלא תמיד בני הזוג תמימי דעים לגבי חינוך וגידול הילדים.
זה לגיטימי ,אבל חשוב שהם יסכימו ביניהם על מספר דברים מהותיים .בזמן שנותר לעצמנו,
בסוף היום ,ניתן לגבש יחד דרך לטיפול בבעיה מסויימת .לעיתים גיבוש פיתרון לבעייה מסוימת
דורש מספר פעמים שבהם משוחחים יחד עד שמגיעים לפתרון מקובל ומוסכם בין בני הזוג .הזמן
הזה חשוב מאוד גם לשימור הזוגיות .ניתן לדבר גם על דברים שלא קשורים ישירות לילדים,
ובכלל ,לדבר בשקט ללא הסחות דעת מצד הילדים .זמן זה מאפשר לבני הזוג להיות נטו זה עם
זה.
62
איך נארגן זמן לעצמנו?
נבנה סדר-יום קבוע המתחיל מהבוקר,ומסתיים בשעת השכבה קבועה של הילד בלילה .לאחר
שהילד במיטה ,נותר לנו זמן לעצמנו.
החשיבות של סדר-יום:
ברגע שיש לנו סדר-יום קבוע ,יש לנו שליטה על המצב ,אנחנו יודעים מה הולך לקרות ואז אנחנו
גם יותר רגועים .סדר-יום קבוע חשוב להורה וחשוב לילד .סדר-יום תורם לשלווה ולרגיעה הן של
הילד והן של ההורה .מבחינת הילד ,אחד הדברים שמקנים לו בטחון הוא קביעות כלשהי ,למשל
לפני השינה אמבטיה ,אוכל ,סיפור והשכבה בסדר קבוע ובשעות קבועות .כשהילד יודע שעכשיו
הסיפור ,הוא מבין שאחריו נכנסים למיטה .מבחינת ההורים ,הם יודעים שבשעה מסוימת הם
עוסקים בענייני הבית ,בענייניהם האישיים ,או מקדישים זמן זה לזו ללא לחץ סביב הילדים.
אחת האמהות סיפרה שלבת שלה אין סדר-יום ,אבל הבת שלה ילדה מאוד נוחה .כשהם רואים
טלוויזיה בשעות הלילה ,היא יושבת איתם .עם כל הנוחות מתבקשת השאלה ,האם בזמן שהם
יושבים לראות טלוויזיה ,לא קורה שהמוצץ נופל וצריך לקום ולחפש אותו? אולי מתחת לספה?
אולי בין הכריות? האם לא קורה שהילדה הנוחה הזו רוצה לשתות מים? יש לקום ולהביא לה
מים .האם לא קורה שהילדה הנוחה רוצה ללכת להביא את הדובי שלה מהחדר ובדרך היא נופלת,
מקבלת מכה ובוכה? אומנם לא מכה רצינית אבל בהחלט מצב שדורש להרים את הילדה ולנחם
אותה .כל ההתרוצצות הזו בשעות לילה מאוחרות מתישה את ההורה .הרבה פעמים ההתשה
היומיומית והתחושה שאנחנו לא מספיקים מספיק ,או אין לנו זמן לעצמנו גורמים לתסכול .אדם
מתוסכל משפיע גם על סביבתו .במקרה זה ,ההורה המתוסכל וגם המשפחה כולה ,ההורים
והילדים ,עשויים לשלם את המחיר.
63
הילד מתעורר בשש בערב ,אין סיכוי שהוא ישן בתשע בלילה .עד לפני חודשיים ,היו ימים שהיינו
יוצאים מהבית ,חוזרים מאוחר ,גם כשהיינו בבית ולא יצאנו ,לא אכלנו ארוחת ערב בשעה
קבועה ,פעם אכלנו בסלון ופעם במטבח ,פעם עשינו אמבטיה בשעה חמש אחר-הצהרים ופעם
עשינו אמבטיה בתשע בלילה .הילד לא הלך לישון מוקדם .אף פעם לא הספקתי את כל מה
שתכננתי כי הילד תמיד היה איתי ואז כל דבר לקח יותר זמן .כשכבר הצלחתי סוף-סוף להשכיב
אותו לישון ,הייתי נרדמת גם כן .אני ובעלי בקושי היינו מוצאים זמן לעצמנו לדבר .השיחות
בינינו הפכו להיות טלפוניות" ,כשאתה חוזר הביתה ,תביא חלב ,גבינה וחיתולים" .היום חזרנו
לראות סרט בלילה ,אני קוראת עיתון בנחת ,בקיצור ,כל חיי השתנו ".
עדי אימא לשני ילדים בן שנתיים ובת ארבע ,מספרת" :השתתפתי בקבוצת הורים ופתאום הבנתי
שאפשר לתכנן את אחר-הצהרים ,שלא כל אחר-צהרים זו הפתעה .פתאום היה לי זמן לשבת יחד
עם הילדים לשחק ,להקריא ספר ,להדביק דבקיות .קודם אמנם הייתי בבית ,אך עבר יום ועוד יום
ולא הגעתי לילדים .היום הזמן של אחר-הצהריים הוא חלק מסדר-היום; חוזרים מהמעון,
אוכלים משהו ,רואים טלוויזיה ,ואני יושבת עם הילדים על פעילות כלשהי .כל הפעילות היא
כעשר דקות ,אבל מסתבר שגם את זה צריך לתכנן".
זמן הוא משאב יקר .הזמן חשוב ומשמעותי לאדם ובדרך כלל חסר ממנו .אחת הטענות הנפוצות
ביותר בקרב אנשים היא "אין לי זמן" .זמן הוא אחד הדברים שאנחנו לא יכולים להוסיף ,יש לנו
עשרים וארבע שעות ביממה .רק באמצעות תכנון יעיל של זמן אפשר להספיק לבצע את המשימות
שהצבנו לעצמנו .הדבר נכון לגבי התיפקוד שלנו באופן כללי בחיים וכן בעבודה ובמסגרת
המשפחה .במשפחה יש להקדיש זמן לכל אחד :לעצמנו ,לבן או בת-הזוג ולכל אחד מן הילדים.
תכנון סדר-יום מסייע לניצול יעיל של הזמן ובסופו של דבר לשביעות-רצון של כל בני הבית.
המושג "סדר-יום" נותן לחלק מהאנשים תחושה טובה של בטחון ושליטה ולאחרים נותן תחושה
של נוקשות.
בחיי משפחה ,יש לקחת בחשבון לא רק את צורכנו כמבוגרים אלא גם את צורכי הילדים .אחד
מצורכי הילדים הוא הצורך בביטחון .אחת הדרכים שמסייעת לילד לרכוש ביטחון היא שיגרה
וסדר-יום.
קביעות ועקביות בגיל הרך תורמים לתחושת ביטחון אצל הילד ומאפשרים לו להתפתח.
הדבר נכון גם בתוך מסגרות לגיל-הרך .בגני-ילדים גם כן מקפידים על סדר-יום קבוע .למשל,
משחק חופשי בפינות הגן ,מפגש בוקר ,יצירה ,ארוחת-בוקר ,חצר וכו' .הפעילויות נעשות בשעות
קבועות .הרבה פעמים רואים את הקושי של הילדים בגן ,כשמשנים להם את שגרת יומם למשל,
ביום גשום כשלא יוצאים לחצר.
64
חשוב מאוד להביא את הילד לגן סביב שעה קבועה ובתחילת היום ,למשל ,בזמן הפעילות
החופשית .הילד יודע שעוד מעט יושבים למפגש בוקר ואכן מגיע מפגש הבוקר ,לאחריו הוא מחכה
ליצירה ואכן מגיע זמן היצירה ,וכך הלאה .אימות הדברים מקנה לילד בטחון עצמי .גננת ותיקה
מחזקת רעיון זה באומרה שסדר-יום מקנה לילדים התמצאות בטוחה בזמן .באופן כללי ,כשיש
סדר-יום קבוע ,הילד יודע מה מצופה ממנו ,יודע שכל דבר מתרחש בעיתו ורצף ההתרחשויות
הקבוע חוזר על עצמו .סדר-יום מובנה מאופיין על ידי עקביות וחזרה על זמנים ותכנים.
ברורית וולס ,פסיכולוגית חינוכית מומחית בייעוץ לגיל הרך טוענת ,שהחשיבות בסדר-יום בגן
היא בין השאר ,גם במסר מרגיע .אם הארוחה חוזרת כל יום ,גם אימא תחזור לקחת אותי כל יום.
במסגרת המשפחתית ,כשנמצאים מחוץ לבית ,או לחילופין בתוך הבית גם כשמגיעים אורחים,
חשוב לשמור על סדר-היום עד כמה שאפשר .הדבר יקל הן על הילד העייף והן על הורה .מומלץ
להשכיב את הילד לישון באותה דרך בה הילד רגיל ללכת לישון (סיפור ,לטיפה) .הרווח הוא לילד,
להורה ולאורחים .הילד הולך לישון בביטחון ,ההורים יכולים לשבת בנחת עם האורחים .יש
לזכור ,שהדברים הקבועים והעקביים מספקים לילד בטחון.
חשוב אומנם להעשיר את הילד ולגוון את הפעילויות ההעשרתיות ,אך יחד עם זאת ,חשוב
להמשיך לשיר ולספר את השירים והסיפורים שכבר שרנו וסיפרנו .החזרתיות גם כן נותנת תחושת
בטחון ,מעבר ללמידה).
וולס מוסיפה ,שיש להיות קשובים לקצב של התינוק ולא רק לקצב ולצרכים שלנו כהורים.
יחד עם זאת ,יש לזכור ,שעמידה על סדר-יום קבוע אמורה להיות משהו זורם ולא מקשה.
בסדר-יום קיים מנגנון ביולוגי .יש ילדים שנכנסים לסדר-יום בקלות ויש ילדים שקשה להם.
ילדים אלו שרויים כל היום במעין בלגאן .חלק מתופעה זו הינו תופעה מולדת.
65
ילדים שנכנסים לנוקשות סביב סדר-יום .לילדים אלו יש צורך לחיות בתוך רצף של .1
דברים זה אחר זה וכל שינוי יוצר אצלם קושי .למשל ,נסיעה לסבתא או למקום אחר
שהוא לא חלק משגרת היום ,מהווה חריגה מסדר-יום .לילדים אלו חשוב שהנעליים
למשל ,יעמדו ליד המיטה בצורה מסוימת וכן הלאה .אצל ילדים שלאורך זמן לא
מצליחים להתגמש מול שינויים בחיי-היומיום רומז הדבר על קושי גדול להסתגל לשינויי
החיים .ההתעקשות על סדר-יום קבוע יכולה לרמוז על התנהגות אובססיבית המדליקה
נורה אדומה .מומלץ לשים לב אם ההתנהגות מצמצמת את תפקוד הילד ומשפיעה לרעה
על התנהלות כל המשפחה .אם כן ,מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי.
יש לבדוק אם התנהגות זו של הילד הינה אובססיבית או נובעת ממאבק–כח ובדיקת גבולות
שאופיינית החל מגיל שנתיים .ילד שנלחם ומתעקש בריטואל קבוע כתוצאה ממאבק-כח עם
ההורים ,הדבר אומנם נורמטיבי אך חשוב להתמודד עם זה בדרך יעילה.
גם ילד שנמצא בתקופת שינוי במשפחה כמו ,מעבר דירה ,הולדת אח ,לעיתים מרגיש צורך
להיקבע על דברים מסוימים .חשוב לו לישון עם הדובי שלו למשל .אם התנהגות זו לא נמשכת
יותר מידי זמן ,ניתן לראות זאת כדפוס הגנתי שמתאים לאירוע שהילד עובר ומשרת אותו בצורה
נכונה במצב של שינוי ומשבר .אם ממשיך דפוס זה לאורך זמן ,הדבר יכול להצביע על קושי
בהסתגלות והדבר דורש התייחסות מקצועית.
ילדים שלא מצליחים להסתגל לסדר-יום ונמצאים באי-שקט .ילדים אלו לאורך כל היום, .2
התנהגותם לא עקבית ולא צפויה .חלקם ילדים תנועתיים ,חסרי שקט וסוערים.
חלק מילדים אלו נולדו עם טמפרמנט סוער שמקשה להסתגל לסדר יום ולגבולות .ילדים אלו
לעיתים מבלבלים אותנו ,כיוון שלאורך כל היום הם משדרים רצון לתנועה ושינויים מהירים.
דוקא ילדים אלו זקוקים לסדר יום ולהרגלים אפילו יותר מילדים אחרים .יש לעשות זאת בצורה
המותאמת לילד ולא באופן נוקשה מידי.
יש להזכיר לו ולתת התראה "עוד עשר דקות אוכלים ארוחת ערב" .גם אם אין לו הערכת זמן ,הרי
שזוהי הכנה נפשית לסיים את הבניה בלגו למשל .לעיתים לוח עם סמלים המתארים את סדר
הפעולות השגרתיות ,שיש לעשות במהלך היום יכול לסייע לילד .למשל ,תמונה המתארת ארוחה,
אמבטיה ושינה .מידי פעם לגשת ללוח ולראות יחד שעכשיו אנחנו אוכלים ,אחרי האוכל ,נכנס
לאמבטיה .סדר יום קבוע בעיקר לפני השינה מאוד מרגיע ,כיוון שבהליכה לישון יש מעין פרידה.
הרבה ילדים אף נצמדים לסדר קבוע לפני השינה ,על ידי בקשה מההורה להקריא את אותו ספר
למרות שהם יודעים אותו בעל פה .עצם החזרה מרגיעה את הילד לפני השינה.
66
מה לגבי אבות שחוזרים מאוחר ונפגשים עם ילדיהם בשעה מאוחרת?
אחת התלונות הנפוצות של אמהות היא ,שאבות חוזרים בשעות הלילה המאוחרות ועובדה זו
משבשת את סדר היום במשפחה.
לטענת וולס,גם הורים צריכים להסתגל לסדר יום של ילדיהם ובמיוחד אבות החוזרים הביתה
מאוחר.
ישנם אבות החוזרים הביתה מאוחר ומעוניינים שילדיהם יהיו במיטות .לעומתם ,ישנם אבות
שלמרות השעה המאוחרת ,מעוניינים לבלות עם ילדיהם ולפצות בזה את עצמם ואת ילדיהם על
השעות שלא היו יחד.
ישנם אבות החוזרים הביתה מאוחר ומעוניינים שילדיהם יהיו במיטות .לעומתם ,ישנם אבות
שלמרות השעה המאוחרת ,מעוניינים לבלות עם ילדיהם ולפצות בזה את עצמם ואת ילדיהם על
השעות שלא היו יחד.
אכן חשוב מאוד שאבא יהיה מעורב ויראה את ילדיו אפילו לזמן קצר ביום ,יחד עם זאת חשוב לא
פחות שלא יהיה מצב בו הילדים הולכים לישון מאוחר בגלל העובדה שאבא מגיע מאוחר .מקרה
חד-פעמי כזה לא מהווה בעיה ,אבל אם המקרה חוזר על עצמו ,נגבה מחיר גבוה מכל המשפחה.
במקרה זה ,חשוב לבדוק מתי אבא יכול להיות עם הילד בשעות יעילות גם מבחינת הילד .יתכן
שבשעות הבוקר ,או חלק מהימים לחזור מוקדם יותר במידת האפשר או סופי שבוע.
השעה שמונה ,שמונה וחצי ,הינה שעה מומלצת לשינה גם אם הילד לא עייף ,הוא יכול להיות
במיטה.
וולס אומרת כי לעיתים הורים מרגישים אי-נוחות לשלוח ילד למיטה כשהם אוכלים ,מדברים ,או
נמצאים עם האחים הגדולים .יש לזכור ,שזה לגיטימי ואף חשוב ביותר ,שלהורים יהיה זמן
לעצמם .זהו מסר חשוב שיש להעביר לילדים .לפעמים קשה לילדים ללכת לישון בשל הפרידה מן
ההורים .אם נרחם עליהם ולא נשדר להם מסר ברור שזהו זמן לשינה ,הלילה יהפוך לחוויה לא
נעימה .כשילד יודע שהוריו בטוחים שזמן השינה טוב עבורו ,הוא יתגבר על קשיי הפרידה
מההורים בלילה.
מרד הנעורים
67
מרד הנעורים -איך מתמודדים עם המתבגרים בהצלחה ונשארים בחיים?
בתחילת העשור השני לחייו -הילד שלכם הופך לשחקן ראשי בדרמת חיים אמיתית,
המתחוללת אצלכם בבית .ואתם ,ההורים ,הופכים שלא ברצונכם ,לשחקני משנה בטלנובלה
המשפחתית עקובת הרגשות והדרמות ,ונדרשים לאלתר פתרונות מיידיים ודרכי התמודדות
יצירתיות.
אם בעקבות הערה כלשהי ,אתם מקבלים בתגובה מבט זועם ומאשים ,טריקת דלת
והסתגרות ממושכת בחדר.
אם ילדכם מחובר שעות לאינפוזיית הטלפון ולמחשב ושומע מוסיקה מחרישת אוזניים.
אם הוא בוחר ללבוש בבגדים מוזרים או מסמורטטים ,ונדמה לכם שהוא מנסה למשוך
תשומת לב בהופעתו.
אם הוא נעלם בערבים עם החבר'ה ,וחוזר בשעות הקטנות של הלילה.
יש לזכור שבחלק מהמקרים גיל ההתבגרות עובר בשקט יחסי ,ולמעט ועימותים קלים ,חלק
מהמשפחות עוברות את התקופה הזו ללא סערות קיצוניות.
במאמר זה אעסוק במשפחות שבהן תקופת ההתבגרות אינה חולפת על מי מנוחות ,ואנסה לענות
על דילמות ושאלות מרכזיות המלוות רבים מן ההורים.
משהו הגדיר פעם היטב את שורש הקונפליקט בין מתבגרים והוריהם :המתבגרים רוצים עצמאות
בלי אחריות ,ואילו ההורים רוצים אחריות בלי עצמאות ...כחלק ממערכת היחסים בתקופה זו,
ההורים ,חשים לעיתים צורך לשמור על זהירות יתרה בדבריהם ו"ללכת על קליפות ביצים" -כי
הילד רגיש ונעלב בקלות מכל אמירה בעוד שהוא עצמו מסוגל להטיח בהם האשמות ולהעליב עד
בלי די.
ההורים נדרשים להיות כמעט "סופר-הורים" :לתת מענה מיידי לכל קושי ודילמה בבית; להישאר
רגועים ובשליטה עצמית ולא להיסחף לתוך מערבולת הרגשות בה מצוי המתבגר; להעלים עין
68
כשצריך ולהציב גבולות וחוקים כשצריך; להיות גמישים ונחושים כאחד .בקיצור :לא קל להיות
מתבגר ,אך באותה מידה גם לא פשוט להיות הורה של מתבגר .זה מסובך ומבלבל ,מתסכל
ומפחיד ,ולעיתים אפילו מחליש את ההורה.
פעמים רבות נתפשים ההורים למתבגרים כלא מוכנים ומופתעים לנוכח האירועים .הם חשים
שהם מאבדים שליטה ,ממודרים ומצונזרים .חוסר השליטה מחזק בהם חששות ופחדים.
בעלון זה אעשה ניסיון לעזור להורים להבין טוב יותר את עולמו של המתבגר ,על הקשיים
והאתגרים הניצבים בפניו ,ולהציע דרכים להתמודדות עם השינויים הפיזיים והרגשיים
המתחוללים לנגד עיניהם .כדאי לזכור :שהמתבגרים סובלים מעומס רגשי אדיר כתוצאה מן
השינויים הדרמתיים המתחוללים בגופם:,צמיחה מהירה וחסרת פרופורציות לעיתים ,השיעור
והתפתחות אברי המין והחזה ,השתוללות הורמונלית הגורמת לחוסר איזון ושקט פנימי ,כל אלה
גורמים לתחושה של בלבול חרדה וחוסר שליטה עצמית ,לערעור הביטחון ולדימוי עצמי פגיע .בה
בעת הם נדרשים על ידי הסביבה להפגין בגרות ואחריות ,ולעמוד בדרישות ומטלות רבות
בהצלחה.
עקרונות כמו -כבוד ,קבלה ,תמיכה והכלה ופעולות כגון הקשבה הימנעות מביקורת ,בילוי
משותף והבעת אמון ,לצד הצבת גבולות ברורים ,יכולים לעשות את החיים בבית הרבה
יותר קלים.
עקרון ההקשבה :הקשיבו לילדיכם המתבגרים בתשומת לב מלאה :הם רוצים והם צריכים את
זה ,אבל במקום ובזמן שמתאים להם .לא כשהם עייפים או ממהרים .שיחה צריכה לבוא מהלב -
ממקום של תשומת לב ואהבה ,ולא מהצורך לנהל ולשלוט בעניינים ,ורצוי להתחיל בכך כבר מגיל
צעיר.
שקפו ואל תשפטו :שקפו להם בדיוק את מה ששמעתם מהם מבלי לפרש את דבריהם .אמרו
להם" :שמעתי אותך אומר שלא טוב לך בבית הספר .האם שמעתי אותך נכון? ואם לא -תקן
אותי ,כי זה חשוב לי לשמוע אותך היטב" .אמירות מעין אלה מביעות התעניינות ,אכפתיות,
רצינות והמון כבוד ,ובמילים אחרות :כל מה שהם זקוקים לו באמת ,ומתקשים בעצמם לתת לכם
ההורים.
דלגו על הביקורת והשתמשו בסימני שאלה :ביקורת גורמת למתבגרים להרגיש קטנים ,חלשים
וטועים ,וזה בדיוק מה שהם נלחמים נגדו בגיל שבו הם מגבשים את זהותם העצמאית .הם
מקבלים תגובות כאלה כזלזול והתנשאות ,זה פוגע בהם ומחליש אותם והם מתרחקים
ומסתגרים .כדאי לדבר עם מתבגרים בסימני שאלה ולא בסימני קריאה .במקום להוכיח אותם,
שאלו" :מה לדעתך יקרה אם "...
69
השקיעו בטיפוח היחסים :החליטו יחד איתם על יום קבוע וצאו איתם ביחידות לארוחה בחוץ,
לבית קפה או לטיול קטן .התנתקו מההפרעות הסביבתיות והקדישו שעה-שעתיים בשיחה של
שיתוף ,שבה תגלו שיש עם מי לדבר והם בעלי עולם עשיר ומרתק .שתפו אותם בחיים שלכם -זה
מעניין ויוצר קירבה .ספרו איפה חייתם מה עשיתם בגילם איך הסתדרתם עם ההורים רבתם
בדיוק אותו הגבר איך התחלתם עם החבר הראשון מי הייתה החברה האהובה .הם מאוד
מתעניינים וחשוב שיבינו שאתם בני אדם בדיוק כמותם( .זכרו שחשוב לשמור על גבולות גם כאן -
ולא להגזים בחשיפה).
הימנעו ממתן עצות ,אלא אם הם מעוניינים להקשיב להן .עצות זהו דבר נהדר ,בתנאי שמבקשים
לשמוע אותן ...לפני שמתחילים במתן עצות ,כדאי לשאול את המתבגר" :מתאים לך לשמוע מה
אני עשיתי במצב דומה ,או מה אני חושב על כך?" אם הם לא רוצים לשמוע -התאפקו ושמרו את
העצות לעצמכם .מתן עצות מבלי שהתבקשתם עשוי להיתפש כהתנשאות וניסיון לשליטה ,דבר
המרגיז ומקומם.
עודדו אותם :הם חוזרים הביתה בפנים נפולות :החברה עזבה אותו ,הבת נכשלה במבחן ,הקבוצה
הפסידה בטורניר כדורסל .אל תגידו "זה לא נורא ,זה שטויות" ,כי זה באמת כואב להם .היו
עימם ובשבילם ,תנו חיבוק ואמרו מילה טובה .אל תזלזלו ברגשותיהם .במקום זה תוכלו לומר
משהו כמו "אני מצטער בשבילך" "אני מרגישה כמה שזה קשה או כואב לך".
סמכו עליהם :שדרו להם את ההרגשה שאתם סומכים עליהם ומאמינים בהם ,כי זה גורם להם
להרגיש בוגרים ,אחראים ורציניים .אם אתם רוצים לדעת מי החברים שלהם -שוחחו והציעו
להם להזמין אותם לארוחה או לצפות יחד במשחק כדורסל בטלוויזיה .אל תדרשו לפגוש אותם
כדי לבחון אותם ,כי זה משדר רצון לשלוט בילד ולבחור חברים בשבילו ובמקומו .זה יגרום להם
להתרחק ולהסתיר ,וכך לא תדעו כלל עם מי הם מסתובבים.
הגיעו להסכמים ולהבנות :אל תלחמו ואל תכפו עליהם את דעתכם .שוחחו ,התפשרו והגיעו
להסכמים המהווים פשרה מבחינתכם ,אך מחייבים ויתורים וגמישות גם מצידם .אל תאמרו "את
חוזרת ב 12:00 -נקודה!" -הם כבר לא ילדים קטנים .במקום זאת ניתן להגיע להסכם ,כמו" :קח
את האוטו רק אם אתה מתחייב לא לשתות או למלא את המיכל בדרך חזרה"" ,את חוזרת עד
- 1.00אבל לא לבד ,אלא עם ליווי עד הבית ובמונית" וכו'..
היעדרות מבית הספר :במקרה של היעדרויות תכופות ,הגיעו עמם להסכם ,למשל :מותר לך לא
ללכת לבית הספר יום אחד בחודש ,אך בתנאי שנכחת כל החדש בלימודים אתה לא נעדר ומתפלח
מבית הספר ללא ידיעתנו".
שימרו על פרופורציות בעינייני לימודים :לא כדאי להיכנס לפאניקה אם יש ירידה קלה בציונים.
כישלון במבחן זה לא סוף העולם (תבדקו אצל איינשטיין או ביל גייטס ( .אצל רוב המתבגרים
המראה החיצוני ,החבר'ה או החבר/ה חשובים יותר מן הלימודים .לעיתים הם מתלוננים
70
"להורים שלי איכפת מהציונים שלי יותר ממני" .כדאי שגם אתם תזכרו :רק מי שבאמת מחובר
לרצונותיו ועושה את מה שהוא אוהב -מצליח ומאושר .לעומת זאת ,במקרה של הידרדרות
רצינית בלימודים -ראו בזה איתות הזהרה ובדקו היטב מהו הגורם לכך.
אל תעלבו מהם :הם מצוינים בלהעליב כשהם רוצים ....הם יכולים לגרום להורים (בני ארבעים)
להרגיש זקנים ולא שייכים למציאות .זכרו שהמשימה של המתבגר היא להיפרד ולצאת לקראת
עצמאות .זוהי תקופה קשה לכל הצדדים ,אבל אסור להיגרר למאבקים לעלבונות הדדים .אל
תעשו "מלחמות כוח" ואל תיקחו כל דבר ללב .העובדה שהם מעדיפים את החברה על פני
המשפחה ,זה לא נגדכם אלא בעדם ...במקרים מסוימים כדאי להבליג להתגבר ,זה יעבור להם.
במקרים אחרים צריך לשים גבול ולעצור אותם בתקיפות.
היו ערניים וזהירים לקלוט איתותים ושינויים מדאיגים למשל :ירידה במשקל ,הסתגרות
פתאומית ,חוסר שינה ,ירידה בלימודים ועוד .זכרו שהנטייה בגיל ההתבגרות היא לקחת סיכונים
ולהתנסות בדברים חדשים וקיצוניים .תפקידכם הוא להיות ערניים וזהירים אך לא היסטריים.
חשוב להכיר ולהבין את המתבגרים היטב ,כדי לקרא איתותי מצוקה.
הציבו להם גבולות ברורים ,הם זקוקים לכך גם כדי שלא ילכו לאיבוד ,וגם כדי שיהיה להם במה
למרוד .אל תוותרו על הזכויות שלכם ,על כבודכם כהורים או על הסדר בבית (לא בחדר שלהם(.
אל תיבהלו ותאבדו שליטה .אל תאפשרו למתבגרים ,לעשות כל מה שהם רוצים .שמרו על
סמכותכם כהורים ,גם אם קשה .לפעמים הם מבלבלים ו"מוציאים מהכלים" .זכרו :אתם לא
אמורים להיות מוכנים לכל פעולה והפתעה .קחו אוויר ,התייעצו עם חברים במצבים דומים ועם
מומחים בעת הצורך.
מנעו אנרכיה בבית :אל תאפשרו להם להזמין את כל החבר'ה הביתה מבלי לתאם איתכם ,לחסל
את כל המקרר ולהשאיר ערימת כלים בכיור .שימו גבולות :אפשרו להם לחיות את חייהם
החברתיים מבלי להפריע לזולת ,והם הסכמות הדדיות -כמו ניקיון אחר המסיבה.
כבדו את הצורך שלהם בפרטיות :הם זקוקים לזה בגלל השינויים הפיזיים הדרסטיים
המתחוללים בגופם .אל תזלזלו בכך,זה פוגע בהם .אל תדפקו על דלת החדר או האמבטיה עם
השאלה" :מה אתה עושה שם" ? (אולי עדיף לא לדעת )...הם בודקים מודדים את עצמם השינויים
הפתאומיים המתחוללים בגופם מהירים וקשים להם.
התעלמו כשצריך :לטובת בריאותכם הנפשית הבליגו והמשיכו בחייכם ,גם כשהמתבגרים עושים
כל כך הרבה דברים מוזרים ,שאינם מובנים ומקובלים עליכם (מוסיקה מוזרה ,לבוש בלוי,
קעקועים ,חדר מבולגן) .אלה נדרשים בתהליך גיבוש זהותם .ממילא המלחמות רק מלבות את
היצרים ,ולעיתים הם נהנים ממאבקי הכוח בשעה שאתם מותשים .נהגו בחוכמה ופשוט סגרו את
דלת חדרם כדי שלא לראות את הבלגן ...עמדו על דעתכם בנושאים עקרוניים הרבה יותר ,שבהם
הצבת הגבולות משמעותית וחשובה לצמיחתם.
71
אל תנסו להיות כמותם :מה שנקרא " להיות בחבר'ה" ...אם תדברו בסלנג כמותם ,תקראו
לחברים שלהם "אחי" ו"אחותי" ותתלבשו במכנסיים בעלי גזרה נמוכה וחולצת בטן ,או תצטרפו
לחבר'ה לפגישות ,זה יראה מגוחך ופתטי ו"יעשה להם בושות" ...הם לא צריכים אתכם כחברים
נוספים ,יש להם די והותר כאלה .הם צריכים אתכם כהורים ,מה שלעיתים חסר.
אל תפתרו קשיים ובעיות באמצעות כסף וקניות נכון שזה מדבר אליהם והם אוהבים את זה ( מי
לא?) אבל במקרים רבים ההורים נותנים למתבגרים כסף אך המתבגרים צריכים מההורים קשב -
ואותו לא קונים בכסף.
התייחסו אליהם בהתאם לגילם .בשנים הראשונות בגיל ההתבגרות עדיין לא ברור לילדיכם אם
הם ילדים או מבוגרים ,והם חשים מבולבלים .התייחסות אליהם כאל מבוגרים מחזקת ומכבדת
אותם .החליטו בעצמכם אם אתם רוצים להשאיר אותם קטנים וחלשים ,או להתייחס אליהם
כאל מבוגרים (אפילו שהם עוד לא ממש כאלה).
הימנעו מהרצאות והטפות מוסר .זה משעמם ומעייף ,והתגובות לכך נעות מהתעלמות עד לעוינות
של ממש .דברו קצר ולעניין .זכרו :כדי שהמסר ייקלט היטב לא צריך הקדמות וסיכומים .לומר
משהו כמו" :כשאני הייתי בגילך אני הייתי מסודר ממושמע ,צייתן ותלמיד טוב" -זה מקומם
ומרחיק ,וגם לא תמיד נכון...
דברו איתם ,שתפו אותם בחייכם :הם אוהבים את זה בכל גיל ...ספרו איפה חייתם מה עשיתם
בגילם איך הסתדרתם עם ההורים ,איך התחלתם עם החבר הראשון או מי הייתה החברה
האהובה .הם מאוד מתעניינים בעולמכם ,וחשוב שיבינו שאתם בני אדם בדיוק כמותם (זכרו
לשמור על גבולות גם כאן(.
תנו להם להרגיש יקרים ושווים :תדגישו את הטוב והחיובי שבהם ,הראו אכפתיות ,התעניינות,
אמונה ביכולותיהם והרבה אהבה כלפיהם ,הם עדיין זקוקים לה .עזרו להם לטפח תחושת ערך
עצמי דווקא בתקופה שבה הם מצויים בליבם של סימני שאלה ונתונים לביקורת עצמית קשה.
עזרו להם לקבל את עצמם לאהוב ולהאמין בעצמם .אפשר לומר "איזה מזל שאתה הבן שלי" ,או
"כמה אני אוהב אותך" .בגיל הזה (ובעצם בכל גיל) חשוב לתת להם להרגיש תחושת ערך עצמי .זה
מה שבונה את הביטחון העצמי ,וזה חשוב ביותר בגיל ההתבגרות ,המאופיין בבלבול וחרדות.
גיבור צעיר יוצא מן הבית הבטוח לדרך רצופה אתגרים ומכשולים ,צובר תובנות ,נלחם ,מגלה את
ייעודו ולבסוף חוזר לבית משפחתו ,רגוע ובטוח בעצמו .נשמע מוכר?
זהו "מסע הגיבור" ,מיתוס הקיים בכל התרבויות .אנו פוגשים אותו ביצירות אומנות וספרות
שונות .בכולן מופיעה דמות הגיבור בהתגלמויות שונות ,אך למסע תמיד מאפיינים דומים
החוזרים על עצמם.
הגיבור הצעיר יוצא מהבית המוכר והבטוח למסע הרפתקאות נועז .עליו לחצות יער אפל והרים
72
גבוהים ,או לצלוח את האוקיינוס הגדול .המטרה :לבצע משימה חשובה ,כמו להילחם באויב,
במפלצת או בדרקון ,ולחסל אותם.
את הגיבור מלוות בדרך כלל שתי ישויות .האחת היא הצל המלווה אותו .זהו העולם הפנימי,
הסמוי מעין ,המייצג את הפחדים והלבטים ,המנסים למנוע מהגיבור להסתכן ולצאת למסע.
מלווים נוספים בדרך הם פיות וקוסמים או חיות קטנות ,המספקים תמיכה ועצות טובות ברגעי
קושי ומשבר .לאחר שהמשימה בוצעה בהצלחה ממתין לגיבור פרס בדמות הנסיכה וממלכתה.
בתום המסע ממתינה לגיבור המשימה הגדולה והקשה מכל" :השיבה הביתה" .לאחר שעבר
טרנספורמציה שינוי או הארה פנימית ,הגיבור חוזר אל משפחתו ואהוביו ,ושם הוא צריך לשוב
ולהתרגל לסביבה הישנה ,וללמד את משפחתו את התובנות שלמד במסעו ,שהרי הם לא השתנו
כמותו.
הגיבור הוא כל אחד ואחת מאיתנו .המסע הוא מסע החיים ,רצוף המשימות והאתגרים ,הדורש
לצאת מאזורי הנוחות והביטחון אל הבלתי מוכר ,במטרה להתפתח ולהשתנות .לעיתים יוצאים
למסע מתוך בחירה ,ולעיתים המציאות מחייבת אותך לצאת ולהתמודד עם אתגרים ושינויים,
ובדרך להשתנות בעצמך .זהו גם מסעו של המתבגר.
מסע המתבגר
ילדינו אינם בוחרים להתבגר .זהו חוק הטבע .והם לא תמיד מבינים מה הם אותם שינויים
פיזיים ,נפשיים וחברתיים המתחוללים בהם ,וחשים בלבול או וסערת רגשות.
מה תפקידנו כהורים במסע ההתבגרות של ילדנו? עלינו לאפשר להם לצאת למסע ההתבגרות
ולסיים אותו בהצלחה .תפקידנו אינו לעצור בעדם .אנו לא צריכים לגרום להם להגיש קטנים
חלשים ,ולומר שזה עדיין מוקדם מדי ושטרם הגיע הזמן .לא כדאי לטפח בהם רגשות אשם ,כי
המסע הוא בדמם ממש ,וחובה עליהם לצאת להתמודד עד הסיום המוצלח.
מסלול המסע נע בין הילדות לבגרות ,ומעורבת בו כל סביבתו הקרובה של הילד -המשפחה,
החברים ובית הספר .הללו לא מפקירים את המתבגר במסעו ,אלא מלווים ותומכים בו לפי
הצורך .ההורה אינו מיותר גם אם לפעמים הוא חש כך .יש לו תפקיד חשוב ביותר .זהו תפקידם
של הפיה והקוסם ,הלוחשים עצות טובות ,מחזקים ברגעי פחד ומשבר ,מקשיבים ומכילים.
תפקידם למתוח רשת ביטחון כדי למנוע התרסקות ברגעי נפילה.
בנוסף ,הם חייבים ללמוד לשחרר את אחיזתם בילד מתוך תחושת אמון ובטחון בכוחו ויכולותיו,
ולאפשר לו להתרחק ולמצוא את דרכו העצמאית.
סוף המסע
בסופו של דבר ,למרות כל הסכנות והטלטלות שבדרך ,המתבגר יחזור הביתה שקט ורגוע יותר,
הסערה תחלוף ותחושת רווחה והקלה תבוא במקומה .בסיום המסע ,המתבגר כבר לא יחוש צורך
לצאת מהבית" ,להילחם ולבעוט" .לאחר השינוי והתובנות שרכש ,הוא יחזור וילמד איך לחיות
73
בשלום ובשלווה כל עם בני המשפחה .ואצלנו קיים גורם "מקרקע" נוסף ,המופיע לקראת סיום
מסע ההתבגרות -השירות הצבאי...
לא קל להיות הורה .זהו תפקיד אחראי ומתיש ,שהציפיות ממנו רבות .החברה
מצפה מההורים ,שידעו לזהות את צורכי ילדיהם ,ושישכילו לפתח דרכים
מתאימות כדי לטפל בהם ,ולכך מצפים גם ההורים מעצמם (עמית.)1997 ,
אנשי המקצוע ,שתפקידם לעזור להורים למלא את תפקידם הקשה ,אמורים
להקשיב לתסכוליהם ולקשייהם ,אך לא תמיד הם מצליחים בכך .אחת הסיבות
לכך היא הקושי שלהם להקשיב בצורה מתאימה לצרכים הרגשיים של עצמם
כהורים .כלומר ,הקושי להקשיב להורה שבחוץ מתחיל בקושי להקשיב להורה
שבפנים.
74
למשל ,בתחום הזוגיות ,בעל שלא מצליח לגלות אהדה למצוקת אשתו,
המרגישה בדידות ,לא נותן ,כנראה ,מקום בתוכו לרגשות הבדידות של עצמו.
מאחר שהוא מתנכר לצורך שלו בחברה ,הוא לא מסוגל להבין את התסכול
העמוק שחשה אשתו עקב אי סיפוק צורך זה אצלה.
או למשל ,אישה ,שלא מצליחה לגלות אהדה למצוקת בעלה ,המרגיש כלוא
במשפחה וזקוק לשקט של עצמו ,לא נותנת ,כנראה ,מקום בעולמה לרגשות של
אהבה עצמית .מאחר שהיא מתנכרת לצורך להעניק לעצמה ולא רק ליקיריה,
היא לא יכולה לחוש הזדהות עם התסכול הרב שמרגיש בעלה עקב אי סיפוק
צורך זה אצלו.
או למשל ,בתחום ההורות ,כיצד יכול הורה להבין לעומק את כאבו של ילד
שאיבד צעצוע ,אם אינו מצליח להרגיש בתוך עצמו כאב דומה של אובדן דבר
יקר? כיצד יכול הורה להזדהות עם תחושת ההתלהבות של ילדו ממשחק חדש,
אם איבד זה מכבר את יכולת ההתלהבות בעולמו הבוגר? או למשל ,הורה
המתקשה לגלות הבנה לשקר שילדו משקר אותו ,ורק כועס עליו ומאיים עליו,
מדחיק ,כנראה ,את המקרים בעבר בהם הוא שיקר להוריו .יתכן גם שהוא
מכחיש את הפחד מעונש שהרגיש בילדותו על מעשים רעים שעשה.
במילים אחרות ,הבנת עצמנו היא העיקר בהבנת הזולת .היכולת להרגיש
חוויות אישיות והיכולת להיות מודע לתפישות פנימיות ,הם תנאים הכרחיים
ליכולת להתחבר לחוויה ו/או לתפישה של האחר.
75
לבעלה הדיכאוני ומיד מנסה "לעודד" אותו" :למה אתה חושב תמיד מחשבות
דיכאוניות כאלה? די תפסיק עם זה .תחשוב חיובי ,כמוני".
כאן אני מגיע לניסוח רעיון נוסף הקשור להקשבה :הקשבה אמתית לעצמי
מחייבת לעצור בתוכי .זה רעיון מוזר לכאורה ,כי בדרך כלל מקובל לקשר בין
הקשבה לעצמי לבין יכולת לזרום ,להתחבר ,לא לעצור .ואולם ,התחברות
אמתית לעצמך מחייבת לעצור ,לא למהר לשלוף תגובה .כדי להתחבר באמת
לתכנים פנימיים ,אתה חייב לעצור ,להפסיק לפעול על פי הנווט האוטומטי של
עצמך .כדי להקשיב בתשומת לב למה שקורה בפנים ,אנחנו חייבים איזה רגע
של הפסקה מגירויים פנימיים וחיצוניים.
למשל ,בתחום הזוגיות ,אישה שלא מרשה לעצמה לפעול באסרטיביות ,אם
תעצור ותקשיב עמוק לעצמה תבחין שהיא מחברת בטעות תקיפות עם אלימות.
כדי להימנע מהקשבה פנימית מכאיבה זו ,היא ממהרת להיכנע לציפיות בעלה
ומדחיקה את צרכיה.
או למשל גבר ,שלא מסוגל לחוש ולבטא רגשות רכים ,אם יעצור ויקשיב עמוק
בתוך עצמו יבחין שהוא מחבר בטעות בין ביטוי רגשות רכים לבין מושגים של
חולשה והתמוטטות .לכן ,כדי להימנע מלבוא במגע עם הבנה פנימית קשה זו,
הוא מתקשח בדיאלוגים עם אשתו או נמנע מהם.
או למשל ,אבא שלא מצליח להקשיב לתלונות ילדיו ותוקף אותם בהתקפות זעם
הרסניות כשהם מתנגדים לדרישותיו .אם יעצור ויקשיב לעצמו ,יזהה את האגו
הכואב שלו ,הרגיש לפגיעה מגיל צעיר ,ויוכל ביתר קלות להקשיב לצורך של
ילדו באהדה.
היישום :כדי שאנשי מקצוע יצליחו להקשיב טוב להורה שבטיפולם ,עליהם
ללמוד להקשיב טוב יותר להורה שבתוכם.
למשל ,כאשר מורה נזכרת בצורך האישי שלה לקבל משוב חיובי על הילד שלה
מהמורה של ילדה ,יקל עליה להבין את הצורך של הורי כיתתה לקבל ממנה
משוב חיובי על ילדיהם .או למשל ,כאשר מורה נזכרת בחוויה שלילית של
77
ביקורת שחוותה בעברה כהורה עם מורת ילדיה ,היא תתאמץ שבעתיים לא
להיות ביקורתית כלפי הורי התלמידים בכיתתה.
או למשל ,כאשר פסיכולוג מתחבר בתוכו לדאגות ההוריות שלו ("מה זה אומר
שהוא כה מסוגר?" "האם יש חשש שידרדר?" וכיו"ב) ,הוא יצליח ביתר קלות
להקשיב באמפתיה לדאגותיו של ההורה שבטיפולו.
כאשר אנשי מקצוע לא מצליחים להתחבר כהלכה לצרכים ולרגשות ההוריים של
עצמם ,הם עלולים להגיב כלפי ההורה בשתי תגובות קיצוניות לא יעילות:
התנכרות או הזדהות.
תגובת התנכרות
כאשר קשה לנו עם רגשות וצרכים פנימיים ,אנו עלולים להדחיקם או להכחישם.
פעמים רבות ניחסם לזולת .קרל יונג )Jung C.B( ,במאמרו The stages in
lifeמשנת 1960כתב ,ש"הדרך הישירה ביותר להתחמק מן הצל שלנו היא
לחפש את כל השחור ,הנחות והאשם באחרים" .במקום להיאבק עם מה
שבתוכנו – הרצון להיות נאהבים ,הפחד להיראות מגוחכים ,השאיפה לשלוט
בעצמנו ובאחרים ,הדאגה פן נישאר בודדים וכיו"ב – אנו נאבקים עם מה שהוא
מחוצה לנו – בן הזוג "המעצבן" ,הילד "הלא ממושמע" ,המטופל "הלא
מתפתח" וכיו"ב .במקום להבין שאנו מוטרדים בעיקר בגלל עצמנו ,אנו
משכנעים את עצמנו בעקשנות שהאדם שמולנו הוא הגורם המטריד.
סיפור חסידי מדגים את הדרך שבה אנשים מתנכרים לעצמם ולאחרים דרך
מנגנון ההשלכה.
חסיד בא אל רבי מאיר מפרמישלן והתלונן ,שחברו מסיג את גבולו ומצר את
צעדיו .אמר לו הצדיק" :הראית מימיך סוס שותה בנהר? הוא מכה בפרסות
רגליו במים .היודע אתה מה כוונתו"?
78
"איני יודע מה כוונתו" ,ענה החסיד.
אמר לו רבי מאיר" :כיוון שהסוס שוחה לשתות ,מייד הוא רואה לנגדו סוס שגם
הוא שוחה לשתות ,ורעה עינו בו .לכן מכה הוא בפרסותיו באותו הסוס ,שלא
ישתה את מימיו .אבל עליך לדעת :אין סוס זה אלא אתה עצמך .אתה בעצמך
מצר את מצעדיך".
למשל ,איש מקצוע פוגש הורה הכועס מאוד על ילדו ההיפראקטיבי .איש
המקצוע לא מצליח להקשיב להורה ומבקר אותו על התנהגותו .מדוע? כי איש
המקצוע לא מתחבר במקרה זה להורה הפנימי הכועס של עצמו .הוא לא מוכן
להכיר בכעסים שלו כהורה ,הנובעים מתחושות תסכול בהורות .הוא משלה את
עצמו שהוא ההורה המושלם .זו תגובת התנכרות – פנימית וחיצונית.
תגובת הזדהות
כאשר קשה לנו עם רגשות וצרכים פנימיים ,אנו עלולים לנקוט בתגובה הפוכה:
לטבוע בהם ,לתת להם השתלט עלינו .כתוצאה מכך ,נגיב בהזדהות-יתר גם
עם ההורה שבחוץ.
רוזנייהם תיאר בצורה ציורית את ההבדל בין הזדהות לבין אמפתיה" :על דרך
המטאפורה ניתן לומר כי בעמדה האמפתית קיימת 'כניסה לנעלי הזולת' ,אולם
גם יציאה מהן ,בעוד שבעמדת ההזדהות נשאר המזדהה תקוע ואינו מבדיל עוד
נכונה בין נעלי עצמו לבין נעלי זולתו" (רוזנהיים ,1992 ,עמ' .)177
כדרך כל רבי של חסידים היה נוהג הרב שמואל לפגוש ביחידות את חסידיו.
במעמד זה יכול החסיד לשטוח את צרכיו ובעיותיו ולקבל מהרבי הדרכה וברכה.
שאל העוזר את הרב" :מדוע מזיע הרבי במהלך הפגישות האישיות במידה כזו
שהוא נאלץ להחליף את בגדיו לאחר סיומן?" השיבו הרבי" :איך אינך מבין
מדוע אני מזיע? הרי במשך ההתייחדויות הללו היו אצלי אנשים רבים .כדי לייעץ
כהלכה צריך אני להרגיש בצרתו של האיש ,ממש כפי שהוא עצמו מרגיש אותה,
79
ולכן אני מוכרח לפשוט את מלבושי וללבוש את מלבושיו שלו .אחר כך ,כאשר
אני צריך לייעץ לו ,הן לא אוכל לעשות זאת כל עוד אני בתוך לבושו – כפי שאין
הוא יכול להשיא עצות לנפשו מתוך לבושו – ולכן אני צריך לפשוט את לבושו
ולחזור וללבוש את מלבושי .אם עבור כל פונה צריך אני להתפשט ולהתלבש
פעמיים ,כיצד אפשר לא להזיע?"
למשל ,איש מקצוע שפוגש בהורה חסר אונים ,שלא מצליח להתמודד עם ילדיו.
איש המקצוע מרחם עליו ולא מצליח לעזור לו .מדוע זה קורה? מאחר שאיש
המקצוע מתחבר בצורה מוגזמת עם ההורה חסר האונים של עצמו ,הוא אינו
מצליח "לתפוש מרחק" הכרחי מהמטופל .זו תגובת הזדהות – פנימית
וחיצונית.
התקווה :מי אשר יהיה סבלן להקשיב להורה הלא-מושלם שבתוכו ,יצליח
להקשיב להורה הלא-מושלם שמחוצה לו.
קשה להקשיב להורים לא מושלמים :כאלה שכועסים ,דוחים ,חרדים אין קץ,
משתלטים וכיו"ב .קשה להקשיב להם ,כי קשה להקשיב להורה הלא מושלם
שבתוכנו" .כולנו יודעים בשכלנו שאיננו מושלמים ,אך רבים מאתנו שואפים,
בכל זאת ,לתפקד כמו הורים מושלמים :לאהוב תמיד את ילדינו ,לגלות כלפיהם
רק רגשות חיוביים ,לתת ללא תנאי ,וכו' .קשה לנו לקבל את עצמנו כאנשים לא
מושלמים ,להודות ,שאיננו כה טובים כפי שהיינו רוצים להיות ,שאנו גם כועסים,
דוחים ,פוגעים" ,חונקים" וכו' .קשה לנו להודות בכך ,כי אז ניתפש בעיני עצמנו
כמפלצות ,כלא עומדים בסטנדרטים של המיתוס ההורי ,כ"לא בסדר"" (עמית,
,1997עמ' .)46
80
את מי עוד צריך המנהל לנהל? ניהול קשרי הורים – בית הספר בעידן
המודרני
הנחות המאמר:
*בשם המאמר "את מי עוד צריך המנהל לנהל?" חבויות שתי הנחות מנוגדות
לכאורה ,שהן הבסיס למאמר זה :לא צריך להוסיף למנהל אוכלוסייה לניהול,
שכן יש לו מספיק; ובוודאי ,המנהל צריך לנהל גם את הקשר עם ההורים.
אסקור שתי הנחות יסוד אלה.
ההנחה הראשונה היא שעל מנהל בית הספר מוטל עומס ניהולי רב .לכן ,ניהול
הקשרים בין בית הספר לבין ההורים ,משימה שאינה במרכז העשייה
הבית-ספרית ,עלול להיתפש על ידי המנהל כלא הכרחי ,שצריך לטפל בו רק
כשאין ברירה .צריך לומר שמקצוע ניהול בית ספר הוא אחד ממקצועות הניהול
המורכבים והקשים לדעתי .זאת ממספר סיבות .ראשית מדובר בארגון שעדיין
אין לו הגדרת משאבים וסמכויות ברורה ועצמאית .זו מעין חברת בת לחברת
האם הגדולה ,משרד החינוך ,והיא נמצאת בדרך לקבלת עצמאות וסמכויות ,אך
עדיין הערפול והבלבול רבים .שנית ,הציפיות מבית הספר רבות וסותרות.
למשל ,בד בבד עם כך שחינוך ילדים נתפש כחשוב ביותר לעתידה של המדינה,
מעמדם של העוסקים בו מידרדר והולך .או למשל ,בית ספר נתפש כסוכן
סוציאליזציה שאמור להעביר את מורשת התרבות לתלמידים ולכן הוא חייב
בסוג של שמרנות .יחד עם זאת ,בית ספר גם צריך להכין את תלמידיו לעולם
העתיד ,ולכן עליו להיות פתוח לסביבה ולהיות קשוב לשינויים.
81
בהתאם לכך ,הציפיות ממנהל בית הספר הן כמעט בלתי אפשריות :הוא צריך
לדרוש מהמורים לשפר ללא הרף את מיומנויות ההוראה שלהם ,אך גם לתמוך
בהם ולגבות אותם; עליו להקפיד על משמעת בקרב תלמידים אך גם לגלות
כלפיהם הבנה ואמפתיה; לדאוג לשיפור אקלים בית הספר ,לספק משאבים
ולפקח על השימוש בהם ,להיות בעל יכולת חיזוי ארגוני ,לשפר את התיאום
הפנימי בתוך בית הספר ולהגדיל את גמישותו ,ועוד ועוד (פרידמן ,י.)2000 .
ולא מניתי אלא חלק קטן מאוד מהמורכבות הגדולה של ניהול בתי הספר.
ההנחה שניה היא שלמרות העומס הניהולי הרב ,חשוב שמנהלי/ות בתי הספר
ינהלו בהתמדה את הקשרים שבין בית הספר לבין ההורים .אם בעבר היו סימני
שאלה האם כדאי לערב הורים בבית ספר והתקיימו דיונים על יתרונות וחסרונות
של מעורבותם של הורים בבית ספר (נוי ,תש"ן) ,הרי כיום זאת כלל לא
השאלה .הורים הם חלק מבית ספר .זו עובדה .השאלה היא האם יודע בית
הספר לעשות שימוש חכם בכוחם של ההורים כשותפים במעשה החינוכי של
הילד ,או שהוא מבזבז כוח זה; או מה שחמור יותר ,בית הספר מאפשר לכוח
זה ,ואולי אף מעודד אותו שלא במודע ,לפעול כנגד התהליך החינוכי בבית
הספר.
בעבר הרחוק אכן לא היה צורך לנהל את היחסים עם ההורים ,כי הם לא נתפשו
בעיני המערכת וגם לא בעיני עצמם ,כחלק מהמשחק החינוכי .להפך ,הם
נתפשו כמפריעים לתהליך .האידיאולוגיה של העלייה לארץ ,שגרסה שצריך
לבנות בה עולם חדש ושונה בתכלית מהעלם הגלותי ,הביאה להשתרשות
התפיסה שבית ההורים עלול לייצג את העולם הישן וערכיו ה"קלוקלים" .על כן,
כדי לצמצם את השפעת עולם ישן זה ,יש לאפשר לבית הספר להיות "סוכן"
החינוך הבלעדי (בלהה נוי ,תש"ן ,עמ' .)1השתקפותה של גישה זו בלטה
במיוחד בתנועה הקיבוצית ,שהקימה את "החינוך המשותף" מתוך מגמה
לנטרל את השפעתו של הבית על הילד .עליית המצוקה ההמונית של שנות
החמישים גרמה לחיזוקה של התפיסה בדבר השפעתו המזיקה של הבית על
82
החינוך .מערכת החינוך ראתה בהורים מהעליות השונות את "דור המדבר"
ובילדיהם "לוחות חלקים" (פרס ופסטרנק .)1987 ,במאמרו המפורסם "בית
ספר ללא הורים" טען פרנקנשטיין ( )1977שמאחר שההורים אינם מסוגלים
להיות גורם חשוב וחיובי בחינוך ילדיהם בגיל בית הספר ,עקב משבר ההגירה
שעבר עליהם ,יש לפתח את בית הספר כאילו ההורים אינם קיימים.
בעבר הקרוב יותר הורים הוזמנו להיכנס לשותפות חינוכית עם בתי הספר כדי
להשביח את חינוך הילדים .כך ,באמצע שנות השבעים התיר משרד החינוך
להורים להשפיע על תכנית הלימודים בבית הספר ( 75%מההורים רשאים
לקבוע 25%מתכנית הלימודים) .מעורבותם לא נתפשה כחיונית אלא כרצויה,
ולכן למעט חלק קטן של בתי הספר ,במיוחד בתי ספר קהילתיים ,הורים לא היו
מעורבים ,כמעט בשום רמה .להורים היה קל להתנער מאחריותם ,כי הם תפשו
זאת כמותרות ,ולמורים היה קל לא להתאמץ בעניין זה ,כי הם למעשה לא רצו
את ההורים בבית הספר .שני הצדדים ,הורים ומורים ,הגבילו את
האינטראקציה ביניהם לפעולות שוליות לתהליך החינוכי (בק"ע – בזאר ,קישוט,
עוגות; וכן איסוף כספים ,ליווי טיולים ועוד) .הם נמנעו משיתוף אמיתי המבוסס
על מעורבות הורים בכל השלבים ובכל הרמות של התהליך החינוכי .במספר
בתי ספר התקיימו מאבקי כוח מתמידים בין הורים למורים על השליטה בבית
הספר ,ורק במקומות ספורים התקיימה שותפות אמיתית ,המבוססת על
תקשורת יעילה ועל עירוב הורים בתהליך החינוכי עצמו.
זו מציאות קשה לניהול .מנהלי/ות בתי הספר עלולים לשגות כאן בשתי טעויות
קיצוניות :ניהול יתר של הקשרים בין ההורים לבין בית הספר ,ו/או חוסר ניהול
של קשרים אלו ,מצד אחר.
בחוסר ניהול הכוונה לניהול מבולבל ,דפוזי ,חסר עמוד שדרה ,שאינו מציב
גבולות ברורים להורים ,והמעורר ,עקב כך ,חרדות וכעסים ומאפשר השלכה של
יצרים תוקפניים ו/או צרכים אישיים ,לא עניינים.
ניהול יתר – לעיתים בגלל התנסות כואבת בחוסר ניהול ,או בגלל החשש לאבד
שליטה ,נוקטים מנהלים בשיטה של ניהול יתר .בניהול יתר הכוונה לניהול
נוקשה ,שתלטני ,שמציב גבולות נוקשים להורים ,והמעורר ,עקב כך ,עוינות
ומאבקי כוח.
צורת הניהול של היחסים בין בית הספר לבין ההורים קשורה לדימוי שיש
למורים ולמנהלים על ההורים .פעמים רבות הדימוי אינו מודע ,אך הוא מכוון את
עבודתנו .לעיתים הדימוי מודע ,אך קשה להגדירו במדויק .כל דימוי משקף את
התפישה הבסיסית של הקשר עם ההורים ונובעים ממנו אסטרטגיות שונות של
טיפול ביחסים .לכן ,כדאי לבדוק אותו מדי פעם לפעם.
84
מתברר שהדימויים השכיחים של הורים בעיני המורים מתאימים לתהליך
ההיסטורי של התפתחות מערכת היחסים בין בית ספר לבין ההורים שתוארה
מקודם :אויב ,לקוח ,משאב ,שותפים.
אם ההורים הם אויב ,צריך להילחם בהם או להתגונן מפניהם .אחד החוקרים
של תחום זה ,לייטפוט ( ,)1981טוען שמנגנוני הקשר לכאורה של בית הספר
עם ההורים (כמו יום הורים ,אסיפת הורים ,תעודה וכו') ,שלכאורה נועדו
להגביר את הקשר עם ההורים ,אך למעשה מטרתם האמיתי היא להרחיקם
מתחום בית הספר ,ולהפחית את נקודות החינוך וההתנגשות בין הורים
למורים .הם מצליחים לעשות זאת בכך שהם מחזקים את תפקיד ההורים
כצופים פסיביים בלבד באמצעות תקשורת חד-כיוונית .כאשר הורים
בהתנהגותם האלימה והגסה מאיימים על בית הספר ,הם מחזקים את הדימוי
שלהם כאויב ומצדיקים פעולות נוקשות יותר של ענישה ושל הפרדה.
אם ההורים הם לקוח ,צריך לספק אותם .תפישת ההורים כלקוח פירושה
שלהורים יש צרכים וציפיות שמן הראוי שבית הספר יקשיב להם ויתחשב בהם.
בתחילה ,תפישת ההורים כלקוח הייתה בעיתית ,כמו כל תפישה הלקוח בארץ.
כולנו שמחנו שהפקיד הממשלתי בכלל הסכים להתייחס אלינו .באותה צורה,
מורים והורים לא היו ממש מודעים לזכויות של ההורים .נראה שהצורך העיקרי
של ההורים ,ליהנות מילדיהם ,מסופק בחגים ובמסיבות אחרות .כאשר הורים
טענו שהם חרדים לשלום ילדם בבית ספר ודורשים לנקוט בפעולות מסוימות
להבטחת בריאותו הפיזית והרגשית ,הם נתפשו כמתערבים ,כדרשנים ולא
כמממשים זכות הגיונית .רק בהמשך ,עם התפתחות התפישה המודרנית של
שרות בכלל ,נעשו הורים מודעים יותר לזכויותיהם בבית הספר ותבעו בתוקף
סיפוקם .מורים נאלצו להקדיש מאמצים רבים יותר כדי להיענות לצורכי ההורים.
תפישה זו בעייתית מבחינת המורים ,שנמאס להם להרגיש שהם צריכים כל
הזמן לרצות את ההורים .גם ההורים ,התבלבלו וחשבו שאולי מותר להם באמת
הכל ,שהלקוח הוא באמת "המלך".
85
אם ההורים הם משאב ,צריך לנצלם .תפישת ההורים כמשאב פירושה שהורים
יכולים לסייע רבות לבית הספר ,אם בית הספר ילמד להשתמש בצורה חכמה
בכישוריהם וביכולותיהם המגוונות .בפועל תפישת ההורים כמשאב מסתכמת
פעמים רבות בהתייחסות אליהם כ"סוס עבודה" :לסדר כיסאות ,לאפות עוגות,
ללוות טיולים וכו' .שימוש מה נעשה גם בכישוריהם החינוכיים ,כמו הצגת נושא
בו הם בקיאים לתלמידים ,ליווי טיולים ,עזרה לילדים מתקשים וכו' .בשנים
האחרונות ,כאמור ,עושים בתי ספר שימוש רב בהורים כמשאב כלכלי .הורים
בדרך כלל מוכנים לתרום לבית הספר ,כאשר הם מתבקשים לכך .הורים לילדים
עם צרכים מיוחדים אולי יותר מאחרים .ואולם ,במהלך הזמן הורים עשויים
להרגיש מנוצלים ולהתמרמר .המורים ,מצידם ,עשויים להרגיש שהגלגל
מתהפך לרעתם ,שכן ההישענות על ההורים כמשאב כספי ,העניקה להם כוח
רב מדי להתערבות בבית הספר ,בבחינת "בעל המאה הוא בעל הדעה".
86
צודק ולקבוע מי חזק .אורי וחבריו טענו שבדרך כלל מתן מענה לאינטרסים של
הצדדים עולה פחות ומניב תוצאות טובות יותר מאשר לקבוע מי צודק; ולקבוע
מי צודק עולה פחות ומניב תוצאות טובות יותר ,מאשר לקבוע מי יותר חזק.
לצערי ,בתי ספר רבים מנהלים את הקונפליקטים בינם לבין ההורים בעיקר
בשתי הדרכים הראשונות לפתרון סכסוכים – כוח וזכויות .מלחמות עזות
מתנהלות בין מורים לבין הורים ,הן בפגישות אישיות והן במפגשים קבוצתיים,
בהן מופעל כוח – הרמת קול ,התייחסות כוחנית ,איומים ולצערנו אף אלימות
פיזית .חלק מהמלחמות מתוחכמות יותר ומתמקדות על זכויות ,מי צודק ומי לא.
הניסיון לפתור קונפליקטים עם הורים על ידי עיסוק בזכויות מוביל לויכוחי סרק
אין סופיים ואף למאבקים משפטיים .ניסיון לפתור קונפליקטים בצורה שעונה
לאינטרסים של שני הצדדים מתאימה לתפישה של ההורים כשותפים והיא,
כאמור ,הרצויה ,הן מבחינת עלותה והן מבחינת תוצאותיה.
87
בית הספר ,מבלי שיש להם הערכה כלפי יכולות צוות בית הספר ,מקיימים
מכשול רציני בדרך השיתוף.
סיכום
לסיום ממש ברצוני לצטט קטע מספרו של פאולו קואלו" ,על נהר הפיאדרה שם
ישבתי גם בכיתי" ( ,)1994על מנת לעודד רוחנו להתנסויות מורכבות אך
חשובות:
"יש לרחם על אדם החושש ליטול סיכונים .ייתכן שאדם כזה לא יתאכזב לעולם!
ייתכן שהוא לא יסבול כפי שאנשים סובלים כאשר הם מנסים לאחוז בחלום
וללכת בעקבותיו .אך כאשר אדם כזה מביט לאחור – ואנו תמיד מביטים לאחור
– הוא ישמע את ליבו האומר לו' :מה עשית בנוגע לחלומות שאלוהים שתל
בימיך? מה עשית עם הכישרונות שאלוהים העניק לך? קברת את עצמך
89
במערה כי פחדת לאבד את כישרונותיך .אם כן ,זו ירושתך :הביטחון שבזבזת
את חייך'" (שם ,עמ' ).
90