‫שימו את התסכול בצד‪ :‬המפתח לחינוך טוב‬

‫הוא רוצה "רק עוד סיפור אחד" לפני השינה‪ ,‬וכשאנחנו אומרים "לא" מתחיל‬
‫לבכות‪ ,‬לצרוח או סתם להשתולל ואנחנו‪ ,‬מלאי רגשות אשמה על שלא בילינו‬
‫איתו מספיק היום ‪ -‬מתקפלים‪ .‬אבל מתוך כאב או אשמה פשוט אי אפשר‬
‫לחנך‪ .‬הפסיכולוג חיים עמית בכתבה השלישית בסדרה על רגעי ההורות‬
‫הקשים ביותר‬
‫חיים עמיתפורסם‪08:32 , 25.03.14 :‬‬
‫בטרק הראשון שלנו בדרום אמריקה‪ ,‬בהר סרו קתדראל‪ ,‬באזור ברילוצה שבארגנטינה‪ ,‬טיפסנו‬
‫במשך כארבע שעות סביב פסגת ההר המיוחד‪ ,‬שמצוקיו המשונים מזכירים צריחים של קתדרלה‬
‫ומכאן שמו‪ .‬טיפוס לא קל ולעתים אף קשה‪ ,‬שכן הוא דורש טיפוס על סלעים ענקיים‪ ,‬בולדרים‬
‫גדולים במיוחד‪ ,‬וירידה מהם‪ ,‬בגובה רב‪.‬‬

‫לאחר מכן‪ ,‬משסיימנו את הקפת ההר‪ ,‬שהייתה מהנה במיוחד בגלל הנוף המדהים‪ ,‬התחלנו‬
‫בירידה ארוכה‪ ,‬כשלוש שעות‪ ,‬בתוך יערות גדולים וצפופים‪ .‬לכאורה הירידה אמורה להיות יותר‬
‫קלה‪ ,‬ואולם עבורי היא הייתה קשה יותר‪ :‬נוצרה לי יבלת כואבת מאוד באצבע רגל אחת‪ ,‬ויבלת‬
‫כואבת פחות באצבע רגל שנייה‪ .‬ובירידה‪ ,‬זה כואב מאוד‪ :‬האצבעות נלחצות קדימה‪,‬‬
‫משתפשפות‪ ,‬נפצעות‪.‬‬

‫<< כל החדשות‪ ,‬הטורים‪ ,‬המדריכים והכתבות בעמוד הפייסבוק של ‪ ynet‬הורים>>‬

‫עוד כתבות של חיים עמית בערוץ הורים ‪:‬‬

‫הוא מתעורר כל יום ב‪ 5-‬בבוקר‪ .‬מה עושים?‬
‫בלי רגשות אשם‪ :‬לנסוע לחופשה בלי הילדים‬
‫"לישון! עכשיו!"; איך ללמד את הפעוט לישון בלילה‬

‫"קיטרתי" קלות‪ .‬גבי‪ ,‬זוגתי‪ ,‬התפלאה‪" :‬לא יותר קשה לך בעליות התלולות והארוכות שקשה‬
‫לנשום בהן ושרירי הרגליים מתאמצים‪ ,‬מאשר בירידות?"‪ .‬אמרתי‪" :‬לא‪ ,‬בעליות היבלת לא‬
‫כואבת לי‪ ,‬ולכן זה לא ממש קשה‪ ,‬אלא רק לעתים‪ .‬אבל בירידות אני מרגיש את היבלת כל הזמן‪,‬‬
‫וזה כואב מאוד‪ ,‬מהרגע הראשון‪ ,‬ולכן זה הרבה יותר קשה עבורי"‪.‬‬

‫וזאת המשוואה שאני מבקש לנסח היום‪ ,‬במצבי חיים בכלל וברגעים הכי קשים בהורות בפרט‪:‬‬
‫כשכואב יותר‪ ,‬מתמודדים פחות; כשכואב פחות‪ ,‬מתמודדים יותר‪ .‬כשאנחנו צריכים להתמודד עם‬
‫משימות מאתגרות ‪ -‬בעבודה‪ ,‬בזוגיות‪ ,‬בהורות ‪ -‬יכולת ההתמודדות שלנו קטנה ככל שדרגת‬
‫הכאב הרגשי עולה‪ .‬ולהיפך‪ ,‬ככל שאנחנו יותר מנותקים מרגשות אישיים שעלולים להכאיב לנו‪,‬‬
‫כך יהיה לנו קל יותר להתמודד‪.‬‬

‫כך‪ ,‬למשל‪ ,‬בעבודה הכרוכה בעזרה לאנשים‪ ,‬אם נזדהה מדי עם כאביהם וייסוריהם של מי‬
‫שאנחנו אמורים לעזור להם‪ ,‬נתקשה בפעולות פשוטות‪ ,‬חיוניות‪ :‬האחות‪ ,‬תתקשה לתת זריקה‬
‫לילד בוכה; הרופא יהסס מאוד לבשר בשורת איוב לאדם חרד; הפסיכולוג יתלבט ארוכות עד כדי‬
‫שיתוק אם לשקף למטופל אמת כואבת; וכיו"ב‪ .‬או למשל בזוגיות‪ ,‬נתקשה לדרוש מבן או בת זוגנו‬
‫לכבד את צרכינו‪ ,‬אם נרגיש חזק את כאב ההאשמה על כך‪ ,‬ונעדיף להמשיך לחיות בתחושת‬
‫דיכוי והחמצה‪.‬‬

‫בהורות‪ ,‬רבים המקרים בהם כאבים רגשיים שאנו מרגישים ביחסינו עם ילדינו מונעים מאתנו‬
‫נקיטת פעולות פשוטות וחשובות בחינוכם‪ .‬ילדינו כה יקרים לנו‪ ,‬אנחנו כל כך מזדהים איתם‪ ,‬עד‬
‫שאנחנו מתקשים לפעול איתם בשלוות נפש‪ ,‬בקור רוח‪ ,‬גם כשאנחנו נדרשים לכך במצבי חינוך‬
‫רבים‪.‬‬
 ‫למשל‪ ,‬כשילדנו מחמיץ פנים וממש נראה סובל בגלל שאנחנו מסרבים לקנות לו משהו שחשוב‬
‫לו‪ ,‬אנחנו בדרך כלל מרגישים את כאבו כאילו הוא שלנו‪ ,‬ועקב כך אנו עלולים לוותר ולקנות לו את‬
‫הדבר‪ ,‬גם אם אנחנו חושבים שזה לא ראוי‪ .‬הדוגמאות לכך רבות מספור‪:‬‬
‫יהיה לנו קשה לסרב לילד קטן הבוכה מרה ומבקש שנשחק איתו עוד משחק לפני השינה‪,‬‬
‫ונשחק אתו על אף השעה המאוחרת‪ ,‬אם נרגיש את כאב האשמה היוקדת על כך שאנחנו לא‬
‫נמצאים אתו מספיק במשך היום‪.‬‬

‫כשבתנו הקטנה מתלוננת על כאבים גופניים כל פעם שהיא חוזרת מהגן וטוענת שילדים‬
‫פוגעים בה‪ ,‬נגזים בהתייחסותנו לתלונותיה‪ ,‬בגלל שאנו כה חרדים‪ ,‬גם אך בכך נעצים את‬
‫תלונותיה הגופניות כדרך לקבל תשומת לב מאתנו‪.‬‬

‫כשילדנו דוחה את האוכל שהכנו לו או מתייחס אליו בזלזול‪ ,‬אנחנו עלולים להיפגע מאוד‪,‬‬
‫ולהגיב בחמת זעם הרסנית ולא מתאימה‪.‬‬

‫הדוגמאות לכך עוד רבות ומראות כיצד מצבים פשוטים יחסית בהורות‪ ,‬שלא אמורים להיות קשים‬
‫במיוחד אם היינו פועלים בצורה פחות רגשית‪ ,‬הופכים להיות בלתי נסבלים‪ ,‬קשים מאוד‬
‫להתמודדות‪ ,‬בגלל שאנחנו כה מעורבים רגשית‪ .‬לכן אנו עלולים לטעות בטעויות של טירון‪ ,‬גם‬
‫אם אנחנו מנוסים‪ :‬לוותר היכן שלא צריך‪ ,‬להתעקש היכן שמיותר‪ ,‬לפעול בנוקשות במקום‬
‫שנדרשת גמישות‪ ,‬ולהיכנע ללא תנאי במקום שראוי לא לוותר‪.‬‬

‫כשאנחנו הופכים ל"נבוט" או "סמרטוט"‬

‫לעתים דווקא הרצון העז לעזור לילדינו‪ ,‬עלול להכשיל אותנו‪ ,‬ותסכולנו יעצים את הבעיה‪ .‬כותבת‬
‫לי בפורום באתרי אם לילדה בת ‪ ,4.5‬שעושה להם צרות‪ :‬מתנהלת באיטיות בבקרים‪ ,‬מסרבת‬
‫להיכנס למקלחת‪ ,‬מתנגדת לכל הוראה‪ ,‬והבית מתנהל בצעקות ובבכי‪ .‬האם מבינה שבתה‬
‫במצוקה‪ ,‬כנראה בגלל מעבר דירה ומעבר גן‪ ,‬אך היא חסרת אונים לעזור לה‪" :‬כואב לי לראות‬
‫שלבת שלי קשה ואני לא יכולה לעזור לה‪ ,‬ולהיפך‪ ,‬היחסים שלנו מידרדרים"‪.‬‬

‫כפי שבוודאי שמתם לב‪ ,‬תגובותינו במצבים רגשיים כואבים ומציפים‪ ,‬הן תגובות קיצוניות לשני‬
‫צדדים‪ .‬מצד אחד‪ ,‬יש המנסים להפחית את הכאב על ידי הימנעות וויתור‪ :‬לקחת את הילד מראש‬
‫למיטת ההורים כדי שלא יבכה בלילה‪ ,‬לתת עוד ממתק אסור בארוחה כשהילד בוכה‪ .‬מצד אחר‬
‫יש המחצינים בכעס את הכאב כדי להיפטר ממנו‪ :‬לכעוס מאוד על הילד הבוכה בלילה‪ ,‬ולהתעקש‬
‫אפילו לא לרדת אליו ולבדוק מה מצבו; לצעוק על הילד ואף להרביץ לו כשהוא מתנהג בגסות‬
‫אלינו או לאחותו‪.‬‬

‫אלה תגובות הישרדות פסיכולוגיות אופייניות במצבים של איום רגשי‪ .‬אני מכנה תגובות הישרדות‬
‫אלה בהורות בשמות הציוריים של להיות "נבוט"‪ ,‬תגובת ההתפרצות המשחררת את כאבנו‪,‬‬
‫ולהיות "סמרטוט"‪ ,‬תגובת הוויתור והכניעה המעלימה זמנית את הכאב‪ .‬למשל‪ ,‬מול גילויי עוינות‬
‫בין ילדינו‪ ,‬אנחנו עלולים להרגיש תחושות כישלון חריפות‪ :‬נכשלנו בחינוכם אם הם עד כדי כך‬
‫אלימים אחד כלפי השני‪.‬‬

‫כדי לא להרגיש את הכאב העז‪ ,‬אנו עשויים להגיב באדישות מוחלטת ולהימנע מכל פעולה גם‬
‫כשהמריבות מגיעים לפסים אלימים של ממש‪ .‬כמובן‪ ,‬שזאת הקלה מדומה‪ ,‬אשלייתית‪ ,‬ואין בה‬
‫התמודדות אמיתית עם מצוקתנו ועם מצוקת ילדינו‪ .‬אנחנו עלולים גם להתפרץ על ילדינו בכעס‬
‫אדיר‪ ,‬הנותן פורקן זמני לכאבנו‪ ,‬אך מחמיר לטווח ארוך את מצוקתנו הרגשית ולא נותן מענה‬
‫אמיתי למריבות ילדינו‪.‬‬

‫כיצד נוכל להתמודד ברגעים הקשים האלה בהורות?‬

‫בתחילת העליה לסרו קתדראל‪ ,‬יש קטע קצר‪ ,‬תלול ביותר‪ ,‬שכולו בתוך חול רך‪ .‬העלייה נראית‬
‫קלה לטיפוס‪ ,‬בעיקר בגלל שהיא קצרה‪ ,‬אבל אנשים מנוסים יודעים שטיפוס בחול רך עשוי להיות‬
‫קשה מאוד‪ .‬קבוצה עליזה של צעירים‪ ,‬דוברי ספרדית‪ ,‬החלה את הטיפוס בהליכה מהירה מאוד‬
‫עד כדי ריצה‪ ,‬כשנראה שהם עושים ביניהם תחרות‪ ,‬או שהם מאתגרים את עצמם‪.‬‬
 ‫לאחר זמן קצר מאוד של טיפוס בעלייה‪ ,‬חלק מהם נשברו‪ :‬נעצרו‪ ,‬התיישבו‪ ,‬נושמים בקושי‪,‬‬
‫נראים סובלים‪ ,‬חסרי כוח להמשיך‪ .‬העלייה המהירה מדי התישה אותם‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬אנחנו‪,‬‬
‫צעירים פחות אך מנוסים יותר‪ ,‬עלינו לאיטנו‪ ,‬צעד אחר צעד‪ ,‬נושמים בצורה סדירה‪ ,‬לא‬
‫מתאמצים יותר מדי‪ ,‬ומגיעים לפסגה רגועים‪ ,‬בעלי כוחות‪ ,‬מוכנים להמשיך הלאה‪ .‬העלייה לא‬
‫כאבה לנו‪ ,‬לא התישה אותנו‪ ,‬לא הייתה לנו קשה במיוחד‪.‬‬

‫אם משהו שמתמודדים אתו מתחיל לכאוב מיד‪ ,‬על ההתחלה‪ ,‬יהיה מאוד קשה להמשיך‬
‫להתמודד איתו לאורך זמן‪ .‬אבל לא כל קושי שמרגישים חייב להיות כואב‪ .‬אם פועלים בדרך‬
‫נכונה‪ ,‬מנותקת מרגשות‪ ,‬ההתמודדות לא כואבת‪ ,‬ולכן גם מה שנראה קשה‪ ,‬אינו באמת קשה‪,‬‬
‫ובכל מקרה הוא אפשרי‪.‬‬

‫במצבי קונפליקט רבים עם ילדינו חשוב במיוחד לנתק את עצמנו מרגשות אישיים לא רלוונטיים‬
‫ומזיקים ‪ -‬אשמה‪ ,‬כישלון‪ ,‬חרדה‪ ,‬פגיעה ‪ -‬כדי שנצליח להגיב בצורה יעילה‪ .‬ככל שנוכל ללחוות‬
‫את הקונפליקט עם ילדנו כבעיה הזקוקה לטיפול ולא כמעשה אישי של הילד הגורם לנו נזק כזה‬
‫או אחר‪ ,‬כך נוכל לפעול בצורה עקבית‪ ,‬עניינית ואמפתית‪.‬‬

‫למשל‪ ,‬במקרה של גילויי עוינות בין הילדים שהוזכר קודם‪ ,‬נוכל להתעלם ממרבית המריבות‪,‬‬
‫שהן בחלקן מניפולטיביות ומיועדות לגרום לנו להתערב ולהעניק תשומת לב לצד זה או אחר‪.‬‬
‫יהיה לנו גם את הכוח להגיב בתקיפות בלתי מתפשרת במריבות אחרות של ילדינו‪ ,‬החוצות את‬
‫סף האלימות‪.‬‬

‫במקרה של ילד המתעקש שנקנה לו משהו שחשוב לו‪ ,‬נוכל לעמוד בלחץ הרגשי ולא לקנות לילד‬
‫דבר‪ ,‬אם אנחנו חושבים שזה לא ראוי‪ ,‬רק אם נתנתק מרגשות ההאשמה הכלליים שיש לנו‬
‫בהורות‪ ,‬ונבין שמטרתנו לעזור לילדנו לדחות סיפוקים‪ .‬יתכן שאפילו נוכל במצב זה לגלות כלפי‬
‫ילדנו אמפתיה מנחמת‪" :‬אני מבין שמאוד היית רוצה את הצעצוע כמו לחבר שלך‪ ,‬אבל יש לך‬
‫מספיק צעצועים דומים בבית‪ ,‬ולא אקנה לך יותר"‪.‬‬

‫כשילד קטן בוכה באמצע הלילה‪ ,‬ואומר שהוא מפחד‪ ,‬ורוצה למיטה שלנו‪ ,‬נצליח לא לכעוס עליו‬
‫על שהוא שעושה לנו "דווקא" ומעיר אותנו; וגם נצליח לא לקחת אותו מהר למיטתנו ‪ -‬רק אם‬
‫נוכל להתנתק מרגשות ההזדהות המוגזמים שלנו עם כאבו ועם כאבנו‪ .‬רק אז נוכל להגיב לילדנו‬
‫בצורה אמפתית אך מציבת גבולות‪" :‬אני מבינה שאתה מפחד‪ .‬אמא תרגיע אותך ואתה תחזור‬
‫לישון במיטה שלך‪ .‬כל אחד ישן במיטה שלו"‪.‬‬

‫אפשר לנסח את אתגר המנהיגות ההורית כך‪ :‬להצליח לפעול עם ילדינו באכפתיות רבה ועם‬
‫אהבה‪ ,‬אך בלי להיפגע רגשית וללא כאב‪ .‬או כפי שניסחה זאת אם לבת שנתיים שהתלוננה‬
‫שבתה מתמרדת מולה‪ ,‬לאחר תהליך קצר של ייעוץ‪" :‬אני חושבת שה"קטע" בהורות זה לדעת‬
‫לנתק את עצמך רגשית בזמן קונפליקט עם הילד‪ ,‬ולדעת שזה לא נגדך"‪.‬‬

‫האם אין סכנה בניתוק רגשי כזה?‬

‫האם אנו עלולים לפעול מתוך ניכור רגשי לילדינו ולגרום להם נזק? כלל וכלל לא‪ .‬בניתוק רגשי‬
‫הכוונה היא שההורה יגיע ליכולת להרחיק מעצמו רגשות אישיים שליליים‪ ,‬ולא לניתוק רגשי עם‬
‫הילד‪ .‬ולהיפך‪ ,‬ככל שההורה יצליח למנוע מעצמו להרגיש רגשות שליליים מזיקים בהורות‪ ,‬כך‬
‫הוא יצליח לבטא ביתר קלות חום ואהבה לילדו‪ ,‬גם ברגעים הכי קשים בהורות‪ ,‬בהם יש סכנה‬
‫של התעוררות רגשות סוערים‪.‬‬

‫רגשות אישיים שליליים של פגיעה באגו ("איך הוא עושה לי דבר כזה"! "הוא מזלזל בי"‪" ,‬מי הוא‬
‫שיתייחס אלי ככה?!")‪ ,‬תחושות כישלון ("אני הורה לא מוצלח אם ככה הילד שלי מתנהג")‪,‬‬
‫רגשות אשמה ("אני לא מספיק איתו"‪" ,‬אני הורה אדיש‪/‬דאגני ומזיק לילד שלי") ועוד‪ ,‬מונעים‬
‫מאתנו מלהתייחס בצורה אוהבת ואכפתית לילדינו‪ ,‬במצבים של קונפליקטים איתם‪ .‬דווקא‬
 ‫כשאנחנו מצליחים להתנתק מרגשות מייסרים ומזיקים אלה‪ ,‬אנחנו מצליחים לגלות אהבה‬
‫ואמפתיה לילדינו‪ ,‬גם כשהם מקשים עלינו‪.‬‬

‫לכן‪ ,‬מותר שיהיה קשה בהורות‪ ,‬אך יש להשתדל שלא יהיה כואב! כי אם זה לא יכאב‪ ,‬זה גם לא‬
‫יהיה מאוד קשה‪ .‬ואם זה אפילו קצת יכאב‪ ,‬זה עלול להיות מאוד קשה‪ ,‬עד בלתי אפשרי‪.‬‬