Professional Documents
Culture Documents
זיכרונות מהקרב על בארי - אלישי גייסון
זיכרונות מהקרב על בארי - אלישי גייסון
אלישי ג'ייסון
בסדר תנועה באוויר היינו מסוק .2כשהגענו ליד אלומים ,המסוק נגע בקרקע ומיד המריא
שוב ,מסוק 1חטף רקטת ר.פ.ג ,וביצע נחיתת חירום .המסוק שלנו נחת במקום כלשהו
בדרום ,ולאחר דיווח מפלגה א׳ שיש לנו שליטה מבצעית בקרקע ,נחתו שאר המסוקים.
פרקנו מהמסוק ,השכבנו את כל הלוחמים ברווחים ,בגלל הפצמ״רים ,והוריו להם לדרוך
כדור .אחרי קפק זריז עם עזריה ,דילגנו את הפלגה למיוערת שהייתה ממערב לאתר
הנחיתה .שם חברנו לחצי צוות שהיה על המסוק הראשון ,של פלגה א׳ .פיקדתי שם את
שנהב ואת שאר הסגל ,והורדתי להם לפרוש חיפויים .התחלנו תנועה בתוך המטעים,
במטרה להגיע לאזור הקרבות .הגדוד נחת על גל של כמה עשרות מחבלים שהיו בדרך
ליישובי הסביבה .תוך כדי התנועה ,ניסינו לעשות סדר ללוחמים ,ללא הצלחה .רום פאר
אפילו קיבל ממני סטירה כדי לפקס אותו .במהלך התנועה ,לקראת אלומים ,פגשנו מפקדים
בכירים כלשהם ,שהורו לנו להסתובב ולנוע לכיוון בארי .במילים שלהם ״לא מבינים מה קורה
בבארי .כנראה שיש טבח בבארי ,תנועו לשם״ .פתחתי את השו״ב שהיה על שטרן -העמוד
והפלאפון לא עבדו -סה״כ ציר ניווט של 3ק״מ .התחלנו תנועה ,ותוך כדי הבנו שהחבר׳ה
שהיו אצל א׳ השאירו אצלם את התיקי לאו שלהם .שלחתי את ספירו עם כמה לוחמים שילכו
להביא את התיקים ותוך כדי המשכנו תנועה ,ההבנה שלנו הייתה שבבארי קורה משהו,
שמצריך לא לחכות לאף אחד .במהלך התנועה ,צוותים אתק ונשק איבדו אותנו ,והחברנו
אותם אלינו .במהלך התנועה ,עברנו ממטעים לשדות חרושים ,שם התנועה הייתה קשה,
והחמירה כי סחבנו תיקי לאו .בחרתי ,להוביל את הפלוגה בציר שמקביל לכביש ,למרות
הסיכון שהמחבלים יעברו בכביש וירו לעברנו צרורות .״מהירות על חשבון אבטחה״ .אז
בערך ,גם הבנתי בזכות התרגיל שעשינו בשבוע סבך בגפן ,שמדובר בתכנית
האירנית-חיזבאללה ,שמכונה בשפה המודיעינית ,כיבוש הגליל .פשוט חמאס הצליחו איכשהו
לבצע את זה גם .ההבנה הזו עזרה לי להתפקס ולהבין מה נדרש מאיתנו באותם ימי לחימה.
במהלך ההליכה על השביל ,אנחנו מזהים רחפן צהלי על הרצפה ,ורכב נטוש .קצת אחרי זה,
יש טנדר לבן שמנסה כל הזמן להתקרב אלינו ,ובורח .אנחנו גם שומעים בקשת עזרה מתוך
השיחים לידינו ,״הצילו ,תעזרו לי״ .לוקח לנו זמן להבין מה אנחנו שומעים ,ולבינתיים אני
מכריז פכט״ת ומיד צועק לפלוגה לא לירות ,שהמוח שלי מעבד מה הרעש ששמענו .אנחנו
מזהים מישהי צעירה מתחבאת בתוך שיח .עזריה מושיט לה יד ומחלץ אותה מהשיח .היא
מספרת לנו שהיו איתה עוד 3אזרחים שרצו קדימה וניסו להתחבא גם .אני מעביר לחוד ,אלי
ויהושע ,שיחפשו אנשים בשיחים ,ואנחנו ממשיכים להתקדם כשהיא צמודה אלינו .הם
מוצאים בהמשך את שלושתם 2 ,בחיים ואחת מתה .מדובר בארבעה מבלים שברחו
ממסיבת הנובה .באותו זמן הטנדר הלבן מתקרב .אני צועק לשטרן ,ואנחנו רצים לעבר
הטנדר ,תוך כדי שאני יורה ירייה בודדת באוויר .בחרתי לא לירות על הרכב מספק שמדובר
באזרחים .הנחתי שאם מדובר במחבלים הם כבר היו יורים עלינו .הטנדר בולם ,ואנשים
פורקים ממנו ,יורדים על הברכיים עם ידיים באוויר ,וצועקים ״לא לירות״ .אני מגיע אליהם,
מזהה שהם דוברי ערבית ,מבינים שהם מנסים לחלץ אזרחים מהעוטף( .בהמשך התברר
שמדובר בחבורה של בדואים שבאו ביוזמתם) ואיתם אזרחית אחד שהם חילצו .ראינו
שלאחד מהם היה אקדח תקני ברשיון .אנחנו משאירים לפלגה א׳ של תורג׳מן ,שהייתה
בעקב שלנו את הבירור הסופי שלא מדובר במחבלים ,מחבירים אליו את שלושת האזרחים
שחילצנו ,וממשיכים לעבר בארי .בצומת בארי ,אנחנו מזהים גופה שרופה של מחבל ,ועושים
פונדק .במהלך המעבר מהכבד לקל ,מזהים תנועה של הרבה אזרחים חמושים בצומת ליד
מילונית ,שקוראים לנו בטירוף .מדובר בקבוצה של אזרחים שגם היא ,באה לנסות לחלץ
אזרחים .במיגונית ,קרה מה שקרה בכל המיגוניות בעוטף עזה .שלחתי את גורדיש ,כחובש,
ופל דמן שיעזור להם .מתחת לגופות של כל מי שהיה במיגונית ,היו 2שנשארו עוד בחיים.
העמיסו אותם על הרכבים האזרחיים שיפנו אותם לבית חולים ,ואנחנו המשכנו לארגן את
הפלוגה .ספיגו והלוחמים שהיו איתו ,חברו אלינו עם התיקי לאו .הלכתי לגורדיש ,חיבקתי
אותו ועודדתי אותו לקראת ההמשך .אירגנו את כולם לתנועה .הסברתי להם ,שאנחנו נכנסים
לבארי ,שהמצב שם מורכב .נתתי פקודה סדורה ,שתכליתה שיחרור בארי .התחלנו תנועה
ב 2-טורים על הכביש המוביל לבארי ,ליד הש.ג .חבר אלינו מישהו מימ״מ ,שאל מי המפקד,
הפניתי אותו לעזריה ,הם דיברו .ונכנסנו פנימה .מהבנה שלי הסיכום היה שימח יקחו את
החלק המזרחי של הקיבוץ ואנחנו את המערבי .ההבנה הייתה ,ולא אמרנו ללוחמים ,שאנחנו
הולכים למשוך אש בכוונה אלינו ,כדי שהמחבלים יעזבו את התושבים ויתמקדו בנו .בשעה
14:30לערך ,חצינו את הש.ג .של בארי .תמונת המצב בבארי הייתה ,שהחצי המערבי של
הקיבוץ ״טופל״ על ידי המחבלים ,כלומר הם חיסלו וחטפו את כל מי שהיה שם ,והם היו
בדרך לעשות את אותו הדבר בחצי המזרחי .הכניסה של כוחות הימ״מ ,עשרות הלוחמים של
מטכ״ל שנכנסו קצת לפנינו ,והפלוגה שלנו בזמן הזה ,היא שמנעה את המשך הטבח בבארי.
ככל הנראה זו הייתה הכניסה המסיבית הראשונה של כוחות ביטחון לקיבוץ .התחלנו ללכת
מערבה (שמאלה ב״ש.ג ).על הכביש ההיקפי של הקיבוץ ,מתוך הבנה ששם נוכל להבין מה
קורה בקיבוץ מבלי להיכנס לחלק גדול מהשטחי השמדה .אחרי שעברנו את דפוס בארי ,קפץ
אלינו מישהו מתוך שיח .זיהיתי שהוא לא היה חמוש ולא ביצעתי ירי .הוא הזדהה כשוטר
במתפ״א .הוא סיפר לנו שבהמשך הכביש ההיקפי יש מארב סדור של מחבלים ,שהשמידו 2
קרקלים משטרתיים עם כל מי שבפנים .הוא הצליח להימלט לבדו ,בלי נשק ,ועם כדור ברגל.
בעקבות הדיווח שלו ,אמרתי לעזריה שאני לוקח את הפלגה באיגוף שמאלי שקט ,דרך
הבתים ,למרות הסיכון שבכך ,כדי לנסות לשבור את המארב של המחבלים .הלכנו דרך
שכונת ״ה 120-״ .השכונה הייתה נטושה ,דממת מוות .חשבנו אז שכולם בשכונה הרוגים.
התברר שחברי הקיבוץ רק התבצרו בבתים ,ופחדו להשמיע קול שיסגיר שהם עדיין בחיים.
ממש כמו בפוגרומים שקרו בגלות .סיימנו את באיגוף ,הצצנו להיקפי וזיהינו את מיקום
המארב ,לפי הרכבים שעלו באש .והבנו שעשינו איגוף שלא היה מספיק עמוק .המשכנו לעוד
איגוף קטן ,וכשהיינו בחצר הצפונית של איתור ,501זיהיתי דמות ,שלא ברור אם היא
חמושה ,מהחשש שמדובר באזרח ,כדי למנוע דוצים ,צעקתי אליו ״צה״ל צה״ל״ .הוא הרים
את הראש במבט מופתע ,ראיתי לו פחד בעיניים ,והתחיל לירות עלינו .הבנו את ״הרמז״
השבתי באש ונתתי פכטת לשאר הצוות .בערך באותו זמן ,יהושע ,הנגביסט ,אורח שמזהה
דמות ים סרט ירוקה על המצח ומבקש אישור לירות בה .אני מסתכל ורואה שמדובר בסרט
נוחבה -יהושע מוריד אותו .אנחנו ממשיכים לנוע תוך כדי אש לאורך הקיר החיצוני של
הבית ,ומתמקמים על השיחים ,המחבלים מתמקמים בחצר בבית ממערב אלינו (איתור
.)502בינינו לבינם יש מדשאה ,בלי מחסות .אני מתחיל דילוגי צמדים דרך הצמחייה הדלילה
שמקיפה את הדשא .לידנו אדמתנו ,אדמת ארץ ישראל ,מתפוררת ,וסופגת אליה את קליעי
המחבלים .פלא שלא פגעו בנו .אותם ענפים דלילים לא היו מסתור ובטח שלא מחסה .אני
מסתכל לאחור וקולט שרק שטרן ,הקשר דילג איתי .כל השאר נעצרו ליד הקיר .בין קולות
הירי ,אני צועק לשטרן שיביא לכאן את שאר החבר׳ה .הוא באמת מצליח לגרור אותם תחת
אש המחבלים קדימה .אני חושב ששטרן עדיין לא מבין איזו יכולת מרשימה הייתה לו כקשר,
גם אם הוא לא הרגיש אותה אצלו .שאר החוד של הצוות מגיע .אני רואה ,בין ענפי העץ
שאנחנו מאחוריו ,שכבר אין מחסות עד החצר שבה המחבלים מתמקמים .אני נותן פקודת
החלפת מחסניות בדירוג ,ואחריה ,מכת אש .״קדימה הסתער!״ .פקודת ההסתערות
הראשונה שנתתי תחת אש .התרגשתי .מאות דורות ,אלפי שנים ,וכמות דם לא הגיונית
שהעם היהודי שפך .ואני עומד כאן ,מפקד עברי ,יהודי ,מטיל את נפשי ביחד עם אחי לנשק
לקרב אבוד מראש ,לטובת העם היהודי ,אנשים שאיני מכיר ,חושבים אחרת ממני ,וקרוב
לוודאי שחלקם אפילו כעסו עלי או שנאו אותי עד אותו יום .אבל אני כאן .כל ישותי מלאה
בציוויי הקצין העברי -ממני תראו וכן תעשו ,ולהיות מספיק ראוי לאמהות העבריות ,אלו
שהפקידו חיי ביניהם בידי ,ואלו שמחכות שאחלה אותם מציפורני חיות האדם .הנני כאן ,גאה
לפקד על כוח עברי לוחם ,עת זוהי הפעם הראשונה בהיסטוריה ,שהעם היהודי מתקומם על
מרצחיו באמצע פוגרום ,ולא נותר חסר אונים ,ומחכה נואש לסופו של אותו פוגרום .אני חושב
שהרוח פיעמה בי עת נכנסו לבארי ,ובזכותה זכיתי לפקד כמו שפיקדתי בקרב לכיבוש בארי.
אבל ברגע הזה ,עת הייתי מוכן עם אחי לנשק למסור את נפשי ,למען העם היהודי בציון ,אז
החלה לפעם בי הרוח .״קדימה הסתער״ .תוך כדי אש אנחנו יוצאים ביישור קו כל חוליית
החוד .וכמו בתרגילים ,אני מסתכל ימינה ושמאלה לראות שאין ירי מהעומק .אנחנו רצים
לעבר המחבלים ,ועשרות כדורי המחבלים עוברים בינינו ,ובאופן פלאי לא דרכנו .ומתמקמים
בין הבית לבין רכבי המשטרה השרופים ,שם אנחנו רואים את הגופות המפוחמות של
השוטרים זרוקות על הקרקע .המחבלים נסוגים לעבר הכביש שמפריד בין שכונת ה500 -
לשכונת ה .600-מתחבאים מאחורי גדר שיחים .אנחנו ממשיכים להמטיר עליהם אש ,ושאר
הצוות מדלג בעקב שלנו .אני נותן לחוליית חוד לירות ,ומתחיל לסרוק מסביב ,להבין מה
קורה ומי נמצא איפה .פתאום ,אני רואה שמגיח מהכביש רכב לבן שמתחיל לדהור על
הכביש ההיקפי מערבה ,לעבר הפרצות בגדר .חלק מהמחבלים עלו על הרכב שלהם וניסו
לברוח ,כנראה חזרה לשטח הרצועה .לידי אבוטבול ,מ״כ א ,אני מתחיל לירות על הרכב ,תוך
כדי שאני אומר לו להבי את יהושע עם הנגב ,שהיה עם הקנה לתוך החצר באותו זמן .יהושע
מגיע ואנחנו ,ביחד עם אבוטבול ועוד כמה לוחמים מרססים את הרכב .פגענו בתוך הרכב,
אבל בנהג לא פגענו ,והרכב המשיך לנסוע עד שנעלם .בהבנה שלנו כנראה חזר לרצועה.
תוך כדי שהרכב נמלט ,האש נפסקת .המחבלים שלא נפגעו מאיתנו ,או עלו על הרכב וברחו
או נסוגו לבתים בהמשך הרחוב .אנחנו חודלים את האש ,ואנחנו שומעים קולות נפץ מצפון,
מכיוון רכבי המשטרה .בהתחלה אנחנו חושבים שיש מחבל ששוכב מאחורי הרכבים ומבצע
ירי ,מהר מאוד אנחנו מבינים שמדובר בתחמושת שהייתה ברכבי המשטרה והתחילה
להתפוצץ .הבית לידנו ( ,)502עולה באש .עזריה ,הסמ״פ ,מביא אלינו פתאום מישהי.
תושבת בארי ,עדי אפרת ,שהייתה בת ערובה אצל אותם מחבלים ,ובזמן הלחימה של
המחבלים בשוטרים ובנו ,התחבאה במחסן בכניסה לבית .אני מתחקר אותה להבין אם היא
יודעת על עוד תושבי בארי שבאזור או עוד מחבלים .היא אומרת שהיא לא מכירה שיש עוד
תושבים או מחבלים בבית .אני נכנס עם הצוות אל תוך הבית ,כשהוא עולה באש ,במטרה
לסרוק ולראות שאין אזרחים שמתחבאים בפנים .אנחנו לא מוצאים אף אחד .צוותים אתק
ונשק ממשיכים לבית הבא ,בזמן שאנחנו נותנים להם חיפוי מתוך הבית ,ומנסים בעיקר
לנשום דרך החלונות… פשוט לא היה מחסה אחר שהיה אפשר ממנו לתת חיפוי ולאפשר
להם להתקדם .לי מפריע שאנחנו כבר לא בחוד .אני יוצא החוצה עם שטרן ,ומנסה לראות
איך אנחנו עוברים קדימה.דקה אחרי זה ,אני מתחיל לשמוע מבן דור ,שהפלוגה הותקלה
ושיש פצועים .שמתגל ואורי (המפקצים האחרים) נפצעו .אני לוקח את הצוות ומוביל אותם
קדימה ,כדי לבודד את המרחב ולאפשר לשאר הפלוגה להתאפס על עצמה .חובר לעזריה,
ונכנסים לכבוש את הבית הבא ברחוב ( .)505בחצר הדרומית של הבית יש מחבלים ,וגם
בבתים בצד השני של הרחוב .הצוות נכנס לתוך הבית ,מזהים גופה של תושבת בארי
במטבח .הבית נקי .אני מחלק חיפויים בתוך הבית ,לכיוון דרום ,איפה שהמחבלים .וחוזר
לכניסה הצפונית לבית ,כדי להבין מה קורה עם הפלוגה .אני מנהל את המגע מול המחבלים,
ועזריה מנהל את האר״ן ופינוי הפצועים לאחור .בהמשך ,החצר הזו תהפוך לחצר הסמגד,
משם לנדאו ינהל את הלחימה על החצי המערבי של בארי .בחצר אנחנו מייצרים 2עמדות.
אחת לכיוון החצר הדרומית ,שם יש מקלע שיורה על המחבלים ,ואחת צמודה לאבנים
שתוחמים את החצר ממערב ,משם מנהלים אש מול המחבלים שבצד השני של הרחוב .עיקר
הבעיה היא מחבל שבמוצר בקומה השנייה של איתור .602בזמן ההמתנה באיתור ,חבר
אלינו צוות של יהלום בהובלת קרוואני .התחברנו אותם ללחימה ,ובהמשך ללנדאו שיקבלו
גזרה משלהם .צריך לציין את קרוואני ,שעם הרבה ענווה הכפיף את עצמו תחתי (קרוואני
בדרגת רס״ן) כדי לא לפגוע בלחימה .מהחבר׳ה של יהלום לקחתי מחסניות מלאות ,להעביר
ללוחמים שלנו שהיו עם מחסניות ריקות .עשיתי להם גם שיחה קצרה על מה קורה בבארי ,כי
הם היו בשוק ממה שהתנהל שם ,סוג של סכמת יהלום ללוחמים שעדיין אל היו שם בהלם
קרב .בנוסף ,חבר אלינו גם מ״פ מסיירת נחל עם עוד כמה לוחמים ,שחברו אלינו פיזית כדי
למנוע דו״צ .עדיין אל הצלחתי לדייק האם הם ממש נלחמו בגזרה ממזרח אלינו ,או שמדובר
רק בחולייה שחברה אלינו (שמעתי כמה עדויות) .בנוסף ,בחילופי אש מהעמדות ,חוסלו
מספר מחבלים בחצר ,ויעבץ נפצע .בהגיבי ניסה למשוך אותו כשהוא שכוב על הרצפה ולא
הצליח .הגעתי וביחד עם המ״פ מסיירת נחל פשוט תפסנו את יעבץ ,וחצי גרנו חצי זרקנו
אותו לסלון ,כשאנחנו חשופים לחלון ולאש המחבלים .פשוט לא הייתה אופציה אחרת בגלל
הגודל של החדר .שם עזרתי לגו רגיש ורובין לנהל את הטיפול הרפואי בו ,ואחרי עצירת
דימומים ווידוא סימנים חיוניים תקינים סה״כ ,פינינו אותו החוצה דרך הש.ג של הבית קברות,
ביחד עם פצועים מהאר״ן ועדי אפרת שחילצו החוצה מבארי .חווינו ,דוגמא ללוחמת פרט,
אחת העמדות הייתה על הדלת הדרומית של האיתור ,יהושע היה שם ,ובגלל הגופה של
בעלת הבית ,הוא היה חשוף לגמרי ,וכששאלתי אותו הוא ענה לי שהוא לא הצליח לגעת
בגופה .הלוחמים נאבקו מאוד בפן הרגשי והנפשי שהיה מאוד בוטה בבארי ,ורובם עשו את
זה בגבורה ועם הרבה הצלחה .הבעיה נפתרה כשגררתי את הגופה ליד המקרר וסידרתי את
העמדה .בעמדות האלו גיליתי את הייחודיות של דביר ברזני ואריאל אוחנה ,שכרעו מעל
לחצי שעה בעמדה מבלי לזוז ,בסבלנות ,עד שמופיע מחבל בכוונת .בהמשך ,לנדאו הגיע עם
קצינים לומדים של הגדוד ,שרמן ועוד בחור .מהם לקחנו 2רימונים .והיחידה הרב מימדית
חברה אלינו .הם קיבלו ביחד עם יהלום את השכונה שבצד המערבי של הכביש (שכונת ה-
.)600בהמשך שייטת הצטרפו אליהם ,וכך נוצר לו צק״ג 890מפלוגה אחת של הגדוד ועוד
הרבה יחידות אחרות .את כולם הורדנו לתדר הפלוגתי שלנו של התרג״ד .כשהרב מימדית
פרצו לאיתור , 602הם הסתבכו שם וחוו גם אר״ן ,בעזרת צעקות ,המפקדים שלהם ביקשו
ממני חיפוי .הבאתי את ישי לוי ורום פאר עם הנגב ,ושלושתנו נתנו להם חיפוי מהחצר שלנו
לקומה השנייה .תחת האש שלנו ,הם חילצו 2פצועים ,אחד על האלונקה ,לנאפל שלנו ב-
. 502הירי היה תמידי ,גם כלפינו וגם בכל קיבוץ בארי .עשרות שעות הירי לא נפסק .בזמן
דהיינו באיתור ,והחלפנו אש עם המחבלים ,עברתי מדי פעם על כולם כדי לראות שכולם
בסדר סה״כ .הרבה לוחמים היו במועקת קרב ברמה כזו או אחרת .העברתי להם מידע,
התבדחנו קצת ,ווידאתי שהחיפויים עומדים .באחד מהפעמים האלו ראיתי שיש כמה לוחמים,
במועקת קרב יותר משמעותית ,שנמצאים בממד .בזמן שניסיתי לעשות עליהם יהלום,
פתאום שנהב ,מ״כ ב ,קולט שיש בבית ביודעם .הוא קורא לי ,ואנחנו מסתכלים ומבינים
שיכול להיות שפיספסנו משהו .אני מביא חולייה ,מוקרבת בעיקר מאותם לוחמים במועקת
קרב ,ואנחנו עולים לבוידעם .אחרי סריקה מגלים שאין שם אף אחד .עברה כבר כחצי שעה,
הפלוגה אירגנה את נושא פינוי הפצועים ,הנאפל ,והכוחות השכנים ,והמשכנו לחימה .ידענו
שהיו מחבלים באיתור ,508כי החלפנו איתם אש בחצי שעה האחרונה ,והרגנו חלק מהם.
דילגנו אל פתח הבית ,עם חיפוי של כיתה ב׳ מאיתור .505נתפסנו על הפתח ,ובאנו לפרוץ
פנימה ,כשספגנו מכת אש מסיבית מתוך הבית .היו מחבלים שהתבצרו בבית ,ושמרו על
שקט עד שהגענו לפתח .משעלי הכריז שאלי נפגע -הסתכלתי עליו וראיתי שהוא הרוג,
יהושע ועמית כץ דיווחו גם הם שנפצעו .נתתי פקודה להשיב באש אל תוך הבית .מקונן תפס
את החלון בסלון ממנו אלי נפגע ,שטרן את החלון בממד .עמית כץ לא הצליח להניח לעצמו
קאט ,אז הנחתי לו .אמרתי לאבוטבול שיבודד עם קנה את החצר מערב ,למקרה שהמחבלים
יצאו מהכניסה הדרומית של הבית ויעשו לנו איגוף .תיכננתי לשלוח לזיג בחצר את אבוטבול
ושטרן ,אבל מישהו מאיתור ,505אני חושב ששנהב ,צעק לנו שיש מחבל בקומה השנייה
שיורה מהחלון .המזל שלנו היה שאנחנו היינו תחת גגון שהגן עלינו משם ,ואבוטבול המשיך
לבודד את החצר ממרחק .צעקתי לצמד להגיע לבית ,והלוחמים לא זזו ,פחדו .ס]יגו הסמל
ניסה לדחוף אותם ולא הצליח .אז הוא דילג בעצמו עם הצמד שלו .לקחתי את הרימון שהיה
לי משרמן ,חציתי את הפתח תחת אש של שטרן ומקונן וזרקתי פנימה רימון .הרימון התפוצץ
אבל קצב האש לא ירד .המשכתי לעבור בין הלוחמים לראות שהם מבינים מה לעשות .המצב
היה שאנחנו היינו על הפתח ,מבלי יכולת לפרוץ פנימה ומבלי יכולת לנתק מגע .לבינתיים
משעלי ורובין מנסים לטפל באלי ,עמית ויהושע לא סובלים מחבל מסכן חיים .תיכננתי לתת
פקודה להסתער דרך הדלת ולייצר מגע עם המחבלים ,למרות הסיכון ,ואז עזריה זרק גם
הוא רימון ,ושוב קצב האש לא ירד .נזכרתי במורק של בניה שראל מעופרת יצוקה .החוק
קובע ,שאם מחבלים נמצאים במתחם ,ותחמושת נפיצה לא משפיעה על קצב האש שלהם,
משמע שהם מבוצרים היטב ,וגם פריצה פנימה תוביל לאבידות עם סיכוי נמוך לפגוע
במחבלים .אני מקבל החלטה ,שלא נכנסים .אני מעדכן את עזריה ומתחיל לדלג את
הלוחמים תחת מכות אש .אני מתחיל עם 2הפצועים ,יהושע ועמית ,לאחר מכן משעלי ורובין
סוחבים את הגופה של אלי (לא סיפרתי להם שהוא הרוג וודאי כדי שיתרכזו בלחימה).אחרי
זה אני מדלג את שאר הלוחמים בצמדים .בסוף נשארים רק אני ושטרן .אני מסביר לשטרן
שזה הדילוג הכי מורכב כי אף אחד לא מחפה עלינו .אנחנו נותנים מכת אד מסיבית ורצים
חזרה לאיתור , 505תוך כדי מנסים להשחיל עוד כמה כדורים כלפי המחבלים .לפני הכניסה
לבית ,האינסטינקט שלי אומר לי שהדילוג ארוך מדי ,אז אני מסתובב ועושה פזצט״א על שיח
בחצר הבית ,ונותן מכת אש כדי ששטרן יצליח להיכנס .בזמן שאני בשיח ,אני שומע פיצוץ,
ורואה הבזק אור כתום בכל הקומה התחתונה ,הבית מתחיל לעלות באש .המחבלים שמו
מטען על הכניסה לבית .אנחנו לא יודעים אם המטען היה שם כבר והתפוצץ בגלל תאונת
עבודה או הירי שלנו (תלוי בסוג המטען) ,או שהמחבלים ניסו להניח אותו עכשיו כי חשבו
שנפרוץ לבית והוא התפוצץ להם תוך כדי .בכל מקרה אני שמח על זה ,כי מעבר לפגיעה
במחבלים זה מאפשר לנו להתמודד עם הביצור שלהם .אין לנו טילים או טנק להתמודד עם
הבית ,אבל מאחר והוא עולה באש ,או שהמחבלים ישרפו ,או שהם יברחו ונתפור אותם ,ואז
נוכל לפרוץ לבית ולטהר אותו סופית .אני נותן עוד מכת אש קטנה ,וממשיך לרוץ ל .505 -אני
מסביר ללוחמים את המשמעות של המטען ,ומחדד את החשיבות בעמדות שמכוונות כלפי
הבית .לבינתיים גורדיש ורובין מטפלים באלי ,יהושע ועמית כץ ,ובהמשך מפנים אותם
לנאפל .בנקודת זמן הזו ,חצי מהצוות התגייס לפינוי פצועים לאחור ,ופשוט נשאר בנאפל.
נפשית ,הוא לא היה מסוגל להמשיך .שלחתי את ספיגו ,בגלל המורכבות של הזירה ,לא
רציתי שלא יהיה קצין מקדימה שינהל את הלחימה ,שילך ויקרא לכולם כי צריך להמשיך .הוא
הצליח להביא את הרוב ,ואני הייתי צריך להרכיב חוד חדש .מקלענים לא היו לי יותר בצוות,
וידעתי שאני צריך מאג למרות שזה בניגוד לתוך ,כי זה הנשק היחיד שחודר את הקירות .רוב
הלוחמים שלי כבר היו במועקת קרב והתקשו לתפקד בחוד ,למעט שטרן ומקונן .אז הקמתי
צוות חדש ,קראנו לו צקפ ב׳ .לקחתי לוחמים מסויימים מהצוותים האחרים של הפלוגה ,ועוד
קצין וכמה לוחמים מפלוגה ד׳ שהצטרפו אלינו .הלוחמים שבחרתי ,היו אנשים שהיה בהם
רוח שפיעמה בהם ,שידעו שהם בתפקיד חייהם ,שהיו שלמים עם עצמם בסיטואציה ,ויכלו
להסתער איתי קדימה אל מול כדורי מחבלים מבלי להסס במשמעות המשימה והשעה.
בחרתי באוחנה ,בישי ,בברזני ובמזרחי .בזמן שאנחנו מחכים שהבית ישרף ,חובר אלינו
טנק .ונחמיה גם מגיע לבארי .זה אחד מהטנקים שסאלמן הביא לבארי .אני ונחמיה מכווינים
את הטנק על איתור .508הטנק יורה פגז חלול לקומה השנייה ,כדי לנסות למזער נזק
במידה ויש עוד אזרחים חיים בבית .אחרי ירי הפגז ,אני מסתער לעבר האיתור ,מתחילים
בסריקה של החצר ,כולל החצר האחורית ,תוך כדי חיפויים אל האיתור ,מתוך הבנה שיותר
סביר שהמחבלים התמקמו בחצר אחרי המטען וירי הטנק .אחרי סריקת החצר ,הפלוגה
סורקת את הבית ,ואנחנו ממשיכים לאיתור הבית.
היום ,אנחנו יודעים להגיד שבאותו זמן היה כוח של מטכ"ל ,עם כמה עשרות לוחמים ,שהגיע
מהחלק המזרחי של הקיבוץ ,נלחם בבתים הדרומיים לנו .במזל לא עשינו דוצ ,כי הם לא ידעו
עלינו ואנחנו לא ידענו עליהם .מסתבר שהם היו ב ,512-ואחד הקצינים שלהם ,נוה לקס,
נהרג מפגיעה של מחבל שירה עליו מהקומה השנייה של האיתור שנלחמנו בו – .508בערך
בזמן שמטכ"ל הותקלו ,אנחנו נכנסו ל 505-והתחלנו להחליף אש עם המחבלים ב.508-
אחרי כעשרים דקות ,כשהאר"ן היה תחת שליטה ,התסערנו על הבית ,ובאמת חיסלנו את
רוב המחבלים שהתקילו את הכוח של מטכ"ל .אבל יותר חשוב מזה ,במהלך כל הזמן הזה
ריתקנו אותם אלינו בצורה שכנראה הקשתה עליהם לבצע ירי מדוייק יותר על מטכ"ל למרות
שהם הי ובעמדה שולטת עליהם .יכול להיות שזה מה שאפשר למטכ"ל לחלץ את הנפגעים
שלהם ולא להיתקע בשטח השמדה .בנוסף ,מ 508-נחטפו המון תושבים מהקיבוץ ,שרוכזו
שם לפני שנחטפו לשטח הרצועה.
בזמן שאנחנו חוצים את החצר הדרומית של 508לכיוון איתור ,511אנחנו מותקלים מטווח
של 4מטרים במחבלים .אני נשכב על הרצפה עם שטרן .בגלל המחסור במחסות בחצר,
ובגלל השטח הקטן שהיינו בו ,שלחתי את שטרן אחורה ,והבאתי קדימה את ישי ,ואוחנה עם
הנגב .עיקר המזל היה שהחצר שחנו הייתה בגובה יחסית אליהם ,ובין 2החצרות הייתה
טרסה שמורכבת מאבנים גבוהות ,אז יכלנו להישכב מאחוריהם .אנחנו מצפון אליהם
והמחבלים מדרום אליהם .אחרי חילופי אש ,ש 2-מחבלים נפגעים ,אני אומר אוחנה לזחול
טיפה דרומה ,בזווית ,כדי שינסה לפגוע במחבלים עם הנגב ביותר בקלות ,ואני וישי נותנים
אש על המחבלים ,סטייל חיפוי ואיגוף בגרסה מוקטנת שלנו .אני מביא גם את מזרחי כדי
שעם המאג ירתק את הבית ,למקרה שיש שם מחבלים ,וגם כדי שהמחבלים שלידנו בחצר
ירתעו יותר ,ולא יזמו עד שאוחנה יצליח לתפור אותם .אני מסביר ללוחמים מה אנחנו הולכים
לעשות עכשיו .מזרחי חוטף כדור ביד ומכריז ׳נפצעתי׳ .ישי שם לו קאט ,אני אומר לאוחנה
לתת אש כבדה יותר כי ירדו לנו 2קנים ,ואני לוקח את המאג 3 .פעמים ניסיתי לתפעל
מעצור שהיה בו ,ולא הצלחתי .קראתי גם לברזני שיבוא עם המאג שלו .תחת כדורים
שורקים ברזני מגיע ,בזחילה אחרי שאני צועק לו שירד למטה ,מקבל הכוונה איפה המחבלים
ולאן הוא צריך לירות ומבצע ירי .לבינתיים אני אומר למזרחי ,שלא מוציא מילה מהפה ורק
מחכה שנסיים א׳ הקרב ,שיזחל חזרה לשאר הצוות ,ויפנה את עצמו אחורה .המאג שלו
נשאר איתנו .אחרי עוד כמה דקות של חילופי אש אנחנו קולטים דממה מהצד השני .אוחנה
מדווח שנראה שכל המחבלים בחצר נהרגו .חודלים אש ,מקשיבים .אחרי שמבינים שזה
המצב אני מבצע מכות אש עם אוחנה ומחזיר את השאר אחורה ,בריצה שפופה למקרה ויש
עוד מחבלים .ברזני מקבל את הכבוד לסחוב 2מאגים בדרך חזרה .הוא כמובן עושה את זה
בלי להתאמץ או להאט .אני ואוחנה מדלגים אחרונים עם מכות אש .מכווינים את הטנק על
האיתור ,שוב ירי חלול לקומה שנייה למזער פגיעה באזרחים אפשריים ,ויוצאים להסתערות
על הבית .הבית עצמו ריק .המדרגות לבוידעם שרופות .אחרי הסריקה בבית מישהו קולט
שהצינור גז בבית בוער ,הוא קורא לי ואני מוציא את כולם החוצה ,כדי שהבית לא יתפוצץ
עליהם .אני נשאר אחרון עם שטרן לעשות סריקה אחרונה לוודא שאין אזרחים או מחבלים
בבית .בשביל הדרומי שמוביל לבית ,יש גופות של שני מחבלים ,אנחנו לא יודעים אם
מטכ"ל או תושבי הקיבוץ הרגו אותם.
במהלך ההתקדמות ,אני משתדל להתשמש בכיתה ב' ובכוח של פלגה ד שהצטרף
אלינו ,כדי שגם הם יחוו לחימה ,מתוך רצון למזער את תחושת הדחק שלהם ,ופוסט
טראומה בעתיד .בהתקדמות בבתים ,אנחנו לפעמים עוצרים ,כיד לחכות ליישור קו עם
צוות נשק או כוחות ממערב אלינו .שוב ושוב ההוראה הכי ברורה היא שירי מתבצע רק
מצפון לדרום ,ככה נמנע ירי הדדי .בכל בית שאנחנו עוברים בו ,אני הולך למטבח אחרי
זיכוי הבית ,מכין סנדוויצים ללוחמים ודוחף להם לפה .בעיקר שוקולדים ,וקרטיבים
שמצאתי במקפיא .גם כדי שיאכלו קצת אחרי יום שלם של לחימה – האוכל שהבאנו
איתנו נשאר בפונדק מחוץ לבארי ,לא האמנו שנילחם רצוף כל כך הרבה זמן בלי
להתארגן מחדש – וגם כדי לעורר אותם קצת ,לעזור להם עם הקושי הנפשי שהם חווים.
באחד הבתים ,כשהייתה עצירה מסוימת לאחד הכוחות ,ריכזתי את עולם ועשיתי להם
שיחה קצרה ,על מה קורה ומה המידע שיש לנו .המשפט שהלוחמים הכירו הכי טוב היה
"החזרת המצב לקדמותו ואז התקפה" .עוד מנבי מוסא פימפמתי להם את זה .ההנחיות
שנתתי ללוחמים היו פשוטות ,בכל איתור יש את העמדות שאני מגדיר ,מותר להוריד
קסדה אך ורק בממ"ד .עישון או כל דבר אחר באישור קצין .מעבר למשמעות המקצועית
של ההנחיות ,הם גם עזרו לשמור על הלוחמים בהיבט של היציבו והשליטה במצב ,ועזרו
להם להבין מה מצופה מהם .נחמיה חבר אלינו פעם אחת ,בבית הזה ,וגם עשה שיחה
קצרה עם הלוחמים .בשלב מסוים הגיע מסק"ר לאוויר ,ועברה בין הכוחות הנחייה שאסור
לעלות על הגגות .כלל הכוחות שנלחמו בבארי בצק"ג ,890והמסק"רים הכירו משי
שנמצא על הגג בשכונות שלנו – הוא בוודאות מחבל .בהמשך ההתקדמות זוהה מחבל
על הגג של איתור .521ניסיתי לעלות קלעים לקומה השנייה בבית שהיינו בו ,ולמצוא זווית
ירי על הגג אבל ללא הצלחה .בגלל האיסור לצאת החוצה לגגות היינו תלויים בזוויות ירי
שהחלונות בקומה השנייה נתנו לנו .בהמשך אותו מחבל חוסל על ידי כוח אחר.
באזור ,01:30כבשנו את כל השכונה והגענו לקו בתים הדרומי של הקיבוץ .חיכינו לשאר
הכוחות שיסיימו את הכיבוש שלהם ,כי התקדמנו הכי מהר מכולם .הצוות המורחב שלי,
ניהל מרחב הגנה באיתור ,520וצוות נשק שללא מפק"צ חבר אלי ועבר להיות תחת
פיקודי .צוות את"ק ביחד עם החפ"ק התמקם באיתור .518ממערב אלינו באיתור 618
התמקמו הרב מימדית .בגלל המרוכבות של לחימה בקיבוץ רווי צמחייה וחוסר היעילות
של האמר"לים בתוואי כזה ,ושליטת המחבלים במרחב .התפיסה המבצעית שלנו הייתה
כזו – לכבוש את כל הקיבוץ במהלך שבת ,ולעבור על הבתים ולחלץ את תושבי הקיבוץ.
בראשון ,אחרי שיעלה האור ,סריקה מחודשת ,צפופה ,של הקיבוץ ,עם הצבת כוחות
חוסמים במקומות שזוכו ,על מנת לטהר את הקיבוץ ממחבלים.
יצאנו החוצה ,ונפרסנו בחצר הדרומית של האיתור לחפות על הטנק של יואל ,הוא היה
צריך לתקן איזה משהו בטנק ולא יכל לאבטח את עצמו מקרוב במידה ויבואו מחבלים.
התיקון עבר בשלום.
ריכזתי את רוב הפלוגה שהייתה תחת פיקודי ,ואחרי שהצבתי חיפויים ראשונים עשיתי
להם תדריך .הסברתי להם שסיימנו לכבוש את הקיבוץ ,ועברנו על הבתים .כרגע יש כמה
שעות הפוגה עד שהאור יעלה ,בגלל חוסר היעילות של לחימת הלילה במתאר שכזה.
הגדרתי להם את ההנחיות – 2עמדות קבוע ,הורדת קסדה בממ"ד בלבד ,עישון וכו'
באישור קצין בלבד ,תמיד יש סמל/מפק"צ עם קשר שער ומנהל את המרחב הגנה,
ואיסור מוחלט להיות בסלון למעט הלוחם שתופס עמדה או תדריכים שלי .הסיבה הייתה
שהחלון היה רחב וחשוף למטעים ,ומחבל יכל לירות ר.פ.ג ולפגוע ברוב הכוח ששם .שאר
החדרים היו יחסית מוגנים מאחורי קירות .המשכתי והסברתי ללוחמים מה תמונת המצב
הבסיסית שידענו שקורת בעוטף עזה .אמרתי להם כמה ,משמעותי מה הם עושים ,שזה
מוערך ,ושמדובר כאן במשהו יוצא דופן .נגעתי גם במשמעות של הרוח והרעות אחד עם
השני .ושיש סיבה שלמרות שהם נלחמים עם יחידות העילית ביותר במדינת ישראל ,הם
לא נופלים מהם בביצועים ובעמידה במשימה .לבסוף ,אמרתי להם כך 'אני יודע שאתם
מסתכלים עלי ועל שאר הקצינים ולא מבינים איך אנחנו כל כך קרי רוח ,רגועים .רציתי
שתדעו שמה שאתם מרגישים בתוככם ,וכולכם מרגישים את זה ,כי כל אחד מכם עבר
יהלו"ם בשלב כזה או אחר של הלחימה ,זה הרגש הנורמלי .ואיך שאנחנו הקצינים
מרגישים זה הלא נורמלי .אין מה לעשות .לצערנו במלחמה צריך להיות קצת משוגעים,
להיות לא נורמלים ,כדי להצליח לעמוד במשימה ולהגן על תושבי המדינה .ואחרי זה,
לחזור להיות נורמלים ולהרגיש את מה שצריך להרגיש .לכן ,אל תפחדו ממה שאתם
מרגישים או תיחלשו מזה ,ומצד שני ,תנסו להיות יותר לא נורמלים אם אתם מצליחים.
בכל מקרה -אתם מתפקדים מעל למצופה בכל קנה מידה' .הוספתי שהתקבל מידע
מודעיני שחמאס הולך לנוסת לכבו את בארי מחדש באזור 04:00עם גל מחבלים נוסף,
ולכן נעיר את כולם קרוב לזמן הזה וניכנס לכוננות ספיגה .שיחררתי אותם לישון .בערך
אחרי חצי שעה ,שמענו את קרוואני ,הרב סרן מיהלום ,צועק בקשר שהוא הותקל .היה אי
בהירות מסוימת ,כי לא ידענו מה המיקום של קרוואני .יואל בטנק ישר טס אליו ,ואחרי
קצת זמן ,שראיתי שלא מדובר בהתקלה רגילה ,הקפצתי את הצוות המורחב שלי ,ויצאנו
החוצה .ניסינו להתקדם לעבר קרוואני .עליתי מולו בקשר ואמרתי לו שיביא מיקום ואני
מביא לו 20חבר'ה שיעזרו בלחימה ובחילוץ הפצועים .לא קיבלנו תשובה .לכן נשארתי
עם הצוות הכי קרוב שיכלתי ,מבלי להסתכן בדו"צ או בחשיפה למחבלים ,וחיכיתי למצב
שבו נוכל לסייע .קרוואני הצליח ביחד עם יואל ,ומסק"ר שלנדאו השיג דרך חבר משלדג,
להתמודד עם האירוע .בדיעבד ,בזמן ששייטת ויהלום התמקמו על הגדר לארוב
למחבלים שבאים לקיבוץ (כי הם היו הכוחות הכי מערביים) ,הם נפלו בדיוק על מחבלים
שהתקילו אותם ,כשהם היו בשטח נחות בדרך להתמקמות .ליהלום היו 8פצועים רק
מהמטח הראשון ,ולאחר מכן הם ספגו אש בשטח פתוח מבלי יכול להגיב בצורה
אפקטיבית .אחרי שהאירוע הסתיים החזרתי את הצוות חזרה למרחב הגנה.
בשלב מסוים הביאו מל"מ של מנ"קים וקליעית .פתחתי את המנ"קים ,כי ידעתי שאחרת
הלוחמים לא יאכלו כלום ,והערתי כל פעם שליש ,שימלאו קליעית וידחפו משהו לפה .אני
לא הלכתי לישון בהתחלה ,ידעתי שעכשיו יכולים לדפוק אותנו הכי חזק ,כי מספיק שומר
לא ערני ואנחנו נכנסים לאירוע מורכב עם המון נפגעים .בשלב מסוים הלכתי לצוות נשק,
וכדי לעודד אותם אמרתי איתם תפילת הדרך ותפילה להצלחת חיילי צהל .דיברתי גם
קצת עם ספיגו ועם שוהם נבון ,המפק"צ מפלגה ד' שהצטרף אלי לצוות המורחב .מתישהו
עשינו גם ישיבה בממ"ד שבבית שלי של כל הפורום מוביל בפלוגה .אחרי שראיתי שהכל
בשליטה ,סידרתי תורנות בין המפקצים והסמלים שהיינו עם קשר ,והלכתי לישון לקצת
יותר משעה בשירותים של היחידת הורים .במהלך הלילה ראיתי הודעות ושיחות מכל
המשפחה שלי ,בחרתי לא לענות .אמרתי שאם הלוחמים בלי פלאפונים ותקשורת עם
המשפחה ,גם אני אהיה ככה.
הגיע הבוקר ,עשיתי תדריך נוסף ללוחמים ,בסוף לא הערנו אותם לקראת ,04:00כי גל
המחבלים הקדים והותקל בכוח של שייטת ויהלום .בתדריך שוב הבעתי כמה הם
מוערכים ,מה המשימה שלנו ,ומה קורה בכללי עם קצת ידיעות שזרמו בקשר .סקרתי את
כל הדברים שעשינו ,כולל חילוץ של מספר דו ספרתי של תושבים .לא התמקדתי
בדברים שליליים מקצועיים שהיו (למשל השארת הרחפנים בחוץ עם התיקי לאו בגלל
המשקל שלהם) ,כי זה לא היה מוסיף שום דבר במקום שבו היינו .אמרתי להם גם
שהאירוע של בני הערובה הסתיים בהצלחה (לצערי זה היה הדיווח בקשר בהתחלה).
ועברתי איתם על רשימת הפצועים הגדודית שנשלחה בקבוצת ווטסאפ של כל גורמי
הגדוד והקצינים לצורך העברת מידע .נתתי להם דוח מצב על כל הפצועים של הפלוגה
שלנו ,חוץ מאלי שבמקום להגיד שהוא הרוג אמרתי שהוא פצוע קשה .ובעיקר נתתי להם
לשאול שאלות ,כדי שישלטו במצב ויהיה להם מידע שיוכלו לתפקד .כמעט לכל
השאלות שלהם היו לי תשובות .ומה שלא היה לי ,עניתי לפי התו"ל הצבאי של מה
הציפייה שיהיה .מרחתי קצת יותר את התדריך ממה שתיכננתי ,כי ראיתי כמה טוב זה
עושה ללוחמים וכמה זה מסדר אותם ומחזק אותם לקראת עוד יום של לחימה.
אחרי זה לקחתי את הסגל שלי לבית הצמוד ,ואחרי שסרקנו לוודא שלא נכנסו מחבלים
בלילה ישבתי איתם .ידעתי ששנהב ואבוטבול במועקת קרב .דיברנו ,שיתפנו וניסיינו לעזור
אחד לשני .נשארתי בסוף עם שנהב ,שלו היה הכי קשה ,ואחרי קצת דיבורים מהלב
נראה שהוא התפקס קצת .בבית מצאתי בין כל החפצים שהיו זרוקים על הרצפה תפילין
של תושב בארי .לקחתי והנחתי אותם בממ"ד ,כי תפילין היו הדבר היחיד ששכחתי לארוז.
עשינו באותו בית גם קפ"ק של הפורום מוביל של הפלוגה ,ומשימה להמשך .הבאתי את
התפילין לשאר הפלוגה שמי שירצה שיניח ,ואז קיבלנו אינדיקציה שיש תושבים שלכודים
באחד מהבתים בשכונה שעברנו עליהם .זה היה לי מוזר אבל להכנו לשם עם הצוות בכל
מקרה .לא מצאנו כלום .סרקנו את כל הבתים מסביב לאותו בית ,אפילו צעקנו ,רק לא
לפספס אזרח שנמצא כן ומתחבא על חייו .לא מצאנו .בדיעבד הסתבר שהוא היה באיתור
אחד ,קרוב אלינו ,בשכונת ה.100-
חזרנו אל איתור ,520ואל שאר הפלוגה .קיפלנו את הבית ,והתחלנו לנוע צפונה ,לאזור
שבו התחלנו לחימה .כל הכוחות שהיו בקיבוץ ,חזרו מדרום הקיבוץ לקו בתים הצפוני ,כדי
להתחיל סריקה מחודשת של טיהור המרחב מהמחבלים .במהלך החזרה לשם ,אני
הקפדתי תמיד על דילוגים דרך החצרות ,גם כי זה התו"ל ,ובעיקר כי עדיין יש מחבלים
במרחב ,ולא רציתי שממכת אש אחת יפלו לנו הרבה נפגעים .יחידות אחרות הלכו ב2-
טורים במרכז הכביש .הגענו בחזרה לאיתור ,505חברנו שם לסמג"ד ,ולשאר הגדוד
שהתקבץ בבארי במהלך הלילה ,אחרי שסיים את עיקר הלחימה בקיבוצים אחרים .אני
בעיקר זוכר את המבטים ההמומים ומלאי ההערכה של שאר הלוחמים והמפקדים בגדוד.
לא מבינים מה קרה כאן בבארי .אפילו קצת התבדחנו ואמרנו להם 'ברוכים הבאים
למסיבה האמיתית' .באיתור ,פרסו מל"מ אמיתי .עם סוללות שו"ב וקשר ,לאו ומטאדור,
ציוד רפואי ,רימונים וכל דבר שאפשר לחשוב עליו .בנוסף ,הכוחות של הגדוד שהתחילו
לטפטף לבארי במהלך הלילה ,התחילו להתעסק בפינוי האזרחים מהשכונות הצפוניות,
אחרי שאנחנו בחוד התקדמו דרומה כל הזמן והדפנו את המחבלים.
הפלוגה התמקמה באיתור ,601בחצר שלו ,כי בתוך הבית היו רימונים חיים ומלכודים של
המחבלים .שלחתי לשם את רוב הצוות והשארתי איתי כמה שיעזרו לי לסחוב אמל"ח
וציוד .שטרן החליף את כל הסוללות שו"ב שלו .השתמשנו בעיקר במפה כי לא היה
קישוריות לכל אורך הלחימה .הבאתי בערך 5מטאדורים ו 8-לאו 60 ,רימוני יד ,קליעית,
קאטים ,ושתייה מתוקה .אספתי מחדש את כל הצוות ,חילקתי ביניהם את כל הציוד,
מתעקש שלכולם יהיו לפחות 5-6רימונים עליהם ,על בסיס הניסיון הקצר שצברנו של
לחימה בשטח מבוצר עם מחבלים .כנ"ל הטילים .פק"ליסטים סחבו 2רימונים .רום פאר
קיבל את הזכות לסחוב פק"ל רימונים .השלמנו ציוד רפואי למי שהיה חסר לו .עשיתי
תדריך מקוצר מה מצפה לנו ומה הולך לקרות בהמשך .בשלב הזה טולדו חבר אלינו
אחרי שהיה שבת בבית ,ופלדמן שהגיע מהתאג"ד אחרי שפינה פצועים ולא הצליח לחזור
בגלל הלם קרב( .לוחמים אחרים עדיין היו בתאג"ד ולא הצליחו לחזור) .בין איתור 505ול-
601עבר הכביש שהפריד בין השכונות ,כביש שהיה מאוים ממחבל שהתבצר באחד
הבתים בהמשך הרחוב .כל פעם עברנו את שטח ההשמדה הזה בריצה ,ועם צמד ,כדי
שאם אחד יפגע מירי ,השני ישיב באש וימשוך אותו קדימה.
התקבל דיווח על ידי צוות קלמנזון שיש מחבל שמתבצר במיגונית שבגן שעשועים בין 2
שכונות הזיתים .בעקבות התפקוד של הצוות ביממה האחרונה ,המג"ד שלח אותנו לשם.
הגענו ,נפרסנו ב 90 ,45 ,0מסביב למיגונית .הגיעו כל מיני קודקודים ,לא ברור לי למה.
אבוטבול קיבל את הכבוד של ירי מטאדור ,בדיעבד זה הוציא אותו מהמועקת קרב שהוא
היה בה .שלחנו חולייה ,לצערי קצין בכיר ממני בגדוד לקח את הכבוד שבהסתערות
ולפקודות במלחמה צריך לציית .נורה פגז מהטנק על המיגונית ,ונזרק רימון על ידי
החולייה .אחרי שהעשן והאבק התפזר אוחנה נכנס עם הנגב תוך כדי ירי ,בדיעבד לא היה
שם מחבל .חיפשנו גם במרחב ההיקפי ,למקרה שהיה מחבל וברח – לא מצאנו כלום.
חזרנו למרחב ההיערכות הגדודי .חילקנו בקפ"ק גדודי את כל השכונות .לבינתיים ,ספיגו
ניסה לגרום למטוליסטים להפסיק לפחד לירות מטול ,אז הוא ביצע ירי של מטול גבס על
הגדר של הקיבוץ .רק ,שהוא לא הזהיר אף אחד לפני .אז הסמג"ד ושאר הקצינים חשבו
שמדובר בהתקלה .אחרי שכולם הזדקפו ושלחו יד לנשקים שלהם ,הסתכלתי על ספיגו,
שהיה באזימוט של הרעש ,הבנתי מה קורה כי דיברנו על זה קודם בינינו ,ואמרתי לסמג"ד
שמדובר בירי של גבס למטולטיסים ,וטעות שלא הכריזו על זה.
כל הכוחות שנלחמו בבארי בשבת ,קיבלו את אותה גזרה כי הם מכירים את הקרקע,
ושאר כוחות הגדוד קיבלו את הבתים המזרחיים יותר .התחלנו התקדמות ,בבתים,
כשפלגת האש ,שנלחמה בסטריפ המזרחי של שכונת הזיתים הצפוניות הכריזה שהיא
מותקלת (באזור איתור ,)504הטנק של יואל נסע אליהם ,ואחרי כמה דקות הם הצליחו
להשתלט על ההתקלה .בהתקדמות ,כל הזמן חיכינו ליישור קו עם שאר הכוחות הגדוד
ברמת האיתור ,כדי לוודא שהפעם המחבלים ממש נדחקים דרומה .הגענו לאיתור ,513
וסיימנו את שכונת הזיתים הדרומית .צוות נשק התחיל להתקדם בעצי הזית למרחב שבין
2השכונות ,כשפלגת האש נכנסה עוד פעם להתקלה חזקה ,במרחב המזרחי של איתור
.512ציצמצנו אליהם ,והתמקמו באיתור .513לא יכלנו להתקרב מעבר לחצר של ,513כי
הייתה כמות גדולה של אש ולא היה ברור איפה כוחותינו ואיפה המחבלים .אז כמו בקרב
של יהלום ,חיכינו למידה ונוכל להיות רלוונטיים .לבינתיים ,את הטנק שהיה איתנו שוב
החברנו למ"פ האש .אחרי כמה זמן ,הם הצליחו להשתלט על המחבלים.
הסמג"ד נתן פקודה בקשר להמשיך להתקדם ,וממש באותו רגע ,אנחנו מזהים מחבל
יוצא מאיתור 512לחצר .האיתור כאמור ,היה בנוי מ 2-בתים צמודים .המזרחי ליד האש,
והמערבי קרוב אלינו .ירינו במחבל ,פצענו אותו והוא נפל לרצפה ,זחל לגדר אבנים
קטנה ,נצמד אליה והתחיל לירות עלינו .לא יכלנו לפגוע בו בגלל החומה אבל המשכנו
להחליף איתו אש .פרסתי את כיתה ב' בדירה המערבית ואת כיתה א' בדירה המזרחית.
עליתי מול הסמג"ד בקשר ואמרתי לו ,שעדיין יש מחבלים במרחב ,אי אפשר להתקדם כי
הם ירו בנו מאחור ,ושאני הולך להסתער עליהם .הסמג"ד בהתחלה לא היסס ורצה
להביא כוח אחר .שיכנעתי אותו שזה רק יסבך את העניינים וייצר דו"צים .בעיקר כשאני
בקשר עין עם המחבל .הוא אישר .הטנק ירה פגז על הבית ,ולקחתי את כיתה ב'
להסתערות דרך איתור .511בעצם עשינו איגוף מערבי בזמן ששאר הפלוגה נותנם לנו
רתק מאיתור .513לא נכנסנו לאיתור ,511למרות היתרון של עמדות ירי לעבר הבית ,כי
היה בפנים צינור גז שבער ,ולא רציתי שיתפוצץ על הלוחמים .כשהגענו לחצר של ,512
ראינו שהמחבל הרוג ,אם מהאש שלנו ואם מהפציעה שלו .עמדנו לחצות את החצר,
לפרוץ לבית ולוודא שאין בפנים עוד מחבלים עד שהתחילה אש תופת שנורתה עלינו
מהחלון בממ"ד ,שפנה לכיוונו ,לעברנו בחצר .ניסינו לחצות פעם אחת את החצר וראינו
שלא נצליח בלי כמות גדולה של אבדות .הבאתי מקדימה את ברזני עם המא"ג ואת
ניקיטה עם הנגב ,והם נשכבו לידי ,מבלי שיהיו לנו מחסות כי היינו בחצר ,ונתנו מכות אש
על הבית ,בין מכת אש שלנו לאחת אני מתזמן דילוגי צמדים אחורה לעבר הבית.
לבינתיים שאר הכוח נצמד לקיר של ,511במטרה למזער את שטח הפנים שלו .בדילוג
האחרון ,הסברתי למקלענים שזה הדילוג הכי מורכב ,כי אין לנו רתק יותר ,נתנו מכת אש
מסיבית ודילגנו אחורה .בכניסה ל ,511-אני ליד פרגולה הרוסה ,ונתתי עוד מכת אש
לעבר 512כדי שברזני וניקיטה יוכלו להיכנס ל .513-אחרי שהם נכנסו אני נכנסתי גם
בחיפוי של הפלוגה מ .513-הצמדתי את ברזני לפתח ,והנחתי אותו להמשיך לירות על
הפתח.
עליתי בקשר מול הסמג"ד הסברתי שיש עוד מחבלים שמבוצרים בבית ,וכאן התחיל שוב
'משא ומתן' ביני לבינו אם אני יכול להיות זה שיסתער .אחרי דין ודברים קצר קיבלתי
אישור ואירגנתי את כיתה א' הפעם .אבוטבול ירה לאו דרך החלון במטבח ,והטנק הטווח
עוד פעם .לא ברור איפה הטנק פגע ,אנחנו רק יודעים שמצד אחד הוא פגע כי היה כמות
גדולה של טיח ואבק בכל החלל של החצרות בינינו לבין ,512ומצד שני שבתוך האיתור
שבו היו המחבלים כמעט ולא היה נזק .אבל באותו רגע ירי הטנק זוהה כפגיעה .נתנו מכת
אש עם המאגים והנגבים מ ,513-ויצאנו להסתערות מכיוון אחר – דרום .נצמדנו לפתח,
חילקתי לאבוטבול חיפוי לקומה השנייה ,שלא ידענו אם יש בה מחבלים ,והתקדמנו לעבר
הפתח .זרקתי רימון את החלון ,וכלקח מההתקלה בה אלי נהרג ,ווידאתי שכולם מנמיכים
צללית לפני שהם עוברים מול פתח בבית .נכנסו ברטוב לסלון הבית ,אני ושטרן,
כשנפתחה עלינו מכיוון המסדרון אש מחבלים .אני ספגתי רק רסיסי כדורים ,ולא כדורים
ממש ,והתחלתי לדמם קלום בפלג גוף התחתון .אני רצתי קדימה לזיג בסלון והשבתי אש
על מהחבלים ,בעוד שטרן רץ אחורה ונתפס על הזיג של הפתח – המחסה הקרוב אליו
ביותר – ומשיב אש על המחבלים.
נוצר מצב שאני לכוד בבית ,בגלל מבנה הבית ,שהמסדרון מגיע עד לפתח ,המסדרון
הפך להיות מלכודת אש מירי המחבלים ,ולא היה אפשר לצאת מהבית .עליתי בקשר מול
הסמג"ד ,הסברתי לו בקצרה את האירוע ,ושאני לכוד בבית .סיכמנו שאני אחלץ את
עצמי מהבית ,ואז נפיל את הבית על המחבלים עם הטנק .ניסיתי לצאת דרך החצר,
ועצרתי .קלטתי משהו שחור מצד שמאל שלי .הסתכלתי וראיתי קנה של מחבל מכוון
מחלון בבית לחצר .יריתי לעבר המחבל ,והוא ירה עלי .המשכתי ככה כמה דקות להחליף
אש עם מהחבלים כשאני רץ בין המסדרון לחצר ,כדי שיחשבו שיש כמה לוחמים בתוך
הבית .אנחנו יודעים להגיד היום שהיו עוד 2מחבלים שהתחבאו בשיחים בחצר ,ולא ברור
למה הם לא ירו עלי בשלב הזה של הלחימה .אני זורק את הרימון השני שלי למסדרון,
בתקווה שהוא ישתחל לאחד החדרים שהיו בו המחבלים .ואומר לחבר'ה שעל הפתח,
לגלגל פנימה רימונים .אוחנה מגלגל בטעות רימון אחד לעברי ,שבמזל נכנס למקרר
ומפוצץ בפנים ,ככה שהרסיסים לא פוגעים בי .אחרי כמה דקות נוספות אנחנו מבינים שזה
לא יעבוד .אני אומר לאוחנה שצריך מכת אש של נגב .אוחנה פשוט נכנס פנימה דרך
המסדרון ,מבלי שהכדורים יפגעו בו ,ונתפס על הזיג השמאלי של המסדרון ,ליד המקרר.
באותו רגע ,שנינו נפגענו .אוחנה נופל ונהרג במקום ואני נפצע קשה .אני מצליח לקחת
צעד אחורה לכיוון הסלון ,לפני שאני מתמוטט על הרצפה ,וככה אני לא נופל במסדרון
אלא מאחורי מחסה – קיר הסלון .עוברות כמה שניות שאני מתאפס .הפגיעות שלי הם
מצרור רוחב .פגיעה בבטן ,באגן ויד שמאל שרוטשה ואיבדה חצי מהבשר שבה .אני שם
קאט על יד שמאל ,ומנסה להתגלגל בצורה שבה חור היציאה באגן ,ילחץ לרצפה וככה
הדימום יאט קצת ,כדי שאאבד פחות דם .מכריז שנפצעתי .שואלים אותי מה עם אוחנה,
אני מסתכל ורואה שהוא נהרג במקום .כמו עם אלי אני אומר להם שהוא פצוע קשה .אני
מתחיל לירות עם יד אחת ,יד ימין לכיוון המסדרון ,בזווית של 60מעלות ,כדי שאם אאבד
אחיזה בנשק ,לא אפגע דרך החלונות בלוחמים שמחוץ לבית .פוקד על הלוחמים
שבדלת להמשיך לגלג פנימה רימונים .רימון אחד מתגלגל אלי ,אני מסדר את משקפי
המגן שלי על העיניים ,ומסובב את הראש ,בנס שום רסיס לא פוגע בי .אני מסביר למג"ד
שנמצא מחוץ לאיתור איך האיתור בנוי ואיפה המחבלים נמצאים.
רק בבית חולים ,אחרי הרבה זמן הצלחתי לעבד מה הנחה אותי באותו רגע .בניגוד ל30-
השעות האחרונות ,בהם נתתי כל הזמן פקודות בקצב ,ותמיד חתרנו למגע ,כאן אני לא
פוקד על שום לוחם להיכנס לתוך האיתור .אוחנה פעל בגבורה רבה ,אבל לא הייתי מוכן
שהלוחמים יסכנו את חייהם בשביל לחלץ אותי .בשביל חברים לנשק או פקודים שלי – כן.
לא רציתי לדרוש את זה מהם ,ולכן את מאמצי החילוץ השארתי למג"ד ולסמג"ד.
אני שומע שבן דרור מנסה לקחת כוח (בדיעבד – חוליית קורס המ"פים שקרוואני הוביל
באותו רגע) ,והם מנסים לבצע איגוף דרך החצר כדי לחלץ אותי .אני צועק אליהם שהם
לא יכולים ,כי יש מחבל שמבוצר עם קנה לכיוון החצר והם יתפרו .ההודעה שלי מגיעה
אליהם כשהם כבר פותחים את הזיג .הם מחליטים להמשיך בכל זאת ,נתקלים ב2 -
מחבלים בחצר ,הורגים אותם ,מחליפים אש עם המחבל שעומד בחלון ,וחוזרים אחורה.
באותו זמן עוד קצינים בגדוד ניסו להוביל כוחות לחילוץ ,ונתקלו במחבלים מסביב לבית.
בשלב הזה היו הרבה קרבות קטנים בין חוליות בגדוד ,סביב כל המתחם הזה שבו
התמקמו המחבלים .בסוף הקרב נספרו מעל 10גופות מחבלים בבית ובסביבתו .אחרי 3
מחסניות שאני מחליף ,בעזרת עצר המחלק כי נאי עם יד אחת ,בן דב ושוהם נבון
מצליחים לפרוץ דרך החלון במטבח .בן דב נתפס על הזיג הימני של המסדרון ,ומתחיל
לתת אש ,ושוהם גורר אותי החוצה .בהתחלה הוא מנסה דרך החלון במטבח ,כי הוא לא
חשוף למסדרון אבל לא מצליח .אז הוא מוציא אותי דרך הפתח .הוא מתקשה כי הוא
אדם אחד אז אני תופס חפצים בסלון וגורר אותי בעזרתם כדי שיהיה לו יותר קל .בחוץ
הצוות שלי סוחב אותי לנאפ"ל ב .513-בערך בזמן הזה נכנסים עוד לוחמים ומחלצים את
אוחנה .אנחנו לא יודעים להגיד למה בכל הכמה דקות האלה ,המחבלים הפסיקו לירות
על המסדרון ובעצם החילוץ התאפשר.
בנאפ"ל ,הפלוגה מתחילה להתפורר והרוב נכנסים למועקת קרב .עד עכשיו הפלוגה
ספגה הרבה נפגעים אבל תמיד הכל היה בסדר כי החוד המשיך ביחד איתי .עכשיו זה
כבר לא ככה וכל היציבות התערערה .אני צועק 'זמביה' ,וכולם משתתקים .אני פוקד על
כל מי שלא איש רפואה שיתרחק מהאלונקה .אני מסביר לגורדיש מה הפציעות שלי ,מה
הטיפול הראשוני שעשיתי לעצמי ומה הטיפול שאני צריך .מפשיטים אותי ומטפלים בי ,לא
מצליחים לעצור את הדימות מהחור יציאה בעזרת פאקינג ,אז דוחפים פנימה אצבעות
בשיטה הישנה .אני מוגדר קשה-אנוש ,סוחבים אותי לפנתר הפינוי ושם מפנים אותי
לתאג"ד שבכניסה לבארי .באותו זמן הצליחו להביא את אוחנה לתאג"ד ,אבל בגלל
שהפנתר כבר יצא ,כי לא ידעו מתי יחלצו את אוחנה .הצוות שלו מתחיל לסחוב אות ועל
אלונקב ,באמצע חוברים לדוד ושמים את האלונקה על המכסה מנוע .שיינבך עולה על
האלונקה ומוודאת שהיא לא נופל ,ונוסעים ככה לתאג"ד בחוץ ,שם נקבע המוות של
אוחנה.
רופא מקבל אותי בתאג"ד ,אני אומר לו מה הפציעות שלי ,מה המספר אישי ומה הסוג
דם ,למקרה ואאבד את ההכרה .מצליחים לעשות לי פאקינג ,פותחים לי ווריד ואני מקבל
הקסקפרון לדימומים ועירוי .מעלים אותי על אמבולנס עם נציג ,669ומפנים אותי לצומת
בארי ,שם אילתרנו מנחת למסוקים שיקחו פצועים מהתאג"ד .אני מוסק לברזילי ,גם
במסוק וגם בחדר טראומה אני חוזר על הסוג דם והמספר אישי כדי שידעו מי אני .בחדר
טראומה מרדימים אותי כהכנה לניתוח ואני מקבל מנת דם .בהמשך אתעורר בטיפול
נמרץ בהמשך הלילה ואתקשר להורים להודיע להם שנפצעתי ,אחרי יומיים שהם לא
שמעו ממני.
לאחר שחילצו אותי ואת אוחנה ,טנק יורה 3פגזי חצב לבית ,ומגיע D9להפיל את הבית
על המחבלים 2 .מחבלים מצליחים לברוח ולהגיע לנאפ"ל ב 513-ומבצעים ירי על
הכוחות .במזל ,רק כמה נפגעים קל והמחבלים מחוסלים על ידי אזריה .בהמשך לגדוד
יהיה עוד קרב ואז יסתיים הטיהור של בארי .ביום שני הגדוד ימשיך להיות בבארי ,יהרוג
מחבלים שהצליחו להסתתר ויצוצו בכל פינה ,ויעזור בפינוי החללים ובסריקה אחריהם
ברחבי הבתים .לאחר מכן ישאר בעוטף עד שיהיה ברור שמבצעים את תכנית 'זמן יקר'
ויעלה לבא"ח .שם לאחר חודש אימונים יכנס לעיר עזה ,לאחר מכן סגעאייה ומחנות
המרכז ולבסוף חאן יונס .אחרי 4חודשים מאומצים הגדוד יסיים לחימה ברצועה ,וירד
לתפוס את קו עזה.