‫בס"ד‬

‫הכפירה‬
‫כתב‪ :‬חגי שטמלר‬
‫כל הזכויות שמורות ©‬

‫‪1‬‬
 ‫תוכן העניינים‬

‫הכפירה ‪3 ..........................................................................................................‬‬

‫עברו ‪5 ...............................................................................‬‬ ‫הכפירה בדורות‬

‫דמשיחא ‪7 .............................................................‬‬ ‫הכפירה בדור עקבתא‬
‫השכלית ‪11 ......................................................................................‬‬ ‫הכפירה‬
‫הת‪ð‬ועה המחשבית הכוללת ‪11......................................................................................................‬‬
‫דוגמא‪ :‬תפישת האלוקות ‪12..........................................................................................................‬‬
‫דוגמא‪ :‬מושג ההכ‪ð‬עה מפ‪ð‬י האלוק ‪12........................................................................................‬‬
‫דוגמא‪ :‬מושג הבטחון בה' ‪13........................................................................................................‬‬
‫התוצאה‪ :‬כפירה‪13...........................................................................................................................‬‬

‫המוסרית ‪15 .....................................................................................‬‬ ‫הכפירה‬

‫הכפירה המוסרית ‪ -‬עיקר‪ ,‬והכפירה השכלית ‪ -‬טפלה לה ‪16.................................................‬‬
‫תיקון הכפירה המוסרית ‪17............................................................................................................‬‬

‫ופרטים ‪18 ............................................................................................‬‬ ‫כללים‬

‫הכפירה חושבת כי התורה אי‪ðð‬ה לאומית ‪18............................................................................‬‬
‫הכפירה חושבת כי התורה אי‪ðð‬ה כללית ‪19...............................................................................‬‬

‫האלקית ‪22 ............................................................‬‬ ‫הכפירה ‪ -‬עומק העצה‬

‫הכפירה כתהליך דיאלקטי ‪23.........................................................................................................‬‬
‫שורש הכפירה ‪ -‬בקדושה‪26...........................................................................................................‬‬

‫החוצפא ‪28 ..........................................................................................‬‬ ‫גדלות‬

‫דבר ‪31 ......................................................................................................‬‬ ‫סוף‬
‫סיבות ‪ð‬וספות לכפירה ‪34..............................................................................................‬‬ ‫‪ð‬ספח ‪:1‬‬
‫מאמר "הדור" לדור‪ð‬ו ‪38.................................................................................................‬‬ ‫‪ð‬ספח ‪:2‬‬
‫סוד ה‪ð‬סירה ‪41..................................................................................................................‬‬ ‫‪ð‬ספח ‪:3‬‬
‫ש‪ð‬את הרשעה‪43..............................................................................................................‬‬ ‫‪ð‬ספח ‪:4‬‬
‫א‪ð‬טיכריסט ‪48...................................................................................................................‬‬ ‫‪ð‬ספח ‪:5‬‬

‫‪2‬‬
 ‫הכפירה‬

‫הכפירה‪.‬‬
‫אותה מפלצת בלה‪ ,‬יבשה ואכזריה‪ .‬השפחה הבלה בת העבדות הבזויה‪ .‬כמו תולעת ארסית בזויה ומגואלה‪" .1‬המוות‬
‫המכוער"‪ 2‬הגורם לאדם להיות "טרוף כספינה המטורפת בים"‪ .3‬אותה "קטנות"‪ ,4‬שיש בה משום "ירידה מוסרית נוראה"‪,5‬‬
‫"שאינה אומרת כלום" וכל עניינה הוא "שלילת החיים הכלליים"‪.6‬‬

‫לכן‪ ,‬למרות שאנו מנסים ו"עמלים תמיד להרגיע את הלבבות‪ ,‬ולישב גם כן את רוחנו בקרבנו‪ ,‬שלא יתרגש יותר מדי למראה‬
‫ההרס הרוחני ביחש לכל קודש ה'‪ ,‬שהננו פוגשים תמיד מאחינו אלה"‪ ,‬פורקי עול תורה ומצוות‪" - ,‬הנה הגיע הדבר עד כדי‬
‫נקודת רום כזאת‪ ,‬שאיננו רשאים בשום אופן לסבול עוד"!‪" 7‬בשום אופן אי אפשר לנו לשבת דומם עוד‪ ,‬לראות איך אנשים‬
‫קלי דעת משימים את כל כבוד קודש ה' לקלס ולמרמס‪ ,‬בעצם קדוש משכני עליון‪ .8‬מטמטמים המה בזה את הלבבות‬
‫ומקררים את הרוחות‪ ,‬ביחוסם לעבודת הקודש של בנין האומה והארץ ‪ ...‬עלינו כולנו לאחוז בזה באמצעים היותר אמיצים‪,‬‬
‫להביע את מחאתינו בקול גדול ובכח אמיץ"‪!9‬‬
‫שטֶ מָ ת עולם שלא ִתּ ָשׁכַח‪ ,‬דבר זה לא יכול להיות נמשך הלאה‪,‬‬
‫"חילול שבת בפרהסיה ‪ ...‬מטילה איבה ניצחת בין אחים‪ ,‬מַ ְ ֹ‬
‫הקהל יזדעזע ובצדק‪ ,‬הגולה ֵתּﬠָ ֶֹשה כמדורת אש‪ ,‬לעומת מצב מחפיר כזה"‪!10‬‬
‫ומתוך ש"נשמת האומה מצאה את עצמה נכאבת ועלובה על ידי אחדים מבניה‪ ,‬אשר ירמסו ברגלים כל כך גסות את עורק‬
‫חייה‪ ,‬היא לא תוכל לִ דוֹם‪ ,‬היא תמחה בכל עוז‪ ,‬ומלחמה תשיב אל חיק בניה מהרסיה ומחריביה"‪!11‬‬
‫"הגיע זמן לשום קץ לטרגדיה איומה זו על ידי שינוי ערכים של תשובה"‪" !12‬צריך לכפור בכפירה"‪!12‬‬
‫למלחמת חורמה על הכפירה אנו נקראים! ‪13‬‬

‫"אנו קרואים למלחמה! בתחילה להציל ולהגן‪ ,‬ואחר כך להתגבר עד כדי הצדק להריע גם כן תרועת נצחון של כבישה‬
‫ולכידה!"‪.14‬‬
‫‪15‬‬
‫"חמושים אנו צריכים להיות למלחמת ה' בעמלק הפנימי והחיצוני" !‬
‫"אנו מוצאים בעצמנו כח וחובה‪ ,‬לעמוד נגד הפרצות‪ ,‬ולמחות בכל עוז נגד ההריסות הנותנות אותנו לחרפה ושממון‪,‬‬
‫והמבלעות את כל מעשינו ‪ ...‬למלחמה אנו קרבים היום! למלחמת מצוה‪ ,‬בכאב לב אנו נגשים אליה!"‪11‬‬
‫והרב קורא‪" :‬שובו‪ ,‬שובו אחים! אין אנו מתביישים לקרוא אתכם לתשובה!"‪" 11‬שובו שובו בנים! הרחקתם ללכת!"‪16‬‬

‫ואם יאמר מאן‪-‬דהו‪' :‬הפסיקו את קנאותכם זו והאזרו בסבלנות'‪ - ,‬נענה כלעומתו כי "הסבלנות הבאה לחסום את הדרך של‬
‫עז החיים‪ ,‬לעמוד על ידו נגד כל מהרס עד היסוד את נשמת האומה ומכניס רוח תוהו במערכת חייו‪ ,‬הרי היא דומה לאותה‬
‫הסבלנות של איש הרואה שכבוד ביתו ומשפחתו נתון הוא למרמס כל פריץ והולל‪ ,‬והוא ברפיונו מעמעם ומחשה"‪.17‬‬
‫אדרבה ואדרבה‪" :‬כל מאן דרחים ולא קשיר עמיה קנאה ‪ -‬לאו רחימותיה רחימותא! כיון דקני ‪ -‬הא רחימותא אשתלים!"‪.18‬‬

‫אמנם הרב מדגיש כי סוף סוף מדובר ב'מלחמת דעות'‪ ,‬וממילא זוהי מלחמה 'בתוך המשפחה'‪ ,‬כאחים אל אחים‪ .‬לכן "הנני‬
‫מכריז בגלוי שנדע אשר" מאחר ו"למלחמת אחים אנו נגשים"‪ - ,‬הרי שמדובר "על אחינו ולא על אויבינו! לא ישראל על‬
‫הכנעני והעמלקי‪ ,‬אלא יהודה על שמעון‪ ,‬ושמעון על בנימין ‪ ...‬רגש האחוה לא י ְִדﬠָ בקרבנו גם בשעת חרום זאת"‪.11‬‬
‫"ובכלל אני מוצא‪ ,‬שגם על אחינו הרחוקים‪ ,‬שאנו מוכרחים לאסור עליהם מלחמה של מגן או גם של תנופה‪ ,‬הננו מכל מקום‬
‫מוזהרים להתנהג בדרך כבוד ונימוס‪ ,‬להלחם על הרע והחטא ולא על רעים וחוטאים‪ ,19‬שאולי אינם במציאות אחרי הצירוף‬

‫‪ 1‬הרב אברהם יצחק הכהן קוק ‪ -‬להלן 'הרב' ‪ ,-‬אורות‪ ,‬עמ' צט‪.‬‬
‫‪ 2‬הרב‪ ,‬אורות‪ ,‬עמ' צט‪.‬‬
‫‪ 3‬הרב‪ ,‬אורות‪ ,‬עמ' קיט‪.‬‬
‫‪ 4‬הרב‪ ,‬מאמרי הראי"ה‪ ,‬עמ' ‪.65‬‬
‫‪ 5‬הרב‪ ,‬אורות התשובה ו‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪ 6‬הרב‪ ,‬מאמרי הראי"ה‪ ,‬עמ' ‪" .17‬ואיך אפשר" ‪ -‬שואל הרב בפרק ב מספר אורות התשובה ‪" -‬להיות קרוע מן הכל‪,‬‬
‫פרור משו‪ð‬ה‪ ,‬מופרד כאבק דק שכלא ‪ð‬חשב"‪.‬‬
‫והלא לכאורה דוקא אותם הא‪ð‬שים‪ ,‬פורקי עול תורה ומצוות‪ ,‬העושים ככל העולה על רוחם‪ - ,‬לכאורה דוקא הם‬
‫הא‪ð‬שים החופשיים? אולם באמת לא כן הוא! "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה" )אבות ו‪ ,‬ב(‪ ,‬ורק "עבד‬
‫ה' הוא לבד חופשי" )ריה"ל(‪ .‬עי' לקמן במאמר "שירת החיים"‪ ,‬בפרק "התורה היא הטבע של‪ð‬ו"‪.‬‬
‫‪ 7‬הרב‪ ,‬אגרות הראי"ה‪ ,‬חלק ב‪ ,‬עמ' ל‪.‬‬
‫‪ 8‬ע"פ תהילים מו‪ ,‬ה‪ð" :‬הר פלגיו ישמחו עיר אלהים‪ ,‬קדש משכ‪ð‬י עליון"‪.‬‬
‫‪ 9‬הרב‪ ,‬אגרות הראי"ה‪ ,‬חלק ב‪ ,‬עמ' לא‪.‬‬
‫‪ 10‬הרב‪ ,‬חזון הגאולה‪ ,‬עמ' רלו‪.‬‬
‫‪ 11‬הרב‪ ,‬מאמרי הראי"ה‪ ,‬עמ' ‪.452‬‬
‫‪ 12‬הרב‪ ,‬מאמרי הראי"ה‪ ,‬עמ' ‪.92‬‬
‫‪ 13‬עי' הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק‪ ,‬דברי הגות והערכה‪ ,‬עמ' ‪.157‬‬
‫‪ 14‬הרב‪ ,‬אגרות הראי"ה‪ ,‬חלק ב‪ ,‬עמ' קעא‪ .‬וראה מה שכתב הרב שלמה אבי‪ð‬ר‪ ,‬שו"ת שאילת שלמה‪ ,‬חלק ח‪ ,‬עמ' ‪:231‬‬
‫"משימת‪ð‬ו העיקרית היא‪ :‬המלחמה ‪ð‬גד הכפירה‪ ,‬או בלשון חיובית‪ :‬להוסיף אמו‪ð‬ה"‪.‬‬
‫‪ 15‬הרב‪ ,‬אגרות הראי"ה‪ ,‬חלק ב‪ ,‬עמ' רכו‪ ,‬ושם הוא כותב כי "ה‪ðð‬ו חייבים להכין ל‪ð‬ו את ה‪ð‬שק הזמ‪ð‬י‪ :‬העט"‪ ,‬וכל זאת‬
‫"אף על פי שא‪ð‬י מלמד לעצמי ולאחרים‪ ,‬שתהיה מידת השלום והחסד גברת התכו‪ð‬ות ב‪ð‬פשותי‪ð‬ו ובסג‪ð‬ו‪ð‬י‪ð‬ו"‪.‬‬
‫‪ 16‬הרב‪ ,‬מאמרי הראי"ה‪ ,‬עמ' ‪.341‬‬
‫‪ 17‬הרב‪ ,‬אגרות הראי"ה‪ ,‬חלק ג‪ ,‬עמ' ק‪ð‬ז‪ .‬ועי' בהרחבה בסיפרו של הרב יוסף קל‪ð‬ר‪" ,‬פלורליזם‪ ,‬פא‪ð‬אטיזם‪ ,‬כלליות"‪.‬‬
‫‪ 18‬זוהר‪ ,‬חלק א רמה‪ ,‬א‪ ,‬ובפירוש הסולם‪" :‬כל האוהב‪ ,‬ואין הק‪ð‬אה קשורה עמו‪ ,‬אהבתו אי‪ð‬ה אהבה‪ .‬כיון שק‪ð‬א‪,‬‬
‫‪ð‬שלמה האהבה"‪ .‬עי' ב‪ð‬ספח ‪" - 4‬ש‪ð‬את הרשעה"‪.‬‬
‫‪ 19‬הגמרא בברכות )ט‪ ,‬ב( מספרת‪" :‬ה‪ð‬הו בריו‪ð‬י דהוו בשבבותיה דר' מאיר והוו קא מצערו ליה טובא‪ .‬הוה קא בעי ר'‬

‫‪3‬‬
‫הגדול של גלותנו הארוכה‪ .‬אולי הם שוגגים‪ ,‬אנוסים או מוטעים‪ ,‬ואולי יש בעומק החושך והרע גם כן גרגירי אורה וטובה‪ .‬ועל‬
‫ידי דרכי נועם ונתיבות כבוד ושלום נוכל הרבה יותר לתקן ולהציל מאשר על ידי משטמה וקינטוריא"‪.20‬‬
‫לכן "נכון יותר יהיה לכנות משימה זו לא בשם מלחמה‪ ,‬אלא בשם רפואה‪ ,‬רפואת הדור‪ .‬באשר לא פושעים במובן הרגיל‬
‫לפנינו‪ ,‬כי אם חולים‪ ,‬חולי רוח ישראל סבא‪ .‬אמנם יש וחולה רוח מתפרץ בחמתו לכלות ולהשחית‪ ,‬ואז יש להתגונן מפניו‬
‫בכל האמצעים האפשריים‪ ,‬כמפני גזלן ורוצח‪ ,‬אולם כאשר באים לרפאותו‪ ,‬יש להתיחס אליו כאל חולה‪ ,‬חולה הזקוק‬
‫לרחמים )אף אל פי שיצר ההשחתה עלול להתפרץ בכל רגע(‪ .‬יש להבין את מצבו‪ ,‬את מניעיו הנפשיים הפנימיים‪ ,‬ולדעת את‬
‫הגישה הנכונה והאמצעים המתאימים לריפויו"‪.21‬‬

‫מאיר רחמי עלויהו כי היכי דלימותו‪ .‬אמרה ליה ברוריא דביתהו‪ :‬מאי דעתך‪ ,‬משום דכתיב 'יתמו חטאים' )תהילים‬
‫קד‪ ,‬לה(? מי כתיב 'חוטאים'?! 'חטאים' כתיב! ועוד‪ :‬שפיל לסיפיה דקרא‪" :‬ורשעים עוד אי‪ð‬ם" ‪ -‬כיון ד'יתמו חטאים'‬
‫‪' -‬ורשעים עוד אי‪ð‬ם'‪ .‬אלא בעי רחמי עלויהו דלהדרו בתשובה ‪' -‬ורשעים עוד אי‪ð‬ם'‪ .‬בעא רחמי עלויהו והדרו‬
‫בתשובה"‪ .‬ועי' עין אי"ה‪ ,‬חלק א‪ ,‬עמ' ‪ ,48‬סעיף קכג‪.‬‬
‫‪ 20‬הרב‪ ,‬אגרות הראי"ה‪ ,‬חלק ב‪ ,‬עמ' רעא‪.‬‬
‫‪ 21‬הרב ב‪ð‬ימין אפרתי‪ ,‬הס‪ð‬יגוריה במש‪ð‬ת הרב קוק‪ ,‬עמ' ‪.46‬‬

‫‪4‬‬
 ‫הכפירה בדורות עברו‬
‫"בכל הזמנים ובכל הדורות אנחנו רואים‪ ,‬בדור שהוא מלא פרצות‪ ,‬הפרצות עוברות על פני כל חוגו המוסרי לכל צדדיו‪ .‬דור‬
‫שוכח אלוה הוא גם כן דור סורר ומורה‪ ,‬זולל וסובא"‪ .‬מאז ומתמיד כפירה באלוקי ישראל באה לידי ביטוי בשחיתות מוסרית‬
‫נוראה ואיומה‪" .‬מראש מקדם‪ ,‬עת זנח ישראל את צור מעוזו‪ ,‬הנה מעבר מזה"‪ ,‬מצד אחד היתה עבודה זרה‪'" ,‬זובחי אדם‬
‫עגלים ישקון'‪' ,22‬ויצמדו לאלילים'‪' ,23‬וישכחו אל מושיעם'‪ ,24‬ומעבר מזה"‪ ,‬מצד שני היתה הדרדרות מוסרית נוראה‪'" ,‬זנות יין‬
‫ותירוש יקח לב'‪' ,25‬וגנב יבא ופשט גדוד בחוץ'‪ ,"26‬האנשים פשעו בזנות ובגניבה‪" .‬פה 'נשים מבכות את התמוז'‪ ,27‬ושם 'כל‬
‫אח עקב יעקב‪ ,‬וכל רע רכיל יהלך'‪ .28‬וזהו הקו"‪ ,‬עיקרון זה לפיו רמתו המוסרית של הבועט בכל קודש היתה שפלה ביותר‪,‬‬
‫"עובר הוא" וחורז "גם על פני התולדה"‪ ,‬ההסטוריה‪" ,‬שלנו גם כן בגלות"‪.29‬‬
‫כבר בגמרא‪ 30‬אמרו חז"ל כי כל עניינה של העבודה הזרה לא היתה אלא כדי לספק את תאוותיו הנמוכות של האדם‪ ,‬שכן‬
‫"יודעין היו ישראל בעבודת כוכבים שאין בה ממש‪ ,‬ולא עבדו עבודת כוכבים אלא להתיר להם עריות בפרהסיא"‪.‬‬

‫רבנו סעדיה גאון מונה‪ ,‬בהקדמתו לספר "האמונות והדעות"‪ ,31‬שמונה סיבות לכפירה‪:‬‬
‫‪" .1‬תחילתן כובד הטורח על בני אדם בטבעם"‪ ,‬כלומר העובדה שהשגת האמת דורשת מאמץ רב‪" .‬וכאשר ירגיש הטבע‬
‫בדבר שהוטל עליו המזקיקו להתאמץ ולהחזק בהוכחות ולנהוג על פיו בדת ‪ -‬אז יברח ויתרחק מכך‪.‬‬
‫‪ .2‬והשני הסכלות‪.‬‬
‫‪ .3‬והשלישי נטיית האדם למלא מאוייו מן התאוות לכל מאכל ולכל משכב ולכל קנין‪ ,‬והרי הוא ממהר מתוך להיטותו להתיר‬
‫עשיית הדבר מבלי לחשוב‪.‬‬
‫‪ .4‬והרביעי הקיצה" והמאיסה "בעיון‪ ,‬ומיעוט ההתישבות" והריכוז "בעת השמיעה וההתבוננות‪.‬‬
‫‪ .5‬והחמישי" יהירות "חוצפה וגסות באים על האדם עד שאינו מכיר שיש כאן חכמה שהיתה נעלמת ממנו‪ ,‬ולא ידיעה‬
‫ששגבה ממנו‪.‬‬
‫‪ .6‬והשישי מלה שאדם שומעה מן הכופרים ותחדור ללבו" ותשפיע עליו עד אשר "תמחצהו‪ ,‬ויעמוד שאר ימיו תחת‬
‫השפעתה‪32.‬‬

‫‪ .7‬והשביעי הוכחה חלושה שמעה מאחד המיחדים וזלזל בה וחשב שהכל כך‪ ."...‬באם אחד מן המאמינים הביא לאותו‬
‫האדם הסבר שלא הניח את דעתו עד אשר חשב כי כל האמונה כך היא‪" ,‬ואינו מעלה בדעתו כי מוכר בדים שאינו מטיב‬
‫להבחין בבגדים 'הדביקים'‪ 33‬אין הדבר גורע מהם מאומה‪.‬‬
‫‪ .8‬והשמיני אדם שיש שנאה בינו לבין אחד המיחדים‪ ,‬וישאהו לבו הרע לשנוא את אלוהיהם שהם עובדים אותו עמהם"‪ ,‬כך‬
‫ששנאתו את האדם המאמין גררה אותו לשנוא את האמונה בכללותה‪34.‬‬

‫"בתנועת המוסר שצמחה בישיבות בדורות האחרונים בולטת המגמה לראות בתופעת הכפירה‪ ,‬בעיקר‪ ,‬השתלטות היצר‬
‫הרע על האדם החוטא"‪ - ,35‬וכפי שכותב ר' משה חיים לוצאטו‪" :‬כי מי שהוא עדיין חבוש במאסר יצרו‪ ,‬אין עיניו רואות האמת‬
‫הזאת ואינו יכול להכירה‪ ,‬כי היצר מסמא את עיניו ממש"‪" ;36‬הלב נפתה בו להורות היתר בדבר‪ ,‬שכאשר נחקור עליו באמת‬

‫‪ 22‬הושע יג‪ ,‬ב‪.‬‬

‫‪ 23‬עי' תהילים קו‪ ,‬כח‪" :‬ויצמדו לבעל פעור"‪.‬‬
‫‪ 24‬עי' שם‪ ,‬כא‪" :‬שכחו אל מושיעם"‪.‬‬
‫‪ 25‬הושע ד‪ ,‬יא‪.‬‬
‫‪ 26‬שם ז‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ 27‬עי' יחזקאל ח‪ ,‬יד‪" :‬וה‪ð‬ה שם ה‪ð‬שים ישבות מבכות את התמוז"‪.‬‬
‫‪ 28‬ירמיהו ט‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ 29‬הרב‪ ,‬עקבי הצאן‪ ,‬עמ' קח‪.‬‬
‫‪ 30‬ס‪ð‬הדרין סג‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ 31‬אות ז‪.‬‬
‫‪ 32‬עי' רמב"ם‪ ,‬הל' דעות‪ ,‬פרק ו‪ ,‬הלכה א‪.‬‬
‫‪ 33‬הערת הרב יוסף קפאח‪ :‬שם מקום שהאריג של תושביו היה מפורסם בדקותו ועדי‪ð‬ותו‪ ,‬ועד ימי הרמב"ם היה‬
‫מפורסם וידוע לשבח‪.‬‬
‫‪ 34‬ועי' בספר "מורה ה‪ð‬בוכים"‪ ,‬חלק א‪ ,‬פרק לד‪ ,‬שם מו‪ð‬ה הרמב"ם חמש סיבות מדוע ב‪ð‬י האדם אי‪ð‬ם עוסקים‬
‫בלימוד האמו‪ð‬ה )"הסיבות המו‪ð‬עות את פתיחת הלמודים בע‪ð‬יי‪ð‬י האלהות‪ ,‬ולהעיר ]הערת הרב יוסף קפאח‪:‬‬
‫והמו‪ð‬עות מלהעיר[ על מה שצריך להעיר עליו ולהגיש את זה להמון חמש סיבות"(‪ :‬הסיבה הראשו‪ð‬ה היא מחמת‬
‫עומק הע‪ð‬יי‪ð‬ים והיותם סתומים ודקים מלהבין )"קושי הדבר כשלעצמו ועדי‪ð‬ותו ועמקו(; הסיבה הש‪ð‬יה היא מחמת‬
‫קוצר המשיג )"קוצר דעת כל ב‪ð‬י אדם"(; הסיבה השלישית היא מחמת שאין לו לאדם את הסבל‪ð‬ות ללמוד תחילה את‬
‫כל אותן ההקדמות ה‪ð‬צרכות בטרם יגש אל הקודש וילמד את ע‪ð‬יי‪ð‬י האמו‪ð‬ה )"אריכות המצעים‪ ,‬כי יש לאדם בטבעו‬
‫חשק לחקירת התכליות‪ ,‬אלא שעל הרוב הוא ‪ð‬לאה או דוחה את המצעים"(; הסיבה הרביעית היא מחמת שהאדם לא‬
‫הכין את עצמו בתיקון מידותיו )"כי המעלות המדותיות הם מצעים למעלות ההגיו‪ð‬יות‪ ,‬ולא יתכן שיושגו הגיו‪ð‬יות‬
‫אמתיות כלומר מושכלות שלמות כי אם לאדם בעל מדות מוכשרות מאד‪ ,‬אדם ‪ð‬ח ומיושב"(; והסיבה החמישית היא‬
‫מחמת שהאדם טרוד בע‪ð‬יי‪ð‬י העולם הזה )"ההתעסקות בצרכי הגוף ‪ ...‬ובפרט אם ‪ð‬וספה לכך ההתעסקות ב‪ð‬שואין‬
‫ובב‪ð‬ים‪ ,‬וכל שכן אם ‪ð‬וסף לכך דרישה למותרות במאכלים ‪ ..‬עד שאפילו האדם השלם כפי שהזכר‪ð‬ו‪ ,‬אם רבו‬
‫התעסקויותיו בדברים אלו ההכרחיים וכל שכן בשאי‪ð‬ם הכרחיים ו‪ð‬תחזקה תשוקתו להם יחלשו בו התשוקות‬
‫העיו‪ð‬יות וידעכו‪ ,‬ויהיה לימודו בהם ברישול ורפיון וחוסר חשק‪ ,‬ועל ידי כך לא ישיג מה שיש בכחו להשיג‪ ,‬או ישיג‬
‫השגה משובשת ומבולבלת מן ההשגה וקוצר היכולת"(‪.‬‬
‫‪ 35‬צבי ירון‪ ,‬מש‪ð‬תו של הרב קוק‪ ,‬עמ' ‪ .41‬עי' לדוגמא בדבריו של הרב דוד בלוך‪" ,‬קושיות או תירוצים?"‪ð ,‬דפס בעלון‬
‫"שבתון"‪ ,‬גליון מס' ‪ ,39‬שבת פרשת "חיי שרה"‪ ,‬כד' מרחשון תשס"ב‪.‬‬
‫‪ 36‬ר' משה חיים לוצאטו‪ ,‬מסילת ישרים‪ ,‬פרק ג‪ .‬הובאו דבריו בהערה ‪ 41‬בספרו של צבי ירון‪ ,‬מש‪ð‬תו של הרב קוק‪ ,‬עמ'‬
‫‪.41‬‬

‫‪5‬‬
‫נמצא שלא היה ההיתר ההוא נראה לו‪ ,‬אלא מפני היות הלב עדיין נגוע קצת מן התאוה ‪ ...‬כי טבע האדם חלש ולבו נפתה‬
‫על נקלה‪ ,‬ומתיר לעצמו הדברים שיוכל למצוא בהם כדי הטעאה"‪.37‬‬
‫הדברים באים לידי ביטוי בדבריו של הרב אליהו אליעזר דסלר‪ ,‬בספרו "מכתב מאליהו"‪ ,‬שם כתב על יסוד הפסוק בתהילים‬
‫"השמים מספרים כבוד אל‪ ,‬ומעשה ידיו מגיד הרקיע‪ :‬יום ליום יביע אמר‪ ,‬ולילה ללילה יחוה דעת‪ :‬אין אמר ואין דברים‪ ,‬בלי‬
‫נשמע קולם"‪ ,38‬וז"ל‪" :‬דבר גדול השמיענו הכתוב בזה‪ .‬כי לכאורה תמוה‪ :‬אם השמים מספרים‪ ,‬והרקיע מגיד‪ ,‬והימים ידברו‪,‬‬
‫והלילות יחוו דעת‪ ,‬איך אפשר שיהיו בני אדם שלא ישמעו ולא ידעו? אם כל הבריאה כולה אומרת שירה לפניו איך אפשר‬
‫שיהיו מחוסרי אמונה שיאמרו שאינם שומעים כלום? אמנם מעולם לא היה מי שהוא אפיקורוס באמת‪ .‬כל מי שפקר ידע‬
‫בפנים קרב לבו שמתעלם הוא מן האמת‪ ,‬ומה שטוען שאינו רואה ואינו שומע היינו שאינו רוצה לראות ואינו רוצה לשמוע ‪...‬‬
‫כי בתוך תוך לבם הכל שומעים את קול השירה של הבריאה כולה המכרזת על בוראה ומודה לו‪ ,‬כי כל אומר ודברים‬
‫שבבריאה בהכרח נשמעים‪ ,‬אלא שהכופר ‪ -‬בכוונה הוא כופר‪ ,‬ובמרמה הוא אומר שאינו שומע ואינו רואה ‪ ...‬וזהו מהלך כל‬
‫אפיקורסות‪ - ,‬כל אדם יודע את האמת בלבבו‪ ,‬אלא שרצונותיו הרעים מביאים אותו לידי עבירות שאי אפשר לו לתרצן‬
‫לעצמו‪ ,‬ופנימות לבו דוחפתו ליישב את הסתירה על ידי אפיקורסות‪ .‬נמצא‪ ,‬כל אפיקורסות שקר משרשה"‪.39‬‬
‫לכן‪" ,‬כשם ש'איסתרא בלגינא קיש קיש קריא'‪) 40‬מטבע אחד בכד עושה רעש גדול( ‪ -‬פי' שהגאוה תוצאת חסרונות עצמו‪,‬‬
‫כידוע; כך ‪ -‬כופר אדם כדי לשכך את בקורת עצמו וטענות מצפונו"‪.41‬‬
‫"ולמדנו מכאן אמת גדולה"‪ ,‬כותב הרב שמשון רפאל הירש‪" ,‬המינות הכופרת במציאות ה' איננה ‪ -‬כפי שהיא מתפארת ‪-‬‬
‫הסיבה‪ ,‬אלא היא התוצאה של שחרור הלב מחוקי המוסר‪ .‬הנבל‪ ,‬שהוא 'נָבֵ ל מבחינה מוסרית'‪ ,‬מרגיע את נפשו באומרו 'אין‬
‫אלהים'"‪.42‬‬

‫‪ 37‬שם‪ ,‬פרק י‪.‬‬

‫‪ 38‬תהילים יט‪ ,‬ב‪-‬ד‪.‬‬
‫‪ 39‬הרב אליהו אליעזר דסלר‪ ,‬מכתב מאליהו‪ ,‬חלק א‪ ,‬עמ' ‪" ,173‬מעולם לא היה אפיקורוס אמיתי"‪ .‬ובעמ' ‪ 121‬כתב‬
‫בשם הג"ר ‪ð‬תן צבי פי‪ð‬קעל זצ"ל )הסבא מסלבודקא( כי "אין אדם חושב מחשבה אלא אם כן יש לו התע‪ð‬יי‪ð‬ות בע‪ð‬ין‬
‫ההוא‪ ,‬ואין לאדם שום התע‪ð‬יי‪ð‬ות אלא במה שיש לו רצון‪ ,‬אם טוב ואם רע; וכיון שהרצון סיבה למחשבה ולא להיפך‪,‬‬
‫ממילא מתחילת מחשבתו ‪ð‬וגע הוא למהלך רצו‪ð‬ו‪ ,‬ואין מחשבתו קולטת את היפך רצו‪ð‬ו כלל; וכל הטעויות שבהכרעת‬
‫שיכלו‪ð ,‬ובעות משורש רצו‪ð‬ו אשר יחפוץ לטעות בדרך זה‪ð .‬מצא דהמידות הן סיבת הטעויות‪ ,‬ולא הטעויות סיבה‬
‫למידות הרעות"‪.‬‬
‫‪ 40‬בבא מציעא פה‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ 41‬שם‪ ,‬חלק ה‪ ,‬עמ' ‪" ,350‬אפיקורסות"‪ .‬ע"ע שם‪ ,‬חלק א‪ ,‬עמ' ‪" ,57‬דע מה שתשיב"; חלק ג‪ ,‬עמ' ‪ ;43‬ושם‪ ,‬עמ' ‪,178‬‬
‫"התאוה סיבה למי‪ð‬ות"‪ .‬ור' מ‪ð‬חם מ‪ð‬דל ש‪ð‬יאורסון‪ ,‬הרבי מליובאוויטש‪ ,‬כותב באגרת ש‪ð‬דפסה בספר שערי אמו‪ð‬ה‪,‬‬
‫עמ' ‪ð‬ט‪ ,‬כי מה שיש מערערים על האמו‪ð‬ה‪" ,‬הוא רק מפ‪ð‬י שזהו המוצא היחידי שלהם לתרץ לעצמם איך עוברים על‬
‫מצות תורת‪ð‬ו תורת חיים‪ ,‬והרי מתביישים לומר שגדול כח התאוה שאי‪ð‬ם יכולים לעמוד ‪ð‬גדה‪ ,‬ובמילא רוצים‬
‫להסביר ולהסיר הקולר מצוארו ולהטיל ספק בעצם הדבר"‪ .‬ע"ע באגרות הרב יעקב ק‪ð‬ייבסקי‪ ,‬קריי‪ð‬א דאגרתא‪ ,‬חלק‬
‫א‪ ,‬עמ' ‪ð‬ד‪ð-‬ו‪ .‬ובספר אמו‪ð‬ה בזמ‪ð‬ים משת‪ð‬ים‪ ,‬עמ' ‪ ,135‬מובאת קביעתו של הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק‪ ,‬כי "היהודי‬
‫החילו‪ð‬י‪ ,‬המתכחש לדתו או מסלף אותה‪ ,‬קו‪ð‬ה את כ‪ð‬יסתו לחברה הכללית על חשבון היושר האי‪ð‬טלקטואלי שלו"‪.‬‬
‫‪ 42‬הרב שמשון רפאל הירש‪ ,‬פירושו לספר במדבר טו‪ ,‬לט‪.‬‬

‫‪6‬‬
 ‫הכפירה בדור עקבתא דמשיחא‬
‫על הפסוק האמור בשירת 'האזינו' ‪" -‬וישמן ישורון ויבעט שמנת עבית כשית‪ ,‬ויטוש אלוה עשהו וינבל צור ישועתו"‪ - 43‬אומר‬
‫הספרי‪" :‬לפי ָֹש ְבﬠַ ן מורדין ‪ ...‬וכן אתה מוצא בימות המשיח‪ 44‬שאין עתידין למרוד אלא מתוך אכילה ושתייה ושלוה ‪ ...‬דבר‬
‫אחר‪' :‬שמנת עבית כשית' ‪ -‬אלו ג' דורות שלפני ימות המשיח‪ ,‬שנאמר‪' :‬ותמלא ארצו כסף וזהב ותמלא ארצו אלילים'‪.46"45‬‬
‫וכתב הרב לחותנו האדר"ת‪" :‬אגלה אוזן הדרת גאונו מר שיחיה‪ ,‬אף על גב דמהסתם לא חדת היא לו‪ ,‬דמיסתפינא מהך‬
‫דספרי האזינו ותמלא ארצו וגו' והוא בסמך על פסוק שמנת עבית וגו'‪ ,‬שהוא ג' דורות לפני ביאת המשיח‪ ,‬ואדוני יבין‬
‫מחשבתי"‪" .47‬הרב מפחד‪ ,‬מפחד מאוד‪ ,‬פחד של דאגה כלל ישראלית‪ .‬הולכת ומתקרבת ביאת המשיח‪ ,‬והדברים‬
‫מסובכים"‪" .48‬מכל מקום יעשה הקב"ה למען שמו ויקרב קץ ישעו‪ ,‬ונשגב ה' לבדו במהרה בקרוב"‪" .49‬יש מיסתפינא גדול‬
‫וחריף מאוד‪ ,‬ועם זה בטחון האמונה הגמור‪ ,‬שהקב"ה ימהר ויחיש קץ ישועתו"‪.48‬‬

‫על יסוד הדברים הללו כותב הרב בספר ה"אורות"‪" :‬מקובלים אנו שמרידה רוחנית תהיה בארץ ישראל ובישראל‪ ,‬בפרק‬
‫שהתחלת תחית האומה תתעורר לבא"‪.50‬‬
‫באחרית הימים "יקומו סערות שונות בעולם"‪ ,‬כותב הרב יעקב משה חרל"פ‪" ,‬וימאסו באלילי כסף וזהב וילחמו בעד רוחם‬
‫ויאמרו שאין מקום לתקומה אך ורק אם יאחזו ברוחם הזרה‪' ,‬והיה כעם ככהן'‪ ,51‬ויקומו דורות כאלה שלא שערום אבותינו‪,‬‬
‫ומתוך זה יבואו לזלזל בחיי האדם שאינו פעיל‪ ,‬ויאמרו כי העולם דורש רק דורות רעננים צעירים‪ ,‬חיים חיי שחוק ושלוה‪,52‬‬
‫אבל גם שלוה זו לא תתן להם סיפוק נפשי‪ ,‬ואז יקום דור חדש אשר יאמר להרוס את כל העולם‪ ,‬והדור הזה יחיה ברוח‬
‫עועים כזה לחשוב שהאושר העולמי דורש להחזיר את כל העולם כלו לתהו ובהו‪ ,‬להכות את כל הארץ חרם‪ ,‬כי לא ימצאו‬
‫חפץ בחיים שכן כך מחיבים הדברים"‪ ,‬כך הוא סדר העולם‪" :‬כל זמן שמקושרים באמונת אומן בה' ‪ -‬מקושרים בחיים‪,53‬‬
‫אולם כאשר מתרופף הקשר העליון הזה"‪ ,‬כאשר בני האדם נאחזים באמונה בה'‪" - ,‬ממילא מתערערים ומתרופפים כל‬
‫החיים‪ ,‬ולא יהיו נאותים זולת בחפוש דרכים איך למעט את הרבוי של בני אדם בעולם ולכלות את הכל‪ ,‬ולא עוד אלא שכל‬
‫האידיאל היותר מקיף באחרית הימים יהיה לעשות את כל הארץ חרם"‪.54‬‬

‫‪ 43‬דברים לב‪ ,‬טו‪.‬‬

‫‪ 44‬ובהגהות הגר"א‪ ,‬ס"ק ד‪ :‬לפ‪ð‬י ימות המשיח כו'‪.‬‬
‫‪ 45‬ישעיה ב‪ ,‬ז‪-‬ח‪" :‬ותמלא ארצו כסף וזהב ואין קצה לאצרתיו‪ ,‬ותמלא ארצו סוסים ואין קצה למרכבתיו‪ :‬ותמלא‬
‫ארצו אלילים‪ ,‬למעשה ידיו ישתחוו לאשר עשו אצבעתיו"‪.‬‬
‫‪ 46‬ספרי דברים‪ ,‬סימן שיח‪.‬‬
‫‪ 47‬אורח משפט‪ ,‬עמ' רמח‪.‬‬
‫‪ 48‬הרב צבי יהודה הכהן קוק‪ ,‬מתוך התורה הגואלת‪ ,‬חלק ד‪ ,‬עמ' סז‪" :‬בחבילות מכתבים יש‪ð‬ים‪ ,‬מצאתי מכתב של‬
‫הרב אבא ז"ל אל האדר"ת‪ .‬כמה גליו‪ð‬ות של דברי הלכה‪ ,‬ובאמצע שתים או שלוש שורות של דברים ‪ð‬וראים ואיומים‪.‬‬
‫'אגלה להדרת גאו‪ð‬ו' ‪ -‬זהו גילוי‪ ,‬גילוי משמים‪ ,‬גילוי אליהו‪' .‬מסתמא לא חדת היא לו‪ ,‬מיסתפי‪ð‬א מהא דספרי‪ :‬שמ‪ð‬ת‬
‫עבית כשית אלו שלושה דורות שלפ‪ð‬י ימות המשיח'‪ .‬הרב מפחד‪ ,‬מפחד מאוד‪ ,‬פחד של דאגה כלל ישראלית‪ .‬הולכת‬
‫ומתקרבת ביאת המשיח‪ ,‬והדברים מסובכים‪ .‬א‪ð‬ח‪ð‬ו יודעים זאת! אבל הרב מסיים שם‪' :‬ומכל מקום הקב"ה בודאי‬
‫ימהר ויחיש קץ ישועתו'‪ .‬יש מיסתפי‪ð‬א גדול וחריף מאוד‪ ,‬ועם זה בטחון האמו‪ð‬ה הגמור‪ ,‬שהקב"ה ימהר ויחיש קץ‬
‫ישועתו"‪ .‬ע"ע שם בעמ' סו‪.‬‬
‫‪ 49‬אורח משפט‪ ,‬שם‪ .‬וראה בספר להלכות צבור‪ ,‬אגרת ‪ð‬ד‪ ,‬עמ' ‪ð‬ז‪ .‬ובאגרת לרב משה אביגדור עמיאל‪ ,‬ש‪ð‬דפסה בספר‬
‫לאמו‪ð‬ת עת‪ð‬ו‪ ,‬לרב צבי ישראל טאו‪ ,‬חלק א‪ ,‬עמ' עו‪ ,‬כותב הרב‪" :‬ואם א‪ð‬ח‪ð‬ו סובלים מהייעוד של 'שמ‪ð‬ת‪ ,‬עבית‪,‬‬
‫כשית'‪ ,‬כפי הפירוש הש‪ð‬י דספרי שם‪ ,‬שהם שלשה דורות שלפ‪ð‬י ביאת המשיח ‪ -‬ואם כי עדיין רחוק הדבר של שמ‪ð‬ת‬
‫וכו'‪ ,‬אבל בעוו‪ð‬ותי‪ð‬ו הרבים הייעוד של ויטוש‪ ,‬הרי הוא מובלט בחלקים מרובים"‪.‬‬
‫‪ 50‬אורות‪ ,‬עמ' פד‪ .‬ועי' בספר לאמו‪ð‬ת עת‪ð‬ו‪ ,‬לרב צבי ישראל טאו‪ ,‬חלק א‪ ,‬עמ' עו‪ .‬אמ‪ð‬ם אפשר גם להסביר את‬
‫הדברים באופן שו‪ð‬ה‪ ,‬כמובא בספר במערכה הצבורית‪ ,‬עמ' כח‪.‬‬
‫‪ 51‬הושע ד‪ ,‬ט‪.‬‬
‫‪ 52‬עי' הרב‪ ,‬אורות הקודש‪ ,‬חלק ג‪ ,‬עמ' קפ‪" :‬ביחוד תוכר חולשה של מחשבה קבוצית כזאת"‪ ,‬מחשבה ש"מתעסקת‬
‫רק עם סדרי החיים החמריים"‪" - ,‬במה שתשים את מרכזה רק בצעירים‪ ,‬שהחיים החומריים משחקים לפ‪ð‬יהם בכל‬
‫מהתלותיהם ושגיו‪ð‬יהם‪ ,‬וזק‪ð‬ים לא יוכלו לקחת בה חלק אמיץ כי אם ברצון עשוי"‪ ,‬מעושה‪" ,‬ובלב מיואש‪ .‬וכך היא‬
‫המדה היו‪ð‬ית להביט על הזק‪ð‬ים במבט בוז‪ ,‬כדברי אריסטו‪ ,‬בריטוריקה‪ ,‬ומה לקויה היא מחשבה ציבורית‪ ,‬שאי‪ð‬ה‬
‫יכולה להתפשט יפה על כל חלקיה"‬
‫‪ 53‬עי' הרב‪ ,‬מאמרי הראי"ה‪ ,‬עמ' ‪ ,234‬שם כותב הרב כי הרוח‪ð‬יות "‪ð‬ות‪ð‬ת עז וגדולה גם לחיים החומריים‪ .‬וכשאתה‬
‫רואה שמתגבר החפץ בקרב האומה לבסס את חייה החומריים‪ ,‬סימן הוא‪ ,‬שהרוח‪ð‬יות התגברה בעולם‪ ,‬עד‬
‫שהתרוממה גם מעלת החומריות‪ ,‬הדרושה להשלמת תכ‪ð‬ית היצירה‪ .‬כשהרוח‪ð‬יות מתגברת אז מוצאים ב‪ð‬י האדם‬
‫טעם לחייהם‪ .‬אז הם מבי‪ð‬ים ומרגישים שכדאי לחיות‪ .‬ערך החיים אז הולך ועולה‪ ,‬ועל כן מבקשים אז ב‪ð‬י האדם‬
‫לבסס יותר את החיים החומריים‪ ,‬שיהיו יותר בטוחים‪ ,‬יותר רחבים ו‪ð‬אים‪ .‬אז ירבו בעולם שלום אהבה וחדוה‪' ,‬אז‬
‫ימלא שחוק פי‪ð‬ו ולשו‪ðð‬ו ר‪ð‬ה'‪ .‬כי הרוח‪ð‬יות הגדולה וה‪ð‬שגבה‪ ,‬המקפת את הכל וחודרת אל תוך הכל‪ ,‬ממלאה ב‪ð‬חלי‬
‫עד‪ð‬יה גם את החיים הריאליים החומריים‪ ,‬ומצרפת ומזככת אותם‪ ,‬מפ‪ð‬י שלפ‪ð‬יה אין העולם החומרי ‪ð‬פרד מהעולם‬
‫הרוח‪ð‬י"‪.‬‬
‫‪ 54‬הרב יעקב משה חרל"פ‪ ,‬מי מרום‪ ,‬חלק ו‪ ,‬מעיי‪ð‬י הישועה‪ ,‬עמ' קלט‪ .‬וכן הרב‪ ,‬מאמרי הראי"ה‪ ,‬עמ' ‪:235‬‬
‫"החומריות כשהיא לעצמה ‪ð‬עשית לאה‪ ,‬מאין קורטוב של רוח‪ð‬יות אמיתית‪ ,‬ואכולי ספק ו‪ð‬גועי שעמום אי‪ð‬ם מוצאים‬
‫דרך אחרת אלא אבוד עצמם לדעת ‪ ...‬החוקרים מבקשים איזה תכלית לחיים ואי‪ð‬ם מוצאים‪ ,‬אין קו של אור להאיר‬
‫ולחמם את ה‪ð‬פש הרועדת מקור"‪ .‬אמ‪ð‬ם הרי"ם חרל"פ ממשיך וכותב‪" :‬אולם באה ההבטחה ואמרה 'ה‪ð‬ה א‪ð‬כי שולח‬
‫לכם את אליה ה‪ð‬ביא ‪ -‬והשיב לב אבות על ב‪ð‬ים ולב ב‪ð‬ים על אבותם פן אבוא והכיתי את כל הארץ חרם' )סוף‬
‫מלאכי(‪ ,‬שהאבות ישובו להקב"ה על ידי הב‪ð‬ים‪' ,‬יאמר לב‪ð‬ים דרך אהבה ורצון לכו ודברו אל אבותיכם לאחוז בדרכי‬
‫המקום' )רש"י(‪ ,‬והיי‪ð‬ו שלפ‪ð‬י הזמן ההוא ישובו אלו הב‪ð‬ים בעצמם ואורו של אליהו ה‪ð‬ביא יהיה שלוח וחדור בתוכם‬
‫מבפ‪ð‬ים ומבחוץ‪ ,‬ואלו הב‪ð‬ים ילחמו עם האבות המהרסים והמחבלים וישובו אל ה' בימין ה' רוממה‪ ,‬וזהו 'לב אבות‬

‫‪7‬‬
‫נכון הוא כי בדורנו זה עודנה קיימת הכפירה הבאה מתוך שפלות וקטנות‪ .‬הכפירה "השפלה היא באה מתוך גסות הרוח‬
‫ועכירת החומר‪ ,‬מתוך האדיקות הכעורה של האדם בתאוות חומריות‪ ,‬ובציורים חושיים ותוצאותיהם‪ .‬עד שאינו יכול לסבול‬
‫שום קישור עליון והארה של קדושה‪ .‬ומצמיחה היא נטיה עכורה זו‪ ,‬צמחי הראש והלענה של מיני עבודות זרות‪ ,‬וכפירות‬
‫שונות‪ .‬ובהעצמה"‪ ,‬כאשר היא מתחזקת‪" ,‬לנטות אל השלילה‪ ,‬כדי להסתר משפעת אור הקודש‪ ,‬תתקשר ברשת הכפירה‬
‫המוחלטה‪ ,‬ותטבע בטיט היון של החומריות באין מנוס"‪ .55‬ו"אין לך דבר המחריב כל כך את העולם‪ ,‬המעפש את האויר‬
‫הטהור ‪ ...‬כמו הרשע‪-‬כסל של הכפירה בעצמיות האלהית‪ ,‬שהיא הדעה היותר הדיוטית המוצאת מקומה בלב הגרועים‬
‫מההמון האומלל‪ ,‬כשהוא שוטף רק בתאותיות הסוסיות‪ 56‬היותר פרועות‪ ,‬של זנות יין ורצח‪ ,‬מהולות בקצף צפעונים וגאות‬
‫אלילים"‪.57‬‬

‫אולם אלה הינם יוצאים מן הכלל‪.58‬‬

‫שכן "החוצפא של עקבתא דמשיחא‪ ... 59‬אינה דומה כלל למאורעות של עברינות אחרים"‪.60‬‬

‫אכן‪ ,‬רואים אנו כיצד‪ ,‬מחד גיסא‪ ,‬ישנו "חילול שבת בפרהסיה‪ ,‬בערים במושבות‪ ,‬ביחוד בחוות ובקבוצות ששם בא הדבר עד‬
‫לידי תכונה פרוגרמית‪ ,‬עד לידי הריסה ‪ ...‬מאכלות אסורות באופן מופקר כל כך‪ ,‬אשר האזנים תצילינה מפלצות והלב יהומם‪.‬‬
‫סיעות ופלוגות‪ ,‬אוכלות בגסות נפש נבילות וטריפות‪ .‬בתי אבות ומשפחות בישראל‪ ,‬הולכות בגלוי בלא בושה וקונות בשר‬
‫ממקולין של גוים‪ ,‬ומהם גם כן בשר של מינים טמאים שהם שקץ לבית ישראל ולא יתבוששו"‪.61‬‬
‫‪62‬‬
‫אולם‪ ,‬מאידך גיסא‪ ,‬כותב הרב באחד ממאמריו המרכזיים והחשובים‪ ,‬הלא הוא מאמר "הדור" ‪" ,‬במה ננחם כאשר נחדור‬
‫לתוכיות מצבו הפנימי‪ ,‬המוסרי והשכלי של הדור? אדרבה נמצאנו לא דור שפל‪ ,‬גם לא דור חוטא לפי האמת‪ .‬בין באבות בין‬
‫בבנים נמצא המון דברים טובים‪ ,‬רגשות עדינים‪ ,‬ורצונות נכבדים"‪" ;63‬דורנו הוא דור נפלא‪ ,‬דור שכולו תמהון‪ .‬קשה מאד‬
‫למצוא לו דוגמא בכל דברי ימינו‪ .‬הוא מורכב מהפכים שונים‪ ,‬חושך ואור משמשים בו בערבוביה‪ .‬הוא שפל וירוד‪ ,‬גם רם‬
‫ונשא; הוא כולו חייב‪ ,‬גם כולו זכאי‪.65"64‬‬
‫"הנה אצל רבים מבני דורנו אנו מוצאים‪ ,‬שאף על פי שמצד הירידה בהכרת תוכן נשמת התורה סרו מדרך ה'‪ ,‬וימאסו בדת‬
‫וקודש‪ ,‬ולקחו להם את הדרך של כופרי האומות‪ ,‬בכל זאת היושר הציבורי חי בקרבם באופן גדול ונשגב‪ ,‬ודבקים הם במצוות‬

‫על ב‪ð‬ים'‪ ,‬ואחר כך ישיב לב ב‪ð‬ים על אבותם‪ ,‬היי‪ð‬ו האבות הקדמו‪ð‬ים‪ .‬ולזאת אין שום מקום להתייאש מן הגאולה כי‬
‫בוא תבוא במהרה‪ ,‬הבו ב‪ð‬ים ושובו אל ה' וכן תפעלו על לב אבותיכם לשוב אליו באהבה ובתמים"‪.‬‬
‫‪ 55‬הרב‪ ,‬אורות האמו‪ð‬ה‪ ,‬עמ' ‪.22‬‬
‫‪ 56‬עי' ירמיהו ח‪ ,‬ו‪" :‬הקשבתי ואשמע לא כן ידברו אין איש ‪ð‬חם על רעתו לאמר מה עשיתי‪ ,‬כלה שב במרוצתם כסוס‬
‫שוטף במלחמה"‪.‬‬
‫‪ 57‬הרב‪ ,‬מאמרי הראי"ה‪ ,‬עמ' ‪ .507‬ובאורות התשובה ו‪ ,‬ד כותב הרב ש"העזיבה והמרידה ‪ð‬גד מצות ה'‪ ,‬היא ירידה‬
‫מוסרית ‪ð‬וראה‪ ,‬אי‪ð‬ה באה לאדם כי אם על ידי שיקוע ‪ð‬ורא בגסות החיים החמריים"‪ .‬עוד על החוצפה ה‪ð‬ובעת‬
‫מקט‪ð‬ות ראה הרב‪ ,‬אורות‪ ,‬עמ' לא; ובמאמרו של הרב אליהו מאלי‪ ,‬עטורי כה‪ð‬ים‪ ,‬גליון ‪ ,173‬אייר התש‪"ð‬ט‪,‬‬
‫"החוצפה בעקבתא דמשיחא"‪ ,‬עמ' ‪.19‬‬
‫‪ 58‬הרב‪ ,‬עקבי הצאן‪ ,‬עמ' קט‪ð" :‬וציא מן החשבון את היחידים הגסים שלקחו להם את רוח הפרצים למסוה לעולל על‬
‫ידו עלילות של גזל וחמס וכל ‪ð‬בלה"‪ .‬עי' להלן בהערה ‪ ,115‬ובספרו של הרב ב‪ð‬ימין אפרתי‪ ,‬הס‪ð‬יגוריה במש‪ð‬ת הרב‬
‫קוק‪ ,‬עמ' ‪.26‬‬
‫‪ 59‬כלשון המש‪ð‬ה בסוף מסכת סוטה‪" :‬בעקבות משיחא חוצפא יסגא"‪ .‬והמש‪ð‬ה ממשיכה ואומרת‪" :‬ויוקר יאמיר‪,‬‬
‫הגפן תתן פריה והיין ביוקר‪ ,‬והמלכות תיהפך למי‪ð‬ות‪ ,‬ואין תוכחה; בית ועד יהיה לז‪ð‬ות‪ ,‬והגליל יחרב‪ ,‬והגבלן ישום‪,‬‬
‫וא‪ð‬שי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחו‪ðð‬ו‪ ,‬וחכמת סופרים תסרח‪ ,‬ויראי חטא ימאסו‪ ,‬והאמת תהא ‪ð‬עדרת; ‪ð‬ערים‬
‫פ‪ð‬י זק‪ð‬ים ילבי‪ð‬ו‪ ,‬זק‪ð‬ים יעמדו מפ‪ð‬י קט‪ð‬ים‪' ,‬בן מ‪ð‬בל אב‪ ,‬בת קמה באמה‪ ,‬כלה בחמותה‪ ,‬אויבי איש א‪ð‬שי ביתו'‬
‫)מיכה ז‪ ,‬ו(‪ .‬פ‪ð‬י הדור כפ‪ð‬י הכלב‪ ,‬הבן אי‪ð‬ו מתביש מאביו; ועל מי יש ל‪ð‬ו להישען? על אבי‪ð‬ו שבשמים"‪ .‬ושמעתי בשם‬
‫אחד מגדולי ישראל כי המימרה "ועל מי יש ל‪ð‬ו להישען? על אבי‪ð‬ו שבשמים"‪ ,‬אי‪ðð‬ה‪ ,‬כפי ש‪ð‬והגים לחשוב‪ ,‬הפתרון‬
‫לכל אותן הבעיות שיצוצו בדור עקבתא דמשיחא‪ ,‬אלא‪ ,‬כשם שכל התיאורים שקדמו לזה תיארו מצב שפל וירוד‬
‫ביותר‪ ,‬כך עצם המציאות שבה אין ל‪ð‬ו להישען אלא על אבי‪ð‬ו שבשמים ‪ -‬אף היא מציאות מקוללת שבה האדם‬
‫מתייאש ומרים את ידיו! )ובספר שיח שרפי קודש ב‪ ,‬רסט מקשה‪" :‬אדרבא‪ ,‬מי ש‪ð‬שען על אביו שבשמים‪ ,‬מעלה טובה‬
‫היא זו? אלא גם זהו מן הרעות שיהיו בעקבתא דמשיחא‪ ,‬כי במקום שכל אחד ואחד צריך לתקן מה שאפשר לו לטובת‬
‫הכלל ולפעול לשם קיום תורה ומצוות‪ ,‬ישליך יהבו על ה' ויאמר‪' :‬מן השמים ירחמו'"‪ .‬הרבי מליובאוויטש‪ ,‬רבי מ‪ð‬חם‬
‫מ‪ð‬דל ש‪ð‬יאורסאהן‪ ,‬כותב‪ ,‬כפי ש‪ð‬דפס בספר שערי המועדים על פסח ש‪ð‬י‪ ,‬עמ' רלח‪" :‬כאשר יהודי מרגיש שחסר לו‬
‫משהו בע‪ð‬ין הקשור עם יראת שמים‪ ,‬תורה ומצוותיה‪ ,‬אי‪ð‬ו סומך על אף אחד‪ ,‬ואי‪ð‬ו אומר 'אין ל‪ð‬ו להשען אלא על‬
‫אבי‪ð‬ו שבשמים‪ - '...‬אלא צועק ותובע‪' :‬למה ‪ð‬גרע'! הפתגם 'אין ל‪ð‬ו להשען אלא על אבי‪ð‬ו שבשמים' ‪ -‬הוא אחד‬
‫הסימ‪ð‬ים דחושך הגלות‪ ,‬עקבות משיחא‪ .‬ומבואר בספרים טעם הדבר ‪ -‬שבכך 'מתרץ' את עצמו על העובדה שאי‪ð‬ו‬
‫עושה מאומה‪ ,‬מכיון שאין ל‪ð‬ו אלא להשען על אבי‪ð‬ו שבשמים"‪ .‬ועי' בקו‪ð‬טרס אתא בקר‪ ,‬לרב ‪ð‬חמיה זאב הלוי‬
‫פיו‪ð‬טק‪ ,‬עמ' ‪.(76-77‬‬
‫‪ 60‬אורות‪ ,‬עמ' פב‪.‬‬
‫‪ 61‬הרב‪ ,‬חזון הגאולה‪ ,‬עמ' רלו‪.‬‬
‫‪ 62‬הרב‪ ,‬עקבי הצאן )‪ð‬דפס בתוך ספר אדר היקר(‪ ,‬מאמר הדור‪ ,‬עמ' קז‪-‬קטז‪ .‬ראה מבוא לספר עקבי הצאן באגרת‬
‫שכתב הרב צבי יהודה הכהן קוק לסופר חיים בר‪ð‬ר‪ ,‬וש‪ð‬דפסה בספר צמח צבי‪ ,‬אגרת א‪ ,‬עמ' א‪ ,‬וכן בשיחות הרב צבי‬
‫יהודה‪ ,‬גליון ‪ ,37‬עמ' ‪ .12-19‬הרב שלמה אבי‪ð‬ר כותב בשו"ת שאילת שלמה‪ ,‬חלק ה‪ ,‬עמ' ‪ ,232‬כי "'הדור' הוא המאמר‬
‫הראשון שכתב הרב בבואו לארץ‪ ,‬כאילו לומר ל‪ð‬ו‪ :‬כדי לח‪ð‬ך את הדור יש קודם כל להכירו‪ .‬הוא הציב בפתח קבוצת‬
‫מאמריו 'עקבי הצאן' את הפסוק‪' :‬אם לא תדעי לך היפה ב‪ð‬שים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך'‪ .‬לפ‪ð‬י שאדם‬
‫רועה את הצאן ומראה לו את הדרך‪ ,‬עליו ללכת בע‪ð‬וה בעקבי הצאן ולהכירו"‪ .‬ראה עוד בספר ‪ð‬וער הכיפות הזרוקות‪,‬‬
‫עמ' ‪ ,117‬בדבריו של 'טומי'‪.‬‬
‫‪ 63‬הרב‪ ,‬עקבי הצאן‪ ,‬עמ' קז‪.‬‬
‫‪ 64‬ס‪ð‬הדרין צח‪ ,‬א‪" :‬אמר רבי יוח‪ð‬ן‪ :‬אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב"‪.‬‬
‫‪ 65‬הרב‪ ,‬עקבי הצאן‪ ,‬עמ' קח‪.‬‬

‫‪8‬‬
‫השכליות והמוסריות עד כדי מסירת נפש"‪" .66‬נבחין נא את מדת מוסרם ביחש למוסר האנושי שבהמון של כל עם ולשון‬
‫היושבים על אדמתם‪ ,‬ולמצב עמנו בתקופה הקדמוניה‪ ,‬עלינו להודות שהינם עומדים במצב כל כך נעלה עד שראוי שנתפאר‬
‫בהם לעיני כל העולם כולו"‪.67‬‬
‫"רגשי החסד‪ ,‬היושר‪ ,‬המשפט והחמלה עולים ומתגברים"‪" ;68‬דור כזה היוצא להורג‪ ,‬בעז נפש בשביל מטרות שהן נשגבות‬
‫לפי דעו‪ ,‬וחלק רשום ממנו רק מצד רגש היושר‪ ,‬הצדק והמדע שבקרבו‪ ,‬לא יוכל להיות שפל‪ ,‬אפילו אם המטרות הן לגמרי‬
‫מוטעות‪ ,‬אבל רוחו הוא נשגב‪ ,‬גדול ואדיר"‪.69‬‬

‫תפיסת הרב את הכפירה בדורנו מנוגדת "לתפיסה האומרת שהכפירה של ימינו נובעת" אך ורק "ממתירנות‪ .‬מה ההבדל‬
‫ביניהן? כפירה מתירנית פירושה‪ ,‬שאדם אינו מאמין מפני שלא נוח לו להאמין‪ :‬האמונה מחייבת‪ ,‬ולאדם יותר נוח לעשות‬
‫ככל העולה על רוחו‪ ,‬ולכן הוא מעדיף שלא להאמין‪ .‬דוגמא לסוג זה של כפירה נמצא בדברי חז"ל‪' :‬יודעים היו ישראל‬
‫בעבודה זרה שאין בה ממש ולא עבודה עבודה זרה אלא להתיר להם עריות בפרהסיא'‪ .70‬כלומר ישראל ידעו שאין בעבודה‬
‫זרה ממש‪ ,‬אלא‪ ,‬כיון שנוח היה להם לגלות עריות‪ ,‬והתרבות של עבודה זרה לא התנגדה לכך ‪ -‬העדיפו להשתייך לזרם זה‪.‬‬
‫הרב קוק אומר שלא ייתכן להסביר" רק "כך את הכפירה בדורותינו‪ .‬אם באמת היתה מציאות כזו‪ ,‬שכל האנשים‬
‫האתיאיסטים היו אנשים מושחתים‪ ,‬בלתי מוסריים‪ ,‬שאינם מוכנים למסור נפשם בעד שום אידיאל‪ ,‬ולעומתם כל האנשים‬
‫המאמינים היו הסולת של החברה האנושית ‪ -‬כי אז אפשר היה לטעון שהכפירה נובעת משחיתות מוסרית של בקשת‬
‫נוחיות‪ .‬אבל המציאות היא אחרת; אנו יודעים שיש הרבה‪ ,‬הכופרים בכל ענייני הדת‪ ,‬ובכל זאת הינם אנשי צדק ויושר‪,‬‬
‫אידיאלסיטים המוכנים למסור נפשם בעד אידיאלים‪ .‬לכן‪ ,‬הסבר כזה יכול להניח דעתם של רואי 'שחור‪-‬לבן'‪ ,‬אבל הוא אינו‬
‫אמיתי‪.‬‬
‫אנו חייבים להגיע למסקנה‪ ,‬שהסיבה לכפירה אינה" נובעת רק מ"שחיתות מוסרית‪ ,‬אלא סיבה אחרת"‪.71‬‬

‫לא ולא! דורנו איננו דומה לדורות עברו‪ ,‬בהם הכפירה באלוקי ישראל לעולם שלובה היתה יחד עם שחיתות מוסרית נוראה‬
‫ואיומה! לא כן הוא דורנו! "כל כך פעל אור ה'‪ ,‬אשר הופיע בעולם אלפי שנים על ידי תורתנו הקדושה‪ ,‬שעכשיו כבר אין לנו‬
‫אותה המינות הארורה‪ ,‬אשר 'כל באיה לא ישובון'‪ ,72‬שהיתה בימים הראשונים‪ .‬עכשיו אפילו הדעות היותר רעות עומדות הן‬
‫על הבסיס של בקשת היושר והצדק"‪" .73‬כי הרע שבהם איננו כי אם חיצוני ובתוכיות הנשמה הכל טוב וקדוש‪ ,‬על כן הם‬
‫מתעוררים לכמה מחשבות של יושר וצדק‪ ,‬אף על פי שהם תועים בדרכם ולא זו הדרך ולא זו העיר"‪.74‬‬
‫על דורנו זה אמרו בתקוני זוהר‪ 75‬שהוא "טב מלגאו ולבושא דיליה ביש‪ ,‬דא איהו 'עני ורוכב על חמור'‪" ,"76‬וחמור אף על פי‬
‫שיש בו סימני טומאה יותר משאר בהמות טמאות‪ ,‬שמהן נמצאות שיש להן סימן טהרה אחד‪ ,‬מכל מקום יש בתוכיותו‬
‫קדושה‪ ,‬שהרי הוא קדוש בבכורה‪ ,‬אלא שהיא גנוזה ומוסתרת מאד‪ ,‬וסופה להיגלות על ידי העילוי של פדיון"‪" ;77‬והם 'חמורו‬
‫של משיח' שנאמר עליו 'עני ורוכב על חמור'‪ ,78‬והכונה‪ :‬כמו חמור‪ ,‬שמבחוץ יש בו שני סימני טומאה‪ ,‬אם כן הטומאה בולטת‬
‫בו יותר‪ 79‬מבחזיר וגמל וכיו"ב‪ ,‬שיש בהם סימן טהרה אחד על כל פנים‪ ,‬ומכל מקום יש בו בפנימיותו ענין קדושה גם כן‪,‬‬
‫שהרי הוא קדוש בבכורה"‪.80‬‬

‫‪ 66‬הרב‪ ,‬מאמרי הראי"ה‪ ,‬עמ' ‪.284‬‬

‫‪ 67‬הרב‪ ,‬מאמרי הראי"ה‪ ,‬עמ' ‪.286‬‬
‫‪ 68‬שם‪ ,‬עמ' קט‪.‬‬
‫‪ 69‬שם‪ ,‬עמ' קיא‪.‬‬
‫‪ 70‬ס‪ð‬הדרין סג‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ 71‬הרב שלמה אבי‪ð‬ר‪" ,‬הכי‪ð‬וס הש‪ð‬תי למחשבת היהדות ‪ -‬דרכים לאמו‪ð‬ה ביהדות"‪ ,‬עמ' ‪ .125‬ראה עוד בדבריו בספר‬
‫באהבה ובאמו‪ð‬ה‪ ,‬עמ' ‪ :210‬הלא "גם בקרב החילו‪ð‬יים‪ ,‬לא בקרב הדתיים בלבד‪ ,‬קיימים א‪ð‬שים אידיאליסטים‪,‬‬
‫המוכ‪ð‬ים למסור ‪ð‬פשם עבור עיקרון שהם מאמי‪ð‬ים בו ‪ ...‬ה‪ð‬ביאים מתארים תקופה בה כל אדם שהיה מושחת‬
‫מבחי‪ð‬ה דתית‪ ,‬היה מושחת גם מבחי‪ð‬ה מוסרית‪ .‬מה שאין כן בדור‪ð‬ו‪ ,‬שא‪ð‬שים רבים הי‪ð‬ם מושחתים מבחי‪ð‬ה דתית‬
‫אך לא מבחי‪ð‬ה מוסרית"‪ .‬ובשו"ת שאילת שלמה‪ ,‬חלק ה‪ ,‬עמ' ‪" :232‬האבח‪ð‬ה המקובלת היא‪ð :‬ה‪ð‬ת‪ð‬ות וחומר‪ð‬ות‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬בדורות האחרו‪ð‬ים תוכ‪ð‬ם העיקרי של החיים הוא סיפוק ה‪ð‬את החושים בלי רסן‪ .‬וכיון שבמסגרת האמו‪ð‬ה‬
‫הדתית המקובלת‪ð ,‬ראית אצבע מאיימת ממרומים‪ ,‬הקובעת גבולות של אסור ומותר‪ð ,‬וח יותר לשים את האמו‪ð‬ה‬
‫בסוגריים כדי להיות חופשי לחלוטין‪ .‬לפי זה‪ ,‬אובדן האמו‪ð‬ה הי‪ð‬ו צעד מגמתי באופן מודע או בלתי מודע‪ ,‬כדי לאפשר‬
‫חיים הדו‪ð‬יסטים )=‪ð‬ה‪ð‬ת‪ð‬יים( משוחררים מכל אידיאל‪ .‬אלא שאבח‪ð‬ה זו אי‪ð‬ה עומדת במבחן המציאות‪ .‬יש‪ð‬ם‬
‫אתיאיסטים וכופרים רבים שהם אידיאליסטים גדולים‪ ,‬המוכ‪ð‬ים למסור ‪ð‬פשם עבור ערכים בהם הם מאמי‪ð‬ים‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬הרבה דתיים וא‪ð‬שי אמו‪ð‬ה הי‪ð‬ם אגואיסטים‪ ,‬שכל עולמם מצטמצם ב'א‪ð‬י' הפרטי שלהם‪ .‬יאמר מיד‪,‬‬
‫שהערה זו אי‪ð‬ה מתייחסת דוקא לדור החלוצים שהקים את המדי‪ð‬ה‪ ,‬היא ‪ð‬כו‪ð‬ה לחטיבה ההיסטורית של ‪ 200‬הש‪ð‬ים‬
‫האחרו‪ð‬ות‪ ,‬וכוללת אף את כל הא‪ð‬ושות‪ :‬אידיאליזם אי‪ð‬ו תכו‪ð‬ה יחודית של א‪ð‬שים מאמי‪ð‬ים"‪ .‬בספר "אפיקורס בעל‬
‫כרחו" מספר 'צביקה'‪" :‬הייתי המום"‪ð ,‬זכר צביקה ביומו הראשון בקיבוץ‪" .‬בישיבה לימדו אות‪ð‬ו שקיבוצ‪ð‬יקים‪,‬‬
‫בעיקר מהשומר הצעיר‪ ,‬זו חבורה של בהמות גסות‪ ,‬תאוות‪ð‬ים‪ ,‬שיכורים‪ ,‬מעש‪ð‬י סמים‪ .‬כשהגעתי וראיתי איזה‬
‫א‪ð‬שים ‪ð‬פלאים יש פה‪ ,‬לא יכולתי להאמין‪ .‬הייתי מוקסם"‪.‬‬
‫‪ 72‬משלי ב‪ ,‬יט‪.‬‬
‫‪ 73‬הרב‪ ,‬אגרות הראי"ה‪ ,‬חלק א‪ ,‬עמ' קמג‪.‬‬
‫‪ 74‬הרב‪ ,‬אגרות הראי"ה‪ ,‬חלק א‪ ,‬עמ' שסט‪.‬‬
‫‪ 75‬תקון ס‪.‬‬
‫‪ 76‬זכריה ט‪ ,‬ט‪.‬‬
‫‪ 77‬הרב‪ ,‬אגרות הראי"ה‪ ,‬חלק א‪ ,‬עמ' שסט‪.‬‬
‫‪ 78‬הערת הרב צבי יהודה‪ :‬זכריה ט‪ ,‬ט; פרקי דר' אליעזר‪ ,‬פרשה לא; ס‪ð‬הדרין צח‪ ,‬א; ת‪ð‬חומא בראשית א וישלח א‪.‬‬
‫‪ 79‬הערת הרב צבי יהודה‪ :‬ע' תיקו‪ð‬ים מזוהר חדש ד"ה דבור ודמות פ‪ð‬יהם‪" :‬חמור איהו אבי אבות הטומאה" וכו'‪.‬‬
‫‪ 80‬הרב‪ ,‬אגרות הראי"ה‪ ,‬חלק א‪ ,‬עמ' קפח‪.‬‬
‫וראה מה שכתב הרב בספר מידות הראי"ה‪ ,‬אמו‪ð‬ה‪ ,‬פיסקה י‪" :‬האמו‪ð‬ה האלהית הגדולה אשר בלב ישראל‪ ,‬אין לה‬
‫ערך ולא דוגמא ולא משל‪ ,‬ואפילו האפיקורסות הישראלית היא מלאה אמו‪ð‬ה וקדושה‪ ,‬הרבה יותר מכל האמו‪ð‬ות של‬
‫כל הגויים כולם‪ .‬ואף על פי שהיא מבטאת דברים של קלות ראש ושל כפירה‪ ,‬בתוכיות ה‪ð‬שמה יש אור אלהים של‬
‫דבקות ושל צמאון לאלהים חיים אל אלהי ישראל עד לכדי מסירות ‪ð‬פש‪' ,‬וירח את ריח בגדיו‪ ,‬אל תקרי בגדיו אלא‬

‫‪9‬‬
‫לכן‪" ,‬למרות מה שהוא ביש מלבר‪ ,‬הרי זה עצמו מה שהשי"ת בחר בו‪ ,‬שהוא יהיה דורו של משיח‪ ,‬הוא לעד ולראיה על‬
‫גדלות הדור הנפלא הזה‪ ,‬שהוא טב מלגאו ועלול הוא לקבל את אורות הקפיצה הנדרשים לגלוי השגות המוכנות להתגלות‬
‫על ידי אורו של משיח"!‪81‬‬

‫"זוהי איפוא הדיאגנוזה הנכונה של מחלת הדור‪ .‬אמנם נמצאהו במצב 'שפל ואומלל'‪ ,‬ו'הבקיעים הדתיים מתרבים בו פרץ על‬
‫פני פרץ'‪ ,‬אך אין סיבתם ירידה מוסרית גרידא‪ ,‬תאוה‪ ,‬הפקרות ושקיעה חמרית גסה‪ ,‬אף כי כל אלה נמצאים בו‪ ,‬גם אלה‬
‫הנם תוצאות המחלה ולא סיבותיה"‪.82‬‬
‫מהו‪ ,‬אם כן‪ ,‬שורש הכפירה בדור עקבתא דמשיחא? ‪83‬‬

‫נוכל לציין שתי סיבות מרכזיות‪ :‬האחת היא הכפירה השכלית‪ ,‬והשניה היא הכפירה המוסרית‪.84‬‬

‫בוגדיו )ס‪ð‬הדרין לז‪ ,‬א(‪ ,‬כגון יקים איש צרורות )מדרש תהילים מזמור יא ז( ויוסי משותא' )בראשית רבה‪ ,‬פרשה סה(‪,‬‬
‫שהראו את הצפון בלבבם במסירות ‪ð‬פש ‪ð‬פלאה‪ ,‬ומה שהיה בסוף היה גם כן בתחילה‪ ,‬אלא שכיסה אותו הזוהמא‬
‫החיצו‪ð‬ה‪ ,‬שבאה מהשפעתם המסואבה של הגויים‪ ,‬אשר לא ידעו את ה' ובשמו לא קראו‪ ,‬אשר אכלו את יעקב ואת‬
‫‪ð‬והו השמו )עי' ירמיה י‪ ,‬כה("‪ .‬כן מובא בספר מאמרי הראי"ה‪ ,‬עמ' ‪" :457‬א‪ð‬י חושב ומאמין‪ ,‬כי באפיקורסות‬
‫היהודית הגדולה ביותר‪ ,‬יש יותר אמו‪ð‬ה מאשר בבתי תפילה של עמים אחרים"‪ .‬ובספר אורות האמו‪ð‬ה‪ ,‬עמ' ‪:23‬‬
‫"בצדק ‪ð‬וכל לומר שבתוך הכפירה הישראלית גם של רשעי ישראל הרוח‪ð‬יים היותר מושפלים‪ ,‬מו‪ð‬חת היא סגולת‬
‫אמו‪ð‬ה טהורה‪ ,‬הרבה יותר ממה שהיא ‪ð‬מצאת בכל רוח האימון המתפשט בכל האמו‪ð‬יות המפוצלה של כל המון עמים‬
‫רבים"‪.‬‬
‫‪ 81‬הרב יעקב משה חרל"פ‪ ,‬מי מרום‪ ,‬חלק ו‪ ,‬מעיי‪ð‬י הישועה‪ ,‬עמ' קסב‪ .‬ע"ע שם בעמ' קלה‪.‬‬
‫‪ 82‬הרב ב‪ð‬ימין אפרתי‪ ,‬הס‪ð‬יגוריה במש‪ð‬ת הרב קוק‪ ,‬עמ' ‪.24‬‬
‫‪ 83‬האדם‪ ,‬החפץ 'לפעול עם אל' ולהשיב את לב ישראל לאביהם שבשמים‪ ,‬חייב לרדת לשורש הכפירה בדור‪ð‬ו‪ ,‬וכפי‬
‫שכתב הרב באגרת‪ ,‬ש‪ð‬דפסה בספר אגרות הראי"ה‪ ,‬חלק ב‪ ,‬עמ' לז‪" :‬אם יבוא אדם לחדש דברים עליו‪ð‬ים בעסקי‬
‫התשובה בזמן הזה‪ ,‬ואל דברת קץ המגולה ואור הישועה הזרוחה לא יביט‪ - ,‬לא יוכל לכוין שום דבר לאמיתתה של‬
‫תורת אמת‪ .‬כי כל זמן מאיר בתכו‪ð‬תו‪ .‬ועצת ה' אשר יעץ‪ ,‬להחל אור גאולה‪ ,‬מעולפת במטמו‪ð‬י מסתרים‪ ,‬כמו שא‪ð‬ו‬
‫רואים בעי‪ð‬י‪ð‬ו‪ ,‬ומוקפת בהמון ‪ð‬געים של ע‪ð‬יי הדעת סובלי חלאים רוח‪ð‬ים‪ - ,‬ודאי לא יועילו כל חשבו‪ð‬ות‪ ,‬העולים בלב‬
‫אדם שמחשבותיו הבל‪ð ,‬גד עצת ה' העליו‪ð‬ה אשר דבר טוב על ישראל‪ ,‬לכו‪ð‬ן אור גאולה ודרך חיים לשאר עמו‪,‬‬
‫העתידים להיות כולם שבי פשע"‪) .‬יסודם של דברים בדבריו של הגר"א בספר אבן שלמה יא‪ ,‬ט‪" :‬בכל דור ודור שולט‬
‫מדה אחרת )ממדותיו של הקב"ה שמ‪ð‬היג בהן עולמו( שמזה משת‪ð‬ים הטבעים וכל מעשי הדור וה‪ð‬הגותיהם ופר‪ð‬סיהם‬
‫הכל הוא לפי ע‪ð‬ין המדה ההיא ותלוי בבחירתם בין לטוב בין לרע‪ ,‬וכן ה‪ð‬הגות הקב"ה עמהם ‪ ...‬וכן בכל דור יש קצים‬
‫לפי ע‪ð‬ין התשובה והזכיות המיוחדים לאותו דור"(‪.‬‬
‫‪ 84‬עי' ב‪ð‬ספח ‪" - 1‬סיבות ‪ð‬וספות לכפירה"‪.‬‬

‫‪10‬‬
 ‫הכפירה השכלית‬

‫הת‪ð‬ועה המחשבית הכוללת‬

‫לפני כמאתים שנה קמה בעולם תנועת ההשכלה‪" ,‬התנועה המחשבית הכוללת"‪ ,85‬הווה אומר‪ :‬בני האדם כולם החלו‪,‬‬
‫בפשטות‪ ,‬לחשוב!‬
‫על מנת שנעמוד על עוצמת המהפכה שאירעה אז‪ ,‬נעיין נא בדבריו של אחד מגדולי הפילוסופים באותה התקופה‪ ,‬עמנואל‬
‫קאנט‪" :‬השכלה פירושה יציאתו של אדם ממצב של קטינות שהוא עצמו גרמה‪ .‬היות קטין‪ ,‬משמע שהאדם איננו מסוגל‬
‫להשתמש בשכלו בלא הדרכה של מישהו אחר‪ .‬קטינותו זו נגרמת באשמתו‪ ,‬כאשר סיבתה איננה חוסר שכל‪ ,‬אלא חוסר‬
‫החלטה ואומץ להשתמש בו בלא הדרכה של אחר‪ 86Sapere aude! .‬אזור אומץ להשתמש בשכלך! זוהי אפוא סיסמתה של‬
‫ההשכלה"‪ .‬ובהמשך הוא כותב‪" :‬הצבתי את ענייני הדת כנקודה העיקרית של ההשכלה‪ ,‬זו שמשמעה צאתם של בני האדם‬
‫ממצב הקטינות שהם גרמוהו בעצמם‪ ,‬וזאת משום שלשליטינו אין עניין לשחק את תפקיד האפיטרופוס על נתיניהם באשר‬
‫לאמנויות ולמדעים‪ ,‬וכן משום שקטינות זו היא המזיקה והמשפילה שבכולן‪" .87"...‬תקופתנו היא‪ ,‬לעצמו של דבר‪ ,‬תקופה של‬
‫ביקורת‪ ,‬שמן המוכרח הוא שהכל ייכנעו לה‪ .‬הדת‪ ,‬על ידי קדושתה‪ ,‬והתחיקה‪ ,‬על ידי הוד רוממותה‪ ,‬מבקשות לרוב‬
‫להשתמט ממנה‪ ,‬אולם בזה הן מעלות על עצמן חשד שיש לו על מה להישען‪ ,‬ואינן יכולות לתבוע לעצמן כבוד כזה‪ ,‬שאין‬
‫התבונה מזכה בו אלא את העשוי לעמוד בפני ביקורתה החופשית והגלויה"‪.88‬‬
‫"אנשים התחילו לחשוב‪ ,‬בעוד שבמציאות ההסטורית‪ ,‬שעד הופעת תנועת ההשכלה‪ ,‬לא התבונן ההמון הרחב ולא חשב‪.‬‬
‫ודאי‪ ,‬גדולי הפילוסופים חשבו וביקרו‪ ,‬אבל ההמון היה מוכן לקבל הדרכה ‪ -‬מוסרית‪ ,‬אמונית‪ ,‬אידיאלית ‪ -‬מתוך סמכות או‬
‫בדרך של מוסכמות חברתיות"‪ .‬אולם "לפני מאתיים שנה התחולל שינוי‪ .‬אנשים התחילו לתבוע הבנה‪ .‬שינוי פנימי זה הוליד‬
‫את תנועת ההשכלה‪ .‬האנשים החלו אומרים‪ :‬אנו מוכנים לקבל אמונות‪ ,‬אידיאלים וערכים‪ ,‬אבל בתנאי שהדברים יהיו‬
‫מבוארים ומוסברים לנו‪ ,‬שאנו נרגיש כלפיהם שייכות מוסרית ורגשית‪ - ,‬אחרת לא נוכל לקבל‪.‬‬
‫תביעות ההבנה של הדור בכללותו התגברו‪ ,‬מושגיו החברתיים והמדעיים התעלו‪ ,‬ולעומתם נשארה הסברת מושגי הדת‬
‫והאמונה על מקומה‪ .‬פער זה‪ ,‬הוא שגרם למאון באמונה‪ .‬התנועה המחשבתית הכוללת מצאה מקום במוחם של הכוחות‬
‫הפועלים‪ .‬האנשים האלה חיפשו הבנה ולא מצאו אותה בדת‪ .‬נדמה היה להם‪ ,‬שמצאו רק דברים שטחיים‪ ,‬רגש בלי דת‪,‬‬
‫ולכן פנו אל הזלזול ואל השלילה"‪.89‬‬
‫החלו לצוץ סימני שאלה רבים ‪ -‬אולם דוקא באמתחתם של נציגי הדת לא היו התשובות בנמצא‪ ...‬האנושות החלה להתפתח‬
‫בכל תחומי החיים כולם ‪ -‬אולם תחום הדת נשאר בילדותיותו ובקטנותו‪90...‬‬

‫"זוהי הטרגדיה של דורנו‪ :‬כל המושגים התגדלו‪ ,‬כל ענפי המדע פרחו והתעצמו‪ ,‬רק תחום אחד נשאר שוקט על שמריו‪:‬‬
‫האמונה"‪92.91‬‬

‫"מפני מיעוט הדרישה בדעת אלהים וההתרשלות בזה"‪ ,‬כתוצאה מכך שלא למדו את לימודי האמונה‪" ,‬עלו קמשונים בציורים‬
‫הפנימיים של האדם וכל המושגים הנדרשים להשלמתו ביחס לתורה ולשם ה'"‪" .93‬מעמד האמונה מלא תהו ובהו‪ ,‬כי לא‬
‫עובדו שדמותיה רבות בשנים"‪" ,94‬ובזה החשכה מתגברת‪ ,‬המעשים מתעוותים‪ ,‬הדעות מיטפשות וכנסת ישראל נמוגה‬

‫‪ 85‬הרב‪ ,‬עקבי הצאן‪ ,‬עמ' קי‪ .‬ועי' הרב שלמה אבי‪ð‬ר‪ ,‬באהבה ובאמו‪ð‬ה‪ ,‬עמ' ‪'" :211‬ת‪ð‬ועה' ‪ -‬מהלך הולך ומתגבר‪.‬‬
‫'מחשבית' ‪ -‬תופעה שא‪ð‬שים התחילו לחשוב‪' .‬כוללת' ‪ -‬מהלך המקיף את כולם"‪.‬‬
‫‪ 86‬הערת המתרגם‪ :‬בלטי‪ð‬ית‪" ,‬העז לדעת" או "העז להיות חכם"‪.‬‬
‫‪ 87‬עמ‪ð‬ואל קא‪ð‬ט‪ ,‬מתוך מאמרו "תשובה לשאלה‪ :‬השכלה מהי?" ‪“Beantwortung der Frage: Was ist -‬‬
‫”‪ ,Aufklarung‬שהופיע בירחון הברלי‪ð‬אי ‪ Berlinische Mopnatsschrift‬מש‪ð‬ת ‪ð .1784‬דפס בספר "עיון ב'הקדמות'‬
‫של קא‪ð‬ט"‪ ,‬מאת אלעזר וי‪ð‬ריב‪ ,‬בהוצ' האו‪ð‬יברסיטה הפתוחה‪ ,‬עמ' ‪ .18‬לקוח מהקובץ "תרבות באור ההשכלה‪:‬‬
‫א‪ð‬תולוגיה של חיבורים מן המאה ה_‪ ,"18‬בעריכת סימון אליוט ובברלי סטרן‪ ,‬תרגם ב‪ð‬ימין פרל‪ ,‬עמ' ‪.386-391‬‬
‫‪ 88‬עמ‪ð‬ואל קא‪ð‬ט‪ ,‬במבוא למהדורה הראשו‪ð‬ה של "ביקורת התבו‪ð‬ה הטהורה"‪.‬‬
‫‪ 89‬הרב שלמה אבי‪ð‬ר‪" ,‬הכי‪ð‬וס הש‪ð‬תי למחשבת היהדות ‪ -‬דרכים לאמו‪ð‬ה ביהדות"‪ ,‬עמ' ‪.126‬‬
‫‪ 90‬הרב‪ ,‬אורות‪ ,‬עמ' קכה‪" :‬המחשבה האלהית היא קבועה בצורה מיוחדת וידועה אצל ב‪ð‬י אדם מפ‪ð‬י ההרגל והדמיון‬
‫הילדותי‪ .‬זהו ‪ð‬צוץ מהפגם של עשית פסל ותמו‪ð‬ה‪ ,‬שתמיד א‪ð‬ו צריכים להזהר בו הרבה מאד‪ ,‬וביותר בתקופת דעת‬
‫יותר בהירה"‪.‬‬
‫עד כדי כך הגיעו הדברים‪ ,‬שמסופר על הרב ש"אמר באחת ההזדמ‪ð‬ויות‪ ,‬כי אי‪ð‬ו מתפלא שח‪ð‬יכי החי‪ð‬וך החילו‪ð‬י אי‪ð‬ם‬
‫מוקירים את הת‪"ð‬ך‪ .‬הסובבים אותו ‪ð‬ת‪ð‬ו מבט של תמהון כמבקשים הסבר‪ .‬אמר להם רבי‪ð‬ו‪ :‬מה הפלא? ת‪"ð‬ך כזה‪,‬‬
‫כפי שמציירים אותו המח‪ð‬כים החילו‪ð‬יים‪ ,‬גם א‪ð‬י לא הייתי מזדהה עמו‪ .‬אך אילו השכילו מח‪ð‬כיהם להראות להם את‬
‫הת‪"ð‬ך במקוריותו‪ ,‬את ערכיו ומוסרו‪ ,‬את הודו ועושרו ואת המאור שבו‪ ,‬כי אז היה יחסם אל הת‪"ð‬ך יחס ‪ð‬כון" )הרב‬
‫יעקב פילבר‪ ,‬אילת השחר‪ ,‬בפרק האמו‪ð‬ה ומפסידיה‪ ,‬סעיף ו‪ ,‬עמ' קמג(‪.‬‬
‫‪ 91‬הרב שלמה אבי‪ð‬ר‪ ,‬שו"ת שאילת שלמה‪ ,‬חלק ה‪ ,‬עמ' ‪.233‬‬
‫‪ 92‬התפתחות המושגים הכללית ‪ -‬והת‪ð‬וו‪ð‬ות הדת לעומתה ‪ -‬יצרו "סתירות" מדומות‪ ,‬ש‪ð‬בעו בעטיין של השי‪ð‬ויים‬
‫הכבירים שהתחוללו במהלך החשיבה החברתית‪ ,‬הקוסמולוגית‪ ,‬וההתפתחותית ‪ -‬עי' הרב‪ ,‬אורות הקודש‪ ,‬חלק ב‪ ,‬עמ'‬
‫תקלח; הרב שלמה אבי‪ð‬ר‪" ,‬הכי‪ð‬וס הש‪ð‬תי למחשבת היהדות ‪ -‬דרכים לאמו‪ð‬ה ביהדות"‪ ,‬עמ' ‪ ,130‬באהבה ובאמו‪ð‬ה‪,‬‬
‫עמ' ‪ ,165‬ובספר אשמח ‪ -‬שיחות עם הרב שלמה אבי‪ð‬ר‪ ,‬עמ' ‪ ;119 ,67‬הרב יעקב פילבר‪ ,‬אילת השחר‪ ,‬עמ' קמג; הרב‬
‫יהודה עמיטל‪ ,‬המעלות ממעמקים‪ ,‬עמ' ‪ .128‬וראה בספר צמח צבי‪ ,‬עמ' קסא‪ ,‬מה שהעתיק הרב צבי יהודה הכהן קוק‬
‫מלשון אביו‪.‬‬
‫‪ 93‬הרב‪ ,‬מאמרי הראי"ה‪ ,‬עמ' ‪ .84‬ועי' בספר לאמו‪ð‬ת עת‪ð‬ו‪ ,‬חלק ב‪ ,‬לרב צבי ישראל טאו‪ ,‬עמ' יג‪.‬‬
‫‪ 94‬הרב‪ ,‬מתוך חוברת "על פ‪ð‬ימיות התורה"‪ ,‬המהווה אוסף של קטעים אותם הקריא הרב צבי יהודה זצ"ל וש‪ð‬רשמו‬
‫על ידי הרב שלמה אבי‪ð‬ר‪ ,‬עמ' ‪ .5‬ע"ע בדברי הרב‪ ,‬אורות האמו‪ð‬ה‪ ,‬בהוצ' ישיבת רמת גן‪ ,‬הוספות מכתי"ק‪ ,‬עמ' ‪:102‬‬
‫"מתוך חסרון ההשכלה בדעת ה'‪ ,‬שהוא יסוד סיבת הגלות‪ ,‬כדברי ד‪ð‬יאל‪' :‬ולא חילי‪ð‬ו את פ‪ð‬יך ה' אלהי‪ð‬ו לשוב‬
‫מעו‪ð‬י‪ð‬ו ולהשכיל באמיתך'‪ð ,‬משכו כמה שיבושים בציורים רוח‪ð‬יים ה‪ð‬וגעים לאמיתת דעת התורה‪ ,‬והם גם כן מבלעים‬
‫את זכוך המוסר ואת הוד החיים"; מאמרי הראי"ה‪ ,‬עמ' ‪" :79‬כל יחיד הוא ‪ð‬תקל מאד בחייו על ידי עב הע‪ð‬ן של‬

‫‪11‬‬
 ‫ביגונה"‪.95‬‬
‫הנה‪ ,‬כותב הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק‪" ,‬קורא אני הרבה ספרים ומאמרים‪ ,‬ליקוטי חומר ומאספים שמדברים על שבת‪,‬‬
‫הכשרות‪ ,‬טהרת המשפחה וכדומה‪ ,‬ולא פעם אני ממש בוש ונכלם ‪' -‬הזאת נעמי'? הזוהי הדרך להסברת השקפת היהדות‬
‫על ידי תיאורים שטחיים ונמלצים של כמה טקסים רגשיים‪ ,‬המצויים אמנם בקיום המצוות‪ ,‬אולם אינם יסודות ועיקרים? הרי‬
‫בתיאורים האלה מוכיחים הכותבים‪ ,‬כי בעצם הם מזלזלים באינטלגנציה של הקורא בן זמננו! האם כך נוכל להסביר את‬
‫השקפת היהדות לבני דורנו? ברור לי הדבר‪ ,‬כי לא נוכל להסביר השקפה יהדותית על ידי הבלטתם של סנטימנטליות זולה‬
‫וטקסים!"‪.‬‬
‫והוא ממשיך וכותב‪" :‬הדור הצעיר שלנו ‪ ...‬מתעלה והולך בימינו בבגרותו ובבשלותו האינטלקטואלית‪ .‬הוא אינו דבק באופן‬
‫טוטלי בדיעות פרגמטיות‪-‬תכליתיות‪ ,‬ויותר ויותר הוא מתרגל לראות במציאות החיים גם היבטים מטפיסיים‪ .‬רבים מאוד‬
‫אינם מסתפקים עוד בבדיקת העניינים שעל פני השטח ורוצים לבחון דברים ממעמקים‪ .‬ככל שהאנשים הממוצעים בחברתנו‬
‫המודרנית עולים יותר ויותר בגרם המעלות של דעת ואינטליגנציה כללית‪ ,‬לא נוכל להחדיר בהם השקפה יהדותית אם זו‬
‫תישען בעיקר על סנטימנטים ומעשי טקסים‪ .‬אסור לסמוך על דברים אלה בלבד‪ .‬בתקופה של הרחבת דעת כללית יש הכרח‬
‫להפיץ את היהדות ואת השקפת עולמה על ידי הרחבת דעת תורה והלכה‪ .‬את הדברים הנעלים ביותר והקדושים ביותר‬
‫בעולמנו‪ ,‬השקפת העולם היהדותית ‪ -‬לא נוכל בשום פנים ואופן להקנות לדור הצעיר אך ורק באמצעים זולים"‪97.96‬‬

‫דוגמא‪ :‬תפישת האלוקות‬

‫דוגמא לדבר היא תפישת האלוקות בעיני אנשים רבים‪.98‬‬

‫מתארים הם לעצמם "איזה 'מי שהוא'‪ ,‬הצופה ומביט בכל מעשי האדם ורושם אותם לעצמו ועושה חשבון לעצמו ‪ ...‬ורושם‬
‫הוא באדישות מוחלטת ‪' :‬נולד אדם'‪' ,‬מת אדם'‪ .‬בעיני המאמינים‪ ,‬אותו 'מי שהוא' מושל באדם‪ ,‬מחוללו ומולידו‪ ,‬מכלכלו‪,‬‬
‫מייסרו‪ ,‬ממיתו‪ ,‬דורש ממנו מעשים ידועים ורושם לו כל אותם המעשים אשר עשה ‪ ...‬וסוף סוף ַקץ בן האדם ב'מרגל'‬
‫התמידי"‪.99‬‬
‫מציירים הם בני האדם את האלוק כ"כח תקיף שאין להימלט ממנו והכרח הוא להשתעבד אליו"‪ ,100‬וכאשר נשאלים הם 'איה‬
‫הוא האלהים?' ‪ -‬תיכף מרימים הם את עיניהם השמיימה ואצבעם מופנית כלפי מעלה‪' :‬שם'‪ ,‬אומרים הם‪' ,‬שם‪ ,‬למעלה‬
‫בשמיים‪ ,‬נמצא הוא‪ ,‬האלוהים'‪ .‬מדמיינים הם 'אותו' כמין סבא חייכן ‪ -‬או שמא קפדן ‪ ,-‬פניו עטורות זקן לבן וארוך‪ ,‬פנקס‬
‫גדול מונח לפניו ובו הוא רושם את כל מעשי בני האדם ‪-‬מי לחסד ומי לשבט‪...‬‬

‫דוגמא‪ :‬מושג ההכ‪ð‬עה מפ‪ð‬י האלוק‬

‫במאמר "יסורים ממרקים" ‪ 101‬מדבר הרב על "ההכנעה מפני האלהות‪ ,‬שהיא דבר טבעי בכל נברא"‪ - ,‬שהרי "כל הויה‬
‫שפרטיות מתגלה בקרבה" ממילא היא מתבטלת "בפני הכללות וקל וחומר בפני מקור ההויה של הכללות"‪ .‬הדבר הטבעי‬
‫ביותר עבור האדם הוא כי יבטל את חייו המצומצמים והפרטיים בפני מקור חיי החיים‪ ,‬כטיפת מים המתבטלת בפני הים‬
‫הגדול ומתוך כך מקבלת את כל עוצמתה ממנו‪ .‬ממילא "ההכנעה מפני האלהות" ‪" -‬לא צער ודכדוך יש בה‪ ,‬כי אם עונג‬
‫וקוממיות‪ ,‬שלטון וגבורה פנימית מעוטרת בכל יפי"‪ .‬אמנם "מתי היא טבעית? כשגדולת האלהות מצטירת יפה בתוך‬
‫הנשמה‪ ,‬בצורה של דעה טהורה"‪.‬‬
‫אולם "לרגלי המניעה הכללית של הלמוד הרוחני בענינים האלהיים"‪ ,‬מתוך שלא למדו אמונה‪" ,‬הולך מושג האלהות ונחשך‪,‬‬
‫מאין עבודה שכלית והרגשית מטוהרה"‪ .‬והנה‪ ,‬למרות שכל אותם המושגים האמוניים נחשכו‪" ,‬עם זה הפחד החיצוני‬
‫והאמונה הטבעית והשעבוד של ההכנעה נשארים בלבבות רבים בתור השפעת ירושה"‪ .‬בני האדם עודם זוכרים כי יש‬
‫להיכנע מפני האלוק‪ - ,‬אולם סוף סוף מושגים אמוניים אלו אינם אלא בגדר סיסמאות בלבד‪ ,‬מן הפה ולחוץ‪ ,‬בלא הבנה‬
‫פנימית‪ ,‬בלא "נקודת התוך של ההכרה האלהית"‪.‬‬
‫או אז נותרה "המהות האלהית" ‪" -‬רק בתור כח תקיף שאין להמלט ממנו והכרח הוא להשתעבד אליו"‪ .‬אין מבינים עוד את‬
‫מושג 'ההכנעה מפני האלהות' כמציאות המוסיפה עוצמה ועז לאדם‪ ,‬אלא חושבים כי זהו כורח המציאות המחייב את האדם‬
‫להתכופף ולהיכנע בפני אותו 'זקן רגזן' הנמצא בשמים‪ ,‬ואבוי לו למי שלא יעשה כן‪...‬‬
‫"כשבאים להשתעבד לעבודת אלהים על פי המצב הריקן הזה‪ ,‬של הציור האפל המלא תהו ובהו"‪ ,‬כאשר "חושבים על דבר‬
‫אלהים בלא השכלה ובלא תורה" ‪" -‬האדם הולך ומאבד את זוהר עולמו על ידי מה שהוא מקשר את עצמו לקטנות המוחין‪.‬‬
‫אין גאות אלהים מתגלה אז בתוך הנפש כי אם שפלות דמיונות פרועים‪ ,‬המציירים תכונה של איזו מציאות בדויה מטושטשת‪,‬‬
‫מדולדלת וקצופה‪ ,‬שמבהלת את כל מאמין בה ומדכאת את רוחו‪ ,‬מטמטמת את הלב ומונעת את עדינות הנפש של האדם‬
‫מלהתגבר‪ ,‬ועוקרת את הזיו האלהי שבנשמתו‪ .‬ואף אם יאמר כל היום כולו שאמונה זו היא בה' אחד ‪ -‬היא מלה ריקה" מכל‬
‫תוכן‪" ,‬שאין הנשמה יודעת ממנה כלום‪ ,‬וכל עדין רוח מוכרח הוא להסיח את דעתו ממנה" ‪.102‬‬
‫וכאשר ישנה מציאות שבה "הגמדים הרוחניים מוצצים" מן ה"מילה הגדולה של 'יראת אלהים' ‪ ...‬המון רב של רפיון לב‬

‫סכלות וגסות הרעיון בע‪ð‬יי‪ð‬ים הרוח‪ð‬יים המסורים ללב‪ .‬מושגים גרועים וגסים‪ ,‬דמיו‪ð‬ות כוזבים וערבובי דעות הם‬
‫מחשיכים גם את העולם הפרטי‪ ,‬והם הם ה‪ð‬ם גם הגורמים היותר יסודיים להשחתת המדות ולהפסד של סדרי‬
‫החיים"‪.‬‬
‫‪ 95‬שם‪ ,‬עמ' ‪.10‬‬
‫‪ 96‬הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק‪ ,‬דברי השקפה‪ ,‬עמ' ‪ .78‬וראה שם בעמ' ‪.85-86‬‬
‫‪ 97‬עוד על הכפירה במושגי האמו‪ð‬ה הקט‪ð‬ים והמצומצמים‪ :‬עי' הרב‪ ,‬מאמרי הראי"ה‪ ,‬עמ' ‪ ,43‬ועמ' ‪ ;243‬הרב יעקב‬
‫משה חרל"פ‪ ,‬מי מרום‪ ,‬חלק ו‪ ,‬מעיי‪ð‬י הישועה‪ ,‬עמ' מה‪.‬‬
‫‪ 98‬מתוך הפתיחה למאמר "שירת החיים"‪.‬‬
‫‪ 99‬הרב הלל צייטלין‪ ,‬על גבול ש‪ð‬י עולמות‪ ,‬עמ' ‪.37‬‬
‫‪ 100‬הרב‪ ,‬אורות‪ ,‬עמ' קכו‪.‬‬
‫‪ 101‬הרב‪ ,‬אורות‪ ,‬עמ' קכה‪.‬‬
‫‪ 102‬עד כאן הציטוטים מתוך המאמר "יסורים ממרקים"‪.‬‬

‫‪12‬‬
‫ומחשבה נודדת"‪ - ,103‬נוצרת "אמונה שאין השכל מסכים לה"‪ ,‬ו"מעוררת היא קצף ואכזריות‪ ,‬מפני שהצד היותר עליון‬
‫שבאדם שהוא השכל נעשה עלוב מחמתה"‪.104‬‬
‫‪105‬‬
‫מתוך כך קמה לה "הכפירה שבעיקבא דמשיחא" !‬

‫דוגמא‪ :‬מושג הבטחון בה'‬

‫דוגמא נוספת מופיעה במאמר "עקבתא דמשיחא" ‪ ,106‬שם מנתח הרב את מושג "האמונה והבטחון"‪:‬‬
‫"אומרים בני פריצי עמנו‪ ,‬אותם שירדו עד הדיוטה התחתונה של מאסה של תורה‪ ,‬למשל‪ :‬האמונה והבטחון מחלישים בנו‬
‫את תעופת השכל ואת האנרגיה המעשית הכוללת"‪ .‬אותם פורקי עול תורה ומצוות טוענים כי מידות האמונה והבטחון בה'‪,‬‬
‫גורמות לאדם שלא יחשוב ולא יפעל; האדם המאמין‪ ,‬כך טוענים הם‪ ,‬נהיה עצלן ובטלן‪ ,‬הן במחשבותיו הן במעשיו‪107 .‬‬

‫בהמשך המאמר כותב הרב כי "הסבה האחת"‪ ,‬שבגינה נכשלים אלה הכופרים בדמיונות שווא ובמחשבות מוטעות ביחס‬
‫למידות האמונה והבטחון‪" ,‬היא ההבנה השטחית והמועטת בערכי התורה‪ ,‬כיון שההבנה המוטעית כובשת מקום גדול‪ ,‬עד‬
‫שמתדמה לרבים שזאת היא הבנת הדת"‪ .‬אנשים חושבים כי תפיסתם המוטעית במושג הבטחון בה'‪ ,‬למשל‪ ,‬היא היא‬
‫תפיסת התורה‪ - ,‬וכל זאת "מתוך העזיבה וחסרון העסק באלה הנשגבות בדרכי דמיון הרחוקים מדרכי תורה"‪.‬‬
‫"על כן מה נוכל לעשות‪ ,‬אם האמונה והבטחון שהם יסודות חיינו ואורך ימינו לעד ולעולמי עולמים‪ ,‬נתעלפו מאפס מעשה‬
‫ולמוד"‪.‬‬

‫התוצאה‪ :‬כפירה‬

‫ממילא‪ ,‬כאשר "יזדמן איזה דור או דורות שכל מושגיהם הכלליים נתעלו והתפתחו‪ ,‬ועל אותה החלקה של המושגים‬
‫האלהיים לא שלחו המפתחים והעובדים יד‪ ,‬אז נשאר אותו הדור במצב שפל ואומלל‪ ,‬והבקיעים הדתיים מתרבים בו‪ ,‬פרץ‬
‫על פני פרץ"‪.108‬‬
‫מצב זה‪ ,‬שבו "מבינים את האמונה בצורה מקולקלת‪ ,‬קטנה וחשוכה"‪ ,‬הרי הוא "גורם לכפירה שתשא את ראשה"‪" .109‬וכך‬
‫הביא העדר הקביעות וההכנה במקצוע הרוחני שבתורה לידי שברון נורא!"‪.110‬‬

‫משום כך "חלק גדול מהדור הצעיר איננו חש כל כבוד לכל מה שהורגל‪ ,‬לא מפני שאופלה נפשו‪ ,‬לא מפני שנשפל ‪ ...‬כי אם‬
‫מפני שעלה ‪ ...‬עד שנדמה לו שהכל" ‪" -‬כל טהור וקדוש"‪" ,‬כל אמת גדולה נצחית ואלהית"‪" - ,‬נדמה לו שהכל הוא שפל‬
‫הרבה מערכו"‪ ,‬וכל זאת "מפני מיעוט העבודה בתלמודם של יסודי הרגש והדעת שבמרחב התורה"‪" .111‬וכל זמן שהארה זו‬
‫חסרה‪ ,‬קיימת מרידה רוחנית נגד אידיאלים אלה‪ ,‬לא מפני שהינם למעלה מערכו‪ ,‬אלא מפני שנדמים לו בטעות למטה‬
‫מערכו‪ ,‬כיון שהסברתם מפגרת אחרי התגדלותו"‪.112‬‬

‫הנה כי כן‪" :‬המחלה הנוראה של הדור אין מקומה העיקרי לא בלב‪ ,‬לא ברגש‪ ,‬לא בתאוה והפקרות‪ ,‬לא בידים פועלות און‬
‫ולא ברגלים אצות לרעה‪ ,‬אף על פי שכל אלה חולים ונכאבים הנם‪ .‬אבל יסודה של המחלה הוא המח‪ - ,‬כח המחשבה"‪.113‬‬

‫‪ 103‬הרב‪ ,‬מאמרי הראי"ה‪ ,‬עמ' ‪.99‬‬

‫‪ 104‬הרב‪ ,‬אורות האמו‪ð‬ה‪ ,‬עמ' ‪ .101‬ושם‪ ,‬בעמ' ‪" :46‬הציורים המדולדלים שבאמו‪ð‬ה ובהשקפות הרוח‪ð‬יות‪ ,‬מחלישים‬
‫את כל הכוחות‪ ,‬הגשמיים והרוח‪ð‬יים‪ ,‬משביתים את שמחת החיים‪ ,‬ומאפילים את זוהר השכל"‪.‬‬
‫יתר על כן‪ :‬לא רק שאין עוסקים בלימודי האמו‪ð‬ה עד אשר ‪ð‬וצרת "אמו‪ð‬ה שאין השכל מסכים לה"‪ ,‬אלא לעיתים אף‬
‫מ‪ð‬סים לשעבד את השכל ולהרדימו‪ ,‬כפי שכותב הרב בפ‪ð‬קסיו )שמו‪ð‬ה קבצים‪ ,‬קובץ ו‪ ,‬סעיף פז(‪" :‬השתעבדות השכל‬
‫והתרדמותו הבאה על ידי איזו השפעה‪ ,‬הרי היא השחתת עולם‪ .‬וכל מה שהיא באה על ידי השפעה יותר קדושה‪,‬‬
‫ההשפעה היא יותר מזיקה‪ .‬דומה היא ל‪ð‬בלה של ‪ð‬בואת שקר בשם ה'‪ ,‬על עשיית רשע וטומאה‪ ,‬עבודה זרה ושיקוצים‪.‬‬
‫על כן כשבאה ההשתדלות של התרדמות השכל בשם האמו‪ð‬ה‪ ,‬בשם יראת שמים‪ ,‬בשם שקידת התורה ועשיית‬
‫המצוות‪ ,‬הרי הוא שקר ‪ð‬ורא וטומאה מזוהמה‪ ,‬שחייבים קדושי עליון‪ ,‬עבדי ה' הטהורים‪ ,‬לצאת חלוצים להציל את‬
‫העולם‪ ,‬את ישראל‪ ,‬את התורה‪ ,‬את האמו‪ð‬ה ואת כל קודש ה'‪ ,‬מיד המחבלים הללו‪ ,‬יהיו מי שיהיו‪ ,‬בין שהם שקר‪ð‬ים‬
‫שרוצים רק להו‪ð‬ות את הבריות‪ ,‬לובשי אדרת שער למען כחש‪ ,‬בין שהם חלושי רוח‪ ,‬קט‪ð‬י דעת‪ ,‬שמפ‪ð‬י אטימת האור‬
‫השכלי אצלם‪ ,‬מפ‪ð‬י כהות הרגשתם וגשמיות ציורם‪ ,‬הם רומסים בשקידה ומרץ את החומר המעשי‪ ,‬ומושרשים‬
‫בהציורים האגדיים של האמו‪ð‬ה במובן החיצו‪ð‬י של קליפתם‪ ,‬שמביא לעולם דלות רוח וגרעון חיים‪ .‬והם בתומתם‬
‫וחלישתם‪ ,‬ובגאותם וסכלותם ואכזריותם הפ‪ð‬ימית‪ ,‬הבאה מתוך גאוה וטפשות ודעות משובשות בע‪ð‬יי‪ð‬ים היסודיים‬
‫של הכרת האמיתיות הגדולות‪ ,‬שכל האמו‪ð‬ה מבוססת עליהם‪ ,‬יתאמצו להדריך את העולם ברוח קצר‪ ,‬במשטמה‬
‫ויאוש‪ ,‬רפיון ידים ומדי‪ð‬ים‪ ,‬והשפעתם גורמת להרדים יותר את השכל‪ ,‬לכבות אורה של תורה‪ ,‬להרחיק את העולם‬
‫והחיים המאושרים‪ ,‬את טוהר המדות וזיקוק המחשבה‪ ,‬מן האדם‪ .‬ועל ידי זה ה‪ð‬שמות כושלות ו‪ð‬ופלות‪ ,‬וב‪ð‬י אדם‬
‫חיים חיי בהמות שפלות‪ ,‬באין דעת ותבו‪ð‬ה‪ ,‬באין הכרת כבוד האדם‪ ,‬שהוא הבסיס היסודי להכרת כבוד שמים המלא‬
‫עולם‪ ,‬המחיה עולמים‪ ,‬המעודד רוח ו‪ð‬שמה"‪ .‬ועי' בספר אורות האמו‪ð‬ה‪ ,‬בפרק האמו‪ð‬ה והמדע‪.‬‬
‫‪ 105‬הרב‪ ,‬אורות‪ ,‬עמ' קכו‪ .‬ועי' ב‪ð‬ספח ‪" - 5‬א‪ð‬טיכריסט"‪.‬‬
‫‪ 106‬הרב‪ ,‬מאמרי הראי"ה‪ ,‬עמ' ‪.86-88‬‬
‫‪ 107‬ראה‪ ,‬למשל‪ ,‬את דבריו של יודקה בסיפור "הדרשה" של חיים הזז‪.‬‬
‫‪ 108‬הרב‪ ,‬עקבי הצאן‪ ,‬עמ' קמב‪.‬‬
‫‪ 109‬הרב‪ ,‬אורות האמו‪ð‬ה‪ ,‬בהוצ' ישיבת רמת גן‪ ,‬הוספות מכתי"ק‪ ,‬עמ' ‪.99‬‬
‫‪ 110‬הרב‪ ,‬מאמרי הראי"ה‪ ,‬עמ' ‪ .12‬ע"ע בשמו‪ð‬ה קבצים‪ ,‬קובץ ב‪ ,‬סעיף ריד; קובץ ד‪ ,‬סעיף טז‪.‬‬
‫‪ 111‬הרב‪ ,‬עקבי הצאן‪ ,‬עמ' קט‪-‬קי‪.‬‬
‫‪ 112‬הרב שלמה אבי‪ð‬ר‪ ,‬שו"ת שאילת שלמה‪ ,‬חלק ו‪ ,‬עמ' ‪.338‬‬
‫‪ 113‬הרב‪ ,‬עקבי הצאן‪ ,‬עמ' קט‪.‬‬

‫‪13‬‬
 ‫"הפושעים והמורדים"‪ ,‬כותב הרב‪" ,‬אינם אסירי תאוה כי אם מוטעי דעת"‪.114‬‬
‫"אין ספק שישנם דחפים יצריים וישנו הרצון לעשות את הנוח‪ ,‬אבל יסוד הכפירה הוא המחשבה" ‪.115‬‬
‫"הסיבה הפנימית שמסבבת כל אלה היא התנועה המחשבית הכוללת‪ ,‬שמצאה מקום במוחם של הכוחות הפועלים‪ ,‬על ידי‬
‫מה שבאה לבקש חשבון על כל האוצר של הרגש שהיה להם מאז בלבבם‪ ,‬על ידי ההרגל‪ ,‬החינוך והמורשה ברב או במעט‪,‬‬
‫ולא מצאה ידם להעמידו על ברורו מכל צדדיו‪ .‬הם דומים )=מדמים( שמצאו רק צדדים כהים‪ ,‬של רגש בלא דעת‪ ,‬של‬
‫פחדנות ומורך בלא אומץ לב וגבורת החיים‪ ,‬ויחם לבבם בקרבם‪ .‬ומתוך שלא מצאו דרך סלולה איך להאיר באור הדעת על‬
‫הרגש המשומר מימים היותר עתיקים‪ ,‬וגם היותר טובים לאומתנו‪ ,‬לרומם את כל נקודותיו הפרטיות עד נקודת הגובה של‬
‫השכל המתנשא‪ ,‬החופש וחוקר נתיבות עולם ‪ ...‬על כן פנה לו אל הזלזול והשלילה‪ ,‬מכאב לב ומנפש מרה"‪.116‬‬
‫ו"כאשר הרשמיים של האמונה"‪ ,‬כלומר אותם המכונים 'דתיים' האמורים לייצג את האמונה‪" ,‬נחלתם היא האמונה הנמוכה ‪-‬‬
‫התרבות מגרשת אותם מגבול הנהגת החיים‪ ,‬ואין לדבר תרופה כי אם לשוב לאמונה הגבוהה"‪!117‬‬

‫דורנו "מוכשר רק להתרומם‪ ,‬ללכת באורח חיים ההולכת למעלה למשכיל"‪ ,‬ולכן "הוא לא יוכל לשוב מיראה‪ ,‬אבל מאד‬
‫מוכשר הוא לשוב מאהבה שיראת הרוממות תתחבר עמה ‪ ...‬ודור בעל רוח גדול חפץ ומוכרח לחפוץ‪ ,‬בכל מקום שהוא‬
‫פונה‪ ,‬לשמוע דברים גדולים"‪!118‬‬
‫"אנו צריכים להיות לזה נכונים לא רק בדברי התעוררות בעלמא היוצאים מן הלב‪ - ,‬אע"פ שגם הם טובים לפעמים‪ - ,‬כי אם‬
‫בעיקר בדברי דעה והשכלה עמוקה היוצאת מן המח החושב"‪" .119‬צריך לקרוא בשם ה' בגדלות‪ ,‬גדלות בתוכן וגדלות‬
‫בסגנון‪ ,‬וקל וחומר בדורנו זה של דרישה בגדלות באלהות"‪.120‬‬

‫‪ 114‬הרב‪ ,‬אגרות הראי"ה‪ ,‬חלק א‪ ,‬עמ' קעב‪.‬‬

‫‪ 115‬הרב זאב קרוב‪ ,‬דע מה שתשיב לעצמך‪ ,‬עמ' ‪ .17‬הרב שלמה אבי‪ð‬ר כתב בשו"ת שאילת שלמה‪ ,‬חלק ה‪ ,‬עמ' ‪:232‬‬
‫"מתוך הכרה פ‪ð‬ימית וחודרת של הדור‪ ,‬אפשר להגיע למסק‪ð‬ה שמקור המחלה אי‪ð‬ו בשאיפה ל‪ð‬ה‪ð‬ת‪ð‬ות‪ .‬זו אמ‪ð‬ם‬
‫קיימת בהחלט‪ ,‬אך היא אי‪ð‬ה שורש הבעיה‪ ,‬אלא תוצאה‪ ,‬כלומר‪ð :‬סיון להמתיק את מרורות המשבר הפ‪ð‬ימי על ידי‬
‫תע‪ð‬וגות חולפים"‪ .‬ובחלק ז‪ ,‬עמ' ‪" :442‬העובדה שא‪ð‬שים מבקשים שיעזבו אותם לה‪ð‬אותיהם‪ ,‬אי‪ð‬ה מקור הבעיה‪,‬‬
‫אלא תוצאה‪ .‬הם צמאים לאידיאלים‪ ,‬אבל מכיון שאי‪ð‬ם מוצאים אותם‪ ,‬הם מת‪ð‬חמים בתע‪ð‬וגות הבל"‪ .‬ע"ע ב‪ð‬ספח ‪2‬‬
‫‪" -‬מאמר 'הדור' לדור‪ð‬ו"‪.‬‬
‫‪ 116‬הרב‪ ,‬עקבי הצאן‪ ,‬עמ' קי‪.‬‬
‫‪ 117‬הרב‪ ,‬מידות ראי"ה‪ ,‬אמו‪ð‬ה‪ ,‬סעיף ל‪.‬‬
‫‪ 118‬הרב‪ ,‬עקבי הצאן‪ ,‬עמ' קיא‪ .‬ובעמ' קיד כותב הרב‪" :‬הכחות ‪ð‬תעוררו בתעורה ‪ð‬פלאה ומתמהת‪ .‬אין בשום אופן‬
‫אפשרות להכ‪ð‬יעם בדרך כבישה‪ ,‬כי אם לרוממם ולשגבם‪ ,‬ולהראות לפ‪ð‬יהם את הדרך של האורה הרוממה והאדירה"‪.‬‬
‫שכן‪ ,‬כותב הרב שלמה אבי‪ð‬ר‪ ,‬בשו"ת שאילת שלמה‪ ,‬חלק ו‪ ,‬עמ' ‪" :338‬מי שאי‪ð‬ו מפחד להישרף בט‪ð‬ק גם אי‪ð‬ו מפחד‬
‫להישרף בגהי‪ð‬ם‪ .‬הוא אי‪ð‬ו מסוגל לתשובה מיראה אלא לתשובה מאהבה‪ ,‬מאהבת הטוב באשר הוא טוב‪ ,‬מתוך הב‪ð‬ה‬
‫והרגשה"‪ ..‬ע"ע בספר לאמו‪ð‬ת עת‪ð‬ו‪ ,‬לרב צבי ישראל טאו‪ ,‬חלק א‪ ,‬עמ' טו‪.‬‬
‫‪ 119‬הרב‪ ,‬אגרות הראי"ה‪ ,‬חלק א‪ ,‬עמ' רמד‪ .‬ובעמ' קעא‪" :‬ידע כבוד תורתו‪ ,‬שהתשובה שתבא מתוך הכרת השכל‬
‫ותשוקת היושר‪ ,‬אחרי הפרץ הרחב והגדול ש‪ð‬פרץ עכשיו ‪ ...‬מכל מקום כיון שבאלה ש‪ð‬ספחו על גדודי המלחמה של‬
‫הזמן‪ ,‬בכל צד של אלה ה‪ð‬טיות היתה להם מטרה שכלית לפי דעתם‪ ,‬כשישובו ‪ -‬ישובו גם כן בשכל‪ ,‬והתשובה השכלית‬
‫היא באמת תשובה מאהבה‪ ,‬שהיא חזקה ו‪ð‬כבדה מאד‪ ,‬ועל זה ‪ð‬אמר 'לשבי פשע ביעקב'; הפושעים והמורדים‪ ,‬שהם‬
‫אי‪ð‬ם אסירי תאוה כי אם מוטעי דעת‪ ,‬הם ישובו במעלה אדירה מאד‪ .‬על כן יש תקוה גדולה לכל ב‪ð‬י‪ð‬ו‪ ,‬רובם ככולם‪,‬‬
‫ו‪ð‬חזיק בם ואל ‪ð‬רפם‪' ,‬ובמקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם ב‪ð‬י אל חי'"‪.‬‬
‫‪ 120‬שיחות הרב צבי יהודה‪ ,‬גליון ‪" ,13‬הדור"‪ ,‬עמ' ‪ ,6‬שכן "אף פעם לא היה מרחב של רוח כמו בדור‪ð‬ו‪ ,‬והוא צריך‬
‫הדרכה לאמו‪ð‬ה בגדלות"‪ .‬ובעמ' ‪" :4‬הדור הזה אי‪ð‬ו מוכן לקבל הדרכות אמו‪ð‬ה מתוך קט‪ð‬ות ושגרתיות ‪ ...‬הדורות‬
‫התגדלו ותובעים אמו‪ð‬ה גדולה‪ .‬כמובן שיש צורך באמו‪ð‬ה פשוטה ויראה פשוטה‪ ,‬אבל לה‪ð‬הגת הדור של‪ð‬ו ‪ð‬צרכת‬
‫דווקא אמו‪ð‬ה גדולה‪ ,‬אחרת מתרבים אי ההב‪ð‬ה וחילול השם"‪ .‬ובאגרות הראי"ה‪ ,‬חלק ב‪ ,‬עמ' קע‪ ,‬כותב הרב‪" :‬אם‬
‫באמת א‪ð‬ו קוראים בשם ה'‪ ,‬בצורה שקריאה זו ת‪ð‬צח לפ‪ð‬י‪ð‬ו בבית מלחמת‪ð‬ו‪ - ,‬ה‪ðð‬ו קרואים לאמר‪' :‬הבו גודל‬
‫לאלהי‪ð‬ו'‪ .‬כבימי קדם עלי‪ð‬ו לקרוא לא סתם בשם ה'‪ ,‬מה שמספיק לפעמים בעתות המ‪ð‬וחה‪ ,‬כי אם בשם ה' הגדול‪,‬‬
‫כבימי המלחמה הגדולה על היצרים דעבודה זרה ודעבירה בימי יסוד המעלה בימי עזרא וא‪ð‬שי כ‪ð‬סת הגדולה‪ .‬והגודל‬
‫הזה‪ ,‬שא‪ð‬ו צריכים לגדל את התיאוריה הרוח‪ð‬ית העליו‪ð‬ה של‪ð‬ו‪ ,‬צריך שיעלה במדתו הכמותית והאיכותית על כל אותן‬
‫התיאוריות של חיילי השט‪ð‬ים למי‪ð‬יהם"‪.‬‬

‫‪14‬‬
 ‫הכפירה המוסרית‬
‫סיבה נוספת‪ ,‬המופיעה בכתביו של הרב‪ ,‬כמקור להופעת הכפירה בעולם‪ ,‬היא הכפירה המוסרית‪ ,‬אותה ניתן לחלק לשני‬
‫סוגים‪" :‬האחד מצד נושאי דגל הדת והשני מצד הדת עצמה"‪:121‬‬

‫ראשית‪" ,‬האדם רואה שאנשים המייצגים את הדת אינם מתנהגים כשורה‪ ,‬אינם מוסריים או שאינם יותר מוסריים מאחרים‪.‬‬
‫לכן הוא מסיק‪ :‬אינני צריך להעמיק חקור לגבי הדת עצמה; הריני רואה את תוצאות חינוכה‪ .‬אינני רואה שאנשי הדת הינם‬
‫מוסריים‪ ,‬טובים ובעלי ערכים הומניים יותר מאשר אנשים המתנערים מערכים דתיים‪ .‬זה סימן שהדת כולה אינה בעלת ערך‬
‫גדול"‪.122‬‬
‫הכפירה "באה בטענות מוסריות מצד הנהגה בלתי נאותה שראתה מאיזה מבעלי תורה ואמונה"‪ ,‬שלדעתה אלה האחרונים‬
‫חוללו וגרמו ל"רפיון ידים וכשלון רוח בכלל האומה"‪.123‬‬
‫נכון הוא כי "בעם ישראל אי אפשר לדבר על כך שמייצגי הדת הינם בלתי מוסריים‪ .‬אמנם היהדות הדתית אינה מבריקה‬
‫ביושר מוסרי לעילא ולעילא‪ ,‬אבל אי אפשר לומר שהדתיים הינם יותר מושחתים מחלקים אחרים באומה‪ .‬לעומת זה‪ ,‬אי‬
‫אפשר להתעלם מן העובדה‪ ,‬שבדתות אחרות וביחוד בנצרות‪ ,‬לא מעטים מבין נושאי הדגל ואף מהעומדים בשיא ההיררכיה‬
‫היו לפעמים אנשים מושחתים ביותר"‪.124‬‬

‫שנית‪" ,‬הדבר החמור יותר הוא הטענה‪ ,‬שהדת עצמה אינה מוסרית‪ .‬הטענה היא‪ ,‬שהדת פועלת נגד החיים‪ ,‬היינו‪ ,‬שהיא‬
‫מעכבת את בניין העולם‪ ,‬את התקדמות הטכניקה והמדע ואת שכלול החברה‪ .‬אם כזו היא הדת במהותה‪ ,‬הרי שאיננה‬
‫מוסרית‪.‬‬
‫טיעון זה ניצב נגד הנצרות‪ .‬למשל‪ :‬התנועות הסוציאליסטיות הראשונות קמו בנסיבות שבהן ילדים בני ‪ 14‬עבדו ‪ 10‬שעות או‬
‫‪ 14‬שעות ביממה במנהרות‪ .‬ואף ילדים בני ‪ 6‬עבדו שעות רבות בתנאים תת אנושיים‪ .‬ראשי הנצרות ברובם החרימו את‬
‫התנועות הפועלות לשחרור חברתי ‪ -‬החשוב כל כך לכל אדם בעולם ‪ -‬בנימוק שהעיקר הוא שנשמת האדם תעוף לגן עדן‪.‬‬
‫אין זה משנה‪ ,‬לדעתם‪ ,‬אם לאדם יש מה לאכול או אין; אדרבה‪ ,‬אולי עדיף שלא יהיה לו מה לאכול ואז יצטער וישוב‬
‫בתשובה‪ ...‬חיי הגוף‪ ,‬הוא העולם הזה‪ ,‬אינם מעניינים את הנצרות‪ ,‬ומשום כך ברור‪ ,‬שכל הכוחות המתפתחים שהיו בעולם‬
‫ראו בדת הזו אויב גדול‪125 .‬‬

‫ברור‪ ,‬שהדת שלנו שונה מן הדת הנוצרית‪ .‬אצלנו‪ ,‬כמו שציצית ותפילין נחשבים אידיאל‪ ,‬כך גם בניין החברה נחשב אידיאל‪,‬‬
‫ועבודה ובניית משטר של צדק ‪ -‬גם הם נחשבים אידיאל‪ .‬כלומר‪ ,‬באותה מידה שהעולם הבא נחשב אצלנו אידיאל‪ ,‬כך גם‬
‫העולם הזה נחשב אידיאל‪ .‬מובן‪ ,‬שלא עולם של שחיתות אנושית הוא הנחשב‪ ,‬אלא עולם של טוב ויושר‪.‬‬
‫לדאבוננו‪ ,‬המושגים של הרבה אנשים על הדת שלנו הם מושגים נוצריים ולא מושגים יהודיים‪ ,‬משום שאנחנו גדלנו ואנו‬
‫טובלים בתוך התרבות המערבית‪ ,‬שאנו יודעים אותה טוב יותר מאשר את התרבות העצמית שלנו‪ .‬כל החוקר את‬
‫ההסטוריה של התרבות המערבית יודע‪ ,‬שכל מושגי הדת שבה עוצבו בהתאם לדת הנוצרית‪ .‬לכן‪ ,‬אנשים רואים את הדת‬
‫שלנו דרך משקפיים נוצריות ומשום כך נדמה להם‪ ,‬שהדת מהווה מועקה להתפתחות האנושית‪ ,‬וממילא אינה מוסרית ‪ -‬ולכן‬
‫כופרים בה"‪.126‬‬

‫יתר על כן‪" :‬המוסר של כפירה אינו כלום‪ ,‬מפני שהכפירה בעצמה היא היפך הצדק והמוסר היסודי‪ .‬ונמצא שהכופרים שהם‬
‫בעלי מוסר‪ ,‬נובע המוסר לא מכפירתם‪ ,‬כי אם מהכרת האלהים הגנוזה בעומק נפשם‪ ,‬שהם אינם מכירים אותה"‪.127‬‬
‫לכן "המהומה הכפרנית כל זמן שהיא עסוקה במגמות מוסריות‪ ,‬הרי היא ממש דרישת ה'"! אמנם "מכל מקום אומללים הם‬
‫בני אדם כל זמן שאינם יודעים שכל מה שהם עסוקים בהרחבת המוסר ובקשת הטוב ‪ -‬זהו דרישת ה'‪ .‬ונהרה רבה תופיע‬
‫עליהם‪ ,‬כשיגלה להם רז זה"‪.128‬‬

‫‪ 121‬הרב שלמה אבי‪ð‬ר‪" ,‬הכי‪ð‬וס הש‪ð‬תי למחשבת היהדות ‪ -‬דרכים לאמו‪ð‬ה ביהדות"‪ ,‬עמ' ‪ ;128‬ועי' בספר אשמח ‪-‬‬
‫שיחות עם הרב שלמה אבי‪ð‬ר‪ ,‬חלק א‪ ,‬עמ' ‪ .64‬חילוק זה כבר ראי‪ð‬ו בתחילת דברי‪ð‬ו‪ ,‬כאשר סקר‪ð‬ו את הסיבות לכפירה‬
‫אותן הביא רס"ג בהקדמה לספרו‪.‬‬
‫‪ 122‬הרב שלמה אבי‪ð‬ר‪" ,‬הכי‪ð‬וס הש‪ð‬תי למחשבת היהדות ‪ -‬דרכים לאמו‪ð‬ה ביהדות"‪ ,‬עמ' ‪" .128‬אמ‪ð‬ם"‪ ,‬ממשיך הרב‬
‫אבי‪ð‬ר וכותב‪" ,‬לטיעון כזה יש חולשה‪ ,‬כי יתכן שהא‪ð‬שים הללו אי‪ð‬ם מייצגים בצורה ‪ð‬כו‪ð‬ה את הדת‪ ,‬שהיא עצמה כן‬
‫אמיתית‪ .‬אבל בכל אופן‪ ,‬העובדה‪ ,‬שא‪ð‬שים המייצגים את הדת אי‪ð‬ם מעולים מבחי‪ð‬ה מוסרית‪ ,‬מהווה בעיה"‪ .‬כן כותב‬
‫הרב זאב קרוב‪ ,‬בסיפרו דע מה שתשיב לעצמך‪ ,‬עמ' ‪" :17‬טע‪ð‬ות רבות מושמעות כ‪ð‬גד התורה‪ :‬החל מטע‪ð‬ות כלליות‪,‬‬
‫כגון‪ :‬שהתורה מ‪ð‬וגדת לחיים הטבעיים ומכריחה את האדם לפרוש מהחיים‪ ,‬ועד לטע‪ð‬ות פרטיות‪ ,‬כגון‪ :‬חוסר שוויון‬
‫האשה‪ ,‬יחס ל‪ð‬כרי ועוד‪ .‬ומכיון ש‪ð‬ראה לו שכל זה סותר את המוסר והיושר שלו ‪ -‬הוא מסיק שאין זו דרך אמת ‪...‬‬
‫ופעמים שרואים את מי שכביכול מייצג את הדת אבל מת‪ð‬הג שלא כשורה או שאי‪ð‬ו מוסרי ולכן מסיקים שהדת אי‪ð‬ה‬
‫ישרה‪ .‬כמובן אין בטע‪ð‬ה זו לשלול את התורה ודרכה‪ .‬מציאות של יהודים שאי‪ð‬ם טובים ‪ -‬אי‪ð‬ה ראיה שהיהדות אי‪ð‬ה‬
‫טובה"‪ .‬וראה בספר אשמח ‪ -‬שיחות עם הרב שלמה אבי‪ð‬ר‪ ,‬חלק א‪ ,‬עמ' ‪.25-27‬‬
‫‪ 123‬הרב‪ ,‬אדר היקר‪ ,‬עמ' מג‪.‬‬
‫‪ 124‬הרב שלמה אבי‪ð‬ר‪" ,‬הכי‪ð‬וס הש‪ð‬תי למחשבת היהדות ‪ -‬דרכים לאמו‪ð‬ה ביהדות"‪ ,‬עמ' ‪ .128‬בספר אדר היקר‪ ,‬עמ'‬
‫לז‪ ,‬כותב הרב כי השחיתות המוסרית אצל ‪ð‬ושאי הדת ‪" -‬זה אי‪ðð‬ו רחוק מן האמת‪ ,‬ביחש לרוב האומות ‪ ...‬אבל לא‬
‫כאלה חלק יעקב‪ .‬אם א‪ð‬ו מוצאים מגרעות‪ ,‬בחיי‪ð‬ו‪ ,‬ש‪ð‬דמה ל‪ð‬ו שבאו על ידי השפעת התורה‪ ,‬בדרך ישר או מסובב‪ ,‬א‪ð‬ו‬
‫יכולים מיד להגיע להידיעה הברורה‪ ,‬שהדבר תלוי רק באיזו הב‪ð‬ה משובשת מצד‪ð‬ו בתורה‪ ,‬או בסיבה מקרית‪,‬‬
‫שלפעמים הביא המצב להכ‪ð‬ס באיזה חסרון כדי לה‪ð‬צל מחסרון יותר גדול ומהרס‪ ,‬שהיה צפוי לבוא מבלעדיו"‪..‬‬
‫‪ 125‬הרב שלמה אבי‪ð‬ר ממשיך וכותב‪ " :‬מארקס אמר שהדת היא האופיום של ההמו‪ð‬ים‪ .‬יש בזה מקצת מן האמת‪.‬‬
‫הרב קוק כותב באחד המקומות שהדת אצל רוב האומות היא לרועץ להם ומעיקה על ההתפתחות המוסרית הטבעית‬
‫שלהם"‪.‬‬
‫‪ 126‬הרב שלמה אבי‪ð‬ר‪" ,‬הכי‪ð‬וס הש‪ð‬תי למחשבת היהדות ‪ -‬דרכים לאמו‪ð‬ה ביהדות"‪ ,‬עמ' ‪ .128‬ועי' ב‪ð‬ספח ‪- 5‬‬
‫"א‪ð‬טיכריסט"‪.‬‬
‫‪ 127‬הרב‪ ,‬אורות הקודש‪ ,‬חלק ג‪ ,‬ראש דבר‪ ,‬עמ' כד‪.‬‬
‫‪ 128‬הרב‪ ,‬מאמרי הראי"ה‪ ,‬עמ' ‪.40‬‬

‫‪15‬‬
‫אם כן‪ ,‬מתוך אותה "התנועה המחשבית הכוללת"‪ - ,‬הרי ש"לא פחות ממה שהאמונה האלהית מתלבשת בתוארים"‬
‫ובהבנות שטחיות‪ ,‬מוטעות ורדודות‪" ,‬רוויי דמיון פראי"‪ ,‬שהביאו לכפירה השכלית‪" ,‬הרי היא"‪ ,‬האמונה האלהית‪" ,‬מתלבשת‬
‫גם כן בתוארים של מידות כאלה" מושחתות ובלתי מוסריות‪" ,‬שהמוסר החופשי מוצא בהם פגמים"‪ ,‬והם שהביאו לכפירה‬
‫המוסרית ‪.129‬‬
‫"נכון שתופעה זו הייתה קיימת תמיד‪ ,‬אלא שעיני ההמון סונוורו מלראותן‪ ,‬אך כאשר עלה הכח המחשבי‪ ,‬תכונת הביקורת‬
‫התרחבה‪ ,‬ודרישת הדין וחשבון התעמקה‪ ,‬נוצר מצב נורא של שלילה"‪.130‬‬
‫"המוסר היהדותי הפנימי כולל בקרבו מצד עצמו הרבה גרעיני אורה‪ ,‬דעות יקרות‪ ,‬השקפות נאמנות‪ ,‬תכונות נכבדות והכרות‬
‫נכונות‪ .‬אבל כשלא יטופל ולא יעובד‪ ,‬הולך הוא מדור לדור ומתנוון‪ ,‬אובד את נהרו וטהרתו‪ .‬על כן אין להתפלא אם בימים‬
‫הראשונים לא היה כל כך מוכרח הלימוד הקבוע בהלכות הללו של דעות ואמונות‪ ,‬מפני שלא עוות עדיין הרגש הטבעי כל כך‬
‫מטהרתו‪ .‬אבל בדורותינו המצב מחריד‪ ,‬הבורות ואי הידיעה בתוכן כל העניינים הרוחניים בכל מה ששייך לדעה ורגש‪ ,‬גדולה‬
‫ונפלאה‪ ,‬עד שגם בני תורה חשובים רבים הם שאין להם מושג מעצם חכמת התורה מפני מעוטה‪ ,‬בעצם ערכי המוסר‬
‫בטהרתם‪ ,‬וממילא המושגים באמונה וביראת שמים הולכים ומטשטשים‪ ,‬וההמון העומד מחוץ לגבולה של תורה שכבר טעם‬
‫מעט מתכונת המוסר החילוני הכללי‪ ,‬וריגשו פותח במקצת ביחס לתביעה אנושית‪ ,‬כשהוא מוצא את אויר היהדות כל כך‬
‫שפל ונדחק‪ ,‬כל כך בלתי מבורר ומעורפל‪ ,‬הוא בא לידי מאסה של תורה ושנאת האומה‪ ,‬והולך מדחי אל דחי" ‪.131‬‬
‫אמת‪" ,‬כל הרעיונות אפשר למצוא במקור של אמת‪ .‬האמת אי אפשר שתהיה חלקית‪ ,‬האמת מוכרחת להקיף את הכל"‪.132‬‬
‫אולם "הבנים אשר נתרחקו מאתנו‪ ,‬רובם הוא מפני שהנם מחפשים את היסוד של הצדק המוחלט‪ ,‬אשר לא ימצאוהו‪ .‬דומים‬
‫)=מדמים( הם‪ ,‬ש" אותו 'היסוד של הצדק המוחלט' "איננו בתוכם‪ ,‬מפני שאינם רואים את פעולתנו על שדה המערכה‬
‫העולמית"‪ ,‬אין הם רואים כיצד השפיעה היהדות מוסר וצדק לעולם‪" ,‬והם אינם יודעים שהחסרון הוא לא ברוחנו פנימה‪ ,‬כי‬
‫אם מפני חסרון האמצעיים"‪ ,133‬לא יכולנו להשפיע על העולם את ערכי המוסר לא מתוך שאין לנו ערכים שכאלה אלא אך‬
‫ורק מפני שפזורים היינו בגלותנו הארוכה‪ ,‬ללא כל אמצעי שעל ידו היינו יכולים להשפיע ערכים אלה לעולם‪.‬‬

‫הכפירה המוסרית ‪ -‬עיקר‪ ,‬והכפירה השכלית ‪ -‬טפלה לה‬

‫יתר על כן‪:‬‬
‫הרב רואה בכפירה המוסרית )כלומר בכפירה הנובעת מן המחשבה המוטעית כאילו הדת מתנגדת למוסר( את הגורם‬
‫המרכזי לכפירה בדורנו‪ ,‬ואילו הכפירה השכלית )כלומר הכפירה הנובעת מן הטעות בהבנת המושגים האמוניים( טפלה‬
‫ושולית ביחס אליה‪ ,‬ונגררת אחריה‪ .‬וכך הוא כותב בספר "אדר היקר"‪:‬‬
‫שחוֹק מכאיב‬ ‫"הכפירות העיוניות‪ ,‬כשנדקדק בהם דיקדוק מעט‪ ,‬נמצאן כולן תלויות" אך ורק "בדיקדוקי עניות" ‪" .134‬האין זה ְ ֹ‬
‫לב‪ ,‬להרס כח החיים הרוחניים"‪ ,‬על ידי הכפירה השכלית‪" ,‬בשביל דקדוקי עניות של מחשבות שטחיות‪ ,‬שסתירותיהן כבר‬
‫נתבררו ונתלבנו למדי" ‪!?135‬‬
‫‪136‬‬
‫לכן "הכפירה המוסרית היא לעולם היסוד לבנין הכפירה המתדמה למדעית‪ ,‬שאין לה"‪ ,‬לאחרונה‪" ,‬כל יסוד מצד עצמה" ‪.‬‬
‫ולעומת זאת "התקוממות הכפירה ‪ ...‬לא היתה יכולה למצוא מעמד‪ ,‬אם לא על ידי החסות של איזו זכיות מוסריות‪ ,‬שאין להן‬
‫מקום כי אם על ידי מגרעות ורפיונות מקריות שבנושאי הדעות החיוביות‪ ,‬והם הקימו איזה בסיס גם כן להכפירה הבאה‬
‫בתביעות מדעיות‪ .‬שתיהן יחד מתפרנסות רק משטחיות ההבנה המדעית והמוסרית" ‪.137‬‬
‫"ולולא השנאה שהולידה ההנהגה הרעה של הקתוליות‪ ,‬למשל ‪ ...‬לא היה עולה על הדעת כלל להונות את האמונה על ידי‬
‫השיטות החדשות‪ ,‬לא העוברות‪ ,‬לא ההוות ולא העתידות"‪ .138‬אך ורק מפני שהכפירה המוסרית "באה בטענות מוסריות"‬
‫כלפי "איזה מבעלי תורה ואמונה"‪ ,‬לכן היא ביקשה להסתמך על תירוצים קלושים ו"סמוכות מדעיות של תוהו"‪.139‬‬
‫"וכשהיא"‪ ,‬הכפירה המוסרית‪" ,‬מסתלקת ‪ -‬מתגלה הרפיון של הכפירה המדעית"‪.140‬‬

‫‪ 129‬עי' בהערה ‪.94‬‬

‫‪ 130‬הרב שלמה אבי‪ð‬ר‪ ,‬עטורי כה‪ð‬ים‪ ,‬גליון ‪ ,103‬עמ' ‪.22‬‬
‫‪ 131‬הרב‪ ,‬חוברת "על פ‪ð‬ימיות התורה"‪ ,‬עמ' ‪.11‬‬
‫‪ 132‬הרב‪ ,‬אגרות הראי"ה‪ ,‬חלק א‪ ,‬עמ' קעד‪ .‬ושם‪ ,‬בעמ' מה‪" :‬העז הגדול הפ‪ð‬ימי של‪ð‬ו ‪ ...‬לוקח יפה מכל דבר את התוך‬
‫הטוב שלו‪ ,‬לא מפ‪ð‬י שהוא מחדש אותו בקרבו משם‪ ,‬כי אם מפ‪ð‬י שכל הטוב וכל האמת כבר ‪ð‬טוע הוא בכ‪ð‬סת ישראל‬
‫פ‪ð‬ימה‪ ,‬זאת היא ‪ð‬צחיותי‪ð‬ו וחיי עולם ה‪ð‬טועים בתוכ‪ð‬ו מתורת אמת"‪ .‬וע"ש‪ ,‬חלק ג‪ ,‬עמ' עא‪-‬עג‪.‬‬
‫‪ 133‬הרב‪ ,‬אגרות הראי"ה‪ ,‬חלק א‪ ,‬עמ' קעח‪ .‬ובעמ' קמד כותב הרב כי עלי‪ð‬ו "להאמין באמו‪ð‬ה שלמה‪ ,‬שאור ה' שורה‬
‫על כל יחיד ויחיד מישראל‪ ,‬ושכל ה‪ð‬סיגות לאחור אי‪ð‬ן כי אם שגגות גדולות‪ ,‬והם במדרגת טועים בדבר מצוה‪,‬‬
‫שחושבים שכך היא החובה המוסרית‪ ,‬שהיא באמת אמיתת חפץ ה' בעולמו‪ ,‬כי הוא ברוך הוא אוהב צדקה ומשפט"‬
‫‪ 134‬הרב‪ ,‬אדר היקר‪ ,‬עמ' מא‪.‬‬
‫‪ 135‬שם‪ ,‬עמ' מב‪.‬‬
‫‪ 136‬שם‪ ,‬עמ' לז‪.‬‬
‫‪ 137‬שם‪ ,‬עמ' לז‪.‬‬
‫‪ 138‬שם‪ ,‬עמ' לח‪.‬‬
‫‪ 139‬שם‪ ,‬עמ' מג‪.‬‬
‫‪ 140‬שם‪.‬‬
‫אמ‪ð‬ם ממה שכתב הרב בספר אורות‪ ,‬במאמר "יסורים ממרקים"‪ ,‬עמ' קכו‪ ,‬לכאורה משמע שדוקא הכפירה השכלית‬
‫היא העיקרית ואילו זו המוסרית ‪ð‬גררת בעקבותיה‪ ,‬וז"ל‪" :‬הכפירה באה כעין צעקה מעצמת מכאובים לגאול את‬
‫האדם מבאר צרה ‪ð‬כריה זו‪ ,‬להעלותו מחשכת האותיות והפתגמים למאור הרעיון והרגש"‪ .‬הכפירה יוצאת כ‪ð‬גד‬
‫אמירת סיסמאות בלא הב‪ð‬ת תוכ‪ð‬ן הפ‪ð‬ימי‪" ,‬עד שהיא מוצאת מקום לעמוד גם במרכז המוסריות"‪.‬‬
‫ואולי יש לחלק בין 'כפירה שכלית'‪ ,‬ה‪ð‬ובעת מן התביעה הפ‪ð‬ימית העמוקה להבין את מושגי האמו‪ð‬ה בגדלות‪ ,‬לבין‬
‫'כפירה מדעית'‪ ,‬ה‪ð‬סמכת על אי‪-‬אלו השערות מדעיות‪ ,‬שרובן היו ‪ð‬כו‪ð‬ות לשעתן‪ ,‬שכן "סתירותיהן כבר ‪ð‬תבררו‬
‫ו‪ð‬תלב‪ð‬ו למדי" )כבהערה ‪ ,(135‬וצ"ע‪.‬‬

‫‪16‬‬
 ‫תיקון הכפירה המוסרית‬

‫מה‪ ,‬אם כן‪ ,‬עלינו לעשות?‬

‫ראשית‪ ,‬לעומת אותם האנשים המכונים "דתיים" ואשר מתנהגים בצורה בלתי מוסרית‪ ,‬כנגד חילול ה' הנגרם על ידי "איזה‬
‫מבעלי תורה ואמונה"‪ - ,‬הרי ש"גדול הוא כח של קדוש שם שמים היוצא מ'תלמיד חכם שמשאו ומתנו בשוק נאה ודבורו‬
‫בנחת עם הבריות שעליו הכתוב אומר‪' :‬ויאמר אלי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר' ‪ .142'141‬כי רק ההנהגה הטובה‬
‫המוסרית במעשים טובים ובמדות טובות‪ ,‬היוצאת מבעלי תורה צדיקים ויראי ה'"‪ ,‬בעצם הדוגמא האישית אותה הם נותנים‪,‬‬
‫"היא הערובה היותר נכונה לסלק את היסוד המוטעה של הכפירה המוסרית" ‪.143‬‬
‫"לא רק מהלוחמים בפועל תצא העזרה העיקרית‪ ,‬בעת מלחמת הרוחות ותסיסת הדעות‪ .‬לא כל כך מכתיבת מאמרים שהם‬
‫מריחים ריח מלחמה‪ ,‬כי אם מנצחון של הקדושה המוסר והצדק המתגשם בחיים ובמעשה"‪.144‬‬
‫"על כן כל מה שישפרו מחזיקי תורה ובעלי אמונה יותר את מעשיהם ומדותיהם‪ ,‬כן תתמעט הכפירה המוסרית בטבע‪ ,‬וכפי‬
‫ירידתה כן תרד תולדתה המדעית" ‪.145‬‬
‫"נשפר מעשינו‪ ,‬נבונן רעיונינו‪ ,‬ושבו לנו בונינו"‪.146‬‬

‫שנית‪ ,‬כנגד המחשבה המוטעית כאילו הדת איננה מוסרית‪ - ,‬עלינו "לברר יפה את היחש הגדול של כל התכונה האלוהית‬
‫של התורה כולה אל מושגי הטוב והמוסר המושרשים ונקלטים בקרבם"‪ ,147‬ולהראות כי "כל עיקר טעותם" של אחינו‪,‬‬
‫הפורקים עול תורה ומצוות‪" ,‬אינו כי אם מה שהם סוברים שהדברים הטובים שהם מרגישים" ‪ -‬כמו רגשות לאומיים‬
‫ומחשבות מוסריות ‪" -‬הם נגד התורה‪ ,‬ובאמת הם הם הנם גופי תורה"‪" ;148‬ונמצא שכל הטעות של הדור היא רק מה שהם‬
‫אינם יודעים‪ ,‬שכדי לבוא אל המטרות הטובות שהם חושקים‪ ,‬צריכים בני ישראל להיות מכבדים את התורה ודבקים יפה‬
‫באמונת ה' ברוך הוא‪ ,‬שהיא אור העולם כולו וחייו" ‪.149‬‬
‫"וכל עיקר חולי הדור תלוי בזה‪ ,‬שהם סוברים שדברים שנתישנו אין צורך לחזור עליהם ולהשכילם יפה‪ ,‬והם מבקשים חדש‬
‫באפס ישן‪ ,‬ולא ימצא להם בשום אופן‪ ,‬כי החדש לא יבוסס כי אם כאשר יצא ממקור הישן" ‪.150‬‬

‫‪ 141‬ישעיה מט‪ ,‬ג‪.‬‬

‫‪ 142‬יומא פו‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ 143‬שם‪ ,‬עמ' מג‪.‬‬
‫‪ 144‬שם‪ ,‬עמ' לה‪.‬‬
‫‪ 145‬שם‪ ,‬עמ' לז‪.‬‬
‫‪ 146‬שם‪ ,‬עמ' סב‪ .‬עי' הרב אברהם בית דין‪ ,‬פרקים במחשבת הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק‪ ,‬עמ' ‪" :146-147‬להיות‬
‫יהודי דתי‪ ,‬משמע להיות מוסרי ‪ ...‬אמו‪ð‬ה ומוסר הם יחידה אי‪ð‬טגראלית אחת ואין להפריד בי‪ð‬יהם ‪ ...‬מוסריות בלא‬
‫אמו‪ð‬ה לא תחזיק מעמד ‪ ...‬באותה המידה ‪ð‬כון הדבר כי לא תיתכן אמו‪ð‬ה בלי חסד‪ .‬א‪ð‬שים השומרים על קיום‬
‫המצוות המעשיות‪ ,‬אבל חוטאים בתחום המוסר‪ ,‬מסלפים את היהדות‪ .‬צדקותם ודתיותם המדומה‪ ,‬יסודן בצביעות‬
‫‪ ...‬בחשבון הסופי‪ ,‬תגבר היהדות המקורית על החילו‪ð‬יים ועל התועים רק בת‪ð‬אי‪ ,‬שיצמח ממ‪ð‬ה משטר ערכים ‪ð‬עלה‬
‫של אורח חיים מוסרי‪ .‬עבודת ה' אפשרית רק אם קודם כל ‪ð‬חיה בשלום עם זולת‪ð‬ו‪ .‬לא תיתכן יהדות בלי מוסריות"‪.‬‬
‫‪ 147‬הרב‪ ,‬מאמרי הראי"ה‪ ,‬עמ' ‪.287‬‬
‫‪ 148‬הרב‪ ,‬אגרות הראי"ה‪ ,‬חלק א‪ ,‬עמ' ‪ð‬ח‪.‬‬
‫‪ 149‬שם‪ ,‬עמ' קמד‪.‬‬
‫‪ 150‬שם‪ ,‬עמ' כח‪.‬‬

‫‪17‬‬
 ‫כללים ופרטים‬
‫"התנועה המחשבית הכוללת" הותירה את רישומה לא רק בתחום שיכלו ומוסריותו של האדם הפרטי כפרט‪ ,‬אלא באה לידי‬
‫ביטויו גם בהתעלותו של האדם הפרטי אל הכלל‪ - ,151‬וממילא תובעת את הופעת האמונה ברובד הלאומי והכללי‪.‬‬

‫הכפירה חושבת כי התורה אי‪ðð‬ה לאומית‬

‫במאמר "למהלך האידיאות בישראל"‪ 152‬כותב הרב כי בתקופת בית המקדש הראשון ‪ -‬מתוך שהמציאות הראתה כי היהודים‬
‫הפרטיים היו מקולקלים ומושחתים ‪ -‬נוצר צורך "לטפל" בכל יהודי ויהודי כפרט העומד בפני עצמו )ולא כפרט מן הכלל‬
‫הגדול(‪" ,‬לכן הוכרח להשבר אותו המצב הנשגב של האומה שהחל לעלות ולהתרומם בימי הבית הראשון" ‪ .153‬או אז נתפרק‬
‫הכלל ונותרנו בבחינת אוסף של יחידים‪ ,‬עד אשר גם בבית המקדש השני ‪" -‬לא כח צבורי ישראלי הופיע עליו‪ ,‬כי אם כח של‬
‫יחידים"‪.‬‬
‫מתוך כך נוצרה "האידיאה הדתית"‪ ,‬היינו‪ :‬ביצור עולמו הרוחני של הפרט‪ .‬החלה "כל אותה הפרטיות המעשית ‪ -‬של שמירת‬
‫תורה ומצות ודקדוקיהן הפרטיים"‪ .‬חכמי ישראל החלו לפרט את מצוות התורה לפרטים ולפרטי פרטים ודקדוקי דקדוקים‪.‬‬
‫ובמקביל החלה גם הפרטיות "העיונית ‪ -‬של הדעות והאמונות על דבר 'צרור חיי נצח' האישיים הפרטיים ו'קבלת הפרס' של‬
‫היחידים‪ ,‬אשר מקודם נתגלתה ונתקימה בחיים מתוך הופעת האידיאה האלהית‪ ,‬בתור נשמת האומה הכללית"‪ .‬אם עד‬
‫לאותה התקופה היתה טובת האומה מהווה תמריץ עבור יחידיה לקיים תורה ומצוות )'אם תקיים מצוות ‪ -‬יהיה טוב לעם‬
‫ישראל'(‪ ,‬הרי שעם חורבן בית המקדש הראשון היה צורך להבטיח ליהודי הפרטי שלל הבטחות "דתיות" )'אם תקיים מצוות‬
‫‪ -‬יהיה לך טוב‪ ,‬האלוק יטיב עמך בעולם הזה ויכין לך מקום נאה בעולם הבא'(‪" .‬המוסר האישי הפרטי‪ ,‬הדאגה לחיי הנצח‬
‫האישיים הפרטיים‪ ,‬הדיוק הפרטי של כל מעשה בודד המקושר ברוח הכללי‪ ,‬התבססו יפה על פי ההופעה האלהית‬
‫המוקטנת המיוחדת לצד הפרטיות ‪ -‬האידיאה הדתית"‪.‬‬
‫"זהו החנוך הגדול והארוך‪ ,‬של הרחבת התכסיס הדתי והשפעתו‪ ,‬בהמון דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים‪ ,‬חדשים גם ישנים‪- ,‬‬
‫בצרוף דאגת חיי הנצח האישית הפרטית‪ ,‬המסיעתה"‪.154‬‬
‫והנה עתה‪ ,‬עם הופעת 'הקץ המגולה'‪ 155‬וחזרת ישראל לארצו‪ - ,‬מוכשר "הרוח הלאומי של כנסת ישראל להתנער ולקום‬
‫לתחיה"‪" .156‬בעת שהאומה מתכוננת להתחיל לחיות בתור אומה‪ ,‬עליה לעבור מרמת חיים שבה רק הפרטים מבטאים את‬

‫‪ 151‬קיימת 'עליית הדורות' לעומת 'ירידת הדורות' ‪ -‬עי' עקבי הצאן‪ ,‬עמ' קיא‪" :‬ועכשיו הכלל ‪ð‬תרומם על חשבו‪ð‬ם של‬
‫האישים הפרטיים‪ - ,‬שזהו בכלל מהלך התולדה הא‪ð‬ושית‪ .‬ברובי תקופות ההסטוריה א‪ð‬ח‪ð‬ו מוצאים חכמים ‪ð‬עלים‬
‫גדולי רוח בדורות הראשו‪ð‬ים‪ ,‬שא‪ð‬ו משתאים על גדלם ועז רוחם‪ ,‬אבל הכלל הוא היה ‪ð‬תון בשפל המצב‪ ,‬בין בדעת בין‬
‫במוסר‪ .‬אמת כי ‪ð‬עלה מכל המון היה המון עמ‪ð‬ו מצד הקדושה האלהית החופפת עליו‪ ,‬ויהי ל‪ð‬ס‪ .‬בדורות האחרו‪ð‬ים‬
‫התחילו הע‪ð‬קים להתמעט והכלל הולך ומתעלה‪ .‬בעמ‪ð‬ו ‪ð‬תמעטו הבורים‪ ,‬ולעומתם ‪ð‬תמעטו והוקט‪ð‬ו הגאו‪ð‬ים‬
‫והצדיקים"‪ .‬ועי' באגרות הראי"ה‪ ,‬חלק א‪ ,‬עמ' שסט‪" :‬כלל גדול הוא‪ ,‬שאף על פי שהעולם יורד תמיד בירידה אחר‬
‫ירידה"‪ ,‬מצד הפרטים‪" ,‬מכל מקום אין זה כי אם מצד החיצו‪ð‬יות שלו‪ ,‬דהיי‪ð‬ו שהמעשים והמידות ‪ð‬ופלים ואי‪ð‬ם‬
‫בערך של דורות הראשו‪ð‬ים מצד פרטיות ה‪ð‬שמות‪ .‬אבל מצד הפ‪ð‬ימיות‪ ,‬דהיי‪ð‬ו כח הכלל של כללות קדושת האומה‬
‫כ‪ð‬סת ישראל‪ ,‬כל דור ודור מוסיף על הדורות הראשו‪ð‬ים‪ ,‬מפ‪ð‬י שהקדושה מצטרפת‪ ,‬ו‪ð‬מצא שהקדושה של מיעוט תורה‬
‫ומעשים טובים של דורות האחרו‪ð‬ים מוסיפה אור לשעבר גם כן‪ ,‬ועבירה אין לה פירות ולא צירוף‪ ,‬בסוד 'יתפרדו כל‬
‫פועלי און'‪ .‬על כן כללות האומה בתוכיותיה היא מלאה" היום "יותר אור ה' מכפי הערך של העבר‪ ,‬אלא שאין הדבר‬
‫‪ð‬גלה לעין עד בא משיח צדק‪ð‬ו‪ ,‬במהרה בימי‪ð‬ו‪ ,‬שיצא מ'היכל קן ציפור'‪ ,‬כלומר‪ :‬מכל הקדושות שבכח יגלה בפועל‬
‫וראו כל בשר יחדו"‪ .‬וכותב הרב שלמה אבי‪ð‬ר‪ ,‬באהבה ובאמו‪ð‬ה‪ ,‬עמ' ‪" :213‬האם אין זה סותר את הכלל של ירידת‬
‫הדורות? כלל וכלל לא‪ .‬כלל זה ‪ð‬אמר ביחס ליחיד‪ ,‬שכל תלמיד קטן מרבו‪ .‬אך כל דור בכללותו עולה על קודמו‪ .‬לאו‬
‫דווקא במובן הלימודי והמצוותי‪ ,‬אלא מבחי‪ð‬ת הקדושה הג‪ð‬וזה ב‪ð‬שמות‪ .‬כל דור מוסיף קצת קדושה וטהרה‪ ,‬והדור‬
‫הבא מתחיל ב‪ð‬קודה בה סיים קודמו‪ .‬כך שכל דור גו‪ð‬ז בתוכו באורח ‪ð‬שמתי סגולי את הקדושה של כל הדורות‪.‬‬
‫'לאוהביו ולשומרי מצוותיו לאלף דור'‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬אם חדר רעל בדור‪ ,‬הוא מתפרק בדור הרביעי‪' :‬פקד עוון אבות על‬
‫ע"ע בספר‬ ‫ב‪ð‬ים ועל שלשים ועל רבעים'‪ .‬הקדושה לעולם אי‪ð‬ה מתפרקת‪ .‬כל דור בעל ‪ð‬שמה יותר עליו‪ð‬ה מקודמו"‪.‬‬
‫חי גואלי ‪ -‬תורת הגאולה של רבי צדוק הכהן מלובלין זצוק"ל‪ ,‬בעריכת הרב חיים הירש‪ ,‬חלק א‪ ,‬עמ' ‪ ,408-419‬מתוך‬
‫ספר פוקד עקרים‪ ,‬עמ' ‪" :45‬כי כל דור ההולך ‪ -‬התורה והמצוות שלהם ‪ð‬שארו ו‪ð‬קבעו בלבבות ב‪ð‬י ישראל בדור הבא‪.‬‬
‫דלולי כן מה התועלת באריכות הגלות והדורות הולכים מתקט‪ð‬ים?! ואיה התקוה לזכות לביאת המשיח במהרה‬
‫בימי‪ð‬ו מה שלא זכו בה דורות הראשו‪ð‬ים שהיו גדולים וטובים מאלה?! אבל אף כי מצד הדורות עצמם הם מתקט‪ð‬ים‬
‫ו‪ð‬קרא עקבתא דמשיח שה‪ð‬פשות הם מהעקביים‪ ,‬מכל מקום מצד מה שכל הזכיות של כל דורות הקודמים כולם וכל‬
‫תורה ומצוות שסיגלו בעולם הזה הכל ‪ð‬שאר קבוע ותקוע במעמקי הלבבות שבדור האחרון‪ ,‬ומצד הזה כל דור מאוחר‬
‫יש לו יתרון הכשר מעלה‪ .‬ועל דרך שהמשילם בע‪ð‬ין החכמה כ‪ðð‬ס על גבי הע‪ð‬ק‪ ,‬כידוע‪ ,‬כן הוא גם כן בע‪ð‬ין העבודה‬
‫תורה ומצוות‪ .‬ומצד הזה הדורות הולכים ומתעלים ממעלה למעלה מצד יתרון הזכיות והמעלות המתחדשות בכל דור‬
‫ודור שהם ה‪ð‬שארים לעולמי עד‪ .‬מה שאין כן החטאים והחסרו‪ð‬ות מיתה ממרקתן‪ ,‬והם כלים והולכים ולא ‪ð‬שאר‬
‫מהם כלום‪ ,‬ורק הטוב הוא ה‪ð‬שאר וה‪ð‬קבע בכל הלבבות‪ .‬וכן קבלתי בפירוש )מרבו בעל מי השלוח(‪ ,‬כי הגם שהדורות‬
‫הולכים ומתמעטים ‪ -‬ה‪ð‬קודה שבלב הולכת ומזדככת בכל דור ‪ ...‬וקדושת כ‪ð‬סת ישראל מתעלה בכל דור על ידי‬
‫תוספת סגל מצוות ומעשים טובים של כלל ישראל‪ ,‬והתחדשות תורה שבעל פה של חכמי הכ‪ð‬סת ישראל"; פרי צדיק‪,‬‬
‫פרשת ויחי‪ ,‬אות א‪" :‬ושמעתי בשם הרה"ק מפרשיסחא זצ"ל שאף שה‪ð‬פשות מתקט‪ð‬ים בכל דור מכל מקום ה‪ð‬קודה‬
‫שבלב ‪ð‬טהר בכל דור ודור יותר"‪ .‬להרחבה עי' בחוברת "דור לדור"‪ ,‬מאת הרב חן חלמיש‪ ,‬בהוצ' אל עמי‪.‬‬
‫‪ð 152‬דפס בספר אורות‪ ,‬עמ' קב‪-‬קיח‪.‬‬
‫‪ 153‬כן כתב הרב בספר אורות‪ ,‬עמ' ק‪ð‬ט‪" :‬לא היתה שום תרופה למחלה כי אם על ידי שבירת האומה"‪.‬‬
‫‪ 154‬ע"ש בפרק ה‪ ,‬עמ' קט‪-‬קיא‪.‬‬
‫‪ 155‬ס‪ð‬הדרין צח‪ ,‬א‪" :‬ואמר רבי אבא אין לך קץ מגולה מזה‪ ,‬ש‪ð‬אמר 'ואתם הרי ישראל ע‪ð‬פכם תת‪ð‬ו ופריכם תשאו‬
‫לעמי ישראל כי קרבו לבא' )יחזקאל לו‪ ,‬ח("‪.‬‬
‫‪ 156‬אורות‪ ,‬עמ' קיז‪.‬‬

‫‪18‬‬
 ‫עצמם‪ ,‬לקומה חדשה‪ .‬בקומה זו צריכים לפעול הכוחות הכלליים של האומה"‪.157‬‬
‫אולם דא עקא‪ ,‬בעטיין של אלפיים שנות גלות נותרה תפיסת התורה והמצוות מצומצמת ונוגעת אך ורק לתחום האדם‬
‫הפרטי‪ ,‬ואינה קשורה אל הכלל‪ .‬מצות הנחת התפילין נתפסת בעיני רבים כמצוה שכל מטרתה היא לשעבד את המוח ואת‬
‫הלב לעבודת ה'‪ ,‬בעוד שהתורה כותבת‪" :‬והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך כי ביד חזקה‬
‫הוציאך ה' ממצרים"‪ ;158‬מצות ברית המילה נתפסת כמצוה שכל מטרתה היא אך ורק למעט את תאוותו המינית של האדם‪,‬‬
‫בעוד שהתורה רואה במצוה זו ברית בין הקב"ה לבין עמו ישראל אשר בעטיה זכאים ישראל לקבל את ארץ ישראל‪.159‬‬
‫מתוך כך‪" ,‬הירידה המעשית של קיום המצות‪ ,‬והשפלת ערך האמונה והקדושה בכללה‪ - ,‬באה עתה ‪ ...‬מפני שתוכן העבודה‬
‫האמונית היה מוכרח להופיע במשך זמן הגלות בצורת החיים הפרטיים‪ ,‬שהיא למטה מערך המוסר הצבורי"‪.160‬‬
‫"לצורך זה חייב להיעשות בירור בצד התאורטי שעליו עומד כל הבניין המעשי‪ .‬כל ערכי האמונה צריכים בירור‪ ,‬זיכוך והברה‬
‫מטעויות‪ .‬זהו הרקע שמתוכו צומחת הכפירה והחוצפה‪ .‬צורך כללי של האומה מעורר אנשים ביקורתיים בעלי כוחות שלילה‬
‫גדולים לצאת בכל כוחם נגד הדת והאמונה‪ .‬זאת בגלל הטעויות והסיגים שחדרו במשך הזמן לאמונה מחוסר עבודה‬
‫שכלית‪ ,‬ומחוסר לימוד באופן כללי"‪.161‬‬
‫"הכח המוסרי היסודי שצפון בקרבה" של הכפירה בדורנו זה‪" ,‬הוא" הביטוי "האומר‪' :‬כללות האומה'‪ ,‬הגוי כולו‪ ,‬השגור‬
‫בפיה‪ .‬לאומיות זו היא אומרת‪ ,‬ולפעמים גם בלא לב ולב‪ ,‬שהיא דורשת את ישועת כלל ישראל‪ ,‬כולו דוקא"‪ .‬כוחה המוסרי‬
‫של הכפירה נובע מן העובדה שהיא מנפנפת בדגל הכלליות‪ .‬ממילא "ברור הדבר‪ ,‬שאי אפשר לנו לזוז ממקומנו לקראת‬
‫האויב בלא אותו הכח המוסרי העליון‪ ,‬זאת היא האימרה 'כללות האומה'‪ ,‬ישראל כולו"‪ .‬חייבים אנו לנפנף גם כן בדגל‬
‫הכלליות‪" .‬אסור לנו להפריד ולפרר‪ ,‬אסור לנו לומר‪' :‬זהו שלנו ואנו דואגים עליו‪ ,‬וזהו לא שלנו'"‪ .‬יש להוציא מן הלקסיקון את‬
‫המושג 'אנ"ש' )=אנשי שלומנו(‪ .‬יש צורך ב"שאיפה אמיתית לטובת כלל האומה"‪ ,‬ובזה רואה הרב את "הצעד הרוחני‬
‫הראשון‪ ,‬שעלינו לכונן בעדו כונניות רבים‪ ,‬לפתחו ולהרחיבו‪ ,‬ותיכף כשאנו מקבלים עלינו בזה עול מלכות שמים שלמה‪ ,‬גם‬
‫כשלא נתפתחו בנו כל כך התכנים הפרטיים‪ ,‬כבר אנו יכולים בבטחה להרים את דגל כלל ישראל‪ ,‬באמת ובצדקה"‪.162‬‬
‫לכן‪ ,‬מתוך ש"הנטיה החברתית נתגברה בקרבו" של דורנו "מאוד"‪ - ,‬לכן "את הכל הננו מוכרחים להושיט לו במובן כללי‪,‬‬
‫דרך המשפך של זרם החיים של כללות האומה"‪.163‬‬
‫"ואם רק תתפשט הצורה הלאומית על כל פרט ופרט ותתגלה בשלמותה" ‪ -‬או אז "כל הלבבות יהיו נוהרים ושואפים מעצמם‬
‫לכל קיומי התורה והמצוות‪ ,‬ובתכונה היותר קדושה ויותר נשגבה‪ ,‬וזה יפנה מקום לשחרור הגמור מכל מיני מצרים רוחניים‬
‫וגשמיים‪ ,‬תולדות היצר וחילותיו‪ ,‬ואז תבוער רוח הטומאה מן הארץ ‪ ...‬ועל כן זאת היא עבודת הצדיקים בעקבתא דמשיחא‪,‬‬
‫לגלות עמקו של החפץ הלאומי ולגשם את נפלאות מאווייו‪ ,‬להכתירו בכתר קדושתו וכליל תפארתו לכל רחבו והקיפו‪ ,‬יופי‬
‫הדרו וגדולת נצחיותו" ‪165 .164‬‬

‫הכפירה חושבת כי התורה אי‪ðð‬ה כללית‬

‫בספר אורות התורה מברר הרב כי "אור היושר והצדק האלהי" הינו "נוקב ויורד בכל פרט ופרט" מפרטי המציאות הממשית‪,‬‬
‫וממילא כל אותם ה"עניינים המעשיים"‪ ,‬כל מצוות התורה לכל דקדוקיהן ודקדוקי דקדוקיהן ‪" -‬הם כולם סעיפים ולבושים של‬
‫אור היושר והצדק האלהי"‪.166‬‬
‫מחד גיסא‪ ,‬התורה מראה לאדם "השגות עליונות"‪" ,‬חכמות רוחניות נעלות"‪" ,‬עולם מלא של גדולה"‪ - ,‬ודוקא מתוך כך צריך‬
‫האדם להבין כי "כשם שימצא רכוש גדול בכללים הגדולים‪ ,‬כן ימצא גם כן תלי תלים של המון חדשות ונצורות על כל קוץ‬
‫וקוץ‪ ,‬בכל פרטי פרטיה של תורה"‪.167‬‬
‫מאידך גיסא‪" ,‬כל דבר מן התורה‪ ,‬בין בהגדה בין בהלכה‪ ,‬תובע הוא את תפקידו להרוותו בטל של תחיה עליון"‪ .‬לימוד‬
‫הפרטים דורש מן האדם להבין כיצד כל פרט ופרט נובע "מתוך הכלליות האדירה‪ ,‬שזה הפרט הנלמד נובע ממנה"‪.168‬‬
‫"כשהלב בריא ‪ -‬מתפשט ‪ ...‬זרם הדם בכל העורקים הדקים והרחוקים; וכשהשכל חזק להבין יסודה של תורה וכלליה‪ ,‬ואיך‬
‫פרטיה הרבים מתחייבים מתוך כללה‪ - ,‬ההשקפה נעשית בהירה ומקפת ובאה אהבה רבה ורגשי כבוד והדרת קדושה לכל‬
‫דבר ודקדוק קל שבתורה" ‪ ,169‬ו"מכח השפעת הכלל יושפע כח הזהירות הפרטי לכל מצות ודקדוקי תורה‪ ,‬ואז דומה הדבר‬

‫‪ 157‬הרב אליהו מאלי‪ ,‬עטורי כה‪ð‬ים‪ ,‬גליון ‪ ,173‬עמ' ‪.14‬‬

‫‪ 158‬שמות יג‪ ,‬ט‪.‬‬
‫‪ 159‬בראשית‪ ,‬פרק יז‪ .‬ועי' זוהר חלק ב לב‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ 160‬הרב‪ ,‬מאמרי הראי"ה‪ ,‬עמ' ‪.284‬‬
‫‪ 161‬הרב אליהו מאלי‪ ,‬עטורי כה‪ð‬ים‪ ,‬גליון ‪ ,173‬עמ' ‪.14‬‬
‫‪ 162‬הרב‪ ,‬אגרות הראי"ה‪ ,‬חלק ב‪ ,‬עמ' קעא‪.‬‬
‫‪ 163‬מש‪ð‬ת הרב‪ð ,‬ערך על ידי הרב משה צבי ‪ð‬ריה‪ ,‬הוצ' אורות‪ ,‬בית אל התש‪"ð‬ב‪ ,‬עמ' ז‪.‬‬
‫‪ 164‬הרב יעקב משה חרל"פ‪ ,‬מי מרום‪ ,‬חלק ו‪ ,‬מעיי‪ð‬י הישועה‪ ,‬עמ' שלג‪ .‬ושם הוא קובע כי "כל ההתקוממויות‬
‫הפרטיות של כל אחד ואחד‪ ,‬הסתת היצר וההמשכה אחר החומר וכיוצא‪ ,‬והן ההתקוממיות הכלליות‪ ,‬הדעות‬
‫הכוזבות ורוח החפשיות‪ - ,‬כולן באות לרגלי אי ההב‪ð‬ה במושג הלאומי הכללי‪ ,‬ועל כן ה‪ð‬פש הפ‪ð‬ימית אי‪ð‬ה מסתפקת‬
‫בשום מושג אחר גדול או קטן‪ ,‬ואי ההסתפקות ושביעת הרצון מביא גם לידי בחילה והתרחקות ‪ ...‬עד שהגיע הזמן של‬
‫עקבתא דמשיחא‪ ,‬והרעיון הלאומי הקיץ מתרדמתו ו‪ð‬שרש בקרב בית ישראל בצורה טבעית‪ ,‬בודאות גמורה שהכל‬
‫מודים בה והכל ‪ð‬לחמים למע‪ð‬ה"‪.‬‬
‫‪ 165‬יתר על כן‪ :‬הדבקות באלקים חיים תיתכן אך ורק על ידי הדבקות באומה הישראלית‪" .‬עמך ‪ -‬עמי"‪ ,‬אמרה רות‬
‫ל‪ð‬עמי‪ ,‬ומתוך כך "ואלהיך אלהי" )רות א‪ ,‬טז(‪" .‬כי אחרי אשר ישוב אל עמו ‪ -‬בטח ישוב אל אלקיו‪ ,‬וישוב מכסלו‬
‫ורפא לו" )הרב מאיר שמחה הכהן מדווי‪ð‬סק בספרו משך חכמה על דברים ל‪ ,‬ב(‪ .‬וכפי שמוסבר במאמר "שירת‬
‫החיים"‪ ,‬בפרק "הדבקות בה' תיתכן אך ורק דרך עם ישראל"‪.‬‬
‫‪ 166‬הרב‪ ,‬אורות התורה ב‪ ,‬ב בדילוגים‪ .‬ועי' במאמר "שירת החיים"‪ ,‬בפרק "קיום מצוות"‪.‬‬
‫‪ 167‬שם ג‪ ,‬ח‪.‬‬
‫‪ 168‬שם ג‪ ,‬ו‪.‬‬
‫‪ 169‬שם ג‪ ,‬ד‪.‬‬

‫‪19‬‬
 ‫לכח חיים הנובע מן הלב ומתפשט על האברים כולם"‪.170‬‬

‫אמנם‪ ,‬כאשר חסרה "הידיעה האמיתית הכללית ‪ -‬הרי כל דבר מן התורה הוא ענין מיוחד בפני עצמו"‪ .‬כל מצוה‪ ,‬כל פרט וכל‬
‫דקדוק‪ ,‬עומדים כשלעצמם‪ ,‬בלא כל קשר לאיזשהו אידיאל אלוקי עליון‪" .‬וזה מטיל שבוש ביסוד הכרת התורה‪ ,‬ומונע‬
‫מעבודת אהבה ונדבה" ‪.171‬‬
‫‪172‬‬
‫כפי שזעק הנביא‪" :‬והיה להם דבר ד' צו לצו צו לצו‪ ,‬קו לקו קו לקו‪ ,‬זעיר שם זעיר שם" ‪.‬‬

‫"בזמן שישראל גלו מארצם"‪ ,‬כותב הרב יעקב משה חרל"פ‪ ,‬תלמידו נאמנו של מרן הרב זצ"ל‪" ,‬חשכת הגלות גרמה להם‬
‫לצמצם ולהקטין את ערכם‪ ,‬שלא יהיו מסוגלים לתקן את הפרטים על ידי המוסרים הכלליים‪ ,‬שכן לא היה עוד ביכולת לתקן‬
‫את הכלליים מבלי לעמול על תיקון הפרטים ופרטי הפרטים‪ .‬ומזה יצא שמוסרי הגלות יהיו בעיקר על דבר תיקון הפרטים‪,173‬‬
‫וזה אשר הביא לידי שכחת הכללים בצורתם האמתית‪ ,‬ונתדלדלו המוחות‪ ,‬עד שגם הכללים נחשבו לפרטים‪ ,‬ולא היו‬
‫מזכירים את הכלל כי אם בתור פרט מן הפרטים‪ .‬אולם בשעת צמיחת הישועה‪ ,‬ישוב העולם לאיתנו‪ ,‬ולא יוכלו לדבר על‬
‫הפרטים לבדם"‪ ,174‬כשאין הם מקושרים אל הכללים‪.‬‬
‫מתוך שמעמד הנפש של האדם מישראל התעלה אל מעבר לד' אמותיו והתקשר לאומה בכלליותה‪ - ,‬נוצר צורך להסביר את‬
‫מצוות התורה לא רק באופן לאומי‪ ,‬אלא לרומם את כל הפרטים והדקדוקים כולם ‪ -‬אל שורשם‪" .‬גדולה היא הדרישה‬
‫הפנימית להבין גם את המעשים כולם‪ ,‬המצוות והמנהגים‪ ,‬על פי ההשקפות והמושגים העליונים‪ ,‬לקשור את הפרט הקטן‬
‫שבחיים אל הכלל הרוחני הגדול"‪.175‬‬
‫או "אז תתגבר ההשתוקקות למוסר הכללים‪ ,‬מוסר הנביאים‪ .‬ודרוש בעת כזאת שהגדולים בעם יכירו עומק חפץ זה‪ ,‬ויקחו‬
‫לבבם לדבר גבוהות‪ ,‬ארוכות וקצרות‪ ,‬על דבר תקון הכללים‪ ,‬באופן כזה שלא לבד שהדבור על דבר הכללים לא יטשטש את‬
‫הפרטים‪ ,‬אלא אדרבה‪ ,‬יוסיף עז ועצמה‪ ,‬חשק והתלהבות‪ ,‬לאהבת הפרטים ותקונם‪ .‬שכן כל פרט בזמן שהוא נובע מן הכלל‬
‫והוא מתגלה בתור ענף הבא מן השרש‪ ,‬הרי הוא מכיר את מקומו ושומר את תפקידו באמת‪ ,‬והוא מתקיים באהבה ובחבה‬
‫ובחפץ לב"‪.‬‬
‫אולם "אם יבואו אז אנשים קצרי דעה‪ ,‬וידמו לקרב קץ הגאולה על ידי המוסרים לתקון הפרטים לבד‪ ,‬ולא ידעו לדבר רמות‬
‫גם על דבר תקון הכללים‪ ,‬הרי הם בבחינת 'תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה' ‪ ,176‬ומקלקלים הם את כל הצנורות ללכת‬
‫בדרך הפוכה‪ ,‬שכן האור הגנוז מתגלה ביותר על ידי זריחת הכללים והרמת העולמות‪ ,‬וראוי להתאמץ בכל עז נגד מחשבות‬
‫כאלה‪ .‬והגדולים האמתיים ילבשו עז וחיל לעמוד בראש העם ולנחותם הדרך הנכונה‪ ,‬וידעו כי האמת אתם ונוכח ה'‬
‫דרכם"‪.177‬‬

‫בדורנו‪ ,‬דור עקבתא דמשיחא‪ ,‬נוצרה דרישה להבין "איך כל הפרטים הם מקושרים עם הכלל‪ ,‬ואין פרט בלתי מקושר עם‬
‫הגודל הכללי יכול להניח את הדעת"‪ .178‬אולם "מתוך שלא באה דרישה חיובית זו אל סיפוקה‪ - ,‬באה למאיסת הפרטים‬
‫לגמרי‪ ,‬מאיסת החוקים‪ ,‬המצוות והמנהגים" ‪" .179‬אז שנאת הפרטים תתגבר"‪ ,180‬וכפי שאומרת המשנה בסוף מסכת סוטה‪:‬‬
‫"בעקבות משיחא חוצפא יסגא ‪ ...‬ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו‪ ,‬וחכמת סופרים תסרח" ‪" -‬סופרים הם תלמידי‬
‫חכמים הסופרים את אותיותיה של תורה‪ ,‬יודעים ערכה של כל מילה וכל אות בתורה ולומדים אותה באהבה‪ .‬אך בדורנו‬

‫‪ 170‬שם ג‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ 171‬שם ג‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ 172‬ישעיה כח‪ ,‬יג‪ .‬ועי' הרב‪ ,‬אדר היקר‪ ,‬עמ' קמ‪" :‬להקל מעל ב‪ð‬י‪ð‬ו איך למצא בגלוי את האידיאלים הרמים בכל‬
‫מהלך החיים‪ ,‬של קיום התורה ומצותיה לבל יהיה להם 'דבר ה' צו לצו צו לצו קו לקו קו לקו זעיר שם זעיר שם'‪ ,‬כי‬
‫אם מצוה כוללת חיה קימה ו‪ð‬אמ‪ð‬ה‪ ,‬המביאה אור חיים וזיו כבוד לכל אחד מב‪ð‬י‪ð‬ו בפרט‪ ,‬ולכלל עמ‪ð‬ו בכלל"; וכתב‬
‫הרב שלמה אבי‪ð‬ר‪ ,‬במאמר ש‪ð‬דפס בספר שיחות הרב צבי יהודה על ספר בראשית‪ ,‬עמ' ‪ ,41‬ב‪ð‬וגע לשיטת הרב צבי‬
‫יהודה בפרשת השבוע‪" :‬הת‪ð‬אי הראשון בשיטה הוא שתהיה השקפת עולם הכוללת תחומים רבים ככל האפשר ‪ ...‬יש‬
‫צורך להעמיד את כל הבירורים על מספר מצומצם של יסודות ‪ ...‬יש להתאמץ להסביר הכי הרבה דברים על ידי‬
‫המספר המועט ביותר של ה‪ð‬חות‪ ,‬עד אשר ‪ð‬צליח להסביר את הכל על ידי ע‪ð‬ין אחד‪ .‬א‪ð‬ו מגיעים לשיטה אורג‪ð‬ית‪:‬‬
‫כאשר ד‪ð‬ים בפרט אחד‪ ,‬ה‪ðð‬ו ד‪ð‬ים בעקיפין בכל הפרטים האחרים ‪ ...‬רבי‪ð‬ו הרבה להדגיש ע‪ð‬ין זה בהסתייגו מלימוד‬
‫תורה בבחי‪ð‬ת 'צו לצו צו לצו קו לקו קו לקו זעיר שם זעיר שם'‪ ,‬פירורים פירורים‪ .‬מובן מאליו שכל פירור הוא חשוב‬
‫וקדוש‪ ,‬אך כאשר הב‪ð‬ת‪ð‬ו את התורה‪ ,‬את ישראל ואת עבודת‪ð‬ו בעולם היא פירורים פירורים‪ ,‬מזהיר ישעיהו ה‪ð‬ביא‬
‫שעלול להווצר מצב של 'וכשלו אחור ו‪ð‬שברו ו‪ð‬וקשו ו‪ð‬לכדו' )שם(‪ .‬סיבוכים ובלבולים עד כדי הריסה וכפירה‪ .‬לעולם‬
‫זאת‪' ,‬תורת ה' תמימה משיבת ‪ð‬פש' )תהילים יט‪ ,‬ח(; כשהיא תמימה‪ ,‬היא משיבת ‪ð‬פש )שוחר טוב‪ ,‬שם(‪' .‬תמימה'‬
‫מוב‪ð‬ה שלמה‪ ,‬מושקפת כע‪ð‬ין אחד וכרעיון אחד‬
‫‪ 173‬כפי שביאר‪ð‬ו קודם לכן‪ ,‬על פי מאמר "למהלך האידיאות בישראל"‪.‬‬
‫‪ 174‬הרב יעקב משה חרל"פ‪ ,‬מי מרום‪ ,‬חלק ו‪ ,‬מעיי‪ð‬י הישועה‪ ,‬עמ' כו‪.‬‬
‫‪ 175‬הרב ב‪ð‬ימין אפרתי‪ ,‬הס‪ð‬יגוריה במש‪ð‬ת הרב קוק‪ ,‬עמ' ‪.22‬‬
‫‪ 176‬סוטה כב‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ 177‬הרב יעקב משה חרל"פ‪ ,‬מי מרום‪ ,‬חלק ו‪ ,‬מעיי‪ð‬י הישועה‪ ,‬עמ' כו‪.‬‬
‫‪ 178‬הרב‪ ,‬אורות התשובה ד‪ ,‬י‪.‬‬
‫‪ 179‬הרב ב‪ð‬ימין אפרתי‪ ,‬הס‪ð‬יגוריה במש‪ð‬ת הרב קוק‪ ,‬עמ' ‪ .22‬וכפי שכותב הרב באורות התשובה ד‪ ,‬י‪" :‬החוצפה‬
‫דעקבתא דמשיחא באה מפ‪ð‬י שהעולם הוכשר כבר עד כדי לתבוע את ההב‪ð‬ה‪ ,‬איך כל הפרטים הם מקושרים עם הכלל‪,‬‬
‫ואין פרט בלתי מקושר עם הגודל הכללי יכול לה‪ð‬יח את הדעת"‪ .‬והרב אליהו מאלי כותב בחוברת עטורי כה‪ð‬ים‪ ,‬גליון‬
‫‪ ,173‬עמ' ‪" :10‬הרב מבאר‪ ,‬במה השת‪ð‬ה דור‪ð‬ו מדורות קודמים ‪ -‬בדורות הקודמים הבין כל אחד מעם ישראל‬
‫שהתורה והמצוה הם הבסיס האידיאלי של כל החיים‪ .‬אין אופן טוב יותר לחיות אלא על פי התורה‪ .‬הב‪ð‬ה זו היתה‬
‫כללית‪ .‬לא היה מובן מדוע ה‪ð‬חת תפילין היא דבר גדול ואידיאלי‪ .‬אולם כל אחד סמך על הידיעה הכללית שהיתה לו‪,‬‬
‫שדבר ה' שבתורה הוא הטוב השלם והמוחלט‪ .‬הדור הצעיר רוצה חיים גדולים יותר‪ .‬הוא רוצה שכל מעשה פרטי‬
‫שהוא עושה יהיה בעל משמעות אידיאלית‪ .‬כל פרט מהחיים צריך להיות מואר מאור הכלל האידיאלי‪ .‬אם לא כן הוא‬
‫מואס בו‪ .‬דבר זה אפשרי‪ ,‬אולם תופשי התורה לא עשו את ההכ‪ð‬ות ה‪ð‬דרשות‪ .‬הם לא הוציאו לאור הסברים מתוך‬
‫עומקה של תורה‪ ,‬לכל הפרטים שבהם ‪ð‬דרשו הסברים כאלה‪ .‬התוצאה הבלתי ‪ð‬מ‪ð‬עת היא ההריסה של החוצפה"‪.‬‬
‫‪ 180‬הרב‪ ,‬אורות‪ ,‬עמ' קכא ‪ -‬וע"ש היטב בכל הפרק "חכם עדיף מ‪ð‬ביא"‪.‬‬

‫‪20‬‬
‫אנשים מתרחקים מתורתם‪ ,‬כאילו היא מסרחת‪ ,‬כי הינם חושקים בדברים כלליים‪ ,‬כמו אלו המצויים אצל הנביאים‪' :‬דרשו‬
‫משפט' ‪' ,181‬דברו אמת'‪ ,182‬ולא פרטי הלכה‪ .‬הם מבקשים מוסר‪-‬כללים ולא מוסר‪-‬פרטים‪ .‬דורנו אינו מוכן לסבול פרטי הלכה‬
‫שאינם מוארים באורם של הכללים"‪.183‬‬
‫בהחלט"! ‪184‬‬ ‫זוהי "מחלת מאיסת החוקיות‪ ,‬שתוצאתה היא שנאת ישראל‬

‫לכן‪" ,‬כדי להסיר משרשה את המחלה של מאיסת החקיות‪ ,‬עלינו להשתדל להגביר את פתיחת המעין ממקורה של תורה‪,‬‬
‫ולרומם את לחלוחית הלמוד של האגדה ומהלך הרעיון של סתרי תורה וגנזי יראת ה' טהורה"‪ .‬מתוך כך "כל מצוה וכל‬
‫הלכה‪ ,‬כל דיוק וכל דקדוק‪ ,‬מוצאים הם את המשך מקורם הרוחני‪ ,‬הנחמד והנעים" ‪.185‬‬
‫"וכמה מעוקלת ההדרכה של אותם שרואים בעיניהם שהאורה הגדולה דורשת את תפקידה כל כך בחזקה ועדיין עומדים‬
‫ומעכבים את כל המצב הקטנוני בכל שפלותו ופעיטותו ואינם שמים על לב לפתוח שער למלך הכבוד שיבוא ויאיר בכבודו‪,‬‬
‫אחרי אשר הוא עומד אחר כותלנו משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים"‪.186‬‬
‫"אנו מוכרחים להשתמש בתרופה העליונה‪ ,‬שהיא הוספת כח בכשרון הרוחני‪ ,‬עד אשר הדרך איך להבין ולשער את הקשור‬
‫של כל עניני הדעות והמעשים התוריים עם הכלל היותר עליון יהיה דבר המוכן והמוצע בדרך ישרה על פי הרגשות הנפשות‬
‫השכיחות‪ ,‬ואז ישוב כח החיים הרוחניים במעשה ובדעה להופיע בעולם‪ ,‬ותשובה כללית תחל לתת את פריה"‪.187‬‬
‫"עכשיו הזמן גורם לעסוק בכללים"‪ ,‬ועל ידי כך "הפרטים יתישרו בדרכים רבים ושונים" ‪.188‬‬
‫"אחינו היקרים" ‪ -‬קורא הרב ‪" -‬חכמי תורה‪ ,‬וסופרים משפיעים! גם אנו נואלנו וחטאנו‪ .‬למדנו וחקרנו‪ ,‬פלפלנו וחדשנו‪ ,‬כתבנו‬
‫וציירנו‪ ,‬אבל שכחנו את האלהים ועזו‪ ,‬לא שמענו לקול נביאי האמת‪ ,‬לקול מעולי חכמי דורות עולמים‪ ,‬לקול הצדיקים‬
‫והחסידים‪ ,‬חכמי המוסר וחכמי העיון והרזים‪ ,‬שצוחו והכריזו בקולי קולות כי סוף הנהר של התלמוד המעשי לבדו להיות יבש‬
‫וחרב‪ ,‬אם לא נמשוך לתוכו תמיד מים מני ים‪ ,‬מימא דחוכמתא וקבלה‪ ,‬מים דעת האלהים‪ ,‬מים טוהר האמונה הטהורה‬
‫הנובעת מנשמתנו פנימה משרשה ממקור החיים‪ .‬עתה בא הקץ‪ ,‬הננו קרואים בתחיתנו הלאומית לתבע את עלבון האדם‬
‫כלו‪ ,‬עלבון הנשמה האלהית‪ ,‬שבידינו הופקדה לרוממה ולשגבה‪ ,‬נשמת אלהים חיים‪ ,‬הצריכה להתפשט על כל העולם כלו‪,‬‬
‫להאירו ולהחיותו‪ ,‬האורה היוצאת מתוך אור התורה ואור הנבואה‪ ,‬השוה לכל נפש ומחיה כל חי‪ ,‬בחזקה הוא נתבע ממנו‪,‬‬
‫עתה לעת קץ"‪.189‬‬

‫‪ 181‬ישעיה א‪ ,‬יז‪.‬‬
‫‪ 182‬זכריה ח‪ ,‬טז‪.‬‬
‫‪ 183‬הרב שלמה אבי‪ð‬ר‪ ,‬באהבה ובאמו‪ð‬ה‪ ,‬עמ' ‪.212‬‬
‫‪ 184‬הרב‪ ,‬מאמרי הראי"ה‪ ,‬עמ' ‪ .289‬מהלך רעיו‪ð‬י זה מתברר שם באריכות‪ ,‬במאמר "‪ð‬חמת ישראל"‪ ,‬ובין היתר כותב‬
‫שם הרב‪" :‬החוקיות כשהיא הולכת במהלכה‪ ,‬לפי סדרי הסתעפויותיה ו‪ð‬תוחי פרטיה"‪ ,‬בלא "פתיחת מעי‪ð‬ה הרעיו‪ð‬י‬
‫המקורי"‪ ..." - ,‬מטלת היא אימה יתרה ‪ ...‬אותה המחלה מתדבקת ביחוד אצל בעלי לחות ‪ð‬פשית ופיוטיות ‪ ...‬ומתוך‬
‫שלא ‪ð‬מצא להם מקום הראוי לי‪ð‬ק ממ‪ð‬ו את ההשפעה הדרושה להם‪ð ,‬עשו הם מסוגלים להביט על החק כעל תמו‪ð‬ה‬
‫מזרה פחד‪ ,‬ויחלו למאוס בחקיות‪ ,‬ותצא כל אותה הפרצה הגדולה שא‪ð‬ו רואים עכשו בדור"‪.‬‬
‫‪ 185‬הרב‪ ,‬מאמרי הראי"ה‪ ,‬עמ' ‪.290‬‬
‫‪ 186‬הרב‪ ,‬חוברת "על פ‪ð‬ימיות התורה"‪ ,‬עמ' ‪.8‬‬
‫‪ 187‬הרב‪ ,‬אורות התשובה ד‪ ,‬י‪.‬‬
‫‪ 188‬הרב‪ ,‬אגרות הראי"ה‪ ,‬חלק א‪ ,‬עמ' רטו‪.‬‬
‫‪ 189‬הרב‪ ,‬אורות‪ ,‬עמ' קא‪ .‬ועיין לקמן‪ ,‬בפרק "סוף דבר"‪.‬‬

‫‪21‬‬
 ‫עומק העצה האלקית שבכפירה‬
‫ראינו את שני הגורמים העיקריים שחוללו את תהליך הכפירה הנורא בדורות האחרונים‪ - ,190‬הכפירה השכלית‪ ,‬והכפירה‬
‫המוסרית‪.‬‬
‫"חדלה האהבה מתוך מיעוט הידיעה‪ ,‬ומתוך יבושת הרגש פסקה החיבה‪ ,‬ומתוך שנתבטלה האהבה ‪ -‬יצאה הרשעה לקצץ‬
‫את חבלי היראה‪ ,‬שנעשו למעמסה‪ ,‬ולא מצאה על זה יכולת כי אם בהכחשות רשעיות ובוריות"‪.191‬‬

‫אמנם הכפירה והמרידה במלכו של עולם ‪" -‬אינה מקרה‪ ,‬אלא שייכת לתכנון ההנהגה האלהית"‪ .192‬שכן "כל עלילות מצעדי‬
‫גבר וכל הגיוני רוח איש ופעלם בעולם‪ ,‬בחוג גדול או קטן‪ ,‬הכל ערוך ומסודר מקורא הדורות מראש‪ ,‬לעזור לשכלול העולם‬
‫וקדמתו‪ ,‬להזרחת אורו‪ ,‬ולעדויי חושכא"‪.193‬‬
‫נססָ ה בוֹ' ‪194‬‬
‫"אמר רבי יוחנן‪ :‬אם ראית דור שצרות רבות באות עליו כנהר ‪ -‬חכה לו‪ ,‬שנאמר‪' :‬כִּ י‪-‬יָבוֹא ַכנָּהָ ר צָ ר רוּחַ יְהוָה ְ‬
‫וסמיך ליה 'וּבָ א לְ צִ יּוֹן גּוֹאֵ ל' ‪" - 196"195‬לפני הופעת רוח ה'‪ ,‬רוחו של משיח‪' ,‬יבוא כנהר צר'‪' .‬כנהר' ‪ -‬זרם רוחני תרבותי נורא‬
‫ואיום‪ ,‬שמחרף ומגדף שם שמים‪ .‬זרם של כפירה ואפיקורסות שוטף כנהר‪ .‬מזעזע! אפשר ממש להשתגע מזה! אבל כאן‬
‫נמסרת לנו הידיעה‪' :‬ורוח ה' נוססה בו'‪ .‬צריך לזכור‪ ,‬שיש קורא הדורות‪ ,‬שישנה הנהגה אלוהית בסדרי הדורות"‪.197‬‬

‫בעומק העצה האלוקית המסובבת את גלגלי ההסטוריה‪ ,‬ב"כבשי דרחמנא"‪ ,198‬הכפירה הינה יצירה אלוקית שמטרתה‬
‫לברר‪ ,‬ללבן ולצרף את האמונה‪" .‬יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים‪ ,‬והרשיעו רשעים‪ ,‬ולא יבינו כל רשעים‪ ,‬והמשכילים יבינו" ‪.199‬‬
‫"עצת ה' הנסתרת והמופלאה נותנת מקום גם להופעתם והתחזקותם של כוחות הנראים כנוגדים וסותרים את מגמת הטוב‬
‫והקודש בעולם‪ .‬כך יסד מלכו של עולם‪' ,‬יוצר אור ובורא חשך‪ ,‬עשה שלום ובורא רע' ‪ .200‬דוקא מתוך העיכובים‪ ,‬מתוך‬
‫הקליפה הקודמת לפרי‪ ,‬פורץ וזורח האור ומתגלה האמת הגדולה ביתר תוקף ובצורה נפלאה מאוד" ‪.201‬‬

‫"מפני מעוט הדרישה בדעת אלהים וההתרשלות בזה‪ ,‬עלו קמשונים בציורים הפנימיים של האדם וכל המושגים הנדרשים‬
‫להשלמתו ביחס לתורה ולשם ד'"‪" .202‬חוסר העיסוק במושגי האמונה גרם להשתמש במחשבות קטנות‪ ,‬בציורים מטילי‬
‫מורא ביחס לאלקות‪ ,‬בדיבורים אודות יראת העונש בלבד‪ ,‬שעם כל הצורך שיש אף בה הרי אין מקומה אלא 'בתחתיתה‬
‫היותר שפלה של שדרת הרוח' ‪ ... 203‬חסרונות אלו ‪ -‬גרמו שיבוש גדול בכל דרכי חיינו" ‪ .204‬מושגים אמוניים רבים נותרו בגדר‬

‫‪ 190‬עי' ב‪ð‬ספח ‪" - 1‬סיבות ‪ð‬וספות לכפירה"‪.‬‬

‫‪ 191‬הרב‪ ,‬אגרות הראי"ה‪ ,‬חלק א‪ ,‬עמ' קצג‪.‬‬
‫‪ 192‬שיחות הרב צבי יהודה הכהן קוק‪ ,‬גליון ‪" ,13‬הדור"‪ ,‬עמ' ‪.3‬‬
‫‪ 193‬הרב‪ ,‬אגרות הראי"ה‪ ,‬חלק א‪ ,‬עמ' ש‪ð‬ד‪.‬‬
‫‪ 194‬ישעיה ‪ð‬ט‪ ,‬יט‪.‬‬
‫‪ 195‬שם‪ ,‬כ‪.‬‬
‫‪ 196‬ס‪ð‬הדרין צח‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ 197‬הרב צבי יהודה הכהן קוק‪ ,‬מתוך התורה הגואלת‪ ,‬חלק ד‪ ,‬עמ' סו‪.‬‬
‫‪ 198‬על פי הגמרא במסכת ברכות י‪ ,‬א‪" :‬הקב"ה הביא יסורים על חזקיהו ואמר לו לישעיהו לך ובקר את החולה‪,‬‬
‫ש‪ð‬אמר‪' :‬בימים ההם חלה חזקיהו למות ויבא אליו ישעיהו בן אמוץ ה‪ð‬ביא ויאמר אליו‪ :‬כה אמר ה' )צבאות( צו‬
‫לביתך כי מת אתה ולא תחיה' וגו' ‪ ...‬אמר ליה‪ :‬מאי כולי האי? אמר ליה‪ :‬משום דלא עסקת בפריה ורביה‪ .‬אמר ליה‪:‬‬
‫משום דחזאי לי ברוח הקדש ד‪ð‬פקי מי‪ð‬אי ב‪ð‬ין דלא מעלו‪ .‬אמר ליה‪ :‬בהדי כבשי דרחמ‪ð‬א למה לך?! מאי דמפקדת‬
‫איבעי לך למעבד‪ ,‬ומה ד‪ð‬יחא קמיה קודשא בריך הוא לעביד!"‪.‬‬
‫‪ 199‬ד‪ð‬יאל יב‪ ,‬י‪ .‬פסוק זה פותח את מאמרו של הרב ‪" -‬גרגרים הגיו‪ð‬יים"‪ ,‬ומוסבר בדבריו של הרב צבי ישראל טאו‪,‬‬
‫לאמו‪ð‬ת עת‪ð‬ו‪ ,‬חלק ב‪ ,‬עמ' יא‪" :‬מתואר כאן תהליך התבררות מורכב ומסובך ‪' -‬יתבררו ויתלב‪ð‬ו ויצרפו רבים'‪ ,‬המופיע‬
‫בהדרגה והעמקה‪' :‬יתבררו' ‪ -‬כמלאכת בורר בשבת‪ ,‬שע‪ð‬יי‪ð‬ה הבדלה בין אוכל לפסולת‪ ,‬במצב בו הם מופרדים אמ‪ð‬ם‬
‫זה מזה אבל הם מעורבים יחד כתערובת 'שכו‪ð‬ית' המצריכה ברירה; 'יתלב‪ð‬ו' ‪ -‬היא פעולת בירור עמוקה יותר‪ ,‬כליבון‬
‫הבגד מן הכתם הדבוק וחתום בו; ו'יצרפו' ‪ -‬כצירוף סיגי הכסף בכור‪ ,‬פעולה חזקה וממושכת של צירוף בכבשן האש‬
‫על מ‪ð‬ת לצרוף את הכסף מן הסיגים המעורבים בו תערובת 'מזגית'‪ .‬אלו הם‪ ,‬איפוא‪ ,‬תהליכי בירור המעמיקים‬
‫והולכים‪ .‬בתהליך זה משתתפים כל כוחות החיים שבאומה‪ ,‬גם הרשעים עוברים תהליך של 'והרשיעו רשעים'‪ .‬אבל‪,‬‬
‫'לא יבי‪ð‬ו כל רשעים' ‪ -‬לא יבי‪ð‬ו את התפקיד האמיתי אותו הם ממלאים בשלבי הבירור וההתפתחות הללו'‪ ,‬רק‬
‫'המשכילים יבי‪ð‬ו'‪ .‬אלו המשכילים‪ ,‬המוזכרים כמה וכמה פעמים בספר ד‪ð‬יאל‪ ,‬הם גדולי האמו‪ð‬ה אשר בכח תורתם‬
‫וברוח קודשם מתעלים הם לרום עצת ה' העליו‪ð‬ה המ‪ð‬הלת את ההיסטוריה כולה‪ ,‬מבי‪ð‬ים את מגמתה‪ ,‬ומפע‪ð‬חים את‬
‫רז כל הת‪ð‬ועות‪ ,‬העכשוויות והעתידיות"‪.‬‬
‫‪ 200‬ישעיה מה‪ ,‬ז‪.‬‬
‫‪ 201‬הרב צבי ישראל טאו‪ ,‬לאמו‪ð‬ת עת‪ð‬ו‪ ,‬חלק ב‪ ,‬עמ' יג‪.‬‬
‫‪ 202‬הרב‪ ,‬מאמרי הראי"ה‪ ,‬עמ' ‪.84‬‬
‫‪ 203‬הרב‪ ,‬מידות הראי"ה‪ ,‬יראה‪ ,‬סעיף ז‪.‬‬
‫אמ‪ð‬ם בוודאי שיש מקום לתפיסות קט‪ð‬ות ומצומצות אלה‪ ,‬אולם אין הן יכולות להוות את הקו המ‪ð‬חה באמו‪ð‬ה‪.‬‬
‫"בתוך חללה של האמו‪ð‬ה ‪ -‬גם האמו‪ð‬ה ה‪ð‬מוכה יש בה תועלת‪ ,‬אבל לה‪ð‬היג את החיים אין רשות כי אם לאמו‪ð‬ה‬
‫הגבוהה" )הרב‪ ,‬מידות הראי"ה‪ ,‬אמו‪ð‬ה‪ ,‬פיסקה ל(‪" .‬יראת העו‪ð‬ש הפשוטה מביאה גם היא תכלית טובה על ידי מה‬
‫שמשברת לבו של אדם להתרחק מגאוה שמביאה לשכחת השם ית'‪ .‬אמ‪ð‬ם רק לפרקים ראוי להשתמש בכח המוסרי‬
‫הזה‪ ,‬אבל בתמידות ראוי להיות משתמש בצד הגבוה של המוסר‪ ,‬באהבת הטוב והצדק ב‪ð‬ועם השם ית'‪ .‬כי התמידיות‬
‫ברעיון המוסר הפשוט של יראת העו‪ð‬ש מביאה לידי עצב ושיעמום‪ ,‬שבסתר הלב הוא מחולל דיעות רעות‪ ,‬כי האדם‬
‫שלם בדיעותיו ובמדותיו רק בעת ש‪ð‬פשו שמחה ‪ ...‬על כן לא יפריז בזה על המדה כי אם לפרקים באורח חכמה‪ ,‬כדי‬
‫להפיק התועלת הרצויה לה‪ð‬צל משחיתות היצר" )הרב‪ ,‬עין אי"ה‪ ,‬חלק ב‪ ,‬עמ' ‪ ,182‬פרק ו‪ ,‬סעיף ל(‪ .‬ע"ע בסידור עולת‬
‫ראי"ה‪ ,‬חלק ב‪ ,‬עמ' קס‪ ,‬ד"ה אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מ‪ð‬ת לקבל פרס כו'‪ .‬וכן בספר מי מרום‪ ,‬לרב‬
‫יעקב משה חרל"פ‪ ,‬חלק א‪ ,‬לשמו‪ð‬ה פרקים להרמב"ם‪ ,‬עמ' קמו‪-‬קמט‪.‬‬

‫‪22‬‬
‫סיסמאות חסרי כל תוכן וצורה‪ - ,‬ובמצב שכזה‪ ,‬אפילו "אם יאמר" האדם "כל היום כולו שאמונה זו היא בה' אחד ‪ -‬היא מילה‬
‫ריקה שאין הנשמה יודעת ממנה כלום‪ ,‬וכל עדין רוח מוכרח הוא להסיח את דעתו ממנה" ‪.205‬‬
‫"בעת קץ‪ ,‬באחרית הימים‪ ,‬כאשר קם עמנו לחיות את חייו השלמים ולהוציא לפועל את מלוא כוחותיו ‪ -‬צריכה להופיע דעת‬
‫ה' בגדלותה ובטהרתה בכל מערכות חיינו‪ ,‬במחשבותינו‪ ,‬בהרגשותינו‪ ,‬ובכל סדרי החיים היחידיים והכלליים‪ .‬לכן‪ ,‬כעת‪,‬‬
‫נעשה בירור מושגי האמונה נחוץ ביותר‪ ,‬והסדר האלקי העליון דוחפם ומכריחם לצאת לפועל השלם למען בניין שלימותה‬
‫של הגאולה"‪.206‬‬
‫"הסיגים שבהבנת האלהות‪ ,‬היראה‪ ,‬האמונה‪ ,‬וכל התלוי בהן‪ ,‬כל זמן שאין האומה צריכה לתקן את דרכי חייה המעשיים‬
‫בכללותה אין ההזק שלהם ניכר"‪" .207‬כאשר עם ישראל היה בגלות‪ - ,‬האמונה וערכיה ‪ ...‬לא באו לידי מבחן מעשי‪ ,‬הם יכלו‬
‫להישאר בתיאוריה‪ .‬בעקרונות תאורטיים יכולים להישאר שגיאות וטעויות‪ ,‬מפני שהם לא מזיקים כל כך‪ .‬אם יש טעות‬
‫בחישוב התאורטי של חוזק הברזל הנדרש לגג‪ ,‬אין בכך בעיה גדולה‪ .‬אולם אם יוצקים את הגג על פי טעות זו‪ ,‬הוא יפול"‪.208‬‬
‫לכן‪" ,‬כיון שהגיע הזמן שהתחיה הלאומית מוכרחת לבא‪ ,‬וצמיחת קרן ישועה בפועל מוכרחת להגלות‪ ,‬מיד הסיגים מעכבים‬
‫ואי אפשר לאומה שתתאגד ותשיג בעומק חייה את סוד גבורתה וציורי סדוריה כי אם על פי דעות מזוככות ומעשים היוצאים‬
‫מטהרתה של דעת ה' אמת‪ ,‬בבהירות היותר עליונה"‪.209‬‬
‫לכן‪" ,‬כדי לצרף את הסיגים ולהעמיד הדעות‪ ,‬ועמהן הרגשות והמעשים‪ ,‬על טהרתן‪ ,‬נמצאים במציאות עזי פנים‪ ,‬המשוללים‬
‫מכל הכרה טהורה וקדושה‪ ,‬ומכל עול קדוש וראוי‪ ,‬והם בהיותם ריקים מכל דבר חיובי טוב‪ ,‬אינם נלקים גם כן בשבושים‬
‫הבאים לרגלי הקנינים הרוחניים החיוביים הטובים‪ ,‬וכפי צורך הבירורים ידם תקיפה והשפעתם גוברת"‪.210‬‬
‫בשעה שדרישת ה' ובירור מושגי האמונה "מופיעים בצורה משובשת ומסולפת לעומת הגודל והבהירות הנדרשים ונצרכים‬
‫לאותה שעה‪ - ,‬מנגנון אלוקי מדוייק ומסודר גורם שיימצאו באותו דור עזי פנים‪ ,‬המשוללים לגמרי מכל קשר עם שם ה'‪ ,‬עם‬
‫הטוב האלקי הנצחי‪ ,‬והעומדים ונלחמים כנגד האמונה‪ ,‬ומנסים בכל דרך למחוק מן העולם כל מושג של תורה ויראת שמים‪.‬‬
‫ומפני שיש לדבר תעודה גדולה‪ ,‬לרומם את מצבה החסר והמקולקל של הופעת האמונה‪ ,‬הרי כפי צורך הבירורים עזי פנים‬
‫אלה מצליחים ומתחזקים‪ ,‬ידם תקיפה והשפעתם גוברת‪ .‬הרשעה ומחלת החוצפה הזו מוצאת מקום מצד ההנהגה האלקית‬
‫העליונה להתגבר ולהתחזק‪ ,‬כדי לעורר בזה את הצדיקים ותלמידי החכמים למלא את המחסור הנורא בלימוד דעת אלקים‪.‬‬
‫הרשעה והחוצפה המתגברות כנגד שם שמים‪ ,‬הן המאלצות את אנשי האמונה לחזור בתשובה של עיסוק רחב ועמוק בכל‬
‫מושגי הקודש היותר פנימיים אשר נשכחו מהם"‪.211‬‬
‫"זאת היא הסבה‪ ,‬שכח שלילי גדול מתעורר בעקבא דמשיחא‪ ,‬בחוצפה סגיאה‪ ,‬ושלילה זאת תבער את כל מה שהוא כהה‬
‫בהמושגים האלהיים והתלוי בהם בכללות האומה‪ .‬אף על פי שנורא הדבר לראות שכמה עניני אמת‪ ,‬מדות טובות‪ ,‬ומצות‬
‫וחקים‪ ,‬הולכים ונשטפים ונעקרים לכאורה‪ ,‬על ידי זרם השלילה‪ ,‬מכל מקום סוף סוף הכל יצמח בטהרה וגבורה‪ ,‬בקדושה‬
‫עליונה‪ ,‬מגרעין האיתן‪ ,‬הטהור והמרומם‪ ,‬שכל שלילה לא תגיע אליו‪ ,‬ואורו יזרח בתור אור חדש על ציון בגדולה מופלאה‬
‫למעלה מכל ציור‪ ,‬שכחות דלים של נפשות עיפות‪ ,‬עיפות חמרית ורוחנית‪ ,‬של גלות ארוכה ודלדול‪ ,‬יכולים לצייר"‪.212‬‬

‫הכפירה כתהליך דיאלקטי‬

‫בהסתכלות בוחנת וחודרת אל תוככי ההסטוריה האלוקית ‪ -‬מהלך הכפירה הינו מהלך מוכרח‪.‬‬
‫ככלל‪ ,‬כאשר שני כוחות‪ ,‬המתנגדים זה לזה‪ ,‬נפגשים ‪ -‬אין הם מולידים כח שלילי כי אם "כח חיובי מחודש"‪ .213‬תהליך זה‪,‬‬
‫שבו עיקרון אחד )תיזה( מתנגש בעיקרון מנוגד לו )אנטיתיזה( ושניהם מפרים האחד את השני עד כדי יצירת עיקרון חדש‬
‫משופר יותר )סינתיזה(‪ ,‬מכונה בשם 'תהליך דיאלקטי' ‪.214‬‬

‫לעומת זאת‪ ,‬אותם העושים מקיום המצוות מעין 'מסחר רוח‪ð‬י' מוסיפים בכך חטא על פשע‪ ,‬וכפי שכתב הרב בספר‬
‫אגרות הראי"ה‪ ,‬חלק א‪ ,‬עמ' שמז‪ ,‬עבור אותם החושבים כי טוב לערוך "חיפוש דברים שראוי לתלות בהם המחלות"‪:‬‬
‫"לע‪ð‬יות דעתי אין ל‪ð‬ו חטא גדול מש‪ð‬את ח‪ð‬ם ‪ ...‬ובכלל אין זה דרך התורה כלל‪ ,‬לב‪ð‬ות דין על פי יראה חיצו‪ð‬ית של‬
‫עו‪ð‬שים‪ ,‬ה' ישמר‪ð‬ו‪ .‬א‪ð‬ח‪ð‬ו צריכים לברר ממקור התורה‪ ,‬אם יש מקום לסמוך על היתר זה בשעת הדחק או לא‪ .‬ואם‬
‫יעלה בידי‪ð‬ו שיש מקום לסמוך‪ ,‬אז אסור ל‪ð‬ו לתלות את העו‪ð‬שים בזה‪ ,‬כי אין הקב"ה עושה את תורתו פלסתר ח"ו‪,‬‬
‫וא‪ð‬ו צריכים לפשפש במעשי‪ð‬ו‪ ,‬בע‪ð‬יי‪ð‬ים אחרים‪ ,‬במעשים ובמידות‪ ,‬שרבה בהם המכשלה בעוו‪ð‬ותי‪ð‬ו הרבים‪ ,‬כאשר‬
‫האריכו בזה גדולי צדיקים הדורות‪ .‬וה' ישים שלום על עמו ועל ‪ð‬חלתו"‪ .‬מתוך מציאות מרה זו זועק הרב במאמר‬
‫"למהלך האידיאות בישראל"‪ ,‬שבספר אורות‪ ,‬עמ' קיד‪ ,‬כי "חדל הששון הפ‪ð‬ימי ‪ ...‬ויבא סג‪ð‬ון של פרושיות של 'מה‬
‫חובתי ואעש‪ð‬ה' בעבדות קט‪ð‬ה מלאה זועה ורפיון"‪ .‬הכל ירד ו‪ð‬היה "למין 'מסחר המתפשט על ‪ð‬פשות רבות'"‪" .‬אפסו‬
‫גבורי חיל ע‪ð‬קיים‪ ,‬וירבו במקומם עסק‪ð‬ים ‪ð‬מוגים ודלי מעש‪ ,‬בוסים בטיט חוצות של רעיו‪ð‬ות קט‪ð‬ים‪ ,‬שיש בהם מי‪ð‬י‬
‫מסחרים חמריים ורוח‪ð‬יים"‪.‬‬
‫‪ 204‬הרב צבי ישראל טאו‪ ,‬לאמו‪ð‬ת עת‪ð‬ו‪ ,‬חלק ב‪ ,‬עמ' טו‪.‬‬
‫‪ 205‬אורות‪ ,‬עמ' קכו‪.‬‬
‫‪ 206‬הרב צבי ישראל טאו‪ ,‬לאמו‪ð‬ת עת‪ð‬ו‪ ,‬חלק ב‪ ,‬עמ' טו‪.‬‬
‫‪ 207‬הרב‪ ,‬אורות‪ ,‬עמ' פז‪.‬‬
‫‪ 208‬הרב אליהו מאלי‪ ,‬עטורי כה‪ð‬ים‪ ,‬גליון ‪ ,173‬עמ' ‪.14‬‬
‫‪ 209‬הרב‪ ,‬אורות‪ ,‬עמ' פז‪.‬‬
‫‪ 210‬הרב‪ ,‬מאמרי הראי"ה‪ ,‬עמ' ‪.84‬‬
‫‪ 211‬הרב צבי ישראל טאו‪ ,‬לאמו‪ð‬ת עת‪ð‬ו‪ ,‬חלק ב‪ ,‬עמ' טז‪.‬‬
‫‪ 212‬הרב‪ ,‬אורות‪ ,‬עמ' פז‪ .‬וראה בספר אורות האמו‪ð‬ה‪ ,‬בהוצ' ישיבת רמת גן‪ ,‬הוספות מכתי"ק‪ ,‬עמ' ‪" :102‬מתוך חסרון‬
‫ההשכלה בדעת ה'‪ ,‬שהוא יסוד סיבת הגלות‪ ,‬כדברי ד‪ð‬יאל‪' :‬ולא חילי‪ð‬ו את פ‪ð‬יך ה' אלהי‪ð‬ו לשוב מעו‪ð‬י‪ð‬ו ולהשכיל‬
‫באמיתך'‪ð ,‬משכו כמה שיבושים בציורים רוח‪ð‬יים ה‪ð‬וגעים לאמיתת דעת התורה‪ ,‬והם גם כן מבלעים את זכוך המוסר‬
‫ואת הוד החיים‪ .‬לזה בא המציאות בעלי השלילה‪ ,‬המ‪ð‬וערים מכל רעיון קודש‪ ,‬אשר מחסרון הציורים הרוח‪ð‬יים‬
‫ב‪ð‬פשם‪ ,‬אין מקום גם כן לציורים משובשים להתערב בהם ‪ ...‬הם מסבבים כמה רעות ומכאובים ‪ ...‬וגם מביאים את‬
‫הטובה‪ ,‬לזכך את אויר המקומות של הציורים הקדושים מכל שיבוש דמיון ו‪ð‬טיה זרה"‪.‬‬
‫‪ 213‬הרב‪ ,‬אדר היקר‪ ,‬עמ' יג‪.‬‬
‫‪ 214‬מושג זה ‪ð‬טבע על ידי הפילוסוף וילהלם פרידריך הגל )שחי לפ‪ð‬י כמאתיים ש‪ð‬ה(‪ .‬עי' בספר הפילוסופים הגדולים‪,‬‬

‫‪23‬‬
‫"'תרתי דסתרי' הוא מסקנת ההגיון הצר‪ .‬אצלו הסתירה מביאה לידי ביטול וכליון‪ ,‬אבל בעולם הריאלי אין הדבר כן‪ :‬שני‬
‫יסודות מתנגדים זה לזה מתלכדים יחד ומביאים לידי הפריה‪ ,‬ומכל שכן בעולם הרוחני‪' .‬מיכאל שר של אש וגבריאל שר של‬
‫שלג עושים שלום ביניהם' ‪.216"215‬‬
‫לכן "כשנפגש איזה כח צדדי‪ ,‬של מחשבה הבאה מן החוץ" ‪ -‬או אז המחשבה "מיד היא מזדככת ליסודותיה"‪" ,‬הסיג הולך‬
‫ונדחה" ואילו "הטוב מתדבק במקורו"‪" .217‬כח יוצר נטוע באנטיתיזה; הסתירה מפרה את הישות‪ ,‬הניגוד מחדש מעשי‬
‫בראשית‪ ,‬השלילה בונה עולמות וההכחשה מעמיקה ומרחיבה את התעודה"‪.218‬‬
‫ובאמת‪" ,‬להרבה דברים גדולים זכה העולם ע"י המועקה של ההכרח‪ ,‬הרבה נפילות הנן סיבות לעליות גדולות והצלחות‬
‫נעלות"‪.219‬‬
‫על כן‪" ,‬אין לנו רטיה יותר גדולה להמחלה של התפוצצות הכחות‪ ,‬וביותר הכחות הרוחניים של כנסת ישראל‪ ,‬כהחק הנשגב‬
‫הזה‪ ,‬החובק בזרע עזו עולמי עד"‪.213‬‬

‫אחד המאמרים החשובים‪ ,‬המנתחים את הופעת הכפירה בעולם ואת מגמתה‪ ,‬נקרא בשם "יסורים ממרקים"‪ - ,220‬לאמור‪:‬‬
‫כשם ש"יסורין ממרקין כל עוונותיו של אדם"‪ ,221‬כך הכפירה ‪ -‬המהווה יסורים גדולים‪ ,‬נוראים ועצומים ‪ -‬ממרקת ומזככת את‬
‫האמונה מסיגיה ‪ .222‬אמנם "שלילה זו בשיטפונה עוקרת ועושה שמות‪ ,‬המחזה איום ומדהים לראות עקירתם של ערכים‬
‫יקרים וטהורים"‪ ,‬אולם‪ ,‬סוף סוף‪" ,‬עקירה זו אינה אלא זמנית ועוברת‪ ,‬וסופה הנחה ובניין קדושה מרוממת ואדירת הוד"‪.223‬‬
‫במאמר זה מתאר הרב את התהליך הנמשך מזה אלפי שנים‪ ,‬כאשר האמונה הקמאית‪ ,‬הבראשיתית‪ ,‬בתקופת "הילדות‬
‫האנושית" ‪ ,224‬היתה מלאה בסיגים ובדמיונות כוזבים‪ ;225‬בעקבותיה קמה תנועה של כפירה‪ ,‬אשר מטרתה היתה לזכך‬
‫ולצרף את האמונה מסיגיה‪ ,‬ובכך להעלות אותה למדרגה גבוהה יותר‪ ,‬וחוזר חלילה‪.‬‬
‫"האנושות בראשיתה היא כולה מליאה אמונה‪ ,‬אולם אמונה זו הינה מפלצתית‪ ,‬מעוותת ומושחתת‪ ,‬עד שקמים אנשים‬
‫ואומרים‪ ,‬שאי אפשר עוד לסבול אותה ‪ -‬זורקים את הכל‪ ,‬ומגיעים למצב של כפירה מוחלטת‪ .‬בדרך זו כופרים הם גם‬
‫בדברים הטובים שבאותן אמונות‪ .‬אך לאחר מכן‪ ,‬האנושות מרגישה את עצמה ריקה וסובלת; ללא תוכן וללא משמעות‪ .‬ואז‬
‫חוזרת 'המטוטלת' לאמונה‪ .‬אולם לא לאותה אמונה שהייתה אלא לאמונה יותר 'נקיה'‪ ,‬אמונה עם פחות סיגים‪ ,‬אמונה יותר‬
‫טהורה‪ ,‬שעברה דרך הכור של הביקורת האנושית" ‪.226‬‬
‫"ובכל פעם שחלק ידוע מההגשמה" שבאמונה "נופל ‪ -‬נדמה כאילו האמונה נופלת‪ ,‬ואחר כך מתגלה שלא נפלה האמונה כי‬

‫מאת בריאן מגי‪ ,‬עמ' ‪" :251‬המושג הזה של 'שי‪ð‬וי דיאלקטי' רווח כל כך מאז הגל ‪ -‬ובין מרקסיסטים הוא רווח עד‬
‫היום ‪ -‬עד כי מן הראוי להבהירו לעצמ‪ð‬ו‪ .‬אם אי‪ðð‬י טועה‪ ,‬הרעיון הכללי הוא שא‪ð‬ח‪ð‬ו ‪ð‬תו‪ð‬ים בתוך תהליך של שי‪ð‬וי‬
‫מתמיד‪ ,‬וזה מן הטעם הפשוט שכל סיטואציה מורכבת מכילה בתוכה בהכרח אלמ‪ð‬טים מת‪ð‬גשים; אלה מטבעם‬
‫מערערים אותה‪ ,‬ולפיכך אין היא יכולה להימשך ללא גבול‪ .‬היא קורסת תחת הלחץ של מאבקים פ‪ð‬ימיים אלה‬
‫ומולידה מתוכה סיטואציה חדשה‪ ,‬שבה סתירות אלה מתיישבות‪ ,‬או לפחות מאבדות מעוקצן‪ .‬אלא שהסיטואציה‬
‫החדשה כוללת אף היא אלמ‪ð‬טים מ‪ð‬וגדים‪ ,‬והתהליך ‪ð‬משך‪ .‬תהליך דיאלקטי זה הוא שמהווה את ההיסטוריה‪ .‬את‬
‫ה'דיאלקטיקה' הזאת הוא מציע כמפתח להב‪ð‬ת התהליך ההיסטורי‪ ,‬כהסבר לשאלה למה הדברים משת‪ð‬ים כל הזמן‪.‬‬
‫והוא אומר ל‪ð‬ו איזו צורה לובשת ההשת‪ð‬ות‪ :‬תזה‪ ,‬ואחריה א‪ð‬טיתיזה‪ ,‬ולבסוף סי‪ð‬תזה‪ ,‬ש‪ð‬הפכת בבוא הזמן לתזה‬
‫חדשה‪ ,‬המולידה את הא‪ð‬טיתזה שלה‪ ,‬וכך הלאה וכך הלאה"‪.‬‬
‫‪ 215‬במדבר רבה יב‪ ,‬ח‪.‬‬
‫‪ 216‬הרב‪ ,‬מאמרי הראי"ה‪ ,‬עמ' ‪.235‬‬
‫‪ 217‬הרב‪ ,‬מאמרי הראי"ה‪ ,‬עמ' ‪.290‬‬
‫‪ 218‬הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק‪ ,‬בסוד היחיד והיחד‪ ,‬עמ' ‪.41‬‬
‫‪ 219‬הרב‪ ,‬מאמרי הראי"ה‪ ,‬עמ' ‪.86‬‬
‫‪ 220‬הרב‪ ,‬אורות‪ ,‬עמ' קכד‪-‬קכט‪.‬‬
‫‪ 221‬ברכות ה‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ 222‬הרב צבי יהודה הכהן קוק‪ ,‬מתוך התורה הגואלת‪ ,‬חלק ד‪ ,‬עמ' סח‪" :‬המקור של הביטוי 'יסורים ממרקים' הוא‬
‫בדברי חז"ל‪ ,‬במובן פרטי אישי‪ .‬יש‪ð‬ם בעולם הזה מצבים אישיים של יסורים ‪ -‬יסורי גוף ויסורי ‪ð‬פש‪ .‬שתי המילים‬
‫האלה יחד‪' :‬יסורים ממרקים'‪ ,‬הן ביטוי של אמו‪ð‬ה גדולה‪ .‬יש להם‪ ,‬ליסורים‪ ,‬גם צד חיובי‪ .‬המילה מירוק‪ ,‬מקורה‬
‫בתורה‪' :‬ומרק ושוטף במים' )ויקרא ו‪ ,‬כא( ‪ -‬ע‪ð‬יי‪ð‬ה‪ :‬טיהור‪ð ,‬יקוי‪ .‬זוהי אמו‪ð‬ה גדולה‪ ,‬שהעולם הזה אי‪ðð‬ו הפקר‪ ,‬יש‪ð‬ו‬
‫סדר ה‪ð‬הגה של רבו‪ð‬ו של עולם‪' ,‬א‪ð‬י ה' קורא הדורות מראש'‪ ,‬בסדר החיים הכלליים‪ ,‬ובחיי הפרט‪ .‬הכל‪ ,‬ממש‪,‬‬
‫בה‪ð‬הגה אלוהית‪ .‬צריך להתרגל להתרומם להכרה גדולה‪ ,‬להב‪ð‬ה גדולה‪ ,‬וגם כשהדברים לא ‪ð‬עימים‪' .‬בעקבות משיחא‬
‫חוצפא יסגא'‪ .‬ברש"י‪ :‬בסוף הגלות‪ ,‬לפ‪ð‬י ביאת המשיח‪ .‬מצב של ערב יום טוב‪ ,‬ערב הגדלות‪ ,‬זהו פרק חשוב בהסתוריה‬
‫של הבריאה‪ .‬ערב הופעת אור חדש על ציון‪ ,‬ודוקא אז‪ ,‬יהיו מאבקים רוח‪ð‬יים‪ ,‬מתוך תגבורת החושך של אשמורת‬
‫הבוקר‪ ,‬לפ‪ð‬י זריחת האור‪' .‬חוצפא יסגא'‪ ,‬מצבים קשים‪ ,‬וצריך אמו‪ð‬ה גדולה‪ ,‬שלא עזב ה' את הארץ‪ .‬מצבים של‬
‫פגישות עם סיבוכים גדולים מאוד בע‪ð‬יי‪ð‬י אמו‪ð‬ה‪ .‬יסורים גדולים ו‪ð‬וראים‪ ,‬של פגישת אמו‪ð‬ה והיפך‪-‬אמו‪ð‬ה‪ .‬כאן‬
‫‪ð‬דרשת הב‪ð‬ה גדולה‪ ,‬שלא פחות מיסורי הגוף הממרקים‪ ,‬הרי גם יסורי הרוח ממרקים‪ ,‬ולא פחות ממה שזה ‪ð‬כון‬
‫במובן אישי‪ ,‬פרטי‪ ,‬זה ‪ð‬כון במובן היסתורי כלל ישראלי‪ .‬היסורים האלה‪ ,‬יש להם ע‪ð‬ין להוסיף מרוק‪ .‬לא עזב ה' את‬
‫הארץ‪ ,‬ובע‪ð‬יי‪ð‬י כלל ישראל והעולם בכלל‪ ,‬על אחת כמה וכמה"‪.‬‬
‫‪ 223‬הרב שמואל שפרבר‪ ,‬חבלי משיח בכתבי הרב קוק‪ð ,‬דפס בספר באורו‪ ,‬עמ' ‪.282‬‬
‫‪ 224‬הרב‪ ,‬אורות‪ ,‬עמ' קלה‪.‬‬
‫‪ 225‬במאמר "דרך התחיה"‪ ,‬ש‪ð‬דפס בספר מאמרי הראי"ה‪ ,‬בעמ' ‪ ,2‬כותב הרב כי כאשר "שפעת האור באה בלי סלילת‬
‫דרך של התרבות השכלית והמוסר הרגיל‪ ,‬אז אורה זו תחולל רק מחשכים‪ .‬מהתפרצות האורה הרוח‪ð‬ית ההויתית‬
‫מחוגה על אדמה בלתי מעובדה ‪ -‬בא הצד העכור של האליליות‪ ,‬ועל כן הביאה לידי דמיו‪ð‬ות כוזבים ויצר לב רעים‬
‫למאד‪ ,‬ומשריגי גפן סדם זאת לא ‪ð‬טהרה הא‪ð‬ושיות עד היום"‪ .‬וע"ש בעמ' ‪" :489‬כח האמו‪ð‬ה הטבעי ‪ ...‬ה‪ð‬יצוץ האלקי‬
‫ה‪ð‬הו לוטה ומכוסה בקליפות רבות‪ ,‬גסות ודקות‪ ,‬ועלי‪ð‬ו מוטלת חובה ועבודה כפולה‪ ,‬להשליך ולהסיר מעליו את‬
‫הקליפות‪ ,‬את 'החוחים והקוצים הסובבים את השוש‪ð‬ה העליו‪ð‬ה'‪ ,‬ואחר כך לעבדו וללטשו‪ ,‬עד ש‪ð‬גה ברקו יאיר על פ‪ð‬י‬
‫כל העולם כולו"‪) .‬ובעמ' ‪ 488‬כותב הרב כי "ה‪ð‬קודה הטובה שבפילוסופיא היא‪ ,‬שביכולתה להסיר ולהשליך את‬
‫הגשמיות העבה מעל התוכן האלקי‪ ,‬אבל לא יותר ‪ ...‬הפילוסופיה האמיתית באה להסיר ולשלול את החיוב הא‪ð‬ושי‬
‫הגס‪ ,‬המעיב על התוכן האלהי‪ ,‬ובזה היא מפ‪ð‬ה מקום לאותו החיוב האמיתי המחוייב"(‪.‬‬
‫‪ 226‬אשמח ‪ -‬שיחות עם הרב שלמה אבי‪ð‬ר‪ ,‬עמ' ‪.71‬‬

‫‪24‬‬
 ‫אם נתבררה"‪.227‬‬
‫"וזוהי המגמה ההשגחית בבנין העולם של מציאות רגש הכפירה וכל תיאוריה‪ ,‬כדי להעיר את כח החיים שבאמונה בכל לב‪,‬‬
‫למען תבא האמונה למרום מעלתה‪ ,‬עד שתכלול עמה גם הטוב הכלול בתוכנים התיאוריים של הכפרנות‪ ,‬ותהיה האמונה‬
‫שלמה בכל מלואיה" ‪.228‬‬
‫"במצב של אמונה יש שלווה ונעימות‪ .‬חולפים כמה עשרות או אף מאות שנים עד שלבסוף גם את האמונה הזו אי אפשר‬
‫לשאת עוד‪ ,‬ושוב חוזרת המטוטלת אל הכפירה‪ .‬אולם כפירה זו הינה פחות אווילית מהכפירה הקודמת‪ .‬זו כפירה שיודעת‬
‫לעכל בתוכה אלמנטים מסויימים שבאמונה‪ ,‬אחרי ניתוח וביקורת ‪ ...‬וכך נמשך התהליך הלאה‪ :‬עוברות השנים ושוב חוזרים‬
‫לאמונה‪ .‬אבל זו כבר אמונה יותר משוכללת‪ .‬אם כן‪ ,‬העולם פועל כמטוטלת‪ :‬מכפירה לאמונה ומאמונה לכפירה‪ ,‬וחוזר‬
‫חלילה"‪229.226‬‬

‫"האמונות הנפולות" ‪ -‬כותב הרב ‪" -‬מביאות הן את הכפירה כדי להיטהר מהן‪ ,‬והיא ממרקת בחריפותה את כל הזוהמא שיש‬
‫באמונה‪ ,‬ופוגעת גם באמונה הטהורה‪ ,‬כדי למרק את טהרתה ולעשותה כזהב המזוקק"‪.230‬‬
‫ולא עוד אלא ש"האמונה בטהרתה" ‪ -‬תיתכן דוקא "על ידי אפשרות של כפירה"‪.231‬‬

‫תהליך זה ‪" -‬שהוא כעין רקב המוקדם להצמיחה הגרעינית" ‪ - 232‬חייב לקרות‪ ,‬אחרת‪" ,‬כל זמן שהאדם קובע לו בתכסיס חייו‬
‫על פי מדה קבועה"‪ ,‬ואינו מנסה להשתנות ולהתחדש‪" - ,‬לא יוכל לצאת מידי החסרונות שבשכל‪ ,‬במדות ובמעשה‪ ,‬ואיכה זה‬
‫ישתלם אפיו? לכן חלילה לההרגל להיות הכח העקרי בהנהגת החיים‪ ,‬הכלליים והפרטיים‪ ,‬ולעולם צריך האדם היחיד‪ ,‬וכן‬
‫החברה כולה‪ ,‬להיות מתקן את עצמו ומרפא את שבריו הרוחניים והמעשיים"‪ .‬יש צורך בתהליך של השתלמות והתחדשות‬
‫תמידי‪ - ,‬וכל אלה "הנם אך ארחות של תשובה‪ ,‬ותמיד צריכה התשובה להיות עומדת בראש הפסגה של סולם ההשלמה‬
‫האנושית" ‪.233‬‬
‫לכן "יש לכפירה זכות הקיום הארעי‪ ,‬מפני שהיא צריכה לעכל את הזוהמא שנתדבקה באמונה מאפס דעת ועבודה‪ .‬זוהי כל‬
‫תעודתה במציאות" ‪.234‬‬
‫"כשנמשך המצב הזה משך של דורות מוכרחת הכפירה לצאת בצורה תרבותית לעקור את זכר אלהים ואת כל המוסדים של‬
‫עבודת אלהים‪ ,‬אבל לאיזו עקירה מכוונת ההשגחה העליונה? לעקירת הסיגים" ‪" - 235‬הסיגים שבהבנת האלהות‪ ,‬היראה‪,‬‬
‫האמונה‪ ,‬וכל התלוי בהן" ‪" - 236‬שהם רק חוצצים בין האדם ובין אור אלהי אמת ‪ ,237‬ועל משואות החרבות שהכפירה מחרבת‬
‫‪ -‬תבנה דעת אלהים הנשגבה את היכלה"‪.235‬‬

‫משום כך "בעקבות משיחא ‪ ...‬המלכות תיהפך למינות"‪ - ,238‬שכן כותב רבי יצחק אברבנאל‪" ,‬בהיות האדם בלתי נוטה אל‬
‫האמונה מהאמונות משולל מכולם"‪ ,‬כמו 'לוח חלק'‪" ,239‬יקבל יותר בנקלה )=בקלות( האמונה האמתית מאשר יקבלה בהיותו‬
‫מוטבע באמונה סותרת אליה‪ .‬ולכן היה מחכמת ה' שקודם ביאת המשיח וגילוי אמונת השם יתברך תתהפך המלכות‬
‫למינות"‪.240‬‬

‫‪ 227‬הרב‪ ,‬אורות‪ ,‬עמ' קכז‪.‬‬

‫‪ 228‬הרב‪ ,‬מידות הראי"ה‪ ,‬אמו‪ð‬ה‪ ,‬פיסקה כח‪.‬‬
‫‪ 229‬אמ‪ð‬ם אין העולם חוזר לאותה ה‪ð‬קודה שבה היה קודם לכן‪ ,‬שכן המדובר הוא בת‪ð‬ועה ספיראלית העולה‬
‫ומתרוממת מעלה מעלה‪.‬‬
‫‪ 230‬הרב‪ ,‬אורות האמו‪ð‬ה‪ ,‬עמ' ‪ .17‬אמ‪ð‬ם‪ ,‬כותב הרב במאמר "יסורים ממרקים" שבספר אורות‪ ,‬בעמ' קכח‪" ,‬באמו‪ð‬ה‬
‫עצמה חל הפגם של הכפירה‪ ,‬אבל באידיאל האמו‪ð‬י אין פגם הכפירה מגיע כלל"‪ .‬ומסביר זאת הרב צבי יהודה הכהן‬
‫קוק‪ ,‬בספר מתוך התורה הגואלת‪ ,‬חלק ד‪ ,‬עמ' ע‪ ,‬כי "'האידיאל של האמו‪ð‬ה' היי‪ð‬ו ה‪ð‬שמה של מושגי האמו‪ð‬ה‪ ,‬התוכן‬
‫הפ‪ð‬ימי‪' .‬אידיאל' מוב‪ð‬ו ‪ -‬מה שעוד לא קיים‪ ,‬ועתיד להיות‪ .‬יסודה של האמו‪ð‬ה הישראלית; אידיאליות האמו‪ð‬ה‪,‬‬
‫העתיד להתגלות‪' ,‬אהיה אשר אהיה' ‪' -‬דעתיד א‪ð‬א לאתגלאה'‪ .‬האמו‪ð‬ה האמיתית היא האידיאל של האמו‪ð‬ה"‪.‬‬
‫האידיאל האמו‪ð‬י ‪ -‬ממשיך הרב בספר ה"אורות" ‪" -‬הוא למעלה ממושג הכפירה כשם שהוא למעלה ממושג האמו‪ð‬ה"‪.‬‬
‫אדרבה‪ ,‬מתוך ש"האידיאל האמו‪ð‬י" כופר באמו‪ð‬ה ה‪ð‬וכחית‪ ,‬על כל סיגיה‪ ,‬ממילא הכפירה אף היא חלק מן "האידיאל‬
‫האמו‪ð‬י"‪.‬‬
‫‪ 231‬הרב‪ ,‬מידות הראי"ה‪ ,‬אמו‪ð‬ה‪ ,‬פיסקה טו‪ .‬ובמאמרי הראי"ה‪ ,‬עמ' ‪" :41‬אין הרוח‪ð‬יות מתגברת להיות משתלמת‬
‫בשלטו‪ð‬ה כי אם על ידי כפירה מוחלטת בכל מעצוריה ‪ -‬כפירה הבאה מתוך הכרה פ‪ð‬ימית והרגשה מלאה‪ ,‬המתרוממת‬
‫מעל לכל רגשי פחד ורפיון‪ .‬מחשק כפירה זו יולד אור האמו‪ð‬ה הבהירה‪ ,‬החזקה מכל אית‪ð‬י עולם"‪.‬‬
‫‪ 232‬הרב‪ ,‬אורות האמו‪ð‬ה‪ ,‬עמ' ‪.25‬‬
‫‪ 233‬הרב‪ ,‬אורות‪ ,‬עמ' קכז‪ .‬ועי' בספר אורות התשובה ה‪ ,‬ה‪" :‬העקש‪ð‬ות לעמוד תמיד בדעה אחת ולהתמך בה בחבלי‬
‫החטאת ש‪ð‬עשו למ‪ð‬הג‪ ,‬בין במעשים בין בדעות‪ ,‬היא מחלה הבאה מתוך שקוע בעבדות קשה‪ ,‬שאי‪ð‬ה מ‪ð‬יחה את אור‬
‫החרות של התשובה להאיר בעוצם חילה; כי התשובה היא שואפת לחופש מקורי אמתי שהוא החפש האלהי שאין עמו‬
‫שום עבדות"‪.‬‬
‫‪ 234‬הרב‪ ,‬אורות‪ ,‬עמ' קכו‪.‬‬
‫‪ 235‬הרב‪ ,‬אורות‪ ,‬עמ' קכו‪.‬‬
‫‪ 236‬הרב‪ ,‬אורות‪ ,‬עמ' פז‪.‬‬
‫‪ 237‬דברי הימים ב טו‪ ,‬ג‪" :‬ימים רבים לישראל‪ ,‬ללא אלהי אמת"‪.‬‬
‫‪ 238‬סוף מסכת סוטה‪.‬‬
‫‪' 239‬טבולה רסה' בלע"ז‪.‬‬
‫‪ 240‬רבי יצחק אברב‪ð‬אל‪ ,‬ישועות משיחו‪ ,‬ח"ב פ"ה‪ .‬עי' בשמו‪ð‬ה קבצים‪ ,‬קובץ א‪ ,‬סעיף תקסט‪" :‬המי‪ð‬ות שתתפשט על‬
‫העולם כולו לפ‪ð‬י האורה הגדולה העליו‪ð‬ה שתופיע עליה‪ ,‬היא כדמות ההעדר הקודם להויה בכל היש כולו" וכו'‪ .‬כן‬
‫כתב הרב בספר מאמרי הראי"ה‪ ,‬עמ' ‪" :84‬כדי לצרף את הסיגים ולהעמיד הדעות‪ ,‬ועמהן הרגשות והמעשים‪ ,‬על‬
‫טהרתן‪ð ,‬מצאים במציאות עזי פ‪ð‬ים‪ ,‬המשוללים מכל הכרה טהורה וקדושה‪ ,‬ומכל עול קדוש וראוי‪ ,‬והם בהיותם‬
‫ריקים מכל דבר חיובי טוב‪ ,‬אי‪ð‬ם ‪ð‬לקים גם כן בשבושים הבאים לרגלי הק‪ð‬י‪ð‬ים הרוח‪ð‬יים החיוביים הטובים‪ ,‬וכפי‬
‫צורך הבירורים ידם תקיפה והשפעתם גוברת"‪.‬‬
‫עוד על טיב הכפירה בתקופת עקבתא דמשיחא ‪ -‬עי' הרב‪ ,‬מאמרי הראי"ה‪ ,‬עמ' ‪" :490‬במשך הזמן שהעולם קיים‪ ,‬כבר‬
‫‪ð‬שרו הקליפות הגסות והעבות מעל האמו‪ð‬ה‪ .‬עבודת‪ð‬ו עכשיו היא להסיר את הקליפות הדקות‪ ,‬הבלתי מורגשות במבט‬
‫ראשון‪ ,‬קליפת ‪ð‬וגה דקדושה"‪ .‬וכן אורות‪ ,‬עמ' קכח‪" :‬בימים האחרו‪ð‬ים לשיבת הרוח הא‪ð‬ושי אל ספירת האמו‪ð‬ה‬

‫‪25‬‬
‫"למראה זעזועי האורות כמו אלה חושבים שהאמונה נופלת‪ ,‬שהעולם מתהפך‪ ,‬ובאמת הצללים נדים וזזים‪ ,‬בורחים‬
‫ומסתלקים לפנות מקום לאור" ‪.241‬‬
‫על כן "כל הוגה דעות‪ ,‬הרגיל לרדת לעומק כל חזיון שבחיים במתינות‪ ,‬מכיר הוא שמצב השלילה והכפרנות איננו מצב טבעי‪,‬‬
‫וממילא איננו מצב קבוע לרוח האדם‪ ,‬כי אם הוא כמו מעבר‪ ,‬למצוא את היסוד החיובי ביותר בהירות ממה שהרגישו עד‬
‫כה"‪.242‬‬
‫ממילא "אין אנו יכולים להיות מתיראים מכל גדודי הפולמוס של הכפירה‪ ,‬ולא שאין לנו מה להתירא כי אם עלינו לשמוח במה‬
‫שהננו מוכנים להראות שהנטיות הללו עצמן‪ ,‬הנראות כמזיקות וסותרות את היסוד הכללי של כל אמונה ודת‪ ,‬אינן כי אם‬
‫מקרבות את העולם לבית אלקי יעקב‪ ,‬שהוא מרום ונשא‪ .‬כל הכפירות המושכלות אינן מתיחסות כי אם לאותו הצד הדמיוני‬
‫הזה‪ ,‬הנמצא מקושר בטבע לרגשי האמונה‪ ,‬והצד הדמיוני הזה מוכרח להיות כלה ואבד‪ ,‬אבל את הדברים הטובים שהוא‬
‫גורם בעולם צריך שיניח בתחילה מושרש קיים ויפה‪ .‬ומושגים ברורים וחזקים‪ ,‬נקיים מכל דמיון מתעה‪ ,‬לא יוכלו להמצא כי‬
‫אם על פי עמק התכנית של האחדות האלקית הצרופה‪ ,‬שהיא יסוד מקורם של ישראל"‪.243‬‬

‫שורש הכפירה ‪ -‬בקדושה‬

‫מתוך הבנת התהליכים האלוקיים‪ ,‬כותב הרב כי "מי שמכיר את התוך שבכפירה מצד זה"‪ ,‬מאותה הבחינה לפיה הכפירה‬
‫מזככת ומצרפת את האמונה‪" - ,‬מוצץ הוא את דבשה ומחזירה לשורש קדושתה‪ ,‬ומסתכל בהוד הקרח הנורא ‪ -‬כפור‬
‫שמים" ‪245 .244‬‬

‫"צריך להבין את היסורים האלה‪ ,‬במובן של ברור האמונה הגדול‪ ,‬גדלות אור האמונה‪ ,‬שצריך להופיע בעולם‪ .‬אמנם‪ ,‬לצורך‬
‫הברור הזה‪ ,‬נדרשים תלמידי חכמים גדולים‪ ,‬שיוכלו לברר זאת‪ .‬זהו סדר הנהגה אלוהית של 'עוקצך ודובשך'‪ ,‬ומי שראוי‬
‫לכך‪ ,‬על ידי גדלות אמונה וגדלות יראת שמים‪ ,‬הוא זוכה למצוץ את הדבש‪' .‬מסתכל בהוד הקרח הנורא ‪ -‬כפור"‪.246‬‬
‫"כשממצים את עומק דינה של המרידה והכפירה ‪ ...‬מוצאים את הצד הטוב שבה‪ ,‬שהוא הגרעין הכללי של התשובה"! ‪247‬‬

‫הכפירה נובעת בעומק עומק הנפש מן הרצון לחזור בתשובה "מכל שפלות ומכל קלקול‪ ,‬ומתוך כך באים גם לשוב מהקלקלה‬
‫הגדולה שיש בהריסה עצמה‪ ,‬ואז שבים אל ה' באמת וגאולה באה לעולם"‪ .247‬או אז יתברר לעיני כל כי "כל חטאי ישראל לא‬
‫היו לשם חטאים‪ ,‬כי אם לשם תשובה והתקרבות להקב"ה"! ‪248‬‬

‫אדרבה ואדרבה‪" :‬גם מתוך החול ‪ -‬יגלה הקודש‪ ,‬וגם מתוך החופש הפרוץ" ‪ -‬ודוקא מתוכו ‪" -‬יבא העול האהוב‪ .‬עבותות זהב‬
‫ישתרגו ויעלו גם מתוך השירה החפשנית‪ .‬ותשובה מזהירה תצא גם מתוך הספרות החיצונית"‪!249‬‬
‫כי באמת "בעומק הכרתם ‪ -‬המאמין והכופר מסכימים‪ .‬כי הכופר אינו כופר באמונה‪ ,‬אלא בסיגים שבה; והמאמין אינו כופר‬
‫בכפירה‪ ,‬אלא בסיגים שבה‪ .‬כלומר‪ :‬כל אחד מתנגד רק לסיגים שבשיטתו של השני" ‪ .250‬עד אשר "לפעמים ימצא כופר שיש‬
‫לו אמונה חזקה פנימית מאירה נובעת ממקור הקדושה העליונה‪ ,‬יותר מאלפי מאמינים קטני אמנה" ‪.251‬‬

‫הברה ‪ð‬ופלת קליפת ההגשמה האחרו‪ð‬ה הדקה" וכו'‪ ,‬ע"ש‪ .‬ועי' פרי צדיק‪ ,‬לרבי צדוק הכהן מלובלין‪ ,‬על פרשת בא‪,‬‬
‫סעיף א‪.‬‬
‫‪ 241‬הרב‪ ,‬אורות‪ ,‬עמ' קכח‪.‬‬
‫‪ 242‬הרב‪ ,‬אדר היקר‪ ,‬עמ' לב‪ .‬ועי' אשמח ‪ -‬שיחות עם הרב שלמה אבי‪ð‬ר‪ ,‬עמ' ‪" :71‬לכן אומר מרן הרב‪ ,‬אי‪ðð‬ו ‪ð‬בהלים‬
‫ומתייאשים מכך שיש כפירה‪ .‬אדרבה‪ ,‬א‪ð‬ח‪ð‬ו יודעים שלכפירה יש תפקיד זמ‪ð‬י בכך שהיא מחייבת את האמו‪ð‬ה לטהר‬
‫את עצמה מסיגיה ‪ ...‬יש אמו‪ð‬ה החייבת לטהר את עצמה באופן מהותי‪ ,‬היי‪ð‬ו שחלק מיסודותיה מעוות‪ ,‬ויש‬
‫שההיטהרות צריכה לבוא רק מבחי‪ð‬ה חיצו‪ð‬ית‪ ,‬היי‪ð‬ו שהפגם הוא בדרך שבה האמו‪ð‬ה מוצגת ולא במהותה‪.‬‬
‫באמו‪ð‬ת‪ð‬ו‪ ,‬אמו‪ð‬ת התורה‪ ,‬ודאי שאין מה לש‪ð‬ות ולמחוק‪ ,‬אף לא כקוצו של יו"ד‪ ,‬לא מהדעות שבה ולא מהמצוות‬
‫המצויות בה‪ .‬ההתקדמות צריכה להיות בצורה בה דברי תורה ‪ð‬תפסים‪ ,‬מוצגים ומוסברים"‪.‬‬
‫‪ 243‬הרב‪ ,‬אגרות הראי"ה‪ ,‬חלק א‪ ,‬עמ' ‪.ð‬‬
‫‪ 244‬הרב‪ ,‬אורות‪ ,‬עמ' קכז‪ .‬עי' מילון הראי"ה‪ ,‬לרב יוסף קל‪ð‬ר‪ ,‬עמ' תמד‪ ,‬סעיף ‪ ,13‬שם מפ‪ð‬ה ליחזקאל א‪ ,‬כב שצפה‬
‫במרכבה וראה "דמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח ה‪ð‬ורא‪ð ,‬טוי על ראשיהם מלמעלה"; איוב לח‪ ,‬כט‪" :‬מבטן מי‬
‫יצא הקרח‪ ,‬וכפר שמים מי ילדו"; חגיגה יג‪ ,‬א‪" :‬ואמר רב אחא בר יעקב עוד רקיע אחד יש למעלה מראשי החיות‬
‫דכתיב 'ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח ה‪ð‬ורא'‪ .‬עד כאן יש לך רשות לדבר מכאן ואילך אין לך רשות לדבר‪,‬‬
‫שכן כתוב בספר בן סירא‪ :‬במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור במה שהורשית התבו‪ð‬ן אין לך עסק‬
‫ב‪ð‬סתרות"; זוהר חלק א כט‪ ,‬ב; פרקי דרבי אליעזר ריש פרשה ד‪" :‬מה הוא 'כעין הקרח ה‪ð‬ורא' ‪ -‬כאב‪ð‬ים טובות‬
‫ומרגליות‪ ,‬והוא מאיר על כל השמים כ‪ð‬ר שהוא מאיר על כל הבית וכשמש שהוא מאיר בגבורתו בצהרים‪ ,‬ש‪ð‬אמר‪:‬‬
‫'ו‪ð‬הורא עמיה שרי' )ד‪ð‬יאל ב‪ ,‬כב(‪ ,‬וכמהו הן צדיקים עתידים להאיר לעתיד לבוא ש‪ð‬אמר‪' :‬והמשכילים יזהירו כזוהר‬
‫הרקיע' )שם יב‪ ,‬ג(‪ .‬ואלולי הוא הרקיע היה העולם ‪ð‬בלע מן המים‪ ,‬שלמעלה ממ‪ð‬ו מים ולמטה ממ‪ð‬ו מים והוא המבדיל‬
‫בין מים למים‪ ,‬ש‪ð‬אמר‪' :‬ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים' )בראשית א‪ ,‬ו(‪ ,‬והוא מבדיל בין מים עליו‪ð‬ים למים‬
‫תחתו‪ð‬ים"‪.‬‬
‫‪ 245‬הכח למצוץ את הדבש שבכפירה ולהחזירה לשורש קדושתה‪ - ,‬זהו אחד מת‪ð‬אי הכ‪ð‬יסה לישיבתו של מלך המשיח‪,‬‬
‫כפי שכתוב בהקדמת הזוהר )ד‪ ,‬א(‪" :‬מאן מ‪ð‬כון די חשוכא מהפכן ל‪ð‬הורא‪ ,‬וטעמין מרירא למתקא‪ ,‬עד לא ייתון הכא"‬
‫)ובפירוש 'הסולם'‪ :‬מי מכם‪ ,‬אשר הפך חשך אור‪ ,‬והמר יטעם לו כמתוק‪ ,‬עוד מטרם שבא לכאן‪ ,‬דהיי‪ð‬ו בעודו בחיים‬
‫בעולם הזה(‪ .‬ועי' שיחות הרב צבי יהודה לספר במדבר‪ ,‬עמ' ‪ 199-200‬ובהערות הרב שלמה אבי‪ð‬ר שם‪.‬‬
‫‪ 246‬הרב צבי יהודה הכהן קוק‪ ,‬מתוך התורה הגואלת‪ ,‬חלק ד‪ ,‬עמ' סט‪.‬‬
‫‪ 247‬הרב‪ ,‬אורות‪ ,‬עמ' קכז‪.‬‬
‫‪ 248‬הרב יעקב משה חרל"פ‪ ,‬מי מרום‪ ,‬חלק ו‪ ,‬מעיי‪ð‬י הישועה‪ ,‬עמ' יח‪ .‬ועי' צדקת הצדיק‪ ,‬לרבי צדוק הכהן מלובלין‪,‬‬
‫סימן ‪ð‬ב‪" :‬באמת כל חטאי ישראל אי‪ð‬ם בעצם‪ ,‬רק המשילום חז"ל לאסא דקאי בי‪ð‬י חילפי )ס‪ð‬הדרין מד‪ ,‬א("‪ ,‬וראה‬
‫מקורות ‪ð‬וספים בספר חי גואלי ‪ -‬תורת הגאולה של רבי צדוק הכהן מלובלין זצוק"ל‪ ,‬בעריכת הרב חיים הירש‪ ,‬עמ'‬
‫‪ ,417‬הערה ‪.16‬‬
‫‪ 249‬הרב‪ ,‬אורות התשובה יז‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ 250‬אשמח ‪ -‬שיחות עם הרב שלמה אבי‪ð‬ר‪ ,‬עמ' ‪.71‬‬
‫‪ 251‬הרב‪ ,‬אורות האמו‪ð‬ה‪ ,‬עמ' ‪ .21‬ושם‪ ,‬בעמ' ‪" :25‬יש כפירה שהיא כהודאה‪ ,‬והודאה שהיא ככפירה‪ .‬כיצד? מודה‬

‫‪26‬‬
 ‫הגדולים"! ‪252‬‬ ‫"המאמינים הגדולים" ‪ -‬כותב הרב הלל צייטלין הי"ד ‪" -‬הם גם הכופרים‬

‫"יטהר רוח הפרצים של הכפירה את כל הסחי שנתקבץ בשטח התחתון של רוח האמונה‪ ,‬ומתוך כך יטהרו השמים ויראה‬
‫האור הבהיר שבתכונת האמונה העליונה‪ ,‬שהיא שירת העולם ואמת העולם" ‪254 .253‬‬

‫אדם שהתורה היא מן השמים‪ ,‬אבל אותם השמים מצטיירים אצלו בצורות כל כך משו‪ð‬ות עד שלא ‪ð‬שאר בה מן‬
‫האמו‪ð‬ה האמיתית מאומה‪ .‬וכפירה שהיא כהודאה כיצד? כופר אדם בתורה מן השמים‪ ,‬אבל כפירתו מיוסדת רק על‬
‫אותה הקליטה שקלט מן הציור של צורת השמים אשר במוחות המלאים מחשבות הבל ותהו‪ ,‬והוא אומר התורה יש‬
‫לה מקור יותר ‪ð‬עלה מזה‪ .‬ומתחיל למצוא יסודה מגדולת רוח האדם מעומק המוסר ורום החכמה שלו‪ ,‬אע"פ שעדיין‬
‫לא הגיע בזה למרכז האמת‪ ,‬מכל מקום כפירה זו כהודאה היא חשובה‪ ,‬והיא הולכת ומתקרבת להודאת אמו‪ð‬ת‬
‫אומן"‪ .‬ובעמ' ‪ 18‬כותב‪" :‬יש‪ð‬ם הרבה אפיקורסים שהם כופרים לפי המידה של ההלכה‪ ,‬אבל כש‪ð‬בין לחקר ‪ð‬פשם‬
‫‪ð‬מצא בהם קישור לתוכן האלוהי‪ ,‬בצורה ‪ð‬עלמה‪ ,‬ומטעם זה רבה היא מאד ה‪ð‬טיה כלפי זכות וחסד בדורותי‪ð‬ו‪ ,‬אפילו‬
‫לאלה הכופרים המוחלטים"‪.‬‬
‫ועיין בספר "שאלות על אלהים"‪ ,‬ע"מ ‪ ,85‬בדבריו של אלי בן גל‪" :‬אם שאלת על מושג 'אמו‪ð‬ה יהודית'‪ ,‬תשובה מאירת‬
‫עי‪ð‬יים ‪ð‬מצאת במסכת מגילה וא‪ð‬י מוכן לאמץ אותה‪' :‬כל הכופר בעבודה זרה ‪ð‬קרא יהודי'‪ .‬התפישה הזאת מעמידה‬
‫בעמדה רוח‪ð‬ית כמעט זהה את המאמין האמיתי ואת האתיאיסט האמיתי‪ ,‬שתי ציפורים ‪ð‬דירות מאוד‪ .‬מאמין אמיתי‬
‫ואתיאיסט אמיתי חייבים להרוס בכל בוקר את האלוהות שיצרו לעצמם אמש בהיסח הדעת"‪.‬‬
‫‪ 252‬הרב הלל צייטלין הי"ד‪ ,‬סיפרן של יחידים‪ ,‬עמ' ‪ .208‬וכותב הרב יעקב משה חרל"פ‪ ,‬באגרת ש‪ð‬דפסה בספר הד‬
‫הרים‪ ,‬בהוצ' ישיבת ברכת יוסף ‪ -‬אלון מורה‪ ,‬תש‪"ð‬ז‪ ,‬עמ' מט‪" :‬כשכופרים בכל‪ ,‬אף באמו‪ð‬ת הכפירה‪ ,‬חוזרים להיות‬
‫מאמין גמור"‪.‬‬
‫‪ 253‬הרב‪ ,‬אורות‪ ,‬עמ' קכז‪.‬‬
‫‪ 254‬עי' ב‪ð‬ספח ‪" - 3‬סוד ה‪ð‬סירה"‪.‬‬

‫‪27‬‬
 ‫גדלות החוצפא‬
‫גם לאחר שהבנו את המגמה האלוקית הפנים פנימית שבכפירה‪ ,‬מכל מקום אל לנו להתעלם מכך שסוף סוף הכפירה הינה‬
‫דבר נורא ואיום!‬
‫הרב כותב כי שורש הכפירה הוא ב"פתיות מוחלטת"‪ ,255‬והכופרים הם "הטפשים שבעולם"‪ .256‬אותם "התרבותיים הרשעים‪,‬‬
‫חסרי האמונה והאהבה"‪ ,‬ש"אינם עלולים לשום דבקות אפילו בינם לבין עצמם‪ ,‬והנם דומים לאפר שאינו בר גיבול‪,257‬‬
‫'ועסותם רשעים‪ ,‬כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם'‪ ,258‬וממילא אין חייהם חיים‪ ,‬והם נקראים בחייהם מתים"‪ .259‬הכופר הינו‬
‫"אדם אובד"‪ ,‬ש"חייו אינם חיים"‪ ,‬ו"הרי הם גרועים מחיי בהמה" ‪" .260‬אין לו באמת צורת אדם‪ ,‬ואין מגמת חייו‪ ,‬חיים של אדם‬
‫כלל‪ .‬כל הרגשותיו הינם רק בהמיות‪ ,‬ואפילו אם יהיה איש מלא דעה וחכמה‪ ,‬ומלא מוסר ויושר כפי הנראה‪ ,‬אין זה כי אם‬
‫כמו בהמה מלומדת ובעלת תרבות"‪.255‬‬
‫"השלילה והכפירה היא רק שאיפה רפה של בטלנים ואנשים חולים‪ ,‬בעלי מומים בגוף או בנפש‪ ,‬וברב בשניהם יחד‪ ,‬שחפץ‬
‫החיים והבריאות עצמה מתעבת אותה"‪ ,‬את שאיפת השלילה והכפירה‪" ,‬ובורחת מפניה‪ ,‬כמפני כל מחלה מאוסה"‪.261‬‬
‫זוהי פגיעה נוראה באומה הישראלית‪ ,262‬וממילא "רק הלב הרע‪ ,‬הלב הזונה‪ ,‬הנשפל עד שפל כל רגש עכור‪ ,‬אשר לא יוכל‬
‫לראות בגיאות ה' להתרומם לחוג רעיונות נישאים בכלל‪ ,‬ולא יוכל להתנשא עד מרום קדושתם של ישראל‪ ,‬ולהרגיש עם זה‬
‫חיים מלאים ובהירים‪ - ,‬הלב הרע הזה הוא המחולל את כל המהומה והמגערת בישראל ובאדם"‪.263‬‬
‫"אומללים שבאומללים הם אותם שטומטם לבם‪ ,‬עד בלי להכיר את האמת הגדולה הזאת‪ ,‬ומכיריה הם הם המאושרים‪,‬‬
‫החיים חיי האמת‪ ,‬המתאימים למקור נשמתם ואמתת ישותם" ‪.264‬‬

‫אולם‪ ,‬מאידך גיסא‪" ,‬המחשבות היותר מהרסות הן נובלות ‪ 265‬של המחשבות היותר נשגבות" ‪ ,266‬שכן "הרשעים בעלי‬
‫הפרינציפים‪ ,‬הפושעים להכעיס ולא לתאבון‪ ,‬נשמתם גבוהה מאד‪ - ,‬מאורות דתוהו‪ .‬בחרו בהרס והנם מהרסים‪ ,‬העולם‬
‫מתטשטש על ידם והם עמו‪ .‬אבל תמצית האומץ שיש ברצונם היא הנקודה של קודש‪ ,‬שכשהיא נספגת אל הנשמות‪,‬‬
‫המשוערות במהלכן‪ ,‬היא נותנת להן את עז החיים"‪.267‬‬
‫וזהו "הגורם להתנכרות הזרה שהתאחזו בה‪ ,‬לצערנו הרב‪ ,‬אחדים מאתנו"‪ ,‬והוא‪" :‬שגם ערכן של אותן הנפשות הוא כערכן‬
‫של הנשמות שבעולם התהו‪ ,‬שהכלי שלהן צר מהכיל את גודל האור שהיה צריך לחדור בתוכו‪ .‬וכמו כן באחרית הימים יש‬
‫שהתשוקה הפנימית לכל קיומי המצוות כלן עוברת כל גבול ולא יוכלו להסתפק בחלק מהמצוות בלבד‪ ,‬ומכאן כל ההריסות‬
‫הרוחניות שנראו כנגע בתוך הבית ‪ ...‬אבל אם אינם יודעים איך להמתיק את התשוקה יש אשר היא מעבירה אותנו על‬
‫דעתנו ועל דעת קוננו‪ ,‬ונעשים אז בבחינת שכורת ולא מיין‪ ,‬והם המה פושעי ישראל בזמננו" ‪ ,268‬ש"אם אין להם כל השלימות‬

‫‪ 255‬הרב‪ ,‬אורות האמו‪ð‬ה‪ ,‬עמ' ‪.18‬‬

‫‪ 256‬שם‪ ,‬עמ' ‪.19‬‬
‫‪ 257‬ע"פ שבת יח‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ 258‬מלאכי ג‪ ,‬כא‪.‬‬
‫‪ 259‬הרב‪ ,‬אורות‪ ,‬עמ' ע‪ .‬והרב מסיים‪" :‬אמ‪ð‬ם על ידי אמו‪ð‬ה גדולה ואהבה רבה ‪ð‬וריד טל של תחיה‪ ,‬להחיות בו גם כן‬
‫את המתים"‪.‬‬
‫‪ 260‬הרב‪ ,‬מידות הראי"ה‪ ,‬אמו‪ð‬ה‪ ,‬פיסקה כא‪.‬‬
‫‪ 261‬הרב‪ ,‬אדר היקר‪ ,‬עמ' ל‪.‬‬
‫‪ 262‬עי' הרב‪ ,‬אדר היקר‪ ,‬עמ' מ‪ð ,‬א‪ð-‬ב‪.‬‬
‫‪ 263‬הרב‪ ,‬אדר היקר‪ ,‬עמ' ‪ð‬ב‪.‬‬
‫‪ 264‬הרב‪ ,‬אגרות הראי"ה‪ ,‬חלק ב‪ ,‬עמ' רסג‪ .‬וראה מה שכתב הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק‪ ,‬על התשובה‪ ,‬עמ' ‪:251‬‬
‫"אם לא היתה לו לאדם הזכות להיוולד בבית דתי ‪ -‬או להתח‪ð‬ך חי‪ð‬וך לתחושה דתית‪ ,‬לא לכעס מציד‪ð‬ו הוא ראוי‪,‬‬
‫אלא להב‪ð‬ה ורחמים‪ .‬חסרה לו לאדם זה דימ‪ð‬סיה בחיים שהיא ‪ð‬ות‪ð‬ת מרחב לחיים"‪.‬‬
‫‪ 265‬פירש הרב יששכר בער כץ‪ ,‬ה"מת‪ð‬ות כהו‪ð‬ה"‪ ,‬בבראשית רבה יז‪ ,‬ה‪" :‬דוגמא ודמיון מעין אותו דבר ש‪ð‬דמה לו‪,‬‬
‫מלשון עלה ‪ð‬ובלת"; והרב זאב וולף אי‪ð‬הארן‪ ,‬המהרז"ו‪ ,‬פירש‪ ..." :‬כש‪ð‬אצלים דברים קט‪ð‬ים וקלים מדברים גדולים‬
‫וכבדים ‪ð -‬קראים ‪ð‬ובלות"‪.‬‬
‫‪ 266‬הרב‪ ,‬מאמרי הראי"ה‪ ,‬עמ' ‪ .40‬וראה בספר אורות האמו‪ð‬ה‪ ,‬עמ' ‪" :23‬לעומת האמת העליו‪ð‬ה האלהית‪ ,‬אין הבדל‬
‫בין האמו‪ð‬ה המצויירת להכפירה כלל‪ .‬ש‪ð‬יהם אי‪ð‬ם ‪ð‬ות‪ð‬ים את האמת‪ ,‬אלא שהאמו‪ð‬ה מתקרב לגבי דידן אל האמת‬
‫והכפירה אל השקר‪ ,‬וממילא ‪ð‬משך הטוב והרע‪ ,‬מאלה ההפכים‪ ,‬צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם‪ ,‬והעולם כולו‪,‬‬
‫עם כל ערכיו‪ ,‬החמריים והרוח‪ð‬יים‪ ,‬הכל הוא לערכ‪ð‬ו‪ .‬ולגבי ערכ‪ð‬ו‪ ,‬האמת מתגלה באמו‪ð‬ה והיא מקור הטוב‪ .‬והשקר‬
‫בהכפירה והיא מקור הרע‪ .‬אבל לגבי אור אין סוף הכל שוה‪ ,‬גם הכפירה היא התגלות כח חיים‪ ,‬שאור החיים של זיו‬
‫העליון מתלבש בתוכה‪ ,‬ומשום כך מלקטים ממ‪ð‬ה גבורים רוח‪ð‬יים ‪ð‬יצוצות טובים מאד"‪.‬‬
‫‪ 267‬הרב‪ ,‬אורות‪ ,‬עמ' קכב‪ .‬ועי' בהסברו של הרב אליהו מאלי‪ ,‬עטורי כה‪ð‬ים‪ ,‬גליון ‪ ,173‬עמ' ‪.12-13‬‬
‫‪ 268‬הרב יעקב משה חרל"פ‪ ,‬מי מרום‪ ,‬חלק ו‪ ,‬מעיי‪ð‬י הישועה‪ ,‬עמ' רכג‪ .‬ובעמ' לב כותב‪" :‬הגאולה העתידה ‪ ...‬תביא‬
‫בעקבותיה הרס ושבירה גדולה לאלה שלא הסתגלו לקבל כל כך גדולות ו‪ð‬שגבות‪ .‬וזאת היא הסיבה לכפירה הכללית‬
‫והשבירה הרוח‪ð‬ית שבעקבתא דמשיחא‪ ,‬שמתוך שאין העולם מסוגל להופעות גדולות‪ ,‬הרי זה 'ש‪ð‬וי וסת תחילת חולי'‪,‬‬
‫ולשם כך דרוש ו‪ð‬חוץ בזמן הזה להתאזר באמץ רב בעז הקדושה‪ ,‬להציץ ולהסתכל בגובה הגבהים ולא להתרפות‬
‫במאומה"‪ .‬ומ‪ð‬ין יופיע אור כה גדול ו‪ð‬שגב? על כך הוא כותב בעמ' קצד‪" :‬ע‪ð‬ין התגברות ותוקף הדי‪ð‬ים שבזמן‬
‫האחרון‪ ,‬ומה שבעקבתא דמשיחא חוצפה יסגי הוא לפי שבשעה שמתקרב אור הגאולה מתקבצים ומתאספים יחד כל‬
‫קיומי התורה והמצות שקימו כל ישראל מיום היותם לגוי ועד היום הזה‪ ,‬ובהיות שעדיין לא הוכשרו לקבל אורות‬
‫גדולים וכבירים כאלו‪ ,‬מתעלמת הקדושה והיא מתגלה בהדרגה לאט לאט‪ ,‬ולרגלי העלמת הקדושה מתגברים הדי‪ð‬ים‬
‫וחוצפה יסגי"‪ .‬ועי' אורות הקודש‪ ,‬חלק ב‪ ,‬עמ' רצז‪-‬רצח‪" :‬החוצפא שבעקבתא דמשיחא באה מתוך תשוקה פ‪ð‬ימית‬
‫לקדושת הדומיה העליו‪ð‬ה"‪ ,‬שהיא "הקדושה העליו‪ð‬ה"; אורות האמו‪ð‬ה‪ ,‬עמ' ‪" :22‬שתי מדות וסיבות ראשיות‬
‫‪ð‬מצאות להכפירה בקודש‪ .‬אחת רוממה ואחת שפלה‪ .‬השפלה היא באה מתוך גסות הרוח ועכירת החומר‪ ,‬מתוך‬
‫האדיקות הכעורה של האדם בתאוות חומריות‪ ,‬ובציורים חושיים ותוצאותיהם‪ .‬עד שאי‪ð‬ו יכול לסבול שום קישור‬
‫עליון‪ ,‬והארה של קדושה ‪ ...‬והסבה הרוממה‪ ,‬היא להיפך מזו‪ ,‬והיא באה מתוך כח ‪ð‬עלם רוח‪ð‬י מלא עוז ושאיפה בלתי‬

‫‪28‬‬
 ‫‪ -‬יודעים שאין להם כלום"‪!269‬‬
‫בו" ‪271‬‬
‫לכן "אם ראית דור אחר דור מחרף ומגדף ‪ -‬צפה לרגלי מלך המשיח"‪ - 270‬וכל כך למה? מפני ש"רוח ה' נוססה‬
‫ומסתתרת בפנימיותו ‪ - ,272‬והיא הגורמת להופעת החוצפא בעקבות משיחא ‪ ,273‬שכן "מי שיש בו חוצפה ‪ -‬יש לו כח‬
‫לפעול"‪.274‬‬
‫זו "הסיבה הרוממה" לכפירה ולבעיטה בכל קודש‪" ,‬והיא באה מתוך כח נעלם רוחני מלא עוז ושאיפה בלתי מוגבלה‪,‬‬
‫שהנשמה שוקקה היא להיות מוארה באור קודש מלא יפעת אמת מוחלטה"‪.275‬‬

‫הרב צבי יהודה הכהן קוק נשאל פעם "למה דור כל כך גדול הוא כל כך מסובך?"‪ ,‬והרב נענה ואמר‪" :‬יותר שדבר הוא גדול‪,‬‬
‫יותר הוא מסובך‪ .276‬יותר קל לנסוע בעגלה עם סוסים‪ ,‬מאשר לטוס באוירון‪ .‬זהו דור נורא בכל ענייניו‪ :‬גם מלא גדלות‪,‬‬
‫אידיאליזם ומסירות נפש‪ ,‬גם מלא בלבולים בהשקפת עולם וצער בין אבות ובנים" ‪.277‬‬

‫אמנם "יש להעיר שבמקומות אחרים מדגיש הרב שהבעיה אינה מתחילה במישור ההכרתי הנגלה ‪ ...‬אלא במישור‬
‫הנשמתי"‪ ,278‬שכן כתב הרב כי "הכפירה ואיתה הדלדול הרוחני הדומה לחורבן‪ ,‬שאנו רואים בדורנו" ‪ -‬נוצרו כתוצאה מכך‬

‫מוגבלה‪ .‬שה‪ð‬שמה שוקקה היא להיות מוארה באור קודש מלא יפעת אמת מוחלטה‪ ,‬עד שהיא שואלת מעצמה ציורים‬
‫טהורים מה שאין בכחה כלל לציירם‪ ,‬ועל ידי מה שהיא רואה שכל מה שהוא מצוייר במקרא ובמסורת‪ ,‬במ‪ð‬הג‬
‫ובקבלה‪ ,‬ובכל מה שעולה על לב ‪ð‬אמן באימון דתי וקישור רוח‪ð‬י‪ ,‬הכל הוא עדיין מוגבל חשוך ועכור לגבי אותה‬
‫התיאור המאווה מתוך צמאו‪ð‬ה ה‪ð‬מרץ של ה‪ð‬שמה לשחרור טהור ומרחב ‪ð‬שגב ו‪ð‬אדר בקודש‪ ,‬על כן מבלי דעת‪ ,‬שלא‬
‫על ידי ה‪ð‬זירה מככר הקודש והרצאות מושגיו‪ ,‬תבא אל אותה ה‪ð‬חלה והמ‪ð‬וחה הרוח‪ð‬ית שהיא שואפת‪ ,‬כי אם דוקא‬
‫בהתעמקה בהם ובהתרגלה בארחותיהם‪ ,‬שרק אז תלך מחיל אל חיל‪ ,‬והמסגרים יפתחו לפ‪ð‬יה‪ ,‬ומחירות אל חירות‬
‫תצעדו‪ .‬מהעדר ידיעה זו ומחוסר סבל‪ð‬ות‪ ,‬תבעט בפעם אחת בכל המצוייר המסור והמקובל מכל ארחות הקודש‪,‬‬
‫ותבקש לה מסילות בתהו ילל ישימון אשר לא תמצאם לעולם"; ובאורות‪ ,‬עמ' יב‪" :‬ובלב כל ריק‪ð‬ים שבישראל ובלב‬
‫כל פושעי ישראל האש בוער ויוקד בפ‪ð‬ימי פ‪ð‬ימיות‪ ,‬ובכללות האומה כולה כל חפץ החירות וכל תשוקת החיים‪ ,‬כל‬
‫תשוקת חיי הכלל והפרט‪ ,‬כל תקוה של גאולה‪ ,‬רק ממקור מעין חיים זה הם ‪ð‬ובעים‪ ,‬כדי לחיות את החיים‬
‫הישראליים במלואם בלא סתירה ובלא הגבלה"‪.‬‬
‫‪ 269‬הרב יעקב משה חרל"פ‪ ,‬מי מרום‪ ,‬חלק ו‪ ,‬מעיי‪ð‬י הישועה‪ ,‬עמ' פד‪ .‬ושם‪" :‬הזכוך שעתידים ישראל להגיע אליו‪,‬‬
‫יבוא בכל מצב שיהיו ‪ð‬מצאים בו‪ ,‬שכן גם כאשר הם ‪ð‬כשלים בחטאים ועו‪ð‬ות אין זה אלא בבחי‪ð‬ת עברה לשמה‪ ,‬מפ‪ð‬י‬
‫שאי‪ð‬ם מסתפקים בהשגתם המצומצמת ודורשים לפרוץ כל גדרות עולם ולתקן הכל במלכות שדי ועל ידי זה עצמו‬
‫באים הכשלו‪ð‬ות שלהם"‪ .‬ובעמ' יח‪" :‬לעתיד לבוא יתגלה שכל חטאי ישראל לא היו לשם חטאים‪ ,‬כי אם לשם תשובה‬
‫והתקרבות להקב"ה"‪.‬‬
‫בדומה כתב רבי צדוק הכהן מלובלין‪ ,‬צדקת הצדיק‪ ,‬סימן מו‪" :‬אמרו הקדמו‪ð‬ים מאמר חז"ל‪ :‬כל מה שיאמר לך בעל‬
‫הבית עשה חוץ מצא )פסחים פו‪ ,‬ב(‪ .‬ולא לח‪ð‬ם כתבה תורה ע‪ð‬ין המעפילים בפרשת שלח ‪ ...‬שהם חשבו שזה בכלל חוץ‬
‫מצא ‪ ...‬ועל זה העפילו לעלות אף ‪ð‬גד רצון השי"ת‪ ,‬כמו שאמרו ז"ל‪ :‬חוצפתא ‪ -‬מלכותא בלא תגא )ס‪ð‬הדרין קה‪ ,‬א( ‪...‬‬
‫פירוש‪ :‬כידוע מלכות הוא כ‪ð‬סת ישראל‪ ,‬וכתר הוא רצון השם יתברך‪ ,‬ורוצה לומר ממשלה מעצמו בלי רצון הרוצים‪,‬‬
‫והתקרבות כ‪ð‬סת ישראל מעצמם‪ .‬והם לא הצליחו בזה מפ‪ð‬י שאכלוה פגה‪ ,‬כמו שאמרו ז"ל‪ :‬בעקבתא דמשיחא חוצפא‬
‫יסגא‪ ,‬שאז הוא העת לזה ]ולעתיד ‪ð -‬קבה תסובב גבר ואין כאן מקומו[‪ .‬ולכך אמר להם משה‪ :‬והיא לא תצלח ‪ð -‬ראה‬
‫שעצה היא אלא שלא תצלח‪ ,‬ודייק‪' :‬והיא'‪ ,‬שבכל מקום דרשו רז"ל‪' :‬היא' ולא אחרת‪ ,‬שיש זמן אחר שמצליח‪ ,‬והוא‬
‫זמ‪ðð‬ו זה שהוא עקבי משיחא"‪.‬‬
‫‪ 270‬שיר השירים רבה ב‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪ 271‬ישעיה ‪ð‬ט‪ ,‬יט‪.‬‬
‫‪ 272‬כך שמעתי מהרב יוסף קל‪ð‬ר‪ .‬עי' בספר דובר צדק‪ ,‬לרבי צדוק הכהן מלובלין‪ ,‬עמ' ‪" :175‬ואז דחוצפא יסגא יהיה‬
‫אדרבא במעלה‪ ,‬וכמו שכתוב 'פ‪ð‬י הדור כפ‪ð‬י הכלב' ‪ ...‬וידוע דדור משיח יהיה המשובח שבכל הדורות ומסתמא גם‬
‫פר‪ð‬סיהם‪ ,‬כי כלב בגימטריא 'אליהו' וגם כן בגימטריא 'בהמה' רזא דדוד‪ ,‬כי כשיתגלו ש‪ð‬יהם אז יתעלה דרגא דכלב"‪,‬‬
‫ובספר חי גואלי ‪ -‬תורת הגאולה של רבי צדוק הכהן מלובלין זצוק"ל‪ ,‬בעריכת הרב חיים הירש‪ ,‬עמ' ‪ ,414‬ובהערות‬
‫שם‪.‬‬
‫‪ 273‬סוף מסכת סוטה‪.‬‬
‫‪ 274‬רבי יהודה ליוואי‪ ,‬המהר"ל‪ð ,‬תיבות עולם‪ð ,‬תיב הבושה‪ ,‬סוף פרק ב‪ .‬עיין שם בביאור דברי הגמרא במסכת‬
‫ס‪ð‬הדרין קה‪ ,‬א‪" :‬אמר רב ‪ð‬חמן‪ :‬חוצפא אפילו כלפי שמיא מה‪ð‬י‪ ,‬מעיקרא כתיב 'לא תלך עמהם' ולבסוף כתיב 'קום‬
‫לך אתם'‪ .‬אמר רב ששת‪ :‬חוצפתא ‪ -‬מלכותא בלא תגע‪ ,‬דכתיב 'וא‪ð‬כי היום רך ומשוח מלך והא‪ð‬שים ב‪ð‬י צרויה קשים‬
‫ממ‪ð‬י"‪ ,‬ע"ש‪ .‬וכן כתב ר' משה חיים אפרים תלמיד הבעש"ט‪ ,‬בספרו דגל מח‪ð‬ה אפרים‪ ,‬פרשת עקב‪" :‬בכל המידות‪,‬‬
‫אפילו שאי‪ð‬ם טובים‪ ,‬יכול לעבוד בהם הקב"ה‪ ,‬כמו‪' :‬בעיקבא דמשיחא חוצפא יסגא'‪ ,‬וזו מדה לא טובה‪ ,‬ואיתא‬
‫'חוצפה אפילו כלפי שמיא מה‪ð‬י'‪ ,‬כי כשמחזיק עצמו ללא כלום אומר בלבו שאין תפלתו עושה כלום‪ ,‬ולזה הוא טוב‬
‫מידת עזות ויחזק עצמו שתפלתו עושה רושם ויחזק עצמו בכל כחו להתפלל ולעבוד ה'"‪ .‬וראה בדברי רבי צדוק הכהן‬
‫מלובלין‪ ,‬דובר צדק‪ ,‬עמ' ‪" :167‬רובן של ממזרים עזי פ‪ð‬ים‪ ,‬ועזות הוא שורש הרע והיפוך הבושה דאשת חיל כמו‬
‫שכתבתי לעיל וכמו שכתבתי במקום אחר על ע‪ð‬ין חוצפתא מלכותא בלא תגא'‪ .‬וגם במה שכתב 'בעקבתא דמשיחא‬
‫חוצפא יסגי' ‪ -‬כי זהו המלכות דקדושה כשתתגבר אז תהיה כאשה בית בעלה שאי‪ð‬ה בושה עוד‪ .‬אבל בעולם הזה אשת‬
‫ז‪ð‬ו‪ð‬ים ‪ð‬קראת מעיזה פ‪ð‬יה ותאמר וגו' רק אז יתגדל העזות ואז יהיה תקון לשורש הרע דיבולע המות‪ ,‬שזהו פסול‬
‫ממזרות" וכו'‪ ,‬וכן בספרו צדקת הצדיק‪ ,‬סימן מז‪.‬‬
‫ובספר אורות האמו‪ð‬ה‪ ,‬עמ' ‪ ,23‬מופיעים דברי הרב‪" :‬מתוך שהאומץ שבאפיקורסות הישראלית הוא הרבה יותר גדול‪,‬‬
‫מתוך שיש בו תוכן ‪ð‬פשי מרומם והפ‪ð‬יה שמימית עצומה‪ ,‬על כן הוא קשה בטבעו‪ ,‬ומי שמתאדק בו קשה להשיבו‬
‫מדרכו"‪ .‬עי' בספרו של הרב אלימלך בר שאול עמ' ‪ ,85‬שם כתב בשם הרב‪" :‬כעת יש תקוה בעזרת השם להציל גם את‬
‫ה‪ð‬פשות מעם קדש ש‪ð‬פלו ברשת הכפירה ר"ל"‪ ,‬ע"ש‪.‬‬
‫‪ 275‬הרב‪ ,‬אורות האמו‪ð‬ה‪ ,‬עמ' ‪ ,22‬ועש"ה‪.‬‬
‫‪ 276‬עי' ‪ð‬צח ישראל לרבי יהודה ליוואי‪ ,‬המהר"ל‪ ,‬פרק ב‪" :‬כי מפ‪ð‬י אשר דבק בהם החסרון לפי מעלתם האלקית‪,‬‬
‫ימצא בהם התשוקה אל הרע‪ ,‬כי לפי גודל מעלתם ‪ð‬חשבו חסרים במעלה שראוי להם"‪.‬‬
‫‪ 277‬שיחות הרב צבי יהודה‪ ,‬גליון ‪" ,13‬הדור"‪ ,‬עמ' ‪.9‬‬
‫‪ 278‬הרב אליהו מאלי‪ ,‬עטורי כה‪ð‬ים‪ ,‬גליון ‪ ,173‬עמ' ‪ ,9‬הערה ‪.4‬‬

‫‪29‬‬
‫"שהציור של גדולת האור האלהי הוא גדול מאד בפנימיות הנשמות של דור האחרון של עקבתא דמשיחא‪ ,‬במדה כזו שאין‬
‫להן עדיין הסתגלות איך להנהיג את החיים הממשיים על פי גודל עליון כזה"‪.‬‬
‫זו הסתירה הפנימית העמוקה השורה בעומק נשמת ישראל בדורנו זה‪ ,‬שכן "בפועל עוד לא הוציא שום דבר למעשהו דורנו‬
‫הנרעש‪ ,‬אבל בכח יש לו רב"‪" .279‬ודור שבכח יש לו רב‪ ,‬ובפועל לא כלום‪ - ,‬דורש הרבה‪ ,‬ומן המוכן אין בידו מאומה"‪ ,‬ממילא‬
‫"אי אפשר להצילו מרעתו ולהעמידו על דרך החיים הנכונה כי אם במה שנדבר עמו מכל" ענין "נשא ונשגב‪ ,‬מכל נעלה‬
‫ונהדר‪ ,‬בשפה היותר פשוטה ונמוכה‪ ,‬בדברים היותר מורגלים ומובנים לו‪ ,‬כדי שימצא גם בעמק התהום שהוא שוכב שמה‬
‫את הזיו והנועם האדיר והעליון שהוא מבקש" ‪281 .280‬‬

‫‪ 279‬הרב‪ ,‬אדר היקר‪ ,‬עמ' קיא‪.‬‬

‫‪ 280‬שם‪ ,‬עמ' קיב‪.‬‬
‫‪ 281‬בפרק שירה ‪ð‬אמר‪" :‬כלבים אומרים 'בואו ‪ð‬שתחוה ו‪ð‬כרעה ‪ð‬ברכה לפ‪ð‬י ה' עוש‪ð‬ו'"‪ ,‬ועל כך יש‪ð‬ו מדרש מופלא‬
‫)הובא גם בילקוט שמעו‪ð‬י בא‪ ,‬סימן קפז( וז"ל‪" :‬ר' ישעיה תלמידו של ר' ח‪ð‬י‪ð‬א בן דוסא היה מתע‪ð‬ה שמו‪ð‬ים וחמש‬
‫תע‪ð‬יות‪ .‬אמר‪ :‬כלבים‪ ,‬שכתוב בהם 'והכלבים עזי ‪ð‬פש'‪ ,‬יזכו לומר שירה זו ‪' -‬בואו ‪ð‬שתחוה ו‪ð‬כרעה ‪ð‬ברכה לפ‪ð‬י ה'‬
‫עוש‪ð‬ו'?! ‪ð‬ע‪ð‬ה אותו מלאך מן השמים ואמר‪ :‬ישעיה‪ ,‬עד מתי אתה מתע‪ð‬ה על אותו דבר?! גזירה היא מלפ‪ð‬י הקב"ה‬
‫מיום שגלה סודו לחבקוק ה‪ð‬ביא לא גלה דבר זה לשום בריה שבעולם‪ ,‬אלא בשביל שאתה תלמידו של חכם גדול לכך‬
‫זקקו לי מן השמים ושלחו‪ð‬י אליך‪ .‬ואמר‪ :‬כלבים כתיב בהן 'ולכל ב‪ð‬י ישראל לא יחרץ כלב לשו‪ð‬ו'‪ ,‬ולא עוד אלא שזכו‬
‫לעבד עורות מצואתן לכתוב בהן ספר תורה תפלין ומזוזות‪ .‬ולע‪ð‬ין שאלה ששאלת‪ :‬חזור לאחוריך! כמו שכתוב 'שומר‬
‫פיו ולשו‪ð‬ו שומר מצרות ‪ð‬פשו'"‪ .‬מבאר זאת ר' יעקב מעמדין‪ ,‬בסידור בית יעקב‪ ,‬כי ר' ישעיה תלמידו של ר' ח‪ð‬י‪ð‬א בן‬
‫דוסא "היה בקי ומכיר ע‪ð‬פי עץ החיים ועץ הדעת ורוצה להיות כמוהו להבין טעם חיותן של עמי הארץ לעתיד לבא‪- ,‬‬
‫מאחר ש‪ð‬דבקו באיל‪ð‬א דמותא‪ ,‬לפיכך ‪ð‬משלו לכלבים‪ .‬והיה מצטער לומר לריק יגעתי‪ ,‬מאחר שגם עמי הארץ זוכין‬
‫להדבק בעץ החיים‪ .‬זהו ש‪ð‬תקשה לו מאד"‪ ,‬ע"ש בהמשך דבריו על דרך הסוד‪ .‬ושם גם כותב ביחס לפסוק‪ ,‬שהובא על‬
‫ידי המלאך‪" ,‬ולכל ב‪ð‬י ישראל לא יחרץ כלב לשו‪ð‬ו" ‪" -‬ולכל דייקא‪ ,‬כולם יש להם חלק לעולם הבא אחר הבירור‬
‫והתיקון בסוד כל ב‪ð‬י ישראל ב‪ð‬י מלכים" וכו'‪ .‬וכותב על כך הרב בפיסקה בכת"י אותה שמעתי מהרב צבי ישראל‬
‫טאו‪" :‬כל היסוד של עקבתא דמשיחא‪ ,‬וכל החוצפא שלה היא בבחי‪ð‬ת צואת הכלבים שמעבדים על ידה את העורות‬
‫לכתוב עליהם ספרי תורה תפילין ומזוזות‪ ,‬האמור בברייתא בפרק שירה‪ ,‬כי מהם יקח כוחות להפריד בין היראה‬
‫והזעזוע ולטעום את הטעם של מעין עולם הבא של והתהלכתי בתוככם וגו' ומזה לוקחים הצדיקים את הכח בקיום‬
‫מה שכתוב והתהלכתי בתוככם אתהלך עמכם בגן עדן ולא תזדעזעו ממ‪ð‬י‪ ,‬אבל דוקא בזה תת‪ð‬וצץ היראה בכל הוד‬
‫גבורתה בלא שום דיכאון ועצב כלל ‪ ...‬ובזה יתעלה גם כל הדור בעקבתא דמשיחא ‪ ...‬ולישרי לב שמחה"‪.‬‬

‫‪30‬‬
 ‫סוף דבר‬
‫"איך מעבירים‪ ,‬איפוא‪ ,‬את הכפירה והחוצפה מן העולם? האם במה שצועקים חמס כנגדה ואילו מושגי האמונה במקומם‬
‫עומדים? לא! אלא במה שמגדילים ומעמיקים באמונה עצמה‪ ,‬ביסודותיה ובכל הסתעפויותיה‪ ,‬ומרחיבים ומטהרים את‬
‫הציורים והרגשות ביחס לדעת ה'‪ .‬בכך גורמים שתעודת הרגשה תתבטל וממילא יפוג כוחה‪ ,‬שהרי באמת שלילת שם ה'‬
‫בעולם אינה אלא אפסות וריקנות שאין לה כלל על מה להישען ולקום"‪.282‬‬
‫"הירידה באה לא מפני שלא מיחו רבנן על בתי הכופרים‪ ,‬המחריבים את ארצנו הקדושה ברוחניות ובחומריות‪ ,‬כי אם מפני‬
‫שרק מיחו ולא עוד"‪ .283‬ובאמת‪" ,‬יש פה מלחמת רוח‪ ,‬מלחמת תרבות שהנצחון בה אינו במה שצועקים כנגד הרשעים‬
‫ומצביעים על אפסיותם וריקנותם‪ ,‬אלא במה שיודעים לכוון לתעודה האלקית המחיה אותם‪ ,‬ומתמלאים עוז להשלים את‬
‫הכוונה האלקית ועל ידי כך ממילא ליטול את יסודה של הרשעה וזכות קיומה" ‪285 .284‬‬

‫"הכלל היסודי ברפואת הדור‪ ,‬הריהו‪ :‬שמקור החוצפה הוא עצמו מקור הרפואה ‪ ...‬גורם החוצפה דעקבתא דמשיחא הוא‬
‫ההתעלות הפנימית הגנוזה‪ .‬ועצם התעלות זו‪ ,‬אף על פי שעדנה מתבטאת חוצה באופן שלילי‪ ,‬היא העתידה בהשלמת‬
‫תהליכה‪ ,‬להגלות בפועל בצורתה הטבעית החיובית‪ ,‬ולהביא את הרפואה השלמה‪ .‬ידיעה זו מאירה את דרכי הרפואה‪.‬‬
‫אין על רופא מחלה זו להסיר גורמה היסודי‪ ,‬באשר הגורם עצמו הריהו תנועה חיובית מאד‪ ,‬כוח חיוני חזק אשר לא יתן‬
‫להשיג גבולו‪.‬‬
‫עבודתו המוטלת עליו היא‪ ,‬אך ורק‪ ,‬לכוון תנועה זו עצמה אל הכוון הראוי לה‪ .‬לא לדכא את הכוחות הפנימיים הוא קרוא‪ ,‬כי‬
‫אם אדרבא‪ ,‬לפתחם‪ ,‬להרחיבם‪ ,‬להוציאם אל הפועל‪ ,‬ולהנהיגם כהוגן‪ ,‬למען אשר ימצאו את תפקידם שהם מבקשים‪ ,‬ולא‬
‫יבואו להתפרץ באופן שלילי" ‪.286‬‬
‫"הבירור המחשבתי‪ ,‬ההסברה הישרה המלווה ברגש טוב‪ ,‬המה האמצעים הבדוקים לרפוי מחלת הדור‪ ,‬כשם שכל עצמה‬
‫של המחלה מחוסר בירור והארה שכלית ורגשית היא באה" ‪.287‬‬
‫שכן‪ ,‬כפי שראינו‪" ,‬כל החורבן המוסרי שבא לעולם‪ ,‬כל פריקת העול של התורה והמצוות המעשיות‪ ,‬הכל בא מצד שהרגש‬
‫והמחשבה תובעים את תפקידם‪ .‬הם דורשים חידוש עולם‪ .‬החידוש צריך ומוכרח להיות בשכל וברעיון‪ ,‬וסדרי החיים יקבלו‬
‫ממילא צורה חדשה מבוארת יותר‪ .‬המידות הטובות והליכות שמירת התורה יקבלו טעם פנימי רוחני נמתק ומכובד בכבוד‬
‫נעלה‪ .‬והדרישה של זה הטעם המובחר והענוג כבר מוכנת היא בעולמות‪ ,‬ומתוך שאין דורש ומבקש למלא את הדרישה‬
‫הגדולה הזאת על ידי הרחבת הדעה וההארה של המאור הפנימי של חכמת ישראל של נשמת התורה‪ ,‬על כן הרוח מתקצף‬
‫ואינו יודע מה‪ .‬הכל אינו ישר בעיניו‪ ,‬כל מונהג ומחוור אינו מוצא חן מפני שהוא מבקש עולם אור מתחדש‪ .‬סבור הוא‬
‫שימצאהו בשבירת כל הישן‪ ,‬והוא טעות‪ .‬הוא ימצאהו רק בהארת החדש‪ ,‬בפתיחת המעין והארת גנזי תורה ונשמת יסוד‬
‫האמונה ודעת אלקים‪ .‬אלקים דקטנות ההולך ונדחה מפני אור המוחין הממשמש ובא ההולך ומאיר להאיר באור הכרה‬
‫עליונה‪ ,‬אלקים דגדלות ‪ ...‬ומה נורא הוא המצב באותו הפרק שמוחין דקטנות הולכים ונדחים‪ ,‬ומוחין דגדלות שאינם באים‬

‫‪ 282‬הרב צבי ישראל טאו‪ ,‬לאמו‪ð‬ת עת‪ð‬ו‪ ,‬חלק ב‪ ,‬עמ' יח‪.‬‬

‫‪ 283‬הרב‪ ,‬אגרות הראי"ה‪ ,‬חלק א‪ ,‬עמ' קס‪.‬‬
‫‪ 284‬הרב צבי ישראל טאו‪ ,‬לאמו‪ð‬ת עת‪ð‬ו‪ ,‬חלק ב‪ ,‬עמ' טז‪.‬‬
‫‪ 285‬הדרך להלחם בדעות זרות ומ‪ð‬וגדות‪ ,‬מתבררת במקומות רבים בכתביו של הרב‪ .‬עיין למשל בספר אורות‪ ,‬עמ'‬
‫קכט‪ ,‬במאמר "למלחמת הדעות והאמו‪ð‬ות"‪ ,‬ובספרו של הרב יוסף קל‪ð‬ר‪" ,‬פלורליזם‪ ,‬פ‪ð‬טיזם‪ ,‬כלליות"‪ ,‬וכן במאמרו‬
‫של הרב יהושע צוקרמן‪" ,‬הסובל‪ð‬ות"‪ ,‬בספרו "האחדות הכוללת"‪ ,‬עמ' ‪ .71‬ע"ע בספר אגרות הראי"ה‪ ,‬חלק א‪ ,‬עמ'‬
‫קסד‪" :‬ובכלל זהו כלל גדול במלחמת הדעות‪ ,‬שכל דעה הבאה לסתור איזה דבר מן התורה‪ ,‬צריכים א‪ð‬ו בתחילה לא‬
‫דוקא לסתור אותה‪ ,‬כי אם לב‪ð‬ות את ארמון התורה ממעל לה‪ ,‬ובזה ה‪ðð‬ו מתרוממים על ידה‪ ,‬ובעבור ההתרוממות‬
‫הזאת הדעות מתגלות‪ ,‬ואחר כך כשאין א‪ð‬ו ‪ð‬לחצים משום דבר‪ ,‬ה‪ðð‬ו יכולים בלב מלא בטחון להלחם עליה גם כן";‬
‫ובעמ' רמא‪" :‬לא ל‪ð‬ו לריב עם הראשו‪ð‬ים‪ ,‬כי אם להוסיף על אורותיהם עוד‪ .‬אז ממילא יתפשטו הקמטים‪ ,‬והצורה‬
‫הטובה והחיה הג‪ð‬וזה בהם תמיד ממקור ישראל תגלה בכל הדר יפיה"; ובעמ' ש‪ð‬ד‪" :‬ואתה שמואל יקירי‪ ,‬אם כי‬
‫דבריך ישרים וברוח צדק ואמו‪ð‬ה טהורה ‪ð‬אמרו‪ ,‬מכל מקום ‪ð‬כון ל‪ð‬ו להרחיב את דעת‪ð‬ו‪ ,‬ולדון לכף זכות את כל‬
‫האדם‪ ,‬גם בדרך רחוקה ו‪ð‬פלאה‪ .‬לעולם לא ‪ð‬כון לשכח‪ ,‬כי בכל מלחמה ממלחמת הדעות‪ ,‬אחרי שהתסיסה עוברת‪,‬‬
‫מוצאים המבקרים בכל הצדדים גם אורות וגם צללים‪ ,‬וברוח דעת ויראת ה' ‪ð‬דע שכל עלילות מצעדי גבר וכל הגיו‪ð‬י‬
‫רוח איש ופעלם בעולם‪ ,‬בחוג גדול או קטן‪ ,‬הכל ערוך ומסודר מקורא הדורות מראש‪ ,‬לעזור לשכלול העולם וקדמתו‪,‬‬
‫להזרחת אורו‪ ,‬ולעדויי חושכא‪ .‬ואם שא‪ð‬ח‪ð‬ו מתאמצים ללחום בעד אותם הדברים הקרובים לרוח‪ð‬ו‪ ,‬צריכים א‪ð‬ו שלא‬
‫להיות מכורים בידי רגשותי‪ð‬ו ולדעת תמיד‪ ,‬שגם לרגשות ההפוכות משל‪ð‬ו יש מקום רחב בעולם‪ ,‬ואלהי הרוחות לכל‬
‫בשר את הכל עשה יפה בעתו‪ .‬ורעיון זה‪ ,‬אף על פי שלא ימ‪ð‬ע אות‪ð‬ו מלהלחם על הקדוש האמת והיקר ל‪ð‬ו‪ ,‬אבל ימ‪ð‬ע‬
‫אות‪ð‬ו מליפול ברשת הקט‪ð‬ות‪ ,‬הזילותא והקפד‪ð‬ות‪ ,‬ו‪ð‬היה תמיד מלאים אומץ רוח‪ ,‬מ‪ð‬וחת ה‪ð‬פש ובטחון בה' אוהב‬
‫אמת‪ ,‬אשר לא יעזוב את חסידיו לעולם ‪ð‬שמרו"; ובחלק ב‪ ,‬אגרת תקמא‪ ,‬עמ' קסט‪-‬קעג; ובעמ' כ‪" :‬הגערה למבקרי‬
‫כתבי הקודש ולסופרים החופשים‪ ,‬כל זמן שהיא ‪ð‬אמרת רק בדרך כללות‪ ,‬גם היא אי‪ð‬ה אומרת כלום‪ ,‬ואי‪ð‬ה ‪ð‬ות‪ð‬ת‬
‫שום טעם לשבח‪ .‬ובחוג הצעירים שא‪ð‬ו חפצים לק‪ð‬ות את לבבם‪ ,‬סג‪ð‬ו‪ð‬ים כמו אלה מזיקים יותר ממה שהם‬
‫מועילים"; ובאגרת ש‪ð‬דפסה בחוברת ג‪ð‬זי ראי"ה‪ ,‬עמ' ‪ ,70‬כותב הרב‪" :‬חלילה לי מחטוא לה' ולסור מדרך הסלולה‬
‫שסללו ל‪ð‬ו חז"ל בדרכה של תורה‪ ,‬להיות מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן‬
‫לתורה‪ ,‬שבזה בחרתי מ‪ð‬עורי‪ ,‬ותהילות להשי"ת ראיתי בה עד‪ð‬ה סימן ברכה לפי ע‪ð‬יי‪ .‬כה יזכי‪ð‬ו השי"ת להוסיף אומץ‬
‫לימים הבעל"ט‪ ,‬וכבר גליתי את דעתי במאמרי בהפלס‪ ,‬איך ראוי ללכת בתביעות ודרישות שהם צרכי השעה למען‬
‫כבוד שם השי"ת וכבודה של תורה‪ ,‬לא בצעקות ומריבות‪ ,‬ולא בהרחקות מופלגות לכל מי ש‪ð‬מצא עליו שמץ דופי‪ ,‬כי‬
‫אם בדברי חן ושכל טוב‪ ,‬בעבותות אהבה וחבלי אדם למשכם"‪ .‬ע"ע בספרו של הרב ב‪ð‬ימין אפרתי‪ ,‬הס‪ð‬יגוריה במש‪ð‬ת‬
‫הרב קוק‪ ,‬עמ' ‪ .38‬הקיצור‪ ,‬דרך המלחמה היא כמובא בספר ערפלי טהר‪ ,‬עמ' לט‪" :‬הצדיקים הטהורים אי‪ð‬ם קובלים‬
‫על הרשעה אלא מוסיפים צדק‪ ,‬אי‪ð‬ם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמו‪ð‬ה‪ ,‬אי‪ð‬ם קובלים על הבערות אלא‬
‫מוסיפים חכמה"‪ .‬ועיין ב‪ð‬ספח ‪" - 4‬ש‪ð‬את הרשעה"‪ .‬דוגמא כיצד דרך זו באה לידי ביטוי‪ ,‬ראה למשל באגרת מד‪,‬‬
‫ש‪ð‬דפסה בספר אגרות הראי"ה‪ ,‬עמ' מג‪ð-‬ג‪.‬‬
‫‪ 286‬הרב ב‪ð‬ימין אפרתי‪ ,‬הס‪ð‬יגוריה במש‪ð‬ת הרב קוק‪ ,‬עמ' ‪.52‬‬
‫‪ 287‬שם‪ ,‬עמ' ‪.55‬‬

‫‪31‬‬
 ‫להאיר כי אם על ידי שנאיר אותם בדעה והשכל בלימוד ופיתוח הגון‪ ,‬אינם באים כמה חשוך ואפל המצב"‪.288‬‬
‫"וכפי רוב העמל שיעמלו דורשי ה'‪ ,‬להעמיד המושגים האמוניים‪ ,‬והדברים המסתעפים מהם‪ ,‬על טהרתם ואמתתם‪ ,‬כן תוסיף‬
‫תעודת הרשעה לרדת‪ ,‬עד שבאפיסת הצורך לזה ואבדן תועלתה ‪' -‬כעשן תכלה‪ ,‬ועולתה תקפץ פיה' ‪ ,289‬ויהיה אז 'פתחון‬
‫פה למיחלים לה''‪ .289‬על כן העמקת הדעת בדרכי ה'‪ ,‬והרחבתם הסברתם בכל דרכי חכמה ותפארת שבעולם‪ ,‬היא רטיה‬
‫למחלת החוצפה דבעקבתא דמשיחא לא רק על ערכה המוחש לבד‪ ,‬כי אם גם על ערכה ושרשה‪ ,‬שהיא מוצאת מקום מצד‬
‫ההשגחה האלהית להתגבר בעולם"‪.290‬‬

‫על כן‪" ,‬כמה מעוקלת ההדרכה של אותם שרואים בעיניהם שהאורה הגדולה דורשת את תפקידה כל כך בחזקה ועדיין‬
‫עומדים ומעכבים את כל המצב הקטנוני בכל שפלותו ופעיטותו ואינם שמים על לב לפתוח שער למלך הכבוד שיבוא ויאיר‬
‫בכבודו‪ ,‬אחרי אשר הוא עומד אחר כותלנו משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים"‪.288‬‬
‫"יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים‪ ,‬והרשיעו רשעים‪ ,‬ולא יבינו כל רשעים‪ ,‬והמשכילים יבינו"‪.291‬‬
‫"'יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים' ‪ -‬זו המטרה‪ ,‬המגמה האלקית‪ ,‬שהיא בירור וליבון מושגי האמונה‪ .‬צירוף זה נעשה על ידי‬
‫'והרשיעו רשעים' ‪ -‬כח הפוך לגמרי מן המטרה‪ ,‬אשר פועל כנגד שם שמים ותורה‪ ,‬כנגד הטוב האלקי‪ .‬אלא ש'ולא יבינו כל‬
‫רשעים' ‪ -‬אין הם מבינים למה הם משמשים‪ ,‬ומהי התעודה האלקית ההולכת ויוצאת לפועל על ידי דחיפתם‪.‬‬
‫בביטוי 'ולא יבינו כל רשעים' כלולים גם הצדיקים‪ ,‬אותם שאינם מבינים את תפקידם של הרשעים ואינם מזדרזים לסלק את‬
‫סיבת הרשעה הזו מן העולם‪ .‬אף הם אינם משכילים לעומק עצת ה'‪ ,‬ומתוך כך אינם אלא צועקים ומוחים ולפעמים אף‬
‫מתמרמרים ומתייאשים‪ ,‬כאילו‪ ,‬חלילה‪ ,‬אין הקב"ה משגיח עוד על עולמו‪ .‬ורק 'המשכילים יבינו'"‪.282‬‬

‫מתוך כך זועק הרב‪" :‬איך אפשר שיהיה כבוד הדת התורה והעבודה במעמדו‪ ,‬כל זמן שאיננו חסים על כבוד שמים‪ ,‬כל זמן‬
‫שאין אנו משתדלים שהענין של הכרת אלקות יתעלה בקרבנו ויצא מכלל רגש דמיוני קל ורפוף עד לידי דעה אדירה חיה‪,‬‬
‫ותתקרב למדרגה העליונה‪ ,‬לצורת האמת שבה‪ ,‬וממילא תרומם את כל התלוי בה‪ ,‬התורה כולה וכל המצוות כולן‪ ,‬המעשיות‬
‫והמחשביות‪ ,‬שכולן תלויות בהכרת האלקות החתומה בכנסת ישראל‪ ,‬וממנה על הכל"‪.292‬‬

‫"הנה יום בא ולא ירחק חק‪ ,‬והאנושיות תתעורר כדוב שכול וכארי על טרפו להנקם מהכפירה הבזויה בעד כל רעתה אשר‬
‫עוללה לה"‪!293‬‬
‫"והגבורה האלהית" תניף "שבט בקורת של מוסר אכזרי" "על השפחה אשר העיזה לרשת את גבירתה‪ ,‬על העבד אשר‬

‫‪ 288‬הרב‪ ,‬חוברת "על פ‪ð‬ימיות התורה"‪ ,‬עמ' ‪.8‬‬

‫‪ 289‬ברכת "אתה קדוש" בתפילת ימים ‪ð‬וראים‪.‬‬
‫‪ 290‬הרב‪ ,‬מאמרי הראי"ה‪ ,‬עמ' ‪.84‬‬
‫‪ 291‬ד‪ð‬יאל יב‪ ,‬י‪ .‬ועי' בהערה ‪.199‬‬
‫‪ 292‬הרב‪ ,‬חוברת "על פ‪ð‬ימיות התורה"‪ ,‬עמ' ‪.6‬‬
‫ויש להעיר‪ ,‬כי למרות ש"בזמן הזה צריך להסביר את על ע‪ð‬יי‪ð‬י האמו‪ð‬ה‪ ,‬התורה והעבודה‪ ,‬על פי דרך השכל" )אורות‬
‫האמו‪ð‬ה‪ ,‬בהוצ' ישיבת רמת גן‪ ,‬הוספות מכתי"ק‪ ,‬עמ' ‪ ,(95‬מכל מקום "יש‪ð‬ם דברים כאלה‪ ,‬שהשכל לבדו אי אפשר לו‬
‫לציירם ולק‪ð‬ותם‪ ,‬כי אם דוקא האדם כולו עם כל כוחותיו‪ ,‬כל חושיו ורגשותיו‪ .‬ולק‪ð‬יי‪ð‬ים רוח‪ð‬יים כאלה‪ ,‬צריכים‬
‫דוקא קדושה ואמו‪ð‬ה גדולה‪ ,‬שבאים על ידה לדבקות פ‪ð‬ימית בה' אחד" )שם‪ ,‬עמ' ‪.(98‬‬
‫ככלל‪ ,‬במקומות רבים‪ ,‬בהם עוסק הרב בצורך לברר את אמו‪ð‬ת‪ð‬ו בשכל ‪ -‬הרי שיחד עם זאת הוא מדגיש כי יש לברר‬
‫אותה גם ברגש! למשל‪ ,‬בספר עקבי הצאן‪ ,‬עמ' קט‪ ,‬כותב הרב שהבעיטה בכל קודש ‪ð‬ובעת "מפ‪ð‬י מיעוט העבודה‬
‫בתלמודם של יסודי הרגש והדעת שבמרחב התורה"; בעמ' קמג‪" :‬לא די שהעולם כולו אי אפשר לו לעמוד כי אם על‬
‫ידי ההתרחבות הגדולה של כל סעיפי הדעה וההרגשה" וכו'; בספר אורות‪ ,‬עמ' קכו‪" :‬לרגלי המ‪ð‬יעה הכללית של‬
‫הלמוד הרוח‪ð‬י בע‪ð‬י‪ð‬ים האלהיים הולך מושג האלהות ו‪ð‬חשך‪ ,‬מאין עבודה שכלית והרגשית מטוהרה"; בחוברת "על‬
‫פ‪ð‬ימיות התורה"‪ ,‬עמ' ‪" :8‬כל החורבן המוסרי שבא לעולם‪ ,‬כל פריקת העול של התורה והמצוות המעשיות‪ ,‬הכל בא‬
‫מצד שהרגש והמחשבה תובעים את תפקידם"; באגרות הראי"ה‪ ,‬חלק א‪ ,‬עמ' קלה‪" :‬ואל יחשד‪ð‬י כבודו‪ ,‬שה‪ðð‬י הולך‬
‫אחר הרגש בלא הארת השכל‪ .‬רק שה‪ðð‬י מש‪ð‬ן תמיד‪ ,‬שהרגש הוא יותר שכלי כשהוא עומד במעלתו התמימה‪ ,‬מאותו‬
‫החזיון הפסיכי שא‪ð‬ו קוראים לו שכל‪ ,‬שאפילו מה שא‪ð‬ו ‪ð‬וטים לאהבת השכל הוא מיוסד ברגש‪ ,‬ואלמלא הרגש הזה‬
‫לא היו בעלי שכל מתגברים במושכלותיהם‪ ,‬וקל וחומר שלא היו בעלי מוסר מתגברים במעשיהם הטובים‪ ,‬מפ‪ð‬י‬
‫שהשכל מביא לו את סמוכותיו מעולם אחר‪ ,‬והרגש טוביה ג‪ð‬יז בגויה‪ ,‬ואי‪ð‬ו צריך להביא ממרחק לחמו; ‪ -‬אבל לעולם‬
‫לא יבא לתעודתו כי אם לפי רוב הארת השכל עליו"‪ .‬ובעמ' שסט כותב כי הקלשת אור האמו‪ð‬ה ‪ð‬ובע מ"חסרון‬
‫הסברה והארת השכל והרגש‪ ,‬על כן מיד שמאירין להם בדרך ה'‪ ,‬על פי דרכי שכל ישר והרגשות טובות‪ ,‬הולך האור‬
‫ומאיר עליהם וסופם לחזור למוטב"‪.‬‬
‫"בכלל"‪ ,‬כותב הרב‪ ,‬שם‪ ,‬בעמ' קמז‪" :‬תמיה‪ð‬י למה א‪ð‬ו צריכים לתן גבול מוחלט בין רגש ושכל‪ .‬החילוקים אי‪ð‬ם כי‬
‫אם סובייקטיביים‪ ,‬ואפילו החילוק של מוחש‪ ,‬מורגש ומושכל‪ ,‬גם כן הלא אי‪ðð‬ו מוחלט‪ ,‬כי אם יחושי"‪.‬‬
‫וע"ע בחוברת "צדיק באמו‪ð‬תו יחיה"‪ ,‬לרב צבי ישראל טאו‪ ,‬עמ' כט‪-‬לא‪ ,‬ובדפי השלמות למהדורה הראשו‪ð‬ה‪ ,‬עמ' ג‪.‬‬
‫ושם בהערה ‪ 10‬הביא מדברי הרב בעין אי"ה‪ ,‬שבת‪ ,‬פרק ש‪ð‬י‪ ,‬סימן ריד‪" :‬ראשית חטאת החי‪ð‬וך היא אם לא ישכיל‬
‫האדם את גודל הערך של הרגש הטוב‪ ,‬עד שיחפש בכל דבר למצוא רק את הצד המושכל לבדו על פי השכל הקר‪ ,‬באין‬
‫גחלת של חום אש קודש בתוך הלב להרגיש את החיים ואת ה‪ð‬ועם שיש באור ה' במידות טובות ובכל קדושתה של‬
‫תורה ושל עבודת ה' הטהורה והברה‪ .‬הדרכה כזאת משחתת היא את כל ‪ð‬פש‪ ,‬כי לא בריאה שכלית מופשטת הוא‬
‫האדם‪ ,‬עד שיספיק השכל הקר והיבש לבדו להשלימו"‪.‬‬
‫יסוד זה מובא הרבה בספריו של הרב קלו‪ð‬ימוס קלמיש שפירא‪ ,‬האדמו"ר מפיאסעצ‪ð‬א‪ ,‬למשל בהקדמת ספר חובת‬
‫התלמידים‪ ,‬עמ' כא‪ ,‬ובאריכות בספר הכשרת האברכים‪.‬‬
‫‪ 293‬הרב‪ ,‬אורות‪ ,‬עמ' ק‪ .‬והרב ממשיך‪" :‬בפתע תבקש להשליך ממ‪ð‬ה את עבותיה‪ ,‬בחמה גדולה ובקצף גדול תבקש‬
‫ממ‪ð‬ה את ‪ð‬קמת החיים הטובים‪ ,‬את השלוה והעדן של הדעות הטהורות‪ ,‬של החיים הטהורים והזכים אשר שללה‬
‫ממ‪ð‬ה‪ ,‬שללה ותאבד‪ ,‬שמה למרמס‪ ,‬מבלי אשר יש לה כח‪ ,‬לאותה הרשעה‪ ,‬להשיב תמורתם אף חלק אחד מ‪ð‬י רבבה‪.‬‬
‫הבהלה הזעומה‪ ,‬שעל ידה ערבבה הכפירה את העולם‪ ,‬להמם את המוחות ואת הלבבות‪ ,‬להעביר את האדם על דעתו‬
‫ועל דעת קו‪ð‬ו‪ ,‬תעבור ותשקוט‪ ,‬והדעה הצלולה והמתו‪ð‬ה היודעת גם כן איך לחיות ואיך להתבו‪ð‬ן‪ ,‬איך להשקט איך‬
‫להתלהב"‪ .‬ובאורות התשובה ד‪ ,‬ט כותב הרב‪" :‬מצדדים שו‪ð‬ים תבא ותתגלה התשובה‪ .‬אחד מיוחד מצדדיה אלה‬
‫יהיה הצער על העלבון ש‪ð‬עלב הרוח הגדול האצור בכל מה שה‪ð‬חילו‪ð‬ו אבותי‪ð‬ו‪ ,‬שאין שעור לעזו וכבודו" וכו'‪.‬‬

‫‪32‬‬
 ‫התנשא למלך וחותם העבדות חקוק לעד על מצח נשמתו"‪!294‬‬
‫"ואם נדמה לנו שעול הכפירה השתרג ועלה על צואר רבבות מבנינו‪ ,‬וישם בסד רגלם ועתה הם כמפרפרים‪ ,‬בין החיים‬
‫והמוות‪ ,‬לא ידעו חיים ומנוחה‪ ,‬לא ידעו עדן שלות תם‪ ,‬והם צמאים להרטיב את חיכם היבש‪ - ,‬הנה קרובות הן העיניים‬
‫להיות מתפקחות! קצרה רוחם בעול הברזל של הכפירה ‪ ...‬והנם דופקים על דלתי תשובה‪ ,‬שאך נדמים להם כאילו הם‬
‫סגורים לפניהם‪ ,‬בשעה שאך דחיפה אחת מספקת היא לפתוח את השערים לרווחה"‪.294‬‬
‫"וכבר דברתי כמה פעמים‪ ,‬שדוקא זה הדור‪ ,‬הנראה כל כך ריק ופורק עול‪ ,‬הוא היותר מוכשר לאור תשובת אמת‪ ,‬באהבה‬
‫ובגבורת קודש בבא עתה בעזרת השם יתברך"‪.295‬‬

‫ו"אם יפלא בעיני כל עומד מרחוק‪ :‬איך אפשר‪ ,‬שכל הרוחות‪ ,‬אשר לכאורה גם מאמונה הם רחוקים‪ ,‬יפעם בהם רוח החיים‬
‫בכחו הפנימי לא לבד )=לא רק( לקרבת אלהים כללית‪ ,‬כי אם לחיי ישראל האמיתיים‪ ,‬להחטבתן של המצוות בציור וברעיון‪,‬‬
‫בשירה ובפועל"‪ ,‬כיצד ייתכן שאחינו‪ ,‬אשר פרקו מעל צוארם עול תורה ומצוות‪ ,‬לפתע פתאום תופיעה בקרבם פנימה דרישה‬
‫חזקה ואמיצה לקיום המצוות בפועל?! ‪" -‬אל יפלא בעיני כל הקשור במעמקי רוחו בתוך עמקיה של כנסת ישראל ויודע את‬
‫נפלאות סגולותיה"‪!296‬‬
‫"מי שמתפלא‪ ,‬מי שזו נראית לו משימה בלתי אפשרית ‪ -‬שוכח דבר אחד‪ :‬את הכח הישראלי הסגולי‪ ,‬ואם הוא שכח זאת ‪-‬‬
‫הרי שהוא שכח הכל! הוא אינו מבין מהו עם ישראל מהי תורה‪ ,‬מיהו הקב"ה ומה זה העולם! נכון שבפועל הרבה הרוס‪ ,‬אך‬
‫ישנה הסגולה הישראלית‪ ,‬כח אלוקי שיתעורר‪ .‬מי שיש לו מבט חודר ויודע מה שקורה בעומק כנסת ישראל ‪ -‬זה לא נראה לו‬
‫כפלא"‪.297‬‬
‫לכן יש צורך גדול ביותר שאהבת ישראל‪ ,‬ו"סיבתה"‪ ,‬שהיא "האמונה הפנימית בשורש האלהי שלה‪ ,‬להיות מתעוררת בקרב‬
‫אנשי לב ורוח בעת ירידתה של האומה במצב הרוח‪ ,‬בעת אשר רמיסת קודש וזלזול דת יראו בכל תוקף ועז‪ - ,‬להבחין שעם‬
‫כל זה כח ישראל גדול הוא ועצום לאלהיו‪ ,‬ולהסתכל במאור הפנימי‪ ,‬החודר את רוח הכלל‪ ,‬ושמשכנו הוא גם כן בכל נפש‬
‫פרטית שבישראל בגלוי או בסתר‪ ,‬גם בנפש הנסוגה" והרחוקה "מאד‪ ,‬אשר סרה הרבה מדרך ה'" ‪.298‬‬
‫"עלינו להרגיש ברור‪ ,‬שכשם שהננו בטוחים בגאולת ישראל‪ ,‬כן אנו בטוחים בתשובת ישראל‪ ,‬והם עם קדוש שומר אמונים‬
‫כמאז ומעולם‪ .‬גם כל הפרטים השונים אשר למראה עינינו‪ ,‬לבנו נמס כמים ועינינו תרדנה נחלי דמעה על ירידת פלאים‬
‫שהגענו"‪ - ,‬עם כל זה "לא יוכלו לטשטש אף במאומה את עמקי האמונה‪ ,‬בכל פליאות אורה הודה והדרה ושירת קדשה‪,‬‬
‫החיה וקמה לעד ולנצח נצחים בפנימיות לב כל אחד ואחד מישראל‪ ,‬למרות כל ההסתרים המסתירים ומעיבים עליה"‪.299‬‬
‫"כמו שאנו בטוחים שכל היעודים יתקיימו ודבר אחד מהם לא יפול ארצה‪ ,‬כן אנו בטוחים שהדור האחרון כמו שהתחיל לשוב‬
‫על החטא של 'וימאסו בארץ חמדה'‪ ,‬ואחרי נדידת שנות אלפים בגולה אחר גולה‪ ,‬זכרו את ירושלים וציון וכל מקראיה‪ ,‬ובכל‬
‫עז ומרץ עוזבים הם את ארצות הגלות ועולים לציון ובחרוף נפשות בונים את ארצנו הקדושה‪ ,‬כן יקום דור רענן וחי אשר‬
‫בחרוף נפש ילחם גם להחיות את הקודש‪ ,‬להשלים את המנגינה העליונה‪ ,‬שירת ההויה‪ .‬בכל שמונת נימיה שלא יחסר אף‬
‫תיו אחד מקיומי תורה שבכתב ושבעל פה עם כל מנהגי קדש של ישראל‪ ,‬בכל עז חום קדש ושלהבת יה‪ ,‬באהבה רבה‬
‫ואהבת עולם"‪.300‬‬

‫"גדולה היא השעה‪ ,‬שעת הרת עולם היא זו‪ ,‬אל להקטינה אל להחמיצה!‬
‫אל ליפול ברוח ואל ליפול ביאוש!‬
‫כל יאוש הוא רעל!‬
‫‪ ...‬ואף משמים עליון יתן קולו‪ :‬בנים אהובים וחביבים המו מעי ולבי עליכם‪ ,‬לבי לבי על חללכם‪ ,‬שובו אלי ואשובה עליכם‪ ,‬כי‬
‫קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות"‪.301‬‬

‫‪ 294‬שם‪.‬‬
‫‪ 295‬הרב‪ ,‬אגרות הראי"ה‪ ,‬חלק ב‪ ,‬עמ' לד‪.‬‬
‫‪ 296‬הרב‪ ,‬אורות‪ ,‬עמ' יג‪ .‬כן כתב רבי צדוק הכהן מלובלין‪ ,‬צדקת הצדיק‪ ,‬סימן ‪ð‬ב‪" :‬אל יתמה האדם אם יראה רשעים‬
‫מתרבים בעולם והולכים ומתגדלים בכל יום‪ .‬כי ידע שה' יתברך הוא בעל הכרם וכמו שאמרו )ב"מ פג‪ ,‬ב(‪ ,‬ויודע טיבו‬
‫של כרם יותר ממ‪ð‬ו ומתקן צרכיו בכל עת ורגע ‪ ...‬ואין צריך לומר דורו של משיח ודאי יהיה חביב‪ ,‬ואפשר שיהיה כולו‬
‫חייב ויתהפכו לדור חביב על ידי שה' יתברך יביאם לתשובה‪ ,‬ועל כרחך ששורש ‪ð‬שמתם ממקום גבוה יותר מכל‬
‫הדורות‪ .‬דבאמת כל חטאי ישראל אי‪ð‬ם בעצם‪ ,‬רק המשילום חז"ל לאסא דקאי בי‪ð‬י חילפי )ס‪ð‬הדרין מד‪ ,‬א(‪ .‬ולכן הם‬
‫היסורים על ידי החטא שהחוח עוקצה‪ .‬אבל כשישרפו החוחים שסביבות תשאר השוש‪ð‬ה בשלימותה‪ .‬ואדרבא‪ ,‬שוש‪ð‬ה‬
‫שבין החוחים חשובה יותר כמו שאמרו )זוהר חלק ב קפט‪ ,‬ב( ‪ ...‬ותשובה אפשר שיהיה ברגע אחד ‪ ...‬וא‪ð‬ו מבקשים‪:‬‬
‫'השיב‪ð‬ו ה' אליך ו‪ð‬שובה' )איכה ה‪ ,‬כב(‪ ,‬רק ה' יתברך צווח‪' :‬שובו אלי ואשובה אליכם' )איכה רבה ה‪ ,‬כ(‪ .‬ומסתמא‬
‫בדור שכולו חייב על כרחך שיהיה אז דידן ‪ð‬צח )שה' ישיב‪ð‬ו תחילה(‪ .‬וכשה' יתברך ירצה ‪ -‬הרי ברגע אחד יכלו כל‬
‫הקוצים הסובבים ויהיה הכל כרצו‪ð‬ו ויתגלה שגם מה שקודם היה הכל לצורך"‪.‬‬
‫‪ 297‬הרב שלמה אבי‪ð‬ר‪ ,‬שיעורים באורות ‪ -‬ארץ ישראל‪ ,‬עמ' ‪.61‬‬
‫‪ 298‬אורות‪ ,‬עמ' קמח‪ .‬אהבת ישראל ‪ð‬ובעת מן ההכרה ב'סגולת ישראל'‪ ,‬כפי שמבאר זאת הרב בפרק ד מ"אורות‬
‫ישראל"‪ ,‬ש‪ð‬דפס בספר אורות‪ ,‬עמ' קמח‪-‬ק‪ð‬א; באגרת תק‪"ð‬ה‪ ,‬ש‪ð‬דפסה בספר אגרות ראי"ה‪ ,‬חלק ב‪ ,‬עמ' קפו‪-‬קפט;‬
‫ובמקומות ‪ð‬וספים‪ ,‬ואכמ"ל‪.‬‬
‫‪ 299‬הרב יעקב משה חרל"פ‪ ,‬מי מרום‪ ,‬חלק ו‪ ,‬מעיי‪ð‬י הישועה‪ ,‬עמ' קכ‪.‬‬
‫‪ 300‬שם‪ ,‬עמ' יח‪.‬‬
‫‪ 301‬הרב יעקב משה חרל"פ‪ ,‬מי מרום‪ ,‬חלק ו‪ ,‬מעיי‪ð‬י הישועה‪ ,‬עמ' ק‪ð‬א‪ .‬כן כתב רבי צדוק הכהן מלובלין‪ ,‬צדקת‬
‫הצדיק‪ ,‬סימן ‪ð‬ב‪" :‬ותשובה אפשר שיהיה ברגע אחד ‪ ...‬וא‪ð‬ו מבקשים‪' :‬השיב‪ð‬ו ה' אליך ו‪ð‬שובה' )איכה ה‪ ,‬כב(‪ ,‬רק ה'‬
‫יתברך צווח‪' :‬שובו אלי ואשובה אליכם' )איכה רבה ה‪ ,‬כ(‪ .‬ומסתמא בדור שכולו חייב על כרחך שיהיה אז דידן ‪ð‬צח‪.‬‬
‫וכשה' יתברך ירצה ‪ -‬הרי ברגע אחד יכלו כל הקוצים הסובבים ויהיה הכל כרצו‪ð‬ו ויתגלה שגם מה שקודם היה הכל‬
‫לצורך"‪.‬‬

‫‪33‬‬
 ‫‪ð‬ספח ‪ :1‬סיבות ‪ð‬וספות לכפירה‬

‫בכתבי הרב ותלמידיו מצינו סיבות נוספות אותן ציינו כגורמות לכפירה בדור עקבתא דמשיחא‪.‬‬

‫‪ ‬כפירה מפ‪ð‬י שאין האמו‪ð‬ה ‪ð‬וגעת לאדם‪:‬‬

‫במאמר "תלמים"‪ 302‬קובע הרב כי "כל ענין מדעי‪ ,‬שמאיזו סבה אין לו דרישה אצל בני האדם"‪ ,‬וחוסר הדרישה הזה "הגיע‬
‫לידי מדרגה גדולה‪ - ,‬הרי הוא נחשב כאלו אינו"‪ ,‬או בלשון אחרת "יקרא לזה שלילה והעדר‪ ,‬או כפירה"‪.‬‬
‫"וכך הוא הענין של ידיעת האלהות ‪ ...‬באו חלוצי הכפירה ואמרו‪ ,‬שאין הענין האלהי נוגע כלל לאדם‪ ,‬כי החיים יכולים ללכת‬
‫כסדרם בחומריותם ורוחניותם גם בשעה שיסיחו בני האדם את דעתם מכל אלה הענינים וממה ששייך להם‪ ,‬וממילא‬
‫ההתענינות בזה"‪ ,‬ב'ענין האלהי'‪" ,‬הוא לדעתם עמל סותר וגם מזיק"‪.‬‬
‫זו אחת הסיבות להופעת הכפירה בעולם ‪ -‬מתוך שאין האמונה שייכת ומועילה לבני האדם‪.‬‬
‫"אמנם מקצת אמת יש בדבר‪ .‬הרבה בני אדם ישנם שמצד עצמות אופיים אין הענין האלהי נוגע להם כלל‪ ,‬ואם ימשכו" לזה ‪-‬‬
‫"יפסידו לעצמם יותר ממה שיועילו ‪ ...‬על כן‪ ,‬כל מה שישתחררו העמים יותר מהיחש הרוחני‪ ,‬האמוני והמטפיזי בכלל‪ ,‬יותר‬
‫נוח להם לפתח ולשכלל את חייהם"‪.‬‬
‫רק בעם ישראל נמצאת "הטבעיות של התביעה האלוהית" "בעצם רעננותה ובהירותה"‪ .‬לכן‪ ,‬לעומת אומות העולם‪ ,‬הרי‬
‫ש"המדע והרגש האלהי נוגעים אליו"‪ ,‬לעם ישראל‪" ,‬בכל מציאותו לכל חייו‪ .‬לא יוכל רגע להסיח מהם את דעתו‪ ,‬ואי אפשר‬
‫לו למצוא אושר בנקודה אחת מהחיים מבלעדו"! עם ישראל לא יוכל להתקיים‪ ,‬חלילה‪ ,‬מבלעדי אמונתו באלוק!‬
‫לכן בהחלט "יכולים אנו להקשיב במנוחה את השלילה העולמית"‪ .‬יכולים אנו להיות שלווים אל מול הכפירה המתפשטת‬
‫בעולם‪ - ,‬מפני שמתאימה היא לטבעם של הגויים‪ .‬אולם "ככל אשר תוסיף שלילה זו להגלות בכל תנאיה"‪ ,‬אצל אומות‬
‫העולם‪" ,‬כך נוסיף אנו לדעת ביותר איך לגלות ברחבה את העצמיות שלנו"‪ ,‬המתאמת כל כך לאמונה באלקים חיים‪.‬‬

‫‪ ‬כפירה מתוך רצון ליצור שווי משקל לעומת ה‪ð‬טיה כלפי הרוח‪ð‬יות‪:‬‬
‫כותב הרב‪" :303‬מפני הנטיה החמרית היתרה‪ ,‬שאבדה את שווי המשקל לעומת הנטיה הרוחנית"‪ ,‬כאשר קיימת אצל אומות‬
‫העולם נטיה חזקה לחומריות ולא לרוחניות‪ - ,‬או אז "הולכים עמים וכלים‪ .‬בישראל שווי המשקל חקוק בעצם טבעו"‪" .‬נצח‬
‫ישראל"‪ ,‬אשר "לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם"‪ ,304‬לעולם לא יכלה‪ ,‬חלילה וחס‪ ,‬ולכן "עצם טבעו" של עם‬
‫ישראל מורה לו להקפיד על קיום שווי משקל בין הנטיה החומרית לבין הנטיה הרוחנית‪" .‬אמנם"‪ ,‬אותו חוק טבע ישראלי‬
‫השומר על שווי המשקל בין שתי הנטיות‪" ,‬זהו רק לענין שלא תשאר מחלת הנטיה היתרה קבועה באופן שאין לה רפואה‪,‬‬
‫אבל פגיעה מפני הנטיה היתרה פוגעת בישראל"‪ .‬ייתכן מצב בעם ישראל שבו‪ ,‬למשך פרק זמן מסויים‪ ,‬כן תהיה נטיה אחת‬
‫שתגבר על השניה‪ ,‬ומצב שכזה יפגע בנו‪" ,‬ועוד ביותר משאר האומות‪ ,‬מפני חריפות האופי שלו"‪.‬‬
‫בהמשך דבריו מנתח הרב את הנטיה החומרית היתירה שהיתה בעם ישראל בזמן בית המקדש הראשון והשני‪ ,‬עד אשר‬
‫"לא היתה שום תרופה למחלה כי אם על ידי שבירת האומה"‪ ,‬חורבנה וגלותה‪" ,‬באופן שלא יהיה לה ימים רבים מה לעשות‬
‫בענינים חמריים בכללותה‪ ,‬ונשארה פנית האומה כולה" ונטייתה‪" ,‬בכל ימי הגולה הארוכה‪ ,‬רק לדברים נשגבים ונאצלים"‪.‬‬
‫מאחר ובמשך תקופת הגלות לא היתה לו‪ ,‬לעם ישראל‪ ,‬ארץ‪ ,‬מדינה‪ ,‬צבא‪ ,‬שלטון‪ ,‬כלכלה וכיוצא באלה‪ - ,‬נאלץ עם ישראל‬
‫לעזוב את העיסוק בחומריות ולפנות אך ורק לעניינים רוחניים‪ .‬אמנם" נכון הוא כי "הנטיה היתרה היוצאת מהשווי אל‬
‫הרוחניות גם כן מזיקה הרבה‪ ,‬עד שהיא מאבדת את ההוד האמתי מהרוחניות עצמה‪ ,‬ומכל מקום בתור רפואה לנטיה‬
‫חמרית מופלגת משמשת היא בכל אופן"‪ - ,‬אולם סוף סוף נטיה זו לצד הרוחניות מזיקה ופוגעת )כשם שהנטיה לצד‬
‫החומריות מסיבה נזק לאומה(!‬
‫והנה "עתה‪ ,‬בעת ההתעוררות של התחיה הלאומית"‪" ,‬ניתנה רשות לאומה להיות לה שיח בעניינים חמריים"‪ .‬עם ישראל‬
‫שב לארצו וממילא שב לעסוק בענייני החומר‪ .‬לכן‪ ,‬מאחר ובמשך כל תקופת הגלות הארוכה היתה הנטיה לצד הרוחניות‪- ,‬‬
‫ממילא‪ ,‬על מנת ליצור שווי משקל‪" ,‬הנטיה הראשונה מההפלגה הרוחנית אל החמרית מוכרחת להיות בהפרזה קצת לצד‬
‫האחרון"‪ ,‬כפי שכתב הרמב"ם בפרק הרביעי מ'שמונה פרקים'‪ ,‬כי "הגוף שיצא משוויו ‪ -‬נראה אל איזה צד נטה ויצא‪ ,‬ונעמוד‬
‫כנגדו בהפכו‪ ,‬עד שישוב אל השווי‪ .‬וכשישתווה‪ ,‬נסלק ידינו מן ההיפוך ונשוב לעשות לו מה שיעמידהו על שוויו"‪" ,‬כגון‪ :‬אם‬
‫גבר החום שבגוף ‪ -‬יש לרפאותו באמצעים נגדיים מצננים‪ ,‬וכן להיפך‪ .‬משל למה הדבר דומה? למקל שנתכופף ונתעקם‪:‬‬
‫ברצותנו לישרו אנו כופפים אותו לצד שכנגד‪ ,‬ואז הוא מתיישר ושב להיות כבראשונה"‪.305‬‬
‫"וזהו מקור חוצפא של עיקבא דמשיחא"‪.‬‬
‫אמנם הרב מסיים את הפיסקה וכותב‪" :‬מכל מקום לא יארך הזמן של הנטיה הקיצונית הזאת" אל החומריות‪" ,‬כיון שביסוד‬
‫האומה מונח שווי המשקל‪ .‬על כן אך ינוח הסער וילכו הענינים לצד המעלה והמשקל הראוי"‪.‬‬
‫הרב אף קורא לכל אותם "בעלי ההשפעה"‪ ,‬מפני שהם "צריכים למצוא את האורה הרוחנית‪ ,‬שיש בנטיה החמרית‪ ,‬ואת‬
‫מטרתה הפנימית‪ ,‬וכפי מה שיגלו זה ברבים ‪ -‬כן תתרפא מחלת החוצפא ותאבד את סימניה הרעים‪ ,‬ותתעורר האומה בכלל‬
‫למציאותה הטבעית‪ ,‬ויגלה עליה הדר נשמתה"‪306 .‬‬

‫‪ 302‬מאמרי הראי"ה‪ ,‬עמ' ‪.10‬‬

‫‪ 303‬הרב‪ ,‬אורות‪ ,‬עמ' ק‪ð‬ט‪ .‬ע"ע הרב צבי ישראל טאו‪ ,‬לאמו‪ð‬ת עת‪ð‬ו‪ ,‬חלק א‪ ,‬עמ' עז‪.‬‬
‫‪ 304‬שמואל א טו‪ ,‬כט‪.‬‬
‫‪ 305‬ספר המידות מ"ב פ"ט‪ ,‬מובא בהערת הרב מ‪.‬ד‪ .‬רבי‪ð‬וביץ שבהוצ' מוסד הרב קוק‪.‬‬
‫‪ 306‬בדומה לכך כותב הרב אודות הכפירה המופיעה כ‪ð‬יגוד לאמו‪ð‬ה שהיא יותר מן המידה‪ ,‬וז"ל בשמו‪ð‬ה קבצים‪ ,‬קובץ‬
‫א‪ ,‬סעיף תרמו‪" :‬אמו‪ð‬ה יותר מהמדה מבלה עולם היא‪ .‬ולא רק אמו‪ð‬ה של שקר‪ ,‬אלא אפילו אמו‪ð‬ת אמת‪ ,‬כשהיא‬
‫פועלת על ה‪ð‬פש היחידי והציבורי יותר מהמדה שהיא צריכה לפעול עד כדי למזג את כחה עם יתר הכחות הרוח‪ð‬יים‬
‫והמעשיים‪ ,‬הרי היא מטשטשת את העולם"‪ .‬כן כותב בספר אורות האמו‪ð‬ה‪ ,‬עמ' ‪" :49‬בתכו‪ð‬ת האמו‪ð‬ה יש תאות‬
‫האמו‪ð‬ה ועבודת האמו‪ð‬ה‪ .‬כשהתאוה מתגברת על העבודה יצאו מזה תוצאות מהרסות משפילות ופוגמות כמו‬
‫מתוצאות של כל התאוות כשהן מתפרצות יותר מגבולם‪ .‬וכל מה שהתאוה ביסודה הוא בדבר היותר יקר ויותר ‪ð‬שגב‬
‫ככה בהתפרצה הרי היא יותר מתועבת‪ ,‬יותר מזוהמה ויותר מהרסת ומחבלת"‪ .‬ובדומה לכך בספר לקוטי מוהר"ן‪,‬‬
‫תורה עב‪ ,‬בהערה‪" :‬גם בע‪ð‬ין ההתקרבות עצמו להשם יתברך יש יצר הרע גדול‪ .‬כלומר‪ ,‬שלפעמים רבוי ההתלהבות‬
‫חוץ מהמדה הוא מהיצר הרע‪ ,‬כי זהו בחי‪ð‬ת 'פן יהרסו'‪ ,‬וכמבואר במקום אחר‪ .‬כי יש יצר הרע גדול כשמתחיל‬

‫‪34‬‬
 ‫‪ ‬כפירה מתוך רצון לשבור את הרוח‪ð‬יות הקט‪ð‬ה המ‪ð‬וגדת לחומריות‪:‬‬
‫במאמר "אחדות ושניות"‪ ,307‬הרב מוסיף וכותב כי הנטיה לצד החומריות ‪ -‬לא זו בלבד שהיא באה ליצור שווי משקל מפני‬
‫הנטיה היתירה אל הרוחניות‪ ,‬אלא היא נובעת מאותה נטיה רוחנית עצומה! "הרוחניות ‪ ...‬נותנת עז וגדולה גם לחיים‬
‫החומריים‪ .‬וכשאתה רואה שמתגבר החפץ בקרב האומה לבסס את חייה החומריים ‪ -‬סימן הוא שהרוחניות התגברה בעולם‪,‬‬
‫עד שהתרוממה גם מעלת החומריות‪ ,‬הדרושה להשלמת תכנית היצירה‪ .‬כשהרוחניות מתגברת אז מוצאים בני האדם טעם‬
‫לחייהם‪ .‬אז הם מבינים ומרגישים שכדאי לחיות‪ .‬ערך החיים אז הולך ועולה‪ ,‬ועל כן מבקשים אז בני האדם לבסס יותר את‬
‫החיים החומריים‪ ,‬שיהיו יותר בטוחים‪ ,‬יותר רחבים ונאים"‪.‬‬
‫זוהי התפיסה האחדותית‪" ,‬שלפניה אין העולם החומרי נפרד מהעולם הרוחני‪ ,‬אחדות שלמה יש בין שני העולמות האלה‪ ,‬כי‬
‫שניהם ממקור אחד מוצאם"‪.‬‬
‫"ואולם קצרי ההשגה"‪ ,‬הטועים לחשוב כאילו ישנו ניגוד בין הרוח לבין החומר‪" ,‬כשהם רואים בעולם נטיה כלפי החיים‬
‫החומריים ‪ -‬מתנפלים על החידוש הזה ובקנאתם לחומריות הם מבקשים לבטל לגמרי את הרוחניות‪ ,‬שלדעתם היא סותרת‬
‫את החומריות החביבה עליהם‪ .‬והם מעבירים קו" מבדיל "בין החומריות ובין הרוחניות"‪.‬‬
‫"ועם ישראל"‪" ,‬שהשניות" ‪ -‬כלומר הפירוד בין הרוח לבין החומר ‪" -‬שנואה לו על פי שרש נשמתו‪ ,‬מרגיש כי ההפרדה בין‬
‫החומריות ובין הרוחניות מסבה" וגורמת "לו צער גדול ועמוק‪ ,‬והוא מבקש לו דרך לשוב אל האחדות"‪.‬‬
‫מחשבת השניות )לעומת מחשבת האחדות(‪ ,‬האומרת כי החומר נמצא מחוץ לתחומו של האלוקים‪ ,‬הינה עבודה זרה‪ ,‬ו"אין‬
‫תקנה לעבודה זרה אלא נתיצה ואבוד‪ ,‬ויד פושעי ישראל בה בראשונה‪ .‬הם"‪ ,‬פושעי ישראל‪ ,‬פורקי עול תורה ומצוות‪" ,‬מקימי‬
‫הפסל‪ ,‬ממהרים בעצמם לנתצו‪ .‬פושעי ישראל סוף סוף גם הם בני עם אחד"‪ ,‬בנים הם לעם אשר מחשבת האחדות חקוקה‬
‫בטבע נשמתו‪ ,‬לכן "גם הם אינם יכולים לסבל את השניות‪ ,‬ועל כן הם מקדימים בעבודת הנתיצה"‪.‬‬
‫"נותצים הם מתחילה את הרוחניות החלוקה מעל החומריות וסותרת לה"‪ .‬בשלב הראשון הם שוברים ומתנצים את‬
‫"הקדושה הלוחמת נגד הטבע"‪" .308‬בביקורת עזה הם מבקרים אותה ומראים את כל שקרה והפסדה‪ .‬מנתצים ומשברים הם‬
‫רוחניות זו בקנאות המיוחדת לעם ישראל ושמחים רגע לראות כי האליל של הרוחניות היה למעי מפלה‪ .‬ואולם מחוסר‬
‫הבחנה עמוקה הם טועים לחשב‪ ,‬כי כבר עקרו את כל הרוחניות משרש‪ ,‬שמעכשיו אין עוד רוחניות בעולם‪ ,‬אבל באמת‬
‫הספיקו לנתץ רק את אליל הרוחניות‪ ,‬את הרוחניות האילוזיונית‪ ,‬הרומנטית‪ ,‬בת הדמיון הכוזב‪ - ,‬ולא את הרוחניות‬
‫האמתית"‪ ,‬זו ש'נותנת עז וגדולה גם לחיים החומריים'‪" ,‬שאי אפשר להכחידה‪ ,‬והיא עומדת וקימה לנצח‪ ,‬בין שמודים בה‬
‫ובין שכופרים בה"‪309 .‬‬

‫‪ ‬הכפירה מתוך רצון להופעת תורה פ‪ð‬ימית ולא חיצו‪ð‬ית‪:‬‬

‫הרצון לכך שתורת ישראל לא תהיה בבחינת 'תורה חיצונית' לאדם‪' ,‬הנוחתת עליו מלמעלה'‪ ,‬אלא תנבע מתוככי נשמתו‬
‫הפנימית‪ .‬כפי שניבא ירמיהו הנביא‪" :‬כי זאת הברית אשר אכרות את בית ישראל אחרי הימים ההם נאם ה' נתתי את תורתי‬
‫בקירבם ועל ליבם אכתבנה‪ ,‬והייתי להם לאלהים והמה יהיו לי לעם‪ .‬ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו‬

‫להתקרב להשם יתברך‪ .‬ועל כן בשעת מתן תורה הזהיר השם יתברך למשה‪' :‬רד העד בעם פן יהרסו אל ה' לראות'‪ ,‬כי‬
‫ישראל היו אז במעלה גדולה‪ ,‬והוצרכו להזהירם מהיצר הרע שיש בהתקרבות להשם יתברך"‪" .‬ולסיבה זו" ‪ -‬ממשיך‬
‫הרב ב'שמו‪ð‬ה קבצים' ‪ð" -‬מצאים תמיד בעולם גורמים רבים להתמעטות האמו‪ð‬ה ‪ ...‬דור אחרון בכל תקופה בא על פי‬
‫רוב בכל שולל‪ ,‬שאין תקופה ‪ð‬גמרת אלא אם כן שימש לה הכח הרוח‪ð‬י היותר עדין בתור כח משפיע‪ ,‬ועל ידי השפעתו‬
‫ודאי הפריז את מדתו‪ ,‬ורוב טובה הביא שאין העולם יכול לקבלה‪ ,‬ו‪ð‬הפך לרועץ לו‪ .‬על כן באה המדה של דור אחרון‪,‬‬
‫דור החותם תקופה ומתחיל תקופה‪ ,‬שהוא שולל‪ ,‬ותיכף בהתגלות שלילותו‪ ,‬ותעשה את תפקידה למחוק את הסאה‪,‬‬
‫מתגלה הרפיון והאפסיות שיש בשלילה‪ ,‬והיא בעצמה מבצרת לה את מקומה שלא תתפשט הרבה‪ ,‬וההתפשטות‬
‫היתירה שגרמה בהופעתה הראשו‪ð‬ה‪ ,‬חוזרת ובאה לידי תיקון על ידי המיזוג הכללי‪ .‬בעולמ‪ð‬ו ה‪ðð‬ו רואים‪ ,‬הת‪ð‬ועה‬
‫הכפר‪ð‬ית‪ ,‬וחוצפת הזמן‪ ,‬ביסודותיו המתדמות למדעיות על פי בקורת המקרא מעבר מזה‪ ,‬התגליות החדשות והכרעתן‬
‫לטובת האמו‪ð‬ה מעבר מזה‪ ,‬ית‪ð‬ו את המשקל האלהי לרוח האמו‪ð‬ה ומיזוגו"‪.‬‬

‫‪ 307‬מאמרי הראי"ה‪ ,‬עמ' ‪.234-236‬‬

‫‪ 308‬ש"אי‪ð‬ה קדושה שלמה"‪ ,‬לעומת "הקדושה שבטבע" ‪ -‬עי' אורות‪ ,‬עמ' עז‪ ,‬ובפרקי "עולם הקדש והחל" שבספר‬
‫אורות הקודש‪ ,‬חלק ב‪ ,‬עמ' שז‪-‬שכד‪.‬‬
‫‪ 309‬הרב ממשיך וכותב‪" :‬ואחרי שגמרו את עבודת ה‪ð‬תיצה של אליל הרוח‪ð‬יות‪ ,‬הם על כרחם באים ל‪ð‬תץ גם את אליל‬
‫החומריות‪ ,‬כי אחרי שהחומריות ‪ð‬פרדת מהרוח‪ð‬יות גם היא אי‪ð‬ה אלא אליל ואין לה זכות הקיום‪ .‬אז מתעוררות‬
‫מלחמות המפלגות והמעמדים‪ ,‬והמלחמות הקשות והאכזריות מרעילות את ‪ð‬עימות החומריות ‪ ...‬החומריות כשהיא‬
‫לעצמה ‪ð‬עשית לאה‪ ,‬מאין קורטוב של רוח‪ð‬יות אמתית‪ ,‬ואכולי ספק ו‪ð‬גועי שעמום אי‪ð‬ם מוצאים דרך אחרת אלא‬
‫אבוד עצמם לדעת‪ .‬והספרות עוד באה ומוסיפה שמן על המוקד‪ ,‬כמעט מכל שיר ושיר‪ ,‬מכל ספור וציור בוקעת ועולה‬
‫א‪ð‬קת חלל‪ ,‬הקורעת שמים מעל ומפעפעת כארס מתחת עד קצוי שאול‪ .‬החוקרים מבקשים איזה תכלית לחיים ואי‪ð‬ם‬
‫מוצאים‪ ,‬אין קו של אור להאיר ולחמם את ה‪ð‬פש הרועדת מקור‪ .‬גם מקול המחרפים והמגדפים‪ ,‬החצופים ועזי‬
‫הפ‪ð‬ים‪ ,‬אתה שומע תרעומות של איוב‪ ,‬הסובל יסורים אין קץ ומרב כעסו הוא ‪ð‬כון לרמס‪ ,‬לטרף ולהשחית את הכל‪.‬‬
‫כך הולכים פושעי ישראל ושוברים בעצמם את אלילי הזמן‪ ,‬שוברים ומ‪ð‬פצים ומ‪ð‬קים את המקום מהרוח‪ð‬יות‬
‫המזויפה ומהחומריות הריקה והשפלה ומפ‪ð‬ים דרך לקדושה העליו‪ð‬ה‪ ,‬שתשלח היא את אורה להשיב לב ב‪ð‬י ישראל‬
‫אל אמו‪ð‬ת האחדות"‪.‬‬
‫כתוצאה משלילת אותה 'אליל הרוח‪ð‬יות' ‪ -‬החיים הולכים הם ומסתאבים‪ ,‬סיאוב אחר סיאוב‪ .‬וכך כותב הרב בספר‬
‫אורות הקודש‪ ,‬חלק א‪ ,‬עמ' קמח‪" :‬יסוד החוצפא יסגא בעקבתא דמשיחא‪ ,‬הוא בא מהתמעטות ההופעה הרוח‪ð‬ית‬
‫למטה‪ ,‬והרעיו‪ð‬ות ה‪ð‬אצלים והמוסריים ה‪ð‬עלים אי‪ð‬ם ‪ð‬תפסים בלבות ב‪ð‬י אדם‪ ,‬על כן החמריות מתגברת‪ .‬אבל זה‬
‫היסוד המאיר‪ ,‬שהיה בדורות הקודמים מתפשט למטה‪ ,‬לא אבד את אורו‪ ,‬כי אם התכ‪ð‬ס למעלה בספירות העליו‪ð‬ות‪,‬‬
‫ועל פי זה ‪ð‬תרבה האור ב‪ð‬שמה בג‪ð‬יזתה הפ‪ð‬ימית‪ .‬והאור המתרבה דוחק הוא את הפריסה‪ ,‬אשר ‪ð‬תפשטה לצד‬
‫התחתית‪ ,‬ויוצאים ‪ð‬גוהות מאופלים‪ ,‬שעל ידם מתגדלות התכו‪ð‬ות המעשיות‪ ,‬וההכרות הגשמיות מתעמקות‬
‫ומתגברות"‪ .‬וכותב הרב ב‪ð‬ימין אפרתי‪ ,‬בספר הס‪ð‬יגוריה במש‪ð‬ת הרב קוק‪ ,‬עמ' ‪" :26‬וחוזר הדבר חלילה‪ :‬מתוך‬
‫שההכרות הגשמיות מתגברות ביותר‪ ,‬האורה ‪ð‬ג‪ð‬זת ביותר‪ ,‬ריבוי האור בג‪ð‬יזתו דוחק‪ ,‬ומגדיל שוב את ההכרות‬
‫החמריות‪ ,‬וכה הולך העולם‪ ,‬הלוך ושקוע בעמקי החמריות"‪ .‬ע"ע במאמרו של הרב אליהו מאלי‪" ,‬החוצפה בעקבתא‬
‫דמשיחא"‪ ,‬עטורי כה‪ð‬ים‪ ,‬גליון ‪ ,173‬עמ' ‪.27‬‬

‫‪35‬‬
‫את ה'‪ ,‬כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם נאם ה'"‪ .310‬בבחינת "לשעבר תורה נתתי בכם‪ ,‬לעתיד חיים אני נותן לכם"‪.311‬‬
‫וכותב הרב‪" :‬העולם הרוחני בונה כל אחד ואחד לעצמו בקרבו‪ .‬כל תכונת ההקשבה אינה כי אם הכשרה לבנין הנצחי העצמי‬
‫של היחיד ‪ ...‬ויש אשר הקשבתו כל כך מפולשה‪ ,‬עד שאובד הוא את הריכוז העצמי‪ ,‬יודע הוא שמות רבים‪ ,‬רק את שמו‬
‫שכח‪ ,‬ולא ידע‪ .‬אז כל עמלו לריק הוא‪ ,‬ואין לו תקנה כי אם על ידי ערלת אזן כבירה‪ ,‬שמונעתו מכל הקשבה‪ ,‬ואחרי ההירוס‬
‫הגדול הזה‪ ,‬החרשות‪ ,‬שהוא איבוד כללי‪ ,‬חרשו נותן לו דמי כולו‪ ,‬הוא שב ומתחדש בצורה חדשה‪ ,‬תתהפך כחמר חותם‪,‬‬
‫ויתיצבו כמו לבוש‪ .‬רזי הרזים של עת לעשות לה' הפרו תורתך‪ ,‬חיזוק ליבן של רשעים ונעילת דלתי תשובה מהם‪ ,‬זהו עומק‬
‫החסד‪ ,‬המיית הרחמים העליונים מעל כל גבול‪ .‬אבל כמה רע ומר הוא צער גלגול יצירה זה‪ ,‬איבוד כל התכנית הקדמוניה‬
‫והתחדשות האופי בפנים חדשות ‪ ...‬וממעמקים תהומיים הללו‪ ,‬עולם חדש מתכונן" ‪.312‬‬

‫‪ ‬הכפירה בבחי‪ð‬ת סטירת המלאך בשעת הלידה‪:‬‬

‫הגמרא במסכת נדה מתארת את הוולד במעי אימו‪ ,‬כיצד "נר דלוק לו על ראשו וצופה מסוף העולם ועד סופו ‪ ...‬ומלמדין‬
‫אותו כל התורה כולה ‪ ...‬וכיון שבא לאויר העולם בא מלאך וסוטרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה"‪.313‬‬
‫הרב יעקב משה חרל"פ מקביל בין לידת הולד ולידת העולם‪ - ,‬שכן‪ ,‬קודם ליצירת העולם השתעשע הקב"ה עם תורתו ‪,314‬‬
‫ולכשנברא העולם היה צורך בסטירת המלאך על פיו על מנת שתשתכח אותה תורה‪ ,‬ואלה היו "אלפיים שנות תהו" ‪ ,315‬שרק‬
‫עם סיומם ניתנה התורה לישראל‪.‬‬
‫וכך הוא גם בלידת עם ישראל‪" :‬יש בענין הגלות גם חזרה למצב שלפני היצירה‪ ,‬שהקב"ה השתעשע עם תורתו אלפיים שנה‬
‫לפני בריאת העולם‪ ,‬וכאשר ישראל ואורייתא חד הוא‪ ,‬ישנו חפץ עליון ונורא להשתעשע גם עם ישראל עם קדשו‪,‬‬
‫והשעשועים הללו הלא המה הרבה יותר גדולים מכל שיח ושיג"‪ .‬לכן עתה‪ ,‬בעקבתא דמשיחא‪ ,‬בשעה "שאנו נולדים‬
‫מחדש"‪" ,316‬יש הכרח שתבוא סטירה לשכוח הכל‪ 317‬מעין הסטירה שהמלאך סוטר על פיו של תינוק בשעה שיוצא לאויר‬
‫העולם‪ ,‬והוא סוד ענין העזיבה שלדאבוננו רבים מתרחקים מתורה ומצות‪ ,‬אבל אין זה אלא מצד הסטירה‪ ,‬אולם יש לקוות‬
‫שבמהרה ישובו לנו כל מחמדינו וכל ישראל יתעלו למרום גדולתם הנצחית"‪.318‬‬

‫‪ ‬החוצפא מאפשרת להבין רזי תורה‪:‬‬

‫"החוצפא של עקבתא דמשיחא היא מעוט אור לשם תקון הכלים ‪ ...‬בלא החוצפא דעקבא דמשיחא לא היה אפשר לבאר רזי‬
‫תורה בגילוי גמור‪ .‬רק על ידי התעבות ההרגשות‪ ,‬שעל ידי החוצפא‪ ,‬יהיה אפשר לקבל הארות שכליות עליונות מאד‪ ,‬וסוף‬
‫סוף שהכל ישוב לתיקון גמור" ‪.319‬‬
‫וכותב על כך הרב אליהו מאלי ‪ 320‬כי "במשך שנים רבות מועטים היו אלו שעסקו בחכמת הנסתר"‪ ,‬מפני כמה וכמה סיבות‪,‬‬
‫ואחת מהן היא הקושי שבלימוד חכמה זו‪" .‬דרך המלך להתגבר על קושי זה היא ללמוד הרבה תורה‪ ,‬להתפלל בכוונה‬
‫גדולה‪ ,‬להתקדש ולהתרומם‪ .‬על ידי כך גדלה היכולת הנפשית של האדם לקלוט עניינים רוחניים מופשטים‪ ,‬והוא מצליח‬
‫להיכנס לעולם הרוחני הנסתר‪ ,‬ולצאת ממנו בשלום‪ .‬בעקבתא דמשיחא מסבבת ההשגחה דרך אחרת‪ .‬הדרך הרגילה טובה‬
‫יותר ושלימה יותר‪ ,‬אך אינה ניתנת למימוש אצל רוב הדור הצעיר שרחוק ממנה‪ .‬הדרך היא ליצור חסור רגישות נפשית‪,‬‬
‫'לעבות את ההרגשות' על ידי החוצפה‪ .‬האדם שמחפש הבנות‪ ,‬שיספקו את דרישתו השכלית‪ ,‬חוקר כל דבר‪ ,‬נכנס לברר את‬
‫סודות התורה אף על פי שאינו מוכשר לכך‪ .‬הוא אינו מתחשב באיסורים ובהדרגה שחכמי התורה מטילים על כל הרוצה‬
‫לבוא בשערי הסוד‪ .‬הוא לומד אותם על פי מיטב יכולתו השכלית‪ ,‬והם נכנסים לתודעה הציבורית‪ .‬יש חסרונות בדרך זו‪.‬‬
‫הדברים אינם נלמדים בצורתם השלימה‪ .‬האנשים העוסקים בהם תופשים יותר את ההיבט השכלי‪ ,‬תוך כדי שהם מאבדים‬
‫את ההבנה הפנימית העמוקה‪ ,‬המתאפשרת אך ורק על ידי ההתרוממות הנפשית‪ ,‬וזו חסירה להם‪ .‬אך מכל מקום בסוף‬
‫התהליך תבוא תשובה גדולה וגם צדדים אלו ילכו וישתלמו‪ .‬תחילת התהליך מתאפשר על ידי החוצפה שבעקבתא דמשיחא‪.‬‬
‫בלעדיה היו הדברים יכולים להישאר בבינוניותם משך שנים רבות נוספות‪ ,‬ובזכותה מואץ מאוד התהליך של התפשטות‬
‫לימוד הנסתר"‪.‬‬

‫‪ ‬חוצפא מפ‪ð‬י הסתלקות השכל‪:‬‬

‫הרב כותב כי "כל התרבות הזמנית בנויה היא על יסוד כח המדמה"‪ .‬כתוצאה מתהליך מסויים‪ ,‬שלא זה המקום לפורטו‪" ,‬כה‬
‫הולכים העניינים בהדרגה‪ ,‬עד ששרידי השכל שברוח החכמה החולונית גם הם הולכים ונעתקים אל כח המדמה‪ .‬המליצים‬
‫והמספרים‪ ,‬הדרמתוריים וכל העוסקים באמניות היפות נוטלים מקום בראש התרבות‪ ,‬והפילוסופיה פוסחת וצולעת ואין לה‬
‫מעמד מפני שהשכל הנקי הולך ומסתלק‪ .‬כפי סילוקו של השכל ורוח החכמה כן חוצפא יסגי וחכמת סופרים תסרח‪ ,‬יראי‬
‫חטא ימאסו והאמת תהא נעדרת ופני הדור כפני הכלב"‪.321‬‬

‫‪ 310‬ירמיהו לא'‪ ,‬לב'‪-‬לג'‪.‬‬

‫‪ 311‬הרב‪ ,‬אורות הקודש‪ ,‬חלק ג‪ ,‬עמ' קלח‪ .‬ועי' במאמר "שירת החיים" בפרק "התורה היא הטבע של‪ð‬ו"‪.‬‬
‫‪ 312‬אורות הקודש‪ ,‬חלק ג‪ ,‬עמ' קלט‪.‬‬
‫‪ð 313‬דה ל‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ 314‬שיר השירים רבה‪ ,‬פרשה ה‪" :‬ר' חו‪ð‬יא בשם ריש לקיש‪ :‬ש‪ð‬י אלפים ש‪ð‬ה קדמה התורה לברייתו של עולם‪ ,‬מה‬
‫טעם? 'ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום' )משלי ח‪ ,‬ל(‪ ,‬ויומו של הקדוש ברוך הוא אלף ש‪ð‬ים‪ ,‬ש‪ð‬אמר 'כי‬
‫אלף ש‪ð‬ים בעי‪ð‬יך כיום אתמול כי יעבור )תהילים צ‪ ,‬ד("‪.‬‬
‫‪ 315‬ס‪ð‬הדרין צז‪ ,‬ב‪" :‬ת‪ð‬א דבי אליהו‪ :‬ששת אלפים ש‪ð‬ה הוי עלמא ‪ -‬ש‪ð‬י אלפים תוהו‪ ,‬ש‪ð‬י אלפים תורה‪ ,‬ש‪ð‬י אלפים‬
‫ימות המשיח"‪.‬‬
‫‪ 316‬הרב‪ ,‬אורות‪ ,‬עמ' עז‪.‬‬
‫‪ 317‬כשם שר' זירא עלה מבבל לארץ ישראל והתע‪ð‬ה ארבעים יום על מ‪ð‬ת שתשתכח מאיתו תורת חוץ לארץ‪.‬‬
‫‪ 318‬הרב יעקב משה חרל"פ‪ ,‬מי מרום‪ ,‬חלק ו‪ ,‬מעיי‪ð‬י הישועה‪ ,‬עמ' רז‪.‬‬
‫‪ 319‬אורות‪ ,‬עמ' פב‪ .‬ועי' בעמ' צה‪ ,‬פיסקה סד; וכן בספר באורו‪ ,‬עמ' ‪.280‬ובשמו‪ð‬ה קבצים‪ ,‬קובץ ח‪ ,‬סעיף רכא‪ ,‬כותב‬
‫הרב‪" :‬החוצפא דעקבתא דמשיחא מתבטאת בכפירה‪ .‬ויסוד הכפירה בא מצד חוסר ה‪ð‬טיה של אמו‪ð‬ה‪ ,‬וחוסר ‪ð‬טיה זו‬
‫בא מפ‪ð‬י שהעולם עומד מוכן כבר להארה גדולה‪ ,‬שכל צפו‪ð‬י צפו‪ð‬ות יהיו מוב‪ð‬ים‪ ,‬ועין בעין יראו בשוב ה' ציון" וכו'‪.‬‬
‫‪ 320‬עטורי כה‪ð‬ים‪ ,‬גליון ‪ ,173‬עמ' ‪.25‬‬
‫‪ 321‬אורות‪ ,‬עמ' לד‪.‬‬

‫‪36‬‬
‫וכותב על כך הרב אליהו מאלי ‪" :322‬הכח המוביל בתרבות המערב‪ ,‬שהיא התרבות המרכזית בתקופתנו‪ ,‬הוא כח הדמיון‪.‬‬
‫הכוונה לכח המצייר את כל המציאות בצורתה האסתטית המושכת‪ .‬החל בסרטים והצגות של עלילות שהיו וכלה במדע‬
‫בדיוני‪ .‬הדמויות הנערצות על הנוער הם אלילי זמר‪ ,‬שחקני כדורגל‪ ,‬ושחקני טלויזיה‪ .‬הפרסומות של כל מוצר מציגות את‬
‫האיש והאשה הצעירים והיפים‪ .‬בחברה בה החכמה והשכל תופשים את המרכז‪ ,‬יהיו הנכבדים‪ ,‬האנשים החכמים הזקנים‬
‫ובעלי הנסיון‪ .‬אולם בחברה שהיופי החיצוני הנראה לעין הוא העיקר‪ ,‬הצעירים הם המרכז‪ .‬היחס הנוצר לזקנים ולחכמים‬
‫יהיה יחס מזלזל‪ ,‬מכיון שהם לא יפים ולא חזקים‪ .‬מציאות זו יוצרת חוצפה אצל הדור הצעיר כלפי הזקנים והחכמים‪ .‬אנשים‬
‫שהם ריקים מכל תוכן‪ ,‬הופכים להיות בעלי הדעה‪ ,‬למרות שאינה שוכנת בקרבם כלל ועיקר‪ .‬זאת בגלל שיודעים הם לשיר‬
‫ולהנעים בקולם‪ ,‬או שהם נראים יפה‪ ,‬או שהם מציירים או מפסלים יפה‪ .‬היות וכל העולם מתייחס אליהם כאל חכמי הדור‪,‬‬
‫הם באמת מרגישים כך‪ ,‬ומזלזלים בכל מי שאינו בן מינם‪ .‬תופעה זו מתרחשת בכל רחבי העולם‪ .‬בישראל לובשת תנועה זו‬
‫צביון של זלזול במסורת‪ ,‬בתורה‪ ,‬במצוות ובכל דבר קדוש"‪.‬‬

‫‪ ‬חוצפא מפ‪ð‬י התעלות מעבר להשגה השכלית‪:‬‬

‫בפנקסיו מזכיר הרב כפירה הנובעת כתוצאה מכך ש"הטבעיות דורשת את תפקידה‪ ,‬והיא חפצה להיות מתחברת לאור‬
‫האלהי המרומם ומלא חיים‪ ,‬בלא ההסתרה של ההשכלה האנושית המלאה מחשכים"‪ ,‬שהרי "ההשכלה האנושית יש לה‬
‫חסרון עצום‪ ,‬שהיא מצמצמת את מהות החיים‪ ,‬ומגרעת הרבה מלשד הבריאות שבהויה העשירה‪ ,‬שחלק הגון ממנה מתגלה‬
‫בטבע הבריאות הגופנית והנפשית"‪ .‬מתוך כך "מתהוים מכאובים רבים ברוח האדם‪ ,‬שמתגלים בצורת בחילה בחיים‪ ,‬יאוש‪,‬‬
‫כפירה והפקרות‪ ,‬חוצפה וטירוף דעת‪ ,‬קטיגוריא ומשטמה" ‪324 .323‬‬

‫והרב אלימלך בר שאול כותב כי ישנה כפירה הנובעת ממצב שבו האדם "הפליג אל מעבר לגבולות ההשגה השכלית‪ ,‬אל‬
‫מה שמכונה בשמו 'החלל הפנוי'‪ ,‬אל אותו גובה מסחרר אשר בו בטלים לשון ושפה והגיון ומחשבה‪ ,‬ואפילו דמיון והשערה‪,‬‬
‫ואין בו אחיזה כלשהי לאנושי באלוהי"‪.325‬‬

‫‪ ‬הצטרפות גרים לעם ישראל כגורם לחוצפא‪:‬‬

‫הרב אליהו מאלי כותב‪" :326‬גויים בעלי נשמות גדולות מצטרפים לעם ישראל‪ .‬ביציאת מצרים הצטרפו ה'ערב רב'‪ .‬בזמן‬
‫יהושע‪ ,‬מתגיירת רחב ויוצאים ממנה שמונה נביאים ונביאות ‪ .327‬גם בדורות האחרונים מצטרפים גרי צדק רבים לעם ישראל‪.‬‬
‫הצטרפות זו לטובה ולברכה היא‪ .‬אומרים חז"ל‪' :‬משלו משל למה הדבר דומה ‪ -‬למלך שהיה לו בן והיה חביב עליו יותר‬
‫מדאי‪ ,‬מה עשה המלך? נטע לו פרדס‪ ,‬בשעה שהיה הבן עושה רצונו של אביו‪ ,‬היה מחזר בכל העולם כולו ורואה אי זו‬
‫נטיעה יפה בעולם ונוטעה בתוך פרדסו‪ ,‬ובשעה שהיה מכעיסו‪ ,‬היה מקצץ כל נטיעותיו‪ .‬כך בשעה שישראל עושין רצונו של‬
‫מקום‪ ,‬הקב"ה מחזר בכל העולם כולו ורואה אי זה צדיק באומות העולם‪ ,‬ומביאו ומדבקו לישראל‪ ,‬כגון יתרו ורחב'‪.‬‬
‫בעקבתא דמשיחא מתגברת התופעה‪ .‬כנראה שהקירבה לזמנו של משיח גורמת לאותן נשמות לחפש את שורשם‪.‬‬
‫אומר הרב‪' :‬הרבה נשמות‪ ,‬נדחות בין האומות‪ ,‬שבות לכנסת ישראל בעקבתא דמשיחא‪ ,‬וכוח העכול אינו מספיק בתחילה‬
‫להפכם למזון מבריא‪ .‬ומזה נצמחה המחלה של חוצפא‪ ,‬אבל היא רק מחלה עוברת‪' ,‬וחיל גוים תאכלו ובכבודם תתימרו'' ‪.328‬‬
‫הצטרפות של גרים רבים לעם ישראל בבת אחת אינה מאפשרת קליטה טובה שלהם‪' .‬אמר ר' חלבו‪ :‬קשים גרים לישראל‬
‫כספחת‪ ,‬דכתיב 'ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב'‪ .330'329‬ביאר רש"י‪' :‬לשון ספחת‪ ,‬שאוחזין מעשיהם הראשונים‪,‬‬
‫ולומדים ישראל מהם‪ ,‬או סומכין עליהם באיסור והיתר'‪.‬‬
‫הגרים רגילים למנהגיהם ולהפקרותם‪ ,‬הם רגילים למציאות נמוכה ומזולזלת של האמונה ונושאיה‪ .‬ההתערבות שלהם בעם‬
‫ישראל גורמת להשפעה שלילית על חלק מבני עמנו‪ .‬השפעה זו מצמיחה חוצפה וזלזול בערכי הקודש שבישראל‪ ,‬והיא אחת‬
‫מהסיבות ל'חוצפה של עקבתא דמשיחא'"‪.‬‬

‫‪ ‬חוצפא על מ‪ð‬ת שתהיה אפשרות של השפעה על העמים‪:‬‬

‫הרב יעקב משה חרל"פ כותב‪ :‬מאחר ו"לא יוכלו העמים והיצורים כולם להסתכל בפניהם של ישראל‪ ,‬שפניהם כפני נביאים‬
‫‪ ...‬אין עצה אחרת כי אם זאת שהעמים יינקו מישראל רק בבחינת 'וראית את אחורי'‪ ,‬ולכן נמצאים בישראל אנשים כאלה‬
‫שנופלים ממדרגתם‪ ,‬ועל ידי זה עוברת השפעתם של ישראל לכל העמים‪ ,‬ובדרך זו מקבלים הם איזה מושג בקבלת עול‬
‫מלכותו יתברך ‪ ...‬ירידה זו של חלק מישראל איננה כריתה מן השורש ח"ו‪ ,‬אלא שהוא הסתרה וצמצום‪ ,‬כדי שיוכלו העמים‬
‫והיצורים לקהל מהם כפי חלקם ומדתם"‪.331‬‬

‫‪ 322‬עטורי כה‪ð‬ים‪ ,‬גליון ‪ ,173‬עמ' ‪.20‬‬

‫‪ 323‬הרב‪ ,‬שמו‪ð‬ה קבצים‪ ,‬קובץ ב‪ ,‬סעיף שיא‪ .‬מאידך גיסא‪ ,‬כותב הרב בקובץ א‪ ,‬סעיף לו‪ ,‬כי עם השתכללות החיים‪,‬‬
‫והתפתחות השכל וההכרה המוסרית‪ð" ,‬תחלשה ה‪ð‬טיה הטבעית הזאת" לאמו‪ð‬ה‪" ,‬ומעתה אין הדת והאמו‪ð‬ה‬
‫מתקיימים עוד על פי ה‪ð‬טיה הטבעית‪ ,‬כי אם על פי הכרעת הכרה בטובם ואמתתם"‪.‬‬
‫‪ 324‬ע"ע שם‪ ,‬קובץ א‪ ,‬סעיף יט‪" :‬ההזיה באה מה‪ð‬טיה לחקר ‪ð‬שגב כשהיא מתפרצת בלא עתה‪ ,‬טרם אשר רכשה לה‬
‫את ההכ‪ð‬ות הדרושות לה‪ ,‬דהיי‪ð‬ו עד לא הספיקה ללמוד את הלמודים המוחשיים הפרטיים‪ ,‬הקודמים תמיד‬
‫לההתעמקות ב‪ð‬אצל ו‪ð‬שגב‪ ,‬ועד אשר לא בססה לה את מעמדה המוסרי בכל מילואו‪ ,‬באופן המספיק למעמד ‪ð‬פש‬
‫‪ð‬שגב‪ ,‬הראוי להתאים אל החקר המלא אורה ועזוז ‪ð‬פש כחקר אלוה בצורתו הרוממה‪ .‬ומזה הטעם ה‪ðð‬ו מוצאים‬
‫תמיד‪ ,‬אחרי ‪ð‬טיה של התעוררות דרישת ה‪ð‬שגב‪ ,‬שאחריה באה הזיה‪ ,‬הזיה אמו‪ð‬ית או הזיה כפר‪ð‬ית‪ .‬והכל הוא מפ‪ð‬י‬
‫התלמידים שלא שמשו כל צרכם‪ ,‬אשר עלו למרומי הדרישה בלא הכ‪ð‬ה מוקדמת"‪.‬‬
‫‪ 325‬ריח מים‪ ,‬עמ' ‪ ,82-86‬ע"פ דבריו של ר' ‪ð‬חמן מברסלב‪ ,‬ע"ש‪.‬‬
‫‪ 326‬עטורי כה‪ð‬ים‪ ,‬גליון ‪ ,173‬עמ' ‪.23‬‬
‫‪ 327‬מגילה יד‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ 328‬אורות‪ ,‬עמ' פג‪.‬‬
‫‪ 329‬ישעיה יד‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ 330‬יבמות מז‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ 331‬מי מרום‪ ,‬חלק ו‪ ,‬מעיי‪ð‬י הישועה‪ ,‬עמ' כב‪.‬‬

‫‪37‬‬
 ‫‪ð‬ספח ‪ :2‬מאמר "הדור" לדור‪ð‬ו‬

‫יש השואלים‪ :‬האם מאמר 'הדור' אכן נוגע לדורנו?‬

‫הרב כתב‪ ,‬למשל‪ ,‬במאמר "נחמת ישראל"‪" :‬עתה הננו רואים בעינינו‪ ,‬שאם תקום האומה הישראלית בגאון עוזה להיות‬
‫לאומה חיה ואדירה‪ ,‬המנהגת את עצמה ומתיחסת ביחש לאומי לכל העולם‪ ,‬תהיה תכונתה בתכלית המוסר והתיקון‪ .‬שריה‬
‫לא יהיו 'סוררים וחברי גנבים אהבי שחד ורודפי שלמונים' ‪ .332‬אהבת הצדק והיושר החברתי מבצבצת ועולה‪ ,‬וחיי הבית‬
‫והמשפחה נכונים הם לעמוד על בסיס נכון ונשא בקדושתם"‪" ;333‬והנה נבחין נא את מדת מוסרם ביחש למוסר האנושי‬
‫שבהמון של כל עם ולשון היושבים על אדמתם‪ ,‬ולמצב עמנו בתקופה הקדמוניה‪ ,‬עלינו להודות שהינם עומדים במצב כל כך‬
‫נעלה עד שראוי שנתפאר בהם לעיני כל העולם כולו‪ .‬אותן העבירות החמורות‪ ,‬שהמון רגיל בהן בריבויו ‪ -‬גזילה‪ ,‬גניבה‪,‬‬
‫רציחה וכדומה‪ ,‬אין נשמעות כלל‪ .‬טהרת המשפחה באופן הגון‪ ,‬הדלתות יכולות להיות פתוחות בלילה באין כל פחד‪ .‬האין זה‬
‫נוה שלום?! האין זה אהל ישרים?! הועד עוסק במשטרו‪ ,‬ולא יעלה על דעת לחשוד אותם אנשים הבינונים‪ ,‬המטופלים‬
‫בדאגות החיים‪ - ,‬בקבלת שוחד ורדיפת שלמונים‪ ,‬אפילו במידה מעטה‪ .‬ברוב שורר שלום ושלות השקט‪ .‬מי עשה לנו את כל‬
‫אלה? מי הפך את הלב הנגרש והנרעש ללב שלו מלא אהבה ומנוחה‪ ,‬ואת הצבור הנשחת של 'כחכי איש גדודים ‪ -‬דרך‬
‫ירצחו שכמה' ‪ 334‬לצבור הגון וכשר?"‪.335‬‬
‫וכי משפטים אלו עודם רלוונטיים למציאות הציבורית הישראלית השוררת בתקופתנו?!‬

‫‪ ‬הרב צבי יהודה הכהן קוק‪:‬‬

‫הרב צבי יהודה נשאל‪" :‬לנוכח כל המתירנות הקיימת עכשיו‪ ,‬איך אפשר לאמר שהדור אידיאליסטי?"‪ ,‬והרב ענה‪" :‬הדור הזה‬
‫הוא ממש אידיאליסטי‪ ,‬אבל אינו מוצא תורה גדולה‪ ,‬על כן הוא נופל בחטא"‪ .336‬עוד נשאל‪" :‬איך אפשר לומר שדורנו‬
‫אידיאליסטי‪ ,‬כשיש כל כך הרבה הפקרות ברחוב?"‪ ,‬וענה‪" :‬נכון שיש הפקרות ברחוב‪ ,‬אבל אין לראות את הדברים בתפיסה‬
‫מקוצצת‪ ,‬אלא להסתכל בשורש הדבר‪ ,‬ולהבין מאיפה זה מתחיל ‪ -‬מאמונה‪ .‬הדור הוא אידיאליסטי אבל מכיון שאינו מוצא‬
‫אמונה גדולה‪ ,‬הוא מתסבך בחטא‪ .‬כמובן יש גם אנשים פרטיים מגושמים וגסים‪ ,‬אבל הדור בכללותו נעלה ונשא‪ .‬ומה שיש‬
‫חוצפה וחוסר כבוד‪ ,‬אין זה מפני איזו שחיתות‪ ,‬אלא אדרבה מפני התרוממות והתרחבות הדעת שמביאה בקורת"‪ .337‬ועל‬
‫הערת אחד התלמידים כי "יש אומרים שהאמור על מסירות נפש במאמר 'הדור' התיחס לדור החלוצים‪ ,‬אבל בדורנו לא‬
‫קיימים יותר גילויים כאלה"‪ ,‬אמר הרב‪" :‬מה שכתוב שם על מסירות נפש קיים גם עכשיו‪ .‬עובדה היא שמתגלה עכשיו‬
‫מסירות נפש גדולה בעליה מרוסיה" ‪.338‬‬
‫"שאלו תלמיד‪ :‬האם אפשר לשייך את תואר 'הדור' גם לדורנו? והשיב בחיוב‪ .‬ושוב נשאל‪ :‬היתכן? והרי דורנו אינו כה‬
‫אידיאליסט? והשיב בשאלה‪ :‬אתה היית בדור הקודם‪ ,‬או אני?!"‪.339‬‬

‫‪ ‬הרב שלמה אבי‪ð‬ר‪:‬‬

‫"יש לקרוא בקול גדול בראש כל חוצות‪ ,‬שהאימרה השגורה בפי כל על שפלות דורנו‪' ,‬בעוונותינו הרבים'‪ ,‬אינה מכוונת‬
‫לאמתותה של תורת אמת‪ .‬וכבר לימדנו מרן הרב‪ ,‬שנשא את הדור בלבו במאמריו ובאגרותיו‪ ,‬ובמיוחד במאמר 'הדור'‪,‬‬
‫שדורנו הוא דור גדול‪ ,‬גדול מאד‪' ,‬שקשה למצוא לו דוגמא בכל דברי ימינו'‪ .‬ואין הכוונה רק לדור החלוצים שלפני חמישים או‬
‫מאה שנה ‪ -‬כפי שטוענים אלה שטעמו מאור תורת הרב רק טעימה כלשהי ‪ -‬אלא גם הדור הזה שעומד פה לפני עיניו היום‪.‬‬
‫הדור שלנו הוא דוקא שואף לאידיאלים‪ ,‬ולכן אינו מסתפק במצות אנשים מלומדה‪ .‬דוקא דור זה משתוקק למרחב של גדלות‬
‫‪ ...‬הדור אינו שפל‪ ,‬הוא באמת מחפש את האור‪ ,‬אבל אין הוא רואה את המאור שבתורה‪' ,‬הועם זהב ושונא הכתם הטוב'‪.‬‬
‫תורתנו כתם פז‪ ,‬אבל הדור אינו רואה בה אלא צדדים כהים‪ ,‬של הלכות מקוצצות ופירורי מחשבות‪' ,‬והיה להם דבר ה' צו‬
‫לצו‪ ,‬צו לצו‪ ,‬קו לקו‪ ,‬קו לקו‪ ,‬זעיר שם‪ ,‬זעיר שם'‪.‬‬
‫יש מי שאמר שכל ההסתכלות הזו היא הסתכלות ורודה ואוטופית‪ ,‬שמתנפצת במבחן המציאות‪ .‬לא כן הדבר‪ ,‬זו מציאות‪,‬‬
‫אבל עומקה של המציאות‪ ,‬המתראה בברור מוחלט למי שחמוש 'במשקפים אלוקיות' ‪ ...‬זו עובדה שכשהנוער מוצא אידיאל‬
‫כערכו‪ ,‬הוא מוכן למסור את נפשו בעדו‪ .‬אנו עדים לתפועה שכל מיני תנועות חדשות לוכדים את הטובים שבנוער‬
‫בשורותיהן‪ ,‬ואף על פי שמגמותיהן הרוחניות מוטעות לחלוטיןו‪ ,‬מכל מקום יסודותיהן הן נטיה אידיאליסטית ורוח נשא‪.‬‬
‫לכן‪ ,‬הטוען שאין בדורנו כל אידיאליות‪ ,‬ושהכל נסוב סביב למתירנות ואגואיזם‪ ,‬תאוותנות והפקרות‪ ,‬אינו אלא טועה ומטעה‬
‫את הרבים‪ ,‬ועתיד ליתן את הדין ‪ ..‬ודאי שיש תאוה והפקרות‪ ,‬אבל צריך להבין למה!" ‪340‬‬

‫"מתוך הכרה פנימית וחודרת של הדור‪ ,‬אפשר להגיע למסקנה שמקור המחלה אינו בשאיפה לנהנתנות‪ .‬זו אמנם קיימת‬
‫בהחלט‪ ,‬אך היא אינה שורש הבעיה‪ ,‬אלא תוצאה‪ ,‬כלומר‪ :‬נסיון להמתיק את מרורות המשבר הפנימי על ידי תענוגות‬
‫חולפים"‪.341‬‬
‫"נכון שהמשברים של דורנו היום שונים ממשברי דור החלוצים‪ ,‬שאז הנוער לא נסחב לסמים ופשעים למיניהם‪ ,‬אך הסיבה‬
‫היא בדיוק אותה סיבה" ‪.342‬‬
‫"כל מה שכתב מרן הרב קוק במאמר הדור מתייחס גם לדורנו‪ ,‬שהיר הוא מנתח את הסיבות למשבר‪ ,‬וסיבות אלה כבר‬
‫קיימות מאתיים שנה‪ ,‬ולאו דווקא בדור החלוצים וכדומה‪ ,‬וסיבה זו קיימת גם עכשיו‪ ,‬והיא כהגדרת מרן הרב 'התנועה‬

‫‪ 332‬ישעיה א‪ ,‬כג‪.‬‬
‫‪ 333‬הרב‪ ,‬מאמרי הראי"ה‪ ,‬עמ' ‪.284‬‬
‫‪ 334‬הושע ו‪ ,‬ט‪.‬‬
‫‪ 335‬הרב‪ ,‬מאמרי הראי"ה‪ ,‬עמ' ‪.286‬‬
‫‪ 336‬שיחות הרב צבי יהודה‪ ,‬גליון ‪" ,13‬הדור"‪ ,‬עמ' ‪.5‬‬
‫‪ 337‬שם‪ ,‬עמ' ‪.9‬‬
‫‪ 338‬שם‪.‬‬
‫‪ 339‬גדול שימושה‪ ,‬לרב אברהם רמר‪ ,‬פרק עת גאולה‪ ,‬סעיף יד‪.‬‬
‫‪ 340‬עם כלביא‪ ,‬חלק ב‪ ,‬עמ' ‪.23‬‬
‫‪ 341‬שו"ת שאילת שלמה‪ ,‬חלק ה‪ ,‬עמ' ‪.232‬‬
‫‪ 342‬שם‪ ,‬חלק ו‪ ,‬עמ' ‪.336‬‬

‫‪38‬‬
‫המחשבית הכוללת'‪ ,‬כלומר שהתביעה לחשוב שהיתה נחלת יחיד הדורות‪ ,‬נהפכה לרכוש ההמון‪ ,‬והוא דורש מאתנו דין‬
‫וחשבון על כל אוצרות הרוח שאנו מוסרים לו‪ ,‬ואינו מוכן לקיים מצוות כמצוות אנשים מלומדה‪ ,‬ויחס זה מתפשט אל הדת‪ ,‬אל‬
‫המוסר וגם אל הלאומיות"‪.343‬‬
‫"העובדה שאנשים מבקשים שיעזבו אותם להנאותיהם‪ ,‬אינה מקור הבעיה‪ ,‬אלא תוצאה‪ .‬הם צמאים לאידיאלים‪ ,‬אבל מכיון‬
‫שאינם מוצאים אותם‪ ,‬הם מתנחמים בתענוגות הבל"‪.344‬‬
‫"יש לדעת שנקודת המוצא של ערך הדור אינה האידיאליזם אלא כוח המחשבה‪ ,‬כפי שמסביר זאת מרן הרב קוק במאמר‬
‫'הדור'‪ .‬כלומר‪ ,‬לעומת הדורות הקודמים בהם לא היה ההמון חמוש בכוח המחשבה‪ ,‬אלא קיבל כל דבר מתוך סמכות או‬
‫הרגל‪ ,‬הנה לפני כמתאיים שנה‪ ,‬החלה מהפכה בעולם כולו ובעם ישראל בפרט‪ ,‬שההמון אינו מסתפק עוד ביראת ה'‬
‫מלומדה ובמצוות אנשים מלומדה‪ ,‬אלא תובע שכל יסודות החיים יהיו בהירים‪ ,‬ברורים ומאומתים‪ ,‬וכל מהלך של רגש כהה‬
‫אינו סביר לו‪ .‬התוצאה של עלייה מחשבית זאת היא‪ ,‬שהרבה דברים של קודש נידחים‪ ,‬כיוון שאינם מופיעים מוארים דיים‪,‬‬
‫וכך פונה הדור אל הזלזול והשלילה‪ ,‬כיון שאינו יכול להזדהות עם דברים אליהם אין לו שייכות עמוקה ביסודות המחשבה‪.‬‬
‫מצד שני‪ ,‬לעניינים שהם ברורים לו‪ ,‬הוא מוכן למסור נפשו‪ ,‬ולכן הופיעו גילויים גדולים של אידיאליזם ביחס לעניינים מוסריים‬
‫וכן ביחס לארץ ישראל‪.‬‬
‫אלא שהדורות הולכים ועולים‪ ,‬נעשים יותר ויותר רציניים‪ ,‬והסברות שהספיקו לדור הקודם‪ ,‬למשל ביחס לארץ ישראל‪ ,‬כבר‬
‫אינם די לדורנו שלנו‪ ,‬התובע שכנוע עמוק הרבה יותר‪ .‬כך קרה שכמה אידיאלים נפלו‪ ,‬לא מפני שדורנו פחות אידיאליסט‪,‬‬
‫אלא מפני שתביעתו לבירורם של האידיאלים החריפה‪ .‬אך מה שהדור שלם איתו בעומק נפשו‪ ,‬עליו הוא מוסיף למסור נפשו‪.‬‬
‫הראית את החייל הישראלי‪ ,‬את הקצין הישראלי‪ ,‬מסירות נפשו ודבקותו במטרה? הראית את עומק הכרתו בצדקת מאבקו?‬
‫הראית את המאבק הציבורי הגדול‪ ,‬כל אימת שמתגלה הפירור היותר קטן של שחיתות בכל מערכת שהיא‪ ,‬והסלידה‬
‫הלאומית הנוראה מכל עיוות של צדק ויושר?‬
‫כל הפסימים למיניהם לא ירדו לסוד של קמעה קמעה‪ .‬הם תובעים את הכל מיד‪ .‬הם רואים את הרגע ולא את התהליך‬
‫הענקי‪ .‬הם רואים את התופעות ולא את המהות‪ .‬הם אינם מבחינים עד כמה האנשים רציניים במחשבתם ואינם מוכנים‬
‫לחתום בנקל על אמונות ודעות‪ ,‬לכן נפגעים כאשר יש לשלם מחיר לרצינות הזאת‪ ,‬שהיא תגובה של סירוב לכל דבר הנראה‬
‫שטחי ולא מבוסס‪.‬‬
‫וכי באמת מישהו חשב ש'נבואת' מרן הרב קוק ביחס לתשובת הדור‪ ,‬עניינה להתגשם תוך דור אחד?! מי שהבין כך‪,‬‬
‫במחילה מכבודו‪ ,‬איננו יודע חינוך מהו ‪ ...‬לו טעם טעמו של החינוך‪ ,‬היה יודע כמה ארוכה היא עבודה זו‪ ,‬כמה קשה לחנך‬
‫אדם רציני‪ ,‬וקשה עוד יותר לחנך אידיאליסט‪ ,‬וכמה דורות נצרכים להטות כיוונו של עם שלם"‪.345‬‬
‫"לא פעם נשאל על כך רבינו‪ ,‬הרב צבי יהודה‪ ,‬והשיב באורח החלטי‪ :‬אדרבה‪ ,‬דורנו הוא עוד יותר נפלא! כאשר התעקש‬
‫המקשה וטען‪ :‬והלא בזמן מרן הרב קוק היה כל כך הרבה אידיאליזם! השיב לו רבינו בחיוך אבהי‪ :‬אתה היית באותו דור או‬
‫אני הייתי?!‬
‫אכן כל המחפש את האמת‪ ,‬יראה שגם באותו דור של ראשית תקומתנו‪ ,‬אור וחושך שימשו בערבוביה‪ ,‬וכמו במרבית‬
‫תקופות ההסטוריה שלנו‪ ,‬האידיאליסטים היו מיעוט‪ .‬רק מיעוט עלה לארץ‪ ,‬ומתוכו רק מעטים היו חלוצים‪ ,‬שפעמים רבות היו‬
‫ללעג בעיני אחרים‪ .‬את האורות זוכרים אנחנו‪ ,‬את המחשכים שכחנו‪ .‬אולי מידה טובה היא‪ .‬אך אם נצעד צעד נוסף‪ ,‬ונשפוט‬
‫לרעה את דורנו‪ ,‬נחטא לאמת‪' .‬אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה כי לא מחכמה שאלת על זה'‪ .346‬וכי‬
‫איננו רואים עתה חיילים מכל שכבות העם בעלי מוטיבציה המוסרים נפשם? תושבים הנאחזים בגבול הצפון ובהתנחלויות‬
‫על אף הקשיים? אנשי חסד ואנשי חינוך הנותנים בלא חשבון?!‬
‫‪ ...‬כל החותך בסכין חריף ומחליט שדורנו אינו מסוג אותו הדור של מאמר 'הדור'‪ ,‬חייב קודם כל לסמן לעצמו בצורה ברורה‬
‫את מאפייניו‪ ,‬כפי שקבעם מרן הרב קוק‪ .‬הלא המה‪ :‬דרישת דין וחשבון על כל האידיאלים‪ ,‬תביעה שיהיו מובנים בשכל‬
‫ומוחשים ברגש‪ ,‬יכולת ניתוח וחשיבה עצמית‪ ,‬סירוב לקבל הדרכה מתוך קטנות ושגרתיות‪ ,‬מתוך מצוות אנשים‬
‫מלומדה"‪.347‬‬

‫‪ ‬הרב צבי ישראל טאו‪.‬‬

‫עי' באריכות במאמר "דור ודור אמונתו"‪ ,‬שנדפס בספר "לאמונת עתנו"‪ ,‬חלק א‪ ,‬עמ' קמא‪-‬קסא‪.‬‬

‫‪ ‬הרב יעקב פילבר‪:‬‬

‫"הדור הראשון הגיע לכפירתו מתוך הגורם עיוני ‪ ...‬הדור השני של הכפירה‪ ,‬בניהם של אנשי העליה השניה והשלישית‪ ,‬היו‬
‫בבחינת 'תינוקות שנשבו'‪ ,‬מעולם לא חונכו על ברכי התורה והאמונה‪ ,‬וכפירתם היתה כפרי מסורת אבותם‪ .‬דבקותם‬
‫בכפירה היתה ענין של שיגרה ומוסכמות חברתיות‪ ,‬כיון של אידעו עולם אחר‪ ,‬היו בבחינת 'דור טהור בעיניו ומצואתו לא‬
‫רוחץ'‪ .‬דור זה לא חש מימיו 'משבר באמונה' משום שלא ידע מימיו אמונה מהי‪ .‬אך מאידך לא נמשך לכפירתו מתוך שרירות‬
‫הלב למלא תאוות חמרניות‪ ,‬באשר היה טרוד באידיאלים לאומיים של שחרור המולדת מעול זרים‪ ,‬קיבוץ גלויות והקמת‬
‫המדינה ‪ ...‬שקיעת האידיאלים לאחר הקמת המדינה הביאה למצב שלישי של כפירה‪ ,‬שמקורות במתירנות ורדיפה אחר‬
‫הנאות חיים‪ ,‬דור זה לא בעט רק בערכי מסורת ואמונה‪ ,‬אלא מערטל עצמו גם מערכים שהיו מקובלים על אבותיו‪ ,‬את‬
‫הציונות הם הכניסו למרכאות כפולות‪ ,‬גם העם היהודי וארץ ישראל איבדו אצלם משמעות מרכזית‪ ,‬ויש מהם המוכנים לוותר‬
‫על כל זאת עבור קאריירה או הצלחה גשמית"‪.348‬‬

‫צוקרמן‪349:‬‬ ‫‪ ‬הרב יהושע‬

‫כמעט בכל כתביו אין הרב עוסק במהלך הבחירה החפשית של האדם הפרטי אלא בהשגחת ה' החלה על נשמת האומה‬

‫‪ 343‬שם‪ ,‬עמ' ‪.337‬‬

‫‪ 344‬שם‪ ,‬חלק ז‪ ,‬עמ' ‪.442‬‬
‫‪ 345‬באהבה ובאמו‪ð‬ה‪ ,‬עמ' ‪.195‬‬
‫‪ 346‬קהלת ז‪ ,‬י‪.‬‬
‫‪ 347‬שם‪ ,‬עמ' ‪.198‬‬
‫‪ 348‬אילת השחר‪ ,‬עמ' קמ‪.‬‬
‫‪ 349‬דברים שבעל פה‪.‬‬

‫‪39‬‬
‫בכללותה‪ ,‬וכן הוא ביחס למאמר "הדור"‪ ,‬שם כתב‪" :350‬אבל זה הוא דבר מוחש וגלוי לעיניים‪ ,‬כי אור הצדק הפנימי‪ ,‬היושר‬
‫הכללי והאהבה הלאומית הטהורה ברשפיה רשפי אש נתרבה ונתעלה בלב הדור הצעיר‪ ,‬במעולה שבו‪ .‬על כן אף על פי‬
‫שאין לו עדיין בפועל מאומה" ‪ -‬הרי לנו מפורשות כי אין הרב עוסק בערך המעשי הפרטי )אדרבה‪ :‬הכל נותר בגסותו‬
‫ובעירטולו מתורה ומצוות(‪ ,‬אלא הרב מדבר אודות הצד הפנימי העליון‪ ,‬כלומר על השגחת ה' המופיעה על ידי לידת הנפשות‬
‫המוסיפות קדושה בעולם‪.‬‬

‫קל‪ð‬ר‪351:‬‬ ‫‪ ‬הרב יוסף‬

‫באותו מאמר‪" ,‬נחמת ישראל"‪ ,‬כותב הרב‪" :‬לאומתנו העתיקה אין עוד עד כה נקודה אחת של זמן יציאה אל הפועל‬
‫הגמור"‪ ,352‬כלומר‪ :‬עוד לא היתה ולו נקודה אחת שבה סגולת ישראל יצאה במילואה מן הכח אל הפועל‪" - ,‬כי היא תמיד‬
‫הולכת ומתעלה"‪ .‬רבים הם הטועים לחשוב כי בדברו על המציאות האידיאלית האלוהית מתכוין הרב אל העם הקונקרטי‬
‫הנוכחי‪ ,‬ודבר זה יוצר סלידה עזה אצל אנשים המסתכלים על עצמם ורואים כי ערכם אינו רב‪.‬‬
‫ובנוגע למה שכתב שם כי "שריה לא יהיו 'סוררים וחברי גנבים אהבי שחד ורודפי שלמונים' ‪ - ,"353‬הרי קודם לכן כתב‪:‬‬
‫"הירידה המעשית של קיום המצות‪ ,‬והשפלת ערך האמונה והקדושה בכללה‪ ,‬באה עתה לא מפני שהנטיה הנפשית היא זרה‬
‫מיסודה לתוכנה הפנימי של קדושת המצוות ואורה האלהי של האמונה‪ ,‬אלא מפני שתוכן העבודה האמונית היה מוכרח‬
‫להופיע במשך זמן הגלות בצורת החיים הפרטיים‪ ,‬שהיא למטה מערך המוסר הצבורי"‪ .‬כלומר הרב מסתכל על 'המוסר‬
‫הציבורי'‪ ,‬וממילא למרות שישנם שרים סוררים וחברי גנבים‪ ,‬הרי מכל מקום 'המוסר הציבורי' אינו מסכים עם מעשיהם‬
‫ושולל אותם מכל וכל )משא"כ במשטר הרוסי‪ ,‬למשל(‪ .‬כשם שישעיהו הנביא איננו מתכוין לשרים אלו או אחרים אלא מדבר‬
‫על סטיות נפש הטבועות בנשמת האומה כולה‪ - ,‬כך בל נטעה ובל נסתכל באופן שטחי כאילו הרב מתכוין לפרטים אלו או‬
‫אחרים‪ ,‬אלא הרב לעולם מתכוין אל הבחינה הציבורית המאירה בנפשו של כל אחד ואחד‪ .‬הרב איננו דן בבחינה הפרטית‬
‫אלא בבחינה הנשמתית‪ .‬לא החלוצים גרמו לרב לבנות את האידיאולוגיה שלו‪ ,‬אלא על ידיהם קיבל הרב את הביסוס הנוסף‬
‫לדבריו‪ .‬אדרבה‪ :‬בתקופתו של הרב החלוצים היוו אחוז קטן וזעיר ביותר‪ ,‬לעומת הנוער הרב אשר התפקר והוריד את הוריו‬
‫שאולה‪ ,‬נהיה קומוניסט או היגר לאמריקה והתבולל לבין הגויים‪ ,‬ולא עוד אלא שאותו האחוז המועט אשר עלה ארצה ונהיה‬
‫לחלוץ ‪ -‬רבים רבים הימנו ירדו בסופו של דבר מן הארץ! הרב‪ ,‬אם כן‪ ,‬לא קבע את הדיאגנוזה שלו על אותם היהודים‬
‫הפרטיים כי אם על כנסת ישראל בכללותה‪.‬‬
‫הרב ודאי ידע כיצד תיראה המדינה העתידה לקום‪ ,‬שכן כתב משפטים כמו‪" :‬מקובלים אנו שמרידה רוחנית תהיה בארץ‬
‫ישראל ובישראל‪ ,‬בפרק שהתחלת תחית האומה תתעורר לבא"‪.354‬‬
‫הרב ודאי קיווה כי ממשלת ישראל‪ ,‬לכשתקום‪ ,‬תהא מאירה והדברים יהיו ניכרים‪ ,‬וודאי היה הרב מצטער על המציאות‬
‫הנוכחית‪ ,‬וכפי שרבנו הרב צבי יהודה זצ"ל אמר לנו פעם כי עלינו לרדת אל העם משום ש'כבר אי אפשר לנשום ברחובות'‪.‬‬
‫ועם זאת‪ ,‬כאשר באו תלמידים ואמרו לרבנו כי הדור שלנו איננו כמו דורו של הרב זצ"ל‪ ,‬היה רבנו אומר‪' :‬הדור שלנו הוא‬
‫יותר גדול מאשר הדור של הרב'!‬

‫"זוהי איפוא הדיאגנוזה הנכונה של מחלת הדור‪ .‬אמנם נמצאהו במצב 'שפל ואומלל'‪ ,‬ו'הבקיעים הדתיים מתרבים בו פרץ על‬
‫פני פרץ'‪ ,‬אך אין סיבתם ירידה מוסרית גרידא‪ ,‬תאוה‪ ,‬הפקרות ושקיעה חמרית גסה‪ ,‬אף כי כל אלה נמצאים בו‪ ,‬גם אלה‬
‫הנם תוצאות המחלה ולא סיבותיה"‪.355‬‬

‫‪ 350‬אדר היקר‪ ,‬עמ' קטו‪.‬‬

‫‪ 351‬דברים שבעל פה‪.‬‬
‫‪ 352‬מאמרי הראי"ה‪ ,‬עמ' ‪.280‬‬
‫‪ 353‬ישעיה א‪ ,‬כג‪.‬‬
‫‪ 354‬אורות‪ ,‬עמ' פד‪ .‬ועי' במאמר "אחדות וש‪ð‬יות" )‪ð‬דפס בספר מאמרי הראי"ה‪ ,‬עמ' ‪ ,(234‬ש‪ð‬כתב על ידי הרב באותה‬
‫התקופה שבה כתב את מאמר "‪ð‬חמת ישראל"‪.‬‬
‫‪ 355‬הרב ב‪ð‬ימין אפרתי‪ ,‬הס‪ð‬יגוריה במש‪ð‬ת הרב קוק‪ ,‬עמ' ‪.24‬‬

‫‪40‬‬
 ‫‪ð‬ספח ‪ :3‬סוד ה‪ð‬סירה‬

‫תהליך התבררות האמונה מתוך הכפירה ועל ידה ‪ -‬נוגע לסוד הנסירה ‪ .356‬וכך כותב הרב בספר ה"אורות"‪" :‬אי אפשר לאדם‬
‫להפרד מדבקות האלהית" ‪ .357‬כך הוא טבע האדם!‪" 358‬אבל אי האפשרות הזאת‪ ,‬ההולכת ומופיעה בכל הדורות‪ ,‬יש בה‬
‫הכרח טבעי‪ ,‬שאיננו נותן מקום לבהירות הדעת לגלות את פעולתה"‪.357‬‬
‫"הדעת" ‪ -‬אומר הרב צבי ישראל טאו ‪" -‬הנותנת מקום לבחירה שמתוך חופש‪ ,‬מהכרה ברורה שהאדם מכיר מפנימיותו‪ ,‬את‬
‫האמת‪ ,‬כתוכן היותר חשוב ויקר של חייו ‪ -‬חסרה בחוק הטבעי‪ .‬רק בדעת מופיעה הפיסגה של צורת האדם‪ ,‬של האישיות‬
‫המוסרית‪ ,‬הבוחרת באמת שלא מתוך כפיה‪ - ,‬אף לא כפית הטבע ‪ ...‬עד הדורות האחרונים היתה התשוקה לקרבת אלקים‬
‫חיה ופועלת בנפש האדם ‪ ...‬לא ניתנה רשות לבחירה‪ ,‬לחופש האנושי‪ ,‬לפרוק עול בצורה רחבה עד כדי פירוד מן הקשר‬
‫האלקי ‪ ...‬והנה‪ ,‬בהגיע זמנה של הדעת להופיע‪ ,‬משנה רבון כל המעשים‪ ,‬אדון כל הנשמות‪ ,‬קורא הדורות מראש‪ ,‬את אותו‬
‫חוק שבטבע האדם וההיסטוריה‪ ,‬מסיר את האונס הפנימי ומאפשר לבחירה להתגלות בכל חופשה‪ .‬זהו סוד הנסירה"‪.359‬‬
‫"על כן באים ימים שתרדמה נופלת על האדם‪ ,‬והפרצופים ננסרים זה מזה‪ ,‬עד שהפירוד הגמור נעשה אפשרי"‪.357‬‬
‫המדרש בבראשית רבה אומר‪" :‬אמר רבי ירמיה בן אלעזר בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון ‪ -‬אנדרוגינוס בראו‪ ,‬הדא‬
‫הוא דכתיב 'זכר ונקבה בראם'‪ .‬אמר רבי שמואל בר נחמן‪ :‬בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון ‪ -‬דיו פרצופים בראו ונסרו‬
‫ועשאו גביים‪ ,‬גב לכאן וגב לכאן"‪.360‬‬
‫"נחלקו הגופים‪ ,‬ננסרו הפרצופים‪ ,‬נפרד החיבור הטבעי‪ ,‬ותחתיו מתבלטת הבחירה השכלית והרצונית‪ .‬מצד התכנית‬
‫האלקית הכל צפוי וידוע‪ ,‬כמובן‪ ,‬אך מצד האדם יש כאן ניתוק מן המצב הקודם‪ ,‬הנעלם כעת‪ ,‬ופירוד הוא הוא הגורם‬
‫ומאפשר לבהירות הדעת להופיע‪ ,‬עד ששב האדם ובוחר באותה אשה‪ ,‬בחוה‪ ,‬אך מתוך הכרה ואהבה ‪' -‬זאת הפעם עצם‬
‫מעצמי ובשר מבשרי‪ ,‬לזאת יקרא אשה‪ ,‬כי מאיש לקחה זאת' ‪.361‬‬
‫אם כן‪ ,‬על גבי היתרונות והמעלות של הקשר הטבעי‪ ,‬העצמי‪ ,‬נוספת בהירות הדעת עם מעלותיה המיוחדות‪ ,‬ושני אלה‬
‫מתאחדים לשלימות ומעלה כפולה‪.‬‬
‫כך הוא אף בנמשל ‪ -‬קרבת אלקים שבאדם‪.‬‬
‫יסודה ‪ -‬בקשר טבעי הכרחי‪ ,‬שפעל את פעולתו בכל ההיסטוריה האנושית‪ ,‬האיר את הלבבות והניח את רישומו בעומק‬
‫הנפש‪ .‬לאחר מכן‪ ,‬עם הופעת התורה וקיומה משך דורות רבים‪ - ,‬הולך העולם ומתעלה בפנימיותו‪ ,‬עד שבעידונו ובבישומו‬
‫נבנית בו היכולת להבין את האידיאליות שבקשר האלקי‪ ,‬לחוש את טעמו ונעמו‪ ,‬ואז ניתנת רשות מן שמיא לדעה הרחבה‬
‫והחופשית להתגלות בעולם‪ ,‬אף באותה הנקודה המרכזית והיסודית שהיא מגמת הכל ‪ -‬האמונה והדביקות האלקית‪.‬‬
‫אולם ההכרח הטבעי‪ ,‬עם הקישורים והרתוקות שבו‪ ,‬סר הוא שלב אחד קודם שמופיעה בהירות הדעת‪ ,‬כדי להשלים את‬
‫החסרון שבהעדר הקשר הטבעי‪ .‬בהתקרב השלב בהתפתחות האנושית שבו מסוגלת הדעת לגלות את פעולתה‪ ,‬מתוך מה‬
‫שהלכו הדורות והתעלו בסגולתם הפנימית‪ - ,‬נעדרת כבר צורת החיים והדביקות האלקית הקודמת‪' .‬תיכף ומיד כשהשכל‬
‫מתעורר‪ ,‬אפילו מעט‪ ,‬אף על פי‪ ,‬וגם מפני זה‪ ,‬שעדיין איננו מספיק להכריע ולהורות בתוקף את דרך החיים‪ ,‬הרושם השלילי‬
‫של סתירת המצב הקודם כבר נגלה וניכר' ‪.362‬‬
‫'סתירת המצב הקודם' הבאה בסערה‪ ,‬במהפיכה גדולה‪ ,‬ובשינוי ערכים גמור‪ ,‬יוצרת חלל גדול הנותן מקום לרשע ולטומאה‬
‫להתרחב מאוד‪ ,‬עד להתפרצותה של תרבות רחבה של כפירה ומטריאליזם‪ ,‬שכחת אלקים ושליטת כח המדמה‪ ,‬אולם היא‬
‫זו המכשירה את ההופעה השלימה" ‪.363‬‬
‫"ובכללות התרדמה במקום צלע מחוברת‪ ,‬חיבור טבעי‪ ,‬גב לגב‪ ,‬עומדת תפארת אדם בכליל הדרה‪ ,‬שהבחירה השכלית‬
‫מכרת לומר 'זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי'‪" - 357"361‬והוא שב בהכרה מלאה אל אותה נקודה בה היה קשור תחילה‬
‫בהכרח טבעי בלבד"‪.364‬‬
‫"על כן מנסרים‪ ,‬מביאין רגשי חופש‪ ,‬שאפשר גם כן להיות נפרדים חד מחד‪ .‬ובבחירה מתחברין‪ .‬ובזה מופיעים דברים‬
‫גדולים בעולם ובאדם ובכל ההויה" ‪366 .365‬‬

‫מתוך מהלך פנימי זה‪ ,‬כותב הרב יעקב משה חרל"פ‪ ,‬כי שאל פעם את הרב "על ענין אמרם 'יודע את רבונו ומכוין למרוד‬
‫בו' ‪ - 367‬איזה הגיון יכול להצטייר ולתאר תרתי דסתרי כזה‪ :‬להכיר ולמרוד?! והשיב לי כי כן הוא הדבר כח נועז כזה גם כן‬
‫נוצר בקרב האדם להכיר ולדעת ואף על פי כן למרוד‪ ,‬עד כאן תורף דברי קדשו‪ .‬ועילת הדבר"‪ ,‬הסיבה‪" ,‬מדוע נוצר כח נועז‬
‫כזה‪ ,‬נראה שהוא באמת לרגלי הבחירה‪ ,‬כי גם הידיעה בהאמת הזו"‪ ,‬האמת שהקב"ה‪" ,‬משלם שכר טוב ליראיו ונותן לרשע‬

‫‪ 356‬עליו כתב המהר"ל בספר גור אריה על התורה‪ ,‬בפירושו לבראשית א‪ ,‬כז‪" :‬ודבר זה הם דברים עמוקים מאד‬
‫מסתרי החכמה"‪ .‬ועי' ר' משה חיים לוצאטו‪ ,‬דעת תבו‪ð‬ות‪ ,‬עמ' קסז במהדורת הרב חיים פרידל‪ð‬דר‪ ,‬ובספר הכללים‪,‬‬
‫עמ' רעו‪ ,‬סימן כח‪.‬‬
‫‪ 357‬הרב‪ ,‬אורות‪ ,‬עמ' קמב‪.‬‬
‫‪ 358‬עי' הרב צבי ישראל טאו‪ ,‬לאמו‪ð‬ת עת‪ð‬ו‪ ,‬חלק ב‪ ,‬עמ' קז‪ ,‬ובהערות בעמ' רכ‪.‬‬
‫‪ 359‬הרב צבי ישראל טאו‪ ,‬לאמו‪ð‬ת עת‪ð‬ו‪ ,‬חלק ב‪ ,‬עמ' קט‪.‬‬
‫‪ 360‬בראשית רבה ח‪ ,‬א‪ .‬כן אומרת הגמרא במסכת ברכות סא‪ ,‬א‪" :‬אמר רבי ירמיה בן אלעזר‪ :‬דו פרצופין ברא הקב"ה‬
‫באדם הראשון‪ ,‬ש‪ð‬אמר 'אחור וקדם צרת‪ð‬י' )תהילים קלט‪ ,‬ה("‪ ,‬ומפרש רש"י על אתר‪" :‬ש‪ð‬י פרצופין בראו‪ :‬תחילה‬
‫אחד מלפ‪ð‬יו ואחד מאחריו‪ ,‬וצלחו לש‪ð‬ים ועשה מן האחד חוה"‪ .‬ורש"י בפירושו לבראשית א‪ ,‬כז כותב‪" :‬ומדרש אגדה‬
‫שבראו ש‪ð‬י פרצופים בריה ראשו‪ð‬ה‪ ,‬ואחר כך חלקו"‪.‬‬
‫‪ 361‬בראשית ב‪ ,‬כג‪.‬‬
‫‪ 362‬הרב‪ ,‬מאמרי הראי"ה‪ ,‬עמ' ‪ ,29‬מאמר "לתקופת המעבר"‪ ,‬שם מסביר הרב את עקרון המעבר "מן המצב‬
‫האי‪ð‬סטי‪ð‬קטיבי אל מצב ההכרה"‪ ,‬עש"ה‪.‬‬
‫‪ 363‬הרב צבי ישראל טאו‪ ,‬לאמו‪ð‬ת עת‪ð‬ו‪ ,‬חלק ב‪ ,‬עמ' קי‪.‬‬
‫‪ 364‬הרב צבי ישראל טאו‪ ,‬לאמו‪ð‬ת עת‪ð‬ו‪ ,‬חלק ב‪ ,‬עמ' קיב‪.‬‬
‫‪ 365‬הרב‪ ,‬בפיסקה המופיעה בספר לאמו‪ð‬ת עת‪ð‬ו‪ ,‬חלק ב‪ ,‬עמ' קיג‪ .‬וע"ש בהמשך הדברים‪.‬‬
‫‪ 366‬מקורות ‪ð‬וספים להרחבה בע‪ð‬ין סוד ה‪ð‬סירה ‪ -‬עין אי"ה‪ ,‬ח"ב‪ ,‬עמ' ‪ ;332‬פיסקה מכת"י המובאת בספר לאמו‪ð‬ת‬
‫עת‪ð‬ו‪ ,‬חלק ב‪ ,‬עמ' קיב‪-‬קיט; ובמקורות ‪ð‬וספים המובאים בספר מילון הראי"ה‪ ,‬לרב יוסף קל‪ð‬ר‪ ,‬עמ' תל‪ ,‬סעיף ‪.6‬‬
‫‪ 367‬בילקוט שמעו‪ð‬י על ויקרא‪ ,‬פרק כו‪ ,‬סימן תרעג‪ ,‬על ‪ð‬מרוד‪" ,‬שהיה יודע את רבו‪ð‬ו ומתכוין למרוד בו"‪.‬‬

‫‪41‬‬
‫רע כרשעתו‪ - ,‬לא תשלול את הבחירה‪ ,‬כי כח הבלגה ועזות כזו נמצא גם כן באדם להבליג על כל צרה ויגון כאבים ויסורים‪,‬‬
‫ועם זה לבעוט בכל אושר וטוב‪ - ,‬וכל זה מפני שאושר הבחירה עולה על כל האשרים שבעולם"‪.368‬‬
‫ובדומה לכך כותב הרב צבי יהודה הכהן קוק‪" :‬יש עברינות ורשעות שהיא באה ‪ ...‬מתוך דחיפה נפשית נמרצה להבלטת‬
‫הישות האישיית ופעיליותה‪ ,‬וקביעת מקומה וערכה‪ ,‬לעצמה ולאחרים‪ .‬ויש צורך וענין לכוין את מהלך דחיפת ההבלטה‬
‫הזאת‪ ,‬במלא רעננותה‪ ,‬ובטהור טבעיותה‪ ,‬בברור חשבונותיה ובזכוכם והרמתם של יחסיה החברתיים‪ ,‬העולמיים והאלהיים‪,‬‬
‫ולהישיר את התגלותה הנכונה והשלמה בחיי הצדק והמצוה‪ ,‬הטובה והברכה‪ ,‬הפרטית והכללית" ‪.369‬‬

‫‪ 368‬הרב יעקב משה חרל"פ‪ ,‬מי מרום‪ ,‬חלק א‪ ,‬לשמו‪ð‬ה פרקים להרמב"ם‪ ,‬עמ' ‪ð‬ז‪.‬‬
‫‪ 369‬אור ל‪ð‬תיבתי‪ ,‬עמ' קו‪ .‬וראה מש"כ הרב בספר אורות הקודש‪ ,‬חלק ב‪ ,‬עמ' שצז‪ ,‬על דבר "הק‪ð‬אה באלהים‪ .‬האדם‬
‫מק‪ð‬א באלהים על אשרו האין סופי‪ ,‬על שלמותו המוחלטת‪ .‬הק‪ð‬אה הזאת גורמת עקמימות הדעת וחשכת המחשבה‪,‬‬
‫טמטום השכל ורוגז הרוח‪ ,‬וכשכל האמצעים אי‪ð‬ם מספיקים להכיל את זעמה היא מסיימת בכפירה מוחלטת‪ ,‬כדי‬
‫להסיר מה‪ð‬פש הכואבת‪ ,‬אכולת הרקב‪ ,‬את העוקץ של הק‪ð‬אה‪ ,‬הדוקר ‪ð‬ורא‪ .‬אין מרפא למחלה זו‪ ,‬כי אם הארה‬
‫עליו‪ð‬ה של דעת אלהים בבירור ובעומק הגיון" וכו'‪.‬‬

‫‪42‬‬
 ‫‪ð‬ספח ‪ :4‬ש‪ð‬את הרשעה ואהבת הרשעים‬

‫הגמרא במסכת ברכות‪ 370‬מספרת‪" :‬הנהו בריוני דהוו בשבבותיה דר' מאיר והוו קא מצערו ליה טובא‪ .‬הוה קא בעי ר' מאיר‬
‫רחמי עלויהו כי היכי דלימותו‪ .‬אמרה ליה ברוריא דביתהו‪ :‬מאי דעתך‪ ,‬משום דכתיב 'יתמו חטאים' ‪ ?371‬מי כתיב 'חוטאים'?!‬
‫'חטאים' כתיב! ועוד‪ :‬שפיל לסיפיה דקרא‪" :‬ורשעים עוד אינם" ‪ -‬כיון ד'יתמו חטאים' ‪' -‬ורשעים עוד אינם'‪ .‬אלא בעי רחמי‬
‫עלויהו דלהדרו בתשובה ‪' -‬ורשעים עוד אינם'‪ .‬בעא רחמי עלויהו והדרו בתשובה"‪.‬‬
‫אמנם בחוברת גנזי ראי"ה מובא מכתב יד קדשו של הרב‪" :‬שנאת הרשעה כשהיא עמוקה וגדולה צריכה לבא בתחילת‬
‫ברייתה יחד עם שנאת הרשעים‪ ,‬רק אחר כך היא מתמתקת על ידי כח הדעת ומתבררת‪ ,‬עד שהיא עומדת על נקיונה‬
‫האצילי‪ ,‬שאין כי אם שנאת הרשעה לבדה‪ ,‬והנושאים שלה שהם הרשעים בעצמם מתמלאים עליהם רחמים‪ ,‬ויתמו חטאים‬
‫ולא חוטאים‪ .‬אבל אם מתחילת ברייתה תבא בצורתה האידיאלית" ‪ -‬היינו‪" :‬לכוין מהותה רק על השנאה של הרשעה‬
‫המופשטת"‪ ,‬כלומר אם בתחילת דרכו ינסה האדם לאהוב את הרשעים ולשנוא רק את הרשעה כשלעצמה‪ ,‬או אז "שנאת‬
‫הרשעים נתהפכה אחר כך לאהבתם‪ ,‬ומתוך אהבת הרשעים נפלו הם עצמם באהבת הרשעה עצמה"‪ .‬סופו של אותו אדם‬
‫לאהוב אף את הרשעה עצמה! "על כן מוכרחת היא המחשבה הראשונה להיות בתכונת מדת הדין"‪ ,‬כלומר 'שנאת הרשעה'‬
‫ויחד עמה גם 'שנאת הרשעים'‪" ,‬ואחר כך מדת הרחמים באה וממתקת אותה בשיתופה"‪ ,372‬כלומר רק בשלב מאוחר יותר‬
‫יוכל האדם להפריד בין 'אהבת הרשעים' לבין 'שנאת הרשעה'‪.‬‬
‫וכן בהמשך כותב הרב‪" :‬כשאוהבים את הרשעים מפני חולשתו של האדם‪ ,‬נמצא אוהב גם כן את הרשעה‪ ,‬ועל כן הכרח הוא‬
‫לשנוא את הרשעים כדי לזכות לשנוא על ידי זה גם כן את הרשעה"‪ .‬הרב אמנם שב ומדגיש כי "כל זה הוא ברגש האופי של‬
‫המידות‪ ,‬אבל בשורש הדעת האדם צריך להיות הולך בדרכי ה' שהוא טוב לכל ורחמיו על כל מעשיו‪ .‬וכל עומק פורענותם של‬
‫רשעים איננו כי אם תוצאה מהאהבה העליונה" ‪ .373‬וכפי שאמר הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל‪ ,‬כי לפני שנאמר "את כל‬
‫הרשעים ישמיד"‪ - 374‬נאמר "טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו"‪.375‬‬
‫והרב כותב באגרת כי מי שינסה לקרב את אותם הרחוקים מתורה ומצוות‪ ,‬אולם "אין בו דעה עמוקה של טביעת עין לדעת‬
‫לחלק בין הצד הסגולי הפנימי הקדוש שבהם‪ ,‬ובין הצד הבחירי המקולקל שבהם‪ ,‬שהוא מקיף את נפשם כחוחים וקוצים‬
‫הסובבים שושנה‪ ,‬הוא יוכל להתקלקל הרבה ח"ו‪ ,‬וללמוד ממעשיהם‪ ,‬ולהדבק בצד הרע שבהם והוא מחוייב להתרחק מהם‪,‬‬
‫והשי"ת נותן בלבבו רצון זה ומחשבה זו של שנאה ושל התרחקות‪ ,‬כדי שלא יבולע לו" ‪ .376‬אמנם הרב כותב בהמשך‪ ,‬כי "על‬
‫אותם שכבר איבדו גם את הסגולה הפנימית שלהם לגמרי‪ ,‬אמר דוד המלך עליו השלום‪' :‬הלא משנאיך ה' אשנא' ‪ ,377‬ובדרך‬
‫כללות מסרו לנו חז"ל סימנין על זה"‪.378‬‬

‫מה שכתב הרב בפיסקה המובאת לעיל‪ ,‬שמותר לשנוא את הרשעים‪ ,‬הרי זו מעין עצה פדגוגית חינוכית‪ ,‬על מנת שלא יפול‬
‫האדם ברשת החטא ‪" - ,379‬וכי אומרים לו לאדם חטא כדי שיזכה חברך?!"‪.380‬‬
‫אך האם ‪ -‬הלכה למעשה ‪ -‬מותר לשנוא אדם מישראל?‬
‫עי' במסכת פסחים‪ 381‬בנוגע לאדם "הרואה דבר ערוה בחבירו ומעיד בו יחידי"‪ ,‬שהקב"ה שונאו מאחר שאין הוא נאמן‬
‫בעדות )שהרי הוא יחידי( ממילא לא תתקבל עדותו‪ ,‬ומכל מקום "מותר לשנאתו‪ ,‬שנאמר 'כי תראה חמור שנאך רובץ תחת‬

‫‪ 370‬ט‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ 371‬תהילים קד‪ ,‬לה‪.‬‬
‫‪ 372‬עמ' ‪ ,151‬פיסקה א‪.‬‬
‫‪ 373‬שם‪ ,‬פיסקה ב‪ .‬פיסקה זו ‪ð‬דפסה גם בספר אורות הקודש‪ ,‬חלק ד‪ ,‬עמ' תצו‪.‬‬
‫‪ 374‬תהילים קמה‪ ,‬כ‪.‬‬
‫‪ 375‬שם‪ ,‬ט‪ .‬עי' למשל בחוברת גדול שימושה‪ ,‬לרב אברהם רמר‪ ,‬בפרק ת‪"ð‬ך‪ ,‬סעיף יד‪" :‬אמר‪ ,‬שבסדר הא"ב שב'אשרי'‬
‫יש 'רגע כמימריה' של 'ואת כל הרשעים ישמיד'‪ .‬לעומת כל שפע הטוב המופיע בשאר הפסוקים"‪ ,‬ושם בפרק עם‬
‫ישראל וארצו‪ ,‬סעיף כא‪" :‬בכאב אמר שיש‪ð‬ם המחשיבים את 'מש‪ð‬איך ה' אש‪ð‬א' יותר מאשר את 'שמע ישראל'"‪.‬‬
‫ובשיחות הרב צבי יהודה‪ ,‬שבילי אמו‪ð‬ה ‪ -‬אהבת כל האדם ‪ -‬אהבת ישראל‪ ,‬בשיעור אהבת ישראל‪ ,‬סעיף ‪:4‬‬
‫"שאלה‪ :‬למה באמת לאהוב את ה'חילו‪ð‬יים'?‬
‫תשובה‪ :‬מכין שהם חילו‪ð‬יים אז אין חובה לאהוב אותם? איפה המקור לכך? יש מצוה מבין תרי"ג מצוות‪' ,‬ואהבת‬
‫לרעך כמוך'‪ ,‬ולא ‪ð‬מצא בתורה שיש מצוה לש‪ð‬וא ולא לאהוב‪.‬‬
‫שאלה‪ :‬יש פסוק בתהילים 'הלא מש‪ð‬איך ה' אש‪ð‬א ובתקוממיך אתקוטט‪ ,‬תכלית ש‪ð‬אה ש‪ð‬אתים‪ ,‬אויבים היו לי'‬
‫)תהילים קלט‪ ,‬כא(‪.‬‬
‫תשובה‪ :‬ראשית כל אין זה פסוק בתורה‪ .‬האם ראי‪ð‬ו שמו‪ð‬י המצוות הביאו פסוק מתהילים? תמיד מביאים מן‬
‫התורה‪ .‬וב‪ð‬וגע לדוד עצמו צריך לעיין היטב מה פירוש הפסוק הזה‪ .‬על כל פ‪ð‬ים אין מצוה לש‪ð‬וא‪ ,‬בין תרי"ג מצוות‬
‫התורה"‪ .‬עי' על כך באריכות בשיחות הרב צבי יהודה לספר בראשית‪ ,‬עמ' ‪.325‬‬
‫‪ 376‬אגרות הראי"ה‪ ,‬חלק ב‪ ,‬עמ' קפז‪ .‬ובספר אורות הקודש‪ ,‬חלק ד‪ ,‬עמ' תצט‪ ,‬כותב הרב‪ð" :‬טיית החסד צריכה הג‪ð‬ה‬
‫גדולה‪ .‬עלול הוא בעל החסד‪ ,‬ה‪ð‬וטה להשפיע לכל‪ ,‬להיות גם כן מקבל מכל‪ ,‬כך היא דרכה של השפעה‪ ,‬שהיא חוזרת‬
‫אל ה‪ð‬ותן באיזה צורה מושפעת" וכו'‪.‬‬
‫‪ 377‬תהילים קלט‪ ,‬כא‪.‬‬
‫‪ 378‬אגרות הראי"ה‪ ,‬חלק ב‪ ,‬עמ' קפח‪ ,‬ראה גם בספר עין אי"ה‪ ,‬חלק ב‪ ,‬עמ' ‪ ,298‬פיסקה קיג‪.‬‬
‫‪ 379‬וכפי שכתב הרב בספר אורות הקודש‪ ,‬חלק ד‪ ,‬עמ' תצז‪" :‬כל מה שהאדם הוא יותר המו‪ð‬י‪ ,‬אי‪ðð‬ו מוכשר להפריד‬
‫בין ה‪ð‬ושא וה‪ð‬שוא‪ ,‬ועל כן למטרת התעלותו‪ ,‬כדי להכין לו דרך אל הטוב‪ ,‬מוכרח הוא לבסס את מעמדו על ש‪ð‬את‬
‫הרע‪ ,‬וש‪ð‬את הרע לא תוכל להפרד אצלו מש‪ð‬את הא‪ð‬שים עושי הרע‪ ,‬ולא ‪ð‬ת‪ð‬ה תורה למלאכי השרת‪ .‬אף על פי שיש‬
‫כאן קלקול‪ ,‬שמתוך ש‪ð‬את ‪ð‬ושאי הרע שו‪ð‬אים גם כן את הטוב שבהם‪ ,‬אי אפשר לתכו‪ð‬ה א‪ð‬ושית להיות באופן אחר‪.‬‬
‫אבל המדה העליו‪ð‬ה של גדולי ה‪ð‬שמה היא לברר ולהפריד‪ ,‬וש‪ð‬אתם את הרע היא ‪ð‬קיה‪ ,‬ומרוכזת רק בה‪ð‬שוא הרע‬
‫בעצמו‪ ,‬והיא בעצמה עוברת במעברה השלילי‪ ,‬ובאה לידי החיוב של אהבת הטוב‪ ,‬ומשום כך אור החסד מאיר בהדר‬
‫חכמתם"‪.‬‬
‫‪ 380‬שבת ד‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ 381‬קיג‪ ,‬ב‪.‬‬

‫‪43‬‬
 ‫משאו' ‪ ,"382‬ולדעה אחרת אף "מצוה לשנאתו‪ ,‬שנאמר 'יראת ה' שנאת רע' ‪."383‬‬
‫מקשה תוס' ‪ 384‬ממה שכתבה הגמרא במסכת בבא מציעא‪" :385‬אוהב לפרוק ושונא לטעון ‪ -‬מצוה בשונא כדי לכוף את יצרו" ‪-‬‬
‫וכי מה שייכת כאן כפיית יצר‪ ,‬והלא "מצוה לשנאותו"? "למה לכוף את היצר‪ ,‬הרי אין זה יצר הרע‪ ,‬אדרבא‪ ,‬זה יצר טוב‪,‬‬
‫לשנוא את מי שאינו ירא שמים זה יצר טוב של יראת שמים?"‪ .386‬אלא מתרץ תוס'‪" :‬כין שהוא שונאו ‪ -‬גם חבירו שונא אותו‪,‬‬
‫דכתיב 'כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם'‪ ,387‬ובאין מתוך כך לידי שנאה גמורה"‪ ,‬לכן "שייך כפיית יצר"‪" .‬בודאי לא יתכן‬
‫שתהיה שנאה בין שני יהודים‪' ,‬לא תשנא את אחיך בלבבך'‪ 388‬אלא הכוונה לאיזו קפידא‪ ,‬לאיזו תרעומת‪ .‬אולם מטבע האדם‬
‫שהוא רגיש לצורת ההתיחסות כלפיו‪ .‬האדם השני מרגיש שיש קפידא כלפיו‪ ,‬שאין הכל חלק כתמול שלשום‪ .‬ויש תגובה‬
‫נגדית מצדו ‪ ...‬אז גם אצל ה'שונא'‪ ,‬מתוך יראת שמים מופיעה שנאה‪ .‬וכך השנאה מתגלגלת ומתנפחת ככדור שלג‪ ,‬הולכת‬
‫ומתרבה עד שמגיעים לשנאה גמורה‪ ,‬חס ושלום ‪ ...‬אם כן‪ ,‬התוספות מגדירים שני סוגי שנאה‪ :‬מצד אחד שנאה גמורה‪,‬‬
‫ומצד שני‪ :‬תרעומת‪ ,‬קפידא‪ ,‬קטרוג"‪.389‬‬
‫אמנם כבר כתב רבי יהונתן וואלינער בקונטרס 'מרגניתא טבא' ‪ ,390‬כי יש "להשתדל בטובת חבירו‪ ,‬ולרדוף אחר השלום‪,‬‬
‫ולהזהר מלאו ד'לא תשנא'‪ ,‬ואף ברשע גמור יש איסור לדעת מהר"ם מלובלין לשנאותו כל זמן שלא הוכיחו‪ ,‬ואין בדור הזה מי‬
‫שיודע להוכיח‪ ,‬שמא אם היה לו מוכיח היה מקבל‪ ,‬וטבעו הרע גרם לו"‪ ,‬כפי שאמרו במסכת ערכין ‪" :391‬תמיהני אם יש בדור‬
‫הזה שיודע להוכיח" ‪ -‬ממילא אפילו אם הוכחנו את פלוני‪ ,‬לעולם נהיה במצב של 'לפני תוכחה'‪ ,‬שהרי איננו יודעים‬
‫להוכיח ‪ .392‬לכן הלכה למעשה אסור לשנוא אף אדם! ‪393‬‬

‫וראה בל"ב 'התניא'‪ ,‬לרבי שניאור זלמן מלאדי‪" :‬מה שכתוב בגמרא שמי שרואה בחבירו שחטא מצוה לשנאותו וגם לומר‬
‫לרבו שישנאהו‪ ,‬היינו בחבירו בתורה ומצוות וכבר קיים בו מצות הוכח תוכיח את עמיתך ‪ -‬עם שאתך בתורה ובמצוות ואף‬
‫על פי כן לא שב מחטאו‪ ,‬כמו שכתב בספר חרדים‪ ,‬אבל מי שאינו חבירו ואינו מקורב אצלו‪ ,‬הנה על זה אמר הלל הזקן‪ :‬הוי‬
‫מתלמידיו של אהרן אוהב שלום וכו' אוהב את הבריות ומקרבן לתורה‪ ,‬לומר שאף הרחוקים מתורת ה' ועבודתו‪ ,‬ולכן נקראים‬
‫בשם 'בריות' בעלמא‪ ,‬צריך למשכן בחבלי עבותות אהבה‪ ,‬וכולי האי ואולי יוכל לקרבן לתורה ועבודת ה'‪ ,‬והן לא לא הפסיד‬
‫שכר מצות אהבת ריעים‪ .394‬וגם המקורבים אליו והוכיחם ולא שבו מעוונותיהם‪ ,‬שמצוה לשנאותם‪ ,‬מצוה לאהבם גם כן‪,‬‬
‫ושתיהן הן אמת ‪ -‬שנאה מצד הרע שבהם ואהבה מצד בחינת הטוב הגנוז שבהם‪ ,‬שהוא ניצוץ אלקות שבתוכם המחיה‬
‫נפשם האלקית‪ ,‬וגם לעורר רחמים בלבו עליה כי היא בבחינת גלות"(; ובדומה כתב הרב ‪" :395‬אהבת הבריות צריכה להיות‬
‫חיה בלב ובנשמה‪ ,‬אהבת כל האדם ביחוד‪ ,‬ואהבת כל העמים כולם‪ ,‬חפץ עילוים ותקומתם הרוחנית והחמרית‪ ,‬והשנאה‬
‫צריכה להיות רק על הרשעה והזוהמא שבעולם ‪ ...‬בכל מקום שאנו מוצאים רמזי שנאה‪ ,‬הרינו יודעים ברור שהכוונה רק על‬
‫הרשעה" וכו' ‪379.396‬‬

‫ראה גם מש"כ הרמב"ם בסוף אגרת קידוש השם‪" :‬אינו ראוי להרחיק מחללי שבתות ולמאוס אותם‪ ,‬אלא מקרבם ומזרזם‬
‫לעשיית המצוות‪ .‬וכבר פרשו רבותינו זכרונם לברכה‪ :‬שהפושע אם פשע ברצונו‪ ,‬כשיבא לבית הכנסת להתפלל ‪ -‬מקבלים‬
‫אותו ואין נוהגים בו מנהג בזיון‪ .‬וסמכו על זה מדברי שלמה‪ ,‬עליו השלום‪ ,‬שאמר‪ :‬לא יבוזו לגנב כי יגנוב וגו' ‪ - 397‬אל יבוזו‬
‫לפושעי ישראל שהם באים בסתר לגנוב מצוות"(‪ ,‬ובהל' ממרים ‪" :398‬מאחר שנתפרסם שהוא כופר בתורה שבעל פה‪,‬‬
‫מורידין ולא מעלין‪ ,‬כשאר המינין והאפיקורוסין והאומרין אין תורה מן השמים והמוסרים והמשומדים‪ .‬כל אלו אינן בכלל‬
‫ישראל ואינן צריכין לא עדים ולא התראה ולא דיינין אלא כל ההורג אחד מהן עשה מצוה גדולה והסיר מכשול‪ .‬במה דברים‬

‫‪ 382‬שמות כג‪ ,‬ה‪.‬‬

‫‪ 383‬משלי ח‪ ,‬יג‪.‬‬
‫‪ 384‬ד"ה שראה‪.‬‬
‫‪ 385‬לב‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ 386‬שיחות הרב צבי יהודה‪ ,‬שבילי אמו‪ð‬ה ‪ -‬אהבת כל האדם ‪ -‬אהבת ישראל‪ ,‬בשיעור אהבת ישראל‪ ,‬סעיף ‪.3‬‬
‫‪ 387‬משלי כז‪ ,‬יט‪.‬‬
‫‪ 388‬ויקרא יט‪ ,‬יז‪.‬‬
‫‪ 389‬שיחות הרב צבי יהודה לספר בראשית‪ ,‬עמ' ‪ .326‬שיחות הרב צבי יהודה‪ ,‬שבילי אמו‪ð‬ה ‪ -‬אהבת כל האדם ‪ -‬אהבת‬
‫ישראל‪ ,‬בשיעור אהבת ישראל‪ ,‬סעיף ‪ð" :3‬וצר מצב שהאדם 'הדתי' לא ‪ð‬והג באהבה כלפי ה'לא דתי'‪ .‬האדם הש‪ð‬י‬
‫מרגיש את היחס הזה‪ .‬הוא מרגיש של'דתי' אהבה רק אל 'הדתי'‪ ,‬ושיש לו יחס שלילי אל ה'לא דתי'‪ .‬אמ‪ð‬ם זה מצב‬
‫של יראת שמים‪ ,‬אבל ה'לא דתי' מרגיש זאת‪ .‬זה יוצר הת‪ð‬גשות‪ ,‬והמצב הולך ומתפתח‪ ,‬עד שמגיעים ל'ש‪ð‬אה גמורה'‪,‬‬
‫ה' יציל‪ð‬ו‪ .‬ההתחלה היא מצד טע‪ð‬ה שלכאורה צודקת ‪ -‬חסרון רוח‪ð‬י‪ .‬הש‪ð‬אה הראשו‪ð‬ה אי‪ð‬ה ש‪ð‬אה גמורה‪ ,‬אבל היא‬
‫הולכת ומתפתחת‪ .‬זה דתי וזה לא דתי‪ ,‬וזה דתי וכו'‪ .‬המצב הולך ומת‪ð‬פח עד שמגיעים ח"ו לש‪ð‬אה גמורה שהיא דבר‬
‫‪ð‬ורא"‪,‬‬
‫‪ð 390‬דפס בסוף ספר אהבת חסד ל'חפץ חיים'‪ ,‬סעיף יז‪.‬‬
‫‪ 391‬טז‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ 392‬לגבי עצם חיוב התוכחה ראה אגרות ראי"ה‪ ,‬חלק ד‪ ,‬עמ' רג‪.‬‬
‫‪ 393‬עי' שיחות הרב צבי יהודה‪ ,‬שבילי אמו‪ð‬ה ‪ -‬אהבת כל האדם ‪ -‬אהבת ישראל‪ ,‬בשיעור אהבת ישראל‪ ,‬סעיף ‪ ,8-9‬שם‬
‫מביא את דברי ה'מרג‪ð‬יתא טבא'‪ ,‬וכותב‪" :‬אדם חילו‪ð‬י‪ ,‬כל זמן שלא הוכיחו‪ ,‬אין שום זכות לש‪ð‬או‪ .‬כמו שקיים חשק‬
‫של אהבה‪ ,‬קיים לפעמים חשק של ש‪ð‬אה‪ .‬אבל יש לימ‪ð‬ע מש‪ð‬אה כל זמן שלא הוכיח‪ ,‬ומכיון שאין בדור הזה מי שיודע‬
‫להוכיח‪ ,‬לכן יש כיום עיכוב מלש‪ð‬וא‪ .‬מצות תוכחה היא מצוה קשה ביותר‪ .‬עבודת ההוכחה דורשת חכמה גדולה ובי‪ð‬ה‬
‫גדולה‪ .‬אם כבר בימי חז"ל ‪ð‬אמר שאין מי שיודע להוכיח‪ ,‬קל וחומר בזמ‪ð‬י‪ð‬ו‪ .‬בכתבי החפץ חיים לא מופיע הביטוי‬
‫תוכחה אלא הוכחה‪ ,‬בהתאם לפסוק 'הוכיח אברהם את אבימלך' )בראשית כא‪ ,‬כה(‪ .‬הוכחה מוב‪ð‬ו שכ‪ð‬וע‪ .‬אם אין לך‬
‫כח להוכיח ולשכ‪ð‬ע‪ ,‬אי‪ð‬ך בר הכי לקיים מצוה זו"‪.‬‬
‫‪ 394‬עי' שיחות הרב צבי יהודה‪ ,‬שבילי אמו‪ð‬ה ‪ -‬אהבת כל האדם ‪ -‬אהבת ישראל‪ ,‬בשיעור אהבת ישראל‪ ,‬סעיף ‪" :7‬לא‬
‫‪ð‬אמר 'אוהב את הבריות כדי או על מ‪ð‬ת לקרבן לתורה' אלא 'אוהב את הבריות ומקרבן לתורה'‪ .‬עיקר החיוב הוא‬
‫לאהוב ‪ -‬וממילא מקרבן לתורה"‪.‬‬
‫‪ 395‬מידות הראי"ה‪ ,‬אהבה‪ ,‬סעיף ה‪.‬‬
‫‪. 396‬עי' על זה בשיחות הרב צבי יהודה‪" ,‬שבילי אמו‪ð‬ה ‪ -‬אהבת כל האדם ‪ -‬אהבת ישראל"‪ ,‬בשיעור "אהבת כל‬
‫האדם"‪.‬‬
‫‪ 397‬משלי ו‪ ,‬ל‪.‬‬
‫‪ 398‬פ"ג הל' ב‪-‬ג‪.‬‬

‫‪44‬‬
‫אמורים? באיש שכפר בתורה שבעל פה ממחשבתו ובדברים שנראו לו‪ ,‬והלך אחר דעתו הקלה ואחר שרירות לבו וכפר‬
‫בתורה שבעל פה תחילה וכן כל הטועים אחריו‪ .‬אבל בני אותן הטועים ובני בניהם שהדיחו אותם אבותם ונולדו במינות וגדלו‬
‫אותן עליו‪ ,‬הרי הן כתינוק שנשבה לבין הגוים וגדלוהו הגוים על דתם שהוא אנוס‪ .‬ואע"פ ששמע אח"כ שהיה יהודי וראה‬
‫היהודים ודתם ‪ -‬הרי הוא כאנוס‪ ,‬שהרי גדלוהו על טעותם‪ ,‬כך אלו האוחזים בדרכי אבותיהם שתעו‪ .‬לפיכך ראוי להחזירן‬
‫בתשובה ולמשוך אותם בדרכי שלום עד שיחזרו לאיתן התורה ולא ימהר אדם להרגן"(; וה'חזון אי"ש' כתב ‪" :399‬ונראה דאין‬
‫דין מורידין אלא בזמן שהשגחתו ית' גלויה כמו בזמן שהיו נסים מצוין ומשמש בת קול‪ ,‬וצדיקי הדור תחת השגחה פרטית‬
‫הנראית לעין כל‪ ,‬והכופרין אז הוא בנליזות מיוחדות בהטיית היצר לתאוות והפקרות‪ ,‬ואז היה ביעור רשעים גדרו של עולם‬
‫שהכל ידעו כי הדחת הדור מביא פורעניות לעולם ומביא דבר וחרב ורעב בעולם‪ ,‬אבל בזמן ההעלם שנכרתה האמונה מן‬
‫דלת העם אין במעשה הורדה גדר הפרצה אלא הוספת הפרצה שיהיה בעיניהם כמעשה השחתה ואלמות ח"ו וכיון שכל‬
‫עצמנו לתקן אין הדין נוהג בשעה שאין בו תיקון ועלינו להחזירם בעבותות אהבה ולהעמידם בקרן אורה במה שידינו מגעת";‬
‫וראה בפירוש הרב נפתלי צבי יהודה ברלין על שאילתות דרב אחאי גאון כז‪ ,‬ג‪.‬‬
‫ראה עוד מה שכתב הרב שלמה אבינר בספר באהבה ובאמונה‪ ,‬עמ' ‪.56-57 ,48-52‬‬
‫ועי' באגרות הרב‪:‬‬
‫"כל השנאות כולן וחומרי דיניהן הנם נאמרים רק במי שכבר ברי לנו שקימנו בו מצות תוכחה‪ .‬וכאשר אין לנו בדור הזה ולא‬
‫בכמה דורות שלפנינו‪ ,‬על פי עדות ר' עקיבא ‪ ,400‬מי שיודע להוכיח‪ ,‬על כן נפל פותא בבירא ‪ 401‬וכל הלכות הנוטות לרוגז‬
‫ושנאת אחים נעשות הן כפרשת בן סורר ומורה‪ ,‬עיר הנדחת ובית המנוגע‪ ,‬למאן דאמר לא היו ולא עתידין להיות ונכתבו‬
‫משום דרוש וקבל שכר‪;403"402‬‬
‫"באמת כבר נסיתי‪ ,‬שכל מה שדורשים בדרך כבוד ושלום מתמלא יותר ממה שדורשים בדרך קנטוריא‪ ,‬המעורר‬
‫התרגזות" ‪;404‬‬
‫"מי ששולח יד בקיום האומה‪ ,‬בין מצד תאותו בין מצד דמיונו‪ ,‬הוא חבר לאנשי משחית היותר רעים‪ .‬עם כל זאת איננו שולל‬
‫טענת כף זכות‪ ,‬שרבים מרעועי הדיעות שבדורנו הם קרובים לאנוסים‪ ,‬מפני שיבושי הדיעות ומיעוט השפעה לברר דרך‬
‫הישרה לנבוכים" ‪;405‬‬
‫"בודאי יש גם בלבם של אחינו הרחוקים לכאורה מקדושה איזה טוב נסתר פנימי‪ ,‬שסופו להחזירם למוטב‪ ,‬ועל כן עלינו‬
‫להמשיכם בחבלי אהבה והתקרבות וסבלנות גדולה‪ ,‬שהוא יותר קרוב להצליח מדרך האיבה והתהלכות בזעם‪ .‬וברוך ה' אני‬
‫רואה כמה סימני טובה ותקונים גדולים מדרך השלום והאהבה‪ ,‬אשר בחרתי בה בהנהגתי בסדרי הרבנות הישובית רבנת‬
‫הענפים"‪;406‬‬
‫"כשם שכ' תוס' סנהדרין כ"ו ע"ב ד"ה החשוד‪ ,‬דיש סברא לומר דלא יפסל חשוד על העריות לעדות משום דחשיב כמו אונס‪,‬‬
‫משום דיצרו תוקפו‪ ,‬וכה"ג שכ' כן תוס' גיטין מ"א ע"ב ד"ה כופין‪ ,‬שכיון שהשפחה משדלתם לזנות חשיבי כאונסין‪ ,‬כן היא‬
‫ה"שפחא בישא" )הקדמת תקוני הזהר( של זרם הזמן‪ ,‬שנתנו לה מן השמים שליטה טרם שתכלה לגמרי ותנדף כעשן‪,‬‬
‫שהיא משדלת בכל כשפיה הרבים את בנינו הצעירים לזנות אחריה‪ .‬הם אנוסים גמורים וחלילה לנו לדון אונס כרצון"‪;407‬‬
‫"למה זה יהיה בעיני כבוד גדולתו לתימה אם אני אומר‪ ,‬שנגד כל מי שיצא לשוות את רבים מאחינו בני ישראל לרשעים‪,‬‬
‫ולגרום על ידי זה חורבן רוחני וחומרי לארץ אבותינו‪ ,‬שהנני מוצא את עצמי מחויב לצאת כנגדו"‪.408‬‬
‫"צריכים למשוך את הכל בעבותות אהבה וחסד‪ ,‬ולהחזיק בכל עז בדרך ה' הטובה הזאת‪ ,‬ולא להתפעל מכל אלה החפצים‬
‫להגביר סיטרא דדינא‪ ,‬אפילו אם יהיו צדיקים וגדולים בתורה" וכו' ‪;409‬‬
‫"מאז כן היום הנני מתעב את הרע של הרשעים‪ ,‬ואת החלק הטוב שבהם לעולם הייתי מוקיר‪ ,‬ואוהב‪ ,‬כי חלק ה' הוא‪ .‬ומי‬
‫שזוכה לטעום באמת טעם רזי תורה‪ ,‬יודע הוא כי כל העבודה השלימה רק על זה היא בנויה‪ ,‬לקרב רחוקים וללקט ניצוצי‬
‫הקדושה מכל מקום שנתפזרו" ‪;410‬‬
‫"יאמין לי כבוד גדולתו‪ :‬גם רובם של החיצונים שמחבבים אותי יודעים ומכירים שח"ו איני מהם ומהמיהם‪ ,‬ושכרחוק מזרח‬
‫ממערב רחקו מחשבותי ודרכי ממחשבותיהם ודרכיהם‪ ,‬וכן הם אומרים בפה מלא‪ ,‬אלא שבעל כרחם מוכרחים הם להודות‬
‫על האמת‪ ,‬שברוך ה' שכלי הולך למישרים‪ ,‬ושאין בלבבי ובשפתי רמיה‪ ,‬ושאני מלא ברוך השם בכל קרבי באהבת ישראל‪.‬‬
‫ברוך השם אשר עשה לי את הנפש הזאת‪ ,‬לא מחכמתי‪ ,‬ולא בצדקתי‪ ,‬כי אם ברוב רחמיו וחסדיו שאין להם קץ ותכלית‪' ,‬ואל‬
‫זה יביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברו' ‪ .411‬וברוך השם אני עושה קולות ורעשים על הטומאה במקום הנצרך‪ ,‬אלא שאני‬
‫מדבר את דברי בסדר ובנחת‪ ,‬כאשר נצטוינו מעצת המלך החכם‪;413"412‬‬
‫ובאגרת "לאחינו היקרים‪ ,‬אהובי נפש‪ ,‬יושבי המושבות אשר בגליל העליון ובגליל התחתון ת"ו"‪ ,‬הוא כותב‪" :‬מי יתן לי זרועות‬
‫עולם‪ ,‬אחים חביבים‪ ,‬ואחבקכם באהבה"‪;414‬‬
‫"בכלל אני מוצא‪ ,‬שגם על אחינו הרחוקים‪ ,‬שאנו מוכרחים לאסור עליהם מלחמה של מגן או גם של תנופה‪ ,‬הננו מכל מקום‬
‫מוזהרים להתנהג בדרך כבוד ונימוס‪ ,‬להלחם על הרע והחטא ולא על רעים וחוטאים‪ ,‬שאולי אינם במציאות אחרי הצירוף‬

‫‪ 399‬יורה דעה‪ ,‬סוף סימן ב‪.‬‬

‫‪ 400‬הערת הרב צבי יהודה‪ :‬אצל‪ð‬ו בגמרא בערכין טז‪ ,‬ב ר' אלעזר בן עזריה ‪ -‬ובספרא פרשת קדושים ר' עקיבא‪.‬‬
‫‪ 401‬הערת הרב צבי יהודה‪ :‬ע' ברכות ‪ð‬ו‪ ,‬א שבת סו‪ ,‬ב וערוך פתא‪.‬‬
‫‪ 402‬ס‪ð‬הדרין עא‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ 403‬אגרות הראי"ה‪ ,‬חלק א‪ ,‬עמ' שה‪.‬‬
‫‪ 404‬שם‪ ,‬עמ' ‪ð‬א‪.‬‬
‫‪ 405‬שם‪ ,‬עמ' קא‪.‬‬
‫‪ 406‬שם‪ ,‬עמ' קסא‪.‬‬
‫‪ 407‬שם‪ ,‬עמ' קע‪.‬‬
‫‪ 408‬שם‪ ,‬עמ' שמז‪.‬‬
‫‪ 409‬שם‪ ,‬חלק ב‪ ,‬עמ' לד‪.‬‬
‫‪ 410‬שם‪ ,‬עמ' ק‪ð‬ג‪.‬‬
‫‪ 411‬ע"פ ישעיה סו‪ ,‬ב‪" :‬ואל זה אביט אל ע‪ð‬י ו‪ð‬כה רוח וחרד על דברי"‪.‬‬
‫‪ 412‬קהלת ט‪ ,‬יז‪" :‬דברי חכמים ב‪ð‬חת ‪ð‬שמעים‪ ,‬מזעקת מושל בכסילים"‪.‬‬
‫‪ 413‬שם‪ ,‬עמ' קפט‪.‬‬
‫‪ 414‬שם‪ ,‬עמ' רכט‪.‬‬

‫‪45‬‬
‫הגדול של גלותנו הארוכה‪ ,‬אולי הם שוגגים‪ ,‬אנוסים או מוטעים‪ ,‬ואולי יש בעומק החושך והרע גם כן גרגירי אורה וטובה‪ .‬ועל‬
‫ידי דרכי נועם ונתיבות כבוד ושלום נוכל הרבה יותר לתקן ולהציל מאשר על ידי משטמה וקינטוריא‪ ,‬ובכלל על ידי עבודת‬
‫חיוב לשפר את מחננו בפנים‪ ,‬להוסיף תיקון וסידור‪ ,‬לשכלל כמה דאפשר בהיתר את מוסדותינו הקדושים בשכלול חיצוני‬
‫ופנימי‪ ,‬ולא לכונן עיקרי המבטים על צד השלילה שיש בפעולות החדשות‪ ,‬אף על פי שהן מכאיבות את לבנו‪ ,‬כי אם לתור‬
‫דרכים של השפעה בעדנו‪ .‬זו היא הדרך היותר ישרה שפרטיה הם רבים לאין חקר" ‪;415‬‬
‫‪416‬‬
‫"מטרתנו היא אך לבנות ולא להרוס‪ ,‬לעסוק בעבודות חיוביות‪ ,‬ולא לפזר את כוחותינו על כל שלילות" ;‬
‫"מקוים אנחנו שרק על ידי התקרבות ועזרה יעלה ביד יראי ה' לקרב את הרחוקים‪ ,‬ולתקן סוף כל סוף את בנין הארץ על פי‬
‫דרך התורה והמצוות‪ ,‬כרצון השי"ת באמת‪ .‬ומה אעשה ולבי הולך לקרב ולא לרחק‪ ,‬תהילה להשם יתברך" ‪;417‬‬
‫"אני רואה שבדרכי נימוס אפשר להרוויח יותר לקדושת שבת קודש וכל קודש בישראל מאשר בדרכים אחרים"‪;418‬‬
‫"חלילה לי מחטוא לה' ולסור מדרך הסלולה שסללו לנו חז"ל בדרכה של תורה‪ ,‬להיות מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף‬
‫שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה‪ ,‬שבזה בחרתי מנעורי‪ ,‬ותהילות להשי"ת ראיתי בה עדנה סימן ברכה לפי עניי‪ .‬כה‬
‫יזכינו השי"ת להוסיף אומץ לימים הבעל"ט‪ ,‬וכבר גליתי את דעתי במאמרי בהפלס‪ ,‬איך ראוי ללכת בתביעות ודרישות שהם‬
‫צרכי השעה למען כבוד שם השי"ת וכבודה של תורה‪ ,‬לא בצעקות ומריבות‪ ,‬ולא בהרחקות מופלגות לכל מי שנמצא עליו‬
‫שמץ דופי‪ ,‬כי אם בדברי חן ושכל טוב‪ ,‬בעבותות אהבה וחבלי אדם למשכם"‪.419‬‬
‫"האמן לי יקירי" ‪ -‬כותב הרב באגרת ‪" -‬שאלמלי מצאתי מהמשפיעים על חיי הצבור בארץ ישראל‪ ,‬כאלה שהם עוסקים בימין‬
‫המקרבת‪ ,‬יוכל להיות שאנכי דוקא הייתי עוסק בשמאל הדוחה‪ ,‬שגם היא צריכה לגופה של מלאכת הקדש אשר להנהלת‬
‫הצבור‪ .‬אבל מאחר שמצאתי את הדחיה נהוגה במדה מרובה‪ ,‬הנני מוכרח לתבל אותה על ידי הימין המקרבת‪ ,‬וגם זה‬
‫במדה ידועה ובזהירות הגונה בעזרת השם יתברך"‪.420‬‬
‫ככלל‪ ,‬דרך המלחמה היא כמובא בספר ערפלי טהר‪" :‬הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק‪ ,‬אינם‬
‫קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה‪ ,‬אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חכמה"‪.421‬‬
‫כמובן יש לזכור מה שכתב הרב באגרת‪ ,‬כי כאשר הרב מדבר על 'שלום' ‪ -‬הרי ש"השלום מכוון אל האמת‪ ,‬לא ויתור של‬
‫אמת כי אם דיוק של אמת יש בו"!‪ 422‬וכבר נשאל הרב צבי יהודה הכהן קוק‪" :‬האם אין משום החנפה לרשעים לדבר על‬
‫גדלות הדור‪ ,‬מרוב אהבת ישראל?"‪ ,‬והרב ענה ואמר‪" :‬אין כאן ענין של החנפה כלל‪ ,‬אלא של הבנת תכונת הדור בעמקות‬
‫ולא בקטנות‪ .‬תלמיד חכם אמר פעם על אבא הרב זצ"ל שאהבת ישראל שלו קלקלה את השורה‪ .‬על כגון זה אפשר להמליץ‬
‫'האומר על קן צפור יגיעו רחמיך ‪ ...‬משתקין אותו ‪ ...‬מפני שעושה מדותיו של הקב"ה רחמים ואינן אלא גזירות' ‪ .423‬אין כאן‬
‫ענין של רחמנות רגשית בעלמא‪ ,‬אלא סדר אלהי מציאותי‪ .‬אהבת ישראל של אבא הרב זצ"ל לא היתה אהבה בעלמא‪ ,‬אלא‬
‫שייכות אמיתית ועמוקה לנשמת ישראל והבנה עמוקה של מצב ישראל בדורנו"‪.424‬‬
‫ועיין בספר ה"אורות"‪" :‬השרידים אשר ה' קורא‪ ,‬חסידי הדור‪ ,‬קדושי עליון‪ ,‬אין להם להסתכל בשום גרעון‪ ,‬בשום צד שלילי‬
‫של כל נפש בישראל‪ ,‬הדבקה באיזה דבק בצור מחצבתה‪ ,‬כי אם להעלות את הנקודה הכללית שבכל נשמה פרטית ברום‬
‫גבהה ובעלוי קדושתה‪ .‬האהבה הבלי גבולית אל האומה‪ ,‬אֶ ם החיים שלנו‪ ,‬אינה יכולה להפחת משום סיבה וכשלון‬
‫שבעולם"‪.425‬‬
‫"ומי שריח טהרה מקליטת ריח גן עדן של משיח בו‪ ,‬אינו רואה חובה על שום אחד מישראל‪ ,‬ואהבתו לכל אחד מישראל‬
‫גדולה היא לאין קץ וחקר‪ .‬רואה הוא את האור הגדול שבנשמתם‪ ,‬את סגולת פארם ואת זיו התשובה החופף עליהם תמיד‪,‬‬
‫את ברק הקודש ואת אור השכינה שאינה זזה מהם בכל עת ובכל זמן‪ ,‬בכל דרגה ובכל מקום‪' ,‬אני ה' השוכן אתם בתוך‬
‫טומאותם' ‪ ,426‬ובין כך ובין כך בנים אתם לה' אלהיכם‪ .427‬אשריך ישראל"‪.428‬‬
‫"עבודה גדולה ומאירה היא" ‪ -‬כותב הרב בפנקסיו ‪" -‬להסיר את הכעס מן הלב לגמרי‪ ,‬להביט על הכל בעין יפה‪ ,‬בחמלה של‬
‫חסד‪ ,‬שאין לה גבול‪ ,‬להדמות לעין העליונה‪ ,‬עינא עלאה‪ ,‬עינא דכולא חיורא‪ ,‬גם על מה שעושים הרשעים‪ ,‬גם עם הרעים‬
‫היותר מוחלטים ברשעות‪ ,‬לחמול על היותם נשקעים בבוץ הרשעה‪ ,‬ולמצא את הצד הטוב שבהם‪ ,‬ולמעט את הערך של‬
‫החובה‪ ,‬ולהרבות את ערך הזכות גם על המסיתים והמדיחים ‪ ...‬וכשאנו מתבוננים על האגדה האומרת‪ ,‬מבני בניו של‬
‫סיסרא למדו תורה בירושלם‪ ,‬מבני בניו של המן למדו תורה בני ברק‪ ,‬אנו חודרים לעומק החסד‪ ,‬שאין לנו להסחף בזרם של‬
‫שנאה גם על האויב היותר נורא"‪.429‬‬
‫בנושא זה ראה באריכות בספרו של הרב בנימין אפרתי‪ ,‬הסניגוריה במשנת הרב קוק‪.‬‬

‫עוד יש להעיר כי 'אפיקורוס' איננו 'מין' המוזכר בש"ס ובפוסקים ‪-‬‬

‫עי' שיחות הרב צבי יהודה על ספר במדבר‪ ,‬עמ' ‪ ,341-343‬הערה ‪ 25‬של הרב שלמה אבינר;‬
‫שו"ת שאילת שלמה‪ ,‬חלק ז‪ ,‬עמ' ‪ ,405‬ובין היתר כותב שם‪" :‬כתב מרן הרב קוק שבימינו כבר לא נמצאת אותה אפיקורסות‬
‫שהתייחסו אליה בחומרה בזמן הגמרא‪ ,‬ואדרבה יש לקרב את האפיקורסים"‪ ,‬ומציין כמקור לדבריו את אגרות הראי"ה‪ ,‬חלק‬
‫א‪ ,‬עמ' יג;‬

‫‪ 415‬שם‪ ,‬עמ' רעא‪.‬‬

‫‪ 416‬שם‪ ,‬חלק ג‪ ,‬בעמ' רכד‪.‬‬
‫‪ 417‬שם‪ ,‬חלק ד‪ ,‬בעמ' קכג‪.‬‬
‫‪ 418‬שם‪ ,‬עמ' רלו‪.‬‬
‫‪ 419‬איגרת ש‪ð‬דפסה בחוברת ג‪ð‬זי ראי"ה‪ ,‬עמ' ‪.70‬‬
‫‪ 420‬אגרות הראי"ה‪ ,‬חלק ד‪ ,‬עמ' קסב‪.‬‬
‫‪ 421‬עמ' לט‪.‬‬
‫‪ 422‬אגרות הראי"ה‪ ,‬חלק ב‪ ,‬עמ' רצד‪.‬‬
‫‪ 423‬ברכות לג‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ 424‬שיחות הרב צבי יהודה‪ ,‬גליון ‪" ,13‬הדור"‪ ,‬עמ' ‪ .9‬וראה את מאמרו של הרב צבי יהודה‪" ,‬להלכות אהבת ישראל"‪,‬‬
‫ש‪ð‬דפס בספר ל‪ð‬תיבות ישראל‪ ,‬חלק ב‪ ,‬עמ' רלג )בהוצאה היש‪ð‬ה(‪.‬‬
‫‪ 425‬אורות‪ ,‬עמ' עו‪.‬‬
‫‪ 426‬ויקרא טז‪ ,‬טז‪ ..." :‬וכן יעשה לאהל מועד השכן אתם בתוך טמאתם"‪.‬‬
‫‪ 427‬דברים יד‪ ,‬א‪ .‬וראה קידושין לו‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ 428‬אורות‪ ,‬עמ' ק‪.ð‬‬
‫‪ 429‬אורות הקודש‪ ,‬חלק ג‪ ,‬עמ' שכו‪ ,‬ע"ש ובהמשך דבריו‪.‬‬

‫‪46‬‬
‫שם‪ ,‬בעמ' קמג‪ ,‬כותב הרב‪" :‬כל כך פעל אור ה'‪ ,‬אשר הופיע בעולם אלפי שנים על ידי תורתנו הקדושה‪ ,‬שעכשיו כבר אין לנו‬
‫אותה המינות הארורה‪ ,‬אשר כל באיה לא ישובון‪ ,‬שהיתה בימים הראשונים‪ .‬עכשיו אפילו הדעות היותר רעות עומדות הן על‬
‫הבסיס של בקשת היושר והצדק‪ ,‬שבאמת הוא בעצמו הוא דרך ה' שצוה אברהם אבינו עליו השלום את בניו ואת ביתו‬
‫לעשות צדקה ומשפט‪ .‬ונמצא שכל הטעות של הדור היא רק מה שהם אינם יודעים‪ ,‬שכדי לבוא אל המטרות הטובות שהם‬
‫חושקים‪ ,‬צריכים בני ישראל להיות מכבדים את התורה ודבקים יפה באמונת ה' ב"ה‪ ,‬שהיא אור העולם כולו וחייו";‬
‫ובספר אורות האמונה‪ ,‬עמ' ‪ ,18‬כותב הרב‪" :‬כל מה שהדעה האנושית מתבררת ‪ -‬רק מתמעטת הכפירה המוחלטת‪ ,‬וכחה‬
‫תשש‪ ,‬על כן ישנם הרבה אפיקורסים שהם כופרים לפי המדה של ההלכה‪ ,‬אבל כשנבין לחקור נפשם נמצא בהם קישור‬
‫לתוכן האלהי‪ ,‬בצורה נעלמה‪ ,‬ומטעם זה רבה היא מאד הנטיה כלפי זכות וחסד בדורותינו‪ ,‬אפילו לאלה‪ ,‬הכופרים‬
‫המוחלטים";‬
‫ע"ע בספרו של הרב אלימלך בר שאול‪ ,‬מצוה ולב‪ ,‬חלק א‪ ,‬עמ' ‪.64-68‬‬
‫לגבי החילוק שבין המושג 'אפיקורוס' למושג 'מין'‪ ,‬עי' בקונטרס "שאלתות"‪ ,‬עמ' ‪ ,7‬בשם הרב צבי יהודה הכהן קוק כי‬
‫"ההבדל בין אפיקורס ומין‪ :‬אפיקורס הוא רע שלילי‪ ,‬של כפירה או ספיקות אמונה; מין הוא שהעדר האמונה קבוע בהחלטה‬
‫חיובית ובסידור מיוחד"‪.‬‬
‫ועי' באריכות במאמרו של הרב דוד כהן‪" ,‬מעמד המינים והאפיקורסים במשנת הגר"א ורבינו הרב צבי יהודה זצ"ל"‪ ,‬שנדפס‬
‫בגליון עטורי כהנים‪ ,‬גליון ‪ ,208‬אדר התשס"ב‪ ,‬עמ' ‪.21-38‬‬

‫כמו כן‪ ,‬אין היום מציאות של 'מומר להכעיס' ‪-‬‬

‫עי' בשיחות הרב צבי יהודה‪ ,‬גליון ‪" ,13‬הדור"‪ ,‬עמ' ‪" :5‬לאמיתו של דבר‪ ,‬המציאות הנוראה של 'להכעיס' אינה קיימת עכשיו‪.‬‬
‫פירוש המושג 'להכעיס'‪ ,‬על פי דקדוקי הלשון‪ ,‬הוא תמיד פעולה שמתייחסת למישהו‪' .‬להכעיס'‪ ,‬הוא להכעיס פלוני או‬
‫אלמוני‪ ,‬כמו למשל בספר שמואל 'וכעסתה צרתה גם כעס בעבור הרעימה' ‪ .430‬המומר להכעיס כוונתו להכעיס את הקדוש‬
‫ברוך הוא‪ ,‬וזה רק קיים בדור בו יש 'כתובת' ‪ -‬הקב"ה‪ .‬האם קיימת עכשיו כתובת של שם שמים? הרי טוענים שאין ‪ -‬וגם לא‬
‫יודעים בדיוק מה אין ‪ -‬ואין שם שמים תופס מקום‪ .‬אין מי שרוצה להכעיס‪ ,‬אלא מי שכל הנושא אינו מענין אותו‪ .‬אין זה דומה‬
‫למצבים שבדורות הקודמים ‪ -‬לפני כמה מאות שנים ‪ ,-‬בהם היתה רשעות מתוך הפקרות‪ ,‬תאוה ורדיפת נעימות החיים‪ ,‬ולא‬
‫מתוך התפלספות וחקרנות‪ .‬מומר להכעיס הוא אדם אשר מתוך שאנשי הדת מפריעים לו מלהנות בתענוגי החיים ‪ -‬הוא‬
‫כועס עליהם‪ ,‬ועושה דווקא כדי להכעיס אותם ‪ ...‬במצב הנוכחי של אתיאיזם‪ ,‬אין כלל כתובת של קב"ה‪ ,‬וקלקלתו היא‬
‫תקנתו‪ ,‬שמתוך ריקנות אין להכעיס"‪.‬‬
‫ובחוברת גדול שימושה‪ ,‬לרב אברהם רמר‪ ,‬בפרק לימודי האמונה‪ ,‬סעיף כד‪ ,‬נכתב שהרב צבי יהודה "סיפר שבימי חברותו‬
‫ב'ליגה למניעת כפיה דתית'‪ ,‬שאל ערי ז'בוטינסקי‪' :‬כיצד הרב ואני ‪ -‬שאני משומד להכעיס‪ ,‬יכולים לשבת ליד שולחן אחד?'‪,‬‬
‫ענה הרב‪ :‬את מי אתה רוצה להכעיס? את מה שהגננת בגן סיפרה לך שזה אלקים? בכדי להיות 'משומד להכעיס' צריך‬
‫לדעת את מי מכעיסים"‪.‬‬

‫לכן נוהג היה רבנו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל לחזור שוב ושוב על הדברים שכתב ר' מנחם מנדל מוויטבסק לתלמידיו‬
‫וחסידיו שבחוץ לארץ‪ ,‬וז"ל‪" :‬ולאפרושי מאיסורא באתי להזהירם כיהודא ועוד לקרא במאמר הכתוב 'אל תתלוצצו פן יחזקו‬
‫מוסרותיכם' ח"ו והוא שלא להתלוצץ מבני אדם עוזבי תורה ח"ו ‪ ...‬ומלתא דפשיטא לי וברור בשכלי כהגלות נגלות אחד‬
‫הדברים הידועים לי שהוא סיבת הירידה והשפלות"! ‪ 431‬ושמעתי מהרב יוסף קלנר כי שאל פעם את הרב צבי יהודה האם‬
‫ישנן נשמות גויות שנולדו לאימהות יהודיות )כשם שישנן נשמות יהודיות שנולדו לאמהות גויות וגירותן מבררת כי יהודים‬
‫המה(? והרב הקריא לו את האמור בספר "פרי הארץ"‪ ,‬כנ"ל‪432.‬‬

‫בנוגע לדרך שבה יש להלחם בדעות זרות ומנוגדות ‪ -‬עי' בהערה ‪.285‬‬

‫‪ 430‬שמואל א א‪ ,‬ו‪.‬‬
‫‪ð 431‬דפסו בספר "פרי הארץ"‪ ,‬עמ' ק‪ð‬ז‪ .‬עי' בספר ‪ð‬צר חסד לר' יצחק אייזיק יהודה יחיאל סאפרין‪ ,‬האדמו"ר‬
‫מקאמאר‪ð‬א‪ ,‬עמ' קכא אות ח‪ ,‬ובספר לאמו‪ð‬ת עת‪ð‬ו‪ ,‬הרב צבי ישראל טאו‪ ,‬חלק א‪ ,‬עמ' מה‪.‬‬
‫‪ 432‬כן פורסמו הדברים בעטורי כה‪ð‬ים‪ ,‬גליון ‪ ,63‬עמ' ‪ ,39‬ובסוף הדברים ‪ð‬כתבה הערה‪" :‬כוו‪ð‬ת רב‪ð‬ו שאותם גויים‬
‫ש‪ð‬תערבו בי‪ð‬י‪ð‬ו הם הם המתלוצצים מעוזבי תורה"‪.‬‬

‫‪47‬‬
 ‫‪ð‬ספח ‪ :5‬א‪ð‬טיכריסט‬

‫לפני כמאה שנה היה זה פרידריך ניטשה‪ ,‬הוגה דעות מבין אומות העולם‪ ,‬אשר הגדיל לעשות בכפירתו ‪.433‬‬
‫הוא "שנא את כולם וכולם שנאו אותו"‪ ,‬כדברי הרב צבי יהודה הכהן קוק‪" .‬הוא היה מחרף ומגדף כל דת‪ ,‬כל שם אלהים וכל‬
‫מוסר‪ .‬הוא לקחת את הכל והשחית אותו ‪ ...‬הוא הודיע לעולם‪ :‬אם אינכם יודעים‪ ,‬אז דעו לכם‪ :‬אלהים מת! אינכם מאמינים?‬
‫אני הייתי בהלוייתו! אנשי הדת‪ ,‬המוסר והתרבות‪ ,‬לא יכלו לסבול ביטויים מעין אלו‪ ,‬וכולם שנאו אותו‪ .‬אבל הוא היה גדול‬
‫שבגדולים‪ .‬אמנם אחר כך מתברר בכתביו מה הוא המובן של מות אלהים‪ :‬האלהים של הגויים הוא אשר מת‪ ,‬האלהים של‬
‫'הברית החדשה'‪ .‬איך אפשר להמציא המצאה כזאת ולחשוב על אפשרות לכרוך יחד את כל המקוריות והגדלות של התנ"ך‬
‫האמיתי שלנו‪ ,‬שהם מכנים 'ברית ישנה'‪ ,‬עם הספר שלהם‪ ,‬כאילו ענין אחד להם‪ ,‬והם עומדים בערך אחד‪ ,‬במדרגה אחת‪ .‬מי‬
‫שאינו מבחין בזאת‪ ,‬אומר ניטשה‪ ,‬עושה את הפשע היותר נורא כלפי התרבות‪ .‬הוא היה גוי גאוני‪ ,‬ופרא אדם מתוך גאונות‪,‬‬
‫עד כדי הצהרה שאלהים מת‪ .‬הוא היה נגד כל מוסר וזלזל בו‪ .‬כך התבטא‪ :‬המוסר הרגיל שדוגל בשם הדת‪ ,‬הוא מוסר של‬
‫עבדים‪ .‬במקום מהלך מחשבה שעל פיו‪ ,‬על האדם להיות גדול גבור וחזק‪ ,‬הרי כל זיופי הדת בשם אלהים‪ ,‬הם מביאים‬
‫לקטנות וחולשה‪ .‬הדת של הגוים עשתה פסל של אלהים‪ ,‬הנמיכה קומתו‪ .‬האלהים הקטן הזה הוא אלהים מת‪ .‬אין לו ערך‬
‫וכבר עכשיו הוא לא קיים‪ .‬לא כן אלהים אמת‪ ,‬האלהים הגדול! ברוך השם‪ ,‬אנו מקושרים באמיתיות מציאותנו באל עליון‪,‬‬
‫האל הגדול הגבור והנורא‪ ,‬המושל ושולט‪ ,‬מנהיג העולם והדורות‪ .‬לכן אנו חיים וקיימים מאז מקדם ועד הנה‪ .‬נצח ישראל חי‬
‫וקיים!"‪.434‬‬
‫ובמקום אחר אמר הרב צבי יהודה‪" :‬טיפוס מיוחד‪ ,‬שכולם שנאו‪ :‬ניטשה‪ .‬סגנון דיבורו היה חריף ופוגע בשם שמים‪ ,‬אבל כל‬
‫זה כלפי האלהים של הגויים‪ .‬הוא הודיע‪' :‬אלהים מת‪ ,‬הייתי בהלויה שלו'‪ .‬הכוונה לביזוי ועקירת מושגי האלהות של הגויים‪.‬‬
‫אבל כאשר עסק בנו השתנה כל סגנון דבורו‪ .‬הוא אמר‪' :‬הפשע הנורא ביותר כלפי התרבות האנושית הוא‪ ,‬הוא שכשעלה על‬
‫הדעת לכרוך בכריכה אחת את השפע האלקי של הברית הישנה עם השטויות של הברית החדשה'‪' .‬יבוא היום וכל שלשלת‬
‫קורותיו של העם החסון הזה‪ ,‬המופיע בגודל אישיו‪ ,‬בגודל פעליו‪ ,‬במדה שכל העמים הדוגלים בתרבות האנושית שהם‬
‫פעוטי הכח ומעוטי הנסיון‪ - ,‬תתגלה בנקמת ברכתו והשפעתו הרוחנית של ישראל‪ ,‬גם לכל העמים‪ ,‬ואז אלהי ישראל עתיק‬
‫היומין ישמח בעולמו ובעמו‪ ,‬וכולנו נשמח ונגיל עמו'‪ .‬והיה ה' למלך על כל הארץ"‪.435‬‬
‫"מלחמתו" של ניטשה "במוסר העבדים"‪ ,‬כותב הרב צבי יהודה‪" ,‬היא היא באמת עיקר חשיבות אישיותו"‪.436‬‬
‫ובכלל היה הרב צבי יהודה הכהן קוק "משבח ומצטט הרבה פעמים את זלזולו של ניטשה בנצרות‪ .‬בהקשר אליו היה מזכיר‬
‫מידי פעם )אימרה של הרב(‪ ,‬שהיו נשמות גדולות שהתגלגלו אל בין הגויים"‪.437‬‬

‫ניטשה הקדיש ספר שלם למלחמתו בדת הנוצרית ‪" -‬אנטיכריסט"‪.‬‬

‫"מושג האלוהות הנוצרי"‪ ,‬כותב שם ניטשה‪" ,‬הריהו ממעשי השחיתות הגדולים ביותר עלי אדמות מכל מה שנעשה במושג‬
‫האלוהות ‪ ...‬אל שהתנוון אלי סתירת החיים‪ ,‬במקום להוות זיכוכם ואישורם הנצחי! אלוהים המהווה הכרזת איבה לחיים‪,‬‬
‫לטבע‪ ,‬לרצון החיים"‪.438‬‬
‫"מה מתחייב מזה? שתיטיב לעשות אם תלבש כפפות בעת קריאה ב'הברית החדשה'‪ .‬קירבתה של זוהמה מרובה כל כך‬
‫כמעט כופה זאת עליך"‪.439‬‬
‫ולעומת זאת יש לו לניטשה הערכה לגדלותה של 'הברית הישנה' ‪ ,440‬משום שהקווים שבה ברורים‪ ,‬האנשים גדולים ולבבם‬
‫חזק‪ ,‬ומסופרים בה קורותיה של משפחה ומודגש בה ייחודה של אומה‪ .‬האל שבה הוא אל הטוב גם אל הרע‪" ,‬בעל חוסן‪,‬‬
‫אומץ‪ ,‬אדנות‪ ,‬גאווה"‪ ,441‬והעובדים אותו אינם עובדים מפחד ואימה אלא משמחה‪ .‬ב'ברית החדשה' האל הוא טוב‪ ,‬חיוור‬
‫ומפוחד‪ ,‬ומתוך כך נעשה הרע חיצוני לו בדמות השטן ‪.442‬‬
‫"הברית הישנה"‪ ,‬לעומת זאת‪" ,‬זה דבר אחר לגמרי‪ :‬כל הכבוד לברית הישנה; אני מוצא בה אנשים גדולים‪ ,‬נוף גבורות‪,‬‬
‫ומשהו יקר ונדיר ביותר עלי אדמות‪ ,‬זה התום של לבבות חזקים ותום שאין בדומה לו"‪'" .443‬ברית חדשה' זו‪ ,‬סוג מסויים של‬
‫טעם רוקוקו ‪ 444‬מכל בחינה שהיא ‪ -‬לכרוך אליה את ה'ברית הישנה'‪ ,‬להדביקם יחד לכלל ספר אחד‪ ,‬כ'ביבלייה'‪ ,‬כהספר‬
‫בה"א הידיעה‪ ,‬זו אולי הגדולה שבחוצפות ו'החטא נגד הרוח' אשר צריך לרבוץ על מצפונה של אירופה הספרותית"‪.445‬‬

‫‪ 433‬על אף ‪ -‬ואולי ‪ð‬וכל לומר‪ :‬בעקבות ‪ -‬החי‪ð‬וך ה‪ð‬וצרי שקיבל‪ ,‬עי' בסיפרו של רו‪ð‬לד היימן‪ð ,‬יטשה ‪ -‬חיים של‬
‫ביקורת‪.‬‬
‫‪ 434‬שיחות הרב צבי יהודה‪ ,‬גליון ‪ ,15‬אמו‪ð‬ה‪ ,‬סעיף ‪.18‬‬
‫‪ 435‬וכן בשיחות הרב צבי יהודה‪ ,‬ח‪ð‬וכה‪ ,‬עמ' ‪.20‬‬
‫‪ 436‬צמח צבי‪ ,‬חלק א‪ ,‬אגרת עא‪.‬‬
‫‪ 437‬חוברת גדול שימושה‪ ,‬לרב אברהם רמר‪ ,‬פרק סופרים ופילוסופים‪ ,‬סעיף י‪ .‬בשיחות הרב צבי יהודה‪ ,‬על ספר‬
‫במדבר‪ ,‬עמ' ‪ ,123‬מוזכר ‪ð‬יטשה מבין "אותם יחידים גדולים" אשר "יודעים את ערכו של עם ישראל"‪.‬‬
‫‪ 438‬א‪ð‬טיכריסט‪ ,‬סימן ‪.18‬‬
‫‪ 439‬שם‪ ,‬סימן ‪ .46‬ובלג‪ð‬יאולוגיה של המוסר‪ ,‬מאמר שלישי‪ ,‬סימן ‪ ,22‬כתב‪" :‬אי‪ðð‬י אוהב את הברית החדשה"‪.‬‬
‫‪ 440‬כפי שמכ‪ð‬ים ה‪ð‬וצרים את ספר הת‪"ð‬ך‪.‬‬
‫‪ 441‬א‪ð‬טיכריסט‪ ,‬סימן ‪.17‬‬
‫‪ð 442‬יטשה ‪ -‬עיו‪ð‬ים בתרבות המערב‪ ,‬עמ' ‪.25‬‬
‫‪ 443‬לתולדות המוסר‪ ,‬סימן ‪ .22‬ובספר דמדומי שחר‪ ,‬סימן ‪ ,84‬כותב ‪ð‬יטשה‪" :‬מה כבר אפשר לצפות מהשפעותיו‬
‫המאוחרות של אותו חזיון לצים פילולוגי סביב הברית היש‪ð‬ה ‪ ...‬מתכוין א‪ð‬י ל‪ð‬סיון של משיכת הברית היש‪ð‬ה מתחת‬
‫לרגלי היהודים בטע‪ð‬ה שאין בה כי אם תורות ‪ð‬וצריות ושייכת היא ל‪ð‬וצרים שהם הם ישראל האמיתית ואילו‬
‫היהודים משייכים אותה‪ ,‬מתוך יומרותם‪ ,‬לעצמם‪ .‬ועתה‪ ,‬בלהיטות של זעם‪ ,‬התמסרו למלאכת פרש‪ð‬ויות ושי‪ð‬ויי‬
‫‪ð‬וסח‪ ,‬אשר לא יכול להיות ש‪ð‬עשתה בלא ‪ð‬קיפות מצפון‪ ,‬ולא עזרו למלומדים היהודיים מחאותיהם ‪ -‬בכל מקום‬
‫בברית היש‪ð‬ה צריך היה להיות מדובר על קריסטוס‪ .‬בכל מקום שמדובר בה בקרש‪ ,‬מקל‪ ,‬סולם‪ ,‬ע‪ð‬ף‪ ,‬עץ‪ ,‬עץ עבות‪,‬‬
‫מטה ‪ -‬שם פורש שזו ‪ð‬בואה על עץ הצלב‪ .‬ואפילו הקמת ‪ð‬חש ה‪ð‬חושת‪ ,‬ואף ידי משה כאשר הרים את ידיו לתפילה ‪ -‬כל‬
‫אלה רמזים וכביכול הקדמות לאותו צלב‪ .‬האם מישהו האמין בכך שעה שטען כזאת?!"‪.‬‬
‫‪ 444‬סג‪ð‬ון אמ‪ð‬ותי מקשט‪" ,‬מקרקס"‪ ,‬מפספס‪ ,‬מצעצע ביותר )מילון לועזי‪-‬עברי‪ ,‬הוצ' עמיחי(‪.‬‬
‫‪ 445‬דמדומי שחר‪ ,‬סימן ‪.52‬‬

‫‪48‬‬
‫מתוך כך הגיע לנטישה לקריאתו הידועה‪" :‬אלהים מת"! "העודנו חרשים לקול הקברנים הכורים קבר לאלהים? הטרם עלה‬
‫בנחירינו ריח הרקב האלהי?" ‪.446‬‬
‫את ספרו "אנטיכריסט" מסיים ניטשה בקריאה‪-‬קביעה‪" :‬אני מכנה את הנצרות בשם המארה הגדולה האחת‪ ,‬השחיתות‬
‫הגדולה האחת‪ ,‬יצר הנקם הגדול האחד‪ ,‬ואשר שום אמצעי אינו נראה לו ארסי‪ ,‬סודי‪ ,‬מחתרתי‪ ,‬קטנוני די הצורך ‪ -‬אני מכנה‬
‫אותם כתם הקלון הנצחי של האנושות‪ ,‬כתם הקלון האחד‪ .‬ואנו מונים את הזמן על פי 'יום בליעל' זה בו החל האסון ‪ -‬על פי‬
‫יומה הראשון של הנצרות! האם לא מוטב למנות על פי יומה האחרון? החל מהיום? שינוי כל הערכים!"‪447 .‬‬

‫‪ 446‬המדע העליז‪ ,‬סימן ‪ .125‬ע"ע בספר ‪ð‬יטשה ‪ -‬חיים של ביקורת‪ ,‬רו‪ð‬לד היימן‪ ,‬עמ' ‪ ,225‬וכן בעמ' ‪.245‬‬
‫‪ 447‬האם פרידריך ‪ð‬יטשה היה א‪ð‬טישמי?‬
‫בתקופה בה העריץ את ריכארד ואג‪ð‬ר אכן היה ‪ð‬יטשה א‪ð‬טישמי‪ ,‬וכפי שכתב לו בש‪ð‬ת ‪ 1869‬למ‪ð‬יי‪ð‬ם‪ ,‬שיש "לחוש‬
‫באווירתה של השקפת עולם רצי‪ð‬ית ו‪ð‬פשית על מלאת‪ ,‬ואשר אבדה ל‪ð‬ו‪ ,‬לגרמ‪ð‬ים המסכ‪ð‬ים‪ ,‬בין לילה‪ ,‬בעטיים של כל‬
‫מי‪ð‬י ‪ð‬כאים פוליטיים‪ð ,‬כאים פילוסופיים ויהדות ה‪ð‬דחקת לראש השורה" )אגרות‪ ,‬ועי' ‪ð‬יטשה ‪ -‬חיים של ביקורת‪ ,‬עמ'‬
‫‪ ,(123‬ובש‪ð‬ת ‪ 1871‬למ‪ð‬יי‪ð‬ם הוא כותב לידיד ‪ð‬עוריו קארל פון גרסדורף‪" :‬עדיין לא הכל ‪ð‬הרס על ידי ה‪ð‬טיה היהודית‬
‫הצרפתית" וכו' )‪ð‬יטשה ‪ -‬חיים של ביקורת‪ ,‬עמ' ‪ .(154‬אולם בש‪ð‬ת ‪ 1878‬למ‪ð‬יי‪ð‬ם הוא עוזב את ואג‪ð‬ר בחמת זעם‬
‫)ובש‪ð‬ת ‪ 1888‬הוא אף כותב כ‪ð‬גדו את ספרו "פרשת ואג‪ð‬ר"(‪ ,‬ובעקבות ‪ð‬ישואיה של אליזבת‪ ,‬אחותו‪ ,‬עם המ‪ð‬היג‬
‫הא‪ð‬טישמי פורסטר‪ð ,‬תגלע קרע בי‪ð‬ו לבי‪ð‬ה‪ .‬בש‪ð‬ת ‪ 1884‬למ‪ð‬יי‪ð‬ם הוא כותב לפר‪ð‬ץ אוברבק‪ ,‬פרופסור לתיאולוגיה‬
‫פרוטסט‪ð‬טית בבאזל‪" :‬הא‪ð‬טישמיות הארורה משבשת לי את כל ציפיותי לאי תלות כלכלית‪ ,‬לתלמידים‪ ,‬לידידים‬
‫חדשים‪ .‬היא גם סיבת הקרע הקיצו‪ð‬י בי‪ð‬י ובין אחותי" )אגרות(‪ ,‬ואל פטר גאסט‪ ,‬מוסיקאי‪ ,‬מי שהיה תלמידו וידידו‪,‬‬
‫הוא כותב בש‪ð‬ת ‪ 1888‬למ‪ð‬יי‪ð‬ם‪" :‬בלי יהודים אין אלמוות‪ ,‬לא לשוא הם '‪ð‬צחיים'" )אגרות(‪" .‬כאשר המדובר אי‪ð‬ו עוד‬
‫בשמירת הלאומיות אלא דווקא ביצירת גזע ארופאי מעורב‪ ,‬חזק עד כמה שאפשר‪ ,‬אזי היהודי הרצוי‪ ,‬כל מעוט לאומי‬
‫אחר‪ ,‬כתורם וכחלק מן הכלל" )א‪ð‬ושי א‪ð‬ושי מדי(‪" .‬עוד לא פגשתי גרמ‪ð‬י שיכול להשתוות ליהודי ‪ ...‬היהודים מהווים‬
‫בלי ספק את הגזע החזק‪ ,‬הקשיח והטהור ביותר שעתה חי בארופה ‪ ...‬אולי יהי מן ה‪ð‬כון ולתועלת לגעור בצעק‪ð‬ים‬
‫הא‪ð‬טישמיים שבארץ" )מעבר לטוב ולרוע‪ .(251 ,‬הוא מכ‪ð‬ה את היהודים בשם "עם העוצמה" )שם‪ ,‬וכן בא‪ð‬טיכריסט‬
‫‪ .(25‬הקיצור‪" ,‬איזה מעשה חסד הוא הימצאות של יהודי בקרב גרמ‪ð‬ים!" )ר‪.‬ע‪ .(499 .‬עי' לעומת זאת בספרה של רבקה‬
‫שכטר‪" ,‬השורשים התיאולוגיים של הרייך השלישי"‪ ,‬בהוצ' או‪ð‬יברסיטה משודרת‪ ,‬עמ' ‪ ,60‬שם כתבה‪" :‬גם ‪ð‬יטשה‬
‫הוסיף ‪ð‬דבך לאידיאולוגיה הגרמ‪ð‬ית‪ .‬אמ‪ð‬ם גם הוא לא דיבר בשם העם הגרמ‪ð‬י‪ ,‬אבל עקרו‪ð‬ותיו תאמו את‬
‫הפאוסטיות והוסיפו לה פרש‪ð‬ות‪ .‬זרתוסטרה של ‪ð‬יטשה אי‪ð‬ו מדבר עוד על פעילות סתם‪ ,‬אלא רואה במלחמה ערך‬
‫עליון‪ .‬היהודים שמ‪ð‬סים לאמץ את תורתו של ‪ð‬יטשה‪ ,‬כיון שאמר דברים אמביוול‪ð‬טיים על יהודים ויהדות‪ ,‬מתעלמים‬
‫מהעובדה ש‪ð‬יטשה היה חלק מהפאוסטיות והטיף למלחמה כערך עליון; והרי הרייך השלישי אימץ ערך עליון זה"‪.‬‬

‫‪49‬‬