‫בית ספר אלנהדה‬

‫המקצוע‪ :‬ספרות‬
‫הנושא‪ :‬דמות האישה בסיפור העממי מול דמותה בסיפור המודרני‬

‫ראשי פרקים‬
‫א‪ .‬מעמד האישה לאורך הדורות‬

‫ב‪.‬היחס ביהדות‬

‫ג‪.‬היחס באסלאם‬

‫‪1‬‬
 ‫ד‪.‬ביבליוגרפיה‬

‫תקציר‬
‫באה העבודה לסקור את דמות האישה בסיפור המודרני לעומת דמותה בסיפור עממי‪.‬‬
‫ולהכיר לעומק את מעמדה של האישה ואיך היא נתפסת בסיפור העממי ולעשות השוואה‬
‫לדמותה בסיפור המודרני ולראות איזה שינויים חלו על דמותה ואיך היא התקדמה ואיזה‬

‫‪2‬‬
 ‫תחומים יותר היא יכלה להתקדם ולהגשים את עצמה‪ .‬ולחקור מה המחסומים שהיו הנשים‬
‫נתקלות בהם כשרצו להתקדם ולמצוא את עצמן בתחום ההשכלה והעבודה‪ ,‬ולראות עד כמה‬
‫היה לשלטון הגברי והמסורת הגברית השפעה על התקדמותה ואם היא נלחמה נגד המסורת‬
‫הזו ובאיזו כלים השתמשה כדי להתקדם ולהשתלב בעולם התעסוקה וההגשמה העצמית‬

‫היחס לנשים הוא אקוויוולנטי ליחס אל כלל המין האנושי בהיסטוריה של העמים‪ .‬כידוע‪,‬‬
‫בזמנים עברו היו חיי האדם פחותי ערך מימנו; עינויים ורציחות עמים לא היו חזיון נדיר‪ .‬לא‬
‫היו זכויות להגנת כבוד האדם או זכויותיו האלמנטריות‪ .‬אי לכך‪ ,‬אך טבעי הוא הדבר כי גם‬
‫הנשים לא ישבעו נחת בעולם כזה‪.‬‬

‫רקע תיאורטי‬

‫‪3‬‬
 ‫מעמד האישה לאורך הדורות‬
‫היחס לנשים במקביל ליחס אל כלל המין האנושי בהיסטוריה של העמים‪ .‬כידוע‪ ,‬בזמנים‬
‫שעברו‪ ,‬היו חיי האדם פחותי ערך מימנו‪ ,‬עינויים ורציחות עמים לא היו חזיון נדיר‪ .‬לא היו‬
‫זכויות להגנת כבוד האדם‪ ,‬אך טבעי הוא הדבר כי גם הנשים לא ישבעו נחת בעולם כזה‪.‬‬

‫התיאולוגיה הנוצרית‪,‬בדמותו של אוגוסטינוס הקדוש‪,‬שרטטה תמונה דרמטית של הנישואין‬

‫שהייתה תקפה במשך מאות בשנים‪ .‬בחיבורו "עיר האלוקים" מתאר אוגוסטינוס את האישה‬
‫כיצור נבער מדעת‪ ,‬הנשלט ע"י תאוותיו‪ .‬טבעה של האישה הוא כה מושחת עד כי יקשה‬
‫מאוד לשקמו‪ ,‬טוען אוגוסטינוס ומצדיק את השימוש באיומים‪ ,‬במגלבים ועוד אמצעים‬
‫להפחדתו‪ .‬מחשבתו זו שלטה לאורך זמן רב בחינוך עד אמצע המאה ה‪.-17‬‬

‫השלטון באירופה בתקופת הפיאודלים‪,‬שהיה פחות ליבראלי מהכנסייה‪ ,‬חיזק את סמכויותיו‬

‫של ראש המשפחה על מנת למנוע זעזועים אפשריים‪ .‬ככל שהסדר בתא המשפחתי נשמר‬
‫היטב כך גם הסדר הציבורי ישמר ותיהנה פחות מרידות אזרחיות‪ .‬הנשים בתקופה זו היו‬
‫חייבים להינשא על פי הסכמת הוריהם ונערה אשר לא עשתה כך נחשבה למורדת‪ .‬כמו כן‬
‫ביססה המלוכה את זכות הענישה של הבעל‪ ,‬תוך שהיא ממתנת אומנם את זכותו ללא סייג‬
‫להטיל מאסר על אשתו‪ .‬כל הפרטים הללו מוכיחים כי לבעל סמכות עליונה על אשתו‪.‬‬

‫השתרשותו של המשפט הרומי‪ ,‬במאה העשירית באירופה‪ ,‬בלמה את השפעתם הליבראלית‬

‫של הכנסייה והקטינה את סמכויותיהם של האישה והממסד‪ .‬במאה ה‪ -12‬הייתה סמכות‬
‫הבעל חזקה פי כמה מן האהבה‪ ,‬והסיבה לכך הייתה פשוטה בתכלית‪:‬החברה כולה הייתה‬
‫מושתתת על העיקרון הסמכותיות‪ .‬כך לדוגמא אנו מוצאים כי בצרפת‪ ,‬במאה ה‪ -13‬יכול בעל‬
‫להרוג את אשתו‪.‬‬

‫הזכות הראשונה שבוטלה ברוב ארצות אירופה במאות ה‪ -16‬וה‪ -17‬היא הזכות ליטול את‬
‫חייה של האישה‪,‬שכן אין הבעל רשאי להשמיד את אשר ברא אלוהים‪.‬‬

‫היחס ביהדות‬

‫‪4‬‬
 ‫האישה יהודיה מקבלת מקום של כבוד בכל המסורת היהודית לרבות החוקים והפרשנויות‬
‫להם‪ .‬בתורה האישה מוזכרת פעמים רבות‪ ,‬הן בהקשרים סיפוריים והן בהקשר של מצוות‬
‫וחוקים והתייחסות החברה אליה‪.‬‬

‫בניגוד לדעה שכאילו המסורת היהודית שוללת מהאישה את האפשרות ליטול חלק בחיים‬
‫הציבוריים והחברתיים של עם ישראל ודוחקת אותה לקרן זווית בשטח פעולותיה‪ ,‬האימהות‬
‫מראות את ההיפך מכך‪ :‬על שרה נאמר "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה" (בראשית‬
‫כ"א) אומר רש"י‪" :‬מלמד שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות"‪ .‬שרה נשתנה שמה משרי היות‬
‫ועשתה נפשות כפי שנאמר‪" :‬ואת הנפש אשר עשו בחרן" מפרש רש"י "אברהם מגייר‬
‫האנשים ושרה את הנשים"‪.‬‬

‫את גדולתה של לאה מדגישים חז"ל מהפסוקים‪" :‬וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה"‪.‬‬
‫מפרש בעל "קול שמחה"‪ :‬אין זאת אומרת שיעקב היה שונא אותה חלילה אלא הייתה שנואה‬
‫על עצמה כדרכו של כל צדיק אמיתי שתמיד הוא רואה בעצמו אך חסרונות והוא שונא את‬
‫עצמו‪.‬‬

‫מעמד האישה בספרות הערבית המסורתית‬

‫השירה והספרות הערבית נודעים עוד מימי קדם‪ .‬לשליטים הגדולים היו סופרים אשר ליוו‬
‫אותם לכל מקום וכתבו את ההיסטוריה שלהם‪ .‬אפילו הבדווים שהיו ברברים החזיקו סופרים‬

‫( גיל‪ ,‬משה תשמ"ג)‪.‬‬

‫הספרות והשירה התפתחו יפה בתקופה העבאסית‪ .‬חלק חשוב מחיי השליט היה משוררי‬
‫החצר והסופרים שאת שירי התשבחות המשיכו לרוב בצורה ע"י לאהובה‪ ,‬קרוב למקום‬
‫משכנה העזוב וכבודה‪ .‬רבו המשוררים שביקשו את פרנסתם בדרך זו‪..‬‬

‫בתחילת האלף השני אנו מוצאים משוררים וסופרים ערביים לרוב במצרים ובמגרב‪ .‬השירה‬
‫הייתה יותר מפותחת מהספרות והספרות עצמה הייתה יותר כתיבת ההיסטוריה ( חווה‪ ,‬י‬
‫‪.) 1967‬‬

‫אולם למרות זאת נשים כופרות ומשוררות בעולם הערבי אנו לא מוצאים היות ומעמד האישה‬
‫היה נחות יחסית לגבר ‪ .‬מה שעושה את האסלאם מיוחד היא העובדה כי רוב השאלות‬
‫המתייחסות לזכויות ומעמד הנשים נחקקו על‪-‬ידי הקוראן והחדית'‪ .‬גישה בסיסית מקובלת על‬
‫פי הקוראן היא כי האישה והגבר שווים משום שנבראו באותו הזמן‪ ,‬מאותו החומר ועל‪-‬ידי‬
‫אותו בורא‪ .‬אולם למרות שרוב המשכילים והפילוסופים קיבלו גישה זו היו כאלה אשר ניסו‬
‫להציג את הגבר כעליון‪.‬‬

‫‪5‬‬
 ‫מעמדן המדויק של הנשים ותפקידן בחברה הערבית סבל‪ ,‬מאז ומתמיד‪ ,‬מחוסר בהירות‬
‫שכמעט בלתי ניתן לפתרון (תולדות האיסלאם ‪.)1959‬‬

‫אחת מדרשותיו של עלי בן אבו טאלב מציינת כי נשים לקויות מבחינת האמונה‪ ,‬האינטלקט‬
‫והירושה‪ .‬לפי דברי עלי‪ ,‬הן לקויות באמונה הדתית משום שהן נעדרות מתפילות ומחגים‬
‫דתיים בתקופת המחזור החודשי שלהן‪ .‬הן לקויות מבחינת האינטלקט משום שעדות של שתי‬
‫נשים שווה לעדות של גבר אחד והן לקויות מבחינת הירושה משום שאישה יורשת מחצית‬
‫מהגבר‪ .‬לכן‪ ,‬אומר עלי‪ ,‬אין לשמוע להן אפילו כשכוונותיהן טובות‪ ,‬בכדי שלא ימשכו את‬
‫הגבר לרוע (הנרי תשכ"ז)‪.‬‬

‫האישה "המסורתית"‬

‫שטיינברג‬

‫העיוורת‬

‫סיפור ה"עיוורת" הוא סיפור על נערה עיוורת אשר אימה מנסה לשדך אותה‪ ,‬כנראה ללא‬
‫הצלחה ולבסוף היא מוצאת לה מאן דהו‪ ,‬טיפוס מפוקפק‪ ,‬ובכך היא מקווה כי תבוא עליה סוף‬
‫סוף מעט נחמה מהילדה‪ .‬מעמד השידוכים היהודי המסורתי‪ ,‬מבוטא כאן במלוא עוצמתו‪ -‬כאן‬
‫לא שואלים כלל את האישה האם היא רוצה את האיש אלא השדכן מוסר פרטים‪ ,‬והאם‬
‫מוסרת אותם לבת‪ .‬השדכן‪ ,‬שזהו מקצועו‪ ,‬ברור כי הוא ייפה דברים והאם אחריו וכך דמות‬
‫מפוקפקת הופכת לבעל למופת‪.‬‬

‫לא ברור מהסיפור האם האימא ידעה את טיבו של האיש או שרק ניחשה‪ ,‬או שהשדכן אמר‬
‫לה שקרים‪ .‬מכל מקום היא משבחת אותו בפני הילדה וכאשר נשאלת שאלות נוקבות על ידי‬
‫הילדה היא מתחמקת‪ .‬דמות האב‪ ,‬משום מה אינה מוזכרת כאן‪.‬‬

‫את מהות הסיפור יש להבין לפי הקטעים השוליים שבו‪ :‬הנערה פורקת את מפת השולחן;‬
‫המסדרון הוא חדר רחב ידיים‪ ,‬הסכין‪ ,‬הילד שאינו מדבר ועוד‪.‬‬

‫הילדה משתדכת לבעלה‪ ,‬אולם לא בלב שלם‪ .‬היא מרגישה כי בעלה אינו "כבן שלושים" כמו‬
‫שנאמר לה‪ ,‬הוא יהודי (אם בכלל) פשוט ביותר‪ ,‬ויש לו שני ילדים‪ .‬אפילו את שמו האמיתי‬
‫אינה יודעת והיא קוראת לו "ישראל" כמו שהיא שומעת מפי האחרים העושים כך‪.‬‬

‫בכל הסיפור בעלה כלל אינו מייחס לה חשיבות‪ .‬אין הוא משוחח איתה‪ ,‬ומעשיו כלל אינם‬
‫מראים כי קיים עוד יצור בבית‪ .‬הוא שוכר מינקת ובכך הוא למעשה מנטרל את אישתו‬
‫מטיפול בילדה‪ ,‬שאמור להיות כל חייה‪.‬‬

‫‪6‬‬
 ‫הסמלים כאן מרובים היות והעיוורת מנסה לגלות משהו נסתר (סמל הוא מושג המתאר את‬
‫הדמות המדוברת כמושא להזדהות עימו‪ .‬ישנם סמלים המכוונים אל הפרט‪ ,‬לא בהיותו חלק‬
‫מחברה‪ ,‬כדי לגאול אותו מהעולם הפוליטי שהוא תוהו ובוהו‪ .‬הסמלים מפשיטים לו את‬
‫המושגים שנראים לו מעורפלים והופכים אותם לדברים ברורים‪ .‬הסמלים המתפרשים‬
‫נתפסים כמאחדים והופכים למיתוס‪ .‬יש סמלים התורמים להזדהות וסולידריות בקבוצות‪ ,‬או‬
‫דרך החיים של הקבוצות; יש סמלים התורמים להכוונת הפרט)‪.‬‬

‫נחמה היא מוצאת בבתה שנולדה לה‪ .‬סוף סוף יש לה מישהו שהוא שלה שאינו יכול להתנכר‬
‫לה ולשקר לה‪ .‬כאן אנו רואים מין המשך לנחמה שהאם מוצאת בבתה המתחתנת‪.‬‬

‫מחלתה של הילדה הוא אסונה של עיוורת‪ .‬הוא מחלחל לאט לאט בסיפור‪ :‬מהידיעה כי בעיר‬
‫יש מחלה‪ ,‬עד הידיעה כי ילדים רבים נפטרים ועד שמיעתה את נשימת התינוקת‪.‬‬

‫את בעלה לא הטרידה המחלה‪ .‬הוא הולך כרגיל לעסקיו‪ ,‬ישן שנת ישרים וכאשר הבת מתה‬
‫אין הוא משתתף עם אישתו בצער אלא 'גונב' ממנה את הילדה וקובר אותה בעצמו היות והוא‬
‫קברן‪ .‬אין הוא משתף את אישתו בקבורה כמנהג ישראל‪ ,‬ועל כך האישה כבר לא יכולה‬
‫לסלוח‪ :‬התנהגותה הסבלנית והסובלנית (למרות המתואר בחלק הראשון של הסיפור על‬
‫כעסנותה) כמנהג הנשים באותה עת אינה עוד‪ ,‬והיא פורצת בחמת זעם על בעלה‪ .‬לא‪ ,‬אין‬
‫היא יכולה יותר לסבול את בעלה והיא גם לא תבליג‪.‬‬

‫בסיפור רב הסתום על הנגלה הוא מבטא את המצב של האישה הנישאת לגבר‪ .‬בעבר‬
‫האישה הייתה נפגשת עם הגבר‪ ,‬אם בכלל‪ ,‬פעם אחת לפני החתונה ולרוב ההורים היו‬
‫קובעים את השידוך‪ .‬במצב זה אין לאישה ידיעה כלל וכלל כיצד יהיו חייה לאחר הנישואין‪.‬‬
‫היא תגלה זאת רק לאחר החתונה‪ ,‬ואילו במקרה של העיוורת ייקח לה זמן רב יותר‪ ,‬ורק‬
‫מאורעות החיים יבהירו לה‪ .‬בעלה לא ישתף פעולה בגילוי עתידה‪.‬‬

‫היות והסיפור עוסק בעיוורת ובדימוייה את בעלה יש בסיפור דימויים רבים‪ .‬היא מדמה כל‬
‫דבר לדבר אחר אותו היא מכירה‪ :‬תנור‪ ,‬מסדרון‪ ,‬מגפיים וכד'‪ ,‬שוקטים הם כשתי יונים‪( .‬דימוי‬
‫הוא ביטוי בו משווים שני דברים כדי להדגיש את התכונות המשותפות או את האיכות‬
‫המסוימת המשותפת לשניהם‪ .‬נבדלות מן המטאפורה‪ ,‬בדרך כלל בהוספת מילית יחס‬
‫המתארת את משמעותם)‪.‬‬

‫מטאפורות גם הן ישנן‪ .‬הכינוי רוצח עשוי להיתפס כקריאת זעם של אם אומללה וזועמת‬
‫המתארת בדרך מטאפורית את אטימותו הרגשית של בעלה‪ ,‬אך בהקשר הסיפורי השלם‬
‫יכולה הקריאה לבטא גם את שיאם של החשדות העמומים‪( .‬המטאפורה היא למעשה סוג של‬
‫דימוי‪ .‬מטאפורה היא ביטוי ציורי שבו מתואר דבר במונחי דבר אחר‪ .‬נבדלת מן הדימוי‬

‫‪7‬‬
‫בהעדר מילות יחס "כמו‪ ".‬כ"‪ ."...‬המטאפורה נפוצה בלשון היום יום‪" :‬הזמן רץ" או "לאבד את‬
‫הראש"‪ .‬המטאפורה משמשת אבן יסוד בפואטיקה‪.‬‬

‫בת ישראל‬

‫הסיפור כאן מנסה להבליט שני מוטיבים‪ :‬הראשון‪ -‬שידוך בת ישראל לאדם אשר לא נוצר‬
‫ביניהם‪ ,‬כנראה‪ ,‬מפגש קודם ובעת החיים המשותפים הם מגלים כי אין "כימיה" בניהם‪.‬‬
‫הסיפור מספר גם את צורת אמירתה של הבת אודות זה לאמה‪.‬‬

‫המוטיב השני‪ ,‬היוצא מכך הוא כי התנהגות הבעל לא תמיד עולה בקנה אחד עם תפיסתה‬
‫של האישה את העולם ואת החיים בכלל‪ .‬מושג האושר מוצג אצל הבעל והאישה בצורה‬
‫שונה‪ ,‬וכאשר האחד אינו מבין את השני חיי המשפחה אינם מאושרים‪.‬‬

‫הסיפור מדבר על זליג‪ ,‬הנושא אישה מרחוק ואשתו אינה יודעת את הליכות המקום‪ .‬נוסף על‬
‫כך יש לה מבט מאיר עיניים‪ ,‬חודרני ומתמשך אשר הבעל לא יכול לסבול אותו‪ .‬הוא רגיל‬
‫לחיים מעשיים‪ -‬פעולות מכאניות ואילו האישה מביטה יותר מדי כאילו היא מנסה לבדוק‬
‫מהותו של כל דבר‪.‬‬

‫הבית הוא בית עשיר‪ .‬הבעל עוסק במסחר בדגים ופרנסתו מצויה‪ .‬יש בבית כל טוב ואף‬
‫עוזרת להם‪.‬‬

‫שיחותיו של הבעל עמה לקוניות‪" .‬למה אינך הולכת לשכב?‪ ..‬אולי קצת יותר מהר ציפורה‪"..‬‬
‫וכו'‪ .‬הוא נוהג להעיר לה ולהקניט אותה על פעולותיה האיטיות‪ ,‬היא מנקה את הבית ואינה‬
‫עונה לו‪ .‬אולם למרות זאת אין היא נכנעת נפשית וכאשר הוא עולב בה היא אינה מתרצה‪.‬‬

‫ההבחנה הברורה במצבה העגום מגיעה ביום הברית‪ .‬באותו יום היא מבינה כי היא שונאת‬
‫את בעלה ואינה יכולה לשמוע את קול צעדיו‪ .‬בעלה של חברתה הטובה מגיע ובו היא רואה‬
‫את הדמות הבעלות המושלמת‪ :‬אדם החי חיי הרמוניה עם אשתו ואינו מקניט אותה‪ .‬אף‬
‫לאחר מכן‪ ,‬כאשר היא הולכת לבקר אותם היא מרגישה בשלמות הפנימית בתוך הבית‪,‬‬
‫ובאהבה השוררת ביניהם‪.‬‬

‫לאחר הלידה המצב ממשיך להיות גרוע מבחינתה של האישה היות והבעל רואה באשתו‬
‫אחראית לחוסר השקט הנפשי שלו‪.‬‬

‫התנהגותו של הבעל מתגלית פעם נוספת בסוף הסיפור בה מסופר על חברתה‪ ,‬רחל‪,‬‬
‫שבעלה נפל למשכב‪ .‬רחל ובעלה הם כסמל עבורה לחיים נורמאליים ואידיאליים‪.‬‬

‫את הסיפור חותם מכתב‪ ,‬המביע יותר מכל את רחשי ליבה של הבת‪ .‬היא קובלת על כך כי‬
‫לא באים לבקר אותה‪ ,‬ומודיעה להוריה חד משמעית כי אינה מאושרת למרות שנישאה לבעל‬

‫‪8‬‬
 ‫אמיד‪ .‬היא כותבת כי כלפיה בעלה הוא אדם זר‪ ,‬ואינה מאושרת איתו‪ ,‬ומביאה כדוגמא‬
‫לאושר בנישואין את חברתה רחל‪.." :‬ואת חושבת שאני פה מאושרת מאוד‪ .‬בואי הנה אמא‬
‫ואראה לך פה זיווג‪ ,‬שהיא לי כמו חברה‪ .‬בעלה שרוי בלא פרנסה ובכל זאת לאישתו טוב‬
‫יותר מאשר לי‪ ,‬בעלי מרוויח גם למשרתת‪ .‬הלואי והיה מזלי גורם לי זיווג כבעלה של חברתי‬
‫זו‪,‬שחסר לי הרבה והרבה‪ .‬נקל לך להבין‪ ,‬אמא‪ ,‬אדם זר הוא בשבילי ולא יותר‪ ,‬אבל העיניים‬
‫רואות ומבדילות בין טוב לרע‪ .‬לאחרים יש מזל אף כי אין לקנא בהם כלל‪ ..‬תסלחו לי על‬
‫ששפכתי את מרי ליבי לפניכם‪."...‬‬

‫את המכתב חותם המשפט "זליג דורש בשלומכם הטוב" אף כי ברור שהוא לא אמר זאת‪,‬‬
‫היות וכל דיבורו עם אשתו מסתכם במילים ספורות‪.‬‬

‫עגנון‬

‫עגנון מתאר את האישה בכמה וכמה מסיפוריו‪.‬‬

‫התיאור הראשון אותו אביא הוא של שפרה וסוניה בסיפור "תמול שלשום"‪.‬‬

‫הסיפור עוסק בעלייתו לארץ של אחד מבני העלייה השנייה‪ ,‬יצחק כומר שמו‪ .‬הסיפור מתאר‬
‫את קורותיו בארץ‪ ,‬יחסיו עם התושבים‪ ,‬וקליטתו מבחינה חברתית ותעסוקתית‪ .‬שתי נשים‬
‫היו לו בחייו בא"י‪ ,‬ושתי אלו נכנסו לתוך חייו במקריות‪ -‬סוניה דרך רבינוביץ'' ושפרה דרך‬
‫אביה‪.‬‬

‫מגוריהם של שתי הנשים‪ :‬יצחק משווה את ביתה של שפרה לביתה של סוניה‪" :‬התחיל יצחק‬
‫מהרהר הרהורים והתחיל משווה את ביתה של שפרה לבית של סוניה"‪ .‬סוניה לא הפקדיה‬
‫על גינוני נימוס ואמרה "וכי גרמנית אני שאקפיד על דברים כגון אלו"‪ .‬לעומתה אצל שפרה‪:‬‬
‫"המפה וכן כל כלי הבית נקיים ומסודרים כל אחד במקומו" (עמוד ‪ )295‬כנראה כי סדר‬
‫והקפדה מצאו חן בעיני יצחק יותר‪.‬‬

‫כמו כן שיפרה "נכנסה ובאה והביאה לחם ומלח וסכין" כלומר שפרה היא מעין משרתת ואילו‬
‫סוניה "הניחתם לפניו כשהן בניר כמות שהביאתם מן החנווני"‪.‬‬

‫קשר מכתבים‪ :‬סוניה כותבת ליצחק (עמודים ‪ )238-239‬מכתבים שמהם ניכרים געגועיה‬
‫אליו‪ ,‬אולם לאחר זמן הקשר הולך ומתרופף‪" :‬כתב הוא ארוכות ענתה לו קצרות‪ .‬כתב לה‬
‫קצרות לא ענתה לו כלום‪.‬כתב לה מפני מה את ממעטת לכתוב לי‪ .‬ענתה לו‪ ,‬מה אכתוב לך‪.‬‬
‫חדשות לא נתחדשו והישנות נתיישנו"‪.‬‬

‫‪9‬‬
 ‫שפרה אינה מעוניינת כי יכתוב לה מפחד כי יוודע הדבר לשכנים (עמוד ‪ .)356‬ואכן "מיום‬
‫שירד יצחק ליפו לא שמעה שפרה עליו לום‪ .‬יכולה היתה שפרה לגעת כל שעמו‪ ,‬אלא שכבר‬
‫גזרה עליו שלא יכתוב לה מפני הרינון‪( "...‬עמוד ‪.)430‬‬

‫קבלת פניו של יצחק‪ :‬סוניה אינה מקבלת את פניו בהתלהבות מופגנת‪ ,‬ויש להניח כי לפחות‬
‫בתחילה היא שמחה לבואו‪.‬‬

‫שפרה לעומת זאת מקבלת את פניו בשמחה‪" :‬אמרה שפרה עייך מר מן החום יכנס ויפוש‬
‫קמעה‪ .‬אמר יצחק עייף איני מכל מקום אכנס‪."...‬‬

‫תפיסת האישה אצל יצחק‪ :‬יצחק ראה בסוניה חברה‪" :‬ובערב כשחזר מחליף את בגיו והולך‬
‫אצל סוניה או סוניה באה אליו‪ .‬אשרי מי שיש לו אדם קרוב שמקרבו לעצמו" (עמוד ‪.)136‬‬
‫ואילו אצל שפרה הוא ראה יותר עקרת בית‪ .‬הוא מתאר אותה בחלון הבית עם שמלה לבנה‪,‬‬
‫עוסקת בעבודות הבית וכד'‪.‬‬

‫מעמדו החברתי לאור הקשר‪ :‬הקשר עם סוניה העלה את מעמדו החברתי‪" :‬ולא הברון בלבד‬
‫מסביר לו פנים בשביל סוניה‪ ,‬אלא הרבה מסבירים לו שבחורים הרבה מחזרים עליה והיא‬
‫מניחה את כולם ואינה מתעסקת אלא עמו" (עמוד ‪ .)126‬ואילו אצל שפרה הדבר לא עזר לו;‬
‫להיפך‪ ,‬מיום ליום פקדו פחות ופחות אנשים את ביתה‪.‬‬

‫הפגישה הראשונה‪ :‬הפגישה הראשונה עם סוניה היתה מרגשת ביותר עבור יצחק (עמודים‬
‫‪ .)126-128‬היה זה לו הקשר המיני הראשון עם נערה ולכן התרגש מאוד‪ .‬יצחק עובד כל יום‬
‫בשמחה כי יש לו למי לצפות בסוף היום‪" :‬חוזר לו יצחק מאצל סוניה שמח וטוב לב‪...‬טובים‬
‫היו ימים אלו וטובים היו הלילות וטובה היתה סוניה ליצחק" (עמוד ‪.)139‬‬

‫עם שפרה הוא אינו מתאר יחסים שבינו לבינה אלא יותר יחסים אפלטוניים‪.‬‬

‫פקחות והשכלה‪ :‬סוניה היא בחורה משכילה ונבונה (עמודים ‪ .)144-145‬מעבר לכך‪" :‬סוניה‬
‫בחורה פקחית ויודעת על כל דבר‪ .‬יודעת לקרב ויודעת לרחק‪ .‬וכל שהיא עושה נעשה בשכל‬
‫ובטעם עד שכל שנגע על ידה תולה את העוון בעצמו ומפשפש במעשיו וחוזר ומבקש את‬
‫קרבתה ויותר שמבקש את קרבתה הריהי מרחקתו" (עמוד ‪ .)159‬כלומר יש לה גם כושר‬
‫ליצור קשרים חברתיים ויכולת ורבלית‪.‬‬

‫שפרה לא מלומדת‪..." :‬שמא אף שפרה אינה יודעת לכתוב‪ .‬בית ספר הרי לא למדה ורחוק‬
‫הדבר שאביה לקח לה מורים‪( "...‬עמוד ‪.)395‬‬

‫הצגת הבחורה לפני משפחתו‪ :‬הוא מדמיין לעצמו מה תאמר משפחתו אם וכאשר הוא יתחתן‬
‫עם סוניה (עמוד ‪ )140‬ולעומת זאת עם שפרה הוא אינו מזכיר זאת‪.‬‬

‫‪10‬‬
 ‫סיום היחסים‪ :‬אחרי הנסיקה באה הנפילה‪" :‬אבל ימים שלאחריהם לא היו טובים"‪ .‬סוניה‬
‫מראה קרירות ליצחק (עמוד ‪ .)145‬היא מלגלגת עליו ועל בגדיו‪ ,‬וכאשר הוא מנסה להעמיד‬
‫פני נעלב על מנת ללמדה דרך ארץ היא לא מגיבה (עמודים ‪.)152-153‬‬

‫הפרידה מסוניה תמוהה מקצת‪ .‬יצחק נפרד ממנה בבית קפה כשלהו כאשר השניהם אוכלים‪.‬‬
‫קשה הפרידה על סוניה אולם נראה כי אינה מנסה בכל כוחה להניא אותו מפרידה זו‪.‬‬
‫משפרה הוא אינו נפרד‪.‬‬

‫אביהן של שתי הבחורות ‪ :‬אביה של סוניה היה ציוני ששלח אתה לא"י על מנת שלא תיאסר‬
‫בשל פעילותה החתרנית (עמוד ‪ .)155‬היא מגיעה לארץ ולא מתקבל ללימודים בשל כך‬
‫שאינה יודעת עברית ולכן עוברת לעבוד בבית החולים‪ .‬לאחר זמן היא מקבלת מכתבים‬
‫מאביה על מצבו הקשה‪.‬‬

‫אביה של שפרה מקפיד מבחינה דתית ואף תקנת ציבור יש על שמו בירושלים‪" .‬לא היו ימים‬
‫מרובים עד שיצא שמו בעיר ועל כל דבר ודבר היו הרבנים שואלים דעתו של ר' פייש" (עמוד‬
‫‪.)297‬‬

‫שפרה מלאה רגשות כלפי אביה‪ ,‬היא בוכה ללא הרף ומתפללת‪ .‬היא גם דואגת ללא הרף‬
‫לאביה‪ ,‬שלא כמו סוניה שאינה בקשר עימם‪" :‬ושפרה עצבה מחמת אביה ואמה ומחמת זקנה‬
‫וזקנתה ומחמת עצמה" (עמוד ‪.)325‬‬

‫שפרה דבוקה להוריה‪" :‬הניחה שפרה את ראשה על ליבה של אמה ובכתה‪ .‬החליקה בקה‬
‫על לחיה ולא ידעה מה לעשות (עמוד ‪ .)433‬סוניה לעומתה אינה מתגעגעת כל כך‪.‬‬

‫חריצות‪ :‬סוניה אינה חרוצה במיוחד וסומכת על כספי אביה‪ .‬שפרה לעומתה חרוצה‪" :‬חזרה‬
‫למעשיה כשם שהיא למודה ונאלצה לקחת את עול הבית עליה ולא הניחתה לאמה לעשות‬
‫כלום‪ .‬הרגישה אמה בדבר ועיני חמלתה היו מלוות את תנועותיה והיתה מתפללת עליה‪"...‬‬
‫(עמוד ‪ .)423‬היא גם מטפלת באביה ברוך ובחיבה (עמודים ‪.)320-325‬‬

‫הרהור ביצחק‪ :‬בזמן שסוניה נמצאת עם יצחק אינה נותנת ליבה לבחורים אחרים‪ .‬לעומתה‬
‫שפרה אינה נותנת ליבה לבחורים כלל‪" .‬שפרה ליבה אטום כבתולה ולא הרהרה ביצחק‪ .‬אילו‬
‫אמר לה מאביה צאי והתקדשי לו לא היתה ממאנת‪ .‬עכשיו שנשתקל מילולו ואינו אומר כלום‬
‫מה היא שתהרהר ביצחק" (עמוד ‪.)334‬‬

‫שפרה נמשכה אליו ללא ידיעה למה‪" :‬למה באת מתמרמרת שפרה בתוך לבה‪ .‬ומאחר שהיא‬
‫יודעה שיפה עשה שבה הרי היא קובלת ומתלוננת‪ ,‬אם בא למה הלך? ואם הלך למה אינו‬
‫חוזר?‪ ...‬שהרי הוא גרם לכל הגרמות הללו‪ ."...‬לעומתה סוניה יודעת כי היא חפצה ביצחק‬
‫בשל חיבתה אליו‪ ,‬אותה היא מראה לו‪ ,‬ואינה מהרהרת בעתיד או בעבר‪.‬‬

‫‪11‬‬
 ‫מראה חיצוני‪ :‬אין תאור חיצוני מפורט של סוניה אולם היא מתוארת כנערה יפה שמחזרים‬
‫הרבים יש לה‪ .‬היא אף מתגאה בכך‪.‬‬

‫לעומת זאת יופיה של שפרה פנימי‪" :‬שפרה נערה צנומה שאפשר להקיפה בטבעת של לולב‪.‬‬
‫שערה כעין האגוז ושפתותיה לא דקות כשל אביה‪ ...‬ובאמת נראה כאילו חוט של זהב נמשך‬
‫מהם והוא שקשר נפשו של יצחק בנפשה של שפרה" (עמודים ‪.)323‬‬

‫סרקזם‪ :‬סוניה‪ ,‬בדחותה את יצחק‪ ,‬מלגלגת עליו מעט ואינה מתייחסת אליו‪ .‬שפרה מתנהגת‬
‫בצורה דומה‪" :‬לי אתה שואל‪ ,‬שאל את עצמך‪( "...‬עמוד ‪.)428‬‬

‫הסיפור השני הוא סיפור "הרופא וגרושתו"‪ .‬בני הזוג ממשיכים במאמץ אחרון לעשות ניסיונות‬
‫להתגבר על שבר הנישואין שלהם אלא שאמצעים אלו אינן מלווים בשינוי פנימי ולכן אין להם‬
‫סיכוי להצליח במציאות‪ .‬כל מה שהם יכולים לעשות הוא רק לחזור על דפוסים של עצמן‪.‬‬
‫לכאורה ניתן היה להניח כי הדברים יבואו על תיקונם ואז בא אותו חלום קצר‪ ,‬כמעט ללא‬
‫הסוואה‪ .‬חלומות אלו באים לבטא תוכן סמוי הקרוב למודע ולהופעה גלויה של תכניו‪ .‬גם‬
‫במקרה זה התוכן הסמוי של החלום גלוי למדי ועל כן הוא הופך את הפעילות ומחזיר אותה‬
‫למקורה‪.‬‬

‫‪12‬‬
 ‫סיפורים מודרניים‬

‫דבורה בארון‬

‫סיפור א'‬

‫בסיפור אמריקה' היא כותבת באופן כללי על החגים תוך תיאור אמריקה כארץ מפלט‬
‫ליהודים‪ .‬היא מתאר אדם שירד מנכסיו ומנסה מזלו באמריקה‪ .‬היא מתארת את היהודים‬
‫המגיעים ש"לא נגרע הרבה מצביונם וריחם לא נמר כמעט" והסיבה היא כי כאשר הם יצאו‬
‫את ארצות מוצאם "בליבם נשאו אתם בשקי האריזה בצאתם את גביעי הקידוש ופמוטות‬
‫השבת וסידורי התפילה‪ ,‬וקבעו להם גם פה על פתחיהם את המזוזות‪ ,‬והדליקו בימים‬
‫הקבועים את נרות הנשמה לזכר קרוביהם‪ .‬ובימי החג נתבשמו מריחם של תבשילי "הבית"‬
‫המקובלים ומניחוחם של ה"סכך" והאתרוג והלולב‪ ,‬ושרו כשרוחם התעטפה עליהם‪ -‬פה‪,‬‬
‫במקום הנכר את שיריהם הישנים שהם רווחים געגועים אל אהובי נפשם ועל ציון אימם‪.‬‬
‫ולבניהם שנולדו קראו כאחיהם וכאחיותיהם שם‪ ,‬את השמות הידועים שהן חוזרים ונשנים‬
‫בתוך השלשלת של הדורות ומגיעים עד לאבות אבותיהם הראשונים‪ ...‬ואף הם נפתח עתה‬
‫בליבם מקור חדש של אהבה לכל השרידים והנידחים וכן את חנה שנטרדה בזמנה אך היא‬
‫ממקום המכורה זכרו כי ידעו בה אשר עדיין נושאת היא בקרבה את בבואת הנהר משם‬
‫ומתק מי הבאר‪ ,‬וניחוח החגים והד קולם של מתפללי הוותיקין עם רנן התינוקות בבית‬
‫רבותיהם"‪.‬‬

‫כאן דבורה נותנת אינה נותנת לטקסט גוון אישי אלא לאומי‪ .‬דבריה אינם קשורים רגשיים‬
‫בלבד אלא גם אינטלקטואליים‪ -‬קשר לכל אורך השנה‪ ,‬ואהבה שאינה אהבה נשית אלא‬
‫אהבת הסדר השנתי תוך כתיבה אימפרסיונלית שמאפשר לה להיות עסוקה פחות בעובדות‬
‫ובפרטים המקוריים אותם הן רואות‪ ,‬מנתחות ורושמות‪ .‬הן תבטאנה מעבר ל"אישי"‪.‬‬

‫הקונפליקט בשיר‪ -‬כיצד לזהות את היהודי וכיצד להמשיך את החיים הוא קונפליקט פנימי של‬
‫העם ולא רק של הגברים‪ .‬החג מבוטא באופן פואטי ורך תוך סיפורים כפי שהם נראים בעיני‬
‫האישה‪ .‬המשפטים בהירים ופשוטים ללא יומרות כלשהן‪.‬‬

‫הסיפור עצמו הוא סיפור המבטא שמחה לרגל המצב הכלכלי החדש‪ ,‬לעומת הקודם והיא‬
‫מנסה פחות לבטא את מורת רוחה מהארצות הקודמות ולהבליט יותר את שמחתה למקום‬
‫החדש‪ ,‬בו נמצא כרגע ה"אני"‪ -‬דבר המאפיין את כתיבת שנות העשרים‪.‬‬

‫‪13‬‬
 ‫סיפור ב'‬

‫הסיפור קטנות מתאר את הכותבת בהיותה בבית אחרים ותיאורי הכנות לשבת וחג‪.‬‬

‫"כשבא חודש אלול צריך היה להתחיל בהכנות ל"ימים נוראים"‪ .‬כבר סולקו פה ושם במלונות‬
‫בגנים‪ ,‬והאנשים בקפוטותיהם המקומטות הלכו יום יום ברגש לבית אלוהים"‪.‬‬

‫ראש השנה‪" :‬בראש השנה בושלו במרק פתיתי בצק גדולים‪ ...‬עם ערוב היום הראשון עמדה‬
‫העדה בקצה המדרון על שפת הנהר בתפילת "תשליך"‪ .‬לבנים היו לבושות הנשים כביום‬
‫החופה וביום המוות וענפי הבכאים הרעיפו נוגה לבנבן צונן" ("קטנות")‪ .‬כאן היא מראה את‬
‫הזדהות הטבע עם האדם בצבע הלבן המשרה אווירת ימי החגים‪ .‬הקירוב בין הטבע‪ ,‬היסוד‬
‫הרוחני והיסוד האישי האנושי מראה את התפיסה הרגשנית שלה‪ ,‬הפחות ריאליסטית‪.‬‬
‫מאפיין נוסף כאן הוא עידוד הפואטיות‪ .‬היא מתארת את ההכנות ע"י גוף שלישי למרות שהיא‬
‫למעשה נוכחת בסיפור‪ .‬האישה מתוארת אצלה בגודל טבעי אולם עצם שם הסיפור "קטנות"‬
‫מראה את קטנותה של האישה‪ .‬המשפטים כאן מבטאים את המחשבה הטבעית והתיאורים‬
‫הקטנים (אודות הקפוטה לדוגמא) מחזקים הרגשה זו‪.‬‬

‫הסמל אצלה כאן הוא בגדי הלבן‪ ,‬משהו מעין רוחני המסמל את יום הדין‪ ,‬לעומת סופרים‬
‫גברים אחרים (כמו ש"י עגנון‪ ,‬בספרו "ימים נוראים" המתאר את יום הדין מצד התפילה)‪ .‬היא‬
‫משתמשת כאן בדימוי הטבע שגם הוא לובש לבן לקראת יום הדין‪.‬‬

‫‪14‬‬
 ‫שאלת המחקר‬

‫האם חלו שינויים על דמות האישה בסיפור המודרני לעומת דמותה בסיפור‬
‫העממי?‬

‫השערות המחקר‪:‬‬

‫חלו שינויים במעמד ובדמות האישה‪.‬‬ ‫‪‬‬

‫חלו שינויים על דמות האישה והפכה ליותר משכילה‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫חלו שינויים על תחומי התעסוקה של האישה‪.‬‬ ‫‪‬‬

‫‪15‬‬
 ‫שיטת המחקר ‪:‬‬

‫לשם השוואה יילקחו סיפורים עממיים המתארים את האישה בתקופות קדומות‬

‫יחסית (שטיינברג‪ ,‬ועגנון) ושל שלושה סופרים המתארים אישה מודרנית‬
‫(דבורה בארון‪ ,‬סופרות ערביות‪ ,‬וכן ספרו של דוד פוגל תמונות מחיי נישואין)‪.‬‬

‫העבודה תתחלק לכמה חלקים‪:‬‬

‫ראשית סקירה על מעמד האישה ושינויים בו‪.‬‬ ‫‪‬‬

‫שנית סקירה על תיאורי האישה בסיפורי עם ‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫ושלישית תיאורם של האישה אצל סופרים בני זמננו‪ .‬כאמור‪ ,‬אשתמש‬ ‫‪‬‬
‫בארבעה סופרים המבטאים‪ ,‬לפחות על פי נתוניהם גישות שונות ואבחן‬
‫את גישותיהם‪ ,‬בסיפורים נבחרים‪ ,‬כלפי נשים‪.‬‬

‫‪16‬‬
 ‫לוח זמנים‬

‫תקופת הביצוע יציאות‬ ‫מועד יישום‬ ‫הפעולה‬

‫‪ 15‬דקות‬ ‫‪6/11/2016‬‬ ‫עמוד שער‬

‫‪ 30‬דקות‬ ‫‪20/10/2016‬‬ ‫שאלת המחקר‬

‫שעה‬ ‫‪13/11/2016‬‬ ‫השערות המחקר‬

‫‪ 30‬דקות‬ ‫‪6/11/2016‬‬ ‫מטרת המחקר‬

‫‪ 3‬שעות‬ ‫‪13/11/2016‬‬ ‫רקע תיאורטי‬

‫‪ 30‬דקות‬ ‫‪6/11/2016‬‬ ‫לוח זמנים‬

‫‪ 15‬דקות‬ ‫‪1/12/2016‬‬ ‫מקורות‬
‫‪ 30‬דקות‬ ‫‪1/12/2016‬‬ ‫חשיבה‬
‫רפלקטיבית‬
‫‪20/10/2016-‬‬ ‫‪4/12/2016‬‬ ‫דו"ח מחקר‬
‫‪4/12/2016‬‬

‫חשיבה רפלקטיבית‪:‬‬

‫מצאתי במחקר קושי בחיפוש מחקרים קודמים על הנושא או ההשערות‬

‫שהזכרתי אותם ‪ ,‬איפה מחקרים קודמים הייתה יותר אנליטית שאחשוף‬
‫ההוצאות ולצרף אותם לרקע התיאורטי ‪.‬‬

‫מקורות‬
‫‪17‬‬
 ‫‪.1‬בארון דבורה‪ ,‬פרשיות‪ ,‬מוסד ביאליק‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשכ"ח‪.‬‬

‫‪.2‬בן מרדכי יצחק‪",‬על קהל וקהילה בסיפוריה של דבורה בארון"‪ ,‬אשל באר‬
‫שבע‪ ,‬תשמ"ג‪ ,‬ג'‪.‬‬

‫‪ .3‬ברזל ה‪ ,.‬ש"י עגנון‪ ,‬מבחר מאמרים על יצירתו‪ ,‬עם עובד‪ ,‬תל‪ -‬אביב‪.1982 ,‬‬

‫‪ .4‬פיש הראל‪ ,‬ש"י עגנון בביקורת העברית‪ ,‬סיכומים והערות על יצירתו‪ ,‬כרך‬
‫א'‪ ,‬האוניברסיטה הפתוחה‪ ,‬הוצאת שוקן‪ ,‬ת"א‪.1991 ,‬‬

‫‪ .5‬על כפות המנעול‪ ,‬בתוך‪ :‬כל סיפורי של ש"י עגנון‪ ,‬כרך שלישי‪ ,‬הוצאת שוקן‪,‬‬
‫תל‪-‬אביב‪ ,‬תשכ"ח‪.‬‬

‫‪.6‬פוגל דוד‪ ,‬חיי נישואים‪ ,‬הוצאת הקיבוץ המאוחד‪.1986 ,‬‬

‫‪.7‬שלף רינה‪" ,‬אישה נשים ונשיות"‪ ,‬קובץ תרגומים‪ ,‬תל‪-‬אביב‪.1975 ,‬‬

‫‪ .8‬גיל משה‪ ,‬ארץ ישראל בתקופה המוסלמית הראשונה‪ ,‬אוניברסיטת תל‪-‬‬

‫אביב‪ ,‬תשמ"ג‪.‬‬
‫‪ .9‬לצרוס יפה חווה‪ ,‬פרקים בתולדות הערבים והאסלאם‪ ,‬רשפים‪ ,‬תל‪ -‬אביב‪,‬‬
‫‪.1967‬‬
‫‪ . 10‬תולדות האסלאם‪ ,‬הוצאת עמיחי‪ ,‬תל‪-‬אביב‪1959 ,‬‬

‫‪ .11‬למנס הנרי‪ ,‬האסלאם‪ -‬אמונותיו ומוסדותיו‪ ,‬הוצאת מאגנס‪ ,‬ירושלים‪,‬‬

‫תשכ"ז‪.‬‬

‫‪18‬‬
19