‫כוחן של מילים ‪ -‬עידוד‬

‫להקה של צפרדעים טיילו להם ביער‪ ,‬לפתע נפלו שני צפרדעים לתוך בור עמוק מאוד‪ .‬כל‬
‫שאר הצפרדעים התגודדו יחד סביב הבור‪ .‬כשהם ראו עד כמה הבור עמוק הם צעקו‬
‫לצפרדעים שנפלו‪:‬‬

‫"חבר'ה‪ ,‬אין לכם שום סיכוי שתצאו מכאן בחיים‪ ...‬אתם נחשבים כבר למתים‪...‬‬
‫חבל לכם בכלל להתאמץ!"‬
‫לצפרדעים שנפלו לא היה שום חשק לוותר על חייהם בכזאת קלות‪ .‬שני הצפרדעים התעלמו‬
‫מהצעקות והסימנים של חבריהם מלמעלה וניסו לקפוץ החוצה בכל כוחם‪ ,‬בשעה‬
‫שהצפרדעים שמחוץ לבור ממשיכים לצעוק להם ולסמן להם בכל מיני דרכים עם הידים שאין‬
‫להם סיכוי‪" ...‬בחיים לא תצאו מכאן‪"...‬‬

‫אחד הצפרדעים שמע בעצתם של הצפרדעים‪ ,‬אפסו כוחותיו‪ ,‬הוא פשוט נכנע ומת בקרקעית‬
‫הבור‪ .‬הצפרדע השני‪ ,‬לא ויתר‪ ,‬הוא ניסה והמשיך בכל כוחו בשעה שהצפרדעים מסמנים לו‬
‫בתנועות וצועקים מפתח הבור "חבל על המאמץ‪ ...‬אין לך שום סיכוי בעולם‪."...‬‬
‫"הפסק את המאמץ והסבל שלך‪ ,‬ופשוט תמות"‪.‬‬
‫בכל זאת הצפרדע המשיך לנסות‪ ,‬הוא קפץ אפילו חזק יותר‪ ...‬ובסופו של דבר‪ ,‬הוא נתן‬
‫ניתור כזה חזק שהצליח לצאת החוצה מהבור כשהוא יצא החוצה‪ ,‬שאלו אותו חבריו‬
‫הצפרדעים‪:‬‬
‫"איך עשית את זה? הבור היה ממש עמוק‪"...‬‬
‫בשפת הסימנים הסביר להם הצפרדע הזה כי הוא חירש‪ ...‬הוא לא שמע מה אומרים לו‪,‬‬
‫ובטעות פירש את קריאותיהם הנרגשות כמילות עידוד‪...‬‬

‫מוסר השכל‬
‫‪ .1‬בלשוננו יש את הכוח לחיים ויש את הכוח להרוג‬

‫‪ .2‬מילים הרסניות למי שנמצא למטה לא יעלו אותו למעלה‬

‫‪ .3‬עידוד זה כוח ‪ -‬לחצו כאן כדי ללמוד איך מעודדים‬

‫רק אדם שמרגיש טוב הוא בעל בטחון עצמי ודימוי עצמי גבוה‬

‫‪1‬‬
 ‫חוסר עידוד זו בעיה תרבותית שכיחה למדי‪ ,‬הכוונה הינה שרובנו לא חווינו מספיק עידוד בעברנו‪,‬‬
‫וגם היום אנו לא חווים אותו בכמות נדרשת והתוצאה היא שאיננו יודעים לעודד ואיננו מודעים‬
‫מספיק לחשיבותו‪ .‬ההפך מלעודד זה לייאש‪ .‬כבר בראשית חיינו אנו גדלים באווירה של חוויות‬
‫מייאשות‪ .‬כשהילד הצעיר מבקש להתנסות‪ ,‬להרגיש שביכולתו לעשות דברים לבדו‪ ,‬אומר‬
‫המבוגר‪" :‬אתה קטן‪ ,‬הזהר‪ ,‬כשתגדל תבין או כשתגדל תוכל"‪ .‬הילד בד"כ מסרב בהתחלה להיכנע‪,‬‬
‫וכשנופל או שובר נאמר לו "אהה! אמרתי לך"‪ .‬ואז אט אט מאבד הילד את אומץ ליבו ולומד‬
‫לפחד‪ .‬כאשר הילד מגיע לביה"ס‪ ,‬פעמים רבות המורה ממשיכה בחוויות המייאשות ע"י הדגשת‬
‫השגיאות והחסרונות‪ .‬היא מאמינה שהתייחסות לשגיאות בהערות‪ ,‬גערות‪ ,‬הדגשתם בקו אדום‬
‫וכדומה‪ ,‬תלמד אותנו להימנע מהם‪ .‬אין היא יודעת שההתייחסות לשגיאות ולחולשות רק מחזקת‬
‫את אחיזתם בנו‪ ,‬ומפתחת בנו רגשות שאנו לא בסדר‪" ,‬לא יוצלחים" ועוד‪ .‬כמתבגר וכבוגר נידרש‬
‫הילד להוכיח את עצמו מדי יום ביומו‪ .‬להראות שהוא יודע לעמוד במטלות החיים‪ ,‬להתנסות‬
‫בדברים חדשים‪ ,‬לקחת סיכונים מחושבים וכו'‪ ,‬אבל אז הילד כבר טעון ברגשות נחיתות‪ ,‬שהוא‬
‫לא יוצלח‪ ,‬ולא בסדר‪ .‬במשך הזמן למדנו להסוות את חולשותינו מהסביבה ומעצמנו‪ .‬למדנו כבר‬
‫שרק אם נהיה מושלמים‪ ,‬רק אם נעשה את הדברים ב ‪ , 100%‬יהיה לנו ערך‪ .‬והרי אנו יודעים‬
‫שאיננו מושלמים ולכן אנו חוששים תמיד שאין לנו ערך‪ .‬וכך בתרבות שלנו‪ ,‬למרות שאנו יודעים‬
‫שחשוב לעודד‪ ,‬אין עידוד‪ ,‬לא לעצמנו ולא לזולתנו במיוחד שאנו הכי זקוקים לו‪ ...‬אבל לייאש אנו‬
‫מומחים‪...‬‬

‫מהו עידוד?‬

‫אבן שושן מגדיר עידוד‪" :‬חיזוק רוחו של אדם לעשות ולבצע דבר מה"‪ .‬ההגדרה נובעת מהתוצאה‪,‬‬
‫כלומר תגובה תקבע כמעודדת או כלא מעודדת‪ ,‬על פי האופן שבו תתקבל‪ .‬אם התגובה הביאה‬
‫להגברת האמונה של האדם בכוחותיו והעלתה את הערך העצמי שלו משמע זו תגובה מעודדת‪.‬‬
‫ואם לא‪ ...‬מכאן נבין שמטרת העידוד היא לחזק את האמונה של האדם בעצמו‪ ,‬בכוחותיו‬
‫וביכולתו‪ .‬לטעת בו אומץ‪ ,‬אמונה ואופטימיות לקבל את עצמו בלי פחד מפני זלזול והשפלה‪.‬‬
‫חשוב להבין שהעידוד לא פותר בעיות או מסלק צרות‪ .‬זו לא טכניקה שההורה יכול להשתמש בה‬
‫כדי לקדם את מטרותיו ולהביא את הילד לפעול כרצונו‪ .‬העידוד מכוון לצרכים של מקבל העידוד‬
‫ולא של נותן העידוד‪ ,‬כלומר צרכי הילד ולא ההורה‪ .‬העידוד לא יביא לציונים טובים או הישגים‬
‫אחרים אלא ‪ -‬לתחושת ביטחון עצמי של הילד‪.‬‬
‫העידוד הוא כוח בידי ההורה לגדל ילד זקוף או כפוף! העידוד הוא ה"מזון" לנפש וכדאי לתת‬

‫‪2‬‬
 ‫אותו במינון שנותנים מזון‪ .‬ילד שגדל באווירה מעודדת לרוב מסיק מסקנה שהעולם הוא מקום‬
‫בטוח‪ ,‬ושהוא שייך אליו בתוקף היותו‪ .‬הוא מנסה לתרום ולהועיל וחש הזדהות עם משפחתו‬
‫והחברה‪ .‬יש לו אומץ להתמודד ולהתנסות במשימות החיים השונות‪ .‬הוא מבין שמותר להיכשל‬
‫וללמוד מכך‪ ,‬והעיקר מאמין בעצמו‪.‬‬

‫העידוד הוא המזון להתפתחות הנפשית של הילד‪ ,‬כפי שהאוכל הוא תנאי לצמיחתו ובריאותו‬
‫הגופני‪ ,‬העידוד הינו תנאי הכרחי לבריאות נפשית‪ .‬בכל יום באופן התנהגותנו כהורים יש לנו את‬
‫היכולת לתת את המזון הנפשי הטוב ביותר לילדנו ולעודד את המוטיבציה הפנימית שלהם‪ .‬אם‬
‫ההורים לא ילמדו לעודד‪ ,‬הם לא יגיעו לתוצאות שהם שואפים להגיע אליהם‪ ,‬ולעיתים קרובות‬
‫ההורים אלה‪ ,‬אף ישיגו את ההפך ממה שהם שואפים‪ .‬תנאי הכרחי לפני תחילת העידוד הוא‬
‫לקבל את הילד כמו שהוא ולא לפגוע בתחושת השייכות שלו‪ .‬העידוד מתרכז בהדגשת הצדדים‬
‫החיוביים‪ ,‬היתרונות והיכולת‪ .‬הורים שיודעים לעודד מכבדים אותו גם שהם לא מרוצים‬
‫מתפקודו‪ .‬אם לילד יהיה בטחון מלא שהאנשים החשובים לו מקבלים אותו גם כאשר אינם‬
‫מסכימים עם התנהגותו‪ ,‬הילד יוכל לשכלל את התנהגותו ויכולתו לתפקד בתחומים שונים‬
‫שהחיים מזמנים לו‪ .‬למעשה הבסיס של העידוד מתייחס למעשה ולא לעושה‪ ,‬כך שאם הוא עשה‬
‫מעשה לא רצוי נאמר לו‪" :‬מה שעשית גרם נזק"‪ ,‬או "מה שעשית לא בסדר" במקום "אתה ילד‬
‫רע"‪ ,‬התייחסות למעשה מקלה על התנהגותו מבלי שיחוש שהוא עצמו אינו טוב ובלי לפגוע‬
‫בתחושת השייכות שלו‪.‬‬

‫העידוד נבחן על פי התוצאה‪ ,‬מטרתו ליצור שינוי חיובי בעמדה של מקבל העידוד‪ ,‬לחזק את‬
‫האמונה ביכולתו ואת הביטחון העצמי שלו ולהביאו להבנה כי הוא טוב כמו שהוא‪ .‬העידוד נוטע‬
‫בנו את אומץ הלב להיות בלתי מושלמים‪ ,‬לקבל את עצמנו כפי שאנחנו ולחיות בלי פחד מפני‬
‫השפלה‪ ,‬זלזול וחשש ממה שיגידו האחרים כאשר הם יחשפו את חולשותינו‪.‬‬

‫האומנות העידוד היא לחדד את הרגישות שלי כדי להבין את מי שיושב מולי ומה הוא צריך‪.‬‬
‫לפעמים העידוד הוא בכלל לא לומר כלום‪ ,‬אלא פשוט רק לחבק‪ .‬הדרך היחידה לבדוק אם עודדתי‬
‫או לאו‪ ,‬תלוי באדם שיושב מולי‪ ,‬אין כללים מדויקים לעידוד‪ .‬עידוד נועד למי שנכשל‪ ,‬אך בפועל‪,‬‬
‫בדרך כלל מעודדים את מי שמצליח‪ ,‬נותנים לו חיזוק חיובי‪ .‬מומלץ להתחיל את העידוד עם מי‬
‫שנכשל‪ ,‬משום שמי שנכשל מרגיש שהוא לא טוב ואז יש חשש שמתחיל מעגל הקסמים של‬
‫הכישלון‪:‬‬

‫ילד מתנסה ברצף של חוויות מייאשות מפתח תדמית עצמית של אינני מספיק טוב‪ ,‬ילד המאמין‬
‫שאיננו מספיק טוב מצפה לכישלון‪ ,‬ילד המצפה לכישלון מביא על עצמו כישלון‪ ,‬הסביבה והחברה‬
‫מגיבה על כישלון בהשפלה‪ ,‬ילד שהתנסה בכישלון ובהשפלה מפתח תחושת כאב‪ ,‬ילד שחי עם‬
‫כאב נוטה להסתגרות ונעשה עסוק בעצמו‪ ,‬ילד שעסוק בעצמו ובעיותיו איננו מתקדם ואיננו‬
‫מתפתח‪ ,‬ילד שאיננו מתקדם נעשה בהדרגה מנותק‪ ,‬הילד המנותק חש לא שייך‪ ,‬לא רצוי‪ ,‬חסר‬
‫ערך ומיואש‪ ,‬פסיבי‪ ,‬חסר בטחון עצמי‪ ,‬חסר אמונה בכוחות עצמו‪ ,‬ילד כזה יפחד להתמודד‬
‫ולנסות שוב כי יחשוש מכך שהאחרים יראו אותו כלוזר ‪ -‬הוא ימשיך להיות עסוק בכאב של עצמו‪,‬‬
‫ירגיש שהוא אפס ‪ -‬ימשיך להיכשל באמת כנבואה שמגשימה את עצמה לאירוע הבא‪ .‬אדם‬
‫שמרגיש שהוא לא טוב הוא כמו האות פ ‪ ,‬פסימי ‪ ,‬פסיבי‪ ,‬פקפוק‪ ,‬מלא פחד להיתנסות‪ ,‬מרגיש‬
‫דפוק‪.‬‬

‫‪3‬‬
 ‫מנגד ילד המתנסה ברצף של חוויות מעודדות מפתח תדמית עצמית של אני טוב ונכנס למעגל‬
‫הקסמים של ההצלחה‪ .‬ילד המאמין שהוא טוב מצפה להצלחה‪ .‬ילד המצפה להצלחה מביא על‬
‫עצמו את ההצלחה‪ ,‬החברה מגיבה על ההצלחה בכבוד‪ ,‬ילד שהתנסה בהצלחה וכבוד מפתח‬
‫תחושת הנאה‪ ,‬ילד שנהנה מעצמו נעשה פתוח לסביבה‪ ,‬ילד פתוח לסביבה ולתהליכים‬
‫המתרחשים בה מתקדם‪ ,‬ילד מתקדם נעשה יותר מעורה‪ ,‬ילד מעורה היטב מרגיש את עצמו שייך‬
‫אהוב‪ ,‬ובעל ערך ויש לו סיכויים טובים להמשיך להצליח‪ .‬בקיצור הילד מרגיש "אני טוב" ‪" -‬יש לי‬
‫הוכחות שאני שווה" ‪ -‬דימוי עצמי גבוה ‪ -‬יותר מתקדם ‪ -‬פתוח לחברה ‪ -‬אחרים חושבים שאני‬
‫מצליחן ‪ -‬ביטחון ‪ -‬הצלחה ‪ -‬נבואה שמגשימה את עצמה משום שילד שמרגיש שגם אם הוא נכשל‬
‫יש לו כוח להתמודד ולהצליח באירוע הבה‪.‬‬

‫אדם שמרגיש שהוא טוב הוא כמו האות א'‪ :‬אופטימי‪ ,‬אקטיבי‪ ,‬אומץ‪ ,‬אמון ואמונה בכוחות עצמו‬

‫דבריו של דרייקורס מתוך הספר "ילדים האתגר"‪:‬‬

‫"לאומץ לבם של ההורים נודעת חשיבות רבה ביותר‪ .‬כל אימת שאתם מרגישים חרדה‪ ,‬או‬
‫אומרים בלבכם "אוי ואבוי‪ ,‬שוב שגיתי"‪ ,‬עליכם לראות בכך סימן להעדר עידוד בקרבכם‪ .‬אל לכם‬
‫להיתפס לרפיון ולייאוש‪ ,‬נסו לערוך חישוב קר כדי למצוא דרך לשיפור המצב‪ .‬אם הדרך החדשה‬
‫שניסתם הצליחה מה טוב‪ .‬אם לא עלה בידכם להתגבר על הרגלים קודמים ‪ -‬אל תכעסו על‬
‫עצמכם‪ .‬עליכם לאזור אומץ כל הזמן‪ ,‬וכדי לעשות זאת דרוש לכם "האומץ להיות בלתי‬
‫מושלמים"‪ .‬שובו והיזכרו במקרים שבהם הצלחתם‪ ,‬ונסו שנית‪ .‬אין טעם להרהר שוב ושוב‬
‫בשגיאות‪ ,‬הדבר רק יחבל באומץ לבכם‪ .‬זכרו‪ :‬אי אפשר לבנות על חולשה רק על חוזק‪ .‬זכרו את‬
‫האמירה‪" :‬אין אדם בארץ אשר לא ישגה"‪ ,‬ושננו לעצמכם שלא יתכן שלא תשגו‪ .‬אי אפשר‬
‫להשיג הכל מיד‪ .‬כל שיפור קטן מהווה צעד נוסף קדימה‪ ,‬כל צעד קדימה מהווה מקור לעידוד"‪.‬‬

‫לסיכום‪:‬‬
‫עידוד נכון מתייחס לעושה ולא למעשה או לתוצאה‪ .‬למשל‪ :‬כשילד מביא ציור וטוען שזה פרח‪ ,‬אך‬
‫אתה לא רואה פרח‪ ,‬אל תגיד לו איזה פרח יפה‪ ,‬כי אתה באמת לא רואה פרח‪ ,‬עדיף לדבר על מה‬
‫שרואים בפועל‪ :‬צבעים‪ ,‬צורות וכו'‪ .‬לעודד ולומר‪ ,‬איזה צבעים יפים בחרת‪ ,‬אתה אוהב את הציור‬
‫( פרח ) שלך ? אם לא מוצאים שוב דבר יפה‪ ,‬אפשר לשאול נהנית לצייר ?‬

‫תמיד להתייחס למעשה ולא לעושה‪ .‬כדי לעודד את הנכשל צריך לעודד את הכוח הפנימי שלו‪.‬‬
‫להראות את היוזמה‪ ,‬אומץ‪ ,‬השקעה‪ ,‬תכנון וכו'‪ .‬תמיד תחפש את הפן החיובי בכל דבר‪ ,‬כמוצאים‬
‫את הפן החיובי למעשה מוצאים את מקור הכוח‪ .‬למשל‪ ,‬שילד מקבל ‪ 70‬במבחן‪ ,‬אמור לו כל‬
‫הכבוד‪ ,‬את יודע ‪ 70%‬מהחומר‪ ,‬אני סומך עליך שאם תרצה תמצא את הדרך לקבל ציון גבוה‬
‫יותר‪ ,‬אם תרצה את עזרתי‪ ,‬אני כאן‪ .‬ילד שמקבל ‪ 60‬בציון ‪ -‬אם הוא מרוצה מהציון הזה‪ ,‬סימן‬
‫שיש לו ביטחון וככזה יהיה לו ביטחון להשקיע הלאה גם יותר‪ .‬כאשר מעודדים‪ ,‬לא להשתמש‬
‫במילה "אבל"‪ .‬אם למשל‪ ,‬אתה נותן מאה מחמאות ופתאום אתה מכניס את המילה "אבל"‪,‬‬
‫שהיא מילה שלילית‪ ,‬למעשה לקחת את כל המחמאות בחזרה‪ ,‬כל מה שאמרת לא שווה‪ ,‬וביטלת‬
‫את כל מה שנאמר בהתחלה‪ .‬באותו אופן אל תשתמש במילה‪ :‬אם ‪ /‬אם לאו‪.‬‬

‫משפט קצר על ההבדל בין שבח לבין עידוד‬

‫לאנשים יש נטייה לטעות ולייחס ולחשוב שדברי שבח והלל הם דברי עידוד‪ .‬דברי שבח והלל‬

‫‪4‬‬
 ‫ניתנים על הישגים גבוהים והצלחה‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬אנו וילדנו זקוקים לעידוד דווקא כאשר איננו‬
‫מצליחים‪ .‬מכאן שאחד המחדלים החמורים של החינוך‪ ,‬הוא שלקחנו ושללנו את העידוד מאלו‬
‫שממש זקוקים לו‪ ,‬מהנכשלים‪ ,‬מהמיואשים והפסימיים‪ ,‬והענקנו אותו למצטיינים‪ ,‬למצליחנים‬
‫ולאופטימיים‪ ,‬כלומר לאלה שפחות זקוקים לו‪.‬‬

‫לפני שנעבור ללמוד את כללי העידוד‪ ,‬נזכור שהעידוד נובע מהתוצאה‪ ,‬כלומר יש לו פן אישי‪.‬‬
‫תגובה שמעודדת ילד אחד יכולה להתקבל אחרת אצל ילד אחר‪ .‬לכן העידוד הוא‬
‫אומנות‪ .‬והמעודד צריך לחשוב "מה יעודד את עדי ומה יעודד את שיר‪ "...‬כלומר להתחבר לעולם‬
‫של השני ולחשוב איך הוא יפרש את דבריו‪ .‬ובכל זאת ישנם עקרונות וכללים שיעזרו לנו להגיע‬
‫לתוצאה המיוחלת ‪ -‬לעודד את ילדינו‪.‬‬

‫עקרונות העידוד ‪ -‬איך מעודדים הלכה למעשה‬

‫לקבל ולהעריך כל אדם כפי שהוא‪ ,‬וגם את עצמנו‪ ,‬ללא תנאים‪.‬‬

‫ילד יושב מול הטלוויזיה‪ ,‬הערב יורד והוא לא ניגש לילקוט להכין שיעורי בית‪.‬‬

‫לא‪ -‬אם תכין שיעורי בית אז אספר לאבא איזה ילד נהדר אתה‪...‬‬

‫כן‪ -‬לדעתי‪ ,‬חשוב להכין שיעורי בית אך גם אם תבחר אחרת אתה חשוב לי‪...‬‬

‫כבוד הדדי‪ ,‬כבוד לעצמנו ולזולת‪ ,‬שפירושו לא לפגוע‪ ,‬לא לזלזל‪ ,‬לא להשפיל ‪ -‬לא את עצמנו ולא‬
‫את הילד‪ .‬לכבד פירושו‪ ,‬בין היתר‪ ,‬ללמוד להקשיב ולקבל את העובדה שכל אדם זכאי להחזיק‬
‫בדעות שונות‪.‬‬

‫אימא ובת הולכות לקנות בגדים יחדיו‪ ,‬הבת בוחרת בגד שלא נראה לאם‪.‬‬

‫לא‪ -‬הבגדים שבחרת נראים עליך כמו אוהל‪...‬‬

‫כן ‪ -‬אני מכבדת את הבחירה שלך אפילו שאינה לטעמי‪ .‬זה טוב שאת יודעת מה את רוצה‪ ,‬וכמובן‬
‫ששמרת על מסגרת התקציב שקבענו‪.‬‬

‫הדגשת החיובי והמצוי ולא השלילי והרצוי‪ ,‬היש ולא החסר‪ .‬ההתייחסות צריכה להיות אל‬
‫הכוחות ולא אל החולשות‪ ,‬כי ההכרה בכוחותיו של הילד וחיזוקם בונים את האישיות על בסיס‬
‫יציב של היש‪.‬‬

‫ילד מספר לאמו שהמורה הענישה אותו‪.‬‬

‫לא‪ -‬מה כבר עשית? אם המורה הענישה אותך כנראה הגיע לך‪.‬‬

‫כן ‪ -‬אני שמחה שאתה מספר ומשתף אותי גם בדברים לא כל כך נעימים‪.‬‬

‫הערכה על פי ההשקעה‪ ,‬המאמץ‪ ,‬ולא על פי התוצאה‪ .‬מידת ההשקעה והמאמץ תלויים בנו או‬
‫הילד‪ ,‬אבל התוצאה לא‪.‬‬

‫‪5‬‬
 ‫ילד למד למבחן במתמטיקה ובכל זאת חושש מחר לקראת הבחינה‪.‬‬

‫לא‪ -‬זה יהיה רע מאוד אם תיכשל במבחן‪ ,‬הרי בשביל מה למדת? ואתה יודע שבלי מתמטיקה אי‬
‫אפשר להצליח בחיים‪.‬‬

‫כן‪ -‬אם התכוננת בעצם הצלחת‪ ,‬הצלחת בכך שהתכוננת ברצינות‪.‬‬

‫שינוי בתפיסת כישלונות ושגיאות‪ .‬השגיאה היא מעבדה לימודית‪ .‬היא מאפשרת לנו הבנה וידיעה‬
‫מעמיקה יותר של מה שעשינו‪.‬‬

‫ילד רוצה לעזור לפנות את הכלים מהשולחן‪ ,‬הכוס נשמטה מידו ונשברה‪.‬‬

‫לא ‪ -‬אני רואה שאתה שובר דברים‪ ,‬אל תוריד יותר מהשולחן‪.‬‬

‫כן ‪ -‬אני רואה שהכוס נשברה‪ ,‬זה קורה לעיתים לחפצים שבירים‪ ,‬עכשיו ננקה יחדיו‪.‬‬

‫לא לצפות להתקדמות מהירה וגדולה‪ .‬יש לקבל שתהליך ההתקדמות הוא איטי ואת ההישגים של‬
‫הילד יש להשוות אך ורק אל עצמו‪ .‬כדאי לאפשר גם לעצמנו וגם לילד להתקדם צעד אחר צעד‪.‬‬

‫אימא רוצה שבנה יתלבש כבר לבד‪.‬‬

‫לא‪ -‬אחותך‪ ,‬בגילך התלבשה כבר לבד ואתה עדיין לא‪.‬‬

‫כן‪ -‬היום לבשת את החולצה לבד ובשבוע שעבר לבשת רק את המכנסיים‪ ,‬ממש התקדמת‪.‬‬

‫האמונה שלנו בילד היא עידוד בשבילו‪ .‬כאשר אנו מאמינים ביכולת של הילד לפעול עצמאית‪,‬‬
‫אפילו בקנה מידה קטן‪ ,‬כאשר אנו מורידים מעלינו את האחריות לכמה מענייניו וסומכים עליו‬
‫שיוכל להתמודד איתם בעצמו‪ ,‬אנחנו מעודדים אותו‪.‬‬

‫ילד מספר שהיום אף אחד לא שיחק אתו בהפסקות‪.‬‬

‫כן‪ -‬אני סומכת עליך שתמצא דרך להתמודד עם המצב‬

‫לא‪ -‬אני מיד מתקשרת למורה לבדוק מי אשם‪ ,‬אל תדאג חמודי‪ ,‬מחר ישחקו אתך‪.‬‬

‫הרגשת השייכות נותנת עידוד‪ .‬מתוך הרגשת השייכות וה"אנחנו" צומחים כוחות‪ .‬ההרגשה שאני‬
‫חלק ממשהו מחזקת‪.‬‬

‫אבא פוטר מהעבודה והמשפחה בקשיים כלכליים‪.‬‬

‫לא ‪ -‬אבא פוטר מהעבודה אבל זה לא עניין של ילדים ואתם לא צריכים לדאוג‪.‬‬

‫כן ‪ -‬אבא פוטר מהעבודה לכן אנחנו צריכים להסתדר עם פחות כסף‪.‬‬

‫‪6‬‬
 ‫עוד הצעות למשפטים מעודדים‬

‫"זה באמת קשה לרכוס כפתורים‪ - "...‬לומר גם כשהצליחו וגם כשלא הצליחו‪.‬‬

‫"לא נורא בפעם הבאה אולי יהיה אחרת‪ - "...‬ולא לומר "בפעם הבאה תצליח‪/‬י"‪ .‬ההצלחה לא‬
‫בטוחה ובכל זאת כדאי לנסות שנית‪.‬‬

‫"מה את חושבת שכדאי לעשות במקרה כזה ?" ‪ -‬אימון בחשיבה על פתרונות אפשריים‪.‬‬

‫"גם זה קורה לפעמים‪ "...‬או "גם לי זה קורה לפעמים‪ - "...‬המסר מותר לא להצליח‪ ,‬גם גדולים‬
‫לא תמיד מצליחים‪.‬‬

‫"זה באמת מפחיד‪( "...‬לראות צל מטייל על הקיר בלילה !) ‪ -‬לגיטימציה לרגשות‪ ,‬הזדהות‪.‬‬

‫"אני מבינה שקשה לך להיפרד וללכת הביתה‪ - "...‬הזדהות‪ ,‬הבנה‪ ,‬אמפטיה‪.‬‬

‫"מאוד שמחתי שהצלחת להתגבר על הכאב‪ - "...‬אמון בכוחו‪ ,‬ביכולתו להתמודד‪.‬‬

‫"עכשיו אני פנויה ויכולה להקשיב לך‪ ,‬מה רצית לומר לי ?‪ - "...‬כבוד למה שיש לה לומר‪.‬‬
‫"איך שאתה יודע לסדר יפה את החדר שלך‪ .‬כל הכבוד ! ‪ - "...‬עידוד לעשייה‪.‬‬

‫"השתמשת בכל‪-‬כך הרבה צבעים בציור‪ ,‬זה עושה לי שמח בלב‪ - "...‬עידוד לעשייה‪ ,‬להשקעה‪ ,‬ולא‬
‫לתוצאה‪.‬‬

‫"איזה יופי שאפשרתם לי לנוח‪ .‬עכשיו יש לי כוח לשחק אתכם‪ - "...‬התחשבות‪.‬‬

‫"מה דעתך על הבגד הזה ? האם הוא יתאים לדנה אחותך או לא כל‪-‬כך ?‪ - "...‬הוא מישהו‬
‫שמתייעצים אתו‪ ,‬הוא בעל ערך‪.‬‬

‫"מה את מעדיפה לעשות קודם ? להתקלח או לאכול ? ‪ - " ...‬לאפשר לה לבחור ולהחליט בדברים‬
‫שאפשר‪.‬‬

‫"כל הכבוד לך שעמדת בהסכם שלנו ‪( "...‬כיבה את הטלוויזיה עם תום התכנית ובא לאכול) "‪...‬אני‬
‫רואה שאפשר לסמוך עליך " ‪ -‬הכרה מילולית בהתנהגות חיובית‪.‬‬

‫"שמתי לב שהיום חזרת מבית הספר קצת שקטה‪ ,‬קרה משהו ?‪ - "...‬אני כאן עבורך‪ ,‬אני שמה לב‬
‫אליך‪ ,‬אני אוהבת אותך‪...‬‬

‫‪7‬‬
 ‫"אני מאוד מעריכה את העובדה שכל יום אתה מביא הביתה את אחיך מהגן‪ ,‬זה עוזר לי מאוד כי‬
‫אני פנויה ל‪ - "......‬גם הדברים המובנים מאליהם ‪ ,‬התרומה הקיימת ‪ ,‬זוכים להכרה ולדגש‪.‬‬

‫"כמה נעים לי לראות אתכם משחקים יפה ביחד‪ - "...‬כשפתאום יש שקט וחשוב לחזק ולעודד עוד‬
‫כאלה יחסים בין הילדים‪.‬‬

‫"אתה ילד מקסים ‪ ,‬איזה יופי אתה מתחלק עם חבריך‪ - "...‬לא רק סופרלטיבים‪ ,‬לתת תוקף‬
‫וכנות למחמאה‪ ,‬לומר למה‪.‬‬

‫"כשחיבקת אותי‪ ,‬עודדת אותי מאוד‪ ,‬כי הרגשתי רע מקודם ועכשיו החיבוק שלך נתן לי כוח‪- "...‬‬
‫גם את הקטנה בעלת יכולות ומסוגלת לעודד אותי הגדולה "הכל יכולה"‪.‬‬

‫"אני מאוד אוהבת אותך‪ ,‬כשאתה מכה את אחותך הקטנה זה מאוד לא נעים לי‪ - "...‬הפרדה‬
‫ברורה בין ה"עושה" ל"מעשה"‪ ,‬אהבת ההורה אינה תלויה בדבר‪ ,‬היא מובטחת גם כשנעשים‬
‫מעשים שליליים‪.‬‬

‫"היום היה יום לא כל‪-‬כך נעים‪ ,‬זה לא נורא‪ ,‬מחר יום חדש ‪ -‬מחר נתחיל מהתחלה‪ - "...‬בלילה‬
‫לפני השינה‪ ,‬כדי שהשינה תהיה מתוקה יותר‪ ,‬כדי לעודד גם אם אנו מרגישים שאין כל‪-‬כך על מה‪.‬‬

‫"טעיתי כשאמרתי לך ‪...‬כך וכך‪ , ...‬הייתי עצבני קודם‪ ,‬לא שלטתי בעצמי‪ ,‬אני מצטער‪ - "...‬מתן‬
‫כבוד לילדה ולרגשותיה‪ ,‬העברת המסר שערכנו האנושי שווה ערך‪ ,‬שאת חשובה לי מספיק כדי‬
‫שאתנצל בפנייך‪ ,‬גם אני המבוגר‪ ,‬שוגה ‪ /‬טועה ‪ /‬מפשל וכד‪ ,‬הטעות היא אפיון אנושי כולנו לוקים‬
‫בה‪.‬‬

‫ארגז כלים להורים‬

‫הציפיה מילדנו ‪ -‬התנהגות ‪ -‬שייכות ‪ -‬שיתוף ‪ -‬עידוד ‪ -‬גבולות ‪ -‬אווירה משפחתית ‪ -‬פינוק‬
‫‪ -‬הגנת יתר ‪-‬לחץ הורי ‪ -‬ביקורת ‪ -‬אושר ‪ -‬עוד מאמרים ‪ -‬למה חשוב‬

‫‪8‬‬
 ‫שייכות‬
‫אדם מאושר חש שייכות לשלושה מעגלי חיים‪ :‬משפחה‪ ,‬עבודה‪ ,‬חברה ‪ -‬הצורך‬
‫העליון של כל אדם הוא הרגשת השייכות לחברה האנושית‬

‫ילד שמגיע למשפחה‪ ,‬מגיע מעמדת נחיתות פיזית‪ :‬צריך לקבל הן הגנה‪ ,‬הן תזונה‪ ,‬הן שמירה על‬
‫קיומו הפיזי באמצעות אוכל‪ ,‬טיפול‪ ,‬חום ואהבה‪ ,‬תוך תלות מוחלטת בהורים‪ .‬התחושה‬
‫הראשונית והבסיסית של הילד היא להיות שייך להורים‪ ,‬בהמשך חייו הקשר עם ההורים נמשך‬
‫כל עוד הילד חיי גם לאחר מותם של הוריו‪ .‬הצורך בשייכות ‪ ,‬מניע את הילד ומהווה מטרה‬
‫‪.‬להתנהגותו בכל מסגרת חברתית‪ .‬הדבר הכי חשוב לו‪ ,‬הוא להרגיש שייך לחברה בה הוא חיי‬

‫אם כן‪ ,‬מהי הרגשת שייכות ? הרגשת שייכות הינה הרגשה טובה וחיובית‪ ,‬שיש לי מקום במשפחה‪,‬‬
‫שאני רצוי‪ ,‬אהוב ומקובל וחלק ממנה‪ ,‬הרגשה שאני תורם ומועיל‪ ,‬שאני נחוץ במה שאני עושה‪.‬‬
‫הרגשת השייכות אינה תלויה רק בילד עצמו‪ ,‬כיצור חברתי הוא מגיב כל הזמן לחברה מסביבו‪,‬‬
‫וכדי ליצור את תחושת השייכות‪ ,‬על הסביבה המשמעותית לו לפעול‪ .‬התנאים המאפשרים הרגשת‬
‫שייכות הם‪ :‬אמפתיה‪ ,‬התעניינות‪ ,‬אהדה‪ ,‬פרגון‪ ,‬תמיכה‪ ,‬תקשורת‪ ,‬כבוד הדדי‪ ,‬הקשבה ולהסתכל‬
‫העל הילד כרצוי‪ ,‬אהוד וכשווה ערך‪ .‬הרגשת שייכות באה ליידי ביטוי שהילד מרגיש את‬
‫האני שלו‪ ...‬אהוב‪ ,‬נחוץ‪ ,‬יכול בכך שהוא תורם ומועיל גם הביטחון העצמי שלו יעלה‪ .‬ההתנהגות‬
‫שמעידה על הרגשת שייכות תבוא לידיי ביטוי תוך כדי תרומה לחיי המשפחה‪ ,‬עשייה‪ ,‬שיתוף‬
‫פעולה‪ ,‬אכפתיות מהסובב אותו והיחסים במשפחה ואיתו יהיו טובים יותר‪ .‬כהורים נסייע לילד‬

‫‪9‬‬
 ‫להרגיש שיש לו מקום והוא שייך בכך שנאהב אותו‪ ,‬נכבד אותו ונאפשר לו לתרום ולעשות‬
‫‪.‬כיכולתו‬

‫מכיוון ששייכות היא צורך קיומי ‪ -‬כל ההתנהגות של הילד מכוונת לכך‪ .‬מי שלא מוצא לו מקום‬
‫בדרך מועילה‪" ,‬טובה"‪ ,‬מוכרח למצוא לעצמו מקום בכל דרך ובכל מחיר‪ .‬לכן אין ילדים רעים‪,‬‬
‫אלא ילדים שמחפשים שייכות בדרך מפריעה בגלל שלא מצאו דרך אחרת‪ .‬כלומר‪ ,‬התנהגות‬
‫המעידה שהילד לא מרגיש שייך תהייה התנהגות מפריעה או לא מקובלת על הסובבים‪ .‬ובמילים‬
‫‪.‬פשוטות‪ :‬ילד יתנהג התנהגות שלילית בכדי לקבל תשומת לב‪ ,‬להרוויח שייכות‬

‫כדי לשרוד האדם חייב להיות חלק מהחברה‪ .‬שייכות הינה צורך קיומי של כל אדם‪ ,‬בלעדיה קשה‬
‫מאוד לחיות‪ ,‬עד כדי כך‪ ,‬שאפשר להשוות שייכות לאוויר לנשימה‪ ,‬או לדלק למכונית‪ .‬להיות שייך‬
‫משמע להיות קיים‪ ,‬שייכות היא הכוח המניע שבחיים‪ .‬כבני אדם אנו כל הזמן בתנועה אל הרצון‬
‫להיות שייכים ובעלי השתייכות חברתית שונה‪ .‬כגון‪ :‬שייכות לאומנית‪ ,‬דתית‪ ,‬מעמדית‪ ,‬מפלגתית‪,‬‬
‫פוליטית‪ ,‬חברתית‪ ,‬שייכות מינית וכך הלאה‪ ...‬לעיתים אף אנו משתייכים ושייכים בו זמנית‬
‫למספר קבוצות שונות‪ ...‬אנו כל הזמן מוצאים את עצמנו שייכים‪ ...‬גם שהילדים מגיעים‬
‫למשפחה‪ ,‬ברור לכל שהם שייכים למשפחה‪ ,‬אבל אין זה אומר עדיין שהם מרגישים שייכים‪ .‬לכן‪,‬‬
‫הדגש הינו על הרגשת שייכות‪ ,‬שזו נמצאת בתוך המעגל של השייכות ונלמדת מהתנהגותם של‬
‫הילדים‪ ,‬היא מבטאת את העובדה איך שהם מפרשים את התנהגותנו כשייכים או לא שייכים‬
‫‪.‬למשפחה‬

‫טיפים לחיזוק תחושת השייכות‪:‬‬

‫תנו לילד תשומת לב מלאה‬ ‫‪‬‬

‫אהבה ללא תנאי היא הבסיס שיוביל את הילד לתחושה שהוא שייך‬ ‫‪‬‬
‫חזקו את האנרגיה החיובית בקשר‪ :‬כשהילד לא משתתף במסיבה בגן או בבית הספר ‪-‬‬ ‫‪‬‬
‫לא לומר לו "למה לא השתתפת?"‪ ,‬עדיף לומר לילד‪" :‬מאוד נהניתי‪ ,‬היה נהדר‪ ,‬איך היה‬
‫לך?"‬

‫מהי הציפיה מילדנו?‬

‫איך היינו רוצים לראות את ילדנו בעתיד ? איזה מן אדם אנו רוצים שיהיה ?‬

‫הדרך לשנות התנהגותו של הילד שלי‪ ,‬היא בכך שיש לי שליטה על עצמי ובכך שאשנה את‬
‫ההתנהגות שלי תביא לשינוי ההתנהגות שלו‪.‬‬

‫אנשים עסוקים בדרך כלל בהמון תכנונים לגבי עתידיהם‪ ,‬אך דווקא את עתיד הילדים‪ ,‬מרבית‬

‫‪10‬‬
‫ההורים כלל וכלל לא מתכננים‪ ,‬הם פשוט נותנים לדברים להתגלגל‪ .‬מכאן‪ ,‬נוצרים פערים גדולים‬
‫בין הרצון‪ ,‬הציפייה לבין המציאות‪ .‬אנו צריכים לעצור לרגע ולבדוק‪ ,‬האם הדרך שאנו נוקטים‬
‫כהורים מובילה למטרות שאנו רוצים להשיג ? מה בדיוק אנו צריכים לתת ולהקנות לילדנו ?‬
‫אילו ערכים ? לאיזה עולם אנו צריכים להכין אותם ? ואיך ?‬

‫נשאלת גם השאלה‪ ,‬מהי יכולת ההשפעה שלנו על ילדנו ? הרי ברור שאין לאף אדם שליטה מלאה‬
‫ברצונות של אדם אחר‪ ,‬וכל ילד יבחר לעשות מה שהוא רוצה‪ .‬לעיתים‪ ,‬הורים מוצאים את עצמם‬
‫שואלים‪ ,‬למה הילד מתנהג בצורה כזו ולא אחרת ? מה הוא למעשה‪ ,‬מרוויח מהתנהגותו ? ואיך‬
‫בכל זאת ניתן לשנות את התנהגותו ?‬

‫המטרה הינה להאיר ולהראות את הדרך להורה ולתת את הכלים המתאמים לגידול ילדים‪.‬בכל‬
‫שלב ולכל בעיה‪ ,‬ההורה יוכל לבחור את הכלי המתאים לו‪ ,‬מתוך ארגז הכלים‪ ,‬כדי שיוכל‬
‫להתמודד טוב יותר וכדי להביא את הילד למקום שהוא עצמו מצפה שיגיע בסופו של דבר‪ .‬אגב‪,‬‬
‫חשיבות החשיפה של כל הורה ל"ארגז הכלים" היא רבה‪ ,‬במיוחד לאור העובדה שמחקרים‬
‫מראים כי חוץ מהגנים התורשתיים והמרחב ההתנהגותי שהילד גדל בו‪ ,‬ההורים הם האחראים‬
‫העיקריים לגידול ועיצוב דרכי ילדיהם‪.‬‬

‫סיפור עם מוסר השכל ‪ -‬הבחירה בידו‬

‫פעם אחת‪ ,‬היה ילד שרצה לבחון את הרב הכי חכם ביישוב‪ .‬הוא תפס ציפור בכפות ידו ואמר‬
‫לעצמו‪ ,‬אני אלך לרב החכם ביותר ביישוב עם ציפור בכפות ידי הסגורות ואשאל אותו מה יש לי‬
‫בכפות היד? ציפור חיה או ציפור מתה? אם הרב יגיד יש לך ציפור חיה‪ ,‬אז אני אמחץ את הציפור‬
‫למוות ואז אפתח את ידי‪ ,‬אם הרב יגיד יש לך ציפור מתה‪ ,‬אז אני אפתח את ידי ואתן לציפור‬
‫לעוף‪ ...‬וכך אוכל להראות לו שהוא לא הכי חכם‪ .‬עם המחשבה והתכנון הזה הגיע הילד אל הרב‬
‫החכם ושאל אותו את שאלת השאלות‪ ...‬ענה לו הרב‪" :‬בידך הדבר"‪...‬‬

‫המפתח להבנת ההתנהגות = א‪.‬פ‪.‬ר‪.‬ת‬

‫במערכת יחסים תמיד אפשר להתנהג אחרת‬

‫אחד המפתחות להצלחה עם הילדים ובכלל הוא המפתח להבנת ההתנהגות‪ .‬ההתנהגות היא לא‬
‫בהכרח תוצר של מציאות‪ ,‬אלא‪ ,‬תוצר של הפירוש שאנו נותנים למציאות‪ .‬הפירוש מעורר רגש‬

‫‪11‬‬
 ‫שמעורר תגובה‪ .‬ובכלל החיים שלנו תלויים בפירושים שאנו נותנים‪ ,‬והמשמעות שאנו נותנים‬
‫להם‪ .‬כמעט כל אירוע התנהגותי ניתן לפרש יותר מדרך אחת‪ ...‬המשמעות היא שתמיד אפשר‬
‫להתנהג אחרת!‬

‫אירוע = מציאות ‪ -‬פגשתי מישהי דיברתי איתה ואחר כך כשנפגשנו שוב היא לא אמרה לי שלום‬
‫‪ -‬נתתי פירוש להתנהגות שלה‬ ‫פרוש‬
‫‪ -‬הפירוש נתן לי להרגיש פגוע‬ ‫רגש‬
‫תגובה = התנהגות ‪ -‬התנהגתי אליה בצורה קרה‪ ,‬מגעילה‪.‬‬

‫למחרת פגשתי אותה שוב‪ ,‬ושאלתי אותה‪" ,‬למה לא אמרת לי שלום אתמול בערב ?" היא ענתה‪:‬‬
‫"מתי?"‪ ,‬אמרתי לה‪" :‬אתמול בתור לבית הקולנוע" ‪ ,‬אז היא ענתה לי ‪" :‬אה‪ ,‬מה אתה לא יודע ?‬
‫אני בדרך כלל עם עדשות‪ ,‬אבל בלילה העיניים שלי מתעייפות מהר‪ ,‬ולא היה נעים לי ללכת עם‬
‫משקפיים‪ ,‬אז הורדתי את העדשות‪ ,‬ושמתי את המשקפיים בכיס עד שהתחיל הסרט‪ ,‬שהתחיל‬
‫הסרט‪ ,‬הוצאתי את המשקפיים בחושך שאף אחד לא יראה אותי עם משקפיים‪ "...‬מסתבר‬
‫שהפירוש שנתתי היה שגוי‪ ...‬היא פשוט מאוד לא ראתה אותי‪...‬‬

‫ועכשיו תנסו לחשוב על אירועים שונים מחיי היום יום‪ ...‬איך הגבתם להתנהגות מסוימת? איזה‬
‫פירוש נתתם ? איך הדבר השפיע על הרגש? ואיך בסופו של דבר הגבתם?‬

‫החינוך הכי טוב = לתת לילד דוגמא אישית‬

‫הדרך לשנות התנהגותו של הילד שלי‪ ,‬היא בכך שיש לי שליטה על עצמי ובכך שאשנה את‬
‫ההתנהגות שלי תביא לשינוי ההתנהגות שלו‪.‬‬

‫שיתוף‬
‫המתנה הגדולה ביותר שאתה יכול לתת לילדך ‪ -‬היא תשומת ליבך המלאה‬

‫כהורים אנו בדרך כלל רוצים שהילדים שלנו יהיו מספיק פתוחים לבוא ולהתייעץ איתנו‪ .‬שיחה‬
‫והקשבה אמיתית מסייעת לפתור בעיות ביחד‪ ,‬להרגיש את החמימות שבשיתוף‪ ,‬להרגיע את‬
‫החששות‪ ,‬לבקש ולהעניק עזרה‪ .‬כשאנו חושבים לשתף מישהו במשהו ‪ ,‬אנו מצפים שיהיו לו‬

‫‪12‬‬
 ‫תכונות מסוימות‪ ,‬כך גם ילדנו מצפים מאתנו שנהיה פתוחים‪ ,‬אכפתיים‪ ,‬סבלנים‪ ,‬סובלניים‪,‬‬
‫רגישים‪ ,‬סמכותיים‪ ,‬אופטימיים‪ ,‬מאמינים בעצמנו‪ ,‬אוהבים‪ ,‬בעלי חוש הומור והכי חשוב‬
‫שיהיה אפשר לסמוך עלינו‪ .‬השיתוף יוצר היכרות שיוצרת קשר שיוצר קירבה שיוצר אינטימיות‬
‫בניגוד לתחקור שיוצר ריחוק‪ ,‬ולכן רצוי לא לתחקר‪ ( .‬התחקור מתבטא בשאלות חד צדדיות מצד‬
‫ההורה‪ ,‬כגון‪ :‬מה עשית‪ ,‬מה אמרת‪ ,‬מתי ואיך )‬

‫איך משתפים ? הדרך שבה הילד יכיר את ההורה היא ע"י כך שההורה יספר על העבודה שלו‪ ,‬על‬
‫מה שעבר עליו במשך היום‪ ,‬ועל רגשות ( כעס‪ ,‬עצב‪ ,‬כישלון‪ ,‬פחד‪ ,‬אהבה‪ ,‬חוסר סבלנות‪ ,‬דאגה‬
‫וכו' )‬

‫שיתוף צריך להתבצע ברמה הכי טריוויאלית‪ ,‬לפי הגיל והיכולות של הילד‪ .‬חשוב ביותר לשתף גם‬
‫בחסרונות ובחולשות‪ ,‬ככה ההורים מראים חוזק אמיתי‪ .‬הורה אמיץ הוא הורה שמסוגל להודות‬
‫שהוא לא מושלם‪ .‬כשהילד שומע שאימא שלו לא הצליחה במשהו ובכל זאת היא ממשיכה לנסות‬
‫שוב ושוב‪ ,‬לדוגמא‪ :‬לאפות עוגה לא טובה‪ ,‬זה נותן לו לגיטימציה לנסות ללא פחד וללא צורך‬
‫לחשוש גם אם לא מצליח לו‪ ,‬ומכאן משדרים לו את הכוח והיכולת להתמודד עם כישלון‪ ,‬בדרך זו‬
‫מתפתח אצלו בסיס חזק ואיתן לביטחון עצמי‪.‬‬

‫הדבר הכי חשוב בשיתוף‪ ,‬הוא לשתף את הילד בלי ציפייה שהוא יחזור מייד בשיתוף‪ ,‬כי אז זה‬
‫הופך למניפולציה ולא לשיתוף אמיתי‪ .‬חשוב שהשיתוף יהיה נטו‪ ,‬בלי ניסיון להטיף מוסר תוך כדי‬
‫ה"שיתוף"‪ .‬כמודל חינוכי לשיתוף בריא‪ ,‬מומלץ להראות ולהשמיע לילדים איך ההורים משתפים‬
‫אחד את השני‪ ,‬למשל‪ ,‬בחוויות שכל אחר עבר במשך היום‪ .‬אם הילדים רואים את ההורים רבים‪,‬‬
‫צריך לשתף את הילדים גם בפיוס‪ .‬הילדים צריכים ללמוד שמריבה היא בסדר‪ ,‬מכיוון שמריבה‬
‫היא חלק מהחיים‬

‫בנושא השיתוף חשוב לזכור שבבית יש‪ :‬החלטות של ילדים‪ ,‬החלטות של מבוגרים והחלטות‬
‫משותפות‬

‫במה לא לשתף את הילדים?‬

‫לא לשתף את הילדים בנושאים הנוגעים לחילוקי דעות בזוגיות‪.‬‬ ‫‪‬‬

‫לא לשתף את הילד בכך שאנו מאוכזבים ממנו! אף פעם אסור להתאכזב מהילד‪ ,‬אך ניתן‬ ‫‪‬‬
‫להתאכזב מההתנהגות שלו‪ ,‬מהמעשה שלו‪.‬‬
‫לא לשתף את הילד בתכנון ילד נוסף‪ ,‬אם ללדת או לא‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫לא לשתף ילד בשיקולים של מעבר דירה ‪ -‬אלא רק בהחלטה ( אם הילד בוגר‪ ,‬והמחיר‬ ‫‪‬‬
‫שהילד צריך לשלם הוא רב‪ ,‬אם למשל הוא יפסיד להיות מדריך בתנועה וכו' ‪ -‬נשתף‬
‫אותו בהחלטה עם הסבר)‬
‫בנוגע לבעיות כלכליות ‪ -‬ניתן להסביר שאימא לא עובדת ולא ניתן לקנות כל דבר‪ ,‬עכשיו‬ ‫‪‬‬
‫מצטמצמים‪.‬‬

‫‪13‬‬
 ‫לא נשתף את הילד בנושאים מעולם המבוגרים שמעמיסים עליו‪.‬‬ ‫‪‬‬

‫התייעצות‬

‫עולם סמכותי ודמוקרטי הוא עולם שיש בו התלבטויות ואינו מושלם‬

‫אדם נוטה להתייעץ‪ ,‬כאשר קשה לו לקבל החלטה‪ ,‬כאשר קשה לו להחליט לבד‪ ,‬כשהוא מתלבט‬
‫בין חלופות שונות‪ .‬אנו רוצים שהילדים שלנו יהיו מספיק פתוחים כדי לבוא להתייעץ איתנו‪ .‬ולכן‬
‫חשוב לנו להראות מודל של התלבטות בקול רם‪ .‬הורה מתלבט מראה מאפשר גם לילד להתלבט‬
‫לעומת הורה שהוא כל יכול‪ ,‬כל יודע הוא מודל קשה ובלתי אפשרי לחיקוי‪ .‬יחד עם זאת אין‬
‫ההורה צריך להתייעץ בכל דבר‪.‬‬

‫במה ניתן ורצוי להתייעץ?‬

‫מה ללבוש‪ ,‬איזה משחק נשחק‪ ,‬איזה מתנה לקנות לחבר‪ .‬אבל גם בהתייעצות זו‪ ,‬רצוי לתת לילד‬
‫לבחור מתוך שני חלופות‪ ,‬מתוך מדגם קטן‪.‬‬

‫במה לא מומלץ להתייעץ?‬

‫התלבטות כלכלית‪ ,‬ענייני עבודה‪ ,‬האם לצאת בערב‪.‬‬

‫חשוב לזכור שעצה יכולה להתקבל ויכולה להידחות – ולכן אם הילד לא מקבל את העצה‪ ,‬לא‬
‫לשאול אותו למה לא קיבלת את עצתי‪ .‬ההורה צריך לדעת לכבד את הבחירה של הילד גם היא‬
‫אינה דעתו או בחירתו‪ ,‬ההורה צריך לדעת לקבל את הלאו של הילד מאחר שהבחירה של הילד‬
‫בעקבות ההתייעצות בסופו של דבר גורמת לילד לשימוש בשיקול דעתו‪.‬‬

‫כששני אחים מתייעצים אחד עם השני‪ ,‬גם אם העצה של הילד אחד היא עצת אחיתופל‪ ,‬רצוי לא‬
‫להתערב‪ ,‬לשדר להם אני סומך עליכם‪ ,‬תדעו להסתדר לבד ולהפעיל שיקול דעת עצמאי‪.‬‬

‫בקשת עזרה‬

‫אדם שמרגיש שהוא תורם ונחוץ מרגיש שהוא שווה‬

‫בקשת עזרה משמעותה היא שאני לא יכול בלעדיך‪ ,‬אתה נחוץ לי‪ ,‬אתה מועיל‪ .‬אדם שמרגיש‬
‫שהוא תורם ונחוץ מרגיש שהוא שווה ומוערך‪ ...‬הדבר נתן לו עידוד להמשיך לעזור‪ .‬גם כאן חשוב‬
‫לזכור כי בקשת עזרה צריכה להיות ממקום של אפשרות לקבל כן או לאו‪ .‬ולא דיבור בשפת ה‬
‫ת' ‪ ..‬תלך ‪ ,‬תביא‪ ,‬תעשה וכו'‪ ...‬כלומר‪ ,‬לא לדבר עם סימני קריאה‪ ,‬אלא‪ ,‬להתחיל לדבר בסימני‬
‫שאלה‪...‬‬

‫‪14‬‬
 ‫חוקים וגבולות‬

‫הקשיים הגדולים ביותר מתגלים במקומות שאין בהם גבולות‬

‫בחוק הג'ונגל‪ ,‬חוק ההישרדות אומר שהחזק הוא השורד‪ .‬לכאורה יש חופש בחירה‪ ,‬אין שום דבר‬
‫שמגביל אותי‪ ,‬כאילו הכל חופשי והכל מותר‪ .‬אך בפועל יש תמיד חשש שמא מישהו אחר‪ ,‬שגם לו‬
‫יש חופש‪ ,‬יפלוש למקום שלי מתוך בחירה שלו‪ .‬החוק בא להגן על האדם כדי שיוכל לחוות חופש‪.‬‬
‫לא ניתן לחיות בביטחון וחופש ללא חוק‪ .‬חוקים מבהירים באילו תנאים אתם מוכנים או לא‬
‫מוכנים לעשות משהו‪ .‬הם מסמלים היכן אתם "מותחים את הקו"‪ .‬מטרת החוקים היא לשמור‬
‫עליכם ולספק מידע על הצרכים שלכם ומה יכולים או לא יכולים לצפות ממכם‪ .‬ילדים זקוקים‬
‫לגבולות שיעזרו להם להתמצאות‪ ,‬גבולות הם המפתח להקניית תחושת ביטחון עצמי‪ .‬ללא‬
‫גבולות ילדים מרגישים נטושים ולעיתים אף מתנהגים בצורה אינה הולמת כדי למצוא ולבדוק את‬
‫הגבולות‪ ,‬הבדיקה הזאת צורכת המון אנרגיה‪..‬‬

‫קודם להודעה על החוק‪ ,‬ההורה חייב להיות משוכנע בנחיצותו של החוק‪ .‬חשוב שהחוק יהיה ברור‬
‫לכל בני הבית‪ .‬חשוב שנסביר לילדים כל חוק‪ .‬להסביר להם מה הרציונל‪ ,‬ההגיון של החוק או מה‬
‫הערכים שאנו רוצים להגן עליהם באמצעות החוק‪ ,‬מכיוון שמאחורי כל חוק מוצלח עומד ערך‪,‬‬
‫ערך הוא דבר שנתפס כדבר משמעותי וחשוב שיש להגן עליו ולכן אין טעם לקבוע חוק אם לא‬
‫נקבעת אכיפה!‬

‫‪15‬‬
 ‫השלבים בהצבת גבולות וחוקים‬

‫ההורה מצהיר על החוק‪ ,‬האם הוא משוכנע בנחיצותו‬

‫כאשר ההורה לא משוכנע בנחיצות החוק ‪ :‬הטון יהיה לא משכנע‪ ,‬המסר לא חד משמעי החוק לא‬
‫ברור לכולם‪ ,‬יתחיל משא ומתן או ויכוח בין ההורה לילד‪ ,‬ההורה יתקשה לאכזב את הילד‪ ...‬שרק‬
‫יהיה מרוצה‪ ,‬ההורה יגלה חוסר עקביות מכאן שהחוק יישאר בגדר הצהרה בלבד‪.‬‬

‫כאשר ההורה כן משוכנע בנחיצות החוק ‪ :‬טון ההורה יהיה משכנע‪ ,‬החוק יהיה ברור לכל בני‬
‫המשפחה‪ ,‬החוק יעבור בצורה של תקיפות אדיבה‪ ,‬ההורה יהיה מסוגל לעמוד בתסכול של הילד‪,‬‬
‫ההורה יגלה עקביות ומכאן החוק המוצהר יהפוך לחוק תקף‪.‬‬

‫הצלחה בהצבת גבולות וחוקים‬

‫גורמים המאפשרים הצלחה בהצבת גבולות וחוקים‪ :‬כבוד הדדי‪ ,‬הגיון‪ ,‬רציונליות‪ ,‬עקביות‪ ,‬מאוד‬
‫חשוב להורים‪ ,‬דוגמא אישית‪ ,‬ברור‪ ,‬מובן‪ ,‬ניתן לאכיפה‪ ,‬התוצאה גורמת לטוב‪.‬‬

‫ההבדל בין חוקים לגבולות‬

‫חוק = תקף לגבי כל בני המשפחה‪ ,‬דוגמאות לחוקים‪:‬‬

‫אם למשל מחליטים שלא אוכלים ליד הטלוויזיה‪ ,‬לא מקללים‪ ,‬לא מרביצים‪ ,‬לא יורקים‪ ,‬לא‬
‫זורקים דברים מהחלון‪ ,‬אלה הם חוקים שצריכים להיות תקפים לכל בני המשפחה‪.‬‬

‫גבול = על פי גיל והיכולות של הילד‪ ,‬דבר שמשתנה‪ ,‬דוגמאות לגבולות‪:‬‬

‫אם ילד בן ‪ 5‬הולך לישון בשעה ‪ 8‬בערב זה גבול‪ ,‬שנצטרך לבחון אותו מחדש ולהגמיש אותו כאשר‬
‫הילד יהיה בן ‪ .10‬חשוב להסביר לילד את כל הכללים של הטקס‪ :‬מתקלחים‪ ,‬אוכלים‪ ,‬מצחצחים‬
‫שיניים והולכים לישון‪ .‬צריך להסביר לו גם את הרציונל של החוק הזה ‪ -‬אימא ואבא החליטו‬
‫שזאת השעה שהיום נגמר עבורך וזה הזמן של אימא ואבא להיות לבד‪ .‬בפעמים הראשונות נזכיר‬
‫לילדים שהשעה ‪ ,8‬אבל בהמשך נצפה ונבקש שידעו לבד‪ ,‬למשל על ידי סימן ויזואלי על השעון‬
‫שהגיע השעה ‪ 8‬בערב‪.‬‬

‫אווירה משפחתית‬
‫האווירה היא התוצאה של יחסי הגומלין בין בני הזוג‬

‫יש הנוהגים לומר‪" :‬הכל בא מהבית"‪ ...‬בשביל הילד הקטן הבית הוא העולם‪ ,‬הילד אינו מכיר‬
‫עולם אחר‪ ,‬מה שמתרחש בבית אלה הם "החיים" בעיני הילד‪ ,‬מכאן שהילד מסיק מסקנות שברוב‬
‫המקרים נשארות איתו כל ימי חייו‪ .‬ההורים הם האחראים על האווירה המשפחתית בבית‪.‬‬

‫‪16‬‬
 ‫והאווירה תלויה במה שההורים מביאים פנימה מעולם הערכים שלהם‪ .‬כל הורה מגיע עם חוקה‬
‫משלו‪ ,‬ממשפחה שונה עם מנטליות שונה‪ ,‬ערכים שונים‪ ,‬בית חם‪/‬קר‪ ,‬נתינה‪ ,‬קבלה‪ ,‬סוגי‬
‫תקשורת‪ ,‬פתיחות‪ ,‬מערך משפחתי‪ ,‬תכונות‪ ,‬תרבות‪ ,‬חינוך‪ ,‬מנהגים‪ ,‬חינוך‪ ,‬דרכי בילוי‪ ,‬סגנון‬
‫לבוש‪ ,‬דרך דיבור‪ ,‬דרך התנהגות‪ ,‬היחס לכסף ולרכוש‪ ,‬נימוסי ולחן‪ ,‬אופטימיות‪ ,‬פסימיות‪...‬‬
‫וכדומה‪ .‬האווירה היא העוצמה והאינטנסיביות שבה כל אחד מבני הזוג מתעסק בשמירה על‬
‫האיזון‪ ,‬איפה אני מאוזן עם השני ולכן האווירה תלויה מאוד בכל אחד מבני הזוג ובשמירה על‬
‫הטון האישי‪ .‬האווירה משפחתית היא התוצאה של יחסי הגומלין בין בני הזוג‪ .‬מאחורי כל דפוס‬
‫התנהגות עומד ערך ומאחר שמדובר בערך‪ ,‬לעיתים אחד ההורים מפעיל עוצמה על מנת שהערך‬
‫שלו יהיה הדומיננטי‪ .‬מכאן שהאווירה המשפחתית תלויה בערך שדומננטי בבית‪ .‬הערכים הם‬
‫בסופו של דבר‪ ,‬הם מה שהילדים קולטים‪ .‬לעיתים קורה שבני הזוג חושבים אחרת ולא מסכימים‬
‫ביניהם‪ ,‬אם הם אינם מסכימים ביניהם נוצר קונפליקט‪ .‬בסדנא נראה כיצד אפשר לפתור את‬
‫הקונפליקט‪.‬‬

‫שיטות חינוך שגויות – פינוק‬

‫פינוק כשיטת חינוך ‪ -‬מתן שירותים מיותרים‬

‫מה זה פינוק?‬
‫פינוק הוא לעשות לילד משהו שהוא יכול לעשות בעצמו‪ ,‬לדאוג לסיפוק מידי‬

‫מה המאפיינים של פינוק?‬

‫אגואיסט‪ ,‬אגוצנטרי‪ ,‬עצלן‪ ,‬נצלן‪ ,‬דורש סיפוק מיידי‪ ,‬פאסיביות אבל מפעיל את האחר‬
‫מה מהטרות של המפנק?‬
‫מנגנון פיצוי‪ ..‬מה שלהורים לא היה‪ ,‬שלא יהיה להורים רגשות אשמה‪ ,‬הגנת יתר לילד‪ ,‬לא להכנס‬
‫לקונפליקטים‬
‫מה התוצאות של הפינוק?‬
‫חוסר גבולות‪ ,‬ילד שחושב שמגיע לו הכל‪ ,‬חוסר יכולת להתמודדות עם מצבים קשים‪ ,‬תלותיות‪,‬‬
‫חוסר רוגע‪ ,‬עצבנות‪ ,‬מניפולציה‪ ,‬ביטחון עצמי גבוהה עם רגשות נחיתות‬

‫לפי תפיסה זו‪ ,‬כל החיים של ההורים מתנהלים סביב הילד‪ ,‬הילד מרגיש שהוא הכי חשוב‬
‫במשפחה וההורים מחזקים תחושה זו אצל הילד גם במעשים וגם מתוך תפיסת עולמם‪" :‬אני אתן‬
‫ואעשה הכל לילד‪ ...‬מה שלא נתנו ועשו לי‪ "...‬מכאן שההורים למעשה מפנקים את הילד מפני שזה‬
‫צורך שלהם ולא של הילד‪ .‬פינוק הוא למעשה שההורה עושה במקום הילד את הדברים שהילד‬
‫יכול לעשות בעצמו‪ ,‬בכך הילד מפתח אשליה שהחיים יתאימו את עצמם אליו‪ ,‬שתמיד יהיה‬
‫מישהו שיפתור את בעיותיו משום שזה "מגיע לו" כי הוא מיוחד‪.‬‬

‫‪17‬‬
 ‫הורה מפנק את הילד ממספר סיבות‪ ,‬בין היתר מהדימוי העצמי של ההורה עצמו‪ ,‬הוא רוצה‬
‫להיחשב להורה טוב‪ ,‬עונה על הצורך של הורה שהילד יאהב אותו‪ .‬הורה מפנק כדי ליצור‪ ,‬שקט‬
‫תעשייתי‪ ,‬פיצוי רחמים‪ ,‬נוחות‪" ,‬אווירה נעימה"‪ ,‬כרטיס ביקור לחברה ומעמד חברתי דרך מה‬
‫שהוא קונה לילד‪.‬‬

‫הילד המפונק מרגיש שהוא מקובל ואהוב רק כאשר כל דרישותיו נענות‪ .‬מה שהוא מקבל נתפס‬
‫כמובן מאליו‪ ,‬שמגיע לו‪ .‬מה שאיננו מקבל יוצר אצלו תחושת כעס‪ ,‬קיפוח ותסכול‪ .‬כאשר שילד‬
‫מפונק לא מקבל משהו‪ ,‬הוא מרגיש שאין לו אימא ואבא‪ .‬ילד מפונק אף פעם לא מרוצה‪ ,‬משום‬
‫שאם הוא מרוצה ‪ -‬אז יפסיקו לתת לו‪ .‬התוצאה כאמור‪ ,‬שילד מפונק בדרך כלל מרגיש מקופח‬
‫ואומלל‪ .‬אחרי יציאתו מהבית‪ ,‬הוא מגלה שבניגוד להוריו‪ ,‬החיים והאנשים אינם מתאימים את‬
‫עצמם אליו ואינם פותרים בעבורו כל בעיה‪ .‬דוגמאות לפינוק‪ :‬לנעול נעלים כשהוא כבר יודע‪,‬‬
‫להאכיל את הילד בשעה שהילד יכול לאכול לבד‪ ,‬להלביש‪ ,‬לנגב את הטוסיק‪ ,‬לרחוץ ‪ ,‬לצחצח לו‬
‫את השיניים‪ ...‬לעשות את כל אותם השירותים שהוא יכול לעשות בעצמו‪.‬‬

‫כיצד יוצאים מהמקום של ההורה המפנק ?‬

‫לא להפסיק באופן דרסטי ובבת אחת‪ ,‬כדי שהילד לא ירגיש בודד‪ ,‬מוזנח וחסר ערך ששום דבר‬
‫אינו מגיע לו‪ ,‬ולכן צריך להתחיל בשינוי לאט לאט‪:‬‬

‫להודיע מראש ‪ -‬אתה מספיק גדול‪ ,‬מהיום אתה יכול לבחור בגדים לבד‬ ‫‪.1‬‬
‫נראה אם אתה יודע ללבוש מכנסים חולצה וכך הלאה‬ ‫‪.2‬‬
‫לימוד מיומנות‬ ‫‪.3‬‬

‫אם הוא לא רוצה‪ ,‬אז לקחת אותו לגן עם הפיג'מה‪ /‬בלי נעלים וכו'‬

‫מומלץ לעשות ישיבה משפחתית ולעשות רשימת מטלות ולחלקם בין בני המשפחה‪ :‬מישהו עורך‬
‫את השולחן‪ ,‬מישהו יסדר את הצעצועים‪ ,‬מישהו מכניס את הכלים למדיח‪ .‬אפשר גם להחליף‬
‫מטלות אחת לשבוע‪ .‬כחלק מההסכם לדבר גם על מה קורה כשלא מבצעים את המטלה‪ ,‬איזה‬
‫מחיר יש למי שלא עומד בהסכם חשוב שבבית תהיה אווירה של שיתוף פעולה‪.‬‬

‫שיטות חינוך שגויות ‪ -‬הגנת יתר‬

‫הגנת יתר משדרת לילד שהוא לא יכול שהוא מסכן‬

‫הורים המעניקים הגנת יתר כשיטת חינוך‪ ,‬עושים זאת מתוך רצון לגונן על ילדיהם‪ ,‬למנוע מהם‬
‫צער‪ ,‬מתוך כוונה להראות לילדים עולם ורוד‪ ,‬יפה וחיובי ושלא יצטרכו להתמודד עם מציאות‬
‫קשה‪ .‬הילד מפרש זאת כאילו הוא חסר אונים‪ ,‬מסכן‪ ,‬שהחיים מלאים בסכנות ולא סומכים‬
‫עליו‪ .‬גישה זו מונעת מילדים התנסות בפתרון בעיות ופיתוח דרכי התמודדות עצמית‪.‬‬

‫‪18‬‬
‫בבית חייבת להיות הגנה מצד ההורים בנסיבות בהן הילד אינו יכול להגן על עצמו אך במקביל‬
‫חייבים לתת לילד כלים להגן על עצמו בכוחות עצמו‪ .‬אי מתן הגנת יתר‪ ,‬אין פירושה הפקרת הילד‬
‫לקשיים ולסכנות‪ ,‬ההורה אינו צריך לתת לילד שלו מציאות ורודה מדיי‪ ,‬גם שהמציאות קשה‪,‬‬
‫צריך לספר לילדים את האמת‪ ,‬גם אם מספרים אותה באופן חלקי‪ .‬אם ההורה ממהר להגן על‬
‫הילד‪ ,‬הילד קולט שהוא לא יכול להסתדר בכוחות עצמו‪ .‬המסר שעובר לילד שגדל בסביבת‬
‫בהגנת יתר כשיטת חינוך הוא שאינו מסוגל להתמודד בכוחות עצמו‪ ,‬שהעולם קשה וכו' ‪ .‬ולכן‬
‫מתפקידנו לתת לילד שלנו להתאמן בצער‪ ,‬בכאב‪ ,‬בכישלון וחשוב לאפשר לילד להתמודד‪ ,‬פשוט‬
‫לסמוך על הילד‪.‬‬

‫דוגמא להתמודדות עם דבר מפחיד‬

‫כדי להתמודד עם פחדי ילדים צריכים לכוון אותם לראות את האובייקט המפחיד באופן אחר‪:‬‬
‫"תחשוב שלאריה שאתה מפחד ממנו יש חיוך‪ ,‬תוסיף לו סמיילי ותחשוב שהוא כל הזמן מחייך‬
‫אליך"‪.‬‬

‫הורים המעניקים הגנת יתר כשיטת חינוך‪ ,‬עושים זאת מתוך רצון לגונן על ילדיהם‪ ,‬למנוע מהם‬
‫צער‪ ,‬מתוך כוונה להראות לילדים עולם ורוד‪ ,‬יפה וחיובי ושלא יצטרכו להתמודד עם מציאות‬
‫קשה‪ .‬הילד מפרש זאת כאילו הוא חסר אונים‪ ,‬מסכן‪ ,‬שהחיים מלאים בסכנות ולא סומכים‬
‫עליו‪ .‬גישה זו מונעת מילדים התנסות בפתרון בעיות ופיתוח דרכי התמודדות עצמית‪.‬‬

‫בבית חייבת להיות הגנה מצד ההורים בנסיבות בהן הילד אינו יכול להגן על עצמו אך במקביל‬
‫חייבים לתת לילד כלים להגן על עצמו בכוחות עצמו‪ .‬אי מתן הגנת יתר‪ ,‬אין פירושה הפקרת הילד‬
‫לקשיים ולסכנות‪ ,‬ההורה אינו צריך לתת לילד שלו מציאות ורודה מדיי‪ ,‬גם שהמציאות קשה‪,‬‬
‫צריך לספר לילדים את האמת‪ ,‬גם אם מספרים אותה באופן חלקי‪ .‬אם ההורה ממהר להגן על‬
‫הילד‪ ,‬הילד קולט שהוא לא יכול להסתדר בכוחות עצמו‪ .‬המסר שעובר לילד שגדל בסביבת‬
‫בהגנת יתר כשיטת חינוך הוא שאינו מסוגל להתמודד בכוחות עצמו‪ ,‬שהעולם קשה וכו' ‪ .‬ולכן‬
‫מתפקידנו לתת לילד שלנו להתאמן בצער‪ ,‬בכאב‪ ,‬בכישלון וחשוב לאפשר לילד להתמודד‪ ,‬פשוט‬
‫לסמוך על הילד‪.‬‬

‫דוגמא להתמודדות עם דבר מפחיד‬

‫כדי להתמודד עם פחדי ילדים צריכים לכוון אותם לראות את האובייקט המפחיד באופן אחר‪:‬‬
‫"תחשוב שלאריה שאתה מפחד ממנו יש חיוך‪ ,‬תוסיף לו סמיילי ותחשוב שהוא כל הזמן מחייך‬
‫אליך"‪.‬‬

‫ציפיות גבוהות ולחץ הורי‬

‫‪19‬‬
 ‫שיטת חינוך המראה כי מה שהוא פחות ממושלם הוא חסר ערך‬

‫הורים מציבים לילדם ציפיות גבוהות כשיטת חינוך‪ ,‬מפעילים לחץ להגשמתן ומותחים ביקורת על‬
‫סטייה מהן‪ ,‬גורמים לילד להאמין שמה שהוא פחות ממושלם הוא חסר ערך‪ .‬הורים שאפתנים‬
‫שמצפים מפעילים לחץ ומעודדים את ילדיהם לתחרותיות כשיטת חינוך הם רוצים שילדיהם יהיו‬
‫תמיד תלמידים מצטיינים‪ ,‬ספורטאים מוכשרים ומובילים בכל תחום‪ .‬ילד החי באווירה כזאת‪,‬‬
‫תופס את החיים כמסכת ארוכה של תביעות‪ .‬ומפרש זאת כך "רק אם אני מצליח יש לי מקום‬
‫במשפחה או בעולם"‪ .‬ילד כזה מסתובב בתחושה מתמדת של איום‪ ,‬לחץ ומתח פנימי‪ ,‬הוא מרגיש‬
‫כל הזמן שמיקומו במשפחה תלוי בהצלחה‪ ,‬אחרת הוא לא שווה כלום כי להיות בינוני זה להיות‬
‫מאכזב‪.‬‬

‫שאפתנות וציפיות גבוהות אינם מובלים בהכרח להישגים הרצויים‪ .‬לציפיות הגבוהות יש מחיר‬
‫גבוה ילד שלא עומד בסטנדרטים שמשפחתו הציבה לו מרגיש שהוא לא שווה ושאין לו זכות קיום‬
‫דבר שעלול להוביל אפילו לתגובה קיצונית עד כדי התאבדות‪ .‬הלחץ להצטיין עלול לגרום לו‬
‫להרים ידיים‪ ,‬לוותר מראש ולא לנסות להתמודד בתחום שלא הצליח בו לפי הסטנדרטים‬
‫והציפייה של ההורים‪ .‬חשוב שההורים יפתחו בילדם את האומץ להיות בלתי מושלמים‪ ,‬את‬
‫היכולת לראות בשגיאות גורם חיובי שאפשר ללמוד מהם והכי חשוב שההורים יעודדו את הילד‬
‫בשעת כישלון‪ ,‬ראו את מאמרי בנושא עידוד ואיך מעודדים‪.‬‬

‫קבלו את ילדכם ללא תנאי‬

‫לאמא ואבא היקרים‬

‫עברו שלושה חודשים מאז עזבתי לקולג'‪ ,‬אני מצטערת על חוסר ההתחשבות שלי ועל שלא כתבתי‬
‫לכם‪ ,‬אבל עכשיו אני עומדת לעדכן אתכם‪ ...‬אך לפני שאתם מתחילים כאן‪ ,‬שבו בבקשה‪ ,‬אל לכם‬
‫לקרוא הלאה אלא אם כן אתם יושבים‪ ...‬בסדר? טוב‪ ...‬אז אני מסתדרת די טוב‪ ,‬השבר בגולגולת‬
‫והמכות שקיבלתי כשקפצתי דרך החלון החדר שלי כאשר הוא התחיל לעלות באש זמן לאחר‬
‫שהגעתי הנה‪ ,‬התרפאו טוב בינתיים‪.‬‬

‫ביליתי רק שבועיים בבית חולים ועכשיו אני מסוגלת לראות כמעט באופן נורמלי‪ .‬אני מקבלת את‬
‫כאבי הראש האיומים האלה רק פעמים ביום‪ ,‬למזלי‪ ,‬כאשר עלתה האש בחדרי‪ ,‬וכשקפצתי‪ ,‬עבר‬
‫שם במקרה בחור העובד בתחנת דלק קרובה למעונות והוא היה זה שהזמין את מכבי האש ואת‬
‫האמבולנס‪ .‬הוא גם ביקר אצלי בבית החולים‪.‬‬

‫כיוון שלא היה לי איפה לגור מאחר שחדרי נשרף‪ ,‬הוא היה נורא אדיב והזמין אותי לגור ביחד‬
‫אתו‪( .‬למעשה זה חדר במרתף)‪ .‬הבחור נורא עדין ואנו התאהבנו אהבה עמוקה ואף מתכוונים‬
‫להתחתן‪ .‬עדיין לא קבענו תאריך סופי אך זה יהיה לפני שהריוני יתחיל להיות מורגש‪...‬כן אימא‬

‫‪20‬‬
‫ואבא אני בהריון‪ .‬אני יודעת באיזה כיליון עיניים אתם מצפים להיות סבא וסבתא ואני יודעת כי‬
‫תקבלו את התינוק בברכה‪ ,‬תאהבו אותו ותטפלו בו באותה מסירות בה טיפלתם בי כשהייתי‬
‫קטנה‪.‬‬

‫סיבה הדחייה של נישואינו היא כי לחבר שלי יש איזו דלקת קטנה המונעת ממנו לעבור את‬
‫בדיקות הדם שלפני הנישואין‪ ,‬ואני בחוסר זהירות כנראה נדבקתי ממנו‪ ...‬זה יעבור מזריקת‬
‫הפניצילין שאני מקבלת יום יום‪ .‬אני יודעת שתקבלו אותו בזרועות פתוחות‪.‬‬

‫הוא אדיב‪ ...‬אומנם חסר השכלה אך אמביציוני‪ .‬למרות שהוא מגזע אחר ומדת אחרת‪ ,‬אני יודעת‬
‫שהסובלנות שלכם לא תרשה לכם להיות מוטרדים מהעובדה שצבע העור שלו קצת יותר כהה‬
‫משלכם‪.‬‬

‫אני בטוחה שאתם תאהבו אותו בדיוק כפי שאני אוהבת אותו‪ .‬הרקע המשפחתי שלו הוא טוב‪...‬‬
‫נאמר לי שאביו היה סוחר נשק חשוב בכפר באפריקה ממנו הוא בא‪...‬‬

‫עכשיו לאחר שעדכנתי אתכם‪ ,‬אני חייבת להגיד לכם‪ :‬שלא היתה שריפה בחדרי‪ ,‬לא היה לי שבר‬
‫בגולגולת‪ ,‬וגם לא מכות אחרות אני לא הייתי בבית החולים‪ ,‬אני לא בהריון‪ ,‬אין לי סיפליס ואין‬
‫לי איידס ‪ ,‬אבל קיבלתי בלתי מספיק בהיסטוריה‪ ,‬ומספיק בקושי בכלכלה‪ ,‬ורציתי שתראו ציונים‬
‫אלה בפרספקטיבה נכונה‪...‬‬
‫בתכם האוהבת‬
‫מוסר השכל ‪ -‬תמיד תקבלו את ילדכם ללא כל תנאי‬

‫שיטות חינוך שגויות – ביקורת‬

‫י להבין מה ילדך מרגיש בעת ביקורת‪ ,‬תנסה לדמיין שאתה נמצא במרכז אצטדיון‬
‫הכדורגל‪ ,‬טדי‪ ,‬וכל הזרקורים מופנים אליך ומאירים את השלילה שבך‪...‬‬
‫ביקורת זה ה"לא" ‪ -‬ביקורת היא שמאירים את השלילה‬

‫תוצאות של ביקורת‬

‫אנטי‪ ,‬דווקא‪ ,‬חוסר רצון לשתף פעולה‪ ,‬אדישות‪ ,‬חוסר ביטחון של הילד‪ ,‬פחד להתנסות ‪-‬‬
‫פחד לעשות שגיאות‪ .‬הביקורת פוגעת ביכולת של הילד להיות ספונטני ויצירתי‬

‫למה הביקורת אינה יעילה כשיטת חינוך?‬

‫לילד קשה להפריד בין העושה למעשה‬

‫‪21‬‬
 ‫הביקורת פוגעת באווירה הטובה ‪ -‬הביקורת מייאשת ופוגעת בביטחון העצמי‬
‫יש הורים השואפים לשלמות ולא מסוגלים לסבול את המגרעות הקטנות והמרגיזות אצל‬
‫ילדיהם‪ ,‬כל טעות או כישלון גורמים להם אכזבה והתרגזות‪ ,‬הם מגיבים בהערות שלעיתים‬
‫כוללות השפלה והערות הרסניות‪" :‬הילד הזה ממש אסון"‪" ,‬כל מה שאתה יודע זה רק להרוס‬
‫ולקלקל"‪" ,‬לילד הזה שתי ידיים שמאליות"‪ ...‬השאיפה לשלומות איננה מציאותית‪.‬‬

‫ביקורת כשיטת חינוך יש לה השפעה שלילית על בני אדם ובפרט על ילדים‪ .‬ילדים המקבלים‬
‫ביקורת במנות גדושות מגיבים בדרך כלל בהרגשת כישלון וייאוש‪ .‬הם נוטים יותר להטיל‬
‫ספק ביכולתם‪ .‬בלהט הביקורת הורים נוטים לומר דברים של כל כך התכוונו אליהם‪ ,‬אך הילד‬
‫רגיש לכל מילה‪ ,‬חש בהגזמה ונפגע מחוסר הצדק וחוסר ההגינות של הביקורת‪ .‬הילדים‬
‫מגיבים בתחושת ייאוש‪ ,‬בהתמרדות ואפילו מתרחקים מההורים מכיוון שאינם נהנים מאווירה‬
‫משפחתית טובה‪ .‬ילד שמבוקר לא ישתף יותר את ההורים מכיוון שהוא מפסיד איתם את‬
‫התחושה של החוויה בשיתוף‪.‬‬

‫כולנו עושים שגיאות ושגיאות חשובות להתפתחות הילד‪ ,‬בתנאי שהן משמשות כחומר‬
‫ללימוד ולעידוד ‪ .‬בסדנא יינתנו דוגמאות המראות מה ניתן לעשות במקום להעביר ביקורת‬
‫במקרים בהם נעשו שגיאות‪ ,‬נראה כי הגישה של ההורה היא זאת שתקבע מה יקרה‪.‬‬

‫אושר‬
‫אין דרך אל האושר‪ ,‬האושר הוא הדרך‬
‫מה הוא אושר‬

‫האושר הוא תחושת שמחה ושביעות רצון (לפרק זמן מוגבל) אשר נובעת מסיפוק עקב מימוש‬
‫מטרה עצמית‪ .‬אריסטו הגדיר אושרו של האדם ‪:‬‬

‫"לממש את כשרונו יהא זה אשר יהא הרי זה אושרו של האדם"‪.‬‬

‫אושר הוא אחד מסוגי הרגשות החיוביים ‪ -‬סוג של רגש‪ ,‬המבטא את מצבו הנפשי והמנטאלי של‬
‫האדם שמקורו בהנאה וסיפוק‪ .‬האושר מתאפיין בהרגשה חזקה של שמחת חיים ולו סממנים‬
‫פנימיים‪ ,‬כמו תחושות של התלהבות‪ ,‬רוגע ותקווה וסימנים חיצוניים‪ ,‬כמו חיוך‪ ,‬צחוק או שמחה‪.‬‬
‫מצב של אושר כולל הרגשה טובה‪ ,‬בריאות‪ ,‬ביטחון‪ ,‬תענוג‪ ,‬שביעות רצון‪ ,‬שלוות נפש ואהבה‪ .‬ניתן‬
‫גם לתאר אושר כמצב של היעדר סבל‪ ,‬דיכאון‪ ,‬שכול‪ ,‬חרדה וכאב‪.‬‬

‫מחקרים עדכניים מצאו כי יש מקומות מיוחדים הפעילים במוח כשאדם מרגיש רגש חיובי‬
‫ומקומות אחרים הפעילים בזמן רגש שלילי‪ .‬מקומות אלו פעילים אפילו אצל תינוקות בני שנה‬
‫כשמראים להם פרצוף מחייך וכועס‪ ,‬בהתאמה‪.‬‬

‫‪22‬‬
 ‫סוגים ורמות שונות של אושר ‪ -‬סוגי אושר אחרים‬

‫יש רמות וסוגים שונים של אושר‪ .‬עוצמת האושר תלויה בתחושה הסובייקטיבית בה אדם מודע‬
‫להרגשתו ומייחס לה את רגע השיא מול מצב אפשרי של שפל‪ .‬לכן תחושת הדיכאון היא בדיוק‬
‫התחושה הניגודית לתחושת האושר‪.‬‬

‫אושר הוא אינטרפרטציה אישית מושכלת אשר אדם עובר וכתוצאה ממנה הוא מגדיר את הוויתו‬
‫הרגעית כ"מאושר"‪ .‬לבני אדם תפיסה יחסית שונה בערכים‪ ,‬בסולם הישגים‪ ,‬במטרות שונות שהם‬
‫מציבים לעצמם ומכאן אושר לעולם יהיה סוג של רגש סובייקטיבי יחסי של החווה אותו‪.‬‬
‫( דיוגינס)‬

‫מה אומרים פילוסופים על אושר ?‬

‫הרמב"ם ‪ -‬סוד האושר והסיפוק נמצאים בליבו של האדם‬

‫ג'ון סטיוארט מיל ‪ -‬האושר הוא המטרה העליונה של האדם‪.‬‬

‫דיוגינס טל ‪ .1 -‬אין דרך אל האושר‪ .‬האושר הוא הדרך‬

‫אושר הוא מצב תחושת שיא בשלמות נפשית‬ ‫‪.2‬‬

‫האושר הוא האוצר הרוחני שלך‬ ‫‪.3‬‬

‫אריסטו ‪ -‬אושר הוא הסתפקות‬

‫גיום דה שולייה ‪ -‬אדם חופשי ומאושר הוא זה שלעולם אינו עושה אלא מה‬

‫שהוא רוצה‪ ,‬ורוצה מה שהוא עושה‬

‫ניטשה ‪ -‬האושר הוא ההרגשה שעוצמתה צומחת שגוברים על מכשול‬

‫ז'וזפאן סולרי ‪ -‬כל אושר שהיד אינה יכולה להשיגו נשאר בגדר חלום‬

‫אוסקר ווילד ‪ -‬אושרו של אדם תלוי באנשים שלא התחתן עימם‬

‫‪23‬‬
 ‫עוצמת האושר ואורך זמן תחושת האושר‬

‫הצלחות אישיות שונות כמו גם הצלחות שבאות מבחוץ (כמו מציאת אהבה)‪ ,‬מגוונות מאוד באורך‬
‫האושר שנובע מהם‪ ,‬כמו גם בעומקו‪ .‬הדוגמאות רבות הן‪ .‬אבל מחקר מעניין ראוי לציון‪ .‬כאשר‬
‫נתנו לאנשים לבחור בין ממתק (=רע לבריאות והנאה מיידת) לבין הימנעות‪ ,‬הרי שתחושת ההנאה‬
‫מאכילת הממתק הייתה חזקה יותר אבל קצרת מועד‪ .‬ואילו התחושה הטובה הנלווית להתאפקות‬
‫מהממתק‪ ,‬הייתה פחות חזקה‪ ,‬אבל נמשכה יותר זמן‪.‬‬

‫גורמי האושר ‪ -‬עושר לא בהכרח מביא אושר‬

‫מחקרים רבים נערכו למצוא את הדברים שגורמים לאושר‪ .‬בין הממצאים הבולטים‪ :‬כסף מביא‬
‫פחות אושר ממה שנהוג לחשוב‪ ,‬על כך אמרו חז"ל‪ :‬מרבה נכסים מרבה דאגות‪ .‬או ליתר דיוק‬
‫בפרקי אבות‪ ,‬פרק ב‪ ,‬משנה ז‪ " :‬הוא [הלל] היה אומר‪ :‬מרבה בשר מרבה רמה‪ ,‬מרבה נכסים‬
‫מרבה דאגה‪ ,‬מרבה נשים מרבה כשפים‪ ,‬מרבה שפחות מרבה זימה‪ ,‬מרבה עבדים מרבה גזל"‪.‬‬
‫ואם נוסיף על כל כי סיפוק התאווה של אדם עשיר היא מקור אושרו – אדם זה יהיה מעט פעמים‬
‫מאושר בחייו כי "אין אדם מת וחצי תאוותו בידו"‬

‫(קהלת רבה פ"א א‪ ,‬יג ד"ה ונתתי) ‪ ,‬כך שכבר חכמינו זיכרונם לברכה ראו בעושר שהוא לרעת‬
‫האדם ולא כגורם המייצר אושר‪ .‬הוסיפו על כך את האמרה‪" :‬איזהו עשיר? ‪ -‬השמח בחלקו"‬
‫(מסכת אבות‪ ,‬ד פסוק א) קל וחומר אושר הוא המקור לעושר ולא ההיפך‪ ,‬שנאמר "יגיע כפיך‪ ,‬כי‬
‫תאכל; אשריך‪ ,‬וטוב לך" (תהילים קכח‪,‬ב)‪.‬‬

‫בפשט של ימנו‪ :‬עלייה מעבר לרמת הכנסה המספקת את צרכיו הבסיסים והשוטפים של האדם‪,‬‬
‫כמעט אינה מעלה את רמת אושרו‪ .‬עשרי הדור וצאצאיהם‪ :‬שרי אריסון‪ ,‬ביל גייטס‪ ,‬וורן באפט‪,‬‬
‫אינם בהכרח מאושרים יותר מאדם ממוצע מן הישוב‪ .‬למרות שבכל רמת הכנסה ה"עשירים‬
‫יותר" מאושרים מעט יותר‪ .‬הסיבה המרכזית היא שמה שקובע אינו רמת ההכנסה‪ ,‬אלא רמת‬
‫ההכנסה היחסית ביחס לאחרים‪ .‬ז"א מיקומו של האדם בטבלת השכר המקובלת בסביבתו‪ .‬על‬
‫כך אמר‪ ,‬וורן באפט‪ ,‬אחד האנשים העשירים ביותר בעולם‪" :‬לא חייבים להיות עשיר כדי להיות‬
‫מאושר‪ ..‬גם אני שותה לפעמים קולה וישן במיטה"‪.‬‬

‫אושר כשיטת טיפול ‪ -‬באמצעות פסיכולוגיה חיובית‬

‫בשנים האחרונות עולה המודעות אצל פסיכולוגים להתמקד דווקא באיך לגרום לבני אדם להיות‬
‫יותר מאושרים‪ ,‬כלומר‪ :‬לא רק למנוע דיכאון אלא‪ ,‬איך לעורר שמחה או אושר‪ .‬פסיכולוגיה‬
‫חיובית הידועה כמלמדת את המטופל לראות את "החצי הכוס המלאה" ולהתעלם מחצי הכוס‬
‫הריקה‪ ,‬ליהנות ממה שקיים‪ ,‬להעריך את הקיים ולא לראותו כמובן מאליו‪.‬‬

‫‪24‬‬
 ‫אושר בתורה ואושר ביהדות‬

‫בתנ"ך המילה אושר נובעת מהמילה אישור‪ ,‬ופירושה שהאדם חש שיש אישור לפעולותיו ומעשיו‪,‬‬
‫והוא נטול ספקות‪ .‬לדוגמה משמש הפסוק בחומש בראשית (פרשת ויצא) "באושרי כי אישרוני‬
‫בנות" שפירושו שלאה הרגישה מאושרת משום שהיא קיבלה אישור מהבנות שהיא אכן אישה‬
‫הגונה‪.‬‬

‫במצטרף על כך ספר תהילים פותח בפסוק מהותי ביותר בכל הקשור לאושר כמקור של שלמות‬
‫והגינות‪ ,‬שם במזמור א‪ ,‬פסוק א‪" :‬אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד‬
‫ובמושב לצים לא ישב"‬

‫מכאן מתגלה כי בחלק בסיסי ובלתי נפרד מיסודות האושר ביהדות מסתתרת ההנחה שמרכיביו‬
‫של האושר הם המקורות לשלמות והגינות והם הגורמים לאדם להרגיש שיש אישור לפעולותיו‬
‫ואישיותו באופן של שלמות נפשית ערכית‪.‬‬

‫מאמרים מעניינים בהורות‬

‫אימא ודני הלכו לים‬

‫הורים‪ ,‬הקיץ עמנו ואתו הדברים והתכנונים המייחדים אותו‪ :‬הקייטנות‪ ,‬ים‪ ,‬בריכה‪ ,‬צהרונים‪,‬‬
‫חופשות משפחתיות‪ .‬מה לעשות כדי להישאר בפעילות בילוי והנאה ולא לייחל שהחופש ייגמר‬
‫כבר‪ ...‬על מה עלינו להקפיד על מנת לא למצוא עצמנו במצב בו בילוי‪ ,‬נופש או טיול‪ ,‬שהושקעו בו‬
‫מאמץ וכסף רב‪ ,‬הופך לעגמת נפש‪ ,‬וכיצד זמן שהיה אמור להיות נפלא הופך לריב‪.‬‬

‫במיוחד בקיץ‪ ,‬חלק מההורים "מתעקשים" להוסיף בהתנדבות למלוא תפקידם ההורי גם את‬
‫הכותרת "קצין הבידור" של הילדים‪ .‬משמעות תפקיד זה הינה כי ההנאה‪ ,‬הפנאי והבידור של‬
‫הצאצאים הם באחריות ההורה‪ .‬איך יודעים זאת? פשוט מאוד לפי מבחן התוצאה‪ :‬לפי טון‬
‫הטרוניה בה באים הילדים אל ההורים‪" :‬משעמם לי"‪ .‬אם משהו לא פועל כשורה‪ ,‬דור העתיד בא‬
‫להתלונן אצל האחראי על הבידור‪ ,‬כי הרי זו אחריותו‪ .‬אם אני‪ ,‬הילד‪ ,‬לא נהנה הרי ההורה המבדר‬
‫"פישל"‪ ,‬ועליו לתקן את הטעון תיקון‪ ,‬וכמובן‪ -‬כמה שיותר מהר‪...‬‬

‫את הרעיון שאנו אחראים על אושרם ולא הם‪ ,‬וכי אם בילוי או יום כיף לא הביאו להנאה‬
‫"המובטחת"‪ ,‬הילדים קנו מאתנו ההורים‪ ,‬לכן הם לא אחראים על זה‪.‬‬

‫"איזה כיף לנו‪...‬נכון?‪ "..‬במהלך גידולם אנחנו מכניסים את הילדים לתהליך של ריגושים‬
‫מתחזקים לאורך כל השנה‪ :‬ימי הולדת עם אטרקציות ובילויים שונים‪ ,‬כשכל המרבה הרי זה‬
‫משובח‪ .‬אז הנדיר נעשה לרגיל והבנאלי‪ ,‬הריגוש הופך לשעמום‪ .‬ככל שאנו מגורים יותר אנו‬
‫הופכים למשועממים יותר‪ ,‬כי הלא אם יש יום‪ -‬יום חג‪ ,‬הכל הופך להיות שגרתי‪.‬‬

‫‪25‬‬
 ‫זוהי שיגרה ושחיקה הדוניסטית‪ ,‬נהנתנית ‪ -‬מנגנון הגורם לנו להסתגל מהר ובאופן בלתי נמנע‬
‫לדברים טובים‪ ,‬על ידי הפיכתם למובנים מאליהם‪ ,‬כך שכוחם של מצבים‪ ,‬מקומות וחפצים‬
‫משמחים הוא מוגבל ביותר‪ .‬המצב החדש הופך לנורמלי‪ ,‬מובן מאליו ולא מרגשו אחרי זמן קצר‬
‫יחסית ‪ -‬משעמם‪...‬‬

‫אז איך יוצאים מזה?‬

‫"זה בראש שלך" שר אריק איינשטיין והגדיר זאת נכון‪ .‬זה מתחיל בסידור הראש ההורי והבנה‬
‫שלנו‪ ,‬ההורים‪ .‬משם יתחיל רעיון העברת אחריות אליהם והורדת ספי הריגוש לחלחל לילדים‪.‬‬

‫הרעיון הראשון וההבנה ש"שגרה זה לא רע"‪ .‬הרעיון ששגרה יכולה להיות ברוכה‪ ,‬שכולנו נלמד‬
‫ליהנות משהייה משותפת ולמצות הנאות מדברים "קטנים" של ביחד‪ ,‬מקשר משפחתי‪ ,‬משמעות‪,‬‬
‫עשייה משותפת וקרבה‪.‬‬

‫"ילדים‪ ,‬זה באחריותכם"‪ :‬ביום קבוע יהיו הילדים אחראיים על פעילות אחרי הצהריים‪ ,‬או תכנון‬
‫אותו היום‪ :‬הם יחשבו‪ ,‬הם יכולים להתייעץ‪ ,‬יבחרו‪ ,‬יכינו וינהלו בתוך הגבולות שאנו ההורים‬
‫העמדנו‪ :‬זמן‪ ,‬מקום‪ ,‬רמת ניקיון ובלגן שאנו מוכנים שיתקיים‪ .‬התכנון חייב לכלול גם את סגירת‬
‫האירוע‪ ,‬היינו ‪ -‬נהלי החזרת הדברים למקומם וסידורם‪ .‬יש לזה חשיבות כפולה‪ :‬הראשונה ‪-‬‬
‫בבילוי המשותף‪ ,‬והשניה ‪ -‬באימון הילד ללקיחת אחריות ולא להיות רק במקום המקבל‪,‬‬
‫משתעמם ומתלונן‪" .‬אימון" זה מאפשר לו להיות נותן ועושה וגורם לו להאמין ביכולתו להיות‬
‫נחוץ ומועיל‪ .‬כשאנו עושים עבור הילדים פעולות שביכולתם לעשות לבד‪ ,‬אנחנו מרגישים טוב כי‬
‫אנחנו מתפתחים וחשים על עצמנו שאנו מועילים‪ .‬במצב בו אנו עושים הכל במקומם‪ ,‬אנו גוזלים‬
‫מהם את הנתינה ולוקחים לעצמנו את חדוות הנתינה‪ ,‬תוך התענגות על תחושת ההנאה מכל עולם‬
‫הרגשות החשוב הנלווה לה‪.‬‬

‫"בוא ניסע לטבריה"‪ :‬בדברים שהם יציאה משגרה‪ :‬רצוי לערוך הכנה מדוקדקת ביחד עם הילדים‬
‫לקראת הנסיעה או הפעילות‪ ,‬תוך צמצום האזורים העמומים‪ .‬עלינו כהורים לבדוק את עצמנו‪,‬‬
‫כמה מתוך "עוגת הזמן" שלנו עם ילדינו מוקדש לאכיפה ולעונשים‪ ,‬וכמה להדרכה מראש‪ .‬כמה‬
‫ל"רפואה המונעת" וכמה ל"רפואה המתקנת"‪.‬‬

‫"אימא תקני לי‪....‬אבל אני רוצה‪....‬לא הולכים‪ ,‬לא רוצה‪ ...‬אני רוצה לשחק עוד‪ .".....‬כשנוצר‬
‫מצב לפיו ההורה נתון ל"סחיטה"‪ :‬לקנות עוד אחד‪ ,‬להישאר עוד זמן‪ ,‬זה מלמד שלא נעשתה‬
‫פעילות הדרכה מכינה‪ ,‬הקובעת את הגבולות‪ ,‬והילד מבין שהמציאות ניתנת למשא ומתן והכל‬
‫פתוח לדיון‪ .‬תחושת ההורה היא של נבגדות וכפיות טובה‪ ,‬והתוצאה היא ריב וכעס‪ ..‬שיהיה קיץ‬
‫מהנה ובונה‪.‬‬

‫‪26‬‬
 ‫לחץ בלימודים‬

‫חץ הוא דבר מאוד אישי‪ :‬באותו מצב בדיוק נראה שילד אחד נלחץ והשני לגמרי לא‪ .‬הלחץ נוצר‬
‫במצב בו אדם‪/‬ילד חושב על מה שהוא צריך לעשות‪ .‬פירוש ומשמעות מבחינתו של המטלות שהוא‬
‫חושב‪ ,‬מפרש ומבין שהוא נדרש לעמוד בהן‪ ,‬ברמה שהוא מאמין שהוא צריך לעמוד בה ואומר‬
‫לעצמו‪" :‬אני בספק אם אני אצליח‪ ,‬אם אני מסוגל‪ .‬ואם אני מסוגל אולי לא באיכות וברמה‬
‫הנדרשת"‪.‬‬

‫הורים וסביבה לוחצים מישהו כאשר גם הם בספק משל עצמם ואומרים לעצמם‪ ":‬בלי שאני‬
‫אלחץ הוא‪/‬היא לא יעמדו במשימה או לא ברמה הנדרשת"‪.‬‬

‫יש לחץ של ההורים‪ /‬מורים‪/‬הסביבה ולחץ עצמי (פרפקציוניזם)‪ ,‬שאלה מסרים של ההורים‬
‫המופנמים כבר בתוכי‪ ,‬כך שהם כבר לא צריכים לומר כלום‪ :‬אני כבר חושב כמוהם‪.‬‬

‫ילדים שעומדים בציפיות גבוהות‪ ,‬לימודיות או אחרות‪ ,‬ומגיעים להישגים גבוהים מאוד‪ ,‬לחוצים‬
‫וחוששים לאבד את מקומם "בפסגה"‪ .‬הלחץ שלהם הוא בשמירה על הרמה הגבוהה‪ ,‬וכן מכך שיש‬
‫עליהם לחץ סמוי של ציפיות המורים‪ /‬ההורים הסביבה מהם‪.‬‬

‫ילדים בונים לעצמם לוח חוגים שבועי ולא מצליחים לעמוד בכל המשימות או נלחצים מאוד‪.‬‬

‫זאת אומרת שהדברים מתחילים להסתבך כאשר לא עוצרים לרגע לחשוב‪ ,‬לבדוק ולעשות סדר‬
‫עדיפות אמיתי אישי‪.‬‬

‫מבחינת הילדים‪ ,‬מאוד חשוב להם שיישאר להם זמן פנוי לבלות‪ ,‬לצפות בטלוויזיה‪ ,‬לשחק‬
‫במחשב ולהיות עם חברים‪ .‬זה בעצם העמדת סדר העדיפויות הפרטי שלהם‪.‬‬

‫מהצד נראה לסביבה שהילד לא יודע לעשות תכנוני זמן‪ .‬אלא שבעצם‪ ,‬לוח הזמנים ה"בלתי‬
‫מאורגן" שכולל מחשב וטלוויזיה‪ ,‬בעצם משקף את סדר העדיפויות האמיתי של הילד‪ .‬לעיתים‪ ,‬גם‬
‫הילד לא תמיד מודע לכך או אינו יכול להרשות לעצמו לומר את זה בגלוי להורים‪ ,‬שלא יקבלו את‬
‫זה‪.‬‬

‫ילד צריך בראש ובראשונה לעצור ולומר לעצמו מה מבחינתו זה נקרא לעמוד במשימות‪ .‬מהו סדר‬
‫העדיפויות האישי האמיתי שלו‪ ,‬כולל לקחת בחשבון רווח והפסד‪ ,‬למשל‪" :‬אני אוריד חוג אבל‬
‫אהיה יותר פנוי לטלוויזיה ואשתחרר מבעיות מצפון על מבחן שאני לא לומד אליו ומגיע להישגים‬
‫נמוכים מדי מבחינתי"‪ ,‬ולנסות לשוחח עם הוריו ולהציג להם את סדר העדיפות שלו‪ .‬אחר כך‬
‫ללמוד לתכנן תכנון שבועי‪ ,‬איך לעמוד בכל הדברים‪ /‬המטלות שהוא רוצה לעמוד בהן בלא‬

‫‪27‬‬
‫ספקות כדי שלא יווצר הלחץ‪ .‬אם אינו מפנה מקום ללימודי בית הספר‪ ,‬עליו למשל לבדוק עם‬
‫עצמו האם באמת זה חשוב לו? כולנו נבדקים לפי מה שאנו עושים בפועל‪ ,‬שזה מה שמשקף את‬
‫סדר העדיפות האמיתי שלנו ולא לפי מה שאנו אומרים‪.‬‬

‫הערצה‬
‫מצב של עיוורון וביטול העצמי כלפי הנערץ‬

‫מושאי ההערצה הם בדרך כלל "מפורסמים"‪ :‬כוכבי הטלנובלות‪ ,‬שחקנים בסרטים‪ ,‬שחקני‬
‫ספורט‪ ,‬זמרי רוק‪ .‬כן נמצא מציאות בה ילדים מעריצים ילדים (את המלכה האופנתית‬
‫והמקובלת) או לעיתים מבוגרים בסביבתם‪ ,‬ואפילו את הוריהם על עשייתם והישגיהם‪ ,‬וזו הערצה‬
‫סמויה ולא גלויה‪.‬‬

‫בהערצה הגלויה יש מימד של קנאה בתהילה‪ -‬גם אני רוצה להיות בעתיד מושא הערצה‪ ,‬מורם‬
‫מעם‪ .‬יש להדגיש שזה סולם דמיוני של מורמים מעם ואני הילד‪-‬המעריץ בונה לי אותו‪ ,‬ושם עצמי‬
‫בו כקטן ויש בזה מימד של ביטול עצמי‪ .‬אני בדמיוני ממקם את המפורסם במקום גבוה ואת עצמי‬
‫במקום נמוך ממנו‪ .‬זה בעצם סיפור שאני מספר לעצמי ובו אני מקטין עצמי ביחס לאחר‬
‫(לסלבריטי‪/‬השחקן‪ /‬היפה‪ /‬הרזה)‪.‬‬

‫את נושא ההערצה ניתן למצוא גם אצל זאטוטים‪ -‬פעוטים אשר נוטים להזדהות עם הגיבור‬
‫ה"נינג'ה" ולשאוב משם לעצמם כוחות דמיוניים כמו שלו‪ .‬בגילאים מאוחרים יותר‪ ,10-14 ,‬מדובר‬
‫כבר על דבר אחר‪.‬‬

‫בגילאים המאוחרים יותר‪ ,‬טרום גיל ההתבגרות‪ ,‬הערצה היא שלב בהתפתחות האישית‪ -‬הרגשית‪.‬‬
‫הילד‪ /‬הילדה חווים בפעם הראשונה סוג של התאהבות אחרת‪ ,‬במישהו מחוץ למשפחה‪ .‬הילד‬
‫המעריץ בעצם לומד על עצמו מה קורה לו כשהוא מתאהב‪/‬מעריץ‪ ,‬איזה רגשות הוא חווה‪.‬‬
‫בהערצה מדובר גם על קבוצת השתייכות למועדון מעריצים‪ .‬לא באמת צריך להיות שם מישהו‬
‫ממשי בתוך החיים שאפשר לפגוש‪ ,‬זו יכולה להיות פנטזיה ותמונה בלבד‪ ,‬מפורסם שחי בקצה‬
‫השני של כדור‪-‬הארץ‪ ,‬משום שהילד לומד על עצמו מה קורה לו ולתחושותיו ולא מחפש קשר‬
‫אמיתי‪ .‬המבוגרים בדרך כלל לועגים לילד בשלב זה ואינם מבינים את השלב‪.‬‬

‫המעריץ חווה לגבי הנערץ מצב של "עיוורון"‪ .‬כמו בהתאהבות אף מעריץ לא רוצה שיפקחו לו את‬
‫העיניים וזה לא נחוץ‪ .‬הילד המעריץ שם על מושא ההערצה את הפנטזיות האישיות שלו שהוא‬
‫מלביש עליו‪ .‬במציאות אנחנו גם פוגשים אנשים מבוגרים שממשיכים את נושא הערצה כאורח‬
‫חיים בחייהם הבוגרים‪ ,‬בונים מועדוני מעריצים כמו לאלוויס פרסלי לחיפושיות או לשחקני‬
‫כדורגל‬

‫ואהבה וחברות‬
‫‪28‬‬
 ‫הנאהבים מרגישים שווים‬

‫בגיל הכניסה לגיל ההתבגרות ‪ 11-12‬יש הרבה עניין והתעסקות בחברויות בין בנים ובנות‪.‬‬

‫כל התהליך של היווצרות החברות מתרחש באופן גלוי‪ .‬הרבה ילדים בכיתה מעורבים בתהליך‪,‬‬
‫ולא מתאפשרת כל זוגיות‪ -‬אינטימיות שהיא‪ .‬ילד‪/‬ילדה שמציע חברות הוא במרכז באותו יום וזה‬
‫עניין "ציבורי"‪ :‬כולם מדברים על זה‪ ,‬מעלים ניחושים מה תהיה התשובה של זה שמציעים לו‬
‫ומייעצים מה להשיב‪.‬‬

‫עבור הנוגעים בדבר‪ ,‬הצעת חברות יכולה למקם אותם במקום חברתי חדש טוב יותר מקודמו‪ .‬יש‬
‫מצב בו כשיש לך חבר‪ ,‬אתה יכול להיות "משודרג" חברתית גבוה יותר מקודם בגלל החברות‪,‬‬
‫והרבה אם החבר‪/‬ה הם "ממעמד חברתי מקובל" יותר משלך‪ .‬כשחברות מסתיימת אתה נזרק‬
‫חזרה "למעמדך" הקודם‪ .‬זהו מצב בו בני הזוג מקבלים הרבה תשומת לב‪ ,‬שאלות‪ ,‬הערכות‬
‫ומניפולציות‪ ,‬ואין בזה עניין זוגי‪ -‬פרטי בכלל‪.‬‬

‫בהרבה מקרים‪ ,‬החברויות הן עניין קצר יחסית ‪ -‬עד חודש חודשיים‪ .‬כאשר מסתכלים על מהות‬
‫הקשר בזמן החברות מתברר כי בעצם לאחר הצעת החברות בני הזוג לא עושים הרבה אחרת אחד‬
‫כלפי השני מאשר לפני החברות‪ ,‬או שאינם נמצאים זה בחברת זה הרבה יותר‪ .‬החברות היא יותר‬
‫עניין הגדרתי חיצוני כלפי החוץ ולא קשר עמוק ועשייה אחרת‪ .‬לעתים אנו שומעים כי עדיף להיות‬
‫ידידים ולא חברים (אחרי תהליך הצעת החברות) כי עם ידידים אפשר לדבר‪ ,‬לריב‪ ,‬לנהל קשר‬
‫אמיתי ובקשר של חברות זה לא קורה‪.‬‬

‫בשל המשמעות החברתית של החברות‪ ,‬בגיל קצת יותר מאוחר (‪ ,)15-16‬כשיש חברות אנו רואים‬
‫הרבה ביטויים חיצוניים לקשר‪ :‬מתנשקים‪ ,‬מתמזמזים בנוכחות אחרים וכו' כשבזה יש אמירה‬
‫לסביבה‪" :‬תראו מישהי‪/‬ו בחרו בי‪ ,‬אני נאהב‪-‬אני שווה ואני כבר גדול"‪.‬‬

‫בגיל הצעיר יותר‪ ,11-14 ,‬יש בלבול וערבוב מושגים בין חברות ואהבה‪ .‬בשנים האחרונות‪ ,‬בשל‬
‫החשיפה הרבה לטלנובלות‪ ,‬הבלבול רב יותר ונעשים ניסיונות להתיישר לפי התנהלות היחסים‬
‫בסדרות הטלוויזיוניות‪ ,‬לפי מה שאני חושב שמצפים ממני‪ ,‬לפי איך שזה נראה על המסך‪ .‬אבל‬
‫להתנהלות האנושית הרומנטית האמיתית יש קצב אחר מזה שבטלוויזיה‪ ,‬ולא ניתן לסלוח בשנייה‬
‫כמו שגיבורי הטלנובלות עושים‪.‬‬

‫כל נושא החברות זה שלב חשוב בהתקדמות לקראת קשר‪ .‬כולם רוצים אהבה ולומדים בצעדים‬
‫איטיים איך למצוא אותה‬

‫השמן והרזה‬
‫משקל זה עניין של השקפה ותקופה‬

‫‪29‬‬
‫"זה בראש שלך וזה רק נדמה לך" אמר הזמר אריק איינשטיין לפני שנים באחד השירים היותר‬
‫מפורסמים שלו‪" .‬שמן" זו תפיסה בראש והראש שלנו שבוי בתפיסה שרווחת‪ ,‬ואנו מסכימים לה‬
‫מבלי לעצור לרגע להסתכל עליה‪ .‬בכך אנו גורמים לעצמנו ולאחרים סבל רב‪ ,‬עד כדי סיכון‬
‫הבריאות הפיסית לפעמים וערעור קבוע של הבריאות הנפשית‪.‬‬

‫ילדים שחוששים מהשמנה בגיל צעיר ומתנהגים בהתאם לחשש זה‪ ,‬לא ימצו את מלוא פוטנציאל‬
‫הגדילה שלהם ולא יגיעו לגובה המקסימלי שאליו יכלו להגיע בגנטיקה שקיבלו וכן תופעות‬
‫מסוכנות אחרות שתוחמץ להן ההזדמנות לעולם‪.‬‬

‫שמן זה עניין של תקופה והשקפה ויש כאלו שיאמרו שזה גם עניין של גיאוגרפיה‪ .‬בעבר ההיסטורי‬
‫הרחוק הנשים היפות‪ ,‬אלו שכולן רצו להידמות להן‪ ,‬היו השמנות יותר משום שזה העיד על אורח‬
‫חייהן‪ ,‬שהן עשירות יותר ויש להן מספיק אוכל‪ .‬הנשים שטרחו לצייר אותן בכל יצירות המופת‬
‫כמו תמונת המונה ליזה ואחרות‪ ,‬היו נשים שבהגדרת התקופה היום היו מוגדרות כשמנות‪.‬‬

‫זאת אומרת שהמשקל הוא כלי להעיד על דברים נוספים עליך ועל ערכך‪ .‬בשנים האחרונות עלתה‬
‫המודעות לבריאות ומחקרים הראו כי אנשים עם עודף משקל‪ ,‬המוגדר לפי נוסחאות חישוב של‬
‫משקל וגובה‪ ,‬הם בריאים פחות וזה לא טוב‪ .‬אבל מה לגבי כל אילו שחושבים על עצמם שיש להם‬
‫רק ‪ 5-10‬ק"ג עודף? מה הם? איפה הם מסתבכים?‬

‫אז מאיפה זה בא? בכל תוכניות הטלוויזיה ובתחרויות שונות מחפשים את הבחורה היפה ביותר‬
‫שהיא גם רזה‪ .‬בכל התוכניות‪ ,‬הטיפוס השמן הוא זה שצוחקים עליו‪ .‬זאת אומרת שיש חיבור‬
‫אוטומטי בין "שווה" לבין המשקל‪ .‬היינו‪ ,‬הערך העצמי של הילד‪/‬ה נמדד בק"ג!!! אין הפרדה‬
‫בין האדם‪/‬משקלו לבין מה שהוא‪ .‬ביום‪-‬יום אלו חיים במעלית‪ :‬עליתי ק"ג ‪ -‬אני שווה פחות‪,‬‬
‫ירדתי ‪ -‬אני שווה יותר‪ .‬האם זה נשמע לכם הגיוני???‪....‬ויש בלבול נוסף‪ :‬אנחנו כבר לא יודעים‬
‫בעצמנו מה אנחנו‪ ,‬אז מוצאים מצב בו‪ ,‬בעיקר בנות‪ ,‬שואלות אחת את השנייה‪" :‬תגידי אני‬
‫שמנה?" מה שאומר שהן צריכות עיניים של מישהו אחר להבין מה הן‪ ,‬כי הן בעצם לא שמנות‬
‫אמיתיות אלא שואלות את השני לקבלת אישור ממנו על מצבן‪ .‬בעצם זה מצב אבסורדי בו הן‬
‫נותנות‪ -‬מעניקות לאחר‪/‬למסתכל את הכוח והסמכות להחליט אם הן בסדר או לא‪ ,‬במקום לבנות‬
‫את הערך העצמי שלהן על בסיס התפיסה שלהן את עצמן‪ .‬כל התהליך הזה מתרחש בגיל צעיר בו‬
‫הילדים כולם רגישים ובונים את עצמם ואת מעמדם החברתי‪ .‬דרך נושא המשקל נבנים ע"י‬
‫הפחתה של האחר או מפחיתים את עצמם בעיני עצמם "בהתנדבות"‪ ,‬בגלל תפיסת המשקל‪.‬‬

‫לעיתים אנו פוגשים מצב עצוב בו לילדים שמנים אין הרבה חברים‪ .‬כן מוצאים שוני בין בנים‬
‫ובנות‪ :‬בן שמן עשוי למצוא עצמו במקום חברתי טוב‪ ,‬בת שמנה פחות‪.‬‬

‫אז המפתח הוא בראש שלנו‪ :‬להבין את עריצות המשקל ואת הקבלה שלנו את העניין על עצמנו‬
‫בחברים ובתגובתם‪ .‬אם הסביבה לא עושה עניין מהילד אז מצבו יותר טוב‪.‬‬

‫‪30‬‬
 ‫מלכת הכיתה‪:‬‬

‫אין מלך או מלכה בלי נתינים‬

‫מלך ומלכת הכיתה הן דמויות שנמצאות כמעט בכל כיתה‪ ,‬בכל דור ובתרבויות שונות‪ .‬שאלו את‬
‫הוריכם מי זו או זה היה אצלם ומיד הם יאמרו לכם‪ .‬גם הם זוכרים את השמות וזה לא במקרה‬
‫שזוכרים‪.‬‬
‫זהו מצב של בניית סדר חברתי מקומי‪ ,‬בדרך כלל בכיתה או בשכבה‪ .‬ארגון היררכיה בתוך חבורה‬
‫של ילדים‪ ,‬הגדרה שבה מסומנים המלכה‪/‬המלך המקובלים ואלו שאינם מקובלים‪.‬‬

‫הגדרה זו מסמנת שווים יותר ושווים פחות בכיתה‪ ,‬כאשר המגדירים משתמשים באמצעות‬
‫הגדרתם את האחרים כ"פחות מקובלים" כדי להעלות את עצמם‪ .‬זוהי בעצם הגדרה של אלו שיש‬
‫להם רצון להעלות את עצמם ואין לה כל אחיזה בשום מציאות ‪.‬‬

‫מלכת הכיתה‪ /‬השכבה היא זו שבדרך כלל זו שמשקיעה בעצמה בחיצוניות‪ ,‬עושה "שופינג"‬
‫ברצינות‪ .‬היא לא צריכה להיות תלמידה טובה ובדרך כלל זה בלתי אפשרי שתלמידה טובה תהיה‬
‫מלכת הכיתה כי אז היא "ְח נּוִנ ית"‪ .‬עדיף שתעשה כמה שיותר דברים "נגד" עולם המבוגרים‬
‫הממסדי‪.‬‬

‫היווצרות המלך והמלכה מתרחשת באופן סמוי‪ .‬אין " הכתרה" אך כולם יודעים‪.‬‬

‫כתוצאה מהמלך והמלכה נוצרות קבוצות של תומכים שהם החברים הטובים של המלך והמלכה‬
‫והם ניזונים מכוחם‪ .‬אלו שאינם בקבוצות אלו‪ ,‬משמיצים אותם ויש להם בעיה של מקום בחברה‪.‬‬

‫הילדים אינם מעזים לפתוח את הפה לגמרי על המלך והמלכה‪ .‬יש פה עניין של מאבקי כוח‬
‫ושליטה‪ .‬במיוחד כשהמלכים מרשים לעצמם להפריע‪ .‬אבל חשוב לזכור‪ :‬אין מלך בלי נתינים‪.‬‬
‫בעצם‪ ,‬את הכוח שואב המלך מהילדים הנענים‪/‬נשמעים לו‪ ,‬הם אלו שבונים את כוחו והוא תלוי‬
‫בהם ‪ -‬לא הם תלויים בו לאישור מעמדם החברתי‪.‬‬

‫הכוח של המלך גורם לאחרים לפעול לפי רצונו ולא לפי המציאות למשל‪ :‬אם המלכה אמרה‬
‫שהילד הזה טעה בתשובתו‪ ,‬למרות שהוא צדק‪ ,‬כולם יגידו שהוא טועה ‪.‬‬

‫יש מצב בו המלכה‪/‬מלך מאבדים את מלכותם וגם זה מתרחש כתהליך סמוי‪ ,‬אבל זה ברור לכולם‪.‬‬

‫‪31‬‬
‫כאשר זה קורה‪ ,‬המלך‪/‬ה מרגיש‪/‬ה שנאה וכעס על "יורש העצר"‪ .‬קורים מקרים‪ ,‬שבהם אחד‬
‫ה"נתינים" מנסה להפוך למלך הכיתה‪ ,‬ובדרך כלל ניסיונות כאלה‪" ,‬מרידות במלך"‪ ,‬מסוג זה הן‬
‫בולטות לעין ונראות ממש פתטיות‪.‬‬

‫כאשר ילדים מקבלים באופן בלתי מעורער את המבנה החברתי הזה‪ ,‬יש לילד בודד קושי רב‪ .‬זה‬
‫ללכת נגד הזרם ונגד הקוד החברתי בכיתה‪ .‬המחיר כבד מדי‪ ,‬כמעט בלתי אפשרי מבחינת הילד‪.‬‬
‫החברה קשוחה ביותר‪ .‬בנושא הזה חשוב לזכור‪ ,‬להזכיר לאחרים ולשנן‪:‬‬

‫חלוקת כוחות של מלך‪ ,‬מלכה וחבורות פנים כיתתיות היא ביטוי למאבקי שליטה‬ ‫‪.1‬‬
‫פנימיים ומצומצמים ואין להם כל אחיזה בעולם החיצוני‪.‬‬
‫אין מלך בלי נתינים ‪ -‬המלך תלוי בכם ולא אתם בו‪.‬‬ ‫‪.2‬‬
‫כדאי ללמוד להמליל (לומר במילים) את תחושותינו ולהשמיען במסר "אני"‪" :‬אני לא‬ ‫‪.3‬‬
‫חושב שאני פחות טוב ממך ואני לא מקבל‪ /‬מסכים שתקבע לי"‪.‬‬

‫תחרותיות‬

‫בתחרותיות אין מנצחים‬

‫כן‪ ,‬קשה להאמין אבל כל בני האדם נולדו שווים ובחברה המאמינה בערכי חופש ודמוקרטיה אין‬
‫צורך לדרג מי למעלה ומי למטה‪ .‬אנחנו טובים כמו שאנחנו‪ ,‬בני אדם‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬אנחנו כל היום‬
‫מתחרים ובונים וממציאים אין סוף סולמות דמיוניים (יופי‪ ,‬כסף‪ ,‬ציונים‪ ,‬גובה‪-‬נומך המותן‬
‫במכנסיים‪ )...‬וממקמים ומדרגים אנשים לפיהם‪ .‬בדרך כלל אנו מדרגים כדי לשים עצמנו כמה‬
‫שיותר גבוה‪ .‬בעצם‪ ,‬ככל שנוריד את האחר אנחנו נהיה גבוהים יותר‪ .‬אנו שואבים הערכה עצמית‬
‫מתוך ההשוואה עם האחר‪ ":‬אתה זבל‪ ,‬אני זהב" וככל שאתה תהיה יותר "זבל"‪ ,‬אני אהיה‬
‫בהשוואה אליך יותר טוב‪ ,‬כך שאנו תלויים באילו שמתחתינו‪ ,‬כדי להרגיש טוב עם עצמנו‪.‬‬

‫מצב של תחרותיות יוצר אקלים קבוע של פגיעה בערך העצמי‪ .‬אני פוגע ונפגע כשגרה‪ .‬תחרותיות‬
‫היא מצב בלתי יציב‪ .‬במוקדם או במאוחר מעלים כל המדוכאים את נס המרד‪ .‬זה מצב מלחמה‬
‫קבוע‪.‬‬

‫תחרותיות סותרת לחלוטין קירבה‪ ,‬חברות‪ ,‬עזרה ואינטימיות ואין בה שיתוף פעולה‪ -‬לא רוצים‬
‫לעזור למי שמנצח אותך‪.‬‬

‫חשוב להבין כי בתחרותיות אין מנצחים ‪ .‬בתחרותיות גם המנצח מפסיד‪ ,‬כי הוא מפסיד את‬
‫היחסים‪ ,‬הקירבה‪ ,‬החברות והאינטימיות‪ -‬כל מה שאנו מחפשים אצל הסביבה‪.‬‬

‫מי שמרגיש מושפל‪ ,‬בסוף תמיד ישפיל חזרה‪ .‬נוצרים סבבים אין סופיים של נקמות ופגיעות‪ .‬מכאן‬
‫שהתחרותיות מלבה ויוצרת אלימות‪.‬‬

‫‪32‬‬
‫אחד הכלים הנפוצים בתחרותיות זוהי הביקורת‪ ,‬בה מפחיתים את השני ומעלים את המבקר‬
‫כיודע‪ .‬בעצם המבקר מעלה את עצמו ולכן "ביקורת בונה" אכן בונה רק את מי שנותן אותה‪.....‬‬
‫ומורידה ומשפילה את המבוקר‪.‬‬

‫רוב המריבות בין אחים מייצגות תחרותיות על מקום הילדים אצל ההורים ואישורו כל הזמן‬
‫מחדש‪ :‬את מי אוהבים יותר ולמי מאפשרים לקבוע יותר בבית‪ ,‬למי מרשים ללכת לישון מאוחר‪,‬‬
‫למי מרשים לצפות יותר זמן בטלוויזיה‪ ,‬וכו'‪...‬‬

‫"מותק‪ ,‬ההורים השתגעו" ‪:‬הילדים לא ממציאים שם דבר חדש‪ .‬גם המבוגרים שבויים בכלא‬
‫המחשבתי של החיים כתחרות אחת גדולה‪ .‬מחשבה זו באה לביטוי באופן בולט בחגיגות ימי‬
‫הולדת ובר‪/‬בת מצווה שכל אחד חשוב לו לא להיות פחות מאחרים‪ ,‬ועדיף יותר מהם‪ ,‬דבר הגורר‬
‫בדרך כלל הוצאות גבוהות לעיתים מיותרות שלא אומרות כלום לילד עצמו‪.‬‬

‫המלצות לכם הילדים‪ :‬אי אפשר להתחרות במי שלא מתחרה בי‪ .‬זאת אומרת‪ ,‬הפסיקו להתחרות‬
‫כדי שיהיו לכם יותר חברים‪ ,‬שיהיה יותר נעים ויופחתו המלחמות‪ ,‬כולם בסדר עם כולם‪.‬יש‬
‫מספיק מקום!‬

‫דימוקרטיה במשפחה‬

‫בדמוקרטיה נכנסים לדיאלוג תוך הקשב‪ ,‬שיתוף והסכמה ‪ -‬כשאתה מכבד את זולתך אתה‬
‫מוסיף כבוד לעצמך‬

‫כל אחד יהלום וביחד גיהינום"‪ .‬איך חיים ביחד בדמוקרטיה? איך מקבלים החלטות אם כולם‬
‫שווים?‬

‫אנו פוגשים בחי היום‪-‬יום בלבול תחומים בין חופש‪ ,‬שוויון‪ ,‬פריקת עול (אנרכיה‪ -‬מצב בו כל אחד‬
‫עושה ככל העולה על רוחו)‪ ,‬הפקרות ודמוקרטיה‪ .‬טעות נפוצה היא כי דמוקרטיה פירושה שכל‬
‫אחד חופשי לעשות ככל העולה על רוחו וכל מה שבא לו‪ .‬אם כל אחד מתעקש לנהוג לפי רוחו‪,‬‬
‫נקבל אוסף עריצים שכל אחד מנסה לכפות את רצונו ולא תיתכן תוצאה אחרת מאשר חיכוכים‬
‫קבועים‪ :‬ריבים ומלחמות‪ .‬ילדים רבים נאלצים להישמע לאחים שכל הזמן עסוקים בלקבוע‬
‫עבורם את החיים מבלי לראות את צורכיהם‪.‬‬

‫בדמוקרטיה אין איש יכול להשיג את מטרותיו בדרך של הכנעת האחר ולא בדרך של כוח‬
‫ותוקפנות‪ .‬זאת אומרת‪ ,‬שכשמישהו מנסה להחליט בשביל משהו אחר‪ -‬זו אינה דמוקרטיה‪.‬‬

‫בעצם כמעט אף אחד בעולמנו אינו יודע לחיות בדמוקרטיה כי לא גדלנו בדמוקרטיה אמיתית‪ ,‬גם‬
‫לא ההורים והמורים‪ .‬בשם הדמוקרטיה והדגל שלה אנו כופים‪ ,‬פועלים בכוחנות ואלימות על‬
‫האחר‪ .‬למשל‪ ,‬האחים הגדולים רוצים לקבוע לקטנים‪ ,‬שזהו דבר אנטי דמוקרטי‪ .‬או הילד הקטן‬
‫של המשפחה בוכה וצועק ומכריח את המשפחה לעשות משהו לרצונו ונגד רצון האחרים‪ ,‬כשהוא‬
‫בעצם מנהל את המשפחה‪.‬‬

‫‪33‬‬
‫בדמוקרטיה יש מנהיגים (הורים‪ ,‬מורים)‪ .‬בדמוקרטיה‪ ,‬כשצריך לעשות משהו עם מנהיגים‬
‫ועמיתים‪-‬חברים‪ ,‬נכנסים לדיאלוג ‪ :‬מקשיבים לשני וזה לוקח זמן‪ ,‬משתמשים בכלים דמוקרטיים‬
‫כמו שיתוף‪ ,‬התייעצות‪ ,‬ומגיעים להסכמים שהם החוקים‪ ,‬ומסכימים על סנקציות‪ ,‬צעדים‬
‫שינקטו כלפי מי שבוחר להפר את החוק שהוסכם‪ :‬מה קורה למי שלא עומד בהסכם ואוכפים‬
‫צעדים אלה‪ .‬כשיש אי הסכמות יש להמשיך ולדבר עד שמגיעים למשהו שכולם יכולים לחיות עמו‬
‫ולא למעוך מישהו או מי שהם בשם "הרוב קובע"‪.‬‬

‫" מי שעומד מלפני ומצדדיי הוא העומד"‪ ...‬חוקי המשחקים נוצרו כדי שלא יהיו אי הבנות‬
‫ושהמשחקים ידעו מה עליהם לעשות‪ .‬כולם יודעים שעליהם לשמור על הכללים כדי לקיים את‬
‫המשחק‪ .‬לעיתים נחקקים חוקים תוך כדי המשחק בניסיון להכתיב חוקים חדשים שאינם‬
‫מתקבלים על דעת המשתתפים‪ ,‬שברור שהם מסייעים רק למחוקק אותם‪ .‬גם זה לא דמוקרטיה‪.‬‬
‫אותם כללים חלים גם בחוקי הכיתה והבית‪.‬‬

‫אז איך אפשר לעשות דברים בדרך דמוקרטית שמכבדת אותי‪ ,‬את צרכיי וגם את הצרכים של‬
‫האחרים?‬

‫קודם צריך לרצות את זה באמת‪ .‬להבין את הנזקים העצומים לכולם כשזה לא מתרחש‪ ,‬ואחר כך‬
‫כולם צריכים ללמוד ולהתאמן בזה כל יום קצת יותר‪.‬‬

‫התפתחות מינית ‪ -‬לפגוש את הגוף שלי‪:‬‬

‫מה קורה לי ?‬

‫ההתפתחות המינית מתרחשת בהרבה מישורים ויוצרת אצל הילד‪/‬ה תחושה של בלבול‪ ,‬פגישה עם‬
‫משהו לא מוכר‪ ,‬משהו שאי אפשר באמת להתכונן אליו‪ .‬אפשר לדעת‪ /‬לחכות מראש שזה יגיע‪ ,‬אך‬
‫רק כשמרגישים‪ ,‬באמת מבינים‪ .‬התפתחות זו גורמת הפתעה ותחושה של חוסר שליטה‪ ,‬הגוף בוגד‬
‫ועושה מה שהוא רוצה‪ ,‬גדל לכל מיני כיוונים וחלק מהשינויים הם בלתי רצויים והם לנצח (האף‬
‫מתחיל לבלוט‪ ,‬הישבן‪.)...‬‬

‫בשלב זה מתרחשים שינויים הורמונליים שמשגעים את הגוף ואת הנפש‪ :‬עצבנות‪ ,‬בלבול‪ ,‬מבוכה‬
‫וכל ילד וילדה שואלים עצמם האם הכל נורמלי? הגדילה הזו שואבת מהגוף הרבה אנרגיה‪ ,‬נוצר‬
‫עומס רב ועולה הצורך בשעות שינה רבות‪.‬‬

‫יש פער רב בקצב ההתפתחות הכללית המינית בין הילדים בכלל ובין בנים ובנות בפרט‪ .‬בנות בדרך‬
‫כלל מקדימות את הבנים‪ .‬יש כאלו שיתחילו לצמוח ולהתפתח רק בכיתה י'‪ -‬י"א‪ ,‬ויש כאילו‬
‫שהם‪/‬ן כבר בכיתה ז' נשים לכל דבר‪ .‬במצב זה עלול לחוות הילד‪/‬ה התייחסות מעליבה וגסה על‬
‫גופו שהוא שונה‪ ,‬וזאת בשלב בו הוא בעצמו פוגש כמעט לראשונה את הגוף החדש שלו שגדל‬

‫‪34‬‬
‫ונהייה לו‪ ,‬כשלא תמיד הוא מרוצה ממנו ולא תמיד חי עמו בשלום‪ .‬תשאלו ילדים אם הם מרוצים‬
‫מגופם? תשאלו את עצמכם?‬

‫לילדים אין שליטה על הגוף‪ ,‬אם יצמח מהר או יאחר‪ ,‬וכולם ילעגו לגופו‪/‬ה הקטן‪/‬הגדול‪ .‬זה לא‬
‫בידיו!‬

‫אצל הבנות‪ ,‬המחזור הראשון תמיד מגיע בהפתעה‪ .‬אף אחד לא יודע אם מישהי במחזור (אם לא‬
‫יאמרו לו) אבל כולן תמיד מאד פוחדות שידעו‪ .‬הבנות לומדות לשלב את המחזור בחיי היום‪-‬יום‪,‬‬
‫שילוב זה מורכב וגורם להתמודדות קבועה לבניית איזון בין החיים הרגילים וההתפתחות‪:‬‬
‫ספורט‪ ,‬טיולים והמחזור‪ ,‬חזיות‪ ,‬הסרת שיער ועוד‪.‬‬

‫בעניין הזה יש עוד כמה חדשות טובות וחדשות רעות‪....‬‬

‫שינויים בהתפתחות המינית הולכים ביחד עם גידול משמעותי במוח‪ ,‬המאפשר שינוי משמעותי‬
‫ביכולת החשיבה‪ .‬המחשבה משתנה‪ ,‬יש יכולת להבין דברים שקודם לא היו מובנים‬
‫(מתמטיקה‪ ,)...‬דברים מופשטים‪ .‬משתנה דרך התבוננות בדברים בהורים‪ ,‬המורים ובמבוגרים‬
‫מסביב‪ .‬פתאום כל מיני תיאוריות מעניינות ותפיסות פילוסופיות על העולם תופסות אותך‪ .‬מתחיל‬
‫צורך אישי להיות אני‪ ,‬לא כמו המבוגרים שסביבי‪ .‬להיות אחר ‪ -‬ייחודי‪ ,‬מה שמכונה "למרוד"‪.‬‬
‫החדר המבולגן משקף הרבה פעמים את האישיות הפנימית המבולבלת והמשתנה במהירות‪ .‬עולה‬
‫הצורך ביותר פרטיות‪ ,‬צורך ביותר זמן בחדר ועם דלת סגורה‪ .‬משימות הצמיחה המינית מעלות‬
‫הרבה שאלות אצל הילדים לגבי עצמם ועתידם‪ ,‬לעיתים בשלב זה יש התרחקות מהמבוגרים‬
‫ושהייה ממושכת בחברת בני‪ -‬הגיל ולכן פחות מתייעצים עם המבוגרים‪.‬‬

‫עצתי לכם בעניין ההתלבטויות‪:‬‬

‫א‪ .‬יש היום הרבה ספרות מצוינת העונה באופן רחב על הרבה שאלות‪ .‬קראו‪ ,‬קראו‪.‬‬

‫ב‪ .‬היעזרו במבוגרים שסביבכם (הורים‪ ,‬מורים‪ ,‬יועצות)‪ ,‬בקשו את דעתם‪/‬עצתם ושמרו על‬
‫גבולות‪ .‬אמרו להם בדיוק במה ועל מה אתם רוצים לשמוע את דעתם‪ ,‬וזכרו ‪ -‬דעתו של מישהו‬
‫אחר זו דעתו אינכם מחויבים לקבל אך זה תמיד פותח פתח למחשבה על הנקודות בהן אנו‬
‫מתלבטים ועיוורים לגבי עצמנו‪.‬‬

‫אופנה ומותגים‬

‫אני זה אני‪ ,‬אני תמיד אותה הדבר בתוכי ולא משנה מה אומרים עלי ‪ -‬או כפי שנאמר‪ :‬אל‬
‫תסתכל בקנקן‪ ,‬אלא במה שיש בו ‪ -‬לא כל הנוצץ הוא זהב‬

‫אדידס‪ ,‬פומה‪ ,‬הקצ'רז‪ ,‬הוניגמן‪ ,‬דיזל‪ ,‬אולד נייבי‪ ,‬קסטרו‪ ,‬מנגו‪ ,‬קרוקר‪ ,‬לי‪-‬קופר‪ ,‬נייקי‪ ,‬רנואר‪...‬‬

‫אנו מוקפים ומותקפים בפרסום של ועל אופנה‪ ,‬בפרסום‪ ,‬יש ערוץ מיוחד לזה בטלוויזיה‪,‬‬
‫בסיפורים מה קרה במהלך צילומי הפרסום של קטלוג האופנה האחרון של חברה זו או אחרת‪ .‬עד‬

‫‪35‬‬
‫למצב שבו אנו קולטים את המסרים ומתחילים לחשוב‪ :‬אני זה מה שאני לובש‪ -‬הבגד‪ /‬האביזר‬
‫אומר עליי‪.‬‬

‫יש מסר סמוי שעובר וכולם מקבלים אותו‪ :‬ילד מקובל צריך להיות אופנתי‪/‬מותגי ו"מלך ומלכת‬
‫הכיתה" חייבים להיות אופנתיים‪ ,‬משקיעים בעצמם‪ ,‬עושים שופינג ומעודכנים באופנה‪ ,‬אחרת‬
‫יאבדו את מעמדם‪.‬‬

‫הבלבול מתרחש כאשר ‪":‬המותג זה אני"‪ .‬אין הפרדה בין החומר‪ :‬הבגד‪ ,‬הנעל‪ ,‬המשחק לבין‬
‫הילד‪ .‬אני זה מה שאני לובש והמותג אומר עלי דברים‪ .‬אם אני בלי מותג זה גם אומר עליי דברים‬
‫שהם לא טובים כמו‪ :‬אאוט‪ ,‬לא "קּול‪ ,‬לא בעניינים‪ ,‬לא אופנתי או איך שתקראו לזה‪.‬‬

‫אנו מוצאים מצב של "עריצות האופנה"‪ -‬ילדים וילדות שמבינים שהאופנה‪ ,‬זו או אחרת‪ ,‬לא‬
‫מחמיאה כמו למשל גזרה נמוכה או הדוקה מדי או במקומות מסוימים‪ ,‬והם ילכו בה בכל זאת‪,‬‬
‫כי אחרת אין להם מקום ‪.‬‬

‫יש הסכמה שבשתיקה‪ -‬סמויה בין כולם על החיבור‪ :‬אני זה מה שאני לובש‪ -‬הבגד‪ /‬האביזר‬
‫אומר עליי‪ .‬הילדים מסכימים ומקבלים את זה כנתון ש "ככה זה"‪ .‬בעצם אנו נותנים בשתיקה את‬
‫הסכמתנו!‬

‫באמצעות מותגי האופנה אנו מעמידים עצמנו בתחרות וממקמים ומדרגים ילדים לפיהם‪ .‬אנחנו‬
‫כל היום מתחרים ובונים וממציאים אין סוף סולמות דמיוניים‪ :‬גובה המכנס‪ ,‬סוג המותג‪ .‬אנחנו‬
‫ממציאים שופטים אחרים ונשפטים ונשחקים בזה‪.‬‬

‫אז קשה להאמין‪ ,‬אבל כל בני האדם נולדו שווים ובחברה המאמינה בערכי חופש ודמוקרטיה אין‬
‫צורך לדרג מי למעלה ומי למטה‪ .‬אנחנו טובים כמו שאנחנו בני אדם‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬האופנה מתחלפת‬
‫במהירות‪ .‬זהו הרצון והאינטרס של היצרנים כדי שכל הזמן יקנו מהם‪ .‬מדובר בתעשייה המגלגלת‬
‫הרבה כסף‪ ,‬הון כסף‪ .‬מטרת תעשיית האופנה‪ ,‬של היצרנים היא רווח לעצמה‪ .‬האם מצאתם את‬
‫עצמכם רבים על כסף עם ההורים‪ ,‬או נלחצים בגלל אופנה? אולי קצת יותר מדי? התמכרתם?‬

‫המלצות איך לשרוד‪:‬‬

‫לזכור ולשנן כל אחד לעצמו‪ :‬אני זה אני‪ ,‬אני תמיד אותו דבר בתוכי‪ ,‬טוב ומיוחד לא משנה מה‬
‫אומרים עלי‪.‬‬

‫היו מיוחדים‪ ,‬בכיוון של מקוריות שלא עולה הרבה כסף‪.‬‬

‫פתחו טעם אישי‪ .‬לא כל המותג זהב‪.‬‬

‫אל תעשו חיים קשים לאחרים בעניין אופנה‪ ,‬ואל תשפטו אותם לפי זה כמו שלא הייתם רוצים‬
‫שישפטו אתכם‪ .‬פרגנו ועוד פרגנו‪ ,‬לעצמכם ולהם‪.‬‬

‫‪36‬‬
 ‫וחוץ מזה אפשר לקנות בשוק בזול להגיד שזה מהבוטיק הכי מותגי בשינקין‪.‬‬

‫השונה והאחר‬

‫כולנו נולדנו שווים אבל שונים ‪ -‬כבוד הדדי הוא הכבוד לשוני שביננו ‪ -‬דיוגינס‬
‫מצד אחד אנחנו רוצים להיות נורא מיוחדים ומצד שני רוצים להיות כמו כולם‪ -‬גם לבלוט אבל גם‬
‫להשתלב‪.‬‬

‫מה בשוני גורם לנו להגיב בצחוק או בבוז? ולמה אנחנו עסוקים בזה?‬

‫דרך האחר והשונה‪ ,‬בעצם אנחנו מגדירים את עצמנו‪ .‬הוא שונה‪ ,‬אנחנו הרגילים‪ ,‬אנו שייכים‪ ,‬אנו‬
‫בסדר‪ .‬דרך הפחתה והגדרה של האחר‪ ,‬אני מרים את עצמי ושם את עצמי במקום טוב‪ ,‬במקום‬
‫הנכון והטוב למעלה‪.‬‬

‫באמצעות הגדרת האחר כפחות‪ ,‬כלא טוב‪ ,‬כל אחד עושה תהליך עצמי של "הגליית אחריות"‬
‫(מעביר את האחריות לשני ומנקה את עצמי)‪" :‬הוא כזה לא טוב ובגללו קורים הדברים‪ ,‬יש עליו‬
‫אשמה‪ ,‬אני נקי"‪.‬‬

‫בתהליך הגדילה‪ ,‬בהתבגרות המתבגר רוצה למצוא לעצמו מקום טוב בחברה‪ .‬התהליך מתרחש‬
‫בדרך הקונפורמיות‪ :‬להיות כמו כולם‪ ,‬להראות כמותם‪ ,‬ולעשות כמותם להיות שייך לחברה‪.‬‬
‫ולמצוא את מקומו ביניהם‪.‬‬

‫יש פה תהליך הפוך על הפוך (פרדוכסלי)‪ :‬אנו רוצים להיות שונים מעולם המבוגרים‪ -‬מהם ובעצם‬
‫אנו אחידים בתוך עצמנו ואין פה מקום לחופש‪ :‬כל מי שבמילימטר לא שם‪ ,‬הוא כבר שונה‪ .‬למשל‬
‫כמו זה‪/‬זו שהתפתחו מוקדם יותר או מאחרים בהתפתחות המינית‪ ,‬זה‪/‬זו שלא לובש מכנס‬
‫מספיק נמוך כצו האופנה‪ .‬זה שמתקשה בלימודים שהפך בשנים האחרונות לקללה‪ ":‬דיסלקטי‬
‫שכמוך"‪ .‬מצד שני אם מסתכלים על קבוצה של נוער הם נראים אחידים בהופעתם‪ :‬כולם נראים‬
‫אותו הדבר כמעט‪ ,‬ומי שאינו מציית לחוקי האפנה הוא לא "קּול" ומוצא עצמו מחוץ ‪.‬‬

‫"גזעני? אני?" מחקרים אחרונים שהתפרסמו מגלים רמות מפחידות של גזענות בחברה‬
‫הישראלית‪ .‬האנשים שענו לשאלות עוד מיתנו קצת את דעותיהם האמיתיות‪ .‬הבשורה הנוספת‬
‫היא שבארצות רבות אחרות בעולם המצב לא יותר טוב‪.‬‬

‫בארצנו ובמציאות חיינו ביטויי גזענות עפים האוויר ללא הרף‪ :‬דתיים‪ ,‬אתיופים‪ ,‬רוסים‪ ,‬כל‬
‫הקופאיות הבלונדיניות שהפכו ללובה‪ ...‬כשזה מגיע אלינו אנו מאוד מודאגים מביטויים‬
‫אנטישמיים וכמובן אומרים‪ :‬אנטישמיות זה רע‪ .‬אם נוסיף לזה נורמות (דרכי ההתנהגות‬
‫המקובלות) התנהגות של כוחנות‪ ,‬אלימות ותחרותיות מצבו של השונה‪-‬קשה‪.‬‬

‫התנהגות הילד שאינו מקבל את השונה והאחר‪ ,‬מעידה על מבוכה‪ ,‬חוסר יכולת להכיל‪ ,‬חוסר רצון‬
‫להבין עולם אחר של תפיסות וערכים וחוסר רצון להתאמץ בשביל זה‪ .‬הנוח הוא להישאר במוכר‪,‬‬

‫‪37‬‬
 ‫ה"נכון" "בייחוד אם זה שם אותי במקום טוב"‪ .‬יותר מכל זה מעיד עליי ולא מעיד בכלום על‬
‫האחר‪.‬‬

‫תארו לעצמכם עולם שבו כולם דומים‪ ,‬נראים אותו דבר‪ ,‬חושבים אותו דבר‪ -‬נשמע לי נורא‬
‫משעמם‪.‬‬

‫כולנו נולדנו שווים אבל שונים ‪ -‬אנחנו נראים אחרת‪ ,‬חושבים אחרת‪ ,‬ובאים מרקע שונה‪ .‬יש לנו‬
‫יתרונות שמייחדים אותנו וגם חסרונות ייחודיים‪ .‬זה אנחנו‪ ,‬גם לטוב וגם לרע‪ .‬אולי נכון יותר‬
‫במקום להגדיר משהו כשונה או אחר‪ ,‬פשוט נגיד‪ -‬מיוחד‪ ,‬כי כולנו מיוחדים‪.‬‬

‫סובלנות לשונה‪ ,‬למיוחד‪ ,‬לא מזיקה לאף אחד‪ ,‬וצריך להתאמן על זה כל הזמן‪ ,‬כי זה לא יוצא לנו‬
‫באופן אוטומטי‪ .‬צריך לזכור שכל אחד מאתנו עלול למצוא עצמו שונה במקום כלשהו‪ ,‬ולזכור את‬
‫התחושה הלא‪-‬נעימה שיש לנו במצב כזה‪.‬‬

‫אלימות‬

‫אלימות אינה פותרת בעיות‬

‫אלימות בכל מיני אופנים היא תופעה שנוגעת בכולנו‪ .‬גם בית הספר הופך בהדרגה למקום אלים‪.‬‬
‫אלימות מילולית ואלימות פיסית הם כבר כמעט עניין שבשגרה‪ .‬יש מצבים בהם האלימות‬
‫משתלטת לנו על החיים‪ .‬אלימות של ילדים כלפי ילדים וגם אלימות בין מורים לילדים‪ .‬זהו מצב‬
‫בלי מנצחים ‪ -‬כולם מפסידים‪.‬‬

‫קצת התרגלנו לרמת אלימות גבוהה בחיי היום‪-‬יום כמו ביטויי "חיבה" ומכה המחוברת למלל‪:‬‬
‫"מניאק"‪" ,‬אדיוט"‪" ,‬מפגר" הפכה להתנהגות יום‪-‬יומית‪.‬‬

‫אנחנו מתרגלים ומרגילים עצמנו לאלימות ויש לנו חלק בזה‪ .‬כשמדברים על אלימות כוללים‬
‫בנוסף גם את כל המתייחס להתנהגות לא הולמת לבעלי חיים‪ ,‬פגיעה ונזקים לרכוש ורעש שמפריע‬
‫לסביבה‪.‬‬

‫אלימות מבוססת על הסכמה סמויה ומובנת מאליה מצד הנשלט‪ -‬החלש‪ ,‬הקורבן‪ .‬זהו תהליך‬
‫הדרגתי איטי שבמהלכו יש פגיעה בנפש‪ ,‬בעצמאות‪ ,‬ברכוש‪ .‬הנשלט‪ -‬הנפגע הנתון תחת אלימות‬
‫עובר חינוך מתמשך לקבלת העול של האלים‪ .‬ילדים "לומדים" לקבל פגיעה בהם כבלתי נמנעת‪,‬‬
‫ומטילים ספק ביכולתו של הילד האלים לשלוט בהתנהגותו‪.‬‬

‫תוקפנות ואלימות יכולה להופיע גם כביטוי ללחץ ותסכול כמו אי עמידה ברמה של הישגים‬
‫לימודיים‪.‬‬

‫איך אפשר להימנע מאלימות ולמי לפנות כשנתקלים בה?‬

‫‪38‬‬
 ‫להימנע‪:‬‬

‫נתחיל בלשים יותר לב למילים היוצאות לנו מהפה‪ ,‬ולתגובותינו בכלל‪ ,‬כי בזה זה מתחיל‪ .‬מילים‬
‫קשות גוררות תגובות קשות ‪ .‬ואלו מאתנו שיש להם "פתיל קצר" ‪ -‬קחו אויר לפני שאתם מגיבים‪,‬‬
‫לימדו להגיב אחרת לכעס‪ ,‬היעזרו בחברים במבוגרים שסביבכם‪ ,‬הודו בפני עצמכם שאתם מגיבים‬
‫בדרך אלימה ואם אתם לא בטוחים‪ָ ,‬ש אלו אחרים האם הם חושבים שאתם אלימים ‪ -‬הרי תמיד‬
‫אתם מצטערים בסוף ‪.‬‬

‫הילד האלים תמיד ינסה לגרור את הצד הלא אלים לתגובה אלימה‪ ,‬כי היא מחדשת את החמצן‬
‫לאלים‪ .‬לא להיגרר כי אז יש לאלים הצדקה להמשיך וגם הילד הלא אלים הופך להיות נאשם‬
‫באלימות ואינו מבין איך זה קרה לו!!!‬

‫לילד אלים קשה לשלוט בעצמו והוא מתמרן את הסביבה ומנסה להשיג שליטה וציות עליה‪ .‬זה‬
‫גורם לו תחושת יכולת‪ .‬מכאן ניתן להבין כי אלימות היא נשקו של החלש הלא מצליח‪ ,‬זה שאינו‬
‫מנסה באמת לשלוט על עצמו ואינו יודע דרכי תגובה שונות ומגוונות אלא רק אחת ‪ -‬אלימות‪.‬‬

‫זכרו‪ ,‬אלימות לא פותרת בעיות‪ .‬היא רק מסבכת אותם עוד יותר‪ .‬כל בעיה ניתנת לפתרון בשיחה‬
‫ובדרכים נוספות ויש כאילו‪.‬‬

‫איך להגיב‪:‬‬

‫‪ -‬ילדים שנתקלים באלימות חייבים להפנות את תשומת לב המבוגרים‪ ,‬ההורים והמורים‪ ,‬בדרך‬
‫ישירה או עקיפה‪ ,‬אבל לָיֵד ע על כל תופעה של אלימות בבית הספר וגם בבית‪ .‬לא להתרגל לזה!‬

‫‪ -‬דעו את מספרי טלפון של קווי עזרה ותמיכה בארץ‪ ,‬ביישוב‪ ,‬בבית הספר‪ .‬המספרים מופיעים גם‬
‫באתר שלנו‪ ,‬השתמשו בהם בעת הצורך‪.‬‬

‫‪ -‬חלק מהעוצמה של האלימות היא שמירתה בסוד‪ .‬יש לפתוח ולגלות כמה שיותר ברבים‪ ,‬לכמה‬
‫שיותר אנשים וכל הזמן‪ .‬שם כוחם‪ ,‬עצמתם ויכלתם של הלא‪-‬אלימים מול התופעה‪.‬‬

‫‪ -‬לעשות איחוד כוחות כנגד אלימות‪.‬‬

‫‪ -‬סירוב פקודה לאלים‪ .‬הערכות מראש ע"י הכנה מדוקדקת מראש והכנת צעדים מעשיים‪ ,‬מתוך‬
‫הבנה ואמונה שיש אלטרנטיבה‪ -‬דרכים אפשריות נוספות שאינן אלימות ושזה ממש לא מתקבל‬
‫על הדעת ואתם לא מוכנים להתרגל לזה על ידי התנגדות בלתי אלימה‪.‬‬

‫דיבורים ‪ :‬שימוש בשפה אבל לא דיבורים המעידים על חוסר אונים‪ ,‬הטפות ונאומים‪ .‬יש לנסות‬
‫לדבר עם הילד האלים לא בעת אירוע אלא כשהכל רגוע להסביר לו איך הדברים נראים מהצד‬
‫שלכם‪ ,‬דברו רק על עצמכם ומה הייתם רוצים שלא יקרה יותר‪ .‬הביעו נכונות לעזור לו שדברים‬
‫כאלו לא יקרו‪.‬‬

‫‪39‬‬
‫לא תמיד החזקים מנצחים‪" .‬החלשים" יכולים לפתח שיטות להשגת שליטה באמצעות תמרון‬
‫מתוחכם‪ .‬זכרו כי אין שולט בלי נשלט‪.‬‬

‫התמודדות עם פחד‪.‬‬

‫אמא אני מפחד‪ ,‬יש מפלצת‬

‫ילדים צעירים מבטאים פחדים‪ ,‬כגון פחד מחושך‪ ,‬פחד מחלומות רעים‪ ,‬פחד ממפלצות‪ ,‬שדים‪,‬‬
‫חיות רעות וכו'‪ .‬זהו גיל בו עדיין דמיון ומציאות מעורבבים אצלם‪.‬‬

‫כאשר ילד מבטא פחד כלשהו‪ ,‬עבורו זה ממשי‪ ,‬מאיים ומפחיד ביותר‪ ,‬לכן יש לתת לגיטימציה‬
‫לתחושות שהילד מבטא ולהעביר מסר של אמפטיה לילד‪" :‬אני מבין‪/‬ה שאת‪/‬ה מפחד לישון‬
‫בחושך‪/‬מהמפלצת‪ ...‬זה בסדר לפחד"‪.‬‬

‫לעג או זלזול בפחד עלולים לקבע יותר את תחושת הפחד‪ ,‬במקום לאפשר לו להתגבר בכוחות‬
‫עצמו על התחושה המאיימת של הפחד‪.‬‬

‫אין טעם בניסיונות לשכנע "זה לא מפחיד‪ ,‬תראה‪ ,‬בדקתי אין כאן שום דבר" ובכך לנסות לגרום‬
‫לילדכם לראות את הדברים מהזווית שלכם‪ .‬זה מאוד לא מכבד את הילד‪ .‬יש לברר עם הילד האם‬
‫ילדים אחרים בגן פוחדים מאותו הדבר ולספר על פחדים של אבא ואמא‪ .‬כך הילד מרגיש שהפחד‬
‫אינו ייחודי רק לו וכי גם אחרים וגם מבוגרים פוחדים‪ .‬המסר המרכזי הוא שלפחד זה לגיטימי‬
‫ועדיין כולם מתפקדים עם הפחד שבתוכם‪.‬‬

‫עקרונות הגישה בפחדים‪ :‬להפוך כל תחושה של פחד לתחושה של ביטחון ושינויי פירושים‪ ,‬מעבר‬
‫מפסיביות לאקטיביות שהילד יעשה ולא הוריו‪ .‬העברת הילד למיטת הוריו מעניקה להם את כוח‬
‫הגנה והילד החלש נשאר פסיבי ותלוי בהורים "הגיבורים"‪ .‬ניתן לשבת ליד הילד בחדרו או על‬
‫מיטתו ולהשתמש במגוון הכיוונים המפורטים בהמשך‪.‬‬

‫"צרת רבים ‪ -‬אינה נחמה" ‪ -‬צריך להתייחס לפחד הספציפי שמבטא ילדכם‪.‬‬ ‫‪.1‬‬

‫כל ילד מומחה למפלצת‪/‬לפחד שלו‪:‬‬ ‫‪.2‬‬

‫הפחד הוא פרי מוחו הסובייקטיבי האישי של הילד‪ .‬מכאן‪ ,‬שרק ילדכם מכיר‬

‫ויודע כיצד הוא יכול להתגבר על המפלצות‪/‬חיות 'רעות' הספציפיות האישיות שלו‪.‬‬

‫עשו הכרות עם הפחד‪ ,‬תחקרו אותו בצורה מכובדת עד הפרטים הקטנים‪:‬‬

‫איך המפלצת נראית? מה היא עושה? מה היא רוצה?‬

‫‪40‬‬
‫דרך השאלות‪ ,‬ההכרות והלגיטימציה למושא הפחד‪ ,‬ניתן לנסות לעשות לו שינוי פירוש‪:‬‬ ‫‪.3‬‬
‫ילדכם יכול להתיידד עם היצור המפחיד אותו‪ ,‬אם יהא מודע שאותו יצור יכול לבוא עם‬
‫כוונות ידידותיות ‪ .‬אולי המפלצת עצובה או בודדה ‪ ,‬אולי היא רוצה חבר? לשאול את‬
‫הילד‪" :‬ומה המפלצת אמרה לך ? מה החיה הרעה אמרה לך ? מה היא סיפרה לך ? מה‬
‫היא הבטיחה לך ?" אם הילד מציין סיפור שמשתמע כמפחיד‪ ,‬אפשר לשאול אותו אם יש‬
‫אפשרות גם לאמרות חיוביות (המפלצת אומרת‪" :‬נביא לך הפתעה‪/‬מתנה‪" , "...‬נשחק‬
‫במשחק שאתה אוהב‪ "...‬וכו' וכו')‪ .‬במקרה שהאמרה חיובית‪ ,‬הילד יכול לפתח תחושה‬
‫של רצון לידידות ו‪/‬או חברות עם יצור שעד לפני רגע היה מאיים ומהלך אימים עליו‪.‬‬
‫בחורף זה לא רעמים וברקים זה מסיבה בשמים עם זיקוקים‪.‬‬

‫להיות פעיל ולא פסיבי‬ ‫‪.4‬‬

‫שיהיה לילד פנס במיטתו( פועל) שיוכל להדליקו בכל רגע שנראה לו ‪.‬‬

‫התמודדות עם פחד מחלום רע‪ ,‬שבא לידי ביטוי לפני השינה‪ :‬להציע לילד ליצור 'מלכודת חלומות‬
‫רעים'‪ ,‬שתופסת את החלומות הרעים ברגע שהם 'מתקרבים'‪ .‬את צורת ה'מלכודת' חשוב לאפשר‬
‫לילד לקבוע (ותסמכו על דמיונו העשיר)‪ .‬את המעבר יוכל לעשות הילד‪ ,‬רק אם הוא 'ימציא'‬
‫תסריט (דמיוני לחלוטין) שבו הוא בעצמו פעיל‪ ,‬מתגבר על המפלצת או החיה המפחידה‪ .‬על כן‬
‫מומלץ לשאול את הילד‪" :‬איך לדעתך אתה יכול להתגבר על המפלצת‪ /‬החיה המפחידה?" "האם‬
‫יש איזה כלי או חפץ שיכול לעזור לך להתגבר על המפלצת ‪/‬החושך‪ /‬החיה המפחידה?" ייתכן‬
‫שהתיאור של ילדכם יהא 'אלים' מאד‪ .‬להתייחס לתיאור שלו בטבעיות מתוך הבנה שכגודל הפחד‬
‫כך גודל המעשה המאפשר התגברות‪.‬‬

‫שלא יהיה רווח מהפחד‪ :‬הילד לומד שאם הוא מפחד הוא מקבל התייחסות מיוחדת‬ ‫‪.5‬‬
‫ורווחים‪" :‬אל תפחד" ‪ -‬קבלת תשומת לב‪ ,‬יש שינוי בסדרי חיים למענו (למשל ישן במיטת‬
‫הוריו‪ ,‬הם לא יוצאים לבילוי עקב מצוקתו) בכך הוריו מחזקים ויוצרים רווחים משניים‬
‫מהפחד שמתקבע יותר ויותר‪ ,‬ואין לילד כל מוטיבציה אמיתית לשנות את המצב‪.‬‬

‫לשתף ולבקש תמיכה מצוות הגן ולבקש גם לעבוד על זה שם‪ .‬יש ילדים שנחשפים‬ ‫‪.6‬‬
‫לפחדים של חברים בגן ומרגישים איתם הזדהות רבה‪.‬‬

‫להיעזר בספרות ממוקדת כמו‪" :‬בחדרון בארון"‪" ,‬פרנקלין פוחד מהחושך"‪" ,‬צפרדע‬ ‫‪.7‬‬
‫פוחד"‪" ,‬בארץ יצורי הפרא" ו"איתמר צייד החלומות"‪.‬‬

‫יחסי אחים – אח שלו תראה כמה אתה חשוב לו‬

‫אח הוא המתנה הגדולה ביותר שאנו ההורים יכולים להעניק לילדינו‬

‫לעולם אין שני ילדים מאותה משפחה גדלים במציאות שווה‪ .‬כל ילד שמצטרף למשפחה כשזו‬

‫‪41‬‬
 ‫מצויה בשלב שונה ברצף ההתפתחות‪ .‬בעצם‪ ,‬כל אחד מהילדים שבאותה משפחה נולד למשפחה‬
‫אחרת ולהורים אחרים‪.‬‬

‫הילד הבכור הוא זה שגרם להוריו להיקרא הורים ולעיתים גם ראשון הנכדים‪ .‬הרבה בכורים‬
‫גדלים לתוך מגננה של ערעור מעמדם בידי האח הצעיר שנולד אחריהם‪ .‬האח השני נולד לתוך‬
‫משפחה הומה שאחיו הבכור לא גדל בתוכה‪ .‬מחקרים מתארים את הקשר העז בין תכונות אופי‬
‫לבין סדר הלידה‪.‬‬

‫ללא קשר למין‪ ,‬מעמד או מוצא‪ ,‬המשותף לאנשים שנולדו באותו סדר במשפחה גדול לעיתים יותר‬
‫מהמשותף בין אחים מאותה משפחה‪ .‬כלומר ‪ -‬יש סיכוי רב שנמצא אצל הילד השני שלי והילד‬
‫השני של השכנה נקודות דמיון רבות יותר בתכונות ובתפיסות התנהגויות מאשר בילד הראשון‬
‫והשני אצלי בבית‪ .‬עם כל אחד מהילדים יש להורים קשר ייחודי ושונה המושפע מאישיות ההורה‬
‫והילד ביחד‪ .‬לכן אין מה לחפש נקודות דמיון ולהשוות בין הילדים שבאותה המשפחה‪ .‬אח הוא‬
‫המתנה הגדולה ביותר שאנו ההורים יכולים להעניק לילדינו‪.‬‬

‫מערכת יחסים בין אחים היא מערכת היחסים הארוכה ביותר שיש לאדם בחייו‪ .‬הקשר מתחיל‬
‫בילדות‪ ,‬לפני הזוגיות‪ ,‬נמשך אחרי מות ההורים‪ ,‬עזיבת הילדים ולעיתים גם אחרי מות בן הזוג‪.‬‬
‫האח הוא החבר הפסיכולוגי לאותו דור במשפחה‪ .‬מיוחדות הקשר אצל אחים נובעת מאורך‬
‫הקשר‪ ,‬שוויון הזכויות שבו ומהעבר המשותף‪ .‬זהו קשר שעשוי להיות מקור סיפוק‪ ,‬תמיכה רגשית‬
‫והנאה‪ .‬זו מערכת יחסים הממלאת תפקידי עידוד‪ ,‬תמיכה וטיפול‪ .‬אחים עשויים להיות בעלי‬
‫ברית נאמנים וחברים טובים עד סוף ימיהם‪.‬‬

‫קבלת הגזירה שאחים רבים ו"ככה זה"‪ ,‬תוך השוואה קבועה ביניהם היא אחת הדרכים ליצור‬
‫יריבות בין האחים ולחסום בכך בניית קשר בריא ביניהם‪.‬‬

‫יריבות אחים מסוגלת ליצור מצוקה וסבל רב ויכולה ללוות אנשים גם בחיים הבוגרים‪ .‬היא‬
‫עלולה להפוך לירושה רגשית שמושלכת על מערכות יחסים אחרות‪.‬‬

‫כל ההורים עושים השוואות‪" :‬למה אתה לא עושה שיעורים כמו אחיך"?‪" ,‬למה אתה לא יכול‬
‫לשבת בשקט כמו אחותך"?‪.‬‬

‫בחברה תחרותית כשלנו‪ ,‬בה נקבעים ההישגים לפי צבע הדשא של השכן‪ ,‬עריכת השוואות ביו‬
‫ילדים היא בלתי נמנעת‪ .‬השוואות חוזרות ונשנות‪ ,‬בהן הילד מוצג כפחות מוצלח מילד אחר‪,‬‬
‫משדרות לילד מסר של אכזבה ודחייה‪ .‬במצבים בהן הוא העליון בהשוואה‪ ,‬ינסה הילד לשמור על‬
‫מעמדו בכל האמצעים‪ ,‬על חשבון אחיו‪ .‬דרוג הילדים או ייחוס תכונות לילד ("המקסים‪ ,‬החכם‪,‬‬
‫המעצבן") יוצר קיבוע ותחרות שבאה לביטוי באמצעות מריבות‪ ,‬המונעת התפתחות יחסי‬
‫אחאות בריאים‪.‬‬

‫‪42‬‬
‫חשוב שהורים יתייחסו לאחים באותה משפחה כאל אנשים בעלי יכולת‪ ,‬רצונות וצרכים שונים‬
‫התואמים את גילם ואישיותם‪ .‬השוואה‪ ,‬דרוג וייחוס תכונות מסוימות לילדים גורמת לתחרות‪,‬‬
‫קנאה ועגמת נפש לכל הצדדים ‪ -‬ילדים והורים כאחד ומונעת התפתחות יחסי אחאות תקינים‬
‫ובונים בין הילדים במשפחה‪ .‬המודעות של ההורים לחלקם במריבות ואי התערבותם ביחסים בין‬
‫הילדים עוזרת מאוד בשיפור היחסים בין האחים‪ ( .‬כפי שפורט ברשימות קודמות בטור זה) ‪.‬‬
‫קשר טוב בין אחים הוא אחד המתנות החשובות שאנו ההורים יכולים להעניק לילדים‪.‬‬

‫כולם בסירה אחת‪:‬‬

‫יותם‪ ,‬האח הצעיר‪ ,‬בוכה בגלל חן‪ .‬ההורים נזפו בחן הגדול‪ ,‬הענישו וניסו להסביר‪ ,‬ללא הועיל‪ .‬חן‬
‫מצידו כועס על ההורים וטוען שהם מעדיפים את אחיו הצעיר על פניו‪.‬‬

‫כאשר מטפלים בכל ילד לחוד אחרי מקרה בעייתי‪ ,‬יוצרים מצב בו כל אחד מהילדים מנסה למצוא‬
‫חן בעיני ההורים ולהראות שהוא לא אשם‪ .‬התערבות ההורה מחריפה התחרות בין הילדים‪ .‬במצב‬
‫כזה הילד מרוכז רק בעצמו על חשבון אחיו‪ .‬אם נתייחס אל כל הילדים כאל קבוצה "בסירה‬
‫אחת"‪ ,‬כאל חטיבה אחת שהפרה משמעת‪ ,‬יוצאת רוח התחרות בין הילדים ומבטלת העדפת אחד‬
‫על פני השני‪ .‬במקרה כזה אנו שמים בסדר עדיפות עליון את יחסי האחים ואת הצדק בדרוג‬
‫במקום השני‪ ,‬מתוך מחשבה שאנו אחראים על ילדינו ולא אחראים על הצדק העולמי‪.‬‬

‫לאור הגיון זה‪ ,‬אין לומר "בגלל יוסי המשחקים מפוזרים"‪ ,‬אלא "בואו נאסוף ביחד את‬
‫הצעצועים"‪ .‬בנוסף חשוב להימנע מלקבע התנהגות‪" :‬תמיד אתה מפריע לאחותך"‪ ,‬ולאפשר לכל‬
‫אחד מהילדים להתנסות במגוון התנהגויות ולחרוג מתגובות צפויות המקבעות‪.‬‬

‫מי שולט בשלט? ‪ -‬מאבקי כוח במשפחה‬

‫דנה קמה‪ :‬דנה בת השלוש מסרבת לפנות לאחיה הקטן את המחשב לאחר שעות רבות בה העמדה‬
‫שמשה רק אותה‪ .‬למרות שאמה מסבירה לה שגם אחיה רוצה‪" .‬לא" היא אומרת‪ ,‬אימא‬
‫מסבירה‪ ,‬והיא‪ ":‬לא רוצה"‪ .‬אימא מאיימת‪ ,‬ודנה‪ ":‬לא רוצה"‪ ,‬אימא פוקדת והיא בשלה‪:‬‬
‫ממשיכה וכבר לא מגיבה למה שאמא אומרת‪ .‬אחרי מספר דקות נוספות של דיבורים חסרי תכלית‬
‫אימא של דנה משתוללת ממש‪.‬‬

‫"לפעמים" היא צורחת וחובטת על השולחן "אני חושבת שאת מתעקשת סתם בשביל להתעקש‪,‬‬
‫לפעמים אני חושבת שאת עושה זאת כדי לראות אם אני אשבר"‪ .‬דנה עדיין לא מגיבה וממשיכה‬
‫במשחק המחשב‪" .‬לפעמים אני חושבת" כשהיא צורחת בכל כוחה‪" ,‬אני חושבת שאת דוחפת‬
‫אותי‪ .‬ודוחפת‪ .‬רק כדי שאני אתפרץ ואשתולל כך"‪ .‬חיוך קלוש של ניצחון מופיע על שפתי דנה היא‬
‫מפנה את עמדת המחשב באיטיות‪ ,‬בשתיקה רועמת ובהפגנת חוסר רצון לאחיו ‪ .‬דנה הוכיחה‬
‫בוודאות לכולם מי פה הבוס‪.‬‬

‫‪43‬‬
 ‫שיכורים ולא מיין‬

‫כשהורה יוצא מכליו‪ ,‬צועק ומשתולל‪ ,‬פירושו שהילד מנהל אותו ‪ -‬אם הוא מוציא את ההורה‬
‫משליטה‪ ,‬אז הילד בשליטה על ההורה ועל כל הסיטואציה‪ .‬מצב זה יוצר כוח משכר עבור הילד‪.‬‬
‫אם הורה אינו מזהה את התהליך הילד משתכלל בו‪ ,‬ובכל פעם מתפעל מחדש באיזו קלות הוא‬
‫הקטן מוציא את האימא או האבא הגדולים האלו משליטה‪ .‬הילד שיכור מניצחונותיו ומושפל‬
‫מתבוסותיו אך בשני המקרים משתכנע יותר ויותר בערך הכוח‪.‬‬

‫ההורה לעיתים מנצח בקרב מסוים מול הילד‪ ,‬אבל תמיד יפסיד את המערכה כולה וטעם הניצחון‬
‫להורה הוא מר‪ ,‬ההורה שואל עצמו ‪":‬האם הולדתי ילדים כדי לריב ולנצח אותם‪"..‬‬

‫נד נד רד ורד ורד‪ -..‬בבורסת הכוח יש רק מפסידים‪.‬‬

‫כשיש כוח עסוקים בכוח ועל שמירתו ואין יחסים‪ .‬האנרגיה מתועלת לשמירת הכוח ובדיקה אם‬
‫חס וחלילה האחר (בדרך כלל אימא‪ ,‬אבא‪ ,‬אח‪ ,‬החבר למשחק) לא מפר איזה סעיף וקובע לעצמו‬
‫לפי נוחותו ותפיסותיו דברים ומשנה את מאזן הכוחות‪ .‬במציאות של כוח תתנפץ התקווה ליחסים‬
‫יפים בבית ובמשפחה‪ .‬כשיש מאבקי כוח צריך כל היום להילחם כדי להוכיח את הכוח‪ .‬הסביבה‬
‫בחוץ לא אוהבת את זה וגם לא את הילד‪.‬‬

‫כמבוגרים אנו עלולים לחזור עם הסובבים אותנו‪ -‬בעיקר עם ילדינו‪ ,‬על דפוסים שנקבעו בילדותנו‪.‬‬
‫אם הורינו שלטו בנו‪ ,‬אנו עשויים לגדל את ילדינו עם מעט מאוד הגבלות ואיסורים‪ .‬מבלי דעת אנו‬
‫מוצאים עצמנו חיים תחת משטר עריץ אלא שהפעם מי ששולט בנו זה הילד התובעני‪ ,‬העריץ‬
‫הקטן שלנו‪.‬‬

‫שליטה זה כל הסיפור‬

‫מאבקי כוח זה לא רק בפוליטיקה של הכנסת‪ .‬זה מתרחש באופן הכי תדיר בפוליטיקה של הבית‪:‬‬
‫על הספה בסלון מול הטלוויזיה ומסך המחשב‪ ,‬ביציאה לקניון‪ ,‬לסופר וליד שולחן האוכל‪ .‬זה‬
‫ממשיך בבהייה של ההורים ובתהייה מדי אחר צהרים וערב מול ערימת‪/‬הר הצעצועים וצלחות‬
‫הבמבה החצי הפוכות המפוזרות בבית ובעיסוק בשאלה הקבועה מי יאסוף את כל הבלגן היום?‬

‫עד כדי כך אבסורד השליטה של ילדים בהורים‪ ,‬כמו אמירה שהילד אומר להוריו‪" :‬אם אני הולך‬
‫לישון ולא רואה טלוויזיה תכבו גם אתם‪.".....‬‬

‫‪44‬‬
 ‫הגלוי והסמוי ומה שבינם‬

‫ילדים לא צריכים ללכת למוסדות לעבריינים כדי ללמוד להילחם בכל מי שזז לידם‪ ,‬הם לומדים‬
‫זאת בבית‪ .‬מי המורים? בדרך כלל ההורים שמציגים דוגמה כזו מבלי לעצור ולראות לאן זה הולך‬
‫ועד כמה זה מחלחל והרסני ומסלים במהירות‪ .‬ילדים ואנשים לא רבים על שטויות‪ ,‬הם רבים על‬
‫משהו מאוד רציני‪ .‬הם רבים על "מי קובע?"‪ .‬הדבר "המוצהר" עליו רבים נראה כשטות ולכן כדי‬
‫להתקדם ולא להיות בדגם חוזר וסיזיפי שמוסלם‪ ,‬יש לטפל באמיתי בסמוי ולא בסימפטום‬
‫המוצהר‪ .‬כשילדים רבים על איזו תוכנת נראה בטלוויזיה‪ ,‬הם לא רבים על התוכנית ‪ -‬הם רבים על‬
‫"מי קובע"‪ .‬זה הנושא ועליו יש להגיע להסכמה‪ :‬איך קובעים מי קובע?‬

‫צעק בני ונען‪ ...‬האתגר והאחריות בהורות היא ללמוד איך מחליטים בחברה דמוקרטית כדי‬
‫שיהיו יחסים טובים במשפחה‪ ,‬איך מגיעים להסכמות לא כוחניות ונמנעים ממציאות שבה כל‬
‫היום הופך למאבק אחד גדול וארוך והורדות ידיים סמויות‪ .‬שלא מי שצועק הכי חזק או הופך‬
‫שולחן קובע‪ ,‬או מי שמסרב הכי קובע‪.‬‬

‫איך לזהות שאנו במאבקי כוח‬

‫אם אנו מוצאים עצמנו בדפוסי חשיבה הבאים‪" :‬למה מי הוא שיקבע לי‪ ,‬אני לא פראייר שלך‪,‬‬
‫העולם הוא ג'ונגל יש קובעים ויש שקובעים להם לכן עדיף להיות זה שקובע"‪ .‬כאשר ביום‪-‬יום‬
‫מוטיב המלחמה נמצא בבית וכל היום הוא תנועה בין כניעה למלחמה וכל משימה היא סיבה‬
‫למאבק‪ .‬כאשר ההורה מוצא עצמו רבות כועס מאוד על ילדו‪.‬‬

‫אז מה לעשות ?‬

‫לזהות ולהבין כי אני בבית במלחמה שיש בה רק מפסידים ואת הרעיון הילד קונה פה בבית‬
‫מההורים ולא בחוץ‪ .‬לא להסכים עם הרעיון שהמאבק הנצחי הוא חלק מהחיים‪ .‬כדי לעשות‬
‫זאת יש להגדיר כי היחסים במשפחה חשובים יותר מלהיות הצודקים והקובעים‪ .‬להבין כי מחיר‬
‫הכוחנות הוא גבוה ונמצא בכל מעגלי החיים בין הורים וילדים‪ ,‬בעל ואישה‪ ,‬עם הבוס‪ ,‬והפסד‬
‫הוא לכולם בכל המעגלים‪ .‬גנדי אמר‪ ":‬אתה עצמך חייב להיות השינוי שאתה רוצה לראות‬
‫בעולם"‪ .‬לא להילחם ולא להיכנע‪ .‬ללכת לקבל הדרכה בקבוצות הורים או הדרכה אישית לתהליך‬
‫מובנה של שינוי דפוסים‪.‬‬

‫‪45‬‬
 ‫האמיצים מאת‪:‬סוזן פולישיץ‬

‫האמיצים לוקחים סיכונים‬

‫הם חוששים כמו כל אחד אחר‬
‫אך לא מאפשרים לפחד להשתלט עליהם‪,‬‬
‫האמיצים לא מתייאשים‬
‫כשהחיים נעשים קשים‬
‫הם מחכים בסבלנות עד שהמצב משתפר‪.‬‬

‫האמיצים הם אנשים גמישים‪,‬‬

‫הם מבינים שיש בדרך כלל יותר מדרך אחת‬
‫ומוכנים לנסות את כולם‪.‬‬

‫האמיצים יודעים שהם אינם מושלמים‬

‫מודעים לחולשות שלהם‪,‬‬
‫כשהם מפיקים את המרב מיכולתם‬
‫האמיצים נופלים לעתים אך שבים וקמים‬
‫הם מסרבים לתת לכישלון למנוע מהם למטפס שנית‬
‫האמיצים לא מאשימים‬
‫את הגורל באחריות לכישלונם‬
‫ולא את המזל להצלחתם‬
‫הם נוטלים אחריות על חייהם‬
‫האמיצים חושבים באופן חיובי‬
‫ורואים את הטוב שבכל דבר‬
‫מהדברים הפשוטים הם יוצרים את המיוחד‬
‫מאמינים בנתיב בו בחרו גם אם קשה הדרך‬
‫וגם אם לא רואים את סופה‪.‬‬

‫האמיצים בעלי סבלנות‬

‫הם יודעים כי ערכה של מטרה‬
‫נמדד על פי מידת המאמץ הנדרש כדי להשיגה‪.‬‬

‫הורים ‪ -‬ילדי גירושין‬

‫‪46‬‬
 ‫ילדי גירושין ‪ -‬מה עובר עליהם וכיצד ניתן לתמוך בהם ולחזק אותם‬

‫נכון שכיום‪ ,‬להיות ילד שגר עם אבא‪ ,‬או עם אימא‪ ,‬או חצי‪ ,‬זו לא תופעה יוצאת דופן כלל‪ ,‬אך אין‬
‫בזה משום נחמה‪ .‬והרי ידוע את מי מנחמת צרת רבים‪ .‬כשהורי הילד נפרדים‪ ,‬מבחינתו זה‬
‫מבהיל‪ ,‬מאיים ומזעזע את היציבות והביטחון שלו‪ .‬פרידת ההורים מעלה בפני הילד שאלות קשות‬
‫ומעוררת פחדים קיומיים‪ .‬גירושין של הורים הם תמיד חוויה קשה ביותר עבור הילדים‪ .‬מדובר‬
‫במשבר של ממש‪ ,‬בתחושה שהשמים נופלים על ראשם ושהכול קורס ומתמוטט‪ .‬יתכן וההורים‬
‫חשים שזה יביא לילדים הקלה‪ ,‬אך מבחינת הילדים עצמם זו לא הקלה כלל‪ .‬נכון שברוב המקרים‬
‫הם ילמדו להתגבר על השבר‪ ,‬להתאושש ולהתחזק‪ ,‬לחזור לעצמם ולהמשיך בחייהם‪ ,‬אך הפצע‬
‫העמוק בפנים יישאר לתמיד גם אם חיצונית הוא כבר הגליד‪ .‬בדרך כלל הזמן עושה את שלו ועם‬
‫הרבה תמיכה ואהבת ההורים ולעיתים גם עם עזרה ותמיכה מקצועית ההתגברות תהייה קלה או‬
‫גם קצרה יותר‪ .‬גירושי הורים אינם פצע שיעבור ויגליד סופית‪ ,‬כי פירוק המשפחה ופרידה חלקית‬
‫מהורים הם חוויה קשה מנשוא עבור ילד‪.‬‬

‫קשה לעמוד את הנזק הנפשי המדויק שנגרם לילד בעת הגירושין‪ ,‬אך ברור שהנזק אינו קל‪ ,‬גם אם‬
‫לעיתים לא רואים סימנים בהתנהגות הילד‪ .‬לעיתים הילדים צעירים מידי כדי לדבר על הכאב‬
‫והסבל ולבטא תחושותיהם במילים‪ ,‬לעיתים הם "מדברים" בשפת התנהגות‪ ,‬אך לא תמיד‬
‫ההורים ערים לכך ויודעים לפרש אותה נכון‪ .‬לעיתים הם בוחרים בשתיקה ומסרבים לשתף פעולה‬
‫ולשוחח על הנושא‪ ,‬אולי בגלל עוצמת כאבם‪ ,‬מסתגרים ומתכנסים בתוך עצמם וקשה להבין מה‬
‫עובר עליהם‪ .‬כל מקרה חשוב לשדר לילד שאפשר לדבר על הכל ושירגיש נוח לשאול ולשתף‬
‫ברגשותיו‪ .‬יש להימנע מהפעלת לחץ ולאפשר לילד לבחור את דרך ההתמודדות המתאימה לו גם‬
‫אם בחר לשתוק‪ .‬בעקבות הגירושין‪ ,‬הילדים עשויים לחוש פגועים‪ ,‬נבגדים‪ ,‬מרומים וננטשים‪.‬‬
‫ברור הוא שהגירושין פוגעים‪ ,‬לפחות באופן זמני‪ ,‬בתחושת הביטחון של הילד ובאמונה בכוחה של‬
‫המשפחה כגוף העיקרי שעליו ניתן לסמוך ולהישען‪ .‬פעמים רבות הפגיעה הינה אף בדימוי העצמי‬
‫של הילד‪.‬‬

‫אז מה עדיף לילד?‬

‫הורים רבים שואלים מה עדיף עבור הילד‪ :‬זוג הורים מסוכסכים החיים יחד אתו בבית‪ ,‬או הורים‬
‫פרודים? הדבר הברור ללא כל ספק הוא‪ ,‬שתמיד עדיף עבור הילד שני הורים אוהבים ותומכים‬
‫בבית‪ .‬אבל‪ ,‬אם המצב אינו כזה ונכשלו כל ניסיונות ההורים להתקרב ‪ ,‬לגשר ולתקן ‪ -‬אני מאמין‬
‫שעדיף מצב של הפרדה והתנתקות במשפחה מאשר חיים באווירה קשה של מתח ולחצים‬
‫מתמשכים‪ ,‬חוסר אמון וחוסר בטחון ובעיקר חוסר אהבה‪.‬‬

‫נראה שכיום אנשים מפרקים בקלות רבה מידי את הזוגיות ואת התא המשפחתי‪ .‬המצב הכלכלי‪,‬‬
‫הקודים החברתיים‪ ,‬העובדה שנשים רבות עובדות ועצמאיות או נתמכות על ידי הוריהן‪ ,‬כל אלה‬
‫מקלים על פירוק הזוגיות גם אם לא מוצו עדיין כל הניסיונות לשפר את מערכת היחסים‪ .‬זו‬
‫תופעה רחבה שנראה כי היא סוחפת ומעודדת וגורמת לזוגות רבים לבחור באופציה המהירה יותר‬

‫‪47‬‬
‫והנראית קלה יותר כי אינה דורשת השקעה רבה ולקיחת אחריות על השינוי‪ .‬את המחיר משלמים‬
‫הילדים‪ .‬הם אינם וגם לא צריכים להיות חלק מההחלטה‪ .‬לא שואלים אותם‪ ,‬לא מתייעצים בהם‬
‫בנושא‪ ,‬אך את הפירות הם קוטפים ואוכלים‪ .‬קשה להבהיר מה הוא הנזק הרגשי הנגרם לילד עקב‬
‫גירושי ההורים‪ ,‬זה שונה כמובן מילד לילד ותלוי בגורמים רבים כגון גיל הילד‪ ,‬הקשרים והיחסים‬
‫שלו עם הוריו בתקופה שקדמה לגירושין וגם לאחריהם ובעיקר כיצד הם התבצעו‪ .‬גירושין הינו‬
‫תהליך ולא אקט רגעי והם יכולים להתרחש בדרכים שונות‪ ,‬באווירה שונה ובעוצמות רגשיות‬
‫שונות ולכך השפעה רבה על החוויה שהילד חווה‪.‬‬

‫היחסים שאחרי הפרידה‬

‫קשה מאוד לשמור על מערכת יחסים טובה ותקשורת מכבדת בתקופת הגירושין ואחריה‪.‬‬
‫במקרים רבים הורים לא מתאמצים להסתיר את כל קשת הרגשות הקשים שהם חווים‪ ,‬ומביעים‬
‫את הכעס‪ ,‬האכזבה והתסכול נגד ההורה השני ‪ -‬בעיני ובאוזני הילדים‪.‬‬
‫ישנם מקרים לא מעטים בהם ההורים משתמשים בילד כדי להעביר מסרים לא אוהדים‪ ,‬לדרוש‬
‫מהצד השני תביעות כספיות ואחרות ואף לאיים על ההורה השני או ל"הרעיל" את הילד נגדו‪.‬‬
‫לעיתים‪ ,‬כשהיחסים בין ההורים קשים במיוחד‪ ,‬הילדים נדרשים להוכיח נאמנות‪ ,‬לתמוך ולצדד‬
‫בהורה המגדל אותם‪ ,‬להכיר באחריות ובעומס שלקח על עצמו ולנתק את הקשר עם ההורה השני‬
‫כדי להוכיח את נאמנות‪ .‬מצב קשה מאד‪ ,‬ללא ספק‪ ,‬עבור הילד‪ .‬דווקא בתקופה בה הילד זקוק‬
‫לתמיכה ואהבה רבה כדי להתגבר ולהמשיך הלאה‪ ,‬חשוב שישמור על קשר עם שני ההורים וכדאי‬
‫שיקבל את התמיכה משני ההורים‪.‬‬

‫איך ומה לספר לילד?‬

‫בעבר כשגירושין היו תופעה יוצאת דופן יחסית בישראל‪ ,‬ילדים היו מתביישים ומסתירים את‬
‫עובדת גירושי ההורים‪ .‬במקרים רבים האמת הוסתרה אף מפני הילדים‪ .‬אבא היה אז‬
‫"מתגורר באמריקה‪ ,‬בקיבוץ או בצבא" ואף פעם לא היה בא לחופשה לבקר בית‪.‬‬
‫היום איננו מסתירים יותר‪ ,‬מרמים ומטייחים וטוב שכך‪ .‬מומלץ לדבר עם הילד בסמוך למועד‬
‫הפרידה ולהסביר לו בהתאם לגילו וליכולת ההבנה שלו‪ ,‬שאבא ואימא כבר לא אוהבים (מה‬
‫שהילד יודע והרגיש כבר מזמן!!) והחליטו להיפרד אחד מהשני אך לא ממנו‪.‬‬
‫אסור שהילדים יהיו שותפים להחלטה‪ ,‬אסור לשאול את דעתם ולהתייעץ איתם‪ .‬והרי כמעט‬
‫תמיד הילדים יעדיפו משפחה שלמה ומאוחדת גם כשהיחסים קשים ובלתי נסבלים‪.‬‬
‫גם הודעה זו עשויה להבהיל את הילד כי בתפישתו‪ ,‬אם אימא הפסיקה לאהוב את אבא אולי זה‬
‫יכול לקרות יום אחד גם אתו? לכן חשוב להעביר לילד מסר נחוש וברור שמהילד הורים לא‬
‫נפרדים לעולם‪ .‬בעקבות גירושי הוריהם‪ ,‬ילדים עשויים להפוך להיות ילדים מרצים‪ ,‬כדי להבטיח‬
‫שהם "ילדים טובים" ולכן יאהבו אותם ומהם לא ייפרדו‪ .‬חשוב להעביר מסרים מרגיעים לילד‬
‫כדי שלא יוותר על מי שהוא באמת כדי להבטיח את עתידו‪.‬‬
‫לא צריך להרבות בדיבורים ובפרטים בתקופת תהליך הגירושין ואחריה‪ .‬הילד צריך לדעת מה‬
‫קורה‪ .‬אין טעם לנסות ולהסתיר‪ ,‬כי לילדים יש חושים חדים והם קולטים את המצב לאשורו‪.‬‬
‫חשוב לשתף ולשוחח עם הילד בהתאם לגילו‪ ,‬ובאופן כללי ולא בפרטי פרטים‪ .‬אין לדבר נגד‬
‫ולהאשים את הצד השני‪ .‬כשישנה החלטה להיפרד חשוב לספר לילדים אך לעשות זאת בסמוך‬
‫למועד הפרידה ולא זמן רב מראש‪ .‬אפשר לומר לילד‪" :‬אימא ואני לא מסתדרים טוב יחד ואנחנו‬

‫‪48‬‬
 ‫בתהליך משותף כדי לבדוק מה ניתן לעשות כדי לשנות את המצב"‪ .‬או "אימא ואני החלטנו‬
‫להיפרד אחד מהשני אבל אף פעם לא נפרד ממך ותמיד נהיה אתך ובשבילך!"‬

‫חשוב לקבל את הילד‬

‫כעת חשוב ביותר להקשיב לילד בערנות ובפתיחות‪ ,‬לשים לב כיצד הוא מבטא את עצמו במילים‬
‫ובהתנהגות‪ ,‬לא לבקר אותו‪ ,‬לכעוס עליו או להיאבק בו‪.‬‬
‫הילד עשוי לסרב ללכת לגן או לבי"ס‪ ,‬להפסיק להכין שיעורים וללמוד למבחן‪ ,‬לחזור אחורנית‬
‫מבחינה התפתחותית ולהרטיב‪ ,‬למשל‪ ,‬לבוא למיטת ההורים בלילה‪ ,‬לסרב ללכת לחברים או‬
‫להזמין אותם ועוד‪ .‬יש לקבל את הילד ואת התנהגותו‪ .‬לא לכעוס‪ ,‬לא להילחם או לנסות לשנות‪,‬‬
‫אלא לכבד את הדרך שלו להביע את רגשותיו‪ .‬זה לא אומר שצריך לאפשר לו כל מה שרוצה‬
‫ולהפסיק ללכת לבי"ס או לגן‪ ,‬אבל צריך להתחשב במצב המיוחד ברגע זה ולהיות אמפטי ומכיל‬
‫את הילד והתנהגותו‪.‬‬
‫כשהתופעות הן קיצוניות ויש תחושה שהזמן עובר ולא חל שינוי‪ ,‬מומלץ להתייעץ עם איש מקצוע‪:‬‬
‫לשתף את המחנכת ואת יועצת ביה"ס‪ .‬אין להסתיר מהן את המידע כי הן שתתמודדנה עם הילד‬
‫שעות רבות ביום והן שתוכלנה לתמוך בו בתקופה קשה זו לו‪.‬‬

‫למרות שגירושין הם פרידה לא רק בזוגיות אלא במידה רבה גם בהורות‪ ,‬הילד חייב להבין‬
‫ולהרגיש בברור שהגירושין הם בין ההורים ולא ממנו "וגם אם אבא עוזב את הבית הוא לא יפסיק‬
‫לעולם להיות אבא שלך"‪ .‬שני הצדדים נשארים אתו‪ ,‬גם אם לא פיזית אזי בליבם‪ ,‬ורוצים אותו‪.‬‬
‫לפגוש בו‪ ,‬להיות אתו כמה שיותר‪ ,‬לחלוק אתו חוויות שלו ועוד‪ .‬יש להבהיר לילד שחלוקת הזמן‬
‫של הילד בין הוריו נעשתה כדי שההורים לא יהיו יותר ייחד אך כדי שהוא יוכל להמשיך להיות עם‬
‫שניהם‪ .‬קשה מאוד לשכנע ילד שאוהבים אותו כל כך‪ ,‬כשבעצם לא יכולים להיות אתו ובשבילו‬
‫חלק ניכר מהזמן‪ .‬אך מה לעשות ‪ -‬זהו הסדר הגירושין‪ .‬לילד קשה לקבל זאת‪ .‬ילדים נוטים לפתח‬
‫רגשות אשמה שמא הגירושין נגרמו בגללם ואם הם יהיו ילדים טובים אולי זה ימנע‪ .‬חשוב מאוד‬
‫להבהיר לילד שההחלטה לגירושין אינה קשורה בו‪.‬‬

‫השפעת הגירושין על האבהות‬

‫אבות רבים מעידים על שינוי והתהדקות הקשרים והיחסים בינם לבין ילדיהם‪ ,‬או חלק מהילדים‪,‬‬
‫בעקבות הגירושין‪ .‬ואמנם‪ ,‬ברוב המקרים מדובר בהידוק הקשר עם האב‪ .‬עם הגירושין והפרידה‬
‫נותרים הילדים עם האם ונוצר ריחוק פיזי טבעי מהאב‪ .‬עכשיו על האב להתאמץ להשקיע בקשר‪,‬‬
‫לצאת לעיתים מוקדם יותר מהעבודה כדי לקחת את הילד אליו‪ ,‬לתכנן בילויי שלישי ושבת‬
‫משותפים‪ ...‬כי אם קודם לגירושין האבהות הייתה מובנת מאליה ולא תמיד היה צריך להשקיע‬
‫ולהיות נוכח‪ ,‬עתה על האב להתאמץ לשמר את הקשר עם ילדיו ולחזק אותו‪ ,‬או אף ליצור אותו‬
‫מחדש אם לא היה קיים קודם‪ .‬אם לא ייעשה כך ‪ -‬הוא מפסיד את הילד‪ .‬אבסורד הוא שילדים‬
‫רבים זוכים‪ ,‬בעקבות הגירושין‪ ,‬באבא "חדש"‪ :‬פנוי‪ ,‬שותף‪ ,‬מתעניין‪ ,‬משקיע ומעורב שלא היה‬
‫להם קודם לכן‪.‬‬

‫ישנם הסדרי ראייה שונים‪ :‬החל ממשמורת של האם או האב ובילוי אמצע שבוע וכל שבת שנייה‪,‬‬
‫ישנו הסדר מעניין של משמורת משותפת בו הילדים עוברים מבית לבית כל שלושה ימים ובכל‬

‫‪49‬‬
 ‫שבת נמצאים אצל הורה אחר ממקום של שיווין בחלוקה‪ ,‬וישנו הדגם השוודי המעניין שבו‬
‫הילדים מתגוררים בבית אחד ואילו ההורים הם אלה העוברים בן הבתים לסירוגין וכך נמנע‬
‫מהילדים המעבר בין בתים‪ .‬זהו מודל מעניין אך יקר המחייב החזקת שלושה בתים בו זמנית‪ .‬מה‬
‫שחשוב הוא‪ ,‬שבקביעת ההסדרים יש לקחת בחשבון‪ ,‬קודם כל‪ ,‬את צרכי הילד‪ .‬לא לחשוב על "מה‬
‫אני רוצה כהורה" ולשכוח מה נכון לילד‪ .‬בנוסף לכך חשוב שהילד יפגוש כמה שאפשר גם את‬
‫ההורה השני ויקיים אתו קשר רציף‪ ,‬משמעותי ורגשי‪ ,‬כדי שיוכל להאמין שההורה לא ויתר עליו‬
‫ורוצה בו כמה שיותר‪ .‬כמובן‪ ,‬מה שחשוב תמיד (ולא רק במקרה של גירושין)‪ ,‬זה כיצד מבלים‬
‫ההורה והילד יחד את זמנם המשותף‪.‬‬

‫הדוגמה האישית‬
‫חשוב לזכור שהקשר והתקשורת בין ההורים‪ ,‬מהווים דוגמה אישית לילדים ודוגמה זו חזקה‬
‫מעבר לכל למידה וחינוך‪ .‬הילד רואה את הזוגיות ואת ההורות של הוריו הנפרדים ? ומפנים‪ .‬אם‬
‫הנישואין נכשלים ומתפרקים חשוב לשמור על קיומם של הערכים המשפחתיים‪ ,‬כגון כבוד הדדי‪,‬‬
‫הקשבה‪ ,‬תמיכה‪ ,‬נתינה‪ ,‬שתוף פעולה ועוד גם (ולעיתים במיוחד) במהלך הפרידה‪ .‬הגירושין‬
‫עשויים להשפיע על תפיסת העולם ועל ההיגיון הפרטי של הילד אותו הוא מפתח בשנותיו‬
‫הראשונות ושאתו הוא ילך לחייו כבוגר‪ .‬כשהגירושין נערכים כמלחמה‪ ,‬עם הטחת כעסים‪,‬‬
‫עלבונות והאשמות‪ ,‬זה עשוי לגרום לילד חוסר רצון להתקשר בעתיד עם בן‪/‬בת זוג‪ .‬חשוב מאוד‬
‫לשים לב למילים ולרגשות אותם הילד פוגש ושומע מההורים‪.‬‬

‫לקבל הורה חדש‬

‫יצירת זוגיות חדשה עשויה להוות קושי ומכשול עבור הילד‪ .‬באגדות מתוארים ההורים החורגים‬
‫כרעים ומפלצתיים‪ ,‬אך גם במציאות‪ ,‬פעמים רבות היחסים טעונים ואינם פשוטים כלל‪ .‬פעמים‬
‫רבות הילד רואה בהורה החדש מי שדחק והחליף את ההורה הביולוגי‪ ,‬או מי שדוחף ומדיח אותו‪,‬‬
‫הילד‪ ,‬מתפקידו כמגונן על האם‪ ,‬והוא מגלה יחס של התנגדות וטינה נגד ההורה החדש‪ ,‬מסרב‬
‫לתקשר אתו לקבל את מרותו ולראותו כבעל זכויות בבית ובמשפחה‪ .‬לעיתים ההורה החדש עצמו‬
‫אינו מוכן לקבל את הילד כמות שהוא‪ ,‬עם כל הקשיים והמורכבות הרגשיים שבהם הוא מצוי‪,‬‬
‫ומנסה ללחוץ עליו לשנות את התנהגותו‪ .‬כאן ייווצר מאבק‪ .‬התוצאה עשויה להיות מערכת יחסים‬
‫עכורה וקשה שבה ההורה הביולוגי מוצא עצמו בין הפטיש לסדן וחצוי בין בן הזוג לילדו‪ .‬מסיבה‬
‫זו נקטעות לעיתים מערכות יחסים חדשות‪ ,‬שהיו עשויות להצליח אלמלא הקונפליקט בין בן הזוג‬
‫החדש לילד‪.‬‬

‫ומה אסור לשכוח?‬

‫גירושי הורים מהווים עבור ילדים תהליך של אבל ואובדן‪ .‬הילד עשוי לחוש תחושות של כאב‬
‫וצער‪ ,‬בושה ואשמה‪ ,‬אובדן ובלבול‪ ,‬כעס ותסכול עמוק‪ .‬חשוב לפעול בתבונה וברגישות רבה‪ .‬חשוב‬
‫להוות דוגמה אישית חיובית כדי לצמצם ולמזער את הפגיעה בילד במהלך הגירושין ולכיוון עתידו‬
‫כבוגר‪ .‬מומלץ שהילד ימשיך להתגורר באותו בית בו התגורר עד כה‪ ,‬כדי למנוע מעבר ושינויים‬
‫נוספים בחייו‪ .‬חשוב להכניס סדר וארגון בחייו‪ .‬ימי הביקור או המגורים עם כל אחד מהורים‬
‫חייבים להיות מוגדרים וברורים לילד כדי לאפשר לו תחושת סדר ויציבות בחייו‪ .‬כשההורים‬
‫מצויים בתהליך של גירושין‪ ,‬הם מצויים בעצמם במשבר אישי ורגשי עמוק‪ .‬הם עסוקים בעצמם‪,‬‬

‫‪50‬‬
‫בחייהם וברגשותיהם ועשויים מטבע הדברים‪ ,‬לשכוח ולהחמיץ את מה שעובר על הילדים‪ .‬דווקא‬
‫בתקופה גדושה ועמוסה זו אסור "לשכוח" את הילדים והתפקיד ההורי מקבל תוקף וחשיבות‬
‫בתקופה זו‪.‬‬
‫בתקופה של משבר משפחתי‪ ,‬חוסר יציבות במשפחה ופגיעה קשה בביטחונו של הילד בעצמו‪,‬‬
‫בהוריו ואולי אף בעולם כולו‪ .‬הילד זקוק להרבה תשומת לב‪ ,‬זמן‪ ,‬יחס ואהבה וזאת במנות‬
‫כפולות ומכופלות‪ .‬אני מאמין שגם ההורים וגם הילד זקוקים בעת הזו לתמיכה וליווי רגשי‪ .‬עבור‬
‫הילד‪ ,‬התמיכה והליווי הרגשי חשובים במיוחד והם נועדים לשקם את משבר האמון‪ ,‬הביטחון‬
‫והדימוי העצמי הפגוע ממנו הוא עלול לסבול‪ ,‬כשהמטרה היא לחזק ולהעצים אותו כדי שיצליח‬
‫להתמודד עם הקשיים והאתגרים שהחיים מציבים בפניו‪ .‬אשמח לשאלות‪ ,‬תגובות והערות‬
‫הקוראים‪ ,‬גדי‬

‫כתב‪ :‬גדי רוזן‪ ,‬מאמן משפחתי זוגי ואישי‪ ,‬מנחה הורים וילדים ומנהל שותף בביה"ס לאימון‬
‫אדלריאני במכון אדלר כותב ומוציא את "משפחתי" עלון אינטרנטי להורים‬
‫בנושאי יחסים ותקשורת במשפחה‪.‬‬

‫הורים שואלים וד"ר נאוה וולפסון משיבה‬

‫מאת‪ :‬ד"ר נאוה וולפסון‪ ,‬מומחית לחינוך והתפתחות ילדים‬

‫‪nava@wolfson.co.il‬‬

‫מעבר דירה‬

‫לבת זוגי ולי שני ילדים‪ ,‬בן ארבע וחצי ובן שנה‪ .‬בעוד שישה חודשים אנו עתידים לעבור דירה‬
‫בתוך המושב שבו אנו גרים‪ .‬כיצד נוכל להקל על ילדינו ולדאוג שהמעבר לא יהיה מלווה בקשיים‬
‫ומכשולים מצדם?‬

‫‪51‬‬
 ‫ד"ר נאוה וולפסון‪ ,‬מנחה הורים לחינוך והתפתחות ילדים בגיל הרך‪ ,‬משיבה‪:‬‬

‫ראשית‪ ,‬חשוב לבדוק עם עצמנו כיצד התמודדנו בעבר עם שינויים ומה הקל עלינו‪ ,‬ואף לשתף את‬
‫הילד הגדול בזיכרונות מהשינוי שעברנו‪ .‬לא פחות חשוב לבחון מה אנו כהורים מרגישים עם‬
‫המעבר והאם אנו שלמים עם ההחלטה‪ .‬בדרך כלל‪ ,‬אנו משדרים לילדינו את תחושותינו‪ :‬שמחה‪,‬‬
‫התרגשות או חשש‪ .‬ככל שנחוש שלמים עם השינוי‪ ,‬כך נוכל לתת לילדינו תחושה של ביטחון‬
‫שתקל עליהם את התהליך‪ .‬לפני המעבר ניתן לטייל בסמוך לבית החדש‪ ,‬לספר על המעבר‪ ,‬לבלות‬
‫במגרש המשחקים הקרוב לבית העתידי וכו'‪ .‬תארו לילדים איך ייראו שלבי המעבר ‪ -‬אריזת‬
‫החפצים בארגזים (כלי מטבח‪ ,‬תמונות‪ ,‬בגדים שלכם ושל הילדים‪ ,‬צעצועים וכו')‪ .‬בהמשך תארו‬
‫את העברת הארגזים למשאית ופירוקם בבית החדש‪ .‬מומלץ לארוז את חפצי הילדים בשלב‬
‫האחרון‪ ,‬ובפריקה מומלץ לסדר ראשית כל את חדרי הילדים‪ ,‬כדי שהמשחקים יהיו נגישים‪ .‬הדבר‬
‫עשוי להקנות להם ביטחון ולהקל על השינוי‪ .‬מלבד זאת‪ ,‬חשוב כמובן לסמוך על הילדים שיסתדרו‬
‫עם השינוי‪.‬‬

‫שוכחת להתפנות‬

‫בתי הבכורה‪ ,‬בת חמש‪ ,‬ולה אחות בת שנתיים‪ .‬בעלי משרת בצבא קבע‪ ,‬ולכן אינו מגיע הרבה‬
‫הביתה‪.‬‬
‫לפני כחודש החלה הגדולה להרטיב במשך היום‪ ,‬ובנוסף היא שוכחת לנגב בשירותים‪ .‬כל‬
‫הניסיונות שלי לשכנעה להתפנות במועד‪ ,‬נכשלו‪ .‬הגננת שלה טוענת שהילדה עסוקה מאוד בעולם‬
‫המשחקים שלה‪ ,‬ולכן אינה ניגשת בזמן לשירותים‪ ,‬אבל איני בטוחה שזו הסיבה‪ .‬מה עושים?‬

‫ד"ר נאוה וולפסון‪ ,‬מנחה הורים לחינוך והתפתחות ילדים בגיל הרך‪ ,‬משיבה‪:‬‬

‫חסרים פרטים חיוניים‪ ,‬כמו האם התרחש שינוי כלשהו במשפחתכם לאחרונה? האם העובדה‬
‫שבעלך אינו מגיע לעתים קרובות הביתה נובעת משינוי שקרה בזמן האחרון? באיזה גיל נגמלה‬
‫הילדה מעשיית צרכים בחיתול? האם הילדה נגמלה גם בלילה? האם ההרטבה במהלך היום‬
‫אופיינית לזמנים מסוימים? לעתים ילדים מרטיבים עקב שינוי שחל בחייהם‪ ,‬כמו מעברים‪ ,‬שינוי‬
‫בתוך המשפחה‪ ,‬מתח‪ ,‬לחץ המופעל כלפי הילד ועוד‪ .‬בתקופות אלה יש להתפנות לילדה מדי יום‬
‫ולהקדיש לה קצת יותר זמן מהרגיל‪ .‬הכוונה היא לבלות אאייתה לבד‪ ,‬ולאו דווקא במשחק‬
‫דידקטי‪ ,‬אלא במשחק מהנה ומשחרר כמו כדור או בלון‪ ,‬או לצאת לשעה אחר הצהריים‪ .‬המשיכי‬
‫להעניק לה חום‪ ,‬אהבה ותשומת לב‪ ,‬ובמקביל‪ ,‬הפחיתי את ההתייחסות להרטבה ולניגוב‪ .‬אם לא‬
‫יתרחש כל שינוי תוך מספר שבועות‪ ,‬יש לפנות לאיש מקצוע‪.‬‬

‫‪52‬‬
 ‫שנת צהריים במעון‬

‫אני מנהלת מעון עד גיל שלוש‪ .‬לאחרונה החלו לדרוש מאיתנו כמה מההורים להפסיק לתת‬
‫לילדיהם לישון בצהריים‪ ,‬בטענה שכתוצאה מכך הם הולכים לישון מאוחר בלילה‪ .‬אנחנו לא‬
‫מרדימים את הילדים בכוח‪ .‬הילדים נרדמים לבד‪ .‬האם זה תקין להעיר ילד שרק נרדם מאחר‬
‫שהוריו אינם מסוגלים להתמודד עמו לקראת הלילה? מדובר בילדים בני שלוש‪ .‬מה נכון לעשות‪,‬‬
‫ואיך אוכל להשיב להורים אלו?‬

‫ד"ר נאוה וולפסון‪ ,‬מנחה הורים לחינוך והתפתחות ילדים בגיל הרך‪ ,‬משיבה‪:‬‬

‫בחינוך ילדים חשוב לעבוד בשיתוף פעולה בין הצוות המחנך לבין ההורים‪ ,‬ולכן יפה שיש ניסיון‬
‫להתייחס לדברי ההורים‪ .‬כמו כן‪ ,‬אינכם מרדימים את הילדים בכוח‪ ,‬כראוי‪.‬‬

‫כאשר ילד אינו הולך לישון בשעה סבירה בלילה‪ ,‬ייתכנו לכך מספר סיבות‪ .‬לעתים הדבר נובע‬
‫מקושי בסדר יום או בגבולות‪ ,‬אולם לעתים ילדים סביב גיל שלוש זקוקים לפחות שעות שינה או‬
‫מוותרים על שנת הצהריים‪ ,‬ולכן סביר להניח שבלילה הם יהיו עייפים יותר וילכו לישון מוקדם‬
‫יותר‪ .‬הדבר נכון כל עוד הילד רגוע ולא עצבני עקב חוסר שינה‪ .‬אם כך‪ ,‬יש לבדוק האם ויתור של‬
‫שנת צהריים הוא צורך של ההורה או צורך של הילד‪ .‬כשמעירים ילד לאחר שהוא נרדם‪ ,‬נשאלת‬
‫השאלה כמה זמן לוקח לו להירדם‪ .‬אפשר לנסות לא להרדים את הילדים בשעת ההשכבה ולדאוג‬
‫להם לפעילות שקטה‪ ,‬למרות הקושי הכרוך בכך‪ ,‬ולבדוק מי מהילדים אכן מחזיק מעמד ומי נרדם‬
‫או מגלה סימני עייפות‪ .‬יש לבצע זאת תוך כדי משחק ובתיאום עם ההורים‪.‬‬

‫בגן של הקטנים‬

‫בתי‪ ,‬בת ארבע וחודשיים‪ ,‬חונכה בגן פרטי מגיל חודשיים וחצי ותמיד הייתה מרוצה‪ .‬בתחילת‬
‫השנה העברתי אותה למחלקה של הילדים הגדולים יותר‪ ,‬שגילם נע בין ארבע לחמש‪ ,‬ומאז היא‬
‫החלה להתלונן על אלימות מצד הגננות והילדים‪ .‬החזרתי אותה למחלקה הקודמת של הילדים‬
‫הקטנים‪ ,‬שבה הגדול הוא בן שלוש וחצי ולפעמים היא נזכרת בחברותיה הקודמות ומבקשת‬
‫לחזור לגן הקודם‪ .‬מצד שני‪ ,‬כשאני מזכירה לה את הגננת האלימה היא מוותרת על הרעיון‬
‫ומבקשת להישאר עם הגננת הקודמת‪ .‬אני חוששת שהשהות עם ילדים צעירים ממנה תגרום לכך‬
‫שלא תתפתח ותלמד כנדרש‪ .‬בן זוגי ואני אקדמאים ומורים במקצוענו‪ ,‬ולכן יש ביכולתנו לתרום‬
‫לה ידע‪ ,‬אבל השאלה היא אם מבחינה התפתחותית די לה בכך שהיא משחקת עם אחיותיה‪ ,‬בנות‬
‫שש ושלוש‪ ,‬או שמוטב להחזירה למחלקה של בני גילה בגן‪ .‬מה דעתכם?‬

‫‪53‬‬
 ‫ד"ר נאוה וולפסון‪ ,‬מנחה הורים לחינוך והתפתחות ילדים בגיל הרך‪ ,‬משיבה‪:‬‬

‫ראשית‪ ,‬אלימות מצד גננות היא דבר חמור ביותר (אם אכן היא קיימת)‪ .‬מומלץ ואף הכרחי לבדוק‬
‫את הנושא לעומק ולשתף את הגורמים המוסמכים לכך‪ .‬בקשר לאלימות הילדים‪ ,‬יש לוודא שזו‬
‫מטופלת באמצעים חינוכיים מתאימים‪.‬‬

‫בנוגע להעברת ילד לגן או למחלקה אחרת ‪ -‬באופן כללי‪ ,‬פעמים רבות מעברים מהווים קושי‬
‫ודורשים הסתגלות‪ ,‬ולכן לא מומלץ להעביר ילד ממסגרת למסגרת מספר פעמים ברצף‪ .‬לפני‬
‫שעושים שינוי‪ ,‬חשוב לשקול היטב את הדברים ולהרגיש שלמים עם ההחלטה (בנוגע למסגרת‬
‫החדשה והצוות המטפל)‪.‬‬

‫לגבי העברת הילדה לקבוצת הילדים הצעירה יותר‪ ,‬חסרים לי נתונים‪ ,‬כמו‪ :‬האם הילדה אכן‬
‫יכולה לקבל מענה לצרכים המתאימים לגילה במסגרת הקבוצה? האם יש בקבוצה ילדים בגיל‬
‫הקרוב יותר לגילה של בתך? מהי התפתחות הילדה? ועוד‪ .‬מאחר שהילדה חוותה כבר שני מעברים‬
‫בתקופה האחרונה‪ ,‬כדאי לשקול היטב מעבר נוסף‪ .‬יש לשקול את כל ההיבטים ואולי אף להתייעץ‬
‫עם גורם מקצועי‪.‬‬

‫הרטבת לילה‬

‫בתי‪ ,‬בת חמש וחצי‪ ,‬ועדיין בורח לה פיפי בלילות‪ .‬בעבר היא סבלה מדלקות שתן חוזרות ונשנות‬
‫וקיבלה את התרופה המונעת צפורל‪ .‬כל הזמן חשבנו שהבעיה נובעת מהתרופה או מהדלקת‪ ,‬אך‬
‫למרות שלפני כחצי שנה היא הפסיקה ליטול את התרופה‪ ,‬בהמלצת הרופא‪ ,‬ההרטבות נמשכות‪.‬‬
‫היא מרטיבה כמעט כל לילה‪ ,‬ואפילו חשבתי להחזיר לה חיתולים‪ .‬הבעיה מתסכלת אותה‬
‫ובמיוחד אותי‪ .‬איך ניתן להתגבר על הבעיה?‬

‫ד"ר נאוה וולפסון‪ ,‬מנחה הורים לחינוך והתפתחות ילדים בגיל הרך‪ ,‬משיבה‪:‬‬

‫כ=‪ 20‬אחוז מהילדים סביב גיל חמש‪ ,‬סובלים מהרטבה (בגיל שש כ=‪ 15‬אחוז)‪ .‬אבל השאלה‬
‫שנשאלת היא האם למרות ההרטבות החוזרות ונשנות‪ ,‬חלה התקדמות כלשהי במחצית השנה‬
‫האחרונה‪.‬‬

‫באופן כללי‪ ,‬כשילד מרטיב בגיל כזה‪ ,‬נלוות לכך תחושות מבוכה ואי נעימות‪ .‬עם הזמן עלול הילד‬
‫להימנע מהשתתפות בפעילויות חברתיות המצריכות לינה מחוץ לבית או לינה אצל חברים‪,‬‬
‫ביטחונו העצמי יכול להיפגע‪ ,‬ועלולה להתפתח אווירה של מתח בתוך המשפחה‪ .‬חשוב מאוד שלא‬

‫‪54‬‬
 ‫לשדר לילד אכזבה מהרטבתו‪ ,‬שכן סביר להניח שהבעיה מפריעה לו לא פחות מאשר לכם‪,‬‬
‫ההורים‪ .‬אם תשדרו אכזבה לילד‪ ,‬אתם עלולים רק להחריף את הבעיה‪.‬‬

‫מאחר שאת מתארת את ההרטבה בלילה כגורם שמתסכל אותך ואת בתך‪ ,‬אני ממליצה לפנות‬
‫לייעוץ מקצועי אצל מומחה לגמילה‪ ,‬שיספק לכן כלים ספציפיים להתמודדות עם הבעיה‬
‫ולפתרונה‪.‬‬

‫גמילה מחיתול ומוצץ‬

‫בתי‪ ,‬בת שלוש ותשעה חודשים‪ ,‬אחות לתינוקת בת שנה ושמונה חודשים‪ .‬הגדולה מפותחת לגילה‬
‫כמעט מכל הבחינות‪ ,‬ואף נאמר לנו על ידי הגננת שהיא הכי חכמה ומוכשרת בכיתה‪ .‬יחסיה עם‬
‫אחותה הקטנה טובים ואין התפרצויות קשות של קנאה‪ .‬בסביבות גיל שנתיים וחצי היא נגמלה‬
‫מעשיית פיפי בחיתול‪ ,‬ורק לפני כארבעה חודשים היא נגמלה מעשיית צרכים בחיתול (קרוב לשנה‬
‫היא נהגה לבקש חיתול בכל פעם שהייתה צריכה לעשות קקי)‪ .‬אולם היא עדיין נשארת עם חיתול‬
‫בלילה – מכך לא הצלחנו לגמול אותה‪ .‬דיברנו איתה על הנושא פעמים רבות והיא הביעה הסכמה‬
‫לישון ללא חיתול‪ ,‬ולמרות זאת למחרת בבוקר המיטה הייתה רטובה לגמרי‪ .‬לכן‪ ,‬החזרנו לה את‬
‫החיתול בלילה ואנו אובדי עצות כיצד לגמול אותה‪ .‬בנוסף‪ ,‬היא עדיין עם מוצץ‪ ,‬בעיקר בשעות‬
‫הערב (בגן היא לא יכולה לשים מוצץ‪ ,‬כי הגננות אוסרות זאת)‪ .‬אציין שאיננו מתגוררים בארץ‪,‬‬
‫אלא נמצאים בשליחות בחוץ לארץ כבר מעל שנה‪ .‬האם יש קשר בין הדברים? מתי נכון לגמול‬
‫ממוצץ?‬

‫ד"ר נאוה וולפסון‪ ,‬מנחה הורים לחינוך והתפתחות ילדים בגיל הרך‪ ,‬משיבה‪:‬‬

‫גמילה מחיתולים יכולה להיעשות גם סביב גיל שלוש=ארבע‪ ,‬מכיוון שלכל ילד קצב משלו‪ .‬חשוב‬
‫מאוד לאפשר לילדה להיגמל בלילה בקצב שלה‪ ,‬ולא ללחוץ עליה‪ .‬לעתים ללחץ המופעל על הילד‬
‫בנושא גמילה‪ ,‬יש השלכות הפוכות מהרצוי‪ .‬בהתייחס למצב הספציפי שאת מתארת‪ ,‬אין להתעלם‬
‫מהעובדה שחמישה שינויים משמעותיים התרחשו במשפחתכם בשנה וחצי האחרונות‪ :‬הצטרפות‬
‫אחות‪ ,‬מעבר לחו"ל‪ ,‬גמילה מעשיית פיפי‪ ,‬גמילה מעשיית צרכים בחיתול וגמילה חלקית מהמוצץ‪.‬‬
‫כמו כן‪ ,‬יש לקחת בחשבון שרק לפני ארבעה חודשים נגמלה הילדה מעשיית צרכים בחיתול‪.‬‬
‫בהנחה שהילדה מפותחת לגילה‪ ,‬אני ממליצה להניח לה בשלב זה ולהשתדל להימנע מלהפוך את‬
‫נושא הגמילה בלילה לעיקרי בביתכם לפחות למשך תקופה מסוימת‪ .‬אם לא תהיה התקדמות‪,‬‬
‫ניתן לפנות לעזרה מקצועית‪ .‬אציין כי קיימות שיטות טיפול לגמילה מחיתול בלילה‪ ,‬כגון שיטת‬
‫הפעמון ושיטות נוספות‪ ,‬אולם מקובל להשתמש בהן בגיל מאוחר יותר‪.‬‬

‫‪55‬‬
 ‫גם בכל הנוגע לגמילה ממוצץ‪ ,‬חשוב להבין שלכל ילד קצב משלו‪ .‬ניתן לגמול ילד ממוצץ סביב‬
‫גיל שנתיים וחצי‪ ,‬אך גם סביב גיל ארבע‪ .‬בכל מקרה‪ ,‬מומלץ שלא לבצע כמה שינויי הרגלים‬
‫במקביל‪.‬‬

‫לא מקבלת "לא"‬

‫בתי‪ ,‬בת עשרה חודשים‪ ,‬מנסה לעשות דברים שאינם מקובלים עלינו‪ ,‬והמילה "לא" איננה‬
‫מקובלת עליה‪ .‬בעלי מעונין שנעניש אותה בצורה עדינה) כמו לשים אותה בלול כדי שתבין‬
‫שאסור)‪ .‬האם מומלץ לעשות זאת‪ ,‬או שהענשה בגיל כזה עלולה לפגוע בבתי מבחינה רגשית?‬

‫ד"ר נאוה וולפסון‪ ,‬מנחה הורים לחינוך והתפתחות ילדים בגיל הרך‪ ,‬משיבה‪:‬‬

‫בסביבות גיל שנה הילד נמצא בשלב של סקרנות ועצמאות‪ ,‬ולכן הוא חוקר את סביבתו ולומד‬
‫מכך רבות‪ .‬תוך כדי התפתחותו המוטורית והשכלית‪ ,‬רוכש הילד מיומנויות שונות והוא מתרגל‬
‫אותן‪ .‬הוא מגיע לכל מיני מקומות‪ ,‬ולעתים גורם לבלגן ולנזקים‪ .‬ילד בגיל המדובר עדיין לא מבין‬
‫מהי סכנה ומדוע לא מרשים לו‪ ,‬אך יחד עם זאת‪ ,‬הוא לומד המון ומפתח עצמאות‪.‬‬

‫על כן‪ ,‬חשוב לאפשר לילדה מרחב פעילות‪ ,‬אך לאסור מה שמסוכן ומשמעותי‪ .‬כדי להקל עליה‬
‫ועליכם‪ ,‬וכדי להימנע מאיסורים רבים מדי‪ ,‬כדאי לארגן את הבית בהתאם‪ .‬כמו כן‪ ,‬חשוב להיות‬
‫עקביים ותקיפים בכל הנוגע לאיסורים‪ .‬כדאי להציע לילדה מגוון רב של פעילויות בבית‪ .‬למשל‪,‬‬
‫לאפשר לה לשחק בקופסאות‪ ,‬בגרוטאות‪ ,‬באטבים‪ ,‬בארון מטבח אחד עם כלים לא שבירים וגם‬
‫לצאת איתה למגרש המשחקים‪ .‬אין להעניש ילד בגיל זה‪ ,‬ובאופן כללי ידוע שילדים לומדים יותר‬
‫מחיזוקים ופחות מענישה‪.‬‬

‫בן דוד אלים‬

‫בני משתמש באלימות כלפי ומשחק המון עם הידיים‪ .‬עלי לציין שתי עובדות‪ :‬ראשית‪ ,‬אני עומדת‬
‫ללדת בקרוב‪ .‬שנית‪ ,‬בני לומד בגן עם בן דודו ‪ -‬ילד אלים למדי‪ .‬רוב הזמן הם משחקים יחד‪ ,‬אבל‬
‫בגלל אופיו של בן הדוד הם מרבים לריב‪ .‬מה לעשות?‬

‫ד"ר נאוה וולפסון‪ ,‬מנחה הורים לחינוך והתפתחות ילדים בגיל הרך‪ ,‬משיבה‪:‬‬

‫את מתארת מצב שבו בנך משתמש באלימות כלפייך וכלפי אחרים (אם אכן לכך התכוונת במשפט‬
‫"משחק המון עם הידיים")‪ .‬אין לאפשר לו לנהוג באלימות כלפייך או כלפי האחרים! ברגע שהילד‬
‫נוהג באלימות‪ ,‬יש להבהיר לו באופן חד משמעי שאסור להרביץ‪ .‬בנוסף‪ ,‬יש להרחיקו מעט ולומר‬

‫‪56‬‬
 ‫לו‪" :‬זה לא נעים לי"‪" ,‬זה כואב לי"‪" ,‬אני לא מרשה"‪ .‬יש להגיב בדרך זו באופן תקיף ועקבי‪.‬‬
‫הצבת גבולות מסייעת בריסון התוקפנות‪ ,‬ויש לזכור לחזק את הילד כשהוא מצליח לשלוט בעצמו‪,‬‬
‫ולא לנהוג באלימות‪ .‬לא ציינת את גיל הילד בשאלתך‪ .‬בכל מקרה‪ ,‬תוקפנות סביב גיל שנתיים‬
‫יכולה לנבוע לעתים מתוך רצון ליצור קשר עם האחר‪ .‬תנועות הידיים בגיל זה עדיין לא מעודנות‪,‬‬
‫ולכן במקום לטיפה יכולה להתקבל מכה‪ ,‬לעתים אף מתוך תסכול (עקב שפה לא מפותחת‪ ,‬רצון‬
‫לשחק באוטו שהחבר משחק בו וכו')‪.‬‬

‫התנהגות תוקפנית מצביעה בדרך כלל על מתח פנימי‪ ,‬ולעתים זוכה הילד בגלל השימוש בה‬
‫בתשומת לב‪ .‬במקביל להצבת הגבולות בנושא האלימות‪ ,‬מומלץ להפנות את האנרגיות שלו‬
‫לאפיקים חיוביים‪ .‬לדוגמה‪ ,‬אפשר לתת לו להשתמש במשחקי כדור‪ ,‬שק אגרוף‪ ,‬בובת נחום‪-‬תקום‬
‫ועוד‪.‬‬

‫בנוגע לילד אלים בגן (במקרה זה בן הדוד)‪ ,‬יש לוודא שהגננת דואגת לטפל בתופעה בדרך חינוכית‬
‫מקובלת‪ ,‬לעבוד איתה בשיתוף פעולה ולשקול יחד אפשרות של פסק זמן קצר‪ ,‬ולנסות לנתב כל‬
‫ילד למשחק ולפעילות בקבוצות נפרדות‪ .‬בכל מקרה‪ ,‬יש להמשיך ולהציב גבולות‪ ,‬ובמקביל לנסות‬
‫לראות מהם הסימנים המקדימים לאלימות‪ ,‬לעצור את הילד ולחזקו כאשר אינו נוהג באלימות‪.‬‬

‫באשר להריונך‪ ,‬מומלץ להראות לילד תינוקות‪ ,‬לספר לו שבקרוב יצטרף תינוק למשפחתכם‬
‫ולתאר לו בצורה אמיתית ולא ורודה מדי איך ייראו הדברים לאחר הלידה‪.‬‬

‫מפשיטה את הבובות‬

‫אני סבתא לנכדה בת שלוש וחצי‪ .‬מאז שנכדתי התחילה לשחק עם בובות‪ ,‬בכל עת שהיא מקבלת‬
‫בובה חדשה היא נוהגת קודם כל להפשיטה ולזרוק את בגדיה‪ .‬לאחר מכן היא אוהבת לאפר אותן‬
‫ולשים להן חיתול‪ ,‬אך מיד לאחר מכן היא מוציאה את החיתול‪ .‬התוצאה היא שכל הבובות שלה ‪-‬‬
‫גם בביתה וגם בביתי (כולל בובות בנים) – ערומות כולן‪ .‬ניסיתי לקנות לה בגדים יפים לבובות‪,‬‬
‫אבל היא לא מוכנה לקבל אותם‪ .‬האם יש צורך להתייחס לתופעה זו או שאין לה כל חשיבות?‬

‫ד"ר נאוה וולפסון‪ ,‬מנחה הורים לחינוך והתפתחות ילדים בגיל הרך‪ ,‬משיבה‪:‬‬

‫סבתא יקרה‪ ,‬המשחק בבובות הוא נפלא‪ ,‬מבורך ובעל חשיבות להתפתחות ילדים‪ .‬יכולות להיות‬
‫מספר סיבות להפשטת הבובות‪ .‬ייתכן שהילדה מחקה החתלה של אח קטן במשפחה ותיתכן‬
‫סקרנות גדולה של הילדה‪ .‬לעתים התופעה יכולה לשקף מאבקי כוח בין הילד להוריו סביב נושא‬
‫הלבוש (לבוש הבובות או לבוש הילדה)‪ ,‬אולם יכולות להיות גם סיבות נוספות‪ .‬איני מכירה את‬
‫הילדה וחסרים פרטים נוספים על סגנון המשחק שלה‪ ,‬תיאור מפורט יותר של האינטראקציה בין‬
‫הילדה לבובה (האם יש אינטראקציה כלשהי בין הבובות? מהי? מהם הרגלי הלבוש בסביבתה?‬
‫ועוד)‪ .‬על כל פנים‪ ,‬מומלץ להצטרף למשחק עם הבובה ואפשר גם להציע לילדה להלביש את‬

‫‪57‬‬
‫הבובה "כי קר לה"‪ ,‬למרות שהסיכוי שתקבל זאת אינו גבוה‪ .‬בזמן המשחק המשותף כדאי לפתח‬
‫יחד עם הילדה את המשחק עם הבובה‪ ,‬להקשיב לילדה ובאופן כללי לוודא שהתנהגותה ותפקודה‬
‫רגילים‪ .‬לא כדאי להפוך את הנושא למוקד עניין גדול‪ ,‬כיוון שייתכן שדווקא יתר תשומת לב‬
‫לתופעה מצד הסביבה יכול לגרום לילדה לחזק דפוס התנהגות זה‪ .‬אם התופעה אינה חולפת אלא‬
‫ממשיכה לאורך זמן‪ ,‬מומלץ לפנות לגורם מקצועי‪.‬‬

‫פינוק או איפוק‬

‫בתי‪ ,‬בת השנה וחצי‪ ,‬התחילה לפתח לאחרונה עצמאות ואינטראקציה עם הסביבה‪ .‬אולם למרות‬
‫שאנו מתחככים הרבה עם חברים ובני משפחה בני גילה‪ ,‬בחצר או בבית‪ ,‬היא אינה מתלהבת‬
‫לשחק עם הילדים‪ .‬אם לוקחים לה משחק ששייך לה או לא‪ ,‬היא מתחילה לבכות בכי תמרורים‬
‫ונראה שהיא נפגעת‪ .‬גם המטפלת ששוהה איתה במשך רוב שעות היום‪ ,‬מספרת לי שאם אחד‬
‫הילדים לוקח לה צעצוע היא פורצת בבכי (היא נמצאת עם המטפלת לצד שני ילדים נוספים)‪ .‬כיצד‬
‫עלי להתנהג? האם עלי להרגיע אותה ולהסביר לה שהמשחק שייך לה ואנחנו רק משאילים אותו‪,‬‬
‫או אולי דווקא לומר בפשטות‪" :‬אם לוקחים לך‪ ,‬קחי בחזרה?" ואולי בכלל מוטב להתעלם?‬

‫ד"ר נאוה וולפסון‪ ,‬מומחית להנחיית הורים לילדים בגיל הרך‪ ,‬משיבה‪:‬‬

‫לפי תיאורך‪ ,‬בתך נמצאת בשלב של פיתוח עצמאות ואינטראקציה עם הסביבה‪ ,‬וזה נפלא‪ .‬יחד עם‬
‫זאת‪ ,‬היא נמצאת גם בשלב הרכושנות האופייני לגיל זה‪ .‬בדרך כלל‪ ,‬התופעה נובעת מכך שהילד‬
‫רואה עצמו במרכז‪ ,‬ולכן קשה לו לשחק עם ילדים ולחלוק עמם במשחקים‪ .‬תופעה זו אינה מעידה‬
‫על תכונת אופי כלשהי‪ ,‬כמו קמצנות או אגואיזם‪.‬‬

‫ילדים בגיל זה נוטים לשחק זה לצד זה‪ ,‬ולא זה עם זה‪ ,‬ואין הדבר אומר שהם אינם נהנים מחברת‬
‫ילדים‪ .‬ילד בגיל שנה וחצי שלוקחים לו משחק‪ ,‬בדרך כלל בוכה‪ .‬במיוחד אם לקחו לו‪ ,‬למשל‪ ,‬דובי‬
‫שהוא קשור אליו ואולי אף נוהג לישון אתו‪ .‬במקרים אלה יש לכבד את רצונו של הילד‪ ,‬ולא‬
‫להכריחו לתת את הדובי‪ .‬הסברים כגון‪" :‬הדובי שלך ואנחנו רק משאילים אותו" או‪" :‬תן לו היום‬
‫והוא ייתן לך מחר"‪ ,‬לא עוזרים בדרך כלל בשלב הרכושנות‪ .‬אחת הדרכים לצמצום מקרים כאלה‪,‬‬
‫היא להסתיר את הדובי או הצעצוע שהילד קשור אליו מאוד מפני ילדים אחרים‪ ,‬כשהולכים‬
‫לחברים‪ .‬אם החפץ לא הוסתר‪ ,‬משפטים כמו‪" :‬אם לוקחים לך ‪ -‬קח בחזרה"‪ ,‬מיותרים ועלולים‬
‫להוביל לאלימות‪ .‬צריך לנסות לדאוג לכך שלא יקרה מצב שבו נלקחים מהילד חפציו באופן עקבי‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬חשוב להפגיש ילדים יחד‪ ,‬אך לזכור שהם צריכים להיות תחת השגחה‪ .‬עם הזמן‬
‫והתפתחות השפה‪ ,‬ילדים רוכשים כישורים חברתיים ותופעת הרכושנות פוחתת‪ .‬רק אם התופעה‬
‫לא תחלוף יהיה אולי צורך לשקול התייעצות עם איש מקצוע‪.‬‬

‫‪58‬‬
 ‫גן או מטפלת?‬

‫בחודש ספטמבר הקרוב ימלאו לבננו הפעוט עשרה חודשים ואנו מתלבטים מאוד לגבי המסגרת‬
‫הרצויה לו בשלב זה‪ .‬במהלך היום הוא שוהה עם מטפלת‪ ,‬לצד שני ילדים נוספים‪ ,‬ומקבל טיפול‬
‫נאות ומספק לגילו (תזונה‪ ,‬צפייה בקלטות‪ ,‬משחק וטיול בעגלה)‪ .‬לא הצלחנו למצוא באזור מגורנו‬
‫משפחתון לטעמנו‪ ,‬אך נתקלנו בגן שמצא חן בעינינו מאוד ושייך למרכז לגיל הרך‪ .‬הבעיה היא‬
‫שאנו חוששים שמא ילדנו קטן מדי לגן שיכלול כעשרים ילד‪ .‬נשמח לדעת מהי ההמלצה בגיל כזה?‬
‫האם מוטב להשאירו שנה נוספת אצל המטפלת או להכניסו לגן?‬

‫ד"ר נאוה וולפסון‪ ,‬מנחה הורים לחינוך והתפתחות ילדים בגיל הרך‪ ,‬משיבה‪:‬‬

‫לטיפול בילד בשנותיו הראשונות ישנה משמעות רבה בשל ההשלכות הרבות על התפתחותו‪ .‬ילד בן‬
‫עשרה חודשים זקוק להמון חום‪ ,‬אהבה‪ ,‬ביטחון‪ ,‬סיפוק צרכים מידיים ויחס אינדיבידואלי‪ .‬קרי‪,‬‬
‫כשהחיתול שלו דורש החלפה‪ ,‬כשמציק לו או כואב לו משהו ‪ -‬הוא זקוק למענה מיידי‪ .‬ברגע‬
‫שהמטפלת עסוקה במספר רב של ילדים‪ ,‬מטבע הדברים ייאלץ הילד להמתין לתשומת הלב‬
‫ולטיפול של המטפלת זמן ארוך יותר מאשר אם היה מטופל לבד‪ .‬לפיכך‪ ,‬אני ממליצה לאפשר‬
‫לילד בגיל זה להמשיך לקבל טיפול אינדיבידואלי‪ .‬עם זאת‪ ,‬יש לוודא שיקבל את טיפול הנכון על‬
‫ידי מטפלת איכותית שמסוגלת לספק את צרכיו עם המון חום ואהבה‪ .‬בשלב מאוחר יותר הילד‬
‫יהיה בשל לחוות ולהתמודד במסגרת חינוכית גדולה יותר‪ .‬גם אז יש לוודא שמספר הילדים‬
‫בקבוצה שבה ישהה יהיה קטן‪ .‬בכל מקרה‪ ,‬חשוב שתשקלו את הדברים שנית ובסופו של דבר‬
‫תחושו שלמים עם החלטתכם‪.‬‬

‫חוסר ביטחון עצמי‬

‫בני‪ ,‬בן ארבע‪ ,‬הוא ילד נבון ורגיש מאוד‪ .‬יש לו חוש הומור מפותח ויכולת ביטוי עצמי גבוהה‬

‫אך הוא בעל ביטחון עצמי נמוך מאוד ופגיע ביותר‪ .‬נראה כאילו אין לו שום הגנות וכל מילה שילד‬
‫אומר לו‪ ,‬גם אם שטויות מוחלטות‪ ,‬הוא לוקח ברצינות ונעלב עד כדי בכי‪ .‬כמו כן‪ ,‬חשוב לו מאוד‬
‫לרצות את כולם ולהיות תמיד בסדר‪ .‬לא נעים לי להגיד את זה על בני האהוב‪ ,‬אך נדמה שאין לו‬
‫שום עמוד שדרה‪ .‬הוא הילד שילדים שנונים ואכזריים תופסים עליו טרמפ ומפנים לעברו מילים‬
‫פוגעות‪ .‬בקיצור הוא הפראייר‪.‬‬

‫אני מניחה שאין קשר בין הדברים‪ ,‬אך מבחינה פיזית הוא ילד גדול מגילו ובין הגבוהים בגן‪.‬‬

‫‪59‬‬
 ‫כואב לי על כך שהוא אינו יכול להגן על עצמו מילולית ואפילו פיזית (למרות שאני בהחלט נגד‬
‫אלימות)‪ .‬איך ניתן לחזק את ביטחונו העצמי‪ ,‬ללמדו שלא להיעלב מכל דבר ולהגן על עצמו?‬

‫ד"ר נאווה וולפסון‪ ,‬מומחית ומנחה בחינוך והתפתחות ילדים בגיל הרך‪ ,‬משיבה‪:‬‬

‫את מתארת את בנך כילד נבון‪ ,‬רגיש‪ ,‬בעל חוש הומור ויכולת ביטוי גבוהה‪ ,‬אך יחד עם זאת‪ ,‬בעל‬
‫ביטחון עצמי נמוך‪ .‬חלק מההתנסויות של ילדים במהלך צמיחתם הוא להתמודד גם עם שטויות‬
‫שאומרים להם‪ .‬דרך אגב‪ ,‬ייתכן שאלו שטויות עבורך‪ ,‬אך לא עבור ילדך‪ .‬חשוב לבדוק מהי בדיוק‬
‫תגובתו כשהוא נעלב מילדים‪ ,‬האם הוא רק בוכה או שבכיו מלווה בהתפרצויות? יתכן שתגובתו‬
‫מעודדת ילדים לפגוע בו‪ .‬חשוב לבדוק מה קורה בגן‪ ,‬מה מספרת הגננת על כך ולגבש דרך‬
‫התמודדות זהה בגן ובבית‪ .‬אם התופעה ממשיכה‪ ,‬כדאי לקבל הדרכה מקצועית‪ .‬יאמר לזכותו של‬
‫הילד שהוא אינו משתמש בכלי האלימות‪ ,‬שהרי אלימות גוררת אלימות‪ .‬כדי לחזק את ביטחונו‬
‫העצמי של הילד‪ ,‬יש לחזקו ולעודדו בתחומים רבים שבהם הוא טוב‪ ,‬ואת חלקם ציינת בשאלתך‪.‬‬
‫מומלץ לבדוק מהי עמדתך לגבי המושג "פראייר"‪ .‬האם הוא אכן "פראייר" או שאת חוששת‬
‫שהוא יהיה "פראייר?" לעתים מעורבות רגשית יתרה שלנו כהורים מפריעה לילד‪ .‬בנוגע לרצונו של‬
‫הילד לרצות את כולם ולהיות תמיד בסדר‪ ,‬יש לבדוק מהי רמת הציפיות ממנו ואולי למתנן‪.‬‬

‫מכה תחת מכה‬

‫בתי בת שנתיים ושמונה חודשים‪ ,‬שוהה בגן במסגרת המתנ"ס‪ .‬לאחרונה‪ ,‬היא שבה הביתה עם‬
‫חבלות קלות מהגן (שריטות וסימני צביטה)‪ .‬כששאלתי את הגננת לפשר הסימנים‪ ,‬היא ענתה כי‬
‫"יש בגן ילד שמכסח את שאר הילדים"‪ .‬הסברתי לבתי שאם הילד ממשיך להכותה‪ ,‬עליה להחזיר‬
‫לו מכה‪ .‬האם נהגתי נכון? כאשת חינוך אני יודעת שתגובתי שנויה במחלוקת‪ ,‬אבל כשזה מגיע‬
‫לבתי‪ ,‬איני מוצאת המלצה אחרת‪ .‬מה דעתכם?‬

‫ד"ר נאווה וולפסון‪ ,‬מומחית ומנחה בחינוך והתפתחות ילדים בגיל הרך‪ ,‬משיבה‪:‬‬

‫ילדים סביב גיל שנתיים נוטים לעתים לאלימות ולתוקפנות‪ ,‬גם מתוך רצון ליצור קשר‪ .‬חשוב‬
‫לזכור שאם אנחנו מחנכים את הילד להחזיר מכות‪ ,‬אנחנו נותנים בידיו כלי שנקרא אלימות‪ .‬בכלי‬
‫זה הוא ישתמש בכל מיני מצבים‪ :‬כשמרביצים לו‪ ,‬כשמישהו בטעות ימעד וייפול עליו‪ ,‬כשהוא‬
‫ירצה לשחק באוטו שילד אחר משחק בו וכן הלאה‪ .‬מעבר לכך‪ ,‬כשילד מחזיר מכות‪ ,‬סביר להניח‬
‫שיחזירו לו‪ ,‬והוא עלול להיכנס למעגל אלימות‪ .‬חבל‪ .‬לכן‪ ,‬מה שהכי חשוב לעשות בשלב זה הוא‬
‫לוודא שהצוות בגן מטפל בתופעת האלימות בדרך חינוכית מקובלת‪.‬‬

‫‪60‬‬
 ‫חופשי מדי‬

‫בני‪ ,‬בן שנה וחודש‪ ,‬הוא באופן עקרוני ילד טוב‪ ,‬חייכן‪ ,‬אוכל וישן טוב ובדרך כלל אוהב ילדים‬
‫ואנשים אחרים‪ .‬אבל לי נראה שיש לו איזושהי בעיה בהקשר של חרדת נטישה או חרדה מזרים ‪-‬‬
‫פשוט אין לו כזו בשום מידה‪ .‬מעולם לא קרה שהוא סירב ללכת למישהו שהוא אינו מכיר ואין לו‬
‫בעיה להישאר עם אנשים זרים בלעדינו מבלי להבחין‪ ,‬גם לחצי שעה‪ .‬לא תמיד הוא אפילו מראה‬
‫סימני התלהבות כשאנחנו חוזרים‪ .‬כשאנו מבלים עם הרבה אנשים הוא נהנה לעבור מהאחד לשני‬
‫וממעט לבקש אותנו‪ .‬עם זאת‪ ,‬כאשר משהו מציק לו הוא אכן פונה אלינו לעזרה‪ .‬איני יודעת אם‬
‫יש קשר‪ ,‬אך הוא גם ממעט לבכות מנפילות‪ ,‬גם כאשר מדובר בדברים הנראים רציניים בעיני‪.‬‬

‫כולם אומרים שהוא מקסים ונהדר‪ ,‬אך אני חוששת שמא יש לו איזו בעיה רגשית או בעיה בקשר‬
‫איתנו‪ ,‬ההורים‪ .‬אציין כי מגיל צעיר גידלנו אותו בגישה חופשית‪ ,‬עם הרבה מקום להתנסויות מכל‬
‫הסוגים‪ .‬האם התנהגותו יכולה להעיד על בעיה רגשית?‬

‫ד"ר נאוה וולפסון‪ ,‬מומחית לחינוך והתפתחות בגיל הרך ולהדרכת הורים‪ ,‬משיבה‪ :‬את מתארת‬
‫ילד חייכן ונוח שהולך בקלות לאנשים זרים‪ ,‬ויחד עם זאת כאשר משהו מציק לו הוא אכן פונה‬
‫אליכם ‪ -‬וזה יפה‪ .‬למרות זאת‪ ,‬את מעלה חששות בנוגע להיעדר חרדת זרים ומכך שבנך ממעט‬
‫לבכות בנפילות‪ .‬אכן‪ ,‬סביב גיל שמונה חודשים מתפתחת אצל רוב התינוקות התופעה של פחד‬
‫מזרים וחרדת נטישה‪ ,‬המעידה על כך שהתינוק מבחין בין המטפלים בו לבין האחרים‪ .‬לא לכל‬
‫ילד יש חרדת נטישה או פחד מזרים ברמות גבוהות‪ ,‬אולם במקרה שישנם ספקות באשר לקשר בין‬
‫הילד להורים‪ ,‬מומלץ לפנות לבירור עם איש מקצוע‪ .‬בנוגע לכך שהילד ממעט לבכות מנפילות‪,‬‬
‫חשוב לזכור שגם כאן ישנם הבדלים בין ילדים‪ ,‬ובכל זאת אני ממליצה לבדוק את רמת התחושה‬
‫של הילד‪ .‬את שני הנושאים ניתן לבדוק עם רופא ילדים התפתחותי‪.‬‬

‫סדר יום ‪ -‬מארגנים לוחות זמנים‬

‫"הצילו! בעלי ואני בכלל לא נפגשים"‪" ,‬אני לא זוכרת מתי פעם אחרונה ממש דיברנו בעלי‬
‫ואני‪" ,"...‬אין לי זמן לעצמי"‪ ,‬משפטים אלו ואחרים נשמעים מפי הורים רבים‪ .‬איך קורה שהרבה‬
‫פעמים אין לנו זמן לדבר עם בן‪/‬בת הזוג? איך קורה שפתאום אין לנו זמן לעצמנו?‬

‫הפילוסוף הידוע מרטין בובר אמר‪" :‬כל אדם שאין לו שעה ביום לעצמו‪ ,‬אינו אדם" ‪ -‬למה‬
‫התכוון? האם התכוון לכך שהורים יקדישו שעה ביום לעצמם? אם כן‪ ,‬מתי אמורה להיות השעה‬
‫הזאת? איך אנו מפנים שעה לעצמנו? ונשאלת השאלה‪ :‬למה כל‪-‬כך חשוב שנפנה שעה ביום‬
‫לעצמנו?‬

‫‪61‬‬
‫ראשית כל‪ ,‬כהורים‪ ,‬מחובתנו להיות עם הילדים ולספק להם את צורכיהם‪ .‬בזמן שאנחנו נמצאים‬
‫עם הילדים‪ ,‬אנחנו משחקים איתם‪ ,‬מקריאים להם סיפורים‪ ,‬יוצאים איתם למגרש המשחקים‪,‬‬
‫מאכילים אותם‪ ,‬רוחצים אותם ומשכיבים אותם לישון וכו'‪ .‬לפעמים גם אחרי שמשכיבים את‬
‫הילדים לישון‪ ,‬הלילות הם לילות לבנים ואנחנו עדיין נמצאים עם הילד‪ ,‬כי הילד לא מרגיש טוב‪,‬‬
‫או יש לנו בעיית שינה זו או אחרת‪ .‬בנוסף לכל מה שנאמר‪ ,‬אנחנו גם בדרך כלל מטפלים בעניינים‬
‫השוטפים של הבית כמו בישול‪ ,‬כביסות ועוד‪.‬‬

‫מרגע שנולדים ילדים‪ ,‬הזמן לעצמנו כבני אדם וכבני זוג מצטמצם באופן משמעותי‪ .‬קל מאוד‬
‫להישאב לעניינים השוטפים של הבית ולהיסחף לשהייה עם הילדים עד שעות מאוחרות בלילה‪.‬‬
‫מסלול כזה שבו אין לנו זמן לעצמנו הינו מאוד מתיש‪ .‬יש לזכור שהורים הם בני אדם‪ ,‬וכבני אדם‬
‫הם ראויים גם לכיבוד הצרכים שלהם‪ .‬הורה איכותי צריך זמן לעצמו!‬

‫מה הורים יעשו בזמן שמוקדש לעצמם?‬

‫למען האמת‪ ,‬לא חסר מה לעשות בזמן פנוי‪ .‬לקרוא עיתון או ספר בנחת‪ ,‬לחשוב ולסדר לעצמנו‬
‫דברים‪ ,‬לבשל‪ ,‬לצפות בטלוויזיה או לדבר בטלפון בנחת‪ .‬כל זאת ההורים יעשו בצורה רגועה‪ ,‬מבלי‬
‫שהילד "יסתובב להם בין הרגליים" או שהם יצטרכו לחפש אותו בבית מפעם לפעם‪ .‬מותר להורים‬
‫גם לא לעשות כלום לפעמים בזמנם הפנוי‪ .‬בנוסף למה שנאמר‪ ,‬חשוב מאוד בזמן הזה לשמר את‬
‫הזוגיות‪ .‬בזמן כזה ניתן לשבת סביב כוס קפה ולשוחח על כל מיני דברים‪ .‬אחד הדברים שחשוב‬
‫מאוד שנכניס בזמן הזה הוא נושאים הקשורים לניהול משפחה‪ .‬הורים הם המנהלים של‬
‫המשפחה‪ .‬כדי לנהל את המשפחה בצורה איכותית‪ ,‬הם זקוקים לזמן משותף‪ ,‬מעין ישיבת הנהלה‪.‬‬
‫הורות היא לא רק החלפת חיתול‪ ,‬האכלה והשכבה‪ ,‬אלא הרבה מעבר לכך מנכ"ל חברה מצליחה‬
‫מכנס את צוות ההנהלה ויחד חושבים איזה מוצר להוריד מן המדף‪ ,‬איזה מוצר להכניס לשוק‪,‬‬
‫איך לשווק את המוצר‪ ,‬וכו'‪ .‬זוג ההורים הינם המנהלים של המשפחה‪ .‬לצורך העניין הם זקוקים‬
‫לזמן כדי לנהל את המשפחה ולטפל בכל מיני דברים הדורשים טיפול‪ .‬לדוגמא‪" ,‬הבקרים אצלנו‬
‫בבית מורטי עצבים‪ .‬מרגע שהילד מתעורר הוא בוכה על כל שטות‪ ".‬מה עושים? או‪" ,‬כבר שנה‬
‫הילד ישן איתנו ולי זה מאוד מפריע‪ ".‬אם יש לנו זמן לעצמנו‪ ,‬נוכל להעלות בעיה זו או אחרת‬
‫ולהגיע לפתרון‪ .‬אך אם אין לנו את הזמן לעצמנו‪ ,‬הרי שלא נוכל אפילו לדבר על זה ובודאי שקשה‬
‫מאוד יהיה להגיע לפתרון‪ .‬יש לזכור‪ ,‬שלא תמיד בני הזוג תמימי דעים לגבי חינוך וגידול הילדים‪.‬‬
‫זה לגיטימי‪ ,‬אבל חשוב שהם יסכימו ביניהם על מספר דברים מהותיים‪ .‬בזמן שנותר לעצמנו‪,‬‬
‫בסוף היום‪ ,‬ניתן לגבש יחד דרך לטיפול בבעיה מסויימת‪ .‬לעיתים גיבוש פיתרון לבעייה מסוימת‬
‫דורש מספר פעמים שבהם משוחחים יחד עד שמגיעים לפתרון מקובל ומוסכם בין בני הזוג‪ .‬הזמן‬
‫הזה חשוב מאוד גם לשימור הזוגיות‪ .‬ניתן לדבר גם על דברים שלא קשורים ישירות לילדים‪,‬‬
‫ובכלל‪ ,‬לדבר בשקט ללא הסחות דעת מצד הילדים‪ .‬זמן זה מאפשר לבני הזוג להיות נטו זה עם‬
‫זה‪.‬‬

‫‪62‬‬
 ‫איך נארגן זמן לעצמנו?‬

‫נבנה סדר‪-‬יום קבוע המתחיל מהבוקר‪,‬ומסתיים בשעת השכבה קבועה של הילד בלילה‪ .‬לאחר‬
‫שהילד במיטה‪ ,‬נותר לנו זמן לעצמנו‪.‬‬

‫החשיבות של סדר‪-‬יום‪:‬‬

‫ברגע שיש לנו סדר‪-‬יום קבוע‪ ,‬יש לנו שליטה על המצב‪ ,‬אנחנו יודעים מה הולך לקרות ואז אנחנו‬
‫גם יותר רגועים‪ .‬סדר‪-‬יום קבוע חשוב להורה וחשוב לילד‪ .‬סדר‪-‬יום תורם לשלווה ולרגיעה הן של‬
‫הילד והן של ההורה‪ .‬מבחינת הילד‪ ,‬אחד הדברים שמקנים לו בטחון הוא קביעות כלשהי‪ ,‬למשל‬
‫לפני השינה אמבטיה‪ ,‬אוכל‪ ,‬סיפור והשכבה בסדר קבוע ובשעות קבועות‪ .‬כשהילד יודע שעכשיו‬
‫הסיפור‪ ,‬הוא מבין שאחריו נכנסים למיטה‪ .‬מבחינת ההורים‪ ,‬הם יודעים שבשעה מסוימת הם‬
‫עוסקים בענייני הבית‪ ,‬בענייניהם האישיים‪ ,‬או מקדישים זמן זה לזו ללא לחץ סביב הילדים‪.‬‬
‫אחת האמהות סיפרה שלבת שלה אין סדר‪-‬יום‪ ,‬אבל הבת שלה ילדה מאוד נוחה‪ .‬כשהם רואים‬
‫טלוויזיה בשעות הלילה‪ ,‬היא יושבת איתם‪ .‬עם כל הנוחות מתבקשת השאלה‪ ,‬האם בזמן שהם‬
‫יושבים לראות טלוויזיה‪ ,‬לא קורה שהמוצץ נופל וצריך לקום ולחפש אותו? אולי מתחת לספה?‬
‫אולי בין הכריות? האם לא קורה שהילדה הנוחה הזו רוצה לשתות מים? יש לקום ולהביא לה‬
‫מים‪ .‬האם לא קורה שהילדה הנוחה רוצה ללכת להביא את הדובי שלה מהחדר ובדרך היא נופלת‪,‬‬
‫מקבלת מכה ובוכה? אומנם לא מכה רצינית אבל בהחלט מצב שדורש להרים את הילדה ולנחם‬
‫אותה‪ .‬כל ההתרוצצות הזו בשעות לילה מאוחרות מתישה את ההורה‪ .‬הרבה פעמים ההתשה‬
‫היומיומית והתחושה שאנחנו לא מספיקים מספיק‪ ,‬או אין לנו זמן לעצמנו גורמים לתסכול‪ .‬אדם‬
‫מתוסכל משפיע גם על סביבתו‪ .‬במקרה זה‪ ,‬ההורה המתוסכל וגם המשפחה כולה‪ ,‬ההורים‬
‫והילדים‪ ,‬עשויים לשלם את המחיר‪.‬‬

‫ורג'יניה סאטיר ממשילה את המרק שבקדירה לשביעות‪-‬רצונה של אם‪-‬הבית באומרה‪ :‬כשקדירת‬

‫המרק של אם‪-‬הבית מלאה‪ ,‬קל לה לחלק מרק לסובבים‪ ,‬אך כשקדירת המרק חצי מלאה‪ ,‬קשה‬
‫יותר לחלק מרק‪ .‬לכן מומלץ שגם אנחנו נהיה מרוצים‪ ,‬כדי שנוכל לתת מעצמנו לבן או לבת‪-‬הזוג‪,‬‬
‫לילדים ולמשפחה‪ .‬זוהי אחת הסיבות שחשוב שנפנה לעצמנו זמן‪ .‬לצורך העניין‪ ,‬נבנה סדר‪-‬יום‬
‫שיאפשר לנו זמן פנוי לעצמנו‪ .‬שעת שינה קבועה היא חלק מסדר‪-‬יום‪ .‬כאשר הילד הולך לישון‬
‫בשעה קבועה‪ ,‬הדבר מאפשר לנו לעבוד בבית או להיות זה עם זה בצורה שקטה ורגועה‪ .‬כשבני‬
‫הזוג מעונינים לטפל בבעיה מסוימת במשפחתם או במשהו שמטריד אותם‪ ,‬כמו למשל הבכי של‬
‫הילד כל בוקר לפני היציאה לגן‪ ,‬או השינה של הילד במיטת ההורים‪ ,‬או הצורך בשיתוף פעולה בין‬
‫בני הזוג‪ ,‬חשוב שיהיה להם את הזמן המשותף לשיחה‪ .‬יש לציין שסדר יום כדאי להתחיל‬
‫מהבוקר‪ .‬סדר‪-‬יום במובן מסוים הוא איכות‪-‬חיים‪ .‬רותם‪ ,‬אימא לילד בן שנה וחצי‪ ,‬סיפרה‪" :‬מאז‬
‫שיש לי סדר‪-‬יום קבוע‪ ,‬כל חיינו השתנו‪ .‬פתאום יש לי יותר זמן‪ .‬אני‪ ,‬בעלי והילד רגועים יותר‪ .‬אין‬
‫לנו את הלחץ לצאת לקניון‪ ,‬לקניות‪ ,‬לחברים‪ .‬אחר‪-‬הצהרים מתחיל באותה שעה ולכן גם שעת‬
‫השינה בלילה הפכה להיות קבועה‪ .‬קודם לכן‪ ,‬אחר הצהרים יכול היה להתחיל בשעה שש כי זו‬
‫השעה שהילד התעורר משנת הצהרים ואז שעת ההשכבה בלילה הייתה מתעכבת‪ .‬לא הבנתי שאם‬

‫‪63‬‬
 ‫הילד מתעורר בשש בערב‪ ,‬אין סיכוי שהוא ישן בתשע בלילה‪ .‬עד לפני חודשיים‪ ,‬היו ימים שהיינו‬
‫יוצאים מהבית‪ ,‬חוזרים מאוחר‪ ,‬גם כשהיינו בבית ולא יצאנו‪ ,‬לא אכלנו ארוחת ערב בשעה‬
‫קבועה‪ ,‬פעם אכלנו בסלון ופעם במטבח‪ ,‬פעם עשינו אמבטיה בשעה חמש אחר‪-‬הצהרים ופעם‬
‫עשינו אמבטיה בתשע בלילה‪ .‬הילד לא הלך לישון מוקדם‪ .‬אף פעם לא הספקתי את כל מה‬
‫שתכננתי כי הילד תמיד היה איתי ואז כל דבר לקח יותר זמן‪ .‬כשכבר הצלחתי סוף‪-‬סוף להשכיב‬
‫אותו לישון‪ ,‬הייתי נרדמת גם כן‪ .‬אני ובעלי בקושי היינו מוצאים זמן לעצמנו לדבר‪ .‬השיחות‬
‫בינינו הפכו להיות טלפוניות‪" ,‬כשאתה חוזר הביתה‪ ,‬תביא חלב‪ ,‬גבינה וחיתולים"‪ .‬היום חזרנו‬
‫לראות סרט בלילה‪ ,‬אני קוראת עיתון בנחת‪ ,‬בקיצור‪ ,‬כל חיי השתנו "‪.‬‬

‫עדי אימא לשני ילדים בן שנתיים ובת ארבע‪ ,‬מספרת‪" :‬השתתפתי בקבוצת הורים ופתאום הבנתי‬
‫שאפשר לתכנן את אחר‪-‬הצהרים‪ ,‬שלא כל אחר‪-‬צהרים זו הפתעה‪ .‬פתאום היה לי זמן לשבת יחד‬
‫עם הילדים לשחק‪ ,‬להקריא ספר‪ ,‬להדביק דבקיות‪ .‬קודם אמנם הייתי בבית‪ ,‬אך עבר יום ועוד יום‬
‫ולא הגעתי לילדים‪ .‬היום הזמן של אחר‪-‬הצהריים הוא חלק מסדר‪-‬היום; חוזרים מהמעון‪,‬‬
‫אוכלים משהו‪ ,‬רואים טלוויזיה‪ ,‬ואני יושבת עם הילדים על פעילות כלשהי‪ .‬כל הפעילות היא‬
‫כעשר דקות‪ ,‬אבל מסתבר שגם את זה צריך לתכנן"‪.‬‬

‫משמעות של סדר‪-‬יום ‪ /‬משמעות הזמן‪:‬‬

‫זמן הוא משאב יקר‪ .‬הזמן חשוב ומשמעותי לאדם ובדרך כלל חסר ממנו‪ .‬אחת הטענות הנפוצות‬
‫ביותר בקרב אנשים היא "אין לי זמן"‪ .‬זמן הוא אחד הדברים שאנחנו לא יכולים להוסיף‪ ,‬יש לנו‬
‫עשרים וארבע שעות ביממה‪ .‬רק באמצעות תכנון יעיל של זמן אפשר להספיק לבצע את המשימות‬
‫שהצבנו לעצמנו‪ .‬הדבר נכון לגבי התיפקוד שלנו באופן כללי בחיים וכן בעבודה ובמסגרת‬
‫המשפחה‪ .‬במשפחה יש להקדיש זמן לכל אחד‪ :‬לעצמנו‪ ,‬לבן או בת‪-‬הזוג ולכל אחד מן הילדים‪.‬‬
‫תכנון סדר‪-‬יום מסייע לניצול יעיל של הזמן ובסופו של דבר לשביעות‪-‬רצון של כל בני הבית‪.‬‬

‫המושג "סדר‪-‬יום" נותן לחלק מהאנשים תחושה טובה של בטחון ושליטה ולאחרים נותן תחושה‬
‫של נוקשות‪.‬‬

‫בחיי משפחה‪ ,‬יש לקחת בחשבון לא רק את צורכנו כמבוגרים אלא גם את צורכי הילדים‪ .‬אחד‬
‫מצורכי הילדים הוא הצורך בביטחון‪ .‬אחת הדרכים שמסייעת לילד לרכוש ביטחון היא שיגרה‬
‫וסדר‪-‬יום‪.‬‬

‫קביעות ועקביות בגיל הרך תורמים לתחושת ביטחון אצל הילד ומאפשרים לו להתפתח‪.‬‬

‫הדבר נכון גם בתוך מסגרות לגיל‪-‬הרך‪ .‬בגני‪-‬ילדים גם כן מקפידים על סדר‪-‬יום קבוע‪ .‬למשל‪,‬‬
‫משחק חופשי בפינות הגן‪ ,‬מפגש בוקר‪ ,‬יצירה‪ ,‬ארוחת‪-‬בוקר‪ ,‬חצר וכו'‪ .‬הפעילויות נעשות בשעות‬
‫קבועות‪ .‬הרבה פעמים רואים את הקושי של הילדים בגן‪ ,‬כשמשנים להם את שגרת יומם למשל‪,‬‬
‫ביום גשום כשלא יוצאים לחצר‪.‬‬

‫‪64‬‬
 ‫חשוב מאוד להביא את הילד לגן סביב שעה קבועה ובתחילת היום‪ ,‬למשל‪ ,‬בזמן הפעילות‬
‫החופשית‪ .‬הילד יודע שעוד מעט יושבים למפגש בוקר ואכן מגיע מפגש הבוקר‪ ,‬לאחריו הוא מחכה‬
‫ליצירה ואכן מגיע זמן היצירה‪ ,‬וכך הלאה‪ .‬אימות הדברים מקנה לילד בטחון עצמי‪ .‬גננת ותיקה‬
‫מחזקת רעיון זה באומרה שסדר‪-‬יום מקנה לילדים התמצאות בטוחה בזמן‪ .‬באופן כללי‪ ,‬כשיש‬
‫סדר‪-‬יום קבוע‪ ,‬הילד יודע מה מצופה ממנו‪ ,‬יודע שכל דבר מתרחש בעיתו ורצף ההתרחשויות‬
‫הקבוע חוזר על עצמו‪ .‬סדר‪-‬יום מובנה מאופיין על ידי עקביות וחזרה על זמנים ותכנים‪.‬‬

‫ברורית וולס‪ ,‬פסיכולוגית חינוכית מומחית בייעוץ לגיל הרך טוענת‪ ,‬שהחשיבות בסדר‪-‬יום בגן‬
‫היא בין השאר‪ ,‬גם במסר מרגיע‪ .‬אם הארוחה חוזרת כל יום‪ ,‬גם אימא תחזור לקחת אותי כל יום‪.‬‬

‫במסגרת המשפחתית‪ ,‬כשנמצאים מחוץ לבית‪ ,‬או לחילופין בתוך הבית גם כשמגיעים אורחים‪,‬‬
‫חשוב לשמור על סדר‪-‬היום עד כמה שאפשר‪ .‬הדבר יקל הן על הילד העייף והן על הורה‪ .‬מומלץ‬
‫להשכיב את הילד לישון באותה דרך בה הילד רגיל ללכת לישון (סיפור‪ ,‬לטיפה)‪ .‬הרווח הוא לילד‪,‬‬
‫להורה ולאורחים‪ .‬הילד הולך לישון בביטחון‪ ,‬ההורים יכולים לשבת בנחת עם האורחים‪ .‬יש‬
‫לזכור‪ ,‬שהדברים הקבועים והעקביים מספקים לילד בטחון‪.‬‬

‫(הדבר נכון אפילו ברמת השירים והסיפורים‪.‬‬

‫חשוב אומנם להעשיר את הילד ולגוון את הפעילויות ההעשרתיות‪ ,‬אך יחד עם זאת‪ ,‬חשוב‬
‫להמשיך לשיר ולספר את השירים והסיפורים שכבר שרנו וסיפרנו‪ .‬החזרתיות גם כן נותנת תחושת‬
‫בטחון‪ ,‬מעבר ללמידה)‪.‬‬

‫מאיזה גיל ניתן להכניס את התינוק לסדר‪-‬יום?‬

‫סביב גיל ארבעה חודשים ניתן להכניס את התינוק לסדר‪-‬יום‪.‬‬

‫וולס מוסיפה‪ ,‬שיש להיות קשובים לקצב של התינוק ולא רק לקצב ולצרכים שלנו כהורים‪.‬‬

‫יחד עם זאת‪ ,‬יש לזכור‪ ,‬שעמידה על סדר‪-‬יום קבוע אמורה להיות משהו זורם ולא מקשה‪.‬‬

‫בסדר‪-‬יום קיים מנגנון ביולוגי‪ .‬יש ילדים שנכנסים לסדר‪-‬יום בקלות ויש ילדים שקשה להם‪.‬‬
‫ילדים אלו שרויים כל היום במעין בלגאן‪ .‬חלק מתופעה זו הינו תופעה מולדת‪.‬‬

‫סגנונות של ילדים המגלים קושי בכניסה לסדר יום‪:‬‬

‫ישנם ילדים שדרך התייחסותם לסדר‪-‬יום משדרת קושי או נורת אזהרה‪:‬‬

‫‪65‬‬
 ‫ילדים שנכנסים לנוקשות סביב סדר‪-‬יום‪ .‬לילדים אלו יש צורך לחיות בתוך רצף של‬ ‫‪.1‬‬
‫דברים זה אחר זה וכל שינוי יוצר אצלם קושי‪ .‬למשל‪ ,‬נסיעה לסבתא או למקום אחר‬
‫שהוא לא חלק משגרת היום‪ ,‬מהווה חריגה מסדר‪-‬יום‪ .‬לילדים אלו חשוב שהנעליים‬
‫למשל‪ ,‬יעמדו ליד המיטה בצורה מסוימת וכן הלאה‪ .‬אצל ילדים שלאורך זמן לא‬
‫מצליחים להתגמש מול שינויים בחיי‪-‬היומיום רומז הדבר על קושי גדול להסתגל לשינויי‬
‫החיים‪ .‬ההתעקשות על סדר‪-‬יום קבוע יכולה לרמוז על התנהגות אובססיבית המדליקה‬
‫נורה אדומה‪ .‬מומלץ לשים לב אם ההתנהגות מצמצמת את תפקוד הילד ומשפיעה לרעה‬
‫על התנהלות כל המשפחה‪ .‬אם כן‪ ,‬מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי‪.‬‬

‫יש לבדוק אם התנהגות זו של הילד הינה אובססיבית או נובעת ממאבק–כח ובדיקת גבולות‬
‫שאופיינית החל מגיל שנתיים‪ .‬ילד שנלחם ומתעקש בריטואל קבוע כתוצאה ממאבק‪-‬כח עם‬
‫ההורים‪ ,‬הדבר אומנם נורמטיבי אך חשוב להתמודד עם זה בדרך יעילה‪.‬‬

‫גם ילד שנמצא בתקופת שינוי במשפחה כמו‪ ,‬מעבר דירה‪ ,‬הולדת אח‪ ,‬לעיתים מרגיש צורך‬
‫להיקבע על דברים מסוימים‪ .‬חשוב לו לישון עם הדובי שלו למשל‪ .‬אם התנהגות זו לא נמשכת‬
‫יותר מידי זמן‪ ,‬ניתן לראות זאת כדפוס הגנתי שמתאים לאירוע שהילד עובר ומשרת אותו בצורה‬
‫נכונה במצב של שינוי ומשבר‪ .‬אם ממשיך דפוס זה לאורך זמן‪ ,‬הדבר יכול להצביע על קושי‬
‫בהסתגלות והדבר דורש התייחסות מקצועית‪.‬‬

‫ילדים שלא מצליחים להסתגל לסדר‪-‬יום ונמצאים באי‪-‬שקט‪ .‬ילדים אלו לאורך כל היום‪,‬‬ ‫‪.2‬‬
‫התנהגותם לא עקבית ולא צפויה‪ .‬חלקם ילדים תנועתיים‪ ,‬חסרי שקט וסוערים‪.‬‬

‫חלק מילדים אלו נולדו עם טמפרמנט סוער שמקשה להסתגל לסדר יום ולגבולות‪ .‬ילדים אלו‬
‫לעיתים מבלבלים אותנו‪ ,‬כיוון שלאורך כל היום הם משדרים רצון לתנועה ושינויים מהירים‪.‬‬
‫דוקא ילדים אלו זקוקים לסדר יום ולהרגלים אפילו יותר מילדים אחרים‪ .‬יש לעשות זאת בצורה‬
‫המותאמת לילד ולא באופן נוקשה מידי‪.‬‬

‫איך נעזור לילד שקשה לו עם סדר‪-‬יום?‬

‫יש להזכיר לו ולתת התראה "עוד עשר דקות אוכלים ארוחת ערב"‪ .‬גם אם אין לו הערכת זמן‪ ,‬הרי‬
‫שזוהי הכנה נפשית לסיים את הבניה בלגו למשל‪ .‬לעיתים לוח עם סמלים המתארים את סדר‬
‫הפעולות השגרתיות‪ ,‬שיש לעשות במהלך היום יכול לסייע לילד‪ .‬למשל‪ ,‬תמונה המתארת ארוחה‪,‬‬
‫אמבטיה ושינה‪ .‬מידי פעם לגשת ללוח ולראות יחד שעכשיו אנחנו אוכלים‪ ,‬אחרי האוכל‪ ,‬נכנס‬
‫לאמבטיה‪ .‬סדר יום קבוע בעיקר לפני השינה מאוד מרגיע‪ ,‬כיוון שבהליכה לישון יש מעין פרידה‪.‬‬
‫הרבה ילדים אף נצמדים לסדר קבוע לפני השינה‪ ,‬על ידי בקשה מההורה להקריא את אותו ספר‬
‫למרות שהם יודעים אותו בעל פה‪ .‬עצם החזרה מרגיעה את הילד לפני השינה‪.‬‬

‫‪66‬‬
 ‫מה לגבי אבות שחוזרים מאוחר ונפגשים עם ילדיהם בשעה מאוחרת?‬

‫אחת התלונות הנפוצות של אמהות היא‪ ,‬שאבות חוזרים בשעות הלילה המאוחרות ועובדה זו‬
‫משבשת את סדר היום במשפחה‪.‬‬

‫לטענת וולס‪,‬גם הורים צריכים להסתגל לסדר יום של ילדיהם ובמיוחד אבות החוזרים הביתה‬
‫מאוחר‪.‬‬

‫ישנם אבות החוזרים הביתה מאוחר ומעוניינים שילדיהם יהיו במיטות‪ .‬לעומתם‪ ,‬ישנם אבות‬
‫שלמרות השעה המאוחרת‪ ,‬מעוניינים לבלות עם ילדיהם ולפצות בזה את עצמם ואת ילדיהם על‬
‫השעות שלא היו יחד‪.‬‬

‫ישנם אבות החוזרים הביתה מאוחר ומעוניינים שילדיהם יהיו במיטות‪ .‬לעומתם‪ ,‬ישנם אבות‬
‫שלמרות השעה המאוחרת‪ ,‬מעוניינים לבלות עם ילדיהם ולפצות בזה את עצמם ואת ילדיהם על‬
‫השעות שלא היו יחד‪.‬‬

‫אכן חשוב מאוד שאבא יהיה מעורב ויראה את ילדיו אפילו לזמן קצר ביום‪ ,‬יחד עם זאת חשוב לא‬
‫פחות שלא יהיה מצב בו הילדים הולכים לישון מאוחר בגלל העובדה שאבא מגיע מאוחר‪ .‬מקרה‬
‫חד‪-‬פעמי כזה לא מהווה בעיה‪ ,‬אבל אם המקרה חוזר על עצמו‪ ,‬נגבה מחיר גבוה מכל המשפחה‪.‬‬

‫במקרה זה‪ ,‬חשוב לבדוק מתי אבא יכול להיות עם הילד בשעות יעילות גם מבחינת הילד‪ .‬יתכן‬
‫שבשעות הבוקר‪ ,‬או חלק מהימים לחזור מוקדם יותר במידת האפשר או סופי שבוע‪.‬‬

‫מהי השעה המומלצת לשינה?‬

‫השעה שמונה‪ ,‬שמונה וחצי‪ ,‬הינה שעה מומלצת לשינה גם אם הילד לא עייף‪ ,‬הוא יכול להיות‬
‫במיטה‪.‬‬

‫יש לזכור‪ ,‬שהשינה עצמה חשובה להתפתחות הילד‪.‬‬

‫וולס אומרת כי לעיתים הורים מרגישים אי‪-‬נוחות לשלוח ילד למיטה כשהם אוכלים‪ ,‬מדברים‪ ,‬או‬
‫נמצאים עם האחים הגדולים‪ .‬יש לזכור‪ ,‬שזה לגיטימי ואף חשוב ביותר‪ ,‬שלהורים יהיה זמן‬
‫לעצמם‪ .‬זהו מסר חשוב שיש להעביר לילדים‪ .‬לפעמים קשה לילדים ללכת לישון בשל הפרידה מן‬
‫ההורים‪ .‬אם נרחם עליהם ולא נשדר להם מסר ברור שזהו זמן לשינה‪ ,‬הלילה יהפוך לחוויה לא‬
‫נעימה‪ .‬כשילד יודע שהוריו בטוחים שזמן השינה טוב עבורו‪ ,‬הוא יתגבר על קשיי הפרידה‬
‫מההורים בלילה‪.‬‬

‫מרד הנעורים‬

‫‪67‬‬
 ‫מרד הנעורים ‪ -‬איך מתמודדים עם המתבגרים בהצלחה ונשארים בחיים?‬

‫בתחילת העשור השני לחייו ‪ -‬הילד שלכם הופך לשחקן ראשי בדרמת חיים אמיתית‪,‬‬
‫המתחוללת אצלכם בבית‪ .‬ואתם‪ ,‬ההורים‪ ,‬הופכים שלא ברצונכם‪ ,‬לשחקני משנה בטלנובלה‬
‫המשפחתית עקובת הרגשות והדרמות‪ ,‬ונדרשים לאלתר פתרונות מיידיים ודרכי התמודדות‬
‫יצירתיות‪.‬‬

‫ניתן לזהות בקלות שהילד שלכם הגיע לגיל ההתבגרות‪:‬‬

‫אם בעקבות הערה כלשהי‪ ,‬אתם מקבלים בתגובה מבט זועם ומאשים‪ ,‬טריקת דלת‬ ‫‪‬‬
‫והסתגרות ממושכת בחדר‪.‬‬

‫אם ילדכם מחובר שעות לאינפוזיית הטלפון ולמחשב ושומע מוסיקה מחרישת אוזניים‪.‬‬ ‫‪‬‬

‫אם הוא בוחר ללבוש בבגדים מוזרים או מסמורטטים‪ ,‬ונדמה לכם שהוא מנסה למשוך‬ ‫‪‬‬
‫תשומת לב בהופעתו‪.‬‬

‫אם הוא נעלם בערבים עם החבר'ה‪ ,‬וחוזר בשעות הקטנות של הלילה‪.‬‬ ‫‪‬‬

‫ואם אחר כך הוא לא מצליח לקום בבוקר לביה"ס‪...‬‬ ‫‪‬‬

‫כל אלה ועוד רבים הם סימנים מובהקים לנוכחותו של מתבגר בביתכם‪...‬‬

‫יש לזכור שבחלק מהמקרים גיל ההתבגרות עובר בשקט יחסי‪ ,‬ולמעט ועימותים קלים‪ ,‬חלק‬
‫מהמשפחות עוברות את התקופה הזו ללא סערות קיצוניות‪.‬‬
‫במאמר זה אעסוק במשפחות שבהן תקופת ההתבגרות אינה חולפת על מי מנוחות‪ ,‬ואנסה לענות‬
‫על דילמות ושאלות מרכזיות המלוות רבים מן ההורים‪.‬‬

‫המתבגר והמשפחה המתגברת ‪ -‬קווים לדמותם‬

‫משהו הגדיר פעם היטב את שורש הקונפליקט בין מתבגרים והוריהם‪ :‬המתבגרים רוצים עצמאות‬
‫בלי אחריות‪ ,‬ואילו ההורים רוצים אחריות בלי עצמאות‪ ...‬כחלק ממערכת היחסים בתקופה זו‪,‬‬
‫ההורים‪ ,‬חשים לעיתים צורך לשמור על זהירות יתרה בדבריהם ו"ללכת על קליפות ביצים" ‪ -‬כי‬
‫הילד רגיש ונעלב בקלות מכל אמירה בעוד שהוא עצמו מסוגל להטיח בהם האשמות ולהעליב עד‬
‫בלי די‪.‬‬
‫ההורים נדרשים להיות כמעט "סופר‪-‬הורים"‪ :‬לתת מענה מיידי לכל קושי ודילמה בבית; להישאר‬
‫רגועים ובשליטה עצמית ולא להיסחף לתוך מערבולת הרגשות בה מצוי המתבגר; להעלים עין‬

‫‪68‬‬
 ‫כשצריך ולהציב גבולות וחוקים כשצריך; להיות גמישים ונחושים כאחד‪ .‬בקיצור‪ :‬לא קל להיות‬
‫מתבגר‪ ,‬אך באותה מידה גם לא פשוט להיות הורה של מתבגר‪ .‬זה מסובך ומבלבל‪ ,‬מתסכל‬
‫ומפחיד‪ ,‬ולעיתים אפילו מחליש את ההורה‪.‬‬
‫פעמים רבות נתפשים ההורים למתבגרים כלא מוכנים ומופתעים לנוכח האירועים‪ .‬הם חשים‬
‫שהם מאבדים שליטה‪ ,‬ממודרים ומצונזרים‪ .‬חוסר השליטה מחזק בהם חששות ופחדים‪.‬‬
‫בעלון זה אעשה ניסיון לעזור להורים להבין טוב יותר את עולמו של המתבגר‪ ,‬על הקשיים‬
‫והאתגרים הניצבים בפניו‪ ,‬ולהציע דרכים להתמודדות עם השינויים הפיזיים והרגשיים‬
‫המתחוללים לנגד עיניהם‪ .‬כדאי לזכור‪ :‬שהמתבגרים סובלים מעומס רגשי אדיר כתוצאה מן‬
‫השינויים הדרמתיים המתחוללים בגופם‪:,‬צמיחה מהירה וחסרת פרופורציות לעיתים‪ ,‬השיעור‬
‫והתפתחות אברי המין והחזה‪ ,‬השתוללות הורמונלית הגורמת לחוסר איזון ושקט פנימי‪ ,‬כל אלה‬
‫גורמים לתחושה של בלבול חרדה וחוסר שליטה עצמית‪ ,‬לערעור הביטחון ולדימוי עצמי פגיע‪ .‬בה‬
‫בעת הם נדרשים על ידי הסביבה להפגין בגרות ואחריות‪ ,‬ולעמוד בדרישות ומטלות רבות‬
‫בהצלחה‪.‬‬

‫מספר טיפים וכללי "עשה ואל תעשה" להורי מתבגרים‬

‫עקרונות כמו ‪ -‬כבוד‪ ,‬קבלה‪ ,‬תמיכה והכלה ופעולות כגון הקשבה הימנעות מביקורת‪ ,‬בילוי‬
‫משותף והבעת אמון‪ ,‬לצד הצבת גבולות ברורים‪ ,‬יכולים לעשות את החיים בבית הרבה‬
‫יותר קלים‪.‬‬

‫עקרון ההקשבה‪ :‬הקשיבו לילדיכם המתבגרים בתשומת לב מלאה‪ :‬הם רוצים והם צריכים את‬
‫זה‪ ,‬אבל במקום ובזמן שמתאים להם‪ .‬לא כשהם עייפים או ממהרים‪ .‬שיחה צריכה לבוא מהלב ‪-‬‬
‫ממקום של תשומת לב ואהבה‪ ,‬ולא מהצורך לנהל ולשלוט בעניינים‪ ,‬ורצוי להתחיל בכך כבר מגיל‬
‫צעיר‪.‬‬

‫שקפו ואל תשפטו‪ :‬שקפו להם בדיוק את מה ששמעתם מהם מבלי לפרש את דבריהם‪ .‬אמרו‬
‫להם‪" :‬שמעתי אותך אומר שלא טוב לך בבית הספר‪ .‬האם שמעתי אותך נכון? ואם לא ‪ -‬תקן‬
‫אותי‪ ,‬כי זה חשוב לי לשמוע אותך היטב"‪ .‬אמירות מעין אלה מביעות התעניינות‪ ,‬אכפתיות‪,‬‬
‫רצינות והמון כבוד‪ ,‬ובמילים אחרות‪ :‬כל מה שהם זקוקים לו באמת‪ ,‬ומתקשים בעצמם לתת לכם‬
‫ההורים‪.‬‬

‫דלגו על הביקורת והשתמשו בסימני שאלה‪ :‬ביקורת גורמת למתבגרים להרגיש קטנים‪ ,‬חלשים‬
‫וטועים‪ ,‬וזה בדיוק מה שהם נלחמים נגדו בגיל שבו הם מגבשים את זהותם העצמאית‪ .‬הם‬
‫מקבלים תגובות כאלה כזלזול והתנשאות‪ ,‬זה פוגע בהם ומחליש אותם והם מתרחקים‬
‫ומסתגרים‪ .‬כדאי לדבר עם מתבגרים בסימני שאלה ולא בסימני קריאה‪ .‬במקום להוכיח אותם‪,‬‬
‫שאלו‪" :‬מה לדעתך יקרה אם ‪"...‬‬

‫‪69‬‬
 ‫השקיעו בטיפוח היחסים‪ :‬החליטו יחד איתם על יום קבוע וצאו איתם ביחידות לארוחה בחוץ‪,‬‬
‫לבית קפה או לטיול קטן‪ .‬התנתקו מההפרעות הסביבתיות והקדישו שעה‪-‬שעתיים בשיחה של‬
‫שיתוף‪ ,‬שבה תגלו שיש עם מי לדבר והם בעלי עולם עשיר ומרתק‪ .‬שתפו אותם בחיים שלכם ‪ -‬זה‬
‫מעניין ויוצר קירבה‪ .‬ספרו איפה חייתם מה עשיתם בגילם איך הסתדרתם עם ההורים רבתם‬
‫בדיוק אותו הגבר איך התחלתם עם החבר הראשון מי הייתה החברה האהובה‪ .‬הם מאוד‬
‫מתעניינים וחשוב שיבינו שאתם בני אדם בדיוק כמותם‪( .‬זכרו שחשוב לשמור על גבולות גם כאן ‪-‬‬
‫ולא להגזים בחשיפה)‪.‬‬

‫הימנעו ממתן עצות‪ ,‬אלא אם הם מעוניינים להקשיב להן‪ .‬עצות זהו דבר נהדר‪ ,‬בתנאי שמבקשים‬
‫לשמוע אותן‪ ...‬לפני שמתחילים במתן עצות‪ ,‬כדאי לשאול את המתבגר‪" :‬מתאים לך לשמוע מה‬
‫אני עשיתי במצב דומה‪ ,‬או מה אני חושב על כך?" אם הם לא רוצים לשמוע ‪ -‬התאפקו ושמרו את‬
‫העצות לעצמכם‪ .‬מתן עצות מבלי שהתבקשתם עשוי להיתפש כהתנשאות וניסיון לשליטה‪ ,‬דבר‬
‫המרגיז ומקומם‪.‬‬

‫עודדו אותם‪ :‬הם חוזרים הביתה בפנים נפולות‪ :‬החברה עזבה אותו‪ ,‬הבת נכשלה במבחן‪ ,‬הקבוצה‬
‫הפסידה בטורניר כדורסל‪ .‬אל תגידו "זה לא נורא‪ ,‬זה שטויות"‪ ,‬כי זה באמת כואב להם‪ .‬היו‬
‫עימם ובשבילם‪ ,‬תנו חיבוק ואמרו מילה טובה‪ .‬אל תזלזלו ברגשותיהם‪ .‬במקום זה תוכלו לומר‬
‫משהו כמו "אני מצטער בשבילך" "אני מרגישה כמה שזה קשה או כואב לך"‪.‬‬

‫סמכו עליהם‪ :‬שדרו להם את ההרגשה שאתם סומכים עליהם ומאמינים בהם‪ ,‬כי זה גורם להם‬
‫להרגיש בוגרים‪ ,‬אחראים ורציניים‪ .‬אם אתם רוצים לדעת מי החברים שלהם ‪ -‬שוחחו והציעו‬
‫להם להזמין אותם לארוחה או לצפות יחד במשחק כדורסל בטלוויזיה‪ .‬אל תדרשו לפגוש אותם‬
‫כדי לבחון אותם‪ ,‬כי זה משדר רצון לשלוט בילד ולבחור חברים בשבילו ובמקומו‪ .‬זה יגרום להם‬
‫להתרחק ולהסתיר‪ ,‬וכך לא תדעו כלל עם מי הם מסתובבים‪.‬‬

‫הגיעו להסכמים ולהבנות‪ :‬אל תלחמו ואל תכפו עליהם את דעתכם‪ .‬שוחחו‪ ,‬התפשרו והגיעו‬
‫להסכמים המהווים פשרה מבחינתכם‪ ,‬אך מחייבים ויתורים וגמישות גם מצידם‪ .‬אל תאמרו "את‬
‫חוזרת ב‪ 12:00 -‬נקודה!" ‪ -‬הם כבר לא ילדים קטנים‪ .‬במקום זאת ניתן להגיע להסכם‪ ,‬כמו‪" :‬קח‬
‫את האוטו רק אם אתה מתחייב לא לשתות או למלא את המיכל בדרך חזרה"‪" ,‬את חוזרת עד‬
‫‪ - 1.00‬אבל לא לבד‪ ,‬אלא עם ליווי עד הבית ובמונית" וכו'‪..‬‬

‫היעדרות מבית הספר‪ :‬במקרה של היעדרויות תכופות‪ ,‬הגיעו עמם להסכם‪ ,‬למשל‪ :‬מותר לך לא‬
‫ללכת לבית הספר יום אחד בחודש‪ ,‬אך בתנאי שנכחת כל החדש בלימודים אתה לא נעדר ומתפלח‬
‫מבית הספר ללא ידיעתנו"‪.‬‬

‫שימרו על פרופורציות בעינייני לימודים‪ :‬לא כדאי להיכנס לפאניקה אם יש ירידה קלה בציונים‪.‬‬
‫כישלון במבחן זה לא סוף העולם (תבדקו אצל איינשטיין או ביל גייטס ‪( .‬אצל רוב המתבגרים‬
‫המראה החיצוני‪ ,‬החבר'ה או החבר‪/‬ה חשובים יותר מן הלימודים‪ .‬לעיתים הם מתלוננים‬

‫‪70‬‬
 ‫"להורים שלי איכפת מהציונים שלי יותר ממני"‪ .‬כדאי שגם אתם תזכרו‪ :‬רק מי שבאמת מחובר‬
‫לרצונותיו ועושה את מה שהוא אוהב ‪ -‬מצליח ומאושר‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬במקרה של הידרדרות‬
‫רצינית בלימודים ‪ -‬ראו בזה איתות הזהרה ובדקו היטב מהו הגורם לכך‪.‬‬

‫אל תעלבו מהם‪ :‬הם מצוינים בלהעליב כשהם רוצים‪ ....‬הם יכולים לגרום להורים (בני ארבעים)‬
‫להרגיש זקנים ולא שייכים למציאות‪ .‬זכרו שהמשימה של המתבגר היא להיפרד ולצאת לקראת‬
‫עצמאות‪ .‬זוהי תקופה קשה לכל הצדדים‪ ,‬אבל אסור להיגרר למאבקים לעלבונות הדדים‪ .‬אל‬
‫תעשו "מלחמות כוח" ואל תיקחו כל דבר ללב‪ .‬העובדה שהם מעדיפים את החברה על פני‬
‫המשפחה‪ ,‬זה לא נגדכם אלא בעדם‪ ...‬במקרים מסוימים כדאי להבליג להתגבר‪ ,‬זה יעבור להם‪.‬‬
‫במקרים אחרים צריך לשים גבול ולעצור אותם בתקיפות‪.‬‬

‫היו ערניים וזהירים לקלוט איתותים ושינויים מדאיגים למשל‪ :‬ירידה במשקל‪ ,‬הסתגרות‬
‫פתאומית‪ ,‬חוסר שינה‪ ,‬ירידה בלימודים ועוד‪ .‬זכרו שהנטייה בגיל ההתבגרות היא לקחת סיכונים‬
‫ולהתנסות בדברים חדשים וקיצוניים‪ .‬תפקידכם הוא להיות ערניים וזהירים אך לא היסטריים‪.‬‬
‫חשוב להכיר ולהבין את המתבגרים היטב‪ ,‬כדי לקרא איתותי מצוקה‪.‬‬

‫הציבו להם גבולות ברורים‪ ,‬הם זקוקים לכך גם כדי שלא ילכו לאיבוד‪ ,‬וגם כדי שיהיה להם במה‬
‫למרוד‪ .‬אל תוותרו על הזכויות שלכם‪ ,‬על כבודכם כהורים או על הסדר בבית (לא בחדר שלהם‪(.‬‬

‫אל תיבהלו ותאבדו שליטה‪ .‬אל תאפשרו למתבגרים‪ ,‬לעשות כל מה שהם רוצים‪ .‬שמרו על‬
‫סמכותכם כהורים‪ ,‬גם אם קשה‪ .‬לפעמים הם מבלבלים ו"מוציאים מהכלים"‪ .‬זכרו‪ :‬אתם לא‬
‫אמורים להיות מוכנים לכל פעולה והפתעה‪ .‬קחו אוויר‪ ,‬התייעצו עם חברים במצבים דומים ועם‬
‫מומחים בעת הצורך‪.‬‬

‫מנעו אנרכיה בבית‪ :‬אל תאפשרו להם להזמין את כל החבר'ה הביתה מבלי לתאם איתכם‪ ,‬לחסל‬
‫את כל המקרר ולהשאיר ערימת כלים בכיור‪ .‬שימו גבולות‪ :‬אפשרו להם לחיות את חייהם‬
‫החברתיים מבלי להפריע לזולת‪ ,‬והם הסכמות הדדיות ‪ -‬כמו ניקיון אחר המסיבה‪.‬‬

‫כבדו את הצורך שלהם בפרטיות‪ :‬הם זקוקים לזה בגלל השינויים הפיזיים הדרסטיים‬
‫המתחוללים בגופם‪ .‬אל תזלזלו בכך‪,‬זה פוגע בהם‪ .‬אל תדפקו על דלת החדר או האמבטיה עם‬
‫השאלה‪" :‬מה אתה עושה שם" ? (אולי עדיף לא לדעת‪ )...‬הם בודקים מודדים את עצמם השינויים‬
‫הפתאומיים המתחוללים בגופם מהירים וקשים להם‪.‬‬

‫התעלמו כשצריך‪ :‬לטובת בריאותכם הנפשית הבליגו והמשיכו בחייכם‪ ,‬גם כשהמתבגרים עושים‬
‫כל כך הרבה דברים מוזרים‪ ,‬שאינם מובנים ומקובלים עליכם (מוסיקה מוזרה‪ ,‬לבוש בלוי‪,‬‬
‫קעקועים‪ ,‬חדר מבולגן)‪ .‬אלה נדרשים בתהליך גיבוש זהותם‪ .‬ממילא המלחמות רק מלבות את‬
‫היצרים‪ ,‬ולעיתים הם נהנים ממאבקי הכוח בשעה שאתם מותשים‪ .‬נהגו בחוכמה ופשוט סגרו את‬
‫דלת חדרם כדי שלא לראות את הבלגן‪ ...‬עמדו על דעתכם בנושאים עקרוניים הרבה יותר‪ ,‬שבהם‬
‫הצבת הגבולות משמעותית וחשובה לצמיחתם‪.‬‬

‫‪71‬‬
 ‫אל תנסו להיות כמותם‪ :‬מה שנקרא " להיות בחבר'ה"‪ ...‬אם תדברו בסלנג כמותם‪ ,‬תקראו‬
‫לחברים שלהם "אחי" ו"אחותי" ותתלבשו במכנסיים בעלי גזרה נמוכה וחולצת בטן‪ ,‬או תצטרפו‬
‫לחבר'ה לפגישות‪ ,‬זה יראה מגוחך ופתטי ו"יעשה להם בושות"‪ ...‬הם לא צריכים אתכם כחברים‬
‫נוספים‪ ,‬יש להם די והותר כאלה‪ .‬הם צריכים אתכם כהורים‪ ,‬מה שלעיתים חסר‪.‬‬
‫אל תפתרו קשיים ובעיות באמצעות כסף וקניות נכון שזה מדבר אליהם והם אוהבים את זה ( מי‬
‫לא?) אבל במקרים רבים ההורים נותנים למתבגרים כסף אך המתבגרים צריכים מההורים קשב ‪-‬‬
‫ואותו לא קונים בכסף‪.‬‬

‫התייחסו אליהם בהתאם לגילם‪ .‬בשנים הראשונות בגיל ההתבגרות עדיין לא ברור לילדיכם אם‬
‫הם ילדים או מבוגרים‪ ,‬והם חשים מבולבלים‪ .‬התייחסות אליהם כאל מבוגרים מחזקת ומכבדת‬
‫אותם‪ .‬החליטו בעצמכם אם אתם רוצים להשאיר אותם קטנים וחלשים‪ ,‬או להתייחס אליהם‬
‫כאל מבוגרים (אפילו שהם עוד לא ממש כאלה)‪.‬‬

‫הימנעו מהרצאות והטפות מוסר‪ .‬זה משעמם ומעייף‪ ,‬והתגובות לכך נעות מהתעלמות עד לעוינות‬
‫של ממש‪ .‬דברו קצר ולעניין‪ .‬זכרו‪ :‬כדי שהמסר ייקלט היטב לא צריך הקדמות וסיכומים‪ .‬לומר‬
‫משהו כמו‪" :‬כשאני הייתי בגילך אני הייתי מסודר ממושמע‪ ,‬צייתן ותלמיד טוב" ‪ -‬זה מקומם‬
‫ומרחיק‪ ,‬וגם לא תמיד נכון‪...‬‬

‫דברו איתם‪ ,‬שתפו אותם בחייכם‪ :‬הם אוהבים את זה בכל גיל‪ ...‬ספרו איפה חייתם מה עשיתם‬
‫בגילם איך הסתדרתם עם ההורים‪ ,‬איך התחלתם עם החבר הראשון או מי הייתה החברה‬
‫האהובה‪ .‬הם מאוד מתעניינים בעולמכם‪ ,‬וחשוב שיבינו שאתם בני אדם בדיוק כמותם (זכרו‬
‫לשמור על גבולות גם כאן(‪.‬‬

‫תנו להם להרגיש יקרים ושווים‪ :‬תדגישו את הטוב והחיובי שבהם‪ ,‬הראו אכפתיות‪ ,‬התעניינות‪,‬‬
‫אמונה ביכולותיהם והרבה אהבה כלפיהם‪ ,‬הם עדיין זקוקים לה‪ .‬עזרו להם לטפח תחושת ערך‬
‫עצמי דווקא בתקופה שבה הם מצויים בליבם של סימני שאלה ונתונים לביקורת עצמית קשה‪.‬‬
‫עזרו להם לקבל את עצמם לאהוב ולהאמין בעצמם‪ .‬אפשר לומר "איזה מזל שאתה הבן שלי"‪ ,‬או‬
‫"כמה אני אוהב אותך"‪ .‬בגיל הזה (ובעצם בכל גיל) חשוב לתת להם להרגיש תחושת ערך עצמי‪ .‬זה‬
‫מה שבונה את הביטחון העצמי‪ ,‬וזה חשוב ביותר בגיל ההתבגרות‪ ,‬המאופיין בבלבול וחרדות‪.‬‬

‫גיל ההתבגרות כמסע הגיבור‬

‫גיבור צעיר יוצא מן הבית הבטוח לדרך רצופה אתגרים ומכשולים‪ ,‬צובר תובנות‪ ,‬נלחם‪ ,‬מגלה את‬
‫ייעודו ולבסוף חוזר לבית משפחתו‪ ,‬רגוע ובטוח בעצמו‪ .‬נשמע מוכר?‬

‫זהו "מסע הגיבור"‪ ,‬מיתוס הקיים בכל התרבויות‪ .‬אנו פוגשים אותו ביצירות אומנות וספרות‬
‫שונות‪ .‬בכולן מופיעה דמות הגיבור בהתגלמויות שונות‪ ,‬אך למסע תמיד מאפיינים דומים‬
‫החוזרים על עצמם‪.‬‬
‫הגיבור הצעיר יוצא מהבית המוכר והבטוח למסע הרפתקאות נועז‪ .‬עליו לחצות יער אפל והרים‬

‫‪72‬‬
 ‫גבוהים‪ ,‬או לצלוח את האוקיינוס הגדול‪ .‬המטרה‪ :‬לבצע משימה חשובה‪ ,‬כמו להילחם באויב‪,‬‬
‫במפלצת או בדרקון‪ ,‬ולחסל אותם‪.‬‬

‫את הגיבור מלוות בדרך כלל שתי ישויות‪ .‬האחת היא הצל המלווה אותו‪ .‬זהו העולם הפנימי‪,‬‬
‫הסמוי מעין‪ ,‬המייצג את הפחדים והלבטים‪ ,‬המנסים למנוע מהגיבור להסתכן ולצאת למסע‪.‬‬
‫מלווים נוספים בדרך הם פיות וקוסמים או חיות קטנות‪ ,‬המספקים תמיכה ועצות טובות ברגעי‬
‫קושי ומשבר‪ .‬לאחר שהמשימה בוצעה בהצלחה ממתין לגיבור פרס בדמות הנסיכה וממלכתה‪.‬‬
‫בתום המסע ממתינה לגיבור המשימה הגדולה והקשה מכל‪" :‬השיבה הביתה"‪ .‬לאחר שעבר‬
‫טרנספורמציה שינוי או הארה פנימית ‪ ,‬הגיבור חוזר אל משפחתו ואהוביו‪ ,‬ושם הוא צריך לשוב‬
‫ולהתרגל לסביבה הישנה‪ ,‬וללמד את משפחתו את התובנות שלמד במסעו‪ ,‬שהרי הם לא השתנו‬
‫כמותו‪.‬‬

‫מיהו הגיבור ומהו המסע?‬

‫הגיבור הוא כל אחד ואחת מאיתנו‪ .‬המסע הוא מסע החיים‪ ,‬רצוף המשימות והאתגרים‪ ,‬הדורש‬
‫לצאת מאזורי הנוחות והביטחון אל הבלתי מוכר‪ ,‬במטרה להתפתח ולהשתנות‪ .‬לעיתים יוצאים‬
‫למסע מתוך בחירה‪ ,‬ולעיתים המציאות מחייבת אותך לצאת ולהתמודד עם אתגרים ושינויים‪,‬‬
‫ובדרך להשתנות בעצמך‪ .‬זהו גם מסעו של המתבגר‪.‬‬

‫מסע המתבגר‬

‫ילדינו אינם בוחרים להתבגר‪ .‬זהו חוק הטבע‪ .‬והם לא תמיד מבינים מה הם אותם שינויים‬
‫פיזיים‪ ,‬נפשיים וחברתיים המתחוללים בהם‪ ,‬וחשים בלבול או וסערת רגשות‪.‬‬
‫מה תפקידנו כהורים במסע ההתבגרות של ילדנו? עלינו לאפשר להם לצאת למסע ההתבגרות‬
‫ולסיים אותו בהצלחה‪ .‬תפקידנו אינו לעצור בעדם‪ .‬אנו לא צריכים לגרום להם להגיש קטנים‬
‫חלשים‪ ,‬ולומר שזה עדיין מוקדם מדי ושטרם הגיע הזמן‪ .‬לא כדאי לטפח בהם רגשות אשם‪ ,‬כי‬
‫המסע הוא בדמם ממש‪ ,‬וחובה עליהם לצאת להתמודד עד הסיום המוצלח‪.‬‬
‫מסלול המסע נע בין הילדות לבגרות‪ ,‬ומעורבת בו כל סביבתו הקרובה של הילד ‪ -‬המשפחה‪,‬‬
‫החברים ובית הספר‪ .‬הללו לא מפקירים את המתבגר במסעו‪ ,‬אלא מלווים ותומכים בו לפי‬
‫הצורך‪ .‬ההורה אינו מיותר גם אם לפעמים הוא חש כך‪ .‬יש לו תפקיד חשוב ביותר‪ .‬זהו תפקידם‬
‫של הפיה והקוסם‪ ,‬הלוחשים עצות טובות‪ ,‬מחזקים ברגעי פחד ומשבר‪ ,‬מקשיבים ומכילים‪.‬‬
‫תפקידם למתוח רשת ביטחון כדי למנוע התרסקות ברגעי נפילה‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬הם חייבים ללמוד לשחרר את אחיזתם בילד מתוך תחושת אמון ובטחון בכוחו ויכולותיו‪,‬‬
‫ולאפשר לו להתרחק ולמצוא את דרכו העצמאית‪.‬‬

‫סוף המסע‬

‫בסופו של דבר‪ ,‬למרות כל הסכנות והטלטלות שבדרך‪ ,‬המתבגר יחזור הביתה שקט ורגוע יותר‪,‬‬
‫הסערה תחלוף ותחושת רווחה והקלה תבוא במקומה‪ .‬בסיום המסע‪ ,‬המתבגר כבר לא יחוש צורך‬
‫לצאת מהבית‪" ,‬להילחם ולבעוט"‪ .‬לאחר השינוי והתובנות שרכש‪ ,‬הוא יחזור וילמד איך לחיות‬

‫‪73‬‬
 ‫בשלום ובשלווה כל עם בני המשפחה‪ .‬ואצלנו קיים גורם "מקרקע" נוסף‪ ,‬המופיע לקראת סיום‬
‫מסע ההתבגרות ‪ -‬השירות הצבאי‪...‬‬

‫מסע התבגרות מוצלח ואורך רוח!‬

‫להקשיב להורה – בחוץ ובפנים‬

‫מאמר המיועד לאנשי מקצוע העובדים עם הורים‪.‬במאמר מתואר הקושי של‬

‫אנשי מקצוע להקשיב להורים בגלל הקושי שלהם להקשיב להורה הפנימי‬
‫שלהם‪ .‬מוצגות שתי תגובות קיצוניות לא יעילות ‪ -‬התנכרות והזדהות ‪ -‬ומובעת‬
‫התקווה לתגובה אחרת‪ ,‬מתאימה ויעילה‪.‬‬

‫"לו רק השכלת להכיר את מה שתמיד היה שלך – יכולת למצוא את מה‬

‫שמעולם לא איבדת"‬

‫לא קל להיות הורה‪ .‬זהו תפקיד אחראי ומתיש‪ ,‬שהציפיות ממנו רבות‪ .‬החברה‬
‫מצפה מההורים‪ ,‬שידעו לזהות את צורכי ילדיהם‪ ,‬ושישכילו לפתח דרכים‬
‫מתאימות כדי לטפל בהם‪ ,‬ולכך מצפים גם ההורים מעצמם (עמית‪.)1997 ,‬‬
‫אנשי המקצוע‪ ,‬שתפקידם לעזור להורים למלא את תפקידם הקשה‪ ,‬אמורים‬
‫להקשיב לתסכוליהם ולקשייהם‪ ,‬אך לא תמיד הם מצליחים בכך‪ .‬אחת הסיבות‬
‫לכך היא הקושי שלהם להקשיב בצורה מתאימה לצרכים הרגשיים של עצמם‬
‫כהורים‪ .‬כלומר‪ ,‬הקושי להקשיב להורה שבחוץ מתחיל בקושי להקשיב להורה‬
‫שבפנים‪.‬‬

‫הרעיון‪ :‬הקשבה לזולתנו מתחילה בהקשבה לעצמנו‬

‫עיקרון בסיסי בהקשבה הוא שהקשבה לזולתנו מתחילה בהקשבה לעצמנו‪.‬‬

‫תקשורת פנימית טובה של האדם עם עצמו היא תנאי הכרחי לתקשורת חיצונית‬
‫טובה של האדם עם זולתו‪.‬‬

‫‪74‬‬
 ‫למשל‪ ,‬בתחום הזוגיות ‪ ,‬בעל שלא מצליח לגלות אהדה למצוקת אשתו‪,‬‬
‫המרגישה בדידות‪ ,‬לא נותן‪ ,‬כנראה‪ ,‬מקום בתוכו לרגשות הבדידות של עצמו‪.‬‬
‫מאחר שהוא מתנכר לצורך שלו בחברה‪ ,‬הוא לא מסוגל להבין את התסכול‬
‫העמוק שחשה אשתו עקב אי סיפוק צורך זה אצלה‪.‬‬

‫או למשל‪ ,‬אישה‪ ,‬שלא מצליחה לגלות אהדה למצוקת בעלה‪ ,‬המרגיש כלוא‬
‫במשפחה וזקוק לשקט של עצמו‪ ,‬לא נותנת‪ ,‬כנראה‪ ,‬מקום בעולמה לרגשות של‬
‫אהבה עצמית‪ .‬מאחר שהיא מתנכרת לצורך להעניק לעצמה ולא רק ליקיריה‪,‬‬
‫היא לא יכולה לחוש הזדהות עם התסכול הרב שמרגיש בעלה עקב אי סיפוק‬
‫צורך זה אצלו‪.‬‬

‫או למשל‪ ,‬בתחום ההורות ‪ ,‬כיצד יכול הורה להבין לעומק את כאבו של ילד‬
‫שאיבד צעצוע‪ ,‬אם אינו מצליח להרגיש בתוך עצמו כאב דומה של אובדן דבר‬
‫יקר? כיצד יכול הורה להזדהות עם תחושת ההתלהבות של ילדו ממשחק חדש‪,‬‬
‫אם איבד זה מכבר את יכולת ההתלהבות בעולמו הבוגר? או למשל‪ ,‬הורה‬
‫המתקשה לגלות הבנה לשקר שילדו משקר אותו‪ ,‬ורק כועס עליו ומאיים עליו‪,‬‬
‫מדחיק‪ ,‬כנראה‪ ,‬את המקרים בעבר בהם הוא שיקר להוריו‪ .‬יתכן גם שהוא‬
‫מכחיש את הפחד מעונש שהרגיש בילדותו על מעשים רעים שעשה‪.‬‬

‫במילים אחרות‪ ,‬הבנת עצמנו היא העיקר בהבנת הזולת‪ .‬היכולת להרגיש‬
‫חוויות אישיות והיכולת להיות מודע לתפישות פנימיות‪ ,‬הם תנאים הכרחיים‬
‫ליכולת להתחבר לחוויה ו‪/‬או לתפישה של האחר‪.‬‬

‫הספק‪" :‬אבל הלוא יש אנשים שלכאורה מקשיבים רק לעצמם!"‬

‫תאמרו בתמיהה‪ :‬אבל אנחנו מכירים אנשים שמקשיבים רק לעצמם ולא‬

‫לאחרים‪ .‬למשל‪ ,‬אנשים‪ ,‬שכאשר אתה מתחיל לספר להם משהו משלך‪ ,‬הם‬
‫מיד עוברים לדבר על עצמם‪" :‬מה שאתה מספר מזכיר לי ש…"‪" ,‬אפרופו מה‬
‫שאת מספרת‪ ,‬קרה לי אתמול דבר דומה"‪ .‬או למשל‪ ,‬אנשים שמגיבים לחרדות‬
‫של עצמם במקום למצוקות של אחרים‪ ,‬כמו אותה אישה צעירה ה"מקשיבה"‬

‫‪75‬‬
 ‫לבעלה הדיכאוני ומיד מנסה "לעודד" אותו‪" :‬למה אתה חושב תמיד מחשבות‬
‫דיכאוניות כאלה? די תפסיק עם זה‪ .‬תחשוב חיובי‪ ,‬כמוני"‪.‬‬

‫במקרים אלה אנשים נראים כמקשיבים לאחר‪ ,‬אבל למעשה הם לא מקשיבים‬

‫לו‪ .‬האמת העצובה היא שאנשים אלה לא רק שלא מקשיבים לזולתם‪ ,‬אלא גם‬
‫לא מקשיבים לעצמם‪ .‬הכיצד?‬

‫ההבנה‪ :‬הקשבה אמתית לעצמי מחייבת לעצור בתוכי‪.‬‬

‫כאן אני מגיע לניסוח רעיון נוסף הקשור להקשבה‪ :‬הקשבה אמתית לעצמי‬
‫מחייבת לעצור בתוכי‪ .‬זה רעיון מוזר לכאורה‪ ,‬כי בדרך כלל מקובל לקשר בין‬
‫הקשבה לעצמי לבין יכולת לזרום‪ ,‬להתחבר‪ ,‬לא לעצור‪ .‬ואולם‪ ,‬התחברות‬
‫אמתית לעצמך מחייבת לעצור‪ ,‬לא למהר לשלוף תגובה‪ .‬כדי להתחבר באמת‬
‫לתכנים פנימיים‪ ,‬אתה חייב לעצור‪ ,‬להפסיק לפעול על פי הנווט האוטומטי של‬
‫עצמך‪ .‬כדי להקשיב בתשומת לב למה שקורה בפנים‪ ,‬אנחנו חייבים איזה רגע‬
‫של הפסקה מגירויים פנימיים וחיצוניים‪.‬‬

‫למשל‪ ,‬בתחום הזוגיות ‪ ,‬אישה שלא מרשה לעצמה לפעול באסרטיביות‪ ,‬אם‬
‫תעצור ותקשיב עמוק לעצמה תבחין שהיא מחברת בטעות תקיפות עם אלימות‪.‬‬
‫כדי להימנע מהקשבה פנימית מכאיבה זו‪ ,‬היא ממהרת להיכנע לציפיות בעלה‬
‫ומדחיקה את צרכיה‪.‬‬

‫או למשל גבר‪ ,‬שלא מסוגל לחוש ולבטא רגשות רכים‪ ,‬אם יעצור ויקשיב עמוק‬
‫בתוך עצמו יבחין שהוא מחבר בטעות בין ביטוי רגשות רכים לבין מושגים של‬
‫חולשה והתמוטטות‪ .‬לכן‪ ,‬כדי להימנע מלבוא במגע עם הבנה פנימית קשה זו‪,‬‬
‫הוא מתקשח בדיאלוגים עם אשתו או נמנע מהם‪.‬‬

‫בתחום ההורות בולט הקושי של הורים לעצור‪ ,‬בגלל המעורבות הרגשית‬

‫הגדולה שלהם עם ילדיהם‪.‬‬

‫למשל‪ ,‬אימא‪ ,‬שמפקחת בצורה מוגזמת על ילדיה‪ ,‬לא מקשיבה לבקשותיהם‬

‫לעצמאות‪ ,‬ו"מחזיקה אותם קצר"‪ .‬אם תעצור ותקשיב לעצמה תזהה את הצורך‬
‫‪76‬‬
‫הכפייתי שלה בשליטה ותיפתח לה הדרך להקשיב באמפתיה לצורכי העצמאות‬
‫של ילדיה‪.‬‬

‫או למשל‪ ,‬אבא שלא מצליח להקשיב לתלונות ילדיו ותוקף אותם בהתקפות זעם‬
‫הרסניות כשהם מתנגדים לדרישותיו‪ .‬אם יעצור ויקשיב לעצמו‪ ,‬יזהה את האגו‬
‫הכואב שלו‪ ,‬הרגיש לפגיעה מגיל צעיר‪ ,‬ויוכל ביתר קלות להקשיב לצורך של‬
‫ילדו באהדה‪.‬‬

‫היישום‪ :‬כדי שאנשי מקצוע יצליחו להקשיב טוב להורה שבטיפולם‪ ,‬עליהם‬
‫ללמוד להקשיב טוב יותר להורה שבתוכם‪.‬‬

‫מאחר שהרעיון בתמציתו הוא שהקשבה לזולתנו מתחילה בהקשבה לעצמנו‪,‬‬

‫ברור שגם הקשבה של אנשי מקצוע להורים מתחילה בהקשבה שלהם להורה‬
‫שבתוכם‪ .‬כאשר אנשי מקצוע מצליחים לעצור ולהתחבר לחלק ההורי של‬
‫עצמם‪ ,‬הם מזהים את הצרכים הרגשיים ההוריים האישיים שלהם‪ ,‬שעד עכשיו‬
‫ייחסו להורה שממולם‪.‬‬

‫למשל‪ ,‬הצורך להרגיש ביטחון לגבי התפתחות ילדינו ("האם הם מתפתחים‬

‫כהלכה?" "האם התפתחותם נורמאלית או חריגה?")‪ ,‬הצורך להרגיש רגועים‬
‫לגבי עתיד ילדינו ("מה יהיה איתו בהמשך‪ ,‬אם כבר עכשיו הוא לא מצליח‬
‫בלימודים?" "כיצד יגדל להיות למבוגר מאושר‪ ,‬אם אין לו חברים?")‪ ,‬הצורך‬
‫ליהנות בהורות ("למה אנחנו לא מצליחים ליהנות מהם?" "למה אנחנו שומעים‬
‫רק מאחרים כמה הם נחמדים?")‪ ,‬הצורך להרגיש שליטה בהורות ("אנחנו לא‬
‫מצליחים להשפיע עליו‪ ,‬הוא בעצם שולט בנו") וכיו"ב‪ .‬איש מקצוע שיצליח‬
‫להקשיב לצרכים אלה בתוכו‪ ,‬יצליח להקשיב לצרכים אלה אצל ההורה שמחוצה‬
‫לו‪.‬‬

‫למשל‪ ,‬כאשר מורה נזכרת בצורך האישי שלה לקבל משוב חיובי על הילד שלה‬
‫מהמורה של ילדה‪ ,‬יקל עליה להבין את הצורך של הורי כיתתה לקבל ממנה‬
‫משוב חיובי על ילדיהם‪ .‬או למשל‪ ,‬כאשר מורה נזכרת בחוויה שלילית של‬

‫‪77‬‬
 ‫ביקורת שחוותה בעברה כהורה עם מורת ילדיה‪ ,‬היא תתאמץ שבעתיים לא‬
‫להיות ביקורתית כלפי הורי התלמידים בכיתתה‪.‬‬

‫או למשל‪ ,‬כאשר פסיכולוג מתחבר בתוכו לדאגות ההוריות שלו ("מה זה אומר‬
‫שהוא כה מסוגר?" "האם יש חשש שידרדר?" וכיו"ב)‪ ,‬הוא יצליח ביתר קלות‬
‫להקשיב באמפתיה לדאגותיו של ההורה שבטיפולו‪.‬‬

‫הקושי‪ :‬קשה להקשיב להורה שבחוץ‪ ,‬כאשר קשה עם ההורה שבפנים‪.‬‬

‫כאשר אנשי מקצוע לא מצליחים להתחבר כהלכה לצרכים ולרגשות ההוריים של‬
‫עצמם‪ ,‬הם עלולים להגיב כלפי ההורה בשתי תגובות קיצוניות לא יעילות‪:‬‬
‫התנכרות או הזדהות‪.‬‬

‫תגובת התנכרות‬

‫כאשר קשה לנו עם רגשות וצרכים פנימיים‪ ,‬אנו עלולים להדחיקם או להכחישם‪.‬‬
‫פעמים רבות ניחסם לזולת‪ .‬קרל יונג‪ )Jung C.B( ,‬במאמרו ‪The stages in‬‬
‫‪ life‬משנת ‪ 1960‬כתב‪ ,‬ש"הדרך הישירה ביותר להתחמק מן הצל שלנו היא‬
‫לחפש את כל השחור‪ ,‬הנחות והאשם באחרים"‪ .‬במקום להיאבק עם מה‬
‫שבתוכנו – הרצון להיות נאהבים‪ ,‬הפחד להיראות מגוחכים‪ ,‬השאיפה לשלוט‬
‫בעצמנו ובאחרים‪ ,‬הדאגה פן נישאר בודדים וכיו"ב – אנו נאבקים עם מה שהוא‬
‫מחוצה לנו – בן הזוג "המעצבן"‪ ,‬הילד "הלא ממושמע"‪ ,‬המטופל "הלא‬
‫מתפתח" וכיו"ב‪ .‬במקום להבין שאנו מוטרדים בעיקר בגלל עצמנו‪ ,‬אנו‬
‫משכנעים את עצמנו בעקשנות שהאדם שמולנו הוא הגורם המטריד‪.‬‬

‫סיפור חסידי מדגים את הדרך שבה אנשים מתנכרים לעצמם ולאחרים דרך‬
‫מנגנון ההשלכה‪.‬‬

‫חסיד בא אל רבי מאיר מפרמישלן והתלונן‪ ,‬שחברו מסיג את גבולו ומצר את‬
‫צעדיו‪ .‬אמר לו הצדיק‪" :‬הראית מימיך סוס שותה בנהר? הוא מכה בפרסות‬
‫רגליו במים‪ .‬היודע אתה מה כוונתו"?‬

‫‪78‬‬
 ‫"איני יודע מה כוונתו"‪ ,‬ענה החסיד‪.‬‬

‫אמר לו רבי מאיר‪" :‬כיוון שהסוס שוחה לשתות‪ ,‬מייד הוא רואה לנגדו סוס שגם‬
‫הוא שוחה לשתות‪ ,‬ורעה עינו בו‪ .‬לכן מכה הוא בפרסותיו באותו הסוס‪ ,‬שלא‬
‫ישתה את מימיו‪ .‬אבל עליך לדעת‪ :‬אין סוס זה אלא אתה עצמך‪ .‬אתה בעצמך‬
‫מצר את מצעדיך"‪.‬‬

‫למשל‪ ,‬איש מקצוע פוגש הורה הכועס מאוד על ילדו ההיפראקטיבי‪ .‬איש‬
‫המקצוע לא מצליח להקשיב להורה ומבקר אותו על התנהגותו‪ .‬מדוע? כי איש‬
‫המקצוע לא מתחבר במקרה זה להורה הפנימי הכועס של עצמו‪ .‬הוא לא מוכן‬
‫להכיר בכעסים שלו כהורה‪ ,‬הנובעים מתחושות תסכול בהורות‪ .‬הוא משלה את‬
‫עצמו שהוא ההורה המושלם‪ .‬זו תגובת התנכרות – פנימית וחיצונית‪.‬‬

‫תגובת הזדהות‬

‫כאשר קשה לנו עם רגשות וצרכים פנימיים‪ ,‬אנו עלולים לנקוט בתגובה הפוכה‪:‬‬
‫לטבוע בהם‪ ,‬לתת להם השתלט עלינו‪ .‬כתוצאה מכך‪ ,‬נגיב בהזדהות‪-‬יתר גם‬
‫עם ההורה שבחוץ‪.‬‬

‫רוזנייהם תיאר בצורה ציורית את ההבדל בין הזדהות לבין אמפתיה‪" :‬על דרך‬
‫המטאפורה ניתן לומר כי בעמדה האמפתית קיימת 'כניסה לנעלי הזולת'‪ ,‬אולם‬
‫גם יציאה מהן‪ ,‬בעוד שבעמדת ההזדהות נשאר המזדהה תקוע ואינו מבדיל עוד‬
‫נכונה בין נעלי עצמו לבין נעלי זולתו" (רוזנהיים‪ ,1992 ,‬עמ' ‪.)177‬‬

‫סיפור חסידי מדגים את ההבדל בין הזדהות לבין אמפתיה‪.‬‬

‫כדרך כל רבי של חסידים היה נוהג הרב שמואל לפגוש ביחידות את חסידיו‪.‬‬
‫במעמד זה יכול החסיד לשטוח את צרכיו ובעיותיו ולקבל מהרבי הדרכה וברכה‪.‬‬
‫שאל העוזר את הרב‪" :‬מדוע מזיע הרבי במהלך הפגישות האישיות במידה כזו‬
‫שהוא נאלץ להחליף את בגדיו לאחר סיומן?" השיבו הרבי‪" :‬איך אינך מבין‬
‫מדוע אני מזיע? הרי במשך ההתייחדויות הללו היו אצלי אנשים רבים‪ .‬כדי לייעץ‬
‫כהלכה צריך אני להרגיש בצרתו של האיש‪ ,‬ממש כפי שהוא עצמו מרגיש אותה‪,‬‬
‫‪79‬‬
 ‫ולכן אני מוכרח לפשוט את מלבושי וללבוש את מלבושיו שלו‪ .‬אחר כך‪ ,‬כאשר‬
‫אני צריך לייעץ לו‪ ,‬הן לא אוכל לעשות זאת כל עוד אני בתוך לבושו – כפי שאין‬
‫הוא יכול להשיא עצות לנפשו מתוך לבושו – ולכן אני צריך לפשוט את לבושו‬
‫ולחזור וללבוש את מלבושי‪ .‬אם עבור כל פונה צריך אני להתפשט ולהתלבש‬
‫פעמיים‪ ,‬כיצד אפשר לא להזיע?"‬

‫למשל‪ ,‬איש מקצוע שפוגש בהורה חסר אונים‪ ,‬שלא מצליח להתמודד עם ילדיו‪.‬‬
‫איש המקצוע מרחם עליו ולא מצליח לעזור לו‪ .‬מדוע זה קורה? מאחר שאיש‬
‫המקצוע מתחבר בצורה מוגזמת עם ההורה חסר האונים של עצמו‪ ,‬הוא אינו‬
‫מצליח "לתפוש מרחק" הכרחי מהמטופל‪ .‬זו תגובת הזדהות – פנימית‬
‫וחיצונית‪.‬‬

‫התקווה‪ :‬מי אשר יהיה סבלן להקשיב להורה הלא‪-‬מושלם שבתוכו‪ ,‬יצליח‬
‫להקשיב להורה הלא‪-‬מושלם שמחוצה לו‪.‬‬

‫קשה להקשיב להורים לא מושלמים‪ :‬כאלה שכועסים‪ ,‬דוחים‪ ,‬חרדים אין קץ‪,‬‬
‫משתלטים וכיו"ב‪ .‬קשה להקשיב להם‪ ,‬כי קשה להקשיב להורה הלא מושלם‬
‫שבתוכנו‪" .‬כולנו יודעים בשכלנו שאיננו מושלמים‪ ,‬אך רבים מאתנו שואפים‪,‬‬
‫בכל זאת‪ ,‬לתפקד כמו הורים מושלמים‪ :‬לאהוב תמיד את ילדינו‪ ,‬לגלות כלפיהם‬
‫רק רגשות חיוביים‪ ,‬לתת ללא תנאי‪ ,‬וכו'‪ .‬קשה לנו לקבל את עצמנו כאנשים לא‬
‫מושלמים‪ ,‬להודות‪ ,‬שאיננו כה טובים כפי שהיינו רוצים להיות‪ ,‬שאנו גם כועסים‪,‬‬
‫דוחים‪ ,‬פוגעים‪" ,‬חונקים" וכו'‪ .‬קשה לנו להודות בכך‪ ,‬כי אז ניתפש בעיני עצמנו‬
‫כמפלצות‪ ,‬כלא עומדים בסטנדרטים של המיתוס ההורי‪ ,‬כ"לא בסדר"" (עמית‪,‬‬
‫‪ ,1997‬עמ' ‪.)46‬‬

‫ניתן לקוות שאם נקבל כאנשי מקצוע את החלקים הלא‪-‬מושלמים של ההורה‬

‫שבתוכנו‪ ,‬יקל עלינו לקבל את החלקים הלא מושלמים של ההורה שמחוצה לנו‪.‬‬

‫‪80‬‬
 ‫את מי עוד צריך המנהל לנהל? ניהול קשרי הורים – בית הספר בעידן‬
‫המודרני‬

‫מאמר המציג את תפישת ההורים כשותפים למעשה החינוכי בבית הספר‪.‬‬

‫בתחילת המאמר מובאת פרספקטיבה היסטורית קצרה על התפתחות היחסים‬
‫בין הורים לבין מורים ובהמשך נסקרים הדימויים העיקריים שעשויים להנחות‬
‫מורים ומנהלים בקשר ליחסים עם ההורים‪.‬‬

‫הנחות המאמר‪:‬‬

‫*בשם המאמר "את מי עוד צריך המנהל לנהל?" חבויות שתי הנחות מנוגדות‬
‫לכאורה‪ ,‬שהן הבסיס למאמר זה‪ :‬לא צריך להוסיף למנהל אוכלוסייה לניהול‪,‬‬
‫שכן יש לו מספיק; ובוודאי ‪ ,‬המנהל צריך לנהל גם את הקשר עם ההורים‪.‬‬
‫אסקור שתי הנחות יסוד אלה‪.‬‬

‫לא צריך להוסיף למנהל אוכלוסייה לניהול‬

‫ההנחה הראשונה היא שעל מנהל בית הספר מוטל עומס ניהולי רב‪ .‬לכן‪ ,‬ניהול‬
‫הקשרים בין בית הספר לבין ההורים‪ ,‬משימה שאינה במרכז העשייה‬
‫הבית‪-‬ספרית‪ ,‬עלול להיתפש על ידי המנהל כלא הכרחי‪ ,‬שצריך לטפל בו רק‬
‫כשאין ברירה‪ .‬צריך לומר שמקצוע ניהול בית ספר הוא אחד ממקצועות הניהול‬
‫המורכבים והקשים לדעתי‪ .‬זאת ממספר סיבות‪ .‬ראשית מדובר בארגון שעדיין‬
‫אין לו הגדרת משאבים וסמכויות ברורה ועצמאית‪ .‬זו מעין חברת בת לחברת‬
‫האם הגדולה‪ ,‬משרד החינוך‪ ,‬והיא נמצאת בדרך לקבלת עצמאות וסמכויות‪ ,‬אך‬
‫עדיין הערפול והבלבול רבים‪ .‬שנית‪ ,‬הציפיות מבית הספר רבות וסותרות‪.‬‬
‫למשל‪ ,‬בד בבד עם כך שחינוך ילדים נתפש כחשוב ביותר לעתידה של המדינה‪,‬‬
‫מעמדם של העוסקים בו מידרדר והולך‪ .‬או למשל‪ ,‬בית ספר נתפש כסוכן‬
‫סוציאליזציה שאמור להעביר את מורשת התרבות לתלמידים ולכן הוא חייב‬
‫בסוג של שמרנות‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬בית ספר גם צריך להכין את תלמידיו לעולם‬
‫העתיד‪ ,‬ולכן עליו להיות פתוח לסביבה ולהיות קשוב לשינויים‪.‬‬

‫‪81‬‬
 ‫בהתאם לכך‪ ,‬הציפיות ממנהל בית הספר הן כמעט בלתי אפשריות‪ :‬הוא צריך‬
‫לדרוש מהמורים לשפר ללא הרף את מיומנויות ההוראה שלהם‪ ,‬אך גם לתמוך‬
‫בהם ולגבות אותם; עליו להקפיד על משמעת בקרב תלמידים אך גם לגלות‬
‫כלפיהם הבנה ואמפתיה; לדאוג לשיפור אקלים בית הספר‪ ,‬לספק משאבים‬
‫ולפקח על השימוש בהם‪ ,‬להיות בעל יכולת חיזוי ארגוני‪ ,‬לשפר את התיאום‬
‫הפנימי בתוך בית הספר ולהגדיל את גמישותו‪ ,‬ועוד ועוד (פרידמן‪ ,‬י‪.)2000 .‬‬
‫ולא מניתי אלא חלק קטן מאוד מהמורכבות הגדולה של ניהול בתי הספר‪.‬‬

‫המנהל צריך לנהל גם את הקשר עם ההורים‬

‫ההנחה שניה היא שלמרות העומס הניהולי הרב‪ ,‬חשוב שמנהלי‪/‬ות בתי הספר‬
‫ינהלו בהתמדה את הקשרים שבין בית הספר לבין ההורים‪ .‬אם בעבר היו סימני‬
‫שאלה האם כדאי לערב הורים בבית ספר והתקיימו דיונים על יתרונות וחסרונות‬
‫של מעורבותם של הורים בבית ספר (נוי‪ ,‬תש"ן)‪ ,‬הרי כיום זאת כלל לא‬
‫השאלה‪ .‬הורים הם חלק מבית ספר‪ .‬זו עובדה‪ .‬השאלה היא האם יודע בית‬
‫הספר לעשות שימוש חכם בכוחם של ההורים כשותפים במעשה החינוכי של‬
‫הילד‪ ,‬או שהוא מבזבז כוח זה; או מה שחמור יותר‪ ,‬בית הספר מאפשר לכוח‬
‫זה‪ ,‬ואולי אף מעודד אותו שלא במודע‪ ,‬לפעול כנגד התהליך החינוכי בבית‬
‫הספר‪.‬‬

‫בעבר הרחוק אכן לא היה צורך לנהל את היחסים עם ההורים‪ ,‬כי הם לא נתפשו‬
‫בעיני המערכת וגם לא בעיני עצמם‪ ,‬כחלק מהמשחק החינוכי‪ .‬להפך‪ ,‬הם‬
‫נתפשו כמפריעים לתהליך‪ .‬האידיאולוגיה של העלייה לארץ‪ ,‬שגרסה שצריך‬
‫לבנות בה עולם חדש ושונה בתכלית מהעלם הגלותי‪ ,‬הביאה להשתרשות‬
‫התפיסה שבית ההורים עלול לייצג את העולם הישן וערכיו ה"קלוקלים"‪ .‬על כן‪,‬‬
‫כדי לצמצם את השפעת עולם ישן זה‪ ,‬יש לאפשר לבית הספר להיות "סוכן"‬
‫החינוך הבלעדי (בלהה נוי‪ ,‬תש"ן‪ ,‬עמ' ‪ .)1‬השתקפותה של גישה זו בלטה‬
‫במיוחד בתנועה הקיבוצית‪ ,‬שהקימה את "החינוך המשותף" מתוך מגמה‬
‫לנטרל את השפעתו של הבית על הילד‪ .‬עליית המצוקה ההמונית של שנות‬
‫החמישים גרמה לחיזוקה של התפיסה בדבר השפעתו המזיקה של הבית על‬

‫‪82‬‬
 ‫החינוך‪ .‬מערכת החינוך ראתה בהורים מהעליות השונות את "דור המדבר"‬
‫ובילדיהם "לוחות חלקים" (פרס ופסטרנק‪ .)1987 ,‬במאמרו המפורסם "בית‬
‫ספר ללא הורים" טען פרנקנשטיין (‪ )1977‬שמאחר שההורים אינם מסוגלים‬
‫להיות גורם חשוב וחיובי בחינוך ילדיהם בגיל בית הספר‪ ,‬עקב משבר ההגירה‬
‫שעבר עליהם‪ ,‬יש לפתח את בית הספר כאילו ההורים אינם קיימים‪.‬‬

‫בעבר הקרוב יותר הורים הוזמנו להיכנס לשותפות חינוכית עם בתי הספר כדי‬
‫להשביח את חינוך הילדים‪ .‬כך‪ ,‬באמצע שנות השבעים התיר משרד החינוך‬
‫להורים להשפיע על תכנית הלימודים בבית הספר (‪ 75%‬מההורים רשאים‬
‫לקבוע ‪ 25%‬מתכנית הלימודים)‪ .‬מעורבותם לא נתפשה כחיונית אלא כרצויה‪,‬‬
‫ולכן למעט חלק קטן של בתי הספר‪ ,‬במיוחד בתי ספר קהילתיים‪ ,‬הורים לא היו‬
‫מעורבים‪ ,‬כמעט בשום רמה‪ .‬להורים היה קל להתנער מאחריותם‪ ,‬כי הם תפשו‬
‫זאת כמותרות‪ ,‬ולמורים היה קל לא להתאמץ בעניין זה‪ ,‬כי הם למעשה לא רצו‬
‫את ההורים בבית הספר‪ .‬שני הצדדים‪ ,‬הורים ומורים‪ ,‬הגבילו את‬
‫האינטראקציה ביניהם לפעולות שוליות לתהליך החינוכי (בק"ע – בזאר‪ ,‬קישוט‪,‬‬
‫עוגות; וכן איסוף כספים‪ ,‬ליווי טיולים ועוד)‪ .‬הם נמנעו משיתוף אמיתי המבוסס‬
‫על מעורבות הורים בכל השלבים ובכל הרמות של התהליך החינוכי‪ .‬במספר‬
‫בתי ספר התקיימו מאבקי כוח מתמידים בין הורים למורים על השליטה בבית‬
‫הספר‪ ,‬ורק במקומות ספורים התקיימה שותפות אמיתית‪ ,‬המבוססת על‬
‫תקשורת יעילה ועל עירוב הורים בתהליך החינוכי עצמו‪.‬‬

‫בשנים האחרונות הורים מוזמנים על ידי המערכת לא רק כדי להיות מעורבים‬

‫בה‪ ,‬אלא במובנים רבים כדי להצילה מקריסה‪ ,‬תקציבית וחינוכית‪ .‬המצב הכספי‬
‫של בתי הספר בכי רע‪ ,‬הפרעות ההתנהגות והאלימות פושים בכל חלקה טובה‬
‫בבתי הספר‪ .‬יש הבנה הולכת וגוברת שבלי איחוד כוחות של המבוגרים‪ ,‬הורים‬
‫ומורים‪ ,‬לא ניתן יהיה לשפר את המצב‪ .‬מדובר היום בתחושה של הישרדות‬
‫ולאו דווקא בחווית מותרות של פיתוח‪ .‬קשר טוב בין‪ 8‬מורים לבין הורים אינו‬
‫יותר ‪ ,nice to have‬אלא כבר ‪ .must to have‬מציאות חדשה זו יצרה תופעות‬
‫ברוכות של שיתוף פעולה בין מורים לבין הורים‪ ,‬כמו ועדות משותפות‬
‫להתמודדות עם בעיית האלימות (הד החינוך‪ ,‬דצמבר ‪ -2003‬ינואר ‪ ,)2004‬אך‬
‫‪83‬‬
 ‫גם תופעות קשות ומזיקות של התערבות גסה ובוטה של הורים במערכת בית‬
‫הספר‪ .‬נראה לכאורה שהמצב החינוכי הקשה עשוי להקל על יצירת הקשרים‬
‫בין מורים לבין הורים‪ ,‬מכיוון שכולם אמורים להכיר במצוקה המשותפת ובצורך‬
‫לאחד כוחות כדי להתמודד איתה‪ .‬ואולם‪ ,‬בגלל האמוציות הרבות המעורבות‬
‫בתהליך יש סכנה גדולה יותר של האשמות הדדיות ושל איבוד גבולות‪ .‬בקיצור‪,‬‬
‫ההורים כאן והשאלה היא איך לנהל בצורה הטובה ביותר את הקשר איתם‪.‬‬
‫חשוב שמנהל בית הספר ינהל את השינוי ולא שהשינוי ינהל אותו‪.‬‬

‫זו מציאות קשה לניהול‪ .‬מנהלי‪/‬ות בתי הספר עלולים לשגות כאן בשתי טעויות‬
‫קיצוניות‪ :‬ניהול יתר של הקשרים בין ההורים לבין בית הספר‪ ,‬ו‪/‬או חוסר ניהול‬
‫של קשרים אלו‪ ,‬מצד אחר‪.‬‬

‫בחוסר ניהול הכוונה לניהול מבולבל‪ ,‬דפוזי‪ ,‬חסר עמוד שדרה‪ ,‬שאינו מציב‬
‫גבולות ברורים להורים‪ ,‬והמעורר‪ ,‬עקב כך‪ ,‬חרדות וכעסים ומאפשר השלכה של‬
‫יצרים תוקפניים ו‪/‬או צרכים אישיים‪ ,‬לא עניינים‪.‬‬

‫ניהול יתר – לעיתים בגלל התנסות כואבת בחוסר ניהול‪ ,‬או בגלל החשש לאבד‬
‫שליטה‪ ,‬נוקטים מנהלים בשיטה של ניהול יתר‪ .‬בניהול יתר הכוונה לניהול‬
‫נוקשה‪ ,‬שתלטני‪ ,‬שמציב גבולות נוקשים להורים‪ ,‬והמעורר‪ ,‬עקב כך‪ ,‬עוינות‬
‫ומאבקי כוח‪.‬‬

‫האלטרנטיבה‪ :‬ניהול מודע וחכם‬

‫צורת הניהול של היחסים בין בית הספר לבין ההורים קשורה לדימוי שיש‬
‫למורים ולמנהלים על ההורים‪ .‬פעמים רבות הדימוי אינו מודע‪ ,‬אך הוא מכוון את‬
‫עבודתנו‪ .‬לעיתים הדימוי מודע‪ ,‬אך קשה להגדירו במדויק‪ .‬כל דימוי משקף את‬
‫התפישה הבסיסית של הקשר עם ההורים ונובעים ממנו אסטרטגיות שונות של‬
‫טיפול ביחסים‪ .‬לכן‪ ,‬כדאי לבדוק אותו מדי פעם לפעם‪.‬‬

‫דימויים של מורים על הורים‬

‫‪84‬‬
 ‫מתברר שהדימויים השכיחים של הורים בעיני המורים מתאימים לתהליך‬
‫ההיסטורי של התפתחות מערכת היחסים בין בית ספר לבין ההורים שתוארה‬
‫מקודם‪ :‬אויב‪ ,‬לקוח‪ ,‬משאב‪ ,‬שותפים‪.‬‬

‫אם ההורים הם אויב‪ ,‬צריך להילחם בהם או להתגונן מפניהם‪ .‬אחד החוקרים‬
‫של תחום זה‪ ,‬לייטפוט (‪ ,)1981‬טוען שמנגנוני הקשר לכאורה של בית הספר‬
‫עם ההורים (כמו יום הורים‪ ,‬אסיפת הורים‪ ,‬תעודה וכו')‪ ,‬שלכאורה נועדו‬
‫להגביר את הקשר עם ההורים‪ ,‬אך למעשה מטרתם האמיתי היא להרחיקם‬
‫מתחום בית הספר‪ ,‬ולהפחית את נקודות החינוך וההתנגשות בין הורים‬
‫למורים‪ .‬הם מצליחים לעשות זאת בכך שהם מחזקים את תפקיד ההורים‬
‫כצופים פסיביים בלבד באמצעות תקשורת חד‪-‬כיוונית‪ .‬כאשר הורים‬
‫בהתנהגותם האלימה והגסה מאיימים על בית הספר‪ ,‬הם מחזקים את הדימוי‬
‫שלהם כאויב ומצדיקים פעולות נוקשות יותר של ענישה ושל הפרדה‪.‬‬

‫אם ההורים הם לקוח‪ ,‬צריך לספק אותם‪ .‬תפישת ההורים כלקוח פירושה‬
‫שלהורים יש צרכים וציפיות שמן הראוי שבית הספר יקשיב להם ויתחשב בהם‪.‬‬
‫בתחילה‪ ,‬תפישת ההורים כלקוח הייתה בעיתית‪ ,‬כמו כל תפישה הלקוח בארץ‪.‬‬
‫כולנו שמחנו שהפקיד הממשלתי בכלל הסכים להתייחס אלינו‪ .‬באותה צורה‪,‬‬
‫מורים והורים לא היו ממש מודעים לזכויות של ההורים‪ .‬נראה שהצורך העיקרי‬
‫של ההורים‪ ,‬ליהנות מילדיהם‪ ,‬מסופק בחגים ובמסיבות אחרות‪ .‬כאשר הורים‬
‫טענו שהם חרדים לשלום ילדם בבית ספר ודורשים לנקוט בפעולות מסוימות‬
‫להבטחת בריאותו הפיזית והרגשית‪ ,‬הם נתפשו כמתערבים‪ ,‬כדרשנים ולא‬
‫כמממשים זכות הגיונית‪ .‬רק בהמשך‪ ,‬עם התפתחות התפישה המודרנית של‬
‫שרות בכלל‪ ,‬נעשו הורים מודעים יותר לזכויותיהם בבית הספר ותבעו בתוקף‬
‫סיפוקם‪ .‬מורים נאלצו להקדיש מאמצים רבים יותר כדי להיענות לצורכי ההורים‪.‬‬
‫תפישה זו בעייתית מבחינת המורים‪ ,‬שנמאס להם להרגיש שהם צריכים כל‬
‫הזמן לרצות את ההורים‪ .‬גם ההורים‪ ,‬התבלבלו וחשבו שאולי מותר להם באמת‬
‫הכל‪ ,‬שהלקוח הוא באמת "המלך"‪.‬‬

‫‪85‬‬
‫אם ההורים הם משאב‪ ,‬צריך לנצלם‪ .‬תפישת ההורים כמשאב פירושה שהורים‬
‫יכולים לסייע רבות לבית הספר‪ ,‬אם בית הספר ילמד להשתמש בצורה חכמה‬
‫בכישוריהם וביכולותיהם המגוונות‪ .‬בפועל תפישת ההורים כמשאב מסתכמת‬
‫פעמים רבות בהתייחסות אליהם כ"סוס עבודה"‪ :‬לסדר כיסאות‪ ,‬לאפות עוגות‪,‬‬
‫ללוות טיולים וכו'‪ .‬שימוש מה נעשה גם בכישוריהם החינוכיים‪ ,‬כמו הצגת נושא‬
‫בו הם בקיאים לתלמידים‪ ,‬ליווי טיולים‪ ,‬עזרה לילדים מתקשים וכו'‪ .‬בשנים‬
‫האחרונות‪ ,‬כאמור‪ ,‬עושים בתי ספר שימוש רב בהורים כמשאב כלכלי‪ .‬הורים‬
‫בדרך כלל מוכנים לתרום לבית הספר‪ ,‬כאשר הם מתבקשים לכך‪ .‬הורים לילדים‬
‫עם צרכים מיוחדים אולי יותר מאחרים‪ .‬ואולם‪ ,‬במהלך הזמן הורים עשויים‬
‫להרגיש מנוצלים ולהתמרמר‪ .‬המורים‪ ,‬מצידם‪ ,‬עשויים להרגיש שהגלגל‬
‫מתהפך לרעתם‪ ,‬שכן ההישענות על ההורים כמשאב כספי‪ ,‬העניקה להם כוח‬
‫רב מדי להתערבות בבית הספר‪ ,‬בבחינת "בעל המאה הוא בעל הדעה"‪.‬‬

‫אם ההורים הם שותפים‪ ,‬צריך להתנהל איתם בשוויוניות‪ .‬זו התפישה‬

‫העכשווית של היחסים בין ההורים לבין בית הספר‪ .‬היא גם הקשה מכולם‬
‫ליישום‪ .‬ההורים נתפשים כשותפים בקביעת מדיניות בית הספר‪ .‬חשוב להדגיש‬
‫שאין הכוונה רק לשיתוף פעולה נקודתי עם הורים בטיפול בבעיה דחופה כמו גל‬
‫גניבות בבית ספר‪ ,‬שבו מכנסים את ההורים לחשיבה משותפת ומקבלים‬
‫החלטות‪ .‬הכוונה לשותפות מתמשכת‪ ,‬לאורך זמן‪ ,‬לטיפול לעומק בבעיות‪ ,‬כמו‬
‫גם בטיפול בתוכניות לימודים‪ ,‬בעשייה החינוכית עצמה‪ .‬למשל‪ ,‬ניתן לייסד‬
‫ועדות משותפות של הורים ושל מורים שבסמכותם לקבוע מדיניות בנוגע‬
‫לטיפול באלימות‪ .‬או למשל‪ ,‬השתתפות הורים בדיונים עקרוניים הקובעים את‬
‫פני בית הספר כמו הישגים לימודיים‪ ,‬חינוך לערכים‪ ,‬שיעורי בית‪ ,‬משמעת וכו'‪.‬‬

‫תפישת ההורים כשותפים‬

‫אפשר להבין את תפישת ההורים כשותפים גם מזווית ראיה של צורות‬

‫התמודדות עם קונפליקטים‪ .‬באחד המחקרים הראשוניים של תחום‬
‫הקונפליקטים בארגונים זיהו אורי‪ ,‬ברט וגולדברג ( ‪ )1998‬שלוש דרכים‬
‫עיקריות לפתור סכסוך בארגונים‪ :‬לענות לאינטרסים של הצדדים‪ ,‬לקבוע מי‬

‫‪86‬‬
 ‫צודק ולקבוע מי חזק‪ .‬אורי וחבריו טענו שבדרך כלל מתן מענה לאינטרסים של‬
‫הצדדים עולה פחות ומניב תוצאות טובות יותר מאשר לקבוע מי צודק; ולקבוע‬
‫מי צודק עולה פחות ומניב תוצאות טובות יותר‪ ,‬מאשר לקבוע מי יותר חזק‪.‬‬
‫לצערי‪ ,‬בתי ספר רבים מנהלים את הקונפליקטים בינם לבין ההורים בעיקר‬
‫בשתי הדרכים הראשונות לפתרון סכסוכים – כוח וזכויות‪ .‬מלחמות עזות‬
‫מתנהלות בין מורים לבין הורים‪ ,‬הן בפגישות אישיות והן במפגשים קבוצתיים‪,‬‬
‫בהן מופעל כוח – הרמת קול‪ ,‬התייחסות כוחנית‪ ,‬איומים ולצערנו אף אלימות‬
‫פיזית‪ .‬חלק מהמלחמות מתוחכמות יותר ומתמקדות על זכויות‪ ,‬מי צודק ומי לא‪.‬‬
‫הניסיון לפתור קונפליקטים עם הורים על ידי עיסוק בזכויות מוביל לויכוחי סרק‬
‫אין סופיים ואף למאבקים משפטיים‪ .‬ניסיון לפתור קונפליקטים בצורה שעונה‬
‫לאינטרסים של שני הצדדים מתאימה לתפישה של ההורים כשותפים והיא‪,‬‬
‫כאמור‪ ,‬הרצויה‪ ,‬הן מבחינת עלותה והן מבחינת תוצאותיה‪.‬‬

‫מאחר שתפישת ההורים כשותפים היא לכאורה התפישה הרצויה אך גם הקשה‬

‫ליישום‪ ,‬ברצוני להעיר ארבע הערות בנושא שותפות בכלל ושותפות עם הורים‬
‫בפרט שתסייענה לעוסקים במלאכה‪:‬‬

‫‪ .1‬שותפות עם הורים מחייבת הערכה וכבוד הדדיים‪ .‬שותפות מתקיימת‬

‫בדרך כלל בין אנשים ו‪/‬או חברות המאמינים שהצירוף שלהם ביחד יביא לערך‬
‫מוסף גבוה יותר מאשר פעולה של כל אחד מהם בנפרד‪ .‬כל צד מביא אל‬
‫השותפות את יתרונותיו היחסיים‪ :‬רכוש‪ ,‬לקוחות‪ ,‬תכונה‪ ,‬מיומנות‪ ,‬משאב כספי‬
‫וכו'‪ .‬כל צד שמח לקבל מהשותף את יתרונותיו היחסים שלו‪ .‬כלומר כל צד תורם‬
‫לעסק את מה ששני הצדדים מעריכים שיעזור לעסק המשותף‪ .‬לכן‪ ,‬חייבים‬
‫להתקיים הערכה וכבוד הדדיים בין השותפים לגבי יכולותיהם‪ .‬בהקשר הבית‬
‫ספרי‪ ,‬צוות בית הספר חייב לתפוש את ההורים כמסוגלים לתרום משמעותית‬
‫לשותפות‪ .‬בית ספר‪ ,‬המתייחס להורים ביחס פטרוני מזלזל ורואה את תפקידו‬
‫לחנך אותם‪ ,‬אינו בשל ליחסים של שיתוף המושתתים על שוויון בין השותפים‪.‬‬
‫באותה מידה‪ ,‬תחושתם של ההורים כלפי בית הספר צריכה להיות של כבוד‬
‫ואמון בסיסיים‪ .‬הורים אשר נכנסים מראש לשותפות מתוך מטרה לשנות את‬

‫‪87‬‬
 ‫בית הספר‪ ,‬מבלי שיש להם הערכה כלפי יכולות צוות בית הספר‪ ,‬מקיימים‬
‫מכשול רציני בדרך השיתוף‪.‬‬

‫‪ .2‬שותפות עם הורים מחייבת התחלקות באחריות‪ .‬שותפות מתבטאת לא‬

‫רק בצירוף משאבים – כלכליים‪ ,‬ניהוליים וכו' – של השותפים‪ ,‬אלא גם ובעיקר‬
‫בהתחלקות שלהם באחריות לקידום עניין מסוים‪ .‬אף כי שותפות מחייבת‪,‬‬
‫כאמור‪ ,‬שוויון בסיסי בין השותפים כתורמים לעסק‪ ,‬הרי כדי לבסס שותפות לא‬
‫חייבים שוויון מלא בין השותפים בכל המימדים‪ .‬כך למשל‪ ,‬לא חייבים שוויון‬
‫בהשקעה הראשונית בעסק‪ ,‬בהגדרות התפקידים ואף לא בחלוקת הסמכויות‪.‬‬
‫כאשר שני הצדדים שותפים לפעולה‪ ,‬ממילא קיימת גם שותפות באחריות‬
‫להצלחה ו‪/‬או לכישלון‪ ,‬גם אם תפקידי השותפים אינם שווים‪ .‬כאשר שני‬
‫הצדדים הם שותפים שווי‪-‬ערך‪ ,‬אין כל מקום לחלוקה בין תפקידי "מטה"‬
‫לתפקידי "ביצוע"‪ .‬כלל אין זה חשוב אם צד אחד שותף רק לתכנון והצד האחר‬
‫הוא גם המבצע‪ .‬במקרה שלנו‪ ,‬הורים לא אמורים להחליף מורים‪ ,‬כי אז אין‬
‫משמעות לשותפות‪ .‬מאחר שהשיתוף מתרחש בתחומו של בית הספר וצוות‬
‫המורים הוא הנושא באחריות המקצועית‪ ,‬ברור שקיימות זכויות וחובות שהן‬
‫בלעדיות לצוות החינוכי ואינן חלות באותה מידה על ההורים‪ .‬ויחד עם זאת‪ ,‬שני‬
‫הצדדים‪ ,‬הורים מורים‪ ,‬שותפים‪ ,‬כל אחד בתחומו ובדרכו‪ ,‬למאמץ להשגת‬
‫המטרה המשותפת – קידומם של תלמידים במימדים המוגדרים על ידיהם‬
‫יחדיו‪ .‬אם המטרה הושגה‪ ,‬שני הצדדים צריכים להרגיש שהשותפות הצליחה‪.‬‬
‫אם המטרה לא הושגה‪ ,‬שני הצדדים צריכים להרגיש מתוסכלים עקב כך‪.‬‬

‫‪ .3‬שותפות עם הורים מחייבת שמירת האוטונומיה של שני הצדדים‪ .‬כדי‬

‫שמורים יוכלו לבצע את תפקידם‪ ,‬לקדם את הילדים אל עבר הגשמת המטרות‬
‫החינוכיות‪ ,‬עליהם להיות המחליטים הבלעדיים בעניינים השנויים במחלוקת‬
‫ומשוחררים מלחצים של התערבות הורים‪ .‬הורים יכולים לייעץ‪ ,‬לבקר‪ ,‬אך‬
‫חייבת לשרור אווירה בסיסית של כבוד לשיקול הדעת של המורה ולהחלטותיו‬
‫המקצועיות‪ ,‬גם אם אין הן עולות בקנה אחד עם דעתם של חלק מההורים‪.‬‬
‫מכיוון השני‪ ,‬בית הספר צריך לאפשר למשפחה למלא את תפקידיה הייחודיים‬
‫ולכבד את זכותה לאוטונומיה ולפרטיות‪.‬‬
‫‪88‬‬
‫‪ . 4‬שותפות עם הורים מחייבת התחשבות בצרכים ההדדיים וויתור על צרכים‬
‫אישיים בלתי חיוניים‪ .‬תפישת השותפות מניחה ש"טובים השניים מן האחד"‪.‬‬
‫ואולם‪ ,‬כאשר השותפים אינם מצליחים לוותר על שיקולי "אגו" מוגזמים‬
‫ומתקשים להתחשב אחד בשני‪ ,‬מתרבים החיכוכים והסכסוכים ההדדיים‪.‬‬
‫השותפות הופכת למתישה בגלל הצורך להשקיע אנרגיה גדולה ביישוב‬
‫המחלוקות‪ .‬או אז‪ ,‬לא מתקיימת ההנחה "טובים השניים מן האחד"‪ .‬כאשר‬
‫סחיבתו של השולחן הופכת למאבק לגבי הצורה שבה ראוי לשאת אותו‪,‬‬
‫באחיזה כזו או אחרת‪ ,‬הסחיבה ביחד קשה יותר מאשר הסחיבה אותו לבד‪.‬‬

‫סיכום‬

‫ניסיתי במאמר קצר זה לספק פרספקטיבה היסטורית קצרה של התפתחות‬

‫היחסים בין הורים לבין מורים‪ .‬טענתי שהיחסים בין ההורים לבין בית הספר‬
‫זקוקים לניהול חכם שלכם‪ ,‬לא פחות ואולי אף יותר ממשימות אחרות שיש לכם‬
‫כמנהלים‪ .‬הצגתי את הטעויות הקיצוניות שעלולים מנהלים לעשות‪ :‬ניהול יתר‬
‫וחוסר ניהול‪ .‬כדי שניהול היחסים יהיה מוצלח עליו להיות מודע וחכם‪ .‬סקרתי‬
‫את הדימויים העיקריים שעשויים להנחות מנהלים ומורים בקשר ליחסים עם‬
‫ההורים‪ ,‬שחשוב שיהיו מודעים להם‪ :‬אויב‪ ,‬לקוח‪ ,‬משאב ושותף‪ .‬לקראת סיום‬
‫שיתפתי במספר מחשבות לגבי תפישת ההורים כשותפים‪.‬‬

‫לסיום ממש ברצוני לצטט קטע מספרו של פאולו קואלו‪" ,‬על נהר הפיאדרה שם‬
‫ישבתי גם בכיתי" (‪ ,)1994‬על מנת לעודד רוחנו להתנסויות מורכבות אך‬
‫חשובות‪:‬‬

‫"יש לרחם על אדם החושש ליטול סיכונים‪ .‬ייתכן שאדם כזה לא יתאכזב לעולם!‬
‫ייתכן שהוא לא יסבול כפי שאנשים סובלים כאשר הם מנסים לאחוז בחלום‬
‫וללכת בעקבותיו‪ .‬אך כאשר אדם כזה מביט לאחור – ואנו תמיד מביטים לאחור‬
‫– הוא ישמע את ליבו האומר לו‪' :‬מה עשית בנוגע לחלומות שאלוהים שתל‬
‫בימיך? מה עשית עם הכישרונות שאלוהים העניק לך? קברת את עצמך‬

‫‪89‬‬
 ‫במערה כי פחדת לאבד את כישרונותיך‪ .‬אם כן‪ ,‬זו ירושתך‪ :‬הביטחון שבזבזת‬
‫את חייך'" (שם‪ ,‬עמ' )‪.‬‬

‫להקשיב להורה – בחוץ ובפנים‬

‫להקשיב להורה – בחוץ ובפנים‬

‫‪90‬‬