Professional Documents
Culture Documents
סדר דין אזרחי מחברת בחינה (1)
סדר דין אזרחי מחברת בחינה (1)
תשע"
א
18/10/2010
דברי מבוא:
לקורס מתלווה תרגיל .אין עבודות במהלך השנה .יחד עם זאת ,יש מבחן אמצע בסוף סמסטר א'
במתכונת מבחן אמריקאי בן 20שאלות ,התמצאות בתקנות בלבד – רק על לשון ולא הפרשנות
שניתנה להן בפסקי הדין .בסוף השנה יש מבחן בחומר פתוח ,מורכבת מאירועים שנצטרך לזהות
את הנושאים ולנתח .בקורס יש ציון מיטיב (מקסימום 6נקודות) ,הוא מתבסס במידה מאוד
מצומצמת על נוכחות אלא השתתפות מועילה שמתבססת על חומר הקריאה .הציון המיטיב יינתן
על ידי קריאה והשתתפות בהרצאה.
הדין המהותי קובע את הזכויות המהותיות ,מה מגיע לאותו אדם שתובע על פיו .דוגמאות ,בדיני
חוזים יש את הזכות שהצד שכנגד ינהג בתום לב ולא יפר את ההסכם .בנזיקין ,הזכות שלא יפגעו
בנו .הזכות המהותית יש לה תוקף בלי קשר להליך שמתנהל .לעומת זאת ,הדין הפרוצדוראלי
מתעסק באיך אפשר לממש את הזכויות המהותיות ,מה ההליך שמפעילים ,איזה בית משפט ,איך
פונים אליו וכיו"ב .הדין הפרוצדוראלי יש לו תוקף רק ככל שיש הליך משפטי שמתנהל .הוא לא
משפיע אם הליך כאמור לא מתקיים .בהמשך נדון כיצד ניתן לזהות את הזכות הפרוצדוראלית
והזכות המהותית.
השאלה היא ,למה חשוב לזהות בין הזכות המהותית לפרוצדוראלית? מה הנפקות
הפרקטית קרדינאלית?
באופן עקרוני ,הזכות המהותית אין לה השפעה רטרואקטיבית .במילים אחרות ,אם נקבע דין
מהותית ,יש לו תוקף מכאן והלאה והוא לא משפיע על זכויות של צדדים באופן רטרואקטיבי .זה
בשונה מדין פרוצדוראלי ,שבאופן עקרוני ,חל למפרע – תחולה אחורה רטרואקטיבית .זה שוני
משמעותי מאוד .נדגים את החשיבות הזו .אדם מסוים מגיש תביעה לבית משפט בציר זמן מסוים,
במועד הגשת התביעה החוק קובע שיש זכות לערער על פסק הדין בעניין .בהמשך ניתן פסק דין,
יש פרק זמן מסוים שניתן להגיש ערעור .לפני שמוגש ערעור הדין משתנה וקובע שכבר אין זכות
סדר דין אזרחי – ד"ר גיא שגיא
תשע"
א
להגיש ערעור .האם יש לתובע זכות להגיש ערעור? התשובה תלויה בסיווג הזכות ,אם היא
מהותית אז יש זכות ערעור כי היא לא חלה רטרואקטיבית ,השינוי של הדין לא חל .אם הזכות
היא דיונית ,יש לה תחולה רטרואקטיבית – אין זכות להגיש ערעור.
ישנו מבחן שהוא לא מוחלט שעוזר לסווג את הזכויות ולזהות בין הדינים – מבחן המה והאיך.
אנו שואלים 2שאלות:
למבחן זה יש גבולות ,בהמשך נראה אותם .במקרה המתואר דלעיל ,נראה כי זכות הערעור היא
זכות הפרוצדוראלית .אותו אדם הגיש תביעה לבית משפט מסיבה כזו או אחרת ,הוא רצה לקבל
פיצוי או אכיפה של זכות מהותית שלו ,ועכשיו השאלה איך הוא מקבל את המימוש של הזכות
הזו .זו דרך להשיג את הזכות המהותית ,השאלה של הערעור היא דיונית .לפי מבחן המה והאיך
נראה שהזכות היא פרוצדוראלית .יחד עם זאת ,לא כך פסק בית המשפט.
בית המשפט קבע ,שזכות הערעור היא מהותית ולא דיונית – לכן כהן לא הפסיד את זכותו להגיש
ערעור למרות שהדין בינתיים השתנה .התובע זכאי להגיש ערעור למרות שבחוק אין כבר זכות
מוקנית להגיש ערעור .בית המשפט קבע סייג למבחן המה והאיך ,שיקולי צדק הם בעצם מבחן
משלים ואפילו חשוב יותר שצריך לצרף אותו .אם מבחן המה והאיך מביא לתוצאה לא צודקת,
נשנה את הסיווג .במקרה דנן ,לא צודק שאדם מאבד את זכותו לערעור בגלל שהחוק השתנה זמן
קצר לפני שהוגשה זו.
חשוב לשים לב ,שמבחן המה והאיך אינו בלעדי ,אלא מבחן שיקולי הצדק משלים אותו ונעשה
בו שימוש.
מועדים זה דין פרוצדוראלי לפי מבחן המה והאיך .האם נוכל להגיע לתשובה אחרת בשל שיקולי
צדק?
ניתן מועד של פסק דין ,לפי פרק זמן זה יש 30יום להגיש ערעור .עברו 20ימים ולא הוגש ערעור
על ידי הצד המעוניין בדבר .לאחר מכן ,המחוקק האריך ל 45 -ימים את מועד הערעור .השאלה
היא ,האם התוספת הזו היא זכות מהותית או פרוצדוראלית.
תרחיש אחר :סיפור דומה ,יש פסק דין ו 30-ימים להגיש ערעור .המערער לא הגיש ערעור וחלפו
30ימים ,ומיד ברגע שחלפו ימים אלו המחוקק האריך ל 45 -ימים .אם נשארים אם הסיווג
הקודם ,שלפיו סיווג המועד הוא פרוצדוראלי ואז יש תחולה רטרואקטיבית ,אז למערער יש זכות
ערעור .בית משפט במצב שכזה קובע ,ששינוי המועד לא חל רטרואקטיבית וזה משום שלצד השני
יש זכות מהותית (סופיות הדיון) .ברגע שחלפו 30הימים ,פסק הדין הפך לחלוט – הוא סופי ולא
ניתן לערער עליו יותר .ברגע שהגענו לזמן זה ,סופיות הדיון היא זכות מהותית וכבר התגבשה –
סדר דין אזרחי – ד"ר גיא שגיא
תשע"
א
לא ניתן לשנותה בדיעבד .לזה אפשר להוסיף גם שיקולי צדק ,אדם הבין שההליך נסתיים וזה לא
צודק לאפשר פתיחתו מחדש.
לעניין פגרות בית משפט ,במרבית המקרים הן לא נספרות .בהליך בוררות כדי שיהיה לו תוקף,
צריך אישור של בית משפט .בחוק הבוררות נקבע ,שפגרות נספרות במועדים .ישנה פסיקה סותרת
בעניין זה.
דין פרוצדוראלי לעיתים גורם לאי יכולת לממש את הזכות המהותית .למשל במקרה של
התיישנות.
זה שלכאורה נראה שהזכות המהותית חשובה יותר מהדיונית ,זה לא אומר שההליך הדיוני לא
חשוב .ההליך הדיוני הוא חשוב .תיקים רבים מוכרעים בשל ההליך הפרוצדוראלי.
עובדות:
תובעת הגישה תביעה נגד הנתבע ,השני לא הגיש כתב הגנה במועד של 30ימים .התובעת הגישה
בקשה לקבל פסק דין בהיעדר כתב הגנה .בית המשפט נעתר לכך .הנתבע ביקש לבטל את פסק
הדין הזה .בית המשפט נעתר לבקשת הנתבע ומבטל אותו אך בתנאי שהנתבע ישלם הוצאות
לתובעת תוך 30ימים .הנתבע לא משלם תוך 30ימים את ההוצאות של התובעת .כתוצאה מכך,
התובעת מבקשת שבית המשפט יפסוק שפסק הדין הפך להיות חלוט .בית המשפט העליון פסק,
שלצדדים בהליך משפטי יש זכות לסופיות הדיון ,יש גם אינטרס ציבורי שהליכים יתנהלו
ביעילות ,כשבמקרה שלנו התביעה הוגשה ב 95-ונפסקה ב .2001-במקרה זה ייגרם עוול ,לכן
התוצאה הצודקת לקבוע שפסק הדין הוא חלוט.
כל מה שעלה בהליך זה הם עניינים פרוצדוראליים ,בית המשפט לא ראה עדים וראיות .הוא פסק
אך ורק על סמך הדין הפרודוראלי .דבר כאמור קורה לא מעט .זהו תחום הליטיגציה שמתמקד
בסד"א .השליטה בתחום הפרוצדוראלי זהו יתרון משמעותי לצד השני.
שיטה ארדוורסרית היא השיטה שנולדה במשפט המקובל האנגלי .לפי שיטה זו ,שני הצדדים
יריבים ,שמנסים לשכנע את בית המשפט ,ובית המשפט יותר פסיבי ,יושב ,שומע ,בסוף הוא
מכריע מי שכנע אותו ומי צודק .החיסרון של שיטה זו הוא חוסר שוויון כלכלי ,במקרה כזה סביר
להניח שהוא יבוא לידי ביטוי .עו"ד חסר ניסיון אל מול עו"ד של בעל המשאבים שישיג ייעוץ
משפטי טוב יותר .כמו-כן ,כשבית המשפט יותר פסיבי ולא מנהל את ההליך ,הטריבונל לא פעיל,
ההליך מתארך.
עובדות:
סדר דין אזרחי – ד"ר גיא שגיא
תשע"
א
תובע קטין שנפצע בתאונת דרכים ,שמגיש חוו"ד מטעם מומחה מטעמו (פסיכיאטרי) שהוא
הקטין סובל מחרדה כתוצאה מהתאונה ,מתקשה להתנייד ויש לו טראומה מהתאונה .שילה היא
חברת ביטוח ,היא רוצה שהתובע יעבור בדיקה גם מטעמה .הקטין ירושלמי ,חברת הביטוח
מתעקשת שהפסיכיאטר שלה שהוא בתל אביב יבדוק אותו .בית המשפט העליון פסק נגד חברת
הביטוח ,יש מספיק פסיכיאטרים בירושלים ,לא צריך להתעקש שהתובע ייסע עד לת"א.
כשנותנים לצדדים לנהל את ההליך ,אז יש מימד מרכזי של בזבוז זמן על כל מיני הליכים
מיותרים ,הרבה פעמים בכוונה ,כשיש צד אחד חזק (למשל ,חברה שיש לה עורכי דין קבועים והיא
רוצה להתיש את הצד השני בבקשות ודיונים מיותרים).
שיטה אינקוויזיטורית היא שיטה שהתפתחה באירופה (קונטיננטלית) .לפי שיטה זו ,בית המשפט
מקבל החלטה ,מעורב בשלב החקירה ,שלב זימון העדים .למשל ,וועדות חקירה כמו וועדת
טירקל .הוועדה היא זו שמזמנת את העדים ,חוקרת ,מקבלת החלטה .החיסרון של שיטה זו הוא
החשש למשוא פנים.
בישראל ,אנו פועלים על פי המשפט המקובל .עם ראשית המדינה החלנו את השיטה האדוורסרית.
עם כי כיום יש השפעה של המשפט האירופי ,אנו רואים את זה בוועדות החקירה שמוקמות
בתדירות גבוהה .זה משפיע על התפיסה המשפטית שלנו .לעמדת המרצה ,אי אפשר לומר באופן
מוחלט שהשיטה המשפטית שלנו היא הארדוורסרית .מכיוון שאנו ממשיכים את המשפט
המקובל ,ששם השיטה הארדווסרית ,בבסיס הדברים השיטה אצלנו היא כזו .יחד עם זאת ,הוכנס
מימד אינקוויזיטורי .למשל ,בהליך המשפט האזרחי הוא מחולק ל:2-
שלב קדם המשפט – בית המשפט רואה את הצדדים ומנסה לראות אם ניתן להגיע .1
לפשרה .ההליכים במצב כזה דומים לאופי אינקוויזיטורי .בשלב כזה ,בית המשפט מנסה
ללחוץ על הצדדים לסיים את ההליך ,הוא יכול להציע הצעות לפשרה ,לאיים באופן גלוי
או סמוי על הצדדים .בית המשפט העליון בהרבה מקרים מציע לצדדים "למשוך" את
הערעור או התביעה ,וניתן להבין שבית המשפט כבר החליט בו ולכן כדאי לצדדים לחזור
בהם.
שלב המשפט – נשמעות העדויות ומובאות הראיות. .2
ע"א 207/74המסיון הכנסייתי הרוס נגד מדינת ישראל ,פד"י כ"ט(.838 ,)1
ע"א 272/81הפטריארכיה היוונית האורתודוכסית נ' עיריית רמלה ,פד"י לו(.670 ,)3
ע"א 794/86החברה המרכזית לשיכון ולבניין נ' פינק ,מ"ד מד(.226 ,)1
25/10/2010
וועדת חקירה פועלת בשיטה האינקוויזיטורית ,היא מזמנת עדים וחוקרת אותם ,מגיעה
לתוצאות .יש הטוענים שהשימוש בכלי זה הוא נרחב מדי .במשפט ,שלב ההוכחות הוא המרכזי
והחשוב ביותר ,בית המשפט עובד כבית משפט אדוורסרי ,הוא לא מזמן עדים ולא חוקר את
העדים .בית המשפט יושב יושב ומקשיב כאשר בסוף הוא מקבל החלטה.
הליך משפטי אזרחי מתחיל בדרך של הגשת תובענה .ישנם סוגים שונים של תובענות:
אם אין הוראות מיוחדות לאיך פותחים הליך מסוים ,הדרך השיורית היא באמצעות הגשת כתב
תביעה .בהמשך השנה אנו נלמד על סוגים שונים של תובענות (סדר דין מקוצר ,סדר דין מהיר,
המרצת פתיחה) .כתב תביעה צריך לעמוד ב 2-תנאים עיקריים:
כתב תביעה צריך לגלות עילת תביעה – זו דרישה מהותית .כתב התביעה כשהוא מנוסח .1
צריך לגלום בתוכו את כל העובדות הרלוונטיות שמראות שיש עילת תביעה לתובע.
כתב התביעה יעמוד בכל הדרישות הפרוצדוראלית שנקבעו בסד"א– דרישה .2
פרוצדוראלית.
תקנה 9לסד"א קובעת לעניין תובענה בכלל ,ורלוונטית גם לכתב תביעה ,שכל תובענה צריכה
לכלול מספר מרכיבים (דרישה פורמאלית פרוצדוראלית):
ציון שם בית המשפט – לבתי המשפט האזרחיים יש סמכות מקומית וסמכות עניינית .אי
אפשר להגיש את התביעה לכל בית משפט בישראל .ישנם כללים שלפיהם נקבעת
הסמכות העניינית (האם התביעה תוגש בשלום ,מחוזי ,תביעות קטנות) ויש כללים
לקביעת הסמכות המקומית (חיפה ,ת"א וכיו"ב) .צריך להגיש את התביעה לבית המשפט
הנכון .בכתב התביעה צריך לפרט את העובדות שמראות שלבית המשפט הספציפי הזה יש
את הסמכות .באופן מעשי ,אין בכתב התביעה סעיף שמראה שיש סמכות לבית המשפט,
לכן צריך להראות את כל העובדות שמראות את הסמכות הנ"ל.
תיאור בעלי הדין – לכלול את השם המלא של כל בעלי הדין ,תעודת זהות ,פרטי
באי-הכוח ,כתובת ,מספר טלפון ופקס .כשצד מיוצג על ידי עורך דין ,ממציאים את כתבי
בית הדין אליו ,לכן זה חשוב שיהיו הפרטים של עורך הדין התובע.
לעניין בעלי דין מיוחדים ,כאשר יש כאלה (למשל ,תאגיד ,פסול דין ,תובע בחזקת נציג) צריך לציין
את זה בכתב התביעה .לגבי תאגיד יש לציין איך הוא הוקם (חברה פרטית או ציבורית) .כעניין של
נוהג ,מציינים גם את מספר הזהות של התאגיד (ח.פ ,ח.צ ,שותפות וכיו"ב) .זו דרישה פורמאלית.
סדר דין אזרחי – ד"ר גיא שגיא
תשע"
א
לדרישה הפורמאלית של ציון בעלי דין יש גם מימד מהותי והוא שלבעלי הדין תהא בכלל אישיות
משפטית מוכרת .יש לקחת בחשבון שהדרישה הזו לא כל כך פשוטה .צריך לזהות מי האישיות
המשפטית הרלוונטית.
העובדות:
מדובר בגופים שהיו קיימים טרם הקמת המדינה והם לא טרחו להירשם עם הקמתה בדרך
פורמאלית שמאפשרת ומעניקה להם אישיות משפטית מוכרת .למיסיון היו מספר נכסים ,הוא
הגיש בקשה להכרה של המדינה בבעלותו בהם .המיסיון הגיש תביעה נגד המדינה והאפוטרופוס
הכללי ,זו תביעה שמהותה הכרה בנכסים של המיסיון .לכנסייה הרוסית בישראל יש נדל"ן רב
במקומות רבים ,כמו כנסת ישראל שנמצאת על שטח בבעלות הכנסייה .המדינה טענה ,שאין
למיסיון אישיות משפטית מוכרת .המדינה בדקה את המיסיון הכנסייתי הרוסי ,אין תעודת זהות,
אין מספר עמותה ,מספר חברה .לפיכך ,המדינה טוענת שאין אישיות משפטית ואי אפשר להפעיל
הליכים משפטיים.
בית המשפט קיבל את הטענה של ההגנה ,הוא לא דן בה לגופה .הוא מחק את התביעה ,אין טעם
להמשיך .בית המשפט העליון קבע (זוסמן) ,שעל מנת שיהיה ניתן לדון בתביעה אזרחית צריך
שיהיו שני צדדים מוכרים מבחינה משפטית ,תובע מוכר ונתבע מוכר .זהו הכלל .כאשר עולה
שאלה ,האם בכלל ישנה אישיות משפטית לאחד מהצדדים ,בית המשפט צריך לעצור את הדיון
כאשר עולה כזו שאלה ולברר את הסוגיה הזו .אם הוא מגלה שבאמת אין אישיות משפטית לאחד
הצדדים ,יש להפסיק את ההליך.
זהו סיפור דומה לפס"ד הקודם דלעיל .מדובר בגופים מקבילים ,הפטריארכיה והמיסיון (מסדרים
דתיים שקיימים בשטח ישראל ההיסטורית) .לפטריארכיה יש שטחים ונדל"ן ,הייתה זרימה של
שפכים של עיריית רמלה לשטחים אלו .הפטריארכיה הגישה תביעה נזיקית רגילה נגד עיריית
רמלה .הנתבעת טענה ,שאין לתובעת אישיות משפטית מוכרת במדינת ישראל ושיש למחוק את
התביעה על הסף .התובעת מעולם לא התאגדה כדין לפי החוק הישראלי .בית המשפט פסק,
שהתביעה לא תימחק כפי שביקשה עיריית רמלה .בית המשפט מגיע לפיתרון שונה מזה שהגיע
בפסק הדין הקודם .לכאורה ,היינו מצפים שאם אין גוף משפטי שהתביעה תימחק ,אך בית
המשפט מגיע לתוצאה הפוכה .לפיה ,למרות שמדובר בגוף שלא מאוגד כדין לפי חוקי ישראל ,אי
אפשר להתעלם מהמציאות ההיסטורית ,יש כאן גוף שבמשך שנים הוכר על ידי השלטונות ,הוא
מחזיק ברכוש ובנדל"ן ,לכן יש כאן דה-פקטו (בפועל) גוף משפטי שאולי אין לו רישום אבל הוא
קיים בשטח מאות שנים ואי אפשר להתעלם ממנו .לפיכך ,בית המשפט העליון קובע,
סדר דין אזרחי – ד"ר גיא שגיא
תשע"
א
שהפטריארכיה היוונית כן יכולה להגיש תביעות ,מהווה אישיות משפטית ,לכן הוא דוחה את
הבקשה למחוק את התביעה על הסף.
השאלה היא ,כיצד מתיישבים שני פסקי הדין אחד עם השני?
אם מדובר בגוף שבפועל נמצא פה מאות שנים והוכר על ידי השלטונות ,אז בית המשפט כן יקבע
שיש אישיות משפטית למרות שאין רישום בפועל .לעמדתו של המרצה ,הגישה של פסק הדין
הראשון (המיסיון) היא פורמליסטית ,ואילו בפס"ד השני (הפטריארכיה) ישנה גישה מהותית וכן
מאפשר להכרה לפי המצב דה-פקטו .אם יש תאגיד שנראה כשר ,יהיה לו חובות כלפי כל מי שבא
איתו במגע .מבחינה פורמאלית ומהותית ,צריך להראות שלשני הצדדים יש אישיות משפטית
מוכרת.
על פי תקנה ,)5(9התובע בכתב התביעה צריך לפרט את העובדות העיקריות שמהוות את עילת
התביעה ומתי היא נולדה.
עילת תביעה בעצם מהווה את מכלול העובדות שהדין מכיר בהן כמקימות זכות משפטית .אלו
מעניקות לתובע לקבל את הסעד שאותו הוא דורש .יש לכך 3תנאים מצטברים:
דוגמא ,מצב שאנו יוצאים לבילוי ביום שישי למועדון ,רואים בחורה נאה שיושבת על הבר ,מישהו
ניגש ומתחיל איתה .היא נותנת לו את הטלפון שלה ,הוא מבטיח שיתקשר למחרת והוא לא עשה
את זה .האם ניתן להגיש תביעה נגדו? ברור שהתשובה היא לא .אין כאן עילת תביעה.
דוגמא ,המרצה מגיע למכללה ללמד ,הוא מחנה את הרכב שלו מחוץ לחניון המכללה ,וכשהוא
חוזר מאוחר יותר מגלה שיש לו שריטה על הרכב .הוא רוצה להגיש תביעה נגד המכללה .אין כאן
קשר ישיר למכללה ,כלומר בין הזכות שהופרה לנתבעת.
דוגמא ,חניתי בחניון ומאוד מיהרתי ,דפקתי רכב ולא הודעתי .רוצים להגיש תביעה נגדי
ומבקשים סעד שלא מתאים (למשל 10 ,נקודות זכות בקורס) .צריך לבקש את הסעד שהדין
מאפשר לקבל בגין הפגיעה הזו.
אלו 3התנאים שבהתקיימותם יש עילת תביעה .ישנו מבחן מאוד פשוט לדעת אם התובע עמד
בתנאים האלה ,צריך לשאול את השאלה – האם בהנחה שכל העובדות שנטענות ומפורטות בכתב
התביעה יוכחו כנכונות ,האם אז יהיה זכאי התובע לסעד שמבקש.
סדר דין אזרחי – ד"ר גיא שגיא
תשע"
א
אם התשובה חיובית ,אזי הדרישות מתקיימות (יש עילת תביעה כדין).
אם התשובה שלילית ,גם אם יוכיח התובע שכל מה שהוא טוען נכון ,עדיין יש ליקוי
בעילת התביעה שלו.
חשוב לציין ,שבכתב תביעה ,כאשר אנו מנסחים את עילת התובענה ,אנו מספרים סיפור עובדתי
בלבד!! זה צריך להיעשות בתמצות ,לא מספרים סיפור משפטי .לא נדרשים לציין מהי העילה
המשפטית שעליה מתבססים ,לא צריך לציין שתובעים מכוח חוק מסוים או עילה מסוימת .לא
נדרש להיות מונח משפטי אחד .זהו הכלל .כעניין מעשי ,נראה שיהיה בכתב התביעה סעיף סל
שבתוכו יכניסו כל עילה משפטית שאפשר לתבוע בגינה.
מה יקרה אם טענו טענות משפטיות בכתב התביעה? אין עם זה שום בעיה ,אפשר לעשות את זה
אבל לא צריכים.
מה יקרה אם טענו טענה משפטית מסוימת ,שנניח ואנו זכאים לסעד מסוים בשל מצג
שווא רשלני ,ובית המשפט החליט שאנו לא זכאים בשל העילה הזו אבל כן בעילה
אחרת? האם בית המשפט כפוף לעילה זו?
התשובה היא לא ,אם זו אותה מסכת עובדתית בית המשפט לא כפוף לעילה מסוימת.
חברה קבלנית בנתה 2נכסים על מגרש ,הם נחזים להיות זהים והמחיר זהה .המשפחה (פינק)
רכשה נכס אחד ,היא מגיעה אליו ומגלה ששטח המגרש שלו קטן יותר משטחו של הנכס האחר.
היא מגישה תביעה נגד החברה הקבלנית וטענה ,שהנתבעת יצרה מצג שווא שהטעה אותה וביקשה
פיצוי .התביעה התקבלה .בית המשפט העניק את הפיצוי אבל התבסס לא על מצג שווא אלא על
חוסר תו"ל במו"מ לפי סעיף 12לחוק החוזים .החברה הקבלנית מגישה ערעור וטענה ,שהתובעת
ציינה את העילה המשפטית ואי אפשר להעניק סעד על פי עילה משפטית אחרת ,שזה לא הוגן
כלפי הנתבעת .בית המשפט העליון דוחה את הערעור ופוסק ,שמה שחשוב זה העובדות .אם
התובעים הצליחו להוכיח את התקיימות העובדות ,אזי – בית המשפט רשאי להעניק כל סעד בגין
כל עילה שמתבססת על העובדות הללו .במקרה הנדון ,העובדות שהמשפחה הצליחה להוכיח
ושנטענו בכתב התביעה שלה ,מקימות עילה של חוסר תו"ל ,מוכיחות חוסר תו"ל של הנתבעת,
ולכן רשאי בית המשפט להעניק את הסעד הזה ,גם אם זו לא העילה שנרשמה בכתב התביעה.
זהו הכלל לעניין ניסוח כתב תביעה ,צריך לכלול את העובדות ולא את העילות המשפטיות .הכלל
מנוסח בתקנה (74ב).
לכלל זה יש חריג ,לפי תקנה (74א) – אם התביעה מבוססת על טענה של הפרת חובה
חקוקה (עילה נזיקית) ,אז נדרשים בשעת ניסוח כתב התביעה לציין איזו הוראה חקוקה
הופרה שיצרה את עילת התביעה.
סדר דין אזרחי – ד"ר גיא שגיא
תשע"
א
חריג נוסף על פי הפסיקה הוא שכאשר אנו מבססים בכתב הטענות על טענת הדבר מעיד
בעד עצמו ,גם אז צריך לציין שמתבססים על העילה הזו.
01/11/2010
בשיעור הקודם אמרנו שכתב התביעה צריך לכלול ת העילה של התביעה ,כלומר הסיפור העובדתי,
אין צורך לציין את הביסוס המשפטי .לא צריך לומר נזיקין ,עשיית עושר ,חוזים וכיו"ב .יחד עם
זאת ,אפשר להוסיף את העילה – אין חובה לעשות זאת .ישנם חריגים:
עילה של הפרת חובה חקוקה – לציין את החובה שמכוחה נובע המעשה. .1
הדבר מדבר בעד עצמו. .2
עילת התביעה או הדרישה בניסוחה כוללת את ציון העובדות המהותיות והעיקריות ,לא לספר
לבית המשפט סיפור ארוך ,צריך לתמצת את כתב התביעה .זו הדרישה הפורמאלית בתקנה .9
כאשר העובדה נחוצה והכרחית לצורך ביסוס העילה של התביעה ,היא עובדה מהותית והכרחית.
מה שלא מהותי לביסוס העילה ,הוא לא הכרחי .יכול להיות שזה יהיה מפורט בתצהירים שיגיעו
אחרי כתב התביעה .באופן עקרוני על פי תקנה (71א) ,ציין לציין בכתב התביעה את העובדות
המהותיות ולא צריך לכלול את הראיות להוכחת אותן טענות .מדובר בשלב הראשוני ,מתחילים
את המשפט .בשלב המשפט עצמו בית המשפט רואה ראיות ,בשלב המקדמי לא צריך אותן .יחד
עם זאת לפי תקנה 75משנת תשס"ו ,בעל דין צריך לפרט בכתב הטענות שלו או ברשימה מצורפת
אליו מהם המסמכים שעליהם הוא מסתמך ,ולצרפם לכתב הטענות.
אפשר לראות שיש מתח בין 2התקנות דלעיל .מסמכים זה ראיות ,המונח ראיות כולל גם
מסמכים וגם ראיות אחרות .תקנה 75היא מאוחרת וספציפית ,לכן הכלל הפרשני שהולכים לפיה.
ראיות זה מונח כללי ומסמכים זה מונח ספציפי .בנוסף ,לפי הפרקטיקה אם לא צירפנו מסמך
שהיינו צריכים – אזי אולי נצטרך לקבל אישור בית המשפט כדי לצרף אותו בשלב מאוחר יותר.
לעמדת המרצה ,לרוב לא תהיה בעיה להוסיף מסמך בשלב מאוחר .עדיף לצרף בטעות מאשר
להימנע מלצרף .למרות שתקנה 75גורמת שנוסיף מסמכים ,תקנה (71א) לא נמחקת .ישנם
תיקונים לחוק ,לפעמים נוצרות סתירות מסוימות ,ניתן להתמודד עם הסתירה כמו במקרה
האמור.
החריגים ל(71-א):
תקנה – 127בתביעה בגין נזקי גוף צריך לצרף חוו"ד רפואית לכתב התביעה .מדובר .1
בראיה חשובה.
סדר דין אזרחי – ד"ר גיא שגיא
תשע"
א
הפסיקה קבעה ,שיש לצרף לכתב התביעה מסמכים שהם חלק מהעילה .למשל ,בהסכם .2
מכר מקרקעין אם לא נעשה בכתב ,אין לו תוקף .אם נגיש תביעה בנושא זה ,הכתב או
ההסכם בכתב הוא חלק מהעילה ובלעדיו אין כתב תביעה בכלל.
חובה לצרף מסמכים שיש בהם כדי לשנות את דיני הראיות בין הצדדים ,זה נקבע בפסק .3
דין (ע"א 127/60שרונה נגד שנייברג) .אם יש מסמך שיש בו לשנות את דיני הראיות בין
הצדדים ,אז צריך לצרף אותו לפני התיקון של תקנה .75
דובר בזוג שגר במושב שיתופי בשם שרונה .המושב ברגע שהוא מקבל תושבים וחברים הוא
מחתים אותם על מסמך שלעניין חובות ותשלומים ,שיהיו חייבים החברים לאגודה ,ספרי האגודה
יחייבו לכל עניין ודבר .במילים אחרות ,בהסכם נקבע שלעניין התשלומים שהזוג יהיו חייבים ,מה
שכתוב בספרי האגודה יחייב אותם לכל דבר ועניין .באופן עקרוני ,מסמך זה משנה את נטל
ההוכחה .באופן רגיל ,המושב הוא בעל נטל ההוכחה ,אך ברגע שהוא החתים אותם על המסמך –
נטל ההוכחה עבר לזוג להוכיח שמה שכתוב הוא לא נכון .נוצר חוב של בני הזוג למושב ,הם לא
שילמו ,התכחשו לו .המושב הגיש תביעה כספית רגילה נגד בני הזוג .במהלך המשפט ,המושב מציג
את המסמך שהזוג חתום עליו ,שבעצם הופך את נטל ההוכחה ומפיל אותו על הזוג .בית המשפט
העליון פסק ,שלמרות תקנה (71א) היה צריך להוסיף את המסמך הזה כבר לכתב התביעה ,זאת
מכיוון שמדובר במסמך שמעביר את נטל ההוכחה .לכן ,בית המשפט לא איפשר להם להציג את
המסמך הזה שהיה מאוד חשוב.
עמדת המרצה ,שאם יש ספק – אז אין ספק ,עדיף לצרף את המסמך מאשר לא לעשות זאת.
אם צירפנו מסמך לכתב התביעה שלנו ,המסמך הזה הוא חלק מפרשת התביעה .זה אומר ,שאפשר
במהלך המשפט להביא ראיות לטענות בכל דבר שכתוב או מצוין במסמך הזה .מה שיש בו זה חלק
מכתב התביעה .בנוסף ,המסמך הזה מחייב אותנו .אי אפשר יותר מאוחר לטעון שהוא מזויף,
שהוא לא תקף ,זאת אלא אם כן מראש אמרנו בכתב התביעה שהוא מזויף.
מדובר על התבססות על עובדות שונות לפי תקנות (72א) ו .15-יש מקרים שבהם אנו מתבססים
על כמה עילות בכתב התביעה .זה יכול להיות שהעילות לגמרי נפרדות אחת מהשנייה או שיש
קרבה אחת לשנייה .כאשר יש מספר עילות ,הדרישה היא להפריד אותן כמה שניתן בסיפור
העובדתי של כתב התביעה .כדי שיהיה נוח להבין מה אנחנו רוצים ,זה מאוד חשוב להפריד את
העילות בכתב התביעה.
אסור מכוח תקנה (72ב) בכתב תביעה להעלות טענות עובדתיות חלופיות כנגד אותו בעל דין.
הרעיון הוא די ברור ,אם מעלים טענות עובדתיות חלופיות – אחת מהן היא לא נכונה ,איננה
אמת .אחד הצדדים לא יכול לומר משהו שהוא בהכרח לא נכון .למשל ,התובע תובע בגין חוב שלא
הוחזר .הנתבע טוען ,שהוא בכלל לא קיבל מהתובע את ההלוואה .לחילופין ,הנתבע טוען שאם
סדר דין אזרחי – ד"ר גיא שגיא
תשע"
א
יוכיח התובע שהיה חוב ,אז הנתבע יגיד שהוא פרע אותו כבר .זהו מצב בלתי אפשרי .הכלל לא חל
כשיש כמה בעלי דין.
החריג :כאשר טוענים שהעובדות כהווייתן לא ידועות לנו ,זהו מצב שבו אנו רשאים לטעון טענות
עובדתיות חלופיות כנגד אותו בעל דין .זה נקבע בתקנה (72ב).
דוגמא ,אני טס לחו"ל לשבועיים .אני מבקש מהשכנה שתשקה את העציצים שלי בדירה פעם
בשבוע .אני לא יודע אם השקתה אותם יותר מדי או בכלל לא .העובדות לא ידועות לי בצורה חד
משמעית .אלו 2טענות עובדתיות חלופיות ,אני רשאי לטעון אותן.
התקנה קובעת ,שהטוען שנמסרה לאדם הודעה בעניין מסוים ,וההודעה היא מהותית למשפט ,אם
ההודעה נמסרה בעל-פה – יש לטעון זה בכתב הטענות בחזקת עובדה בלבד; אם ניתנה בכתב – יש
לפרט בכתב הטענות את נוסח ההודעה או לצרף לכתב הטענות .למשל ,דרישת הודעה בהסכם של
בעל בית שאני מצוי בהפרה ,זו הודעה מהותית .אם ההסכם קובע ,שהודעה יכולה להיות בעל-פה,
מספיק לטעון ולציין שניתנה ההודעה .במרבית המקרים ,ההודעה צריכה להיות בכתב ולהישלח
בדואר רשום ,אז בכתב התביעה צריך לעשות אחד משניים:
התקנה קובעת ,שטענות הנוגעות לדברים שבליבו של בעל דין ,כמו ידיעה ,כוונה רעה ,כוונת
מרמה ,שהינן משמעותיות במשפט – די לטעון אותן בחזקת עובדה ואין צורך לפרט את הנסיבות
להוכחתן .במילים אחרות ,אם בכתב התביעה מתבססים על עילה שיש דרישה לכוונה ,לא צריך
לפרט בכתב התביעה איך יודעים שהייתה כוונת מרמה למשל.
לעומת זאת תקנה 78קובעת ,שישנן טענות שכאשר בעל דין מעלה אותן בכתב הטענות שלו – עליו
לפרט את כל הפרטים הרלוונטיים ואת התאריכים הרלוונטיים .זה כולל :מצג שווא ,תרמית ,זדון
או השפעה בלתי הוגנת .יש כאן סתירה מסוימת בין זדון לכוונה רעה או כוונת מרמה .לפיכך,
לעמדת המרצה יש לפרט!!! תקנה 77לא אומרת שאסור לפרט ,היא רק אומר שלא צריך .אם יש
ספק ,עדיף לפרט.
סדר דין אזרחי – ד"ר גיא שגיא
תשע"
א
אלו דרישות פורמאליות שבפרקטיקה הן לא חשובות ,בסופו של דבר בית המשפט רוצה לקדם את
ההליך .עם זאת ,לשכת עו"ד כן מייחסת לכך חשיבות במבחנים.
הרעיון הוא ,שכל הצדדים ידעו מראש מהן הטענות שיש לכל אחד מהם ,מהן הראיות שקיימות
לכל צד .ישנה חובה לגילוי מסמכים בשלב המקדמי .החשיבות היא יעילות ,עדיף שהצדדים ידעו
מראש מה יש לכל אחד מהם ,זאת כדי להעריך את סיכויי הצלחת התביעה .זה מה שיאפשר
להגעה לפשרה בצורה הרבה יותר קלה .אם אני נתבע אבל בתחילת ההליך אני רואה שלתובע יש
טענות וראיות חזקות ,אולי לא יהיה שווה לי לנהל את כל ההליך הזה .הליך משפטי שאפשר
לחסוך אותו ולהגיע לפשרה ,זהו הליך משפטי מותר .זאת המטרה שגלומה בתקנה .89
התקנה קובעת ,שישנה חובה של כל בעל דין להעלות בכתב הטענות שלו כל נימוק של הגנה או
תשובה שיש בו אם לא הועלה בכתב הטענות ,כדי להפתיע את בעל הדין שכנגד .הסעיף מונה
רשימה של דוגמאות (לא רשימה סגורה) .למשל ,תרמית ,התיישנות ,שחרור ,תשלום ,ביצוע,
עובדות המגלות מעשה בלתי חוקי או עסקה בטלה שניתן לבטלה.
שטמר נפגע בתאונת דרכים ,אריה היא חברת ביטוח (להלן :החברה) .החברה מפצה את הנפגע בלי
צורך בהליך משפטי .הניזוק צירף חוו"ד ,אשפוז בחדר מיון ,טיפולים ,מוניות וכיו"ב .החברה
שלחה לו צ'ק ,היא החתימה אותו על מסמך שבו הוא מוותר על טענות נוספות בעתיד .הניזוק
חתם על התחייבות שבזה שהוא מקבל את הסכום ,התביעות שלו מתמצות ושאין לו תביעות
נוספות .הניזוק פודה את הסכום ומגיש תביעה .בכתב התביעה הניזוק משמיט את העניין .הוא
ציין שהוא סובל מנכויות וכאבים ,נזק בסכום גדול .הוא לא סיפר שהוא קיבל כבר פיצוי ,שהוא
חתם על מסמך שהוא מתחייב שהתביעות מתמצות בכך .החברה בדקה את כתב התביעה וראתה
שהיא שילמה לו כבר ,ישנו מסמך שהניזוק חתום .היא צירפה את זה לכתב ההגנה שלה .עד כאן
לכאורה אין בעיה .הניזוק עונה לטענות הללו ,שהחתימה על ההתחייבות לא לתבוע יותר לא
תקפה .הסיבה לעמדתו היא ,שמדובר בעושק וזה נוגד את תקנת הציבור.
בית המשפט פסק ,שהטענות הללו של התובע כנגד ההסכם שהוא חתום עליו – הוא היה צריך
להעלות בכתב התביעה ,אלו טענות מפתיעות .הצד השני צריך לדעת שהוא טוען שהמסמך הזה
מהווה עושק ,זאת כדי שהחברה תוכל להתכונן ולהיערך כראוי .בית המשפט לא איפשר לניזוק
להעלות את הטענות הללו והוא הפסיד בתביעה.
שיעורי בית:
לקרוא ע"א 685/81ליסנס נ' בורכרד ,ע"א 264/74צפריר נ' מורגנשטרן ,רע"א 560/94שושנה נ'
חפציבה.
סדר דין אזרחי – ד"ר גיא שגיא
תשע"
א
08/11/2010
תקנה 89לסד"א קובעת ,שצריך לציין כל טענה שעלולה להפתיע בכתב התביעה.
פס"ד שטמר מהווה הדגמה לתקנה .89התובע קיבל פיצוי מחברת הביטוח וחתם על מסמך
שחרור ,שהוא קיבל את הכסף ושאין לו יותר תביעות .לאחר שקיבל את הכסף הוא הגיש תביעה
לבית המשפט .בכתב התביעה הוא לא פירט את זה שהוא קיבל כסף ושהוא חתם על הסכם
"שחרור" (שלא יהיו לו תביעות עתידיות) .בית המשפט פסק ,שמדובר בטענות מפתיעות ,הוא
היה צריך לטעון אותן כבר בשלב כתב התביעה .הדילמה שיש לתובע היא למה לעזור לנתבע אך
לעמדת המרצה אם הטענה היא צפויה ,יש להתייחס אליה.
יבואן שהיה מעוניין לייבא מכבשים לישראל מאנגליה ( 19מכבשים) שזה מטען יקר והוא מבטח
אותו .מגיעים לנמל חיפה ,במקום 19שעלו בלונדון יורדים רק .9ברור ש 10-נעלמו .היבואן תובע
את חברת הביטוח ,הרי שהוא ביטח וקיבל פיצוי – אז יצא מהתמונה .חברת הביטוח שפיצתה
אותו תובעת תביעת שיפוי-שחלוף את חברת הספנות ,שתפצה על האובדן של 10המכבשים.
היבואן חתם על שטר המטען .סעיף 27לשטר המטען קבע ,שחברת הספנות לא אחראית לכל נזק
או אובדן שניתן לבטח אותו .האם מדובר בנזק שניתן לבטח אותו ? ברור שכן ,בפועל הוא בוטח.
חברת הביטוח טענה ,שסעיף 27תנאי מקפח ולכן הוא בטל .הבעיה היא ,שהיא טענה את זה בסוף.
החברה שהיא התובעת לא הזכירה בכתב התביעה שקיים סעיף ,27הוא לא טוב לה .מכיוון שכך,
היא גם לא העלתה טענות כנגד התוקף שלו .הנתבעת טענה ,שסעיף 27פוטר אותה מאחריות
כשקיימת חברה מבטחת .התובעת מחליטה ברגע זה שהיא רוצה לטעון שהסעיף הנ"ל מקפח.
בית המשפט פסק ,שזו טענה מפתיעה והיא צריכה להיות מועלית בכתב התביעה שלה .כדי
להוכיח שתנאי מסוים הוא מקפח ,צריך להוכיח עובדות מהותיות ,צריך לטעון אותן בכתב
התביעה .בית המשפט לא איפשר לתובעת לטעון את הטענות האלה בשלב מאוחר והיא הפסידה
בתיק.
ראוי לציין שבמקרה דנן הייתה הרחבת חזית .לפיה ,כאשר צדדים רוצים לטעון טענות חדשות
שהן לא טענו קודם לכן ,בדרך כלל הם לא יכולים – הם מוגבלים במה שטענו בכתב התביעה .יחד
עם זאת ,אם טוענים טענות במהלך ההליך שהצד השני הסכים להן או לא התנגד ,אז זה בסדר.
חברת הספנות עשתה הרחבת חזית אבל התובעת לא התנגדה ,הייתה התרשלות של הנתבעת
שתוקנה על ידי התרשלות של התובעת (שלא התנגדה שהנתבעת תעלה את הטענה של סעיף .)27
הפסיקה קבעה בכמה עילות ,שצריך לפרט את העובדות .מדובר במקרים מסוימים שכן צריך
להרחיב ולפרט (שלא יהיה מתומצת).
סדר דין אזרחי – ד"ר גיא שגיא
תשע"
א
חריג ראשון ,גרם הפרת חוזה .אם הגשנו כתב תביעה על נזק שנגרם בשל "גרם הפרת .1
חוזה" על ידי צד ג' .צריך לפרט מה אותו צד ג' עשה שגרם להפרת החוזה על ידי צד ב'.
חריג שלישי עילת הרשלנות ,צריך לפרט מהן העובדות שבעצם מגבשות את ההתרשלות. .2
חריג שלישי הוא נאמנות. .3
מר צפריר ומר מורגנשטרן היו שותפים לכאורה ,זו לפחות הטענה .הם עשו עסקים בשותפות,
רכשו שטח מקרקעין .מי שנרשם כבעלים הוא רק מורגנשטרן .בהמשך הדרך הוא מכר את
הקרקע ,קיבל רווחים ושמר אותם לעצמו .צפריר הלך לעולמו ,אך אשתו וילדיו (יורשיו) תבעו
ממורגנשטרן חצי משווי הקרקע .לטענתם ,צפריר זכאי לחצי מהשווי כי הקרקע נרכשה בנאמנות,
הם היו שותפים .הבעיה הייתה ,שהם לא פירטו בכתב התביעה את העובדות שמראות
שמורגנשטרן היה נאמן גם עבור צפריר .הם כן טענו שהוא היה נאמן .צריך לפרט איך יודעים
שהייתה נאמנות ,מה התנאים של הנאמנות ,מתי נכרתה .בית המשפט פסק ,שמה שטענו
התובעים לא מספיק.
על פי תקנה ,) 1(100כאשר כתב התביעה איננו מגלה עילה – בית המשפט רשאי למחוק את
התביעה על הסף .זה שונה מדחייה על הסף ,נלמד על כך בהמשך .דחייה זה מעשה של בית דין
ולא ניתן להגיש מחדש.
אם ניסחנו כתב תביעה והוא פגום ,חסר טיעון שמשלים את גיבוש העילה ,אז יש 2דרכים לתיקון
כתב התביעה:
הרחבת חזית – בדיון קדם המשפט מוסיפים בין הטיעונים שלי את הטענה הזו .אם הצד
השני ערני ,זוכר בדיוק מה טענתי בכתב התביעה ורואה שזו טענה חדשה ,אז הוא יכול
להתנגד להוספה העובדתית ,ואז לא יהיה אפשר להרחיב את החזית .אם הוא לא התנגד,
כי הוא לא שם לב למשל ,זה הליך ארדוורסרי – בית המשפט יסכים להוספה ואז הפגם
תוקן.
חשוב לשים לב ,שהרחבת החזית יכולה להיעשות בכל שלב משלבי המשפט ,כשמיותר לציין שהיא
תתבצע רק כאשר הצד השני לא התנגד .רק באופן זה הרחבת החזית תתקבל והפגם בכתב
התביעה יתוקן .ראוי לציין ,שההתנגדות צריכה להיות במקום (בדיון) ,ולא ניתן בשלב מאוחר
יותר .כאשר לא התנגד להרחבת החזית ,ייראה הדבר כהסכמה.
סדר דין אזרחי – ד"ר גיא שגיא
תשע"
א
בקשה לבית המשפט לתקן את כתב התביעה – בית המשפט בעל סמכות להתיר לתקן
את כתב התביעה בכל עת ,לפי תקנה .92תקנות 91-96מוסיפות על הסמכות ובאיזה אופן
יתבצע התיקון הנ"ל ,לבית המשפט יש שק"ד אם להתיר או לא את התיקון .נלמד על כך
בהמשך.
התובע זכאי לבקש מבית המשפט כל סעד שבית המשפט מוסמך להעניק .למשל ,פיצוי כספי,
אכיפה ,צו עשה וצו מניעה .על פי תקנה (14ב) ,אפשר לבקש סעדים חלופיים .למשל ,אם יש הסכם
עם מישהו ,הצד להסכם מפר אותו ,רוצים לפנות לבית המשפט ,מגישים כתב תביעה ומבקשים
אכיפה של ההסכם .לחילופין ,אם לא תהא אכיפה – אנו דורשים פיצוי .לא מן הנמנע לציין ,שלא
ניתן לקבל כפל סעדים (אכיפה ופיצויי קיום).
לעניין סכום התביעה ,לפי תקנה ,)9(9התובע צריך בכתב התביעה שלו לפרט את שוויו של נושא
התובענה ככל שניתן לקבוע אותו .לפי תקנה (16א) ,אם התביעה היא בסכום כסף קצוב ,התובע
צריך לפרט את הסכום בכתב התביעה .אם הלוויתי לשכן שלי 100,000והוא היה צריך להחזיר
תוך חודש ,הוא לא מחזיר ,אני מגיש כתב תביעה – אני צריך לרשום במדויק כמה הלוויתי וכמה
הוא צריך להחזיר במדויק .חשוב לציין סכום מדויק.
לעיתים לא יודעים מראש מה צפוי להיות סכום התביעה .למשל ,יש 2עורכי דין שעובדים
בשותפות ,אחד מנהל (שותף מנהל) ומתעסק עם שכ"ט וההוצאות ,הוא יודע מה המצב הכספי של
המשרד ,הוא רואה את כל החשבונות .אם היה סכסוך בין 2עורכי הדין ,השותף השני רוצה לפרק
את המשרד ורוצה את חלקו בשותפות .הוא לא יודע כמה מסתכם החשבון .לפי תקנה (16ב)
במצב כזה ,אם תובע איננו יודע את הסכום המדויק והוא מעוניין לברר את החשבונות במהלך
ההליך המשפטי – עליו לציין את הסכום הנתבע על פי המשוער .בהתאם לסכום זה גם נקבעת
הסמכות העניינית של בית המשפט.
תקנה (16ג) קובעת ,שבתביעת נזיקין לנפגעי גוף – כאשר תובע מעוניין לתבוע בגין נזקי גוף או
תביעת שיפוי או פיצוי בגין הפסדי תשלומי פנסיה אין חובה לפרט בכתב התביעה את הסכום
הנתבע בעד הנזק הכללי.
מהו נזק כללי? מדובר בנזק שיבוא בעתיד .להלן מס' דוגמאות:
הוצאות רפואיות בעתיד כולל חיובי ביה"ח וקופ"ח בגין טיפולים שניתנו ושינתנו .1
כתוצאה מן התאונה.
חשוב לציין ,שאת הנזק הכללי צריך לדרוש ולהתייחס אליו בכתב התביעה אך לא צריך לפרט את
הסכומים הנדרשים .אם לא יודעים את הסכום שאנו דורשים על הנזק הכללי ,נפנה לבית המשפט
שאנו מעריכים שהוא בעל הסמכות לדון בתביעה בעלת סכום כאמור.
תקנה (14ב) קובעת ,שסעד כללי כולל הפרשי הצמדה וריבית ,הוצאות משפט ,שכ"ט עו"ד .סעדים
כלליים אלו אין צורך לבקש בכתב התביעה .אם ניצחנו בתביעה ,אז נהיה זכאים לכל הסעדים
דלעיל .בית המשפט רשאי להעניק את הסעדים גם אם לא ביקשנו בכתב התביעה .בפרקטיקה כן
מבקשים את הסעדים הללו.
15/11/2010
בשיעור הקודם דיברנו על הסעד המבוקש .הסעד הכללי הוא החלק שכולל את שכ"ט עו"ד,
הוצאות משפט ,הפרשי ריבית והצמדה .לא צריך לדרוש אותו בכתב התביעה .כעניין פרקטי ,בכל
כתב תביעה ישנה דרישה לקבל את הסעד הכללי ,אך אם הוא נשכח – עדיין בית המשפט יש לו
הסמכות להצמיד את הסעד הנ"ל.
על פי תקנה (44א) ,תובע רשאי לוותר על חלק מהסעד והסכום של התביעה על מנת להביא את
התובענה לתחום שיפוטו של בית משפט מסוים .זה יהיה בעיקר רלוונטי בתביעה שסכומה לא
גבוה ,אנו עשויים לוותר על סכום מהתביעה כדי להיכנס לסמכותו של בית משפט מסוים ,למשל
בית משפט לתביעות קטנות .הסיבה לכך היא ,שסוג ההליך הוא מהיר יותר ,אין ייצוג של עורכי
דין וכיו"ב .לפעמים כדאי לוותר על הסעד הנ"ל כדי ליהנות מיעילות ומהירות ההליך.
התובעת חשבה שמגיע לה .₪ 255,000סמכות בית המשפט השלום הייתה 150,000דאז .במהלך
הדיון הורחבה סמכות בית משפט השלום לסכום .₪ 300,000התובעת הגישה בקשה לבית
המשפט לתקן את כתב התביעה כדי שיכלול את מלוא סכום התביעה המקורי .בית המשפט
העליון פסק (שמגר) ,שיש לאשר את הבקשה מכיוון שההליך צריך לכלול את הסכסוך האמיתי
שבין הצדדים ,הוא צריך לפתור אותו .ישנה הרחבה של בית המשפט השלום ,אין סיבה שלא
לכלול את כל הסכום.
יש לשים לב ,שלפי תקנה (44ב) – ברגע שתובע ויתר על חלק מהסעד הוא לא יוכל בעתיד להגיש
תובענה על החלק הזה שהוא ויתר .הרעיון מאחורי התקנה הזו הוא ,שאנו רוצים יעילות הדיון.
לא ניתן שבגלל סכסוך אחד יהיו מספר תיקים ,את כל הסעדים שזכאי תובע להם בגין תביעה או
עילה אחת – ירכז ויגיש בהליך אחד.
על פי תקנה , )8(9תובע רשאי לקזז מסכום התביעה סכומים שהוא חייב אותם לנתבע .התובע
חושב שהנתבע חייב לו ,₪ 150,000והתובע חייב לנתבע .₪ 50,000בשורה התחתונה ,יהיה קיזוז
כך שסכום התביעה יהיה על .₪ 100,000
האם כמה בעלי דין ,כמה תובעים יכולים להגיש תביעה ביחד? האם אפשר להגיש תביעה כנגד
נתבעים שונים? מהם התנאים? במציאות ,אין לנו רק תובע ונתבע אחד – ישנה קבוצה של נתבעים
ותובעים.
תקנה 21קובעת ,שמותר לצרף בחזקת תובעים בתובענה אחת את כל הטוענים לזכות סעד בין
ביחד ובין לחוד ובין לחילופין – בשל מעשה אחד או עסקה אחת או סדרה של מעשים או עסקאות
או כתוצאה של אחד מאלה ,ושאילו הגישו תובענות נפרדות הייתה מתעוררת בהן שאלה
משותפת ,משפטית או עובדתית.
מבחינת הדיון שלנו ,מדובר במקרים שבעלי דין מראש מנסחים כתב תביעה שיכלול מספר
תובעים .באופן אפריורי כוללים כמה תובעים בכתב התביעה המקורי .באופן עקרוני הרעיון הוא
סדר דין אזרחי – ד"ר גיא שגיא
תשע"
א
יעילות הדיון .יש כמה תובעים בעלי עילות דומות וקשורות זו לזו .תקנה זו לא מחייבת את כל
התובעים להגיש תביעה ביחד .היא לא מכריחה שיתוף פעולה של כל התובעים.
כאשר מספר תובעים מגישים תביעה ביחד ,הם בדרך כלל לוקחים עורך דין אחד ואז העלויות
קטנות ונמוכות יותר .זה מקטין הוצאות שכ"ט.
אי אפשר להגיש תביעות משותפות בעניינים שלא קשורים אחד לשני .צריך להיות משהו משותף,
לנבוע ממעשה אחד או עסקה אחת ,ובנוסף צריכה לעלות שאלה משותפת (משפטית או עובדתית).
העניין הוא תלוי נסיבות.
זהו פס"ד חשוב מאוד .זהו הליך פשוט של ליקויי בנייה .יש לציין ,שכל תובע תבע פיצוי בגין נזק
שנגרם לו בדירה שלו ,אין נזק משותף לכלל התובעים .לכל תובע יש נזק אישי ואינדיבידואלי
משלו .הנתבעת ביקשה מבית המשפט להפריד את כל התביעות .חפציבה רצתה לעכב את ההליך
כמה שאפשר ,למתוח ולגרור את ההליך .כמו-כן ,היא רצתה להקשות על התובעים – פיצול ההליך
יכול ליצור ויתור של חלק מהתובעים והתביעות תימחקנה .חפציבה אמרה ,שהיא ניהלה מו"מ עם
כל רוכש בנפרד ,שזו לא עסקה או מעשה אחד ולכן צריך לפצל.
בית המשפט המחוזי פסק ,שיש לקבל את הטענה של חפציבה ולפצל את התביעות .התובעים
הגישו תביעה לבית המשפט העליון .בית המשפט העליון פסק (ש' לוין) ,שכן מדובר בסדרה אחת
של מעשים או עסקאות בגלל הנסיבות הבאות :מדובר באותו פרויקט בנייה ,חלק מהדירות היו
אפילו באותו בניין ,נוסח ההסכמים היה דומה ואלו נתקבלו באותו פרק זמן .בית המשפט קבע,
שאכן מדובר בסדרה אחת של מעשים או עסקאות.
אם יש סדקים בכל הדירות ,סימן שהייתה התרשלות של חפציבה .זה המשותף לכל התביעה.
בשורה התחתונה ,בית המשפט קיבל והכשיר את צירוף התביעות המשותפות של בעלי הדירות.
השאלה המשותפת הייתה שאלה עובדתית של התרשלות הנתבעת.
הסמכות העניינית:
איך נקבע את הסמכות העניינית? על פי תקנה ,21במקרים שבהם יש מספר תובעים יחד ,אז
סכום התביעה לעניין הסמכות העניינית הוא הסכום הכולל .מסתכלים על הסכומים במשותף ,אז
יודעים אם להגיש בשלום או במחוזי .זה חשוב ,כי יש תביעות שמוגשות לחוד אבל אחרי זה בית
המשפט מחליט לדון בהן יחד .במצב כזה ,הסמכות תישאר למשל בבית המשפט השלום.
סדר דין אזרחי – ד"ר גיא שגיא
תשע"
א
תקנה 23קובעת סייג לתקנה .21לפיה ,גם אם התנאים של תקנה 21מתקיימים – עדיין בית
המשפט רשאי להורות על הפרדת הדיון ,אם הצירוף עלול להשהות או לסבך את הדיון .הרציונאל
הוא יעילות הדיון .בית המשפט רשאי להפריד לגמרי את התובענות ,או ,להחליט על ניהול של
הדיון בדרך אחרת .למשל ,שעניין מסוים יידון ביחד והעניינים האחרים בנפרד .יש כאן אלמנט של
שיקול דעת בית המשפט.
תקנה 22קובעת ,שיש מקרים שבהם אני כתובע יכול להגיש בכתב תביעה אחד תביעות כנגד כמה
נתבעים שונים .לפי (22א) ,מותר לצרף בחזקת נתבעים בתובענה אחת ,בין ביחד ,בין לחוד ובין
לחילופין .זה אותו רציונאל של תקנה .21הרצון הוא לאחד את הדיון בכמה תביעות שקשורות זו
לזו .יש מעשה אחד או עסקה אחת ,שאלה משותפת עובדתית או משפטית .לפי (22ב) ,אם היה
לתובע ספק ממי הוא רשאי לתבוע – רשאי הוא לצרף נתבעים כדי ששאלת החבות ומידת החבות
של כל אחד מהם תוכרע בין כל בעלי הדין .הבעיה היא הסיבתיות ,כי דרישת ההוכחה בהליך
אזרחי רגיל היא מעל .51%לפי תקנה (22ג) ,אין צורך שכל נתבע יהא לו עניין לגבי כל סעד
שתובעים בתובענה .לא כולם צריך להיות אחראים לכל הנזק ביחד באופן חופף .תקנה 23מסייגת
את תקנה .22לבית המשפט יש סמכות להפריד את הדיון גם אם התנאים מתקיימים.
מוגש כתב תביעה ואחרי שזה הוגש אנו רוצים לצרף בעלי דין .לפי תקנה ,24לבית המשפט יש
סמכות בכל עת מחיקה של בעל דין או על הוספה של בעל דין ,גם כתובע וגם כנתבע ,וזה אם
הוגשה בקשה על ידי אחד מבעלי הדין ואפילו אם לא הוגשה בקשה כזו .אם בית משפט חושב
שצירוף של בעל דין מסוים יעזור לקבל החלטה נכונה ,הוא יכול לצרף בעל דין אפילו מיזמתו שלו.
פיתוח יהודה זו חברת ביטוח (להלן :החברה) היא הגישה לסילוק יד במקרקעין נגד ברנר (שהיה
נושה) .היא טענה ,שאין לו זכות לשבת שם .התביעה הוגשה בשנת .1972הדיון התנהל 7שנים
בבית משפט השלום .החברה הייתה מעוניינת להוסיף כתובעת את החברה לפיתוח חוף התכלת,
שהיה לה אינטרס בעבר אבל במועד הצירוף לא היה לה שום אינטרס קנייני בקרקע .בית משפט
סדר דין אזרחי – ד"ר גיא שגיא
תשע"
א
השלום אישר את הצירוף ,המחוזי ביטל אותו .בית המשפט העליון פסק (ברק) ,שישנם
קריטריונים שבהתקיימם אפשר לצרף תובע נוסף:
שלעניין צירוף תובע נוסף ,נדרש שהתובע הקיים יבקש את הצירוף .אנו לא כופים על .1
תובע את נוכחות תובע נוסף .לכאורה על פי תקנה 24זה אפשרי לעשות גם ללא הסכמת
בעל הדין ,אבל ברור שבית המשפט נתן הלכה והיא זו שמכריעה.
גם מי שמצרפים אותו כתובע יסכים לצירוף .לא ניתן להכריח אדם להיות תובע. .2
הצירוף דרוש להכרעה ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה. .3
תנאי הוא שניתן היה לצרף את התובע הנוסף מלכתחילה .זה כולל את הדרישות של .4
תקנה ,21כלומר הדרישות של התקנה צריכות להתקיים.
לתובע הנוסף תהיה עילת תביעה נגד הנתבעים .לעמדת המרצה ,ההפרדה של התנאי .5
החמישי היא מיותרת .הוא עולה מהתנאים האחרים.
במקרה דנן ,השופט ברק הסתכל על כל הפרמטרים ועבר לתנאי החמישי – לחברת חוף התכלת
אין שום אינטרס במקרקעין ,התביעה היא סילוק יד ,לכן אין לחברה הנ"ל אינטרס והוא לא
אפשר את הצירוף של התובעת לתביעה .כעיקרון ,אי אפשר לחייב צד להצטרף להליך כתובע .זוהי
נקודה חשובה .בהליך משפטי יש צד שיוזם את ההליך ואחר שנגרר אל ההליך .לא נכריח מישהו
ליזום הליך משפטי .לכן ,נדרשת ההסכמה של התובע.
ישנו מוכר שלא העביר את הדירה לידי רוכש א' ,והשני מגיש תביעה בבית המשפט בעניין זה.
באותו זמן ,מתקשר המוכר בעסקה עם רוכש ב' .במקרה כזה ,רצוי להגיש תביעה ולכלול את
רוכש ב' בהליך.
מדובר באותם תנאים לצירוף של תובע ,פרט לכך שלא צריך לקבל את ההסכמה של הנתבע.
מדובר בסדרה של מעשים או עסקאות.
שיעורי בית:
22/11/2010
הסכם מכר למקרקעין בין המערערים למשיבים .המשיבים היו תלויים בצד ג' שהיה לו גם אופציה
לדירה .בעלי הדירה הם המשיבים (להלן :שדמי) .העסקה הראשונה שעוסקת בדירה זו היא
העסקה של צד ג' ,הוא מקבל אופציה לרכוש את הנכס .העסקה השנייה שכרוכה בדירה היא
עסקת מכר לזוג שפירא .איך אפשר למכור את הדירה כאשר יש אופציה עליה? מדובר בהסכם
מכר מותנה ,בכפוף שהאופציה לא תמומש .הזוג שפירא ידע על האופציה .שפירא רצו לממש את
החוזה ,כי הבטיחו להם שאותו צד ג' לא מעוניין באופציה .הזוג פונה לבית המשפט ואומר ,שהם
קיבלו הודעה שצד ג' ויתר על האופציה ,ושדמי אומר שלא היה ויתור על האופציה .שפירא ביקשו
צו מניעה .הבעיה היא ,שצד ג' הוא לא צד להליך ,ההליך הוא בין שפירא לשדמי .שפירא מבקשים
צו מניעה לרישום הזכויות במקרקעין ,זה יכול לפגוע בצד ג' אם הוא ירצה לרשום על שמו את
הדירה .הוא לא צד להליכים ,לכן עמדתו לא נשמעת .בית המשפט אומר שבמצב כזה אי אפשר
לתת סעד זמני ,כי זה עלול לפגוע בצד ג'.
בית המשפט העליון פסק (בן פורת) ,שבמצב זה ניתן להוציא צו מניעה ,הוא אולי יפגע בצד ג'
שהוא לא צד להליכים אבל ההלכה היא ,שצד ג' שרואה את עצמו נפגע רשאי לבקש להצטרף
להליכים לצורך הגנה על זכויותיו.
אופציה רביעית להצטרפות להליכים – הצטרפות צד ג' שהוא איננו בעל אינטרס ישיר:
בעל אינטרס זה מכונה "ידיד בית המשפט" .ישנם מקרים שתביעות והליכים משפטיים ,שמבחינת
בית המשפט ,יש איזשהו גוף או צד ג' אינו מעורב אבל מעורבותו תביא לתוצאה צודקת יותר.
אותו ידיד בית המשפט מטרתו לעזור לבית המשפט לראות את התמונה המלאה ,לטובת הצדדים
ולצורך החשיבות הציבורית .מדובר בגוף שבמהותו הוא ציבורי ,שיציג את עמדת הציבור
והאינטרס הציבורי .ידיד בית המשפט הוא צד ג' ,הוא גורם שיש לו אינטרס ציבורי רחב ,אין לו
אינטרס ישיר ,דואג לכלל הציבור .זה לא מספיק שיש לו אינטרס ציבורי ,אלא שניסיון מהותו
ואופיו של אותו גורם יכולים לעזור לבית המשפט באופן משמעותי להליך המשפטי ,לתוצאה
מאוזנת של ההליך .בהתקיימות 2התנאים ,בית המשפט רשאי לאפשר לאותו צד ג' להצטרף
להליכים.
תביעה שקשורה לשאלה תכנונית בעיר נתניה ,לתוכנית מתאר מקומית .בית המשפט הרגיש
שאין לו מספיק כלים כדי לראות התמונה הכוללת ,זה עניין של תושבי נתניה וכלל האזור ,לכן
סדר דין אזרחי – ד"ר גיא שגיא
תשע"
א
הוא מתיר צירוף להליכים של מרכז השלטון המקומי .מדובר בגוף שמאגד את כלל הרשויות
המקומיות .הגוף הזה הצטרף כידיד בית משפט כדי שההחלטה של בית המשפט תהיה מאוזנת
ותשקף את התמונה המלאה של המקרה .הגוף הזה הוא לא תובע או נתבע פורמאלי.
צירוף צדדים שלא כדין או שהיה צריך להיות צירוף אבל לא עשו את זה – תקנה :27
מצב ראשון – צורפו בעלי דין שלא היו צריכים להיות מצורפים .התובע מגיש תביעה נגד 3
נתבעים .נניח שהצירוף של נתבע ד' הוא פסול ,הליקוי הזה לא פוסל את כל ההליך .התובע עדיין
זכאי לקבל את הסעד שלו בגין הצדדים שכן צורפו כדין .אין פסילה גורפת של ההליך.
מצב שני – יש צד שהיה אפשר לצרפו ,נתבע נוסף (שאולי ניתן לקבל ממנו כסף) ולא צירפו אותו.
תקנה 27קובעת ,שגם במקרה כזה לא מבטלים או פוסלים את ההליך ,אלא בית המשפט ייתן
החלטה ופסק דין לגבי מי שכן צורף ,מי שהיה צד להליך .מי שלא צורף ,לא קשור .זה שלא צירפו
אדם לא יגרום שכל ההליך יתבטל .פסק הדין שיינתן לא יחייב את אותו צד פוטנציאלי שלא
צורף ,הוא לא היה צד להליכים .באופן עקרוני אין השתק עילה ואין השתק פלוגתא.
חשוב לדעת ,שאין חובה לצרף את כלל הנתבעים .אם רוצים לתבוע רק חלק מהם ,באופן עקרוני
זוהי זכותו של התובע .לכלל זה יש חריג והוא ,שישנן עילות מהותיות וספציפיות שמחייבות את
צירוף כל הנוגעים בדבר .דוגמא לחריג לתקנה :27
סעיף 122לחוק הירושה קובע ,שמי שתובע נכס מנכסי העיזבון חייב לכלול את כל
היורשים הפוטנציאלים כנתבעים .ההליך לא יתקיים בלי כל הנתבעים.
תקנה (46א) קובעת ,שתובע רשאי לאחד תובענה אחת כמה עילות ,בין בנתבע אחד ובין כמה.
במילים אחרות ,אם אנחנו (א) תובעים את הנתבע (ב) ,יש לנו כמה עילות תביעה נגד ב' שלא
קשורות אחת לשנייה (הפרת חוזה ,גניבה של הרכב ,תקיפה) ,אז אפשר להגיש נגד ב' את כל
התביעות בהליך אחד .אנחנו יכולים להגיש את זה באופן הזה אבל אין חובה לעשות זאת .אפשר
גם במקרה של מספר תובעים .הדגש הוא על צירוף העילות ולא בעלי הדין.
תקנה (46ב) קובעת ,שתביעותיהם של תובעים יחד אפשר לאחד ,כולם או מקצתם נגד אותו נתבע.
במילים אחרות ,ישנם מספר תובעים (א ,ב ,ג) בעלי עילה משותפת נגד הנתבע (ד) .יש קבוצה של
תובעים נגד נתבע מסוים ,ולאחד התובעים הקיימים (שיש לו עילה משותפת עם יתר התובעים
בנוסף לתביעה הייחודית) יש תביעה ייחודית נגד הנתבע ,ניתן לצרף אותה.
לעניין סמכותו של בית המשפט בצירוף עילות ,על פי (46ג) אנו מצרפים את סכום העילות
ובהתאם לכך מחליטים לאן להגיש את התביעה .אם סכום התביעה ביחד הוא חצי מיליון ,₪אז
זה בית משפט שלום.
סדר דין אזרחי – ד"ר גיא שגיא
תשע"
א
חשוב לשים לב ,שהסמכות העניינית של בית המשפט תיקבע בהתאם לסכום התביעות .ישנן
תביעות שהן לא תביעות כספיות ,שלגביהן יש סמכות ייחודית לבית משפט מסוים (למשל ,סעיף
40לחוק בתי המשפט) .עילה אחת היא בסמכות ייחודית של השלום ,השנייה של המחוזי – במצב
כזה לא ניתן לצרף את העילות .צריך להגיש בנפרד .הצירוף יהיה רק שזה מדובר באותה סמכות
עניינית של בית המשפט.
סייג נוסף לסמכות צירוף העילות – תקנה (47א) שקובעת ,שכאשר אדם תובע או נתבע בחזקת
חליף (מישהו שתובע או נתבע בשם מישהו אחר) ,למשל מנהל עיזבון או נאמן ,אז הרעיון הוא
שאסור לצרף תביעה אישית אלא אם כן בית המשפט נתן לכך אישור .החשש הוא ניגוד עניינים.
א' הוא מנהל עיזבון שמגיש תביעה נגד ב' .א' יש לו גם תביעה אישית נגד ב' .מה עשוי לקרות
באיחוד העילות? ברור שמדובר במצב של ניגוד עניינים .יש חשש להגיע להסדר עם הנתבע שמהווה
ניגוד עניינים ,אי אפשר לצרף את העילות אלא אם בית המשפט אישר את זה.
תקנה 48קובעת ,שאוחדו עילות – עדיין בית המשפט רשאי להורות על הפרדת הדיון או לצמצום
התובענה לאותן עילות שאפשר לדון בהן יחד ,או ,להורות על דרך דיון אחרת שתיראה לו ,כל זה
אם אין דרך נוחה לדון בעילות שאוחדו לתביעה אחת.
תקנה 520קובעת ,והיא תקנה חשובה מאוד למבחן ,כי רשאי בית המשפט או הרשם להורות על
איחוד תובענות נפרדות ,לבקשת בעל דין או מיזמתו ,כאשר יש 2תנאים לכך:
הסמכות העניינית של בית המשפט נקבעת על פי סכום התביעות ,וכשבית המשפט מצרף תביעות
על פי סעיף – 520הסמכות העניינית נשמרת .לדוגמא ,מצרפים עילות מכוח (46א) – עילה אחת
סכומה מליון וחצי ,₪עילה שנייה מיליון וחצי .₪התביעה תוגש למחוזי .צירוף הסכומים הוא 3
מיליון וזו סמכות מחוזי .לפי תקנה ,520עילה אחת מיליון וחצי ,עילה שנייה מיליון וחצי ,ולאחר
שהוגשו התביעות בית המשפט מחליט לאחר אותם ,האם יש להעביר אותן למחוזי? התשובה היא
שלילית .הדיון נשאר באותו בית משפט ,גם אם סכום העילות עובר לבית משפט אחר .מדובר בכל
אותן תביעות שהוחלט להגישן בנפרד.
שיעורי בית :פס"ד בר-חן ,פס"ד בנק דיסקונט ,פס"ד אריה נגד סקום.
29/11/2010
סדר דין אזרחי – ד"ר גיא שגיא
תשע"
א
תקנה 44קובעת ,כשמגישים תביעה היא צריכה לכלול את מלוא הסעד .אם לא נעשה את זה ,אז
לא נוכל לתבוע את היתרה בהמשך.
תקנה 45קובעת ,שכאשר עילת תביעה מסוימת מעניקה זכאות לכמה סעדים ,התובע צריך לתבוע
את כל הסעדים באותו ההליך ,אלא אם כן התובע פנה לבית המשפט בבקשה שמכונה "בקשה
לפיצול סעדים" וקיבל רשות מבית המשפט לתבוע יותר מאוחר אחד מהסעדים בהליך נפרד
ומאוחר יותר.
דוגמא ,ישנה מסעדה בנתניה ,ואני רוצה לרכוש את המסעדה מהבעלים .אני רוכש אותה עם השם
והמוניטין ,כשאני לא רוצה שהבעלים של המסעדה יפתח מסעדה אחרת בצד השני של הרחוב ,אז
אני מגיע להסכם שאני משלם עבור המסעדה והמוניטין ,ובנוסף בעל המסעדה מתחייב לא לפתוח
מסעדה ברדיוס מסוים .שבוע לאחר מכן ,הבעלים פותח מסעדה מול המסעדה הנמכרת עם שם
דומה .אני רוצה ללכת לבית משפט ולבקש צו סעד של "צו עשה" ,שבית המשפט ייתן צו סגירה
למסעדה .זה סעד אחד שארצה לבקש .כמו-כן ,אני רוצה סעד של פיצויים .בעל המסעדה
המתחרה יצר נזק כספי ,אני לא יודע מתי בית המשפט ייתן צו סגירה וכמה זמן יפעל .גם אם
אקבל פסק דין לסגור את המסעדה ,זה לא אומר שהוא יסגור אותה (ואז אצטרך לפתוח בהליכים
נגדו).
התקנה אומרת ,שכאשר יש עילת תביעה עם מספר סעדים ,צריך להגיש ביחד .עם זאת ,יש לי סעד
שאני לא יכול לכמת אותו ,כי עדיין לא נוצר הנזק ,אז בשלב הזה אני לא יודע את היקף הנזק –
אני מבקש רשות לפצל סעדים ,ואת תביעת הפיצויים להגיש בזמן כלשהו בעתיד כשהנזק יתגבש.
חשוב לשים לב ,שאם לא נגיש תביעה שתכלול את כל הסעדים שנובעים מאותה עילה ,אז נאבד
את היכולת לתבוע את הסעד השני בהמשך הדרך.
את הבקשה לפיצול צריך להגיש במהלך התביעה הראשונה לבית המשפט שדן בתביעה הראשונה.
אפשר להגיש אותה כל עוד ההליך הראשון מתנהל ,בהתחלה באמצע או בסוף ,עד שניתן פסק
הדין .ברגע שניתן פסק הדין ,חלון ההזדמנויות נסגר.
יש להדגיש ,שבדיון במעמד צד אחד ,לא ניתן להגיש בקשה בעל פה לפיצול הסעדים .זה צריך
להיעשות במעמד כל הצדדים.
לפעמים ,אפשר לקבל היתר לפיצול סעדים גם אם לא הוגשה בקשה לפיצול סעדים.
סדר דין אזרחי – ד"ר גיא שגיא
תשע"
א
ע"א 4646/90בר-חן נ' שמעון:
הסכם מכר של דירה בין הבעלים (שמעון) לקונה (בר חן) .במהלך העניינים מתעורר סכסוך ,שמעון
טוען שבר חן הפר את ההסכם ,לכן שולח לו הודעת ביטול של ההסכם (הייתה הפרה יסודית של
ההסכם) .בר חן טוען ,שלא הייתה הפרה של ההסכם והוא בתוקף .לכן ,שמעון מגיש תביעה
בהמרצת פתיחה (תילמד בהמשך – דרך מקוצרת לקבל דיון מהיר יותר בבית המשפט בתנאים
מסוימים) .בהמרצת הפתיחה ,אחד הסעדים שניתן לקבל הוא סעד הצהרתי .שמעון מבקש מבית
המשפט שיצהיר שההסכם בוטל כדין .בנוסף ,מבקש שמעון שבית המשפט יצהיר שהוא זכאי
לפיצוי .כמו-כן ,שמעון מבקש מבית המשפט שיצהיר שבר חן יחזיר לו את החזקה בדירה.
התביעה מוגשת לבית המשפט המחוזי .בית המשפט פסק ,שיש לתת סעד הצהרתי שההסכם כן
בטל .ההליך הסתיים .בעיקרון ,במהלך הליך של המרצת פתיחה אסור לתת פיצויים ,אז אם בית
המשפט קובע שהוא לא יכול לתת פיצוי לשמעון בגין ההליך הזה ,אז שמעון יאבד את הסיכוי
לתבוע פיצויים מאוחר יותר .שמעון לא הגיש בקשה לפיצול סעדים לפי תקנה 45לסד"א .לעניין
החזקה להחזרת הדירה ,בית המשפט קבע שזה לא במסגרת סמכותו העניינית ,אלא שזה במסגרת
בית משפט שלום – זה עניין של חזקה .בית המשפט ,בלי ששמעון ביקש ,הצהיר שההסכם בוטל
כדין ,אבל לפנים משורת הדין ולמען הסר ספר – הוא נותן אישור לפיצול סעדים (כדי ששמעון
יוכל לתבוע פיצויים והחזקת החזקה בהמשך) .בר חן טען ,ששמעון היה צריך להגיש בקשה
לפיצול סעדים ולא בית המשפט מיזמתו.
בית המשפט העליון דן בשאלה ,האם בית המשפט רשאי לתת אישור לפיצול סעדים כאשר התובע
לא ביקש את זה בעצמו ,אלא האם בית המשפט רשאי ליתן את האישור מיזמתו .בית המשפט
קבע ,שהכלל הוא – שלעניין פיצול סעדים התובע צריך להגיש בקשה באופן שתאפשר לנתבע
להתגונן .לכלל זה יש חריג -מקום שהצורך בהיתר כזה מהווה חלק מפסק דינו ופועל יוצא
מחלקיות הכרעתו בתובענה המצויה בפניו ,רשאי בית המשפט להעניק היתר לפיצול סעדים
מיזמתו.
תקנה 45אומרת ,שצריך להגיש בקשה לפיצול סעדים אם הם נובעים מעילה אחת.
השאלה היא ,מהי אותה עילה? מה ההגדרה לעילה אחת ומתי זו יותר מעילה אחת?
בית המשפט ניסה לתת הגדרה מהי אותה עילה .לפיו ,הכוונה היא לאותם דברים אשר על פי
מבחן ההיגיון כרוכים הם זה בזה במידה שניתן לראות בהם מסכת עובדתית אחת בלתי ניתנת
להפרדה .כאשר הסיפור העובדתי כרוך זה בזה ,שאי אפשר להפריד לסיפורים אחדים ,אז זו עילה
אחת .זו לא הגדרה ברורה .הכול ייקבע בהתאם לנסיבות של כל מקרה ומקרה.
סדר דין אזרחי – ד"ר גיא שגיא
תשע"
א
ע"א 140/88בנק דיסקונט נ' אביצדק:
אביצדק תובע מהבנק כסף .50,000הבנק טוען ,שאביצדק חייב לו כסף בסך .100,000 .1
ההליך הראשון מסתיים בפשרה ,בבית המשפט ,לפיה הבנק ישיב לאביצדק כל סכום
שהוא גבה ממנו אחרי ,8.7.1975ובנוסף הבנק רשאי לקזז מהסכום הזה כל סכום
שאביצדק חייב לו .דובר בהסכם פשרה בהליך משפטי שמקבל תוקף של פסק דין.
לאחר שניתן פסק הדין (הסכם הפשרה) – אביצדק הלך להוצל"פ ודרש לפיו ,שעליו לקבל מהבנק
.₪ 50,000
הבנק הגיש תביעה נוספת (שנייה) – הבנק מבקש סעד הצהרתי ,שהוא לא חייב כסף .2
לאביצדק כי הוא קיזז.
הבנק הגיש הליך שלישי – הבנק תובע את היתרה של ( ₪ 50,000לאחר הקיזוז) .אביצדק, .3
טען ,שיש למחוק את ההליך השלישי על הסף ,זאת מכיוון שהסכום הזה נובע מאותה
עילה שקשורה לסעד ההצהרתי שהבנק ביקש ,והבנק לא ביקש פיצול סעדים בהליך
הראשון.
בית המשפט העליון פסק (ש' לוין) ,שלא מדובר באותה עילה .העילה הראשונה שמתבססת על
טענת קיזוז כמוה כטענת פירעון .היתרה של הבנק זו תביעה עצמאית שלא קשורה לפירעון.
שיעורי בית :לקרוא את פס"ד אריה נ' סקום ,פס"ד עינצ'י נ' הסוכנות היהודית.
13/12/2010
משקל הבחינה הוא .20%יש לראות את התקנות הרלוונטיות באתר "הלמידה מרחוק" .הבחינה
היא בסגנון "אמריקאי" .אין צורך ללמוד פסיקה.
כאשר תובע מתבסס על עילה אחת ומבקש מספר סעדים שונים ,שנובעים מאותה עילה ,על פי
התקנה הוא צריך לתבוע את הסעדים בהליך אחד .סעד שהוא לא ביקש או תבע אותו ,הולך
לאיבוד מבחינתו .כדי שניתן יהיה לתבוע סעד נוסף בגין אותה עילה בהמשך ,צריך להגיש בקשה
לפיצול סעדים .הבקשה צריכה להיות מוגשת לבית המשפט שדן בעילה מלכתחילה.כל עוד ההליך
הראשון מתנהל ,אפשר להגישה בקשה לבית המשפט לפיצול סעדים .אם ההליך הראשון הסתיים
מבלי שניתן היתר לפיצול סעדים ,כל הסעדים שלא ניתנו בהליך הראשון אבדו לתובע .זה מכוח
תקנה 45ופסק דין שנדבר עליו בהמשך.
סדר דין אזרחי – ד"ר גיא שגיא
תשע"
א
השאלה שנבחנת היא ,האם הסעדים השונים נובעים מאותה עילה .אם הם נובעים מאותה עילה,
אז תקנה 45חלה וצריך לתבוע אותם ביחד .אם הסעדים לא נובעים מאותה עילה ,אז התובע
רשאי להגיש תביעות נפרדות ,ותקנה 45לא תחול .לא צריך אישור בית המשפט.
השאלה היא ,מתי מדובר בסעדים שנובעים מעילה אחת ומתי בעילות נפרדות? התשובה לא חד
משמעית ,ישנה פסיקה שמתייחסת לנושא זה.
זה פס"ד חשוב שעוסק בסוגיית פיצול הסעדים .הוא מלמד מה קורה כאשר לא מקבלים רשות
לפיצול סעדים בהליך הראשון ,ומתי הסעדים נובעים מעילות נפרדות .יש דירה ,חברת סקום היא
חברה קבלנית ,הקימה את הבניין והדירה ,היא מוכרת אותה לרוכשים ,והרוכשים מוכרים את
הדירה למשפחת רביד .בדירה יש ליקויי בנייה ,לכן בהליך הראשון שנפתח בשנת ( 1978דצמבר)
משפחת רביד מגישה תביעה נגד החברה בגין הליקויים במבנה .הוגשה תביעה ,התביעה התנהלה,
חלפה שנה ,ואז חלק מהליקויים שהיו עילה לתביעה הראשונה היו איטום לקוי בגב .הליקויים לא
תוקנה ,ובשנת 1979הגשם חלחל והרס את הריהוט של המשפחה .לכן ,המשפחה הגישה תביעה
שנייה בדצמבר , 1979כאשר היא דרשה פיצוי על הנזק שנגרם לרכוש שלה .משפחת רביד מודעת
לתקנה , 45והיא מגישה בקשה לבית המשפט הראשון לפיצול סעדים .בית המשפט לא נתן
למשפחת רביד אישור לפצל סעדים ,כי זה נובע מאותה עילה .אין שום סיבה להפריד את התביעה.
למשפחת רביד לא היה כל כך אכפת ,כי היא קיבלה את הכסף מחברת הביטוח .היא מחקה את
התביעה השנייה .הבקשה לפיצול סעדים נדחתה .רביד נתנה לחברת הביטוח את הזכות לתבוע
כחליפה שלה את החברה הקבלנית .בתביעה הראשונה ,הותירו את התביעה באותו סכום .ההליך
הראשון שהסתיים ביולי ,1980משפחת רביד ניצחה .חברת הביטוח הגישה תביעה נגד החברה
הקבלנית בנובמבר ( 1980תביעה שלישית).
השאלה הייתה ,האם 2הסעדים נובעים מאותה עילה ,הרי שאי אפשר להגיש את התביעה
הנוספת?
חברת הביטוח טענה ,שלא מדובר באותה עילה .עילה אחת זה נזק שנגרם ב ,1978-ועילה אחרת
זה הנזקים שנגרמו כתוצאה מהגשמים ב .1979-החברה הקבלנית טענה ,שהכל היה צריך להיתבע
בתביעה הראשונה ,ומה שלא תבעו שם אבוד.
בית המשפט פסק ,שמדובר בסעדים שנובעים מאותה עילה ,אותה מסכת עובדתית .הדרך הנכונה
הייתה ,להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה הראשוני (המקורי) ולהוסיף את הנזקים שנגרמו
במועד מאוחר יותר.
אם לא קיבלו אישור לפיצול סעדים לפני שהסתיימה התביעה הראשונה ,סעדים שלא .1
תבעו אבדו.
סדר דין אזרחי – ד"ר גיא שגיא
תשע"
א
אם יש לנו נזקים נוספים שנובעים מאותם ליקויי בנייה ,בית המשפט יתייחס אל אותם .2
סעדים כסעדים שנובעים מעילה אחת ולא 2עילות נפרדות.
למשל ,הסכם שכירות .האם בכל חודש כשהשוכר לא משלם שכר דירה זו עילה חדשה או אותה
עילה? בית המשפט פסק ,שכל חודש שעובר מהווה עילה נפרדת .פועל יוצא ,שאני רשאי להגיש
תביעה כל פעם מחדש .יחד עם זאת ,במועד שהוגשה התביעה צריך לכלול את כל החודשים עד
לאותו מועד .לגבי החודשים שלאחר מכן ,אפשר להגיש תביעה נפרדת בלי לקבל היתר לפיצול
סעדים.
חשוב לציין ,שכל פעם שמתקנים כתב תביעה ההליך חוזר להתחלה.
כאשר הסעדים השונים מצויים בסמכותם העניינית של בתי משפט שונים .למשל, .1
במקרקעין .רישום ובעלות הם סמכות עניינית של מחוזי ,ואילו חזקה בסמכות שלום.
נניח שיש תביעה לגבי דירה ,מגישים גם חזקה וגם רישום .באופן עקרוני זה אותה עילה
אבל אין צורך להגיש בקשה לפיצול סעדים .זה יבוצע בהליכים נפרדים.
יש דרך להגיש את התביעה הזו ביחד ,הטפל אחרי העיקר .אפשר להגיש תביעה אחת אבל לא
חייבים .לא צריכים להגיש תביעה לפיצול סעדים.
נובעת ממקרקעין ,מגישים תביעה לחזקה ורוצים להגיש גם תביעה לפיצוי ,ולמשל שהוא .2
בגובה של 4מיליון .₪חזקה זה בסמכות שלום ופיצוי בסמכות מחוזי ,לא צריך להגיש
בקשה לפיצול סעדים.
מתי בית המשפט יעניק היתר לפיצול סעדים? מה שיקול הדעת של בית המשפט?
נהוג לחשוב ,שמי מגיש בקשה לפיצול סעדים צריך להיות לכך טעם מוצדק .צריך להראות שיש
נזק נוסף ,עתידי ,שאולי יש ראיות שיתבררו בהמשך הדרך .בנוסף לכך ,בית המשפט צריך לבדוק
שלנתבע לא ייגרם נזק מהפיצול.
השתק פלוגתא – כאשר עניין נדון בהליך משפטי והוכרע ,הוא לא ייפתח בהליך חדש .כל
שאלה עובדתית שנדונה בהליך הראשון והוכרעה ,תשמש גם את בית המשפט בהליך
השני .בית המשפט לא יידון פעמיים באותן שאלות .זה נובע מיעילות הדיון.
התיישנות –
עילת התביעה נולדה ב ,1.1.2000-תקופת ההתיישנות 7שנים ,ההליך מוגש ב ,2006-ניתן היתר
לפיצול סעדים ,אין בעיה של התיישנות .התביעה השנייה הוגשה ב .2008-ברגע שניתן היתר
סדר דין אזרחי – ד"ר גיא שגיא
תשע"
א
לפיצול סעדים ,תקופת ההתיישנות מוקפאת עד שמסתיים ההליך הראשון .ברגע שההליך הראשון
הסתיים ,תקופת ההתיישנות ממשיכה לרוץ ,היא לא מתחילה מהתחלה אלא ממשיכה מהיכן
שנעצרה .ההתיישנות נעצרת כשניתן ההיתר לפיצול סעדים .היא תמשיך לרוץ כשהתביעה
הראשונה תסתיים.
עילות סף:
מדובר בעילות שהן טענות מקדמיות ,שניתן להעלות אותן בשלב הראשוני של ההגנה .הן
מחולקות ל 2-קבוצות:
טענות שחייבים להעלות בהזדמנות הראשונה – משמעות החובה היא ,שאם לא העלינו .1
בהזדמנות הראשונה הן פוקעות .הסכמת הטוען רלוונטית ,אם הנתבע מסכים לוותר על
תניית בוררות או התיישנות ,זה רלוונטי .קיימות 2טענות סף כאלה:
התיישנות – אם לא העלינו טענת התיישנות בהזדמנות הראשונה ,לא נוכל לטעון טענת
התיישנות בהמשך .ברגע שלא עלתה טענת התיישנות ,רואים את זה כאילו הסכמנו
להליך בכל מקרה .החובה הזו קמה מכוח סעיף 3לחוק ההתיישנות .לפיו ,טענת
התיישנות צריך להעלות בהזדמנות הראשונה .טענת התיישנות שהתקבלה דוחה את
התביעה על הסף מכוח סעיף .101דחייה על הסף היא מעשה ביה"ד.
בוררות – מדובר בהסכם בוררות .שני צדדים כרתו הסכם ,שכולל תנית בוררות .לפיה,
הצדדים מסכימים שאם יתגלה בעתיד סכסוך ,אז הם מחויבים ללכת לבוררות ולא לבית
המשפט .במקרה כזה ,נתבע יכול לבקש מבית המשפט להפסיק לדון כי יש הסכם בוררות.
את הטענה הזו ,יש להעלות בהזדמנות הראשונה .מדובר בהסכמה שנובעת מהסכם
בוררות ,לכן אי העלאת טענת בוררות ,רואים את זה כהסכמה לוויתור על הסכם
הבוררות הנ"ל .מבחינת ההליך המשפטי ההסכמה היא בלתי חוזרת.
טענות שלא חייבים להעלות בהזדמנות הראשונה – זה לא אומר שאי אפשר להעלות .2
בהזדמנות הראשונה אבל לא חייבים .אם לא מעלים בהזדמנות הראשונה ,לא מאבדים
אותן ,ואפשר להעלותן בהמשך הדרך .מה הטענות הללו כוללות?
בקשה למחוק את התביעה בגלל שהיא לא מגלה עילה – הסכמה של הצד השני לא
מתקנת את הפגם .אם כתב התביעה לא מגלה עילה ,הפגם לא נרפא .בית המשפט לא יכול
לתת פסק דין אם אין עילה .לכן ,אפשר להעלות את הטענה הזו גם בהמשך הדרך.
באותה המידה גם בקשות או טענות של דחייה על הסף ,בגלל למשל השתק עילה.
טענות בנוגע לסמכות עניינית.
20/12/2010
על פי תקנה 19יש להגיש כתב הגנה תוך 30ימים מיום קבלת ההזמנה .הימים לא נספרים מיום
הגשת התביעה אלא מיום קבלת ההזמנה לנתבע .הדגש הוא על המועד שבו הנתבע מגלה שיש נגדו
תביעה .לעניין כתבי הגנה ומרבית המועדים ,לבית המשפט יש שיקול דעת לקבוע מועד אחר ,ארוך
יותר.
כתב התביעה הומצא כדין ולא הוגש כתב הגנה .התובע יכול לבקש פסק דין ללא הגנה לפי תקנה
(97א) .התקנה קובעת ,שאם כתב תביעה הוא על סכום כסף לא קצוב ,למשל תביעה בגין נזקי גוף
(ליקויים ונכויות עתידיים) ,אז בית המשפט לא ייתן פסק דין בהיעדר הגנה ,הוא יבקש מהתובע
להוכיח את הנזק שלו.
תקנה (97ב) קובעת את הכלל ,לפיו הנתבע לא יזומן לדיון בבקשה לקבלת פסק דין בהיעדר הגנה,
אלא אם כן הורה כך בית המשפט מטעמים מיוחדים שיירשמו (פס"ד עינצ'ׂי).
הוגש כתב תביעה ,חלפו 30ימים ,לא הוגש כתב הגנה ,עדיין לא ניתן פסק דין בהיעדר
כתב הגנה ,והנתבע מגיש באיחור כתב הגנה .מה הדין?
הסוכנות היהודית והזוג עינצ'י הגישו תביעות הדדיות ,הליך מסורבל .הסוכנות עם כל ההליכים
והבקשות השונות שלה ,היא לא הגישה כתב הגנה .זה לא היה איחור קטן אלא איחור של מספר
שנים .הזוג הגיש את הבקשה לקבלת פסק דין בהיעדר הגנה כעבור מספר שנים .בית המשפט
העביר עותק של הבקשה לצד השני ,לסוכנות ,והזמין אותה לדיון .במקום שהדיון ייעשה במעמד
צד אחד ,שאומר שהצד השני לא יודע שהוגשה הבקשה ומתקיים הדיון ,בית המשפט לא נתן
טעמים מיוחדים לזה שהוא הזמין את הסוכנות ,הסוכנות הגישה כתב הגנה 8ימים לפני הדיון.
הסוכנות אמרה שאי אפשר לתת פסק דין בהיעדר הגנה במקרה דנן ,זאת מאחר ויש כבר כתב
הגנה.
בית המשפט העליון פסק (הנשיא שמגר) ,שאם הוגש כתב הגנה (אף אם מאוחר) בית המשפט לא
יכול לתת פסק דין בהיעדרו .לכאורה תקנה (97א) לא מעניקה את האפשרות הזו ,אך מדובר בנוהל
סדר דין אזרחי – ד"ר גיא שגיא
תשע"
א
שנקבע בפסק הדין – וזו ההלכה .הכלל הוא ,שאם מאחרים בהגשת כתב הגנה ,ועדיין לא ניתן
פסק דין בהיעדר הגנה ,אז עדיין אפשר להגיש כתב הגנה.
במקרה דנן ,בית המשפט לא קיבל את כתב ההגנה של הסוכנות באיחור ,ולא בגלל שחלפו 3שנים,
אלא מאחר ויש גבול ממנו והילך אי אפשר להגיש כתב הגנה .אפשר להגיש כתב הגנה עד למועד
הדיון בבקשה לקבלת פסק דין בהיעדר הגנה .זה קו הגבול העליון .בית המשפט אמר שרק בגלל
טעות של בית המשפט ,שזימן את הנתבעת לדיון ,אז רק בגללה הסוכנות הגישה את כתב ההגנה
לכאורה במועד .בגלל הטעות הזו הוגש כתב ההגנה ,ולכן שמגר לא היה מוכן לקבל את כתב
ההגנה שהוגש באיחור.
כל עוד לא ניתן פסק דין בהיעדר הגנה ,הנתבע רשאי אף באיחור להגיש כתב הגנה. .1
הלכה מיוחדת לנסיבות – אם בית המשפט זימן את הנתבע לדיון ,שלא מטעמים מיוחדים .2
שנרשמו ,למשל בטעות ,אם לאחר ההזמנה הזו מוגש כתב ההגנה ,אז הוא לא יתקבל.
על פי תקנה , 98בהנחה שיש לנו תביעה כנגד כמה נתבעים ,ונתבע ג' הגיש כתב הגנה לא במועד
(בעוד שני הנתבעים האחרים הגישו בזמן) ,אז ניתן לקבל פסק דין בהיעדר הגנה למול הנתבעים
שלא הגישו כתב הגנה במועד .בנוגע לאלו שהגישו כתב הגנה ,ינוהל המשפט.
על פי תקנה ,50הנתבע צריך לציין את מספר הזהות שלו ,ומען להמצאת כתבי בית דין.
אם הנתבע מיוצג על ידי עורך דין ,צריך לציין את כתובת עו"ד.
על פי תקנה (71א) ,כתב הגנה צריך לכלול את העובדות המהותיות ,אין לכלול בו את
הראיות להוכחת העובדות הנטענות.
על פי תקנה (72א) ,יש להפריד בכתב הטענות נימוקים שונים זה מזה ,המבוססים על
עובדות שונות.
על פי תקנה (72ב) ,אין לטעון כנגד אותו בעל דין טענות עובדתיות חלופיות ,אלא אם כן
הצהיר הטוען כי העובדות כהווייתן אינן ידועות לו.
על פי תקנה ,73ניתן להסתמך בכתב הגנה על נימוק שנולד לנתבע לאחר הגשת
התובענה .למשל ,לעניין טענת קיזוז ,שהיא טענה הגנה .אם אני חייב למישהו ,₪ 100
הוא מגיש תביעה כנגדי ,ולאחר כתב התביעה התובע גורם לי לנזק ,אז את הקיזוז אפשר
לעלות כנגד התביעה שלו ,למרות שזו נולדה לאחר הגשת כתב התביעה.
סדר דין אזרחי – ד"ר גיא שגיא
תשע"
א
תקנה (74ב) ,אין צורך לפרט את הוראות הדין אשר מסתמכים עליהם .החריג מצוי
בתקנה (74א) – הפרת חובה חקוקה ,צריך לפרט איזו חובה הופרה.
תקנה ,75צריך לציין בכתב הטענות את המסמכים שעליהם רוצים להסתמך .למרות
הסתירה לתקנה (71א) ,עדיין יש לצרף.
תקנה ,76מדברת על טענת הודעה מהותית ,ואומרת ,שאם הודעה נמסרה בעל פה יש
לטעון זאת בכתב הטענות בחזקת עובדה בלבד .אם ההודעה ניתנה בכתב ,צריך בכתב
הטענות לפרט נוסח ההודעה או לצרף את ההודעה לכתב הטענות.
תקנה ,77טענת כוונה או ידיעה ,וקובעת ,שטענות שנוגעות לדברים שבליבו של בעל דין,
כמו ידיעה ,כוונה רעה ,כוונת מרמה ,די לטעון אותן בחזקת עובדה ואין צורך לפרט את
נסיבות להוכחתן.
תקנה ,78טענות שדורשות פירוט ,וקובעת ,שכאשר בעל דין מעלה טענות של מצג שווא,
תרמית ,זדון או השפעה בלתי הוגנת ,עליו לפרט את כל הפרטים הרלוונטיים והתאריכים
הרלוונטיים בכתב הטענות .המתח בין תקנה 77ל 78-נפתר בכך שעדיף לפרט.
יש לציין ,שבמבחן יש לשים לב למה מתכוונים ,לכוונה רעה או לזדון ,ולפעול לפי הנוסח של
התקנה המסוימת כאשר עונים על השאלה.
על פי הפסיקה ,ישנן טענות שמצריכות פירוט ,בגרם הפרת חוזה (יהיה בדרך נימוק של התביעה,
אבל יכול להיות גם של ההגנה) ,רשלנות (אם התובע גם התרשל ,אשם תורם) ,נאמנות (חובה
להרחיב).
תקנה ,89העלאת טענות מפתיעות ,וקובעת ,שבעל דין (תובע ונתבע) צריכים להעלות
בכתב הטענות שלהם כל נימוק של הגנה או של תשובה שיש בו כדי להפתיע את הצד
שכנגד .הסעיף מונה רשימה של מקרים (לא רשימה סגורה).
על פי תקנה – 83כל טענה עובדתית שלא הוכחשה בכתה ההגנה במפורש או מכללא,
או שלא נאמר עליה שאין מודים בה ,רואים אותה כטענה שמודים בה .זה הכלל ,ויש
לו כמה חריגים.
באופן עקרוני ,כתב הגנה בנוי באופן הבא :בשלב המקדמי יהיה סעיף של הכחשה לגבי מה שנאמר
בכתב התביעה (זהו סעיף כללי) .לאחר מכן ,סעיפים פרטניים של הכחשה והנימוק לכל טענה .אין
חובה לפרט .אם לא הכחשנו טענה כלשהי ,ולא התייחסנו אליה ,על פי תקנה 83נראה כאילו
הודינו בה ,ואז היא כבר לא חלק מהמחלוקת ולא צריך להוכיח אותה.
מתי בכל זאת לא ייראו את הנתבע כאילו הוא מודה (החריגים לכלל)?
אם הנתבע הוא פסול דין ,על התובע להוכיח את טענותיו גם אם הנתבע לא הכחיש אותם. .1
אם בית המשפט על פי שיקול דעתו דורש מהתובע להוכיח את הטענות למרות שלא .2
הוכחשו .לבית המשפט יש שיקול דעת רחב ,הוא לא צריך לנמק את מטעמים מיוחדים
שיירשמו.
סדר דין אזרחי – ד"ר גיא שגיא
תשע"
א
תקנה 84קובעת ,שאין צורך בהכחשה לעניין שיעור הנזק ,ולעולם יראו אותו כשנוי .3
במחלוקת ,זולת אם הודו בו במפורש ,בין אם הוגש כתב הגנה ובין אם לאו.
נכרת זיכרון דברים למכר דירה ,ובו נקבע פיצוי מוסכם בשיעור של 25%משווי הנכס .רוזוליו
טוען ,שבוקובזה הפר את ההסכם ודרש לקבל את הפיצוי האמור (בתביעה שהגיש) .בוקובזה
הכחיש הכל ,אבל הוא לא הכחיש את שיעור הנזק .הוא לא הכחיש כי יש את תקנה .84בית
המשפט פסק ,שבכך שבוקובזה לא הכחיש את שיעור הנזק זה אומר שהוא הודה ,ואז הוא לא
יכול לטעון כנגד גבוה הנזק.
בית המשפט העליון פסק (הנשיא שמגר) ,על פי תקנה 84לא צריך להכחיש את שיעור הנזק אבל
אם יש פיצוי מוסכם (מקרה שבו מראש הסכימו הצדדים מה שיעור הנזק) ,הנתבע חייב להכחיש
במפורש .זה נובע מהסיבה ,שאם יש פיצוי מוסכם ואנו רוצים לטעון כנגד הפיצוי המסוכם ,יש
מספר עילות שמאפשרות לעשות את זה .אפשר לטעון כנגד התוקף של החוזה ,למשל שהיה בו
עושק ,תנאי מקפח ,תנייה בלתי סבירה .שמגר אומר ,שכל הטענות הללו הן באופי שלהן טענות
מפתיעות ,כשהכלל הוא שטענות מפתיעות צריך לטעון בשלב הראשון ,לכן זה הטעם לחריג .אם
מדובר בטענת פיצוי מוסכם ,צריך להכחיש אותה במפורש.
כאשר מדובר בתביעה בסדר דין מקוצר (שבה אין לנתבע זכות להגיש כתב הגנה) ,הנתבע .4
נדרש לבקש מבית המשפט זכות להתגונן .במצב כזה ,הוא צריך לבקש בקשה לזכות
להתגונן גם לעניין שיעור הנזק .רואים את הנתבע מודה בשיעור הנזק אם לא ביקש מבית
המשפט זכות להתגונן.
27/12/2010
בשיעור הקודם דיברנו על כתב הגנה ,כאשר סיימנו בכך שבאופן עקרוני נתבע חייב להכחיש כל
טענה של התובע ,ואם לא עושה זאת רואים אותו כאילו הוא מודה בעובדות הללו .החריג הוא
לעניין שיעור הנזק ,שאמור להיות תמיד בעצם שנוי במחלוקת ,לא צריך להודות או להכחיש.
הפסיקה אמרה שאם מדובר בפיצויים מוסכמים הנתבע חייב להכחיש את שיעור הפיצוי.
הודאה והדחה תתקיים כאשר התובע טוען טענות עובדתיות חיוביות ושליליות.
טענה עובדתית חיובית – תובע טוען שהוא נתן הלוואה לחבר שלו 100 ,אלף ,₪מועד
ההחזר של ההלוואה הוא שנה.
טענה עובדתית שלילית – הנתבע לא פרע את הכסף ,ההלוואה לא הוחזרה.
סדר דין אזרחי – ד"ר גיא שגיא
תשע"
א
נתבע יכול להכחיש את הכול ,להגיד שהוא לא קיבל את ההלוואה או שהוא קיבל הלוואה חלקית.
טענת הודעה והדחה תתקיים רק במקרים שהנתבע מודה בכל הטענות החיוביות של התובע.
הוא חייב להודות בכל הטענות החיוביות אבל לא חייב בטענות השליליות .יכול להיות גם מצב
שבו הנתבע מודה בטענה השלילית ,כשהוא מודה בהכול אבל מוסיף עובדות חדשות .למשל,
התובע פגע לי ברכב ויש לי רכב יוקרה ,וגרם לי נזק של 150אלף ,₪זו טענת הדחה.
ברגע שיש טענת הודאה והדחה ,המשמעות היא שעל פי תקנה ,159כשמתקיימת טענה כאמור יש
2נפקויות:
כאשר מתקיימת סיטואציה של הטענה הזו סדר הבאת הראיות משתנה – הכלל הוא .1
מהמשפט העברי בכלל הוא שהמוציא מחברו עליו הראייה ,כלומר התובע מציג את
העדות והמסמכים ,העדים והראיות .הוא הראשון .במצב של טענת הודאה והדחה הסדר
משתנה ,מי שמתחיל זה הנתבע .התובע ישיב .העברת נטל הבאת הראייה ,שזה אלמנט
מאוד חשוב.
בפסק הדין נקבעה נפקות נוספת .כאשר יש מצב של הודאה והדחה לא רק שנטל הבאת הראייה
משתנה ,שהנתבע מביא אותה ,אלא גם שנטל השכנוע עובר לכתפי הנתבע .המשמעות היא,
שבהליך האזרחי נטל ההוכחה מעל .50%ברגיל הנתבע ינצח .אם השופט אומר שהוא לא יודע מי
צודק ,והכף נוטה ל 50%-לתובע ו 50%-לנתבע ,אז בית המשפט יפסוק לטובת התובע.
יש לציין ,כי בפרקטיקה ההשפעה של העברת נטל ההוכחה היא שולית בלבד .זה קיים בתדירות
מאוד נמוכה .יש טענה באקדמיה ,שאומרת שכל דוקטרינת ההודאה וההדחה גורמת לכך
שלנתבעים יהיה אינטרס לשקר ,מקדמת חוסר אמת של הנתבע .למשל ,שהנתבע לא יודה בטענות
העובדתיות החיוביות ,ואז הוא ינצח בתביעה .יהיה קשה לתובע להוכיח את הטענות העובדתיות
במצב כזה.
זה רלוונטי כאשר לנתבע יש גם דרישות מהתובע .בתובע טוען שהנתבע חייב לו כסף ,ואז הנתבע
טוען שגם התובע חייב לו כסף .מה עדיף לנתבע לעשות ,האם תביעה כנגד עדיפה על קיזוז או
להיפך?
הגישה המשפטית ,המטרה של סד"א היא להפוך את הדיון לכמה שיותר יעיל ,ואם יש כמה
סכסוכים בין בעלי דין – אנו רוצים שכולם ידונו בהליך אחד .אנו רוצים לקצר את ההליכים
ולחסוך בעלויות .נאפשר להם להביא את מכלול הטענות שלהם באותו הליך .תביעה שכנגד היא
הליך משפטי עצמאי לחלוטין .באופן עקרוני ,היא מוגשת ביחד עם כתב ההגנה ,אבל זו תביעה
עצמאית לגמרי .צריך לשלם עליה אגרה ,כמו תביעה רגילה ,ובנוסף גם תביעה כאמור עומדת על
סדר דין אזרחי – ד"ר גיא שגיא
תשע"
א
רגליה שלה ,אם התביעה העיקרית נדחית – התביעה שכנגד ממשיכה להתברר .מצד שני ,החיסרון
הוא כמובן בתשלום האגרה עבור התביעה שכנגד.
כאשר מגישים כתב הגנה ,צריך להגיש באותו זמן בנפרד את כתב התביעה שכנגד .מגישים שני
כתבי בית דין צמודים ,שני טפסים נפרדים ומופרדים ,פשוט מגישים אותם ביחד .כיצד מתנהל
הליך ההוכחות בתביעה עיקרית ובתביעה שכנגד?
באופן עקרוני ,מי שמציג את הראיות ראשון הוא התובע ורק אחר כך הנתבע .בתביעה שכנגד,
הליך ההוכחות מתחיל רק כאשר יש את כל כתבי בית הדין המקדמיים ,התובע מעיד ראשון ,הוא
מביא את הראיות לכל מה שהנתבע טוען ,הוא מעיד על הכל ,ואחר כך הנתבע מעיד את כל מה
שיש לו להגיד .אין חקירה חוזרת .יכול להיות מצבים שבהם אי אפשר מבחינת יעילות הדיון לנהל
את שתי התביעות יחד ,העיקרית ושכנגד ,ואז לבית המשפט יש את הסמכות מכוח תקנה (153ב)
להפריד את הדיון ,והוא יקבע שהתביעה תידון בנפרד ,בהליכים נפרדים.
התביעה שכנגד לא חייבת להיות קשורה לתביעה הראשית .זה מצב נפוץ ,שהתובע טוען שבינו לבין
הנתבע יש הסכם ,הוא הפר אותו ונגרם לו נזק ,וכן הנתבע מסתמך על אותן עובדות .יחד עם זאת,
אפשר גם שהנסיבות והטענות שמתבססת התביעה שכנגד יהיו שונות.
מה קורה כאשר התביעה העיקרית היא בסמכות בית משפט מחוזי ,והנתבע טוען בכתב התביעה
שלו שהסמכות היא של בית משפט שלום?
על פי סעיף )1(40לחוק בתי המשפט ,בית המשפט המחוזי מוסמך לדון בשתי התביעות .אין שום
בעיה שהוא ידון בתביעה שכנגד שהיא מתחת לסמכות שלו .יש חריג לכלל הזה (ראה סעיף 2
למטה) .להלן המצבים:
מה קורה כשהתביעה העיקרית היא בסמכות שלום ,ומוגשת תביעה שכנגד שבסמכות מחוזי?
הסעיף הרלוונטי הוא סעיף (51א)( ,)4שאם התביעה שכנגד מבוססת על אותן נסיבות או .1
שנושא התביעה שכנגד זהה לתביעה הראשית ,הסמכות נשארת אצל בית משפט השלום.
בית המשפט ידון ב 2-התביעות.
בית משפט השלום לא ידון ב 2-התביעות ,כאשר אין לו סמכות עניינית .זה יקרה כאשר .2
הנושא אחר או שתביעה לא מתבססת על אותן נסיבות .למעשה ,אין תביעה שכנגד,
והנתבע יוכל להגיש תביעה עצמאית לתביעה העיקרית.
אם הוגשה תביעה לבית משפט לתביעות קטנות ,אז לפי סעיף 60לחוק בתי המשפט ,בית המשפט
לתביעות קטנות יהיה רשאי לדון אך ורק בתביעות בסמכותו העניינית.
סדר דין אזרחי – ד"ר גיא שגיא
תשע"
א
טענת קיזוז מהי?
באופן עקרוני ,זו טענת הגנה .זה אומר ,שכאשר אנו רוצים לעלות טענת קיזוז אין כתבי בית דין
נפרדים ,יש כתב הגנה שבאחד מסעיפיו אנו טוענים שאנו חושבים שצריך לקזז חלק מהסכומים.
לא משלמים על קיזוז אגרה .טענת קיזוז היא חלק מכתב ההגנה ,היא לא עצמאית ,לא עומדת על
רגליה .לכן ,נראה שעדיפה במקרים רבים תביעה שכנגד על פני קיזוז.
ראוי לציין ,שאם בית המשפט סבור ששני הצדדים צודקים ומקבל את טענותיהם ,אז טענת
הקיזוז מאיינת את המאזניים ,וזאת אף על פי שייתכן וצד אחד כתב סכום גדול יותר מיריבו.
למשל ,התובע דורש 100,000והנתבע טוען לחובה של התובע כלפיו ,120,000אז התוצאה במקרה
כאמור תהיה ( 0כאשר בית המשפט מקבל את טענות שניהם).
תקנה 60קובעת ,שהוכחה תביעה שכנגד ונפסקה יתרה לנתבע ,כדאי לנתבע להגיש קיזוז בסך
₪ 100,000ותביעה שכנגד בסך .₪ 20,000תקנה זו מאפשרת לפצל את הטענות של הנתבע ,חלק
כקיזוז וחלק כתביעה שכנגד.
כתב תשובה:
תקנה 61קובעת ,שהתובע רשאי להגיש כתב תשובה לכתב ההגנה של הנתבע .תובע מגיש כתב
תביעה ,נתבע מגיש כתב הגנה ,ולפי התקנה התובע יכול לענות לכתב ההגנה בהגשת כתב תשובה.
המועד להגשת כתב תשובה הוא 15ימים .זה נקבע בתקנה .61בית המשפט יינתן שיקול דעת
לקבוע מועד מאוחר יותר .שיקול הדעת הוא להאריך ולא לקצר .לעניין בקשות בכתב ,בית
המשפט יכול גם לקצר מועדים.
במרבית המקרים ,התובע לא מגיש כתב תשובה לכתב ההגנה .תקנה 61קובעת ,שאם התובע לא
הגיש כתב תשובה ,בכל זאת יראו את העובדות המהותיות שנטענות בכתב ההגנה כמוכחשות
ושנויות במחלוקת.
יש לציין ,כי אם נתבע לא מגיש כתב הגנה ,רואים אותו כאילו הודה במה שנטען בכתב התביעה.
זה שוני מאוד חשוב.
כתב התשובה לא נועד לשפר את כתב התביעה של התובע ,הוא לא מקצה שיפורים ,הוא צריך
להתייחס לטענות שעולות בכתב ההגנה .טענות ההגנה בלאו הכי מתכחשות ,אז למה צריך כתב
תשובה? בהתאם לרוח תקנה ,89אז אם מועלות טענות בכתב ההגנה ולתובע יש תשובות לטענות
הללו ,אז אם מדובר בתשובות שיכולות להפתיע את הנתבע – צריך להעלות אותן ,צריך להגיש
כתב תשובה .דוגמאות:
הוגשה תביעה כנגד הקבלן בגין ליקויי בנייה .הקבלן בכתב ההגנה טען להתיישנות .התובע לא
הגיש כתב תשובה .במהלך הדיון הנתבע הגיש בקשה לדחייה על הסף בגין התיישנות .התובע אמר
שלא חלפה תקופת ההתיישנות כי רק עכשיו התבררו לו העובדות ( 7שנים תקופת התיישנות),
ומשכך תקופת ההתיישנות מתחילה רק מרגע שהוא ידע או היה צריך לדעת על הליקויים .בית
המשפט פסק ,שמדובר בטענה מפתיעה ,וקיבל את הבקשה לדחות על הסף את התביעה .התובע
היה צריך לטעון את הטענות שהוא לא ידע על הליקויים עד לתאריך זה ,וזה בגדר טענה מפתיעה.
על פי תקנה ,62גם תובע שכנגד רשאי להגיש כתב תשובה והוראות תקנה 61יחולו עליו .על פי
תקנה , 63אין להגיש כתבי טענות נוספים אלא ברשות בית המשפט .מה שיש לנו זה כתב תביעה,
הגנה ותשובה – וזהו!! אי אפשר להגיש כתבי טענות נוספים .על פי תקנה ,64אין לעלות בכתב
תשובה נימוק תביעה חדש ,כתב תשובה הוא לא מקצה שיפורים לכתב תביעה .בנוסף ,אסור
לעלות טענות עובדתיות שאינן מתיישבות עם הטענות הקודמות שהועלו קודם לכן על ידי בעל דין.
כפי שאי אפשר לעלות טענות חלופיות או סותרות באותו כתב ,אז לא ניתן גם לעלות גם לעשות
זאת בכתב התשובה.
3/1/2011
ישנם מקרים קונקרטיים שהפסיקה קבעה ,שחייבים לפתוח הליך בהמרצת פתיחה .התקנות
כוללות רשימה של עניינים שחלקם הועברו לבית הדין לענייני משפחה .בתי הדין האלה יש להם
סדר דין מאוד מיוחד וגמיש ,שלא נלמד עליו ,שאין צורך בהמרצת פתיחה .בפועל ,בבתי הדין
האלה לא מנהלים המרצת פתיחה .להלן העניינים שיידונו בהמרצת פתיחה:
תקנה – 248-249עניינים הנוגעים לנאמנות ,ניהול עיזבון ,לאפוטרופסות ולנושים :תקנה .1
248מונה בעלי תפקידים שהם נדרשים לפתוח הליכים בדרך של המרצת פתיחה בעניינים
שמפורטים בתקנה .249מיהם אותם בעלי תפקידים:
מנהל עיזבון.
נאמנים על פי שטר קניין או מסמך – מדובר בנאמן באופן רשמי ,מי שמונה ככזה.
סדר דין אזרחי – ד"ר גיא שגיא
תשע"
א
נושה או יורש.
נהנה על פי שטר קניין או מסמך או אדם התובע מכוחם.
אפוטרופוסים.
בהרבה מקרים צריך לפנות לבית המשפט לקבלת אישורים .מי שתובע מכוח איזושהי זכות ,בית
המשפט יחליט האם לתת סעד או זכות או לא .הרבה מקרים יש צורך לקבל החלטה מהירה,
למשל צו פירוק ,ואז אפשר לומר שכל פנייה לבית משפט תהא בדרך של המרצת פתיחה .ירושה
ועיזבונות מופיע בתקנות אבל זה כבר לא רלוונטי אלינו ,זה נכנס לעניינים של בתי הדין לענייני
משפחה.
שאלה נוגעת בזכות או בטובת הנאה של הטוען שהוא נושה ,יורש או נהנה.
קביעת סוגם של נושים ,של יורשים או אנשים אחרים .למשל ,בהליכי פירוק יש נושים
(בפירוק שלא ברצון בדרך כלל) ,כאשר הזכויות של הנושים לא שוות .יש נושים
מובטחים ,נושים שאינם מובטחים .כשבית המשפט קובע איך הנכסים של החברה
בפירוק יחולק ,הוא צריך לראות איך מחולקים הנושים ,האם כל סוג של נושים מיוצגים
כראוי .במקרה זה צריך לפתוח הליך בהמרצת פתיחה.
חיובם של מנהלי עיזבון להגיש חשבונות.
חיובם של מנהלי עיזבון או נאמנים לשלם לקופת בית המשפט כספים.
מתן הוראות לנאמנים או לבעלי עיזבון.
הכרעה בשאלה הנובעת במישרין מהנהלת העיזבון או הנאמנות.
הכרעה בשאלה הנוגעת לפסולי דין.
אישור מכירה ,קנייה ,פשרה או עסקה אחרת .מדובר בדרך כלל במנהל עיזבון או
נאמנות ,ועושים דיס-פוזיציות בנכסים ,ואז צריך אישור.
על פי תקנה – 254בקשות שנוגעות למינוי מנהל עיזבון ,נאמן או אפוטרופוס לא יוגשו בדרך של
המרצת פתיחה .רק ברגע שיש נאמן ,אז הניהול של התיק ייעשה בדרך של המרצת פתיחה.
פרשנות מסמכים – תקנה :252התקנה קובעת ,ששאלות או עניינים שנובעים מפרשנות .2
של מסמכים יידונו בדרך של המרצת פתיחה .השאלה כאן היא בעיקר פרשנית משפטית
ולא עובדתית.
ענייני מקרקעין – תקנה :250התקנה קובעת ,שמוכר או קונה של מקרקעין זכאי בכל עת .3
לבקש בהמרצת פתיחה החלטה בכל שאלה המתעוררת עקב דרישה או התנגדות או
תביעת פיצויים או בכל שאלה אחרת הנובעת מתוך חוזה המכר או הכרוכה בו .לתקנה יש
סייג ,שלפיו שאלות שנוגעות לקיומו או לתוקפו של החוזה לא יידונו בדרך של המרצת
פתיחה.
סדר דין אזרחי – ד"ר גיא שגיא
תשע"
א
על פי תקנה ,253כאשר פונים לבית המשפט בבקשה לקבל סעד הצהרתי ,אז עושים את .4
זה בדרך של המרצת פתיחה .התקנה לא נוגעת רק לענייני מקרקעין ,מדובר בכל עניין
לסעד הצהרתי.
ישנו מתח מסוים בין התקנה הזו לתקנה 250בענייני מקרקעין .במקרה כזה הפסיקה קבעה בע"א
393/82חיים נ' אביוב ,שתקנה 253גוברת .אם אנו רוצים שבית המשפט יכריע לעניין תוקפו של
חוזה מכר מקרקעין ,אפשר לעשות את זה למרות הסיפא של תקנה .250משמעות הדבר ,שאפשר
להגיש המרצת פתיחה בבקשה לסעד הצהרתי לעניין חוזה מכר מקרקעין.
מה קורה כאשר מבקשים סעד הצהרתי וסעד נוסף? האם מגישים בהמרצת פתיחה?
מגישים את הסעדים בתובענה רגילה ,כלומר תובענה אחרת ולא המרצת פתיחה .לא מחלקים.
הכלל יידון בהליך אחד ,שהוא לא המרצת פתיחה .המרצת פתיחה בבקשת סעד הצהרתי מתאימה
רק כאשר הוא הסעד היחיד שמבקשים.
חשוב לציין ,שאין חובה לפתוח בהליך של המרצת פתיחה כאשר מבקשים סעד הצהרתי .אפשר
להגיש כתב תביעה רגיל.
סכסוכי שותפות – תקנה :251התקנה קובעת ,שניתן לברר בדרך של המרצת פתיחה .5
עניינים הנוגעים לפירוק שותפות ,עריכת חשבונותיה וחיסולה ,כאשר קיומה של
השותפות ,הזכות לשותפות או העובדה שהשותפות מתפרקת אינם שנויים במחלוקת.
חשוב לשים לב ,שאם מדובר בשאלה האם השותפות קיימת ,הסכם שותפות ,זכות לשותפות ,זה
לא יידון בהמרצת פתיחה.
למשל הגשת תובענה ייצוגית ,אז אין זכאות להגיש אלא ברשות בית המשפט להגיש תובענה
ייצוגית .סעיף (5א)( )1לחוק תובענות ייצוגיות קובע ,שיש לפנות לבית המשפט בדרך של המרצת
פתיחה כאשר רוצים לבקש להגיש תובענה ייצוגית (עצם הבקשה לבצע תובענה ייצוגית).
האם מדובר ברשימה סגורה של עניינים שמגישים בדרך של המרצת פתיחה? בית המשפט קבע,
שלא מדובר ברשימה סגורה .ע"א 206/79ריטברג נ' ניסים:
בית המשפט העליון קבע ,שהרשימה היא איננה רשימה סגורה .הוא פסק ,שאם העניין הנדון יכול
להתברר מבחינת הפרוצדורה בדרך של המרצת פתיחה ,והנתבע לא ייפגע מכך ,הרי שניתן לפתוח
את ההליך בדרך של המרצת פתיחה למרות שהוא מפורט בנושאים המנויים בתקנות ( 7הנושאים
המפורטים דלעיל).
בעניינים שנוגעים לנאמנות ,ניהול עיזבון ,אפוטרופסות ונושים ,בענייני מקרקעין ,שותפות,
פרשנות מסמכים ,הליכים מיוחדים – חובה לפתוח את ההליך בדרך של המרצת פתיחה.
10/1/2011
זו אלטרנטיבה לפתיחת תובענה למקרים שיותר קלים .עד עכשיו בדקנו מתי אפשר להגיש את
המרצת הפתיחה.
תקנה 255קובעת ,שהמרצת פתיחה תוגש בדרך של הגשת בקשה בכתב .כשמגישים המרצת
פתיחה הכותרת היא המרצת פתיחה.
בהמרצת פתיחה התובע צריך ,דבר ראשון ,לפרט את הטענות שלו .בכתב תביעה רגיל הפירוט
צריך להיות מאוד כללי ,ואילו בהמרצה הפירוט צריך להיות ברמה מאוד גבוהה ,הוא צריך לצרף
את המסמכים שעליהם הוא מסתמך .הוא צריך להפנות לאסמכתאות משפטיות ,וזה שוני חשוב.
בכתב תביעה רגיל הכלל הוא שלא מפרטים טענות משפטיות ,לא מפנים לחוק ספציפי ,לדעות
מלומדים .בהמרצת פתיחה הכל מגיע בהתחלה.
להמרצת פתיחה צריך לצרף תצהיר ,שאמור לאמת את כל הטיעונים העובדתיים שמופיעים
בהמרצת הפתיחה .לעומת זאת ,בכתב תביעה אין צורך להגיש תצהיר ,לכאורה מותר לא להגיד
את האמת .בהמרצת פתיחה ,אמירת אי אמת כמוה עדות שקר ,לכן יש תצהיר.
השר יעקב נאמן כשר המשפטים נחשד שהגיש תצהיר שאינו אמת ,לכן פתחו נגד בהליכים
משפטיים פליליים .בג"צ קבע ,שהייתה טעות בתו"ל .כשמדברים על הגשת בקשה בכתב ,זה יהיה
בהליך ביניים ,בדרך כלל הבקשות נוגעות לדרך ניהול ההליך ,וצריך לצרף לבקשה בכתב תצהיר.
בדרך כלל מוגש על סמך "מיטב האמונה" .כשמדובר בבקשה בכתב אפשר לטעון דברים שבאופן
עקרוני אינם קבילים ,ולהסתמך על דברים שנאמרו לי ,כלומר עדויות שמיעה .לא כך בהמרצת
פתיחה ,לפי תקנה . 521לפיה ,תצהיר יהיה ערוך בדרך מסוימת ,ובבקשות ביניים אפשר להצהיר
על סמך מיטב האמונה ,וחשוב לשים לב שהמרצת פתיחה אינה הליך ביניים.
סדר דין אזרחי – ד"ר גיא שגיא
תשע"
א
הצורך בהגשת תצהיר מחייב את התובעים להתחייב לגרסה מסוימת ,וזה הרבה פעמים משתלם
כי יש הטבות אחרות לתובע מבחינה פרוצדוראלית .הנתבע בהליך של המרצת פתיחה לא חייב
להגיש תשובה (מקביל לכתב הגנה) .מבחינתו זו אופציה לפי תקנה .256בהליך רגיל ,בתובענה
רגילה ,הנתבע באופן עקרוני צריך להגיש כתב הגנה ,אם הוא לא יגיש – אפשר לקבל פסק דין
בהיעדר הגנה .בהמרצת פתיחה העובדה שלא צריך להגיש תשובה היא שהוא לא אמור לקבל פסק
דין בהיעדר הגנה אם הוא לא מגיש תשובה .אם הנתבע בוחר להגיב ,הוא צריך לעמוד בדרישות
שעומד התובע ,צריך לפרט את הטענות שלו ,הוא צריך לצרף מסמכים ,אסמכתאות משפטיות,
ולבסוף לצרף תצהיר שמבוסס על ידיעתו האישית.
לעניין מועדים ,לפי תקנה ,256המועד להגשת המרצת פתיחה – התשובה שהיא מקבילה לכתב
הגנה צריך להגיש תוך 45ימים מקבלת המרצת הפתיחה או עד 14יום מהמועד שנקבע לדיון ,לפי
המוקדם .בהליכים של המרצת פתיחה לתובע אין זכות להגיש כתב בית דין חדש .לתובע אין זכות
קנויה להגיש כתב בית דין חדש לאחר המרצת הפתיחה שלו .ברגע שהוגשה התשובה ,בית המשפט
יקיים הליך מקדמי ,ויבחן האם ההליך מתאים לדרך של המרצת פתיחה .המרצת פתיחה צריכה
להיות קצרה ,מהירה וזריזה .הצדדים מוגבלים באפשרות שלהם להביא עדויות .יכול להיות
שבעניין מסוים ,שמצריך הבאה של עדים רבים ,אז בית המשפט בישיבה המקדמית יצטרך לקבל
החלטה האם לנהל את ההליך בהמרצת פתיחה או בהליך רגיל .זו דרישה פרוצדוראלית.
אם בית המשפט רואה שהצורך בהבאת עדים נוספים יסרבל את הדיון ,אז יהיה לו שיקול דעת
להעביר את ההליך להליך רגיל .בית המשפט צריך לשקול שיקולים של צדק .אם הנתבע יש לו
עדים רבים שהוא מעוניין להגיש ,ובית המשפט רואה שלא צודק להגביל אותו ,אז הוא יכול
להחליט שהוא מעביר את ההליכים מהמרצת פתיחה לתובענה רגילה.
תובענה ייצוגית כוללת מספר גדול ובלתי מסוים של תובעים .אפשר להגיש כתב תביעה שמשותף
לכמה תובעים ,אז מה ההבדל בין תביעה משותפת לתביעה ייצוגית?
בתובענה משותפת שיש בה איחוד של תובעים לפי תקנה 21ופס"ד שושנה נ' חפציבה ,היו 6
משפחות שתבעו יחד .בתביעה במשותף שלכמה תובעים ,כל תובע מופיע על כתב התביעה ,הוא
מעורב ומחויב להליך .בתובענה ייצוגית אין זה כך ,יש תובע נציג שהוא זה שמגיש את ההליך,
מפעיל אותו ,והתובעים האחרים לא מופיעים על כתב התביעה .בכל זאת כתב התביעה הייצוגי
מחייב את התובעים שלא כתובים בו.
בנוסף" ,האזרח הקטן" לא ילך למשרד עו"ד גדול כי נראה לו מטופש לשלם שכ"ט כשהוא יכול
לזכות ב .₪ 15-מצד שני ,לחברה יש מחלקה משפטית משלה ,משרד או משרדים של עורכי דין
שמייצגים אותה .ההליך הזה מבחינת החברה חשוב ,היא לא רוצה ליצור תקדים נגדה ולכן היא
תילחם .היא תביא מומחים כלכליים וטכניים שיראו שהיא התנהלה כראוי .יש חוסר איזון
אינהרנטי .בתובענה ייצוגית לא מדובר ב ₪ 15-בלבד ,אז יש משרדים ייחודים שמומחים
בתובענות ייצוגיות.
יתרון נוסף לתובענות ייצוגיות על תובענות רגילות הוא עניין האגרה .בתובענות אזרחיות ,גובה
האגרה נקבעת כפונקציה לגובה התביעה .בתובענות ייצוגיות יש אגרה קבועה שאינה גבוהה,
התובע יהיה מסוגל להגיש תובענה נגד החברה הגדולה.
ראוי לציין ,שלצורך הגשת בתובענה ייצוגית יש צורך באישור בית המשפט להגשת התובענה.
חברות גדולות שמגישים נגדן תביעה ייצוגית ,זה פוגע בהן פגישה קשה מבחינה כלכלית ,ההליך
מטיל הוצאות כבדות .אם לא יהיה פיקוח ויוגשו הרבה תובענות ייצוגיות ,זה ישפיע על הציבור
בסופו של דבר .למשל ,זה יפגע בשווי החברה בבורסה ובמסחר .מענה לבעיה לכך זה ,שאי אפשר
להגיש תובענה ייצוגית מתי ואיך שאני רוצה .צריך לקבל אישור מבית משפט ,זה לא דבר פשוט.
ההליך הזה של קבלת אישור בית המשפט להגשת התובענה נמשך בדרך כלל שנים ,ובהרבה
מקרים זה נגמר בפשרה.
בארה"ב ,המכשיר של תובענות ייצוגית מאוד יעיל .בתי המשפט לא פוחדים להעניק סעדים
גדולים ונרחבים ,לתת פסקי דין גדולים ,אבל בישראל זה לא המצב .למשל ,בתביעה נגד הבנקים.
בישראל אנו רואים שבתי המשפט ,מבחינה אמפירית של פסקי הדין ,חוששים מלהעניק סכומים
גדולים ,למשל מטעם של קריסת החברות.
סעיף 2מגדיר מהי תובענה ייצוגית .לפיו ,תובענה ייצוגית המנוהלת בשל קבוצת בני אדם שלא
ייפו את כוחו של התובע המייצג לכך ,ואשר מעוררת שאלות מהותיות של עובדה ומשפט,
המשותפות לכלל חברי הקבוצה.
סדר דין אזרחי – ד"ר גיא שגיא
תשע"
א
על פי סעיף (3ב) לחוק ,הגשת תובענה ייצוגית טעונה אישור בית המשפט ,וזה מהסיבה שהרחבנו
דלעיל .צריך לשכנע את בית המשפט שיש מקום להגיש תובענה כזאת .אם בית המשפט לא מאשר,
אי אפשר להגיש תובענה ייצוגית .בית המשפט שמוגשת בקשה כאמור ,יכריע לפי התנאים שנפרט
להלן (מצטברים):
העניין של התובענה ,הנושא שלה ,הוא מפורט בחוק תובענות ייצוגיות בסעיף (3א), .1
ובתוספת השנייה לחוק .להלן חלק מהרשימה:
תביעה כנגד עוסק בחוק הגנת הצרכן.
תביעה נגד מבטח.
תביעה נגד תאגיד בנקאי בעניין של ניירות ערך.
מפגע סביבתי.
תביעות בענייני בית הדין לעבודה.
תביעה נגד רשויות שגבו סכומי אגרה שלא כדין.
החוק מונה את העניינים שבגינם ניתן להגיש תביעה ייצוגית ,וזו לא רשימה סגורה .אם יש חוק
שמתיר להגיש תובענה ייצוגית ,אז יהיה ניתן .מה שלא מנוי ולא נאמר במפורש בחקיקה שאפשר
להגיש תובענה ייצוגית ,אז לא יהיה ניתן להגישה.
החוק מונה את הגופים או האנשים שרשאים להגיש תובענה ייצוגית .להלן הרשאים לפי .2
סעיף (4א) לחוק:
אדם שנפגע ,שיש לו עילת תביעה מכוח סעיף (3א) .מדובר באדם שניזוק.
רשות ציבורית כאשר נושא התביעה נמצא בגדר מטרותיה הציבוריות .התוספת
הראשונה לחוק מונה כמה רשויות כאלה :נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות,
הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים ,נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה.
ארגון בנושא שמצוי בתחום אחת המטרות הציבוריות שלו .יש תנאי ,שבית המשפט
שוכנע כי בנסיבות העניין קיים קושי להגיש את הבקשה בידי אדם כאמור לעיל .במילים
אחרות ,יכול גם ארגון ציבורי אחר להגיש תובענה ייצוגית ,אבל הוא צריך להראות שיש
קושי למצוא אדם שיגיש את התובענה באופן עצמאי את התובענה הייצוגית.
על פי סעיף (4ב) לחוק ,כאשר אחד מיסודות העילה הוא נזק ,אם התובענה מוגשת על ידי
נפגע מהתנהגות ,אז צריך להראות כי לכאורה נגרם נזק .כאשר התובענה מוגשת על ידי
רשות ציבורית או ארגון ציבורי ,הם צריכים להראות כי לכאורה נגרם נזק לחבר
הקבוצה ,או שקיימת אפשרות סבירה לכך שנגרם נזק.
זהו שוני חשוב בין הגשת תובענות ייצוגיות לתביעה רגילה .בתביעה רגילה לא צריך להראות
בשלב הראשוני שנגרם נזק ,זה יהיה אך ורק בשלב ההוכחות.
סדר דין אזרחי – ד"ר גיא שגיא
תשע"
א
21/02/2011
התחלנו לדבר על הנושא בסמסטר א' ,כשאמרנו שתובענה ייצוגית מוגשת על ידי קבוצה של
אנשים שהיא ערטילאית ובסופו של דבר יש לנו תובע מייצג בשם הקבוצה .הכלי הזה של תובענות
ייצוגיות הוא רלוונטי למקרים שיש קבוצה גדולה של ניזוקים ,שסובלים מאותו נזק או נזק דומה
על ידי מזיק אחד ,כאשר לכל אחד נזק קטן יחסית .למשל ,גביית כספים על ידי חברת סלולר
מהלקוח בסך .₪ 20לאדם יחיד לא שווה להגיש תביעה כנגד חברת הסלולר .הכלי הזה נועד ליצור
את התמריץ כדי להגיש את התובענה .כשמגישים תובענה כאמור בשם קבוצה גדולה ,סכום
התביעה עדיין יכול להיות מאוד ניכר .בישראל ,בשנים האחרונות מוגשות תובענות ייצוגיות
בעלות סכומים מאוד גבוהים .ככל שהתביעה גדולה ,שסכום התביעה גדול יותר ,יהיה תמריץ גדול
יותר להגיש את התביעה הזו.
החוק מדבר על קבוצה של תובעים שיש להם עניין משפטי או עובדתי משותף .תובענה ייצוגית
מחייבת שלקבוצת התובעים יהיה רכיב משותף לכולם .את הרכיב הזה ראינו גם בהגשת תובענה
במשותף .ההבדל בין השתיים ,שכשמגישים (פס"ד שושנה נ' חפציבה) תובענה במשותף כול
התובעים מצויים בכתב התביעה .זה בשונה מתובענה ייצוגית .בשנייה ,מדובר בקבוצה ערטילאית
של תובעים ,לכן מי שיופיע בכתב התביעה זה התובע המייצג .בית המשפט נדרש להגדיר את
קבוצת התובעים.
אי אפשר להגיש תובענה ייצוגית ,אנחנו מגישים בקשה לבית משפט לאשר להגיש תובענה ייצוגית.
ההליך הזה נועד בעיקר כדי למנוע את המצבים שמוגשות תובענות רבות .קודם כל ,יש להגיש
בקשה .בית המשפט יתרשם מסיכויי התביעה ורק אז יאשר להגיש אותה .ההחלטה של בית
המשפט אם לאשר את התביעה כייצוגית ,זה דבר שלוקח בדרך כלל שנים.
מהי רשימת הנושאים להגיש תובענה ייצוגית? היא מופיעה בתוספת השנייה לחוק (ראה שיעור
קודם).
סעיף (5א)( )1לחוק תובענות ייצוגית קובע ,שבקשה לאישור הגשת תובענה ייצוגית תוגש לבית
משפט בצורת בקשה בכתב ,ויצורף אליה נוסח התביעה .באופן עקרוני ,כשמדברים על בקשה
בכתב מתכוונים להמרצת פתיחה .המרצה היא בקשה בכתב שפותחת הליך .זה אומר ,שבבקשה
צריך להגיש תצהיר שתומך בעובדות ,לצרף את כל המסמכים הרלוונטיים ,ולטעון גם טענות
סדר דין אזרחי – ד"ר גיא שגיא
תשע"
א
משפטיות .זה שונה מהגשת כתב תביעה רגיל (לא צריך תצהיר ולא צריך לטעון טענות משפטיות,
ולא צריך לפרט אסמכתאות).
סעיף (5ב)( )1קובע ,שהבקשה להגשת תובענה ייצוגית תוגש לבית משפט שלו יש את הסמכות
העניינית והמקומית .באופן עקרוני תיאורטי ,תובענה ייצוגית יכולה להיות מוגשת לבית משפט
שלום ,כאשר זו למשל בסכום של 2מיליון .₪בפועל ,כמעט תמיד התובענה תוגש בסכום מעל 2.5
מיליון ₪ואז היא תוגש לבית המשפט המחוזי.
מה צריך להתקיים כדי שבית המשפט יאשר הגשת תובענה ייצוגית? מהם הפרמטרים?
חוק תובענות ייצוגיות קובע מספר פרמטרים שבית המשפט צריך לבדוק אותם לפי סעיף 8לחוק.
(א) בית המשפט יאשר את הבקשה להגשת תובענה ייצוגית אם מצא שהתקיימו כל אלה (תנאים
מצטברים):
התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי ()1
הקבוצה .צריכה להיות אפשרות סבירה שהשאלות המהותיות יוכרעו לטובת הקבוצה.
כדי שבית המשפט יאשר הגשת תובענה הוא צריך לראות שיש אפשרות סבירה להצלחה,
וזה בשונה מהגשת תביעה רגילה שאין סמכות לומר שסיכויי התביעה נמוכים .בתובענות
ייצוגיות ,צריך לשכנע כאמור את בית המשפט ולעמוד ברף מסוים בשלב מקדמי כדי
שבית המשפט יאשר את הבקשה.
בית המשפט התרשם שאין סיכויים סבירים להצלחה ,לכן דחה את הבקשה .זה מונע קבלה או
דיון לגופם של דברים בתובענות ייצוגיות שלא מבוססות על שום דבר .מצד שני ,יש כאן בעיה.
ככל שהדיון המקדמי הוא מעמיק ומקיף ,אז מה בעצם עשינו פה .רצינו לדחות את כל אותן
תובענות שאין בהן שום דבר ,אבל דנו בהם בשלב המקדמי בצורה מעמיקה ומקיפה .המרצה לא
יודע כיצד לפתור את הבעיה הזו.
התובענה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת .אין דרך יותר טובה ()2
להגיש את התובענה.
קיים יסוד סביר להניח ,כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת .יש ()3
כמה סיבות אפשריות שבגינן העניין של כלל חברי הקבוצה יהיה מיוצג שלא כהלכה:
בקרב חברי הקבוצה יש תת קבוצות – יכול להיות שהתובע המייצג לתת קבוצה ספציפית,
ואז יעלה חשש שאותו תובע מייצג יחשוב על תת הקבוצה הזו ,והוא לא ייצג בצורה
הולמת את כלל חברי הקבוצה.
סדר דין אזרחי – ד"ר גיא שגיא
תשע"
א
יכול להיות שמי שמייצג ,עורך הדין שאליו פנה התובע המייצג ,לא כשיר לנהל תובענה
בסדר גודל כזה .התובענה מצריכה ידע כלכלי ,מקצועיות ,ניסיון וכיו"ב .בית המשפט
יכול לומר ,שאין את היכולת לנהל בדרך הולמת את העניין של הקבוצה.
באופן עקרוני ,יש כאן את בעיית הנציג .יש קבוצה ערטילאית ,שלא יודעת כיצד מנהלים את התיק
שלה .בית המשפט מגן על האינטרסים של הקבוצה .בית המשפט בוחן האם התובע המייצג אכן
יכול לייצג בצורה הולמת את העניין של כלל חברי הקבוצה.
צריך להתקיים יסוד סביר להניח ,כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ינוהל וייוצג בתו"ל. ()4
בתנאי מס' 3בודקים את היכולת של התובע המייצג ,יכול להיות תם לב אבל הוא חסר יכולת ,אך
כאן בתנאי מס' 4בוחנים את הכוונות שלו ,האם הוא מתכוון לקדם את האינטרס של כלל חברי
הקבוצה ,ולא כדי לקדם אינטרס מסוים על חשבון חברי הקבוצה.
כל התנאים הללו צריכים להתקיים כדי שבית המשפט יאשר את הגשת התובענה הייצוגית .יש
לשים לב ,שזה לא אומר שהתובע מקבל פסק דין לטובתו ,אלא שהוא יכול להגיש את התובענה
הייצוגית ואז הדיון יתחיל להתקיים.
נניח שמתקיימים 2התנאים הראשונים בלבד .האם בהכרח יש לדחות את הבקשה? סעיפים (8ג)(
)2( + )1קובעים ,שאם התנאי הראשון והשני מתקיימים ,והתובענה מבחינה אובייקטיבית
מתאימה לדיון בדרך של תובענה ייצוגית והפגם הוא בתובע הייצוגי עצמו ,אז זה תנאי שניתן
לרפא אותו .זה נעשה בהחלפת תובע מייצג או שמוסיפים תובע מייצג נוסף ,עו"ד נוסף .בית
המשפט מאשר את התובענה הייצוגית גם אם תנאים 3-4לא מתקיימים ,אם ניתן לתקן את הפגם
הזה .בית המשפט ירפא את הפגם ,הוא יוכל ויצטרך לאשר את הבקשה.
כאשר התיק מסתיים בפשרה ,אז בית המשפט צריך לתת את האישור שלו לפשרה .זה לא משהו
בין המייצג לנתבע בלבד .אין תוקף ללא האישור של בית המשפט כאמור .בית המשפט משמש
כאפוטרופוס של קבוצת התובעים.
על פי סעיף (10א) לחוק ,בית המשפט כשהוא נדרש לאשר את הבקשה להגשת תובענה ייצוגית
הוא נדרש להגדיר את קבוצת התובעים .מדובר בקבוצה ערטילאית ,שאינה מוגדרת בשמם ,אך
עדיין בית המשפט צריך לתת הגדרה שתבהיר מי כלול ומי לא בקבוצה הזו.
למשל ,יש תקלה במערכת החיוב של סלקום שיוצרת חיוב יתר .בית המשפט יגדיר את מי שיראה
שהוא היה לקוח של סלקום ויציג חשבונית נדרשת .ההגדרה לא תדבר שמית על האנשים ,אבל
יהיה ברור לדעת מי כלול ומי לא.
כדי שבית המשפט יוכל לדעת מה היקף הנזק שנגרם ,ואז לתבוע את סכום הפיצוי. .1
סדר דין אזרחי – ד"ר גיא שגיא
תשע"
א
כדי שנדע מי מחויב וקשור להליך המשפטי הזה. .2
באופן עקרוני ,תובענה ייצוגית מובילה וגוררת מעשה בית דין .ברגע שהיא מסתיימת ,אם מישהו
מחברי הקבוצה רוצה להגיש תביעה בשם עצמו בשל הפסד בתובענה ,אז הוא מנוע ומושתק .לכן,
חשוב להגדיר את הקבוצה ,כדי לדעת מי קשור לתובענה ומי לא.
הקבוצה לא תכלול את מי שעילת התביעה שלו נולדה אחרי המועד שבו אושרה התובענה
הייצוגית .סעיף (10ב) קובע חריג ,לפיו בית משפט רשאי להתיר צירוף של אדם לתביעה גם אם
אותו אדם לא נכלל בתביעה במסגרת ההחלטה לאשר אותה.
כל מי שכלול ברשימת התובעים ,ייכלל בתובענה הייצוגית .יחד עם זאת ,יכול להיות שאדם לא
יודע שהוא כלול בתובענה והוא ייכלל בה .אנו רוצים לאפשר לאנשים להגיד שהם לא רוצים
להיכלל בקבוצה .בדרך כלל ,מדובר בתובעים שחושבים שהעניין האישי שלהם לא ייוצג וינוהל
כראוי על ידי תובע מייצג .ישנו מנגנון שמאפשר לתובעים אינדיבידואליים לפרוש מהקבוצה .מהו
אותו מנגנון?
לפי סעיף (11א) לחוק ,כל מי שנמנה עם קבוצת התובעים ניתנים 45ימים מיום פרסום החלטת
בית המשפט בדבר אישור הגשת התובענה ,להודיע לבית המשפט שהוא מעוניין לפרוש מהקבוצה.
אם חלפו 45ימים ולא נשלחה הודעה כאמור ,אז הוא יהיה מנוע מלהגיש בקשה כזו בשלב מאוחר
יותר .זהו הכלל ,שאם אדם לא הודיע שהוא פורש אז הוא כלול בקבוצה .לכלל זה יש חריג.
סעיף 12לחוק קובע ,שבית משפט רשאי לקבוע שהקבוצה תכלול רק מי שיודיע באופן אקטיבי
לבית המשפט שהוא רוצה להיכלל בקבוצה .זהו החריג .למשל ,אם הסכום הוא לא כל כך נמוך של
התביעה האינדיבידואלית ,ובגינו אנשים יגישו תביעה אישית ,או ,שיש אינטרס לאדם להגיש
תביעה אישית ,אז אולי בית המשפט יגיד שאדם יהיה תובע רק אם יראה באופן פוזיטיבי שהוא
מעוניין להיות תובע.
החשיבות להיכללות בקבוצה באה לידי ביטוי בסעיף 24לחוק .לפיו ,התוצאה בתובענה הייצוגית
תחייב את כל חברי הקבוצה.
שיעורי בית:
07/03/2011
כל תיקון עובדתי או הוספה עובדתית של כתב טענות מצריך תצהיר אמון ,שתומך בעובדה
ובתיקון של העובדה החדשה.
תקנה 136מדברת על מקרה שמוגשת חוות דעת של מומחה מטעם בית משפט .על פי התקנה,
כאשר מומחה מטעם בית משפט מגיש חוות דעת ,לצדדים יש זכות בתוך 15ימים לתקן את כתבי
הטענות שלהם לאור האמור בחוות הדעת .התובע גם רשאי לתקן את הסעד המבוקש.
יש לשים לב ,שבמקרה הזה יש זכות לתקן ,לא צריך להגיש לבית המשפט בקשה לתקן .הזכות
מוקנית תוך 15ימים לתקן את כתב הטענות.
מה השיקולים שבית המשפט רשאי לשקול כאשר הוא דן בבקשה לתקן את כתב הטענות?
פסק הדין קובע את ההלכה ,שבית המשפט צריך לשקול את מה שהתקנות אומרות ,כלומר האם
התיקון יוביל לכך שהשאלה האמיתית שנמצאת במחלוקת בין הצדדים באמת תעמוד לפניו .האם
המחלוקת האמיתית המלאה והמדויקת מצויה בפני בית המשפט .זה השיקול הפורמאלי
שהתקנות מציינות אותו.
בית המשפט מוסיף ,שזהו לא השיקול היחיד .ישנו שיקול נוסף שבא להגן על הצד שכנגד .אם בעל
דין יבקש תיקון כתב הטענות ,זה יחזיר את הצדדים לשלב הראשון ויאריך את הדיון .הליך
שנמשך זמן רב ויינתן תיקון כתב טענות ,יסרבל את ההליך ויפגע בצד שכנגד.
בית המשפט קבע ,שיש לשקול גם אם התיקון יגרום לצד השני עוול שפיצוי כספי לא יוכל לתקן.
באופן עקרוני ,אם מאפשרים תיקון כתב טענות וגורמים שהליכים שהתקיימו יחזרו על עצמם,
אנו פוגעים בצד השני.
במקרה הנדון ,התובע ביקש לתקן את כתב הטענות בסמוך מאוד למועד הדיון ,מה שהפך את
הדיון למיותר .אם מגישים בקשה לתיקון כתב טענות 3ימים לפני קדם המשפט ,זה יצריך קביעת
מועד חדש .למרות זאת ,בית המשפט התיר את התיקון כי העוולה שנגמרת לצד השני ניתנת
לתיקון על ידי פיצוי כספי.
בית המשפט פסק ,שלמרות שאפשר להגיש בקשה לתיקון כתב טענות בכל עת ,בית המשפט כן
מטיל נטל כבד יותר על בעל דין שמגיש בקשה כזאת ככל שהשלב במהלך המשפט מתקדם יותר.
סדר דין אזרחי – ד"ר גיא שגיא
תשע"
א
דוגמא ,נניח יש מקרה שתובע שהגיש כרגע כתב תביעה והתבלבל בתאריכים ,ברור שבית המשפט
יתיר את התיקון .מקרה אחר ,שבו כל ההליכים הגיעו לסיומם ,ואז מוגשת בקשה לתקן כתב
תביעה ,אפשר להגיש אותה ,אבל כנראה שבית המשפט לא יאשר אותה.
מה קורה כשאנו רוצים לתקן כתב תביעה באופן שמשנה את סכום התביעה (מבחינת שינוי
הסמכות עניינית)?
למשל ,הגשת כתב תביעה מקורי על סך 2מיליון ₪ואחר כך בקשה לתיקון על סכום של 5מיליון.
בתחילה זה היה בסמכות בית משפט שלום ,השאלה היא האם זה עובר לסמכות בית המשפט
המחוזי.
בית המשפט העליון פסק ,שכאשר בית משפט שלום מתקן כתב תביעה באופן שמשנה את
הסמכות העניינית ,הוא רשאי להתיר את התיקון אבל הוא צריך להעביר את הדיון בתיק לבית
משפט המחוזי .ברגע שנעשה תיקון ,צריך להעביר את הדיון לבית המשפט עם הסמכות העניינית.
מה קורה כאשר תביעה מקורית מוגשת למחוזי ואז רוצים לתקן את כתב התביעה שהסמכות
העניינית תהיה של בית משפט השלום? (למשל ,הקטינו את הסעד המבוקש).
בית המשפט העליון פסק ,שבמקרה זה בית משפט רשאי להתיר את התיקון ,אבל הדיון יישאר
במחוזי.
על פי תקנה ,93על בעל דין להגיש את כתב הטענות המתוקן שלו בתוך 15ימים מיום שהתקבלה
הבקשה לתיקונו (מהיום שניתנה הרשות לתקן).
ברגע שבעל דין תיקן את כתב הטענות שלו ,על פי תקנה ,94בעל דין שכנגד זכאי לתקן גם הוא את
כתב הטענות שלו .נדגיש 2נקודות:
בעל דין שכנגד רשאי לתקן בכל עניין ולאו דווקא דבר הקשור לתיקון כתב הטענות של .1
הצד השני .הצד שכנגד לא מוגבל בתיקון למה שהצד השני תיקן.
לבעל הדין שכנגד עומד פרק הזמן שעומד לרשותו באותה עת להגיש את כתב טענותיו או .2
תוך 15ימים מיום שהומצא לו כתב הטענות המתוקן ,לפי המאוחר .בית המשפט רשאי
להאריך את המועד לתיקון.
התיישנות:
ישנה עילת תביעה שנוצרת ב 1.1.2000-וכתב התביעה מוגש ב .1.1.2006-אין שום בעיה עם
ההתיישנות .נניח ,שב 1.1.2009-מבקש התובע לתקן את כתב התביעה שלו ,כך שהוא יכלול גם
סדר דין אזרחי – ד"ר גיא שגיא
תשע"
א
עילה נוספת שנולדה ב . 1.1.2000-במועד הזה ,לכאורה ,התביעה מתיישנת .זו הדילמה .האם בית
המשפט יתיר את התיקון או לא?
עובד שנפגע בתאונת עבודה ,הוא רצה להגיש תביעה ,הוא לא כתב את הפרטים המהותיים
שיוצרים את העילה עצמה .חברת קירור היא המעסיקה של זיו .הוא טען ,שהוא נפגע בתאונת
עבודה ונגרם לו נזק .הוא הגיש תביעה בעצמו ללא עו"ד .הוא לא פירט מה קרה לו ,איך הנתבעת
קשורה ,לא צירף חוות דעת רפואית .כתב התביעה של זיד לא עמד בשום סטנדרטים .הנתבעת
טענה ,שלאור כתב התביעה אי אפשר לבסס עילה עליה ולכן יש למחוק את התביעה .זיו ביקש
לתקן את כתב התביעה שלו .הבעיה שהבקשה לתיקון הוגשה אחרי שפגה תקופת ההתיישנות.
בית המשפט קבע ,שיש לדחות את הבקשה .אם העילה התיישנה לא נטיל תיקון כתב תביעה כך
שתעקוף את תקופת ההתיישנות .זה הכלל ,לא נאפשר תיקון של כתב טענות כך שיוסיף עילה
חדשה שהיא כבר התיישנה .יחד עם זאת ,אם כתב התביעה המקורי מציין את העילה באופן כללי
אבל נפלה בו איזושהי שגיאה או חסר פרט שולי ,העילה לא שלמה אבל היא ברורה ,אז בית
המשפט כן יתיר את התיקון .בית המשפט בפסק הדין עושה את האבחנה בין תיקון שמכניס עילה
חדשה לכתב התביעה ,עילה שהתיישנה ,הוא לא יתיר את התיקון ,לבין מצב שני ,שבו יש עילה
שיש חוסר לא משמעותי ,כלומר העילה ברורה אבל פגומה קצת ,בית המשפט כן יתיר את התיקון.
במקרה דנן ,בית המשפט לא התיר את התיקון והתביעה נמחקה על הסף לפי תקנה .101בכל
מקרה לא ניתן להגיש את התביעה מחדש כי היא התיישנה.
יש תביעה שהנושא שלה הוא תאגידי ,ישנה חברה בפירוק (פשיטת רגל) .בעל המניות של החברה
הגיש תביעה אישית נגד הדירקטורים של החברה שהובילו את החברה להפסדים ,לכן לדעתו
צריכים לשאת באחריות .הדירקטורים ביקשו למחוק את התביעה נגדם ,כי אי אפשר להגיש
תביעה נגדם בעילה המקורית שהוגשה .התובע ביקש לתקן את כתב התביעה שלו אבל חלפה
תקופת ההתיישנות.
בית המשפט פסק ,שיש להתיר את תיקון כתב התביעה .התובע מלכתחילה כן ציין עילה ,ברור
למה תובעים את הדירקטורים ,ולא ניתן להתבסס על ליקוי טכני .העילה המקורית צוינה בכתב
התביעה המקורי ונפל בו פגם שולי .אין ציון של עילה חדשה אלא תיקון של עילה קיימת .לכן,
פסק הדין תואם את הלכת קירור נגד זיד.
לסיכום:
סדר דין אזרחי – ד"ר גיא שגיא
תשע"
א
כאשר מדובר על תיקון שמוסיף עילה חדשה ,אחרי שתקופת ההתיישנות חלפה ,בית המשפט לא
יתיר את התיקון .לעומת זאת ,אם מדובר בתיקון לא משמעותי של עילה שכן צוינה בכתב
התביעה המקורי אבל הייתה פגומה ,בית המשפט יתיר את התיקון.
תקנה 524מעניקה לבית המשפט סמכות כללית לתקן בכל עת פגם או טעות בהליך ,וחובה על
בית המשפט לתקן כאמור על מנת לברר מהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין.
יש לשים לב ,שיש חוסר אחידות בין תקנה זו לתקנות ( 91-92חובה מול רשות) .תקנות אלו
מעניקות לבית המשפט רשות להורות על תיקון כתבי טענות כדי לברר באמת את המחלוקת
השנויה בין הצדדים.
בשיעור הקודם דנו בתובענות ייצוגיות ,ראינו שתובע יציג צריך אישור בית משפט כדי להפסיק
את התביעה .השאלה היא ,האם זה אפשרי בתביעה רגילה.
תקנה 154קובעת ,שתובע (לרבות ,תובע שכנגד) רשאי בכל עת לפנות לבית המשפט ולהפסיק את
התובענה .ההליכים יסתיימו ,התיק ייסגר ללא פסק דין .אין מעשה בי-דין .המשמעות היא,
שאפשר להפסיק את ההליכים ולחדש אותם במועד מאוחר יותר (בכפוף להתיישנות).
על פי תקנה (154ב) בית המשפט רשאי בתנאים שייראו לו להרשות למבקש לעשות כמבוקשו,
ואם הרשה יפסוק גם בהוצאות המשפט .זה המקום שבו חושבים על הצד שכנגד .בית משפט
רשאי לקבל את הבקשה ,הוא לא חייב לעשות זאת .המשמעות היא ,שתביעה לא תיפסק רק
משום שהתובע לא מעוניין בה יותר (או ברגע זה).
בית המשפט קבע ,שככלל בית משפט צריך לאפשר לתובע להפסיק את התביעה .יחד עם זאת,
הוא לא יאפשר אם ההפסקה (שאומרת שהתיק נגמר) תשלול מהנתבע יתרון של ממש שהשיג
במהלך ההתדיינות .לדוגמא ,הגענו לשלב ההוכחות והנתבע הצליח להראות שהתובע הסתיר
ושיקר ,אז בית המשפט לא יתיר את ההפסקה של ההתיידנות.
מקרה נוסף שנקבע בפסק דין זה הוא ,שבית המשפט לא יתיר הפסקה כאמור אם הבקשה מהווה
שימוש לרעה בהליכי משפט .לדוגמא ,הסתיים שלב ההוכחות והתובע נזכר שהוא רוצה להביא
ראיות נוספות ,הוא מגיש בקשה לבית המשפט ,אך בית המשפט אומר שאין לכך הצדקה וחלף
הזמן .התובע מבקש להפסיק את התביעה ,ואז יוכל להגיש את הראיות מחדש .במקרה כזה
סדר דין אזרחי – ד"ר גיא שגיא
תשע"
א
ההפסקה נועדה לעקוף החלטה אחרת של בית המשפט ומהווה שימוש לרעה בהליכי משפט .בית
המשפט לא יאפשר את זה.
על פי תקנה (154ג) ,אם בית המשפט מסרב לבקשה להפסיק את התובענה ,ובכל זאת התובע לא
ממשיך בתביעתו ,אז בית המשפט רשאי לדחות את התביעה ,זהו מעשה בי-דין והתובע לא רשאי
להגיש את התביעה מחדש.
שיעורי בית:
14/03/2011
השתק עילה – עילה מסוימת שנדונה בבית משפט והוא פסק לגביה ,פסק הדין הפך .1
לחלוט או סופי או שבית המשפט דחה ערעור ,אז הצדדים לא יוכלו להגיש תביעה
מחודשת; ואם ינסו בכל זאת – תהיה דחייה על הסף .השתק העילה נחוצה לצורך יעילות
הדיון.
סדר דין אזרחי – ד"ר גיא שגיא
תשע"
א
המרצה מדגיש ,שאם לא יהיה לנו את הדין הזה שנוגע להשתק עילה – אז ההליך המשפטי יאבד
את כל האפקטיביות שלו .לולא השתק העילה ,לא תהיה סופיות הדיון לעולם .למעשה ,במצב
כזה ,לא תהיה נפקות להליך המשפטי .זה יכול לגרום לפגיעה באמון הציבור ,בנסיבות שבהן בית
משפט אחד מכריע באופן מסוים ,ולאחר מכן בית משפט אחר יפסוק בצורה הפוכה .אנו רוצים
שבית המשפט ידון פעם אחת וההליכים יסתיימו (כשזה כולל גם את אפשרויות הערעור) .מרגע
שפסק הדין חלוט וסופי ,ואחד הצדדים מנסה להעלות את הנושא מחדש ,אז יצוץ השתק העילה.
הוא מדבר על הסכסוך והדיון כולו.
השתק הפלוגתא – לא מדבר על כל הסכסוך אלא פסיקה עובדתית שהתקבלה בבית .2
המשפט ,עניין עובדתי מסוים .שאלה עובדתית שנדונה בהליך אחד בין הצדדים ,על פי
השתק הפלוגתא ,תחייב אותם גם בהליך משפטי אחר ביניהם.
מה קורה כאשר יש פסק דין סופי ,האם ישנה אפשרות להגיש תביעה מחודשת?
פסק דין חלוט ,לכאורה סופי ,הוא לא 100%סופי .גם אם יש פסק דין וחלפה תקופת הערעור,
עדיין ישנן נסיבות מיוחדות מאוד שאם הן מתקיימות ניתן יהיה לאפשר למי מהצדדים להגיש
תביעה מחודשת .מדובר בנסיבות חדשות משמעותיות ,שהצדדים לא התרשלו בהליך הראשון
ופספסו את הראיות הללו ,אז ייתכן ואפשר יהיה להגיש תביעה מחודשת .חשוב לציין ,שזהו חריג
קיצוני ,ובתי המשפט בדרך כלל לא מאפשרים להגיש תביעה נוספת.
יש לציין ,שהן השתק עילה והן השתק פלוגתא קמים כשפסק הדין סופי.
הרעיון שעומד מאחורי השתק עילה הוא העיקרון שעילת תביעה מסוימת ,שנדונה בהליך משפטי
אחד ,לא תידון שוב בהליך משפטי נוסף .נשאלת השאלה ,מה כולל המונח עילה?
דובר על בניין עם שלוש קומות ,יש 2צדדים שמתווכחים למי שייך הבניין .העניין הגיע לבית
המשפט ,כאשר הצדדים הגיעו להסכם פשרה ,התיק הסתיים .הם הסכימו שהבניין יעבור לבעלות
אחד הצדדים .בית המשפט נותן להסכם הפשרה תוקף של פסק דין ,והסכם כאמור הוא פסק דין
לכל דבר ועניין .זה השלב הראשון של המקרה .ברור ,שאם שנתיים לאחר מכן הצד השני היה
מגיש תביעה לבית משפט ,אז יאמרו לו שיש פסק דין ואי אפשר לפתוח מחדש .בפועל ,חלפה
תקופת זמן והצד השני הגיש תביעה חדשה לבית המשפט .הוא טען ,שלגבי הבניין הזה ישנן זכויות
סדר דין אזרחי – ד"ר גיא שגיא
תשע"
א
בנייה ,כלומר בתיאוריה אפשר לבנות קומות נוספות ,וזה שווה הרבה כסף .הצד השני הגיש
תביעה וטען ,שהקומות הנוספות שייכות לו .בעל הבניין טען ,שיש השתק עילה .הצד השני טען
כנגד ,שזה לא אותו דבר .הוא תובע על הזכויות של הבנייה שלא הוכרעו בהליך הראשון.
נשאלת השאלה ,האם העילה השנייה היא באמת עילה חדשה ,עצמאית ונפרדת ,או ,שהיא
קשורה קשר הדוק לעילה הראשונה כך שזה מהווה השתק עילה?
בית המשפט פסק (דב לוין) ,שברגע שתביעה נדונה לגופה ומוכרעת על ידי בית משפט מוסמך ,שוב
אסור להיזקק לתביעה נוספת בין אותם צדדים או חליפיהם ,אם התביעה הנוספת מבוססת על
עילה זהה .השופט ד' לוין חוזר על ההלכה הכללית של מהו השתק עילה .הוא מוסיף ואומר,
שהעיקרון של השתק העילה יחול גם אם שתי התביעות מבוססות על עילה שהיא רק זהה ביסודה,
אפילו אם בתביעה המאוחרת יותר נכללים פרטים שלא פורטו בתביעה הקודמת .לכן ,התביעה
השנייה נדחית .אין אמנם חפיפה מוחלטת ,אך הן זהות ביסודן .השאלה היא ,ביסוד הדברים ,למי
הזכויות .עדיין הזכויות האלה במקורן נובעות מהעילה הראשונה .בית המשפט אומר לצדדים,
שהוא רוצה שהם ירכזו את כל העניינים הקשורים יחדיו כדי לסיים הכל בפעם אחת .אם מתוך
עילה מסוימת יבקשו רק סעד אחד או יתמקדו בעניין אחד ,לא ניתן יהיה בהמשך לתבוע את
הדברים הנוספים.
לסיכום!
מהי עילה אחת – בית המשפט נוקט פרשנות רחבה והוא כולל את מכלול העילות הקשורות זו לזו,
שניתן היה לרכזן לכדי תביעה אחת.
בשיעור הקודם דיברנו על הסתלקות מתביעה (שאדם לא רוצה להמשיך עם התביעה ,מסיבותיו
שלו) ,בית המשפט מקבל את הבקשה ונותן רשות – אז התביעה מופסקת .אין כאן השתק עילה ,כי
בסופו של דבר העילה לא נדונה לגופה ,בית המשפט לא הכריע בעילה לגופה .אותו הדין לגבי
מחיקה על הסף .הגשנו תביעה ,ביקשנו למחוק על הסף ,האם אפשר להגיש תביעה מחדש?
התשובה היא כן ,כי התנאי השני לא מתקיים .כאשר התביעה נמחקת על הסף ,בית המשפט לא דן
בעילה ולא פסק בה ,לכן לא מהווה מעשה בית דין .הרכיב השני לא מתקיים.
האישה תובעת בעלות משותפת או על 50%מהדירה ,מכוח הלכת השיתוף .הדירה רשומה על שם
הבעל ,והאישה טוענת ש 50%-בבעלותה מכוח חזקת השיתוף .היא הגישה תביעה ,נקבע דיון,
התובעת לא הופיעה לדיון ,לכן בית המשפט דוחה את התביעה .לבית המשפט יש סמכות ,אם בעל
דין לא מגיע לדיון ,לדחות את התביעה .גברת פאיז הגישה תביעה חדשה .בעלה לשעבר טען ,שהיא
לא יכולה לעשות את זה כי יש השתק עילה .האישה טענה ,שאין השתק עילה כי העילה לא נדונה
לגופה ונדחתה על ידי בית משפט ,לא התקיים הליך הוכחות.
סדר דין אזרחי – ד"ר גיא שגיא
תשע"
א
בית המשפט העליון פסק (ש' לוין) ,שכאשר תביעה נדחית בשל היעדר התייצבות של התובע ,קם
לנו מעשה בית דין ,יש השתק עילה .בית המשפט קבע ,שכאשר תביעה נדחית מדובר במעשה
בית-דין.
המרצה מדגיש ,שזה שדחו את התביעה שלה ,זה לא אומר שהיא לא יכלה להגיש ערעור .כשבית
המשפט דוחה ,אפשר להגיש בקשה לביטול פסק דין .האישה לא בחרה ללכת לפי האפיקים האלה,
לכן היא לא תיקנה את מצבה ,ואז העניין הסתיים – יש השתק עילה.
בית המשפט פסק ,שכאשר תובענה נדחית על הסף ,אם זה מחמת התיישנות או מחמת כל סיבה
אחרת מהסיבות שמנויות בתקנה ,101אז קם השתק עילה .במילים אחרות ,התנאי השני שדורש
שהעילה תידון לגופה – מתקיים.
יש היגיון בפסיקה של בית המשפט העליון .המרצה סבור ,שאם מגישים תביעה נגד מישהו,
והעילה התיישנה ,והצד השני מבקש לדחות אותה על הסף (בית המשפט מאשר את זה) ,אז
הטיעון יהיה תקף לגבי כל תביעה שאגיש לגבי אותה עילה.
ראוי לציין ,שכל התנאי האלה מצטברים .בנוגע לתנאי השלישי ,הוא חוזר גם בדיון של השתק
הפלוגתא .התנאי אומר ,שאם הצדדים "רבים" ביניהם ,בית המשפט נותן פסק דין מסוים ,ואז
מגיע צד שלישי (שלא קשור לצד השני או לראשון ,אינו חליף של אחד מהם) וטוען לבעלות על
הבניין למשל – התביעה בין א' ו-ב' לא מחייבת את ג' .לגבי הצד השלישי אין השתק עילה.
כלל יסוד הוא ,שכל אדם זכאי לזכות טיעון בפני בית משפט ,שיוכל להציג את הטיעונים שלו\ .
28/03/2011
השתק פלוגתא:
בית המשפט נתן את ההגדרה מהו השתק פלוגתא והיא אומרת ,שאם במשפט הראשון הועמדה
במחלוקת שאלה עובדתית מסוימת ,שהייתה חיונית לתוצאה הסופית ,והיא הוכרעה שם בפירוש
או מכללא ,כי אז יהיו אותם בעלי דין וחליפיהם מושתקים מלהידיין לגביה מחדש במשפט השני
חרף אי הזהות בין העילות של שתי התביעות.
רוב "הבעיה" בנושא זה היא זהות בעלי הדין .ראוי לציין ,שעל מנת שהכרעה של בית משפט תיצור
השתק פלוגתא ,נדרש שבית המשפט יכריע בנוגע לאותה שאלה באופן ברור .למשל ,שאלה של
קיום הסכם – האם ההסכם תקף או אינו תקף .החלטה של בית משפט שמנוסחת "שלא הוכח"
דבר מה ,לא יוצרת השתק פלוגתא.
יש לשים לב ,שמדובר בשאלה עובדתית (ואז יכול להתקיים השתק פלוגתא) ,כלומר אם השאלה
היא משפטית – אין השתק פלוגתא.
השאלה העובדתית צריכה להיות חיונית לתוצאה הסופית – קיום מוניטין בתביעה לגניבת עין
היא חיונית .אם בית המשפט קובע קביעות עובדתיות שלא הכרחיות להכרעה שלו ,אז הוא לא
בהכרח הקדיש לה את כל תשומת הלב הנדרשת .שאלה שולית לא יוצרת השתק פלוגתא.
סדר דין אזרחי – ד"ר גיא שגיא
תשע"
א
בית המשפט נדרש לקבל החלטה בסוגיות שבעניינים שהם לא בסמכותו ,אגב אורחא ,תקנה – 76
סמכות נגררת קובעת ,שבמצב כזה לא קם השתק פלוגתא ,ההכרעה הרלוונטית תקפה אך ורק
לאותו בית משפט .אפשר לדון בתיק הזה אבל ההכרעה הזו לא יוצרת השתק פלוגתא.
בשיעור שעבר דיברנו על השתק עילה ,כאשר ראינו שאחד התנאים הוא זהות הצדדים ,זה רלוונטי
גם להשתק פלוגתא וגם להשתק עילה.
דובר על מקרקעין שנמצאים בבסיס המחלוקת .פיכטנבוים ואשתו היו החוכרים לדורות של
המקרקעין .האישה מכרה את המקרקעין לצד שלישי .השאלה היא ,האם האישה היא בעלים של
כל הבית? התשובה היא לא ,המקרקעין בבעלות משותפת של בני הזוג .במצב כזה ,אחד מבעלי
הזוג לא יכול למכור את כל המקרקעין אלא רק .50%הגברת מכרה את כל הדירה ,היה בידה
ייפוי כוח ,היא מכרה גם את החלק שלה וגם את החלק של בעלה .ייפוי הכוח זה מסמך משפטי
מחייב שצד אחד מעניק לצד שני זכויות .בשלב הזה ,מר פיכטנבוים ואשתו מסוכסכים .האיש
אומר שהוא לא התיר לאשתו לשעבר למכור את החלק שלו .הוא טען ,שייפוי הכוח מזויף ושאת
התמורה עבור הדירה הוא לא קיבל.
בהליך הראשון ,מר פיכטנבוים תובע את רשם המקרקעין והרוכשים .הוא ביקש שיחזירו לו את
הקרקע ויפצו אותו .הוא טען ,שהם התרשלו לגלות שייפוי הכוח הוא מזויף ושנגרם לו נזק .בית
המשפט פסק ,שיש לדחות את התביעה ואמר שייפוי הכוח היה תקף ולא מזויף .ניתן פסק דין ,מר
פיכטנבוים לא ערער עליו ,פסק הדין נעשה חלוט .לאחר כמה שנים ,מר פיכטנבוים הגיש תביעה
נוספת.
בהליך השני ,מר פיכטנבוים הגיש תביעה נגד רשם המקרקעין ומנהל מקרקעי ישראל .התביעה
היא אותה תביעה ,הוא טען שמכרו את חלקו במקרקעין מכוח ייפוי כוח מזויף ,שהייתה
התרשלות של הנתבעים .רשם המקרקעין טען ,שיש השתק פלוגתא – השאלה של ייפוי הכוח היא
שאלה עובדתית ,שהוכרעה בפירוש .עם זה אין בעיה .מנהל מקרקעין ישראל אף הוא בא ואמר
שיש פה השתק פלוגתא ,שבית המשפט קבע בהליך קודם שייפוי הכוח תקף .מנגד מר פיכטנבוים
טען ,שלגבי מנהל מקרקעי ישראל אין השתק פלוגתא כי הוא לא היה צד בהליך הראשון.
בית המשפט העליון פסק ,שנכון שהגישה היא זהות בין הצדדים – ואין במקרה האמור זהות כזו,
אבל כן יש לקבל את הטענה של מנהל מקרקעי ישראל ,שמדובר בהשתק פלוגתא .בית המשפט
פסק ,שקיים השתק פלוגתא גם לגבי צד שלא היה בהליך הקודם .בית המשפט קבע זאת מאחר,
שהרעיון של השתק פלוגתא ,הטעם לכך ,שהוא נועד להעניק לכל אחד את יומו בפני בית המשפט.
כל אחד זכאי לקבל הזדמנות לעמוד בפני בית המשפט ולהציג את עמדתו ,וברגע שהייתה
הזדמנות אחת והוא הציג את עמדתו ,אין לו אפשרות לעשות את זה שוב ושוב .מר פיכטנבוים לא
הצליח בהליך הראשון ,לכן אין לו אפשרות לעשות את זה שוב.
סדר דין אזרחי – ד"ר גיא שגיא
תשע"
א
ההלכה היא ,אם בהליך שני יש צד חדש שלא היה מעורב בהליכים הקודמים ,אבל הצד החדש
הוא זה שמעוניין להתבסס על השתק הפלוגתא ,אז בית המשפט יאפשר לו – לא נגרם אי צדק ,כי
השתק הפלוגתא מופעל על צדדים שנטלו חלק בהליכים קודמים (היה להם "יומם" בבית
ההמשפט) .בית המשפט קיבל את הטענה של השתק הפלוגתא שמופעלת כלפי מר פיכטנבוים ,אין
לו כל זכות לטעון אותה .הצד החדש מסתמך על השתק הפלוגתא.
בתביעה הראשונה ,התובע מגיש תביעה נגד רשם המקרקעין ,בית המשפט קבע לעניין ייפוי הכוח
שהוא מזויף ,ופסק לטובת התובע .בהליך השני ,התובע מגיש תביעה נגד רשם המקרקעין ומוסיף
גם את מנהל מקרקעי ישראל .המנהל הוא צד חדש .במקרה זה ייפוי הכוח טוב לתובע .למנהל אין
את יומו בבית המשפט ,אין השתק פלוגתא כלפי מנהל מקרקעי ישראל .לא ניתן להסתמך על
השתק הפלוגתא כנגד הצד החדש.
האדון סררו שעובד אצל נעלי תומרס ,הוא איש תחזוקה ,יש לו פגיעה בצוואר ,עבר ניתוח
וטיפולים ,השבתה ונכות .הוא מגיש תביעה לביטוח לאומי ,שהפגיעה היא כתוצאה מתאונת
עבודה .הוא ביקש תשלום דמי נכות מהמל"ל .המל"ל דחה את התביעה שלו ,שהפגיעה לא קרתה
בזמן העבודה ,לכן הוא לא זכאי לפיצוי הזה .יש הליכי ערעור ,ועדת ערער ,שאפשר להגיש לבית
דין לעבודה .סררו ממצה את כל ההליכים ,כאשר כולם פוסקים נגדו – שהוא לא נפגע במהלך
העבודה.
סררו לא מצליח לקבל פיצויים מהמל"ל ,אז הוא מבקש לקבל פיצוי מהמעסיק – בהליך השני.
מדובר באותה תביעה בדיוק רק כלפי צד שני שלא היה מעורב בהליך הראשון .נעלי תומרס
(המעסיק) טוענים ,שהם הצד החדש ולכן יש השתק פלוגתא (לפי הלכת פיכטנבוים).
אחד ממנהלי נעלי תומרס הוא קרוב משפחה של סררו .אותו מנהל בהליכים מול מל"ל העיד
לטובתו של סררו ,הוא אמר בהליך הראשון שהוא אכן נפגע בתאונת עבודה (הרי שביטוח לאומי
משלם ולא המעביד) ,אבל כאן הוא אמר משהו אחר .סררו טען ,שעצם העובדה שמנהל מטעם
המעסיק שינה גרסתו ,יש בכך כדי להקים מניעות כלפיו שהוא לא יכול לטעון השתק ,הרי שהוא
הודה בהליך קודם שזה נגרם בעבודה.
בית המשפט העליון פסק ,שבאופן עקרוני הלכת פיכנטבוים בתוקף ,אבל כן יש נסיבות שונות.
הצד השני היה עד בהליך הראשון ,ושם הוא העיד שהייתה תאונת עבודה ,לכן זה לא יהיה צודק
לאפשר לו עכשיו להתבסס על השתק פלוגתא שלא הייתה תאונת עבודה .ההתנהגות שלו באחד
המקרים היא חסרת תו"ל ,בתביעה הראשונה או השנייה .בנסיבות האלה בלבד ,בית המשפט אמר
שהלכת פיכנטבוים לא תחול – ואין השתק פלוגתא.
שיעורי בית:
סדר דין אזרחי – ד"ר גיא שגיא
תשע"
א
לקרוא :ע"א 5610/93זלסקי נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ,פד"י נא(.68 ,)1
04/04/2011
השתק פלוגתא:
ישנה דרישה של זהות הצדדים כדי שיקום השתק פלוגתא .הצד החדש יאפשרו לו להשתמש
בהשתק פלוגתא.
אם מגיעה אותה שאלה ,בין אותם צדדים ,לאותו בית משפט – פעמיים .האם זה ייתכן?
זלסקי הוא קבלן בניין ,הוא התייעץ עם הוועדה המקומית ,הוא רצה לבנות 16דירות .התובע רצה
לקנות קרקע ולמכור ברווח ,חשוב היה לו לדעת כמה דירות אפשר לבנות על השטח .הוא ניגש
לוועדה הנ"ל ,שאל כמה הוא יכול לבנות .הוועדה אמרה לו 16דירות .זלסקי קנה את הקרקע.
הוא הבין שהוא לא יכול בכלל כרגע ,כאשר כמה שנים לאחר מכן הוא לא מממש את זכותו לבנות.
הוא הסתמך על המצג של הוועדה ,קנה את הקרקע ,אז גילה שהוא לא יוכל לבנות כפי שהאמין.
הוא מכר את הקרקע ברווח ,ואז תבע את הוועדה לתכנון ולבנייה לפיצוי על הטעייה ,שהיא נהגה
ברשלנות שגרמה לו הפסד ,נגרם לו נזק.
בית המשפט העליון פסק ,שהתובע ציפה לבנות על הקרקע 16דירות ועכשיו ניתן לבנות רק 12
דירות ,לכן צריך לפצות בגובה ההפרש בין הסכום שקנה לרווח שקיבל מהמכירה .זה היה בהליך
הראשון – מחיר קנייה פחות מחיר מכירה ,זה שווה הפיצוי .מה שבית המשפט לא נתן דעתו אליו
הוא ,שזלסקי מכר את הקרקע בסכום גבוה מהסכום שקנה .לכן ,לכאורה לא מגיע לו פיצוי.
בית המשפט המחוזי נתן את הקביעה העובדתית (זה חזר למחוזי לאחר שבית המשפט העליון נתן
את הנוסחה) .בית המשפט פסק ,שלא מגיע לו פיצוי .התובע הגיש ערעור לבית המשפט העליון.
עלתה הטענה ,שיש סופיות הדיון ,לכן זלסקי לא יכול לחזור לבית המשפט העליון לאחר שכבר
פסק בעניין זה.
בית המשפט העליון (אור) פסק ,שאי אפשר לפנות לבית המשפט פעם נוספת (זה הכלל) ,יש את
עיקרון סופיות הדיון ,אין ערעור על החלטה של בית המשפט העליון .ככלל ,אי אפשר לעשות את
זה אבל יש חריגים .אחד מהם הוא כאשר בהחלטה הראשונה נפלה טעות מהותית ,שיכולה לגרום
לאי צדק של ממש .טעות רגילה לא תאפשר פנייה נוספת .הטעות צריכה להיות ברורה ,שגורמת
לאי צדק של ממש .במצב כזה ,יהיה אפשר לדון שוב בשאלה של אותם צדדים .הנוסחה שבית
סדר דין אזרחי – ד"ר גיא שגיא
תשע"
א
מציע היא ,שנפלה טעות מהותית באיך לחשב את הפיצוי ,שבית המשפט לא נתן את דעתו שערך
הקרקע עלה בכל המדינה .לכן ,הנוסחה בהליך השני מביאה תוצאה צודקת יותר – זלסקי מכר
את הקרקע כקרקע שאפשר לבנות עליה פחות מ 16-דירות.
את הנזק צריך לחשב באופן הבא :המחיר של הקרקע היום שאפשר לבנות עליה 16דירות פחות
המחיר של קרקע שאפשר לבנות עליה 12דירות .צריך להביא שמאי להעריך את הקרקע.
ההלכה היא ,שבית המשפט יכול לדון פעם נוספת במקרים חריגים .בהליך בין אותם צדדים ,הכלל
הוא שבית המשפט ידון פעם אחת ,אבל יש לכך חריג (כמו במקרה הנ"ל).
עד עכשיו דיברנו על כתבי בית-דין שפותחים את ההליך (כתב תביעה ,הגנה ,תשובה) ,מסמכים
שפותחים הליך (למשל ,המרצת פתיחה ,תובענה ייצוגית) .כאשר אנו מדברים בקשה בכתב ,מדובר
בכתב בית-דין בהליך ביניים ,בהליך שכבר נפתח .ככלל ,זה לא פותח את ההליך ,זה לגבי הליך
שכבר מתנהל.
תקנה 240היא התקנה העיקרית .לפיה ,כל בקשה תוגש בכתב אם אין הוראה מפורשת בתקנות
אלה או בכל דין אחר .הכלל הוא ,שבהליך יש לפנות בבקשה בכתב.
בכל מה שקשור לדרך ניהול ההליך ,לרבות הליכי ביניים ובקשות בכתב ,לבית המשפט יש שיקול
דעת רחב לחרוג מהתקנות .למרות שהתקנה אומרת ,שבקשות לבית המשפט יש להפנות בכתב,
בפועל בתי המשפט מקבלים בקשות בעל פה .בית המשפט צריך לשקול את הדבר הבא – ברגע
שצד מבקש בקשה בעל פה במהלך הדיון ,אז הצד השני יכול להיפגע .הוא יכול להיפגע מאחר
והצד השני לא יודע איך להגיב ,הרי שלא הגיע מוכן לטעון לגבי הבקשה הזאת .לפיכך ,במצב כזה
של חיסרון ,בית המשפט צריך לחשוב האם הוא צריך להגן על הצד השני .בית המשפט צריך לתת
לו הזדמנות להשיב .בית המשפט ייתן לו ארכה להגיש לבית המשפט תגובה בכתב .יחד עם זאת,
בית המשפט יכול לתת החלטה על אתר גם אם הצד לא ידע שיגישו את הבקשה.
ישנם חריגים בתקנות – מקרים ספציפיים שהתקנות עצמן קובעות שניתן להגיש בקשה בעל פה .
למשל ,תקנה 467קובעת ,שבקשה לעיכוב ביצוע החלטה או פסק דין יכולה להיעשות בע"פ במועד
או בסמוך למתן ההחלטה.
סדר דין אזרחי – ד"ר גיא שגיא
תשע"
א
איך מוגשת בקשה בכתב?
לפי תקנה ,241בעל דין שמגיש בקשה בכתב יפרט את הטענות שלו ,לצרף אסמכתאות ,תצהיר
תומך.
בכתב תביעה רגיל ,לא צריך לפרט את הטענות אלא לציין אותם בתמצות ,ואילו בבקשה בכתב
צריך לפרט .בכתב תביעה רגיל לא צריך לצרף אסמכתאות .בקשה בכתב דומה להמרצת פתיחה
מבחינת הפרוצדורה.
מהו התצהיר?
תקנה 521מדברת על התצהיר .על פי תקנה זו ,כשמגישים תצהיר בהליך ביניים (בקשה בכתב
היא בהליך ביניים) ,הוא צריך להיות מבוסס על מה שמכונה מיטב האמונה .זה בשונה מידיעה
אישית.
על פי תקנה (241א) ,תצהיר שלא צורף לבקשה בעת הגשתה ,לא יצורף לה אלא ברשות
בית המשפט.
על פי תקנה (241ג) ,למשיב ניתנים 20ימים מיום שהומצאה לו הבקשה להגיב עליה .זהו הכלל,
אך לבית המשפט יש סמכות לקבוע מועד אחר .בית המשפט רשאי לתת פחות זמן .התשובה של
המשיב צריכה לעמוד בכל הקריטריונים ,של פירוט הטענות ,צירוף האסמכתאות ולהיות מלווה
בתצהיר תומך (בדיוק כמו הבקשה).
על פי תקנה 241ג( ,)1המבקש רשאי להשיב לתשובת המשיב תוך 10ימים ,אלא אם כן בית
המשפט קובע מועד אחר.
בתצהיר אסור לחתום בשם אדם אחר .יש לציין ,שמתמחה לא יכול לחתום על מסמכים באופן
כללי.
על פי תקנה (241ד) ,בית המשפט או הרשם רשאים להחליט על יסוד הבקשה והתשובות לבקשה
בלבד או אם ראה צורך בכך לאחר חקירת המצהירים על תצהיריהם .במילים אחרות ,על פי
התקנה בית המשפט לא חייב לנהל דיון בבקשה כדי לקבל החלטה ,לא חייב לתת לחקור את
המצהירים.
נשאלת השאלה ,מה יקרה אם צד אחד רוצה לחקור את המצהירים? האם אפשר לחייב את בית
המשפט לאפשר זאת?
בית המשפט העליון פסק ,שלצדדים יש זכות לחקור את המצהירים של הצד השני ,לכן במצב
כזה בית המשפט יהיה חייב לקבוע את המועד לדיון בפניו.
בית המשפט העליון קבע ,שנכון שיש חובה לתת אפשרות לחקור את המצהירים ,אך מי שקובע
את היקף החקירה הוא בית המשפט .בית המשפט אמר ,שמתוך הסמכות לקבוע את היקף
החקירה ,בנסיבות מסוימות בית המשפט רשאי שלא לאפשר לחקור בכלל ,וזה אם ניתן יהיה
לחקור את המצהירים בשלב מאוחר יותר של הדיון.
באופן עקרוני ,בית המשפט מקבל החלטה אחרי שהוא שומע את 2הצדדים .יחד עם זאת ,יש
נסיבות מיוחדות שבית המשפט מקבל החלטה רק כשהוא שומע את המבקש .זה מקרה של צו על
פי צד אחד.
תקנה (244א) קובעת ,שאם נוכח בית המשפט או הרשם שהשהייה הכרוכה בדיון בדרך הרגילה
עלולה לגרום נזק שאין לו תקנה או נזק חמור ,רשאי הוא ,בלי שניתנה הודעה למשיב ,ליתן צו על
פי צד אחד ,עם הוראות לעניין הוצאות ובעניינים אחרים ,לרבות ערובה לשיפוי המשיב ,ככל
שייראה לו.
11/04/2011
הבקשות בהליכי הביניים צריכות להיעשות בדרך של בקשה בכתב .מגישים בקשה בצורה
מפורטת ,צריכה לכלול אסמכתאות ולצרף תצהיר שתומך בעובדות הבקשה .אם הבקשה היא
משפטית ואין עובדות שעומדות בבסיס הבקשה ,אין צורך להגיש תצהיר .הדיון ייערך במעמד שני
הצדדים .המשמעות היא ,שבית המשפט צריך לשמוע גם את המשיב ,אבל יש מקרים מיוחדים
שבית המשפט נדרש לקבל החלטה לפני שהוא שומע את הצד השני ,שזה בקשה במעמד צד אחד.
לפי תקנה (244ב) ,בעל דין שנפגע על ידי הצו רשאי לבקש ביטולו תוך 30ימים מיום שהומצאו לו
עותק הבקשה והצו.
זה שבית המשפט מקבל החלטה במעמד צד אחד ,אז ההחלטה יוצאת וניתנת לצד השני .למשל,
במצב של עיקול הרבה פעמים מגלים את זה בדיעבד ,לאחר שכבר נתקבל עיקול על החשבון .זה
סדר דין אזרחי – ד"ר גיא שגיא
תשע"
א
כדי למנוע מצב שיוטל עיקול על חשבון ריק ,ואז אין לו כל משמעות .יחד עם זאת ,בית המשפט כן
שומע את הצד השני אבל אחרי שהוא קיבל החלטה ,שניתן להפוך אותה ,במעמד צד אחד.
מי שמגיש בקשה בכתב ,צריך לצרף תצהיר שתומך את העובדות בבקשה .לאחר שבית המשפט
קובע את המועד לדיון מסוים ,נשאלת השאלה ,מי חייב להתייצב בדיון .לפי תקנה (522א) ,בעל
דין שנתן תצהיר בהליך ביניים חייב להופיע לדיון לשם חקירתו ,אלא אם כן הודיע בעל הדין
שכנגד ,בהודעה בכתב לבית המשפט ,שהוא מוותר על חקירתו של המצהיר.
אם בעל דין הוא המצהיר – ברירת המחדל שהוא צריך להגיע לדיון בבקשה.
לפי תקנה (522ב) ,נותן התצהיר איננו בעל דין ,ובמצב כזה – בעל הדין שמעוניין לחקור את נותן
התצהיר צריך לדרוש מבעל הדין שמטעמו ניתן התצהיר את התייצבותו בדיון של נותן התצהיר
לצורך חקירתו.
המצהיר איננו בעל דין – הודעה מראש כדי לדרוש שהמצהיר יתייצב בדיון.
אם נותן התצהיר לא הגיע לדיון (נדרש לכך או שהיה בעל דין) ,אז התצהיר לא ישמש כראיה ,אלא
ברשות מיוחדת מבית המשפט או הרשם ,לפי תקנה (522ג).
תקנה (246א) קובעת ,שראייה שהובאה בהליך ביניים ,רשאי בעל להסתמך עליה במהלך הבאת
ראיותיו ,בכל הליך אחר שבתובענה .במילים אחרות ,שני בעלי הדין יכולים להסתמך על הראייה
הזו ,והיא לא רק לשימוש בית המשפט בדיון בבקשת הביניים.
תקנה (246ב) קובעת ,שבעל דין שכנגד רשאי להתנגד להבאת הראייה מטעם שבדין ,ואם הובאה
הראייה בדרך של עדות ,בעל פה או בתצהיר – רשאי הוא גם לדרוש חקירת העד ,והכל אם עשה כן
בשעת הבאת הראייה בהליך הביניים ובין אם לאו .במילים אחרות ,ישנם מקרים שבהם מוגשת
ראייה במהלך הבקשה בכתב ,והחלטנו שלא לחקור את המצהיר של הצד השני בשלב הזה ,אז
נהיה רשאים בהליך מאוחר יותר לחקור אותו.
תקנה (246ג) קובעת ,שבית המשפט רשאי שלא להרשות חקירה נוספת של עד בנושא שכבר נחקר
עליו ,אם ראה בכך משום הארכת הדיון שלא לצורך.
תקנה 387א מאפשרת צילום ,העתקה או תפיסה של נכסים העשויים לשמש ראיות במשפט ,כאשר
קיים חשש ממשי שהמשיב או אחר מטעמו ישמידם ,ובכך יכביד באופן ממשי על קיום ההליך.
הסעד הזמני הוא מכוח מקור הסמכות של בתי המשפט ,סעיף 75לחוק בתי המשפט .הסעיף
קובע ,שכל בית משפט שדן בעניין אזרחי מוסמך לתת פס"ד הצהרתי ,צו עשה ,צו לא תעשה ,צו
ביצוע בעין וכל סעד אחר ,ככל שייראה לנכון בנסיבות שלפניו .מדובר בסמכות רחבה לתת כל סעד
שנדרש ,שכולל גם את הסעדים הזמניים.
באופן עקרוני ,אפשר לבקש סעד זמני בכל שלב משלבי הדיון ,לרבות במקרים שבהם עדיין אפילו
לא הוגש כתב תביעה .במילים אחרות ,ניתן לבקש עוד לפני שההליך העיקרי בכלל נפתח ,לפי
תקנה (363א) .למשל ,צו איסור פרסום .התנאי לבקשת סעד זמני לפני פתיחת התובענה הוא,
שהתובענה תוגש בתוך 7ימים ממתן הצו ,אלא כן בית המשפט קבע מועד אחר מטעמים מיוחדים
שיירשמו .במצב שבו לא הוגשה תובענה במועד כאמור ,אז הסעד הזמני פוקע.
תקנה (363ב) מדברת על המקרה הקיצוני האחר – סעד זמני לאחר שניתן פסק דין .התקנה
קובעת ,שבית משפט רשאי להעניק סעד זמני בעת מתן פסק הדין או בתכוף לאחריו ,ובמקרה
כזה ,הבקשה יכולה להיות בעל-פה ,ואין צורך בהתחייבות או בהמצאת ערבות.
02/05/2011
כללי:
סעדים זמניים הם סעדים שבית המשפט מעניק לאחד הצדדים עוד לפני שהוא פסק מי צודק ומי
לא ,לפני שהוא מכריע ודן בתביעה העיקרית .זה יכול להיות צו עיכוב יציאה מהארץ ,צו עיקול.
יש להדגיש ,שהסעדים האלה ניתנים בשלב שבית המשפט עוד לא הכריע בתיק.
מה הקריטריונים שבית המשפט צריך להתחשב בהם כאשר הוא שוקל האם להעניק סעד
זמני או לא – תקנה :362
לפי התקנה ,בית המשפט כדי שיעניק את הסעד הזמני צריך להקפיד על הדברים הבאים:
להשתכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים (א)
המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה הנוגעים לסעד הזמני המבוקש.
משמעות הדבר ,שצריך להראות כבר בשלב הראשוני הזה שלכאורה יש לנו קייס ,כלומר שיש
ראיות לכאורה מהימנות שעליהן אנו מבססים את התביעה שלנו .צריך לקחת בחשבון שבית
המשפט בשלב הזה עדיין לא רואה או שומע את הראיות ,את העדים וחקירותיהם .צריך להראות
תשתית ראייתית מהימנה לכאורה ,ובית המשפט לא בודק בשלב הזה אם אנו צודקים או לא.
בנוסף לכך ,לכל סעד זמני קונקרטי יש דרישות משלו .נרחיב לדבר על כך בהמשך הדיון בנושא.
בית המשפט על פי התקנה צריך לבדוק את התקיימותן של כל הדרישות הקונקרטיות של כל סעד
זמני .למשל ,בסעד זמני של עיכוב יציאה מהארץ – צריך להראות שהצד השני מתכוון לברוח מן
הארץ לזמן ממושך ופרמננטי.
איזון אינטרסים – בית המשפט צריך לשקול ולבחון את מידת הנזק שייגרם לנזק אם לא (ב)
יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב או לאדם אחר אם הסעד הזמני כן יינתן.
אם הגשתי תביעה נגד מישהו ואותו נתבע מתכוון לברוח מן הארץ ,אז ברור שאפגע מכך כי לא
אוכל לממש את פסק הדין העתידי שאקבל לטובתי .הרבה פעמים סעד זמני יכול לפגוע בצד ג'
שאיננו מעורב ,זה יכול להתרחש למשל כשמדובר בסעד זמני של עיקול ,כשמעקלים נכס ,והרבה
פעמים הנכס שרוצים להטיל עליו עיקול לא נמצא בידיו של המשיב אלא נמצא בידיו של צד ג'.
למשל ,כשרוצים לעקל חשבון בנק ,הבנק הוא מחזיק בחשבון ולא תובעים אותו ,אז מכל מיני
סיבות הבנק יכול להיפגע מעיקול חשבון הבנק שנמצא אצלו .זה יכול להיות גם עיקול על כלי רכב
שנמצא בידיו של צד ג' ,שעלול להיפגע מהעיקול הנ"ל .בית המשפט צריך לשקול את הפגיעה
הזאת.
מאז חקיקת חוק היסוד ,בית המשפט שוקל גם שיקולים חוקתיים .סעד זמני יכול להיפגע בחופש
העיסוק ,בחירות וכיו"ב ,ולכן בית המשפט נדרש גם בעצם להתחשב בדרישות או בפסקת ההגבלה
של חוקי היסוד החדשים ,צריך לבדוק שהפגיעה איננה עולה על הנדרש ,שהבקשה מוגשת בתו"ל
וכיו"ב.
סדר דין אזרחי – ד"ר גיא שגיא
תשע"
א
הדיון המרכזי בכל הנוגע לסעדים זמניים מתרכז באותם קריטריונים ,נידרש לבחון אם הם
מתקיימים .אלו הדרישות המהותיות שצריכות להתקיים כדי שבית המשפט ייתן סעד זמני.
צירוף התחייבות עצמית – על פי תקנה (364א) (365 +ב) :על המבקש סעד זמני לצרף .1
התחייבות אישית לפיצוי מי שאליו מופנה הצו בגין כל נזק שייגרם לו על ידי הצו הזמני
אם תיפסק התובענה או יפקע הצו מסיבה אחרת.
אם בדיעבד ,אחרי שבית המשפט מעניק את הסעד הזה ,הצו הזה פוקע ומתגלה שהמבקש היה
חסר תו"ל ,וכן המשיב נפגע ,המבקש צריך לפצות את הצד השני .ישנה חובה לצרף את
ההתחייבות העצמית לפיצוי הצד השני במידה ונגרם לו נזק בשל הגשת הסעד הזמני.
ערובה – זה אומר שהתחייבתי לפצות ,זה לא אומר שהצד השני יקבל כסף .לפיכך ,ברור .2
שלא די בהתחייבות עצמית לפיצוי ,בית המשפט צריך לבדוק שיש התחייבות ,בדרך כלל,
של צד ג' למלא את ההתחייבות שאני נותן .בדרך כלל הערב הזה הוא הבנק (צד ג').
הדרישה הנ"ל מצויה בתקנה (364א) .התקנה קובעת ,שבית המשפט לא ייתן סעד זמני אלא בכפוף
להמצאת התחייבות וכן ערבות מספקת לשם פיצוי בגין כל נזק שייגרם למי שאליו מופנה הצו אם
תיפסק התובענה או אם יפקע הצו מסיבה אחרת .בית המשפט רשאי לפטור מהמצאת ערבות אם
ראה שהדבר צודק וראוי ומטעמים מיוחדים שיירשמו.
עירבון – מדובר על להפקיד סכום כסף בקופת בית המשפט .לפי תקנה (364ב) ,בית .3
המשפט רשאי לצוות על הפקדת עירבון ,בנוסף על ההתחייבות והערבות ,אם הדבר צודק
וראוי בנסיבות העניין.
לפי תקנה (364ג) ,הסכום של העירבון הוא .₪ 50,000ההתחייבות העצמית והערבות יוצרות את
הקשר המשפטי ,אך העירבון הוא בטוחה חפצית ,ולא סתם התחייבות שיוצרת איזשהו קשר
משפטי ,זו בטוחה ממשית .זה משהו שאפשר לממש אותו ,הוא מצוי בקופת בית המשפט שם
הופקד ,ואם נגרם נזק למי שהצו הוצא נגדו – הוא יוכל לממש את העירבון כדי לפצות את עצמו.
התקנה מגבילה את גובה העירבון ל .₪ 50,000-זה סכום שנקבע בשנת .2001בית המשפט רשאי
לקבוע חובת עירבון גבוהה יותר אם הוא חושב זה מוצדק ומטעמים מיוחדים שיירשמו.
על פי תקנה ( 1סעיף ההגדרות) ,מגדירה עירבון כערובה חפצית לקיום חיוב קיים או עתידי,
לרבות ערבות בנקאית.
16/05/2011
כאשר יש לנו מבקש ומשיב ,המבקש מבקש את הסעד הזמני .הוא צריך להוסיף לבקשה שלו
התחייבות ,שיוצרת את החיוב המשפטי שיוטל על המבקש אם הסעד הזמני יצור נזק למשיב.
הערבות היא של צד ג' לפצות את המשיב .בנוסף ,יש את העירבון שהוא הבטוחה החפצית,
מפקידים סכום כסף או שווה כסף לבית המשפט .ערבות בנקאית היא כמו כסף ,שהבנק מתחייב
לספק סכום כסף מסוים .הבנקים מממשים אותה בקלות רבה.
הבקשה תוגש בדרך של בקשה בכתב ,כלומר אין איזשהו חידוש .כל בקשות שמפנים לבית
המשפט נעשים בדרך הרגילה הזו .צריך לפרט את הטענות ,לצרף אסמכתאות ולצרף תצהיר .צריך
לצרף בנוסף את ההתחייבות ,ובית המשפט יכול לבקש ערבות ועירבון .ההתחייבות תנוסח באופן
שקבוע (יש נוסח לכך) .על פי תקנה – 365הבקשה תוגש כבקשה בכתב .תקנה 366עוסקת בדיון
בבקשה.
לפי תקנה (366א) ,ישנו כלל לפיו הדיון בבקשה צריך להיעשות במעמד שני הצדדים .מי שמגיש
את הבקשה צריך להמציא עותק למשיב .לפי תקנה (366ב) ישנם חריגים לכלל ,כלומר שאם
המשיב יידע שהוגשה בקשה לסעד זמני ,עצם הידיעה תעקר את היכולת לקבל את הסעד הזמני.
למשל ,כשרוצים לעקל את חשבון הבנק ,אז המשיב יוכל לרוקן את החשבון .לפי סעיף זה ,יהיו
מקרים שבהם הדיון ייעשה במעמד צד אחד ,שהמשיב בכלל לא יידע שהוגשה בקשה לסעד זמני.
זה יהיה במקרים של צו עיקול זמני ,צו הגבלת שימוש בנכס וצו תפיסת נכסים .אלו מקרים
קונקרטיים שהסעיף מונה אותם ,שהדיון ייעשה במעמד צד אחד (אלא אם בית המשפט קבע
אחרת) ,אבל סעיף (366א) מותיר לבית המשפט שיקול דעת רחב להחליט לנהל דיון במעמד צד
אחד אם הוא רואה לנכון .זה אם בית המשפט מתרשם שיש חשש סביר שהשהייה תסכל את מתן
הצו או תגרום למבקש נזק חמור.
תקנה – 367צו שהוצא במעמד צד אחד .מדובר בצו דחוף .מה המעמד של צו כאמור?
סדר דין אזרחי – ד"ר גיא שגיא
תשע"
א
לפי תקנה (367א) ,אם ניתן צו לסעד זמני במעמד צד אחד ,יקיים בית המשפט דיון במעמד 2
הצדדים בהקדם האפשרי ולא יאוחר מ 14-ימים ,מיום מתן הצו ,ובית המשפט רשאי לקבוע
מאוחר יותר מטעמים מיוחדים שיירשמו .תקנה (367א) לא חלה על עיקול זמני.
לפי תקנה (367ב) ,צריך להמציא את הצו למשיב בתוך 3ימים ,אלא אם בית המשפט קבע מועד
מאוחר יותר ,מטעמים מיוחדים שיירשמו.
לפי תקנה (367ד) ,המשיב רשאי להגיש את תמצית תגובתו לבקשה עד יומיים לפני מועד הדיון.
משמעות הדבר ,שנותנים למשיב זמן קצר להתכונן לדיון הזה .יכול להיות שהוא לא יספיק ,אז
אנו לא רוצים שהמשיב יגיע לדיון ויעלה טענות שהמבקש לא ידע עליהן ,לכן אם המשיב רוצה
להגיע לדיון ולהעלות טענות ,אז הוא צריך להמציא למבקש תמצית טענות ,כדי שיידע כיצד
להתכונן לכך.
לפי תקנה (367ה) ,מדובר בהליך של סעד זמני ורוצים שהוא ייגמר מהר ,אז הדיון יסתיים תוך
יום אחד ,בית המשפט ינהל ויקבל החלטה תוך זמן זה ,אלא אם בית המשפט ראה צורך לימי דיון
נוספים ,שאז הדיונים הנוספים ייקבעו ככל שניתן ברציפות .סיכום טענות בעלי הדין יהא בעל פה
לאחר הבאת הראיות ,אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת מטעמים מיוחדים שיירשמו.
לפי תקנה – 368עיון מחדש :בית המשפט נתן סעד זמני ,כשמו כן הוא ,זה לא החלטה
קבועה ואין מעשה בית-דין .בית המשפט שהוציא ונתן את הסעד הזמני יכול לדון בעניין
מחדש.
לפי תקנה (368א) ,שלאחר שניתן צו זמני ,ניתן לפנות לבית המשפט לעיון מחודש ,אם הדבר
מוצדק בשל שינוי בנסיבות או מכיוון שהתגלו עובדות חדשות או אם מלכתחילה לא הייתה
הצדקה למתן הצו.
לפי תקנה (368ב) ,לאחר שנתן את הצו ,בית המשפט רשאי להותיר את הצו ללא שינוי (וללא
לשנות את ההחלטה שלו) ,לשנות את הצו ,לבטל את הצו ,לתת כל החלטה אחרת במקומו.
לפי תקנה – 369בית המשפט מחליט לשמוע את התובענה במקום הדיון בסעד הזמני .
לפי התקנה ,נשיא בית המשפט או שופט שהנשיא מינה לשם כך ,רשאי להורות על
הקדמת הדיון בתובענה במקום הדיון בסעד הזמני על מנת לייעל את הדיון ולחסוך
מזמנם של בית משפט והצדדים.
בית המשפט מסתכל על הבקשה לסעד זמני והתובענה ,ואם זה אותו הדבר (אם הטיעונים
המשפטיים הם אותם הטיעונים שיעלו בתובענה) ,אז אין טעם לערוך 2דיונים שונים.
הערבות היא התחייבות של צד ג' ,לכן לפי תקנה (371ג) ,כתב הערבות יוחזר למבקש הצו בתום 6
חודשים ממועד פקיעתו ,אם לא הוגשה תובענה או בקשה לפיצויים בתוך פרק זמן זה .בית
המשפט רשאי לקבוע אחרת ,מטעמים מיוחדים שיירשמו.
העירבון הוא בטוחה חפצית ,לכן לפי תקנה (371א) ,אם פקע הצו רשאי בית המשפט להורות על
חילוט העירבון ,כולו או מקצתו ,לטובת מי שאליו הופנה הצו ,בין לפני מתן פסק דין או לאחריו,
אם ראה שנגרם לו נזק וכי הבקשה לא הייתה סבירה בנסיבות העניין .חילוט העירבון אינו מותנה
בהוכחת גובה הנזק שנגרם ,אלא שנגרם לי נזק בלבד.
על פי תקנה (371ב) ,חילוט העירבון אינו גורע מזכותו של הנפגע ממתן הצו להיפרע באמצעות
הערובה במסגרת ההליך או באמצעות תובענה חדשה בגין כל נזק ,ובלבד שלא ישולם פיצוי יתר.
על פי תקנה (371ד) ,אם העירבון לא חולט או חולט בחלקו ,תוחזר היתרה בתוך 60ימים ממועד
פקיעת הצו ,אך הוגשה בקשה לחילוט תוך 60הימים ,רשאי בית המשפט לעכב את ההחזרה עד
למתן ההחלטה בבקשה.
עיקול זמני:
העיקול בכלל נועד להבטיח את אפשרות התובע לממש את תביעתו כנגד הנתבע .העיקול מוטל על
נכס ומגביל את יכולת הסחירות באותו הנכס או את היכולת של השימוש בנכס .הוא מופנה כלפי
הבעלים או כל פי המחזיק בנכס .העיקול לא משנה בעלות או זכות קניין ,אלא הוא רק מגביל את
היכולת לעשות שימוש או לסחור בנכס ,הוא משמר את הנכס בתמונה.
סדר דין אזרחי – ד"ר גיא שגיא
תשע"
א
שיעורי בית:
30/05/2011
עיקול זה בעצם איזשהו כלי שנועד להבטיח את האפשרות לממש את התביעה ,אם היא תצליח.
העיקול מגביל את היכולת להשתמש בנכס או להעבירו לבעלות של מישהו אחר .להלן מס'
דוגמאות:
הטלת עיקול על חשבון בנק – זה לא אומר שהחשבון לא נמצא בבעלות של מי שהוא .1
רשום על שמו .הכסף שנמצא בחשבון עדיין שייכים לבעל החשבון אבל הוא לא יכול
לעשות שימוש בחשבון ,הוא לא יכול למשוך את הכסף.
הטלת עיקול על דירה – זה לא אומר שהדירה לא שייכת לבעליה ,שהוא לא יכול לגור בה, .2
אלא שהוא יהיה מוגבל ביכולת לעשות עסקה בדירה .בעיקרון ,אפשרות לעשות עסקאות
בדירה כל עוד זה לא נוגד את העיקול ,כלומר השוכר יהיה כפוף לעיקול ,והוא יצטרך
להתפנות במידה וימומש העיקול.
העיקול פוגע בסחירות של הנכס .את העיקול ניתן להטיל גם על זכויות שהן לא נכס מוחשי.
למשל ,על זכות לסכום כסף מסוים יכולים להטיל עיקול ,אבל התנאי שמדובר על זכות שכבר
התגבשה .משמעות הדבר ,שברור שמישהו חייב כסף ,וזה שונה ממצב שמגישים תביעה לסכום
כסף והזכות לא התממשה עדיין (לא ניתן פסק דין בעניין).
זה פסק דין חשוב ,כי הוא מתייחס למעמד של הסעד הזמני אחרי חקיקת חוקי היסוד החדשים.
בית המשפט העליון בפסק הדין קבע ,כי לאחר חקיקת חוקי היסוד החדשים עיקול זמני לא
יינתן כדבר שבשגרה .אם בעבר בתי המשפט נתנו את הסעד הזה בקלות ,כעת כך כבר לא יהיה.
סדר דין אזרחי – ד"ר גיא שגיא
תשע"
א
בתי המשפט שמקבלים בקשה לעיקול זמני ,צריכים להחמיר יותר בהשוואה לעבר בדרישה לכמות
הראיות ואיכות הראיות.
התנאים להטלת עיקול תקנה (374ב) – דבר ראשון צריך לעמוד בדרישות הכלליות לעניין מתן
סעד זמני .מדובר בכל אותן דרישות שעמדנו עליהן בשיעורים הקודמים .הסעיף קובע ,שצריך
לשכנע את בית המשפט ,על בסיס ראיות מהימנות לכאורה ,כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו
יכביד על פסק הדין.
יש להסביר ,כי מדובר בדרישה של ראיות ,שהעיקול הזמני באמת נחוץ כדי לממש את פסק הדין.
בהקשר הזה ,ברור שנתבע שיש לו הרבה כסף ,למשל בנק וחב' ביטוח ,לא יצליחו להטיל עיקול על
הנכסים שלהם .יהיה לנתבעים כאלה ,גם אם יפסידו ,מהיכן לשלם את הכסף .לעומת זאת,
נתבעים שהם לא אמידים ,שמצבם הכלכלי שהם איננו איתן ,הנטייה של בית המשפט להטיל
עליהם עיקול זמני על נכסיהם תגדל .צריך לסייג את זה בנאמר בפס"ד סיגנל נ' דנבר.
תקנה (374א) – לא בכל סוג של תביעה אפשר להגיש עיקול זמני .על פי התקנה ,עיקול זמני אפשר
להטיל בתביעה לסכום כסף ,תביעה נוספת היא תביעה לתובענה לדבר שבעין ,כלומר למשהו
חפצי-קונקרטי ,למשל מכונית או בית מסוים או מניות מסוימות .אפשר להגיש עיקול בתביעה
כאמור רק על אותו נכס (אותו דבר שבעין).
הפסיקה הוסיפה סוג תביעות נוסף .לפיה ,אפשר להגיש עיקול זמני גם לתובענות שנוגעות
להליכים של מתן הוראות (רלוונטי לכינוס נכסים ,הכונס נדרש לפנות לבית המשפט כדי לקבל
אישור מבית המשפט למתן הוראות) .נראה ,אם כך ,שלא מדובר ברשימה סגורה.
הנכס שמעוניינים לעקלו צריך להיות מוחזק בידי המשיב או בידי המבקש או בידי צד ג' .אם אני
מגיש תביעה ומבקש מבית המשפט שיורה להחזיר רכב שלי שמצוי אצל המשיב ,אני יכול לבקש
להטיל עיקול.
לא על כל נכס או זכות ניתן להטיל עיקול ,ישנן זכויות שבחקיקה ספציפית נקבע שלא ניתן להטיל
עליהן עיקול .למשל ,לפי סעיף 8לחוק הגנת השכר ,ניתן להטיל עיקול על חלק מהמשכורת .ברור
שלא נעקל את כל המשכורת של מישהו ונביא אותו למצב שהוא לא יכול להתקיים .צריך להשאיר
לו את הסכום כדי להתקיים .דוגמא נוספת ,כספי מימון מפלגות ,כל מפלגה מקבלת מימון
מהמדינה ,לפי סעיף 15לחוק מימון מפלגות ,אי אפשר להטיל עיקול על כל הסכומים.
הכלל הוא ,שהבקשה תוגש בדרך של בקשה בכתב .זה מכוח תקנה (365א) .משמעות הדבר,
שבקשה כזו – הטענות צריכות להיות מפורטות ,לצרף אסמכתאות וגם תצהיר .בנוסף לכך ,לצרף
לבקשה התחייבות (כמו בכל סעד זמני) ,ערובה ועירבון (לפי החלטת בית המשפט) .ישנם חריגים,
שבהם לא צריך להגיש בדרך של בקשה בכתב ,אלא בהם ניתן להגיש בעל פה .להלן החריגים:
סדר דין אזרחי – ד"ר גיא שגיא
תשע"
א
על פי תקנה – 207בתובענה של סדר דין מקוצר ,לאחר שהוגשה בקשת רשות להתגונן, .1
אפשר להגיש בעל פה את הבקשה לעיקול זמני במהלך הדיון.
על פי תקנה (363ב) – עם מתן פסק הדין ,או בתכוף לאחריו ,אפשר להגיש בקשה לעיקול .2
זמני בעל פה.
על פי תקנה (366ב) – הדיון ייעשה במעמד צד אחד ,הרי שאם המשיב יידע שהוגשה בקשה כזו,
אז הוא יוכל "להעלים" את הנכס ,ואז העיקול הזמני לא יעזור לנו .בית המשפט רשאי להורות על
דיון שייעשה במעמד שני הצדדים ,אם הוא שוכנע שאין בקיום הדיון כדי לסכל את מתן הצו.
המרצה סבור ,שיש כאן בעיה עם העובדה שצריך לשכנע את בית המשפט ,הרי שמי שצריך לשכנע
את בית המשפט הוא הנתבע (מי שרוצים לעקל לו ,שנגדו הצו) אבל הוא לא יודע על הגשת הבקשה
לעיקול זמני .בשלב זה הוא עדיין לא קיבל את הצו .לפיכך ,בית המשפט צריך מתוך הבקשה
עצמה לראות אם יש לזמן את הצד השני.
עיקול על נכס מקרקעין לפי תקנה – 375מדובר על רישום הערה בפנקסי המקרקעין .אם אני
רוצה להטיל עיקול על דירה ,ברור שבלי שהעיקול יירשם אצל רשם המקרקעין ,לא יהיה לו כל
משמעות .מה שלא רשום בנכס הטאבו ,לא מחייב את הרוכשים העתידיים .כשמדובר על עיקול
בנוגע למקרקעין ,התקנה קובעת ,כי אם ניתן צו עיקול על מקרקעין יורה בית המשפט או הרשם
על רישום הערה בפנקסי המקרקעין ,והמבקש יודיע על כך לרשם המקרקעין.
תקנה – 376עיקול על נכס שנמצא בידיו של צד ג' :כשמדובר בנכס שנמצא אצל צד ג' עולות כל
מיני סוגיות .דבר ראשון ,לא תמיד נדע שיש לצד ג' נכס מסוים .למשל ,יש הרבה בנקים ואני לא
יודע איפה יש לנתבע חשבון .התקנה קובעת בסעיף (376א) ,שאם ניתן צו עיקול על נכס שבידי
מחזיק צד ג' ,יודיע לו בית המשפט עם הטלת העיקול כי עליו להשיב בכתב במועד שייקבע
בהודעה ,אם נכסי המשיב מצויים בידו וכן אם בדעתו להגיש בקשה לביטול צו העיקול כאמור
בתקנה .367
משמעות הדבר ,שיש תובע (א) ,נתבע (ב) ,בנק הפועלים (ג) .אני מבקש מבית המשפט עיקול זמני
על חשבונות בנק שנמצאים בכל מיני בנקים .בית המשפט מוציא לי צו עיקול ,בלי שאנו יודעים
איפה יש חשבון .ברגע שהוצא צו עיקול ,הצו הזה נשלח לבנק הפועלים ,נאמר לו שכל החשבונות
שיש ל-ב' אצלו ,צריך לבצע עיקול על החשבונות הללו .ההודעה הזאת לצד ג' ,בית המשפט נותן
לצד ג' פרק זמן מסוים להודיע לבית המשפט את הדברים הבאים:
אם בכלל אצל אותו צד ג' נכס של ב' (למשל ,האם יש חשבון בנק). .1
האם הוא מתכוון להגיש בקשה לביטול העיקול .תקנה 367נוגעת לסעד זמני שהוצא .2
במעמד צד אחד ,ולפיה הצד רשאי להגיש בקשה לביטול הסעד הזה .אנו מאפשרים לצד ג'
להגיש בקשה לביטול למרות שהוא לא הנתבע .לעיתים הבנק לא ירצה להטיל עיקול,
למשל במקרה שיש לאותו בנק ערבות בנקאית אצל אותו הלקוח.
סדר דין אזרחי – ד"ר גיא שגיא
תשע"
א
נניח שהבנק הודיע שהוא מתכוון להתנגד לעיקול של צד ב' ,כלומר הוא רוצה להגיש בקשה לבית
המשפט לבטל את העיקול ,לפי סעיף (ב) ,על המבקש (צד א') להמציא למחזיק (לצד ג') בתוך 7
ימים העתק מבקשת העיקול והתצהיר .לפי סעיף (ג) ,למחזיק יש עכשיו 30ימים ,מיום שקיבל
עותק כאמור ,להגיש בקשה לביטול צו העיקול.
לפי תקנה – 377מחזיק שהודה שאכן יש לו נכס של אותו צד ב' .התקנה קובעת ,הודה מחזיק
בתשובתו כי מצויים בידו נכסי המשיב ,לא יחזור בו מהודעות אלא ברשות בית המשפט ,מטעמים
מיוחד שיירשמו .במילים אחרות ,אם הבנק שולח הודעה לבית המשפט ,שיש לו חשבונות של צד
ב' ,הוא לא יוכל להודיע בעתיד שאין לו חשבונות של ב' (המשיב) .לכן ,אם הודית שאתה מחזיק
בנכס של ב' ,לא תוכל לחזור מכך ,אלא אם בית המשפט יתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו.
לפי תקנה – 378מחזיק שלא הודה שהוא מחזיק של אותו צד ב' .זה יכול לבוא לידי ביטוי בכך
שאותו מחזיק יגיד שאין בידיו את הנכסים האלה ,וכן יש מחזיק שהוא שותק .מעבירים אליו את
צו העיקול ,הודעת העיקול ,הוא לא משיב תשובה לאותה הודעה או עונה שאין בידיו נכסים
כאמור .במצב כזה ,יהיה המבקש רשאי ,תוך 15ימים מיום שהומצאה לו התשובה או מתום
המועד להגשתה ,להגיש בקשה מנומקת בכתב לאישור העיקול .אם לא יגיש בקשה מחודשת ,הצו
פוקע.
לפי תקנה (378ב) בקשה לאישור העיקול ,דינה של בקשה שכזו הוא כדין תובענה והמחזיק הוא
בגדר נתבע שעליו להגיש כתב הגנה תוך 30ימים .אם המחזיק עדיין שותק ומתעלם מההליך ,ניתן
לקבל כנגדו פסק דין בהיעדר הגנה .משמעות הדבר ,שהעיקול יאושר.
לפי תקנה – 379הדיון בבקשה לעיקול זמני יכול להיות בכל שלב משלבי הדיון ,אפילו לאחר מתן
פסק הדין ,וזה כולל בקשה לאישור העיקול.
לפי תקנה – 380אם המחזיק צד ג' לא הודה שהנכס בידיו ,ולא הוגשה בקשה לאישור העיקול,
העיקול יהיה בטל.
לפי תקנה – 381הטלנו בקשה לעיקול על נכס וזכינו בתביעה ,אז לפי התקנה העיקול יישאר
בתוקף עד שפסק הדין יבוצע .זה שקיבלנו פסק דין שאנו זכאים לקבל סכום כסף מהנתבע ,זה לא
אומר שהעיקול פוקע .העיקול יפקע לאחר שהנתבע ישלם את הכסף ,כלומר רק לאחר שפסק הדין
מבוצע .התקנה מוסיפה ואומרת ,שבית המשפט או הרשם רשאים לחייב את הנתבע בהוצאות
העיקול הזמני.
בית המשפט הטיל עיקול על נכס של הנתבע ,והנתבע ביקש מבית המשפט להסיר את העיקול
מהנכס המסוים ושיטיל אותו על נכס אחר שלו .למשל ,חשבון בנק פעיל של גוף עסקי ,ואז אותה
חב' לא תוכל לפעול בהתקיימות העיקול על הנכס.
סדר דין אזרחי – ד"ר גיא שגיא
תשע"
א
בית המשפט פסק ,שאם הנכס החלופי הוא באותה רמת מימוש ,אזי על בית המשפט להמיר את
העיקול לפי הבקשה של המשיב.