‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬

‫^ ^ ^‬ ‫‪^ www.hebrewbooks.org‬‬
‫סער‬ ‫ע״י חיים תשס״ט‬

‫מפלת ישרי‬ ‫כולל )‬

‫בל עניני מוסר רראת ה׳‬

‫ח ב רו‬
‫‪,‬‬
‫הגאון המפורסם כליל החכמות והמדעים ‪ ,‬המקובל האלקי‪,‬‬
‫הנודע למשגב בכל ^ו צו ת ישראל ‪ ,‬החסיד הנעלה< מוה׳‬
‫מ ש ה חיי ם לוצאטו זצוק״ל ‪.‬‬ ‫‪tS f‬‬
‫* ■■■■■‪x/>AAftAAAft/Ww^w I/‬‬ ‫יו ^‬
‫‪fc‬‬ ‫‪L‬‬ ‫‪L‬‬
‫^‪11‬‬ ‫ואלה מוסיף על הרא שונים ‪.‬‬
‫א א ג ר ת מו ס ר לחגאון המפורסם מאור הנולה‪ ,‬חסידי‬
‫ופרשי ה ר מ ב״ן זצללח״ה ‪:‬‬
‫כ א ג ר ת הג ר״ א מהגאון‪.‬הנדוד רשכב״ה החסיד אמיתי‬
‫מו*ר א לי הו מווי לנ א זצקללה״ה ‪:‬‬
‫מ!‬ ‫‪ £‬א ג ר ת ה מו ס ר מאדמו״ר הגאון הגדול צדיס יסוד‪,‬עולם‬
‫‪E‬‬ ‫החסיד מו״ר י ש ר א ל ס לנ מ ר‬
‫זצקקללה״ח ‪‘ :‬‬

‫הוצאה חדשה‬
‫בהוספת הספר ד ר ך עץ חיי ם‬
‫והוא הקרמה לספר פתחי חכמה מיוסד על ספר‬
‫עץ החיים מהרח״ו זלה״ה‬
‫חברו הגאון‬
‫ר׳ משה חיים לוצאטר חנוק״ל‬

‫ווארשא‬
‫‪:‬י‬ ‫כדפום והוצאות האחים לעווין־עפשטיין ושותפם גענשע ‪.6‬‬
 ‫הקדמת הרב המחבר‬ ‫•‬
‫ו‬
‫א מ ר הטהבר החיבור הזה לא חברתיו ללמד לבני האדם את אשר לא‬
‫ידעו אלא להזכירם את הידוע להם כבר ומפורסם אצלם פ ‪T‬םום‬
‫גדול ‪ .‬כי לא תמצא כרוב דברי אלא דברים שרוב בני האדם יודעים‬
‫אותם'ולא מסתפקים בהם כלל ‪ .‬אלא שכפי רוב פרסומם וכנגד מת‬
‫שאמתתם גלויה לכל ‪ .‬כך ההעלם מהם מצוי מאד וההשבחה רבה ‪ .‬ע״כ‬
‫אין התועלת הנלקט מזה הספר יוצא מן הקריאה בו פעם אחת ‪ .‬כי כבר‬
‫אפימר שלא י ^ א הקורא בשכלו חידושים אוזר קריאתו שלא היו בו‬
‫לפני קריאתו אלא מעט ‪ .‬אבל התועלת יוצא ‪ p‬החזרה עליו וההתמדה‪.‬‬
‫כי יזכרו לו הדברים האלה הנשכחים מבני האדם כטבע ‪ .‬וישים אל לבי‬
‫חובתו אשר הוא מתעלם ממנה ‪ .‬ותראה אם תתבונן כהוה ברוב העולם‬
‫^כי רוב אנשי השכל המהיר והפקחים החריפים ישימו רוב התבונגם‬
‫והסתכלותם בדקות החבטות ועומק העיונים איש איש כפי נטיית שכלו‬
‫יחשקו הטבעי ‪ .‬כי יש שיטרחו מאד כמחקר הבריאה והטבע ‪ .‬ואחרים‬
‫יתנו כל' עיונם לתכונה ולהנדסה ‪ .‬ואחרים למלאכות ‪ .‬ואחרים יכנסו‬
‫יותר אל הקדש דהיינו ליכוד התורה הקדושה ‪ .‬מהם בפלפולי ההלכות ‪.‬‬
‫מהם כמדרשים ‪ .‬מהם בפסקי הדינים ‪ .‬אך מעטים יהיו מן המין‬
‫הזה אשר יקבעו עיון ולימוד על עניני שלמות העבודה ‪ .‬על האהבה ‪.‬‬
‫על היראה ‪ .‬על הדביקות ‪ .‬ועל כל שאר חלקי החסידות ‪ .‬ולא ספני‬
‫שאין דברים אלה עקרים אצלם כי אם תשאל להם כל אחד יאמר‬
‫שזהו העיקר הגדול ‪ .‬ושלא ידומה חכם שיהיה הכם באמת שלא יתבררו‬
‫אצלו כל הדברים האלה ‪ .‬אך מה שלא ירבו לעיין עליז ‪ .‬הוא מפני‬
‫רוב פרסום הדברים ופשיטותם אצלם שלא יראה להם צורך להוציא בעיונם‬
‫זמן רב ‪ .‬ולא ישאר לימוד הדברים האלה וקריאת הספרים מזה המין כי‬
‫אם אצל אותם שאין שכלם כ״כ דק וקרוב להיות נם ‪ .‬שאלה תראה אותם‬
‫שוקדים על כל זה ולא יזיזו ממנו ‪ .‬עד שלפי המנהג הנוהג כעולם בשתראח‬
‫אחד מתחסד לא תוכל לימנע מלחשוד אותו לנס השכל ‪ .‬ואולם תולדות‬
‫המנהג הזה רעות מאד לחכמים ולבלתי חכמים ‪ .‬כי נורם שמאלח‬
‫ומאלה יחסר החסידות האמתי ויהיה יקר מאד למצוא אותו כעולם‪ .‬כי‬
‫יחסר לחכמים למיעוט עיונם בו ‪ .‬ויחסר מן הבלתי חכמים למיעוט‬
‫השנתם או^ו ‪ .‬עד שידמו רוב בני האדם שההס ‪T‬ות תלוי באמירת‬
‫מזמורים הרבה ‪ .‬ווידוים ארוכים מאד ‪ .‬צומות קשים ‪ .‬וטבילת קרח‬
‫ושלג ‪ .‬כלם דברים אשר אין השכל נח בהם ואין ‪ .‬הדעת שוקטה ‪.‬‬
‫והחסימת האמתי הנרצה והנחמד רחוק מציור שכלנו ‪ .‬כי זה דבר פשוט‬
‫מילתא דלא רמיא עליה דאינש לאו אדעתיה‪ .‬ואע״פ שכבר קבועים‬
‫בלב כל האדם הישר דתחלותיו ויסודותיו ‪ .‬אם לא יעסוק בהם יראה‬
‫פרטיו ולא יכירם יעבור עליהם ולא ירגיש בם ולא יראה כי אץ דברי‬
‫החסידות ועניני הידאח והאהבה וטהרת הלב דברים מוטבעים סזדם עד‬
‫שלא יצטרכו אמצעים לקנותם אלא ימצאו אותם בגי האדם בעצמם‬
‫ככע‬
 ‫•‬ ‫הקדמת‬ ‫‪s‬‬
‫תנועותיהם הטבעיות כשינה והקיצה ‪ .‬הרעב והשבע ד‬ ‫כמו שימצאו‬
‫וכל שאר התנועות החקוקות בטבענו ‪ .‬אלא ודאי שצריכים הם לאמצעים‬
‫ולתחבולות לקנות אותם ולא יבצרו נם כן מפסידים להם שירחיקום מן;‬
‫האדם ‪ .‬ושלא יחסרו דרכים שירחיק מפסידיהם ‪ .‬א״כ איפוא איך לא‬
‫יצטרך להוציא זמן על העיון הזה לדעת אמיתת הדברים ולדעת הדרך‬
‫לקנותם ולקיימם ‪ .‬מאין תבוא החכמה הזאת בלב האדם אם לא יבקשנה ‪.‬‬
‫וכיון שכבר התאמת* אצל כל חבם צורך תמימות העבודה וחובת טהרתה‬
‫ונקיונה שזולת אלה אינה גדצית ודאי כלל אלא* נמאסת ומתועבת כי כל‬
‫לבבות דורש ה׳ וכל יצר מחשבות הוא מבין ‪ .‬מה נענה ביום תוכחה‬
‫אם התרשלנו מן העיון הזה והנחנו דבר שהוא כ״כ מוטל עלינו שהוא^‬
‫עיקר מה ה' אלהינו שואל מעמנו ‪ .‬היתכן שיגע ויעמול שכלנו בחקירות‬
‫אשר לא נתחייבו בם ‪ .‬בפלפולים אשר לא יצא לנו שום פרי מהם ‪ .‬ודינים‬
‫אשר אינם שייכים לנו ‪ .‬ומה שחייבים אנו לבוראנו חובה רבה נעזבוע‬
‫להרגיל ונניחהו למצות אנשים מלומדה ‪ .‬אם לא נסתכלנו ולא‬
‫עייננו מה היא היראה האמיתית ומה ענפיה איך נקנה אותה ואיך‬
‫נמלט מן ההבל העולמי המשכה אותה מלבנו הלא תשכח ותלך אע״פ‬
‫שידענוחובתה‪ .‬האהבה‪ .‬ג״ב לא נשתדל לקבוע אותה בלבבנו בכה‬
‫כל האמצעים המגיעים אותנו לזה ‪ .‬איך נמצאה בנו ‪ .‬מאין יבא הדביקות‬
‫וההתלהטות בנפשותינו עמו ית׳ ועם תורתו אם לא נשעה אל גדולתו ואל‬
‫רוממותו אשר יוליד בלבנו הדביקות הזה‪ .‬איך תטהר מחשבותינו אם לא‬
‫נשתדל לנקותה מן המומין שמטיל בה הטבע הנופני ‪ .‬והמתת כלם הצריכות‬
‫כ״כ תיקון והישרה מי יישרם ומי יתקנם אם לא נשים לב עליהם ולא‬
‫נדקדק כדבר דסדוק גדול ‪ .‬הלא אם עייננו על הדבר עיון אמיתי היינו‬
‫מוצאים אותו על אמיתו ומטיבים לעצמנו ‪ .‬ומלמדים אותו לאחרים‬
‫ומטיבי׳ להםג״כ‪ .‬הוא מה שאמר שלמה)משלי נ( אםתבקשג׳ ככסף וכמטמונים‬
‫תחפשנה אז תבין יראת ה׳ ‪ .‬אינו אומר אז תבץ פילוספיאה ‪ .‬אז תבין‬
‫תכונה ‪ .‬אז תכין רפואה ‪ i‬אז תבין דינים ‪ .‬אז תכין הלכות ‪ .‬אלא אז תבץ‬
‫יראת ה׳ ‪ .‬הרי לך שלהבין היראה צריך לבקש אותה כבסף^ולהפש אותה‬
‫כמטמונים ‪ .‬הרי איפוא במה שמלומד לנו מאבותינו ובמה שמפורסם אצל‬
‫כל בן דעת דרך כלל ‪ ,‬או הנמצא זמן לכל שאר הלקי העיון ‪ .‬ולעיון‬
‫הזה לא יהיה ז ק ‪ .‬למה לא יקבע אדם לעצמו עתים לפהות להסתכלות הזה‬
‫אם מוכרח הוא כשארית זמנו לפנות אל עיונים או אל עסקים אהרים ‪.‬‬
‫והנה הכתוב אומר )איוב כח( חן יראת ה׳ היא הבמה ‪ .‬וארז״ל הן אחת‬
‫הרי שהיראה היא חכמה והיא לבדה הכמה ‪ .‬וודאי שאין נקרא חכמה‬
‫מה שאין בו עיון ‪ .‬אך האמת דצא כי עיון גדול צדיך על כל הדברים‬
‫האלה לדעת אותם באמת ולא על צד הד ״ן והסברה הכוזבת ‪ .‬כ״עז‬
‫לקנות אותם ולהשיגם ‪ .‬ומי שיתכונן בם י ־אה שאין החסידות תלוי‬
‫באותם הדברים שיחשבו המתחסדים הטפשים ‪ .‬יזלא בדברי שלמות אמתי‬
‫וחכמת‬
 ‫ג‬ ‫הקדמה‬
‫וחכמה רבה‪ .‬הוא מה שמרע״ה מלמדנו באמיו נדברים י( ועתה ישרא^‬
‫מה ה׳ אלהיך שואל מעמך בי אם ליראה את ה^ אלהיך ‪ .‬ללכת בכל‬
‫דרכיו ‪ .‬ולאהבה אותו ‪ .‬ולעבוד את ה׳ אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ‪.‬‬
‫לשמור את מצות ה׳ ואת חקתיו וגו׳ כאן כלל כל הלקי שלימות העבודה‬
‫הנרצית להשי״ת ‪ .‬והם היראה ‪ .‬ההליכה כדרכיו ‪ .‬האהבה ‪ .‬שלימות‬
‫הלב ‪ .‬ושמירת כל המצות ‪ .‬היראה היא יראת רוממותו יתברך שיירא‬
‫מלפנייו כמו שיירא מלפני מלך גדול ונורא ‪ .‬ויבוש מגדולתו על כל‬
‫תנועה שהוא בא להתנוע ‪ .‬כ״ש בדביו לפניו בתפלה או בעסקו בתורתו ‪.‬‬
‫ההליכה בדרכיו כולל כל ענין יושר המדות ותיקונם ‪ .‬והוא מה שביארי‬
‫ז״ל מה הוא רחום אף אתה רהום בו' ‪ .‬וכלל כל זה שינהג האדם כל מדותיר‬
‫וכל מיני פעולותיו ע״פ היושר והמוסר ‪ .‬וכללו חז״ל )אמה פ״נ( כל שהיא‬
‫תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם ‪ .‬דהיינו כל ההולך אל תכלית‬
‫ההטבה האמתית דהיינו שתולדתה היזוק התורה ותיקון אהוות המדינות ‪.‬‬
‫האהבה ‪ .‬שיהיה נקבע בלב האדם אהבה אליו יתברך עד ’ שתתעורר‬
‫נפשו לעשות נהת רוח לפניו ‪ .‬כמו שלבו מתעורר לעשות נחת רוה‬
‫לאביו ולאמו ‪ .‬ויצטער אם חסר זה מצדו או מאחרים ‪ .‬ויקנא עיז וישמת‬
‫שמהה רבה בעשותו דבר מזה ‪ .‬שלימות הלב הוא שתהיה העבודה‬
‫לפניו יתברך בטוהר הכוונה ‪ .‬דהיינו לתכלית עבודתו בלבד ולא לשום‬
‫פנייה אחרת‪ .‬ונכלל בזה שיהיה לבו שלם בעבודה ולא כפוסח על שתי‬
‫הסעיפים או כעושה מצות אגשים מלומדה אלא שיהיה כל לבו נתון‬
‫לזה ‪ .‬שמירת כל המצות כמשמעו דהיינו שמירת כל המצות כלן בכל‬
‫דקדוקיהן ותנאיהן ‪:‬‬
‫כל אלה כללים צריכים פירוש גדול ‪ .‬ומצאתי לחז״ל שכללו החלקים‬ ‫והנה‬
‫האלה בסדר וחילוק אהר יותר פרטי ומסודר לפי ההדרגה‬
‫המצטרכת בהם לקנות אותם על נכון ‪ .‬והוא מה שאמרו בברייתא הובאה‬
‫במקומות ״מונים בש״ם ואחד מהם בפרק לפני אידיהן )ד׳ כ׳( ‪ .‬ז״ל מבאן‬
‫אמר רבי פינהס בן יאיר תורה מביאה לידי זהירות וכו' ‪ .‬והנה ע״ ‪5‬‬
‫הברייתא הזאת הסכמתי לחבר היבורו זה לי^מד לעצמי ולהזכיר לאחרים‬
‫הגאי העבודה השלמה למדריגותיהם ‪ .‬ואבאר בכל אהד מהם עניניו וחלקיו‬
‫או פרטיו ‪ .‬הדרך לקנות אותו ומה הם מפסידיו והדרך לשמור מהם ‪.‬‬
‫כי אקרא בו אני וכל מי שימצא בו נחת ‪ .‬למען נלמד ליראה את ה'‬
‫אלהינו ולא תשבח ממנו חובותינו לפניו ‪ .‬ואשר חומריות הטבע משתדל‬
‫להסיר מלבנו הקריאה וההסתכלות‪ .‬יעלה על זכרוננו ויעירנו אל המצוה‬
‫עלינו ‪ .‬וה׳ יהיה בבסלנו וישמור רגלנו מלכד ותתקיים בנו ^ ש ת‬
‫המשוררים האהוב לאלהיו ‪ .‬הורנו ה׳ דרכך אהלך באמתך יחד לבבי‬
‫‪ .‬ליראה שמך ‪ .‬אכי״ר ג‬
‫‪ w \A A fu v \A A a ru v v '----.‬׳' ‪ -‬־ “•‬
 ‫ישרים‬ ‫פי ק א‬ ‫מפלת‬ ‫»‬
‫בביאור כלל חוב ת האדם בעלמו‬
‫ימוד החבידות ושורש העבודה התמימה הוא שיתברר ויתאמת אצל‬
‫האדם מה חובתו בעולמו ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בבל‬
‫אימר הוא עמל כל ימי הייו ‪ .‬והנה מה שהורונו חז״ל הוא שהאדם לא‬
‫נברא אלא להתענג על ה׳ וליהנות מזיו שבינתו שזהו התענג האמתי‬
‫והעידון הגדול בבל העידונים ימיבולים להמצא ‪ .‬ומקום העידון הזה באמת‬
‫הוא העולם הבא בי הוא הנברא בהכנה המצטרכת לדבר הזה ‪ .‬אך‬
‫הדרך כדי להגיע אל מחוז הפצנו זה ‪ .‬הוא זה העולם והוא מ״ש ז ׳ל)איוה‬
‫פד( העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא ‪ .‬והאמצעיים המגיעים‬
‫את האדם לתכלית הזה הם המצות אשר צונו עליהן האל יתברך שמו ‪.‬‬
‫ומקום עשיית המצות הוא רק העולם הזה ‪ .‬ע״ב הושם האדם בזה העולם‬
‫בתהלה כדי שע״י האמצעיים האלה המזדמנים לו באן יוכל להגיע אל‬
‫המקום אשר הובן לו שהוא העה״ב לרוות שם בטוב אשר קנה לו על ידי‬
‫אמצעיים האלה ‪ .‬והוא מה שאמרו ז״ל)עירונין ד׳ כג( היום לעשותם ומהר‬
‫לקבל שברם‪ .‬וכשתסתכל עוד בדבר תראה כי השלמות האמתי הוא‬
‫רק הדביקות בו יתברך והוא מה שהיה דוד המלך אומר )תהליס מ( ואני‬
‫קרבת אלהים לי טוב ‪ .‬ואומר)שם כז( אהת שאלתי מאת ה׳ אותה אבקש‬
‫שבתי בבית ה׳ כל ימי היי וגו׳ ‪ .‬כי רק זה הוא הטוב וכל זולת זה‬
‫שיחשבוהו בני האדם לטוב אינו אלא הבל ושוא נתעה ‪ .‬אמנם לשיזבה‬
‫אדם לטובה הזאת ראוי שיעמול ראשונה וישתדל ביגיעו לקנותה ‪ .‬והיינו‬
‫שישתדל לידבק בו יתברך בפה מעשים שתולדותם זה הענין והם הם‬
‫המצו ת‪ .‬והנה שמו הקב׳׳ה לאדם במקום שרבים בו המרהיקים אותו ממנו‬
‫יתברך ‪ .‬והם הם התאוות החומריות אשר אם נמשך אחריהן הנה הוא‬
‫מתרהק והולך מן הטוב האמיתי‪ .‬ונמצא שהוא מושם באמת בתוך‬
‫המלהמה ההזקה כי כל עניני העולם בין טוב בין לרע הנה הם נסיונות‬
‫לאדם ‪ .‬העוני מצד אחד והעושר מצד אהד י כענין שאמר שלמה )משלי ל(‬
‫פן אשבע ובחשתי ואמרתי מי ה׳ ופן אורש וגנבתי וגו׳ ‪ .‬השלוה מצד‬
‫אהד וחיסרון מצד אחד עד שנמצאת המלהמה אליו פנים ואהור‪ .‬ואם‬
‫יהיה לבן היל‪.‬וינצה המלחמה מן הצדרין הוא יהיה האדם השלם אשר‬
‫יזכה לידבק בבוראו ויצא מן הפרוזדור הזה ויכנס בטרקלין לאור באוד‬
‫החיים ‪ .‬ובפי השיעור אשר כבש את יצרו ותאותיו ונתרחק מן המרחיקים‬
‫אותו מהטוב ונשתדל לידבק בו בן ישיגהו וישמח בו ‪ .‬ואם תעמיק‬
‫עוד בענין תראה כי העולם נברא לימימוש האדם ‪ .‬אמנם ה‪:‬ך‪ ,‬הוא‬
‫עומד בשיקול גדול ‪ .‬כי אם האדם נמשך אהר העולם ומתרחק מבוראו‬
‫הנה הוא מתקלקל ומקלקל העולם עמו ‪ .‬ואם הוא שולט בעצמו ונדבק‬
‫בבוראו ומשתמש מן העולם רק להיות לו לסיוע לעבודת בוראו הוא‬
‫מתעלה והעולם עצמו מתעלה עמו ‪ .‬כי הנה עילוי נ תל הוא לבריות בל‪L‬‬
‫בהיותם‬
 ‫י ע רי ם‬ ‫פרק א‬ ‫מסלת‬
‫בהיותם משמשי האדם השלם המקודש בקדושתו יתברך ‪ .‬והוא כענין מה‬
‫שאהז״ל )הדנה דף יג( בענין האור שגנזו הקב״ה לצדיקים ‪ .‬וז״ל וביון‬
‫שראה אור שגנזו הקב״ה לצריקים שמה שנאמר )משלי יג( אור צדיקים‬
‫ישמח ‪ .‬ובענין אבני המקים שלקח יעקב ושם מראשותיו אמרו )הולין צא(‬
‫אר״י מלמד שנתקבצו כולן למקום אחד והיתה כל אהת אומרת עלי יניה‬
‫ציי ק את ראשו ‪ .‬והנה על העיקר הזה העירונו ז״ל במדרש קהלת שאמרו‬
‫ז״ל )קהלה רבה פז( ראה את מעשה האלהים וגו׳ ‪ .‬בש״עה שברא הקב״ה‬
‫את אדה״ר נטלו וההזירו על כל אילני גן עדן ‪ .‬א״ל ראה מעשי כמה‬
‫נאים ומשובחים הן ובל מה שבראתי בשבילך בראתי תן דעתך שלא‬
‫תקלקל ותחריב את עולמי ‪ .‬כלל של דבר האדם לא נברא בעבור מצבו‬
‫בעה״ז אלה בעבור מצבו בעה״ב‪ .‬אלא שמצבו בעהי׳ז הוא אמצעו למצבו־‬
‫בעה״ב שהוא תכליתו ‪ .‬ע״כ תמצא מאמרי הז״ל רבים כלם בסניון א׳‬
‫מדמים העה״ז למקום וזמן ההבנה והעה״ב למקום המנוהה ואבילה המובן‬
‫כבר ‪ .‬והוא מה שאמרו העה״ז דומה לפרחדור במו שאמרו ז״ל היום‬
‫לעשותם ומחר ובר)ע״א ג( מי שטרה בע״ש יאבל בשבת ‪ .‬העולם הזה‬
‫דומה ליבשה והעה״ב לים ובו׳ ‪ .‬ובאלה רבים על זה הדרך ‪ .‬ותראה באב ת‬
‫שבבר לא יובל שום בעל שבל להאמין שתבלית בריאת האדם הוא למצבר‬
‫בעה״ז‪ .‬כי מי הם היי האדם בעה״ז או מי הוא ששמה ושליי ממש‬
‫בעה״ז ‪ .‬ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה ורהנם‬
‫עמל ואון בבמה מיני צער והלאים ומבאובים וטרדות ואהר בל זאת המות ‪.‬‬
‫אהל מני אלף לא ימצא שירבה העולם לו הנאות ושלוה אמתית ‪ ,‬וגם‬
‫הוא אלו יגיע למאה שנה בבר עבר ובטל מן העולם ‪ .‬ולא עוד אלא שאם‬
‫תבלית בדיאת האדם היה לצורך העולם הזה לא היה צריך מפני זה‬
‫שתנופח בו נשמה כ״כ השובה ועליונה שתהיה גדולה יותר מן המליעבים‬
‫עצמ ם‪ .‬כ״ש‪-‬שהיא אינה מוצאה שום נהת רוח בבל עינוגי זה העולם‬
‫והוא מה שלמדונו דל במדרש קהלת ‪ .‬וז״ל )קהלה רבה פ״ו( וגם הנפש לא‬
‫תמלא מלה״ד לעירוני שנשא בת מלך אם יביא לה כל מה שבעולם‬
‫אינם חשובים לה כלום שהוא בת מלך כך הנפש אלו הבאת לה כל מעדני‬
‫עולם אינם בלום לה למה שהיא מן העליונים ‪ .‬ובן אז״ל )אבוה פ״ד( על‬
‫כרהך אתה נוצר ועל כרחך אתה נולד בי אין הנשמה אוהבת העהיז‬
‫כלל אלא אדרבה מואסת בו אם כן ודאי לא היה בורא הבורא יתברך‬
‫בריאה לתכלית שהוא נגד הוקה ונמאס ממנה ‪ .‬אלא בריאתו של האדם‬
‫למצבו בעה׳׳ב הוא וע״כ נתנה בו נשמה זאת בי לה ראוי לעבוד ובה‬
‫יובל האדם לקבל השכר במקומו וזמנו ושלא יהיה העה״ז דבר נמאס אל‬
‫נשמתו אלא אדרבה נאהב ונחמד ממנה וזה פשוט ‪ .‬והנה אחר שידענו‬
‫‪rt‬‬
 ‫ייטרים‬ ‫ידה א ב‬ ‫מפלת‬
‫זה‪ .‬נבין מיד הומר המצות אשר עלינו ויקר העבודה אינזר בידינו כי הנח‪,‬‬
‫אלה הם האמצעיים המביאים אותנו אל השלמות האמיתי אשר בלעדם‬
‫לא יושג כלל ‪ .‬ואולם ידוע כי אין התכלית מגיע אלא מכה קיבוץ כיל‬
‫האמצעיים אשר נמצאו ואשר שימשו להגיעו וכפי כה האמצעיים‬
‫ושימושם כן יהיה התכלית הנולד מהם ‪ .‬וכל הפרש קטן שימצא‬
‫באמציעיים תכהן תולדתו בבירור ודאי בהגיע זמן התכלית הנולד מקיבוץ‬
‫כולם כמ״ש ‪ .‬וזה ברור ‪ .‬מעתה ודאי הוא ימהדקדוק שידוקדק על ענץ‪.‬‬
‫המצות והעבודה מוכרה שיהיה בתכלית הדקדוק כאשר ידקדקו שוקלי‬
‫הזהב והפנינים לרוב יקרם ‪ .‬כי תולדותם נולדת בשלימות האמיתי והיקר‬
‫הנצחי שאין יקר למעלה מ מנו‪ .‬ונמציגו למדים כי עיקר מציאות האדם‬
‫בעולם הזה הוא רק לקיים מצות ולעבוד ולעמוד כנסיון ‪ .‬והנאת העולם‬
‫אין ראוי שיהיה לו אלא לעזר ולסיוע בלבד לשיהיה לו נהת רוח וישוב‬
‫דעת למען יוכל לפגות לבו אל העבודה הזאת המוטלת עליו ‪ .‬ואמנם ראוי‬
‫לו שתהיה כל פנייתו רק לבורא יתברך ושלא יהיה לו שום תכלית אחר‬
‫בבל מעשה שיעשה אם קטן ואם גדול אלא להתקרב אליו יתברך ולשבור‬
‫כל המחיצות המפסיקות בינו לבין קונו ‪ .‬הן הנה כל עניני החומריות והתלוי‬
‫בהם עד שימשך אחריו יתברך ממש בברזל אחר אבן השואבת וכל מה‬
‫שיוכל לחשוב שהוא אמצעי לקורבה הזאת ירדוף אחריו ויאחז בו ולא‬
‫ירפהו ‪ .‬ומה שיובל ל»שוב שהוא מניעה לזה יברח ממנו כבורח מן ה א ש‪.‬‬
‫וכענין שנאמר )חהליס מ( דבקה נפשי אחריך בי תמכה ימינך כיון‬
‫שביאתו לעולם ^אינו אלא לתכלית הזה דהיינו להשיג את הקירבה הזאת‬
‫במלטו נפשו מכל מונעיה ומפסידיה ‪ .‬והנה אחר שידענו והתברר אצלנו‬
‫אמיתת הכלל הזה יש לנו לחקור על פרטיו לפי מדרגותיהם מתחת הדבר‬
‫ועד סופו כמו שסדרם רבי פינחס בן יאיר במאמר שלו שהבאנו כבר‬
‫בהקדמתנו והם הזהירות ‪ .‬הזריזות ‪ .‬הגכיות‪ .‬הפרישות ‪ .‬הטהרה •‬
‫החסידות‪ .‬ה ענו ת‪.‬י ר א ת החטא ‪ .‬והקדושה ‪ .‬ועתהנבז״רם א״ א׳ ב ס ד‬

‫בביאור מדת הזהירוה‬ ‫פרה ב‬

‫ה נ ה עגין הזהירות הוא שיהיה האדם נזהר במעשיו ובעניניו כלומר‬
‫מתבונן ומפקח על מעשיו ודרכיו ‪ .‬הטובים הם אם לא ‪ .‬לבלתי‬
‫יעזוב נפשו לסכנת האבדון ח״ו ולא ילך במהלך הרגלו כעור באפלה ‪ .‬והנה‬
‫זה’ דבר שהשכל יחייבהו ודאי ‪ .‬כי אהרי שיש לאדם דעה וחשכל להציל‬
‫את עצמו ולברוח מאבדון נ שמתו‪ .‬איך ‪.‬יתכן שירצה להעלים עיניו‬
‫מהצלתו ‪ .‬אץ לך פחיתות והוללות רע מזה וראי ‪ .‬והעושה כן הנה‬
‫הוא פחות מהבהמות ומההיות אשר בטבעם לשמור את עצמם ‪ .‬וע״ב‬
‫יברחו דנופו מכל מה שיראה להם היותו מזיק להם ‪ .‬וההולך בעולמו בלי‬
‫דמבוננות אם טובה דרבו או רעה היה הוא כסומא ההולך על ש פ ת‬
‫הנדר‬
 ‫יערים‬ ‫פרה ב נ‬ ‫מסלת‬
‫הנהר אשר סכנתו וראי עצומה ורעתו קרובה מהצלתו ‪ ,‬כי אולם הסרוך‬
‫השמירה מפני העורון הטבעי או מפניעורון הרצוני דהיינו סתימת העינים‬
‫בבחירה והפץ אחד הוא ‪ .‬והנה ירמיהו היה מתאונן על רוע בני דורו׳‬
‫מפני היותם נגועים בננע המרה הזאת שהיו מעלימים עיניהם‪,‬ממעשיהם‬
‫בלי שישימו לב לראות מה הם הלהעשות אם להעזב ‪ .‬ואמר עליהט‬
‫)ירמיה ה( אין איש נחם על רעתו לאמר כו׳ כלה שב במרוצתם כסום שוטף‬
‫במלהמה ‪ .‬והיינו שהיו תרפים והולכים במרוצת הרגלם ודרכיהם מבלי‬
‫שיניחו זמן לעצמם לדקדק על המעשים והררכים ונמצא שהם נופלים ברעה‬
‫בלי ראות או תה‪ .‬ואולם הנה זאת באמת אחת מתחבולות היצה״ר וערמתו‪,‬‬
‫להכביד עבודתו בתמידות על לכות בני האדם עד שלא ישאר להם ריוח‬
‫להתבונן ולהסתכל באיזה דרך הם הולכים‪ .‬כי יודע הוא שאלולי היו‪,‬‬
‫שמים לבם כמעט קט על דרכיהם ודאי שמיד היו מתחילים להנהס‬
‫ממעשיהם ‪ .‬והיתה החיטה הולכת ומתגברת בהם עד שהיו עוזבים‬
‫החטא לנמרי וה״ז מעין עצת פרעה הרשע שאמר )שמות ה[ תכבד העכודהעל‬
‫האנשים וכו' שהיה מתכוין שלא ]לבר שלא[ להניח להם ריוח כלל לבל יתנו‬
‫לב או ישימו עצה נגדו ‪ .‬אלא היה משתדל להפריע לבם מכל התבוננות‬
‫בבה התמדת העבודה הבלתי מפסקת ‪ .‬כן היא עצת היצה״ר ממש על‬
‫בני האדם‪ .‬כי אי שמלהמה הוא ומלומד כערמימות‪ .‬ואי אפשרלהמלט‬
‫ממנו אלא כחכמה רבה והשקפה גדולה ‪ .‬הוא מה שהנביא צוח ואמר)הגי א(‬
‫שימו לבבכם על דרכיכם ‪ .‬ושלמה אמר בחכמתו )משלי ו( אל תתן שנה‬
‫לעיניך ותנומה לעפעפיך הנצל כצבי מיד כו׳ ‪ .‬וחז״ל אמרו)ה״קדףה( כל‬
‫השם ארחותיו בעולם הזה זוכה ורואה בישועתו של הקב״ה ‪ .‬ופשוט הוא‪.‬‬
‫שאפילו אם יפקח האדם על עצמו אין בכחו לינצל אלולי הקב״ה עוזרו ‪.‬‬
‫כי היצה״ר תקיף מאד וכמאמר הכתוב )ההליס לז( צופה רשע ל;‪T‬י ‪p‬‬
‫ומבקש להמיתו ה׳ לא יעזבנו ונו׳ ‪ .‬אך אם האדם מפקח עצמו אז•‬
‫הקב״ה עוזרו וניצול מן היצה״ר ‪ .‬אבל אם אינו מפקה הוא על עצמי וד אי‬
‫שהקב״ה לא יפקח עליו כי אם הוא אינו חם מי יחוס עליו ‪ .‬והוא כענין‬
‫מה שאמח ז״ל )כרכות דף לג( כל מי שאין בו דעה אסור לרחם עליו והוא‬
‫מה שאמרו)אבות פ״ג( אם אין אני לי מי לי ;‬

‫פ ר ק ג בביאור חלקי הזריזות‬

‫ה נ ה הרוצה לפקח על עצמו ‪ .‬שתים הגה ההשקפות הצריכותלו‪ .‬ה אה ת‬
‫שיתבונן מהו הטוב האמיתי שיבחר בו האדם והרע האמיתי שינוס‬
‫ממנו ‪ .‬והב׳ על המעשים אשר הוא עושה לראות אם הם מכלל הטוב אר‬
‫מכלל הרע ‪ .‬וזה בשעת מעשה ושלא בשעת מעשה ‪ .‬בשעת מעשה שלא‬
‫ידשה שום מעשה מבלי שישקול אותו במאזני זאת הידיעה ‪ .‬ושלא‪-‬‬
‫בשעת מעשה שיעלה לפניו זכרון כלל מעשיו וישקול אותם כמו כן במאזנד‬
‫'‬ ‫המשקל‬ ‫״‬ ‫‪,‬‬
 ‫י׳שדים‬ ‫פרש ג‬ ‫מסל ת‬ ‫‪10‬‬
‫זזמשקל הזה לראות מה יש בם מהרע למען ידחה אותו ‪ .‬ומה מן הטוב‬
‫להתמיד בו ולהתחזק בו ‪ .‬ואם ימצא בהם מן הרע אז יתבונן ויחקור בשבלו‬
‫איזה תחבולה יעשה לסור מן הרע ההוא וליטהר ממנו ‪ .‬ודבר זה הודיעונו‬
‫הז״לבאמרם )עירובין דף מג( נוה לו לאדם שלא נברא ועכימיו שנברא יפשפש‬
‫במעשיו ואיכא דאמרי ימשמש במעשיו ‪ .‬ותראה ששני הלשונות הם שתי‬
‫אזהרות טובות ומועילות מאד כי הנה הפשפוש במעשים הוא לחקור על‬
‫כלל המעשים ולהתבונן בו הנמצא בהם מעשים אשר לא יעשו אשר אינם‬
‫הולכים ע״פ מצות ה׳ וחקיו ‪ .‬כי כל אשר ימצא מאלה יבערם מן העולם ‪.‬‬
‫אך המשמוש הוא החקירה אפילו במעשים הטובים עצמם ‪ .‬להקור ולראות‬
‫היש בענינם איזה פניה אשר לא טובה או איזה חלק רע שיצטרך להסירו‬
‫ולבערו ‪ ,‬וה״ז כממשמש בבגד לבחון הטוב והזק הוא או חלש ובלוי ‪ .‬בן‬
‫ימשמש במעשיו לבחון תבונתם בתכלית ההבחנה עד שישאר זך ונקי‪.‬‬
‫כלל הדבר יהיה האדם מעיין על מעשיו כולם ומפקח על כל דרכיו שלא‬
‫להניח לעצמו הרגל רע ומדה רעה כי׳ש עבירה ופשע והנני רואה צורך‬
‫לאדם שיהיה מדקדק דמוקל דרכיו דבר יום ביומו כפוהרים הגדולים אשר‬
‫יפלסו תמיד כל עסקיהם למען לא יתקלקלו‪ .‬ויקבע עתים ושעות לזה‬
‫שלא יהיה משקלו עראי אלא בקביעות גדול כי רב התולדה הוא‪.‬ודכמינו‬
‫ז״ל הורונו בפי׳ צורך ההשבון הזה ‪ .‬והוא מה שאזיל )ב׳ג דף עה( על‬
‫כן יאמרו המושלים בואו חשבון על כן יאמרו המושלים ביצרם בואו‬
‫דנהשיוב השבונו של עולם הפסד מצוד‪ .‬כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד‬
‫הפסדה וכו׳ ‪ .‬וזה כי העצה האמתית הזאת לא יובלו לותת אותה ולא‬
‫לראות אמיתה אלא אותם שכבר יצאו מתחת יד יצרם ומשלו בו ‪ .‬כי פי‬
‫שהוא עדיין חבוש במאסר יצרו אין עיניו רואות האמת הזאת ואינו יכול‬
‫להכירה‪ .‬כי היצר מסמא את עיניו ממש‪ .‬והנה הוא כהולך בחשך‬
‫שיש לפניו מכשולות ואין עיניו רואות אותם ‪ .‬והוא פה שאמרו ז״ל‬
‫)ב״מ דף פי( תשת השך ויהי לילה זה העוה״ז שדומה ללילה ‪ .‬והבן כמה‬
‫נפלא המאפר האמתיהזה למי שמעמיק להבין בו ‪ .‬כי הנה חשך הלילה‬
‫שני מיני טעיות אפשר לו שיגרום לעין האדם ‪ .‬או יכסה את העין עד‬
‫שלא יראה מה שלפניו הלל או שיטעה אותו עד שיראה לו עמוד כאלו‬
‫הוא אדם ואדם כאלו הוא עמוד ‪ .‬כן חומריות וגשמיות העה״ז ‪ .‬הנה הוא‬
‫השך הלילה לעין השכל וגורם לו שתי טעיות ‪] .‬הא׳[ אינו מניח לו‬
‫שיראה המכשולות שבדרכי העולם ונמצאים הפתאים הולכים לבטח‬
‫ונופלים ואובדים מבלי שהגיעם פחד תחילה ‪ .‬והוא מה שאמר הכתוב‬
‫)רשלי ד( דרך רשעים באפלה לא ידעו במה יבשלו ‪ .‬ואומר )שם כב( ערום‬
‫ראה רעה ונסתר ופתיים עברו ונענשו‪ .‬ואומר )שם יד( וכסיל מתעבר‬
‫ובוטח ‪ .‬כי לבם בריא להם כאולם ונופלים טרם ידעו מהמכשול כלל ‪.‬‬
‫והטעות השני והוא קשה מן הראשון הוא שמטעה ראייתם ‪ ,‬עד שרואים‬
‫הרע כאלו הוא במש טוב והטוב כאלו הוא רע ומתוך כך טההזקים ומהזיקים‬
‫עימיהם‬
 ‫יי סרי ם‬ ‫פרה ג ד‬ ‫מסלת‬
‫מעשיהם הרעים ‪ .‬כי אין די שהסרה מהם ראיית האמת לראות הרעה אשר‬
‫נד פניהם אלא שנראה להם למצוא ראיות גדולות ונסיונות מוכיהים‬
‫לסברותיהם הרעות ולדיעותיהם הכוזבות ־״( ‪ .‬וזאת היא הרעה הנדולח‬
‫המלפפתם ומביאתם אלבארשהת‪ .‬והוא מה שאמר הכתוב )ישעיה ו( השמן‬
‫לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע פן וגו׳ ‪ .‬וכל זה מפני היותם תחת‬
‫החושך וכבושים המה תהת ממשלת יצרם ‪ .‬אך אותם שבבר יצאו מן המאסר‬
‫הזה הם רואים האמת לאמתו ויכולים ליעין שאר בני אדם עליו ‪ .‬הא למה זה‬
‫דומה לגן המבוכה הוא הגן הנטוע לצחוק הידוע אצל השרים ‪ .‬שהנטיעות‬
‫עשויות כתלים כתלים וביניהם• שבילים רבים נבובים ומעורבים כלם‬
‫דומים זה לזה והתכלית בם הוא להגיע אל אכסדרה אחת שבאמצעם ‪.‬‬
‫ואמנם השיבילים האלה מהם ישרים ומגיעים באמת אל האכסדרה ‪ .‬ומהם‬
‫משניה את האדם ומרחיקים אותו ממנה ‪ .‬ואמנם ההולך בין השיבילים‬
‫הוא לא יובל לראות ולדעת בלל אם הוא בשביל האמתי או בכוזב ‪ .‬בי"‬
‫בולם שוים ואין הפרש ביניהם לעין הרואה אותם ‪ .‬אם לא שידע הדרך‬
‫בבקיאות וטביעות עין שכבר נכנס בם והגיע אל התכלית שהוא האכסדרה ‪.‬‬
‫יהגה העומד בבר על האכסדרה הוא רואה בל הדרכים לפניו ומבחין בין‬
‫האמתים והכוזבים ‪ .‬והוא יבול להזהיר את ההולכים בם לומר זה הדרך‬
‫לבו בו‪ .‬והנה מי שירצה להאמין לו יגיע למקום המיועד‪ .‬ומי שלא ירצה‬
‫להאמין וירצה ללכת אהר עיניו ודאי שישאר אובד ולא יגיע אליו ‪ .‬כן‬
‫תדבר הזה ‪ .‬מי שעדיין לא משל ביצרו הוא בתוך השבילים לא יובל‬
‫להבהין ביניהם ‪ .‬אך המושלים ביצרם שבבר הגיעו אל האבסדרה שבבר‬
‫יצאו מן השבילים וראו בל הדרבים לעיניהם בבירור ‪ .‬הם יבולים ליעין‬
‫למי שירצה לשמוע ואליהם צריבין אנו להאמין ‪ .‬ואמנם מה היא העצה‬
‫שהם נותנים לנו ‪ .‬בואו חשבון בואו ונהשוב השבונו של עולם ‪ .‬כי כבר‬
‫הם ניסו וראו וידעו שזה לבדו הוא הדרך האמתי להגיע האדם אל הטובה‬
‫אשר הוא מבקש ולא זולת זה ‪ .‬בללו של דבר צריך האדם להיות מתבונן‬
‫בימכלו תמיד בבל זמן ובזמן קבוע לו בהתבודדו מה הוא הדרך האמיתי‬
‫לפי הק התורה שהאדם צריך לילך בו ‪ .‬ואהר בך יבא להתבונן על מעשיו‬
‫אם הם על הדרך הזה אם לא ‪ .‬בי על ידי זה ודאי שיהיה לו נקל ליטהר טבל‬
‫דע וליישר כל דרכיו ‪ .‬וכמי שהכתוב אומי )משלי ד( פלס מעגל רגליך‬
‫ובל דרכיך יכוני‪ .‬ואומר )חיכהסנהפשה דרכינו ונהקורה ונשובה עד ה׳ ז‬

‫פ ר ק ד בדרך ק‪:‬יית הזהירות‬

‫ה ג ה מה שמביא את האדם ]כ; דרך הכלל[ אל הזהירות הוא לימוד התורה‬
‫והוא מה ינדאמר רבי פנחס בתהלת הברייתא תורה מביאה לידי‬
‫זהירות ‪ .‬אמנם עיד‪ .‬פרט המביא לזה הוא ההתבוננות על חומר העבודה‪,‬‬
‫*( ו וע״ז הכוונה אמר הנביא )ירמיה ב׳( המי נשפע אזהך על אמרך לא הסאהי ‪t‬‬
‫אשר‬
 ‫י עז ״י ם‬ ‫פיק ד‬ ‫מפלת‬ ‫‪12‬‬
‫אשר הייב בה האדם ‪ .‬ועומק הדין עלייה ‪ .‬ויצא לו זה מן העיון במעשיפ‬
‫הכתובים בספרי הקודש ומן הלימוד במאמרי ההבמים ז״ל המעוררים עיל‬
‫זה ‪ .‬והנה יש בהתכוננות הזה הערות הערות בהדרגה ‪ .‬לשליטי הדעת ‪.‬‬
‫ולפחותים מהם ‪ .‬ולכל ההמון כולו‪ .‬לשלימי הדעת תהיה להם ההערה ‪:‬‬
‫במה שיתברר להם כי רק השלימות הוא הדבר הראוי שיתמד מהם ולא זולת‬
‫זה ‪ .‬ושאין רע גדול מהסרון השלימות וההרחקה ממנו ‪ .‬כי הנה אחר‬
‫שיתבאר זה אצלם ויתבאר להם כמו כן היות האמצעיים אליו המעשים‬
‫הטובים והמדות הטובות ודאי הוא שלא יתרצו מעולם להמעיט מאלה‬
‫האמצעיים או להקל בהם‪ .‬כי כבר נתבאר אצלם שאם אמצעיים אלה ימעטו‬
‫להם או אם האמצעיים יהיו הלשים ולא בכל ההוזק המצטרך בהם ‪ .‬הנה לא‬
‫ישיגו בהם שלימות אמתי אלא יגרעו מהם כפי מה שגרעו בהשתדלותם ‪.‬‬
‫ונמצאים ה כ די השלימות ‪ .‬מה שהוא להם צרה גדולה ורעה רבה ‪ .‬ע״כ‬
‫לא יבחרו אלא להרבות בהם ולההמיר בכל תנאיהם ‪ .‬ולא ינוחו ולא‬
‫ישקטו מדאגה מדבר פן יחסר מהם מה שיגיע אותם אל השלימות אשר‬
‫הם חפצים ‪ .‬והוא מה שאמר שלמה המלך עליו השלום )משלי כח( אשרי‬
‫אדם מפהד תמיד ‪ .‬ופירשו ז״ל ההוא בדברי תורה כתיב ‪ .‬והנה סוף‬
‫המדרגה היא הנקרא יראת חטא שהיא מן המשובחות שבמדרגות ‪ .‬והוא‬
‫שיהיה האדם ירא תמיד ודוא‪ :‬פן ימצא בידו אי־זה שמץ חטא שיעכבהו‬
‫מן השליטות אשר הוא הייב להשתדל בעבורו ‪ .‬ועל זה אמרו ז״ל )בבא‬
‫בתרא דף עה( על דרך המשל מלמד שכל אחד נכוה מחופתו של הבירו ‪.‬‬
‫כי אין זה מטעם הקנאה אשר תפול רק בחסירי הדעת כמו שאכתוב עוד‬
‫בס״ד ‪ .‬אלא מפני ראותו עצמו חסר מן השליטות מדריגה שהיה יכול■‬
‫להשיגה כמו שהשיגה חבירו ‪ .‬והנה על פי התבוננות הזה ודאי שלא‬
‫^מנע השלם בדעתו להיות זהיר במעשיו ‪ .‬אך לפחותים מאלה תהית‬
‫ההערה לפי הבחנתם והוא לפי ענין הכבוד אשר הם מתאוים לו ‪ .‬וזה‬
‫כי הוא פשוט אצל כל בעל דעת שאין המדריגות מתחלקות בעולם האמתי‬
‫שהוא העולם הבא אלא לפי המעשים ‪ .‬ושלא יתרומם שם אלא מי‬
‫שהוא רב המעשים מחבירו ‪ .‬ואשר הוא מעט המעשים הוא יהיה השפל‬
‫אם כן איפוא איך יוכל האדם להעלים עיניו ממעשיו או למעט השתדלותו‬
‫בז ה‪ .‬אס אחר כך ודאי יצר לו בזמן שלא יוכל לתקן את אשר עותו •‬
‫והגה יש מהפתאים המבקשים רק להקל מעליהם שיאמרו למה נייל>‬
‫עצמנו ככל כך חסידות ופרישות הלא די לנו שלא נהיה מהרשעים‬
‫הג ‪T‬ונים בגיהנם ‪ .‬אנחנו לא נדהק עצמינו ליכנם בגן עדן לפני ולפנים ‪.‬‬
‫אם לא יהיה לנו חלק גדול יהיה לנו חלק קטן ‪ .‬אגו די לנו בזה ולא נכביד‬
‫עול משאנו כעבור זאת ‪ .‬אמנם שאלה אחת נשאל מהם היוכלו כל כך‬
‫על נקל לסבול בעוה״ז החולף לראות אחד מחבריהם מכובד ומנושא‬
‫יותר מהם ומושל עליהם ‪ .‬וכ״ש אחד מעבדיהם או מן העניים הנבד ם‬
‫ושפלים בעיניהם ולא יצטערו ולא יהיה דמם ח ת ה בקרבם ‪ ,‬הלא ודא^‬
 ‫ז‬ ‫ירשים‬ ‫פרק ד‬ ‫כ!םי ת‬
‫בי הנה עינינו הרואות נל עמל האדם להנשא על בל מי שיוכל ולשום‬
‫מקומו בין הרמים יותר כי היא קנאת איש מרעהו ‪ .‬ואם יראה חבירר‬
‫מתרומם והוא נשאר שפל ודאי שמה שיסבול הוא מה שיוכרח לסבלו ‪.‬‬
‫כי לא יוכל למנוע ולבבו יתעשת בקרבו ‪ .‬מעתה אם כך קשה עליהם‬
‫להיות שפלים מזולתם במעלות המדומות והכוזבות שאין השפלות בם‬
‫אלא לפגים ‪ .‬ולא ההנשא אלא שוא ושקר ‪ .‬איך יוכלו לסבול שיראו‬
‫עצמם שפלים יותר מאותם האנשים עצמם איטר הם עתה שפלים מהם ‪.‬‬
‫וזה במקום המעלה האמתית והיקר הנצחי שאף ע״פ שעכשיו אין מכירין‬
‫אותו ואת ערכו על בן לא יחושו אליו ‪ .‬אבל בזמנו ודאי שיכירוהו לאמתו‬
‫לצערם ולבשתם ‪ .‬ודאי שלא יהיה להם זה אלא צער גדול ונצהי ‪ .‬הרי‬
‫לך שאין הסבלנות הזה אשר הם דורשים לעצמם להקל מהם הומר‬
‫העבודה ארא פיתוי כוזב שמפתה יצרם אותם ולא דבר אמתי ■כלל ‪.‬‬
‫וכבר לא היה מקום לפיתוי זה להם ‪ .‬לולי היו רואים אמתת הענין ‪.‬‬
‫אבל לפי שאין מבקשים אותו והולכים ושונים לרצונם‪ .‬הנה לא יוסר‬
‫מהם פתויים עד הזמן אשר לא יועיל להם כי לא יהיה עוד בידם לתקן את‬
‫אשר שהתו ‪ .‬והוא מה שאמר שלמה המלך עליו השלום )קה;ת גי( כל‬
‫אשר תמצא ידך לעשות בכהך עשה כי אין מעשה וחשבון ודעת ונו׳ ‪.‬‬
‫והיינו בי מה שאין האדם עושה עד שהבה מסור בידו מבוראו הוא הכה‬
‫הבהיריי המסור לו כל ימי הייו שהוא בהם בהיריי ומצוה לעשות ‪.‬‬
‫הנה לא יוכל לעשותו עוד בקבר ובשאול שאין הכה הזה עוד בידו ‪ .‬ב•‬
‫מי שלא הרבה מעשים טובים בחייו אי אפשר לו לעשותם אחרי כן ‪.‬‬
‫ומי שלא חישב השבון מעשיו לא יהיה לו זמן להשבו אז ‪ .‬ומי שלא התהכם‬
‫בעה״ז לא יתחכם בקבר וזהו מה ישאמר כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה‬
‫בשאול אשר אתה הולך שמה ‪ .‬אך ההערה לכל ההמון הנה הוא בענין השכר‬
‫ועונש עצמם בראות עומק הדין עד היכן מני ע‪^ .‬שר באמת ראוי להזדעזע‬
‫ולהתחרד תמיד ‪ .‬כי מי יעמוד ביום הדין ומי יצדק לפני בוראו באשר‬
‫השקפתו מדקדקת על כל דבר קטן או נדו; ‪ .‬וכן אמרו רבותינו ז״ל‬
‫)הניגה דף ה( ומניד לאדם מה שיחו ‪ .‬אפילו שיחה קלה שבין איש לאשתו‬
‫מנידים לו לאדם בשעת הדין ‪ .‬עוד אמרו )יכמוח דף קכא( וסביביו נשערה‬
‫מאוד ‪ .‬מלמד שהקב״ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה ‪ .‬אברהם הוא‬
‫אברהם האהוב לקונו ‪ .‬עד שהכתוב אמר עליו אברהם אוהבי ‪ .‬לא פלט‬
‫מן הדין מפני דברים קלים •שלא דקדק בהם על שא‪.‬םר במה אדע אמר‬
‫לו הקכ״ה הייך ידוע תדע כי נר יהיה זרעך )ב״ר פ׳ רי( ועל שכרת ברית‬
‫עם אבימלך בלא ציווייו של מקום ‪ .‬אמר לו הקב״ה הייך שאני משהא‬
‫בשמהת בניך ז' דורות )שס פס( ‪ .‬יעקב על שהרה אפו כרחל שאמרה‬
‫לו הבה לי בני ם‪ .‬אמרו במדרש ז״ל א מי לו הקב״ה כך עונים את‬
‫המעוקות חייך שבניך עומדים לפני בנה ‪) .‬שם ע״א( ולפי שנתן אר‪ .‬דינה‬
‫בתיבה כדי שלא יקהה עשו ‪ .‬אע״פ שכונתו היתה ודאי לטובה אך לפי‬
‫שמנע‬
 ‫י^טרים‬ ‫פרק ד‬ ‫מטלת‬ ‫‪14‬‬

‫שמנע הסד מאהיו ‪ .‬אמרו במדרש )‪:‬ם פ׳( אמר לו הקב״ה למס מרע״'‬
‫חסד ‪ .‬לא בקשת להשיאה דרך היתר הרי היא נשאת דרך איסור ‪ .‬יוסף‬
‫לפי שאמר לשר המשקים בי אם זנרתני אתך נתוספו לו שני שניב‬
‫כמאמר■ חז״ל ‪ .‬יוסף עצמו על שהנט את אביו בלי רשיותו של מקום או‬
‫לפי ימשמע עבדך אבינו ושתק ‪ .‬למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה מת‬
‫לפני אחיו ‪ .‬דוד לפי שקרא לדברי תורה זמירות נענש שנבשל בדבר‬
‫עוזא ונתערבה שמהתו ‪ .‬מיכל לפי •בהוכיחה את דוד במה שרקד בהדן‬
‫לפני הארון נענשה שלא היה לה ולד אלא במותה ‪ .‬הזקיהו לפי שהראה‬
‫אל שרי מלך בבל את בית נבתה נגזר על בניו ‪ .‬להיות כריסים בהיב־*‬
‫מלך בבל ורבים כאלה מאד ‪ .‬ובפרק הבל הייבין אמרו )הגעה ה( ר״י נ ד‬
‫הוה מטי להאי קרא הוה בבי ‪ .‬וקרבתי הליבם למשפט והייתי עד ממהר‬
‫וגו׳ עבד ששוקלים עליו קלות כחמורות תקנה יש לו ‪ .‬ובודאי שאי;‬
‫בונת המאמר שיהיה העונש על שתיהן אחד ‪ .‬בי הקב״ה אינו משלם‬
‫אלא מדה כננד מדה ‪ .‬אמנם הענין הוא שלענין משקל המעשים כך‬
‫עולות בכף הקלות כמו ההמורות בי לא ישביהו ההמורות את הקלות‬
‫ולא יעלים הדיין עינו מהם כלל כאשר לא יעלים מהחמורות ‪ .‬אלא על‬
‫כלם ישגיח ויפקח בהשוואה אהד לדון כל אהד מהם ולהעניש אהר כך‬
‫על כל אהד כפי מה שהוא ‪ .‬והוא מה ששלמה המלך ע״ה אומר)קהלה יב(‬
‫כי את כל מעשה האלהים יביא במשפט וגו׳ ‪ .‬כי כאשר אין הקב״ה מניה‬
‫מלשכוח כל מעשה טוב קטן כמות שהוא ‪ .‬כן לא יניה מלשפוט ולהוכיח‬
‫בל מעשה רע קטן כמות שהוא ‪ .‬ולהוציא מלב הרוצים להתפתות ולחשוב‬
‫ש*לא יעלה האדון ברוך הוא בדיניו הדברים הקלים ולא יקה השכון‬
‫עליהם ‪ .‬אלא כללא הוא )ב״ק נ( כל האומר הקב״ה וותרן הוא יותרו‬
‫מעוהי ‪ .‬ובן אמרו אם אומר לך יצר הרע הטא והקב״ה מוהל לך אל‬
‫תשמע לו ‪ .‬וזה דבר פשוט ומבורר כי הנה אל אמת ה׳ ‪ .‬והוא מה שאמר‬
‫משה רבינו עליו השלום )דכליס ל■‪ (:‬הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט‬
‫אל אמונה ואין עול וגו׳ ‪ .‬כי כיון שהקבי׳ה רוצה במשפט הנה כך הוא‬
‫עובר על המשיפט העלים את העין מן הזכות כמו מן ההובה*( ‪ .‬על בן‬
‫אם משיפט הוא רוצה צריך שייתן לכל איש כדרכיו וכפרי מעלליו בתכלית‬
‫הדקדוק בין לטוב בין למוטב ‪ .‬והיינו אל אמונה ואין עול צדיק וישר‬
‫הוא שפי׳ ז״ל לצדיקים ולרשעים ‪ .‬כי כך היא המדה ועל הכל הוא דן ‪.‬‬
‫ועל כל הטא הוא מעניש ואין להמלט‪ .‬ואם תאמר אם כן מדת הרהטים‬
‫למה הוא עומדת כיון שעכ״פ צריך לדקדק בדין על כל דבר ‪ .‬התשובה ‪.‬‬
‫ודאי מדת הרחמים היא קיומו של עולם שלא היה עומד זולתה כלל‬
‫ובלל ‪ .‬ואעפ״כ אין מדת הדין לוקה וזה כי לפי שורת הדין ממש היה‬
‫ראוי שההוטא יענש מיד תכף לחטאו בלי המתנה כלל ‪ .‬וגם שהעונש‬
‫עצמו יהיה בהרון אף כראוי למי שממרה פי הבורא יתברך שמו ‪ .‬ושלא‬
‫יהיה י־דקון להטא בלל ‪ .‬כי הנה באמת איך יתקן האדם את אשר עיות‬
‫* וההטא‬ ‫*( מן הסוכה כמו רן הזכות כ׳ה כדפוס אמ‪;:‬ירדס‬
 ‫ה‬ ‫ישרים‬ ‫פרר ד‬ ‫מסית‬
‫וההטא כבר נעשה ‪ .‬הרי שרצה האדם את חבירו ‪ .‬הרי שנאף ‪ .‬איך‬
‫יוכל לתקן הרבר הזה ‪ .‬היובל להסיר המעשה העיטוי מן המציאות ‪.‬‬
‫אמנם מדת הרהטים היא הנותנת הפך השלשה דברים שזכרנו ‪ .‬דהיינו‬
‫שיותן זמן לחוטא ולא יכהד יזן האדן מיד כשהטא ‪ .‬ושהעונש עצמו לא‬
‫יהיה עד לכלה ‪ .‬ושהתשובה תנתן לחוטאים בחסד גמור שתחשב עקירת‬
‫הרצון בעקירת המעשה ‪ .‬דהיינו שבהיות השב מכיר את הטאו ומודה בו‬
‫ומתבונן על דעתו ושב ומתחרט עליו הרטה גמורה דמעיקרא כחרטת הנדר‬
‫ממש שהוא מתנהם לנמרי ‪ .‬והיה הפין ומשתוקק שמעולם לא נעשה‬
‫הדבר ההוא ומצטער בלבו צער חזק על שכבר נעשה הדבר ועוזב אותו‬
‫להבא ובורה ממנו ‪ .‬הנה עקירת הדבר מרצונו יחשב לו כעקירת הנדר‬
‫ומתכפר לו ‪ .‬והוא מה שאמו־ הכתוב )ינעיה ו( וסר עונך וחטאתך תכופר ‪.‬‬
‫ישהעון סר ממש מהמציאות ונעקר במה שעכשיו מצטער ומתנהם על‬
‫מה שהיה למפרע ‪ .‬וזה הסד וראי שאינה משורת הדין ‪ .‬אך על כל‬
‫פנים הנה הוא הסד שאינו מכהיש הרין לנמרי ‪ .‬שהרי יש צד לתלות‬
‫בו שתחת הרצון שנתרצה בהטא וההנאה שנהנה ממנו בא עתה הנחמה‬
‫והצער ‪ .‬וכן אריכות הזמן איננו ויתרון על ההטא אלא סבלנות קצת‬
‫לפתוח לו פתח תיקון‪ .‬וכן שאר כל דרכי חסד כענין ברא מזכה אבא‬
‫או מקצת נפש ככל הנפש המוזכרים בדברי הכמים ‪ .‬דרכי הסד הם‬
‫לקבל את המועטכמרובה‪ .‬אך לא מתנגדים ומכחישים ממש מדת הדין‬
‫כי כבר יש בהם טעם הנון לההשיב אותם ‪ .‬אך שיותרו עבירות בלא‬
‫כלום או ש־א יושנה עליהם זה היה נגד הדין לגמרי בי כבר לא היה‬
‫משפט ודין אמתי בדברים על כן זה אי אפשר לימצא כלל‪ .‬ואם אהד‬
‫מן הדרכים שזכרנו לא ימצא להוטא לימלט ודאי שמדת הדין לא‬
‫תשוב ריקם ‪ .‬וכן אמרו הז״ל)גבאקמא נ( מאריך אפיה וגבי דיליה‪ .‬נמצא‬
‫שאין לאדם הרוצה לפקוח עיניו פיתוי שיוכל להתפתות בו לבלתי הזהר‬
‫במעשיו תכלית הזהירות לדקדק בם תכלית הדקדוק ‪ .‬הן כל אלה‬
‫השקפות שישקיף עליהן האדם ויקנה בם מדת הזהירות ודאי אם בעל‬
‫נפש הוא ‪:‬‬ ‫י‬

‫פ ר ק ה בביאור ג‪.‬פסידי הזהירות וההרחקה מהם‬

‫הנ ה מפסידי המדה הזאת ומרחיקיה הם שלשה‪ .‬האהד הוא הטיפול והטרדת‬
‫העולמית במותריות‪ .‬השני השחוק והלצון‪ .‬השלישי החברה הרעה•‬
‫ונדבר בהם אהד ל א הד‪ .‬הנה הטיפול והטרדה במותריות כבר דברני מהם‬
‫^מעלה ‪ .‬כי בהיות האדם טרוד בעניני עולמו הנה מחשבותיו אסורות כזיקן‬
‫המשא אשר עליהם ‪ .‬ואי אפשר להם לתת לב אל המעשה ‪ .‬והחכמים‬
‫עליהם השלום בראותם זה אמרו)אבות פ״ד( הוי ממעט בעסק ועסוק‬
‫בתורה ‪ .‬כי הנה העסק מוכרח הוא ^ לאדם לצורך פרנסתו אן• ריבוי‬
 ‫י’‪.‬ג*דים‬ ‫פיל‪ ,‬ת‬ ‫מסלת‬
‫♦־ועסק אינו מופי״ח שיהיה ‪ 4‬בך נדול עד שלא יגיח לו מקום‬
‫עבודתו על כן נצטוינו לקבוע עתים לתורה ‪ .‬ובבר זכרנו שהיא‬
‫המצטרכת יותר לאדם לשיגיע אל הזהירות יבמאמר ר׳ פנחס תורה פביאח‬
‫לידי זהירות וזולתה לא יגיע אליו כיל ‪ .‬והוא ג ה שאמרו ז״ל )שם פ״י(‬
‫ולא עם הארץ חסיד ‪ .‬וזהבי הבורא י״ש שברא היצר רע כאדם הוא שברא‬
‫התורה תבלין לו‪ .‬וכמו שאמרו ז״ל )הגיגה דף מ( בראתי יצר הרע בראתי‬
‫לו תורה תבלין ‪ .‬והגה פשוט הוא שאם הבורא לא ברא למכה »ו אלא‬
‫רפואה זו אי אפשר כשום פנים שירפא האדם מזאת המכה בלתי •את‬
‫הרפואה ‪ .‬ומי שיחשוב ליגצל זולתה אינו אלא טועה ויראה טעותו לבסוף‬
‫כשימות בחטאו ‪ .‬כי הגה היצר רע באמת הזק הוא כאדם מאד ומבלי‬
‫ידיעתו של האדם הולך הוא ומתגבר מ ושולט עליו ‪ .‬ואם יעשה כל‬
‫התחבולות שבעולם ולא יקח הרפואה שנבראת לו שהיא התורה כמו‬
‫שכתבתי לא ידע ולא ירגיש כתגבורת הליו אלא כשימות כהטאו ותאבד‬
‫נשמתו ‪ .‬הא למה זה דומה לחולה שדרש ברופאים והכירו הליו ואמרו‬
‫לו שיקח מם זה ‪ .‬והוא מבלתי שתקדם לו ידיעח במלאכת הרפואה יניח‬
‫הסם ההוא ויקח מה שיעלה במחשבתו מן הסמים ‪ .‬הלא ימות החולה‬
‫ההוא ‪ .‬ודאי כן הדבר הזה ‪ :‬כי אין מי שמכיר בחולי היצר רע ובכחו‬
‫המוטבע בו אלא בוראו שבראו והוא הזהירנו שהרפואה לו היא התורה ‪.‬‬
‫מי איפוא יניחה ויקה מה שיקה זולתה ויחיה‪ .‬ודאי שחשך החומריות‬
‫ילך ויגבר עליו מדריגה אחר מדריגה והוא לא יבין עד שימצא שקוע‬
‫ברעה ורחוק מן האמת הרחק גדול שאפילו הרהורי דברים לא יעלו על‬
‫לבו לבקש האמת ‪ .‬אך אם הוא עוסק בתורה כראותו דרכיה צוויה‬
‫ואזהרותיה הנה סוף סוף מאליו יתהדש בו התעוררות שיביאהו אל‬
‫הדרך הטוב ‪ .‬והוא מה שאמרו ז״ל )פתיהא איכה רבהי( הלואי אותי עזבו‬
‫ותורתי שמרו שהמאור שבה מחזירן למוטב ‪ .‬והנה בכלל זה גם כן קביעות‬
‫העתים אל חשבון המעשה ותיקונו כמו שכתבתי למעלה‪ .‬ומלבד כל‬
‫‪.‬ו‬ ‫זה כל מה שישאר לו פנאי מעסקיו אם הכם הוא ודאי שלא י־‬
‫אלא יאחז בו מיד ולא ירפהו לעסוק בו בעסק נפשו ותיקון עבו‪ .‬תו ‪.‬‬
‫וזה המפסיד אע״פ שהוא היותר כללי הנה הוא היותר קל למי שרוצה‬
‫לימלט שימלט ממנו ‪ .‬אך השני הנה הוא קשה מאוד והוא השחוק‬
‫והלצון ‪ .‬מ מי שטובע בם הוא כמי שטובע בים הגדול שקשה מאד‬
‫להמלט ממנו • כי הנח השחוק הוא מאבד את לב האדם עד שכבר אץ‬
‫הטעם והדיעה מושלת בו ודרי הוא כשכור או שוטה אשר אי אפשר‬
‫לתת להם ערמה או להנהיגם כי אינם מקבלים‪.‬הנהנה ‪ .‬והוא מה שאמר‬
‫שלמה המלך ע״ה )קהלת ג( לשהוק אמרתי מהולל ולשמחה מה זו עושה •‬
‫וחכמים ז״ל אמרו)אטספ״ג( שחוק וקלות ראש מרגילים את האדם‬
‫לערוה ‪ .‬כי אף על פי שחמורה היא הערוה אצל כל בן דעת ולבו ירא‬
‫טהרוב אליה מכח הציור שככר נצטייר כשכלו מאמיתת טדלפשעה ורוב‬
‫עונשה ־ '■ י‬
 ‫מ‬ ‫ישרים‬ ‫פרר! ה‬ ‫נזסלת‬
‫עונשה ‪ .‬הגה השהוק וקלות ראש ממשיכים אותו מעט מעט ומקרבים‬
‫אותו הלוך וקרב שתהיה היראה סרה מעליו מעט מעט מדריגה אהר‬
‫מדריגה עד שיגיע אל העון עצמו ויעשהו ‪ .‬ובל בך למה לפי שכמו שבל‬
‫מציאות הזהירות תלוי בשימת הלב על הדברים כן כל עצמו של השהוק‬
‫אינו אלא מסיר הלב מן המחשבות הישרות והעיוניות ‪ .‬ונמצא שלא‬
‫יבואו ' הרהורי היראה בלבו כלל ותראה קושי הלצון והשחתתו הרבה ‪.‬‬
‫בי במו המגן המשוח בשמן אשר ישמיט ויפיל מעליו ההצים ומשליבם‬
‫ראר״ן ולא יניח אותם שיגיעו אל גוף הארם ‪ .‬בן הלצון כפני התובהה‬
‫והמרדות ‪ .‬כי בליצנות אהד ובשהוק קטן יפיל האדם מעליו ריבוי גדול‬
‫מן התעוררות וההתפעלות מה שהלב מתעורר ומתפעל בעצמו מדי ראותו‬
‫או שמעו ענינים שיעירוהו אל ההשבון והפשפוש במעשים ‪ .‬ובבה‬
‫הליצנות יפול הבל לאדן ולא יעשו בו רושם כלל ‪ .‬ולא מפני חולשת‬
‫הענינים ולא מפני הסרון הבנת הלב אלא מפגי כה הלצון ההורס כל‬
‫עניני המוסר והיראה ‪ .‬והנה הנביא ישעיה היה צווה על זה כברוביא כי‬
‫היה (־ואה שזה היה מה שלא היה מניה מקום לתוכחותיו שיעשו רושם‬
‫והיה מאבד תקותם של ההוטאים והוא מה שאמר )ישעיה כה( ועתה אל‬
‫תתלוצצו פן יהזקו מוסריבם ‪ .‬וכבר גזרו אומר הכמים ז״ל שהל״ן מביא‬
‫מיסורין עליו והוא מה שהכתוב עצמו מבאר בפירוש נכונו ללצים שפטים‬
‫כי זה הוא דבר שהדין נותן אותו ‪ .‬בי מי שמתפעל מן ההתבוננות ומן‬
‫הלימודים אינו צריך שיתיסר בגופו כי כבר ישוב מהטאתיו בלי זה מבח‬
‫הרהורי תשובה שיולדו בלבבו על ידי מה שיקרא או שישמע מן המוסרים‬
‫זהתובהות ‪ .‬אך הלצים שאינם מתפעלים מן התוכחות מפני כה ליצנותם‬
‫אין להם תיקון אלא השפטים ‪ .‬שהלא לא יהיה בה בליצנותם לדהותם‬
‫י מעליהם באשר ידהו המוסרים ‪ .‬והנה בפי חומר ההטא ותולדותיו ההמיר‬
‫!השופט האמתי בענשו ‪ .‬והוא מה שלמרונו ז״ל)ע״נ י״ח( קשה הליצנות‬
‫שתהילתו יסורין וסופו כליה שנאמר פן יחזקו מופריכם כי כלה ונחרצה‬
‫שמעתי וגו׳ ‪ .‬והמפסיד השלישי הוא ההברה דהיינו הברת הטפשים‬
‫והחוטאים ‪ .‬והוא מה שהכתוב אומר ורוע כסילים ירוע ‪ .‬כי הנה אנחנו‬
‫רואים פעמים רבות אפילו אהר שנתאמת אצל האדם הובת העבודה‬
‫והזהירות בה ‪ .‬יתרפה ממנה או יעבור על איזה דברים ממנה בדי שלא‬
‫ילענו עליו חביריו או כדי להתערב עמהם ‪ .‬והוא מה ששלמה מזהיי‬
‫גאומר ועם שונים אל תתערב ‪ .‬כי אם יאמר לך אדם )כחובות דף יז(‬
‫לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות ‪ .‬אף אתה אפור לו‬
‫במה דברים אמורים בבני אדם שעושים מעשה אדם ‪ .‬אך לא בבני‬
‫אדם שעושים מ ע שי בהמה ‪ .‬ושלמה מזהיר עוד )משלי ‪ (t‬לך מננד לאיש‬
‫כסיל ‪ .‬ודוד המלך אמר )ההליס א( אשרי האיש אשר לא ^ ך וגו׳ ‪ .‬וכבר‬
‫יירשו ז׳׳ל אם הלך סופו לעמוד ואם עמד סופו לישב ואומר )שם כו(‬
‫לא ישבתי עם מתי שוא שנאתי קהל מרעים וגו׳ » אין לו לאדם אלא‬
‫לטהר‬ ‫‪2‬‬ ‫ב‬
 ‫יערים‬ ‫פרק ה ו‬ ‫מסי ת‬ ‫‪18‬‬

‫לטהר ולנקות עצמו ולמנוע רגליו מדרך הרשעים השקועים בהבלי הזמן‬
‫וישיב תליו אל חצרות ה׳ ואל משכנותיו ‪ .‬הוא שדוד עצמו מסיים ואומר‬
‫)שס( ארח*ן בנקיון כפי ואסובבה את מזבהך ה׳ ‪ .‬ואם יארע לו שימצא‬
‫בחברה מי שילעג עליו לא ישית לבו אל הלעג ההוא ‪ .‬אדרבה ילעג‬
‫על מלעיגיו ויבזם ‪ .‬ויהשוב בדעתו כי אילו היה לו להרויה ממון הרבה‬
‫אם היה מניח מה שהיה צריך לזה מפני הביריו שלא ילעיגו ‪ .‬כל שכן‬
‫שלא ירצה לאבד נשמתו מפני לעג ‪ ,‬ועל דרך זה הזהירו ז״ל )אנוש ס׳׳ד(‬
‫הוי עז כנמר ובו׳ לעשות רצון אביך שבשטים ‪ .‬ודוד אמר )הה;־יס קיס(‬
‫ואדבדה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש ‪ .‬שאף על פי שרוב מלכי זמנו‬
‫היה עסקם ודיבורם בדברי גדולות והנאות ודוד שהיה גם כן מלך לכאורה‬
‫תהיה לו לחרפה אם בהיותו בחברתם יהיה הוא מדבר בדברי מופר‬
‫ותורה תחת ספרו מן הגדולות ומתענוגות בני אדם כמוהם ‪ .‬הנה לא‬
‫חש לזה כלל ‪ .‬ולא היה לבו נפתה בהבלים האלה ‪ .‬אהר שבבר השיג‬
‫האמת אלא מפרש ואומר ואדברה בעדותיך נגד וגו׳ ‪ .‬וישעיה כמו כי‬
‫אמר )י‪:‬עיה כ( על כן שמתי פני כחלמיש ואדע כי לא אבוש ‪:‬‬

‫בביאור מדת הזריזות‬ ‫פרק ו‬

‫אהר הזהירות יבוא הזריזות ‪ i‬כי הזהירות סובב על הלא תעשה ‪.‬‬
‫והזריזות על העשה ‪ .‬והיינו סור מרע ועשה טוב ‪ .‬וענינו של‬
‫הזריזות מבואר ‪ .‬שהוא ההקדמה למצות ולהשלמת עניינם ‪ .‬וכלשון‬
‫הזה אמרו ז״ל ‪) .‬פסחים ד( זריזים מקדימים למצות ‪ .‬וזה כי כמו שצריך‬
‫פקחות גדולה והשקפה רבה לינצל ממוקשי היצ״ר ‪ .‬ולימלט מן הרע שלא‬
‫ישלוט בנו להתערב במעשנו ‪ .‬כן צריך פקהות גדולה והשקפה לאחוז‬
‫במצות ולזכות בהם ושלא תאבדנה ממנו ‪ .‬כי כמו שמסבב ומשתדל היצר‬
‫רע בתחבולותיו להפיל את האדם במכמורות ההטא ‪ .‬כן משתדל למנוע•‬
‫ממנו עשיית המצות ולאבדם ממנו ‪ .‬ואם יתרפה ויתעצל ולא יתהזק‬
‫לרדוף אה‪-‬יהם ולתמוך בם ‪ .‬ישאר נעור וריק מהם בודאי ‪ .‬ותראה כי‬
‫טבע האדם כבד מאד ‪ .‬כי עפריות החומריות גם ‪ .‬על כן לא יהפוץ האדם‬
‫בטורח ומלאכה ‪ .‬ומי שרוצה לזכות לעבודת הבורא יתברך צריך שיתגבר‬
‫עצמו נגד טבעו ויתגבר עצמו ויזדרז‪ .‬שאם הוא מניה עצמו ביד כבדותו ‪.‬‬
‫ודאי הוא שלא יצליח ‪ .‬והוא מה שאמר התנא)א‪3‬וה פ״ד( הוי עז כנמר וקל‬
‫כנשר דן כצבי וגכור כארי לעשות רצון אביך שבשמים ‪ .‬וכן מנו חכמים‪,‬‬
‫ז״ל)ברכות לב( בדברים הצריכים חיזוק תורה ומעשים טובים ‪ .‬ומקרא‬
‫מלא הוא)יהושע א( הזק ואמץ וגו׳ כי היזוק גדול צריך למי שרוצה לכפות‪.‬‬
‫המבע אל הפכו ‪ .‬והנה שלמה שנה מאד באזהרתו על זה ‪ .‬כראותו את־‬
‫רוע העצלה וההפסד הגדול הנמשך ממנה ‪ .‬ואמר )משלי ‪ 0‬מעט שנות׳‬
‫מעט תנומות וגו׳ ובא כמהלך ראשך וגו׳ ‪ .‬כי הנה העצל אף על‪.‬‬
‫שאינו‬
 ‫ירשים‬ ‫פר‪ 5‬ו‬ ‫מסרת‬
‫שאינו עושה רע בקום עשה ‪ .‬הנה הוא מביא את הרעה בשב ואל תעשה‬
‫שילו ‪ .‬ואמר )שס י״ה( גם מתרפה במלאכתו אח הוא לבעל משהית ‪ .‬כי‬
‫אף על פי שאינו המשחית העושה את הרעה בידיו ‪ .‬לא תחשוב שהוא‬
‫רהוק ממנו ‪ .‬אלא אהיו הוא ובן גילו הוא ‪ .‬ואמר עוד לבאר רעת העצל‬
‫ביאור ציורי ‪ .‬מה שיקרה ויולד לעינינו יום יום )שס כד( על שדה איש‬
‫עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב והנה עלה כלו קמשונים כסו פניו‬
‫חרולים וגו׳ ואהזה אנכי אשית לבי ראיתי לקחתי מופר מעט שנות מעט‬
‫תנומות וגו׳ ובא במהלך רישך וגו׳ ‪ .‬והנה מלבד פשוטו אשר הוא אמיתי‬
‫במשמעו שהוא מה שקורא אל שדה העצל ממש ‪ .‬הנה דרשו בו חכמים‬
‫ז״ל מדרש נאה ‪ .‬זה לשונם ‪ .‬והנה עלה כלו קמשונים ‪ .‬שמבקש פירוש‬
‫•של פרשה ואינו מוצא ‪ .‬כפו פניו וכי׳ מתוך שלא עמל בהם הוא יושב‬
‫ומטמא את הטהור ומטהר את הטמא ‪ .‬ופודז גדרן של תלמידי חכמים ‪.‬‬
‫מה ענשו של זה ‪ .‬שלמה פירש ‪ .‬ופודן גדר ישכנו נהש ״ והיינו בי רעת‬
‫העצל אינה באה בבת אהת ‪ .‬אלא מעט מעט בלא שידע וירגיש בה ‪.‬‬
‫כי הנה הוא נמשך מרעה אל רעה עד שימצא טבוע‘ בתכלי ת הרעה ‪.‬‬
‫הנה בתחלה אינו אלא מחסור הטורח אשר היה ראוי לו‪ .‬ומזה נמשך שלא‬
‫ילמוד בתורה בבל הצורך ומפני חסרון הלימוד בשיבא אהר כך ללמוד‬
‫תהסר לו ההבנה ‪ .‬והנה אלולי היתה גומרת רעתו בזה כבר היתה רבה ‪.‬‬
‫אך עוד מתרבה והולכת במה שברצותו על כל פנים לישב הפרשה והפרק‬
‫ההוא ‪ .‬הנה יגלה בה פנים שלא בהלכה וישחית האמת ויהפכהו ויעבור‬
‫על התקנות ויפרוץ את הגדרים וסופו כליה כמשפט כל פורין גדר ‪ .‬אמר‬
‫שלמה ואחזה אנכי אשית לבי ‪ .‬התבוננתי על הדבר הזה וראיתי גודל‬
‫הרע שבו שהוא כארס ההולך ומתפשט מעט מעט ואין פעולתו ניכרת עד‬
‫המיתה ‪ .‬וזהו מעט שנות וכו׳ ובא כמהלך רישך ובו׳ ‪ .‬והגה אנחנו רואים‬
‫‪:‬עינינו כמה וכמה פעמים שכבר לבו של האדם יודע הובתו ונתאמת אצלו‬
‫‪!:‬ה שראוי לו להצלת נפשו ומה שחובה עליו מצד בוראו ואעפ״ב יניחהו ‪ .‬לא‬
‫מהסרון חכרת ההובה ההיא ולא לשום טעם אחר ‪ .‬אלא מפני שכבדות‬
‫העצלה מתגברת עליו ‪ .‬והרי הוא אומר אוכל קימעא או אישן קימעא‬
‫או קשה עלי צא‪.‬ת מביתי ‪ .‬פשטתי את כתנתי איבכה אלבשנה ‪ .‬חמד?‬
‫׳עזה בעולם ‪ .‬הקרח רבה או הגשמים וכל שאר המתלאות והתואנות‬
‫^‪5‬שר פי העצלים מלא מהם ‪ .‬ובין כך ובין כך התורה מונהת והעבודה‬
‫מבוטלת והאדם עוזב את■ בוראו‪ .‬הוא מה ששלמה אומר )קהלת י( כעצלתים‬
‫ימך המקרה ובשפלות ידים ידלוף הבית ‪ .‬ואולם אם תשאל את פי העצל‬
‫^בוא לך במאמרים רבים ממאמרי החכמים והמקראות מן הכתובים ‪.‬‬
‫והטענות מן השכל ‪ .‬אשר כלם יורו לו כפי דעתו שמשובשת להקל עליו‬
‫ולהניחו במנוחת עצלותו ‪ .‬והוא איננו רואה שאין הטענות ההם והטעמים‬
‫ההם נולדים לו מפני שיקול דעהו ‪ .‬אלא ממקור עצלותו הם נובעים‬
‫^«שר בהיותה היא גוברת בז מטה דעתו ושכלו אל הטענות האלה ‪.‬‬
‫אשר‬
 ‫יע־־יים‬ ‫פרה ו ז‬ ‫מסלי‪.‬‬ ‫•‪2‬‬

‫אשר לו ישמע לקול ההכמים ואנשי הדעת הנכונה ‪ .‬הוא מה ששלמה־‬

‫צוה ואומר )משלי כו( הבם עצל בעיניו משבעה משיבי טעם ‪ .‬כי העצלה‬
‫איננה מנהת לו שיהיה אפילו הש לדברי המוכיחים אותו ‪ .‬אלא יהשוב‬
‫הבל לתועים ושוטים והוא לכדו חכם ‪ .‬והנה תדע כי זה כלל גדול‬
‫מנופה במלאכת הפרישות שכל קולא צריבה בדיקה ‪ .‬כי אף על פי‬
‫*שיכולה להיות ישרה ונכוחה ‪ .‬אמנם קרוב הדבר שתהיה מעצת היצר‬
‫ימרמותיו ‪ .‬על כן צריך לבדוק אהריה בהקירות ודרישות רכות ‪ .‬ואם‬
‫אהר כל אלה הצדק ודאי *שהיא טובה ‪ .‬כללו של דבר היזוק גדול צריך‬
‫האדם להתחזק ולהתגבר בזריזות לעשות המצות בהשליכו מעליו כובד‬
‫העצלה המעכבת על ידו ‪] .‬וישתמש ברדש המצלוה ‪ .‬פהחוה הגהריוה ‪ .‬אשר הנו[והיהם‬
‫הונפות מן האדם וישאר עליו הרפהם געוה״ז ועונשם במוה׳ב[ ותראה ש*המלאכים‬
‫גשתבהו במדה הטובה הזאת ‪ .‬שנאמר בהם )ההליס ל‪,‬נ( גבורי כה עושי‬
‫דברו לשימוע בקול דברו ‪ .‬ואומר )יהזקאל א( העת רצוא וש*וב כמראה‬
‫הבזק ‪ .‬והנה האדם הוא אדם ולא מלאך ‪ .‬על כן אי אפשיר לו שייגיע‬
‫לגבורתו של המלאך ‪ .‬אך ודאי שכל מה שייוכל להתקרב במדרינתו אליו‬
‫ראוי הוא שייתקרב ‪ .‬ודור המלך היה משבה על הלקו ואומר )תהליס חינו(‬
‫השתי ולא התמהמהתי לשמור מצותיך ‪:‬‬

‫פ ר ק ז בביאור הלקי הזריזות‬

‫חלקי הזריזות שנים ‪ .‬אהד קודם התהלת המעשיר‪ .‬ואחד אהרי כן ‪.‬‬
‫קודם התחלת המעשה הוא שילא יהמ*ן האדם את המצוה אלא‬
‫כהניע זמנה או בהזדמנה לפניו או בעולתה במהשבתו ‪ .‬ימהר יחיש‬
‫גזעשהו לאחוז בה ולעשיות אותה ולא יניח זמן לזמן שיתרבה בנתים ‪.‬‬
‫כי אין סכנה כסכנתו ‪ .‬אשר הנה כל רגע שמתהדש יוכל להתהדשי איזה‬
‫עיכוב למעשה הטוב ‪ .‬ועל אמתת זה הדבר העירוני ז״ל בענין המלכת‬
‫שילמה שאמר דוד לבניהו ‪) .‬מלכים א׳ א( והורדתם אותו אל ניחון וענה‬
‫*בניהו אמן כן יאמר ה׳ ‪ .‬אמרו ז״ל רבי פנחס בשב ר ׳י דציפורי והלא‬
‫כבר נאמר הנה כן נולד לך והוא יהיה אישי מנוהה ‪ .‬אלא הרבה קטנורין‬
‫יעמדו מכאן ועד ניהון ‪ .‬על בן הזהירו ז״ל ושמרתם את המצות מצוה‬
‫הבאה לידך אל תהמיצנה ‪ .‬ואמרו )נזיר דף כ‪ (:‬לעולם יקדים אדם לדבר‬
‫•זצוה שלפי שיהקדיפה בכירה לצעירה וכר ‪ .‬ואמרו זריזים מקדימץ‬
‫למצות ‪ .‬ובן אמרו )כרכות דף ו( לעולם ירוין אדם לדבר מצוה ואפילו‬
‫בשיבת ובמדרשי אמרו )נ״ר פ׳ מ׳ה( הוא ינהגנו עלמות בזריזות יאלין‬
‫עולמתא כמא דאת אומר בתוך עלמות תופפות ‪ .‬כי הזריזות היא מדת‬
‫שלימות גדול אשיר טבעו של האדם מונעה ממנו עתה ‪ .‬ומי שמתגבר ‪.‬‬
‫ותופשי בה כל מה שיוכל הגה לעתיד לבא יזכה לה באמת ‪ .‬אשיר הבורא‬
‫יתברך יתנה לו שברו הלף מה שהשתדל אחריה כזמן עבודתו ‪ .‬א ך‬
‫הזהירות‬
 ‫יא‬ ‫י שרים‬ ‫פרק ז ח‬ ‫מסלת‬
‫תזריזות אהד התחלת המעשה הוא‪ .‬שביון שאחז במצוה ימהר להשלים־‬
‫אותה ולא להקל מעליו כמי שמתאוה להשליך מעליו משאו ‪ .‬אלא‬
‫מיראתו פן לא יזבה לגמור אותה ‪ .‬ועל זה הרבו להזהיר ז״ל ואמרו)נ״ר‬
‫פ׳ מה( כל המתחיל במצוה ואינו גומר אותה קובר אשתו ובניו ‪ .‬ואמרו‬
‫)שס( אין המצוה נקראת אלא על שם גומרה ‪ .‬ואמר שלמה המלך עליו‬
‫השלום )משלי כג( הזית איש מהיר במלאכתו לפני מלבים יתיצב ‪ .‬בל יתיצב‬
‫לפני השובים ‪ .‬והבמים ז״ל יהכו לו השבה הזה ‪ .‬על שמיהר במלאבת‬
‫בנין הבית ולא נתעצל בה לאהר אותה ‪ .‬ובן דרשוד! על משה עליו‬
‫השלום על שימיהר במלאבת חמשבן ‪ .‬ובן תמצא כל מעשיהם של צדיקים‬
‫תמיד במהירות ‪ .‬אברהם בתיב בו)גרס‪:‬י־ י^( וימהר אברהם האהלה אל‬
‫שרה ויאמר מהרי ויתן אל הנער וימהר ‪ .‬רבקה )‪:‬ס כד( ותמהר ותעי‬
‫בדה וגו׳ ‪ .‬ובן אמרו במדרש )כמדכר רכה פ׳י( ותמהר האשה ובו׳ מ^מד‬
‫שכל מעשיהם של צדיקים במהירות אשר לא יתנו הפכק זמן לא אל‬
‫התהלת המצוה ולא אל השלמתה ‪ .‬ותראה שהאדם אשר תלהט נפשו‬
‫בעבודת בוראו ודאי שלא יתעצל בעימיית מצותיו ‪ .‬אלא תהיה תנועתו‬
‫כתנועת האש המהירה כי לא ינוה ולא ישקוט עד אם בי^ה הרבי‬
‫להשלימו ‪ .‬ואמנם התבונן עוד שכמו שהזריזות הוא תולדת ההתלהט‪;',:‬‬
‫הפנימי ‪ .‬כן מן הזריזות יולד ההתלהטות ‪ .‬והיינו כי מי שמרגיש עצמו‬
‫במעשה המצוה במו שהוא ממהר תנועתו ההיצונה ‪ .‬בן הנה הוז‪ :‬גורם‬
‫שתבער בו תנועתו הפנימית כמו בן והחשק וההפין יתגבר בו וילך ‪.‬‬
‫אך אם יתנהג בכבדות בתנועת איבריו ‪ .‬גם תנועת רוהו תשקע ותכבה ‪,‬‬
‫וזה דבר שהנסיון יעידהו ‪ .‬ואמנם בבר ידעת שהנרצה יותר בעבורת‬
‫הבורא יתברך שמו ‪ .‬הוא חפ*ן הלב ותשוקת הנשמה ‪ .‬והוא מה שרוד‬
‫המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר )בהליס ר!כ( כאיל תערוג על אפיקי‬
‫מים כן נ«שי תערוג אליך אלהים צמאה נפשי לאלהים וגו׳ )‪:‬ס פד( נבבבה‬
‫וגם כלתה נפשי להצרות ה׳)פס ר‪ ( :‬צמאה לך נפשי במה לך בשרי ואורב‬
‫האדם אשר אין ההמדה הזאת לוהטת בו כראוי ‪ .‬עצה טובה היא ל•‬
‫שיזדרז ברצונו כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע ‪ .‬כי התנועה‬
‫החיצונה מעוררת הפנימית ‪ .‬ובודאי שיותר ■מסורה בידו היא החיצונה‬
‫מהפנימית ‪ .‬אך אם ישתמש ממה שבידו יקנה גם מה שאינו בידו‬
‫בהמשך ‪ .‬כי תוליד בו השמהה הפנימית והחפין וההמרה מבה מה שהוא‬
‫מתלהט בתנועתו ברצון ‪ .‬והוא מה שהיה הנביא אומר )הונע ו( ונדעה‬
‫נרדפה לדעת את ה' ‪ .‬וכתוב )שם יא( אהרי ה' ילבו כאריה ישאג ;‬

‫פ ר ק ה בדרך קניית הזריזות‬

‫מ ה האמצעים אשר נקנה בם הזריזות ‪ .‬הם הם אותם אשר נקנה ב ‪1‬‬

‫הזהירות ‪ .‬ומדרגותיהם במדרגותיהם ‪ .‬ושמו שכתבתי למעלה‬
‫עגעם‬
 ‫יי ט רי ם‬ ‫פרק ח ט‬ ‫מסלת‬ ‫‪22‬‬

‫עניגם קרוב זה לזה פאר ואין הפרש בעיהם ‪ .‬אלא שזה בע־הץ וזה‬
‫בלאוץ ‪ .‬ובאשר יתאמת אצל האדם גודל ערך המצית ורוב הובתו בהם ‪.‬‬
‫ודאי שיתעורר לבו אל העבודה ולא יתרפה ממנה ‪ .‬ואמנם מה שיובל‬
‫להנביר ההתעוררות הזה ‪ .‬הוא ההסתכלות ברוב הטובות שהקדוש ברוך‬
‫הוא עושה עם האדם בכל עת ובכל שעה ‪ .‬והנפלאות הגדולות שעושה‬
‫עמו מעת הלידה עד היום האחרון ‪ .‬פי כל מה שירבה להסתכל ולהתבונן‬
‫בדברים אלה ‪ .‬הגה ירבה להכיר לעצמו הובה רבה אל האל המטיב‬
‫לו ‪ .‬ויהיו אלה אמצעים לשלא יתעצל ויתרפה מעבודתו ‪ .‬כי הרי הואיל‬
‫יאינו יכול ודאי לגמול לו טובתו יתברך לפהות יודה לשמו ויקיים‬
‫מצותיו ‪ .‬והגה אין לך אדם באיזה מצב שימצא ‪ .‬אם עני ואם עשיר‬
‫אם בריא ואם הולה ‪ .‬שלא ידאה נפלאות וטובות רבות במצבו ‪ .‬כי העימיר‬
‫והבריא כבר הוא הייג לו יתברך על עשרו ועל בריאותו ‪ .‬העני הייב‬
‫לו שאפילו בעניו ממציא לו פרנסתו דרך גס ופלא ואינו מניהו ^מות‬
‫ברעב ‪ .‬ההולה על שמהזיקו בכובד הליו ומכותיו ואינו מניהו לרדת‬
‫ש*הת‪ .‬וכן כל כיוצא בז ה‪ .‬עד שאין לך אדם שלא יכיר עצמו הייב‬
‫לבורא ‪ .‬ובהסתכלו בטובות אלה שהוא מקכל ממנו‪ .‬ודאי שייתעורר‬
‫להזדרז לעבודתו כמ״ש למעלה ‪ .‬כ׳׳ש אם יתבונן היות כל טובו תלוי בידו‬
‫יתברך ומה שמצטרך לו ומה שמוברה אליו ממנו יתברך הוא ‪ .‬ולא‬
‫מאתר ‪ .‬אשר ע״כ ודאי ימלא יתעצל מעבוד עבודתו יתברך ולא יהסר לו‬
‫מה שהוא מוכרה אליו ‪ .‬והנך רואה שבללתי פה בדברי שלשה המדריגות‬
‫אשר חלקתים בזהירות ‪ .‬כי בבר עניגם אהד ‪ .‬והדבר למד מענינו ‪.‬‬
‫ש^שלימי הדעת תהיה ההערה מצד ההובה ומצד ערך המעשים‬
‫והשיבותם‪ .‬ופהותים מהם מצד העוה״ב וכבודו שלא תשיגהו בושת‬
‫ליום הגמול בראותו הטובה שהיה יכול להשיג ואבדה ‪ .‬ולהמון מצד‬
‫העוה״ז וצרביו בענין שפירשתי שם למעלה ‪* :‬‬

‫פ ר ק ט בביאור מפסידי הזריזות וההרחקה מהם‬

‫ה נ ה מפסידי הזריזות הם הם מגדולי העצלה ‪ .‬והגדול שבנלם הוא בקשת‬
‫המנוחה הגופנית ושנאת הטורה ואהבת העידונים בתשלום בל‬
‫תנאיהם ‪ .‬כי הנה אדם כזה ודאי שתכבד עליו העבודה לפני בוראו‬
‫בובד נ חל ‪ .‬כי ם' שירצה לאכול אכילותיו בכל הישוב והמנוהה ‪ .‬רי שן‬
‫שנתו בלא מורד‪ .‬וימאן ללכת אם לא לאטו ‪ .‬וביוצא בדברים באלה ‪.‬‬
‫הנה יקשה עליו להשכים לבתי בנסיות בבוקר ‪ .‬או לקצר בסעודתו מפני‬
‫תפלת המנחה בין הערבים ‪ .‬או לצאת לדבר מצוה אם לא יהיה העת‬
‫ברור ‪ .‬ב״ש למהר עצמו לדבר מצוה או לתלמוד תורה ‪ .‬ומי שמרגיל‬
‫עצמו למנהגות האלה איננו אדון בעצמו לעשות היפך זה כשירצה ‪ .‬כי‬
‫כבר נאסר רצונו במאסר ההרנל הנעשה מבע שני‪ .‬ואמנם צריך שידע‬
‫האדם‬
 ‫יב‬ ‫ישרים‬ ‫פרק ט‬ ‫מסלת‬ ‫■‬

‫האדם כי לא למנוחה הוא בעולם הזה אלא לעמל וטורח ‪ .‬ולא ינהג נעצפו‬
‫אלא מנהג הפועלים העושים מלאכה אצל משביריהש‪ .‬ובענין מה שהיה‬
‫אומר אדרי דיומא אגן ‪ .‬ובדרך יוצאי הצבא במערכותיהם אשר אכילתם‬
‫בחיפזון ושינתם עראי ‪ .‬ועומדים תמיד מוכנים לעת קרב ‪ .‬וע״ז נאמר‬
‫)איוב ה( בי אדם לעמל יולד וכשירגיל עצמו ע״ז הדרך ימצא העבודה‬
‫קלה עליו ודאי ‪ .‬כיון שלא יחסר כעצמו ההזמנה וההכנה אליה ‪ .‬וע״ז‬
‫הדרך אמרו חז״ל )אנות פ״ו( כך היא דרכה של תורה פ ת במלח תאבל‬
‫ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן שהוא כלל ההרהקה בתכלית מן‬
‫המנוחות והעידונים ‪ .‬עוד ממפסידי הזריזות הוא רוב הפחד וגודל המורא‬
‫מן הזמן ותולדותיו ‪ .‬כי פעם יירא מהקור או מהחום ופעם מהפגעים ופעם‬
‫מן ההולאים ופעם מן הרוח וכן כל כיוצא בזה ‪ .‬הוא הענין שאמר שלמה‬
‫ע״ה )משלי כו( אמר עצל שחל בדרך ארי בין הרחובות ‪ .‬ובבר נינו הזיל‬
‫המדה ויחסוה אל החטאים ‪ .‬ומקרא מסייעם דכתיב )ישעיה לב( פחדו בציון‬
‫חטאים אחזה רעדה הנפים ‪ .‬עד שאמר אהד מן הגדולים אל תלמידו‬
‫בראותו אותו מתפהד חטאה את ‪ .‬אלא ע״ז נאמר )ההלים לז( בטה בה׳‬
‫ועשה טוב שכון ארץ ורעה אמונה‪ .‬כללו שלדבר צריך שישים האדם‬
‫א״ע עראי בעולם וקבוע בעבודה ‪ .‬יתרצה ויסתפק בכל עניני העולם במה‬
‫שמזדמן לו ‪ .‬ויקה כן הבא בידו ‪ .‬ויהיה רחוק מן המנוחה וקרוב למלאכה‬
‫ועמל ‪ .‬ויהיה נכון לבו בטוה בה׳ ולא יירא מתולדות הזמן ופגעיו שפא‬
‫תאמר הרי פצינו שחייבו חכמים בכל מקום שישמור האדם א״ע שמירה‬
‫מעולה ולא ישים עצמו בסכנה אפילו הוא צדיק וכעל מעשים ואמרו‬
‫הבל בידי שמים חוץ מצינים ופהים ‪ .‬ומקרא כתוב )דכריס ד( ונשמרתם‬
‫מאד לנפשותיכם ‪ .‬הרי שאין לההליט הבטהון הזה עכ״פ ‪ .‬והתם אמרו‬
‫ואפילו לדבר מצוה ‪ .‬דע כי יש יראה ויש יראה ‪ .‬יש יראה ראויה ‪ .‬ויש‬
‫יראה שוטה ‪ .‬יש בטהון ‪ .‬ויש הוללות ‪ .‬כי הנה האדון ב״ה עשה את האדם‬
‫בעל שכל נכון וסברא נכונה לשינהג עצמו על דרך טוב וישמר מן‬
‫הדברים המזיקים אשר נבראו לענוש את הרשעים ‪ .‬ומי ימירצה שלא‬
‫ינהג עצמו בדרך ההכמה ויפקיד עצמו לסכנות ‪ .‬הנה אין זה בטחון אלא‬
‫הוללות ‪ .‬והנה הוא חוטא במה שהוא עושה ננד רצון הבורא ית״ש‬
‫שרוצה שישמור האדם את עצמו ‪ .‬ונמצא שמלבד הסכנה המוטבעת‬
‫בדבר אשר הוא עלול אליה מפני הסרון שמירתו ‪ .‬הנה עוד הוא מתחייב‬
‫בנפשו בקום עשה בחטא אשר הוא חוטא ‪ .‬ונמצא ההטא עצמו מביאו‬
‫ליענש ‪ .‬ואולם השמירה הזאת וזאת היראה המיוסדת על הנהנת ההכמה‬
‫והשכל ‪ .‬היא הראויה ‪ .‬שעליה נאמר )משצי כב( ערום ראה רעה ונסחר‬
‫ופתיים עכרו ונענשו ‪ .‬אך היראה השוטה הוא שיהיה האדם רוצה להוסיפן‬
‫שמירות על שמירות ויראה על יראה ‪ .‬ועושה משמרת למשמרתו ‪ .‬באופן‬
‫שעיע מזה ביטול לתורה ולעבודה והכלל להבחין בין שתי היראות הוא‬
‫ג ה שהילכו הנטים ז״ל באמרם היכא דשביה היזיקא שאני ‪ .‬כי מקו^‬
‫שההזיק‬
 ‫י^טרים‬ ‫פיק ט י‬ ‫מ סי ת‬ ‫‪ci‬‬
‫עדרדזק שצוי ונודע יש לישגד ‪ .‬אך מקום דאץ ההיזק נודע אין לירא ‪.‬‬
‫ועל ביוצא בזה נאנוי ריעותא דלא הזינן לא ההזק*נן ‪ .‬ואין לו להבם אלא‬
‫בה שעיניו רואוה ה*א עצבו ענין הפבו־ שהבאנו לבועלה ערום ראה רעה‬
‫ונבהר ‪ .‬הא אינו בדבר א^א בנבהר כן הרעה אשר רואה ‪ .‬לא כבה‬
‫שיובל להיות שיהיה אפשרי שיבא ‪ .‬והוא כבש* ענין הפסוק שהזנרתי‬
‫לבעיה אבי עצל שהל בדרן ובו׳ ‪ .‬והבביס זיל פירשו הענין בבין הוכר‬
‫להראות עד היבן כנעה יראת ההבל להפריש האדם כן הבעשה הבבב ‪.‬‬
‫יאבדו שבעה דברים אבר שלבה בעצל ‪ .‬ביצה אברו לע־^ הרי י־בך‬
‫בעיר לך ולכוד תורה כבנו ‪ .‬והוא משיב אותם כהיירא אני בן הארי‬
‫שבדרך ‪ .‬רבך בתוך הכדינה איכר להב כהיירא אני שלא יהיה ארי בין‬
‫הרחובות ‪ .‬אובדים לו דשי הוא בתוך ביתך איבר להם אם אני הולך‬
‫אצי׳ו אני כוצא הפתח נעולה זבו׳ עיין שם ‪ .‬הא לבדת שאין היראה‬
‫שכורכת שיתעצל אי׳א עצלה כורכת לו שיתיירא ‪ .‬ובל הדברים האלה‬
‫הנסיון היוכי יעיד עליהם ‪ .‬כבה *שבבר פשוט הוא ורגיל בדוב הכין בני‬
‫האדם אשד זה דרבם נס^ לכו וכשבית על דבר יכצא אכת לאמתו‬
‫ודעת לנבון נקל ‪ .‬ובבר נתבאר ענין הזריזית ביאור שאהשוב היותו‬
‫מספיק להערת הלב ‪ .‬וההפם יהבם עוד ויוסיף י׳קה ‪ .‬והנך רואה בי ראיי‬
‫לז*ץות להיות בכדרנה אהד הזהירות בי על הרוב י׳א יהיה האדם זריז‬
‫אם לא יהיה זהיר בתחלה ‪ .‬כי כי שילא ישים לבו ליזהר במעשיו ולהתבינן‬
‫בעבודה וכשפבייה שזו היא כדת הזהירות בכו שבתבתי קשה שילבש•‬
‫אהבה והכדה אליה ויזדרז בתישוקה לפני בוראו בי הנה היא עידנו‬
‫גיובע בתאוות הגופניות ורין מרוצת הרנלו הכרהידו כ‪ ^:‬זה ‪ .‬אכנס אהד‬
‫שיבכר פקה עיניו לראות כעשיר וליזהר בם והשב השבון המצות והעבירות‬
‫באשד זברנו ‪ .‬נקי“ הוא לו •שיבור מן הרע וישתוקק אל הטוב ויזדרז בו‪.‬‬
‫וזה פשיוט ;‬

‫פ ר ק י בביאור כד ת הנקיות‬
‫כ ר ת הנקיות היא היות האדם נקי לנכרי כבל כדה רעה וכבל הטא ‪i‬‬
‫‪ --• 1‬לא די מ מ ה שחהטא בו מפורסם ונלוי‪ .‬אלא נם כן ככה שהלב‬
‫נסתה בו להורות היתר כדבר ‪ .‬שבאשר נהקור עליו באכת נמצא שיא‬
‫היד‪ .‬ההיתר ההוא נראה לו אלא מפני היות הי*ב עדיין נניע קצת כ‬
‫התאוה כי לא טיהר מכנה כבל ובל על בן תכשבהו להקל לו ‪ .‬אך האדטן‬
‫אשר טהר כזה הננע לנכרי ונקי כבל רושם רע שמשארת התאוה אהריה‬
‫הנה ראייתו תהיה נתרה לנכרי והבהנתו זבה ולא תטהו ההכדה לשום‬
‫דבר אלא על כל מה שהוא חכא אפילו שייהיה קל שבק^י החטאים‬
‫ם על השלכים‬ ‫תבירהו שהוא רע ותרהיסהו מכנו ‪ .‬ובלשון הזה אכ‬
‫הכטהרים מעשיהם מהרה רבה שלא יהיה כהש אפילו נדנוד ד בר רע‬
‫נקיי‬

‫‪i‬‬
‫ייי‬ ‫ס!־מ '‬ ‫מטלת‬
‫>סנהד ‪ p‬כג( נקיי הדעת שבירושלים ‪ .‬והנך רואה עתה ההפרש ע‪ 1‬בץ הזהיר‬
‫והנקי אף על פי שקרובים הם זה לזה בענינם ‪ .‬הזהיר הוא הנזהר‬
‫במעשיו ורואה שלא יהטא במה שבבר נודע לו ומפורסם אצל הבל היותו‬
‫חטא ‪ .‬אמנם עדיין איננו אדון בעצמו שלא ימשך לבו מן התאוה‬
‫הטבעית שלוז תטיהו להראות לו התירים באיזה דברים שיאי ן רעתם‬
‫מפורסמת ‪ .‬וזה כי אף על פ* שהוא משתדל לבבוש את יצרו ולבפית‬
‫אה האותיו לא מפני זה ישנה את טבעו ולא יובל להסיר מלבו התאוה‬
‫הנופניה אלא שיכבוש אותה וילך אהר ההכמה ולא אהריה ‪ .‬אך על כל‬
‫פנים השיק החומריות עושה את שילו להסיתו ולפתותו‪ .‬אמנם אהר‬
‫שיתרנל האדם ד‪.‬רנ^ גדול בזהירות הזה עד שיינקה נקיון ראשון מן‬
‫ההגיאים המפורסמים וירגיל עצמו בעבודה ובזריזותה ותגבר בו האהבה‬
‫אל בוראו וההמדה אליו ‪ .‬הנה כה ההרנל הזה ירהיק אותו מעניני ההומי‬
‫וידביק דעתו אל השילימות הנפשיי עד שסוף סוף יוכל להניע אל הנקיון‬
‫השים ‪ .‬שיבבר יבבה אים התאוה הגופנית מלבו כהתנבר בו ההמדה‬
‫האיהיית ואז תשיאר ראייתו זכה וברה במו שיכתבתי למעלה שילא יפותה‬
‫ולא ישיינהו השיך הומריות וינקה במעשייו מבל ובל ‪ .‬והנה על מדה זו‬
‫היה דוד שמה בעצימו ואומר )ההניס נו( ארהין בנקיון כפי ואסובבה את‬
‫בזבקך ה׳ ‪ .‬כי באמת רק מי שיינקה לגמרי מכל נדנוד הטא ועון הוא‬
‫הוא הראוי לראות את פני המלך ה׳ כי זולת זה אין לו אלא ליבוש‬
‫וליבלם מלפניו ‪ .‬ובמאמר עזרא הסופר )עז״א כ( אלהי בושתי ונכלמתי‬
‫להרים אלהי פגי אליך‪ .‬והנה ודאי כי מלאבה רבה היא לאדם להגיע‬
‫אל שלימות המדה הזא‪.‬ת ‪ .‬כי העבירות הניכרות וידועות קלות הם לישימר‬
‫מהם כיון שרעתם גלויה‪ .‬אך הדקדוק הזה המצטירך לנקיות הוא הקשה‬
‫יותר ‪ .‬כי הוראת ההיתר מכסה על החטא ובמו שכתבתי ‪ .‬והוא כענין מה‬
‫שאמרו הכבים ז ׳ל)ע׳׳ה יי־‪•:.‬עבירות ש*א‪.‬דם דש* בעקביו סובבות אותו בשעת‬
‫הדין‪ .‬ועל דרך זה אמרו הז״ל )נ׳ב ק‪:‬ה( רובם בגזל ומיעוטם בעריות וכלם‬
‫באבק לש*ץ הרע כי מפני רוב דקותו בל בני אדם נכשלים בו במה שאין‬
‫מכירים אותו ‪ .‬ואמרו ז״ל שדוד היה נזה־ ומנקה עצימו נקיון גמור מב ‘‬
‫אלה‪ .‬ועל כן היה הולך למלחמה בבטהון הזק והיה שיואל )ההליס יה(‬
‫ארדוף אויבי ואשיגם ויר‪ .‬אשוב עד כ^ותם‪ .‬מה ש*לא שיאלו יהושיפט‬
‫אסא והזקיה לפי שלא היו טינוקים כ^ כך ‪ .‬והוא מה שאמר היא עצמו‬
‫טתוך דב־יו ‪::‬ס( יגמלני ה׳ כצדקי כבור ידי יימיב לי ‪ .‬ואמר עוד )‪:‬ם(‬
‫וישב י• לי כ‪Ti‬קי כבוד ידי לנגד עיניו ‪ .‬יהוא הבור והנקיון הזה שיזכרנו ״‬
‫ואז הזר ואמר עוד )‪:‬ס( כי בך ארחן ובו׳ ארדוף אויבי ואשינם ‪ .‬והוא‬
‫עצסו אמד עוד )‪:‬ס כד( מי יעלה בהר ה׳ ומי יקום כגק‪-‬ם קדשו נקי‬
‫□פיס ובר לבב ‪ .‬ואמנם ודאי שיהמדה הזאת קשיה ‪ .‬בי טבע האדם חלש‬
‫♦לבו נפתה ע^ נקלה ומתיר לעצמו הדברים שיובל למצוא בהם בדי‬
‫תטעאה ‪ .‬ונוראי שמי שיהניע ליאת תבדה בב־ הניע ל‪*^.‬דרי‪:‬ה נ מל ה ^‬
‫כ‪:‬‬
 ‫ייצזרים‬ ‫פיק י יא‬ ‫מסלת‬ ‫‪st‬‬
‫כי בפני מלחסה חז?ה עמד ונצח ‪ .‬ונבא עתה לבאר פרגיי ר‪.‬םדה הזאת נ‬

‫זעקיות‬ ‫בפרטי ‪r^2‬‬ ‫יא‬ ‫פרק‬

‫פ ר ט י מדת הנקיות רבים הם מאד ‪ .‬והנם כבל הפרטים שבבל השביה‬
‫מצות לא תעשה ‪ .‬בי אמנם ענין המדה בבר אמרתי שהוא להדת‬
‫ו‪.‬קי מבל ענפי העבירות ‪ .‬ואולם אף על פי שבבל העבירות משתדל‬
‫היצר ‪ p n‬לההטיא את האדם ‪ .‬בבר יש מהם שהטבע מהמדן יותר ‪.‬‬
‫ובהן מראה לו יותר היתרים ‪ .‬איטר על כן יצטרך בהן יותר היזוק לנצח‬
‫א־־ם‬ ‫את יצרו ולהנקות מן ההטא ‪ .‬ובן אמרו ז״ל גזי‘ועריות נפימו‬
‫מחמדתן ומתאוה להן ‪ .‬והנה אנהנו רואים שאף עי“ פי שיא רוב בני‬
‫האדם גנבים בגלוי הם ‪ .‬דהיינו ש־ישלהו יד ממש בממון הביריהם לקהת‬
‫בן רובם טועמים טעם גניבה במשאם‬ ‫ולשום בכליהם • אף על פי‬
‫ובמתנם במה שיורו היתר לעצמם להשתבר איש בהפבדו של הבירו‬
‫ויאמרו להרויה שאני ‪ .‬ואו^ם לאוין הרבה נאמרו בגזל ‪ .‬לא תעשוק ‪.‬‬
‫לא תגזול ‪ .‬לא תגנבו ‪ .‬ולא תבהשו ‪ .‬ולא תשקרו איש בעמיתו ‪ .‬לא‬
‫הונו איש את אהיו ‪ .‬לא תשיג גבול רעך ‪ .‬הן בל ‪::‬לה הילוקי דינים‬
‫שבגזל בוללים מעשים רבים מן המעשים הנעשים בבל המשיא והמתן‬
‫המדיני ‪ .‬ובבלם איסורים רבים בי לא המעשה הניבר ומפורבם בעושק‬
‫ונגזר הוא לבדו האסור ‪ .‬אלא כל שיסוף סוף יגיע אליו ויגרום אותו בבד‬
‫הוא בבלל האיסור ‪ .‬וע״ז אמרו ז״ל )=‪:‬הדרין פ׳א■ ואת אשת‪ ^ 1‬הו '‘ א‬
‫טימא שילא ירד לאומנות הבירו ‪ .‬ובבר היה ר׳׳י אוסר להניני ש^א יה״ק‬
‫קליות ואגוזים לתינוקות בדי להרגילן שיבואו אצלו ולא התירו הבמים‬
‫אלא מפני שגם הכירו יכול לעשות כן ‪ .‬ואמרו ז״ל )ב״‪ :‬ל קשה גזי הדייט‬
‫מגזל גבוה שיזה הקדים הטא למעילה ובר‪ .‬ובבר פטרו את הפועיים‬
‫העושים אציל בע^ הבית מברבת המוציא ומברכות אהרונית דביבת‬
‫הסזון ‪ .‬ואפילו בקריאת שטע לא הייבום ליבטי‘ ממלאבהן אלא בפרשה‬
‫ראשונה בלבד ‪ .‬דל והומר בן בנו של קל והומר ^דברי הרשות שב^‬
‫שיכיר יום אסור בהן שלא לבטיל מלאכתו שיל בעל הבית ‪ .‬ואם עבר‬
‫הרי זה גזלן ‪ .‬הנה אבא הלקיה אפילו שייטים לא השייב לתלמידי הבמים‬
‫שינתנו לו שילום ימלא ליבטר ממלאכת רי^הו ‪ .‬ויעקב אבינו עליו הימיים‬
‫מבאר בפיו ואומד )גדאביח לא( הייתי ביוב אבלני הורב וקרה ביילה‬
‫רתדד שנתי מעיני ‪ .‬סה יענו אי יא העוסקים בהנאותיהם בשעת מייאבה‬
‫ובמילים ממנה אי ‪.‬י יעסקו בחפציהם איש לבציעו ‪ .‬בל׳לו של דבר‬
‫השכיר אציל הבירו לאיזה מלאכה שתהיה ‪ .‬הנה בל •מעותיו מבירות הן‬
‫לו ליומו כענין שאמרו ז״ל שבירור מבירה ליומיה ‪ .‬ובל מה שיקה מהן‬
‫להנאת עצמו באיזה אופן שיהיה אינו אלא גזל נמור ואם לא מהי־ו אי‪:‬י‬
‫‪,‬החול‪ .‬שבבר אמרו רבותינו ז״ל)יופאפ״ו( עבירות שבין אדם להבירו אי‪:‬‬
‫יום‬
 ‫יד‬ ‫ישרים‬ ‫‪ p-'O‬יא‬ ‫מסרת‬
‫יזם הכפורים מכפר עד שירצה את הבירו ‪ .‬ולא עוד אלא עאפילו אם‬
‫עשה כצוה בזמן פלאבתו לא לצדקה תחשב לו אלא עבירה היא בידו‬
‫שאין עבירה מצוה וקרא בתיב שונא גזל בעולה ‪ .‬וכענין זה‬
‫אמרו ז״ל )גכא ר‪,‬מא ציד( הרי שנזל כאה המים ומהנה ואפאה ובבר‪•',‬‬
‫אין זה מברך אלא מנאץ דבתיב ובוצע ביד נאין ה׳ ‪ .‬ועל כיוצא בזה‬
‫באבר אוי לו לזה שנעימה סנינורו רטיגורו ‪ .‬רבפאמרם ז״ל בענין לולב‬
‫הגזול ‪ .‬והדין נותן ‪ .‬כי הרי נזל הפץ נזל ‪ .‬ונזל ! ‪ p‬נזל ‪ .‬מה נוזל את‬
‫ההפ״ן ועושה בו מצוד‪ .‬נעשה כנינירו קטייוי‪ , .‬אה גוזל את הזק‬
‫ועושה פצוה געשה כניגודו קמינורו ‪ .‬ואין הקב׳ ה הנ*‘! אלא באמונה ‪.‬‬
‫ו‪:‬ן הוא אומר )ההליס לא( אפונים נוצר ה׳ ‪ .‬ואומר ישעיה עו( פתהו שערים‬
‫ויבוא גוי ‪ p'Ti‬שומר אמונים ‪ .‬ואומד והלליס י‪,‬א( עיני כנאמני אדן‬
‫לימבת עמדי ואומר )ירמיה ה( דיניך הלא לאמונה *א״ איוב העיד על‬
‫עצמו ואמר )איוב לא( אם הטה אשיירי מני הדרך ואהה עיני הלך לבי‬
‫ובכפי דבק מאום והבט יופי המשל הזה ‪ .‬בי ייפה הגזל הבלתי נגלה‬
‫כדבר המתדבק כיד האדם שאף על פי שאץ האדם ‪:‬־‪.‬ולך לבתחלת‬
‫ליפול אותו ונשאר דבק מאליו ‪ .‬כוף כוף בידו הוא ‪ .‬כן הדבר הזה‬
‫שאף שיא יהיה האדם הולך ונוזל פפש ‪ .‬קשה הוא שיהיה יריו ריקניות‬
‫ממנו לגמרי ‪ .‬אמנם באמת כ״ז נמשך ממה שתהת היוו‪ .‬הלב מושל‬
‫כעינים ‪ .‬שלא יניה להיות מעים ‪ urk‬את של אהרים ‪ .‬העיגים מושבי‪-‬‬
‫את הלב לבקש היתרים על שנראה להם יפיז ונחמד ‪ .‬ע״ב אמר איוב‬
‫שהוא לא כן עשה ולא הלך לבו אחר עינ*ר ע״ב לא דבק בבפיו מאים ‪.‬‬
‫ראה נא בענץ הד‪.‬ונאה ‪ .‬כפה נקל הוא לאדם להתפתות וליבשל כאשר‬
‫לכאורה יראה‪ .‬לו •כראוי הוא להשתדל ליפות בחירתו בעיני האנשים‬
‫ולדרמתבר ביגיע כפיו לדבר על לב הקונה למען יתרצה לו ויאמרו על‬
‫כל זד‪ .‬יש זריז ונשבר ויד הרוצים העשיר‪ .‬אמנם אם לא ידקדק וישקזל‬
‫מעשיו הרבה‪ .‬והנה תחת הטה יצא הוח‪ .‬בי יעבור ונבשל בעון ההונאה‬
‫אשר הוזהרנו עליה )רקרא כל( לא תונו איש• את עמיתו ‪ .‬וקרא כתיב‬
‫)צג יה ג( שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ‪T‬כרו כזב ולא ימצא בפיהם‬
‫לשון תרמית * וכן אברו גב״ס דף ס( אץ מפרכסין את הכלים הישנים‬
‫שיראו כחדשים‪ .‬אץ מערבין פירות בכירות אפילו הדשים כהדשים‬
‫אפילו פאה בדינר ואפילו יפה דינר וטיריפית לא יערב יימברם פאה‬
‫בדינר ‪ .‬כל עושי אלה בל עושיי עול )דגריס כה( ‪ .‬ופרוי ה׳ שמות ‪ .‬עול‬
‫שגאוי משוק״ן ומתועב( חרם תועבה ‪ .‬עוד אמרו ז״ל כל הנוזל את הנידו‬
‫אפייו שוד‪ .‬פרובה כאלו נוטל נפשו מפנו ‪ .‬הרי לך הובר העץ הזח‬
‫אפייו בשיעור ?•ועט ‪ .‬ואמת עוד )הפנית דף ד׳( אין הגשמים נעצרים אלא‬
‫בעזן נזל ‪ .‬ועוד אמרו ) ב״ר ס״י( קופה מלאדז עונות כד מקמת בראש‬
‫כים גל ‪ .‬ודזר המבול לא גחהם גזר דינם אלא על הגזל ‪ .‬ואם תאפר‬
‫בלבבך ואיך אפשר לנו שלא להשתדל במשאנו ופתננו לרצות‬
‫הבירנו‬
 ‫ישרים‬ ‫פרק יא‬ ‫נו ^ ל ת‬
‫הבהרנו על הנ!קה ועל שוויו ‪ .‬חילוק גדול יש בדבר ‪ .‬בי ‪ b‬מה שהוא‬
‫להראות את הקונים אמיתת טוב ההפין ויפיו ‪ .‬הנה ההשתדלות ההוא‬
‫סוב וישר ‪ .‬אך מח שהוא לבבות מומי הפצו אינו אלא אונאה ואסור ‪.‬‬
‫ן?ה כלל גדול באמונת המשא והמתן ‪ .‬לא אומר מענין !־;מדות ‪ .‬שהרי‬
‫בפי־רוש כתוב בהם תועבת ה׳ אלהיך בל עושה אלה ‪ .‬ואמרו)ב׳י פ״ה( ‪.‬‬
‫קשה עונשן של יזדות מעונשן של עריות ובו׳ ‪;■;: ,‬מרו הסיטון מקנה‬
‫ממ תיו ובו׳ ‪ .‬וכל כך למה בדי שלא יהברו בלא דעת ולא יענש ‪ .‬כ״ש‬
‫עון הרבית *מגדול הוא בכופר באלהי ישראל ה״ו ״ ואמדו ז״ל על פ׳‬
‫בנש־ך נתן ותרבית לקה היה לא יהיה ‪ ,‬שאינו הי לתהייה המתים כי הוא‬
‫ואבק שלו משוקין ומתועב בעיני ה׳ ‪ .‬ואיני רואה צורך להאריך בזה‬
‫’מ־בבר אימתו מוטלת על בל איש ישראל ‪ .‬אמנם בללו של דבר כמו‬
‫שהמדת הממון רבה בן מדמלותיו רבים ‪ .‬וכדי שיהיה האדם נקי מהם‬
‫באמת עיון גדול ודקדוק רב צריך לו ‪ .‬ואם נקה ממנו ידע שהגיע כבי‬
‫למדריגה גדולה ‪ .‬כי רבים יתהסדו בענפים רבים מענפי החסידות ‪ .‬ונענין‬
‫ימנאת הבצע לא יבלו להגיע אל מהוז השליטות ‪ .‬הוא מה שיאמר צופר‬
‫הנעמתי לאיוב )איוי יא( אם און בידך הרהיקהו ואל תשיבן באהליך‬
‫עולה ‪ .‬כי אז תשא פניך ממום והיית מוצק ולא תירא ‪ .‬והנה דברתי‬
‫עד הנה מפרטי מצוה אהת מן המצות‪ . :‬ובפרטיי חילוקים אלה ודאי‬
‫שנמצאים בבל מצוה ומצוה ‪ .‬אמנם אינני מזכיר אלא אותם שרגילים רוב‬
‫בני האדם להבשיל בהם ‪ .‬ונדבר עתה מן העריות שיגם הם מן ההמורים ‪.‬‬
‫והם שיניים במדריג ה אל הגזל ‪ .‬כמאמרם ז״ל וז״ל רובם בגזל ומיעוטם‬
‫בעריות ‪ .‬והנה מי שירצה להנקות לגמרי מזה ההטא ‪ .‬גם לו תצטרך‬
‫מלאכה לא מועטת ‪ .‬כי אין בבלל האיסור גופו שיל מעשיה בלבד אלא‬
‫בל הקרב אליו ‪ .‬ומקרא מלא הוא לא תקרבו לגלות ערוה ‪ .‬ואחז״ל‬
‫)י״ר פי׳ז( אמר הקדושי ברוך הוא אל תאמר בו׳ אמר הקדוש ברוך הו א‬
‫כשם שאם נדר נזיר לשתות יין אסור לאכול ענבים להים ויבשים ומשירת‬
‫ענבים ובל היוצא מגפן היין אף אשה שאינה שלך אפור ליגע בה בל‬
‫עיקר ובל מי שינוגע באשה שיאינה שילו מביא מיתה לעצימו בו׳ ‪ .‬והבט‬
‫מה נפלאו דברי המאמר הזה ‪ .‬כי המשיל את האיפור הזה לנזיר אשר‬
‫אע״פ שעיקר האיסור אינו אלא שיתיית יין הנה אסרה לו תורה בל מה‬
‫שיישי לו שייכות עם היין ‪ .‬והיה זה לימוד •שלימדה תורה לחבמים איך‬
‫יעשו הם הסייג לתורה במשמרת שנמסר בידם לעשיות למשימרתם ‪ .‬כי‬
‫ילמדו מן הנזיר לאסור בעבור העיקר בל דדמי ליה ‪ .‬ונמצא שעשתה‬
‫התורה במצוה זאת של נזיר מה שמסרה להבמים שיעשו בשאר כל‬
‫המצות למען דעת שזה רצונו של מקום ‪ .‬וכשאוסר לנו אחד מן האיסורץ‬
‫ילמר סתום מן המפורש לאסור בל הקרוב ‪ .‬וע״ז הדרך אסרו בענין זה‬
‫שיל העריות כל מה שהוא ממינו של הזנות או הקרוב אליו יהיה באתה‬
‫הי*ש שין יה ‪ .‬דהיינו בין במעשיה בין בראיה בין בדיבור בין בשמועה‬
‫י‬ ‫ואפילו‬
 ‫טו‬ ‫ישרים‬ ‫פרק יא‬ ‫מפלת‬
‫ואפילו כמחשבה ‪ .‬ועתה אביא לך ראיות על כל אלה מדבריהם ז״ל ‪.‬‬
‫במעשה דהיינו הנגיעה או החיבוק וביוצא ‪ .‬כבר נתבאר למעלה במאמר‬
‫עזזנרנו ואין צריך להאריך ‪ :‬בראיה ‪ .‬אמרו ז״ל ברכות יה( יד ליד לא ינקה‬
‫רע כל המרצה מעות מידו לידה בדי להסתבל בה לא ינקה מדינה של‬
‫ניהנם ‪ .‬ואמרו עוד מפני מה הוצרכו ישראל שבאותו חדור כפרה מפני‬
‫שזנו עיניהם מן הערוה כו׳ איר מפני מה מנה הכתוב תכשיטין שבהוין‬
‫עם תכשיטין שבפנים לומר לך כל המסתכל באצבע קטנה של אשה‬
‫כאלו• מסתכל כו ‪ .‬ואמרו עוד ונשמרתם מכל דבר רע שלא יסתכל אדם‬
‫באשה נאה ואפילו היא פנויה‪ .‬אשת איש ואפילו היא מכוערת‪ .‬בענין‬
‫הדיבור עם האשיה בהדיא •מנינו בל המרבה שיחה עם האשה גורם‬
‫רעה לעצמו‪ .‬ובשמיעה אמרו קול‪,‬באש*ה ערוה‪ .‬עוד בענין זנות הפה‬
‫והאוזן דהיינו הדיבור בדברי הזנות או השמיעה לדברים האלה‪ .‬כנר‬
‫צווהו כברוכיא ולא יראה בך ערות דבר ערות דיבור זה ניבול פה ‪.‬‬
‫ואמרו )שב־ לג( בעון נבלות פה בו׳ ובחורי ישראל מתים הם ושלום ‪.‬‬
‫ואמרו עוד כל המנבל פיו מעמיקים לו גיהנם ‪ .‬ואמרו עוד הכל יודעים‬
‫כלה למה נכנסת להופה אלא כל המנבל פיו בו׳ אפילו גזר י׳ין ש*ל ע׳‬
‫שנה לטובה הופכים לו לרעה־‪ .‬ואמרו עוד )חגיגה ה( אפילו שיהה קלה‬
‫שבין איש לאשתו מגידים לו לאדם בשעת הדין ‪ .‬ובענין השמיעה הרעה‬
‫הזאת ג״כ אמרו )שכת לג( אף השומע ושותק שנאמר זעום ה׳ יפול שים ‪.‬‬
‫הרי לך שכל ההושים צרינים להיות נקיים מן הזנות ומעניינו ‪ .‬ואם‬
‫לחשך אדם לומר שמה שאמרו על נבול פה אינו אלא כדי לאיים ולהרהיק‬
‫אדם מן העבירה ‪ .‬ובמי שדמו רותח הדברים אמורים שמדי דברו בא‬
‫לידי תאוה אבל במי שיאמרו דרך שהוק בעלמא לאו מילתא היא ואין‬‫‪,‬‬
‫להוש עליו ‪ .‬אף אתה אמור לו ע״ב דברי יצה״ר ‪ .‬בי מקרא מלא שהביאו‬
‫ז״ל לראייתם )ישעיה נ( ע״ב על נחיריו לא ישמח ה׳ כי כלו הנף ומרע‬
‫ובל פה דובר נבלה ‪ .‬הנה לא הזכיר הכתוב הזד• לא ע״ג ולא ג״ע ולא‬
‫ש״ד אלא הניפה ולה״ר וניבול פה כלם מהטאת הפה בדיבור‪ .‬ועליהם‬
‫יצאה הגזירה ע״ב על בהוריו לא ישמה ה׳ ואת יתומיו ואת אלמנותיו‬
‫סו' ‪ .‬אלא האמת הוא כדברי רז״ל שניבול פה הוא ערותו של הדינור‬
‫ממש ומשום זנות הוא שנאסר ככל שאר ענייני הזנות ‪ .‬חוץ מגופו של‬
‫מעשה שאע״פ שאין בהם כרת או מי ת הכ״ד‪ .‬אסורים הם איסור עצמם‬
‫סלבד היותם ג״ב גורמים ומביאים אל האיסור הראשון עצמו ‪ .‬וכענין‬
‫הנזיר שזכרו במדרש שהבא‪.‬נו למעלה‪ .‬בענין המהשבה כבר אמרו‬
‫בתחילת הברייתא שלנו ‪ .‬ונשמרת מכל דבר רע שלא יהרהר אדם ביום‬
‫מ׳‪.‬ו א מ רו עוד הרהורי עבירה קשים מעבירה* ומקרא מלא הוא )משלי‬
‫»ו( תועבת ה׳ כל מחשבות רע ‪ .‬והנה דברנו מב׳ גופי עבירות המורות‬
‫שכני אדם קרובים ליבשל בענפיהם מפני רובם של הענפים ‪ ,‬ורוב נטיית‬
‫לכו של אדם בתאותו אליהם‪ .‬והסדריגה הג׳ אחר הנזל והעריות לעניו‬
‫החפדה‬
 ‫דטרים‬ ‫פרס יא‬ ‫מסלת‬ ‫‪30‬‬

‫ההמרה ‪ .‬הנה הוא איכור המאבלות ‪ .‬בץ בעגין הטריפות עצמם בין‬
‫בענין תערובותיהן ‪ .‬ב'ן בענין בשר בהלב ‪ .‬או חלב ודם ‪ .‬ושאר אשורי‬
‫אבילה ושתיה ‪ .‬כל אלה הנקיות בהם צריך דקדוק גדול וצריך חיזוק ‪.‬‬
‫ני יש האות הלב חמתאוה במאכלים הטובים וחסרון הביס באיסורי‬
‫התערובות וכיוצא בזה ‪ .‬ופרטיהם רבים בכל דיניהם הידועים והמבוארים‬
‫בספרי הפוסקים‪ .‬וכדי להודיענו ימלא הבהמות הטמאות או השקצים בלבד‬
‫אלא גם הטריפות שבמין הכשר עצמו הם בכלל זה אמר הכתוב)ויקרא יה(‬
‫להבדיל בין הטמא וכין הטהור‪ .‬ובא הפי׳ לרז״ל )ת״ב( אצ״ל בין חמור‬
‫לפרה למה נאמר בין הטמא ובין הטהור בין טמאה לך ובין טהורה לך‬
‫בין נשהט רובו של קנה לנשחט הציו וכמה בין רובו להציו מלא השערה‬
‫עב״ל ‪ .‬ואמרו ל׳ זה כסיום מאמרם ובמה בין רובו כו׳ להראות במה נפלא‬
‫כה המצות שחוט השערה מבדיל בץ טומאה לטהרה ממש ‪ .‬והנה כל בר‬
‫ישראל שיש לו מוה בקדקדו יהשוב איסורי המאכל כמאכלים הארסיים‬
‫או כמאכל שנתערב בו איזה דבר ארסיי ‪ ,‬כי הנה אם דבר זה‬
‫יארע ‪ .‬היקל אדם על עצמו לאכול ממנו ‪ .‬אם ישאר לו בו איזה‬
‫בית מיהוש ואפילו חששה קטנה ‪ ,‬ודאי שלא יקל ‪ .‬ואם יקל לא יהיה‬
‫נחשב אלא לשוטה גמור ‪ .‬אך איסור המאכל כבר בארנו שהוא ארס‬
‫ממש ללב ונפש הישראלי ‪ .‬א״ב מי איפוא יהיה המיקל במקום חששא‬
‫של איסור אם בעל שכל הוא ‪ .‬ועל דבר זה נאמר )משלי כג( ושמת סכין‬
‫בלועיך אם בעל נפש אתה ‪ .‬ונדבר עתה על החטאים המצויים הנולדים‬
‫?זחברת בגי האדם וקיבוצם‪ .‬כגון הונאת דברים‪.‬הלבנת הפנים‪ .‬הכשלת‬
‫רעור בעצה ‪ .‬רכילות ‪ .‬שנאה ‪ ,‬ונקימה ‪ .‬שבועות ‪ .‬דבר שקר ‪ .‬והילול‬
‫השם ‪ .‬כי מי יאמר נקיתי מהם טהרתי מאשמה בם כי ענפיהם רבים‬
‫ודקים עד מאר אשר ההזהר בם טורח גדול ‪ .‬הונאת הדברים בכללה‬
‫הוא לדבר'בפני חבירו לבד שיבוש מ מנו‪ .‬כ״ש האמירה בפני רבים‬
‫שיבוש בו או לעשות לו מעשה שיגרום לו שיבוש והוא מה שאמרו בפ׳‬
‫הזהב )דף נה( אם היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים‬
‫ובו׳ אם היו חלאים באים עליו לא יאמר לו כדרך שאמרו חבריו לאיוב‬
‫זכר נא מי הוא נקי אבד וכו׳ ‪ .‬אם היו המרים מבקשים הימנו תבואה‬
‫לא יאמר להם לכו אצל פלוני שהוא מוכר תבואה ויודע בו שלא מכר‬
‫תבואה מימיו ‪ .‬וכבר אמרו ז״ל )שס( גדול אונאת דברים מאונאת ממון‬
‫וכו' ‪ .‬וכ״ש אם הוא ברבים שבהדיא שנינו )אבות פ״נ( המלבין פני חבירו‬
‫ברבים אין לו חלק לעוה״ב ‪ .‬ואמר רב חסדא כל השערים ננעלו חוץ‬
‫משערי אונאה ‪ .‬ואמר ר״א הכל הקב״ה נפרע על ידי שליח חוץ מאונאה •‬
‫ואמרו ג׳ אין הפרגוד ננעל בפניהם וא׳ מהם אונאה‪ .‬ואפי׳ לדבר מצוה אמר‬
‫הכתוב הוכיח תוכיח את עמיתך ‪ .‬ואמרו ז״ל )ערכץ סז( יכול אפילו פניו‬
‫משתנות ת״ל ולא תשא עליו הטא‪ .‬מכל אלה המאמרים תראה עד הי ק‬
‫מתפשטים ענפי האזהרה הזאת וכמה עונשה קשה ‪ .‬כענין נתינת העצה‬
‫שנינו‬
 ‫ישרים‬ ‫פרק יא‬ ‫מסלת‬
‫שנינו כתורת נהנים ולפני עור לא תתן מבשול לפני סומא כדבר • אסר‬
‫ליה כת פלוני מהו לכהונה אל תאמר לו עצה שאינה הוגנת לו וכו׳ ‪.‬‬
‫ואל תאמר לו מכור שדך וקח לך חמור ואתה עוקף עליו ונוכלה ממנו ‪.‬‬
‫שמא תאמר עצה יפה אני נותן לו ‪ .‬הרי הדבר מסור ללב שנאמר ויראת‬
‫מאלהיך ‪ .‬נמצינו למדים שבין בדבר שיכול להיות נוגע בו ‪ .‬בין כדבר‬
‫שאינו נונע בו כלל ‪ .‬חייב אדם להעמיד את הבא להתיעץ בו על האמת‬
‫הזך והברור ‪ .‬ותראה שעמדה תורה על סוף דעתם של רמאים דלאו‬
‫בשופטני עסקינן שייעצו עצהןשרעתה מפורסמת ונגלית ‪ .‬אלא כחכמים‬
‫להרע אשר יתנו עצה לחבריהם שלפי הננלה בה יש בה מן הריוח אל‬
‫חבירו באמת ‪ .‬אך סוף הענין אינו לטובתו של הכירו כי אם לרעתו‬
‫ולהנאתו של המיעץ ‪ .‬ע״כ אמרו שמא עצה יפח וכו' והרי הדבר מסור‬
‫ללב וכו׳ ‪ .‬וכמה נכשלים בני האדם באלה החטאים יום יום בהיותם‬
‫קרואים והולכים לתוקף חמדת הבצע ‪ .‬וכבר התבאר גודל עונשה בכתוב‬
‫)דבריס כז( ארור משגה עור בדרך► אך זאת היא חובת האדם הישר כאשר‬
‫יבא איש להתיעץ בו ייעצהו העצה שהיה הוא נוטל לעצמו ממש מבלי‬
‫שישקיף בה אלא לטובתו של המתיעץ לא לשום תכלית אחר קרוב או‬
‫רחוק שיהיה ‪ .‬ואם יארע שיראה הוא היזק לעצמו בעצה ההיא ‪ .‬אם‬
‫יכול להוכיח אותה על פניו ימל המתיעץ יוכיחהו ‪ .‬ואם לאו יסלק מן‬
‫הדבר ולא יעצהו ‪ .‬אך עב״פ אל יעצהו עצה שתכליתה דבר זולת טובתו•‬
‫של המתיעץ אם לא שכוונת המתיעץ לרעה שאז ודאי מצוה לרמותו ״‬
‫וכבר נאמר ועם עקש תתפל ‪ .‬וחושי הארכי יוכיח ‪ .‬הרכילות ולשון הרע‬
‫כבר הומרו נודע וגודל ענפיו כי רבו מאד עד שכבר גזרו אומר חז״ל•‬
‫במאמר שככר הזכרתי וכלם באבק לשון הרע ‪ .‬ואמרו )ערכין סו( היכי דמי‬
‫)אבק( לשון הרע כגון דאמר היכא משתבח נורא אלא בי פלניא או!‬
‫שיספר טובתו לפני שונאיו וכל כיוצא בזה אע״פ שנראים דברים קל'ע‬
‫ורחוקים מן הרכילות ‪ .‬הנה באמת מאבק שלו הם ‪ .‬כללו ש״ד הרכת‬
‫דרכים ליצר אבל כל דבר שיוכל להולד ממנו נזק או בזיון להכירו כין‬
‫בפניו בין שלא כפניו הרי זה בכלל לה״ר השנאוי ומתועב לפניהמקום‪.‬‬
‫ש א מח עליו)שס( כל המספר לה״ר כאלו כופר בעיקר וקרא כתיב מלשגע‬
‫בסתר רעהו אותו אצמית ‪ .‬גם השנאה והנקימה קשה מאד ל שימד^‬
‫ממנה לב הותל אשר לבני האדם ‪ .‬כי האדם מרגיש מאד בעלבנותיו^‬
‫ומצטער צער גדול והנקמה לו מתוקה מדבש ‪ .‬כי היא מנוהתו לבדה‬
‫ע״ב לשיהיה בכחו לעזוב מה שטבעו מכריח אותו ויעבור על מדותי^‬
‫ולא ישנא מי שהעיר! בו השנאה ‪ .‬ולא יקום ממנו בהזדמן לו שיוכ^‬
‫להנקם‪ .‬ולא יטור לו אלא את הכל ישכח ויסיר מלבו כאלו לא היה ח ז ן‬
‫ואמיץ הוא ‪ .‬והוא קל רק למלאכי השרת שאין כעיהם המדות הללו ^‬
‫לא אל שוכני כתי הומר אשר בעפר יסודם ‪ .‬אמנם גזירת מלך הי ^‬

‫‪m‬‬
‫וחםקןאות גלויס באר הטיב אינם צייכים פירוש סיקראיכן( לא תש;‪1£‬‬
‫‪-----------------------------‬‬ ‫־־‬
 ‫ישרים‬ ‫פרק יא‬ ‫מפלת‬
‫את אהיך בלבבך לא תקום ולא תטור את בני עמך)שס( ‪ .‬וענין הנקים•‬
‫׳והנטירה ידוע דהיינו נקימה לימנע מהיטיב לסי שלא רצה להיטיב לו‬
‫י או שהרע לו כבר ‪ .‬ונטירה להזכיר בעת שהוא מטיב למי שהרע לו איזה‬
‫וכחן מן הרעה שעשה לו ‪ .‬ולפי שהיצר הולך ומרתיח את הלב ומבקש‬
‫תמיר להניח לפהות איזה רושם ‪ i‬או איזה זברון מן הדבר ‪ .‬ואם לא יוכיל‬
‫להשאיר זכרון גדול ישתדל להשאיר זכרון מועט‪ .‬יאמר דרך משל לאדם‬
‫אם תרצה ליתן לאיש הזה את אשר לא רצה הוא לתת לך כשנצרכת ‪.‬‬
‫לפהות לא תתנו כסכר פנים יפות ‪ .‬או אם אינך רוצה להרע לו לפחות‬
‫לא תטיב לו טובה גדולה ולא תסייעהו כיוע גדול ‪ .‬או אם תרצה נם‬
‫לסייעו הרבה לפהות לא תעשהו בפניו ‪ .‬או לא תשוב להתהכר עמו‬
‫ולהיות לו לריע אם מהלתילו שלא תראה לו לאויב די בזה ‪ .‬ואם גס‬
‫להתהבר עמו תרצה ‪ .‬אך לא תראה לו בל כך היבה גדולה כבראשונה ‪.‬‬
‫וכן כל כיוצא בזה ממיני ההייצות שניצר מה שהוא משתדל לפתות את לבות‬
‫בגי האדם‪ .‬ע״כ באה התורה וכללה כלל שהכל נבלל בו‪ .‬ואהבך לרעך כמוך ‪-‬‬
‫כמוך בלי שום הפרש‪ .‬כמוך בלי חילוקים בלי תחבולות ומזימות‪ .‬כמוך ממש‪.‬‬
‫אולם השבועות אע״פ שמן הסתם כל שאינו מן הדיוטות נשמר מהוציא‬
‫שם שמים מפיו לבטלה כ״ש בשבועה ‪ .‬יש עוד איזה ענפים קטנים‬
‫שאע״פ שאינם מן החמורים יותר עכ״פ ראוי למי שרוצה להיות נקי‬
‫לישמר מהם ‪ .‬והוא מה שאמרו )שנועות לו( אמר רבי אלעזר לאו שבועה‬
‫והן שבועה‪ .‬אמר רבא והוא דאמר לאו לאו תרי זימני והוא דאמר הן הן‬
‫הרי זימני ‪ .‬וכן אמרו )גימ מ״ני( והין צדק שיהא לאו שלך צדק והן שלך‬
‫צדק‪ .‬והנה דבר השקר גם הוא חולי רע נתפשט מאד מאד בבני האדם ‪.‬‬
‫ואולם מדריגות מדריגות יש בו ‪ .‬יש בני אדם שאומנותם ממש היא‬
‫השקרנות הם ההולכים ובודים מלבם כזבים גמורים למען הרבות שיחה בין‬
‫הבריות או להחשב מן החכמים ויודעי דברים הרבה ועליהם נאמר)השלי יב(‬
‫תועבת ה׳ שפתי שקר ואומר)ישעיה נכו( שפתותיכם דברו שקר לשונכם עולה‬
‫תהנה ‪ .‬וכבר גזרו הז״ל )שגה לה( ד׳ כיתות אינם מקבלות פני השכינה‬
‫ואחד מהם כת שקרנים ‪ .‬ויש אחרים קרובים להם במדריגה אע״פ שאינם‬
‫כמוהם ממש והם המכזבים בסיפוריהם ודבריהם ‪ .‬והיינו שאין אומנותש‬
‫בכך ללכת ולנדות סיפורים ומעשים אשר לא נבראו ולא יהיו ‪ .‬אבל‬
‫בבואם לכפר דבר מה יערבו בהם מן השקרים כמו שיעלה על רוהם‬
‫ויתרגלו בזה עד ששב להם כמו טבע והם הם הבדאים אשר א״א להאסץ‬
‫‪.‬לדבריהם וכמאמרם ז״ל )כגהדרין פס( כך הוא עונשו של בדאי שאפילו‬
‫אומר אמת אין שומעין לו ‪ .‬שכבר הטביעו בהם הרעה הזאת שלא יוכלו‬
‫לצאת דבריהם נקיים מן הכזב מתוך פיהם ‪ .‬הוא מה שהנביא מצטער‬
‫ואומר למדו לשונם דבר שקר העוה נלאו ‪ .‬ויש עוד אחרים שחליים קל‬
‫שהולי הראשונים והם אותם שאינם קבועים כל כך כשקר אלא שלא‬
‫^ ש ‪1‬ה ‪5‬רהת ‪2531‬ו‪.,‬ו^ו‪^1‬ןם יזדמן להם יאמרוהו ‪ .‬ופעמים רבות יאמרוהו‬
‫דת־‬ ‫־‬
‫יז‬ ‫ירשים‬ ‫פרק יא‬ ‫טפלת‬
‫דרך שהוק או כיו‪/‬־א בזה בלא כוונה רעה ‪ .‬ואמנם החכם הודיענו שנל‬
‫זה הוא הפך רצון הבורא ב״ה ומדת חסידיו ‪ .‬הוא מה שכתוב )מ‪:‬לי י»(‬
‫דבר שקר ישנא צדיק ‪ .‬והוא מה שבאה עליו האזהרה )שמות כג( מדבר‬
‫שקר תרחק ‪ .‬ותראה שלא אמר משקר תשמר ‪ .‬אלא מדבר שקר תרהק ‪.‬‬
‫להעיר אותנו על ההרהק הגדול והבריהה הרבה שצריך לברוח מזה ‪.‬‬
‫יכבר נאמר )צפניה ג( שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו בזב ולא‬
‫''מצא בפיהם לשון תרמית ‪ .‬וחז״ל אמרו חותמו של הקב״ה אמת ‪ .‬ובודאי‬
‫שאם האמת הוא מה שבהר בו הקב״ה לקהתו לחותם לו ‪ .‬כמה יהיה‬
‫הפכו מתועב לפניו ‪ .‬והזהיר הקב״ה על האמת אזהיה רבה ואמר )זכריה ה(‬
‫דברו אמת איש את רעהו ‪ .‬ואמר )ישעיה;יז( והוכן בחסד כסא וישב עליו‬
‫באמת ‪ .‬ואמר )שם סג( ויאמר אך עמי המה בנים לא ישקרי ‪ .‬הא למדת‬
‫שזה תלוי בזה ‪ .‬ואמר ונקראה ירושלים ע^ר האמת להגדיל חשיבותה ‪.‬‬
‫וכבר אמרו ז״ל )רכות כד( ודובר אמת בלבבו כגון רב ספרא וכו׳ להודיעך‬
‫עד היכן חובת האמת מגעת ‪ .‬ובבר אסרו לתלמיד חכם לשנות בדיבורו‬
‫הוץ מג׳ דברים ‪ .‬ואחד מן העמודים שהעולם עומד עליו הוא האמת ‪.‬‬
‫א״כ מה שדובר שקר באלו נוטל יסודו של עולם ‪ .‬וההפך מזה מי שזהיר‬
‫באמת כאלו מקיים יסודו של עולם ‪ .‬וכבר ספרו חז״ל )סנהדין צז( מאותו‬
‫המקום שהיו זהירים כאמת שלא היה מה״מ שולט שם ולפי שאשתו של‬
‫רבי פלוני שגתה בדבריה אע״פ שהיה לבונה טובה גירתה בהם מ״ה עד‬
‫שגירשוה משם בעבור זה וחזרו לשלותם ‪ .‬ואין צריך להאריך בדבר הזה‬
‫שהשכל מחייבו והדעת מבריחו ‪ .‬ענפי הה״ש נ״כ הם רבים ונחלים כי‬
‫הרבה צריך האדם להיות חם על כבוד קונו ‪ .‬ובכל מה שיעשה צריך‬
‫שיסתכל ויתבונן מאד שלא יצא משם מה שיוכל להיות חילול לכבוד‬
‫שמים ח״ו ‪ .‬וכבר שנינו אחד שוגג ואחד מזיד בחילול השם ‪ .‬ואמרו ז״ל‬
‫)יומה פו( היכי דמי חילול השם אמר רב בנון אנא דשקילגא בישרא ולא‬
‫יהיבנא דמי לאלתר ‪ .‬ור״י אמר כגון אנא דמסגינא ד׳ אמות בלא תורה‬
‫ובלא תפילין והענין שכל אדם לפי מדריגתו ולפי מה שהוא נחשב בעיני‬
‫הדור צריך שיתבונן לבלתי עשות דבר בלתי הגון לאיש כמותו ‪ .‬כי כפי‬
‫רבות השיבותו וחכמתו ‪ .‬כן ראוי שירבה זהירותו בדברי העבודה ודקדוקו‬
‫ג ה ‪ .‬ואם איננו עושה כן הרי שם שמים מתהלל בו ח״ו ‪ .‬כי כבוד התורה‬
‫הוא שמרבה הלימוד בה ירבה כמו כן ביושר ובתיקון המדות ‪ .‬וכל מה‬
‫שיחסר מזה למי שמרבה בלימוד גורם בזיון ללימוד עצמו ‪ .‬וזה ה״ו‬
‫הילול לשמו יתברך שנתן לנו את תורתו הקדושה וצונו לעסוק בה להשיג‬
‫על ידה שלימותנו ‪ .‬והנה גם שמירת השבתות וימים טובים רבה היא ‪.‬‬
‫כי המשפטים רבים ‪ .‬וכן אמרו הלבתא רבתי לשבתא ‪ .‬ואפילו דברי‬
‫השבות אע״פ שמדברי חכמים הם ‪ .‬עיקרים הם ‪ .‬וכן אמרו )חגיגה פז(‬
‫לעולם אל תהי שבות קלה בעיניך שהרי סמיכה שבות היא ונחלקו בה‬
‫גדולי הדור ‪ .‬ואולם פרטי הדינים למהלקותם מבוארים הם אצל הפוסקים‬
‫בספריהם‬ ‫‪3‬‬ ‫ג‬
 ‫יערים‬ ‫פרק יא‬ ‫מסלת‬ ‫‪3i‬‬

‫בבפייהם ובלם ״שוים להובתינו בם ולזהירות המצטרך ‪ .‬ימה שקעת‬

‫על ההמון שמירתו הוא השריתה מן העסק ומדבר במשאם ובמתנם‬
‫ואולם האיסור הזה מבואר בדברי הנביא)י‪:‬עיה נח( ובבדתו מעשות דרביך‬
‫ממצוא חפציך ודבר דבר ‪ .‬והבלל הוא שבל מה שאסור בשבת לעשותו‬
‫אסור להשתדל בעבורו או להזבירו בפיו ‪ .‬ולבן אסר* לעיין בנבסיו לראות‬
‫מה צריך למחר‪ .‬או לילך לפתה המדינה לצאת ברלה מהרה למרהק ‪.‬‬
‫ואסרו לומר דבר פלוני אעשה למהר או סהורה פלוני אקנה למהר ובן‬
‫כל כיוצא בזה ‪ .‬והנה עד הנה דברתי מן קצת המצות מה שאנו רואים‬
‫שבני האדם נכשלים בהם על הרוב‪ .‬ומאלה נלמד לבל שאר הלאוין‬
‫שאין לך איסור שאין לו ענפים ופרטים ‪ .‬מהם חמורים ומהם קלים ‪ .‬ומי‬
‫שרוצה להיות נקי צריך שיהיה נקי מכלם וטהור מבלם ‪ .‬ובבר אמרו ז״ל‬
‫שניך כעדר הרחלים מה רהל זו ציועה ובו׳ ‪ .‬במלחמת מדין רב הונא‬
‫בשם רב אחא אמר שלא הקדים אהד מהם תפילין של דאש* לתפילין‬
‫של יד ‪ .‬שאלו הקדים אחד לא היה משה משבחן ולא היו יוצאים משם‬
‫בשלום ‪ .‬ובן אמרו בירושלמי המספר בין ישתבה ליוצר עבירה היא בידו‬
‫וחוזר עליה מעורכי המלחמה ‪ .‬הרי לך עד היכן צריך להגיע הדקדוק‬
‫והנקיות האמתי במעשים והנה כמו שצריך במעשים ‪ .‬כך צריך נקיות‬
‫במדות ‪ .‬ובמעט שיותר קשה הוא הנקיות במדות ממה שהוא במעשים ‪.‬‬
‫כי הטבע פועל במדות יותר ממה שהיא פועל במעשים‪ .‬יען המזג‬
‫והתבונה הם או מסייעים או מתנגדים גדולים לחם‪ .‬ובל טלהמה שהיא נגד‬
‫נטיית הטבע מלחמה חזקה היא ‪ .‬והוא מה שפי׳ במאמרם ז״ל איזהו‬
‫נב־ר הכובש* את יצרו ‪ .‬והנה המדות הן רבות ‪ .‬כי כפי כל הפעולות‬
‫ששייכים לאדם בעולם כמו כן מדותיהן שאחריהן הוא נמשך בפעולותיו •‬
‫אמנם כמו שדברנו במצות שהיה הצורך בם יותר דהיינו ממה שרגילות‬
‫בני האדם ליבשל ‪ .‬כן נדבר במדות הראשיות באדיבות עיון יותר מפני‬
‫רגילותנו בם ‪ .‬והם הגאות ‪ .‬הפעם ‪ .‬הקנאה ‪ .‬והתאוה ‪ .‬הן בל אלה מדות‬
‫רעות אשר רעתם ניכרת ומפורסמת אין צר*ך לה ראיות ‪ .‬כי הנה רעות‬
‫בעצמן ורעות בתולדותיהן ‪ .‬כי כלן חו*ן משורת השבל וההבמה ‪ .‬ובל‬
‫אחת כדאי לעצמה להביא את האדם אל עבירות המורות ‪ .‬על הגאוה ‪.‬‬
‫מקרא מלא מזהיר ואומר )לנדיר ח( ורם לבנך ושבהת את ה׳ אלהיך ‪.‬‬
‫על הכעס ‪ .‬אמרו ז״ל כל הכועס יהיה בעיניך כאלו כופר בעיקר ‪ .‬על‬
‫הקנאה והתאוה ‪ .‬שנינו בהדיא הקנאה והתאוה מוצ־יאים את האדם מן‬
‫העולם ‪ .‬אמנם העיון המצטירך בס הוא להמלט מהם ימבל ענפיהם בי‬
‫כלם כאהד כורי הגפן נכריה ‪ .‬ויתחיל לדבר בם ראשון דאשון ‪ .‬הנה‬
‫כלל ענין הגאוה הוא זה ‪ .‬שהאדם מתשיב עצמו בעצמו ‪ .‬ובלבבו ידמה‬
‫כי לו נאוה תתלה ‪ .‬ואמנם זה יניל לימשך •מכירות רבות מתחלפות ‪,‬‬
‫כי יש* מי שייהשיב עצמי בעי שכל ‪ .‬ויש טי שיחשיב עצמו נאה ‪ .‬ויש‬
‫שיהשיב עצ״מו נכבד ‪ .‬ויש מי שיחשיב עצניי נדול ‪ .‬ויש ש*יחש*יב עציטו‬
‫הכם‬
‫ית‬ ‫י ע רי ם‬ ‫פרק יא‬ ‫מפלת‬
‫זזכם ‪ .‬כללו של דבר כל אהד מן הדברים הטונים שבעולם אם יחשוב‬
‫זזאדם שישנה ‪,‬׳‪ m‬הרי הוא מסובן מיד ליפול בשהת זח של גאוה ‪ .‬אך‬
‫אחרי שקבע האדם בלבו היותו חשוב וראוי לתהלה לא תהיה התולדה‬
‫היוצאת מן המחשבה הזאת אחת בלבד ‪ .‬אלא תולדות רבות ומשונות‬
‫תצאנה ממנה ‪ .‬ואפילי הפניות נמצא בהן ‪ .‬ונולדה מסבה אחת ‪ .‬ושתיהן‬
‫לדבר אהד מתכונות ‪ .‬הנה ימצא נאה אהד שיהשוב בלבו שביון שהוא‬
‫ראוי לתהלה והוא מיוהד ורשום במעלתו כפי מחשבתו ‪ .‬ראוי לו נ״כ‬
‫שיתנהג בדרך מיוהד ורשום בכבוד רב ‪ .‬בין בלכתו בין בשבתו ‪ .‬בין‬
‫בקומו ‪ .‬בדיבורו ובכל מעשיו ‪ .‬לא ילך אלא בנהת גדול עקבו בצד‬
‫גודלו ‪ .‬לא ישב אלא אפרקדן ‪ .‬לא יקום אלא מעט מעט כנהש ‪ .‬לא‬
‫ידבר עם הבל אלא עם נכבדי העם ‪ .‬וגם ביניהם לא ידבר אלא מאמרים‬
‫קצרים במאמרי התרפים ‪ .‬וכל שאר מעשיו ‪ .‬בתנועותיו ‪ .‬בפעולותיו ‪.‬‬
‫במאכלו ‪ .‬ובמשתיו ‪ .‬במלבושיו ‪ .‬ובכל דרכיו ‪ .‬יתנהג בכבדות גדול ‪.‬‬
‫כאלו כל בשרו עופרת ‪ .‬וכל עצמיו אבן או הול ‪ .‬וימצא גאה אחר‬
‫שיחשוב ‪ .‬שלפי שהוא ראוי לתהלה ורב המעלות ‪ .‬צריך שיהיה מרגיז‬
‫הארץ ‪ .‬ושהכל ירעשו מפניו ‪ .‬כי לא יאות שיהרסו בני האדם לדבר‬
‫עמו ולבקש ממנו דבר ‪ .‬ואם יעפילו לעלות אליו ‪ .‬יבהלם בקולו ‪ .‬וברוח‬
‫שפתיו יהומם ‪ .‬בענות להם עזות ‪ ,‬ופניו זועפות ככל עת ובבל שעה ‪.‬‬
‫ויש גאה אהר שיהשוב בלבו שכבר הוא כ״ב גדול ומכובד ‪ .‬עד שא״א‬
‫לכבוד שיתפרש ממנו ואינו צריך כלל ‪ .‬ולהראות הדבר הזה יעשה‬
‫מעשים כמעשה העגיו ‪ .‬ויפריז על מדותיו להראות •מפלות גדול וענוה‬
‫עד אין הקר‪ .‬ולבו מתנשא בקרבו לאמר‪ .‬אני כ״ב רם וכ״ב נבבד שכבר‬
‫איני צריך לכבוד ‪ .‬ואין לי אלא לוותר עליו ‪ .‬שבבר רב הוא אצלי •‪.‬‬
‫וימצא גאה אהר שדוצה להיות נדשים הרכה במעלותיו ולהתיחד בדרכיו ‪.‬‬
‫עד שלא די לו שיהללוהו כל העולם על המעלות אשר הוא חושב שיש‬
‫בו ‪ .‬אלא שירוצה שעוד ירבו להוסיף בתהלתו שהוא העניו שבענוים ‪,‬‬
‫ונמצא זה מתגאה בענוותו ‪ .‬ורוצה בכבוד על מה שמראה עצמו בורה‬
‫ממנו ‪ .‬והנה גאה כזה ‪ .‬ישים עצמו תדת קטנים ממנו הרבה‪ .‬או תחת‬
‫נבזים שבעם ‪ .‬שיהשוב להראות בזה תכלית הענוה ‪ .‬וכבר לא ירצה‬
‫בשום תואר מתוארי הגדולה וימאן בכל העילויים ‪ .‬ולבו אומר בקרבו‬
‫אין הכם ועניו כמוני בכל הארץ ‪ .‬ואמנם גאים כאלה אע״פ שלכאורה‬
‫מראים עצמם ענוים ‪ .‬לא יבצרו מכשיולות להם שבלי ידיעתם תהיד‬
‫מתגלית גאותם כלהבה היוצא מבין ההרסים ‪ .‬וכבר משלו חז״ל משל‬
‫לבית מלא תבן והיה בבית חורין והיה התבן נכנס בהם • לאחר ימים‬
‫התחיל אותו התבן שהיה כתוך אותם החורין יוצא • ידעו הכל כי היה‬
‫אותו הבית של תבן ‪ .‬כן הדבר הזה ‪ .‬שילא יוכלו תמיד להסתיר את‬
‫עצמם ‪ .‬ומחשבתם הרעה תהיה ניכית מתוך מעשיהם ^ אך דרכיהם‬
‫הסבענוה פסולה ושפלות מרומה‪ .‬וימצאו נאים אחרים‪ .‬שתשאר נאותם‬
‫כבורה‬
 ‫ישרי*פ‬ ‫ג* ר; '‪K‬‬

‫קנירה כלבב לא יוציאוה אל המעשה ‪ .‬אבל יהשבו בלבביש 'צ‪1‬בבר דש־‬

‫חבפים גדולים יידע הדברים לאמתם״‪ .‬ושלא רבים יהכמו כמוהם •‬
‫לא ישיתו לב אל דברי זולתם ‪ .‬בהשבם בי מה שקשה עליהם לא יר‪.‬יח־‬
‫נקל לאהרים ‪ .‬ומה ששבלם מראה להם ‪ .‬כ״ב בדור הוא ■וב״ב פשום ‪.‬‬
‫עד שלא יהושו לדברי ההולקים עליהם ‪ .‬אם ראשוגים ואם אהרינים ^‬
‫וספק אין אצלם על סברתם ‪ .‬כל אלה תולדות הגאוה המשיבה החכמים‬
‫אהוד ודעתם מסכלת ‪ .‬מסירה לב ראשי ההבמה ‪ .‬ואף כי תלמידים שלא‬
‫שמשו כל צרכם •טבמעט שנפקחו עיניהם בבר הבמי החכמים שוים להם‬
‫בלבם ‪ .‬ועל רלם נאמר )משלי טז‪ 1‬תועבת ה׳ כל נבה לב ‪ ,‬ומכולם צריך‬
‫שינקה הרוצה במדת וזנקיות וידע ויבין כי אין הגאוה אלא עורון ממש‬
‫אשר אין שכל האדם רואה הברונותו ומכיר פהיתותו ‪ .‬שאילו היה יבול‬
‫•לראות והיה מביר האטת היה סר ומתרהק מכל הדרבים הרעים והמקולקלים‬
‫האלה הרהק גדול ‪ .‬ועוד נדבר מזה בס״ד בבואנו אל מדת הענוה •‬
‫אשר מפני הקושי הנדול שיש בהשנתה הושמה בדברי ר״פ מן‬
‫האהרונות ‪ :‬ונדבר עתה מן הבעס ‪ .‬הנה יש הרגזן שאמרו עליו )גדריס‬
‫‪:‬־‪ (:‬כל הבועס כאילו כ'פר בעיקר ‪ .‬והוא הנכעס על בל דבר שיעשו‬
‫נגד רצונו ומתמלא הימה ‪ .‬עד שבבר לבו כל עמו ועצתו נבערה ‪ .‬והנה‬
‫איש כזה כדאי לההריב עולם מלא אם יהיה יכולת כידו ‪ .‬כי אץ השכל‬
‫שולט בו בלל ‪ .‬והוא כר טעם ממש ככל ההיות הטורפות ‪ .‬ועליו נאמר‬
‫)מ־ת יס טורף נפשו באפו הלמענך העזב ארץ ‪ .‬והוא קל ודאי לעבור כל‬
‫מינ^׳ עבירות שבעולם אם המתו תשיאהו להם ‪ .‬בי בבר אין לו מניע‬
‫‪,‬אהר אלא כעסו ואל אשר יביאהו ילך‪ .‬ויש כעסן רהוק מזה‪ .‬והוא שלא על‬
‫כל דבר אשר יבואהו שלא ברצונו אם קטן ואם גדול יבער אפו ‪ .‬אך‬
‫בהגיעו להרגיז ירגז ויכעס כעס נדול והוא שקראוהו חז״ל קשה לכעוס‬
‫וקשה לרצות ‪ .‬ונם זה רע ודאי כי כבר יכולה לצאת תקלה רבה מ ת ח ת‬
‫ידו בזמן הכעס‪ .‬ואה״כלא יובל לתקן את אשר עוותו ‪ .‬ויש כעסן פהות‬
‫מזה שלא יבעום על נקלה ‪ .‬ואפילו כשיגיע לכעוס יהיה כעכו כעם‬
‫קטן ולא יסור מדרבי השכל ‪ ,‬אך עודנו ישמור עברתו ‪ .‬והנה זה רתוק‬
‫מן ההפסד יותר מהראשונים שזכרנו ‪ .‬ואף נס זאת ודאי שלא הגיע‬
‫להיות נקי כי אפילו זהיר איננו עדיין ‪ .‬כי עד שהבעס עושה בו רו׳מם‬
‫לא יצא מבלל כעסן‪ .‬ויש עוד פחות מזה והוא שקשה לכעוס וכעסו‬
‫לא להשחית ולא לכלה אלא כעס מועט ‪ .‬וכמה זעמו רנע ולא יותר ‪.‬‬
‫דהיינו משעה שהכעס מתעורר בו בטבע עד שנם התבונה תתעורר‬
‫כנגדו ‪ ,‬והוא מה שאהז׳ל קשה לכעוס ונוה לרצות הנה זה הלק ■טוב‬
‫וראי כי טבע הא‪.‬דם מתטורר לנעם ‪ .‬ואם הוא מתגבר עליו שאפילו‬
‫כשעת הכעס עצבו לא יבער הרבה ומתגבר עליו שאפילו אותו הכעס‬

‫בשעת מריבה ‪ .‬והיינו‬

‫שכבר‬
‫‪jm‬‬
‫־‪.‬תקל לא יעמוד כו למן גדול אלא יעבוד וידן ‪ ,‬ודאי שראוי לשבח הו א‪.‬‬

‫׳‬
‫שבולבז‬
‫״‬
‫‪ ^5 1‬בלימה על‬
 ‫יט‬ ‫י ע רי ם‬ ‫פיק י א‬ ‫מ‪ :‬ל ת‬
‫•‪t7‬י״בר ״תעורר טבעו בפעם והוא בהתנכרותו בולם פיו ‪ .‬אמנם מד‪,‬תו‬
‫״של ד\ל הזקן עולה כל אלה ‪ .‬שבבר לא היה מקפיד על שום דבר ‪.‬‬
‫ואפילו התעוררות של כעס לא נעשה בו ‪ .‬זה ודאי הנקי מן ה‪:‬עם מנל‬
‫זכל ‪ .‬והנה אפילו לדבר מצוד‪ ,‬הזהירנו ז״ל שלא לכעוס ואפילו הרב עם‬
‫תלמידו והאב עם בנו ולא שלא ייסרם אלא ייסרם וייסרם אך מגלי‬
‫כעם ‪ .‬כי אם להדריך אותם בדרך הישרה ‪ .‬והכעס שיראה להם יהיה‬
‫כעס הפנים לא כעס הלב‪ .‬ואמר שלמה )קהלה ז( אל תבהל ברוהךלכעוס‬
‫וכו׳ ‪ .‬ואומר )איוב ה( כי לאויל יהר‪ :‬כעס ‪ .‬ואזי׳ל )עיריכין כה( ב‪:‬׳ דברים‬
‫האד*ם י‪.‬יכר בכוסו בכיסו בכעסו ‪ .‬הקנאה ‪ .‬גם היא אינה אלא הסרון‬
‫ידיעה וסכלות יי אין המקנא טרויה כלום לעצמו ונם לא מפסיד למי‬
‫שהוא מתקנא בו ‪ .‬אייו אלא מפסיד לעצמו וכמאמר הכתוב •מזברתי‬
‫ופותה המי ת קנאה ‪ .‬ואמנם יש מי שסכלותו רבה כ׳׳כ עד שאם יראה‬
‫להבירו איזה טובה יתעשש בעצמו וידאג ויצטער עד שאפילו הטוכות‬
‫שבידו לא יהנוהו ‪ .‬מצער מה שהוא רואה ביד חבירו ‪ .‬והוא מ׳׳ש עליו‬
‫ה הי ס )יי־לי יד( ורקב עצמות קנאה ‪ .‬אמנם יש אהרים שאינם מצטערים‬
‫וכואבים ב״ב אעפ״ב ירגישו בעצמם איזה צער ‪ .‬ולפהות יתקרר רוהם‬
‫בראותם א׳ עולה איזה מעלה יתירה אם לא יהיה מאוהביו היותר דבקים‬
‫אהבה רבה עמו הוא ״ כ״ש אם יהיה‬ ‫לו ‪ .‬כ״ש אס מאותם אשר אין‬
‫גי מארין אהדת ‪ .‬ותראה שבפיהם אפשר שיאמרו דברים כשמהים או‬
‫מודיס על טובתו ‪ .‬אך לבם רעה בקדנם ‪ .‬והוא דבר יארע על הרוב ברוב‬
‫בני האדם כי אע״פ שלא יהיו בעלי קנאה ממש אמנם לא ניקו מט‪.;:‬‬
‫לגמרי ‪ .‬כ״ש אם בעל אומנתו מצליה בה שכבד כל אומץ סני להבריה ‪.‬‬
‫וכ״ש אם מצליח כה יותר ממנו ‪ .‬ואמנם לו ידעו ולו יבינו כי אין אדם‬
‫נונע במוכן להכירו אפילו כמלא נימא ‪ .‬והכל כאשר לכל מה׳ הוא כגי‬
‫עצתו הנפלאה והכמתו הבלתי נודעת ‪ .‬הנה לא היה להם טעם להצטער‬
‫כטובת רעיהם כלל ‪ .‬והוא כה שייעד לנו הנביא על הזמן ה ע תי ד‪/‬‬
‫שלמען תהיה טובת ישראל שלימה יקדים הקכ״ה להסיר מלבבנו המדה‬
‫המנונה הזאת ‪ .‬ואז לא יהיה צער לאהד בטובת האהר ‪ .‬וגם לא יצטרך‬
‫המצליח להסתיר עצמו ו־״כריו מפני הקנאה ‪ .‬והוא מה שכתוב )י‪:‬עיה יא(‬
‫וסרה קנאת אפרים וצוררי יהודה יכרתו אפרים לא יקנא את יהודה וכו'‬
‫הוא השלום והשלוה אשר למלאכי השרת אשר כלם שמהים בעכודתס‬
‫איש איש על מקומו ואין א הי מתקנא בהכירו כלל ‪ .‬כי בולם יודעים‬
‫‪ .‬האמת לאמתו ועלזיס יי; הטו^ אש*ר בידם ו‪:‬טמהים בהלקם ‪. .‬התראה ‪.‬‬
‫כי אהות הקנאה היא החמדה והתאוה ‪ .‬הלא היא המיגעת לב האדם‬
‫עד יום מותו ‪ .‬וכמאמרם ז״ל אין אדם מת וחצי תאותו כידו ‪ .‬ואמנם‬
‫עיקר התאוה פונה לב׳ ראשים ‪ .‬הא׳ הוא הממון ‪ .‬והב׳ הוא הכבוד‬
‫שניהם כא׳ רעים מאד ונורמים לאדם רעות רבות ‪ ,‬הנה המרת הממוז‬
‫ד‪.‬יא האוסרת אותו במאסר העולם ונותנת עבותות העמל והעסק על‬
 ‫ישרים‬ ‫?יק יא‬ ‫נזסלת‬
‫זרועותיו כענץ הכתוב )קהלה ה( אוהב כסף לא ישבע כס‪,‬ס‪ .‬הי;‪ .‬המסירר‪1‬‬
‫אותו מן העבודה כי הנה כמה תפלות נאבדות ובמה מצות נשכחות‬
‫מפגי רוב העסק ויגיעת המון הפהורה ‪ .‬כ״ש ת״ת ‪ .‬ובבר אז״ל לא מעבד‬
‫לים היא ‪ .‬באותם שהולכים מעבר לים בסחורה ‪ .‬וכן שנינו לא כל המרבה‬
‫בסחורה מהכים ‪ .‬היא המוסרת אותו לפכנ^ת רבות ומתשת את כהו‬
‫ברוב הדאגה אפילו אהרי השיגו הרבה ‪ .‬וכן שנינו מרבה נכסים מרבה‬
‫דאגה ‪ .‬היא המעברת פעמים רבות על מצות התורה ואפילו עלהוקות‬
‫השכל הטבעיים ‪ .‬יתירה עליה המדת הכבוד בי בבר היה אפשר שיכבוש‬
‫האדם את יצרו על הממון ועל שאר ההנאות ‪ .‬אך הכבוד הוא הדוהק‬
‫כי א״א לו לסבול ולראות א״ע פהות מהביריו ‪ .‬ועד׳׳ז נכשלו רבים ונאבדו‬
‫הנה ירבעם בן נבט לא גטרד מהעה״ב אלא בעבור הכבוד ‪ .‬הוא מ״ש‬
‫ז״ל )=‪?.‬דרין קג! תפכו הקב״ה בבגדו א״ל הזור בך ואני ואתה ובן ישי‬
‫נטייל בג״ע א״ל מי בראש א״ל בן ישי בראים א״ל אי הכי לא בעינא ‪.‬‬
‫מי גדם לקרח שיאבד הוא וכד עדתו עמו אלא מפני הכבוד ‪ .‬ומק־א‬
‫מלא הוא )בדדבר כיז( ובקשתם גם בהונה ‪ .‬והז״ל הגידו לנו כי כ״ז נמשך‬
‫כפני שראה אליצפן בן עוזיאל נשיא והיה רוצה להיות הוא נשיא‬
‫במקומו ‪ ,‬הוא שגרם לפי דעת הדל אד המרגלים שיוציאו דבה על ה א דן‬
‫וגרמו מיתה להם ולכל דורם ‪ .‬מיראתם פן ימעט כבודם בכניסת הארץ‬
‫שלא יהיו הם נשיאים לישראל ויעמדו אהרים במקומם ‪ .‬על מה התחיל‬
‫שאול לארוב אל דוד אלא מפני הכבוד שנאמר )כמוהל א יה( ותענינה‬
‫הנשים המשהקות ותאמרנה הכה שאול וגו׳ וידר שאול עוין את דוד‬
‫מהיום ההוא והלאה‪ .‬מי גרם לו ליואב שימית את עמשא אלא הכבוד שאמר‬
‫לו דוד אם לא שר צבא תהיה לפני כל הימים ‪ .‬כללו של דבר הכבוד‬
‫הוא הדוחק את לב האדם יותר מכל התשיוקות וההמרות שבעולם ‪ .‬ולולי‬
‫זה ככר היה האדם מתרציה לאכול מה שייובל ‪ .‬ללבוש* מה שיכסה ערותו‪.‬‬
‫ולשכון בבית שתסתירהו מן הפגעים והיה פרנסתו קלה עליו ולא היה‬
‫ציריך להתיגע להעשיר כלל ‪ .‬אלא שלבלתי ראות עצימו שפל ופהות‬
‫מריעיו מכניס עצ־מו בעובי הקורה הזאת ואין קין לכל עמלו ‪ .‬ע״כ אמרו‬
‫רז״ל הקנאה והתאוה והכבוד מוצייאין את האדם מן העולם ‪ .‬והזהירונו‬
‫אל תכקים גדולה ואל תחמוד ככוד ‪ .‬כמה הם שימתענים ברעב וישפילו‬
‫את עצמם להתפרנס מן הצידקה ‪ .‬ולא יתעסקו כמלאכה ש^א תהית‬
‫מכובדת בעיניהם ‪ .‬מיראתם פן ימעט ככודם ‪ .‬היש לך הוללות גדול‬
‫מזה ‪ .‬ויותר ירצו בבטלה המביאה לידי שעמום ולידי זימה ולידי ג‪,‬ר‬
‫ולידי כל גופי עבירות שלא להשפיל מעלתם ולהבזות כבודם המדומה ‪.‬‬
‫ואמנם הז״לאשר הורונו והדריכונו תמיד בדרכי האמת ‪ .‬אמרו )איוה פ•‪(:‬‬
‫אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות ‪ .‬ואמרו עו ד)י׳י ק״י( פשוט נבילתא‬
‫בשוקא ולא תימר גברא רכא אנא כהנא אנא ‪ .‬ואמרו עוד ‪ (c: 1‬לעולם‬
‫'עבוד אדם עבודה ש־היא זרה לו ואל יצטרך לבריות‪ .‬כל^ הדבריש‪.‬‬
‫הבכור‬
 ‫ב‬ ‫י ע רי‪{ :‬‬ ‫פרה יא יב‬ ‫מסלת‬
‫הכבוד הוא מן המבשולות היותר דולים אשר לאדם ‪ .‬וא״א לו להיות‬
‫עבד נאמן לקונו כ״ז שהוא חם על כבוד עצמו כי עכ״פ יצטרך למעט‬
‫ככבוד שמים מפני סכלותו ‪ .‬זה הוא מ״ש דהע״ה )שמואל ב׳ ז׳^ ונקלותי‬
‫עוד מזאת והייתי שפל בעיני‪ .‬והכבוד האמיתי אינו אלא ידיעת התורת‬
‫באמת ‪ .‬וכן אז״ל אין כבוד אלא תורה שנאמר כבוד הכמים ינחלו וזולתה‬
‫אינו אלא כבוד מדומה וכוזב ‪ .‬הבל ואין בו מועיל ‪ .‬וראוי הנקי להנקות‬
‫ולהטהר ממנו טהרה גמורה אז יצליה ‪ .‬והנה כללתי עד הנה רכים‬
‫מפרטי הנקיות ‪ .‬וזה בנין אב לכל שאר המצות והמדות כ‪.‬׳לם )משלי א(‬
‫ישמע חבם ויוסיף לקח ונבון תהבולות יקנה ‪ .‬והנה אינני יכול להכחיש‬
‫שיש קצת טורה לאדם להניע אל הנקיות הזה ‪ .‬אעפ״ב אומר אני שאין‬
‫צריך כ״ב כמו שנראה לכאורה ‪ .‬והמחשבה בדבר הזה קשה מן המעשה‪.‬‬
‫כי כאשר ישים האדם בלבו ויקבע ברצונו בקביעות להיות מבעלי המרה‬
‫הטובה הזאת ‪ .‬הגה במעט הרגל שירגיל עצמו בזה תשוב לו קלה *‬
‫הרבה יותר ממה שהיד‪ .‬יבול לחשוב זה הדבר ‪ .‬שהנסיון יוכיה אמיתו ג‬

‫פרלן יב בדרבי קנייה הנקיות וההרחקה מטפסידיח‬

‫ה נ ה האמצע׳■ האמתי לקנות הנקיות ‪ .‬היא התמדת הקריאה בדברי‬
‫הכמיס ז״ל ‪ .‬אם בענייני ההלכות ‪ .‬ואם כעגיני המוסרים ‪ .‬בי הנה‬
‫אהר שכבר התאמת אצל האדם חובת הנקיות ‪ .‬והצורך בו אהר שבבר‬
‫השיג הזהירות והזריזות במה שנתעסק בדרכי קנייתם והתרחק ממפסידיהם‪.‬‬
‫הנה לא ישארו לו עתה עכובים לקנות הנקיות אלא ידיעת הדקדוקים‬
‫אשר במצות כדי שיובל ליזהר בכלם ‪ .‬ועל כל הנה צריך לו בהברת‬
‫ידיעת ההלכות על בוריים ‪ .‬לדעת ענפי המצות עד היכן הם מגיעים ‪.‬‬
‫וגם לפי שהשבהה מצויה בדברים הדקים האלה ‪ .‬הנה תצטרך לו התמדת‬
‫הקריאה בספרים המבארים אלד‪ .‬הדקדוקים ‪ .‬למען הדש בשכלו זכירתם ‪.‬‬
‫ואז ודאי שיתעורר לקיימם ‪ .‬וכן בענין המדות מוכרד‪.‬ת לו קריאת מאמרי‬
‫המוסר לקדמונים או לאחרונים ‪ .‬כי פעמים רבות אפילו אהר שיקבע‬
‫האדם בעצמו להיות מן המדקדקים הנקיים‪ .‬אפשר לו שיאשם בפרסים‬
‫מפני שלא הגיעה ידיעתו בד‪.‬ם ‪ .‬כי אין אדם נולד הכם וא״א לו לדעת‬
‫את הכל ‪ .‬אך בקייאת הדברים יתעורר במה שלא ידע ויתבונן במה שלא‬
‫השכיל מתהלה ‪ .‬ואפילו במה שלא ימצא נספרים עצמם ‪ .‬כי בהיות‬
‫שכלו נעור על הדבר ‪ .‬הולך ומשגיח הוא על כל הצדדין וממציא‬
‫ענינים הדשים ממקור האמת ‪ .‬ואמנם מפסידי המדה הזאת ‪ .‬הנה הם‬
‫נל מפסידי הזהירות ‪ .‬ונוסף עליהם חסרון הבקיאות בידיעת הדינים או‬
‫המוסרים כט״ש ‪ .‬וכבר ארז״ל )אבוה פ״ב( ולא עם הארץ חסיד ‪ .‬כי מי‬
‫שלא ידע א״א לו לעשות ‪ .‬וכן אמרו )קדושין מ( לימוד גדול שר‪.‬לימוד‬
‫‪-‬‬ ‫מביא לידי מעשה ‪:‬‬
‫הפרישות‬
 ‫יערים‬ ‫פרק יי‬ ‫מסלת‬ ‫‪40‬‬

‫בביאור מדת הפרישות‬

‫ה פ ר י ע ו ת היא תהלת ההפידות ‪ .‬ותראה שבל פה שביארנו עד עתר ‪.‬‬
‫הוא מה שמצטרך אל האדם לשיהיה צדיק ‪ .‬ומכאן ולהלאה‬ ‫‪.‬‬
‫הוא לשיהיה הסיד ‪ .‬ונמצא הפרישות עם החסידות הוא כסו הזהירות‬
‫עם הזריזות ‪ .‬שזה בסיר פרע וזה בעשה טוב ‪ .‬והנה כלל הפרישות הוא‬
‫משאז״ל קדש עצמך בפותר לך ‪ .‬וזאת היא הוראתה של הפלה עצפה‬
‫פרישות ‪ .‬ר״ל להיות פורש ופרהיק עצמו מן הדבר ‪ .‬והיינו שאוסר ע*‘‬
‫עצמו דבר היתר ‪ .‬והבונה בזה לשלא יפגע באיסיר עצמו ‪ .‬והענין שבל‬
‫דבר שיובל להולד ממנו גרמת רע‪ .‬אע׳פ שעבשיו אינו גורם לו ‪ .‬וב״ש‬
‫שאיננו רע ממש ‪ .‬ירהק ויפרוש ממנו ‪ .‬והתבונן ותראה שיש כאן נ׳‬
‫פדרינות ‪ .‬יש האיסורים עצמם ‪ .‬ויש סייגותיהם ‪ .‬והם הנזרות והמשמרות‬
‫שנזרו חז״ל על כל ישראל ‪ .‬ויש ההרהקים שמוטל על בל פרוש ופרוש‬
‫לעשות ‪ .‬להיות כונס בתוך שלו ובונה נדרים לעצמו ‪ .‬דהיינו ^הניה פן‬
‫ההיתרים עצמם שלא נאסרו לבל ישראל ‪ .‬ולפרוש מהם ‪ .‬בדי שיהיה‬
‫סרוהק מן הרע הרחק נדול ‪ .‬וא״ת מנין לנו להיות מוסיפים והולבים‬
‫באיסורים ‪ .‬והרי חז״ל אמרו ‪ .‬לא דייך פה שאסרה תורה שאתה בא‬
‫לאסור עליך דברים אהרים ‪ .‬והרי מה שראו הז״ל בהכמתם שצריך לאסור‬
‫ולעשות כשמרת ובבר עשוהו ‪ .‬ופה שהניהו להיתר הוא מפני שראו‬
‫היותו ראוי להיתר ולא לאיפור ‪ .‬ולמה נהדש עתה נזירות אשר לא ראו‬
‫הם לגזור אותם ‪ .‬ועוד שאין גבול לדבר הזה ‪ .‬ונמצא א״כ האדם שומם‬
‫ומעונה ‪ .‬ולא נהנה מן העולם כלל ‪ .‬והז״ל אמרו שעתיד אדם ליתן דין‬
‫לפני המקום על בל מה שראו עיניו ולא רצה לאבול הימנו אע״פ שהיד‪.‬‬
‫מותר לו והיה יבול ‪ .‬ואסמבוה אקרא )קהלה ב( ובל אשר שאלו עיני לא‬
‫אצלתי מהם‪ .‬התשובה היא‪ .‬כי הפרישות ודאי צריך ופוברה ‪ .‬והזהירו‬
‫עליו הז״ל ‪ .‬הואפ״ש קדושים תהיו ‪ .‬פרושים תהיו ‪ .‬עוד אמרו)העגית יא(‬
‫כל היושב בתענית נקרא קדוש ק״ו מנזיר‪ .‬עוד אפרו )כ^יקהא( צדיק‬
‫אובל לשובע נפשו ‪ .‬זה הזקיהו מלך יהודה שהיו מעלים לו על שלהנו‬
‫כ׳ לטרין של ירק וכו׳ ‪ .‬עוד אפרו)נהויוה קד( ברכינו הקדוש שבשעת‬
‫מיתתו זקף עשר אצבעותיו ואפר גלוי וידוע לפניך שלא נהניתי פן‬
‫העולם הזה אפילו באצבע קטנה שלי ‪ .‬עוד אמרו ‪ .‬עד שאדם כתפלי‬
‫על דברי הורה יפיננסו בתוך מעיו ‪ .‬יתפלל על אבילה ושתיה שלא‬
‫יבנכו בתוך מעיו ‪ .‬הן כל אלה מאמרים מורים כפירוש צורך הפרישות‬
‫וההובה בו ‪ .‬אמנם עכ״פ צריכים אנו לתר״ן המאמרים המורים הפך זה ‪.‬‬
‫«זך הענין הוא ‪ .‬כי ודאי חילוקים רבים ועיקרימ יש בדבר ‪ ,‬יש פרישות‬
‫שנצטוינו בו • ויש פרישות שהוזהרנו עליו לבלתי הבשיל בו ‪ .‬והוא פ״ש‬
‫שלמה המלך ע״ה )קהלת ז( אל תהי צדיק הרבה ‪ .‬ונבאר עתה הפרישות‬
‫רמוב ‪ .‬ונאמר כי הנה אחר שיהתנאר לנו היות כל עניני העולם גסיינקת‬
‫לאדם‬ ‫׳‬
 ‫כ‪-‬‬ ‫ישרים‬ ‫‪.‬־רקי‪:‬‬ ‫מסל‪.‬‬
‫לאדם ‪ .‬ונמ׳׳ש כבר למעלה והונהניהו בראיות ‪ .‬והתאכת לנו ו‪.‬״כ ר‪.‬י‪-‬‬
‫חולשת האדם ‪ .‬וקרבת דעתו אל הרעות ‪ .‬יתברר בהכרח ‪ .‬שבל כד‪-‬‬
‫שיוכל האדם להמלט מן הענינים האלה ראוי שיעשהו ‪ .‬כדי שיהיה נשמר‬
‫יותר מן הרעה אשר ברגליהם ‪ .‬כי הנה אין לך תענוג עולמי אשר י א‬
‫ימשוך אחריו איזה הטא בעקבו ‪ .‬ד״מ ‪ .‬המאכל והמשתה כשגיקו מכל‬
‫אים ורי האכילה ‪ .‬הנה מותרים הם ‪ .‬אמנם מילוי הכרם מושך אהריר‬
‫פריקת העול ‪ .‬ומשתה היין מושך אחריו הזנות ‪ .‬ושאר מינים רעים ‪.‬‬
‫כ״ש שיבהיות האדם מרגיל עצימו לשינוע מאכילה ושיתיר‪ . .‬הנה‬
‫אם פעם אחד יהכר לו רגילותו ‪ .‬יכאב לו וירגיש* מאוד ‪ .‬ומפני זה נמצא‬
‫הוא מכנים עצימו בתוקף עמל הסחורה ויגיעת הקנין לשתהיה שולחנו ערובה‬
‫כרצונו ‪ .‬ומימם נמשך אל העול והגזל ‪ .‬ומשם אל השבועות ‪ .‬וכל שאר‬
‫החטאים הבאים אהר זה ‪ .‬ומפיר עצמו מן העבודה ומן התורה ומן התפלה ‪.‬‬
‫מה שהיה נפטר מב״ז אם מתהלתו לא משך עצימו בהנאות אלה ‪ .‬וכענין‬
‫זה אמרו כענין בן בורר ומורה )כנהדרין עד( עמדה תורה על פוף דעתו‬
‫ובו׳ ‪ .‬ובן על ענין הזנות אמרי )כובה ב( כל הרואה כוטה בקלקולה יזיר‬
‫עצמו מן היין ‪ .‬ותראה כי זאת היא תהבולה גדולה לאדם למען הנעל‬
‫מיצרו ‪ .‬כי כיון שיבהיותו בעפק העבירה קשה עליו לנציהו ולכבוש אותר‬
‫ע״כ צריך שבעודנו רהוק ממנה ישיאיר עצימו רהוק ‪ .‬כי אז יהיה קשת‬
‫ליצר לקרבו אליה ‪ .‬הנה הבעילה עם אשיתו מותרת היא היתר גמור ‪ .‬אמנם‬
‫כבר תקנו גיבילה לבעלי קריין שלא יהיו ת״ה מצויים אציל נשיהם‬
‫כתרנגולים ‪ .‬לפי שאע״פ שיהמעשה עצמו מותר אמנם כבר הוא מטביעו‬
‫בעצמו של האדם התאוה הזאת ומשים יכול לימשך אל האיסור *וכמאמרם‬
‫ז״ל )כנהדרין ק׳ז( אבר קטן יש באדם משביעו רעב מרעיבו שבע ‪ .‬ולא‬
‫עוד אלא שיאפילו בשעה הראויה והעת הד‪.‬גון אמרו על ר״א שיהיה‬
‫מגלה טפה ומבפה כו׳ ודומה למי שיכפאו שד כדי שילא ליהנות אפילו‬
‫בשעת הנאתו ‪ .‬המלבושים והקישוטים לא הזהירה התורה על יפייס‬
‫או על תבניתם ‪ .‬אלא שלא יהיה בהם בלאים ‪ .‬ויהיה בהם ציצית ‪ .‬ואז‬
‫כולם מותרים ‪ .‬אמנם מי ^א ידע שימלבישת הבאר והרקמה תמשך‬
‫הנ או ה‪.‬ו‪ .‬ם הזנות יגבלבה ‪ .‬מלבד הקנאה‪ .‬והתאוה‪.‬והעושק‪.‬הנמשיבים‬
‫מבל מה שהוא יק־ על האדם להשיגו ‪ .‬ובבר אמרו דל כיון שרואד•‬
‫היצר אדם שיתולה בעקבו ממשמים בגדיו ומסלסל בשיערו אמר זה שילי ‪.‬‬
‫הטיול והדבור אם אינו נדבר איפור ודאי דין תורה מותר הוא ‪ .‬אמנם‬

‫‪0‬‬
‫כמה ביביול הורה נמשיך ממנו ‪ .‬כפה מן הלה׳׳ר ‪ .‬כםה מן השיקרים ‪.‬‬
‫כמד‪ .‬מן הליצנות ‪ .‬ואומר )דכלי ברוב דברים לא יהדל פשע ‪ .‬כלל‬
‫הדבר ‪ .‬כיון שבל עניני העולם אינם אלא סכנות עצומות‪ .‬איך לא‬
‫♦שובה מי שירצה לימים מהם ‪ .‬ומי שירבה להרחיק מהם ‪ .‬זהו ענין‪,‬‬
‫הפרישיות הטוב שלא יקה מן העולם בשיים עימו ש שהוא משתמש ממנו‪•.‬‬
‫אלא מת שה‪.‬וא מוכרח כו כבני הצורך אשר לו כטבעו א ליו‪ .‬הו א כר»‬
‫שד‪.‬שתיח‬
 ‫ישרים‬ ‫פרמ יג יד‬ ‫מסלת‬ ‫‪42‬‬

‫שהשתבח ר במאמר שזנרתי ‪ .‬שלא נהנה ‪ p‬העה״ז אפילו באצבע קטנ ה‪.‬‬
‫עם היותו נשיא ישראל ‪ .‬ושולהנו שולהן מלכים בהברה ליקר נשיאותו ‪.‬‬
‫ובמאמרם ז״ל )ע״א י׳א( שני גיים בבטנך זה רבי ואנטונינוס שלא פסק‬
‫מעל שולחנם וכו׳ ‪ .‬והזקיה מלך יהודה במו כן ‪ .‬ושאר המאמרים‬
‫ימזכרתי כלם מקיימים ומורים‪ .‬שיש לאדם לפרו־מ ככל מה שהוא תענ;ג‬
‫עולמי ‪ .‬למען לא יפול בסכנתו ‪ .‬ואם תשאל ותאמר א״כ איפוא שיזה דבר‬
‫מצטרך ומוכרה למה לא גזרו עליו ההכמים ‪ .‬כמו שנזרו על הסיינות‬
‫ותקנות שגזרו ‪ .‬הנה התשובה מבוארת ופשוטה ‪ .‬כי לא גזרו הכם־ם‬
‫גזרה אלא אם כן רוב הציבור יכולים לעמוד בה ‪ .‬ואין רוב הציבור יבולים‬
‫^היות הסידים ‪ .‬אבל די להם שיהיו צדיקים ‪ .‬אך השרידים אשר בעם‬
‫ההפצים לזכות לקרבתו ית׳ ולזכות בזכותם לכל שאר ההמון הנתלה בם ♦‬
‫להם מגיע לקיים משנת הסידים אשר לא יכלו לקיים האהרים הם הם סד ס‬
‫הפרישות האלה ‪ .‬כי בזה בהר ה׳ שכיון שא״א לאומה שתהיה כלה שרה‬
‫במעלה אהת ‪ .‬כי יש בעם מדריגות מדריגות איש לפי שבלו ‪ .‬הנה לפדות‬
‫יהידי סגולה ימצאו אשר יכינו את עצימם הכנה גמורה ‪ .‬ועל ידי המובגים‬
‫יזכו נם הבלתי מובנים אל אהבתו יתברך והשראת שכינתו ‪ .‬ובענין‬
‫שדרשו ז״ל בד׳ מינים שבלולב )וקרא לבה פ׳ ל׳( יבואו אלה ויכפרו ע^‬
‫אלה ‪ .‬וכבר מצאנו לאליהו ז״ל שאמר לריב״ל במעשה דעולא כר קושב‬
‫)ירושלמי הרורוה( כשהשיבו ולא משנה היא ‪ .‬אף הוא אמר לו וכי משנת‬
‫הסידים היא ‪ .‬אך הפרישות הרע הוא כדרך הסבלים אשר לא די שאינם‬
‫לוקהים מן העולם מה שאין להם הכרח בו ‪ .‬אלא שכבר ימנעו מעצמם‬
‫נם ‪ a s‬המוכרח וייסרו גופם ביסורין ודברים זרים ‪ .‬אשר לא הפין בהם‪.‬ה׳‬
‫כלל ‪ .‬אלא אדרבה חכמים אמרו )המגיה כב( אסור לאדם שיסגף עצמו ‪.‬‬
‫ובענין הצדקה אמרו)ירושלמי כוף פאה( כל מי שצריך ליטול ואינו נוטל הרי‬
‫זה שופך דמים ‪ .‬וכן אמרו)העגיה ס‪ (:‬לנפש היה ‪ .‬נשמה שנתתי כך ההיה‬
‫אותה ואמרו כל היושב בתענית נקרא הוטא ‪ .‬והעמידוה בדלא מצי מצער‬
‫נפשיה ‪ .‬והלל היה אומר )משלי ע( גומל נפשו איש הסד על אכילת הכקר ‪.‬‬
‫והיה רוחץ פניו וידיו לככוד קונו ‪ .‬קיו מדיוקנאות הגדולים • הרי לך‬
‫הכלל האמתי שכל מה שאינו מוכרה לאדם בעניני העוה״ז ראוי לו שיפרוש‬
‫מהם ‪ .‬וכל מה שהוא מוכרח לו מאיזה טעם שיהיה כיון שהוא מוכרה‬
‫לו ‪ .‬אם הוא פורש ממנו הרי זה חוטא ‪ .‬הנה זה כלל נאמן ‪ .‬אך משפט‬
‫הפרטים ע״פ הכלל הזה אינו מסור אלא אל שיקול הדעת • ולפי *טכלו‬
‫יהולל איש ‪ .‬כי א״א לקבין בל הפרטים • כי רבים הם ואין שכל האדם‬
‫יכול להקיף על כלם אלא דבר דבר בעתו ;‬

‫‘י פ ר ק י" כחלקי הפרישות‬

‫‪ .‬כי הנה יש פרישות בהנאות ‪ .‬פדי׳צות‬ ‫הראשיים ג׳‬ ‫הפרישות‬ ‫הלסי‬
‫בדיייס‬ ‫״‬
 ‫כב‬ ‫יערים‬ ‫פדנן י ד טו‬ ‫מסית‬
‫בדינים • פרישות במנהגים ‪ .‬הפרישות בהנאות הוא מה שהזנרנר‬
‫בפרק הקודם ‪ .‬דהיינו שלא לקחת מדברי העולם אלא מה שהצורך יבריה ‪.‬‬
‫ודבר זה יקיף על בל מה שהוא תענוג לאחד מן החושים והיינו במאכלות ‪.‬‬
‫במלבושים ‪ .‬בטיולים ‪ .‬בשמיעות ‪ .‬ובל כיוצא בזה • רק בימים שהעונג‬
‫בהם מצוה * והפרישות בדינים ‪ .‬הוא לההמיר בהם תמיד להוש אפילו‬
‫לדברי יהיר במחלוקת אם טעמו נראה אפילו שאין הלבה במותו • ובתנאי‬
‫שלא יהיה הומרו קולו ‪ .‬ולהחמיר בספיקות אפילו במקום ^מאפשר להקל‬
‫בהם ‪ .‬ונבר ביארו לנו הז ל מאמר יהזקאל )חולין ל״ז( הנה נפשי לא‬
‫מטומאה ‪ .‬שלא אנלתי מבהמה שהורה בה הנם ‪ .‬ולא אנלתי מבשר נום‬
‫בוס ‪ .‬והנה כל זה מותר הוא מן הדין ודאי ‪ .‬אלא איהו דאהמיר אנפשיה •‬
‫ונבר זנרתי למעלה •מאין ללמור ממה שהותר על כל ישראל לפרושים‬
‫שיש להם להרהיק מן הניעור ומן הדומה לו ומן הדומה לדומה ‪ .‬ובן אמר‬
‫מר עוקבא )‪ c:‬ר‪,‬״ה( אנא בהאי מלתא הלא בר המרא לגבי אבא ‪ .‬דאילו‬
‫אבא כד אניל בישרא האידנא לא הוה אכיל גבינה עד למהר כי השתא ‪.‬‬
‫ואנא בהאי סעודתא לא אנילנא בסעודתא אהריתי אנילנא ‪ .‬ובודאי שאין‬
‫פסק ההלנה נמו שהיה אביו עושה ‪ .‬שאל״ב לא היה מר עוקבא עושה‬
‫נגד זה אלא שאביו מחמיר היה בפרישותו ‪ .‬ולנך היה מר עוקבא קורא‬
‫עצמו הלא בר המרא לפי שיא היה פרוש כל כך כמוהו ‪ .‬והפרישות‬
‫במנהגים הוא התבודדות וההבדל מן ההבדה המדינית לפנות לבד אל‬
‫העבודה והתבוננות בה כראוי ‪ .‬ובתנאי שלא יטה גם בזה אל הקצה‬
‫האהר ‪ .‬שכבר אמרו ז״ל )כהוכוה י׳’ז( לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת‬
‫עם הבריות ‪ .‬וכן אמרו)מכוח י( הדב על הבדים ונואלו הרב על שונאיהם‬
‫של תלמידי הנמים שיושבים בד בבד ועוסקים בתורה ‪ .‬אלא יתהבר האדם‬
‫עם הטובים זמן מה שמצטרך לו ללימודו או לפרנסתו ‪ .‬ויתבודד אהר כך‬
‫להדבק באלהיו ולהשיג דרבי היושר והעבודה האמתית ‪ .‬ובכלל זה למעט‬
‫כדיבורו וליזהר מן השיהה בטלה ‪ .‬ושלא להסתכל הדן מד׳ אמותיו י וכל‬
‫כיוצא כזה מן הענינים שהאדם מרגיל את עצמו בהם עד שנשארים לו‬
‫בטבע אל תנועותיו ‪ .‬והנה נ׳ ההלקים האלה אף על פי שאמרתים לך‬
‫בכללים קצרים ‪ .‬הנך רואה שהם כוללים פעולות רבות מפעולות האדם ‪.‬‬
‫וכבר אמרתי לך שהפרטים אי אפשר לימבר פ אם לשיקול הדעת לחיישיר‬
‫אותם‪.‬על יושר הנלל ה‪.‬םתו ;‬

‫פ ר ק טו בדרכי קנייה הפרישות‬

‫הנח הדרך המובהר לקנות את הפרישות הוא שיסתכל האדם בגריעות‪.‬‬
‫תענוגות העוה״ז ופחיתותם מצד עצמם והרעות הגדולות שקרובות‬
‫להולד מהם ‪ .‬בי הנה מה שמטה הטבע אל התענוגות האלה עד שיצטרך‬
‫כ״ב נ ה ותחבולות להפרישו מהם ‪ .‬הוא פיתוי העינים הנפתים כמרא^‬
‫הדברים‬
 ‫יערים‬ ‫פרר; טו‬ ‫מסלת‬ ‫‪ii‬‬
‫הדברים אשר הוא טוב וערב לכאורה * הוא הפיתוי שגרם להטא הראשון‬
‫שיעשה ‪ .‬כעדות הכתוב )גרחשיח ג׳( ותרא האשה כי טוב הע*ן למאכל וני‬
‫תאוה הוא לעינים וגו׳ ותקה מפריו ותאכל ‪ .‬אבל כשיתברר אל האדם היות‬
‫הטוב ההוא כוזב לגמרי מדומה ‪ 4‬ובלי שום התמדה נ מנ ה ‪ .‬והרע בו‬
‫אמתי או קרוב להולד ממנו באמת ‪ .‬ודאי שימאס בו ולא ירצהו כלל ‪.‬‬
‫ע״כ זהו כל הלימוד שצריך שילמד האדם את שכלו להכיר בהולשת‬
‫התענוגים האלה ושקרם ‪ .‬עד שמאליו ימאס בם ולא יקשה בעיניו לשלחם■‬
‫מאתו ‪ .‬הגה תענוג המאכל הוא היותר מוחש ומורגש ‪ .‬היש דבר אבד‬
‫ויפפד יותר ממנו ‪ .‬שהרי אין שיעורו אלא כשיעור מ ת הבליעה כיון‬
‫שיצא ממנה וירד בבני המעים אבד זכרו ונשכה כאלו לא היה ‪ .‬וכך יהיה‬
‫שבע אם אכל ברבורים אבוסים כמו אם אכל להם קיבר אם אכל ממנו כדי‬
‫שביעה ‪ .‬כ״ש אם ישים אל לבו ההליים הרבים שיכולים לבא עליו מחמת‬
‫אכילתו ‪ .‬ולפחות הכוכד שמגיעהו אהר האכילה והעשנים המהבילים את‬
‫שכלו ‪ .‬הנה על כל אלה ודאי שלא יהפדן אדם בדבר הזה כיון שטובתו‬
‫אינה טובה ורעתו רעה ושאר כל ההנאות שבעולם כמו בן אלו יתכונן‬
‫בהם יראה שאפילו הטוב המדומה שבהם איננו אלא לזמן מועט ‪ .‬והרע‬
‫שיכול להולד מהם קשה וארוך עד שלא יאות לשום בעל שכל לשום עצמו‬
‫בסכנות הרעות על ריוה הטוב המועט ההוא וזה פשוט ‪ .‬וכשירגיל את‬
‫עצמו ויתמיד בעיונו על האמת הזאת ‪ .‬הנה מעט מעט יצא הפשי ממאסר‬
‫הסכלות אשר השך החומר אוסר אותו בו ‪ .‬ולא יתפתה מפיתויי ההנאות‬
‫הכוזבות כלל ‪ .‬אז ימאס בהן וידע שאין לו לקחת מן העולם אלא ההסרהי‬
‫וכמו שכתבתי •והנה כי ׳ שההתבוגן על זה הדבר גורם קניית הפרישות‪.‬‬
‫כך סכלותו מפסיד אותו ‪ .‬וההתמדה בין הרודפים אחר הכבוד ומרבים‬
‫ההבל ‪ .‬כי בראותו את היקר ההוא והגדולה ההיא אי אפשר שלא תתעורר‬
‫תאותו בו להמוד אותם ‪ .‬ואפילו לא יניה את'יצרו שינצה אותו ״ עכ״פ‬
‫מידי מלהמה ל א ימלט ‪ .‬והנה הוא בסכנה ‪ .‬וכענין זה אמר שלמה)קהלה ז׳(‬
‫ט• כ ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה ‪ .‬ויקר מן הכל הוא‬
‫ההתבודדות * כי כמו שמסיר מעיניו עניני העולם ‪ .‬כן מעביר המדתם‬
‫מלבו ‪ .‬וכבר הזכיר דוד המע״ה בשבח ההתבודדות ‪ .‬ואמר)ההליםנ׳ה( מ♦‬
‫זתן לי אבר כיונה וכר הנה ארהיק נדוד אלין במדבר סלה ‪ .‬והנביאים‬
‫אליהו ואלישע ‪ .‬מצאנו היותם מיחדים מקומם על ההרים מפני התבודדותם ‪.‬‬
‫וההכמים החסידים הראשונים ז״ל הלכו בעקבותיהם ‪ .‬כי מצאו להם זה‬
‫האמצעי היותר מוכן לקנות שלימות הפרישות ‪ .‬למען אשר לא יביאום‬
‫הבלי הביריהם לההביל גם הם כמותם * וממה שצריך ליזהר בקניית הפרישו׳‬
‫הוא ‪ .‬שלא ירצה האדם לדלג ולקפוץ אל הקצה האהרון שבו רגע אהד‬
‫כי זה ודאי לא יעלה בידו ‪ .‬אלא י‪. .‬יה פורש והולך מעט מעט ‪ .‬היום‬
‫יקנה קצת ממנו ומהר יוסיף עליו מעט יותר ‪ .‬עד שיתרגל בו לגמרי כי‬
‫ישוכ לו כמו טבע ממ ש ;‬ ‫׳‬
‫הטהרה‬
 ‫כג‬ ‫ישרים‬ ‫פרק טז‬ ‫מפלח‬
‫בביאור מדת המהרה‬
‫ה ט ה ר ה היא תיקון הל כ והמהשבות * וזה הלשון מצאנוהו אצל דוד ‪.‬‬
‫שאמר לב טהור ברא לי אלהים ‪ .‬וענינה שלא יניה האדם מקום‬
‫ליצר במעשיו • אלא יהיו כל מעשיו על צד החכמה והיראה ‪ .‬ולא על צד‬
‫ההטא והתאוה ‪ .‬וזה אפילו במעשים הגופנים והחומריים ‪* .‬מאפילואחרי‬
‫התנהגו בפרישות • דהיינו שלא יקה מן העולם אלא ההכרחי ‪ .‬עדיין‬
‫יצטרך לטהר לבבו ומהיטבתו ‪ .‬שגם באותו המעט אשר הוא לוקח לא‬
‫יכוין אל ההנאה והתאוה כלל ‪ .‬אלא תהיה כונתו אל הטוב היוצא מן‬
‫המעשה ההוא ע״צ ההנמה והעבודה ‪ .‬ועד״ז אמר )משלי ג׳( בכל דרכיך‬
‫דעהו והוא יישר אורהותיך ‪ .‬ואמנם צריך שתדע ‪ .‬שכמו ששייך טהרת‬
‫המחשבה במעשים הגופניים ‪ ,‬אשר הם עצמם קרובים ליצר לשיתרהקו‬
‫ממנו ולא יהיו משלו ♦ כן שייך טהרת המחשבה במעשים הטובים הקרובי׳‬
‫לבורא ית״ש ‪ .‬לשלא יתרהקו ממנו ‪ .‬ולא יהיו משל היצר ‪ .‬והוא ענין‬
‫ישלא לשמה המוזכר בדברי רז״ל פעמים רבות ‪ .‬ואולם כבר נתבארו דברי‬
‫הז״ל ש*יש מינים שונים של ש־לא לשימה ♦ הרע מבולם הוא •שאיננו עובד‬
‫לשם עבודה כלל ‪ .‬אלא לרמות בני האדם ולהרויה כבוד או ממון ‪ .‬וזהר‬
‫שאמרו בו נוה לו שנהפכה שליתו על פניו ‪ .‬ועליו אמר הנביא)ישעיה כ׳ד(‬
‫ונהי כטמא נ^נו וכבגד עדים כל צדקותינו ‪ .‬ויש מין אהר שלאלש־מה *‬
‫שהוא עבודה על מנת לקבל פרס ‪ .‬ועליו אמרו )פשחים >( לעולם יעסוק‬
‫אדם בתורה ובמצות‪::‬ואפילו ש*לא לשמה • שימתוך שלא לשמה בא לשמה ‪,‬‬
‫אך עכ׳׳פ מי שילא הגיע עדיין מתוך שלא לשמה אל לשמה ‪ .‬הרי רהוק‬
‫הוא משילימותו ‪ .‬אמנם מה שצריך לאדם יותר עיון ומלאכה רבה הוא‬
‫תערובת האיסור ‪ .‬דהיינו שלפעמים האדם הולך ועושה מציוה לש*מה ממשי ‪.‬‬
‫ש*כך גזר אבינו שבשמים ‪ .‬אמנם לא י הדל מלשתף עמה איזה פניה אדרת‬
‫או שיש‪-‬בהוהו בני האדם ‪ .‬או שיקבל שכר במעשהו ‪ .‬ולפעמים אפילו‬
‫אם לא יהיה מתבוין ממש* לשישבהוהו ‪ .‬בשמוה לבו על השבה ירבה‬
‫לדקדק יותר ‪ .‬בעין מעשה של בתו של ר״ה בן תרדיון ‪ .‬שהיתה פוסעת‬
‫פסיעות יפות ‪ .‬וכיון ששמעה שאומרים כמה נאות פסיעות של ריבה ■זו ‪.‬‬
‫מיד דקדקה יותר ‪ .‬הרי התוספות הזה נולד מכה השבה ששיבהוהו ‪.‬‬
‫ואמנם אעפ״י שאיסור כזה בטל במיעוטו ‪ .‬עב״פ המעשיה שיתערובות כזה‬
‫כתוכו טהור לגמרי איננו ‪ .‬כי הנה כש*ם שאין עולה על גבי המזבח שלמטה ‪.‬‬
‫אלא סולת נקיה מנופה בי״ג נפה ‪ .‬שיכבר טהור לגמרי מכל סיג ‪ .‬כך א״א‬
‫לעלות על רצון מזבהו העליון להיות מעבודת האל השלימה והמובחרת ‪.‬‬
‫אלא המובהר שבמעשיים הטהור מכל מיני סיג ‪ .‬ואינני אומר שמה שהוא‬
‫' זולת זה יהיה נדחה לגמרי ‪ .‬כי הרי הקב״ה אינו מקפה שכר כל בריה ‪.‬‬
‫' ומשלם שכר המעשים לפי מה שהם • אמנם על העבודה התמימה אני‬
‫מדבר ‪ .‬הראויה לכל אוהבי ה׳ באמת ‪ .‬שלא יקרא בזה השם אלא העבודת‬
‫הטהורה‬
 ‫ישרים‬ ‫פרה טז יז‬ ‫מסלת‬ ‫‪4G‬‬

‫הטהורה לגמרי ‪ .‬שלא תהייה הפניה בה אלא לשש יתברך ולא לזולתו ‪.‬‬
‫וכל מה שיתרחק מן המדריגה הזאת כפי הרבות ריהוקו ‪ .‬בן ירבה ההסרון‬
‫בה הוא מה שדוד המע״ה אומר)ההליס ע׳ג( מי לי בשמים ועמך לא הפצתי‬
‫ב אדן ‪ .‬ואמר כמו כן )שם קי׳כו( צרופה אמרתך מאד ועבדך אהבה ‪ .‬בי‬
‫באמת העבודה האמתית ‪ .‬צריכה להיות צרופה הרבה יותר מן הזהב ומן‬
‫הכסף ‪ .‬והוא מ״ש על התורה )שם י״ב( אמרות ה׳ אמרות טהורות בסף‬
‫צרוף בעליל לאדן מזוקק שבעתים ‪ .‬ומי שהוא עובד ה׳ באמת ‪ .‬לא‬
‫יסתפק בזה במועט ‪ .‬ולא יתרצה לקהת כסף מעורב בסיגים ובדילים ‪.‬‬
‫דהיינו עבודה מעורבת בפניות לא טובות ‪ .‬אלא הזך והטהור בראוי •‬
‫ואז יקרא עושה מצוה כמאמרה ‪ .‬ימעליו אחז יל )ש‪:‬ה ס״ג( כל העושה מצוה‬
‫כמאמרה אין מבשרין אותו בשורות רעות ‪ .‬ובן אז״ל)נדרים ס•‪ (:‬עשה דברים‬
‫לשם פעלם ‪ .‬ודבר בהם לשמן ‪ .‬והוא מה שבוהרים אותם שהם עובדי ה׳‬
‫בלב שלם ‪ .‬כי מי שילא יתדבק עמו יתברך ■באהבה אמתית ‪ .‬צירוף העבודה‬
‫הזאת תהיה לו לטורה ולמשא גדול ‪ .‬כי יאמר מי יוכל לעמוד בזה •‬
‫ואנהנו בני הומר ילודי אשה א״א להגיע אל הזיקוק והצירוף הזה ‪ .‬אמנם‬
‫אוהבי ה׳ והפיצי עבודתו ‪ .‬הנה שמה לבם להראות אמונת אהבתם לפניו‬
‫יתברך ולהתעצם בצירופם וטהרתם ‪ .‬הוא מה שיסיים דוד עצמו באמרו‬
‫ועבדך אהבה ‪ .‬והנה באמת זהו הם בהן שבו נבהנים ונבדלים עובדי ה'‬
‫עצמם במדרינתם ‪ .‬בי מי שיודע לטהר לבו יותר ‪ .‬הוא המתירב יותר‬
‫והאהוב יותר אצלו ית׳ ‪ .‬הם המה הראשונים אשיר ב אדן המה ‪ .‬אשר‬
‫גברו ונצהו בדבר הזה האבות ושיאר הרועים אשיר טהר ו לבם לפניו ‪ .‬הוא‬
‫מה שידוד מזהיר את שילמה בגו וד״ה א׳ כ׳ה( כי כל לבבות דורשי ה׳ וב^‬
‫יצר מהשבות הוא מבין ‪ .‬וכן אמרו דל רהמנא לבא בעי כי אין די לאת!‬
‫ב״ה במעשים לבדם שייהיו מעשי מצוה ‪ .‬אלא העיקר לפניו שיהלב יהיה‬
‫טהור לבוין בה לעבודה אמתית ‪ .‬והנה הלב הוא המלך לכל הלקי הנוף‬
‫ונוהג בם ‪ .‬ואם הוא אינו מביא עצמו אל עבודתו יתברך ‪ .‬אין עבודת‬
‫שיאר האיכרים כלום ‪ .‬כי אל אשיר יהיה שימה רוח הלב ללכת ילבו ‪ .‬ומקרא‬
‫כתוב בפירוש תנה בני לכך ל' ‪:‬‬

‫פ ר ק יז בדרכי קנייה הטהרה וההרחקד‪ .‬מפפסידיה‬

‫ה נ ה הדרך להשיג המדה הזאת ‪ .‬קל הוא למי שבבר השתדל והשיג ה מ ת ת‬
‫השינויות עד הנה ‪ .‬כי הנה כשייהשיוב ויתבונן על פחיתות תענוגי‬
‫העולם וטובותיו כמשיי׳ל ימאס בהם ולא יחשיכם אלא לרעות ולחסיונות‬
‫הטבעההומרי החשוך והגם • ובהתאמת אצלו היות ם ממש חסרונות ורעות ‪.‬‬
‫ודאי שיקל לו להבדל מהם ולהסירם מלבו ‪ .‬ע״כ כל מה שיעמיק ויתמיד‬
‫להכיר פחיתות החומריות ותענוגיו ‪ .‬יותר יהיה גסל לו לטהר מחשבותיו‬
‫ולכו‬
 ‫כד‬ ‫ישרים‬ ‫פרל‪ 1‬יז יח‬ ‫מסרת‬
‫זלבו שלא לפגות אל היצר בלל בשום מעשה מן המעשים ‪ .‬אלא יהיה‬
‫במעשים החומרים כאנוס לא זולתו * ואמנם כמו שטהרת המחשבה חילקנוה‬
‫לב׳ הלקים ‪ .‬האהד במעשים הגופנים ‪ .‬והאחד במעשי העבודה ‪ .‬כן‬
‫העיון המצטרך כדי לקנותה יתהלק לב׳ ‪ .‬כי הנה לטהר מחשבתו במעשי‬
‫גופניותו ‪ .‬הדרך הוא להתמיד הסתבלותו על פחיתות העולם ותענוגיו‬
‫במ״ש ‪ .‬ולטהר מחשבתו במעשי עבודתו ‪ .‬ירבה התבוננותי על תרמית‬
‫הכבוד וכזביו ‪ .‬וירגיל עצמו לברוח ממנו ‪ .‬אז ינקה כעת עבודתו מפנות‬
‫אל השבה ואל התהלה אשר יהללוהו בני האדם ‪ .‬ותהיה מחשבתו פונה‬
‫ביהוד אל ארוגיגו אשר הוא תהלתנו * והוא כל טובנו ושלימותינו ואפס‬
‫זולתו ‪ .‬וכה׳יא )דברים י( הואתהלתך והואאלהיך‪ .‬ומן המעשים המדריכים‬
‫את האדם לבא לידי מדה זו ‪ .‬הוא ההזמנה לדברי העבודה והמצות ‪.‬‬
‫והיינו שלא יכנס בקיום המצוה בפתע פתאום ‪ .‬שאין דעתו עדיין מיושבת‬
‫עליו ‪ .‬ויכול להתבונן במה שהוא עישה ‪ .‬אלא יזמין עצמו לדבר ויכין לבו‬
‫במתון עד שיכנס בהתבוננות ♦ ואז יתבונן מה הוא הולך לעשות ‪ .‬ולפני‬
‫מי הוא הולך לעשות ‪* .‬טהרי בהכנסו בעיון הזה ‪ .‬קל הוא שישליך מעליו‬
‫הפניות החיצונות ויקבע בלבו הבונה האמתית הרצויה ‪ .‬ותראה שהחסידים‬
‫הראשונים היו שוהים שעה אהת קודם תפלתם ואהר כך מתפללים ‪ .‬כדי‬
‫שיכוונו לבם למקו׳ ‪ .‬ובודאי שלא היו פונים שעה אחת לבטלה אלא מתכוונים‬
‫ומכינים לבם לתפלה שהיה להם להתפלל • ודוחים מעליהם המחשבות‬
‫הזרות ‪ .‬ומתמלאים היראה והאהבה הצריכה ‪ .‬ואומר )איוב יא( אם אתה‬
‫הבינות לבך ופרשת אי^יו כפך ‪ .‬והגה מפסידי המדה הם הסרון התבוננות‬
‫על הענינים שזכרנו‪ .‬דהיינו סכלות‪ .‬פחיתות התענוגים ‪ .‬רדיפת הכבוד ‪.‬‬
‫ומיעוט ההכנה לעבודה ‪ .‬כי הב׳ הראשונים הם מפתים את המחשבה‬
‫וממשיכים אותה אל הפניות ‪ .‬באשה המנאפת אשר תהת אישה תקה את‬
‫זרים ‪ .‬וכבר נקראו המחשבות החיצונות זנות הלב * דכתיב )במדבר ;‪(V‬‬
‫ולא תתורו אהרי לבבכם ואהרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם ‪ .‬כי‬
‫נמצא הלב פונה מן המבט השלם אשר היה לו ליקשר בו ‪ .‬אל הבלים‬
‫ודמיונות כוזבים ‪ .‬ומיעוט ההבנה גורם לסכלות הטבעי הבא מצד ההומר‬
‫שלא ינורש מתוכו ‪ .‬והרי הוא מבאיש את העבודה בסרחונו ‪ .‬ונבאר‬
‫עתה מדת החסידות ‪:‬‬

‫פ ר ק יח בביאור מדת החסידות‬

‫מ ד ת החסידות צריכה היא באמת לביאור נ ח ל ‪ .‬כי מנהגים רבים ודרכים‬
‫רבים עוברים בין רבים מבני האדם בשם הסידות ‪ .‬ויאינם אלא‬
‫נולמי חסידות בלי תואר ‪ .‬ובלי צורח ‪ .‬ובלי תיקון ‪ .‬ונמשך זה מחסרון‬
‫העיון וההשכלה האמתית אשר לבעלי המדות ההם ‪ .‬כי לא טרחו ולא‬
‫גחינעו לדעת את דרך ה׳ כידיעה ברורה וישרה ‪ .‬אלא התחסדו והלכו במה‬
‫שנזדמן‬
 ‫ישרים‬ ‫פרק יה‬ ‫מסי ת‬ ‫‪43‬‬

‫שנזדמן להם לפי הסברא הראשונה ‪ .‬ולא העמיקו בדברים ולא שקלו א‪,‬־ת׳‬
‫במאזני החכמה ‪ .‬והנה אלה הבאישו את ריה ההפידות בעיני המון האנשים ‪.‬‬
‫ומן המשכילים עמהם ‪ .‬באשיר כבר יהשבו •מהחסידות תלוי בדברי הביל‬
‫או דברים נגד השבל והדיעה הנבונה ‪ .‬ויאמינו היות בל ההפידות תלוי‬
‫רק באמירת בקשות רבות ‪ .‬ווידוים גדולים ‪ .‬ובפיות והשתהויות גדולות‬
‫ובסיגופים הזרים שימית בהם האדם את עצמו ‪ .‬בטבילות הקרח והשלג‬
‫וכיוצא בדברים האלה ‪ .‬והנה לא ידעו כי אף על פי שקצת דברים אלה‬
‫צריכים לבעלי תשובה ‪ .‬וקצתם ראוים לפרושים ‪ .‬הנה י א על אלה נוסד‬
‫החסידות בלל ‪ .‬כי אם הטוב שבמנהגים האלה הוא ראוי להתלוות אל‬
‫ההסידות ‪ .‬אך מציאות ההסידות עצמו הוא דבר עמוק מאד להבינו על‬
‫נבון ‪ .‬והוא מיוסד על סירות הבמה רב ה ותיקון המעשה בתכלית אשר‬
‫ראוי לבל ה‪:‬ם לב לרדוף אהריו ‪ .‬בי רק לחכמים להשיגו באמת ‪ .‬ובן אז״ל‬
‫לא עם האדן הסיד ‪ .‬ונבאר עתה ענין זה על הסדר ‪ .‬הנה שורש ההסידות‬
‫הוא משיז״ל אשרי אדם שעמלו בתורה ועושיה נהת רוה ליוצרו ‪ .‬והענין‬
‫הוא בי הנה המצות המוטלת על בל ישראל כבר ידועות הן והובתן ידועה‬
‫עד היבן היא מגעת ‪ .‬אמנם מי שאוהב את הבורא ית״ש אהבה אמתית‬
‫לא ישתדל ויבוין לפטור עצמו במה שבבר מפורסם מן ההובה אשיר על כל‬
‫ישראל בכלל ‪ .‬אלא יקרה לו כמו שיקרה אל בן אוהב אביו שאילו יגלה‬
‫אביו את דעתו גלוי מעט שהוא הפין בדבר מן הדברים ‪ .‬ככר ירבה הבן‬
‫בדבר ההוא ובמעשיה ההיא בל מה שיונל • ואע״פ שלא אמרו אביו אלא‬
‫פעם אהת ובהצי דיבור ‪ .‬הנה די לאותו הבן להבין היכן דעתו של אביו‬
‫נוטה לעשות לו ‪ .‬גם את אשר לא אמר לו בפירוש ‪ .‬כיון שיובל לדון‬
‫בעצמו שיהיה הדבר ההוא נהת רוה לפניו ולא ימתין שיצוהו יותר בפירוש‬
‫או שיאמר לו פעם אחרת ‪ .‬והנה דבר ז»ה אנהנו רואים אותו בעינינו שיולד‬
‫בבל עת ובבל שעה בין כל אוהב וריע ‪ .‬בין איש לאשתו ‪ .‬בין אב ובנו ‪.‬‬
‫כללו שיל דבר בין בל מי שיהאהבה ביניהם עזה באמת ‪ .‬ימלא יאמר לא‬
‫נצטויתי יותר ‪ .‬די לי במה שינצטויתי בפירוש ‪ .‬אלא ממה שינצטוה ידין‬
‫על דעת המצוה וישתדל לעשות לו מה שיוכל לדון שיהיה לו לנהת ‪.‬והנה‬
‫כמקרה הזה יקרה למי שאוהב את בוראו ג״ב אהבה נאמנת ‪ .‬כי גם הוא‬
‫מסוג האוהבים ותהיינה לו המצות אשר צוויים‪ ,‬גלוי ומפורסם לגילוי דעת‬
‫לבד ‪ .‬לדעת שאל הענין ההוא נוטה רצונו והפצו ית״ש ‪ .‬ואז לא יאמר‬
‫די לי במה שאמור בפירוש ‪ .‬או אפטור עצמי במה שמוטל עלי עב״פ ‪.‬‬
‫אלא אדרבא יאמר כיון שבבר מצאתי ראיתי שהפצו ית״ש נוטה לזה ‪.‬‬
‫יהיה לי לעינים להרבות בזה הענין ולהרהיב אותו בבל הצדדין שאוכל‬
‫לדון שרצונו יתברך הפין בו ‪ .‬וזהו הנקרא עושה גהת רוה ליוצירו י נמצא‬
‫כלל החסידות הרהבת קיום כל המצות בבל הצדדין והתנאים שראוי‬
‫ושיאפשיר ‪ .‬והנך רואה שהחסידות ממין הפרישות‪ .‬אלא שהפריש ותבלאוין‬
‫והחסידות בעשין ושניהם ענין אהד ‪ .‬שהוא להוסיף על המפורש מה‬
‫שנובל‬
 ‫כה‬ ‫יערים‬ ‫פרק יה יט‬ ‫מסלת‬
‫שנובל לדון לפי המצ״ה המפורשת שיהיה נחת רוח לפניו יתברך ‪ .‬זהו‬
‫נדר החסידות האםתי ועתה נבאר חלקיו הראשיים ‪:‬‬

‫פ ר ק יט בביאור חלקי החסידות‬

‫הלקי ההסידות הראשונים ג׳ ‪ .‬הא׳ במעשה ‪ .‬הב׳ באופן העשיה ‪ .‬הג׳‬
‫בבונה ‪ .‬ההלק הא׳ במעשה אף הוא יתחלק לב' הלקים ‪ .‬הא׳ במה‬
‫שנין אדם למקום ‪ .‬והב׳ במה שבין אדם להבירו ‪ .‬החלק הא׳ שבא׳ הוא‬
‫במעשה שבין אדם למקום ‪ .‬וענינו קיום כל המצות בכל הדקדוקים שבהם‬
‫עד מקום שיד האדם מנעת ‪ .‬ואלה הם שקראום חז״ל שירי מצוד‪ . .‬ואמרו‬
‫)בוכה לה( שירי מצוד‪ .‬מענבים את הפורענות כי אע״פ שנוף המצוה נשלם‬
‫זולתם וננ ר יצא בזה ידי חובתו ‪ .‬הנה זה לכל המון ישראל‪ .‬אךההסידים‬
‫אין להם אלא להרבות בהשלמתם ולא למעט בהם כלל ‪ .‬ההלק השני•‬
‫שבא׳ ‪ .‬הוא במה שבין אדם להבירו ‪ .‬וענינו גודל ההטבה שיהיד‪ .‬האדם‬
‫לעולם מטיב לבריות ולא מריע להם ‪ .‬וזה בנוף ‪ .‬בממון ‪ .‬ובנפש ‪ .‬בנוף‬
‫שיהיה משתדל לעזור כל אדם במה שיובל ויקל משאם מעליהם ‪ .‬והוא מה‬
‫ששנינו)אנוה פ״ו( ונושא בעול עם הבית ואם מגיע לחבירו איזה נזק בנופו ‪.‬‬
‫והוא יבול למנוע אותו או להסירו ‪ .‬יטרח כדי לעשותו ‪ .‬בממון ‪ .‬לסייעו‬
‫באשר תשיג ידו ‪ .‬ולמנוע ממנו הנזקין בנל מה שיוכל ‪ .‬כ״ש שירחיק הוא‬
‫כל מיני נזקין שיכולים לבוא טחמתו ‪ .‬בין ליחיד כין לרבים ‪ .‬ואפילו‬
‫•סעתד‪ .‬מיד אין היזקן מצוי כיון שיכול לבוא לידי בך יסירם ויעבירם ‪ .‬ואז״ל‬
‫יד‪.‬י ממון הבירך חביב עליך כשלך ‪ .‬כנפש ‪ .‬שישתדל לעשות להכירו כל‬
‫קורת רוה שיש בידו ‪ .‬בין בעניני הכבוד * בין בכל שאר הענינים ‪ .‬כל מה‬
‫שהוא יודע ימאם יעשהו לחבירו הוא מקבל נחת רוח ממנו ‪ .‬מצות הםידות‬
‫הוא לעשותו ‪ .‬ב״ש שלא יצערנו בשום מיני צער כלל ‪ .‬יהיה באיזה אופן‬
‫שיהיה‪ .‬וכלל כל זה הואג״חא שר הפליגו הז״ל בשבהה ובהובותינו בה ‪.‬‬
‫ובכלל זה רדיפת השלום שהוא ההטבה הכללית בין כל אדם לחבירו ‪.‬‬
‫ועתה אביא לך ראיות על כל הדבדים האלה מן החז״ל ״ אע״פ שהדברים‬
‫פשוטים אין צריכים להיזוק ראיה‪ .‬בפרק בגי העיר אמרו שאלו תלמידיו‬
‫את ר׳ זכאי ‪ .‬במה הארכת ימים ‪ .‬א״ל מימי לא השתנתי בתוך ד׳ אמות‬
‫של תפלה ולא בניתי שם לחבירי ‪ .‬ולא בטלתי קידוש היום ‪ .‬אימא זקנה‬
‫היתה לי פעם אהת מכרה כיפה שבראשה והביאה לי קידוש היום ‪ .‬הרי‬
‫לך פה ‪ p‬ההפידות במה שנוגע אל דקדוקי המצות ‪ .‬כי כבר פטור היה‬
‫מן הדין מהבאת יין לקידוש ‪ .‬כיון שלא היה לו ‪ .‬עד שהיתה צריכה‬
‫אמו למכור כיפה שבראשה ‪ .‬אמנם ממדת הסידות היה עושה כן ‪ .‬ובמה‬
‫שנונע לכבוד חבירו שלא כנהו אפילו כנוי שאינו של גנאי וכדפירשו‬
‫התוספות שם ‪ .‬ורב הונא ג״כ קשר נמי על לבושו ‪ .‬לפי שמכר המיינו‬
‫ר״א בן שמוע‬ ‫‪ 5‬קנות יין לק ‪ T‬וש היום ‪ .‬עוד שם שאלו תלמידיו‬
‫נמה‬
 ‫י*סרים‬ ‫פרד! יט‬ ‫מפלת‬ ‫‪50‬‬

‫במה הארכת ימים ‪ .‬א״ל מימי לא עשיתי קפניריא לבית הכנסת ‪ .‬ולא‬
‫פסעתי על ראשי עם קודש ‪ .‬הנה זה המרות בעבין בבור ב׳׳ח ובענין כבור‬
‫הבריות ‪ .‬שלא לפסוע על גב מסבתן שלא ליראות כמבזה אותן ‪ .‬עוד שם‬
‫שאלו תלמידו את ר׳ פרידא במה הארכת ימים ‪ .‬א״ל מימי לא קדמני‬
‫אדם לבה״מ ‪ .‬ולא ברכתי לפני כהן ‪ .‬ולא אכלתי מבהמה שלא הורמה‬
‫מתנותיה ‪ .‬ואמרו עוד שאלו תלמידיו את ר׳ נחוניא במה הארכת ימים ‪.‬‬
‫א״ל מימי לא גתכבדתי בקלון הבירי ‪ .‬ולא עלתה על מטתי קללת חבירי ‪.‬‬
‫ומפרש התם ‪ .‬כי הא דרב הונא דרי מרא אכתפיה ‪ .‬אתא ר״ח בר הנילאי‬
‫וקא דרי מיניה ‪ .‬א׳ל אי דנילת דדרית במאתיך דרי ‪ .‬ואי לא אתיילורי‬
‫אנא בזילותא דידך לא ניהא לי הרי לנו שאע״פ שמשמעות בקלון הבירו‬
‫הוא המשתדל לבזות חבירו • בדי שעל ידי זה ירבה כבודו ‪ .‬הנה להסידים‬
‫לא יאות לקבל כבוד ‪ .‬אפילו אם הבירו הוא הבא ומתרצה בזה ‪ .‬אם יהיה‬
‫זה בזיון לחבירו ‪ .‬וכענין זה אמר רבי* זירא מימי לא הקפדתי בתוך ב'תי‬
‫ולא צעדתי כפני מי שגדול ממני ‪ .‬ולא הרהרתי במבואות המטונפות ‪ .‬ולא‬
‫הלכתי ד״א בלא תורה ובלא תפילין ‪ .‬ולא ישנתי בבה״ם לא ש*'נת קבע‬
‫ולא שינת עראי‪ .‬ולא ששתי בתקלת'חבירי ולא קראתי להבירי בהניכתו ‪.‬‬
‫הרי לך מעשי הסידות מכל הדרכים שזכרנו למעלה ‪ .‬ואמרו עוד י׳ל)■;*ק צ(‬
‫אר״י האי מאן דבעי למהוי הסידא לקיים מילי דברכות ‪ .‬וזה למה שבינו‬
‫לבין קונו ‪ .‬וא״ל לקיים מילי דנזקין וזהו למה שבינו לבין הבירו וא״ל‬
‫לקיים טילי דאבות ‪ .‬ששם נכללים ענינים מכל ההלקים ‪ .‬והנה גמילות‬
‫חסידות הוא עיקר גדול לחסידים בי הסידות עצמו נגזר מהבד ואז״ל‬
‫)הכוה פ׳א( על ג׳ דברים העולם עומד ואהד מהם ג״ה ‪ .‬וכן מנוהו ז״ל עם‬
‫הדברים שאוכל פירותיהן בעוה״ז והקרן קיימת לו לעוה״ב ‪ .‬ואמרו עוד‬
‫)כוניה י״ד( דרש ר׳ *ממלאי תורה תחלתה ג״ח וסופה ג״ח ‪ .‬ואמרו עוד דרש‬
‫רבא בל מי שיש בו ג׳ מדות הללו ‪ .‬בידוע שהוא מזרעו של אברהם‬
‫אבינו ‪ .‬רהמן וביישין וג״ה ‪ .‬ואמרו )הוכה מ״ני( ארי׳א גדולה גמילות הסדים‬
‫יותר מן הצדקה ‪ .‬שנאמר זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי הסד ‪ .‬ואמרו עוד‬
‫)שס( בג׳ דברים גדולה ג״ה מן הצדקה שהצדקה בממונו וג״ה כגופו ‪.‬‬
‫צדקה לעניים ‪ .‬ג״ח לעניים ולעשירים ‪ .‬צדקה להיים ‪ .‬ג״ח בין להיים ב י ן‬
‫למתים ‪ .‬ואמרו עוד ונתן לך רהמים ורחמך כל המרהם על הבריות מרחמין‬
‫עליו מן השמים ‪ .‬וזה פשוט ‪ .‬כי הקכ״ה מודד מדה כנגד מדד‪ . .‬ומי‬
‫שימרהם ועושה חסד עם הבריות ‪ .‬גם הוא בדינו ירהמוהו וימהלו לו עונותיו‬
‫בחסד ‪ .‬שהרי מחילה זו דין הוא ‪ .‬כיון שהיא מדה כנגד מדתו ‪ .‬והוא‬
‫משאז״ל למי נושא עון למי שעובר על פשע ‪ .‬ומי ש*אינו רוצה להעכיר‬
‫על מדותיו ‪ .‬או אינו רוצה לגמול הסד ‪ .‬הנה הדין נותן שגם עמו לא‬
‫יעשו אלא שורת הדין ‪ .‬ראה עתה מי הוא זה ואיזה הוא שיוכל לעמוד‬
‫אם הקב״ה עושה עמו שורת הדין ‪ ,‬ודוד המלך מתפלל ואומר ואל ת ט א‬
‫במשפט את עבדך כי לא יצדק לפניך כל חי אמנם העושה חסד יהכל‬
‫חסד‬ ‫•‬
‫כר‬ ‫שרים‬ ‫פרס יט‬ ‫מסלת‬
‫הסד ‪ .‬ובבל מה שירבה לעשות כך ירבה לקבל ‪ .‬ודוד היה מתהלל במדתו‬
‫זאת הטובה שאפילו לשונאיו היה משתדל להיטיב‪ .‬זהו מ״ש)שס ל׳יה( ואני‬
‫בהלותם לבושי שק עניתי בצום נפשי ואמר)שס ז( אם ‪:‬מלתי שולמי רע‬
‫ונר ‪ .‬ובכלל הענין הזה שלא לצער לשום בריה אפילו *ב״ח ולרחם ולחום‬
‫עליהם ‪ .‬ובה״א )משלי יג( יודע צדיק נפש בהמתו ‪ .‬ובבר יש שסוברים צער‬
‫ב״ה דאורייתא וענ״פ דרבנן ‪ .‬בללו של דבר הרחמנות וההטבה צריך שתהיה‬
‫תקוע בלב ההביד לעולם ‪ .‬ותהיה מגמתו תמיד לעשות קורת רוה לבריות ‪.‬‬
‫וי א לגרום להם שום צער ובו׳ ‪ .‬ההלק הב׳ מן ההסידות הוא באופן העשיה ‪.‬‬
‫והנה ג״ז נבלל בב׳ ענינים ‪ .‬אמנם תהתיהם נבללים פרטים רבים ‪ .‬וב׳‬
‫הראשיים הם היראה והאהבה ‪ .‬ב׳ עמודי העבודה האמתית שזולתם לא‬
‫תבון בלל ‪ .‬בבלל היראה יש ההבנעה מלפניו יתברך ‪ .‬הבושת בקרוב אל‬
‫עבודתו ‪ .‬והכבוד הנעשה אל מצותיו אל שמו יתברך ואל תורתו ‪ .‬ובכלל‬
‫האהבה ‪ .‬השמהה ‪ .‬הדבקות ‪ .‬והקנאה ‪ .‬ועתה נבארם אהד אהד ‪ .‬הנה‬
‫עיקר היראה היא יראת הרוממות שצריך האדם להשוב בעודו מתפלל או‬
‫עושה מצןה ‪ .‬כי לפגי מלך מלכי המלכים הוא מתפלל או עושה המעשה‬
‫ההוא ‪ .‬והוא מה שהזהיר התנא )אנוח כ׳כ( וכשאתה מתפלל דע לפני מי‬
‫אתה מתפלל ‪ .‬והנה ג׳ דברים צריך שיסתכל האדם ויתבונן היטב ‪ .‬כדי‬
‫שיניע אל זאת היראה ‪ .‬האהד *מהוא עומד ממש לפני הבורא יתברך‬
‫יסמו ונושא ונותן עמו ‪ .‬אף על פי שאין עינו של אדם רואהו ‪.‬ו תראה‬
‫בי זה הוא היותר קשה שיצטייר בלב האדם ציור אמיתי ‪ .‬יען איןההוש‬
‫עוזר לזה כלל אמנם מי שהוא בעל שכל נכון ‪ .‬במעט התבוננות ושימת‬
‫לב ‪ .‬יובל לקבוע בלבו אמיתת הדבר ‪ .‬איך הוא בא ונושא ונותן ממש‬
‫עמו יתברך ‪ .‬ולפניו הוא מתהנן ומאתו הוא מבקש ‪ .‬והוא ית״ש מאזין‬
‫לו מקשיב לדבריו ‪ .‬כאשר ידבר איש אל רעהו ורעהו מקשיב שומע אליו ‪.‬‬
‫ואחר שיקבע זה בדעתו ‪ .‬צריך שיתבונן על רוממותו יתברך ‪ .‬אשר הוא‬
‫מרומם ונשגב על בל ברכה ותהלה ‪ .‬על בל מיני שלימות שתוכל מחשבתנו‬
‫לדמות ולהבין ‪ .‬ועוד צריך שיתבונן על שפלות האדם ופהיתותו ‪ .‬לפי‬
‫חומריותו וגסותו ‪ .‬ב״ש לפי החטאים שהטא מעודו ‪ .‬כי על כל אלה א״א‬
‫שלא יהרד לבו ולא ירעש בעודו מדבר דבריו לפניו יתב׳ ‪ .‬ומזכיר בשמו‬
‫ומשתדל להרצות לו ‪ . .‬הוא מש״ה )קהלים נ( עבדו את ה׳ ביראה וגילו‬
‫מרעדה ‪ .‬וכתיב )‪:‬ס פנו( אל נערץ בסוד קדושים רבה ונורא על כל סביביו ‪.‬‬
‫בי המלאכים להיותם יותר קרובים אליו יתברך מבני הגוף ההומרי קל‬
‫להם יותר לדמות שבה גדולתו ‪ .‬ע״כ מוראו עליהם יותר ממה שהוא על‬
‫בני האדם ‪ .‬ואמנם דוד המע״ה היה משבה ואומר )‪:‬ס ה( אשתהוה אל‬
‫הינל קדשך ביראתך ‪ .‬וכתיב )מלאכי ח( מפני שמי נחת הוא ‪ .‬ואומר)עזרא פ(‬
‫אלהי בושתי ונכלמתי להרים אלהי פני אליך ‪ .‬ואולם היראה הזאתצריך‬
‫שתתנבר בלב בתחלה ‪ .‬ואהר כך תראה פעולותיה גם באיברי הנוף הלא‬
‫הפה כובד הראש וההשתחואה שפלות העינים וכפיפת הידים כעבד קטן‬
‫לפני‬
 ‫ישרים‬ ‫פרק יפו‬ ‫מסית‬ ‫‪52‬‬

‫לפני מלך רב ‪ .‬וכן אמרו בגמרא רבא פכר ידיה ומצלי ‪ .‬אמר כעבדא קטי־‬
‫מאריה ‪ .‬והנה דביינו עד עתה מן ההכנעה ומן הבושת ♦ ונדבר ע ת ה‬
‫מענין הכבוד ‪ .‬הנה כבוד המצוה ויקרה ‪ .‬כבר הזהירונו עליו חזי׳ל ואמיד‬
‫זה אלי ואנוהו ‪ .‬התנאה לפניו במצות ‪ .‬ציצית נאה ‪ .‬תפילין נאה ‪ .‬ס״ת‬
‫נאה ‪ .‬לולב נאה וכו׳ ‪ .‬וכן אמרו הידור מצוה עד שליש ‪ .‬ע״ב משלו מבאן‬
‫ואילך משל הקביה ‪ .‬הרי דעת שפתותיהם ז״ל ברור מללו ‪ .‬שאין די‬
‫בעשות המצוה לבד ‪ .‬אלא שצריך לכבדה ולהדרה ‪ .‬ולהוציא מי שלהקל‬
‫על עצמו יאמר אין הכבוד אלא לבני האדם המתפתים בהבלים אלה ‪ .‬אך‬
‫הקב״ה אינו הושש לזה ‪ .‬כי הוא מרומם מדברים האלה ונשגב מהם ‪.‬‬
‫וכיון שהמצוה געשית לאמתה די בזה ‪ .‬אמנם האמת הוא שהאדון ב״ה‬
‫נקרא אל הכבוד ‪ .‬ואנו הייבים לכבדו ‪ .‬אע״פ שאינו צריך לכבודנו ולא‬
‫כבודנו השוב וספון לפניו ‪ .‬ומי שממעט בזה במקום שהיה יבול להרבות ‪-‬‬
‫אינו אלא הוטא ‪ .‬הוא מה שהנביא מלאכי מתרעם על ישראל בדבר ה׳‬
‫)מלאכי א( ובי תגישון עור לזבוה אין רע הקריבהו נא לפהתך הירצך אר‬
‫הישא פניך • ואולם חז״ל הזהירנו להתנהג הפך זה בעבורה ‪ .‬ואמרו בענין‬
‫מים שנתגלו שלא יסננם במסננת ‪ .‬מטעם אימור יאמרי להדיוט ‪ .‬לגבוה‬
‫מי קאמר לית ליה הקריבהו נא לפהתך ‪ .‬ראה נא מה הברון יש בסים‬
‫שנסתננו ‪ .‬וכבר מותרים הם להדיוט ‪ .‬ואפ״ה אסורים הם לגבוה משום‬
‫שאינו דרך כבוד ‪ .‬ואמיו עוד בספרי ‪ .‬וכל מבהר נדריכם ‪ .‬דהיינו שלא‬
‫יניא אלא מן המובהר • ונבר מצאנו קין והבל ‪ .‬הבל הביא מבכורות צאנו‬
‫ומהלביהן ‪ .‬וקין מן ז ‪-‬פסולת מפרי האדמה נפי׳ ז׳׳ל ‪ .‬ומה עלה בהם)יראשיה ד(‬
‫וישע ה׳ אל הבל ואל מנהתו ואל קין ואל מנחתו לא שעה ♦ ואומר‬
‫)מ)אכי א( וארור נובל ויש בעדרו זבר ונודר וזוכה משהת לה׳ כי סלך גדול‬
‫אני ‪ .‬ובמה דברים הזהירונו ז״ל שלא יהיו מצות בזויות עלינו ‪ .‬וככר‬
‫אמרו כל האוהז ס״ת ערום נקבר ערום מפני ביזוי המצוה ‪ .‬וסדר העלאת‬
‫ביכורים יהיה לנו לעינים לראות מה הוא הידורן של מצות ‪ .‬שכך שנינו‬
‫)‪:‬כורים כ״ג׳ השור הולך לפניהם וקרניו מצופות זהב ועטרה של זית בראשו‬
‫ובו׳ ‪ .‬עוד שם העשירים מביאים בכוריהם בקלתות של זהב והעניים‬
‫בס^י נצ־ים כו׳ ‪ .‬עוד שם ג׳ מדות בבכורים ‪ .‬בכורים ‪ .‬תיספת ביכורים ‪.‬‬
‫ועיטיר בכירים ובו׳ ‪ .‬הרי לנו בהדיא כמה ראוי לנו להוםיף על נופה של‬
‫מצות בדי להדרה ‪ .‬ומכאן גלמוד לבל שאד מצות •סב־־דרה ‪ .‬ואמרו רבא‬
‫רמי פוזמקי ומצלי אמר הבון לקראת אלהיך ישראל ‪ .‬עוד ארז״ל על פי‬
‫בגדי עשו ב‪:‬ה החמודות ‪ .‬אמר רשב״ג אני שמשתי את אבא נו׳ ‪ .‬אבל‬
‫עשו בשהיה משמש את אביו לא היה משמש אלא בבגדי מלבות ‪ .‬והנה‬
‫א״ב לבשר ודם ‪ .‬ק״ו למלך מלבי המלכים הקב״ה שהעומד לפניו להתפלל‬
‫ראוי הוא שילבש בנדי בבוד ‪ .‬ויושב לבניו במו שיושב לפני מלך גדול •‬
‫והנהבנלל^זה יש כבוד השבתות ויו״ט‪ .‬שבל המרבה לכבדם‪ .‬ודאיעו שיז‬
‫נהת רוה ליוצרו שכן צונו וכבדתו ‪ .‬וביון שבבר התאמת לנו שכבודו‬
‫מצור‬
 ‫כז‬ ‫ישרים‬ ‫פר‪ 5‬יט‬ ‫מ‪:‬לת‬
‫סצוה ‪ .‬הנה מיני הבבוד רבים הם ‪ .‬אך הבלל הוא שבל מעשה שבד‬
‫נראה חשיבות לשבת צריכים אנו לעשותו ‪ .‬ע״ב היו החבמים הראשונים‬
‫עובקים בהבנות השבת ‪ .‬איש איש לפי דרבו ) ‪::‬ה קיגי( ר״א הוה יתיב‬
‫אתנתקא דשינא זמניסב נורא ‪ .‬רב ספרא מהריך רישא ‪ .‬רבא מלה‬
‫שיבוטא ‪ .‬רב הונא מדליק שרגא ‪ .‬רב פפא גדיל פתילתא ‪ .‬רב חסדא פרים‬
‫ם־קא ‪ .‬רבה ורב יוכף מצלהו ציבי ‪ .‬רב נהמן מכתף ועייל מבתף ונפיק ^‬
‫אמד אלו מקלעין לי ר׳ אמי ור׳ אסי מי לא מבתפינא קמייהו ‪ .‬ותראה‬
‫היקיסי של ר נ שיש לנו ממנו מקום לימוד ‪ .‬בי הנה היה מתבונן מה היה‬
‫הוא עושה לפי דרבו לאדם שהוא הפין לבבדו ‪ .‬ובזה עצמו היה עושה‬
‫בשבת ‪ .‬ועל דבר זה נאמר לעולם יהא אדם ערום ביראה לדעת ולהתבונן‬
‫דבר מתוך דבר ‪ .‬ולהדש המצאות לעשות נהת רוה ליוצרו בכל הדרבים‬
‫שאפשר להראות היות מכירים גודל רוממותו עלינו אשר על בן בל מה‬
‫שיתיהם לו יהיה נכבד עלינו כבוד גדול ‪ .‬וביון שהוא ית׳ בטובו הגדול עם‬
‫כל שפלותנו רצה בענוותו להלוק לנו כבוד ולמסור לנו דברי קדושתו‬
‫לפהות בבל כהנו נבבדם ‪ .‬ונראה היקר אשד להם אצלנו ‪ .‬ותראה שזאת‬
‫היא היראה האמיתית שהיא יראת הרוממות שזכרנו שבה תלוי הבבוד‬
‫המתקרב אל היבוב האהבה ‪ .‬ובמ״ש עוד בס״ד ‪ .‬משא׳׳ב יראת העונש‬
‫שאינה העיקרית ואין מעלות המדות האלה נמשכות הימנה ‪ .‬ונחזור לענין‬
‫השבת ‪ .‬הנה אמרו רב ענן לביש נונדא ‪ .‬דהיינו שהיה לובש בגד שהור‬
‫בע״ש ‪ .‬כדי •שיהיה ניבר יותר כבוד השיבת בלובשו בו בגדים נאים ‪ .‬נמצא‬
‫שלא לבד ההבנה לשבת הוא מבלל הכבוד ‪ .‬אלא אפילו ההעדר ש*מבהו‬
‫יבהן יותר מציאות הכבוד ‪ .‬גם הוא מכלל המצוד‪ . .‬וכן אסרו לקבוע סעודה‬
‫בע״ש* מפני כבוד היטבת ‪ .‬וכן כל ביוצא בזה ‪ .‬ובכלל היראה עוד כבוד‬
‫התורה ויומדיה ‪ .‬ובהדיא שינינו כל המבכד את התורה גופו מכובד על‬
‫•הבריות ‪ .‬ואז״ל )כנהדרין קב( אמר ר״י מפני מה זבד‪ ,‬אהאב למלכות כ״ב‬
‫שנה ‪ .‬לפי שיבבד את התורה שינתנה בב׳׳ב אותיות שינאמר וישלה מלאכים‬
‫אל אהאב וגו׳ ‪ .‬והדבר הזה לא אובל לעשיות ‪ .‬ואזיל היה הולך ממקום‬
‫למקום לא יניהנו בשיק ויניהנו על ההמור וירכב עליו ‪ .‬אלא מניהו בהיקו‬
‫בו׳ י‪ .‬ואסרו עוד לישבעל המטיה שיפי ת עליה ‪ .‬ובן אמרו אין זורקין בתבי‬
‫הקודש ואפילו הלכות ואגרות ‪ .‬ואברו להניה נביאים וכתובים על גב*‬
‫הומשיים ‪ .‬הן אלה דברים שאסרו הז״ל לכל עדת ישראל ‪ .‬וההסיד יש ל‪.‬‬
‫ללמוד מאלה ולד״וכיף עליהם כד‪.‬נה וכהנה לכבוד שם ה׳ אלהיו י וככלל‬
‫זה הניקיון והטהרה הציריכה לד״ת שלא לעסוק בה אפילו בהרהור במקומות‬
‫המטיונפים ‪ .‬ולא בידים שאינם נקיות ‪ .‬ובכר הרבו הז״ל להזהיר ע״ז‬
‫במקומות רבים ‪ .‬ובענין לומדי תורה ‪ .‬הנה מקרא כתוב מפני שייבה תקום‬

‫‪,‬‬
‫והדו־ת פני זקן ‪ .‬ומינה ילפינן לבל מיני בבור שיאפשר לעשות להם‬
‫שראוי ודאי להסיר שיעשהו ‪ .‬ובבר אז״ל ואת יראי ה׳ יבבד זה יהושפט‬
‫‪.‬מלך יהודה ‪ .‬שביון שיהיה רואה ת״ה תיה עומד מבסאו ומהבקו ומנשקו‬
‫ואוסר‬
 ‫י ש רי ש‬ ‫פרק‬ ‫מסית‬ ‫‪54‬‬

‫ואומר לו רבי רבי מורי מורי ‪ .‬ורבי זירא כשהיה הלש מליסודו ‪ .‬היה‬
‫משים עצמו על פתח בה״מ לעשות מצוה כשיקום מלפני הת״ח ‪ .‬כל אלה‬
‫דברים ימכבר רואים אגהנו היות הבורא ית״ש חפ*ן בם וגלה דעתו העליון‬
‫בזה ‪ .‬וכיון שכן מי האיש ההפין לעשות נחת רוח ליוצרו הנה בדרך זה‬
‫ילך ויוסיף לקח בתהבולותיו ולעשות הישר לפניו יתברך ‪ .‬ובנלל זה כמו‬
‫כן כיבוד בית הכנסת ובית המדרש* שאץ די שלא ינהג בהם קי^ות ראש‬
‫אלא שיינהג בהם כל מיני ככוד ומורא ככל מנהגיו ובבל פעולותיו ‪ .‬וכל‬
‫מה שילא היה עושה בהיכל מלך גדול לא יעשה בהם ‪ .‬ונדבר עתה מעני!‬
‫האהבה וענפיה הם נ' ‪ ,‬השמהה ‪ .‬הדביקות^ והקנאה ‪ .‬והגה עניןהאהבה‬
‫הוא שיהיה האדם הושק ומתאוה ממש אל קרבתו יתברך ורודף אהד‬
‫קדושתו ‪ .‬כאשיר ירדוף אישי אהר דבר הנהמד ממנו המדה עזה ‪ .‬עד‬
‫שיהיה לו הזברת שמו יתברך ודבור בתהלותיו והעסק בדברי תורתו‬
‫ואלהותו יתברך ‪ .‬שיעשוע ועונג ממש במי שאוהב את אשת נעוריו ‪ .‬או‬
‫בנו יהידו אהבה הזקה ‪ ,‬אשר אפילו הדיבור בם יהיה לו לנהת ותענוג •‬
‫וכענין הכתוב )ירמיה לה( בי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד ‪ .‬והנה ודאי‬
‫שמי שאוהב את בוראו אהבה אמתית ‪ .‬לא יניה עבודתו לשום מעש‬
‫*סבעולם ‪ .‬אם לא אנוס ממש ‪ .‬ולא יצטרך רצוי ופיתוי לעבודה ‪ .‬אלא‬
‫אדרבא לבי ישיאהו וירצהו אליה אס לא יהיה עיכוב גדול שימנעהו הנלז‬
‫זאת היא המדה הנהמדת אשר אליה זכו החסידים הראשונים קדושי עליון ‪,‬‬
‫וכמאמר דודהמע״ה )ההניס מי( כאיל תערונ על אפיקי מים כן נפשי תערוג‬
‫אליך אלהים צמאה נפשי לאלהים לאל הי מתי אבוא* ואומר )שב פד; נככפה‬
‫וגם כלתה נפשי להצרות ה׳ וגו׳ ‪ c:) .‬כג( צמאה לך נפשי כמה לך בשרי‬
‫וגו׳ ‪ .‬יל זה מתוקף התשוקה שהיה משתוקק לו יתברך ‪ .‬וכענין מיש‬
‫הנביא )ישעיה כו( לשימך ולזכרך תאות נפש ‪ .‬ואומר נפשי* אויתיך כלילה‬
‫אף רוחי בקרבי אשהרך ‪ .‬ודוד עצמו אמר ; ‪ c'irr‬בג( אם זכרתיך על‬
‫יצועי באשמורות אהגה בך ‪ .‬ביאר העונג והשעשוע שהיה לו בדברו בר‬
‫גש‬ ‫ובשבהיו ית״ש‪.‬ואמ׳)שס קיכי; ואשתעשע במצות״ך א שי אהבתי‪ .‬ואמי־‬
‫מצותיך שעשועי וגו׳ ‪ .‬והנה זאת ודאי שאהבה זאת צריך שלא תהיה אהבה‬
‫התלויה בדבי ‪ ,‬דהיינו ש־יאהב את הבורא יתברך ע^ ש*מטיב אי** ומעש־ייד‬
‫ומצליח אותו אלא כאהבת הבן לאביו ש*היא אהבה ט*בעית ממשי ש*מב^‬
‫מכריחו וכופהו ^זה ‪ .‬כמאט^ הבתוב )דיריס ל‪ ;:‬הלא הוא אביך קנך ‪ .‬ומבהי‬
‫האהבה הזאת הוא בזמן הדוהק והצרה ‪ .‬ובן אז״ל ו'‪:‬ס ו( ואהבת את ה׳‬
‫אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך אפילו נוטל את נפשך ‪ .‬ובכל מאודך בבל‬
‫ממונך ‪ .‬אמנם כדי ש*לא תהיינה הצתית והדוהקים קושי ומניעה אל‬
‫האהבה ‪ .‬יש לאדם להשיב אל עצמו כ׳ תשובות ‪ .‬הא׳ מהן שוה לכל נפש ‪,‬‬
‫והב׳ להבמים בעי*י הדיעה העמוקה‪ .‬הא׳ היא ‪ .‬ב ל מ אי ד ע ב דין ק ש מי א‬
‫לטב ‪ .‬וזה בי אפילו הצ*ער ההוא והדוהק הנראה בעיניו רעה ‪ .‬איננו באמת‬
‫אלא טובה אמתית ‪ .‬ובמשל ר״רופא החותך את הבשר או את האבר‬
‫שנפסד‬
 ‫כה‬ ‫יי ט רי ם‬ ‫פרפ יט‬ ‫מכלת‬
‫שנפסד כדי שיבריא שאד הגוף ולא ימות ‪ .‬ע אף על פי שהסעעה אבזרי‬
‫לכאורה ‪ .‬אינו אלא רהמנות באמת להטיבו באהריתו ‪ ,‬ולא יכיר ההולה‬
‫אהבתו מהרופא בעבור זה המעיטה ‪ .‬אלא אדרבא יוסיף לאהבה איתו ‪.‬‬
‫בן הדבר הזה בשיהשוב האדם שבל מה שהקב״ה עושה עמו לטובתו הוא‬
‫עושה ‪ .‬בין שיהיה בנופו ‪ .‬בין שיהיה בממונו ‪ .‬ואף על פי שהוא אינו‬
‫רואה ואינו מבין איך זה הוא טובתו ‪ .‬ודאי טובתו הוא ‪ .‬הנה לא תחלש‬
‫אהבתו מפני בל דוהק או בל צער אלא אדרבא תגבר ונוספה בו תמיד ‪.‬‬
‫אך בעלי הדיעה האמתית אינם צרובים אפילו לטעם הזה ‪ .‬בי הרי אין‬
‫להם לכוין עצמם בלל ‪ .‬אלא בל תפלתם להגדיל בבור השי״ת ולעשות נחת‬
‫רוה לפניו ‪ .‬ובל מה שיתנברו עיכובים ננדם עד שיצטרכו הם יותר בה‬
‫להעבירם ‪ .‬הנה יאמ*ן לבם וישמחו להראות תוקף אמונתם ‪ .‬בשר צבא‬
‫הרשום בגבורה אשר יבהרלו תמיד במלהמה ההזקהיותר להראות תקפד‬
‫בנצהונה ‪ .‬וכבר מורגל זה הענין בכל אוהב בשר ודם שישמה בי יזדמן לו‬
‫מה שיוכל להראות בו אל אשר הוא אוהב עד היכן מניע עוצם אהבתו ‪.‬‬
‫ונבאר עתה ענפי האהבה ‪ .‬הם ג׳ שזברתים ‪ .‬הדביקות ‪ .‬השמהה ‪ .‬והקנאה ‪.‬‬
‫הדביקות ‪ .‬הוא שיהיה לבו של האדם מתדבק כל בך בשם יתברך ‪ .‬עד‬
‫שבבר יסור מלפנות ולהשגיח אל שום דבר זולתו ‪ .‬והוא מה שבא עליו‬
‫המשל בדברי שלמה )מ‪:‬לי ה( אילת אהבים ויעלת הן דדיה ירווך בבל עת‬
‫באהבתה תשגה תמיד ‪ .‬ובגמרא אמרו ז״ל )עירוכי; נד( אמרו עליו על ר״א‬
‫בן פדת שהיה יושב ועוסק בתורה בשוק התחתון של ציפורי וסדינו מוטל‬
‫בשוק העליון של ציפורי ‪ .‬והנה תבלית המדה הזאת הוא להיות האדם‬
‫מתדבק כך אל בוראו בכל עת ובכל שעה ‪ .‬אמנם לפהות בשעת עבודה‬
‫אם אוהב הוא את בוראו ודאי שיהיה לו הדביקות הזה ‪ .‬ובירושלמי‬
‫אמרו ר״ה בן דוסא היה עומד ומתפלל ובא הברבר והכישו ולא הפםיק‬
‫תפלתו וכו׳ ‪ .‬א״ל תי^מידיו רבי ולא הרגשת ‪ .‬וא״ל יבוא עלי מתוך שהיה‬
‫לבי מכוין בתפלה לא הרגשתי ‪ .‬ועל הדביקותהוזהרנו בתורה פעמים רבות‬
‫)דברים י;י( לאהבה את ה׳ אלהיך ונו׳ ) ‪ (c :‬ולדבקה בו )נס יג( ובו תדבק ‪,‬‬
‫ובו תדבקון ‪ .‬ודוד אמר )ההליס סג( דבקה נפשי אהייך ‪ .‬וענין בל אלה‬
‫הפסוקים אהד ‪ .‬שהוא הדביקות שהאדם מתדבק בו ית׳ שאינו יבול ל^פרד‬
‫ו^זוז ממנו ‪ .‬ואז״ל )ב״ר פ״פ( ארשב״ל בג׳ לשונות של היבה הבב הקב״ה את‬
‫ישראל ואנו למידים ובו׳ ‪ .‬בדביקה ‪ .‬בהשיקה ‪ .‬ובהפיצה ‪ .‬והם ממש ענפי‬
‫האהבה העיקרית ‪ .‬והיינו התשוקה שזכרתי ‪ .‬והדביקות והנהת והעונג‬
‫הנמצא בעסק עניניו של הנאהב ‪ .‬הב׳ הוא השמהה ‪ .‬והוא עיקר גדול‬
‫בעבודה ‪ .‬והוא מה שדוד מזהיר ‪ .‬ואומר )ההלים ק( עבדו את ה׳ בשמחה‬
‫בואו לפניו ברננה ‪ .‬ואומר)שס סה( וצדיקים ישמחו יעלצו לפני אלהים‬
‫וישישו בשמחה ‪ .‬וארז״ל )שית ל( אין ה שטנה שורה אלא מתוך שמחה של‬
‫מצוה ‪ .‬ועל הפסוק שזכרנו למעלה עבדו את ה׳ בשמחה ‪ .‬אמרו במדרש‬
‫)רלרש ש״;י( א״ר כשתהיה עומד להתפלל יהא לבך שמה עליך שאתה מתפלל‬
‫לאלהים‬
 ‫•ערים‬ ‫פרק יט‬ ‫מסלת‬ ‫&‪5‬‬

‫לאלהים שאין כיוצא בו כי זאת חיא השמהה האמתית שיהיה לבוס‪ h‬אדם‬
‫עלז ‪ .‬על שהוא זוכה לעבוד לפני אדון יתברך שאין כמוהו ‪ .‬ולעמוס בתורתו‬
‫ובמצותיו שהפהשלימות האמתי והיקר הנצחי ‪ .‬ואמר שלמה במשל החכמה‬
‫)שה״ש א( משכני אהריך נרוצה הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך ‪ .‬כי כל‬
‫מה שזוב׳ האד׳ ליננם יות׳ לפני׳ בחדרי ידיעת נחלתו יתברך יותר תגדל בו‬
‫השמחה ‪ .‬ויהיה לבו שש בקרבו ־ ואומר)ההליס קהנס ישמה ישראל בעושיו כני‬
‫ציון יגילו במלכם ‪ .‬ודוד שבבר הגיע אל המעלה הזאת שיעור גדול ‪ .‬אמר )שם‬
‫קד( יערב עליו שיהי אנכי אשמח בה׳ ‪ .‬ואמר )שס מג( ואבואה אל מזבח אלהי'‬
‫אל אל שמהת גילי ואודך בכינור אלהים אלהי ‪ .‬ואמר תרננה שפתי כי אזמרה‬
‫לך ונפשי אשר פדית ‪ .‬והיינו כי מכןהיתה מתגברת בקרבו השמחה ‪ .‬שבבר‬
‫השפתים היו מתנענעות מאליהם ומרננות בהיותו עוסק בתהלותיו ית׳ ‪.‬‬
‫וכל זה מגודל התלהטות נפשו שהיתה מתלהטת בשמהתה לפניו ‪ .‬הוא‬
‫מה שסיים ונפשי אשר פדית ‪ .‬ומצינו שנתרעם הקכ״ה על ישראל כפני‬
‫שחיסרו תנאי זה בעבודתם ‪ .‬הוא שנאמר )דגלים כה( תחת אשר לא עבדת‬
‫את ה׳ אלהיך בשמחה ובטוב לבב ‪ .‬ו דו ח לפי שראה את ישראל כעת‬
‫התנדבם על בנין‪ .‬הבית שכבר הגיעו למעלה הזאת ‪ .‬התפלל עליהם‬
‫שתתקיים המדה הטובה בהם ולא תסור ‪ .‬הוא מ״ש )ד״ה א כ‪ (1:‬ועתה עמך‬
‫הנמצאו פה ראיתי בשמחה להתנדב לך ה׳ אלהי אברהם יצחק וישראל‬
‫אבותינו שמרה זאת לעולם ליצר מחשבות לבב עמך והכן לבבם אליך ‪,‬‬
‫הענף הג׳ הוא הקנאה ‪ .‬שיהיה האדם מקנא לשם קדשו ‪ .‬ימוגא את משנאיו‬
‫ומשתדל להכניעם במה שיוכל ‪ .‬כדי שתהיה עבודתו ית׳ נעשית וכבודו‬
‫מתרבה ‪ .‬והוא מיש דוד ע״ח)תהלים קכש( הלא משנאיך ה׳ אשנא ובתקוממיך‬
‫‪.‬אתקוטט תכלית שנאה שנאתים וגו׳ ‪ .‬ואליהו אמר )מלכים א׳ יש( קנא קנאר>י‬
‫לה׳ צבאות וגו׳ ‪ .‬וכבר ראינו למה זבה בעבור קנאתו לאלהיו ‪ .‬במאמר‬
‫הכתוב )גהדכר כה( תהת אשר קנא לאלהיו ויכפר על בני ישראל ‪ .‬וכבר‬
‫הפליגו חז״ל לדבר במי שיש בידו למחות ואינו מוחה ‪ .‬וגזרו דינו ליתפס‬
‫בעון ההוטארם עצמו ‪ .‬ובמדרש איכה אמרו היו שריה כאילים ‪ .‬מה אילים‬
‫חללו בשעת שרב הופכים פניהם אלו תהת אלו ‪ .‬כך היו גדולי ישראל‬
‫רואים דבר עבירה והופכים פניהם ממנו ‪ .‬א״ל הקכ״ה תבא השעה ואני‬
‫אעשה להם כן ‪ .‬וזה פשוט ‪ .‬מי שאוהב את הבירו אי אפשר לו לסבול‬
‫שיראה מכים א ת הבירו או מחרפים אותו ובודאי שיצא לעזרתו ‪ .‬גם מי‬
‫־שאוהב שמו יתברך לא יוכל לסבול ולראות שיחללו אותו ח״ו ושיעברו על‬
‫מצותיו ‪ .‬והוא מה שאמר שלמה )משליכה( עוזבי תורה יהללו רשע ושומרי‬
‫תורה יתגרו בם ‪ .‬כי אותם שמהללים רשע ברשעתו ולא יוכיחו על פניי‬
‫מומו ‪ .‬הנה הם עוזבי התורה ומניחים אותה שתתהלל ח״ו ‪ .‬אך שומריה‬
‫המתהזקים להחזיקה ודאי שיתנרו בם לא יוכלו להתאפק ולהחריש • ואמר‬
‫הקב״ה אל איוב )איוב מ( הפץ עברות אפך וראה כל נאה והשפילהו וראה‬
‫בל גאה והכניעהו והרוך רשעים תחתם טמנם בעפר יהד פניהם הבוש‬
‫י־טמון‬
 ‫כט‬ ‫ערים‬ ‫פרק יט‬ ‫מסלת‬
‫מ מ ו ן ‪ .‬כי זהו תוקף האהבה שיוכל להראות מי שאוהב את בוראו באמת ‪.‬‬
‫ואומר אוהבי ה׳ שנאו רע ‪ .‬והנה בארנו עד הנה החסידות מה שתלוי‬
‫במעשה ובאופן העשיה ‪ .‬נבאר עתה התלויה בבוגה ^ וכבד דברנו גם כן‬
‫למעלה מענין לשמה ושלא לשמה למדרגותיהם‪ .‬אמנם ודאי שמישמתכוין‬
‫בעבודתו למהר נפשו לפני בוראו ‪ .‬למען תזבה לשבת את פניו בכלל‬
‫הישרים וההסידים ‪ .‬להזות בנועם ה׳ לבקר בהיכלו ‪ .‬ולקבל הגמול אשר‬
‫בעיה״ב לא נובל לומר שתהיה כונה זו רעה ‪ .‬אבן לא נובל לומר נם נן‬
‫שתהיה היותר טובה ‪ .‬כי עד שהאדם מתבוין לטובת עצמו ‪ .‬סוף סוף‬
‫עבודתו לצורך עצמו ‪ .‬אך הבונה האמתית המצויה בהסידים אשר טרהו‬
‫והשתדלו להשייגה ‪ .‬הוא שייהיה האדם עבוד רק למען אשר כבודו של‬
‫האדון ב״ה ינדל וירבה ‪ .‬וזה יהיה אהר שהתגבר באהבה אליו יתברך ‪.‬‬
‫ויהיה הומד ומתאוה אל הגדלת כבודו ‪ .‬ומצטעד על כל שימעט ממנו ‪.‬‬
‫כי אז יעבוד עבודתו לתכלית זה ‪ .‬שלפחות מצדו יהיה כבודו יתברך‬
‫מהגדל ויתאוה שבל שא‪.‬ר בני האדם יהיו כמו כן ‪ .‬ויצטער •ויתאנה ע ל מ ה‬
‫ימממעטים שאר בני האדם ‪ .‬וכ״ש על מה שממעט הוא עצמו בשוגג ‪.‬‬
‫או באונס ‪ .‬או בהולשית הטבע ‪ .‬אשיר קשה לו לישמר מן החטאים בכל‬
‫עת ‪ .‬כענין הכתוב )קהלת ז( אדם אין צדיק בארין אשר יעשה טוב ולא‬
‫יהמא ‪ .‬ודבר זה ביארוהו בתנא ד״א ז״ל אמרו כל חכם מישראל שיש בי‬
‫ד״ת לאמתו ‪ .‬ומתאנח על כבודו של הקב׳׳ה כו׳ ‪ .‬כל ימיו ‪ .‬ומתאוה‬
‫ומיצר לכבוד ירושלים ולכבוד בה״מ וכר זוכה לרה״ק בדבריו ובו׳ ‪ .‬נמציאת‬
‫למד שזאת היא הכוונה המעולה שהיא רהוקה לגמרי מבל הנאת עצימו ‪.‬‬
‫ואינה אלא לכבודו של מקום ולקידוש שימו ית׳ המתקרשי בבריותיו בשעה‬
‫שעושים רצונו ‪ .‬וע״ז אמרו איזהו הסיד המתהסד עם קונו ‪ .‬והנה ההסיד‬
‫כזה מלבד העבודה שיהוא עובד במעשה מצותיו על הכונה הזאת ‪ .‬הנה •‬
‫ודאי שיצטער תמיד צעד ממש על ירושילים ועל ההורבן » מצד שיזה גורם‬
‫מיעוט כביכול לכבודו יתב׳ ‪ .‬ו־תאוה לגאולה לפי שיבה יהיה עילוי לכבוד‬
‫השי״ת ‪ .‬והוא מ*ש התדב״א שיהבאנו למעלה ‪ .‬ומתאוה ומיצר לכבוד‬
‫ירוימלים ובו' ‪ .‬ויתפלל תמיד על גאולת ב״י והשיבת כבוד שימים לעילוי ‪.‬‬
‫ואם יאמר אדם מי אני ומה אני ספון שיאתפלל על ירושלים וכו׳ ‪ .‬המפני‬
‫תפלתי תצמה הישיועה ‪ .‬תשובתו בצדו ‪ .‬כאותה ששנינו)כנהדרין ללז( לפיכך‬
‫נברא אדם יחידי כדי שכל אחד יאמר בשיכילי נברא העולם * וככר נחת‬
‫רוה הוא לפניו יתב׳ שיהיו בניו מבקשיים ומתפללים ע לז א ת‪ .‬ואף שלא‬
‫הע־טה ב קשתם מפני שלא הגיע הזמן או מאיזה טעם שיהיה ‪ .‬הנה הם‬
‫עש*ו את שלה׳ והקב״ה שמה בזה‪ .‬ועל העדר זה הדבר התרע׳ הנביא)ישעיה נגי(‬
‫וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע ‪ .‬ואמר )שס סג( ואביט ואין עוזר‬
‫ואשתומם ואין סומך ‪ .‬ואמר )ירמיה ל( ציון היא דורש אין לה ‪ .‬ופי׳ ז״ל‬
‫)הזנה מ״ח( מכלל דבעיא דרישה ‪ .‬הרי כאן שהייבים אנחנו בזה ‪ .‬ואין לנו‬
‫ליפטר מפני מיעוט כהנו ‪ .‬כי על כיוצא בזה שנינו )היוס פ׳נ( לא עליך‬
‫^‬ ‫המלאנר‬
 ‫י^טרים‬ ‫פרק יט‬ ‫מסלת‬ ‫‪iS‬‬

‫הטלאבה לגמור ואי אתה בן חורין ליבטל היטנה ‪ .‬ואמר עוד הנביא }י‪:‬כ*ה‬
‫נא( אין מנהל לה מבל בנים ילדה ואין מהזיק בידה מבל בנים גדלה ‪ .‬ואטי‬
‫)שם מ( כל הבשר הציר ובל הסדו בציין השדה ‪ .‬ופי׳ ז״ל יטבל הסד שעדמים‬
‫לעצמם הם עושים לטובת נפשם ולהנאתם ‪ .‬ואינם טתבוונים לבונה השלט"‬
‫הזאת ‪ .‬ולא מבקשים על עילוי הבבוד וגאולחן של ישראל ‪ .‬שהרי א״א‬
‫לכבוד העליון להתרבות אלא בגאולתן של ישדאל וברבוי כבודם שזה תלוי‬
‫בזה באמת ‪ .‬ובמיש בתד״א שהזכרתי וטתאנה על כבודו של הקב׳׳ה ובו׳ ‪.‬‬
‫נמצאת למד שב׳ דברים יש בענין זה ‪ .‬אהד הבונה בבל ‪ .‬טצוה ועבידה‬
‫שתהיה לעילוי בבודו •טל מקום במה שבדיותיו עושים נ״ר לפניו ‪ .‬ועוד‬
‫הצער והבקשה על עילוי הכבוד הזה שיעשה כשלימות בעילוי בבודו‬
‫שיראל ושלותן ‪ .‬ואמנם עוד עיקר ב׳ יש בבונת ההסידות ‪ .‬והוא ט*ובת‬
‫הדור ‪• .‬ט*הנה ראוי לבל הסיד ש־יתנוין במעשייו לט*ובת דורו בלו לזנות‬
‫אותם ולהנן עליהם ‪ .‬והוא ענין הב׳ אמרו צדיק בי טוב ני פרי מעלליהם‬
‫יאבלו ‪ .‬שבל הרור אובל מפירותיו ‪ .‬ובן אמרו הז׳׳ל היש בה עין אם יש• מי‬
‫ש^מגין על דורו בע*ן ‪ .‬ותראה שזהו רצונו של מקום ש״יהיו הסידי ישרא^‬
‫מזנים ומכפרים על בל •טיאר המדריגות ש*בהם ‪ .‬והוא מ״ש• ז״ל בלו^ב‬
‫ומיניו )ויקרא רכה( יבוא אלה ויכפרו על אלה ש^אין הקב״ה הפ*ן באבדן‬
‫הרש״עים ‪ .‬אלא מצוה מוטלת על החסידים להשתדל לזכותם ולבפר עליהם ‪.‬‬
‫וזה צריך שיעש*ה בבונת עבודתו ‪ .‬וגם בתפלתו בפועל דהיינו ש־יתפל^‬
‫על דורו לבפר על מי ש*צ*ריך בפרה ולהשיב בתשיובה מי שיצריך לה ‪,‬‬
‫וללמד סניגוריא על הדור כלו ‪ .‬ונבר אז״ל על פ׳ ואני באתי בדבריך שיי׳א‬
‫הזר גבריאל ונכנס לפנים מן הפרגוד אלא בשלימד סניגוריא על ישראל ‪.‬‬
‫וגרעון נאמר לו )‪:‬ופשיס ו( לך בבהך זה ‪ .‬לפי שלמד סניגוריא על עמו ‪.‬‬
‫כי אין הקב״ה אוהב אלא למי שאוהב את יודעיו ובל מה שיאדם מגדיל‬
‫אהבתו לב״א ‪ .‬גם הקב׳ ה מגדיל עליו ‪ .‬ואלה הם הרועים האמתים ש^‬
‫ישראל שהקב״ה הפין בהם הרבה ‪ .‬שמוסרים עצימם על צאנו ‪ .‬ודורשים‬
‫ומשתדלים על שלומם וטיובתם בבל הדרכים ‪ .‬ועומדים תמיד בפדן להתפלל‬
‫עליהם ולפתוה עליהם שיעד הברבה ‪ .‬הא למה זה דומה לאב שיאינו אוהב‬
‫שיום אדם יותר ממי שהוא רואה שאוהב את בניו אהבה נאמנה והוא‬
‫דבד שיהטבע יעיד עליו ‪ .‬והוא ענין ב״ג שאמרו עליו ‪:‬ל‪:‬והת(שיהיה להם‬
‫לבקשי רחמים על דורם ולא בקשיו ‪ .‬ובן אמרו )‪ (=:‬ההוא גברא דאבליה‬
‫אריא ברהוק תלת פרסי דריב״ל ולא אשתעי אליהו בהדיה ‪ .‬הרי לך החובה‬
‫המוטלת על החסידים לבקש ולהשתדל על בני דורם ‪ .‬והנה בבר בארנו‬
‫חלקי ההסידות הראשיים ופרטיהם בסורים לכל בד שיבל ולבל לב טהור‬
‫להתנהג בהם בדרך תישד לפי השי‪:‬־ גייט האלה יל דבר בעתו‬
 ‫שרי״‬ ‫פרהוב‬ ‫משלת‬

‫במשקל ההסירות‬
‫צה שצריך לבאר עתה הוא משקל החסידות הזה ‪ .‬והוא ענין עק^ מאד‬
‫מאד ‪ .‬ותדע באמת שזחו המלאבה הקשה *שבחסידות כי דקותו רב‬
‫ויש* ליצר בדבר הזה כניסה גדולה ‪ .‬ע״כ נמצאת סכנתו עצומה כי הרכה‬
‫רב ־ים טובים יובל היצר לרהק כאילו הם רעים ‪ .‬והרבה הטאים לקרב‬
‫באילו הם מצות גדולות ‪ .‬ובאמת ש*לא יובל איש להצליח במשקל הזה‬
‫אלא בל דברים ‪ .‬שיהיה לבו ישר שבלבבות‪ ,‬שלא תהיה פנייתו אלא‬
‫לעשיות הנהת רוה לפניו יתברך ‪ .‬ולא זולת זה כלל ‪ .‬ושיהיה מעיין על‬
‫מעשיו עיון נדול וישתדל לתקנם על פי התכלית הזה ‪ .‬ואחר כל זאת‬
‫יהיה מישליך יהבו על ה׳ שיאז יאמר בו )תהליס פד( אשירי אדם עוז לו בך‬
‫ונו׳ לא ימנע טוב להולכים בתמים ‪ .‬אמנם אם אהד מן התנאים האלה‬
‫יחסר לו לא יגיע אל השלימות ‪ .‬וקרוב הוא ליבשיל וליפול דהיינו או אם‬
‫הבונה לא תהיה מובחרת וזכה ‪ .‬או אם יתרשל מן העיון במה שיוכל‬
‫לעיין ‪ .‬או אם אהר כ״ז לא יתלה בטחונו בקונו קשה לו שלא יפול ‪ .‬אך‬
‫אם שלשתם ישמור כראוי ‪ .‬תמימות המחשבה ‪ .‬עיון ‪ .‬ובטחון ‪ .‬אז ילך‬
‫כטה באמת ולא יאונה לו כל רע הוא הדבר שאמרה הנה בנבואתה‬
‫)‪:‬מואצ א ב( רגלי חסידיו ישמור ‪ .‬ודוד כמו כן אמר )ההליס ‪ (r3‬ולא יעזוב את‬
‫חסידיו לעולם נש*מרו ‪ .‬והנה מה שצריך להבין הוא כי אין לדון דבר‬
‫החסידות על מראיהן הראשון ‪ .‬אלא צריך לעיין ולהתכונן עד היכן תולדות‬
‫המעשה מניעות ‪ .‬כ* לפעמים המעשה בעצמו יראה טוב ‪ .‬ולפי שהתולדות‬
‫־עות יתהייב להניהו ‪ .‬ואם יעשה אותו יהיה הוטא ולא הסיד ‪ .‬הנה‬
‫מעשה גדליה בן אהיקם גלוי לעינינו שמפני רוב הסידותו שלא לדון אח‬
‫ישמעאל לכף חובה או ש*לא לקבל לשון הרע ‪ .‬אמר ליוהנן בן קרח שקר‬
‫אתה דובר על ישמעאל ‪ .‬ומה נרם ‪ .‬גרם שמת הוא ונפזרו ישראל וכבה‬
‫‪:‬הלתם הנשארה ‪ .‬וככר ייחס הכתוב אליו הרינת אנשים אשר גהרנו כאילו‬
‫הרנם הוא ‪ .‬ובמאמרם ז״ל ע״פ את כל פנרי האנשים אשד הכה ביד גדליה‬
‫והבית השני נם הוא הרב ע״י חסידות כזה אשר לא נשקל במשקל צדק‬
‫כמעשיה דבר קמצא ‪ .‬אמרו סבור רבנןלקרוביה‪ .‬א״ל רבי זכריה בן אכקולס‬
‫יאמרו בעלי מומין קריבין לנכי מזבח ‪ .‬סבור למקטליה א״ל רזב״א יאמרו‬
‫ממיל מום בקדשים יהרג ‪ .‬ביב וב״ב הלך אותו הרשע והלשין את ישראל‬
‫בא הקיסר והחריב ירושלים ‪ .‬והוא מה שאמר ר״י ע״ז ענותנותו של ד‬
‫זכריה החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו והגליתנו ‪ .‬הרי לך שאין לתן‬
‫בהבירות המעשיה באשר הוא שם לבד ‪ .‬אך צריך לפנות כה וכה לרל‬
‫הצדדין שיוכל שכל האדם לראות ‪ .‬עד שידון באמת איזה יכשר יותר‬
‫העשיה או הפרישה ‪ .‬הנה התורה צותה סיקרא יט( הוכה תוכיח את עמיתך‪W‬‬
‫וכבה פעמים יכנס אדם להוכיה חטאים במקום או בזמן שאין דבו״יו נשטעיס‬
‫ווד־־ת‬
 ‫ישרים‬ ‫פר כ כ‬ ‫מסלת‬ ‫‪ca‬‬

‫זגורם להס להתפר״ן יוהר ברשעם ולהלל ה׳ להוסיף על הטאתם פשע ^‬

‫הנה ככיוצא בזה אינו מן ההסידות אלא לשתוק ‪ .‬וכך אמרו ז״ל )יבמות‬
‫בה( כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר את שאינו נשמע ‪.‬‬
‫ראה פשוט הוא שראוי לכל אדם להיות מקדים ודן לדבר מצוה ולהשתדל‬
‫להיות מן העוסקים בה ‪ .‬אך הנה לפעמים יוכל להולד מזה מריבה שיותר‬
‫תתבזה המצוה ‪ .‬ויתהלל בה ש״ש ממה שיתכבד ‪ .‬בכיוצא בזה ודאי‬
‫שחייב החסיד להניח את המצוד‪ .‬ולא לרדוף אהריה ‪ .‬וכן אז״ל בענין‬
‫הלוים ז״ל )כמדנר רנה פ״ה( מפני שיהיו יודעים שבל מי שטוען בארון שכרו‬
‫מרובה ‪ .‬והיו מניהין את השלהן והמנורה והמזבחות וכלן רצים למזרון ליטול‬
‫שכר י ומתוך כך היה זה מריב ‪ .‬ואומר אני טוען כאן ‪ .‬וזה מריב ואומר‬
‫אני טוען כאן ‪ .‬ומתוך בך היו נוהנין קלות ראש ‪ .‬והיתה הי^‪-‬ינה פוגעת‬
‫בהם ונו ‪ .‬הנה הייב האדם לשמור כל המצות בכל דקדוקיהם לפני מי‬
‫שייהיה ויא יירא ולא יבוש ‪ .‬ובן ה״א )ההליס ר\גי( ואדברה בעדותיך ננד‬
‫מלכים ולא אבוש ‪ .‬וכן שנינו הוי עז כנמר וגו׳ ‪ .‬אמנם נם כזה צריך הילוק‬
‫והבחנה כי כ״ז נאמר על גופי המצות שהייבים אגהנו בהם הוכה נמורה‬
‫שבהם ישים פניו כהלמישי ‪ .‬אך יש איזה תוספות הכידות שאם יעשיה אותם‬
‫האדם לפני המון העם ישחקו עליו רתלוצצו ‪ .‬ונמצאו חוטאים ונענשים‬
‫על ידו ‪ .‬והוא היה יכול להניח מלעשות הדברים ההם ‪ .‬בי אינם חובה‬
‫מוהלטת ‪ .‬הנה דבר בזה ודאי שייותר הנון הוא להסיד שיניההו משיעשהו ‪.‬‬
‫)מינהו( והצנע לכת עם אלד‪.‬יך ‪ .‬וכמה הסידים גדולים הגיחו ממנדבי‬
‫הסידותם בהיותם בין המון העם ‪ .‬משום דמחזי כיוהרא ‪ .‬כללו של דבר‬
‫כל מה שהוא עיקרי במצוה יעשהו לפני כל מלעיג ‪ .‬ומה שאינו עיקרי‬
‫והוא גורם שהוק והיתול לא יעשהו נמצאת למד שהבא להתחסד הסידות‬
‫אמיתי צריך שישקול כל מעשיו לפי התולדות הנמשכות מהם ‪ .‬ולפי '‬
‫התנאים המתלוים להם לפי העת לפי ההכרה לפי הנושא ולפי המקום ‪.‬‬
‫ואם הפרישה תוליד יותר קידוש ש׳יש ונ״ר לפניו מן המעשה יפרוש ולא‬
‫יעשה ‪ .‬או אם מעש*ה אהד במראיתו הוא טוב ‪ .‬ובתולדותיו או בתנאיו‬
‫הכל הולך אהד‬ ‫הוא רע ‪ .‬ומעשה אהד רע במראיתו וטוב בתולדותיו‬
‫ההיתום והתולדה שהיא פרי המעשים באמת ‪ .‬ואין הדברים מסורים אלא‬
‫ללב מבין ושכל נכון ‪ .‬בי א״א לבאר הפרטים שאין להם קין ‪ .‬וה׳ יתן הכמח‬
‫מפיו דעת ותבונה ‪ .‬ומעשה דר׳ טרפון יוכיח שהחמיר להטות כב״ש וא״ל‬
‫כדאי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי ב״ה ‪ .‬אע״ם שמחמיר היה ‪.‬‬
‫זזה שענין מחלוקת ב״ש וב״ה היה ענין כבד לישראל מפני המחלוקת‬
‫הגדולה שרבתה ביניהם ‪ .‬וסוף סוף נגמר שהלבה כב״ה לעולם ♦ הנה‬
‫קיומה של תורה שגמר דין זה ישאר בבל תוקף לעד ולעולמי עולמים ולא‬
‫יתלש בשום פנים שלא תעשה תורה חם ושלום כשני תורות ‪ .‬וע״ב לדעת‬
‫ד‪.‬משנה הזאת יותר חסידות הוא להחזיק ככ״ה אפילו לקולא מלההמיר‬
‫כבית‬
 ‫לא‬ ‫ישרים‬ ‫פרק כ כא‬ ‫מפלת‬
‫גבית שמאי * וזה לגו לעיניש לראות אי זה דרך ישבון אור באמת ובאמונת‬
‫לעשות הישר בעיני ה׳ ‪:‬‬

‫פ ר ק כ א בדרכי קניית החסידות וההרחקה מפנ‪£‬םידיה‬

‫הנה ממה שיועיל הרבה לקנית ההסידות ‪ .‬הוא גודל ההסתכלות ורוב‬
‫ההתכוננות ‪ .‬כי כאשר ירבה האדם להתבונן על גודל רוממותו‬
‫יתברך ‪ .‬ותכלית ישלימותו ורוב ההרחק הבלתי משוער ‪ .‬שבין גדולתו ובין‬
‫שפלותנו יגרום לו שימלא יראה ורעדה מלפניו ‪ .‬ובהתבינג׳על רובהםדיז‬
‫עמנו ‪ .‬ועל גודל אהבתו יתברך לאדם ־ ועל קרבת הישרים אליו ומעלת‬
‫וביוצא מן העיונים והלימודים ‪ .‬ודאי שתתלהט בו‬ ‫התורה והמצות‬
‫אהבה עזה ‪ .‬ויבחר ויתאוה לידבק בו‪ .‬כי בראותו שהשי״ת הוא לגו לאב‬
‫ממש ‪ .‬ומרהם עלינו באב על בנים יתעורר בו בהמשך החפץ והתשוקה‬
‫לגמול לו כבן על אביו ‪ .‬והנה לזה צריך האדם שיתבודד בחרריו ‪ .‬ויקבוין‬
‫כל מדעו ותבונתו אל ההסתכלות ואל העיון בדברים האמתיים האלה ‪,‬‬
‫והנה ודאי שיעזרהו לזה רוב ההתמדה והעיון במזמורי דהע״ה וההתבוננות‬
‫בס במאמריהש וענינם ‪ .‬כי בהיותם כולם מלאים אהבה ויראה ובל מיני‬
‫חסידות ‪ .‬הנה בהתבוננו בם ‪ .‬לא ימנע מהתעורר בו התעוררות גדול‬
‫לצאת בעקבותיו וללכת בדרכיו ‪ .‬ובן תועיל הקריאה בסיפור מעשה ההפידיב‬
‫באגדות אשר באו שם ‪ .‬כי כל אלה מעוררים את השכל להתיעץ ולעשות‬
‫כמעשיהם הנהמדיש ‪ .‬וזה מבואר ‪ .‬אך מפסידי החסידות ‪ .‬הם הטרדות‬
‫והדאגות ‪ .‬בי בהיות השבל טרוד ונחפז בדאגותיו ובעסקיו* א״א לו לפנות‬
‫אל ההתבוננות הזה ‪ .‬ומבלי התבוננות לא ישיג ההסידות ‪ .‬ואפילו אם‬
‫ה־בינו בבר ‪ .‬הנה הטרדות מכריחות את השבל ומערבבות אותו ‪ .‬ואינם‬
‫מניחות אותו להתחזק ביראה ובאהבה ‪ .‬ושאר הענינים השייכים אל‬
‫ההסידות באשר זכרתי ‪ .‬ע״ב אמרו ז״ל אין השכינה שורה לא מתוך עצבות‬
‫וגו׳ ‪ .‬כ״ש ההנאות ;־תתענוגים שהם הפכיים ממש אל החסידות ‪ .‬כי הנה‬
‫הם מפתים הלב לימשך אחריהם ‪ .‬וסר מבל עניני הפרישות והידיעה‬
‫האמתית‪ .‬אמנם מה שיוכל לשמור את האדם ולהצילו מן המפסידים האלה*‬
‫הוא הבטהון ‪ .‬והוא *שישליך יהבו על ה׳ לגמרי ‪ .‬באשר ידע בי ודאי א״א‬
‫שיחסר לאדם מה שנקצב לו ‪ .‬ובמו שאז״ל במאמריהם )ביצה כז( בל מזונותיו‬
‫של אדם קצובים לו מ ד ה וגו׳ ‪ .‬וכן אמדו אין אדם נוגע כמוכן לחבירו‬
‫אפילו כמלא נימא ‪ .‬ובבר היה אדם יכול להיות יושב ובטל והגזירה היתה‬
‫מתקיימת ‪ .‬אם לא שקדם הקנס לכל בני אדם ‪ .‬ואמר )נראשיחג( בזעת‬
‫אפך תאבל לחם ‪ .‬אשר ע״ב חייב אדם להשתדל איזה השתדלות לצורך‬
‫פרנסתו ‪ .‬שכן גזר המלך העליון ‪ .‬וה״ז כמם שפורע כל המין האנושי אשר‬
‫אין להמלט ממנו ‪ .‬ע״ב אמרו )שפרי( יכול אפילו יושב ובטל ת״ל בבל‬
‫משלח י דן אשר תעשיה‪ .‬אך לא שההשתדלו׳ הוא המועיל‪ .‬אלא שהשתדלות‬
‫מוכרח‬
 ‫׳׳»ייו‪51‬ז«ז־״‪'-‬‬

‫‪k‬‬ ‫ישרים‬ ‫פרס כא כב‬ ‫מסרת‬ ‫!סר׳‬

‫מוכרח ‪ .‬וביון •מהשתדל הרי יצא ידי חובתו ‪ .‬וכבר יש מקום לברכת שנזים‬
‫שתשרה עליו ואינו צריך לבלות ימיו בחריצות והשתדלות"( הוא מ״ש‬
‫דוד הסע״ה )ההליס עה( כי לא ממוצא וממערב ולא וגו׳ ‪ .‬כי אלהים שופט‬
‫וני׳ ושלמה המלך ע״ה אמר)משלי כג( אל תיגע להעשיר מבינתך הדל ‪ .‬אלא‬
‫הדרך האמיתי הוא דרכם של ההפידים הראשיונים עושים תורתן עיקר‬
‫ומלאכתן טפלה ‪ .‬וזה וזה נתקיים בידם ‪ .‬בי כיון שעשה אדם קצת מלאכה‬
‫משם והלאה אין לו אלא לבטוה בקונו ולא להצטער על שום דבר עולמי ‪.‬‬
‫אז תשאר דעתו פנויה ולבו מובן להסידות האמיתי ולעבודה התמימה ‪:‬‬
‫פ ר ק ‪ 2 2‬בביאור נידה הענוד‪ .‬וחלקיה‬
‫ה נ ה כבר דברנו למעלה מגנות הגאוה ומכללה נשמע שבה הענוה ‪ .‬אך‬
‫עתה נבאר יותר בדרך עיקר הענוה ‪ .‬ותתבאר הגאוה מאליה ‪ .‬הנה‬
‫כלל הענוה היות היאדם בלתי מהשיב עצימו משום טעם שיהיה ‪ .‬וזה הפך‬
‫היאוה ממש* ‪ .‬והתולדות הנמשיכות מזה תהיינה ההפכיות ימל תולדות‬
‫‪ .‬הגאוה ‪ .‬וכשנדקדק נמציא שיתלויה במהשבה ובמעשה ‪ .‬כי בתהלה צריך‬
‫שייהיה האדם עניו במהשבתו ‪ .‬ואהר בך יתנהג בדרכי הענוים ‪ ,‬כי אם לא‬
‫יהיה עניו בדעתו וירצה להיות עניו במעימה ‪ .‬לא יהיה אלא מן הענויס‬
‫המדומים והרעים שזכרנו למעלה ‪ .‬שהם מכלל הציבועים אשר אין בעולם‬
‫רע מהם ‪ .‬ונבאר עתה החלקים האלה ‪ .‬הענוה במהשבה ‪ .‬הוא ש־יתבונן‬
‫האדם ויתאמת אצלו ‪ .‬אשר אין התה־ה והכבוד ראויום לו ‪ .‬כ״ש ההתנשא‬
‫על ש;זר כני מינו ‪ .‬וזח מפני מה שחכר ממנו בהכיח ‪ .‬וגם מפני מה‬
‫שיכבר יש בידו ‪ .‬מפני מה שהבר ממנו פשיוט* הוא ‪ .‬כי א ׳א לאדם באיזה‬
‫מדריג׳ שיהיה מן השילימו׳־שילאיהיובו חסתנותרבים‪ .‬או מציד טבעו או מצד‬
‫מימפחתו וקרוביו או מציד מקרים שיקרו לו ‪ .‬או מצד מע*םיו שאדם אין‬
‫צדיק באדן איטר יעשה וגו׳ ‪ .‬הן כל אלה מומים באדם שאין מניחים לו‬
‫מקום התנשאות כלל ‪ .‬אפילו יהיה בעל מעלות רבות ‪ .‬כי כבר עניני‬
‫החסרונות האלה יספיקו לההשיכם ‪ .‬הנה ההכמה היא המביאה יותר את‬
‫האדם לידי התנשאות ונאוה ‪ .‬לפי שבבר היא מעלה שיבאדם עצמו בהלק‬
‫הנכבד שלו ‪ .‬דהיינו השיכל ‪ .‬והנה אין לך הכם שלא יטעה‪ .‬ושילאיצטיר‬
‫ללמוד מדברי חביריו ‪ .‬ופעמים רבות אפילו מדברי תלמידיו ‪ .‬אם בן איפוא‬
‫איך יתנשא בהכמתו ‪ .‬ואמנם מי שהוא כעל שכל ישר ‪ .‬אפילו אם זכה‬
‫^היות הכם גדול ומופלג ‪ .‬באמת כשייסתכל ויתבונן יראה שאין מקום לנאוה‬
‫התנשאות ‪ .‬כי הנה מי שיהוא כעל שיכל שיידע יותר מהאחרים ‪ ,‬אינו עושה‬
‫אלא מה שבהק טבעו לעשות ‪ .‬כעוף שמגביה לעוף לפי שטבעו בכך‬
‫השוד מושך בבהו לפי שיתוקו הוא ‪ .‬כן מי שיהוא הכם הוא לפי שיטבעי‬
‫כביאו לזה ‪ .‬ואילו אותו שיעכיטיו אינו הכם כמוהו היה לו יסכל טבע'‬
‫כמוהו היה מתחכם גם הוא כמוהו ‪ .‬א״כ איל באד להתנשיא ולהתגאות *‬
‫אלא‬ ‫י‬ ‫‘‬
‫*( וזהו רנואר נפרשת המן ולא המדיף הרריה והממעיס לא הההיר ונו׳ ויאמר משה &ל‬
‫להק וגו מלא העומר מן וני׳ נרשררת לדורוה^כס וט׳ רגיההו אהרן לפני העדות למשמרת‬
‫להורות לדורוח ‪5‬א’‪ 1‬היי^״׳ל״יס מועיל מאומה רק ככל גהשנתה שרעיה ;‬
‫‪4‬‬

‫לב‬ ‫יייטרים‬ ‫•פרמ כב‬ ‫מסרת‬

‫אלא אם יש בו חכמה רבה הוא מחויב ללמדה למי שצריך אליה ‪.‬וכמאמר‬
‫ריב״ז )אבית פ׳ג( אם למדרע תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך‬
‫נוצרת אם עשיר הוא ישמח בחלקו ‪ .‬ועליו הוא לעזור למי שאין לו ‪ .‬אם‬
‫נבור הוא לעזור לכושלים ולהציל לעשוקים ‪ .‬הא למה זה דומה למשרתי‬
‫הבית ‪ .‬שכל אחד ממונה על דבר מה ‪ .‬וראוי לו לעמוד במשמרתו לפי‬
‫פקודתו ‪ .‬להשלים מלאכת הבית וצרכיה ‪ .‬ואין בכאן מקום לנאוה לפי‬
‫האמת ‪ .‬והנה זה העיון והתבוננות הראוי לכל איש אשר שכלו ישר ולא‬
‫מתעקש ‪ .‬וכשיתברר זה אצלו ‪ .‬אז יקרא עניו אמתי שבלבו ובקרבו הוא‬
‫עניו ‪ .‬והוא כענין דוד שאמר למיכל )שמואל ב ז( והייתי שפל בעיני ‪ .‬ואז״ל‬
‫)סוכיהה( כמה גדולים נמוכי הרוח‪ .‬שבזמן שבה״ם קיים אדם מקריב עולה י‬
‫שכר עולה בידו ‪ .‬מגהה ‪ .‬שכר מנחה בידו ‪ .‬אבל מי שדעתו שפלה עליו‬
‫מע״ה באילו הקריב כל הקרבנות כלם ‪ .‬שנאמר זבחי אלהים רוח נשברה ‪.‬‬
‫ה״ז שבח של נמוכי הרוח שהם ענוים בלבם ומחשבתם ‪ .‬וכן אמרו עוד‬
‫)הולין פנו( לא מרובכם מכל העמים א״ל הקב״ה בני אני הושק בכם שאפילו‬
‫כשאני משיפיע לבם גדולה אתם ממעטין עצמכם לפני ‪ .‬נתתי גדולה‬
‫לאברהם אמי ואנכי עפר ואפר ‪ .‬נתתי גדולה למשה ואהרן אמרו ונהנו‬
‫מה ‪ .‬נתתי גדולה לדוד אמר ואנכי תולעת ולא איש ‪ .‬כל זה ממה שאין‬
‫הלב הישר מניה עצמו להתפתות משום מעלה אשר יבואהו בידעו באמת‬
‫שכבר לא מפני זה יוצא מידי שפלותו ‪ .‬מצד החסרונות האחרות שא״א‬
‫שלא יהיו בו ‪ .‬ועוד שאפילו באותם המצות עצמם שהשיג לא הניע ודאי‬
‫לתכלית האחרון ‪ .‬ועוד אפילו לא יהיה בו חסרון אחר ‪ .‬אלא היותו כשר‬
‫ודם ילוד אשה די לו זה והותר לפחיתות וגריעות ‪ .‬עד שלא יאות לו‬
‫להתנשא בלל ‪ .‬כי הרי כל מעלה שהוא משיג ‪ .‬אינו אלא חסד אל עליו ‪.‬‬
‫שחציה לחון אותו עם היותו מ‪ ^:‬טבעו וחומריותו שפל ונבזה עד מאד ‪.‬‬
‫ע״ב אץ לו אלא להודות למי שחננו וליכנע תמיד יותר ‪ .‬הא למה זה דומה‬
‫לעני ואביון שמקבל מתנה בחסד שא״א לו שלא יבוש ‪ .‬כי כל מה שירבה‬
‫החסד שיקבל ‪ .‬כך ירבה הבושית שיבוש ‪ .‬בן הדבר הזה בכל אדם שעיניו‬
‫פתוחות לראות את עצמו בהעתו משיג מעלות טובות מאת השי״ת ‪.‬‬
‫וכענין שאמר דוד המלך)חהליס קכוז( מה אשיב לה״ כל תנמולוהי עלי ‪ .‬וכבר‬
‫ראינו הסידים גדולים שנענשיועל שהחזיקו טובה לעדממעם כל חסידותם‪.‬‬
‫נחמיה בן הכליה אמרז ז״ל )סנהדרין ‪5‬נ( מפני מה לא נקרא ספרו על שמו‬
‫מפני שההדק טובה לעצמו ‪ .‬וכן הזקיה אסר )ישעיה לה( הנה לשלום מר‬
‫לי מר ‪ .‬לפי שענהוהקכ״ה וגנותי על העיר הזאת להושיעה למעני ולמעז‬
‫דוד עבדי ‪ .‬וכמאמרם ז״ל )ברכוס י( כל התולה בזכות עצמו תולץ לו בזכות‬
‫אתרים ‪ .‬הרי לך שאין לאדם אפילו להחזיק טובה לעצמו על טובותיו ‪.‬‬
‫וכיש שלא יתנשא ויגבה בהם ‪ ,‬ואמנם כל זה הוא ממה שראוי להשיב עלן‬
‫לבו מי שיהיה כאברהם ‪ ,‬כמשה ‪ .‬כאהרן ‪ .‬כדוד ‪ .‬ושאר החסידים שזכרנו ‪.‬‬
‫«בל אנחנו יתסי יתומים ‪ .‬אין אנו צריכים לכל זה ‪ .‬כי כבר יש ויש אתנו‬
‫הסרונות‬
 ‫ישרים‬ ‫פרר! בב‬ ‫מפלת‬ ‫‪C4‬‬
‫הסרוגות רבות ^טאץ צריך עיון גדול לראות פחיתותגו ובל הכבתגו כאין‬
‫נחשבת ‪ .‬כי היותר הכם גדול שבינינו אינו כי אם פן תלמידי התלמידים‬
‫אשר בדורות הראשונים ‪ .‬וזה מה שראוי שנבין ונדע באמת ‪ .‬ולא יזוח‬
‫עלינו לכנו הנם ‪ .‬אלא נכיר שדעתנו קלה ושבלנו חלש עד מאד ‪ .‬הסבלות‬
‫רב בנו והטעות גוברת ‪ .‬ואשר נדע אותו אינו אלא מעט מן המעט ‪.‬‬
‫א׳כ ודאי שאין ראוי לנו התנשא כלל אלא הבושת והשפלות וזה פשוט ‪.‬‬
‫והגה נדברנו עד הנה מענוות המחשבה ‪ .‬ונדבר^ עתה מענוות המעשה ‪.‬‬
‫והיא תתהלק לד׳ חלקים ‪ .‬בהתנהג עצמו בשפלות ‪ .‬בסבול העלבונות ‪.‬‬
‫בשנוא הרבנות ‪ .‬ובורח מן הבבוד ‪ .‬בהלוק כבוד לכל ‪ ,‬האהד הוא בהתנהג‬
‫בשיפלות ‪ .‬וזה ראוי שיהיה בדבורו ‪ .‬בהליכתו ‪ .‬בשבתו ובבל תנועותיו ‪.‬‬
‫בדבורו ‪ .‬אז״ל לעולם יהיה דבורו של אדם בנהת עם הבריות ומקרא‬

‫)‪ZZ‬‬
‫מלא הוא )קהלת גי( דברי הבמים בנהת נשמעים ‪ .‬צריך שיהיו דבריו דברי‬
‫יר‪(.‬‬ ‫בבוד ולא דברי בזיון ‪ .‬ובה״א )משלי יא( בז לרעהו הפר לב ‪ .‬ואומר‬
‫בבוא רשע בא גם בוז ‪ .‬בהליכתו ‪ .‬אמרו ז״ל )סנהדרין בת( שלהו מתם איזהו‬
‫בן העה״ב ענותן ושפל ברך שייף עייל שייף נפיק ‪ .‬ולא ילך בקומה זקופה ‪.‬‬
‫ולא בכבדות גדול עקב בצד גודל ‪ .‬אלא כדרך כל הולך לעכקיו ‪ .‬וכן אדל‬
‫כל ההולך בקומה זקופה באילו דוהק רגלי השכינה ‪ .‬וכתיב ורמי הקומדז‬
‫גדועים ‪ .‬בשבתו ‪ .‬שיהא מקומו כין השפלים ‪ .‬ולא בין הרמים ‪ .‬והוא ג״כ‬
‫מקיא מלא )מ‪:‬גי כה( אל תתהדר לפני מלך ובמקום גדולים אל תעמוד‬
‫ונו׳ ‪ .‬ובן אדל בויקרא רבה הרחק ממקומך ב׳ וג׳ מקומות ושב עד שיאמרו‬
‫לך עלה ואל תעלה שיאמרו לך רד ‪ .‬ועל כל המקטין עצמו אז״ל כל מי‪.‬‬
‫שמקטין עצמו ובו׳ ‪ .‬ובנגד זה אמרו הסר המצנפת והרם העטרה כל מא‬
‫שהוא גדול בעה״ז קטן בעהיב ‪ .‬ומינה להפך פי שהוא קטן בעה״ז זמן‬
‫גדולתו לעה׳׳ב ‪ .‬ואמרו)סומה ה( לעולם ילמד אדם מדעת קונו שהרי הנית‬
‫הקב״ה בל הרים וגבעות והשרה שבינתו על הר פיני וזה מפני שפלותו ‪.‬‬
‫ובן אמרו )ר״ה יז( לשארית נהלתו למי שמשים עצמו כשירים ‪ .‬ההלק הב׳‬
‫הוא סבילת העלבונות ‪ ,‬והנה בפירוש אמרו ז״ל למי נוש‪ vS‬עון למי שעובר‬
‫על פשע ‪ .‬ואמרו עוד )שית פה( הנעלבים ואינם עולבים שומעים הרפתם‬
‫ואינם משיבים עליהם הכתוב אומר ואוהביו בצאת השמש בגבורתו ‪ .‬וספרו‬
‫מגודל ענוותו של בבא בן בוטא ז״ל)נדריס סו( ההוא בר בבל דסליק לא״י‬
‫בסיב אתתא ‪ .‬א״ל כשילי לי ובו׳ עד זיל תברי יתהון על רישא דבבא חוה‬
‫יתיב בבא בן בוטא ודאין דינא ‪ .‬אזלת ותברת יתהון על רישיה ״ א״ל מה‬
‫הדין דעבדת ‪ .‬א״ל כך צוני כעלי אמר עשית רצון בעלך המקום יוציא‬
‫ממך שני בנים כבבא בן בוטא ‪ .‬והלל כמו כן ספרו מדוב ענותנותו)שבת‬
‫לה( ז״ל ‪ .‬ת״ר לעולם יהא ‪.‬־^דם ענותן בהלל ובו׳ ‪ .‬ור׳ אב הו אהרי רוב ענותו‬
‫מצא שעדיין לא הניע להיות ראוי לקרא עניו ‪ .‬ז״ל )סוכה ר( א ר אבהו‬
‫כריש הוה אמינא ענותנא אנא ‪ .‬כיון דהזינא לר׳ אבא דעכו דאמר איהן‬
‫הד מעמא ואמר אמוריר‪ ,‬הד טעמא ולא קפיד ‪ .‬אמיגא לאו עגותנא אנא ‪.‬‬
‫שנאת‬ ‫״‬
 ‫‪*4‬‬ ‫ישרים‬ ‫פרד! כב‬ ‫ט^לת‬
‫שנאת הרבנות ובריהת הכבוד ‪ ,‬משנה ערוכה היא )אנוח פ׳יא( אהוב א ת‬
‫המי'אכה ושנא את הרבנות ‪ .‬ואמרו עוד הגס לבו בהוראה שוטה רשע‬
‫ונס רוה ‪ .‬ואמרו בל הרודף אהר הכיור הכבוד בורה ממנו • ואמרו עוד‬
‫;יביקחא רבחי( אל תצא לריב מהר ‪ .‬לעולם אל תהי רץ אחר השררה למה‬
‫פן מה תעשה באהריתה ‪ .‬למהר באים ושואלים לך שאלות מה אתה‬
‫משיבם ‪ .‬עוד שם רבי מנהמא בשם רכי תנחום כל המקבל עליו ש*ררה‬
‫כדי ליהנות ממנה ‪ .‬וכו׳ ‪ .‬עוד שם א״ר אבהו אני נקראתי קדוש )ד׳צ‬
‫הקנ׳ה( ‪ .‬הא אם אין בך כל המרות הללו שיש ב י ‪ .‬ל א תקבל עליך שררה ‪.‬‬
‫ותלמידי ר״י יוכיחו ‪ .‬שהיו מוצרכים מפני עניותם ולא רצו לקבל עליהם‬
‫ש*ררה ‪ .‬הוא ט״ש ז״ל )הוריוח יד( כמדומין ששררות אני נותן להם וכו׳ *‬
‫ואברו עוד )כרכות נה( אוי לה לרבנות שמקברת את בעליה ‪ .‬ומנלן מיוסף‬
‫שיניפני שיהנהיג עצימו ברבנות מת קודם אחיו ‪ .‬כללו שיל דבר אין הרבנות‬
‫אלא משיא גדול אשיר על שיבם הנוש־א אותו ‪ .‬כי עד שיהאדם יהיד ויושב‬
‫בתוך עמו מובלע בין האנשיים אינו נתפם אל על עצמו ‪ .‬כיון שנתעלה‬
‫לרבנות ושררה ככר הוא נתפס על כל מי שתהת ידו וממשלתו ‪ .‬כי עליו‬
‫להשקיף על כלם ולרעות אותם דעה והשיכל ולהישיר מעשיהם ואם לאו‬
‫ואשמם בראשיכם כתיב אמרו הכמים ‪ .‬ו הניוד אינו אלא הבל הכלים‬
‫המעביר את האדם על דעתו ועל דעת קונו ומשיכהו כל הובתו ‪ .‬ומי שמכירו‬
‫ודא‪.‬י שימאס בו וישנאו ‪ ,‬והתהלות אשיר יהללוהו בני האדם יהיו עליו‬
‫לטורה ‪ .‬כי בראותו אותם מגדילים הלוליהם על אשר אינו בו באמת אינו‬
‫אלא מתבושש ומתאנה על שלא די לו רעתו שיהסרות ממנו המעלות ההם ‪.‬‬
‫אלא שיעמיסו עליו תהלות שקר ‪ .‬למען יכלם יותר ׳‪ .‬ההלק הד׳ הוא‬
‫הירוק הכבוד לכל אדם ‪ .‬וכן שינינו איזהו מכובד המכבד את הבריות ‪.‬‬
‫ואמרו עוד מנין היודע בהכירו שהוא נחל ממנו אפילו דבר אהד שיהייב‬
‫לנהוג בו כבוד ובו׳ ‪ .‬ועוד שנינו )אבוה פ״ד( הוי מקדים בשלום כל אדם ‪.‬‬
‫ואמרו עליו על ריב״ז שילא הקדים לו אדם שילום מעולם וכו׳ ‪ .‬ובין בדיבור‬
‫ובין במעשים הייב לנהוג כבוד בהביריו ‪ .‬וכבר ספרו ז״ל מכ״ד אלף‬
‫תלמידי ר״ע שמתו על שלא היו נוהגין כבוד זה לזה ‪ .‬ובמו שהבזיון הוא‬
‫דבר מתיהם אל הרשעים ‪ .‬כדבר הכתוב שיזכרנו ‪ .‬בבוא רשע בא גם בוז ‪.‬‬
‫כן הכבוד מהיחס אל הצדיקים‪ .‬כי הכבוד שיוכן עמהם וא‪.‬ינו מתפרש מה ם‪.‬‬
‫ואומר )ישעיה כד( ונגד זקניו כבוד ‪ .‬והרי נתבארו הלקי הענוה הראשיים‬
‫ופרטיהם בכל פרטי המינים המתרהרים והולכים לפי הנושאים ‪ .‬ולפי‬
‫העתים והמקומות ‪ .‬ישמע הכם ויוסיף לקח ‪ .‬והנה זה ודאי שהענוה‬
‫מסירה מדרך האדם מכשיולות רבים ומקרבת אותו אל טובות רבות ‪ .‬כי‬
‫העניו יהוש מעט על דברי העולם ולא יקנא בהבליו ‪ .‬ועוד שהכרת העניו‬
‫נאה עד מאד ורוח הבריות נוחה הימנו בהכרה ‪ .‬לא יבוא לידי כעס ולא‬
‫לידי מריבה אלא הכל בהשקט ‪ .‬הכל במנוהה ‪ .‬אשרי מי שזוכה למדת‬
‫ל!ו י ובבר אמרו )יחשלמי שבה ג( מה שעשתה חכמה עטרה לראשה עשרוה‬
 ‫י ע רי ם‬ ‫פרק בב כ‪:‬‬ ‫מפלת‬ ‫‪C5‬‬
‫ענוה עקב לסוליהה ‪ .‬כי כל ההכמה כלה לא יערבנה • וזה ברור ‪:‬‬

‫פ ר ק ב ג בדרכי קניית הענוד‪ .‬והדדחקה מטפסידיה‬

‫*טניס דם הבזמילים את האדש אל הענוה ‪ .‬המילות ‪ .‬וההתנונן‬
‫המילות הוא שיהיה האדם מרגיל עצמו מעט מעט בהתנהג בשפלות‬
‫על הדרך שזפתו ‪ .‬בישיבת המקומות הפהותים וללבת בסוף החברה ‪.‬‬
‫ללבוש בגד צנועים ‪ .‬דהיינו מנובדים ‪ .‬אך לא מפוארים ‪ .‬בי בהתמלו‬
‫בדרך הזה תכנם ותבוא הענוה בלבו מעט מעט עד שתקבע בו כראוי ‪ .‬כי‬
‫הנה בהיות טבע לב האדם לזודז ולהתנשא קשה עליו לעקור הנטיה הטבעית‬
‫הזאת מעיקרה ‪ .‬אאיב בפעולות ההיצונות המסורות בירו ימשוך מעט‬
‫מעט הדבר בפנימותו הבלתי מסור לו ב״ב וכענין שביארנו בזריזות ‪ .‬שכל‬
‫זה נבלל במאמרם ז״ל ‪ .‬לעולם יהא אדם ערום ביראה ‪ .‬דהיינו שיבקש‬
‫תחבולות נגד הטבע ונטייתו עד שינצחם ‪ .‬אך ההתבונן הוא על ענינים‬
‫שונים ‪ .‬הא׳ הוא המוזכר בדברי עקביא בן מהללאל )איוה פ׳יג( דע מאי‬
‫באת מטיפה סרוהה ולאן אתה הולך למקום עפר רמה ותולעה ולפני כי‬
‫אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני ממ״ה הקב״ה ‪ .‬כי באמת בל אלה הם‬
‫נגדיים לנאוה ועוזרים אל הענוד‪ . .‬כי בהיות האדם מסתכל בפהיתות‬
‫הומרו וגריעות התהלתו אין לו טעם לינשא כלל אלא ליבוש וליבלם ‪ .‬הא‬
‫למה זה דומה לרועה חזירים שהגיע למשול ‪ .‬כל עת אשר יזכור ימיך‬
‫הראשונים א״א לו שיתגאה ‪ .‬ונימיחשוב כ״כ •מכסוף כל גדולותיו ישוב‬
‫לעפר מאכל לתולעת ‪ .‬כ״ש שיכנע גאונו וישבה שאון גאותו ‪ .‬כי מה טובו‬
‫ומה גדולתו ואחריתו בושה וכלימה ‪ .‬ובשיהשוב עוד וידמה בלבו רגע‬
‫הכנסו לפני הב״ד הגדול עזל צבא מעלה ‪ .‬בעת שיראה עצמו לפני ממ״ה‬
‫הקב״ה הקדוש• והטהור בתכלית הקדושה והטהרה כסוד קדושים משרתי‬
‫גבורה גבורי כה עושי דברו אשר אין בהם כל מום ‪ .‬והוא עומד לפניהם‬
‫גרוע פהות ונבזה מצד עצמו ‪ .‬טמא ומגואל מצד מעשיו ‪ .‬הירים ראש ‪.‬‬
‫ד‪.‬יד‪.‬יה לו פתהון פה ‪ .‬וכי ישאלוהו איה איפוא פיך ‪ .‬איה גאונך וכבודך‬
‫אשד נשאת בעולמך ‪ .‬מה יענה או מה ישיב על תוכחתו ‪ .‬הנה ודאי‬
‫שאילו דגע אהד יצייר האדם בשכלו האמת הזה ציור אמתי והזק ‪ .‬פרוח■‬
‫הפרח ממנו בל הגאוה ולא תימוב אליו עוד ‪ .‬הב׳ הוא עניז חילוף תולדות‬
‫הזמן ורוב תמורותיהם‪ .‬כי העשיר קל להיות עני ‪ .‬והמושל לעבד ‪ .‬והמכובד‬
‫לנקלה ‪ .‬ואם הוא יכול כ״כ על נקלה לשוב אל המצב הנבזה בעיניו היום ‪.‬‬
‫איך יגבה לבו על מצבו אשר אינו בטוה עליו ‪ .‬כמה מיני הולאים יכולים׳‬
‫ח״ו לבוא על האדם שיצטרך במו פיו לד^הנן למי שיעזור אותו ויסייעד^‬
‫ויקללו במקצת ‪ .‬כמה צרות ח״ו יכולים לבוא עליו שיצטרך ללכת לשחר‬
‫פני רבים אשר מאס לפעמים לתת להם שלום למען יהיו לו למושיעים‬
‫בדברים אלה אנחנו רואים בעינינו דכד יום ביומו ‪ .‬כדאי הם להסיר מלב‬
‫האדם‬
‫לח‬ ‫מטלת‬
‫הובתו‪,‬‬ ‫ז־‪,‬אדם גאותו ולהלבישו ענוה ושפלות ‪ .‬ובשיתב! נן עוד האדם‬
‫לפניו ית׳ ‪ .‬וכפה היא נעזבת ממנו וכמה הוא מתריטל בה ודאי שיבוש‬
‫ולא יתגאה ‪ .‬יכלם ולא ירום לבו ‪ .‬וכה״א )ירמיה לא( שמוע שמעתי אפרים‬
‫מתנודד וגו׳ ‪ .‬כי אחרי שובי נחמתי ואהרי הודעי ספקתי על ירך בושתי‬
‫זנם נכלמתי וגו׳ ‪ .‬ועל הכל יתבונן תמיד להכיר הולשת השכל האנושי ‪,‬‬
‫ורוב טעותיו וכזביו ‪ .‬שיותר קרוב לו תמיד הטעות מהידיעה האמתית ‪.‬‬
‫ע״כ יירא תמיד מהסכנה הזאת ‪ .‬ויבקש ללמוד תמיד מכל אדם ‪ .‬ולשמוע‬
‫תמיד לעצה פן יבשל ‪ .‬והיא משדל איזהו הכם הלומד מכל אדם ‪ .‬וכה״א‬
‫שומע לעצה הכם ‪ .‬אך מפסידי המדה הזאת ‪ .‬הוא הריבוי והשביעה‬
‫בטובות העה״ז ‪ .‬וכענין הכתוב שבפירוש אומר )דגריס ה( פן תאכל ושבעת‬
‫ונו׳ ורם לבבך וגו׳ * ע״כ מצאו להם הרסידים טוב להיות האדם מענה‬
‫נפשו לפעמים ‪ .‬למען השפיל יצר הגאוה איבר איננו מתגבר אלא מתוך‬
‫הרבוי ‪ .‬וכענין שאז״ל )ירכות לנ( אין ארי נוהם מתוך קופה של תבן אלא‬
‫מתוך קופה של בשר ‪ .‬והנה בראש כל המפסידים הוא הסכלות ומיעוט‬
‫הידיעה האמתית ‪ .‬כי תראה שאין הגאוה מצויה יותר אלא במי שסכל‬
‫יותר ‪ .‬ורז״ל אמרו )בנהדרין כד( סימן לגסות הרוה עניות התורה ‪ .‬וכן אמרו‬
‫סימן דלא ידע כלום שכוחי ‪ .‬ואמרו עוד )‪3‬׳מ פ־ה( איסתרא בלגינא קיש‬
‫קיש קריא ‪ .‬עוד אמרו)ב״ר פ״כי( שאלו לאילני סרק מפגי מה קולכם נשמע ‪.‬‬
‫אמרו הלואי יהיה קולנו נשמע ונזכר ‪ .‬וכבר ראינו שמשה שדדא מובחר‬
‫שיבנל האדם היה עניו מכל האדם ‪ .‬עוד ממפסידי הענוה ‪ .‬הוא ההתחברות‬
‫או ההשתמש בבני אדם הגפים אשר לגנוב לבו בהנפותם למען ייטב להם‬
‫ישבחוהו וירוממוהו ‪ .‬בהגדיל מה שיש בו מן המעלות עד התסלית ‪ .‬ובהוסיף‬
‫עליו מה שאין בו ילל ‪ .‬ולפעמים שפה שיש בו הוא ההפך ממה שמשבהין‬
‫אותו ‪ .‬והנה פוף פוף דעת האדם קלה ‪ .‬וטבעו הלש ומתפתה בנק^ ‪.‬‬
‫כ״ש בדבר שאיליו הוא נוטה בטבע ‪ .‬ע״כ בשמעו את הדברים האלה‬
‫יוצאים מפי שהוא מאמין לו יכנסו בו כארס ועבם ‪ .‬ונמצא נופל בדשת‬
‫הגאוה ונשבר • הרי לנו יואש אשר הטיב לעשות כל ימי הורהו יהוידע‬
‫הכהן רבו ‪ .‬ואהרי מות יהוידע באו עבדיו והתהילו לההניף לו ולהגדיל‬
‫הילוליו ‪ .‬עד שדימוהו לאלוה אז שמע המלך אליהם ‪ .‬ותראה זה הדבר‬
‫בבירור ‪ .‬ע״כ מי שעיניו בראשו ‪ .‬יותר יזהר ויעיין במעשי מי שרוצה‬
‫לקנותו לו לחבר ‪ .‬או ליועץ ‪ .‬או לפקיד על ביתו ‪ .‬יותר ממה שיזה ר‬
‫ויעיין במאכלו ובמשתיו ‪ .‬כי המאכל והמשתה יוכל להזיק לנופו בלבדי ^‬
‫זההבירים או הפקידים יוכלו להשחית נפשו ומאודו וכל כ בו דו‪.‬ו דו ד המלך‬
‫ע’ ה אומר לא ישב בקרב ביתי עושה רמיההולך בדרך תמים הוא ישרתני ‪.‬‬
‫ואין טוב לאדם אלא שיבקש לו הבירים תמימים שיאירו עיניו כמה שהוא‬
‫עור בו ‪ .‬ויוכיחוהו באהבתם ונמצאו מצילים אותו מכל רע ‪ .‬כי מה שאין‬
‫האדם יכול לראות ‪ .‬לפי שאינו רואה חובה לעצמו » הם יראו ויבינו‬
‫ויזהירוהו ונשמר • וע״ז נאמר )מ‪:‬ני כל( ותשועה ברוב יועין ‪:‬‬
‫הגה‬
 ‫ישרים‬ ‫‪£‬רס כד‬ ‫מסלת‬ ‫‪68‬‬

‫בביאור יראה הטא‬

‫ה נ ה ראותנו המדה הזאת נבנית אהר כל הברות הטובות אשר זכרנו ע ד‬
‫הנה ‪ .‬די לנו להעירנו על ענינה שראוי שיהיה ודאי ענין ‪:‬בבד‬
‫ועיקרי מאד ‪ .‬וקשה להשיג אותו ‪ .‬שבבר לא יובל להגיע אליו ‪ .‬אלא טי‬
‫שככר השיג כל הבדות שקדם זכרם ‪ .‬אבנם צריך שנקדים בי מיני היראה‬
‫הם ב׳ שהם ג׳ ‪ .‬האהד קלה מאד להשיגה אין דבר קל כבוהו ‪ .‬והב׳ קשת‬
‫מן הבל ‪ .‬ושלימותה כמו בן שלימות גדול מאד ‪ .‬יש יראת העונש ‪ .‬וזהו‬
‫המין האהד ‪ .‬ויש יראת היוגזבית ‪ .‬וזהו המין הב׳ ‪ .‬שיראת ההמא הלק‬
‫ב׳ מבנו ‪ .‬ונבאר עתה ענינם והבדליהם ‪ .‬יראת העונש בפשוטה שאדם‬
‫ירא בעבור את פי ה׳ אלהיו מפני העונשים אשר לעבירות ‪ .‬אם לגוף ‪.‬‬
‫ואם לנפש ‪ .‬והנה זאת קלה ודאי כי כל אדם אוהב את עצמו ‪ .‬ויירא‬
‫לנפשו ‪ .‬ואין דבר שירהיק אותו מעשות דבר אהד יותר בן היראה שיא‬
‫תבואהו בו איזה רעה ‪ .‬ואין יראה זו ראויה אלא לעמי האדן ‪ .‬ולנשים‬
‫אשר דעתן קלה ‪ .‬אך אינה יראת ההבמים • אנשי הדעת ‪ .‬המין הב׳ הוא‬
‫יראת הרוממות ‪ .‬והוא שהאדם ירהק בן החטאים י ולא יעשה בפני כבודו‬
‫הגדול ית״ש ‪ .‬בי איך יקל ‪ .‬או איך יערב לבו של ב ו שפל ונמאם לעשות‬
‫דבר נגר רצו‪-‬ו של הבורא יתברך ויתעלה שמו ‪ .‬והנה זאת היראה אינה‬
‫כ״ב קלה להשי; אותה ‪ .‬כי לא תולד אלא בתוך ידיעה והשכלה להתבונן‬
‫על רובמותו ית׳ ‪ .‬ועל פהיתותו של האדם ‪ .‬כל אלה דברים מתולדות‬
‫השכל המבין ומשכיל ‪ .‬והיא היראה אשר שמנוה לד^ב מזז׳ בהלקיההבידות‬
‫אשר זכרנו ‪ .‬בה יבוש האדם ויהרד בעמדו לפני לונו להתפלל או לעבוד‬
‫כל עבודה ‪ .‬היא היראה המשובחת שנ ש;בהו בה רוכידי עולם • והוא מת‬
‫שמשה מרכר ואומר )דבליס כה‪ 1‬ליראה את השם הנכבד והנורא הזה את‬
‫ה׳ אלהיך ‪ .‬זאת דהראה שאנחנו בביאורה עתה דהיינו יראת ההמא היא‬
‫כמו הלק מיראת הרוממות שזכרנו ‪ .‬ובמו מין בפ״ע ‪ .‬והיינו כי הנה‬
‫ענינה הוא שיהיה האדם ירא ודואג תמיד על מעשיו ‪ .‬פן נתערב בם‬
‫איזה שטין הטא ‪ .‬או פן יהיה שם איזה דבר קטן או נדול שאינו לפי גודל‬
‫כבודו ית׳ ורומ‪.‬יות שמו ‪ .‬והנך רואה היהס הגדול שבין יראה זו ויראת‬
‫הרוממות שזכרנו ‪ ,‬כי התכלית בשניהם שלא לעשות דבר נגד רום כבודו‬
‫ות׳ ‪ .‬אמנם ההבדל שיביניהם שבעבורו תחשב במין אהר ^ ובשם אחר‬
‫הקרא ‪ .‬הוא ‪ .‬כי יראת הרוממות הוא בשעת המעשיה או בשעת העבודה ^‬
‫או בפרק העבירה ‪ .‬דהיינו או בשעה שהוא עומד ומתפלל ‪ .‬או עובד ‪.‬‬
‫שיאז יבוש ויבלם ירעש וירעד מפני רום כבודו ית׳ ‪ .‬או בשעה שמזדנזנת‬
‫עבירה לפניו והוא מביר בה שהיא עבירה ‪ .‬שיעזוב מלעשותה למען אשר‬
‫יעשה דבר למיות עיני כבה־־ו ה״ו ‪ .‬אך יראת ההטא היא כבל עת‬
‫זבכל שעה שהנה בבל רנע הוא ירא פן יבשל ויעשה דבר או הצי דבר‬
‫שיהיה נ‪:‬ד בבור שמו יתב׳ ‪ .‬וע׳ב נקראת יראת חטא בי עיקר היד‪..‬ת‬
‫‪P‬‬
‫‪I‬‬ ‫ישריש‬ ‫זרק כד‬ ‫מסלת‬
‫>‪1‬ן ההטא שלא יכנס ויתערב במעשיו מהמת פשיעה והתרשלות או מחנזת‬
‫העלם יהיה כאיזה דרך שיהיה ‪ .‬והנה על זה נאמר )משלי כלז( אשרי אדם‬
‫מפחד תמיד ‪ .‬ופי׳ ז״ל ההוא בדברי תורה כתיב ‪ .‬כי אפילו בשעה שאינן‬
‫רואה המכשול לנגד עיניו צריך שיהיה לבו הרד בקרבו פן טמון הוא לרגליו‬
‫והוא לא נשמר ‪ .‬ועל יראה זאת אמר מרע״ה )שמות כ( ובעבור תהיה‬
‫יראתו על פניכם לבלתי תהטאו ‪ .‬כי זה עיקר היראה שיהיה האדם ירא‬
‫ומזדעזע תמיד עד שלא תסור יראה זו ממנו כי עי״ז ודאי לא יבוא לידי‬
‫הטא ‪ .‬ואם יבוא כאונס יחשב ‪ .‬וישעיהו אמר בנבואתו)ישעיה כו( ואל זה‬
‫אביט אל עני ונכה רוה והרד על דברי ‪ .‬ודוד המלך השתכה בזה ‪ .‬ואמר‬
‫)תהליס ק־כי( שרים רדפוני הנם ומדברך פהד לבי ‪ .‬וכבר מצאנו שהמלאכים‬
‫הגדולים והרמים ‪ .‬הרדים ורועשים תמיד מפני גאות ה׳ עד שאז״ל כמשל‬
‫הבמתם )שנייה יג( נהר דינור מהיכן יוצא מזיעתן של היות ‪ .‬והוא מפני•‬
‫האימה אשר עליהם תמיד מרוממותו יתב׳ פן יעדרו דבר קטן מן הכבוד‬
‫והקדושה הראוי לפניו ‪ .‬ובכל שעה שנגלית השכינה על איזה מקום שיהיה‬
‫יהיר רעד ורעש ורגז ‪ .‬הוא משה״ב )‪:‬ופגייס ה( אר*ן רעשה אף שמים נטפו‬
‫בפני אלהים ‪ .‬ואומר )ישעיה כג( לו קרעת שמים ירדת מפניך הרים נזול' ‪,‬‬
‫כיש כני האדם שראוי שירגזו וירעשו כידעם שלפני ה׳ הם עומדים תמיד ‪4‬‬
‫ונקל להם לעשות אהה דבר שאינו לפי רוממות כבודו י תיש ‪ .‬והוא מה‬
‫שאמר אליפז לאיוב )איו‪ :‬גיס מה אנוש כי יזכה וכי יצדק ילוד אשה הן‬
‫בקדושיו לא יאמין ‪ .‬ושמים לא זכו בעיניו ‪ .‬ואומר הן בעבדיו לא יאמין‬
‫ובמלאכיו ישים תהלה ‪ .‬אף שוכני י בתי הומר וגו׳ ‪ .‬כי הנה ע״כ צריך‬
‫ודאי שיחרד תמיד וירעש כל האדם ‪ .‬וכמאמר אליהוא )שס לז( אף לזאת‬
‫יחרד לבי ויתר ממקומו שמעו שמוע ברוגז קולו וגו׳ ‪ .‬זאת היא היראה‬
‫האמתית שראוי לאיש ההכיד שתהיה על פניו תמיד ‪ .‬ולא תפור ממנו ‪.‬‬
‫אך הלקי היראה הזאת ב׳ ‪ .‬הא׳ הוא בהוה או עתיד ‪ .‬והב׳ בעבר ‪.‬‬
‫בהוה ‪ ,‬הוא שיהיה האדם ירא ודואג על מה שהוא עושה ‪ .‬או על מה‬
‫שהולך לעשותו פן יהיה בו דבר ‪ .‬או פן יכנס בו איזה דבר אשר לא‬
‫לפי כבודו יתב׳ ‪ .‬וכמש״ל ‪ .‬בעבר ‪ .‬הוא שיהיה האדם הושב תמיד על‬
‫מה שיכבד עשה ‪ .‬ויירא וידאג פן יצא מתהת ידיו איזה הטא בלא שידע ^‬
‫והוא כענין בבא בן בוטא שהיה מקריב אשם תלוי בכל יום ‪ .‬ואיוב אהר‬
‫משתה בניו היה משכים והעלה עולות מכפר כלם כי אמר איוב אולי‬
‫הטאו בני וגו׳ ‪ .‬ואז״ל על משה ואהרן בענץ שמן המשהה שמשח משה‬
‫לאהרן שהר■״ נאמר בו )שעוהל( על בשר אדם לא ייסך ‪ .‬ולאהרן נצטיה‬
‫שימשההו יו ‪ .‬והיו מתיראים שמא מעלו בו באיזה צד שנהגו שלא‬
‫כמצוה ‪ .‬ז״ל )הוריות י‪ (:‬ועל דבר זה דאג משה'ואמר שמא מעלתי בשמן‬
‫דמשחה ‪ .‬יצתה בת קול ואמרה כטל הרמון ונו׳ ‪ .‬ועדיין היה אהרן דוא‪:‬‬
‫שמא משה לא מעל ואני מעלתי יצתה בת קול ואמרה וכו׳ ‪ .‬הרי לך‬
‫מדתם של ההידית שאפילו במצוה שעשו היו דואגים ואומרים שמא‬
‫נתערב‬
 ‫י ש רי ם‬ ‫פרק נד כד‪.‬‬ ‫מ סי ת‬ ‫‪(f‬׳?׳‬
‫בהערב בהם ’םם*ן פסול הם ושלום ‪ .‬ואברהם אחרי שיצא לעזור לין אתיר‬
‫לוט ששבו אותו היה מהפחד ואומר שמא לא זבו מעשיו לגמרי ‪ .‬ד״ א‬
‫כה שיפי׳ ז׳ל )כ״ר( על פסוק אל תירא אברם ‪ .‬ר״ל אמר לפי שהיה אברהם‬
‫מתפהד ואומר בין כל איכלוכין שיהרגתי שימא היה ביניהם צדיק אהד‬
‫או ירא שמים אחד לפיכך נאמר לו אל תירא אכרם ‪ .‬ואמרו בהנא דבי‬
‫אליהו אל תירא אברם אין אומרים אל תירא אלא למי שהוא ירא שמיש‬
‫לאמיתו ‪ .‬והיא זאת היראה האמתית שיאסרו עליו אין לו להקב״ה בעולמי‬
‫אוצר שיל יראת שימים בלבד ‪ .‬שרק למשיה היה קל להשיט*■ מפני‬
‫ריב דביקותו בו ית״ש ‪ .‬כי האחרים ודאי שיההומר כונע נדול הוא להם •‬
‫אמנם בל הסיד וחסיד ראוי לו להשתדל להשייג ממנה כל מה שיוכל ונאטר‬
‫)תהילים לד( יראו את ה׳ קדושיו ‪:‬‬

‫פ ר ק ב ה בדרך קנייה היראה‬

‫א ך דרך קניית היראה הזאת הוא ההתבונן על ב׳ ענינים אמתיים ‪ .‬היא״‬
‫הוא היות שיבינתו יתברך נמצאת כב״ם שבעולם ושהוא ית׳ משיניה‬
‫על בל דבר קטן וגדול אין נסתר מננד עיניו ‪ .‬לא מפני גודל הנושא ‪ .‬ולא‬
‫מפני פחיתותו ‪ .‬אלא הדבר הנדול והדבר הקטן הנקלה והנכבד הוא רואת‬
‫והוא מבין בלי הפרש ‪ .‬רוא מה שאמר הכתוב )ישעיה ו( מלא כל הארץ‬
‫כבודו ‪ .‬ואומר )ירמיה כג( הלא את השמים ואת האדן אני מלא ‪ .‬ואומר‬
‫)'■תלים קניו( מי כה׳ אלהינו המנביהי לשבת המשפילי לראות בשימים‬
‫ובארין ‪ .‬ואומר )שם קלה( ני רם ה׳ ושיפל יראה וגבוה ממרהק יידע ‪ .‬וביון‬
‫שיתברר לו שבכל מקום שהוא ‪ .‬הוא עומד לפגי שבינתו יהבי־ך ‪ .‬אז‬
‫מאליה תבוא בו היראה והפהד פן יבשל במעשיו ‪ .‬שלא יהיו בראוי לפי‬
‫רוממות כבודו ‪ .‬והוא מ״ש )חנות פ ד( דע מה למעלה ממך ‪ .‬עין רואה‬
‫ואזן שומעת ‪ .‬ובל מעשיך בספר נכתבים ‪ .‬כי כיון שהשנהת הקב^׳ה על‬
‫בל דבר ‪ .‬והוא רואה הבל ‪ .‬ושומע הבל ‪ .‬ודאי שבל המעשים יהיו עושים‬
‫רושם ‪ .‬ובלם נכתבים כספר אם לזנות או להובה ‪ .‬ואמנם הדבר הזה‬
‫אינו מצטייר היטב בשכל האדם ‪ .‬אלא ע״י התמדת ההתבוננות וההסתכלות‬
‫הגדול ‪ .‬בי כיון שהדבר רחוק מחושינו לא יציירהו השבל אלא אהר רוב‬
‫העיון וההשקפה ‪ .‬ונס אהר שיציירהו יסור הציור ממנו בנקל אם לא‬
‫יתמיד עליו הרנה ‪ .‬ונמצא •סכמו שרוב ההתבונן הוא הדרך לקנות היראה‬
‫התמידית ‪ .‬כן היסח הדעת וביטול העיון הוא המפביד הנדול שלה ‪ .‬יהיה‬
‫מהמת טרדות או ברצון ‪ .‬בל היסה דעת ביטול הוא ליראה התמידית ‪.‬‬
‫הוא מה שצוה הקב״ה אל המלך )דברים יז( והיתה עמו וקרא בו בל ימי‬
‫הייו למען ילמד ליראה *את ה׳ אלהיו ‪ .‬הא למדת שאין היראה נלמדת‬
‫אלא מן הקריאה הבלתי נפסקת ‪ .‬ותדקדק שאמר למען ילמד ליראה ‪ .‬ולא‬
‫אמר למען יירא ‪ .‬אלא לפי שאין היראה הזאת מושנת בטבע ‪ .‬כי אדרבא‬
‫רהועד‪.‬‬
 ‫לו‬ ‫ישרים‬ ‫פרק כה ט‬ ‫נ״פלת‬
‫רחוקה היא ממנו מפני גשמיות ההושים ‪ .‬ואינה נקנית אלא ע״י לימוד ‪.‬‬
‫ואין לימוד ליראה אלא כרוכ ההתמדה כתורה ודרכיה כלי הפסק ‪ .‬והוא‬
‫שיהיה האדם מתבונן ומעיין כדבר הזה תמיד בשכתו ‪ .‬כלכתו ‪ .‬כעבכו ‪.‬‬
‫ובקומו ‪ .‬עד שיקבע בדעתו אמתת הדכר דהיינו אמתת המצא שכינתי‬
‫יתכרך כבל מקום ‪ .‬והיותנו עומדים לפניו ממש בבל עת וכבל שעה ‪.‬‬
‫ואז יירא אותו כאמת ‪ .‬והוא מה שהיה דוד המלך מתפלל ואומר )ההליס‬
‫פס הורגי ה׳ דרכך אהלך באמתך יחד לככי ליראה שמך ‪:‬‬

‫פ ר ק כו בביאור מדת הקדושה ודרך קנייתה‬

‫^נין הקדושה כפול הוא דהיינו תהלתו עבודה וסופו גמול ‪ .‬תהלתו‬
‫השתדלות וסופו מתנה ‪ .‬והיינו שתחלתו הוא מה שאדם מקדש‬
‫עצמו ‪ .‬וסופו מה שמקדשים אותו ‪ .‬והוא משז׳׳ל )יומא לכי( אדם מקדש‬
‫עצמו מעט מקדשים אותו הרבה ‪ .‬מלמטה מקדשים אותו מלמעלה‬
‫ההשתדלות הוא שיהיה האדם נבדל ונעתק מן החומריות לגמרי ומתדבק‬
‫תמיד בבל עת ובכל שעה באלהיו‪ .‬ועד״ז נקראו הנביאים מלאכים‪.‬כענין‬
‫שנאמר באהרן )מלאכי כ( כי שפתי בהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהן‬
‫כי מלאך ה׳ צבאות הוא ‪ .‬ואומר )ד׳ה נ׳ לו( ׳ויהיו מלעיבים במלאכי‬
‫אלהים וגו׳ ‪ .‬ואפילו בשעת התעסקו במעשים הגשמיים המוכרחים לו‬
‫מפאת גופו הנה לא תזוז נפשו מדביקותה העליון ‪ .‬וכענין שנאמר)ההליס‬
‫סג( דבקה נפשי אהריך כי תמכה ימינך ‪ .‬ואמנם לפי שא״א לאדם שישים‬
‫הוא ‪ ax‬עצמו במצב הזה כי כבד הוא ממנו ‪ .‬כי סוף סוף הוםרו הו«‬
‫בשר ודם ‪ ,‬ע״ב אמרתי שסוף הקדושה מתנה ‪ .‬כי מה שיוכל האדס‬
‫לעשות הוא ההשתדלות ברדיפת היריעה האמתית והתמדת ההשכלה‬
‫בקדושת המעשה ‪ .‬אך הסוף הוא שהקכ״ה ידריכהו כדרך הזה שהוא‬
‫חפץ ללכת בה ‪ .‬וישרה עליו קדושתו ויקדשהו ‪ .‬ואז יצלה בידו זה הדבר ‪,‬‬
‫שיוכל להיות בדביקות הזה עמו יתברך בתמידות ‪ .‬כי מה שהטבע מונע*‬
‫ממנו יעזרהו יתברך ויסייע לו ‪ .‬ובענין שנאמר )חהליספד( לא ימנע טוב‬
‫להולכים בתמים ‪ .‬וע״ב אמרו במאמר שזכרתי אדם מקדש עצמו מעט ‪7‬‬
‫הוא מה שיוכל האדם לקנות בהשתדלותו* מקדישים אותו הרבה ‪ .‬שהוא‬
‫׳■‬ ‫העזר שעוזר אותו השיית וכמ״ש ‪ .‬והנה האיש המתקדש בקדושת בוראו‬
‫אפילו מעשיו הגשמיים הוזרים להיות ענייני קדושה ממש‪ .‬ופימגיך אכילת‬
‫קדשים שהיא עצמה מצות עשה ‪ .‬ואמרו ז״ל כהנים אוכלים ובעלים‬
‫מתבפרים ‪ .‬ותראה עתה ההפרש שבין הטהור לקדוש ‪ .‬הטהור מעשיו‪,‬‬
‫החופרים אינם לך אלא הברהים ‪ .‬והוא עצמו אינו מתבוין בהם אלא על‬
‫צד ההברה ‪ .‬ונמצא שעל ידי זה יוצא‪.‬ים מסוג הרע שבחומריות ונשארים‬
‫}‪V,,‬י‪:‬‬ ‫טהורים ‪ .‬אך לכלל קדושה לא באו ‪ .‬כי אילו היה אפשר בלתם ‪ .‬כבר היה‬
‫יותר טוב ‪ .‬אך הקדוש הדבק תטיד לאלהיו ‪ .‬ונפשו מתהלכת בין המושכלות‬
‫האמתיות‬

‫‪i‬‬

‫‪./.‬יג‪“wy.‬׳י ת‬
 ‫ישרים‬ ‫פרק כו‬ ‫מסלת‬ ‫‪72‬‬

‫האמתיות באהבת בוראו ויראתו ‪ .‬הנה נחשב לו באלו הוא מתהלך‬

‫לפני ה׳ בארצות החיים עודנו פה בעולם הזה ‪ .‬והנה איש בזה הוא‬
‫עצמו נחשב• במשבן ‪ .‬במקדש ‪ .‬ובמזבח ‪ .‬ובמאמרם זברונם לברבה‬
‫ייעל מעליו אלהים ‪ .‬האבות הן הן המרבבה ‪ .‬ובן אמרו הצדיקים‬
‫הן הן המרכבה ‪ .‬כי השבינה שורה עליהם במו שהיתה שורה במקדש ‪,‬‬
‫ומעתה המאכל שהם אוכלים הוא כקרבן שעולה על גבי האישים ‪ .‬בי‬
‫ודאי הוא שיהיה נהשש לעילוי גדול אל אותם הדברים שהיו עולים על‬
‫נבי המזבח כיון שהיו נקרבים לפני השכינה ‪ .‬וב״ב יתרון היה להם‬
‫בזה ‪ .‬עד שהיה בל מינם מתברך בבל העולם ‪ .‬ובמאמרם ז״ל במדרש‬
‫כן המאבל והמשתה שהאיש הקדוש אובל ‪ .‬עילוי הוא למאכל ההוא‬
‫ולמשתה ההוא ‪ .‬ובאילו נקרב על גבי המזבה ממש ‪ .‬והוא הענין שאמרו‬
‫עליו ז״ל )נהוגות ק?( בל המביא דורון לת״ה כאילו הקריב בבורים ‪ .‬ובן‬
‫אמרו ימלא גרונם של תלמידי חכמים יין במקום נסבים ‪ .‬ואין הדבר הזה‬
‫שיהיו הת״ה להוטים אחרי האכילה והשתיה ח׳׳ו שימלאו גרונם במלעיט‬
‫את הגרגרן ‪ .‬אלא הענין הוא לפי הבונה שזכרתי י בי הת״ה הקדושים‬
‫בדרכיהם ובבל מעשיהם הנה הם ממש במקדש ובמזבה ‪ .‬מפני שהשכינה‬
‫שורה עליהם כמו שהיתה שורה במקדש מ מ ש‪ .‬והנה הנקרב להש‬
‫כנקרב ע״ג המזבח‪ .‬ומילוי גרונם תהת מילוי הבפלים‪ .‬ועד׳׳ל בלי תשמיש‬
‫שישתמשו מדברי העולם אהרי היותם כבר דבוקים לקדושתו יתברך ‪.‬‬
‫הנה עילוי ויתרון הוא לדבר ההוא שזבו להיות תשמיש לצדיק ‪ .‬ובבר‬
‫הזכירו ז״ל בענין אבני המקום •מלקה יעקב ושם מראשותיו)חונין צא( אר״י‬
‫מלמד •מנתקבצו בלן והיתה כל אהת אומרת עלי יניח צדיק ראשץ ‪.‬‬
‫כללו של דבר ענין הקדושיה הוא •מייהיה האדם דבק כל כך כאלהיו ‪.‬‬
‫עד שיבשום מעשיה אשיר יעשה לא יפרד ולא יזוז ממנו יתבדך ‪ .‬עד‬
‫שיותר יתעלו הדברים הגשמיים אשר ישמשיו לאהד מתשימישיו במה‬
‫שהוא משתמש בהם ‪ .‬ממה שיורד הוא מדביקותו ומעלתו בהשתמשו‬
‫מדברים נשימיים ‪ .‬ואמנם זה בהיות ימבלו ודעתו קבועים תמיד בגדולתו‬
‫יתברך ‪ .‬ורוממותו וקדושתו ‪ .‬עד שימצא כאילו הוא מתחבר למלאכים‬
‫העליונים ממש עודהו בעוה״ז ‪ .‬ובבר אמרתי שאין האדם יבול לעשות‬
‫בזה מצרו ‪ .‬אלא להתעורר בדבר ולהשיתדל עליו‪ .‬וזה אהר שבבר‬
‫ימצאו בו בל^המדות הטובות שזכרנו עד הנה מתהלת הזהירות ועד‬
‫יראת ההטא ‪ .‬בזאת יבא אל הקודש ויצליח ‪ .‬שיהרי אם הראשונות‬
‫הסירות ממנו ‪ .‬הרי הוא כזר ובעל מום שינאמר בו וזר לא יקרב ‪ .‬אך‬
‫אהרי הבינו את עצימו בבל הבנות א ל ה‪ .‬אם ירבה לידבק בתוקף‬
‫האהבה ועוצם היראה בהשכלת גדולתו יתברך ועוצם רוממותו ‪ .‬יפריד‬
‫עצמו מעניני ההומר מעט מעט ‪ .‬ובכל פעולותיו ובבל תנועותיו ‪ .‬יכוין‬
‫לבבו אל מצפוני ההתדבקות האמיתי ‪ .‬עד שיערה עליו רוח ממרום‬
‫וישבין הבורא יתברך את שימו עליו כמו שעושה לבל סדושיו • ואז‬
‫יהית‬
 ‫עד‬ ‫ישרים‬ ‫פרה כ‬ ‫מפלת‬
‫^היה במלאך ה׳ ממש וכל מעשיו אפילו השפלים והגשמיים כקרבנות‬
‫ועבודות ‪ .‬והנך רואה שדרך קניית זאת המרה הוא ע״י רוב הפרישה ‪.‬‬
‫והעיון העצום בסתרי ההשנהה העליונה ומצפוני הבריאה ‪ .‬וידיעת‬
‫רוממותו יתברך ותהלותיו עד שיתדבק בו דבקות נדול וידע לכוין‬
‫מהשיבתו בהיותו הולך ומשתמש בדרכים הארציים כמו שהיה ראוי לבהן‬
‫שיתכוין בעודו שוחט הזבח או מקבל דמו או זורקו עד שימשוך בזה‬
‫הברכה ממנו יתברך ההיים והשלום ‪ .‬וזולת זה א״א שישיג מעלה זו‬
‫וישאר על כל פנים הומרי ונשמי כבל שאר בני אדם ‪ .‬והנה מה שעוזר‬
‫י־׳השגת המדה הזאת הוא ההתבודדות והפרישה הרבה כדי שבהעדר‬
‫המטרידים תוכל נפשו להתגבר יותר ולהדבק בבורא ‪ .‬מפסידי המדה‬
‫הס הברון הידיעות האמתיות ורוב ההברה עם בני האדם כי החומריות מוצא‬
‫את מינו וניעור ומתחזק ‪ .‬ונשארה הנפש לבודה בו ולא תצא ממאסרה ״‬
‫אך בהפרדו מהם ישארו לבד ויכין עצמו •אל השיראת קדושתו ‪ .‬הנה‬
‫בדרך שרוצה לילך בה יוליכוהו ‪ .‬ובעזר האלהי אשר יותן לו תתגבר‬
‫נפש*ו בו ותנצח את הגופניות ‪ .‬ותדבק בקדושתו יתברך ותשלם בו‬
‫ומשם יעלה אל מעלה גבוהה יותר ‪ .‬והוא הרוח הקדש שכבר תניע‬
‫השכלתו להיות למעלה מהק האנושי ‪ .‬ויכול להניע דביקותו אל מעלה‬
‫כ״כ גדולה שככר ימסר בידו מפתה של תהיית המתים כמו ימנמסר‬
‫לאליהו ולאלישע שהוא מה שמורה על עוצם ההתדבקות בו יתברך‬
‫שבהיות הוא יתכרך שמו מקור ההיים ‪ .‬הנותן חיים לכל הי ‪ ,‬וכמאמרם‬
‫ב( נ׳ מפתהות לא נמסרו ביד שליה מפתח תהיית המתים‬ ‫ז״ל‬
‫ובו׳ ‪ .‬הנה הדבק בו יתברך דביקות גמור יובל למשוך ממנו יתברך‬
‫אפילו משך ההיים עצמם ‪ .‬שהוא מה שימתייהם לו בפרט יותר מן הכל‬
‫ובמו שכתבתי ‪ .‬והוא מה שסיים הברייתא וקדושיה מביאה ׳‪.‬־ידי רוח‬
‫הקודש ‪ .‬ורוה הקודש מביאה לידי תהיית המתים ‪:‬‬
‫‪ 1‬אתה קורא נעים ידעתי שיבמוני תדע אשר לא בליתי בספרי זה את‬
‫כל הוקי החסידות ‪ .‬ולא אמרתי כל מה שיש לומר בענין זה ‪.‬‬
‫בי אין לדבר סוף ‪ .‬ואין‪ ,‬להתכונן תב״ית ‪ .‬אבל אמרתי קצת מכל פרט‬
‫שבפרטי הברייתא ‪ .‬אשר עליה יסדתי היכורי זה ‪ .‬והוא מה שיכול להיות‬
‫התהלה וראשית להרהיב העיון בעניינים ההם ‪ .‬כיון שנגלה דרכם ונפתה‬
‫אורהם לעינינו ללכת בם בדרך מישור ‪ .‬ועל כל כיוצא בזה נאמר‬
‫)ר‪::‬־ א( ישמע הכם ויוסף לקה ונבון תחבולות יקנה‪ .‬והבא לטהר‬
‫מכייעים אותו ^‪ 3:‬ב( כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה ‪ .‬להיישיר‬
‫איש איש את דרכו לפני בוראו ‪ .‬וזה פשוט כי כל אדם לפי האומנות‬
‫אשד בידו ‪ .‬והעסק אשר הוא עוסק ‪ .‬כך צריך לו הישרה והדרכה ‪.‬‬
‫כי דרך ההסידות הראוי למי שתורתו אומנתו אינו דרך הדסידות הראוי‬
‫למי שצריך להשכיר עצמו למלאכת הכירו ‪ .‬ולא זה וזה דרך החסידות‬
‫הראוי למי שעוסק בסחורתו ‪ .‬וכן כל שאר הפרטים אשר בעסקי האדם‬
‫בעולם‬
 ‫חתימה‬ ‫‪74‬‬
‫בעו^ם כל אחד‪ ,‬ואחד לפי מה י שהוא ‪ .‬ראוים לו דרכי ההמרות ‪ .‬לא לפי‬
‫'שהחסידות םשר‪ 1‬ה ‪ .‬כי הנה הוא שוה לצל נפש ודאי ‪ .‬הואיל ואיננו אלא׳‬
‫לעשות מה שיש נחת רוח ליוצרו בו ‪ .‬אבל הואיל והנושאים משתנים אי‪,‬‬
‫י אפשר שלא ישתנו האמצעיים המגיעים אותם אל התכלית כל אחד לפי‬
‫'ענינו‪ .‬ובבר יכול להיות חסיד גמור איש שמפני צרכו הוא נעל םלאכדין‬
‫'פהותה כמו מי אשר לא יספיק מפיו הלימוד וכתיב )שה סז( כל פעל ה׳י‪,‬‬
‫■ למענהו ‪ .‬ואומר )שס ג( בבל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך‪ .‬הואי תביד!‬
‫באורחו‪. rm‬ונמת‬
‫‪ ,‬שמו ברחמיו יפקח עינינו בתורתו ‪ .‬ויורנו ודרכי ‪ ,‬ויוליכנו *‬
‫^ לתת כבוד לשמו י ולעשות נחת רוח לפניו ‪:‬‬
‫יהי כבוד ה׳ לעולם ישמה וד במעשיו ‪ .‬ישמח ישראל בעושי‪*.‬‬

‫אגרת ה ר מ ב ״ ך ־ ’‬
‫ההגרה כז‪ .*5‬כלה כרמכ׳ן ז׳ל משכו ללטנוניא לכנו לזרזו על רנגנו ה‪ .‬וצור כי ‪ :‬י ק ר מ ל ‪ 5‬עכ רהש‬
‫גשליע וילמד גה כניו עמו זיהיו רגיציס כה כעל סה כדי לח‪:‬כס ניל־ותס ניראי‪ ,‬שמיס ‪.‬‬
‫וכשר נו שכיוס שילרא הגרההזאה שיענוהו מן השיויס כל ‪ .‬־‪.‬־ שישרל ‪ .‬וכל מי שי־גיל לברירה‬
‫נודר‪ *.‬יהא ניצול מכל צרה ‪ .‬ומוכטה לו כהוא יכן עוה׳כ)העהלר״י מש׳ מעונשה ככיריס כ‪:‬ו‪ 5‬ו( ‪:‬‬

‫בני מירד אביך ואל תטוש תורת אחך י תתנהג תמיד לדבר כל‬
‫דבריך בנחת לכל אדס ובכל עת ‪ .‬ובזה ^!נצל חן הכעס שהיא מדר‬
‫רעה להחטיא בני א ד ס‪ .‬וכן אחרו רנותינו ז״ל כל הכועס כל יי׳ני גיהנס‬
‫כולטין בו שנא׳)קהלת יא( והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך ‪ .‬ואין רעה אלא‬
‫ניהגס שנא׳)משלי טז( וגס רשע ליוס רעה‪ .‬וכאשר תנצל מן הכעס תעלה על לכך‬
‫מדתהפנוה שהיאמדה טובה מכל המדות טובות שנא׳ושסכב( עקב עננה יראת‬
‫ה׳ ‪ .‬ובעבור הענוה תעלה על לבך מדת היראה כי חתן אל ליך תמיד מאין‬
‫בשת ולאן אתה הולך ושאתה רמה ותולעה בחייך וא^ ר‪ ?.‬גמוח^‪_..‬ולכ■;• מ?‬
‫אתה עתיד כיהן דין ן חש•‪ (!:‬לפני מלך הכבוד‪ .‬שנא׳)ד׳’־כ ‪ 3‬׳ ו( הנה השמיס י־שמ^‘‬
‫השמיס לא יכלכלוך אף כי לבות בניאדס ונאמר)ירמי׳ כג ( הלא את השחיס ואת‬
‫הארץ אני מלא נ א ס ה׳ ‪ .‬וכאשר תחשוב את כל אלה תירא מבוראך ותבחר מן‬
‫החטא ‪ .‬ובחדות האלה תהיה שמח בחלקך ‪ .‬וכאשר תתנהג בחדת הענוה‬
‫לבתבושש מכל אדס ולהתפחד ממט ומן החטא אז תשרה עליך רוח השנינה‬
‫וזיו כבודה בחיי עולס הבא ‪:‬‬
‫זער‪-‬ח בני דע וראה כי המתגאה בלבו על הבריות מורד הוא במלכות‬
‫שמיס ‪ .‬כי מתפאר הוא בלבוש מלכות שמיס שנא׳)תהלי׳ צי( ה׳ מלך‬
‫נמות לבש וגו׳‪ .‬ובמה יתגאה לב ה א ד ס‪ .‬אס בעושר )שרז״א א( ה'־ מוריש‬
‫ומעשיר‪ .‬ואס בכבוד‪ .‬הלא לאלהיס הו א‪ .‬שנא׳)דה״א כט( והעושר והכבוד‬
‫מלפניך ‪ .‬ואיך מתפאר בכבוד קונו ‪ .‬ואס מתפאר בחסמה )איוב יב( מסיר שפה‬
‫לנאמנים וטעם זקניס יקח ‪ .‬נמצא הכל שוה לפני המקוס ‪ .‬כי באפו משפיל‬
‫גאים וברצונו מגביה שפלים ‪ .‬ל ק השפל עצמך וינשאך המקוס ‪ .‬ע״כ אפרש‬
‫לך איך תתנהג בחדת הענוה ללכת בה תמיד ‪ .‬כל דבריך יהיו בנחת‪ .‬וראשך ץ‬
‫כפוף ועיניך יביטו למטה לארץ ולבך למעלה ‪ .‬ואל תביט בפני אדס בדברך '‬
‫עמו ‪ .‬וכל אדס יהיה גדול חמך בעיניך ‪ .‬ואס חכס או עשיר הוא ‪ .‬עליך‬
‫לכבדו‪ .‬ואס רש הוא ואתה עשיר או חכס ממגו ‪ .‬חשוב בלבך ט אתה חייב‬
‫ממנו והוא זכאי ממך ‪ .‬שאס הנא חוטא הוא שוגג ואתה מזיד בכל דבריך‬
‫ומעשיך ומחשבותיך ‪ .‬ובכל עת חשוב בלבך כאלו אתה עומד לפני הקב״ה‬
‫‪ 1‬שכינתועליך ני כבודו מלא עו ל ס‪ .‬ודבריך יהיו באימה וביראה כעבד לפני \‬
‫רבו ‪ .‬ותתבייש מכל א ד ס‪ .‬ו אס יקראך איש אל תעננו בקיל רס רק ינ ח ת‬
‫כעומד לפני רבו ‪ .‬והוי זהיר לקרות בתורה תמיד אשר תוכל לקיימה ‪.‬‬
‫וכאשר תקום מן הספר תחפש באשר למדת א ס יש בו דבר אשי תוכל‬
‫לקיימו‪ .‬ותפשפש במעשיך בבקר ובערב ‪ .‬ובזה יהיו כל‪.‬י מי ך בתשיבה •‬
 ‫■ככרה ן ׳רכסן‬
‫והסר כל דברי העולם מלבך בעת התפלה והכן נכך צפני המקום" כ״יז‬
‫ושהר רעי וניך ‪ .‬וחשוב הדבור קודם שתוציאנו מפיך ‪ .‬וכן תעשה כל ימי חיי‬
‫הבלך בכל דבר ודבר ולא תחסא ‪ .‬ובזה יהיו דבריך ומעשיך ומחשבותיך‬
‫ישרים ‪ .‬ותפלתי תהיה זכה וביה ונקיה ומכוונת ומקובלת לפני המקום ב״ה ‪.‬‬
‫שנא' )תהצים י( תכין לבם תקשיב אזנך ‪ .‬ותקרא האגרת הזאת פ ע ם אחת בשבוע‬
‫ולא תכחות לקיימה וללכת בה תמיד אחר השם יתברך ‪ .‬למען תצליח בכל‬
‫דרכיך ותזכה לעולם הבא הצפון לצדיק*ס ‪ .‬ובכל יום שתקראנה יענוך מן‬
‫השמים כאשר יעלה על לבך לשאול ‪ .‬עד עולס ‪ .‬אמן סלה ‪:‬‬

‫אג ר ת הגר״א ד ל‬
‫באתי לבקש מאתכם שלא תצערו בלל וכל^ ‪ .‬כמת עהגטיד‪.‬ו ילי אמיתית‬
‫וגם לא תדאגו )לא שהבטיחה לי אמי תהיה וגם מה תדאגו( הנה‬
‫אגימים נוסעים על כמה שנים בשביל ממון ‪ .‬מגיהים נשותיהן ‪ .‬ונם הם נע‬
‫ונד בחסר כל ‪ .‬ואני ת״ל נוסע לארץ הקדושה שהכל מצפים לראותה חמדת‬
‫בל ישראל )לא והמדת השי י כל העליונים והתהתונים תשוקתם אליה(‬
‫ואני נוסע בשלום ברוך ה׳ ‪ .‬ונם את יודעת שהגהתי ילדי שלבי הומה‬
‫עליהם וכל ספרי היקריב ‪ .‬והייתי כנר בארץ אחרת ‪ .‬והנחתי הכל כו׳ ‪.‬‬
‫וידוע כי כל העולם הזה הכל הכל ובל השעשועים הכל כל א‪ .‬ואזי להרודפים‬
‫אחר ההבל אין בו מועיל ‪ .‬ואל תקנא בעושר כי יש עושר שמור לבעליו לרעתו‬
‫כאשר יצא מבטן אמו ערום ישוב בו' ‪ .‬כל עומת שבא כן ילך ומה יתרון לו‬
‫שיעמול לרוח ‪ .‬ואלו חיה אלף שנים פעמים בר כי אם שנים הרבה יהיה האדם'‬
‫בכולם ישמח ויזכור את ימי החשך כי הרבה יהיו‪ .‬כל שבא הבל‪ .‬ולשמהה‬
‫מה זו עושה ‪ .‬בי מחר הבכ^־ז מאשר היום תשחק ‪ .‬ואל תקנא בכבוד‬
‫המדומה ההבל ‪ .‬והזמן בוגד והוא במאזנים יגביה הקל וישפיל הבבד ‪.‬‬
‫והעולם דומה לשותה מים מלוהים ‪ .‬ידמה לו שמרוה וצמא יותר ‪ .‬אין‬
‫אדם מת וחצי תא‪.‬ותובירו‪ ,‬מהיתרון לאדם בבל עמלו כר‪ .‬זבור הרא‪.‬שונים‬
‫אשר היו לפנינו שכל אהבתם והמדתם ושמהתם כבר אבדה ומקבלים על‬
‫זה דינים מרובים ‪ .‬ומה הנאה לאדם •מסופו לפרוש לעפר רמה ותולעה ‪.‬‬
‫ובל הנא‪.‬ות יתהפכו לו בקבר למרה והמות כרוך בא‪.‬דם ‪ .‬ומה שהעולם הזה‬
‫כל ימיו כעס ומכאובים ‪ .‬נם בלילה איננו מניח לו לישון ‪ .‬והמות אינו‬
‫טקוה ‪ .‬והכל יביא במשפט על כל דיבור ולא נאבד אפילו דיבור קל ‪ .‬ולק‬
‫אני מזהירך שתרגיל בבל היותר לישב יהירי כי הטא הלשון על בולו כמאמר‬
‫חכמינו ז״ל)הוספחא פאה ה״א( אלו דברים שאדם אוכל כי׳ ‪ .‬ולשון הרע כנגד‬
‫; כולם ‪ .‬ומה לי להאריך בזה העון ההמור מכל העבירות ‪ .‬כל עמל אדם‬
‫לפיהו ‪ .‬אמרו חכמינו דל שבל מצעתיו ותורותיו של אדם אינו מספיק למק‬
‫שמוציא מפיו ‪ .‬מה אומנותו של אדם בעולם ה זה ישים עצ*םו באלם כו׳ *‬
‫וידביק עזפתותיו בשתי רחיים כי׳ ‪ .‬ובל כף הקלע הבל בהבל פיו לעג‬
‫דברים בטלים ‪ .‬ועל כל דבור הבל צריך להתקלע מסוף העולם ועד כ• '‪5‬‬
‫יכל זה בדברים יתרים ‪ .‬אבל בדברים האפורים בנון לשון הרע וליצג‪-‬י^‬
‫ושבועות ונדרים ומחלוקת וקללות ובפרט בבית הכנסת ובשבת ויום ט‪.‬י‪1:‬‬
‫על אלו צריך לירד לשאול למטה הרבה מאד ואי אפשר לשער גודל היסורין‬
‫והצ‪*:‬ות שיסובל בשביל דבור אהד ולא נאבד אפילו דבור אהד שלא נכתב *‬
‫בעל■‘ ^‪-‬יפין הולכין •־’‪.‬מיד אצל כל אדם ואדם ואין נפרדים ממנו ובותבין‬
‫ב!גמזד_יי‪-‬בור ‪ .‬גי ע״ת השמים יוליך את הקול וכעל בנפים יניד רע׳‬
‫אל‬
 ‫‪»>.‬‬ ‫אג‪ 1‬ת הגר״א דל‬
‫אל תתן את ל־יך לחטיא את בשרך ‪ .‬ואל תאמר לפני המלאך כי ש‪:‬נה‬
‫ואף אם‬
‫תקה הכל ע״י שליה ‪,‬‬ ‫לך ‪.‬‬ ‫צריך ‪.‬‬
‫^וף וגו׳ ‪ .‬וכל אשר ‪.‬‬ ‫למה יקצוף‬‫היא‪- -‬‬
‫הוא פעמים ושלש ביוקר ‪ .‬היד ה׳ תקצר וכו׳ ‪ .‬השם יתברך זן מקרני‬
‫ראמים כו׳ ונותן לכל אהד ואהד די מהכורו ‪ .‬ובשבת ויום טוב אל תדברו‬
‫כלל מדברים שאינם נצרכים מאוד ונם בדברים הנצרכים למאד תקצרו‬
‫מאד ‪ .‬כי קדושת שכת נדולה מאד ‪ ,‬ובקושי התירו‪ .‬לומר שלום בשבת ‪.‬‬
‫ראה בדיבור אהד כמה ההמירו ‪ .‬ותכבד את השנת מאד כאשר היה‬
‫לפני ‪ .‬ואל תצמצם כלל כי כל מזונותיו של אדם וקצובים לו מר״ה ועד‬
‫יוה״ב! הוין !מהוצאת שבתות והוצאת יו״ט[ וכו‪ /‬וגם באתי לבקש מאתך מאוד‬
‫מאוד בברושה גדולה ועצומה ושטוהה שתדר;ך את בנותיך מאד שלא יצא‬
‫מפיהם קללה ושבועה וכזב ומהלוקת ‪ .‬רק הכל בשילום כאהבה ובהכה ונהת ;‬
‫ו ה נ ה יש לי כמה ספרי מוכר עם לשון אשכנז יקראוהו תמיד וכל שנן‬
‫בשבת קודש קדשים לא יתעסקו אלא בספרי מוכר והנה תדריכם‬
‫תמיד בספרי מוסר ‪ .‬ועל קללה ושבועה וכזב תכה אותם ולא תרהם עליהם‬
‫כלל כי הס ושלום בקלקול הבנים יענשו אב ואם מאד ‪ ,‬ואף אם תדריכם‬
‫תמי־־ במוכר ולא יקבלוס אוי לאותה בושיה והצער והכזיון בעולם הבא את‬
‫אביה היא מהללת כמאן קרינן ‪1‬לרשע בן צדיק רשע בן רשע! כד וכן שאר‬
‫ד‪:‬ירים לשון הרע ורכילות ‪ .‬ושלא יאכלו וישתדכי אם בברכה ראשונה‬
‫ואהדונה וברכת המזון וקריאת ש־מע והכל בכוונה ‪ .‬ועיקר הכל שלא יצאו הס‬
‫ושלום מפתה ביתם ולהדן ‪ .‬ושיצייתו ויכבדו אותך ולאמי ולבל הנדוליט‬
‫בשנים מהם ונם כי מת שכתוב כספרי מוסר יקיימו ‪ .‬גם לבניך שיהיו תנדל‬
‫•אותם בדרך הישיר ובנהת ותשלם שכר למוד ותהזיק מלמד בביתך ולא תצמצם‬
‫בשיכרו כי כל מזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה הוין מתשיר״י‪ .‬ונם הנהתי‬
‫להם ספרים ולמען השם תדריכם בטוב ובנרת ‪ .‬ונם תשיניח על בריאותם‬
‫ההומש ש־יהיו רגילים‬ ‫ומזונותם תמיד שלא יחסר להם ‪ .‬ושילמדו מקודם‬
‫במיעט בעל פה ואל יכביד עליהם בי אם בנהת ‪ .‬בי הלימוד אינו נקבע באדם‬
‫בי אם כיישוב וכנהת ותפזר להם פרוטות וביוצא ‪ .‬ועל זה תתן תמיד‬
‫דעתך והשאר הכל הכל כי מאומה לא ישא האדם כעמלו רק שיני חליפות‬
‫בנדים לכנים נם אח לא פדה ונו׳ ‪ .‬אל תירא ני יעשייר אישי ונו׳ ‪ .‬כי לא‬
‫במותו ונו׳ ‪ .‬ואל תאמר אניח לבני הוק בשאול ונו־ ‪ .‬כני אדם דומין לעשיבי‬
‫השדה הללו נוצצין והללו נובלין ‪ .‬כל אהד נולד במזלו ובהשגחת אל עליון‬
‫ברוך הוא ‪ .‬והם שמהיט במותו והוא יורד לשיאול ‪ c‬ריש לקיש הניה לבניו‬
‫קכא דמוריקא קרי אנפשיה ועזבו לאהרים חילם ‪ .‬אוי ואבוי על שבולם‬
‫הושיכים להניה לכנים ‪ .‬ואין יתרון מבנים ומבנות רק בתורתם וכמעשייהם‬
‫הטובים ‪ .‬אבל מזונותם קציוביס להם ‪ .‬נם כן ידוע אנרא דנשיי באקיייי‬
‫בנייהו כו׳ ואמרו הכמינו ז״ל אין לך אשה כשרה כנשים אלא כשיעושה רציוז‬
‫בעלה וכל שבן שאני כותב לך דברי אלהים היים וכטוה אני שיתעשיה כב־‬
‫איטר כתבתי אף על פי כן באתי להזהירך באזהרה כפולה שלא תשנה דבר‬
‫□כל אשר כתבתי ‪ .‬ותקרא את האגרת הזאת בכל שיבוע ויפרט בשבת קודם‬
‫האכילה ובתוך הסעודה שלא ידברו דברים בטלים הס ושלום וכל שבן הם‬
‫ושלום בליטון הרע וביוצא בהם ‪ .‬וביקשה לכולכם על הנכתב לעיל שתדריך‬
‫בניך ובנותיך ‪ .‬ועיקר כדברים רכים בדבר* מוסר המתיישב על הלב ‪.‬‬
‫ובפרט אם נזכה לבא לאדן ישראל כי שם צריך לילך כאוד כדרבי ה׳ ולכן‬
‫חרנילם ‪ .‬כי הדבור והמרות צריך הרגל רב וההרגל על יל דבר שלטון ‪ .‬וכד‬
‫דתהלות קשות ‪ .‬ואהר כך )נ״א טוב לו( ואוזל לו אז יתהלל ‪ .‬כי הרש־ע‬
‫יודע בעצמו שרע ומר דרכו ‪ .‬אך שקשה לו לפרוש ‪ .‬וזה כל האדם לא יניה‬
‫לן להפצו וכמתג ורבן עדיו לבלום ‪ .‬ועד יום מותו צריד האדם ^־^יכר‬
 ‫אגר״‪ ,‬הנר״א דל‬ ‫«ז‬
‫כל‬ ‫‪ •***.*.‬י^*^יי‪-‬ירז רמ ברכן פיו ובתאוותו * וזהו התשובה*‬ ‫‪l‬‬
‫־י*‘?'־ ^ ^^\«^י>חור?־ינר ייצוהוגו׳ אבל ודרך חיים תוכחת מוסר וזהו‬
‫®י' י־'^י^ י׳^״ד^ח^ח^יויפ^גו^יים בע^לס ‪ .‬וכל רגע ורגע שאדם הוסם פיו זוכה‬
‫יותר מכל הוז׳ג^^‪ °.‬״?‪.?.‬״!!‪ ir.t‬ייריה יבולים לשער ‪ .‬ואומר הכתוב טי‬

‫‪* *r ‘,1‬־‪,‬רי^‪-‬דיצול השאול תהתית כמ׳יששומר פיו )מא*כילה ושתיה‬ ‫‘‬

‫רהלים שומר מצרות נפשו‪.‬מות וחיים בידהלשון‪.‬‬ ‫ובזה י בי זי ״‬
‫’^^'''?י‪»«"1‬הו^י’»ייל דבור אהד‪ .‬ומה יתרון לבעל הלשון ולכל י־מ‬
‫^ ^'^ל\ירר^'שלא תדבר בשי□ אדם בשבהו ובל שבן בגנותו ‪.‬‬
‫לאדם ידבר זרות שוחה עמוקה בי זרות זעום ה׳ יכול‘ שם ‪:‬‬
‫•״ ‪ U‬תצא ח״ו מפתח ביתך הוצה ‪ .‬ואה בבהכ׳׳ב‬ ‫כי מ״ יי‬
‫ו עיקי י^יי ‪r‬־ יי״‪^ \.‬יו רד טוב להתפלל בבית כי ב‪-.‬רת‘ הכנסת אי‬
‫^‘ ^יזוע דברים בטלים ולשון הרע ונענשין עלזה כמה‬ ‫^‬ ‫‪l‬‬
‫י‪-‬י׳ ייל •שבז בשבת ויום טוב שמתאספין לדבר‬ ‫י‬ ‫אפשר להג»‪.‬ל‬

‫‪ J‬יי*ו♦‬ ‫׳אמי ידעתי ש א י נ ך ג ו • ‪>UA - 11^ J /W 1U1U/‬וו‬

‫י* ‪ ^ -------‬ב ן יד^או לפניך האנרת הזאת כי הם דברי אלהים ד‪.‬יים ‪.‬‬
‫יייזד בבסיסה שטוחה שלא תצער בשבילי כאשר הבטחת‬ ‫* ‪....‬‬
‫י^צ‪ >,‬ה׳ אם אזכה להיות בירושלים עה״ק אצל שערי השמים אנסש‬
‫לט‬ ‫אגרת הגר״א דל‬
‫ה רח שי ם‪.‬‬‫בעדך כאשר הבטחתי ‪ .‬ואם נזכה נראה יחדו כולנו אם ירצה כעל‬
‫*נם באתי לבקש לאשתי שתכבד את אמי במה שכתוב כתורה ובפרט‬
‫לאלמנה שעון פלילי מאוד לצערה אפילו בתנועה קלה ‪ .‬ונם לאמי בקשתי‬
‫שיהא שלום בין שניכם ואשה את רעותה תשמח בדברים טובים כי זוז‬
‫טצוה גדולה לכל אדם ושואלין לאדם בשעת הדין כו׳ המלכת את חבירך‬
‫בנחת רוח הרי צריך שימלכהו בנהת ובזה רוב התורה לשמה לאדם ‪ .‬ואף‬
‫אם תעשה אחת מכם שלא כהונן תמהלו זה לזה ותהיו למען ה׳ בשלום ‪.‬‬
‫וכן לאמי בקשתי שתדריך את בני ובנותי בדברים רכים שיקבלום ‪ .‬ותשניח‬
‫עליהם ‪ .‬ולבני ולבנותי אני מצוה שיכבדו אותה וגם ביניהם לא ישמע ריב‬
‫וכעס כלל אלא הבל בשלום ‪ .‬ובעל השלום יתן לכם ולבני ולבנותי וחתני‬
‫ואחי וכל ישראל חיים ושלום ‪.‬‬
‫מנאי אהובבם א לי הו במהור״ר ש ל מ ה ז ל מן זצלה״ה ‪.‬‬

‫אגרת המוסר‬
‫סלנטער‬ ‫ישראל‬ ‫‪:‬עבוד אדםו״ר הגאון החסיד האמתי מובהק לרבים גאון‬
‫זצוקלה׳ה הקק בעט מלין מעטים‪ ,‬לעורר לבב אהב״י ללמוד הכמת המוסר ‪.‬‬
‫מליו לא בכירים ומושכליר רבים המה ‪.‬‬
‫האדם חפשי בדמיונו ‪ ,‬ואסור במושכלו ; דמיונו מוליכו שובב בדרך לב‬
‫יצונו ‪ ,‬בל יהת מהעתיד הודאי ‪ ,‬עת יפקוד ה׳ על כל מפעליו ‪ ,‬ובשפטים‬
‫קשים יוסר ‪ ,‬בל ילכד זר בגללו ‪ ,‬הוא לבדו ישא פרי חטאיו ; אחד הוא ‪ ,‬עושה‬
‫העבירה והנענש‪ ,‬מרה היא ‪ ,‬בל יאמר האדם זה הליואשאנו‬
‫פגעי התבל מצעדים המה למבביר ‪ ,‬מיל ענשי העבירות ; הגעל נפים‬
‫האדם למדי ‪ ,‬יום לשנה יחשב ‪ .‬אוי לדמיון ‪ ,‬אויב הרע הלזה ! מידינו הוא ‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪.‬בחנו להרחיקו ‪ ,‬בתתנו אזן קשבת אל השבל ‪ ,‬להשביל על דבר אמת ‪,‬‬
‫לחיטוב שכר עבירה ננד הפסדה ‪ .‬ומה נעשה ‪ ,‬הדמיון נחל שוטף והשבל‬
‫יטבע ‪ .‬אם לא נוליכנו באניה ‪ ,‬היא רגשת הנפש וסערת הרוח ‪:‬‬
‫בבל הדברים והענינים יש כלל ופרס )או סוגי מיני ואישי( ; אם אין כלל אין פרט ‪ ,‬כי אץ‬
‫‪,‬‬
‫בפרס אלא מה שבכצל ; אכן יש כלל אף באין פרס מוצאת ‪ .‬אי לזאת ראשית כצ‬
‫‪,‬‬
‫דבר הוא הכלל וממנו הפרסים ימשכו ‪:‬‬
‫ע ת ה נשקיף נא בסבודחנו המהויבת לבוראנו יהירך ‪ ,‬הלא דבר הוא ‪ ,‬מה מ א הכלל אשר‬
‫ממנו נשאב הפרטים ‪:‬‬
‫בלי דעת ובלי הבונה ‪ ,‬נכיר ‪ ,‬שהאמונה המררזפת כנו ‪ ,‬שהאלהיס שופס הוא ‪ ,‬לתת לאיש‬
‫‪,‬‬
‫כפרי מעלליו )אם רע ומר דרכו יוסר בעונשים רעים ‪ ,‬אס בעולם הזה או בפולס‬
‫בבא ‪ ,‬פולס הנצהי ‪ ,‬בל ידע אנוש פרכה ‪ ,‬מד כמה הגדל למעלה ראש באיכות ובכמות ; ואס‬
‫‪,‬‬
‫גן ואס ישר פעלו ‪ ,‬לעומהו ברוך יאמר ‪ .‬בהפנוגיס נשאים בפולס הזה וביותר בעולם‬
‫דבא ‪ ,‬בעדן נפלא למעלה הרבה משכל והרגש אנושי( ‪ ,‬היא ראשית מצעדנו לפבודהו יתברך ‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫ךז‪ 1‬א מאמר חדל )מכוס כ’ד( ‪ .‬בא מבקוק והעמידן על ארזת וצדיק באמונתו ימיה וכו׳ ;‬
‫ומאמר הז׳ל )ב׳ב ע׳ח‪ (.‬מ״כ יאמרו המושלים בואו חשבון ט׳ ״ הפסד מצוה כעד שכרה‬
‫ושכר עבירה כנגד הפסדה ‪:‬‬
‫•'ע* למורה רוח ודאבון לב ‪ ,‬כח הכלני ס ה ‪) ,‬רק( מסחהר בכו‪ ,‬נחבא במצפור הלב בל יראה‬
‫‘ החוצה ; אם לא נשים לי לשדד אדמת ליבנו בהרחבת רעיוני המוסר— ‪ .‬אי לזאת ‪,‬‬
‫הכח הכללי הלזה בל ישלח פארותיו על האברים לאסרם במאסר היראה ‪ ,‬והזה הכלל לא‬
‫‪,‬‬
‫סשכו הפרסים ‪ ,‬להשמר מהעבירות המתרגשות ונכשלים אנחנו בכל עת בעבירות רמות עד‬
‫‪is‬‬ ‫ךמים יגיעו ‪ ,‬בחשאי הלשון נאי‪ ,‬מעצור לרוחט ‪ .‬ובפסקי משא ומהן למכביר—ובסול תורה‬
‫‪c‬לנ ‪r‬‬
 ‫‪‘*l‬־‪K‬‬

‫אגר ת המוסר‬
‫‪,‬‬
‫?לנה ‪ .‬ובכלל ‪ ,‬בכל האברים כמעס אין במו חתוס ‪ ,‬צמהיונן היסב איש לסי ערכו שכל מדול‬
‫מסבירו יצרו גדול ממנו)סוכה נ״ב‪ (.‬ונכשל בעבירות גשאות ורמות ; )אשר אם נם לחשכת לבבנו‬
‫סו מי ם נחשבנו‪ ,‬אין רואה גודלם )נגד עבירות ההמון(‪ ,‬רק אם נשקיפה ע׳י כלי המסזין‬
‫)המגדלת דבר גדול למאוד ‪ ,‬הנראה להולשח ראותינו כקטן ‪ ,‬כמו הכוכבים אשר נדלם יותר‬
‫מכדור הארץ ונראים כנקודות קסנוח ‪ ,‬וע״י כלי המחזה נראים יותר גדולים מענו ‪ ,‬ובאמת אין‬ ‫‪,‬‬
‫פ מ ד לגודלם ; כן הדבר הזה( הוא השכל הנכון ‪ ,‬ע־פ התורה הנאמנה ‪ ,‬נמצא אותם ‪ .‬המורים‬
‫הרבה באיכותם ביתר שאת ויתר עז(‪:‬‬ ‫‪,‬‬
‫; ך ו א הדבר אשר נוכל להעמיס בדברי חז״ל )יומא ס׳‪ (:‬מקדש ראשון מפני מה הרב ‪ ,‬מפני‬
‫ן«לשל‪ 1‬דברים שהיו בו ע׳ג ג׳ע וש״ד ‪ ,‬אבל מקדש שני שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות‬
‫■’ חסדם מפני מה הרב מפני שהיתה בו שנאת חנם כו׳ ‪ ,‬ר׳ יוחנן ור׳א דאמרי תרווייהו ראשונים‬
‫שנתגלה עונם נתגלה קצם ‪ ,‬אחרונים שלא נתגלה עונם לא נתגלה קצם ‪) ,‬המנץ שנתגלה עונם‬
‫‪,‬‬
‫סל הראשונים ‪ ,‬להיותן עבירות חמורות לעין הרואה באין פנות אל הבינה הבל עונות‬
‫האחרונים בל יראו רק למתבונן הינוב הדק גודל חומרם למעלה להפלא ‪ ,‬מסתעפות לפרג־י‬
‫‪,‬‬
‫משאים עצומים באין מעצור ר״ל( כו׳ ושאלו שם אמוראי ‪ ,‬ראשונים עדיפי או אחרוני?‬
‫פדי פי‪ ,‬והשיבו ^ תנו עיניכם בכירה שחזרה לראשונים ולא הזרה לאחרונים ; הוא הדבר נ ג ר‬
‫דברנו למעלה ‪ ,‬כי הגדול מחבירו )כמו בבית שני שהיו עוסקים בהורה וכו׳( יצרו גדול ‪) ,‬י‪-‬כשילו‬
‫בחסאיס עצומים ‪ ,‬נודעו למשכיל ע׳ד אמת גודל איכותם להרע ‪:‬‬
‫ע ת ה בכל האופנים אשר יתיצב האדם מה יעשה ‪ ,‬יום המוח מכל מכוסה ‪ ,‬פתאום יבוא ‪,‬‬
‫והאלהים יפקוד אה כל מעשה אשר עשה ‪ ,‬מספר מפקד יהי חייו ‪ ,‬אחת מהן לא נעדרה ‪,‬‬
‫■מר ממות תהיה האחרית באין מנוס ומפלש להנצל ‪ .‬הוא מאמר הכתוב )קהלה מ׳ ד׳( כי מי אשר‬
‫אשר יחובר אל כל החיים יש בשחון ‪ ,‬כי לכלב חי )כדרשת רז׳ל( הוא שוב מן האריה המת ;‬
‫כדרשת רז׳ל)בילקוע במקומו( שכל זמן שאדם הי יש בו בשחון ותקוה לעשות תשובה ‪ ,‬וכיון שמת‬
‫אבדה הקוהו כו׳ ‪:‬‬
‫א י לזאת ‪ ,‬כל עוד נשמתנו בקרבנו ״ נמהר נהישב לפלם דרכינו נשוב ; אכן האין הנגף ירש‬
‫כמאמר רז׳ל)שבת לא‪(:‬‬ ‫הדרך לנגדנו ‪ ,‬לא נחרד מיום המיתה גס אם בפינו נזכירהו‬
‫שמא תאמר שכהה היה כו׳ ; גם אס פינינו רואות מיתה בני אדם כמונו ‪ /‬לא ההן עוז בנפשנו‬
‫לשוב בכל לב לבוראנו ‪ ,‬אשר לס־ף נביא לפניו למשפש ויהוכה עמנו על כל רוע מפעלינו ; היפך‬
‫מאמר הכתוב )קהלת ז׳ ב׳( שוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משהה באשר הוא סוף כל‬
‫האדם והחי יהן אל לבו‪ .‬אין זאת ‪ ,‬כי אס רבוי העונות ששמשמו לבנו ויהי לאבן ‪ ,‬כדדשת הז׳ל‬
‫)יומא דף ל״ש( על הפשוק )ויקרא י״א( ולא השמאו בהם ונשמתם בס אל הקרא ונשמאהס אלא‬
‫‪,‬‬
‫ונשמהם כו׳ ; ולכן גם עונותינו נסתרים מלפנינו ולא נרגיש בהם במהרה ‪ ,‬כמאמר רזיל‬
‫)קדושין דף מ( כיון שעבר אדם עבירה ושנה כו׳ נעשית לו כהיתר ; והן מסבבים אותנו ליום‬
‫הדין ‪ ,‬כמאמר רז״ל )עבודת אלילים דף י״ח( עונות שאדם דש בעקביו כו׳ הן מסכבין נו׳ ‪,‬‬
‫עתה האם אבדה חקוחנו ח״ו ‪ ,‬אין מזור לנו הלילה ?‬
‫אחת היא‪ ,‬מצאנו‪ ,‬הכמה ואינה מלאכה‪ ,‬נשיח נ(‪ 1‬סעט וירוה לנו‪:‬‬
‫נ ש י מ ה נב להתבונן כ פנין ה פני רו ת׳ ונראה כי שנים המה בסוגיהם; האחת‪-‬נובעת מהתאוה הנפרצה לאהוב‬
‫הפרב לשפתו לבלי השקיף הנולד‪ ,‬אם כי מרה תהיה באחרונה‪ .‬נמצא דוגמתם מ ה ג ה בפניני‬
‫הפונס‪.‬האיש השכל‪ .‬ובפרס החולה נחונשת שכלו׳ יאהב לחטוף גאכול את הפרב נתכו‪ ,‬וישכח כי ‪ 1‬ה יביאנו‬
‫למחלה נפרצה‪ .‬לכך אמרו רז״ל)אבות( איזה חכם הרואה את הנולד‪ .‬הוא מאמר ר ד ל) כו ס ה ג(אין אדם עובר‬
‫פבירה אלא א״כ נכנסה בו רות שפות• וזה כל פמל האדם נפבודתו יתברך‪ ,‬לחשוב ולהתבונן ביראת ה׳ בפחד‬
‫פנשו פ*י כפרי המוכר ואגדות תזיל‪ —,‬פ ד אשר באזניו ישמם וכמעט בעיניו יראה העונש הגדול בכמות ואיכות‬
‫נצב ננגד סיניו— ‪,‬כ מא מ ר רז״ל)סנהדרין ד ףז(ל פול סי ר א ה דיין )להיותו פלול להכשל׳והיה כל א ד ם‪ ,‬ל ה‪ :‬מ ר‬
‫מפגפ רפ מפבירות החמורות(כאלוכו׳גיהנס פתוחה לו מתחתיו‪ .‬ואס כה יפ שההאדסולבבו יבין■ושב ורפאלו;‬
‫אכן רבה רפת האדם בארן‪ ,‬אין דורש בצדק ואין משכיל ביראת ה׳ לקבופ פתים סדורות— בפמל‬
‫היראה‪ ,‬לדלות מי תכונה מהאמונה הנחבאה ומסותרת במרבואי הלב‪ ,‬להרחיבה ולספדה‪ ,‬לתת לה‬ ‫ן‪-‬‬
‫ר״וקף ופוז‪ ,‬להשיס המשרה פל שכמה‪ ,‬למשול פל האברים לבל יפרצו גדרה וכתורה יעשו‪ .‬זהו הפוג‬
‫השני‪ .‬דוגמת זה הדבר לא מצאנו בפניני הפולס; אין איש שצרות מרחפות ממול פניו׳ אשר לא יקח לו‬
‫פת לחשוב מחשבות להנצל מהן‪ .‬אי לזאת׳ ג ס אין התאוה כיבתה‪ ,‬פליאה היא הפבירה הלזו׳ וזה שמה‬
‫י פלאי׳ לבלי שום פל לב להתבונן ביראת ה׳ ובמוסר פנשו! פני רות כאלו לא יוכלו היזת מסוג הראשון‪,‬‬
‫ימן אץ די בהתאוה להיות סיבתן‪ ,‬רק ‪ p‬מרוחניות הטומאה המנפפת את האדם להחטיאו‪ ,‬וביותר‬
‫בחטאי הדכור‪ ,‬כי מה יתרון לבפל הלשון? כמאמר רדל )פרכין ס״ו( פ״ש‪:‬‬
‫ב ז א ת מצאנו פשר דנר‪ ,‬נין כשיטות‪ ,‬בפנץ יצר הרפ ויצר פוכ פה נמה? השיטה האחת׳ היא השיטה‬
‫הטדעת‬ ‫‪—— -‬‬
‫מ‬ ‫אג ר ת ה מוסר‬
‫כ‪.,‬דעח ‪ ,‬כי יצר הרס ‪ ,‬הוא כת כטימאה נאדה המלסיו נ ש‪ :‬עי ס‪,‬וי צ ר ה ס ע כוא כח ר ה ד ו ‪ :‬ד נ‪ S‬ד ‪c‬‬
‫ה‪-‬ו‪3‬יצי נטיכ ‪ ,‬היא ביטת רוב המהנרים הגדולים ; והביט־ השניה היא ‪ ,‬שיצר הרע הוא כה האות נ אד ה ^‬

‫‪,‬‬
‫ערי=ק‪ 5‬ה אל כ> כערב לשעתו‪ , .‬אותו קאשנהו אל ביהה ובו הדכק ל א הנ ה‪ ,‬ויצר טוב הוא השכל הי‪ :‬ר הצושס‬
‫ומניט להנולד ‪ ,‬הוא שר‪.‬ד יראת ה׳ ית׳ש ומשפטיו כרעים למרבה ונוחר בדבר המועיל‪ ,‬לכביש התאוה^ למטן‬
‫יתעדן נאתרונה בעונג נפלא ‪ ,‬אשר אין די באר י^רת השארת‪ . :‬באשר אנחנו רואים ג ‪ :‬נ עת ‪ ,‬עניני האדם‬
‫מתהלסים ‪ ,‬כ ל אהד נרנ^ יותר לעביר‪ :‬א־ ר ת‪ :‬יש אשר חביאתס הגדל יותר בביטול הורה ממשא ומתן באמונה‬
‫ונתינת צדקה ‪ ,‬ויש להיפך ; וכן בכל כעבירות אין חדם דונו‪ :‬להבירו ‪ ,‬ואלו היה היצה״ר רק כה כטימאם‬
‫המכתסו ‪ ,‬דדוט ל אהחנ‪ q‬א ת כ ל נ׳ א בכוה )ל ס לא נשקי‪ :,‬על פ ר‪:‬י‪ :‬ם למעלה( ? איננם אם נאמר כי הי נ ה׳ ר‬

‫מ ז ה נראה נעניל ‪ ,‬כישתי השיטות נכינות ‪ ,‬כי צ‪:‬״י ‪ ,‬הוא כח ה ‪ :‬א ו ה‪ ,‬וגס יש כו רות ה טו מ א‪ ; :‬וכן‬
‫היא השכל כנכון ; ‪ : :‬א נתקלקל עיי העבירות וה תזו ה( פ‪:‬ו ת ה את ‪:‬־ו; ד ‪ ,‬וגס יש רוס‬ ‫יצר הגי־כ‬
‫בקדושה באדם ‪:‬‬
‫ו ה ג ה נש;י הנ ד־יג ‪ ,‬יכנו באדם גשמי ורוחני ‪ ,‬כענין בריאת האדם עצמו גושני ונששי ‪ ,‬הנו‪:‬ני נראה למין‬
‫בשר ‪ ,‬והגששי נודע משעולות ועניני ה״יף ; ההטלית כאדם ומזימותיו ל‪.:‬ת!י־‪ ,‬הנ‪:‬ש בגיף ‪ ,‬המה ר;‬
‫נגיף לבדו‪ ,‬לתומכו באכילות טו‪*:‬ת ובשמירות מעולות סכל נזק ושגע ר ע ‪ ,‬ו‪;-‬ה יכמר נששו בגוסו ‪ ,‬א י ן מריח‬
‫בטכעי )ע״ש רוחניות ‪ ,‬לשי כאמת ‪ ,‬עיקר שמירת כנשש בגון‪ .‬הצוי רק כנש־ ‪ ,‬לשי עבודתה לבורא ית״ש( ‪,‬‬
‫לנשית ההטלה בנפש לכהזיק‪ :‬בגוף ‪ ,‬כי אין רואה ואין מרגיש‪ :‬לידה ‪ ,‬ומה יעשה בה ‪:‬‬
‫ב ן בענידת כ׳ ית׳ש ‪ ,‬עיקר התהכוצה להתזיק את היצ״טי לשי ב׳ השיטוח ‪ ,‬היותו כת הקדושסי והשכל כנכון‬
‫י )אשר לא נתקלק‪, (:‬ולד חות את כיצה׳ר הוא כה הטומאה והתאיה ‪ ,‬הנוי בנתינה הגופני ת‪ ,‬להאכילנו‬
‫מאכלים טובים ‪ ,‬כמה ההטצנות היראה והמושר הנוגעים מהתורה הגיהורה ‪:‬‬
‫ד ‪ ,‬ן א מאמר רז״ל ) נ׳ ב ט״ז( בקש אייב לשטוד את העולם כלו מן הדין ‪ ,‬אמר לשייו רנש״ע בראת שיר‬
‫פינו תיו בדוקות‪ ,‬בראת המור נרנית־ו רצוסוה ‪ ,‬בראת גי ע בראת גיהנם‪ ,‬בראה צדיקים בראת רשעים‬
‫ו־י י עכב על ידך ‪ ,‬ומה ההדרו ליה חבריה דאיוב )איוב ט״ז( אף אתה תשר יראה ותגרע שיחה לשני אל ‪ .‬ברא‬
‫ה רונו רז״ל‪ ,‬כי הבלץ כל הו ר ה‪ ,‬היא הי ר א‪ :‬כנוגע ממנה‪ ,‬כמהמר‬ ‫כ קנ׳ ה י צ‪:‬׳ ר נ י א לו הו ר‪ :‬הבלין כי׳‪ .‬בז‪:‬‬
‫; והיא בחינה גשמית ‪ ,‬מובנת לעיני בשי סיבת רפואתה להולי הנפש ‪*.‬אם ישים‬ ‫ככת־ב )הנ״ל( הסר ירי‬
‫בארס לנו ונכשו אל ירהת כתורה ‪ ,‬אש בכלל‪ ,‬לידע ולהבין מדסורה‪ ,‬כי לכל עבירה יש עו‪ ::‬עצום ונורא‪ ,‬ילכל‬
‫מצי‪ :‬יש כ‪ :‬ר נעל‪ :‬מאד ‪ .‬אם בסרט ‪ ,‬יהוא ה עי ק ר‪ ,‬ל ל מו ד תירה כל עבירה ועבירה ני ר ‪ , :‬ל ג אי ה ‪ -‬תו ר ש‬
‫בגא ה ‪ ,‬נמשא ומתן ב א מונ ה‪ -‬הנ קי התירה א‪ :‬ר לעניניס כבין אדם להבירו בעסקי כעילס ו כ דו מ ה‪ ,‬וכן לכל‬
‫מצי‪ :‬י‪ :‬כל עכירה את הורתה ‪:‬‬ ‫־‬
‫) ה נ כ ג ב והעיקר בשיחי‪ :‬רכואות התירה לתחלואי היצר ‪ ,‬היא ללמוד בעוז ועיון עמוק הינו ג ‪ -‬די ני העבירה‬
‫עצמה ההלכתא עם כל סעיפיה ‪ .‬ני עינינו הרואות ה ר ב‪ :‬מהענירות אשר כאדם נמנע מהם‬
‫בטבע ‪ ,‬ונא יעביר עניהס רך‪ .‬גד בעת אשר ילחצנו לז‪ :‬איו‪ :‬דבר ; וישנם עביריה המורות מא;ו ‪ ,‬והאדם הו ה‬
‫בענמו־ יעבור עליהם בנקל ‪ ,‬ד״מ ‪ .‬הלק גדול מאחב״י כמעט רובם ככלם לא יאכלו נצי וטינת ידים הליל‪, :‬‬
‫אך‪ .‬גם כעס אשר י רע ט ויצטערו הרב‪ ; :‬ונלשין הרע החמורה ‪ ,‬בנקל יעברו עליהם גם בלי ה או‪ :‬גרונה ‪.‬‬

‫‪,‬‬
‫ועתה הננו רוא ם כ־ עיקר השמירה מהעבירה היא רק לעשות את ההרגל)השימור( טבע אצל האדם ו' כ"כ א}<‬
‫)’!ם יר‪,‬אמק הארם הנזה ללכת בדרכי המוסר ‪ ,‬ליגע עצמו בהשייירה מנשי‪ ,‬הרע עש כל הושיו ורעיוניו כיאות‬

‫ומרוחק מ ה םנ טכ ע ‪ .‬וזאה הלא י דו ע‪ ,‬כי השתנית הטבע הולד רק מלימור והרגל ר ב‪ ,‬ולכן הישוד העקרי והעמוד‬
‫לשמ‪-‬רה מהענירוה ועשייה המצות ‪ ,‬הוא רק הלירזר הרב בהלכה זו הנונעת לעבירה זו‬ ‫כנ כי;‪‘ ,‬להכין 'רת עצמו ל‪:‬‬
‫להיות העבירה מרותקת מרגו‬ ‫או למניה ז י ‪ ,‬ונשרט כעיון הדק הי ט ב‪ ,‬כי זה הצימוד עישה קנין הוק בנש‪:‬‬
‫נ טב ע ‪ ,‬כדומה כמחוזותינו אלו ‪ ,‬ההל‪ :‬למל איסורי נבלות וטריפות ודומיהם לזוטכעים ב‪:‬ש‪:‬ות היכיאצי‪ ,‬עד‬
‫אשר לא יצטרך גו ם איש לאכוף טי עי ותאוהו להתרחק^מהם‪ ,‬כי כמה לו לזרא‪ ,‬הצא לא יעלה הליל‪ :‬מל לב שיש א׳‬
‫נ‪1‬ר;וכרי בשר כשד ‪ ,‬להתרפות מלדרוש למורה ‪ ,‬במנתו שוס דבר שיש ני חשש טריכית באנדים הפנימים ‪ ,‬עש‬
‫כיות לו לפעמים נ ענ ץ כזה הכ שד מ רונס ‪ ,‬ואין יודע בו זו ל תו‪ ,‬מורא שמיס עליו י טנ עו ודרגצו ‪ ,‬ות־דנה >ו‬
‫מרשע ‪ ,‬להכשיל את ישראל ; ואילם נעוניתינו הרב־ס ‪ ,‬במשא ומהן הוא בהישך‪ ,‬רוב בצ׳א צא ידרסו עצ‬
‫השש גזנ ועוגק מעצמם ‪ ,‬מי ם יתבענו היירו ‪ ,‬ומהם אשר גס אתר הטביעה יעשה ה תנוציה מרמ ס או יעיז‬
‫והנא בתורה ה‪:‬צ שוה‪ ,‬זה ל׳ת וזה נ״ס ‪ ,‬כשי מנין התירה ומשפטיה ‪ ,‬וכשר בשדה טרפה לא האכלו‪ ,‬לא האנל‬
‫כל נגלה ‪ ,‬או לא העשוק את רעך ‪ ,‬ולא הגזול ‪ ,‬ודומיהם ‪ .‬וכמו שהוטבע בגשש הישראלי ‪ ,‬שכל מיני טרפו?‬
‫שוים אצלו‪ ,‬וכל אשר יורה המורה כי היא טרסה מרותק אצלו וכהורס יעשה; כן נ מ צו ץ‪ ,‬הלא כל מה ש״יש‬
‫כהורה כי ‪ 7‬לתנירו הוי גזל ועוכר כלא הגזול ‪ ,‬ואנחנו רואים ככעיה״ר אפילו כלומדים וכמעט גם היראים‬
‫'‪1‬‬ ‫אינם נזהריש כיאות גל״ה הלזו ‪ ,‬אשר יוהכ׳ס וגם כמיהה אינם מכסרץ טליס ‪:‬‬
‫ופוסקים איש לס־ ערכו‪*-CV .‬‬ ‫׳‬
‫גמרא ופוסק‬ ‫ההלכוה השייכות ילממון בעיון ‪,‬‬
‫•‬ ‫כארס •לבו ונפשו ‪ ,‬ללמוד‬
‫א ב ן ‪ ,‬א‪ -‬ס יביס ‪-‬‬
‫י כמרכז יר•־ על הנוגה איריר )היהר לירע אין להשתמר מגזל)א‪.‬ת ‪ c5‬ייא י כייס נ ה תינ ה‪, ,‬‬
‫!ג?‬
 ‫\‬
‫*אגרת המופר!‬
‫>נה סס יגס רהיק סדור מה־י‪-‬ל המדיני‪ /‬מה רב כחה להשריש לאס לאס קני; רנה נהש עד אשר •הי!‬ ‫‪,‬‬
‫^סוהגעיניו שאלות או״היכאלית השייכים לממון— ‪ .‬כי האדם נכשל ר״ל כענירה אשר אץ העי‪.‬ש רגילק‬
‫‪4‬־‬
‫‪8gH‬‬

‫‪,‬‬
‫‪ m‬נניאוף וכיוצא ^ כמאמרם ו״נ מעוסן כעריות ותקפה מליו יצרו שעושה צז כהיתר ר״ל ^ עיקר ר‪c‬וא^ו )לנד‬
‫‪,‬‬
‫; השדוננית היראה יהמוכר מאגדות ומדרשי חז״ל וכפרי מוכר השייכים לזה( הוא לימוד ההלכות השייכים לזה‬
‫‪,‬‬
‫י \ פיין וכפרט מ״מ לעשות ; זאת הסן סריה לאט לאס לתת מוז ננפש להשמר ממס משאול תחתית ‪ ,‬לכה״ו‬‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫׳ פלעכוס אס כעבירה בנתינת להכעיה*{ מד אשר תוכל תת כחה מ״י מסק רנ נהלכוח השייכים להענירוס‬
‫הרגילות‪ ,‬לקמת סנט אחר‪ ,‬לנל ימלה טל לג לטנור סליהם נס אם יכנדכדכר ‪:‬‬ ‫י‬
‫ו ה נ ה כהנלין התורה ליצה׳י יש עוד בחינה רוחנית)שהשכל וחושי האדם נלאו להכיר כינתה( ‪ ,‬הוא מאסר‬
‫חז״ל )סוטה כ״א( הורה נעידנא דסכיק בה מצצי כו׳ ‪ .‬ואין חילוק באיזס ד״ת שיהיו עסקו ‪ ,‬תציל*‬ ‫>‬
‫\ ‪0‬חמא ‪ ,‬אם ימסוק נענין שור שנגח את הפרה וכיוצא ‪ ,‬תצילנו גס מלכ״ר וכיוצא ‪ ,‬הגם כי אינש שייכים ‪W‬‬
‫לזה ‪ ,‬רק רוחניות ההורס תשמרנו ‪:‬‬ ‫‪V‬‬
‫‪ . 1‬ו ה נ ה אס נשקיף כעץ חודרת נראה ‪ ,‬ט סחנולותיגו למרכז רפואת היצה״ר ‪ ,‬כמה רק בבחינה הגשמית‪ ,‬הוא‬
‫התכוננוה היראה—ולייזוד ההלכות כנ׳ל ‪ .‬כי הרפואה השניה ‪ ,‬היא בחינה ררוחרח ‪ ,‬באה ממילא‪ ,‬וע״כ‬ ‫>‬
‫שקרא רפואה מקוריית ; כי מנות לימוד התזרה ‪ ,‬היא ס״ע בסד עצמה ‪ ,‬תלויה בגדלה המביאר בה׳ ה״ת ‪ ,‬איו‬
‫>לכהנכג בה נגד עניני העולס ‪ ,‬אין נפקא מינה כהנהגתה ‪ ,‬אין יצרו כל אדם מתגכי עליו ‪ ,‬אם ממס ואש‬
‫■הוכה ; והאדם צריך ללמוד תמיד לקיים מצות ס״ת כראוי ‪ ,‬גם אס אץ יצרו מתגבר מליו ‪ ,‬ואין גידוללמוד‬
‫ייוהר מחיוכו ‪ ,‬ונכיקייס מציה ת״ת כראוי ‪ ,‬ממילא נמשך רגואתה הרוחנית ליצרו ‪ ,‬על איזה אופן שהוא ‪:‬‬
‫' א ב ן נחיג‪ :‬הגשמית ‪ ,‬היא ההתכוננות ניראה ס׳ ולימוד כהלכות ‪ ,‬היא רפואת פצמיית ‪ ,‬וכאדם צריו­‬
‫‘ להתנהג כ‪ , :‬כדרך רפואת הולי מוף ‪ ,‬אשר לסי מר־ כרפואה ככמות וכאיכוה ‪ ,‬כן כחולי הגס‪, :‬‬
‫הרפואה הלזי ההיכד לפי ע ־ המתלה ‪ ,‬כל מיד אשר •צרו יתקיף מליו כן כהכרח להוהיף נהתכוננוס כירא‬

‫■לזאת ישים האדם הל לבו ‪ ,‬לזכות אה הרבים'‪ ,‬לעוררם ’ לההטננוח היראה והמוסר ; ס פיני‬
‫האדם אקוהות פל אחרים לדמת ולהכיר הסרונותיהס ‪ ,‬וכי נצרכים המה למוסר למרבה ‪.‬‬
‫> גן יהזיק בכל עוז בלימוד המופרי‪,‬למפן ישוהפו בו רבים וחרבה יראת ה׳ וזטה הרבים חהיה‬
‫‪.‬י תלויה בו ; וממילא לאני לאפ לימוד הבוסר ידריכהו בנהיב הצדק והנכוהה ‪ ,‬והוא רפואה נשמייס‬
‫ונם רוהנייש ״ כמאמר הז״ל )יומא פ״ז( כל המזכה את הרבים אין הביא בא על ידו ‪:‬‬
‫‪,‬‬
‫לו מ ה מאד הגדל מצוה הלזו בעיני האדם ‪ ,‬לשוס לבו ונפשו '‪.‬הדריך בני אדם ללימוד המוסר‪,‬‬
‫להציל נפשם משאול החתית ‪ ,‬וכמאמר רז״ל)שבת קנ״א( כל המרחם על הבריות מרחמים‬
‫>מליו מן השמים ; ואין לך רחמנות גדולה מלהזכיר ולעורר לבב בני אדם ללמוד היראה ‪ ,‬כי א?‬

‫האנושי להקיף זנהכיר היפבכמות ואיכות מצות ה ר ב ע ‪ ,‬אשר חלוה להאדסמדבר הנקלה הלזה‪.‬‬
‫‪,‬העמל תעש והשכר הרבה באין ערך ושיעור ; לזאת ישים האדם פינו ונח שכלו להדכר הגדול‬
‫הלצה ‪ ,‬אס בעל נפש הוא ‪:‬‬

‫יצרו תוקנ׳ז לזה ‪ ,‬כדאשכחן כגמרא )חיצץ דף ד׳( כמומר לסיאנז־‪ /‬ש‪:‬חץן‬ ‫•( נתחי‪:‬כ ישתמר נדה‬
‫׳שהיה נכיסו כסשח יס‪:‬י על כל יראה ‪ ,‬מחליפה אחר הפכה להקל האיסור )כסייש״י שם( ‪ ,‬יססכינן פ׳ז‬
‫ובודאי פושה כן ; ואיך לא נמש ולכנס גל ימס כמים‪ ,‬נראוחנו שפלות נפשנו עד חיוע היאשירם ‪ ,‬שהמומר‬
‫לפרס ‪ ,‬אשר החזיק חמן נפכח נניתו ‪ ,‬כיסה לו קניה סנעיס להקל איסורו כדדכר ההוא‪,‬נ מה שאין לו‬
‫‪t‬‬
‫באכול ננלוח נחיאנון׳ אין אוכלין ממנו שוס דבר מאכל׳ שיש לחוש נו חשש איסור לשוס דנר שנקדזשה‬
‫)ר׳ל שחשוד הוא למשות אף שלא לתיאבון‪ ,‬אפ״ס שלשגיט לא הוחזק אלא לאטל לתיאטן(‪ ,‬ומהל‬
‫־שק׳ שלא ליתן לו כנין בדוק לשחוע ולאכול סשחיפתו )‪:‬היה מותר מדינא דגמרא< ופי שעושה‬
‫דבר זה ככלל מומד •תשב לכל מיני‪ .‬ע; ״נ;‬

‫■ו‬
 ‫ס פ ר‬

‫דרך עין חיים‬ ‫‪.‬‬

‫והוא הקדמה ל ס פ ר פהחי חכמה והוא‬ ‫־‬
‫מיוסד על מפר עץ החיים מהרח״ו זלה״ה ‪.‬‬

‫כ ב ר הודעתי בהקדמת הספר שברצוני להביא אותו לבית ‪.1‬דפום לזכות‬

‫בו את הרבים לפקוח עיני עורים‪ .‬וכאשר ראה ראיתי בבני עמנו‬
‫הדוברות על צדיק עתק בגאוה ובגודל לבבם לאמר‪ .‬הלא אך במשה דיבר‬
‫ה׳ הלא גם לנו ניתן התורה לדרוש במ״ט פנים ולהסבירה בדדמי ל ה‪.‬‬
‫אמרתי להציע דבר א׳ מתורה משה והוא דרך עץ החיים הנ״ל‪ .‬ומתוכו‬
‫ילמדו ב״י מוסר ידיעת האמת שלא כן עבד משה כי בכל נאמן הוא ויכסה‬
‫טפחיים ומגלה טפח‪ .‬כל דבריו הן דברי רוח הקודש‪ .‬ויש בידי עדות נאמנים‬
‫מגאוני ק״ק אמשטרדם שמימות משה ועד משה לא קם כמשה‪ .‬ועתה ב״י‬
‫לא תאמרו לכל אשר יאמר העם כי זה הוא כל קביל די רוח יתירה ביד‪,‬‬
‫ובם נכלשו אבותינו ואבות אבותינו‪ .‬ועד״ז חרב עירנו ועדיין השטן מרקד‬
‫בינינו להפריד לבבות‪ .‬וכל אחד משתרר על חבירו לאמר אני אמלוך‪.‬‬
‫וצווחין בכל יום הב הב ואין איש שם על לב מדוע עבר קציר כלה קיץ‬
‫ואנחנו לא נושענו‪ .‬ואין לך יום שאין קללתו מרובה מחברתה‪ .‬וכבר קם‬
‫עלינו האותיות אשר דברו הנביאים ורפואה לא עלתה למכתנו‪ .‬אין זה‬
‫כ״א כמ״ש הנביא שם )ירמיה ט׳( איש ברעהו יהתלו ולא ל<‪.‬מ־נה גברו‬
‫בארץ ושאר כל הענין הנזכר שם‪ .‬אמרתי להודיע לכל דברי זה הספר‬
‫הק^ לעשות לו כשם דגדולים ‪ 1‬ש* בארץ‪ .‬ואולי נזכה בזה לתקן המעוות‬
‫אשר טמון בקרבנו כשנאת חנם ושאר ענפים המסתעפים ממנו‪ .‬ויה״ר‬
‫שיקויים בנו המקרא שאמר הנביא‪ .‬אפרים לא יקנא את יהודה וגו׳‪ .‬ונאמר‬
‫ונקבצו בני יהודה ובני יעזראל יחדו ושמו להם ראש אחד‪ .‬ונאמר ביום‬
‫■ ההוא יהי׳ ה׳ אחד ושמו אחד‪ .‬אמן כן יהי רצון בבי״א ‪:‬‬
 ‫ד ר ך עץ היים‬
‫יוצר האדם ומנהיגו ד‪,‬וא עשנו ויכוננהו מוכן להבץ ולהשכיל השכלה‬
‫גדולה יותר ממלאכי השרת‪ .‬וכבר אמרו רז״ל אמר להם חכמתי‬
‫מרובה משלכבג וכאשר יחפוץ בתבונה עפ״י דרכו ינחהו להשיג עד שמי‬
‫■השמים דברים שהם כבשונו של עולם שכיסם עתיק יומין‪ .‬אך הנה טובו‬
‫בידו ולו משפט הבחירה להתחכם ולדעת‪ .‬או לישאר ערום מכל חכמה הגם‬
‫שהלב והשכל בקרב גופו‪ .‬וזה תראה כי שנים הם בתכונה א' נבראו‪ .‬שכל‬
‫האדם והתורה המשכלת אותו‪ .‬על התורה נאמר הלא כה דברי כאש נאם ה׳‪.‬‬
‫והודיענו בזה כי אמת הדבר שהתורה היא ממש אור א׳ ניתן לישראל לאור‬
‫בו כי לא כחכמת זעכריות וידיעת החול שאינה אלא ידיעת דבר מה אשר‬
‫ישיג השכל בטרחו‪ .‬אך התורה הנה קודש היא אשר לה מציאות גבוה‬
‫בגבהי מרומים‪ .‬וכאשר יעסוק בה האדם למטה‪ .‬אור היא אשר תאיר בנשמתו‬
‫להגיע אותו אל גנזי מרומים גנזי הבורא ית״ש בדרך האדם פעולה חזקה‬
‫אשר היא פועלת בה‪ .‬והוא דבר החכם ותורה אור‪ .‬אור ממש ולא חכמה‬
‫לבד ולא שמראה אור בדרך דמיון אלא אור ממש‪ .‬כי זה מציאותה למענה‬
‫ובהכנסה בנשמה יכנס אור בה כאשר יכנס ניצוץ השמש בא׳ הבתים‪ .‬ואף‬
‫גם זאו‪ :‬הנה בדקדוק גדול נמשלה לאש ובהשואה מדוקדק‪ .‬כי כאשר תראה‬
‫הגחלת שאינ' מלובה השלהבת היא היא בתוכה כמוסה וסגורה אשר בהפיח‬
‫בה אז תתפשט ותתלהט ותצא מתרחבת והולכת ובשלהבת ההיא נראים כמה‬
‫מיני גוונים מה שלא נראה בתחלה בגחלת והכל מן הגחלת יוצא‪ .‬כן התורה‬
‫הזאת אשר לפנינו‪ .‬כי כל מלותיה ואותיותיה כמו גחלת חם‪ .‬אשר בהניח אותם‬
‫כן כאשר הם לא יראו כי אם גחלים וגם כמעט עמומות‪ .‬ומי שיעזתדל לעסוק‬
‫בם אז תתלהב מכל אות שלהבת גדולה ממולאה בכמה גוונים‪ .‬הם היד ‪r‬ות‬
‫העומדות צפונות בתוך האות ההוא‪ .‬וכבר פי׳ זה בס׳ הזוהר על אלף בי״ת‪.‬‬
‫ואין הדבר משל אלא עצמו כפשוטו ממש‪ .‬כי כל האותיות שאנו רואים בתורה‬
‫כלם מורים על כ״ב אורות הנמצאים למעלה‪ .‬שהאורות ההם העליונים‬
‫מזהירים על האותיות‪ .‬ומכאן נמשכה קדושת התורה קדושת הס״ת ותפילץ‬
‫ומזוזות כל כתבי הקדש‪ .‬ולפי הקדושה שבה נכתבים כך תגדל ההשראה‬
‫וההארה של האורות ההם על אותיותיהם‪ .‬ולכך ס״ת שיש בו פסול א׳ נפסל‬
‫כלו‪ .‬כי אין ההארה עומדת עליו כראוי שנמשך ממנו הקדושה לעם בכח‬
‫הקריאה בו‪ .‬ונשוב לענין כי האורות עומדים על האותיות ובאותם האורות‬
‫כלולים כל הבהירות הפרטיות שיש על כל אות ואות כאשר זכרתי אך אין מגיע‬
‫‪1‬לנשמת הרואה את האותיות ההם אלא אור א' סתם כמו הגחלת‪ .‬אך כשמשתדל‬
‫האדם להבין וקורא וחוזר וקורא והתחזק להתבונן‪ .‬הנה כל כך מתלהטות‬
‫האורות ההם ויוצאים כמו שלהבת מן הגחלת בנשמה‪ .‬וע״ז אמר התנא הפוך‬
‫בה והפוך בה כו׳‪ .‬כי צריכים העוסקים להיות הופכים והופכים עד שתתלהב‬
‫כמעשה האש ממש‪ .‬והנה בהיות השלהבת מתלהטת כבר אמרתי שיש בה כמה‬
‫גוונים‬
 ‫דרך עץ החיים‬ ‫«‬
‫גוונים מרוקמים וכן נמצאים כמה ענינים גדולים נכללים בשלה‪:1‬ת של האור‬
‫הזד^ אמנם עוד ענין אחר נמצא כי יש כמה פנים לתורה וכבר קבלו‬
‫הקדמונים שלכל שורש מנשמת ישראל כלם בתורה‪ .‬עד שיש ס״ר פירושים‬
‫לכל התורה מחולק־ם לס*ר של ישראל‪ .‬וזה נקרא שהתורה מתפוצצת לכמה‬
‫גיצוצים כי בתחלה מתלהטת ואז נראים בם כל האורות הראויים לענץ‬
‫ההוא ואותם האורות עצמם מאירים בס־ר דרכים בס״ר של ישראל‪ .‬וז״ש‬
‫כפטיש יפוצץ סלע‪ .‬הרי לך שאע״ם שהתורה היא בלי תכלית ואפילו כל‬
‫אות ממנה הוא כן‪ .‬אך צריך ללהבותה ואז תתלהב‪ .‬וכנגד שכל אדם עשוים‬
‫ק‪ .‬כי ג״כ יש לו כח השגה רבה אך כאשר יתלהט בכח התבוננות‪ .‬וע״ז‬
‫כתזב כי ה׳ יתן חכמה מפיו וגר‪ .‬וזה כי כל הנמצאים מדיבורו של הקב״ה‬
‫געשו כמש״ה בדבר ה' שמים נעשו‪ .‬נמצא שהפה הזה הוא השרש לכל‬
‫הנבראים וזה עצמו מקיים אותו‪ .‬והבל היוצא מן הפה הזה ר״ל ההשפטה‬
‫היוצא אל כל הנבראים מן המקור שהוציא אותם‪ .‬וע״ב נאמר כי לא על‬
‫הלחם לבדו יחיה האדם כי אל כל מוצא פי ה׳ גר שד‪,‬וא זד‪ .‬ההבל היוצא‬
‫ומקיים‪#,..‬הוזב?<המתלבש בדברים הנאכלים לזון האדם שכך צריך לו‪:‬‬
‫והנד«»חכמה‪|.‬בר ניתנה מן הקב״ר‪ .‬בלב כל בני האדם‪ .‬אך כדי שתתגכר‬
‫»י‪ ^ 1‬ף‪1‬ו>!ו הפה המקיים אותה ינשב בכח‪ .‬ואז נעשה ממש כמו‬
‫ג״כ שכש»נםחים בו מתלהט‪ .‬כן כשזאת ההשפעה תרד מן הפה כמו‬
‫נשיבה‪ .‬תלהט החכמה ויראת הדעת והתבונד‪ ,‬הכלולה בה כבר‪ .‬אלא שלא‬
‫היו נראים כי לא הי׳ נראה כ״א חכמה שהוא השכל עצמו‪ .‬אך התבוגד‪.‬‬
‫היא בינת השכל‪ .‬המחבר דבר אל דבר ומקיים דבר בדבר‪ .‬והדעת הוא‬
‫התולדד‪ ,‬היוצא מכל אלה‪ .‬ואלה לא יעשה פעולתם אלא בכח נשיבה‬
‫שתנשב הפה העליונה בהם‪ .‬ונמצא שהחכמה כבר ניתנה והפה אינה אלא‬
‫מקיימת אותה‪ .‬אך הדעת והתבונה הם מתחדשים‪ .‬דהיינו שמתחדש גלוים‬
‫תמיד־ רק בכח נשיבת הפה‪ .‬וע״כ אמר אליד‪.‬וא‪ .‬אכן רוח הוא באנוש‬
‫ונשמת שדי תבינם‪1 .‬לשון נשמת הוא כמו נשמת אלהים נשמת ה׳ כנחל‬
‫גפריו^ שהוא מלשון נשימה ולא מלשץ נשמה דהיינו נשימת הפה נשיבת‬
‫הרוח‪ .‬וזאת היא הנותנת הבינה ולא הימים או השנים ‪:‬‬
‫הנ ד‪ ,‬ע״כ חוב הוא מוטל על האדם לשום עצמו להתבונן‪ .‬כ״א אינו מתבוק‬
‫ומחשב הנה לא תבא חכמה לבקש אותו‪ .‬ונשאר בחשך בלא ידיעה‪.‬‬
‫והולך צדרכי ההבל ובאפילה‪ .‬וסוף דבר יתן דין וחשבץ לפני ממיר‪ .‬הקב״ה‬
‫על שלא נשתמש מן החכמה ומן הכח אשר הטב ‪ r‬נו לעשות חיל‪ .‬זה ודאי‬
‫עיתוי היצר הם״א אשר ישתדל נכל עוז לד‪.‬סיל נזה נניא‪ .‬בי כנר ‪ r r‬אם‬
‫נפלו בזה מעט נשאר להם לשוב ולהתקומ׳ כי ידיעת האמת מחזקת החכמה‬
‫ומרתקת ממנה ד‪r ,‬ר ודאי‪ .‬ואץ דבר מחלש הנשמה לפי היצר כחסרון‬
‫הידיעה‪ .‬ואם היתה ה ‪T‬יעה רחבה ועומדת על לב בני האדם לא היו‬
‫חוטאים לעולם‪ .‬אך לא היה אפילו היצר קרוב אליהם ושולט עליהם כמו‬
‫שאינו‬
 ‫ה‪9‬‬ ‫דרך עץ החיים‬
‫שאינו שולט במלאכים‪ .‬ולהיות שהקב יה רצה שהאדם יהי' בצל יצר‬
‫שיוכל להיות מנוצח או נוצח בשיקול אחד‪ .‬לכן שם בהם הידיעה אך‬
‫סגורה בגחלת‪ .‬ושתוכל להתפשט כשלהבת והבחירה ביד האדם‪ .‬וחז״ל‬
‫אמרו ע־כ יאמרו המושלים בואו חשבון אלו המושלים ביצרם באו‬
‫נחשב חשבונו של עולם‪ .‬כי מי שאינו מושל ביצרו לא ישים עצמו לזה‬
‫לעולם אך המושלים ביצרם הם יעשו את הדבר הזה וילמדוהו‬
‫לאחרים לעשות אותו הלא האדם רוב שנות ימיו עומד לחשוב חשבונות‬
‫עסקיו עסקי חיי שעה ולמה לא ישים אל לבבו אפילו שעה א׳ גם לזאת‬
‫לחשוב מחשבת ממש מה הוא ולמה בא לעולם או מה מבקש ממנו ממ״ה‬
‫הקב״ה‪ .‬ומה יהי׳ סוף כל ענינו‪ .‬זאת היא התרופה היותר גדולה וחזקה‬
‫שתוכל להמציא נגד יצר והיא קלה ופעולת׳ גדולה ופריה רב שיעמוד‬
‫האדם בכל יום לפחות שעה א׳ פנוי משאר כל המחשבות לחשוב רק‬
‫על הזה שאמרתי ויבקש בלבבו מה עשו הראשונים אבות העולם שכך‬
‫חשק ה׳ בהם‪ .‬מה עשה מרע״ה מה עשה דוד משית ה'‪ .‬וכל הגדולים‬
‫אשר היו לפנינו ויענה בשכלו מה טוב לאדם כל ימי חייו לעשות כן‬
‫גם הוא וטוב לו‪ .‬או יתורו מחשבותיו לדעת באיזה מצב הוא נמצא‬
‫ועומד לפי הנרצה בדרך אשר דרכו אנשי השם אלה אשר מעולם המה‬
‫ואם אין ואם רב ממנו כח היצר ולא יכול לדון עם שתקיף ממנו הן‬
‫לזאת חרד היה וצוח ככרוכיא הקדוש רשב׳׳י בתיקוניו תיקון י׳ וז״ל‬
‫ווי לון לבני נשא דקב״ה אסור עמהון בגלותא ויפן כה וכה כו׳ אלא‬
‫איש לדרכו פנו בעסקין דלהון בארחין דילהון כל הדברים האדם שאינו‬
‫חושב ע*ז קשה לו מאוד מאוד להגיע אל השלימות והאדם החושב ע״ן‬
‫קרוב אליו מאד‪ .‬והחכמים הולכים הלוך וחשוב תמיד לא יפנו דעתם‬
‫מזאת ולכן יצליחו בכל מעשיהם אך הממעיט לא ימעיט מלהיות לו‬
‫קביעות זמן לפחות לשום אל לבו אם מעט ואם הרבה‪ .‬כי אז יצליח‬
‫את דרכיו ואז ישכיל‪:‬‬
‫אחר שידעת זה היות המשא הזה עליך להתבונן ולהשכיל‪ .‬על זאת עתה‬
‫אשכילך ואורך מה הדברים אשר עליהם תעמוד להתבונן ולחקור ‪:‬‬
‫הנה החקירה הראשונה אשר תחקור‪ .‬הלא הוא על כוונתו ית׳׳ש על‬
‫מה ולמה ברא את כל הב־־יאה הגדולה הזאת‪ .‬ואל תאמר ומה‬
‫האדם שיבא אחרי המלך לבקש את מחשבתו והמקרא מעיד‪ .‬מאד‬
‫עמקו מחשבותיך וזה נראה כגאוה וכגודל לבב לאכר‪ .‬שיוכל למצוא‬
‫כוונת המאציל יתב׳ כי אדרבה ע״ז נאמר סוד ה׳ אל יראיו ובריתו‬
‫להודיעם והוא הסוד הכולל כל ענין המעשים אשד עשה ואשר הוא‬
‫עושה ושאחריו נמשכים כל חוקת הבריאה כאשר שם לשמים ולארץ‬
‫וכל תולדותיהם כי הלא לכל המעשים דרבים רהנדייים האלה ימצא‬
‫סוף ותכלית אחד וזה הוא הסוד המוזכר כאן בפ׳ והחוקים אשר הושמו‬
‫ע״ס‬

‫‪-%‬‬
‫■‬
 ‫דרך עץ החיים‬ ‫>־‬
‫הרדרנ׳ הזאת כללותם הברית אשר הזכיר ובריתו לו‪.‬י׳־י‪1‬ם הו«‬
‫הברית אשר שם לכל נברא לעמוד על מתכונתו ולא יסור והוא הנרמז‬
‫במלת בראשית ברית אש כמו שפירשוהו בתיקונים ת׳ כ״א אך כדי להגיעה‬
‫תתחיל לדרוש בנבראים מי הוא העיקרי‪ .‬הדומם והצומח והחי הם אינם‬
‫העיקרים ודאי כי אין תועלת במעשיהם ואין להם שכל והבנה נמצא‬
‫נשארים בני האדם והמלאכים וכשתדרוש על עניניהם תמצא היות בן‬
‫האדם עיקר והמלאכים טפולים להם וזה הסוד פירשו המשורר ה׳‬
‫אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה וגו‪ /‬כי הוא ידע הענץ‬
‫אל אמיתו איך שהקב־ ה מקבל כח כביכול ממעשה בני האדם לפעול‬
‫טובה עמהם ועם כל הבריות וז״ש תנו עוז לאלהים‪ .‬וגם מרצ״ה אמר‬
‫צור ילדך תשי‪ .‬ויענו בזה כי מעשי ישראל מוסיפין כח בגבורתו של‬
‫מצלה וזה סדר התעוררות לפי החק אשר שם המאציל ית״ש ישראל‬
‫פועלים למטה בארץ ומחזיקים כחו של הקב״ה‪ ,‬ואז הכח שנתחזק‬
‫מראה הודו במשרתים העומדים על פקודת המעשים לעשותם כפי מה שהוא‬
‫מתעורר לעשות‪ .‬ולכן כל התעוררות שהיה המלך ב״ה מתעורר לעשות‬
‫יראה הענין במשרתיו העומדים על פקודת המעשים לעשותם כפי מה‬
‫שהוא מתעורר לעשות בזיו המגיע )לו( )להם( ממנו‪:‬‬
‫ו ע ת ה נחזור לשורש הענין נמצא כי הזיו אשר בהם מהתעוררות המלך‬
‫והתעוררות המלך ממעשה ישראל הרי ישראל עיקר הכל ולכן נאמר מה‬
‫אדיר שמך בכל הארץ זו היא הכח המקבל שם הקדוש בארץ בסוד‬
‫תנו עוז לאלהים שזכרתי אשר תנה הודך על השמים הוא הסוד המתאצל‬
‫בהתעוררות ומתפשט על השמים במשרתיהם העומדים שם ופירש עוד‬
‫תיקון גדול שנעשה ע״י בני האדם‪ .‬והוא מ״ש מפי עוללים ויונקים‬
‫יסדת עוז וזה כי המלאכים כיון שאין להם יצה״ר אין מעשיהם יכולץ‬
‫להעביר אותו‪ .‬אבל בני האדם שיש להם יצה״ר הם יכולים להעביר אותו‪.‬‬
‫וכדי לתת להם כח יותר שיעשו זה התיקון בכח גדול מה עשה נתן‬
‫לד‪.‬ם זני הערל׳ שד‪,‬ם כל הזמן עד שהאדם נכנס למצוד‪ .‬ואז הס״א‬
‫מתדבקת בהם יותר וז״ש אולת קשורה בלב נער אך באותו הזמן‬
‫העונות אינם נחשבים וד‪,‬תורד‪ .‬אדרבה היא חשובה יותר והוא עני!״‬
‫הבל פיהם של תינוקות וד״הבל משבית הס״א לגמרי‪ .‬וזהו מפי עוללים‬
‫ויונקים יסדת עוז להשבית אויב וזה לשון להשבית שהוא כא׳‬
‫שעומד במלאכה אחת ושובת ממנה‪ .‬ובמלאכים אין שייך זה‪ .‬כי‬
‫כיון שאין יצר שולט בהם אינם משביתים אותו אלא מגרשים אותו‪.‬‬
‫אבל בני האדם להם נוגע להשבית‪ .‬ואפרש לך עתה לשון יסדת עוז‪:‬‬
‫הנ ה התורה היא הנקראת עוז כידוע שהיא הנותנת כח לקדושה בסוד‬
‫תנו עוז לאלהים והנה קודם שהאדם נולד מלמדים אותו את כל‬ ‫‪.‬‬
‫התורה כולה‪ .‬יזה לתת כח לנשמתו קודם שתכנס בגוף שתד‪.‬יד‪ .‬כלולה‬
‫מכל‬
‫ר ‪11‬‬ ‫דרך עץ החיים‬
‫כ?כל התורה לתקן כל מדריגות הקדושה כראוי אבל בצאתם לעולם בא‬
‫מלאך ומשכחו וזה כדי לתת מקום ליצר להתאחז בו שאל״ב היה‬
‫נגרש מכח הקדושה והיה שב להיות כמו מלאך וגם לא היה נעשה‬
‫תיקון ההשבה' שזכרנו ע״כ אז נסתם בו אור התורה והס״א שולטת‬
‫עליו וזה נקרא שניהערלה שלו‪ ,‬ובאותו הזמן צריך ליסרו‪ .‬וכמ״ש שבט‬
‫מוסר ירחיקנ' ממנהואומר ואתה בשבט תכנה ויפשו משאול תציל שהיא‬
‫הערל׳ ממש שאמרו עלי׳ הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר כי היא‬
‫ממש קבר ממה שגרמו לה חשיכה שלא יגיע לה אור העליון‪ .‬ונקראת‬
‫כאלו היא מתה ממש בקבר וז״ש במחשכים הושיבני במתי עולם‬
‫ובתחלה כשהערלה בגוף מעבירים אותה אחר ח׳ יום‪ ,‬אך הערלה‬
‫הפנימית שהיאערלת הלב אינה סרה אלא לאחר י״ג שנים ויום א'‬
‫ולכן כל אותו הזמן הוא כטור מן המצות‪ .‬ועכ״ז באותו הזמן צריך‬
‫ליטרו כמ״ש שזה גורם לו שתסרד הערלה ממנה היטב ואז היא פורשת‬
‫ממנו לגמרי בזמן המוכן הנ״ל וע״כ אמר ירחיקנ׳ ממנו ולא אמר יסירנ׳‬
‫ממנו כי אין זה להסיר׳ כ״א בזמנה תסור אבל זהו ממש ענין חיבוט‬
‫הקבר שההבט׳ עשויה לרוב הקשר הנמצא לזוהמא של נחש שאינה יכולה‬
‫להפרד אלא אחר החיבוט והצדיקים המתקנים עצים כראוי מרחיקים אותה‬
‫מהם כ״כ עד שאין צריך לחיבוט‪ .‬והנה כן הדבר הזה בנער כי האולת קשורה‬
‫בו‪ .‬וצריך חיבוט כדי להרחיק' מן הקשר והדיבוק הזה שאז כשיהי׳‬
‫זמנה להתפרש תתפרש לגמרי מכל וכל אם הוא הולך בדרך טוב הוא‬
‫יזרחיק׳ מעצמו‪ ,‬והנה בזמן הזה שהוא הרחק הערל׳ ההבל היוצא טפיו‬
‫הוא מכניע הס״א ושוברת שברים גדולים וחוזר וממשיך הכח של‬
‫התורה שקבל בראשונה קודם שנולד וכיון שהשלים לקבל הכה אז‬
‫יש לו לעשות ולכן הוא חייב במצות ותדע בודאי בהבל פיהם של‬
‫תינוקות העולם מתקיים וזד‪ .‬כי התורה מתחלשת לפעמים ולפעמים‬
‫מתחזקת‪ .‬מתחלשת על בני האדם מפני החטאים ובפרט הערב רב‬
‫שבישראל כמ׳ש בתיקונים והקב״ה עושה בסים לתורה מזה ההבל‬
‫שאין בו חטא ובו התורה מתחזקת כ״כ הוא מוכן לזה להמשיך כח‬
‫התורה כנ״ל‪ .‬וזה מפי עוללים ויונקים יסדת עוז והוא ממש יסדת וזהו‬
‫למען צורריך שהם הערב רב להשבית אויב שהוא הס״א להשבית‬
‫ממש נאמר ומתנקם והסי א הנחש שהוא נוקם ונוטר‪ .‬וזהו לנחש קצצו‬
‫רגליו שגאמר בו על גחונך תלך ולנקום זה הוא רודף אחר הרגלים‬
‫שהוא ענין ברכי דרבנן דשילהי כו‪ /‬והנה סוד הרגלים של מעלה‬
‫התומכים לגוף ובהם תלוי כח חמיכות להחזיק אותה שלא תמוט‪ .‬בסוד‬
‫ותומכיה מאושר‪ .‬נמצא שהנחש רודף אחר ענין זה שלל להניח סמך‬
‫לתורה ח״ו‪ .‬כי הנחש היא שקרא דלא קאי אך התורה היא קושטא‬
‫קאי והוא היה רוצה להנקם מזה ולגרום לתורה ח״ו שלא יהיה לה‬
‫סמך‬ ‫־‬
 ‫דרך עץ החיים‬ ‫•‬ ‫*‪1‬‬

‫סמך בישראל ותסתלק ותשכח מהם ח״ו והנל פה התינוקות מתקן‬

‫ממש תיקון זה‪ .‬כי הם תלוים ממש באלו הרגלים העליונים הנק׳ תינוקות של‬
‫בית רבן כמפורש בזוהר והם סומכי קשוט בסוד קושטא קאי וזהו‬
‫להשבית אויב ומתנקם‪ .‬נמצא איך שהתיקון הגדול נמצא ביד האדם ולא‬
‫ביד המלאכים‪ .‬ע״כ נודע שהוא ודאי עיקר כל הבריא׳ ומכאן תדע כי רק‬
‫זה הוא התכלית אשר בעבורו נברא האדם ולא היה ראוי להמצא לו‬
‫עסק אחר אלא העבוד׳ הזאת וכן היה מתחיל׳ שנאמר ויניחהו בג׳׳ע‬
‫לעבדה ולשמרה‪ .‬שפירשו חדל זו מ״ע ומל״ת והכל במנוח׳ כמו שדרשו‬
‫על כלת ויניחהו רק אחר שחטא הנה הוא מתהלך בב׳ דרכים ע״פ שני‬
‫מנהיגים כמאמרם ז״ל אוי לי מיוצרי אוי לי מיצרי וע״כ יתבאר לך‬
‫שכל מה שאדם עושה בעבודת ה' הוא מה שהוא עושה לפי התכלית‬
‫שבעבורו בראו הבורא ית״ש‪ .‬וכל מה שהוא חוץ מזה הוא לפי דעתו‬
‫של הנחש המקטרג‪ .‬וחפץ לשקעו בדברים אחרים להרחיקו מן הבורא‬
‫ית״ש בהפרישו אותו מעבודתו ונותן לו לעונש לסבול הדבר הזה ע״ד‬
‫ועבדתם שם אלהים אחרים‪ .‬כי בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכים‬
‫אותו וכיון שהוא בחר בתחלה לשמוע אל הנחש כן יהיה משפטו‬
‫שלא יעשה בן חורין מעולו אלא יסבלהו נגד הזמן אשר נגזר עליו‬
‫וזהו גזירת בזעת אפיך תאכל לחם וזה צער היותר גדול שבכל מיני‬
‫הצער לנשמה שסוף סוף תשוקת' אל מקומה אך האיש החכם המבין‬
‫דבר לאשורו הנה בהשכילו על מוצא דבר ויראה איך כל עסקי העולם‬
‫אינם אלא ממה שנשאר האדם בע״כ להיות לדעתו של נחש בדבר הזה‬
‫שלא יוכל להיות תמיד בדרך א׳ בעכו׳ ה׳ יום ולילה כ״א יצטרך ללכת אחרי‬
‫הבלי העוד״ז ע״כ יבחר להיות בוחר הרע במיעוטו וימעט בעסק כל‬
‫מה שיוכל‪ .‬וישתדל להרבות בתורה ובעבודתו בכל אשר תשיג ידו‪.‬‬
‫וד״ז פי' אליפז אל איוב כי לא יצא מעפר און הענין כי הנה כתיב‬
‫וייצר ה׳ אלהים את האדם עפר מן האדמה והי׳ די לומר עפר או מן‬
‫האדמה אך הענין כי רצה המקרא לבאר שני ענינים באדם הלא תראה‬
‫כי הוא נקרא אדם ע״ש אדמה ולא עפר אך זה הוא לפי קשר הנמצא‬
‫בין האדמה ובינו והוא כי השפע הנשפע מלמעלה יורד מן השמי' עד‬
‫הארץ ואח״כ מקבל אותו האדם‪ .‬וס״ז כי זה למטה בסוד חיבור המאורות‬
‫העליונים בסוד דו״ן ואח״כ יוצא השנע כלול משניהם כי כן ראוי לפי‬
‫הסדר העליון וז״ש ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם כן המוציא לחם‬
‫מן הארץ שרומז אל ההשפעה העליונה וע״כ נקרא האדם עץ השדה כמ״ש‬
‫ע״פ כי האדם עץ השדה יען באמת הוא מן הארץ כמו העץ‪ .‬ונמצא שהחומר‬
‫של אדם הוא עפר והוא דבק באדמה שהוא המקום שמחבר כחו וצ״כ‬
‫נקרא על שמו ושום א׳ מאלה הדברים לא הי׳ גורם לאדם לא עמל‬
‫ולא טורח וגם שהיצ״ר שהיה לאהיר היה ממש כחוט ש? בוכיא כמאמרם‪,‬‬
‫ז״ל‬
 ‫ז ‪13‬‬ ‫־רך עץ החיים‬
‫ז״ל ע״ם הוי מושכי העון בחבלי השוא‪ .‬ונמצא שאע״פ שהומרו גם לא‬
‫זה היה גורם תוקף היצה״ר שיש בו עתה והאדמה שהוא מקום‬
‫קבלת ההשפעה לא היה גורם עמל וטורח לקבל המזון ולכן אמר כי‬
‫לא יצא מעפר און ומאדמה לא יצמח עמל‪ .‬כ״א העמל יצא מפי העון‬
‫שאז הגיעו בחלקו לטרוח בהשתדלות שאינו הולך אל התכלית אשר אליו‬
‫נברא ומה שלא עשתה האדמה לאדם שיצא ממנה עשתה האשה כי כשיצא‬
‫מן האדמה יצא בלא עמל וכשנולד מאשה יצא לעמל ופי׳ בכאן‬
‫עיקר גדול שעיקר העמל הוא אחר שהתחילו הנשים להוליד והיינו‬
‫קין קינא דמסאבותא כמו שפי' בזוהר כי אע״פ שגם אדם נטמא‬
‫בחטא אבל עיקר זוהמת הנחש יצאה בבני חוה כי בה הוטל הזוהמא‬
‫ונמצא שהלידה כך היתד‪ ,‬לעמל ולכן קין היה עובד אדמה‪ .‬כי האדמה‬
‫כבר נאררה בעבור האדם כמ״ש ארורה האדמהבעבורך כי כאשר‬
‫היה ראוי אדם להיות לו מנוחה מכל העמל הנה האדמה משפעת מוכרח‬
‫שכך תעלד‪ .‬כחד‪ ,‬ולכן נאררה‪ .‬וקין שיצא בבחי׳ עמל לכן היה‬
‫עובד את האדמה ‪. :‬‬
‫בתחלה השדים וכל מדריגות הטומאה היו שקועים בנוקבא‬ ‫והנה‬
‫כיון‬ ‫דתהומא רבה‪ .‬ולא היה להם לשונז® בעולם כלל‬
‫שהאדם ירד במדריגות כנגדו עלו השדים ממקומם ומלאו כל‬
‫העולם‪ .‬כמאמר רז״ל וקיימי עלן ככסלא לאוגא‪ .‬וזה כי כבר הוכן‬
‫האדם להיות ניזוק ח״ו‪ .‬נמצאת למד כי האדם לא לתכלית עמל‬
‫נברא‪ .‬ולא היה להשתדל בזה‪ .‬אלא מפני שסר לדעתו של נחש גרם‬
‫לו שלא יוכל לצאת מתחת ידיו עד עת קץ‪ .‬וזהמ״ש שלמה הוא‬
‫ענין רע נתן האלהים לבני האדם לענות‪ .‬ענין רע ממש מבחי' הרע‬
‫והוא להם למה שלא היו קורין ממנו עד זמן התיקון השלם‪ .‬ולזאת‬
‫הכונה אמר ג״כ במדרש איכה‪ .‬איך הוה לך אתמול היית לדעתי והיום‬
‫לדעתו של נחש כי לא היה לאדם לעשות אלא מה שהוא לתכליתו‬
‫של הבורא יתברך שמו וכשחטא נתן עצמו לד‪,‬יות פועל לפי מה שגורם‬
‫לו הנחש ‪ .‬והנה ע״כ ראוי לו לאדם למאוס ודאי בכל עניני‬
‫העולם‪ .‬ולהתאות רק לפי מה שד‪,‬וא לפי תכלית הבורא ית׳ שמו‪ .‬ומה‬
‫שהוא מוכרח לעשות מדברי העולם לא יעשהו באהבה כלל‪ .‬אלא כמו‬
‫שכפאהו שד‪ .‬ולכן השלים אליפז אולם אני אדרוש אל אל ואל אלד‪,‬ים‬
‫הבלי שוא של העולם כולו ולכן אדרוש אל אל ואשים‬ ‫אניח‬
‫עניני לפי מה שכיון בבריאתי הבורא ית' שמו אם לזאת הודיע איפה‬
‫שאין לך לבקש ולדרוש‪ .‬אלא מד‪ .‬לעשות לפי התכלית שכיון בך בוראך‪.‬‬
‫עתד‪ .‬אבאר לך היטב את הדרך אשר תלך בה לאחוז בחכמה על דרך‬
‫נכון‪ .‬שמענה ואתד‪ ,‬דע לך‪:‬‬
‫הנה זאת אפרש לך ראשונד‪ ,‬מה כל שכר עבודת האדם וצדקתו לפני‬
‫ה׳‬
 ‫דרך עץ החיים‬ ‫‪14-‬‬
‫הגוף בהיותו‬ ‫ה׳ הנה הגוף הוא הנושא של כל הענין הזה‪.‬‬
‫חשוך‪ .‬הנה הוא קרוב אל הס״א‪ .‬ויש לה שייכות ב‪! .-‬כבר רצון המאציל‬
‫ית״ש הוא שלא לפשוט להשרות קדושתו במקום אשר יש שם טענה‬
‫ושייכות לס״א‪ .‬וע״כ הקדושה לא היה לה לשרות על הגוף אך הנשמה‬
‫הנכנסת בו יש לה לעשות מעשים על ידו שבכחם יתתקן‪ .‬והיינו‬
‫מעשה המצות שהם כ״כ כמו חלקי הגוף‪ .‬וכל מצור‪ .‬שהוא עושה ה״ז‬
‫קריא' לקדושה לבא ולשרות על חלק מן החלקים שבגוף המקבל למצוד‪.‬‬
‫ההיא‪ .‬וד‪.‬רי נפדה החלק ההוא של הגוף ושורה עליו הקדושה ותבין בזה‬
‫למה נברא האדם מחובר מב׳ בריות‪ .‬נשמה וגוף‪ .‬כי א״א לעשות‬
‫עבודה כזו אלא במה שיש שייכות לרע כמ״ש בנתיב הקודש שזה‬
‫מה שיש מעלה יותר לבני האדם על המלאכים‪ .‬אך מצד אחר אין‬
‫חבוש מתיר עצמו מבית האסורים‪ .‬וע״כ מי שיש בו ד‪.‬ר‪ 1‬א״א לפדות‬
‫ממנו לעצמו‪ .‬וע״כ עשה הקב״ה את הגוף שבו הרע‪ .‬ושם בו הנשמה‬
‫שהיא טהורה כדי שהיא תתקנהו ותפדהו מן הס״א‪ .‬וזהו כוונת מה‬
‫שאמרו צריך לאמלכ׳ הקב״ה בכל אבר ואבר כי הקב״ה אינו רוצה‬
‫להתפשט בקדושתו על איברי הגוף כיון שיש לרע שייכות בד‪.‬ם‪ .‬עד‬
‫שימליכוהו עליהם ע״י המצות כנ״ל‪ .‬והנה זה מה שהיה מודיע אליהוא‬
‫לאיוב‪ .‬באמרו הבט לשמים וראה ושור שחקים גבהו ממך‪ .‬אם צדקת‬
‫מה תתן לו‪ .‬כי רצה להודיעו בתחילה איך שאין המאציל ית״ש מקבל‬
‫שום שינוי מעניני התחתונים‪ .‬ולקח לו למופת השמים‪ .‬והוא על דרך‬
‫מ״ש ישעי׳ כי גבד״ו שמים מארץ‪ .‬וזה הנה תראה‪ .‬כי בהתחבר למעלה‬
‫בגלגלים איזה כוכב עם כוכב אחר במבט‪ .‬יולידו טובה בארץ‪ .‬ואחרים‬
‫בהתחברם יולידו דעה ח״ו‪ .‬ולא מפני זד‪ .‬יש שום שינוי בשמים־ בזמן‬
‫מבט א׳ לזמן מבט אחר‪ .‬אלא השמים עומדים בסיבובם ומקומותיד‪.‬ם‪.‬‬
‫ואין להם ענין אחה חוץ מזה‪ .‬וכך הם בענינם בהולד מהם הטוב‪ .‬כמו‬
‫בהולד מהם הרע ח״ו‪ .‬ונמצא שאע״פ שהם עומדים להשפיע לארץ וכל‬
‫ענינם הוא השפע׳ הזאת‪ .‬הם אינם משתנים בד‪.‬שפעתם כלל‪ .‬כן תדמה‬
‫בשכלך‪ .‬איך שאין המאציל ית׳ מקבל שום שינוי מהשפיעו כי אע״ם‬
‫שודאי הוא אינו צריך לבריותיו‪ .‬היה אפשר לחשוב שמצד רצונו‬
‫אם לא מצד הכרח‪ .‬ברצותו להשקיף להשגיח על בריותיו להעניש‬
‫ולהשכיר‪ .‬נמצא זה עשד‪ .‬בו ח״ו איזה שינוי‪ .‬ע״כ הודיעו *אליד‪.‬וא‬
‫שאינו כן אלא המאציל ית״ש לא עסק ולא עוסק ולא יעסוק כי אם‬
‫בשלימותו ושלימותו הוא לעשות היותר טוב‪ .‬ולהחזיר כל רע לטוב‪ .‬ונמצא הוא‬
‫עוסק בשלימיתו‪ .‬עד שד‪.‬שמים עושים בסיבובם‪ .‬ונמשך ממנו לכל‬
‫אחד לפי מנשיו‪ .‬והוא אינו משנה עסקו משלימותו‪ .‬וזהו ענץ הגובה‬
‫שיש לשמים על הארץ‪ .‬שאע״פ שהם משפיעים אליה‪ .‬הם מרוממים‬
‫מענינם‪ .‬ואינם משתנים לפי השתנות ההתפעלות שלה‪ .‬ולכן אמר הבט‬
‫שמים‬
 ‫ח ‪15‬‬ ‫דרך עץ החיים‬
‫שמים וראה‪ .‬והנה השמים נקראים בשם שמים מצד מה שהם נתונים‬
‫כסא למלך‪ .‬וזה השמים כסאי‪ .‬השמים שמים לה׳‪ .‬וזה פשוט שהוא מרומם‬
‫מכל עניני האדם‪ .‬אך שחקים וקראים ע״ש מה שהם משפיעד‪ .‬וזה‬
‫מ״ש חז״ל שחקים ששוחקים מן לצדיקים‪ .‬ואפי׳ נבחיג׳ זו סוף סוף‬
‫משתנים בשינוייהם ע״כתדע‬ ‫הם גבוהים מעניני בני האדם ואינם‬
‫מכ׳ש שאץ שינוי למאציל ית״ש אלא אם צדק וגו׳ כ״א לאיש כמוך‬
‫מעשיך‪ .‬כי האדם במציאות הראשון הוא להיות קרוב לס״א‪ .‬ויהי׳‬
‫הרע שייך בו‪ .‬ואם אינו עושה טוב‪ .‬הוא נשאר כפוף תחת הס״א‬
‫כמות שהוא‪ .‬והמאציל ית*ש בעסקו בשלימותו בדחיית הרע דוחה‬
‫אותו‪ .‬ואין הקדושה מתפשטת עליו‪ .‬ולכן אדני צדקתיך אם מתקן‬
‫עצמו ישרה עליו הדמות כמראה אדם שהוא השראת הקדושה בכל‬
‫אבר ואבר‪ .‬וצ״פ הדרך הזה נמצא תכלית השלימות כשיקומו בני האדם‬
‫בתחיית המתים שאז תהיה הנשמה בתוך הגוף שתיקנה וזיכת׳ ואז‬
‫יהיה עיקר שכרה והוא שלימות הנצחיות‪:‬‬
‫ו ע ת ה אחל להודיעך הדרך אשר תלך בה ע״פ הדברים האלה ולתכלית‬
‫הצריכות לאדם ליטהר‬ ‫הזאת‪ .‬שתים הנההעבודות היסודות‬
‫מטומאת החומר‪ .‬ולהמליך את השכינה כנ׳׳ל על אבריו‪ .‬התמימות והחיזוק ;‬
‫ובבאר התמימו׳ בתחיל׳ כי היא סבה לחיזוק‪ .‬ודוד המלך ע״ה על‬
‫זה היה אומר ואני בתומי אלך פדני וחעי‪ .‬כי כבר שמעת‬
‫איך הגוף בטבעו קרוב אל הס״א והרע שייך לו בו‪ .‬והוא צריך‬
‫לפדות ממנו‪ .‬וא״אלעשות זד‪ .‬כי אם בכח התמימות וכנגד זה תמשך‬
‫עליו הקדושה והוא ענין שפכתי רוח חן ותחנונים כי מי שהטומא׳‬
‫רחוקה ממנו‪ .‬חוט של חסד מושך עליו מצד הקדושה וחנו מוטל על‬
‫וזה ענץ נח‪ .‬ונח מצא חן בעיני ה׳‪ .‬כי השאר‬ ‫העליונים ותחתונים‪.‬‬
‫לא היו מוצאים חן מפני הטומא׳ שהיתד‪ .‬ממשכת אותם‪ .‬אך הוא היד‪.‬‬
‫מוק לקבל אור הקדישד‪ .‬ולק פדני והנני‪ .‬כי הקדושה לא תחון‬
‫אלא למי שד‪.‬וא פדוי ‪:‬‬
‫וצריך שתדע כי אע״ם שאחתת הס״א בגוף היא מועטות כי החלק‬
‫היותר קטן הוא השייך לד‪ ..‬והוא מה שאמרו חז״ל יצה״ר דומה לחוט‬
‫של בוכיא כי גם למעלה אץ הס״א יונקת כי אם מן המדרגה התזזתונ׳‬
‫שבכל המדריגות וסוד זד‪ .‬אות ח׳ שבאל״ף בי״ת סוף הרגל ההחתץ‬
‫שלה הוא המדרגה הזאת האחרונה שממנה יונקים‪ .‬והוא ענץ עיקום הרגל‬
‫הזה‪ .‬והגוף הנכנס מן הכ״ב אותיות כידוע מד‪ .‬שנכנס בו מצד אות ת'‬
‫מצד רגל העקום הזה‪ .‬רזזם הוא מקום שליטת הס״א‪ .‬וכשאדם נפדה מן‬
‫הסט״א‪ .‬אז מישר הרגל העקום הזה‪ .‬כי מחזיר הרע לטוב ועושד‪ .‬אותו‬
‫>ולו סוב וקדוש וזהו רגלי עמדה במישור‪ .‬כי בכח התמימות נעשה תיקון‬
‫הת׳ של תמים המעוקם מתישר‪ .‬ולכן עבדה במישור שלא היה כך‬
‫מתחל׳‬
‫‪m‬‬
 ‫דרך עץ החיים‬ ‫‪16‬‬

‫מתחיל‪ /‬וזה כל העבוד׳ המוטלת על האדם‪ .‬והנה בעבור זה הרע שבגרף‬

‫נא׳ והצנע לכת עם אלהיך‪ .‬כי צריך הסתר וא״א כ״כ גילוי וםרסום‬
‫מפני קנאת היצר וקטרונין‪ .‬אבל כשזה נתיישר במקהלים אברך את ה׳‪-‬‬
‫כי לו נאה לברך‪ .‬אחר שכבר נטהר כי אץ הס״א יכול' להתאחד‬
‫ולקטרג אלא במקום שיש לה בית אחיז׳‪ .‬וזהו שמור רגלך באשר תלך‬
‫אל בית האלהים כי בתחל׳ צריך אתה לשמור הרגל של ד‪.‬ת' לישר‬
‫אותו‪ .‬ואח״כ תלך אל בית האלהים‪ .‬או כי ידוע שמלכות נקראת בית‬
‫וכבר אמרנו שאחיזת הס״א הוא מן המדרגה התחתוג׳ שבכל המדרגות‬
‫שבמלכות נמצא זאת כוונתו שמור רגלך באשר תלך אל בית‪ .‬כלומר‬
‫לתקן אותו הרגל שיש לו אח^ה בבית זו היא בחי׳ מלכות‪ .‬וכשמעשה‬
‫התיקון הנ״ל בתמימות‪ .‬אזי התמימות תתן חיות לקדושה‪ .‬כי בזמן הזה‬
‫השכינה בסוד מגדל הפורח באויר וז״ש ורוח אלהים מרחפת על פני‬
‫המים‪ .‬שהיא מרחפת על בניה להציל את מי שהוא ראוי להנצל‪ .‬אבל‬
‫כשיתוקן הכל אזי יהיה נקרא מגדל עוז‪ .‬כמו שכתוב מגדול עוז שם‬
‫ה׳ בו ירוץ צדיק ונשגב‪ .‬כי התיקון כשיהיה בתמימות אזי יתן עוז‬
‫לשכינ׳‪ .‬ותהי׳ נקראת מגדל עוז בו ירוץ צדיק‪ .‬שהוא היסוד שנקרא‬
‫צדיק ונשגב מן הס*א‪ .‬ונ״ל מאחר דאיתא במחדל הני ברכי דרבנן‬
‫דשילהי מינייהו הוא‪ .‬אבל כשיתוקן אזי לא יהי' עייפות ושלהות לחכמי‬
‫התורה כי אז יקויים מקרא שכתוב ועלו מושיעים הם התרין משיחין‬
‫שיהיה להם עליה מתוך הקליפוו^ עם כל הבירורים שברר עם השכינה‪.‬‬
‫לשפוט את הר עשו‪ .‬ואז יבוער הס״א מן הארץ והיתה לה׳ המלוכה‬
‫אזי יחוד וחיבור קב״ה ושכינתי' ביום ההוא יהי' ה׳ אחד ושמו אהד‬
‫אמן כן יעשה האל‪ .‬אמן נצח סלה ועד א״ס;‬

‫הנה ממאמרים אלו תבין ותשכיל בשכלך הזך כי אין תריס' למכתנו‬
‫כי אם בעסק התורה כי אין לך דבר המחליש כח הס״א כי‬
‫אם עסק התורה ככו שהוגד לנו שבימי המנוח החסיד המקובל הגדול‬
‫הרב ר׳ שמעון אעסטריפאליר כשהי׳ הגזיר׳ ר״ל בשנת ת״ח השביע‬
‫הרב הנ״ל לס״א ושאל אותה על מה ולמה אתה מקטרג על עמנו בני‬
‫ישראל יותר מכל האומות והשיב לו יתבטל מכם ג׳ דברים אלו ואחזור‬
‫מקטרוגי ואלו הן שבת‪ .‬ומילה‪ .‬ותורה‪ .‬מיד השיב לו הרב הנ״ל‬
‫יאבדו הם כהנה וכהנה ואל יתבטל אות אחת מתורתנו הקדושה חלילה‬
‫הרי תבין ותדע שכל הקבלות שנתתי לך עד הנה הוא אמת ולימוד‬
‫תורתנו הוא ליצה״ר ולס״א סם המות ולאחינו בית ישראל הוא סם‬
‫חיים וזעה תראה שחורבן בית קדשנו ותפארתנו ושגלינו מארצנו‬
‫היה בעון ביטול תורה כמו שמבואר בתורתנו הקדרט' ואמרו כל‬
‫הגוים על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת וגו׳ ואמרו על אשר עזבו או!‬
‫ברית‬
‫‪> /'• '-‬‬ ‫' '■‬ ‫■•■^' •' ■ ‪' [ ‘r‬‬ ‫' י ‪,',,/'-‬‬
‫^‬
‫‪,‬׳ ‪;:..‬י‘‬
‫ג ז ‪ .‬יי■ ‘‬

‫‪*7 tf‬‬ ‫ך ‪ p‬עץ החיים‬

‫ברית ה׳ אלהי אבותם וברית האמור שם היינו תורה‪ .‬והנה באמת‬
‫מצינו שויתר הקכ״ה על עבודת ככבים וגילוי עריות ושפיכות דמים‬
‫ן;׳■‪/;,-‬‬ ‫ולא *ויתר על מאסה של תורה שנאמר על עזבם את תורתי ובפירוש‬
‫‪r u‬‬ ‫‪ mx‬הנביא אותי עזבו ואת תורתי לא שמרו ודרשו חדל הלואי אותי‬
‫עזבו ואת תורתי שמרו‪ .‬נמצא כל הכעס שכעס הקב״ה על עמו ישראל‬
‫הוא בשביל התורה כי בכל פעול׳ אין מי שיבץ שרש הפעול׳ איכותו‬
‫;ר •‬ ‫ומהותו כי אם הפועל בעצמו הוא מבין הפעולה ואיכותו ולאיזה דבר‬
‫םעל‪ ,‬הפעולה הזאת‪ .‬ולכן הקב״ה שהוא פועל כל הפעולות יודע שעסק‬
‫התורה הוא ראש לכל התיקונים לכן הזהיר עליה כמה פעמים‪ ,‬וכעם‬
‫עלינו כל הכעס הזה על אשר עזבו את תורתו‪ .‬והנה כלל זה הוא‬
‫‪M‬‬
‫‪:.‬‬ ‫!‪1‬‬
‫< ‪■ ' \ 1‬י‬
‫בידינו שכל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאלו נחרב בימיו ואחר‬
‫שהמה בעלי בחירה והיו יכולים לפעול במעשיהם הטובים שיבנה‬
‫בית המקדש ולא עשו לק מעלה עליהם כאלו נחרב בימיו כן הדבר‬
‫הזה מאחר שלנו משפט הבחירה למאום ברע ולבחור בטוב ולעשות‬
‫ו>■״‬ ‫תיקונים גדולים ע״י עסק תורתנו ואין אנו עוסקים נמצא אנו הגרמא‬
‫בנזיקץ שהס״א מתגברת ח״ו ובפרט לימוד חכמת האמת הוא לימוד‬
‫הקבלה הוא ראש לכל התיקונים כמ״ש הרב הקדוש רשב׳יי ז״ל בפד‪.‬‬
‫מלא דביה יפקון ישראל מגלותא בזכות לימוד הקבלה יצאו ישראל‬
‫‪ p‬הגלות‪ .‬והנה זאת התורה אשר נתאוו בה כל המלאכים באמרם‬
‫תנד‪ .‬הודך על השמים על הקבלה אמרו כי אין לומר על פשט התורה‬
‫וכי לא ידעו שאץ שייך בהם פשטי התורה כמו שהשיב להם מי‬
‫ואף על פי ק לא נתן הקב״ה להם אלא לישראל‪ .‬וכל ‪ P‬יי‬
‫שיודע הקב״ה שעסק הלימוד זה הוא ראש לכל התיקונים והו‪,‬‬
‫יכול לדדות ע״י המלאכים כמו שהארכנו בפרי־י‬
‫שאינם בעלי בחירה רק המה כמוכרחים איי*‬
‫לך מד״לכים בץ העומדים האלה וני‬
‫שהם עומדים תמ ‪ T‬במדריגה א׳‬
‫ישתנה התיקון ע׳״י עסק התור‬
‫שעל ידד‪ t*.t .‬מתוקנים התיקוני‬
‫שידוע שאם חטא אזי איי‬
‫בשביל זד‪ .‬אמרו בזוהר ל‬
‫המפרשים שלא יאחר זם׳‬
‫בעת זקנתו הוא דומה ל‬
‫צריכה להיות דוקא י‬
‫כשאתה בכחרוהך תי‬
‫בכדי שיהיה השבה‬
‫ע״י אדם‪ .‬לכך א״‬
 ‫‪r;-v‬‬
‫■' י'‬

‫דרך עץ החיים‬ ‫‪18‬‬

‫וכבר ידעת שכל הנשמות כולם היו כלולות בנשמת אדם הראשץ וכשחםא‬
‫אדם פגם את נשמתו ונפגמו כל הנשמות כולם כך ניתן התיקון לישראל‬
‫דוקא שיתקנו מה שקלקלו‪:‬‬
‫רעתה בן אדם בין תכין את אשר לפניך והבס נא וראה שכל‬
‫התיקונים הגדולים המה תחת ידך ע״י עסק התורה חכמת האמת‬
‫וזעה החכמה הזאת בקרן זוית היא מונחת ואץ דורש־ ואין מבקש ‪.‬‬
‫והכתוב מכריז בקשו את ‪ ,‬ה׳ אלהיכם ואת דוד מלככם שלא תהיה>‬
‫אצלכם כאבידה שאינה מתבקשת רק כאבידה המתבקשת‪ .‬דהיינו שצריכים‬
‫אנו לבקש תיקונים שית ‪p‬נו כל הקלקולים שע״י זה יבא משיהנו‪ .‬והנה‬

‫בית‬
‫התיקץ הזה תחת ידעו ומה נעשה ליום פקודה‪ .‬אך כבר אמרו חדל‬
‫כאבות דר׳ נתן הוי דן את' כל אדם לכף זכות‪ .‬הנה יש באחינו‬
‫ישראל כמה כתות כתות מכתות שונים כי כת א׳ אומרת כבוד אלהים הסתר‬
‫דבר אין לך עסק בנסתרות‪ .‬כת שניה אומרת יראתי לגשת אל הקודש‬
‫מפני אש הגדולה היא הקליפה אשר קדמה לפרי‪ .‬והיא הולכת סביב‬
‫הקדושה לצוד ציד נפשות עניים אומללים כאשר ניצודו אנשי רשע‬
‫ופשע ההולכים אחר טעות הצבי‪ .‬אחר ניאוף וגדוף‪ .‬וכופרים באלהי‬
‫ישראל ותורתו והגם שיש בהם חכמים מחוכמים בתורה אעפ״כ כשנכנסר‬
‫לפרדס נפגעו שפגע בהם הס״א והטה את לבבם בהראות להם השקר‬
‫כאמת הפך דברי אלהים חיים וכל שקר שאין אומרים אמת בתחלה‬
‫אינה מתקיים גלל ק הם תולים באילן גדול מאמרי הרב הקתש רשכ״י‬
‫זצ״ל ומהפכים הקערה על פיה ותולין כוקי פריקי באשלי רברכי דברי‬
‫הרב הדל‪ .‬ובשביל זה אין אנו רוצים לגשת אל החכמה הזאת מאחר‬
‫'“•‪-‬ז• יוף ונפש וכוונתנו רצוי׳‪ .‬וכת שלישית אומרים מה‬ ‫—*‬
‫החכמה הזאת אך מחמת עומק המושג וקוצר‬
‫•יד החכמה הזאת והמה ג׳ כיתות ליום‬
‫•י אם לדין יש תשובה לכל כת‬
‫׳יו שמבואר בהקדמת ספר הזוהר‬
‫וגם כן הארכתי בזה העוין‬
‫שם תראה שאץ בדבריהם‬
‫י ספר קנאת ה׳ צבאות‬
‫־ם באלהים חיים המה‬
‫ןדוש רשב״י ז״ל המה‬
‫יפזשעים יכשלו בם‪,‬‬
‫•נו מבין לכך לא‬
‫בו יומם ולילה■‬
‫תבין ואם לאו‬
‫פ שאינו מנץ‬
‫הלשון‬