‫מה שאנחנו לא שונאים מעצמנו‪ ,‬להאמין לתיאור היסטורי או ביולוגי‬ ‫פרשת אחרי מות פותחת דיבור חדש‪ .

‫פרשת אחרי מות פותחת דיבור חדש‪ .‬היא מתחילה בזכירת מות נדב‬
‫(הבריאה‪ ,‬המבול‪ ,‬וכו') שאינו עולה בקנה אחד (לכאורה) עם מה‬ ‫ואביהוא ובכניסה הראויה לפני ולפנים‪ .‬אחריה‪ ,‬נמנים ציווי קדושה‪,‬‬
‫שעינינו רואות – אנחנו מכבדים את שכלנו ואת רגשותינו ומתוך כך‬ ‫שנים שנים‪ .‬תחילה‪ ,‬קדושת המקום‪ :‬המקדש והקרבת קרבנות מחוצה‬
‫הערכתנו לתורה פוחתת‪.‬‬ ‫לו‪ ,‬וארץ ישראל המקיאה את העובר על איסורי עריות‪ .‬כך שומרים‬
‫על קדושת המקום‪ ,‬אלה כללי המקום‪ .‬לאחר מכן‪" ,‬קדושים תהיו"‪,‬‬
‫כל אדם יודע שמכובד יותר לאכול פת חמה וטריה שנאפתה באותו‬ ‫קדושת הנפש‪ :‬ישראל מצטוים במצוות רבות‪ ,‬ולאחר מכן הכהנים‪:‬‬
‫יום‪ ,‬מאשר לאכול אותה לאחר כמה ימים – מדובר במושכל ראשון!‬ ‫"אמור אל הכהנים בני אהרן"‪ .‬בסוף‪ ,‬עולה קדושת הזמן‪ :‬המועדים‪.‬‬
‫כשבא משה ומצווה להניח את הפת שבעה ימים בהיכל לפני אכילתו‪,‬‬ ‫רק לאחר ציווי הקדושה בממד המקום‪ ,‬בממד הנפש ובממד הזמן‪,‬‬
‫זה סותר את השכל הישר; השכל הישר מכובד בעינינו‪ ,‬וממילא‬ ‫אפשר לדבר על מישור שבו שלושת הממדים מתקשרים זה עם זה‪,‬‬
‫המצוה מזולזלת‪.‬‬ ‫במצבים של גלות וגאולה‪ :‬שביעית ויובל‪ ,‬גאולת עבד‪ ,‬בית ושדה‪.‬‬
‫המדרש אומר שעלינו פשוט להאמין שיש מישהו שיודע‪ ,‬שכלית‬ ‫אלא שיש שלוש פרשיות שהקשרן תמוה ביותר‪ ,‬אחרי קדושת הזמן‪.‬‬
‫ורגשית‪ ,‬יותר טוב מאתנו‪ .‬האינסוף ברוך הוא כנראה יודע למה הוא‬ ‫גם מבחינה מבנית‪ ,‬לעומת קדושת המקום וקדושת הנפש המתחלקות‬
‫מצוה כך‪ :‬יש לו תפישה יותר מרחבית ויותר עמוקה‪ .‬צריך להאמין‬ ‫שנים שנים‪ ,‬קדושת הזמן לכאורה עומדת כגוש אחד‪ .‬יתר על כן –‬
‫בו שהוא אמת‪ .‬מנגד‪ ,‬הוא לא מבקש מאתנו לזנוח את השכל הישר‬ ‫יש גם פסוק סתום לפני פרשיית המועדות‪ :‬אחרי הציווי על המועדים‪,‬‬
‫ואת האמונות האינטואיטיביות שלנו – הוא נטע בהם כבוד‪ ,‬והלוא‬ ‫חוזרת התורה ומציינת שוב "וידבר משה את מועדי ה' אל בני‬
‫הוא יתברך מלך הכבוד‪ .‬צריך להחזיר את הכבוד לדת‪ :‬לא לזלזל‪ ,‬לא‬ ‫ישראל"‪ .‬פסוק זה אינו מופיע בשום פרשה אחרת – וכי יש הוה‬
‫להתנצל‪ ,‬אבל גם לא להתנשא – לחבר חיבור אמתי (!) בין המלכות‬ ‫אמינא שמשה לא יעביר את פרשיית המועדות לבני ישראל?‬
‫לכתר‪ .‬איך עושים? זאת השאלה שעליה נשברו קולמוסים אינספור‬
‫מאז נתינת הדיבור הא‪-‬להי‪ .‬מכל מקום‪ ,‬עד אז – להאמין שלא הכל‬ ‫הרב שרקי מסביר את הפסוק "וידבר משה את מועדי ה' אל בני‬
‫אני יודע‪ ,‬לדעת שכל יום אני מבין עוד‪ ,‬ובעיקר להיות סבלן‪.‬‬ ‫ישראל"‪ .‬לא מדובר במועדים שצויינו למעלה‪ ,‬אלא בכותרת נוספת‪.‬‬
‫משה צוה שישראל יוסיפו מועדים על לוח השנה‪ ,‬מעצמם – הוא‬
‫‪###‬‬ ‫מטיל את אחריות קביעתם בידי ישראל‪ .‬כאילו כך אומר להם משה‬
‫ר' ברכיה מלמד שהמקלל הוא אם כן מי שאינו מצליח לכבד את הדת‪,‬‬ ‫רבנו לישראל‪" :‬אני צויתי אתכם על המועדים המציינים את השגחת‬
‫ומתוך כך הוא מתנכר אליה ומקלל את ההויה כולה‪ :‬זהו משבר דתי‪,‬‬ ‫ה' עליכם ביציאת מצרים‪ .‬הנה אנכי מת‪ ,‬ועליכם להמשיך אותי – אף‬
‫אמוני‪.‬‬ ‫אתם‪ִ ,‬ק בעו את ה"מועדים" שבהם ה' יתגלה אליכם כימי צאתכם‬
‫ממצרים"‪.‬‬
‫אבל רבי חמא בר אבא מזהה מקור אחר לבעיטה של המקלל‪ :‬חלוקת‬
‫הנחלות‪ ,‬הבאה מתוך מנין היוחסין‪:‬‬ ‫אלו הן? משה אינו יכול לגלותם – הוא לא רוצה לעשות לנו‬
‫'ספוילר'‪ .‬עם זאת‪' ,‬טריילר' הוא יכול לפרסם‪ .‬הוא מתחיל במועד‬
‫ַוֵּיֵצא ֶּבן ִא ָּׁשה ִיְׂשְר ֵא ִלית‪ַ .‬ר ִּבי ָחָמא ַּבר ַא ָּבא ָאַמר‪ִ ,‬מָּפָר ַׁש ת יֹוֲחִסין ָיָצא‪.‬‬ ‫דאורייתא שבו סיים‪ ,‬סוכות‪ ,‬לפי הסדר הכרונולוגי‪ .‬פרשיית מנורת‬
‫ֶׁש ְּכֶׁש ָּבא ִליַּטע ָאֳהלֹו ְּבַמ ֲחֶנה ָּד ן‪ָּ ,‬ד חּוהּו‪ָ .‬אְמ רּו לֹו‪ֶּ :‬בן ִמְצִר י ַא ָּת ה‪ּ ,‬וְכִת יב‪ִ :‬א יׁש‬ ‫המאור ושמן הזית שבו מדליקים אותה – כנגד ימי החנוכה‪ .‬פרשיית‬
‫ַעל ִּד ְגלֹו ְּבאֹותֹות ְלֵבית ֲא בֹוָת ם (במדבר ב‪ ,‬ב)‪ְ ,‬וֹלא ְלֵבית ִא ּמֹוָת ם‪ִ .‬מָּיד ִהְת ִחיל‬ ‫הלחם‪ ,‬שהוא עיקר של כל סעודה ומשתה – כנגד ימי הפורים‪.‬‬
‫ִלְנֹקב ֶא ת ַהֵּׁש ם ּוְלַק ְּללֹו‪( .‬תנחומא אמור‪ ,‬כד)‬
‫ופרשת המקלל?‬
‫כאן לא מדובר רק בקרע בין הזהות האנושית הסובייקטיבית לבין‬
‫‪###‬‬
‫הצו הא‪-‬להי האובייקטיבי‪ ,‬אלא במשבר בתוך הזהות האנושית‬
‫עצמה‪ .‬מי הוא המקלל? יהודי? אמריקאי? יש כאן חוסר בירור בנוגע‬ ‫נחלקו חז"ל מה הוא ההקשר שמתוכו הגיע המקלל‪ .‬יש שקשרו אותו‬
‫לזהות הלאומית של המקלל‪ ,‬וזה מה שגורם לו להתמלא כעס וטינה‬ ‫לפרשייה הקודמת‪ ,‬פרשיית לחם הפנים‪ ,‬ויש שקשרו אותו לפרשיית‬
‫כנגד כל ההויה כולה‪.‬‬ ‫הדגלים‪ ,‬שתבוא מיד אחר כך (אם מדלגים על פרשת החירות של‬
‫בהר ועל ברית הברכות והקללות של בחוקותי)‪:‬‬
‫ר' לוי אף הוא קושר את פרשיית המקלל לנושא היוחסין‪ ,‬אך מכיוון‬
‫אחר‪:‬‬ ‫ַר ִּבי ְּבֶר ְכָיה ָאַמר‪ֵ ,‬מֵהיָכן ָיָצא‪ִ .‬מ ָּפָר ָׁשה ֶׁש ל ַמ ְעָלה‪ֶׁ ,‬שֶּנֱא ַמ ר‪ְ :‬וָלַקְחָּת ֹסֶלת ְוָאִפיָת‬
‫אֹוָת ּה ְׁשֵּת ים ֶעְׂשֵר ה ַחּלֹות‪ָ .‬אַמר‪ֶּ ,‬ד ֶר ְך ַהֶּמ ֶלְך ֶלֱא ֹכל ַּפת ַחָּמה‪ֶׁ ,‬ש ָּמא ְצִניָנא‪ַּ .‬ת ָּמן‬
‫ַר ִּבי ֵלִוי ָאַמר‪ַ ,‬מְמֵזר ָּברּור ָהָיה‪ֵּ .‬כיַצד‪ ,‬נֹוְגִׂשים ָהיּו ִמֶּׁש ל ִמְצִר ים‪ְ ,‬וַהּׁשֹוְטִר ים‬ ‫ַּת ִּניָנן‪ֶ ,‬לֶחם ַהָּפִנים ֵּכיַצד ֶנֱא ַכל‪ֵ .‬א ין ָּפחֹות ִמִּת ְׁש ָעה‪ְ ,‬וֹלא יֹוֵת ר ֵמַאַחד ָעָׂשר‪.‬‬
‫ִמֶּׁש ל ִיְׂשָר ֵא ל‪ַ .‬הּנֹוֵגׂש ָהָיה ְמֻמֶּנה ַעל ֲעָׂשָר ה ׁשֹוְטִר ים‪ְ ,‬וַהּׁשֹוֵטר ָהָיה ְמ ֻמֶּנה ַעל‬ ‫ֵּכיַצד‪ֶ ,‬נֱא ָפה ֵמֶעֶר ב ַׁש ָּבת ְוֶנֱא ַכל ְלַׁש ָּבת‪ְ ,‬לִת ְׁש ָעה ָיִמים‪ָ .‬חל יֹום טֹוב ִלְהיֹות ֶעֶר ב‬
‫ֲעָׂשָר ה ִמִּיְׂשָר ֵא ל‪ִ .‬נְמָצא‪ַ ,‬הּנֹוֵגׂש ְמ ֻמֶּנה ַעל ֵמָאה ַוֲעָׂשָר ה ִמִּיְׂשָר ֵא ל‪ַ .‬חד ְזָמ ן ִקְּד מֹו‬ ‫ַׁש ָּבת‪ֶ ,‬נֱא ַכל ָלֲעָׂשָר ה‪ְׁ .‬שֵני ָיִמים טֹוִבים ֶׁשל ֹראׁש ַהָּׁשָנה‪ֶ ,‬נֱא ַכל ְלַאַחד ָעָׂשר‪,‬‬
‫נֹוֵגׂש ְלׁשֹוֵטר‪ָ .‬אַמר ֵליּה‪ִ :‬זיל ְּכֹנׂש ֲעִׂשִר ּיֹוֶת יָך‪ְּ .‬כמֹו ֶׁשָהַלְך ַהּׁשֹוֵטר ְלַד ְר ּכֹו‪ִ ,‬נְכַנס‬ ‫ֶׁשֵא ינֹו ּדֹוֶחה ֹלא ֶא ת ַׁש ָּבת ְוֹלא ֶא ת יֹום טֹוב‪ַ .‬ר ָּבן ִׁש ְמ עֹון ֶּבן ַּגְמִליֵא ל אֹוֵמר‬
‫ַהּנֹוֵגׂש ְלֵביתֹו ֶׁש ל ׁשֹוֵטר ְוִק ְלֵק ל ִעם ְׁש לֹוִמית ִא ְׁש ּתֹו ֶׁש ל ׁשֹוֵטר‪ָ .‬חַזר ַּבֲעָלּה‪,‬‬ ‫ִמּׁשּום ַר ִּבי ִׁש ְמ עֹון ֶּבן ַהְּסָגן‪ּ ,‬דֹוֶחה ֶא ת יֹום טֹוב‪ְ ,‬וֵא ינֹו ּדֹוֶחה ֶא ת יֹום ַהּצֹום‪ְׁ .‬שֵּת י‬
‫מֹוְצאֹו יֹוֵצא ִמֵּביתֹו‪ֵּ .‬כיָון ֶׁשִהְר ִּגיׁש ּבֹו‪ֲ ,‬הָוה ָמִחי ֵליּה ָּכל יֹוָמא‪ְ ,‬וָאַמר ֵליּה‪:‬‬ ‫ַהֶּלֶחם ֶנֱא ָכלֹות ֵא ין ָּפחֹות ִמְּׁשַנִים ְוֹלא ֶיֶת ר ַעל ְׁש ֹלָׁשה‪ֵּ .‬כיַצד‪ֶ ,‬נֱא פֹות ֵמֶעֶר ב יֹום‬
‫ֵליַעּנֹות ַטְבאֹות‪ֵ ,‬ליַעּנֹות ַטְבאֹות‪ִ .‬נְצְנָצה רּוַח ַה ֹּקֶד ׁש ְּב ֹמֶׁשה‪ָּ .‬ת ָלה ֵעיָניו ַלָּמרֹום‪,‬‬ ‫טֹוב ְוֶנֱא ָכלֹות ְליֹום טֹוב‪ִ ,‬לְׁשַנִים‪ָ .‬חל יֹום טֹוב ִלְהיֹות ַאַחר ַהַּׁשָּבת‪ֶ ,‬נֱא ָכלֹות‬
‫ָאַמ ר‪ֹ ,‬לא ַּד י ְלָר ָׁש ע ֶזה ֶׁש ִעָּנה ֶא ת ִא ְׁשּתֹו‪ֶ ,‬א ָּלא חֹוֵזר ּוַמ ֶּכה ְלַבֲעָלּה‪ִ .‬מָּיד ַוַּיְך ֶא ת‬ ‫ִלְׁש ֹלָשה‪( .‬תנחומא אמור‪ ,‬כג)‬
‫ַהִּמְצִר י ַוִּיְטְמֵנהּו ַּבחֹול (שמות ב‪ ,‬יב)‪( .‬שם)‬
‫לפי ר' ברכיה‪ ,‬הנושא שממנו מתעורר המקלל הוא כבוד המצוות‪.‬‬
‫במציאות‪ ,‬לא תמיד רואים כבוד לדת משה‪ .‬כין שאנו מתייחסים‬
‫עבור ר' לוי‪ ,‬לא מדובר רק במשבר ברמת המוחין‪ .‬יש צרות בעולם‪:‬‬ ‫לזהותנו הערכית־תרבותית בכבוד‪ ,‬הן בחלק הרגשי שלה הן בחלק‬
‫יש אונס‪ ,‬יש עוול‪ ,‬יש רצח בהכאות בלתי נסבלות‪ .‬האדם הנולד‬ ‫השכלי שלה‪ ,‬אנו נוטים להתייחס למה שמתנגד אליה בזלזול‪.‬‬
‫מפרי כל הצרות האלה‪ ,‬מהאונס הרצחני של המצרי האכזר – נתון‬ ‫לכאורה‪ ,‬הדת סותרת את האמתות האמוניות והשכליות‪ .‬וכשהדת‬
‫למבוי אקזיסטנציאלי כמעט סתום‪ .‬ר' לוי מצביע אם כן על משבר‬ ‫מצווה אותנו לאהוב את מה שאנחנו לא אוהבים מעצמנו‪ ,‬לשנוא את‬
‫ִיְׁשַּת ֲחוּו ָלְך ַוֲעַפר ַר ְגַלִיְך ְיַלֵחכּו ְוָיַד ְעְּת ִּכי ֲאִני ה' ֲא ֶׁש ר ֹלא ֵיֹבׁשּו ֹקָוי (ישעיה‬ ‫סוציאלי‪ ,‬על משבר של חוסר צדק בעולם‪ .‬לא מדובר באמונות‬
‫מט‪ ,‬כג)‪( .‬שם)‬ ‫ובדעות‪ ,‬ולא מדובר בלאומיות‪ ,‬מדובר בחוויה אקזיסטנציאלית של‬
‫עזבון‪ ,‬של עוול‪ ,‬תופעת לואי של הרעות הרבות והצרות שפקדו את‬
‫ישראל אלפיים שנה‪ ,‬ועודן פוקדות אותו‪" .‬א–ל אמונה ואין עוול?!‬
‫צדיק וישר הוא?!" – מתוך כך מתמלא ֶעברה ומקלל את ההויה‬
‫כולה‪ .‬אם משה כתב את ספר איוב‪ ,‬הוא כתב את הסיפור של אחיו‬
‫של המקלל‪ ,‬מי שהיה אתו במשבר וברגע האחרון – לא קילל‪.‬‬

‫‪###‬‬

‫לא נרחק לכת לדעתי אם נאמר שהמשברים האלה לא פקדו רק את‬

‫המקלל‪ .‬מסתבר מאד שאחד מהם (לפחות) פקד כל אחד ואחד מן‬
‫העם‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬רק הוא קילל‪ .‬כשהוא מקלל את ההויה‪ ,‬הוא כבר‬
‫כלי שבור‪ .‬הוא מקלל את עצמו‪ ,‬הוא מקלל את כולם‪ .‬הוא מתאבד‪,‬‬
‫ובהתאבדותו הוא מחשב לגרור אתו את כל העולם עולו‪.‬‬

‫עתה‪ ,‬כולם נבוכים‪ .‬מעולם לא נקלעו ישראל למצב הזה‪ ,‬אשר ברור‬
‫שהוא רע‪ ,‬מסכן את כולם – אך שיש בו מידה של אמת‪" .‬לא פורש‬
‫מה ייעשה לו"‪.‬‬

‫לכן כל הזקנים סומכים את ידיהם עליו‪ ,‬ממש כמו קרבן‪ .‬המקלל הוא‬
‫עולה תמימה‪ ,‬מי שכבר נשבר עד שהוא הפך לכדי סכנה קיומית לכל‬
‫הציבור כולו‪ ,‬ואי אפשר עוד להציל אותו ואותם מעצמו‪ .‬הוא הופך‬
‫להיות כפרה לכל העם‪ ,‬ובהקריבם אותו הם מקריבים את צד הקללה‬
‫שמאיים להתעורר גם בהם‪.‬‬

‫‪###‬‬

‫החוצפה של המקלל‪ ,‬שאפשרה לו להוציא את כל הרוע שבו על‬

‫העולם כולו‪ ,‬היא אופיינית לדורנו‪ .‬רק בדור שחוצפא יסגא אפשר‬
‫לכפור ב'ביטול' השכל והאמונה‪ ,‬ברעיון הלאומי ובהכנעת החוויה‬
‫האישית‪ .‬כח מלכותי ותחתון מתעורר בעולם כולו‪ ,‬שדורש לצאת‬
‫מכבלי ה'אין' הכפייתי‪ .‬הוא רוצה להיות הינדיק‪ ,‬סורריאליסט‪,‬‬
‫ניהיליסט‪ .‬זה שלב חשוב בהתבגרות‪ .‬אך הנשאר בשלב זה עלול‬
‫לגזור על עצמו מבוך של תוהו ובוהו דכאוני‪ .‬השיעור הגדול ביותר‬
‫של התאבדויות הוא בגיל הזה‪.‬‬

‫עם ישראל הוכיח בשמחת תורה שהוא לא מוכן להכנע לדיכאון‪.‬‬

‫בחסד א‪-‬להי‪ ,‬כמו ברק‪ ,‬הואר לו שצריך להאמין בטוב‪ ,‬להלחם‬
‫בשקיעה המטביעה והאיטית של הרוע‪ .‬בחודשים האחרונים‪ ,‬הברק‬
‫החזק שהופיע בחיפזון של פיקוח נפש קוסמי – עבר ונמוג‪ .‬על העם‬
‫כעת להתחזק ולהאמין בגדול‪ ,‬עם כל הקושי‪ :‬החטופים יחזרו! דידן‬
‫נצח! לא ישאר שום זכר לאויבינו תחת השמים! ונקמתנו – שעוד‬
‫נגדל ונרוויח מהמלחמה הזאת פי כמה וכמה ממה שחישבו לקחת לנו!‬
‫עלינו לכבד את הדת‪ ,‬להאמין שיש לנו עוד הרבה מה ללמוד‪ ,‬לשחרר‬
‫ב'השתלטות' שלנו על הדעת (בלועזים ‪ ,)conception‬המעוורת‬
‫אותנו מלראות יותר רחוק‪ .‬עלינו לברר את זהותנו הלאומית‪ :‬לשם‬
‫מה אנחנו כאן? למה יש לנו זכות (ויש לנו זכות!) על הארץ? מה‬
‫אנחנו רוצים לשדר לאומות? מה השלב הבא בתהליך הגאולה (לא‬
‫יתכן שליבוביץ' יצדק בשאלה זו!)? ולא – הבעיה לא נמצאת אל‬
‫המחנה אחר‪ .‬צריך לחפש באהבה ובאמונה גדולה איך אנחנו יכולים‬
‫להשתפר; איך אנחנו פותחים את הראש לדעות שנשמעות הזויות‬
‫מבלי לוותר על דעתנו; איך אנחנו‪ ,‬בלי לשים לב לכך‪ ,‬לא הופכים‬
‫להיות קירות אטומים כמו שאנחנו טוענים כלפי אחרים‪ .‬עכשיו‪ ,‬אין‬
‫לנו פריבילגיה לקלל‪ :‬צריך לחלום‪ ,‬לחלום בגדול‪ ,‬ולממש את‬
‫החלומות – עד שיתקיים המשך המדרש‪:‬‬
‫ָאַמר ַהָּק דֹוׁש ָּברּוְך הּוא‪ָּ ,‬בעֹוָלם ַהֶּזה ַּבֲעֹונֹות ַא ֶּת ם ִנְמָסִר ין ְּבַיד ֻא ּמֹות ָהעֹוָלם‪.‬‬
‫ֲא ָבל ֶלָעִת יד ָלֹבא‪ְ ,‬וָהיּו ְמ ָלִכים ֹאְמַנִיְך ְוָׂשרֹוֵת יֶהם ֵמ יִניֹקַת ִיְך‪ַ ,‬א ַּפִים ֶא ֶר ץ‬