‫חוקי מלחמה‪ -‬ספר דברים פרק כ'‬

‫המלחמה נתפסת כמציאות של תוהו ובוהו שבה אין חוקים‪ .‬היצרים משתוללים והאדם עלול להגיע לאובדן צלם אנוש‪ .‬בארצות המזרח הקדום לא היו‬
‫חוקי מלחמה‪ .‬בניגוד לתפיסה זו‪ ,‬המקרא מבקש לקבוע כללים גם לגבי המלחמה‪ ,‬ולהגביל את המציאות ההרסנית חסרת הגבולות שלה‪.‬‬

‫התפיסה המקראית שואפת לשלום עולמי (ישעיהו פרק ב)‪ ,‬אך עד שנגיע לשם – יש לשמור על מוסר וסדר גם בזמן מלחמה‪ ,‬ולזכור‬
‫שהמלחמה איננה המטרה והתכלית‪.‬‬

‫דברים פרק כ' דן בחוקי מלחמה‪.‬‬

‫חוקי המלחמה בפרק באים להגביל את הלוחמים‪ ,‬להתחשב באדם‪ ,‬בין שהוא מישראל‪ ,‬ובין שהוא אויב‪ .‬על פי פס' ד'‪ ,‬אלוהים הולך עם העם למלחמה‪.‬‬
‫כנראה שנוכחותו מסומלת ע"י ארון הברית‪.‬‬

‫הפרק כולו כתוב בסגנון של הטפה‪ ,‬הבאה להרגיע את הפחד מן המלחמה‪ ,‬ולעורר את הביטחון המוחלט של הלוחמים הישראליים באל‪.‬‬
 ‫על מנת להבין כיצד נלחמו בתקופה הקדומה ‪ -‬לפניכם קטע מהסרט‬
‫"אלכסנדר" המתאר קרב בהיסטוריה העתיקה‪.‬‬

‫שימו לב לכלי הנשק – חרבות‪ ,‬חניתות‪ ,‬רומחים‪ ,‬שימו לב למרכבות ‪,‬‬

‫לסוסי המלחמה‪.‬‬

‫באופן דומה לכך התנהלו קרבות בתקופת המקרא‪.‬‬

‫חוקי מלחמה‬
‫אנו למדים על צבאות חזקים מאוד בתקופת המקרא‪ ,‬שהיו מצוידים בכלי‬
‫נשק מתקדמים‪ ,‬ובעלי אסטרטגיות לחימה רבות‪.‬‬

‫הצבא המצרי‪ ,‬הפלישתי‪ ,‬האשורי‪ ,‬הבבלי‪ ,‬הפרסי‪ ,‬ובתקופות מאוחרות‬

‫יותר‪ -‬הצבאות הרומיים והיוונים‪.‬‬
 ‫קטע מתוך הסרט "אלכסנדר"‪-‬‬
‫סרט דרמה היסטורי המבוסס על‬
‫דמותו של אלכסנדר הגדול‪.‬‬
‫הסרט שנכתב ובוים על ידי‬
‫אוליבר סטון יצא בשנת ‪. 2004‬‬
 ‫מבנה הפרק‬

‫פס' א‪-‬ד‪ :‬הליך הגיוס ‪ -‬דברי אזהרה ועידוד ללוחמים לפני יציאה למלחמה‬

‫פס' ה‪-‬ט‪ :‬חיילים הפטורים מיציאה למלחמה‪ -‬מלחמת רשות‬

‫פס' י‪ -‬טו‪ :‬דיני מלחמת רשות‬

‫פס' טז‪ -‬יח‪ :‬דיני מלחמת מצווה (מלחמת חובה)‬

‫פס' יט‪ -‬כ‪ :‬איסור השחתת עץ בעת מצור‬

 ‫גיוס הלוחמים‪ :‬פס' א‪ -‬ד‬

‫"א ִּכי ‪ֵ-‬ת ֵצא ַלִּמ ְלָחָמה ַעל ‪ֹ-‬אְיֶבָך ‪ְ ,‬וָר ִא יָת סּוס ָוֶר ֶכב ַעם ַר ב ִמְּמ ָך‪ֹ--‬לא ִת יָר א‪ֵ ,‬מֶהם‪ִּ :‬כי‪ְ-‬יהָוה ֱא ֹלֶהיָך ִעָּמ ְך‪ַ ,‬הַּמַעְלָך ֵמֶא ֶר ץ ִמ ְצָר ִים‪ .‬ב ְוָהָיה‪ְּ ,‬כָקָר ְבֶכם‬
‫ֶא ל ‪ַ-‬הִּמ ְלָחָמה ; ְוִנַּגׁש ַה ֹּכֵהן ‪ְ ,‬וִד ֶּבר ֶא ל ‪ָ-‬הָעם ‪ .‬ג ְוָאַמר ֲא ֵלֶהם ְׁש ַמע ִיְׂש ָר ֵא ל‪ַ ,‬א ֶּת ם ְקֵר ִבים ַהּיֹום ַלִּמ ְלָחָמה ַעל‪ֹ-‬אְיֵביֶכם; ַאל‪ֵ-‬יַר ְך ְלַבְבֶכם‪ַ ,‬אל‪ִּ-‬ת יְר אּו‬
‫ְוַאל ‪ַּ-‬ת ְחְּפזּו ְוַאל‪ַּ-‬ת ַעְר צּו‪ִ--‬מ ְּפֵניֶהם‪ .‬ד ִּכי ְיהָוה ֱא ֹלֵהיֶכם‪ַ ,‬ה ֹהֵלְך ִעָּמ ֶכם‪ְ--‬לִהָּלֵחם ָלֶכם ִעם‪ֹ-‬אְיֵביֶכם‪ְ ,‬להֹוִׁש יַע ֶא ְת ֶכם‪.‬‬

‫הפרק פותח בדברי עידוד של ה' לעם העומד להילחם ומולו עומד צבא רב‪ ,‬חמוש ביותר‪.‬‬

‫פסוק א‪" :‬כי תצא למלחמה על אויבך וראית סוס ורכב עם רב ממך‪ ,‬לא תירא מהם כי ה' אלוהיך עמך‪ ,‬המעלך מארץ מצרים"‬

‫ההוראה בפסוק זה טרם היציאה למלחמה היא לא לפחד ‪ ,‬הסיבה לכך – "‪...‬כי ה' אלוהיך עמך" – כוחם הפיזי של האויבים עלול לערער את העם ועל כן‬
‫קיימת פה פעולת עידוד והרמת המורל שאין לחשוש מהכוח הפיזי של העומדים מולם וכן יש לסמוך על ה' שיהיה עמם‪ .‬מוזכרת כאן יציאת מצרים "‪...‬‬
‫המעלך מארץ מצרים" כדי להדגיש כי האל יהיה עמם גם בצרה זו כפי שהיה עמם בעת היציאה ממצרים‪ ,‬בעת חציית ים סוף והנדודים במדבר‪.‬‬
 ‫עידוד הלוחמים ע"י כהן משוח מלחמה‬

‫פסוקים ב‪-‬ד‪ :‬לפני היציאה למלחמה מגיע הכהן לעודד את הלוחמים‪" :‬והיה כקרבכם אל המלחמה וניגש הכהן ודיבר אל העם"‬

‫חז"ל כינו כהן זה – "כהן משוח מלחמה" כלומר כהן מיוחד שמתמנה על ידי הנהגת העם לעודד את צבא הלוחמים ולחזק את‬
‫רוחם‪ ,‬עליהם לבטוח באל ‪ ,‬לא לפחד מהאויב ולא להסתלק מהמערכה‪ ,‬כי ה' יושיעם‪.‬‬

‫ההשקפה היא שאלוהים נלחם עבור העם ולכן ניצחונם מובטח‪ ,‬גם אם האויב עולה בעוצמתו על העם‪.‬‬

‫"‪...‬אל ירך לבבכם‪ ,‬אל תראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם כי ה' אלוהיכם ההולך עמכם‪ – "...‬הכוונה שלבכם לא יהיה "רך" –‬
‫כלומר פחדן‪ ,‬קיימת ארבע פעמים חזרה על אותו רעיון שלא לפחד כי יש להם על מי לסמוך‪ ,‬על ה'‪.‬‬
 ‫פטור מן המלחמה ‪ :‬פס' ה‪-‬ט‬

‫"ה ְוִד ְּברּו ַה ֹּׁשְטִר ים‪ֶ ,‬אל‪ָ-‬הָעם ֵלאֹמר‪ִ ,‬מי‪ָ-‬הִא יׁש ֲאֶׁשר ָּבָנה ַבִית‪ָ-‬חָד ׁש ְוֹלא ֲחָנכֹו‪ֵ ,‬יֵלְך ְוָיֹׁשב ְלֵביתֹו‪ֶּ :‬פן‪ָ-‬ימּות‪ַּ ,‬בִּמְלָחָמה‪ְ ,‬וִא יׁש ַאֵחר‪,‬‬
‫ַיְחְנֶכּנּו‪ .‬ו ּוִמי‪ָ-‬הִא יׁש ֲאֶׁשר‪ָ-‬נַטע ֶּכֶר ם‪ְ ,‬וֹלא ִחְּללֹו‪ֵ--‬יֵלְך‪ְ ,‬וָיֹׁשב ְלֵביתֹו‪ֶּ :‬פן‪ָ-‬ימּות‪ַּ ,‬בִּמְלָחָמה‪ְ ,‬וִא יׁש ַאֵחר‪ְ ,‬יַחְּלֶלּנּו‪ .‬ז ּוִמי‪ָ-‬הִא יׁש‬
‫ֲאֶׁשר ‪ֵ-‬אַר ׂש ִאָּׁשה‪ְ ,‬וֹלא ְלָקָחּה‪ֵ--‬יֵלְך‪ְ ,‬וָיֹׁשב ְלֵביתֹו‪ֶּ :‬פן‪ָ-‬ימּות‪ַּ ,‬בִּמְלָחָמה‪ְ ,‬וִא יׁש ַאֵחר‪ִ ,‬יָּקֶחָּנה‪ .‬ח ְוָיְספּו ַה ֹּׁשְטִר ים‪ְ ,‬לַד ֵּבר ֶאל‪ָ-‬הָעם‪ְ ,‬וָאְמרּו‬
‫ִמי ‪ָ-‬הִאיׁש ַה ָּיֵר א ְוַר ְך ַהֵּלָבב‪ֵ ,‬יֵלְך ְוָיֹׁשב ְלֵביתֹו; ְוֹלא ִיַּמס ֶאת‪ְ-‬לַבב ֶא ָחיו‪ִּ ,‬כְלָבבֹו‪ .‬ט ְוָהָיה ְּכַכֹּלת ַה ֹּׁשְטִר ים‪ְ ,‬לַד ֵּבר ֶאל‪ָ-‬הָעם; ּוָפְקדּו ָׂשֵר י‬
‫ְצָבאֹות‪ְּ ,‬בֹראׁש ָהָעם"‪.‬‬

‫בשלב השני ‪ -‬השוטרים (= הפקידות האזרחית) הכריזו בפני העם על המשוחררים השונים מחובת הגיוס‪ ,‬רק במקרה של מלחמת‬
‫רשות‪ ,‬מלחמה שנועדה להרחבת שטחים‪.‬‬
 ‫קבוצת המשוחררים הראשונה‬

‫הקבוצה הראשונה של המשוחררים (רק ממלחמת רשות)‬

‫אנשים שבנו בית חדש ולא זכו לחנוך אותו כלומר לגור בו‪ִ , " :‬מ י‪ָ-‬הִאיׁש ֲאֶׁש ר ָּבָנה ַבִית‪ָ-‬חָד ׁש ְוֹלא ֲחָנכֹו‪ֵ ,‬יֵלְך ְוָיֹׁשב ְלֵביתֹו‪ֶּ :‬פן‪ָ-‬ימּות‪ַּ ,‬בִּמ ְלָחָמ ה‪,‬של הפטורים‬
‫ְוִא יׁש ַאֵחר‪ַ ,‬יְחְנֶכּנּו"‬

‫אדם שנטע כרם ולא זכה לחלל את פירותיו= לאכול מפירותיו (לפי חוק עורלת הפרי בויקרא יט‪ -‬פירות הכרם מותרים לאכילה רק החל מן השנה החמישית) ‪:‬‬
‫"ּוִמ י‪ָ-‬הִאיׁש ֲאֶׁש ר‪ָ-‬נַטע ֶּכֶר ם‪ְ ,‬וֹלא ִחְּללֹו‪ֵ--‬יֵלְך‪ְ ,‬וָיֹׁשב ְלֵביתֹו‪ֶּ :‬פן‪ָ-‬ימּות‪ַּ ,‬בִּמ ְלָחָמ ה‪ְ ,‬וִא יׁש ַאֵחר‪ְ ,‬יַחְּלֶלּנּו"‬

‫אדם שהתארס ועדין לא זכה להינשא‪ּ " :‬וִמ י‪ָ-‬הִאיׁש ֲאֶׁש ר‪ֵ-‬אַר ׂש ִאָּׁש ה‪ְ ,‬וֹלא ְלָק ָחּה‪ֵ--‬יֵלְך‪ְ ,‬וָיֹׁשב ְלֵביתֹו‪ֶּ :‬פן‪ָ-‬ימּות‪ַּ ,‬בִּמ ְלָחָמ ה‪ְ ,‬וִא יׁש ַאֵחר‪ִ ,‬יָּק ֶחָּנה"‬

‫המשותף לקבוצה זו הוא שחרור מטעמים אישיים אנושיים‪ .‬אלו אנשים שהציבו לעצמם מטרות ארוכות טווח וטרם זכו להגשימן‪ ,‬החשש הוא כי יהרגו במלחמה‬
‫ואחרים ייהנו מחלומותיהם‪ .‬המחוקק מתחשב בהם כדי לאפשר להם לקצור את פרי עמלם‪.‬‬
 ‫קבוצת המשוחררים השנייה‬
‫פסוק ‪ְ" :8‬וָיְספּו ַה ֹּׁשְטִר ים‪ְ ,‬לַד ֵּבר ֶאל‪ָ-‬הָעם‪ְ ,‬וָאְמ רּו ִמי‪ָ-‬הִאיׁש ַה ָּיֵר א ְוַר ְך ַהֵּלָבב‪ֵ ,‬יֵלְך ְוָיֹׁשב ְלֵביתֹו; ְוֹלא ִיַּמס ֶאת‪ְ-‬לַבב ֶאָחיו‪ִּ ,‬כְלָבבֹו"‬
‫– כנראה שהשוטרים עוצרים את דבריהם וממשיכים לאחר העצירה כדי ליצור הפרדה בין המשוחרר הרביעי לבין שלושת‬
‫המשוחררים הראשונים‪.‬‬

‫"‪ ....‬מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו‪ ,‬ולא יימס את לבב אחיו כלבבו" – מי שירא כלומר מפחד‪ ,‬וליבו רך‪ ,‬משוחרר‬
‫מהיציאה לקרב‪ .‬הנימוק לכך – כדי שהפחדן לא יעורר רגשי פחד בקרב הלוחמים האחרים ויגרור אחריו עוד לוחמים‪ .‬כאן‬
‫השחרור נובע מדאגה לכלל הלוחמים ולא מתוך התחשבות בפחדן‪.‬‬

‫המניע לשחרור במקרה הרביעי הוא מניע מעשי – צבאי – שלושת המשוחררים הראשונים משוחררים בגלל מניע אישי של‬
‫אי השגת ייעודם בחיים‪ ,‬לעומת זאת הירא ורך הלבב משתחרר לא רק בגלל עניינו האישי ( הפחד)‪ ,‬אלא גם בשל הנזק‬
‫העלול להיגרם לציבור הלוחמים ‪ -‬הוא יעורר פחד בקרב החיילים ויגרום נזק לצבא‪.‬‬
 ‫רשב"ם – מתייחס לפטור הרביעי כסיכום לכל הפטורים הקודמים‪ ,‬כלומר אין מדובר במקרה רביעי של פטור מהמלחמה‪ ,‬אלא‬
‫קיים כאן הסבר נפשי לשחרורם של הקודמים‪ .‬הלוחם היוצא למלחמה חושש שימות במלחמה ולא יצליח למלא את משימות חייו‬
‫הקשורות לביתו‪ ,‬לאשתו ולכרמו‪.‬‬

‫מדוע חוזר הביטוי "ילך וישוב לביתו" ‪ 3‬פעמים‪ ,‬בקבוצת המשוחררים הראשונה והשנייה ‪ -‬והאם ניתן להסיק כי מדובר על‬
‫חובה לשוב לביתם או שזוהי רשות?‬

‫הכפילות במילים "ילך וישוב" מלמדת על חובה ולא רשות‪ .‬שתי הקבוצות חייבות להשתחרר מן המלחמה משום שליבם 'במקום‬
‫אחר'‪ ,‬הקבוצה הראשונה עוד לא סיימה את הפעולה אשר החלה‪ ,‬ואילו והקבוצה השנייה בשל פחדנותם‪.‬‬

‫השלב האחרון מתואר בפס' ט' – שרי הצבא פוקדים (=סופרים) את החיילים‪ְ " :‬וָהָיה ְּכַכֹּלת ַה ֹּׁשְטִר ים‪ְ ,‬לַד ֵּבר ֶא ל‪ָ-‬הָעם; ּוָפְק דּו ָׂש ֵר י‬
 ‫מידע על פטור משירות הביטחון‪ ,‬מתוך אתר מיטב‬

‫בארץ קיים חוק שירות ביטחון‪ ,‬הקובע על כלל הנערים מעל‬

‫גיל ‪ 18‬להתגייס לצה"ל‪ .‬למרות זאת‪ ,‬קריטריונים שונים‬
‫הקבועים בחוק שירות הביטחון מקנים פטור משירות החובה‬
‫במקרים מסוימים וחלק מקבלי הפטור רשאים להגיש בקשה‬
‫להתנדבות‪.‬‬

‫האם לדעתכם נכון לתת פטור משירות הביטחון במקרים‬

‫מסוימים?‬

‫האם לדעתכם ישנם פטורים לגיטימיים יותר מאחרים?‬

‫מדוע?‬

‫מה האתגר בחוק גיוס חובה?‬

 ‫מלחמת רשות ומלחמת מצווה (חובה)‪ :‬פס' י ‪ -‬יח‬

‫"ִּכי‪ִ-‬ת ְקַר ב ֶא ל‪ִ-‬עיר‪ְ ,‬לִהָּלֵחם ָעֶליָה ‪ְ--‬וָקָר אָת ֵא ֶליָה ‪ְ ,‬לָׁש לֹום‪ .‬יא ְוָהָיה ִא ם‪ָׁ-‬ש לֹום ַּת ַעְנָך‪ּ ,‬וָפְת ָחה ָלְך‪ְ :‬וָהָיה ָּכל‪ָ-‬הָעם‬
‫ַהִּנְמָצא‪ָ-‬בּה‪ִ ,‬יְהיּו ְלָך ָלַמס‪ַ--‬וֲעָבדּוָך‪ .‬יב ְוִא ם‪ֹ-‬לא ַת ְׁש ִלים ִעָּמְך‪ְ ,‬וָעְׂש ָת ה ִעְּמָך ִמְלָחָמה‪ְ--‬וַצְר ָּת ‪ָ ,‬עֶליָה ‪ .‬יג ּוְנָת ָנּה ְיהָוה‬
‫ֱא ֹלֶהיָך‪ְּ ,‬בָיֶד ָך; ְוִהִּכיָת ֶא ת‪ָּ-‬כל‪ְ-‬זכּוָר ּה‪ְ ,‬לִפי‪ָ-‬חֶר ב‪ .‬יד ַר ק ַהָּנִׁש ים ְוַהַּט ף ְוַהְּבֵהָמה ְוֹכל ֲא ֶׁש ר ִיְהֶיה ָבִעיר‪ָּ ,‬כל‪ְׁ-‬ש ָלָלּה‪--‬‬
‫ָּת ֹבז ָלְך; ְוָאַכְלָּת ֶא ת‪ְׁ-‬ש ַלל ֹאְיֶביָך‪ֲ ,‬א ֶׁש ר ָנַת ן ְיהָוה ֱא ֹלֶהיָך ָלְך‪ .‬טו ֵּכן ַּת ֲעֶׂש ה ְלָכל‪ֶ-‬הָעִר ים‪ָ ,‬הְר ֹחֹקת ִמְּמָך ְמֹאד‪ֲ ,‬א ֶׁש ר‬
‫ֹלא‪ֵ-‬מָעֵר י ַהּגֹוִים‪ָ-‬הֵא ֶּלה‪ֵ ,‬הָּנה‪( .‬מלחמת רשות)‬

‫טז ַר ק‪ֵ ,‬מָעֵר י ָהַעִּמים ָהֵא ֶּלה‪ֲ ,‬א ֶׁש ר ְיהָוה ֱא ֹלֶהיָך‪ֹ ,‬נֵת ן ְלָך ַנֲחָלה‪ֹ--‬לא ְת ַחֶּיה‪ָּ ,‬כל‪ְ-‬נָׁש ָמה‪ .‬יז ִּכי‪ַ-‬הֲחֵר ם ַּת ֲחִר יֵמם‪ַ ,‬הִחִּת י‬
‫ְוָהֱא ֹמִר י ַהְּכַנֲעִני ְוַהְּפִר ִּזי‪ַ ,‬הִחִּוי‪ְ ,‬וַהְיבּוִסי‪ַּ--‬כֲא ֶׁש ר ִצְּוָך‪ְ ,‬יהָוה ֱא ֹלֶהיָך‪ .‬יח ְלַמַען‪ֲ ,‬א ֶׁש ר ֹלא‪ְ-‬יַלְּמדּו ֶא ְת ֶכם ַלֲעׂשֹות‪ְּ ,‬כֹכל‬
‫ּתֹוֲע ֹבָת ם‪ֲ ,‬א ֶׁש ר ָעׂשּו ֵלאֹלֵהיֶהם; ַוֲחָט אֶת ם‪ַ ,‬ליהָוה ֱא ֹלֵהיֶכם‪( ".‬מלחמת מצווה)‬
 ‫בקטע שלפנינו מבחין המחוקק בין שני סוגים של מלחמה‪:‬‬

‫פס' י‪-‬טו ‪ :‬מלחמת רשות‪ :‬זאת מלחמה המתנהלת עם "ערים הרחוקות‬

‫ממך" ומטרתה כיבוש לעשיית רווח כלכלי‬

‫פס' טז‪ -‬יח‪ :‬מלחמת חובה= מצווה‪ -‬זאת מלחמה המתנהלת עם‬
‫ערים הקרובות אליך –שבעת עמי כנען‪ .‬לגביהם אומרת התורה‪" :‬לא‬
‫תחיה כל נשמה"‪.‬‬
 ‫דיני המלחמה ב"מלחמת רשות" –פס' י‪-‬טו‬

‫בפסוקים אלו מתוארת מלחמה אשר בה קיים כיבוש של עיר אויב שמחוץ לגבולות הארץ‪ ,‬כיבוש העיר הוא בגדר רשות‪ ,‬מטרתה של מלחמה זו היא להרחיב את גבולות‬
‫הארץ‪.‬‬

‫פסוק י ‪ -‬לפני היציאה למלחמה זו קיימת אפשרות לקרוא לאויב לשלום ולאפשר לו להיכנע‪" :‬וקראת אליה לשלום"‪.‬‬

‫פסוק יא ‪ -‬אם העיר תענה בשלום‪ ,‬כלומר‪ ,‬אם העיר תפתח את שעריה בפניך ותפגין בכך סימני כניעה‪" :‬והיה אם שלום תענך ופתחה לך‪ - "...‬במקרה כזה אסור לך להרוג אף‬
‫אחד מהם "והיה כל העם הנמצא בה יהיו לך למס ועבדוך"‪ ,‬הם יצטרכו לשלם לך מס ולהיות לך לעבדים‪.‬‬

‫המטרות בקריאה לשלום הן‪ :‬א‪ .‬למנוע שפיכות דמים‪ ,‬ב‪ .‬לחנך ולשאוף לשלום‪.‬‬

‫פס' יב‪ -‬יג‪ -‬אבל‪ ,‬אם עיר זו אינה נכנעת בדרכי שלום ‪ ,‬חובה לצור עליה (לשים עליה מצור) ולכבוש אותה‪" :‬ואם לא תשלים עמך‪...‬וצרת עליה" – שים עליה מצור‪.‬‬

‫"ונתנה ה' אלוהיך בידך והיכית את כל זכורה לפי חרב" – בזכות כוחו של ה' תנצח ואז עליך להרוג את כל זכורה= הזכרים של העיר‪.‬‬

‫פסוק יד ‪" -‬רק הנשים והטף הבהמה וכל אשר יהיה בעיר כל שללה תבוז לך‪ – "...‬את הנשים ואת הילדים ואת הבהמה יש לקחת כשלל מלחמה‪.‬‬
 ‫מהי הסיבה ומהי התכלית בהרג הזכרים?‬

‫הסיבה – הזכרים לא נכנעו לשלום ועל כן ייענשו‪ ,‬הם לא רצו להיות משועבדים ולשלם מס‪.‬‬

‫התכלית – להרתיע ערים אחרות שעדיף ויבחרו בדרך של שלום‪ ,‬וכן כדי שלא יתמרדו‪.‬‬

‫פסוק טו ‪" :‬כן תעשה לכל הערים הרחוקות ממך מאוד‪ ,‬אשר לא מערי הגויים האלה הנה" – הכוונה היא לערים שמחוץ לארץ‬
‫ישראל לכן מדובר על מלחמת רשות‪ .‬ערי הגויים האלה – הם ערים מעמי הכנענים הנמצאות בתוך ארץ ישראל ועימם‬
‫זוהי מלחמת חובה‪.‬‬
 ‫פס' טז‪ -‬יח‪ :‬דיני המלחמה ב"מלחמת מצווה"‬

‫"טז ַר ק‪ֵ ,‬מ ָעֵר י ָהַעִּמים ָהֵאֶּלה‪ֲ ,‬אֶׁש ר ְיהָוה ֱאֹלֶהיָך‪ֹ ,‬נֵת ן ְלָך ַנֲחָלה‪ֹ--‬לא ְת ַחֶּיה‪ָּ ,‬כל‪ְ-‬נָׁש ָמ ה‪ .‬יז ִּכי‪ַ-‬הֲחֵר ם ַּת ֲחִר יֵמם‪ַ ,‬הִחִּת י ְוָהֱא ֹמִר י ַהְּכַנֲעִני ְוַהְּפִר ִּזי‪,‬‬
‫ַהִחִּוי‪ְ ,‬וַהְיבּוִסי‪ַּ--‬כֲא ֶׁש ר ִצְּוָך‪ְ ,‬יהָוה ֱאֹלֶהיָך‪ .‬יח ְלַמ ַען‪ֲ ,‬א ֶׁש ר ֹלא‪ְ-‬יַלְּמ דּו ֶא ְת ֶכם ַלֲעׂשֹות‪ְּ ,‬כֹכל ּתֹוֲע ֹבָת ם‪ֲ ,‬אֶׁש ר ָעׂשּו ֵלאֹלֵהיֶהם; ַוֲחָטאֶת ם‪ַ ,‬ליהָוה‬
‫ֱא ֹלֵהיֶכם‪".‬‬

‫פסוק טז‪" :‬רק מערי העמים האלה אשר ה' אלוהיך נותן לך נחלה לא תחיה כל נשמה" ‪ -‬קיים כאן ניגוד בין הערים הקרובות לערים הרחוקות‪.‬‬
‫במצב של מלחמת חובה נגד עמי כנען‪ ,‬הערים הקרובות אליך‪ ,‬אין אפשרות להציע כניעה ושלום‪.‬‬

‫הדרישה להשמידם ללא תנאים זאת כדי למגר( להשמיד) את מנהגיהם האליליים‪ .‬יש להשמיד גם את הגברים‪ ,‬את הנשים ואת הטף‪) .‬‬
‫(מלחמת חורמה= מלחמת חרם = השמדת גברים‪ ,‬נשים וטף)‬

‫"יז ִּכי‪ַ-‬הֲחֵר ם ַּת ֲחִר יֵמם‪ַ ,‬הִחִּת י ְוָהֱא ֹמִר י ַהְּכַנֲעִני ְוַהְּפִר ִּזי‪ַ ,‬הִחִּוי‪ְ ,‬וַהְיבּוִסי‪ַּ--‬כֲאֶׁש ר ִצְּוָך‪ְ ,‬יהָוה ֱאֹלֶהיָך"‪ -‬את חוק החרמת עמי כנען ציווה ה' בספר‬
‫דברים פרק ז פסוקים א ‪-‬ה‪.‬‬
 ‫"ִּכ י ַה ֲחֵר ם ַּת ֲחִר יֵמ ם ַה ִח ִּת י ְו ָה ֱאֹמ ִר י ַה ְּכ ַנֲעִני ְו ַה ְּפ ִר ִּז י ַה ִח ִּו י ְו ַה ְיבּוִס י ַּכֲאֶׁש ר ִצ ְּו ָך‬
‫ה' ֱאֹלֶה יָך‪( ".‬כ‪ ,‬יז)‬

‫הכנענים – בני העמים שישבו בארץ כנען לפני שבני ישראל כבשו אותה‪ .‬במשמעות מצומצמת – אחד מעמי כנען‪.‬‬

‫השם "כנען"‪ ,‬או "כנע"‪ ,‬פירושו במקורות העתיקים‪ :‬צבע הארגמן‪ .‬כלומר‪ ,‬ארץ כנען היא ארץ סוחרי הארגמן‪ ,‬הם הֵפִניִקים‪ ,‬שעיקר סחורתם היה בד צבוע ארגמן‪.‬‬
‫על פי מקורות חיצוניים למקרא‪ ,‬ארץ כנען השתרעה מעזה בדרום עד אזור אּוָגִר ית שבצפון סוריה‪.‬‬

‫במקרא מתואר הירדן כגבולה המזרחי של הארץ‪ .‬עמי כנען חיו במסגרת ערים‪ -‬מדינות שבראשן עמדו מלכים‪ .‬הערים היו מבוצרות היטב‪ ,‬והתרבות החומרית‬
‫הייתה מפותחת בתחומי הַקָד רּות‪ ,‬הבנייה‪ ,‬חרושת המתכות‪ ,‬החקלאות והמסחר‪ .‬הכנענים דיברו ניבים שונים שהיו קרובים מאוד לעברית המקראית‪ .‬בדת‬
‫הכנענית היו אלים רבים‪ ,‬ועלילותיהם ומנהגי הפולחן שלהם מוכרים לנו הן מסיפורי התנ"ך והן מחפירות העיר אוגרית בסוריה‪.‬‬

‫עמי כנען חיו במשך מאות שנים תחת שלטון מצרי‪ ,‬לפני שבני ישראל כבשו את הארץ‪ .‬מצב זה גרם לִסיְנְקֶר ִטיְזם דתי ותרבותי בין מצרים לכנען‪ .‬הכיבוש של בני‬
‫ישראל‪ ,‬ואחרי כן הפלישֹות של גויי הים וההתיישבות הְּפִלְׁש ִת ית‪ ,‬דחקו את הכנענים צפונה‪.‬‬

‫בתקופה מאוחרת יותר‪ ,‬התפשטות הארמים הגבילה את תחום היישוב הכנעני לערי החוף‪ ,‬ומאז נקראו הכנענים במקרא 'צידונים'‪.‬‬
 ‫מלחמת חרם‬

‫כאמור‪ ,‬את חוק החרמת עמי כנען ציווה ה' בספר דברים פרק ז פסוקים א‪-‬ה‪.‬‬

‫פסוק יח‪ :‬הנימוק להריגת כל התושבים בעיר הקרובה הוא נימוק דתי – "למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל תועבתם‪ - "...‬כדי שעבודת האלילים של עמים‬
‫אלו לא תתפשט בקרבתם‪.‬‬

‫יש לציין כי קיים כאן קושי מוסרי ‪ :‬איך ייתכן שהתורה מצווה על הרג עם‪ ,‬הרי בכך היא עוברת על הצו "לא תרצח"?‬

‫מצווה זו לא מומשה והכנענים לא הושמדו לגמרי‪.‬‬

‫‪ ‬יהושוע – לא השמיד את החיווים (הגבעונים) וכרת עמם ברית‬

‫‪ ‬דוד – לא השמיד את היבוסים‬

‫‪ ‬שלמה – השאיר בימיו כנענים שנותרו הטיל עליהם עבודת כפייה‪.‬‬

‫תרשים דיני מלחמת רשות ומלחמת מצווה‬
 ‫פס' יט ‪ -‬כ ‪ :‬היחס לעצים בזמן מלחמה‬

‫"יט ִּכי‪ָ-‬ת צּור ֶאל‪ִ-‬עיר ָיִמים ַר ִּבים ְלִהָּלֵחם ָעֶליָה ְלָת ְפָׂשּה‪ֹ ,‬לא‪ַ-‬ת ְׁשִחית ֶאת‪ֵ-‬עָצּה ִלְנֹּדַח ָעָליו ַּגְר ֶזן‪ִּ--‬כי ִמֶּמּנּו ֹתאֵכל‪ְ ,‬וֹאתֹו ֹלא ִת ְכֹרת‪:‬‬
‫ִּכי ָהָאָד ם ֵעץ ַהָּׂשֶד ה‪ָ ,‬לֹבא ִמָּפֶניָך ַּבָּמצֹור‪ .‬כ ַר ק ֵעץ ֲאֶׁשר‪ֵּ-‬ת ַד ע‪ִּ ,‬כי‪ֹ-‬לא‪ֵ-‬עץ ַמֲאָכל הּוא‪ֹ--‬אתֹו ַת ְׁשִחית‪ְ ,‬וָכָר ָּת ; ּוָבִניָת ָמצֹור‪,‬‬
‫ַעל‪ָ-‬הִעיר ֲאֶׁשר‪ִ-‬הוא ֹעָׂשה ִעְּמָך ִמְלָחָמה‪ַ--‬עד ִר ְד ָּת ּה"‪.‬‬

‫פסוק יט‪" :‬כי תצור על עיר ימים רבים‪ "...‬כאשר אתה צר= שם מצור על עיר ‪..." :‬לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן כי ממנו‬
‫תאכל ואותו לא תכרות" –‪ .‬אסור לפגוע בעצי פרי שמסביב לה‪ ,‬בעת מלחמה‪ ,‬הנימוק לכך (נימוק תועלתי‪ ,‬אקולוגי )– כי ממנו‬
‫תאכל‪ ,‬הוא משמשך לך למאכל‪.‬‬

‫נימוק נוסף (נימוק חינוכי) ‪" -‬כי האדם עץ השדה לבוא מפניך במצור"‪ .‬קיימת כאן שאלה רטורית – האם עץ השדה הוא כמו‬
‫האדם שיש באפשרותו וביכולתו להתגונן מפני האדם המניף לעברו גרזן כשבא לכרות אותו? והתשובה לכך‪ ,‬כמובן שלא!‬
 ‫"ִּכי ָהָאָדם ֵעץ ַהָּׂשֶדה"‬
‫"כי האדם עץ השדה‪ ,‬כמו האדם גם העץ צומח…" שירו של‬
‫נתן זך‪ ,‬המבוסס על פסוק זה‪ ,‬מדבר על הדמיון בין האדם‬
‫לעץ – השאיפה לצמוח‪ ,‬להתפתח ולעלות למעלה מצד‬
‫אחד‪ ,‬והסכנה להיגדע אם לא מקבלים את התנאים‬
‫שזקוקים להם‪.‬‬

‫מקורו של הביטוי "כי האדם עץ השדה" בפרק כ‪ ,‬ומעניין‬

‫לשים לב לגלגולו‪ .‬במקור‪ ,‬בפרק‪ ,‬מדובר בכלל בשאלה‬
‫רטורית – כי האדם עץ השדה? שאלה שמטרתה להזהיר‬
‫את היוצא למלחמה מכפיות טובה ומניצול הטבע לטובת‬
‫מלחמות בני האדם‪.‬‬
 ‫קדושת החיים – ספר במדבר‪ ,‬פרק ל"ה‪ ,‬פס' ט‪-‬לד‬

‫במקרא‪ -‬לחיי אדם יש ערך עליון‪ ,‬והדגשת קדושת החיים באה לידי ביטוי בעשרת הדיברות ‪ ,‬בדיבר‪" :‬לא‬
‫תרצח"‪.‬‬

‫הרצח נחשב לחטא חמור ביותר‪ ,‬כי כל פגיעה באדם – היא כמו פגיעה באלוהים‪ ,‬כי האדם נברא בצלמו –‬
‫לכן‪ ,‬דין רוצח בזדון (בכוונה) הוא מוות‪.‬‬

‫בחברה המקראית רווח מנהג משפחתי‪-‬שבטי של גאולת דם‪ :‬קרובי הנרצח היו הורגים את הרוצח כדי‬
‫לגאול את דם הנרצח‪.‬‬

‫בגלל קדושת החיים התורה מנסה להגן על מי שרצח בשוגג מפני גואל הדם‪.‬‬

‫גואל הדם =קרוב משפחתו של הנרצח שנוקם את דם קרובו הנרצח‪.‬‬

‫הדרך להגן על הרוצח בשגגה ולמנוע את הריגתו היא באמצעות הקמת מנגנון הגנה בדמות – ערי מקלט‪.‬‬
 ‫ערי מקלט ותפקידן פס' ט‪ -‬טו‬

‫"ט ַוְיַד ֵּבר ְיהָוה‪ֶ ,‬אל‪ֹ-‬מֶׁש ה ֵּלאֹמר‪ .‬י ַּד ֵּבר ֶאל‪ְּ-‬בֵני ִיְׂש ָר ֵאל‪ְ ,‬וָאַמ ְר ָּת ֲאֵלֶהם‪ִּ :‬כי ַאֶּת ם ֹעְבִר ים ֶאת‪ַ-‬ה ַּיְר ֵּד ן‪ַ ,‬אְר ָצה ְּכָנַען‪ .‬יא ְוִהְקִר יֶת ם‬
‫ָלֶכם ָעִר ים‪ָ ,‬עֵר י ִמ ְקָלט ִּת ְהֶייָנה ָלֶכם; ְוָנס ָׁש ָּמה ֹרֵצַח ‪ַ ,‬מ ֵּכה‪ֶ-‬נֶפׁש ִּבְׁש ָגָגה‪ .‬יב ְוָהיּו ָלֶכם ֶהָעִר ים ְלִמ ְקָלט‪ִ ,‬מ ֹּגֵאל; ְוֹלא ָימּות ָה ֹרֵצַח ‪,‬‬
‫ַעד‪ָ-‬עְמדֹו ִלְפֵני ָהֵעָד ה ַלִּמ ְׁש ָּפט‪ .‬יג ְוֶהָעִר ים‪ֲ ,‬אֶׁש ר ִּת ֵּת נּו‪ֵׁ--‬ש ׁש‪ָ-‬עֵר י ִמ ְקָלט‪ִּ ,‬ת ְהֶייָנה ָלֶכם‪ .‬יד ֵאת ְׁש ֹלׁש ֶהָעִר ים‪ִּ ,‬ת ְּת נּו ֵמֵעֶבר ַל ַּיְר ֵּד ן‪,‬‬
‫ְוֵאת ְׁש ֹלׁש ֶהָעִר ים‪ִּ ,‬ת ְּת נּו ְּבֶאֶר ץ ְּכָנַען‪ָ :‬עֵר י ִמ ְקָלט‪ִּ ,‬ת ְהֶייָנה‪ .‬טו ִלְבֵני ִיְׂש ָר ֵאל‪ְ ,‬וַלֵּגר ְוַלּתֹוָׁשב ְּבתֹוָכם‪ִּ ,‬ת ְהֶייָנה ֵׁש ׁש‪ֶ-‬הָעִר ים ָהֵאֶּלה‪,‬‬
‫ְלִמ ְקָלט‪ָ--‬לנּוס ָׁש ָּמה‪ָּ ,‬כל‪ַ-‬מ ֵּכה‪ֶ-‬נֶפׁש ִּבְׁש ָגָגה"‪.‬‬

‫הדרך להגן על הרוצח שרצח בשוגג היא על ידי ערי מקלט‪ ,‬לכן‪ ,‬כאשר מגיעים לארץ כנען יש חובה לקבוע מהן ערי המקלט‬
‫המיועדות לרוצחים בשוגג "ְוָנס ָׁש ָּמה ֹרֵצַח ‪ַ ,‬מ ֵּכה‪ֶ-‬נֶפׁש ִּבְׁש ָגָגה"‪.‬‬

‫פסוק יב‪ :‬הערים הללו יהוו מקלט בעבור הרוצח שרצח ללא כוונה "‪ְ ...‬וֹלא ָימּות ָה ֹרֵצַח ‪ַ ,‬עד‪ָ-‬עְמדֹו ִלְפֵני ָהֵעָד ה ַלִּמ ְׁש ָּפט" –‬
‫כלומר אסור לפגוע ברוצח עד למשפטו‪.‬‬
 ‫קיימת דרישה לקבוע שש ערי מקלט‪ ,‬שלוש בעבר הירדן המזרחי ושלוש בעבר‬
‫הירדן המערבי‪ ,‬ערים אלו היו פזורות בכל רחבי הארץ וכך הרוצח יוכל להגיע‬
‫לעיר הקרובה לו ביותר‪.‬‬

‫פסוק טו‪ :‬ערי המקלט ישמשו בעבור רוצחים מקרב בני ישראל‪ ,‬גם את הגר‬
‫וגם את התושב (תושבים שאינם תושבי קבע‪ ,‬זרים)‪ִ" :‬לְבֵני ִיְׂש ָר ֵאל‪ְ ,‬וַלֵּגר ְוַלּתֹוָׁש ב‬
‫ְּבתֹוָכם‪ִּ ,‬ת ְהֶייָנה ֵׁש ׁש‪ֶ-‬הָעִר ים ָהֵאֶּלה‪ְ ,‬לִמ ְק ָלט‪ָ--‬לנּוס ָׁש ָּמ ה‪ָּ ,‬כל‪ַ-‬מ ֵּכה‪ֶ-‬נֶפׁש ִּבְׁש ָגָגה"‪.‬‬
 ‫"ִלְבֵני ִיְׂש ָר ֵא ל ְוַלֵּגר ְוַלּתֹוָׁש ב ְּבתֹוָכם ִּת ְהֶייָנה ֵׁש ׁש ֶהָעִר ים ָהֵא ֶּלה ְלִמְקָלט ָלנּוס‬
‫(במדבר לה‪ ,‬טו)‬ ‫ָׁש ָּמה ָּכל ַמֵּכה ֶנֶפׁש ִּבְׁש ָגָגה"‬

‫במזרח הקדום היו קיימים מקומות בעלי אופי מקודש‪ ,‬שהעניקו חסות וחסינות‬
‫לכל מי שנקלע לתוכם‪.‬‬
‫במסופוטמיה היו ערים שהעניקו ערבויות להגנת תושבי העיר מפני פגיעה‬
‫בביטחונם האישי‪" :‬הנכנס לתוכה זכות […] מובטחת לו‪ ,‬ואף כלב שנכנס לתוכה‬
‫לא ייהרג"‪.‬‬
‫במקום אחר נאמר כי אסור לשפוך את דמו של תושב העיר ניפור הקדושה‪,‬‬
‫בהיותו מקודש לאל אנליל‪.‬‬
‫במצרים לא ידוע על ערים המעניקות מקלט‪ ,‬אלא על מתחם מקודש המקנה זכות‬
‫זו‪ .‬מתחם זה שימש מקלט לא רק לרוצחים ולמורדים‪ ,‬אלא גם לבעלי חוב‬
‫ולנרדפים אחרים‪ .‬הממונה על רשות המקלט היה הכוהן הראשי‪ ,‬ועם מותו של‬
‫הכוהן השתחרר מי שחסה באותו מקלט‪.‬‬
‫נוהג זה עשוי לשפוך אור על דין עיר המקלט בישראל‪ ,‬שלפיו עם מות הכוהן‬
‫הגדול‪ ,‬הרוצח בשגגה משתחרר מעיר המקלט‪.‬‬ ‫‪.‬שרידי מקדש בעיר ניפור‪ ,‬העיר שהייתה מקודשת לאל אנליל‬
‫מתוך ויקישיתוף ‪Jasmine N. Walthall, U.S. Army,‬‬
 ‫ערי מקלט נועדו מלכתחילה לרוצח בשגגה‪ ,‬אך גם הרוצח‬
‫במזיד=בכוונה יכול לנוס לעיר מקלט ולשהות שם עד משפטו‪,‬‬
‫שם יוכרע דינו‪ .‬מכאן משתמע כי כל אדם שרצח זכאי לדין‬
‫הוגן‪ ,‬זכאי למשפט ששם יוכח אם אשם או לא‪.‬‬

‫בעולם העתיק – העניקו מקדשים מקומות מקלט (חסות וחסינות‬

‫האל) לפושעים למיניהם‪ ,‬לחפים מפשע ולכל מי שברח לשם‪.‬‬
‫בניגוד לכך עיר המקלט לא תגן על רוצח במזיד ודינו יהיה דין‬
‫מוות‪.‬‬
 ‫האם תפקידה של עיר המקלט הוא להגן על הרוצח בשוגג‪ ,‬או‬
‫להענישו?‬

‫תפקידה של עיר המקלט‪ :‬גם להגן על הרוצח בשגגה וגם להענישו ‪ ,‬שהרי בסופו של דבר הוא שפך דם‪ ,‬גם אם לא התכוון לכך‪:‬‬

‫ראיות שהעיר מגנה מפני מנהג גאולת הדם‪:‬‬

‫‪ְ" .1‬וָנס ָׁש ָּמ ה ֹרֵצַח ‪ַ ,‬מ ֵּכה‪ֶ-‬נֶפׁש ִּבְׁשָגָגה"‪ -‬הפועל "נס" מלמד על הגנת המקום של הרוצח‬

‫‪ְ" .2‬וָהיּו ָלֶכם ֶהָעִר ים ְלִמ ְקָלט‪ִ ,‬מ ֹּגֵאל"‬

‫עיר המקלט מהווה גם עונש וכפרה על הרצח‪:‬‬

‫‪ .1‬בפס' כו‪ -‬כח מודגש שאסור לרוצח לעזוב את העיר עד מות הכהן הגדול – זו שהייה ארוכה הכוללת ניתוק מהמשפחה‪ ,‬מהפרנסה‪ ,‬כמו עונש מאסר‪.‬‬

‫‪ .2‬מפס' לב אפשר להבין שגם אם משפחת הנרצח מוכנה לקבל "כופר" – פיצוי כספי במקום השהייה שלו בעיר מקלט – אסור להמיר את השהות בעיר‬
‫מקלט בפיצוי כספי‪.‬‬
 ‫רוצח במזיד ודינו ‪ :‬פס' טז‪-‬כא‬
‫פסוקים טז‪ -‬יח‪ :‬בפסוקים אלו קיימות דוגמאות לחפצים שעימם אפשר להוכיח כי‬
‫מדובר על רוצח במזיד‪ ,‬בפגיעה ישירה‪:‬‬

‫"כלי ברזל"‬

‫או "אבן יד"‪ -‬אבן בגודל כף יד או שניתן לתופסה ביד‪.‬‬

‫"כלי עץ יד" ‪ -‬כלי שניתן לתפוס ביד כמו מקל‪.‬‬

‫אם היכה באחד מאלה‪ -‬דינו‪..." :‬וימות‪...‬רוצח הוא‪ ,‬מות יומת הרוצח" = מוות!!!‬

‫פסוקים כ‪-‬כא ‪ :‬בפסוקים אלו קיימת התייחסות לכוונות הפנימיות של הרוצח שהניעו‬
‫אותו לרצח‪:‬‬

‫רוצח במזיד הוא מי שפעולתו נעשתה מתוך‪" :‬שנאה"‪" ,‬איבה"‪" ,‬בצדיה כלומר בכוונה‬
‫תחילה להשליך חפץ או כלי כלשהו‪.‬‬

‫דינו‪" :‬וימות‪ ,‬מות יומת המכה‪ ,‬רוצח הוא"‪ -‬לפי עיקרון של מידה כנגד מידה‪.‬‬
 ‫כיצד יומת הרוצח במזיד?‬

‫פסוק יט‪ֹּ" :‬גֵאל ַהָּד ם‪ ,‬הּוא ָיִמית ֶאת‪ָ-‬ה ֹרֵצַח ‪ְּ :‬בִפְגעֹו‪-‬בֹו‪ ,‬הּוא ְיִמֶת ּנּו‪– " .‬‬

‫הגואל רשאי להרוג את הרוצח רק לאחר פסיקתם של הדיינים‪ -‬כך מנסים למנוע ממנו לקחת את החוק לידיו‪.‬‬

‫יש בכך שילוב של סמכות משפטית‪ ,‬משפחתית וחברתית‬

‫הגואל יכול להורגו מחוץ לעיר המקלט – שהרי הרוצח במזיד אינו זכאי להישאר בעיר לאחר משפטו‪.‬‬
 ‫מי הוא רוצח בשוגג ‪ :‬פס' כב‪ -‬כט‬

‫פסוקים כב‪ -‬כג ‪ְ" :‬וִאם‪ְּ-‬בֶפַת ע ְּבֹלא‪ֵ-‬איָבה‪ֲ ,‬הָד פֹו‪,‬‬

‫אֹו‪ִ-‬הְׁש ִליְך ָעָליו ָּכל‪ְּ-‬כִלי‪ְּ ,‬בֹלא ְצִד ָּיה"‪-‬‬

‫מי שפעל במפתיע או השליך על הנרצח כלי ללא כוונה‪-‬‬

‫נקרא רוצח בשוגג‪.‬‬

‫"אֹו ְבָכל‪ֶ-‬אֶבן ֲאֶׁש ר‪ָ-‬ימּות ָּבּה‪ְּ ,‬בֹלא ְר אֹות‪ַ ,‬ו ַּיֵּפל ָעָליו‪,‬‬
‫ַוָּיֹמת‪ְ--‬והּוא ֹלא‪-‬אֹוֵיב לֹו‪ְ ,‬וֹלא ְמַבֵּקׁש ָר ָעתֹו" "‬

‫אם הפוגע לא ידע שהאבן תפגע בו ולא היתה לו כוונה‬

‫או מניע לרצח – הוא רוצח בשוגג‪.‬‬
 ‫העדה ותפקידיהם‬

‫פסוקים כד ‪-‬כה ‪ְ" :‬וָׁש ְפטּו‪ָ ,‬הֵעָד ה‪ֵּ ,‬בין ַהַּמ ֶּכה‪ּ ,‬וֵבין ֹּגֵאל ַהָּד ם‪ַ--‬על ַהִּמ ְׁשָּפִטים‪ָ ,‬הֵאֶּלה‪ .‬וִהִּצילּו ָהֵעָד ה ֶאת‪ָ-‬ה ֹרֵצַח ‪ִ ,‬מ ַּיד ֹּגֵאל ַהָּד ם‪ְ ,‬וֵהִׁש יבּו ֹאתֹו ָהֵעָד ה‪ֶ ,‬אל‪ִ-‬עיר‬
‫ִמ ְק ָלטֹו ֲאֶׁש ר‪ָ-‬נס ָׁש ָּמ ה; ְוָיַׁש ב ָּבּה‪ַ ,‬עד‪-‬מֹות ַה ֹּכֵהן ַהָּגֹדל‪ֲ ,‬אֶׁש ר‪ָ-‬מ ַׁש ח ֹאתֹו‪ְּ ,‬בֶׁש ֶמ ן ַה ֹּקֶד ׁש"‬

‫מיהם העדה? מהם תפקידיהם?‬

‫עדה‪ -‬גוף המורכב מכל הגברים הבוגרים שבקהל ה'‪ ,‬נציגי השבטים‪.‬‬

‫תפקידיהם‪:‬‬

‫‪ .1‬חברי העדה שופטים בין המכה לגואל הדם‪ ,‬בודקים וחוקרים את הנושא‪ ,‬וקובעים אם המקרה הוא אכן רצח בשוגג‪ְ" :‬וָׁש ְפטּו‪ָ ,‬הֵעָד ה"‬

‫‪ .2‬אם מחליטים שמדובר ברוצח בשוגג – הם מצילים את הרוצח בשוגג מפני גואל הדם‪ ,‬ומחזירים אותו אל עיר המקלט‪ :‬וִהִּצילּו ָהֵעָד ה ֶאת‪ָ-‬ה ֹרֵצַח‬
‫ְוֵהִׁש יבּו ֹאתֹו ָהֵעָד ה‪ֶ ,‬אל‪ִ-‬עיר ִמ ְק ָלטֹו "‬
 ‫דינו של רוצח בשוגג‪ :‬פס' כה‪ -‬כח‬

‫" ְוָיַׁש ב ָּבּה‪ַ ,‬עד‪-‬מֹות ַה ֹּכֵהן ַהָּגֹדל‪ֲ ,‬א ֶׁש ר‪ָ-‬מַׁש ח ֹאתֹו‪ְּ ,‬בֶׁש ֶמ ן ַה ֹּקֶד ׁש‪ .‬כו ְוִא ם‪ָ-‬יֹצא ֵיֵצא‪ָ ,‬ה ֹרֵצַח ‪ֶ ,‬א ת‪ְּ-‬גבּול ִעיר ִמ ְקָלטֹו‪ֲ ,‬א ֶׁש ר ָינּוס ָׁש ָּמ ה‪ .‬כז ּוָמ ָצא ֹאתֹו‪,‬‬
‫ֹּגֵא ל ַהָּד ם‪ִ ,‬מ חּוץ‪ִ ,‬לְגבּול ִעיר ִמ ְקָלטֹו‪ְ :‬וָר ַצח ֹּגֵא ל ַהָּד ם‪ֶ ,‬א ת‪ָ-‬ה ֹרֵצַח ‪ֵ--‬א ין לֹו‪ָּ ,‬ד ם‪ .‬כח ִּכי ְבִעיר ִמ ְקָלטֹו ֵיֵׁש ב‪ַ ,‬עד‪-‬מֹות ַה ֹּכֵהן ַהָּגֹדל; ְוַאֲחֵר י מֹות‪ַ ,‬ה ֹּכֵהן‬
‫ַהָּגֹדל‪ָ--‬יׁשּוב ָה ֹרֵצַח ‪ֶ ,‬א ל‪ֶ-‬א ֶר ץ ֲא ֻחָּזתֹו‪".‬‬

‫‪ .1‬עליו לשבת בעיר המקלט עד מות הכהן הגדול‪ ,‬כמובן שתקופה זו עלולה להימשך זמן רב‪.‬‬

‫‪.2‬אסור לו לצאת מגבוליה של עיר המקלט‪.‬‬

‫‪ .3‬אם יצא מהעיר ויירצח על ידי גואל הדם‪ ,‬גואל הדם לא ייחשב כרוצח‪.‬‬

‫אם גואל הדם הורג את הרוצח בשגגה כשהוא בתחומי עיר המקלט‪ ,‬או לאחר מות הכהן הגדול – ייחשב גואל הדם כרוצח במזיד‪ ,‬ודינו מוות‪.‬‬
 ‫מדוע דווקא מות הכהן הגדול‬
‫משחרר את הרוצח בשוגג?‬

‫לפי העיקרון המקראי ‪ -‬דמו של הנרצח יכופר רק על‬

‫ידי שפיכת דם הרוצח‪ ,‬אך כיוון שמדובר ברוצח‬
‫בשגגה ואין לשפוך את דמו‪ ,‬מותו של הכהן הגדול‬
‫מכפר על כך‪.‬‬

‫האבל על מותו של הכהן הגדול הוא דרמטי ומכאיב‪ ,‬אבל‬

‫הוא מהווה מעין חנינה‪ ,‬אולי בגלל שהכהן הגדול אהוב‬
‫על כל עם ישראל האבל על מותו ישכיח מגואל הדם את‬
‫אבלו האישי וכך לא ירצה לנקום נקמתו‪.‬‬
 ‫דינים נוספים הקשורים לרצח‪ :‬פס' ל‪-‬לד‬

‫פסוק ל‪ָּ" :‬כל‪ַ-‬מ ֵּכה‪ֶ-‬נֶפׁש‪ְ--‬לִפי ֵעִד ים‪ִ ,‬יְר ַצח ֶאת‪ָ-‬ה ֹרֵצַח ; ְוֵעד ֶאָחד‪ֹ ,‬לא‪ַ-‬יֲעֶנה ְבֶנֶפׁש ָלמּות" בדיני נפשות‪ ,‬יש להכריע לפי שני עדים‪ .‬עד אחד אינו מספיק כדי‬
‫להכריע את דין הנאשם (כדי להצליב עדויות‪ ,‬להגיע לחקר האמת)‬

‫פס' לא‪ -‬לב‪ :‬איסור לקיחת כופר נפש משני סוגי רוצחים‪:‬‬

‫פסוק לא‪ְ " :‬וֹלא‪ִ-‬ת ְק חּו ֹכֶפר ְלֶנֶפׁש ֹרֵצַח ‪ֲ ,‬אֶׁש ר‪-‬הּוא ָר ָׁש ע ָלמּות‪ִּ :‬כי‪-‬מֹות‪ ,‬יּוָמ ת" – פנייה לגואל הדם או לשופטים שאסור לקחת תשלום כספי=כופר מן‬
‫הרוצח במזיד על הרצח‪.‬‬

‫פסוק לב‪ְ" :‬וֹלא‪ִ-‬ת ְק חּו ֹכֶפר‪ָ ,‬לנּוס ֶאל‪ִ-‬עיר ִמ ְק ָלטֹו‪ָ ,‬לׁשּוב ָלֶׁש ֶבת ָּבָאֶר ץ‪ַ ,‬עד‪-‬מֹות ַה ֹּכֵהן" – הפנייה לגואל הדם שלא ייקח כופר מן הרוצח בשוגג‪ .‬ישיבתו בעיר‬
‫מקלט לא ניתנת להמרה= להחלפה בעונש כספי‪.‬‬

‫במקרא ‪ -‬קדושת חיי אדם איננה נמדדת בכסף ועל כן אסור להמיר את עונשו של הרוצח בכסף או בפיצוי‪.‬‬

‫בחוקי המזרח הקדום‪ -‬ניתן היה לשחרר את הרוצח עבור תשלום כספי‪ ,‬לקרובי המשפחה היה ניתן לקבל פיצויים עבור מות יקירם‪ -‬כלומר‪ ,‬ניתן להמיר חיי‬
‫אדם תמורת כסף‪.‬‬
 ‫הדם השפוך מטמא את האדמה‬

‫"לג ְוֹלא‪ַ-‬ת ֲחִניפּו ֶאת‪ָ-‬הָאֶר ץ‪ֲ ,‬אֶׁש ר ַאֶּת ם ָּבּה‪ִּ ,‬כי ַהָּד ם‪ ,‬הּוא ַיֲחִניף ֶאת‪ָ-‬הָאֶר ץ; ְוָלָאֶר ץ ֹלא‪ְ-‬יֻכַּפר‪ַ ,‬לָּד ם ֲאֶׁש ר ֻׁשַּפְך‪ָּ-‬בּה‪ִּ ,‬כי‪ִ-‬א ם‪ְּ ,‬בַד ם ֹׁשְפכֹו‪.‬‬
‫לד ְוֹלא ְת ַטֵּמא ֶאת‪ָ-‬הָאֶר ץ‪ֲ ,‬אֶׁש ר ַאֶּת ם ֹיְׁש ִבים ָּבּה‪ֲ--‬אֶׁש ר ֲא ִני‪ֹׁ ,‬שֵכן ְּבתֹוָכּה‪ִּ :‬כי‪ֲ ,‬א ִני ְיהָוה‪ֹׁ--‬שֵכן‪ְּ ,‬בתֹוְך ְּבֵני ִיְׂש ָר ֵא ל‪".‬‬

‫קיימת פנייה לשופטים ולישראל בכלל שלא יסטו מן הצו שמא הארץ "תחנף"=תטמא‪.‬‬

‫" ְוֹלא‪ַ-‬ת ֲחִניפּו ֶאת‪ָ-‬הָאֶר ץ‪ֲ ,‬אֶׁש ר ַאֶּת ם ָּבּה‪ִּ ,‬כי ַהָּד ם‪ ,‬הּוא ַיֲחִניף ֶאת‪ָ-‬הָאֶר ץ" ‪ -‬הדם הנשפך מטמא ומשחית את הארץ‪.‬‬

‫" ֹלא‪ְ-‬יֻכַּפר‪ַ ,‬לָּד ם ֲאֶׁש ר ֻׁש ַּפְך‪ָּ-‬בּה‪ִּ ,‬כי‪ִ-‬א ם‪ְּ ,‬בַד ם ֹׁשְפכֹו" ‪-‬הדם הנשפך יכופר רק על ידי שפיכת דם (מידה כנגד מידה)‪ ,‬מכאן שאי‬
‫הריגת רוצח במזיד מטמאת את הארץ‪.‬‬

‫הנימוק לשמירת טהרת הארץ – נימוק דתי‪ֲ" :‬אֶׁש ר ֲא ִני‪ֹׁ ,‬שֵכן ְּבתֹוָכּה‪ִּ :‬כי‪ֲ ,‬א ִני ְיהָוה‪ֹׁ--‬שֵכן‪ְּ ,‬בתֹוְך ְּבֵני ִיְׂש ָר ֵא ל‪".‬‬