‫‪1‬‬

‫תיאורית יחסי אובייקט‪:‬‬

‫דונלד וודס ויניקוט‬
 ‫דונלד וודס ויניקוט (‪)1896-1971‬‬
‫• נולד בפלימות'‪ ,‬אנגליה‪ ,‬בן שלישי להוריו‪.‬‬
‫• אביו סוחר מצליח ואיש ציבור‪ ,‬אמו חיונית וספונטאנית‬
‫• ב‪ 1916‬מתחיל ללמוד רפואה‬
‫• מלחמת העולם הראשונה‪ -‬עובד כאח מסייע‬
‫• מותם של חבריו מעוררים בו חוויות אשמה ומחויבות והוא מתגייס לחייל הים‬
‫• ‪ 1940‬מתמנה ליועץ הפסיכיאטרי לתוכנית פניוי הילדים מלונדון המופצצת‬
‫(חסך סביבתי)‬
‫• היה חסר ילדים‬
‫• רופא ילדים לאורך כל הקריירה ‪ ‬מקור לתצפיותיו‬
‫• הוסמך כאנליטיקאי קלנייאני (טופל ע"י סטרצ'י וגואן רבייר‪ ,‬וקיבל הדרכה‬
‫אצל קליין)‬
‫• מאוחר יותר היה ממייצגי הקבוצה העצמאית‪/‬אמצעית (התקשה עם הרצון‬
‫של קליין לכפות נאמנות)‬
‫• כיהן פעמיים כנשיא החברה הפסיכואנליטית הבריטית‬
‫• כתיבה פרדוקסאלית‪ ,‬עמומה‪ ,‬דיאלקטית‬
‫• נפטר ממחלת לב‬
 ‫‪3‬‬

‫הפרעות בעצמי (בסובייקטיביות)‬

‫• הסטת המוקד מהסימפטומים לחוויה הסובייקטיבית‪/‬העצמיות (‪)selfhood‬‬

‫• משמעות‬
‫• מלאות‬
‫• חיות‬
‫• אותנטיות‬

‫• הפרעות בעצמי‬
‫• צומחות לפני השלב האדפיאלי‬
‫• קשורות לאינטראקציות אם‪-‬תינוק בראשית החיים‬
‫• לאו דווקא התעללות‬
‫• איכות ההיענות של האם למאפיינים האישיים של התינוק‬
 ‫‪4‬‬

‫התפתחות העצמי‬

‫• בתחילה התינוק מצוי בא‪-‬אינטגרציה (‪)un-integration‬‬

‫• משאלות וצרכים צפים בספונטניות‬
‫• מצב הוויה מתמשכת – ‪going-on-being‬‬
‫• ‪Flow‬‬
‫• שונה ממצב של ‪( dis-integration‬חלקים מובחנים שהתפרקו זה מזה ומצויים במתח‪ ,‬מצב‬
‫שמייצר בעתה)‬
‫• תלות מוחלטת בסביבה (אם)‬
 ‫‪5‬‬

‫האם הטובה דיה ("אם סביבה" בניגוד ל"אם אוביייקט")‬

‫• על מנת לספק סביבה שמאפשרת זאת האם הטובה דיה מצויה ב‪:‬‬
‫• מושקעות אימהית בסיסית (‪) Primary maternal pre-occupation‬‬
‫• מתחיל מהשליש האחרון‬
‫• מתווך ביולוגית‬
‫• נסיגה מן הסובייקטיביות שלה לטובת מיקוד בתינוק‪ -‬סמי‪-‬פסיכוטי‬
‫• אספקה פיזית ורגשית‬
‫• כאשר עולה תשוקה‪/‬מחווה ספונטאנית (‪ )spontaneous gestures‬האם חווה זאת‬
‫באופן אינטואיטיבי ומספקת את הצורך‪ ,‬מה שמאפשר לתינוק להישאר בא‪-‬אינטגרציה‬
‫(‪)going-on-being‬‬
‫• יצירה של יחידת "אם‪-‬תינוק"‬
‫• אבטיפוס‪ :‬ההיענות הפיזית של גוף האם המניקה (שחרור החלב)‬
‫• התינוק חווה את עצמו כאומניפוטנטי (‪)subjective omnipotence‬‬
‫• אשליה‪ :‬המשאלה‪/‬המחווה גורמת לדברים להתרחש ‪ moment of illusion‬‬
 ‫‪6‬‬

‫האם הטובה דיה ("אם סביבה" בניגוד ל"אם אוביייקט")‬

‫• האם מספקת סביבה מחזיקה (‪)holding environment‬‬

‫• מרחב פיזי ‪ +‬נפשי חיוני‬
‫• חוויה של מוגנות מפני הפרעה חיצונית (‪ )impingement‬ברצף החוויתי‬
‫• דחף שלא מסופק‬
‫• חרדה של האם‬
‫• הנקה לא בזמן‬
‫• אם אין הגנה (סביבה מחזיקה) ‪ ‬התינוק צריך להגיב (‪ )reactive‬למציאות החיצונית‬
‫מהר מידי‪ ,‬על חשבון המציאות הפנימית‪.‬‬
 ‫‪7‬‬

‫חווית מעבר (‪)transitional experience‬‬

‫• לאחר התקופה הקריטית הראשונית האם הטובה דיה מתחילה לסגת בהדרגה‬
‫מהתאמה מושלמת‪" ,‬מתחילה לדלג על פעימה"‬
‫• "הכישלון" מאפשר להכיר בפער בין תשוקה וסיפוק‪.‬‬
‫• הכישלון היחסי מאפשר להכיר במציאות האובייקטיבית‬
‫• המציאות האובייקטיבית לא מחליפה את הסובייקטיבית‪ ,‬אלא מתקיימת‬
‫בדיאלקטיקה (לא תהליך לינארי)‬
‫• רק מציאות אובייקטיבית ‪‬‬
‫• "עצמי כוזב"‬
‫• מכוונות כלפי הציפייה של האחר (גירוי חיצוני)‬
‫• אובדן המחווה הספונטאנית‬
‫• חווית הכול‪-‬יכוליות הסובייקטיבית והמשמעות האישית ("ככה הם החיים")‬
‫• רק מציאות סובייקטיבית ‪ ‬שיגעון‬
‫• הדיאלקטיקה מתאפשרת דרך חווית‪/‬אובייקט המעבר‬
 ‫‪8‬‬

‫חווית מעבר (‪)transitional experience‬‬

‫"בתחילה‪ ,‬מעניקה האם לתינוק‪ ,‬מתוך התאמה של כמעט מאה אחוזים‪ ,‬את‬
‫ההזדמנות לאשליה שהשד שלה הוא חלק מן התינוק‪ .‬הוא נתון‪ ,‬כביכול‪,‬‬
‫לשליטתו המאגית של התינוק‪ .‬את אותו דבר עצמו אפשר לומר על הטיפול‬
‫בתינוק בכללותו‪ ,‬בפרקי הזמן השלווים שבין ההתרגשויות‪ .‬אומניפוטנציה היא‬
‫כמעט עובדת חוויה‪ .‬תפקידה של האם‪ ,‬בסופו של דבר‪ ,‬להביא את התינוק‬
‫בהדרגה להתפכחות מאשליה‪ ,‬אבל אין לה תקווה להצליח בכך‪ ,‬אלא אם כן היתה‬
‫מסוגלת להעניק לו תחילה הזדמנות מספקת לאשליה‪...‬‬
 ‫‪9‬‬

‫חווית מעבר (‪)transitional experience‬‬

‫" מיום היוולדו‪ ,‬האדם עסוק אפוא בשאלת היחס שבין מה שנתפס תפיסה‬
‫אובייקטיבית ובין מה שנוצר ונהגה באופן סובייקטיבי‪ ,‬ובפתרונה של בעיה זו אין‬
‫בריאות לאדם שלא שולח לדרכו באופן טוב דיו בידי האם‪ .‬תחום הביניים שאני‬
‫מתכוון אליו הוא התחום המוקצה לתינוק‪ ,‬בין יצירתיות ראשונית ובין תפיסה‬
‫אובייקטיבית המבוססת על בוחן מציאות‪...‬‬
‫אובייקט המעבר ותופעות המעבר משלחים כל יצור אנוש לחיים עם מה שתמיד‬
‫יהיה חשוב לו‪ ,‬כלומר‪ ,‬אזור ניטרלי של חוויה של יהיה נושא לערעור‪ .‬על אובייקט‬
‫המעבר אפשר לומר‪ ,‬שהוא עניין של הסכמה בינינו ובין התינוק שלעולם לא נשאל‬
‫את השאלה‪' :‬האם בראת אותו בעצמך‪ ,‬או שהוא הוצג לפניך מבחוץ?' הדבר החשוב‬
‫הוא‪ ,‬שאין מצפים לכל החלטה בעניין זה‪ .‬אל לה לשאלה להיות מנוסחת כלל"‬
‫(דובי לא מדבר)‬
‫וויניקוט‪ ,‬אובייקטים של מעבר ותופעות מעבר‬
 ‫‪10‬‬

‫חווית מעבר (‪)transitional experience‬‬

‫• אובייקט סובייקטיבי ‪ ‬נברא ע"י התינוק‬
‫• אובייקט אובייקטיבי ‪ ‬נמצא ע"י התינוק מחוץ לו בעולם‬
‫• אובייקט מעבר ‪ ‬בין לבין‪ ,‬עמום‪ ,‬פרדוקסאלי‬

‫• אבטיפוס ‪ :‬הדובי בילדות‪ ,‬משחק‬

‫• בבגרות‪ :‬אומנות‪ ,‬דת‪ ,‬שירה‪ ,‬יצירה‬

‫אנו מניחים כאן שמשימת קבלתה של המציאות איננה מסתיימת לעולם‪ ,‬ששום יצור אנושי"‬
‫אינו חופשי מן המתח הכרוך בקישור של מציאות פנימית וחיצונית‪ ,‬ושתחום הביניים של‬
‫החוויה‪ ,‬שאינו נושא לערעור‪ ,‬מספק הפוגה מן המתח הזה (האמנויות‪ ,‬הדת וכולי)‪ .‬תחום‬
‫ביניים זה הוא המשכו הישיר של תחום המשחק של הפעוט ההולך לאיבוד במשחקו"‬
‫‪ (.‬וויניקוט‪ ,‬אובייקטים של מעבר ותופעות מעבר)‬
 ‫‪11‬‬

‫תפקיד התוקפנות ושרידותו של האובייקט‬

‫• פרדוקס‪ :‬הילד מגלה את האובייקט אחרי שהרס אותו‬
‫• התסכול מאי ההתאמה מאפשר את גילוי החיצוניות‬
‫• בין התייחסות אובייקט (מציאות פנימית) לשימוש באובייקט (מציאות חיצונית) מתרחש‬
‫• הצבת האובייקט מחוץ לתחום שליטתו האומניפוטנטית של הסובייקט‬
‫• תוקפנות כלפי האובייקט‬
‫• אם האובייקט שורד ‪ ‬אין הוא תופעה פנימית‬
‫• הכרה בחיצוניות של האובייקט‬
‫• תהליך‪:‬‬
‫סובייקט (תינוק) מתייחס לאובייקט (אם)‬ ‫•‬
‫סובייקט הורס אובייקט (ברגע שמתחיל להיות חיצוני)‬ ‫•‬
‫אובייקט שורד ועומד בהרס שלו בידי האובייקט ‪ ‬מכיר אותו כחיצוני (אכפתיות)‬ ‫•‬
‫הסובייקט יכול לחיות בעולם האובייקטים‪ ,‬מציאות משותפת‪ ,‬בוחן מציאות‬ ‫•‬
‫• שורד ‪ ‬נפגע (אחרת הוא לא בחוץ‪/‬אמיתי) אך לא נהרס‬
‫• הרס ‪ ‬אובייקט זונח‪ ,‬אובייקט נוקם‬
 ‫‪12‬‬

‫‪( Mirroring‬תפקיד הראי של האם והמשפחה)‬

‫• "מה רואה התינוק כשהוא מסתכל בפני האם? טענתי היא שבדר"כ התינוק רואה את עצמו‪ .‬במילים אחרות‪,‬‬
‫האם מסתכלת בתינוק‪ ,‬ומראה פניה קשור למה שהיא רואה שם‪"...‬‬
‫• "אבל תינוקות רבים הנאלצים להתנסות פרק זמן ארוך בחוויה שבה אין הם מקבלים בחזרה את מה שהם‬
‫נותנים; הם מסתכלים ואינם רואים את עצמם"‪.‬‬
‫• תוצאות‪:‬‬
‫אובדן היכולת היצירתית‬ ‫•‬
‫התרגלות שמה שנשקף הוא פני האם (אחר) ‪ ‬פניה של האם אינם ראי‬ ‫•‬
‫תפיסה מחליפה התפסה‬ ‫•‬
‫אובדן אינטראקציה בעלת משמעות סובייקטיבית (תהליך דו‪-‬כיווני)‬ ‫•‬
‫אובדן העשרה עצמית וגילוי משמעות בעולם‬ ‫•‬

‫• בפסיכותרפיה‪" :‬אינה נתינת פירושים מחוכמים והולמים; בעיקרה היא ההשבה ארוכת הטווח שאנחנו‬
‫משבים למטופל את מה שהוא מביא‪ ...‬כך אני מעדיף לראות את עבודתי‪ ,‬ולהאמין שאם אעשה אותה‬
‫מספיק טוב‪ ,‬ימצא המטופל את העצמי שלו‪ ,‬ויהיה מסוגל להתקיים ולהרגיש ממשי‪ .‬הרגשת ממשות‬
‫היא יותר מהתקיימות; פירושה דרך להתקיים בתור עצמך‪ ,‬ולהתייחס אל אובייקטים בתור עצמך‪,‬‬
‫ולהיות בעל עצמי‪ ,‬אשר אל תוכו אפשר להתכנס לשם הירגעות"‪.‬‬
 ‫‪13‬‬

‫הסיטואציה הטיפולית‬
‫• מהפכה בטכניקה‬
‫• הפרשנות איננה חשובה‬
‫• כמו האם‪ :‬סיפוק סביבה ליצירה מחדש של סובייקטיבית אישית‪ ,‬החיית הסובייקטיביות‬
‫והתפתחות העצמי שניזוקה (עצמי אמיתי)‬
‫• תגובה למחוות הספונטאניות של המטופל (שבירת הסטינג הטיפולי)‬
‫• רגרסיה לתלות כדי לאפשר א‪-‬אינטגרציה‬
‫• אב טיפוס‪ :‬משחק ה‪squiggle‬‬

‫• "פסיכותרפיה מתרחשת בחפיפה שבין שני תחומי משחק‪ ,‬זה של המטופל וזה של המטפל‪ .‬פסיכותרפיה‬
‫עניינה שני בני‪-‬אדם המשחקים יחד‪ .‬מכאן נובע‪ ,‬שבמקום שמשחק אינו אפשרי‪ ,‬עבודתו של המטפל‬
‫מכוונת להביא את המטופל ממצב של אי‪-‬יכולת לשחק אל מצב של יכולת לשחק"‬
 ‫‪14‬‬

‫מתוך טיוטה לאוטוביוגרפיה שלו‬

‫תפילה‬
‫הו! אלוהים! אנא עשה שאהיה חי כאשר אמות‪.‬‬
‫גוועתי‪ ,‬אני מת‪.‬‬
‫זה לא היה נעים במיוחד‪ ,‬וזה נמשך די הרבה זמן‪ ,‬כך היה נדמה (אבל זה היה רק‬
‫רגע אחד מן הנצח)‪.‬‬
‫לפני כן היו חזרות (זו מילה קשה לאיות‪ .‬גיליתי שהשמטתי את אחת האותיות‪.‬‬
‫עגלת המתים היתה קרה ועוינת)‪]rehearsals->hearse[ .‬‬
‫‪...‬‬
‫באו נראה‪ .‬מה התרחש כאשר גוועתי? תפילתי נענתה‪ .‬הייתי חי בעת מותי‪ .‬זו‬
‫היתה כל משאלתי‪ .‬והיא אכן התמלאה‪.‬‬