‫בס"ד‬

‫שירת החיים‬
‫כתב‪ :‬חגי שטמלר‬
‫כל הזכויות שמורות ©‬
‫תוכן הע‪ð‬יי‪ð‬ים‪:‬‬
‫פתח דבר ‪4 .................................................................................‬‬

‫הגדרת האמו‪ð‬ה ‪11.......................................................................‬‬

‫מיהו האלוקים? ‪17......................................................................‬‬

‫הדרך )תיאום ציפיות( ‪23..............................................................‬‬

‫ההתגלות האלוקית בהר סי‪ð‬י ‪26....................................................‬‬

‫ההתגלות האלוקית במהלך ההיסטוריה הישראלית ‪28.....................‬‬

‫‪ð‬צחיותו של עם ישראל ‪28...................................................................‬‬

‫השפעת עם ישראל על התרבות העולמית ‪32..........................................‬‬

‫'הקץ המגולה' ‪36...............................................................................‬‬

‫חזיון האמו‪ð‬ה המתראה מתוך שאיפותיו וכמיהותיו של האדם ‪39......‬‬

‫קיום מצוות ‪53............................................................................‬‬

‫התורה היא הטבע של‪ð‬ו ‪61............................................................‬‬

‫הדבקות בה' תיתכן אך ורק דרך עם ישראל ‪70................................‬‬

‫סוף דבר ‪79.................................................................................‬‬

 ‫פתח דבר‬
‫"שם‪ ,‬הרחק הרחק‪ ,‬מעבר לכל הגבולים ולכל העולמות ולכל ההשגות‪ ,‬יש איזה‬
‫'מי שהוא'‪ ,‬הצופה ומביט בכל מעשי האדם ורושם אותם לעצמו ועושה חשבון לעצמו"‬
‫‪ -‬כך מתארים רבים מאית‪ð‬ו את האלוקים‪" .‬אותו 'מי שהוא' שרוי בצל ‪ ...‬ורושם הוא‬
‫באדישות מוחלטת‪ð' :‬ולד אדם'‪' ,‬מת אדם'‪ .‬בעי‪ð‬י המאמי‪ð‬ים‪ ,‬אותו 'מי שהוא' מושל‬
‫באדם‪ ,‬מחוללו ומולידו‪ ,‬מכלכלו‪ ,‬מייסרו‪ ,‬ממיתו‪ ,‬דורש ממ‪ð‬ו מעשים ידועים ורושם לו‬
‫כל אותם המעשים אשר עשה ‪ ...‬וסוף סוף קץ בן האדם ב'מרגל' התמידי"‪.1‬‬

‫מציירים הם ב‪ð‬י האדם את האלוק כ"כח תקיף שאין להימלט ממ‪ð‬ו והכרח הוא‬
‫להשתעבד אליו"‪ ,2‬וכאשר ‪ð‬שאלים הם 'איה הוא האלהים?' ‪ -‬תיכף מרימים הם את‬
‫עי‪ð‬יהם השמיימה ואצבעם מופ‪ð‬ית כלפי מעלה‪' :‬שם'‪ ,‬אומרים הם‪' ,‬שם‪ ,‬למעלה‬
‫בשמיים‪ð ,‬מצא הוא‪ ,‬האלוהים'‪ .3‬מדמיי‪ð‬ים הם 'אותו' כמין סבא חייכן ‪ -‬או שמא‬
‫קפדן ‪ ,-‬פ‪ð‬יו עטורות זקן לבן וארוך‪ ,‬פ‪ð‬קס גדול מו‪ð‬ח לפ‪ð‬יו ובו הוא רושם את כל מעשי‬
‫ב‪ð‬י האדם ‪-‬מי לחסד ומי לשבט‪...‬‬

‫ומתוך כך "האדם הולך ומאבד את זוהר עולמו ‪ ...‬אין גאות אלהים מתגלה אז‬
‫בתוך ה‪ð‬פש כי אם שפלות דמיו‪ð‬ות פרועים‪ ,‬המציירים תכו‪ð‬ה של איזו מציאות בדויה‬
‫ומטושטשת‪ ,‬מדולדלת וקצופה‪ ,‬שמבהלת את כל מאמין בה ומדכאת את רוחו‪,‬‬
‫מטמטמת את הלב ומו‪ð‬עת את עדי‪ð‬ות ה‪ð‬פש של האדם מלהתגבר‪ ,‬ועוקרת את הזיו‬

‫––––––––––––––––––––––––––‬
‫‪ .1‬הרב הלל צייטלין‪ ,‬על גבול ש‪ð‬י עולמות‪ ,‬עמ' ‪.37‬‬
‫‪ .2‬הרב אברהם יצחק הכהן קוק ‪ -‬להלן 'הרב' ‪ ,-‬אורות‪ ,‬זרעו‪ð‬ים‪ ,‬פרק ה‪ ,‬יסורים‬
‫ממרקים‪ ,‬עמ' קכו‪.‬‬
‫‪ .3‬כדברי החבר למלך הכוזרי במאמר הראשון‪ ,‬סעיף צז‪ ,‬ב‪ð‬וגע לחטא העגל‪ ..." :‬הם‬
‫לא כיחשו באלוהותו של מוציאם מארץ מצרים‪ ,‬הם ביקשו רק כי יהיה איתם תמיד‬
‫‪ð‬עבד מוחש אליו יוכלו לרמוז מדי ספרם את ‪ð‬פלאות אלוהיהם‪ ,‬כאשר עשו זאת‬
‫לימים אותם המאמי‪ð‬ים אשר בראותם את הארון אשר עשה משה ע"ה קראו‪ :‬ה‪ð‬ה‬
‫האלוה!" ‪ -‬כפי ש‪ð‬אמר בספר במדבר י‪ ,‬לה‪-‬לו ‪" -‬וכמו שא‪ð‬ו עושים כיום ברמז‪ð‬ו‬
‫לשמים ולכל דבר ש‪ð‬תאמת אצל‪ð‬ו כי ת‪ð‬ועתו אי‪ð‬ה כי אם ברצון האלוה בלבד‪ ,‬לא‬
‫במקרה‪ ,‬ולא ברצון אדם‪ ,‬ולא בכח מכחות הטבע"‪ .‬ראה מסכת ברכות מח‪ ,‬א‪:‬‬
‫"אביי ורבא הוו יתבי קמיה דרבה‪ ,‬אמר להו‪ :‬למי מברכין? אמרו ליה‪ :‬לרחמ‪ð‬א‪.‬‬
‫ורחמ‪ð‬א היכא יתיב? רבא אחוי לשמי טללא‪ ,‬אביי ‪ð‬פק לברא אחוי כלפי שמיא"‪ ,‬ועי'‬
‫פרי צדיק‪ ,‬לר' צדוק הכהן מלובלין‪ ,‬ח"ג כז‪ ,‬ב‪.‬‬

‫‪4‬‬
‫האלהי שב‪ð‬שמתו‪ .‬ואף אם יאמר כל היום כולו שאמו‪ð‬ה זו היא בה' אחד ‪ -‬היא מילה‬
‫ריקה שאין ה‪ð‬שמה יודעת ממ‪ð‬ה כלום"‪ .2‬במצב שכזה "אין לשער עד כמה האדם ‪ð‬עשה‬
‫זוחל ובטלן על ידי יראת שמים שאין בה דיעה"‪.4‬‬

‫וכאשר אותם ב‪ð‬י האדם‪" ,‬ה‪ð‬פחדים ו‪ð‬רעשים"‪" ,‬מתוך פחדם אי‪ð‬ם שמים על לב‬
‫ואי‪ð‬ם מעיזים לחקור בגודל הציור האלהי ובחקר כבודו" ‪ -‬או אז "הציור עצמו ‪ð‬הפך‬
‫להם לרועץ‪ ,‬וחובת הכבוד לאלהים מתגלמת אצלם בתור תביעה אכזרית מעצם שואף‬
‫כבוד לאין חקר‪ ,‬שהיא משפלת בקרבם רגש עדין וטוב‪ ,‬ומהפכת אותם לעבדים עצובים‬
‫ואכזרים שו‪ð‬אים זה את זה ושו‪ð‬אים את אלהים באמת בתוכיות ליבם‪ ,‬אע"פ שיאמרו‬
‫תמיד דברי אהבה וכבוד כשמזכירים את השם"‪!!!5‬‬

‫כל זאת מאחר ו"אמו‪ð‬ה שאין השכל מסכים לה מעוררת היא קצף ואכזריות‪,‬‬
‫מפ‪ð‬י שהצד היותר עליון שבאדם שהוא השכל ‪ð‬עשה עלוב מחמתה"‪.6‬‬

‫אמו‪ð‬ה שכזו מפחידה את האדם‪ ,‬שואף החופש והמרחבים‪ ,‬מצטיירת היא בעי‪ð‬יו‬
‫כחו‪ð‬קת ומדכאת‪ ,‬עד אשר ירא הוא מפ‪ð‬יה ובורח ממ‪ð‬ה!‬

‫לכן‪ ,‬כאשר הרידב"ז‪ 7‬טען כ‪ð‬גד הרב קוק כי אין הוא זקוק לכל לימודי האמו‪ð‬ה‬
‫המעמיקים אלא די לו באמו‪ð‬ה פשוטה כמו שהיתה לסבתא שלו עליה השלום‪ ,‬אמר לו‬
‫הרב כי סבתו ודאי היתה אשה כשרה וצדקת‪ ,‬אולם א‪ð‬ו אי‪ðð‬ו יכולים לגשת אל הדור‬

‫––––––––––––––––––––––––––‬
‫‪ .4‬הרב‪ ,‬ערפלי טהר‪ ,‬עמ' מו'‪ .‬ובמידות ראי"ה‪ ,‬ערך יראה‪ ,‬סעיף ג‪" :‬המושג של‬
‫יראת ה' הוא מוסיף עז וגבורה ב‪ð‬פש האדם המבין אותה בטהרתה‪ ,‬היא עושה את‬
‫החיים מלאים ע‪ð‬ין ושאיפות גדולות‪ ,‬וממלאה אותם ברוח‪ð‬יות ‪ð‬שגבה‪ ,‬המזככת את‬
‫כשרו‪ð‬ות ה‪ð‬פש באור קודש" ‪ -‬וכפי ש‪ð‬ראה בהמשך הדברים‪ ,‬עי' בהערה ‪.138‬‬
‫"אמ‪ð‬ם לפתאים היא מתיצבת כסמל של הבהלה‪ ,‬הגורמת רפיון ויאוש וחסרון‬
‫או‪ð‬ים‪ .‬זאת ההשפעה היא רעה מאד‪ ,‬ולכשתתפשט היא גורמת התקוממות על כלל‬
‫עול מלכות שמים‪ ,‬מהצעירים שטעמו טעם חיים אית‪ð‬ים‪ ,‬שמבקשים בצדק חיים‬
‫בלא בעתה ופלצות כי אם מלאי אומץ ובטחון גבורה"‪ .‬לכן‪ ,‬כותב הרב בסעיף י‪:‬‬
‫"יראת שמים בעצמה צריכה לקבל עליה עול יראת שמים"! ועיין באריכות בספר‬
‫אורות הקודש‪ ,‬ח"ג‪ ,‬ראש דבר‪.‬‬
‫‪ .5‬הרב‪ ,‬מידות ראי"ה‪ ,‬ערך כבוד‪ ,‬פיסקה ג‪.‬‬
‫‪ .6‬אורות האמו‪ð‬ה‪ ,‬עמ' ‪ .101‬ושם‪ ,‬בעמ' ‪" :46‬הציורים המדולדלים שבאמו‪ð‬ה‬
‫ובהשקפות הרוח‪ð‬יות‪ ,‬מחלישים את כל הכוחות‪ ,‬הגשמיים והרוח‪ð‬יים‪ ,‬משביתים‬
‫את שמחת החיים‪ ,‬ומאפילים את זוהר השכל"‪.‬‬
‫‪ .7‬ר' יעקב דוד ב"ר זאב וילובסקי‪.‬‬

‫‪5‬‬
‫עם אמו‪ð‬ה פשוטה שכזו!‪ 8‬ואם כאלה היו פ‪ð‬י הדברים בזמ‪ð‬ו של הרב ‪ -‬קל וחומר בן ב‪ð‬ו‬
‫של קל וחומר כי ‪ð‬כו‪ð‬ים הם ביחס לדור‪ð‬ו‪ ,‬צמא החופש‪ ,‬אשר אי‪ðð‬ו מוכן לסבול עול‬
‫כפיה והכרח!‬

‫צריכים א‪ð‬ו לחדול מכל אותן ההב‪ð‬ות הקט‪ð‬ות והמגושמות‪ ,‬ו"לגאול את האמו‪ð‬ה‬
‫ואת היראה מקט‪ð‬ותם וחולשתם"‪.9‬‬

‫אמ‪ð‬ם‪ ,‬במשך הדורות הועלו הוכחות רבות למציאות האלוקים‪ ,‬כאשר העיקריות‬
‫שבהן הן ההוכחה התכליתית )'הראיה הטיליאולוגית'(‪ ,‬האומרת כי מאחר והעולם‬
‫מאורגן בהרמו‪ð‬יה ובחוקיות מופלאה‪ ,‬ממילא ודאי יש‪ð‬ו מסדר אשר סידר אותו בצורה‬
‫מופלאה שכזו‪ ;10‬ההוכחה הסיבתית )'הראיה הקוסמולוגית'(‪ ,‬האומרת כי לא ייתכן‬

‫––––––––––––––––––––––––––‬
‫‪ .8‬חוברת לשלושה באלול‪ ,‬ח"א‪ ,‬עמ' כ‪ .‬ועי' אגרות ראי"ה‪ ,‬ח"א‪ ,‬עמ' קס‪" :‬א‪ð‬י‬
‫רואה‪ ,‬שעיקר מ‪ð‬יעת ההצלחה‪ ,‬בכל מה שעושים לחזק את היהדות‪ ,‬ומעמדם של‬
‫ישראל בכל‪ ,‬הוא מפ‪ð‬י ש‪ð‬ז‪ð‬ח האור האלקי‪ð ,‬ז‪ð‬ח לגמרי מן הלב והמח‪ .‬הכל פו‪ð‬ים‬
‫עכשיו רק לתקן את ה'פראסטע פרומקייט' )החרדות הפשוטה(‪ ,‬כאילו יהיה אפשר‬
‫להחיות את העולם בגוף בלא ‪ð‬שמה"‪.‬‬
‫‪ .9‬הרב‪ ,‬אורות האמו‪ð‬ה‪ ,‬עמ'’ ‪ ,38‬כי הלא אך ורק "מפ‪ð‬י מיעוט הדרישה בדעת‬
‫אלהים וההתרשלות בזה‪ ,‬עלו קימשו‪ð‬ים בציורים הפ‪ð‬ימיים של האדם וכל‬
‫המושגים ה‪ð‬דרשים להשלמתו ביחס לתורה ולשם ה'"‪ ,‬כפי שכותב הרב בספר‬
‫מאמרי הראי"ה‪ ,‬עמ' ‪.84‬‬
‫‪ .10‬על ראיה זו אמר עמ‪ð‬ואל קא‪ð‬ט כי זוהי הראיה "העתיקה ביותר‪ ,‬הבהירה ביותר‬
‫וההולמת ביותר את התבו‪ð‬ה הא‪ð‬ושית הפשוטה" )ביקורת התבו‪ð‬ה הטהורה‪,‬‬
‫הדיאלקטיקה הטרא‪ð‬סצ‪ð‬ד‪ð‬טאלית‪ ,‬ספר ש‪ð‬י‪ ,‬פרשה שלישית‪ ,‬פרק שישי(‪ .‬בספרות‬
‫היהודית מוזכרת ראיה זו פעמים רבות‪ ,‬למשל ב'מדרש תמורה' )מיוחס לר'‬
‫ישמעאל ולר' עקיבא‪ ,‬עיין בספר אוצר מדרשים‪ ,‬ח"ב‪ ,‬עמ' ‪" :(580-583‬מעשה שבא‬
‫מין ואמר לר' עקיבא‪ :‬העולם הזה ‪ -‬מי בראו? אמר לו‪ :‬הקדוש ברוך הוא‪ .‬אמר לו‪:‬‬
‫הראי‪ð‬י דבר ברור‪ .‬אמר לו‪ :‬למחר תבוא אלי‪ .‬למחר בא אצלו‪ .‬אמר לו‪ :‬מה אתה‬
‫לובש? אמר לו‪ :‬בגד‪ .‬אמר לו‪ :‬מי עשאו? אמר לו‪ :‬האורג‪ .‬אמר לו‪ :‬אי‪ðð‬י מאמי‪ð‬ך‪,‬‬
‫הראי‪ð‬י דבר ברור‪ .‬אמר לו‪ :‬ומה אראה לך ואין אתה יודע שהאורג עשאו? אמר לו‪:‬‬
‫ואתה אי‪ð‬ך יודע שהקדוש ברוך הוא ברא את עולמו? ‪ð‬פטר אותו המין‪ .‬אמרו לו‬
‫תלמידיו‪ :‬מה הדבר ברור? אמר להם‪ :‬ב‪ð‬יי‪ ,‬כשם שהבית מודיע על הב‪ð‬אי והבגד‬
‫מודיע על האורג והדלת על ה‪ð‬גר ‪-‬כך העולם מודיע על הקדוש ברוך הוא שהוא‬
‫בראו"; ומאוחר יותר בספר "חובות הלבבות" לרב‪ð‬ו בחיי אבן פקודה‪ ,‬שער היחוד‪,‬‬
‫פרק ו‪" :‬ויש ב‪ð‬י אדם שאמרו שהעולם ‪ð‬היה במקרה מבלי בורא שהתחילו ויוצר‬
‫שיצרו‪ ,‬ומן התימה בעי‪ð‬י‪ ,‬איך תעלה בדעת מדבר בעוד‪ð‬ו בבריאותו כמחשבה הזאת‪.‬‬
‫ואילו היה בעל המאמר הזה שומע אדם שיאמר כמאמרו בגלגל אחד של מים‪ ,‬שהוא‬
‫‪6‬‬
‫שהעולם ‪ð‬וצר מלא כלום‪ ,‬אלא מאחר ולכל דבר יש‪ð‬ה סיבה הרי בסופו של דבר חייבים‬
‫א‪ð‬ו להגיע לסיבה הראשו‪ð‬ה‪ ,‬כלומר לאלוקים; ההוכחה הישותית )'הראיה‬
‫האו‪ð‬טולוגית' של התיאולוג ה‪ð‬וצרי הארכיבישוף א‪ð‬סלם מקא‪ð‬טרבורי( האומרת כי‬
‫מאחר ורעיון הישות המושלמת ‪ð‬מצא במחשבתו של האדם‪ ,‬ממילא ודאי אחת מן‬
‫השלמויות של אותה הישות היא היותה קיימת‪ ;11‬וההוכחה המוסרית )של הפילוסוף‬
‫עמ‪ð‬ואל קא‪ð‬ט( האומרת כי מאחר וחייבת להיות מערכת מוסרית במציאות )אחרת אין‬
‫לחיים כל משמעות‪ ,(12‬ומאחר והאדם אי‪ðð‬ו מסוגל ליצור מערכת מוסרית מוחלטת‪,‬‬
‫לכן חייב להיות לה מקור על א‪ð‬ושי מוחלט‪13.‬‬

‫אולם‪ ,‬ראשית לכל‪" ,‬אין ל‪ð‬ו רשות להשתמש בקטגוריות ילידות מציאות סופית‪,‬‬
‫מות‪ð‬ית וזמ‪ð‬ית כדי להוכיח אמיתת מציאות אל‪-‬סופית‪ ,‬מוחלטת ו‪ð‬צחית‪ .‬קטגוריות‬
‫אלה‪ ,‬שברכה צפו‪ð‬ה בהן כשהן ‪ð‬תבעות לקבוע חוקים פורמליים כמותיים וליצור‬
‫תב‪ð‬יות עולם מדעי‪ ,‬אי‪ð‬ן יכולות לצאת מתוך מעגל ה‪ð‬יסיון המדעי ולהשתלט שלטון‬

‫מתגלגל להשקות חלקה אחת של שדה או גי‪ð‬ה‪ ,‬וחושב כי זה ‪ð‬תקן מבלי כוו‪ð‬ת אומן‬
‫שטרח בחיבורו והרכבתו ‪ ...‬היה לו להפליא ולהגדיל הרבה עליו ולחשוב אותו‬
‫בתכלית הסיכלות וימהר להכזיבו ולדחות מאמרו ‪ ...‬כי הדברים אשר הם מבלי‬
‫כוו‪ð‬ת מכוין ‪ -‬לא ימצאו במאומה מהם סימן לחכמה ויכולת‪ .‬והלא תראה‪ ,‬אם‬
‫ישפך לאדם דיו פתאום על ‪ð‬ייר חלק‪ ,‬שאי אפשר שיצטייר ממ‪ð‬ו עליו כתב מסודר‬
‫ושיטות )=שורות( ‪ð‬קראות כמו שיהיה בקולמוס; ואילו הביא אדם לפ‪ð‬י‪ð‬ו כתב‬
‫מסודר ממה שאי אפשר להיות מבלי מיצוע קולמוס‪ ,‬ואומר כי ‪ð‬שפך הדיו על ה‪ð‬ייר‬
‫ו‪ð‬עשתה צורת הכתב עליו מעצמה‪ ,‬היי‪ð‬ו ממהרים להכזיבו על פ‪ð‬יו‪ ,‬שאי‪ðð‬ו ‪ð‬מלט‬
‫מכוו‪ð‬ת מכוין‪ .‬וכיון שזה בעי‪ð‬י‪ð‬ו דבר שאי אפשר להיות בצורות רשומות בהסכמת‬
‫דעת‪ð‬ו‪ ,‬איך יוכל לומר בדבר‪ ,‬שמלאכתו יותר דקה ותיקו‪ð‬ו יותר רחוק ועמוק‬
‫בע‪ð‬יי‪ð‬ו עד אין תכלית‪ ,‬שיהיה מבלי כוו‪ð‬ת מכוין וחכמת חכם ויכולת יכול"‪ ,‬ועיין‬
‫בספר על התשובה‪ ,‬לרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק‪ ,‬עמ' ‪.195-201‬‬
‫‪ .11‬עי' בסיפרו של יובל שטיי‪ð‬יץ‪ ,‬עץ הדעת ‪ -‬אלוהים‪ ,‬לוגיקה וסיבתיות‪.‬‬
‫‪ .12‬והלא "שאיפתו של האדם לפשר היא כוח ראשו‪ð‬י ‪ ...‬שרק הוא עצמו חייב ויכול‬
‫למלאו"‪ ,‬כפי שכתב ד"ר ויקטור פרא‪ð‬קל בסיפרו האדם מחפש משמעות‪ ,‬עמ' ‪119‬‬
‫)והאריך לבאר יסוד זה בספריו(‪.‬‬
‫‪ .13‬ב‪ð‬וגע להוכחות למציאות האלוקים‪ ,‬עיין עוד בספר איש ההלכה ‪ -‬גלוי ו‪ð‬סתר‪,‬‬
‫לרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק‪ ,‬עמ' ‪ ,127‬הערה ‪ ;3‬אמו‪ð‬ת היהדות‪ ,‬לרב יחזקאל‬
‫אפשטיין‪ ,‬עמ' ‪ ;173-176‬בית יחזקאל‪ ,‬לרב משה צוריאל‪ ,‬שער האמו‪ð‬ה‪ ,‬עמ' צ‪-‬קי;‬
‫אשמח ‪ -‬שיחות עם הרב שלמה אבי‪ð‬ר‪ ,‬מאת משה חסדאי‪ ,‬עמ' ‪ ;92-97‬שאלות על‬
‫אלהים‪ ,‬עמ' ‪.185-188‬‬

‫‪7‬‬
‫בלי מצרים בעולם על‪-‬מוחשי‪ ,‬על‪ð-‬סיו‪ð‬י ועל‪-‬שכלי"‪ .14‬האדם מוגדר כיצור סופי‪,‬‬
‫וממילא כל דבר אותו יגדיר יהיה מוגבל‪ - ,‬אם כן‪" ,‬איכה תבין דעת סופית את האין‬
‫סוף?"‪.15‬‬

‫כמו כן‪ ,‬הקדוש ברוך הוא אי‪ðð‬ו פרי הוכחותי‪ð‬ו השכליות והא‪ð‬ושיות! "אין הצור‬
‫משתעבד לשכל היצור‪ ,‬ואין חווית אלוהים‪ ,‬האין‪-‬סוף וה‪ð‬צח‪ ,‬מתכווצת בגיזרתה‬
‫המסויימת של הדעת הסופית והזמ‪ð‬ית"‪.16‬‬

‫זאת ועוד‪" :‬החולשה בכל ההוכחות הרציו‪ð‬ליות למציאות האלוהים‪ ,‬המצויות‬

‫בשפע בתולדות הפילוסופיה‪ ,‬היא בכך שהן בדיוק מה שהפילוסופים התכוו‪ð‬ו בהן‪:‬‬
‫הוכחות הגיו‪ð‬יות מופשטות המ‪ð‬ותקות מחוויות החיים היסודיות‪ ,‬אשר בהן ‪ð‬עוצות‬
‫ההוכחות הללו"‪" .17‬המחשבה המיטפיסית ‪ ...‬היא אמ‪ð‬ם ה‪ð‬ה בעלת חשבון ודעת‪ ,‬אבל‬
‫לא תתן להחיים מזון מעדן ומבריא חיובי"‪ ,18‬משום שהשכל הי‪ð‬ו חיצו‪ð‬י לאדם‬
‫ומ‪ð‬ותק מהויית חייו‪ ,‬לכן‪" ,‬מדע יבש לא יושיע את האדם"‪ ,19‬שכן "האדם עם דעתו‬
‫הגאה יכול להגיע למ‪ð‬יע ראשון‪ ,‬מחשבת המחשבה‪ ,‬האחד‪ ,‬הטוב העליון‪ ,‬השלמות‬
‫המוחלטת‪ ,‬וכן כל כיוצא בתארים הללו‪ .‬ברם‪ ,‬מעולם לא יבוא לאלקים חיים שאליו‬
‫'תכספ‪ð‬ה ה‪ð‬פשות'‪ .‬ערמות של מושגים‪ ,‬הפשטות ו‪ð‬תוחים הגיו‪ð‬יים חוצצים בין אל חי‬
‫לאדם המעמיק חקר ‪ ...‬אין הפילוסופוס כָּ ֵמהַ לאלוקים מתוך סערת ‪ð‬פש חולת אהבה‬
‫)לימודית("‪20‬‬ ‫ודחופת כיסופים בוערים באש קודש‪ ,‬אלא מתוך סקר‪ð‬ות קוג‪ð‬יטיבית‬
‫בלבד‪.‬‬

‫יתר על כן‪ :‬הלא כ‪ð‬גד כל הוכחה שכלית יכולים א‪ð‬ו להציב טע‪ð‬ה הפוכה הדוחה‬

‫––––––––––––––––––––––––––‬
‫‪ .14‬הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק‪ ,‬איש ההלכה ‪ -‬גלוי ו‪ð‬סתר‪ ,‬עמ' ‪.127‬‬
‫‪ .15‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .138‬כן כתב הרב בספר מאמרי הראי"ה‪ ,‬עמ' ‪" :488‬הפילוסופיה אי‪ð‬ה‬
‫יכולה להבין את עומק האמו‪ð‬ה‪ ,‬לפי שהיא חפצה להשיג ולהבין‪ ,‬את היותר גבוה‬
‫מכלל הא‪ð‬ושיות‪ ,‬בשכל הא‪ð‬ושי המוגבל"‪.‬‬
‫‪ .16‬הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק‪ ,‬איש ההלכה‪ ,‬עמ' ‪.130‬‬
‫‪ .17‬הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק‪ ,‬איש האמו‪ð‬ה‪ ,‬עמ' ‪ ,31‬הערה ‪.20‬‬
‫‪ .18‬הרב‪ ,‬עקבי הצאן‪ ,‬עמ' קלו‪.‬‬
‫‪ .19‬הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק‪ ,‬איש ההלכה ‪ -‬גלוי ו‪ð‬סתר‪ ,‬עמ' ‪.155‬‬
‫‪ .20‬שם‪ ,‬עמ' ‪ ,158‬הערה ‪ .11‬כאשר ויליאם ג'יימס סוקר את תאריו של האלוקים‪,‬‬
‫בסיפרו החוויה הדתית לסוגיה‪ ,‬עמ' ‪ ,292‬הוא כותב‪" :‬אם כ‪ð‬ים ‪ð‬היה‪ ,‬כלום ‪ð‬וכל‬
‫לראות בתכו‪ð‬ות כגון אלה קשר מסויים כלשהו לחיי‪ð‬ו של‪ð‬ו?"‪ ,‬ע"ש‪.‬‬

‫‪8‬‬
‫את קודמתה‪ :21‬כ‪ð‬גד ההוכחה התכליתית‪ ,‬למשל‪ ,‬יכולים א‪ð‬ו להראות את חוסר‬
‫התכליתיות ואת אי‪-‬הסדר המתגלים לא פעם במציאות חיי‪ð‬ו; כ‪ð‬גד ההוכחה הסיבתית‬
‫יכולים א‪ð‬ו לבוא ולומר שמא לא היתה לעולם כל התחלה‪ ,‬אלא הסיבות הולכות הן‬
‫ומשתלשלות לאין סוף; כ‪ð‬גד ההוכחה הישותית יכולים א‪ð‬ו להעלות את התמיהה‪ :‬וכי‬
‫המחשבה אכן יוצרת את המציאות?! והלא עצם המחשבה על שטר בן מאה שקלים‬
‫המו‪ð‬ח בכיסי אי‪ðð‬ה גורמת להיותו במציאות‪...‬‬

‫ולבסוף‪ ,‬מרגלא בפומיה דרב‪ð‬ו‪ ,‬הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל‪ ,‬כי "על מציאות‬
‫ה' אין צורך בהוכחות! אם דבר צריך הוכחות ‪ -‬סימן שהוא מפוקפק"‪.22‬‬

‫––––––––––––––––––––––––––‬
‫‪ .21‬ויש לכך תקדימים הסטוריים רבים מספור‪.‬‬
‫‪ .22‬שיחות הרב צבי יהודה‪ ,‬גליון ‪ ,22‬שבילי אמו‪ð‬ה‪ ,‬סעיף ‪" :1‬משכיל דתי אחד‪,‬‬
‫בקיא בפילוסופיה הגויית‪ ,‬תירגם מספר הוכחות על מציאות ה'‪ ,‬מתוך הספרות‬
‫הפילוסופית הגויית‪ ,‬וחשב שהועיל בזה הרבה‪ .‬אבל האדר"ת זצ"ל )הרב הראשי‬
‫לירושלים‪ ,‬חות‪ð‬ו של מרן הרב זצ"ל( דחה את כל דרכו‪ :‬על מציאות ה' אין צורך‬
‫בהוכחות‪ .‬אם דבר צריך הוכחות‪ ,‬סימן שהוא מפוקפק‪ ,‬כמו ש‪ð‬אמר בירושלמי‬
‫)ברכות פ"ב ה"ג‪ ,‬עירובין פ"י ה"א(‪" :‬כל מילתא דלא מחוורא ‪ -‬מייתי לה מדוכתין‬
‫סגיאין" )כל דבר שאי‪ð‬ו מחוור‪ ,‬מביאים לו ‪ -‬הוכחות ‪ -‬ממקומות רבים(‪ .‬ה‪ð‬וסח של‬
‫ריבוי הוכחות על מציאות ה' ‪ð‬ובע מקט‪ð‬ות רוח"‪ .‬ושם‪ ,‬סעיף ‪ :3‬בתקופתו של‬
‫הפילוסוף עמ‪ð‬ואל קא‪ð‬ט "היה אצל הגויים דבר דומה למה שיש אצלי‪ð‬ו‪ ,‬להבדיל‪:‬‬
‫'חופשים'; ו‪ð‬לחמו ‪ð‬גדם עלידי ‪ð‬וסחאות דתיות של ראיות והוכחות על מציאות ה'‪.‬‬
‫הופיעה מין ספרות מיוחדת של פילוסופיה דתית בכיוון זה‪ .‬באחד הספרים האלה‬
‫יש רשימה של 'תשעים ושתים תיזות' ‪ -‬משפטים ‪ ,-‬הוכחות על מציאות הבורא‪.‬‬
‫ק‪ð‬ט היה אדם גאו‪ð‬י‪ ,‬חריף ומעמיק גדול‪ .‬הוא בא והרס את כל ההוכחות‪ .‬בגמרא‬
‫מגילה )ז'‪ ,‬א'( יש רשימה ארוכה של הוכחות בע‪ð‬ין מסויים‪ ,‬ובסוף מופיע הביטוי‪:‬‬
‫'לכולהו אית להו פירכא'‪ .‬כך ק‪ð‬ט הוכיח שלכל ההתפרטות הזאת של תשעים‬
‫ושתיים הוכחות יש פירכא‪ .‬אמרו עליו א‪ð‬שי הדת שהוא כופר המהרס את כל‬
‫הב‪ð‬יי‪ð‬ים‪ .‬אבל באמת הוא היה יותר גדול מכל א‪ð‬שי הדת והמחשבה האלה‪ .‬מתוך‬
‫גאו‪ð‬ות ועמקות הוא טען‪' :‬האם ההוכחות האלה הן יסוד המחשבה שלכם? אם כך ‪-‬‬
‫אז יש פירכא'‪ .‬ה'כפירה' שלו היתה כפירה בקט‪ð‬ות‪ ,‬בה' אלהים הקטן‪ ,‬בחילול השם‬
‫של ה' אלהים‪ .‬הוא דרש קידוש ה' גדול"; ובספר איש האמו‪ð‬ה‪ ,‬כותב הרב יוסף דב‬
‫הלוי סולובייצ'יק‪ ,‬בעמ' ‪ ,32‬הערה ‪ ,20‬כי "שעה שהחתן חובק את כלתו‪ ,‬כלום‬
‫מבקשת היא הוכחה שהוא חי וקיים? ה‪ð‬פש המתפללת הדביקה באהבה‬
‫ובהתלהבות באלוהים‪ ,‬כלום חייבת היא להוכיח שהוא קיים? כך שאל סרן קירקגור‬
‫בלעג‪ ,‬כאשר סיפרו לו שא‪ð‬סלם מקא‪ð‬טרבורי‪ ,‬אבי ההוכחה האו‪ð‬טולוגית‬
‫המופשטת והסבוכה ביותר‪ ,‬עשה ימים רבים בתפילה ובתח‪ð‬ו‪ð‬ים למען יזכה לעדות‬
‫רציו‪ð‬לית על מציאות האלוהים"‪ - ,‬ועי' בספר איש ההלכה‪ ,‬עמ' ‪.133‬‬

‫‪9‬‬
‫לכן‪ ,‬לעומת כל אותן הראיות הפילוסופיות המפולפלות‪ ,‬עליהן "החכמים‪ ,‬בדור‬
‫שלאחרי הרמב"ם ז"ל‪ ,‬אמרו 'כי כל המבקש את האמו‪ð‬ה בספרי הפילוסופים הוא‬
‫כאותו המבקש את החיים בבית הקברות'"‪ ,23‬ומאחר וההוכחות למציאות האלוק אי‪ð‬ן‬
‫משכ‪ð‬עות אלא את המשוכ‪ð‬עים בלבד‪ - ,24‬הרי בדפים הבאים בחרתי ללכת בדרך‬
‫המסויימת‪ ,‬אותה הורו לי רבותיי‪ ,‬ואשר יסודותיה בהררי קודש‪ ,‬כפי שבאה לידי ביטוי‬
‫בספר "הכוזרי" לר' יהודה הלוי‪ ,‬אשר "עיקרי אמו‪ð‬ת ישראל ותורה תלויין בו"‪ :25‬זהו‬
‫המפגש החי עם אלקים חיים בתוך החיים‪ ,26‬וכפי שיוסבר בדפים הבאים‪.‬‬

‫––––––––––––––––––––––––––‬
‫‪ .23‬הרב‪ ,‬מאמרי הראי"ה‪ ,‬עמ' ‪.488‬‬
‫‪ .24‬ויליאם ג'יימס‪ ,‬בסיפרו החוויה הדתית לסוגיה‪ ,‬עמ' ‪ ,287‬כותב‪" :‬אם יש לך‬
‫מכבר אלוהים שאתה מאמין בו‪ ,‬אתה עשוי להתחזק באמו‪ð‬תך על ידי מופתים אלו‪.‬‬
‫אך אם אתיאיסט אתה‪ ,‬אין בידי המופתים להעלות לך תיקון"‪ ,‬ובעמ' ‪ ,294‬הוא‬
‫כותב‪" :‬עובדה היסטורית ברורה היא‪ ,‬כי ראיות אלו לא גרמו מעולם להפיכת לב‬
‫אדם‪ ,‬אשר מצא במערכי העולם המוסריים‪ ,‬כפי ש‪ð‬תגלו לו מ‪ð‬סיו‪ð‬ו האישי‪,‬‬
‫‪ð‬ימוקים להטיל ספק בדבר‪ ,‬אם אל טוב ומיטיב הוא שברא את העולם‪ .‬הלא אך‬
‫כמתעתע תהיה בעי‪ð‬י אדם 'יודע ועד' כזה הטע‪ð‬ה האסכולסטית האומרת להוכיח כי‬
‫אלוהים הוא טוב ומיטיב ‪ -‬מתוך זה‪' ,‬שאין אי הווייה בטבעו'"‪.‬‬
‫‪ .25‬בשם הגאון מויל‪ð‬א‪ ,‬מופיע בתוספות מעשה רב לר' ישראל משקלוב‪ ,‬סימן טו'‪,‬‬
‫ומובא גם בסידור אשי ישראל לגר"א‪ ,‬עמ' ‪ ,530‬הערה לח ב"אהלי חיים"‪ð .‬אמר שם‬
‫כי בין הספרים‪ ,‬אותם היה הגר"א מחבב‪ð ,‬מצא גם ספר "חובות הלבבות"‪ ,‬אולם‬
‫במקום "שער היחוד"‪ ,‬בו מוכיח רב‪ð‬ו בחיי אבן פקודה את מציאות האלוקים‪" ,‬היה‬
‫אומר ללמוד ספר 'הכוזרי' שהוא קדוש וטהור ועיקרי אמו‪ð‬ת ישראל ותורה תלויין‬
‫בו"‪ .‬אמ‪ð‬ם ריה"ל עצמו עוסק במידה מסויימת בהוכחה למציאות ה'‪ ,‬במאמר‬
‫שלישי‪ ,‬סעיף יא‪ - ,‬אולם את זאת הוא שם בפי החסיד‪ ,‬לאחר שבש‪ð‬י המאמרים‬
‫הראשו‪ð‬ים בירר את גדר האמו‪ð‬ה‪ ,‬ואכמ"ל‪.‬‬
‫‪ .26‬וכפי שהתבטא הרב בשיעוריו בספר הכוזרי‪ð ,‬דפס בספר מאמרי ראי"ה‪ ,‬עמ'‬
‫‪" :488‬א‪ð‬ו‪ ,‬אין א‪ð‬ו לומדים אמו‪ð‬ה תרגומית‪ ,‬אלא אמו‪ð‬ה באמו‪ð‬ה"‪ - ,‬והדברים‬
‫‪ð‬תבארו שם בעמ' ‪ ,490-491‬בפרק ה‪.‬‬

‫‪10‬‬
 ‫‪27‬‬ ‫הגדרת האמו‪ð‬ה‬
‫בבוא‪ð‬ו להגדיר את מהות האמו‪ð‬ה הרי‪ ,‬ראשית לכל‪ ,‬צריכים א‪ð‬ו לדעת כי אין‬
‫היא אך ורק דבר שברגש )"להרגיש את ה'"(‪ ,‬כי הלא הרגש פעמים עולה ופעמים יורד‪ ,‬עד‬
‫אשר "ההתרגשות הדתית ‪ð‬וטה להת‪ð‬דף‪ ,‬להשת‪ð‬ות ולהיות בלתי יציבה"‪ ,28‬ו"ברבות‬
‫הימים יאבד הרגש את ערכו‪ ,‬יתישן ויזדקן‪ ,‬ולא יוסיף תת את כחו"‪.29‬‬

‫כמו כן‪ ,‬האמו‪ð‬ה אי‪ðð‬ה ידיעה שכלית גרידא )"לדעת שיש ה'"(‪ ,‬מאחר והאי‪ð‬טלקט‬
‫שבאדם הי‪ð‬ו קר‪ ,‬מ‪ð‬וכר‪ ,‬ומ‪ð‬ותק מהוויית חייו של האדם‪ ,‬והלא "ההאמ‪ð‬ה אי‪ð‬ה הע‪ð‬ין‬
‫ה‪ð‬אמר בפה אלא הע‪ð‬ין המצוייר ב‪ð‬פש"‪" !30‬תוכן האמו‪ð‬ה אי‪ð‬ו רעיון"‪ ,31‬ואין הוא‬
‫"סיכום של דעות מופשטות"‪ .32‬לכן‪" ,‬גם בדבר הרעיון הגבוה מעל גבוה‪ ,‬ברעיון ה'‪... - ,‬‬

‫––––––––––––––––––––––––––‬
‫‪ .27‬הדברים שלהלן קשים להב‪ð‬ה ול"עיכול"‪ ,‬משום שא‪ð‬ו התרגל‪ð‬ו לחשוב כי‬
‫המאמין הוא אדם היודע שיש אלקים‪ - ,‬אולם באמת לא זו האמו‪ð‬ה במילואה‪ ,‬וכפי‬
‫שיבואר‪ ,‬על כן מומלץ לחזור ולשוב ולחזור על קריאת פרק זה‪ ,‬וכל המוסיף הרי זה‬
‫משובח‪.‬‬
‫‪ .28‬פרקים במחשבת הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק‪ ,‬מאת הרב אברהם בית דין‪,‬‬
‫עמ' ‪.109‬‬
‫‪ .29‬הרב‪ ,‬אורות הקודש‪ ,‬ח"א‪ ,‬עמ' ר‪ð‬ה‪.‬‬
‫‪ .30‬רמב"ם‪ ,‬מורה ה‪ð‬בוכים‪ ,‬בתרגום הרב שמואל אבן תיבון‪ ,‬חלק א‪ ,‬פרק ‪ ;ð‬ובספר‬
‫העיקרים‪ ,‬חלק א‪ ,‬פרק יט‪ ,‬כותב ר' יוסף אלבו כי "האמו‪ð‬ה בדבר הוא הצטייר‬
‫הדבר ב‪ð‬פש ציור חזק עד שלא תשער ה‪ð‬פש בסתירתו בשום פ‪ð‬ים אף אם לא יודע‬
‫דרך האימות בו"‪ .‬אמ‪ð‬ם לכאורה לא משמע כן מהרמב"ם‪ ,‬המדבר על ידיעה‪" ,‬לידע‬
‫שיש שם מצוי ראשון" וכו' )הל' יסודי התורה פ"א ה"א( ובעוד מקומות‪ ,‬ועי'‬
‫תחומין‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' ‪ ,242‬במאמרו של הרב יוסף קפאח‪ .‬אולם לא בכדי כי‪ð‬ה הרמב"ם‬
‫את ההלכות ה‪ð‬וגעות למידות ה‪ð‬פש של האדם בשם 'הלכות דעות'‪ ,‬עי' מו"‪ ð‬א‪ð ,‬‬
‫ובעיקר בפרק האחרון ג‪ð ,‬ד; וכן בספר על התשובה לרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק‪,‬‬
‫עמ' ‪ ;195-210‬בספר ל‪ð‬תיבות ישראל‪ ,‬למו"ר הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל‪ ,‬ח"ג‬
‫)הוצ' חדשה(‪ ,‬עמ' קלא; ובספר מאמרי הראי"ה‪ ,‬עמ' ‪ ,11‬כיצד מבקרין‪.‬‬
‫ועי' במאמר "לימוד אמו‪ð‬ה"‪ ,‬פרק ז‪.‬‬
‫‪ .31‬הרב‪ ,‬מאמרי הראי"ה‪ ,‬עמ' ‪.489‬‬
‫‪ .32‬שם‪ ,‬עמ' ‪ ,495‬ועיין בפירושו של הרב שמשון רפאל הירש לספר בראשית‪ ,‬טו‪ ,‬ו‪:‬‬
‫"המפרש 'אמו‪ð‬ה' במשמעותה המקובלת היום ‪ -‬מרוקן אותה מעצם תוכ‪ð‬ה‪' .‬אמו‪ð‬ה'‬
‫במשמעותה המקובלת הרי היא פעולה שכלית‪ ,‬ויש שהיא סברה בעלמא" וכו'; וכן‬
‫בפירושו לספר שמות ד‪ ,‬לא‪" :‬לביטוי השגור בפי‪ð‬ו 'להאמין במשהו' אין אותה‬
‫‪11‬‬
‫)אם( אתה השגת את כל אלה רק בשכלך‪ ,‬ושמרת זאת בזכרו‪ð‬ך בלבד‪ ,‬כל עוד לא קבעת‬
‫ברוחך‪ ,‬ב‪ð‬פשך ובלבבך‪ ,‬כי ה' אמ‪ð‬ם ה' אלהיך הוא‪ ,‬כל עוד לא תחוש בכל עצמותך כי‬
‫אכן ה' אלהיך ה‪ð‬הו‪ ,‬כל עוד גם הרעיון המאד ‪ð‬עלה הזה ק‪ð‬ה לו זכות אזרח רק במוח‬
‫ראשך בלבד ‪ -‬ה‪ð‬ה גם רעיון כל הרעיו‪ð‬ות הזה‪ ,‬גם הוא עוד‪ð‬ו לא ישוה פרי לחיים"‪.33‬‬

‫הקיצור‪" :‬האמו‪ð‬ה אי‪ð‬ה לא שכל ולא רגש"‪ ,34‬באשר ש‪ð‬י אלה הי‪ð‬ם‪ ,‬סוף סוף‪,‬‬
‫כלים א‪ð‬ושיים ולא יוכל האדם להגיע על ידם לתפיסת האי‪ð‬סוף‪.‬‬

‫מהי‪ ,‬אם כן‪ ,‬האמו‪ð‬ה?‬

‫"‪ð‬קודת האמו‪ð‬ה היא יחס" וקשר "האדם להאין‪-‬סוף‪-‬ברוך‪-‬הוא"‪.35‬‬

‫משל למה הדבר דומה‪ :‬לגל‪-‬רדיו ה‪ð‬מצא באויר‪ .‬על מ‪ð‬ת שהאדם יקלוט גל זה‬
‫הוא זקוק למקלט רדיו שיהא מותאם לקליטת אותו הגל בתדר המסויים‪ ,‬ועליו לפתוח‬
‫את המקלט על מ‪ð‬ת שהגל ייקלט במכשיר הרדיו ויושמע לאוז‪ð‬יו של האדם‪.‬‬

‫כך יש‪ð‬ה הויה אי‪ð‬סופית )אשר יש שמכ‪ð‬ים אותה בשם מציאות‪ 36‬או בשם‬
‫י'ה'ו'ה(‪ ,37‬והאדם חי מן החיים האי‪ð‬סופיים הללו‪ - ,‬כיצד? הלא מאז ומעולם התקשו‬

‫משמעות כמו למושג 'אמו‪ð‬ה'"‪.‬‬

‫‪ .33‬הרב שמשון רפאל הירש‪ ,‬חורב‪ ,‬תורות‪ ,‬פרק א‪ ,‬סעיף ב‪.‬‬
‫‪ .34‬הרב‪ ,‬מאמרי הראי"ה‪ ,‬עמ' ‪.70‬‬
‫‪ .35‬שם‪ ,‬עמ' ‪.487‬‬
‫‪ .36‬כלשון הרמב"ם בתחילת הל' יסודי התורה פ"א ה"א‪" :‬יסוד היסודות ועמוד‬
‫החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון‪ ,‬והוא ממציא כל ‪ð‬מצא‪ ,‬וכל ה‪ð‬מצאים משמים‬
‫וארץ ומה שבי‪ð‬יהם לא ‪ð‬מצאו אלא מאמתת המצאו"‪.‬‬
‫‪ .37‬ממילא האלוקים אי‪ðð‬ו איזה 'מישהו' חיצו‪ð‬י ל‪ð‬ו‪ ,‬כי אם‪ ,‬ראשית לכל‪ ,‬הוא‬
‫יתברך המהווה אות‪ð‬ו ושוכן בקרב‪ð‬ו פ‪ð‬ימה‪ .‬לכן ריה"ל הירבה להשתמש בספר‬
‫"הכוזרי" במו‪ð‬ח "הע‪ð‬ין האלוהי"‪ ,‬וכפי שכותב הרב צבי יהודה באיגרת לט מספר‬
‫צמח צבי‪ ,‬חלק א‪ ,‬עמ' צט‪'" :‬הע‪ð‬ין האלוהי'‪ ,‬זה ביטויו החביב של ה'כוזרי'‪ - ,‬היפך‬
‫בשורת 'הדבר ‪ -‬האלוהים'" וכו'‪ ,‬כלומר ‪ -‬כך שמעתי מהרב יוסף קל‪ð‬ר ‪ -‬הביטוי‬
‫'הע‪ð‬ין האלוהי' מוציא מן המחשבה כי האלוקים הוא איזה 'דבר'‪ ,‬מין כח עליון‬
‫וחיצו‪ð‬י‪ ,‬כאילו יש‪ð‬ו כסא‪ ,‬יש‪ð‬ו שולחן‪ ,‬יש‪ð‬ם ב‪ð‬י אדם‪ ,‬יש עולם‪ ,‬יש שמים ויש גם‬
‫אלוהים‪' ...‬הע‪ð‬ין האלוהי' מבטא ע‪ð‬יין‪ ,‬התע‪ð‬יי‪ð‬ות‪ ,‬תוכן פרוגרסיבי ההולך‪ ,‬מתגלה‬
‫ומופיע מתוך אופי מגמתי ורצו‪ð‬י‪ .‬עי' מש‪ð‬ת הרב‪ ,‬עמ' קמב )הוצ' חדשה(‪ ,‬שם מובא‬
‫בשם הרב כי מבטו של ריה"ל הוא "המבט ההויתי‪ ,‬האלהי"‪ ,‬וכפי שכותב על כך‬
‫הרב עוזי קלכהיים זצ"ל בסיפרו אדרת אמו‪ð‬ה‪ ,‬עמ' ‪" :42‬בהגדרה זו של מבט ‪-‬‬
‫‪12‬‬
‫גדולי הפילוסופים והוגי הדעות בשאלה כיצד זה ייתכן קשר בין האלוקים האי‪ð‬סופי‬
‫לבין האדם המוגבל והסופי‪ - ,‬כיצד‪ ,‬אם כן‪ ,‬האדם הווה מן ההויה האי‪ð‬סופית הזו? זהו‬
‫כח האמו‪ð‬ה!‬

‫הגַל‪ ,‬במשל‪ - ,‬כלומר האלוקים האי‪ð‬סופי המהווה ומחיה כל‪ ,‬ב‪ð‬משל‪ - ,‬קיים כל‬
‫הזמן‪ .‬לאדם יש‪ð‬ו מכשיר רדיו‪ ,‬במשל‪ - ,‬כלומר כח האמו‪ð‬ה‪ ,‬ב‪ð‬משל‪ - ,‬המסוגל לקשר‬
‫את האדם לתדר המסויים של הגל‪ .‬אמ‪ð‬ם בשו‪ð‬ה מן המשל‪ ,‬שבו ייתכן מצב שמקלט‬
‫הרדיו יהיה סגור לחלוטין‪ ,‬הרי שב‪ð‬משל לעולם אין האדם יכול לח‪ð‬וק באופן סופי‬
‫ומוחלט את האמו‪ð‬ה‪ ,‬משום שכל זמן שהוא חי ‪ -‬אין הוא חי אלא מן החיים‬
‫האי‪ð‬סופיים האלוקיים‪ ,‬אלא שרמת קליטת מכשיר הרדיו את הגל ‪ -‬קרי‪ :‬רמת‬
‫לאדם‪38.‬‬ ‫היפתחות האדם בפ‪ð‬י האלוקי ‪ -‬שו‪ð‬ה מאדם‬

‫האמו‪ð‬ה היא‪ ,‬אם כן‪ ,‬אותה ה‪ð‬קודה היסודית‪-‬הבסיסית‪-‬הראשו‪ð‬ית‪-‬הבראשיתית‬

‫הפ‪ð‬ים‪-‬פ‪ð‬ימית הקודמת לכוחות ה‪ð‬פש )כשכל וכרגש(‪ ,‬אלא שעל ידי אלה האחרו‪ð‬ים‬
‫מכיר האדם את המציאות )אם זו המציאות החוש‪ð‬ית‪ ,‬אותה מכיר האדם על ידי‬
‫חושיו‪ ,‬או המציאות המופשטת‪ ,‬אותה מכיר האדם על ידי שכלו(‪ - ,‬אולם לעומת כל‬
‫אלה האמו‪ð‬ה היא עצם תודעת החיים של האדם‪ ,‬היא הגורמת לו לידע בוודאות‬
‫מוחלטת כי הוא אכן חי‪ .‬הלא מהו הדבר הוודאי ביותר עבור האדם אם לא עצם היותו‬
‫חי וקיים ‪ -‬והוודאות הזו ‪ð‬גרמת כתוצאה מן האמו‪ð‬ה‪" .‬אין התודעה הדתית חותכת‬
‫מופתים‪ ,‬אין היא מקישה ולא מסיקה‪' .‬מרגישה'‪ 39‬היא וחיה את האלוה בתוך תוכה‬

‫'הויה אלהית'‪ ,‬יש משום ‪ð‬יסוח חדש ‪ -‬או תרגום לביטוי הקלאסי 'ע‪ð‬ין אלהי' שעובר‬
‫לאורך כל ספר 'הכוזרי'‪ .‬במילה 'ע‪ð‬ין' אין א‪ð‬ו יודעים בדיוק למה מכוון ביטוי זה‪,‬‬
‫המילה 'הויה' ‪ -‬בעלת משמעות יותר חזקה ‪ -‬ו‪ð‬ות‪ð‬ת ל‪ð‬ו ציור יותר ברור"‪.‬‬
‫‪ .38‬על האדם לפתוח את ה"מקלט" שבקרבו‪ ,‬כלומר לפתח את אמו‪ð‬תו ולהיפתח‬
‫אל האלוק על מ‪ð‬ת שיהווה ויחיה אותו יותר ויותר‪ .‬לשם כך צריך "מקלט הרדיו"‬
‫להיות מותאם בדיוק לתדר הגל אותו הוא קולט‪ ,‬כלומר על האדם לקיים את‬
‫המצוות בדקדק‪ð‬ות ובדייק‪ð‬ות‪ - ,‬והדברים הללו יתבארו בהמשך‪ ,‬בפרק "התורה‬
‫היא הטבע של‪ð‬ו"‪.‬‬
‫‪ .39‬ושוב‪ :‬אין הכוו‪ð‬ה לרגש אלא לתודעת הקיום האו‪ð‬טולוגית‪-‬הישותית‪ ,‬אולם‬
‫מאחר ואין ל‪ð‬ו את המילים המסוגלות לברר את מושג האמו‪ð‬ה )פרט למילה‬
‫'אמו‪ð‬ה' עצמה(‪ ,‬על כן‪ ,‬בלית ברירה‪ ,‬משתמשים א‪ð‬ו בביטויים כמו 'להרגיש' או‬
‫'לחשוב'‪.‬‬

‫‪13‬‬
 ‫של התודעה האו‪ð‬טולוגית )הישותית("‪.40‬‬

‫השכל מבחין בהופעת הדבר עימו הוא ‪ð‬פגש‪ ,‬הרגש קולטו ומקבלו‪" ,‬אך האמו‪ð‬ה ‪-‬‬
‫מעמדה קודם בהרבה לכוחות הללו"‪ ,‬קודמת היא האמו‪ð‬ה לשכל ולרגש‪ ,‬משום‬
‫שהאמו‪ð‬ה "היא קבלת המציאות" המוחלטת "כפי שהיא"‪" ,41‬לפ‪ð‬י בחי‪ð‬תה והתייחסות‬
‫אליה בכלים ה‪"ð‬ל"‪" .42‬ב‪ð‬וסף עליה ומכוחה" של האמו‪ð‬ה "יש לאדם שכל‪ ,‬רגש‬
‫ודמיון‪ ,‬לשם הכרת הסובב אותו‪ ,‬אלא שכל אחת מדרכי השגה אלו שו‪ð‬ות בסגולתן‪,‬‬
‫וממילא שו‪ð‬ות בתוצאותיהן ‪ ...‬אבל לפ‪ð‬י פירוט כל אותה התפרטות שכלית רגשית‬
‫ודמיו‪ð‬ית‪ ,‬על האדם להיות מודע לעצם מציאות ‪ð‬פשו‪ ,‬לעצם הכוח ה‪ð‬ותן חיים וכוח‬
‫פעולה לשכל לרגש ולדמיון‪ .‬על האדם להיות מלא חיים‪ ,‬וחיו‪ð‬יותו זו תופיע ביתר‬
‫דרגות החיים‪ ,‬ובזה תפקיד האמו‪ð‬ה"‪.43‬‬

‫הרי ל‪ð‬ו כי "זיו החיים החזק הוא אור האמו‪ð‬ה"‪" !44‬האמו‪ð‬ה היא המאמ‪ð‬ת"‪,‬‬
‫מוודאת‪" ,45‬ומאשרת לאדם את תחושת היותו חי‪ð .‬אמר לשם בירור‪ ,‬שאדם שתחסר לו‬
‫השגה פשוטה ובסיסית זאת ‪ -‬אי‪ðð‬ו מסוגל לתפקד כלל‪ ,‬חסר בטחון ו‪ð‬טול רצון להיות‪.‬‬
‫זאת ועוד‪ :‬האמו‪ð‬ה מתייחסת להכרת עובדת הקיום‪ ,‬לכן היא ‪ð‬תו‪ð‬ה לאדם בעצם‬
‫היווצרותו‪ .46‬היא התחושה של ה'א‪ð‬י'‪ ,‬הגורמת לכל חי להגן על חייו‪ ,‬לכל בעל חיים‬
‫להיות ‪ð‬כון למלחמת הקיום‪ ,‬למאבק על אמו‪ð‬ת קיומו"‪.43‬‬

‫––––––––––––––––––––––––––‬
‫‪ .40‬הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק‪ ,‬איש ההלכה‪ ,‬עמ' ‪.129‬‬
‫‪ .41‬עי' בתחילת הפרק הבא ‪" -‬מיהו האלקים"‪ ,‬ובהערה ‪.52‬‬
‫‪ .42‬תמר ברזילי‪" ,‬חי‪ð‬וך לאמו‪ð‬ה בגיל הרך על פי מש‪ð‬ת הרב קוק"‪ð ,‬תפרסם‬
‫בבטאון מרחבים‪ ,‬כרך ב‪ ,‬עמ' ‪.135‬‬
‫‪ .43‬מו"ר הרב יהושע צוקרמן‪ ,‬האחדות הכוללת‪ ,‬עמ' ‪.11‬‬
‫‪ .44‬הרב‪ ,‬מאמרי הראי"ה‪ ,‬עמ' ‪ ,75‬והוסיף וכתב כי "חוש האמו‪ð‬ה האלקי‪ ,‬בכל גודל‬
‫עיזוזו‪ ,‬זהו החיים האמיתיים"‪ ,‬ובסידור עולת ראי"ה‪ ,‬ח"א‪ ,‬עמ' שלח‪ ,‬כותב הרב‪:‬‬
‫"וכן אמר חבקוק ה‪ð‬ביא )ב‪ ,‬ד( 'וצדיק באמו‪ð‬תו יחיה'‪ ,‬כי מצד הטבע מציאות‬
‫החיים היא קבועה בידיעה באדם שהוא חי‪ ,‬ובהיות מציאות החיים ע‪ð‬יין ‪ð‬אהב בלב‬
‫ומתקבל מאד על כן מו‪ð‬ח תמיד בלב כל אדם הציור של האמ‪ð‬ת החיים"‪.‬‬
‫'אמֶ ן' ‪-‬‬
‫‪ .45‬שמעתי ממו"ר הרב יהושע צוקרמן שליט"א כי אמו‪ð‬ה היא מלשון ָ‬
‫כלומר‪ :‬אמת וודאית )המילה 'אמת' במקורה היא 'אמ‪ð‬ת' אלא שה‪ð‬ו"ן ‪ð‬פלה‪ - ,‬כשם‬
‫שבמילה 'ב‪ð‬ת' בערבית ה‪ð‬ו"ן ‪ð‬פלה ו‪ð‬ותרה 'בת' בשפה העברית(‪.‬‬
‫‪ .46‬בספר מידות ראי"ה‪ ,‬ערך אמו‪ð‬ה‪ ,‬פיסקה א‪ ,‬כתב הרב כי החי‪ð‬וך "האמו‪ð‬י"‬
‫מתחיל "מההתחלה היצירית"‪.‬‬

‫‪14‬‬
‫זוהי וודאות האדם בעצם קיומו‪ ,‬שכן "‪ð‬קודת המהות של קיומו של האדם‪ ,‬אף‬
‫היא מן המהות האין‪-‬סוף‪ð .‬פגש הוא האדם עם ה'א‪ð‬י'‪ ,‬ו‪ð‬ותר לו רק לאשרו‪ ,‬לאמתו‬
‫ולאמ‪ð‬ו‪ 45‬בתור יש ‪ -‬ותו לא ‪ð ...‬פגש הוא עם מציאות האין‪-‬סוף‪ ,‬עם עצמו‪ ,‬עם הויתו‬
‫יתברך הלא מוגדרת השוכ‪ð‬ת בתוכו"‪ ,43‬כך שיכולים א‪ð‬ו לומר כי אמו‪ð‬ת האדם‬
‫בעצמיותו‪ 47‬היא היא אמו‪ð‬ת האדם באלוקיו!‬

‫מתוך דברי‪ð‬ו אלה ‪ð‬בין מדוע אין א‪ð‬ו ‪ð‬זקקים לכל אותן הראיות וההוכחות על‬
‫דבר מציאותו של האלוקים‪ ,‬שכן לעומת הפילוסוף הצרפתי ר‪ð‬ה דיקרט‪ ,‬אשר הטיל‬
‫ספק שיטתי ומוחלט והגיע למסק‪ð‬ה כי הוא אכן קיים אך ורק מכח היותו חושב‪- ,48‬‬
‫הרי א‪ð‬ו אי‪ðð‬ו ‪ð‬זקקים להוכחות שכליות על מ‪ð‬ת ש‪ð‬דע בוודאות מוחלטת כי א‪ð‬ו ה‪ðð‬ו‬
‫חיים וקיימים‪" .‬אדם שאי‪ð‬ו מכיר בחייו ובעצם קיומו‪ ,‬ודאי לא יוכל לחשוב ולהוכיח‪,‬‬
‫אלא כיון שהאדם קיים הוא גם חושב‪ .‬אין להעלות שום ספק והרהורים בעצם‬
‫הקיום"‪.49‬‬

‫לאחר הגדרת האמו‪ð‬ה כוודאות הקיום של ה'א‪ð‬י' הפרטי‪ ,‬הרי "האדם שאמו‪ð‬תו‬
‫פותחה יפה‪ ,‬והוא מלא תחושת ההויה הזורמת בו"‪ ,‬מתקשר הוא לחיים האי‪ð‬סופיים‬
‫ומתוך כך "מסוגל הוא אז גם להאמין באלוקי שחוץ לעצמו‪ ,‬אלוקי העולם"‪ ,‬בכוחו‬

‫––––––––––––––––––––––––––‬
‫‪ .47‬ואין הכוו‪ð‬ה‪ ,‬חלילה‪ ,‬למידת הגאווה‪ ,‬כאילו 'א‪ð‬י ואפסי עוד'‪ - ,‬אלא לבקשת‬
‫האדם אחר ה'א‪ð‬י' שלו‪ ,‬אחר מהותו ועצמיותו‪ .‬עי' בסיפרו של פרופ' חיים ליפשיץ‪,‬‬
‫רואה האורות‪ ,‬עמ' לה‪-‬לח‪ ,‬עצמיות האדם; ובאגרות הראי"ה‪ ,‬ח"א‪ ,‬עמ' מח‪" :‬א‪ð‬י‬
‫ואין מצטרפים על ידי אותיותיהם"‪ .‬לכן אומרת הגמרא במסכת סוכה ‪ð‬ג‪ ,‬א‪" :‬אמרו‬
‫עליו‪ ,‬על הלל הזקן‪ ,‬כשהיה שמח בשמחת בית השואבה אמר כן‪ :‬אם א‪ð‬י כאן ‪ -‬הכל‬
‫כאן"‪ ,‬ועי' בספר "שערי זוהר" ‪ð‬א‪ ,‬א‪ .‬ושמעתי ממו"ר הרב יהושע צוקרמן שליט"א‬
‫'אן' פירושו 'מקום' )כפי ששואלים הא‪ð‬שים 'לאן אתה הולך?'‪ ,‬וכן בשיר השירים‬
‫כי ָ‬
‫ו‪ ,‬א "א‪ð‬ה פ‪ð‬ה דודך"(‪ ,‬וכאשר מוסיפים למילה 'אן' את האות יו"ד )המציי‪ð‬ת‬
‫שייכות לאדם( ‪ð -‬וצרת המילה 'א‪ð‬י'‪ ,‬כלומר המקום ברוך הוא השוכן באדם‪.‬‬
‫‪' .48‬א‪ð‬י חושב ובכן א‪ð‬י קיים'‪ ,Cogito ergo sum ,‬מאמר על המיתודה‪ ,‬עמ' ‪.39‬‬
‫‪ .49‬מו"ר הרב יהושע צוקרמן‪ ,‬האחדות הכוללת‪ ,‬עמ' ‪ .20‬ועי' בספר איש ההלכה‪,‬‬
‫עמ' ‪" :134‬כשם שאי אפשר להוכיח את מציאות העולם משום שהמוכיח הוא חלק‬
‫בלתי ‪ð‬פרד ממ‪ð‬ו‪ ,‬כך אי אפשר להסיק בעקיפין על מציאות האלהים‪ ,‬הלא הוא‬
‫מקומו של עולם‪ ,‬סובב את הכל וממלא את הכל‪ ,‬חודר את הכל‪ð ,‬מצא בכול ורחוק‬
‫מן הכול‪ .‬בלעדיו אין דבר יכול להתקיים‪ .‬איך יבוא המות‪ð‬ה ויוכיח את מציאות‬
‫המת‪ð‬ה? ברם אין צורך בראיות ובמופתים‪ .‬עצם מציאות המות‪ð‬ה מעידה על‬
‫מציאות המת‪ð‬ה"‪.‬‬

‫‪15‬‬
‫לחיות את ההויה ברוך הוא המהווה את כל הבריות כולן‪" ,‬היי‪ð‬ו להיות חווה‪ 50‬ומגלה‬
‫את אותה ההויה האין סופית המחיה את כל פרט‪ ,‬מתהומות תחתית עד למרומי‬
‫קרת"‪.51‬‬

‫––––––––––––––––––––––––––‬
‫‪ .50‬במילה "חוויה" אין הכוו‪ð‬ה לאיזו 'הארה' חד פעמית וכיו"ב )על משקל שם‬
‫סיפרו של ויליאם ג'יימס‪ ,‬החוויה הדתית לסוגיה(‪ ,‬אלא הכוו‪ð‬ה היא לחיים‬
‫הוויתיים מלאים‪ ,‬וכפי שמופיע בשיחות הרב צבי יהודה‪ ,‬גליון ‪" ,3‬ולמי‪ð‬ים אל תהי‬
‫תקוה"‪ ,‬סעיף ‪ ,4‬ועי' בהערה ‪.167‬‬
‫‪ .51‬שם‪ ,‬עמ' ‪.12‬‬

‫‪16‬‬
 ‫מיהו האלוקים?‬
‫משך מאות בש‪ð‬ים מקובלת היתה החלוקה בין הדבר כפי שהוא ‪ð‬ראה או מופיע‬
‫לפ‪ð‬י‪ð‬ו‪ ,‬לבין הדבר כפי שהוא באמת באופן ממשי‪.52‬‬

‫"‪ðð‬יח שא‪ð‬ח‪ð‬ו כול‪ð‬ו ‪ð‬מצאים בתוך איזה חדר סגור‪ ,‬ללא חלו‪ð‬ות וללא דלת‪ .‬אבל‬
‫מצויים בחדר מכשירים מדעיים‪ ,‬מהם א‪ð‬ו לומדים על העולם מחוצה ל‪ð‬ו‪ .‬לרשות‪ð‬ו‬
‫עומדים ש‪ð‬י מקלטי טלוויזיה‪ ,‬שאי‪ð‬ם משמיעים צלילים‪ ,‬אבל מציגים ל‪ð‬ו כל מי‪ð‬י‬
‫דמויות משת‪ð‬ות‪ ,‬צבעו‪ð‬יות‪ .‬יש ל‪ð‬ו גם ש‪ð‬י מקלטי רדיו‪ ,‬המספקים ל‪ð‬ו צלילים‪,‬‬
‫שמקורם מן החוץ‪ .‬יש בידי‪ð‬ו מכשירים ‪ð‬וספים‪ :‬מדחום‪ ,‬המורה ל‪ð‬ו את הטמפרטורה‬
‫בחוץ‪ ,‬וברומטר‪ ,‬לידיעת מצב לחץ האוויר בחוץ‪ .‬עומדת לרשות‪ð‬ו מצלמה חדישה‪,‬‬
‫המצלמת את מצבי החום המגוו‪ð‬ים בחוץ‪ ,‬ומבדילה בין גוף חם לבין גוף קר יותר ‪-‬‬
‫כלומר‪' ,‬מצלמת' את החום‪ .‬א‪ð‬ח‪ð‬ו היושבים בחדר‪ ,‬מבקשים לדעת‪ ,‬אם מכלול‬
‫העדויות של כל המכשירים הללו‪ ,‬אמ‪ð‬ם מדווח ל‪ð‬ו בצורה מהימ‪ð‬ה מה מתרחש בחוץ‪.‬‬
‫א‪ð‬ח‪ð‬ו יודעים בבטחה שמשהו מתרחש‪ ,‬שהרי אחרת אין כל הסבר לשי‪ð‬ויים בתמו‪ð‬ות‪,‬‬
‫בצלילים ובחום‪ .‬המחשבה כי השי‪ð‬ויים הם פרי פעולתם של המכשירים‪ð ,‬ראית כבלתי‬
‫סבירה ביותר‪ .‬ועל כן א‪ð‬ח‪ð‬ו מחליטים‪ ,‬שכדי לדעת מה מתרחש בחוץ‪ ,‬ובאיזו מידה‬
‫המכשירים אמי‪ð‬ים‪ ,‬צריך לפרק אותם‪ ,‬משמע את מקלטי הטלוויזיה‪ ,‬הרדיו וכיוצא‬
‫באלה‪ .‬א‪ð‬ח‪ð‬ו לומדים יפה‪ ,‬כיצד ב‪ð‬ויים המכשירים ועל סמך אלו עקרו‪ð‬ות‪ .‬אילו היי‪ð‬ו‬
‫מסוגלים עתה לצאת מן החדר ולהשוות את עדותם של המכשירים עם המתרחש בחוץ‪,‬‬
‫היי‪ð‬ו יודעים את מידת דיוקם‪ .‬אבל אין א‪ð‬ו יכולים לעשות כן‪ ,‬מפ‪ð‬י שהחדר אטום ואין‬
‫א‪ð‬ו מצליחים לצאת ולערוך השוואות"‪.‬‬

‫"מהו ה‪ð‬משל? ‪ -‬א‪ð‬ח‪ð‬ו‪ ,‬ב‪ð‬י האדם‪ ,‬סגורים בתוך עצמ‪ð‬ו" ובתוך מגבלותי‪ð‬ו‪.‬‬
‫"א‪ð‬ח‪ð‬ו תלויים בכל מי‪ð‬י מכשירים‪ ,‬אמ‪ð‬ם ביולוגיים ולא מדעיים‪ ,‬אך הרבה יותר‬
‫מסובכים מאלה שתיארתי‪ .‬במקום מקלטי טלוויזיה ‪ -‬יש ל‪ð‬ו עי‪ð‬יים‪ ,‬במקום מקלטי‬
‫רדיו ‪ -‬אוז‪ð‬יים‪ ,‬במקום מד לחץ או מד חום ‪ -‬יש ל‪ð‬ו אור‪ .‬אין א‪ð‬ו יכולים להיפטר מן‬
‫העי‪ð‬יים ולדעת איך ‪ð‬ראה העולם בחוץ ‪ -‬שלא מזווית הראייה של העי‪ð‬יים של‪ð‬ו‪ .‬אין‬

‫––––––––––––––––––––––––––‬
‫‪ .Ding an sich .52‬חלוקה זו לא היתה פרי מחשבתו של הפילוסוף עמ‪ð‬ואל קא‪ð‬ט‪,‬‬
‫כפי שרבים טועים לחשוב‪ ,‬אלא היא מופיעה כבר אצל היוו‪ð‬ים הקדמו‪ð‬ים‪ - ,‬עיין‬
‫בפרק הראשון מסיפרו של ברטר‪ð‬ד ראסל‪ ,‬בעיות הפילוסופיה‪ ,‬העוסק ב"תופעה‬
‫וממשות"‪ ,‬עמ' ‪ ,5-17‬וכן בסיפרו של יובל שטיי‪ð‬יץ‪ ,‬הזמ‪ð‬ה לפילוסופיה‪ ,‬עמ' ‪.77-92‬‬

‫‪17‬‬
‫ביכולת‪ð‬ו לצאת מתוך עור‪ð‬ו ולבחון אם כל המכשירים המתוארים מש‪ð‬ים את האופי‬
‫של ה‪ð‬סיון‪ ,‬מפ‪ð‬י שלמעשה ללא המכשירים אין עדות על העולם‪ ,‬והעולם כאילו ‪ð‬עלם‪.‬‬
‫איך היה העולם ‪ð‬ראה אילולא היו ל‪ð‬ו עי‪ð‬יים? כיצד היו ‪ð‬שמעים הצלילים המוכרים‬
‫ל‪ð‬ו אילולא היו ל‪ð‬ו אוז‪ð‬יים?"‪.53‬‬

‫היה זה עמ‪ð‬ואל קא‪ð‬ט אשר המשיך לפתח את ההבח‪ð‬ה הזו שבין התופעה לבין‬
‫הדבר כשהוא לעצמו‪" :‬כל מה שיכול להיות ‪ð‬תון לחושי‪ð‬ו ‪ ...‬א‪ð‬ו מסתכלים בו כפי‬
‫שהוא מופיע‪ ,‬ולא כמו שהוא לעצמו"‪ ,54‬עד אשר‪ ,‬בסופו של דבר‪ ,‬הוא ביצע את מה‬
‫שהוא עצמו כי‪ð‬ה בשם "המהפכה הקופר‪ð‬יקאית"‪.‬‬

‫"עד זמ‪ð‬ו של קא‪ð‬ט סברו הפילוסופים שמציאות הדברים קודמת להכרה ואי‪ð‬ה‬
‫תלויה בה‪ .‬אדרבה‪ ,‬ההכרה ‪ ...‬תלויה במציאות הדברים וב‪ð‬סיו‪ðð‬ו‪ .‬המדע מכווין את‬
‫דרכו לפי המציאות‪ .‬על כן‪ ,‬יחס ההכרה למציאות יהא כיחס התמו‪ð‬ה לאוריגי‪ð‬אל‪,‬‬
‫כיחס התצלום למצולם‪ .‬לפי השקפה זו אין שום זיקה בין ה'א‪ð‬י' המכיר לבין העולם‬
‫המוכר‪ :‬ש‪ð‬יהם עומדים ברשות עצמם ו‪ð‬פגשים רק באקט של ההכרה‪ .‬תפקיד ההכרה‬
‫הוא‪ ,‬עם כל זה‪ ,‬לתפוס את העולם כמות שהוא; העולם המוכר קודם להכרה"‪.55‬‬

‫בא קא‪ð‬ט והפך את הקערה על פיה‪ ,‬וכשם שקופר‪ð‬יקוס סתר‪ ,‬בש‪ð‬ת ‪ ,1543‬את‬
‫השיטה הגיאוצ‪ð‬טרית של תלמי )פטולומאוס(‪ ,‬על פיה כדור הארץ ‪ð‬ח ואילו השמש‬
‫ושאר הכוכבים סובבים סביב לו‪ ,‬וגילה לעולם את השיטה ההליוצ‪ð‬טרית‪ ,‬על פיה כדור‬
‫הארץ ושאר כוכבי הלכת הם ה‪ð‬עים סביב השמש‪ ,‬ואילו השמש וכוכבי השבת הם‬
‫ה‪ð‬ייחים‪ - ,‬כך גילה קא‪ð‬ט כי ההכרה אי‪ðð‬ה תלויה במציאות כי אם המציאות היא זו‬
‫אשר תלויה בהכרה‪" :‬אין השכל שואב את חוקיו )אפריורי( מתוך הטבע‪ ,‬אלא הוא‬
‫מכתיב אותם לטבע"‪.56‬‬

‫––––––––––––––––––––––––––‬
‫‪ .53‬בן עמי שרפשטיין‪ ,‬תולדות הפילוסופיה‪ ,‬בהוצ' או‪ð‬יברסיטה משודרת‪ ,‬עמ' ‪75-‬‬
‫‪.76‬‬
‫‪ .54‬עמ‪ð‬ואל קא‪ð‬ט‪ ,‬הקדמות לכל מיטאפיסיקה בעתיד שתוכל להופיע כמדע‪ ,‬סעיף‬
‫‪ ,12‬ובסעיף ‪ 32‬כתב‪" :‬עוד בימי קדם של הפילוסופיה דימו לעצמם חוקים של‬
‫התבו‪ð‬ה הטהורה מלבד יצורי החושים או תופעות )‪ ,(Phaenomena‬שהם עולם‬
‫החושים‪ ,‬עוד יצורי שכל מיוחדים )‪ (Noumena‬שהם עולם השכל"‪.‬‬
‫‪ .55‬שמואל הוגו ברגמן‪ ,‬הפילוסופיה של עמ‪ð‬ואל קא‪ð‬ט‪ ,‬עמ' ‪.16-17‬‬
‫‪ .56‬עמ‪ð‬ואל קא‪ð‬ט‪ ,‬הקדמות לכל מיטאפיסיקה בעתיד שתוכל להופיע כמדע‪ ,‬סעיף‬
‫‪ .36‬כמובן שאין כוו‪ð‬תו לומר כאילו שכלו של האדם הוא זה אשר יוצר בפועל את‬
‫‪18‬‬
‫הווה אומר‪" :‬ה‪ð‬סיון של‪ð‬ו הוא במידה רבה פרי הפעולה של מ‪ð‬ג‪ð‬ון התפישה‬
‫והמחשבה של עצמ‪ð‬ו‪ .‬באמצעות העי‪ð‬יים של‪ð‬ו א‪ð‬ח‪ð‬ו יוצרים‪ ,‬כביכול‪ ,‬את הצבעים‪.‬‬
‫באמצעות המחשבות של‪ð‬ו א‪ð‬ח‪ð‬ו יוצרים את סדר העולם‪ .‬יוצא מזה‪ ,‬שא‪ð‬ח‪ð‬ו יוצרים‬
‫בתוכ‪ð‬ו מין עולם שלם של תופעות‪ ,‬ואין א‪ð‬ח‪ð‬ו יכולים לצאת ממ‪ð‬ו ולוודא‪ ,‬אם עולם זה‬
‫אכן ‪ð‬כון הוא אם לאו"‪.57‬‬

‫"אם אמ‪ð‬ם סברתו של קא‪ð‬ט ‪ð‬כו‪ð‬ה‪ ,‬מה ‪ð‬ובע מכך? המסק‪ð‬ה המרחיקה לכת‬
‫בעי‪ð‬י קא‪ð‬ט ובעי‪ð‬י כל תלמידיו היא‪ ,‬שכל הפילוסופיה המסורתית מוטעית מיסודה‪.‬‬
‫בכך מסביר קא‪ð‬ט )את( העובדה‪ ,‬שלמרות שכל הפילוסופים הם פיקחים ובעלי יכולת‬
‫ל‪ð‬הל ויכוחים ולערוך ‪ð‬יסוחים‪ ,‬הרי הם לא הצליחו במשך כל הש‪ð‬ים להגיע לאיזה‬
‫הסכם בי‪ð‬יהם‪ .‬הפילוסופיה לא התבססה ולא יכלה להתקדם‪ .‬הפילוסופים‬
‫והתיאולוגים ‪ð‬יסו כל הזמן להוכיח‪ ,‬אם יש לב‪ð‬י אדם ‪ð‬פש אם אין? האם העולם ‪ð‬וצר‬
‫או לא ‪ð‬וצר? האם העולם הוא סופי או אין סופי? האם יש אלוהים או אין אלוהים? כל‬
‫השאלות הללו מבוססות על הה‪ð‬חה שא‪ð‬ח‪ð‬ו‪ ,‬ב‪ð‬י האדם‪ ,‬מסוגלים לקפוץ מתוך עור‪ð‬ו‪,‬‬
‫מתוך עולם התופעות שא‪ð‬ח‪ð‬ו יוצרים את עיקרו‪ ,‬ולתפוס במין אי‪ð‬טואיציה את העולם‬
‫כפי שהוא‪ ,‬את האמת הסופית‪ .‬זאת טעות‪ ,‬מפ‪ð‬י שהעובדה היא שכל זה רחוק מאית‪ð‬ו‬

‫חוקי הטבע‪ - ,‬וכי פלו‪ð‬י‪ ,‬העומד למולי‪ ,‬קיים אך ורק כל זמן שעי‪ð‬י מביטות בו‪,‬‬
‫ולכשאסגור אותן לא יהא הלה קיים?! )כפי שהתבטא הרב יוסף קל‪ð‬ר(‪ .‬אלא חוקי‬
‫הטבע אלו הן הקטגוריות השכליות‪ ,‬הפריזמה דרכה מסתכל האדם על המציאות‪.‬‬
‫זאת ועוד‪ :‬שכלו של האדם אי‪ðð‬ו אלא קו אור ִמשֶ מֶ ש ההשכלה הא‪ð‬ושית‪ð ,‬טף מן‬
‫"השכל הפועל"‪" ,‬השכל הכללי של המציאות" )מילון ראי"ה לרב יוסף קל‪ð‬ר‪ ,‬עמ'‬
‫רצא‪ ,‬על פי ‪ð‬יצ‪ð‬י ארץ‪ ,‬ה‪ ,‬עמ' ‪" .(28‬התבו‪ð‬ה היא אמ‪ð‬ם סובייקטיביות‪ ,‬אך‬
‫סובייקטיביות זו היא זהה עם הה‪ð‬חות ההכרחיות‪ ,‬בעלות התוקף הכללי‪ ,‬של כל‬
‫המדע‪ð .‬קודת האחדות שבה ועל ידה מתלכדים התכ‪ð‬ים החוש‪ð‬יים השו‪ð‬ים לעולם‬
‫אובייקטיבי אחד‪ .‬התבו‪ð‬ה היא ה'א‪ð‬י' הכולל האחד‪ ,‬הטר‪ð‬סצ‪ð‬ד‪ð‬טאלי‪ .‬כל 'א‪ð‬י'‬
‫פרטי אי‪ð‬ו אלא ביטוי מיוחד של התבו‪ð‬ה האחת‪ ,‬החיה בכל הסוביקטים" )מתוך‬
‫דברי פרופ' שמואל הוגו ברגמן ו‪ð‬תן רוט‪ð‬שטרייך בפרק המבוא לספר בקורת‬
‫התבו‪ð‬ה הטהורה‪ ,‬עמ' כא ‪ -‬עי' בספר מילון ראי"ה‪ ,‬מדור הערות ומקורות‪ ,‬עמ'‬
‫תלח‪ ,‬הערה ‪.(10‬‬
‫‪ .57‬בן עמי שרפשטיין‪,‬תולדות הפילוסופיה‪ ,‬בהוצ' או‪ð‬יברסיטה משודרת‪ ,‬עמ' ‪.77‬‬
‫עיין עוד במאמרו של דוד טולד‪ð‬ו‪ ,‬הדבר כשלעצמו‪ ,‬בכתב העת "מחשבות" של חברת‬
‫י‪.‬ב‪.‬מ‪ .‬אב תש‪"ð‬ג‪ .‬להלך מחשבה זה ‪ð‬ודעה השפעה רבת עוצמה אף על התפיסה‬
‫הפיסיקלית המודר‪ð‬ית‪ ,‬עיין במבוא לסיפרו של שמואל הוגו ברגמן‪ ,‬הוגי הדור‪ ,‬עמ'‬
‫‪.5-12‬‬

‫‪19‬‬
 ‫ומכוח‪ð‬ו"‪.58‬‬

‫אמ‪ð‬ם "אמת הדבר"‪ ,‬כותב הרב זצ"ל‪" ,59‬שמאז מעולם ידע‪ð‬ו‪ ,‬ולא הוצרכ‪ð‬ו לק‪ð‬ט‬
‫שיגלה ל‪ð‬ו רז זה‪ ,‬שכל ההכרות הא‪ð‬ושיות הי‪ð‬ן סובייקטיביות יחוסיות"‪.‬‬

‫"מהלך לו אדם על פ‪ð‬י האדמה‪ ,‬ורואה מסביבו עולם עומד‪ ,‬מציאות יציבה‪ .‬כלום‬
‫יש ספק בכך? ומהי האמת? כדור עולמ‪ð‬ו ‪ð‬תון בתמידות במערבולת עצומה של ת‪ð‬ועות‬
‫רבות ומהירות‪ :‬ת‪ð‬ועת כדור הארץ סביב צירו וסביב השמש‪,‬ת‪ð‬ועת מערכתהשמש כולה‬
‫בשביל החלב‪ ,‬הת‪ð‬ועה הכללית של הגלקסיות‪ .‬וה‪ð‬ה יושב לו אדם בחדרו השקט‬
‫ומפעיל את מקלט הרדיו שלידו‪ð .‬שמעים צלילים‪ ,‬מוסיקה מרטיטה את גלי האויר‪.‬‬
‫ברור שגלי הקול‪ ,‬מחוללי הצלילים שבאז‪ð‬י‪ð‬ו‪ ,‬היו מרטטים בחדר זה גם בלעדי‬
‫המקלט‪ ,‬אך לאז‪ð‬יו של האדם לא הגיעו‪ ,‬ועד שלא הפעיל את מקלט הרדיו היה ‪ð‬דמה‬
‫לו שדממה שוררת סביבו‪ .‬בדומה לכך‪ ,‬מעלה מכשיר הטלויזיה לפ‪ð‬י האדם מראות‬
‫וקולות שעי‪ð‬יו ואז‪ð‬יו לא הבחי‪ð‬ו בהם בלעדי המכשיר‪ .‬ממשש האדם בידיו חפץ ודומה‬
‫לו שהוא מוצק ויציב‪ ,‬אך אין הדבר כן‪ ,‬אף הגוף המוצק הזה מורכב מאטומים‪ ,‬וגם‬
‫האטום עצמו גוף מורכב הוא‪ ,‬במרכזו הגרעין‪ ,‬וסביבו ‪ð‬עים האלקטרו‪ð‬ים ככוכבי‬
‫הלכת סביב השמש‪ .‬כידוע‪ ,‬מערכת השמש רובה חלל ריק‪ ,‬ומיעוטה החומר הממשי של‬
‫הכוכבים‪ .‬וה‪ð‬ה באטום גדול יחס זה שבין החומר והחלל פי עשרת אלפים מאשר‬
‫במערכת השמש‪ .‬כלומר‪ ,‬כאן החומר הממשי מועט עוד יותר‪ ,‬ורוב רובו של האטום‬
‫הריהו‪ ,‬איפוא‪ ,‬חלל ריק‪ .‬המלאות והמוצקות של החומר אי‪ð‬ם אלא דימוי ה‪ð‬וצר בחושי‬
‫האדם עקב המהירות העצומה של ת‪ð‬ועת האלקטרו‪ð‬ים‪ ,‬בדומה לכ‪ð‬פי המאוורר‪,‬‬
‫הממלאים את החלל שבי‪ð‬יהן )בעת סיבובן( ו‪ð‬ראות כחטיבה ‪ð‬וקשה אחת‪ .‬לו יכול‪ð‬ו‬
‫לכווץ את החומר מ'‪ð‬יפוחו'‪ ,‬היה ‪ð‬שאר בידי‪ð‬ו מכל מגדל אייפל שבפריז כמות חומר‬
‫כגודל קופסת גפרורים‪ ,‬ומן השולחן שלפ‪ð‬י‪ð‬ו היתה ‪ð‬שארת פיסת חומר זעירה בגודל‬
‫מיקרוסקופי"‪.‬‬

‫––––––––––––––––––––––––––‬
‫‪ .58‬שם‪.‬‬
‫‪ .59‬אגרות הראי"ה‪ ,‬ח"א‪ ,‬עמ' מז; עיין למשל בספר הכוזרי מאמר רביעי‪ ,‬פיסקה ג‪,‬‬
‫בתרגום אבן שמואל עמ' ק‪ð‬ט‪" :‬החושים משיגים בכל מוחש רק את מקריו‪ ,‬לא את‬
‫מהותו‪ :‬מן המלך‪ ,‬למשל‪ ,‬אין הם משיגים כי אם מראהו‪ ,‬תב‪ð‬יתו ומידת גופו‪- ,‬‬
‫אולם כל אלה אי‪ð‬ם מהות המלך אשר אתה מאמין כי עליך לכבדו"‪ ,‬וכן במאמר‬
‫חמישי‪ ,‬פיסקה ב‪ ,‬בעמ' קצו; כן עיין בספר מורה ה‪ð‬בוכים א‪ ,‬מו‪ .‬מקורות ‪ð‬וספים‬
‫ראה בספר קול ה‪ð‬בואה‪ ,‬לרב דוד כהן 'ה‪ð‬זיר'‪ ,‬עמ' קז‪-‬קח‪.‬‬

‫‪20‬‬
‫"הגורם העיקרי לחוסר האמו‪ð‬ה בדור‪ð‬ו הוא רתיעת האדם מדברים שאין להם‬
‫יסוד 'במציאות'‪ ,‬ה‪ð‬טולים‪ ,‬לדעתו‪ ,‬בסיס מדעי‪ .‬לפיכך אבן הפי‪ð‬ה לב‪ð‬ין האמו‪ð‬ה הוא‬
‫הב‪ð‬ה ברורה במגבלות ההכרה הא‪ð‬ושית‪ .‬הב‪ð‬ת אי יכולתו להגיע להשגה אובייקטיבית‬
‫של המציאות המקיפה אותו‪ ,‬לא באמצעות המדע וכל שכן לא באמצעות חושיו"‪.‬‬

‫"המציאות האמיתית ‪ -‬מציאות העולם הגשמי ‪ -‬שו‪ð‬ה לחלוטין מכפי שהיא‬

‫‪ð‬קלטת בחושי‪ð‬ו‪ .‬העולם המצטייר בחושי‪ð‬ו אי‪ð‬ו אלא פרי דמיו‪ðð‬ו הסובייקטיביים‪ ,‬ולא‬
‫העולם שבממש‪ .‬אמת גדולה זו מלמד‪ð‬ו המדע‪ ,‬המוכיח שתפישת‪ð‬ו החושית‬
‫סובייקטיבית היא‪ ,‬ואי‪ð‬ה תואמת כלל את האמת האובייקטיבית ‪."...‬‬

‫"עצמותה של המציאות הגשמית אי‪ð‬ה מושגת על ידי האדם‪ .‬הוא מסוגל רק‬
‫להתרשם מת‪ð‬ודותיה של אותה מציאות כפי שהם ‪ð‬קלטים בחושיו‪ ,‬אך בשום פ‪ð‬ים לא‬
‫יוכל להבין ולזהות את מהותה העצמית של מציאות זו ‪."...‬‬

‫"ועתה צא וראה‪ :‬אם את מהותה של המציאות הגשמית אין האדם יכול להשיג‪,‬‬
‫איך יבקש להשיג את מהותה של המציאות האלוקית?!"‪.60‬‬

‫סיכומם של דברים‪" :‬הטעות הגדולה בבוא‪ð‬ו 'לחפש' 'ולהיפגש' עם רבו‪ð‬ו של‬

‫עולם‪ ,‬הוא שא‪ð‬ו מחפשים אותו ממש ושא‪ð‬ו מ‪ð‬סים לדבר על עצמותו‪ ,‬דהיי‪ð‬ו‪ ,‬א‪ð‬ו‬
‫רוצים לראות אותו ולהבין מי הוא‪ .‬זוהי תפיסה ילדותית‪ ,‬שהרי המחשבה הילדותית‬
‫אי‪ð‬ה יודעת לעסוק רק )=אלא( בעצם הדבר‪ ... .‬הרבה עייפות רוח‪ð‬ית באה לאדם‪,‬‬
‫המ‪ð‬סה ללכת בדרך זו של חיפוש האין סוף‪ ,‬ומ‪ð‬סה לברר את עצמותו ומהותו של‬
‫הבורא‪ .‬יש החושבים שזוהי התחמקות ‪ð -‬סיון לברוח מדיבור על הבורא‪ .‬כמובן שאין‬
‫הדבר כן‪ ,‬אי‪ðð‬ו יכולים לדבר על עצמותו‪ ,‬בגלל שאין א‪ð‬ו יכולים לתפוס שלמות אין‬
‫סופית זו‪ ,‬ואילו היי‪ð‬ו יכולים היה זה מגלה על קט‪ð‬ותו"‪.61‬‬

‫––––––––––––––––––––––––––‬
‫‪ .60‬הרב ב‪ð‬ימין אפרתי‪ ,‬יסודות מחשבת ישראל‪ ,‬עמ' ‪.35-55‬‬
‫‪ .61‬הרב זאב קרוב‪ ,‬דע מה שתשיב לעצמך‪ ,‬עמ' ‪ .19‬ועיין בספר שאלות על אלהים‪,‬‬
‫עמ' ‪ ,94‬שם אומר הרב שלמה ריסקין כי "זהו ההבדל בין אלוהים סתם לאלוהי‬
‫ישראל‪ .‬באלוהי ישראל אין דבר מוגדר מן הבחי‪ð‬ה הפילוסופית‪ .‬ב‪ð‬וגע אליו אי‬
‫אפשר לאף אחד לדבר בצורה חיובית‪ ,‬כך אומרת תורת התארים השליליים של‬
‫הרמב"ם‪ .‬תומס מאן אמר על זה‪ :‬אלוהים שאפשר להמשיג אותו‪ ,‬אי‪ðð‬ו אלוהים"‪.‬‬
‫ובספר אורות‪ ,‬זרעו‪ð‬ים‪ ,‬פרק א‪ ,‬צמאון לאל חי‪ ,‬כותב הרב‪" :‬האלהים הלא למעלה‬
‫מכל המציאות אשר יוכל להכ‪ð‬ס בקרב‪ð‬ו ממ‪ð‬ו איזה רגש ורעיון הוא‪ ,‬וכל מה שהוא‬
‫למעלה מכל רגש ורעיון ב‪ð‬ו הוא לערכ‪ð‬ו אין ואפס ובאין ואפס לא תוכל הדעת‬
‫‪21‬‬
‫"הצורך לחשוב על דבר" עצמותו של "אלהים היא ירידה גדולה"‪ ,62‬משום‬
‫שהשאלה העומדת ביסוד חיי‪ð‬ו אי‪ðð‬ה ‪ð‬סובה על מציאות האלוק אלא על ההשלכה‬
‫המעשית ה‪ð‬ובעת מכך ביחס לחייו של האדם; אפילו ‪ð‬וכיח מעבר לכל ספק כי יש‪ð‬ו‬
‫בורא לעולם ‪ -‬מכל מקום‪ ,‬ישאל האדם‪' ,‬מה לי ולאותו כח עליון אשר ברא את‬
‫העולם?! והלא אין הדבר ‪ð‬וגע לחיי בכי הוא זה!'‪...‬‬

‫ל‪ð‬וח"‪.‬‬
‫‪ .62‬מאמרי הראי"ה‪ ,‬עמ' ‪.41‬‬

‫‪22‬‬
 ‫הדרך )תיאום ציפיות(‬
‫אם אי‪ðð‬ו יכולים לדעת ולא כלום על מהותו של האלוקים‪ - ,‬כיצד‪ ,‬אם כן‪ð ,‬צא מן‬
‫הסבך אליו ‪ð‬קלע‪ð‬ו?! וכך שואל ר' יוסף אלבו‪" :63‬ואחר שמהותו ‪ð‬עלם תכלית )שיא(‬
‫ההעלם ‪ ...‬איך יו‪ð‬ח שורש לתורה אלהית דבר שהוא ‪ð‬עלם השגתו משום )מכל( ‪ð‬מצא‬
‫זולת השם?"‪.‬‬

‫"והתשובה בזה" ‪ -‬ממשיך ר' יוסף אלבו וכותב‪" - 64‬כי לא יו‪ð‬ח מציאות האל‬
‫שורש לתורה מן הצד שהוא ‪ð‬מ‪ð‬ע ההשגה‪ ,‬שזהו מצד מהותו יתברך‪ ,‬אלא מן הצד‬
‫שהוא אפשר ההשגה‪ ,‬וזה מצד היות ה‪ð‬מצאות מושפעות ממ‪ð‬ו והוא עילה )סיבה( להם‬
‫ופועל אותם‪ ,‬כי מזה הצד תבחן מעלת השם מצד היותו פועל ה‪ð‬מצאות בתכלית‬
‫השלמות וההוד‪ .‬וזה הצד הוא שמותר אל האדם לדבר בו ולהבחין מעלתו‪ ,‬אבל מצד‬
‫עצמותו אי אפשר לדבר בו כי לא יכלל זה בדבור כלל"‪.‬‬

‫"את הדבר כשהוא לעצמו אין א‪ð‬ו יודעים‪ ,‬אלא את תופעותיו"‪ ,‬כותב ‪ð‬זיר‬
‫אלקים‪ ,‬הרב דוד כהן‪" .65‬ה‪ð‬ה השם העליון ב"ה‪ ,‬בכל שכל‪ð‬ו חפש‪ð‬והו‪ ,‬במדע‪ð‬ו למצוא‬
‫‪" -‬לא מצא‪ð‬והו ולא‬ ‫הכר‪ð‬והו" ‪66‬‬ ‫מה הוא‪ ,‬לא מצא‪ð‬והו ולא ידע‪ð‬והו‪ ,‬אך ממעשיו‬

‫––––––––––––––––––––––––––‬
‫‪ .63‬ר' יוסף אלבו‪ ,‬ספר העיקרים‪ ,‬מאמר ש‪ð‬י‪ ,‬פרק א‪.‬‬
‫‪ .64‬שם‪ .‬ובפרק ל הוא כותב‪" :‬אי אפשר שישיג עצמותו שום ‪ð‬מצא זולתו‪ ,‬כמו‬
‫שאמר החכם כששאלו אותו אם היה יודע מהות האל‪ ,‬והשיב‪ :‬אלו ידעתיו ‪ -‬הייתיו‪,‬‬
‫כלומר כי אין חי שישיג עצמותו אלא הוא יתברך עם היות מציאותו ‪ð‬גלית מצד‬
‫מעשיו תכלית ההגלות‪ ,‬ישתבח מי ש‪ð‬צח‪ð‬ו בשלמותו ו‪ð‬עלם ממ‪ð‬ו חוזק הראותו כמו‬
‫שיעלם מחלושי הראות השגת אור השמש ו‪ð‬עימותו‪ ,‬וחסרון השגת‪ð‬ו לא יורה על‬
‫העדר מציאותו‪ ,‬ותכלית מה ש‪ð‬שיג ממ‪ð‬ו יתברך ‪ -‬שאי אפשר להשיגו‪ ,‬כמאמר‬
‫החכם‪ :‬תכלית מה ש‪ð‬דע בך ‪ -‬שלא ‪ð‬דעך"‪ ,‬כאשר כותב הרב בספר אורות‪ ,‬אורות‬
‫ישראל ה‪ ,‬ה‪ ..." :‬הע‪ð‬וה של 'תכלית הידיעה שלא ‪ð‬דע'‪ ,‬ועם כל זה‪ ,‬למרות מה‬
‫שידיעה זו היא שלילית‪ ,‬תהיה ה‪ð‬שמה מלאה ומתמלאת תמיד בכל עת ועו‪ð‬ה‬
‫ציורים אלהיים חדשים‪ ,‬מעד‪ð‬ים ומרוממים ‪."...‬‬
‫‪ .65‬קול ה‪ð‬בואה‪ ,‬עמ' קד‪ ,‬והוא ממשיך וכותב‪ ..." :‬אי אפשר שתהיה ל‪ð‬ו הכרה של‬
‫דבר כל שהוא‪ ,‬כשל דבר כשהוא לעצמו‪ ,‬אלא במדה שהוא דבר של הסתכלות‬
‫חוש‪ð‬ית‪ ,‬היי‪ð‬ו תופעה‪ .‬בכל העצמים אין א‪ð‬ו מכירים את ה‪ð‬ושא עצמו‪ .‬אין ל‪ð‬ו‬
‫לראות בשום דבר‪ ,‬שא‪ð‬ו יכולים להגיע אליו‪ ,‬את ה‪ð‬ושא האחרון‪ .‬את‬
‫הסובסט‪ð‬ציאלי עצמו לא יוכל שכל‪ð‬ו לחשוב לעולם"‪.‬‬
‫‪ .66‬שיר היחוד‪ ,‬יום ה‪.‬‬

‫‪23‬‬
‫ידע‪ð‬והו‪ ,‬כשהוא לעצמו‪ ,‬אך ממעשיו הכר‪ð‬והו‪ ,‬הם תופעותיו ‪ ...‬על כן אין להתפלא‬
‫ולתהות‪ ,‬איך יו‪ð‬ח שורש לתורה אלהית‪ ,‬דבר ש‪ð‬עלם השגתו משום ‪ð‬מצא‪ .67‬הרי לא רק‬
‫העליון‪ ,‬האלהי‪ð ,‬עלם‪ ,‬אלא כל דבר במציאות כן הוא‪ ,‬שאותו הדבר כשהוא לעצמו אין‬
‫א‪ð‬ו יודעים‪ ,‬הוא ‪ð‬עלם‪ ,‬אלא את הופעותיו א‪ð‬ו יודעים"‪.68‬‬

‫על כן‪ ,‬כותב הרב‪" ,69‬צריך להראות את הדרך איך ‪ð‬כ‪ð‬סים אל הטרקלין ‪ -‬דרך‬
‫השער‪ .‬השער הוא האלהות המתגלה בעולם"‪ ,‬הווה אומר‪ :‬את עצמותו של האלוקים‬
‫לעולם לא ‪ð‬וכל להכיר‪ ,‬אולם גילוייו של הקדוש ברוך הוא הם המתראים אל ‪ð‬גד עי‪ð‬י‪ð‬ו‪,‬‬
‫‪ -‬שכן "הבי‪ð‬ה היותר שלמה ומתוקה של דעת האלהות היא הכרת היחש האלהי אל‬
‫העולם הכללי ואל כל פרט ופרט מפרטיו‪ ,‬החמריים והרוח‪ð‬יים"‪.70‬‬

‫––––––––––––––––––––––––––‬
‫‪ .67‬כלשון ר' יוסף אלבו בספר העיקרים‪ ,‬כ‪"ð‬ל‪.‬‬
‫‪ .68‬קול ה‪ð‬בואה‪ ,‬עמ' קו‪ ,‬והוא מוסיף וכותב כי הופעותיו הי‪ð‬ן "טר‪ð‬סצ‪ð‬ד‪ð‬טיות‪,‬‬
‫מעבריים‪ ,‬אל העצם לעצמו"‪ ,‬וביאר זאת בעמ' קה בפרק "תורת המעבר בדרך‬
‫א‪ð‬לוגיא"‪ ,‬ובהערות שם‪.‬‬
‫‪ .69‬אורות‪ ,‬זרעו‪ð‬ים‪ ,‬פרק א‪ ,‬צמאון לאל חי‪.‬‬
‫‪ .70‬שם‪ ,‬אורות התחיה‪ ,‬סעיף א‪ .‬אמ‪ð‬ם יש להדגיש כי למרות שא‪ð‬ו מדברים על‬
‫גילוייו של הקב"ה‪ ,‬מכל מקום טעות היא ביד החושב כי "חטיבתם המיוחדת של‬
‫ישראל היא בתור עם המתיחש לאלהות 'לא לעצמיותו כי אם לדרכיו'‪ .‬השלילה של‬
‫'לא לעצמיותו' אי‪ðð‬ה צודקת‪ .‬א‪ð‬כי" ‪ -‬כותב הרב במכתב "על דעת ה' ומלחמות ה'"‪,‬‬
‫ש‪ð‬דפס בספר מאמרי הראי"ה‪ ,‬עמ' ‪" - 507‬ה‪ðð‬י רגיל להבליט רק את החסרון‬
‫העצום‪ ,‬ה‪ð‬מצא בהקט‪ð‬ות של הרעיון האלהי‪ ,‬כשהוא פו‪ð‬ה רק אל העצמיות בלא‬
‫האידיאליות‪ .‬אבל לפ‪ð‬ות אל האידיאל האלהי בלא קישור לעצמיות אור אין סוף‪,‬‬
‫זהו אבסורד גמור ואי אפשר‪ .‬כי באין אור חיים‪ ,‬הכל ‪ð‬ופל ו‪ð‬ובל‪ .‬אין שום אידיאל‬
‫חי וקיים במציאות בלא שפע החיים של אור העצמיות האלהית‪ ,‬ה‪ð‬ובע תמיד‬
‫ממעמקי המדע ומקור חיים של האמו‪ð‬ה הבהירה‪ ,‬מעוז החיים ואור העולם‪ .‬רק מן‬
‫החושך של המבטא הזה לבדו‪ ,‬של 'לא לעצמיותו כי אם לדרכיו'‪ ,‬שמשמעותו פירוד‬
‫תכו‪ð‬י בין העצמיות והדרכים‪ ,‬ה‪ð‬שמה כולה משתוממת ומתחשכת וכל האידיאלים‬
‫‪ð‬מוגים והולכים להם‪ ,‬והאדם‪ ,‬היחיד והחברתי‪ð ,‬שאר כגולם בלי ‪ð‬שמה ואין‬
‫מפרכס בו כי אם קורטוב החיים המוכ‪ð‬יים‪ ,‬שמרוצת הדם עושה אותם בכחה טכ‪ð‬י‪,‬‬
‫שהעולם כולו חוזר על ידו לתוהו ובוהו‪ .‬לא כן‪ ,‬יקירי‪ .‬לש‪ð‬ן א‪ð‬ו צריכים תמיד‪,‬‬
‫שיסוד עריגת‪ð‬ו הטבעית הפ‪ð‬ימית‪ ,‬שהיא כל החיים של‪ð‬ו‪ ,‬כל הוויית‪ð‬ו‪ ,‬היא דוקא‬
‫העריגה אל העצמיות האלהית‪ ,‬שגרעי‪ð‬ה הזעיר ‪ð‬טוע הוא ב‪ð‬שמת האדם גם היותר‬
‫ילדותית‪ ,‬אלא שהיא חסרה את הארת הדרכים‪ ,‬שעל כן היא שוממה ביחש להארת‬
‫החיים"‪.‬‬

‫‪24‬‬
‫זוהי‪ ,‬אם כן‪ ,‬מצות האמו‪ð‬ה‪" :‬לידע שיש שם מצוי ראשון"‪ ,71‬כאשר "היא‬
‫מחולקת לש‪ð‬י חלקים‪ :‬חלק הידיעה על ידי הדברים שאפשר לדעת‪ ,‬דהיי‪ð‬ו הכרתו‬
‫ממעשיו‪ ,72‬והש‪ð‬י הוא חלק הידיעה מה שאי אפשר לדעת‪ ,‬לדעת באופן הגון את הע‪ð‬ין‬
‫של אי אפשרות הידיעה‪ ,‬את הגדרים שלה ואת הסיבות המו‪ð‬עות את הידיעה השלימה‬
‫באלהות‪ ,‬וזאת היא עצמה הידיעה היותר העליו‪ð‬ה"‪.73‬‬

‫––––––––––––––––––––––––––‬
‫‪ .71‬רמב"ם‪ ,‬הלכות יסודי התורה פ"א ה"א‪.‬‬
‫‪ .72‬וכפי שכתב הרמב"ם בהלכות יסודי התורה פ"ב ה"ב‪" :‬והיאך היא הדרך‬
‫לאהבתו ויראתו? בשעה שיתבו‪ð‬ן האדם במעשיו וברואיו ה‪ð‬פלאים הגדולים ויראה‬
‫מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה‬
‫גדולה לידע השם הגדול‪ ,‬כמו שאמר דוד 'צמאה ‪ð‬פשי לאלהים לאל חי'‪ ,‬וכשמחשב‬
‫בדברים האלו עצמן מיד הוא ‪ð‬רתע לאחוריו ויפחד ויודע שהוא בריה קט‪ð‬ה שפלה‬
‫אפלה עומדת בדעת קלה מעוטה לפ‪ð‬י תמים דעות‪ ,‬כמו שאמר דוד 'כי אראה שמיך‬
‫מעשה אצבעותיך מה א‪ð‬וש כי תזכר‪ð‬ו'‪ ,‬ולפי הדברים האלו א‪ð‬י מבאר כללים גדולים‬
‫ממעשה רבון העולמים כדי שיהיו פתח למבין לאהוב את השם‪ ,‬כמו שאמרו חכמים‬
‫בע‪ð‬ין אהבה שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם"‪.‬‬
‫‪ .73‬הערת הרב כפי ש‪ð‬דפסה בספר לאורו‪ ,‬עמ' קעא‪.‬‬

‫‪25‬‬
 ‫ההתגלות האלוקית בהר סי‪ð‬י‬
‫לפ‪ð‬י כתשע מאות ש‪ð‬ה חיבר ר' יהודה הלוי את ספר "הכוזרי"‪ ,‬המבוסס על‬
‫מאורע היסטורי בו מלך הכוזרים ‪ -‬ועימו העם הכוזרי כולו ‪ -‬התגיירו והצטרפו‬
‫ליהדות‪ .‬בספר מברר 'החבר' היהודי למלך הכוזרי את אמו‪ð‬ת ישראל‪ ,‬ובפתח דבריו‬
‫הוא מתאר אותה כאמו‪ð‬ה "באלהי אברהם‪ ,‬יצחק ויעקב‪ ,‬אשר הוציא את ב‪ð‬י ישראל‬
‫באותות ובמופתים ממצרים וכלכלם במדבר וה‪ð‬חילם את ארץ כ‪ð‬ען‪ ,‬אחרי אשר‬
‫העבירם את הים ואת הירדן במופתים רבים‪ ,‬ואשר שלח אליהם את משה בתורתו‪,‬‬
‫ואחריו אלפי ‪ð‬ביאים‪ ,‬שכולם קראו אל תורתו ביעדם שכר טוב לכל שומרה ועו‪ð‬ש לכל‬
‫עובר עליה"‪.74‬‬

‫המלך הכוזרי תמה על אשר אין החבר היהודי פותח את דבריו ‪ -‬כפי שעשו‬
‫המוסלמי וה‪ð‬וצרי ‪ -‬באמו‪ð‬תו "בבורא העולם‪ ,‬מסדרו ומ‪ð‬היגו"‪.75‬‬

‫על כן מסביר לו החבר‪ 76‬כי לעומת כל הדתות האחרות‪ ,‬אשר הי‪ð‬ן 'היקשיות'‪,‬‬
‫כלומר מיוסדות על השכל הא‪ð‬ושי‪ ,‬ואשר ‪ð‬ובעות הן מחיפושיו ה‪ð‬ואשים של האדם‬
‫אחר אלוהיו‪ - ,‬הרי היהדות אי‪ðð‬ה מתחילה מן ההוכחה הא‪ð‬ושית אלא מהתגלות‬
‫האלוק בכבודו ובעצמו לאדם‪.77‬‬

‫הווה אומר‪ :‬האמו‪ð‬ה היא מעבר לשכל ולהגיון‪ ,‬מעבר להגדרות‪ ,‬לה‪ð‬חות‬
‫ולבירורים השכליים‪ - 78,‬אלא הרי היא עצם המפגש הממשי וההווייתי של האדם עם‬
‫קו‪ð‬ו‪ !79‬לכן‪ ,‬שלא כדתות האחרות המגדירות את האלוק כ'בורא העולם'‪ ,‬אשר סוף‬

‫––––––––––––––––––––––––––‬
‫‪ .74‬מאמר ראשון‪ ,‬סעיף יא‪.‬‬
‫‪ .75‬שם‪ ,‬סעיף יב‪.‬‬
‫‪ .76‬שם‪ ,‬סעיף יג‪.‬‬
‫‪ .77‬ושם‪ ,‬בסעיף טו )בתרגום אבן תבון(‪" :‬כי ְ‬
‫הר ִאיָה אין צריך עמה לא ְר ַאיָה ולא‬
‫מופת"‪ ,‬וכך‪ ,‬תחת הספק‪ð‬ות צומחת לה הוודאות )עי' מאמרי הראי"ה‪ ,‬עמ' ‪,99‬‬
‫הספק‪ð‬ות והאמת האמו‪ð‬ית(‪.‬‬
‫‪ .78‬האמו‪ð‬ה אי‪ðð‬ה מהלך שתחילתו באדם וסופו באלקים‪' ,‬מלמטה למעלה'‪.‬‬
‫‪ .79‬הופעת הקב"ה על האדם‪' ,‬מלמעלה למטה'‪ .‬ההבדל שבין 'הדת ההיקשית' לבין‬
‫אמו‪ð‬ת ישראל הוא כהבדל שבין 'סימ‪ð‬ים' לבין 'טביעת עין' )עי' בבא מציעא כג‪ ,‬ב(‪,‬‬
‫וכפי שאמר הרב בשיעוריו בספר הכוזרי‪ð ,‬דפס בספר מאמרי הראי"ה‪ ,‬עמ' ‪:488‬‬
‫"הדעה הא‪ð‬ושית הפילוסופית‪ ,‬היא באה ממופתים והוכחות כ'סימ‪ð‬ים'‪ ,‬ואילו רוח‬
‫‪26‬‬
‫סוף עלול להיות מ‪ð‬וכר לאדם ומ‪ð‬ותק ממ‪ð‬ו‪ - ,‬הרי היהדות מגדירה אותו יתברך‬
‫‪80‬‬
‫כאלוקים המתגלה לאדם באופן חווייתי‪-‬הווייתי!‬

‫האמו‪ð‬ה הקדושה היא הכרה עצמית פ‪ð‬ימית כ'טביעת עין'‪ ,‬שהאדם מכיר את‬
‫העולם מתוך עצמותו"‪ .‬זהו גם עומק ההבדל שבין שתי צורות הפגישה עם 'מלך‬
‫הודו'‪ ,‬כפי שמופיע בספר הכוזרי‪ ,‬מאמר ראשון‪ ,‬סעיפים יט‪-‬כה‪ ,‬ע"ש‪.‬‬
‫‪ .80‬לכן אומר המדרש בבראשית רבה‪ ,‬פרשה לט‪ ,‬כי "היה אברהם אבי‪ð‬ו אומר‪:‬‬
‫תאמר שהעולם הזה בלא מ‪ð‬היג?! הציץ עליו הקדוש ברוך הוא ואמר לו‪ :‬א‪ð‬י הוא‬
‫בעל העולם"‪ ,‬כלומר‪" :‬לאחר שזכה להתגלות ‪ -‬עזב את כל ההיקשים"‪ ,‬כפי שאומר‬
‫החבר במאמר הרביעי‪ ,‬סעיף כז‪ .‬רב‪ð‬ו סעדיה גאון‪ ,‬בהקדמה לספר האמו‪ð‬ות‬
‫והדעות‪ ,‬פרק ו‪ ,‬המשיל זאת לאדם שהיו לו מאה שקלים ו‪ð‬תן מקצתם לא‪ð‬שים‪.‬‬
‫לכשירצה לדעת כמה כסף ‪ð‬ותר לו הרי לפ‪ð‬יו שתי דרכים‪ :‬האחת‪ ,‬לחבר את סך‬
‫הכסף שחילק לא‪ð‬שים ולהפחית סך זה ממאה שקלים‪ .‬הש‪ð‬יה‪ ,‬לפתוח את ידו‬
‫ולהיווכח כמה כסף ‪ð‬שאר לו‪ .‬הרי ברור לכל בר דעת כי הדרך הש‪ð‬יה‪ ,‬קצרה היא‬
‫ו‪ð‬כוחה‪ .‬וכן אמר רבי ב‪ð‬ימין בבראשית רבה‪ ,‬פרשה ‪ð‬ג‪" :‬הכל בחזקת סומין עד‬
‫שהקב"ה מאיר את עי‪ð‬יהם"‪ .‬בזה היה "עיקר גדלות כוחם של ה‪ð‬ביאים"‪ ,‬כותב הרב‬
‫צבי יהודה באגרת ט‪ ,‬ש‪ð‬דפסה בספר צמח צבי‪" ,‬שהם אי‪ð‬ם באים בדרך למודי לדון‬
‫מן הבריאה על הבורא ‪ -‬אשר זהו דרך חקירה א‪ð‬ושית בלבדה ‪ -‬אלא מתוך ש‪ð‬פשם‬
‫מתעלית למרומי שמי ה'‪ ,‬מתוך ההכרה העליו‪ð‬ה בהדר גאון ה' ועזו‪ ,‬ההכרה‬
‫בכלליות המציאות והאהבה‪ ,‬בקיצור מתוך קרבתם אל ה'‪ ,‬אל היוצר‪ ,‬מתוך כך‪,‬‬
‫ודוקא מתוך כך‪ ,‬יכולים הם להבין ולהכיר‪ ,‬להסתכל ולדעת את הצורה‪ ,‬את‬
‫הבריאה‪ ,‬ומתוך כך הם יכולים לחיות בתוך הבריאה‪ ,‬בתוך הצורה‪ ,‬בעולם הזה;‬
‫ומתוך כך הם מבי‪ð‬ים ומכירים‪ ,‬מסתכלים ויודעים‪ ,‬חיים ומסדרים את חייהם‪.‬‬
‫ודוקא מתוך כך ולא סגי בלאו הכי )ולא מספיק בלא כך(‪ ,‬כי חיים שאי‪ð‬ם אלוקיים‬
‫אי‪ð‬ם חיים כלל‪ ,‬ודוקא מתוך התרוממותם למרומי 'העולמות העליו‪ð‬ים' ומתוך‬
‫הכרתם ואהבתם את היוצר‪ ,‬את מקור הצורה‪ ,‬הם באים לאהוב ולהכיר את‬
‫הצורה‪ .‬זהו למעלה מבחי‪ð‬ת 'מבשרי אחזה אלוק' )איוב יט‪ ,‬כו(‪ ,‬להפך‪ :‬ממחזה‬
‫אלוק אדע את בשרי"‪.‬‬

‫‪27‬‬
 ‫ההתגלות האלוקית במהלך ההיסטוריה הישראלית‬
‫אמ‪ð‬ם התורה‪ ,‬בתיאורה את מפגש ישראל עם אלוקיו בהר סי‪ð‬י‪ ,‬לא באה לתאר‬
‫ל‪ð‬ו מאורע היסטורי עתיק יומין כי אם לברר לפ‪ð‬י‪ð‬ו כי ההתגלות האלוקית מעולם לא‬
‫פסקה!‬

‫התורה מצווה אות‪ð‬ו לבחון ולראות את יד ה' המתגלה בהיסטוריה הא‪ð‬ושית‪:‬‬

‫"זכור ימות עולם‪ ,‬בי‪ð‬ו ש‪ð‬ות דור ודור"‪ .81‬אמ‪ð‬ם "התגלות התכלית האלוהית‬
‫בהיסטוריה‪ ,‬שא‪ð‬ו מצווים לייחד לה תשומת לב‪ ,‬בולטת ביתר שאת בדברי ימי ישראל‪,‬‬
‫העם ש‪ð‬בחר על ידי ההשגחה העליו‪ð‬ה כאמצעי מיוחד להגשמת תכליתה‪ .‬תולדות‬
‫ישראל מלאות כולן מציאות ה'‪' .‬אלוהים ‪ -‬אומר הפרופיסור פיקה )‪ - (Peake‬שאי‪ð‬ו‬
‫‪ð‬עדר לעולם מן ההיסטוריה‪ ,‬חותר כאן בתוך מימיה במרץ מוגבר'"‪.82‬‬

‫‪ð‬צחיותו של עם ישראל‬
‫הביטו אל ‪ð‬צחיותו המפליאה של העם‪ ,‬אשר שרד את ש‪ð‬ות הגלות הארוכות‬
‫וה‪ð‬וראות וסופו שיכל לכל אויביו‪ - ,‬וכפי שכתב הרמב"ם ליהודים יושבי תימן כי "כבר‬
‫הבטיח הקדוש ברוך הוא ליעקב אבי‪ð‬ו‪ ,‬עליו השלום‪ ,‬שאף על פי שישתעבדו האומות‬
‫בזרעו ויע‪ð‬ו אותם ויגברו עליהם ‪ -‬הם ישארו ויעמדו; והמשתעבדים בהם ‪ -‬יחלפו‬
‫ויאבדו‪ ,‬כמו ש‪ð‬אמר‪' :‬והיה זרעך כעפר הארץ'‪ ,83‬כלומר אף על פי שהם ‪ð‬תו‪ð‬ים למרמס‬
‫ולמרפס כעפר הזה שהכל דורסים אותו ‪ -‬סוף שיגברו וי‪ð‬צחו‪ .‬וכן על דרך המשל‪ :‬כמו‬
‫––––––––––––––––––––––––––‬
‫‪ .81‬דברים לב‪ ,‬ז‪ .‬עי' אורות‪ ,‬ישראל ותחיתו‪ ,‬ב‪ ,‬ובסיפרו של הרב יובל שרלו‪,‬‬
‫וארשתיך לי לעולם‪ ,‬עמ' ‪" ,67‬התפישה ההיסטורית של הרב קוק"‪.‬‬
‫‪ .82‬הרב יחזקאל אפשטיין‪ ,‬אמו‪ð‬ת היהדות‪ ,‬עמ' ‪ .137‬ובהמשך כותב‪" :‬וכי כיצד‬
‫‪ð‬וכל להסביר אחרת את המקום המיוחד שכבשה לעצמה אומה קט‪ð‬ה זו בתולדות‬
‫המין הא‪ð‬ושי ואת השפעתה העמוקה של המחשבה הדתית ותורת המוסר שלה?‬
‫בתוך אילו עמים מוצאים א‪ð‬ו אותה קירבה לאלוהים‪ ,‬אותה חדירה למהות‬
‫האלוהות וידיעת תכליתה‪ ,‬מורשת ה‪ð‬ביאים שאין מושלם‪ ,‬אשר הורו והסבירו דרכי‬
‫ה' לב‪ð‬י אדם? ומה בדבר היעוד ההיסטורי המיוחד של העם העברי? היכן ‪ð‬מצא‬
‫בדברי ימיה של הא‪ð‬ושות תקביל לאותו כח קיום מופלא ואותו גילוי מפתיע של‬
‫מדי‪ð‬יות‪ ,‬שצף בעם היהודי לאחר אלפיים ש‪ð‬ות גלות‪ ,‬פיזור‪ ,‬רדיפות ויסורים? איך‬
‫‪ð‬וכל להסביר כל זאת אם לא בעובדה‪ ,‬כי אלוהים בחר בישראל להגשמת מטרתו‬
‫ה‪ð‬צחית וכי באורח מיוחד במי‪ð‬ו הוא מצוי תמיד בהיסטוריה המופלאה שלו?"‪.‬‬
‫‪ .83‬בראשית כח‪ ,‬יד‪.‬‬

‫‪28‬‬
‫שהעפר באחריתו יעלה על הדורסים אותו וישאר הוא ‪ -‬והדורסים אותו לא יעמודו ‪...‬‬
‫וכן הבטיח‪ð‬ו הבורא על ידי ‪ð‬ביא‪ð‬ו שלא ‪ð‬אבד ולא יעשה עמ‪ð‬ו כליה ולא ‪ð‬סור לעולם‬
‫מלהיות אומה חסידה; וכמו שאי אפשר שתתבטל מציאותו של הקדוש ברוך הוא ‪ -‬כן‬
‫אי אפשר ש‪ð‬אבד ו‪ð‬תבטל מן העולם‪ ,‬שכן אמר‪' :‬כי א‪ð‬י ה' לא ש‪ð‬יתי ואתם ב‪ð‬י יעקב לא‬
‫כליתם'‪.85"84‬‬

‫"מי העיוור שאי‪ð‬ו רואה" ‪ -‬כותב ר' יעקב מעמדין‪ ..." - 86‬ואיך לא יבוש הכופר‬
‫בהשגחה‪ ,‬ויעמוד ‪ð‬כלם‪ ,‬מי שיעיין ביחוד ע‪ð‬יי‪ðð‬ו ומעמד‪ð‬ו בעולם‪ ,‬א‪ð‬ח‪ð‬ו‪ ,‬האומה הגולה‪,‬‬
‫שה פזורה‪ ,‬אחר כל מה שעבר עלי‪ð‬ו מהצרות והתמורות אלפים מהש‪ð‬ים‪ ,‬ואין אומה‬
‫בעולם ‪ð‬רדפת כמו‪ð‬ו! מה רבים היו צרי‪ð‬ו‪ ,‬מה עצמו ‪ð‬שאו ראש הקמים עלי‪ð‬ו מ‪ð‬עורי‪ð‬ו‪,‬‬
‫להשמיד‪ð‬ו לעקר‪ð‬ו לשרש‪ð‬ו‪ ,‬מפ‪ð‬י הש‪ð‬אה שסיבתה הק‪ð‬אה‪ ,‬רבת צררו‪ð‬ו‪ ,‬גם לא יכלו‬
‫ל‪ð‬ו‪ ,‬לאבד‪ð‬ו ולכלותי‪ð‬ו‪ .‬כל האומות הקדומות העצומות אבד זיכרם‪ ,‬בטל סברם‪ ,‬סר‬
‫צלם‪ ,‬וא‪ð‬ו הדבקים בה' כול‪ð‬ו חיים היום ‪ ...‬מה יע‪ð‬ה בזה פילוסוף חריף? היד המקרה‬
‫עשתה כל אלה? חי ‪ð‬פשי כי בהתבו‪ðð‬י ב‪ð‬פלאות אלה גדלו אצלי יותר מכל ‪ð‬יסים‬
‫ו‪ð‬פלאות שעשה השם יתברך לאבותי‪ð‬ו במצרים ובמדבר ובארץ ישראל‪ .‬וכל מה שארך‬
‫הגלות יותר‪ð ,‬תאמת ה‪ð‬ס יותר‪ ,‬ו‪ð‬ודע מעשה תקפו וגבורתו‪ ,‬בשגם כל ה‪ð‬ביאים כבר‬
‫ראו עמקו והתאו‪ðð‬ו והתלו‪ðð‬ו על אריכותו ה‪ð‬פלא‪ ,‬בטרם היותו‪ ,‬וה‪ð‬ה לא ‪ð‬פל מכל‬
‫דבריהם ארצה"‪.‬‬

‫"ואין לך אות ומופת גדול מזה מקיומי‪ð‬ו זמן ארוך כזה"‪!87‬‬

‫אף אומות העולם ‪ð‬יצבות משתאות אל מול הפלא הזה המכו‪ð‬ה בשם "‪ð‬צח‬
‫ישראל"‪ ,88‬וכך כותב ז'אן פול סארטר‪" :‬אי‪ð‬י יכול לשפוט את העם היהודי על פי‬

‫––––––––––––––––––––––––––‬
‫‪ .84‬מלאכי ג‪ ,‬ו‪.‬‬
‫‪ .85‬אגרת תימן לרמב"ם‪ ,‬פרק א‪ .‬ובילקוט שמעו‪ð‬י‪ ,‬על ספר ירמיהו‪ ,‬רמז שיב‪,‬‬
‫כתוב‪'" :‬אל תירא עבדי יעקב' ‪ ...‬בשם ר' מאיר‪ :‬מלמד שהראה הקב"ה ליעקב‬
‫אבי‪ð‬ו שרה של בבל עולה ויורד‪ ,‬של מדי עולה ויורד‪ ,‬של יון עולה ויורד‪ ,‬של אדום‬
‫עולה ויורד‪ ,‬אמר לו הקב"ה ליעקב‪ :‬אף אתה עולה‪ .‬באותה שעה ‪ð‬תיירא יעקב‪:‬‬
‫תאמר כשם שיש לאלו ירידה אף א‪ð‬י יש לי ירידה?! אמר לו הקב"ה‪ :‬אל תחת‬
‫ישראל‪ ,‬אם אתה עולה אין לך ירידה לעולם"‪.‬‬
‫‪ .86‬היעב"ץ בהקדמה לסידורו בית יעקב‪ ,‬חווק ב‪ ,‬בהוצאת אשכול ח"א עמ' יב‪.‬‬
‫‪ .87‬הרב יחיאל מיכל עפשטיין‪ ,‬ערוך השולחן‪ ,‬על חלק 'אורח חיים'‪ ,‬סימן א‪ ,‬סעיף י‪.‬‬
‫‪ .88‬שמואל א טו‪ ,‬כט‪.‬‬

‫‪29‬‬
‫הכללים המקובלים של ההיסטוריה הא‪ð‬ושית; העם היהודי הוא משהו מעבר לזמן"‪.89‬‬

‫יוהן גוטפריד הרדר כותב‪" :‬ישראל היה והווה העם המצויין ביותר עלי אדמות‪.‬‬
‫בראשיתו ובקיומו עד היום הזה‪ ,‬באסו‪ð‬ו ובאשרו‪ ,‬ביתרו‪ð‬ותיו ובחסרו‪ð‬ותיו‪ ,‬בירידתו‬
‫ובעלייתו הוא כל כך יחיד ומיוחד‪ ,‬עד שא‪ð‬י רואה את דברי הימים של העם הזה‪ ,‬את‬
‫טיבו וקיומו כמופת חותך של ה‪ð‬יסים והכתבים שיש ל‪ð‬ו ממ‪ð‬ו‪ .‬דבר כזה לא ‪ð‬יתן להיות‬
‫בדוי‪ ,‬דברי ימים כאלה עם כל התלוי בהם ומהם‪ ,‬בכלל ‪ -‬עם כזה אי‪ð‬ו ‪ð‬יתן להיות פרי‬
‫כזב"‪.90‬‬

‫וליב טולסטוי כותב‪" :‬היהודי הוא סמל ה‪ð‬צחיות‪ .‬הוא‪ ,‬שלא השחיטות ולא‬
‫העי‪ð‬ויים לא יכלו להשמידו‪ ,‬לא אש ולא חרב אי‪ð‬קוויזיציה לא מחו אותו מעל פ‪ð‬י‬
‫האדמה‪ ,‬הוא שהיה הראשון להכריז על דברי אלוהים‪ ,‬הוא שהיה זמן רב כל כך שומר‬
‫ה‪ð‬בואה ומסר אותה ליתר הא‪ð‬ושיות‪ ,‬אומה כזאת אי‪ð‬ה יכולה לכלות‪ .‬היהודי הוא‬
‫‪ð‬צחי‪ ,‬סמל ה‪ð‬צחיות"‪.90‬‬

‫"אכן" ‪ -‬אמר החבר למלך הכוזרי‪" - 91‬לא יעלה על הדעת כי אילו קרה כפיזור‬
‫הזה לאחת האומות לא היתה מתבוללת באומה אחרת‪ ,‬ביחוד במשך זמן ארוך כזה‪.‬‬
‫ואכן‪ ,‬כמה אומות מאשר קמו אחריכם אבדו וזכר לא ‪ð‬ותר להם‪ :‬אדום ומואב ועמון‪,‬‬
‫וארם ופלשת וכשדים‪ ,‬ומדי ופרס ויון‪ ,‬והברהמ‪ð‬ים והצביים‪ ,‬ועוד רבים!"‪.92‬‬

‫––––––––––––––––––––––––––‬
‫‪ .89‬מצוטט מתוך הספר עם לבדד ישכון‪ ,‬מאת ד"ר יעקב הרצוג‪ ,‬עמ' ‪ ;58‬ועיין שם‪,‬‬
‫בעמ' ‪ .62-63‬סארטר היה מגדולי הפילוסופים האקסיסט‪ð‬ציאליסטים בצרפת‬
‫במאה האחרו‪ð‬ה‪ .‬רק בסוף ימיו התקרב ליהדות וחזר בו מהתיזה שלו על הבעיה‬
‫היהודית‪ ,‬עיין שיבת ציון ‪ð‬ס לעמים‪ ,‬אברהם לב‪ð‬י‪ ,‬עמ' ‪.185‬‬
‫‪ .90‬מתוך הספר מבחר מחשבות על יהדות ויהודים‪ ,‬מאת הרב הראשי לבריט‪ð‬יה‬
‫הרב ד"ר יוסף צבי הרמן הרץ‪ ,‬בפרק השלישי‪" ,‬עדות חסידי אומות העולם"‪.‬‬
‫‪ .91‬מאמר ש‪ð‬י‪ ,‬סעיף לג‪" .‬מהו סוד התמדתם‪ ,‬קיומם והתחדשותם של היהודים?" ‪-‬‬
‫עי' ל‪ð‬תיבות ישראל לרצ"י‪ ,‬חלק ג )הוצ' חדשה(‪ ,‬עמ' ט‪ ,‬החיות הישראלית; בספר‬
‫תולדות עם ישראל בעת החדשה )ח"ג(‪ ,‬מאת פרופסור שמואל אטי‪ð‬גר‪ ,‬עמ' ‪;18-22‬‬
‫ובספר שיבת ציון ‪ð‬ס לעמים‪ ,‬מאת אברהם לב‪ð‬י‪ ,‬עמ' ‪.184‬‬
‫‪ .92‬כן כותב הרב שמשון רפאל הירש‪ ,‬כתבים‪ ,‬מצוטט מתוך סיפרו של הרב שאול‬
‫ישראלי‪ ,‬פרקים במחשבת ישראל‪ ,‬עמ' ‪'" :62‬ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם‬
‫לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי איתם כי א‪ð‬י ה' אלהיהם' )ויקרא‬
‫כו‪ ,‬מד(! 'לא מאסתים' ‪ -‬כפי שמבארים ל‪ð‬ו חז"ל ‪ -‬בימי כשדים‪' ,‬ולא געלתים' בימי‬
‫המן‪' ,‬לכלותם' בימי יו‪ð‬ים‪' ,‬להפר בריתי איתם' בימי רומאים‪' ,‬א‪ð‬י ה' אלהיהם'‬
‫‪30‬‬
‫"אם להאמין לסטטיסטיקה" ‪ -‬כתב הסופר מארק טווין‪ " - 93‬מהווים היהודים‬
‫אחוז אחד בלבד ממספר אוכלוסי העולם‪ .‬זה מעלה על דעת‪ð‬ו מעין ערפילית של אבק‬
‫כוכבים שאבד ב‪ð‬וגהו של שביל החלב‪ .‬היה זה טבעי‪ ,‬איפוא‪ ,‬אילו לא היי‪ð‬ו שומעים‬
‫עליהם אלא לעיתים רחוקות‪ .‬אבל א‪ð‬ו שומעים עליהם‪ ,‬ושומעים עליהם תמיד‪ .‬העם‬
‫היהודי ‪ð‬כבד עלי אדמות לא פחות מכל עם אחר‪ .‬הוא ערך קרב מפליא בעולם הזה בכל‬
‫התקופות‪ ,‬הוא ‪ð‬לחם בידיים כפותות מאחרי גבו‪ ,‬והוא רשאי להתגאות על כך ועלי‪ð‬ו‬
‫לסלוח לו על גאוותו זו‪ .‬המצרים‪ ,‬הבבליים‪ ,‬והפרסיים‪ ,‬קמו ומילאו את האדמה‬
‫בקולות רועשים‪ ,‬בהדר ותפארת‪ ,‬לאחר מכן ‪ð‬בלו‪ ,‬הפכו למשהו מעולם הדמיו‪ð‬ות‬
‫ו‪ð‬גוזו‪ .‬אחריהם באו היוו‪ð‬ים והרומאים‪ ,‬הקימו שאון גדול‪ ,‬וגם הם חלפו הלכו להם‪.‬‬
‫גם עמים אחרים התעוררו לפתע‪ ,‬הרימו את אבוקתם המאירה לתקופת מה‪ ,‬אבל היא‬
‫כבתה עד מהרה‪ ,‬וכעת או שהם מצויים באור בין הערביים‪ ,‬או ש‪ð‬עלמו כלא היו‪.‬‬
‫היהודי ראה את כולם‪ð ,‬יצח את כולם וכעת הי‪ð‬ו מה שהיה תמיד‪ .‬אי‪ð‬ו מגלה לא‬
‫הת‪ð‬וו‪ð‬ות‪ ,‬לא מיחושי זיק‪ð‬ה‪ ,‬לא תשישות איברים ולא התמעטות כוחותיו ואף ‪ð‬פשו‬
‫הערה‪ ,‬הפעילה ובעלת היוזמה לא ‪ð‬תקהתה‪ .‬כולם הם ב‪ð‬י תמותה ‪ -‬מחוץ ליהודי‪ .‬עמי‬
‫הגבורה חלפו ואי‪ð‬ם עוד‪ ,‬ורק הוא‪ ,‬היהודי‪ð ,‬שאר"‪ .‬והוא מסיים את דבריו בשאלה‬

‫לעתיד לבא‪ ,‬שאין כל אומה ולשון יכלה לשלוט בהם )ילקוט(‪ .‬אף אם תתקשר‪ð‬ה כל‬
‫חכמתם של הכשדים‪ ,‬כל אמ‪ð‬ותם של היו‪ð‬ים‪ ,‬כל מלכותם של הפרסים וכל‬
‫הפוליטיקה המדי‪ð‬ית והדתית של הרומאים‪ ,‬אף אם כל אלה תתחבר‪ð‬ה להשמיד את‬
‫העם הזה בתארן אותו כעם בזוי‪ ,‬מושחת‪ ,‬מקולל ‪ -‬אף על פי כן לא יעלה לכלותם‪,‬‬
‫אף לא לכלותם כליון רוח‪ð‬י‪ ,‬אפילו לא להוציא מלב ב‪ð‬י האדם ואף לא מליבן הן את‬
‫ערכם הרוח‪ð‬י אלהי‪ .‬בעל כורחם ‪ð‬עצרים הם סוף סוף ביראת הכבוד בפ‪ð‬י הופעתו‬
‫ההסטורית של העם הזה‪ .‬עמידתו ה‪ð‬פלאה של העם הזה בתוך כל השתוללות‬
‫אויביהם‪ ,‬גמישותם ה‪ð‬פלאה‪ ,‬ער‪ð‬ותם ורע‪ðð‬ותם הרוח‪ð‬ית והמוסרית בתוך כל הצרה‬
‫והמצוקה‪ ,‬מוציאה בעל כרחם את ההודיה כי‪ :‬על אף הכל אצבע אלהים היא‪ .‬ועל‬
‫אף הכל‪ ,‬לא רק בעבר הארץ ישראלי הת‪ð‬כי‪ ,‬אף בתוך ההווה המעוות האירופי‬
‫המביא צרה וצוקה‪ ,‬ה' עימם‪' ,‬כי א‪ð‬י ה' אלהיהם' ‪ -‬כה דבר וכה קיים‪ .‬אותה בחי‪ð‬ה‬
‫'אף גם זאת' שביעוד האלהי‪ ,‬ואותה ההודיה שבפי כל העמים‪' ,‬על אף הכל'‪ ,‬כל אלה‬
‫עשו את כל תולדות גלותם הארוכה של ישראל לעדות מזהירה ומאירה לה'‪ ,‬העמידו‬
‫את העם הזה בפיזורו כחידה היסטורית עולמית שאי‪ð‬ה ‪ð‬ית‪ð‬ת לשום חישוב‪ ,‬השמה‬
‫לאל כל ב‪ð‬ין אב היסטורי‪ ,‬הלועגת לכל היקש סטטיסטי היסטורי‪ ,‬המפגי‪ð‬ה כי‬
‫המוסרי הוא הכח הבלתי מ‪ð‬וצח וכי רק היחיד המיוחד הוא 'קורא הדורות‬
‫מראש'"‪.‬‬
‫‪ .93‬מצוטט מתוך הספר אילת השחר‪ ,‬לרב יעקב פילבר‪ ,‬עמ' ‪.48‬‬

‫‪31‬‬
 ‫המ‪ð‬סרת בחללו של עולם‪" :‬מהו סוד ‪ð‬צחיותו של היהודי?"‪.‬‬

‫בש‪ð‬ת ‪ ,1940‬בעיצומם של ‪ð‬צחו‪ð‬ות היטלר‪ ,‬כתב הדיקן אי‪ð‬ג )אשר לא ‪ð‬מ‪ð‬ה עם‬
‫אוהבי ישראל(‪ ,94‬כי "היהודים עמדו על קברותיהם של כל צורריהם לפי התור‪ .‬עדיין‬
‫עשויים הם לומר לרודפיהם האחרו‪ð‬ים‪' :‬רגליהם של אלה שדרכו על קברות האשורים‪,‬‬
‫הבבלים‪ ,‬היוו‪ð‬ים‪ ,‬הרומאים והאי‪ð‬קויזיטורים הספרדים ‪ -‬ה‪ð‬ה הי‪ð‬ם על הסף ויקיצו‬
‫הקץ גם לך'"‪.‬‬

‫וההיסטוריון הא‪ð‬טישמי‪ ,‬אר‪ð‬ולד טוי‪ð‬בי‪ ,‬סקר בספרו המו‪ð‬ומ‪ð‬טאלי ‪Study of‬‬

‫‪ History‬עלייתן וירידתן של עשרים ואחת תרבויות‪ ,‬שעליהן יש בידי‪ð‬ו תעודות‬
‫היסטוריות ‪ -‬התרבות המצרית‪ ,‬הא‪ð‬דית‪ ,‬הסי‪ð‬ית הקדומה‪ ,‬הכרתית‪ ,‬השומרית‪,‬‬
‫המאייה‪ ,‬הסורית‪ ,‬ההודית הקדומה‪ ,‬החיתית‪ ,‬ההל‪ð‬ית‪ ,‬הערבית‪ ,‬הפרסית‪ ,‬ההי‪ð‬דו‪,‬‬
‫המקסיקא‪ð‬ית‪ ,‬היוקאט‪ð‬ית‪ ,‬הבבלית‪ ,‬ה‪ð‬וצרית אורתודוכסית )ברוסיה(‪ ,‬ה‪ð‬וצרית‬
‫אורתודוכסית )מחוץ לרוסיה(‪ ,‬תרבות המזרח הרחוק )ביפן וקוריאה(‪ ,‬המזרח הרחוק‬
‫)מחוץ ליפן(‪ ,‬ותרבות המערב‪.95‬‬

‫השפעת עם ישראל על התרבות העולמית‬

‫ראו ‪ð‬א עד כמה השפיעה האומה הישראלית על הא‪ð‬ושיות כולה‪ ,‬שכן "‪ð‬שמתה‬
‫של כ‪ð‬סת ישראל היא החובקת בזרוע עוזה את מקור האמת‪ ,‬ומשביבי אש ה‪ð‬שמה‬
‫הישראלית מואר כל העולם כולו"‪:96‬‬

‫––––––––––––––––––––––––––‬
‫‪ .94‬מצוטט מתוך הספר אמו‪ð‬ת היהדות‪ ,‬לרב יחזקאל אפשטיין‪ ,‬עמ' ‪.129‬‬
‫‪ .95‬שם‪ ,‬עמ' ‪ - ,132‬וא‪ð‬ו יכולים להוסיף לרשימה זו אף את רוסיה הסובייטית‪.‬‬
‫‪ .96‬הרב‪ ,‬מאמרי הראי"ה‪ ,‬עמ' ‪ .485‬ובעמ' ‪ 266‬כותב הרב‪" :‬קוים מאירים‬
‫לא‪ð‬ושיות כולה התחילו להופיע מבית קדש‪ð‬ו טרם ש‪ð‬חרב‪ ,‬שהיו סיבות גדולות‬
‫להתפשטות אור האמת והצדק בעולם"‪.‬‬
‫ואל תאמר כי לא רק העם היהודי אלא גם העם הסי‪ð‬י קיים מזה אלפי ש‪ð‬ים‪ ,‬שכן‪,‬‬
‫כפי שכותב הרב בספר אורות‪ ,‬אורות ישראל‪ ,‬ה‪ ,‬יד‪" :‬יש בידי‪ð‬ו סם חיים בעד כל‬
‫העולם במובן הלאומי‪ .‬זה הע‪ð‬יין שהוא כלל מוסכם בתולדה‪ ,‬שאומה מוכרחת‬
‫למות‪ ,‬ולעבור מן העולם‪ ,‬שהרי כל העמים העתיקים כמעט שעברו ובטלו מן העולם‪,‬‬
‫ואם יש איזה עם קיים מימי קדומים לא עברו עליו סיבות של פיזורים‪ ,‬גם לא‬
‫‪ð‬תפתח כראוי להשפיע מחוגו על העולם‪ .‬אבל להיות עם חי ופועל‪ ,‬ואיתן במידה‬
‫מוצקה עד כדי ל‪ð‬צח כמה משברים‪ ,‬זה לא ‪ð‬ראה בעולם חוץ מישראל‪ ,‬על ידי שם ה'‬
‫הקשור בהם וסם החיים של תורת חיים שבתוכם‪ ,‬וסם חיים זה עתיד לצאת מאת‪ð‬ו‬
‫‪32‬‬
‫הרמב"ם כותב בהלכות מלכים ומלחמותיהם‪ 97‬כי "מחשבות בורא העולם אין‬
‫כח באדם להשיגם‪ ,‬כי לא דרכי‪ð‬ו דרכיו‪ ,‬ולא מחשבותי‪ð‬ו מחשבותיו‪ ,‬וכל הדברים‬
‫האלה של ישוע ה‪ð‬וצרי ושל זה הישמעאלי‪ 98‬שעמד אחריו‪ ,‬אי‪ð‬ן אלא ליישר דרך למלך‬
‫המשיח ‪ ...‬כיצד? כבר ‪ð‬תמלא העולם כולו מדברי המשיח ומדברי התורה‪ ,‬ומדברי‬
‫המצוות‪ ,‬ופשטו דברים אלו באיים רחוקים‪ ,‬ובעמים רבים ערלי לב‪ ,‬והם ‪ð‬ושאים‬
‫ו‪ð‬ות‪ð‬ים בדברים אלו ובמצוות התורה"‪ ,‬וכותב על כך הרב צבי יהודה הכהן קוק‪:99‬‬
‫"אמ‪ð‬ם זהו צי‪ð‬ור מקולקל ומעוות‪ ,‬אבל על ידם שם שמים ושם ישראל מתפרסם‬
‫ומתפשט בעולם‪ .‬יש צורך בעוד אלפיים ש‪ð‬ה )אלפיים ש‪ð‬ות משיח( כדי שיתברר ויזדכך‪.‬‬
‫ב‪ð‬תיים‪ ,‬דרך הצי‪ð‬ור המקולקל והמסובך הזה א‪ð‬ו שולטים במידה מסוימת על העולם‪,‬‬
‫כדברי הכוזרי‪ ,‬ששתי דתות אלה שולטות על רוב היישוב‪ .‬כמה מאות ש‪ð‬ים לאחר מכן‪,‬‬
‫הופיע יהודי ‪ð‬וסף בשם שפי‪ð‬וזה ‪ ...‬ואחריו‪ ,‬עוד כמה מאות ש‪ð‬ים‪ ,‬שוב מעשה עם יהודי‬
‫משומד‪ ,‬קרל מרכס‪ .‬כל אלה הם המשך הגזע של‪ð‬ו‪ .‬אי אפשר להתכחש להשפעת‪ð‬ו‬
‫הגדולה בעולם‪ ,‬דרך הצי‪ð‬ורות של הכשרו‪ð‬ות היהודיים; בין שהם מופיעים בקדושה‬
‫בין שלא בקדושה ‪ ...‬גם חלק גדול של ממלכת העיתו‪ð‬אים‪' ,‬הממלכה השביעית'‪ð ,‬מצא‬
‫בידי כשרו‪ð‬ות יהודיים‪ .‬איי‪ð‬שטיין הביא חידושים גדולים במדע‪ ,‬מהפיכה בתפיסת‬
‫החומר והא‪ð‬רגיה‪ ,‬הזמן והמרחב‪ ,‬ומתוך כך מהפיכה בכל השקפת העולם המדעית‪.‬‬
‫גאון דורות זה במדע‪ ,‬היה יהודי ואף התקרב קצת לע‪ð‬י‪ð‬י עם ישראל‪ .‬לפרויד היתה‬

‫על כל העולם‪ ,‬וישמחו ויר‪ðð‬ו לאומים כי תשפוט עמים מישור ולאומים בארץ ת‪ð‬חם‬
‫סלה"‪ .‬כל זאת שלא כטע‪ð‬ותיו של יודקה‪ ,‬כפי שהושמו בפיו על ידי הסופר חיים הזז‬
‫בסיפורו "הדרשה" )"אין ל‪ð‬ו היסטוריה כלל ‪ ...‬לא א‪ð‬ח‪ð‬ו עשי‪ð‬ו את ההיסטוריה‬
‫של‪ð‬ו‪ ,‬כי אם הגויים עשו אותה ל‪ð‬ו ‪ ...‬וא‪ð‬ח‪ð‬ו רק קיבל‪ð‬ו אותה מידם‪ .‬אבל היא לא‬
‫של‪ð‬ו‪ ,‬לא של‪ð‬ו כלל וכלל!"(‪.‬‬
‫‪ .97‬פרק יא‪ ,‬הלכה ד‪ ,‬בפיסקה שצו‪ð‬זרה‪ ,‬והשווה לספר הכוזרי‪ ,‬מאמר רביעי‪ ,‬סעיף‬
‫כג‪.‬‬
‫‪ .98‬כוו‪ð‬תו למוחמד‪.‬‬
‫‪ .99‬שיחות הרב צבי יהודה על ספר בראשית‪ ,‬עמ' ‪ .119-120‬ובספר אורות‪ ,‬אורות‬
‫ישראל‪ ,‬א‪ ,‬א כותב הרב‪" :‬ההסתוריה הישראלית היא תמצית האידיאלי של‬
‫ההסתוריה הכללית‪ ,‬ואין לך ת‪ð‬ועה בעולם בכל העמים כולם שלא תמצא דוגמתה‬
‫בישראל‪ .‬ואמו‪ð‬תה היא התמצית המסולת והמקור המשפיע את הטוב והאידיאליות‬
‫לאמו‪ð‬ות כולן‪ ,‬וממילא הכח המבקר את כל המושגים האמו‪ð‬יים‪ ,‬עד שיביאם‬
‫למדרגת שפה ברורה לקרא כולם בשם ה'‪ ,‬ואלהיך קדוש ישראל אלהי כל הארץ‬
‫יקרא"‪.‬‬

‫‪33‬‬
‫גאו‪ð‬יות במובן של חדירה למעמקי ה‪ð‬פש‪ .‬הוא היה יהודי פסול‪ .‬יש ל‪ð‬ו חשבו‪ð‬ות קשים‬
‫איתו‪ .‬מכל מקום הוא היה מהגזע של‪ð‬ו‪ .‬אחר כך הופיעה מהפיכה גדולה‪ ,‬חידוש גדול‪,‬‬
‫הברקה גאו‪ð‬ית‪ ,‬סג‪ð‬ון מיוחד של פילוסופיה‪ ,‬שוב אצל יהודי ‪ -‬ברגסון‪ .‬יש ל‪ð‬ו אמ‪ð‬ם‬
‫חשבו‪ð‬ות קשים גם איתו‪ ,‬אבל הוא משל‪ð‬ו‪ .‬וכן לגבי פרס ‪ð‬ובל ש‪ð‬יתן לא‪ð‬שים המביאים‬
‫תועלת לקיום השלום או שגילו תגליות מדעיות חשובות‪ ,‬מתברר שאחוז גדול מאוד‬
‫ממקבלי הפרס הם יהודים‪ .‬ובודאי אין זה מפ‪ð‬י שרוצים להח‪ð‬יף ל‪ð‬ו‪ ,‬אלא זה גילוי של‬
‫הכוחות ה‪ð‬פלאים של‪ð‬ו"‪.‬‬

‫לימן אבוט כותב כי "א‪ð‬ח‪ð‬ו‪ ,‬הבלתי יהודים‪ ,‬חייבים להכיר טובה לישראל על‬
‫חיי‪ð‬ו‪ .‬ישראל הוא שהביא ל‪ð‬ו את הבשורה‪ ,‬כי האלוהים הוא יחיד‪ ,‬שהוא אל צדיק בלי‬
‫משוא פ‪ð‬ים ושהוא דורש מב‪ð‬יו צדק ותו לא‪ .‬ישראל הוא שהביא ל‪ð‬ו את הבשורה‪,‬‬
‫שאלוהים הוא אבי‪ð‬ו‪ .‬ישראל הוא שהביא ל‪ð‬ו את חוק אלוהיו וה‪ð‬יח בזה את אבן‬
‫הפי‪ð‬ה לחירות‪ .‬ישראל הוא שהיו לו המוסדות החפשיים הראשו‪ð‬ים בעולם‪ .‬ישראל‬
‫הוא שהביא ל‪ð‬ו את כתבי הקודש ואת ה‪ð‬ביאים ואת השליחים‪ .‬אם מתלקחים פה ושם‬
‫משפטים קדומים בלתי‪ð-‬וצרים ‪ð‬גד עם ישראל‪ð ,‬זכור ‪ð‬א שכל מה שה‪ðð‬ו ושיש ל‪ð‬ו עלי‪ð‬ו‬
‫להחזיק על כך טובה בסייעתא דשמיא למה ש‪ð‬תן ל‪ð‬ו ישראל"‪.90‬‬

‫שארל וואג‪ð‬ר כותב‪" :‬שום שם מן המזהירים ביותר בדברי הימים‪ - ,‬מצרים‪,‬‬

‫אתו‪ð‬א‪ ,‬רומא ‪ -‬לא ‪ð‬יתן להשתוות בשגב ה‪ð‬צחי עם ירושלים‪ .‬כי ישראל ‪ð‬תן לא‪ð‬ושיות‬
‫את הקדושה ורק ישראל ידע את הצמאון לצדק חברתי ואת הקדושה הפ‪ð‬ימית שהיא‬
‫מקור הצדק"‪.90‬‬

‫"היהודי ‪ -‬מהו?"‪ ,‬שואל ליב טולסטוי‪ ,‬וע‪ð‬ה‪" :‬היהודי הוא יצור מקודש‪ ,‬שהביא‬
‫מן השמים את אש התמיד והאיר לארץ ולדרים עליה‪ .‬הוא המעין והמקור‪ ,‬שממ‪ð‬ו‬
‫שאבו כל יתר העמים את דתם ואמו‪ð‬תם‪ .‬היהודי הוא חלוץ התרבות ‪ ...‬היהודי הוא‬
‫חלוץ החרות ‪ ...‬היהודי הוא סמל הסבל‪ð‬ות האזרחית והדתית"‪.90‬‬

‫וז'אן ז'אק רוסו כתב כי "היהודים בתפוצות אין להם האפשרות להכריז את‬
‫האמת שלהם לא‪ð‬ושיות‪ ,‬אבל מאמין א‪ð‬י כי לכשתהיה להם בזמן מן הזמ‪ð‬ים מדי‪ð‬ה‬
‫חופשית ובה בתי ספר ואו‪ð‬יברסיטאות משלהם‪ ,‬ששם יוכלו להביע בביטחה את‬
‫דעותיהם‪ð ,‬וכל לשמוע מה יש בפי עם ישראל להגיד ל‪ð‬ו"‪.90‬‬

‫ברטולמי הילייר מודה כי "אין גוי אשר פעל על מין הא‪ð‬ושי פעולה דתית עזה‬

‫‪34‬‬
 ‫ועצומה כישראל"‪.100‬‬

‫בוריס ציצרין כותב‪" :‬לפי הכרתי הפ‪ð‬ימית אין עם בתבל‪ ,‬אשר מין הא‪ð‬ושי חייב‬
‫להודות לו‪ ,‬כתודה‪ ,‬אשר עליו להודות לישראל ‪ ...‬לו גם דעותי‪ð‬ו בשאלות דתיות שו‪ð‬ות‬
‫זו מזו‪ ,‬אבל אין כל ספק שהספר‪ ,‬אשר הוא מזון רוח‪ð‬י עיקרי לרבי רבבות ב‪ð‬י אדם‬
‫המיוחסים לפלגות היותר ‪ð‬עלות במין הא‪ð‬ושי‪ ,‬הת‪"ð‬ך ‪ -‬מקרב ישראל מוצאו‪ .‬מהיוו‪ð‬ים‬
‫באה ל‪ð‬ו השכלת חול‪ ,‬אבל היוו‪ð‬ים חלפו ואי‪ð‬ם; אולם היהודים למרות הרדיפות אשר‬
‫לא ‪ð‬שמע כמוהן‪ ,‬מפוזרים על פ‪ð‬י כל הארץ וישמרו את דתם ואומתם אין ‪ð‬גרע דבר‪.‬‬
‫בדבר הזה ה‪ðð‬י רואה ערובה שלגדולות ‪ð‬וצרו"‪.100‬‬

‫תלמידו של אריסטו‪ ,‬טיטופרטוס‪ ,‬כתב בסיפרו "על הפילוסופיה"‪" :‬עם ‪ð‬פלא הם‬
‫היהודים‪ ,‬רבים מהם הקדישו את חייהם ללמוד וללמד תעלומות חכמה ודעת החיים‬
‫והעולם ומלואו‪ ,‬ויע‪ð‬יקו מתורתם לכל באי עולם"‪.101‬‬

‫מייסד האמו‪ð‬ה הפרוטסט‪ð‬טית‪ ,‬מרטין לותר‪ ,‬הידוע גם בשי‪ð‬אתו העזה ליהודים‪,‬‬

‫כתב כי "עם היהודים ‪ð‬בחר מאת ההשגחה העליו‪ð‬ה להפיץ תורה ודעת בעולם‪ ,‬והוא‬
‫'הדופק הדתי' היותר ‪ð‬רגש וחזק בעולם"‪" .‬די ל‪ð‬ו"‪ ,‬כתב לותר במקום אחר‪" ,‬כי ‪ð‬זכה‬
‫בפירורים ה‪ð‬ופלים מעל שולח‪ð‬ם"‪.102‬‬

‫ולבסוף‪ ,‬כתב פרידריך ‪ð‬יטשה‪" :‬אירופה אסירת תודה היא במידה לא מעטה‬
‫ליהודים על הלוגיזציה שלה‪ ,‬ועל יתר ‪ð‬קיון בהרגלי המוח; בראש וראשו‪ð‬ה חייבי תודה‬
‫הם בכך הגרמ‪ð‬ים‪ ,‬בחזקת גזע ‪ð‬טול‪-‬הגיון למעצבה‪ .‬כל היכן שהיהודים הגיעו לכלל‬
‫השפעה‪ ,‬הם לימדו להבחין ביתר דקות‪ ,‬להסיק ביתר חריפות‪ ,‬לכתוב ביתר בהירות‬
‫וטוהר‪ :‬מאז ומתמיד היה תפקידם להביא עם 'לכלל הגיון'"‪.103‬‬

‫––––––––––––––––––––––––––‬
‫‪ .100‬מתוך הדת והח‪ð‬וך‪ ,‬מאת גץ‪ ,‬מכתב ה‪ ,‬עמ' ‪.114-112‬‬
‫‪ .101‬מתוך זרמים וכתות ביהדות‪ ,‬מאת הרב אברהם קורמן‪ ,‬עמ' ‪.44-45‬‬
‫‪ .102‬שם‪ .‬ועיין עוד בספר יהודי מיהו ומהו‪ ,‬מאת הרב אברהם קורמן‪ ,‬עמ' ‪.235-238‬‬
‫‪ .103‬המדע העליז‪ .348 ,‬שכן‪ ,‬כפי שכתב בסיפרו מעבר לטוב ולרוע‪ ,52 ,‬לעומת‬
‫'הברית החדשה' הרי 'הברית היש‪ð‬ה' הוא ספר "הצדק האלוהי" שבו "מצויים‬
‫א‪ð‬שים‪ ,‬דברים ו‪ð‬אומים בסג‪ð‬ון גדול כל כך‪ ,‬שאין כלום בספרות יון והודו שיכול‬
‫להידמות אליו‪ .‬אתה ‪ð‬יצב באימה וביראת כבוד בפ‪ð‬י שרידים אבירים אלה של מה‬
‫שהאדם היווה פעם"‪.‬‬

‫‪35‬‬
 ‫'הקץ המגולה'‬
‫בדור‪ð‬ו א‪ð‬ו הביטו אל העם השב אל ארצו מכורתו לאחר אלפיים ש‪ð‬ות ‪ð‬יתוק‪ ,‬ואל‬
‫הארץ המראה לו פ‪ð‬ים שוחקות‪ .‬והלא זו הארץ שמרה את הבטחתה ועמדה בשממו‪ð‬ה‬
‫כל זמן שב‪ð‬יה גלו מעליה ‪ -‬כפי שכותב הרמב"ן על האמור בתורה‪" :‬והשימותי א‪ð‬י את‬
‫הארץ‪ ,‬ושממו עליה אויביכם היושבים בה"‪ ,104‬וז"ל‪":‬היא בשורה טובה מבשרת כל‬
‫הגלויות שאין ארצ‪ð‬ו מקבלת את אויבי‪ð‬ו‪ ,‬וגם זו ראיה גדולה והבטחה ל‪ð‬ו כי לא תמצא‬
‫בכל הישוב ארץ אשר היא טובה ורחבה ואשר היתה ‪ð‬ושבת מעולם והיא חרבה כמוה‪,‬‬
‫כי מאז יצא‪ð‬ו ממ‪ð‬ה לא קיבלה אומה ולשון וכולם משתדלים להושיבה ואין לאל‬
‫ידם"‪.‬‬

‫וכאשר דיבר כן היה!‬

‫בש‪ð‬ת ‪ 1260‬ביקר הרמב"ן בארץ ישראל וכתב לב‪ð‬י משפחתו את הדברים הבאים‪:‬‬
‫"מה אגיד לכם בע‪ð‬ין הארץ‪ ,‬כי רבה העזובה וגדל השממון‪ ,‬וכללו של דבר‪ :‬כל המקודש‬
‫מחבירו חרב יותר מחבירו‪ ,‬ירושלים יותר הרבה מן הכל‪ ,‬וארץ יהודה יותר מן הגליל"‪.‬‬

‫מאות ש‪ð‬ים מאוחר יותר‪ ,‬בש‪ð‬ת ‪ ,1867‬ביקר הסופר מארק טווין ב'ארץ הקודש'‬
‫וכתב‪" :‬ארץ שממה שאדמתה עשירה למדי אלא שכולה עולה שמיר ושית ‪ -‬מרחב‬
‫דומם ואבל‪ ,‬יש כאן עזובה שאפילו הדמיון אי‪ð‬ו יכול להע‪ð‬יק לה תפארת חיים ומעש‪.‬‬
‫הגע‪ð‬ו בשלום להר תבור ‪ ...‬כל הדרך לא ראי‪ð‬ו ‪ð‬פש חיה ‪ ...‬בשום מקום כמעט לא היה‬
‫עץ ולא שיח‪ .‬אפילו הזית והצבר‪ ,‬אותם ידידים ‪ð‬אמ‪ð‬ים של אדמת זיבורית כמעט אין‬
‫בארץ ‪ ...‬ארץ ישראל יושבת בשק ואפר‪ ,‬מרחף עליה כישופה של קללה‪ ,‬ששדפה את‬
‫שדותיה ואסרה את תעצומות כוחה באזיקים‪ .‬ארץ ישראל שוממת וחשוכת חמדה‪,‬‬
‫ארץ ישראל שוב אי‪ð‬ה שייכת לעולם המעשה הזה"‪.‬‬

‫וה‪ð‬ה עתה החל להופיע "הקץ המגולה"‪ :105‬הארץ ‪ð‬ות‪ð‬ת פירותיה בעין יפה ועם‬
‫ישראל שב לארצו‪...‬‬

‫והלא "אם רוצים להיעשות עם ואומה מאישים ‪ð‬פרדים אשר גרו במדי‪ð‬ות שו‪ð‬ות‬

‫––––––––––––––––––––––––––‬
‫‪ .104‬ויקרא כו‪ ,‬לב‪.‬‬
‫‪ .105‬ביטוי הלקוח ממסכת ס‪ð‬הדרין צח‪ ,‬א בו ר' אבא מתאר את סימ‪ð‬י הגאולה על‬
‫פי דברי ה‪ð‬ביא יחזקאל לו‪ ,‬ח‪" :‬ואתם הרי ישראל ע‪ð‬פכם תת‪ð‬ו ופריכם תשאו לעמי‬
‫ישראל‪ ,‬כי קרבו לבוא" ‪" -‬ואמר רבי אבא‪ :‬אין לך קץ מגולה מזה"!‬

‫‪36‬‬
‫ובין לאומים רבים‪ ,‬ה‪ð‬ה אין אפשרות בטבע להשלים קיבוצם להיות לעם אחד‪ ,‬כיון‬
‫שאיברי החברה ‪ð‬פרדים זה מזה בתכלית הריחוק‪ .‬וכמעט בלתי אפשרי לפי טבע הדבר‬
‫לעשות מהם חברה ואומה אחת ‪ ...‬ולולי היה ה' בעוזרם לא היה אפשר בחוק הטבע‬
‫שתושלם קיבוצם להיות לעם אחד"‪.106‬‬

‫ד"ר יצחק ברויאר כותב‪" :107‬ה‪ð‬ה עם התורה בין האומות הוא ה‪ð‬ס הגדול מכל‬
‫ה‪ð‬יסים ש‪ð‬עשו מימי קדם‪ ,‬וההיסטוריה של העם הזה היא ממש היסטוריה ‪ð‬יסית‪:‬‬
‫'מטא‪-‬היסטוריה'‪ .‬וכל מי שרואה היום‪ ,‬אחרי אלפי ש‪ð‬ה‪ ,‬את העם הזה‪ ,‬עם עולם‪ ,‬בין‬
‫האומות‪ ,‬כשהוא קורא בספר התורה ובספרי ה‪ð‬ביאים‪ ,‬ומוצא שכל הספרים האלה‬
‫מבשרים בדברים פשוטים וברורים את ה‪ð‬ס ה‪ð‬ורא והאיום הזה‪ ,‬והוא אי‪ð‬ו ‪ð‬ופל על‬
‫פ‪ð‬יו ומודה ואומר‪' :‬ה' אלהי ישראל הוא האלוקים' ‪ -‬אף כל ‪ð‬ס אחר לא יעזור לו‪ ,‬כי‬
‫אין לו לב להבין ולא עין לראות ולא אוזן לשמוע‪ð .‬ס חדש? עם ישראל הוא ‪ð‬ס מאין‬
‫כמוהו‪ ,‬אין צורך ב‪ð‬ס חדש‪' .‬אתם עדי'‪."!108‬‬

‫"לפ‪ð‬י ש‪ð‬תיים" ‪ -‬כותב ד"ר יעקב הרצוג בסיפרו "עם לבדד ישכון"‪" - 109‬היו כאן‬
‫)במדי‪ð‬ת ישראל( ‪ 15‬תיאולוגים ‪ð‬וצריים ‪ ...‬שאלתי אותם‪ ,‬איך הם רואים את תקומת‬
‫מדי‪ð‬ת ישראל? הם אמרו שהם באמת אי‪ð‬ם יודעים להגדיר מה שהם רואים‪ .‬אפשר שזו‬
‫תופעה ‪ð‬יסית או משהו אחר שאין הם יודעים להגדירו מבחי‪ð‬ה תיאולוגית דתית‬

‫––––––––––––––––––––––––––‬
‫‪ .106‬כתבי מהרי"ץ חיות‪ ,‬חלק א‪ ,‬עמ' עד‪ ,‬מצוטט מתוך החוברת ממעיי‪ð‬ות‬
‫האמו‪ð‬ה‪ ,‬מאת הרב אליעזר ש‪ð‬וולד‪ ,‬עמ' ‪.135‬‬
‫‪ .107‬מוריה‪ ,‬עמ' ‪.98-99‬‬
‫‪ .108‬ישעיהו מג‪ ,‬י‪.‬‬
‫‪ .109‬עמ' ‪ .67‬תקומת ישראל בארצו מהווה 'סטירת לחי' לכל התיאולוגיה ה‪ð‬וצרית‪,‬‬
‫כפי שכותב הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק בסיפרו איש האמו‪ð‬ה‪ ,‬עמ' ‪" :79‬הדגשתי‬
‫כמה פעמים בדברי על ארץ ישראל‪ ,‬שכל טע‪ð‬ות התיאולוגים ה‪ð‬וצרים‪ ,‬שהקב"ה‬
‫‪ð‬טל מכ‪ð‬סת ישראל את זכויותיה בארץ ישראל‪ ,‬ושכל ההבטחות ב‪ð‬וגע לציון‬
‫וירושלים מתייחסות במובן אליגורי אל ה‪ð‬צרות והכ‪ð‬סיה ה‪ð‬וצרית‪ð ,‬ת בדו‬
‫בפרהסיא על ידי יסוד מדי‪ð‬ת ישראל‪ ,‬כטע‪ð‬ות שקר )ההדגשה במקור(‪ ,‬שאין‬
‫להם שום עיקר ושורש‪ .‬יש צורך בידיעה מקיפה בספרות התיאולוגית‪ ,‬מאז ימי‬
‫יוסטין מרטיר עד התיאולוגים החדשים בימי‪ð‬ו‪ ,‬כדי להבין את כל הפלא הגדול‬
‫הזה‪ ,‬שעל ידו ‪ð‬פרכה בפומבי הה‪ð‬חה המרכזית בתיאולוגיה ה‪ð‬וצרית"‪ .‬לכן הוותיקן‬
‫אי‪ðð‬ו מכיר במדי‪ð‬ת ישראל משום שאי‪ðð‬ו יכול להשלים עם תקומתה!‬

‫‪37‬‬
‫טהורה ‪ ...‬מדי‪ð‬ת ישראל‪ ,‬כאמור‪ ,‬היא בגדר פרדוכס‪ .‬כל ה‪ð‬ורמאליות הוכחה כחסרת‬
‫שחר‪ .‬זו מדי‪ð‬ה השרויה באמו‪ð‬ה‪ ,‬יביעו זאת כפי שיביעו‪ ,‬האמו‪ð‬ה שרויה ביסודותיה‪.‬‬
‫מדי‪ð‬ה שהיא חיה בהווה‪ ,‬אבל חיותה בהווה וזכותה בהווה‪ð ,‬ובעות מן העבר‪ ,‬והכל‬
‫כרוך ואחוז ומשולב יחד בתהליך גאולה‪ ,‬שא‪ð‬י‪ ,‬בכל אופן‪ ,‬מאמין שהיא ‪ð‬פרשת לפ‪ð‬י‪ð‬ו‬
‫בזו התקופה החדשה של ההיסטוריה היהודית שזכי‪ð‬ו לחיות בתוכה"‪.110‬‬

‫לסיכום הדברים‪ ,‬כותב הרב שלמה אבי‪ð‬ר‪":111‬א‪ð‬ו מאמי‪ð‬ים ברבו‪ð‬ו של עולם‬

‫מפ‪ð‬י שיש לו קשר את‪ð‬ו‪ .‬א‪ð‬ו חיים את עצמת הקשר הזה‪ .‬אך מי הוא האדם הזה‬
‫שרבו‪ð‬ו של עולם פו‪ð‬ה אליו? זהו האדם ההסטורי‪ ,‬זהו כלל ישראל‪ .‬אין הכוו‪ð‬ה לאדם‬
‫הביולוגי ב‪ð‬גוד לבהמה‪ ,‬אלא לאדם ההסטורי‪ .‬רבו‪ð‬ו של עולם מתגלה במאורע‬
‫ההסטורי של הופעת עם ישראל‪ .‬שם א‪ð‬ו חשים את ‪ð‬וכחותו‪ .‬יש כאן שרשרת מאורעות‬
‫מאוחדת על ידי מגמה ולא אוסף מקרים‪ .‬עם ישראל הוא מרכז ההסטוריה העולמית‪.‬‬
‫אין קשר לאדם עם רבו‪ð‬ו של עולם אלא רק דרך עם ישראל עם סגולה‪ ... .112‬א‪ð‬ו‬
‫תופסים את ההסטוריה הזאת‪ ,‬כהסטוריה אלקית‪ ,‬תהליך אלקי ‪ ...‬א‪ð‬ו מבי‪ð‬ים את‬
‫ההסטוריה כהסטוריה משיחית‪ ,‬כלומר תהליך אלקי להבאת הטוב"‪.113‬‬

‫––––––––––––––––––––––––––‬
‫‪ .110‬ראה אורות‪ ,‬אורות התחיה‪ ,‬ה‪" :‬צללי הע‪ð‬יי‪ð‬ים של‪ð‬ו העתקות הם מהעבר‬
‫הגדול‪ ,‬ופו‪ð‬ות הן תמיד אל העתיד ה‪ð‬שגב‪ ,‬שהוא כל כך ‪ð‬שגב עד שהוא מאיר את‬
‫ההווה ועושה אותו להווה מעשי מצד גדל כחו‪ ,‬אע"פ שאין בו בעצמותו כי אם‬
‫עריגה וצפיה לעתיד"‪.‬‬
‫‪ .111‬עיטורי כה‪ð‬ים‪ ,‬גליון ‪ ,78‬עמ' ‪.15‬‬
‫‪ .112‬וראה על כך להלן‪.‬‬
‫‪ .113‬עיין עוד במאמר החיות הישראלית‪ ,‬לרב‪ð‬ו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל‪,‬‬
‫‪ð‬דפס בספר ל‪ð‬תיבות ישראל‪ ,‬חלק ג בהוצאה החדשה‪ ,‬עמ' ט‪-‬יז; ובחוברת מדור‬
‫לדור‪ ,‬מאת הרב חן חלמיש‪ ,‬בהוצאת 'אל עמי'‪.‬‬

‫‪38‬‬
 ‫חזיון האמו‪ð‬ה המתראה מתוך שאיפותיו וכמיהותיו של‬
‫האדם‬
‫עד עתה דיבר‪ð‬ו על האמו‪ð‬ה כעל עצם מציאות חייו של האדם‪ ,‬וראי‪ð‬ו כיצד הדבר‬
‫בא לידי ביטוי במהלך ההיסטוריה של האומה הישראלית‪ .‬ומכל מקום צריכים א‪ð‬ו‬
‫להרחיב דברים על מ‪ð‬ת שהאמו‪ð‬ה לא תיראה כמין הכרה אי‪ð‬טלקטואלית שכלת‪ð‬ית‬
‫למציאותה של איזו ישות עליו‪ð‬ה גרידא‪ ,‬אלא תהווה בעבור כל אדם ואדם ‪ð‬קודה‬
‫מהותית לעצם חייו!‬

‫הא ‪ -‬כיצד?‬

‫‪ð‬וסיף ו‪ð‬אמר כי כשם שברי לו לאדם כי אכן הוא הי‪ð‬ו חי ‪ -‬למרות שאת חייו אין‬
‫הוא מסוגל להגדיר‪ ,‬כך מציאותו של האלוקים ודאית היא בעבורו מעבר לכל ספק ‪-‬‬
‫למרות שגם את מציאותו של האלוקים אין האדם מסוגל להגדיר‪...‬‬

‫‪ ...‬שכן‪ ,‬כל אדם שואף להתקדם ולהשיג עוד ועוד בכל תחום שהוא‪ ,114‬משום‬
‫שכל מציאות חייו של האדם היא ספיגת עוד ועוד דברים‪ .115‬האדם תמיד שואף ליותר ‪-‬‬

‫––––––––––––––––––––––––––‬
‫‪ .114‬מו"ר הרב יהושע צוקרמן‪ ,‬בספר האחדות הכוללת‪ ,‬עמ' ‪ ,37‬מביא את דברי‬
‫המהר"ל‪ ,‬בפרק ג מספר תפארת ישראל‪ ,‬כי האדם "'מיוחד מבין כל ה‪ð‬מצאים‪,‬‬
‫עליו‪ð‬ים ותחתו‪ð‬ים‪ ,‬שאין מעלתו האחרו‪ð‬ה בפועל'‪ .‬ושמו של אדם עולה בגימטריא‬
‫מ"ה מורה על שהוא כולו שאלה ושאיפה‪ .‬ואדם שאי‪ð‬ו שואל ושואף להתגלות לאין‬
‫סוף ולהרבות שלמות על שלמות‪ ,‬הרי הוא פגום בעצם מהותו‪ .‬והוא שאומר איוב‬
‫)ה‪ ,‬ז(‪' :‬אדם לעמל יולד'‪ ,‬וכפירוש חז"ל )ס‪ð‬הדרין צט‪ ,‬ב(‪' :‬לעמל תורה'‪ ,‬כי תכליתו‬
‫של האדם לשאוף להידבק לאין סוף ברוך הוא ולהשתלם תמיד‪ .‬ע"כ תמצית‬
‫דבריו"‪ .‬כן כותב הגר"א בפירושו למשלי )טו‪ ,‬כד(‪" :‬האדם ‪ð‬קרא הולך‪ ,‬שצריך לילך‬
‫תמיד מדרגה לדרגה‪ ,‬ואם לא יעלה למעלה ירד מטה מטה‪ ,‬חס ושלום‪ ,‬כי אי אפשר‬
‫שיעמוד בדרגה אחת"‪.‬‬
‫הרב דוד כהן 'ה‪ð‬זיר' זצ"ל כותב ביומ‪ð‬ו )‪ð‬דפס בספר ‪ð‬זיר אחיו‪ ,‬ח"א‪ ,‬תחת הכותרת‬
‫"תפארת חייו"‪ ,‬בעמ' רפז( כי הרב זצ"ל גילה לו שסוגית ההשתלמות היא היא‬
‫"יסוד ועיקר לכל השיטה"! )סוגיה זו מתבארת באריכות בסדר א מ"מערכת‬
‫התעלות העולם" שבספר אורות הקודש‪ ,‬ח"ב‪ ,‬עמ' תקטו‪-‬תקלג ולה השלכות‬
‫מרחיקות לכת ‪ -‬עי' למשל בספר אורות התשובה ה‪ ,‬ו‪ .‬וע"ע בכתב העת "עיון"‪ ,‬כרך‬
‫לג‪ ,‬טבת ‪ð‬יסן תשמ"ד‪ ,‬במאמרו של פרופסור יוסף בן שלמה‪" ,‬שלמות והשתלמות‬
‫בתורת האלהות של הרב קוק"‪ ,‬עמ' ‪.(289-309‬‬
‫‪" .115‬בריאות ה‪ð‬פש" ‪ -‬כותב ויקטור פרא‪ð‬קל בסיפרו האדם מחפש משמעות‪ ,‬עמ'‬
‫‪39‬‬
‫ליותר חכמה‪ ,‬ליותר מוסריות‪ ,‬ליותר כסף‪ ,‬ליותר יופי‪ ,‬ליותר ‪ð‬קיון‪ ,‬ליותר בריאות‪.‬‬
‫וכמה רוצה האדם לספוג בקירבו? אי‪ð‬סוף! ומ‪ð‬יין לו לאדם כי אכן יש‪ð‬ו אי‪ð‬סוף? הווה‬
‫אומר‪ :‬בהוויית חייו של האדם טבועה הידיעה ההוייתית האימ‪ðð‬טית‪ 116‬כי אכן יש‪ð‬ו‬
‫פעם! ‪117‬‬ ‫אי‪ð‬סוף‪ ,‬ויש‪ð‬ה מציאות של חיים רחבים יותר מכל אשר ‪ð‬ספג בקירבו אי‬

‫‪" - 127‬מבוססת על מידת מה של מתיחות‪ ,‬הלא היא המתיחות בין מה שאדם כבר‬
‫פעל ובין מה ששומה עליו לפעול‪ ,‬או הפער בין הווייתו של אדם ובין מה שראוי הוא‬
‫להיות‪ .‬מתיחות כזו טבועה במהותו של האדם ולכן הכרח בה לתקי‪ð‬ות ה‪ð‬פשית"‪.‬‬
‫מתח אקזיסט‪ð‬ציאליסטי זה בא לידי ביטוי בסיפורו של הקבצן השלישי כבד הפה ‪-‬‬
‫ממעשה משבעה קבצ‪ð‬ים )שבעה בעטלירס( מאת ר' ‪ð‬חמן מברסלב )המעשה היג'‬
‫בספר סיפורי מעשיות( ‪ -‬גבי הלב המשתוקק אל המעין שבראש ההר )ועי' בסיפרה‬
‫של הרב‪ð‬ית יהודית קוק ע"ה‪ ,‬עמ' ‪ .(260-261‬ככלל‪ :‬מוטו חיפוש האדם אחר דבר‬
‫מה מופיע בכל סיפוריו של ר' ‪ð‬חמן מברסלב )עי' בחוברת שמחת עולם‪ ,‬לרב ארז‬
‫משה דורון‪ ,‬עמ' ‪ - (50‬עליו אמר הרב זצ"ל לר' יחיאל גרי‪ð‬וולד‪" :‬א‪ð‬י ‪ð‬שמת רבי‬
‫‪ð‬חמן" )כך כתב הרב משה צבי ‪ð‬ריה זצ"ל בסיפרו חיי הראי"ה‪ ,‬עמ' קעא(‪.‬‬
‫‪ .116‬לא ידיעה שכלית אי‪ð‬טלקטואלית כי אם ידיעה הטבועה בהויית חייו של‬
‫האדם‪.‬‬
‫‪ .117‬וכך כותב הרב בספר מאמרי הראי"ה‪ ,‬במאמר "קרבת אלהים"‪ ,‬עמ' ‪:34-36‬‬
‫"ובזה משתלמת היא תכו‪ð‬ת ההגדרה המיוחדת של חיי האדם‪ ,‬שהם מחוברים‬
‫מ‪ð‬טיית החפץ לקיום ההרגשה העצמית ‪ -‬אשר לכל חי‪ ,‬עם רגש שאיפת ההשתלמות‪,‬‬
‫שהיא ראויה להיות ‪ð‬ובעת רק מההשתקפות הפ‪ð‬ימית העמוקה אל השלמות‬
‫האלהית‪ ,‬ה‪ð‬שקפת ביסודה הפ‪ð‬ימי של ה‪ð‬שמה ממקור השלמות המוחלטה וה‪ð‬צחית‬
‫מקור אין סוף ‪ ...‬א‪ð‬ו מוצאים בקירב‪ð‬ו פ‪ð‬ימה את ההכרה‪ ,‬שעל השלמות המוחלטת‬
‫אי‪ðð‬ו ‪ð‬זקקים לשאול‪ :‬מאין היא מצויה?"‪ ,‬משום שוודאים א‪ð‬ו בעצם קיומה‪.‬‬
‫"'חיוב המציאות' של הפילוסופיה העתיקה מתבאר יפה עם הרעיון‪ ,‬שכל שאלת‬
‫הסיבה של‪ð‬ו לא ‪ð‬ולדה בקרב‪ð‬ו אלא מפ‪ð‬י שא‪ð‬ו עסוקים תמיד במציאות חסרה‪,‬‬
‫שבטיבעה היא זקוקה לסיבה" )אמ‪ð‬ם כבר הוכיח הפילוסוף דויד יום כי ה‪ð‬חת‬
‫האדם‪ ,‬כאילו לכל דבר יש‪ð‬ה סיבה‪ ,‬אי‪ðð‬ה אלא מוטעית מיסודה‪ ,‬ובעקבותיו טען‬
‫קא‪ð‬ט כי ה‪ð‬חה זו מהווה קטגוריה ‪ð‬פשית בקרב האדם פ‪ð‬ימה ‪ -‬אולם לא בתור‬
‫עובדה מציאותית אובייקטיבית‪ ,‬ואכמ"ל(‪ ..." .‬והשלמות המוחלטה האלהית‬
‫הזאת‪ ,‬לא די שהיא מספקת לעצמה‪ ,‬אלא שהיא מעוררת תמיד תשוקה לשאוף‬
‫לקרבתה‪ ,‬והתשוקה השאיפית הזאת היא מתלבשת בגודל המוחלט ובקוטן‬
‫המוחלט ובכל השלבים שבי‪ð‬יהם ‪ ...‬ועל כן בהתבו‪ðð‬ות עמוקה א‪ð‬ו אומרים‬
‫שהשאיפה לקרבת אלהים מוכרחת והיא מלאה בכל"‪ ,‬וכפי שכתב הרב בספר אורות‬
‫הקודש‪ ,‬חלק ג‪ ,‬עמ' רכו‪" :‬כל ההויה כולה למקור חייה היא עורגת‪ .‬כל צמח‪ ,‬וכל‬
‫שיח‪ ,‬כל גרגר חול‪ ,‬וכל רגב אדמה‪ ,‬כל אשר בו חיים ‪ð‬גלים‪ ,‬וכל אשר בו חיים‬
‫כמוסים‪ ,‬כל קט‪ð‬י היצירה‪ ,‬וכל גדוליה שחקי מעל‪ ,‬ושרפי קודש‪ ,‬כל הפרטיות שביש‪,‬‬
‫‪40‬‬
‫העובדה כי אין האדם מוכן להסתפק במהלך חיים הכולל שי‪ð‬ה אכילה ועבודה‬
‫אלא שואף הוא לערכים‪ ,‬למוסר ולחיים בעלי תוכן ‪ -‬זהו הביטוי לשאיפת האלקים‬
‫ולקירבת האלקים שבקירבו‪ ,‬באשר אין הוא מסוגל 'לקפוא על שמריו'!‬

‫"על מה ייהמה לב האדם? אל מה הוא שואף כל כך? אל מה הוא עורג? מה הוא‬

‫מבקש? ‪ ...‬ובכלל‪ :‬מדוע לא ישמח האדם בעמלו? מדוע לא יידע שובעה? מדוע מעטים‬
‫לו כל 'חללי דעלמא'‪ ?118‬מדוע 'אין אדם מת וחצי תאוותו בידו'‪ ?119‬כול‪ð‬ו הורגל‪ð‬ו כל‬
‫כך לחזיון זה‪ ,‬עד שהוא ‪ð‬עשה 'טבעי' בעי‪ð‬י‪ð‬ו‪ .‬אבל ישאל ‪ð‬א האדם‪ :‬סוף סוף‪ ,‬מדוע לא‬
‫תישבע ה‪ð‬פש? מדוע לא תימלא‪ ?120‬מדוע לא יידע האדם מ‪ð‬וחה לעולם? הן כל הסובב‬
‫אות‪ð‬ו וחולף ועובר לפ‪ð‬י‪ð‬ו קו לו וגבול לו ‪ -‬ומאין השאיפה שאין גבול לה? ואם יאמר‬
‫האדם‪ :‬העולם עצמו ‪ -‬אין סוף ואין תכלית לו‪ ,‬אשאלהו‪ :‬וכי מאין בא לך הרעיון הזה‪,‬‬
‫שהעולם אין סוף ואין תכלית לו? הן כל הסובב אות‪ð‬ו‪ ,‬כל ה‪ð‬ודע ל‪ð‬ו על ידי חושי‪ð‬ו‬
‫ומושג על ידי שכל‪ð‬ו‪ ,‬בעל קץ ותכלית הוא‪ .‬אין שום מופת חותך על אי סופיותו של‬
‫העולם‪ .‬אם כן‪ ,‬גם הדבר הזה עצמו‪ ,‬שהאדם ‪ð‬וטה לראות את העולם בתור אין סוף‪,‬‬
‫לא מן המוחש ולא מן המושכל הוא בא‪ ,‬כי אם מעצם געגועיו של האדם אל האין סוף‪,‬‬

‫וכל כללותו‪ ,‬הכל הומה שואף עורג ושוקק‪ ,‬לחמדת שלמות מקורו העליון‪ ,‬החי‬
‫הקדוש הטהור והכביר"‪ .‬ומסיים הרב במאמר "קרבת אלהים" וכותב‪ ..." :‬הכח‬
‫הדוחף לכל אלה‪ ,‬הוא הכח הטמיר מכל טמיר במעמקי הכל וגלוי מכל גלוי‬
‫בהתגלות ה‪ð‬שמה ההוגה והמרגשת של האדם‪ ,‬בשאיפתה לקרבת אלהים"‪.‬‬
‫אצל אומות העולם ‪ð‬ת‪ð‬סחה טע‪ð‬ה זו כהוכחה הש‪ð‬יה של הפילוסוף הצרפתי ר‪ð‬ה‬
‫דיקרט‪ ,‬בסיפרו הגיו‪ð‬ות על הפילוסופיה הראשו‪ð‬ית‪ ,‬עמ' ‪ ,89-98‬כאשר מתוך הה‪ð‬חה‬
‫כי "צריך שתהא בסיבה לפחות מידה כזו של ממשות שיש בתולדתה" הגיע דיקרט‬
‫למסק‪ð‬ה כי "מן ההכרח לקבוע שמתוך זה בלבד שא‪ð‬י ‪ð‬מצא ושיש בי המושג של יש‬
‫שלם בתכלית השלמות )כלומר של אלהים(‪ð ,‬ית‪ð‬ת הוכחה וודאית מאד למציאותו‬
‫של אלהים"‪ ,‬אחרת מ‪ð‬יין בא לו‪ ,‬לאדם‪ ,‬מושג השלמות האי‪ð‬סופית‪ ,‬ומוסיף כי "כמו‬
‫המושג של עצמי‪ ,‬כך גם המושג הזה ‪ð‬ולד ו‪ð‬וצר עמי יחד מן הרגע שבו ‪ð‬בראתי"‪,‬‬
‫ואכמ"ל‪.‬‬
‫‪ .118‬על פי ס‪ð‬הדרין צז‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ .119‬על פי קהלת רבה‪ ,‬פרשה א‪" :‬אין אדם יוצא מן העולם וחצי תאוותו בידו"‪.‬‬
‫‪ .120‬קהלת ו‪ ,‬ז‪" :‬וגם ה‪ð‬פש לא תמלא"‪ ,‬ובקהלת רבה‪ ,‬פרשה ו‪ð ,‬אמר‪" :‬משל למה‬
‫הדבר דומה ‪ -‬לעירו‪ð‬י ש‪ð‬שא בת מלכים‪ ,‬אם יביא לה כל מה שבעולם אי‪ð‬ן חשובין‬
‫לה כלום למה שהיא בת מלך‪ ,‬כך ה‪ð‬פש אילו הבאת לה כל מעד‪ð‬י עולם אי‪ð‬ם כלום‬
‫לה‪ ,‬למה שהיא מן העליו‪ð‬ים"‪.‬‬

‫‪41‬‬
‫מעצם חפצו לראות את העולם בתור אין סוף‪ .‬ועוד‪ :‬מי ששם לב אל טבע הגעגועים‪ ,‬מי‬
‫שהסתכל היטב אל תוך עצמו‪ ,‬אל הג‪ð‬וז וטמון בכליון ‪ð‬פשו‪ ,‬הוא יידע‪ ,‬כי לא אל מה‬
‫שכאן א‪ð‬ו מתגעגעים‪ ,‬כי אם אל מה שלא כאן‪ ,‬אל מה שאי‪ðð‬ו יכולים לכ‪ð‬ות בשם‪ ,‬אל‬
‫מה שלא יחולו עליו אומר ודברים‪ .‬יש אשר טועים ה‪ðð‬ו וחושבים‪ ,‬שעיקר חישק‪ð‬ו הוא‬
‫אל איזה דבר חיצו‪ð‬י‪ ,‬ואולם כיון ש‪ð‬ימלא חישק‪ð‬ו‪ ,‬כיון שהישג‪ð‬ו את הדבר שחשק‪ð‬ו בו‪,‬‬
‫מיד א‪ð‬ו רואים‪ ,‬כי בעיקר לא אותו חפצ‪ð‬ו; לא אליו ערגה ‪ð‬פש‪ð‬ו‪ ,‬כי אם אל איזה דבר‬
‫אחר‪ .‬וה‪ð‬ה הישג‪ð‬ו גם את הדבר האחר ההוא ‪ -‬והעריגה לא חדלה‪ .‬מתחבטים א‪ð‬ו‬
‫בתאוות ותשוקות אין קץ ‪ -‬והצמאון אי‪ðð‬ו פוסק במעט מן המעט‪ .‬הווה אומר‪ :‬לא אל‬
‫מה שיש לו תחילה ותיכלה‪ ,‬משהו מוקף ומוגדר בטיבעו וקרוב לחושי‪ð‬ו ותפיסת‪ð‬ו‪ ,‬א‪ð‬ו‬
‫מתגעגעים‪ ,‬כי אם אל מה שאין לו תחילה ותיכלה‪ ,‬ש‪ð‬מצא מעבר לכל הגבולים‪ ,‬מעבר‬
‫לכל ה'א‪ð‬ושי' וה'טיבעי'‪ ,‬מעבר לכל ה'יש' וה'קיים' וה‪ð‬יתפס"‪.121‬‬

‫"כל צורה אידיאלית המתגלה ב‪ð‬פש‪ð‬ו מעידה היא ל‪ð‬ו עדות ‪ð‬אמ‪ð‬ה על מציאות‬
‫חיה וקיימת‪ ,‬עליו‪ð‬ה‪ ,‬בחביון העוז האלהי‪ ,‬באופן יותר עשיר‪ ,‬יותר קיים ויותר אמיץ‬
‫בהוייתו‪ ,‬ויותר ‪ð‬עלה בהופעת רוממות אצילות שלימותו‪ ,‬מכל מה שכל רעיון יוכל‬
‫ולתפוס" ‪123.122‬‬ ‫לצייר‬

‫––––––––––––––––––––––––––‬
‫‪ .121‬הרב הלל צייטלין הי"ד‪ ,‬על גבול ש‪ð‬י עולמות‪ ,‬עמ' ‪ .41-42‬כ"כ הרב יוסף דב‬
‫הלוי סולובייצ'יק בספר איש ההלכה‪ ,‬עמ' ‪" :131‬הזיקה אל האלוהים מתבטאת‬
‫בשאיפה – לא בהיקש מפולפל‪ ,‬בעריגה – לא בחריפות ו'עקירת הרים' הגיו‪ð‬ית‪.‬‬
‫האלוהים מתגלה לאדם בעצמן של השאיפה והעריגה‪ .‬מדוע לא ידע האדם מרגוע?‬
‫מדוע יבקש את אשר לא ימצא לעולם? אין זה כי אם האלוהים מושך את האדם‬
‫אליו‪ .‬האדם עיף ויגע‪ ,‬אי‪ðð‬ו שבע רצון מחייו ומהישגיו בחיים‪ ,‬הוא ‪ð‬בוך ותועה‬
‫בשבילי המציאות‪ ,‬את אשר ירצה ביותר לא ישיג‪ .‬אבל הכשלון בבקשתו לא ימ‪ð‬ע‪ð‬ו‬
‫מלהתמיד בבקשת הדבר אשר לא ישיג‪' .‬דבר' זה אי‪ð‬ו ‪ð‬ותן לו מ‪ð‬וח‪ ,‬מגרה עצביו‪,‬‬
‫מושכו בכוח עצום‪ .‬מה טיבה של בקשה זו? אין זו אלא בקשת אלוהים"‪.‬‬
‫‪ .122‬הרב‪ ,‬ערפלי טהר‪ ,‬עמ' ‪ .ð‬ובאגרות הראי"ה‪ ,‬ח"א‪ ,‬עמ' מה‪ ,‬כותב הרב‪" :‬אין‬
‫א‪ð‬ח‪ð‬ו מכירים את ה' מן העולם ועל ידי העולם‪ ,‬כי אם מתוך ‪ð‬פש‪ð‬ו פ‪ð‬ימה‪ ,‬מתוך‬
‫תכו‪ð‬ת‪ð‬ו האלקית‪ ,‬ה‪ðð‬ו מתחילים וה‪ðð‬ו הולכים בה לתכו‪ð‬ה הכללית של האומה‬
‫כולה‪ ,‬ומצרפים את האורה ההיסתורית והתולדתית שלה"‪ .‬הרב יוסף דב הלוי‬
‫סולובייצ'יק‪ ,‬בסיפרו איש ההלכה ‪ -‬גלוי ו‪ð‬סתר‪ ,‬עמ' ‪ ,157‬כותב‪'" :‬כאיל תערוג על‬
‫אפיקי מים‪ ,‬כן ‪ð‬פשי תערוג אליך אלוהים'‪ .‬עריגת האיל לאפיקי מים ועריגת ה‪ð‬פש‬
‫אל דודה עולות בק‪ð‬ה אחד של דחיפה יצרית חיו‪ð‬ית טבעית‪ .‬צמאון בוער סוחף את‬
‫האיל אל האפיקים וחרג אי‪ð‬סטי‪ð‬קטיבי לקיום דוחף את האדם לאלוהים‪ .‬האיל‬
‫שובר את צמאו‪ð‬ו במי פלג שוקקים וה‪ð‬פש ‪ -‬בריצתה אל האלוהים"‪.‬‬

‫‪42‬‬
‫"עיקר האמו‪ð‬ה" ‪ -‬כותב הרב בספר ה"אורות"‪" - 124‬הוא בגדולת שלמות אין‬
‫סוף"‪ .‬האדם ‪ -‬בהיותו מאמין בעצם מהות חייו‪ ,‬מתוך שמקושר הוא אל האי‪ð‬סוף ברוך‬
‫הוא‪ - ,‬שואף הוא להתקדם בכל רבדי החיים כולם לאי‪ð‬סוף! האדם המאמין אי‪ðð‬ו‬
‫דוקא זה המ‪ð‬יח תפילין או ‪ð‬זהר לבל יברור פסולת מתוך אוכל בשבת ‪ -‬לא רק בזה‬
‫‪ð‬מדד האדם המאמין‪ ,‬אלא בתוקף רצו‪ð‬ו להתקדם בכל התחומים כולם; האדם‬
‫המאמין הוא האדם הרוצה יותר סדר‪ ,‬יותר ‪ð‬קיות‪ ,‬יותר בריאות‪ ,‬יותר יופי‪ ,‬יותר‬
‫חכמה‪ ,‬יותר מוסריות‪ ,‬יותר טבעיות‪ ,‬יותר עצמיות‪ ,‬יותר קיום מצוות‪ ,125‬יותר טהרה‪,‬‬
‫יותר קדושה‪ ,‬יותר רוממות‪ ,‬יותר דבקות באלקים חיים!‬

‫ה‪ð‬צרות הוציאה את האלוהים אל מחוץ לחיים וצימצמה אותו לתחומה של‬

‫הכ‪ð‬סיה בלבד‪ - ,‬אולם היהדות‪ ,‬להבדיל אלף אלפי הבדלות‪ ,‬יודעת היא כי האלוקים‪,‬‬
‫בהיותו אי‪ð‬סוף‪ ,‬אי‪ðð‬ו מצומצם לתחום זה או אחר אלא שוכן הוא בכל‪ ,‬על כן שומה‬
‫עלי‪ð‬ו לגלות אותו בכל! ממילא כל דבר‪ ,‬אותו א‪ð‬ו עושים‪ - ,‬צריכים א‪ð‬ו לעשותו‬
‫בשלמות‪ :‬הרופא ישתדל לרפאות בצורה הטובה ביותר; ה‪ð‬הג יתאמץ ל‪ð‬הוג באופן‬
‫הזהיר והמועיל ביותר; ה‪ð‬גר יב‪ð‬ה את הרהיטים בצורה היפה ביותר ובגימור המושלם‬
‫ביותר; הלומד ישתדל ללמוד את ה‪ð‬ושא באופן המעמיק והאיכותי ביותר; ‪ -‬ובדרך זו‬
‫יגלו ב‪ð‬י האדם את האי‪ð‬סוף בתחתיות ארץ!‬

‫זהו גם פשט הפסוק "שויתי ה' ל‪ð‬גדי תמיד"‪ - .126‬אין הוא מורה לאדם לחשוב‬
‫בכל רגע ורגע על דבר המהות האלוקית‪ ,‬חלילה‪ ,127‬כשם שהאדם אי‪ðð‬ו חושב על חייו‬

‫‪ .123‬כ‪ð‬גד כל אותן התפיסות המטריאליסטיות וההדו‪ð‬יסטיות למי‪ð‬יהן‪ ,‬הגורסות‬

‫כי שאיפתו זו של האדם לעוד ועוד אי‪ðð‬ה ‪ð‬ובעת אלא אך ורק מצרכיו ה‪ð‬ה‪ð‬ת‪ð‬יים‬
‫והביולוגיים הממלאים את יצריו ותאוותיו ותו לא‪ - ,‬הרי ‪ð‬וכחים א‪ð‬ו לראות כי‬
‫היהדות טוע‪ð‬ת כי באמת השורש הפ‪ð‬ימי המ‪ð‬יע את האדם במרוצתו זו הי‪ð‬ו הרבה‬
‫מעבר לכל אותם הרבדים הגלויים לעין‪ ,‬ויסודו ב‪ð‬שמתו האלוקית של האדם‪.‬‬
‫‪ .124‬זרעו‪ð‬ים‪ ,‬פרק ה‪ ,‬יסורים ממרקים‪ .‬ובשיעוריו לספר הכוזרי‪ð ,‬דפס בספר‬
‫מאמרי ראי"ה‪ ,‬עמ' ‪ ,487‬אמר הרב כי "‪ð‬קודת האמו‪ð‬ה היא יחס האדם להאין‪-‬סוף‪-‬‬
‫ברוך‪-‬הוא‪ ,‬וכל העולמים מתרכזים ב‪ð‬קודה אין‪-‬סופית זו‪ ,‬ועל כן כח האמו‪ð‬ה הצפון‬
‫בעולם הוא יסוד קיומו של עולם"‪.‬‬
‫‪ .125‬ובהמשך הדברים ‪ð‬ראה כי השאיפה למצוות היא היא השאיפה לטבעיות ‪ -‬עי'‬
‫בפרק "התורה היא הטבע של‪ð‬ו"‪.‬‬
‫‪ .126‬תהילים טז‪ ,‬ח‪.‬‬
‫‪ .127‬כי הלא "לית מחשבה תפיסא בך כלל" )תפילת "פתח אליהו"‪ ,‬מתוך תיקו‪ð‬י‬
‫‪43‬‬
‫אלא בפשטות חי הוא אותם‪ .‬אדרבה‪" :‬הצורך לחשוב על דבר אלהים היא ירידה‬
‫גדולה"‪ ,128‬ודוקא "השממון של המחשבה ממיעוט הלימוד והידיעה‪ ,‬מביא את האדם‬
‫לחשוב הרבה במהות האלהות‪ ,‬וכל מה שיהיה יותר משוקע בבערות של מחשבת עזות‬
‫‪ð‬וראה וסכלות איומה זאת‪ ,‬יחשוב שבזה הוא מתקרב אל הידיעה האלהית הרמה‪,‬‬
‫ששמע תמיד שכל גדולי ה‪ð‬פש שבעולם עורגים אליה"‪ .129‬פשט הפסוק "שויתי ה' ל‪ð‬גדי‬
‫תמיד" מורה לאדם לשאוף להתקדם ולהשתלם בכל רגע ורגע בכל תחומי החיים כולם‪,‬‬
‫ולהשתדל לעשות את כל אשר הוא עושה בשלמות!‪130‬‬

‫ועל כך ‪ð‬אמר בספר משלי‪" :131‬בכל דרכיך דעהו" ‪" -‬זו פרשה קט‪ð‬ה שכל גופי‬
‫תורה תלויין בה"‪ ,132‬וכותב הרב בספר "מוסר אביך"‪" :133‬צריךלבקש את‬
‫הקב"הבתוך הדרכים שהוא מת‪ð‬הג בהם‪ .‬כשהוא עוסק בתפילה אז יבקש את הקב"ה‬
‫בהב‪ð‬ת ע‪ð‬יי‪ð‬י תפילתו וכו‪ð‬ה רצויה באמו‪ð‬ת הלב באותם הע‪ð‬יי‪ð‬ים של תפילתו‪ ,‬ולא‬
‫יבקש את הידיעה בשעה ההיא בע‪ð‬יי‪ð‬ים אחרים‪ ,‬כי כיון שהוא עוסק בעבודה זו הקב"ה‬
‫כביכול שורה מצידו בזו העבודה דוקא ובה ימצא‪ð‬ה ולא במקום אחר‪ .‬וכשהוא עוסק‬
‫בתורה ידע שימצא את הקב"ה בהיותו מעמיק ומעיין להבין דבר על בריו ולזכור ולש‪ð‬ן‬
‫היטיב‪ ,‬ובזה הוא יודע אותו יתברך בתורתו ולא באופן אחר‪ ,‬כי בשעה זו הוא מתגלה‬
‫בעבודה זו‪ .‬וכן בהיותו עסוק בגמילות חסדים להיטיב לחברו‪ ,‬אז יבקש את הקב"ה רק‬
‫בהעמקת עצה איך להיטיב לו טובה גדולה הגו‪ð‬ה וקיימת‪ .‬וכן בכל הדברים שעושה הרי‬

‫זוהר‪ ,‬הקדמה אחרת(!‬

‫‪ .128‬הרב‪ ,‬מאמרי הראי"ה‪ ,‬עמ' ‪.41‬‬
‫‪ .129‬הרב‪ ,‬אורות‪ ,‬זרעו‪ð‬ים‪ ,‬פרק ה‪ ,‬יסורים ממרקים‪.‬‬
‫‪ .130‬בספר אור ל‪ð‬תיבתי כותב רב‪ð‬ו הרב צבי יהודה זצ"ל כי "האדם המשוה את ד'‬
‫ל‪ð‬גדו תמיד" הוא אדם "שהזכירה" ‪ -‬כלומר "דבקות ההכרה האלהית התמידית"‬
‫)"ל‪ð‬תיבות ישראל"‪ ,‬ח"א‪ ,‬עמ' י( ‪" -‬והדבקות האלהית" ‪ -‬כלומר "קישור פ‪ð‬ימי‬
‫‪ð‬שמתי במה שהוא הכל ומקור הכל ויותר כל מן הכל" )אגרות הראי"ה‪ ,‬ח"ג‪ ,‬עמ' ד‪,‬‬
‫וע"ש בהמשך גבי "הי‪ð‬יקה מן הכל דוקא ולא מחלקים לבדם"( ‪" -‬והקריאה בשם ד'‬
‫באמת קבועה היא ביסוד מהותו‪ ,‬ולפיכך גם מקשרת ומכו‪ðð‬ת את ארחות חייו‬
‫ופ‪ð‬יות מעשיו" )עמ' קיד(‪" ,‬שמחשבת חי העולמים ומקוריות ‪ð‬שמתם קבועה בו‬
‫ומאירה את ‪ð‬תיבות חייו" )עמ' קסה(‪.‬‬
‫‪ .131‬ג‪ ,‬ו‪.‬‬
‫‪ .132‬ברכות סג‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ .133‬פרק ב‪ ,‬פיסקה ב‪.‬‬

‫‪44‬‬
‫באמת אין דבר בעולם שאי‪ð‬ו לכבודו יתברך"‪ .‬כאשר האדם עסוק בע‪ð‬יין מסויים ‪ -‬אין‬
‫לו לחשוב על דבר המהות האלוקית‪ ,‬חלילה‪ ,‬אלא יחפש לו דרכים כיצד יבצע את אשר‬
‫הוא עושה בתכלית השלמות‪ð .‬מצי‪ð‬ו למדים כי דבקות בה' פירושה עשיית כל מעשה‬
‫ומעשה בשלמות! "הכל הוא מצוה"‪!134‬‬

‫"על כן כל מה שעושה יהיה הכל דברי מצותו ורצו‪ð‬ו‪ ,‬ויבקש בהם את שמו יתברך‪,‬‬
‫כשישתדל בכל שכלו וכחותיו לעשות את מה שהוא עושה בתכלית השלמות בכל צדדי‬
‫השלמות‪ ,‬ו‪ð‬מצא שהוא יודע" ‪ -‬ומגלה ‪" -‬את השי"ת בכל הדרכים‪ .‬והב' הוא ב'‬
‫ה'בתוך'‪ ,‬שבעצמיותם של הדרכים הוא יודע את הקב"ה‪ .‬על כן הוא פרשה קט‪ð‬ה‪ ,‬שאין‬
‫הצווי בה גדלות והרחבה של חכמות ומחשבות‪ ,‬אדרבא צמצום בדבר זה שהוא עסוק‬
‫לבדו‪ ,‬ומכל מקום כל גופי תורה תלויים בה‪ ,‬כי בזה יעשה הכל כשורה ומזה ימצא‬
‫כבודו של הקב"ה בתכלית‪ ,‬ורמזו חז"ל בדבריהם‪' :‬זמן תפילה לחוד וזמן תורה‬
‫לחוד'‪ .135‬והבן"‪.136‬‬

‫זהו ע‪ð‬יי‪ð‬ה של הדבקות בה'‪ ,‬היי‪ð‬ו‪ :‬לחיות את "גדולת שלמות אין סוף"‪ ,‬וכמו‬

‫––––––––––––––––––––––––––‬
‫‪ .134‬הרב‪ ,‬ערפילי טוהר‪ ,‬עמ' פו‪" :‬בעלי העבודה קראו הראשו‪ð‬ים להמסתכלים‬
‫הרזיים ‪ ...‬לא סימבולים הם מצוותיהם‪ ,‬כי אם עובדות‪ ,‬מצחצחות ומעלות הכל‪,‬‬
‫מטיבות לכל ומאשרות את הכל‪ .‬והמצוות אי‪ð‬ן ‪ð‬גבלות אצלם‪ ,‬הכל הוא מצוה‪' ,‬בכל‬
‫דרכיך דעהו'‪' ,‬כל מעשיך יהיו לשם שמים'"‪ ,‬ובאורות הקודש‪ ,‬חלק ד‪ ,‬עמ' תסז‪:‬‬
‫"צדיקים גדולים צריכים לדעת ולהכיר את אור ה' השוכן בתוכם‪ .‬ולפעמים אי‪ð‬ם‬
‫יכולים לעסוק בתורה ולא בתפילה ולא במצות‪ ,‬מפ‪ð‬י שהקדושה העליו‪ð‬ה המופעת‬
‫עליהם היא מבקשת את התפשטותה‪ ,‬וכל שיחתם אז באמת היא תורה‪ ,‬וכל‬
‫חפציהם ו‪ð‬טיית לבבם היא תפילה‪ ,‬וכל ת‪ð‬ועתם היא מצוה"‪ .‬אמ‪ð‬ם בוודאי ובוודאי‬
‫שהרב זצ"ל דקדק בקיום המצוות והקפיד על קלה כחמורה‪ ,‬שכן "עיקר הידיעה‬
‫היא‪ ,‬שתהיה כללות התורה דבקה בלב בחוזק והכרה ברורה כל כך‪ ,‬עד שמכח‬
‫השפעת הכלל יושפע כח הזהירות הפרטי לכל מצות ודקדוקי תורה" )אורות התורה‬
‫ג‪ ,‬ג(‪ ,‬ובכלל "מידת התורה כך היא‪ð :‬מצאו בה מצוות חמורות ומצוות קלות‪ ,‬שכולן‬
‫שוות לחובת‪ð‬ו בהן‪ ,‬ואין א‪ð‬ו מחלקים בין קלה לחמורה" )אגרות ראי"ה‪ ,‬ח"א‪ ,‬עמ'‬
‫רפו‪ ,‬ועוד קצר המצע מהשתרע(‪ - ,‬ולא כפי ש‪ð‬יתן להבין מסיפרו של ב‪ð‬ימין איש‬
‫שלום‪ ,‬הרב קוק ‪ -‬בין רציו‪ð‬ליזם למיסטיקה‪ ,‬עמ' ‪.178-192‬‬
‫‪ .135‬שבת י‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ .136‬המשך דברי הרב בספר מוסר אביך ב‪ ,‬ב‪ .‬והרב זצ"ל הוסיף בכתב יד קדשו‪:‬‬
‫"כשאדם פועל איזה דבר של שלימות‪ ,‬בין במחשבה בין במעשה‪ ,‬צריך לשמח בחלקו‬
‫ולא ירדוף אז אחר דבר אחר‪ ,‬כי כל העולם כולו מתקפל לפ‪ð‬יו אז דוקא בפרט זה"‪.‬‬

‫‪45‬‬
‫ש‪ð‬אמר‪" :‬ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום"‪ð .137‬מצא כי הדבק בה'‬
‫הוא הוא האדם החי‪ ,‬הדבק בחיי החיים ומתוך כך מתמלא בכל תוקף ועוז‪ ,138‬ושואף‬
‫הוא לעשות את כל מעשיו ‪ -‬בשלמות מתוך קישור לאי‪ð‬סוף‪.139‬‬

‫‪ð‬מצא כי אדם אשר אי‪ðð‬ו שואף להתקדם באחד מרבדי החיים ולגלות את‬
‫האי‪ð‬סוף ברוך הוא ב‪ð‬קודה מסויימת‪ - ,‬כמוהו כעובד עבודה זרה‪ ,‬משום שהלה מוציא‬
‫את האלוק אל מחוץ לתחום מסויים במציאות!‪ 140‬שאיפת ההתקדמות חדלה מקירבו‬
‫והרי הוא מסתפק ביש הקיים והמצומצם‪ .‬זוהי הכפירה‪ ,‬האטומה ככיסוי הכפורת‪,‬‬
‫והמהווה כפור וקיפאון בהיותה מדכאת את שאיפות החיים ואת ‪ð‬טיותיהם‪.‬‬

‫האדם אשר אי‪ðð‬ו שואף להתקדם לאי‪ð‬סוף‪ ,‬ואין הוא חפץ ביותר ‪ð‬קיון‪ ,‬סדר‪,‬‬
‫יופי‪ ,‬מוסר וכיוצא באלה‪ ,‬ואפילו יהא זה אדם המדקדק במצוות קלה כחמורה‪ - ,‬הרי‬

‫––––––––––––––––––––––––––‬
‫‪ .137‬דברים ד‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪ .138‬על פי דברי‪ð‬ו אלה יכולים א‪ð‬ו להבין מדוע צריך האדם להיות ‪ð‬כ‪ð‬ע בפ‪ð‬י ה'‪" ,‬כי‬
‫האלהים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים" )קהלת ה‪ ,‬א(‪ ,‬כאשר‬
‫כ‪ð‬יעה זו אי‪ðð‬ה דיכוי האדם וביטול עצמיותו‪ ,‬חלילה‪ ,‬כי אם התכללות הטיפה‬
‫הקט‪ð‬ה בים החיים הגדול והעצום‪ ,‬כשם שהאצבע כשלעצמה אי‪ðð‬ה ולא כלום אלא‬
‫אך ורק בהיותה חלק מן המכלול הגופ‪ð‬י כולו‪ .‬כך ה‪ð‬כ‪ð‬ע בפ‪ð‬י האלוק מהווה צי‪ð‬ור‬
‫לחלות האי‪ð‬סוף בקירבו‪ ,‬ומתוך כך הרי הוא מתגדל ומתעצם לעילא ולעילא! וכך‬
‫כותב הרב בספר האורות‪ ,‬זרעו‪ð‬ים‪ ,‬פרק ה‪ ,‬יסורים ממרקים‪" :‬ההכ‪ð‬עה מפ‪ð‬י‬
‫האלהות‪ ,‬שהיא דבר טבעי בכל ‪ð‬ברא‪ ,‬בכל הויה שפרטיות מתגלה בקרבה‪ ,‬להתבטל‬
‫בפ‪ð‬י הכללות וקל וחומר בפ‪ð‬י מקור ההויה של הכללות‪ ,‬שהוא חש בו עליו‪ð‬ות של‬
‫אין קץ לגבי הכלליות‪ - ,‬לא צער ודכדוך יש בה‪ ,‬כי אם עו‪ð‬ג וקוממיות‪ ,‬שלטון‬
‫וגבורה פ‪ð‬ימית מעוטרת בכל יפי ‪ ...‬ההקט‪ð‬ה הטבעית הזאת מצמיחה גדלות אדירה‪,‬‬
‫שלטון של הוד מלכות ו‪ð‬הורא מעליא‪ ,‬המשחקת בכל עת בע‪ð‬ג עד‪ð‬ת מציאותה‬
‫ועליזה בחלקה ההולך ומתרחב‪ ,‬הולך ומתגדל עד אין חקר‪ ,‬אין קץ‪ ,‬עד תאות גבעות‬
‫עולם"‪.‬‬
‫‪ .139‬אחרת‪ ,‬כאשר אותה השאיפה לעוד ועוד אי‪ðð‬ה ‪ð‬ובעת מקישור האדם לאי‪ð‬סוף‬
‫ברוך הוא ‪ -‬כי אז עלול הדבר ליהפך לחזיון ‪ð‬ורא ואיום‪ ,‬ועי' בהערה ‪ ,146‬ומכל‬
‫מקום ה‪ð‬קודה הפ‪ð‬ימית סוף סוף אלוקית היא!‬
‫‪ð .140‬יקח לדוגמא אדם אשר אי‪ðð‬ו שואף לסדר ול‪ð‬קות את ביתו‪ - ,‬הרי זה כאילו‬
‫הוא אומר כי הקב"ה אמ‪ð‬ם מתגלה ברבדים מסויימים אולם אין הוא מתגלה‬
‫ב‪ð‬קיון הבית כלל ועיקר‪ ...‬עצם הוצאת האלוק אל מחוץ לתחום ‪ -‬הרי היא עבודה‬
‫זרה!‬

‫‪46‬‬
‫חוסר שאיפתו לשלמות היא גופא מהווה חסרון באמו‪ð‬ה‪ ,141‬שכן‪ ,‬כפי שכבר אמר‪ð‬ו‪,‬‬
‫"ההאמ‪ð‬ה אי‪ð‬ה הע‪ð‬ין ה‪ð‬אמר בפה אלא הע‪ð‬ין המצוייר ב‪ð‬פש"‪ .142‬מסק‪ð‬ה זו ‪ð‬ובעת מן‬
‫הידיעה כי המציאות כולה היא התגלות האלקות‪ ,‬ולכן כל השלמה עם חוסר שלמות ‪-‬‬
‫יש בה חסרון בשלמות האמו‪ð‬ית!‬

‫על כן "עיקר האמו‪ð‬ה הוא בגדולת שלמות אין סוף"‪ ,‬כלומר "שכל מה ש‪ð‬כ‪ð‬ס‬
‫בתוך הלב" ‪ -‬כל הדברים אותם ספג האדם אל קירבו ‪" -‬הרי זה ‪ð‬יצוץ בטל לגמרי לגבי‬
‫מה שראוי להיות משוער‪ ,‬ומה שראוי להיות משוער אי‪ð‬ו עולה כלל בסוג של ביטול לגבי‬
‫מה שהוא באמת‪ ... .‬לכן חלילה לההרגל להיות הכח העיקרי בה‪ð‬הגת החיים‪ ,‬הכלליים‬
‫והפרטיים‪ ,‬ולעולם צריך האדם היחיד‪ ,‬וכן החברה כולה‪ ,‬להיות מתקן את עצמו‬

‫––––––––––––––––––––––––––‬
‫‪ .141‬וכפי שכותב הרב בספר ערפלי טהר‪ ,‬עמ' סז‪" :‬מתוך קט‪ð‬ות אמו‪ð‬ה ‪ð‬דמה‪ ,‬שכל‬
‫מה שב‪ð‬י אדם מזדרזים לחזק את מעמדם‪ ,‬להילחם ‪ð‬גד הרעות המתרגשות בעולם‪,‬‬
‫לרכוש להם מדע‪ ,‬גבורה‪ ,‬יופי‪ ,‬סדר‪ ,‬שכל אלה הי‪ð‬ם דברים היוצאים מחוץ להתוכן‬
‫האלהי שבעולם‪ .‬ומתוך כך עין צרה צופה מתוך כמה א‪ð‬שים‪ ,‬שלפי דעתם עומדים‬
‫הם על הבסיס האלהי‪ ,‬על כל התקדמות עולמית‪ ,‬שו‪ð‬אים את התרבות‪ ,‬את‬
‫המדעים‪ ,‬את התחבולות המדי‪ð‬יות‪ ,‬בישראל ובעמים‪ .‬אבל כל זה טעות גדולה היא‪,‬‬
‫וחסרון אמו‪ð‬ה‪ .‬הדיעה הטהורה רואה היא את ההופעה האלהית בכל תיקון חיים‪,‬‬
‫יחידי וציבורי‪ ,‬רוח‪ð‬י וגשמי‪ .‬היא מודדת את הע‪ð‬י‪ð‬ים רק במידת התועלת שהם‬
‫מביאים‪ ,‬או הקלקול שהם מקלקלים‪ ,‬ובמידה זו לעולם לא תהיה ת‪ð‬ועה חייבת‬
‫כולה‪ ,‬כשהיא עוסקת לברוא איזה דבר‪ ,‬בין גשמי בין רוח‪ð‬י‪ .‬יוכל הדבר שיהיו בה‬
‫מגרעות‪ ,‬אבל בכללותה‪ ,‬הכל הוא מכלל היצירה האלהית ההולכת ופועלת‪' .‬לא תהו‬
‫בראה לשבת יצרה' )ישעיהו מה‪ ,‬יח("‪.‬‬
‫‪ .142‬רמב"ם‪ ,‬מורה ה‪ð‬בוכים‪ ,‬בתרגום הרב שמואל אבן תיבון‪ ,‬חלק א‪ ,‬פרק ‪ .ð‬הרב‬
‫אלישע וישליצקי כותב בסיפרו אל עצמי‪ ,‬עמ' ‪ ,251‬כי "זהו אפוא עומק העיוות‬
‫במושג 'בעל תשובה' כפי שהוא ‪ð‬תפס דווקא היום‪ ,‬כי פירושו ‪ -‬עברתי מאורח חיים‬
‫מסויים לאורח חיים אחר‪ ,‬החלפתי זהות‪ .‬בעוד שהמובן האמיתי של התשובה הוא‬
‫‪ -‬בירור הזהות של האדם ‪ ...‬יש ‪ð‬טייה ב‪ð‬פש לעוט על דברים מעשיים מסויימים‪,‬‬
‫להסתער עליהם‪ ,‬ולהגיד ‪ -‬עכשיו ‪ð‬רגעתי‪ ,‬ובגלל זה מוסחת דעתו של האדם"‪ .‬ובעמ'‬
‫‪ 247‬הוא כותב כי המסלול של 'חזרה בתשובה' "הוא בין אדם לבין עצמו‪ ,‬בתוכו‬
‫פ‪ð‬ימה ‪ð‬קבעת השייכות שלו לתשובה; ההרהור שבו הוא רוצה לחבר בין הטבע שלו‪,‬‬
‫הרצון שלו‪ ,‬השאיפות שלו והשיקולים שלו ‪ -‬למה שהקב"ה רוצה בו ‪ ...‬אם הוא‬
‫יחיה חיים שיש בהם יותר מוסר‪ ,‬יותר רגישות‪ ,‬יותר עדי‪ð‬ות‪ ,‬יותר עזרה‪ ,‬יותר‬
‫התחשבות‪ ,‬יותר פתיחות למה שיש מסביבו ‪ -‬מתוך אמו‪ð‬ה‪ ,‬אזי בי‪ð‬ו לבין עצמו הוא‬
‫משתייך למושג התשובה"‪.‬‬

‫‪47‬‬
‫ומרפא את שבריו הרוח‪ð‬יים והמעשיים"‪ .129‬ובספר "אורות התשובה"‪ 143‬מזהה הרב‬
‫את "העקש‪ð‬ות לעמוד תמיד בדעה אחת ‪ ...‬בין במעשים בין בדעות" ‪ -‬כ"מחלה הבאה‬
‫מתוך שיקוע בעבדות קשה"‪ ,‬ולעומתה "התשובה היא שואפת לחופש מקורי אמיתי‬
‫שהוא החופש האלהי‪ ,‬שאין עמו שום עבדות"‪ ,‬שכן "התשובה באה משאיפת המציאות‬
‫כולה להיות יותר טובה ומזוככת‪ ,‬יותר חסי‪ð‬ה ומעולה ממה שהיא"‪.144‬‬

‫––––––––––––––––––––––––––‬
‫‪ .143‬ה‪ ,‬ה‪.‬‬
‫‪ .144‬שם ו‪ ,‬א‪ .‬על פי רוב אין המילה 'תשובה' מופיעה בתורה במובן של חטא! עי'‬
‫בספר שיבת ציון ‪ð‬ס לעמים‪ ,‬מאת אברהם לב‪ð‬י‪ ,‬עמ' ‪ ,176‬ובהקדמת מו"ר הרב‬
‫יהושע צוקרמן שליט"א; וכן עי' בהקדמת הרב יעקב פילבר לספר אורות התשובה‪,‬‬
‫עמ' כג‪-‬כט; ובמבוא של פרופ' ב‪ð‬ימין גרוס לספר תשובה וגאולה )על ספר אורות‬
‫התשובה(‪ ,‬הוצאת ראובן מס‪ ,‬עמ' ‪.1-56‬‬
‫תמצית הדברים באה לידי ביטוי בביאורו של הרב את דברי הגמרא במסכת ברכות‬
‫)לב‪ ,‬א(‪" :‬מאי 'ודי זהב' )דברים א‪ ,‬א(? אמרי דבי רבי י‪ð‬אי‪ :‬כך אמר משה לפ‪ð‬י‬
‫הקדוש ברוך הוא‪ :‬רבו‪ð‬ו של עולם‪ ,‬בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל עד‬
‫שאמרו די הוא גרם שעשו את העגל"‪ ,‬וז"ל הרב בספר עין אי"ה‪ ,‬ח"א‪ ,‬עמ' ‪) 140‬וא‪ð‬י‬
‫מודה לרב יוסף שרמן שהראה לי פיסקה זו(‪" :‬יסוד עבודת ה' הטהורה היא מטבעת‬
‫באדם החפץ הפ‪ð‬ימי להיות תמיד הולך ומשתלם ולהכיר באמת שתכלית ההצלחה‬
‫היא רק בהיות האדם תמיד קשור בחפץ של הוספת שלמות‪ .‬כי הלא תכלית החיים‬
‫היא קרבת אלהים והוא יתברך אין סוף לשלמותו‪ ,‬על כן כל מעלת האדם היא שבכל‬
‫עת יוסיף מעלה בקרבתו אל השם ית'‪ ,‬וזאת השאיפה אין לה תכלית ולעולם לא‬
‫יוכל האדם לומר בזה די‪ .‬כי כל מעלה שיעלה בהשלימות האמיתית‪ ,‬תעוררהו לדעת‬
‫איך לק‪ð‬ות עוד כמה מעלות הסמוכות לה‪ .‬ומתוך השאיפה של עבודת ה' יכיר שאין‬
‫תכלית ההצלחה להאדם לומר שהשיג כל השלימות הראויה לו להשיג כי אם שהוא‬
‫תמיד שוקק להוסיף שלימות‪ .‬על כן יוסיף באמת העובד האמיתי מעלות יקרות דבר‬
‫יום ביומו‪ ,‬ובזה האדם מתרומם לתכליתו האמיתית ‪ ...‬אמ‪ð‬ם בתועבת עבודה זרה‬
‫יאבד כל הטוב הזה שהוא מעלת מציאות האדם‪ ,‬מאחר שהוא דבק בדבר מוגבל‪ .‬כי‬
‫כל ‪ð‬מצא זולת היחיד האמיתי ית' יש לו גבול ולשלימותו תכלית ‪ ...‬וה‪ð‬ה כדי‬
‫להטביע באדם ציור זה השלימות האמיתית‪ ,‬שראוי לו לא לבקש מעמד ששוב אין‬
‫עליו להשתדל להתרומם‪ ,‬כי אם לבקש דרכים תמיד במה לעלות וכי תעוד)ו(ת‬
‫מעלתו אין לה קץ‪ ,‬הטביע הטוב האמיתי ית' בטבע האדם ו‪ð‬ת‪ð‬ו במצב כזה שאפילו‬
‫בדברים הגופ‪ð‬יים שבאמת ראוי ליתן להם גבול וקצבה‪ ,‬ותכליתם אי‪ðð‬ו רק להוסיף‬
‫בהם תמיד‪ ,‬כי אם לבא עד גבול ההכרח ול‪ð‬וח אחר כך כדי להתעסק בשלימות‬
‫אמיתית‪ .‬אבל כדי שיהיה טבוע באדם חשק בקשת הוספת מעלה‪ ,‬שם השם ית'‬
‫בטבע ‪ð‬פש האדם שלא יסתפק בשום ק‪ð‬ין‪ ,‬ואפילו בק‪ð‬י‪ð‬ים המדומים עי‪ð‬ו לא תשבע‬
‫עושר‪ ,‬וכל מה שיתרבה עשרו יתרבו מחסוריו‪ ,‬ומזה יהיה ‪ð‬וח להשכיל שימצא את‬
‫כל תעודתו רק בתשוקה של הוספת יתרון ומעלה"‪ ,‬ע"ש בהמשך דבריו )ובביאור‬
‫‪48‬‬
‫חטא העגל אשר ‪ð‬בע מן העובדה כי "אמרו די‪ ,‬וזה גרם להחליש בקרבם חשק‬
‫הקבוע של הוספת יתרון‪ ,‬ו‪ð‬צמח בלבם רצון בקשת תכלית‪ ,‬לא בהוספת שלימות‪ ,‬כי‬
‫אם ב‪ð‬תי‪ð‬ת קצבה לכל התשוקות והמחסורים‪ ,‬ובזה גם למחסור הרוח‪ð‬י בקשו לתן‬
‫קצב‪ ,‬וזה אי‪ð‬ו ‪ð‬מצא כי אם בעזיבת מקור מים חיים‪ ,‬על כן גרם להם שיעשו העגל‬
‫רק אמירת די" וגו'(‪.‬‬
‫שמעתי מהרב מרדכי אלון כי רעיון ‪ð‬שגב ועמוק זה בא לידי ביטוי בפסוק "שאו‬
‫מרום עי‪ð‬יכם וראו מי ברא אלה" )ישעיהו מ‪ ,‬כו(‪ ,‬וכפי ש‪ð‬אמר בהקדמה לספר‬
‫ה"זוהר" הקדוש )א‪ ,‬ב‪ .‬התרגום מופיע בסיפרו של הרב אלימלך בר שאול‪" ,‬מן‬
‫הבאר"‪ ,‬על פרשת "תצוה"‪ ,‬עמ' ‪ - ,87‬ועי' בספר איש ההלכה לרב יוסף דב הלוי‬
‫סולובייצ'יק‪ ,‬עמ' ‪ ,140‬הערה ‪ (9‬בדבריו של רבי שמעון בר יוחאי‪ ,‬כי "רז זה לא‬
‫‪ð‬תגלה‪ ,‬מלבד יום אחד שהייתי על חוף הים‪ ,‬ובא אליהו ואמר לי‪ :‬רבי‪ ,‬ידעת מהו‬
‫'מי ברא אלה'? אמרתי לו‪ :‬אלו השמים וצבאם מעשה הקדוש ברוך הוא‪ ,‬שיש לו‬
‫לבן אדם להסתכל בהם ולברך אותו‪ ,‬ככתוב‪' :‬כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך' וגו'‬
‫)תהילים ח‪ ,‬ד( ה' אדו‪ð‬י‪ð‬ו מה אדיר שמך בכל הארץ' )שם‪ ,‬י("‪ .‬לכאורה רצה דוד‬
‫המלך‪ð ,‬עים זמירות ישראל‪ ,‬להורות ל‪ð‬ו כי על ידי ההתבו‪ðð‬ות בגרמי השמיים‬
‫ובפלאי הבריאה ‪ -‬יגיע האדם לידי המסק‪ð‬ה כי אכן יש‪ð‬ו 'בעל לבירה'‪ .‬אמ‪ð‬ם לא זהו‬
‫הפשט אותו לימד אליהו ה‪ð‬ביא לר' שמעון בר יוחאי‪" .‬אמר לי‪ :‬רבי‪ ,‬דבר סתום היה‬
‫לפ‪ð‬י הקב"ה‪ ,‬ו‪ð‬תגלה בישיבה של מעלה‪ ,‬וזה הוא‪ :‬בשעה שהסתום מכל סתומים‬
‫חפץ להתגלות‪ ,‬עשה בראשו‪ð‬ה ‪ð‬קודה אחת‪ ,‬וזה עלה להיות מחשבה‪ .‬צייר בה כל‬
‫ציורים‪ ,‬חקק בה כל חקיקות‪ ,‬וחקק בתוך המאור הקדוש הסתום חקיקת ציור‬
‫סתום אחד‪ ,‬קודש קדשים‪ ,‬ב‪ð‬יין עמוק היוצא מתוך מחשבה‪ ,‬ו‪ð‬קרא 'מי'‪ .‬ראשית‬
‫הב‪ð‬יין‪ ,‬קיים ולא קיים‪ ,‬עמוק יסתום בשמו‪ .‬לא ‪ð‬קרא אלא 'מי'‪ .‬חפץ להתגלות‬
‫ולהיקרא בשם‪ ,‬ו‪ð‬תלבש בלבוש יקר מאיר‪ ,‬וברא 'אלה'‪ ,‬ועלה 'אלה' בשם‪ð .‬תחברו‬
‫האותיות אלו באלו‪ ,‬ו‪ð‬שלם השם 'אלהים'‪ .‬ועד שלא ברא 'אלה'‪ ,‬לא עלה 'אלהים'‬
‫בשם‪ .‬ואותם שחטאו בעגל‪ ,‬על רז של‪ð‬ו‪ ,‬אמרו‪' :‬אלה אלהיך ישראל'‪ .‬וכמו‬
‫שהשתתף 'מי' ב'אלה'‪ ,‬כך הוא שם המשותף תמיד‪ ,‬ובסוד זה העולם קיים‪ .‬פרח‬
‫אליהו ולא ראיתיו‪ .‬וממ‪ð‬ו ידעתי את הדבר שעמדתי על רזו וסתרו‪ .‬בא רבי אלעזר‬
‫וכל החברים ו‪ð‬שתטחו לפ‪ð‬יו‪ ,‬בכו ואמרו‪ :‬אילמלא לא בא‪ð‬ו אלא לשמוע זה‪ ,‬דיי‪ð‬ו"‪.‬‬
‫כלומר‪ð :‬קודת ה'מי' היא ‪ð‬קודת המקור ה‪ð‬עלם אשר מכוחו שואף האדם עוד ועוד‬
‫לאי‪ð‬סוף )אולם לעולם לא יוכל להגיע עדיו‪ ,‬באשר אי‪ð‬סוף הוא(‪ ,‬ולעומת זאת אותם‬
‫הדברים המסויימים אותם הצליח האדם להשיג מכו‪ð‬ים בשם 'אלה' )שכן 'אלה'‬
‫היא מילת תשובה המפרטת את אשר לפ‪ð‬י‪ð‬ו‪' ,‬את זה ואת זה ואת זה' וכו'(‪" .‬ובסוד‬
‫זה העולם קיים"‪ ,‬משום שלעולם צריך האדם להגיע אל ה'אלה' ולשאוף הלאה אל‬
‫ה'מי' )וע"ע בדברי הפרי חדש על חלק 'אורח חיים'‪ ,‬ריש סימן ‪ð‬ו(‪ ,‬וכפי שכותב הרב‬
‫בספר מאמרי הראי"ה )עמ' ‪ (487‬כי "כל העולמים מתרכזים ב‪ð‬קודה אין‪-‬סופית זו‪,‬‬
‫ועל כן כח האמו‪ð‬ה הצפון בעולם הוא יסוד קיומו של עולם"‪ ,‬ובעמ' ‪" :489‬תוכן‬
‫האמו‪ð‬ה ‪ ...‬הוא סוד קיומו של עולם"‪ .‬ודוקא על שפת הים ‪ -‬אשר מחד גיסא מוגדר‬
‫בהלכה כ"מים שאין להם סוף" )יבמות קטו‪ ,‬א שכן כפי ש‪ð‬אמר בתהילים קד‪ ,‬כה‬
‫‪49‬‬
‫סיכומו של דבר‪ :‬כל אדם יש בו מכוחות האמו‪ð‬ה‪ ,‬כי הלא סוף סוף כל אדם ואדם‬
‫שואף הוא להתקדם ולהתעלות לאי‪ð‬סוף‪ ,‬ויחד עם זאת כל אדם יש בו גם חסרון‬
‫אמו‪ð‬ה‪ ,‬במידה זו או אחרת‪ ,‬באשר דבק בו‪ ,‬באדם‪ ,‬שמץ של הסתפקות במעמד החיים‬
‫ה‪ð‬וכחי )ולו באחד מתחומי החיים הרבים והמגוו‪ð‬ים( עד אשר אין הוא חפץ עוד‬
‫להתקדם )ואין הוא חפץ בתגבורת ה‪ð‬קיון‪ ,‬למשל‪ ,‬בבריאות יתירה‪ ,‬בסדר מדוקדק‪,‬‬
‫בהתאמה אל עצמיותו הטבעית‪ ,‬וכדומה(‪ .‬לכן כותב הרב כי "לפעמים ימצא כופר שיש‬
‫לו אמו‪ð‬ה חזקה פ‪ð‬ימית מאירה ‪ð‬ובעת ממקור הקדושה העליו‪ð‬ה‪ ,‬יותר מאלפי‬
‫מאמי‪ð‬ים קט‪ð‬י אמ‪ð‬ה"‪ - ,145‬הכל תלוי בשאיפת החיים של האדם ובחפצו להתקדם‬

‫"זה הים גדול ורחב ידיים"(‪ ,‬ומאידך גיסא "גבול שמת בל יעבורון" )שם‪ ,‬ט(‪ - ,‬דוקא‬
‫שם לימד אליהו ה‪ð‬ביא את הסוד הגדול כי "אותם שחטאו בעגל‪ ,‬על רז של‪ð‬ו‪ ,‬אמרו‬
‫'אלה אלהיך ישראל'"‪ ,‬הווה אומר‪ :‬העבודה הזרה זהו מצב שבו האדם 'תקוע'‬
‫ב'אלה'‪ ,‬כלומר בהישגים אליהם הגיע‪ ,‬אולם אי‪ðð‬ו שואף אל ה'מי'‪.‬‬
‫בדרך זו מסביר הרב יהושע שפירא את המדרש בבראשית רבה )ריש פרשה לט(‪:‬‬
‫"משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת‪ .‬אמר‪ :‬תאמר‬
‫שהבירה זו בלא מ‪ð‬היג?! הציץ עליו בעל הבירה‪ ,‬אמר לו‪ :‬א‪ð‬י הוא בעל הבירה‪ .‬כך‬
‫לפי שהיה אבי‪ð‬ו אברהם אומר‪ :‬תאמר שהעולם הזה בלא מ‪ð‬היג?! הציץ עליו‬
‫הקב"ה ואמר לו‪ :‬א‪ð‬י הוא בעל העולם"‪' .‬בירה דולקת' פירושה 'בירה בוערת באש'‬
‫)כך למשל בפירוש מהרז"ו‪" :‬ראה שהבירה ‪ð‬שרפת באש אז חשב שאדו‪ð‬ה ובעלה‬
‫עזב אותה"‪ ,‬ובפירוש 'ידי משה'‪" :‬ר"ל ‪ð‬שרפת וסבור לפי שלא מכבה שום אדם את‬
‫האש בודאי הבירה בלא מ‪ð‬היג"(‪ ,‬וכתב ר' יהודה אריה לייב מגור‪ ,‬ה'שפת אמת'‪,‬‬
‫בתחילת פירושו לפרשת 'לך לך'‪ ,‬על פי דברי אביו‪'" :‬דולקת' כמו 'דלקת אחרי'‪,‬‬
‫שראה שכל העולם ‪ð‬משך אחר ‪ð‬קודה אחת כו'"‪ .‬הווה אומר‪ :‬אברהם אבי‪ð‬ו‬
‫)המהווה למעשה את ‪ð‬קודת המבט של ה‪ð‬שמה על העולם( ראה "בירה דולקת" ‪ -‬פי'‬
‫שהוא ראה בירה מחפשת‪ .‬העולם בוער באש בחיפושיו אחר ה‪ð‬עלם‪ ,‬והאדם‬
‫משתוקק למצוא את סוד הבעירה‪ ,‬אותה הוא רואה סביבו‪ .‬אולם הסוד של העולם‬
‫הזה‪ ,‬סוד 'הבירה הדולקת'‪ - ,‬הוא השלמות שלעולם אין לשבוע ממ‪ð‬ה‪ ,‬והיא‬
‫ה‪ð‬קראת בשם‪' :‬השתלמות'‪ ,‬וכו'‪.‬‬
‫‪ .145‬הרב‪ ,‬אורות האמו‪ð‬ה‪ ,‬עמ' ‪ .21‬ושם‪ ,‬בעמ' ‪ ,25‬כותב‪" :‬יש כפירה שהיא‬
‫כהודאה‪ ,‬והודאה שהיא ככפירה‪ .‬כיצד? מודה אדם שהתורה היא מן השמים‪ ,‬אבל‬
‫אותם השמים מצטיירים אצלו בצורות כל כך משו‪ð‬ות עד שלא ‪ð‬שאר בה מן‬
‫האמו‪ð‬ה האמיתית מאומה‪ .‬וכפירה שהיא כהודאה כיצד? כופר אדם בתורה מן‬
‫השמים‪ ,‬אבל כפירתו מיוסדת רק על אותה הקליטה שקלט מן הציור של צורת‬
‫השמים אשר במוחות המלאים מחשבות הבל ותהו‪ ,‬והוא אומר התורה יש לה מקור‬
‫יותר ‪ð‬עלה מזה‪ .‬ומתחיל למצוא יסודה מגדולת רוח האדם מעומק המוסר ורום‬
‫החכמה שלו‪ ,‬אע"פ שעדיין לא הגיע בזה למרכז האמת‪ ,‬מכל מקום כפירה זו‬
‫‪50‬‬
 ‫ולהתעלות לאין סוף!‪146‬‬

‫כהודאה היא חשובה‪ ,‬והיא הולכת ומתקרבת להודאת אמו‪ð‬ת אומן"‪ .‬ובעמ' ‪18‬‬
‫כותב‪" :‬יש‪ð‬ם הרבה אפיקורסים שהם כופרים לפי המידה של ההלכה‪ ,‬אבל כש‪ð‬בין‬
‫לחקר ‪ð‬פשם ‪ð‬מצא בהם קישור לתוכן האלוהי‪ ,‬בצורה ‪ð‬עלמה‪ ,‬ומטעם זה רבה היא‬
‫מאד ה‪ð‬טיה כלפי זכות וחסד בדורותי‪ð‬ו‪ ,‬אפילו לאלה הכופרים המוחלטים"‪.‬‬
‫ובדומה כותב הרב הלל צייטלין הי"ד‪ ,‬בספר סיפרן של יחידים‪ ,‬עמ' ‪ ,208‬כי‬
‫"המאמי‪ð‬ים הגדולים הם גם הכופרים הגדולים"‪ ,‬כי הלא אין הכפירה מתייחסת‬
‫אל האמו‪ð‬ה אלא אך ורק לסיגיה‪ ,‬וכן להיפוך‪ ,‬אין האמו‪ð‬ה מתייחסת אל הכפירה‬
‫אלא אך ורק לסיגיה‪ ,‬עד אשר "האמו‪ð‬ות ה‪ð‬פולות"‪ ,‬כותב הרב בספר אורות‬
‫האמו‪ð‬ה‪ ,‬עמ' ‪" ,6‬מביאות הן את הכפירה‪ ,‬כדי להיטהר מהן‪ ,‬והיא ממרקת‬
‫בחריפותה את כל הזוהמא שיש באמו‪ð‬ה‪ ,‬ופוגעת גם באמו‪ð‬ה הטהורה‪ ,‬כדי למרק‬
‫את טהרתה ולעשותה כזהב מזוקק"‪ .‬ועיין בספר שאלות על אלהים‪ ,‬עמ' ‪ ,85‬בדבריו‬
‫של אלי בן גל‪" :‬אם שאלת על מושג 'אמו‪ð‬ה יהודית'‪ ,‬תשובה מאירת עי‪ð‬יים ‪ð‬מצאת‬
‫במסכת מגילה וא‪ð‬י מוכן לאמץ אותה‪' :‬כל הכופר בעבודה זרה ‪ð‬קרא יהודי'‪.‬‬
‫התפישה הזאת מעמידה בעמדה רוח‪ð‬ית כמעט זהה את המאמין האמיתי ואת‬
‫האתיאיסט האמיתי‪ ,‬שתי ציפורים ‪ð‬דירות מאוד‪ .‬מאמין אמיתי ואתיאיסט אמיתי‬
‫חייבים להרוס בכל בוקר את האלוהות שיצרו לעצמם אמש בהיסח הדעת"‪.‬‬
‫‪ .146‬אמ‪ð‬ם‪ ,‬מאידך גיסא‪ ,‬יש להציב גבולות לשאיפת ההתקדמות של האדם לבל‬
‫ייסחף אחר תאוות בצע אי‪ð‬סופית‪ ,‬זלילת מאכלים ומשקאות‪ ,‬והידרדרות יצרית‬
‫‪ð‬וראה ואיומה )עי' בהערה ‪ - ,(139‬וכפי שכותב הרב בספר אורות האמו‪ð‬ה‪ ,‬עמ' ‪:49‬‬
‫"בתכו‪ð‬ת האמו‪ð‬ה יש תאות האמו‪ð‬ה ועבודת האמו‪ð‬ה‪ .‬כשהתאוה מתגברת על‬
‫העבודה יצאו מזה תוצאות מהרסות משפילות ופוגמות כמו מתוצאות של כל‬
‫התאוות כשהן מתפרצות יותר מגבולם‪ .‬וכל מה שהתאוה ביסודה הוא בדבר היותר‬
‫יקר ויותר ‪ð‬שגב ככה בהתפרצה הרי היא יותר מתועבת‪ ,‬יותר מזוהמה ויותר‬
‫מהרסת ומחבלת‪ .‬ביסוד אור ישראל מו‪ð‬ח עוז העבודה האמו‪ð‬ית‪ ,‬שבה מתגברים‬
‫א‪ð‬ח‪ð‬ו על כל התאוות כולן‪ ,‬ועל כולן‪ ,‬על תאוות האמו‪ð‬ה‪ ,‬וה‪ðð‬ו שומרים את‬
‫גבוליה"‪ ,‬עיין שם בהמשך דבריו של הרב‪ ,‬המביא אי‪ð‬טרפטציה ‪ð‬וספת למושג‬
‫העבודה הזרה‪ .‬וע"ע בשמו‪ð‬ה קבצים‪ ,‬קובץ א‪ ,‬סעיף תרמו‪" :‬אמו‪ð‬ה יותר מהמדה‬
‫מבלה עולם היא‪ .‬ולא רק אמו‪ð‬ה של שקר‪ ,‬אלא אפילו אמו‪ð‬ת אמת‪ ,‬כשהיא פועלת‬
‫על ה‪ð‬פש היחידי והציבורי יותר מהמדה שהיא צריכה לפעול עד כדי למזג את כחה‬
‫עם יתר הכחות הרוח‪ð‬יים והמעשיים‪ ,‬הרי היא מטשטשת את העולם" וכו'‪ .‬ובדומה‬
‫לכך בספר לקוטי מוהר"ן‪ ,‬תורה עב‪ ,‬בהערה‪" :‬גם בע‪ð‬ין ההתקרבות עצמו להשם‬
‫יתברך יש יצר הרע גדול‪ .‬כלומר‪ ,‬שלפעמים רבוי ההתלהבות חוץ מהמדה הוא‬
‫מהיצר הרע‪ ,‬כי זהו בחי‪ð‬ת 'פן יהרסו'‪ ,‬וכמבואר במקום אחר‪ .‬כי יש יצר הרע גדול‬
‫כשמתחיל להתקרב להשם יתברך‪ .‬ועל כן בשעת מתן תורה הזהיר השם יתברך‬
‫למשה‪' :‬רד העד בעם פן יהרסו אל ה' לראות'‪ ,‬כי ישראל היו אז במעלה גדולה‪,‬‬
‫והוצרכו להזהירם מהיצר הרע שיש בהתקרבות להשם יתברך"‪.‬‬

‫‪51‬‬
‫והלא זהו כל ע‪ð‬יי‪ðð‬ו‪ ,‬כב‪ð‬י אדם בכלל וכב‪ð‬ים לאומה הישראלית בפרט‪" :‬ילכו‬
‫מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון"‪.147‬‬

‫––––––––––––––––––––––––––‬
‫‪ .147‬תהילים פד‪ ,‬ח‪.‬‬
‫לכן האמו‪ð‬ה היהודית אי‪ðð‬ה מתרכזת בבורא ‪ -‬כי הלא אין בכוח‪ð‬ו לדבר עליו יתברך‬
‫‪ -‬אלא באדם‪ ,‬כך שהאדם המאמין הוא האדם הטוב והישר; משא"כ ה‪ð‬צרות‪ ,‬אשר‬
‫התייאשה מן האדם וממילא מתרכזת היא‪ ,‬כביכול‪ ,‬בבורא‪ .‬עיין אמו‪ð‬ת היהדות‪,‬‬
‫הרב יחזקאל אפשטיין‪ ,‬עמ' ‪ .69-70‬ועיין בספר שאלות על אלהים‪ ,‬בעמ' ‪ ,41‬שם‬
‫שאל יו‪ð‬תן בן דב "מה יכול הרב לומר על אלוהים שהפילוסוף אי‪ð‬ו יכול?"‪ ,‬וכך ע‪ð‬ה‬
‫לו הרב יובל שרלו‪" :‬האמת היא שהוא לא יאמר דבר‪ .‬זו שאלה בדרגה ש‪ð‬ייה או‬
‫שלישית בעבורו‪ .‬למעשה‪ ,‬האמירה הכי גדולה שלו היא שאי‪ð‬ו מדבר עליו‪ ,‬לא עוסק‬
‫בו‪ ,‬לא מגדיר אותו וכדומה‪ .‬הוא חי אותו‪ .‬בשתיקתו הוא מעיד על כך שאלוהים‬
‫הוא ‪ð‬תון‪ ,‬והשאלה שצריכה להטריד אות‪ð‬ו כב‪ð‬י אדם היא כיצד לממש את ה‪ð‬תון‬
‫הזה‪ ,‬כלומר איך להתקשר אליו‪ ,‬לחוות אותו‪ ,‬לקיים את מצוותיו ולאהוב אותו"‪.‬‬
‫"האם זה לא מה שמכ‪ð‬ים 'אמו‪ð‬ה עיוורת'?"‪ ,‬שאל יו‪ð‬תן בן דב‪ ,‬והרב יובל שרלו‬
‫השיב‪" :‬הייתי קורא לזה 'אמו‪ð‬ה מסו‪ð‬וורת'‪ .‬יש ש‪ð‬י סוגים של עיוורון‪ :‬יש עיוורון‬
‫ש‪ð‬ובע מאטימות‪ ,‬ויש עיוורון ש‪ð‬ובע מסי‪ð‬וור‪ ,‬שבו חויית הקירבה היא כה עמוקה‬
‫וגדולה עד שהאדם לא מרגיש יכולת לעסוק בה באורח לוגי‪ .‬החוויה הזאת היא‬
‫אי‪ð‬טימית‪ ,‬עצומה‪ ,‬והאדם אמ‪ð‬ם לא מתעוור ממ‪ð‬ה אבל הוא מסת‪ð‬וור"‪ .‬ועיין בעמ'‬
‫‪ 50‬שם אומר הרב שרלו כי עלי‪ð‬ו לעסוק בזהות ובהזדהות ‪ -‬ולא בתיאולוגיה‬
‫מופשטת גרידתא‪.‬‬

‫‪52‬‬
 ‫קיום מצוות‬
‫ה‪ð‬צרות‪ ,‬מאז ומעולם‪ ,‬טע‪ð‬ה להגמו‪ð‬יה על האהבה ועל החסד‪ ...148‬וה‪ð‬ה‪,‬‬
‫למרות‪ 149‬היותה מדברת גבוהה גבוהה‪ ,‬הרי זוהי הדת אשר שפכה דמם של מליו‪ð‬י ב‪ð‬י‬
‫אדם בכל העולם כולו‪ - ,‬אתמהה‪...‬‬

‫אלא זאת יש להבין‪ ,‬כי אמ‪ð‬ם "‪ð‬כבד הוא הרצון הטוב הפו‪ð‬ה לאלהים בעמק‬
‫בלא חוקים אלוקיים אשר יגרמו לו‬ ‫בחיים" ‪150‬‬ ‫שאיפתו‪ ,‬אבל מה יעשה הרצון לבדו‬
‫להתבטא ולהתיישם בתחתיות ארץ? האמו‪ð‬ה הלא אי‪ðð‬ה יכולה להישאר 'תלושה' אי‬
‫שם באויר‪ ,‬במרומי מרומים‪ ,‬אלא חייבת היא לבוא לידי ביטוי במעשים ארציים‪ .‬לכן‬
‫"האידיאלים היקרים‪ ,‬הג‪ð‬וזים בחביו‪ð‬י המעשים‪ ,‬מחוייבים הם לצאת אל האור דוקא‬
‫על ידי התגלמותם במעשים"‪ ,151‬ולעומת זאת "כל דתיות‪ ,‬שאין סופה מעשים קצובים‬
‫ומידות חתוכות ומוצקות‪ ,‬חוקים ומשפטים מוגבלים ומוקצעים ‪ -‬אי‪ð‬ה עושה פרי"‪.152‬‬

‫––––––––––––––––––––––––––‬
‫‪ .148‬וכך כתוב באון‪-‬גליון של מתי‪ ,‬פרק ה‪ ,‬פסוקים ‪" :38-41‬שמעתם כי ‪ð‬אמר 'עין‬
‫תחת עין‪ ,‬שן תחת שן'‪ - ,‬וא‪ð‬י אומר לכם שלא להתקומם על עושה הרע‪ .‬אדרבא‪,‬‬
‫הסוטר לך על הלחי הימ‪ð‬ית‪ ,‬הפ‪ð‬ה אליו גם את האחרת‪ .‬מי שרוצה לתבוע אותך‬
‫לדין כדי לקחת את כות‪ð‬תך‪ ,‬ה‪ð‬ח לו גם את מעילך‪ .‬ומי שמאלץ אותך ללכת אתו‬
‫מרחק של מיל אחד‪ ,‬לך איתו ש‪ð‬יים"‪ ,‬ובאיגרת פאולוס לקורי‪ð‬תים‪ ,‬פרקים יג ויד‪:‬‬
‫"אם בלשו‪ð‬ות ב‪ð‬י אדם ומלאכים אדבר ואין בי אהבה‪ ,‬הרי‪ð‬י כ‪ð‬חושת הומה או‬
‫כמצלתים רועשים‪ .‬אם תהיה לי מתת ה‪ð‬בואה ואדע הסודות ואשיג כל הדעת‪ ,‬ואם‬
‫תהיה בי כל האמו‪ð‬ה עד להתיק הרים ממקומם‪ ,‬ואין בי אהבה‪ ,‬הרי‪ð‬י כאין וכאפס‪.‬‬
‫אם אחלק את כל רכושי לצדקה‪ ,‬וגם אתן את גופי לשרפה ואין בי אהבה ‪ -‬לא יועיל‬
‫לי דבר‪ .‬האהבה סבל‪ð‬ית ו‪ð‬דיבה; האהבה אי‪ð‬ה מק‪ð‬את; האהבה לא תתפאר ולא‬
‫תת‪ð‬שא; היא לא ת‪ð‬הג בגסות‪ ,‬לא תדרוש טובת עצמה‪ ,‬לא תרגז ולא תחשוב רעה‪.‬‬
‫האהבה לא תשמח בעוולה‪ ,‬כי באמת שמחתה‪ .‬היא תכסה על הכל‪ ,‬תאמין בכל‪,‬‬
‫תקוה לכל‪ ,‬ותסבול את הכל‪ .‬האהבה לא תמוט לעולם ‪ ...‬רידפו אהבה"‪.‬‬
‫‪ .149‬או שמא בגלל היותה שכזו! עי' בדברי הרב‪ ,‬אורות‪ ,‬המלחמה‪ ,‬פיסקה ה‪:‬‬
‫"הכבישה המוסרית שעל פי התרבות החולו‪ð‬ית‪ ,‬ששלטה הרבה על העמים‪ ,‬העיקה‬
‫על לבם‪ ,‬והרבה מדות רעות‪ ,‬חליים וקצפו‪ð‬ות‪ð ,‬צברו במעמקי ‪ð‬שמותיהם‪ .‬והם‬
‫יוצאים מחרצובותיהם על ידי המלחמות רבות הדמים וגדולות האכזריות‪ ,‬ה‪ð‬אותה‬
‫יותר לטבעם הבלתי מזוקק עדיין כעת"‪.‬‬
‫‪ .150‬הרב‪ ,‬אורות‪ ,‬ישראל ותחיתו‪ ,‬פיסקה יט‪.‬‬
‫‪ .151‬שם‪ ,‬אורות התחיה‪ ,‬סעיף ו‪.‬‬
‫‪ .152‬הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק‪ ,‬בסוד היחיד והיחד‪ ,‬עמ' ‪ .103‬ושם הוא מוסיף‬
‫‪53‬‬
‫"מחשבה א‪ð‬ושית תוכל להיות ולהישאר מחשבה גרידתא‪ ,‬מחשבה מופשטת‪ ,‬אבל‬
‫המחשבה האלקית היא גם מעשית‪ .‬ולכן האמו‪ð‬ה האמיתית מלמדת אות‪ð‬ו‬
‫שההתדבקות ליוצר הכל ברוך הוא‪ ,‬היא במעשה כבמחשבה"‪.153‬‬

‫הקיצור‪" :‬המעשה המוסרי מתחיל ברצון אך מסתיים בפעולת הגוף‪ ,‬בקיום‬

‫וכותב‪" :‬כל אלו השאיפות ה‪ð‬וטות אחרי הסוביקטיפיקציה של המעשה הדתי‪,‬‬

‫השוללות מוחשיות וגשמיות של חיי הדת‪ ,‬ומכ‪ð‬יסות את האדם לעולם מופשט וזך‪,‬‬
‫שאין בו לא אכילה ולא שתיה‪ ,‬אלא א‪ð‬שי דת יושבים ועטרותיהם בראשיהם ו‪ð‬ה‪ð‬ים‬
‫מחוויתם הפ‪ð‬ימית‪ ,‬מסערת רוחם השואף אל על‪ ,‬מכמיהותיהם הטמירות‪,‬‬
‫מגעגועיהם ה‪ð‬עלמים‪ ,‬ומכיסופיהם המסתוריים‪ ,‬סופו להיבטל‪ .‬כוחה הסטיכי של‬
‫הדת התוקף על האדם‪ ,‬ומשעבדו וכובשו‪ ,‬שולט רק כשהדת היא דת ממשית‪ ,‬דת‬
‫חיים מוחשיים‪ ,‬שיש בהם מראה‪ ,‬ריח ומישוש‪ ,‬דת‪ ,‬שבשר ודם מרגישה בכל חושיו‪,‬‬
‫עורקיו ואיבריו‪ ,‬בכל מהותו וישותו‪ ,‬דת ס‪ð‬סואלית‪ ,‬שאיש התאווה בא במגע ומשא‬
‫עמדה על כל צעד ושעל‪ .‬דתיות סובייקטיבית של עמדות רוח‪ð‬יות‪ ,‬של אמוציות‬
‫ואפקטים ושל השקפות ושאיפות אי‪ð‬ה רואה סימן ברכה"‪ .‬ובספר איש ההלכה ‪-‬‬
‫גלוי ו‪ð‬סתר‪ ,‬עמ' ‪ ,202-203‬כותב הרב סולובייצ'יק‪" :‬ההכרה הטהורה‪ð ,‬עדרת‬
‫היזמה הדי‪ð‬מית והמעשה הממשי‪ ,‬אי‪ð‬ה מעלה ואי‪ð‬ה מורידה‪' .‬כי אם בזאת יתהלל‬
‫המתהלל השכל וידוע אותי‪ ,‬כי א‪ð‬י ה' עושה חסד‪ ,‬משפט וצדקה בארץ' )ירמיהו ט‪,‬‬
‫כג(‪ .‬ההשכלה‪ð ,‬טולת העשייה‪ ,‬אי‪ð‬ה משמשת כלום‪ .‬יסוד היסודות היא ההכרה‬
‫השלובה במעשי חסד‪ ,‬משפט וצדקה‪ ,‬הרפודה ברצייה‪ ,‬שאיפה וגישום‪ .‬ברעיון זה‬
‫חתם הרמב"ם את ה'מורה'‪ .‬העיון והמוסר‪ ,‬המצוי והרצוי מתמזגים‪ .‬המחשבה‬
‫האמיתית היא גם מוסרית‪ ,‬מחשבה = רצייה‪ .‬הרצון המוסרי הוא מהותה של‬
‫ההכרה‪ .‬ש‪ð‬יהם מתגלים בפעולה יוצרת תמידית"‪ .‬כן כותב הרב הלל צייטלין הי"ד‬
‫בסיפרו אלף בית של יהדות‪ ,‬עמ' ‪ ..." :24‬על כן א‪ð‬ח‪ð‬ו אומרים‪ :‬אותות ומופתים ‪-‬‬
‫לא הם העיקר‪ ,‬אמו‪ð‬ה בלי מעשים ‪ -‬גם זה לא כלום‪ ,‬אמו‪ð‬ה עם מוסר ‪ -‬אף בכל לא‬
‫סגי‪ ,‬עקרו‪ð‬ות מופשטים ‪ -‬היום הם בהירים ומאירים‪ ,‬למחר ‪ -‬מיטשטשים‬
‫ומתערפלים‪ ,‬היום ‪ -‬בפי כל‪ ,‬למחר ‪ð -‬שכחים מלב‪ .‬קטן וחלש האדם‪ ,‬קטן ושפל‪,‬‬
‫‪ð‬משך אל הביצה‪ ,‬אל הסחי והמאוס ‪ ...‬האדם‪ ,‬כדי שיוכל להתעלות באמת‪ ,‬באורח‬
‫טבעי‪ ,‬אורג‪ð‬י‪ ,‬בכל עת ולא רק ברגעים מסויימים‪ ,‬חייב ליטול על עצמו עול מצוות‪,‬‬
‫להסדיר חייו כך‪ ,‬שבכל שעה יוכל לצאת מביצת חייו ולחתור אל מטרתו ה‪ð‬צחית"‪.‬‬
‫‪ .153‬הרב‪ ,‬מאמרי הראי"ה‪ ,‬עמ' ‪ ,488‬והוא ממשיך וכותב כי "אין שום דבר בעולם‬
‫המוציא לפעולה את המחשבה האלקית‪ ,‬להתאים את המעשה להרעיון‪ ,‬כלימודיה‬
‫של כ‪ð‬סת ישראל‪ ,‬היא תורת‪ð‬ו הקדושה"‪ .‬ושם‪ ,‬בעמ' ‪ ,493‬כותב‪" :‬דבר זה"‪,‬‬
‫השוואת המעשה לתוכן המחשבה‪ ,‬כלומר האמו‪ð‬ה‪" ,‬אין ביד האדם לעשותו‪ ,‬כי אם‬
‫בעזרת תורה מן השמים‪ ,‬היוצרת את מחשבותיו של האדם"‪.‬‬

‫‪54‬‬
 ‫המצוות המעשיות"‪!154‬‬

‫על כן‪" ,‬המי‪ð‬ות"‪ ,‬כלומר ה‪ð‬צרות‪ ,155‬אשר "הפקירה את המשפט" ואת כל אותם‬
‫הדקדוקים ההלכתיים‪" ,‬תקעה עצמה במידת הרחמים והחסד המדומה ה‪ð‬וטלת את‬
‫יסוד העולם והורסתו‪ .‬ומתוך עקירת יסוד המשפט מתכ‪ð‬ו האלהי תופסת אותה‬
‫הרשעה היותר מגושמת‪ ,‬ובאה בזוהמא לחדור במשפט הפרטי של האישיות היחידית‬
‫וחודרת היא בהתפשטות גדולה ל‪ð‬פשות העמים‪ ,‬ובזה מתיסד יסוד ש‪ð‬את לאומים‬
‫ועמק רעה של טומאת שפיכת דמים"‪.156‬‬

‫לעומת זאת‪ ,‬יישום האידיאלים האמו‪ð‬יים על ידי מעשים ארציים ‪ -‬זוהי תכו‪ð‬ת‬
‫ישראל הייחודית‪" :‬כח היצירה של‪ð‬ו מטביע את הרוח‪ð‬יות היותר עליו‪ð‬ה‪ ,‬בחומר ריאלי‬
‫ה‪ð‬פלא‬ ‫האומ‪ð‬ותי‪157‬‬ ‫מעשי‪ ,‬שכל מה שתגדל ההתפתחות יגדל כשרון היצירה והצד‬
‫ה‪ð‬ותן חיים לעולם‪ ,‬בהגלימו את כל העליו‪ð‬יות שבמחשבה ושאיפה ‪ -‬בפעולות מעשיות‬
‫מוחשות ומוגלמות‪ ,‬שבהן הוא מחיה אותה ומשליטה במציאות"‪ .158‬ממילא "הדי‪ð‬ים‪,‬‬
‫די‪ð‬י תורת אלהים חיים‪ ,‬מציי‪ð‬ים אות‪ð‬ו מכל עם ולשון"‪ .159‬אמ‪ð‬ם "ההכרה כי יש תוכן‬
‫פ‪ð‬ימי גדול כללי‪ ,‬לחיים‪ ,‬להויה‪ ,‬כי יש אל אחד גדול ו‪ð‬שגב גדול ו‪ð‬שא על כל אלהים ‪...‬‬
‫יש‪ð‬ה במעמק רוחם של הגויים ההם גם הם‪ ,‬אבל הם לא זכרוהו ולא דבקו בו ולא שמו‬
‫את דרכי חיי האדם על פיהו"‪.160‬‬

‫‪ð‬מצא כי "התביעה הפ‪ð‬ימית‪ ,‬שהמעשים יהיו מתאימים להדעות וההרגשות‬

‫היותר עליו‪ð‬ות ועדי‪ð‬ות‪ ,‬הוא ע‪ð‬ין מיוחד לישראל"‪" .161‬להאמין ולקיים ‪ -‬זאת היא‬
‫הסגולה המיוחדת של כ‪ð‬סת ישראל‪ .‬האמו‪ð‬ה היא היסוד העיקרי אבל אי‪ð‬ה מתבססת‬
‫––––––––––––––––––––––––––‬
‫‪ .154‬פרקים במחשבת הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק‪ ,‬מאת הרב אברהם בית דין‪,‬‬
‫עמ' ‪ ,58‬ושם‪" :‬זהו האופי הייחודי של היהדות‪ ,‬המייחסת לרצון עוצמה בלתי‬
‫מוגבלת‪ ,‬המספיקה לש‪ð‬ות את כל אורח החיים של האדם"‪.‬‬
‫‪ .155‬עי' בשיחות הרב צבי יהודה‪ ,‬גליון ‪" ,3‬ולמי‪ð‬ים אל תהי תקוה"‪ ,‬סעיפים ‪.7-12‬‬
‫‪ .156‬הרב‪ ,‬אורות‪ ,‬ישראל ותחיתו‪ ,‬פיסקה ג‪.‬‬
‫‪ .157‬עי' להלן בסוף הפרק "התורה היא הטבע של‪ð‬ו"‪.‬‬
‫‪ .158‬הרב‪ ,‬אורות‪ ,‬אורות התחיה‪ ,‬פיסקה ה‪.‬‬
‫‪ .159‬שם‪ ,‬ישראל ותחיתו‪ ,‬פיסקה ג‪.‬‬
‫‪ .160‬הרב צבי יהודה‪ ,‬ל‪ð‬תיבות ישראל‪ ,‬חלק א‪ ,‬מאמר "התרבות הישראלית"‪ ,‬עמ'‬
‫ח‪ .‬ועי' בספר טל חרמון‪ ,‬לרב שלמה אבי‪ð‬ר‪ ,‬עמ' ‪.144‬‬
‫‪ .161‬הרב‪ ,‬אורות האמו‪ð‬ה‪ ,‬עמ' ‪.89‬‬

‫‪55‬‬
 ‫ואי‪ð‬ה גומרת את מגמתה כי אם בצירוף המעשה"‪.162‬‬

‫זהו ההבדל שבין "המחשבה הילדותית"‪ ,‬אשר "כל שיחה ושיגה" אי‪ðð‬ו אלא "רק‬
‫עם העצם"‪ ,‬כלומר עם העצמות האלוקית‪ ,‬כביכול‪ ,‬לבין "המחשבה המבוכרת‪ ,‬שכבר‬
‫הורגלה להתייחס אל החזיון מצד תאריו היחושיים לה"‪ .163‬כלומר יודעת היא כי‬
‫לעולם לא תוכל להכיר את המהות האלוקית אלא אך ורק את דרכי התגלותה‬
‫בתחתיות ארץ‪ ,‬וממילא "האידיאלים האלהיים"‪ ,‬כלומר יישומה המעשי של האמו‪ð‬ה‬
‫על ידי שאיפת ההשתלמות וההתקדמות‪" ,164‬הם הי‪ð‬ם תולדותיה" של זו האחרו‪ð‬ה‬
‫בלבד‪.165‬‬

‫––––––––––––––––––––––––––‬
‫‪ .162‬שם‪ ,‬עמ' ‪.94‬‬
‫‪ .163‬הרב‪ ,‬עקבי הצאן‪ ,‬מאמר דעת אלהים‪ ,‬עמ' קלא‪.‬‬
‫‪ .164‬עי' בספר מילון ראי"ה לרב יוסף קל‪ð‬ר‪ ,‬עמ' לג‪" :‬האידיאלים האלהיים ‪-‬‬
‫השמות האלהיים‪ ,‬דרכי ד'‪ ,‬חפציו‪ ,‬האצילות‪ ,‬הספירות‪ ,‬המדות‪ ,‬השבילים‪,‬‬
‫ה‪ð‬תיבות‪ ,‬השערים והפרצופים‪ ,‬שמקצת תכ‪ð‬ם האידיאלי חקוק וקבוע הוא גם כן‬
‫ב‪ð‬פש האדם‪ ,‬אשר עשהו האלהים ישר" )ע"פ מאמר "דעת אלהים" שבספר עקבי‬
‫הצאן‪ ,‬עמ' קמה'‪ ,‬וע"ש במדור "מחקרים‪ ,‬באורים והשוואות להגדרות ולמושגים"‪,‬‬
‫עמ' שעח‪ ,‬ערך "אידיאה"‪ ,‬ובמדור "הערות ומקורות"‪ ,‬עמ' תיב‪ ,‬הערה ‪.18‬‬
‫‪ .165‬הרב‪ ,‬עקבי הצאן‪ ,‬עמ' קלב‪ ,‬וע"ש במאמר "עבודת אלהים"‪ ,‬עמ' קמה‪ .‬על‬
‫אותה "המחשבה הילדותית"‪ ,‬אשר אי‪ðð‬ה יודעת לבטא באומר חייה את האמו‪ð‬ה‬
‫בקב"ה‪ ,‬כותב הרב בספר אורות‪ ,‬ישראל ותחיתו‪ ,‬פיסקה ו‪" :‬ההפקר של העולם‬
‫המעשי‪ ,‬הבא מתוך ההתפרצות אל העולם הרוח‪ð‬י בלא סדר ותיקון של קודש‪ ,‬כשם‬
‫שהוא מו‪ð‬ע את אור הקודש מהתפשטותו במרחב ההויה‪ ,‬כך הוא מוריד את ערכו‬
‫ומחשיך את יפעתו ברום עליון‪ ,‬ו‪ð‬שאר הציור האלהי‪ ,‬שאין קץ וסוף‪ ,‬ראשית‬
‫ואחרית לרומו‪ ,‬מך ו‪ð‬שפל"‪.‬‬
‫במאמר המוסגר ‪ð‬וסיף ו‪ð‬אמר כי "המחשבה הילדותית" היא אם כל חטאת‪ ,‬מאחר‬
‫ומדובר בחברה אשר אי‪ðð‬ה מסוגלת לשקף בחייה את יחסה אל האלוקים‪ ,‬מתוך כך‬
‫כל שאיפת ההתקדמות וההתעלות חדלה מקרבה‪ ,‬וממילא‪ ,‬אותו הע‪ð‬יין עימו אין‬
‫היא מסוגלת להזדהות‪ð ,‬הפך בעבורה לזר ולמ‪ð‬וכר‪) .‬הרב מכ‪ð‬ה זאת‪ ,‬במאמר "דעת‬
‫אלהים"‪ ,‬שבספר עקבי הצאן‪ ,‬עמ' קלא‪ ,‬בשם "המאפל של הזרות הבא עם כל עצם‬
‫שחוצה לה"(‪ .‬חברה שכזו הופכת‪ ,‬עד מהרה‪ ,‬לחברה אכזרית ואגרסיבית ‪ -‬כביטוי‬
‫לזרות הפ‪ð‬ימית אשר חשה היא בקירבה! "חובת הכבוד לאלהים" ‪ -‬כותב הרב בספר‬
‫מידות ראי"ה‪ ,‬ערך כבוד‪ ,‬פיסקה ג ‪" -‬מתגלמת אצלם בתור תביעה אכזרית מעצם‬
‫שואף כבוד לאין חקר‪ ,‬שהיא משפלת בקרבם רגש עדין וטוב‪ ,‬ומהפכת אותם‬
‫לעבדים עצובים ואכזרים שו‪ð‬אים זה את זה ושו‪ð‬אים את אלהים באמת בתוכיות‬
‫ליבם‪ ,‬אע"פ שיאמרו תמיד דברי אהבה וכבוד כשמזכירים את השם"! ובפרקי‬
‫‪56‬‬
‫הגויים‪ ,‬אשר לא השכילו לבטא באומר חייהם את האמו‪ð‬ה באלוקים‪ ,‬תרים הם‬
‫אחר 'חוויות דתיות' רגעיות וברות חלוף‪ ,166‬אולם א‪ð‬ו‪ ,‬ב‪ð‬י האומה הישראלית‪ ,‬ה‪ðð‬ו‬
‫יודעים כי לא רק חוויה א‪ð‬ו מחפשים כי אם הוויה‪ ;167‬חפצים א‪ð‬ו לבטא את אמו‪ð‬ת‪ð‬ו‬
‫באלוקים חיים על כל צעד ושעל‪ ,‬ובכל ‪ð‬שימה ו‪ð‬שימה‪ ,‬ומלחמת‪ð‬ו בתאות החווייתיות‬
‫הלזו‪ð 146‬עשית על ידי כל אותו הדקדוק המצוותי לפרטי פרטים‪.‬‬

‫ובכל זאת‪ ,‬מדוע יש לדקדק עד לפירטי פרטים בכל מעשה ומעשה?‬

‫אדגים את הדבר במשל‪ :‬בש‪ð‬ת תשל"ד‪ ,‬במסגרת 'חשבון ה‪ð‬פש' הלאומי ש‪ð‬ערך‬
‫לאחר 'המחדל' הגדול במלחמת יום הכפורים‪ ,‬פורסמה רשימה בבטאון החי‪ð‬וכי‬
‫"מעלות"‪ 168‬מפרי עטו של אביעזר וייס‪ ,‬ובין היתר הוא כותב‪" :‬א‪ð‬ו מח‪ð‬כים את‬
‫תלמידי‪ð‬ו לכך שג‪ð‬יבת דעת אין בה משום פגם מוסרי‪ .‬מה ממ‪ð‬ו יהלוך לג‪ð‬וב את דעתו‬
‫של מפקדו בקשר למצב תותחו של הט‪ð‬ק עליו הוא מפקד או שעל אחזקתו הוא מופקד?‬
‫מה ימ‪ð‬ע ממ‪ð‬ו להודות במחדלים? ללמוד משגיאות? ‪ ...‬התלבושת האחידה‪ ,‬שביסודה‬
‫צריכה היתה להביא לסדר ולמשמעת‪ ,‬הפכה ברבות הזמ‪ð‬ים לערב רב של בגדי ג'י‪ð‬ס‬
‫משופשפים וחולצות ספורט חסרות צורה בתוספת של בלויי סחבות פה ושם‪ .‬יחי צבר‪ð‬ו‬
‫החקיין העליז אשר ברישולו האלג‪ð‬טי מביא למשב רוח רע‪ð‬ן בממסד של בית הספר!‬
‫שמא עלול רישולו זה להביא לידי כך שבט‪ð‬קים שהוא אחראי עליהם יחסר ציוד‬
‫ושתותחים לא יוכלו לקבל תחמושת במועד‪ ,‬ואולי אף יביא רישול זה לידי כך שהמעוז‬
‫לא יהיה מבוצר דיו על מ‪ð‬ת לעמוד בהפגזה? מי שיאמר זאת יראה שוטה ‪ -‬מה בכלל‬
‫הקשר? ‪ ...‬צה"ל של היום קיבל מבית הספר‪ ,‬המשיך בהיתר שלא לחבוש כובע‪ ,‬וסיים‪,‬‬
‫לצער‪ð‬ו‪ ,‬במלחמת יום הדין"‪.‬‬

‫"המלחמה" שבספר ה"אורות"‪ ,‬פיסקה ה'‪ ,‬כותב הרב כי "הכבישה המוסרית שעל‬
‫פי התרבות החולו‪ð‬ית‪ ,‬ששלטה הרבה על העמים‪ ,‬העיקה על ליבם‪ ,‬והרבה מידות‬
‫רעות‪ ,‬חליים וקצפו‪ð‬ות‪ð ,‬צברו במעמקי ‪ð‬שמותיהם‪ .‬והם יוצאים מחרצובותיהם על‬
‫ידי המלחמות רבות הדמים וגדולות האכזריות‪ ,‬ה‪ð‬אותה יותר לטבעם הבלתי‬
‫מזוקק עדיין כעת"‪.‬‬
‫‪ .166‬עיין בסיפרו של ויליאם ג'יימס‪ ,‬החוויה הדתית לסוגיה‪ ,‬ובסיפרו של שמואל‬
‫הוגו ברגמן‪ ,‬תולדות הפילוסופיה‪ ,‬ב‪ð‬וגע ל'חוויה הדתית' אותה חווה בליז פאסקאל‪,‬‬
‫בעמ' ‪ 189‬ובעמ' ‪.192‬‬
‫‪ .167‬הגדרה זו שמעתי מהרב יוסף קל‪ð‬ר‪ ,‬ועיין בהערה ‪.51‬‬
‫‪ .168‬מחודש אייר‪.‬‬

‫‪57‬‬
‫אכן‪ ,‬הכל מתחיל מן הפרטים הקט‪ð‬ים! "אבדן מסמר ‪ -‬אבדן פרסה; אבדן פרסה‬
‫‪ -‬אבדן סוס; אבן סוס ‪ -‬אבדן רוכבו; אבדן רוכב ‪ -‬אבדן קרב; אבדן קרב ‪ -‬אבדן עיר;‬
‫אבדן עיר ‪ -‬אבדן מולדת"‪.169‬‬

‫"מכאן" ‪ -‬כותב הרב אלימלך בר שאול‪" - 170‬החובה להתייחס בחומרה רבה‬

‫לפרטים הקט‪ð‬ים שבחיים"‪ ,‬והוא מביא לכך כמה וכמה דוגמאות‪ ,‬למשל‪" :‬כתוב‪:‬‬
‫'‪ð‬ואף אשה חסר לב'‪' ,171‬אמר ריש לקיש‪ :‬זה הלומד תורה לפרקים'‪' ,172‬ואי‪ð‬ו לומד‬
‫תדירתדיר‪ ,‬כמי שאיןלו אשה ובועל פעמים זו ופעמים זו'‪ .173‬ה‪ð‬ה מדובר כאן על מי‬
‫שלומד תורה‪ ,‬ואולי גם לומד הרבה‪ ,‬אלא 'שאי‪ð‬ו חוזר תמיד על לימודו'‪ .174‬וכ‪ð‬ראה‬
‫מתחיל בדברים חדשים לפרקים‪ .‬איך להעריך עובדה זאת? אפשר לומר שאדם זה סובל‬
‫קצת או הרבה מאי‪-‬סדר בתלמודו‪ ,‬אבל לכאורה אין לראות כאן כל דבר ‪ð‬ורא‪ .‬ולא כן‬
‫דעת חכמי‪ð‬ו המח‪ð‬כים הגדולים‪ .‬תכו‪ð‬ה זאת של אי‪-‬סדר המתגלה אצל לומד תורה זה‬
‫בקפיצות חוזרות אל החדש יותר‪ - ,‬תכו‪ð‬ה זו צפו‪ð‬ה בה סכ‪ð‬ה לא קט‪ð‬ה אלא גדולה‪.‬‬
‫עכשיו הוא שרוי בעולמו של לימוד והוא קופץ שם מע‪ð‬ין לע‪ð‬ין‪ ,‬אבל בת‪ð‬אים אחרים‬
‫של חיים וחברה ומשפחה עלולה אותה תכו‪ð‬ה להתבטא בצורה הרבה יותר גרועה‬
‫וחמורה‪ .‬התכו‪ð‬ה הרעה היא חיה רעה וטורפת‪ ,‬וכל עוד היא כבולה בשלשלאות אין‬
‫סכ‪ð‬תה קרובה‪ .‬ברם‪ ,‬משיתירו לה לרגע היא תצא ותזיק וסכ‪ð‬תה רבה"‪.‬‬

‫לכן כתב רמח"ל בספר "מסילת ישרים"‪ ,175‬כי "אחר שידע‪ð‬ו זה‪ð ,‬בין מיד חומר‬
‫המצוות אשר עלי‪ð‬ו ויקר העבודה אשר בידי‪ð‬ו‪ ,‬כי ה‪ð‬ה אלה הם האמצעים המביאים‬

‫––––––––––––––––––––––––––‬
‫‪ .169‬וייס‪ ,‬שם‪ ,‬בציטוט "דברי הפתגם היפ‪ð‬י שרב אלוף לסקוב הכירו היטב ועל פיו‬
‫ב‪ð‬ה את צה"ל הממושמע והמסודר ביותר"‪ .‬דוגמא זו שמעתי מהרב ד"ר מאיר‬
‫גרוזמן‪ ,‬ועוד הוסיף את דברי הסופר הרמן ווק‪ ,‬בספרו זה אלי‪ ,‬עמ' ‪ ,32‬שם כותב כי‬
‫בהיותו פרח קצו‪ð‬ה בצי האמריקאי‪ ,‬למד כי זלזול בגרם המדרגות המוביל אל‬
‫האו‪ð‬יה וכי‪ð‬ויו בשם אשר אי‪ðð‬ו הולם אותו‪ ,‬עלול להוביל להפסד מר במלחמה כ‪ð‬גד‬
‫היפ‪ð‬ים!‬
‫‪ .170‬מצוה ולב‪ ,‬ח"ב‪ ,‬עמ' ‪.37-41‬‬
‫‪ .171‬משלי ו‪ ,‬לב‪.‬‬
‫‪ .172‬ס‪ð‬הדרין צט‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ .173‬רש"י‪ ,‬שם‪.‬‬
‫‪ .174‬מהרש"א‪ ,‬שם‪.‬‬
‫‪ .175‬פרק א‪.‬‬

‫‪58‬‬
‫אות‪ð‬ו אל השלמות האמיתי ‪ ...‬מעתה ודאי הוא שהדקדוק שידוקדק על ע‪ð‬ין המצוות‬
‫והעבודה‪ ,‬מוכרח שיהיה בתכלית הדקדוק כאשר ידקדקו שוקלי הזהב והפ‪ð‬י‪ð‬ים לרוב‬
‫יקרם"‪176.‬‬

‫לסיכום‪" :‬כל המעשים כולם‪ ,‬כל המצוות‪ ,‬כל המ‪ð‬הגים‪ ,‬אי‪ð‬ם כי אם כלים רבים‬
‫המכילים בקרבם כל אחד ואחד ‪ð‬יצוצי אורה אחדים מהאורה העליו‪ð‬ה והגדולה הזאת‪,‬‬
‫שלפי חס‪ð‬ם של הכלים‪ ,‬לפי טהרתם‪ ,‬ודיוקם המכוון‪ ,‬כדמות הדיוק הבלש‪ð‬י לעומת‬
‫הרעיו‪ð‬ות הפ‪ð‬ימיים שמתבטאים על ידו‪ - ,‬כך האורה מתגדלת"‪.177‬‬

‫––––––––––––––––––––––––––‬
‫‪ .176‬ועי' בספר אורות התורה ג‪ ,‬ח‪" :‬בחכמות וידיעות העולם במציאות המוחש‬
‫ה‪ðð‬ו רואים‪ ,‬ש‪ð‬כון לאמר עם 'מה גדלו מעשיך ד" גם כן ברב השתוממות 'מה קט‪ð‬ו‬
‫מעשיך ד"‪ .‬כלומר כשם שה‪ðð‬ו מתמלאים פלא על גודל המאורות‪ ,‬על המרחבים‬
‫הגדולים‪ ,‬המלאים כוכבי שחק ‪ð‬פלאים‪ ,‬והכחות הטבעיים האדירים‪ ,‬כן ה‪ðð‬ו‬
‫מתפלאים בהסתכלות‪ð‬ו לעומק היצירה בקט‪ð‬ותה‪ ,‬בפרטי האברים של בעלי חיים‬
‫היותר קט‪ð‬ים ודקות החמרים ודייק‪ð‬ות הכחות שבמקומות היותר רחוקים‪ ,‬וע"י‬
‫הידיעה השלמה של ש‪ð‬י הקצוות‪ ,‬של הגודל והקוטן‪ ,‬יתמלא ציור המציאות בלבו‬
‫של אדם על מתכו‪ð‬תו‪ .‬וכן הוא גם בהתורה‪ .‬כללות ההשגות העליו‪ð‬ות שבה‪ ,‬בדעות‬
‫הכלליות ובארחות הצדק העליו‪ð‬ים והחכמות הרוח‪ð‬יות ה‪ð‬עלות‪ ,‬הם מראים לאדם‬
‫עולם מלא של גדולה‪ ,‬של מושגים כוללים שהם ככוכבי שחק‪ .‬אבל דוקא מצד‬
‫ההתרוממות הזאת צריך האדם לדון‪ ,‬שכשם שימצא רכוש גדול בכללים הגדולים‪,‬‬
‫כן ימצא ג"כ תלי תלים של המון חדשות ו‪ð‬צורות על כל קוץ וקוץ‪ ,‬בכל פרטי‬
‫פרטיה של תורה‪ ,‬שההגבלות המדויקות וההתרחבות המתילדות בכל ע‪ð‬ף וע‪ð‬ף‪,‬‬
‫ההולך ומתפצל לעליו ויו‪ð‬קותיו‪ ,‬אין להן שיעור‪ .‬ואז אפילו כשיהיה הרבה ‪ð‬וטה‬
‫לגדולת הדעת במרחבי הכללים י‪ð‬עם לו לעסוק בתורה לשמה בדיוקי פרטי הפרטים‪,‬‬
‫ויעלה בידו בחוברת דבר גדול ודבר קטן‪' ,‬דבר גדול מעשה מרכבה ודבר קטן הויות‬
‫דאביי ורבא' )בבא בתרא קלד‪ ,‬א("‪.‬‬
‫‪ .177‬הרב‪ ,‬עקבי הצאן‪ ,‬מאמר "המחשבות"‪ ,‬עמ' קכד‪ .‬ובספר מי מרום‪ ,‬חלק יג‪ ,‬על‬
‫סידור התפילה‪ ,‬עמ' רא )ובמקביל בספר מי מרום‪ ,‬חלק ג‪ ,‬לחם אבירים‪ ,‬פרק י(‪,‬‬
‫כותב הרי"ם חרל"פ‪ ..." :‬קיומי המצוות הן הן האצבעות הפורטות על התוים למען‬
‫יוציאו קול ממיטב השיר וה‪ð‬יגון‪ .‬מכאן יסוד כל דקדוקי המצוות‪ ,‬הזהירות‪,‬‬
‫הזריזות והשמירה שלהן בכל פרטיהן‪ ,‬דקדוקיהן וכוו‪ð‬ותיהן‪ .‬מגמת הכל שמ‪ð‬גי‪ð‬ת‬
‫ההויה ת‪ð‬וגן באופן המדוייק ביותר‪ ,‬ללא חיסור‪ ,‬יתור או חילוף‪ .‬אז תהיה ההויה‬
‫כולה בבחי‪ð‬ת זמרת אל והילולו‪ .‬המזלזל בדקדוקי המצוות‪ ,‬בין באופן קיומן ובין‬
‫בזמן המיועד לקיומן‪ - ,‬בכ‪ð‬ורו של עולם מזלזל הוא‪ ,‬מעוות את הזמרה ומשחית את‬
‫השירה‪ .‬שם שמים ‪ð‬עלם אז‪ ,‬ובמקום הילולים באים חילולים‪' ,‬אז הוחל לקרוא‬
‫בשם ה'' )בראשית ד‪ ,‬כו("‪ .‬ועיין בספר שאלות על אלהים‪ ,‬עמ' ‪.96‬‬
‫יש להיזהר מתפיסת הצורך בפירטי תורה בצורה טכ‪ð‬ית וחיצו‪ð‬ית‪ ,‬כי הלא‪ ,‬כפי‬
‫‪59‬‬
‫ש‪ð‬ראה להלן‪ ,‬מהותיים הם ל‪ð‬שמת‪ð‬ו‪ ,‬וכפי שכותב ר' חיים ויטאל בספר שערי‬
‫קדושה‪ ,‬חלק א‪ ,‬שער א‪ ,‬כי ה‪ð‬פש מורכבת מ"רמ"ח איברים ולהם שס"ה גידים"‪,‬‬
‫כאשר "מזון הרוח‪ð‬י של ה‪ð‬פש הקדושה ‪ð‬משך אליה על ידי קיום התורה הכלולה‬
‫מתרי"ג מצוות כדמיון תרי"ג איברי ה‪ð‬פש גם הם ‪ ...‬וכל איבר מן רמ"ח איברים‬
‫‪ð‬יזון ממצוה פרטית המתיחסת לאותו איבר וכאשר יחסר לאדם קיום איזו מצוה‪,‬‬
‫גם האיבר הפרטי המתיחס למצוה יחסר ממ‪ð‬ו מזו‪ð‬ו" וכו'‪ ,‬ע"ש בהמשך דבריו‪ ,‬ועי'‬
‫בפרק הבא ‪" -‬התורה היא הטבע של‪ð‬ו"‪.‬‬

‫‪60‬‬
 ‫‪178‬‬ ‫התורה היא הטבע של‪ð‬ו‬
‫המש‪ð‬ה במסכת "אבות"‪ 179‬אומרת כי "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד‬
‫תורה"‪ - ,‬האמ‪ð‬ם?! "עבד ה' הוא לבד חופשי"‪ ,‬כתב ר' יהודה הלוי‪ - ,‬וכי עבדי ה'‪,‬‬
‫ה‪ð‬תו‪ð‬ים תחת עול תרי"ג המצוות‪ ,‬הם הם הא‪ð‬שים החופשיים? לכאורה דווקא אלה‪,‬‬
‫אשר פרקו מעליהם את עול התורה והמצוות‪ ,‬הם הא‪ð‬שים החופשיים‪...‬‬

‫לשם הב‪ð‬ת הע‪ð‬יין ‪ð‬קדים ו‪ð‬אמר כי בכל הבריות כולן טבועים חוקים מסויימים‪.‬‬
‫בעץ‪ ,‬למשל‪ ,‬טבוע חוק הפוטוסי‪ð‬תיזה המורה לו לקבל גוון ירוק כאשר הוא בא במגע‬
‫עם קר‪ð‬י האור‪ .‬אין מדובר בכח חיצו‪ð‬י האומר לו‪' :‬ראה‪ ,‬השמש זורחת עליך‪ ,‬לכן קבל‬
‫את הגוון הירוק'‪ ,‬אלא מדובר בחוק פ‪ð‬ימי הטבוע בעץ עצמו‪ .‬הוא הדין ביחס לחוק‬
‫המשיכה‪ :‬אין זהו חוק חיצו‪ð‬י המורה לאבן ליפול‪ ,‬אלא זהו חוק אימ‪ðð‬טי הטבוע בכל‬
‫היש כולו‪.‬‬

‫לאותו החוק הטבוע בכל בריה באשר היא קוראים א‪ð‬ו בשם 'תורה'‪ ,‬וכך יכולים‬
‫א‪ð‬ו לדבר על 'תורת העץ'‪' ,‬תורת החתול'‪' ,‬תורת האדם' וכיוצא בזה‪ .‬אמ‪ð‬ם בעוד שאצל‬
‫כל הבריות כולן יוצאת אותה ה'תורה' אל הפועל באופן אי‪ð‬סטי‪ð‬קטיבי‪ ,‬הרי אצל‬

‫––––––––––––––––––––––––––‬
‫‪ .178‬ב‪ð‬וסף לרובד המסויים שהוסבר בפרק הקודם‪ð ,‬ראה בדברים הבאים כי‬
‫המצוות אי‪ð‬ן אך ורק בגדר מעשים חיצו‪ð‬יים ל‪ð‬ו המאפשרים ליישם את האידיאלים‬
‫העליו‪ð‬ים בתחתיות ארץ‪ ,‬כי אם מהותיות הן ל‪ð‬שמת‪ð‬ו‪ ,‬וכדלהלן‪ .‬וכך כתב מו"ר‬
‫הרב יהושע צוקרמן בספר האחדות הכוללת‪ ,‬עמ' ‪" :13‬הגישה האמו‪ð‬ית קובעת‬
‫שהתורה אי‪ðð‬ה רק דת ומעשים ‪ -‬הדרכה קדושה הבאה מהשמים ‪ ,-‬אלא אף מכוו‪ð‬ת‬
‫לטבע מקיימה"‪ .‬עי' בספר עין אי"ה על מסכת ברכות‪ ,‬ח"ב‪ ,‬עמ' ‪ ,241‬פיסקה יא‪:‬‬
‫"יש הפרש בתכו‪ð‬ת המצות בין הדעה ההמו‪ð‬ית לדעת שלימי המדע החכמים‬
‫החוקרים אל כל תכלית‪ .‬הדעה ההמו‪ð‬ית לא תכיר את ערך המצות כ"א בכללם‪,‬‬
‫שהם זכרון לאדם שהוא עבד לקו‪ð‬ו‪ ,‬ע"כ לא יחושו לפרטי דקדוקי די‪ð‬ים שבמצות‪,‬‬
‫ולא עם הארץ חסיד‪ .‬אמ‪ð‬ם החכמים המכירים את המצות מצד פעולתם על‬
‫המציאות‪ ,‬המה מכירים אותם ככל כח איתן הפועל בטבע במציאות הכללי‪ ,‬שכל‬
‫פרטיו וסעיפיו עשויים בחכמה העליו‪ð‬ה‪ ,‬ופועלים פעולתן ה‪ð‬אמ‪ð‬ה לטובה למי שיודע‬
‫להת‪ð‬הג עמם על דרכם האמיתי"‪ ,‬ושם בעמ' ‪ ,382‬פיסקה שכג‪" :‬הצדדים של כל‬
‫המצות כולם‪ ,‬יש לכל אחת מה‪ð‬ה אופן מיוחד שמקשר את האדם אל הדיעות‬
‫הקדושות וה‪ð‬שגבות שהם יסודי המצות‪ .‬ע"כ כל מצוה פועלת על חלק רשום לעצמו‬
‫בכחות ‪ð‬פשו‪ ,‬שלעת צרתו ימצא פי‪ð‬ה מיוחדת של ‪ð‬חם ועז"‪.‬‬
‫‪ .179‬פרק ו‪ ,‬מש‪ð‬ה ב‪.‬‬

‫‪61‬‬
‫האדם היא יוצאה אך ורק מתוך בחירתו החופשית‪ ,‬וכפי שכתב הרב שמשון רפאל‬
‫הירש‪" :180‬החוק ה‪ð‬צחי של העולם‪ ,‬ש‪ð‬יתן בידי ה' והשולט בכל יצוריו‪ - ,‬חוק זה‬
‫מתקיים בכל היצורים שלא מדעתם ושלא לרצו‪ð‬ם ‪ ...‬חוק זה שולט גם באדם שהוא‬
‫היציר ש‪ð‬ועד לחירות מוסרית‪ ,‬אך אין הוא מתקיים בו שלא מדעתו ושלא לרצו‪ð‬ו אלא‬
‫הוא ‪ð‬יגש אליו על מ‪ð‬ת שיקבל אותו בחירות רוחו ורצו‪ð‬ו‪ .‬חוק זה הוא התורה‪ .‬התורה‬
‫אי‪ðð‬ה אלא חוק ה' ש‪ð‬אמר אל האדם ושמתקיים מאליו בשאר כל היצורים‪ .‬כאשר‬
‫האדם מקיים את התורה הוא עושה מדעת ובחירות את מה ששאר כל היצורים עושים‬
‫בלא דעת ובלא חירות"‪.‬‬

‫באומר‪ð‬ו 'תורת האדם' ‪ -‬מתכוו‪ð‬ים א‪ð‬ו אל אותם החוקים הטבועים בא‪ð‬ושות‬

‫בכללותה‪ ,‬ובאומר‪ð‬ו 'תורת היהודי' ‪ -‬מתכוו‪ð‬ים א‪ð‬ו אל אותם החוקים הטבועים בעם‬
‫ישראל בפרט‪ ,‬כאשר את אלה האחרו‪ð‬ים מכ‪ð‬ים א‪ð‬ו בשם 'מצוות'‪ .‬הווה אומר‪ :‬התורה‬
‫היא הטבע של‪ð‬ו!‪ 181‬וכשם שאין זה טבעי לאדם בכלל לאכול מסמרים או להזריק‬
‫סמים ‪ -‬כך אין זה טבעי לאדם מישראל בפרט לחלל שבת או לאכול חזיר; וכשם‬
‫שטבעי לאדם בכלל לאכול‪ ,‬לשתות ולישון ‪ -‬כך טבעי לאדם מישראל בפרט לה‪ð‬יח‬
‫תפילין ולשמור שבת‪ .‬אמ‪ð‬ם‪ ,‬כפי שכבר אמר‪ð‬ו‪ ,‬יציאתם אל הפועל של אותם החוקים‬
‫הטבועים באדם בכלל ובישראל בפרט‪ ,‬תלויה היא בבחירתו החופשית‪ ,‬לכן ב‪ð‬וגע‬
‫לחוקים רבים האדם אי‪ðð‬ו מרגיש את טבעיותם!‬

‫אמ‪ð‬ם האדם מרגיש כי פעולת האכילה‪ ,‬השתיה והשי‪ð‬ה אכן טבעיים לו‪ ,‬אולם לא‬
‫תמיד הוא רואה בסמים דבר המ‪ð‬וגד לטיבעו שלו‪ ,‬וכן האדם מישראל אי‪ðð‬ו מרגיש כי‬
‫החזיר מ‪ð‬וגד לטיבעו ואילו ה‪ð‬חת התפילין זוהי הפעולה היותר טבעית בעבורו‪ .‬הדבר‬
‫תלוי ביושרו ובטהרתו של האדם‪ ,‬שכן רוב ב‪ð‬י האדם חשים ב'מוסר כליות' )או כפי‬
‫ש‪ð‬הוג לכ‪ð‬ות זאת בשם 'ייסורי מצפון'( כאשר חלילה ג‪ð‬בו דבר מה‪ ,‬אולם יש‪ð‬ם כאלה‬
‫אשר הרגשתם הרוח‪ð‬ית ‪ð‬הייתה לעבה וגסה עד אשר כליותיהן אי‪ð‬ן מייסרות אותן‬
‫לאחר שג‪ð‬בו או גזלו‪ .‬הא‪ð‬שים היותר רוח‪ð‬יים וישרים חשים כי אין הם מסוגלים‬
‫לחשוף את גופם ברבים‪ ,‬על כן רואים הם בצ‪ð‬יעות את המעשה הא‪ð‬ושי היותר טבעי‪.‬‬

‫––––––––––––––––––––––––––‬
‫‪ .180‬בפירושו לספר דברים לג‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ .181‬עי' במאמר "עבודת אלהים" שבספר עקבי הצאן‪ ,‬עמ' קמח‪ ,‬שם כותב הרב כי‬
‫"צריך טיפוח לא רק השכל של היהדות‪ ,‬כי אם גם הטבע שלה‪ .‬והטבע אי‪ð‬ה ‪ð‬שמרת‬
‫ומתברכת כי אם בתהלוכה הגיי‪ð‬ית הראויה לה‪ ,‬שהן כל מצותיה של תורה 'דת‬
‫משה ויהודית' )כתובות פ"ז מ"ו( בפועל" וכו'‪.‬‬

‫‪62‬‬
 ‫וכן הלאה‪...‬‬

‫אברהם אבי‪ð‬ו‪ ,‬אבי האומה הישראלית‪ ,‬היה כה טהור וישר‪ ,‬עד אשר הרגיש‬
‫בצורה טבעית‪ ,‬מתוככי ‪ð‬שמתו פ‪ð‬ימה‪ ,‬כי תרי"ג המצוות הן הן המעשים הטבעיים‬
‫ביותר בעבורו! הוא חש צורך ‪ð‬פשי לה‪ð‬יח תפילין ואפילו לערב תבשילין! "ומהיכן למד‬
‫אברהם את התורה? רבי שמעון בן יוחאי אומר‪ð :‬עשו שתי כליותיו כש‪ð‬י כדים של מים‬
‫והיו ‪ð‬ובעין תורה‪ ,‬ש‪ð‬אמר 'אף לילות יסרו‪ð‬י כליותי'‪ .182‬רבי לוי אמר‪ :‬מעצמו למד את‬
‫התורה‪ ,‬ש‪ð‬אמר 'מדרכיו ישבע סוג לב ומעליו איש טוב'‪" - ,184"183‬כליותיו" לימדוהו‪,‬‬
‫ומצוות‪185 .‬‬ ‫"מעצמו למד"‪ ,‬וכפי שאמר‪ð‬ו‪ :‬הוא הרגיש 'מוסר כליות' בכל ה‪ð‬וגע לתורה‬

‫אמ‪ð‬ם הא‪ð‬ושות ירדה פלאים; אין א‪ð‬ו טבעיים וישרים כמו אבותי‪ð‬ו הקדושים‬
‫והטהורים‪ ,‬לכן זקוקים א‪ð‬ו אל הספר )אותו א‪ð‬ו מכ‪ð‬ים בשם 'ספר התורה'( אשר כל‬
‫מטרתו אי‪ðð‬ה אלא לגלות ל‪ð‬ו מהם החוקים הטבועים ב‪ð‬פש‪ð‬ו פ‪ð‬ימה! )כשם שספרי‬
‫הרפואה מלמדים אות‪ð‬ו מהם החוקים הפיזיולוגיים של האדם(‪" .‬האדם הוא ‪ð‬בוך‪,‬‬
‫חסר ישע ו‪ð‬טול משע‪ð‬ת אם אין בידיו התורה הזאת המבארת לו את פשר מהותו‬

‫––––––––––––––––––––––––––‬
‫‪ .182‬תהילים טז‪ ,‬ז‪.‬‬
‫‪ .183‬משלי יד‪ ,‬יד‪.‬‬
‫‪ .184‬מדרש ת‪ð‬חומא‪ ,‬על פרשת ויגש‪ ,‬פרשה יא‪.‬‬
‫‪ .185‬לעומת זאת‪ ,‬אדם ה‪ð‬מצא במצב של "ריחוק מהאור האלהי" ‪" -‬רחוק הוא‬
‫מכליותיו" )ערפלי טהר‪ ,‬עמ' ס(; מאחר ואותו "הרשע‪ ,‬לו הוא יום חושך ולא אור‪,‬‬
‫כי כל ימי חייו הוא דבק רק בחלאת התאוות החומריות וחלאת המותרות"‪ ,‬ממילא‬
‫"הוד ה‪ð‬פש וחמדת המוסר ואור החכמה ודעת את ה'"‪ ,‬כל אלה "הם רחוקים‬
‫מכליותיו" )עין אי"ה על מסכת ברכות‪ ,‬חלק א‪ ,‬עמ' ‪ .(40‬ועי' עין אי"ה על מסכת‬
‫שבת‪ ,‬חלק א‪ ,‬עמ' ‪" :58‬הצדק האלהי‪ ,‬הקדושה וכל המידות הטובות‪ ,‬צריכות‬
‫שימשכו מעומק ה‪ð‬פש בעצם הטבע מצד טהרת הגוף על ידי קדושת המצוות‬
‫שבפועל‪ ,‬ומצד טהרת ה‪ð‬שמה ואור השכל על ידי שמ‪ð‬ה של תורה ‪ ...‬כשיש לאדם‬
‫בפרט ולאומה בכלל כבר ק‪ð‬ין קבוע לקדושה וליושר האמיתי‪ ,‬אי‪ðð‬ו צריך עזר‬
‫דמיו‪ð‬י לעורר רוחו לסור מדרך רעה‪ ,‬כי כליותיו תעלוז‪ð‬ה מישרים"‪.‬‬
‫ב‪ð‬וגע לחילוק שבין "‪ð‬עשו שתי כליותיו כש‪ð‬י כדים של מים והיו ‪ð‬ובעין תורה" לבין‬
‫"מעצמו למד"‪ ,‬אמר לי הרב זאב הס כי ייתכן וזהו ההבדל שבין לימוד ה‪ð‬ובע‬
‫מיראה ומרתיעה‪ ,‬מתוקף הצו המוסרי )עי' בפרק א מספר אורות התשובה(‪ ,‬לבין‬
‫לימוד ה‪ð‬ובע מאהבה‪ ,‬מתוך הזדהות ו‪ð‬ביעת זרם החיים הפ‪ð‬ימי של האדם‪ .‬וצ"ע‪.‬‬
‫ועי' בספר מאור עי‪ð‬ים‪ ,‬לרבי מ‪ð‬חם ‪ð‬חום מטשאר‪ð‬אביל‪ ,‬פרשת תולדות‪ ,‬על הפסוק‬
‫"עקב אשר שמע אברהם בקולי"‪.‬‬

‫‪63‬‬
‫הפ‪ð‬ימית וייעודו ומבטיחה לו את עזר בוראו ובורא עולמו‪ .‬התורה ממלאת צורך פ‪ð‬ימי‬
‫של האדם"‪ .186‬א‪ð‬ו מתפללים‪ ,‬שומרים את השבת‪ð ,‬זהרים בטהרת המשפחה‪ ,‬מבדילים‬
‫בין בשר וחלב וכו' וכו'‪ - ,‬לא מפ‪ð‬י שהדבר כתוב בספר החיצו‪ð‬י אלא אך ורק מפ‪ð‬י שכל‬
‫החוקים הללו טבועים הם ב‪ð‬שמת‪ð‬ו!‪187‬‬

‫"עולם הלימוד לא ‪ð‬ועד לשמש תחליף‪ ,‬אלא להיות מורה דרך ‪ ...‬אם יחשוב‬
‫)האדם( שהאותיות בספר באות במקום האותיות שיש לו בחיים‪ ,‬הוא יישחק‪ ,‬יהיה‬
‫עצוב‪ ,‬ואפילו יעשה אידיאולוגיה מכך‪ ,‬כאילו זה הוא מסלול התשובה ‪ -‬יותר דתי‪ ,‬יותר‬
‫רצי‪ð‬י‪ ,‬יותר תור‪ð‬י‪ .‬אבל הוא כלל לא בכיוון ה‪ð‬כון‪ ,‬שהרי זה לא תלוי בצבעים‪ ,‬לא תלוי‬
‫בכותרות ‪ -‬אלא תלוי בגישה הפ‪ð‬ימית‪ .‬על האדם להבין שהאותיות האלה‪ ,‬גם אם זה‬
‫כרוך בעבודת פרך ללמוד אותן‪ ,‬לדייק בהן ולהגדיר אותן ‪ -‬הרי כל המגמה של העבודה‬
‫הזאת היא להע‪ð‬יק א‪ð‬רגיה רבה יותר לאדם‪ .‬האם הא‪ð‬רגיה הזאת תתבטא רק בכך‬
‫שהוא ישיר ברחובות‪ - ,‬או שייצא אדם יותר שמח‪ ,‬יותר מתחדש‪ ,‬יותר ישר‪ ,‬יותר‬
‫מתחשב! בשיעור‪ ,‬כשלימדו אותו שיש להרים כל חתיכת לחם ברחוב‪ ,‬במדרכה‪ ,‬האם‬
‫די בכך שהוא שמע זאת‪ ,‬הקליט ורשם‪ ,‬או שהוא הפך אמ‪ð‬ם להיות כל כך עדין‪ ,‬שבעת‬
‫שהוא רואה את האוכל הזה הוא מרים אותו? כל מגמתם של הסעיפים ב'שולחן ערוך'‬
‫היא לתת לאדם כלים ל‪ð‬ווט את הא‪ð‬רגיה שלו‪ .‬לא לצמצם אותה‪ ,‬לא לדכא אותה‪ ,‬לא‬
‫להחליף אותה‪ .‬להיות יותר בן אדם‪ ,‬ולא בן אדם יותר דתי גרידא"‪.188‬‬

‫על פי דברי‪ð‬ו אלה מוב‪ð‬ים דברי ר' שמלאי במסכת ‪ð‬דה‪" :189‬למה הוולד דומה‬
‫במעי אימו ‪ð ...‬ר דלוק לו על ראשו וצופה מסוף העולם ועד סופו ‪ ...‬ומלמדין אותו כל‬

‫––––––––––––––––––––––––––‬
‫‪ .186‬הרש"ר הירש‪ ,‬שם‪.‬‬
‫‪ .187‬לכן‪ ,‬כאשר אליהו ה‪ð‬ביא ‪ð‬שאל ‪ -‬בת‪ð‬א דבי אליהו‪ ,‬פרשה יד ‪ -‬מי קדם למי‪:‬‬
‫התורה או ישראל? ע‪ð‬ה‪" :‬דרכן של ב‪ð‬י אדם אומרים‪ :‬התורה קדמה ‪ ...‬אבל א‪ð‬י‬
‫אומר‪ :‬ישראל קדמו"‪.‬‬
‫‪ .188‬הרב אלישע וישליצקי‪ ,‬אל עצמי‪ ,‬עמ' ‪ ,250‬ושם הוסיף וכתב‪" :‬מי שהדרך‬
‫אצלו מצומצמת‪ ,‬טוב לו יותר ל‪ð‬סח ‪ð‬יסוחים מעשיים חיצו‪ð‬יים‪ ,‬הכל יצטמצם אצלו‬
‫להגדרה של 'דתיים' ושל 'לא דתיים' וכל מה שקשור להגדרות מעין אלו‪ .‬עד שלב‬
‫מסויים זה כלל לא יפריע לו שהוא הפך להיות פחות שמח‪ ,‬כי הוא חושב שכך צריך‬
‫להיות‪ .‬במקום להבין שמהרגע שהוא החליט שלא ל‪ð‬סוע בשבת‪ ,‬הוא צריך להרגיש‬
‫יותר עו‪ð‬ג‪ ,‬יותר חופש‪ ,‬יותר פתיחות לאישיות שלו‪ ,‬לא יותר ממי שהוא ש‪ð‬וסע ‪-‬‬
‫אלא יותר ממ‪ð‬ו עצמו‪ ,‬יותר מכפי שהיה כאשר הוא עצמו ‪ð‬סע"‪.‬‬
‫‪ .189‬ל‪ ,‬ב‪.‬‬

‫‪64‬‬
‫התורה כולה ‪ ...‬וכיון שבא לאויר העולם בא מלאך וסוטרו על פיו ומשכחו כל התורה‬
‫כולה" ‪" -‬שאלה ברורה עולה בעקבות הדברים‪ :‬אם משכחו המלאך לתי‪ð‬וק כל התורה‬
‫שלימדו‪ ,‬על שום מה טרח בכלל ללמדו? גם התשובה ברורה‪ :‬ר' שמלאי רצה להודיע‪ð‬ו‬
‫כי היהודי‪ ,‬בלומדו תורה‪ ,‬אי‪ðð‬ו עומד ‪ð‬וכח דבר מה זר וחיצו‪ð‬י אלא בפ‪ð‬י דבר הקרוב‬
‫ומוכר לו‪ ,‬דבר שכבר למד אותו בעבר וידיעתו אוחס‪ð‬ה בחביון זכרו‪ð‬ו והיתה לחלק‬
‫ממ‪ð‬ו‪ .‬הוא לומד למעשה דבר שהוא שלו‪ .‬הלמידה ה‪ð‬ה היזכרות בדבר מה מוכר ‪ ...‬על‬
‫ידי לימוד התורה שב האדם אל אישיותו העצמית; הוא מגלה את עצמו ומתקדם לעבר‬
‫מציאות הא‪ð‬י‪ ,‬מתוכ‪ðð‬ת‪ ,‬בהירה ודוברת"‪.190‬‬

‫לכן קיום המצוות זו החירות היותר אמיתית והיותר גדולה‪ ,‬שכן "לא כל פתיחות‬
‫או ויתור הם חירות‪ ,‬ולא כל כבילה או ריסון הם עבדות‪ .‬ילד שהתרשל בלימודיו‪,‬‬
‫ובהגיע החופש הוריו מו‪ð‬עים ממ‪ð‬ו לצאת לטיול או מח‪ð‬ה‪ ,‬כדי שיתפ‪ð‬ה להשלים את‬
‫הפיגור בלימודים‪ - ,‬במקרה זה לא ‪ð‬וכל לומר שהיציאה לטיול היא החופש האמיתי‬
‫ואילו ריתוקו ללימודים הוא שעבוד וכבילה‪ .‬אדרבא חירותו ושלימותו של הילד‬
‫תובעות ממ‪ð‬ו התמסרות יתר להכשיר עצמו לחיים עצמאיים בבגרותו‪ .‬מכאן שחירות‬
‫וחופש אמיתיים הם כל מצב המאפשר לאדם להגשים בחייו את יעודו ותכליתו‪.‬‬
‫ומאידך כל חיי הפקרות המביאים להתדרדרות והסתאבות‪ ,‬המשחיתים את צלם‬
‫אלהים שבאדם‪ ,‬כל 'חופש' מעין זה הוא עבדות ושלילת עצמותו של האדם"‪.191‬‬

‫התורה היא‪ ,‬אם כן‪ ,‬שירת טבע חיי‪ð‬ו! "כל מצוה וכל הלכה יש לה תכו‪ð‬ה‬
‫מוסיקלית מיוחדת"‪ ,192‬ו"האמו‪ð‬ה היא שירת העולם העליו‪ð‬ה ‪ ...‬התורה הקצובה היא‬
‫ב‪ð‬וייה על פי המסק‪ð‬א של שירת קודש עליו‪ð‬ה זו"‪.193‬‬

‫––––––––––––––––––––––––––‬
‫‪ .190‬הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק‪ ,‬דברי הגות והערכה‪ ,‬עמ' ‪ .269‬בהערה ‪25‬‬
‫הוסיף וכתב כי "א‪ð‬ו ‪ð‬זכרים‪ ,‬על ידי עצם האסוציאציה הטרמי‪ð‬ולוגית‪ ,‬בתורת‬
‫ההיזכרות של אפלטון"‪ .‬בדרך זו מסביר גם המהר"ל את דברי הגמרא במסכת שבת‬
‫פח‪ ,‬א‪" :‬מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית" וכו'‪ ,‬עי' בספר‬
‫תפארת ישראל‪ ,‬פרק לב‪.‬‬
‫‪ .191‬הרב יעקב פילבר‪ ,‬במבוא לסיפרו ביאורים ומקורות לאורות התשובה‪ ,‬עמ' מ‪-‬‬
‫מא‪.‬‬
‫‪ .192‬הרב‪ ,‬אדר היקר‪ ,‬פרק ד‪ ,‬עמ' מח‪.‬‬
‫‪ .193‬הרב‪ ,‬אורות האמו‪ð‬ה‪ ,‬עמ' ‪ ,88‬ובהמשך כותב‪" :‬הפזיזים ש‪ð‬שמתם ‪ð‬שמת בוסר‬
‫היא אי‪ð‬ם יכולים לסבול את התקציב‪ ,‬והם מלאים מרידות"‪.‬‬

‫‪65‬‬
‫חירות האדם פירושה ‪ð‬אמ‪ð‬ותו לעצמיותו ולטבעיותו! "החירות הצביו‪ð‬ית היא‬
‫אותו הרוח ה‪ð‬ישאה‪ ,‬שהאדם וכן העם בכלל מתרומם על ידה להיות ‪ð‬אמן להעצמיות‬
‫הפ‪ð‬ימית שלו"‪ .194‬לכן אדם אשר מזריק לעצמו סמים‪ ,‬מרגיש כי הוא חופשי וכי הוא‬
‫עושה 'מה שבראש שלו'‪ - ,‬אולם אדם זה הי‪ð‬ו‪ ,‬באמת ובתמים‪ ,‬עבד עבדים! רק אדם‬
‫אשר מת‪ð‬הג בהתאם לטיבעו הפ‪ð‬ימי‪ ,‬למרות שלא תמיד הדבר מה‪ð‬ה ו‪ð‬ח‪ ,‬מכל מקום‬
‫"רק הדמיון הוא גורם לצייר שהאדם איבד איזה דבר מחפצו‪ ,‬מישותו‪ ,‬על ידי קבלת‬
‫מלכות שמים"‪ ,195‬אולם באמת דוקא אדם זה הוא הוא האדם הטיבעי‪ ,‬העצמי‪,‬‬
‫וממילא החופשי!‬

‫וכך כותב הרב אלימלך בר שאול‪" :196‬אשרי מי ש‪ð‬פשו בתורה ומצוותיה‪ ,‬ואיבריו‬
‫מ‪ð‬ג‪ð‬ין ‪ð‬יגו‪ð‬ה של ‪ð‬פשו‪ ,‬וכל הליכותיו ועשיותיו הן אותיות של תורה על קלף החיים‪.‬‬
‫פלו‪ð‬י זה זכה והגיע לכלל לידה ש‪ð‬יה‪ð .‬תגלתה מהות האדם שבו‪ ,‬ו‪ð‬תמלאו חייו‪ .‬אכן‪,‬‬
‫מצוות התורה אי‪ð‬ן בבחי‪ð‬ת דברים חדשים בשביל ה‪ð‬פש‪ ,‬אלא הן לבושיה הטבעיים‪.‬‬
‫לבושי מהותה עצמותה‪ .‬מקבילות לכל גילוייה‪ .‬אותן מצוות שהן לפ‪ð‬י‪ð‬ו כתובות על גבי‬
‫יריעות של ספר תורה‪ ,‬בעצם חקוקות הן ב‪ð‬פש עצמה מתחילת ברייתה‪ ... .‬מגמתן )של‬
‫המצוות( באמת לפע‪ð‬ח ולדובב את הכתב החרות על ה‪ð‬פש עצמה ‪ ...‬הן אי‪ð‬ן באות‬
‫לחדש ערכין ב‪ð‬פש שאי‪ð‬ם בה‪ ,‬אלא לחשוף ולגלות את הערכין העצמיים שלה ובתוכה‪,‬‬
‫לשחרר את ה‪ð‬פש מכבליה‪ ,‬כבלי שיגרא ועצלות ויצרים‪ ,‬למען תוכל לתת חופש מלא‬
‫לחייה הפ‪ð‬ימיים‪ .‬אם אמ‪ð‬ם ‪ð‬כון הוא‪ ,‬שכל דבר חיצו‪ð‬י הוא מועקה ל‪ð‬פש‪ ,‬עול ו‪ð‬טל‬
‫ומעמסה‪ ,‬כהרכבת גוף זר‪ ,‬כעבדות ושעבוד‪ ,‬הרי לגמרי לא ‪ð‬כון שיש במצוות‪ ,‬חלילה‪,‬‬
‫שמץ משהו מעין זה‪ ,‬כי אם להיפך‪ :‬המצוות הן עיצומה של ‪ð‬פש‪ .‬הן חיות בה והיא חיה‬
‫בהן‪ .‬על ידן היא יוצאת ממסגר‪ð ,‬פדית ו‪ð‬גאלת‪ ,‬ובאה לכלל חרות מלאה‪ ,‬עליו‪ð‬ה"‪.‬‬

‫ובאמת‪ ,‬לעתיד לבוא‪ ,‬החופש "יצא כארי ‪ð‬ורא ממסגרתו‪ ,‬אשר ירמוס בזעפו את‬

‫––––––––––––––––––––––––––‬
‫‪ .194‬הרב‪ ,‬עולת ראי"ה‪ ,‬ח"ב‪ ,‬עמ' רמה‪ .‬ובספר באורו‪ ,‬עמ' ‪ ,16‬מובאים דברי הרב‬
‫בפ‪ð‬קסיו וז"ל‪" :‬החירות האמיתית היא כשהאדם מתפשט בהארת ‪ð‬שמתו לכל‬
‫הצדדים‪ ,‬לעומק רום ועומק תחת‪ ,‬עומק מזרח ועומק מערב‪ ,‬עומק צפון ועומק‬
‫דרום‪ ,‬ואי‪ð‬ו מ‪ð‬יח מקום בשכל ובהרגשה שלא יחדור שם במלוא חופשו‪ ,‬ואז ממילא‬
‫יתרומם להסתכלות האלהית‪ ,‬והרז של האמו‪ð‬ה ושמחת המצות מתגבר בו והולך‪,‬‬
‫עד שימצא את עצמו קבוע בעבודת הקודש‪ ,‬העבודה האלהית‪ ,‬בשמחת עולמים"‪.‬‬
‫‪ .195‬הרב‪ ,‬מאמרי הראי"ה‪ ,‬עמ' ‪.67‬‬
‫‪ .196‬מצוה ולב‪ ,‬עמ' ‪.14-15‬‬

‫‪66‬‬
‫הכפירה"‪ ,‬כלומר את חוסר העצמיות ואת חוסר הטבעיות‪" ,‬כרמס תולעת ארסית‬
‫בזויה ומגואלה‪ .‬תשוקת החופש תבוא למרום פסגתה‪ ,‬והאדם יכיר שהוא יש לו רשות‬
‫לחיות ברוחו פ‪ð‬ימה כאשר הוא‪ ,‬כפי חפץ הטבע האביר של ‪ð‬שמתו החיה‪ ,‬וה‪ð‬שמה‬
‫הזאת חיה רק באלהים"‪ .197‬או אז ייראה בעליל כי התורה והמצוות הם הי‪ð‬ם טבעיים‬
‫וספו‪ð‬ט‪ð‬יים בעבור‪ð‬ו‪" ,‬כי זאת הברית אשר אכרות את בית ישראל אחרי הימים ההם‬
‫‪ð‬אם ה' ‪ð‬תתי את תורתי בקירבם ועל ליבם אכתב‪ð‬ה‪ ,‬והייתי להם לאלקים והמה יהיו‬
‫לי לעם‪ .‬ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ה'‪ ,‬כי כולם ידעו‬
‫אותי למקט‪ð‬ם ועד גדולם ‪ð‬אם ה'"‪ !198‬לעתיד לבוא הלימוד לא ייעשה מתוך ערימות‬
‫הספרים החיצו‪ð‬יות אלא יהא ‪ð‬ובע מכליותיו של האדם‪ ,‬מתוך 'אומר חייו'‪" - ,‬לשעבר‬
‫תורה ‪ð‬תתי בכם‪ ,‬לעתיד חיים א‪ð‬י ‪ð‬ותן לכם"‪!199‬‬

‫מתוך כך ‪ð‬שוב להב‪ð‬ת ע‪ð‬יי‪ð‬ה של האמו‪ð‬ה‪:‬‬

‫המילה 'אמו‪ð‬ה' ‪ð‬גזרת מן השורש א‪.‬מ‪ .ð.‬שכן "אמן הוא אדם המוכשר ומסוגל‬
‫לבטא את עולמו הפ‪ð‬ימי ביצירה חומרית‪ .‬מי שכישוריו מאפשרים לו להיות ‪ð‬אמן‬
‫במעשה ידיו לרגשותיו‪ ,‬מחשבותיו‪ ,‬דמיו‪ð‬ו ורצו‪ð‬ו ‪ -‬לו יאה השם אמן"‪ .200‬כשם‬
‫––––––––––––––––––––––––––‬
‫‪ .197‬הרב‪ ,‬מאמרי הראי"ה‪ ,‬עמ' ‪.326‬‬
‫‪ .198‬ירמיהו לא‪ ,‬לב‪-‬לג‪ .‬ומה שאמרו חז"ל במסכת ‪ð‬דה סא‪ ,‬ב‪" :‬מצוות בטלות‬
‫לעתיד לבא" ‪ -‬עי' באגרות הראי"ה‪ ,‬ח"א‪ ,‬עמ' קעג‪.‬‬
‫‪ .199‬הרב‪ ,‬אורות הקודש‪ ,‬חלק ג‪ ,‬עמ' קלח‪.‬‬
‫לכן כתב הרב דוד כהן 'ה‪ð‬זיר'‪ ,‬ב"מגילת סתרים" )‪ð‬דפס בספרו של דב שוורץ‪,‬‬
‫הציו‪ð‬ות הדתית ‪ -‬בין הגיון למשיחיות‪ ,‬עמ' ‪" :(161‬הקבוץ והאסוף‪ ,‬הבדיקה‬
‫והמישוש בספרי הלימוד‪ ,‬מה בצע בהם ובתלמודם‪ ,‬כדברים שאין כל רוח בהם‪.‬‬
‫הרוח‪ ,‬ה‪ð‬בואה‪ ,‬השירה והזמרה שבתהלות דוד‪ ,‬הדברים שב‪ð‬ביאים‪ ,‬האור והקול‬
‫הקדוש שבחיי הפרישות‪ ,‬האופקים הרחוקים והעולמות החדשים המתגלים בחיי‬
‫קודש ושירת חיי הבי‪ð‬ה; מה המה הקבץ והאסף הלמודי כלפי כל זה?"‪" .‬כל זה‬
‫המשא ְשלל ספרים ו‪ð‬יירות המלעיטים את ה‪ð‬פש ב‪ð‬ייר והמסיחים את הדעת מן‬
‫המרומם וה‪ð‬עלה טוהר שמי ה'‪ ,‬לא בזה יתגלה ותחיה רוח ה‪ð‬בואה‪ ,‬אלא בתורה‬
‫שבעל פה" וכו' )שם‪ ,‬עמ' ‪" .(162‬במר ‪ð‬פשי וחמימותה‪ ,‬לפ‪ð‬י ספר‪ ,‬ספרים‪ ,‬הגו‪ð‬ים גם‬
‫חשובים‪ ,‬ואי‪ð‬י יכול לפותחם ולקרות בם‪ ,‬ממש אי‪ð‬י יכול‪ ,‬ידי ולבי פו‪ð‬ה מהם‪.‬‬
‫ה‪ð‬ביאים וב‪ð‬י ה‪ð‬ביאים ‪ -‬הלספרים‪ ,‬ל‪ð‬ייר‪ ,‬היו זקוקים‪ ,‬להעורות המתות?! השמים‬
‫והארץ ‪ð‬גולים לפ‪ð‬יהם‪ ,‬וקורים בהם דבר ה'" )שם‪ ,‬עמ' ‪.(163‬‬
‫‪ .200‬מו"ר הרב יהושע צוקרמן‪ ,‬האחדות הכוללת‪ ,‬עמ' ‪ .54‬תמר ברזילי‪ ,‬במאמרה‬
‫‪67‬‬
‫שהקב"ה מאמין‪ ,201‬כלומר "כביכול‪ ,‬הוא יתברך אמן העושה ב‪ð‬אמ‪ð‬ות כדי לתאם‪,‬‬
‫באחדות שלימה‪ ,‬בין הרוח לבין החומר"‪ ,202‬כך האדם המאמין ‪ð‬אמן הוא לעצמיותו‬
‫ומוציא אל הפועל את אשר טבוע ב‪ð‬שמתו פ‪ð‬ימה‪.‬‬

‫מאחר וכח האמו‪ð‬ה הוא המאפשר לאדם לחיות את החיים האלוקיים‪ ,‬ממילא‬
‫ככל שיחזק האדם את כח האמו‪ð‬ה הזה בדיוק ובדקדוק ‪ -‬כן ייפתח יותר ויותר לאלוקי‬
‫המהווה אותו‪ .‬אלו הן המצוות‪ ,‬המגלות את אותו הטבע הפ‪ð‬ימי ה‪ð‬שמתי האלוקי של‬
‫ולהצְ ָתוֶות אל הַ ְמצָ וֶוה ברוך הוא‪ - ,203‬וככל שמעשה‬
‫האדם‪ ,‬ומאפשרות לו להתייחס ִ‬
‫המצוות יהיה בדיוק ובדקדוק רב יותר‪ ,‬כך יזכה האדם להיפתח יותר ויותר לאלוקי‪.‬‬

‫"כפי שקבל‪ð‬ו את החיים ויש ל‪ð‬ו את האפשרות להגיע לתחושת עצם קיומ‪ð‬ו על‬
‫'כל‬ ‫בתהילים ‪204‬‬ ‫ידי האמו‪ð‬ה‪ ,‬כמו כן הוטבעו ב‪ð‬ו חוקי חיים שהם דרכי החיים‪ .‬וכן‬
‫מצוותיך אמו‪ð‬ה'‪ .‬אחרי שבירר‪ð‬ו את היסוד‪ ,‬שאמו‪ð‬ה היא ההויה שב‪ð‬ו‪ð ,‬ברר את‬
‫הדרכים שדרכם ההויה תופיע‪ :‬כבשמירת השבת ובאיסור לג‪ð‬וב‪ .‬בחוקי חיים ‪ð‬כו‪ð‬ים‬
‫ומסודרים‪ ,‬בחוקים טבעיים ש‪ð‬ות‪ð‬ים לאמו‪ð‬ה לפרוח ולה‪ð‬ביע פירות ‪ -‬אלו הם‬
‫המצוות‪ .‬משל לאדם שמתעמל היטב ובמי‪ð‬ון ‪ð‬כון‪ ,‬ובכך הוא מגביר ומחזק את החיים‬

‫"חי‪ð‬וך לאמו‪ð‬ה בגיל הרך על פי מש‪ð‬ת הרב קוק"‪ ,‬שהתפרסם בבטאון "מרחבים"‪,‬‬
‫כרך ב‪ ,‬עמ' ‪ ,132‬כותבת‪" :‬האמן מצליח לבטא רעיו‪ð‬ות כמוסים ו‪ð‬סתרים בצורה‬
‫מוחשית‪ ,‬תוך שימוש באמצעים רבים ושו‪ð‬ים במציאות‪ .‬הרעיון מתגלה באמצעות‬
‫אור וחושך‪ð ,‬יגוד או הרמו‪ð‬יה‪ ,‬קול ודממה‪ .‬הזייפן לעומתו‪ ,‬מעתיק את החיצו‪ð‬יות‬
‫שבתמו‪ð‬ה מבלי לבטא בה רעיון מפ‪ð‬ימיותו"‪.‬‬
‫‪ .201‬והלא מקרא מלא הוא באיכה ג‪ ,‬כג‪" :‬חדשים לבקרים רבה אמו‪ð‬תך"‪ ,‬וכן‬
‫בספרי על הפסוק בדברים יא‪ ,‬כב "אל אמו‪ð‬ה" ‪" -‬שהאמין בעולם ובראו"‪,‬‬
‫ובתפילה‪" :‬מודה א‪ð‬י לפ‪ð‬יך מלך חי וקיים שהחזרת בי ‪ð‬שמתי בחמלה‪ ,‬רבה‬
‫אמו‪ð‬תך"‪ ,‬וכן‪" :‬ומקיים אמו‪ð‬תו ליש‪ð‬י עפר"‪.‬‬
‫‪ .202‬מו"ר הרב יהושע צוקרמן‪ ,‬האחדות הכוללת‪ ,‬עמ' ‪ ,55‬וכפי שכותב הרמ"א על‬
‫המילים "ומפליא לעשות"‪ ,‬שבברכת "אשר יצר"‪ ,‬בסימן ז מחלק 'אורח חיים'‪ ,‬סעיף‬
‫ב‪" :‬ששומר רוח האדם בקרבו וקושר דבר רוח‪ð‬י בדבר גשמי"‪ ,‬וכן אומר המדרש‬
‫בבראשית רבה א‪ ,‬א כי התורה הייתה "כלי אומ‪ð‬ותו של הקדוש ברוך הוא"‪ ,‬האמן‪.‬‬
‫‪ .203‬לכן אומרת המש‪ð‬ה במסכת אבות פ"ב מ"ד‪" :‬עשה רצו‪ð‬ו כרצו‪ð‬ך כדי שיעשה‬
‫רצו‪ð‬ך כרצו‪ð‬ו"‪ ,‬כלומר השוואת הרצו‪ð‬ות הזו ‪ -‬הטבעית לאדם ‪ -‬גורמת לו "לשדר"‬
‫על אותו ה"גל" האלוקי ובכך להתחבר להויה האי‪ð‬סוף ברוך הוא‪ ,‬על כן אמרו‪:‬‬
‫'רצון' אותיות 'צ‪ð‬ור'‪ ,‬משום שבכך מתקשר האדם לאלוקי‪.‬‬
‫‪ .204‬קיט‪ ,‬פו‪.‬‬

‫‪68‬‬
‫שבו ‪ ...‬בכל מצוותי‪ð‬ו א‪ð‬ו עושים פעולות בעלי שיעור ומי‪ð‬ון אלוקי‪ ,‬וממילא ה' פועל‬
‫ועובר דרכם‪ ,‬ומופיע יותר שפע קדושה וברכה‪ .‬מצוות אי‪ð‬ן דתיות אלא הן טבעיות‬
‫האמו‪ð‬ה ‪ -‬לחיות על פי דרכי ההויה‪ .‬לחיות חיים בריאים‪ ,‬לשמור שבת‪ ,‬לא לשקר‪,‬‬
‫לעסוק בתורה‪ ,‬ל‪ð‬שום וכו' ‪ -‬ע‪ð‬יי‪ð‬ם להיות טבעי‪ .‬ככל שיש יותר טבעיות ופתיחות‪ ,‬כן‬
‫מופיעה יותר חלות אמו‪ð‬ה ויותר הופעת חיים"‪.‬‬

‫"‪ ...‬האמו‪ð‬ה היא המציאות עצמה ‪ -‬ה‪ð‬פש עצמה‪ ,‬ופיתוח האמו‪ð‬ה על ידי כוחות‬
‫ה‪ð‬פש‪ :‬השכל הרגש והדמיון‪ ,‬אי‪ð‬ם אלא פיתוח שכלול וגילוי ה‪ð‬פש‪ ,‬המוסיפה להתגלות‬
‫במעשים על ידי הרצון ‪ -‬כוח החיים‪ ,‬הפורץ דרך אותן צ‪ð‬ורות‪ ,‬ועל ידי כך בעל ה‪ð‬פש‬
‫מתרומם ומתגדל‪ .‬משל למעין‪ ,‬שעל ידי ש‪ð‬רחיב ו‪ð‬פרוץ תעלות ממ‪ð‬ו החוצה ‪ -‬כן ילך‬
‫וי‪ð‬בע יותר ויותר‪ .‬במעשי‪ð‬ו ‪ -‬אין א‪ð‬ו ‪ð‬וגעים כלל במעיין ‪ -‬באמו‪ð‬ה‪ ,‬כי אם רק בתעלות ‪-‬‬
‫בסדר הופעת האמו‪ð‬ה‪ ,‬וזה הוא לימוד התורה וקיום המצוות‪ .‬המצוות הן ביטויי‬
‫האמו‪ð‬ה"‪.205‬‬

‫לסיכום דברי‪ð‬ו‪" :‬מגמת האמו‪ð‬ה הטהורה היא השוואת המעשה לתוכן המחשבה‪,‬‬
‫והבאת הרמו‪ð‬יה שלמה בי‪ð‬יהם"‪ ,206‬ו"האדם המאמין הוא זה שמסוגל לחיות על פי‬
‫ערכי האי‪ð‬סוף בפועל‪ .‬הוא מכיר שהאין סוף ממלא כל‪ .‬אופקיו הצרים של עולמ‪ð‬ו‬
‫הגשמי אי‪ð‬ם צרים עליו‪ ,‬כי הכל אמ‪ð‬ות ושירה אלוקית"‪.207‬‬

‫––––––––––––––––––––––––––‬
‫‪ .205‬מו"ר הרב יהושע צוקרמן‪ ,‬האחדות הכוללת‪ ,‬עמ' ‪ .26‬וכן בספר באורו‪ ,‬עמ' ‪,17‬‬
‫מובאים דברי הרב כי "התורה והמצוות כולן הן המזון הטבעי לה‪ð‬פש הישראלית‪,‬‬
‫שעל ידי כלכלה טובה זו יכולה היא להיות פועלת בחיים הרוח‪ð‬יים של הדעת"‪.‬‬
‫‪ .206‬הרב‪ ,‬מאמרי הראי"ה‪ ,‬עמ' ‪ ,493‬מתוך "שיעורים בספר הכוזרי"‪ .‬ושם ממשיך‬
‫הרב וכותב כי "דבר זה אין ביד האדם לעשותו כי אם בעזרת תורה מן השמים‪,‬‬
‫היוצרת את מחשבותיו של האדם"‪.‬‬
‫‪ .207‬מו"ר הרב יהושע צוקרמן‪ ,‬האחדות הכוללת‪ ,‬עמ' ‪ .56‬לבירור הדברים עיין שם‬
‫במאמר "על האמ‪ð‬ות במש‪ð‬תו של מרן הרב קוק"‪ ,‬עמ' ‪ ,53-59‬ובחוברת מהי אמו‪ð‬ה‪,‬‬
‫שיצאה בהוצאת 'בית הרב קוק'‪.‬‬
‫ב‪ð‬וגע לסוגיית החומרות בקיום המצוות ‪ -‬עי' בדברי הרב בספר עין אי"ה‪ ,‬שבת‬
‫פ"א‪ ,‬פיסקה לט‪ ,‬ולעומת זאת בספר אורח משפט‪ ,‬עמ' קכג‪ ,‬סימן קיב‪.‬‬

‫‪69‬‬
 ‫הדבקות בה' תיתכן אך ורק דרך עם ישראל‬
‫כפי שכבר ראי‪ð‬ו‪ ,‬האמו‪ð‬ה היא עצם חייו של האדם‪ ,‬בהיותו מקושר אל מקור חיי‬
‫החיים‪ ,‬ובשאיפתו להתקדם ולספוג אל קרבו עוד ועוד לאי‪ð‬סוף‪ ,‬עד אשר "מבוקש‬
‫האמו‪ð‬ה הי‪ð‬הו היותר ראשון‪ ,‬היותר חזק‪ ,‬והיותר אחרון שבמבוקשים‪ ,‬והוא מקיף את‬
‫הפרט והכלל‪ ,‬העולם וכל העולמים כולם גם יחד‪ .‬כשכח האמו‪ð‬ה הוא מפותח‪ ,‬אז‬
‫ה‪ð‬שמה ‪ð‬מצאת במצב ‪ð‬ורמלי‪ ,‬טבעי‪ ,‬במצב של בריאות‪ ,‬והאדם מוצא את עצמו בגן עדן‬
‫רוח‪ð‬י‪ ,‬המרווה את ‪ð‬פשו הצמאה והשוקקה לדבר ה'"‪.208‬‬

‫אמ‪ð‬ם‪" ,‬מקום מ‪ð‬וחת‪ð‬ו הוא רק באלהים"‪ ,209‬אולם‪ ,‬דא עקא‪" - ,‬האלהים הלא‬
‫למעלה מכל המציאות אשר יוכל להכ‪ð‬ס בקרב‪ð‬ו ממ‪ð‬ו איזה רגש ורעיון הוא‪ ,‬וכל מה‬
‫שהוא למעלה מכל רגש ורעיון ב‪ð‬ו הוא לערכ‪ð‬ו אין ואפס‪ ,‬ובאין ואפס לא תוכל הדעת‬
‫ל‪ð‬וח"‪ ...209‬ממילא "'השאיפה' אל ה' היא פסולה‪ ,‬כעין עבודה זרה‪ ,‬כי אתה על ארץ‬
‫ובעולם המוגבל‪ ,‬וה' הוא אין סוף‪ - ,‬ואם כן איך תשאוף אתה אל ה'לא מוגדר'?! ואם‬
‫חלילה ידעת לאן לשאוף‪ ,‬הלא הגדרת את ה' חלילה"‪...210‬‬

‫כיצד‪ ,‬אם כן‪ð ,‬זכה להידבק באי‪ð‬סוף ברוך הוא?!‬

‫לכן מלמד‪ð‬ו ריה"ל במאמר הש‪ð‬י‪ 211‬מספר "הכוזרי"‪ ,‬כי הקב"ה שוכן בדברים‬
‫מסויימים אשר הדבק בהם ‪ð‬מצא דבק בו יתברך‪ ,‬באשר "ההתחלה היא מאת האלוה‪,‬‬
‫לא מאית‪ð‬ו"‪" !212‬ה' יתברך הוא שבא אליך‪ ,‬הוא שמתחיל את היחס‪ ,‬הוא שברא אותך‬
‫ללא ידיעתך הבחירית הא‪ð‬ושית‪ ,‬הוא יתברך חל במציאותך והוא גם בורא מציאות‬
‫מתווכת‪ ,‬השרויה בעולם‪ ,‬ושם תמצאהו! 'דירשו ה' בהימצאו'‪" .214"!213‬כל קשר בין‬
‫––––––––––––––––––––––––––‬
‫‪ .208‬הרב‪ ,‬מאמרי הראי"ה‪ ,‬עמ' ‪.487‬‬
‫‪ .209‬הרב‪ ,‬אורות‪ ,‬זרעו‪ð‬ים‪ ,‬פרק א‪" ,‬צמאון לאל חי"‪ ,‬עמ' קיט‪.‬‬
‫‪ .210‬מו"ר הרב יהושע צוקרמן‪ ,‬האחדות הכוללת‪ ,‬עמ' ‪.94‬‬
‫‪ .211‬שאי‪ð‬ו אלא התפרטות הגדרת האמו‪ð‬ה‪ ,‬כפי שלימד החבר היהודי את המלך‬
‫הכוזרי במאמר הראשון‪.‬‬
‫‪ .212‬ריה"ל‪ ,‬הכוזרי‪ ,‬מאמר ש‪ð‬י‪ ,‬סעיף ‪.ð‬‬
‫‪ .213‬ישעיהו ‪ð‬ה‪ ,‬ו‪.‬‬
‫‪ .214‬שם‪ .‬מו"ר הרב יהושע צוקרמן מסביר זאת על פי הפסוק בתהלים קיח‪ ,‬כ‪" :‬זה‬
‫השער לה'" ‪ -‬ומתוך שהוא יתברך ‪ð‬כ‪ð‬ס אל העולם המשוער והמוקטן‪ ,‬רק אז ‪-‬‬
‫"צדיקים יבואו בו"‪ .‬הדוגמא "למציאות הקבועה שעל ידה מופיע ה' בעולם‪ ,‬שבה‬
‫‪70‬‬
‫האדם לבוראו אי‪ðð‬ו יכול להתחיל מפ‪ð‬ייתו של האדם המוגבל אל האי‪ð‬סופיות‬
‫האלוקית‪ .‬אם בכל זאת ‪ð‬וצר קשר כלשהו‪ ,‬הרי זה מכח פ‪ð‬ייתו של הקב"ה אל האדם ‪...‬‬
‫עיקר הקשר ‪ð‬וצר‪ ,‬אם כן‪ ,‬עוד לפ‪ð‬י עבודת האדם ופעולתו‪ ,‬וכל ש‪ð‬ותר לו הוא להגיב‬
‫לפ‪ð‬ייה זאת על ידי מודעות לטיבעו וביטויו בהתאם"‪.215‬‬

‫מתאחד בכל גילויו בעולם הזה"‪ ,‬אותה מביא מו"ר הרב יהושע צוקרמן‪ ,‬במאמרו‬
‫על "המרגלים" בספר האחדות הכוללת‪ ,‬עמ' ‪ ,94‬היא "ארץ ישראל‪ ,‬ארץ של עם‬
‫ישראל‪ ,‬ארץ שבה ‪ð‬שמת עם ישראל‪ ,‬רק באמצעותה יש‪ð‬ה ‪ð‬בואה וארץ זאת ‪ð‬קראת‬
‫'מלפ‪ð‬י ה'' בתורה )בראשית ד‪ ,‬טז‪ ,‬ויו‪ð‬ה א‪ ,‬ג( ‪ ...‬מקדושתה הממשית ‪ð‬ובעת קדושת‬
‫מעשי המצוות המגלים את רצון ה' בחיי‪ð‬ו הגופ‪ð‬יים‪ .‬בלעדיה הופכות המצוות בחוץ‬
‫לארץ למעשים א‪ð‬ושיים רגילים‪ ,‬בחי‪ð‬ת קיום מצוותי‪ð‬ו על ידי לא יהודי שאין בו‬
‫קדושת ‪ð‬שמת ישראל‪ .‬ולולי הציפיה לשיבת הארץ וההתכו‪ðð‬ות אליה‪ ,‬לא היי‪ð‬ו‬
‫מצווים אף במצוות התלויות בגוף‪ .‬ורק משום שעם ישראל שייך תמיד לארץ‬
‫ישראל‪ ,‬אף בהיותו גולה ממ‪ð‬ה‪ ,‬לכן צווי‪ð‬ו גם בחוץ לארץ לקיים המצוות‬
‫מדאורייתא בחי‪ð‬ת הצבת ציו‪ð‬י דרך )כדברי הספרי על דברים יא‪ ,‬יח(‪ .‬ולכן כל הדר‬
‫בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוקה )כתובות קי‪ ,‬ב(‪ .‬כי היחס לאלוקים כולו‬
‫מתחיל מהאלוקים בעצמו המופיע עלי‪ð‬ו לתוך מציאות‪ð‬ו‪ ,‬ו‪ð‬שאר ל‪ð‬ו להיפתח‬
‫בבחירת‪ð‬ו החופשית על ידי לימוד התורה וקיום מצוותיו‪ ,‬והיא ההליכה בדרכיו‬
‫שדרכם הוא מתגלה עלי‪ð‬ו‪ .‬והגילוי דוקא בארץ ה'"‪ .‬עיין עוד בספר הכוזרי‪ ,‬מאמר‬
‫ש‪ð‬י‪ ,‬סעיפים ט‪-‬כד‪.‬‬
‫‪ .215‬מתוך חוברת "מהי אמו‪ð‬ה"‪ ,‬בהוצאת 'בית הרב קוק'‪ ,‬עמ' ‪ ,22‬ושם מובאות‬
‫שתי דוגמאות‪" :‬בע‪ð‬יין התשובה‪ :‬הגישה המקובלת רואה את התשובה כאקט‬
‫מקרי‪ ,‬הבא לתקן חטא מקרי‪ ,‬וכשייכת אך ורק למישור הא‪ð‬ושי שקיימת בו בחירה‬
‫חופשית‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬הרב מחדש שהתשובה היא תופעה קבועה בחיי העולם כולו‪,‬‬
‫שהרי כבר מראשית הבריאה חלה ירידה לעומת התוכ‪ð‬ית האלוקית‪ ,‬ו‪ð‬וצר פער בין‬
‫הפוט‪ð‬ציאל שלה לבין מימושה‪ .‬חטאו של אדם הראשון הוריד אותה במדרגה‬
‫‪ð‬וספת‪ ,‬וכך כל אדם ‪ð‬ולד לתוך מציאות של חטא )החטאה‪-‬החמצה(‪ ,‬ואף מוריד את‬
‫המציאות עוד כאשר הוא מוסיף לה את חטאיו הפרטיים‪ .‬יוצא מכך‪ ,‬שהתשובה‬
‫מו‪ð‬חת כבר ביסודה של הבריאה‪ ,‬והיא ה'דלק' המ‪ð‬יע את הכל לקראת צמצום הפער‬
‫בין ה'בכוח' ל'בפועל'‪ ,‬והשבת הבריאה לתוכ‪ð‬ית המקורית‪ .‬ממילא‪ ,‬אף הצדיק‬
‫הגמור חייב בתשובה‪ ,‬שהרי אף הוא ‪ð‬תון בחטא ש‪ð‬תון בו העולם כולו‪ .‬בע‪ð‬יין‬
‫התפילה‪" :‬בהקדמתו לפירושו על הסידור‪ ,‬עולת ראי"ה‪ ,‬קובע הרב קוק שה‪ð‬שמה‬
‫מתפללת תמיד‪ .‬לכאורה‪ ,‬קביעה זו מתעלמת מכך שהתפילה היא פ‪ð‬יית האדם‬
‫לבוראו‪ ,‬ומות‪ð‬ית בבחירה חופשית‪ .‬כמו כן‪ ,‬מתעלמת היא מן המציאות‪ ,‬שבה רבים‬
‫מאוד ב‪ð‬י האדם שאי‪ð‬ם מתפללים כלל‪ .‬אלא שאף כאן מוסברים הדברים על פי‬
‫העיקרון שהזכר‪ð‬ו‪ .‬יש‪ð‬ן שתי תפילות‪ :‬התפילה ה‪ð‬שמתית והתפילה המעשית‪.‬‬
‫הקב"ה פ‪ð‬ה אלי‪ð‬ו והטביע ב‪ð‬שמת‪ð‬ו )בחלק הלא בחירי שב‪ð‬ו( את הפ‪ð‬ייה התמידית‬
‫‪71‬‬
‫לע‪ð‬יי‪ðð‬ו‪ ,‬אין הקב"ה מתגלה בעולם אלא דרך עם ישראל‪ - ,216‬לכן הדבקות‬
‫באי‪ð‬סוף ברוך הוא תיתכן אך ורק דרך הדבקות בעם ישראל!‪217‬‬

‫ביאור הדברים‪:‬‬

‫מור‪ð‬ו ורב‪ð‬ו הרב צבי יהודה זצ"ל ‪ð‬והג היה לצטט את הפסוק מישעיהו‪" :‬עם זו‬
‫יצרתי לי תהילתי יספרו"‪ 218‬ולומר כי "רבו‪ð‬ו של עולם הוא היוצר את האדם‪' ,‬וייצר ה'‬
‫אלהים את האדם'‪ ,219‬אבל לא רק את האדם היחידי אלא גם את האדם הצבורי‪' :‬עם‬
‫זו יצרתי לי'‪' ,‬כי חלק ה' עמו'‪ .220‬רבו‪ð‬ו של עולם יצר לו עם אשר ע‪ð‬יי‪ð‬ו‪ ,‬תפקידו‬
‫ותעודתו‪ ,‬הוא 'תהילתי יספרו'‪ð .‬כון ש'השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד‬
‫הרקיע'‪ - 221‬השמים והרקיע מספרים תהילת ה' בבריאה ובטבע‪ .‬וכך עם זו יצרתי לי‪,‬‬

‫והקשר הקבוע מציד‪ð‬ו אליו ‪ -‬גם כשאין א‪ð‬ו מודעים לכך‪ .‬תפקיד‪ð‬ו הוא לבטא‬
‫תפילה זו ברמת המודע של‪ð‬ו‪ ,‬להוציאה מן הכוח אל הפועל ‪ -‬על פי בחירת‪ð‬ו"‪ .‬זהו‬
‫פשט דברי הגמרא במסכת ברכות ז‪ ,‬א כי "הקדוש ברוך הוא מתפלל"‪ ,‬ועי' בספר עין‬
‫אי"ה‪ ,‬ח"א‪ ,‬עמ' ‪ ,29‬פיסקה סז‪.‬‬
‫‪ .216‬בספר שערי אורה‪ ,‬כותב ר' יוסף גיקטלייא‪ ,‬שער א‪ ,‬עמ' טז‪" :‬ובראש כל‬
‫העיקרים שמסר‪ð‬ו בידך יש ל‪ð‬ו למסור בידך קבלה כי בכל מקום שתמצא לרז"ל‬
‫שמזכירין כ‪ð‬סת ישראל היא זאת המידה ה‪ð‬קראת אד‪"ð‬י ו‪ð‬קראת שכי‪ð‬ה"‪.‬‬
‫בת‪ð‬חומא‪ ,‬על פרשת ויחי‪ ,‬פרשה ה‪" :‬כל המברך את ישראל כאילו מברך את‬
‫השכי‪ð‬ה‪ .‬כל העוזר לישראל כאילו עוזר את השכי‪ð‬ה"‪ .‬ושם‪ ,‬על פרשת בשלח‪ ,‬פרשת‬
‫טז‪" :‬כל הקם כ‪ð‬גד ישראל כאילו קם ‪ð‬גד השכי‪ð‬ה"‪ .‬הרמב"ן‪ ,‬בפירושו לפרשת‬
‫ויקרא כו‪ ,‬ג‪" :‬כ‪ð‬סת ישראל ‪ -‬שכי‪ð‬ת כבודו"‪ .‬הגר"א‪ ,‬בביאורו לתיקו‪ð‬י זוהר‪ ,‬תיקון‬
‫כא‪ ,‬ד"ה בכמה תח‪ð‬ו‪ð‬ים‪ ,‬כותב‪" :‬שכי‪ð‬תא שהיא כלל ישראל"‪ ,‬ובספר יהל אור‪,‬‬
‫ויקרא ק‪ð‬ז‪" :‬שכי‪ð‬ה היא ‪ð‬פש ישראל‪ ,‬וישראל הם גופא דשכי‪ð‬תא כמו שכתוב‬
‫בתיקו‪ð‬ים"‪ .‬ר' צדוק הכהן מלובלין‪ ,‬בספר רסיסי לילה‪ ,‬עמ' עג‪" :‬כלל מעמקי ב‪ð‬י‬
‫ישראל ‪ -‬שהוא כלל כ‪ð‬סת ישראל ‪ -‬הוא כלל שכי‪ð‬תו יתברך"‪ .‬וכן הרב‪ ,‬אורות‪,‬‬
‫אורות ישראל א‪ ,‬ח‪" :‬אור השכי‪ð‬ה הוא כ‪ð‬סת ישראל"‪ .‬ע"ע במאמר "עבודת‬
‫אלהים" שבספר עקבי הצאן‪ ,‬עמ' קמח‪ ,‬הערה ‪ ,30‬ובספר מילון הראי"ה‪ ,‬מאת הרב‬
‫יוסף קל‪ð‬ר‪ ,‬עמ' תלח‪" ,‬הערות ומקורות"‪ ,‬מס' ‪.7‬‬
‫‪" .217‬כי אין אלוהים בכל הארץ כי אם בישראל" )מלכים ב ה‪ ,‬טו(‪.‬‬
‫‪ .218‬ישעיהו מג‪ ,‬כא‪.‬‬
‫‪ .219‬בראשית ב‪ ,‬ז‪.‬‬
‫‪ .220‬דברים לב‪ ,‬ט‪.‬‬
‫‪ .221‬תהלים יט‪ ,‬ב‪.‬‬

‫‪72‬‬
 ‫כדי שיספרו תהילת ה' בהסטוריה‪ ,‬באומות‪ ,‬בהופעת האדם הציבורי"‪.222‬‬

‫כן אומר המדרש‪ 223‬על הפסוק "ואתם עדי ‪ð‬אם ה' וא‪ð‬י אל"‪" :224‬אם 'אתם עדי‬
‫עקיבא‪225‬‬ ‫‪ð‬אם ה'' ‪ -‬א‪ð‬י אל‪ ,‬ואם אין אתם עדי ‪ -‬כביכול אין א‪ð‬י ה'"‪ ,‬ובאותיות דר'‬
‫‪ð‬אמר‪" :‬אם אין ישראל בעולם ‪ -‬אין לי שבח וגדולה"‪" .‬כי דבר זה הוא עצם ישראל" ‪-‬‬
‫כותב המהר"ל‪" - 226‬שיתקדש שמו הגדול על ידם‪ ,‬דכתיב 'ויאמר לי עבדי אתה ישראל‬
‫אשר בך אתפאר'‪ ."227‬הקיצור‪" :‬כל מגמת עבודתה של כ‪ð‬סת ישראל היא להוציא את‬
‫כח האמו‪ð‬ה ולבררו בפ‪ð‬י כל הא‪ð‬ושיות כולה‪ ,‬באופן ברור ומבואר"‪.228‬‬

‫אמ‪ð‬ם לשם כך לא בחר הקב"ה ביחידים פרטיים אלא דוקא בעם‪" ,‬למען דעת‬
‫שלא רק יחידים חכמים מצוי‪ð‬ים‪ ,‬חסידים ו‪ð‬זירים וא‪ð‬שי קודש‪ ,‬חיים באור האידיאה‬
‫האלהית‪ ,‬כי גם עמים שלמים‪ ,‬מתוק‪ð‬ים ומשוכללים בכל תיקו‪ð‬י התרבות והישוב‬
‫המדי‪ð‬י; עמים שלמים‪ ,‬הכוללים בתוכם את כל השדרות הא‪ð‬ושיות השו‪ð‬ות‪ ,‬מן רום‬
‫האי‪ð‬טליג‪ð‬ציה האמ‪ð‬ותית‪ ,‬הפרושית‪ ,‬המשכלת והקדושה‪ ,‬עד המערכות הרחבות‪,‬‬
‫הסוציאליות‪ ,‬הפוליטיות והאק‪ð‬ומיות‪ ,‬ועד הפרולטריון לכל פלגותיו‪ ,‬אפילו היותר‬

‫––––––––––––––––––––––––––‬
‫‪ .222‬שיחות הרב צבי יהודה‪ ,‬גליון ‪" ,16‬כלל ישראל"‪ ,‬סעיף ‪.5‬‬
‫‪ .223‬פסיקתא דרב כה‪ð‬א‪ ,‬פרשה יב‪.‬‬
‫‪ .224‬ישעיהו מג‪ ,‬יב‪.‬‬
‫‪ .225‬אות אל"ף‪.‬‬
‫‪ð .226‬תיבות עולם‪ ,‬חלק ב‪ ,‬עמ' מח‪.‬‬
‫‪ .227‬ישעיהו מט‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ .228‬הרב‪ ,‬מאמרי הראי"ה‪ ,‬עמ' ‪ .487‬כמובן שאמו‪ð‬ת‪ð‬ו בייחוד‪ð‬ו הלאומי אי‪ðð‬ו‬
‫בגדר 'גזע‪ð‬ות'‪ ,‬חלילה וחס‪ - ,‬אדרבה‪ :‬כל אומה ואומה צריכה לברך על עצמה את‬
‫ברכת 'אשר בחר ב‪ð‬ו מכל העמים'‪ ,‬משום שלכל אומה יש‪ð‬ו ייעוד מסויים אשר אך‬
‫ורק היא מסוגלת להוציאו אל הפועל‪ ,‬וכפי שכותב הרב בספר אורות )עמ' ק‪ð‬ב(‪ ,‬כי‬
‫"מוכרחים צדדי כשרו‪ð‬ות מיוחדים להיות חסרים בישראל כדי שיושלמו על ידי‬
‫העולם"‪ .‬אמ‪ð‬ם כאשר עם ישראל אומר "אשר בחר ב‪ð‬ו מכל העמים" ‪ -‬אין הוא‬
‫אומר זאת בתור השוואה לאומות העולם אלא בהיותו כולל אותם‪ ,‬כך שהמ"ם‬
‫)שבמילת "מכל"( פירושה 'מתוך'‪ ,‬כפי ש‪ð‬הג להסביר מו"ר הרב צבי יהודה זצ"ל‪.‬‬
‫עיין עוד בספר אמו‪ð‬ת היהדות‪ ,‬הרב יחזקאל אפשטיין‪ ,‬עמ' ‪ ;137-152‬דע מה שתשיב‬
‫לעצמך‪ ,‬הרב זאב קרוב‪ ,‬עמ' ‪ ;100-103‬זרמים וכתות ביהדות‪ ,‬הרב אברהם קורמן‪,‬‬
‫עמ' ‪ ,51-52‬וכן בסיפרו יהודי מיהו ומהו‪ ,‬עמ' ‪.81-94‬‬

‫‪73‬‬
 ‫‪ð‬מוך ומגושם"‪.229‬‬

‫והלא פסוקים מפורשים הם המורים ל‪ð‬ו כי הקב"ה בחר להתגלות דוקא דרך עם‬
‫ישראל בכללותו‪" :‬והוצאתי את עמי ב‪ð‬י ישראל ממצרים"‪" .230‬והוצאתי את צבאותי‬
‫את עמי ב‪ð‬י ישראל מארץ מצרים"‪ .231‬בלעם הרשע מדבר על יחודו של עם ישראל כעם‪,‬‬
‫באומרו‪" :‬הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב"‪ .232‬על עם ישראל אין מסתכלים‬
‫כעל אוסף של יחידים אלא כעל קולקטיב אחד שלם‪" :‬באמור להם עם ה' אלה ומארצו‬
‫יצאו"‪ .233‬וכן ‪ð‬אמר‪ :‬הסכת ושמע ישראל‪ ,‬היום הזה ‪ð‬היית לעם לה' אלוקיך"‪.234‬‬
‫"למען הקים אותך היום לו לעם והוא יהיה לך לאלוקים"‪" .235‬ואתם תהיו לי ממלכת‬
‫כה‪ð‬ים וגוי קדוש"‪" .236‬עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו"‪ .237‬ועל אחרית הימים ‪ð‬אמר‪:‬‬
‫"ה‪ðð‬י מקבצם מכל הארצות אשר הדחתים שם באפי ובחמתי ובקצף גדול‪ ,‬והשיבותים‬
‫אל המקום הזה‪ ,‬והושבתים לבטח והיו לי לעם וא‪ð‬י אהיה להם לאלוקים"‪" .238‬וגלתי‬

‫––––––––––––––––––––––––––‬
‫‪ .229‬הרב‪ ,‬אורות‪ ,‬למהלך האידיאות בישראל‪ ,‬פרק ב‪ ,‬עמ' קד‪ .‬באגרות הראי"ה‪,‬‬
‫חלק ב‪ ,‬עמ' קעח‪ ,‬כותב הרב כי "יש‪ð‬ם חכמים וחסידים‪ ,‬יחידים‪ ,‬אבל אין בארץ 'גוי‬
‫צדיק'‪ ,‬כי אם בישראל"‪ ,‬וכן במאמר "המחשבות" שבספר אדר היקר‪ ,‬עמ' קכד‪:‬‬
‫"אצל העמים כולם יכולים‪ ,‬לפי המצב ההוה שבא‪ð‬ושיות‪ ,‬רק יחידים להיות‬
‫מת‪ð‬שאים למדרגת הצדק‪ ,‬אבל אין מעמד לשום אומה בעולם שיהיה הצדק חותמה‪,‬‬
‫ושיהיה היושר האלהי שאיפתה היותר אדירה ופ‪ð‬ימית‪ ,‬כי אם עם‪-‬ד' אלה‪ .‬א‪ð‬ח‪ð‬ו‬
‫ה‪ðð‬ו מוצאים את עצמ‪ð‬ו מצד טבע לאומ‪ð‬ו‪ ,‬כי החפץ ה‪ð‬שא לצדק האלהי שישלוט‬
‫בקרב‪ð‬ו ובעולם‪ - ,‬זהו אדיר חפצ‪ð‬ו הכללי"‪ .‬ובספר ‪ð‬תיבות עולם‪ ,‬חלק א‪ ,‬עמ' צח‪,‬‬
‫כותב המהר"ל כי "כי הוא יתברך מלך על עם ‪ -‬לא על יחיד בלבד"! "אז" ‪ -‬כותב‬
‫הרב במאמר "דעת אלהים" שבספר עקבי הצאן‪ ,‬עמ' קלח ‪" -‬תהיה השפעה‬
‫קולטורית אמיתית לישראל בעולם‪ ,‬שעם חשוב משפיע לא רק בפרט ‪ð‬פרד ממ‪ð‬ו‪ ,‬כי‬
‫אם בכל עצמיותו"‪.‬‬
‫‪ .230‬שמות ג‪ ,‬י‪.‬‬
‫‪ .231‬שם ז‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪ .232‬במדבר כג‪ ,‬ט‪.‬‬
‫‪ .233‬יחזקאל לו‪ ,‬כ‪.‬‬
‫‪ .234‬דברים כז‪ ,‬ט‪.‬‬
‫‪ .235‬דברים כט‪ ,‬יב‪.‬‬
‫‪ .236‬שמות יט‪ ,‬ו‪.‬‬
‫‪ .237‬ישעיהו מג‪ ,‬כא‪.‬‬
‫‪ .238‬ירמיהו לב‪ ,‬לז‪.‬‬

‫‪74‬‬
‫בירושלים וששתי בעמי"‪" .239‬ואת‪ð‬ך לברית עם להקים ארץ לה‪ð‬חיל ‪ð‬חלות‬
‫שוממות"‪.240‬‬

‫ממילא התורה והמצוות לא ‪ð‬ית‪ð‬ו לאדם הפרטי אלא לעם בכללותו‪ ,‬ומתוך כך כל‬
‫אדם ואדם מקיים את אשר יש לאל ידו )בין אם הוא איש או אשה‪ ,‬מלך או אדם פשוט‪,‬‬
‫כהן לוי או ישראל‪ ,‬וכו'( אך ורק בעטיה של העובדה כי הוא הי‪ð‬ו חלק מן האומה‬
‫הישראלית!‪" 241‬לא ליחידים אלא לכלל מסר ה' את תורתו למורשה‪ ,‬שכן רק הכלל‬
‫הוא ‪ð‬צחי‪ ,‬ורק לכלל יש אמצעים לכל משימה"‪.242‬‬

‫––––––––––––––––––––––––––‬
‫‪ .239‬ישעיהו סה‪ ,‬יט‪.‬‬
‫‪ .240‬ישעיהו מט‪ ,‬ח‪ .‬עיין עוד במאמרו של הרב שלמה גורן‪" :‬כפירה בעם ישראל‬
‫לע‪ð‬יי‪ð‬י גיור"‪.‬‬
‫‪ .241‬וכך כותב הרב בספר אורות‪ ,‬אורות ישראל ב‪ ,‬ג‪" :‬ה‪ð‬שמה של היחידים ‪ð‬שאבת‬
‫ממקור חי העולמים באוצר הכלל‪ ,‬והכלל ‪ð‬ותן ‪ð‬שמה ליחידים ‪ ...‬אמ‪ð‬ם צי‪ð‬ורות‬
‫ההז‪ð‬ה ה‪ð‬שמתית והג‪ð‬ת החיים שלה הולכים בכ‪ð‬סת ישראל על ידי המצוות"‪.‬‬
‫‪ .242‬רש"ר הירש על דברים לג‪ ,‬ד‪ .‬בספר חידושי אגדות‪ ,‬חלק ג‪ ,‬עמ' יג כותב‬
‫המהר"ל‪" :‬לא ‪ð‬תן השם יתברך תורה ומצוות לישראל אם לא היה הכלל ‪ ...‬כי אין‬
‫לומר שיש כאן אחד ששומר תורה כי בשביל אחד לא ‪ð‬תן התורה רק בשביל הכלל"‪.‬‬
‫ובפרק יז מספר תפארת ישראל כותב המהר"ל כי התורה לא ‪ð‬ית‪ð‬ה לאבותי‪ð‬ו‪,‬‬
‫"לאברהם ליצחק וליעקב‪ ,‬כי במה שהם פרטיים והפרט יש לו שי‪ð‬וי‪ ,‬כי כאשר מת‬
‫אברהם אין כאן אברהם וכן יצחק וכן יעקב ‪ ...‬כי לא שייך התורה‪ ,‬שהיא סדר השם‬
‫יתברך אשר הוא תמידי‪ ,‬רק אל המקבל אשר עומד בלי שי‪ð‬וי‪ ,‬כי שם הכללי שמו‬
‫‪ð‬שאר תמיד‪ ,‬ואין שם עם שהוא עם כללי על אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬רק כאשר יצאו‬
‫ממצרים אז היו לעם ‪ ...‬מפ‪ð‬י שאברהם יצחק ויעקב הם פרטיים ולא ‪ð‬ית‪ð‬ה התורה‬
‫שהיא תמידית ‪ð‬צחית בלי שי‪ð‬וי רק כאשר יש מקבל שהוא בלי שי‪ð‬וי כלל"‪ .‬כן כתב‬
‫ריה"ל בספר הכוזרי‪ ,‬מאמר ש‪ð‬י‪ ,‬פיסקה ‪ð‬ו‪" :‬לולא ב‪ð‬י ישראל לא היתה התורה‬
‫בעולם‪ .‬גדולה מזאת‪ :‬מעלת ב‪ð‬י ישראל אי‪ð‬ה מכח משה‪ ,‬להיפך! גדולת משה אי‪ð‬ה‬
‫כי אם מכוחם ‪ ...‬ובאמת אין א‪ð‬ו ‪ð‬קראים 'עם משה' כי אם 'עם האלוה'"‪ .‬הרב גורן‪,‬‬
‫במאמרו ה‪"ð‬ל )עי' הערה ‪ ,(240‬כותב כי "גם שמירת המצוות על ידי האבות לפ‪ð‬י‬
‫היות‪ð‬ו כעם ‪ ...‬אי‪ð‬ה מחייבת אות‪ð‬ו‪ ,‬כמו שקבע הרמב"ם בפירוש המש‪ð‬יות במסכת‬
‫חולין פ"ז‪' ,‬שכל מה שא‪ð‬ו מרחיקים או עושים היום אין א‪ð‬ו עושין אלא המצוות‬
‫שצווה הקב"ה על ידי משה רבי‪ð‬ו ע"ה‪ .‬לא שהקב"ה אמר זה ל‪ð‬ביאים שלפ‪ð‬י‪ð‬ו‪ .‬כגון‬
‫זה שאין א‪ð‬ו אוכלין אבר מן החי אי‪ð‬ו מפ‪ð‬י שהקב"ה אסרו אותו ל‪ð‬ח אלא לפי‬
‫שמשה אסר עלי‪ð‬ו אבר מן החי וכו'‪ .‬וכמו כן אין א‪ð‬ו מלין מפ‪ð‬י שאברהם אבי‪ð‬ו ע"ה‬
‫מל עצמו וא‪ð‬שי ביתו‪ ,‬אלא מפ‪ð‬י שהקב"ה צוה אות‪ð‬ו ע"י משה רבי‪ð‬ו ש‪ð‬ימול כמו‬
‫שמל אברהם אבי‪ð‬ו ע"ה'‪ .‬הסיבה לעיקרון זה של הרמב"ם הוא משום שהאבות‬
‫‪75‬‬
‫לכן "משעה שהיחיד מתעלם מהיותו חלק בכל‪ ,‬זאת אומרת מחובתו לעבוד למען‬
‫תיקון הציבור שהוא חלק ממ‪ð‬ו‪ ,‬ומחליט לחסוך תועלתו לו לעצמו‪ ,‬חוטא הוא לכלל‬
‫וביותר ל‪ð‬פשו‪ ,‬כי היחיד בקרב הציבור הוא כאיבר יחידבכללות הגוף"‪ ,243‬ואין האדם‬
‫הפרטי מתייחס‪ ,‬בעצם חייו‪ ,‬אל האלוקים אלא אך ורק בהיותו חלק מן הציבור!‪244‬‬

‫מתוך כך ‪ð‬וכל להבין את אשר כותב הרמב"ם‪ 245‬כי "הפורש מדרכי ציבור ‪ -‬ואף‬
‫על פי שלא עבר עבירות אלא ‪ð‬בדל מעדת ישראל ואי‪ð‬ו עושה מצוות בכללן ולא ‪ð‬כ‪ð‬ס‬
‫בצרתן ולא מתע‪ð‬ה בתע‪ð‬יתן אלא הולך בדרכו כאחד מגויי הארץ וכאילו אי‪ð‬ו מהן ‪ -‬אין‬
‫לו חלק לעולם הבא"‪ :‬וכי כיצד זה אדם‪ ,‬אשר "לא עבר עבירות"‪ ,‬היי‪ð‬ו צדיק מושלם‬
‫מאין כמותו‪ ,‬סופו ש"אין לו חלק לעולם הבא"?! ובמקום אחר‪ 246‬כותב הרמב"ם כי‬

‫קיימו התורה כבודדים בטרם ‪ð‬וצר העם היהודי כעם‪ ,‬אבל בסי‪ð‬י ‪ð‬ית‪ð‬ה התורה לעם‬
‫ה‪ð‬בחר ולא כבודדים‪ ,‬ככתוב במעמד הר סי‪ð‬י‪' :‬והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי‬
‫כל הארץ‪ ,‬וכן כתוב שם‪' :‬ואתם תהיו לי ממלכת כה‪ð‬ים וגוי קדוש' )שמות יט‪ ,‬ה‪-‬ו(‪.‬‬
‫ומפורש שם במכילתא‪' :‬וגוי קדוש ‪ -‬קראן גוי ש‪ð‬אמר 'ומי כעמך ישראל גוי אחד‬
‫בארץ''‪ .‬כלומר שהתורה ‪ð‬ית‪ð‬ה לעם ישראל כעם ולא לב‪ð‬י ישראל כבודדים"‪.‬‬
‫‪ .243‬ריה"ל‪ ,‬הכוזרי‪ ,‬מאמר שלישי‪ ,‬פיסקה יט‪.‬‬
‫‪ .244‬בספר עקבי הצאן כותב הרב‪ ,‬במאמר "דעת אלהים"‪ ,‬עמ' קלז‪ ,‬כי "הדמיון‬
‫הכוזב שאפשר לקבל תמציתה של תורה בתור רגש דת שאין לו יחס לעצם סגולתה‬
‫של האומה‪ ,‬בחייה היותר שלמים החברותיים והמדי‪ð‬יים‪ ,‬גרם ליקוי גדול לחלק‬
‫רשום מאד של המין הא‪ð‬ושי‪ .‬רק אז יכול להתרפאות ממ‪ð‬ו‪ ,‬כשיפלוט את מה שבלע‬
‫מרגשי הדת המופשטים‪ ,‬שקרעם בחזקת היד מעץ החיים הכללי של תורת ישראל‪,‬‬
‫המשולב דוקא עם ‪ð‬שמתו הלאומית‪ ,‬וממילא יוכל אחר כך לשוב לקבלם בצירוף כל‬
‫האורה המקורית‪ ,‬שהיא מוכרחת להיות ‪ð‬שאבת דוקא מטבע האומה המתגלה באור‬
‫תורתה‪ ,‬ושם השם‪ ,‬ה‪ð‬קרא על שם האצילות‪ ,‬האידיאלים ה‪ð‬שגבים ו‪ð‬חמדים מעולם‬
‫עד העולם‪ ,‬יקרא דוקא אלהי ישראל‪ .‬אז תהיה השפעה קולטורית אמיתית לישראל‬
‫בעולם‪ ,‬שעם חשוב משפיע לא רק בפרט ‪ð‬פרד ממ‪ð‬ו‪ ,‬כי אם בכל עצמיותו"‪ .‬ובמאמר‬
‫"עבודת אלהים"‪ ,‬עמ' קמח‪ ,‬כותב הרב כי כל סיבוכי הכפירה והעבודה הזרה "בא‬
‫להם רק מפ‪ð‬י שלא ‪ð‬וסד‪ ,‬ואין אפשר כלל שיוסד‪ ,‬אצל כל העולם כולו מושג דתי על‬
‫ידי עומק התביעה של האידיאלים האלהיים‪ ,‬שראשיתם ג‪ð‬וזים גם כן ב‪ð‬פש האדם‬
‫וכשרו‪ð‬ו הטוב‪ ,‬מפ‪ð‬י שאין מושג דתי זה ‪ð‬קבע לא‪ð‬שים יחידים‪ ,‬שיכולים להמציא‬
‫בתור חסידים בכל עם ולשון‪ ,‬כי אם לקבוצים חברותיים ולאומיים‪ .‬ואין שום‬
‫אומה בעולם שיסוד סגולתה הפ‪ð‬ימית‪ ,‬ועריגתה העליו‪ð‬ה הג‪ð‬וזה בעמק ‪ð‬שמתה‬
‫הלאומית‪ ,‬יהיה החפץ האדיר של הצדק האלהי והתפתחותו‪ ,‬כי אם בישראל"‪.‬‬
‫‪ .245‬הלכות תשובה‪ ,‬פרק ג‪ ,‬הלכה יא‪.‬‬
‫‪ .246‬הלכות אבל‪ ,‬פרק א‪ ,‬הלכה י‪.‬‬

‫‪76‬‬
‫"כל הפורשין מדרכי ציבור‪ ,‬והם הא‪ð‬שים שפרקו עול המצוות מעל צוארן ואין ‪ð‬כללין‬
‫בכלל ישראל בעשיית המצוות ובכבוד המועדות וישיבת בתי כ‪ð‬סיות ובתי מדרשות‬
‫אלא הרי הן כב‪ð‬י חורין לעצמן כשאר האומות ‪ ...‬כל אלו אין מתאבלין עליהן"‪" - ,‬ויש‬
‫לדייק ברמב"ם למה השתמש בלשון הגמרא 'הפורש מדרכי ציבור' למרות שהסעיף דן‬
‫באזהרת הפרישה מהציבור ולא מדרכיו והת‪ð‬הגותו‪ ,‬כדמשמע מהדגשים חוזרים‪ð' :‬בדל‬
‫מעדת ישראל'‪' ,‬אי‪ðð‬ו ‪ ...‬בכללן'‪' ,‬לא ‪ð‬כ‪ð‬ס בצרתן'‪' ,‬כאחד מגויי הארץ'‪' ,‬וכאילו אי‪ð‬ו‬
‫מהן'‪ ,‬וכן בהלכות אבל 'ואין ‪ð‬כללין בכלל ישראל בעשיית המצוות'‪' ,‬ישיבת בתי‬
‫כ‪ð‬סיות'‪' ,‬כשאר האומות'?"‬

‫"אלא שבאמת בא הרמב"ם לבאר מה ‪ð‬אסר בגמרא בפרישה מדרכי ציבור ‪-‬‬
‫והוא‪ :‬הפרישה מהציבוריות שבדרכי המצוות‪ .‬כי המצוות כולן הן 'דרכי הציבור'‬
‫הישראלי‪ .‬שמירת שבת‪ ,‬למשל‪ ,‬מוטלת עליו כיהודים ואין הגוי מחוייב בה‪ .‬המצוות‬
‫בסי‪ð‬י פו‪ð‬ות אל האומה‪ ,‬אל הישראלי שבכל פרט במשך כל הדורות ‪ ...‬ובא הרמב"ם‬
‫לבאר שהפורש מדרכי ציבור איסורו בצדיקים גמורים 'אף על פי שלא עבר עבירות'‪,‬‬
‫איסורו במקיימי מצוות 'ואי‪ð‬ו עושה מצוות בכללן'‪ ,‬כלומר שהוא עושה המצוות אבל‬
‫לא בכללם של ישראל‪ ,‬לא בשם כל ישראל‪ ,‬הוא דוחה מעצמו כל שייכות ליהודים‪ ,‬א‪ð‬ו‬
‫רואה בם עם ה' וגולה רחוק מהם ושם מקיים מצוותיו‪ .‬הוא מאמין בתורה מהשמים‬
‫ומדקדק בכל ציווייה‪ ,‬אבל אי‪ð‬ו מאמין בבחירת ישראל כעם‪ð' ,‬בדל מעדתן ואי‪ð‬ו עושה‬
‫מצוות בכללן'"‪.‬‬

‫"כשם ש‪ð‬יתוק מקדושת ה‪ð‬שמה הישראלית מסיר כל קדושה מהמצוות‪ ,‬כך ‪ð‬יתוק‬
‫זה בש‪ð‬אתו את היהודים מאבד ממ‪ð‬ו את חלקו לעולם הבא"‪.247‬‬

‫הרי ל‪ð‬ו כי אדם אשר מדקדק במצוותיה של תורה‪ ,‬מ‪ð‬יח תפילין מדי יום ביומו‪,‬‬
‫מקפיד על לבוש צ‪ð‬וע‪ð ,‬זהר לבל יעשה מלאכה בשבת‪ ,‬שומר על כשרות המאכלים‪,‬‬
‫וכיוצא באלו המצוות‪ ,‬אולם עם כל זאת אי‪ðð‬ו דבק בכלל ישראל‪ - ,‬אין לו ולא כלום!‬
‫משום ש"כבר התבאר ע‪ð‬ין הפרישה מדרכי ציבור‪ ,‬שהיא פרישה מן השם יתברך‪ ,‬כי‬
‫הוא יתברך ‪ð‬קרא 'אלהי ישראל'‪ ,‬ולפיכך ראוי שיהיה ‪ð‬חשב הפורש מן הציבור ‪ -‬שהוא‬
‫פורש מן השם יתברך"‪.248‬‬

‫––––––––––––––––––––––––––‬
‫‪ .247‬מו"ר הרב יהושע צוקרמן‪ ,‬האחדות הכוללת‪ ,‬עמ' ‪.45-46‬‬
‫‪ .248‬מהר"ל‪ð ,‬תיבות עולם‪ ,‬חלק ב‪ ,‬עמ' רמא‪ð ,‬תיב ה‪ð‬דיבות‪ ,‬פרק א‪ .‬ב‪ð‬קודה‬
‫יסודית זו ‪ð‬עוצה היתה טעותם של הצדוקים‪ ,‬עי' מאמרי הראי"ה‪ ,‬עמ' ‪ ;180‬משפט‬
‫‪77‬‬
‫סיכומו של דבר‪" :‬גילוי אלהות בעולם במובן אמיתי אי‪ðð‬ו אלא על ידי ישראל‪.‬‬
‫שלמות האמו‪ð‬ה מקושרת לקדושת ישראל וסגולת ישראל‪ .‬כאשר מת‪ð‬תקים מ‪ð‬צח‬
‫ישראל‪ ,‬מתגלגלים לעבודה זרה‪ ,‬כפי שזה קרה ל‪ð‬צרות"‪ .249‬וכפי שאומרים א‪ð‬ו בכל‬
‫ש‪ð‬ה וש‪ð‬ה‪ ,‬עת מסובים א‪ð‬ו אל שולחן הסדר וחוגגים את יום הולדת‪ð‬ו הלאומי‪ ,‬כי‬
‫הרשע אשר "הוציא את עצמו מן הכלל ‪ -‬כפר בעיקר"‪.‬‬

‫הווה אומר‪" :‬א‪ð‬ו מקבלים מלכותו על ידי כלל ישראל‪ ,‬שהכלל הוא אחד והפרט‬
‫הוא היחיד והיחיד מקבל מלכותו על ידי הכלל‪ ,‬אשר אלהותו יתברך הוא על הכלל‬
‫שהוא אחד‪ ,‬ועל ידי זה מקבל אחדותו האדם הפרטי לפי שהפרטי הוא תוך הכלל‪ ,‬ולכך‬
‫אומרים 'שמע ישראל ה' אלוקי‪ð‬ו ה' אחד'"‪.250‬‬

‫כהן‪ ,‬סימן קכד‪ ,‬עמ' רעג; ובספר מדור לדרור‪ ,‬מאת הרב אלישע וישליצקי‪ ,‬עמ' ‪,577‬‬
‫"תורת ההשתלמות"‪.‬‬
‫‪ .249‬שיחות הרב צבי יהודה‪" ,‬כלל ישראל"‪ ,‬עמ' ‪.7‬‬
‫‪ .250‬מהר"ל‪ð ,‬צח ישראל‪ ,‬עמ' קעט‪ .‬כל מהלך התפילה מבוסס על האלקות‬
‫המתגלה בתחתיות ארץ‪ .‬לכן‪ ,‬קודם ל'קריאת שמע'‪ ,‬א‪ð‬ו מקדימים ומברכים את‬
‫ברכת 'אהבת עולם'‪ ,‬העוסקת בהתגלות האלוקית דרך עם ישראל ותורתו‪ - ,‬כפי‬
‫שמסביר החבר למלך הכוזרי במאמר השלישי‪ ,‬בסעיף יז‪ ,‬וכן הוא אומר כי בתפילת‬
‫'שמו‪ð‬ה עשרה'‪" ,‬לאחר ברכות 'אבות וגבורות'‪ ,‬בהן יתואר האלוה כמתחבר עם‬
‫העולם הגשמי הזה‪ ,‬בא החסיד לרומם את האלוה ולקדשהו בהכריזו כי ‪ð‬שא הוא‬
‫האלוה משידבק ויתקשר בו תואר מן התארים הגשמיים‪ ,‬ואת זה מביע החסיד‬
‫בברכת 'קדושת השם'‪ ,‬היא ברכת 'אתה קדוש'‪ ,‬בה הוא מכוין לכל תארי הרוממות‬
‫והקדושה בהם תארו הפילוסופים את האלוה‪ ,‬לאחר שעל גדולת האלוה ועל‬
‫רבו‪ð‬ותו כבר הכריז בברכות 'אבות וגבורות'‪ ,‬בהן התברר ל‪ð‬ו כי יש ל‪ð‬ו מלך ומצוה‪,‬‬
‫בלעדי זאת היי‪ð‬ו מתבלבלים מדברי הפילוסופים ומאמי‪ð‬י הקדמות"‪ ,‬העוסקים אך‬
‫ורק באלהות המופשטת אשר אין לה עם העולם הזה החומרי ולא כלום‪" ,‬ולכן‬
‫חובה עלי‪ð‬ו להקדים ברכות 'אבות וגבורות' לברכת 'קדושת השם'"‪.‬‬

‫‪78‬‬
 ‫סוף דבר‬

‫"לא בעצבון‪ ,‬לא בפחדנות‪ ,‬לא בחלישות סנטימנטלית‪ ,‬צריכים‬

‫לפנות אל האור האלהי‪ ,‬אלא בידיעה ברורה שמה שנובע ממעמקי‬
‫הלב‪ ,‬להיות מתקרב אל האלהים‪ ,‬זהו חוש טבעי שלם ובריא‪ ,‬ולא‬
‫חוש טבעי סתם אלא החוש הטבעי היסודי של הנשמה‪ ,‬שנובע‬
‫באדם מנשמת חי העולמים‪ ,‬מנשמת כל היקום‪ ,‬כל היש‪ .‬וכל מה‬
‫שיוסיף דעת‪ ,‬שיוסיף הארה רוחנית ובריאות גשמית מסודרה‪ ,‬כן‬
‫יאיר בקרבו האור הנפלא הזה להיות לו לנר על דרך חייו‪ .‬וישראל כל‬
‫מה שיעמיק יותר בתורה ידע ויחוש כמה מרומם ונשגב‪ ,‬כמה אמת‬
‫ואמיץ הוא האור הגדול הזה‪ ,‬וכמה הוא תופס את החיים כולם‪ ,‬את‬
‫הליכותיהם הכלליים והפרטיים‪ ,‬ולא ירצה בשום אופן להיות חי חיים‬
‫אומללים מגושמים ומזוהמים‪ ,‬חשוכים ואפילים‪ ,‬שאין אור אלהים‬
‫חיים‪ ,‬מקור החיים‪ ,‬החכמה והבינה‪ ,‬החסד והגבורה‪ ,‬התפארת‬
‫והנצח‪ ,‬ההוד והיסוד‪ ,‬הממלכה וכל הסתעפויותיה‪ ,‬באור הדעת‬
‫הזולף והולך ממרומי מרומים עד מעמקי עמקי עמקים‪ ,‬יתפלש בהם‪,‬‬
‫קדשו"‪.251‬‬ ‫ויגיל וישמח‪ ,‬ויחזק ויאמץ כח בעזוז ה' ואור‬

‫––––––––––––––––––––––––––‬
‫‪ .251‬הרב‪ ,‬אורות האמו‪ð‬ה‪ ,‬עמ' ‪.80‬‬

‫‪79‬‬