‫"השמלה השחורה"‬

‫תחייתו מחדש של דיוק אלינגטון‬

 ‫תקופת השפל של הסווינג‬
"I won’t dance, don’t ask me”
 ‫‪"Art is dangerous. It is one of the attractions:‬‬
‫‪when it ceases to be dangerous, you don't want it” – Duke Ellintgon‬‬

‫דיוק אלינגטון הוביל את אחת מלהקות הג'אז המפורסמות והמצליחות ביותר של שנות ה‪ 30-‬וה‪ . 40-‬המוזיקה שלו הייתה פופולרית גם בקרב המבקרים וגם‬
‫‪.‬בקרב הקהל הרחב‪ ,‬הוא נחשב לאחת הדמויות החשובות ביותר בג'אז וזוהה כדמות מפתח עם השפעה משמעותית על התפתחות הז'אנר‬

‫‪ :‬עם זאת‪ ,‬הפופולריות של אלינגטון החלה לדעוך בסביבות אמצע שנות ה‪ 50-‬מכמה סיבות עיקריות‬

‫סגנון ה‪ - "Bebop"-‬לעומת צורות הג'אז היותר פופולאריות באותה תקופה כמו הסווינג‪ ,‬סגנון הביבופ היה חתרני ולא ניסה "להתחנף" ולגשר בין‬ ‫♪‬
‫האומנות לקהל הרחב‪ .‬הוא לא היה "רקיד" מאחר והתאפיין במקצבים מהירים ולא קל לעיכול בגלל השימוש בהרמוניות מורכבות וחריפות‪ .‬למרות‬
‫ואולי דווקא בגלל האופי המרדני והלא מתפשר של הסגנון הוא צבר באותה תקופה פופולאריות ונחשב בעיני רבים לצורה "רצינית" יותר של הג'אז והחל‬
‫להאפיל על סגנון הסווינג הפופולארי שבו התמחה אלינגטון‪.‬‬
‫עליית הרוקנרול – צמיחת הסגנון בשנות ה‪ 50-‬תרמה גם היא לירידה בפופולריות של הג'אז‪ ,‬שכן הוא החל למשוך אליו את הקהל הצעיר יותר‪.‬‬ ‫♪‬
‫התנאים הכלכליים המשתנים של תעשיית המוזיקה ‪ -‬עידן להקות הביג בנד הגיעה לסיומו‪ ,‬והעלות של אחזקת הרכב גדול הפכה ליותר ויותר כבדה‬ ‫♪‬
‫(במיוחד לאור צמיחת האלטרנטיבה הפופולארית של השכרת הרכבים קטנים עם סולנים)‪.‬‬
‫הלהקה של אלינגטון החלה לאבד חברים ‪ -‬מוזיקאים חיפשו עבודה יציבה יותר ומשתלמת יותר וכן‪ ,‬גם ראו בסגנון החדש אלטרנטיבה טובה יותר‬ ‫♪‬
‫להביא לביטוי את כישוריהם המוזיקליים כסולנים‪.‬‬
‫בריאותו של אלינגטון ‪ -‬מצבו החל להידרדר בשנות ה‪ , 50-‬והוא לא היה מסוגל לצאת לסיבובי הופעות כמו בעבר‪ .‬כתוצאה מכך‪ ,‬הופחתה משמעותית‬ ‫♪‬
‫יכולתו לייצר הכנסה‪.‬‬

‫*עם זאת‪ ,‬חשבון לציין שלמרות האתגרים הללו‪ ,‬אלינגטון המשיך להלחין ולהקליט מוזיקה חדשה‪ ,‬הוא נשאר פעיל בסצנת הג'אז ועדיין היה נחשב‬
‫כדמות חשובה בסגנון המתפתח גם בידי מבקרים וגם בציבור הרחב‪.‬‬

‫‪"People do not retire. They are retired by others" – Duke Ellintgon‬‬

Newport Jazz

Festival 1956
 ‫משמעות ההזמנה לפסטיבל ניופורט‬

‫תזמורות ביג בנד רבות התקפלו עד אמצע שנות ה‪ , 50-‬אבל אלינגטון המשיך לעשות כל שביכולתו בכדי שמפעל חייו ימשיך‬
‫לעבוד‪ ,‬ומדי פעם ביצע הופעות במשטחי החלקה על הקרח כדי לשמור על תעסוקה‪ .‬הביג בנד ערך סיבובי הופעות‬
‫באירופה בתחילת שנות ה‪ , 50-‬ואלינגטון תמך בלהקה בעיקר בעצמו באמצעות תמלוגים שקיבל על יצירותיו‬
‫‪.‬הפופולריות משנות ה‪ 20-‬עד שנות ה‪ .40-‬בשנת ‪ 1956‬בזמן הפסטיבל‪ ,‬התזמורת לא נתחמה אפילו על חוזה תקליטים‬

‫כשג'ורג' ויין‪ ,‬המפיק האגדי של פסטיבל הג'אז בניופורט הזמין את דיוק אלינגטון והתזמורת שלו להופיע בפסטיבל‪ ,‬דיוק‬
‫ראה בכך הזדמנות להצהיר אמירה משמעותית עבור תזמורת הביג בנד באשר הן ושלו בפרט‪ .‬זו הייתה הזדמנות להציג‬
‫מחדש את המוזיקה שלו לקהל גדול ומגוון‪ .‬דיוק חשב שהוא ייזכר בפסטיבל הזה בזכות יצירה חדשה שהוא ושותפו‬
‫‪.‬בילי סטרייהורן כתבו במיוחד להופעה הזו בשם "סוויטת ניופורט"‪ ,‬סוויטה בת שלושה פרקים‬
 ‫השתלשלות האירועים‬

‫דיוק ותזמורתו הגיעו לנגן בפסטיבל הג'אז בניופורט בתקופה שבה פסטיבלי ג'אז היו פורט חדש למדי‪ .‬הלהקה של אלינגטון‬
‫הייתה הקבוצה שפתחה וסגרה את הפסטיבל‪ .‬הסט הראשון‪ ,‬הקצר‪ ,‬החל ב‪ 20:30-‬וכלל את המנון ארה"ב ""‪The Star-‬‬
‫‪ "Spangled Banner, "Black and Tan Fantasy‬ו"‪ ."Tea for Two‬סט זה נוגן ללא כמה מחברי הלהקה מכיוון שלא ניתן‬
‫היה למצוא אותם בתחילת ההופעה‪ .‬אחרי שני נאמברים בלבד הם הורדו מהבמה ‪ -‬על ידי כומר קתולי לא פחות ‪ -‬ואז חיכו‬
‫באוהל שלוש שעות לפני שחזרו לבמה‪ .‬פול גונסאלבס סיפר שחברי הלהקה היו עצבניים בזמן שהמתינו להופעה הגדולה‬
‫שלהם והיה הרבה מתח באוויר‪.‬‬

‫במוצאי שבת קרוב לחצות התזמורת נקראת חזרה לבמה‪ .‬התזמורת פותחת עם הקלאסיקה “‪ ”Take the A Train‬על מנת‬
‫להרים את הקהל העייף‪ .‬לאחר שדעכו מחיאות הכפיים הכריז דיוק על היצירה החדשה שכתב שהוזמנה במיוחד ע"י פסטיבל‬
‫הג'אז של ניופורט‪ .‬הסוויטה הזו נועדה להיות גולת הכותרת של המופע אבל ניתן להניח שלמרות שהיא התקבלה בצורה‬
‫טובה‪ ,‬היא לא התקבלה באותו אופן נלהב כפי שדיוק ציפה לה‪.‬‬
"Diminuendo and Crescendo in Blue"

Paul Gonsalves iconic solo

‫‪“Typically, Duke was enjoying a perfectly successful‬‬
‫…‪appearance when he announced this 1937 mid-tempo blues‬‬
‫”…‪but no one was planning to break out the champagne or wave flags‬‬
‫)‪- George Avakian (the producer of the album‬‬

‫לאחר שהתזמורת ניגנה מספר סטנדרטים‪ ,‬אלינגטון הציג את נגן הסקסופון פול גונסאלבס והכריז על הקטע הבא שינגנו –‬
‫" ‪ ." Diminuendo and Crescendo in Blue‬חטיבת הקצב הגיבה בהנחת גרוב יציב ודיוק כהרגלו בנה את המתח במשך שני‬
‫קורוסים ואז הסולן יצא לדרכו‪ .‬עוד לפני אותו ביצוע מפורסם‪ ,‬דיוק התנסה במתן מקום ביטוי רחב יותר לנגניו באמצעות‬
‫סולואים ארוכים יותר מן המקובל‪.‬‬

‫בהתחשב שבאותו הזמן היה מדובר בשעות הקטנות של הלילה ובסיומו של קונצרט מתיש שהופרע במשך מספר פעמים‪ ,‬אף‬
‫אחד לא ציפה להתרחשות העניינים שהתחוללה‪ .‬בחורה בלונדינית בשמלה שחורה התחילה לרקוד ורגע לאחר מכן מישהו‬
‫אחר הצטרף בחלק האחורי של הקהל‪ .‬בזמן שגונסאלבס נושף במשך ‪ 10‬דקות‪ 28 ,‬קורוסים! שלא נשמעו כמותם וכל אחד‬
‫מהם נלהב ופרוע יותר מהקודם‪ .‬הקהל והלהקה נכנסו לאקסטזה‪ ,‬כולם צרחו ועודדו את פול כפי שניתן גם לשמוע בהקלטה‬
‫“‪ - !go, man, go!” , "Come on, Paul — dig in! Dig in‬הקהל הרגוע בדרך כלל עמד על רגליו וכ‪ 7-‬אלף איש החלקו‬
‫לרקוד במעברים‬
“Literally acres of people stood on their chairs, cheering and clapping,” producer Avakian
noted, “yet this was no rock n’ roll reaction; despite the unbridled enthusiasm, there was a
controlled, clean quality to the crowd; they were listening to Duke as well as enjoying the
surge of activity around them.”
‫ההצלחה בעקבות‬
‫הקונצרט‬
‫‪“I can’t remember what I said to Ellington after the performance. I do recall he was in a state of‬‬
‫‪euphoria. He had just had the greatest performance of his life, and he probably suspected as well as‬‬
‫”‪anyone the impact it would have on his career.‬‬

‫פסטיבל הג'אז בניופורט ב‪ 1956-‬היה ההופעה הראשונה של אלינגטון בפסטיבל וזו הייתה גם הופעת הקאמבק שלו לאחר תקופה‬
‫של אפלוליות יחסית‪ .‬הלהקה של אלינגטון לא הייתה מוכרת על ידי הדור הצעיר של מעריצי הג'אז והמבקרים והפסטיבל היה‬
‫הזדמנות מצוינת עבורו לזכות בחזרה בהכרה הראויה לו‪ .‬הקונצרט התקבל בברכה הן על ידי המבקרים והן בקרב הקהל‪ ,‬ועזר‬
‫לבסס מחדש את אלינגטון כאחת הדמויות החשובות ביותר בג'אז‪ .‬הקונצרט סימן גם נקודת מפנה בקריירה של אלינגטון‪ ,‬הוא‬
‫עזר לו להשיג יותר הכרה ויותר הופעות‪ ,‬מה שהוביל אותו להיות יותר גלוי בסצנה ולהקליט יותר אלבומים‪.‬‬