Professional Documents
Culture Documents
השמלה האדומה
השמלה האדומה
השמלה האדומה
דיוק אלינגטון הוביל את אחת מלהקות הג'אז המפורסמות והמצליחות ביותר של שנות ה 30-וה . 40-המוזיקה שלו הייתה פופולרית גם בקרב המבקרים וגם
.בקרב הקהל הרחב ,הוא נחשב לאחת הדמויות החשובות ביותר בג'אז וזוהה כדמות מפתח עם השפעה משמעותית על התפתחות הז'אנר
:עם זאת ,הפופולריות של אלינגטון החלה לדעוך בסביבות אמצע שנות ה 50-מכמה סיבות עיקריות
סגנון ה - "Bebop"-לעומת צורות הג'אז היותר פופולאריות באותה תקופה כמו הסווינג ,סגנון הביבופ היה חתרני ולא ניסה "להתחנף" ולגשר בין ♪
האומנות לקהל הרחב .הוא לא היה "רקיד" מאחר והתאפיין במקצבים מהירים ולא קל לעיכול בגלל השימוש בהרמוניות מורכבות וחריפות .למרות
ואולי דווקא בגלל האופי המרדני והלא מתפשר של הסגנון הוא צבר באותה תקופה פופולאריות ונחשב בעיני רבים לצורה "רצינית" יותר של הג'אז והחל
להאפיל על סגנון הסווינג הפופולארי שבו התמחה אלינגטון.
עליית הרוקנרול – צמיחת הסגנון בשנות ה 50-תרמה גם היא לירידה בפופולריות של הג'אז ,שכן הוא החל למשוך אליו את הקהל הצעיר יותר. ♪
התנאים הכלכליים המשתנים של תעשיית המוזיקה -עידן להקות הביג בנד הגיעה לסיומו ,והעלות של אחזקת הרכב גדול הפכה ליותר ויותר כבדה ♪
(במיוחד לאור צמיחת האלטרנטיבה הפופולארית של השכרת הרכבים קטנים עם סולנים).
הלהקה של אלינגטון החלה לאבד חברים -מוזיקאים חיפשו עבודה יציבה יותר ומשתלמת יותר וכן ,גם ראו בסגנון החדש אלטרנטיבה טובה יותר ♪
להביא לביטוי את כישוריהם המוזיקליים כסולנים.
בריאותו של אלינגטון -מצבו החל להידרדר בשנות ה , 50-והוא לא היה מסוגל לצאת לסיבובי הופעות כמו בעבר .כתוצאה מכך ,הופחתה משמעותית ♪
יכולתו לייצר הכנסה.
*עם זאת ,חשבון לציין שלמרות האתגרים הללו ,אלינגטון המשיך להלחין ולהקליט מוזיקה חדשה ,הוא נשאר פעיל בסצנת הג'אז ועדיין היה נחשב
כדמות חשובה בסגנון המתפתח גם בידי מבקרים וגם בציבור הרחב.
Festival 1956
משמעות ההזמנה לפסטיבל ניופורט
תזמורות ביג בנד רבות התקפלו עד אמצע שנות ה , 50-אבל אלינגטון המשיך לעשות כל שביכולתו בכדי שמפעל חייו ימשיך
לעבוד ,ומדי פעם ביצע הופעות במשטחי החלקה על הקרח כדי לשמור על תעסוקה .הביג בנד ערך סיבובי הופעות
באירופה בתחילת שנות ה , 50-ואלינגטון תמך בלהקה בעיקר בעצמו באמצעות תמלוגים שקיבל על יצירותיו
.הפופולריות משנות ה 20-עד שנות ה .40-בשנת 1956בזמן הפסטיבל ,התזמורת לא נתחמה אפילו על חוזה תקליטים
כשג'ורג' ויין ,המפיק האגדי של פסטיבל הג'אז בניופורט הזמין את דיוק אלינגטון והתזמורת שלו להופיע בפסטיבל ,דיוק
ראה בכך הזדמנות להצהיר אמירה משמעותית עבור תזמורת הביג בנד באשר הן ושלו בפרט .זו הייתה הזדמנות להציג
מחדש את המוזיקה שלו לקהל גדול ומגוון .דיוק חשב שהוא ייזכר בפסטיבל הזה בזכות יצירה חדשה שהוא ושותפו
.בילי סטרייהורן כתבו במיוחד להופעה הזו בשם "סוויטת ניופורט" ,סוויטה בת שלושה פרקים
השתלשלות האירועים
דיוק ותזמורתו הגיעו לנגן בפסטיבל הג'אז בניופורט בתקופה שבה פסטיבלי ג'אז היו פורט חדש למדי .הלהקה של אלינגטון
הייתה הקבוצה שפתחה וסגרה את הפסטיבל .הסט הראשון ,הקצר ,החל ב 20:30-וכלל את המנון ארה"ב ""The Star-
"Spangled Banner, "Black and Tan Fantasyו" ."Tea for Twoסט זה נוגן ללא כמה מחברי הלהקה מכיוון שלא ניתן
היה למצוא אותם בתחילת ההופעה .אחרי שני נאמברים בלבד הם הורדו מהבמה -על ידי כומר קתולי לא פחות -ואז חיכו
באוהל שלוש שעות לפני שחזרו לבמה .פול גונסאלבס סיפר שחברי הלהקה היו עצבניים בזמן שהמתינו להופעה הגדולה
שלהם והיה הרבה מתח באוויר.
במוצאי שבת קרוב לחצות התזמורת נקראת חזרה לבמה .התזמורת פותחת עם הקלאסיקה “ ”Take the A Trainעל מנת
להרים את הקהל העייף .לאחר שדעכו מחיאות הכפיים הכריז דיוק על היצירה החדשה שכתב שהוזמנה במיוחד ע"י פסטיבל
הג'אז של ניופורט .הסוויטה הזו נועדה להיות גולת הכותרת של המופע אבל ניתן להניח שלמרות שהיא התקבלה בצורה
טובה ,היא לא התקבלה באותו אופן נלהב כפי שדיוק ציפה לה.
"Diminuendo and Crescendo in Blue"
לאחר שהתזמורת ניגנה מספר סטנדרטים ,אלינגטון הציג את נגן הסקסופון פול גונסאלבס והכריז על הקטע הבא שינגנו –
" ." Diminuendo and Crescendo in Blueחטיבת הקצב הגיבה בהנחת גרוב יציב ודיוק כהרגלו בנה את המתח במשך שני
קורוסים ואז הסולן יצא לדרכו .עוד לפני אותו ביצוע מפורסם ,דיוק התנסה במתן מקום ביטוי רחב יותר לנגניו באמצעות
סולואים ארוכים יותר מן המקובל.
בהתחשב שבאותו הזמן היה מדובר בשעות הקטנות של הלילה ובסיומו של קונצרט מתיש שהופרע במשך מספר פעמים ,אף
אחד לא ציפה להתרחשות העניינים שהתחוללה .בחורה בלונדינית בשמלה שחורה התחילה לרקוד ורגע לאחר מכן מישהו
אחר הצטרף בחלק האחורי של הקהל .בזמן שגונסאלבס נושף במשך 10דקות 28 ,קורוסים! שלא נשמעו כמותם וכל אחד
מהם נלהב ופרוע יותר מהקודם .הקהל והלהקה נכנסו לאקסטזה ,כולם צרחו ועודדו את פול כפי שניתן גם לשמוע בהקלטה
“ - !go, man, go!” , "Come on, Paul — dig in! Dig inהקהל הרגוע בדרך כלל עמד על רגליו וכ 7-אלף איש החלקו
לרקוד במעברים
“Literally acres of people stood on their chairs, cheering and clapping,” producer Avakian
noted, “yet this was no rock n’ roll reaction; despite the unbridled enthusiasm, there was a
controlled, clean quality to the crowd; they were listening to Duke as well as enjoying the
surge of activity around them.”
ההצלחה בעקבות
הקונצרט
“I can’t remember what I said to Ellington after the performance. I do recall he was in a state of
euphoria. He had just had the greatest performance of his life, and he probably suspected as well as
”anyone the impact it would have on his career.
פסטיבל הג'אז בניופורט ב 1956-היה ההופעה הראשונה של אלינגטון בפסטיבל וזו הייתה גם הופעת הקאמבק שלו לאחר תקופה
של אפלוליות יחסית .הלהקה של אלינגטון לא הייתה מוכרת על ידי הדור הצעיר של מעריצי הג'אז והמבקרים והפסטיבל היה
הזדמנות מצוינת עבורו לזכות בחזרה בהכרה הראויה לו .הקונצרט התקבל בברכה הן על ידי המבקרים והן בקרב הקהל ,ועזר
לבסס מחדש את אלינגטון כאחת הדמויות החשובות ביותר בג'אז .הקונצרט סימן גם נקודת מפנה בקריירה של אלינגטון ,הוא
עזר לו להשיג יותר הכרה ויותר הופעות ,מה שהוביל אותו להיות יותר גלוי בסצנה ולהקליט יותר אלבומים.